פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אין ספק שהבדידות והלבד הזה שסובב אותך מידי יום, פשוט מכאיבים מידי.

אני זוכרת איך זה לחיות בתוך ההפרעה.. אף אחד לא מבין אותך, אף אחד לא מבין את הראש החולה שלך.. כי הם לא מבינים מה זה להיות חולה, לא מבינים. והבדידות הזאת נמצאת כי את חושבת שאת לבד בכל הסיפור. אבל מה שמצחיק, זה שזה ממש לא נכון ! אני החלמתי בזכות קבוצת תמיכה לאכלנים אנונימיים שיקבלו אותך בזרועות פתוחות ויבינו אותך לא משנה מה סוג ההפרעה שלך. עצם זה שאת סובבת עם אנשים שמתמודדים יום ביומו עם הראש החולה, מעמיד אותך במצב של רוגע והבדידות נעלמת כי את פתאום מבינה שיש עוד אנשים כמוך ! קבוצת תמיכה היא הפיתרון היחידי שעזר לי לאחר טיפול אינטנסיבי ולא יעיל במרכז להפרעות אכילה. כי אף אחד לא באמת יבין אותך רק מי שנעל פעם את נעליך וחווה את חויותיך..

יקרה שלי רק מי שבאמת באמת היה שם יכול להבין אותך ועל מה את מדברת כי בן אדם בריא לא מסוגל להבין גם אם יקרא המון וגם אם יתאמץ המון. חשוב לקבל תמיכה ממה שהיה שם ומבין את מצבך.

היי, תגידי למה בחרת בזה אם את לא יכולה להיות שם בזמן לכולם? זה ממש מעצבן אותי לראות כמה בנות כאן שהן כל כך צריכות עזרה ואפילו מבקשות אותה.. בניגוד להרבה אחרות, וההודעות שלהן נשארות ככה באויר אם אין לך זמן תמצאי מישהי שתענה לבנות פה בנוסף אלייך

שנים שאני רוצה לכתוב פה וראיתי שאין תגובה אז הפסקתי אכן צריך לעשות משהו בעניין דחוף גם לדעתי!!! מולאן = הילה/דניאלה? <<מהותיקות פה

ביקורת זה הכי קל וכמו שאמרתי למולאן בואי תתרמי מהניסיון שלך ותעזרי לי לא נעלמתי גם אני אדם בשר ודם עם בעיות משלי לפעמים ואם קרה שלא עניתי אז לא צריך ישר לתקוף זה הכי קל לשלוף ציפורניים. אמרתי גם למולאן- אני מלווה המון בנות ומשפחות ותורמת מנסיוני בהתנדבות- אז די לזרוע ארס ובואי תרמי גם את מהנסיון שלך ואני בטוחה שיש לך המון מה לתרום לחיוב.

לא הילה אני רב הזמן הייתי פה כ"מולאן" והרבה לפני השם הראשון שלי היה חח קצת מפדח "ילדה בצרה".. הייתי בת 17 אז ובגיל 18 ביום הולדת שיניתי ל"מולאן" ולא היה לי מושג ממש למה ..

מולאן חמודה שלי להטיף מוסר את אלופה מעניין איפה את נעלמת כל כך הרבה זמן ופתאום הופ מטיפה מוסר וזה הצד החזק שלך לבקר אולי במקום זה תרמי מנסיונך ומהידע שלך קצת לבנות. אולי תשאלי כמה בנות אני מלווה ותומכת וכמה הורים אני מלווה ותומכת בהתנדבות בשעותיי הפנויות. אז די עם הביקורת זה הכי קל. נכון נעלמתי ובעצם לא ממש נעלמתי גם אני בן אדם וגם לי יש בעיות אישיות אני לא סופר מן אני בן אדם בשר ודם אז די עם העוקץ והארס ובמקום זה בואי עזרי לי עם התשובות לבנות אשמח גם אני ללמוד ממך.

אין לי כוחות יותר ! אני שבוע הבא מתחילה טיפול במרפאה..אני לא יודעת אם לשים את עצמי בקטגוריה של "בולמית" או "מופרעת אכילה" אבל ישנה בעיה ואני מודעת אלייה. בלעתי עשרות ועשרות פעמים כדורים..קרוב ל30 בבת אחת .. כמה פעמים הקאות.. דיכאון שמשתלט עליי.. רצון למות.. אין לי כוח לקום בבוקר ליום חדש שמלא במלחמות בתוכי..להסתרות..לשקרים.. להצקות מהמשפחה ומהחברים.. לפיתויים שונים.. אני בספק אם טיפול יעזור לי לצאת ממצב כזה שנכנסתי אליו עמוק מאוד! אני רוצה רק להתנתק לא להיות קרובה לשום דבר שאני רגילה אליו אני רוצה להיות עם עצמי להרגע לבד.. אך זה בלתי אפשרי! אני מפחדת נורא מהטיפול וממה שיהיה.. מהתגובות מהמשפחה ומהחברים.. מהתמודדות עם המחלה עצמה ! יהיה לי קשה לחשוף את כל מה שבראשי , את כל מחשבותיי.. אני רוצה לשמור קצת לעצמי.. בינתיים-מיום ליום אני נואשת יותר ויותר,המחשבות מתחזקות,הרצון לחיות פוחת.. מה אפשר לעשות? איך מטפלים בכזה דבר? מה יעשו איתי? אשמח לקבל תשובה במהרה,תודה רבה :]

שכחתי לציין אני בת 16 וחצי

קראתי ושמעתי כמה את מתוסכלת וחרדה לגבי הדבר הזה, הלא ידוע שעומד בפתח - טיפול במרפאה. הכניסה לטיפול מכריחה אותך להגדיר הגדרות, ואת דואגת להשפעה על החיים שלך, על החיים של הסובבים אותך. ונראה שאת רק רוצה לברוח, לא להיות ליד שום דבר, אלא עם עצמך במקום מרוחק. יקרה, אני מזמין אותך לסה"ר, לדבר איתנו בצ'אט אונליין, על כל מה שמטריד אותך. אנחנו כאן, מבטיחים להקשיב. ובתקוה שתתמלאי תקוה ותחושי הקלה, ואפילו קלה. (http://sahar.org.il/page.asp?page_id=14) ממתין לך, מתנדב סה"ר

הילה אני כל כך מבינה אותך כי עברתי אותו דבר עם בתי גם היא היתה אחרי ניסיון אובדני. אני מבינה שאת מפחדת מההתמודדות עם הדברים ומהסובבים אותך גם אצלנו זה היה רק תדעי שאם תדברי על זה בגלוי ולא בשקט הסביבה תהייה אוהדת ותומכת. תנסי את הטיפול במרפאה שווה לתת לזה צ'אנס ותני משקל כבד לטיפול בשיחות כי החלק העיקרי בטיפול במחלה זה השיחות והטיפול לנפש אל תברחי על זה ככל שתרצי ללמוד יותר, לפתור בעיות ולהתמודד תראי שתרגישי הקלה גדולה. את יכולה להתקשר אלי לטלפון אשמח ללוות ולתמוך בך בכל מה שתצטרכי 052-3387519 אל תתייאשי מתוקה תראי הבת שלי כבר 5 שנים אחרי וגם היא היתה שם בדיוק כמוך באותו מצב.

היי מתוקה עצם העןבדה שאת מתחילה במרפאה כבר טוב..אבל דעי לך שאם את רוצה לעזור לעצמך "לצאת מזה" זה דורש כוחות נפש שיש לך אותם בוודאות את רק צריכה לרצות מאוד... לשתף מישהו במחשבות ובמה שמטריד אותנו שבגללו אנחנו מקשות ומלקות את עצמנו זה חלק מהפיתרון ..מההחלמה..כי תראי שהעזרה תביא לך דרך חשיבה שונה לאט לאט תלמדי לקבל דברים בפרופורציה ולא כסוף העולם העירו? שיעירו תמיד יהיו כאלה שיגידו שאני מכוערת יפה, נחמדה שמנה רזה..האם כולם חייבים לאהוב אותי? מי שיאהב אותי יאהב אותי כך ומי שלא אז לא! אבל אני אלמד לאהוב את עצמי ולהבין שההחלטות שעשיתי בחיים הם בגלל שכך הרגשתי בלי רגשות אשם וגם אם אח"כ התחרטתי על המעשים..את מבינה? העזרה יכולה להועיל את חייבת להיות מוכנה לכך..את תצליחי אני מאמינה...כוח אמונה ורצון לחיות..אש ...לאהבו את החיים יציל אותך...האוכל אינו התרופה לרגשות המתחוללים בתוכנו..או אי התזונה... את תצליחי..אני בטוחה...ראי את האור הטוב ..למרות שבדרך יש הרים כהים..נשיקות בהצלחה דינדין

המסכנים האמיתיים הסובלים מהפרעת אכילה אם כבר הם אלו שנתקפים בולמוסי אכילה ואוכלים עד אפס מקום ותחושת התפוצצות!! לאחר מכן מרגישים תסכול ושנאה גדולה כלפי עצמם! הגיע הזמן שמישהו ידגיש את זה כי בד"כ כשאומרים הפרעות אכילה מרחמים על האנורקסיות והבולמיות והאכלנים הכפייתים לדעתי הם באמת בעלי הפרעת אכילה ואף בעיה נפשית. זאת כאשר בכל פעם לאחר בולמוס האכילה מבטיחים לעצמם שלא יחטאו כך שוב בניגוד לאנורקסיות בעלות כוח הרצון החזק לא לאכול כלל או בולמיות שאולי אוכלות ככמות אכלני היתר אבל דואגות להוציא(ולא אמרתי בדרך טבעית) ולפחות לא מרעילות להן את הגוף כמו אכלני היתר.

כל הפרעות האכילה מסוכנות ובכולן מרגישים שנאה ותסכול כלפי עצמן כל הפרעה זה מהסיבה האחרת שלה.האנורקסיות גוזרות על עצמן גזר דין מוות בהרעבה. הבולמיות אוכלות עד אין קץ ואחר כך מרגישות גועל מעצמן ומקיאות ומקיאות בלי סוף וגורמות לעצמן נזק ומסכנות עצמן מאוד. וגם אכלי יתר כפייתיים מרגישים תסכול ושנאה כלפי עצמם בכך שהן מוצאים את הפתרון והנחמה באוכל ולכן הפתרון הוא פשוט בלטפל בבעייה ולא לברוח ממנה וכמה שיותר מהר.

השאלה היא איך? כשאת בת 17, והדיאטה הראשונה שלך היתה בגיל 13 וחצי בה ירדת כ10 קילו באופן מבוקר אצל דיאטנית ומאותו רגע מתחייבת לאכול את כל הירקות בבית כדי להראות שאת ממשיכה לשמור,אבל כשאת נמצאת לבד את יכולה לחסל את כל העוגות בבית ואין למי לספר ולבקש עזרה..

אני סובלת מהפרעות אכילה מגיל 12 העניין ידוע בצבא ואני כביכול מטופלת אצל הקב"ן (כביכול כי אני רואה אותו אולי פעם בחודשיים) מאז שאני בצבא כחמישה חודשים המצב שלי רק החמיר גם מבחינת ההפרעה שמעולם לא היתה חריפה כ"כ וגם מבחינה נפשית כללית .... למרות שהדבר ידוע בצבא אף אחד מעולם לא אמר לי שיש לי את האפשרות לצאת מהמסגרת הצבאית ? יש אפשרות כזאת באמת ? גם אם אני לא בתת משקל ? (למרות שהמשקל שלי נמוך אך לא תת משקל )נ.ב אני לא רוצה להשתמש בתרופות פסיכאטריות.

על תתחילי בזה זה ממכר ואחר כך קשה להיות בלי זה

הצבא אינו פותר בעיות של הפרעות אכילה ונהפוך הוא אין לו את הכלים להתמודד עם הבעיה והם אכן במקרים קשים משחררים. אל תשתמשי בתרופות פסיכאטריות אבל לכי לטיפול בשיחות. זה שתשתחררי מהצבא ותקחי תרופות לא יעזור לפתור בעיות. אל תברחי מהן התמודדי איתם ותפתרי אותם. לכי מהר לטיפול בשיחות ועצרי את הבעיה כל עוד אפשר. ואם אפשר שיחות במסגרת שמחוץ לצבא יותר טוב כי הקב"ן של הצבא לרוב אינם מבינים דבר בהפרעות אכילה.

רציתי לדעת איך מזהים אנורקיסה כי לדעתי חברה שלי בדרך לשם. כמה קלוריות ביום נחשב לאנורקסיה? כי היא כל היום מתעסקת בחישוב קלוריות ולדעתי היא צורכת הרבה פחות ממה שנדרש. בנוסף התפריט שלה נורא מצומם ולא הגיוני.מה אנורקסיות מרשות לעצמן בכל זאת לאכול?

יקרה שלי חברה שלך יש לה לפי הסיפור שלך הפרעת אכילה כי אדם נורמטיבי לא מחשב כל היום קלוריות ומתעסק עם מה אכלתי כמה אכלתי וכו', ההתעסקות הרבה סביב העניין מראה שיש לה הפרעת אכילה ובטח ובטח אם התפריט שלה מצומצם זה רע מאוד. האנורקסיות מרשות לעצמן לאכול כמעט כלום כי מה שפחות יותר טוב ואם אפשר לא בכלל אז לא בכלל הכי טוב והן עושות זאת בהדרגה. כל פעם מורידות עוד ועוד עד שמגיעות לרעב מוחלט. עזרי לה וספרי למישהו מבוגר אל תשמרי בבטן החברה שלך בבעיה וצריך מישהו מקצועי שיעזור לה את אין לך את הכלים לכך

שלום שמי מיה ואני בולמת כבר 13 שנה את ילדי הראשון ילדתי לפני 5 שנים בהצלחה מרובה היום 6 חודשים אני מנסה להיקלט ללא תוצאה האם יש קשר לבולמיה או שנפגעתי יש לציין שיש לי מחזור סדיר כל חודש ואני עדיין בולמית אני עזרו לי

אני מזדהה איתך. אני הייתי בולימית עד לא מזמן.. החצי שנה האחרונה שלי הייתה היפה ביותר בחיים שלי.. התנקיתי מבולמוסים והקאות.. קולטת ?! חצי שנה !? אני עדיין לא מעכלת.. ואת יודעת בזכות מה הצלחתי ?! בזכות או.איי הם הצילו לי את החיים ! את חייבת את זה לעצמך.. את חייבת להחלים, לחיות בחיים ולא לידם, בבקשה לכי לפגישה הקרובה לביתך, הם יקבלו אותך בחום ואהבה ויעזרו לך כמו שעזרו לי ! את לא מתחייבת לכלום, רק תלכי לפגישה, זוהי קבוצת תמיכה, זה לא כולל תשלום, רק תשבי תנסי, מקסימום לא ילך אבל את יודעת שניסית משהו. אני יכולה להגיד לך בכנות שמה שטיפול רב שנים אצל פסיכולוגית ופסיכיאטרית לא עזרו לי, הם עזרו לי בשניות מועטות, באהבה רבה כי רק מכור יכול להבין ולעזור למכור אחר.. ואני מודה מודה למאמנת שלי שבזכותה החלמתי ! אז בבקשה, אל תתני לעצמך לחיות בגיהנום אינסופי, את בת אנוש ומגיע לך הכי טוב שאפשר ! אל תתני למחלה להרוס אותך ! יש פיתרון וצאיך להגיד תודה על זה ! את רק צריכה נכונות, כנות ופתיחות.. מקווה שאת מספיק אוהבת את עצמך רק בשביל ללכת לפגישה.. לא יותר מזה שולחת לך המון חיזוקים ומקווה שתמצאי את ירח הדבש כמו שאני מצאתי !

מיה יקרה את חייבת קודם כל לטפל בבולמיה- האם טוב לך כל היום לבלות בשירותים עם הקאות ולבזבז את כל האנרגיות שלך על השטויות האלה במקום להנות על אמת מהחיים ומהמתנה היפה שניתנה לך הילד שלך- טפלי בעצמך אם לא למען עצמך לפחות למען ילדך. בקשר לזה שאינך נקלטת אין ספק שגרמת לעצמך נזקים הגוף שלנו חכם וזוכר הכל אך פני לרופא נשים אני לא מוסמכת לענות בענייני פוריות, ספרי לו שיעשה לך בדיקות וייראה מה הבעיה.

