פורום הפרעות אכילה - תמיכה
וואי מאמי מה קורה? אני בסדר אני לא הקאתי יותר משבוע אני עדייו חולה אך עובדת על עצמי חוצ מזה אני כנראה חודש הבא אטוס לחול ארצה לראותך לפני אני חולמת כל יום שזה ילך פשוט חלום נאיבי??? אני אשמח להזמינך לקפה וגם יותר,דברי איתי.....
ב"ה נשיקות אהובה שלי תחזיקי מעמד לילה טוב חלומות פז
אם מישהי או מישהו כאן עשה בעבר מיפוי עצמות אני אשמח לשמוע איך הבדיקה בכללי כי ת'אמת זה נשמע דיי מפחיד אפילו לאחת כמוני שכבר התנסתה ב90 אחוז סוגי הבדיקות שיש - גופניות , דם ושתן . יש לי הפנייה למיפוי עצמות והמחשבה של חומר רדיואקטיבי שזורם לי בורידים לא עושה לי כל כך טוב ... אני יודעת שזה פרוצדורה שגרתית שעושים כל הזמן אבל בכל זאת חשוב לי לשמוע ממישהו שעבר את זה כבר בעבר ... אגב אם יש מישהו כזה אני מקווה שהתוצאות יצאו טובות בכל מקרה . תאחלו לי בהצלחה :/ נשיקות לכולן , יומטוב , תמי אה כן ותודה ....
לא, לא עשיתי את הבדיקה, אבל רציתי לדעת מה שלומך כי הרבה זמן לא התכתבנו, ולא כ"כ יוצא לי לקרוא הודעות כאן בפורום. אז..מה שלומך? איך את מרגישה? מה חדש אצלך? ולמה הבדיקה הזאת?? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה. אוהבת אותך **חמודה**
כעיקרון אני בסדר ... הדבר היחידי שבאמת מציק לי זה כאבים שיש לי באיזור עצם הבריח והכתף .... הייתי אצל אורטופד מומחה , עשיתי צילום רנטגן שלא איבחן שבר או משהו בסגנון ... הכאבים דיי בלתי נסבלים , לדעתי זה משהו בכלל בגידים או ברצועות ... אחרי התלונות שהבאתי לרופאת משפחה ולאורטופד הוא שלח אותי לבדיקות נוספות בכדיי לאבחן בדיוק במה מדובר . במהלך השבועות הקרובים אני אעשה בדיקות וככה אולי יתבהר יותר כל הסיפור הדיי מעיק וכואב הזה . בינתיים אני חיה על נורופן שלא ממש עוזר לי . הבדיקה של המיפוי עצמות משמשת לכל מיני מקרים של איבחון של מצבים שונים . מזריקים לך חומר רדיואקטיבי לוריד . החומר מתפשט בכל הגוף דרף הדם ולאחר מספר שעות בודקים איפה יש הצטברות של חומר באיזורים מסויימים . לרוב הוא משמש לאיבחון של סרטן וגרורות של סרטן . בחלק מהפעמים הוא משמש לדלקות בעצמות ומחלות עצמות אחרות . הבדיקה עצמה רק מראה ממצאים בלי להצביע על סיבה מסויימת . אז יש צורך בבדיקות נוספות לאחר מכן לפעמים . החומר אמור להתפרק כ6 שעות לאחר מכן ככה שלא תהייה סכנת קרינה . זה לא אמור להיות בעייתי ואמור לקחת כ5 שעות לפי מה שאמרו לי . בכל מקרה חוץ מזה אני בסדר :) נקווה שגם כאן יהיה בסדר העיקר שכבר יפסיק לכאוב לי המקום כל כך ... אני מניחה שזאת תקופה עמוסה בשבילך בתיכון עכשיו אחרי השביתה , אז אני מקווה שחוץ מהעומס הכול בסדר איתך ( ??) ... את יודעת שאת תמיד יכולה לרשום לי כאן או למייל אם את רוצה או צריכה משהו , לכל מקרה אני פה תזכרי את זה . תודה על ההתעניינות מתוקה , תחזיקי מעמד . יהיה בסדר . נשיקות בובה תמי
ב"ה זו בדיקה שדי דומה לMRI עם הזרקה החלק של ההזרקה לא נעים חוץ מזה הבדיקה די פשוטה אל תדאגי הכל יעבור בשלום... נשיקות מחזיקה לך אצבעות
עשיתי קצת בירורים על הבדיקה , גם הרופא שלי אישר את הבדיקה .... בכל מקרה מקווה שיהיה בסדר . הצלחת להרגיע אותי עוד קצת אז תודה לך . נשיקות אהובה , מקווה שהכול בסדר איתך ... תמי
למה יש מטומטמים בעולם?? היום חזרתי מהעבודה פתאום אני רואה את השכנה שלי - עכשיו היא קצת משובשת ויש לה בן זכיזופרן שממרר לה את החיים בכל אופן ברחתי ממנה כי לא היה לי כח אליה היא מפחידה אותי.. פעם שעברה שהיא ראתה אותי היא הגיבה בהסטריה לגוף שלי בהגזמות מטורפות כאילו ירדתי איזה 30 קילו אז נכנסתי דרך השער הראשון ולא הרגיל והתעלמתי ממנה ופתאום היא באה לי משום מקום שכבר באתי לעלות לבית ואמרה לי " מולאן מה שלומך.. הכל בסדר.. מה איתך מאיפה חזרת" 7000 שאלות אמרתי שמהעבודה היא שאלה איזה ועניתי. ואז היא אמרה "נו... התחלת להשמין.. חייכתי ולא ידעתי מה לומר "יפה לך את יודעת?" אעאאאאאעעעעעעעעעעאאאאאאא זה לא נכון - לא השמנתי. ז"א השמנתי קצת בחנוכה אבל לא מאז שהיא ראתה אותי מאז אפילו רזיתי אבל מה זה משנה?- זה מה שהורג אותי למה אם אני יודעת שזה לא נכון זה עדיין מעציב ומבהיל אותי כל כך? ניסיתי להסביר לעצמי שהיה חשוך והייתי עם מעיל פרווה וכולי מסורבלת ומה היא מבינה מהחיים שלה המשובשת הזו...אבל זה לא עוזר היא באה כמו השטן אשכרה התגנבה מולי ודפקה לי את כל היום בדיוק כשאני חוזרת הביתה וזה החלק הקשה של היום דווקא חשבתי שהיום יהיה בסדר והיא באה ודפקה את הכל כן אני יודעת שזו לא היא זו אני זה הפירוש מציאות שלי ולא הייתי חייבת להעלב. ועכשיו מציק לי שהיא חושבת ששמנתי ;-(היא הורידה לי תחשק לאכול - אבל אכלתי ובגלל זה אני גם יקיא כי לא אכלתי בדרך שרציתי היא עשתה לי חשק לא לאכול בכלל אבל אין לי אומץ וגם לא יכולת בקיצור סתם שופכת בהתאם למה שכתבתי אתמול למאיה הקטנה יהיה טוב אין מצב שלא.
אני כ"כ מבינה אותך....אבל יכול להיות שאת ביום יותר רגיש...אולי סף הרגישות שלך היה גבוה כשהיא אמרה לך את זה....עזבי את השכנה הזאת הרי בעצמך אמרת שהיא מטורללת.... לי זה קורה עם סבתא שלי...כשאני משמינה היא אומרת לי רזית וכשאני מרזה היא אומרת לי שמנת....... עזבי אותך...אל תתני לזה להרוס לך את היום..... שתלך לעזאזל השכנה המטומטמת שלך..... אני מאמינה שהיא באדחה בעצמה.... יהיה בסדר...חייב להיות ביי קוקה...... ערב נעים!!!!!!!
ואי גמלי זה קורה שאומרים לי הפוך אבל זה מעצבן שחושבים ששמנת וגם ככה שמנתי בחנוכנ ואף אחד לא מאמין לי וסתכלים עלי כאילו אני איזה חולת נפש אני מרגישה בבגדים ובמשקל ובגוף אבל את יודעת מה טב אצלי בניגוד לאחרות? שאני מאמינה לאנשים למה שהם אומרים כאילו אני לא מאמינה שלא שמנתי אבל אני מאמינה שהם לא חושבים ככה את יודעת זה חצי נחמה לפחות לא שמים לב. גם כשאומרים לי שאני יותר מדי רזה אני לא מאמינהבכלל שאני כזו אבל אני מאמינה שהם חושבים ככה. תסביך? קיצר אתמול היה לי יום נורא כל היום בלסתי והקאתי ולא עשיתי כלום והרגשתי שלא נחתי בכלל מאז שחזרתי מהעבודה למרות שתכלס לא עשיתי כלום אבל אני אף פעם לא מרגישה שאני נחה כשאני עסוקה בלבלוס ולהקיא אבל היום אני מרגישה יותר טוב יום טוב מאמי
מישהי פה?שלחו לי הודעות למייל בבקשה מרגישה צורך לדבר אין אף אחת...
:)
את יכולה לדבר אלינו גם אם אף אח לא כאן עצם זה ש"תדברי" את תוציאי החוצה את מה שרצוי שלא תתמודדי איתו לבד את אף פ]עם לא יכולה לדעת מי נמצאת כאן ומי לא וגם אנשים זרים שקוראים את זה יכולים לעזור אל תחכי לתשובה פשוט תדברי התשובות יגיעו מעצמן לפעמים רק מעצם הדיבור. לא להתעצל!! לכתוב! אני מבינה אותך המילים האלה מגיעות מאחת שכבר הרבה זמן לא מוצאת את החשק לדבר לכתוב אבל אפילו כשהסנדלר הולך יחף הוא יודע טוב מאוד שעדיף לנעול נעליים. אולי כשתתחילי לכתוב אני יגיב לך וזה יעשה לי חשק ;-) יהיה טוב מותק אל יאוש.
ב"ה נראה לי שאענה כבר מחר. בכל אופן זו הכתובת שלי [email protected] נשיקות המון אהבה וחיבוק ענקי הילהביאן
אממ.. מולאני או שתכתבי את את המייל שלך או שאני אכתוב את המייל שלי עם רווחים ואולי כך לא היה כך. niki_200 @ walla.com ומאיה המיילש לי לא בצורה עילגת [email protected] זה גם המסנגר שלי מתגעגעת אליכן בנות לפעמים אני תוהה מה היה קורה בלעדיכן אוהבת דניאלה
עכשיו תכתבי את המייל שלי ללא רווחים אני מצפה למייל ממך אני כמעט כל יום בת"א ואני בדרום השבוע אולי נשתמע דנדוש
השורה הזו עשתה לי געגועים אכתוב לך מייל בעז"ה מחר יש מצב ביוש מאמוש
וואי דניאלה ממש שמחתי לשמוע ממך ואני גרה בתא נוכל להיפגש הבנתי שאת בתא וואי איזה אושר עשית לי תחודש שלחתי לך ייל תיראי אם קיבלת כי לא ממש הבנתי תמייל שלך בכל מקרה תשלחי לי לשם מייל אני רוצה לדבר איתך!!התגגעתי ומולאן יקרה שלחי לי גבם את מייל לכתובת של הבובה מחכה לשמוע ממך נעלמת לי קצת פעם היינו כו אחיות...
הוא אמר לי שהוא לא אוהב לגעת בי, שהעצמות שלי מגעילות אותו. דווקא הוא מכל האנשים בעולם,חשבתי שהוא תמיד יהיה שם בשבילי. אני שונאת אותי אני לא סובלת איך שאני נראית ואני לא רוצה להשמין אף פעם, אבל למה הוא לא רוצה לגעת בי?? העצמות לא בולטות עד כדי כך, הוא אפילו אמר שהמגע מיני כבר לא משהו, ואני חשבתי שלבנים לא ממש אכפת. העיקר לעשות את זה, ולא משנה איך ועם מי... אני לא יכולה עם המחשבה הזאת שהוא לא רוצה לתת לי יד, או ללטף אותי ברגל כי אני מגעילה אותו. אני מגעילה אותו!!??!! עכשיו ממש בא לי למות. אני כ"כ לא ברצון כרגע ללכת לטיפול ולהשמין שזה פשוט לא ייאמן המצב שמצד אחד אני אוהבת אותו בטירוף ומצד שני אם אני לא ישמין---אולי הוא יעזוב אותי??!! אני רוצה להרוג את עצמי.
ב"ה וזה דווקא בגלל שהוא אוהב אותך מזל שהוא אמר לך את זה הוא אמר לך את זה כי כואב לו לא נעים לגעת בעצמות וטוב שכך כי אם את אוהבת אותו אז אולי שווה להתאמץ לחיות ולא למות לא כל גבר יגיד לך את זה ואם זכית לגבר שאמר לך את זה בעיני -זכית! את בטח בשוק מהתגובה שלי אני באמת חושבת שזכית זה רק אומר שהוא אוהב אותך ואת.. מה את מוכנה לעשות בשביל האהבה הזאת?... חיבוק ענקי זו לא סיבה למות אלא בלבד לחיות! אל תשברי התעוררי המון אהבה יקירה הית שווה את זה שיגיד לך את שווה את "השומן הזה" כי הוא הפתח שלך לחיים יש רק שאלה אחת אם את באמת רוצה לחיות או לתת לעצמות לעשות את הפינאלה הפתטי? שלא מוביל לשומקום
מאמי מכירה את זה.... גברים ואנורקסיה לא הולך יחד בתור אחת כזאת לשעבר אני יודעת זאת היטב הם אף פעם לא ממש מרוצים אך רזות מה לעשות רובם לא אוהבים.... תשמיני מעט, בהצלחה
מאמי מכירה את זה.... גברים ואנורקסיה לא הולך יחד בתור אחת כזאת לשעבר אני יודעת זאת היטב הם אף פעם לא ממש מרוצים אך רזות מה לעשות רובם לא אוהבים.... תשמיני מעט, בהצלחה
מאמי מכירה את זה.... גברים ואנורקסיה לא הולך יחד בתור אחת כזאת לשעבר אני יודעת זאת היטב הם אף פעם לא ממש מרוצים אך רזות מה לעשות רובם לא אוהבים.... תשמיני מעט, בהצלחה
תקשיבי קוקי....גברים אוהבים נשים שיש מה לתפוס...הם אוהבים "בשר"...אין מה לעשות...הם רואים את ה"שומן" אחרת.. מבחינתם אם את מלאה (בעיני הבנות) בעיניהם את כוסית..פצצה...נראית טוב.. הממדים שלהם שונים משלנו הבנות (לפעמים זה לטובתינו) בכל מקרה ממליצה לך ללכת לטיפול כי אח"כ יהיה לך מאוד קשה לצאת מזה ואת תישאבי כ"כ עמוק שלא תצליחי לצאת מזה..... אני לא יודעת מה מצבך הפיזי...אבל אם העירו לך סימן שיש בעיה נכון?? אם היית "בסדר" לא היו מעירים לך.... בקיצור אזרי אומץ ולכי לקבל עזרה... המטרה של המטפלים היא לא "להשמין" אותך...אלא להביא אותך למצב של משקל תקין...שזה דרך אגב מה שהחבר שלך רוצה...כי ככה תיהי מושכת ונשית בעיניו.. המון אהבה אושר.....
