פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אני מקווה שאת זוכרת אותי....התגעגעתי אלייך ....בן כמה כבר העולל!!! 4-5 חודש?? מה שלומך?? איך המרגש?? אני מקווה שאצלך הכל טוב....אני נוסעת עוד מעט לדרום אמריקה לכייף סוף סוף קצת שקט...חופש דברי איתי במייל אז ביי בינתיים....אוהבת מאוד אני!!!!!

ב"ה :-)

תודה !!!!!!!!!!!!!

כן אני כאן מדי פעם נכנסת הפורום נורא חשוב לי וגם כל אחד ואחת כאן.. יגל שלי בן 8 חודשים מקסימים..הוא מהמם שמחת חיי אושר עילאי..אני משוגעת עליו.. מה קורה איתך? נוסעת הא?!! וואו תעשי חיים מגיע לך להנות..ומכל רגע רק טוב אל תחשבי על כלום רק על עצמך..תהני מרגעים של החיים כי הם יפיפיים..! אני שמחה לשמוע ממך ואשמח לשמוע ממך כל הזמן.. אני כאן מתוקה שלי המון אהבה דינדין

וואו עברו 8 חודשים אני בשוק....אני שמחה לשמוע ממך...אני משתדלת להמשיך הלאה כמה שאפשר...משתדלת לשמור על בריאותי....חשוב!!!!! בכל אופן הטיול נותן לי קצת תקווה ....אני ממש מאושרת....בכל אופן תודה על ההיענות אוהבת ומתגעגעת!!!!!!!

איזה כיף אושר , אני שמחה בשבילך שאת נוסעת קצת לנקות את הראש. אני בטוחה שזה יעשה לך רק טוב . כמו שאמרתי אני מקנאה בך ממש על הנסיעה . הנסיעה שלי נדחתה קצת ... אח שלי מתחתן עוד חודשיים בערך אז כל התוכניות שלי קצת השתבשו . אבל כנראה שאני אסע לחודש בסביבות ינואר להודו , ואז לקראת אפריל לכמה שאני אוכל מבחינת הכדורים והמצב הרפואי שלי למרכז ולדרום אמריקה . איזה כיף לך . תעשי חיים בשבילנו , תשמרי על עצמך . נשיקות ואל תשכחי להציץ כאן מדיי פעם לספר לנו איך שם . נסיעה טובה ממני , והמון אהבה שלך תמי

היי!!!!התגעגעתי לדברי חוכמה שלך ולשיחות נפש העמוקות איתך....תמוש אני נוסעת כנראה בינואר לדרום אמריקה ל4 חודשים אם אשאר עוד קצת אולי נפגש שם אם תחפצי בכך...תיהי איתי בקשר אני אכתוב לך כשאהיה שם ואולי אוכל לתת לך טיפים מגוף ראשון...אם בא לך לדבר במייל/מסנג'ר אז המייל שלי הוא [email protected] שתהיה לך אחלה נסיעה להודו ותשתולליייייייייי....חיים רק פעם אחת (קצת קיטשי נו..שיהיה.)..ביי בינתיים ...

אני בת 15 ויש לנו ממש מצב קשה בבית!.. ההורים כל הזמן צועקים ומתווכחים אחד מהם ישן בסלון ואחד בחדר אמא שלי לא מדברת איתנו[עם האב והילדים-אנחנו 4 ילדים] אנחנו לא עושים כלום ואחותי האחת בצבא לא יודעת כלום והשניה אני לא חושבת שזה כזה משנה לה עם הם התגרשו או לא..כל כך קשה לי לשמור על אח שלי ועל זה שהוא לא ידע או יקשיב להורים שלנו..קשה לו להקשיב לכל זה ולחשוב שעם הם התגרשו הוא יהיה בלי אמא או בלי אבא.. זה מדכא אותי וכבר אין לי חשק לאכול.. הדבר היחיד שאני עושה זה לשתות כוס מים או חצי וגם זה בכל כמה ימים. אני בוכה ללא הפסק ואין לי מושג מה לעשת.. מה אני עושה???

ב"ה פתחי את הפה כי נתנה לך רשות הדיבור וספרי בדיוק מה עובר עלייך למי שבקרבתך נראה לך ואפשרי שיוכל לעזור לך והולכת לקבל עזרה בדחיפות! אין לי תשובות אחרות למעט בנוסף להציע לך להמשיך לכתוב פה ולהעזר בכתיבה אבל טיפול ממשי תצטרכי לדאוג לעצמך לבקש ולדרוש כי כך סתם לא יוצאים מהפרעות אכילה "אין לי חשק לאכול" כי מה? כי אני רוצה להיות יותר רזה? או? אני צריכה שתספרי לי קצת יותר על הדימוי העצמי שלך ומעבר לכך פני בבי"ס לעובדת סוצייאלית או יועצת ..ספרי לה על המצב בכנות ובקשי לקבל עזרה! בד"כ כשלא מטפלים המצב רק מחמיר האמת שזה לא בד"כ זה תמיד...הוא תמיד מחמיר! מקווה שהבנת העזרי בדחיפות! המון אהבה בהצלחה

היי מתוקה אני מבינה את הלחץ בו את נמצאתץ הבית שאמור להיות המסגרת החמה והמגנה כרגע כלי שבור ולא נעים..אבל אין מה לעשות ובמיוחד לא לנו הילדים.. גם לי היה מצב דומה אנחנו גם 3 אחיות ואח שהורי התחילו לריב הייתי קטנה וגם אצלי כל אחד ישן בנפרד והייתי שומעת צעקות בלילה בוכה לתוך הכרית והיום היה לי מבולבל וכואב..ובסוף הם התגרשו מה שלי ולכולם עשה רק טוב כי הם בכלל לא התאימו והסתדרו וזה לא משהו כל כך נורא כי היום אנחנו נהנים מהם יותר מאבא עם חברה שלו ואמא לבד בחייה וטוב לה.. זה מצב לא נעים ואת לא רוצה שהבית יתפרק אבל לפעמים זה מצב יותר טוב גם להורים וגם לכם..את לא צריכה לקחת אחריות על עצמך הם אנשים בוגרים אבל גם ההורים לפעמים שוכחים שיש ילדים בבית ששומעים וחווים את כל הקושי הרי אף אחד לא לימד אותם להיות הורים נכון?? ובזמן של כעס זורקים חצים כואבים ולא חושבים על אף אחד באותו רגע..כל אחד בעמדתו.. מה לעשות??! לנסות לשרוד את התקופה עד ששני "הילדים" יחליטו מה הם עושים עם עצמם..ולקבל את זה בהבנה זה חיים שלהם ואתם תמשיכו לבנות את שלכם אז מה עם ההורים נפרדים זה לא אומרת שהם נפרדים או יפרדו מכם..אז בלי לחץ..אם לא נעים תנסו למצוא דברים כייפים מחוץ לבית..אולי המצב הכלכלי מלחיץ אותם וזה משבר..ככה זה בחיי נישואים ואין מה לעשת בייחוד לא פיתרון שהוא בידי הילדים.. המצב לא נעים אבל יעבור בסופו של דבר קחי הכל באיזי..תנסי להתגבר על המועקה שהיא בלתי נמנעת כואבת ועצובה אבל תעברי את זה תהיי חזקה ותנסי לקבל כל שיחליטו שטוב בשבילם..אתם הרי תגדלו תתחתנו ותעשו את שלכם גם בלעדיהם..ככה צריך להסתכל עם זה.. אני איתך מבינה אותך כל כך אבל היום שאני אחרי זה אני מקבלת ומבינה את זה ושמחה שזה קרה כי הם היו אומללים יחד! נשמה היי חזקה אני כאן אם תרצי נשיקות וחג שמח דינדין

הנה, סוף סוף אני בוכה. אני כ"כ חזקה בזמן האחרון, בשנה וחצי האחרונות.. אני כבר לא בוכה כמו פעם מהמחלה, אני כבר יודעת שאני כ"כ בתוך זה.. זה נהיה כבר שגרת החיים שלי, רואים את זה עליי. אני לא מתביישת בזה, אני שונאת שאנשים אוכלים הרבה לידי. אני שונאת שאחי דוחף אוכל לצהריים ומבקש מנה שנייה, אני שונאת שדודה שלי רזה בטירוף ואוכלת כל היום. אני שונאת להיות אני, שונאת להיות מושלמת. שונאת להיות "בר.. ואוו, כמה שהיא רזההה!!" נמאס לי. אבל אני משועבדת. אני העבד של המחלה. המחלה שולטת בי, בכל אורח חיי.. בכל מערכת יחסים שלי, או שאין לי, בכל הבידוד שלי.. בכל ההתרחקות שלי מהמון אנשים.. בהמון כסף שאני מוציאה על המון המון בגדים, ולא לובשת אף אחד מהם פרט לחולצות וי הלבנות הגדולות, מהיינס, של הבנים, ומכנסי כדורסל של האקס שלי. למה אני כזו? מה בי נדפק? למה אני לא יכולה להסתבכל על אוכל כמו פעם.. למה לא כואב לי ? למה אני מרגישה שאלו החיים הטובים, להיות רזה ? למה אני לא רגישה כמו פעם.. איפה החיוך שהיה לי ? איפה בר לעזאזל ? אני כבר מתתי. אני חגגתי 18 לפני חודש, והרגשתי כאילו אני חוגגת 4 שנים לאנורקסיה, 4 שנים מאז שמתתי נפשית אבל המשכתי לחיות פיזית, ועדיין חייה. למה אני לא מצליחה לישון בלילה ? למה אני נרדמת כל יום כשעולה השמש .. ולמה אני קמה כ"כ מוקדם . למה ? למה אומרים עליי שאני אוכלת מוזר.. ולמה כל הבנות הצעירות שאני מכירה רואות בי כמודל חיקוי, בר.. עם הציונים המעולים, עם השיער הבלונדיני הארוך.. הגבוהה, הדוגמנית. -בר, בר שמתה. בר בלי כלום. אפילו לציורים שלי כבר נעלמת ההבעה .. אפילו לפנים שלי, לעיניים שלי נעלמה הצורה שהיו להן פעם, שכל בחור שהתחיל איתי היה אומר לי.. ואוו, יש לך עיניים מדהימות. את מה אני מנסה להשיג ? איפה אני.. נעלמתי. להורים, אני משקרת.. הם משקרים לעצמם. הם יודעים שאני לא אוכלת. אני חייב על ירקות בלבד, כבר מעל לשנה .. לא קיבלתי מחזור כבר .. ואוו, שכחתי. אני 1.73 ושוקלת 46. ואני יודעת שאני רזה, אני רזה. אבל אני לא רזה מדיי , הייתי רזה מדיי.. אבל אמא שלי בכתה כל יום, והתחננה, אז עליתי. ואכלתי . ולא הקאתי, כי אני כבר מתחילה לשנוא את זה . אני גם לא מצליחה לעשות את זה אף פעם כמו שצריך, גם אז שהייתי עושה את זה בקביעות. הילונת, זוכרת אותי? בר.. בת 16 שרק מחפשת את עצמה בעולם של ההפרעות אכילה ולא מבינה שומדבר? בר.. בת 14 שעשתה דיאטה מטורפת והתחילה ממשקל של 65 קילו , ושיער קצר.. הפכה לבר אחרת , בר בוגרת.. בר שלא סופרת אף אחד. שעונה לכולם, ששונאת שאוכלים הרבה לידה , בר ששונאת לחיות. בר שכבר לא מתאכזבת משומדבר.. כי היא התרגלה לאכזבות . למה אני אוכלת כ"כ הרבה? אני אוכלת כ"כ הרבה.. רק ירקות, רק סלטים.. בלי שמן, בלי כלום.. רק ירקות ופירות. אבל אני דוחסת אוכל. למה אני אוכלת כ"כ הרבה? למה אני חייבת למלאות את עצמי , להרגיש מפוצצת עד כאבי בטן איומים.. ולא להתרוקן ? לחיות עם זה.. ואז אחרי שעתיים לאכול שוב ? נכון, זה רק ירקות ככה, אבל מה גורם לי לאכול כ"כ הרבה מהן, שתחושת השובע שלי ממזמן כבר התבטלה.. אני כבר לא מכירה את המושגים של רעב, ושובע .. כי אני תמיד אוכלת, ואני לא מבינה מתי אני שבעה באמת. למה אני שותה כ"כ הרבה פפסי מקס ? מה גורם לי להתעצבן כ"כ מהר..? מה גורם ללב שלי לפעום כ"כ מהר שאני חושבת על להקיא.. מאיפה מגיע הלחץ הזה. ? אני לא יכולה לקיים יחסי מין כשאני מלאה, אני לא נותנת שייגעו בי. אני לא נותנת לאף אחד להרים לי את החולצה.. גם שאני שוקלת 46 וגם שאני שוקלת 48. שבוע שעבר התפתתי, אכלתי לאחר 3 שנים שלא נגעתי בבצק, גם לא לפני הקאה מתוכננת, 3 חתיכות פיצה. והענשתי את עצמי, אמרתי לעצמי שהעונש הוא שאני אאכל אותן. ואני אסבול . וזו אשמתי.. כי אני כ"כ מחכה להתפתות. כי נמאס לי להיות מושלמת ותמיד לעמוד בפיתוי. מאיפה מגיע ההרס העצמי הנוראי הזה ? להעניש את עצמי ? מה עובר לי בראש.. נהייתי פסיכוטית. אני סובלת כבר קרוב ל4 שנים מאנורקסיה, אני אובססיבית לאוכל , אני סובלת מאינסומניה, אני לא מצליחה לסדר את החדר אף פעם, הוא תמיד מבולגן.. ואת יתר הבית אני תמיד דואגת לסדר. אני ברמנית בין היתר, ואני לא יכולה לסבול רבע לכלוך או חוסר סדר בחלקה שלי בבר.. לא יכולה להגיש אלכהול בלי מפית, מפחדת שאנשים מתלכלכים לידי. לא לובשת שום בגד עם כתם קטן אפילו. והחדר שלי מבולגן ברמות לא נתפסות. אני אומרת לאמא שאני אמן, ואמנים הם שרוטים חזק, אז החדר הוא אשמת העובדה שאני יוצרת . עכשיו אמא שלי התעוררה. ".. קטנה שלי, אבל למה את אף פעם לא הולכת לישון .." אוהבת . בר.

אני רק חייבת להגיד שכל כך הזדהיתי איתך ועם כל מה שעובר עלייך...התחושות/ רגשות שזה פשוט מפחיד... את צריכה לרצות לצאת מהמקום הזה...עד שלא תירצי באמת..אבל באמת תירצי זה פשוט לא יקרה...אני יודעת...אני עוד מעט בת 25 ואולי רק לאחרונה הבנתי באמת מה זה אומר לרצות לצאת מהמקום הזה... מה זה באמת אומר להתכוון ולרצות ולחוש את תחושת המיאוס מהמקום הזה..מהשיעבוד הזה...מהחיים האלו עם ההפרעה הזו...ולעשות צעדים קטנים קטנים אל ההחלמה... הרבה פעמים שמעתי עצות מאנשים...זה לא שלא הבנתי..ההיגיון שלי הבין הכל מצויין..אבל אני חושבת שרק לאחרונה זה באמת התחבר לי...ההבנה הזאת וההיגיון הזה יחד עם העולם הפנימי/ המוכנות הפנימית שלי... היום אני יודעת עד כמה זה באמת חייב לבוא אך ורק ממך...עד כמה זה לא הולך להיות פשוט אבל זה שווה את זה.... הלוואי ותירצי... שבאמת תירצי ותיהיי מוכנה זה יקרה... מוזר איך המילים האלו ששמעתי הרבה מהילה וקראתי כל כך הרבה פעמים כאן בפורום מקבלות משמעות קצת אחרת עכשיו....מוזר... הלוואי שתירצי...זה כל מה שאני יכולה ורוצה לאחל לך... השאר כבר יגיע עם המוכנות והרצון הזה... המון אהבה וחיזוקים.. המון..

ב"ה מוזר אבל לא מוזר הרבה אנשים מהעבר פתאום כותבים לי או פונים אלי באופן זה או אחר הרבה ממה שכתבת ידוע, לעוס ומוכר והזוי למדי וגם כשאת חושבת שזה לא כואב הכאב ניכר זה לא מפתיע אותי בתור אחת שיודעת כמה הזוייה יכולה להיות הפרעת אכילה וכמה היא מאבדת כיוון ומשנה צורות לאורך זמן ועד כמה היא מתעצמת ומתאדרת למימדים שקשה לזהות מרב שהתרחקות מהחלמה הופכת להיות עצומה למדי עד שאת מאבדת כיוון שזה קורה מהר מאוד. גם אני עברתי שלבים רבים ואני לא מאחלת לך את כל השלבים שאני עברתי מהדור "של כל החיים בערך" היום אין לי הפרעות אכילה אבל למדתי להודות שיש לי מחלה אחרת שהפרעות אכילה היו חלק ממנה ויתכן ועוד אסבול ממנה אני כבר לא יודעת מה התיק הזה שלי אומר מבחינתי ומה עוד עלי לעבור אבל בואי נאמר שכרגע יש לזה התמודדיות אחרות. אני לא אומרת שזה הקייס שלך אבל לפעמים ללמוד לקבל שיש לך משהו בקבלה מלאה גם אם זה הזוי זה כבר חלק מהפתרון. אני רואה את זה לבד ואני לא היחידה שזה קורה לי כשהיא מקבלת על עצמה משהו ממקום של השלמה. אני חושבת שהתסכול גובר כשאנחנו מצפים להפתר מזה באחת אנחנו רובנו רואים או שחור או לבן אבל אנחנו לא יכולים לגשר בין הפערים שבין השחור והלבן ולכן הנפילות חדות ולכן הקבלה היא קשה ולכן אי הקבלה מעצימה כל רגע ורגע את ההפרעה למי שלוקה בה ואני כבר לא מזכירה לאן הוא משוייך מבחינה נפשית כגון הפרעה ממשית מאנית או דו קוטבית או מה שזה לא יהיה זה כבר לא משנה מה את אוכלת ..מה את לא אוכלת זה לא משנה רק השנה גיליתי להבדיל כי חוץ מלהיות רגישה להפרעות אכילה ברמת הרעיון כרגע אני לא שם ומקווה שכך ימשיך והוא שאם אני לא מקבלת מצב מסויים הרבה ממנו מחמיר ברמות אדירות. זה פשוט לא יאומן. לפעמים את חייבת לקבל שחלק מהאישיות שלך היא בעצם המציאות שלך ורק את זה יש לך גם אם את מייחלת למשהו אחר. אגב לא בושה לבקש את חסדו לכל אחד מגיע (לאלה כמובן שלא רוצים לשכוח אותו עם כל מה שזה אומר מבחינת הקדושה) אז קחי לתשומת לבך והיי סבלנית עם תוצאות בקשותייך כי הן נענות\ העניין הוא שעד היום רבים מאתינו כולל אני עסקנו בלהרוג את המציאות ולהתכחש לה ומשם כאמור נובעות הרבה מאוד צרות רגשיות והפרעות שלא נדע הפרעת אכילה היא חבילה אחת אחכ יש הרבה מאוד ביטויים וסימפטומים למה שמלכתחילה ייצר הפרעת אכילה אבל בשיט של "המכתחילה" אף אחד לא נוגע והאמת שלא תמיד אפשר לגעת. קחי דוגמא אותי..אני עם כל המודעות שלי וההבנות שלי רק היום נזכרת בדברים מזעזעים שעברתי שלא העזתי לגעת בהם ובצדק ..תארי לך... הרבה מעבר לכל הזוועות שכתבתי פה יש הרבה זוועות אחרות שלא כתבתי עליהן ובספק אם אי פעם אכתוב זה משהו כמו "להקבר עם זה" או להוציא את זה "רק שהורי ימותו" אבל אנני מאחלת להם את זה אז בואי נשאיר את האופציה הראשונה סבירה יותר..פשוט ללכת עם זה לקבר. תגידי מה שתגידי פעם חשבתי שאין אשמים אבל הורים אשמים בהפרעות אכילה של ילדיהם אין דבר כזה שלא לא שזה עוזר אבל זאת עובדה! אני בכלל לא מבינה איך עברתי את זה אבל פתאום כבר לא מתפלאה למה אני כזאת אז בר יקירתי אני לא יודעת מה מצב השק שלך וזה לא באמת משנה כי בפועל העבר הזה מת ואין הרבה מה לעשות איתו אבל יש לך מציאות נוכחית שאותה את מתקשה לקבל כמו רבים שאין להם הפרעות אכילה ופה צריכה להיות הקבלה האמיתית שלך כדי שהאנשים הנכונים יגיעו אליך. אגב אתמול בגלל ה 27/9/2007 שזה הצירוף השלישה החודש בערך ה 999 (9/9 וה-18/9) התפללתי לשם חסד לכל הבנות פה בפורום לכל אלה שלקחו חלק פעיל וסביל בפורום ולכל אלה שאני מכירה מחוץ לפורום ואני רוצה לומר לך שזה היה עוצמתי בטירוף וטוב ממש אני מקווה שזה הגיע אלייך אין לי הרבה מה לומר אין לי תרופת פלא אבל אני כן מזמינה אותך לכתוב כי הכתיבה ההדדית של כולם עושה את זה למשהו משמעותי שגם אני למדה ממנו שווה בשווה ואני מניחה שכולם אז חזרי חשבי טוב מה נכון להיום את יכולה לעשות רק משם יבוא לך הכוח הפסיקי להתמקד במה שממילא את לא יכולה לעשות כי התסכול רק יגבר המון אהבה וחיבוקים אגב עכשיו אני ביאן שלך :-)

מה המייל שלך?

[email protected] אשמח לשמוע ממך מתוקה שלי חג סוכות שמח

האם יש קשר בין אנורקסיה לבין שיניים שנשברות בקלות? אני פשוט נורא רזה ובזמן האחרון חלקים מהשיניים שלי נשברים רציתי לדעת אים יש קשר?

אני לא מומחית , אבל הבנתי שכן. את בטיפול כלשהו? יכולה לפנות לדיאטנית? אם את מקיאה זה מאד משפיע .. תבדקי כל רגע גורם לנזק נוסף!

