פורום הפרעות אכילה - תמיכה

הילהביאן, אפשר לשאול אותך משהו אבל במייל? זה בקשר לסדנה שלך. ולא בא לי להיחשף פה.. (אני רק רוצה לדעת אם זה מתאים לי ואני מתאימה לזה...)

ב"ה את יכולה להתקשר ליגאלי ישירות 0544622737 תאמרי שאת מהפורום והאימייל בכותרת לשירותך

ב"ה אבל מהכותרת אני יכולה לומר לך שזה בהחלט יכול להתאים לך ולא רק לך ... אגב אם את רוצה אז כדאי להזדרז כי אנחנו מתחילים ממש בקרוב 3 לאוגוסט... את יכולה אם את רוצה לשמוע מיגאל חוות דעת יותר בפן המקצועי והטלפון 0544622737 אם את רוצה שלחי לי שוב את המייל כדי שאוכל להתייחס אליו אם עלו בו פרטים כגון מחלות וכדומה... חיבוק המון אהבה

רק רציתי להגיד שהתגעגעתי להודעות שלך באתר .... לא יוצא לי לכתוב כאן הרבה אבל אני עדיין כאן מתעדכנת מה שלום כולם בקריאה . מקווה שאת בסדר , הפורום נראה באיתנו כרגיל :) ו...זהו כעקרון , הרבה דברים קורים כרגע אבל זה יותר מידיי לפרט בהודעה אחת בסה"כ אני מרגישה שאולי סופסוף אני מתחילה להתמודד טוב עם שינויים ומצבים שונים בחיי מה שלא ממש התמודדתי טוב בעבר וברחתי להרס עצמי כל הזמן . אני מאמצת לעצמי משפטים כמו "הכול לטובה ..." וזה גם מוריד קצת לחץ ממני ומאפשר לי להיות בן אדם ולא סופר וומן שצריכה כל הזמן להיות "מושלמת" . השבוע האחרון היה מבלבל ביותר -יום אחרי יום קיבלתי חדשות רעות ואז טובות וחוזר חלילה עד הסופ"ש ויש לי עוד התלבטויות לגבי כל מיני דברים אבל את יודעת מה ? החיים נמשכים למרות הכול ... ושומדבר לא צריך למוטט אותי ברמה שאני לא אצליח לקום מזה יותר חזקה אחר כך ... אז אפשר להגיד שאני בסדר אפילו יותר מבסדר למרות הכול . המון אהבה יקירה , אם תצטרכי משהו אני פה או במייל תמי

ב"ה כל הכבוד לך האמיני לי האופן שבו את חושבת זה הישג גדול וזה רק יכול לשרת אותך בגדול גם אם כל דבר קורה בקטן... אני ברוך השם בסדר... והכל לטובה כמו שאת אומרת המון אהבה :-)

ממה את פוחדת אני כל כך קינאתי בא מחכה להוריד עוד ולהגיע לשם

ב"ה למה כולם חושבות שמישהו מגיע לאיזשהו מקום אם הולכים לאיבוד בתוך משקל דמיוני שאף אחת מכן לא יודעת להגדיר מה המהות שלו מלכתחילה.... אגב הספר של אורלי "אנורקסית שלי" מומלץ.... ליאת בתה כתבה שם עמוד מרגש ביותר. אני יכולה לומר לך ממעמקי הזוועה שקורה משהו מוזר.. זה כאילו לא את "את" כבר לא קיימת אבל את יכולה להחזיר את אותה "את" שאני מדברת עליה איתך ממש עכשיו.... מה רצית לומר?... מה קרה ??? מה כל כך כואב שאת לא מסוגלת להכיל??.... ספרי אם בא לך .. המון אהבה חיבוק ענקי

לא תמי באמת אפשר להחזיר אותה!ואולי זה הצורך להעלם בכל המובנים.אולי הדרך היא קצת קשה אבל נראה שהיא בהחלט יעילה.זו הדרך היחידה שבאמת אפשר להוציא ממך את הכל גם את הנשמה.

ראיתי היום את התוכנית יש לה את זה של קארין מגריזו....ואני בדיוק בתקופה שהמחלה חוזרת אליי...בתוכנית התארחה בחורה בת 23 ששוקלת 28 ק"ג והיא חולה מגיל 13...אני מפחדת להיכנס לזה שוב פעם...הבחורה לא הפסיקה לבכות בזמן שהיא סיפרה על הכאב שלה...האמת התוכנית עשתה לי רע..וקארין דיברה לצופים/צופות ואמרה:"אל תיבנסו לזה כי אח"כ מאוד קשה לצאת מזה"...המשפט הזה הרג אותי והחזיר אותי אחורה...בא לי לבכות כי אני מרגישה כאילו היא דיברה אלייכי אני בדיוק בתקופה מאוד מוזרה יש לציין...אני לא מאמינה שהדחפים האלה חזרו לי...כי בשנים האחרונות עברתי הרבה קשיים שלא גרמו לי לחזור לאנורקסיה אלא פשוט התמודדתי איתם...אני לא יודעת מה לומר לכן אני ממש בדכאון ומפחדת לחזור לשם ...אני אחשוב פעמיים לפני שלא אוכל ואני אתאמץ ואנסה בכל כוחי שלא להיכנס לזה שוב ...תחזיקו לי אצבעות כי בינתייםן מאוד קשה לי ליישם את ההחלטה...תודה על ההקשבה אני חייבת לזוז!!!!!!

היי מישהי, כל כך חורא לי שיש לך פלש בקים מן העבר אני מכירה את התחושה הזאת.. איזה ערוץ היה התוכנית? והאם את יודעת אם יש שידור חוזר? שבוע טוב אור ואהבה דניאלה

ב"ה את לא יכולה להתכוון למשהו וברגע אחד לצפות שתעמדי בהחלטה שלך נשמע לי שאת לא באמת רוצה למנוע בעד עצמך להגיע לשם עצם זה שאת מביאה על עצמך לראות ולקרוא סיפורים מעין אלה מעידים על כך שאת מחפשת חממה לדגור עליה את רוצה תשובה באמת?.... רק לאט... תחליטי לאט תחליטי שאת בתהליך ואת את מרגישה שאת בסכנה תבקשי עזרה ולכי לקבל אותה.. כי אין דבר כזה רחוק אם זה מלכתחילה לא רחק ממך אל תעבדי על עצמך .... בקשי עזרה... לכי לקבל עזרה!!!! חיבוק ענקי

אני במקרה ראיתי את התוכנית...ישבתי עם אחותי וראינו את זה ביחד...תאמיני לי שזה לא עושה לי את זה ....ממש לא חממה הפוך אני רואה כיום דברים כאלה וזה גורם לי לרחם עליהן או לומר לעצמי "איזה טיפשות".....במה שצדקת זה שבאיזשהו אופן עמוק בפנים יש בי רצון לחזור לשם....וגם לא....אכלתי סרט רע על הבחורה הזאת...ממש ריחמתי עליה...הסיבה שאני לא ממש אוכלת היא עניין של שליטה זה בסה"כ סימפטום לתקופת ביניים שאני עוברת וזאת צורת התמודדות...אמנם לא כ"כ חיובית אבל כרגע היא מחזיקה אותי....תודה על התמיכה והאכפתיות ממי..אני לא יודעת כמה רחוק אגיע....כי זה מזמן לא בשבילי ואני מאמינה שאני אתפכח די מהר....

קיבלתי מחזור אחרי משהו כמו שנה וחצי (היה לי אז טיפה דם אחרי בערך עוד חצי שנה שלא קיבלתי כלום) בלי. זה אומר שהגוף שלי בריא!!!!!!!!!!!!! אני לא בתת משקל ואני יכולה להיות בריאה במשקל הזה. אני עליתי קצת מלפני שנה ואני רק 8 קילו מתחת למינימום וזאצ עובדה שזה המינימום בשבילי. זה בטח גם בגלל שהפסקתי להקיא. איזה כיף זה!!!!!!!!!! עכשיו אף אחד לא יוכל להגיד לי שאני חייבת לעלות ושאני בחיים לא יכנס להריון, כי זה פשוט לא נכון :)

מי יקירה אני כלכ ך שמחה שקיבלת מחזור אבל אני חייבת לתקן אותך זה שקיבלת מחזור זה לא אומר שאת יכלה ליכנס להריון! זה אומר שמבחינה הורמונלית ככל שמשמינינם אז כך יש ריקמה של שומן ומבחינה הורמונלית זה מסתדר וקיבלת מחזור יכול להיות כי הפסקת להקיא אבל רק שתדעי זה שקיבלת מחזור זה לא אומר שהכל דבש עכשיו זה אומר שיש לך את הכוח לנצח את המחלה אני לא יודעת המ המשקל שלך אבל זה שקיבלת מחזור זה בהחלט לא אומר שזה המינימום עבורך. את זוכרת ששאלת אותי איך יצאתי מזה בתוכי רציתי ילדים לא באותו רגע אבל ראבל רציתי לתקן לגדל את הילדים שי אחרת בכל מקרה תקופה ארוכה לא קיבלתי מחזור אבל אני יכולה לומר לך יש לי 6 אחיינים מדהימים ורציתי שביום מן הימים ארצה ילד. ועוד דבר שאני הייתי בתת משקל גדלו לי שערות לא במקומות הנכונים בגלל בעיה הורמונלית בגלל הה"א ואחרי שהשמנתי זה נשר אז אם יש לך בעיה כזו... אור ואהבה דניאלה

כנראה זה לא היה בכלל דם אלא סתם משהו יבש ומגעיל. ועוד יותר גרוע בגלל ששמתי טמפון ולא היה לי כלום והכל היה נורא יבש עכשיו זה נראה לי עשה לי פצע. נורא כאב לי להיות עם הטמפון ובסוף כבר לא יכולתי אז החלטתי להוציא אותו. הקטע שהוא נתקע ושמשכתי זה ממש כאב ואז כבר באמת ירד לי דם ועכשיו זה שורף לגמרי. ולדניאלה - לא צמחו לי שערות מוזרות ובחיים לא היה לי גם שהייתי במשקל מאוד נמוך. אני לא מבינה איך זה יכול להיות אבל בכל מקרה אני שמחה שאין לי.

ב"ה את חושבת על הריון.?? לפני הכל את בכלל מסוגלת לטפל בעצמך?... טפלי בעצמך דאגי לעצמך שמרי על עצמך והכל יסתדר... מה את מלחיצה את עצמך על הריון הריון מגיע גם לאלה שסבלו מהפרעות אכילה אבל אם את כל כך רוצה להקלט ביום מן הימים את היא זו שצריכה לדאוג לעצמה במלוא מובן המילה... אל תקדימי את המאוחר לבוא מה שכן זה בהחלט יכול לסמן לך נורה אדומה שאם לא תשמרי על עצמך את בהחלט יכולה להביא על עצמך סכנת הקלטות להריון חשבי נכון... צעד צעד... אגב.. כדי שהמחזור יבוא את חייבת לעשות משהו עם התזונה שלך את צריכה לאכול מזונות שמנים יותר... פחמימות יותר ומעל הכל לטפל בנפש שלך ... חיבוק ענקי

לא אמרתי שאני רוצה להיות בהריון אבל את יודעת מתישהו עוד בערך לפחות 10 שנים...

היייי! מה שלומך? הכל טוב? איך את מרגישה? כן, לא יצא לי להכנס לפורום הרבה זמן.. ובמבט מהיר אני רואה שגם אין פה כל כך הודעות ממך.. אז..מה חדש? אני יגיד לך מה חדש איתי- טוב אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל.. אני מוכנה להפסיק את הדיאטה!. אני מוכנה לוותר עליה. למען האמת, הפסקתי אותה היום.. ודי בלמסתי.. אבל זה בטח יישתנה עוד כמה ימים כשאני [מקווה] יחזור לאכול נכון. אני רוצה שינוי בעצמי!. אני רוצה לעסוק במה שאני אוהבת!. אני רוצה להתעניין בתחומים שמעניינים אותי באמת!. היום, לראשונה מזה 3 חודשים שתיתי נס קפה עם סוכר ולא עם סוכרזית. ואכלתי בבוקר. ואז אמרתי לעצמי- וואו. חזרתי לחיים. למי שלא מכיר את זה, זה יישמע די טיפשי, כי "זאת סך הכל דיאטה, החיים לא נעצרים בגללה"- טוב, אצלי הם כן. לכל אחד יש את המסגרת של החיים שלו, וכשהוא עושה דיאטה הוא משנה את המסגרת. אצלי זה הפוך- אצלי המסגרת היא הדיאטה ושינוי המסגרת היא ההפסקה שלה. אבל אני מתכוונת לשנות את זה. בעזרתך:] (תעזרי לי נכון?).. אם את שואלת איך זה קרה פתאום.. טוב, סיפרתי לך על החברה עם העבר של הה"א.. מא שחידשתי איתה את הקשר יצא לנו להפגש המון פעמים, לישון אחת אצל השנייה, לצאת לבלות.. ולא. לא דיברנו על הנושא הזה..רק קצת באייסקיו דיברתי איתה היום. בכל אופן, עם רוב החברות שלי אני די מרגישה בתחרות..אני די מרגישה שאני צריכה שהן ייאהבו אותי ואני מנסה לגרום לזה שהן ייאהבו אותי.. אבל היא קצת גדולה ממני, ואני לא מרגישה שאני בתחרות איתה. אני מרגישה איתה הכי נוחה. ואז גם הבנתי למה אני כל כך נהנית איתה- כי נוח לי עם עצמי כשאני איתה. וכשנוח לי עם עצמי אני לא מרגישה צורך לגרום לה לחבב אותי יותר, או להסתיר את מי שאני, או להתחרות איתה..רק להיות אני. והיא אוהבת אותי ככה. אז הבנתי, שהכי טוב לי להיות מי שאני..מבלי לנסות לשנות את עצמי כל הזמן בשביל אחרים. זה הרבה יותר כיף!..אני פתאום יוצאת..אני כבר לא נשארת בבית..אני כל הזמן רוצה לצאת!. עכשיו, יש לי שאלה, בעצם 2 שאלות: 1. את תעזרי לי, עכשיו כשהסכמתי לוותר על הדיאטה?.. יוכל להיות לי ביטחון? אני יוכל לאהוב את עצמי?.. 2. זה באמת יכול להחזיק מעמד?..אני מתכוונת- החיים בלי הדיאטה.. אני לא אחשוב על עצמי שאני שמנה כל הזמן? אני לא "ירד" על עצמי?..אני לא ישנא את עצמי יותר?... אני לא יחזור לדיאטה?? איך אני ידע? היום דיברתי עם החברה הזאת באייסיקיו, והיא שמחה שסופסוף הפסקתי את הדיאטה.. אז אמרתי לה שזה עוד יחזור והיא אמרה לי: "לא מה פתאום, זהו די לא יחזור". אז התעצבנתי ואמרתי לה: אוף את לא מכירה אותי! זה מכיתה ח' ככה!. זה כל הזמן חוזר! אני מתחילה דיאטה, מייסרת את עצמי, מפסיקה את הדיאטה, מבלמסת, ושוב חוזרת לדיאטה". זה באמת יכול להשתנות?? זה מגיע לי, נכון? באמת מגיעים לי חיים טובים יותר? אני לא צריכה להגיע לאנורקסיה כדי להבין את זה..מספיק לי מה שעברתי עד עכשיו..אולי זה מעט יחסית לכל הבנות כאן בפורום..אבל זה עדיין מצב קשה ומגעיל ורע.. אני מפחדת שאני לא יצליח.. היום הסתכלתי על אחותי, היא לבשה חולצה כמו שיש לי, אבל עליה החולצה היתה כל כך יפה..כי היא כזאת רזה..וכ"כ קינאתי בה. אני רוצה שזה יפסיק..זה יכול להפסיק? כל הקינאה הזאת..אני לא יכולה לצאת לשום מקום בלי לקנא בבנות גבוהות ורזות.. אני רוצה לחיות אחרת.. זה אפשרי? אפשר? את תעזרי? אני לא רוצה טיפול..אני הפסקתי את הדיאטה..אני יכולה עכשיו, נכון? נכון? תודה, על הכל, **חמודה**

