פורום הפרעות אכילה - תמיכה

למה את תמיד בורחת? הבהלתי אותך? עצבנתי אותך ? הייתי לא הוגנת...? כל האמור לעיל?! למה שלא תתמודדי!?

זאת לא את זאת אני - סתעםםםםםםםםםםםםםםםםםםם! אני לא יודעת מה עם איהת אבל אני מקווה ששלומה בטוב והיא יודעת תמיד שיש לנו מקום בלב בשבילה ושהיא צרכה אותנו אנחנו כמו לביאות ששומרות על הכפיר שלה שאף אחד לא יעשה רע לגור הקטן שלה. מתוקה אל תפגעי ולינויה! אני קצה מאוכזבת שלא יוצא לי לשוחח איתך ניסיתי באותה שבת תודיעי לי מתי תוכלי אני אכנס כי אני לא כל הזמן במחשב כי אין לי כל כך הרבה זמן- שאלי את מולאני שלך דניאלה

אני מפחדת שהיא נפגעה זה פשוט מרתיח אותי איך שהיא ניתקה את עצמה אחחרי כל מה שעברנו ביחד ושלחתי לך מייל

ככה כותבים.

היי יעל, הן תחזורנה להשיב על שאלות בתחילת מאי. בינתיים אנחנו מנסות לסייע זו לזו. חג שמח!

ב"ה :-)

יעל, מה שלומך??

שלום,אני בת 16,ואני בולימית כבר שנה[אחרי תקופה בת כמה חודשים שלא אכלתי וירדתי במשקל,חזר התיאבון ובגדול]. אני משתמשת במשלשלים כמעט על בסיס יומי 20-30 כדורים כל פעם ואני מקיאה כ-פעמיים בשבוע בערך. בשבוע האחרון אכלתי בכמויות מסחריות ולא הקאתי או לקחתי משלשלים[לא הרגשתי צורך לקחת. שקעתי ברחמים עצמיים ופשוט אכלתי ואכלתי] ובמהלך השבוע הזה היו לי כמה פעילויות מעיים. השאלה שלי היא האם זה הגיוני? איך אחרי שנה של שימוש במשלשלים יכול להיות שלא יהיו לי עצירויות?

זו שאלה לרופא לדעתי אבל מצויין עשית שהפסקת. זה אסון לגוף הקאות וחומרים משלשלים וגם עם הזמן זה לא גורם להרזיה אלה להיפך, פשוט את נורא צעירה אז עדיין לא עברת את תהליך ההשמנה שמגיעים כמעט תמיד אחרי שהורסים את הגוף עם הקאות וכדורים משלשלים (בגלל נזק לחילוף חומרים ולעובדה שסה"כ האוכל ברובו כן מצליח להתעכל עוד לפני שמקיאים). תמשיכי ככה ללא חומרים והקאות, כנראה למזלך לא נגרם נזק בלתי הפיך ולעולם אל תחזרי לזה!

אני לא חושבת שהגיל כ"כ קובע,כי דווקא כן עליתי כ-5 קילו מאז שהתחלתי להתשתמש במשלשלים.

זה לא קשור לגיל, ואכן יהיו לך עצירויות אם תמשיכי להשתמש במשלשלים. משלשלים לא מרזים, אלא רק גורמים לאובדן נוזלים, מלחים וויטמינים. יכול להיות והפרזת בכמויות האוכל, ולכן גופך הצליח להתרוקן.

כמו שרשמתי תפני לאתר "הרזיה ללא דיאטה". גישה כל כך נכונה שצריך להקשיב לגוף מתי הוא רעב וכו' אני נוהגת בשיטה זו ולמרות שאני אוכלת שטויות במיוחד שוקולדים שאין מצב שאוותר אני מרזה, אם יהיה לך קשה יש שם מטפלת מעולה בשם בלה שיכולה לעזור לך.

היי אני מסכימה עם מה שאני / *me* כתבה. כאחת שגם השתמשה בזבל הזה - מה שאת מתארת הגיוני למרות שאי אפשר לדעת מה יקרה בהמשך. לא תמיד הנזקים ניכרים באופן מיידי. רצוי להתייעץ עם גסטרואנטרולוג בנושא. העתקתי מאחר האתרים משהו שכדאי שתקראי: משלשים אינם גורמים לצמצום רקמת השומן. עד שהם מתחילים לעשות את פעולתם, חומרי המזון (הקלוריות) כבר נכנסו לזרם הדם ונספגו בתאים, כל מה שהם עושים זה להרוס את הפלורה הטיבעית של הקיבה והמעיים, ומחבלים בפעילות התקינה של הגוף. הבעיה היא, שאם עולים על המשקל לפני ואחרי ביקור בשירותים, נראה כאילו ירדנו במשקל - אבל כל מה שירד הוא משקל הצואה ונוזלים שנדחקו מהגוף, ולא רקמת שומן שהצטמצמה. הגוף מאזן את עצמו ומחזיר לעצמו את הנוזלים החסרים בתוך 48-72 שעות, מה שגורם לנפיחות רבה ולתחושה שכאילו השמנו. מה שבדרך דוחף לקחת עוד כמה כדורים.... שימוש במשלשלים למטרות הרזיה יכול לגרום לשלשול דמי, חוסר איזון באלקטרוליטים והתייבשות. לאחר שימוש ממושך יכול להיווצר מצב שבו אי אפשר לצאת באופן טבעי, תהיה עצירות ממושכת, כאבי בטן עזים, בחילה והקאה. שימוש במשלשלים למטרות הרזיה הוא מסוכן ביותר ויכול לגרום לנזק בלתי הפיך למעיים ולבעיות רפואיות חמורות אחרות, ואף למוות.

תודה רבה על התגובה והמידע שכתבת,אבל אני יודעת הכל..הבעיה שעובדות לא יכולות להתחרות בתחושה שהמשלשלים נותנים. כנראה שהתשובה היא באמת שהעמסתי על הגוף הרבה אוכל,כמו שמישהי כתבה. תודה.

ב"ה ככל שתמשיכי להיות בשלך זה יחמיר וכמו שכתבת זה די איבד את הגבולות ובגלל שהעובדות "לא מנצחות" במלחמה הזאת תאלצי להעזר בסמכות כי את מרצונך לעולם לא תפסיקי את הפרעת האכילה שלך כל עוד היא משרתת את האשליה שאת בשליטה על הגוף שלך ועל הרזון שלך וזה חלק בלתי נפרד ממנה ומההמנעות לוותר עליה. את צריכה עזרה וזה לא ייעלם לבד יש סיבה לכך שהיא הגיעה לחיים שלך ובשלב זה או אחר יהיה עלייך להתמודד עם זה, כי הלוואי של הפרעות אכילה הוא תמיד קטלני כך שכך או אחרת לא תוכלי לברוח מזה גם אם את מעמידה פנים כלפי חוץ שהכל "בסדר" היא תמיד תתפוס אותך בסיבוב וגם כשתגיעי לרזון את אף פעם לא תראי אותו ואף פעם לא תהיי מסופקת ממנו ולעיתים אין מנוס מאשר לזעוק "הצילו" ולתת לזה לקרות מקווה שלא תזניחי את עצמך יש טיפול ויש אנשים עם נכונות לטפל והורים הם אף פעם לא גורם שבגללו תצטרכי למנוע בעדך לקבל עזרה כי החיים שלך חשובים גם אם הם לכולם קשים חשבי על כך בהצלחה המון א ה ב ה

באתר זה יש פורום הנקרא "הרזיה ללא דיאטה". שיטה מעולה להרזיה ללא דיאטה, לקרוא ולהפנים. במיוחד לבולימיות שאינן שולטות באכילה. אני נוהגת לפי השיטה שלהן, גם הפסקתי להקיא לצמיתות ב"ה וגם רזיתי.

בלה אגמון מטפלת מעולה מעולה מעולה ומומלצת לסובלות מבולימיה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353

הי שלןם לך! אני בולימית 5 שנים וזה נראה כמו נצח, כולי צער שסבלת כך הרבה שנים, ויצאת מזה אז בבקשה אל תתני לזה לחזור ולהרוג אותך,זה נורא כמה אנו חייבות להרוס ,פשוט להרוס את עצמינו. אני בטוחה שתמצאי עניין בדברים אחרים,נסי למצוא תחביבים אין דבר כזה שתחשבי על האוכל כל היום ,נצלי את זה שאת פנויה לטיולים וכן ספורט במידה לא מזיק, אך אל בבקשה אל תחזרי לשם אני מבינה את התסכול שלך מבלי התעסקות אובססיבית סביב אוכל אך נסי, את חייבת זאת לעצמך, לגוף שלך!!!!!!!!!!!!! מגיע לא נחת אחרי כל זה ,נסי להינות מהחיים.... יש גם דברים טובים,ואים צריך השקיעי בטיפול,אך אל תחזרי למקום החשוך הזה ,אניפה ויש פה הרבה ארפל וגועל, אני מאחלת לך הרבה הצלחה ואים תרצי לדבר בכיף!!!! א.

שלום לך בחורה מתוקה, תודה לך. אל תדאגי לי, אני בחיים לא אחזור לבולימיה. גם נרגעתי בקשר לרצון לרזות, ועכשיו אני בעיקר עובדת על לאכול מסודר ולהשתדל לחזור לקו הבריאות. מאוד נגעו לליבי הדברים שלך. אני בטוחה שאני יכולה לתרום הרבה לבנות עם בולימיה. אני מאוד רוצה לעזור. את מוזמנת לכתוב לי לאימל ועוד יותר טוב להתקשר אלי. אם אני לא עונה תשאירי הודעה. אשמח גם להיפגש איתך ולשוחח. עירית 054-7869278

מיקוש אל תברחי לנו שוב! ומולאני אני לא יודעת אם ארד לאילת הייתי שבוע שעבר בים המלח אוח איזה תענוג! בכל מקרה לא משנה מה יקרה בעזרת ה' אני אתאפס על עצמי אנחנו נפגשות לפחות פעם בחודש הלוואי כי היה לי זמן עכשיו אי בין עבודה לימודים (סטודנטית שנה א' יחד עם עבודה קשה רצח!) וכמובן לא משנה מה יקרה איך שהוא הנשמות שלנו יפגשו שוב אפילו מחשבתית לכן אני מקווה שאני אתאפס ולוכל לחדש את הקשר שלנו בצורה יותר פרקטית, בכל מקרה אני צרכה לשאול אותך שאלה אישית ולכן אני אלח לך מייל בימים הקרובים אם לא אז אתקשר אני מקווה! ועוד דבר הקשר שיש בין שנינו אף אחד לא יקח אפילו לא החבר ההחלטה שלי ברורה כשמש לא מוצא חן בעיניו כי אני מתכתבת פה אתכן הוא פרנואיד הוא חושב כי אין לי גב ואני אחזור לזה והוא לא יודע כי אתן נתתן לי את הגב הזה לא לעשות שטויות ואתן עדין מחזקות תומכות ואני זוכרת באמת בתקופה ההיא אני הייתי בוכה שעות ובדיכאון ממושך ולא יודעת פתאום הודעה שלך בפורום עשתה לי את היום כמו שמהמר מרוויח מיליון דולר בלוטו או בטוטו! וברור שאני זוכרת את נטלי שכתבה בזמנו את המכתב בלאישה שגרם לי לרצות לצאת מן המצב ועוד המון בנות שחבל שאין זכר להן! אוהבת אתכן מדהימות שלי מקווה לשמוע מכן בקרוב:-) שמחתי שכל אחת חוזרת לפגישת מחזור קצרה למרות שאני נשארתי פה אפילו שלא כתבתי אני הייתי נכנסת לפעם לשבועיים אפילו רק לקרוא הודעות של בנות חדשות או כל דבר שגרם לי לחיזוק אני זסוכרת לפני שנה הייתי מאושפזת באיכילוב במצב קשה הייתי נכנסת לקרוא הודעות ופתאום זה עלה לי מחשבות כמה הייתן פה בשבילי וכמה היינו חזקות אחת לשניה וגרמתן לי להבין כמה אני שווה וכמה עליי להעריך את עצמי! אוהבת עד אין סוף!!! דניאלה

אולי בסוף גמאני לאאהיה באילת.. הממ סקרנת אותי עם השאלה האישית אני תכף אכנס למייל אולי כבר שלחת אני כל כך שמחה מכל מה שאת אומרת לגבי עצמך ומאוד מחמיא לי ומאוד כיף לי לשמוע שיש לי חלק בזה אין לך מושג עד כמה איזה כיף לך שאת סטודנטית אנני עדיין לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי בקשר לחבר שלך אפשר להבין אותו וטוב מאוד שהוא בעצמו מודע לזה שיש כאן סכנה כי לא הרבה אנשים מבינים כמה משפט אחד טריגרי יכול להרוס לך חודשים של עבודה אז תשמרי על עצמך כאן סבבוש? אני תמיד אשמח להיפגש איתך אם יום אחד יהיה לך נח מתישהו חופש גדול או משהו אולי חופשת סמסטר? אז בכיף אבל גם ככה זה כיף ולא אכפת לי להמשיך לדבר איתך בלי להיפגש כי אני כבר מרגישה שאני מכירה אותך לחלוטין ואין לי תחושת זרות בגלל העובדה שלא ראיתי אותך פיזית ראיתי את הנפש שלך וזו הכרות הרבה יותר עמוקה נפתחת בפני אני חושבת יותר מרב האנשים שגם רואים אותך פיזית.. אני מתה עלייך ושמחה שיש לי אותך ושמחה שיש לך אותי חח ככל הנראה זה עזר! הולכת למייל!

אוהבת אותך נשמתי האהובה דניאלה

אני גרה בקרית טבעון וסובלת מהפרעות אכילה למעלה מעשרים שנה. האם מישהו יודע היכן ניתן למצוא בצפון קבוצת תמיכה לסובלים מהפרעות אכילה?

צהרים טובים עירית, הסתכלת במקרה בלינק הזה? http://www.solgar.co.il/aviv/tipul.html אם זה לא עוזר - תגידי ואנסה לברר לך....

לינק נוסף: http://www.macom.org.il/eating.asp

עירית לא הבנתי למה הפנית אותי ללינקים יש לי תחושה שלא הבנת מה כתבתי. אני מארגנת סדנא לתמיכה להורים לילדים עם הפרעות אכילה ולא מחפשת כזו לעצמי.

עירית שלום! לא ברור לי באיזו הפרעה בדיוק מדובר. זה יעזור לכוון. האם מדובר באנורקסיה, בולימיה או אכילת יתר כפייתית המלווה בעודף משקל? ההתייחסות לכל אחת היא שונה וכנ"ל המסגרות. אשמח לכוון אם תפרטי.

ליאת האי רק היום ראיתי את ההודעה. הסדנא מכוונת לכל סוגי הפרעות האכילה, אני באה עם הסיפור שלי לאמא לבת אנורקסית אבל המרכז של הכל זה הפרעות אכילה ולכן זה מיועד לכל סוגי הפרעות האכילה.

עירית אם תוכלי למצוא קבוצה של אנשים שמעוניינים בסדנא בהחלט אפשר להתארגן ולהגיע גם לצפון.

