הריון והקאות יזומות

בת 31. מגיל 19 עד 25 היתה בולמיה ולאורך כל השנים שהיתה נלחמתי לנצח אותה בגלל המון מודעות לנזקים.. באמצעות מגוון ניסיונות וטיפולים אינטנסיביים החלמתי.. מגיל 25 מקפידה הרבה יותר על אורח חיים בריא, רושמת כבר 10 שנים יומן אכילה, ואף למדתי ולומדת עוד את התחום הכדי לעסוק בזה.. . היום - בהריון ראשון -שבוע11-לאחר הפריה אחת (בעלת שחלות פוליציסטיות) . לפני תהליך ההפריה ועם גילוי ההריון החלה שוב להופיע ההפרעת אכילה כפעם פעמיים בשבוע (בולמוס והקאה) לדעתי כל הזמן פחדתי מהריון בתת מודע בגלל הפחד מהשמנה. ולפני כחודש וחצי הפסקתי להקיא עקב התפכחות ושיחה שיזמתי עם הפסיכולוגית שטיפלה בי דאז.. היום בערב - בעקבות מאורעות מעליבות שקרו באירוע במשפחה המורחבת שלא יודעת שאני בהריון - הגעתי הביתה עצבנית ופגיעה והחלתי לאכול מכל הבא ליד.. בולמוס של 1500 קל ולאחריו הקאה .. אחריו הגיע עוד אחד של 1500-2000 קל ואחריו הקאה חלקית . בהקאה השניה היו דפיקות לב חזקות ושהתאמצתי להקיא חשתי כיווצים בבטן בעודי דוחפת את האוכל למעלה עם אצבעותיי .. עד כמה סיכנתי את העובר בהקאה זו?? מה עושים כדי להתגבר? להימנע? ולא לחזור לעולם!! אודה להסבר עמוק והגיוני למה ואיך פגעתי ?

הריונית יקרה, הסבר עמוק להקאה יוכל לתת רק מי שמכיר אותך היטב. עם זאת סביר להניח שהתקף הזלילה קשור למצוקה הרגשית שחווית. מכלל הדברים שכתבת אפשר לראות שאמנם עשית דרך בטיפול בהפרעת האכילה אך לא נראה שהגעת להחלמה מלאה. אני מסיק זאת מכך שעדיין יש אפיזודות של בולמיה אשר מתרחשות בעת שאת במתח נפשי (הכניסה להריון, העלבון שחווית). במידה ויש לך קשר טוב עם הפסיכולוגית שלך טוב יהיה אם תמשיכי את התהליך הטיפולי עמה. בעיקר בתקופה ההריון בה צפויים לחצים נפשיים שונים. רן

היי אני סבלתי כל ההריון מהקאות יזומות אמנם היו לי דימומים אבל ברוך ה העובר לא נפגע וילדתי בזמן אני לא שיתפתי את אפאחד סבלתי בשקט אבל המלצתי שתפני לעזרה מיקצועית בהצלחה