מותק אני לא נמצאת הרבה באתר -זה נכון וזה קצת מציק לי שאני לא זמינה יותר משמאפשר לי הזמן והעיסוקים ... אבל אני מבטיחה לך שכשאני יכולה ויש לי זמן אני נכנסת לכאן ולו רק בשביל להתעדכן מה שלום כל הבנות כאן ואיך הלך הדברים ... את יותר ממוזמנת להשאיר לי הודעה באתר ואני אראה אותה בימים הבאים אני משערת. אז כמו שהכותרת שלי אמרה - אני ממש שמחה לקרוא ששלומך טוב . את משדרת לי שעוברת עלייך תקופה טובה וזה סימן מצויין בשבילך להתחיל באמת להתחזק מכך לטובה ולהתחיל בתהליך עשייה ועבודה עם עצמך . איזה זמן יותר טוב מאשר הזמן שאת מרגישה במיטבך ? נכון שאת עדיין עוברת ברחוב ו"מקנאה" ברזון של בנות וכו' .. אבל זהו תהליך כמו שאני נוהגת לאמר וצעד אחר צעד גם על זה את תצליחי להתגבר ולעבוד עליו . זכרי שהכוח בידייך אות היא זאת שמחליטה לאיפה נושבת הרוח ! אני כאן בשביל לעזור. אמרתי זאת ואני לא חושבת שיש צורך בכלל לשאול . אני חושבת שבכלליות הפורום מלבדי יכול מאוד לעזור לך כי דעות מרובות לעיתים מגלות משהו שמפרספקטיבה אחת את לא שמה לב לכך . יש כאן המון אנשים עם המון ניסיון והמון חוויות ותובנות שמאוד יכולות לעזור לך עם מה שאת עוברת ומה שאת רוצה להשיג . חשוב שלא תקציבי לעצמך זמן ושלא תפעילי לחץ שרק יכול להכשיל אותך .. אין כאן "דד-ליין" וכל דבר בעיתו ובזמנו . כשאת מוכנה להתקדמות את תעשי אותה כבר מעצמך וכשאת מרגישה שאת צריכה לתת לעצמך זמן להסתגל לשינויים שיעברו עלייך גם את זה את תצטרכי לקבל ולהשלים . בעצם אני חושבת שמילת המפתח כאן היא השלמה - והכוונה להשלמה עם שינויים . וזה בדיוק מה שייצור תרופת נגד לקיבעון מחשבתי שיוצרת ה"א . אז מה עודיש לי לומר ? אני שמחה שחברה שלך מוציאה ממך את עצמך ולא את המסכה שאת רגילה לעטות... זה חשוב וזה עוד צעד ענקי שאת אפילו לא מבינה את חשיבותו אבל בדיעבד את גם תביני עד כמה זה טוב עבורך ובריא כמובן . את אדם יפה בזכות עצמך ואני חושבת שלרוב אנחנו חושבים שאנשים מסביבנו אוהבים או מעריכים אותנו בזכות דברים חיצוניים או התנהגות מסויימת , אבל האמת היא שרוב האנשים באמת אוהבים אותך בזכות עצמך . בזכות מה שהם רואים בך כאדם , כחברה , כאחות ,כבת , וכו' . ולא זכות "משקל" , מידת בגדים , גובה , ותכונות מזוייפות אחרות . אותנטיות זה מה שחשוב וזה מה שמבדיל ומייחד אותך מכל אדם אחר בעולם . אז למה לך לקחת לעצמך את היחודיות והמיוחדות שלך ? חשבי על כך , המון אהבה ממני מותק שימחת אותי :) נשיקות ונשתמע בקרוב תמי

סתם ערב מגעיל....ההפרעה שלי חזרה אני מקווה שאני אחזור לעצמי מהר...כי לא אכלתי 5 ימים....לפני 6 שנים סבלתי מאנורקסיה יצאתי מזה....אך בימים האחרונים אני מרגישה שאיבדתי שליטה על החיים שלי וכנראה זאת צורת התמודדות....אני לא חושבת שאני שמנה אין לי את אותם תסמינים כשהייתי בת 15 16 ....ההרעבה הנוכחית באה כיום ממקום אחר מקום של רצון לשלוט במתרחש בחיי....האמת ...אני לא מאמינה שזה חזר הרי יצאתי מזה ולדעתי זה טיפשי להרעיב את עצמך ומיותר אך שוב אני מרגישה שאיבדתי קצת שליטה על החיים שלי...זו תוצאה של מתח ולחץ ובשבילי זו "התפרקות" "כמו אוויר לנשימה" אני יודעת שזה נשמע מוזר הרי איך הרעבה יכולה להוות התפרקות..הרי הגוף חלש ולא טוב לו....והלב דופק אבל יש בי רגשות חזקים או נקרא לזה דחפים נסתרים הגורמים לי להיות במצב הזה...אני מרגישה חנוקה מבפנים ואין לי איך להוציא את זה כי אני בנאדם מאופק..שמחזיק את הרגשות בפנים אבל תכלס בא לי לצרוח...לזרוק משהו...איכשהו לשחרר לחץ ואין לי איך ולכן זו האופציה האחרונה שלי ורק היא ב"הישג יד"....טוב שיהיה לכן אחלה לילה!!!!!!!!

ב"ה מי??? בכל אופן זה יכול לחזור אם משהו בך אז בדיעבד לאחור לא סיים עם זה ...\ יש כאלה שאומרים שבחיים לא יוצאים מזה וכאלה אחרים שטוענים הפוך ובין זה לזה קיים אמצע ותהליך שלא בהכרח מלכתחילה יצאת מזה גם אם היתה הפסקה ... בד"כ זה חוזר כאשר חוייה דומה מהעבר עולה על פני השטח והיא מעוררת דפוס התנהגות שהוא די צפוי מראש וזה בד"כ קשור בשינוי ..בתחושת ריק..בתחושה של כעס..פרשת דרכים וכו'.. מה אני יכולה להציע...לשפוך את ליבך וגם להזמין אותך בסדנא הבאה שאני ויגאל פותחים ב15 לאוגוסט.. אם את רוצה לדעת פרטים נוספים את יכולה להכנס להודעה "התזונה החדשה" בעקרון זה לא אמור לפתור בעיה ברמה של כאן ועכשיו אבל זה אמור לתת לך מושג מה קורה לך עם כל מה שקשור לדימוי ותזונה ובהחלט לתת לך קו מחשבה שונה בכל אופן מומלץ ואני מקווה שלא תחליטי שזה או שחור או לבן והנה את שם עם כל הלב ונשמת הזוועה... המון אהבה יקירה עדכני מה קורה

היום סוף סוף אכלתי.....ארוחה טובה אבל הרצון להרעבה=שליטה מקונן בי ואני לא יודעת אם אני אפסיק או אמשיך..היום אמרו לי שרזיתי וזה עשה לי כ"כ טוב למרות שאני יודעת שאני לא שמנה זה עדיין עושה טוב....אני אראה בהמשך מה יהיה ....גם אני לא יודעת מה הכוונות שלי מצד אחד רוצה להפסיק ומצד שני אני רוצה להמשיך...בכל אופן יש סיבה שנכנסתי כ"מישהי מהעבר" אני די מתביישת למרות שזה פורום ולא ממש מכירים אותי הילה תודה על התגובה המשך ערב נעים לכולן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני בכלל לא אנורקסית. אני סתם שמנה. אם הייתי אנורקסית לא הייתי אוכלת כלום ועובדה שאני אוכלת. אנורקסיות תמיד באות לבית חולים וצריכות זונדה אני בחיים לא יצטרך אחת כזאת כי אני סתם פרה אז מה הבעיות של כולם ולמה הם מעירים כל הזמן.

היי זאת ליאל כתבתי פה לפני שבוע-שבועיים בכינוי ***. מי שכתבה פה היום והשתמשה בכינוי הזה זאת לא אני.. אני רק קוראת פה. או שהיא התחזתה אליי או שפשוט היא בחרה במקרה גם את הכינוי הזה*** אז, תשימי לב לזה גם להבא.. כי אנשים יכולים להיכנס לפה עם אותו שם. ובקשר אליך... אנורקסית זה לא רק אחת שמרעיבה את עצמה... ויש גם הרבה אנורקסיות שהן לא רזות.. כמו לדוגמא מישהי ששקלה 90 ק"ג ועכשיו שוקלת 50-60 היא עדיין לא רזה אבל יכולה להיחשב אנורקסית. אז זה לא תמיד קשור למשקל זה תלוי מה היה המשקל ההתחלתי. ואם אנשים מעירים לך כנראה שייש סיבה... אם תספרי על עצמך עוד קצת אני אנסה לעזור לך.. ליאל.

היי, ממש לא ניסיתי להתחזות :) זה היה לגמרי במקרה!! פשוט יצא לי *** מצטערת :)

שאלה: תגידי את רוצה להגיע למב שתצטרכי להגיע שני וחמיש לבית חולים לקבל זונדה?? אם כן אני אוכל להשיג לך את זה שידחפו לך צינור לפה כדי להכניס לך "קלוריות" זה ממש מפגר סליחה על הביטוי לומר שאין לך ה"א כי את לא שני וחמישי בבית חולים מקבלת זונדה כי אני הייתי במצב גרוע תת משקל הייתי מתנהגת כמו אדם מת כל העמות שלי היו בולטות הפנים שלי היו כמו אחת בת 100 החזה שלי ההי מצומק ומגעיל כי ירדתי מעל 30 קילו אז כל הגוף שלי נעשה כמו קורדיון כי רזיתי המון השיניים שלי היו צהובות עד ריקבון בגלל ההקאות היציאות שלי היו גרועות!! אז אל תאמרי כי את לא מקבלת זונדה לא יכול להיות לך ה"א!! כי תראי אני אל קיבלתי טיפול אינטנסיבי שהייתי כל יום בבית חולים- זה לא תענוג אני היום הולכת כמעט כל יום לבית חולים כדי לקבל טיפול רפואי(לא ה"א אלא טיפול למחלה שיש לי!!) תאמיני לי שאני לא נהנת מזה ואני שמחה שההורים שלי אל עשו לי סנקציות כדי שאכנס לטיפול כזה או אאחר!! יקירה אם תוכלי תעשי חיפוש בפורום על הניק שלי ותראי איך דיברתי כמה חשבתי שאני שמנה דוחה פרה ומגעילה!! באמת תבדקי ותראי כמה היה לי חרא וכמה חשבתי שהייתי בתת משקל כמה אני חשבתי שאני שמנה ולא מגיע לי אף אחד שיאהב אותי והנה אחד שאהב אותי דפקתי הכל אבל הנה אני חולה במחלה שאין לה מרפא ואני במערכת יחסים ואי לא אדפוק אותה שוב!! ודבר נוסף באמת תחשבי טוב על מה שאמרת!! תראי את הדוגמא שלי שלא הייתי בבתי חולים כל פעם לקבל זונדה והייתי במבחצ גרוע וכן חשבתי שאני שמנה פרקה ומגעילה!! שלך רק באהבה אור ואהבה דניאלה

ב"ה מה זה משנה מה אומרים...? את בכנות יכולה לענות לי ולטעון שיש לך בעיה עם עצמך בקשר לדימוי עצמי ותזונה? אם כן אז יש בעיה וצריך לטפל בה...וזהו!!!! אל תחפשי את ההגדרות שכדי להבין שיש לך בעיה את חייבת להיות בתיאום עם אותה משבצת הגדרתית שקראת באיזה ספר או כי זה מה שאת חושבת שזה..יתכן ואת טועה .. בד"כ ההפרעות שונות אחת מהשנייה לכן אין טעם להשוות. ויש אנורקסיות שגם אוכלות וגם הן זוכות לזונדה... בפועל זה לא ממש משנה.. משנה וחשוב שתכירי בבעיה שלך ושרק את תחקרי את זה ותלמדי לרפא... את עצמך! חיבוק ענקי המון אהבה :-)

אני לא יודעת מה באתי להגיד אז. זה היה פרץ של "שמנה". אני באמת לא מרגישה אנורקסית. אולי לפי המשקל אני מוגדרת ככה אבל זה לא נראה לי הגיוני כי אני אוכלת בלי שמישהו מכריח אותי או אומר לי בכלל. אני יודעת שיש לי הפרעת אכילה אבל מהי? סתם רציתי להגיד גם שאתמול חברה שלי הביאה לי את הספר על האנורקסיה (זה של שיטת הACT). היא הביאה לי אותו רק בערב אבל התחלתי כבר לקרוא אותו וכל יום אני יקדיש לו זמן מסוייים שיהיה כמו זמן של טיפול. אני מאוד רוצה להחלים כי אני פתאום נזכרת בכל מה שהיה לי פעם (בנים למשל...) ואין לי עכשיו רק בגלל ההפרעת אכילה. לדניאלה- חיפשתי את ההודעות הישנות שלך בפורום. אני לא מאמינה שעשית כזה שינוי!!!! אני הכרתי עד עכשיו את דניאלה הבריאה אבל לא חשבתי שיכול להיות שרק לפני שנתיים דיברת בדיוק כמוני. אני ממש מעריצה אותך על איך שהצלחת ככה לצאת מזה. איך זה קרה? ואם זה בסדר לשאול - מה יש לך עכשיו? להילה- היו לי המון פחדים בקשר לטיפול אבל אתמול בסוף הרופא שלי שלח הפנייה לתל השומר עם כל הבדיקות שעשיתי. ושוב אני יעדכן אותך בהמשך...