ל?! אז כך יש לי בקשה קטנה ואולי היא ענקית אל תעשי זאת בגלל המחבר! עשי זאת בשבילך כי במקרה אם יפרד ממך כי זה יכול לקרות את לא תוכלי לשלוט על עצמך והמוות יהיה קצר מאוד תחלימי עבורך, עבור העתיד שלך דניאלה
ממממממה שלומך? הכל טוב? השפעת עברה? יווווופי:] יאא את לא יודעת מה היה לי שבוע שעבר.. יש לי חברה, שהכרתי לא מזמן אבל היא מדהימה, והיא פשוט חברת נפש כזאת.. בקיצור מהרגע הראשון שהיא הכירה אותי היא שמה לב שאני מישהי אחרת בחוץ ומישהי אחרת בפנים, היא ידעה שעוברים עליי דברים אבל אני לא מראה אותם מבחוץ. איכשהו, היא שמה לב לזה. בכל אופן, הייתי אצל חברה אחרת ויש לה מעין קלפים כאלה שאומרים לך כל מיני דברים על איך את, ואיך את צריכה להתנהג..כל מיני כאלה.. [פנימיאלים קוראים לזה אם את מכירה] אז ברחתי 2 קלפים, באחד יצא לי כאילו מכתב מאמא שלי, שכותבת שהיא מצטערת על איך שהיא גורמת לי להרגיש והכל בא מחוסר הערכה שהיא מרגישה לעצמה.. זה פשוט קלע אצלי בול! כמעט בכיתי. בקלף השני היה כתוב לי שיש לי כעס שמודחק בפנים ואני צריכה לשחרר אותו, וזה נכון כי אני כועסת על אמא שלי המון והיא בכלל לא יודעת והכעס הזה מלווה אותי כל הזמן. אז חברה שלי ראתה שהתעמקתי בקלף ושאלה אותי על מי אני כועסת, ולא יכולתי לספר לה.. לא הרגשתי שאני יכולה אז אמרתי לה סתם כעס בכללי לא משהו ספציפי. ואז, יום אחר כך באה אליי החברת נפש שאמרתי לך, וסיפרתי לה על מה שהיה עם הקלף ושלא יכולתי לספר לחברה השנייה. היא ביקשה ממש שאני יספר לה ובהתחלה לא רציתי אבל סיפרתי לה בערך.. והיה לי ממש קשה אני בחיים שלי לא סיפרתי לאנשים מה עובר עליי. אבל סיפרתי לה שיש לי כעס על אמא שלי שלא תמיד היא נותנת לי להרגיש הכי טוב עם עצמי ושהקשר שלנו ממש לא טוב, שאני לא מעריכה אותה, ועוד כל מיני.. והיו לי דמעות חנוקות בגרון..לא רציתי לבכות ליידה, אני אף פעם לא בוכה ליד אנשים והיה לי כ"כ קשה להגיד את זה במילים..אף פעם לא אמרתי את זה לאף אחד, אף פעם לא סיפרתי את זה, רק פה וגם פה זה היה בכתיבה.. אח"כ המשכנו לדבר ועדיין היו לי דמעות בגרון, שכמעט התפרצו כבר.. ואז היא שאלה אותי: תגידי כשהיית קטנה אמרו לך שאת יפה?. אמרתי לה שלא, ואז כבר התחלתי לבכות.. לא יכולתי יותר והיא אמרה שרואים את זה וחיבקה אותי ואמרה שאני ילדה מקסימה ומדהימה ועוד כל מיני ושאני פשוט לא רואה את זה.. אבל לא התרכזתי בה, כל מה שרציתי היה להפסיק לבכות, שהדמעות יפסיקו לרדת, ושאף אחד לא יכנס לחדר ויראה אותי בוכה. היא אמרה שזה בגלל שאני לא מדברת על זה ואני לא יכולה להשאיר את זה ככה בפנים.. האמת שעשה לי ממש טוב לדבר איתה על זה..אני לא יודעת למה כ"כ קשה לי, לחברות שלי הרבה יותר קל לדבר על איך שהן מרגישות..ולי לא.. ולמה אני לא מעיזה לבכות ליידן? ואפילו כשזה כבר קורה אני מרגישה שהפעולה שאני עושה היא לא בסדר, וצריך להפסיק אותה..למה זה קורה לי?? עוד משהו, את זוכרת שסיפרתי לך שבתאטרון היינו צריכים לשכנע את הילדים לעשות משהו? אז אני החלטתי לשכנע אותם ללכת להפגנה להפסקת השביתה ואז אמרתי : "אם לא בשבילכם אז בשבילי..אתם מבינים, ההורים שלי אף פעם לא האמינו בי, תמיד הם קיבלו אצלי הכל כמובן מאילו, וזה גרם לי לא להאמין בעצמי. אני רוצה להוציא תעודת בגרות ולהוכיח להורים שלי שאני יכולה, שהנה, אמא ואבא, הצלחתי, הוצאתי תעודת בגרות, סיימתי בהצלחה". וואי, בקטע הזה ממש כמעט בכיתי, דמעות עמדו לי בעיניים. כולם אמרו שזה היה מאוד משכנע.. הם חשבו שזה היה הצגה אף אחד לא ידע שזה היה אמיתי.. באמת עם קשה לי עם זה שאני לא מדברת על זה..אני גם לא יודעת למה לא. לא יכולה פשוט. ודבר אחרון.. אמא שלי עושה לה דיאטה טובה ונהדרת, כן היא יורדת במשקל, לוקחת 10 כדורים משלשלים ביום [בלי הגזמה, זו באמת הכמות] ומרזה לה, ויופי לה. לא על זה רצייתי להגיד לך כי את אמא שלי כבר כולנו מכירים. העניין הוא, שהשבוע הייתה לה שקילה במסגרת שהיא נמצאת בה, ולפני שהיא הלכה לשם היא כנראה נלחצה מהעניין שהיא התחילה לאכול מלא ממש. אח"כ כמובן היא נהייתה ממש עצובה וכעסה על עצמה בגלל שהיא אכלה ככה. אז היא אמרה לי: "אוף למה אכלתי? תגידי מה אני יעשה?" אז אמרתי לה בצחוק: "תקיאי". ובאמת שזה היה בצחוק! נשבעת לך!! זה היה בציניות בגלל שהיא כל הזמן עושה את זה אז צחקתי איתה בכלל לא התכוונתי ברצינות! ואז היא אמרה לי: כן את צודקת! נכון!!. ואז היא קמה לשירותים והלכה להקיא. והתחלתי להגיד לה: אמא אני סתם אמרתי!! זה היה בצחוק!! והיא לא הקשיבה לי. את מבינה מה עשיתי?? גרמתי לאמא שלי להקיא! ג-ר-מ-ת-י ל-ה ל-ה-ק-י-א!!! איזו מטומטמת אני. ממתי אומרים לבנאדם עם ה"א לך תקיא? אני פשוט דפוקה. אני פשוט סתומה! [סתומה סתומה אבל עברתי תאוריה ראשונה חחחחח] סתם לא רציני עכשיו אני לא נורמאלית. ואח"כ עוד היא לא נרגעה ושאלה אותי: תגידי, אבל כשמקיאים יוצא רק השאריות לא? חחח אותי היא שואלת! היא מקיאה כל החיים ואותי היא שואלת!. טוב, הילונת סליחה על החפירה שיהיה לך שבוע טוב! **חמודה**
חמודה מה המייל שלך?כתבי לי לשם רגע הודעה שלחי לי תמיסנג'ר שלך אני רוצה לדבר איתך
ב"ה את רגישה את יודעת את מבינה ואת מדהימה וזה מה שאניחושבת עליך ואף אחד לא יגרום לי להרגיש אחרת אמא שלך היא לא אמא שלך את ילדה של אלוהים באת לאמא שלך כדי לעזור לה ואם היא לא תקבל את המתנה הזאת זה בעיה שלה את לא צריכה אותה את יכולה בלעדיה כי ככה הם ילדי האלוהים אלה שאלוהים לקח אותם לעצמם ואני מדברת ממקום של אחת כזאת כשאלוהים הוא אבא שלך ההורים שלך יכולים לעשות שמניות באוויר כי אף אחג לא יכול על אלוהים והוא איתך את רק לא רואה את זה אני מכירה את הקלפים האלה ואם תרצי אני בעצמי יכולה לעשות לך פריסה כאן בפורום או במייל איך שתרצי אני אלופה בזה.. אני רק לא בטוחה שאחדש לך מי יודע מה כי תכלס את כל ההבעיה את מכירה על בורייה ואני מאמינה שכשתצאי לחיים את באמת תצאי למקום מדהים קלף הסליחה על אמא שהיא אומרת שהיא לא ידעה לאהוב אותך והיא מבקשת סליחה הוא קלף ענק בעיני יש אותו גם על אבא והוא באמת מדהים הוא רק קשה ליישום אבל הוא באמת מתכוון לנשמה שמבקשת את סליחתך כי אמא שלך לא יודעת להיות אחרת ויש לה את כל הכלים להיות אחרת היא רק מסרבת לקבל אותם ולהשתמש בהם בתבונה אבל את צריכה להבין שזו בעיה שלה בלבד ולא שלך!!! ואת מקסימה אני אוהבת אותך נשיקות
אני לא עזרתי לה עשייתי בדיוק להפך גם היום באמצע האוכל היא קמה לשירותים וזעזע אותי לשמוע אותה מקיאה.. הייתי קצת בהלם.. איך אפשר לפתוח בקלפים האלה? זה לא פשוט לבחור קלף? אבל כן אני רוצה שתפתחי לי אלה קלפים ממש מעניינים! ושינוי נושא- חזרנו היום ללימודים... ממש עומס נפל עליי...כיתה י"א זה גם ככה קשה ועכשיו השביתה עשתה לנו נזק.. יש לי חודש הבא בגרות במתמטיקה.. 3-4 מבחנים בשבוע.. יש לי מלא תיגבורים..וזה מתנגש גם עם התאטרון.. אגב לאיפה שאני לומדת קוראים "נורית קציר"- את מכירה במקרה? ומה איתך? איך את? אני מקווה שאני יסתדר.. סופ"ש מהמם! **חמודה**
וואי הילה את עוד פה?אני בהלם אני חייבת לדבר איתך ולשאר המקסימות שלא מכירות אותי שמי מאיה קראתי פה עד לפני חודש הייתי שמחה להכיר את כולכן למי יש מיסנג'ר? תרשמו לי בבקשה חייבת לדבר עם מישהי רע לי))): הילה מה שלומך יפתי?
יווווווווו דניאלה אני בהלם גם את פה אמהלהההההההההה דניאלה מה המייל שלך/מיסנג'ר? ואגב הבנות פה לא משרשרות מיסנג'ר שלהם?
זוכרת אותי? אני כן אותך מה איתך לאן נעלמ?
איזה קטע אני בהלם כל מי שאני מכירה כאן יוווו שלחו לי גם אתן מייל ואני יוסיף אותכן למיסנג'ר כמה שיותר יותר טוב חייבים לחדש קשרים לא? מולאן אני ממתינה למיי לעם המיסנג'ר שלך
המסנג'ר שלי הוא:[email protected] באהבה רבה אושר.....
המסנג'ר שלי: [email protected] חחח גם לי היה רע בתקופה האחרונה..קצת עבר.. כתבת "מאיה הקטנה".. כמה קטנה? חח בת כמה את? מקווה שתרגישי יותר טוב **חמודה**
איזה כיף לי:] בדיוק אתמול היה לי 16 וחצי חחח **חמודה**
גם אני תוך חודשיים הוצאתי רשיון גם תיאוריה וגם טסט ראשון בלי עין הרע..אבל בגיל 30+..המחלה הזאת לא נתנה לי לעשות כלום היום שאני אחרי אני כמו תינוק מתחילה לעשות כל מה שהפסדתי עדיף עכשיו מאשר לעולם לא הא??! נשיקות המון איחולים לבביים דינדין
אני הוצאתי רשיון בגיל 22 (לפני שנתיים)....תאוריה ראשונה...טסט ראשון תוך חודשיים וחצי....איזה כיף זה אה?? ביי בינתיים קוקה אוהבת אושר...
ב"ה :-)
שיחקת אותה עם התיאוריה . שלב הבא - טסט . שחקי אותה גם כן ... נשיקות, בלי לחץ ... :)
נשאר לי להתחיל ללמוד נהיגה.. בע"ה **חמודה**
התגעגעתי אלייך..... מה עם תכנוני הנסיעה שלך לחו"ל??? ובכלל מה איתך??? לא דיברתי איתך הרבה זמן...... דברי איתי............
גם אני התגעגעתי אלייך מותק ... איזה כיף לקרוא ממך . איך אני ? אני סבבה . אני בסדר גמור . זאת תקופה טובה בשבילי . אח שלי התחתן לפני שבועיים בערך והיה מדהים . בנוגע לתיכנוני טיסה , האמת שנראה לי שהם נדחו , אני עדיין רוצה ליסוע אבל פשוט קרו כל מיני דברים ( טובים ...) , התקבלתי לעבודה ממש טובה , והאמת שאני מתחילה לחשוב יותר ויותר לכיוון של להתחיל ללמוד באוקטובר 08 . אני חושבת אולי ליסוע בקיץ לחודשיים שלושה , ואם אני אתחיל שנה הבאה לימודים אז אני חושבת שהמסלול של לימודים שנה ו3 חודשי נסיעה בקיץ מתאים לי . יש כמה אנשים שאני מכירה שעושים את זה וזה תמיד היה חלק מהחלום שלי ... כמו גם ללמוד חלק מהדוקטורט בחו"ל ... אולי מי יודע , בסוף אני אלמד בחו"ל . התוכניות שלי משתנות כל הזמן . אני דיי סגורה על עצמי בגדול אבל הכול משתנה מבחינת זמן ומקום . טוב מותר לי לא ? בגיל 20 וחצי גם לי מותר לא להיות החלטית . הכיוון של הנסיעה עדיין נשאר לכיוון של הודו מצד אחד , ומרכז ודרום אמריקה מהשני . את שניהם אני בטוח אני אעשה . הכול שאלה של זמן ... אם לא השנה את שניהם , אז שנה הבאה לבטח ... בכל מקרה מה איתך ? מה את מתכננת לנסיעה שלך ? איך הולך עם האירגונים ? חברה שלי גם כן נוסעת להודו עוד חודש בערך .... אני שמחה בשבילך . זה כיף ברמות , זה ניקוי ראש ואת חוזרת מפוקסת מתמיד או מבולבלת יותר :) אבל זה בהחלט שווה את זה . נשיקות בובה , ספרי איך את . מקווה שאת בסדר . יום נפלא , אוהבת תמי
היי תמי.... אני בסדר... אני כ"כ שמחה בשבילך..על כל הדברים הטובים שקרו..שיקרו... מזל טוב על חתונת אחיך..... אני בשיא התכנון..אני נוסעת בתחילת ינואר אז ככה שזה ממש קרוב.... מחכה כ"כ את לא מבינה.... 5 חודשים החיים שלי בבלגן חיה אצל אחיות שלי...בבית של סבתא שלי ...הכל בשביל הנסיעה הזאת...באיזשהו שלב נשברתי וירד לי החשק מהנסיעה הזאת...זה קרה בזמן שסגרתי כבר כרטיס טיסה...ואמרתי לעצמי...אל תתיאשי סבלת עד עכשיו אז עוד קצת... אני יודעת? מקווה שיהיה שווה את זה... לאחרונה חזר לי קצת ההתלהבות מהנסיעה....זה קרב אז עם זה בא גם לחץ.... אני עצבנית בעבודה כי אין כבר קריזה לעבוד....חייבת חופש מהחיים האלה קצת... אני מפחדת מהחזרה...יותר נכון מהדאון של החזרה ...מקווה שהנפילה לא תהיה חזקה מדי ושאני אעמוד על הרגליים מהר ויחזור למסלול החיים בכיף.. בקיצור אלה חששות ותו לא... יהיה בסדר טוב מותק דברי איתי... אושררררר......
הי שבת שלןם אני מבינה אותך,האמיני לי כי אני מרגישה אותו הדבר אך אני לא מרגישה בושה ממך כי את תביני יותר ממשהן אחר, אני בטוחה שלא תתאכזבי אך כרצונך...בלי קשר ,ישלי יומולדת היום ....
אני לא מתביישת ממך חמודה, אני מפחדת מחשיפה בכללי--- שיהיה לך יומולדת שמח!!!!!!!!!!!! מי יתן והשנה הזאת תהיה לך מלאה בדברים טובים וכל מה שאת מאחלת לעצמך יתגשם.... אוהבת תמיד, חופית.
קצת באיחור.......
ב"ה הרבה ברכות ואיחולים לבביים שנה נפלאה בריאה ושמחה :-)
מתי את באה עוד פעם לשדרות? התגעגעתי ובא לי לפגוש אותך למרות שזה פחיד בעצם אבל נו אם תהיי קרובה באמת אני ירצה
אני לא יודעת מאמי, בכל מקרה אני הרבה בת"א צרי איתי קשר במייל [email protected] דניאלה
מותק אני התקשרתי אליך, אך לא ענית הכול טוב איתך את בסדר? ראית ישלא נכנסת לאחרונה כלכך, יש לי יומולדת השבוע ביום שישי אשמך לשמוע ממך ברכה,אני אשמך להזמין אותך לארוחה מתי שמסתדר לך בא לי כבר מזמן... טוב לא יוצא לנט כלכך לדבר לאחרונה גם באשמתי אז הנה לך הטלפון סמני לי אני אתקשר 0546807713 מאחלת לך הרבה בריאות נתראה
ב"ה טוב... אברך אותך כבר מחר... נשיקות
הי מותק מה שלומך?ראשית אני שוב אגיד לך,רשמתי הכל אך לפעמעם נוצרת בעיה באתר ולא נשלח ההודעות, אני בתעשרים וחמש בולימית כבר 5 שנים יאן לי מוסג איך זה התחיל היה לי מחשבו ת כאילו בעבר אך לא ממש כמחלה אני לא טופלתי אף פעם לא הייתי אצל פסיכייאטר לא שייש לי בעיה ללכת פשוט תמיד האמנתי שאוכל להתמודד לבד כי תמיד התמודדתי לבד עם הכל יש לי המון חברים אך לא באמת יכולה לשתף אותם בזאת,אין לי ממש משפחה תומכת לצערי ואני לא גרה בבית בערך מאז שזה התחיל לי אז היה כמה חשדות כאילו שאני מקיאה ואפילו הודתי בזאת לא פעם ,אך בטוחים שזה ע עברלי... כי אני במשקל תקין הרבה זמן נראת בסדר גמור ואפילו שמחה,אך אינם יודעים על הבור שלי בפנים שאני צריכה לצערי למלא אותו באוכל ואןי כמה שהוא עמוק אני מאוד רוצה לחלוק זאת עים משהי אף אחד לא יודע זאת עליי מחוץ למישהי אחת שעברה זאת גם אך אנו לא בקשר ביכלל כך שאני לא חולקת עים אף אחד לצערי אני מרגישה שאלוקים שומע את הבכי שלי בלילות ושאני רוצה להבריא,אוף אני בוכה עכשיושאני כותבת לך כי פשוט הקאתי בטירוף השבוע ,היום הקאתי בערך 6 שעות ךצןף אוכלת מקיאה ,ושוב אוכלת...,אני לא מאמינה איך אני לאאורית מתעלפת פשוט ה" אוהב אותי כי גם אני אותו.. אני מדברת איתו בלילות והוא יודע שאני רוצה לחיות אני בטוחה שהוא יעזור לי!לגבי טיפול אני קיבלתי הפניה מרופא משפחה שסיפרתי לו,לתל השומר אך חוששת שיהיה לי רשום בתיק רפואי שאני חולה אז... לא יודעת פשוט אני לא יודעת מפחדת להיכנס שם לדיכאון יותר .מה איתך?ראשית טוב מאוד שיש לך תמיכה מבעלך מצויין אל תחששי לספר לו שוב האמיני לי שהוא לא יוותר לך בקלות,אם יעזור לך הוא יעזור לעצמו,כי את,את המשפחה שלא את יקרה לו אני בטוחה שיתמוך בך אם היית בטיפול וזה עור לך חיזרי בשלב כזה זה שונה משלי,אני אשמך שתשתפי אותי בהרגשות שלך אני אשמך לסייע לך לעצמי אני לא יכולה אך לאחרים אני מצויינת ,זה לא יאמן כולם אומרים ליזאת,תמיד הייתי כזאת שבורחת מהבעיות של עצמה ורצה לעזור לאחרים. זה הרבה יותר קל ויותר כיף זאת אני.... מתוקה שיהי לך חנוכה שמח שתראי רק אור....אורית
אני לא מבינה איך את יכולה לשמור את כל המחלה הזאת בתוכך מבלי לספר על זה לאף אחד??אני הרגשתי שאני מתפוצצת כשלא היה לי למי לספר,את חייבת למצוא מישהו אחד שאת סומכת עליו ולספר לו מה עובר עליך, זה מסוכן לנפש שלך לאגור כ"כ הרבה ולא לפרוק את זה החוצה!! ולהתכתב כאן זה באמת עוזר ותאמיני לי שאני נהנת מזה מאוד אבל עדין צריך מישהו שקרוב אליך ומכיר אותך אישית ויכול לתת לך מענה מיידי כי כאן לא תמיד עונים לך בזמן ולפעמים לוקח ימיים עד שמגיבים....אז תבחרי לך מישהו/י ותתחילי לפרוק... אולי תבואי גם את לתל השומר? אני בהמתנה שם לאישפוז, אין לך מה לחשוש שיכתבו את זה, זה לא נכנס לתיק הרפואי מקופ"ח וגם אם כן? אז לחיות עם הקללה הזאת רק כדי שזה לא יהיה רשום איפה שהוא?? את חייבת לתת לעצמך צ'אנס לנסות לחיות בלי המחלה, לפחות תנסי ללכת לטיפול--- תהיי בקשר, חנוכה שמח, חופית.
