פורום הפרעות אכילה - תמיכה

כתבתי לך שאני רוצה לדבר איתך תגידו לי מה עושים שאין כח לחיות ורוצים למות אני מיואשת אין לי כבר כח להלחם אפשר בכלל לחזור להיות נורמלים

צריך להלחם...להלחם בתפיסה שלנו את הדברים...כי כשקצת קשה לנו אנחנו בורחות מלהתמודד וגם אם הפחד משתק שווה להלחם בו אבל בקצב איטי לאט לאט...זה תהליך ומנסיון זה בסוף עובד... תחזיקי מעמד... אוהבת המון אושר....

אורלי היקרה אני חולה באנורקסיה וקראתי את הספר שלך חיזקת אותי מאוד תודה רבה אני במצב נפשי נורא קשה עם המון מחשבות על מוות וממש ניסיון לפגוע בעצמי אני מאוד רוצה לדבר איתך בטלפון אם תוכלי להשאיר לי את המספר שלך תודה

שיר מתוקה כן את יכולה לצלצל אלי ואני פה בשבילך. הטלפון שלי 052-3387519 אסור לך ככה להרים ידיים החיים עוד לפניך ולמרות שהכל נראה שחור יש אור בסוף המנהרה מבטיחה לך אבל את צריכה להבין שאף אחד לא יכול לעזור לך אם לא תעזרי קודם כל לעצמך וזה אומר לקבל החלטה שאת באמת רוצה שינוי ורוצה לצאת משם. שיר תתקשרי אלי אל תהססי אני פה בשבילך ובשביל כל בת אחרת שצריכה.

כל חתימה חשובה http://www.atzuma.co.il/petition/jonrambo/1/ המשך יום נעים.

בנות תחתמו על העצומה זה חשוב, הלוואי והמאבק יצליח ומישהו יתעורר במדינה הזו כבר.

תודה ענקית על כל העזרה!!!

שלום, חברה שלי סובלת מבולמיה כבר תקופה ארוכה.. היא לא קיבלה מחזור כחצי שנה, אם כי בשלושה חודשים האחרונים היא מקבלת אבל לא סדיר.. אתמול היא התמוטטה בעבודה, היה לה קשה לנשום, נתפסו לה כל השרירים, היא רעדה והיה לה קר.. מאז היא מרגישה שחסר לה אוויר והיא מטושטשת.. הרופאים שלחו אותה לבדיקות לב אבל היא לא מסכימה לספר להם שהיא מקיאה ולא אוכלת.. מה אני יכולה לעשות?

אם חברה שלך הגיעה לכזה מצב קשה אין לך ברירה אלא לשכנע אותה להסכים לספר, מסיבה כזו שאם היא לא תספר לרופאים שהיא בולמית אז הם לא יוכלו לטפל בה כראוי והם יכולים לאבחן לה משהו שבכלל אין לה. לכן תסבירי לחברה שלך שהיא חייבת לספר לרופאים, לפני שהמצב יהיה גרוע יותר מעכשיו

איפה ההורים שלה בכל התמונה? האם ההורים שלה לא יודעים מהבולמיה? אם הם יודעים הם צריכים להבין שאסור להם לשתף פעולה איתה גם אם היא תכעס עליהם הם צריכים להיות חזקים מספיק לעמוד מולה זה החיים של הבת שלהם. אגב אם הם לא יודעים אז פה התפקיד שלך כחברה תפסי שיחה עם אמא או אבא שלה ותפתחי להם את העיניים זה חשוב מדובר בהצלת נפשות. גם לנסות לדבר עם הרופא שלה בצורה אנונימית בלי שהיא תדע זו גם אפשרות.מעבר לזה את לא יכולה יותר מדי לעשות, כל הכבוד לך על האכפתיות את מקסימה.

מולי אני לא יודעת מה איתך.. את לא כותבת פה יותר את לא שולחת מיילים... מוזר לי שעברת לארה"ב מה קורה איתך זה מוזר כאילו אני כבר לא מכירה אותך זה מוזר לי אני מתגעעגת את חסרה לי אני לא יודעת למה אבל אני חושבת עליך תמיד מה איתך איך את מרגישה ואיך המצב אצלך? את בטח אצל משפחה שם אבל רק שתדעי שגם פה יש לך מישהו שחושב עליך תמיד ותדעי כמו בשיר שם מייקל ג'קסון - את לא לבד..... אוהבת המון חושבת המון עליך דניאלה

ani po vani beseder have you heard about micheal? michel jackson was such a sad story you knw? i talked about him with ana at the same day! in the morning she has one of his song in the car AND i told here how much i love him AND how much he is good! AND then i saw the braking news on "mtv" AND thet he is in hospital AND i read "Tehilim" but it dident work AND you know i cried? i wish i could talked to you at the same day cause ana dident understand me so well say Hello to evrebody love youuu..

שלום אורלי. בזמן האחרון אני כבר די מיואשת, אין לי לי מוטיבציה לכלום, המצב רוח שלי כל הזמן בדיכאון ואני עצובה ובוכה וכל מה שאהבתי לעשות כבר אין לי כח לכלום. ואין לי תיאבון ממש. ואני לא יודעת מה לעשות. איך להרים את עצמי מעלה? אני עוד לא ניגשתי לטיפול וכרגע די מיואשת. ביררתי במרכז הפרעות אכילה ברמת השרון ומחר יש להם וויעדה והם ידונו בכך את יודעת אולי תוך כמה זמן הם חוזרים עם תשובה?

מתוקה שלי אל תרימי ידיים אסור לך אבל את גם צריכה להבין שאת חייבת עזרה מקצועית ודחוף כי לבד לא תצאי מזה. מצבי הרוח זה בגלל שהגוף לא מקבל את מה שהוא צריך והמערכות מתחילות להשתבש ולהשתגע. ברמת השרון התשובה היא בדרך כלל תוך שבוע אפילו פחות, כך זה היה במקרה שלנו אבל את צריכה להבין שאת חייבת בנוסף למצוא מטפל טוב בחוץ (פסיכולוגית או כל מטפל אחר שאת בוחרת ומאמינה בו) וחשוב שזה יהיה מטפל טוב ומקצועי שההתמחות שלו היא הפרעות אכילה. אגב, אצל הבת שלי המרפאה ברמת השרון לא עזרה כי היא לא היתה חזקה מספיק בשבילה במצב שהיא היתה אבל לאחרים היא כן עוזרת שווה לנסות. זה לא קשור אגב למטפל שאת צריכה להגיע אליו. דבר נוסף זה שאת חייבת לרצות ולשתף פעולה לרצות הכוונה לרצות לצאת משם ולעזור לעצמך כי אחרת המרפאה לא תעזור, מה שקרה במקרה שלנו, ולכן קבלי קודם כל החלטה שאת באמת באמת רוצה לצאת משם ולעשות שינוי לחיים שלך ואני רוצה רק להגיד לך שזה לא הורקוס פוקוס ביום אחר אבל זה שווה כל מאמץ.

"תיראי איך את ניראית" "דיי הגזמת תעצרי" "בסוף יהיה מאוחר מידי" "את לא נורמלית" ולמה אני בעצם כ"כ מאושרת פתאום? הרי אני יודעת שמשהו דפוק כאן ואני חולה אבל מה בכול זאת גורם לי להרגיש טוב עם עצמי פתאום?

מתוקה שלי את מרגישה טוב וזה בדיוק המחלה שאתם מכורות לרזון ולאנורקסיה. את חולה ומצד אחד מודה שאת חולה ומצד שני נמצאת בהכחשה גמורה והמצב לא טוב וחבל. עזרי לעצמך והצילי את עצמך מעצמך ומהר.

מאיה זה לא שהתכוונתי שאת מרגישה טוב ועושה הצגות ברור לי שאת חולה ולא עושה הצגות רק התכוונתי שמה שאת מרגישה נוכח ההערות שמעירים לך שאנשים נבהלים ואת מוצפת באושר זו בדיוק ההרשה של המחלה. הבנות החולות אוהבות את ההערות על הרזון שלהם הם מרגישות מאושרות מההערות- זה אופי המחלה וזה למה שאת מרגישה טוב עם עצמך פתאום. אם לא הובנתי כראוי אז סליחה פה בא התיקון.

שלום. אני חולה באנורקסיה כ4 שנים. אני מאוד כועסת על עצמי. ומאוכזבת מעצמי שאני לא מצליחה להלחם בזה. ולמה אני לא מצליחה להתגבר על הפחד הזה מאוכל? קראתי קצת על הפן הנוירולוגי שבמחלה. שזה קשור משהו למערכת החשמלית. האם אפשר להסביר לי את הצד הזה? מה קורה לי במוח? למה הפחד והחרדות כל כך חזקים? למה אני לא מצליחה לשלוט בעצמי? אני מרגישה מכורה לכל ההרגלים, והאובססיות. לפעמים אני משכנעת את עצמי שאני רוצה אחרת ושיש חלומות ושאני רוצה לאכול. אבל עדיין כשאני מול האוכל אני אכנע לפחדים ואעדיף לא לאכול. למה???

היי נ!!! למה? זה מורכב מהרבה דברים....אבל שורש הבעיה היא הסיבה להתחלת האנורקסיה. בעצם האנורקסיה באה בעקבות בריחה מהתמודדות עם בעיות..עם החיים וכו' האנורקסיה היא המראה של הנפש הפגועה,הפצועה. אני יודעת שאת רוצה לצאת מהמצב הזה ..מההרגל הזה שנקרא אנורקסיה..אך איך תצאי? ברגע שתביני במה האנורקסיה משרתת אותך? מה הטריגר שגורם לך לפעול ולחזור להרגלים הישנים? וכו' כמובן שזה נושא מורכב ואין עליו תשובה חד משמעית...ואני גם חושבת שכל אחד ואחת נכנס למצב הזה ממקומות שונים. אני חושבת שאת צריכה לעשות בדיקה מעמיקה עם עצמך באמצעות עזרה כמובן...לנסות להתמודד עם הדברים שהכי מפחידים אותך אבל לאט ובסבלנות...בצעדים הכי קטנים שאפשר וכשאת מצליחה להתקדם צעד שנראה לך הכי קטן וטיפשי חשוב לזכור שבשילך זה לא היה קל והתאמצת בשביל זה. אני מקווה שאני מספיק מובנת ואם לא את מוזמנת לשאול אותי שאלות ספציפיות ואשמח לעזור אוהבת המון אושר....