מתוקה את לא יודעת באמת איזה שינוי חל עליי באמת אתמול את האמת חשבתי עלייך המון!! כי רק לפני שנתיים הייתי במבצ דומה ויקירה בגלל שאת במערבולת של ה"א אני יכולה לומר לך שאת עיוורת חד משמעית את עיוורת את לא רואה את מה שאני רואה בלי לראות אותך אני אגיד לך מה אני רואה: אני רואה בחורה יפה , שהיא רוצה שיהיו לה שאיפות בחיים, היא רוצ הלצאת מן ההפרעה ולחיות חיים נורמאלים ככל שאפשר, אני רואה בחורה מדימה שאוהבת לעזור, ואני יכולה להמשיך לומר עלייך שבחות... לדעתי את עיוורת את לא רואה באמת איך שאת כי אני אגיד לך משהו יש לי תמונה בחדר שהייתי לפני מעל משנתיים כלומר הייתי יותר "שמנה" ואני רואה את התמונה ואני ממש רזה העצמות הלחיים שלי בולטות כמו אנורקסית מגעילה. הפנים שלי היו כל כך יבשות ומגעילות למגע בגלל "חוסר שומן" ואני אגיד לך משהו לפני שנתיים חשבתי שאני פרה מגעילה שמנה דוחה מטומטמת סתומה חסרת חיים חסר מזל וכ"ו... ותביני אני מסתכלת על התמונה והייתי ממש רזה ובחצי שנה ירדתי עוד עוד ועוד ואני יכולה לומר לך חודש לפני שלקחתי את עצמי בידיים ירדתי קרוב ל10 קילו ועדין חשבתי שאני שמנה- לכן אני חושבת שאת עיוורת את לא רואה באמת!! ועוד משהו היום אני קרוב ל30 קילו יותר ואני מרגישה נפלא למרות שאני מקווה להרזות כי ההשמנה הזאת היא מהסטרואידים שלקחתי. לשאלתך לא כל כך הבנתי למה התכוונת אבל אני אנסה לענות לך ממה שפחות או יורת הבנתי שאלתך הייתה איך יצאתי מן ההפרעה? ואיך אני מקוטלגת עכשיו. אז כך לפני שנתיים קרוב משפחה שלי מת מבולמיה ואחותי הייתה במבצ של גסיסה חשבנו שאנחנו עומדים לאבד אותה באמת ואז כאשר קרוב משפחה שלי מת אימי לא הסכימה ללכת ללוויה כי אמרה שהיא פוחדת לקבור אותי ואת אחותי כי שתיינו היינו במצב לא טוב - אבל אחותי הייתה במצב יותר גרוע משלי. בכל מקרה באותו היום אני ואימי בכינו בכי מר וסיפרתי לה על ההקאות, על הצומות על החיים אין לי ערך יותר - כמו שאורמרים פרקתי עול. כך התחלתי טיפול של דיאטנית יותר טוב שהקשבתי לה (ניסיתי אבל עשיתי מה שנוח לי ועליתי במשקל והייתי במבצ טוב לא משנה למשקל הייתי מאושרת!! לא היה אכפת לי מהאוכל מההקאות מהצומות הייתי מאושרת הייתי קמה עם חיוך על הפנים ). בכל מקרה עכשיו אני מקטלגת את עצמי כאחת שיצאה מן ההפרעה. וחולה במחלה כרונית - כלומר אין מרפא אבל ניתן לחיות איתה ברימרסיה.(עדין אל קיבלתי כי אני חולה במחלה זה תהליך:-)) אור ואהבה דניאלה

ב"ה למרות המצוקה הקשה...תמשיכי קראי את הספר ועבדי איתו פרק פרק..לא מהר ויישמי לאט לאט את הדברים.. תל השומר בהחלט יכול להיות מסגרת/גוף תומך נוסף... אני מקווה שתצליחי המון אהבה יקירה :-)

שלום אחותי בת 14 והתחילה לרדת מאוד במשקל רציתי לדעת מה הדבר הראשון שצריך לעשות? למי צריך לפנות? לפני שחלילה יהיה מאוחר מידי והיא תיהיה אנורקסית כי זה כבר היה בעבר לאחותי הגדולה. כולנו מודאגים בבית ולא רוצים לעבור זאת פעם שניה אשמח עם תהנו לי בהקדם האפשרי תודה ושבוע טוב

יעל יקירה, לא ציינת את גילה של אחותך אבל את יכולה לפנות לאותם גורמים אם היא במבצ דומה של אחותך הגדולה. ואם לא לפנות לרופא המשפחה שיוכל להפנות אתכם לעזרה הכדאית עבורה וכמובן את יכולה לפנות לגורמים שעוזרים כגון: אביב, סער, ושות בהצלחה דניאלה

ב"ה נשמע במקרה שלכם שזו הפרעה תורשתית ולכן כדאי לפעול בהקדם... אשמח על כל עדכון בהצלחה

יעל יקירה, לא ציינת את גילה של אחותך אבל את יכולה לפנות לאותם גורמים אם היא במבצ דומה של אחותך הגדולה. ואם לא לפנות לרופא המשפחה שיוכל להפנות אתכם לעזרה הכדאית עבורה וכמובן את יכולה לפנות לגורמים שעוזרים כגון: אביב, סער, ושות בהצלחה דניאלה

אני בחיים לא אהיה שלמה עם עצמי. יש לי פשוט גוף מגעיל. כל השומן הזה בצדדים, בגב, איכס. לא משנה כמה אני אהיה רזה תמיד הוא יישפך.. גועל נפש מרוכז..בא לי להקיא .. השומן רודף אותי... פשוט רע... למה לא לעזוב אותי בשקט סוף סוף, לא סבלתי מספיק? כנראה שלא...

יקירתי, האם לא סבלת מספיק?? זה לא העיניין, העיניין הוא שתשחררי את עצמך והגיהנום הזה. כל עוד תחשבי שאת שמנה הראש שלך אפילו שתהיה בתת משקל תחשבי שאת שמנה. אני אספר לך מקרה שהיה לי אתמול יש לי תמונה מלפני מעל שנתיים שהייתי בתת משקל בחדר ואתמול אחותי ראתה אותו ואמרה לי יו את זוכרת שהית רזה- ואז אני אמרתי לה שהייתי יותר רזה מזה תוך 3 חודשים ירדתי כ10 קילו נוספים ואמרתי להה שמצבי היה יורת גרוע. ואילו היום אני כ30 קילו יותר!! מאמינה?? ואני אל חושבת על הרזון או משהו אני רק רוצה לחיות מאושרת, להיות בריאה!! ואני באמת חושבת שיצאתי מן ההפרעה אם אני לקחתי את החיים שלי בידיים והחלטתי לטפל בעצמי בתרופות מאוד קשות כמו סטרואידים(בגלל המחלה שיש לי) וידעתי את ההשלכות שיש לסטרואידים שמשמינים- אני השמנתי קרוב ל20 קילו!! בגלל הסטרואידים עכשיו, הכל בשליטתך אם את רוצה לצאת מן ההפרעה או שאת רוצה לישאר כל החיים בתוך הבועה של ההפרעה והיא תנחה אותך כל החיים אוכל אוכל אוכל רזון רזון רזון בחירה שלך יקירה ,ניתן לצאת מזה. שלך דניאלה

לא אמרת לפני שבוע בערך שאת שלמה עם עצמך ואהבת את הגוף שלך? אני מצטטת לך:"אני מרוצה ואין לי בעיות בדימוי עצמי, אני יודעת שאני יפה ורזה.. אנורקסיות לא רואות שהן רזות אני רואה- ומרוצה..." תחשבי על זה...

אני יודעת שבהפרעת אכילה יש הרבה מצבי רוח- שנייה את חושבת שיש גוף בסדר ושנייה אח"כ את פתאום שמנה... רק שתדעי שאת נכנסת להפרעת אכילה וכדאי לך מאוד לטפל בזה לפני שזה ישתלט עלייך לגמרי, כיי את לא יודעת לאן זה יכול להוביל אותך ואם את יכולה תעצרי את זה ועכשיו. בהצלחה וסליחה על קודם

ב"ה נכון זה נראה רחוק... זה נראה הזוי..בלתי אפשרי לקבל את עצמך לומר את זה שוב ושוב זה כמו צמח שיגדל להיות משהו חייתי ובלתי נסבל... צמח אפשר לעקור מהאדמה.. ואת הצמח הזה את חייבת לעקור מאדמת ראשך.... חיבוק ענקי

ב"ה זה מתחיל בתאריך 22/7 יום ראשון בין השעות 17-19 בערב ובימי שישי 3/8 החל מהשעה 10.30 עד 12.30 שתי אופציות שעדיין ניתן להצטרף אליהן..בהמשך יפתחו קבוצות נוספות עלות הסדנא היא כפי שציינתי והתשלום נעשה עם הפגישה הראשונה כולל הסברים לגבי מפגשים קבוצתיים ופרטניים שיעשו איתי ועם יגאל... 8-9 משתתפים בכל קבוצה. ניתן לתאם עם אחד משנינו בטלפונים שצויינו בהודעה העונה לכותרת "התזונה החדשה" בעמוד זה. הסדנא תערך בת"א ברח' אמיל זולא 20 (מקביל לדיזינגוף) לפרטים נוספים התקשרו...זה יהיה פשוט יותר לכולם מאשר התכתבות בפורום. תודה המון אהבה ובהצלחה :-)

היי הילה אשמח לשתף פעולה איתך ועם יגאל בסדנא ולתרום מנסיוני האישי עם בתי(זוכרת אורלי שכתבה את אנורקסית שלי שאגב נמצא כבר בסטימצקי). דברי איתי עם את מעוניינת בעניין, זה לדעתי יכול להיות רעיון טוב.

ב"ה תודה שהצעת המון אהבה ובהצלחה עם הספר... :-)

מה הם שיטות הטיפול בבולמיה מלבד יעוץ פסיכולוגי... חברתי בת 17 מתנגדת לטיפול פסיכולוגי וטוענת כי בטיפולים אלו מנסים לשפר את הדימוי העצמי וכו' - אבל לטענתה דימויה וביטחונה טובים מאוד ולכן טיפול שכזה לא יכול לעזור לה... מה עוד ניתן לעשות?

ב"ה זה ברור שזה מה שהיא תגיד לא כ"כ מהר החולות מוכנות ומסכימות לצאת מהבעיה וחלק מזה הוא למעשה ההתנגדות לטיפול. בקיצור לערב גורמים מוסמכים וגם לעיתים הפעלה בכפייה מצילה חיים וכדאי לתפוס את זה כמה שיותר מהר עכשיו כי ככל שתחכו בטיפול כך הפערים יגדלו והסיכוי להחלים יהיה קלוש ביותר לערב הורים יועצת בית הספר.. רופאת משפחה וכו' בהצלחה והמון אהבה מומלץ גם לבוא לסדנא(לא במקום טיפול אלא בנוסף)

את יכולה יותר לפרט עליה במילים שלך? איך 5 מפגשים יכולים לעזור? אנשים הולכים שנים לטיפולכדי להחלים.

ב"ה כאשר את מבינה על התזונה הפשוטה שכל אחד למעשה מכיר ויודעת להשתמש בה בתבונה ..אם את יודעת על תפקוד הגוף את למעשה מקבלת כלים כיצד לשלוט בהרגלי האכילה שלך ולא ברמה של מה וכמה את אוכלת, אלא יותר איך הגוף שלך פועל ולמה למשל את לא מרזה כשאת לא אוכלת או למה את לא מרזה כשאת מקיאה ונתקעת במשקל..או למשל עושה פעילות גופנית וכו' מה היחסים בין גובה למשקל לאחוזי שומן ואיך מגיעים לאיזון בכל הרמות כולל איזון נוזלים בגוף ובכלל... ינתנו הסברים מפורטים לגבי כל שלב ושלב לגבי המשך... יש אופצייה לכל אחד להפגש עם שנינו מעבר לסדנא במידת שביעות רצונו כך שזה לא סוף פסוק אבל בהחלט פתח להתחלה חדשה להבנת התפיסה וליישום שינוי שבעצם כל אחד מייחל לעצמו ורוצה רק לא יודע איך. הסדנא היא כלי לא תחליף לטיפול או לכל דרך שכל אחד מכם צריך לעבור.. היא שלב.. היא משהו שעושים במקביל תמיד יש נטייה לחשוב או שחור או לבן לאלה שסובלים מהפרעות אכילה.. פשוט תחשבי שאת מקבלת כלים ואם יש צורך ניתן לסכם פגישות נוספות... ראי בכך הזדמנות.. אני חושבת שכבר מגיל צעיר רציתי לדעת איך הגוף שלי פועל ואיך נכון להזין אותו ומה קורה לו כשאני בוחרת להזין אותו כך או אחרת ומה אני למעשה עושה עם כל מה שלמדתי לדעת כדי שאני והוא נרגיש הכי טוב ביחד ושלמעשה אף אחד מאיתנו לא זכהו בבי"ס למשל במקום שיעורי הסטוריה שעבר זמנה ללמוד, מה שלמעשה הוא א-ב בקיום שלנו והסדנא הזאת נוגעת בדיוק בשאלות האלה ובעקר בתשובות. כמובן שתמיד יש לך יכולת בחירה לבוא ולומר שלך מסיבות כאלה ואחרות את מוצאת שזה לא מתאים או לא נכון...וזה בסדר... אבל אם לא נודע כיצד פועלת המערכת המטבולית שלנו ..מה מפעיל אותה..מה משתק אותה.. לא נדע בחיים איך להגיע לאיזון בקיצור שווה לבוא המון אהבה :-)

כן בהחלט הילה זה יפה יותר מה'(יש לזה משמעויות נוספות, למרות שאני מאמינה שלחלק מהאנשים את באמת כזו). אני בבעיה רצינית כרגע. לא יודעת מה לעשות. סיפרתי לך שביתי/וגם הצוות החליט שמפסיקים לה את הטיפול כיוון שהיא לא משתפת פעולה. אני כועסת מאוד שלא שיתפו אותנו בהחלטה הזו, אבל בעיקר אני פוחדת שהיא שוב תחזור לאחור. אין לה הרבה מצב רוח, והחופש הזה עוד יותר מפחיד אותי. מה לעשות? הצוות חושב שאולי כדאי ללכת לאישפוז יום בהדסה, וזה נראה לי מפחיד. דרך אגב ,בת כמה את? לפעמים אני חושבת שאולי מוטב כך, בלי טיפול אולי היא תחזיק את עצמה בידיים, ואולי תצא מזה,דווקא בגלל שאין מי שישב לה על הראש. מצד אחר אני מבינה שזו בעיה שקשה לצאת ממנה לבד. היא גם לא מעוניינת ללכת לשום טיפול אחר. אשמח לשמוע את דעתך. אמא.