היי מיוש.. קרוב לוודאי שמשהו עם ההורמונים קצת השתבש היות וההשפעות של ההקאות והבולמוסים משפיעות לטווח הארוך אם כ לא בהכרח כשאני הייתי אנורקסית ללא וסת סדירה אז באמת הבנתי לפי מה שאמר הדוקטור שלא אוכל להביא ילדים - מדובר לפני שנולדו לי.. כשלמדתי להקיא והצליח לי אמנם העליתי במשקל מעט אך לא יכולתי להפסיק עם זה אבל הוסת חזרה ואז ילדתי את ביתי הגדולה.. העזרה מיה הדחופה היא באמת ללכת לרופאת נשים לבדיקה הורמונאלית..אך הבעיה היותר חשובה..היא לטפל בבולמיה כי אי אפשר לגדל ילדים ככה מנסיון שלי על בשרי הכואב..הייתי מקיאה ומזניחה את בנותיי הקטנות עם דמעות..הייתי נכנסת לשירותים ותוקעת אותם מול הטלוויזיה שלא יפריעו לי בעשייה המקודשת..זה פשוט לא חיים!! מיה את חייבת לעצמך ולידלייך את החיים בחזרה..והאם הרצון להיכנס להריון נובע איפשהוא מההבנה שאם (בתת מודע) אני אהיה בהריון יהיה מותר לי לאכול מה שארצה ולהשמין? עני בכנות! מיה את חייבת טיפול ורצוי מיידי..ילדיי סבלו המון עד שלקחתי את עצמי בידיים לא היו לי חיים איך שהיו נרדמות בלילה הנה הגיעה שעתי לבלוס ולהקיא..לילות... אם את זקוקה לעזרה אני מוכנה לעזור לך דינדין

בעיה קשה.הייתי קרובה להיות בתוך האנורקסיה אבל אמא שלי הייתה שם בזמן.היו לי התקפי אכילה אחר כך.שוב דיאטות.טיפולים ברמבם כרגע.לפעמיים אני רוצה להעלם או להתאבד כי אין לי כח לחיות ככה..ז"א כדי לא להרגיש כלום .כי זה הורס לי את החיים לגמרי.אין לי איזון בשום דבר.רע לי.מה איני עושה?

א יקרה- ברור לי שעוברת עליך תקופה לא קלה. מזלך שיש לך את אמא שלך. האם מעבר לרמב"ם את מטופלת בשיחות? את חייבת להיות מטופלת בשיחות אצל מישהי או מישהו טובים כי בלי השיחות והרפואה לנפש הגוף לא יירפא.

לאורלי שלום אני קיום 1.60 ואני שוקלת 56 קילו אני רועה את עצמי שמנה מאוד ואני מתבישת בעצמי , מגלל המשקל אני נכנסת להתקפי חרדה קשים מה את מציאה לי לעשות את גם רועה את עצמי שמנה

אלי יקרה סליחה על העיכוב בתשובה אני פשוט הייתי מוטרדת בעניינים אישיים, מה לעשות גם אני רק בן אדם. מתנצלת מראש. מתוקה שלי אז ככה קודם כל אין לך במה להתבייש בעצמך כל אחד יש לו מעלות וחסרונות ואני מציעה לך ללכת בטיפול בשיחות כי את חייבת לעבוד על נושא של דימוי עצמי ודימוי גוף ברגע שתלמדי לקבל עצמך תראי שכל הבעיות תפתרנה. אל תשאירי דברים ככה חשוב לפתור אותם ולדבר עליהם שלא תפלי לבור של הפרעת האכילה כי לצאת ממנו לא פשוט.

שלום קוראים לי ספיר, אני תלמידת י"ב במגמת תקשורת. במסגרת המגמה אני עושה סרט על הפרעות אכילה. אני מחפשת גיבור או גיבורה שסבלו מהפרעות אכילה ומוכנים להיחשף. 0542111331 [email protected] תודה.

אני עד היום סובלת מהפרעות אכילה ומוכנה להיחסף תני לי עוד פרטים

היי אלינור, איבדתי את מספר הטלפון שלך ואני מעוניינת לדבר איתך אז אני אשמח אם תתקשרי אליי או שתשלחי לי את הטלפון שלך 0542111331 :)

שלום בנות גם אני עובדת על סרט דקומנט ספר ותערוכה בנושא ואני מוכנה גם לעזור לך אם תרצי ולשתף פעולה במקביל אשמח לכול עזרה מכן מגבי הסרט ספר ותערוכה ואופציה גם להצגה מי שרוצה להיפגש עימי ולהיות חלק מהיצירה צרו קשר למייל [email protected] בברכה דיטה דניאל

היי אורלי..אני בת 22 וסובלת מבולימיה מחצית מחיי,רק שבעבר הפרעת האכילה הייתה ח-ל-ק מחיי...אולם הייתי בהמון אישפוזים וטיפולים והיו תקופות שהשתקפה סכנה לחיי..30 ומשו קילו..בעיות בתיפקוד הלב..שיניים..דופק..והרשימה עוד ארוכה... לצערי כמו שנים קודם לכן עברתי בתקופה האחרונה של השנה שנתיים האחרונות לא מעט משברים ודברים לא נעימים...כמו שציינתי הפרעת האכילה מעולם לא הרפתה ממנה רק שהייתה חלק זעיר מחיי וחייתי עם זה בימים טובים יותר וימים של נפילות...היום יותר מתמיד..הבולימיה אינה חלק מחיי..הבולימיה היא חיי..היא אני...אני במצב מאוד קשה...מקיאה עשרות פעמים ביום עד אובדן...עד שאני פשוט קורסת על המיטה והולכת לישון..אני ניראת רע...מרגישה רע...גופי מעוות...אני כבר לא יודעת אם אני רזה או שמנה...לא מאמינה למה שהמשקל המקולל הזה מראה...לא יודעת מה אני באמת רואה במראה...בריאותית אני במצב כמו של אשה מבוגרת...ונפשית?עדיף שאני לא אתאר....ההורים שלי אנשים חארות...(סליחה אורלי שאני ככה בוטה)אבל זה ככה..הם הרסו לי את החיים...ולא מפסיקים להרס מרחוק..(מה שמצחיק זה שאני לא בקשר איתם..וגרה לבד כבר שנה ומשהו..ואכשהו תמיד מיזה או מיזה אני שומעת דברים שהם עוד מאשימים ומקטרגים עליי)לפעמים אני נותנת לרגישות היתרה שלי להתעורר ורק מרגישה עוד יותר אשמה ועוד יותר לשנוא את עצמי..ופשוט נותנת לעצמי לחסל את עצמי. באמת שאני לא רוצה...אורלי....לא רוצה את הגיהנום הזה.... אפילו שקיים בי הכול המעצבן הזה שאומר תרזי תרזי תרזי יא שמנה...אפילו...גם אם זה נכון או לא...אני כבר לא יכולה...אני סובלת כל כך...אני עייפה....אני חלשה כל כך... אין לי כוח לקום בבוקר..אני שונאת שאני קמה כי זה לקום לעוד יום של הקאות ודפיקות לב וכיעור ושינאה.... אני מרגישה שאני עומדת למות אוטוטו... רציתי ליחיות באמת שכן...אני לא אובדית ויש בי עוד חלקיק של אמונה ורצון..אבל אין מה לעשות לא הולך לי ליהיות ילדה נורמלית. אולי עדיף שאני יגמר כבר וניגמור עם הסיפור הזה כבר. דיי אני עייפה.

מעייני מתוקה שלי את לא אשמה את חולה ואת התנהגות הוריך איני יודעת להסביר ייתכן ממקום של אגואיסטיות ייתכן ממקום של פחד להתמודד, לא קל להורים עם הידיעה שהבת שלהם גומרת את החיים שלה בשביל כלום וגוזרת על עצמה גזר דין מוות, קשה להבין וקשה לקבל. נסי להבין גם אותם אבל את מתוקה שלי אל תתעסקי בהאשמות את לא אשמה את חולה כי בולמיה זו מחלה נוראית כמו כל המחלות האחרות ואפילו יותר מהן, בולמיה ואנורקסיה הן מחלות קשות מאוד שמביאות הרבה פעמים לדברים קשים מאוד. את חייבת מתוקה שלי לנסות לקבל עזרה מקצועית אל תאבדי את האמונה כבר ראיתי מקרים קשים כמו שלך שיצאו מזה זה לא הסוף אפשר לצאת מזה. זה לא פשוט וזה לא ביום אחד זה תהליך אבל כן זה לא סוף העולם ואם את באמת יש לך עוד שבריר תקווה ואת באמת רוצה לצאת אפשר לעשות את המאמץ האחרון ולאסוף כוחות אחרונים ולנסות לתת ת'אנס לתקווה ולחיים אחרים. לא עדיף שהסיפור ייגמר ממש לא אני כאמא לא יכולה לשמוע זאת זה עושה צביטה וכאב בליבי- אם תרצי תמיכה אשמח להיות בשבילך תמיד הטלפון שלי 052-3387519 או במייל [email protected] וכן אני יכולה להמליץ לך על מטפלת מעולה שטיפלה בבתי שהיתה בעצמה אנורקסית שנים רבות ומטפלת כבר מעל 14 שנה בבנות עם הפרעות אכילה לסוגיהן השונים בהצלחה, אך את חייבת לנסות לרצות ולשתף פעולה וזה יכול לעבוד. אם את רוצה תכתבי לי ובהחלט אשמח לעזור לך כמה שאוכל ולתמוך.אל תרימי ככה ידיים את זה אני לא מוכנה לקבל.

אורלי... הצלחת לרגש אותי.. אני ממש הייתי רוצה להתייעץ איתך טלפונית... כי מאחורי הבולמיה מסתתרים דברים לא קלים אצלי..:( אבל אני צריכה ליהיות מספיק אמיצה כדי לדבר איתך בטלפון... אעזור כוחות וחשיבה...ואשיב לך בקרוב. תודה את אמא מדהימה את זה אני בטוחה.

אפשר ליצור איתך קשר?נערה

אפשר ליצור איתי קשר ותמיד ולדבר על כל מה שעל הלב אני אשתדל לעזור כמיטב יכולתי. הטלפון שלי 052-3387519 ושוב סליחה שתקופה לא הייתי כאן כן גם אני אדם וגם לי יש לפעמים עניינים ובעיות אישיות. הסליחה עימכם בנות.

היי אני ירדתי 20 קילו שנה אחרונה עשיתי שטויות ולקחתי משלשלים כיום אני שוקלת 57 קילו ואני רוצה למות כי עליתי במשקל כי הפסקתי לקחת משלשלים אני היתי מאושפזת בתל השומר ועכשיו אני ברמבם פעם בשבועים וזה לא עוזר לי אני שוקלת לחזור לקחת משלשלים ולעזוב את רמבם אין לי כוח אני מרגישה שמנה ואני רוצה למות אני רוצה לחזור לתל השומר ואני לא יודעת מה לעשות

מתוקה שלי שתינו יודעות שמשלשלים זה לא פתרון ואת הורסת כל חלקה טובה בגופך. הפתרון הוא ללכת לטיפול ולטפל כמו שצריך בבעיות ובשורש הבעיות ולא לברוח מהן. עצרי את זה כל עוד אפשר כי אחרת יהיה מאוחר מדי וחבל. לכי למטפל או מטפלת שהמומחיות שלהם הפרעות אכילה (מטפל בשיחות) וברגע שתטפלי בבעיות ובפחדים ותלמדי להסתכל להם בעיניים ולהתמודד כבר כלום לא יהיה נורא כל כך ודרך זה תלמדי לאהוב את עצמך מחדש ולקבל את עצמך מחדש כפי שאת.עצרי זאת מהר בבקשה....

חג שמח, אני בת 43 ושוקלת כמעט 100 35 ק"ג עלו במהלך השנים האחרונות וכל הזמן האמנתי שזה יגמר, היום אני מבינה שיש לי הפרעת אכילה,בולמוסים לא נשלטים וללא תחושת שובע- לא מקיאה. מחפשת עזרה/המצלות על טיפול, דרך לצאת מהמעגל הכובל הזה.תודה

ציפי יקרה אני שמחה שסוף סוף הגעת להכרה כי את בבעיה ואת מוכנה להודות בכך ולקבל עזרה.דעי שאף פעם לא מאוחר ותמיד אפשר להתעשט ולעצור דברים. קבלת עזרה מקצועית זה דבר נהדר ויכול להוציא אותו באמצעות טיפול נכון מהמעגל הכובל הזה כפי שאת קוראת לו. אני יכולה להמליץ לך על נורית שמטפלת גם עם אנשים עם הפרעות אכילה של השמנה ובולמוסים. היא מכפר סבא ואם תרצי תוכלי לקבל את הטלפון שלה. כתבי לי למייל [email protected] כי באמת אפשר לצאת מזה רק צריך לדעת איפה לגעת ואיך לטפל נכון. האוכל זה רק התוצאה ובעצם מקום הבריחה צריך לגעת בתוצאה ובמה שגורם לנו לברוח לבולמוסים ולאכילה.

שלום,אני בת 16 ואני מאובחנת כחולת אנורקסיה.הטיפול שהפסיכיאטר המליץ עליו הוא אשפוז במחלקת הפרעות אכילה,רציתי להתאשפז בתל השומר שבת"א אך אין שם מקום ואומרים שיכול לקחת חודש או אפילו חצי שנה עד שיתפנה מקום אז המליצו לי על בית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים.השאלה שלי היא מהו סדר היום בבית החולים הזה והאם הוא לא פחות טוב מתל השומר או שניידר. אם מישהו היה שם הייתי שמחה לקבל קצת מידע בהקדם האפשרי כי אני מתאשפזת ב-7 באפריל ואני מתה מפחד.

היי אני היתי מאושפזת בתל השומר והמחלקה מקסימה תחקי להיות שם תבקשי מהרופה מכתב דחוף והם יתחשבו בך בהצלחה אלינור

הי,תודה שענית לי,אך מאשפזים אותי בהדסה עין כרם מפני שבתל השומר אמרו שאני אחכה כמה חודשים עד לאישפוז ויש לי הפנייה דחופה מהרופא אך בכל זאת הם אמרו שכרגע אין מקום והמליצו על הדסה עין כרם.המחלקה בהדסה עין כרם לא טובה? או שפחות טובה?

ליאנה איני מכירה את המחלקה בהדסה למרות ששמעתי דברים טובים עליה. אני כן מכירה את שניידר שם בתי היתה מאושפזת והצוות מדהים והמחלקה עושה את עבודתה במקצועיות רבה. שווה לך לנסות גם בשניידר למרות שגם שם יש לפעמים המתנה ארוכה.

כל כמה נשים בערך חולות באנורקסיה בישראל? (כלומר כל 5 נשים......)

יש המון נשים שסובלות מהפרעות אכילה ולא מטופלות כך שמערכות הבריאות לא מדווחות עליהן. זה נהפך למגיפה יותר גרוע מסרטן וכמה עצוב זה שמתעלמים מבעייה זו מצד אחד זאת לא מחלת נפש ומצד שני זאת לא מחלה ככל המחלות אז רוב מערכות הרפואיות פשוט מעדיפות להתעלם וכך נשאבים לההרס הזה עוד ועוד אנשים. זעקה אילמת ללא קול.

שלום, אני נלחמת בהפרעת אכילה מזה 10 שנים. לאחר מספר אפיזודות של עלייה וירידה של ~20 ק"ג ואינסוף מפח נפש, דכאון (בעיקר בשל דימוי עצמי נמוך ותחושת כשלון) ומאבק אינסופי עם ספורט, אובחנתי ע"י פסיכיאטרית כלוקה ב-BED. לצערי שנים של טיפול פסיכודינמי (עם שתי פסיכולוגית שונות)וכן עבודה עם תזונאיות המתמחות בהפרעות אכילה לא הניבו תוצאות ואני כיום מיואשת מתמיד. בקושי נותרו לי משאבים רגשיים וכספיים ואני מחפשת (בלי הרבה תקווה, יש להודות) איזשהו פתרון/הקלה. שמעתי מאנשי מקצוע שונים כי CBT נמצא יעיל בטיפול בהפרעה מסוג זה. בירור קצר העלה בחכתי שם של מומחה בתחום, אשר עלות הטיפול אצלו היא אסטרונומית. לפני שאצלול להשקעה כזו (הן נפשית והן כלכלית), אודה לכם על התייחסות לשאלות הבאות: 1) האם יש סיכוי של ממש שCBT יכול לעשות מה שטיפול פסיכודינמי ותזונתי לא הצליח לעשות במשך שנים ארוכות? (יש לציין כי השקעתי את כל כולי בטיפולים הללו, וכי רמת המודעות שלי מאד גבוהה) 2) האם עלות טיפול CBT גבוהה משמעותית מעלותו של טיפול פסיכודינמי, או שמא מדובר בעלות של המומחה הספציפי אשר המליצו לי עליו? 3) האם כל מטפל CBT מוסמך לטפל בהפרעות אכילה? האם יש מטפלים אשר עובדים עם קופ"ח מכבי אשר יאפשרו את הטיפול הנ"ל במחירים שפויים יותר? 4) האם ישנו טיפול אלטרנטיבי להפרעה מסוג זה, או שמא נידונתי לחיי ייסורים של מלחמות עם אוכל, רגשות אשמה, שנאה עצמית ומאבקי הרזייה אשר כשלונם ידוע מראש? תודה רבה!