ב"ה ברור שיש קשר אבל זה לא רק בעיית סידן אלא גם חסר רב בחלבון ובעוד דברים רבים אחרים אבל בעיקר חסר בסידן שיכול להיווצר בגלל צומות רבים. בקיצור רק תזונה יכולה לשפר את המצב ונשמע שלאחר מכן תצטרכי טיפול קוסמטי אני מצטערת על העיכוב בתשובה אני מקווה שאת מטופלת ומעבר לכך נעזרת בתזונאית טובה מצפה לשמוע ממך..ספרי קצת עלייך ועל ההתמודדות שלך .. המון אהבה חיבוק ביאן

אני בחורה רזה ולפני כמה שבועות אני לא אכלתי הרבה במשך שבוע כי רציתי להיות יותר רזה אני לא אכלתי אוכל דיאטתי,אני אכלתי אוכל רגיל פשוט לא אכלתי הרבה ממנו בדרך כלל אני שוקלת 48 וירדתי ל46 וחצי עכשיו חזרתי לאכול רגיל וחזרתי לשקול 48 רציתי לדעת אים זה אומר שהייתי אנורקסית?כי אני דואגת שאים זה קרה פעם אחת זה יכול לחזור

ב"ה את רוצה להיות רזה בכל מחיר? אם יש רצון כזה גם אם אזנת את עצמך יתכן ותהיה הרעה במצבך כי זה יכול לקרות אם מתעסקים בזה כל הזמן מה הגובה שלך ... וכמה ביום את מתעסקת עם מראה ומשקל?... אני צריכה מאוד תשובה ממך כדי להבין קצת יותר.. ספרי לי בדיוק כמה את מתעסקת עם דיבורים על אוכל. מראה. משקל והאם יש לך פנטזיות כלשהן לגבי משקל ..שאיפה להגיע אליו..משקל יעד?... סליחה על העיכוב בתשובה עדכני אותי כך אוכל לדייק בתשובתי לך מה שסיפרת לא מספיק לשם אבחון. מה שלי מרגיש שאת די בהתחלה ואת יכולה לעוף משם מהר אם תפסיקי את ההתעסקות המחשבתית שלך ברזון באופן החלטי וטוטאלי המון אהבה ביאן

שלום לכן, אשמח ממש לעזרה... אני בת 25, בעבר היה לי תאבון מצוין עד גיל 19 שעברתי טראומה מינית ומאז הדרדר התאבון. טופלתי בתרופה פסיכאטרית בשם רסיטל שעזרה מאד לחרדות שהיו לי וגם שיפרה את התאבון. הפסקתי עם התרופה כי רצינו הריון, אני בהריון בסוף חודש שלישי ללא תאבון בכלל. אני יודעת שזו תופעה שכיחה בגלל הבחילות אבל כבר אין לי בחילות ובכ"ז אין תאבון. אני בקושי אוכלת ומודאגת מהמשקל הנמוך שלי בחודש שלישי. מה אני עושה? איך יוצאים מזה??

ב"ה יש תרופות שמותרות לקחת בהריון יש מרכז בירושלים שאפשר לברר דרכו איזה תרופות פסיכיאטריות מותרות ואיזה לא. גשי לפסיכיאטר שמטפל בך והעזרי בתרופות מעבר לכך בשל ההתעללות המינית שעברת את חייבת טיפול פסיכולוגי "לכל החיים" ואני מקווה שלא הפסקת. בתור אחת שנאנסה אני יכולה לומר לך שאי אפשר לזלזל בטיפול ואי אפשר להפסיק אותו על דעת עצמך כי זה דופק את החיים ואת כל המערך הרגשי שלך. אני מכירה נשים שנכנסו להריון והפסיקו טיפול פסיכיאטרי ...חלקן הגיבו טוב וחלקן בערך כמו שאת מגיבה לכן אני חושבת שאת חייבת לחזור לקבל טיפול! אגב אני יודעת שלוסטרל לא מזיק ואפשר לקחת אותו בהריון בכל מקרה את חייבת לחזור לחוות דעת מקצועית ולהיות מטופלת כי מה שיזיק בסוף אם לא כדורים הוא הרעה בתזונה שלך. כך או כך את מסכנת את העובר שלך... זה לא שיש לך מצב אידיאלי..מה שכן זה הרע במיעוטו קחי לתשומת ליבך סליחה סליחה על העיכוב בתשובה חשבתי שאספיק לענות בשישי בבוקר ולא יצא.. מבקשת שתעדכני אותי מה החלטת המון אהבה ואין לך מה לדאוג מתרופות בהריון כבר עשו על זה מחקרים ... ביאן

תודה על תגובתך, הפסקתי עם רסיטל לאחר התיעצות עם המכון הטרטולוגי בירושלים שטען שאין מספיק מחקר על התרופה עדיין אבל כן ידוע שהתינוק יאלץ לעבור תק' גמילה מסוימת כי הרסיטל גורם לו לאפטיות וישנוניות ולכן החלטנו שכדאי להפסיק.

רק רציתי לומר שהתגעגעתי לנוכחות שלך בפורום ... הבנתי מהודעותייך האחרונות שקשה לך כרגע - אז שתפי אותנו !! בשביל אנחנו כאן . יש רגעי משבר כפי שגם אני נוכחתי לדעת , אולי תמיד יהיו , ואולי זה מה שמייחד את החיים האלה -שהם מאוד משתנים ודינמיים . ועם כל זאת אני רוצה לומר לך את אחד ממשפטי המפתח שאני הכי מזדהה והכי הכי מוצאת אותו יפה ועמוק בפשטות שבו : אחרי כל סערה בא השקט . וגם אצלך הוא יגיע . תני לזמן לעשות את שלו , טפלי בעצמך , דאגי לעצמך , עכשיו בייחוד כשתקופת החגים בשיאה - שהם לא קלים להרבה אנשים , והחורף שקרב ומביא איתו תחושת מלכנכוליות משהו , את צריכה לזכור את כל מה שעברת עד הלום ולהתחזק מכך . אוהבת אותך המון יקרה , יש לך פה משפחה וירטואלית שרק מחכה לתת לך כתף לתמיכה,אל תשכחי זאת . אני מאמינה בך ויודעת שתעברי את מה שעובר עלייך . כל החיזוקים שבעולם , וכל הכוחות להתמודדות מול השדים של עצמך , שלך , תמי

תמוש, אני עם דמעות - תודה תודה על החיזוקים, באמת החגים.. אני כ"כ מקווה שתבוא תקופה טובה, אני נופלת יום אחרי יום וכאילו מחכה לנס.. מה שלומך??

אני חושבתש הרבה אנשים מבקשים ישועה או נס שיקרה , שיבוא ויציל אותם כשעניינים מתחילים להסתבך להם בחיים ... אני אומר לך מה דעתי על כך - תראי זה תמיד טוב להאמין במשהו , להאחז במשהו , לבקש עזרה - זה כמובן חיוני והכרחי אם שואלת אותי להתמך ולהעזר בכל צורה שהיא . אבל האמת היא שאנשים מפספסים פה את כל הפואנטה לדעתי בחיים האלה . אני חושבת שאנשים שוכחים את עצמם בכל העניין , מרוב התעסקות בעזרה שתבוא מבחוץ , הם שוכחים את הכוח האמיתי - הם ! העוצמה של האדם שטמונה בכל אחד ואחד מאיתנו . הם הנס של החיים . הם אלה שיכולים להוביל את עצמם אל תוך עומק הישועה . אז למה אנשים מחפשים דרכים להמנע מכל זה על ידי תירוצים שונים ? כי הם מפחדים . וזה בסדר .זה אנושי ונרמלי וקורה לכולנו . ואין אדם שאני חושבת שלא יצא לו אי פעם לפחד מהחלטה כלשהי , מלקיחת סיכון כלשהו , או מדבר אחר שדורש מיליון אחוז אמונה עצמית שלמה ומלאה . וזה סוד כל העניין . אנשים שהשכילו לגלות זאת בעצמם , מזמן חיים כבר את החיים המולשמים עבורם . וכשאני אומרת מושלמים זה אומר לא רק טוב . גם רע הכרחי שייעזור לך להעריך את כל הטוב והשפע שיש לך בחייך . האמת היא שאם כבר מדברים על זה - אנחנו גם לא ממש יודעים להעריך את כל הטוב שבחיינו , את השפע שיש לנו בכל תחומי החיים . אז אחד עשיר , אחד בריא כשור , אחת בורכה בילדים , ואחת בורכה באהבה . אחד עוסק בקריירה שהוא רצה , ואחד מגיע לרמות רוחניות שמעטים מגיעים . אז מה כל העניין?! שלכל אחד מאיתנו יש שפע כלשהו בחיים . ולא רק בתחום אחד . אבל אנחנו מעדיפים לתת פוקוס לרוב לדברים השליליים , ומכאן כל האנרגיות השליליות סוחפות אותנו ו"מעוורות " אותנו לגבי מצבנו . האמת היא שהמצב לרוב לא כ"כ נורא , גם כשקשה תמיש יש דברים טובים בדרך , וזה גם תמיד חולף - כי זהו דרכו של עולם . זה מעגל החיים למעשה . אנחנו לרוב רק מחמירים את המצב הרבה יותר מכפי שהוא . ואיך זה נוגע אלייך ? למעשה בכל מה שאמרתי יש נימה אישית ממני אלייך . כמו שאני חוטאת לפעמים לפסימיות מלנכולית משהו , שגורמת רק להרעה של המצב אצלי , גם את וגם כולנו כנראה . ואת זה אנחנו צריכים לדעת לשנות ולהבחין בשעת אמת . החגים קשים . זה לא קל לרובינו . אולי דווקא כי התחושה היא שהמשפחתיות הזאת ששופעת לה בחגים והביחד הזה גורם לציפיות מוגברות , לתחושות לחץ ומתח נוספות , וכמובן רק משקף הרבה יותר את מה שרקוב שם מלכתחילה ושכולם מנסים להסוות ... אבל את צריכה לדעת להתמודד עם המצב הזה , כמו שאני יודעת שלי זה קשה , והחורף יותר קשה לי ויותר טריגרי - אני עושה עבודות הכנה עם עצמי ומנסה לתת מעצמי יותר כדיי להתמודד בצורה בריאה ולא הרסנית . חשבי על דבריי ריקיש . את אדם מקסים , אני בטוחה שאם תשימי לב לדברים מבעד למילים שכתבתי כאן את תביני את המשמעות המלאה של הכול . המון המון אהבה ממני יקרה , שלך כל הזמן , תמי נ.ב. אני טוב יותר תודה על ההתעניינות . הייה לי תקופה לא קלה בלשון המעטה , וגם החגים והחורף שעוד יבוא עלינו לא ממש עוזר , אבל אני חושבת שאיכשהו הרבה בזכות הפורום גם כן , עברתי את הרוב , ואני יוצאת משם אט אט .

אם כן מזל טוב.. אז מה.. ?! איך החיים?? מה היה לנו עד עכשיו? ספרי קצת!! תספרי להילה איזה כיף זה להיות נשואה.. נו תעזרי לי.. חחח

ב"ה :-)

אם כן מזל טוב.. אז מה.. ?! איך החיים?? מה היה לנו עד עכשיו? ספרי קצת!! תספרי להילה איזה כיף זה להיות נשואה.. נו תעזרי לי.. חחח

החיים תודה לאל נפלאים..יו את יודעת כמה כייף להתגבר על הקשיים והחולי ולחזור לחיים, יש לי ילד מקסים שאני מתה עליו מנשקת אותו בלי סוף וואו מדהים בקשר לנישואים יש לי בעל תודה לאל עם סבלנות ומבין תמיד יש עליות ומורדות אין מושלם סו וואט?! זה מה שיפה זה הסרט של החיים לפעמים כועסים מתפייסים ואוהבים הכל חלק מהעניין שמוסיף מלח ופלפל לחיינו.. אני כאן נכנסת לפעמים כי אני מאוד עסוקה עם הילד והעבודה אבל גם המקום כאן חשוב לי ונתן לי המון תמיכה וחיזוק ואני היום בריאה לחלוטין בלי עין הרע.. מה שלומך איך המרגש..אצלך מה קורה? מקווה לשמוע ממך שתהיי לך שנה נפלאה מלאה כל טוב ודברים טובים...הפתעות בריאות הנפש והגוף ושמחה אין קץ... אוהבת המון נשיקות דינדוש

ביאן והילה הגבתי למטה תקראו! גוון מה עניינים איתך הא?! באמת שנים!

גרמת לי להסמיק ... :) תודה על המחמאות . גם לך לא חסר מתיקות . ותודה לך על כל הברכות והאיחולים לשנה החדשה . זה מרגש . את אדם מיוחד מולאני , בבקשה ממך אל תשכחי זאת . נשיקות ילדה יפה , מקווה שאצלך הכול בסדר ושהחגים עוברים בקלילות . דרך אגב יש לנו עוד מכנה משותף - אבא דפוק למיטב הבנתי ? אם כן - אז וולקאם טו זה קלאב בייבי . אבות דפוקים מסתבר לא חסר שם . החשוב הוא שתדעי לזהות בכל מצב שהוא מנסה לפגוע בך בכל דרך שהיא שיש לך את היכולת לומר לו לא . ולא לתת לו להשיג את מבוקשו . אל תיכנעי לו . את מספיק חזקה בכדיי לעמוד לנוכח מה שהוא לא עושה ... הכוח טמון התוכך . מצאי אותו - הוא תמיד שם . שלך , תמי

ב"ה נשיקות \ :-)

מה שלומך..? איך עבר עלייך הצום? [את צמה נכון?..] מקווה שעבר בטוב. לי היה ממש קל..חחח בכל מקרה, לגבי ההודעה שכתבת לי- אז בעצם, אין לך תשובות לתת לי? ואיך זה יכול להיות אם את עברת כ"כ הרבה ואת כ"כ מלאת ניסיון? ואולי בעצם אני לא אמורה לבקש ממך תשובות.. ומה אני אמורה לעשות?.. פשוט..כלום? לעזוב? להדחיק? נראה לי רעיון טוב אבל מה יקרה, אם יום אחד אני כן ירצה לפתוח את הפצע? אני מניחה שזה ממש יכאב אני לא רוצה. אני מרגישה שאני מדחיקה את הכל וברגע שאני יוציא את זה..יצא כל כך הרבה כאב.. התפרצות כמו הר געש כואב מדי. לא רוצה ככה. אולי לא צריך לפתוח. גם תמי עברה את הכל לבד. בלי שום טיפול. בלי שאף אחד יידע. למה לא קיבלתי שאני לא הבעיה? תגידי לי את האמת- לא נראה לך מוזר שכולם סביבי לא בסדר ורק אני נורמאלית? הרי ברור שלא!. זה משהו שחייב להיות בי!! משהו אצלי דפוק!!! אני לא חלק מהבעיה אני ה- בעיה!. עובדה שזה לא קרה לאף אחד אחר במשפחה שלי. הרי אם המשפחה שלי היתה כ"כ חרא כולם היו צריכים להיפגע אחד מהשני לא? ועובדה שרק אני נפגעת, ורק לי זה קורה טפשי לחפש בעיות אצל אחרים, צריך לראות מה לא בסדר בי. את אומרת שאני מדברת במונחים של יפה\מכוער..זה נכון. אבל רק שתדעי אני מחפשת אצל בנאדם את העומק ולא את החיצוניות. ואצלי גיליתי פתאום שאני באמת לא שטחית ויש אצלי עומק אבל אף אחד לא מעריך אותי על זה. ומה אני צריכה עומק? אני לא פסיכולוגית, סופרת או מרצה באוניברסיטה. הייתי רוצה שמישהו כן ידע שאני באמת חכמה. כי אני באמת. אבל אף אחד אצלי לא מעריך אותי נכון. ולמה? היום אמרתי לאמא שלי שאני רוצה "לנשנש". אז היא אמרה : נו באמת הגזמת!! כל היום את אוכלת! אז אמרתי לה: טוב שזה לא נכנס לגוף שלך! והיא ענתה: לא זה נכנס לגוף שלך. ואני שמנה ואני לא רוצה שגם הבת שלי תהיה כזאת! אז עניתי לה: טוב אל תדאגי לי אני שלמה עם הגוף שלי אז היא אמרה: אני דואגת דואגת.. וואי היא היתה כזאת מעצבנת..אח"כ כבר באמת פחדתי לאכול. לפחות ליידה. לא רציתי שהיא תראה אותי אוכלת. וגם, לכיפור קניתי חולצה חדשה לבנה ובערב כיפור לבשתי אותה..ואז אחותי באה אליי ואמרה לי: וואי איזה בטן החולצה הזאת עושה לך. ואז אתמול בערב אחותי לבשה לי את החולצה הזאת, אז אמא שלי אמרה לי: את רואה?? עליה זה יפה! אמרתי לה: [למרות שכבר ידעתי למה היא התכוונה]מה זאת אומרת עליה זה יפה? מה, עליי זה לא יפה?? אז היא אמרה: נו.. כאילו בגלל שלך יש בטן וואי היא כזאת מעצבנת. ופוגעת. שתעזוב אותי כבר. היא קנתה לי לפני כמה ימים משהו כמו גרנולה ואמרה שמי שמכר לה את זה אמר שאם אוכלים מזה אז לא מרגישים תחושת רעב. והיא באה אליי בשמחה אומרת:"קניתי לך! תטעמי את חייבת. הוא אומר שזה ממש טוב! את לא תרגישי רעבה!" ברור שלא אכלתי מזה. זה היה מגעיל. חחחח אוף כל כך נמאס לי ממנה. להחמיא לי היא לא יכולה. בא לי לתת לה סטירה. היא כאילו מנסה להיות אמא טובה ששומרת על הבת שלה מפני העודף משקל. שתשמור על עצמה ותעזוב אותי בשקט. לא יכולה איתה יותר... טוב, אני מקווה שיהיה יותר טוב.. שיהיה שבוע נפלא:] אוהבת, **חמודה**

שוב סליחה על ההתערבות בשיח הנחמד והחשוב שלך ושל היללוש . אני מרשה לעצמי קצת יותר איתך את יודעת את זה . בכל מקרה התייחסת למקרה שלי כדוגמא ואני רוצה להגיב בחידוד של כמה דברים וראייה של הדברים לפי עיניי : תראי , נכון שאני לא עברתי טיפול , נכון שאני לא טופלתי במסגרת מקצועית , ולא שיתפתי בני משפחה ודאגתי הרבה זמן לשמור על זה בסוד ... אבל כל הה"א שלי לא הייתה נמוגה , כל ההרס העצמי לא היה דועך בזמנו ללא התערבות של חברים שלי . כך שלהגיד שעברתי את זה לבדי - לא ממש נכון . בזכות חברים שלי אני כאן אפשר להגיד היום . ואני חושבת שסיפרתי כאן בפורום את הסיפור עם חברה טובה שלי ומה שהיא עשתה בתקופת החתיכות שלי בכדיי לגרום להסתכל על הדברים בצורה שונה . בכל מקרה- אם את שואלת אותי , החלמה אמיתית וכנה - ובריאה לך יכולה להיות מושגת אך ורק על ידי תמיכה של אחרים בך . את אנושית . את רגישה . את מבולבלת ... מין הראוי שאת תקבלי תמיכה וכתף בשעת הצורך . ואם אין את המענה המסויים הזה - כפי שעכשיו קורה לך , אז המצב הרבה יותר מסובך וקשה . אפשרות לפרוק את הכאב , את התסכול, את כל מה שאת שומרת בפנים ושאוכל אותך מבפנים ... ובעצם מניס את הה"א שלך ואת כל הנלווה לכך . שלא תטעי - את כמו כל אדם אחר בעולם זקוק לתמיכה . כולנו אנושיים והרצון והצורך הבסיסי ביותר מאז שאנחנו נולדים הוא לחום ואהבה . מכל סוג שהוא . מכל צורה שלא תהייה . ועל כן מכאן מתחילות כל הבעיות ומתפתחות . עוד משהו שאני רוצה לחדד את המקרה שלי . אם את שואלת אותי במבט לאחור - בדיעבד , אני היום יודעת שטיפול היה מטיב עימי ברמות שלא יתואר ואולי כל המצב שנקלעתי אליו לאחרונה היה נמנע או מתגמד עקב זאת . לא סתם קיימים אנשי מקצוע שיש להם היכולת לאבחן והיכולת ללמד אותך ולהעניק לך כלים בכדיי להתמודד עם הבעיות שסביבך . אמרתי זאת בעבר , ואני אומרת לך שוב , אם את רוצה לקחת אותי כדוגמא , קודם כל תודה על המחמאה , ושנית קחי בחשבון שאני אומרת באופן נחרץ שאני בעתיד בשעה שאני אדע לנכון - אני אפנה לטיפול מקצועי כדיי לסגור את כל הקצוות ולגמור סופית את כל ניצני ההרס העצמי שעדיין עושים את שלהם אצלי גם כיום . אם אני רוצה לחיות כאדם נורמלי , להגיד לעצמי שמגיע לי חיים אמיתיים ומלאים - אז כן טיפול הוא הכרחי . למה לא עכשיו ? שאלה מורכבת משיקולים אישים של יתרונות מול חסרונות שכרגע מסתכמות בעיקר בתיבת פנדורה שלא כדאי לי לפתוח אותה עכשיו ולהתסכן באיבוד כל מה שהשגתי עד הלום עם עצמי . בעתיד - אין לי ספק בכלל . אם את רוצה לחיות חיים שמגיע לך באמת , שלא תטעי - קחי זאת בחשבון . מלבד זאת כמו שאמרתי בהתחלה - הדבר הבסיסי ביותר שאת צריכה זה תמיכה שתוענק לך בכל צורה שהיא . ואני לא בטוחה שהפורום כאן מספק את כל הצורך הזה ... את צריכה משהו יותר מוחשי , מישהו או מסגרת כלשהי ... לא יודעת מה אבל יש הרבה. ולשאלתך - כן הם הדפוקים . ולא - זה לא כזה נדיר כמו שאת חושבת שזה . יש מלא מקרים אחרים שכל המשפחה דפוקה וגורמים לאדם אחד לחשוב שאצלו זאת הבעייה כי ככה הרבה יותר נוח וגם מתיישב יותר נכון עם ההגיון הלא הגיוני כ"כ שנפוץ מאוד בחברה שלנו של ללכת עם העדר . של - " מה שכולם עושים זה הנכון ..." בשטח - מאוד רחוק מהמציאות לצערנו . לכי עם האמת הפנימית שלך . אל תשכחי אותה לעולם ילדה . אוהבים אותך , חג סוכות שמח , מקווה שהחגים עוברים בקלות ובטוב . נשיקות ממני תמי