שלום לכולם, אני כבר בפורום הזה מראשיתו אפשר לומר מדניאלה בהתחלה ולדניאלה שהיום זה שונה לחלוטין!! אני השתנתי הגעתי לבגרות אני חושבת, אני חושבת אחרת יש לי שאיפות יש לי רצונות ויש לי רצון לעביר מסר לציבור. לכן פתחתי אתר אינטרנט שבוא אספר את הסיפור שלי, שבוא אראה שניתן לצאת מן ההפרעה וכן לחיות אח"כ את החיים כחיים נורמאלים!! http://www.2all.co.il/web/Sites/lovelife/DEFAULT.asp כמובן, אני אשאר פה בפורום ואעזור כמה שאוכל. אור ואהבה דניאלה

ב"ה איזה יופי :-)

חברה שלי מקיאה לאחר כל ארוחה כחודש... היא בולמית, אני רוצה לדעת איך אני יכול לעזור? כיצד לדבר איתה? לאילו טיפולים להפנות אותה (לטיפול פסיכולוגי היא מתנגדת נחרצות!), כל טיפ להתמודדות עם המצוקה אליה נקלעתי תתקבל בברכה!!!

היי מודאג, דבר ראשון אני חושבת שלא תפקידך לקחת אותה לטיפול, התפקיד שלך הוא להיות חבר שלה שתוכל לספר לך הכל!! ואני אומרת הכל הכל הכל!!! דבר שני לא אמרת בת כמה היא אם היא פחות מ18 אז את היכול לפנות להורים שלה וכן לספר לה את מה שאתה יודע. אור ואהבה דניאלה

לא ציינת בת כמה החברה שלך...כדאי מאד להיוועץ באיש טיפול. אם היא תלמידת בי'ס-רצוי מאד לפנות ליועצת. ככל שהטיפול יתחיל בשלב מוקדם יותר- סיכויי ההחלמה טובים יותר.

איכפתית יקרה, נא לא לעצום עיניים, תנסי לדווח על כך בכל דרך אפשרית להורים, ליועצת אולי לרופא משפחה כי אם לא זה ייגמר רע. זה לא יעשה אותך חברה לא טובה נהפוך הוא היא עוד תודה לך יום אחד שהצלת את חייה.

ב"ה בת כמה היא??. אם היא קטינה יש מצב לערב בכפייה אם לא יש מצב לערב את ההורים ולנסות יחד איתה או בלעדיה לפנות לסמכויות בעיקר הורים ולבדוק יחד איתם עם רופא מטפל מה ניתן לעשות במצב כזה ... בכל מקרה אם היא לא תשתף פעולה זה אבוד מראש.. אבל לעיתים אכפתיות גורמת לסובלת להתגבר על ההתנגדת שיש לה לגבי טיפול גם בגלל הבושה שלה סביב העניין ואולי בעקבות האכפתיות והרעפת אהבה היא תצליח להגיע למצב של בקשת עזרה... אז בעיקר סבלנות ולדבר יחד איתה ולשאול אותה מה היא מוכנה לעשות כדי לעזור לעצמה... אשמח על כל עדכון המון אהבה

יש לי חברה בת 17 שכמעט ולא אוכלת. כלומר, מתי שהיא נמצאת אצלי בבית או בבית של אחרות אני לא רואה אותה נוגעת או טועמת שום דבר. אפילו לשתות היא לא מסכימה. היא הייתה במעקב אצל רופא אחד שבדק את משקלה וגובהה, ועכשיו היא במעקב אצל רופאה דיאטנית. היא מאוד רזה (לדעתי אפילו אנורקסית). לפני כמה שנים היה לה משקל עודף, אך היא התחילה לעשות דיאטה בסביבות גיל 13-12 (בשיטת הנקודות) והורידה 20 ק"ג ממשקלה. נכון לעכשיו גובהה הוא 1.67 ומשקלה 49-50. מתי שאני מציעה לה משהו לאכול היא אומרת לי שהיא אוכלת במקום אחר (אצל סבתא שלה, מסעדה וכו'). אני לא יודעת אם היא משקרת או לא, וגם אין לי דרך לבדוק זאת. באחד הימים עשינו עבודה לבית הספר- מ-15:30-00:00 בלילה-(9 שעות) בפרק זמן זה היא לא אכלה או שתתה דבר (למרות שהצעתי לה אינספור פעמים). מה אפשר לעשות? האם העובדה שהיא נמצאת במעקב, לכאורה, אמורה להרגיע אותי? תודה מראש!

היי ת, לפי מה שאת מספרת החברה שלך נמצאת בתת משקל וכן עלייה לפנות לטיפול כראוי. עצה שלי: אני מתאתר לעצמי שההורים שלה לא כל כך עיוורים והם עוזרים לה בכל דרך אפשרית כדי שלא תהיה במצב הזה. תהיי חברה שלה תקשיבי לה אם צריך ואם את רואה שהיא עושה מעשים קיצוניים פני להורים שלה וכן תעירי את עינייהם. אור ואהבה

ב"ה בבית הספר או יועצת או מנהל/ת כשזה לא עוזר .. נראה לי שזה מצב של אשפוז ושהמעקב שלה לא נראה לי יעיל במיוחד.... אז אני מציעה לך לערב אחד מהגורמים אפילו שאולי היא "תשנא" אותך אח"כ היא שווה את זה .. אולי היא בעצמה לא יודעת איך לצאת מהלופ הזה וחשוב לעזור לה בכל דרך אפשרית.. אחת הדרכים היא לערב את המערכת ולבדוק עם ההורים מה באמת קורה איתה... אשמח לכל עדכון המון אהבה :-)

האם נראה לך נכון לערב את המורה שלי? הוא בן אדם טוב, ויודע להקשיב אך אני לא יודעת אם זה יהיה נכון לשתף אותו...

שלום לכולם אני כותב את זה אחריי נסיונות רבים וכושלים שלי להפסיק עם הפרעת האכילה שלי. אני אתחיל מההתחלה תמיד הייתי מודע לגוף שלי ותמיד הפריעו לי דברים בגוף. מאז שאני בן 12 בערך אני מתעסק במראה החיצוני שלי ללא הפסקה (אני היום בן 24)\ יש לי בעיית השמנה קלה ובנוסף השמנה במקומות כאלה לא רצויים כמו חזה ירכיים ישבן אני מרגיש ממש כמו בחורה לפעמים! תמיד הייתי נחשב לילד רזה אבל אני לא סבלתי את הגופף שלי מכיון שהחזה שלי היה ועד היום כמו של נערה מתבגרת משהו שאנשים לא ראו מתחות לחוצה והבעייה הזאת הולכת ונהיית יותר גרועה עם השנים. כשהייתי בן 13 זה היה עוד בסדר ויכלתי להתמודד אבל עד היום תמיד היו לי חרדות מללכת לים עם חברים וגם בצבא להתקלח עם עוד 50 בנים שכןלם רואים את הגוף שלי וחלק גם היו צוחקים עליי וזה פגע לי מאוד בדימוי העצמי שלי בביטחון ובהיותי גבר. בגיל 15 בגלל הרבה סיבות נכנסתי למצב שאני כל הזמן מרזה ומשמין הייתי מרעיב את עצמי הייתי רץ המון אוכל דברים דיאטטיים הכל רק בשביל שהחזה או איזור אחר בגוף לא ייגדל ועם הזמן היה לי יותר ויותר קשה לשמור על יציבות עם האוכל עד שבגיל 15 התחלתי להקיא (בולמיה) אף אחד לא ידע על זה חוץ ממני ושנה שלמה הייתי מקיא נהייתי מאוד רזה אבל עדיין נשארו לי שניי גושיי שומן כאלה שממש לא קשורים לגופי וזה עד היום מתסכל אותי! בסוף בגיל 17 הפסקתי להקיא וחזרתי שוב להקיא בצבא גם תקופה של שנה בערך ושוב הפסקתי ושוב חזרתי להקיא אחריי הצבא גם כן עוד תקופה של שנה. אחריי הצבא הייתה לי תקופה מאוד קשה בבית הביטחון העצמי שלי ירד בצורה מפחידה נהייתי מאוד לחוץ ומפוחד פתחתי סוג של חרדה חברתית והתביישתי מהמון אנשים שלא התביישתי מהם בעבר כמו חברים קרובים שלי היה לי מאוד קשה לשמור על יציבות נפשית וכן גם בעבודה כי כל פעם היה תוקף אותי איזה בולמוס רעב ובין אם נ=הייתי מקיא ובין אם לא זה לא היה משנה כי לא הייתי רוצה ללכת לעבודה למחרת הייתי מאוד מדוכדך עד שלבסוף פיטרו אותי מעבודתי וזה ממש שבר אותי וגם הפכתי להיות מאוד מאוד רגיש בנוסף לכל וזה פוגע בי מכל הבחינות (משפחה חברים חברה ובינתיים גם אין לי עבודה) . אני כבר לא מקיא שנתיים בערך אבל עדיין מקבל התקפיי רעב מפעם לפעם . לא מזמן חזרתי לארץ אחריי תקופה שלא הייתי שנה וחצי שבה גם טיילתי וגם עבדתי שעשתה לי בעיקר טוב למרות שפה ושם ואפילו לעיתים קרובות בהתחלה הייתי מקבל התקפיי רעב בהתחלה וישר הייתי אוכל בכמויות מסחריות אבל הפעם לא הייתי מקיא זה דבר שלא הייתי נותן לעצמי לעשות יותר ת היה לי מאוד קשה בטיול היו לי תקופות שהייתי ממש לבד בחורים מאוד נידחים והייתי מוד מתוסכל מזה וגם מאוד פחדתי ליצור קשרים חדשים עם אנשים ולא ידעתי מה לעשות הרגשתי פשוט חסר אונים שאני לא שולט בכלום בחיים שלי ובאמת שרציתי כבר לגמור עם זה. אבל תמיד הייתי מתעלה באיזשהו שלב לא הייתי מוותר לעצמי ואז שוב נופל . וככה אני חי כבר יותר מ 10 שנים . היום אני בן 24 יש לי חברה שאני מפחד ומתבייש לספר לה על כל מה שעבר עליי חשבתי שכשאחזור הכל יהיה אחרת גם הרגשתי אחרת והייתי בטוח שהפעם אני אעזור לעצמי ולא אחזור להיות כמו שהייתי. טעיתי ובגדול ואני כבר כל כך נואש ומתוסכל מהחיים שלי שאני לא יודע מה יהיה מחר אפילו הגעתי למסקנה שאין לי ברירה ואני חייב שמשהו יעזור לי עם זה .כי אני כל כך רוצה להפסיק עם זה שבא לי לבכות אני כל כך רוצה לחיות חיים נורמליים לקום ען חיוך בבוקר כי יש לי כל כך הרבה לתת וכל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ואני לא יכול בגלל שאני פוחד מתבייש ובעיקר מדוכא . אני כבר לא נהנה כמעט מכלום ואני תמיד מרגיש שמשהו מאיים עליי שמשהו רע הולך לקרות ואם הכל פתאום נראה טוב אני מפחד מזה וזה נראה לי כל כך לא הגיוני עד שאני פשוט נכנס לזה ורק בשביל להרגיע את עצמי אני אוכל ואוכ ואוכל ואוכל עד שהכל נהיה שוב שחור!!! אין לי מושג מה לעשות יותר אני מרחיק את עצמי מהרבה חברים ומהסביבה הקרובה שלי על חברה שלי אני מנסה לשמור כל כך חזק ואני יכול להגיד שהיא זאת שמחזיקה אותי שפוי כרגע ובשבילה אני מנסה להיות בן אדם . הייתי אצלה בסוף שבוע ואיך שהגעתי היום הביתה ישר רצתי למקרר אני לא מחפש עבודה אני יש לי טראומה מהמקום עבודה האחרון שלי שבו סבלתי נורא (מבחינה נפשית העבודה כשלעצמה דווקא די קלה ו) הייתי ברמן במסעדה אבל התברר לי שגם את היה לי קשה לעשות כי התביישתי נורא מהבוסים שלי ומהאנשים שעבדו איתי והייתי מאוד פגיע בקושי הייתי מדבר. פעם הייתי כזה מקובל כולם רצו להיות סביבי אנשים פשוט חיבקו אותי ותמיד רצו את חברתי הייתי המרכז ומנהיג כמעט בכל מקום שבו הלכתי (אפילו בצבא כלוחם 3 שנים קיבלתי תפקידים פיקודיים והייתי מאוד אהוד בו בזמן שהייתי מקיא בצד כשאף אחד לא היה רואה) . היום אין לי טיפה של ביטחון בכלום ואני כל כך רוצה לשנות את זה !!! אני רוצה להיות בטוח שזה לא יקרה לי יותר בחיים לא משנה מתי שיהיו את הכלים להתמודד ולנצח את היצר או הדחף העז הזה שיש בי ממש כמו הרס עצמי . אני בחור יפה שהורס את עצמו לאט לאט ואני כאילו מסתכל על עצמי מהצד הורס את עצמי וזה כואב לי כל כך כי יכולתי להיות כל כך הרבה דברים והיו לי המון דלתות עד היום והזדמנויות שלא ניצלתי או מימשתי רק מהסיבה הזאת שאני לא יודע אם אני אוכל ללכת עם דברים עד הסוף יציב איתן וחזק מכל הבחינות בחיי לא נפתחתי ככה ואני מבקש ממכם אנשי הפורום היקרים אנא עזרו לי להתגבר על הבעיה . אני לא יכול יותר זה גומר אותי לאט לאט ואני כל כך רוצה לחיות את החיים כמו כולם יש לי כל כך הרבה תוכניות ואני כל כך רוצה לאהוב את החיים. אני כבוי כבר 12 שנה במרדף אחריי עצמי ,במרדף אחריי כלום שבסוף אני נותר לבד וגלמוד בלי אף אחד לדבר איתו ולשתף כי אני מאוד מתבייש מזה . אני נואש וחסר אונים ומתחנן לעזרה מכם תודה רבה לכולכם על ההקשבה אני מאוד מעריך את זה ואשמח לשמוע על כל דעה שיש לגביי הבעיה שלי ואודה לכם מקרב לב... שוב תודה

