פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אני סובלת מאנורקסיה כבר 7 שנים,... אני רוצה להתחיל לטפל בעצמי... מאיפה מתחילים?!?! (בלי אישפוז)

ב"ה אם לא באשפוז אז באופן פרטני אינני יודעת מה מצבך..אני זקוקה לדעת עלייך יותר פרטים כדי לכוון אותך בצורה נבונה ויעילה יותר אנורקסיה היא שונה מאחת לאחת וגם הסיפור לכן חשוב לי קצת יותר מארבע שורות אני מבינה שקשה לך מאוד ושדחיפות העניין בוערת לך בנשמה אבל אין מנוס, אלא לעשות וזה אומר להחליט שאת מטפלת בעצמך "לא אשפוז" אוקי אז מה כן? הרי חידושים והמצאות אין הרבה יש כאלה שהיו שם והיום מטפלים יש כאלה שהיו שם ולא מעיזים לדבר יש כאלו שהיו שם ומתו יש כאלו שהיו שם ונשארו שם יש כאלה שחיפשו כשהיו מוכנים ומצאו את המזור שהכי התאים להם באותה נקודת זמן שבה הם בחרו להיות מוכנים לקבל עזרה ולהודות בפני עצמם שיש להם בעיה ושהיא חייבת טיפול!!! הלכת קיצוני..לא כל טיפול מקבלים במסגרת אשפוז לעיתים יש מצבים שאין ברירה עדיף אשפוז כדי שיעזרו לך לפקח על מה שאת לא מצליחה ולא מסוגלת... בכל מקרה ספרי לי קצת יותר עליך מה אזור מגורים שלך באיזה קופ"ח את וכו המון אהבה ביאן(הילה) :-)

היי חזרתי סוף סוף הביתה מהאשפוז. אני מקווה שיהיה בסדר, למרות שאיבדתי קצת שליטה... מאחלת לכולכן שבוע נפלא!!!

ב"ה ספרי מה קורה איתך חיבוק ענקי ביאן

אני מרגישה שמנה כ"כ... הירכיים שלי כאילו הכפילו את מידותיהן והבטן התנפחה... קשה לי להאמין שאני מדמיינת. לא אכלתי כלום במשך 4 ימים וברור שאחרי שאכלתי אח"כ את הדבר הקטן ביותר - גופי מיהר לשאוב ממנו כל טיפת שומן אפשרית. קשה לי לאכול, גם פיזית וגם נפשית...אני לא יודעת מה לעשות...כולם מסביב מתחילים לחשוד...אף אחד כבר לא מאמין לי... קשה לי לראות את הסוף, את נקודת הסיום. אני לא רואה את עצמי מפסיקה עם זה לעולם ואני יודעת מה עשויות להיות ההשלכות. גופי בוגד בי ואני בוגדת בו בחזרה. הכאבים בלתי נסבלים והעצב אין סופי. ;-( איני יודעת עד כמה אני מוכנה לעזור לעצמי. אם הייתי אוכלת יכולתי להשתחרר מבית החולים מוקדם יותר. עשיתי בכלל טעות שהסכמתי שיקחו אותי למיון. עכשיו הכל עלול להחשף... אני מקווה שאצלך המצב יותר מאיר פנים :) המשך יום נעים!!!

דינדין יקרה, מה שלומך?? ראיתי את ההודעה עכשיו, הייתי קצת מנותקת תקופה בעיתית גם מבחינתי וגם בבית עם אבא של בעלי, סיפרתי לך. שלחתי לך מייל.. אם כתבת לי חזרהלא ראיתי יש לי בעיה בתיבה מקווה להגיע לזה השבוע ולסדר. בגדול אני בסדר (הכל יחסי :) ) גם מתגעגעת ומקווה לדבר השבוע.. הילה,יעל ,תמי כולן - הכל טוב??? ריקיש

אני בסדר יקירה , אני מקווה שאצלך טוב ושהתקופה הבעייתית עליה כתבת דועכת לה ... אנחנו כאן אהובה , תעזרי בנו אם את צריכה . שמרי על עצמך את חשובה . נשיקות והמון המון חיזוקים . אגב תודה ששאלת לשלומי ... תמי

ב"ה ספרי מה קורה איתך כשתוכלי נשיקות :-)

היי ריקיש, שמחה לשמוע ממך. אצלי הכל כרגיל עם עליות וירידות.הדברים לאט לאט מסתדרים למרות שלפעמים זה לא נראה לי ככה. מה איתך? מצאת טיפול אחר?

הי יעל, שמחה לשמוע שיש שיפור, האמת שראיתי פרסומים לכל מיני טיפולים ועדיין לא ניסיתי ממש..לא בסדר אני יודעת, ספרי עליך איך הולך?

בעצם אני עליתי במשקל 14 קילו בחודשיים. ולא מצליחה לעצור את זה. הנה שוב מגיע יום ראשון ואני שוב אומרת לעצמי ש- הנה, אפשר להתחיל לאכול כמו שצריך. אבל אני עוד מחכה ליום הזה שיעבור בלי ממתיקים מלאכותיים, משקאות מוגזים, קפאין, כל הדברים האלה שאני יודעצ שלא עושים לי טוב. אבל איך אעבור יום בלי מסטיקים? אני לא יכולה. אין מאית שנייה שאין בפה שלי משהו (אפילו למדתי להתנשק עם מסטיק... למרות שבתקופה שיש גבר בשטח הכל יותר קל בהתמודדות עם האוכל..עכשיו אין) כאילו רגע בלי איזשהו משהו מעניין בפה הוא לא קיים- וזה לא מרעיב אותי יותר האמת... רק סוגיך מסויימים של מסטיקים עושים אותי רעבה, בד"כ יום שלם אני יכולה להסתפק רק במסטיקים ואני לא מרגישה אפילו צורך לאכול. אבל בחודש האחרון- וואו כמה אני אוכלת!!!!!!!!!!!!! וואו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אימהלה! אתמול- חלה מתוקה ועוד לחם קל. (שלמים, וזה בין הארוחות) חצי קילו סוכר היום בשעה קופסאת קורנפלקס. מה לעזאזל קורה פה? מה???????? מישהו שלא ראה אותי חודשיים הסתכל עליי ואמר לי: די, תפסיקי לאכול". (לא כאילו באמת אכלתי משהו באותו הרגע, אלא פשוט כי רואים עליי מאוד מאוד את 14 (!!!) הקילו שעליתי.) הצילו?

ב"ה זה עניין של החלטה ולא רמזתי שזה קל מקווה שתגיעי לרגע קט של החלטה לנסות אחרת זה רגע אחד ואח"כ הכל מתחיל להשתנות לאט לאט עם סבלנות ועור של פיל ובעיקר תרגול!!!! זאת החלטה ברורה מאוד ורק את יכולה לקבל אותה אף אחד אחר במקומך אינו יכול להחליט על חייך רק את האדם להציל את עצמך!!!! את מסכנת את בריאותך קחי את עצמך בידיים אפילו שמעדת כל רגע הוא רגע חדש לנסות ולהחליט אחרת ואת כן יכולה לשלוט בזה את רק צריכה לרצות וזה יתחיל לקבל ולהכניס לחייך חווייה אחרת טובה יותר נכונה יותר בריאה יותר את עלית כי את רעבת אם לא תרעבי לא תזדקקי למשקל עודף רעב נוצר רק כאשר מחסירים מהגוף במשך זמן רב רעב מגיע לידי שובע רק וכאשר מזינים אותו נכון במשך יום שלם מהרגע שאת כמה ועד שעות הערב כולל שתי ארוחות ביניים !!!! ורק אז רק אז אם תקפידי תוכלי לשלוט ולהמנע מדחפים שכרגע מכניעים אותך לעוד הרבה כשלונות עצרי את זה עכשיו!!! את מסכנת את הלב שלך ואין הרבה הזדמנויות כשזה מגיע ללב ולמוח המון אהבה יפה מקווה שהדברים שכתבתי לך יעזרו לך לנסות לפחות להתחיל בקטנה!!! ביאן

מהיום הראשון שראיתי תתמונה שלך היית נראית לי מוכרת לא הבנתי מאיפה ועבר הרבה זמן ופתאום אתמול באמצע הפרק של "מיכאלה" זה היכה בי את דומה למיכאלה קופי ואו אמרו לך את זה פעם? אתן ממש ממש דומות וזה מחמאה.. היא יפה וגם את!

תודה על המחמאה אבל לא מכירה.. מי זאת ראיתי באינטרנט..יש משהו אבל לא בדיוק.. תודה בכל אופן יום מקסים מתוקה שלי דינדין

טוב , אז יוצא לי לחשוב בזמן האחרון וגם לאור מה שביאן ודינדין התכתבו בינהם על אם הבנות של דינדין יודעות על הה"א שלה , על מצב שאי שם בעתיד כשיהיו לי ילדים אם תהייה להן ה"א איך אני כאמא אתמודד עם זה ? אני לא יכולה שלא לחשוב על העובדה שהחברה שלנו הולכת ונהיית יותר ויותר קיצונית בעניין הזה ועניין הרזון מתחיל כבר מגילאים מגוחכים של 8 ו9 היום . דינדין כאחת שהייתה לה ה"א - איך את היית מתמודדת עם מצב כזה שלאחת הבנות שלך יש ה"א ? זה היה משפיע עלייך במישור האישי ? איך את חושבת שהיית מקבלת את זה? ביאן אם היו לך ילדים ותגלי שיש להם ה"א ? מה עושים במצב כזה לאור העבר שלך ? זה נשמע לי קשה יותר דווקא ולא מקל בשל הניסיון . אתן לא חושבת שיש משהו סמוי שאתן מעבירות לילדים גם מבלי שתרגישו או תרצו בכך ? משהו שיכול לתרום להתפתחות של מצב שכזה או להחמרה ? אפילו לרצון של לחקות את ההורים ? מעניין לשמוע מה אתן חושבת ואיך אתן הייתן מתמודדות . אני חושבת על זה יותר כי אני עומדת להיות דודה בפעם הראשונה לילדונת עוד חודשים ספורים , והדבר הראשון שחשבתי כשאמרו לי שזאת בת זה על כל הדברים שבת תעבור כמה שנים אחרי כן . יותר מדאיג אותי מבן .... מצפה לתגובות נשיקות

ב"ה אני חושבת שזה הדבר שהכי מפריע לי כי אני לא בטוחה שאנהג נכון אבל מי יודע זה מבחינתי מצב כ"כ היפותטי שאין לי מושג אני רק יודעת שאני אהיה ערה יותר למצבם ואשתדל לפעול בתבונה לשמחתי יש סביבי הרבה אנשים שיוכלו לתמוך. לעזור ולכוון אבל לשאלתך באמת שאין לי מושג וזה מפחיד גם אותי..... עדיף לא להכנס לזה יותר מידי עמוק תכלס לא ממש חסר עם מה להתמודד שלב שלב... חיבוק ענקי בכל אופן דין דין פועלת ממש בתבונה ואני בטוחה שזה מפחיד גם אותה. יהיה טוב נשיקות

אני חושבת שאני הברה יותר מוכנה..בעניין הזה אם חו"ח אחת מבנותיי תיפול לתוך זה אני אעשה ההכל ולא אוותר לה אילחם למענה ויחד איתה כמו לביאה שתגן על הגורים שלה מפני ההפרעה האיומה הזו..אני חושבת שיש ליי את הכלים שלהורים אחרים אין..אני מקווה בכל מאודי שזה לא יגיע אליהן כי זה הרס אותי סבל וייסורים איבדתי שנים יפיפיות..רק עכשיו הוצאתי רשיון מאמינה!! כל כך הייתי חולה שלא יכולתי ללמוד..ואפילו לעבוד מתחבאת מכל העולם..ובדיכאון עמוק..רציתי רק למות..רק יושבת ובוכה שעות אוכלת ומקיאה שבקושי יש לי כסף לחיות.. ותודה לאל חזרתי לעמוד על הרגליים האמנתי שאצא מזה ורציתי לעזור לעצמי לחיות.. לכן יקרה שלי..אני משתדלת לא להעיר לגבי האוכל והכמות אלא לגבי דברים בריאים יותר ובריאים פחות אני קונה ממתקים ועוגות ולא מונעת מהן..אבל יש גבולות כמו ממתק ביום וכו'..גם בגלל הבריאות מבינה? מקווה שעניתי לך אם יש לך עוד שאלות..אני כאן.. נשיקות דינדין

ב"ה אוי ממוש שרק תצליחי האמת שאני בטוחה שתצליחי גם אם תתעורר בעיה אני בטוחה שאת תדעי מה לעשות אני פשוט יודעת כי את תדעי לזהות. זה אחרת שיש אמא עם מודעות על אחת כמה וכמה אם היא עברה את זה על בשרה לבין אמא שלא מבינה כלום אודות העניין חיבוק ענקי נשמתי שבת שלום

היי יש לי אחיין מדהים בן 10 עם בעיות השמנה קלות...הוא צ'אבי כזה..והוא מבקש הרבה פעמים לאכול גם כשהוא לא רעב וזה עניין שמטריד את אמא שלו ואותנו המשפחה....לצורך העניין אחותי הגדולה גם צ'אבי..ויש לו מאיפה לקבל את הנטייה....למרות שאני ואחיותיי האחרות וההורים שלי לא שמנים בכלל..ולא סובלים מהשמנת יתר.... המשפחה מעירה לו די הרבה...והאמת שאנחנו צריכים ללמוד איפה לשים את הגבול ....לי הרבה פעמים יש כעס עליו שהוא אוכל הרבה אבל הוא לא רואה את זה כי זה רגשות שחבויים אצלי...ולא גלויים כדי לא לדפוק אותו....ולגרום לו להפרעה...אני מאמינה שיש לו הפרעת אכילה....שמתבטאת באכילת יתר...אבל לדעתי ההורים שלו אשמים ...ההורים שלו גרושים...הוא ילד יחיד ויש לו בעיות נפשיות קלות כתוצאה מהגירושים של הוריו (כמצופה)..בכל אופן אני צופה שהילד הזה יגיע לגיל ההתבגרות ויפתח מודעות יותר לגוף שלו ויעשה דיאטות ...ויאבק כמו שאני נאבקתי (למרות שלא הייתי צריכה)...אני חוששת לשלומו הבריאותי והנפשי העתידי....כי לדבר עם אמא שלו זה קצת כמו לדבר לקיר.....עד שיום אחד היא תקבל מכה ותבין...... בכל אופן יש חששות לעתיד כמובן...אני מפחדת שאני אדפוק את הילדים שלי אבל אני מאמינה שאני אתייעץ עם פסיכולוג אם תהיה בעיה כלשהי בהתנהגות שלי לילדיי העתידיים בנושא הזה....(מקווה שאני לא אצטרך)....ביי בינתיים!!!!

אני די חושבת לעצמי על זה אבל אני לא חושבת מה הייתי עושה אם זה היה קורה אני חושבת מה הייתי עושה כדי שזה לא יקרה! אני חשבתי על זה שבניגוד לאמא שלי, אני ישתדל שלילד\ה שלי יהיה דימוי עצמי כמה שיותר גבוה, כל הזמן ישתדל להזכיר לה כמה היא יפה גם מבפנים וגם מבחוץ, כל הזמן יראה לה את המעלות שלה, יראה לה כמה היא שווה, יעריך אותה על דברים שהיא עושה, אתן לה פידבקים, אתן לה מוטיבציה, אראה לה את הכישרונות שלה תמיד אני ייתמוך בה לא משנה מה! אני אתן לה להבין שמה שהיא עושה זה לא בא מובן מאליו, ודברים שהיא הגיעה אליהם זה בגלל שהיא השקיעה ועבדה עליהם. את כל אלה, אגב, לא יוצא לי לקבל מההורים שלי. אם אני מספרת להם שהצלחתי במשהו.. כמו למשל- באנגלית- עליתי מ4 יח"ל ל-5 יח"ל וזה היה קשה ועבדתי קשה בשביל זה כי האמנתי שאני מסוגלת ליותר..וכשסיפרתי להורים שלי הם רק נתנו חיוך ולא התייחסו יותר מדיי.. זה קורה הרבה.. לא רק בהקשר של לימודים. הם פשוט מקבלים אצלי הכל כמובן מאליו.. זה מעצבן. אבל לשאלתך, בקשר לה"א אין לי מושג מה הייתי עושה, אבל אני חושבת שבחיים לא הייתי מראה לה דוגמא שלילית של הקאות והרעבות כמו שאמא שלי עושה. ואגב, את די צודקת בענין החברה, כי אפילו בובות בארבי או בראץ ממש רזות יותר מדי, הסתכלתי על סדרות מצוירות לילדים, גם שם הגיבורות מפויעות עם גוף יותר מדי רזה וחולצות בטן.. ראיתי לא מזמן סרט שהוכן ע"י ילדים, שבו הועלתה הצגה בכלשהו ב"יס והנושא היה על סידרה מסויימת בטלויזיה. סידרה מצויירת. וילדה אחת בת 9 בערך שרצתה לקבל תפקיד של דמות כלשהיא בסדרה טענה שהיא לא יכולה כי הדמות בסדרה המצויירת רזה והיא- שמנה. אז היא החליטה לא לאכול.. בסוף כמובן זה נגמר בטוב אבל העניין שהחברה שלנו גורמת למושג היופי והרזון להיות מעוות למדיי.. שיהיה לנ סופשבוע מקסים:] אוהבת המון **חמודה**

תודה לכולם על ההיענות והשיתוף ... אתן מדהימות כולכן , עם כוח עצום שטומן בחובו הרבה ממה שאתם מעלים על הדעת והרבה ממה שאתן מעריכות את עמכן לפעמים . הניסיון יכול לגרוע ויכול גם להקל על מצב שכזה . שלא נדע בקיצור . אני חושבת שכולנו נדע להתמודד עם הצרה בעיתה כי זה מה שאנחנו לומדות לעשות עם עצמינו . אז על אחת כמה וכמה לדעת להעניק לילדים ולאנשים הקטנים גם כן את אותה המודעות , את אותו הניסיון , את הידע , את הכלים . אני חושבת שאדם שעבר את זה ידע לתפקד טוב יותר במצב דומה שנוחת עליו מאי שם ...למרות ששום דבר במצב הזה או משום מקום ויש המון סימנים בדרך , אבל הבנתם למה התכוונתי . אני מסתכלת על זה כמו מחלה שכבר הייתה לכם בגוף , היא שבה בצורה שונה לא פחות מכאיבה ומבלבלת אבל לגוף כבר יש את החיילים הקטנים שלו שיתמודדו ויצאו למלחמה כראוי . כמו אבעבועות רוח נגיד . אל תשכחו שלכל אחת כאן יש כוח עצום בתוכה . ואם מאבדים לפעמים את הצפון לזכור שהמגדלור עם האור המנחה בתוככם עדיין קיים או רק נעלם מעינכן ואתן באותה מידה יכולות להשיב את הדרך אליכן . המון נשיקות . תודה לכן על השיתוף והפתיחות לגבי הסוגייה הבעייתית הזאת . שיישאר במצב היפותטי בלבד . נשיקות , סופ"ש קסום . המון המון אהבה ממני לכולכן שם . תמי

ב"ה סיפרת לבנות שלך על מה שקרה לך? ואם כן מעניין אותי לדעת איך הן הגיבו? הן אמרו לך משהו.... איך הן מרגישות עם זה? את מדברת איתן על הנושא הזה?.. מה שנראה לך כתבי לי הנושא הזה מעניין אותי בפרט כי אני לומדת על גילאי הרך ועל היחסים שבנינו לבינם גם במצבים של טראומה כלשהי אוהבת אותך נשיקות נשמתי :-)

בוקר טוב ביאן שלי.. לשאלתך דווקא בשמחה אענה..בנותיי לא יודעות עדיין כי אינן בגיל שיכולות לקלוט כמה סבל וייסורים אני עברתי..ומה זה בכלל להקיא באופן יזום..אני לא רוצה לקחת להן את התמימות האופיינית לגילאים והן בנות 9 ו- 7.5 יכול להיות ובגיל יותר מאוחר נניח בגיל ההתבגרות כן אומר להן..הן רואות שאני נכנסת לאתר עם התמונה שלי ולשאלתן למעשיי אמרתי שאני מנסה לעזור לאנשים.. אני יכולה להגיד שיש לי פחדים בעניין אמירות שנאמרות בעלמא לגבי האוכל והתנהגות אכילתן, ממתקים, יותר מדי וכו'...אני פוחדת נורא שבחוג למחול שרשמתי אותם יגרמו להן איזשהו נזק או אי נוחות עם גופן.. את יודעת בגדי גוף מראות וכו'.. אני מאוד זהירה..נותנת להן חופש בעניין הבחירות באוכל כמות וכו'.. מקווה שעניתי אם תצטרכי עזרה או שאלות בנושא הילדים את יודעת איפה למצוא אותי..ובשבת אני בבית את יודעת שאת מוזמנת באהבה ענקית נשיקות דינדין

ב"ה לדעתי את פועלת נכון מקווה מאוד שכשתגיעי לגשר החשיפה תעברו את זה בשלום. מה שכן זה משמח אותי שאת שמה עין .. זה אדיר אוהבת אותך נשמתי... ביאנקה

ב"ה אשמח לשמוע מה קורה אתכן

אני בסדר תודה ששאלת ... אני עדיין משתדלת להציץ בפורום , לקרוא יותר ולהתעדכן יותר בכל אחת ואחת כאן . משתדלת לעקוב אחרי הודעות של בנות בפורום ,פשוט הרגשתי שאת המענה הטוב ביותר כבר נתתן לבנות אז לא היה בי צורך כל כך . בכל מקרה בנוגע אליי : אני בסדר גמור . אח שלי מתחתן עוד פחות מחודש אז פתאום יש את כל החששות של איך אני אראה ואולי כדאיי לפצוח בדיאטת בזק שתשיל עוד קצת משקל ממני ... אבל למען האמת כבר קניתי שמלה , לפי התגובות של מי שראה הבנתי שזה מדהים , שאני לא צריכה להוריד שום משקל בשביל חתונה. בייחוד אם אני יודעת שמבחינתי זה לא רק "משקל" זה יהפוך להיות הרבה יותר מזה אחרי זה , ואני לא ממש יודעת איפה אני אעצור בעניין המשקל והדיאטה אז אני פשוט משתדלת לשמור יותר , עדיין לא להגביל את עצמי לגמרי אבל גם לא להעלות עכשיו עוד 5 קילו . אני גם מרגישה ממש בנוח עם איך שנראיתי עם השמלה ודוגמנית אחת לשעבר כבר תככב שם בכל מקרה בתור הכלה אז אין לי מה להתחיל עם השטויות שלי עכשיו של המשקל והגוף . נכון ? מה את חושבת על כל אופנת הדיאטת בזק לפני חתונות ? שיהיה לך המשך שבוע קסום . מקווה שאת בסדר יקרה ...?. והנה אחד בשבילך ----> :) נשיקות בינתיים יפה , תמי

ב"ה ברצינות מה אני חושבת? הממממ אני חושבת שזה מוציא מאיזון כי הבליסה לעיתים בערבים כאלה היא בלתי נשלטת ולזה תוסיפי הפרעות אישיותיות כאלה ואחרות אז בכלל.. כשהיתי חולה אני פשוט לא הלכתי כי ידעתי שזה יגמר רע אז מראש לא הלכתי וכך היה זה הכי טוב שיכולתי לעשות למען עצמי דאז וזה אכן היה טוב! או שפשוט לא אכלתי אם כבר החלטתי לבוא אכלתי בבית ואז כל המתח של "מה יהיה עם האוכל" נמג כי כל החתונה ביליתי על רחבת הריקודים וזה מה שעניין אותי ..לרקוד היום זה כבר לא ככה. אני כן אוכלת בחתונות אני פשוט חושבת שצריך לאכול מאוזן במשך היום ואז לא להגיע למצב של התנפלות כשמגיע הערב.. תחשבי פשוט כשהקיבה רגועה את רגועה כשאת רעבה בטירוף אין לך שום מחשבה על אכילה נכונה אלא על טרף מוחלט וזה גם מה שקורה פשוט ..לא? ולגבי הרזון שלפני... מיותר! מאותן סיבות

היי ביאן...יו איזה חמודה....את יודעת זורמים עם החיים כמה שאפשר.... אני נוסעת עוד חודשיים לדרום אמריקה וזה מה שיש לי בראש כרגע...לא אכפת לי מכלום...אני מאמינה שזה יעשה לי טוב...ומקווה לחזור עם כוחות מחודשים ותובנות מהטיול הזה...רוצה לחזור ולהתחיל ללמוד בתקווה לדעת מה אני רוצה ללמוד......מפחדת קצת מהדאון של החזרה..אבל אני יעשה הכל כדי להיות עסוקה ולא להתעסק בדאון הזה שיפול עליי....אני מתה מפחד מזה ברמות הסטריות....פוחדת שכל העבודה הקשה שהשקעתי בעצמי בשנה האחרונה תרד לטמיון.....כי עבדתי קשה באמת!!!!! הכי הרבה אני יודעת שיש לי פה תמיכה ואם חלילה אני אפול אני יעזר בפורום..כי הוא הרים אותי פעם אחת ...בצורה חזקה ביותר....וכולי תודות לך ולדינדין....ולבנות הפורום...איזה כיף שזכרת אותי.....ביי בינתיים!!!!!!!!!!!!!!