מתוקה שלי לא נדונת לחיי יסורים של מלחמות עם האוכל, יסורי אשמה, רגשות אשמה, שנאה ומאבקי הרזיה שנדונים לכשלון- לא לא ועוד פעם לא. מבטיחה לך שאם תשתפי פעולה את יכולה להצליח. אני יכולה לתת לך את הטלפון של זו שטיפלה בבתי היקרה שהיתה חולה 4 שנים באנורקסיה והיתה במיץ של הזבל מבחינת המחלה ( 38 קילו, הרעבה אין סופית, ניסיון אובדני ועוד) והיא מטפלת בצורה של טיפול במודעות עצמית משלבת את הנפש עם הרגש וההגיון. היא מטפלת גם בשיטה הקוגנטיבית והיא מדהימה מדהימה מדהימה. אם תרצי כתבי לי למייל ואתן לך את הטלפון שלה. הבת שלי התחברה אליה בצורה מדהימה אחרי אינספור מטפלים וברוך השם יצאה מהמחלה והיום היא 5 שנים אחרי. המייל שלי [email protected]

אני מצטרפת למילותיה של אורלי. אותה מטפלת שהיא רוצה להפנות אותך אליה מדהימה. אני במחלה 19 שנים ועד שהכרתי אותה חיי לא היו פשוטים כלל. גם אני ממליצה לך לפנות אליה אני מתארת אותה כמלאך ותאמיני לי שאין אנשים כמותה.

אני בת 17. ואני סובלת מאכילה כפיתית. התקפי בולמוסים כמו שהשפה המדעית קוראת לזה. זה התחיל לפני כחצי שנה לאחר ירידה יפה במשקל. ומאז אני לא מצליחה להפסיק. עליתי כבר 10 קילו ואני מאד מפחדת מעליה נוספת שאיני מצליחה למנוע. הלכתי לדיאטנית שלא עזרה לי. אני מנסה להתמיד בפעילות גופנית 40 דקות 4 פעמים בשבוע ואני כעת נמצאת בטיפול פסיכולוגי שבהחלט היה דרוש ואמנם עוזר ופותח את העיניים מבחינה נפשית אך אינו עוזר למניעת הבולמוסים. מליון פעמים החרזתי שהפעם אני אצליח, אני לא אשבר אני אפסיק. וכל פעם אכזבתי את עצמי. וכגודל האכזה כגודל הבולמוס והעליה במשקל. אני חושבת שהורי לא מודעים לכך שאני עדיין מתמודדת עם ההתקפים האלו, בסך הכל אני מרגישה שרק אני יכולה להוציא את עצמי מזה ולכן איני צכה לשתף אותם וגם כשניסיתי הניסיונות בבית להכין לי ארוחות מסודרות מראש וכו לא נמשכו ליותר מיומיים אחרי ההכרזה על הניסיון לעזור לי מצידם. אני מרגישה מאד לבד ועם מועקה גדדולה על הלב. וכמובן ככל שאני מרגישה כך אני מסתגרת יותר וככל שאני מסתגרת ונמצאת לבד הבולמוסים קורים יותר. אני מיואשת ואינני יודעת מה לעשות.

יקרה שלי הבולמוסים לא באים סתם הם באים כדי לספק איזושהיא בריחה ונחמה בעזרת הבולמוסים ולסתום את החלל הגדול שנוצר בתוכך ואינו מצליח להתמלא. את חייבת שיתוף פעולה וכן טיפול נפשי מתאים - אם את שואלת אותי אצלנו הפסיכולוגים לא עזרו ומה שעזר זה מטפלת לא קונוונציונאלית אשר טיפלה בבתי שאומנם היתה אנורקסית ולא בולמית והיתה המון שנים במחלה ומכירה אותה מכל הכיוונים ומטיפלת כבר מעל 14 שנה עם ילדים עם הפרעות אכילה למיניהם וסוגיהם השונים. לכי לטיפול מתאים, למישהו שיעזור לך בצורה נכונה ומתמחה בהפרעות אכילה שיראה לך את הדרך הנכונה ואז כשתעלי על הדרך הנכונה הבולמוסים ייעלמו לבד.

קודם כל תודה רבה על ההתיחסות. אני מתנצלת מראש על השאלה הטפשית שאני שואלת אך האם תוכלי לפרט קצת מזה בדיוק טיפול לא קונווציונלי? לא בדיוק הבנתי.:S דבר אחרון, האם שמעת על קבוצות תמיכה? האם את ממליצה?

שלום בנות, מבקשת את עזרתכן בהמלצות על פסיכיאטר/ית המתמחה בהפרעות אכילה של נשים (לא נערות...). האם משהי מכירה את ד"ר מנדל מתל השומר? הרבה תודה ולילה טוב!

אני יכולה להמליץ לך על דר' סוזנה רויטמן היא מקבלת בתל אביב פרטי אומנם אך שווה.

שלום,אני בת 16 שוקלת 38 והגובה שלי הוא 1.53,התחלתי דיאטה לפני שנתיים אך המצב די הדרדרתי שקלתי 60 ק"ג,ואחרי שירדתי כולם החמיאו לי ואהבתי את זה וכך הגעתי למשקל של 38,אני מאוד מפחדת מהשמנה אפילו של קילו או 100 גרם,אני לא ממש מרעיבה את עצמי אני אוכלת 3 פעמים ביום,בבצפר אחרי הבצפר ובערב לפעמים כשאני עולה קצת במשקל אני הולכת לישון בצהריים על מנת להפסיד ארוחה ולקצץ בקלוריות.אין לי מחזור כ3 חודשים יש לי נשירת שיער וחולשה כללית.הייתי אצל פסיכיאטר והוא הפנה אותי לאשפוז בתל השומר,אך אני מאוד לחוצה ומפוחדת מהעניין,אני לא יודעת מה יעשו איתי שם ואני נורא פוחדת להשמין ולהגיע למצב כמו שהייתי לפני שנתיים.האם אתם יכולים לתת לי מידע לגבי תל השומר ומה בדיוק עושים שם?

מתוקה שלי את בבעיה רצינית ונראה לי שאת חזק חזק בפנים. אין לך מה לפחד מאשפוז. בתי היתה מאושפזת בשניידר וזה עשה לה רק טוב. היא למדה לאכול הגיעה למשקל הייעד ובמקביל את צריכה לא סתם צריכה אלא חייבת טיפול בשיחות כדי ללמוד להתמודד עם הבעיות והפחדים שהביאו אותך למה שהגעת וכן ללמוד וללמד את עצמך לקבל ולאהוב את עצמך מחדש. זה חשוב מאוד. זה תהליך וזה לא הוקוס פוקוס מהיום למחר אך תראי שאם תרצי ותשתפי פעולה אפשר לצאת מזה ובגדול. הבת שלי היתה שם חזק בפנים בדיוק במצבך עם 38 קילו והיום ברוך השם היא 5 שנים אחרי בזכות כוח הרצון שלה ובזכות המטפלים המקסימים שטיפלו בה. שווה לנסות החזרי לעצמך את החיים מחדש.

היי אני היתי בתל השומר במחלקה של הגדולים יש במחלקה 4 ארוחות ביום כאשר בכל ארוחה שומרים אליך ואסור לאכול עד שבודקים מה לקחת ועם חסר משלימים לך אחרי כל ארוחה יש השגחה של שעתים זה אומר 8 שעות ביום אסור לאחר לארוחות ועם תאחרים מקבלים שני ינשור וזה מגעיל עז לא כדי המחלקה מקסימה עם היתי יכולה איתי חוזרת לשם היום כי בבית הרבה יותר קשה בהצלחה

היי אני באמת חייבת עזרה, במשך תקופה דיי ארוכה שמסרבת להיגמר אני נקלעתי למעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו ואני לא מבינה אם יש לי בעיה ומה עושים בכלל. אני נערה מלאה(בת 16) שכולכך רוצה להרזות, במשך המון שנים הייתי בדיאטות ואפעם לא הצלחתי לעמוד בהן יותר מידי זמן, הייתי יורדת הרבה ועולה הכל! בסופו של דבר הגיע רגע שהיה נימאס לי כבר מכל הפעמים שניסיתי להרזות וניכשלתי. הייתי מרעיבה את עצמי ימים שלמי גם שבועות, ירדתי הרבה ובמשך המון זמן הייתי יחסית רזה. בסופו של דבר הגעתי למשבר והתחלתי לא לאכול אלא לבלוס כל מה שהיה לפני. לא ידעתי מה לעשות ופשוט אכלתי ואכלתי. והשמנתי שוב. עכשיו אני שוב מנסה את השיטה ולא מצליחה כי אחרי צום של כמה שעות אני לא מסוגלת, ונשברת ואוכלת מלא. ושוב עליתי, אז התחלתי שיטה אחרת, שיטה בולמית אני מאמינה שאין צורך לפרט.. נימאס לי ואני לא יודעת אם יש לי בעיה כי בכל פעם שאני מנסה לעשות את ההרזיה בדרך בריאה אני נשברת, ואז או שאני מרעיבה את עצמי או שאוכלת יותר מידי אבל אני לא מצליחה בשום אופן לאכול בדרך רגילה כמו שכולם אוכלים. אני באמת לא יודעת מה לעשות..

שלום, אני היתי אנורקסית שנתים ולאחר מכן עוד 5 שנים בולימית אם לא תפסיקי את ההרגל הזה זה יגמר ברע. אני היום אחרי טיפול במרכז להפרעות אכילה בתל השומר היתי מאושפזת חצי שנה והיום אני נשואה עם ילדה מתוקה בת חודשיים בלי עין הרע. אפשר לצאת מהמעגל הזה זה מאוד קשה ותמיד יהיה קול קטן שיגיד לך לא לאכול או להקיא אבל אפשר להלחם בו או להתעלם ממנו..שזה היום מה שאני עושה מתעלמת מהקול החולה למרות שעכשיו אני כבר בשלב שהוא מופיע פחות. תילחמי זה אפשרי תצאי מהמעגל הזה אני בזבזתי כל כך הרבה שנים טובות על המחלה הזאת היא לא שווה את זה ואף אחד גם כן לא.

כל הכבוד לך על הדרך שעשית. אני יודעת שזה דורש המון כוחות וזה לא פשוט אבל בסוף זה שווה כי מקבלים את החיים בחזרה. אני מורידה בפניך את הכובע שהצלחת ועשית זאת בגדול. תהני מהקטנה שלך, זה הנאות החיים האמיתיות.

לי כל הכבוד לך שאת באה ואומרת יש לי בעיה ואני צריכה עזרה. אני מקווה בשבילך ולטובתך שאת באמת רוצה אחת ולתמיד לצאת כבר מהמעגל הנוראי הזה שכל מה שיוצא ממנו זה רק הרס עצמי של החיים. זכרי שהחיים יפים למרות שהיום את לא רואה זאת. אפשר לנתב ולמצוא את החיובי שבנו וללמוד לאהוב ולקבל את עצמנו מחדש ותאמיני לי שאז הכל מסתדר. אני יודעת שזה לא פשוט. את חייבת לרצות לעשות שינוי ולקבל עזרה מקצועית בשיחות ממישהו שמומחה בהפרעות אכילה. לבדוק למה בכלל הגעת למצבים כאלה כי האוכל זה רק התוצאה הסופית. כאשר תרצי באמת להתמודד מול כל הפחדים ולעשות שינוי רק אז תוכלי באמת לצאת מהמעגל אחת ולתמיד וזה אפשרי אך זה לא פשוט וזו דרך לא קצרה וזה לא הוקוס פוקוס ביום אחד. שווה לנסות ושוב לכי קבלי עזרה נפשית- עזרה בשיחות זה חלק חשוב אם לא העיקרי בטיפול בהפרעות אכילה.

בן זוגי טוען שיש לי הפרעת אכילה,אספר את התופעות ואשמח אם תאמרו לי. לאחר האוכל יש לי החילה נוראית,בבוקר לעיתים גם כן עם\בלי קשר לאוכל,אני לא מקיאה. לאחרונה אני לוקחת פראמין מייד לאחר האוכל כדי שלא יהיו לי בחילות-זה משגע אותי. אני חלשה,ועייפה. לעיתים מרגישה כאבים בכל השרירים בגוף. אני חושבת שזה וירוס זמני אך בן זוגי טוען שהרסתי את המערכת עיכול ויש לי הפרעת אכילה. ירדתי 20 קילו בדיאטה של סוג של הרעבה במהלך כל היום ורק בערב אוכלת. מגיעה ל-אולי 700 קלוריות ביום. משקלי 58 גובה 1.60[לאחר הדיאטה]. כרגע אני רק בשמירה על המשקל

השאלה שנשאלת עד כמה המצב הוא נוח שאת מקיאה את מה שאת אוכלת ולא בכוונה.. הרי ממה שאני מבינה כל אוכל שאכלת ואינו נתפס בגופך כקלוריות הרי זה מבורך... אם אני לא מבינה נכון וזה מפריע לך מדוע אינך בודקת את הסוגייה אצל רופאת המשפחה? יתכן שהכדורים שאת נוטלת הגיעו רק בשביל "להשתיק" את בן זוגך? משקל גופך נשמע לי סביר בהחלט אך לא ציינת את פרק הזמן בו ירדת 20 קילו... 700 קלוריות ליום כאשר את נמצאת בהרעבה כל מהלך היום זאת סוג של התעללות בגוף שלך.. טוב לך כרגע בשקל גופך? או ש"היה נחמד אם הייתי יורדת עוד 3-4 קילו?" בשביל להרוס את מערכת העיכול צריך לעבוד קשה.. כל זאת אני כותבת קודם כל מניסיוני האישי בתוך עולם מופרעות האכילה ורק לאחר מכן כתלמידה באוניברסיטה שמעמיקה בנושא ולכן כל מה שכתוב לא נכתב כאבחנה מלאה של המצב. מקווה שעזרתי לך במשהו.

את מנסה לומר\לרמוז שיש לי בעית אכילה ואין לי בעיה לקבל זאת אבל מה שאת אומרת נשמע לא מקצועי-אז ראשית סליחה! שנית,אני לא ילדה אלא בת 35,ונשמע כאילו את מדברת עם ילדה בת 10. לא אהבתי את התשובה ואת הגישה,לכן אבקש תגובה אחרת

הפורום פעיל?

אתי יקרה. אין ספק שבן זוגך צודק במידת מה כי לרדת 20 קילו בסוג של הרעבה במהלך היום ולאכול רק בערב דה לא תקין ולא נכון וברור שאת הקלוריות שאת צריכה לקבל ואת כל מה שהגוף דורש לא קיבלת בתקופה הזו. הנזקים נגרמים והגוף שלנו זוכר הכל הוא מערכת חכמה מאוד אי אפשר לעשות שטויות ואחר כך הגוף יתנהל רגיל. אין ספק שנזק נגרם למערכת העיכול אולם ייתכן וישנם עוד סיבות לתחושה הנוראית הזו שלך. הבת שלי שסבלה מהפרעת אכילה סבלה גם מבחילות וחולשה נוראית וסחרחורות והיא עשתה בדיקה והסתבר שמאגר הברזל בגופה דל והיא נדרשה לקחת ברזל 3 חודשים וברוך השם הכל בסדר עכשיו והיא היום כבר 5 שנים לא בהפרעת אכילה. אין ספק שמאגר הברזל הדלדל בגלל מה שהיה בעבר. לכי עשי בדיקות. אגב לפי הסיפור שלך גם היום את לא בדיוק במספר קלוריות נורמליות כי 700 קלוריות זה לא נורמלי זה קלוריות של ילד בן 6. אפשר לאכול סדיר ומאוזן ולשמור על משקל תקין מבלי להרעיב את עצמך. הייתי ממליצה לך גם ללכת לשיחות ולבדוק מנין נובעת הבעיה של הירידה הדרסטית במשקל וההתעסקות הבלתי פוסקת עם הקלוריות והאוכל. אני יודעת שאת לא ממש תאהבי לשמוע אבל זו המציאות. דיאטה זה לאכול מאוזן ולא להרעיב את עצמך.עצרי את כדור השלג הזה ומהר ובינינו מתוקה שלי את עובדת על עצמך ולא על אף אחד אחר.