ב"ה נכון את צודקת "אני עם הנסיון" אז בואי ואגלה לך סוד אפל על נסיון של מישהו אחר ותמיד אמרתי את זה יש דברים שרק אנחנו יכולים לעבור ואף אחד לא יכול לעבור במקומנו או להחליט במקומנו את כרגע קרבן (לצערי הרב) לאמא שאחסוך במילים לתאר איך באמת הייתי רוצה להגדיר אבל אשמור על לשוני כי אני חושבת שמיותר להתסיס את מה שממילא תוסס אצלך לגביה ובצדק רב. את צריכה לעבור את זה כי ככה שם שמיים החליט ואני מאמינה שהוא עושה עימך חסדים רבים..פשוט דברי איתו את לא צריכה להיות דתייה בשביל זה. את מספרת דברים נוראים אבל יש דבר אחד שהולך טוב לטובתך שאת רואה את האמת כמו שהיא ואת מזהה אותה שזה אדיר את לא יודעת כמה את מזהה מי נוהג נכון ומי לא עובדה שאת לא חושבת שאת היא זו שלא בסדר ובצדק כי את בסדר! אני מכירה שטויות של אחיות אולי היא קנאה בך ורצתה ללבוש את החולצה שלך..לכי תדעי על התגובה של אמא שלך עדיף שאסתום כאמור כי אני ישר מתחילה להזדהות ואני עצמי יכולה להתחיל לנוול את הפה חופשי עליה וזה מיותר וזה גם לא יעזור לך וזה גם לא ממש מתאים או נכון. יקירה את נמצאת בבית דפוק וצר לי שאת צריכה לעבור את מה שאני עברתי והוא לחכות לזמן שבו את תוכלי באופן ממשי להתנתק מבית הורייך. רק אז תבוא לך ישועה עד אז יש הרבה רע אבל יש הרבה טוב בזה שאת יכולה לזהות דברים כפי שהם וזה דבר ענק (לא כל אחד יכול לעשות את זה כשקשה לו או כשהוא נמצא בכזו עיסה של חרא) אגב תמיד יש בנו חלקים שאנחנו בסדר וחלקים אחרים שלא מה את חושבת שאנחנו פיור טובים? לא! יש בנו חרא והרבה חרא והרבה בגללנו ויש בנו גם טוב שהוא יכול להגיע למימדי עוצמה שיכולים להמיס באחת את כל החרא ולהפוך מאדם חשוך לאדם מואר ואת בדרך לשם אדם שיודע להודות בחרא שלו נמצא במקום ממש טוב אני ראיתי אותך את לא שמנה גם לא מתקרבת זה שאמא שלך חולה זו בעיה שלה בלבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זו לא בעיה שלך..הבנת?????????????????????? ואת צודקת זה לא מגיע לך אבל אל תאכלי בקרבתה..עדיף בשבילך! שלא תראה אותך אוכלת.....שלא תראה אותך בכלל...נכון, זה לא משרצית עבור עצמך אבל זו המציאות שלך וזה מה יש ועדיף שתתרחקי. אני מרגישה שמכל מה שאת מספרת אין לך הרבה אפשרויות חוץ מדברים קטנים שהם גדולים אבל אני כן רוצה לחזק את העובדה שרק האדם יודע את האמת באמת גם אם היא לא נעימה לתחושה ואם יש משהו בך שאת מרגישה שחייב בתיקון או בשינוי אז זו עבודה שלך בלבד! וזה בסדר!!!! לא כי את חייבת משהו למישהו אלא שכן את חייבת את הטוב הזה לעצמך בלבד!!!! וכל עוד את פה וכל עוד אנחנו מתקשרות אחת עם השנייה וכל מי שכתב לך עד היום.. ככה נגדל ביחד אני מאמינה יקירה שעוד יהיה איתך טוב יותר מזה יבוא יום שאת תספרי לי ולאחרות מה לעשות ואיך לעשות עם כל החרא הזה לצאת מהחושך לאור... לגבי התחלתי את הצום רגיל בבית כנסת חטפתי שלושה התקפי אולקוס. לא יכולתי להתיישר ולא יכולתי להפסיק לבכות על תחושת הכשלון שלא יכולתי לצום ואל תחושת הפחד מהדין וכל החרטא אפילו שרב אמר שזה בסדר שלא המשכתי עם הצום ואוי ואבוי אם כן אפשר לחשוב שאחכ המשכתי לאכול אבל שתיתי יותר כי לא היתה ברירה ובכיתי כמו שבחיים שלי לא בכיתי ואח"כ שבוע ימים הייתי חולה כהוגן פשוט נפלא! זהו... בנימה אופטימית זו חחח נשיקות אני מאמינה בך נכנסת לי ללב אני אוהבת אותך ותעשי כל מה שאת יודעת שהכי פחות יזיק לדימוי העצמי שלך.. אגב... גם אני יכולה לדבר עם אמא שלך..רוצה? תחשבי על זה... ביאן

ב"ה צום קל שתכתבו בספר החיים לברכות. מעשים טובים ועשיית טוב. אהבה וברכה אמן. שמרו עליכם.. המון המון אהבה הילהביאן אוריאל

תודה מותק - באיחור - גם לך:)

ב"ה מקווה שזה הסוף לכל הנורא :-) שתהיה על כולם שנה נפלאה

שלום רב, אני בן 38 וסובל ממשקל יתר ניכר. לאחר 15 שנות דיאטות שלא צלחו אני מבקש לפנות לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי קצר מועד על מנת לקבל כלים להתמודדות עם הבעייה, אך אינני מצליח לאתר פסיכולוג/ית המתמחה בתחום זה. אולי תוכלו להמליץ לי על מטפל/ת באזור ת"א או המרכז, או אם לא ניתן להמליץ, אז לכל הפחות אני אודה על הפנייה למרכז מידע כלשהו שבאמצעותו אוכל לאתר מטפל/ת המתמחה בנושא. תודה רבה, שנה טובה וגמר חתימה טובה, משה

ב"ה בד"כ טיפול בהפרעות משקל מצריך טיפול אנטנסיבי שמשלב מספר אגפים של טיפול כגון טיפול התנהגותי רגשי נפשי דיאטני וגם לעיתים שימוש בתרופות לעניות דעתי לצורך העניין מומלץ לפנות למחלקה להפרעות אכילה של תל השומר בוגרים ולהיוועץ דרכם לגבי טיפול נכון.. המון אהבה בהצלחה גמר חתימה טובה ביאן

תודה רבה, גמר חתימה טובה

סתם לומר היי=] ושפה קוראת קצת..

היי מתוקה, את לא מעדכנת את הבלוג רציתי לדעת מה איתך מתגעגעת.. דניאלה

אצלי זה בא בתקופות. מה שלומך?

ב"ה מה קורה איתך??. אשמח לקישור לבלוג שלך במידה והוא עוד קיים נשיקות והמון המון אהבה \ מקווה שיש שיפורים לטובה גמר חתימה טובה :-)

הוא לא קיים חמודה. לא כותבת בו כבר. מה שלומך?

שלום אני בת 13 לפני כמה זמן היתי באישפוז כי ההורים שלי הביאו אותי ואז הבנתי שכדי לצאת משם ולא לקבל זונדה (שזה מפחיד אותי...) אז אני צריכה לאכול אוקי אז אכלתי אבל פתאום דיאטנית קבעה בהדרגתיות אז גם זה סבבה העיקר כדי לצאת מסיפור הזה כי אני חושבתי שזה כבר לא יעניין אותי ברגע שאני יצא...לשמחתי שוחררתי אחרי שבוע כי שיתפתי פעולה ועשיתי כל מה שביקשו אבל ציפיתי שזהו זה יגמר ועכשיו אני מגלה שלא, אני יצתרך להיות במעקב של טיפולים ובדיקות לעוד הרבה זמן וזה מבאס אותי וגורם לי לחשוב שוב על דיאטה במיוחד גם שכל שבוע אני רואה תעליה שלי במשקל וזה קצת מעצבן אבל אני לא מעיזה לעשות דיאטה שוב...אז מה עושים כדי לקצר תתהליך ואני יחזור לחיות חיי שיגרה?? ניסיתי הכל עכשיו זה רק זמן ואני לא יחכה אני מתישהוא ישבר ויחזור לדיאטה... מה עושיםם??? תודה....

היי יקירה, אין דבר כזה אוקוס פוקוס!!! מתוקה אני רק יכולה לחזק אותך מקרחוק ולומר לך שבסוף זה ישתלם אם תהליך ההחלמה מהירה יש סיכוי שזה יחזור כפי ש"החלמת" זה שאת עושה הכל בהדרגה את מבינהמה הבעיה ויתרה מכך את מחלימה דרכם ומשמינה מרצונך ולא דרך דחיסת אוכל ורצון של ההורים להחלים מן המחלה ככל שזה יותר לאט את מבינה מה הבעיה ואת רוצה להחלים מן המחלה לבד. שלך דניאלה

בהדרגתיות זה סוד העניין כל מה שבא במכה אחת גם נגמר במכה אחת..וזה גרוע..כי זה קיצוניות לצד השני.. איך חוזרים לשיגרה בנתיים עוקבים אחרי התפריט שנקבע ולאט לאט זה משתחרר במוח השעה ומה צריך לאכול..לגבי המשקל זה הכרחי בגלל האישפוז המסוכן הרי זה יכול לגמור לך על החיים בעוד שהינך פרח רק בהתחלת פריחתו האם כך לשיים את החיים? איפה כל הכייף ההנאות? וכו'? כדאי לחשוב על זה לחשוב על החיים ביופים להתרכז בכל הדברים שאת אוהבת לעשות ועוד מתכננת לעשות ולהשתדל פחות לחשוב על האוכל כעל מגרעה או משהו מזיק מלבד תזונה להשמנה או הרזיה הוא בונה את הגוף רקמות עור וכו'...לא היית רוצה שזה יתקלקל בטרם עת לא כן.. תהיי בקשר כאן תקבלי תמיכה ותחזרי לשיגרה לאט לאט וכדאי עכשיו מאשר מאוחר מדי.. נשיקות דינדין

ב"ה נשיקות צום קל וגמר חתימה טובה אוהבת ...

דינדין, שילבת טיפול נוסף עם דניאלה? מה עזר?

דינדין, שילבת טיפול נוסף עם דניאלה? מה עזר?

הילונת,טוב אני מקווה שעבר עלייך חג שליו ושמח,לי היה בסדר,אני באמת בשלבים מאוד טובים כמו שדיברנו... אני מאוד הייתי רוצה להפגש לפני כיפור ,ושחושבים על זה למה שלא נעשה יחד את כיפור ניפגש בערב נטייל וכזה..אים בא לך סבבה אם לא גם בסדר ניפגש לפני. אני בטוחה שייש כמה דברים שייש לדבר, ביי ביי דברי איתי או שתסמסי לי ואחזור אליך...

ב"ה נקבע שבוע הבא צם קל יקירתי המון אהבה גמר חתימה טובה :-)

את מטפלת בהפרעות אכילה?

ב"ה אם את מחפשת הסמכת "תואר" אני לא הכתובת אם את מחפשת מומחה לטיפול בהפרעות אכילה אני יכולה להמליץ לך יש כמה שעשויים להיות לך טובים.. אגב, מאוד אשמח לדעת באיזה שלב את נמצאת מבחינת ההפרעה לאן את שייכת וכדומה... הטיפול שאני נותנת כמענה להפרעות אכילה בעיני נלווה לטיפול מסודר ואחראי אך לא במקום וזה בהחלט יכול להיות יעיל אם אני אשתף איתך פעולה בתוך טיפול קיים ... המון אהבה עדכני אותי שנה טובה

לא איכפת לי מתארים וכאלה.. דווקא נראה לי שאת מתאימה לי - תחושה כזאת.. אני לא יודעת אם יש לי ממש הפרעת אכילה וגם ממש לא נוח לי לפרט כאן. לא בא לי שכולם יקראו אותי.. יש מקום שאני יכולה לכתוב אליו לעינייך בלבד? תודה אור..

ב"ה אני מקווה שאת בטוב יתכן? יותר טוב? ספרי מה קורה איתך חג שמח שנה טובה חיבוקים וחיזוקים אוהבת המון :-)

איך אני ? קודם כל התחושות שלך נכונות - מצבי יותר טוב . אבל אפשר להגיד את זה ככן ולא יחד . הולך ומשתפר בעיקרון אבל .... ותודה שאת שואלת אגב :) היומיים האחרונים הוכחתי לעצמי כל כך הרבה ,שאני ואנשים קרובים אליי נדהמנו . 3 פעמים ממש קשות עמדתי ל"מבחן אמונה עצמית" שדחיתי אותם כל הזמן אינספור פעמים כדיי להמנע מהמצבים הללו . ופשוט אזרתי אומץ פעם אחר פעם ועשיתי את זה . בשבילי זה פשוט גאווה ... כי זה לא היה פשוט בכלל . אבל הרגשתי אחרי זה כל כך טוב , שירדו לי כמה אבנים טובות מהלב . אנשים מסביבי אישרו לי את ההרגשה ואמרו שהם גאים בי ממש ,שהתעלתי על עצמי ושיצאתי הצד הבוגר והמפוכח - כל אחד לפי הסיטואציה ... בכל מקרה כן מצבי משתפר והמצב רוח משתפר , ואיתו כל הנלווה ואז מגיע ה- אבל ... אבל כל פעם שאני מגיע לשיא של שמחה , אושר רגעי או בקיצור מרגישה טוב - מתעורר בי מין דחף כזה לקום ולהרוס את הכול . כאילו לעצור בעדי את כל הטוב שקורה ופשוט לא לתת לי להרגיש את זה עד הסוף ... אפשר להגדיר את זה אולי כאילו שאני מרגישה שאסור לי להגיע למצב שטוב לי ... סוג של הענשה עצמית שלא נגמרת . אני פשוט לא מרגישה שמגיע לי . ודווקא עכשיו כשאני כולי עם אדרנלין , ואנרגיות טובות , אני מרגישה את הדחף הכי גדול לחתוך את עצמי . אין לי מושג למה . אבל זה סוג של יצר שמתפרץ ומתגבר עכשיו הכי הרבה .... פשוט זה מה שזה מוציא ממני . את הסכנה , את הקצה , את ההרגשה של המוות ושל הריגוש שבעניין . נשמע קצת הזוי . נשמע קצת מוטרף למען האמת . כל הדברים שבא לי עכשיו לעשות זה רק דברים של "קצה" ו"סיכון" ... סוג של אמביוולנטיות שכל כך מתחדדת ומתעצמת דווקא עכשיו . ככל שמצבי נהייה יותר ויותר טוב מבחינת ההרגשה שלי וכל המסביב , תחושות ההרס העצמי מתעוררות בי ומתעצמות לנוכח השינויים הללו . אני מרגישה כאילו אני צריכה להחזיק את עצמי עכשיו לא לקחת סכין ולחתוך . ולמה ? אני באמת לא מבינה את ההגיון מאחורי זה . אבל כל מה שבא לי זה להרגיש את הכאב הממכר הזה ...לראות את הדם אולי ... אין לי שמץ למען האמת מה מתחולל לי בנבכי המוח השרוט שלי . אני יודעת שבאותה מידה יכלתי לא להיות פה כרגע בגלל הקיצוניות שיש בי . שאני ברגע אחד יכולה לקחת 2 חפיסות של אקמול ולבלוע אותם כאילו כלום , שאני ברגע אחד יכולה לקחת סכין גילוח או יפנית ולחתוך את הורידים כאילו כלום , כאילו אני קוראת עיתון ושותה קפה של הבוקר , כאילו מדברת עם חברה טובה בטלפון , כאילו אני עושה עוד משהו שגרתי שיש בו הגיון ונורמליות . אני פשוט מקווה שאותו רגע הזוי לא יגיע ... כי זה מרגיש לי כאילו זה יכול לקרות כאילו כלום . כאילו עוד משהו בנאלי מתרחש ברוטינה של החיים . טוב היללי , מקווה שעניתי לך על השאלה . המצב הפך יותר מורכב אם אפשר להגדיר את זה ככה . כאילו 2 דברים הפוכים תלוים בקשר הפוך אחד בשני . אם יש לך הצעות מה לעשות בכדיי להמנע מזה ועדיין לא לשקוע בדיכאון קליני שיוביל למעשה לאותם מחשבות ורעיונות אובדניים ... אני אשמח לשמוע . בכל מקרה אני מקווה שהשנה שלך התחילה בטוב , ובכל מקרה רציתי לאחל לך שנה טובה , שנת שפע בכל תחומי חייך - רוחני , כלכלי , בריאותי , הכרתי , נפשי , ותקשורתי . שנה שבה תתעצמי ותתפתחי , תלמדי ותשאפי לגבוה יותר , שתתעלי על עצמך , ושתהני . כי גם זה חשוב לא ? ולא לשכוח - איפה שהרצון שם הדרך . וכמובן גם ברגעים הקשים שעוד יהיו - אחרי כל סערה בא השקט . מצחיק שאני רושמת לך את זה אבל לעצמי אין לי כל כך פניני חוכמה פרקטיות באמת . אני אישית מאמינה בך , ויודעת שבכל אשר תפני את תצליחי אם תאמיני בכך . מלבד זאת כל שנותר לי לאמר - הוא אני אוהבת אותך ומעריכה רבות את מה שאת עושה כאן , את מה שאת עושה מעבר לפעילות שבפורום ובכלליות את האדם שהצלחת להוציא מעצמך למרות ועל אף כל מה שעברת בחיים . את סוג של מודל לחיקוי בשבילי בכל אופן בזכות זה . תודה שוב על האכפתיות העצומה שלך זה מחמם ומרגש אותי כל פעם :) תמי נ.ב. חג שמח כמובן .

ב"ה בואי ואספר לך משהו על הקיצוניות הזאת בעיני זה סוג של פחד מטוב או פחד ממצב וודאי רצון לשמר מצב קיים פחד משינוי. צורך בשליטה על מצב מסויים ע"י שימוש בהתנהגות שמשמרת את המצב שבו את מרגישה בטוחה ויודעת שיש בו ידיעה ממשית עבורך ולא אי וודאות כמו שיתכן והמצב החדש כביכול מעורר בך שם לא תרגישי חממה של בטחון דווקא המקום שבו חתכת את עצמך מהוות עבורך בטחון = מוכר = ידוע המקום שבו את חווה את עצמך נורמאלי מצטייר לך איכשהו כמו סכנה בעוד שהסכנה האמיתית טמונה בהרגל שלך נסי לזהות מה קורה לך כשאת חותכת את עצמך מתוך התנסות אישית אני חושבת שיש כהות רגשית שקשה לתאר במילים ובעיני לא להרגיש הוא סוג של בטחון סוג של שקט מוזר בריחה ממחשבות בריחה ממציאות בריחה מהפחד ומהרגשות הקשים באמת ברמה הפרקטית? רק דבר אחד צריך לעשות והוא להחליט בכוונה מלאה שזו מבחינתך לא אופציה לשום פחד או חרדה שיעלו בך כשאת מתנסה בחווייה החדשה כגון "להיות במצב שפוי- בסדר- טוב". חווייה חדשה תמיד תעורר בך תחושה של חוסר שליטה כי את לא מכירה אותה ואת לא רוצה בה כי אף אחד לא מבטיח לך שהחווייה הטובה תשאר לעד ומכאן לדעתי נובעת הרתיעה ממצב טוב. את יצרת לעצמך שדה שליטה ע"י התנהגות מסויימת... זה לא עניין של הגיון אבל זו היתה הדרך שלך למחוק את הכאב עד כמה שזה ישמע אבסורד את יכולה להרגיש את הכאב של החתך שגם הוא הופך להיות מעומעם עם הזמן אבל לא את הכאב הרגשי של השנאה העצמית של הכאב הקיומי שלהרגישם לעיתים תהיה משימה בלתי אפשרית עבורך את לא באמת מאמינה שרגע הוא כמו נשימה את לא תמיד יכולה רק לקחת אוויר את חייבת להוציא אותו כדי שיהיה איזון בין לקיחת האוויר והוצאת האוויר אחרת לא תצליחי לקיים את עצמך בגוף כך גם החווייה את לא באמת יכולה להחזיק בה ולחנוק אותה שלא תברח "להחזיק את החוויה" פירושו לפחד לתת לה את הכוח להוביל אותך למקום הנכון מבלי שאת כל הזמן תצטרכי להוכיח שאת יודעת אולי הדרך יודעת טוב יותר? תודה על האיחולים מאמיל'ה שלי זה מרגש אני בהחלט מקווה שהשנה הזו תהיה טובה יותר לכולם אמן. המון אהבה שמרי עלייך

ב"ה אני רוצה לנצל את ההזדמנות להתנצל בפני כל מי שפגעתי בו כמובן שלא מכוונה רעה לעיתים כשרוצים לעזור והכוונות טובות הדרכים מובילות לגהינום ולעיתים אחרות לטוב וזו בהדגשה לכוונה האמיתית הטובה לשמה נעשו הדברים מצידי לפחות בין השורות לכל התייחסות שבחרתי להעניק לכל אחד מכם.. עברו שלוש שנים וזו דרך משמעותית לכולם..לכל מי שליווה והיה חלק פעיל וסביל בפורום הזה. אבל אצל כל אחד התפיסות וההבנות שונות ואינני יודעת אם היו דברים שפגעו בכם כי אני מרגישה חופשי לכתוב פה ולומר דברים שהם קשים ואני לא יודעת אם זה תמיד טוב כי חיים ומוות ביד הלשון וכמו כל בן אנוש אחר לעיתים אני חוטאת ליצר. אז קבלו ממני התנצלות גדולה אתם מוזמנים להציע הצעות אם יש ברצונכם להגיב או לשפר את ההתמודדות פה בפורום שאני מרגישה לגמרי שותפה לה. וגם לנצל את הרגע הזה לאחר כל התקיעות ששמעתי לאחל לכם שנה נפלאה שנה של בריאות (כי בלעדיה אנו לא שווים מאום) שנה של שמחה שנה של הקשבה אמיתית למציאות שלנו והליכה בתלם שהיא מצווה עלינו שנה של וויתור מתוך הבנה שהיא לטובת כולם שנה של התקופפות למען אהבה וקבלה הדדית שנה של אהבה עצמית שנה של התקרבות וזכות לתיקון שנה של עשייה למען עצמכם וזולתכם כי כל מה שתעשו למען ההתפתחות שלכם לטובה ישפיע על כולנו כאחד! המון אהבה ממני בלב תמים ואוהב חיבוקים וחיזוקים שנה טובה וחג שמח :-) הילהביאן אוריאל

שנה נפלאה גם לך (באיחור...) ולכולן!

ב"ה חיבוק

היי , טוב לשמוע ממך מה שלומך? יש חדש?