ב"ה שלב ראשון לשתף... נראה לי שאולי החברה שלך אפילו תזדהה מי יודע אולי גם לה יש הפרעות אכילה?..סליחה על הצניות אבל זה כל כך בינינו שאתה תהיה בשוק לגלות. שלב שני ללכת לרופאת משפחה להיות גלוי לב עימה ולבקש את כל הבדיקות הרצויות כולל הפניה לפסיכולוג ופסיכיאטר במידה וצריך ולהתחיל להתמודד אולי רצית לשמוע משהו אחר אבל נשמע שזה כבר יותר מידי עמוק ומסובך והגיע הזמן להתערבות שעשויה לעלות לך באשפוז... צר לי .. אבל אתה נמצא במצב קשה ואתה חייב לקחת אחריות על כך ולהתחיל לספר ולשתף קודם כל עם אנשי מקצוע אח"כ עם הקרובים לך.. אני לא רואה דרך אחרת, אלא אם כן אתה רוצה למות אגב... במהלך התהליך אני מזמינה אותך לכתוב פה ולשתף מה עובר עליך באמת כי ברמה הסימפטומטית כולנו יודעים ומכירים מהי בולימיה... נראה לי שדרך כתיבה תוכל להכיר עצמך יותר על אחת כמה וכמה אם כולנו נוגעים בדבר....ולכולנו יש מה להאיר... אבל את הצעד שאתה פוחד לעשות שנים אתה חייב לעשות עוד היום!!!!! כי רק אתה יכול ללכת בשביל שלך אף אחד לא יוכל לעשות זאת מלבדך.. ומאחר והבעיה כבר מכוננת בך שנים עם כל המורכבות שבה אתה חייב עזרה מקצועית ממש. המון אהבה מצפה לעדכון וליוזמה של כוח.... חיבוק

ב"ה מתי את הגוף שלך לא תוכל לשנות אולי תוכל לחזק ..אלי תוכל לנהוג בו אחרת אולי תוכל לקבל שיש מה שיש ועם זה אתה תהיה הכי טוב אגב אתה מוזמן לסדנא בעלות שהיא די סמלית...אני ושבת שזה מאוד יכול לעזור לך אבל בנוסף לטיפול פסיכולוגי... אני סומכת על יגאל שהוא ידע לכוון אותך נכון... מעבר לזה אתה חייב להבין ש"הם" צוחקים עליך... מפני שאתה צוחק על עצמך..אתה זה שהולך עירום... אני מכירה עיוור שלא עושה מזה שום עניין עד כדי כך שיש אנשים ששוכחים שהוא עיוור כי הוא פשוט לא שם על זה...הוא קיבל את זה... נתון! חלק ממנו! בצעירותי חשבתי שדיאטה ורזון ישנו את מבנה גופי את פתיחת האגן שלי והרחבת שריר התאומים כדי לעמוד על פויינט שוז...רציתי להיות רקדנית בלט ולא משנה כמה תרגילים עשיתי לאגן שלי היתה פתיחה מסויימת שעם כל העבודה שעשיתי כדי לפתוח אותו הגעתי לפתיחה מקסימלית שלרקוד בלט ברמה שרציתי זה קלוש ונשאר קלוש... אז יש לי לפחות את התבנית הטובה של הבלט כדי להחזיק שלי נכון אבל כדי לרקוד הייתי צריכה לבחור בפלמנקו כי שם יכולתי לקבל את פתיחת האגן שלי כפי שהוא והגעתי לרמה גבוהה ביותר. אז למה אני מספרת לך את זה?... כי גם לי ולהרבה אחרים יש סוג של "דפקט"..השאלה מה אתה בוחר לעשות איתו.. אגב ברגע שאנחנו מורידים את הפוקוס שלנו מדבר מסויים במקרה שלך מראה החזה...אתה תשים לב שהתופעה תעלם ..לא מפני שלא יהיה לך בליטה, אלא מפני שאתה בחרת לא לשים פוקוס יותר על הגוף שלך אלא ובלבד על מי שאתה וזו עבודה לכל החיים... לכן חשוב יוצר מתמיד שעם כל השק הכבד הזה אני חושבת שייעוץ מקיף כולל ייעוץ פסיכיאטרי ואולי גם השתתפות בסדנא "התזונה החדשה" יוכלו לסיע לך ... אתה אדם גדול... וזה תמיד נוח ליפול.. הגעתי לשם והכרתי את זה תמיד מקרוב יותר ותמיד יותר מידי קרוב... ותמיד הבנתי שזה קרוב עד שאני שמה לזה סטופ.. יש בי כל כך הרבה הפכים שלעיתים זה יכול להטריף אנשים אבל בעיני זאת מתנה כי זה אפשר לי לזהות שזה מה שקורה ברגעים האלה וזה גם אפשר לי להיות מודעת שאם אנהג כך או אחרת זו תהיה התוצאה ועליה עלי לקחת אחריות לטוב ולרע... ואתה בוורייצאיה זו או אחרת לא שונה ממני .... המון אהבה בהצלחה :-)

הילה שלום, אני סטודנטית לתקשורת, ויש לי טיפה ניסיון "בתחום" אני עושה סדנת ראיונות כשהמנחה שלי הוא דן שילון. אנחנו צריכים לעשות עבודת סיום ולראיין ממש בקצרה מישהו שמעניין אותנו האם יש דרך ליצור איתך קשר ולהסביר לך במה מדובר?

ב"ה להש' שבוע טוב :-)

אהלן. חברתי (בת נוער) לא אוכלת ורק שותה. ז"א היא כמעט ולא אוכלת ושותה הרבה עכשיו- היא מטר 75 ושוקולת 55 קילו (אני חושב שאפילו פחות). כשהיא אוכלת משהו היא לא מקיאה אותו אבל כואבת לה הבטן אחר כך בצורות לא נורמאליות. מופעל עליה הרבה לחץ מהחברים הקרובים כדי שתתחיל לאכול אבל היא לא מקשיבה לנו. ניסיתי לדבר איתה ולהסביר לה את המצב ולדבר על בולמיה ואנורקסיה אבל היא פשוט לא מקשיבה לי. היא סבלה מטראומות במשפחה של הזנחה (לא התייחסו אליה מספיק אבל צרכים בסיסיים סיפקו). היא לא מעשנת ולא שותה אלכוהול. אני מפחד לאבד אותה איך אני יכול לשפר את המצב?

ב"ה לספר לה על המצב בהרחבה ולערב גוף חיצוני באמצעותה כדי להצילה... אשמח לכל עדכון בהצלחה והמון אהבה :-)

קודם כל מצטערת על העיכוב בהודעה ... אין לי כמעט זמן לנשום כך שיצא שלא ממש עניתי לך ולבנות אחרות בפורום לצערי . בנוגע להודעה שלך - אז קודם כל זה טבעי שלא כל פעם שאני או מישהי אחרת תרשום לך משהו בפורום את תתחברי לזה ברמה כזאת או אחרת . לא תמיד תרגישי שזה נוגע אלייך , ולא בטוח שזה באמת נוגע בשביל הרקורד . אבל אני כן יכולה להבטיח לך שכל דבר שנכתב עבורך כאן ממני לא נכתב סתם . הפורום הזה בסה"כ הוא לא פורום מומחים . הוא פורום תמיכה ולכך הוא נועד . ולכן אני מנסה לעשות כל שביכולתי כדיי להראות שאת לא לבד ושאפשר אחרת אם רק רוצים בכך ומראים נכונות לעבור תהליך של שינויי והחלמה . מתוקה , אם לומר לך את האמת כפי שאני עושה איתך מהודעתי הראשונה - אני חושבת שבכדיי לצאת "מזה" את צריכה להביע נכונות אמיתית לעבור שינויים ותהליכים שונים שכן ישפיעו עלייך ולא תמיד זה יהיה "גן של שושנים" וכיף או קל . זה סוג של קבלה שאת חייבת להשריש אותה לראש שלך כדיי שהיא תיטמע שם באמת . ובסופו של עניין תמיד מגיע עניין הרגש שלך . אם את מרגישה שזה "מעבר ליכולות שלך" אז התשובה עבורך היא אכן טיפול כלשהו . את לא מוכנה לזה עדיין ? אוקי מקבלת , לא מסכימה אבל יכולה להבין אותך כמובן לכן אני לא אשפוט או אדחוק בך לעשות משהו שאת לא מוכנה אליו עדיין . אבל אני כן רוצה להגיד שייתכן ואף פעם לא תהיי מוכנה באמת ללכת לטיפול וככה תבלי את מרבית חייך כשאת מסתכלת עליהם חולפים אי שם משועבדת וכבולה לה"א מסוגים שונים . ובסופו של עניין את תחשבי לעצמך - למה לא יצאתי משם יותר מוקדם ? למה ביזבזתי כ"כ זמן על דברים שלא יתנו לי תועלת? ולמה הבחורה שחיה את החיים האלה -מרגישה כמו אדם שונה לחלוטין ? בסופו של עניין המחלה הזאת - שזה בעצם כל "הזה" שאנחנו מדברות עליו בכינויים , בכל צורה ובכל מסכה שלא תלבוש היא קטלנית . ואולי אחד הדברים הנוראים שהיא עושה זה לשנות את הבן אדם מקצה לקצה ולהקצין התנהגויות שלא תמיד הם טובות לצורך העניין כאן . ככה שאני מנסה למנוע ממך או יותר נכון לגרום לך להגיע לתובנה בעצמך שממחלה כזאת את לא תצאי שלמה ובריאה . וכנראה לא תצאי אותו בן אדם ... אז למה לך למעשה לדחות את הקץ ...? עוד שנה ,עוד שנתיים ,עוד 10 שנים תמשיכי לאכול את השקרים האלה שאת עצמך מוכרת לעצמך השנייה ? ובינתיים כל מה שאת מפסידה ... כל מה שאת יכולה להשיג ולא תשיגי כי מירב ומיטב הכוחות שלך ילכו למאמצים של ההפרעה . ובסופו של עניין זה תמיד מסתכם בנקודה מסויימת בסוף . לחיות עם המחלה לא תוכלי עד אינסוף . או שתמותי איתה ותכנסי לסטטיסטיקה העגומה של מוות מה"א . או שיירד לך האסימון ותרצי לעזור לעצמך ולהציל את שארית חייך שנותרו . ואז התובנה שאני מדברת עלייה תגיע .. והיא תגיע . אם את מעדיפה לחיות את חייך עם הה"א עד שיגיע הקץ - אז את מבזבזת את חייך לשווא . ואם את רוצה באמת שינוי כפי שאת אומרת - קבלי על עצמך את העובדה שאת צריכה טיפול . בלי אבל . בלי חבל . ובלי שום ספק ... פעם אחת תני לעצמך את מה משגיע לך באמת כדיי לחיות בצורה שאת תרצי ולא הה"א שלך רוצה . מותק אני נאלצת לחתוך את ההודעה ... הייתי שמחה להאריך ולפרט כמו שאני נוהגת לעשות אבל מחכים לי בחוץ עכשיו . בכל אופן אני חושבת שכן הבנת את המסר של ההודעה . ו.. תחשבי על דבריי אני מצפה לשמוע ממך . המון המון אהבה ממני ושבוע קסום ומדהים תמי.