ב"ה לפעמים זה ממש חשוב ממש במקום תהני ואם את צריכה משהו את כבר יודעת כולנו פה... ואולי יקרו הרבה ניסים ואולי ואולי הכל יהיה לטובה ב"ה אמן אני מקווה שרק תרגישי טוב המון אהבה יפה שבת שלום

אני בסדר. תודה ששאלת. בקשר למה שאז דיברנו אני גמרי הצלחתי להתגבר על זה. אני לא יגיד לך שלא היה בא לי. אתמול הייתי כל כך קרובה לזה אבל פשוט נמאס לי ואני יודעת שזאת פשוט התמכרות. זה כמו שבן אדם שמפסיק לעשן יקח סיגריה כי בא לו- זה פשוט הורס. מה שכן אני מקווה שאני יצליח להמשיך... חוץ מזה שבוע שעבר היה לי ריב ענקי עם אמא שלי, או יותר נכון היא רבה ואני פשוט לא עשיתי כלום. היא כל כך השתגעה אין לך מושג- היא קיללה אותי וניסתה להרביץ לי וזרקה עליי נעליים- היא פשוט משוגעת. טוב לא משנה בקיצור אני הלכתי ולא רציתי לחזור יותר בחיים וגם תכננתי להשאר במעונות בסופ"ש אבל בסוף אבא שלי שכנע אותי לבוא. הוא אמר שהוא ידאג שהיא יותר לא תתנהג ככה ושכולם (חחח רק אמא שלי... ממש...) מאוד רוצים שאני יבוא. בסוף באתי. בקשר למה שכתבת לי אני לא יודעת אם ראית פשוט הייתי בדיוק שנייה באינטרנט כי זה היה באמצע שיעור. אז כתבתי לך שתתקשרי מתי שבא לך. אני יענה לך תמיד.

למען האמת, המצב שלי ממש ממש רע. את יודעת, כל התקופה הזאת שהייתה לי שהייתי חושבת רק על דיאטות ובטן?... אז היא עברה לי לכמה זמן ועכשיו פתאום זה חזר.. הכל חזר.. פתאום הדיאטות, ההרעבות, הדימוי העצמי של בריצפה, ויחד איתו הביטחון. אני לא מצליחה בתאטרון כי הלך לי כל הביטחון, כנ"ל בעבודה.. אני כל היום רק מסתכלת על הבטן שלי וחושבת איזה שמנה אני..אוף זה כ"כ שטחי. אני עצובה כל היום.. מרגישה רע נפשית. אני לא מבינה למה זה חזר?? אני מנסה לחשוב איך קרה שפתאום חזרתי לעשות דיאטה- ועוד להרעיב את עצמי?! אבל אני מוצאת את התשובה.. אני לא מבינה למה זה חזר לי פתאום? ומה עושים עכשיו? אני מרגישה על הפנים.. מה עושים כדי להעביר את זה? לפעמים אני חושבת לעצמי להרעיב את עצמי שוב..ואז אני אומרת שלא כדאי בגלל איך שהרגשתי וזה לא עובר לי מה אני יכוולה לעשות?? אגב, מה שלומך את? הכל טוב איתך? שבוע טוב, **חמודה**

ב"ה חמודה שלי שלנו יקרה שלי כבר ברור לך שאת נמצאת בהפרעה את זה כבר לא צריך להוכיח לך ברור שאת עוברת עם זה המון שלבים כי ככה זה ובד"כ זו מחלה של שנים ובד"כ זה לא מתחיל מהפרעות אכילה אלא מהרבה טריגרים אחרים שהפרעת אכילה היא רק סימפטום של בעיה שלא אני ולא את מצליחות לזהות בשלב זה גם אם יש קצה של חוט של הבנה או רמז. וברור שזה לא נעלם אם לא מטפלים בזה ואם נמצאים במקום כגון סביבתך שרק יושב ודוגר על זה ובלי לשים לב עד מהרה מביצים אלה בוקעות "דמויות שטן" שרוצות רק ברעתך ואת לא רואה את רק חושבת שאת רואה. את יודעת את זה אבל את משותקת. קפואה. רוצה/לא רוצה...השד יודע מה... השאלה כמה זמן תמשיכי עם זה??... אני בטענה שהרגע הנכון קורה בזמן הנכון גם אם זה מדובר בדבר הכי הזוי שזקוק לפתרון הכי מהיר והוא לא תמיד מגיע ואת אף פעם לא מבינה למה הוא לא נגיש ואז אני אומרת והרבה אחרים "וואלה, איזה תיקון בחר לו האדם הזה....אני לא מקנאה בו"( זה בכל אופן מה שאני הייתי אומרת ) כל עוד תפחדי מהחלמה ובו זמנית תרצי רזון לא תהיה שום החלמה כדי ליצור החלמה גם אם היא חלקית חייבים לוותר על הרזון לפני שלוש שנים בדיוק כשרק פתחתי את הפורום הזה חשבתי שאני "בריאה" אני אולי לא סובלת מהפרעות אכילה אבל לצערי הרב בניגוד להרבה בנות אחרות שיצאו מזה ה 16 שנה שלי הרסו את הגוף שלי ואת הנפש שלי. ובשנה האחרונה אני מוצאת את עצמי בוכה על זה לא מעט כי המחיר הבריאותי וכמויות התרופות שאני בולעת ליום מפריעות לי אבל אין ברירה לפחות ותודה לאל שיש תרופות אבל בנינו זה לא באמת מנחם אותי אני מנסה כל הזמן כל רגע כוח שיש לי לתפקד ולהפוך אותו לברכה ובמצבי מבפנים זה לא פשוט. יש ימים שהמיטה קורצת הרבה יותר ולא! אני לא מרשה לעצמי אבל זה שם וזה חלק מכל אותה חבילה של שנים אנשים בחוץ חושבים שאני זה הדבר הכי מושלם הכי מדהים אולי כי אני מתאמצת להיראות נורמאלית אולי לפחות מהבחינה הזאת היתי קוראת לזה "מסכה נורמאלית" למרות שאין לי שמץ איך משכה כזו נראית האמת היא שאנילא מרגישה נורמאלית וסביר להניח שלעולם לא אהיה ואת בגיל העשרה ואני נושקת לשלושים ושניים ולמה אני מספרת לך את זה כי לי לקח 9 שנים להבין שאני חייבת בכל מחיר לעזור לעצמי וכשהגיעה העת גם כשלכאורה החלמתי אני עדיין חושבת שזה היה מאוחר אני בחיים אבל החיים שלי בלתי אפשריים לפעמים ואת יכולה עוד לעצור את זה! את יכולה! אני מספרת לך שהמחיר של זה הוא בלתי נסבל מאוד התאמצתי כל השנים לשמור על אופטימיות ועל רוח של טוב פה בפורום עד שהבנתי שזה אולי הרצון שלי אבל לא באמת החיים שלי כי למה שעוללתי לעצמי יש מחיר ואני משלמת אותו יום יום מאידך קורים לי דברים נפלאים וזה אולי הנס שמאחורי כל הדבר אבל הדגש הוא על הנס כי זה לחלוטין לא מובן מאליו ואני קוראת לך אולי מתוך הכאב שאין בי בושה לחשוף אותו בפניך שאולי זה יגע בך ואולי תאזרי בקטנה אומץ לעשות משהו קטן עם הדבר הכ"כ נסתר שעומד מאחורי הפרעת האכילה שלך .... מקווה שזה נכנס איפושהו המון אהבה חיבוק ענקי :-)

אני לא יודעת מה עם חמודה כי היא לא רשמה תגובה עדיין , ומשום מה יש לי הרגשה סקפטית לאור מה שאני למדתי להכיר את חמודה ואת תגובותייה כאן .... אבל בי , הדברים שכתבת כן הצליחו לחדור . אני חושבת שזאת אחת התגובות היותר כנות , ויותר מפוכחות שכתבת כאן ושיצא לי לקרוא בתקופה הלא מבוטלת שאני נמצאת בפורום . מאוד הזדהיתי . בייחוד עם החלק של העיצות וההרגשה אל מול חייך שלך . אני מאמינה בכל מקרה , שאם יש משהו שאדם מרגיש לגביו כל כך הרבה , הדבר גם יתבצע בתוך חייו שלו . וזה תלוי לא פחות בך מאשר בכוחות של הטבע שפשוט מונעים מאנרגיות ומשיכה של דברים . אין לי ספק בכלל שאת תגיעי לשלווה והשלמה הגדולות והמיוחדות שאת מדברת עליהן לא אחת כאן בתגובתך אלינו . את מכירה אותי כבר אני ילדת משפטים שחודרים לי ללב ואם יש משפט שאני באמת אבל באמת מאמינה בו שהוא צודק במיליון אחוז בלי יוצא מן הכלל זה " איפה שהרצון שם הדרך " . מקווה שהדרך שלך תמשיך להתבאר כי רצון יש למיטב הבנתי . לפחות רוב הזמן . המון אהבה . והמון חיזוקים להמשך דרך לא קלה ולא מבוטלת שאת עוברת בגבורה. דמות לחיקוי כבר אמרתי ? נשיקות יפה

לא עכשיו..לא בתקופה הזאת,לא בגיל הזה, לא כרגע. אני רק רוצה להרגיש טוב עם עצמי..להרגיש טוב בכלל. להחזיר לעצמי את הביטחון שהיה לי. לאהוב את עצמי, אפילו רק קצת. אני לא רוצה לחפור בזה, לא רוצה להתעסק בזה.. אני רוצה חיים נורמאלים לא חיים עם הפרעה. לחשוב כאילו אין לי את זה בכלל. ואולי רק עוד כמה שנים אני יוכל לטפל בזה. "זה". אני אפילו לא יודעת מה זה. אני לא אמורה לדעת למה יש לי ה"א?? אז למה אני לא יודעת?? אני ממש מעריכה את החשיפה שלך בפניי.. באמת. הלוואי ואני הייתי יכולה לספר ככה למישהו[לא בדרך ווירטואלית] על מה שעובר עליי. זה קצת היה מקל. בכל מקרה, אני רוצה להיות נורמאלית ולא להתעסק בזה כל היום..אני מתכוונת..להדחיק. כאילו זה לא שם בכלל. אחרי כמה שנים, אם אני ירצה, ואם זה עוד יציק לי, אני יטפל בזה. נשמע לך בסדר?? תודה על הכל.. אגב, יש לי שאלה את לא חייבת לענות, למה החלפת את השם? שבוע טוב, **חמודה**

אני לא יודעת כיצד להתחיל, זה קצת קשה לחיות בשקר...להיות עסוקה בלהסתיר, בלרמות... כולם נוזפים בי מסביב, מעירים שאני נראת רע מאוד אך אני עדיין דבקה במטרתי. חשוב לי לרזות יותר מכל דבר אחר ואני מוכנה לוותר על הכל כדי להגשים את החלום. אני חייבת זאת בשביל עצמי ובשביל הגוף האומלל שלי שעבר בגללי שבעה מדורי גיהינום. כבר שנים שאני מתנדנדת בין הרעבה לאכילה כפייתית, מתמודדת עם הנזקים וממשיכה הלאה...אך עם הנזק האחרון קשה לי להתמודד. בסה"כ רציתי בטן שטוחה - ומה קיבלתי?! בטן עם צלקת מכוערת לכל אורכה. אני מנסה לנחם את עצמי, אומרת לעצמי "דמייני שעשית שאיבת שומן ושנשארה צלקת" אך איני יכולה לרמות את מוחי. הידיעה שיכולתי להימנע מהמצב מכה בי כל יום וכל לילה. כרגע אני רק רוצה לפצות את גופי ובעיקר את הבטן האומללה שנושאת בנזק. בשלושת החודשים האחרונים ירדתי ב-12 ק"ג, מתוכם 3 ק"ג אחרי הניתוח שעברתי. כרגע אני שוקלת 46 ומנסה להציב לעצמי יעד ריאלי אליו אוכל לצעוד. נשבעתי לעצמי שלעולם לא ארשה לגופי להשמין, אם כבר שילמתי מחיר אני צריכה לנצל אותו עד תום, להצדיק את ההקרבה הזו. הבטן הייתה מבחינתי האיבר החשוב בגוף והיא תישאר כך למרות הצלקת ואולי דווקא בגללה. אולי אם ארזה הצלקת תקטן....הנזק יצטמצם.... אילו רק אפשר היה להחזיר את הזמן לאחור...לוותר על כל ההחלטות השגויות שקיבלתי במהלך השנים האחרונות... הדבר שכואב לי ביותר הוא הידיעה שההרזיה לפני הניתוח גרמה לשיבוש בו וכך גם לצלקת. אם לא הייתי מרזה לא הייתה לי צלקת. אילו הייתי יודעת זאת מראש... אם מישהו היה מזהיר אותי... כבר חודש וחצי אני נושאת עימי צלקת בבטן וצלקת עמוקה יותר בלב. איבדתי תקווה, ויתרתי על כל סוג של אושר והיום אני חיה כמתה, עסוקה רק בדבר אחד - הבטן. ולמה בעצם כתבתי את כל זה?! אני לא ממש יודעת....אבל אם מישהו קורא את זה - חשוב לי שתלמדו מהטעויות שלי ושלא תהרסו את עצמכם כפי שאני הרסתי את עצמי. הסיפור שלי הוא מאוד ארוך, סיפור של שנים רבות והכל באמת התחיל בדיאטה תמימה ועם מטרה מאוד ריאלית. היום בגיל 24 אני מבינה שבדיעבד היה מוטב לעשות משהו מתון יותר, ללכת "לאט אבל בטוח"...הרי גם ככה ביזבזתי קרוב ל-10 שנים על דיאטות שלא הובילו אותי לשום מקום.

ב"ה כן עד היום אני משלמת מחיר פיזי ונפשי שלא נדע... אבל לפחות משתדלת לעזור לאחרים כי יש לי ידע ונסיון שצברתי וזה המעט שאפשר לעשות וצריך כי ההישג בכל זאת פה והוא שלי ואני גרמתי לו לקרות והאמיני לי בדיוק כמו שאת מכנה את זה....עשיתי את הבלתי אפשרי לכתוב סיפור כזה ולבכות על הבטן מבחינתי אומר שלא עשית עבודה עם עצמך. את עדיין מרוכזת בבטן? אבל הבטן הזאת היא בדיוק לא הבעיה ואני חושבת שהצלקת הזאת בכוונה שם כדי להזכיר לך כל יום מחדש שזו לא הבעיה ובלי שום קשר לגוף יש חיים אחרים לחיות בתוך הגוף שנראה בדיוק כמו שהוא עם משהו ואני מדברת ממקום של יום יום לשלם סבל פיזי ונפשי נוראי כתוצאה מכל מה שעברתי ואני מבינה אותך אבל את לא מבינה שאת הצלקת לא תוכלי להסיר ועדיף גם לא לנסות זו צלקת שאת צריכה לראות יום יום לא כדי לבכות אלא כדי לקום ולהתעורר מהחלום ההזוי שאת חולמת יום יום תתעוררי! עזבי את הגוף הוא יודע לדאוג לעצמו לבד את כבר לא יכולה להתעלל בעצמך! את פשוט לא יכולה וזה גם לא יעזור זו הבטן שיש לך הכי טוב שיש לך זה מה יש לך זה מה יש לי ורק עם זה אני חיה הפסקתי לחפש את מה שאין....לומר שזה לא כואב לא! זה כואב תופת אבל הכאב נמוג כאשר יש קבלה ושם במקום הזה של הקבלה מתעורר ניצוץ זעיר של שמחה קבלי את זה זה מה יש לך !!! וזה הכי טוב!!!! ממה שאת מתארת אין חזרה יש רק איך ללמוד לחיות עם מה שיש!!! ואם תעשי את זה מתוך קבלה פנייך יאירו לעולם כולו... חיבוק ענקי תודה שכתבת אנא, המשיכי לכתוב המון אהבה ביאן

גם כשהצלקת לא הייתה שם, הרצון לרזות היה קיים. היו אומנם שנים קצת יותר "שקטות" אך תמיד היה משהו שהיה גורם ליצר הזה להתעורר מחדש...זה יכל להיות כמעט כל דבר: מעבר לבי"ס חדש, מעבר לכתה חדשה, קורס קצינות, הטרדה מינית, ניתוח... - כל אחד מאלה, גרם בתורו לתוצאות מאוד דומות - עיסוק אובססיבי בגוף ורצון בלתי נשלט לרזות. לא תמיד ניתן היה להצביע על הגורמים, לעיתים היה נדמה לי שפשוט זה חלק בלתי נפרד ממני. ואולי זה המצב...אולי במקום להיאבק בכל פעם הגיע הזמן להיכנע?! אני מרגישה שהפעם זה שונה מבעבר...הפעם אני יותר נחושה, אני יותר יודעת מה לא לעשות כדי להימנע מהקיצוניות השנייה. ברור לי שאם יש משהו שיכול להרוס אותי לחלוטין - זה התקף של בולמוס אכילה... לכן אני מעדיפה להרעיב את עצמי, להגיע למצב שגם אם ארצה - לא אוכל לאכול. אני יודעת שאין הרבה מה לעשות בעניין הצלקת, זה המחיר הכבד שאני משלמת. אבל בכל זאת קשה לי להשלים עם המצב. אני עדיין מדחיקה את הידיעה המרה שהצלקת תלווה אותי כנראה לכל החיים. כשסיפרו לי על השיבוש בניתוח ועל הצלקת כל עולמי התערער. לא הייתה לי שום מוטיבציה להחלים. העדפתי פשוט למות וזו הייתה הסיבה שלאורך תקופת האשפוז לא אכלתי. אבל שוב גרמתי יותר נזק מאשר תועלת. סבלתי מחוסר חלבונים וכל הגוף שלי התנפח. נראתי כמו אישה בהיריון עם רגלי פיל. בקושי יכולתי לזוז מרוב נפיחות. ואז הגיע הקונפליקט הראשון בנושא אוכל: הדיאטנית נתנה לי משקה חלבונים שהיה אמור לעזור. ניצבתי בפני דילמה האם לשתות אותו או לא. כשראיתי שיש בפחית הזו 240 קלוריות - ההחלטה כבר התקבלה. זרקתי את הפחית לפח מרוחק ושיקרתי - אמרתי ששתיתי הכל. בסוף הצלחתי להשלים את החלבונים האבודים דרך מעדני דיאט, 54 קלוריות למעדן.אכלתי רק כדי שהנפיחות תרד, אך חששתי מאוד שאשמין. ידעתי אומנם שכמות הקלוריות קטנה מכדי לגרום להשמנה, אבל בכל זאת פחדתי. הזדעזעתי מהמחשבה שהנפיחות הזו תהפוך לגושי שומן שלא יירדו לעולם. ביאן יקרה אני באמת חושבת שדבריך נכונים. ברור לי שאת צודקת...אבל אני נמצאת במקום רחוק מידי כדי ליישם. אני מרגישה כאילו הגוף הוא יישות נפרדת ממני וקיים בי צורך לפצות גם אותו וגם את עצמי על הצלקת הזו. אני חוששת להשמין. אני עדיין רואה שומנים פזורים ברחבי הגוף... לא משנה לי שכולם חושבים אחרת....לא אכפת לי שכבר קשה למצוא בגדים במידה שלי. כשאומרים לי שהתכערתי זו מבחינתי מחמאה....משום שאני יודעת שאני בדרך הנכונה...

היי מקסימה.. הקסם אינו בא מהבטן את יודעת? אלא מהאישיות ומכל דבר מקסים ונפלא שיש בך מלבד זו הצלקת.. כן קשה לחיות עם בטן..יש לי חברה שגם עשתה ניתוח קיצור קיבה והנה היא מראה לי את הצלקת שיש לה שם ולא מתביישת בכך..חיה איתה כי זה המחיר ששילמה..אבל תמשיכי הלאה כי יש הלאה ויאהבו אותך בזכות מי שאת.. ההרזיה תבוא רק אם תפסיקי לחשוב ולדבר רק על זה ותתעמקי בעצמך ובפן האחר של החיים אז הצלקת בנפש תעבור וכך גם לא תראי את הצלקת בבטן כמשהו שלא ניתן לחיות איתו.. החיים הרבה יותר מכך!! גם אני לא האמנתי שלא ארזה לעולם הייתי בתוך הקיא של עצמי..עסוקה במשקל כל הזמן ממש לא חיה את החיים.. ותראי אותי היום אני כל כך אוהבת את עצמי..אוהבת מה שאני רואה במראה הכל !! לקח לי זמן להשלים עם העובדה שאני לא בובת ברבי מהלכת....בשביל מה שיגידו אבל עשיתי את זה חיה עם עצמי וגופי בשלום.. תני לעצמך צ'אנס לחיות עשי דברים שאת אוהבת..פנקי את עצמך למדי לאהוב את עצמך על פי מי שאת!! הצלקת תמיד תהיי שם האם תשלימי איתה ותחיי עם עצמך בשלום כי אז העולם יפתח ויפרח בפנייך אוהבת נשיקות והמון כוח דינדין

אני יודעת שאתן צודקות, הניסיון האישי שלכן לימד אתכן המון....אני גם יודעת שמי שלא היה שם לעולם לא יוכל להבין זאת באמת. זו גם הסיבה שלמרות שבעבר קיבלתי טיפול מקצועי (פסיכולוגית+ דיאטנית+ קבוצת תמיכה ) אני עדיין מגיעה לאותם מקומות. אלא שזה נעשה גרוע יותר מפעם לפעם, קיצוני יותר... הניתוח שעברתי היה אמור להיות ניתוח פשוט ביותר ומאוד לא מסוכן - כריתת כיס מרה. הבנתי שלדיאטות ההרסניות שלי ולהפרעות האכילה הייתה תרומה להתפתחות האבנים. הניתוח היה אמור להתבצע בשיטה לפרסקופית ולהשאיר צלקות זניחות, שבחלק מהמקרים נעלמות כמעט לחלוטין. במקרה שלי הדברים קצת השתבשו. כבר בתחילת הניתוח החלק האחורי של הבטן שלי נפגע מהטרוקר והחל דימום...לא הייתה ברירה אלא לפתוח את הבטן. הרופאים אמרו שלא היה מכך מנוס ושזה היה מצב מסוכן. אם לא הייתי מרזה כל כך לפני הניתוח סביר שלא היה קורה שום דבר. אני אשמה בכל... גם בכך שמלכתחילה נהיו אבנים וגם בכך שהניתוח השתבש. הגעתי לניתוח חלשה מידי, לאורך שבועות לא חרגתי ממסגרת של 300 קלוריות ליום. הדבר הקשה מאוד על ההחלמה מהניתוח. למזלי ניתח אותי רופא מעולה שעשה עבודה יפה לכל הדיעות. הוא השקיע מאוד בתפירה כך שהצלקת תראה אסטטית ככל שניתן. היחס שלו באמת היה מדהים... הלוואי שכל הרופאים היו כאלה... הבטן תמיד הייתה האיבר החשוב ביותר בגופי. בתקופה שלמדתי משחק מול מצלמה עשיתי מונולוג שלא יכולתי לשכוח אחרי הניתוח: "יש מקום בגוף שבו היופי האמיתי של האישה....הבטן". אני מרגישה שחיללתי את הבטן, שניסיתי לגרום לה להראות טוב אך השגתי בדיוק את ההפך. מה זה שווה שהיום היא שטוחה ושהעצמות בולטות?! זה לא מספק אותי! אני עדיין רוצה להוריד ממנה עוד שומן ועוד צלקת אחת גדולה ושתיים קטנות. אף אחד לא מבין אותי...כולם חושבים שאני משתמשת בניתוח הזה כתירוץ לרזות... הם לא מבינים כמה זה קשה. שום מילה לא תצליח לתאר לילות שלמים של בכי, של סיוטים. נדמה לי שהפעם באמת אין לי מוטיבציה לעזור לעצמי. אני יודעת שמה שאני עושה זה רע. ברור לי שבמקום להתאבל עליי לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה... אבל כרגע אני עסוקה יותר בהרס עצמי. אני ממש נלחמת עם עצמי כדי לא לעשות שטויות נוספות אבל זה לא תמיד מצליח. בשבוע שעבר הרגשתי שכאילו שמנתי (למרות שהבגדים אומרים אחרת) אז התחלתי לעשות פעילות גופנית למרות שאסור לי. אח"כ סבלתי מכאבים חזקים... לא התחרטתי על כך - הרגשתי שזה עזר לי לפרוק קצת תסכול ושזה היה שווה את הכאב. אך בזה כנראה לא סיפקתי את היצר ההרסני משום שכעבור מספר שעות הרגשתי שוב שמנה יותר. החלטתי להשתמש במשלשלים מאוד חזקים שקניתי פעם במירמה (הם מצריכים מרשם. הרוקחת עשתה לי "תחקיר בטחוני" עד שהסכימה לתת לי. היא שאלה אם סבלתי פעם מהפרעות אכילה, אם אני מרוצה מהגוף שלי וכו'). בסוף החלטתי לא להשתמש בהם... הסיבה היחידה לכך הייתה הניתוח. היו לי גם ככה כאבים ולא רציתי להחמיר את המצב מתוך חשש שיקחו אותי שוב למיון. עברה לי בראש גם מחשבה לנסות להקיא אך לא הייתי מסוגלת. נזכרתי בכל הפעמים שניסיתי ולא הצלחתי ולא רציתי להרגיש תחושת כשלון. הניתוח עדיין לא ממש מאחוריי, אני עדיין במעקב. אפילו היה חשש שאזדקק לניתוח נוסף. כשהרופאה אמרה זאת צחקתי, הרגשתי שאין סיכוי שהמציאות שלי תהפוך עד כדי כך לאבסורד. בינתיים זה כנראה בסדר וגם אם לא - אני לא חושבת שיש סיכוי שאסכים לעבור ניתוח נוסף. עוד צלקת בבטן זה כבר באמת יותר מידי. אני מאוד מצטערת על הפסימיות, על כל התיאורים האפלים... אני מקווה שמי שיקרא את זה יקח עימו דווקא את הדברים החיוביים וילמד מהטעויות שעשיתי. שיהיה לכן המשך יום נפלא נשיקות