שלום.אני בת 23,ושוקלת בין 35-36 קילוגרם.1.58. אני חייבת עזרה בדחיפות.אני לא אוכלת כבר מס שנים.התחלתי לא לאכול בגיל 17,ולאחר שנה עברתי לבולמיה חמורה עד שמצאתי את עצמי עם הראש באסלה בערך 20 פעם ביום,שקלתי כמעט 60 קילוגרם, ואכלתי רק במסגרת של 2 התקפות זלילה-הקאה קשות במיוחד. לאחר שנה וחצי של בולמיה חזרתי שוב לא לאכול. מההתחלה יעדתי את עצמי למשקל של 40 קילו,וכמובן ברגע שהגעתי אליהם- כבר הייתי שקועה עמוק חזרה באנורקסיה. הבעיה שלי היא דחופה והיא רפואית.אני לא מטופלת באף טיפול ויש לי בעיה חמורה:בשנה האחרונה ,בעיקר בחודשים האחרונים אני סובלת מכאבי בטן נוראים ומכאבים זוועתים בסרעפת ובוושט.בכל פעם שאני שותה,אפילו רק מים שלא נדבר על שתיה מוגזת או על אכילה - הבטן שלי מתנפחת לממדים גרוטסקים ממש - כמו חודש5-6 בהיריון. אני לא מבינה למה זה קורה,ומתחננת שמישהו יעזור לי בלי לשלוח אותי לטיפול רפואי או לרופאה - זו לא עזרה,שמישהו יענה לי בבקשה!!אני רק רוצה לדעת למה לעזעזל היא מתנפחת ככה?זה משגע אותי,מוציא אותי מדעתי!ועוד שאלה חשובה - אני סובלת מקוצר נשימה דיי חזק,בעיקר בבקרים,ומפעימות לב איטיות מאוד שברגע שאנ י רק שותה - הן מתגברות פתאום עד כדיי קצב מהיר מאוד לדקה.מדוע כל זה קורה לי? מישהו יכול בבקשה דחוף מאוד לעזור לי?אני במצב רע מאוד בגלל הבטן המתנפחת שלי - היא גורמת לי להרגיש כלכך שמנה ,ענקית,עצומה אני לא אוכלת 3 ימים לעיתים רק בגלל שאני מפחדת שהיא שוב תתנפח.בבקשה שמישהו יעזור לי.בבקשה .תודה.

ממש תודה על ההצעה אבל אין מצב שאני הולכת "להיפתח" ככה אני בכלל לא מוכנה לחשיפה וכן, אני די מפחדת מזה אבל מה אני יכולה לעשות?.. כתבת שאני בסכנה כבר הרבה זמן.. אני לא בסכנה איזו סכנה? תראי, בסך הכל יש לי משפחה די בסדר..הם לא עושים את זה מתוך רשעות.. למרות שלפעמים אחרי קטעים כאלה אני מרגישה שאני ממש שונאת אותם.. כמו עכשיו, ישבנו בחדר ואני והאחים שלי ודיברנו וצחקנו..ואז פתאום שלושתם התחילו "לרדת" עליי ולהגיד לי שאני מכוערת וכל שאר הטמטום שלהם. אז יצאתי מהחדר. וכן, נפגעתי. וכן, התעצבנתי. אבל מה אני יכולה לעשות? זה ככה זה. זה כמו שבתיכון תמיד השולטים וה"מקובלים" תמיד יורדים על החלשים?..זה אותו דבר רק שאצלי זה בבית.. אבל אין מה לעשות זה ככה זה וככה זה ישאר..אני צריכה ללמוד לסנן את המילים. גם אם הם חודרות עמוק. אין מה לעשות המצב לא ישתנה. הדברר היחיד שאני מפחדת ממנו זה שאני ידחיק יותר מדיי זה כמו שיש עם מרק ואז המרק מתחיל לרתוח והוא מבעבע ומבעבע עד שבסוף הכל "מתפוצץ" והמרק גולש מהסיר.. בינתיים אולי כדאי להתרחק מהמשפחה..לצאת יותר. לנסות לא לקחת ללב את כל מה שהם אומרים למרות שזה קשה.. אני מקווה לטוב.. תודה בכל מקרה, שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה! **חמודה**

ב"ה להודות בלב שלם שיש בעיה ברור שזה מפחיד לא חשבתי אחרת סכנה? כל מה שתיארת מסכן אותך ואת עתידך כל עוד את לא פועלת והפחד לגמרי לגיטימי יהיה קשה מאוד לסגל לאעצמך אורח חיים בריא וטוב אני לא רואה איך אפשר לצאת שפויים מהסיטואציה שאת מספרת עליה כל הזמן.. בכל אופן עד שתחליטי אחרת המון אהבה חיבוק ענקי ושנה נפלאה ממני שלך :-)

אני יודעת שיש בעיה אני הודיתי בזה בפני עצמי הסיטואציה אצלי בבית היא באמת לא קלה..אבל אצל מי הבעיה? אצלי?..אצלהם? כל מה שתיארתי לך אצלי בבית..יש לי עוד אלפי דוגמאות כאלה אבל מה אם זו אני? אולי אני נפגעת בקלות מדי? אולי אני לא צריכה לקחת ללב כל מה שהם אומרים לי? אולי זו אשמתי שאני כזאת רגישה? אולי זו אשמתי שאני בוכה מכל השטויות שלהם? לפני חודש הייתי בבית מלון עם אחים שלי. אני והם לבד. ובהתחלה אני לא הייתי אמורה לבוא ובסוף ברגע האחרון הצטרפתי. ואז אחי אמר לי: "אוף נו בשביל מה באת? עכשיו בטח תיפגעי לנו מכל שטות ותתחילי לבכות" לא עניתי לו אבל כ"כ כאב לי שהוא אמר את זה ממי אני נפגעת?? בגלל מי אני בוכה?? מי גורם לי לבכות??? אבל שוב.. אולי באמת הוא צודק, אולי אני נפגעת יותר מדי מהר ויותר מדי בקלות.. אולי זה משהו שדפוק אצלי ולא אצלהם. ובכל זאת, אני כמעט ולא מתרחקת מהם אלא להפך.. אני רוצה את הקשר איתם. למרות שלפעמים יש את כל ההערות האלה ונכון שזה קורה לעיתים קרובות מאוד ובתדירות גבוהה ונכון שאני לא זוכרת את הפעם האחרונה שקיבלתי מאמא שלי מחמאה [אולי בגיל שנתיים] ונכון שהפעם האחרונה שהיה לה אכפת ממני היתה בגיל 4 כשנדרסתי למרות זאת, אני לא מחפשת ניתוק. אולי מאמא שלי אבל לא מהאחים שלי ואולי זה עוד פאק אצלי אני כבר לא יודעת...מה בסדר ומה לא אולי המשפחה שלי גורמת לי להרגיש כ"כ חרא עם עצמי ואולי הם בעצם מחשלים אותי לעתיד..ככה שבעתיד אני באמת יהיה חזקה וכבר לא אפגע משטויות של אנשים אחרים אני מנסה וינסה לסגל לעצמי אורח חיים בריא וטוב. ואם הם לא יועילו לי אז גם ניתוק יעזור. ממילא עוד שנתיים בערך אני מתגייסת [ עוד כמה חודשים צו ראשון,!] ואני ממש לא יעשה שירות לאומי אני ילך כמה שיותר רחוק מהבית ואולי ככה סופסוף יתגעגעו אליי. ואולי ככה ספוסוף יבינו שאני חסרה להם. ואולי גם אני יתגעגע ויבין שמשפחה לא בוחרים וככה זה לתוך זה נולדתי ואני צריכה ללמד את עצמי לא להיפגע ולא ליפול ולא להחדיר לעצמי לראש את כל מה שהם אומרים שגורמים לשנאה עצמית.. סכנה? אין כאן שום סכנה סתם חוסר אחריות של משפחה ושוב- אולי זה לא חוסר אחריות שלהם אולי זו אני שנפגעת בקלות.. הילונת, קצת חפרתי לך פה.. אני רוצה להודות על הכל..פשוט על הכל על העבודה שאת עושה כאן בפורום..את מדהימה שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, אגב, ממש ריגשת אותי עם הברכה שכתבת לשנה החדשה. תודה. חג שמח, **חמודה**

הנה חלפה לה עוד שנה ביעף, אך נדמה כי ההתמודדויות רק נעשות קשות יותר... בכל אופן... אני מאחלת לכולם שנה טובה ומאושרת, המון בריאות, שמחה, הצלחה, חיוך ואהבה. הילה יקרה, שלחתי לך מייל. אז חג שמח להשתמע! ממני.

ב"ה חיוכים :-)

להילה הנפלאה ולכל הבנות בעבר ובהווה שתכתבו לשנה טובה ומתוקה ולחיים טובים שנה של שמחה אמיתית והמון כוחות התמודדות ותזכרו שאם המטרה היא החלמה אז כל צעד מקדם לקראתו גם אם הוא נראה כמו נפילה.באחריות. המון אהבה שיר הישנה

ב"ה ספרי ספרי תודה על כל האיחולים והברכות המון אהבה שנה טובה טובה :-)

לכול הבנות ,אני יודעת כמה קשה ההיתמודדות עם הסעודות בחג,כולם שמחים ונרגשים לקראת המטעמים, ווכאילו שחשים פחד מהתמודדות מול השפע...זה אכן מאד קשה ,אך יעיל להתעסק במשפחתיות באווירה בשמחה,ולזכור!לא לתת לצד ההרסני הזה להרוס לנו את השנה פשוט לא!!! בואו וניתן לעצמינו נחת ושקט אמיתי לפחות בתחילת שנה חדשה .בואונחליט שאנו צריכות לחיות, בואו ונפנים באמת כמה חשובה לנו השמחה ,לעומת החתיכת עוגה ,בואו ונרשה קצת לעצמינו מה קרה???? זה לא כלכך נורה... אז לפני שתוקפים: זוכרים כמה אוכלים ,מפסיקים ,וחושבים באמת ,למה אנו באמת זקוקים ולפעמים אכן מצליחים.אין זה קל אך איזה גאווה וכיף אמיתי לדעת שאכלתי בחג כמו כולם טעמתי ונהנתי והצלחתי איזה כיף ! בנות מאחלת לכולנו שנה של בריאות,שנת הצלחה,שנת אושר,שנת פרנסה ,התמדה,אהבה,והרבה אנרגיות חיוביות. נפש בריאה בגוף בריא!

ב"ה איך היה לך אהובה ?.... חיזוקים וחיבוקים מצפה לשמוע ממך המון אהבה :-)

ביאן,מה שלומך?לא היה לי זמן לנשום,לכן לא צלצלתי אך אנני כועסת... אני בטוחה שאת אמיתית וישירה את לא ילדה...אלא בחורה בשלה שרוצה לסייע ביכולתה! אני עדיין מאוד מעריכה אותך מקווה שנתראה בארועים שמחים יותר כי אחרי הכל צריך לחיות ולהנות החגים הגיעו ויש אפשרות למנוחה מקלה.ביאן אני רוצה לאחל לך:שנה של בריאות,שנה של הצלחה,שנה של נתינה שנה של התמדה,רצון,ונחישות,שנה של אושר אמיתי ,שנה של אהבה שנת סיגסוג עים הרבה: הצלחה!!!!!!!!!!!! אוהבת אורית!

ב"ה זה חשוב בשביל שתינו כל מה שכתבתי למעלה אני מאחלת גם לך אני אוהבת אותך המון אני מאמינה בך ואני חושבת שאת בריאה ושאת בדרך הנכונה מהמעט שהספקתי להכיר... אז לכשזה יתאים דברי איתי המון אהבה נשמה :-)

בתי בת ה 18 (עוד חודש) סובלת מדכאון,וכתוצאה מכך אושפזה לפני 3 ימים בבית חולים במצב של התייבשות.זאת לאחר חודשים של התרוצצויות רבות בין בתי חולים,בין רופאים פסיכיאטרים ועוד.וזאת על מנת שלא תתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי (דבר שעומד על הפרק-ואנו רוצים למנוע זאת) שאלתי: אילו שיטות טיפול חדשות שהוכיחו עצמן ניתן להציע למעט אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי? אבקש תשובה בדחיפות,שכן היא עומדת להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי והדבר גורם לה לחרדות יותר עמוקות ומחמירות את המצב. תודה רבה ושנה טובה.

מגיל 4 הייתי ילדה מאוד שמנה אך בחופש בין ח' לט' רזיתי בעזרת ספורט ודיאטה ונראיתי ממש מצויין אך בגלל שפחדתי להשמין המשכתי עם הדיאטה והספורט וירדתי עוד, זה גרם למצב שהייתי כמעט אנורקסית שקלתי 46 בגובה 1.68. למזלי הצלחתי לצאת מזה בעזרת תמיכתה של דיאטנית ומשפחה ועכשיו אני נראית מצויין אני רזה במידה וממשיכה להתאמן בחדר כושר.אך,עכשיו התעוררה אצלי בעיה חדשה כנראה בגלל שכמעט שנה הגבלתי עצמי באוכל(לא אכלתי מתוק בכלל,לא לחם,לא פרות ,לא תפוחי אדמה ועוד...) כעת שאני מאפשרת לעצמי לאכול הכל לפעמים זה הופך לממש התקפי זלילה בהם אני אוכלת ממש המון, אני לא משמינה כי אני מתאמנת בצורה איכותית מאוד ויעילה אך זה גורם לי להרגיש לא בנוחמפני שאני מרגישה אחר כך בחילה וגם כי אני בכל זאת פוחדת להשמין מהסיבה שיש לי נטייה להשמנה, אך גם פוחד לרזות כי זה היה נורא...מה אוכל לעשות כדי להיות בן אדם נורמלי שלא סובל מכל מה שקשור למזון ומצליח פשוט לשמור על משקלו ולהנות מהחיים ומהמזון?

18

ב"ה את סיפרת הכל על התנהגות סימפטומטית אבל נראה שלא נגעת בשורש הבעיה ולכן יש שאריות שמציקות נטייה להמשך למתוק אומרת דבר אחד "אני זקוקה לאהבה" אחרת אין סתם סיבה להמשך למזונות אלה כי תכלס הגוף לא תמיד דורש אותם ויותר מזאת אם באמת מקשיבים לעיתים רחוקות למדי מה עם טיפול אמיתי.? את בטיפול???.... כי אם לא את חייבת יש מישור נפשי -רגשי פנימי עמוק שלדעתי לא נגעת בו וזה למעשה שיקוף לכל מה שאת מתאתר לכן אני חושבת שאת צריכה טיפול מקצועי אני לא אומרת שתמיכה משפחתית לא מספיקה אבל היא לא באמת יכולה לפתור את הבעיה. זה משהו שאת חייבת לעבור עם עצמך עם מדריך טוב שמתמחה בהפרעות אכילה חשבי על כך.. אם תרצי המלצות עדכני אותי המון אהבה חג שמח ושנה טובה :-)

מה שלומך? איך את מרגישה? הכל טוב? אני מקווה שכן. בקשר אליי.. אוף.. קשה לי. ורע לי. השבוע הראשון ללימודים דווקא עבר בסדר..כל מה שחשבתי שיקרה לא קרה- לא קינאתי בבנות מהשכבה שלי, לא חשבתי על עצמי שאני שמנה, לא חשבתי על חזרה לדיאטה...כלום. למען האמת, אפילו השתניתי קצת..היום ראיתי מופע של בנות שרקדו ריקודי בטן. בד"כ אם הייתי רואה דבר כזה הייתי בודקת קודם כל את הגזירה של כל אחת, מי הכי רזה ויפה, מי צריכה לרזות, מי שמנה וכו' וכו'.. והיום? היום, בניגוד לאמא שלי, אני נהניתי! באמת! זה בחיים לא קרה לי! אפילו לא חשבתי על הגוף שלהן! [טוב אולי קצת..] אבל לא כמו פעם! זה היה מוזר..זה היה כיף. אז למה בכל זאת רע? כי הבנתי שהכל לא נמצא בחוץ..אלא בתוך הבית. ואמא שלי..היא משגעת אותי.. אתמול הייתי בבית והתחשק לי לאכול לחם עם שוקולד אז באתי לקחת לחם והיא אמרה לי: למה? מה את רוצה לעשות? אז אמרתי לה שאני רוצה לאכול לחם עם שוקולד אז היא ענתה: בשביל מה?? סתם להשמין?? תראי איזו בטן נהייתה לך! ואז התעצבנתי עליה אז הלכתי.. אח"כ היא באה אליי ואמרה לי: "שתדעי לה שנהיית נורא מכוערת בפנים. כולך השתזפת נהיית שחומה מדיי. נהיית כושית." והיום אכלתי חלה לבד כי התחשק לי אז אבא שלי אמר לי: "נו בשביל מה את אוכלת חלה לבד? נו מה את רוצה להשמין?" אוף הילה אני מנסה לא להתייחס אליהם, אני כ"כ מנסה באמת. אני אומרת לעצמי לא להתייחס אליהם ולהתעלם ממה שאומרים אבל קשה לי..עניין המשקל כל הזמן מעסיק אותם! למה הם מעירים לי הערות כאלה? ועכשיו אני לא יודעת אם הם באמת צודקים ואני מגזימה עם האכילה שלי [למרות שלא נראה לי אני לא הרבה אוכלת סתם ככה לחם לבד].. או שאני צריכה להתעלם מהם? אני כל הזמן מפחדת שאני יגיע למצב של אדישות והתעלמות מאיך שאני נראית וכולם יראו שאני שמנה ורק אני לא יראה את זה ויחשוב שהגוף שלי בסדר.. חברה של אמא שלי ראתה אותי אתמול ואמרה לי: "מזה הבטן הזאת? בואי אני יראה לך מה את צריכה לעשות.." ואז היא התחילה להראות לי כפיפות בטן.. היא אמרה לי: "את לא צריכה דיאטה, אבל תעשי ספורט. הנה אני למשל, עכשיו אכלתי יותר מדי אז זהו, היום אני כבר לא יאכל יותר." (השעה היתה 1 בצהריים). אז אמרתי לה שזה לא בריא ככה והיא אמרה: "נכון אבל את תעשי משהו שהוא כן בריא." אוף הילה כ"כ קשה שלא להתייחס לכולם...לכל ההערות האלה.. אני מרגישה שבגלל שאני מכוערת אנשים לא ירצו להסתובב איתי..אני מרגישה שאנשים לא אוהבים אותי כי אין לי חבר, כי אני לא כזאת חברמנית ואני לא כמו האחים שלי.. אחים שלי כל הזמן אומרים לי: "תראי איך את מכוערת", "איזה מכוערת את", "תראי איך את נראית".. ולא מספיק מהאחים זה גם בא מהאמא.. כמה שאני מנסה להתעלם זה הולך לי.. לפעמים אני חושבת על זה שאני רוצה שיקרו 2 דברים: או שאני יוכיח את עצמי לכולם..שכולם יקנאו בי ויבינו שהערך שלי הוא פנימי ויגידו לעצמם: "למה לא האמנו בה מהתחלה"..שיראו שאני שווה באמת. או שיקרה לי משהו..שכולם ירחמו עליי וירצו לעזור לי, ויגידו: "למה לא התייחסנו אליה יותר,למה לא היינו שם בשבילה". אני רוצה שיבינו שאני קיימת.. אוף כל כך רע לי הילה..אני מרגישה לבד..רע לי פשוט רע..אני רוצה שמישהו יבוא וימשוך אותי מהמציאות הזאת לתוך מציאות אחרת. אני רוצה להיות כמו אחי התאום, או כמו אחותי הגדולה, או כמו החברות שלי.. לא רוצה להיות אני. אני כלום. לא כיף לי להיות אני. אני רוצה עזרה, אני רוצה לאהוב את עצמי..אני שונאת אותי. אני כבר לא מרגישה שאני שווה משהו..אני כל הזמן צריכה לנסות להוכיח לאחרים שאולי כן יש בי משהו, אבל אין. אני שטחית, אני ריקנית, אני משעממת. בא לי לבכות, אני הולכת לישון. הילונת, סליחה על החפירה ועל כל האורך..פשוט אין לי למי להגיד את זה.. לילה טוב, **חמודה**

ב"ה את חיה במקום בלתי אפשרי אני חושבת שאולי פנימייה היתה עוזרת לך אבל לכי תדעי אם הוריך יאשרו לך את זה. אני באמת חושבת שאת צריכה לפנות לעובדת סוצייאלית בבית הספר או ליועצת ולשאול אותה מה את יכולה לעשות כי זה לא יתכן שתמשיכי לשמוע את כל הזבל הזה בבית ולחשוב שזה נכון. זה פשוט לא יאומן איזה עידן של משוגעים יש היום ביחס לדימוי עצמי. אני קוראת להם "משוגעים" כי בינינו איך אפשר לא להתחרפן מאמירות כאלה?! את לא נשמעת שטחית בכלל. את מדברת על דברים אמיתיים וצר לי שכך זה נראה אצלך את חייבת לעוף משם "ויברח!!!!" מי שחולה באמת זה הם בלבד... זה פעם ראשונה שאת מדברת באמת וזה הישג אדיר בעיני לדעת ולהעיז לומר מה באמת קורה לך ונכון קורה לך הכל כדי שתרגישי רע אז אין בכלל טעם להתפלא אבל יש מקום לעשות צעד אחד מקדים כדי לשנות את כל זה וללא ספק את צריכה הרבה אומץ וקור רוח לשם כך את צריכה שמישהו יתערב או שאת באמת מחכה להגשים את שתי האופציות האחרונות שאיתן סיימת את המכתב שלך ? הם שווים את זה? הם לא שווים שאת תמותי בשביל זה!!!!! חיבוק ענקי המון המון אהבה