אעדכן בהמשך, תודה רבה אורלי,

שלום לך אורלי! קוראים לי אליאור אני בת 19 וחצי וסובלת מאנורקסיה/בולמיה כבר כמעט שנתיים.. רציתי לשתף אותך מכמה דברים שעוברים עליי ולשמוע חוות דעת מקצועית יותר מהראש העווט שלי.. אף פעם לא באמת הייתי שמנה.. סך הכל הייתי נערה רגילה בעלת גוף נורמטיבי לחלוטין.. אני לא ממש יודעת מה קרה שהוביל אותי לכמייה המטורפת הזאת להיות רזונת.. במהלך גיל ההתבגרות שמעתי המון פעמים את המשפט "תפסיקי לאכול" או "תיזהרי זה משמין" וכדומה.. בעיקר מההורים והאחים.. הייתי ספורטאית מצליחה בתחום הקראטה והתאמנתי בנבחרת ישראל קטפתי את המקום השני באליפות ישראל 2005 והייתי מאוד מצליחה, לדעתי הצורך לאכול קצת יותר מהרגיל הגיע משם.. תמיד הייתי מתאמנת ועושה המון כושר גופני ואני מאמינה שהגוף פשוט דרש יותר כי באמת היה צריך ולא בשביל למלות חוסרים נפשיים אחרים. לפני שנתיים הוצאתי את ההרגשה לפועל ושבטתי ברעב למשך חודשיים.. לא אכלתי שום דבר מלבד חצי מלפפון ביום.. אחרי חודשיים חזרתי לאכול והתחלתח להקיא כל מה שאפשר.. ירדתי 22 קילו כמובן שבעקבות זה עזבתי את הספורט, היום אני שוקלת 37 קילו והגובה שלי 1.60 אני לא מצליחה לשלוט בדחף של הבולמוסים שיש לי ואני כל הזמן אוכלת ומקיאה כבר יש לי החמרה בתיפקודי כליום ואשלגן 2.5 ואני לא מצליחה להוציא את עצמי מזה.. הרבה פעמים ניסיתי אבל תמיד הקאתי בסוף רק מהפחד להשמין.. מה את מציעה לי לעשות?! אני כבר בקושי חייה אני בקושי עומדת על הרגליים כל היום שלי מלווה בסחרחורות וחולשה פיזית. כל הזמן נירדמים לי איברים בגוף ואני ממש מתוסכלת... אני ממש מבקשת עזרה! ממה את חושבת שזה נובע? מה אני אמורה לעשות כדי לצאת מזה?! ממש מחכה לתשובתך... תודה רבה!

אליאור יקרה העצה שלי פה היא לא ממקום של איש מקצוע אלא זהו פורום תמיכה כאמא שהיתה שם עם הבת שלה. אליאור יקרה כעת אתייחס לדברים שכתבת ושמאוד נגעו ללבי.אני חושבת שזה שכל הזמן השמיעו לך משפטים כמו "אל תאכלי כי תשמיני" תפסיקי לאכול" "אל תאכלי זה משמין" המשפטים הללו הם הרסניים - הם מחלחלים ומחלחלים ולאט לאט נכנסים לנו עמוק לתודעה אם אנחנו רוצים או לא ועושים את הנזק. הרגשת שמודדים אותך לא לפי מי שאת ולא לפי ההישגים והדברים הטובים שבך אלא לפי רמת השומן שלך והמשקל שלך ולאט לאט התערער לך הבטחון וזה זרק אותך לאותו מקום של הפרעת האכילה. אני מציעה שתפני לגורמים מקצועיים ותקבלי עזרה כדי לנסות ולהבין למה הגעת למקום הללו ולמה נלחמת בכולם והבעת מחאה דרך האוכל- מהי שורש הבעיה שהביאה אותך למקום הזה ולמה ברחת לאוכל דווקא. האוכל מהווה לא אחת עבורנו מקום לבריחה ונחמה או לצד השני מקום של מחאה נגד ההורים. אליאור יקרה חשוב שתפני לטיפול בשיחות בעיקר ותטפלי בבעיה וכמה שיותר מהר. יקרה שלי את לא נמדדת באוכל אלא במי שאת וכדי לצאת מזה את צריכה ללמוד להתמודד עם הפחדים והבעיות וכן ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך מחדש- את אליאור כמו שהיא עם היתרונות והחסרונות כי אף אחד מאיתנו אינו מושלם בכולנו יש גם טוב וגם רע ועלינו ללמוד לקבל את עצמנו עם הטוב ועם הפחות טוב. מאחר ותמיד חונכת כילדה ספורטאית להישגיות ולהכי טוב כנראה שזה שאכלת וקצת השמנת גרם למשהו בטעות לחשוב שאם תהיי עוד קצת יותר מלאה אז תהיה פחות טובה ופה הטעות. לא מודדים אותנו בקלוריות ובאוכל אלא במי שאנחנו ובאישיות שלנו. מתוקה שלי קבלי עזרה אל תשאירי דברים ככה כי מהתהום הזו יוצאים רק עם עזרה מקצועית ואם לא נשאבים לשם- למערבולת הזו יותר ויותר וחבל את נשמעת לי בחורה חכמה, מדהימה שיכולה לעשות עם עצמה המון דברים מלבד ההתעסקות המבוזבזת הזו עם האוכל והקלוריות כל היום.

היי שוב! זאת שוב אני, קראתי את התגובה שלך והדמעות לא התעכבו, הצפת אותי.. ריגשת אותי במילים החמות בהבנה הלא ברורה הזאת שלך בדאגה הברורה, וסתם כי אכפת.. בלי להכיר! אני חושבת שביתך לגמרי זכתה! חבל שאינך מקצועית בתחום הטיפולי, נדירים ביותר האנשים שאני מעריכה סתם ככה בלי לראות ולדבר איתם.. אבל את לגמרי שם! תודה רבה אורלי עזרת לי מאוד.. אפילו סתם אם בזכותך עבר לי היום בחיוך וחשיבה עמוקה יותר של הדברים. לעצתך אקשיב.. באמת אלך לטיפול פסיכולוגי.. אולי אכיר את עצמי סוף סוף.. שיהיה שבוע מעולה :) אליאור.

הגעתי לפורום הזה במקרה, כי חיפשתי מידע כלשהו שיכול לעזור לי עם חברה שלי, שסובלת כבר שנים מאנורקסיה ומהפרעות אובסיסביות, ומהרעבה. ואני כל כך רוצה לעזור לה וכל כך מתקשה.. ואז החלטתי שאני רוצה לשתף אתכן בפוסט האחרון בבלוג שלי אולי זה יגרום לחלק מכן שיקראו להבין איך זה מהצד, אולי לחלקכן להבין לאיזה זוועות אפשר להגיע עם ההרס העצמי וכמה שנים זה יכול להימשך. ואולי לכן תהיינה מילים שיכולות לסייע לי להבין. אז הנה הקישור: לבחור בחיים http://cafe.themarker.com/mail.php?id=21310325 תהיו בריאות!!!

חמודה שלי ניסיתי כמה פעמים להעתיק את הכתובת לגוגל ולהכנס אך לא הצלחתי לצערי.

בת 16.שנתיים מאז החלה בעיית אכילה. טרם טופלה. 1-מאד מבקשת המלצה על פסיכולוגית מתאימה באזור המרכז. 2-בנוסף המלצה על דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה באזור המרכז. 3-שאלה נוספת,איך ניתן להחליט מה עדיף- טיפול במרכז להפרעות אכילה או טיפול של פסיכולוג? תודה.

שנתיים זה המון זמן כדי לא לטפל בהפרעת אכילה ובטח את כבר חזק ועמוק בתוך התהום. אך כל הכבוד על הבקשה לקבל עזרה ועל הרצון לנסות לצאת מזה אף פעם לא מאוחר לנסות ורצוי לנסות ושווה כל מאמץ. טיפול במרכז להפרעות אכילה לא קשור לפסיכולוגית. במרכז יבקשו ממך במקביל ללכת לשיחות אצל פסיכולוגית. זה חלק חשוב ומרכזי אם לא העיקרי כמעט בתפקיד. ברגע שהנפש בריאה גם הגוף בריא וכל השטויןת וההתעסקויות באוכל מפסיקות לבד. אוכל להמליץ על מטפלת טובה בשיחות- מטפלת שטיפלה בבת שלי אחרי שניידר והוציאה אותה מהמחלה. היא מטפלת מעל 14 שנה בבנות עם הפרעות אכילה לסוגיהן השונים והיתה בעצמה אנורקסית עד גיל מאוחר. שמה נורית בלומנפלד היא מכפר סבא אם תרצי עוד פרטים כתבי לי למייל ואתן לך טלפון[email protected]

אורית שלום, זאת הפעם הראשונה שאני מתייעצת בנושא, אימי בת 48 ומשתמשת בלקסעדין כבר שלוש שנים, המינונים הגיעו כבר ל50 כדורים ביום. ניסינו לדבר איתה, לשכנע אותה לגשת לטיפול אך ללא הצלחה. היא אומנם נמצאית בשלב שהיא מבינה שזאת בעיה אך לא באמת עושה משהו בנידון. היא הולכת לדיאטנית ואומרת שהיא הפחיתה ל20 כדורים כל יומיים אך אנחנו לא ממש מאמינים לה. היא גם אמרה שרופאת המשפחה יודעת מזה אך מבירור שערכנו זה התברר כלא נכון. רופאת המשפחה הציעה לה לערוך בדיקת דם (אני לא יודעת איזה כי היא לא מספרת) אך היא סירבה. אגב, היא החלה בשימוש בלקס עדין בעקבות עצירויות מהן סבלה וטחורים שיצאו בעקבותיהן. בשנה האחרונה היא סובלת מסידן נמוך, מבעיות בברכיים ומבעיות בתפקוד בבלוטת התריס. עד כדי כך שהמליצו לה לנתח את הבלוטה. בקיצור, מה דעתך? מה אנחנו יכולים לעשות? מהן ההשלכות של שימוש ממושך בלקסעדין? האם הבעיות הבריאותיות שציינתי קשורות לדעתך ? אשמח לתשובה

סיון יקרה שלי אני מבינה לליבך ומבינה את המצוקה בה את נמצאת כאשר את רואה את אמך היקרה מכל כאדם בוגר שהורס את חייו במו ידיו ואתם המשפחה עומדים בחוסר אונים מולה. ברור שלקחת לקסדין בכמות כזו זה קטלני ואיבד שליטה היא פשוט מכורה לנושא וזה סוג של הפרעת אכילה, אגב בנות עם הפרעות אכילה לוקחות המון לקסדין וזה לא דבר חדש- בכמויות מטורפות, הן אוכלות ומשלשלות - מזעזע לחשוב על כך. הדבר היחיד שאתם יכולים לעשות זה להציע לאמא ללכת לשיחות ולפרוק את המצוקות שיש לה על לבה ולא לשמור דברים בבטן ברור שמה שהיא עושה בא ממקום של פחדים ובריחה ממשהו אך מעבר ללהציע אין הרבה מה לעשות כי היא אדם בוגר ולא ניתן לעשות דברים בכפיה וכן אם היא לא תרצה לעזור לעצמה ולהפסיק את ההרס העצמי הזה אף אףחד לא יוכל ולא יכול לעשות זאת במקומה. אני מבינה שאת לא יכולה לשבת ככה בשקט בלי לעשות כלום כי כואב לך לראות את זה אבל באמת באמת אם היא לא משתפת פעולה אין עם מי לדבר ומה לעשות. לקיחת לקסדין אינו מומלצת במינון גדול ואינה מומלצת לטווח ארוך ועלולה לגרום במינון יתר לכאבי בטן חזקים שלשול מימי והפרת איזון האלקטרוליטים בדם דבר שעלול להוות סכנת חיים.עוד על הכדור והשפעותיו את יכולה לקרוא בקישור הבא: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=56 אני מקווה שבסוף תצליחו להשפיע עליה שתחדל להרוס לעצמה את החיים.

בס"ד שלום יש לי בעיה קריטית מזה כ- 10 שנים. אני בת 53 לפני כ- 12 שנה עברתי טראומה ונכנסתי לדיכאון התחלתי לקחת סרוקסאט וזה השמין אותי והתחלתי גל לאכול כל יום כמה פעמים בלילה. כיום אני לוקחת ציפראלקס ועדיין אוכלת כל לילה מתוק קמה כמה פעמים בלילה ואווכלת מתוק גובהי הוא 1.62 ומשקלי כ- 74 קילו למרות שבעברי לפני 10 שנים שקלתי 60 קילו. אני מנסה להוריג קילו אחד מזה כ- 10 שנים ולא מצליחה אני גם מתייאשת לעשות ספורט משום שאני יודעת שבלילה אני אוכל מתוק. מה עושים במקרה כזה? להיכן פונים? האם בכלל יש לזה פתרון? אני מיואשת בצורה זוועתית , ממש מדוכאת רק בגלל זה. אין לי חשק לכלום. אנא עזרו לי או הפנו אותי לאן ללכת.

דינה יקרה- אכילה בלילה זו אכן בעיה. אני מבינה שהתרופות די גורמות לך לאכול.אופציה אחת שאני מציעה זה ללכת לדיאטנית ולנסות לפתור איתה את הבעיה. אופציה שניה זה ללכת לשיחות כדי לפתור את הבעיות שהביאו אותך לתוך כזה מצב ולפתור אותם אחת ולתמיד נכון שהכדור עוזר במידת מה לגבי מצבי הרוח אך הוא לא באמת פותר את הבעיות האמיתיות הן עדיןן נשארות וקיימות רק שעם הכדור שאת לוקחת שעושה מצב רוח טוב יותר קל יותר לעבור לשיגרה ולכן ההצעה שלי זה לדבר ולהוציא את הכאב החזק שבליבך. אני מתארת לעצמי שחווית חוויה לא קלה של איזה שהיא טראומה שקרתה לך, וטראומה היא בהחלט סיבה וטריגר לנפילה ולכן לכי לאיזה שהוא מטפל/פסיכולוג ושימי דברים על השולחן ותפתחי את הפצעים ותדברי עליהם- זה חשוב להוציא החוצה ולפתור בעיות ולא לברוח מהן.אני יודעת שלא תמיד יש את כוחות הנפש וזה לא קל אך לפעמים צריך להתמודד גם עם דברים לא קלים כדי לעשות את החיים אחר כך טובים וקלים יותר.

היי אורלי,אני סובלת מבולמיה מזה 5 שנים.אני בת 21,השתחררתי מקבע לפניי מספר חודשים,כאשר את כל זה איכשהו עברתי תוך כדי חווית המחלה.ניסיתי בעבר ללכת לפסיכולוגית,שאיתה נפגשתי מספר פעמים והרגשתי כאילו היא בכח מנסה למצוא משהו דפוק בי שיסביר את המחלה,בנוסף הלכתי גם לדיאטנית קלינית שהטיפול איתה הצליח,אך רק לטווח הקצר(גג חודשיים)ואז חזר חלילה למערבולת.. אני אובדת עיצות,והכישלונות בטיפול גרמו לי לפקפק בהצלחה של הטיפולים הללו.אני לא רוצה טיפול שהוא קבוצתי,כי זה לא מתאים לאופי שלי,שמעתי על בנות שהחלימו מהמחלה בעזרת כדורים מפסיכיאטר,אך שמעתי שיש לכך סיכונים רבים,אפילו חשבתי לנסות דיקור סיני,אבל-אני מאוד פאסימית כבר לגביי כל סוג של טיפול. אשמח אם תוכלי להמליץ לי על פסיכולוג/דיאטנית/מקום אשפוז וכדומה שאת עדה להצלחותיו..תודה רבה!