מתארגנת סדנת תמיכה, מענה לבעיות ואוזן קשבת להורים לבנות עם הפרעות אכילה בהנחיית נורית בלומפלד מטפלת הוליסטית פסיכואנרגתית גופונפש (מטפלת מודעתית) ופוקס אורלי, אמא של בת אנורקסית לשעבר, כותבת הספר "אנורקסית שלי" שמעבירות יחד הרצאות בנושא אנורקסיה והפרעות אכילה ברחבי הארץ. ליצירת קשר: אורלי- 052-3387519

ב"ה :-)

היי הילה תודה על התמיכה נשמח אם תפני בני משפחה והורים אלינו לסדנת תמיכה 052-3387519 אורלי

שלום, שמי עירית ואני בת 33. אני סובלת מהפרעות אכילה מגיל 12.5, אנורקסיה ובעיקר בולימיה קשה מאוד. מעולם לא טופלתי בהפרעות האכילה שלי. היו לי גם בעיות אחרות, ובעיקר פגיעה עצמית ונסיונות אובדניים, לכן תמיד דחקו הצידה את נושא הפרעות האכילה, למרות שהוא היה דומיננטי ביותר. כיום אני לא מקיאה ולא בולעת משלשלים כבר כמה שנים. כמו כן המשקל שלי נורמלי, אולם אני אוכלת מאוד לא מסודר. למעשה במשך היום אני שותה נס קפה וחלב, ומאוחר בערב אני אוכלת את הארוחה היחידה שלי שכוללת יוגורט, תפוח עץ, גבינה לבנה ולחמניה. לפעמים אני מוסיפה עוד משהו כגון חטיף גרנולה או משהו דומה. לפי מה שאני אוכלת אני צריכה להיות הרבה יותר רזה. גובהי 157 ס"מ ומשקלי כיום 50- 51 ק"ג, זאת לאחר שהורדתי בחודשים האחרונים כחמישה ק"ג.בנושא הטיפול, כיום אני הולכת לשיחה של חצי שעה פעם בשבועיים אצל פסיכיאטרית. היא לא יודעת כלום על האוכל, למעט זה שהייתי מקיאה פעם ושזה נגמר. הייתי לאחרונה חלשה בבקרים ופניתי לרופאה שלי. היא שקלה אותי וראתה שירדתי חמישה ק"ג. עשו לי גם בדיקות דם ונמצא שאני אנמית. הרופאה שלי אמרה שאני חייבת לאכול ארוחות מסודרות ושבביקור הבא היא תשקול אותי עוד פעם. ניסיתי, באמת ניסיתי. אכלתי כמה ימים שלוש ארוחות (די קטנות), אבל נשברתי. בקשתי ללכת לדיאטנית. הרופאה שלי הפנתה אותי לדיאטנית והיא נתנה לי תפריט של שש ארוחות קטנות. שש ארוחות? שלוש ארוחות קשה לי לאכול, אז שש? נשברתי וחזרתי לארוחה אחת ביום. כל הנושא של השקילה ושל ארוחות מסודרות ושל הדיאטנית הכניס אותי ללחץ נורא שאשמין. מאז אני רק חושבת איך אני יכולה לרזות. הפכתי להיות די אובססיבית עם זה. התחלתי לעשות הליכות כל יום. קניתי ארבעה סוגים של כדורי הרזיה. עוד אציין שאני כרגע מובטלת, וישי לי הרבה זמן לחשוב על הנושא הזה. אני כל הזמן חושבת שאני מוכרחה, פשוט מוכרחה לרזות ומהר. אני רוצה לבוא אל הפסיכיאטרית שלי גרומה ושהיא תדאג לי. זה טפשי שבגיל כזה אני עדין רוצה תשומת לב, אבל יש בי חלק כזה. אני חושבת שאם היתה לי תעסוקה, או משהו משמעותי, זה אולי היה עוזר. אולם כרגע אני באובססיה של איך לרזות (בחיים אני לא אחזור להקיא, בחיים לא). מה לעשות? מישהו כאן יכול לעזור לי?

עירית היקרה כל כך הרבה שנים נתת לאוכל לשלוט בחייך...לא הגיע הזמן לצאת מזה? כל עוד לא תעשי צעד משמעותי את תמשיכי לגרום לעצמך עוד ועוד נזקים פיזיים ונפשיים. מהמצב שאת מתארת עושה רושם שנוצר בחייך חלל מסויים אותו את מבקשת למלא. כרגע אין לך תעסוקה ולכן את ממקדת את מלוא האנרגיות שלך במחשבות אובססיביות על אוכל. אני יודעת שזה לא שפוט לאכול ע"פ תכתיבים של דיאטנית, לא קל לאכול 6 ארוחות ביום למי שרגיל לאכול רק ארוחה אחת. גם אני התקשתי בהתחלה להישמע להנחיות הדיאטנית מאותן סיבות שציינת. בהקשר לתפריט עליך לזכור מס' דברים: # הכל עניין של הרגל - בהתחלה זה קשה אך בהחלט ניתן להפוך זאת לאורח חיים. # לא באמת מדובר ב-6 ארוחות. בד"כ 3 מתוך ה-6 הן מנות פרי/חטיף דגנים/מעדן. # אכילה לאורך היום בריאה יותר מאכילת ארוחה אחת בלילה. הסיבות העיקריות: @ שיפור חילוף החומרים @ תחושת שובע לאורך כל היום @ אספקת אנרגיה לגוף אני מבינה שהשקילה והתפריט הכניסו אותך ללחץ וכדאי שתשתפי בכך את הדיאטנית/הפסיכיאטרית. כדורי הרזיה הם לא פתרון. את לא צריכה לרזות. אל תניחי לעצמך להתדרדר למקומות אליהם לא היית רוצה להגיע. במקום לרכז את האנרגיות שלך במחשבות על הרזיה תתמקדי בלעזור לעצמך. תנסי למצוא דברים מעניינים שימלאו את חייך. 21 שנים של אנורקסיה ושל בולימיה קשה לא הספיקו? את באמת רוצה לחזור לימים האפלים ההם? כדאי שהפסיכיאטרית תדע יותר לגבי העבר שלך. על אף שכרגע אינך מקיאה מדובר בפרט שחשוב לציין. תעזרי לאנשי המקצוע לעזור לך. אל תתיאשי. אם התפריט אינו מתאים לך - דברי עם הדיאטנית ונסו יחד לשנות אותו, להתאים אותו יותר אליך. אל תצפי שהיא תרשום לך לאכול את מה שאת אוכלת כרגע כי הרגלי התזונה שלך גרועים. אי אפשר להשתנות ברגע אחד - זהו תהליך - ואת צריכה להבין שתדרשי להתגמש. את הרי מודעת לכך שהרגלי התזונה שלך אינם בריאים. לא בכדי פנית לדיאטנית. שתפי פעולה עם הטיפול. בקשי ממנה יותר הדרגתיות - כדי שיהיה לך יותר קל לעמוד ביעדים - שלב אחר שלב. את יכולה לציין בפניה שחשוב לך לא להשמין - היא תדע לתת לך את התפריט הנכון. אני בהחלט חושבת שאת נמצאת כרגע במצב שהוא לא בריא ואפילו מסוכן, בייחוד לאור עברך. אולי שווה לשקול לקבל טיפול ממוקד יותר בנושא הפרעות האכילה. שימרי על עצמך!!!

שלום עירית! אני חושבת שהתגובה שקיבלת קודם מ - ? די רחבה וממצה, אך הייתי רוצה להתייחס לכמה נקודות ולהוסיף: א. אני חושבת שכן חשוב ואפילו קריטי לציין את עברך כולל ההיסטוריה של הפרעות האכילה בפני אותה פסיכיאטרית שאליה את הולכת לאחרונה. אותו פרט חשוב אפילו בהקשר של הטיפול התרופתי המדוייק יותר שהיא עשוייה להמליץ עליו . ב.לטעמי, מומלץ ללכת לשיחות אצל מטפל רגשי (מטפל בהבעה ויצירה המתמחה בסוג בעיות זה או פסיכולוג) שהשיחות הן חלק מאמצעי הטיפול שלו. וכמובן שנכון להציג מלכתחילה את הפרעת האכילה כפי שהצגת אותה פה. ג. אני יכולה לספר מניסיוני האישי ולהעיד כי עבורי החיים עם הפרעת האכילה זה מוות איטי בצל החיים. אדם עם הפרעת אכילה לפחות מניסיוני שלי הוא חי-מת. ההפרעה היא כה קשה ומורכבת שחבל על כל יום שיכול לעבור אחרת, כלומר בתוך החיים ובהתמודדות עמם על מנת ובחווייה "אותם". בבסיס של הפרעת אכילה לא עומדת בעיית עודף המשקל או עניין המשקל עצמו אלא החרדה הגדולה כל-כך מההתמודדות עם הסביבה, עם יחסים בחוץ, עם נסיבות החיים שלנו וכד'. הטיפול מביא עמו בדרך - מעבר לנחמה ולתמיכה - אפשרות להבין משהו מהמורכבות הזו שמגולמת בתוכנו ב"זכות" הפרעת האכילה. ההיכרות עם העצמי וטיפול הולם מביא בסופו של דבר לחיים שלמים ומספקים יותר, שבהם במקום להתרכז ולהיות משועבד ללא קץ וללא מנוח לחשיבה הטורדנית על האוכל - מתפנה מקום לחיים עצמם, להתמודדות עמם ולחווייה יותר שלמה שכוללת באופן בלתי נמנע, אמנם, גם קושי וכאב אך גם רגעי אושר גדולים, התרגשות ותחושת מלאות ושובע שבאים ממקום אחר - פנימי. אולי בזכות ההחלמה מהפרעת האכילה ניתן בכלל לחוות דברים שבהימצאותה - אי-אפשר או שלא אפשרנו לעצמנו. בעקבות טיפול הדיאלוג הפנימי עם האוכל משתנה. בסופו של דבר מה שנותן משמעות לחיים שלנו זה לא כמה שנים חיינו אלא ה"איך", הדרך. יש אפשרות ללכת כמת לצידם, ויש אפשרות לקפוץ פנימה ולהתרגש ממה שיש להם להציע. לעיתים להתאכזב, לכאוב, לפעמים לקבל מכה קטנה ולקום, לעיתים ליהנות סתם כך מעצם ההווייה, ולעיתים ולשמוח שמחה גדולה, ובסה"כ פשוט להתרגש ממה שבא. גם מהחוויות הפחות נעימות או הכואבות אנחנו לומדים ובלעדיהן פעמים רבות לא נגיע למתאימות יותר והחיוביות. כל חווייה יכולה להיות אינפורמציה חשובה נוספת והרפתקה נוספת בנפתולי החיים. בתוך ההפרעה - לא רואים כלום מלבד את האוכל. זה ההבדל. התודעה שלנו מצטמצמת אך ורק לשם. חבל לא?! הטיפול בנוסף לכך מקנה לנו כישורי חיים, כישורים וכלים רגשיים באמצעותם נוכל להתמודד עם הקשיים שנמצאים בבסיס ההפרעה כפי שהסברתי, וכך באופן הדרגתי הפרעת האכילה מקבלת ביטוי אחר כשאת מקומה תופסים יותר ויותר מערכות יחסים מספקות ותחושת שביעות רצון גדולה יותר מהחיים ומעצמינו, השלמה, תחושת שלמות, ערך עצמי ותחושת ביטחון גדולה יותר. ד. חשוב לי לומר שהפרעת אכילה - גם מניסיוני המקצועי היא קשה, נוקשה ועיקשת. היא מצריכה טיפול לא קצר, זמן, דרך ארוכה וסבלנות. עם זאת, לא ידוע לי על מישהו שהתפטר ממנה בלי טיפול. ולכן אני באמת ממליצה ללכת לטיפול. אני לא בטוחה שישנן קבוצות תמיכה להפרעות כמו הבולימיה והאנורקסיה היום, אבל אינני בטוחה. כדאי בכל מקרה ללכת לטיפול פרטני לטעמי. היום שבו אותו אדם לוקח את ההחלטה לטפל בעצמו ומתחייב לעצמו הוא יום מכריע וגורלי לטעמי, אך מי שמתעקש לקבל יותר מהחיים בסופו של דבר מצליח. מי שלא מוותר - החיים לא מוותרים עליו וגם הסובבים אותו. אני מאחלת לך באמת דרך צלחה! לי נראה שכבר התחלת את הדרך...תמשיכי - זה משתלם! ליאת פורת מטפלת באומנות (M.A.) מטפלת במגוון בעיות ומצוקות בטווח גילאים משתנה מתמחה בהפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה ועודף משקל) ובהתנהגויות אכילה מנחה סדנאות תרפיה באומנות לנשים עם עודף משקל חברה בעמותה להפרעות אכילה שנוסדה ביוזמת עדי ברקן

ב"ה מכל מה שכתבת... הכל טוב ויפה אבל עצם העובדה שאת מובטלת היא סיבה עיקרית להחמרה במצבך ויתרה מכך היא גורמת להדרדרות המצב גם אם זה באיזשהו מקום "נוח" כי במצב הזה המחלה מנצחת. הפרעת אכילה היא חלק מהרבה בעיות אחרות. תמיד יש בעיות נפשיות ורבות כשזה מגיע להפרעות אכילה והעבר שלך עשיר בבעיות שדי עיצבו את מי שאת היום למצוא עבודה זה לא דבר פשוט במיוחד לאנשים כמוך. אני מבינה את זה אבל סדר מסויים במהלך היום חשוב לכל אחד מאיתנו גם לאלה שלא מסוגלים לראות עצמם במקום מאוזן מסודר לאורך זמן אז לפני הכל מיצאי לך מקום עבודה למעט שעות וטפלי בעצמך במקביל את חייבת הדרכה מעשית כי לחיות את הבעיות את חיה והרבה מהן לא תוכלי לפתור וחלק תוכלי לפתור קבלי את זה!! זה מי שאת וזה המון!!! זה הרבה מאוד. זה הרבה מאוד ידע וזה יכול להפוך להיות כוח אדיר וגם למאור חייך את כבר יודעת שאי אפשר לחלום שזה יעלם את יכולה לשאוף לחיות עם זה, אז הסיכוי שזה יעלם יגדל הרבה יותר מהסיכוי שאת שואפת אליו כשאת רק חושבת על זה. תמשיכי בחיים שלך נכון. זה כואב. זה תמיד יכאב צרי לעצמך סביבה אחרת תכניסי לחיים שלך דברים שאת יודעת שישמחו אותך ויגרמו לך סיפוק וזה אפשרי אמנם לא ביום אחד, אלא כתהליך שאת מתחילה משבוע הבא יש לך עד סוף השבוע לעכל את זה ובשבוע הבא לאט לאט להתחיל לסדר את החיים שלך ואם זה אומר להמשיך לאכול ארוחה אחת ביום בשלב ראשוני זה לגמרי בסדר כי זה מה שאת יכולה בשלב זה ואת זה את חייבת לקבל עירית...אין דבר כזה אידאל יש רק מה שאת יכולה לו עכשיו ולדעת לקבל בתוך כל זה שלא תמיד את יכולה אחרת אבל איפה שכן את יכולה לשנות ולהשתנות ואת ערה לכך אל תוותרי לעצמך.... בהצלחה המון א ה ב ה

לא רציתי לרשום את זה אבל את היית יותר מזה כי אם היינו אחת ליד השניה היו זורקים אותה שאלה היינו עונות יחד את אוהת התשובה מרוב שאנחנו דומות כפרעליך אני הייתי בשיעור מזה השתעממתי פתאום חשבתי'עליך איזו תקוהפ עזויה הייתה לנו מפחיד עד כאב! אני שמחה על כך שהכרתי אותך!! למרות הנסיבות הגרועות! מדהימתי את מתגעגעת אפילו לשיחות ההזויות שלנו למרות שאם זכור לי טוב אף פעם לא דיברנו רק הפרעת אכילה דיברנו כמו חברות טובות ש24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. אני הכי מתגעגעת לתקופה של ניקי דיכי למיקי(זוכרת את הקטינה הזאת? מעניין המ איתה היא יובלות לא נכנסה אני מקווה ששלומה בטוב) היינו שלושתנו וכל אחת תמכה אחת בשניה כמו שאף פעם לא קיבלתי תמיכה אפילו עכשיו מחבר שלי אני אל מקבלת תמיכה כזאת יאלה בלי חפירות השעה מאוחרת ושלא העלה בך טיגרים אוהבת מליין נשמתי האהובה דניאלה

השארתי לך לפני כמה זמן הודעה במסנ'.. אם תוכלי תתחברי. מתגעגעת המונים!!!!!!!! ומה קורה עם הילה???