לבתנו כך אנו חושדים יש בולמיה(היא מרזה מאוד ועם זאת נראה שהיא אוכלת יפה) לדעתנו היא מקיאה היא מכחישה בכל תוקף והשאלה היא האים ניתן בבדיקות דם פשוטות לגלות אם היא מקיאה ואם לא באיזה דרך רפואית כן אפשר ההורים המודאגים

הכוונה היא לא לתת לה הרגשה שעוקבים ומנסים להוכיח אותה כי היא מנסה להכחיש..ולאחר מכן באם תיווכחו שזה נכון שבו לשיחה אוהבת ונסו להסביר לה שזו בעיה שלא עוברת אלא אם כן מטפלים..ושאתם אוהבים אותה ותעזרו בכל דרך אפשרית.. הרי בולמית תמיד תכחיש..היא מתביישת בכך כלפי חוץ היא מושלמת אבל מבפנים אוכלת את עצמה..בסתר מענישה ופוגעת בעצמה! בהצלחה..אם תצתרכו תמיכה או עזרה דברו איתנו דינדין

בטוחה שאנו יודעים ולכן לא נוכל לעקוב אחריה אנחנו רוצים שהיא תעשה בדיקות כדי להוכיח לנו שהיא לא מקיאה אך לא ברור לנו אזה כדאי השאלה היא איזה בדיקה "תסגיר" אותה אם זה נכון והאם בדיקת דם תפסיק תודה רבה על התמיכה

ב"ה ולהיוועץ בה קיימת בדיקה שניתן לדעת בבירור אם היא מקיאה או לא צריך לשאול רופא פנימי משפחה בת כמה היא??... בכל מקרה אני במקומכם היתי שוברת דלתות וגם כופה טיפול משום שגבולות זה הדבר שהכי חסרה בו החולה ושם הריפוי שלה בהצבת גבולות לפחות בשלב התחלתי וללא ספק היא תצטרך לפתח את זה כדרך חיים אם היא תרצה להמשיך לחיות פשוט לשים גבולות כמה שזה לא נעים וכמה שזה מעורר רגשי לשבור דלתות ולשים גבולות! אבל גם לא לשכוח לתת חיבוק אח"כ בהצלחה נשמח שתעדכן אותנו

בס"ד אני בת 50 מזה כ- 10 שנים אני מכורה למתוק ולפחממות. אני קמה באמצע הלילה ןאןכלת מתוק ופחממות. האם ניתן להרפא מזה וכיצד? בתודה

היי רבקה..התמכרות למתוק כמו שלך נובעת בטוח ממשהו כי זה קימה בלילה אולי יש מחסור בגוף בחומרים מסויימים שגורמים לך להתעורר ולחפש מתוק ופחמימות יש לפנות לייעוץ בעניין 10 שנים זה המון זמן לא ביררת מה קורה איתך קצת מדאיג היות וגם אני אוהבת מתוק בדר"כ אחרי ארוחת צהריים אבל לא מתעוררת בלילה למען זה.. חייבת בדיקות בהצלחה..יום נפלא דינדין

ב"ה בהצלחה :-)

זהו אני חוזרת לצום....נמאס לי ...לא רוצה לחיות...רוצה לרזות.....לחזור להיות שלד....היה לי טוב כשהייתי רזה...חבל שעצרו אותי והכריחו אותי לאכול...עכשיו אני חוזרת לצום ....לרזון המפתה....סיימתי לעזור לעצמי...לא אכפת לי מכלום...רוצה למות...חרא לי...מגעיל לי.....זזזזזז....הההההההה....ווווווווווווו

ב"ה אולי כי פשוט את לא יודעת איך לחיות? אולי כי פשוט את לא יודעת מה את רוצ ה בחיים שלך? את חושבת שאת רוצה רזון אבל אולי זה נובע מכך שאת פשוט לא מכירה שום דבר אחר? ואם אלה הן עיקר השאלות שהתשובה עליהן מהווה סיבה למצב רק דעי שאפשר להפוך את זה למציאות אחרת אבל ובפרט ע"י שאלת שאלות נכונות ויישום הדרגתי של תרגול יעיל ולא תרגול אוטומטי "כי צריך" יש סיבה לכך שאת לא רוצה לחיות אני מציעה שבינך לבין עצמך נסי לכתוב מספר משפטים מדוע לדעתך את במצב הזה מה הביא אותך לרצון למות ונסי לנטרל את הטירוף והזיקה לרזון כי יתכן וזו התשובה הראשונה שתעלה לך לראש "כי אני לא רזה" אבל מה בכל זאת ..במעבר... המודעות כאן חשובה והטיפול כואב כי בשלבים מסויימים שבו הוא מעורר הרבה דברים קשים שלא קל להרגיש אני באופן אישי חושבת שלמרות הקושי הנורא שיש בזה אלה בהחלט חשובים להחלמה אני לא מאמינה כבר שאדם שרוצה למות כותב שהוא רוצה למות וחושף את זה פה כי אולי הוא רוצה שיצילו אותו אני לא באמת מאמינה שאדם שרוצה למות רוצה שיצילו אותו ממוות הוא רוצה שיצילו אותו מעצמו את לא הית כותבת אם הית רוצה למות וזו הסיבה שאני יודעת שאת לא רוצה למות..לא באמת ואל תנסי להוכיח. אלה הם החיים שלך וכרגע את בשלב הקשה והנורא של מה שנקרא התוצאה של מה שהבאת על עצמך בבחירה או שלא בבחירה אבל כל רגע הוא רגע חדש ועם כל הקושי והבלתי נסבל שבו את יכולה להחליט אחרת עדכני אותי היתי רוצה לראות מה דעתך מה את חושבת באמת... המון אהבה וחיבוק אפשר אחרת! :-)

אתמול הגעתי במקרה לפורום והופתעתי לראות כמה תמיכה ואכפתיות יש למנהלות הפורום.. ממש מחמם את הלב הרצון לעזור ולחלוק בנסיון ובכלים להחלמה.. אני בת 33. קרוב ל15 שנה מתמודדת עם בולימיה. היו תקופות טובות יותר שבהן היתה אכילה יותר מאוזנת ופחות התקפי אכילה והקאות.. ויש תקופות רעות שהמחלה מתגברת ומשתלטת על החיים. המון שנים בטיפול פסיכולוגי. לוקחת תרופות נגד דיכאון. נעזרת במטפלת הוליסטית בנושא תזונה וטיפול במגע.. יש התקדמות בחיים מכל הטיפולים.. אני מתפקדת בשיגרה טוב יותר. עשיתי שינויים בחיים כמו להתגרש למשל.. ומגדלת באהבה את בתי בת החמש.. ועדיין בנושא האכילה לא יוצאת מהפלונטר.. בחודשים האחרונים מקיאה המון. על כל משבר או כאב אני מגיבה באכילה מיותרת והקאות.. וזה מחליש אותי וגורם לי להתייאש נורא. זהו. אז אין לי שאלה ספיציפית.. אולי מחפשת פה יותר תמיכה.. לחלוק עם אנשים שמתמודדים עם אותם דברים.. אולי אפילו לתרום מנסיוני המר לאחרות.. אולי להרגיש פחות בדידות ..

כן זה באמת פורום נפלא..גם כשאני הייתי חולה צפיתי ונתמכתי בו ואז התבקשתי להיות "מנהלת" ולנסות לעזור אבל כולם כאן נהדרים חולקים אותן בעיות..ואת יכולה להיווכח שיש הרבה נשים כמוך.. גם אני הייתי כך המון שנים וגם אחרי גירושיי נפלתי לזה שוב..רק בצורה חזקה יותר גם צום של ימים וגם הקאות של שעות אל תוך הלילה מצויין שאת נעזרת ומטפלת..גם אני נעזרתי בטיפול אלטרנטיבי..אבל לא לקחתי תרופות לא רציתי ..רציתי לחיות ולהצליח לבד..כאב לי שאני שעות בשירותים והבנות שלי היו אז קטנות היו דופקות על הדלת..."אמא..נו אמא מתי תצאי" ואני הייתי בקריזה כמו מסוממת שיעזבו אותי מכל העולם.. הטיפול הביא אותי לכך שאני לא רוצה להיעלם אלא להיות שם להנות מהחייםוגם מהאוכל..הבדידות שאת מרגישה היא מה שאני הרגשתי להתמודד לבד עם הבעיות והקושי..שהכל כאילו עליי אבל לא כך הם פני הדברים אומנם את אם חד הורית ויש בכך המון יתרונות..אבל את יכולה לצאת להכיר ולפתוח את עולמך גם לאחרים ללכת לחוג שאת אוהבת חברות חדשות וכו'..ולנסות להיות בחיים במקום להיעלם לתוך הבולמוסים..ואפשר כי אני התחתנתי פעם שנייה אחרי 4 שנות גירושים בערך ויש לי גם תינוק חדש בקרוב אצלך אם תרצי בכך.. את יכולה היום אני בריאה לחלוטין לחלוטין בלי אפילו מחשבה..בעודי כותבת לך אני לא מאמינה שאני שותה קפה עם עוגית אלפחורס..שאני אוהבת שפעם זה היה לאכול את כל האריזה ולהקיא אותה.. אני שמחה שאת כאן ומקווה שיוכלו לעזור ולתמוך כי יש כאן אנשים מקסימים חמים ואוהבים.. שבת שלום נשיקות דינדן

תודה לך דינדין יקרה על הדברים החמים.. שמחה מאוד לשמוע על ההחלמה שלך.. והנישואים השניים והתינוק.. אלה דברים שאני כל כך רוצה.. ונראים לי כל כך רחוקים.. אני משתדלת להקיא כשבתי לא בבית.. שאז גם אני מרגישה באופן טבעי יותר ריקנות.. אבל כן קורה שאני לא משתלטת ואז יש לי הקאות כשהיא בבית.. ואז מתלווה להרגשה הרעה גם פחד שהיא תדע ותבין מה אני עושה ותפתח בעצמה יחס לא בריא לאכילה.. ממש כמו שכתבת - כמו מסוממת בקריז.. לא רואה ממטר.. רק את הצורך להקיא עכשיו את כל מה שאכלתי.. ואחרי ההקאות אין לי אנרגיות לשחק איתה.. וזה עצוב לי נורא.. במהלך השנים של המחלה גם עליתי במשקל ואני סוחבת עכשיו איזה 10-15 ק"ג עודף.. וזה בשילוב המצב הנפשי גורמים לי הרבה חוסר בטחון לצאת ולהכיר בחורים כדי לבנות פרק ב'.. את יכולה לספר לי יותר איך הצלחת להתגבר על המחלה? אשמח לשמוע .. שבת שלום..

בתי בת 17 גובה 1.51 שוקלת 44.5 .בתי עשתה לפני שנתיים דיאטה מבוקרת ירדה במשקל (היתה 48 )הגיעה למשקל 44 מאז אינה רוצה לעלות במשקל .התחילה בהקאות יזומות. לקחנו אותה למרפאה הפרעת אכילה דרך הקופת חולים, שכוללת תזונאית פסיכיאטר ופסיכולוגית. בתי החלה לעלות במשקל טוענת, שהפסיקה עם ההקאות אבל בזמן האחרון היא בדיכאון. יש לה טענות וכעס כלפי כולם .טוענת, שאינה צריכה אף אחד, שאף אחד לא עוזר לה. לא מעוניינת ללכת למרפאה להפרעת אכילה. מרגישה שאף אחד לא ישנה לה את המצב ,שהיא תמשיך להרגיש ריקנות דיוי עצמי נמוך דיכאון , וששום דבר לא משנה את המצב מבחינתה .אגב היא אינה מקבלת תרופות .אנו מפחדים להוציאה מהטיפול ,שנראה מקצועי ומתאים מה לעשות ?האם להשאירה בטיפול שהיא הולכת אליו בלי חשק או להשאירה אולי זה יעזור לה היא חודשיים וחצי בטיפול.כיצד לתמוך ולעזור לה?

אמא יקרה דווקא אי הרצון מצידה הוא רצון סמוי לאהבה תמיכה וחשוב שלא תוותרי הכעס נובע מתחושות פנימיות שיש לטפלן אצל מטפל, פסיכולוג, פסיכיאטר בנוסף לתזונאית וכו'.. להשאירה בטיפול למרות אי הרצון לא יוביל לתוצאות צריך לבדוק איתה איך היא רוצה לטפל ואם בכלל אם היא מתכחשת לבעיה זה קשה אבל תעבדי עליה באהבה ובתמיכה בלי כעס העלבות והמון המון המון סבלנות זה תהליך שלוקח זמן וכל הכבוד על הרצון לי לא היתה אפילו אמא שתהיה שם בשבילי או מישהי אחרת אם תרצי המייל האישי שלי הוא [email protected] אשמח לשוחח איתך ולנסות לעזור המון כוח וסבלנות זה יצליח אם תאמיני בה עד שהיא תאמין בעצמה והחשק יחזור לה זה לוקח זמן אל ייאוש.. עשי עימה דברים שהיא אוהבת..היא זקוקה לזה נשיקות המון כל הכבוד לך דינדין

התחלתי דיאטה ביום ראשון, והרעבתי את עצמי. כמו טיפשה. אחרי שבשבוע שעבר לא אכלתי כלום והרגשתי חרא אחרי שלושה ימים, החלטתי שהפעם אני יאכל סלט ויעשה ספורט. האמנתי שככה אני גם ירזה וגם ירגיש טוב כי אני אוכלת. אמנם סלט אבל גם משהו. ובאמת, בניגוד לדיאטה של שבוע שעבר, ביום שלישי הרגשתי מצויין ושמחתי כ"כ שהדיאטה מצליחה לי, וגם עשיתי הרבה ספורט. אבל היום היה היום הכי חרא בחיים שלי.. לא הצלחתי לקום מיטה, עמדתי להתעלף, כאב לי הראש, הרגשתי מעורפלת, הייתי חלשה, הלב שלי דפק ממש ממש חזק זה בחיים לא קרה לי.. לא יכולתי לעמוד על הרגליים, לא יכולתי ללכת. פחדתי שאמא שלי תגלה משהו ועוד יותר פחדתי שאני יצטרך להפסיק את הדיאטה.. ואף אחד לא היה שם כדי לעזור לי בגלל שאף אחד לא יודע על הדיאטה והרגשתי כ"כ רע כאילו אני עוד שנייה מתעלפת.. הייתי מממממש חלשה פשוט לא הצלחתי לקום מהמיטה. איך זה יכול לקרות רק אחרי 4 ימים? תכננתי להמשיך את זה לפחות חודש בהתחלה לא הסכמתי לעצמי לאכול כי פחדתי להרוס את הדיאטה..אבל אח"כ קמתי והתקלחתי וראיתי שגם זה לא עוזר אז הבנתי שאני חייבת לאכול משהו. ואז חשבתי לאכול סלט ולא היה לי תאבון בכלל.. הבנתי שחסה לא תעזור לי פה ואני חייבת אוכל..ואכלתי. ועדיין הייתי חלשה. ואז חברה שלי התקשרה ורצתה שנלך לעשות הליכה ואמרתי לה שאין לי כוח..והיא התחילה שעה לנסות לשכנע אותי ולהתעצבן עליי אז בסוף סיפרתי לה שלא אכלתי בכמה ימים האלה, ואת הסלט שכן אכלתי הורדתי בהליכה. היא התעצבנה עליי והתחילה לצעוק עליי ועל מה שאני עושה לגוף שלי , אמרתי לה שאני מטפחת אותו, והסברתי לה שעליתי במשקל ואני צריכה לרזות. היא אמרה לי: "וואו, בחיים לא ידעתי שאת כ"כ אובססיבית לגבי המשקל שלך." בקיצור, התחלתי לריב איתה כי אמרתי לה שהיא מעצבנת והיא חופרת לי על זה ונמאס לי שהיא לא מפסיקה לדבר איתי על זה.. והיא התעצבנה שאני לא מעריכה את הדאגה שלה. אח"כ בלילה שאלה אותי אם אכלתי. אמרה שתבוא לבדוק כל יום שאני אוכלת. הרגשתי כמו אנורקסית! אבל זהו, יותר אני לא ירעיב את עצמי ככה. פעמיים חזרתי על אותה טעות.הבריאות שלי חשובה יותר. לא ידעתי שזה מה שקורה בגלל צום או הרעבה.. אני יעשה עכשיו דיאטה נורמאלית.. אבל זה לא משפר את ההרגשה שלי..להפך. אני מרגישה שזה באסה שהייתי צריכה להפסיק את הדיאטה, ולא בגלל שנשברתי או כי הייתי רעבה, אלא בגלל שלא הרגשתי טוב. זה מבאס.. מה אני יעשה עכשיו בלי הדיאטה?? אני ירזה עם דיאטה רגילה?? אני מרגישה שאני לא יכולה להתקיים בלעדיה..ממש ככה. מה נסגר איתי? נהייתי לא נורמאלית. אבל אני רוצה להיות רזהה!!! למה אי אפשר לעשות דיאטה ולהרגיש טוב?? עם הדיאטה לא רע לי. כשאני מפסיקה אותה רע לי. שאלה- זה באמת קרה בגלל שהרעבתי את עצמי 4 ימים ועשיתי ספורט יחד עם זה, או שזה לא קשור? מצד אחד, זה חייב להיות קשור, כי גם שבוע שעבר זה קרה לי אחרי שהרעבתי את עצמי מצד שני, שבוע שעבר לא אכלתי כלום. ממש כלום והפעם אכלתי סלט. מצד שלישי זה בסך הכל סלט וגם עשיתי ספורט אח"כ. נדפק לי השכל. איי..מקווה שייהיה טוב **חמודה**

ב"ה איך את עכשיו?...

מישהו קרא? אני כרגע קוראת אותו ולא הכי בטוחה שזהרעיון כלכך טוב יש לכם דעות על הספר? עלמה אנונימית

זה בדיוק החיים שלה היא מספרת על עצמה הכי ישיר שיש והיום היא אחרי אפילו מתנדבת באיזה ארגון של הפרעות אכילה (סהר אולי?) אני נורא נהניתי מהספר שהפיח בי קצת תקווה יש כל מיני ספרים שרק מוכיחים שיש מליוני נשים ואפילו יותר זה בטוח שסובלות מההפרעות הללו כל הבנות היפות בטלוויזיה, הרקדניות השחקניות וכו'.. אפילו פגשתי במקום עבודתי מישהי שמשיחה לשיחה נפתחנו והיא הצתמררה ממה שאאני עברתי כי היא עברה בדיוק אותו דבר ומאז ועד היום אנחנו משוחחות על כך המון..היא בחורה נורא רזה ועניין האוכל קשה לה ד היום היא קונה רק 0% ודיאט ופרכיות..ואפילו סיפרה לי שבתור רקדנית המורה היתה בבוקר צובטת את הבנות בצד (שיטה רוסית) לבדוק מסת שומן...קולטת??! תקראי תהני תפנימי..ואם יש לך צורך תבריאי נישקות דינדין

לא יודעת לדעתי הוא קצת טריגר מה גם לא נראה לי מציאותי שאפשר לצאת מזה לחלוטין וגם ללא עזרה מקצועית(טיפול נפשי ותזונתי). כוח רצון זה חשוב אבל לא מספיק

היי. שוב אני. (כבר 3 וחצי שנים מאז ההקאה הראשונה, כבר שנתיים מאז התת משקל הרציני.....למי שלא מכיר...) אז שבתי בחצות וחצי הביתה. 2 סירים כמעט מלאים עומדים על הגז משאריות ארוחת הערב. הייתי רוצה לרזות. אבל... כאילו הרשיתי לעצמי. למעשה, אני פחות ופחות מצליחה להשתלט על המפלצת הרעבה הזו שבתוכי שפשוט לא יודעת שובע. אז מקיצוניות אחת לאחרת- יום אחד אני אוכלת עד שהבטן שלי נמתחת כל כך והאוכל מאיים להתפרץ בחזרה למעלה (לפעמים אין לי כוח להקיא אותו, למרות שהגוף רוצה) ופלעמים אני מצליחה להתגבר יום שלם מבלי לטרוף. אבל אני לא מצליחה להתמיד עם זה. מה פה קורה פה? מאיפה המפלצת הזו מגיעה? ולמה? אז הסירים כפי שודאי הבנתם כבר מזמן בכיור אחרי שאכלתי את תוכנם (ולא, לא היה טעים, ולא שלא אכלתי ארוחת ערב) ובנוסף לחמניות, וסוכר (כן, בכפית, פירוט יבוא בהמשך) ולאפה (למה לאפה? זה כל כך לא טעים!!!) אמא קוראת לי "הטרמיטים". עליתי 10 קילו בחודש. אני כבר מרגישה אותי משמינה. פתאום מתככחים מקומות בגוף שלא זכרתי שיכולים בכלל, אני מתביישת לראות אנשים, כבר לא מרגישה יפה, כואבת לי הבטן כל הזמן,היא פשוט כואבת, זו התעללות בקיבה שלי. הגוף צועק לי "דייי!!!" אבל אני אומרת לו- עזוב, נו, רק היום, אין בעיה- כבד לך? אז נואכל דברים קלילים כאלה- סוכר למשל"... אז אני אוכלת סוכר. בכפית. לפעמים סתם משהו משמין אחר- דבש אולי. סתם משהו שיש בארון. מה זה השטויות האלה? מאיפה זה בא לי? ולמה אני לא מצליחה להפסיק את זה? לפני שחזרתי לארץ התאבון שלי היה כל כך נעלם. קמתי בבוקר ולא יכלתי בכלל לאכול, אבל גם אז היה משהו. בלילה. הלילה הזה, לפני שהולכים לישון- מביא איתו רעיונות מטורפים על לאכול. מטורפים. אתן דוגמא: התארחתי אצל משפחה, ואז, כשהם הלכו לישון, בחנתי את המטבח ואכלתי כ מ ע ט כ ל ד ב ר אכיל שלא משמיע רעש. מה זה הסימפטום ה'שואתי' הזה?? אתם קולטים? כמו מסומם שמחכה לרגע שהוא יוכל להזריק מבלי שיראו- ככה היה לי אם האוכל- איכלה בסתר. בלילה. בחסות החשכה. ולבד. םשוט כי היה שם אוכל. בחינם. כזה שלא נגמר. באריזות חיסכון שאף אחד לא שם לב שנעלמו כמויות של אוכל. גרנולה, לחם, קרקרים, קורנפלקס, פירות יבשים, ביסקוויטים, לפעמים אפילו דברים שאני ממש לא אוהבת כמו בננות. אז זה מביא בחילה. ואתה מרגיש חולה. אבל עשיתי את זה. יותר מפעם אחת (בייגל צימוקים מהפריזר.ככה . קפוא. והשלמתי מאריזה מלאה אחת לאחרת כדי שלא ירגישו שאכלתי). אבל אז לעומת היום- זה היה שפוי. היום, הזלילה היא כל היום- כי יש וכי משעמם. אבל זה תירוץ מפגר- הרי אני אמורה להיות יכולה להפסיק את זה ואני לא. למה? אז פה אני מקיאה כבר מהבוקר. ןיש לי כאבי בטן נוראים. וכאבי ראש. וגרון. ופצעים בפה. תשמעו- אני לא בסדר. התאבון שלי וכפן שלי- התאווה הזו- היא בלתי נסבלת. אפילו בתקופה בחו"ל שממש לא היה לי תאבון בכלל-ממש בשיא- לפעמים בלילה הייתי בבום נתקפת כפן- הייתי שותה דיאט קולה וכמה סוכריות ללא סוכר- ואז כבר לא הייתי רעבה והצטערתי אז הקאתי את זה. ןאף אחד ממי שטייל איתי לא ידע מה אני עושה בשירותים. ואף בחור שהייתי איתו לא ידע מה עובר עליי. הם רק טענו שאני לא אוכלת- זו ממש לא הייתה הבעיה. לא לעשות משהו- מאפשר לך לעשות דברים אחרים במקום- אבל לאכול ולהקיא- זו השתעבדות של לאכול ולהקיא. אי אפשר לבלות. אז אסכם ב... הצילו??? הבנתם? מכירים את התופעה?? או ש... I'M SO FUCKED UP? אולי אני בכלל צריכה לחיות על כדורים מדכאי תיאבון? או שפשוט אתחיל עם קוקאין?...