מצטערת על ההתפרצות!!!! הילה צודקת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה שהמשפחה שלך עושה לך - ואין לי שום ספק שהם בכלל לא מבינים את זה - אבל זוהי בדיוק התעללות נפשית!!! תראי אני בחורה בת 26 ואם הבנתי נכון את בסביבות ה- 16. בגיל שלך אנשים מתעצבים ונבנים חשוב מאד שתנהלי עם ההורים שלך שיחה שבה את מסבירה להם שכן, את רוצה להיות יפה, אבל מאד קשה לך לחשוב על עצמך כעלך יפה עם כל ההערות שלהם ושל האחים שלך. אין לי שום ספק שהם אוהבים אותך ורוצים בטובתך אבל הם חושים שהם עושים את הדבר הנכון והם לא! את חייבת לנסות להסביר להם. תגידי שקשה לך תגידי שאת רוצה להיות להיות יפה אבל מה לעשות יותר חשובים לך דברים אחרים כרגע לאט לאט !! תקשיבי יש לי שני דברחם שאני חייבת להסביר לך: א) יש הרבה מאד בנות יפות שהם שמנות או שמנמנות או מלאות או מה שלא תרצי זה הכל קשור במה את מאמינה. אני חושבת שעם מה שאת עוברת בבית זה מאד קשה להאמין בעצמך אני יודעת שתמיד למרות שהמשפחה שלי מאד תמכה אני הסתובבתי עם הראש באדמה מרב חוסר ביטחון ואני לא יכולה לדמיין איך את אמורה לפתח לך ביטחון עם משפחה שתומכת אבל לא יודעת איך להראות את ז ולכן זה פשוט מצב שהוא בלתי אפשרי אני חושבת! אחרי שתדברי איתם נסי לחשוב איך את יכולה להראות טוב מבלי לרזות כרגע - אולי ללבוש דברים פחות צמודים, אולי להתאפר אחרת, אני לא יודעת - הדור שלכם יותר מפותח משלנו בכל מה שקשור למראה חיצוני, ויום יום אני רואה בנות מלאות ברחוב שנראות פשוט מעולה כי הן עושות שימוש נכון במה שבני הנוער היום יודעים. ב) חשוב שתדעי - עם כמה שזה קשה לך להבין את זה עכשיו - שהתיכון זה לא הכל בחיים! זה כל כך לא! החיים האלו הם ארוכים ארוכים ואני כל הזמן פוגשת חבר'ה מהתיכון שהיום הם כל כך שונים!!! ואף אחד כבר לא חושב שבגלל שמישהי היתה כוסית על בתיכון אז מצפים ממנה להגיע למשהו בחיים שהוא יותר מאחרות! כולם מבינים היום שיופי זה אחלה אבל זה לא הבסיס לחברות, לזוגיות, ללהיות בן אדם טוב - זה סתם בונוס נחמד... אז בבקזה אל תתני לזה כבוד שלא מגיע לזה - את בסה"כ חוסכת לך דייטים עם אנשים מגעילים :) את ממש לא מפסידה כלום. ספרי לנו עוד ותנסי לקחת את זה בקלות, החיים מייאשים מספיק גם כשאתה מלך היופי אז אם את רוצה אני אכין לך רשימת דאגות אמיתיות שעוד מחכות לך :)))) אוהבים אותך, לפחות כמו מי שלידך אלא שפה גם יודעים להראות, אני וכולם פה

ההודעה שלך עשתה לי משהו . ממש הרגשתי את הכאב שלך דרך המילים ובגלל זה החלטתי גם לרשום לך הודעה למרות שכביכול היא מיועדת להילהביאן ( ברצף נכון ...?) . אני בטוחה שתסלחי לי ההידחפות לאור העבר המשותף שלנו בהתכתבויות בפורום לא ? בקיצור מותק , אני חושבת שהילה כרגיל לוקחת לי את רוב המילים מהפה , אבל בכל זאת אני רוצה להדגיש עוד כמה דברים נוספים . אחד הדברים שאני חושבת שאת הכי אבל הכי לא בעולם זה - שטחית ולא עמוקה . אני אומנם לא מכירה אותך פנים אל מול פנים , אבל אני חושבת שלמדתי להכיר בך צדדים מדהימים ורגישים ברמות . את אדם מיוחד . את אדם עם כושר הבחנה יוצא מן הכלל . יש בך המון אמפתיה ורגשי סולידריות , את מאוד יצירתית , את מאוד בוגרת לגילך , ואת גם לא מוותרת שזה לדעתי אחת התכונות הכי חשובות בשביל להיות מאושר בחיים ולהשיג את מה שאתה חפץ בו . אני לא חושבת שאני צריכה להמשיך ולמנות לך את המעלות שלך , כי כמו שאני מאמינה את יודעת אותם בתוך תוכך . יופי אמיתי , זה ממש לא רק מראה חיצוני . כשאת נמשכת למישהו - אם זה מבחינה רומנטית ואם זה מבחינה ידידותית , את נמשכת אליו בזכות הבן אדם שהוא , מה שהוא מקרין לך כלפי חוץ - כריזמה/קסם אישי. ובגלל זה אני חושבת שאת מסוגלת להשיג המון בחיים שלך ולשנות גם את היחס של האחרים כלפייך אם תקריני להם שאת אדם מיוחד - מה שבאמת נמצא שם בפנים . פידבקים מהסביבה תמיד משנים ומזיזים לכולנו - כל אחד ברמתו שלו , ועם זאת את במיוחד צריכה לדעת למזער את הנזק שנגרם מפידבקים שכאלה... כי מה לעשות לפעמים אנשים חסרי טאקט , או חושבים שהם מינימום אלוהים או העוזרים האישיים שלי ומרשים לעצמם לומר או לעשות דברים שהם לא במקום - בלשון המעטה . את צריכה לזהות "דפוקים" בחיים האלה ולהיזהר מהם כמו אש . גם אם זה אומר ש"הדפוק" הזה הוא בן משפחה או חבר קרוב . לקחת את הדברים בערבון מוגבל ולא לאבד את הקול והמצפון האישי שלך .... המגדלור הפנימי שלך שבאמת יודע מה טוב או לא טוב עבורך . כי את זה בסופו של כל פרק - רק את יכולה להחליט ולא אף אחד אחר . לכל אחד יש את הפרשנות שלו , ולעיתים , לרוב אפילו הפרשנות קצת מתעוותת , אז זכרי גם את זה ואל תתני לכל הנ"ל לשבור את רוחך - את חזקה ומדהימה בזכות מי שאת . אין לך מה לרצות את הדשא שלך השכן כי את גם לא יודעת מה מתחולל בתוך תוכו בסופו של דבר ולכן לומר דברים כמו "הלוואי שהייתי מישהו אחר" זה גם לא ריאלי מבחינה מציאותית , גם לא מועיל לך , וגם טיפשי כי זה לא נכון . לכל אחד יש את החבילה שלו , ולא כל מה שאת רואה במראית עין הוא האמת שבשטח . אני אוהבת אותך ילדונת . תיכון זה קשה לכולם - גם אם עוברים את זה בסבבה וגם אם לא ... תזכרי שזה עוד חוויה לעבור , והכול תלוי בפרספקטיבה שלך ובאמונה שלך בעצמך . נשיקות

כולכן כתבתן שהבית מזיק לי..וכן אני יודעת יש רגעים שפשוט בא לי לעוף מהבית הזה, לא לראות אף אחד מהמשפחה שלי לאיזה כמה שנים. אמנם יש עוד זמן, אבל למרות שאבא שלי היה מעדיף שאני יעשה שירות לאומי אני מתכוונת להתגייס ללא ספק וכמה שיותר רחוק מהבית. להילה- כל מה שאת אומרת ממש נכון..אבל מה אני יכולה לעשות? למה את מתכוונת ב"צעד אחד מקדים"? רע לי ממש רע לי, רע לי בבית ורע לי בבי"ס..אני מרגישה לא שייכת לשום מקום.. אני לא יודעת להסביר את הצורך הזה ביחס כל הזמן. אני מרגישה שאף אחד לא מכיר אותי אבל אף אחד גם לא רוצה להכיר. אף אחד לא יודע מה עובר עליי ואף אחד גם לא רוצה לדעת. אני מרגישה שאני פשוט לא מעניינת אף אחד ואני מרגישה ככה כי אני כביכול שונה- כי אני מכוערת, ולא יוצאת הרבה מהבית, וכי אין לי חבר- ואלו דברים שנערות בגילי כן עושות, ונהנות והכל..ואני לא. אבל אני לא יודעת מה כן לעשות, אני פשוט לא יודעת.. האחים שלי לא מפסיקים לצחוק על המראה שלי ועל כל העניין החברתי שלי.. מה אני צריכה לעשות?? אני לא רוצה שהשנה הזאת תהיה כמו שנה שעברה..הייתי הכי בודדה בעולם ואת יומולדת 16 שלי בכלל לא חגגתי כי לא רציתי. ל"אני"- זה לא יעזור כמה איפור אני ישים או איך אני יתלבש..אני באמת לא יפה, הגוף שלי רק הורס אותי יותר..זה שאני בוחרת להתעלם מזה כרגע זה משהו אחר..אבל כלום לא יעזור..אולי נס במקרה שלי. לתמי- ממש ריגשת אותי עם כל רשימת התכונות האלו שכתבת פה, אני בעצמי לא ידעתי שהן קיימות בי.. אני מאמינה שזה נכון כי את אובייקטיבית..אבל אם זה נכון..למה אף אחד אחר לא רואה את זה?? למה כולם לא שמים לב שאני כן שווה משהו? אולי כי אני בעצמי לא שמה לב אני שונאת את עצמי אני חשבתי שזה עבר לי אבל מסתבר שלא אני רק הדחקתי את זה. וגם חשבתי שעם החזרה ללימודים לא קרה לי כלום..קרה מאוד.. אוף אני רוצה לשנות את המצב הזה ואין לי מושג איך עושים את זה עצוב לי אני לא יכולה ככה יותר.. אגב, תרגישי חופשיה להגיב לי תמיד...זה שלא כתבתי את התגובה במיוחד בשבילך זה כי לא רציתי להיות נטל כי אני מבינה שגם עלייך עוברת תקופה לא קלה.. בהצלחה לך תודה על התגובות.. שתהיה לנו שנה טובה **חמודה**

לא אני לא אקבל את זה!!!!!!!!!!!!!!!!! "אני באמת לא יפה ולא חשוב כמה איפור אני אשים"???? וואלה אם היית הבת שלי היית חוטפת כזאת כאפה על המשפט הזה ממי שלי! את יפה איך זה שאת לא שמה לב שהכל זה מה שאת מרגישה???? תמי הרי הסבירה לך כל כך יפה למה את כן יפה ואיזה רגישות והבנה ובגרות יש בך מהאת חושבתשאנשים כולם טפשים שכולם מחליטים אם הם רוצים להיות בסבביבה שלך לפי כמה את שוקלת??תני לעצמך את הקרדיט שאת מסתובבת עם אנשים שהם קצת יותר חכמים מזה ואם לא אז למה לעזאזל את רוצה להסתובב איתם ? הרי גם לך מותר להחליט של מי את רוצה להיות חברה לא? ועוד משהו על הצורך בתשומת לב: זה כמו אוכל, כל עוד לא מקבלים אותו בצורה מסודרת נשארים רעבים כל הזמן!! ברור שתצטרכי כל הזמן תשומת לב תראי איך מתייחסים אלייך שמה במקום שאת אמורה להיות הכי מוגנת :) אגב, דיברת איתם פעם? את חושבת שהם יודעים כמה קשה לך עם הגישה שלהם?? אוהבים אותך מאד ממי! שבת שלום

ממחשבות והתבטאויות כאלה בדיוק אני ממליצה לך להמנע כמו מאש ... זה משריש ומקבע לך את כל האמונות המעוותות שלך לגבי עצמך גם לא במודע . אז פשוט תימנעי מזה . את יודעת כבר מה אני מרגישה כלפייך ואת יודעת שאת צריכה להרגיש חופשי לשלוח לי הודעות כל פעם שאת צריכה . נכון אני עוברת תקופה לא קלה . הגירושים של ההורים שלי השפיעו עליי יותר ממה שחשבתי , והנתק עם אבא שלי ועם הצד הזה של המשפחה , ועוד מלא דברים אחרים אישיים שקורים לי יחד עם זאת גורמים לי לתחושת עומס ולחץ קצת מעיקה . אבל תכלס - מה חדש בזה ? זה הריי החיים שלי - ובגלל זה הם לא ממש משעממים . וכן קשה לי , אבל אני מנסה להתמודד שזה אולי החידוש כרגע - כי ממש לא רציתי לעשות את זה . אז מנסים . ומתעקשים . ולא מוותרים , וחיים עם תחושת האמביוולנטיות של חיות מטורפת- של לרצות להשיג הכול ועכשיו בחיים האלה , ושל אפתיות מוחלטת לגבי הכול שגורמת לך לרצות לזרוק הכול לפח כולל את החיים בעצמם ולא להתמודד עם שומדבר יותר . נכון זה קיצוני , נכון זה הזוי לגמרי , אבל זאת אני-טוטאלית ,רגישה יתר על המידה ומשתעממת בקלות רבה מדיי שמסכנת את עצמי לפעמים ... ואולי זה מה שמייחד אותי . כמו שלכל אחד יש את הדברים שמייחדים את אותו . אני לא חושבת שאנשים לא שמים לב לתכונות היפות שלך . אני נוטה יותר לחשוב שזאת את שמנסה לצמצם ולמזער את ההבלטה שלהן כלפי חוץ. כשאדם לא מאמין שהוא "שווה" אז כל המעלות והדברים המיוחדים שלו הופכים להיות נסתרים מפני העין החברתית כי הוא לא מרגיש צורך אמיתי להראות אותם . הבנת ? ... הריי אנשים שמכירים אותך יודעים את הדברים שאני מדברת עליהם . בין אם תראי זאת או לא . אבל הביטחון שלך והדימוי העצמי נפגע כל פעם מחדש כי את עצמך לא מאמינה בזה . כי את עצמך לא מאמינה שהם אוהבים אותך בזכות מי שאת . ברור שיש אנשים שטחיים שם ששמים דגש רק על ממראה חיצוני וחיצוניות ... אבל אלה אנשים לדעתי , שאין לך מה לחפש איתם כלום כי הם לא יכולים לתרום לך ממש ... הכול מתחיל מבפנים . קורה לך שאת רואה פתאום זוג הולך ברחוב שנראה לך כאילו אחד מהם ממש יותר שווה ומוצלח מהשני ? זה קורה לי מלא . כולל חברות וחברים קרובים שלי. אבל הדבר הזה כל כך נפוץ בדיוק מהסיבה שהסברתי לך פעם שעברה . את מושכת אלייך אנשים בזכות הקסם האישי שלך . תקראי לזה מגנט אנושי ... מי שמוצא את מה שאת מקרינה מבחוץ כמסקרן ומעניין - יימשך אלייך בין אם הוא רוצה או לא ... זה העניין בכל זה . ואם את לא מבליטה את הצדדים היפים והמיוחדים שבך כשאת בחברה אז אנשים לא באמת יכולים להבחין בזה אם אין לך הכרות מעמיקה איתם . בשלב כלשהו את חייבת לחשוף את עצמך שם כדיי שאנשים ילמדו להפתח גם כן . זה אולי הקושי הכי גדול באינטימיות - בחברות כלשהי או בזוגיות , לשים את הלב שלך חשוף לפגיעות של אחרים ... אבל זה בלתי נמנע אם את רוצה את זה באמת . אני אספר לך סיפור קצר על זה ... לפני שנה וחצי ביומלדת 19 שלי ,החלטנו לנסוע למכמורת ליום רווי מוזיקה , אלכוהול והכי חשוב אנשים . כמובן שבשיטת חבר מביא חבר הגיעו עוד 20 איש בערך שלא הכרתי. חברה טובה שלי הכירה לי חברה אחרת שלה מהצבא . ישבתי איתה ועם עוד אנשים שאני לא מכירה כל הלילה ודיברנו . יום למחרת שחזרנו , דיברתי עם חברה שלי והיא אמרה לי את אחת המחמאות הכי יפות בעיניי : " אין מצב שאני אכיר לך חבר/ה שלי והוא לא ידבר עלייך אחרי זה חודש . אנשים פשוט לא שוכחים אותך ..." וזה לווא דווקא אומר שעשיתי רושם טוב או רושם רע לצורך העניין . אבל נכנסתי לתודעה של הבן אדם , זה אומר שהוא התרשם ממני באופן שנחקק לו בזיכרון. וזה לדעתי המהות של כל העניין כאן . תגרמי לאנשים לראות את הצדדים הבולטים אצלך- גם הלא כ"כ יפים , ותאמיני לי שהם לא ישכחו אותך כל כך מהר . כי אנשים דומיננטים לא שוכחים . וזה הכול תלוי בך למעשה . בכל מקרה , תקופת החגים מתקרבת - השבוע מתחילה שנה חדשה . נקווה שגם לך וגם לי , וגם לכולנו כאן בפורום תהייה שנה קלה יותר , שנה טובה יותר , שנה שנלמד ממנה משהו על עצמינו ושנתעצם ונתפתח מזה יותר . אז המון אהבה ממני , ותמשיכי לכתוב לנו ילדונת . נשיקות

ב"ה זו כוונתי "לצעד מקדים" אם את לא מסוגלת לעשות זאת לבד אני מכונה לעזור לך בזה אבל אני חושבת שצריכה להיות התערבות חיצונית כדי שתעורר את הנפשות הפועלות להבין שהן מזיקות לך ושלמעשה את בסכנה כבר הרבה זמן וככל שתסחבי את הזמן עם פחד לספר ולהודות בפני הגוןרמים המתאימים כך בעייתך תוסיף להחמיר והתחושה שאת לבד תתעצם ולא תצליחי למצוא מזור כי הפחד ינצח וזה משהו שאת חייבת להתעלות מעליו אני מוכנה להתערב את רוצה?... אני מתכוונת לזה בשיא הרצינות המון אהבה בהצלחה חג שמח ושנה טובה :-) חיבוק ענקי אהובה ויקרה שמרי עלייך

הי,האמת שאין לי את המס, שלך אך אני מאוכזבת ממך כי אני כלכך פירגנתי לך וכלכך החזקתי ממך חברה אני לא כועסת אך אני פגועה אשמח אם תדברי איתי אורית

ב"ה זכרי המשפט האחרון שהוא אמר לך מסגיר את הכל מבחינתי אני מתנצלת שאת היית צריכה להפגע מזה.... ואני למדתי מזה היי בטוחה שאת הפה שלי אני סוגרת כשזה מגיע לאנשים שאני לא באמת מכירה... עוד לא פגשתי באדם שעשה כזה מטעמים ממה שלא אמרתי אגב... שירלי אשרה כל מילה שאמרתי לך כי היא עמדה לצידי כשהוא שאל את שאלותיו ושמעה מילה במילה... נשיקות וכן. אני מאוד אוהבת אותך

אני כל הזמן רוצה לשאול אותך ושוכחת.. את לא יודעת כמה רציתי לבוא כבר נסעתי הביתה השגתי כסף הודעתי והכל אבל אז אמרתי לעצמי "מה את דפוקה איפה תישני" ונסעתי חזרה לדודה שלי ודווקא חמישי הזה אני הולכת להיות מבתל אביב מ6 בערב ככה ואני יושת שם את קולטת?! מרפייייייייייייי איזה בעסותותותותיי! ואם אני כבר פה שאלה לי אלייך שהרהרתי בה הרבה היום ואולי תהיה לך תשובה (אבל נשבעת שלא בשביל זה נכנסתי חשבתי על זה רק עכשיו) תראי אני היום מאחורי הבעיות עם האוכל ה"א כבר לא עושות לי את זה ממש ככה ואני די אוהבת את הגוף שלי ואת החיים שלי מאודדד (אבל לא יודעת אם את עצמי) (למרות שאני צריכה לאהוב! באמת שאין לי סיבות שלא) ובכל אופן הממ לא ממש מצליחה להיות כמו כולם אני לא אוהבת לצאת אני לא נהנית מזה היום סיימתי בהודעת אסאמאס עם מישהו שהוא אמור להיות מושלם בשבילי מכל הבחינות וזו לא פעם ראשונה ופשוט זה בגלל שהוא כל היום התקשר ורצה להיפגש כל יום ואני מרגישה שאין לי כח לזה וכאילו מה הוא רוצה ממני יאללה שיעזוב אותי בשקט ועכשיו הוא ידיד של חברה שלי וכל פעם שאני לא עונה לו הוא מתקשר אליה והיא מתקשרת אלי ואחותי גם אומרת לי שהוא מושלם ואתמול הם התחילו לתאר לי איך קשר אמור להיות (לי אין ממש ניסיון בקשרים רצינים) וכל כך לא הרגשתי את כל מה שהם אמרו והיום החלטתי ליסוע לחברה שלי לסופ"ש כי יש לי חופש מהעבודה שבוע אז אמרתי לו את זה והוא עשה פרצופים ושניתקתי התחלתי להרגיש מה זה רע ולא הבנתי למה הרי הוא בכלל לא מעניין אותי והוא רק מציק לי אבל אולי היה לי קשה שגרמתי למישהו להרגיש קצת רע בכל מקרה כמה שעות אחרי זה שלחתי לו הודעה כזו : "איכשהו לא נראה לי שזה ילך, אני אומרת בוא נעצור את זה פה לפני ששניינו נתחרט אני לא חושבת שיש לזה המשך" משהו כזה הוא התקשר אלי ואז חברה שלי התקשרה ולא עניתי לשניהם עד שחברה שלי התקשרה לבית אז עניתי לה ואמרתי לה מה אני חושבת וזהו ואי ממש מצטערת על החפירות אבל פשוט זו פעם שלישית שזה קורה לי רק בכמה חודשים האחרונים ואני לא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי למה אני לא נמשכת לגבר שאני כן אוהבת איך שהוא נראה חיצונית ולמה אני לא מנסה לתת לזה להצליח ולמה אני רק רוצה יעזוב אותי לנפשי כאילו אין לי סיבה בעולם להתנהג ככה מה יהיה איתי? ואגב לפני כמה חודשים כן אהבתי מישהו שהיה ידיד מאוד טוב שלי כמה שנים ואפילו אמרתי לא את זה בעקיפין אבל אז רבנו ואני נסעתי לאילת בקיצור בפעם השנייה אחרי שחזרתי התנשקנו ומאז התעצבנתי מהאדישות שלא והפסקתי לדבר איתו אני פשוט רווצה לציין שבמקרה שלו כן הרגשתי את כל מה שאני אמורה להרגיש והוא כן עניין אותי וממנו כן חיכיתי לשיחות (ואגב הוא הרבה פחות שווה מכל הבחינות) ואני כבר לא חושבת עליו אז זה לא זה אז לעזאזל מה זה? אולי יש לך מושג? את מבינה אותי? וב מצטערת על החפירות אני פשוט לא מוצאת מיעשהו אחר שיוכל להבין אותי בעניין הזה לילטוב ואם שמת לב או לא כעסתי עלייך תקופה מאוד ארוכה בגלל חוסר יחס שלך שאין לי מושג ממה הוא נבע אבל זה לא משנה רק רציתי להגיד לך שאני כבר לא מרגישה ככה ואני יודעת שלא היית עושה את זה מכוונה רעה .. זה אמנם היה הרבה מאוד זמן אולי שנה ככה אבל זהו עבר לי וזה גם היה בקטנה כזה אז אם שמת לב תדעי שזה עבר לי ואם אין לך תשובה אז סבבה אל תתאמצי לענות כי זה לא כל כך קשור לנושא הפורום לפחות כביכול