הי מותק מה שלומך אני בסדר. אני רוצה להגיד לך שאני התגברתי היום ולא הקאתי אני העדפתי לאכול סלט יש לי הרבה עליות וירידות אך יש לי מצב רוח טוב מאוד היום ,אין לי בעיה לבוא מתי את הולכת לשם? אני אצטרף ואשמח להתרשם מי יודע אוליי באמת זה יעזור אני לא יודעת כמה זה תלוי בהם אני בטוחה שאים כל יום ארגיש טוב כמו היום אוכל לעזור לעצמי אני מחכה לתשובה ממך לא רוצה ללכת לבד אני מצטערת על התלותיות אשמך לשמוע ממך יקירה ערב טוב ונעים בינתיים אגב מקווה שתרגישי איתי מאוד בנוח כי אני מאוד רוצה בכך.
ב"ה מצטערת לשמוע שזה המצב אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר ושהיה לך יום הולדת שמח לגבי התיק הרפואי .. אין לך מה לפחד אין גישה לזה אם את לא מאשרת גישה כך שאף אחד לא יכול כך סתם לראות מה יש בו. חיבוק ענקי
מה שלומך? מקווה שאת מרגישה טוב..השפעת עברה? ואיך עבר עלייך השבוע? מקווה שטוב:] בכל מקרה, אני ממש מבואסת! כרגע הודיעו שחוזרים ללימודים.. אוף איזה באסה כ"כ נהניתי בשביתה.. ולעניינו- בתגובה להודעה שכתבת לי אז- כן! איך זה יכול להיות מעשי אם לא ירדתי בכלל במשקל? אפילו לא הקאתי!! ואם הייתי מספרת- מה הייתי מספרת? ניסיתי פעם להקיא? [כמה פעמים], הרעבתי את עצמי כמה ימים במשך שנתיים? סו וואט?! מי לא הרעיבה את עצמה אי פעם בחיים שלה? זה עדיין לא ה"א. ברור שיש לי ה"א, אבל היא לא מעשית, ואפילו לא מתקרבת למה שכולן סיפרו שם. לא שאני מתיימרת להגיע למצב שלהן כן? אבל אולי בגלל זה החלטתי לא לספר..כי כולם כ"כ.. מופרעים! חחחח ואני לא! את מבינה? עוד דבר, שוב באותם לימודי תאטרון, הפעם עם במאי אחר, כל אחד היה צריך לשכנע את התלמידים האחרים לעשות משהו. אז אחת החליטה לשכנע את כולם שזה טוב להקיא. ולקחת משלשלים. [איך תמיד זה מגיע לנושא הזה?] חחח בקיצור, היה הסבר נורא משכנע, כולל הדגמה!. כמובן שלא רצתי מיד אח"כ לאסלה אבל סתם העלה בי מחשבות.. טוב, זה הכל, שיהיה לך חג חנוכה שמח ומואר, והרבה בריאות:] **חמודה**
ב"ה ציניות חוגגת הא?! אני מקווה שתמצאי את הדרך לא להזמין לעצמך "הרצאות שווא" בנושא לשמוע כל הזמן על זה הינה משוואה של מחשבה בלתי פוסקת על הנושא אם לא הית חושבת על זה לא הית בכלל פוגשת אנשים שיש להם בעיה עם זה זה בכלל לא היה מפריע לך ככה זה... חג חנוכה שמח... מאיר להרבה ימים של ברכה שעוד יבואו ויהיו
חג חנוכה שמח! מי יתן וחג זה יביא עימו רק אור. אני מאחלת שחג זה יחולל עבורכם נס קטן שיצור שינוי גדול ויפתח פתח לעתיד טוב יותר ומלא תקווה.
ב"ה שיהיה לכולם מאיר אמן :-)
יש מין תחושת שיכרות מטורפת כשרואים עוד עצם בולטת, אני בהיי כי עולה עלי חצאית של ילדה בת 12 (אני בת 27) למה זה גורם כזה סיפוק? ואני יודעת שאחרי ה"היי" המטורף הזה יש דאון רציני---אבל בכל זאת...זה כיף עד ש... קשה,קשה לוותר על האנורקסיה.
היי חופית , אני רק השלמתי את המשפט שלך ... "הכיף/היי" נגמר מתישהו את יודעת . מה יעזור לך כל ה"היי" הזה שאת מדברת עליו כשאת עמוק באדמה ? הדאון שבא אחריו שווה את זה ? חשבי על הדברים האלה , ובינתיים ספרי על עצמך יותר ... שתפי אותנו , אנורקסיה זה לא קל להגדיר אבל מצד שני זה לא מה שחשוב כמובן .. החשוב הוא שתדאגי לעצמך לטיפול . את בטיפול כלשהו ? המון אהבה בינתיים והמון חיזוקים שמרי על עצמך תמי
אני לא מטופלת עדיין, טופלתי בעבר ללא הצלחה כמובן---, כרגע אני בהמתנה לאישפוז לא בגלל שאני חושבת שאצליח איי פעם לצאת מהתסבוך הזה אלא רק כי אני נותנת לעצמי איזה שהוא צ'אנס קטן שישנה אפשרות לחיים טובים יותר בלי הקללה הזאת. ואת?מטופלת?טופלת?
את עצמה....את בת 27 לעזאזל..את חייבת לקחת את עצמך בידיים....למה את עושה את זה לעצמך???? אני יכולה להבין מאיפה זה בא....אבל למה לך לבזבז את החיים שלך??? הסבל הפיזי והנפשי אח"כ לא שווה את זה.....הדכאון הזה שכל אחת פה מנסה לברוח ממנו הוא נובע מזה.....כשיש חוסר איזון פיזי....חוסר איזון בתזונת הגוף אז מתלווה לזה גם חוסר איזון נפשי ומזה א"א לברוח...והמצב לא נהיה יותר קל...... את יודעת מה מחזיק אותי הרבה פעמים לא לחזור לשם? הדכאון...הכאב...האיכסה הזה.העצבים שמתלווים לזה...גם ככה בחיים עצמם בלי הפרעת אכילה אנחנו עצובים ומדוכאים ..אז איפה פה בדיוק הפתרון..? אין פה פתרון לעצב ולכאב צריך לחוש אותו ביחד עם השמחה...ובהפרעת האכילה אין טיפת שמחה..רגש שכדאי לאחוז בו כשהוא מגיע....בקיצור אני מבינה שכרגע את לא חושבת בהגיון וחבל....מקווה שתצאי מזה..או לפחות תלמדי להתמודד עם הכאב והעצב ששורה על כולנו בני האדם ללא יוצא מן הכלל....מה שנשאר לי לאחל לך הוא שכן יהיה שמחה בחייך והרבה.. תיהי בריאה....ותעזבי אותך משטויות ביי בינתיים.........
וואי,איזה יופי את צריכה להיות שמחה שייש לך כאילו מקסימןת זה א מובן מאילו להיכנס להריון עם הפרעה שכזאת את יודעת,אני לא מבינה בעלך יודע? יודע שזה חוזר לך? אוף מקוללת המחלה הזו נכון? תראי אני בטוחה שאת תצליחי כי את פשוט חייבת להצליח אם לא בשבילך ,אז בשבילם... תראי יש קשר בין הכול כי המחלה הזו טמאה והיא ממלא באנרגיות שליליות אולי זה משפיע על הרוחניות שלך,אך מתוקה אל תתני לה ,פשוט לא,הילחמי ואם זה עזר חיזרי לטיפול כי כן מגיע לך לחיות עוד לא סיימת את יעודך בעולם האמיני לי... אני רוצה ללכת לכותל לבכות ולהיתפלל אני לא יודעת מתי יגאל אותי ה" מהמפלצת הזו שמתפרצת בתוכינו ואכלת אותנו מבפנים... רוצה ללכת?
בעלי וודאי שיודע,הוא רואה אותי ושותף לכל מה שעובר עלי הוא מודע להקאות ולצומות ואם לא הוא, בחיים לא הייתי נכנסת לאישפוז. ממה את סובלת? אנורקסיה או בולמיה? המשפחה שלך מודעת לבעיה שלך? ההורים? האחים? טופלת בעבר? את מעוניינת לטפל בעצמך? אני ישמח ללכת לכותל האמת, אפילו שנראה לי שבמצב הקקה שלי אניח לא מסוגלת לבכות אפילו. תהיי בקשר, חופית.
אני כועסת על חברה שלי שנטשה אותי לטובת חיי תענוגות, היא יודעת שאני חולה והיא יודעת שבלעדיה המחלה שלי מתעצמת, אבל לא אכפת לה בכלל. היא אומרת שמאוד אכפת לה ומדברת איתי פעמיים ביום בטלפון אבל שומעים שהיא לא ממש איתי, יש ברקע,כשהיא מדברת, הרבה רעש של אנשים...איך אפשר לתמוך ולעודד באמת מכל הלב כשאתה כ"כ רחוק? כשהיא כאן לידי הרבה יותר קל לי , היא מדברת,עוזרת ,מרגיעה--- ועכשיו אין לה זמן לפסיחית הזאת, הדבר היחיד שהיא מוצאת לאמר זה, מה? את רוצה למות? אז תעשי משהו עם עצמך... ככה מעודדים?מה את דפוקה? את לא יודעת שזה לא מאיים עלי המוות? אולי אם תחזרי לארץ תהיה לך הזכות לדבר ככה, כל עוד את אי שם על פני הגלובוס מבלה, אין לך זכות לשפוט אותי או לדבר אלי בכזאת צורה. לא מעניין אותי שאנחנו חברות כבר שנים, היא לא תעיז לעזוב את הארץ כשהמצב שלי כ"כ קשה ועוד להוכיח אותי מרחוק, שאני חייבת לטפל בעצמי, למה מי את?? אם באמת היה אכפת לך לא היית עוזבת עכשיו. אני לא רוצה לשתף אותה יותר במחלה הזאת, אני משקרת לה שהכל בסדר וכשהיא תחזור, היא תאכל את הלב המסכן שלה. בעיה שלה. שתתמודד.
תראי אני מבינה שחברה שלך שימשה או משמשת לך כאבן תומכת ועכשיו שהיא אי שם "ברחבי הגלובוס" את מרגישה קצת עזובה או נטושה ... זה קשה , ואני ממש לא באה להגיד לך שאני לא חושבת או לא יודעת איך זה ... כי גם אני חוויתי מקרה דומה אבל נעזרתי בכוחות של עצמי בזמנו , ולא נתתי לעצמי ליפול . חוץ מזה ממה שראתי מבעד לשורות לא נראה שהיא "שכחה אותך" . נהפוכו , היא אי שם בקצה השני של העולם והיא עדיין מוצאת את הזמן להתקשר פעמיים ( !!) ביום . אם זה נראה לך מעט , או חסר התחשבות זה כי את רגילה למגע וקשר יומיומי עימה . אבל משזה לא מתאפשר עכשיו את כועסת . אני בטוחה שעדיין אכפת לה . שהיא עדיין כואבת את המקרה שלך וגם לה לא קל תתפלאי לשמוע להיות שם עבור חברה קרובה שלך שהורסת את עצמה במו ידייה ... וזה מנקודת מבט של החברה . אני חושבת שלהפריח הצהרות לאוויר נוסח " אני אראה לה מה זה כשהיא תחזור" או "אני אדרדר את מצבי בכדיי לגרום לה להרגיש רע ..." זה פשוט לא פייר כלפייך ובטח שלא כלפייה . ולמען האמת דיי טיפשי וסליחה על הבוטות . מה ייצא לך מזה שתפגעי בעצמך יותר ? מה תרגישי סיפוק שגרמת לה לייסורי מצפון ? את לא חושבת שגם לה מגיע לחיות את חייה , להנות , לחוות , לעשות משהו עם עצמה מלבד להחזיק לך את היד כל פעם שאת צריכה .? היא שם בשבילך . היא זמינה . היא במרחק טלפון והיא עדיין החברה הטובה שלך ואשת התמיכה והשיתוף ... אבל גם לה מגיע לחיות את חייה ... ולא כל דבר חייב לזכות לאישורך או לסירובך . מה ציפית שהיא תבטל את הנסיעה , תעצור את חייה עד שתחליטי לקחת את עצמך בידיים ולגרום לעצמך להחלים ? אם תרצי או לא לשמוע או לקרוא את הדברים שאני אומרת - אני חושבת שזאת האמת לאמיתה - ובמוקדם או במאוחר כדאי לך להבין והלפנים את הדברים האלה : את עצמך היא מי שקובעת איך תתנהל ההחלמה או ההחמרה של המחלה שלך . חברה שלך תומכת . שומעת . מקשיבה . מנחמת ועוזרת ככל שמתאפשר לה ... אבל את העבודה עצמה , את כל הייסורים , את כל המלחמות האמיתיות - את צריכה לנהל . ואם כל פעם תתקפלי בתירוצים שונים אז את סתם מונעת מעצמך את הזכות להחלים ולהרגיש טוב יותר . את עכשיו היא נוסעת , ופעם אחרת זה יהיה משהו אחר שיצוץ , ותמיד יהיו קשיים ובעיות ומכשולים וטריגרים ואת תהיי חייבת לדעת להתמודד איתם ! זאת המציאות . זאת המציאות שלך ... תתכחשי לה אז תמנעי מעצמך מצב של חיים . תקבלי את המציאות ותלחמי על עצמך אז תקבלי את חייך במתנה שוב ... בינתיים נשמע לי , ומרגיש לי שאת רק מחפשת תירוץ למה לא להחלים . ואולי המקרה של חברה שלך באמת מעצבן ולא כל כך עוזר אבל זה לחלוטין לא מונע ממך את היכולת לעשות עם עצמך משהו ודווקא להתפתח ולהתחשל מזה יותר . אני טוענת שיש מבחני אמת בחיים . בכל מצב מסויים את תוכלי לזהות את זה בכל פרק בחייך ... ולדעתי , אחד מהם הוא כאן ועכשיו במקרה הזה עם חברתך . תמצאי את הכוחות הפנימיים שטמונים בך כדיי להגיד שמגיע לך להחלים . ראי זאת כמבחן של חישול . מצב לא קל ... קצת מבלבל ומתסכל אבל יש לך את היכולת לעשות משהו עם עצמך מלבד התלות בתמיכה של חברתך . לבוא ולנסות להוכיח לה שמצבך לא טוב זאת שטות . ואם את לא מפחדת מהמוות כדאיי לך מאוד להתחיל לקחת את עצמך בידיים שמע החוסר פחד הזה יבוא לידי אימות ממשי ... ואז לא ממש יעזור לך אם את מפחדת או לא כי זה כבר מצב שונה לחלוטין ... אנחנו כאן בשבילך לכל שתצטרכי ... תוכלי לרשום כל שעל ליבך ומי שכאן יעזור לך להגיע לתובנות עם עצמך וכמובן יתמוך . אל תהססי להשתתף . המון חיזוקים , ובריאות . נשיקות בינתיים , תמי
א. תודה על התשובה המפורטת כ"כ, נשמע שיש לך חברה שסובלת מה"א לא כן? או שאת בעצמך? ב. לא מנסה להוכיח לטיפשה הזאת כלום, ושתעשה חיים ותבנה עולמות ותכיר בחורים ותתחתן אבל אין לה שום זכות להתקשר ולצרוח עלי שאני יעשה משהו עם עצמי כשאני רק רוצה להגיב לדברים שלה ואז היא מנתקת כי היא "חייבת ללכת", היא מתקשרת בשביל לסמן "וי" שהיא דיברה איתי לא כי השיחה איתה תועלתית. ואני לא מדרדרת את המצב שלי בכח בגללה. היא לא שווה את זה ג. כן, היא עזבה אותי במצב חריג ולא שמה ז---. מצטערת אם לא בשביל זה אז בשביל מה יש חברות?!?!