זו בדיוק המחלה מה שאת מתארת עם הזמן פשוט מתמכרים כל כך חזק לרעב ולמחלה ולתסמינים שלה ונכנסים חזק וחזק בפנים עד שכבר הדרך החוצה לא פשוטה. הגוף שלנו זו מערכת הכי חכמה שיש הגוף שלנו חייב לקבל לתוכו את כל אבות המזון שצריך וכמו מגדל קלפים ברגע שנוציא קלף המגדל מתמוטט כך גם הגוף שלנו ברגע שנחסיר ממנו דברים הוא פשוט יקרוס לאט לאט. במוח שלנו יש בלוטה שנקראת הפופיזה והיא שולטת על האזור של הרעב בגופנו. ברגע שלא נוכל כל המערכות שלנו מתחילות פשוט להשתגע ולצאת מתפקוד. ולכן במחלה זו הטיפול החשוב ביותר הוא טיפול לנפש. טיפול בפחדים שנמצאים בתוכנו, ללמוד לקבל את עצמנו מחדש , ללמוד את האני שלנו מחדש ללמוד לאהוב את עצמנו מחדש ברגע שנדע את כל אלה כבר כל הסימפטומים של המחלה ייעלמו. אך עד שלא תקבלי טיפול טוב לא תצאי מזה. לא יוצאים מזה לבד ובטח לא אחרי 4 שנים שאת בטח חזק חזק בפנים.

טוב הייתי אתמול אצל הפסיכית והיא אמרה לי שאני מאוד לא מאוזנת כרגע, שהיא שומעת שאין בי כרגע כוח והרבה מוטיבציה וזה ממש ל א טוב. היא אמרה שהם לא יכולים לתת לי עוד הרבה זמן כי הרצון הזה של להיעלם ולרדת במשקל ממש חזק אצלי ועד שזה לא ישתנה הם לא יכולים לטפל בי ולעזור לי. טוב אז כנראה שעוד מסכת טיפולים מסתיימת לה אבל הבטחתי לעצמי שזו התחנה האחרונה לא מעונינת לטפל בעצמי כבר גם ככה אין בי תכוח הזה. לאן שאגיע אגיע דיי כבר דיי מיואשת מעצמי מהטיפולים מכול דבר שקשור לנושא הזה. אני בכל מקרה מרימה ידיים עם נושא הטיפול כי לי כבר אין תכוחות לעזור לעצמי.

מאיוש -מהר מאוד הרמת ידיים לא אסור שזה יקרה. את צריכה להבין דבר אחד אם את באה בגישה כזו של ייאוש ואני לא ייצא מזה וזה אבוד מראש הטיפול ייכשל. את צריכה ללכת עם תחושה של תקווה ורצון באמת באמת לעשות שינוי לצאת מזה אחרת זה אבוד.

זה מה שאני פשוטו כמשמעו. נכשלתי עד עכשיו בכול מה שניסיתי לעשות טוב. נכשלתי לעזור לעצמי. נכשלתי לספק אחרים. נכשלתי בכל מה שהגעתי עד היום. אני מרגישה כ"כ אפסית שאפילו אין לי את המילים לתאר כמה, החוסר שקט הזה, החוסר שליטה לקום ולדעת שעכשיו אני צריכה לאכול, אני כ"כ מקווה שאני יצא מזה ביום בהיר אחד. ואולי בשביל השבריר תקווה הזו שווה להמשיך להלחם

מאיה יקרה, החיים מציבים לנו שלל אתגרים ואם כל פעם נתייאש ונרים ידיים המצב לא יהיה טוב. את יודעת מה אומרים על כישלון? שצריך לנסות ולנסות עד שמצליחים. זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות תזכרי שיש דברים שלוקחים זמן והשינוי לוקח זמן אבל אל תתיאשי וקחי את עצמך בידיים ותמשיכי להלחם. אל תוותרי

אין לי מושג מה גורם לי להרגיש ככה אבל הדעיכה הזו שעוברת עלי היא פשוט בילתי ניתנת להסברה. כ"כ מייחלת לטוב הזה, כבר הרבה זמן שאני חלשה, עייפה, חסרת יכולת וכוח להתמודד עם הקשיים האלו בכול הקשור לאוכל. אני תיכף הולכת לפיסכית שלי ואני בטוחה שאני הולכת לבכות לה כ"כ הרבה, שם זה היכולת שלי לפרוק ולהתפרק. רק שם אני מרשה לעצמי להביע תרגשות שלי ואני כמובן יספר לה הכול ויגיד מה אני מרגישה ושנכשלתי במשימה שהיא הציבה לי ושאני כ"כ נופלת ונחלשת לאחרונה, דברים שפעם היו לי כ,כ פשוטים לביצוע פתאום ניראים כ"כ קשים ומאיימים. כל האופטימיות שהייתה טמונה בי פתאום נעלמה לה - כאילו שבלעה אותה האדמה שזה באמת מדהים. ואני כן יודעת שהמחלה לוקחת לי (ובכלל לנו) הרבה כוחות נפשיים והרבה בריאות וכוח להילחם אבל מה עושים שאין אפילו טיפה של כוח להרים את עצמך מהתהום הזו? מה עושים שרוצים להיו תאופטימיים ולצבור כוחות ופשוט לא מצליחים להיאחז אפילו בטיפה של טוב? טוב אני יזוז לי לפיסכית שלי מקווה שיהיה בסדר ונמצא כבר טיפה של סדר בין כל הבלאגן הזה. ושוב תודה על התגובות.

מאיה יקרה אסור לך להרים כל כך מהר ידיים אני הסברתי לך שהדרך החוצה ארוכה ומלאה בנפילות וצריך לדעת ליפול ולקום ולא להתייאש מה הכל בחיים שלנו וורוד? יש הרבה נפילות בחיים ולומדים לקחת הכל בפרופורציה וליפול ולקום. אל תתייאשי תני לזה צ'אנס ותראי שיהיה לאט לאט טוב זה שווה את זה.

התחלתי כנער שמנמן, בגלל נטיות להשמנה במשפחה, ואהבה טהורה לאוכל,הכל בגדר השפוי הנורמלי והנהנתן של החיים.שיחקתי קצת כדורסל,הייתי חברותי מאוד, ובאותו תקופה התמודדתי עם הבנה שצריך לצאת מהארון, כי כבר אין שם מקום בשבילי. בכיתה י',הצטרפתי למגמת מחול, חלום של אמא שלי, ונדבקתי בחיידק, מסתבר שנולדתי עם נתונים טבעיים נורא טובים לריקוד, גמישות, יציבה, כפות רגליים טובות ומוזיקליות יוצאת דופן-כשהמורה שלי לבלט המליצה עליי לברטה ימפולסקי, המייסדת של הבלט הישראלי, הלכתי לאודישן פרטי, שם, אטחרי שהיא ראתה אותי רוקד, היא שלאה איך קורה מצב שאני כזה שמן, ובחיים אני לא יעלה לבמה כשאני נראה ככה, מאותו רגע, הכל התחיל להתדרדר, תוך חצי שנה, ירדתי 27 קילו, הגעתי למשקל 58 ק''ג על מטר 80, באותה התקופה, גיליתי שגם אימי לוקה בהפרעת אכילה וסלידה מאוכל כ-מורה לספורט. אחרי שהתעלפתי על ההליכון בחדר כושר ופתחתי את הראש, ההורים שלי החליטו להציל אותי, ושאני לא אתחיל י''ב, ואתאשפז במקום. כמובן שסירבתי במחשבה שאם אני הכנסתי את עצמי לזה, אני גם יכול להוציא את עצמי.עשיתי י''ב, נפרץ הסכר של האוכל, והתחילה התקופה הקשר ביותר, של העלייה במשקל, וההתקפים.כמובן שבצירוף מיקרים גם ההקאות התחילו והספורט המוטרף הצטרף גם כן. כיום, 3 שנים במחלה,הנני משרת בתור רקדן מצטיין בצה''ל,רוקד בלהקה מקצועית, ומופיע בארץ ובעולם כולו,ממשיך להתמודד עם אוכל, כאויב מספר 1 שלי, והבעיה היחידה בחיי.לאחרונה התחלתי טיפול פסיכולוגי שעוזר לי מאוד, במשולב עם תזונאית ספורטאים מעולה.אני מתחיל לקבל תובנות ולראשונה לראות נקודת אור ודרך יציאה והחלמה מהמחלה. לאחרונה אני מרגיש את הצורך להכיר,לשמוע,ולפגוש בנים שחווים או עברו Manorexia, העובדה שרוב החולות הן נשים, עוד יותר מקשה על המצב.אשמח, אם א' תגיבי על מה שרשמתי, ו-ב' תפני אותי לאתר,פורום או מספר טלפון או מקום בו אני אוכל למצוא עוד סיפורים,ומיקרי הזדהות עם היותי גבר שנפל קורבן לאוכל.

רקדן יש לך מייל? שלחי לי [email protected] אנסה לעזור לך. תרגיש טוב.

בחור נחמד רק תדע שאתה לא הגבר היחיד שנמצא שם 25% הם בנים והמקרים רק עולים ועולים. אצל בנים קשה יותר לאתר בעיית אכילה מאחר ומרביתם אתלטים והם יודעים להסתיר זאת אצל בנות קל יותר לזהות כי הן מתעסקות יותר במראה שלהם ועומדות יותר מול המראה. באינטרנט יש המון פורומים של הפרעות אכילה שאתה יכול לקרוא בהן עם אינספור סיפורים. אין לי טלפון להפנות אך אתה בהחלט יכול לפנות אלי במייל אשמח לדבר ולעזור לך :[email protected] אני שמחה שהיום עלית על דרך המלך כנראה שיש לך פסיכולוגית טובה מאוד וזה חשוב מאוד במחלה הזו גם בתי יצאה בזכות מטפלת מדהימה שעזרה לה לראות את האור ולימדה אותה להכיר את עצמה מחדש. אני גאה בך על זה שאתה מצליח בריקוד וזה דבר מדהים ומקסים נתב את האנרגיות לריקוד שאתה כל כך טוב בו ויש לך את כל הנתונים לא כל אחד זוכה לכך. יש המון שרוצים לרקוד ולא ממש מצליח לך ואתה יש לך את כל הנתונים תגדל ותתפתח עם הריקוד זה חשוב כי אנחנו צריכים לזכור שאף אחד לא מושלם בעולם הזה כולנו ביחד מושלמים וכל אחד יש לו את היופי הפנימי שלו והייחוד שלו ואם ניתנה לך כזו מתנה השקע את האנרגיות בזה ולא בהתעסקות באוכל.

אחרי תקופה ארוכה שאין לי מחזור סדיר אני מתחילה עכשיו לאכול רגיל ומסודר. תוך כמה צפוי לחזור לי המחזור?

מתוקה שלי כל גוף בנוי אחרת ומגיב אחרת לדברים אי אפשר לעשות הכללות אך המחזור יגיע כשהגוף יחזור לעצמו. הגוף שלנו זו מערכת חכמה וכשמשחקים איתו עם האוכל ועם מה שהא צריך לקבל הוא זוכר הכל זה לא שאם לא אכלת והמחזור לא הגיע וחזרת לאכול למחרת המחזור פה זה לא עובד ככה. תאזרי בסבלנות ותראי שיהיה טוב.