מספר פעמים ניכנסתי למסנגר ולא היית אני אנסה ליכנס בסופ"ש אוהבת אותך מהממת! לגבי הילה לא ברור אוהבת אותך דניאלה

את חיה??? איך את לא מתביישת ככה לזנוח ואו ממש הגזמת עם ההתנתקות שלך כל הזמן הזה שאני ודני דברנו עלייך ושאנחנו מתגעגעות לא יכולת לומר משהו? אני לא יודעת איך אפשר כל כך הרבה זמן להעלם כאילו לכל אחת יש תתקופות שהיא לא יכולה לדבר עם אף אחד ושאין כוחות נפשיים אפילו לשפוך מה עובר עלייך אבל מתישהו זה עובר ואז חוזרים לדבר כאילו תהרגי ותי לא מבינה מה הקטע.. היה לי ממש כיף איתך ופתאום נעלמת כאילו כמה הודעות שלחתי לך טוב יאללה שטפתי אותך מספיק מקרווה שזה עדיין מזיז לך את בכלל מצליחה להזכר?

כן אה היינו אשכרה מדברות כל היום ואו זו היתה תקופה נראה לי שאם לא הייתי מדברת איתכן הייתי מת מבדידות ודכאון פשוט מתהההההה אני זוכרת שהייתי בוכה כל היום ופתאום נכנסת לפורום של ואינט מתחילה לצחוק חחח איזה צחוקים היה זוכרת את נטלי??? ומה שמדהים זה שאנחנו תמיד חוזרות אחת לשניה לא משנה כמה זמן עובר אני לא נשארתי בקשר עם אף אחת כמו שנשארתי בקשר איתך ועם הילה זה המקום הראשון שהייתי בו ונפתחתי בו ואני תמיד אחזור אליו אני חושבת ואני באמת מקווה שתמיד תהיי כאן ויאאללה כבר בואי ניפגששששש את באילת בפסח? יש מצב??

אני סובלת ממחשבות אובדניות, אני הייתי בולימית 17 שנים, הפסקתי להקיא לפני 4 חודשים וכרגע בגלל שפחות אני מתעסקת עם אוכל נהייתה לי עצבות קשה, חוסר הנאה מהרבה דברים ואני חייבת טיפול דחוף! לא יודעת איזה טיפול ואיפה. האם במרכז להפרעות אכילה? האם פסיכולוג המתמחה בדיכאון ואיזה סוג טיפול. כי הרי הפסקתי להקיא. אני גרה באיזור השרון. תודה

שלום לך! יש לך כמה אפשרויות לטפל: ניתן לפנות למרכזים שמטפלים באופן ספציפי בבעיות אכילה. אלו קיימים גם בקופות החולים כיום. את יכולה אגב לפנות לרופא המשפחה ולבקש שיפנה אותך.ישנם גם מרכזים פרטיים. בנוסף את יכולה לפנות לכל סוג של מטפל רגשי - תרפיסט בהבעה ויצירה, או פסיכולוג. עדיף דרך המלצה ואם אין פשוט לנסות דרך קופת חולים ולבדוק עד שתמצאי מישהו מתאים ומשם להמשיך. שיהיה לך בהצלחה! יפית.

היי אומנם איני גורם מקצועי אך נשמע כאילו הדיכאון שלך כן קשור להפרעת האכילה. למרות שאת לא מקיאה כרגע את עדיין חושבת על זה, אולי אפילו מרגישה חלל מסויים שנוצר. כפי שיפית כתבה ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים.אם את רוצה משהו שיתמקד יותר בהפרעות האכילה את יכולה לפנות לאחד המקומות שמופיעים בטבלה שבלינק המצורף: http://www.solgar.co.il/aviv/tipul.html מקום נוסף שאינו כלול ברשימה הנ"ל- עמותת שחף http://www.shahaf-ltd.co.il/n/default.asp בכל מקרה אל תתעלמי מהמצב. פני לעזרה. המון הצלחה!

היי אני יקרה, אני יכולה להמליץ לך לפנות למטפל ברפואה המשלימה אולי הוא יוכל לעזור לך כיוון שהפסקת להקיא לפני 4 חודשים זה לא אומר שהמחלה זהו נגמרה , זה שיש לך מחשבות כאלה זה צריך להעיר מנורה אדומה לכן תבדקי על מטפל ברפואה משלימה שיש לו ניסיון רב בהפרעות אכילה כי ניתן לעזור זאת ברפואה המשלימה ב TO LET GO וזה המ שאת צרכה לשחרר את עצמך מן המחלה. לא סיפרת על עצמך כמה זמן בהפרעה, באיזה מצב את נמצאת את יכולה גם לפנות לפסיכולוג או למרכז להפרעות אכילה כמובן הם יכולים לעזור לך יש באיכילוב מחלקה שעוזרת מצויין וכמובן זה ללא תשלום! יש שם אות בשם יהודית מדהימה! כמו שציינתי אם תפני לרופא ברפואה המשלימה שיש לו ניסיון בתחום הוא יוכל לעזור לך פיקס הוא וכל לתת לך את הטיפול הכי ראוי בשבילך:-) שלך דניאלה

התחלתי טיפול פסיכולוגי בשיטת טיפול קוגנקטיבית .... ככול שהטיפול מתקדם מצבי גרוע יותר העצבות הפנימית שוב תפסה מקום מרכזי ... הכול הפוך ... אני מנסה, רוצה, אבל הדיכאון שוב בפתח לא מרפה ... והנפש צועקת, כואבת והכול צף... הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה ליסתגר, להיעלם, לא להרגיש את כול מה שמתחולל בתוכי... מרגישה חסרת עונים מול עצמי... העולם הפנימי שלי זועק בתחושה כאילו אני מתה חייה... הכול סוגר עליי כמו שאני נימצאת במעגלים שמחזירים אותי לעצב ולתחושת החנק... אין טעם לכלום אפילו לא לאוכל או לעצמי.... כול מה שאני רוצה כרגע זה להיעלם להימחק .... (סורי על הפן הדיכאוני שבי פשוט עם לא הייתי שופכת הייתי מיתפוצצת לי )

אופק היקרה, טוב לשמוע שהתחלת טיפול. טבעי שקשה לך כרגע אבל תהי חזקה. תאמיני בעצמך ובטיפול. תני לטיפול הזדמנות אמיתית לעזור לך. טיפול קוגנטיבי נחשב למאוד יעיל. השינוי לא מתרחש ברגע. לפעמים טיפול מציף דברים קשים אך הטיפול מקנה גם כלים להתמודד איתם. לכולם יש רגעים קשים, משברים - החוכמה היא לא לברוח אלא להתמודד - להתסכל למציאות בעיניים ולנצח! יש טעם לכל, אופק יקרה. יש טעם לעצמך! יש טעם לאוכל! יש טעם לחיים שלך וגם לחיים של כל האנשים שאוהבים אותך ודואגים לך! ברור לי שכרגע קצת קשה לך לראות את נקודות האור בחיים - אך הן קיימות שם - ממש מולך - רק פקחי את עינך ותביטי בהן... אל תוותרי לא לעצמך ולא לטיפול... קבלי את העזרה לה את זקוקה כ"כ... הנפילות האלה טבעיות... אז זכרי שזו ירידה לצורך עליה... אחרי שהפרעות האכילה תהיינה מאחוריך גם הדיכאון יחלוף ותוכלי להיות חופשיה ומאושרת. המון חיבוקים!

ברור לי שזה רק חלק מהתהליך הארוך שאני צריכה לעבור וצפויים לי קשיים רבים בדרך. אבל עדיין איני מוכנה לותר עדיין לא....למרות שבמסר הקודם נישמעתי דיי אבודה ביגלל שהטיפול מתקדם וכך גם הרגשות מתערבבות....(הכול צף)... המטרה במסר הייתה לשפוך את התחושה הנוראית לא לישמור אותה בלב אלה להוציא אותה לחלוק איתה ואולי כך לחוש יותר חופשיה ופחות לשקוע בדיכאון של עצמי..... הרי את הדיכאון אני מכירה מקרוב אינני מוכנה לחזור לזה שוב מוכנה להילחם גם שקשה.... תודה רבה לך על התשומת לב ה2 שלך לגבי המסרים שלי.... שולחת לך גם הרבה חיזוקים אופק

וזה עובר למרות שמאיפה שאת נמצאת זה נראה כאילו זה ישאר כך תמיד תאמיני לי זה עובר ואת עוד תהיי שמחה ועצובה הרבה פעמים עד שתתאזני תנסי להיות עסוקה בדברים שאת אוהבת אולי איזה תחביב זה עוזר וזה מחייה וזה מפסיק או לפחות נותן מנוחה למחשבות הטורדניות.. זה יעבור!

אופק יקירה, עזבי את הטיפול הזה כי אם ככל שיותר את נעשת עצובה יותר זו לא המטרה בכל טיפול אלה שתרגישי יותר טוב!!! חשבת לקבל טיפול ברפואה המשלימה?? יש טיפולים ממש טובים ויש הצלחות - וזה כמובן אם המטופל רוצה בלשחרר את המחלה ממנו. שלך באהבה דניאלה

מולאני את החברה הכי טובה לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך אוהבת אותך מליין ילדה יפה שלי(זוכרת ילדה בצרה כפרעליך התגעגעתי סוף) דניאלה

חחח תודה נשמה וואו .. המממ תודה גמאני מתעלייך כפרעלייך ומוזר לי לקרוא לך חברה כי אני מחשיבה אותך הרבה יותר מזה נשמה שלי את מיוחדת לי כל כך ובטח שאני זוכרת חחח איזה פתאט הייתי.. אני מאוד מתגעגעת לשיחות שלנו של אז.. מתעלייך

שלום לכולם! את שמי אני מעדיפה להשאיר אנונימי. הפרעת אכילה השתלטה עלי בגיל 13. בהתחלה זו הייתה אכילה כפייתית, עליתי המון במשקל עד פרוץ האנורקסיה בגיל 15. כרגע אני סובלת שנים מבולמיה וכיום אני בת 24. יש המון ידע בנושא הפרעות אכילה אז לכל מי שמעוניין לישאול שאלות בנושא ולהעשיר את הידע בהחלט מוזמן לישאול אותי ואני אשמח לענות.

שלום לך! האמת היא שהייתי רוצה לשאול משהו, ברשותך: ידוע שישנם מעברים בין ההפרעות השונות, אך האם את יכולה לספר בנוגע אלייך: כמה זמן היית אנורקסית וכמה שנים בולימית? ושנית: האם את מטופלת היום במסגרת כלשהי? המון תודה מראש, יפית.

היי, הילה/ דינדין סבלתי מבולימיה מס' שנים. המחזור נעלם לי באיזשהו שלב ובכדי להיכנס להריון נעזרתי בטיפול רפואי. כיום אני בתהליך גמילה (קרוב לשנה). רציתי לדעת אם המחזור החודשי יחזור לי אי פעם? בינתיים הוא לא מופיע. האם יש עוד סיכוי? אני חייבת לציין שאני אוכלת בריא, בעלת משקל תקין, נוטלת ויטמינים ועוסקת בפעילות גופנית מתונה מדי יום. תודה, ליהי

לדעתי זו שאלה לרופא ולגניקולוג, שם תקבלי תשובה יותר מקצועית ורצינית. פה זה פורום תמיכה.

כעקרון, כדי שהמחזור יופיע באופן תקין צריכים להתקיים שני תנאים: 1. שהמערכת ההורמונלית בגוף תפעל באופן תקין - שיווצרו הורמוני המין, שייצורם נתמך בין היתר על אחוז שומן מינימלי בגוף. 2. שהגוף יהיה באיזון - לא בבליסות ולא בצומות. כל חוסר איזון שהוא משפיע על המחזור. ברור שהמרכיב הנפשי משחק כאן תפקיד חשוב. אם נזקקת לעזרה מבחוץ כדי להיכנס להריון, כנראה שהמצב לא משהו. אינני יודעת מתי זה היה, אבל אם היום את אכן אוכלת באופן תקין ומספק, עם הזמן המחזור עשוי לחזור, אא"כ מתעוררות בעיות אחרות. בכל מקרה כדאי לך לפנות לייעוץ אצל הגניקולוג.

כן המחזור יכול לחזור!!! וכמובן את יכולה ליכנס להריון זה יכול להיות קשה אבל את יכולה! אל יאוש! בכל מקרה פני לגניקולוג שיכול לעזור לך יותר בקשר לבעיות הורמונליות שאולי חסר לך הורמון מסויים בגוף וכך המחזור לך יחזור ויהיה תקין לא הבנתי איזה גמילה את עוברת..... שלך דניאלה

אני הפסקתי להקיא לפני כמה חודשים אחרי הרבה שנים אבל מרגישה עדיין עצובה לפעמים, מאוד לחוצה ולא מוצאת את עצמי. האם זה בגלל שהפסקתי להקיא כי זה היה ממכר וגרם לי תחושה טובה אחרי ומאז אין לי את עינין האוכל אז משעמם לי ורע לי. מה לעשות?

היי, חן גם אני מגדירה עצמי כבולמית לשעבר. הייתי במצב הזה כארבע שנים ואני "נקייה" כבר מספר חודשים ואין לי שום כוונה או מחשבה לחזור לשם. למדתי לאזן את עצמי מבחינת אוכל. אבל, אני מרגישה בדיוק מה שאת מתארת. לפעמים ישנו עצב או מועקה שמגיעים ממקום שעדיין ריק. זה לא שמשעמם לך, פשוט הגוף שלך היה רגיל לפעולה מסוימת ולתחושת ההקלה שבאה לאחר מכן וכרגע מה שיש לך זו העובדה שאת צריכה להתמודד עם לקבל את מה שאת מכניסה אל פיך ולעכל אותו. זה לא קל ויש רגעים שאת בטח מרגישה לחץ או חרדה כאשר את לא שלמה עם מה שאת מכניסה. רק שתדעי שזה יעבור מתישהו. זה הוא רק אחד מהשלבים בתהליך המדהים הזה. אני מחזיקה לך אצבעות.