ב"ה הרבה אנשים לא אוהבים להודוות שהם פוחדים מאנטמיות הרבה אנשים מונעים בעדם לחוות קשרים בגלל הפחד מאנטימיות ואנטימיות לא באה לידי ביטוי רק במגע למקרה שתהית מהי אנטימיות ואולי זה מאיים עלייך באיזשהו אופן אולי את פוחדת להפגע..להתאכזב וכו וכו לא צריך ללכת רחוק מידי כדי להבין שזה מה שמקשה עלייך להקשר או בכלל לנסות וזה גם קשור בעקיפין בהפרעות אכילה שהיו לך או שנמוגו מעט שזה די משמח אותי מה לעשות? חלק מהתסכול והפתרון הוא לראות שזה בעצם הפחד או שיש פחד אחר שלא ציינתי? את מוזמנת לעשות חושבים עם עצמך כי רק את יודעת באמת מה מפריע לך אפילו שטרם ראית אותו תארת בחור שהוא לא נראה שווה כביכול וכן הרגשת אליו או שנמשכת אליו בגלל שהוא שיחק אותה בלתי מושג? משיכה לא תמיד קשורה במראה חיצוני ...בואי נאמר שבד"כ היא לא קשורה במראה חיצוני..זה רק נדמה מה שבאמת מחבר הוא מה שרוקמים ביחד וכמה הזרימה וההתקשרות ביניכם זורמת באמת... בכל אופן אם את מרגישה שזה לא מתאים לך אל תפעלי בחפזון כי להקדים את המאוחר בד"כ מביא גהינום אז תכבדי את זה שכרגע את לא מוכנה או שכן? לגבי הערב למען האמת היה די פלצני לעניות דעתי לא באמת העבירו את המסר כמו שצריך וחבל כי זה יכל לעבור טוב ממש ואני עוד קיבלתי ביקורת "איך אני מעיזה לנהל פורום של הפרעות אכילה אם אין לי תואר?!" אז השבתי בתבונה רבה "כאילו שלעדי ברקן יש תואר" עדיין זה לא לוקח ממנו את היוזמה כביכול לעשות משהו בשביל הבנות האלה שכ"כ זקוקות לעזרה ויד מכוונת אז מיד אח"כ היתה שתיקה והכי משמח שלא נפגעתי את קולטת?! (אני בד"כ נפגעת מהדברים האלה) עדיין אני לא מצליחה להבין איך אני מושכת לעצמי את כל הפלוצים האלה... אבל היה נחמד תכלס הייתי עם חברה שלי ונהיניתי וגם אורית המקסימה מהפורום היתה אז זהו.. לא הפסדת נשיקות אגב... אני לא חושבת שלא התייחסתי אלייך בגלל שזו את חלילה אני חושבת שהיתה תקופה שלמה שלא התייחסתי לאיש כך שזה לא אישי נגדך.... אני שמחה שזה עבר לך

אינטימיות ונראה לי שזה די מדוייק לגבי ושזה באמת הפחד שלי ואני תמיד דואגת שיהיו איתנו עוד אנשים ואגב כן ראיתי אותו זה לא איזה שידך.. ראיתי אותו פעם ראשונה לפני כמה שבועות ומיום שישי ראיתי אותו כל יום כל היום או איתו או בטלפון אם אני בבית הם קוראים לי לעדי אם אני בבצפר אז הוא גם שם ופעם אחת הוא בא והייתי בריצה אז הוא עשה סיבובים עם עדי בכל שדרות כדי לחפש אותי ואני לא התכוונתי שזה יהיה ככה כשהסכמתי להיכנס איתו לקשר (לא רציתי כי הוא נפרד מחברה שלו שהיה איתה 3 שנים לפני שבועיים ויום שישי הוא רק בכה לנו כמה הוא מת עליה והוא לא יכול לגעת בבנות אחרות ולא חסר לו תקיעות תאמיני לי) אני התכוונתי שנדבר מדי פעם וניפגש מדי פעם ושזה יהיה לאט כי אין לי את כל היום להתעסק בזה אני מרגישה שאני צריכה להקדיש לו יותר מדי זמן אבל כל זה בולשיט אבל שהניסיון שלי לא היה כזה שאני יודעת שהייתי הורסת את זה בכל מקרה וגם אם הוא לא היה חונק אני לא יודעת מצד אחד אני רוצה ומצד שני אני מפחדת ואני מפחדת גם מהקטע הזה של מין(אני בתולה) כאילו אני לא איזה קדושה אבל אף פעם לא הלכתי עד הסוף ומבחינתי אין לי בעיה לחכות עד לחתונה קיצר נראה לי שאני קצת מתבלבלת כי את לא הפסיכולוגית שלי אבל סתם אני כותבת אמרת לי פעם שזה טוב לא?!.. וההוא שהיה פחות שווה חיצונית וערכית(כסף) בוא נגיד ככה.. אני לא חושבת שהוא שיחק אותה קשה להשגה הוא פשוט אדיש ואולי הוא גם נלחץ כי זה נורא מוזר היינו ידידים טובים שנים ואפ פעם לא היה ביננו כלום מה גם שהוא היה עם חברה טובה שלי והוא הראשון שלה (אבל היא לא אהבה אותו!) וזה היה מזמן.!! לגבי הערב מה היית על הבמה? ואי איזה יבוש חחח אמרתי לך שאין עליך יש לך יצאות באין כניסה רק את מסוגלת להגיב ככה... היית צריכה להגיד שיש לך תואר מהאוניברסיטה של החיים.. יש יותר קרוב ומדויק מלחיות את מה שאתה חוקר? (עכשיו עדי התקשרה אלי ואמרה שאני פזיזה" הממ.. את גם חושבת?) בקיצר אני שמחה שלא הפסדתי וזה די היה ברור שזה יהיה פלצני ולא לנקודה ככה זה בערבים האלה פני הדברים חשובים הרבה יותר מתוכנם. אוהבת אותך תהיי חזקה כמו תמיד.(אוף עכשיו הוא מתקשר בלאטטטט! אני מסננת לסנן נכון? סיננת!) טוב מאמי סורי שוב את לא חייבת להתייחס לכל מה שאני כותבת ותודה על ההסבר כשאני חושבת על זה זה באמת הגיוני למרות שחשבתי שאני מיוחדת ובשבילי תמיד יהיה לך כח אבל כנראה שזה היה אנוכי מצדי לצפות שתתייחסי אלי גם כשקשה לך ושתספרי לי הכל כדי שאני לא ישאר לתהות בכל מקרה אני שמחה שאת יותר טוב עכשיו שיהיה לך יום כיף

שלום רב, רציתי לדעת האם הקאות יזומות יכולות להוביל להיעלמות או אי סדירות של המחזור החודשי אף על פי שאין ירידה במשקל (אפילו עלייה מועטה)? בתודה, מירב

ב"ה הקאות זה כמו סרטן וזה משבש את כל המערכת התקנית בגוף גם אם לא ירדת במשקל זה גורם לרשימת בעיות לעיתים בלתי הפיכה... ספרי לי קצת יותר עלייך המון אהבה

היי, שמי מירב, כפי שציינתי. אני בת 26, אם לתינוק בן 9 חודשים, גרה במרכז הארץ. אני קוראת למצב שלי "סמי בולימיה" מאחר ואני לא מקיאה כל יום ולא מקיאה אחריי כל ארוחה אלא רק כאשר אני מרגישה שהגזמתי. למשל, אחרי ארוחת ליל שישי אצל ההורים או בחגים. אני רזה מטבעי (לא רזה מדי. מסת גוף משקל שלי תקינה מזה שלוש שנים. לפני כן סבלתי ממחלה אשר גרמה לי לרזות מתחת למשקל הרצוי). הסיפור שלי התחיל כאשר רזיתי שלושה-ארבעה קילו עקב לימודי התואר הראשון. לחץ עצום ורדיפה אחר ציונים מושלמים. אף על פי שאכלתי שטויות במכללה בה למדתי, רזיתי רק מהריצות והמתחים. לאחר מכן, פשוט נשארתי במשקל הזה בלי מאמץ. אכלתי מה שרציתי אך בכמויות מבוקרות ונהניתי מזה. לאחר כשנתיים, חליתי במחלת מעיים ורזיתי עוד שני קילו שהביאו אותי לתת משקל. פשוט לא יכולתי לצרוך מזונות בעלי אחוזי שומן גבוהים מאחר והם גרמו לי לכאבי בטן. המחלה עברה קצת לפני שנכנסתי להריון ומאז אני אוכלת בשר ושאר מזונות שלא יכולתי לצרוך לפני כן. העניין הוא שבשל החסך שסבלתי ממנו כשנתיים, התחלתי להתנפל על אוכל שהיה אז אסור מבחינתי. בהתחלה "בלסתי" ללא היכר וחטפתי כאבי בטן. לאחר מספר חודשים גילית כי אפשר להכניס אצבע לפה ולהיפטר מכאב הבטן. מאז, מזה שלוש שנים, אני משתמשת בשיטה זו אך כבר לא מאותה הסיבה. בכל פעם שאני מרגישה שהגזמתי, אני עושה זאת. בהריון הקאתי עד חודש חמישי באופן טבעי לחלוטין וזה היה מזעזע. אך, משום מה, כאשר זה מגיע באופן יזום, זה פחות כואב וצורב. אני מרגישה זוועה עם עצמי ובכל פעם שאני מסתכלת על בני המקסים, אני לא מאמינה שאני עושה את זה. לא מגיע לו וגם לא לי. בטח שגם לא לבעלי שאין לו מושג ממה שקורה מתחת לאף שלו. בכל פעם שאני מקיאה מיוזמתי, אני אומרת לעצמי שזה מגעיל אותי ומדהים אותי עד כמה שזה לא מתאים לי וגם לא נוח מהרבה סיבות ושרצוי מאוד שזה ייגמר באותו הרגע. אך, לצערי הסיפור חוזר על עצמו. הביני, לפעמים חודש-חודשיים עוברים ואני לא מקיאה. כלומר, זה לא טקס אצלי אשר חוזר על עצמו. 90 אחוז מהזמן אני אוכלת בריא ומסודר. לפעמים יש לי את המעידות הללו וזה הורס אותי. בתחילת השבוע החלטתי שאני פותחת דף חדש. כבר שלושה ימים שאני לא עושה זאת. אני מקווה שזה לתמיד. שתהייה שנה נפלאה, מירב

לביאן יש לי היום דיאטנית בשעה 6 ואני מפחדת שאם ירדתי אז יאשפזו אותי בכפיה בהדסה .

ב"ה אם כן אני חושבת שאפשוז עם כל הפחד והטירוף שמסחררים את הנפש הוא הדבר הנכון בשבילך כי את בסכנה ממשית והפחד שלך מוצדק, כי די לרדת במשקל! שולחת לך חיבוק ענקי שתמצאי את הכוחות ואת האומץ לתת אמון באלה שסה"כ רוצים רק בטובתך ושרק יהיה לך טוב ב"ה אמן המון אהבה

היי דינדין שמי רוני ואני בחורה בת 23 אשר סובלת מאנורקסיה ניברוזה רוצה ומוכנה לצאת מאותה מחלה שהורגת אותי אבל הכול מתעקב לי לא מסתדר אני ביאוש ובתסכול מחשבות אין סופיות רוצה לצאת מכול העולם ההזוי הזה שבניתי לי כבר 6 שנים של גהנום אנה עזרי לי רוני

ב"ה מאחר וכרגע אני בעקר כותבת לבנות אענה לך אולי גם דין דין תראה ותגיב אני לא מכירה אותך וספרת מעט מידי הייאוש תמיד "חוגג" כשלא מוצאים פתרונות או ליתר דיוק לא מוכנים ליישם את הפתרון זה מאוד פשוט כביכול מה צריך לעשות במצב שאת מתארת אבל המוכנות לא תמיד מאפשרת זאת. אני תמיד חושבת שזה עניין של החלטה. זה כמו לקפוץ לים את לא יודעת אף פעם מה מחכה לך שם מתחת אבל אם את נותנת טיפת אמון שהחיים לטובתך המים הנסתרים הופכים להיות שיקוף לכך וכך כל תהליך ההחלמה שלך להתחיל לתת אמון בעשייה שנועדה להעיף אותך משם ומהר אבל אם בעת ובעונה אחת תרצי לחיות ולמות הסיכויים להחלים כלושים ביותר כי לא ניתן להשיג את שניהם החיים לא מסוגלים להכיל את תפקיד המוות המוות לא מסוגל להכיל את תפקיד החיים הם שני דברים שהם חלק מהקיום אבל רק בתנאי של שלב. תהליך. התחלה. אמצע. סוף זה לא יכול להיות סוף סוף סוף ולצפות שהסוף הזה מתאים לחיים את חייבת להבין את זה כדי להיות מסוגלת לעשות שינוי ספרי לי קצת יותר מה את עושה ברמה טיפולית את מטופלת? מאושפזת? בינתיים חיבוק ענקי ואל תאמרי נואש המון אהבה :-)

ידוע לי שקיצרתי בדברי כי לא חשבתי שמישהו באמת יגיב לי וגם קשה לי להיתבטות במילים ולהסביר את העובר עלי ...בכול אופן אני ינסה לפרט יותר אני בחורה בת 23 אשר חייה בדרום הארץ סובלת מהפרעת אכילה יותר מ6 שנים מתמודדת עם המחלה לבד מאחר וכול מקרי חושבים שזהו מבנה גופי אני לא יפרט את משקלי כי זה לא העיניין ביכלל בשנתיים האחרונות המחלה פרצה והביאה את חותמה עלי מרגישה רע ובדיכאונות אין סופיות מרגישה כלואה "אישה בגוף של ילדה" לא מסוגלת לתפקד בכול תחומי החיים מבחינה הגיונית אני יודעת שאסור לי להמשיך ...אני חייבת לצאת מזה אבל הגוף מגיב בצורה אחרת ולא מאפשרת לי לצאת מאותה אפלה שניכנסתי אליה והכי אירוני זה שאין איש בעולם שאני יכולה לשתף אותו בכול העובר עלי חברות כבר אין לי והורים אין על מה לדבר עירוני איך אדם יכול להרגיש כול כך לבד ובודד .... בכול אופן ליפני חודש פניתי לקופת חולים כדי לקבל עזרה בהתחלה הרופא לא היתייחס ואמר לי לא להחניס סתם דברים לרואש ושאני בחורה בריאה מאחר והבדיקות יצאו תקינות חוץ מאנמיה קשה שאפשר לטפל בה באמצאות זריקות ברזל חזרתי הבית במצב נפשי דיי קשה... חזרתי עלו וביקשתי דיאטנית כדי להתחיל לאכול בצורה מכנית.. מסגרת... כי חשבתי שזה מה שאני צריכה נשלחתי לפסיכולג אשר אמר לי שאני צריכה פסיכאטר וקבעו לי טור לעוד 3 חודשים היתייאשתי קודם לחכות חודש לפסיכולוג ולאחר מכן עוד 3 חודשים לפסיכאטר בנתיים רק ירידה ומצבי הנפשי מתערר אין לי כוחות ואולי אין לי גם זמן מאחר ורגלי כבר לא מחזיקים אותי אני בבית בלי מהות בלי תכלית לצפות לכלום ... אוףףף מצב מייאש עד כאב ... rony

אוהבת אותך מליין דניאלה

בינתיים אינטרנט בבית..

היללוש , האמת שאני לא יודעת כל כך מה להגיד ... אני כל כך מבולבלת ומוצפת רגשות שאני מדחיקה במשך כל היום שאני כבר חושבת שאיבדתי קצת את חוש השיפוט שלי . למה יש לי הרגשה כל כך כואבת שאני פשוט לא אצליח להתגבר על זה ? למה יש לי הרגשה שבסופו של דבר כמה שאני לא אנסה להסיח את עצמי מזה , ההרס העצמי בסופו של דבר ינצח אותי ...? איך אפשר להתכחש לרגש , לתחושה שכזאת ? איך אפשר להתעמת עם דבר כזה .. הריי אף אחד לא באמת יודע מה יהיה מחר או עוד שנה או עוד שעה לצורך העניין . אז איך אני יכולה להיות כל כך בטוחה שזה רק פרק של זמן עד שזה יעבור , שזאת נפילה, מעידה שמותר גם לי לעשות אותה ..? מאוכזבת - אולי אפשר להגדיר את זה ככה ... יותר נכון להגיד אפתית למדיי למצב . לא ממש אכפת לי מה יהיה איתי . ואני קוראת את מה שאני רושמת ואני אומרת לעצמי "זה נורא ואיום והזוי לחלוטין" אבל אני לא מרגישה ככה . אני לא מרגישה שזה טוב או רע , או כלום . אני פשוט נמשכת לשם יותר ויותר . נותנת לעצמי להיסחף עם זרם הרגשות שמציף אותי , וזרם המחשבות שמציף אותי, וכל הנלווה לכך . ואז השאלה הגדולה - עד מתי ? עד מתי אני אתן לעצמי להסחף ... ולאיפה אני אגיע עם זה .... אין לי כוח לעצור את זה . אין לי כוח נפשי ופיזי להתמודד עכשיו מול כל זה . ואין לי כוח להסתכל על זה כ"מעידה חד פעמית" ש"מותר גם לי לעשות" . נמאס לי לשקר לעצמי . נמאס לי להגיד שיהיה בסדר ולנסות להתכוון לזה אבל לא באמת . זה נראה , נשמע , מרגיש - מיותר פשוט . הילה את מאמינה שאדם יכול לאבד את צלם החיים בלי את החיים בעצמם ? כי זה התיאור שהכי מרגיש כמתאר את מה שאני מרגישה . ואם כן אז את חושבת שבאמת אפשר לעשות משהו שישנה ויחזיר אותו למסלול ? אני כבר לא מאמינה לכלום . בטח שלא לעצמי . אני לא יודעת עוד מה לכתוב כל כך... זה נשמע כאילו אני חוזרת על עצמי ובכל זאת לא מצליחה להעביר את המסר . אני אפילו לא יודעת מה הטעם בכל זה ... אבל שיהיה . באמת שאין לי תשובה אחרת . נחמד לדעת לפחות שמישהו עוד נאיבי מספיק כדיי להאמין בי ולא לוותר עליי ... תודה על זה בכל מקרה . ומותר לך לוותר אגב, זה לא משהו שאת צריכה להרגיש צורך לעשות . אני מזמן ויתרתי . כנראה שבאמת השתנתי אם הפכתי לקוויטרית אמיתית . חיבוק ממני , תמי

ב"ה ברור שלא סיפרתי לאף אחד ברור שזה היה מפחיד וברור שלא ידעתי מה לעשות היתכן? אבל אז הבנתי שלעיתים יש שאריות ויש טריגרים שתמיד כנראה חייבים לעמוד מולם אני קוראת לזה מבחנים ואם אני עברתי את המבחן הזה גם את תעברי את זה אבל אני לפחות יכולה להגיד שקשה לי מאוד עם הנושא הזה ושבאמת אין לי מושג איך אני נמצאת פה כי גם אותי זה יכול לחרפן אבל אני מאמינה בך כי את חזקה וכן את גם חלשה ויש בך הכל נאיבית ? כן את צודקת כל ההתייחסות לחיים שלי נאיבית ואני משלמת על זה מחיר יקר אבל הנאיביות שלי מביאה לי גם הרבה דברים יפים לחיים אז מה אכפת לי וכן אני מאמינה בך.. לגבי... ידעתי שאני לא אתן לעצמי ללכת עד הסוף ובאותה נשימה רציתי להגיע לסוף.. זה שוב פעם בער בי מאוד חזק אבל ידעתי שהפעם (לי לפחות) לא תהיה דרך חזרה המצב הבריאותי שלי אף פעם לא משהו ולא בא לי לשלם את המחיר הזה להיות במיטה כמו שהייתי ושהמוות יהיה איטי ואולי הרבה יותר קצר הפעם... לא...!!!! יש לי עוד כמה פרוייקטים שאני רוצה לעשות לפני שאני הולכת אבל גם אני מתמודדת עם הרצון למות ועם הרצון לחיות כל הזמן כל בוקר כל יום וזה הגורל שלי ואני מקבלת את זה ולכן יחסית קל לי והרצון לחיות מכריע אותי תמיד לא יעזור חוץ מזה השמירה העליונה שיש עלי לא תמיד מובנת לי לעיתים אני מרגישה שתמיד תולשים אותי ממקום הסכנה בדקה התשעים אני מבינה אותך אבל את תתגברי תחשבי את למה זה קרה חיבוק ענקי יקירה ואהובה שלי :-)

הילה , אין לי פשוט כוח לזה באמת .... אני מרגישה יותר גמורה מתמיד . אני לא מבינה למה את מאמינה בי בכלל . נכון שהנאיביות שלך יכולה לתרום לך אבל אני חושבת שאת רק תתאכזבי ככה יותר בחיים . בכל מקרה מי אני שאני אטיף או לא אטיף או לא משנה מה שזה לא יהיה. זאת פשוט ההסתכלות שלי על המצב . ב4 ימים האחרונים רבתי עם כל האנשים הכי קרובים אליי בערך ... כל יום - מישהו אחר . וכבר אין לי כוח להתחיל להסביר למה אני נפגעתי ולמה התעצבנתי וזה מגיע למצב שאת אומרת לעצמך - "למה בכלל לטרוח ..." כי זה באמת המצב . היום יותר מתמיד , הרגשתי אחרי הריב שפשוט בא לי לחתוך , לסיים את הכול , לגמור עם כל הסרטים האלה , כל הכאב הזה שיושב לי בפנים , כל הכאפות שאני מקבלת ברצף אחד אחרי השני מכולם . ולא עשיתי את זה . למה ? שאלה טובה באמת . אין לי תשובה ממשית מלבד זה שכנראה הייתי אפתית גם לזה אולי. זה מין מצב אבסורד כזה אבל ככל שזה מתגבר כל שבא לי לעשות זה רק להחזיר את תמי "הילדה הרעה" שמשכיחה ממנה את כל הכאב באמצעות הרס עצמי . אין לי מושג מה יהיה איתי . אני מרגישה כאילו אני עומדת לבכות בכל רגע שאני נושמת ושאם אני אתן לעצמי את זה אני פשוט לא אצליח להפסיק את זה ... זה מה שקורה לי לרוב כשאני בוכה . אני פשוט לא מצליחה להפסיק ... אז אני פשוט מדחיקה . עוצרת את עצמי . אוצרת את הרגשות פנימה . מראה פנים קרות רוח . מזייפת שהכול פאנן . ומבפנים הכול רקוב . וכואב ולא נסבל ... ת'אמת הילה אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אצליח לסבול את זה . עוד כמה זמן אני אצליח לסחוב את כל הקושי הזה בפנים . חוץ מזה, אם לומר את האמת ידעתי שקרה משהו שנה שעברה איתך ... אבל לא ידעתי באיזה רמה היית דאז . אני שמחה לפחות שמישהי מאיתנו חזקה מספיק, את עברת את זה וצלחת את זה ואני גאה בך על זה . אבל זה היה ברור מבחינתי ... כי זאת את . זה פשוט אומר הכול לא ? אני לא כמוך הילה . אני שונה . אני לא יודעת מאיפה יש לך הביטחון או כמו שאמרת הנאיביות לומר שאני חזקה ואני אעבור את זה . זה לא מרגיש לי ככה . זה רק מחמיר ...וזה הופך יותר ויותר בלתי נסבל מיום ליום שאני כבר לא יודעת איך אני מתחילה בכלל להתמודד עם כל זה . אולי לא בא לי להתמודד ואני בורחת כמו תמיד למקומות שהכי נוח לי כי אני לא יודעת אחרת ... אני לא יודעת להתמודד ולשאת את כל מה שיש לי בפנים . הדרך היחידה שמצליח לשכך קצת מהכאב זה הרס עצמי בגלל זה אני נמשכת לשם . דרך אגב , אמא שלי היום בבוקר אמרה לי שהרזיתי ... מוזר אני לא רואה את זה . טוב שזה רק מדרבן אותי יותר לשם . מצחיק איך כוונה של מישהו אחר מתפרשת אצלי כדירבון גם במודע . היא כמובן לא יודעת . טוב היללי , החיים מרגישים רע את האמת . כל הטוב מתגמד אל מול הרע כרגע .... וגם הטוב נראה איזה סוג של רע במיעוטו ... ככה שבכל מקרה פשוט רע . נשיקות ממני, תמי

מאמי אני יודעת אני פשוט לא רוצה להפריע, אני בטוחה שאת מספיק עסוקה.. אך אשמך אם יהיה לך זמן וניפגש קצת אני בטוחה שניפגש בערב היום לא? את באה? מקווה לראותך ואני אכן אשמח לעזןר לך בכל נושא בלי קשר,המון בריאות מלאכית!