היי אני חולה כבר במחלה כ 10 שנים בולימיה... הייתי מטופלת מלא שנים בכל מיני מסגרות וכרגע העפתי את כולן כיוון שלא עזרו לי לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות

מתחילים מזה שאת צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמך עם באמת באמת את רוצה לצאת מזה ולעזור לעצמך. אם לא תעשי את זה ותרצי לעשות שינוי ולעזור לעצמך שום כלום לא יעזור.

את התרגיל שהפסיכית נתנה לי אתמול ב- CBT דיברנו שאני ילך לבית קפה עם חבר/ה יכנס ויאכל משהו קטן. אז נכון הרבה זמן לא הרשתי לעצמי להיכנס בכלל לבתי קפה כדי לא ל"התפתות" אז בזה כן עמדתי וגם לאכול משהו פיצי עמדתי. אבל היום החלטתי "להעניש" את עצמי וזה גרם לי יותר להדרדר ופגע בי נורא היום ושוב מתחילים הצומות והרגשי מצפון. אז מצד אחד עמדתי בתרגיל (שזה יפה) אבל מצד שני יום אחרי שוב הדרדרתי ומשמעותית. אז מה בעצם הצלחתי או לא הצלחתי? כבר דיי מבולבלת עם עצמי.:-/

נראה שאת מחפשת פתרון מהיר...פתרון קסם שלא קיים...את בסדר זה תהליך..אולי לא תצליחי בנסיונות הראשונים אבל לאט לאט במשך הזמן את תביני דברים בטיפול שעם הזמן יגרמו לך להחלים ולא לחוש בתחושות הנוראיות האלה לגבי עצמך....את תלמדי שחלק מלהצליח זה גם להכשל וזה לכל החיים...תמיד יש עליות וירידות המטרה היא שתקבלי את ה"כשלונות" כלקחים שלומדים מהם ולא כפירוש של"אני לא טובה..אני לא מצליחה..אני כשלון" וכו'...הדרך עוד ארוכה אבל תנסי להשאר פתוחה ככל שאת יכולה ואני מבטיחה לך שאת תמצאי את האיזון לו את כ"כ משתוקקת...אבל תזכרי דבר אחד:כולנו מתמודדים יום יום עם אתגרים צריך ללמוד לאחוז בהם בשני ידיים באהבה כי אין טוב בלי רע ולהיפך..מאיה תחזיקי מעמד ודברי איתי...ואם את רוצה שאני אלך איתך לבית קפה ולעזור לך במשימות...אני אעשה את זה בכיף..... אוהבת המון אושר....

היום אני טבוחה שפיציתי טוב טוב על אתמול ואכלתי הרבה מעבר למה שאני אוכלת ביום רגיל. בכלל בימי שבת אני מרגישה כ"כ נורא כאילו כל "המחלה והשליטה" לא קיימים בכלל. אז למה פתאום באמצע השבוע הם שוב מופיעים? סתם מבולבלת ולא ממש יודעת מה הולך איתי לצערי מרגישה כ"כ רע אחרי שאכלתי נורמלי יום אחד מסכן. אוף פשוט אוף.

מאיה יקרה החלמה מהפרעות אכילה לוקחת זמן לא מועט ובדרך יש הרבה נפילות. זה לא הוקוס פוקוס והחלטתי שאני יוצאת והופ יצאתי מזה זה לא עובד ככה!!! חייבים הרבה סבלנות לעניין ואל תתייאשי כי זה הכי קל שבעולם להרים ידיים ולהגיד נכשלתי. את חייבת להגיד לעצמך שאת רוצה ואת נלחמת ויהי מה.

הייתי הבוקר אצל הפיסכולוגית החדשה שלי (אני חייבת לציין שהיא אישה מדהימה ומבינה) היא הבטיחה לי שנעבוד בקצב איטי שיתאים בידיוק בשבילי. בתחילת השיחה היא הסבירה לי מה זה CBT ושאני יקבל משימות לבית ובהתחלה זה יראה לי קצת מתיש אבל מהר מאוד מתרגלים. והיא אמרה לי גם שהיא חושבת שטיפול התנהגותי מאוד יתאים לי ויעזור לי (כמו שאני בעצמי ידעתי וכבר באינטק ביקשתי התנהגותי). היא אמרה לי שזה גם מכוון הרבה בחיים וגורם לחשיבה חיובית (בידיוק מה שאני צריכה) אפילו הספקנו לעשות איזשהו תרגילון קטן שבו היא אמרה לי למנות יתרונות שיש לי במחלה מול חסרונות ובאמת הרגשתי כל מיני מחשבות ודברים שלא עליתי עליהם. אני מקווה שזה באמת הטיפול הנכון והדרך אל האור תגיע.

מאמי, אני חושבת שאת בדרך הנכונה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהחלט יכול להיות מאוד מאוד יעיל. ברור שזה לא תמיד פשוט (כמו כל דבר בחיים. לא?!) - אבל לאט לאט את תמצאי את הדרך אל האור ותוכלי להנות מהתוצאות. גאה בך מאוד על כך שלא ויתרת לעצמך ושהחלטת לגשת לטיפול. חיבוק =)

לדעתי זאת הבעיה העצומה של המחלה...הייתי אומרת שהעיקרית...כי המחלה הזאת היא תפיסה מעוותת של המציאות...תפיסה מעוותת של הגוף....ופה טמונה הבעיה..כיצד אנו מנתחים סיטוציות בחיים? האם אנו מסתכלים על חצי כוס המלאה או הריקה וכו'... אני גאה בך מאיה'לה... אוהבת המון אושר....

טוב הלכתי היום לטיפול אצל הדיאטנית (פגישה 1 של טיפול ולא הערכה) אני חייבת לציין שהיה דיי נוח, היא מאוד סבלנית ונחמדה מה גם שהיא מכירה אותי מהטיפולים הקודמים. היא הבטיחה שנעשה הכול לאט ובזהירות שהיא תיתן לי תזמן שלי היא ביקשה ממני שאוסיף משהו קטן לתפריט כמעט בלי קלוריות רק כדי לשבור תמחסום הזה של החוסר אכילה שלי. והיא כ,כ הקלה עלי. אני כ"כ רוצה שהפעם יהיה בסדר, שלא אאכזב תעצמי ולא אותה. היא הבטיחה שנעבוד יחד, בהמשך יוסיפו לי קבוצה ופסיכיאטר, היא ביקשה שאתן לעצמי זמן (לפחות שנה) ולא אברח באמצע והבטחתי שהפעם אני כן עוזרת לעצמי. |הדגש|אני כ"כ רוצה שיהה בסדר כ"כ מקווה שיהיה בסדר כי נכון לעכשיו אין לי תכוחות האלו מקווה באמת לאסוף אותם מהטיפול.|סדגש|

ומאמינה בך מאוד!!! אם את רוצה שיהיה בסדר - יהיה בסדר.

בהצלחה...תזכרי שהתהליך חשוב יותר מהתוצאה...כי התוצאה היא אף פעם לא חד משמעית...זה בדיוק כמו שאנו לומדים על החיים יום יום ומשתפרים מיום ליום בכל מיני תחומים...תנסי לעשות צעדים קטנים ואל תרוצי...לאט לאט ובטוח... אוהבת המון ושוב בהצלחה אושר....

מאיה מתוקה אני גאה בך מאוד שעשית את הצעד ומחזקת אותך ומקווה מקווה שתקחי הכל לאט ובסבלנות כי צריך המון זה לא הוקוס פוקוס ביום אחד או בשבוע אבל זה שווה ואת מדהימה.

רציתי לשאול בקשר למרכז "אגם", זה מסלול שהוא אישפוז חובה? או שזה מין מרכז כזה שבאים לדבר להשקל והולכים?

יקירה, הטיפול באגם כולל פסיכולוגית, דיאטנית, פסיכיאטר במידת הצורך, וקבוצות טיפוליות.אין שם אשפוז. לכל אחד מותאמת תוכנית על פי הבעיה שלו. המקום מאוד נחמד ושעות הפעילות גמישות. הם עובדים עד 20:00. הם כמובן גם מקצועיים מאוד ואדיבים.

אגם זה ממ שלא אשפוז! אני מטופלת שם , אחלה צוות , אחלה מטפלים אחלה של יחס. אבל כמובן שהם לא יכולים לעזור לבן אדם שלא עוזר לעצמו. קחי בחשבון. בהצלחה.

טוב אז חזרו אלי מהמכון אמרו לי תשעות הלא היגיוניות. ביקשתי בחור ולא בחורה בסוף נתנו לי רק בחורה אמרו לי תסמכי עלינו היא משלבת 2 שיטות גם רגיל וגם התנהגותי. ויום חמישי בבוקר אלך גם לפיסיכית וגם לדיאטנית על מנת שאכנס לתוכנית כבר. היא אמרה לי לבוא עם המון כוחות ואני מרגישה שאני קורסת שאני יורדת במשקל שאני מדרדרת אני מקווה באמת שזו תהיה התחנה האחרונה שלי ולא יוותרו עלי כ"כ מהר ואולי בעצם שאני לא אוותר על עצמי?):

מיוש מתוקה. אני מקווה מאוד שאת לא וויתרת על עצמך ובאמת תהיה לך הסבלנות לנסות לעזור לעצמך. את צריכה להבין שזה תהליך לא פשוט וארוך ומייגע אבל שווה בסופו כי בסוף את מקבלת את החיים בחזרה וזה אפשרי בהחלט אם רק מקבלים החלטה שרוצים על אמת. אל תרימי ידיים בבקשה תני לזה צאנס כיאת נשמעת לי מקסימה וחבל חבל לוותר ככה סתם על החיים בגיל כל כך צעיר.

מקווה שאמצא אותם מתישהו כי זה באמת תחנה אחרונה.

היי ויקי, תודה על ההתיחסות.את ממש מאירה את עיני בכל מה שאת כותבת. שנדע כולנו רק טוב ותרגישי טוב. מוקירה שרית

מחזיקה אצבעות!!!

היי אורלי אני בת 17 סובלת מהפרעות אכילה זה שנתיים אני מחפשת כרגע איזה מסגרת שיטפלו בי, את מכירה איזה מקום באיזור תל אביב? ואני מחפשת מקום לא יקר שיוכלו לעזור לי ואני בקופת חולים של מכבי

קודם כל אני שמחה לשמוע שאת מודה שאת בבעיה ומבקשת עזרה זה צעד נהדר וענק בדרך החוצה. כל הכבוד לך והמשיכי כך. אני לא כל כך מכירה מקומות בתל אביב עצמו אך אני יודעת שיש את תל השומר שם יש מחלקה להפרעות אכילה וכן בבית החולים שניידר בפתח תקוה יש מתחם ענק המטפל בדיוק בבעיה הזו של הפרעת אכילה. זה לא ממש רחוק מתל אביב. את צריכה לשאול דרך מכבי ללא הפסקה בטלפון 1-700-505-353 שם בטח יוכלו להגיד לך איפה יש מרפאה של מכבי בקהילה המטפלת בהפרעות אכילה. כמעט בכל אזור יש מרפאה כזו.