חן יקרה, מה שאת עוברת הוא דבר טיבעי לחלוטין ובסופו של דבר התחושה הזאת תעבור לך ויותר מזה תהיה יותר מאושרת אני מציעה לך לפנות לרפואה הקונברציונלית\משלימה שיוכלו לעזור לך בעיניין הנ"ל וכמובן את מוזמנת לכתוב פה כדי לקבל חיזוקים מרחוק! וכמובן את צרכה עכשיו חברים טובים מאוד ומשפחה שיתמכו בך במצב בקשה הזה ותוכלי לעבור את תקופה הזאת בצורה טובה ולא דיכאונית יותר מידיי שלך דניאלה

חן שלום! נורא משמח לקרוא שנגמלת מההקאות. השלב הזה הוא מאוד מאוד משמעותי בדרך ואולי מסמן על בשלות רגשית מסויימת ואולי על דרך שעברת ומאפשרת לך להמשיך ולצמוח הלאה. ההקאות החוזרות ונשנות בבולימיה - כל עוד קיימות יש להן תפקיד מסויים: החזרתיות הטקסית הזו באה למעשה להפחית את רמת החרדה העצומה שנמצאת בפנים, בנפשנו. כלומר, היא משמשת מנגנון הגנה כלשהו כשלמעשה זהו המנגנון היחיד שאנו יודעים או בנמצא אצלינו. כאשר אנו מצליחים להתפטר ממנו, סביר להניח שההצלחה בכך מעידה על כך שהצלחנו כבר למץ לנו כלים רגשיים אחרים, נוספים להתמודדות מול החרדה הגדולה שעלתה במפגשים השונים עם הסביבה, עם העולם שבחוץ. מאחר ונרכשו כבר כישורי חיים יעילים יותר מטקס ההקאה - אנו מוכנים ובשלים לוותר עליה ומוכנים להתמודד מול החוויות שקודם היו מאיימות שרק בתיווכן של ההקאות הצלחנו לטשטש אותן בתודעתנו, לטשטש את עוצמתן, את הכאב והעימות שהן חשפו אותנו אליו. ועתה, ללא הכהיית הרגש שהיה נוצר בעקבות ההקאות, אנו כאילו עומדים חשופים אל מול החוויות הכואבות או המעמתות, או המאיימות לעיתים. לעיתים, ללא ההקאות נוצר מעין ריק כפי שאת מתארת ואנו חשופים יותר למחשבות ולרגשות שמתרוצצות במוחנו. אנו חווים את החרדה, התסכול, הכאב, הקושי וכד' מעולות ונצברות באופן טבעי מחוויות היומיום. בהמשך, יהיה קל יותר באמצעת עזרה - טיפול רגשי להתמודד עם הקשיים ולהמשיך ולרכוש כישורים רגשיים שימשיכו ויורידו באופן טבעי את רמת החרדה. בנוסף ניתן להשתמש, בהמלצת פסיכיאטר כמובן, בטיפול תרופתי שיאפשר לווסת מעט את מצבי הרוח או להפחית את הדיכאון. גם אז הטיפול עשוי להיות זמני וכדאי לעיתים להשתמש בו על מנת להקל מעט על עוצמת הדברים ולאפשר איכות חיים טובה יותר. בהצלחה בהמשך! ליאת פורת תרפיסטית באומנות (M.A.) מתמחה בהפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה ועודף משקל) מנחה סדנאות תרפיה באומנות לנשים עם עודף משקל. חברה בעמותה להפרעות אכילה

מולאנצו'ק מתגעעגתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אליךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ההההההההההההההההההההההההההההההההההמון לאב יו אני מקווה שהולך לך טוב שם, אוהבתתתתת דניאלה

והלך לי לוטוב וחזרתי לפני שבועיים כמעט אבל לא ראיתי פה אפחד..

כן אני קצת לחוצה עם עבודה לימודים אל תשאלי אבל יהיה בסדר:-) מקווה ששלומך בטוב שבת שלום נסיכתי אוהבת מליין דניאלה

זה ממש קשה. אני חושבת שאין לי תקווה. אני רוצה לרדת במשקל משהו כמו 10 קילו ואז אני אהיה מושלמת. רק אני לא יודעת איך לעשות את זה. נמאס לי כבר מדיאטות, מהרעבות, מהקאות. חבל שאני לא מכורה לסמים או משהו. יותר קל להיגמל מאשר מאוכל. כשאת מתמכרת לדבר בסיסי ביותר כמעט ואי אפשר לצאת מזה. וזה מה שקורה לי. ואני ממש שמנה. אני לא סובלת איך שאני נראית ועוד מעט קיץ וצריך ללכת בקצר ונראה לי שבקצב הזה אני לא אצא מהבית! מצטערת שאני כזאת מייאשת אבל כרגע אין לי שום כוחות נפשיים. מישהו יכול להלוות לי?...

מתוקה בוקר טוב אני מבינה את הקושי ואת הייאוש. אולי את מחמירה עם עצמך יותר מידי? אי אפשר לצפות ששינוי כזה משמעותי יחול תוך יומיים - שלושה. זהו תהליך. השלב הראשון של התהליך הוא הבנה שקיימת בעיה ורצון להחלץ ממנה. נראה לי שאת איפשהו בשלב הזה. נמאס לך מהמצב, אין לך יותר כוח להרעבות ולהקאות. מצד שני את מדברת על הרזיה, על הורדה של 10 ק"ג. איני יודעת מה גובהך ומה משקלך אך אולי היעד הזה קצת קיצוני מידי. 10 ק"ג למישהי שסבלה וסובלת מהפרעות אכילה זה סיכון, בייחוד אם הדבר נעשה ללא פיקוח. זה עלול להחזיר אותך לימים שאינך מעוניינת לחזור אליהם, לסיטואציות מאוד קשות...המצב רק עלול להחמיר. תנסי לשים רגע את המשקל בצד. המשקל והמראה החיצוני הם המרכיב העיקרי של המחלה הזו. רק אחרי שתעיפי אותם מהחיים שלך (או לפחות תקטיני את חשיבותם בעיניך) תוכלי להשתפר באמת. תזכרי שכול דיאטה קיצונית עשויה לגרור אחריה בולמוס. זה מעגל קסמים שישאיר אותך באותה נקודה - משמינה ומרזה בלי להצליח להגיע ליעד. הפתרון כרגע הוא להיות פחות אובססיבית למשקל ולנסות להחלים, לטפל בבעיה האמיתית שהיא הפרעת האכילה. אחרי שהרגלי התזונה שלך יתאזנו גם המשקל יתאזן באופן טבעי, בלי מאמץ מיותר. זה ממש מזכיר לי טעויות שאני עשיתי, בעיקר בתקופת התיכון. כשעשיתי את הדיאטה בי"א רציתי לסיים תוך חודש חודשיים ואמרתי שלא אכפת לי אם אפילו (!!!) תדרש שנה שלמה. עברו מאז כמעט 10 שנים. הדיאטה לא נגמרה יקירתי. צמתי, בלסתי, צמתי קצת פחות, בלסתי קצת פחות... כל הזמן התנדנדתי. מה יצא לי מזה??? כל שנה אמרתי שבקרוב אוכל ללבוש בגד ים, רק עוד קצת...עוד טיפה... את יודעת כמה שנים לא לבשתי בגד ים? ועוד דבר - גרמתי לעצמי לנזקים רפואיים שהיום לא משנה כמה שמנה או רזה אהיה - לעולם לא אוכל ללבוש יותר בקיני. הרסתי לעצמי את הגוף במו ידיי. ומה בסך הכל רציתי - לרדת קצת במשקל?! את צודקת שזו התמכרות, זו בדיוק הסיבה שאת צריכה עזרה. אני מוכנה להלוות לך כמה כוחות נפשיים שרק תרצי לקחת - אבל תנצלי אותם לכיוונים חיוביים. אני לא רוצה שתתדרדרי עוד יותר. תני לעצמך הזדמנות. את מסוגלת. עשי זאת לפני שיהיה מאוחר. תלמדי מהטעויות שלי. יקירתי, אני רוצה לעזור לך. איני רוצה לראות אותך עוד כמה שנים מבכה על טעויות שעשית ומתמודדת עם תוצאות הרסניות. את יכולה לעשות זאת - את רק זקוקה לקצת תמיכה. אם את רוצה - תוכלי לעדכן כאן כל יום מה את אוכלת וננסה לראות יחד מה לא בסדר (אם יש לך תפריט מדיאטנית תוכלי לכתוב גם אותו כך שנוכל להשוות). כך אולי תהייה לך מסגרת שתחזיר אותך לתפריט מסודר. זה אומנם לא תחליף לטיפול מקצועי אבל זה עדיף מלהשאיר את המצב כמו שהוא. אם יש לך רעיון אחר - זה אפשרי. אם לא נוח לך לכתוב בפורום על הדברים שאכלת (למרות שאיש אינו יודע את שמך...) - תוכלי לשלוח אליי מייל באופן אישי. מה שתרצי... רק תעזרי לעצמך... או תעזרי לאנשים אחרים לעזור לך... חיבוק ענקי.

תודה על רצונך לעזור לי באמת תודה. אני מעדיפה שנתכתב במייל או במסנג'ר. רשמתי את הכתובת שלי אז תלחצי ותשלחי הודעה אם את לא רוצה לרשום את שלך בפומבי. תודה ויום טוב.

שלום לך, נראה כי "התמכרת" לדחף ולרצון לשנות את גופך, ושאם תרדי אז תהיי מאושרת. זה בעייתי ,כי האושר לא טמון בכמה קג' אלא בהרגשה הטובה שלנו עם עצמינו הסובבים אותנו וחיינו. אני מציעה לך לפנות לייעוץ מקצועי, כי מתיאורך עולה חוסר סיפוק מעצמך, מיקוד שליטה חיצוני "אם ארד אז אהיה..." וההרגשה שאת מטרידה את עצמך כל הזמן בנושא המשקל. בהצלחה. ספי עו"ס קלינית, הפרעות אכילה.

מישהי יקרה, את לא רשמת דבר ראשון מה משקלך והגובה שלך. ודבר שני נראה לך אם תרזי 10 קילו זה יספיק לך??? ה10 קילו לא יקפצו לעוד 5 וכ"ו כ"ו עד שפשוט תראי כמו אדם מת?!?!? אם הMBI הוא באמת גבוה אז אני הייתי ממליצה לך לפנות לדיאטנית, ולעשות פעילות ספורטיבית ולכן כי את לא רשמת אז אין לי כלים לעזור לך. שלך דניאלה

היי מתוקה, מה קורה? איך עבר הסופ"ש? שלחתי לך אימייל... אני אהיה החל ממחר במסנג'ר. מקווה שהכל בסדר. שיהיה לך שבוע מקסים ומאושר.

את נורא מעודדת! שיהיה לך שבוע מקסים גם...

היי אני שמחה לשמוע שהצלחתי לעודד אותך קצת. את מוזמנת להמשיך לכתוב ולשתף מה קורה איתך, איך את מתקדמת.... תדעי שאני לא כותבת דברים סתם. אני באמת באמת מאמינה שזה אפשרי - רק צריך לעשות את הצעד המשמעותי לקראת זה. השינוי לא קורה תוך רגע, זהו תהליך הדרגתי... צריך רק סבלנות ואמונה... מאמינה בך ובטוחה שתצליחי!!! נ.ב מצטערת שאני מזדהה כ"?". אנשים שאני מכירה נכנסים לעיתים לפורום ואני לא רוצה שידעו שזו אני.

שלום רב, אני בולימית כבר 12 שנה. שאלתי מה האחוזים שזה ישפיע על הפוריות שלי? אני בת 28 היום. תודה רבה, איילת

היי איילת קצת קשה להתייחס לשאלתך ללא נתונים נוספים (כגון מה חומרת המצב, האם המחזור נפגע וכו'). אם תרצי לספר יותר - את מוזמנת... בגדול הן אנורקסיה והן בולמיה עשויות לפגוע בפוריות. יקירתי, את כבר לא ילדה. את מבינה שהבולימיה עשויה לפגוע בך. במקום להתעסק בסטטיסטיקות ובאחוזים כדאי שתנסי להוציא את עצמך מהמקום הזה ויפה שעה אחת קודם. אל תעשי דברים שתתחרטי עליהם. 12 שנה זה המון זמן. לא הגיע הזמן לצאת לחופשי? את חייבת לקבל החלטה. חייבת לעשות זאת כבר. זה לא פשוט, בייחוד אחרי תקופה כה ארוכה. משהו בתוכך מבין שהמצב הזה מזיק לך. תנצלי את החשש מנושא הפוריות כדי להילחם אחת ולתמיד בבולימיה. תחשבי על זה...

איילת, שלום אני בגילך. לפניי כשנה וחצי ילדתי את בני הבכור (כאשר הייתי בשיא המחלה - בולימה, כמובן). כאשר ניסיתי להיכנס להריון, גילית שאין לי מחזור וגם לא ביוץ. המערכת פשוט קרסה. נאלצתי לעבור טיפולי פוריות לצורך העניין ולמזלי הגדול נכנסתי להריון. מאז שילדתי אני בתהליך הבראה ועדיין אין לי מחזור ואני מקווה מאוד שמתישהו העניין יסתדר. רק שתדעי שבאמת 12 שנים זה המון זמן ובטח עשית נזק בלתי הפיך לגופך. אבל, את עדיין צעירה וניתן עדיין לעשות משהו בנידון. תילחמי. גם אני חייתי עם הבולימיה די בנוחות ודי בהבנה שזה בסדר ולא כזה נורא עד שסיפרתי לבעלי את סודי הנורא ופתאום בנתי עד כמה שזה לא נורמלי וכל כך לא הסתגלותי בחיים. בבקשה, טפלי בעצמך. תראי עד כמה שהחיים יפים ועד כמה שאוכל יכול להיות תענוג וכייפי גם כשאת מוכנה להכיל אותו בתוכך. בהצלחה, ליהי

שלום, אחותי בת 15 וחצי סובלת מבולמיה. אינני יודעת איך להגדיר את רמת המחלה (קשה\קלה) אך היא מקיאה כ-1-2 פעמים שבוע. היא מטופלת אצל דיאטנית, פסיכיאטרית, פסיכולוגית ורופאת נשים. הטיפול לא אפקטיבי כיוון שהיא לא אומרת את האמת בנוגע למצבה. (היא בטוחה שהיא בסדר ומשקרנת למומחים בנוגע להקאות). אנחנו לא יודעת מה לעשות וצריכים עצות\עזרה בצורה הדחופה ביותר!!! אם תוכלנה לייעץ מה לעשות אני יודה לכם מקרב לב.

כמו איך היא הגיעה לטיפול? כמה זמן היא חולה? איך זה התגלה האם היא התוודתה? נראה שהיא מקבלת מספיק עזרה אולי אפילו יותר מדי כך שהעזרה היחידה שתוכלו להוסיף זה פשוט לגרום לה לרצות את זה לא בהפחדות.. בעובדות בהגיון ובלי הסטריה. לדעתי..

היי שיר כפי שמולאן כתבה, טוב שאחותך מקבלת טיפול, היא אכן זקוקה לו. היא מתמודדת עם סיטואציה לא פשוטה ולדעתי כאחות את יכולה לעזור לה מאוד. אין פתרון פלא לבעיה הזו, אך את יכולה להקל עליה. תתמכי בה, תחזקי אותה, תאהבי אותה. תראי לה שיש לה על מי לסמוך, תראי לה שהיא יקרה עבורך... חשוב מאוד לא להלחיץ אותה, לא לנזוף בה, לנסות יותר לפנות להגיון ופחות להשתמש בכוח. ככל שיתקפו אותה יותר - היא תשקר יותר, תסגר ולא תשתף פעולה. על מנת שהטיפול יצליח נדרש שיתוף פעולה מצדה. עליה להגיע להבנה שיש לה בעיה בה יש לטפל. היא צריכה להבין שההקאות מזיקות, גורמות לנזקים קשים ובשורה התחתונה גם להשמנה. יש לאחותך מזל שהתברכה באחות דואגת כמוך. תהי שם בשבילה - היא תזדקק לך. בהצלחה.

היי שיר, אז כך בשל כך שאת אחותה , פני להורייך ספרי להם את המ שאת יודעת ! תסבירי להם את מה המחלה יכולה לגרום, כאב, סבל והכי מפחיד אתם יכולה לאבד אותה לטובת המחלה הנוראית הזאת עד מוות! לכן פי הלורייך ספרי להם מה את יודעת לפריטי פרטים ואם את רואה כי זה לא עובד אז אין לי איך לעזור לך רק אם תוציא צו בית משפט כדי לעזור לאחותך באישפוז! שלך דניאלה

יש לי התקפי בולמוסים. אני לא מצליחה לשלוט על זה. אני בעבר הקאתי. עכשיו אני רק אוכלת. אני ממש בדיכאון מזה ואין לי חשק ללכת לביה"ס. אני שנה וחצי בטיפול פסיכולוגי ולפני כחודש יצרתי קשר עם דיאטנית. למרות זאת, אינני מצליחה לשלוט עלל החשק העז בבולמוס ולהימנע ממנו. יש תקופות שאני פשוט אובססיבית לגבי האכילה שלי ממש! אבל עכשיו, עתה, כמה שאניי מנסה לחזור לשליטה הבולמוסים תוקפים חזק יותר. זה ממש ממש מייאש! אתם לא יודעים כמה! אני גם לוקחת פלוטין (לא ממש עוזר למען האמת...). טוב, אני אשמח לעצות ולעזרה כמה שיותר מהר! תודה.