ב"ה אני באה היום מניחה שנפגש בבקשה אל תהרסי את עצמך את יכולה לעצור את זה דברי איתי ..נקבע חיבוק ענקי המון אהבה

אני ממש רוצה להודות לך על ההודעה שלך..זה מזה כיף לקרוא את ההודעות שלך כי את באמת מאמינה שאני יכולה ושאני יצליח.. את מאמינה בי! וזה כיף.. באמת אני לא יודעת אם אי פעם אני אוכל להודות לך על הכל..את כל כך מעודדת.. ושאלה לי- אם יכול להיות מצב שהחזרה ללימודים וכל הלחץ שמסביב, יהווה לי טריגר [והוא יהווה] איך אני נמנעת מזה? מה אני צריכה לעשות כדי לא להימשך למקום שהייתי בו שוב?? אני נזכרת בכל מיני אירועים מהשנה שעברה.. כמו למשל, בראש השנה, לא אכלתי מהברכיות כי הייתי בדיאטה ופחדתי להשמין ועשיתי את עצמי אוכלת ואז ירקתי או למשל, אמא שלי ביקשה ממני לרדת למטה לנער את המפה אז קפצתי על המציאה וירדתי למטה לנסות להקיא את ארוחת החג או למשל כשהביאו לנו לסוכות סלסלה מלאה בשוקולד, ואני, שהייתי באותו זמן ב"דיאטה" בלמסתי בלי סוף ואח"כ שנאתי את עצמי בלי סוף ושוב ניסיתי להקיא... בקיצור- הייתה לי חרא של שנה. עכשיו במבט לאחור אני מבינה שאני כבר לא במקום הזה, כאילו לא לגמרי לא שם, זה עוד קיים בי הצד הזה, אבל אני במרחקים גדולים משם, אני מרגישה שהשתנה בי משהו, אני מרגישה שיש לי הצלחה קטנה, ועכשיו- אני לא רוצה להרוס את זה.. אני מרגישה שכשיש עליי לחץ, ואני קובעת לי יעדים ודד-ליינים אני כל הזמן מנסה לעמוד בהם, שזה פשוט מטורף..וכשאני לא מצליחה..זו בעיה. אז מה אמורה לעשות עכשיו? מה אני אמורה לעשות כדי לא להגיע למקום ההוא.. של לפני שנה? אני רוצה לשנות! אני ממש רוצה.. אבל רק מהמחשבה על כיתה י"א אני נלחצת.. אני מפחדת מכל הבגרויות אני מפחדת מההפקה בתיאטרון, אני מפחדת מהבגרות בתאטרון! עד עכשיו הרגשתי שאני מעולה ופתאום עכשיו אני כבר מרגישה שלא..למרות שנותנים לי מחמאות..אני פוחדת לאכזב..את עצמי וגם אנשים אחרים.. אוף מצטערת על האורך.. אני רק צריכה לדעת מה לעשות כדי לא להיגרר למקום הזה שוב.. תודה!! **חמודה**

ב"ה שאלת את שאלת השאלות "איך" אני פשוט יודעת מה עוזר לי וזה משהו שאת חייבת לגלות בעצמך...רק את יודעת מה עוזר לך להתרחק מהזוועות שאלי את עצמך מה את יודעת שעוזר לך לתפקד טוב ולמדי לזהות את זה! מה עוזר לך להתרחק ממחשבות על משקל ודימוי עצמי ולמדי לזהות את זה! ואם את לא יודעת על זה חשבי על הכל ..על כל הסיטואציות ..על הלפני על אותו הזמן שזה קורה והכל אבוד ועל הזמן שאחרי ואז זה נסי לזהות..נסי לזהות מה קורה לך ומה קרה בפעמים שהיה לך קשה ובכל זאת בחרת שלא ליפול. מה קרה ברגע שלא בחרת ליפול. מה נתן לך את הכוח שם ואז תנסי לשכפל את זה במעשה לכל סיטואציה שאת מרגישה "הנה זה בא ואני אבודה" את לא אבודה! יש לך רק עבודה קשה מאוד יתכן ובחגים יהיה קשה האמיני לי לכולנו. גם לי ולא בגלל אוכל זה זמן קשה להרבה מאיתנו נסי בזמן הזה לדעת שלא משנה מה את תעשי הכל כדי לזהות וכדי לבחור שלהרוג את עצמך=עבר זמנו בטל ומבוטל עכשיו כל שנותר לך הוא לנסות יתכן ותפלי כי זה קורה אבל חשוב שכל אלה יהיו במודעות שלך כדי שבזמן שתרגישי שאת יכולה את תנסי ואת תתכווני למה שאת עושה ואם את לא מצליחה זה בסדר. תמיד יהיה רגע שתצליחי אם תאמיני וזה תלוי בך! אני וכולנו פה אוהבים אותך כמו שאת גם אם תפלי את לא חייבת להיות גברת "בסדר גמור" "מושלמת" בשביל אף אחד את חייבת לגרום לעצמך להרגיש טוב וללמוד לזהות מה באמת מוביל לשם עבורך... אין סטופרים קחי את הזמן אני מאמינה שאם נופלים זה נועד להיות תמיד בדיאבד את יודעת למה זה קרה ומה באמת יצא לך מזה ואז רואים שלמעשה היה זה לטובה גם בסיפורים הכי הזויים שיש המון אהבה יקירה חיבוק ענקי ובלי מחשבות מיותרות קפצי לשנה בלי פחד אגב... אפשר לבקש.. בקשי מאלוהים שיעזור לך את מדברת איתו?\ את לא צריכה להיות דתייה בשביל זה רק דעי שהוא אף פעם לא מאכזב גם כשאת חושבת שכן דברי איתו שמעי מה לו יש להגיד...

הי לא כתבתי הרבה זמן.אך אני יום יום נכנסת לאתר קוראת ומזדהה.אני רוצה להגיד שהייתה לי תקופה יותר טובה .אני במצב חרה ממש אני כלכך מזעזעת את עצמי בילמסתי השבוע יותר מידי הקאתי כלכך הרבה פעמים שפשוט כלכלך כואב לי הגרון אין לי אפשרות לשתות אפילו ,בנוסף נראה לי שמתחילה להיות לי בעיה בשיניים אןף הפה שלי כלכך היה בריא למה למה אני הורסת את עצמי למה?????????? אין לי מילים טובות להגיד על עצמי פשוט הרסנית... אני ממש רוצה לחוק את הכאב שלי אך אף אחד לא יודע נמעס לי אני מרגישה שחרב עלי עולמי הדיכאון המגעיל הזה שנלווה לאחר הבולמוסים בא לי לצעוק בכל לפעמים אני בולמית כן יש גם כאלו ... אנשים לא מודעים לכך כיבלל על הסבל שמלווה אותי יום יום אין יותר גרוע הייתי מעדיפה לברוח למקום שאין בו אוכל לפעמים... כלכך רוצה לעזור לעצמי ולאחרות כמוני הייתי מוכנה לעשות הכל בשביל להציל אחת. בנות צריך לעשות משהו זה אןלי עדיף שננסה לסייע אחת לשניה אני יודעת שביאן עוזרת ומנס בכל כוחה אך היא אחת ואנו רבות זה נורה קשה כמובן שזה לא במקןם טיפול בנוסף...

ב"ה חוץ מזה זה לא תחליף לטיפול וזה מאוד מצער אותי שאת ככה ואני בטוחה שיש לזה סיבה סתם זה לא קורה וסתם לא מבלמסים ...בטוח קרה משהו שהכעיס אותך ..עצבן אותך לא הלך כמו שרצית וזה מה שגרם לכך אבל אל תשכחי שזה טריגר ואת חייבת לטפל בשורש הבעיה את לא יכולה לעזור לאחרת לא לפני שאת מתחזקת ועוזרת לעצמך לצאת מהמצב הזה וזה תהליך כתבי פה דברי איתי ונראה מה עושים חיבוק ענקי והמון המון אהבה יקירה

שמי לילך שיר, אני זמרת ויוצרת. בגיל 16 הפסקתי לאכול והתדרדרתי לאנורקסיה. אחרי שהתחלתי לעלות בחזרה במשקל הפכה האובססיה לעיסוק כפייתי בספורט. כשכבר דפקתי לעצמי את הברכיים לגמרי התחלתי להקיא... כתבתי שיר שנקרא "מעיין" שאפשר לשמוע אותו באתר שלי: http://www.lilacsheer.com/music.asp השיר נכתב בהשראת הספר של הדוגמנית מעיין קרת "הנשים היפות", שמדבר על חוויותיה עם אנורקסיה ובולימיה ושל עוד נשים מפורסמות תחום המדיה. השיר נבחר להוביל קמפיין חשוב בשם: Simply You אחרי שסוכן הדוגמניות עדי ברקן מצא את חברה שלו לשעבר מקיאה בשירותים הוא התחיל במהפך כוללני של חייו והתחיל לפתח פרוייקט להוצאת הדמות הנשית הדקיקה מתפיסת אידיאל-היופי ובמאבק להעצמת הדימוי העצמי של נשים. זה לא כי הוא מחפש דרך להתפרסם!!!!! הוא כבר שנים מתנדב ועובד עם בנות כמונו שסובלות...!! הוא מבקש להכתיר דור חדש של דוגמניות על טהרת הבריאות וגם הוציא סמל חדש שיופיע על גבי תמונות במגזינים שמעיד שהתמונה לא עברה פוטו-שופ !! מחר, יום חמישי ה- 30.8 החל מ- 20:00 בערב בחוף מציצים בת"א, יתקיים אירוע גדול במאבק נגד מגיפת הפרעות האכילה. קרין מריזו תנחה את האירוע ותשתתף בו גם הרקדנית רונה-לי שמעון ואני אשיר את השיר "מעיין". גיליתי שעדי הוא בן אדם מדהים וטוב לב שבאמת באמת רוצה לעזור... אני חושבת שחייבים את התמיכה של כולכן!!! כמה שיותר יתמכו כך נוכל לשנות את מהלך הדברים!!! חייבים לעצור את המגיפה הזו! אנחנו לא רוצים לאשפז יותר בנות, אחיות, חברות... :-( אם נציל אפילו נפש אחת - זה היה שווה!!! כל מי שרוצה פרטים מוזמנת לפנות אליי במייל: [email protected] או בטלפון: 054-4334696

רק בשביל לתמוך ואני לא בטוחה שהמחלה הזו קשורה לאידיאל הרזון זה רק חלק מהעניין (אם מישהי שאני מכירה תהייה שתתקשר אלי וניפגש 0524532019)

ב"ה ושבלי שום קשר את מוזמנת לכתוב פה באהבה חיבוק :-)

אלף תודותת!! :-) חמישי בשעה 12:45-13:00 אני מתארחת ברדיו 90FM ישדרו את השיר גם כן. לילך

ןקשה!

ב"ה

זה אכן נורה חשוב... כולן צריכות להגיע!

היה היה מלך עשיר ולו ארבע נשים. את האישה הרביעית הוא הכי אהב. הוא פינק אותה עם בגדים יפים והביא לה את המאכלים הכי משובחים. הוא לא הסתפק עבורה במשהו שהוא פחות מהטוב ביותר . ?גם את אישתו השלישית מאוד אהב, תמיד הקפיד להציג אותה לממלכות שכנות, אך בלבו תמיד קינן החשש שיום אחד תעזוב ?אותו למען אחר. גם את אישתו השנייה אהב מאוד. הוא היה מספר לה את כל אשר על לבו ומתייעץ אתה בפתרון כל בעיה שעמה התמודד. והיא, תמיד היתה אדיבה, מתחשבת, סבלנית, מייעצת בחוכמה, תומכת ועוזרת לו לעבור זמנים קשים. את אשתו הראשונה המלך לא אהב. על אף שהייתה בת זוג נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לשימור כספו וממלכתו ועל אף שאהבה אותו מאוד, הוא בקושי שם לב אליה. ?יום אחד, המלך חלה וידע שזמנו הגיע. הוא חשב על החיים הנפלאים שלו ותהה: "?יש לי ארבע נשים וכשאני אמות- אהיה לבד"? שאל המלך את אישתו הרביעית: "אהבתי אותך הכי הרבה וטיפלתי בך נהדר. עכשיו כשאני גוסס ?האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?" "?אין סיכוי" היא ענתה והלכה מבלי לומר עוד מילה. תשובתה פילחה את לבו כסכין . ?המלך שאל את אישתו השלישית: "אהבתי אותך כל חיי והצגתי אותך בפני כולם. עכשיו כשאני גוסס, האם תבואי איתי לארח לי חברה?" "?לא!" היא ענתה "החיים טובים מדי! כשאתה תמות אני אתחתן מחדש!" ליבו של המלך שקע והפך לקר. ?הוא שאל את אישתו השנייה: "תמיד פניתי אליך לעזרה ואת תמיד היית שם בשבילי. ?כשאמות האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?" "?אני מצטערת אני לא יכולה לעזור לך הפעם" ענתה, "המקסימום שאני יכולה לעשות זה ללכת איתך עד לפתח הקבר" .תשובתה הכתה בו כברק והמלך היה הרוס. פתאום, קול קרא: "אני אבוא איתך. אני אלך איתך לאן שתלך"!! ?המלך הסתכל, למולו עמדה אישה כחושה ורזה, תוצאה של הזנחה ממושכת. אשתו הראשונה. בסבל רב אמר המלך: "עכשיו אני מבין שהייתי צריך לטפל בך טוב יותר כשהייתה לי ההזדמנות". ובכן, לכולנו יש "ארבע נשים" בחיינו: ?הרביעית - היא גופנו. לא משנה כמה זמן ומאמץ נשקיע בלעשות אותו יפה, הוא יעזוב אותנו כשנמות. ?השלישית - היא רכושנו, מעמדנו וכספנו. כשנמות כולם יעברו לאחרים. ?השנייה - היא המשפחה והחברים שלנו. לא משנה כמה הם היו שם בשבילנו, הכי רחוק שהם ילכו איתנו זה רק עד פתחו של הקבר. והראשונה - היא הנשמה שלנו. שתלך איתנו לכל מקום, למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף, הכוח ושאר הנאות העולם. חזקו וטפחו אותה, כיוון שהיא החלק היחיד שילך איתכם לכל מקום. הפנימו=] **חמודה**

ב"ה

נקוד למחשבה,שיהיה בהצלחה!

אף פעם לא הייתי שמנה אבל תמיד הרגשתי מגושמת ולא רזה כמו שאני רוצה. ירדתי במשקל מ-50 לסביבות ה-40, אני אומרת סביבות כי זה במשך שנים נע בין 42 ל-39 אפילו. גובהי 1.63 עד לא מזמן לא הייתה לי בעיה עם זה, אני אוהבת את הרזון ואין לי בעיות רפואיות, למרות הגינויים מהסביבה (לא יפה,לא נשי וכו'). אבל בשנה האחרונה (אני בת 25) אני מרגישה שאני כן רוצה להתמלא בגוף קצת, 2-3 ק"ג, גם בראש משהו קצת השתנה אני אוכלת עם פחות רגשי אשמה וחישובים, אבל עדיין לא מרוצה מזה שהבטן תתמלא ותבלוט. אני כבר לא במקום של החישובים וההתעסקות בזה כל היום ואני באמת רוצה להעלות במשקל אבל זה לא הולך, או שזה בגלל שאני נעצרת כי שוב עולות מחשבות שצריך לשמור ולא להגזים באכילה, או שבגלל שאני טיפוס די לחוץ אני לא עולה במשקל? איך ממשקל כמו שלי עולים כמה קילו בצורה בריאותית? אין לי ממש שאלה ספציפית, רציתי לשתף ולשמוע בנות אחרות מנסיונן, תודה לכן ואשמח להתייחסות.

ב"ה פחדים הם תוצר של מחשבה בלתי מאוזנת . מעוותת.. לקוייה. איך שתבחרי לקרוא לזה ... זה נמצא בתודעה שלך וברמה פיזיקלית את פותחת לך שדה שמושך אליו את תדר הפחד שלך וזה אומר שבשדה האנרגטי הזה יקרו ויתרחשו הרבה מהזוועות שרצות לך בראש ולכן חשוב ללמוד לזהות אותן לפתח מודעות כלפיהן ולבדוק מה את יכולה לעשות בכל רגע נתון להתנגד להרגלים שבסה"כ אינם משרתים אותך נאמנה כמו למשל להלחץ מעלייה במשקל ברור שהמשקל אינו הבעיה גם לא האוכל אלא הרבה מעבר אני לא מכירה אותך ואת הסיפור שלך אבל את בהחלט יכולה להתגבר על הבעיה ועל המורכבות שלה עם נכונות ניסוי וטעייה ובעקר תרגול וגם להעזר במומחים לא מזיק... שאלות? שאלי ונען חיבוק והמון אהבה בהצלחה :-)

שלום! יש לי בעיה ואני מקווה שמישהו יוכל לעזור לי. יש לי חבר בן 23 , שאני מאוד מאוד אוהבת אותו(אנחנו כבר הרבה מאוד זמן ביחד....) יש לו בעיות משקל (משקל 96 וגובה 173) שהוא מודע להם אבל לא עושה שום דבר לגבי זה. לפני כחצי שנה הוא התחיל דיאטה(מרצונו החופשי) , הלך לחדר כושר והספיק לרזות יפה מאוד במהלך 3 חודשים. אך לפתע הפסיק עם כל העניין והשמין בחזרה. ניסיתי לשכנע אותו לחזור לזה אבל ללא הועיל. אני מנסה לגרום לו לעשות איתי הליכות אבל הוא כל הזמן מוצא תירוצים. בנוסף הוא טוען שההתעסקות שלי בזה גורמת לו לאנטי . הבעיה שאני לא יכולה לראות אותו הורס לעצמו את החיים- אני יכולה לא להגיד לו כלום אבל בסוף זה מתפרץ אצלי ... (חשוב לציין שיש במשפחה שלו נטיית השמנה) איך אני יכולה לעזור לו ? ואיך אני יכולה לעזור לעצמי להיות פחות לחוצה על זה? אשמח לתשובה!

ב"ה ולך אני מציעה ללמוד לקבל אותו כפי שהוא ולהניח ולהניח לו לפעול כמו שהוא מרגיש לחץ תמיד יוצר רגש אנטי לכן כדאי להמנע מכך הוא יודע שיש לו בעיה בד"כ מה שעוזר הכי טוב הוא לתמוך ולא להביע ביקורת פשוט לאהוב משימה לחיים שלמים המון אהבה בהצלחה חיבוק ף-)

ברצוני לשאול האם קיים טיפול להפרעות אכילה ללא תשלום לא משנה באיזה אזור והאם הוא יוכל להיות דיסקרטי לחלוטין אשמח לקבל פרטים

ב"ה המרפאה לבריאות הנפש ברח' הנרייטה סולד 13 ת"א מומלץ ביותר ואכן כן סופר דסקרטי! בהצלחה

אני בדיוק מחר בת"א.. אבל אני מפחדת ללכת לשם אני מעדיפה בטלפון ואפשר עוד פרטים לגבי איך זה עובד ותוך כמה זמן מאז שאני מודיעה אני אמורה להתחיל בטיפול ואיזה סוג טיפול זה ווכו' אני פשוט לא יודעת כלום איכילוב זה לא בית חולים?