והיא שאני יצליח בדיאטה וירזה. אני לא מבינה המון בנות שמנות ובכלל אנשים שמנים עשו ועושים דיאטה והם מרזים ורזו אז למה אני לא יכולה?? כי עליי זה משפיע בצורה אחרת? הרסנית?.. אז איך עושים שזו תהיה דיאטה רגילה ולא הרסנית? הרי אפילו כשניסיתי לא להרעיב את עצמי ולתת לעצמי להכניס הרבה קלוריות זה לא הלך. אוף תמי בא לי לבכות [והייתי עושה את זה אם אבא שלי לא היה פה בחדר]. כבר חופש ואני לא יוצאת לשום מקום, לא מדברת עם חברות. אני כל היום בבית! כל היום!. המקום היחיד שאני יוצאת אליו זה החדר כושר והבריכה. את מה שנהרס כבר בלתי אפשרי לתקן.. אבל מה הלאה?? אני לא מדברת בטלפון לא יוצאת..כלום!. עם חברה הכי טובה שלי לא דיברתי כבר שבוע. הכל סביב הדיאטה. אני חיה אותה. נושמת אותה. כל רגע שאני מתכננת זה ע"פ שיקולים של הדיאטה. אם אני רוצה לצאת אני קודם כל חושבת באיזה שעה אני צריכה לאכול ובודקת שזה לא מתנגש. ואם זה מתנגש אז אני לא יוצאת. את בטח חושבת שאני חוזרת על עצמי כל הזמן וזה נכון..אני לא מתקדמת לשום מקום. אני רק מתלוננת על כמה רע לי במצב הזה אבל לא עושה שומדבר כדי לעזור לעצמי. אז רק טיפול?? זאת האופציה היחידה?..בלי טיפול.. זהו? אני אבודה? אני יישאר עם זה תמיד? אני רוצה לעשות דיאטה שלא תשתלט לי על החיים. אין כזה דבר? למה זה קורה כל פעם שאני מתחילה דיאטה? וואי אני עוד שנייה בוכה.. הכל נהרס כבר, תמי. לא נשאר מה לתקן. אין לי חיי חברה. אני לבד. יש אנשים שחושבים שאני שיא השמחה והכיף.. בחיים לא היו מנחשים. רציתי לצאת היום בערב ובסוף החלטתי שלא. אין לי כוח לצאת, אין לי כוח לדבר עם חברות בטלפון. ואני בת 16 את מבינה?..את היומולדת שלי לא היה לי כוח לחגוג!. אני בנאדם הרוס.. יש לי הצלחה בלימודים, יש לי הצלחה בתיאטרון, יש לי חכמה [באמת, בלי להשוויץ], יש לי חוש הומור, יש בי הרבה אהבה, יש בי נתינה. אבל אני לא מאושרת. אוף אני מרגישה כל כך הרוסה מבפנים. אני מרגישה מתה. אני חיה פיזית אבל מבפנים אני לא. האושר והשמחה היחידים שיש לי בחיים נוצרים מכך שהלכתי 75 דקות על הליכון או שהצלחתי בדיאטה היום. זה שטחי. זה לא אושר אמיתי. זה לא בסדר! זה לא אמור להיות ככה! אני לא בסדר!. משהו אצלי דפוק, כי כמה שאני מתלוננת על המצב ורע לי, וכמה שאני רוצה שינוי- אני לא עושה כלום. ולמה? בשביל דיאטה. אוף היא לא עוזבת אותי!! העיניים שלי מתמלאות בדמעות עכשיו... אני לא רציתי את החיים שלי ככה אבל אני העניין הוא שאני הפכתי אותם לכאלה במו ידיי! אין אפשרות לטיפול. זה מסובך מדי. אין אפשרות אחרת? אין משהו אחר לעשות? את יצאת מזה בלי טיפול. אין לך "טיפים"? אני לא רוצה לבזבז את החופש שלי על הדיאטה הזאת.. על ההפרעה..? מוזר לי להגיד הפרעה.. עזבי לבזבז את החופש..מה עם שאר החיים שלי? זאת השנה הכי מבוזבזת שהיתה לי. את כל כולה הקדשתי לדיאטה..ומה יצא לי מזה? עצב. התפרקות. שומדבר חוץ מזה. אבל זה לא עוזר לי שאני מבינה את זה אם אני לא עושה עם זה כלום. ואני גם לא יכולה לעשות כלום. ז ה ח ז ק מ מ נ י. לפעמים אני חושבת לעצמי- אם אני ירזה- אני אצא? אני יבלה? אני ישמח? אני אצחק? אני אהיה שלמה עם עצמי? אני אהיה אמיתית?. ברור שהתשובה היא לא. אבל הדיאטה מושכת אותי אליה למרות זאת- למרות שכבר אני לא מאמינה בתוצאות פלא שלה. חפרתי לך פה..אני מצטערת. אין לי עם מי לדבר על זה. אגב! שלשום דיברתי עם חברה טובה שלי מהתאטרון באייסיקיו, ואמרתי לה: אוף אני לא מצליחה לרזות. אז היא אמרה לי: מה את משוגעת? למה את צריכה לרזות? די לעשות שטויות! אני יראה לך מה זה! התחלתי לצחוק ואמרתי לה שתירגע כי אני צריכה דיאטה וסיפרתי לה שהייתי בחדר כושר ואז היא בכלל נהיתה היסטרית והתחילה להגיד לי שאני יפסיק עם זה ואני מדמיינת ואני בכלל לא שמנה ואין לי בטן ואני עושה שטויות..ובלה בלה בלה.. עוד פעם צחקתי לא הבנתי מה היא היסטרית ועניתי לה שאני כבר לא צמה כמו פעם אני אוכלת בריא.. בקיצר השיחה התגלגלה למה שהיה בעבר אצלי- ואז פתאום התגלה גם העבר שלה. מסתבר שיש לה עבר של ה"א. היא סיפרה שהיא צמה קרוב לשנה שהיא הייתה חיה על מעט מאוד קלוריות, ולאט לאט היא נהייתה חיוורת, הרגישה חולשה, לא יכלה לתפקד, הייתה עייפה כמעט התעלפה.. עד שבבי"ס שלה שמו לב לזה והחליטו להתערב... היא לא סיפרה לי את כל הסיפור היא רק הזהירה אותי. אני אמנם הייתי די בהלם אבל כמובן שלא לקחתי קשה את העניין ואמרתי לה שפשוט צריך לדעת מתי להפסיק..אבל גם אני סיפרתי לה על מה שיש לי.. אז היא אמרה שהשיחה היא לא לאייסיקיו ואנחנו חייבות להיפגש כדי לדבר על זה. עכשיו אני ממש מתה לפגוש אותה. כל כך מסקרן אותי..ואולי זאת גם הפעם הראשונה שאני ישתף בזה מישהו שיבין אותי לא ווירטואלית.. אגב, חלמתי אתמול בלילה חלום, ובחלום אני ממש פחדתי, אני זוכרת, וגם כשהתעוררתי הלב שלי דפק ממש חזק והתחושה של הפחד נשארה. אז מה היה בחלום?..: בחלום ראיתי את עצמי כאנורקטית [חס וחלילה טפו טפו טפו], ואז אמא שלי גילתה את זה בכך שהיא ראתה איכשהו שנכנסתי לפורום הזה. ואז כשהיא גילתה, בלי לדבר הרבה היא פתחה חבילה של עוגיות שוקולד [עוגיות מסויימות שאנחנו קונים בד"כ], הוציאה מתוך החבילה מלא עוגיות ואמרה לי להתחיל לאכול. פחדתי מאוד מאוד, ועניתי לה שאני לא מתכוונת לאכול את זה [אני חושבת שבכיתי] ואז היא כעסה ואמרה לי להכנס לחדר ולא לצאת משם יותר. אני נכנסתי לחדר ואני זוכרת שהייתי נורא רעבה ואז הכנתי סנדוויץ'.חחחח. וזהו. מכאן אני לא זוכרת עוד. אני גם לא זוכרת אם אכלתי מהסנדוויץ'. מוזר לא? מה נראה לך שהחלום הזה אומר?.. טוב תמי, חפרתי לך כאן בצורה רצינית, אני ממש ממש מצטערת על האורך..באמת שלא היה לי עם מי לדבר על זה.. תוכלי לתת לי כלשהם טיפים?.. בתקווה לחיים טובים יותר, **חמודה**

קודל כל תרגישי בנוח ,הכי בנוח לשפוך את הלב . הריי לשם כך הפורום נועד ובעצם אני כאן כדיי לנסות לעזור במה שאני יכולה . חברה שלך - לא מפליא אותי לשמוע ש"התחברת" עם מישהי שיש לה רקע של ה"א . מניסיוני האישי ולא רק האישי למדתי לצערי שאת מושכת אלייך אנשים מסויימים , ואולי לא במודע זה מה שהתרחש ... מה גם שהסטטיסטיקה לגבי חולות בה"א לא ממש תואמת את המציאות בשטח . בשטח יש הרבה יותר בנות עם ה"א ואי אפשר תמיד לשים את האצבע ולהגדיר מה יש להן בדיוק ... אבל אפשר להבחין שיש שם בעייה , הפרעה . ואני מניחה שאת בעצמך תשימי לב יותר ויותר לכך בסביבתך וגם מחוצה לה . בכל אופן לעניינו : אז אני אומר לך את דעתי על מה שסיפרת לי על כך . מצד אחד אני חושבת שזה מאוד יכול לעזור לך כשתהייה לך מישהי שם שתוכלי לדבר איתה על הכול באופן מוחשי והיא באמת תבין מה את עוברת וזה מעולה וחשוב . אבל ... מצד שני אני יודעת גם מניסיוני ומניסיון של בנות אחרות שהכרתי , שהיכרות ומגע עם מישהו שיש לו רקע של ה"א מאוד מאד יכולה להוות טריגר וזה לא טוב. התחרות הסמוייה שנוצרת . ההתעסקות הבלתי פוסקת בזה , הדיבורים המרובים - כל זה ועוד לא ממש תורמים לתהליך ההחלמה שאת רוצה להשיג בלשון המעטה . אז מה עושים ? ובכן , אין לי כאן תשובת מיליון דולר שתפתור לך את הדילמה והקונפליקט . אני בעצמי עדיין בקשר עם בנות שהיו בה"א או כאלה שעדיין שם . וקשה לי מאוד לפעמים עם זה , למרות שאני כבר הרבה יותר חזקה מפעם ואני לא "נגררת" למקומות של תחרות סמוייה כמו בתיכון וכו' .. אבל כן זה גורם לך להתעסקות מוגברת שלא תורמת לך ברמה האישית והדילמות שאת רוצה לעזור לחברה במצוקה כשאת עצמך נאבקת בשדים בתוכך ... בקיצור- זה לא קל . וזה לא פשוט . אבל זה כן אינדיוידואלי וזה כן תלוי בך במידה מסויימת . ואני חושבת שאחרי השיחה איתה , שיחה שבה בטח תפרקו כל אחת את החבילה שלה ... את צריכה לעשות עם עצמך חושבים ובאמת ללכת לכיוון שדואג לעצמך ורק לעצמך . אגואיסטי כמה שזה נשמע , את צריכה לבחון באמת את עצמך , מהיכרות שלך עם עצמך האם את יכולה להיות בקשר עם מישהי כזאת כשאת יודעת שתהיינה השלכות עלייך . ואת זה - רק את יכולה לדעת ולהרגיש . לגבי החברים והסביבה - אני יודעת שאת מרגישה הכי לא מלאת ביטחון עכשיו , ושאין לך כוח או רצון לעשות דבר ובעצם כמו שהגדרת את זה - הכול סובב סביב הדיאטה או הההפרעה לצורך העניין . בסופו של עניין זה הכול קשור אחד לשני . יכול להיות מאוד שאת בתהליכי דיכאון וכל מה שפירטת מואד תואם לכך . זה גם תואם לה"א ומאוד משפיע עליהן . אז עכשיו לשאלתך - בשביל לשנות את המצב את צריכה לדאוג להוציא את הגורם העיקרי שגורם להיות כזאת . מה זה ? ההתעסקות ,המחשבות , הפעולות וכל מה שקשור להפרעה . איך ? את זה עושים על ידי תהליך ארוך ושינוי פנימי כנה ואמיתי . לבד לשאלתך ? אם את שואלת אותי ,אם הייתי עושה משהו אחרת בדיעבד כשמסתכלים אחורה על הדברים במקרה שלי - הייתי הולכת לטיפול . הייתי חושכת לי הרבה כאב ,ובלבלות וזמן ועוד הרבה דברים אחרים . ברור שטיפול הוא לא קל . וברור שהוא מוציא ממך הרבה אמת ותובנות שאת לא תמיד רוצה להתעסק או להתמודד איתם כי מה לעשות זה קשה לגעת בבשר החי ... אבל עם כל זאת - אני מאמינה מאוד בטיפול ובמסגרת . היא תמיד מוציאה ממך יותר דברים שאת לבד לא ממש יש לך חשק לעשות או לעבוד עליהם . אני יודעת שדווקא טיפול אצלי כרגע יחשוף יותר מידיי בעיות כמו בתיבת פנדורה שרק יהוו טריגר ומעמסה לתהליך שאני עוברת כל יום ומתחשלת ממנו .. אבל בעתיד - אין לי ספק בכך אפילו . אני צריכה להיות מוכנה נפשית לדעת שוב ולהיחשף לכל אותם בעיות שגרמו לכל ההרס העצמי ולה"א . ואת אם את שואלת אותי ? כמו שאמרתי , טיפול בלי יוצא מן הכלל עוזר . מסגרת מסויימת לא עובדת - אז מחליפים אותה באחרת . עד שמוצאים את מה שמתאים עבורך . את הנוסחה במיוחד עבורך . טיפים ? אני חושבת שנתתי לך המון טיפים מעשיים בעבר ואין לי כל כך מה להוסיף עליהם למען האמת . הם לא באים במקום כתחליף לטיפול או מסגרת טובה עבורך . ואם את שואלת אותי שוב :) אני ממליצה על התוכנית -סדנא שהילה רשמה באתר . נשמעת מצויינת עבורך , וגם נותנת לך כלים ועזרים להתמודדות כללית עם נושא של אוכל. לגבי בעיות שיש לך שלא מאפשרות טיפול ... אם את לא רוצה לפרט באתר - את מוזמנת לשלוח לי למייל ... ואני אנסה לעזור כמה שאני יכולה . חוץ מזה יש מספר אפשרויות שניתן לבדוק אותם ואני בטוחה שהילה , אם תרצי , תשמח להמליץ ולעזור לארגן משהו . כנ"ל לגבי הסדנא שהיא רשמה עלייה ... בסופו של עניין , אפשר לעשות הכול אם רוצים בכך . זכרי שהבריאות שלך היא מקום ראשון . דווקא היום ישבתי עם המשפחה שלי ודודה שלי סיפרה על חברה שלה שאיבדה ילד בגיל שלי בערך ,לפני כמה שבועות מסתימה בעורק הראשי . האבסורד - הוא היה בסיירת מטכ"ל - כושר מעולה , בריאות מצויינת . אבל זה לא מנע מהסתימה בעורק שלו לגרום למוות בגיל 22 . אז מה כל הדברים האחרים חשובים אם הוא כבר לא יוכל לחיות אותם .... ואדם , מולטי מליונר עם מאות מיליוני דולרים שיש לו ניוון שרירים ?! מה זה משנה בכלל אם לשתות מים לבד או ללכת לשירותים לבד הוא לא יכול ? בסופו של עניין כל אדם שאינו בריא ואינו במיטבו היה נותן את רוב הונו ורוב הצלחתו ובעצם הכול תמורת חיים של אדם אהוב או בריאות שלו עצמו . בסופו של עניין הבריאות משנה הכול . והיא זאת שצריכה להיות בראש מעינייך ללא שום ספק בכך אפילו . נשיקות יפה , לילה טוב , אנסה לרשום שוב מתי שאוכל . תמי

אני שונאת את עצמי תוציאו אותי מזה אין לי כוח כבר כמה אפשר להתעלל בי... אני לא רואה סוף למה זה מגיע לי למה? אני מעדיפה שיענו אותי מאשר לסבול את עצמי

אל ייאוש מתוקה כל אדם הוא משהו מיוחד אפילו אם אינו מרגיש כך. אל תגידי כאלה דברים ותדעי שבכל מערהחשוכה יש אור גם במקרה של הבת שלי הכל היה שחור והיינו בטוחים שזהו זה הולך לסוף כי המצב היה גרוע ובשפל של השפל, אם נסיון התאבדות ועוד אבל ברוך השם היום היא כבר עומדת על הרגליים בריאה ואחרי כל השחור. אז יש אור אומנם הדרך ארוכה וקשה אך יש סוף טוב גם למחלה הארורה הזו אל תתייאשי מתוקה- אין לי ספק שאוהבים אותך מסביבך אנשים ושאת אדם מיוחד.