ב"ה אסביר לך מה קורה במישור המטבולי אח"כ במישור הנפשי.. אז ככה.... א. צורך בסוכר מעיד על חולשה מאוד גדולה בגוף מהרבה סיבות שמיותר לציין כי הרי ברור מדוע את כ"כ חלשה והפוך על הפוך היפרית בטירוף ואז מן הסתם המשיכה למתוקים תהיה רבה יותר אבל גם לא יעילה כי בד"כ אכילת סוכר פשוט אינו משביע וגם לא אמור לשרת מטרה זו הידעת שלאכול חצי מתפוח אדמה שווה ערך לרמת הסוכר של חפיסת שוקולד? הידעת שהסוכר שיש בתפו"א יעיל יותר? מה שאני מנסה להסביר דרך זה שהשלמת מזונות פשוטים יכולים למנוע הרבה מהנפילות שאת מתארת ברמה השטחית כי ברור שזה לא באמת קשור לאוכל אבל גם זה שלב שתצטרכי להתמודד איתו מתישהו אני מקווה מאוד בשבילך ב. בד"כ הימנעות מאכילה ביום גורמת לאכילת יתר בלילה וגם גורמת להשמנה מסיבה מאוד פשוטה שהגוף מבין שהוא חייב לאגור אחרת לא יהיה לו ממה להתקיים. למרות שנכון להיום הזלילות בלתי נסבלות וכאילו אין לו על מה להתחיל לאגור אבל את גם מקיאה וזו הסיבה שהמזון לא מזין והגוף לא מקבל שדר שזאת אכן הזנה ולכן הוא שולט בך במקום שאת תשלטי בו כביכול והוא מתקיף כי הוא השרדותי כמו חיית פרא. איך משנים? חייבים לאכול ביום!!! מהבוקר.. את יודעת מה יותר סורייאליסטי -מהרגע שאת קמה כדי שתביני שזה הדבר "שיסדר את הגוף" עד היום לימדו אותנו שלא לאכול שווה רזון שווה דיאטה שווה הצלחת המאה לימדו אותנו על ספירת קלוריות לימדו אותנו למעט באוכל כאשר אנחנו רוצים לרזות הכל טוב ויפה לטווח הקצר וזה באמת יעיל לחודש חודשיים ..אבל..אח"כ מה???? אח"כ מה קורה? מדוע כ"כ הרבה נשים עולות במשקל אחרי דיאטה מסוג זה? מדוע כ"כ הרבה אנשים לא מצליחים לשמור על המשקל אח"כ? רק דבר אחד יש לומר.. כי זה פשוט לא נכון! לא יעיל! לא מתאים! לא הגיוני! הדברים שהגוף צריך לאכול הוא לא מבית טבע כדי לרזות הוא לא צריך להפוך צמחוני או טבעוני או מה שזה לא יהיה או להתחיל לנפח את עצמו עם מליון תוספות מזון מה שנכון זה יכול להיות המזון הכי פשוט כמו אורז עם אפונה ויש לך הרכב מעולה של תוסף מושלם משביע ולא בטוח שחשובה הכמות..נכון שזה מפתיע<? ברור שזה מפתיע כי עד היום לימדו אותך שאם לא תאכלי זה הדבר המושלם..נכון?! ירקות ופירות דגים קצת עוף שמנים טובים ..שמן זית ..אבוקדו...חמניות ..שקדים טחינה במידה ובקיצור להינות מהאוכל בצורה מאוזנת בידיעה שאת לא צריכה לפזר כספים כדי להיות בריאה אלא מהדברים הפשוטים שיש בכל בית וכמעט בכל תבשיל... הרעיון הוא לדעת לעשות את השילובים הנכונים ובעיקר לא לפחד מהאוכל ולא לספור קלוריות כי זה פשוט קשקוש כמובן שמתוקים שומרים תמיד תמיד לאירועים מיוחדים כי הם באמת לא בריאים אבל יחד עם זאת בשום פנים ואופן לא להתייחס אליהם כאל אוייב גם אם אין אירוע מיוחד ובא לך ... מה שאני אומרת לך זה משהו שאף אחד מכם לא ידע זה מה שאני לומדת אצל יגאל וכל פעם מחדש אני בשוק כי עד היום חשבתי שאני יודעת על תזונה נכונה מה זה טעיתי... אז זה מה שקורה לך ...מה שקורה לכולם עכשיו נתייחס להיבט של הבולימיה או איך שתקראי לזה השם לא רלוונטי אני זוכרת שבליסות אצלי והן לא היו מפוארות אבל מספיק בשביל לדעת מה זה .. תמיד זה היה קשור בכעס מודחק... בהענשה עצמית..שנאה עצמית ולפעמים ואולי כמעט תמיד שעמום וחוסר חשק לכלום ולמה שעמום ? אני עד גיל מסויים ..עד היום בעצם אבל באופן מאוד מזערי לא רציתי לחיות ובאותה נשימה בלי להתבלבל רציתי לחיות ואז קורה דבר מאוד מבלבל מצד אחד את עושה טוב מצד שני בא לך להרוס את הכל ושום דבר לא שווה ואז עד מהרה לא משנה מה, כשזה מגיע לאוכל במילים אחרות... "זה יאללה lets get over it " וזה הפער בין לרצות לחיות שזה אומר גם לדעת מה את רוצה בחיים שלך ולא תמיד יודעים או מודים שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים מהחיים שלנו לבין לרצות למות כשאת לא בטוחה מה לעזעזאל את רוצה בחיים שלך הכי קיצוני שיש מחיות לדלות מוחלטת התסכול. הבלבול ואי היכולת לדעת מה באמת קורה לך הם אלה שמביאים אותך לסערות רגשיות שהביטוי להירגע מהן הוא דרך אוכל אבל שתינו יודעות שהוא לא מרגיע, אלא מוסיף עוד יותר לתסכול ולפחד גם אם ההירגעות היא מיידים וחולפת כאילו לא בלסת עכשיו בית שלם ואז נשארים עם האמת מול הפרצוף והיא כואבת ואז שואלים שאלה אחת מה אני (את) יכולה לעשות בגדר האפשרויות שיש לי כדי לשנות בטיפ טיפה את ההרגל הנושא שלי ואז עושים רשימה יתכן ויעלה לך משפט אחד הדגש חייב להיות רק על מה שאת יודעת שאת יכולה לעשות ולא על מה שאת מפנטזת שיהיה ולא יכולה לעשות. השלב השני הוא להכנס למסגרת של טיפול רשימה נוספת שכדאי לעשות מה את חושבת שאת רוצה בחיים שלך ?... אני בטוחה שמה שכתבתי לך יוסיף טיפה למודעות שלך ויעזור לך להחליט אחרת אגב... מה שהיה עד עכשיו היה זה לא אומר שאת לא יכולה להמשיך הלאה בהעמדת פנים שזה כאילו לא היה ולמה כך.? משום שאם תזכרי כל פעם בנפילות שלך גם אני לא היתי רוצה לשנות אח"כ מאום בד"כ כשאת מתרכזת בנפילות שהיו זה יוצר לחץ..ציפייה..אכזבה.. כישלון כדי לנטרל את הרגשות האלה את חייבת להעמיד פנים שזה לא היה ושעכשיו הוא רגע חדש לשינוי וגם אם תפלי אני מבטיחה לך שהנפילות ילכו ויתמעטו ועכשיו כל שנותר הוא לנסות אפילו שזה קשה יתכן ותזדקקי לתרופות פסיכיאטריות מדכאי רעב יכולים לגרום להרבה מחלות לכן תורידי את זה מהרשימה שלך כי זה לא יעיל המון אהבה ביאן

אני בדיוק !כמו הבחורה מההודעה עזרת לי מאוד!

זה נותן המון כוח. והאמת שאני נורא רוצה לטפל- להבין גם מבחינה פיזית מה קורה לי בגוף ולמה כשאני חושבת על לאכול בכיף אני חושבת על קורנפלקס לדוגמא- אבל כל הקופסא. לא מנה.משהו בהחלט לא בסדר אצלי. אני גם מכורה למסטיקים וסוכריות ללא סוכר, ו... נראה לי שזה קשור גם... לא יודעת.. יש כאן משהו לא טוב... האם אני בעצם אכלנית כפייתית אולי? תמיד שאלתי את עצמי את זה...

שלוש נקודות נפלאה ..שכמותך.. הרעב הזה שאת חשה הוא משהו מבפנים תחושות שצריך לברר שדונים שמתרוצצים לך בראש ולא מפסיקים בינך לבינך אין שקט נפשי ומלבד הקטע הנפשי תחמת לעצמך מסגרת נוקשה שבה יש דברים שמותר לאכול ויש דברים שלא..ואז את רואה סירים אם אוכל..ו...שכחת? אסור לך!!? ומתנפלת עד שיוצאת הנשמה..מה אני לא עברתי את זה? דברים משמינים? יש דבר כזה? כל דבר אם אוכלים במינון גדול הוא משמין ולא בריא.. את צריכה לפנות לטיפול כי המצב לא הכי טוב אבל אפשר לצאת ממנו זה בטוח..ולא נדפקת..זה קרה כמו להרבה בנות לי ולך ולעוד מליוני נשים ובנות בעולם הזה..כך שאת לא לבד..אבל בהצלה של עצמך מהבוץ את כן לבד..פני לטיפול לעזרה רק את עם עצמך אל תצפי מאף אחד ואם בא לך לשתף מישהו שתפי אבל את במסלול הזה לבד אשמח לעזור לך בכל דרך שתבחרי..ותדעי שאני דואגת לך אני יודעת שזה גיהנום.. נשיקות דינדין

התקשרתי אליך לטלפון שצלצלת ממנו ולא ענית. אם בא לך תתקשרי אלי (לא לבית) שאת יכולה. אם זה בעיה תגידי את המספר שלך ואני יתקשר.

ב"ה פשוט היו לי מלא עבודות להכין אתקשר... יום טוב נשמה... :-)

ב"ה :-) יום טוב

שלום לכולם , יש לי אחות בת 24 , בשנתיים האחרונות היא רזתה מאוד (מ- 60 ל- 38ק"ג וגובהה 1.57מ' ) . המחזור נפסק לה לפני שלושה חודשים , ולפני זה היה יום-יומיים בחודש ולפני שנתיים היה 6-7 ימים בחודש . היא גם כן משתמשת במשלשלים בכמות גדולה - תמיד אני רואה את הקופסות של הלקעדין בחדרינו - היא כמעט ולא אוכלת ואם אוכלת אז רק שקית במבה או מעדן שוקולד או פירות , היא נמצאת בדיכאון בתקופה האחרונה ולכן נראה לי שההפרעות באכילה תוצאה לכך , לא ?! אחרי ביקורת מהמשפחה וצעקות עליה שלא נראה להם שמצבה הבריאות בסדר היא עשתה בדיקות דם ולצערינו או לטובתינו הכל יצא תקין וה-HB=15.6 ולכן היא תמיד אומרת לנו שאם לא נוכל אז הכל יהיה בסדר ! לא יודעת אם היא צודקת בהז או לא ?! וגם כן היא מטופלת אצל פסיכיאטר באופן פרטי ( אף אחד לא יודע את זה חוץ ממני ) בגלל הדיכאון כבר חודשיים ללא שינוי במצבה - הטיפול הוא שיחות פעם-פעמיים בשבוע + תרופות קלונקס 1 מ"ג וציפרלקס 20 מ"ג , ובכל פגישה הרופה מעיר לה על תת המשקל וזה מסוכן אבל היא כאילו לא שומעת אותו ... באמת אני מרגישה שאני מאבדת אותה לאט לאט , אז מה אני יכולה לעשות ?

רק רציתי להוסיף שיש לה נשירת שיער רבה , וגם כן היא עשתה לפני כשנה צילום -צפיפות העצם - היו במסקנות : שיש עדות לירידה בצפיפות העצם בדרגה גבולית (אוסטיאופניה) 71% ביחס לאוכלסיה צעירה ובריאה

אתי, כיוון שאחותך בת 24 אין לך הרבה מה לעשות רק להקשיב לה להיות אחותך ולהקשיב למה היא במבצ הזה. יש לי שאלה למה ההורים לך לא מתערבים בעיניין?? אחותי הייתה בת 30 ואמא שלי התערבה לה בעיניין שהיא הייתה במצב גרוע אף יותר מאחותך! דבר נוסף אם אינך רוצה לערב את ההורים שלך את יכולה לקבוע פגישה או התייעצות עם הפסיכיאטר ולראות אם יש צורך לאישפוז בכפייה ואם כן תגישו בקשה זו לבית המשפט לפי הנוהל שניתן לקבל אותו דרך הפסיכיאטר. יש לי שאלה בת כמה את? לדעת אם יש לך את האמצעים לעזור לאחותך דניאלה

האם הציפרלקס גורם להשמנה כי יש לי תיאבון מוגבר מאוד ואני חשה נלחמת בנושא ההשמנה. בעבר טופלתי בפרואזק וזה לא גרם להשמנה. הרופאה אמרה כי זה לא קשור ודווקא מטפלים בציפרלקס להפרעות אכילה. לציין כי יש לי חרדה.

ב"ה כל הכדורים הפסיכיאטרים לרב בד"כ משנים את המערך המטאבולי בגוף וזה יכול לגרום להשמנה ללא אכילה ו/או רעב מוגבר ואכילת יתר... אז שלא תבלבל לך ת'מוח רק שתדעי שככה זה עם תרופות ..כל התרופת! היא כנראה עושה שיקול של מה חמור יותר אבל גם זה חמור ואת צריכה להסביר לה שבשום פנים ואופן את לא מוכנה לסוג הספציפי הזה של תופעות הלוואי אגב.. כל אחד מגיב לכדורים פסיכיאטרים באופן שונה לכן קחי הכל בערבון מוגבל מה שעושה לך לא עושה לאחר והפוך ולכן היא לא יכולה לטעון שזה לא גורם להשמנה על אחת כמה וכמה אם זה החמיר בתקופה שהתחלת לקחת את הסוג הזה שווה החלפה ואת היא זו שקובעת זכרי את זה תמיד! המון אהבה חיבוק

ביאן אני חייבת לדבר איתך!!!!! אבל אין לי שיחות ואני במעונות ככה שאני יכולה להתקשר רק מטלפון ציבורי. יש מצב אולי שתתקשרי אליי?

ב"ה יתכן שהיום לא אוכל ליצור עימך קשר אבל תשאירי לי את הפרטים שלך ונדבר מחר חיבוק אהובה :-)

0525001948

היי... לי קוראים ביאן ורציתי לדעת מה הוא מקורו של שם זה ובין היתר מה פירושו..... תודה מראש

ב"ה נגזר מביאנקה באיטלקית ובפורטוגזית זה "לבנה" (צבע) אני דוברת פורטוגזית וזה למעשה הקשר למרות שבפורטוגזית אומרים "בראנקה" משמעות השם שלי על כל פנים היא "אני שוכנת בתוך עצמי/ בי-אני" בין יתר המשמעויות "אן" היא סמל חזק מאוד לנשיות במקורות המזרח יש בו גם את התואר "נביא" האם קוראים לך ביאן נריה?...את מטפלת הוליסטית? ... נשיקות ביאן

מקור השם הוא בול (BULL) באנגלית ומקורו במילה הלועזית שור והקשר לשור הוא תאבון שור ועל כן שם המחלה.

היי... לי קוראים ביאן ורציתי לדעת מה הוא מקורו של שם זה ובין היתר מה פירושו..... תודה מראש

ב"ה באיאן פירושו "להצהיר" או "הצהרה"

היום גיליתי שכשאמא שלי היתה בהריון איתי- היא הייתה מקיאה כדי לא להשמין. אני פשוט לא מאמינה! ועוד איך שהיא ואבא שלי אומרים את זה.. כאילו זה דבר מובן מאליו. "אני בהריון שלך ושל אחיך העלתי רק 5 קילו" היא משוויצה ואבא שלי מוסיף: "במשך כל ההריון רק 5 קילו! הריון של תאומים!" ואז הוא עוד מוסיף כאילו סתם משהו לא חשוב: "היא היתה מקיאה" למה לעזאזל אתם מתגאים בזה?! פאק, את בהריון עם 2 תינוקות בבטן וכל מה שאכפת לך ממנו זה שלא תשמיני?! לא אכפת לך מהבריאות שלנו?? ואבא שלי, מה הוא מגבה אותה על זה? ועוד מתגאה? וואו העלית רק 5 קילו בהריון אבל העברת לי בגנים תהפרעה המטומטמת שלך אבל אח"כ היא עוד יורדת עליי שאני שמנה היום היא שאלה אם כשעליתי לאוטבוס אנשים קמוונתנו לי לשבת [ כאילו בגלל שאני נראית כמו אישה בהריון] והיא גם לא מפרגנת לי בכלל אישה אחת ראתה אותי בסופר פארם וביקשה לאפר אותי.. אז כשהיא שמה לי מסקרה על הריסים היא אמרה לי: "וואו איזה ריסים מהממים יש לך! מדהימים!" אז כשסיפרתי את זה לאמא שלי היא אמרה: " אז היא סתם רצתה לחנף לך כי אין לך בכלל ריסים יפים. לאחותך יש. " אוףף אני שונאתת אותההההההההה אגב, התחלתי דיאטה ואני מרגישה חרא. **חמודה**

לפחות לא הוכח מדעית..גם אני בתחילת ההריון הראשון שלי עוד לא נגמלתי מזה ורק אחרי שהרופא שמע על זה בלית ברירה כי הרגשתי לא טוב אמר שזה מסכן את העובר.. גרוע שזה מה שהיה שם..כאילו כל הזמן האווירה בבית של התנזרות מאוכל והתעסקות ברזון ובמראה החיצוני..אני יודעת כמה זה חשוב להיראות טוב וזה נפלא ויפה כי אני מתה על זה ואם היית רואה אותי היית אומרת וואו זאת אישה שאוהבת את עצמה..אבל זה לא עסק כל היום..יש דברים הרבה יותר משמעותיים יש את החיים!! וכנראה שבאמת יש לך ריסים מהממות אבל אמא שלך אולי מרגישה תחרותיות זה קורה את וודאי ילדה יפה שלא רואה בכך אמא שלך יודעת זאת אבל קשה לה להגיד את זה..מה הקשר לאחותך?! מי דיבר עליה בכלל !!? לא בסדר אם זה מה שהיא אומרת!! את יודעת לפעמים שאני אומרת לבת שלי נניח : תראי אחותך הזדרזה והיא כבר פה מה איתך? היא עונה לי אמא אני לא מליאור את מבינה וזה מעמיד אותי על מקומי והיא צודקת!! נשמה שלי תעבירי תאמיני בעצמך ותעשי הכל להרגיש טוב ולחיות את החיים נשיקות דינדין

מתוקה, את האמת אני אובדת עצות כואב לי- באמת אני הייתי תופסת את אימך לשיחה ומסבירה לה כמה היא עושה לך רע (אני עשיתי את זה באיחור של 12 שנה)- ותדעי אף פעם לא מאוחר לגביי תורשה- כמו שאני אזכרתי את זה מספר פעמים אני וכל האחים שלי בלי יורצ מן הכלל בה"א בולמיה\אנורקסיה או שילוב וסתבא שלי מתה מאנורקסיה ובן דוד מבולמיה לכן תורשה זה חד משמעית אבל כאשר ישנה במשפחה לדעתי זה גורם לרצות גם את התשומת לב כמו של האחר(למרות שה"א אצלי האחלה מגיל 8 ולא ידעתי כי סבתא שלי מתה מזה או הייתה חולה ובמשפחה רק אחות הייתה בולמית ואילו אני האנורקסית לכן זה לא חד משמעי - אבל אימך לא יכולה להעביר לך את זה בזמן הלידה!!!!!!! ממש לא זה לכן אני מקווה כי תדברי עם אימך ותסבירי לה כמה רע היא עושה לך שיורדת עלייך, ושגורמת לך לשרויי במצב כזה שלך דניאלה

ב"ה המדע בכלל הוא תחום פרוץ גם כשהוא מוכח מדעית אף פעם אין מאה אחוז אז אם כל הכבוד למדע גם הוא לא מושלם ואני מניחה שככה זה בכל דבר בחיים כשזה באמת מגיע לחיים. מדע או לא מדע ברור שהעובר לא חוגג מזה שאמא שלו מקיאה בגלל שהיא לא אוהבת את עצמה יש הרבה מאוד תאים שנרקמים ברגעים האלה אצלו כמו למשל רגעים שלרצות לעזור לאמא בכל מחיר היפוך תפקידים שולט נשלט כל זה ועוד הרבה דברים אחרים כבר אז חקוקים בזכרון התאי של העובר במידה וזה העניין או כל עניין אחר לצורך העניין כן יש ידיעה מוחלטת שזכרון תאי תמיד קיים ואני נותנת תמיד את הדוגמא של נקיעת קרסול ..תמיד אח"כ בנפילה הבאה (שלא תהיה) אותו קרסול הוא הראשון להפגע כי המקום הזה תמיד יהיה יותר רגיש מכל אזור אחר בגוף.. כך קורה עם כל דבר שאנחנו מכניסים לחוויה שלנו ולזכרון התאי שלנו מה שנקרא גנטי ...גנטי=תורשתי גםאם זה לא מהחיים האלה או מהגוף הצפציפישבו אנו חיים אלא מגוף אחר שהעביר את אותו זכרון לא משנה מה זה מאוד לא נעים לדעת שכשאמא מקיאה מהמניעים הלא בריאים מעבירה את זה אוטומטית לעובר שלה. זה תיק לאמא שבאמת איכפת לה.. (יש גם אמהות שלא מזיז להן כמו במקרה הזה ובמקרה שלי למשל...) אם היא מקיאה כי הגוף שלה דורש את זה זה אומר שהגוף שלה מייצר מנגנון טיהור וזאת הדרך שלו לטהר את עצמו הרבה פעמים בזמן הריון למרות שזה מאוד אינדוודואלי אבל בד"כ זה מה שקורה וזה טוב זה בריא כשזה מגיע לבולימיה נכנס המימד הנפשי שתרצו או לא הוא משאיר חותם אני דוגמא לזה ועוד הרבה אחרות אבל בהקשר לחמודה זה שאת יודעת שזה גנטי אני לא בטוחה שזה פותר את הבעיה ונראה לי כמו תמיד שהבעיה שלך היא למקרה סעד ורווחה שפשוט צריך להוציא אותך מהבית כי ע"פ מה שאת מספרת בלבד הוריך אינם כשרים לגידול ילדים יותר מזה וסליחה שאני מבטאת את זה כך הם פשוט פושעים... כולי תקווה שתצליחי לעשות את מה שדיןדין כתבה לך באמת כי את עוברת מסכת התעללויות רגשיות לא נורמאלית וזה לא משהו שקורה בכל "בית רגיל" אם יש דבר כזה בכלל?! לי יש תחושה שרק בבגרות שלך ביציאה שלך מהבית תצליחי באמת לבנות חיים משל עצמך ונפרדים מכל צו הגהינום שהוריך הנחילו בראשך. אני באופן אישי מורידה לך את הכובע אני לא יודעת איך את חיה מזל שיש את הפורום הזה שאת יכולה לכתוב פה ואנחנו לך ...לפחות עדיף זה מאשר כלום אני מאוד מקווה שתתעלי מעל זה ושכזה מגיע להערות מסוג זה פשוט תאטמי את האזניים שלך אל תשמעי!!!! בכוח אל תשמעי!!!!!כי לא מגיע לך לשמוע זוועות את יפה אני ראיתי אותך...לפחות מהתמונות ששמת אז בפורום שמאוד דאגת שנראה את בליטת הבטן שלך שבעיני היא מדהימה הרבה אחרות היו בכיף רוצות להיראות כמוך למרות שזה קשקוש כי מה שיש לנו הוא הכי טוב ואף אחת לא צריכה לקנא בשני את פשוט יפה את נהדרת כמו שאת יש לך עיניים מדברות עמוקות מדהימות..אין הרבה כאלה מרגישות פנים עם הרבה חן שאין בכל יופי רגיל ואני מאוד מקווה שלא איבדת את זה בגלל "שהם" אמרו ..שיקפצו! את באמת מדהימה חיצונית וגם ועוד יותר חשוב פנימית בחצי שנה אחרונה כולם רואים את זה פה אבל מה זה שווה אם את לא רואה את זה??...... תראי את הקישור שדניאלה השאירה על הדוגמניות פשוט מגעיל ת'אמת? אני הייתי בשוק לא הבנתי עד איזה רמה העולם המשוגע הזה יכול להגיע גם כשחשבתי שאני כן יודעת פשוט מבחיל ומגעיל כמה אומללות ובשביל מה?! אל תאבדי את מה שיש לך!!! זה יהיה הכי נורא ואת לא שווה את זה את שווה הרבה יותר מזה! המון אהבה יפה חיבוק

מה את עדיין עושה בבית הדפוק הזה??????????????? באמת. יש פנימיות כ"כ טובות בארץ (אם את רוצה אני יכולה להמליץ לך על כממה) שיעשו לך כל כך טוב. אם ההורים שלך הם הבעיה במעבר לפנימיה את יכולה לפנות לעובדת סוציאלית וברגע שהיא תשמע על זה היא ישר תסכים שאת צריכה לעוף מהבית. כדאי לך לחשוב על זה כי זה לא נורא כמו שאת אולי חושבת שזה.