היי חמודה את מתארת התמודדות עם סיטואציה לא פשוטה. אני מאוד מבינה לליבך. מכירה באופן אישי את התחושה הזו של לרצות לאכול הכול....לא להפסיק עד שהאוכל נגמר או עד שהבטן מתפוצצת.... לצערי אין למצב פתרון קסם אך אולי אוכל לתת לך כמה עצות שיסייעו. חשוב לי לציין שאיני מכירה את מצבך ולכן העצות הן כלליות ויותר מסתמכות על ניסיון שלי. אם תרצי לשתף יותר - נוכל אולי יחד לחשוב על פתרונות שיתאימו במיוחד לך... דבר ראשון אל תפסיקי את הטיפול. את זקוקה לו. גם אם יש נפילות, זה טוב שיש אנשים מקצועיים שיכולים לסייע לך. דבר שני, תנסי לא להחמיר את המצב. אל תקיאי. זה מסוכן, זה מזיק. עם הבולמוסים יותר קל להתמודד מאשר עם ההקאות. דבר שלישי: תנסי להימנע ממחשבות של "הכול או כלום". לא חייבים להיות באחד משני הקצוות - בקצה של האכילה המופרזת או בקצה של ההרעבה. תנסי לאזן את עצמך. תעשי לך בבוקר רשימה של הדברים שמותר לך לאכול ואל תחרגי ממנה. אם הדיאטנית נתנה לך תפריט - תלכי בדיוק לפי התפריט. אם יש בבית דברים שמפתים אותך - אולי תבקשי מבני משפחתך שירחיקו אותם. המשפחה בכלל מעורבת במצב? תנסי לשתות הרבה, אולי אפילו משקאות דיאט. במקרה שלי זה עזר לי להתמלא קצת והקטין את הצורך בלאכול מכל הבא ליד. גם אם את מרגישה שאכלת יותר מידי - לא קרה כלום. תמשיכי הלאה. שום דבר לא נהרס. תזכרי שאם תמשיכי סתם יהיה לך עוד יותר רע... איך את מגדירה בולמוס? כמה את אוכלת? זה מתרכז בשעות מסויימות? למשל בלילה? את אוכלת לאורך כל היום או שהבולמוס מתרכז סביב שעה שעתיים ביום? ניסית לחשוב מה למשל גורם לך להתבלמס? מדובר אולי ברעב? (אם את לא בולסת - את אוכלת מספיק?) אולי בצורך למלא חלל כלשהו? את אוכלת כשרע לך? כשטוב לך? את לא חייבת לענות על כל השאלות. מספיק שתשאלי את עצמך את הדברים הללו ותעני לעצמך - זה יוכל לעזור. ברגע שתביני מה גורם לבולמוס יהיה לך יותר קל להימנע ממנו. אני חושבת שחלק מהתפקיד של הטיפול הוא לעורר תובנות מהסוג הזה. אל תוותרי לעצמך. את מסוגלת! יהיה בסדר, אני מבטיחה לך!!! הכל בידיים שלך!!! גם אני הייתי בדיוק באותו מקום ועכשיו הכל בסדר. הכל בסדר כי החלטתי להתמודד. העדפתי להילחם בבעיה מאשר לשקוע. אז אנא ממך, חמודה, אל תוותרי, אל תכנעי. חשוב שתמשיכי ללכת לביה"ס ולחיות חיי שגרה. אל תתני לאוכל להרוס לך. תקופת בית הספר היא כל כך יפה. חבל לוותר עליה. אני לא נהנתי מתקופת התיכון, נתתי לאוכל להשתלט עליי. תני לעצמך הזדמנות. אני בטוחה שתצילחי. בכל מקרה, תמשיכי לכתוב ולשתף. זה חשוב. את יודעת מה?! יש לי רעיון - בכל פעם שאת מרגישה צורך לבלוס - תכתבי כאן - ואנחנו ננסה להזכיר לך מדוע זה לא כדאי. במקום לבלוס תכתבי. מצד שני תקפידי על תזונה מאוזנת. אם לא תאכלי מספיק בימים מסויימים - בימים שלאחר מכן את תבלסי. זה מה שבד"כ קורה. הכי חשוב זה לשמור על איזון. זו לא סיסמא, אני אומרת לך מניסיון - זה אפשרי! כאן בשבילך... סופ"ש נעים! :)

יוו מה זה תודה! על התגובה המפורטת והמעודדת שלך. את צודקת, אני באמת צריכה לקחת את עצמי בידיים וללכת לפי התפריט. כיום, בד"כ כשאני בולסת זה או הכל או כלום וזה נמשך לאורך כל היום. פעם, זה היה בחופש ובתחילת הלימודים הבולמוסים נמשכו בערך שעתיים ואחריהם הקאתי. כך שמרתי על המשקל פחות או יותר. אבל אז שיתפנו את הוריי והם לא נתנו לי להיכנס הבייתה אחרי בית ספר כדי שלא אבצע את זדוני. לאט לאט הפסקתי להקיא ונשארו הבולמוסים שמשמינים אותי! אני לא רוצה להישאר בבעיה הזו הרבה זמן, אני כבר שנתיים איתה! אלוקים ישמור!. שנה שעברה הייתי עושה הרבה דיאטות (רעב..) ואחריהם בד"כ בלסתי. עכשיו אני חושבת שסתם התרגלתי. ת'אמת עד לא מזמן הייתי בכיתה שהיה לי רע בה והאוכל פיצה אותי. ההורים שלי עשו הכל כדי להעביר אותי ועברתי לפני איזה חודש ויותר טוב לי שם, אבל כמובן שזה לא פותר לי את הבעיה. טוב נקווה לימים טובים יותר... תודה רבה.

היי הילה מקווה שמצבך טוב ...שולחת חיזוקים... רפואה שלמה -אופק

היי אופק מצאתי לך מידע בנושא: טיפולים פסיכולוגיים עשויים לכלול טיפולים קוגניטיביים, התנהגותיים, ושילוב של השניים.טיפולים אלו כוללים, לדוגמה, שיטות עזר להתמודדות עם אופן החשיבה המיוחד שכרוך במצבי דיכאון - חשיבה בעלת אוריינטציה שלילית ופסימית. חשיבה כגון זו מכוונת אוטומטית אל הצד השלילי ושואבת את הסובל ממנה אל תוך הבעיות ללא תחושת מפלט. טיפול קוגניטיבי התנהגותי עשוי להיות היעיל ביותר בהפחתת התסמינים של הפרעות אכילה. המרכיב הקוגניטיבי בטיפול מתרכז בזיהוי דפוסי חשיבה שגויים העומדים מאחורי הצורך לרדת במשקל באופן דרסטי, זיהוי טריגרים המייצרים מחשבות אוטומטיות שגויות הקשורות להרזיה. המרכיב ההתנהגותי כולל מעקב והבעיה העיקרית היא כי בטיפול זה נדרש שיתוף פעולה אקטיבי מצד המטופל ולעיתים הלוקים בהפרעות אכילה מתנגדים לכך. טיפול דרך התפיסה ההתנהגותית שמדגיש את השינוי בדרך החשיבה וההתנהגות המשפיעים על מאפייני החולה: הדרישות הגבוהות מעצמם והנטייה לשלמות יוצרת אצלם תפיסה של "הכול או כלום".

תודה על התשובה המפורטת... התחלתי טיפול חדש בשיטת הטיפול הקוגנקטיבי ...לא הבנתי מהי בכלל השיטה הזו ואיך היא אמורה לעזור לי ודרך תשובתך המפורטת עזרת לי להבין הכול..... תודה-אופק

אני סובלת מה"א גם הקאות, צומות, משלשלים הכל מהכל.. אני שנה אחרי צב"א ולא עובדת.. אין לי כסף לטיפול.. האם יש מסגרות ללא עלות כספית? או האם יש טיפול בסכום סימלי? האם זה נשאר חסוי.. ובכלל איך הולכת כל הפרצדורה הזאת.. מה אני צריכה לעשות?? אשמח מאוד לקבל איזשהי הנחיה.. תודה.. א.

היי.. מהיכן את? יש כמה מסגרות טיפול ללא תשלום.. אשמח לכוון אותך. מעיין.

מראשון לציון.. תודה רבה:))

היי אני יודעת שבבית חולים קפלן יש מרפאה להפרעות אכילה. האם את מעל גיל 18? נדמה לי שזה של נוער אבל אני טופלתי שם לאחר הצבא. יש גם בתל השומר אם זה לא רחוק לך.

אני יודעת ששאלתי לא קשורה לפורום זה כ"כ אבל, בכול זאת אולי מישהי יודעת או יכולה להמליץ לי על קרם לסימני מתיחה בעקבות עליה במשקל??? בתודה ליאת

לא מאמינה שיש פתרון לסימני מתיחה...וכל המשחות למיניהם לא עוזרות... ממליצה לך להתעמל ולשנות הרגלי אכילה כך תפחיתי את הסיכוי לעוד סימנים בעתיד... בהצלחה מאחלת לך רק טוב באהבה אושר....

היי ליאת כפי שאושר כתבה, המשחות באמת לא עוזרות. אם זה ממש קריטי -ניתן להתייעץ בנושא עם פלסטיקאי... הכי חשוב זה לקבל את הגוף כמו שהוא ולהתמודד עם פגמים שבו. לרוב הבנות יש סימנים כאלה... כדאי להקפיד לשמור על משקל מאוזן על מנת להימנע מיצירת סימנים נוספים.

האם זה נכון שאחרי שמפסיקים עם הפרעת הבולימיה (במקרה שלי 12 שנים, אחת או שתי פעמים בשבוע זלילה והקאה) חלה מעט עליה במשקל עד שהגוף מתאזן? והאם אחר כך החילוף חומרים משתפר? תודה

היי mor זה באמת יכול לקרות אך אל תתני לזה להרתיע אותך. גם התקפי הזלילה גורמים להשמנה. התקף כזה יכול להסתיים באכילת כמות קלוריות ענקית. ההקאה אינה מונעת מהסוכרים להספג במחזור הדם. 12 שנים זה המון זמן. הגיע הזמן לצאת מהחשכה הזו ולחזור לחיים נורמליים. ההקאות ההלו מזיקות פיזית, פוגעות נפשית. אין לך סיבה לחשוש מהשמנה. אחרי תקופת הסתגלות קצרה הגוף יתייצב וכך גם חילוף החומרים. תהי חזקה, אל תוותרי לעצמך... אם תרגישי צורך לשתף יותר -תרגישי חופשיה. יש כאן הרבה בנות שתוכלנה לתרום מניסיונן...

חמודה מאז שרשמתי את ההודעה אני רק יורדת במשקל וחזרתי תודה לאל לגוף שאני אוהבת (עוד קילו שניים לא יזיק) היום אני מבינה כמה הייתי טיפשה שחשבתי שהקאות מרזות, זה בולשיט ההיפך הוא הנכון. וכל מה שהילה רושמת לגבי הנזקים כולל החוסר איזון במוח שההקאות גורמות הוא כל כך נכון. העיקר שאני כבר לא מקיאה!!! איזה כיף אני ממש מאושרת מזה! יש פה פורום באתר זה הנקרא "הרזיה ללא דיאטה" שיטה מדהימה המבטלת כל סוג של אכילה ריגשית (שרק היא גורמת להשמנה) ומטרת השיטה לגרום לך לאכול כשהגוף מאותת לנו על רעב. הלוואי וכולן יתרפאו ויבינו שדווקא שהן יפסיקו הן ירזו.

היללי , איזה כיף לחזור הביתה - לבית הוריטואלי שלי כאן . לא ממש יצא לי להכנס לפורום בשבועיים האחרונים וניצלתי את השעה הפנוייה שיש לי בין הארוחה המשפחתית שהסתיימה לבין התארגנות ליציאה בכדיי לקרוא כאן קצת הודעות ולראות מה שלום כולם כאן . נתקלתי בהתכתבות על האפשרות של הכאבים באף בשל הקאות . רציתי לשאול ככה לידע שלי אולי זה יחבר לי כמה חלקים מהפאזל - יכול להיות מקרה שאחרי תקופה כ"כ ארוכה ללא הקאות יהיו לי את הסימפטומים שרשמת בהודעה ?? האף לא כואב לי . אבל יש הרבה מקרים של ליחות שעולות למעלה עם דם . אני יודעת שזה נשמע זוועה - כמו סוג של שחפת אבל אני לא חולה אז אין לי מושג מאיפה זה מגיע . לפעמים אני יכולה לקום מהשינה ושיהיה לי דימום קל מהאף ....( לא רציני - קל ! ) עוד משהו שיכול להיות קשור - צרבות . קשות ... ואני לא אוכל ג'אנק פוד או שותה מוגז שבדר"כ יכול לעשות את זה . ו.... אחרון חביב שיש לי בזמן האחרון משהו כמו שבועיים אחרונים כאשר ב3 ימים האחרונים זה פשוט לא מובן לחלוטין וזה רק מתחזק - כאבים בצד של הבטן - לסירוגין ב2 הצדדים . כמו דקירות כאלה בלי שום סיבה נגלית לעין ובלי שום הסבר . בכלליות אני מרגישה סבבה לגמרי . זה פשוט רצף של דברים שאין לי הסבר עליהם ושהם לא ממש מובנים ... אז אני פשוט עוברת לסדר היום אחרי זה ומנסה אם יש כאב מסויים לקחת כדור ולראות אם זה עובר . אבל תהיתי אם יכול להיות שזה קשור בעבר שיש לי בה"א ? אחרי כ"כ הרבה זמן ? 4 שנים בערך ?! זה פשוט לא נשמע הגיוני . אם יש לך איזשהן הבארות בנושא אני אשמח לשמוע , טוב יפה , שיהיה סופ"ש קסום , בטח עד שתראי את זה זה כבר שבוע חדש וקסום - נשיקות וחיבוק תמי נ.ב. אני יודעת בטח מה את חושבת ואם תעלי את המילה "בדיקות" אני סוג של אהרוג אותך .... אז פליז בלי בדיקות לעת עתה ... עוד שבועיים קרדיולוג - אין קשר .

האמת שעלתה בי המחשבה לכתוב לך הודעה על זה שנעלמת ככה לפתע ולא קראתי ממך שום הודעה לאחרונה.. ואין לי מושג מה המצב איתך, מה קורה ומה חדש.. אז..איך החיים?? מה קורה איתך בימים אלו? די התגעגעתי להודעותייך.. אני מקווה שהכל טוב איתך, אני אשמח אם תעני לי:] בקשר למה שכתבת-אין לי שמץ, מה שכן הדקירות האלה ב2 הצדדים של הבטן קרו גם לי לפני כמה זמן ואין לי מושג מה זה היה זה פשוט נעלם.. לא יודעת אם זה אותו דבר.. מקווה שיהיה טוב המון בריאות, ואושר. ושבת שלום! אוהבת, **חמודה**

היי תמי כאבי הבטן עדיין נמשכים? באיזה חלק של הבטן? עליונה? תחתונה? באיזו עוצמה הכאבים? זה קורה בזמנים מסויימים? בלילה? אחרי אוכל? הבטן נפוחה כשזה קורה? הבטן "קשה" מהרגיל? אם תתני תיאור יותר מפורט אולי אוכל לבדוק לך את זה... תרגישי טוב ואם יהיה צורך- תלכי לבדיקות. אני יודעת שקצת נמאס לך...אבל - חבל להזניח...