ב"ה אז מה אנחנו למדים מכך... כל פעם שאני ניסיתי למצוא תשובות בחוץ נכשלתי ובכיתי כי ציפיתי שהתשובה לבעיה המרה תבוא לי ממקור חיצוני ופה יש לרבים מאיתנו טעות מרה.... מה קורה מבחינת טיפול ?? האם יש מטפל שעוזר לך לראות דברים ?..להגיע אל עצמך?... ברור שזה קשה אבל אחד המפנים יותר גדולים הוא להבין שהתשובה לכך מצוייה בפנים .. בד"כ לך אנחנו מתאווים מתוך שעמום..מתוך ריקנות מחורבנות..מתוך כעס...מתוך חשק...מתוך תסכול...מתוך חוסר סיפוק... הבנו את עצמנו לידי סיפוק ומיד אח"כ ובאותה נשימה ירד לנו ממה שהתאוונו לא כל כך ועל כן מדוע להתאוות למשהו שגם כך מתפוגג כל כך מהר... ???... תחשבי על זה... המון אהבה חיבוק ענקי

תודה על ההזמנה להמשיך להיות פה בפורום, אבל אין לי כל סיבה להישאר פה.. אני משאירה את מקומי לבנות עם ה"א שזקוקות לעזרתך.. תמשיכי בעבודת הקודש שאת עושה. את מקסימה :) שמחתי להכיר אותך.. ואני מקווה שגם לך יש מישהו שמקשיב לך כי עם כל התמיכה שאת מעניקה לאחרים, מגיע גם לך אוזן קשבת ותומכת. אם תרצי תוכלי לכתוב לי למייל אני ממש אשמח להיות בשבילך.. כולנו צריכים את זה. [email protected] בטח אני ימשיך לקרוא פה... אחלה פורום! מחכה למייל ממך.. (כמובן רק אם בא לך..) שלך - ליאל

ב"ה אני מקווה שאת לא מפספסת אמיתות אודותייך... היי שלום וברוכה עד מאוד.. סביר להניח שנשתמע.. המון אהבה ותודה... שבת שלום :-)

היי הילה! אני אורלי מהספר אנורקסית שלי, הבטחתי שאכתוב לפורום והנני כאן מקיימת הבטחתי. קודם כל האתר שלכם מאוד חשוב ונותן זיק של תקווה לבנות שממש ממש מיואשות. גם אנחנו בנות היינו ב"סרט הרע" הזה. עברתי את זה עם בתי ואני יודעת כמה זה מייאש וכמה רואים הכל שחור ואתה נכנס למעגל שקשה לצאת ממנו, מצד אחד אתה מודע שיש לך בעיה ורוצה עזרה אך משהו אחר בך אומר להמשיך להמשיך, אני לא צריך עזרה כולם מסביבי דפוקים. אז בנות, בכל מערה יש קצה אור ויש לה סוף. אפשר לצאת מזה אומנם הדרך לא קלה וארוכה אך בהחלט עם כח רצון. המון אהבה, מטפלים טובים אפשר לצאת מזה. חשוב מאוד לדעת לבחור מטפלים שיהיו טובים והכי חשוב שתתקשרו איתם כי אם לא זה לה שווה. הבת שלי הלכה לפסיכולוגית שממש לא עניינה אותה, היא ממש לא שיתפה פעולה איתה וממש לא שמה עליה. עד שבסוף אחרי שהיא אושפזה מצאנו לה מטפלת מדהימה שמיד היא תקשרה איתה והעמידה אותה על הרגליים . אז באמת בנות אל תתביישו להגיד שהמטפל שלכם לא טוב ולא בראש שלכם, חשוב לבחור מטפל טוב ויש הרבה כאלה שעושים עבודת קודש נפלאה. עוד פעם אל ייאוש, אם תרצו תקראו בספר שלי "אנורקסית שלי" וזה ייתן לכם זיק של תקווה שיש חיים לפני המחלה ואחרי המחלה. אז ביי לבינתיים מחזקת אותכם אורלי

הגבתי לך כבר בפעם הראשונה בה פירסמת כאן בפורום הודעה על הספר שלך, אבל משום מה לא ענית לי. מדוע את לא חוזרת אליי עם תשובה, בבקשה? פשוט סתם חבל, כי מצד אחד את מפרסמת הודעה על ספרך החדש ומצד שני נעלמת ולא מחזירה תשובות. אני מעוניינת לרכוש אותו, כנראה.. אז באמת חבל. אז אני אשאל שוב. את הספר הטרי שלך אפשר כבר להשיג באיזשהו מקום? ואם כן, איפה - סטימצקי/צומת ספרים? כי האמת ששבוע שעבר הלכתי לאחד הסניפים של "סטימצקי", שאלתי אם כבר יצא (הדגשתי שזה בהוצאת "רימונים") ואמרו לי שלא. מצד שני, כתבת שבדיוק בשבועיים האלה הוא אמור להתחיל לצאת בפריסה רחבה בכל הארץ... אז בקיצור - יצא או לא יצא כבר? אודה לך אם תחזרי אליי לכאן עם תגובה, אפרת

היי אפרת אני שולחת לך הפעם תגוה גם במייל האישי וגם בפורום. הספר ייצא לחנויות מתחילת יולי, ההפצה התעכבה בגלל שבוע הספר ולכן במהלך יולי ניתן יהיה לרוכשו בחנויות. מעבר לזה את יכולה לרכוש דרכי אם את מעוניינת תכתבי לי, אני גרה במרכז הארץ, בשרון. אני מקווה שתקני ותקראי את הספר ותקוותי שהוא ייתן פתח תקווה להמון בנות. אורלי

ב"ה ורק בריאות. כוח . תקווה כוונה אמונה המון אהבה תודה על שיתוף הפעולה

למחקר מעניין בנושא התקפי זלילה, שנערך באוניברסיטת חיפה, אנו זקוקים לנבדקים ישמלאו שאלון תמורת תשלום. לפרטים: [email protected]

ב"ה אבל שיהיה ..שויין הרי זה לא משהו שאפרש לעשות עליו מחקר רק מי שנמצא שם יודע את זה.... וגם אותו מחקר לא ישנה שום דבר, אלא אם כן האדם יזיז דברים בחיו כי הוא החליט אז שרון יקירה בתור אחת שעושה מחקר תביני שזה משהו שהוא גדול מכם... באמת \ בהצלחה במחקר אולי אתפלא לגלות אחרת

לדניאלה- אני לא יכולה לספר להורים שלה. אסור לה להיות איתי בקשר בגלל ש"אני רזה מדי" בהמלצת המטפלים שלה. איימו עליי שאם אני יהיה איתה בקשר יוציאו נגדי צו הרחקה למרות שאז אני סיפרתי להם על כל המשלשלים שהיא לקחה אחרי שהיא הייתה כבר במצב גרוע ואף אחד לא הבין בדיוק למה. אז עם כל הרצון הטוב- אם אני מספרת להם אני גם חוטפת על הדרך תיק במשטרה. והיא חברה שלי מהאישפוז. להילה ותמי- אני חושבת שאני כן מטפלת בעצמי עם העניין של ההקאות וכל זה. אנחנו לא מתחרות ברזון אחת עם השנייה ואני לא חושבת שאנחנו משפיעות לרעה אחת על השנייה. זה לא שאין לה מטפלים, יש לה את המטפלים בערך הכי טובים בארץ והורים שמשגיחים עליה 3 ארוחות ביום. אבל מצד שני יש אותה (שמאוד רוצה להחלים אבל פוחדת -כמו כל אחת בהפרעת אכילה) שיוצאת החוצה אחרי הארוחה ומקיאה ולוקחת כל יום משלשלים (לפחות טבעיים ולא לקסעדין). אז בקיצור אני עדיין אומרת שאני רוצה ועזור לה אפילו להגיד לה את הדבר הנכון שישכנע אותה להפסיק. אם אז הצלחתי לגרום לה להפסיק עם הלקסעדין אולי אני יצליח גם לגרום לה להפסיק להקיא או להקיא פחות.

מי יקרה, שאני אבין את לוקחת משלשלים טיבעים??? אני לא רואה שום הבדל חוץ מכימיקאל שזה לקסעידין ומצד שני טיבעי בלי כימיקאלי אבל שניהם עושים א אותו הפקט שהוא להרוס את המעי... יש לי בעיות מעיים שיש לי גידולים במעי בשל מחלה לא קשור להפרעה ואם היית יודעת איזה נזק את עושה שבכל פעם את לוקחת משלשל איך זה לאט לאט הורס את המעי וגם את הקיבה.. אם את לוקחת תקופה ארוכה אמליץ לך לפנות לרופא גסטרו לראות שלא עשית למעי נזק. ובקשר לחברה שלך אני בטוחה שכל אחת משפיעה אחת על שניה בדרך זו או אחרת אבל אני יכולה לומר לך ואין מה לעשות הרבה אולי אם תדברי עם הרופא במכון\במחלקה שהיא מטופלת אולי זה יעיר את תשומת ליבם של הרופאים ספרי להם מה שאת יודעת והם יוכלו לעזור לה. יקירה את האמת אין לך כלים לעזור לחברה שלך כיוון שאתן נימצאות באותו מצב כזה או אחר אבל שתיכן חושבות על הרזון אל עבר לכן סוויצ בראש ולהפסיק לילחם באוכל ולתמוך ברזון לכן אין לך את הכלים להתמודד עם מצב נוסף כזה בפסיכולוג או לרופא יש את הכלים איך להתמודד עם מבצ כזה לכן הם כל הזמן הולכים לסדנאות כדי לא ליקשר לאנשים ושזה לא ישפיע עלייהם בצורה כזו באומת?!!? זה נשמע מוזר אבל באמת את יודעת לכמה רופאים מתו חולים בידיים?? והם לא חושבים על החולה כל הזמן הם ממשיכים האלה ולכן כי זו חברה שלך את תמיד תחשבי עלייה ולא יהיה לך את המצב שאת ממשיכה בחיים שלך. מה שרציתי להגיד לך אין את הכלים לעזור לחברה שלך ותני לבעלי מקצוע לעשות זאת כמו רופאים אם את לא רוצה לפנות להורים שלה ושלא יוציא נגדך צו תוכלי לומר להם שזה באופן אנונימי לחלוטין שאת רוצה לספר לרופא משהו ושהוא מחוייב כרופא לשמור על הפרטיות שלך אם אינך רוצה להזדהות. ויש לציין כי את חייבת לקחת הכל בפרופוציה שעכשיו החיים שלך הוא בראש הדף!! אני אספר לך משהו- כל האחים שלי בלי יוצא מן הכלל חלינו בהפרעה הזאת ויש עוד אחות במצב לא טוב. לפניי כשנתיים לפני שעברתי א השינוי רציתי לעזור לאחותי מאוד כיה יהא היתה במבצ יותר גרוע משלי וכולם פחדנו כי נאבד אותה עבור ההפרעה ואמא שלי אמרה לי "קחי את עצמך בידיים ואם תרצי רק אחרי שתחלימי תעזרי לאחותך" ואני יכולה לומר לך משהו אחרי שלקחתי את עצמי בידיים אחותי ראץתה כי עבר בי שינוי וביחד אני והיא לקחנו את חיינו בידיים- היא כבר במשקל תקין ולא בתת משקל אני כבר שנה וחצי עוד מעט לא בתת משקל אבל אני זה סיפור אחר שאני חליתי במחלה אחרת שאני בכל יום נלחמת בה. לכן אם תעזרי לעצמך תוכלי לעזור לאחרים:-) שבוע נפלא דניאלה

דבר ראשון אני לא (!!!!!!!!!!!!!) לוקחת משלשלים. זה הדבר הכי מגעיל והורס שיש. בקשר למה שאמרת שכדי לעזור לה אני חייבת קודם בעצמי לעלות- אני יודעת, אבל אני לא מסוגלת. לפני בערך חצי שנה היא ואני עשינו הסכם שנעלה ביחד ונאכל באמת כמו שאנחנו צריכות לפי התפריט וככה אם נשמין ביחד אולי זה יהיה בסדר, אבל כמו שאת בטח מבינה זה לא הלך ונשברנו תוך יומיים בערך כל אחת מהסיבות שלה. אני יודעת שכדי להחלים באמת אני חייבת לעלות אבל אם אני עולה ואפילו קילו אני לא מסוגלת לסבול את עצמי אני מרגישה כזאת שמנה ופוחדת לחזור לכמו שהייתי פעם (15 קילו יותר, בדיוק המשקל "היפה" לגובה והמבנה שלי, אבל בטחון עצמי בגובה של השטיח).

ב"ה יש גוף. הוא זקוק לתבנית קיומית שרובנו על קצת המזלג יודעים מהי ובלעדיה... יש רק תשובה אחת... או התמסרות לשינוי או למות לא קיימת אופצייה אחרת .... אולי זה יעבוד...(אני בספק..) המון אהבה יקירה ושוב... התמקדי בהחלמה שלך .. את מקנאה בה??....

חחח... תאמאת לא ניראה לי שזה יעזור. ובקשר לשאלה שלך- לא. אני ממש לא מקנאה בה. היא סובלת הרבה יותר ממני, ומבחינה נפשית היא הרבה יותר עמוק במחלה. חוץ מזה רציתי לשאול אותך שאלה- אני מתה להשמין קצת כי אני באמת לא נראית טוב. אני לא רוצה להשמין בשומן אז אני יכולה להעלות רק מסת שריר? ואם אני יעלה במשקל זה אומר שאני לא יוכל כבר לצאת מהצבא? (אל תשכחי שאני עושה את העתודה הזאת)

הילה-ביאן- אני שמחה לדעת שכבר אין לך ה"א וזה חלק מעבר שלך. ולא קשה לי לקבל את המושג "שליחות" - להיפך כל הכבוד לך על ניהול הפורום זאת אכן עבודה קשה ויפה שאת מוצאת זמן וכוחות נפשיים לעזור לאנשים ובאמת התגובות שלך כל כך מבינות, איכפתיות וחמות לכולם. מ-מ-ש לא ניסיתי להוציא אותך חולה בסה"כ שאלתי מה מצבך היום.. ואני שמחה לדעת שנושא ההפרעות אכילה מאחורייך ואני מקווה בשבילך שהוא ישאר שם ולא יצוץ בעתיד, כי מצד אחד עצם ניהול הפורום יכול להוות טריגר מסויים. אבל אני מאמינה בך כי את בן אדם באמת חזק! ואני בטוחה שעזרת ועוד עוזרת למליוני אנשים שחשים מצוקה (קראתי פה בפורום קצת אחורה) ואת באמת עושה עבודה נפלאה!! ושוב אני מדגישה שאין לי שום דבר נגדך... רק הערכה :)) ועכשיו בנוגע למה שאת ובמיוחד למה שמירי כתבתה (התלבטתי אם להגיב או לא- כי אני מרגישה משום מה צורך להתגונן) אבל זה חשוב שאני יסביר את עצמי- אתן לא חייבות להאמין. אין לי הפרעת אכילה!! אני לא אנורקסית!! ולא בדרך לשם!! לשימחתי. תודה על האיכפתיות והדאגה אבל אין להן מקום! אני זה לא המקרה! ואני ממש לא מכחישה!! זה שאמרתי שהיא יפה ככה (אני בטוחה שעוד הרבה חושבים כמוני) זאת האמת! אתן רוצות להגיד לי שעדיף להיות שמנה?! ממש לא!! הבעיה אצלה שהמשקל ההתחלתי שלה היה גבוה ולכן להגיע למשקל נמוך בשבילה היה מסוכן! ומירי- גם אם אני יהיה קרובה למשקל שלה זאת לא אנורקסיה, אני שוקלת 40 :)) אבל- אני בריאה!! יש לי מחזור!! אני לא מרעיבה את עצמי!! אני פשוט אוכלת קצת, עושה ספורט ומתגברת על יצר התאווה לאוכל משמין!! וכן יש לי האשמות כלפי הדיאטניות - אותי הרופא משפחה הפנה לדיאטנית לא בגלל תת משקל אלה בגלל מחסור בכמה ויטמנים, ועל הדרך ביקשתי ממנה ואחרי התגובה המגעילה שלה כבר הבנתי שאין שיתוף פעולה!! אז בנות אחרות שלא מבינות בתזונה נכונה ייפלו לאנורקסיה, את מבינה?? ולשאלות שלך- לא חסר לי כלום אני פשוט אוהבת את הרזון הזה את העצמות שמשתקפות במראה, אני מרוצה ואין לי בעיות בדימוי עצמי, אני יודעת שאני יפה ורזה.. אנורקסיות לא רואות שהן רזות!! אני רואה- ומרוצה... לילה טוב... ושבוע טוב.... יותר נכון בוקר טוב.............