בכל מקרה זה איכשהו בטוח הגיע אליי ממנה ולא מאף אחד אחר.. אני לא יכולה לצאת מהבית אני רק בת 16 וההורים שלי בכלל לא יודעים על מה שאני מרגישה..גם לא האחים שלי אמא שלי רק מרחיקה אותי ממנה והיא לא יודעת את זה היא אומרת מילה פה, ומילה שם.. אם היא הייתה מקבצת את כולם ביחד היא הייתה מבין כמה רע היא גורמת לי להרגיש זה לא משנה ממני אין לי קשר אמיתי איתה..אני לא מספרת לה עליי שומדבר. עוד דבר, הרגשתי היום ממש ממש רע. ביום ראשון החלטתי להתחיל דיאטה, וכמו טיפשה החלטתי לצום. אני לא מבינה מה עבר לי בראש.. למה לא דיאטה נורמאלית עם תפריט מאוזן? בכל מקרה לא אכלתי יומיים, פשוט כלום. ועוד הייתי גאה בעצמי. פחדתי להיכשל ב"משימה". כ"כ פחדתי לאכול.. ואז היום בבוקר קמתי ולא הצלחתי לעמוד על הרגליים, לא הצלחתי לזוז הרגשתי שעוד שנייה אני מתעלפת. בהתחלה אמרתי לעצמי : אוקיי אז אני יאכל היום סלט. אבל כשהרגשתי כבר ממש רע, הייתיי עייפה, נשמתי בכבדות לא יכולתי לעמוד, החלטתי לאכול ומזגתי לעצמי- אבל לא הצלחתי לאכול והחזרתי לסיר. עליתי למיטה והרגשתי פשוט חרא ואמרתי לעצמי שאני יותר בחיים לא יגרום לעצמי להרגיש כמו שהרגשתי היום, זה היה כ"כ נורא זה בחיים לא קרה לי. אז אחרי שעתיים של שינה קמתי ואכלתי. ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה שאני רוצה לא לאכול אבל אני לא רוצה עוד פעם להרגיש ככה. אני רוצה להיות רזה ואני מרגישה שרק ככה אפשר.. ואני יודעת שזאת לא הדרך אבל אני מרגישה שככה צריך. ואני לא יודעת אם מחר לאכול..לא לאכול..לאכול קצת? לאכול נורמאלי? אני כ"כ מפחדת להשמין, ומצד שני כ"כ מפחדת להרגיש ככה עוד פעם. כמעט וסיפרתי היום לאמא שלי כשהיא שאלה אותי מה קרה לי. בסוף לא סיפרתי לה, והיא חשבה שזה מעייפות. אם הייתי מספרת לה היא בטח הייתה עוקבת אחרי האכילה שלי. בכל אופן, אני מקווה שהמצב יהיה יותר טוב.. התחלתי את לימודי התאטרון, אני יוצאת די הרבה עם חברים, ובשבוע הבא בע"ה אני מתחילה לעבוד אולי. שיהיה לכולנו שבוע טוב, **חמודה**

חמודונת מקסימונת.. כל ההתעסקות באוכל במקום בחיים עצמם הם הפרעה שימי לב כל יומך הוא סביב מה אכלתי ומה אוכל ולמה אכלתי .. למה את לא חיה את היום את הרגשות את החיים..האוכל הוא נספח לחיים, הוא הזנה להמשך היום..הוא לא אמור להיות עיקר יומך..ובגלל זה והניסיון לתפוס שליטה באמצעותו כשליטה בחייך מביא לך הרגשה רעה.. צום למה? אני בעונש? תאכלי על פי הרגש רעבה או לא?! ומה שמתחשק כשאת רעבה בלי מסדרים וסדרים.. כל המצב עם אמא ומה שקורה לא נעים בכלל באמת..אם היא מרחיקה אותך זה הפסד שלה..ואת כואבת מזה אני יודעת..אבל תנסי לחיות את חייך שלך ולנסות להבין שככה היא ואין דרך לשנות אותה אם היא תבין בעתיד אולי ואם לא מה לעשות למה שאהרוס לעצמי בגלל טעויות שלה לא כן?! תחזיקי מעמד ותחיי בכייף נשיקות דינדין

אני חושבת שאת רוב הדברים כבר אמרו כאן הבנות . אני פשוט מסכימה עם מה שרשמו ולכן לא ארשום שוב את אותם הדברים ... מה שכן - רשמתי לך תגובה למטה שאני כמובן חושבת שהיא רלבנטית גם להודעה זאת . קראי אותה . תאמרי לי מה את חושבת . נשיקות בינתיים , תחזיקי מעמד מותק . המון חיזוקים ואהבה ממני . תמי

בקשר לחיידק (הליקובקטר פילורי): ובכן, אני מצטערת מאוד בשבילך שככה היה המצב.. אני מקווה שאני לא יגיע למצב כזה. בינתיים אני מסתדרת מאוד עם טיפול שני כי אין לו כלל תופעות לוואי אבל אני יודעת שאם אצטרך טיפול שלישי זה כבר תהיה בעיה גדולה מאוד כי אני גם מקיאה את התרופות (לפחות ככה היה בפעם הראשונה) ובגלל זה נתנו לי תרופה חדשה יחסית שאין לה תופעות לוואי. גם אני ניסיתי שיאשפזו אותי ויתנו לי את התרופות דרך הוריד כי לא יכלתי לבלוע אותם אבל הבית חולים נפנף אותי כי אני בריאה למרות משקלי הנמוך. כך שאני ממש צריכה תפילות השטיפול הזה יצליח. ד"א מה הטיפול האחרון שלקחת שעזר לך?

ב"ה מעניין אותי לדעת אולי יש אנשים שאני יכולה להפנות אותך אליהם לא נשמע לי רציני הטיםול במצב שלך חזרי אלי עם תשובה חיבוק

אני בכללית. כרגע אני ברופא פרטי גסטרו כי ממש לא שמים עליי בכללית. ניסיתי טיפול אלטרנטיבי אצל גיורא דביר ולא הלך.. אז חזרתי לאנטיביוטיקות.

מצטערת לא ראיתי כי כתבת טיפול שלישי היה 4 סוגי אנטיביוטיקות שונות ונוגד חימצון לקיבה לי זה עזר חלקית אח"כ אצלי המצב הסתבך כיוון שהחידק גורם לכיב קיבה אצלי מצאו גם דלקות במעיים וזה תחום אחר לגמרי מהטיפול לחיידק. כל מקרה את כל הטיפולים שלי עברתי באיכילוב יש שם מחלקה טובה של גסטרו. יש לציין כי אחרי שגיליתי את המחלה שיש לי התחלתי טיפולים אלטרנטיבים וזה עזר לי מאוד המלצה שלי לגביי התרופות שגורמות להקיא- תנסי לשתות את זה עם מיץ מתוק או סגרי את האף ותבלעי (אלו הטיפים שנתנו לי בזמנו) יש לי שאלה איפה ניפנפו אותך? באיזה מוסד רפואי? בכל מקרה הם מעדיפים לאשפז רק אם המצב חמור, אל תקחי את זה אישית שלא רצו לאשפז אותך כי בביתי חולים יש המון וירוסים ואת יכולה להידבק במחלה אחרת לכן אם ניתן לעשות אישפוז יום\טיפול ביתי עדיף! כמובן שוב המליץ לך לבקש מהרופא שלך סי טי לבטן לראות כי אין עוד משהו- ע"י סי טי ראו כי אני חולה במחלה מסויימת וכל הזמן גם אותי ניפנפו בתי חולים(בזמן הגרוע שלי הייתי פעמיים בשבוע במיון כי מצבי הוחמר) שבוע נפלא, דניאלה

אה... במקרה גם אצלי זאת לא הבעיה היחידה כנראה אבל כמו שאומרים פרה-פרה. נטפל בחיידק ונעבור הלאה. אני ממש לא רוצה לדעת מה יהיה אם הטיפול יכשל... הלכתי לבלינסון והם לא רצו לאשפז אותי כי הבדיקות דם היו טובות ולא היה מעניין אותם שאני מקיאה את התרופות כי מבחינתם זה חיים שלי ואם אני יקח אז אני יקח ואם לא אז לא... וזה האמת קצת עצוב לי כי אני יודעת שאני לא מסוגלת לעבור את הטיפולים האלה ומצד שני יודעת שאין לי ברירה אחרת... בקשר לתרופות שאני מקיאה- זה לא הדבר היחיד שאני מקיאה. אני לא מצליחה לאכול בזמן הטיפול אז זה קצת בעיה... נקווה שהטיפול הזה ילך כי זאת התקווה האחרונה שלי....

http://web.msn.co.il/msn/love/D4D3B68B23C145889A1841268E87AE90.htm מזעזע יש בנות שאינן מודעות למחלה ותראו איך הממשלה תומכת באנורקסיה פשוט מזעזע. אף אחד לא מתייחס למחלה עד שהיא לא פוגעת במשפחה. שבוע נפלא דניאלה

כל כך ללא אושר עיניים חסרות הבעה..רק לשרת את המטרה שאינה אלא להציג לראווה סמרטוטים על גופן היפה של הנשים תוך ניצול מצבן הרגיש הרצון להיות באור הזרקורים נטולת כל נשיות..ולמה? כדי שמה אנשים יאמרו ואיך אני מצליחה ימים שלמים ללא ה"דבר " הזה שנקרא אוכל.. הייתי שם ותודה לאל שיצאתי מזה הבריאות שבה אליי בדמות ילדי הנהדר ושמחת החיים והצבע בפנים.. הלוואי והייתי יכולה להיות פיית פלאים ולהעלים את ההפרעה והמחלה הנוראית הזו שמכרסמת כל חלקה טובה הלוואי!! ערב נפלא דינדין

ב"ה מה זה?!

טוב רובכן יודעות מה דעתי על עולם האופנה ... האופנה זאת לא הבעיה , כלומר הביגוד , העיצוב - הכול אחלה בחלה ומי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת את זה . הבעיה אצלי היא המעצבים , האנשים שמאחורי התעשייה המשומנת שמנסה כמו כל תעשיית פירסום אחת גדולה להרוויח הרבה כסף . לא משנה במה זה כרוך ובמי זה פוגע . כל האמצעים כשרים כמובן . אז נכון המודעות עולה עם השנים לגבי ה"א והקשר , הזיקה החזקה כל כך לעולם האופנה. ובכל זאת ?! הריי כולנו מודעות לבעייתיות שבחשיפה מוגברת לנושא ובפירסום תמונות מעוררות הדים שכאלה . את התמונה הזאת הכרתי כבר . פשוט ראיתי פרסום שלה ואת ההד התקשורתי שהיא השיגה . ללא ספק תמונה שעושה לך משהו אם אתה בן אדם . בייחוד אם יש לך זיקה לה"א ..... אבל מצד שני באותה נשימה אני יכולה להגיד שתמונה כזאת לצערי , באופן הזוי לחלוטין גם תגרום לעוד כמה בנות שם באיטליה המדהימה וברחבי העולם כולו לרצות להגיע למצב השלדי-אנורקטי על גבול הלא אנושי הזה . כי זה באמת לא נראה גוף של בן אדם בטח שלא של אשה ... ועם זאת אין הגיון בה"א . אין קשר למציאות בשטח . אז איפה עובר הגבול בין אמנות ופירסום של דברים שמנסים לעורר בנו משהו מעבר , להגיד לבטא משהו מעבר למה שמילים יכולות להגיד ורק תמונה כנראה יכולה וטריגר מוחשי שנמצא בשלטי חוצות ושנותן יותר מקום לה"א בעולם בשל הפרסום הרב ? לי אין מושג. אני יכולה להעיד מעצמי שזה עשה לי משהו כשראיתי את זה בפעם הראשונה. סיפור שקשור אפרופו עולם האופנה . אוקי כחלק מההסתייגות שלי מהמקום הזה , אני מכירה בנות , שהיו בתוך עולם האופנה והסיפורים ששמעתי בהקשרים של ה"א לא ממש נעמו לי בלשון המעטה וכמובן המערכת שרק מעודדת שם רזון בכל מחיר . לפני כמה ימים נפגשתי עם ידיד שלי שלא ראיתי אותו תקופה מסויימת . בכל מקרה , במקרה יום לפני כן ישבתי עם חברים בבר וראיתי את ידידה הכי טובה שלו. היא באה להגיד לנו שלום וכשנפגשתי עם ידיד שלי אמרתי לו שראיתי אותה במקרה . אמרתי לו שמפעם שעברה ( לפני כמה חודשים ) שראיתי אותה היא ירדה עוד יותר במשקל והיא נראית על גבול האנורקסית אם לא אנורקסית כבר עכשיו . הוא לטענתו אמר שהיא נראית מעולה מאי פעם .... הוא אמר לי שהיא נכנסה לעולם הדוגמנות עכשיו , עשתה כמה מסלולי תצוגה וכמה תצלומים בינתיים ושהיא סבבה לגמרי . אני כמובן התעצבנתי עליו , וביודעי את הזיקה / חיבה שיש לו לבנות רזות במיוחד אמרתי לו שהוא זה לא ממש דוגמא מאחר ואחת האקסיות שלו הייתה אנורקסית בטיפול , והוא לא ממש אינדיקציה ומדד לרזון מוגזם אצל בנות . הוא אמר שוב שהיא נראית מעולה , שהיא פצצת על ובלה בלה בלה ... ובכל מקרה אני אמרתי שעוד 5 קילו יעשו אותה הרבה יותר יפה לדעתי כי היא באמת נערה יפה אבל אם היא תמשיך ככה לא תהייה יותר נערה יפה ... בכל מקרה - לצערי החברה שלנו עדיין מקבלת אנורקסיה כדבר לגיטמי , לפחות כשזה נוגע לאופנה פתאום כל הקולות דוממים וכולם כביכול יודעים אבל מעלימים עין מכל מה שמתרחש שם . והנערות המסכנות האלה שרק רוצות להצליח ..? הם בדרך לאובדן . של עצמם . ולמה ? בשם האופנה והפירסום והזוהר . איזה ביזבוז לשווא . לא חבל ? אה כן על זה נאמר "חבל על מי שמת" ... בקרוב אצל האנורקסית/בולמית הבאה . תמי

ב"ה גבר שאוהב אנורקטית הוא שווה ערך לכלב שאוהב לאכול עצמות היה גבר ברזיאלי שניסח לי את זה כך ואמרתי לעצמי ..."וואלה" איזה גבר!" את זה הוא אמר לי כשהיתי אנורקטית ואם להתוודות לאמת היתה רק הבעה של סלידה וגועל על פניו ממראה הרזון אבל גם היתה הרבה אהבה בלבבו כשהוא אמר את זה. אשה צריכה לבחור אם היא רוצה להיות עצם לכלב או אשה חיונית מרגישה מלאה חמה וכו' וכן מאז הבנתי שכאשר גבר אוהב אישה שלדית הוא לא יותר מאשר כלב גם מפני שבעקפין הוא נותן לגיטמציה לרזון שאצל רובנו לא טבעי ואז בלי לשים לב כולם משתפים עם זה פעולה ואז בלי לשים לב דוגמניות נופלות על המסלול אחרות פשוט מתות ואחוזי התמותה בקרב האנורקטיות רק עולה שזה פשוט מזעזע פה מאידך אחוזי השומן עולים שגם זה בעיני ביטוי לפחד מפני השמנה כמה שזה ישמע מוזר ובלי לרצות רק מהפחד היא מוצאת את עצמה בולסת בורחת לאוכל ומשמינה חושבת כל היום על דיאטה ועל כמה שהיא לא יפה. חבל

סוף סוף קמפיין שעושה את העבודה כמו שצריך. פתאום בלי הפוטושופ האנורקסיה כבר לא נראית כ"כ טוב. חבל שבהרבה מקרים זה כבר מאוחר מדי...

יש ימים רעים....מעוצמת הרוע....אין מוצא... מחכה שייגמר...זה בלתי נסבל.... לעיתים האופטימיות דועכת.... לא רוצה ליפול....לעיתים זה לא בשליטה רוצה שיעבור מקום אפל....שמתחלחל לו לעיתים וכשהוא מגיע הוא מגיע בכל הכח בכל התעוזה וההיכנעות נהיית קלה יותר.... הרגשות לעיתים באים בבלאגן והחרוזים לא מתחברים כמו מערבולת הרגשות הפנימית.... הרגשות לובשים צורות לעיתים של מלאכים ולעיתים של מפלצות רוצה שייגמר סתם יום רע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אושר מקסימה ימים רעים ופחות טובים עוברים על כולנו מדי פעם הרי זה מה שנקרא לייף..תנסי לעבור את היום ולהמשיך הלאה לפעמים דברים לא טובים מצמיחים פרחים נהדרים נשיקות תרגישי טוב נשמה שבוע נפלא די דין

עבר...זה מה שאומר שאסור לחשוב יותר מידי...זהו זה היה סתם יום מגעיל .....יאללה יהיה טוב.....................(לפעמים אני סתם נכנסת למרה שחורה).............

סורי שלא עניתי מלא זמן, פשוט לא היתה לי פרטיות ליד המחשב כל השבוע. תאמת נראה לי שבמקרה שלי אפילו אם אני יהיה חולת נפש מוחלטת הצבא יעדיף להעלים עין רק בשביל להשאיר אותי. אבל לא ממש אכפת לי, ואפילו שאני חושבת על זה אולי הצבא יועיל לי. בקשר לשאלה שלך אני לומדת הנדסת מכונות. מה איתך? איך את מרגישה? מה הולך עם כל מה שיש לך?

מי יקרה, בעיניין הצבא אם תהיה באמת חולת נפש הם ישאירו אותך כי את כוח עבודה זול למשך 3 שנים ובנוסף אם תהיה חולת נפש- ומתשארי בצבא- מצב רק יחמיר. דניאלה

איזה באסה להתעורר מוקדם במיוחד שהסיבה היא התקררות...טוב נחליק..... אני נמצאת במצב הפוך כרגע מבחינת ההפרעת אכילה שהייתה לי...אין לי תאבון ואני בקושי אוכלת...אני מוצאת את עצמי נלחמת עם עצמי לאכול..די הזוי...אבל זה המקרה....אני עובדת שעות...אין לי זמן לאכול אני בטוחה שעשיתי לעצמי נזק..זה די מפחיד אותי כי אני לא תמיד יכולה לאכול גם כשאני רוצה...אני לא נמצאת בתת משקל אבל ירדתי קצת במשקל אין לי מושג כמה ואני לא מתיימרת לדעת....רציתי לשאול מה כדאי/מומלץ לי לעשות כדי לצאת מהמצב הזה ולחזור לאכול רגיל?? וטוב?? חברה בעבודה כל המן צועקת עליי שאני לא אוכלת ואני רבה איתה על זה שתעזוב אותי בשקט ושאני משתדלת לאכול אבל לא תמיד אני יכולה או יש לי תאבון זאת בעיה רצינית כי גם כשניסיתי לאכול בכח היתה לי תחושה של עוד מעט אני הולכת להקיא וזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה.... האם ללכת לדיאטנית??? היא תוכל לעזור לי??? יש לי תופעות לוואי מהתופעה..כמובן נשירה מתגברת...כאבי בטן נוראים...סחרחורות..לא משנה כמה ניסיתי לאכול במיוחד אוכל בריא אני כל הזמן חוזרת לנקודת ההתחלה ושוב לא יכולה לאכול...זה קשההההההההה ומתסכל ..........תייעצו לי פלייייזזזזזז!!!!!!!

חוסר תיאבון יכול להצביע על שני דברים. האחד - נוכחות מחלה פיזית בגוף, קלה כבחמורה (חס וחלילה!), והשני - בעיות נפשיות - דכאון, אנורקסיה ושאר מחלות פסיכוטיות. וזהו, אין סיבות אחרות. את שואלת מה כדאי לך לעשות, אבל בעצם נשמע מהודעתך שאת אוהבת את זה. האם היית רוצה שיימשך כך? שלא יהיה לך תיאבון ושתמשיכי לרדת במשקל? אני מקווה שלא. אז מה כדאי לך לעשות? לשבת עם עצמך ולחשוב למה באמת אין לך תיאבון. אם באמת לא מדובר במצב נפשי שאת תורמת לו - לפנות לבדיקות שגרה כדי לוודא שהכל בסדר בגוף, ולהתאמץ לאכול יותר, ובייחוד דברים שאת אוהבת. ואם מדובר בהפרעת אכילה ישנה-חדשה - לפנות לטיפול לפני שזה שואב אותך פנימה לגמרי. שבת שלום!

זה לא הקטע שלי בכלללל.....אני מאמינה שזה מלחץ כי אני לא מפסיקה לשלשל..זה רק מלחץ ומעצבים.....אני לא אוהבת לרדת במשקל מהסיבות הלא נכונות ואני לא חושבת שאני צריכה לרדת במשקל כי אני נראית טוב ואין טעם לעשות דיאטה אם את לא צריכה...לא מחפשת להשאב לשם שוב....לא קלטת אותי נכון....כתבתי את ההודעה מתסכול כי אני מתאמצת לצאת מהמצב ובמיוחד היום ..יום שבת...אני מבשלת לי אוכל ומשתדלת לאכול בריא אבל לא תמיד זה קל...במיוחד שאחרי כמה ביסים בא לך להקיא ואין לך תאבון...אבל אני ממש עושה מאמצים עכשיו כל 3-5 שעות לאכול....בתקווה לצאת מהמצב...הרצון שלי הוא בסה"כ להיות בריאה ולאכול נכון רק שזה לא כ"כ הולך...והפחד שלי הוא שהגוף שלי ניזוק...זה הכל...תודה על התגובה.. אחלה יום!!!!!!!!

ב"ה נראה לי בין השורות הלבנות שאת די מבסוטית מזה לא?

תאמיני לי שאני עושה מאמץ גדול ובשבת אכלתי בכח והייתי מבסוטה....הראש שלי שונה היום ....אני כן רוצה לאכול והרזון לא שווה את ההרעבה...כמובן שאני לא ארצה להשמין..אבל גם לא לרזות...אני רוצה להשאר איך שאני.......אני במשקל תקין..אפילו מושלם ורוצה שיישאר ככה................

אני לא יודע למה אין לי תאבון אולי בגלל שיש לי חיידק שנקרא הליקוברטי אני אוכל כמה ביסים לא חשוב ממה וכבר מרגיש מלא ירדתי במשקל ולא יכול לאכול ולחזור לעצמי המצב מבאס

אז אני שמחה שאנחנו משדרות על אותו גל עם עניין הציניות . בכל מקרה אני ממש "בהיי" מטורף בימים האחרונים . יש לי אנרגיות שמחות , שלוות , מאושרות פשוט . אין לי מושג למה ... לא קרה משהו מיוחד . סתם מלא דברים קטנים . גם אנשים אומרים לי מסביב שאני משרה עליהם אנרגיות טובות כשהם איתי , פשוט הכול נראה יותר מצחיק , יותר קליל , כאילו שום דבר לא באמת כזה קשה כשחושבים על זה . אולי זה עניין הסגירת מעגלים שקורה אצלי . מוזיקת הרגאיי שיש לי מוזה אלייה כל כך הרבה בזמן האחרון ממש מתאימה . לדברי בוב מארלי המלך - don't worry about a thing 'couse every little thing is gonna be all right . שזה בעצם המפתח לחיים . וגם כשלא יהיה בסדר אז יהיה אחרי כן בסדר בסוף . בכל מקרה , כפי שאת בטח מרגישה דרך ההודעה אני בסדר גמור . הבדיקות כבר לא ממש מדאיגות אותי . אני צריכה לזכור שהייתי בסכנה אז , ושבעצם אצלי הסכנה כל הזמן מרחפת , אז אסור לי להיות שאננה למרות שדווקא עכשיו נראה כאילו לא אכפת לי מכלום פשוט טוב לי , אני לא ממש שמה לב לשטויות שאני עושה אבל אולי ההודעה הזאת ועצם זה שאני רושמת לך את הדברים כן יכניסו קצת מודעות ואכפתיות עצמית. מה את אומרת ...? אז ... תודה על הדאגה ושאכפת לך :) אוהבת אותך , נשיקות , אהבה , ואושר . תמי

נהדר להרגיש נפלא הלוואי על כולם היי כזה לפעמים זה כייף לא?! מאחלת לעצמי.. בכל מקרה ממוש..זה נפלא ונשמע שאת מרוצה כרגע תהני מזה וזהו זה.. נשיקות ערב נהדר דינדין

האמת שכשרשמתי "מלכת הציניות" התייחסתי לביאן לא אליי ... היא פשוט רשמה את זה בהודעתה האחרונה כשהתכתבנו ואני רשמתי תגובה . בכל מקרה , כן אני בימים טובים . אני מנסה לחשוב חיובי ומנסה לגרום שהחשיבה החיובית תשפיע עליי ועל חיי והיא אכן עושה את שלה לעת עתה . ההיי המטורף ירד אבל אני עדיין במוד ואנרגיות טובות . תודה על האיחולים . מאחלת לך רק אנרגיות שלוות וטובות . וכמובן היי מטורף כזה גם כן . נשיקות , שבוע מוצלח והמון אהבה יקירה תמי

היי דנדין, מה שלומך ? שלחתי לך מייל . אשמח לתשובה במייל.

לא קיבלתי ממך את המייל ששלחת .

מה לדעתך הדרך הטובה ביותר לטפל באנורקסיה? היות וראיתי מה דעתך לגבי אישפוז(את לא ממש בעד אה?...) אז מה כן??

תפוזינה, לגבי אישפוז זה תלוי באותו חוולה אם לחולה יש רצון להיות בריא או יש לו רצון להמשיך להרזות ויש נקודת סיום\יעד סופי שבכל פעם הולך ומתרחק מנקודת האפס.. לכן לגבי אישפוז זה לא חד משמעית דניאלה

לעניות דעתי ומהצד הנסיוני העשיר שלי בעניין הטיפול המצליח ביותר הוא טיפול פסיכולוגי כלשהו..(יכול להיות גם אלטרנטיבי) + דיאטנית ובמקביל לחיות את היום יום ולנסות להבין מה גורם לנו לסלוד מאוכל להתייחס אליו כדבר רע ומה הוא נתפס בעינינו.. מקווה שיהיה לבריאות ורק בריאות נשיקות והמון אהבה דינדין

ב"ה אני לא בעד ואני לא נגד אני חושבת שצריך לעשות הכל כדי לא להגיע למצב של אשפוז אבל אני גם יודעת שיש מצבים שחייבים בו ועדיף שכך הסיבה שאני באופן אישי לאחת נרתעת מאשפוז כי הוא לבדו מוסיף טראומות נוספות הטיפול האידאלי מבחינתי הוא להיות במסגרת טיפולית עם מטרה ברורה והיא להחלים כל עוד החולה משחקת בלרצות להיות חולה ולהחמיר את מצבה שום טיפול לא יעזור גם לא אשפוז אבל אני יודעת שבמידה וכן יש רצון ונכונות להחלמה אז כל טיפול שתבחרי יעזור איך אומרים: "כשהתלמיד מוכן ...המורה מגיע" והוא מגיע!!!! בהצלחה המון אהבה ביאן

אחי התאום אמר לי: "את כל כך מכוערת. הייתי מעדיף להגיד שאחותי התאומה מתה מאשר להגיד שזו את". הוא לא צחק. וכאב לי. ממש כאב לי. ובכיתי. אני צריכה ללמוד להפסיק להיפגע מכל דבר.