היי!!!! צמתי 5 ימים ואני לא מרגישה את יד שמאל האם זה קשור?

כנראה המוח שלך קורס מרוב טיפשות וזה מתחיל להשפיע על האיברים. מה את מנסה להוכיח?

היי השאלה המהותית אינה העדר התחושה ביד שמאל אלא העובדה שצמת 5 ימים. כשלגוף חסר מזון, חסרה לו האנרגיה שמאפשרת לו לתפקד. הוא מאותת שקשה לו, מביע סימני מצוקה. תקשיבי לגוף שלך ואל תתעללי בו. חבל שיהיה מאוחר מידי. לשאלתך - יתכן שזה קשור, אך לא בהכרח.לא תיארת למשך כמה זמן לא הרגשת את היד, אולי עשית פעילות שגרמה לכך...

סבלתי מבולמיה קלה (הקאה אחת לשבוע שבועיים) במשך 17 שנים והפסקתי להקיא לפני חמישה חודשים, אינני מתכוונת לעשות זאת לעולם במיוחד לאור העובדה שזה בסה"כ השמין אותי ושהפסקתי רזיתי ומצבי השתפר, אבל...התחלתי לאכול כמויות קטנות של אוכל לא בגלל הרעבה אלה בכדי לשמור על הגוף שכל כך רציתי, אני אוכלת את כל סוגי המזון כולל המשמינים אבל ממש כמה ביסים ומפסיקה. אלה אם כן זה סלט ירקות ואז אני יכולה לאכול קערה שלמה. אני מודעת לסכנות האנורקסיה ואינני מתכוונת לא לאכול (למרות שהתיאבון ירד לי בהרבה אולי בגלל כדורי ברזל שאני לוקחת) אני ממשיכה במינהג הכמות הקטנה ובינתיים לא רע לי עם זה. האם זה התחלה של אנורקסיה בלי שאני מודעת? תודה

רוני יקרה, כל הכבוד שלקחת את עצמך בידיים וששמת קץ ל-17 שנים של בולימיה. החשש שלך מהתדרדרות לקיצוניות השניה מוצדק ואכן עליי להיזהר. לעיתים בלי לשים לב ניתן להישאב לאנורקסיה וכשמבינים מה קרה - זה כבר קצת יותר מורכב לצאת מהתסבוכת. נטילת כדורי ברזל אומנם עשויה להשפיע על התיאבון - אך נשאלת השאלה אם את מספקת לגוף שלך את כל מה שהוא צריך... אם תפרטי יותר מה את אוכלת - אולי ניתן יהיה לחשוב יחד אם מדובר בכמויות נורמליות ואם הן כוללות בתוכן את כל אבות המזון הדרושים. שמרי על עצמך.

היי.. אני לא יודעת אם את זוכרת אותי לא כתבתי כאן מזמן. עבר כל כך הרבה מאז... הייתי בטיפול במרפאת הנוטרים ברעננה שנה שלמה אצל דיאטנית ללא שום טיפול נוסף, ראיתי שאני לא מצליחה לשתף פעולה אז קמתי ועזבתי ואז הגיעה הנפילה הקשה ביותר שידעתי אי פעם. ניסיתי להתאבד אך לא עשיתי את זה חכם ומצאתי את עצמי חוזרת לטיפול הכפייה שם לעוד חצי שנה. שוחררתי על ידי הועדה למרות שלא הייתי אמורה להגיע לשם והצלחתי איך שהו לשחרר את עצמי מהם ע"י עורכת דין. היום אני ללא טיפול מיזה כחודש וחצי, מיצד אחד אני מרגישה טוב עם זה שאני לא שם יותר למרות שהם באמת צוות בסדר ומתחשבים אך מיצד שני אין פיקוח ואני צימצמתי בכמויות האוכל, יש ימים שאני צמה לגמרי. איך לקרוא לזה הרס? פגיעה עצמית? הצורך לסיים עם החיים האלה מהר? אני כל כך סגורה בתוך הבועה שלי ולא מסוגלת לפנות שוב לטיפול, אני פוחדת מאישפוז יותר מאש ובחיים אני גם לא יקח כדורים. אני לא יודעת מה לעשות. מיואשת מהחיים ומעצמי. מעיין.

מעיין היקרה קראתי את מה שכתבת ובגלל שהילה לא יכולה לענות כרגע מצאתי לנכון לכתוב לך... אני לא כותבת לך ממקום מקצועי אלא ממקום של מישהי שעד לא מזמן הייתה בדיוק באותה סיטואציה. אני יודעת מהו רצון למות, גם אני ניסיתי להתאבד, גם אני ניסיתי להרעיב את עצמי למוות. את נמצאת במקום מאוד לא טוב וקשה לצאת מזה לבד. את זקוקה לעזרה. גם אם לא אשפוז - אז עזרה אחרת. אני בטוחה שרע לך, שהמצב הזה לא יכול להימשך כך. יש יותר מידי אנשים שאוהבים אותך, שדואגים לך ושאם יקרה לך משהו - עולמם ייחרב. תני לעצמך הזדמנות לחיות את החיים האלה. מדוע את רוצה להעניש את עצמך? לא עשית שום דבר רע! את ראויה לחיים טובים, לחיים נורמליים ולא לחיים תחת צילה של אובססיה... הלוואי שהיה פתרון קסם בשבילך. אך אין דבר כזה. הכל תלוי בך! השליטה היא בידיים שלך!!! תנצלי את היכולות שלך, את האנרגיות שלך לדברים חיוביים. תרימי את עצמך מהבור בו את נמצאת. קשה לך, רע לך, את מתמודדת עם דברים מאוד מורכבים ואת חייבת לשתף מישהו. אם קשה לך לפנות לעזרה מקצועית אולי בינתיים תכתבי כאן, תפרקי קצת את הרגשות השליליים. אולי לאט לאט תוכלי להגיע לבשלות שתאפשר לך לגשת לטיפול. את חייבת את זה לעצמך, מעיין. פשוט חייבת. דואגת מאוד והכי מבינה אותך שבעולם....

קיבלתי היום הפנייה לבדיקות כבד בגלל הרטאלין האם זה הכרחי לעבור אותןוהאם יכול להיות להיות שהם כבר ניזוקים בעקבות ההקאות כי אז גם יכול להיות שהם יבלבלו את הנזק עם הרטאלין ויחשבו שזה קשור

ב"ה איך שלא יהיה הכבד והטחול הם הראשונים להפגע מתרופות ומהקאות הבדיקה הכרחית אבל גם הכנות שלך .... בהצלחה מצפה לשמוע ממך בשורות טובות המון אהבה :-)

דבר כזה?

היי.. טוב, אז לא היתי בארץ קצת, והיה כיף- ולמדתי לחיות והחיים חייכו אליי מאוד- א ב ל. עדיין היו לי ימים וגם לילות שבהן נזכרתי שהפרעצ האכילה לא מאפשרת לי לחיות את החייים. כל ההחלטות שלי בחים מובילות ל-איפה אוכל פחות. כי אחרת הבינג' מטורף. אני לא יודעת אם אתן זוכרות את הסיפור שלי אבל החיים שלי עכשיו זה יום בולמיה, יום אנורקסיה יום רגיל אבל עם מחשבות טורדניות. אז אני רוצה מטפלת-ותזונאי. מטרות הטיפול: לסיים את הטיפול רזה שאוכל לא יוביל אותי בחיים ושלא יהיה לי צורך בבינג'. תנו לי המלצה באיזור מרכז - והשרון אני חזרתי לארץ כדי לטפל בעצמי ורוצה עוד היום!

ב"ה איך שלא יהיה אני זוכרת את כולם אבל הקצב שמחליפים פה ניק ניים הוא כמעט כמו לומר שאת רוצה להיות רזה בערך 24 אלף פעמים בשנייה. יפה... לעניינינו הכתובות לא השתנו מטפלת? תזונאי? מטרת הטיפול..לסיים רזה? את בטוחה שאת רוצה טיפול כי בד"כ לא תמיד מסיימים רזים ואז נשאלת השאלה מה זה "רזה" מבחינתך לסיים עם זה את הטיפול? כי מנסיוני וכידוע וכלעוס שבא להקיא משנים זה אף פעם לא נעלם אבל זה חייב להיות במקום שבו את לא תרגישי את ההפרעה וזה המקום שברמת התפיסה את חייבת לשאוף אליו השאיפה לסיים רזה רק מעידה על כך שיש תנאים ושאין באמת רצון את פועלת מתוך פחד הסטרי אז לכי עם הפחד הזה את היא זו שצריכה לחפש טיפול.. איך? לכי לרופאת משפחה (אותו סנריו שבד"כ אני כותבת עליו) שתפי אותה בכל הפרטים ואל תעלימי פרט ולו הקטן ביותר ורק אח"כ בקשי ממנה הפניות לגורמים המתאימים שמעתי שמרכז אג"ם ונופית הם מרכזים מעולים את יכולה להשיג חלק מהטלפונים דרך האנטרנט חלק מאנשי המקצוע אני מכירה והם טובים אבל זה לא ממש משנה אם הם טובים או לא כי את היא זו שחייבת להתייצב מול החלטה להפסיק ולהתכוון לכך ממש ומההודעה שלך את עדיין לא שם.. כך לי נראה לפחות בהצלחה אהובה לעוד שאלות ועדכונים כתבי לי בבקשה המון אהבה

אני אומרת לסיים רזה- כי עודף משקל אצלי נוצר רק מבולמוסים... הגוף שלי רזה - כשאני מכניסה אליו יותר מידי הוא משמין. אני לא מחפשת להיות שלד. אני רוצה לשקול 50-52 קילו על 1.57 לא הגיוני לגמרי? אני שוקלת בערך ככה עכשיו, אבל זו לא הבעיה. הבעיה היא שאוכל מוביל אותי. וזה המטרד. המכרות איומה למסטיקים, בינג'ים, דברים כאלה.

יש לי חברה שמאוד הרזתה לאחרונה [ואין ספק שמדובר בהפרעת אכילה], כששואלים היא אומרת שדואגים לה, שהמשפחה שלה לא זזה מהשולחן עד שהיא מסיימת הקצבה מסוימת, שהיא כבר הלכה לרופאים, שעברה צילומים, בדיקות דם וכו' - והכל תקין. נראה כאילו היא אוכלת מספיק [היא לפחות מעידה על כך..] ואני די בטוחה שהיא לא מקיאה. אבל היא מרזה יותר ויותר וגם יש לה התקפות תכופות של כאבי בטן [מלווים בבכי ושתיקות.. אם יועיל לאבחון..?]. מה אפשר לעשות?? *לא יעזור לדחוף לה אוכל - היא יודעת לעמוד על שלה. *וגם בטח לא לפנות לביה"ס - כבר היה מקרה של מישהי בחבורה שהקיאה, והסתיים רע כשפנינו. *המשפחה יודעת - גם לפנות אליהם לא יעזור. מה אני יכולה לעשות מהנקודה בה אני עומדת?

ב"ה נשמע שהיא בטיפול והכל עם היד על הדופק אני מבינה שהמצב מדאיג ומפחיד אבל זו היא ולא אחרת הפרעת אכילה ולכן יש פה קונפליקט פשוט תהיי לה חברה עם חיבוק ואהבה אני לא רואה מה את יכולהלעשות מעבר... אם את רוצה תמיכה כתבי לנו ובמקביל נדריך אותך כיצד להתנהג עם ההתנהגויות השונות שלה... היא משתפת אותך??... ספרי לי איך את בתוך כל זה מה זה עושה לך ?.. גם אם נמצאת בקבוצת סיכון של הפרעות אכילה.?... ספרי לי מה טיב היחסים ביניכן ואשתדל לעזור... חיבוק ענקי יקירה יהיה טוב שלך

ב"ה לא יודעת את במחשבות שלי הרבה ולמען האמת אני קצת דואגת לא יודעת למה... בבקשה ספרי לי מה קורה איתך... אהבה המון נשיקות

ב"ה איך שבא לך זה מאהבה לא מרצון לגרום לך להרגיש רע.... נשיקות אהובה רפואה שלמה

שלום אני לא בטוחה שהשאלה נשאלת בפורום הנכון, אבל אני מנסה.. לא הייתי רוצה להגדיר את עצמי בולמית, אבל אגיד שמידי פעם אני מקיאה... אני מכירה את ההשלכות בכאבי גרון והבטן... אבל... לאחרונה כואב לי נורא באיזור האף - למעלה (בעצם, "במנהרות").. תהיתי אם זה קשור להקאות.. אם הן גורמות לכך שיופעל לחץ באיזור העליון של האף, או אולי גורמות למשהו דומה שגורם לכאב הזה?... אם השאלה לא מתאימה לפורום הנוכחי, אשמח אם תוכלו להפנות אותי למקום הנכון תודה שיר

ב"ה גם אם הן לעיתים לא קרובות מידי יכול להיווצר מצב שבו תעלות הסינוסים מפתחות דלקת בגלל הרוק והחומצה שעובר לשם ושמן הסתם לא אמור להגיע לשם זה שכיח וזה מאוד קשור בהקאות לי התפוצצו כמה בלוטות חלב בגלל זה איך שלא יהיה זה מצב שתריך להבדק בו ולבדוק אם לקחת אנטיביוטיקה או לא יורד לך דם? יש לך נזלת מוגלתית עם דם?.... .... חזרי אלי עם תשובה על כל פנים יש לך הפרעת אכילה וזה עניין שלך מה תרצי להחליט לעשות איתה כולי תקווה שתפעלי בתבונה כי גם אם עכשיו את בשליטה תמיד מגיע רגע שאין יותר שליטה המון אהבה חיזוקים

לא.. לא יורד לי דם.. וכן.. יכול להיות באמת שזה כן משפיע.. שמתי לב מתי זה מופיע ויתכן שזאת אכן הסיבה... אני אהיה בסדר... תודה על התגובה שיר

הילונת,מה שלןמך? את קצת הפחדת אותי אתמול, אני לא ממש הבנתי מה קורה איתך. אני מקווה שיעבור לך במהירות את חזקה מאמי באמת קטן עלייך.. דברי איתי אפילו בהודעה שיהיה לך רק טוב את מדהימה ואוהבת לעזור מתוקה מובטח לך גן עדן...אגב סתם בא לי להיתפלל בכותל יודעת? לא עשיתי זאת כלכך הרבה זמן נראה לי שזו היטהרות חיובית, אני אשמח אם תתלווי אליי ליום נעים בירושלים יהיה נחמד אז תרגישי טוב ונדבר בובה....

ב"ה אני לא רוצה לכתוב על זה בפורום אבל זה משתפר... נשיקות והמון המון תודה אני כבר רוצה לראות אותך נשיבוקים אוהבת המון :-)

זה כ"כ מלחיץ במיוחד אחרי שתקופה לא היו כאן פיגועים.. הפסקנו את החזרה בתאטרון באמצעע וואי אני כ"כ לחוצה! אמאלההה

ב"ה שאולמרט יעוף כבר מהממשלה כאילו מה צריך לעשות או לקרות כדי שזה יקרה????