כל כך מלאת זעם וכעס על לא כלום בעצם (מקווה שאת לא כועסת עליי) אף אחד לא שופט אותך אבל היא חיה את חייה ונכון שאת חולה (בהפרעת אכילה ?!) אבל זה לא אומר שהעולם צריך לעמוד דום נכון? אני מבינה את הרגשתך..גם אני הייתי במקומות כל כך נמוכים כדי שאמא שלי תשים לב אליי ותבין "היי אני זועקת לעזרה!!!" "אמא"!! והיא לא היתה שם כאילו אני איננה..ועד היום היא מכחישה..למדתי לחיות עם זה ככה ולחיות את חיי לא לצפות מאחרים רק מעצמי ולבנות את חיי בעצמי כי אז כולם מסביבי..חברות ומשפחה כולם נפלאים אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי מי לי" כדאי שתעשי את את חייך ותבני אותם בכייף!! מגיע לך טוב ולא להיתלות בה..היא לא מקלה עלייך היא רק גורמת לך להרגיש ..שאת קיימת כי את לא מאמינה בעצמך נכון? זה קשה הדברים שאני אומרת אבל זה מהלב אני יודעת..מה זה לרצות שיבינו שיהיו שם ואין !! אבל לכל אחד את חייו!! נשמה מקווה שתרגישי יותר טוב ותטפלי ותעשי משהו אך ורק למען עצמך ולא בכדי להראות למישהו אחר כי זה בכלל לא חשוב חשוב מה שבעינייך וחייך!! לילה נפלא אוהבת מכל הלב דינדין
תראי גם לי יש אחות בחול ובדיוק היום דיברתי על זה שזה מעצבן ושיש בזה צביעות מסויימת שהן מחול מתקשרות ורוצות לדעת מה איתנו. ואני כבר לא מנסה להסתיר את חוסר העניין שלי בשיחות כאלה איתן (יש לי 2) אתמול אמרתי לאחותי שאם ידעתי שזה היא לא הייתי עונה לטלפון בשיא הטבעיות לדעתי זה חסר טעם היא תמשיך לגור שם ואני פה החיים שלה זה שם ושלי פה דרכינו לא הולכות להיפגש בזמן הקרוב אז מה הקטע? שהשפחה שלי אמרה להן שאני כנראה חולה ושירדתי הרבה במשקל הן פתאום התחילו לשחק אותה מודאגות והאזנתי לשיחה שבה אחת מהן אומרת לאמא שלי "תעקבי אחריה תחטטי לה בחדר תראי מה היא עושה בשעות הפנאי" קולטת? והיא דורשת ממנ הסברים בטלפון כאילו מה את רוצה ממני מה לי ולך? עזבת נכון?! שלום! אל תצפי לשמור על קשר עם שלט רחוק זה לא מספיק בשבילי. אז אני מבינה אותך מאוד אבל מצד שני אני אומרת לך שזה שטות להתנות בזה את קצב המחלה והריפוי שלך . היא תשיך "לבלות" כמו שאמרת ולהמשיך בחיים שלה והכל כרגיל כולם ימשיכו כרגיל השמיים לא יפלו והשמש לא תפסיק להסתובב סביב צירה היחידה שתעצר תעמוד במקום ולא תתקדם ותתעלה על עצמה זו תהיה את ומי שיושפע מזה זו תהיה את חברה שלך אולי תתבאס קצת אבל הנפגעת האמיתית תהיה את את מצפה שהיא תיפגע מזה כאשר מי ששותה את הרעל זו את. לא חבל?!
בתקופה שלי ניסיתי להסתיר את זה..לא רציתי שאמא שלי תשים לב...לא חיפשתי את תשומת הלב שלה...היא נתנה לי מספיק..אולי חיפשתי תשומת לב מבחוץ....רציתי שיגידו לי כמה רזיתי ואיזה כיף לך...ומאוד פחדתי שאמא שלי תשים לב אז בבית הייתי מכסה את הגוף בבגדים גדולים כדי שהיא "כביכול" לא תשים לב ....לפעמים הצלחתי להערים עליה ולפעמים לא.....האמת שלא קראתי את תחילת ההודעות אז אני אקרא עכשיו שאני לא אצא מטומטמת...בכל אופן לכולכן תהיו חזקות ושכולם ילכו לעזאזל.....
בתקופה שלי ניסיתי להסתיר את זה..לא רציתי שאמא שלי תשים לב...לא חיפשתי את תשומת הלב שלה...היא נתנה לי מספיק..אולי חיפשתי תשומת לב מבחוץ....רציתי שיגידו לי כמה רזיתי ואיזה כיף לך...ומאוד פחדתי שאמא שלי תשים לב אז בבית הייתי מכסה את הגוף בבגדים גדולים כדי שהיא "כביכול" לא תשים לב ....לפעמים הצלחתי להערים עליה ולפעמים לא.....האמת שלא קראתי את תחילת ההודעות אז אני אקרא עכשיו שאני לא אצא מטומטמת...בכל אופן לכולכן תהיו חזקות ושכולם ילכו לעזאזל.....
ב"ה באמת? אני לא יודעת למה אני מוסיפה כי סה"כ רוח דברי די דומים גם אני יכולה להבין את הזיקה שמישהו יהיה טוטאלי בשבילי ..שיקח את זה ממני או שיציל אותי. למען האמת היו כמה אנשים יקרים כאלה בחיים שלי שהיו טוטאלים אבל גם כשהיו אם אני לא קיבלתי ואפשרתי את העזרה שלהם דבר מזה לא נשאר או עבד עבורי אני בטוחה שזה לא עובד לאיש ככה בראו אותנו "נפרדים" האחדות הכי קשה להשגה נובעת מבפנים. כאשר את מפרידה את עצמך מעצמך את יוצרת מופרדות נוספת. "חור בהילה". או איך שתקראי לזה... משהו שם הופך להיות חסר איזון בלתי הפיך. כל זה קורה בפנים ובחוץ כל הגופים משלימים את ההפרדה שיצרת עד לרגע שאת יוצרת את האחדות בתוכך אז האחדות מגיעה עלייך ללא מאמץ, ללא כפייה. "מלכת הדרמה" זה לא עובד כך בחיים יקירה זה יכול להופיע בתסריטי הספד דמיוניים איך כולם מזילים דמעה ואוכלים את הלב "כשלא תהיי" אבל הכי מצער שמי שישאר לאכול את הלב הוא לא יותר מאשר את בלבד. זה מה שאת רוצה לעצמך? לא תמיד "הם" יודעים איך אף אחד לא צריך לנחש אני מסכימה עם הקושי ועם התחושות שלך אבל תצטרכי לקבל שגם זו סוג של אכפתיות ונשמע שבגבול האפשר והיש - יש שם אכפתיות בשבילך אבל היא חלקית השאלה מדוע את לא מסוגלת לקבל את החלקיות? את תשתגעי אם לא תקבלי שהשלם הוא חלקי מאוד כשזה מגיע לקיום על פני האדמה האמיני לי, אומרת לך את זה מישהי שדי חוותה את כל הצורות של מה שאני אומרת לך וזה מה שהבנתי וזה נכון. יאהבו אותך באמת רק כשאת תאהבי את עצמך! אני מבטיחה לך שאת גם תרגישי את זה המון אהבה
הי מה שלומך? אני רק עכשיו נכנסתי וראיתי אני רוצה מרוצה מעצמי ששלטתי בעצמי יפה היום אך לרוב זה לא קורה, אני בת 25 ואני חולה כבר 5 שנים אף פעם לא הייתי בטיפול אף אחד סביבי לא מתאר אפילו שאני מקיאה פעם סיפרתי למשפחה אך האמינו שזה עבר לי ןלא עשו עניין ,העניין שאין לי כלכך משפחה,אנילא מרגישה שייש לי אפשרות לסמוך על מישהו סביבי, יש לי הרבה חברים ומחזרים אך אני לא מערבת אותם בחיי הפרטיים. אני מאוד לא נראת אחת כזו,ואני גם לא ממש מעכלת שאני כזו אך אני בולימית,ואנורקסית לשעבר- דיגמנתי הפסקתי והייתי מובטלת,ואח"כ חזרתי לתפקד כמעט רגיל אני קוסמטיקאית רפואית ועוסקת מעט בשיווק,עוד מאמינה שאוכל להיות יום אחד באמת מאושרת כי מגיע לי! אני חוויתי דברים לא כלכך נעימים בחיי, אני מכושלת יותר כעת ,ומקווה שיבוא יום וה" יאיר לי פנים .כי אני כרגע נראת שמחה אולי אבל ,אני מאוד כבויה זה הורס אותי שאני צריכה להסתיר כל דבר ולשקר כל הזמן, עזבתי את החבר כי פחדתי שיגלה זאת !רציתי פשוט להיות לבד וגם חשק מיני אין כלכך, אני מקווה ליותר טוב,טב מצטערת אם העמסתי אשמח לשמוע ממך ... (חברתי הווירטואלית)בוקר טוב שיהיה...
זה מדהים כמה אנחנו יכולות לעשות בחיים ולהצליח ואף אחד לא חולם שמתחת לכל ההצלחות האלה יש ריקבון עצום של מחלה שלא מרפה... אני גם בת 25 נשואה ואמא לשתי בנות מתוקות, אחת בת 3.5 ואחת בת שנה אני דתיה מהבית וגם היום את האמת אני מתלבשת כמו דתיה ובלב אני כופרת לגמרי, אני לא מאמינה כמה התדרדרתי מהבחינה הרוחנית, זה לא שאני לא מאמינה שיש אלוהים זה רק שאין לי כח להתעסק איתו עכשיו ולהקפיד על מצוות... אם בעלי הצדיק היה יודע... לא נורא, אני מייחסת את הפאק הזה גם למחלה. הייתי מאושפזת בתל השומר לפני למעלה משנה וכפי שאת וודאי מבינה, לא ממש הצלחתי שם,אז אני יחזור כנראה כי אין לי פתרון אחר כרגע למצב שלי, את חושבת על אשפוז? יום טוב, תהיי בקשר--- אוהבת, חופית.
למי שראה את זה- זה ממש טלנובלה שטחית ומטומטת שאני לא מבינה למה עשו אותה! טלנובלה על דוגמניות? מה בנות לומדות מזה? שכל מה שצריך בחיים זה להיות מטר תשעים, יפה ושיבלטו לך העצמות במותניים. כי כאילו רק ככה אפשר להצליח. כל כך לא נכון. ובכלל, היום ראיתי פרק שאמרו לדוגמנית רזה מאוד שהיא צריכה בשביל קמפיין לרדת 5 קילו ובגלל זה היא לא אוכלת, ואז רואים את אותה דוגמנית נפגשת עם דוגמנית אחרת שאוכלת עוגת שוקולד ואומרת לה שהיא פשוט "דוחפת אצבע". אני לא מבינה.. למה מראים את זה?? מה ילדות ילמדו מזה? שבשביל להיות רזה ויפה צריך להקיא? לא לאכול?? פשוט טמטום! זה מעצבןןןןןןןןן!!! אוף איתם! **חמודה**
יוצרי הסדרה לא התכוונו שהתכנית תילקח ברצינות אלא כתכנית שטחית וסטמית ששם רק בשביל כיף הם מודים בזה בפרומו אחת השחקניות אומרת "עומק- המצאה של מכוערות"... זה בדיוק מה שהתכנית הזו תכנית על בנות מטומטמות שיוצרי הסדרה מכוונים לכך שבדרך הזו הן יצטיירו. הבעיה היא דווקא כשמכוונים לערכים חיובים דרך סדרות שהן שטחיות ושמתיימרות לייצג את החיים האמיתיים. סדרות שהדמויות בהן אמורות להיות חכמות והגיוניות ואמיתיות ואז מי שרואה בהן מודל לחיקוי בעצם מחכה דמות שהיא שלילית בניגוד לסדרה כמו "בובות" שמדרך ההצגה ובכלל זה השם של הסדרה אפשר להבין שלא כדאי להיות כמוהן ושאין בזה שום דבר חיובי. לגבי החלק השני אין לי מושג כי אני לא מבינה באיזה הקשר זה הוצג. וחבל שאת נותת לזה ככה להשפיע עלייך אחרי הנושא הזה נטחן כבר שנים כן הטלויזיה שולחת מסרים פרו מחלתיים חד משמעיים ואין לה שום כוונה לחנך למה נכון. סדרות כאלה קיימות כדי להעביר תזמן בכיף ולא כדי ללמד אותנו משהו וככה צריך לקחת אותן.. הרצינות פה מיותרת. התשובות למחלה והגורמים נמצאים בכל אחת מאיתנו ושם צריך לחפש ושם צריך לתקן והאחריות כמשתמע מכך היא עלינו אם כל אחת תדאג לעצמה מעבר לזה שלה יהיה הרבה יותר טוב התכניות האלה והתכן שלהן ישתנו מעצמם כי קהל היעד ישתנה בעצמו וימצא בהן פחות עניין. בכל אופן זו דעתי.
ב"ה לי אין טלויזיה איכות חיים שאני לא יכולה לתאר...
ב"ה :-)
אתמול ישנתי ב11 12 ככה ושקמתי היום ב4 ואנ ממש לא רגילה לישון ככה היו לי כאבים חזקים בבטן כמו של מחזור אבל לא יכול להיות כי היה לי לפני שבוע בכל אופן התפניתי ויצא לי הפרשות בצבע שחור אדום כזה מצטערת על הפרטים אני פשוט קצת מפחדת ואני שמחה שיש לי איפה לשאול. בכל אופן גם הייתי מקוררת וחלשה קצת ורציתי עוד לישון אבל קמתי אם למישהי זה קרה ויש לה מושג א ני ישמח לתשובה. ואגב מבחינת אוכל אכלתי סבבה כזה ושעתיים לפני השינה לא אכלתי כלום אבל די הרגשתי מפוצצת למרות שאכלתי נורמאלי אבל כנראה שזה היה ממלא בגלל שאכלתי הרבה סלט ותפוח שזה ממלא פרט לעוף בארוחת ערב. היום גם אכלתי יפה מאוד וכמובן בלי להקיא. אבל יופם שישי בצהריים הקאתי ף-( אבל יהיה טב
לכי לרופא גסטרואנטרולוג, כי יתכן ואת מאבדת דם במעיים. את משתמשת במשלשלים?? לכי לרופא ואל תדחי. זה עלול להיות מסוכן.
ב"ה הזוי למדי הכינוי שבחרת לך אהובתי, אענה לך בלילה אני עם שפעת כבר יותר משבוע באסה:-( קיבלתי את המיילים שלך הרבה חיוכים חייכתי תודה נשמה
היי ליעד כאבי הבטן והדימום יכולים לנבוע ממגוון גורמים. יתכן שמדובר בבעיה במערכת העיכול (שאולי נגרמה כתוצאה מההקאות) ויכול להיות שמדובר במשהו פשוט יותר כגון טחורים/פיסורה. גסטורואנטרולוג הוא באמת גורם שיוכל לעזור בנושא. לחילופין ניתן לפנות לפרוקטולוג. אם יש לך רופא משפחה טוב מומלץ לפנות אליו ולתת לו להפנות אותך לגורם המתאים ביותר. את יודעת בוודאות מהיכן יצא הדם? זו פעם ראשונה שזה קורה? לדם היה גוון כמו דם שמוציאים בבדיקת דם? גם אני שמעתי על כך ששימוש במשלשלים יכול לגרום לתופעות כאלה - אך לי זה נגרם ללא קשר למשלשלים. בכל מקרה חשוב לבדוק את הנושא ולא להזניח...
אני לא לוקחת משלשלים והדם היה דהוי כזה וזו פעם ראשונה ועד עכשיו כואב לי הבטן ומקודם אמרו לי שיש לי חום אני מאוד מקווה שזה רק התקררות תודה לכן.
הי,הייתי מאוד רוצה ללכת גם כן לטיפול אך לא מעיזה אני פוחדת להגיע לשם ולהיכנס לדיכאון קליני אני מאוד הייתי רוצה לשוחח עים בנות ע"כאך לא נראה לישיש לכולם אומץ אניהייתי רוצה לחשוב לעשות משהו בנושא אני מבינה שלך הטיפול לא עזר... או שכן ופשוט זה תכופות, אנני יודעת למה אך אני לא מאמינה בזה יש מקום לשנות את דעתי אשמך לדעת יותר איפה טופלת? וכו.... בינתיים מאחלת לך סופ"ש רגוע ושליו בלי נפילות!!!!!!!!!! בי חמודה..
אף פעם לא היית בטיפול? ממה את סובלת?אנו' או בול'? בת כמה את? ספרי קצת על עצמך---
יאאאאאא את לא יודעת מה היה לי היום! הייתי בלימודי תאטרון שלי, והבמאית שלי עושה כל מיני דברים כאלה לגיבוש. אז היא עשתה לנו משחק שבו כולם עומדים במעגל, והיא אומרת משפט, ואם יש ילד שהמשפט נכון לגביו, הוא מחליף מקום עם מישהו אחר. בקיצור, היא אמרה כל מיני משפטים כמו "בכיתי פעם משברון לב", "התנשקתי לפני כיתה ו'" וכל מיני כאלה..חחחח ואז פתאום היא אמרה: "יש לי\היו לי הפרעות אכילה." ודי הייתי בהלם. ואז ראיתי פתאום שיש כמה בנות שמחליפות מקום, והייתי עוד יותר בהלם. ואני? אני נשארתי לעמוד במקום שלי. הבנות סיפרו על הה"א שהייתה להן, כמה סיפרו שהן היו מקיאות ועברו טיפולים פסיכולוגיים,חלק לקחו משלשלים ביחד עם ההקאות, וחלק סיפרו שהרעיבו את עצמן כמה זמן והיתה ירידה דרסטית במשקל. אני לא סיפרתי, לא זזתי.. פשוט כלום. והתחלתי לחשוב לעצמי למה אני לא מעיזה.. אבל אלה שסיפרו, סיפרו על ה"א שהייתה להם בעבר, בכיתה ח', ט', י' [הם עכשו בי"א ובי"ב].. ואני מה? לי זה לא עבר. אבל אצלי זה לא כ"כ מעשי האמת, זה יותר נמצא בראש מאשר במעשים אז אולי גם לא הייתי צריכה לספר. וגם אם הייתי מספרת, ברור שהייתי אומרת לפני שנה או שנתיים, בטח שלא כרגע. נראה לך שהייתי צריכה לספר?? אגב, כל אלו שסיפרו, אמרו שגם אחרי טיפול והכל, הה"א תמיד נשארת בראש והיא אף פעם לא באמת עוברת, ותמיד הרצון להקיא או להרעיב את עצמך קיים בראש. בכל אופן, הבעיה פה היא שהסיפורים שלהם די משכו אותי! נורא כעסתי על עצמי שאני לא הצלחתי לרדת במשקל כמו שהם הצליחו, ושאני לא הצלחתי להקיא והם כן, ונורא חזרו לי מחשבות על אם כדאי לי להרעיב את עצמי רק כמה ימים כדי לרזות. אוף אני לא מבינה למה זה מושך אותי, ולמה במקום לחוש סלידה מהנושא אני רק יותר ויותר מתעניינת?? בכל מקרה, מצבי כרגע הוא די טוב. אני עובדת:] אני יוצאת, אני מתעצבנת על אמא שלי חחח, ואני נהנת בתאטרון. יוצא לי לחשוב די הרבה על המשקל שלי, על אם כשאני בעבודה רצה מפה לשם, אם אני מרזה מזה משהו, על כמות האוכל שאני אוכלת. לפעמים אני יורדת על עצמי שאני לא מפסיקה לאכול ואני שמנה.. חוץ מזה, הכל בסדר. מה איתך??? סופ"ש נעים כיף ונחמד **חמודה**
ב"ה תרגיל אבחון מעולה ללא ספק מה זאת אומרת אצלך זה לא מעשי? אה שכחתי ...כי עד טרם רואה תוצאות על המשקל נכון? הבנתי, בגלל זה זה לא ממש מעשי?.. תפיסה מעניינת אבל שוב צר לי לאכזב אותך את שם ויחד עם זאת אני חושבת שזה היה חשוב שהזדמן לך לשמוע בנות על אמת מה קרה איתן כשהן היו בהפרעות אכילה.. לא כל כך בטוח שהן לא נמצאות שם גם עכשיו... זה לא באמת משנה אני חטפתי שפעת כבר יותר משבוע מעצבן... לגבייך... מקווה שאת מתקרבת לאמת שלך מיום ליום לקחת אחריות ולטפל בעצמך לא אמרתי שזה פשוט אבל תמיד שווה להקדים לנסות יש לך זמן=הזדמנות! אל תחכי לרגע שלא יהיה זמן בהצלחה יפתי המון אהבה
תרשמי פה תאימייל שלך אני שולחת לך שיר את מתעלפתתת מצחיק רצח!!