ביני ובין אחי יש הפרש של 19 שנים בערך ואנחנו מקניטים אחד את השני את שמנה.. אתה מכוער.. וכ"ו אל תפגעי ממנו ביום מן הימים תצחקו על זה... ועוד דבר טיפ קטן איך עברתי את כל העלבות הכעס השנאה והיחס המשפיל אני כתבתי מכתב איך אני מרגישה איך הייתי רוצה לשנות את המצב ממה אני מאושרת ממה הייתי רוצה לשמור. שלך דניאלה

ב"ה זה פוגע זה הרבה מעבר מעדיפה לסתום ת'פה מאשר להתחיל לנבל אותו פה בפורום תיאמת הוא פשוט מסכן באמת מסכן אם זה מה שהוא מוצא לנכון לומר לך אז זה רק מעיד על הביטול שלו את עצמו ותו לא זה בעיה שלו!!! לא שלך ...את מבינה???? אני מאוד מקווה שתביני את זה המון אהבה וחיבוק ענקי ביאן

צר לי שככה אני בוחרת לבטא את מה שאני חושבת על אחיך אבל את כבר מכירה אותי לא מאתמול על גבי הפורום . דעתי ? הוא פשוט ילד קטן . זה לא קשור לגיל אגב . הוא יכול להיות בן 100 מבחינתי אבל כל עוד הוא פולט שטויות בלי הכרה של הדברים שהוא אומר - זה מטומטם ולא ממש מעשה שאפשר לקרוא לו בוגר . אז מה עושים עם ילדים קטנים ? לא נפגעים מכל שטות שיש להם להגיד . את יודעת כמה חרא אני שמעתי מאבא שלי ?! הרבה . יותר מדיי למען האמת .ואני לא ידעתי איך להתמודד עם זה בצורה נכונה . אני לקחתי את דבריו לתשומת לבי וכמובן שזאת הייתה הטעות של חיי . כי ברגע שאת מחליטה לתת לדברים שלו את הלגיטמציה הזאת של לספוג את הדברים פנימה , ברגע הזה ממש את מתחילה להרוס את חייך במו ידייך . גורלך הוא גורלך . משמע - בידיים שלך נטו . ותו לא . ונכון שיש גורמים , ואנשים ועוד מלא דברים אחרים שכן משנים וכן חשובים אבל בסופו של דבר - בשורה התחתונה : את זאת שחשובה . ולא הוא . ולא הם . רק את . אם את רוצה לתת לו את היכולת לשלוט על גורלך שלך - אז זה בדיוק מה שאת עושה . לתת לו את התענוג לפגוע בך בצורה שהוא יודע שהוא פוגע בך - זה לתת לו לשלוט בך ולוותר על היכולת שלך לשחק את המשחק של החיים שלך . לשלוט בחייך , בגורלך . אל תתני לו את ההזדמנות הזאת בכלל . את אדון לעצמך . הוא אחיך אומנם אבל מבחינתי אח זה רק כותרת "טייטל" . בדיוק כמו שאבא אצלי . אח צריך להרוויח את הזכות שלו להיות אח . כמו אחות וכמו כל אחד אחר . תתייחסי לזה בהתאם . ואגב לא סתם יש המשפט יחס גורר יחס . אני לא אומרת שאת צריכה לרדת לרמה הבזוייה שהוא מגיע אלייה בידבור ובהתנהגות אבל זה זה כן אומר שאת צריכה פחות לייחס חשיבות לדברים ולמעשים שנעשים ונאמרים על ידיו . מבחינתך הוא צריך להרוויח את הכבוד הזה מחדש אם בכלל ... כרגע הוא במצב שהוא במינוס נקודות הוא צריך לעשות עבודה עצמית כנראה בשביל להבין שהתנהגות הזאת מעידה אך ורק על משהו חסר בטחון וחסר השלמה עצמית כלפיו - כלפי עצמו . כמו כל מגננה דרך מתקפה ... תשומת לב זה שם העניין . כמו כל פעם - אל תתני לו את התענוג שהבתייחסות לדבריו . אני יודעת שזה קשה . אני רק מתארת לעצמי איך אני הייתי מרגישה אם אחים שלי ( ויש לי 2 אחים גדולים שאני מאוד קשורה אליהם ) היו אומרים לי דברים כאלה . מצד שני שמעתי הכול בערך מאבא שלי . אז ... אני דיי מבינה . הדרך היחידה לשרוד את כל זה היא לדעת לא לספוג את זה פנימה כי אז זה אוכל אותך מבפנים ומזין את ההרס העצמי שיש בך גם ככה . את שווה הרבה יותר מזה מאמי . אל תשכחי את זה . נשיקות והמון חיזוקים ילדונת . תרגישי בטוב אהובה. תמי

זה לא ממש קשור להפרעות אכילה (למרות שבכללי יש לי אבל זה סתם כי אני לא אוהבת לאכול) אבל יש לי חיידק בקיבה ואכלתי ממש נורא ב3 חודשים האחרונים (היו ימים יותר טובים ופחות טובים) רזיתי 5 קילו כשאני הייתי גם ככה בתת משקל מטורף (חצי מגנים וחצי משלי) והפסיק לי המחזור. האם כאשר אני יתחיל לאכול רגיל הוא יחזור? אני ממש מפחדת שגרמתי לנזק נורא. בבקשה תעודדי אותי :(

היי שני, דבר ראשון על זה שיש לך חיידק בקיבה(הליקובקטור ?- קחי את הטיפול ואם לא פני שוב לגסטרולוג כי זה לא משחק ילדים כי שמעתי כי יש סיכונים לחיידק שיכול לגרום לסרטן.. לכן זה לא משחק ילדים באמת!!!) לגבי המחזור אם תאכלי ותשמיני ותעלי את מסת השומן סיכוי שיחזור לך המחזור השאלה היא האם תשמרי עליו ואם כן אז כאשר יחזור על תפשלי כלומר אל תעשי שטויות כי כאשר המחזור מפסיק תקופה סיכוי כי יהיה לך קשה ליכנס להריון או לשמור על העובר! דבר נוסף על המחזור פני כמובן לגניקולוג כי הוא יוכל לעזור לך יותר- למרות שאצלי אחרי שעליתי את מסת השומן בגוף חזר לי המחזור ואפילו אחרי חצי שנה שאני בסדר המחזור לי סדיר (28) הכל זה בגדר ניסיון אישי ואני לא אשת מקצוע מוסמכת אבל הכל עברתי על בשרי שלך דניאלה

ב"ה סה"כ אין הרבה מה להוסיף זה עניין של תזונה טובה ומאוזנת וזה חוזר אלא אם כן יש סיבוך כמובן עלייה במשקל הכרחית ולגבי החיידק לא להזניח!!!! בהצלחה המון אהבה

הייתי רוצה לדעת עד כמה זה נורא... תודה.

ב"ה מכניסים לך צינור מהאף בחצי עיקול ישר אל הגרון ואז מחדירים לך אותו בהמשך לקיבה ויש גם זונדה שמחדירים כבר ישירות למעיים לאלה שמנתקות את החיבור ורצות להקיא את התכולה שלה (יש גם כאלה) זה תלוי במקרה בכל אופן לכל זונדה מחוברת שקית עם תכולת מזון שעשויה מאבקות כל מיני שהיא אמורה להיות "האוכל שלך". די מגעיל. עשיר בקלוריות ...בקיצור כל מה שאנורקסית לא היתה רוצה להכניס לגוף שלה. היא מאבדת את העצמאות שלה ואת השליטה שלה אני אפילו חוויתי את זה כמו אונס בד"כ זה נעשה בכפיה. כשאת מחוברת לזה את בקושי יכולה לדבר כי הצינור עולה ויורד כל פעם שאת מנסה וזה כאבים מטורפים אח"כ כשמוציאים לך את זה את מרגישה לחץ נוראי בגרון ובאף וכל השאריות בד"כ יוצאות עם בכי מטורף. .... למה את שואלת? את בתכנון להגיע לזה?

היום כרגיל... שכבתי במיטה ובכיתי... אחרי שאכלתי איזה חצי תבנית עוגת גבינה והרגשתי את הבחילה הגועלית... ואחרי שלקחתי 6 כדורי לקסעדין... ופשוט בכיתי.. שעה... ונרדמתי... וקמתי.. ואכלתי ממנה שוב... ושכבתי ובכיתי .... ועכשיו קמתי למחשב... אני בוכה בגלל שאני שמנה... אני בוכה בגלל זה ... בהסטריה.... ושאף אחד לא עוזר לי כדי להפסיק על זה.... ושאני מגעילה.. אני מסתכלת על היד שלי ונגעלת! אני בוכנה יותר חזק ויותר חזק... אני כבר ממש בדיכאון.... והבטן שלי נשפכת... ואני כבר חושב איך אני לא אוכל 48 שעות אבל אני יודעת שאני אשבר.. כיאני כזאת עלובה ולא עומדת במילים של עצמי... אז אני שוב בוכה בהתייפחות.. כי אני שמנה וכבר לא יודעת מה לעשות... מיואשת.

ב"ה מה גרם לאיבוד השליטה? מה יש בעוגת הגבינה שפיצה על כל הרע?... האם זה באמת היה כזה מנחם? אני רק יכולה לשלוח לך חיבוק ענקי ולקוות שכל הרע יהיה מאחוריך...אבל מה את עושה בשביל זה באמת?...ספרי לי מה?...באיזה טיפול את נמצאת?.. סיפרת לי בעבר? אני מכירה את הרקע שלך?... בכל אופן תמיד תחכה שם עוגה לרצות לחסל.. השאלה אם פעם הבאה כשתראי אותה תחשבי שהיא רק עוגה ולא שדה קרב...מה תראי?... לזהות מה קרה לפני יהיה בערך 3/4 מהריפוי שלך... חיבוק ענקי והמון אהבה ביאן

עדכני אותי אם לא קיבלת. שבת שלום, ממני.

ב"ה זה זה ? או שהיה עוד משהו? :-)

זה היה רק הקינוח... ואני שמחה שהוא היה לטעמך! בכל אופן, שלחתי עכשיו שוב את המנה העיקרית. ערב נעים או לפחות נורמלי... ממני.

אז נסעתי לברוח קצת, 5 חודשים באמריקה. גיליתי שגם שם יש לי הפרעות אכילה. אבל שם יותר קל. בארץ שוב באתי והכל חזר בעוצמה מאוד מאוד גבוהה- אוכלת מקיאה אוכלת מקיאה די עדיף כבר אנורקסיה הייתי בטיפול- לא עזר. האמת? די. אז אני ארזה קצת יותר מידי, אז אני אוכל קצת. האמת? אני מעדיפה להיות אנורקסית- ל]חות לא מתעסקים באוכל כל היום- הוא פשוט לא שם. איזה כיף זה!! געגעועיי ל45. אני.

ב"ה לא יאמן איך טס הזמן אמרתי לך את זה אז... הפרעת אכילה לא נשארת פה עם כל נסיעה היא באה איתך במזוודה וכשאת שם היא יוצאת יחד איתך ברור שפחות בגלל שפחות מכירים אותך והמרחק מאפשר רגיעה אבל רק לקראת חזרה הכל מתעצם וכשחוזרים רושמים הודעה מסוג זה שרשמת אנורקסיה לא שווה היא רק מפתה.. היא רק אשליה... להיות שם זה הדבר הכי נורא שיש הכי כואב שיש ואלה הם דברים שאת לא יכולה לראות רגע לפני שאת שם ... אני לא בטוחה שזה מה שאת רוצה אבל קשה פה ואני יכולה להבין את המניעים והסיבות לרזון בכל אופן ספרי חוויות ואת מוזמנת לחזור להצטרף לשטף הכתיבה פה.. נשיקות והמון חיזוקים וחיבוקים... באהבה ביאן

700 קלוריות אתמול היום בינתיים 480...לאן היום הזה יגרור? ליותר מ4000 ?? לפחות? איך משתלטים על "הרעב"?? אוף רע לי קשה לי כואב לי

ב"ה מה קרה?.... ספרי ספרי.... אני מתגעגעת לכתיבה שלך בטוח קרה משהו... חיבוק ענקי באהבה ביאן

ב"ה קרה שפגשתי מישהי במצב ממש רע "במקרה" והיא פנתה אלי ומאז הפכתי לסוג של "גורו" בעיניה. אנורקטית שנראית רע ממש ממש ממש ממש זוועת אלוהים. זה בערך שני מקלות של מטאטא ואם מביטים קצת למעלה בקושי יש ראש. בקיצור אפשר ללמוד עליה אנטומיה סליחה על הציניות אבל ככה אני כשכואב לי. עכשיו היא מאושפזת בכפיה כי היא לא עמדה בתכנית שנתנו לה מחוץ לכתלי בית החולים ולדעתי במצבה זה הדבר הכי נכון כי אם לא כך היה סביר להניח שהיה לה עוד יום לחיות וזהו. היא מאוד לבד ואין לה חברות בגלל המחלה.כל מי שהיה חבר שלה לא נשאר בקשר בגלל הרזון ובגלל עצם העובדה שהיא לא רצתה להקשיב לאיש היא חכמה מאוד יש לה תואר יש לה הכל כדי לחיות טוב אבל משהו שם התחרבן בגדול וזה פעם ראשונה שאני מרגישה חסרת אונים מולה ומול המקרה בכלל מהסיבה המאוד פשוטה שהיא אינה מביעה רצון ולו הקטן ביותר לנסות לצאת מהפרעות אכילה אפילו שהיא מאושפזת היא רק מדברת על זה שהיא לא רוצה לעלות במשקל אין אפילו קול בודד אחד שאומר אחרת. זה כאילו שהיא תהיה בסדר עכשיו ברמת הגוף ואחכ היא תצא ותחזור להיות שוב מה שהיתה אם בכלל. נכון להיום זה אשפוז פסיכיאטרי כי אשפוז במסגרות שהתמחו בהפרעות אכילה כשלו לגביה (האמת שלא רק לגביה אבל נו שויין) אז שאלתי היא אם להמשיך לדבר איתה? למרות שהדיבורים שלה איתי בגלל שהם יותר מידי דיבורים של חולי מהמקום "הלא מוביל לשומקום" של העניין ואני די מקשיבה לה כמו שאתם מכירים אותי, אני מרגישה שזה כבר פוגע בי לא ברמה של לרצות להגיע למצב שלה אלא שאני מרגישה שזה מפיל אותי במצב הרוח וגם לא ממש יודעת את הגבולות שלי עד כמה נכון להיות בקשר עם מישהי שנמצאת במצב הזה ולחלוטין אפילו בטיפ טיפ לא רוצה לצאת מזה ולא משנה מה יגידו לה. מה שכן היא מקשיבה לי שאולי זה אומר דרשני..שאולי יש סיכוי כי זה כן עושה לה משהו אבל אני לא מרגישה שהיא באמת באמת מוכנה להקשיב לדברים שיש בהם אמת ואני מרגישה שזה סוג של מבחן בשבילי לא יודעת מה לעשות ואם נכון בכלל להכנס לזה ודי מרגישה חרא שאני לא עומדת בזה מה נכון לעשות? מה אתם היתם עושים? אני חשבתי להיות איתה בקשר באופן מצומצם יותר וגם לא להתבייש להעמיד לה גבולות אבל אם זה נכון או לא אני כבר לא יודעת... אשמח על כל תגובה... ביאן

הילונת, אם אני הייתי במקום הייתי ממשיכה להקשיב לבחורה.... כי יש לי חולשה לאנשים שצרכים עזרה ואם היא משוחחת אתך תקשיבי לא יזיק כל עוד יש לך את הכלים לא ליכנס שוב למערבולת הדפוקה הזאת... דבר נוסף היא יכולה בסופו של דבר להיתפקח ולצאת מן ההפרעה בזכותך כי את נותנת לה כלים להתמודד עם המחלה כפי שאת יצאת ממנה זאת דעתי, דניאלה

ביאני , האמת שרציתי לרשום היללי ועצרתי את עצמי בגלל בקשתך . בכל מקרה , אני חייבת לרשום לך מ2 צדדים , אני לא חושבת שזה פייר מצידי להדגיש לך משהו מסויים כשאני מבינה כל כך את מה שאת עוברת כפי שאת יודעת . הצד האובייקטיבי , שלא מכיר את הבחורה ואת הקשר שלך איתה , אומר לי להגיד לך לברוח מהקשר או לפחות לנתק מגע אישי מידיי שיכול להפיל אותך כמו שאמרת לווא דווקא מהמקום של לרצות לחזור למקום שהיא נמצאת , אלא יותר ההתמודדות עם בחורה במצב כזה שאת "אמורה" לשמש לה סוג של אבן תומכת שמקנה לה גם עזרה בדרך ולא כל כך מצליחה בשל הנסיבות . עניין האכזבה , האחריות הזאת שהיא הטילה עלייך בלי שיכלת להגיד או לבחור אחרת , מכורח הנסיבות והמעורבות האישית שלך בנושא והעבר שלך כמובן - לנתק מגע . זאת דעתי מן הצד שחושב עלייך בכל הסיפור . בעצם הצד ההגיוני והשקול . אפשר להגיד הצד שאומר לך לעשות את מה שאת כנראה לא ממש רוצה לעשות עבור עצמך ... הריי לומר לעצמך בפה מלא שאת עוזבת את הנושא כי את מבינה אילו השלכות יש לכך עלייך ואילו עוד יותר עתידות לקרות לך בעקבות זאת - זה קשה, במיוחד כשאת באה ממקום של ייעוץ ,תמיכה , של ניסיון עם הנושא וכולך להוטה לעזור לה לצאת מהחרא שהיא שוקעת בו עכשיו עד הצוואר שאין לה ... ( סורי שגם אני צינית כפי שבטח כבר קלטת עליי זאת דרך התמודדות מוזרה שלא תמיד מובנת לאנשים ) . בכל מקרה אם את חושבת עלייך ועל טובתך האישית , לפי מה שאמרת ולפי מה שספגתי מבעד למילים אני חושבת שקשר איתה יכשיל אותך יותר כי אולי , רק אולי , היא אחת מהמקרים הבודדים חסרי התקווה שכבר כל כך התאהבו במחלה שלהם שהם לא ממש חושבים שהם מסוגלים לחיות בלעדייה . לחיות אחרת . אולי היא לא רוצה ... אני לא יודעת . אבל זה לא נשמע לי טוב בכלל ... עכשיו כמו שאמרתי בואי נניח את הצד הזה בצד ואני ארשום לך את הצד הרגשי , המעורב , הפחות שקול , שיותר יזיק לך אבל יותר יקל על המצפון שלך מן הצד השני . תראי שוב ..אם את חושבת שאת מסוגלת להתנתק , להמשיך הלאה בחייך , להבין את המשמעות של המעשה הזה ולמה עשית אותו ובאמת להשלים איתו עד הסוף - אז אני אומרת לך לכי על זה . כי אני אישית לא יכולה לנתק את עצמי ממצב כזה למרות שזה מה שאני יודעת שאני אמורה לעשות לאור כל הטריגרים שזה גורם וכל מה שאמרתי בהודעה הזאת . זה קטע דפוק , אולי זה עניין של אופי , או של עבודה עצמית על זה ... אולי זה אפילו דימוי עצמי שקשור לזה . אני פשוט יודעת שהמקרה שלי עם חברה טובה שלי הוא שאני ניסיתי לעזור , והיא לא קיבלה את העזרה שלי יפה . אגב זאת הבחורה שלא הייתי בקשר , שהשלמנו לפני כמה ימים שסיפרתי על זה בהודעה אחרת . בכל מקרה אני אמרתי לה במשך כל הזמן , וגם כשהשלמנו וליבנתי איתה את העיניינים , שאני יודעת שזה יכאב לה לשמוע לאור איך שהיא רואה את המצב עם איך שניגשתי לנושא ואיך שניסיתי לעזור לה - אבל כם היא לא תרצה יותר לראות אותי אי פעם אני מעדיפה את חייה על פני החברות המזוייפת שהייתה אם לא הייתי נוהגת כמו שנהגתי . בשבילי מהותה של חברות אמיתית זה בדיוק מה שעשיתי , גם אם זה כואב לה לשמוע ,גם אם היא איבדה אמון בי , גם אם היא חושבת שאני הבן אדם הכי נורא עלי אדמות בגלל הדרך שנהגתי - אני אמרתי לה בפה מלא - "אני לא מתחרטת על שום דבר . מבחינתי הייתי עושה הכול שוב למענך גם אם זה לא מקובל עלייך , גם אם זה לא משהו שאת מקבלת או ציפית ממני . " ההבדל ביני לבינך הוא שכאן מדובר בחברה קרובה שלי . שנית אני אדם שלא מצליח לעזוב את זה בצד , גם אם אני רוצה וניסיתי ואמרתי שאני עוזבת את זה ולא אכפת לי יותר - כי היא ממש פגעה אותי והחזירה לי רעה תחת טובה , ובעצם הייתה לי כל הזכות שבעולם דיי לעלות אותה על המוקד בגלל כל מה שעשתה ... אבל האמת היא , ואת זה כולם ידעו , שאני לא עזבתי את זה , אני לא הצלחתי באמת לנתק את עצמי מהמקרה וממנה גם אחרי שהקשר שלנו נותק . זאת בעיה . וזאת בעיה שמשפיעה ומחמירה עם הזמן . ולכן אני אומרת לך שאם את לא כמוני , ואני ממש מקווה שאת לא בעניין הזה - אז עדיף לך למנוע מעצמך הרבה סבל לבאות ולנתק או לפחות לצמצם מגע . ורק אם את אדם חזק באמת מבחינת המקום שלך בהפרעה , והמקום שלך של התמודדות מול לחצים של אכזבות , של אוזלת היד שלך במקרה , ושל היכולת שלך לנתק עצמך רגשית ועדיין לתמוך בה כאוזן קשבת ( כי זה הדבר היחידי לדברייך שהיא באמת מראה נכונות לגביו - להקשיב לדברים שאת אומרת ) אז ורק אז אני ממליצה לך להשאר עמה בקשר . מה שכן את חייבת להכניס לעצמך לראש וללב בצב שכזה - שאת לא ממש משנה כאן כנראה לאור כל מה שסיפרת .זה כנראה מעבר ליכולותייך , ונשגב מבינתך כרגע . זה לא אומר להרים ידיים כי אוזן קשבת מאוד חשובה כפי שאת בטח יודעת , אבל זה כן אומר לקבל מצב שאת עשוייה לראות אותה במצב יותר גרוע מבלי שתהייה לך היכולת האמיתית לשנות משהו במצבה או בה לצורך העניין ... השאלה איך את תתמודדי עם זה ? האם את תשאי בעול האחריות על חייה בשל הדימוי שהיא מקנה לך - "גורו" ? האם את תוכלי לדעת לנתק עצמך רגשית ועדיין להיות שם בו זמנית בשבילה ? האם תדעי לזהות עבורך את הזמן בו הגיע הזמן לחתוך במידה ויגיע ? אלו שאלות , שאת התשובות עליהן רק את יכולה לדעת . אנ מניחה שקצת , או הרבה חושבים עם עצמך יביאו לך את התובנות שאת מחפשת . מקווה שהצלחתי להאיר או להעיר את תשומת לבך לכמה עיניינים . ביאני - את לא חשובה פחות ממנה . וזה לא בושה לדעת למקם את עצמך אולי פעם אחת בחייך באמת במקום הראשון . זה אגואיסטי נכון . אבל מצד שני האלטרנטיבה עדיפה ....? תגידי לי את . מחכה לשמוע ממך אהובה ... המון המון אהבה ממני , הרבה ביאור מחשבתי וחיזוקים . סופ"ש קסום . תמי

ב"ה אני לא יודעת מה אני מתכוונת לעשות אני רק יודעת שאני מתכוונת להתייחס לזה בצמצום כי מפלה אחת כבר היתה לי השנה והיא הספיקה לי לחיים שלמים....הלב שלי כמעט הלך ...הדכאון כמעט הכריע אותי למיתה באמת שזה הספיק. זו לא חברה קרובה למרות שאני בהחלט חשה מהלב להיות לה חברה לאור מה שהיא עברה אבל אני חייבת לזכור שזו אחריות שלה כי היא הביאה את זה על עצמה ואני די יכולה להבין איך זה קרה מהנסיונות האישיים שהיו לי עם חברותי כשהייתי חולה. ולא פעם שמעתי "נמאס לי מהאנרגיות השליליות שלך".. "די! תספקי עם זה השיניים שלך נראות רע...כבר רואים הכל..את לא יכולה להסתיר וזה נראה מגעיל" לא חוויתי את זה כנעימה לאוזני חוויתי את זה כמו סכין בלב גם אם זה היה נכון. יש דברים שעדיף לא לומר אבל מי בכלל הבין או רצה להבין או ידע מה לעשות איתי לעזעזאל?! ות'אמת היו לי אנרגיות רעות ברמות שאי אפשר היה להיות לידי אז אני מבינה למה ברחו וחלק באמת ברחו והיו רק מתי שנוח להם שאגב היום בגלל זה אני כבר לא בקשר עימן שגם זה לכשעצמו היה תהליך התפכחות בשבילי ויש לי כעס על זה אבל זה כבר להודעה אחרת. זה לא שאני שופטת וגם לא את זו שבצרה הכי נוראה שיש או בין הנוראות שיש אבל אולי כן כי בעצם הן קיבלו בתנאים שלהן והעמידו פנים שהן חברות אבל גם מפני שכך היה נוח לי לראות כי לראות אחרת כאב מידי בדיעבד לאחור זה מה שקרה. רק שהיום אני יודעת להתיחס למערכות יחסים אחרת. מצד אחד מצד שני אני לא רוצה להפנות לה עורף למרות שבזמן אמת בתכלס הכי אמיתי היא עצמה לא ממש רוצה להבריא שבזה למען האמת לא נתקלתי ברמות האלה. היא פשוט פאקינג לא רוצה! אשכרה אדם שפשוט לא רוצה לגמרי. אני לא ראיתי דבר כזה. שום טיפת רצון אחת לצאת משם...אני באמת לא מבינה את זה והיא כאילו בסה"כ 4 שנים שם שזה כאילו כלום כביכול אני זוכרת את החרא שלי ואת זה שכאילו "לא רציתי" לצאת משם אבל תמיד קיוויתי שיום אחד זה יהיה מאחורי בלב ליבי העמוק וכך קרה מבחינה מסויימת. זה נורא מורכב מבחינתה ואני הרבה פחות יודעת מאשר יודעת. ואני כן רוצה להיות שם בשבילה אבל לא נותר לי אלא לעשות את זה לצערי ממקום של צמצום ומרחוק כי אני מרגישה שזה פגע בי ואם זה פוגע בי אז בעצם אין שאלה. למרות שבפנטזיה היתי רוצה שזה יהיה אחרת. באמת שהיתי רוצה כי מגיע לה הכי טוב וצר לי מאוד שזה מה שקורה לה ואני בטוחה שהרבה מזה לא בשליטתה נכון להיום אבל פה אפשר לומר משפט פשוט... יש מרחק גדול בין רצוי למצוי ולא תמיד אפשר לעשות וזה משהו שאני צריכה להבין עם עצמי ולסלוח לעצמי שכך למרות שזה ממש קשה גורושמגורו קישקוש בלבוש זה מאוד נוח לחשוב שמישהו אחר יודע יותר אף פעם לא חשבתי שקיים מישהו שיודע יותר ממך. בסיכומו של עניין כולם משתינים מחרבנים ומפליצים בתדירות זו או אחרת ומאף אחד לא נחסכה עבודת חיים לשם תיקון ויש רק גורו אחד - אלוהים שמו! ושוב אתן מגיעות להבנה שרק אנחנו יכולות לקחת אחריות על חיינו ולא אף איש אחר. בנות תודה רבה רבה לכן זה עזר לי. עשה לי קצת סדר בראש שהיה בבלגאן אדיר השבוע אני אשמח לעוד תגובות למרות שנראה לי שאני מסופקת אבל תמיד שמחה לשמוע עוד.... תודה המון אהבה סופשבוע נפלא ביאן

היי הילה....אני כ"כ מבינה אותך את נמצאת באמת במצב מחורבן..כי מצד אחד את באמת רוצה לעזור לבחורה הזאת כי את רואה בה את עצמך ומצד שני את היום נמצאת במקום אחר עם תובנות שאני מאמינה שעזרו לך לצאת מהמחלה...לדעתי האישית את צריכה באמת לעשות חושבים עם עצמך טוב טוב ולשאול את השאלה :האם אני מסוגלת לעזור לבחורה בלי שזה יפגע בי ויגבה מחיר יקר עבורי???? אם התשובה היא לא אני ממליצה לך לתת לאנשים שכן יכולים להכיל את הקושי שבמקרה זה....וחוץ מזה א"א לעזור לכל העולם את חייבת לדאוג לעצמך ולא להרגיש רע עם עצמך אם לא יכולת לעזור למישהי....אני מדברת מנסיון לאו דווקא בעזרה לאנורקטיות...אני שילמתי פעמיים בחיים שלי (לפחות) מחיר מאוד יקר כששמתי את הרגשות שלי בצד ועזרתי לאנשים עם מקרים קשים שלא נדע....אני אומרת לך מכל הלב תעשי חושבים באמת ושזה לא יפגע בך אחרת כל העבודה לא שווה כלום...מאחלת לך בהצלחה ושתיהי חזקה לעשות כל שתחפצי אוהבת ומעריכה אושר!!!!