מתוקה כל הכבוד על ההחלטה לפנות לטיפול. ישנן מספר אפשרויות טיפול באזור המרכז: 1. אגם - יש מסלול פרטי ומסלול ממומן ממשלתית (ללא תשלום). המקום הזה מאוד מומלץ. 2. תל השומר 3. שניידר 4. טיפול דרך קופת החולים:(התקשרתי למכבי - אלה הפרטים שקיבלתי:) קופת החולים מכבי – שני מרכזי טיפול בהפרעות אכילה האחד בחיפה והשני ברמת השרון. מדובר בשירותי מרפאה עם שירותי אבחון, יעוץ וטיפול בכל סוגי הפרעות האכילה ולכל קבוצות הגיל. השירותים הניתנים: שירות רב מקצועי הכולל אבחון, יעוץ וטיפול, טיפול פסיכיאטרי ועובד סוציאלי, טיפול גופני, טיפול דיאטני, וטיפול פיזי משולב. נדרשת הפניה של הרופא המטפל הראשוני ותשלום של 25 ש"ח לרבעון. הקופה מספקת עד 30 טיפולים פסיכולוגיים החמישה עשר הראשונים ללא תשלום, מהטיפול ה-16 בהשתתפות של 60 ש"ח מצד המבוטח. כמו כן ניתן לקבל עד 30 טיפולים קבוצתיים בעלות של 45 ¤ לטיפול. בנוסף זכאים מבוטחי קופת החולים ב-13 מפגשים לשנה עם דיאטנית בעלות של 25 ¤ לרבעון. המרכז בחיפה מציע בנוסף טיפול משפחתי בעלות של 70 ש"ח לטיפול.

שלום לך ויקי יקרה,ראשית שוב תודה על ההתייחסות ואני מאחלת לך שתרגישי תמיד רק טוב.תוכלי להיות רק מן המיעצים והתומכים והלואי שהאנורקסיה תעלם מן הארץ... אני המומה! מה שכתבת על התופעות לגלולות ארע פחות או יותר לחברתי,וזה לאחר שנטלה גלולות ו\או מדבקות בהוראת רופא נשים. אז למה? למה לא מיעצים מלכתחילה על קונדום? למה לגרום לסבל המיותר הזה? גם ככה יש מספיק... ויקי ואורלי,אם יש לכן מה לאמר על כך,בבקשה חזרו אלי.

היי שרית, לצערי לא כל הרופאים מתמצאים בהפרעות אכילה - לא כולם יודעים לאבחן ובטח שלא לתת המלצות נכונות. אני הייתי אצל שני רופאי נשים, החליפו לי גלולות מספר פעמים בגלל סיבוכים ולמרות שה-BMI שלי היה פחות מ-15 - אף אחד מהם לא שאל אותי אם יש לי בעיה כלשהי. וגם אחרי שנרשם שאני סובלת מאנורקסיה - אף אחד לא אמר לי דבר, אפילו לא רופא המשפ' (שלעיתים נותן לי בעצמו מרשם לגלולות). הראשונים שהעירו לי על כך היו המטפלים בתל השומר - הם מקצועיים יותר ומבקשים מכל הבנות שנמצאות בתת משקל להפסיק ליטול גלולות. הרופאים בקופות החולים לא תמיד יודעים... אני אתן לך דוגמא נוספת. בתל השומר המליצו לי ליטול כדורי סידן. בקופת החולים לא הבינו למה... ועוד דוגמא צורמת לחוסר התמצאות של רופאים: עשיתי בדיקות דם והכולסטרול היה מאוד מאוד גבוה, דבר שקורה במצבים של הפרעות אכילה. רופא המשפחה שלא ידע על כך אמר לי: "תאכלי פחות ביצים ובשר". אמרתי לו בתגובה שאני צמחונית ושאיני אוכלת ביצים. הוא הציע לאכול מוצרים עם אחוזי שומן נמוכים - אמרתי שאני אוכלת רק דיאט. אח"כ הוא הציע לי לעשות פעילות גופנית (!!!). באותה תקופה בקושי הייתי מצליחה לעמוד על הרגליים. רופאים לא תמיד יודעים... בגלל זה חשוב שהטיפול בהפרעות אכילה ייעשה על ידי אנשים המתמחים בתחום. רופאים לא עושים משהו במטרה לגרום סבל, פשוט אם הם לא מכירים את כל הפרטים - הם עשויים לעשות טעויות. בגלל זה חשוב לתת להם אינפורמציה מלאה. היום אני מטופלת אצל רופא משפ' שמודע לבעיות שלי ולכן הטיפול גם הרבה יותר מקצועי. מקווה שזה עונה לשאלה....

שרית מתוקה שלי בזמן הפרעות האכילה כל מערכות הגוף משתגעות מחוסר האיזון שנגרם לגוף וביניהן גם המערכת ההורמונלית שלנו הנשית שרגישה לכל תנודה ושינוי והמחזור משחק פעם בא ופעם לא והכמות פוחתת, בהתאם לכך כשנוטלים גלולות או מדבקות גם הם משבשים את ההורמונים בגוף ולכן יכול להגרם בלאגן רציני כך שלפני שלוקחים משהו יש להתייעץ עם רופא הנשים ולספר לו על הבעיה וכן לרופא שמבין בהפרעות אכילה שהוא יידע האם הגוף יכול להגיב טוב לגלולות או לא כי אחרת עלול להיות בלאגן בגוף וחבל. הרופאים לא אומרים את הדברים האלה כי אם לא תספרי לרופא שאת בהפרעת אכילה הוא לא יכול לנחש ואם כבר סיפרת והרופא לא ממש מבין בכך אז הוא גם לא ממש יכול להמליץ על כן או לא ולכן צריך להעזר בחוות דעת של רופא המטפל בהפרעות אכילה שיכול לפי הבדיקות לייעץ אם כן לקחת או לא.

אורלי וויקי יקרות,ראשית תודה על ההתיחסות.זה כ"כ מחמם את הלב לקרא את תגובותיכן.אתן מדברות על תהליך של עליה במשקל,אך חברתי שנמצאת בתהליך טיפול הורידה קילו בשבוע האחרון,למה זה עדיין קורה? לגבי אמצעי מניעה התכוונתי מניעת הריון.מהו האמצעי הנכון ביותר בתקופה זו עבור הגוף? מצפה לתגובה...

בוקר טוב שרית, לטיפול אין נוסחת קסם, לוקח זמן עד שהדברים מתחילים לעבוד ועד שהגוף מתאזן מבחינה תזונתית. מה היא מספרת לגבי הטיפול? האם היא מקפידה לאכול על פי התפריט? משתפת בקשיים מסוימים? לגבי אמצעי המניעה - מצטערת שלא הבנתי קודם... רצוי להתייעץ בנושא הזה עם רופא נשים ואסביר למה. השימוש בגלולות למניעת היריון הוא מאוד יעיל אך במקרה של הפרעות אכילה יתכנו מספר בעיות: 1. בחורות שנוטלות גלולות ממשיכות לקבל מחזור באופן מלאכותי - הן רואות דימום אך אינן יכולות לדעת אם מדובר במחזור "אמיתי" או בדימום כתוצאה מנטילת הגלולות.כך בעצם אין להן/למטפלים אינדיקציה לגבי המצב. 2. בהמשך לנ"ל, במצב של תת תזונה הגוף ירצה "לחסוך" כמה שרק אפשר. העדר המחזור מאפשר לצמצם איבוד דם (שמשפיע על רמות הברזל וההמוגלובין בגוף). 3. בממקרים של שלשולים/הקאות - הגלולות אינן אפקטיביות דבר שעלול להחמיץ את המטרה... אלה הדברים העיקריים. אם היא פונה לרופא נשים חשוב שהוא יהיה מודע לבעיה שלה. אני יכולה לספר לך שכשנכנסתי לאשפוז ביקשו ממני להפסיק ליטול גלולות. אז מה בכל זאת? אם לא גלולות, ניתן להשתמש בינתיים בקונדום. זה פתרון בטוח יחסית. אבל שוב... עדיף שרופא מקצועי יתן את המלצתו.

שלום אורלי ומגיבה אנונימית נוספת! בשבוע שעבר הייתי בחו"ל,אז רק ביום שישי ראיתי את תגובותיכן.תודה על ההתיחסות,העצה והמילים החמות.זה מאד ברור לי להיות אכפתית ודואגת,אני גם יודעת שאם זה היה הפוך,חברתי היתה נמצאת שם בשבילי כמה שצריך. שאלות חשובות נוספות:כמה זמןיכול להמשך הon AND off בהרגשה הכללית של הגוף וכמה זמן עד להחלמה מלאה? מהו אמצעי המניעה הטוב ביותר עבור הגוף בתקופה זו של טיפול? מצפה לתגובה בבקשה...

שריתי מתוקה שוב פעם כל הכבוד לך על האכפתיות לחברה את מדהימה. המצב של ה- on AND off זה מצב של עליות וירידות שיכולות לצוץ בכל תקופה בחיים גם כשאתה כבר 4 שנים אחרי או 10 שנים אחרי אתה פשוט לומד ליפול ולקום אך בתקופה הראשונית של ההחלמה הנפילות יותר רבות ויותר חזקות כי אתה עובר תהליך זה לא שאתה קם יום אחד בבוקר החלטת שאתה יוצא משם ולמחרת זהו יצאת מזה זה תהליך ארוך ולא פשוט שלוקח זמן וצריך להאזר בהמון סבלנות ולהרעיף עליהן מלא אהבה וחיבוקים כי הן צריכות את זה מאוד בתקופה הזו.צריך לחזק אותן כי זה שהן עולות במשקל זה בסדר אך החלק של בריאות הנפש זה החלק החשוב. להבריא את הנפש זה החלק העיקרי במחלה הזו. לא הבנתי על איזה אמצעי מניעה את מתכוונת . סליחה על הטיפשות. אמצעי מניעה של הריון או מה? לא ממש הבנתי את השאלה. נסחי אותה קצת אחרת.