זוכרת?? כמה זמן לא נכנסתי לאתרים האלה-ופתאום אני רואה את השם שלך כאן... מה איתך? עדיין חיה אי שם בדרום? נשיקות---
מה קורה?!??!!?! יווווווו מאמי איך התגעגעתי אלייך מה את עושה פה? חח פעם שעברה שדיברנו טסת נכון? מה איתך מה קורה? מה מצבך?
ב"ה [email protected] נשיקות
תכתבי בעברית כי אני לא מצליחה לשלוח עם הקישור
הי את פשוט צודקת !אני מזועזעת מעצמי ,מההרס העצמי שמהחלה הזו גורמת לי ,אני מאמת רוצה להאמין, אך לא נראה לי שאבריא השלמתי עם זה שזה תקופות. אני משתדלת להיות יציבה יש לי צורך לעמוד על הקרקע ולעזור לאנשים אחרים, אים לא לעצמי בכל נושא.אולי נוכל לסייע אחת לשניה אני חולה 5 שנים ללא טיפול אני מאוד רוצה להבריא ואני משתדלת ,אך ללא הצלחה בינתיים. אני נראת בסדר משקל תקין, אך עצובה עצובה מאוד ,למה למה זה מגיע לנו?? מה קורה פה אני מרגישה נרקומנת לאוכל ממש למנה ועוד מנה אני משתגעת,שבחורות חכמות ויפות מכורות לכך אני באמת חושבת שצריך להפסיק לשבת בשקט מגיע לנו עזרה!! כיתבי לי...
למה זה מגיע לנו? נראה לך באמת שיש לזה הסבר? למה בן אדם נהיה חולה בכבד?כליות? מאותה סיבה שאנחנו נהינו חולות בראש. אני לא מצליחה להבין מה ההתמכרות המטורפת הזאת לעצמות?אז רואים עוד אחד?ואז מה?איזה חיים חרא. איזה עזרה בדיוק מגיעה לי? כבר הייתי באשפוז וכנראה אני גם חוזרת לשם... יש לך מושג כמה כוחות צריך בשביל לרצות באמת לצאת מזה? אני אבודה בתוך בלבול מטורףאין לי מושג מה הכי טוב כבר.
הי מאי זאת אורית אני לצערי הייתי חולה השבוע וגם בגלל שהקאתי זה בטח עיכב את ההחלמה,אני מאוד רוצה לראותך אני בלי טלפון כרגע גנבו לי אותו לפני כמה ימים,אני מאוד מבינה שאת עסוקה אך אשמך להיפגש את פנויה בסופ"ש? אם לא שבוע הבא .. אני מאחלת לך לילה מקסים בינתיים רק בריאות ,אורית!
ב"ה כתבתי לך שהיתה לי בעיה עם הזכרון של ספר הטלפונים איבדתי הרבה מספרים בגלל שלא שמרתי... אני צריכה אותו כדי להתקשר חוץ מזה גם אני עם שפעת... כתבתי לך מזל טוב מתי היה?... כתבי לי אם את רוצה במייל זה גם טוב [email protected] נשיקות
אני רוצה להגיד לך שיש לך מזל ראשית שיש לך סיבה למי להחלים ויש לך בעל שאוהב אותך נכון שמאוד קשה לגברים להבין אותנו בנושאים הללו,לכן חשוב שתדברי עם בעלך בערב רגוע והסבירי לו שזה צורך שפשןט לא נשלט על ידך זה לא שאת בוחרת ליפול לשם.זה לא שאת רוצה לחזור להיות חולהזה סוג של קול פנימי שדוחק בך למרות הרצון הטוב,שתפי אותו כך תוכלי להעזר בו בנפילות שלך ולהיתקשר לדוגמה במצב של בולמוס, לשתף שאת זקוקה לאוכל להוציא החוצה אפילו בבכי בכדי להקל על התחושה.אני כלכך מבינה אותך אני קראתי את ההודעה שלך ואמרתי חבל, אני בטוחה שתוכלי ללהיות מאושרת- הילד יתן לך סיפוק בחיים (מנסיון של חברה,) אני בטוחה שתצלחי להשיל את המשקל אחרי השלימי עם זה שזה דרך העולם להשמין בהריון, אך אפשר לשלוט את יודעת זה לא קל ,אך אפשרי...... א.
א. תודה על דבריך.. נכנסתי היום לאתר כי בשבוע האחרון אין לי שום תיאבון, והפסקתי לאכול. היום הגעתי לבית של אמא שליוהיא נתנה לי אפונה מבושלת, כל זמן שהיא היתה בחדר אכלתי, אבל ברגע שהיא יצאה מהחדר לא יכלתי להכניס גריגיר לפה וזרקתי הכל לשירותים. להגיד את האמת אני מפחדת.. שנה שלמה הייתי בסדר וחזרתי לתלם.. אני לא מבינה למה זה קורה לי. אכלתי חצי צלחת וכאבה לי הבטן. בעלי לא יבין אותי. אני בטוחה. הוא יכעס עליי מאוד. כביכול החיים אמורים להיות עכשיו טובים, אבל יש לי מצב רוח ירוד, התחלתי שוב לספור קלוריות, ואני מנסה להפסיק את כל המחשבות האובססיביות הלחו כי אני יודעת שזה נזק, אבל אני לא מצליחה. האמת היא שאני מפחדת, מאוד מפחדת מהיום- ארוחת שבת, אני מפחדת לחזור להקיא. כשהייתי חולה הייתי מרעיבה עצמי ורק בארוחות שבת אוכלת כדי להיראות בסדר ולא לעורר חשד, ואז נכנסת לחדר שלי ומקיאה לתוך שקית זבל, כדי לא לעורר חשד למה אני הולכת לשירותים אחרי אוכל. המצאתי כל כך הרבה טריקים, ואני מרגישה יסורי מצפון השבוע יותר מתמיד, שחזרתי לשקר לגבי מה אכלתי. אני מזמינה אוכל בעבודה ולא אוכלת ובבית אומרת שכן אכלתי. היום שקלתי את עצמי. אני במשקל תקין, ואמרתי לעצמי שאני צריכה להוריד רק 4 קילו' ואז אני ארגיש טוב עם עצמי. עצוב לי מאוד. אני לא רוצה להיות חולה!
שבוע טוב לכולם.. החדשות הטובות הן שלא מעדתי בשבת. אכלתי יפה, לא הקאתי ואפילו השתפר לי קצת המצב רוח. היה לי חשוב לספר בפורום, כי כל השבוע האחרון היה ממש גרוע, ולפעמים זה חשוב לציין גם דברים טובים. מקווה שזה ייתן כוח לאחרות.. כל יום הוא אפשרות להצלחה! צריך לקחת את זה יום יום.. אני מאוד מקווה שהשבוע יעבור בהצלחה.. אצלי ואצל כולכן!
ל-vik שלום רב . קראתי את מה שכתבת לבחורה עם הפרעות אכילה, ונדהמתי מהעידוד והתמיכה הרבה שהענקת לה. יקירה אני שמחה בישבילך ומצדיעה לך בהוקרה.... אין לי ספק שהינך בחורה חכמה ומוכשרת , לכן הוצאת את עצמך בזמן הנכון וראית לנגד עינך את האסון שיכל להתממש והבנת בכישורייך החדים שזו לא הדך. ויפה שאת הלקח שלך את תומכת ומעבירה לבנות שאיבדו את דרכם. מחזיקה לך אצבעות ויישר כוח יקירה......... אלמונית מעריצה .........................
מסכימה עם כל מילה----
אני לפעמים מתקשה להבין איך עשיתי דברים מסויימים, איך הנחתי לעצמי להתדרדר למקומות שליליים. למרות הכל היה חשוב לי לספר על קצה המזלג על הסבל שנגרם כתוצאה מהדברים הללו. אני באמת לא גאה במה שעשיתי ולדעתי המעט שאני יכולה לעשות זה לשתף את כולם בנזקים - "למען יראו ויראו". מי יתן ואכן הדברים הללו יחדרו למקומות הנכונים. שיהיה לכולכם שבוע מקסים! =)
אני לא מבינה דבר אחד. ברגע שחליתי במחלה המקוללת הזאת,אני אמורה לצעוד לידה כל החיים??למה?? למה אין מצב שמישהי החלימה מהמחלה וזהו.שכחה מזה?לא מעניין אותה יותר? למה אני צריכה לשמוע על כאלה שהחלימו סוף סוף בחסדו יתברך יצאו לחיים "נורמלים" ועדיין מקננת בהם המחלה אי שם עמוק בלב יש איזה שהוא רצון להקיא...להרגיש כל עצם ועצם? אם זאת בריחה כזאת טובה לצרות שלי וגם ככה אני יחיה לצידה כל החיים אז למה להתאמץ להבריא??הרי איכות חיים לא תהיה לי כי אני יחיה במלחמה עם עצמי כל הזמן לא?אז כמה אברים בגוף ידפקו לי אז מה??לפחות אני יהיה רזה וירויח מזה ולא אהיה שמנה מתוסכלת שמתה רק לרוץ חזרה לאסלה. אני לא רוצה להתאמץ כמו מטורפת להעלות במשקל ו"לנסות להבין" למה זה לא טוב להיות כ"כ רזים ובסוף אחרי שנה למצוא את עצמי באותה נקודה. אם כ"כ טוב לי כאן(באיזה שהוא מקום...)אז מה הריצה הדפוקה הזאת להבריא? ואל תביאו לי את טלי סבח,היא אחת ויחידה ואני קדה לה קידה אבל אין עוד כאלה. וחוצמיזה אני בטוחה שגם לה רצות בראש מחשבות לפעמים לרצות לרזות שוב רק שהיא לא מספרת לאף אחד---
את מעלה שאלות קשות. אני לא יודעת אם במצבי הנוכחי יש לי זכות לענות. אבל אולי דווקא בגלל שאני נמצאת במקום רע כל כך - אוכל לנסות להוכיח לך שאסור להפסיק לקוות. כשהייתי בתיכון נהגתי לומר ש"טוב למות רזה מלחיות שמנה". ידעתי שאני עושה דברים מזיקים, ידעתי שיתכן שיהיה עליי לשלם מחיר. התעלמתי מההזהרות של כולם, הייתי עסוקה בלשכנע את עצמי לחיות במציאות מדומה שבה אין אמצע. בעולם הפרטי שלי היו או אנשים שמנים או אנשים רזים. אפילו הדוגמניות הרזות ביותר נראו לי שמנות. ולמה??? הכל מתחיל בשכנוע עצמי. בסופו של דבר השליטה היא בידיים שלך. למה עליך לחשוב רק על מצבי הקיצון? למה את חושבת שלא תהייה לך איכות חיים? אין ספק שהפרעות אכילה גורמות לנזקים, השאלה מה את מעדיפה: לעצור עכשיו ולנסות לתקן את הנזקים שכבר נוצרו או להתעורר רק בעוד כמה שנים ולסבול מנזקים חמורים יותר. חלק מהנזקים האלה אינם ניתנים לתיקון ואת עלולה להתחרט על כך. אני הייתי מוכנה אפילו לעלות במשקל אם היו מבטיחים לי שהצלקת תעלם. אבל היא לא תעלם לעולם. היא לנצח תהייה שם במרכז הבטן ותזכיר לי את המחיר הכבד על השטויות שעשיתי. זה לא נכון שהאובססיות האלה תמיד נמצאות שם. אני מכירה הרבה בנות שהחלימו וזהו. לפעמים זה חוזר, נכון, אבל האם זה אומר שצריך להרים מראש ידיים ולוותר? סליחה על ההשוואה, אבל גם מחלה איומה כמו סרטן עשויה לפעמים לחזור. זה אומר שצריך לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין למוות? אני בטוחה שאי שם בפנים קיים אצלך הרצון להחלים, עליך רק לגייס את הכוחות. במקום לרכז את האנרגיות שלך במחשבות הרסניות תנסי להפנות אותן לכיוונים חיוביים -בראש ובראשונה תאפשרי לעצמך להאמין שזה אפשרי. ודבר אחרון - את יכולה להיות רזה ובריאה. זה לא סותר. הכל מתחיל באמונות, במחשבות. אם תקפידי על תזונה מאוזנת ובריאה ואולי גם על קצת פעילות גופנית תוכלי להשתחרר מהכלא האיום הזה בו את נמצאת. אני יודעת שזה מוזר שדווקא אני כותבת לך את הדברים האלה. אולי את חושבת - באיזו זכות היא אומרת זאת כשהיא עדיין בעצמה לא נמצאת בתהליכי החלמה... אני יכולה להעיד על עצמי שהחלמתי בעבר ושנים לא התעסקתי בזה. גם אם מידי פעם עברו מחשבות הן היו מינוריות. לצערי, ההשלכות הרפואיות שנוצרו בעקבות הפרעות האכילה הן אלה שעוררו עכשיו הכל מחדש. היום עליי להתמודד עם צלקת שנוצרה באיבר שחשוב לי ביותר. זה לא פשוט... כשראיתי את הצלקת לאחר הניתוח רק חשבתי על דרכים למות. והינה אני עדיין חיה וכותבת לך על כך. תזכרי שהחיים הם לא רק שחור לבן - יש באמצע קשת של צבעים ססגוניים. בהצלחה!!! :)
ב"ה אם תסתכלי במראה ותתמקדי באבר גוף אחד תתמקדי בו ותראי איך הוא גדל וגדל אני מבטיחה לך שבין אם הוא באמת גדל או לא זה מה שאת תראי רק מעצם זה שהתמקדת בו עיצה מעשית שלי הפסיקי להתבונן במראה הפסיקי להתמקד ולהשקות את הצמח הזה שהוא לטענתך "החברה שלך" החברה הזו צריכה למות והדרך להרוג אותה היא להפסיק להשקות אותה הרעיון הוא שהיא זה לא את להפסיק להשקות אותה פירושו לא להפסיק להשקות אותך אלא פשוט להפסיק באחת להתייחס אליה מספר דברים: להעיף בגדים של רזון להעיף מזונות של רזון להעיף משקל להעיף מראה יש לך אומץ? בואי נראה אותך אל תוותרי היא לא שווה את זה את שווה הרבה יותר מזה ולא בא לי לשמוע שאחת מכן הולכת לסיים בקבר בגלל הפרעות אכילה את משקה אותה כי לא מצאת משהו טוב יותר תמכרי למשהו טוב יותר לא יודעת... ציירי לבבות על הגוף תתחילי עם משהו חיצוני תתחילי להרגיש אהבה אני יודעת מה את מכירה אני רוצה שעכשיו תתחילי להכיר דברים שאת לא מכירה וחלק מהם מניתי לך אל תתני לה לנצח פשוט תספיקי להשקות אותה זוכרת? כשמתמקדים במשהו הוא צומח הוא הופך להיות מרכז החיים אני יכולה אפילו להסביר לך את זה פיזיקלית אז אנא ממך פשוט הפסיקי להתמקד במה שעושה לך רע בהצלחה המון אהבה ה.ביאן
את עוצמתית בכתיבה-ה' אוהב אותך ונתן לך כישרון עצום להגיד את הדברים הנכונים, ועדיין אני מרגישה שכמה שהעוצמה היא חזקה, זה עובר לידי, לא קשור אלי בכלל... יש לי אהבה עצומה, קוראים לה בעל, וילדים מדהימים ואמא שתומכת ומשפחה מקסימה----- למה?למה אני מעדפה להחזיק אותה כ"כ חזק?ממה הפחד העצום? אולי תוכלי להסביר לי למה יש בי מין פחד עצום שאיך שאני ייתן לה "לנצח" אותי ואתן לה ללכת אני ימות מבפנים? הרי חייתי לא מזמן בלעדיה וזה היה בהריון השני עם המתוקה שלי והייתי בסדר גמור כל השליש הראשון והשני וכ"כ נהנתי ופתאום לקראת שליש שלישי הרגשתי שאני חייבת את המחלה לצידי אחרת זה לא אני...אני מרגישה כ"כ בטוחה לידה היא מבינה אותי, מקבלת אותי איך שאני...אף פעם לא מאכזבת... דווקא השליטה שלה עלי נותנת לי ביטחון עצום אם אני יוותר אני אהיה אבודה.אני יודעת. אני יקום בבוקר ולא יהיה לי מה לעשות. הילה---- אני בתחתית עצומה ומרגישה שאני ממשיכה ליפול. הבלבול העצום של מה שנכון ומה שלא כדאי ומה הכי טוב---למה? איך פתאום זה נפל עלי? אני 6 שנים חולה בדבר המבעיט הזה, ורק עכשיו אני חושבת שאולי עדיף להיות עם זה כל הזמן במקום לקום וליפול בלי הפסקה?? וזה לא שהמשקל שלי כ"כ נמוך (BMI 15.5) אולי אני צריכה לוותר??? למי אני יוותר?אין לי כח למלחמות!!!!!!!! אני מיואשת.