חשבתי שכבר יש לי מספיק ניסיון בשביל לדעת מתי ההרגשה "נכונה" ומתי לא ... הנטייה הזאת של להרוס כל דבר טוב או יפה שיש בי ... אני פשוט נוטה לחשוב שכבר אין לי שליטה עלייה כמו שחשבתי או ששיכנעתי את עצמי להאמין . אני אומרת שהכול סבבה . מחייכת חיוך מזוייף , צוחקת את הצחוק שכולם אוהבים . מקשיבה לבעיות שלהם , מנחמת אותם כשקשה להם , הולכת לישון עם האמונה שאני בן אדם טוב , מנסה בכל הכוח לגרום לי להאמין בזה ... להפסיק לתת להרס העצמי ששלי לקונן ולחלחל פנימה ...להרקיב כל דבר שצומח בי . אני קמה בבוקר , מזייפת עוד יום של "הכול סבבה ומושלם" , ממשיכה עם החיים , מתמודדת בחוסר התמודדות שלי , נאבקת בשדים הפנימיים ואומרת לעצמי - עוד יום וזהו.. וההרגשה - של כבר אין כוח . להמשיך . לזייף . לנסות . להגיד לעצמי שהכול בראש שלי ושאני סתם מפרשת לא נכון דברים . שכולם באמת אוהבים אותי ולא עושים את עצמם , שהנתק עם אבא שלי בחודשיים האחרונים הוא יותר בריא בשבילי , ולמה אני צריכה אותו בכלל .. שהפירוק של המשפחה שלי שכל כך נזק נגרם לי ממנה הוא סביר ונורמלי , ושזה קורה במשפחות הכי טובות . אז אם "הכול בסדר" . למה שום דבר לא מרגיש ככה ? למה יש הרגשה שעוד רגע והכול מתמוטט ... שהכול שביר כל כך ואם אני לא עושה משהו בנידון אז העולם יתפרק לחתיכות ? וכל היכולות שלי ? יש לי בכלל יכולות ? מאיפה אני יודעת את זה ? אומרים העיקר הכוונה . אני חושבת שהפער בין מה שהמשפט אומר למה שקורה בשטח הוא עצום ברמות שזה כבר מכאיב . ממש מכאיב . אז אני מנסה . אז מה . אז מפרשים לא נכון את הכוונות שלי ואז אני צריכה להתחיל שוב פעם להסביר ולהתנצל על משהו שבכלל לא התכוונתי אליו . אני כל כך מנסה לשרוד . כל כך רוצה לתת לעצמי להיות שלמה עם החיים ולא לתת לעצמי לדעוך . אבל אולי פשוט אוזלים לי הכוחות . אולי זה רק שאלה של זמן עד מתי אני אוותר על הכול . ולמה כל מה שאני רוצה עכשיו יותר מכול זה להתחיל דיאטה שתתן לי את הביטחון והוודאות של פעם . שתתן לי את ההרגשה שכל כך התמכרתי אלייה - ההרגשה הזאת שאני יוצרת והורסת שאני בונה ומפרקת . שתחזיר לי קצת את החיים למסלול , שתפסיק את הכאב . שתפסיק את ההרגשה הזאת ששום דבר כבר לא מספק אותי ... עוד בילוי , ועוד בדיחה ועוד חיוך ועוד מבחן ועוד יום כאילו הכול קורה ושום דבר באמת לא קורה . כאילו הכול תקוע באדמה למרות שהחיים ממשיכים . אז למה אני מרגישה עכשיו הבן אדם הכי נוראי עלי אדמות ? כאילו החטא הכי גדול שלי הוא שנולדתי . רק קצת הכוונה . רק קצת ביאור . רק קצת אמונה עצמית . מה כבר ביקשתי . ועם זאת כל כך קשה מנשוא שכבר אין לי כוח להקליד יותר . כל כך חסרה לי ההרגשת היטהרות הזאת . כל כך חסרה לי ההרגשה של הביטחון והשליטה שהייתה בזמן ההוא . אולי זה שווה את זה . כי בלעדי זה אני פשוט לא מצליחה לחיות . אז אולי שווה שרק לתקופה קצרה אני אתן לעצמי קצת קרדיט וארגיש יותר טוב . עצוב לא ? לוותר על הכול . ועם זאת האופציה השנייה לא נשמעת כל כך רעה אבל אין דרך חזרה משם . כבר לא אכפת לי למען האמת . אז זה לא כזה משנה .

תמי מתוקה, כבר המון זמן לא שמעתי אותך מדברת ככה... בכל מקרה זה חורא כי כיוון שאת אדם חזק! באמת את אדם חזק. מקווה שתשני את דעתך כי זה צריך לשנות לך אם את מתחילה שוב את המערבולת האין סופית של החוסר אונים העצמאים ומצד שני את "צוחקת את הצחוק שכולם אוהבים" הצחוק המזוייף תעשי לי טובה מי שמכיר אותך טוב יודע בוודאות כי לא טוב לך. ודבר שני מי כמוך יודעת כמה את לא רוצה בזה... כי אכפת לך מעצמך ואינך רוצה בזה שלך דניאלה

האמת שגם אני לא שמעתי אותך אף פעם מדברת ככה.. תמי, אני לא יודעת אם יש מישהי שלימדה אותי יותר ממה שאת לימדת אני לא יודעת אם יש מישהי שנתנה לי הכוונה יותר ממה שאת נתת אני לא יודעת אם יש מישהי שנפתחתי אליה כמו שנפתחתי אלייך את עזרת לי מאוד והכל- לא כי את פסיכולוגית, ולא כי את מטפלת בה"א בתל השומר, אלא כי למדת מהחיים שלך!! את לימדת אותי שהדיאטה היא לא פיתרון לשומדבר, והיא לא דרך! והיא לא תעזור לך בבעיות האמיתיות של החיים שאותם את צריכה לפתור ולא לברוח לדיאטה.. הרי מי כמוני יודעת כמה זה קל! אבל בכל פעם שרציתי לברוח לדיאטה, ולחזור להרעיב את עצמי את זו שאמרת לי שאני יכולה למצוא בי דברים טובים, ואני צריכה לנסות להעסיק את עצמי בדברים שאני אוהבת, לתרום מעצמי לחברה, להתנדב.. את בנאדם מדהים תמי, וזה די ברור שאת לא רואה את עצמך כפי שאחרים רואים אותך. אני אולי לא מבינה הרבה, ולא יודעת כל כך הרבה, אבל מה שאני כן יודעת זה לא מספרי לימוד אלא ממה שאת לימדת אותי! תעשי לי טובה אל תתייאשי לי...בבקשה תעשי חיפוש בפורום, תסתכלי על השיחות שלנו, על ההודעות שלך. אני אוהבת אותך המון, מקווה שתרגישי יותר טוב **חמודה**

ב"ה כל פעם שאת מביעה כוונה בוחנים אותך שם למעלה ומי כמוך יודעת המבחנים שלהם קשים ממש... ככה זה כשמביעים כוונה. הם בוחנים כמה את נאמנה לה... בין כל מה שאמרת יש פער מאוד גדול בין שחור ללבן יש גם ימים שהכל מסתדר. יש רגעים שהכל מרגיש נכון ויש רגעי משבר כי הכל קשה היום ולא רק לך את חלק מפזל של קיום עולמי שלם שמשלם מחיר כבד כל רגע מאיזו הווייה שלא תהיה לא זה לא ממש מנחם \ אבל מה שכן מנחם לדעת שהכל לטובה כי זה באמת האמת נכון שלנו יש חלק אדיר כשאנחנו מתערבים שלא בקדושה ואז את חוטפת סטירות רבות שמטרתן להביא אותך חזרה לתלם שממנו את בורחת כי קשה לך מאוד עם הזיוף ועם זה שבהחלט לא פשוט ללהיות חלק מהקיום נכון להיום... אז מה תעשי? תתאבדי? שתינו יודעות שחיי אבדון מאלה הם במילה "בולשיט" ואל תגידי שאת לא יודעת כי הלב שלך יודע את זה ואני מאמינה שהקיום שלך אינו סתמי. כרגע קשה לך כי כנראה שהמהות שלך היא כל הזמן לדחוף הלאה וזה לא כל כך בא לידי ביטוי ומכאן התסכול קשה מנשוא ואז הבריחה למה שמוכר בטוח ומסריח עושה חשק כמו שד ומלאך " אני צודק... לא אני צודק.. לא אני יודע ..לא אני יודע" ואפשר לדפוק את הראש בקיר כי את הקול שלך את לא ממש מצליחה לזהות מה את באמת רוצה השיעור הכי גדול בחיים שלך הוא להאט את הקצב שלך ולהתחיל לשים לב לדברים הקטנים ולגלות שוואלה הם ממש אדירים... מה את אומרת?... תפסיקי לרוץ דברים ממילא יקרו המון אהבה חיבוק ענקי

שלום רב, רציתי לבקש חוות דעתך על זה: כל השבוע אני שומר על תזונה מאוזנת ובריאה. אבל פעם בשבוע (בד"כ בסופ"ש) ארוחה אחת אני לא מגביל את עצמי. למשל אתמול אכלתי 3 גביעים גדולים של 3 כדורים כל אחד של גלידה (טוני אייס בנתניה). זה היה כל כך טעים שפשוט רציתי עוד למרות שכבר הרגשתי די מלא. בכל מקרה השאלה שלי, אם אני אוכל "נכון" כל השבוע ופעם בשבוע מרש לעצמי "להתפרע" האם זה פוגע בדיאטה ? האם בהכרח קלוריות עודפות הופכות לשומן או שבגלל שזה "חד פעמי" גוף יודע להפטר מהם ? כמה זמן לוקח לקלוריות הודפות להפוך לשומן ? בד"כ אחרי "חגיגה" כזאת יום למחרת אני מגביל את עצמי (אבל בפרוש לא מרעיב). האם התופעה שתיארתי - הפרעת אכילה או שפעם בשבוע "זה בסדר" ? תודה מראש, דרור

היי דרור יש לציין שזה לא פורום ממוסמך המיואש ע"י רופא או דיאטנית קלינית! אם אתה שואל את חוות דעת של בנות בהפרעת אכילה אז זה לא המקום! לגביי השאלה שלך תלוי איך אתה שומר כל היום סופר X קלוריות?? אני חושבת שדיאטה זו אורח חיים כלומר בלי הפרזות כל שהם יתר מהמידה ואם זה קורה אין דבר כי אם אתה אוכל איקס קלוריות כל הזמן הגוף שלך שורף איקס קלוריות לכן בהפרזה הגוף שלך קשה לו השרוף את הקלוריות כי הגוף שלך שורף ככה. לסיכום תעשה מה שאתה רוצה כל עוד זה לא מגיע למצב של סיכון כי חיים רק פעם אחת וכדי להתחשבן על קלוריות תעשה לי טובה שבוע טוב דניאלה

ב"ה הגוף לא יודע לפרק את השומן והוא בהחלט נאגר גם אם זה קורה פעם בשבוע אינני יודעת אם אתה סובל מהפרעות אכילה, אלא שכן ברור שקיימת בעיה כי אני לא חושבת שלאכול מסה כזו של גלידה היא התנהגות טבעית גם אם היא אחת לכמה זמן אני לא חושבת שיש לנו באמת צורך אמיתי לאכול בצורה כזו אלא אם כן איננו שקטים ומשהו אחר עובר עלינו. בכל אופן ובמקביל אני מציעה לך להפנות את שאלתך לפורום פה בדוקטורס "הרזיה ללא דיאטה" של בלה אגמון... בהצלחה והמון אהבה

היי... הכותרת לא יכולה להיות אחרת מ"מבריאה בקושי"... להבריא מהפרעת אכילה זה אף פעם לא יהיה קל... כתבתי כאן כמה פעמים בעבר; סיפרתי על הבולמוסים וההקאות שמילאו לי שנתיים נוראיות מחיי.. סיפרתי על הניסיונות להבריא לבד, בעזרת ההורים, בעזרת פסיכולוג... סיפרתי על החוסר אונים שלי, אבל בפעם האחרונה שכתבתי כאן כתבתי על תהליך ההבראה שלי. כבר כמעט חצי שנה עברה מאז שהתחלתי להבריא... הכוונה ב"התחלתי להבריא" זה לעבור מ15 בולמוסים ו10 הקאות ביום לשליטה בהקאות... הדגש הוא "שליטה בהקאות" בלבד... אם פעם הייתי רצה לשירותים אחרי כל בולמוס, היום אני כבר לא עושה את זה. אני לא אשקר ואומר שאני לא עושה את זה בכלל, אבל זה קורה רק לעיתים רחוקות. לעומת זאת, הבולמוסים הם פשוט לא תחת שליטתי...עדיין! אני מטופלת אצל פסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה. בהתחלה ההורים שילמו ועכשיו כשנכנסתי לקבע, אני משלמת לו 400 שקל לשעה על ניסיון להבין מאיפה הטירוף נובע...למה אני משתמשת באוכל... יש כמה תובנות וכמה מסקנות, אבל זה לא מספיק... הטיפול כ"כ איטי... אני כ"כ רוצה כבר לעבור את שלב הטיפול בלהבין מאיפה זה נובע ולעבור ללמידה על איך לאהוב את עצמי ואיך לשלוט במה שאני עושה!!!! לא כך זה יהיה בזמן הקרוב... בכל אופן...נכון שהפסקתי להקיא וזה צעד ענק, אבל הבולמוסים האילו(אפילו שהם גם פחתו ברמות...) מייאשים אותי כ"כ!!!! אני יותר שמנה ממה שאיי פעם הייתי...אני שוקלת 64 קילו ו...אני שונאת את עצמי כ"כ! אני כ"כ רוצה לרזות, לאכול כמו בן אדם רגיל, אבל אני עדיין נותנת למצבי הרוח שלי להשפיע עלי.... זה כ"כ קשה לחיות ככה....אבל יש אור בקצה המנהרה. בכל אופן..לכל אחת ואחת מאיתנו יש סיבה אחרת שגורמת לה לבלמס. נסו להבין מאיפה זה נובע... דעו לכם שהרבה יותר קל לשלוט בהקאות מאשר בבולמוסים והנקודה שלי כאן היא שתנסו לנתק את הבולמוס מההקאה!!! קחו את זה בתור שלב ראשון! בילמסתן? לא נורא...! תשאירו בפנים...! נכון, אתן תשמינו וזה מתסכל, אבל זה עדיף. אני חייבת לציין שמאז שההקאות פסקו, שיער צמח לי בחזרה ועור הפנים שלי התנקה וחזר לו הברק... הדרך היא קשר ומייגעת... אבל בסופו של דבר, היא תהיה שווה את זה.

מבינה את ההרגשה. תהיי חזקה שלך דניאלה

ב"ה שבי הבשקט מול דף נייר ריק ושאלי את עצמך שאלה פשוטה מה אני ליאת חושבת שיעזור לי למנוע בולמוס... לכי על תשובה מעשית ולא על תשובה שיש בה מן הפנטזיה... כל תשובה מעשית שתעלה לך אותה יהיה עלייך ליישם ונראה לי שאת בהחלט מסוגלת לשאול את עצמך נכון להיות שאלה כזו וגם ליישם. לכי רק על תשובות ברמה של "עובד!"" כל מה שנראה לך שלא יעבוד מבחינתך אל תרשמי בכלל על הדף... ואז מגיע שלב היישום שלב היישום חייב להיות איטי את יודעת מה עוזר לך למנוע בולמוס וכל שעלייך לעשות הוא להפנות את המודעות שלך למה שיעזור לך ברמה המעשית מעבר ללהבין מדוע כל זה קרה מלכתחילה שלדעתי את לא ממש צריכה פסיכולוג בשביל זה אני בטוחה שאת יודעת מלמפרע מדוע זה קרה. אבל הצרה שבתוך שנים של הפרעה יש גבול כמה כבר אםשר להבין ויש רגע שחייבים ליישם וזה הרגע מבחינתך... אם בא לך לשתף את יותר ממומזמנת ... רשמי כעת לפניך מה עוזר לליאת למנוע בולמוס.. רמז.. התשובה היא לא "לא לאכול" אלא? במה את יכולה לעמוד?... ספרי לי את??... \ המון אהבה וחיבוק ענקי

נזכרתי עד כמה אין עלייך בעולם!!

אני ארשום דף נייר עם כל הדרכים האפשריות למנוע בולמוס בשבילי... אבל הבעייה היא שהדברים האילו רצים לי בתודעה, אפילו תוך כדי בולמוס! אני מצפצפת עליהם... אני בוחרת לדרוך בתוך השיגעון... =(

שוב העבירו אותי טיפול. הייתי במרפאת מעוז בירושלים אבל אתמול הם אמרו שאני צריכה טיפול יותר עמוק וב3 בספטמבר יגידו לי אם אני יעבור לתל השומר או לעין כרם. זה ממש מבאס שכל פעם אני מפסיקה את הטיפול, שכמו כל דבר בחיים שלי נגמר אחרי זמן קצר. חוץ מזה הייתי אמורה לעשות לייזר להסרת משקפיים אבל המחלקה החליטו שהם לא מוכנים לנתח אותי עד שאני ישקול לפחות קילו מתחת למינימום. זה נשמע לך הגיוני?

ב"ה אם את לא במצב פיזי טוב (בלשון עדינה) גם אני אם היתי רופאה לא הייתי מעיזה לנתח אותך לעיתים כשנדחים דברים תתפלאי בסוף מסתמן שהיה זה לטובה חכי בסבלנות. לא חסרה עבודה שאת צריכה לעשות עם עצמך בכל זמן גם אם לכאורה אין מסגרת יציבה של טיפול בשלב זה לפחות... אל תדאגי עוד מעט הכל יסתדר... קצת סבלנות בינתיים חשבי שהכל לטובתך... שינוי גישה קטן וכבר הפנים מאירים יהיה בסדר זה לטובתך... המון אהבה חיבוק ענקי

את אומרות לחכות, ושעם הזמן אני יבין את הנפש שלי ויבין מה מתחולל שם בפנים.. אבל אני לא רוצה לחכות כל הדיאטות האלו גם ככה גזלו ממני שנתיים מהחיים לא רוצה להמשיך לבזבז את החיים שלי על זה.. אני אמנם רק בת 16, אבל באמת שלא בא לי להתעסק בזה יותר..לא רוצה שהדבר הזה יהיה מה ששולט בי כל הזמן.. אני מפחדת שעם החזרה ללימודים..יחזרו גם הדיאטות אני מפחדת לגלות שבנות השכבה שלי רזות ואני בחופש רק שמנתי [למרות שלא שמנתי בחופש הזה..] אני מפחדת לקנא בהן אני מפחדת שהן יסתכלו עליי ויחשבו שאני שמנה, ושמנתי נורא, ושפעם הייתי ילדה רזה אני מפחדת שהן יסתכלו עליי בגועל והכי מכל אני מפחדת, שכל אלו יביאו לחידוש הדיאטות..אני לא רוצה לבחון מי יותר חזק- הצורך ברזון או אני.. אני לא רוצה את זה כי יש סיכוי שהרזון ינצח..ואז שוב אני יחזור לכל הדיאטות, וההתעסקות האינסופית עם אוכל משקל ומראה חיצוני.. אני מפחדת מזה חוץ מזה, השנה גם יש לי בגרויות, ואני חוזרת ללמוד תאטרון- זו הולכת להיות שנה קשה גם של הבגרויות בבי"ס, וגם של השילוב בין התאטרון וההפקות לבין הבגרויות אני רוצה להיות מרוכזת רק בדברים האלה, להשקיע את האנרגיות שלי בדברים האלו, להשיג ציונים טובים ולהנות מהתאטרון אני לא רוצה להשקיע את האנרגיה שלי בדיאטות..ובגלל זה אני מפחדת שזה יחזור.. ובגלל זה אני רוצה למצוא את הפיתרון עכשיו! אני רוצה לדעת מה קורה, לדעת מה הבעיה ולפתור אותה ואיך עושים את זה?.. תודה על הכל!! שיהיה סופ"ש נעים **חמודה**

ב"ה אבל אם את יודעת ומזהה שזה יכול להיות טריגר חצי מהדרך מפנה לך מקום להרבה צמיחה ועשייה. המודעות לכך שזה יכול להפיל אותך במידה שווה יכולה לעזור לך לא ליפול למה שאת יודעת שעשוי להפיל אותך קל לא אמרתי שזה אבל את בהחלט יכולה לשלוט בזה אני חושבת שזה נפלא שיעור תיאטרון זה יעזור לך מאוד... נסי לזהות מה יכול לעזור לך ללמוד ברוגע ובנועם... נסי לבדוק עם עצמך מה יכול לעזור לך ללמוד ללא טרדות ללא ספק לשם כך את צריכה תפריט מאוזן שיפנה לך אנרגיה רבה לכל מה שאת אמורה לעשות השנה כמובן שאם תחליטי שאת נופלת ונותנת במה מלאה לפחד שלך זה מה שיקרה אבל תמיד תזכרי שאת יכולה לבחור אחרת וזה בידיים שלך אני מהרגע הראשון שכתבתי לך הרגשתי שאת צריכה יד מכוונת אוזניים שיקשיבו לך באמת נראה לי שזה חסר ואולי שווה דרך עובדת סוצייאלית לנסות להעזר במיוחד אם את מרגישה שזה הולך והופך להיות מבחינתך ללא שליטה.. המון אהבה בהצלחה חיבוק ענקי

את ממש מעודדת אותי! תודה רבה.. אני בהחלט לא אתן לפחד במה מלאה, גם לא לטריגרים ולא להרס העצמי. את צודקת-הכל בידיים שלי. אני אנסה להשקיע את כל כולי רק במה שחשוב, רק בעיקר. אני אנסה לשלוט בזה..דרושה עבודה רבה? אני מוכנה לעבוד תודה על הכל **חמודה**

תודה רבה בעקבות התשובות הבנתי שאכן אין לי שום בעיה עם המצב ובלי קשר עם מקנאים או לא (אהבתי!!) אני פשוט בסדר עם זה ושיירדו ממני וימצאו חיים (חץ מאמא שלי החמודה שבאמת דואגת אז לה פשוט נסביר בעדינות חחח) תודה, תמשיכו להיות יפות אבל עם אוכל:) אתן ממש חמודות

ב"ה בהצלחה :-)

יקירה, שמרי על עצמך. הBNI שלך הוא 18 שזה נקרה נמוך במחשבונים ברשת. לכן אני חושבת תשארי איך שאת חבל שתכנסי למערבולת אין סופית של ההפרעה אני יכולה לומר לך זה לא נגמר לעולם אפילו אחרי שמשמינים ואחרי ש"מצליחים" בטיפול תמיד יש ניצוץ של ההפרעה בזמן משבר. שלך באהבה דניאלה

שלום לכולכן, ברצוני להביא לידיעתכן ממצא נוראי שאותו גיליתי רק לאחרונה. סבלתי כל חיי מהשמנת יתר. בגיל שבע עשרה לערך הגעתי למשקל של 100 קילוגרם. גובהי מטר שישים ושלוש. ביגון רב התחלתי בדיאטה כיוון שלא רציתי להתגייס לצה"ל בעודי שמנה... לאחר תקופה של שנתיים ירדתי 40 קילוגרם בעזרת דיאטה. כיום אני משוחררת שנה מהצבא, בחורה לא רזה אך בהחלט לא שמנה! גברים מחמיאים לי על המראה שלי ואני מקבלת תשומת לב חיובית מאוד - אך הבעיה שזה רק מהמין הגברי. ועכשיו לעיקר, לא פעם נתקלתי בהערות מבנות כגון: יש לך יריכיים שמנות, מה דעתך על קצת ספורט להוריד את זה?" או למשל רזית יפה, מה עם עוד קצת? אתן קולטות את האבסורד לעזאזל??. בחורה יורדת 40 קילו, מגיעה למשקל תקין, מבסוטית לחלוטין מהשגיה ...ומה?? המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל, אנחנו הורסות את עצמנו ואת חברותנו כמה עצוב שזה ככה, נכון אני לא טוויגי, אבל עדיין לא נתקלתי בגבר שאמר לי, מה דעתך לעבוד קצת על היריכיים? ההיפך הגמור הוא הנכון... אז שימו לב גם אתן לפני שאתן פותחות את הפה-לעולם אתן לא יכולות לדעת מי האדם שעומד מולכן, המון בריאות ודי עם השגעונות!

ב"ה לא סתם נתנו לנו שיניים לפני הלשון כדי נשמור טוב טוב על הפיות שלנו ועל כל המלל שיוצא מהן... בהצלחה לך והמון אהבה תהיי מה שאת כמו שאת וזה הכי טוב