איני יכולה שלא להתפעל מהאכפתיות ומהדאגה. יש לה מזל שזכתה לחברה כמוך ואני בטוחה שאת יכולה לתת לה המון כוחות כדי לצאת מזה. משך הטיפול הממוצע בהפרעות אכילה נע בין שנתיים לארבע שנים. הדבר תלוי כמובן בחומרת המצב. ככל שמקדימים לאבחן את המחלה ולטפל בה - כך הטיפול עשוי להתקצר וסיכויי ההחלמה עולים. כפי שאורלי ציינה, בהתחלה יש יותר "נפילות". כל התחלה היא קשה ולא תמיד פשוט לוותר על המחלה ולחזור לחיים רגילים. הקושי הגדול ביותר לדעתי קשור להתמודדות עם העליה במשקל ובמקום הזה צריכים להיות הכי זהירים. מצד אחד לעודד, לפרגן ולתמוך - אבל מצד שני להיזהר מאמירות שעשויות להתפרש אצלה כהשמנה. הכל צריך להיות הדרגתי, עם המון סבלנות ואהבה. אני יכולה לספר על עצמי שכשבאו לבקר אותי באשפוז ואמרו "סוף סוף את נראית כמו בן אדם" - היה לי מאוד קשה עם זה, עדיין לא הייתי מוכנה לשמוע אמירות מהסוג הזה משום שהן התפרשו אצלי כאישור על כך ששמנתי (ובכוונה השתמשתי במילה שמנתי ולא במילה עליתי במשקל. הראייה נעשית מאוד קיצונית במצבים הללו). היום אנשים סביבי יודעים יותר מה להגיד ומה לא להגיד. זה מאוד אינדיבידואלי. בהמשך תוכלו לעשות סוג של תיאום ציפיות - תשאלי אותה מה יפריע לה, מה היא תרצה לשמוע... מבחינת "אמצעי מניעה" - איני חושבת שקיים משהו שיכול למנוע הישנות של הסימפטומים באופן וודאי. חשוב להיות קשובים כל הזמן ולשמור על ערנות, בכל פעם שהיא מועדת קצת - להראות לה את הדרך הנכונה, לתת לה כוחות ולהשגיח. חשוב לעודד אותה לשתף פעולה עם המטפלים ולא רק בהבט של אכילה בהתאם לתפריט אלא גם לשתף ברגשות ובקשיים, לעבור תהליך "אמיתי" שיעזור לה לרדת לשורש הבעיה. כדי לצמצם את הנפילות הללו למינימום אני ממליצה להשתדל לא לדבר לידה על קלוריות, על פעילות גופנית, על תפריטים, על דיאטות, על דוגמניות, על בחורות שמנות/רזות... תנסי למלא את העולם שלה בתכנים "בריאים", כאלה שלא עשויים להוות טריגר לנפילה. חיבוק ענק. ויקי

אני מרגישה שאני מדרדרת כ"כ מדרדרת פניתי לטיפול כבר מעל שבוע אחרי ההערכה עד עכשיו לא התקשרו לא הפסקתי לנג'ס להם סיפרתי להם תמצב סיפרתי להם שקשה לי ורע לי ועל כל המחשבות השונות והמשונות ועדיין? שום שיחה, שום התחלת טיפול. מה בסה"כ ביקשתי? רע לי לדעת שאני לבד, כ"כ לבד שאין מי שיעזור כרגע שאין שום אופציות אחרות שהגעתי לבור של התחתית ומה שבטוח הפעם יהיה לי קשה מאוד לצאת. קשה מאוד!!

מאיה יקרה די להיות פסימית. תקווי לטוב אל תתני לזה לזרוק אותך עוד יותר עמוק פנימה לתהום. תנסי להיות אופטימית ותראי שדברים לאט לאט יתחילו להסתדר. לא ניתן לך לשקוע נתמוך ונעודד.

כשכלום אבל כלוםםםםםםםםםם לא מסתדר?? נמאס לי

לא יאומן..תיראו מה השעה..ובימקום לישון או לצאת לבלות כמו יתר האנשים הנורמלים..אני..ברגע זה..ערה..אחרי שחזרתי מהקיוסק וקניתי את כולו בערך!!ביזבזתי את הכסף שבקושי יש לי..הקאתי כמו שבחיים לא הקאתי..כ"כ הרבה:\..את כול הכאב שלי הקאתי..:\וניסיתי..ניסיתי ליהיות נקייה..כבר כמה ימים..והיום פישלתי..המוח פישל..היום מישהי קרובה מהמשפחה שלי..היה לי איתה ויכוח..ובסוף היא השתיקה אותי בכך שפצעה את המקום הכי כואב אצלי..ואמרה שתקי יא בולמית אנורקסית..אפילו שצעקתי ודיברתי אליה חזרה לא יפה..היא השתיקה אותי מבפנים..גרמה לנשמה שלי ליהיות גוש קרח..אולי אני פשוט כישלון..ולא אצליח ליהיות במקום אחר חוץ מבאסלה:\כמה עלוב..כמה כואב..אורלי איזה כיף לבת שלך שיש לה אמא שהצילה אותה..לא רק שלי אין מישהו שיציל אותי..אני אולי לא מחפשת את זה אפילו..העיניין הוא שאפילו אני..פשוט לא מצליחה להציל את עצמי...

קרן ממי...יש לך אותנו ואם את צריכה עזרה מעבר לפורום אני אשמח לעזור לך בכיף...תראי כנראה שקרובת המשפחה שלך לא מבינה את המצוקה שלך ואני חושבת שהיא לא יודעת את רמת הנזק שהיא גורמת לך כשהיא מטיחה בך כאלה מילים..תיהי חזקה ותניחי לעצמך...אז מה אם לא יצאת בסוף השבוע זה לא סוף העולם..זה לא מראה על זה שאת לא נורמלית...קרן אני מבקשת ממך ללכת לבקש עזרה...תאמיני לי שזה לא שווה את זה...למה מגיע לך לסבול ככה??? הרי לא עשית משהו כ"כ נורא שמגיע לך לסבול...נכון שהיית מעדיפה לחיות בשלום עם עצמך ללא המחלה ההרסנית הזאת??? אני יודעת שהכל נראה לך שחור וקשה לך לראות מעבר לזה אבל מה יש לך להפסיד??? את נמצאת במצב נורא...אם תתני לי או קיי אני אעזור לך למצוא את העזרה הנחוצה...המייל שלי הוא: [email protected] ..אוהבת המון אושר....

שונאת ארוחות משפחתיות.. שונאת אוכל... ושונאת את עצמי... במילה אחת: פ-ר-ה

נראה שאת במצוקה מטורפת....לא טוב לך עם עצמך וזה מובן לגמרי...אני רק יכולה לאמר לך שחלק מהתחושות האלה מגיעות גם מזה שאת לא אוכלת...הגוף שלך זועק לאוכל...לויטמינים שחסרים לו...ולכן זה גם מגביר את התחושות הדכאוניות...וזה נורא...אני מקווה שתקבלי את העזרה שאת זקוקה לה...אם את רוצה לדבר איתי המייל שלי [email protected] אוהבת המון אושר....

אושר מדהימה שאת., קודם כל תודה על הפרגון והדאגה הרבה שנשמעת ממך אני באמת צריכה את זה עכשיו במצב שאני נמצאת ששוב דבר לא מעניין אותי והכול סובב סביב כמה אכלתי מה אכלתי וכמה אני חסרת אופי והערכה. את לא מבינה כמה אני שונאת אפילו תסופי שבוע כמה אני אוכלת כי אין ברירה לעומת יום רגיל. לפעמים בסופי שבוע נדמה לי שאני בכלל בריאה וסתם מבקשת עזרה שזה מדהים. ואז למחרת לפי הכמות המעטה של הקלוריות מבינה כמה חולה אני. כ"כ מקווה להות מאחורי זה כבר. לגבי המייל יש לי קצת בעיה במייל אוכל לענות לך רק מחר אבל בנתיים תשלחי לי את לכתובת הזו: [email protected] המון תודה ושבת שלום...}{

ופתאום שכלום לא מסתדר - אני מבינה כמה אפסית אני. ופתאום אני מבינה שכל מה שאני חייה בשבילו סובב סביב האוכל והמשקל. ופתאום - אני מתחילה להבין שאף מקום לא ירצה לקחת אחריות על חולה שכמוני שלא מסוגלת להחזיק צלחת אוכל ולאכול כמו בן אדם נורמלי ובלי ייסורי מצפון. ופתאום אני מבינה שהאשפוז קרוב מתמיד. ופתאום - איבדתי את כל הכוחות שצברתי בזמן האחרון...

מאיה'לה יקרה... מותר לך לאבד כוחות ולתת לעצמך הפסקה...זה לא אומר שהכל אבוד..את צריכה ליפול בשביל לאגור כוחות מחודשים...תפרגני לעצמך אבל בו זמנית תזכרי שאת תצטרכי להכריח את עצמך לאחר פרק זמן לחזור למוטב...כמובן שזה בשבילך ומתי שתרגישי שאת מוכנה... אני חושבת שדיברנו בעבר..אם את זוכרת והייתי שמחה לעזור לך אם רק תרצי כמובן..כאחת שמבינה... המון אהבה...שבאמת באה מהלב... אושר....

מאיה מתוקה אנחנו פה נעזור לך ונחזק אותך. בשום פנים ואופן לא ניתן לך לאבד תקווה, אין מצב. את חייבת להבין שלכל אחד יש עליות וירידות ואל תתני לזה לייאש אותך ככה. את לא אפסית את מקסימה ואת שווה המון ואת תראי שאם משהו לא יסתדר אז משהו אחר יסתדר ויהיה טוב בסוף. אל תרימי ידיים אל תתני לייאוש להשתלט עליך.אפילו אלו באשפוז הצוות במחלקות לא תמיד באמת מבין ויודע להתמודד עם המחלה. כמה שהם מבינים יש לי תחושה לפעמים שהם לא מבינים כלום שהעליה במשקל זה רק פסיק קטן הם חייבים לתת דגש ומקום לנפש.

גם אני הייתי בפורום הזה לפני שנתיים שלוש...יכול להיות שהתרגלתן להילה ודין דין אבל תנו צ'אנס....לדעתי אתן מגזימות..בסה"כ אתן צריכות להודות על הפורום הזה כי כשאני הייתי בת 15 16 לא הייתה לי התמיכה שקיבלתי בגיל 23 מהפורום הזה שמאוד עזר לי להתגבר על בעיותיי ומצוקותיי למיניהן.... אז נכון כמה שאני יודעת מה זאת מצוקה ומועקה נפשית וכמה שזקוקים לעזרה מיידית...אבל הפורום עוזר לכן חוץ מלדבר עם המנהלת שאני בטוחה שעוזרת ועושה מאמצים עילאיים ועבודת קודש יש לכן גם תמיכה מהבנות פה וחוץ מזה אם זה מקרה חרום ישנם עוד דרכים לפנות לעזרה אז תתנו קצת ברייק ואל תקשו..אם אתן רוצות לקבל יחס של כבוד תתחילו לתת כבוד והעזרה תגיע בהתאם. מקווה שהבהרתי את עצמי ...אני מאחלת לכן שמצוקותיכן תיענינה ושלא תדעו עוד צער ויגון נפשי. אוהבת את כל הבנות..בסך הכל כולנו באותה סירה ואנחנו צריכות וחייבות לשמור אחת על השנייה מפני נזקים אפשריים...ושוב המון אהבה ואופטימיות. אוהבת אושר......