את עוצמתית בכתיבה-ה' אוהב אותך ונתן לך כישרון עצום להגיד את הדברים הנכונים, ועדיין אני מרגישה שכמה שהעוצמה היא חזקה, זה עובר לידי, לא קשור אלי בכלל... יש לי אהבה עצומה, קוראים לה בעל, וילדים מדהימים ואמא שתומכת ומשפחה מקסימה----- למה?למה אני מעדפה להחזיק אותה כ"כ חזק?ממה הפחד העצום? אולי תוכלי להסביר לי למה יש בי מין פחד עצום שאיך שאני ייתן לה "לנצח" אותי ואתן לה ללכת אני ימות מבפנים? הרי חייתי לא מזמן בלעדיה וזה היה בהריון השני עם המתוקה שלי והייתי בסדר גמור כל השליש הראשון והשני וכ"כ נהנתי ופתאום לקראת שליש שלישי הרגשתי שאני חייבת את המחלה לצידי אחרת זה לא אני...אני מרגישה כ"כ בטוחה לידה היא מבינה אותי, מקבלת אותי איך שאני...אף פעם לא מאכזבת... דווקא השליטה שלה עלי נותנת לי ביטחון עצום אם אני יוותר אני אהיה אבודה.אני יודעת. אני יקום בבוקר ולא יהיה לי מה לעשות. הילה---- אני בתחתית עצומה ומרגישה שאני ממשיכה ליפול. הבלבול העצום של מה שנכון ומה שלא כדאי ומה הכי טוב---למה? איך פתאום זה נפל עלי? אני 6 שנים חולה בדבר המבעיט הזה, ורק עכשיו אני חושבת שאולי עדיף להיות עם זה כל הזמן במקום לקום וליפול בלי הפסקה?? וזה לא שהמשקל שלי כ"כ נמוך (BMI 15.5) אולי אני צריכה לוותר??? למי אני יוותר?אין לי כח למלחמות!!!!!!!! אני מיואשת.
אני לא כל כך יודעת מה לכתוב.אתמול הרגשתי כל כך חולת נפש,שזה זיעזע אפילו אותי, בחורה בת 24כמעט,שכבר לא מזדעזעת מכלום.הלכתי לקנות משלשלים.אחר כך נכנסתי לשירותי הבנות במקום בו אני לומדת,וסידרתי את הכדורים היפים שלי בארנק קטן שההורים שלי לא ימצאו אותם.במקביל נכנסו עוד ועוד בנות.הן היו כל-כך אחרות,כל-כך נורמליות שזה כאב לי.הרגשתי כל כך לחוצה,ממש נכנסתי לפניקה,כל-כך מטורפת.המחלה הזו,הבעיה הזו,לא איכפת לי איך הם קוראים לה,אני כבר משתגעת ממנה.אני מפחדת להשתגע בגללה ממש,להיות מטורפת אמיתית,כזו שכל היום מדברת לעצמה ולבד,בודדה. אם אני אנורקטית למה לעזעזל אני יושבת וצופה בתוכניות אוכל?! מה לעזעזל קורה לי?אני מפחדת נקודה. מפחדת לאבד שליטה, שהמחלה תלך לי לאיבוד,לא להיות יותר רזה, שיאכילו אותי ואהיה שמנה. הכל יהיה בסדר,אם רק אצליח להישאר בגוף הזה עוד,ולרדת קילוגרם כל שלושה שבועות בערך.אני אפילו לא מצפה ליותר,אני יודעת שבמשקל שלי זה חולני והרסני לבקש לרדת עוד.אבל אני חייבת.רק עוד קילוגרם כל שלושה שבועות,רק להגיע למשקל הרצוי שלי, משקל היעד שלי.בבקשה.בבקשה.
אני לא יודעת אם ניסתם פעם להגדיר את המושג "שחור" זה מין משהו כזה מפחיד שאין לו סוף,זה כמו להיכנס לחדר חשוך ולנסות להתגבר עליו, לנסות להזיז ידיים או לבעוט ברגלים והשחור העצום הזה לא נעלם,ויש מין הרגשה כזו שאולי יום אחד השחור הזה יחליף קצת את הגוון לאפור כהה אפילו,אבל היום אני אי שם עמוק בתוך השחור הזה.אני שקועה בו כ"כ חזק שאני מרגישה בבור גדול ולא סתם שקועה, אלא דחוקה לפינה הכי קטנה שם ומישהו דורך עלי שאני לא ירצה לנסות אפילו לצאת משם.ומרוב שהבור מרגיש כ"כ עמוק זה לא נותן סיכוי אפילו קטן לצאת משם. איך אני, יכולה לנסות לדמיין אפילו לדחוף את מי שדורך עלי ולנסות לצאת מהבור העצום הזה? למה שאני יחשוב שיש לי סיכוי בכלל?? האנורקסיה הזו,היא מעשה שטן,יש רגעים של חסד לפעמים,כשאני חושבת שאני רזה מספיק אבל גם אז זה לא עוזר. מצד אחד,לא הייתי מוותרת על המפלצת הזו כי היא חברה שלי,היא מבינה אותי ותמיד שם בשבילי כשרע לי.ומצד שני אולי רע לי בגללה?איך אפשר להחליט?? אני בהמתנה לאישפוז וזה מנחם את בעלי אבל הוא לא יודע אפילו איך המלחמה הזו הולכת להיות קשה----וזה לא בגלל שאני רוצה לעשות לו רע,חס וחלילה.זה המחלה הנוראית שנלחמת בו,לא בי.אותי היא כבר ניצחה,אני בידיים שלה מזמן. מוזר כמה הם לא מבינים מה זאת אנורקסיה.הם חושבים שאת משקרת כשאת אומרת שאת רואה שומן בצדדים או ברגלים הם לא מבינים מה אני רואה,זה לא יעזור-זה כמו שתסבירו לאדם עיוור מה זה צבע שחור,אם הוא לא רואה הוא אף פעם לא יידע.ומי שלא ניכנס לכת המטורפת שנקראת אנורקסיה בחיים לא יבין מה שאנחנו רואות.
את צודקת חופית. את יודעת מה הכי עצוב, פעם לפני שחליתי וראיתי תוכניות ושמעתי סיפורים- לא הצלחתי להבין איך אפשר לראות משהו שלא קיים. איך את יכולה להסתכל על עצמך, לראות עור ועצמות ועדיין לחשוב שאת שמנה. היום, אחרי הרבה שנים לצד המחלה, אני לא יכולה לדמיין לעצמי להסתכל על עצמי במראה ולהגיד שאני נראית טוב. הכי מוזר, שאני אומרת הרבה פעמים על בחורות אחרות שהן הרבה יותר רזות ממני, אבל כשבודקים, מתברר שזה בדיוק ההיפך. אני כבר שנה וחודש אוכלת ולא מקיאה.ויש רגעים שאני מפחדת ליפול שוב לבור הזה. התחלתי להבין שאנורקסיה זה אחות תאומה שתמיד לידך. גם אחרי שאת מפסיקה את ההתנהגות ההרסנית, ובעז"ה שזה מה שיקרה לך, היא תמיד בתוך נפשך. כל הזמן אורבת לך ברגעי חולשה. זאת מלחמה יומיומית. אבל הימים שבהם את מנצחת הם ימים כל כך טובים, ההרגשה הזו שאת לרגע מאושרת, זה ממש מפחיד עד כמה שזה ממכר ונעים. זה מה שאני אומרת כרגע לעצמי, כי גם אני כרגע במלחמה. אולי יעזור לך- אם תחשבי שאת לא מוותרת על האנורקסיה לכל החיים, רק להיום, רק לשעה הזו, בשעה הבאה יהיה מה שיהיה, ותנסי לחיות את החיים רק לשעה. ותתני לעצמך טפיחה על השכם על כל שעה שהצלחת, אבל לא ע"י נזק עצמי!
אני בת 32 ובעבר הייתי בולמית. לפני מס' שנים עליתי שוב במשקל ולמרות כל ניסיון שלי לרדת במשקל, אני חזורת לאכילה גרועה ובשבוע וחצי אחרונים התחלתי להקיא שוב. אני אובדת עצות. איפה אני יכולה לקבל עזרה???
שירלי יקרה שלי.. את חייבת טיפול יכול להיות שהעליה במשקל נובעת ממצב שעובר עלייך מבריחה או ממשהו בחייך שחזרת להקיא!! צריך לבדוק ולא להזניח יש המון מטפלים ומרכזים היום יש מודעות גדולה בעניין תבררי ופני לעזרה משהו שיתאים לך... נשיקות מכל הלב..בהצלחה אם תצתרכי עוד משהו אני כאן דינדין
שלום, לפני שנה וחודש סיימתי טיפול מעמיק של שנתיים וחצי, במסגרתו טופלתי בין השאר גם בהפרעות אכילה: אנוקסיה ובולימיה (האנורקסיה החלה בגיל 16 והבולימיה בגיל 24, היום אני בת 26). במהלך הטיפול חזרתי בתשובה, והטיפול הסתיים חודש לפני חתונתי, בהסכמת המטפלת שלי, הרגשתי שאני חוכנה לפתוח דף חדש. סיפרתי לבעלי על המחלה, אבל אנחנו לא מדברים על זה הרבה, כי הוא לא רוצה שמשפחתו תדע כי אחרת לדבריו הם לא היו מסכימים שיתחתן איתי. לא סיפרתי לו גם שלקחתי תרופות לטיפול בדכאון ושהייתי מגיעה פעם בשבוע לאשפוז יום במחלקה הפסיכיאטרית, במרכז להפרעות אכילה. במצב הכי גרוע היה לי BMI 17. כיום אני שוקלת תקין ואוכלת תקין ככל האפשר. (BMI 21) אנחנו נשואים כבר שנה ומתכננים להביא ילד. אבל בחודש האחרון כל המחשבות האובסיסביות של אנורקסיה חזרו אליי. יש לי מצב רוח רע כי אני כל הזמן נלחמת בשדים הללו, ואני לא יכולה לספר לאף אחד, ההורים שלי מאוד יילחצו ויתחילו לעקוב אחרי הרגלי האכילה שלי, מה שיגרום לי להרגיש עוד יותר רע. ובעלי מאוד יכעס אליי, הוא התחתן איתי כי הבטחתי שאני לא אחזור להיות חולה, הוא לא יבין אותי וזאת גם עילה להתגרש, כי זה נחשב למחלת נפש. אני חושבת שחלק מהסיבה שיש לי את המחשבות זה בגלל שאני מאוד מפחדת להיות בהריון, להשמין מבלי לשלוט על זה, אמנם אני אוכלת היום תקין, אבל אני מרגישה שמנה, ואני עדיין רוצה להקיא אחרי כל ארוחה, אבל אני עוצרת את עצמי כי אני יודעת שזה אסור. ניסיתי לדבר עם בעלי ולהגיד לו שאני לא רוצה להיכנס כרגע להיריון ושאני מפחדת מלהיות שמנה, הוא מנסה להבין אבל אני לא מרגישה שהוא יודע לתת לי את התמיכה שאני צריכה. אני כן רוצה ילד, את האבה המדהימה הזו, אבל אני מאוד מפחדת שאני אחלה בהיריון ואגרום נזק לעובר שלי, ואת זה אני לא רוצה. אני כל הזמן שואלת את בעלי האם הוא יאהב אותי גם אם אני אהיה שמנה- הוא אומר שכן. אבל אני לא אוהב את עצמי, ואני יודעת את זה.. אני גם יודעת שאני צריכה לחזור לטיפול, אבל אני לא יכולה. גם מבחינה כלכלית, וגם מכיוון שאני לא אוכל להסביר זאת לבעלי. וגם איך אני אביט למטפלת שלי ואגיד לה שאני אל מסתדרת טוב, אני פרפקציוניסטית- אני מתביישת שהיא תתאכזב ממני. ממש רע לי כרגע, ואני ממש אבודה.. אשמח לעצה מעשית..
איזה צירוף מקרים גם אני חזרתי לשורשים שלי עם הפרעת האכילה שנעלמה לחלוטין ברגע שחזרתי בתשובה והתחתנתי.. אבל הדבר האחרון שאת צריכה הוא לחשוב שתאכזבי מישהו מגיע לך בריאות וטוב..גם אם זה יעלה בטיפול..המחשבות הללו לא יניחו לך כי יש את השדים שההתמודדות איתם אצלך עדיין לא נפתרה..אל תתייאשי זה לא נורא כי את תופלת ולבטח יש לך כלים להתמודד ותדעי לך שהמחשבות חוזרות אולי כל החיים ואז את מתעוררת ואומרת " היי סטופ" החיים שלך תחזרי לחיים אל תברחי מהמציאות!! צריך להתמודד איתה הפחד אם הבעל או ההורים יאהבו את זה או אותך בגלל הסיבה הזו או אחרת זה נורא כי את בת אדם והיתה לך בעיה כמו שלכל אחד אחר יכול להיות..או יכולה להיות מי אנחנו הרי השם הכל יכול קובע מה ומי והגלגל עו דיכול להתהפך..ומישהו אחר יכול לחלות במשהו אחר אז את תנטשי אותו בגלל זה!! איפה היציבות במערכת היחסים התמיכה גם היא לא הכי רצונית מבחינת הצדדים אבל זאת את..וככה זה מה שעובר עלייך גם ככה קשה הם צריכים לעזור גם אם זה לא מובן ומה שצריך להיות לנגד עינייך זה רק את ובריאותך.. ילדים זה דבר מדדדדההההים!!! אני חזרתי למחלה אחרי שהתגרשתי ועזבתי את הדת אבל לא את השם חס ושלום!! והיילדות שלי חוו חוויה קשה מאוד כי אמא לא היתה להם שם גם כשפיזית הייתי שם הייתי חולה קשה.. אני מציעה שתטפלי בעצמך..דחוף!! ושכולם יקחו זאת בחשבון..בעיה שלהם יאהבו או לא זה לא העניין העניין הוא בריאותך..! מאחלת לך רק טוב אושר ושמחת חיים בע"ה!! נשיקות דינדין
ודה רבה על התמיכה, אני יודעת שאת צודקת, אבל לפעמים יש לי הרגשה שאני יכולה להתמודד עם זה. מצד שני, אני מפחדת שאני מרמה את עצמי.. איך אני אסביר לבעלי את הסיבה שאני צריכה לחזור לטיפול? הוא לא יאהב את זה בכלל ואני גם לא רוצה שהוא יתחיל לעקוב אחרי האכילה שלי..