ב"ה אני לא רוצה להרחיב בפרטים אישיים עליה.. בכל אופן אני מבינה שעלי להשמר דווקא אתמול דיברתי איתה...היא נשמעה מעט טוב יותר למרות שתוכן המלל היה כואב וקצת מוזר.... אני לא יודעת אם אפשר לקבוע מראש האם מקרה זה או אחר אבוד באמת כי תמיד יש הפתעות אבל כמו תמיד נסתרות דרכי השם או האדם.... אני מאוד מקווה בשבילה שתהיה לה הפתעה טובה אבל בואו לא נהיה יותר מידי אופטימיים מי ששם ומי שהיה שם לעולם לא יחזור להיות אותו אדם אם בכלל... אני חושבת שיש לי מה לתת לה אבל כן הבנתי שאני צריכה לעשות את זה בזהירות רבה רבה רבה והכי מעט והכי מרחוק שאני יכולה כי אני חשובה ועם כל הכבוד ללב ולרצון הטוב אם אפגע מזה לא עשיתי מאום הייתי צריכה להתבונן בזה כדי להבין שזה כך אפילו שהיתי רוצה בפנטזיה שמישהו יקח את זה ממנה כי זה רע. ... השיתוף עימכן עזר לי המון פשוט תודה ביאן

היי שירן ! עיינתי במכתבך ואולי אני חצופה שאני מתערבת אבל כיום הנני אמא לילדה והייתי מאוד רוצה לדעת מה עובר עליה ואיך היא מרגישה ?! אנני חושבת שאת צריכה לשלול מהם את הידיעה על בתם בסך הכל הם יעזרו לך ויתמכו בך ! אם לא ההורים אז מישהו מהמשפחה (אחות, דודה ..)מנסיון אישי ( משפחה ) סיפרה להוריה היו מזועזעים אבל לפחות הם מודעים לבעיה ומנסים לעזור ( אפילו קצת )!!הם לא ירצו שיהיה לך רע רק טוב !!והכי טוב !! מאחלת לך את כל הטוב שבעולם והחיים כל כך יפים ומלאים בדברים שחבל לבזבז אותם על חישוב קלריות תאמיני בעצמך כמה שאת יפה ומושלמת הרי ה' הביא אותך ככה כי הוא החליט שזה הטוב עברך

ב"ה אני לא יודעת באיזה משפחה את גדלת ואני מאוד אשמח אם בחיק משפחה נפלאה אבל לא לכל משפחה אפשר לספר. לא כל משפחה מתפקדת כמו שמשפחה אמורה לתפקד. סליחה שאני חולקת על דעתך ואני מבינה את עמדתך בתור אם שלא היתה רוצה שזה יקרה לה אבל יש מקרים שמשפחה זה בערך שווה ערך לאסון ועדיף להמנע מלספר או רק אחרי שאת כבר בטיפול אז זה יחשב ל"הרע במיעוטו" מבחינת החולה. למרות שבמקרה הזה אני לא באמת יודעת מה רמת הסיכון בכך אבל בד"כ אם עד גיל כזה הן לא מספרות יש סיבה מאוד טובה לזה. זה לא קורה "סתם כי בא לי לא לספר". וכך או כך אני מאוד מקווה שהיא תגיע להבנה שהיא חייבת טיפול. ביאן

אני בת 17 .קבלתי צוו גיוס הזמנה ללשכת גיוס לעוד חודש ,ויש שם שאלון רפואי. שאלתי, האם את השאלון חובה לשלוח תוך שבועיים ללשכה או אפשר להביאו כשאגיע לצוו.האם חובה להביא בדיקת שתן וראיה(אני מרכיבה משקפיים). שאלה נוספת אני גובהי 1.51 ושוקלת 44.4 . BMI שלי -19.5, כלומר אני לא נורא פחות מהמשקל, שאני צריכה( 45-46 )אבל בגלל שאני מתעסקת הרבה עם מה לאכול ומה לא לאכול ומפחדת להשמין, הוריי לקחו אותי דרך הקופת חולים למרפאה להפרעות אכילה, שכוללת טיפול פסיכולוגי, תזונאית ובקורת פסיכיאטר, אבל אני לא מקבלת תרופות .,אז אני שואלת, האם אני חייבת לציין בשאלון הרפואי, שאני מטופלת אצל פסיכולוג בגלל הפרעת האכילה? האם זה יכול להשפיע על קבלתי לצבא ועל שיבוצי בעתיד בצבא בתפקידים מיוחדים? האםי משקל מינימום שבחורה חייבת להיות בו ,כדי שיגייסו אותה.הרבה תודה על הסבלנות.נ.ב לא אושפזתי אף פעם. גירסא להדפסהשלח לחברים

היי זוקי מה שלומך..? מזל טוב על הצו גיוס..הצבא חוויה נפלאה..(לפחות לי...) איני חושבת שאת צריכה לציין זאת בהתחלה כי יכול מאוד שזה ישפיע על תהליך השיבוץ שלך בעתיד..וחבל!! כרגע ההתעסקות שלך באוכל היא רבה אבל עדיין לא באופן קיצוני ויפה שאת מטופלת.. תראי בכל מקרה לצבא יש אפשרות לבדוק הכל..וכשתתגייסי כבר לא תהיי שייכת לקופ"ח כי תהיי ברשות ובאחריות צה"ל..ואם תצתרכי טיפול הוא יהיה במסגרת צבאית או פרטית..לכן כרגע אין צורך לציין בעתיד לאחר שתשובצי ותראי מה קורה איתך באם תצתרכי פסיכולוג את תעשי זאת במסגרות שציינתי.. נשמה שלי מקווה שעזרתי אחלה יום ותהני מכל רגע ותשתדלי לטפל בעצמך עכשיו לפני הגיוס..כדי שתהיי נקייה מכל טירדה..ועיסוק במשקל המיותר באמת!! נשיקות וכל טוב דינדין

היי זוקי ! קראתי את מיכתבך ורציתי רק לומר לך שכפי שידוע לי מנסיון (משפחה ) הצבא כן עושה בעיות לבנות אשר עם הפרעות אכילה קב"ן ועידות במשך שנה ועוד ועידה ועוד קב"ן עד שהם מחליטם אם לקחת סיכון ולגייס אותך או לא כי בסך הכל את תהיה שייכת לרכוש צה"ל ! וכמובן תרשי לי לומר לך בהצלחה בהמשך וגיוס קל בעתיד ללא בעיות

זוקי, את לא חייבת לומר להם הצבא אל באמת חוקר את הנושא רק אם תתבעי אותי בעתיד על נכות צבאית. בכל מקרה המלצה שלי כיוון שיש לך ה"א וטופלת במסגרת מסויימת יש להתייעץ אתם על השירות הצבאי אולי כדאי לך לפנות לשירות לאומי כי בדר"כ המבצ הנפשי הפיזי נעשה גרוע עוד יותר בצבא לכן תחשבי על זה! כי האוכל שם גרוע אני לא אכלתי בצבא בכלל הייתי מביאה את הירקות החתוכים שלי מהבית כי הגעיל אותי אף יותר מליככנס לחדר האוכל בטירונות (מחייבים ליכנס0 אבל קיבלתי פטור כי רק נכנסתי לחדר האוכל התחלתי להקיא - בלי אצבעות! לכן חשבי על זה מחשבה נוספת!!!! ואגב את הצבא מתנער מאוד מה"א לכן אם מצהירה כי יש לך או הייתה לך ה"א הם לא מגייסים ואם כן זה בבקשות מיוחדות שעדיף לא ליכנס אלייהם כי מבחינתם יש לך הפרעה נפשית- משחררים על 21 נפשי! דניאלה

אני עוד חצי שנה מתגייסת והצבא לא יודע שיש לי הפרעת אכילה. בצו ראשון הייתי על משקל מינימום אז לא עשו לי בעיות אבל עכשיו אני לא יודעת מה יעשו איתי. נשאר לי עוד סמסטר אחד לסיים את התואר ככה שאני לא יפסיק עכשיו אבל אני פוחדת- יכול להיות שישחררו אותי ויתבעו אותי על כל הכסף שהם השקיעו לי על הלימודים? יכול להיות שהם יגייסו אותי ככה אבל במקום לשרת בתפקיד שאני מיועדת אליו (שדורש משקל 50) ישבצו אותי כפקידה ואז בעצם לא יהיה לי שום נסיון מהלימודים וכל מה שעשיתי לא שווה.

"וואי הם ראו אותה ואמרו שהיא ניראת ממש...היא ממש ממש ממש רזה!!!!" "...גם **** נהייתה ממש ממש רזה. נראה לי משהו לא בסדר שמה.." יופי כולם רזים חוץ ממני. ניסיתי שנים ובחיים לא הגעתי למה שרציתי. פעם רציתי להיות שלד רציתי להיות רזה מגעילה כזו. היום כבר לא. זה ממש דוחה אותי ועושה לי בחילה היום אני רוצה להיות רזה אבל לא שלד מהלך. וגם זה לוקח לי מלא זמן. עלאק אני אומרת לכולם ולעצמי שאני כבר אוכלת בסדר ואני לא בבעיה כבר. וכמובן עם כדורי דיאטה ומשלשלים מהצד. על מי אני עובדת בעצם הא?! מטומטמת.

גוון, אינני יכולה לעשות דבר חוץ מלשלוח לך איזון והרמוניה. אני מצטערת שאת מרגישה כך לפני הכתיבה שלך מצב אינו טוב ואף גרוע. אם תמשיכי עם המשלשלים וכדורי הרזיה סיכוי גבוה כי תלקי בשבץ לכן בחירה שלך ותפסיקי לשקר לעצמך אם את אוכלת טוב אז למה את לוקחת כדורי הרזיה? ולמה שלשלים עדיף שלא תאכלי בכלל! כי לפחות רק תהיי בתת תזונה ולא לחטפי שבץ! מקווה שתקחי את זה תשומת ליבך. אולי את פשוט רוצה לשמוע... זאת הייתה רזה וחבל שמתה... ולא זאת יכלה לעשות עם עצמה משהו מועיל ולא כל היום לחשוב על הרצון ברזון! דניאלה

גוון יקירה.. כל עניין לקיחת הכדורים הוא אינו בשליטתך כרגע את יודעת כמה זה מסוכן אבל את ממשיכה כדי להרגיע את עצמך שזה "האוכל" ייצא בכל דרך אפשרית..ולסביבה את אומרת דבר אחר היות ואינך רוצה שיעמדו לך על הראש יציקו לך או יחשבו שמשהו לא בסדר איתך נכון? יש לך את הרצון להיות רזה ומפחדת אוכל כל דבר מעבר למסגרת וולרף שהצבת לעצמך הוא חריגה מהשליטה ואיבודה ואיך את מייצבת את זה? כדורים להוציא את הכל.. גוון למה כל כך חשוב לך שיאמרו רזה, שמנה ..? למה את לא חייה את חייך בלי המחשבה מה יגידו ויחשבו? הרי לכל אחד בסופו של דבר החיים שלא לא כן.1 מקוה שתביני את עצמך כי נראה לי שאת חכמה ובחורה פיקחית ומודעת לעצמה..רחוק מלהיות...טיפשה!! תררגישי טוב דינדין

ב"ה :-)

שלום, בעייתי היא שיש לי אחות קטנה (בת זקונים) שיש לו הפרעות אכילה גילנו את הבעיה בזמן שהיא הייתה בתיכון הייתה מאושפזת בשניידר במשקל 40 השתחררה 44 כיום אין מי שמטפל בה התגייסה לצה"ל לאחר שיחות עם קבנ"ים היא מודעת לבעיה פחות או יותא תמיד מתמיד היא הייתה רזה היא אומרת שהיא כן רוצה להשמין וכן היא נגעלת מעצמה וקשה לה בבגדים היא אינה מקיאה ולא הקיאה היא אומרת שהיא פשוט לא רעבה לפי דעתי מצבה רק הולך ומדרדר מערכת החיסונית שלה לא תקינה בכלל כל יומים היא חולה , ווסת אינו סדיר כיום יש לה כאבים מאוד חזקים ברחם ! ילדה מפנקת אינה עצמאית ,עקשנית מקבלת כל מה שהיא רוצה מהורי , משפחה חמה ואוהבת והכי חשוב כולנו איתה שומעים ומקשיבים לה ! הורי לא מוכנים לשלוח אותה לטיפול בסיכולוגי כיום היא בת 19 במשקל 38 הפחד שלי הוא שאנחנו מסביבה אבל גם לכול אחד יש את חייו ויום עובר ועוד חודש וכו.. ומצבה לא משתפר .. יש ימים שהיא אוכלת ארוחה מלאה ובריאה ויש ימים שצריך להתחנן אליה שתאכל וגם היא מספרת את כל הסיפורים של בעיות האכילה כמו: אני אוכל אחר כך .. אני אכלתי כבר..אני לא רעבה .. או עזבו אותי אני אדון לעצמי מה עושים ??? אבקש אם אפשר תשובה מהירה תודה רבה

היי אחות גדולה, דבר ראשון חייב להוציא אותה המערכת הצבאית כיוון שאם יבינו כמה מצבה חמור סיכוי גבוהה שהיא תכנס לבית חולים פסיכיאטרי לכן אמליץ לכם לפנות לפסיכיאטר אשר מבין בתחום הזה ולנסות להוציא אותה מהמערכת הצבאית ובנוסף לבדוק אישפוז כפוי. מניסיון אני כיולה לומר לכם אם לא תעזרו לאחות לשכן סופה הוא מתחת לאדמה(מניסיון!) אני לא באה להבהיל או להכניס לפניקה כיוון שלא הצלחנו לעזור לאדם במשפחה שלי היינו צרכים לקבור אותו ויש המון סיפורים אלה ואחרים ברשת לכן פנו לפסיכיאטר שיוציאו אותה מהמערכת הצבאית וכמובן טיפול באזרחות כי בצבא המצב מחמיר (מניסיון שלי). שלך דניאלה

היי דניאלה קודם כל תודה על התגובה המהירה ! אני יודעת שהמצב לא הכי כמו היום ההיתי איתה במיון כל היום בגלל כאבי הבטן החזקים אבל הם לא מצאו שום בעיה וזה שהיא עם בעיות אכילה לא מעניין אותם ! כמו שרשמתי במכתב הקודם בצבא כן יודעים שיש לה בעיות אכילה עקב זה היו לה בעיות להתגייס ! מצד אחד היא מודעת לבעיה שלה ויש ימים שהיא כן אוכלת ארוחה מלאה אבל הכל רק עם צומת לב ואם יושבים לה על הראש ! באזרחות לאחר שהשתחררה משניידר היא הייתה מטופלת דרך קופת חולים אשר לא עזרו בכלל !! הורי מבוגרים ולא מוכנים לשמוע על טיפול פסיכיאטרי ! לפי מה שידוע לי הקב"ן אומר שהיא בסדר גמור מבחינה נפשית ושכלית בוגרת מאוד וגם בקופת חולים בבעבר שהיא הייתה מטופלת אמרו שהיא בסדר אני כבר לא יודעת מה לעשות איתה אני רואה וכל המשפחה שהיא נעלמת היא קשה ועקשנית לפעמים אין עם מי לדבר לרות שזאת המחלה אבל מה עושים אישפוז כייפיתי מי כופה? דרך מי ? ....מיואשת..!!

שלחתי לך אימייל לפני שבוע אני לא יודעת אם קיבלת אותו או לא

ב"ה אז שלחי לי שוב כי לא שמרתי חבל כי רשמתי לך תגובה ארוכה יחסית חיבוק המון אהבה ביאן

שלחתי מקווה שהמייל יגיע

שלחתי מקווה שהמייל יגיע

טוב אז אצלי כעיקרון הכול בסדר עכשיו . הרבה סגירות מעגלים . הרבה זמן לחשוב על לאן נושבת הרוח בכל מיני עיניינים בחיי . אפשר להגיד שפיניטו ... נגמר . הזדמנות שנייה זה שם הנושא אצלי . ולחתוך עם מה שלא הולך טוב מלכתחילה עם דברים אחרים . עכשיו רציתי להתייעץ איתכם ספיציפית בנוגע לתחושה שיש לי ב3 ימים האחרונים : אני פשוט לא מרגישה רעב . אני יכולה לעבור יום שלם בלי לאכול כלום . ממש ממש כלום כי אני פשוט לא מרגישה רעבה . ויותר מזה אין לי גם את החשק הזה של האוכל שיש בדרך כלל גם אם לא רעבים באמת אבל סתם בא לך על משהו ... קרייבים קיצר . ביום הראשון חשבתי שזה חולף , אמרתי לעצמי שאולי עד אמצע היום אני ארגיש שוב את תחושת הרעב , או פשוט את החשק שמקבלים מאוכל . אבל לא ... אז בערב ממש הכרחתי את עצמי לאכול משהו כי הרגשתי ממש חלשה . העניין הוא , שאני אוכלת עכשיו בלי הרצון או הרעב לאכול רק כדיי להזרים לעצמי אנרגיות. ודווקא היום שלי מתחיל ממש מוקדם - בסביבות רבע ל7-7 , ונגמר מאוחר בסביבות 12:00-2:00 . אני ממש תשושה בימים האחרונים ואני מרגישה שהאנרגיות שלי נגמרות ממש מהר .... בכל מקרה , עוד בעיה שנוספת לזה - היא שכל פעם שאני מכריחה את עצמי לאכול משהו אני דיי מהר מקבלת מזה בחילות . רק מהריח של האוכל - כל אוכל שיש. ניסיתי הכול . אבל שום דבר לא באמת עושה לי את זה ברמה שאני אחוש רעב שוב . האמת היא שרוב הדברים מדכאים לי יותר את התיאבון ואני אפילו לא בדיכאון !!! אני יוצאת דיי הרבה , עברו לי עלי ימים ממש טובים , השלמתי עם אנשים , החלטתי כמה החלטות והכול אמור להיות ההפך ... ככה שאני לא מבינה מה נסגר איתי . שום דבר לא באמת השתנה מבחינת התזונה שאני אמורה להרגיש אחרת . וגם מצבי הנפשי השתפר פלאים ככה שזה עוד יותר מוזר . הילה , דינדין , מישהו שחווה מקרה דומה , שמבין על מה אני מדברת או שיכול להציע לי הסבר או פיתרון לבעייה ?! זאת בעיה בכלל אגב ? או שאני סתם נכנסת לסרטים ? זה פשוט מרגיש לי מוזר . אני מפחדת שאני אתחיל לאהוב את זה שוב ואז .... טוב אני פשוט לא רוצה להגיע לשם . אשמח להסבר לתופעה ההזויה או לפתרונות או סתם חוות דעת תתקבל בברכה . המון אהבה ותודה , תמי

ב"ה לכי לבדיקות זה נשמע כמו סימפטום של ווירוס אלא אם כן את ממש מבסוטית מהשובע הזה ? ת'אמת זה מרגיש לי שחטפת ווירוס ככה נראה לי ואם לא אז כנראה שזה קשור לסימפטום של דכאון ולאור מה שסיפרת לא אתפלא אם זה תוצר של דכאון.. תוצר של דכאון=כדורים פסיכיאטרים! כי לדעתי זה לא נעלם חשוב שתקבלי אבחנה מרופא באמת שיש לי תחושה שזה או ווירוס או תוצר של דכאון מה מרגיש לך את ??? חיבוק ענקי ביאן אגב יש לי בקשה קטנטוצ'ה תתחילי להתרגל לקרוא לי ביאן כולם קוראים לי ככה וזה חשוב לי. מקווה שתצליחי תודה ממוש

לדעתי אי הרגשת הרעב היא התחלה של משהו לא טוב היות ואת כן אמורה להרגיש רעב אם לא בשבע בבוקר אולי ב14:00 בצהרים? מה קורה שם? מה קורה איתך? אני מבינה שמצבך הנפשי השתפר לדברייך אך מה בכל זאת גורם לך לא להרגיש?! ולא להזין עצמך עפ"י תחושה אלא בכוח מונע? תמי אני חושבת שכן בשלב הזה עלייך לאכול גם בלי להרגיש..בוקר צהריים ערב וביניים פירות מעדנים וכו'..ובמקביל לברר מה קורה? אני זוכרת שאני גם לא הרגשתי רעב חוץ מנס קפה בלי סוכר שרדתי יופי..והרגשתי חלשה וסחרחורות אבל לא חשתי רעב אמיתי ולמה? אולי כי לא רציתי לחוש אולי אהבתי את השליטה שלי כמה שעות ויממות ללא מזון..והרזון שביצבץ מבעד לבגדים במידה 34.. וואו כולם היו מתעלפים!! אבל עד שהפסיק המחזור ולא יכולתי לקום בבוקר מרוב חולשה..וזה לקח זמן אבל הגיע..והשיער שנשר..והשיניים שנשברו פה ושם.. וואו איזה נזק גופני עצום שבטח אשלם את מחירו עוד בעתיד לכי תדעי.. תמיל'ה אני שמחה שאת מרגישה טוב..אבל אולי זה זמני..? ואם משהו קורה? תתמודדי !!..?? האנרגיות אוזלות זה ברור..מאוד..מקווה שתרגישי רעב כי זה בריאות אמיתית..לאכול מתי שהגוף רוצה ורעב..להזין אותו באמת.. נשיקות תמי שמרי על עצמך דינדין