אושר תודה על הפרגון וכמה נכונים הדברים שאמרת ואני כתבתי אותו דבר שגם אם אני לא פה מסיבות אישיות תמיד יש מי ששם וכל אחת יכולה לתרום את חלקה בנושא ויש לכן הבנות המון המון מה לתרום כי אתן מדהימות ושתדעו שאני בשבילכן תמיד.

אין על מה אורלי...אמרתי את מה שאני חושבת... תודה על ההודעה מחממת הלב... אוהבת ומעריכה אושר.....

איפה לעזאזל מנהלת הפורום??????????!!!!!!!!!!! לא להאמין. אני עוקבת אחרי הודעות יאוש של בנות על סף התמוטטות והמנהלת בחופשה--- מה- 30/5 היא לא ענתה כאן. איפה הילה???? הילונת? תחזרי אלינו?

גם המצב שלי על הפנים אני כותבת הודעות ופשוט לא זוכה ליחס. יש לך אולי מיסנג'ר שנדבר? אוף...

מאיה מתוקה אם אני זוכרת טוב אז בהתחלה כשנכנסת לפורום הצעתי לך לפנות אלי במייל וגם בטלפון ואני עומדת מאחורי זה אז די לקטר ולהתלונן זה הכי פשוט להטיל רפש בפרצוף של מישהו אחר. ושוב אני כותבת המייל שלי [email protected] והטלפון שלי 052-3387519 אתן מוזמנות תמיד לפנות כי הרבה בנות חוששות להחשף בפורום ובמייל לא אכפת להן. ישנן הרבה בנות שאני בקשר איתן מעבר לפורום. אני אוהבת ומכבדת כל אחת מכן. וכל אחת מכן מיוחדת בפני עצמה ודי די די עם השיפוטיות כי כולנו בני אדם. רק שתדעו שאני יכולה למחוק הודעות אבל דווקא אני לא מוחקת כי אני לא בורחת מהאמת ומהמציאות, מותר לי גם לא להיות מושלמת כי גם אני בן אדם. זה שאני מנהלת הפורום לא עושה אותי סופרוומן.אני מקווה שהתשובה מספקת אותך מתוקה שלי.

כדאי שתפסיקי לשפוט כל הזמן ולהעביר ביקורת מתוקה שלי. גם מנהלת הפורום היא אדם עם חיים ועם בעיות ואני משתדלת לעשות את המקסימום לעזור לבנות. יעידו בנות שהן פונות אלי גם למייל וגם מבקשות לדבר איתי ולא משנה מתי ובאיזה שעה אני תמיד פה בשבילהם. דסי אני לא באה לבקר אותך אבל אולי במקום להעביר ביקורות כל הזמן להתלנונן תנתבי את זה לתשובות על סמך נסיונך והידע שלך כמו שעושה הבחורה המדהימה ? שאיני יודעת את שמה אבל היא מדהימה מדהימה מדהימה, אין לי מילים אחרות. נתבי את הדברים לעצות, לעזרה לעזרה על סמך נסיון ולתת תשובות לבנות וגם לעזור להן, נתבי את זה למקום חיובי ולא רק לשלילה. קל מאוד לבקר ולבקר על היום. בנות אני פה תמיד בשבילכן והרבה בנות פה יכולות להעיד.

יש לך משפחה וילדים וצרות ולא עלינו מי יודע כמה את עסוקה... זה לא מעניין ילדה עם הפרעת אכילה על סף יאוש. אני לא נותנת עצות לבנות כאן בפורום כי אני לא במקום הזה.אני כאן כדי להתלונן על המצב שלי ולהתבכיין על החרא שלי ולא בשביל לכתוב מנסיוני לבנות אחרות (אלא אם כן את רוצה שאני יכתוב להם איך מקיאים בצורה הכי טובה). אם את לא נכנסת לכאן לפחות פעם ביומיים ולא משנה מה הסיבה שלך, זה לא נקרא לנהל פורום. עם כל הכבוד שיש לי אליך ולנסיון שלך עם הבת שלך,את מעולם לא חווית הפרעת אכילה על בשרך אז את לא יודעת מה זה כשאתה צריך מישהו שיתמוך בך והוא לא מגיב שבוע(!!??!!) ולא משנה בכלל מה הסיבה. הפלאפון לא רלוונטי כי לא בא לי (ואני בטוחה שלעוד בנות) לדבר בטלפון. הכתיבה זה הדרך הכי נוחה בתיקשור. אז במקום לחזור על המשפט "להטיל רפש" תסתכלי טוב טוב איך צריך להתנהל פורום אמיתי על ידך!! לא על ידי בנות אחרות שעוזרות לחברות שלהן ולהטיל עלינו את המשימה לענות ולעודד בנות אחרות. כל טוב והרבה נחת

כי את חולה..מאוד!ולכן את חייבת לטפל בעצמך ומהר!

או מייל..?

הייתי היום בפגישת אבחון והפסיכולוג פשוט לא הפסיק להגיד לי תקשיבי את דפקת את עצמך, את תצטרכי לעבוד פה קשה מאוד. את אנורקסית קשה המצב שלך באמת רע. ופתאום? ההרגשה כ"כ טובה, הרגשה כ"כ אלוהית הרגשה שאין לי אפילו הסבר עליה, הרי אני כ"כ צריכה להבריא אני יודעת שהמצב לא טוב במיוחד עכשיו שחל ההידרדרות רצינית במצב. אבל למה פתאום אחרי השיחה איתו הרגשתי כ"כ טוב?:-/

היית בתל השומר? מתי את מתחילה טיפול? למה הרגשת כ"כ טוב אחרי השיחה איתו? אני חושבת שיש כאן שני דברים במקביל. מצד אחד יש משהו מאוד מקל בלדעת שהעזרה קרובה, שאת כבר לא לבד במאבק הזה. מצד שני אולי הרגשת צורך לקבל "אישור" למחלה. מתוקה, מדובר במחלה בעלת שני קולות - קול בריא וקול חולה. עליך לנסות להאזין כל הזמן לאותו כל בריא ולנסות להסביר לעצמך עד כמה הקול החולה אומר דברים שאינם הגיוניים.

מאיה יקרה חשוב שאת משתפת אותנו בהרהורי הלב וזה לגיטימי מאוד להרגיש ככה, זה לא חריג בנוף כי אצל הבנות האנורקסיות יש מצד אחד את הרצון לצאת משם ולעזור לעצמן אך מצד שני קול אחר עוצר בעדן ואומר שאין להם שום בעיה והכל בסדר והן לא מבינות למה בכלל רוצים לעזור להן. זה מוכר לי מהתקופה שבתי היתה חולה מצד אחד היא באה לקבל עזרה מצד שני לא הבינה מה יש לה לחפש שמה. אחרי השיחה איתו הוא נתן לך אישור ולגיטימציה למחלה שלך והרגשת כמו להבדיל נרקומן שבא להגמל מסם ומקבל בחשאי מנה ונהנה ממנה למרות הרצון להגמל כך התחושה גם במחלה הזו תחושת ההתמכרות. את חייבת לעבוד על עצמך ולשכנע את עצמך לקבל עזרה, לא להרים ידיים ולקבל החלטה שאת באמת באמת ובכנות רוצה לצאת משם ולעזוב את המחלה הזו. אני יודעת שזו החלטה לא פשוטה קל לדבר קשה לעשות אבל אני יודעת גם שזה אפשרי אם באמת רוצים. נסי שווה לנסות אל תרימי ידיים כל כך מהר.את מקסימה תני לעצמך צ'אנס לחיות ולהנות מהחיים כי היום את לא נהנית מהם כשאת מבזבזת את כל האנרגיות על המחלה הארורה.

איך המחלקה להרעות אכילה בתל השומר? אני הולכת לשם עוד כמה חודשים. מישהי הייתה שם? אם כן תספרו לי איך שם תודה

ענתי יקרה, אומנם לא ציינת ממה את סובלת, אך לא ברור לי מדוע את הולכת לשם רק בעוד כמה חודשים? הייתי מאושפזת שם וגם קיבלתי טיפול אמבולטורי. אם תצייני איזה טיפול את עתידה לעבור שם - אוכל לספר לך בהרחבה. בכל מקרה, הם מאוד מקצועיים בתחום. בהצלחה.

ענת אני לא מכירה את המחלקה באופן אישי אך שמעתי מבנות ומבני משפחה. שמעתי שהמחלקה שם טובה מאוד וכדאי לך באמת לנסות ולהתאשפז שם אבל את חייבת לקבל החלטה שאת באמת רוצה לצאת מהמחלה הזו ולא להשאר בה.

שלום אני בת 25 ויש לי אחות קטנה בת 17. לאחרונה אני חושדת שאחותי מקיאה..בחודשים האחרונים המחשבה עברה במוחי,אך השבוע נכנסתי אחריה לשירותים וכנראה שהיא שכחה להוריד את המים, וכבר באותו ערב שהיא הסתגרה באמבטיה,הקשבתי, ושמעתי אותה מקיאה. כבר באותו ערב קראתי לה לחדרי אמרתי לה להיכנס ושאני רוצה לדבר איתה,אך סירבה ואמרה שאין לנו על מה לדבר למרות שלא העליתי בכלל את הנושא,היא מיד יצאה מהחדר כאילו ידעה מה אני הולכת להגיד לה. שמאז ומתמיד היינו קורבות ולאחרונה התרחקה קצת. אחותי ילדה מדהימה חכמה ויפה,בעלת מבנה גוף נורמלי לחלוטין! לא ראיתי שהיא אוכלת בצורה מוגזמת,אך אם זו הפרעת אכילה אני לא מוכנה להסתכן ורוצה להפסיק זאת עוד עכשיו. מה עושים?איך ניגשים לנושא ומפסיקים את זה מייד????

יקירה, כל הכבוד לך על הערנות. אני מציעה לנסות להתקרב אליה בהדרגה, לא להפיל את זה עליה ישר, לתמוך בה, לחבק אותה ולאהוב. במקביל כדאי לשתף בחשדות את ההורים, שישימו לב למתרחש. אל תנסו להיכנס איתה לעימותים, זה רק עשוי להחמיר את המצב. מצד שני אם אכן היא מקיאה בצורה יזומה - כדאי להפנותה לטיפול בהקדם (אבל בלי לחץ. חשוב שהיא תבין שזה לטובתה). ככל שמטפלים מהר יותר כך עולים סיכויי ההחלמה. תנסי לשים לב אם היא מקיאה אחרי ארוחות, אם יש לה סימנים על כפות הידיים (בד"כ מנשיכת האצבעות), אם משהו השתנה אצלה (חיוורון, מצבי רוח...). אם תצליחי לשוחח עימה על הנושא, כדאי להבהיר לה מה הנזקים ולאן זה יכול להוביל (אם תצרכי מידע - אוכל לתת לך כאן או במייל).