דניאל יקרה טיפול בכדורים לא פותר את הבעיות האמיתיות אולי באופן זמני בהחלט. הניסיון של הפסיכולוגית לגרום לך להרגיש אשמה גם זה לא נכון כי את לא אשמה, את חולה וצריך לטפל בשורש הבעיה. אני יכולה להמליץ לך על המטפל שטיפלה בבתי היא מטפלת הוליסטית פסיכואנרגתית מודעתית שמטפלת בצורה מדהימה, גם בשיחות, אך היא לא נותנת לך להרגיש אשמה כי את לא היא מטפלת בשורש הבעיה, מלמדת אותך לעשות מסע בתוך עצמך ולהכיר את האני שלך ואת עצמך, מלמדת אותך להתמודד עם הבעיות והפחדים ולהסתכל להם בעיניים והכי חשוב מלמדת אותך דרך זה לאהוב את עצמך מחדש. אצל הבת שלי הטיפול ערך שנה בערך והיא עשתה איתה דרך מדהימה. היא מטפלת כבר מעל 12 שנה בבנות עם הפרעות אכילה והיא היתה בעברה גם אנורקסית. שם המטפלת הוא נורית בלומנפלד והיא מכפר סבא אם תרצי את הטלפון שלה כתבי לי למייל: [email protected] מעבר לזה אני לא מכירה מישהי אחרת שמעתי על כל מיני מקומות אך אני לא מכירה אותם באופן אישי. לשניידר שם בתי היתה מאושפזת את גדולה מדי בגיל אז זה לא רולוונטי.

שלום לכולן אני יודעת שרוב הנשים והבנות והאמהות לא יודעות שבהומאופתיה יש פתרון מלא ושלם ללא יוצא מין הכלל לכול אחת מסוגי בעיות האכילה. אני בעצמי סבלתי מהבעיה בגילאי הינקות במנעורים ועד גילאי העשרים עד שגיליתי את ההומאופתיה שגרמה למהפכה בחיי והצילה אותי ממוות וודאי. מכיוון שנושא המזון תמיד משך אותי ועניין אותי לבסוף הפכתי את הצרה - שבבעיית האכילה למקצוע. והיום אני דוקטורנטית בתחומים אלו. שהצילו את חיי. כתבתי ספר על קורות חיי והנושא הזה ספציפית ואיך חיי ניצלו שאולי עדיין נשאר ממנו בחנויות סטמצקי צומת -הוא פורסם לפני 7 שנים גם בעיתונות ובטלוויזיה - בשם סודות לבנים. חבל לי לראות כול כך הרבה בנות נשים צעירות ואמהות שסובלנות בלי יכולת לצאת לגמרי מהמעגל. לכן חשוב לי ולכן רציתי שתדעו יציאה מלא וללא עוררין אכן קיימת -אני הוכחה לכך מקווה שזה יצור בכן תקווה לעתיד טוב יותר. וכן אפילו ורוד. בברכה אדית דיטה דניאל

אדית יקרה- אני אישית חושבת שלכל הרפואה הלא קונוונציונאלית יש המון המון מה לתרום להפרעות אכילה ואני מדברת מניסיון אישי שלי עם בתי.אני מאחלת לך אמן ואמן שתצליחי לעזור לכמה שיותר בנים ובנות לצאת מהמקום האפל והנורא הזה.

שלום! היתה לי הפרעת אכילה- הייתי בולמית במשך כחמש שנים, במהלך הזמן הזה עשיתי ניתוח להגדלת חזה כי חשבתי שזה יהיה הפיתרון, לחוסר האהבה העצמית שלי.. בגיל 21 לאחר השיחרור מהצבא הלטתי לצאת למסע טיפולי משל עצמי, להתמודד עם הכעסים והשינאה העצמית, ללמוד ולהבין מי אני? ומה אני... היה תהליך ארוך ומהנה, טיילתי ועד היום אני בעצם מטיילת ולומדת ומחכימה... אני רוצה להוציא את השתלים שנימצאים בתוך הגוף שלי- זה לא טבעי, זה לא אני וכיום זה נגד כל מה שאני מאמינה- זה חוסם לי את צ'קרת הלב.. עם מי אני אומרה לדבר? איפה עושים את זה? (את הניתוח עצמו עשיתי במרפאות אריאל אך לפי מה שהבנתי הם פשטו את הרגל כך שאנני יכולה ואולי גם לא רוצה ללכת למנתח שהיה לי) שמעתי שיש רופאים שמנתבים בנות עם חוסר בטחון עצמי נמוך לעשות ניתוח הגדלה על חשבון הקופה, האם זה כול לעבוד גם להיפך?? כי אין לי את הכסף לשלם לניתוח בעצמי, אך זה הדבר שאני הכי אוצה עולם כיום,.. להפוך את הצלקת הנפשית לצלקת גופנית ובתקווה של לשהיפטר מהמחלה הזאת לעולמים))) תודה מראש, ויום ניפלא :))))) מיכ

שלום לך, לצערי, אין לי תשובה לגבי מה ששאלת, אבל אני חושבת שכדאי לחשוב על ניתוח להוציא את השתלים בשיקול דעת, מה שאני מנסה לומר זה לא לעשות זאת בלהט הרגע, לדעתי הקטנה כדי לך להתייעץ עם פסיכולוגית או עו"ס מהקופה( כך שזה לא יעלה לך הרבה כסף) משום שנראה לי, שהבעיה האמיתית היא תפיסת העולם שלך כלפי עצמך, שנאה עצמית וכו' ועל הדברים האלה מאוד חשוב לעבוד, כך שאם תפני לטיפול תזכי בהחלטה שקולה לעשות ניתוח או לא (שהרי ניתוח זה לא דבר פשוט שעושים כל יום), וגם אם תרשי לעצמך ולמטפלת לפתוח את ליבך ולהחלים לרפא את הכעס והכאב ולמלא במקום אהבה וקבלה עצמית, שמחה ואנרגיה חיובית וחיונית, בהצלחה רבה

תודה רבה על התגובה ו העצה הטובה.. דבר ראשון אני לא חושבת שזו החלטה מלהט הרגע, הניתוח הראשון היה כך, עשיתי אותו מבלי לחשוב יותר מידי ובעצם האני השני החליט להגדיל את החזה!! כיום אני יותר מפוקסת ואוהבת את עצמי ומשום כך החלטתי לעשות את הניתוח, אני יודעת שזה לא דבר שעושים כל יום אבל אני מרגישה עמוק בפנים שזה יסגור מעין מעגל! הייתי לפני שלוש שנים בטיפול אצל פסיכולוג- אבל הרגשתי שהוא מנסה להכניס אותי לתוך איזו שהיא סטטיסטיקה, שכל הבולמיות הן ככה וזה נובע מכך וכך, ידעתי שאני צריכה עזרה והייתי מודעת לבעיה שלי אבל לא מצאתי את המקום הנכון להיפתח ולהישמע. ולכן יצאתי למסע הזה בעצמי, אני יותר לא מקיאה, אני רושמת הרבה ומדברת עם עצמי, הדבר היחידי שאנני מצליחה לשנות זאת דרך החשיבה! אני היום לומדת לנתב את כל האנרגיות שלי לדברים חיוביים ולמקומות אחרים מאשר הקאות ושינאה עמית (איך אפשר לשנוא את עצמך?? שאתה אור להיות הדבר שהכי חשוב לעצמך? אני מרגישה שאני אדם אומנתי אך אנני אמנית:))) שמתי את עצמי בכוונה בסיטואיות בהן אהיה חייבת להתמודד מול הפחדים שלי, בהם אהיה חייבת לעשות ולהיתגבר על החוסר ביטחוון ואכן עשיתי אך עדיין אני מרגישה כאילו כל העולם עובר לידי. יש בי המון אהבה ואני אפילו מצליחה לבכות שעצוב מה שפעם היה בלתי אפשרי. אני מדברת בפתיחות על הבעיה שלי כדי שאדע בתת מודע שאנשים מסביב יודעים כך שלא אוכל הסתיר את זה יותר ובעצם לא אוכל להקיא יותר... אני אדם שמח עם המון אהבה בפנים, אני אוהבת אנשים. אני מרגישה כאילו השנים שבהם הקאתי לא היו מעולם, לא חייתי, לא ידעתי מי אני, איזה מוזיקה אני אוהבת ומה אני אוהבת לאכול איך מרגישים שיש שינויי מצב רוח שמקבלים מחזור:)) והיום אני לומדת לאט לאט.. אני מאוד נהנת מכל התהליך הזה כי אני רואה את ההתקדמות שעברתי אבל עדיין חסרים לי כלים מאוד משמעותיים.. את חושבת שאפשר להבריא מהמחלה הנוראית הזאת לגמרי??א ו שהיא תלווה אותי לכל החיים?? למה את מציעה שאני צריכה לשקול את זה שנית?? אם אני מרגישה שזה לא אני באמת וזה רק זיוף?? אם כיום אני אוהבת את מי שאני ולא צריכה את הציצים האלה?? שמי שיאהב אותי, יאהב אותי איך שאני??? ושוב תודה... על הזמן שלך..:))) ביום מין הימים אני ממש רוצה להתנדב עם בנות שעוברות את אותו הדבר להיות לאוזן קשבת!! ואני באמת מעריכה מה שאת עושה...

אני לא ממש יודעת למי להפנות אותך אך רציתי בכל זאת להגיד לך כל הכבוד על הדרך המדהימה לגילוי עצמי שעשית ועל הכוח לעמוד ולהתמודד עם הבעיות והפחדים. אני מצדיעה לך על כך.

שלום, קוראים לי מורן, אני בת 15 כאשר גובהי 1.64 ומשקלי 46. לפני כחצי שנה בערך, התחלתי דיאטה מאוד קפדנית, מאוד אהבתי כמה כולם מחמיאים לי ועד כמה ירדתי במשקל (משקלי הקודם היה 57). המצב הדרדר מעט ממה שציפיתי, המטרה הייתה לשקול 50, אז כאשר הגעתי למטרה חשבתיח שלא יזיק להוריד עוד מקסימום 2 קילו, חוץ מזה, גם לא הצלחתי לשמור על המשרל, הצלחתי או לעלות- או לרדת ובגלל שכלכל מחדתי לעלות חזרה החלטתי להמשיך לרדת וכך נוצר מצב שאני מרעיבה את עצמי כל יום עד לאכילת תפוח/ קערת קורנפלקס ליום חוץ מסופי שבוע שבהם אני מרשה לעצמי להשתולל מעט. קראתי הרבה על הפרעות אכילה ואנורקסיה, האם אני נחשבת לאנורקסית ? בבקשה, אשמח לתגובה

מורני קראי את התשובה שכתבתי לך במקום השני שכתבת בו. התשובה תהיה אותה תשובה- מתוקה אני מקווה מאוד שתתעוררי ותביני שאת בבעיה ותתחילי לבקש עזרה מקצועית לטיפול במחלה- כן אנורקסיה זו מחלה כמו כל מחלה אחרת ואין לך במה להתבייש. תלכי עם הראש מורם את לא עשית רע לאף אחד- את חולה במלוא מובן המילה ולשם כך יש אנשי מקצוע מדהימים שיכולים לפתור ולעזור לך בפתרון הבעיה ביחד איתך ובשיתוף פעולה מלא שלך כי לבד איתם ללא שיתוף פעולה זה לא יעבוד.זה לא חיים כל היום להתעסק עם לספור קלוריות ולחשוב מיליון פעם אם להכניס משהו לפה או לא- זה מוציא את החשק מכל דבר וההשלכות אחר כך להרעבה הם רבות וחבל את נשמעת בחורה חכמה טפלי בעצמך ושתפי את ההורים אני בטוחה שהם יעזרו ויתמכו.

שלום.. אני כבר למעלה מחצי שנה בהתעסקות רצינית עם האוכל אני בת 16 עוד חודשיים ושנה שעברה בכיתה ט' פתאום עיניי נפקחו וראיתי איך אני נראית התחלתי בדיאטה שדילגתי על ארוחת הבוקר וזה באמת עזר לי.. ואז בחופש הגדול אכלתי שלוש ארוחות ביום ואכלתי אוכל בריא! והמשכתי לרזות.. בסה"כ רזיתי 9 קילו בחצי שנה ועכשיו בתקופת המבחנים הלימודים הקשים התחלתי לאכול בלי גבולות ותמיד אמרו לי את לא תחזרי למה שהיית פעם כי נכנסת לזה חזק ואת עם יד על הדופק כמו שאומרים.. ובדיוק ההפך קורה לי.. אני איבדתי את השליטה שהייתה לי אני לא מפסיקה לחפש מתוק אני כל הזמן בחרדות שאני עולה ועולה ובאמת אני עולה במשקל וזו אכזבה נוראית בעייני. אני נשקלת קרוב ל4 פעמים ביום.. לראות מה מצבי לפני ארוחת הבוקר אחרי לפני אחרי לפני ככה כל הזמן.. ואם יום אחרי אני עליתי 200 גר' אז אני יעשה עוד שעה ספורט בנוסף.. -וחשוב לציין שאני פעילה אני מנויה במכון כושר ועושה כמעט כל יום בין שעה וחצי לשעתיים אימון.. אבל עדיין זה לא עוזר לי להוריד את מה שהעליתי וכבר ההורים שלי מעירים לי שזה לא בסדר שהעליתי ככה ושהורדתי כל כך יפה ואיך זה קורה ובלה בלה בלה.. הייתי 4 חודשים אצל דיאטנית קלינית הורדתי כל שבועיים בין 44 גר' לקילו.. והפסקתי ללכת אלייה כי זה הפעיל עליי לחץ שאני מעלה.. ולא רציתי לשמוע ביקורת אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני חייבת לרדת במשקל !

400 גר' ******

הי חדשה כאן.. רציתי לומר /לשתף..לא ממש יודעת מרוב שנאי מיואשת.. אני ילדה גדולה כמעט 30. הייתי על סף אנורקסיה לפני הרבה שנים בערך בגיל 17+..אחרי כמה נשים זה עבר לבולמיה..ולהרבה זמן..עם מלחמה מתמדת..ועם שיחות .. מה שוקרה כיום .זה עבר להרבה מזן עם שליטה ומיעידות קטנות..התחלתי להתאמן לפני כשנה בערך..וזה די עזרה לי כי הרגשתי שנאי מתמודדת ולא להזניח תקטע התזנותי .אבל בשבועיים האחרונים..הרסתי הכל..עד שעליתי לדרך המלך אחרי החלטה רצינית וארוכה שלי עם עצמי ועם המדריך ..נשבר לי. הכנתי עוגיות ובהתחלה שמרתי לא לאכול יותר מידי מאחר והייתי במאזן קלורי שלילי לא פחדתי כלכך ..כי אהבתי לשמור. אבל נפצעתי בברך במהלך אימונים..ו.. השומן מצטבר.ומצטבר..וככה גם עוד עוגיות וקבילתי תיאבון לעוד עוגיות ושוקלוד.. או לחם חם ומקמח מלא כמובן.. את מבינה.. הכל נהיה בלגן הכי מתסכל אותי הצמיגים שנאי מרגישה שחזרו..עבדתי כלכך קשה בשביל להוריד -שלא יגדל שם אחוזי שומן נוספים ..יש לי אחוזי שומן גבוהים.. אגב אני נזכרת-הלכתי לדיאטנית לפני כחודש כי פחדתי להתחיל לאבד שליטה. וורציתי שזה ישמר לטווח ארוך. והיא נתנה לי תפריט ותנאי שאני צריכה ללכת לעזרה מקועית מאחר והיא בכלל לא מתיחסת לאחוזי שומן-0תגידי אתזה למדריך בח"כ.) בקיצר ..אני חזרתי לעזרה מקצועית רק ללפני שבוע ..אבל היא לא מקבלת אותי מאז ..האמת שאם אחזור אליה במצב הזה..אני לא אצילח להתמודד עםזה כי היא בטח תגיד אמרתי לך..שזה לא התפריט ..וכל הבלה בלה..במקום לעזור לי להיות אמצלה ולהתמיד תעזרה הזאת היתי מחזקיה מעמד.. ובנוסף לכל הדברים הטובים..אני בלחצ כל הזמן עם אחות גדולה יותר שאצלי נדלקים אורות אדומים לגבי אנורקסיה..הבעיה שהיא במלחמה עם כל הסביבה.. חושבת שרוציםשהיא תשמין או שמהו..וזה לא היא פשוט לא רואה את עצמה בקושי אוכלת ארוחה ביום.. או שיורדת על איזה 2 עוגיות ..אבל עכשו היא אוכלת ביס מהמילוי של העוגייה וזורקת ולא אוכלת אחכ.. מייאש מתסכל ..אני מרגישה שנאי מסתכלת מהצד..שוהיא לא למדה מהניסיון שלי כלום.. עברתי ויצאתי מהמצב בגדול אבל לצערי אני נופלת ואני לא מצליחה לשמש דוג' נורמלית בכדי של אתכנס לתסבוכים הללו .. היא לא מבינה .ואני בעצמי מבולבלת.. אני אפילו עיפה נפשית ..האמת גם מהאימונים מפחדת לפצוע שוב תברך ..אב אין דרך אחרת לשרוף אחוזי שומן ובאמת הגזמתי הרגשתי רעב כל הזמן שזה מוזר לגמרי. קיצר עשיתי סלט..מכל המה שקורה איתי .. התנצלות . לא חייבים להגיב אבל..אני אשמח . חג שמח

דניאלה יקרה אני כן רוצה להגיב ולהגיד לך תודה על השיתוף, זה לא קל לשתף ולדבר על הבעיות שלך, זה לא מובן מאליו וזה לא פשוט ועל אומץ ליבך והכנות אני אומרת תודה.אני גם מעריכה מאוד את הדרך הארוכה והמעייפת שעשית ואני רוצה להגיד לך שלכל אחד יש נפילות ואם לא נופלים לא לומדים. הבת שלי כבר 5 שנים לא אנורקסית ויש נפילות קטנות בדרך אך מיד שהיא נופלת היא מבקשת עזרה לקום ועומדת ומכל נפילה היא לומדת ומתחשלת.אני רוצה להגיד שאם יש לך את הכלים הנכונים לומדים לפול ולקום. אכן דרך לא קלה עברת ואני מבינה שאת מיואשת לגמרי ואת מסתכלת ורואה את כולם תולים בך ציפיות שתשמשי דוגמא לאחותך וזה לא פשוט לך בכלל. אז קודם כל תחשבי על עצמך ועל איך את מתמודדת ויוצאת מהמצב הזה ואל תרימי ידיים כי זה הפתרון הכי פשוט ואת נשמעת לי בחורה שלא בוחרת בדרך הקלה ולא מפחדת להתמודד ולהלחם ולהגיע למטרה. אל תרימי ידיים נסי לראות בכל דבר את חצי הכוס המלאה. פני אולי לשיחות זה יכול לעזור לך ולתת לך עוד כלים להתמודד עם הבעיות שצצות ועם הקשיים.אל תתייאשי בבקשה ותחשבי כל הזמן רק איך את לא חוזרת לשם ואיך את עוזרת לעצמך.