ממש בתוך השכונה שלי הכפר הזה.. אולמרט..חתיכת זבל עברתי עם ההורים שלי ביום שישי במרכז הרב.. פשוט עצוב

מלחמה יומיומית ביצוע: אביגיל רוז מילים: אביגיל רוז ואיתי קויפמן המחשבות בראש - והראש כואב, מעדיפה לישון כל היום, כמה שזה מאכזב אבל בסופו של יום שקמת, ועשית, ועבדת ואכלת נכון, וצעד גדול לא לאנושות, לעצמי, הבן אדם היחידי שויתרתי לו, איזו שטות שמתי הכל בצד וחיכיתי שמשהו יציל אותי ותמיד ידעתי שהאדם היחידי שיכול, זה אני אבל למי יש כוחות להציל בן אדם אחד, בן אדם קטן, שלא חושב על אף אחד, שלא חושב על עצמו זאת מלחמה יומיומית, לקום מהמיטה, לאהוב את עצמך. אין לי איש מלבדי שיגיד לי מילה טובה, שיאמר שאני יפה החרטות בגוף - והגוף רועד, מעדיפה לשתות כל היום ולא להתמודד אבל בסופו של לילה שיצאת, וישבת, וחזרת ושכבת לישון, זה צעד גדול לא לאנושות, לעצמי, הבן אדם היחידי שויתרתי לו, איזו שטות שמתי הכל בצד, לא יכולתי כי ידעתי שמשהו מפיל אותי ותמיד זכרתי, לא יכולתי לשכוח שהאדם היחידי ששונא זה אני אבל למי יש כוחות, לספק אדם ששונא אותך, ששונא אותי, ששונא הכל, שלא יכול כבר לסבול זאת מלחמה יומיומית... http://www.shiron.net/homepage.aspx?id=8972&name=אביגיל_רוז&type=4&tab=0

ב"ה "מבול" של קרן פלס... בעיני אחד המדהימים http://www.youtube.com/watch?v=mIrbNtZ9xIo

צמרמורת

אני נהייתי ממש שמנה וזה הורג אותי וזה מגעיל אותי זה כ"כ דוחה ועדיין אין לי את כל האנרגיה בשביל לעשות דיאטה רצינית של ממש!! כמו הפעם האחרונה שהייתה וחשבתי לעצמי להכנס לאתרי פרו אנה למיניהם..רק כדי..את יודעת..דחיפה ואני לא יודעת כמה זה יעזור.. ואיך אני יידע שלא יקרה כמו הפעם האחרונה? שהרעבתי את עצמי [פעמייםם!] ואז אחרי כמה ימים פשוט הרגשתי שאני עוד שניה מתעלפת ולא מספיק שזה מה שקרה אפילו לא הסכמתי לאכול והייתי צריכה להכריח את עצמי לאכול..כאילו אפילו שזה הכי מובן מאליו שאני אמורה לאכול- לא רציתי. ואת יודעת מה? יש בפורום הזה כאן משהו ש"מגרה" אותי בכל העניין הזה יש כאן בנות שכותבות שהן מפחדות לשתות(!!) ומוסיפות שעל אוכל בכלל אין מה לדבר ואני כ"כ מקנאה בהן..אני אומרת- איזה כיף להן שהן ככה יכולות להחזיק מעמד בלי אוכל איזה כיף להן שהן עומדות במטרות שהן מציבות לעצמן וכתבת כאן למישהי שההרגשה הזו שאת רעבה והצלחת ושאת ריקנית היא כ"כ ממכרת וזה כ"כ נכון אני מדמיינת לעצמי את התחושה ואני אומרת לך את האמת- זה כיף ! זה באמת מושך אותי אני באמת רוצה להיות שם..ברזון הזה, בהרגשה שאת מצליחה, שאת שולטת על הגוף שלך ולא הוא בך..התחושה של הרעב שמראה לך שאת יכולה ועומדת בזה..ואת הכיף הזה שהצלחת...אני כ"כ מכירה את זה זה באמת ממכר וזה מושך אותי הילה אני אומרת לך את האמת, אני נמשכת לזה! אני רוצה להרגיש את התחושה הזאת..התחושה שאת רזה או שאת בדרך להיות רזה שאת מצליחה..שאת יכולה!! זהו..אין לך כלום בבטן..היא מקרקרת ואת תהיי רזה עכשיו וואי זה באמת עושה לי את זה להיות שם באמת!! ואולי זה לא הפורום המתאים לי אם אלה המחשבות שלי..לא? כי זה לא משנה כמה תכניסי לי פה למוח שיש לי ה"א..הרצון להיות רזה תמיד ישאר אצלי זה מה שאני רוצה!! וכן יש תקופות שזה נחלש כמו התקופה האחרונה..עד שזה צץ שוב זה לא נעלם אף פעם זה תמיד שם!. ואמנם יש לי עוד הרבה דברים שאני רוצה שהם פחות שטחיים מלהיות רזה אבל כןןןןןןןןן גם להיות רזה אני רוצה והייתי אצל ידיד שלי ותפסתי את הבטן ב2 הידיים ואמרתי "איכככ איייכככ אני שונאתתתתתת אותךךך!" והידיד התסכל עליי ואמר: "את באמת רואה כאן בטן??" והייתי בהלם שהוא שאל את זה.. כאילו..הוא באמת לא רואה??? איך אפשר שלא?? יש לי טיול שנתי עוד שבועיים תמיד איכשהו זה מגיע לטיולים השנתיים בקיצור אנחנו נלך למעיינות חמים..הילה אין סיייכויי שאני הולכת להיות בבגד ים פשוט אין סיכוי כזה אין מצב שאני נותנת למישהו לראות אותי עם ביקיני לאא!! ומצד שני אני כן רוצה לצאת לטיול הזה..שנה שעברה לא יצאתי בגלל שההפרעה דיכאה לי את החיים ולא היה לי מצברוח לכלום אין סיכוי שאני אפספס שוב מה אני אמורה לעשות??? אולי להכנס למעיינות עם חולצה עליי? אוף..את מבינה אותי? תגידי לי שכן.. כי אני מרגישה כמו סתומה סליחה על החפירה.. לילה טוב **חמודה**

ב"ה אולי הוא מתחיל להבין שיש לך ה"א יקירה אם את מרגישה באיזשהו אופן שהפורום הזה מדרדר אותך אני באופן אישי אבקש ממך לא להכנס לפה אם תרצי תמיכה ..כתבי לי למייל אבל תמנעי מלקרוא הודעות של בנות שכותבות פה מה זה משנה את ממילא תעשי מה שה"א רוצה ממך היא רוצה "רזון" - זה מה שהיא רוצה. כך שמה שאני אומרת לא רלוונטי (אולי?...) מה את רוצה שאומר? בעצם? ולא אל תרגישי אשמה שאת מציקה לי כביכול אני באמת שואלת מה את רוצה לשמוע להבין? שאני לא אבין? אני מבינה..מה זה עוזר לי להבין? יש מצווה כזאת - להבין את האחר...שיהיה אבל מה איתך ...את לא רוצה משהו אחר? את לא רוצה להיות חופשייה.? את לא רוצה ללכת לטיול עם חיוך? תלכי מצידי עם מכנס וחולצה ואז תרצי להרוג אותי שלא כתבתי לך "את צריכה ללכת עם בגד ים כי את נורא רזה" זה בכלל משנה אם אכתוב את זה? את ממילא תרגישי שמנה אבל זה מה שאני עשיתי הלכתי עם חצאית מעטפה של בלט וחולצה וזה היה בסדר בכאילו כי אז התחילו לשאול מה זאת התלבושת הזאת? ואני סובבתי את הראש אם הרגשתי טוב?...נגיד ש... מתי באמת הרגשתי טוב? כששמתי עלי את הבגד ים ואמרתי לעצמי "שיקפצו!!!!!" אז באמת הרגשתי טוב וגיליתי להפתעתי שאני לא ממש מעניינת ושלא מסתכלים עלי ודווקא די שמחתי כי זה אמר בפרוש שזה כבר לא משנה לי אם אני "שמנה או לא" אגב זה קורה רק מתי שבאמת את שלמה עם עצמך גם אם לא במליון אחוז אז מה תרצי לעשות יקירה ????... אני מקווה שלא תאבדי את הראש צר לי מאוד שהמערכת לא מתערבת במקרה שלך כי אני באמת חושבת שאפשר להציל אותך והיא גם לא תתערב אז תרגיעי אני רוצה שתגיעי לרגע שתביני באמת שזה קשקוש! תהני בטיול ואת מוזמנת לכתוב לי עד אז... נשיקות וחיבוק ענקי המון אהבה יפה

בטח שאני רוצה. אני רוצה להיות חופשיה, ללכת לטיול עם חיוך, לאהוב את עצמי, להתלהב מהעבודה שהולכים למעיינות חמים ולא להתבאס מזה, לא להתייחס לגוף שלי... אז מה אם אני רוצה מישהו ייתן לי את זה? זה קורה? זה יקרה? לא. אז רצון זה טוב. מה זה עוזר לי שאני רוצה. יש עוד הרבה דברים שאני רוצה ובד"כ אני כן מצליחה להשיג את היעדים שלי, אבל לא במקרה הזה. אני לא רוצה ללכת עם מכנס וחולצה כי אני יראה חריגה, ולא, אני לא אכעס עלייך כי אני בכלל לא רזה וקצת מוזר לי שאנשים לא רואים את זה כשאני לא יכולה להימנע מלשים לב לזה. אתמול הייתי באירוע, והחולצה שקניתי.. כל כך פחדתי שהיא תבליט יותר מדי את הבטן השמנה שלי.. אבל היא לא. אמנם אני ראיתי בטן, אבל מסתבר שלאחרים זה לא הפריע..דווקא החמיאו לי. אבל אח"כ כשעמדתי ליד האוכל בא איש אחד ואמר לי: "תשמיני. את צריכה להשמין". והתחיל לצחוק. די התעצבנתי. אני לא מבינה למה הוא לא ראה את זה, ולמה אחרים לא התייחסו ולמה אף אחד אף פעם לא רואה את זה, חוץ מהאחים שלי. ואני לא יכולה פשוט ככה ללבוש בגד ים..אני יודעת שיסתכלו! אני יודעת שידברו שיגעלו שיצחקו.. אני לא יכולה אוף לא יכולה.. אז אין כאן "מה תרצי לעשות" כי זה לא נתון לבחירתי! אני רוצה! נו יופי! אז מה אם אני רוצה!! רצון זה טוב. לא עוזר!. מה אני רוצה לשמוע? אני מפחדת לשמוע שאני שמנה, ושונאת לשמוע שאני רזה אז גם פה אין מה אני רוצה. זה מה שיש, לא מה שאני בוחרת. זה לא לבחירתי ואת יכולה להגיד שאני זו שמכוונת ובוחרת מה יהיה לי, ושאין דבר כזה לא יכול יש לא רוצה וכל זה.. אבל זה לא נכון. הדבר היחיד זה מה שיש עכשיו. ואין לי אפשרות לשנות את המצב הזה את מבינה? בד"כ בחיים שלי אני לא מקבלת את זה כי אני מאמינה שאפשר לשנות דבר שמפריע לך. אבל זה לא נכון לגבי המקרה הזה! פשוט לא נכון. אין רצון. אין. אין אין אין אין אין אין אין אין. פשוט אין. אני רוצה לכתוב בפורום אבל הוא מדרדר אותי אני רוצה לקרוא בפורום של פרו-אנה אבל זה מדרדר אותי אז אני רוצה. אני יכולה להמשיך לרצות. אין רצון יש רק ה"א. מצטערת שאני כותבת את זה אבל ככה זה וככה אני רואה את זה. בקשר לידיד, הוא מתכנן להתקשר הוא מחפש את "הזמן הנכון". גם אליו אין לי כוח שיעשה מה שבא לו אין לי כוח לכלום יותר

אחרי צום ממושך ואנורקסיה של שנים, התחלתי לאכול (!!!!) ויש לי כמה שאלות אני ישמח אם יש להן תשובות: 1. למה הבטן שלי כ"כ נפוחה??? זה אמור לעבור לי? אני כמו אשה בהריון!!! 2. אני עדיין אוכלת פחות מ 1000 קלוריות ביום, איך יתכן שבשבוע עליתי 3 ק"ג? זה ימשיך ככה? שכל שבוע אני יעלה כ"כ הרבה?? איזה פחד!! 3. אם אני יאכל 1000 קלוריות למשך תקופה אני ישאר באותו משקל או עדיין יעלה? אלפי תודות לכולכם כאן!!

מילי יקירה, אז כך: 1. הבטן נפוחה כי זו לפעמים הרגשה שלך ולפעמים זו בטן נפוחה שיכולה לקשור אותך לבעיות הורמונליות או בעיות בדרכי העיכול לכן שימי לב אם באמת הבטן נפוחה נפוחה או שזו הרגשה כזאת! כי אם הבטן שלך נפוחה באמת פני לרופא גסטרו והוא יוכל לבדוק למה הבטן נפוחה כי יש מחלה שכל הגוף קטן ורק הבטן נפוחה וזה יכול להיות בעיות בכבד... 2. אז כך אפילו שאת אוכלת פחות מ1000 קלוריות את משמינה זה בגלל שהמטבוליזם(חילוף חומרים של הגוף!) לא מתפקד כי הרגלת אותו להתמודד עם X קלוריות ליום וזה שאת אפילו מעלה ב10 קלוריות ביום את יכולה לעלות במשקל וזה רק אם המטבוליזם שלך כבר לא מתפקד כמו פעם(כדי להחזיר את תיפקודו של המטבוליזם עלייך לאכול כמו שצריך את כל אבות המזון כמובן שלא יהיה לך חסר בויטמינים(חשוב מאוד להורדת משקל) בנוסף עלייך לעשות פעילות ספורטיבית מינימלית כדי להחזיר את המטבוליזם שלך לתיפקוד נורמלי! 3.ברור שתשארי על אותו משקל אפילו אם תאכלי 1500 קלוריות ליום וזה רק אחרי שהמטבוליזם שלך יחזור לתפקד כמו שצריך! עד עכשיו עשית לגוף שלך מלחמת התשה ואת התשת אותו כמה הוא יכול לסבול וזה הגיע לנקודה שהוא מפסיק לרדת כי המטבוליזם שלך הפסיק לתפקד וכדי להחזיר אותו צריך תקופת השתקמות ואחרי התקופת השתקמות תוכלי לחזור למצב רגיל\נורמאלי. מקווה שעזרתי דניאלה

ב"ה נראה לי שכן הקלוריות לא רלוונטיות מה שאת אוכלת כן ויתכן ומה שאת אוכלת פשוט לא מתאים לך זה מאוד טבעי שתהיה נפיחות לאורך זמן אם הרגלת את עצמך לא לאכול לאורך זמן - לגוף יהיה מאוד קשה לעכל יותר נכון למוח שלך יהיה קשה לתת לקיבה שלך פקודה לעכל כי עד אז הוא זיהה שאוכל זה לא בלכסיקון איך שלא יהיה התזונה שלך חייבת להיות מאוד מאוד עדינה, רכה, חמימה עם כמה שפחות תבלינים והקלוריות אינן חשובות במקרה הזה את הולכת לתזונאית ? ... חשוב שתעני על זה כי אז יהיה ברור יותר מדוע יש לך נפיחות וכאבים במקביל לכי לגסטרו המון אהבה יקירה

שלום, לתוכנית חדשה המעלה סוגיות חברתיות שונות לדיון, ועוסקת בנושא : טיפול בהפרעות אכילה בבגירים. מחפשים חולות/ חולים לשעבר אשר מעונינים להשתתף בתוכנית. ניתן ליצור איתי קשר במייל : [email protected] או בטלפון : 03-5469222 שלוחה 113 תודה חגית

אני כבר 8 שנים בולמית לא מזמן עשיתי בדיקות דם(סתם בישביל לדעת מה מצבי) הייתי בטוחה שהתוצאות לא יצאו טובות(חוסר בויטמינים אנמיה וכו....)מפני שכל יום כל היום מאז שאני חוזרת מעבודה אני מקיאה.אבל להפתעתי התוצאות יצאו בסדר חוץ מברזל וחומצה פולית שיצאו יותר גבוהות מהנורמה על מה זה יכול להעיד?