ענית יכול ליהיות..מה יכול ליהיות?אפשר לשאול אותך ממה את סובלת?אנורקסיה או בולימיה?? את פשוט מאוד מזכירה לי את עצמי..לכן אל תלחצי שאני שואלת..ההפך..אני רוצה לדעת איך אפשר לעזור לך..בת את אגב??ומהו גובהך?

אובחנית כאנורקסית לפני שכנתיים. כרגע אני במשקל יציב (אחרי העלו אותי). הגובה שלי מטר 55 והמשקל כרגע לא ממש חשוב. מחר יש לי פגישת איבחון אצל פיסכולוג מומחה לה"א... מקווה שיעבור בשלום.

איפה אורלי פוקססססססססססס???? למה את אף פעם לא כאן????? =(

אני פה מתוקה כל הזמן בשבילכם. אתן יודעות טוב מאוד שפרסמתי לא אחת גם את המייל שלי וגם את הנייד שלי שאם מישהי צריכה היא תמיד יכולה לפנות גם אם לא בדיוק נכנסתי באותו יום לפורום. תמיד בשבילכם. אורלי

נראה לי שאת חולה מאוד מאוד באנורקסיה או בולימיה ואולי אפילו רזה מידי ורואה את ההפךך שזה שמנה!אני טועה או לא?תעני בכנות...

האמת שיכול להיות אבל אני ממש לא בתת משקל!!!

נמאס לי מעצמי אניפרה שמנה אני פשוט לא סובלת את עצמי, את הגוף הזה את השומנים האלו. את סופי השבוע שבהם אני רק אוכלת בולסת אני כזו פרה אני רחוקה בהרבה מתת משקל הרבה מאוד. ובמחשבה שנייה? הלוואי שאגיע לזה הלוואי כן אני רוצה להיות חולה אני רוצה להיות בתת משקל. אבל אני שמנה ורחוקה מזה הרבה הרבה מאוד. ואוף...!

חמודה, אני מקווה שעכשיו, כשעשית צעד לקראת טיפול תנסי להוציא את עצמך מהמקום הזה. הרי המקום הזה לא עשה ולא יעשה לך טוב. את יכולה לעיין בהודעות שכתבת כאן לפני שנתיים ויותר... האנורקסיה לא מובילה לשום מקום, רק גורמת לנו לאבד דברים שלא תמיד ניתן להחזירם. כמה שנים עוד אפשר לשקוע בזה? לא הגיע הזמן לתת הזדמנות אמיתית לטיפול ולהתחיל לחיות את החיים האלה?

מאיה יקרה- הכי פשוט זה להרים ידיים. ממי לא ניתן לזה לקרות שתרימי ידיים וככה תתייאשי. אני יודעת שזה לא קל ולא פשוט אבל אם את באמת באמת רוצה לצאת מכל התהום הזאת אז את חייבת לקבל החלטה שלא פשוטה בכלל ולנסות לצאת משם. ישנם מטפלים נפלאים שיכולים לעזור לך. הכי קל זה להרים ידיים ולהגי נמאס לי ואת נראית לי לא מאלו שמתייאשים מהר.תחושת בטן שלי.

אני בחורה רזה ואוכלת כול יום 1200 קלוריות ואם אני יום אחד אוכלת 3000- ביום שלאחר מכן הג'ינס פשוט לא נסגר. איך זה הגיוני שאני משמינה כול כך מחריגה של יום אחד? האם זה בגדר הנורמה או שמא משהו לא בסדר בעיכול או בתפקוד של המערכת? או שזה משהו אחר?תודה,עמית

היי עמית, מדוע את צריכה לספור קלוריות? עקרונית, אחרי שאוכלים כמויות גדולות מהרגיל יתכן מצב שהבטן קצת מתנפחת, השאלה באיזו רמה מדובר. אם הדבר מטריד אותך, את יכולה לפנות לרופא משפחה ע"מ לבדוק אם קיימת בעיה במערכת העיכול. את מציינת שאת רזה - תהני, תאכלי, לא שווה לבזבז אנרגיות על ספירת קלוריות.

היי בנות יקרות! אילו הקירות בחדר שירותים אצלי בבית יכלו לדבר!!.. כלכך אבל כלכך מבינה אתכן שבא לי לבכות.! בנות,הייתי שם!!הייתי שם בכל גופי ונפשי!!18 שנים!!אתן קולטות??18 שנים!! כל האנרגיות סבבו סביב נושא אחד:איך להקיא,מתי,איפה,תמרונים,מחשבות,הכל סביב הנושא הזה..ואף אחד לא ידע!זו רק אני .עם עצמי!מתמודדת,כואבת,בוכה ולא מצליחה לצאת מזה. בכיתי,כאבתי,הייתי בשפל המדרגה מבחינה נפשית וגופנית!עד שאמרתי די! הלכתי לטיפול.החלטתי שזה המפלט האחרון. פגישה ועוד פגישה,ועוד פגישה...ודיברתי..המון!! לא הפסקתי להקיא ..מילים הפעם. כבר 10 חודשים שלא הקאתי!!ולו פעם אחת!!ועוד יותר מזה,גם לא הגעתי למחשבה על להקיא!!כאילו קסם ,חלום,הזוי לגמרי אבל הצלחתי!! גאה בעצמי באמת!עדייםן ממשיכה בשיחות חד שבועיות שעוזרות לי כלכך! אל תפסיקו להאמין!!אפשר לצאת מזה!!ב א מ ת !!! לכו טפלו בעצמכן...אני עשיתי זאת במסגרת המחלקה לבריאות הנפש של קופ"ח.{ונא לא להיבהל מהשם:בריאות הנפש"}.. עשו זאת!!זה אפשרי!! ברחנה מהמחלה הארורה הזאת!! הלואי,הלואי שמישהי מכן תקרא ,תפנים ותעשה משהו..הלואי!!!

כל הכבוד לך גם על התהליך שעברת וגם על חשיפת הדברים. אני מאמינה שדבריך יתנו המון כוח לאנשים שנלחמים בבולימיה. גאה בך!

קרן אור- כל הכבוד לך. קראתי את הסיפור והתרגשתי ואני כל כך גאה בך. איזה יופי של סיפור ודוגמא לבנות אחרות שאפשר אם רק רוצים לנצח את המחלה הארורה הזו ושזה לא בושה לקבל טיפול לנפש הפגיעה. הבנות צריכות להבין עד כמה בקשת העזרה שלהן חשובה כמו גם קבלת הטיפול וכי עד שהן לא ירצו באמת לצאת מזה ולקבל עזרה שום דבר לא יעבוד. כל הכבוד לך שוב והלוואי והרבה ילמדו מהסיפור שלך.

ניסיתי להקיא הרבה פעמים.. אבל הצלחתי רק פעמיים בערך.. עכשיו אחרי תקופה ארוכה שלא התעסקתי עם זה- הקאתי היום כי אכלתי סתם לא הייתי רעבה בכלל , לא יכולתי להתאפק והלכתי לשירותים. לא הקאתי הרבה כי אני חלשה אחרי חמש דקות אני מתעיפת וכואבת לי הלסת מלנסות אז תמיד אני מקיאה ממש מעט-כמעט כלום. אני פוחדת כלכך שאני בולמית אני לא רוצה להיכנס לזה זאת לא אני! אני פשוט לא כזאת. אני ילדה שאוהבת לאכול ולהנות אני לא יודעת איך ניכנסתי לזה ,לא זורת בכלל את הפעם הראשונה שניסיתי. אני רוצה לצאת מזה תעזרי בבקשה מה לעשות?

מתוקה, בלי להיכנס להגדרות מקצועיות, את צריכה לקבל עזרה. עצם ניסיונות ההקאה מעידים על בעיה שמצריכה טיפול. את לא רוצה להיות בולימית, לא רוצה להיכנס לזה ולכן את חייבת להילחם, לא לתת לעצמך להגיע לשם. כדי לצאת מזה את בראש ובראשונה צריכה להחליט שאת לא עושה את זה שוב. באמת לא יכול לצאת מזה שום דבר טוב. השיניים נהרסות, הידיים נפצעות, מערכת העיכול ניזוקה... ועוד הרשימה ארוכה... אני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להערכת מצב. הוא יוכל להפנות אותך לקבלת עזרה בהתאם למצב.

עצם הניסיונות שלך להקיא בכוונה אחרי ארוחות מעידות שישנה פה איזה בעיה. עצם ההתעסקות עם ההקאה או לפחות נסיון להקיא מעידה שאת חייבת לקבל איזה עזרה מקצועית. ברור לחלוטין שזה לא בא סתם. אל תכנסי לזה מהר מאוד נכנסים לזה מתמכרים לזה והיציאה משם קשה ולא קלה. הנזקים הם עצומים, עוד אפילו יותר גרוע מלהיות אנורקסית. את שורפת בהקאות כל חלקה טובה, מערכת העיכול נפגעת ונגרמים נזקים בלתי הפיכים, השיניים נהרסות, הושט נהרס מהחומציות הלב נפגע כי הוא לא עומד בכך וכו' אז למה לך להיות שם תעצרי את זה כל עוד זה לא מתגלגל וכל עוד אפשר ובקשי עזרה זו לא בושה.

נראה לי שלא כתבתי קודם את כתובת האימייל המלאה,אז אני כותבת אותה במלואה.

היי עניתי לך בהודעה הקודמת. לא היה אימייל...

שלום אורלי, אני פונה אליך בתקוה שתוכלי ליעץ לי. חברה טובה שלי חלתה בדבר הנורא הזה אנורקסיה נרבוזה.כרגע היא בטיפול מקצועי ובתהליך החלמה,אך עדיין לא יצאה מזה.אני כ"כ אוהבת אותה וקשה לי לדעת שהיא סובלת.גם מפחיד אותי שיש לזה השפעה על הנפש. אני יודעת שהחשוב ביותר זה לעודד.אך עדין אני שואלת כיצד בדיוק להגיב ועד כמה לדבר איתה על הנושא,כי הכי אני רוצה לעשות לה טוב. ושאלה נוספת:כאשר מחלימים,יש סכון שהמחלה תישנה? ואם חלילה כן,מהן דרכי הטיפול להמנעות המחלה? מצפה בבקשה לתשובה ועצה...

