אנורקסיה, אחריה בולמיה... ובסוף כאבי בטן
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הייתי רוצה לשתף אותכם בסיפורי אני בת 15 כיום... בגיל 13 הייתי אנורקסית... תודה לאל יצאתי מזה יחסית בשלום. אחרי שנגמרו לי כל הטיפולים של הדיאטנית, פסיכולוגית וכל הבדיקות היומיות ולאחר מכן השבועיות... התחילה לי הבולמיה... בהתחלה לא רציתי להודות בזה... לא בפני אחרים ואפילו לא בפני עצמי! בחצי שנה האחרונה יש לי כאבי בטן נוראים!... ואפילו אם אני לא רוצה להקיא יותר, אפילו אם אני אוכלת בצורה סבירה אני פשוט לא מצליחה לעצור את הקיא. אני פוחדת שהסיבה לכאבי הבטן היא העודה שלא עבר יום אחד אפילו בלי שהקאתי במשך יותר משנה. כמו כן אני מתאגרפת, ובזמן האחרון הכאבים מונעים ממני את האפשרות להתאמן... בגלל זה התחלתי להתיחס לעניין ברצינית רבה יותר! אני לא יודעת למה אני כותבת ומספרת על כל זה, עזרה אני לא רוצה ולא אהיה מוכנה לקבל! רחמים אני גם לא אוהבת...
ב"ה אני מציעה לך לחזור כמה שיותר מהר לטיםול מאחר ובולימיה היא בין היתר ביטוי לרגשות מוחנקים ואי יכולת לעכל באמת את החיים ולכן הדחיה האלימה של כל מה שקורה לך ברמה ההתנהגותית באמצעות הבולימיה. כמה שיותר ביטוי מילולי. כמה שיותר להיות במערכות יחסים. לטעות. להפגע לחוות הם אלה שיצילו אותך בסופו של דבר ויחסנו אותך מפני המחלה. ככל שתלחיצי את עצמך יותר הנפילות לבולימיה ירבו ולא תוכלי לשלוט בזה לכן הימנעי מלהלחיץ את עצמך אם יש לך נפילה פשוט תמשיכי כאילו לא קרה כלום מבלי לשפוט או לבקר את מה שהיה. את כן יכולה להתבונן וללמוד לזהות דרך זה מפיל אותך ולאט לאט לדעת להמנע בזמן מזה. מסגרת טיפולית היא הכרחית וכנראה שהטיפול לא היה יעיל בדיעבד אם בסופו של דבר נפלת לבולימיה. לא היתי ממליצה לחזור למטפלים הישנים, אלא למצוא מישהו חדש. אשמח להפנות אותך המון אהבה עדכני אותי וספרי לי כיצד הבולימיה שלך באה לידי ביטוי
אני באמת משתדלת לא לשים לזה לב, וליחס כמה שפחות חשיבות לעניין... אך זה די קשה! ההתקפים האלה.. או נפילו, או לא יודעת איך לקרוא לזה קוראות לי בדרך כלל כשאני לא רעבה, בגלל הסיפור של האנורקסיה ההורים שלי מקפידי שאני יאכל 3 פעמים ביום בכמויות קטנות... ככה שאני נשארת יחסית רזה כך שהבולמיה לא נובעת מזה שאני רוצה להרזות! כאשר ההורים שלי לא בבית ואני לא רעבה יש לי מין התקפים כאלה שאני פשוט קמה ומחריכה את עצמי לאכול, ואז אני נהיית רעבה יותר ויותר במהלך האוכל, וכך עד שאני לא מקיאה.... את האמת... לפעמים אני אפילו נהנת מזה!..