ב"ה זה משנה כי הפריטין יכול להיות נמוך וההמוגלובין לא ואז זה אומר לא טוב.... את יודעת לומר איזה ברזל גבוה? לקחת משהו שמשלב חומצה פולית עם ברזל?.... חזרי אלי עם תשובה

הינה התוצאות creatinne0.94 iron210 bilirubin-total1.5 folic acid37.9 eos.abc0.3 כל שאר התוצאות היו בסדר.אני לא בדיוק יודעת אם את מתמצאת בזה אבל כל התוצאות האלה גבוהות מהנורמה ואני ממש לא מבינה מה זה אומר אולי יש לך איזשהו מושג???

שלום הילה / דינדין, אני בן 31, ספורטאי תחרותי. כבר כמעט שנתיים אני חי עם תופעה של התקפי זלילה בלתי נשלטים (בעיקר לבד מול הטלויזיה בערב) בהתחלה זה היה פעם בחודש, אמרתי לעצמי "לא נורא, כל אחד מדי פעם אוכל יתר על המידה". אבל בזמן האחרון, מצב הדרדר לפעם בשבוע. אני מודה למה שאני עושה, יודע שמחר אצטער על זה, אבל משום מה לא מסוגל להפסיק ו"דוחף" עוד ועוד אוכל (דרך אגב דווקא לא אוכל "זבל" גרנולה, יוגורט, קורנפלקס, וכו. אבל בכמויות מיותרות.למשל אתמול בערב - זללתי כ 3000 קלוריות (מיותרות לגמרי) כעיקרון אין לי בעית משקל עודף (אולי אפילו להפך, גובה 175, משקל 59), אני מאוד פעיל ספורטיבי. קראתי הרבה כתבות ומאמרים על הנושא, אבל אני רואה שלבד אני לא מצליח להפתר מתופעה מטרידה הזאת. כנראה אני זקוק לעזרה מבחוץ. מבקש את המלצתך - למי אפשר לפנות ? (באזור חיפה) האם זה בעיה פסיכולוגית ? או תזונאית ? אולי זה ברמה הההורמונלית ? כל עצה תתקבל בברכה תודה מראש, אבי

ב"ה בגלל הספורט יתכן שיש לך הרבה מאוד חסרים ויש לך צורך לאכול כמו "חזיר" אבל זה מפני שהתזונה שלך לא מזינה באמת כי אחרת אין סיבה לרעב הזה אבל כן יש אם הוא בא במקביל לספורטאיות מקצועית, אלא אם כן אתה מרגיש שיש פה קטע נוסף של מומנט נפשי ואז הפירוש משתנה בהתאם לי יש תחושה שאתה רעב משום שאתה לא אוכל מספיק נכון ומספיק תשלובת נכונה בין המזונות ויתכן שאתה זקוק לכמויות האלה מה קורה עם המשקל? הוא עולה?... איך שלא יהיה אתה חייב לפנות לתזונאי טוב וגם לענות לי על השאלות כך אדע יותר להתייחס לשאלתך... בהצלחה המון אהבה

הילה, תודה על התשובה המהירה. אני מתפלא, אבל משקלי דווקא יורד. לפני חודשיים הייתי 60, היום באיזור 58. יום-יומיים לאחר ההתפרצויות האלה אני די "חוזר לשליטה" ומגביל את עצמי, כדי "לקזז" את הקלוריות המיותרות (וגם בנוסף, שלפחות חצי יום אני מרגיש מלא ולא יכול ולא רוצה להכניס שום דבר) אבל לאחר כמה ימים המחשבות על "איך אני אבוא הביתה ובערב אזלול שוב" - מתחילות לחלוף בראשי. מה שמעניין, שאם יש איזהשהו אירוע בעבודה (למשל מסיבה של מישהו) ויש שם עוגות וכל מיני שטויות כאלה, אני לא אגע וזה לא כל כך מזיז לי,. אני מרגיש "בשליטה מלאה". כמו כן ההתפרצויות קורות בעיקר בערבים, כשאני לבד מול הטלויזיה. בזמן שאני מחסל קערת גרנולה אחד (וכבר מרגיש מלא) אני עדיין ממשיך לחשוב מה אוכל מיד לאחר זה. ברור לי לחלוטין שיש פה בעיה כלשהי, אני מקווה שהיא לא חמוררה מידי ואוכל לטפל בה. תודה, אבי

ani cozeret laarets od shavooa vacetsi... itgaagati le koolcen.... meacelet le koolan lacvot et aosher she caviti batiul... bay bentaim love osher......

ב"ה מחכה שתחזרי .. נשיקות וימבה אהבה

שלום הילה, אני סובלת מאכילה כפייתית ממתי שאני זוכרת את עצמי. אני בטיפול פסיכולוגי כשנה וחצי ועדיין יש לי המון המון בולמוסים. יש תקופות של חודש שזה נעלם ואז חוזר ובגדול. בולמוסים יומיומיים מטורפים.אני כבר לא יודעת מה לעשות . הבעיה העיקרית שאני חושבת שגורמת לי לאכול היא בעיות בזוגיות . בעלי מרגיז אותי המון ולא טוב לי איתו . אשמח לעצות .

ב"ה להמנע מזלילות פירושו לאכול מספיק טוב כדי שבכלל לגוף שלך לא יהיה זיקה לרעב ו או לפצות אותו באכילה בלתי מבוקרת כשאת עצובה או עצבנית או כועסת או בדכאון לצורך העניין את חייבת הרבה תרגול מודע של שליטה בהרגלי האכילה שלך שבד"כ זה מאוד יעיל כשמתחילים גמילה מהתמכרות בסוג של כפייה כי אחרת יש הרבה חופש ליפול אני לא רוצה להכנס לך לוריד אבל אני חושבת שכדאי להפרד מהבן זוג לזמן מה משום שהפרעות אכילה וזוגיות לא הולכות ביחד על אחת כמה וכמה עם אין תמיכה מצידו ואת צריכה את כוחך לעצמך וחוץ מזה יתכן והקשר הזה באמת לא מתאים לך אולי? על כל פנים קשר לא קשר תצטרכי להתמודד עם ההתמכרות שלך לאוכל והצעד הראשון הוא לעבור תהליך של גמילה. רק כך אני רואה את זה פסיכולוג ותזונאי זה לא מספיק... מקווה שירדת לסוף דעתי... כתבי לי חיבוק חזק והמון אהבה מתנצלת על העיכוב בתשובה הילהביאן א

קודם כל תודה על התשובה למה את מתכוונת בגמילה?

היי רציתי לדעת אם יש בנענע קלוריות (כשמכניסים אותה לתה) וכמה. אני שותה מזה המון ומפחדת להשמין בגלל זה. מאוכל אני יכולה לשכוח..........................

ב"ה השאלה שלך מעוררת דאגה יותר מזה היא כאילו מצביעה על התרחקות מהמציאות כמה כבר קלריות יש בשקית תה מסריחה?! עשי לי טובה ..אם את חושבת שזה יפתור לך את הבעיה את יכולה למשיך לחשוב כך ולמצוא את עצמך מתחת לערימת עפר... או שאת באמת רוצה לעזור לעצמך ואז יש טעם שאענה לך ברוחב לב ובהרחבה יתרה כדי שתגיעי למקום טיפולי והבנה עצמית נכונים וברמה מעשית שגם תדעי מה לעשות כדי לצאת מהצרה הצרורה שהכנסת את עצמך לתוכה מקווה שזה יעורר אותך בהצלחה המון אהבה הילהביאן א

אחרי הרבה זמן של אכילה מינימלית התחלתי לאכול כמו בהמה. היו כמה ימים כאלה וממש נלחצתי. ביום האחרון שזה קרה לא הייתה לי ברירה ודחפתי אצבע....... עשיתי משהו לא בסדר ואין לי כוונה לחזור על זה. אני פשוט חייבת לאזן את עצמי והדרך היחידה לעשות את זה היא לצום. אני מרשה לעצמי משהו כמו 20 קלוריות - ממשקאות דיאט... הלוואי שהייתי יכולה להיות נורמלית. אני מסובכת מידי.

אני יודעת שאם אני ישתה אני לא ישמין, אני יודעת שאם אני לא ישתה אני ימות. למה עם כל הידיעה הזאת אני עדיין לא מסוגלת למלאות את עצמי במים? איזה מפגרת מקיאה מים??? אני מתה מצמא וכמו מפגרת, אני אומרת לעצמי, אל תשתי כי עוד רגע תישקלי ותראי שעלית במשקל.?!?!? אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף. איך זה מסתדר הידיעה שאני על סף עילפון והידיעה שמים לא משמינים עדיין לא מספיקים לי כדי שאני יפתח את הפה ויתחיל לשתות?? הרי אני יודעת, אז מה הבעיה שלי? מה יעזור לי לצאת מזה? (ואני רק בשלב לפתוח את הפה לשתיה?! מי מדבר בכלל על אוכל??)

ב"ה זה מה שאת מאחלת להן???.... אין לי מה לומר אני חושבת שאת יודעת מה את צריכה לעשות את פךשוט צראיכה לעשות ולהניח לכל התנאים שעונים על הנוסחא "למה לא לעשות" תמיד יהיה תירוץ לא לעשות הבנות שלך צריכות אמא עשי לעצמך טובה תתעוררי!!!! חיבוק ענקי :-)

אוף... בזמן האחרון הדימוי העצמי שלי בריצפה. לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה, ואם כבר אני מסתכלת אז אני רק יורדת על עצמי אני לא מרגישה צורך להשקיע בסידור השיער או בלבוש כי אני מרגישה שגם ככה אני מכוערת ולא משנה מה אני יעשה. אני כל הזמן מסתכלת על בנות ובודקת מי יותר יפה ממני. תמיד יוצא שכולן יותר יפות ממני ואני הכי מכוערת. גם בתאטרון זה קורה לי.. אני מקנאה בכל הבנות..בשבילי כולן יותר יפות ורזות ממני והבטן הזאת אוף... קניתי חולצה חדשה אבל הדבר היחיד ששמעתי מהמשפחה שלי זה : "היא עושה לך בטן". אז יכול להיות באמת שהיא עושה לי בטן.. הבעיה היא- איך לא שמתי לב לזה בחנות? כשמדדתי את זה.. ניסיתי לראות את הבטן.. באמת ניסיתי.. הסתובבתי מכל הכיוונים, עמדתי פרופיל..כלום. לא הצלחתי לראות זה לא אמור להיות ההפך? כשרק אני רואה ואף אחד אחר לא? בכל מקרה, עכשיו חזרתי לראות את הבטן. אחים שלי לא תורמים. ניסית פעם לשבת בחדר כשמסביבך 3 אחים שאומרים לך 20 דק' רצוף: את מכוערת? לא כדאי לך לנסות. זה מה שקרה לי היום. לא הפסיקו. גם אין לי מה לענות להם. אני גם לא מצליחה. אבל בסדר הם מגוונים את זה בכמה משפטים: 1. "את מכוערת" 2. "איזה מכוערת את" 3. "תסתכלי על עצמך תראי איך את נראית". 4. "וואי את כזאת מכוערת" 5. את כזאת מכוערת אלוהים ישמור" והיום אחי התאום גם שינה את זה ל: "מי הילדה הכי מכוערת בבית? את מי אני הכי שונא בבית? " וכו' וכו'.. ואחי השני עונה לו על השאלות. תגידיי אי אפשר להשים איזה מחסום כזה במוח? או באוזניים? או בלב או בנפש? למה אי אפשר שזה פשוט ייכנס מאוזן אחת וייצא מהשניה? לא כי פשוט נמאס לי להתעסק בזה אין לי כוח לשטויות האלה יותר ובכל זאת זה ממש מעסיק אותי ולאאאאאא מרפה. די נמאס לי נמאס לי נמאס לי פשוט נמאס אגב.. מה שלומך? חח אני אוהבת אותךךךךךךךךךךךךךךךךך

מה נדפק עם העולם הזה? אני בשוק בני כמה הם האחים האלה? ולמה את מקשיבה להם? הם אומרים לך מכוערת? תגידי להם "תודה ואתם יותר"! זהו מה את שמה עליהם תצחקי מזה תגידי להם שהכל מקנאה ושאת מבינה אותם אבל שיחפשו מישהו אחר להוציא את התסכול שלהם עליו ... ולגבי הבטו מה עם קצת כפיפות בטן למרות שנראה לי שזה די בראש שלך אבל בכל זאת אם את מרגישה שיש על מה לעבוד תעשי כל יום 100 כפיפות נגיד וזהו 10 דק' חימום לפני ואת מסודרת...

ב"ה אני בטוחה שביום שתפסיקי להתייחס לטמטום שלהם הם יפסיקו להעיר לך תנסי ותראי.. זה תמיד עבד זה תמיד עובד וימשיך לעבוד ככה זה ברגע שאת מראה להם שזה פוגע בך זה מושך עוד ועוד טריגרים מבחינתם להמשיך ולהעיר לך ..גם האנשים הזרים שביניהם ... ככה זה נשיקות אהובה :-)

אני יתחיל דיאטה!!. וזהו זה!!! נמאס לי מהשומןן הזה כבררררררררררררר

הי זוכרים אותי פה?הילה מאמי את נעלמת.. אני מקווה שאת בסדר.נמעס לי הילה, אני במצב לא טוב אניממש חלמתי אתמול שאני מבריאה אני לא יודעת כבר מה לעשות ,אין לי התנגדות להיות מטופלת אך אין לי אפשרות כרגע אני צריכה תמיכה אוליי,אני תמיד בחורה שאוהבת לעזור ולא להעזר,אך אם לא אעזר עכשיו ,איך אוכל לעזור בעתיד?אני כלכך רוצה הילה,אני רוצה !אני לא אגיד לך שאני מקיאה כל דבר אך,אני ממש מקנחת בבולמוסים נוראיים לפעמים אני גומרת 8 חבילןת של שוקולד(כמובן על קיבה מלאה)ומי כמוך יודעת כמה זה משבש ,משבש לי את היום את התוכניות,כאילו מישהו כולא אותי בבית אני מרגישה נשלטת יותר מדי,אני אל אתן לזה לנצח,אני במילחמה יומיומית! אני גם רוקדת כפי שאת יודעת יש לי כמה דברים חדשים לספר לך גם חיוביים טוב לא לפורום הזה דברי איתי ותגידי לי שייש תקווה כי זה ממש אבל ממש סמים המתוק הארור הזה...

ב"ה אני מניחה שזאת האות צר לי לשמוע שזה המצב אני כבר אתקשר אלייך ונדבר עד אז אני לא חושבת שזה משנה או יעזור אם תמשיכי לדחות את הטיפול אני חושבת שזה שאת לא בטיפול רק מעודד אותך להמשיך ליפול אולי אני טועה אבל בד"כ כשאין מסגרת ברורה זה מה שקורה ממשיכים עם מה שמוכר ..עם ההתמכרות ..עם ההרגל ...עם מה שמוכר ונוח ואת זה צריך לעצור הדרך לעצור היא ללכת לטיפול כלשהו.... הרבה זמן..תרגול וסבלנות נדבר יפה המון אהבה :-)

http://bidur.msn.co.il/msnEntertainment/Celebs/Worldwide/200802/2008022015904.htm מפחיד עד טרוף מי היה מאמין שחלקנו היינו נראות ככה או נראות כך עכשיו... ואל תאמרו שזו לא ה"א דניאלה

איזה דוחההההה אני באמת מקווה שזה פוטושופ או תמונה לא מוצלחת כי היא היתה יפהפייה חזרתי אתמול בלילה מאמי..לכמה ימים איפה את לומדת בתל אביב?

אני לומדת במכללה בת"א 20 דקות הליכה מעזריאלי אני עכשיו בחופשת סמסטר אבל אני באה רק למבחנים... כפרעליך אני מתגעעגת! דניאלה