אני משתדל לגייס כוחות.. הבעיה שאתה פשוט מרגיש שאתה צריך לשאת בעול גדול ממה שאתה יכול..ואני מעדיפה לא לפרט. אני מאד מעריכה אתתגובתך הכנה והתומכת-תודה ררבה ..כולי תפילה ואמונה שאלוקים לא משאיר תילדים שלו לבד.. חג שמח

מבקש את עזרתכם....לפני שמאוחר מידי.... בזמן האחרן (מספר שבועות ליתר דיוק) כל ערב (!) אני מתיישב מול הטלויזיה רואה סרט ולא יכול להפסיק לבלוס...בעיקר, גלידות, שוקולד, יוגורט, גרנולה..בקיצור מתוקים...מסיים קערה מיד ממלא עוד אחד...בידיעה ברורה שאני כבר לא רעב, אצטער על זה מחר, זה משמין וגם גורם נזק לגופי...כבר לא מתאר לעצמי שאפשר סתם להנות מסרט בלי ללעוס משהו... זה כבר לא פעם ראשונה...אבל עד לא מזמן זה היה קורה פעם בחודש וחייתי עם זה. בזמן האחרון זה התפרץ כמעט על בסיס יומי...כל בוקר אני קם ואומר לעצמי - היום יום חדש..היום זה לא יקרה..ואפילו לא פעם זרקתי את כל הג'אנק לפח...אך כשמגיע ערב כל העקרונות נעלמים ואני שוב בולס...חייב לציין שאני לא מרעיב את עצמי במהלך היום ומשתדל לאכול "בריא" (ולו רק כדי למזהר את הנזק). לפי הערכהגסה שלי בשעה אחת אני יכול לבלוס כ 3000 קק"ל. ומפסיק רק כאשר כבר מרגיש "בחילה" ו"מפוצץ" מה לעשות ? למה זה קורה לי ? תמיד חשבתי את עצמי בן אדם "נורמאלי"...מבקש עצה מניסיון האישי שלכם לפני שמאוחר מידי...אני מרגיש שאני מאבד שליטה... גם היום זה קרה..ואני לא רוצה שזה יקרה גם מחר אבל כאילו כבר השלמתי עם זה...כי שום "משחקים" עם עצמי לא עוזרים..אולי יש איזה כדור שפשוט יידכא לי את התאבון הבלתי נשלט הזה..

תומר שלום וכל הכבוד לך שאתה פונה ומבקש עזרה זה לא פשוט לבוא ולהודות שיש בעיה ולבקש עזרה לפני שאני נופל ולכן אני רוצה להגיד שאתה גדול מהחיים על האומץ והמסוגלות. לשאלתך אכן נראה שאתה בדרך להפרעת אכילה רצינית כי זה לא שפוי מדי ערב לבלוס 3000 קלוריות. אתה חייב ללכת לטפול ולבדוק מה מקור הבעיה למה אתה מוצא באוכל מקור נחמה וממה אתה מפחד ומנסה לברוח ועל איזה חסר אתה מנסה לפצות את עצמך. אוכל מהווה עבורנו לא אחת נחמה ובריחה ממקומות שאנחנו לא רוצים להתמודד איתם וכנחמה אנו מפצים עצמנו באכילה בולמוסית שמהר מאוד מאבדת שליטה. לך קבל עזרה מקצועית ממישהו המטפל בהפרעת אכילה אל תשאיר דברים ככה לא פתורים חבל כי קל מאוד להדרדר למקומות האלה אך לצאת משם זה לא פשוט כלל.שולחת המון חיזוקים. אורלי פוקס.

תודה רבה על התמיכה.... את צודקת - כנראה אני מנסה לברוח מבעיות אחרות שלי... ולמען האמת, כמה שקשה להודות - הבעיה זה הבדידות (כנראה) לא, שלא תביני אותי לא נכון, יש לי חברים ועם מי להעביר את הזמן, אבל כל זה - זה לא זה... היום למשל הזמינו אותי למשחק כדורסל...הלכתי ולו רק כדי לא להשאר לבד בבית ושוב לזלול מול הטלויזיה. כמה שזה ישמע מוזר -כל המשחק חשבתי על מה וכמה אוכל אחרי שאחחזור הביתה. מיותר לציין שאחרי שחזרתי מיד פניתי למקרר ושוב זללתי... כמובן שהיום שבבוקר קמתי "קרבי" - עם מחשבה "הערב זהלא יקרה, הערב זה יהיה אחרת"... אולי יכולתי להתנגד לדחף הזה - אבל שוב ויתרתי. הרגשה שאם לא אוכל עוד משהו עכשיו בא לי פשוט לדפוק ראש בקיר. (אולי ככה מרגישים נרקומנים שלא קיבלו מנה ?) אני רוצה לחזור למצב שבו פשוט לא יהיה לי את הרצון ואת הצורך הזה להשמיך לאכול עד שאני מרגיש בחילה... כמו שלמשל אני לא שותה וודקה - לא בגלל שאני חזק אופי ומתנגד, אלא כי פשוט לא בא לי...ככה אני גם הייתי עם האוכל עד לא לפני הרבה זמן...שאלה שלי איך להחזיר מצב לקדמותו...לא משנה במה אני מנסה להעסיק את עצמי (טיול, חדר כושר, כדור-סל, בריכה, חברים, סרט, ספר וכו') תמיד המחשבות סביב האוכל.... כמו שאומרים מודעות לבעיה חצי מהפתרון. אני מודע לבעיה וכנראה גם למקור שלה אבל אני לא יודע איך לפתור אותה..אפילו שקילה (ופעם הייתי מאוד מקפיד על זה) ועליה במשקל (ואכן כמובן כבר עליתי כמה קילו טובים) לא מרתיעים אותי... ניסיתי לנהל יומן, וקראתי את מה שעבר עליי לפני כמה חודשים, כמה רע היה לי וכמה רע יהיה לי - ובכל זאת ממלא עוד צלחת גרנולה עם אגוזרים, שוקולד ויוגורט... עדיין מקווה לצאת מבלאגן הזה בכוחות עצמי לפני שפונה לטיפול... לכן כל עצה / תעזור...

ד"ש חמה.... אורלי תודה שאת פה חיזקי ואימצי באהבה הילה'ב אוריאל

הילה מדהימה תודה לך על הפרגון והמילים החמות. זה באמת מחמם את הלב. אני עושה הכל כדי לתת מענה ולעזור למי שפונה וכן יש הרבה שיוצרים איתי קשר מעבר לפורום ואני עושה הכל כדי לעזור להם- שמתי לעצמי מטרה מאז שבתי יצאה מהמחלה לנסות לעזור לכמה שיותר ולמגר את התופעה. אני רואה בכך קודש קודשים. שמעתי על הנפלאות שאת עשית בפורום ועד כמה את היית מדהימה- גם לך כל הכבוד. אני מקווה שהיום את מחוץ למחלה ומצליחה בכל אשר את פונה. את מדהימה המון הצלחה גם לך.

מיציתי. המשכתי הלאה מה שכן ....קפצתי לביקור קל של סקרנות חח שמחה לראות את פעליך פה - מוצאת אותו כלא מובן מאליו את גדולה ממני בשנים ועל כן יש לזה כוח רב יותר בתשובות שלך בהסתכלות שלך וזה חשוב מאוד לבנות האלה לזכות בתמיכה גם ממי שלא בהכרח עברה את זה ישירות על בשרה וגם זה אפיק חשוב בעל ערך רב ללמידה על אחת כמה וכמה שהית שם בדרך של בתך שאני בטוחה שהיתה אחת האתגרים היותר חשובים בחיים שלך והנה הכל לטובה... ישר כוח ורפואה שלמה לכולם אמן שמרי עלייך! תודה על הכל הילהב אוריאל

אורלי שלום, שמי נוי אני תלמידה במגמת תקשורת\קולנוע ועלי לעשות סרט דוקומנטרי במשך 5 דק' , אני וחברותיי בחרנו בנושא האנורקסיה. רציתי לדעת אם תוכלי לשתף איתנו פעולה ולעזור לנו .. אשמח אם תפני לאיימיל שלי בהקדם האפשרי .

נוי יקרה כל הכבוד שבחרתם בנושא כה חשוב. כרגע אני מחויבת לשני בתי ספר מגמות תקשורת שגם הם עושים סרט על נושא האנורקסיה. הם באים אלי השבוע. אם זה יכול להדחות לעוד שבועיים אוכל לעשות את זה. צרי איתי קשר למייל [email protected]

אני נערה מלאה. ונמאס לי להחליט שאני בדיאטה. זה לא עובד. כי מגיע רגע שאני חיייבבת לאכול. ועם האוכל בא התאבון... ואני במערבולת! מה עושים?

גלית יקרה ברור לי שאת נמצאת במלחמה יומיומית עם עצמך מלחמה שאינה בשליטתך. את חייבת לפנות ולקבל עזרה מקצועית ולראות למה כשאת אוכלת את פתאום אינך יכולה לעצור ולבדוק למה הצורך הזה לברוח לאוכל כי אוכל הרבה פעמים מהווה עבורנו מקור לנחמה, בריחה מהמציאות ומענה לחסכים שנמצאים אצלנו.לכי בקשי עזרה ופתרי את הבעיות אל תשאירי אותם באוויר כי זה לא בריא.

אני אם לילדה מקסימה בת 10. ילדה שמתעמלת בנבחרת התעמלות ורוקדת בלהקה. עסוקה מן הסתם בגופה חלק גדול מהיום . בזמן האחרון אנו שומעים אותה מתיחסת לעצמה כאל שמנה (והיא לא כזו),היא מונעת מעצמה מאכלים שאוהבת, הורידה בכמויות האוכל שאוכלת ולעיתים אף לא אוכלת כלום חצי יום. אנו מתחילים לדאוג ותוהים האם לנגד ענינו גדל לו כדור שלג שצריך לעצור. למי ניתן לפנות לעזרה מקצועית בתחום? האם אכן יש כאן בעיה? תודה.

אמא יקרה אכן עליך לעצור את כדור השלג משום שלנגד עיניך עומדת בתך היקרה שנמצאת בבעיה רצינית ושמה הפרעת אכילה. ההתעסקות פתאום עם המראה שלה וההתעסקות עם האוכל, פעם לאכול ופעם לא, המנעות מדברים שהיא אוהבת, דילוג על ארוחות הכתובת על הקיר. אל תמהמהי ובקשי עזרה. עליך לפנות לרופאת המשפחה שתפנה אותך במידת הצורך למרפאה של הפרעות אכילה בקהילה וכן במקביל ללכת לשיחות אצל מטפל/ת טובה שהממוחיות שלה הפרעות אכילה וחשוב מאוד מאוד שזה יהיה מישהו שמומחה בתחום.

גם כשנדמה שדברים אחרים בחיים מתאזנים קצת- אני מתפקדת בעבודה, משלימה בגרויות, מצב הרוח שלי די יציב, לוקחת כמו שצריך את הכדורים, מטופלת. גם כשכל אלה קורים, אין לי רגע של מנוחה מהאכילה המופרעת שלי. אני לא יכולה יותר. אין לי כוח לסחוב את זה כבר. כל כך הרבה שנים של השמנה חולנית ואכילה אינסופית של הקאות, אחת אחרי השניה של הרזיה של ניתוחים פלסטיים של המנעות מפחמימות ושוב חזרה לאוכל ושוב השמנה חולנית ושוב הקאות וזה כל כך מתיש. ואני לא מבינה שום דבר מזה. למה אני עושה את זה ולמה אני לא מצליחה להפסיק. ואין לי זמן לחכות עד שאבין אני לא יכולה להמשיך ככה אני פוגעת בעצמי אני מתביישת לצאת מהבית זה לא ייגמר אף פעם. זה נמצא שם כל כך הרבה שנים, מגיל כל כך צעיר, זו הנקודה הכי חלשה והכי כואבת, ואני לא יודעת איך לעשות שזה יפסיק. נורא קל להגיד שבטיפול אפשר להבין מאיפה זה בא ובלה בלה בלה אבל האמת היא שאין לי מושג איך להתקרב לזה בכלל אין לי טיפת אומץ אני לא יודעת למה אני אוכלת ככה ומקיאה. אני פשוט עושה את זה. אין הסברים, אין הבנות. מלבד העובדה שברור לי שזה חולה ושזה לא מה שאני רוצה, אני לא יודעת כלום. מרגישה שאני הולכת לאיבוד, שזה לא נגיש, ושזה אבוד. זה לוקח כל כך הרבה כוחות נפש שגם ככה אין לי.

אני קוראת את שכתבת והלב כואב ומדמם לשמע הדברים,הכאב שאני חשה עבורך גדול, אמנם הבת שלי היתה אנורקסית אך התחושות של הייאוש הדיכאון החוסר רצון והחוסר כוח כל כך דומה גם פה וגם פה. אני יודעת שקל להגיד מה שאני אומרת אך קשה לעשות אך אני אגיד בכל זאת בואי תנסי לקבל עזרה למרות שהמערה חשוכה ונראית אין סופית יש אור בקצה המנהרה ואפשר לצאת משם. נסי לאגור כוחות אחרונים ולבקש עזרה ולנסות באמת באמת באמת לצאת מהמקום האפל הזה ולהציל את חייך.