היי, אשלח לך מייל רק בעוד מס' ימים. אני פשוט מאוד עסוקה . נשתמע יעל
כבר יותר מחצי שנה לא כתבתי פה... לבפעם האחרונה שכתבתי, הייתי בתקופת מבחנים חשובים ומלחיצים... עברתי את המבחנים בהצלחה מרובה ועכשיו אני אמורה להתחיל את החיים האמיתיים... עבודה רצינית, משפחה וכד'... לצערי, הפרעות האכילה השתלטו לי לאחרונה על החיים.... אניבתקופה רעה, לא מוצאת את עצמי מבחינה מקצועית, יושבת כל הזמן בבית ובעיקר בולסת... מבלה את מרבית היום בקניית ממתקים, אכילה, לפעמים מקיאה (בקושי) ומשמינה. אני נגעלת מעצמי, סובלת מתחושה רעה , אך בעיקר משנאה עצמית, גועל ורצון עז להיות רזה. אני חייבת דרך לעצור את הבליסה האינסופית הזו, את בזבוז הכסף על האוכל, האכילה בסתר והתחושה המגעילה... נמאס לי מעצמי, אבל לצערי אני מכירה שתי דרכים בלבד- או אכילה בלתי פוסקת או קיזוז- המון המון ירקות ומעט מרוד אוכל... אין שביל ביניים ואין אור בקצה המנהרה... רוצה להפסיק ולא יודעת איך, אני הולכת לטיפול... והוא עוזר , אבל לתחומים אחרים ולא לאוכל. שם אני כנראה אבודה. ביאן, אם את יכולה תפחידי אותי קצת ותכתבי לי למה כדאי לבלוס כמויות אדירות של אוכל וממתקים, אני כבר מיואשת, לא מסוגלת להפסיק... תודה
ב"ה אני בטוחה שלא חסר לך רשימת פלצות שיכולה להטריף את מוחך את יודעת מה תשובתי לך מה שכתבתי לך אז תקף להיום .. הזמן עבר וזה מסתבך יותר ויותר כל הזמן הדרך לעצור את זה? תחליטי רק היום שאת מצליחה! מחר נסי שוב כל נפילה שתהיה לך ....התעלמי ממנה והמשיכי כאילו לא קרה מאום אם הטיפול עושר לדברים אחרים סימן שהטיפול טוב כי הוא לא מתמקד בהפרעה אלא במה שמסתתר מאחוריה ואז יתכן מצב שבו ההפרעה מחמירה בגלל העודה שציינתי אם זה המצב התרגול שהוריתי לך לנסות והליכה לטיפול ולמידה ממושכת הם אלה שיעזרו לך בסוף. לאט לאט עם הזמן גם זה יצליח כתבי לנו.. המון אהבה יקירה ביאן
אין לי דרך להסביר בכלל למה זה קרה לי ולמה אני מתעסקת עם האנורקסיה הזאת כ"כ הרבה. אני כבר 6 שנים בדבר המזורגג הזה כשמתוכם ה 3 שנים האחרונות הן הגרועות ביותר. אני נשואה לבעל מ-ד-ה-י-ם יש לי שתי ילדות חמודות והדבר שהכי משמח אותי בחיים שלי, זה לרדת עוד 100 גרם.למה פאקיקינג?למה? הרי התינוקת שלי התחילה לזחול לא מזמן זה אחד הארועים הכי משמחים שיש לאמא וזה לא שימח אותי כמו העובדה שעליתי בערב על המשקל וראיתי 200 גרם פחות. איזה חיים בזבל. לא מעניין אותי בכלל שתכתבו שאני אמא לילדים ושאני חייבת להם את זה, אני לא חייבת לאף אחד כלום. אולי אני מפלצת ומכשפה שהבאתי ילדים לעולם אבל זה המצב. אלוהים נתן לי אותם?בעיה שלו, בטח היה לו איזה תיכנון בראש גם איך לגדל אותם. אני אוהבת אותם בטירוף אבל לא מרגישה שאפשר לוותר על האנורקסיה הזאת בשביל ילדים-הסיבה לא מספיק משכנעת. אני יודעת שכמה ממכם מתות ללדת וכמהות למחזור ואני יכולה להגיד לכם שיש לכם סיבה כי אין כמו ילדים אבל עדיין-זה לא תרופה למחלה המטורפת הזאת. בעלי רוצה שאני יתאשפז כי הוא לא רואה דרך אחרת שאני יוכל לצאת מזה לבד. ת'אמת? הוא צודק.מי רוצה לחיות עם אשה שלא נהנים לגעת בה כי היא כולה עצמות(ככה הוא טוען...לכו תסבירו לו שעצמות זה דבר מדהים...) אני כנראה יתאשפז כי אחרת הוא יעזוב אותי וחבל לילדים החמודים שלא יהיה להם משפחה וגם קצת באיזה שהוא מקום אני כן רוצה לדעת איך זה לחיות בלי ההפרעה החולנית הזאת. היום אני חיה על שרידי שרידים של אוכל-אוכלת-יורקת-מקיאה. אני אפילו לא בולעת...יש בזה מין התגרות נוראית במזל שלי כי במבט לאחור אני כבר שבועיים לא הכנסתי כלום לפה,ותוהה האם יש מצב שאני פשוט יתעלף? לא ממש בא לי אבל זה נשמע שזה דיי מתבקש. מספיק זיבלתי לכם את השכל להיום. אולי עוד אשוב אליכם סליחה אם גזלתי מזמנכם---
ב"ה אין לי שום זכות לשפוט אותך כפי שאת עשית בהצגת הבעיה שלך הבעיה שלך חמורה הילדות יש להן מלאך ששומר עליהן ויש אלוקות ששורמת עליהן ויש אמא שסובלת מאוד ויש אבא שלא מבין ולא יודע כבר מה נכון לעשות במצב הזה אני בטוה שהוא לא רוצה לפגוע בך אני בטוחה שהוא מתוסכל הרבה פחות ממה שאת מרגישה או חווה ועם כל ההבנה שזה נורא קשה ונורא מתסכל החלק הכי עצוב שאני לא בטוחה שיש בך איזשהו רצון לחיות אם בפסיק הכי קטן הקיוםשל בנותיך אינו נותן לך טיפה של כוח יש משהו נורא מוזר מצד אחד יש מצבים שבו אנו נשלטים ומצבים שאנו שולטים אם זכרוני אינו מטעני המצב הזה תמיד נחווה כאילו מישהו שולט בנו כאשר אנחנו למעשה היחידים ששולטים בזה ומתעקשים לשמר את זה כי מצב אחר אינו ידוע אינו זכור ונתפס כמשימה בלתי אפשרית אם נדבר על הזכרון אני זוכרת היטב שחוויתי את זה כמשימה בלתי אפשרית הסבל היה כ"כ גדול שזה לכאורה למעשה מה שהכריע בתוך הזבל הזה היו גם כמה דברים שידעתי עמוק פנימה שאתם אני לא מוכנה לוותר אגב זו פריבלגיה שבספק אם יש לכל אלה שסובלות מהפרעת אכילה זו או אחרת נשמע שלך יש פריבלגיה כזו מספיק כדי שיתעורר בך קול שיאמר לך "אל תוותרי" וזו הסיבה שאת מיואשת כי אם קיים בך קול כזה איך יתכן שאת תרצי כל הזמן למות ותאבדי תקווה. מצב הפחד הזה הוא שווה ערך לגלגל אש עצום ואדיר שצריך לעבור ואיכשהו לדעת שאת תצאי מזה איכשהו חיה. מתה. מחוזקת. אחרת. שלב שבו משהו בך מתעצם כשאת מניחה כביכול לכל מה שאת יודעת כי עד היום למדו אותך שלעבור גלגל כזה פירושו לסכ ןאת חייך אבל מי באמת בדק את זה? זה רק נראה ולא כל מה שנראה הוא נכון אם קיים בך ניצוץ שהיה רוצה בכל הכוח לחיות אני אומרת שעם כל הקושי בלתי נסבל שכרוך בזה ...מחפשת דרך שבה אוכל לתת את עצמי למי שכן מבין ויכול להראות לי אחרת... הבנות שלך בידיים טובות את בידיים רעות כי את החלטת הכל יכול להשתנות כל עוד את בחיים יש לך זמן יש לך זכות יש לך הזדמנות בענק לצאת מזה! אני כלום לעומת הנצחון של טלי סבך ואם היא יצאה מזה כל אחת יכולה לצאת מזה בהנחה שהיא באמת רוצה או שאני באמת מקשקשת אבל אני באמת מלאת אמונה שהרצון פה מכריע לכאן או לכאן ואני כן בטוחה שהוא מכריע אם את תרצי לחיות או לא ותמיד אם לא יהיו לך את הסיבות הכי מוצדקות עד כדי כך שזו תהפך עד מהרה למשימה בלתי אפשרית אינני יודעת הכאב הזה גדול אבל כולנו פה לשם תיקון וזה התיקון שמסתתר מאוחרי הפחד שלך להרשות את הקיום שלך על פני האדמה. אם אשפוז נראה לך כאופציה לכי על זה אבל דעי שלא די באשפוז בלבד. נורא קל להצליח באשפוז צריכה להיות מערכת שיקומית שתחזק אותך לפרק זמן מסוים אחרי האשפוז ואז זה יהיה יעיל יותר עדכני מה קורה איתך ספרי עליך קצת יותר המון אהבה ביאן
שלום, אני בת 21. הגובה שלי 1.67 ושוקלת 46 ק"ג. הbmi שלי הוא 16.4. רציתי לדעת אם זה נחשב למצב מסוכן? אם לא יהיו לי סיבוכים בעתיד בגלל משקל זה? יש מחזור סדיר. תודה.
ב"ה בכל אופן זה גבולי מסוכן ואם יש לך שאיפות לרדת עוד ברור שזה מסוכן את בסוג של הפרעה? או שזה רזון טבעי? אם זה רזון טבעי אני פחות דואגת אם זה רזון מאולץ שווה לבדוק את זה לעומק מקווה מאוד בשבילך שאת לא עושה שטויות המון אהבה ביאן
זה רזון טבעי, תמיד הייתי רזה אבל גם זה יכול להיות מסוכן? זה פשוט משהו... לא משנה מה אני אוכלת, אני לא מצליחה לעלות. אני גם לא מסוגלת לאכול יותר מדי. למשל במסעדה אני תמיד לוקחת חצי מהאוכל הביתה וממשיכה לאכול אותו אחר כך.
http://bidur.msn.co.il/msnEntertainment/Celebs/Worldwide/200711/20071120141435.htm דניאלה
ב"ה סמוי לרזון? אולי? שוב? אני מאוד מקווה שלא שמרי עלייך! נשיקות אהובה אשמח לדעת מה קורה איתך .. ביאן
הממ.. אני בולמית כבר כמה שנים עם תופעות אנורקטיות בחודשים האחרונים ירדתי הרבה במשקל והתחילו להופיע לי כתמים לבנים בפנים בהתחלה חשבתי שזה סתם קילופים אבל אחרי שהתחילו להעיר לי אני קצת חוששת רציתי למה זה קשור והאם זה רציני ומחייב בדיקה כי אני מעדיפה שלא.
ב"ה יתכן בגלל חסר במלחים ומנרלים נוצרה לך בעיית פגמנטציה וזה מסוכן..יותר מזה את בסכנת חיים ממשית אם את רוצה למות את יכולה להניח לזה אם לא יש הרבה דרכים לבדוק ואחרי שתביני אאחל לך שתבחרי בחיים ושתעשי הכל למען השבתם למסלול זה אף פעם לא יהיה קל אבל לפחות תוכלי לספור יותר ויותר ימים שיהיה לך טוב מאשר רע וזה תלוי רק בך! מי שרוצה עזרה באמת חייב לשים את התנאים בצד באהבה רבה לך אנחנו כאן לעזור.. ביאן
צריך לעבור בדיקות בלי כל קשר אבל למשל לבת שלי התחילו כתמים לבנים על הפנים וכשהלכתי לרופא עור...הוא אמר שזה חיידק תת עורי ונתן לה משחה ותודה לאל זה עבר.. לי בזמנו היו כתמים לבנים מחוסר ויטמינים ועכשיו הם נעלמו לתמיד בע"ה בכל מקרה שווה לבדוק וגם לטפל בהפרעות אכילה.. המון כוח נשיקות דינדין
אם אני אלך לרופא הוא יוכל לדעת שזה מהפרעות אכילה? ביאן - למה סכנת חיים? חוץ מזה היה לי את זה גם שהייתי קטנה ואז לא היו לי הפרעות אכילה נראה לי שזה באמת מחוסר ויטמינים אולי אני פשוט יאכל פירות וירקום עם יטמינים? אחי אמר לאמא שלי שתקבע לי תור לרופא עור ואני חושבת שאני רוצה ללכת אבל אני מפחדת ממה שהוא יגיד אם הוא יגיד שזה קשור לה"א אני לא רוצה! גם ככה חושדים בי אני החלטתי להפסיק עם הבליסות וההקאות ואני רצינית ביותר בקשר לעניין הזה! אני מכנה נפשית לכל הקושי אני א רואה את זה כניסיון אלא כעובדה יש לי חיים כל כך יפים ואין לי שום סיבה להעביר את עצמי את הסבל הזה שום תירוץ להתנחם בדבר הזה כי באמת שאני מאושרת המחלה הפכה להרגל אבל לא עוד. אני מוותרת על המשענת הזו זה הדבר הכי קל לעשות וקשה יותר לאכול רגיל אבל כשיש לך 2 אפשריות גרועות אתה צריך לבחור בפחות גרועה וזה מה שיהיה בעז"ה אני רק רוצה לקוות שלא מאוחר מדי ושהנזק הוא הפיך ליעד.
מה שלומך? אני לא שומעת ממך בכלל לא רוצה להציק אז אני משתדלת להחזיק את עצמי לא להתקשר מתי אנחנו נפגשות שוב? יום שלישי פנוייה..ואת?? מקווה שאת בסדר נשיקות ושבוע טוב דינדין
קבענו, מחכה.. ריקיש
אני מיואשת נמאס לי מהחיים פשוט כבר לא בא לי לחיות. ביום חמישי הקרוב אני נוסעת לבית חולים צפת לפגישה עם מנהל המחלקה שם..כ"כ לא בא לי את האישפוז הזה אבל לא שואלים אותי אני קטינה וזה סוג של אישפוז כפוי. אבל בכל זאת אני לא מוותרת מספטמבר אני באישפוז בית ואני ממשיכה לרדת הם לא מבינים איך אני יורדת אבל אני כמובן לא אוכלת לפי התפריט אפילו חצי ממני לא לוקחת לקסעדין עושה מלא ספורט...היום למשל אכלתי טיפה תפוחי אדמה בצהריים וזהו עד מחר בערב כלום אני שונאת ת'צמי שונאת את הגוף שלי למרות שאומרים שאני נורא רזה אני שוקלת 40 קילו והגובה שלי 163. כולם בלחץ כבר מתים לאשפז אותי דואגים לי אבל לי לא אוכפת מה אני עושה?
ורד יקרה.. כולם דואגים לך כי יצאת מפרופורציה את מבינה את זה לפחות לא?! נכון שלמי שיש הפרעה לא רואה את גופה המציאותי אלא תמיד שומן נמצא שם והפנים נפוחות והכל מעוות.. תגידי יש גוף מושלם? האם רזה זה מושלם? והאם בכדי להיות רזה צריך להרוג את עצמי? האם זוהי מהות חיי ומטרת חיי? אפשר להיות רזה בלי להרעיב את עצמך..מנסיון הנה אני אחרי לידה ירדתי וחזרתי למידה 36 ואני נראית מצויין אוהבת את עצמי ואוכלת הכל..הנה ממש ברגע זה שותה קפה עם עוגת אגוזים..ונהנית מהחיים אז למה לסבול? למה לא לטפל בעצמך? האם אתבכלל רוצה לעזור לעצמך? האם את רוצה להעניש את אמא אבא מישהו בהרס של עצמך? ורד קחי את עצמך בידיים בשמחה שיש מי שדואג לך אני עשיתי זאת בכוחות עצמי לא היה אף אחד לצידי מהמשפחה רק הבוסים שלי עזרו לי תמכו בי כלכלית אבל הייתי לבד יודעת מה זה? למרות זאת ניצחתי אני מלאת צבעים ושמחה..גאה בעצמי ומאמינה שגם את וכל מי שרוצה יכול!! אני כאן לעזור לך אם תרצי..את מוזמנת להציל את עצמך.. נשיקות ואל ייאוש כי ייאוש הוא אוייב האדם!! דינדין עם המון תקווה
ב"ה ורד יקירה את רוצה בכלל לעזור לעצמך? זה נשמע כאילו לא משנה מה יגידו את בשלך בכל מקרה וזו בכל מקרה הבעיה מלכתחילה. זה בדיוק העניין וכדי לנטרל את עצמך ממנה את חייבת למסור את עצמך לידיים שידעו לאזן את המצב כדי שמשם תוכלי את לשקם את עצמך אבל אם לא תרצי זה יחזור על עצמו שוב ושוב... עכשיו זה בכפייה כשתעברי את שלב הקטנות אולי זה יהיה בכפייה ואם לא אז מה? זה משנה? את צריכה לרצות! כל עוד לא תרצי "שום כלום" לא יעבוד! אנחנו כאן אהובה ויפה מקווה שתקחי את זה לתשומת ליבך.. ביאן
צמרמורת עברה לי בכל הגוף..כל פיסת מידע היתה לי חשובה..איך לאבד את החיים עם המחלה הארורה הזו..כואב כואב לי בלב...לא יכולה עם זה זה נורא קשה.. נשמה שאת חייה ביזבזה כמו הרבה גם כמוני רק סביב המראה המשקל בלי חיים.. אלוקים יקר שלי ...הלוואי שתעלים את המחלה כלא היתה ותן חיים טובים בברכת המלאכים.. שבוע טוב יקרים ויקרות שלי .. נשיקות דינדין
ב"ה גם אני הרגשתי כמו סכין בלב כשראיתי את זה אף פעם לא הרגשתי פחד מול התמונות האלה ..לא ככה או שכן ואני לא זוכרת זה ממש עורר בי פחד. פשוט נבהלתי מזה. אני בטוחה שהיה אפשר לחתוך את האוויר עם סכין אם רק היה אפשר מרב מתח ותחושה שהכל אבוד בתחום הזה. אגב לשם איזון יש באנטרנט וידאו של טלי סבך ששקלה אותו משקל במסגרת חדשות נענע ראיון כשהיא היתה במצב 22 ק"ג וראיון כשהיא כבר אמא לילדים כקונטרה לדעתי שווה גם לצפות בזה כי בעיני זה דבר מדהים שהיא הצליחה כך אוהבת אותך ואיתך כמוך מתפללת הלוואי שזה ייעלם מהשטח!