קודם כל ביאן :) בטח שאני אוכל לקרוא לך איך שאת מעדיפה ... ואם זה כ"כ חשוב אז עוד יותר בוודאי ... חברה טובה שלי בתיכון שינתה את השם שלה , הכרתי אותה מאז שהיינו יחד בגן . היה לי קצת קשה להתרגל לזה בהתחלה אבל זה היה חשוב לה וכולנו התרגלנו בסופו של דבר למענה . אז כן אולי יתפלק לי פה ושם איזה "היללי" קטן , אבל זה בלי כוונה כי אני רושמת פשוט כמו שאני מדברת וזה יתמעט עם הזמן . מקווה שתביני אותי . מה שכן מבטיחה לעבוד על זה חזק . בכל מקרה לדיון שלנו : תראו שתיכן צודקות כנראה . אני לא ממש יודעת מאיפה זה מגיע לי , ולמה זה מרגיש לי ככה אבל אני כן רוצה להודות שדווקא היום זה כן השתפר ביחס למה שהיה בימים הקודמים . משום שלא אכלתי מסודר , והרבה בכלל בימים האחרונים , רק כדיי להזרים אנרגיות , אז התעוררתי בבוקר עם כאב בטן , התכווצויות כמו שקורה שלא אוכלים יותר מדיי זמן ... זה קורה לי מדיי פעם שאני שוכחת , מפספסת לאכול במשך היום מסודר , ואני ערה כל הלילה אז לפנות בוקר כשאני חוזרת מיציאה או אפילו באמצע יציאה אני מתקפלת מכאבים . זה כמובן לא בכוונה . אני לא מונעת מעצמי אוכל כי אני רוצה או משהו כזה .... זה פשוט הדרך של הקיבה שלי להגיד שהיא רעבה כי דילגתי על ארוחה יותר מידיי זמן או משהו בסגנון . בכל מקרה , אז התעוררתי מהכאב , באופן מוזר שכזה , חזרתי לישון קמתי שעה בערך יותר מאוחר ופשוט אכלתי . ואז הייתה לי התכווצות יותר גדולה כמו שקורה שמכניסים אוכל לקיבה ריקה , למרות שאני לא אוכלת מהר . אבל הבנתי שזה עובר , נתתי לגוף לספוג את האוכל - ות'אמת זה באמת הרגיש לי היום שיש לי יותר אנרגיות . אז התיאבון אני משערת חוזר אליי . עדיין קשה לי לחזור לאכול דברים כבדים . אוכל מבושל ביתי , דברים כבדים , בעיקרון אני אוכלת יותר קל - גבינות, ירקות , סלטים , טוסטים , קרקרים ,ביצה קשה, קורנפלקס כמובן . דברים כאלה . בשר עושה לי בחילה באופן כללי עכשיו , ושום דבר מטוגן , מבושל , אפוי או בסגנון לא עושה לי את זה . הזוי אה ?! כל הדברים הטעימים . לפחות נשאר לי הקורנפלקס - המאכל האהוב עליי :) שגם אותו איבדתי בימים האחרונים . וקפה כמובן . אולי זה דיכאון , למרות שזה לא ממש מסתדר עם ההגיון אבל בעצם מה כן בכל העניין . אולי זה פשוט חולשה שדועכת לה . וירוס ? אולי ... עשיתי בדיקות שגרתיות של מעקב , התוצאות אמורות להגיע כך שאם אכן יש לי משהו שגורם לזה - אני מניחה שיראו את זה בבדיקות . אבל חוץ מתחושת האיבוד תיאבון לא ממש הרגשתי משהו שונה . בינתיים נחיה ונראה . אגב אם להיות כנה לשאלה ששאלתן אותי - אז כן התחושה של החוסר רעב עשתה לי משהו שאמר "וואו איזה כיף שוב לנצח את כוחות הטבע ...לא להרגיש רעב ." אבל בדיוק בגלל זה רשמתי כאן , כי ידעתי שאני מתחילה לחבב את העניין , ואז מתרגלים לזה , וגם כשהתיאבון חוזר אז פתאום רוצים שוב את תחושת הרעב . ומניסיון עבר שלי אני יודעת שברגע שאת עוברת פרק זמן מסוים בתחושת הרעב , הרעב כבר לא כזה חזק , הגוף מתרגל לזה , ולמרבה הפלא כבר לא ממש מרגישים רעב . בכל מקרה עכשיו מתחיל להסתדר אני מקווה . אני אעדכן אתכן כאן כמובן . אני מקווה ללמוד איך להתמודד נכון דינדין . אני לא אשקר ואומר שאני אדע להתמודד אבל אני מנסה למצוא דרך לא הרסנית שתאפשר לי להתמודד עם מה שיצוץ בדרך . ועוד יצוץ לי הרבה בדרך , בחיים האלה . תודה על הכול . ו... שמחתי ממש לקרוא שחזרת דינדין . התגעגענו המון , כיף לראות אותך שוב כאן בפורום . נשיקות , אהבה ו... כן גם תיאבון לכולנו תמי

זה שוב קורה לי.. אני כל כך מרגישה שאני צריכה את הדיאטה.. צריכה..רוצה.. היום חברה שלי ראתה אותי והיא עושה לי: שמנת! נכון?? מה היא ציפתה שאני יענה לה?! סתם חייכתי והלכתי. אבל היא צודקת, אני באמת שמנתי.. ואמא שלי.. היא התחילה דיאטה ואני מרגישה שאני גם כל כך רוצה!! למה אני מרגישה ככה לעזאזל?! אני ממש מודעת לעבודה שאם אני ירזה אני לא היה בנאדם מאושר יותר מאשר כשאני עם גוף שמן הכל ישאר אותו דבר אני ממש יודעת את זה אז למה אני כ"כ רוצה את הדיאטה הזאת למה??? אני חושבת לעצמי על לעשות דיאטה וזה ממש מושך אותי..דיאטה זה לא דבר קל או כיף אז מה יש לי? אני רוצה ללכת לחדר כושר אבל נגמר לי המנוי ואני כ"כ מקנאה באחי כי הוא כל יום הולך אני רוצה לעשות ספורט, ודיאטה..וגוף יפה אבל ברור שכלום לא יוצא מזה..זה ברור לי לגמרי!! אני יודעת ששמנתי.. הג'ינס היפה שלי לא עולה עליי כמעט בכיתי וכל הזמן הערות מכל מיני כיוונים..זה מחרפן! אבל למה אני כ"כ רוצה את הדיאטה? היא עושה לי לא טוב.. רע לי כשאני בדיאטה כי היא תופסת את כל מרכז העולם שלי ואז אני לא יכולה להתעסק בשומדבר אחר! ולמה אנשים אחרים יכולים פשוט לרדת במשקל ואצלי זה משפיע באופן הרסני??? בכל אופן.. אני חושבת שטוב לי במסגרת עצמה של הדיאטה.. אני..בשליטה על עצמי. אני מחליטה. זה המקום היחיד שאני מוצאת בו שליטה. אני כ"כ רוצה את זה. אבל אני לא יודעת אם לעשות..המון זמן לא הייתי בדיאטה בגלל התוצאות שיש לה עליי אני נהיית יותר סגורה פחות שמחה ורק מחשבת כמה אכלתי וכמה ירדתי.. אני ישתגע ככה אוףףףףף מקווה שיהיה טוב.. **חמודה**

חמודה, את רוצה לעשות דיאטה בגלל שחברה שלך אמרה ששמנת או שאמא שלך עושה? יש לי הרגשה כי אמא שלך עושה דיאטה ואת רוצה להיות כמוה, יקירה נראה לי שדשנו על הנושא הזה שאמ שלך שרוייה במצ ב של ה"א ותאמיני לי שאת לא רוצה. ודבר נוסף אם את באמת רוצה לעשות דיאטה מאוזנת ולא של ה"א אשמח להמליץ לך על תפריט שאדם נורמאלי יכול להרזות ולאכול הכל! אבל כמו שאני זוכרת את לא צרכה להרזות בכלל! דבר נוסף אשמח אם תשלחי לי מייל למייל שלי הייתי רוצ הלשאול אותך שאלות אישיות אם אפשר. שלך דניאלה [email protected]

ב"ה ככל שתצברי מתח ולחץ סביב הנושא כך יגבר הרעב שלך והנפילות שיבואו בעקבותו וכך גם במקביל יגבר הרצון שלך לדיאטה לצום להיות רזה שלדית ויתכן שכרגע את רק מדברת אבל אני מכירה היטב את שלב הדיבור שהוך למעשה ושם נדיר שיש דרך חזרה הרבה פעמים שבלב הדיבור קורה דבר מאוד חזק שבכלל אל מודעים לו ולא רק שלא מודעים לו משהו במנגנון ההתגוננות הופך להיות מוצק כמו קיר שברגע שמתחילה פעולה כגון "דיאטה" קשה מאוד אח"כ לעצור את הרצף שלה במיוחד אם זה מצליח אין סוף לזה את רק תרצי לרדת יותר ויותר. לא יהיה משקל שישביע אותך את גם לא תדברי יותר על הבטן שהיתה לך את רק תרצי להעלם אני לא יוןדעת אם אפשר להקדים ולעצור מצב כזה אלא אם כן את מאד רוצה אני לא יודעת כמה באמת את יכולה בתנאים שאת גדלה בהם להמנע ממחשבות מסוג אלה רק הזהרי שהדיבורים לא יהפכו למעשה שאין חזרה ממנו את יודעת מה אולי שווה להתעניין במבנה של תפריט מאוזן ולהכנס לסוג של מסגרת ולאכול על פיו... כמובן שהתפריט שאני מדברת עליו אינו תפריט לשם רזון אלא לשם שמירה על תפקוד הגוף התקין.. מה את אומרת ?.. את חושבת שאת יכולה לנסות דבר כזה? אגב אם תעמדי במשהו כזה זה יכול לתת לך המון בטחון אבל משום מה צר לי שאני יודעת את תשובתך מראש... מקווה שיהיה לך נחת מהנושא במהרה בימים אמן חיבוק ענקי והמון אהבה ביאן

את התשובה שלי מראש כי התשובה שלי היא כן..אני כן רוצה לנסות תפריט מאוזן.. זה משהו שאיתו אני ישמור על המשקל?? ולא יעלה? אבל מה זה נקרא? דיאטה? ואני בכלל לא רוצה להיות רזה שלדית והדיבורים האלה די מזכירים לי את הפעמים הראשונות שנכנסתי לפורום החכמתי מאז אני לא מבינה למה שוב אני רוצה דיאטה..לפני כמה חודשים כשהתכתבתי כאן עם תמי והיא אמרה שאני צריכה תהליך- היא אמרה שבשביל זה אני צריכה להפסיק את הדיאטה ובהתחלה לא הפסקתי אבל אח"כ הפסקתי אותה ואמרתי שאני יותר לא יעשה דיאטות לא בשלב הזה לפחות ועכשיו שוב זה חוזר לי כל הרצון הזה לדיאטה.. אני פשוט מכורה לדיאטות אבל זה לא יביא אותי לשומקום. זה ברור. אפשר את התפריט?.. זה לדיאטה או לא? אני צריכה דיאטה תודה הילונת **חמודה**

את צודקת גם אם תרזי זה לא ישנה שום דבר ..ולמה את לא מעבירה את זה הלאה את מה שאומרים אז מה עם אומרים.. ואם מחר יגידו לי משהו אחר בעניין אחר..האם אני חיה עפ"י אימרות של הסביבה ומנתחת את עצמי ומה אני שווה עפ"י הסביבה..?! לא!!@@ שיגידו..אם אני מרגישה טוב עם עצמי אז מה איכפת לי ואם השמנתי נניח? מה קורה אני כבר לא אותה חמודונת? כבר לא יאהבו אותי? בדקי עם עצמך.. בכל מקרה אני אוהבת אותך.. נשיקות דינדין

שלום, אני בת 21 אני חושבת שיש לי הפרעת אכילה ואני לא יודעת מה לעשות.. הכל התחיל בערך לפני שנה.. (שקלתי 50) ותמיד הייתי רזה... אבל פתאום הפריע לי כל מיני דברים בגוף שלי.. אז התחלתי לעשות דיאטה מסודרת של 1200 קל' והליכה של שעה כל יום.. וירדתי כל יום 300 גר' אבל היו לי גם ימים של בולמוסים וימים שבכלל פתאום לא הרגשתי שמנה.. עד שחל מפנה יותר קיצוני.. לאט לאט בלי לשים לב הגעתי למצב שאני אוכלת 500-300 קל' ביום ומפסיקה לאכול בצהריים כי אני מפחדת לאכול בערב.. אפילו ירקות שאני יודעת שאין להם ערך קלורי אני לא מסוגלת להכניס לפה.. אז זה יוצא שאני אוכלת רק ארוחת בוקר אחת ואז אני נשארת רעבה כל היום ורק למחרת אני מרשה לעצמי לאכול.. יוצא לי כמעט כל יום צום של 24 שעות.. אבל העיניין רק הדרדר.. היו לי ימים של בולמוסים.. ואז אחרי זה ישר התחלתי לצום איזה 35 שעות.. וככה מעגל כזה... אני עסוקה כל היום במה נכנס לי לפה... אני יודעת שאני רזה.. אבל עדיין אני לא מרוצה.. כרגע אני שוקלת 43 על - 1.62 ואני בתכנון להגיע ל- 38, אני כבר לא יודעת מה לעשות לא תיכננתי שזה הדרדר לכאלה רמות.. אני אפילו כנראה אקנה משלשלים כי אפילו שאני אוכלת 400 קל' והולכת לחדר כושר אני לא מצליחה לרדת במשקל ואני כבר נואשת. קשה לי לחיות כבר ככה..... נמאס לי אני לא יודעת מה לעשות. אין מצב שאני פונה לטיפול - אין לי כסף עכשיו כי אני לא עובדת. וגם אני לא יכולה ללכת דרך קופ"ח כי אני לא רוצה שההורים שלי ידעו.. אבא שלי משלם את החשבון והוא מקבל את הפירוט אז הוא ייראה. רע לי!! בא לי למות! ואין לי עם מי לדבר ואת מי לשתף ואני חייבת עזרה.. שמישהו אולי יכול לעזור לי.. תודה על ההקשבה וסליחה על האורך פשוט זה המקום היחידי שהרגשתי שאני יכולה לפתוח את הסיפור שלי... מקווה שתעזרו לי :(

אני מרגישה את המצוקה שלך....את במצב של הדרדרות וכדאי לעצור אותה כי אח"כ מי יודע אם תצליחי לצאת ממנה כשתיהי יותר עמוק....השיטה היא לא להדרדר כי אח"כ העבודה שלך לצאת מזה תהיה קשה ו מייאשת...אני ממליצה לך לפנות לרווחה בעיר מגורייך ולשאול על טיפול עבורך...את זכויותייך כתושבת וייתכן שיתנו לך טיפול עם עובדת סוציאלית ללא תשלום...צעד ראשון הוא למצוא עבודה אפ את יושבת בבית רגל על רגל אז ההדרדרות תבוא יותר מהר...את חייבת להעסיק את עצמך ובו זמנית ללכת לטיפול...שירן אם את רוצה עזרה מעבר אני יכולה לנסות לעזור את יכולה לכתוב לי למייל [email protected] אני מקווה ומחכה למייל ממך....תחזיקי מעמד אני יודעת כמה זה קשה!!!!!!

היי, תודה לך אני לא מעוניינת לפנות לרווחה.. אני לא מסוגלת לפנות לעזרה ציבורית.. ואיך את יכולה לעזור לי?

שירן יקרה.. הבולמוסים באים בעקבות רעב ושיגרה יומית קשה שאת מעמידה את עצמך בה בעניין התזונה 400 ק' זה לא נורמאלי למרות שניתן בהחלט היו ימים שהייתי אוכלת רק תפוח וכל היום בחוץ לא מרגשיה בכלל ת'צורך באוכל..וזה הפיל אותי לבורות עמוקים יותר..לבולמוסים ענקיים שבסופם הייתי חייבת להוציא את האוכל..ומשם הדרך קצרה לסלאלום ענקי!! את חייבת עזרה שירן..קודם כל לבדוק אצל דיאטנית בהתאם לגובה ומשקל מה קורה..ולראות מה קורה בינך לבינך בעניין המשקל מה קרה שפתאום הרגשת שמנה?? ולמה זה הביא אותך דווקא עכשיו לעשות דיאטה? הרי מה שאת עושה זה לא דיאטה הגוף מתגונן ובגלל זה את גם לא יורדת..הוא נכנס למצב חרום בו הוא שומר לשעת חרום כדי שיוכל לתפקד!! שירן חבל...תעשי משהו בעניין עכשיו לא עוד שעה!! זה דחוף אם תצתרכי עזרה אנחנו כאן נשיקות דינדין

שלום לכולן אשתי בשנות ה- 30. כל הזמן ידעתי שהיא מקיאה, אבל חשבתי שזה ברמה של פעם בשבוע (שזה גם רע, אבל בגבול הסביר). לאחרונה הסתבר לי שהיא הסתירה את זה ממני אבל היא הקיאה ברמה היומית (אבל לא יותר מפעם ביום). ה"התוודות" באה מצידה ובנוסף אני לא אחד שטומן את הראש בחול, ובכל זאת פיספסתי את זה ודי כועס על עצמי. אני מניח שזה התחיל בגיל העשרה ולשם הדיון נניח שהיא הקיאה ב- 15 שנים האחרונות. ההתוודות הגיעה מצידה מכיוון שהיא סיפרה לי שהיא נגמלת. מאז שהיא סיפרה לי אני עוקב אחריה (במובן הטוב של העניין) ובאמת היא לא הקיאה בשבועיים האחרונים. אני יודע שטיפול נפשי יהיה לי מאוד קשה לשכנע אותה לקבל ולכן אני ממתין לראות איך זה מתפתח ואם היא עומדת בהבטחה שלה. אבל..... אני יודע שהקאות לאורך כל כך הרבה שנים יכולות לגרום לנזק לא קטן ומה שהכי דחוף לי לברר עכשיו זה אילו בדיקות הייתן ממליצות לי לדרוש ממנה לבצע ע"מ לאמוד את גודל הנזק המצטבר? בעיה נוספת היא שאין סיכוי שהיא תפנה לרופא המשפחה שלה לבקש ממנו את הבדיקות (היא לא תסכים להסגיר את הסיבה), ולכן הייתי שמח לקבל רעיונות איך אפשר לבצע את הבדיקות בדרכים אחרות? אם יש עוד משהו שלא שאלתי ואתן חושבות שכדאי שאדע או אעשה הייתי מאוד שמח לדעת ולבצע. תודה רבה מראש ושבת שלום

ב"ה כמובן שמודעות שיתוף חשובים ביותר לכל ההתנהלות של הפתרון אבל אין ספק שחייבים להתעקש על טיפול מסודר ומסגרת תומכת בולימיה היא מחלה מסוכנת וקטלנית שלא מתמזערת עם הזמן אלא מתאדרת לעוצמות שקשה לדמיין כשזה מגיע לשיא וזה תמיד מגיע על אחת כמה וכמה עם לא מטפלים במקרים של בולימיה חשובה אוד התערבות כמיכלית (תרופות פסיכיאטרות) מסיבה מאוד פשוטה שההקאות גורמות לחוסר איזון מוחלט במערכות במוח וגם גורמות לדכאון אני מבינה שאין סיכוי כרגע שהיא תפנה לעזרה אבל חשוב שהיא תדע יותר ויותר על הסיכון ושעשויים למות מזה תוך שניות אם הלב נפגע או קיים חסר אדיר המלחים בבדיקות הדם חשוב לבקש לבדוק בדיקה כללית על מצב המלחים בדם תפקודי כבד תפקודי כיס מרה סוכר ברזל פריטין מוגלובין אשלגן אבץ מגנזיום בי 12 בי 6 בלוטות (בפרט בלוטת התריס) אלקטרוליטים כדוריות דם לבנות רמת סידן + בדיקת צפיפות עצם מהילות נוזלים בשתן בדיקת לב אקג + אקו לב וזהו בערך רק שלא תתפלא שישאלו אותה למה כל זה... אשמח מאוד שתביא לידיעתה שכדאי לאזור אומץ ולפנות לטיפול רציני יציאה מהארון הינה נדבח חשוב לפתרון ממשי המון אהבה בהצלחה ביאן

קצת באיחור (מילואים), תודה רבה על התגובה. אני עדיין מחפש את הדרך לדרוש ממנה לגשת לרופא שלה או כל רופא אחר לבצע את הבדיקות הרלוונטיות. תודה על התמיכה.

הייה שם בשבילה אהוב אותה תמוך בה ושוחח עימה כל הזמן.. הפרעה זו זה משהו שנסחב המון שנים והפך חלק ממנה כדי להוציא את המחלה הזו זה תהליך שנוכחותך בו הכרחית במה? בעזרה שהיא צריכה תשאל אותה!! שוחח עימה על כך ותנסה לברר איתה מה היא חושבת לעשות בעניין ושבלי טיפול עיקבי ועזרה ורצון שלה זה ימשיך...מלבד הסכנות הכרוכות בכך שהם שכנת חיים ממשית כמו מוות ונזקים ארוכי טווך שלא נראים לעין כרגע!! אל תעזוב אותה גם אם היא תגיד לך את זה היא רוצה שתהיה שם בשבילה אבל מתביישת בעובדה שהיא לא מצליחה לשלוט בכך וזה חזק אתה לא יודע כמה!! אל תוותר לה תשאל אותה מה רצונה לעשות ואני בטוחה שאם לא תתיאש ותרים ידים היא תיעזר בך בשמחה רבה בדיקות שגרתיות הם דבר טוב כמו דם וכאלה לראות מה מצב הויטמינים כולסטרול וכו' ולא צריך לדווח לרופא עבור מה.. יש המון גישות לטיפול ואפשר לצאת מזה מנסיון חיים אני אומרת לך גם אני בת גילה של אישתך וגם המון שנים סבלתי מזה..ואפשר.. אם אהבתך כך כך חזקה וערכתך כל כך חזקה לאישה שאיתך תעשה זאת למענה וגם בעקיפין למענך למען הבית והילדים אם יש!! המון כוח יישר כוח על הניסיון לבדוק ולברר מה קורה כל הכבוד!! שירבו הרבה כמוך!!! יום נפלא ואם תצתרך עזרה ועוד מידע אני וגם ביאן כאן!!

ב"ה המון אהבה סופשבוע מעולה ודי כבר עם החגים האלה.... אני כבר לא יודעת מה יום שישי מה שבת ומה ראשון מרב שישישבתראשון. זה מרגיש כמו חזרה מחו"ל חיזוקים... ביאן

באמת די כבר עם החגים האלו.... אין לך מושג עד כמה די כבר...חחח שיהיה סוף שבוע נעים.. המון אהבה..

ב"ה שבת שלום :-)

קצת איבדתי תחושת זמן ומציאות עם כל החגים האלה ... וכמה דברים עוד יכולים לקרות בפרק זמן קצר !? בכל אופן עכשיו נגמר עד לדצמבר . אני הספקתי קצת לנוח , לנפוש , להשלים עם 2 אנשים חשובים מאוד בחיי שלא דיברתי איתם בשנה האחרונה אפשר להגיד ... אחד זה אבא - ב3-4 חודשים האחרונים לא היה לנו קשר בכלל מאז שהוריי נפרדו . ועכשיו זה מקבל גוון של איזשהו קשר מינימלי של פעם-פעמיים בשבוע . יחסית אלינו זה המון תאמיני לי . שנית - חברה טובה שלי שלא דיברנו שנה , היא נפגעה ממני , אני נפגעתי ממנה - אני ניסיתי לעזור , היא פירשה לא נכון את העזרה שלי ... הרבה סרטים . שיחה אחת של סגירת מעגל . הרבה דמעות ( מצידה .. למרבה הפלא אני לא בכיתי ) , ו3 שעות אחרי כן אנחנו צוחקות ומדברות על חו"ל . הזוי אה ?! אמרו לי שהיא תפגע בי שוב , אמרו לי שהיא לא מעריכה אותו כחברה אם היא ככה פירשה את מעשיי ודברי ...שלא כדאי לי לי לבטוח בה שוב ולחזור להיות חברה שלה - אבל אני מאמינה בהזדמנויות שניות ועברתי איתה יותר מדיי בשביל לא לתת לה אחת . ו..כן אני סולחת מהר . בכל מקרה - אני עברתי הלאה - זה מסכם את התקופה האחרונה של החגים . עברתי הלאה מבחינת חברויות . קשר עם אבא . וקשר עם בחור שהיה לי . אז טוב שנגמר ... רק שהשגרה הזאת לא תשעמם לי את החיים יותר מידיי המון אהבה וחיזוקים ממני , תמי

ב"ה ואין כמו להגיע לפשרות במערכות יחסים רק שלא תמיד אפשר וגם לזה חייבים לגלות הבנה אחרת המועקה בלתי נסבלת למי שרגיש ואכפת. אני שמחה שהתאפשר לך לחוות תיקון חשוב זו חווייה ממש חשובה וראוייה לציון - כל הכבוד! כל קשר שאת מתאמצת להביא אותו למקום של שלום זה נפלא. מערכות יחסים זה אחד הדברים הכי לא פשוטים שיש ומאידך הכי פשוטים שיש אם לא מסבכים אותם כמובן...ואם אנחנו מביאים שלום-הבנה- תקשורת חיובית לתוך מערכות היחסים שלנו - הרווחנו בגדול חיבוק ענקי ויאללה... שנה נפלאה ממש לכולם המון אהבה ביאן

תודה תמוש את מופלאה וצודקת! אני שמחה לשמוע שמשתפר אצלך ואני באמת בתחושה שאני ורק אני צריכה לקחת את עצמי בידיים , ספרי מה איתך איך את מתמודדת? עקבתי וראיתי שעברת תקופה לא קלה ובתוך זה את כ"כ נהדרת ומאמינה בכולנו:) תמי, שתהיה לך שנה מקסימה ונכון צודקת שכולנו צריכים לפנות פנימה אבל אם תרצי לפנות החוצאה מדי פעם אני כאן בשבילך, נשיקות, ריקיש

אני שמחה שלקחת את דבריי לתשומת לבך . אני אכן לומדת איך להעזר באחרים כשקשה לי ולדעת לקבל את העזרה החיצונית הזאת מבלי שתגרום לי להרגיש רע עם עצמי על "שאני לא מתמודדת לבד בגבורה ..." בכל מקרה - כפי שאמרתי , שמחה לקרוא ממך שוב , מקווה שסוף החגים יביא איתו שגרה נחמדה שתעזור לך לקום שוב על הרגליים . אני כאן . הפורום כאן . אל תהססי - בכל זמן להשתמש בנו . המון המון אהבה וחיזוקים ממני , שלך תמי