לא מכירה אותך אמנם..אבל מרוב הזדהות.. תחזקי מעמד

כ"כ חסרת אונים...כ"כ אובדת עיצות.... יש לי סיכוי בכלל?? ניזונה רק ממחשבות שמאיימות לפוצץ לי את המח... לו מחשבות באמת יכלו להזין את הגוף, הרי שהיה לי צורך בניתוח לקיצור קיבה או משהו כזה בדחיפות!!! לא יודעת מה לעשות!!!! בדיוק להיום הוזמנתי לאישפוז במחלקה להפרעות אכילה-ואני סירבתי!! לא הייתי צריכה להמתין כמעט, למרות שהייתי לפני שנה מאושפזת, ואני מבינה היטב את מה שמנסים לומר לי בצורה ברורה ושקופה- שמצבי לא טוב!! אף אחד לא מוכן לטפל בי-ללא אישפוז, אבל גם אף אחד לא מבין שאינני יכולה להתאשפז!!! לא יכולה!!!! הייתי היום אצל הרופאה שלי ואיך שראתה אותי - שלחה אותי בדחיפות למיון, ופתאום נהייתי ה"ילדה " הרעה, הלא ממושמעת והלכתי הביתה!! לא שמעתי בקולה, הגעתי למצב שנמאס לי , נמאס לי לשמוע את האלו שלא מבינים אותי ואת המחלה, ויאמרו לי בקול חמור סבר (כמו בכל פעם...)את הורגת את עצמך!, את מתאבדת!! או תקפצי מהחלון זה אותו דבר וכו' כבר שמעתי הכל!!! ובל מקום יש "נשמות טובות" שכאלו!! אני יודעת הכל!!! אבל גם לא יכולה לעמוד מול האויב הכי אכזרי שלי,אני בעצמי!!! אני יודעת גם שאני משחקת של חיים ומוות,(הפסיכולוגית שלי הגדירה את זה פלירטוט עם המוות) והמוות הוא זה שקרוב לנצח!! בעצם, בקרב הזה אין מנצחים! אבל זו לא באמת אני שמשחקת, זו האויב שהבאתי על עצמי,המחלה המשקרת הזו!! ואני כ"כ רוצה לבכות!!! אבל אפילו לזה אין לי כח!!! אבל הלב שלי בוכה,צורח מכאבים, והדמעות שזולגות הישר מתוכו, תמצית ליבי ונשמתי המה, טיפת דמי האחרונה!!! כ"כ רוצה להביע את מה שכבד שם כ"כ, מה שיושב שם ומותיר אותי בלי טיפת חמצן, בלי אוויר לנשימה!!! אבל לא יכולה!!! רק הלב שדופק בחוזקה מנסה לומר את דברו....ומותיר אותי קורסת מעולפת... ואני לא רוצה לכתוב כאלו דברים... רוצה לכתוב דברים טובים, דברים שמחים!!! יש גם דברים כאלו, אבל מבעד לחלון הצר של הפרעת אכילה לא רואים כלום!!!! רק שחור ,שחור ועוד פעם שחור הלוואי ונראה כולנו ימים טובים יותר !!! כי לא אוכל לחיות עם הכאב ההורג הזה (תרתי משמע) עוד ימים רבים!!! מחבקת אתכן אחיותיי ושותפותי, כל אחת וכאבה היא, איילת,

איילת מתוקה בתור התחלה אני רוצה לומר לך שקראתי את הדברים שכתבת פה מתוך מצוקה והרגשת מחנק אמיתית ועיני הוצפו דמעות. מה שכתבת פה החזיר אותי 4.5 שנים אחורה עם בתי שהיתה בדיוק במצב הנורא הזה שאת נמצאת בו, בבלבול הנוראי וצעקה עם קול וללא קול הצילו אותי והיום לשמחתי היא במקום אחר- היא 4.5 שנים בריאה על באמת ופה אניאומרת לך מתוקה יש לך סיכוי ועוד איך. בתי היתה בתחתית של התחתית והיום היא ברוך השם למעלה למעלה במקום רחוק מזה בזכות עזרה וטיפול טוב שקיבלה ואני אומרת לך שאפשר גם לטפל ללא אישפוז אבל חייב רצון ממך לעשות שינוי ובאמת באמת רצון לצאת מזה ושיתוף פעולה מלא ממך ואם את מוכנה לכך בכוחות אחרונים כפי שהיא עשתה אז יש סיכוי שבעוד זמן מה תסתכלי על הכל ותגידי אני לא מאמינה שהייתי שם בכזה שפל, איך זה קרה? בואי קבלי החלטה ועשי שינוי אני יכולה אם תרצי להמליץ לך על מי שטיפלה בבת שלי שהיא בעצמה היתה פעם חולה. שווה וכדאי לנסות ורק תדעי שזה לא הוקוס פוקוס ביום אחד אך יש סיכוי טוב ואמיתי לצאת מזה.אל תתייאשי למרות שאני יודעת שקל להגיד מהצד וקשה לעשות.

עוד קשה לי ממש לדבר על זה ככה בגילוי לב, כי זה מאוד מביך. רק לפני כמה ימים התחלתי באמת לעכל את העובדה שיש לי הפרעת אכילה, ואני לא יודעת מה לעשות בנידון...=[ אני בת 18 עוד מעט,ושוקלת 58 על 1.70. הכל התחיל לפני שנה בדיאטה נורמאלית.ממשקל של 62 ירדתי ל54 ונבהלתי. כלומר, מעצמי. מהאובססיה שפיתחתי לכל מה שניכנס לי לפה. הפסקתי את הדיאטה, ומאז הכל התדרדר. החלו להופיע התקפי בולמוס נוראים, שאחריהם באות הרעבות, או אכילה מועטה כמה ימים עד הבולמוס הבא. תחושת הייאוש לאחר כל בולמוס קשה לתיאור. מצד אחד אני יודעת שהכל יירד עוד יומיים לאחר שאני אוכל מעט מאוד. אבל האשמה הזאתי, על כך ששוב זה קרה. ששוב לא עמדתי בפיתוי. ששוב הייתי חסרת שליטה. אני רוצה להיות רזה עד שכולם יתחילו לדאוג. ומצד שני כשאני כבר לא אוכלת, ואפילו אם אני סתם אוכלת מעט, מתחילים לי ייסורי מצפון על מה שאני עושה. אני מעמלת כל יום 45 דקות בריצה. אפשר לומר שאני אובססיבית ברמות למשקל,וקלוריות. אני יודעת שאני רזה. אז למה זה לא מספיק??? ואיך לכל הרוחות אני מצליחה להישתלט על הבולמוסים...? =[[[

מתוקה שלי זה לא שאת צריכה לפרוק זה שאת יודעת בתוך תוכך שאת בבעיה רצינית ואם לא תבקשי עזרה תהיי בצרה נוראית. את כבר איבדת את השליטה על זה וזה יצא מפרופורציות ולכן זה מטריף אותך. לכי קבלי עזרה מקצועית שתעזור לך לצאת מהבלאגן הזה והבלבול הנוראי שאת נמצאת בו רק כך תצליחי לעשות סדר בדברים ולהשתלט על הבולמוסים. זה לא שפעת שעוברת לבד.

יש לי המון התקפי בולמווס. שאני פשוט טורפת את כל הבית.. אחרי זה אני שוקעת בדיכאוון "למה אכלתי, למה אכלתי" ולעומת זאת אני לא מקיאה ולא מנסה להקיא. ממה זה נובע ? והאם אפשר להפסיק את זה ?

עדי יקרה התקפי בולמוס הם גם סוג של הפרעת אכילה מוכרת וגם הם צריכים להיות כמו אנורקסיה ובולמיה להיות מטופלים. הבולמוסים נובעים מאיזה שהוא חסך שקיים, זה עונה על איזה שהוא צורך חבוי, נחמה, פיצוי או בריחה ממשהו שבמקום להתמודד את מוצאת נחמה באוכל. את חייבת ללכת ולקבל טיפול ולעצור את התופעה ותאמיני לי כשבעיות ייפתרו את תתפלאי כמה מהר הבולמוסים נעלמים. את חייבת לקבל טיפול ממישהו מקצועי כי לבד אין לך כלים להתמודד עם זה.להפסיק את זה לבד זה כמעט בלתי אפשרי כי לדעתי איבדת את השליטה כבר מזמן. לכי לטיפול אל תחשבי פעמיים עזרי לעצמך והרוויחי את החיים שלך בחזרה כי במצב שלך היום כל היום ההתעסקות עם האוכל, הבולמוסים וההקאות זה בטח ובטח לא חיים.

טעות שלי את לא מקיאה רק עסוקה בבלומוסים כל היום והדכאון שזה מכניס אותך לתוכו

אני נלחמת בהשמנה כבר תקופה ארוכה מאוד, במהלכה אני עושה דיאטה מורידה המון וחוזרת לבולמוסי אכילה בלתי רגילים. לאחרונה התחלתי ישבתי עם עצמי והתחלתי לנתח כמה דברים שקוראים לי במהלך דיאטה ובמהלך הבולמוס. להפתעתי גיליתי שני דברים חשובים: 1. אני הכי מאושרת כשאני בדיאטה מרגישה נפלא בסופו של היום הראשון בדיאטה ומרגישה רע מאוד כאשר אני אוכלת 2. אחרי תקופה של דיאטה ברגע שאני מתחילה לקבל מחמאות אז מתחילות בולמוסי האכילה אני אוהבת לאכול נכון מי לא אבל מה שאני עושה זה לא אהבת אוכל כי אוכלת גם כשאני כבר לא יכולה ולא טעים לי. אני אוכלת לאחר הבולמוס יש תקופות שאני מקיאה בהם בכדי לשמור על המשקל ויש תקופות שאני פשוט הולכת לישון עם בטן נפוחה ודיכאון עמוק מה שאני לא מבינה זה למה אני עושה זאת לעצמי כשאני יורדת במשקל אני נראת נפלא אני יכולה לרדת 30 קילו בקלות יש לי תמונות שאני בהם רזונת הבעיה משתלטת לי על החיים ואני נמצאת במצב שהסובבים אותי לא כל כך סימפטיים לבעיות מסוג זה ויקבלו את העניין כחוסר שליטה ממני. אני מרגישה כאישה בתוך גוף שהוא לא שלה. אני מתביישת. הבטחון העצמי שלי יורד. ובעלי שהוא אהבת חיי ואוהב אותי מאוד לא אומר מילה. לא תרדי ולא תפסיקי פשוט נמצא שם אוהב אותי ללא תנאי. אבל אני לא יכולה להגיד לו על בעייתי. אני לא יכולה לחשוף את עצמי בצורה זו. בבקשה תעזרו לי בבקשה הגוף שלי מאותת לי על רעות.

עד לא מזמן כל משלא עשיתי לא עזר לי להוריד משקל ולהשאר במצב שאני רציתי. עד שנסיתי שיטה פשוטה בעזרת חומרים טבעים לנקות את מערכת העיקול וירדתי במסה 6 ק"ג כבר אחרי 9 ימים. והרגשתי מצויין ומלאה מרץ, ולשמחתי הרבה התוצאה נשארה גם כשהפסקתי את התהליך. רוצים לדעת פרטים 052-8936259 פבל

עד מתי עד מתי נראה לך שתוכלי להסתתר מאחורי מסכות? הרי בעלך אהבת חייך יגלה באיזה שהוא שלב ואז זו תהיה באמת סטירה אמיתית אין כמו האמת. בתי שהכירה את החבר שלה הדבר הראשון שהיא סיפרה לו זה את הסיפור שלה עם האנורקסיה וכל שעבר עליה בתקופה הזו והוא אוהב אותה כמו שהיא ומעריך מאוד מאוד את הכנות והאמת שהיא סיפרה לו אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היתה מספרת והוא היה יום אחד מגלה. ספרי לו הרי את אמרת שהוא אוהב אותך כמו שאת ללא תנאי וזה מהותה של האהבה והוא לא טיפש הוא בטח רואה שעובר עליך משהו והוא וודאי מאוד חסר אונים מולך כשהוא לא מבין מה עובר עליך. שתפי אותו, קבלי טיפול ותראי שדווקא כשיש מישהו שאוהב כל כך ותומך קל יותר לצאת מהמקום האפל הזה. את נשואה חשבת על ההשלכות של מה שאת עושה הלאה- אני מדברת על ילדים וכו'. בניית משפחה זו אחריות עצומה ואיך תקחי אותה אם את לא מסוגלת לקחת אחריות על חייך? מתוקה שלי לכי קבלי עזרה וטיפול ושתפי את בעלך אין לי ספק שהוא מקסים לפי הסיפורים שלך ובטוח יאהב ויתמוך ויעזור לך לצאת משם וכמו שאמרתי בשתיים יותר קל.

שלום אני בת 24 ואני מזה כ5 שנים יש לי הרגשה שאני שמנה או שאני מלאה אני מטר 65 ולרוב המשקל שלי הוא 48 אבל היום העלאתי במשקל ואני שוקלת 51 ואני ממש מרגישה שמנה. שקלתי בעבר 42 וזה כי לא אכלתי כמעט כלום, אכלתי רק אוכל שיוצא מהר החוצה. לאחר מכן התחלתי עם ההקאות שהייתה נראת לי שיטה די טובה וגם שאני שולטת עלייה ושאני עדיין יכולה להיות רזה ולהינות מהאוכל אבל בחודשיים האחרונים יש לי בעיה עם העיכול של האוכל האוכל כבר לא כל כך מתעכל ואני מסתובבת עם הרגשה של בחילה כל היום אז הפסקתי להקיא ולאכול ואני רק השמנתי מזה....ההיתי גם די מכורה לספורט לפני כשנה בקיצור כולם אומרים שאני רזה אבל אני מרגישה שמנה ובייחוד עכשיו שאכן השמנתי והגעתי למשקל של 51 משהו שמבחינתי זה הדבר הכי נורא שיש.... האם אני בולימית האם באמת יש לי בעיה כי אני די שולטת בכל זה אני מחליטה מתי להקיא ומתי לא זה לא צורך בלתי נשלט.... ואם זו בעיה מה אני עושה עם זה כי ברגע שירצו לעזור לי אני אצטרך להפסיק להקיא או לשמור על עצמי ואני אהיה שמנה ואין מצב שאני אסכים לזה ... בבקשה מה עליי לעשות???

שירן יקירתי הכתובת פשוט על הקיר. כל ההתעסקות שלך עם הקלוריות והמשקל, התקופה שלא אכלת כמעט כלום ואחר כך ההקאות מעידות שמשהו לא בסדר וצריך לקבל טיפול. אם תלכי למטפלת בשיחות היא לא תכריח אותך לאכול היא עובדת על הקטע הנפשי. כולנו כבר יודעים שבאנורקסיה ובבולמיה הבעיה היא הנפש ולא המשקל. המשקל הוא רק התוצאה הסופית ולכן את חייבת ללכת למטפל/ת שיגיע איתך לשורשם של הבעיות והפחדים ויעזור לך ויתן לך כלים להתמודד מבלי שתצטרכי לבזבז כל כך הרבה אנרגיות כל יום יום וכל שעה בלספור קלוריות כמובן ילמד אותך לאהוב ולקבל את עצמך מחדש. עשי זאת מהר. נהדמה לך שאת בשליטה מהר מאוד זה הופך להתמכרות והשליטה כבר לא בידיים שלך. לכי קבלי עזרה זה לא בושה.

שלום אני בת 16, עם נטייה להשמנה מילדות. תמיד הייתי מלאה ועגלגלה ולפני כשנתיים התחלתי דיאטה אצל דיטאנית מוסמכת וירדתי כ10 ק"ג ממשקלי שהיה 74 בתחילה עם גובה של מטר 73. הגעתי משקל של 65 ובמשך השנתיים הייתי לתקופות קצרות יותר אצל הדיאטנית לאחר שעליתי קילו שניים. בחצי השנה האחרונה אני נתקפת באכילת יתר או בולמוסי איכלה המאופיינים באכילה מהירה ברוב המקרים של פחממות וסוכרים פשוטים בפרט. דבר זה הביא אותי להעלאת כל הקילוגרמים שהורדתי עד למצב זה . אני מרגישה חסרת אונים מכיוון שאני בת 16 ומתביישת לספר לאימי שעזרה לי עד כה בתהליך ההרזיה הראשוני.היא לא יודעת על הבולמוסים כי הם נעשים כשאף אחד לא רואה.האבסורד הוא שאני יודעת כמה שומן רווי וסוכרים פשוטים לא בריאים לגוף אך אכילה זו לא נשלטת. אני איכשהו מנסה לצמצם את הנזק ע"י ספורט מידי פעם ושתיית מים מרובה. יש לציין כי התזונה שלי בנויה מכל אבות המזון ואני אוכלת גם הרבה ירקות ו2 פרות ביום- התפריט שלי טוב ביותר פרטט לבולמוסי האכילה הבלתי נשלטים. רציתי לשאול האם היית ממליצה לי לחזור לדיאטנית או ללכת ליעוץ פסיכולוגי?

בהחלט מומלץ ללכת לדיאטנית כדי לעבור איתה על התפריט אך במקביל את חייבת לבדוק על איזה צורך סמוי עונה אצלך הבולמוס של האכילה כי לא אחת האוכל מהווה עבורנו נחמה, פיצוי ובריחה מדברים ולא סתם אנשים נכנסים לבולמוסים. אני מציעה שלצורך העניין תלכי באמת לפסיכולוגית או מטפלת שתכנס איתך עמוק עמוק לתוך הנפש ותבדוק מה קורה אצלך ואיתך ותטפלי בשורשה של הבעיה. אני שמחה כי את במצב של מודעות ובאה ומבקשת עזרה וכל הכבוד לך על כך. לכי קבלי עזרה זה לא בושה כי את צעירה וניתן לפתור ולעצור דברים כל עוד הם לא מאבדים שליטה.