ב"ה http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=410894
אוי ביאנוש שלי..כל גופי היה צמרמורת ישבתי כפותה בלי שאף אחד יעיז להפריע לי זה זיעזע אותי..וחבל שלא יכלו להציל אותה... מחבקת אותך באהבה דינדין
לאבד חיים בגלל ההפרעה הזאת ... עצוב יותר לדעתי לחיות בסבל כל כך הרבה זמן ולראות את עצמך דועך מרגע לרגע מבלי לעשות שום דבר . להגיע למצב כזה . הכאב שלה , הכאב של המשפחה שהייתה צריכה לחוות אובדן ולחיות עם ההפרעה במשך כל אותן שנים ארורות . זה בלתי נתפס . הקלות הזאת של איבוד חיים ממשהו שהרבה לא מבינים עד כמה הוא יכול להיות קטלני ולהרוס משפחות באותה שנייה בדיוק . הלוואי שכל מה שייחלתן אכן יקרה . תרשו לי להיות סקפטית מטבעי ולהודות שבזמן הקרוב זה לא יקרה וכנראה גם אף פעם לא באמת ייעלם מפני השטח אבל לפחות לצמצם ולמזער נזקים ככל שניתן . זאת אחת הסיבות העיקריות שבחרתי בתחום שאני הולכת ללמוד ולעסוק בו בעתיד . והמקרה הזה עצוב ככל שיהיה רק ממחיש את המציאות העגומה שאנחנו חיים בה . אם כולנו נשקע באדישות לנוכח כל מה שקורה סופנו לצערי לא יהיה טוב ... שיהיה לנו את הכוח להמשיך ולהתמודד , ויותר חשוב מכך להמשיך ולחזק את אלו שכבר הרפו ידיים . כי ייאוש מוביל רק לאבדון . נשיקות בינתיים תמי
ב"ה עדיף שזה לא יעלם אבל שנדע שיהיו ימים טובים והרבה וגם ימים רעים מאשר ימים רעים בלבד כשאת רק מקדישה את כל כולך לדבר הנורא הזה איזון שמלמד איך לחיות עם זה ולא לצפות שזה ייעלם כי זה לא ייעלם אבל זה יימוג אם הגישה תשתנה עדיף שיהיו ימים טובים פה ושם מאשר כלל וכלל אין ימים טובים כשממוקדים אך ורק בהפרעה הדרך לא להתמקד בזה היא ורק היא בלבד להפסיק להשאר לבד להיות עם אנשים תעסוקה מרובה בילוי מחוץ לבית כמה שיותר מרחק ממחשבות הרסניות
הי יעל, תודה על העידוד.. אני ינסה להחיות את המייל שלי שנוכל להתכתב- הדאגת אותי ,אני רוצה לשמוע מה קורה, אגב את יודעת נישואים זו רכבת הרים זה בסדר גמור שיש תקופות פחות טובות ככה מעריכים את הטובות...:) בקשר לבולמוסים תטפחי לעצמך על שכם על הימים הטובים תתרכזי בהם (לא שאני מעולה בזה, קל יותר ליעץ מאשר לישם אבל תנסי נראה לי שאת יותר בדרך ממני) תהיי בקשר! ריקיש
היי ריקיש, אצלי אין תקופות ממש טובות בנישואים כך שאוכל להעריך אותן, תסדרי את המייל ואספר לך. נשתמע יעל
ב"ה :-)
מה שלומך מותק?אתיודעת אני חושבת עלייך לאחרונה אך כל פעם שאני רוצה להתקשר משהו מסיח את דעתי אז ראשית כל אני אשמח לראותך יש לי יומולדת עוד מעט אשמח להזמין אותך לארוחה ובלי קשר לקפה מתי שנוח לך אז דברי איתי כשבא לך אני עכשיו חזרתי הביתה !
אני מבינה שלא יהיה טוב להתנגד למצב, כמו שאת אומרת. ובכל זאת, אני לא יכולה להשלים איתו! זה לא בא לי טוב עכשיו.. זה לא בא טוב בכלל. אני רוצה חיים רגילים ולא כאלה.. סביב דיאטות כל הזמן. וזה או שאני נמצאת בדיאטות כל הזמן, או שאני בלי דיאטות אבל עם שנאה עצמית חזקה, דימוי בריצפה, וחוסר ביטחון עצמי. ואם אני יהיה רזה זה ישתנה? ברור שלא. אני אפילו לא יודעת למה אני כ"כ מקווה שכן, ולמה אני מנסה להאמין בזה אם אני יודעת מראש שלא. הדבר היחיד הוא טיפול? אני לא יכולה בשלב הזה. מלבד זאת, אין לי עוד שומדבר לעשות בנוגע לזה. אני לא יכולה להתמודד עם זה עכשיו.. אוף אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני מודעת, מצד שאני אני רוצה לרזות. מצד אחד אני יודעת שצריך לטפל בזה, מצד שאני מדחיקה את המצב. מה אני אמורה לעשות??? יש לך אולי טיפים לאהבה עצמית? ביטחון? דימוי? משהו? אני לא מסוגלת לחיות ככה. כל פעם שקשה לי אני בורחת. שבוע שעבר התקבלתי לעבודה. ואחרי שלושה ימים עזבתי. למה? כי נלחצתי מהקושי. פחדתי. פחדתי שאני לא יצליח. זה קרה לי גם בעבודה קודמת, עבדתי פעם אחת(!) ועזבתי. אני פוחדת מכישלון. אני לא יודעת מה לעשות! זה קורה לי גם בתאטרון. אני מרגישה שקשה לי וחושבת לעזוב למרות שאני הכי אוהבת את זה בעולם. כל פעם שקשה לי אני עוזבת. בורחת. מדחיקה. אני לא מבינה, אני קוראת עכשיו ספר, וכתוב בו שכל אדם שבא לעולם, הגיע בשביל לעשות תיקון. אני לא מבינה מה התיקון שאני עושה כאן, ומה הטעם בחיים כאלה? ושאלה- בד"כ במחלה רפואית, או בכלל בכל פצע אומרים- אם לא תטפל זה יחמיר. כנ"ל גם לגבי ההפרעה? זה יחמיר אם אני ידחיק את זה [אם זה בכלל אפשרי] ויפתח את זה אולי בעתיד, כשיהיה לי יותר אומץ, ויותר אפשרויות? אני לאא יודעת מה לעשות!!!!!!!
ב"ה תמיד יש שלב שבו אנחנו לא יכולים לעשות משותקים מפחד זה שלב..\ גם הוא עובר. תכלס ברמת אפשרויות "מה לעשות" לא חסר אלא יותר האומץ לעשות את מה שנכון לעשות אבל עדיף שזה יבוא ממך ולא כי אני אומרת או כי מישהו אחר אומר שאת זקוקה לעזרה את צריכה להבין שאת צריכה עזרה ואומץ לוותר על השליטה הבדויה ששמרת לעצמך כעוגן. עדיף שלא תקדימי שלב אחד של מוכנות חסרה לפני שאת מנסה בכלל... אני לא יודעת כמה זה נכון אבל חיפזון בא מהשטן ועדיף לעשות כל צעד שקשור בהחלמה הכי לאט אנורקסיה היא מחלה! מתים ממנה! ואני מניחה שבגליון ידיעות בשישי המוות של אילנית("הילה"- תמיד חשבתי שהשם הזה רע והיא עוד הוסיפה אותו לעצמה) היה כמו להרגיש סכין בלבבות של אנשים רבים. 22 ק"ג גם היא לא רצתה להיות שם היא לא רצתה טיפול טיפול שהיא יכלה לקבל גם את יכולה לקבל את אותו הטיפול בוורייאציה זו או אחרת את אולי לא במצב שלה אבל גם היא לא התחילה עם 22 ק"ג אף פעם לא יהיה "זמן מתאים" למען האמת לא קיים זמן מתאים כשזה מגיע להפרעות אכילה זה או שקופצים למים או שטובעים בביצה. באופן די מוזר הרגשתי שאני דומה לה יש לי תמונה במחלה שלי שנראיתי דומה לה מאוד ואמרתי לעצמי "הילהביאן ניצלת..איזה מזל היה לך..." ההבדל היחידי ביני לבין הרבה אחרות שעם כל הפחד שיש והיה לי ביקשתי עזרה והפקדתי את עצמי בידי היקום למרות שבפועל לא ידעתי כיצד עומדים להיראות חיי ללא הפרעה. אני לפעמים חושבת מה היה קורה אם לא היתי מטפלת בעצמי ברגע הכי קריטי שהגוף שלי לא עמד בטירוף. אני חושבת שזה היה נגמר בקבר... אני מבינה את התסכול לעיתים אני מרגישה שאת מתרצת ומחפשת עוד ועוד סיבות לתרץ "למה לא..." אבל עוד לא שמעתי ממך "מה כן" ויש! לא חסר אפשרויות! המון אהבה יקירה שבוע טוב :-)
אני חושבת שרשמתי לך רבות בעבר על מה אני חושבת ומרגישה בנוגע למקרה איתך ... ומילים לעיתים יכולות לאבד ממשמעותן אם חוזרים עליהן יותר מדיי פעמים . אז החלטתי להקדיש לך שיר שאני חושבת שאומר הרבה על מצבך ועל המקרה איתך ... אני לא ארחיב יותר, אני חושבת שכדאי לך לקחת את מה שאת חושבת לנכון מהשיר. אגב הייתי מצרפת את השיר עצמו אבל אין לי אפשרות כזאת אז אלו רק המילים לצערי : She had something to confess to, But you don't have the time so look the other way You will wait until it's over: To reveal what you'd never shown her Too little much too late Too long tryin' to resist it You've just gone AND missed it It's escaped your world Can you see that I have needed Begging for so much more than you could ever give I don't want you to adore me Don't want you to ignore me When it pleases you yeah And I'll do it on my own I have played in every toilet but You still want to spoil it To prove I've made a big mistake Too long tryin' to resist it You've just gone AND missed it It's escaped your world Can you see that I have needed Begging for so much more Than you could ever give I don't want you to adore me Don't want you to ignore me When it pleases you yeah I'll do it on my own I'll do it on my own And I'll do it all by myself You will never make it את יכולה לקחת את זה לאיזה כיוון שאת חושבת . אני מקווה שכן הבנת את המסר בכל אופן . נשיקות בינתיים אגב לשיר קוראים butterflies & hurricanes של מיוז
שלום, היום אחותי גילתה לי לראשונה שהיא מקיאה כבר שנה. לפני שנה היא שקלה כשמונים+ היום היא במשקל 50 (בת 18) היה לי חשד בהתחלה שהיא מקיאה יום אחד היא נכנסה לשירותים וכשניכנסתי אחריה ראיתי שאריות של קיא שאלתי אותה אם היא מקיאה ודיברתי איתה על זה היא אמרה שהייתה לה צרבת ,ףהמשכתי את המעקב שלי ולא מצאתי משהו מחשיד. היא בהתחלה הייתה אוכלת פחות ולאחרונה (כחודשיים) כמות המזון שלה עלתה והיא אוכלת מאכלים שהיא לא היתה אוכלת בזמן הדיאטה וזה היה ניראה שהמצב שלה מתאזן והיא הגיע למשקל שהיא רצתה והנה הכל בסדר. אבל זהו שזה לא בסדר . אני אוחותה הגדולה נשואה +2 אנחנו מאוד קשורות אחת לשניה יש לנו קשר מאוד מיוחד, והיום הקשר הזה הפך להיות באמת מיוחד כי בפניי היא גילתה שהיא בעצם מקיאה כבר שנה. היא לא רוצה שההורים שלי ידעו מכך הסברתי לה שאין לי יכותות לעזור לה לבד כי אנני גרה איתה . אני הרוסה אין לי מושג איך להתמודד עם זה למי פונים ואם אני יכולה לעזור לה לבד באמת או שהיא צריכה עוד עזרה מהסובבים אותה?
כל אחד שונה אבל כדאי לערב עזרה וכמה שיותר, תעזרי לה לעצור את זה עכשיו זה נעשה גרוע יותר עם השני - הרבה יותר! בהצלחה!
ב"ה עדיף שאת תעזרי לה השאלה אם את מרגישה שאת יכולה לפנות לייעוץ עבורה בקבוצה ו/או באופן פרטי על מנת לקבל הנחייה. צריך להסביר לה שמעבר לעזרה צדדית ברמה של איך לנהוג עימה במצב הזה היא זו שצריכה לקבל על עצמה החלטה לשנות ולטפל! גיל 18 זה גיל שהיא כבר יכול לפנות לבד ויש חסיון מלא במידה ואינה רוצה לשתף את הוריה ואני מניחה תמיד שיש לזה סיבה וסיבה מוצדקת חשוב להסביר לה שהיא יכולה למות מזה שאם כל הכבוד לקילוגרמים שנמסו לא רק הם נמסים בתהליך חסר איזון שכזה. ויש מקום להבין "יש לי בעיה" ואני צריכה טיפול וכמה שיותר מהר הכי טוב שאם יש לך כזאת שפה משותפת איתה פשוט תסבירי לה כמה זה הרסני וכמה חשוב שהיא תפנה לטיפול בהקדם. את יכולה להמליץ לה לפנות לפה שאנחנו ננסה ביחד לראות אם אפשר להגיע אליה ברמה כזו שתבין שהיא חייבת טיפול. מה הסיבה לעודף המשקל ? האם זה משהו שכל המשפחה סובלת ממנו? מה הגובה שלה?.. בכל אופן עדכני אותנו מה קורה ומה החלטת לעשות קחי בחשבון שברמת עשייה אמיתית כאמור רק היא תוכל למלא את החלק הזה להבין שהיא צריכה טיפול ומהר! בהצלחה ומהון אהבה :-)
היא זקוקה לתמיכה לאהבה ולעזרה וזה דבר שמסכן את חייה לא יודעת אם להימנע מלספר להורים זה דבר טוב היות והם יכולים לממן טיפולים, לקחת אותה לטיפולים וכו'..אני חושבת שאת צריכה לעשות איתם שיחה נוקבת ואמיצה וצדברי עם אחותך ותסבירי לה שזה רק לטובתה היא זקוקה לעזרה ואינך מוכנה לראותה סובלת ומסכנת את כל חייה ולשבת בשקט ובשל העובדה שאת לא יכולה לעזור לה כי זו עזרה יומיומית ועיקבית את חייבת ליידע את ההורים תדעי לך ששנה זה המון זמן מכאן זה רק ימשיך ויחמיר אם לא תטפל בעצמה..אור אדום !!! עשי משהו..ב בתור אחת שהיתה בולמית לשעבר וכולם היו יודעים ושותקים היהיתי מתה שאחותי תיקח אותי או תהיי שם בשבילי ותכריח אותי ללכת לטיפול עד שהאסימון ייפול לי בלי שאחכה כל כך הרבה שנים של סבל איבדתי חיים את יודעת מה זה?! בזמן שנערות אחריות בילו אני הייתי סגורה בבית רק אוכל וקיא.. נשיקות המון כוח דינדין
> חברים יקרים! > בשעה טובה ההתקוממות כנגד שיעורי השכ' > השערורייתים בתל אביב הפכה להתארגנות של ממש. > > תנועת המחאה rent control היא תנועה חדשה > וצעירה שהוקמה במטרה לנהל מאבק ציבורי, מוניציפלי > ופרלמנטי כנגד עיוות הולך ומתמשך בת'א בכל הקשור > למחירי השכ'ד המופקעים. > > אנא אהוביי כנסו לאתר וחתמו על העצומה! אל > תגידו 'אי אפשר לשנות' או 'זה עניין של היצע וביקוש' - > אם מחר יהיה ביקוש גבוה למסטיקים נשלם על בזוקה 50 > ש'ח???? יש גבול לחוצפה, לניצול ולתאבת הבצע! תל אביב > הופכת לעיר לעשירים ותייריים בלבד! לא ירחק היום בו > אדם שאינו לבוש במיטב בגדי המעצבים ואינו מוכר ע'י > מדורי הרכילות יגורש בבושת פנים ע'י משטרה גזענית (אל > תצחקו - שמעתם על בברלי הילס?). > > עזרו לנו לעזור להם ולעזור לעצמנו - בואו > נפסיק את הטירוף! לכולם יש הזכות להתגורר בכבוד! > > מה שטוב לניו-יורקים טוב גם לנו. > > > > > > קישור לאתר העמותה: > http://www.rentcontrol.co.il/ > > > > נ.ב > > כמו כל מייל שרשרת כבר מיותר לציין העבירו > לכמה שיותר אנשים בלה בלה בלה > >
לא קראת תכותרת בכניסה? חח סתם בצחוק בהצלחה עם המאבק
"גוף אדמה" תמיכה ולווי לנערות ולנשים, להתמודדות עם אכילה, עם הפרעות אכילה, ולמפגש עם עוצמה. יש עולם אוהב, יש עולם שרואה אותך, את כולך. בתוך עולם שכזה את יכולה להתחבר לעוצמתך, למי שאת באמת, ליעוד שלשמו הגעת לעולם זה. בואי לחקור, לגלות, ולהביא עצמך לעולם. את לא צריכה עוד להתחבא. את לא חייבת עוד להיות לבד. אין עוד צורך לפחד. את לא חייבת עוד להסתיר ולהסתתר. חייך לא חייבים להתנהל ע"י האוכל, הגוף שלך, המשקל שלך, הקלוריות והשומן. את אהובה. את יכולה. בואי לגלות מי את באמת. לגלות את המתנות איתן הגעת לעולם. ביחד נעבור דרך הכאב הרב, נקבל, נתרפא. אפשר אחרת. אפשר לנשום. אפשר להתמודד. יש תקווה. לווי אישי בתוך מפגשים אישיים, קבוצתיים, הממוקדים בנושאי התמודדות עם אכילה, ועם הפרעות אכילה. מפגשי חיזוק הקשר עם הגוף וריפויו, והתמודדות עם הדמוי העצמי והביטחון העצמי. טל כרמי התמודדה ומתמודדת עם הפרעת אכילה, הפחיתה ושינתה את האכילה. חניכת הדרכים אותן היא מלמדת תואר ראשון B.E.D בחינוך מיוחד, ו 10 שנים נסיון. אימא. קבוצת "השמחה שבגוף" מתוך הכאב על הלבד, מתוך הפחד, מתוך ההסתרה, ההתחבאות, מתוך החושך... ... אל האור, ...אל הגילוי, ...אל היחד. אין עוד צורך לפחד, מהאוכל, מהגוף, מהשומן. אין עוד צורך להיות לבד, אפשר אחרת. אפשר להתמודד. אפשר ביחד. יש תקווה. המפגשים בשיחה, בתנועה, בריקוד. במפגשים: אכילה- מה אוכלים, איך אוכלים, מאיפה אוכלים. תוכנית אכילה במפגש אישי. חיזוק הקשר עם הגוף וריפויו. מקודשות הגוף. מנחה: טל כרמי- התמודדה ומתמודדת עם הפרעות אכילה חניכת הדרכים אותן היא מלמדת. הפחיתה ושינתה את האכילה. תואר ראשון בחינוך מיוחד, ו 10 שנות ניסיון. אימא. המפגשים יתקיימו ב"מקום לחלום", ליד מדרשת רופין, בימי שלישי בערב. מפגשים קבוצתיים ואישיים. הטלפון של טל: 0544-311651 מקום לחלום: 09-894469
ב"ה :-)