שרית יקרה, ראשית, עושה רושם שאת חברה אמיתית, דואגת ואכפתית. כל הכבוד על כך. חברתך מתמודדת כרגע עם משהו שאינו פשוט והיא זקוקה להמון תמיכה ואהבה. עד כמה לדבר איתה על הנושא? תנסי לדבר איתה על מה עובר עליה אך בשום אופן לא על דברים שקשורים לאוכל, לגוף ולמשקל. סביר להניח שכחלק מהטיפול היא תעלה במשקל. רצוי להימנע מלהגיד דברים נוסח "איזה יופי שעלית" "שמנת" "מתאים לך" "את נראית הרבה יותר טוב". בהתחלה מאוד קשה להתמודד עם אמירות כאלה. תנסי לגרום לה על הדברים הטובים שהחיים יכולים להציע, לבלות איתה ולא להשאיר יותר מידי מקום למחשבות שקשורות לנושא. באשר לסיכויים להישנות המחלה - אכן יש סיכויים כאלה ולצערי לא ניתן להתעלם מהם. אני באופן אישי שייכת לסטטיסטיקה הזו. בגלל זה חשוב שהיא תישאר במעקבים גם אחרי שתגיע למשקל הרצוי ושלא תעזוב עד שהמטפלים ימליצו על כך. מחזיקה אצבעות.

שרית מתוקה שלי אני כל כך גאה בך באכפתיות שלך. אין הרבה כמוך בדרך כלל אנשים מעדיפים לעצום עיניים ולהמשיך הלאה בשיגרה ובחיים שלהם כי למה להם לדחוף את האף לעניין לא שלהם. אבל זאת גישה מוטעית ולכן כל הכבוד לך. את מקסימה. אנורקסיה זו מחלה לא פשוטה שכמה שיותר נמצאים בפנים יותר מכורים לה. האוכל זה לא האישו העיקרי פה אלא הנפש. מי שמחפש את עצמו ולא נמצא במקום טוב עם עצמו ולא אוהב את עצמו ואת מה שהוא רואה נופל לאנורקסיה והיציאה משם היא לא לבד אלא עם עזרה מקצועית. אפשר לצאת משם בתנאי שרוצים וזה לא פשוט אך זה אפשרי. הבת שלי יצאה משם והיא 4 שנים אחרי. בנוגע לשאלתך אם אפשר שוב לחזור לשם. תמיד יהיו מעידות קטנות ונפילות אך כמו שנופליםקמים וכשיש כלים נכונים ואתה נמצא במקום הנכון אתה יודע גם לקום מהנפילות ולא להגרר שוב לתוך אותה תהום חזרה.

מולאני תשלחי לי מייל אני חייבת לדבר איתך! ורגע מה את עושה בארצות הברית? מתי את חוזרת?? בעעעעעע מה זאת הבריחה הזאת פתאום?? טוב דברי איתי אני צרכה לדבר איתך אוהבת דניאלה

יאה דניאלה שלי מה המצב? זוכרת אותי כתבתי פה גם לפני הרבה זמן בניק מאיה הקטנה. דברי איתי שלחי לי מייל או משהו.. אוהבת...}{

או מתה מרעב או מתפוצצת מבולמוסים! כרגע אני מתה מרעב :( אבל הכול עדיף מבולמוסים..מה אני יעשה..:(

יקירה, במעט מאוד מילים הבעת קושי גדול. אני מבינה שקשה לך עם התנודות הקיצוניות בין מצבי בולמוס למצבי ההרעבה. הבעיה שמדובר במעגל - הרעבה גוררת אחריה בולמוס (לגוף חסר אוכל) ובולמוס עלול לגרור הרעבה (תחושות אשם). בואי תספרי על עצמך קצת יותר. כמה זמן את מתמודדת עם המצב הזה? בת כמה את? את מקבלת טיפול כלשהו?

כ"כ רע לי, המצב ממשיך להדרדר, ממשיכה לצום המשקל צונח במהירות אדירה כלפי מטה. ואין לי כסף לטפל בעצמי (המון חובות..). אני שייכת לקופ"ח כללית ולצערי אין להם מה להציע , תל השומר יכולים רק שעות הצהריים לקבל אותי מה שלא מתאפשר עם העבודה ואנ ילא במצב של לא לעבוד כרגע. המצב שלי כ"כ מסובך אני כ"כ צריכה טיפול כבר ממש בחוסר אונים מוחלט. איזה טיפול אני יכולה להשיג בעלות חודשית סימלית בשעות הערב? מה כן אני יכולה לעשות? אסור לי להשאיר תעצמי ככה ולהמשיך ליפול בדקתי את כל האפשרויות וכלום לא מסתדר. אסור פשוט אסור.

מתוקה, שלחתי לך הודעה למסנג'ר. ראית? הבריאות שלך קודמת לכל. כדי שתוכלי לתפקד בעבודה את חייבת לעזור קודם לעצמך. הטיפול בתל השומר יגזול ממך בערך שעה. את יכולה להגיע לשם מוקדם בבוקר ולאחר מכן ללכת לעבודה. עדיף להפסיד שעת עבודה מאשר להפסיד את כל העבודה. לפני שנתיים כשירדתי במשקל והגוף התחיל לבגוד התעקשתי להמשיך לעבוד. בשלב מסוים זה כבר לא היה אפשרי - כל שני וחמישי הייתי במיון ובסוף פיטרו אותי. וגם בלי המיון, כשלגוף חסר אוכל, הוא נמצא באפיסת כוחות, אינו יכול לשרוד לאורך זמן. אני אספר לך עוד משהו לגביי - כשהבנתי שאין ברירה ושאני חייבת טיפול פניתי לתל השומר. גם לי לא היה נוח עם הימים והשעות וכך ויתרתי לעצמי. לא רציתי להפסיד לימודים. את יודעת מה קרה בסוף? המצב התדרדר, כבר הסכמתי להפסיד לימודים אבל הטיפול כבר לא עזר ואז הגעתי לאשפוז בתל השומר. (ואני כבר לא מדברת על כל האשפוזים כתוצאה מהמצב הפיזי, על זונדה ועל כל הסיוט הזה שגרם לי להפסיד בסוף הרבה מאוד ימי לימודים) את מודעת לכך שאת זקוקה לעזרה - תאפשרי לעצמך לקבל אותה.

כן עשיתי את זה וקבעתי תור לתל השומר לאבחון חוזר. אומנם יש לי תור רק עוד חודש אבל לפחות זה לא?... הבעיה שהרופא נתן לי טופס 17 לפני חודש וחצי וזה תקף רק ל-3 חודשים אז מה עושים? איך מאריכים? מישהי יודעת?!!?

מולאני מתוקה אני מקווה שאת בסדר ואם את במצוקה אנחנו פה לתמיכה. שלך בכל עת אורלי ובנות הפורום

אני בארצות הברית אצל אחותי יורד פה גשם חזק וברקים ואני עם קצר.. מזג אויר מוזר בהחלט.. אני לא מבינה למה ישראל לא מבקשת מהם מיים הם מפוצצים פה באגמים וגשמים בלי עין הרע זהו כיף לי ואני באמת בסדר שבוע טוב

אני בת 25 רציתי לשאול אם התופעה הבאה מוכרת בקרב בנות עם הפרעות אכילה: אני אוכלת 1000 קלוריות ביום כבר תקופה ארוכה של יותר משנה והכול בסדר, אבל בימים האחרונים יצא לי לאכול כול יום 2000 קלוריות (4 ימים כאלה בערך) ונוצרו לי בצקות ברגליים, ידיים, בטן וגם בפנים. רציתי לדעת מה זה? צבירת נוזלים או עליה מהירה במשקל? או צבירת שומן? אשמח לתשובה של מה זה התופע הזאת ואיך נפטרים מזה תודה

אני לא כל כך יודעת מה לענות לך פה אבל נשאלת השאלה ממה מורכב ה- 2000 קלוריות מתזונה נכונה ומאוזנת או מכמות גדולה של נוזלים. אני מציעה לך להתייעץ עם רופא משפחה או אולי דיאטנית אני מניחה שזה בטח ובטח לא שומנים.

היי, יש לי בעיה, אני לא אוכלת כבר הרבה זמן. אני לא גרה בבית של הורי, ככה שהם לא רואים את הירידה היום יומית שלי במשקל. ערב שבועות הגיע ואני נוסעת לסופ"ש להורים. שם כמובן כמו בכל שנה בערב שבועות יש ארוחת ערב עשירה ומפנקת וככה זה יהה בכל הסופ"ש ... סופ"ש של ארוחות... אני לא יודעת מה לעשות. אני מאוד מתגעגעת אליהם ורוצה לנסוע להיות איתם בחג, אבל אני מפחדת קודם כל מהתגובה שלהם על המרה שלי כי רזיתי המוןןןן ודבר שני אני לא יודעת איך אני אתמודד עם כמויות האוכל שיהיו בסוף שבוע...

מתוקה שלי לא תוכלי להתחמק לנצח מהמשפחה במוקדם או במאוחר הם יראו שאת בבעיה ולכן עדיף מוקדם מאשר מאוחר. תני להם צ'אנס להגיע אליך ולתמוך בך ולעזור לך לצאת מזה כי זה לא מצב נורמלי לא לאכול ולהרזות כל הזמן. את מבינה שאת בבעיה רצינית וככל שתמשכי יותר ככה תכנסי לזה חזק יותר. האם את באמת רוצה להשקיע את כל האנרגיה והמרץ במחלה הזו של האנורקסיה או רוצה לצאת משם ולקב עזרה? זו השאלה שצריכה להשאל.

מולאני איפה את אני צרכה לדבר איתך דניאלה

הממ.. בארצות הברית עוזר לך? חח על מה רצית לדבר?

המצב מחמיר לאחרונה ותכיפות עולה. אני לא רוצה לפנות למקום עם זיהוי ולא רוצה להפוך את זה לנושא שכל הסובבים אותי יודעים עליו. אני רוצה תמיכה שקטה. לאן מומלץ לפנות? יש פרומים אישיים יותר? קוי טלפון לתמיכה? מה כדאי?

מתוקה שלי, הלב נשבר, את יכולה לפנות אלי במייל האישי שלי [email protected] ואם את לא רוצה אז כל פורום את יכולה להכנס כאנונימית. אני אישית לא מכירה קו טלפון לתמיכה. דעי לך עם כל הכבוד לתמיכה של הפורומים והם עוזרים ונותנים כתף ועושים עבודה נפלאה גם הפורום המדהים הזה שפה אבל כדי לצאת משם באמת את חייבת עזרה ממשית של מישהו מקצועי השאלה עד כמה את רוצה לעצור את המצב שמחמיר לפני שיהיה רע מאוד. את חייבת לעשות חשבון נפש עם עצמך ולהחליט ולקבל החלטות. שלך פה תמיד וגם במייל אם את רק רוצה.אורלי

מתוקה, יש לשחף קו מצוקה שפועל 15 שעות ביממה. הטלפון שלהם 089357035 את יכולה להיכנס לאתר שלהם ולקרוא קצת יותר פרטים: http://www.shahaf-ltd.co.il/n/default.asp?ID=28 בנוגע לפורומים - כפי שאורלי כתבה - אפשר לשמור על אנונימיות מוחלטת. מלבד תמיכה כדאי מאוד גם ללכת לטיפול. קשה לעבור את זה לבד. טיפול יכול לעזור להתמודד ולנצח את הפרעות האכילה. בהצלחה! =)