מדוע יש איסור לקיחת רדוקטיל בחולים בולמיים ?

אין לי תשובה ברורה בעניין ואני לא רופאה אך לפי מה שקראתי הרדוקסיל עלולה במקרים מסוימים לשבש את המטבוליזם של הגוף וכן במקרים של בולמיים שלוקחים גם תרופות נוספות זה עלול ליצור תנגודת מסוימת. אנא התייעצי טוב עם רופא לפני שאת עושה עוד שטויות וטפלי מהר בבולמיה שלך. את חושבת שאם תקחי כדור שישלוט לך על השובע תוכלי "לפתוח שולחן" חופשי ולהפטר מהבולמיה אז זו טעות עליך לטפל בשורש הבעיה וכמה שיותר מהר. הבולמיה שורפת כל חלקה טובה בגופנו ומשבשת את כל המערכות. לכי בקשי וקבלי טיפול זה לא בושה זו הצלת חיים.

שלום לכולם (: ברצוני להמליץ לכם על מקום המיועד לטיפול בהפרעות אכילה, ולעודד אתכם לפנות לקבלת עזרה. המקום, מחלקת טיפול יום, בנתניה, הינו מקום אשר מטפל בכל ההפרעות הנפשיות לסוגיהן. בהודעה זו, ברצוני להתייחס אל קהל היעד הסובל מהפרעות אכילה לסוגיהן: בולימיה, אנורקסיה, השמנת יתר, וכו'. אני מקווה, שאתם, הסובלים מהפרעות אכילה, תשנו את חייכם, בדיוק כמו שאני פניתי אל מחלקת טיפול יום בנתניה, ושיניתי את האופן שבו אני חי, הן באופן הפרקטי והמעשי, והן בחשיבה הרציונאלית. זו אומנם תשמע לכם קלישאה גמורה, אך עקב הטיפול במחלקת יום בנתניה, חיי השתנו מקצה אחד לקצה אחר. כעת, אני עובר למסגרת הצבאית, בראש מורם, שאיפה לעתיד, ויד מלווה ותומכת במחלקת טיפול יום, גם לאחר השתחררותי מהמחלקה (קרי: השתתפות בקבוצת יומנים ומעקב רפואי). אם אתם שואלים מה שונה במקום הזה, משאר המקומות המטפלים בהפרעות אכילה, אזי, בשונה ממקומות המטפלים בהפרעות אכילה, במחלקת טיפול יום בנתניה, נמצא צוות העובדים הכי מסור, הכי דואג, הכי אנושי, והכי אוהב שקיים. הטיפול הספציפי להפרעות אכילה מונחה על ידי גורמים מקצועיים ומסורים בכל רמ"ח איבריהם. מלבד הפעילויות השוטפות במחלקה, מדי שבוע מתקיימות שלוש קבוצות המיועדות להפרעות אכילה. האחת, הינה קבוצה הקרויה CBT, אשר באה לטפל בדרך ההתנהגותית קוגניטיבית, בדרך החשיבה של הסובלים מבולימיה נרבוזה. קבוצת ה-CBT היא קבוצה הבנויה מכמות מפגשים קבועה מראש. הקבוצה השנייה, הינה קבוצה דינאמית, אשר נותנת מקום יותר רחב לרגשות ומחשבות. הקבוצה השלישית, נקראת קבוצת יומנים, וזוהי קבוצת המשך – שלב שני - לקבוצת ה-CBT, כך שיהיה מענה למטופלים שידרשו טיפול המשכי לאחר קבוצת ה-CBT. כמו כן ניתן מעקב רפואי אחת לשבוע. קבוצת ה-CBT היא קבוצה מובנית, המבוססת על מספר מפגשים קבוע מראש. המחזור שני של קבוצת ה-CBT הסתיים בחודש אוקטובר 2009. מסיימי המחזור השני של קבוצת ה-CBT הצטרפו לקבוצת יומנים. בקרוב תפתח קבוצת CBT חדשה, המיועדת לסובלים מבולימיה נרבוזה. יש לציין מספר גורמים משמעותיים: הטיפול במחלקת יום בנתניה ניתן בחינם, ומיועד לחברי כל קופות החולים. הטיפול ניתן אך ורק לאנשים בגירים, קרי - מעל לגיל 18. הטיפול ניתן ללא הגבלה אזורית (תחבורה נגישה ונוחה). מקווה שתעשו את השיקולים הרלוונטיים אליכם, מקווה מאוד שתהיו מספיק אמיצים בכדי לטפל בבריאותכם, כי אם אני עשיתי את זה – גם אתם יכולים לעשות את זה. בברכה, אנונימי, מטופל במחלקת טיפול יום בנתניה, וסובל מהפרעת אכילה.

כל הכבוד לך על הדרך שעשית ועל קבלת ההחלטה לצאת משם ותודה לך מכל הלב על ההמלצה על המקום הנפלא הזה מקווה שהרבה יקבלו החלטה ויפנו לשם מתוך רצון ומקום לצאת מהמחלות הנוראיות הללו.אז שוב כל הכבוד ותודה מכל הלב.

היי, אני בת 28, ומודעת לכך שהייתה לי הפרעת אכילה בעבר. זה התחיל בגיל העשרה, אז עברתי אנרוקסיה, והמשיך בצבא, לבולימיה. במהלך השנים מאז עברתי שנים פחות טובות, ויותר טובות, אשר במהלכן, הבולימיה ירדה ואף כמעט ונעלמה אך היו תקופות שמאוד החריפה. בייחוד בתקופה אשר לפני החתונה (התחתנתי לפני כשנה). אני אפילו לא יודעת אם אני עדיין בולמית, פשוט ישנם מצבים, אשר חוזרים מדי תקופה, שבהם אני מקיאה את הארוחות שאני אוכלת. כעת זה חזר משום שאני פשוט לא מרגישה טוב פיזית לאחר ארוחה גדולה ואני חייבת להקיא. אני מודעת לכך שזו מחלה נפשית, ומנסה לשלוט בה ככול יכולתי. לכן אני משתדלת שלא להקלע למצבים שבהם אני מאבדת שליטה על חיי ( זה בעיקר חוזר במצבים כאלה, כמו אובר לחץ בעבודה לקראת ישיבות חשובות, פרזנטציות וכדומה..). מאז שהתחתנתי, אני במצב די יציב. גם "בעזרת" בעלי, שלצערי גילה, ומאז, קשה לי להסביר את זה, אבל פתאום זה לא ה"סוד" שלי יותר, זה כבר משהו שלא שלי בלבד. זה גם היה גורם מונע. הבעיה היא, שיש לי עדיין נפילות, שבהן אני מקיאה. מה שמאוד מטריד אותי כרגע היא דווקא עובדה רפואית (אני חושבת, מקווה מאוד שלא).. כשאני מקיאה, בכל הפעמים שהקאתי (זה אפילו מגעיל אותי לרשום את זה, אני די נגעלת מעצמי כרגע..) אני רואה דברים שחורים בתוך זה.. ממש חתיכות שחורות.. ואין לי מושג מה זה. אני די מודאגת ואין לי ממש למי לפנות.. לבעלי, לא אעז, שכן הוא משוכנע שזה לא קורה יותר ושזה היה חד פעמי, וכמובן, השאר לא יודעים. ואני כמובן נורא מתביישת בזה. זה פשוט נראה מגוחך שבחורה כמוני, כבר בת 28, נשואה, עם קריירה מצליחה (כביכול), תבוא ותודה בחולשה כזאת, של ילדה בת 16. ובנוסף, אני גם לא מזמן עברתי לארה"ב בעקבות בעלי.. אין לי מושג למי לפנות עם זה. האם יש מה לדאוג בקשר ל"דברים השחורים" שהזכרתי? האם זוהי תופעה גופנית מוכרת בהפרעות שכאלה? אשמח כל כך לתשובה.. מקווה שאופטימית.. תודה.

היי.. הייתי מציעה לך ללכת לרופא משפחה...ואם את לא רוצה להיחשף..אז תאמרי לו שלא הרגשת טוב ושהקאת ושיצא לך דברים שחורים שהבהילו אותך...(אני מקווה שזה לא דם....)ותראי מה יש לו לאמר.. והסיבה להפרעה שהזכרת מאוד מוכרת...וזאת בעצם אחת הסיבות הגדולות להפרעה.... אני מקווה שתפסיקי להקיא...זה אפשרי. ממליצה לך בחום ללכת לטיפול בכדי ללמוד לקחת דברים יותר בפרופורציות ולדעת להבחין מתי מגיע הצורך שלך להקיא וללמוד למנוע ו/או לעצור לפני המעשה. בהצלחה מותק... אושר:-)

מתוקה שלי ההצעה הכי טובה שאני יכולה לתת לך זה ללכת לרופא כדי לבדוק מה זה וכן ללכת לטיפול נפשי כי את כל כך עמוק בזה ונדמה לך שיצאת אבל לא יצאת את בפנים חזק עם תגובות של on ן- off אבל זה לא פותר את הבעיה אחת ולתמיד וניתן לפתור אותה בטיפול . ההקאות זה דבר גרוע מאוד והן הורסות כל חלקה טובה בגוף וזה שיוצאים חתיכות שחורות צרך להדליק נורה אדומה. מתוקה שלי התחלת פרק חדש ויפה בחיים עם זוגיות בואי בקשי עזרה וקבלי טיפול ונסי לצאת משם, בעתיד בעזרת השם יהיו ילדים אך כדי לגדל ילדים צריך לקחת אחריותעל החיים ובמצב שלך זה לא קיים כי נדמה לך שאת בשליטה בגלל ההקאות אך ממזמן השליטה הפכה לאיבוד שליטה מוחלט ואת כבר לא שולטת בעניין יותר. כדור השלג מתגלגל מהר וחבל פתחי לך דף חדש זה לא בושה לקבל עזרה ואפילו זה מומלץ אם רק את באמת רוצה לצאת משם.

הצלחתי לעקם קרסול ולא יכולה להתאמן - מטפסת על הקירות אתמול היה יום נורא של הקאות אחרי המון זמן שלא הקאתי כל הזמן רעבה וכל הזמן רוצה מתוק לחוצה שכל מה שהצלחתי לרדת באופן שפוי (אחרי לידה) בחודשים האחרונים הולך לאיבוד ואיתו גם השליטה היחסית במחלה שלי צריכה עזרה!

תמר יקרה את חייבת לקבל עזרה מקצועית כדי לצאת מכל הסיפור הזה של ההקאות והרצון הזה לאכול ולאכול כל הזמן. חייבים לטפל בשורש הבעיה לעומק ולהתמודד עם הפחדים ולהסתכל להם בעיניים ואד שלא תעשי כן לא תצאי משם באמת. לכי לטיפול. אל תתמהמהי. החיים והאחריות בידיים שלך בלבד ואם לא תעשי עם זה משהו לא יקרה כלום כי אף אחד לא יכול להוציא אותך ללא שיתוף מצידך.

אם אני זקוקה למאמנת תתסכימי לעזור לי דרך האימל או דרך הטלפון? פשוט נואשת וזקוקה לעזרה. גילו לי בעיות רציניות בבריאות ואני יודעת בוואדות שאני אכלנית כפייתית בעבר גם עבדתי את הצעדים וירדתי יפה במשקל עד ההריון האחרון שבוא עליתי המוןןןן. האם זה אפשרי? תודה מראש בברכה אחת

הי אחת שלום לך, גם אני שייכת לבית זה ...עבדתי לפי שנים עשר הצעדים , הגעתי לצעד 6 ,ירדתי 25 ק"ג, היתה לי מאמנת ,גם אני הייתי מאמנת ובכלל הייתי פעילה בתוכנית והרגשתי טוב, הרגשתי שווה ובעלת ערך.כיום אני בנפילה ארוכה מאוד , נפילה של למעלה משנה, העלתי 22 ק"ג, מרגישה שמנה, מכוערת , לא שווה,מרגישה כשלון. מה דעתך, אולי נהיה חברותא ????

אורלי ולשאר הקוראים שלום. אני בחורה בת 22 וחצי עוד מעט 23.מגיל 13 יש לי הפ"א. התחיל באנורקסיה ועבר מהר לבולימיה. מאז הבולימיה שלי החריפה , עם השנים. אושפזתי בגיל 16 בשניידר ובגיל 22 בתה"ש, למשך 4 חודשים. סיימתי שם את האשפוז, אך תוך שבוע חזרתי להרגלים הישנים- לסימפטומים. מלבד הטיפולים האלו הייתי במסגרות פרטיות כמו אג"ם,רפואה משלימה, עברתי אימון בתו"ת שנתיים רצוף ללא כל תועלת אפילו מזערית!, פסיכיאטרים ופסיכולוגים רבים במהלך השנים.הוצאתי קרוב ל50 אלף שקל סה"כ על טיפולים. מעולם לא סירבתי לקבל כדורים פסיכיאטריים והייתי פתוחה לנסות על אף העייפות והחולשה שהתרגלתי כבר לחיות אותם לצערי. אני מקיאה קרוב ל30 פעמים ביום. מוציאה המון כסף על אוכל למרות שאין לנו הרבה כי אימי חד הורית.עובדת 2 עבודות ביום. אם נתקעתי בלי כסף אגנוב אוכל. אבי לא בקשר איתנו כבר 5 שנים ולכן הוא לא מעורב כלל. אימי כבר חלשה ועייפה,חולת כליות. אחיי הקטנים עסוקים בחייהם. ובקושי מדברים איתי. באמת שאינני יודעת כבר מה לעשות.. אני מודעת לכך שבסופו של דבר זו ההחלטה שלי ולכן אינני ממהרת , לעומת העבר, לקפוץ אחר כל אחד שאומר שיודע להוציא מהפרעות אכילה. אינני יודעת כבר מה לעשות...אני מרגישה שמבחינת ידע יש לי והמון. אני יודעת כבר מספיק מה10 שנים הללו. ואני יודעת שאתן הכול כדי להיות בריאה. אמא שלי כבר נגמרת. הבעיה היא שאינני יודעת איך להפסיק. בבקשה, אודה לתגובתך ולתגובות נוספות.

שירלי שלום, שמי נעמה כרמון, וביחד עם שותפתי - יעל אלחנן - הקמתי את עמותת ביתך, שמטרתה הפעלת דירת מגורים מעברית לצעירות מעל 18 עם הפרעות אכילה. את מוזמנת לקרוא כמה הודעות למטה את ההודעה שפרסמתי בזמנו. אינני יודעת אם את מתאימה למודל שלנו, לאור נוכחותם החזקה של הסימפטומים. עם זאת, היות ואנחנו לא מוסד ממשלתי - אלא גוף פרטי, אין מניעה שניפגש ונבדוק האם אנו יכולות לעזור לך. הייתי שמחה לפרט עוד על הבית, אך זה ארוך מידי ואולי נכון יותר במפגש אישי. אנא צרי עמי קשר ונקבע פגישה: 0542587500. מאחלת לך בריאות. וקבלה.

שירלי יקרה, כפי שציינת אשפוזים וכדורים והכל טוב ויפה אך לא מטפל בשורש הבעיה ולכן עד שהבעיה לא תטופל עמוק עמוק לשורשיה, את לעולם לא תצאי משם. המקומות של האשפוז טובים וגם בתי היתה מאושפזת בשניידר אך שם היא הגיעה למשקל היעד ומה הלאה? לא טופל בסיפטומים ובשורש הבעיה ואז הגענו למטפלת שבעזרת שיחות ומסע ארוך לתוך הנפש טיפלה איתה בשורש הבעיה, לימדה אותה להתמודד עם הקשיים והפחדים והשדים החבויים בפנים ולהסתכל לפחדים בעיניים וכן לימדה אותה לאהוב ולקבל את עצמה מחדש. הדרך היתה ארוכה ולא פשוטה והיא נדרשה לשיתוף פעולה מלא וכן לרצון שלה לצאת משם באמת. קודם כל קבלי החלטה שבאמת באמת את רוצה לצאת משם ואם כן אני יכולה להמליץ לך בחום על המטפלת של אביטל ושוב זה לא הוקוס פוקוס ביום ולא ביומיים ואם אין שיתוף פעול זה לא עובד. שווה נסיון.