ופשוט מרוב שאין לך הפרעות אכילה ואת מודעת לעצמך ואת בריאה, את נכנסת לפורומים של הפרעות אכילה ושוקלת 40 ק"ג.... ברור! ממי, תמשיכי להכחיש.... זה בטוח יקדם אותך! אבל העיקר שאת מרוצה, זה הכי חשוב!

ב"ה אני לא אגיב על מה שרשמת כי זה נשמע לי כמו משהו שאסור לגעת בו אבל אשאל אותך שאלה... מה יפה בזה...???? תעני לי בכנות לגבי... אני מבינה את השאלה שלך וממקום דואלי לענות/לא לענות החלטתי לענות כי חשבתי שזה חשוב בשביל שתינו חס וחלילה אני לא מאשימה אותך על המצב..או על התגובה שלך.. התגובה שלי היתה קיצונית ממקום של תסכול בגלל שאני פה ודי מוצאת את עצמי נלחמת באוויר אני לא חושבת שאת לא טובה.. אני לא חושבת שאין לך יכולות.. נהפוכו זו הסיבה שאני כל כך נרעשת מול תגובותייך... אני לא מסכימה איתך שאין לך הפרעה אבל זה לחלוטין לא משנה מה אני חושבת ואני מניחה שיש לך את הסיבות שלך לומר זאת... אני רוצה שתמשיכי לכתוב פה.. ואל תתגונני כי לפעמים על הכתב זה נשמע כמו התקפה.. אבל לא. זו לא היתה הכוונה את פשוט חשובה וזה מאוד מצער אותי לשמוע שזו חוות דעתך... אני רוצה שתכתבי כי בכל זאת פנית ונשמע שזה חשוב לך מאיזושהי סיבה.. אשמח להכיר אותך ושאולי דרך זה תוכלי להכיר את עצמך טוב יותר נעזוב את מירב ז"ל תתמדקי במה שעובר עלייך באמת המון אהבה :-)

שלום לך, מזמן לא כתבתי כאן.... אולי את כבר לא זוכרת..... לפני חודשיים הייתה לי תקופה איומה, היו לי מבחנים חשובים, הייתי מאוד לחוצה, אכלתי ואכלתי והרגשתי נורא! המבחנים נגמרו, נרגעתי, התייצבתי עם האוכל והמשקל ובעיקר עם ההרגשה שהתחלפה לנפלאה.... ממש הרגשתי שזה נגמר... שאני בסדר! שזה עבר! ולא יקרה שוב... עבר כמעט חודש, לא בלסתי, לא הקאתי, לא צמתי, לא הרעבתי... פשוט הייתי בסדר.... והיום אחרי כמעט חודש, הרסתי הכל..... כאילו מעולם לא הייתי בסדר.... 20 צעדים אחורה.... אני שונאת את עצמי, שונאת את ההרגשה הדוחה, הגועל, תחושת המלאות והשנאה הגדולה.... תחושות שכבר שכחתי... ופתאום שזה קורה כל כך קל לזכור... ועכשיו מה? בזמנו נשבעתי לעצמי שאם זה קורה לי שוב אני פונה לכדורים (פסיכיאטרים להרגעה, למניעה, למה שיעזור)... רציתי לשמוע מה את חושבת על זה? ואיזה כדור מומלץ אם בכלל? מצד אחד, אני מרגישה שאני כן יכולהלהתגבר לבד. עובדה, הייתי "נקייה" חודש.... מצד שני, כל הזמן חיכיתי לזה , ידעתי שזה אורב לי בפינה..... שזה יגיע מתי שהוא ובגדול... איך אני אגמל מהזוועה הזו... אני באמת באמת לא רוצה אותה בחייי.... אני באמת רוצה להיות בריאה... פחות חשוב לי הקילו יותר או פחות .... חשובה לי השפיות.... אז תסבירי לי איך? תודה לך, ניצן

ב"ה 20 צעדים אחרוה פירושם אוטוטו 40 צעדים קדימה.. בסדר נפלת אבל חודש הצלחת ..כל הכבוד!!! זה אומר משהו לפני השיא יש הרבה שלבים וזה שלב נפלא.. כן. מכאיב אבל אל תזרקי את ההשיג שלך.. נפלת?...אוקי...תמשיכי הלאה.. אין לחץ ואין סטופר פשוט תמשיכי המון אהבה ותקחי את התרופות הן עוזרות!

אני לא מנסה לעבוד על עצמי אלו הם רק עובדות הנכונות לי! בקשר לאשלגן הנמוך לא מעט פעמים הוא הועלה במתן עירוי וירד שוב כמובן את יודעת כמה פעמים שמעתי את המשפט בסוף תמותי!איכשהו זה לא קורה!!!למרות שאני מסתובבת איתו מאוד נמוך עד היום כל מה שאמרו מזיק ברמה של מוות רחוק מאוד למרות שהרבה מאוד פעמים אני מאחלת לעצמי לראות שכולם צודקים!!!!נראה שעם הכל ולמרות הכל אני מצליחה להרוג אחרים{מדאגה}ולהשאר חזקה כמו סלע לצערי!!!

ב"ה את יודעת מה עזבי את ההתקפות של כולם את יודעת את האמת אם את רוצה למות...אז אוקי אבל את לא רוצה למות ולכן את שווה כל נסיון כדי שאף אחד לא יהיה צודק...כדי שאת תזכי בחיים נפלאים כי את החלטת שכך את רוצה אותם... את יכולה!!! אני שמחה שאת בסדר..זה משמח אותי והלוואי וכך שזה ימשיך אני יודעת שכדי לעשות שינוי אמיתי חוטפים זבנג..עד הזבנג לא ממש אכפת לנו לעשות את השינוי כי אנחנו רואים שאנחנו סה"כ כביכול "בסדר" אז אולי את מחכה לזבנג הזה אולי זה מה שיגרום לך לשינוי אולי את לא יכולה אחרת אני רק מקווה שהזבנג הזה לא יהיה קטלני... אל תוותרי על החיים שלך..יש מה לעשות ורק את יודעת מה את יכולה ומה את לא יכולה מה נכון לך מה לא נכון לך ... המון אהבה

בין כל ההודעות הדכאוניות (טוב לא כל, רוב) רציתי להכניס הודעה עם קצת אופטימיות. אז לא תאמינו - אבל אני מצליח להתגבר על דברים שבחייייים לא הייתי מאמין שאצליח. הספורט האובססיבי, השליטה המטורפת שהייתה נחוצה לי בכל הדברים, ההקפדה האדוקה על האוכל.... אתם יכולים להריץ חיפוש בפורום תחת הכינוי שלי ולבדוק בעצמכם.... בזמן האחרון אין לי זמן להכנס לפורום בצורה קבועה אבל זה דווקא טוב כי זה מראה שיש לי דברים יותר חשובים לעשות. בכולופן רק שתדעו שאפשר! אם אני הצלחתי כל אחד יכול. ואני מתכוון לזה בשיא הרצינות. בריאות והמון אהבה לכולם

ב"ה כנראה שלכוח החיובי יש עוצמה שאי אפשר בלעדיה.. אחרי הכל משם בא השינוי הגדול.. ישר כוח שמחתי לשמוע המון אהבה

שמחתי לקרא את מה שכתבת ישר כוחחחחחח גדול וחיבוק ענק.

קוראים לך יוסי?

המשך לתגובה שלך... היי קודם כל אני מצטערת על התגובה שלי היא לא הייתה במקום.. חוסר רגישות מצידי!! אבל לא התכוונתי לצחוק חס וחלילה..אבל ברצינות- מה עדיף שהיא הייתה חיה שמנה ולא מאושרת? אני בטוחה שהיה לה טוב לראות את עצמה רזה.. וכנראה שהיא לא הסתפקה ברזון הזה. אבל את האמת היא ממש מהממת בתמונה (שהיא רזה) ובכלל לא נראת אנורקסית.. וגם אין ללי מה לקנאות בה.. אני כמעט רזה כמוה - עוד 6 ק"ג (אני מסתפקת ב-3) רק ההבדל הוא שאני ככה בלי להיות אנורקסית עם הפרעות אכילה.. ואני מצטערת בשביל אלה שנאבקות במשקל שלהם.. כדי להגיע לרזון הזה.. אבל לפי דעתי האשמה גם מוטלת על הדיאטניות.. אני יכולה לומר לך מעצמי.. שרציתי (ואני עדיין רוצה) להרזות- ורציתי לעשות את זה ע"י תפריט נכון ולא ע"י הרעבות אבל הדיאטנית אמרה שאני בתת משקל ולא הסכימה לשתף איתי פעולה.. את מבינה? אז מה עדיף שאני יעשה דיאטה על דעת עצמי? מבלי להבין איך יורדים במשקל בצורה נכונה?! בגלל זה הרבה בנות נופלות להרעבות כי הן מנסות לרדת במשקל ולא מצליחות.. אז הן מרעיבות את עצמן. ואני לא מקבלת את זה שאומרים שאולי יש בעייה בדימוי העצמי כי זה בולשיט. אם מישהי רוצה להיות רזה מאוד זאת זכותה!! ואם לא ינחו אותה בדרך שהיא רוצה.. אז זה ייגרום להדרדרות במצב. ועכשיו יש לי שאלות אליך.. איך את יכולה לעזור לאנשים שאת בעצמך עם ה"א לשעבר.. אני לא מאמינה שזה ניתן לריפוי מלא.. תמיד יהיה לך בראש את המחשבות האלה על אוכל... אז אפשר לדעת מה מצבך עכשיו? עם יד על הלב- את משלימה עם המשקל שלך? (אם כמובן הוא משקל תקין) אין לך מחשבות מדי פעם על הרעבות או הקאות? אני מצטערת אם אני חוצפנית עם השאלות שלי.. פשוט את תמיד מייעצת לאחרים וממעטת לדבר על עצמך..

סליחה שאני מתערבת, אבל אני בכל זאת מבקשת לכתוב לך כמה מילים. ראשית, מירב שוהם מתה. היא מתה. היא לא מאושרת היא לא שמחה היא לא מרגישה, היא מתה. היא שום דבר. איך, למען השם, תסבירי לי, איך זה נראה לך עדיף מאשר לחיות ולזכות בסיכוי לנסות להחלים, לחשוב, להרגיש, לדמיין, לחוות. אני לא מצליחה להבין את זה. ואגב, אני ב-ט-ו-ח-ה שממש לא היה לה טוב, שהיא סבלה וכאבה. שהיא לא יכלה לראות עד כמה היא רזה, וזה עצוב נורא. עם זאת, היא מתה צעירה כל כך, בגלל מחלה שלא הייתה לה שליטה עליה, בגלל בעיות חמורות מאוד בחשיבה שלה ובדימוי הגוף שלה. וזה טרגי. לגבי הביקורת שלך על דיאטניות - דיאטנית מקצועית אנושית והגיונית לא תשתף פעולה עם התנהגות מזיקה וחולה. להיות רזה מאוד זה מזיק וחולה. נראה לך הגיוני שדיאטניות, ועוד בתוקף תפקידן, יושיטו יד ויעזרו לאנשים לפגוע בעצמם? הרי זה לא סביר לחלוטין. אגב, אם אכן היית בתת משקל כאשר פנית לדיאטנית, הרי שלא הייתה לך שום אפשרות לרזות ע"י "תפריט נכון" כמו שכתבת, אין כזה דבר. תפריט להרזיה לא יכול להיות נכון כשמדובר ברזון חולני (תת משקל זה רזון חולני). נקודה. אני מקווה שתשמרי על עצמך.

ב"ה איך אני יכולה..? פשוט יכולה...!!! אם זה מציק לי?.. כן זה מציק לי...בגלל העבר שלי ולא בגלל מה שאני היום לא המשקל... לא המראה.. לא הדימוי... אלא ובלבד הנושא!כי הייתי שם זה חלק ממה שהייתי וחלק ממה שאני היום... לאנשים קשה לקבל את המושג "שליחות" ואת הנעלות שבו כי הבחירה לנהל פורום שכזה אינה קלה אמת אבל היא מחייבת! זו היתה בחירה קשה מאוד לבחור בחיים אבל בחרתי ודי מאוחר מבחינתי לסגת אם בכלל(מבחן לכך היה לי בשנה האחרונה) ולכשהבנתי שאני לא מוצאת את עצמי בהרגל ..בזכרון... רק אז יצאתי משם ליתר בטחון מכל היבט מכשיל כביכול ולכאורה שאת מעלה ומייצגת לי צל של עבר... אם אני לא בסכנה? לא!!! כי החלטתי!!! פשוט החלטתי! אני החלטתי..זה הכוח שלי! הבירה שלי! לקח הרבה זמן עד שהגעתי לשלב הזה לפניו היו הרבה שלבים אחרים ..מתישים.. מאכזבים....משמחים ויש הבדל גדול ועצום אני יודעת שקשה לקבל את זה ... אני יכולה להודות שיש בי לעיתים (נדירות אמנם) סוג של דואליות מחשבתית באבל גדול אני רחוקה מכל סמפטום שהוא למעשה תחת הגדרה "הפרעת אכילה" וזה מבחינתי -הישג! יש לי בעיות אחרות וזה לי... יש לי תחושה שאת כאילו רוצה בכוח להוציא ממני אמת שהיא לא לי... אני לא חולה.. זו רק את שלא רוצה להאמין.. זו רק את שוויתרה.. זה שלך ורק שלך וזה יכול להשתנות אם תחליטי באמת נשמע שאת קצת בהכחשה בכל מה שקשור ונוגע להפרעה שלך זה כאילו שכמעט רמזת שאת לא אנורקסית.. אז איך בדיוק את קוראת לזה?.. אבל מאחר ואני ממש לא מייחסת משמעות או חשיבות לשם או למה שיש לך אלא יותר מה ואיך את עושה עם מה שיש לך ואני רואה שאת למעשה לא שונה מזו שנפטרה... וזה מצער אותי את באמת רוצה לגמור כמוהה? עשרה אחוז מאלה שסובלות מאנורקסיה מתות מידי שנה... את רוצה להיות אחת מהן? לגבי המנוחה היא בעצמה (לדבריה של אמה) רצתה שיצילו אותה ולא הבינה למה שחררו אותה בין השורות זה אומר רק דבר אחד.. שמחה על רזונה...היא לא היתה! יותר מזה היא לא האמינה שכך לבסוף יראה הרזון... וכן.היא די נראית אנורקטית קשה מאוד בתמונה בהתחשב שמבנה גופה יחסית רחב... .. אז את רזה טבעי... אז מה את מחפשת שם??... אם את רזה... ואז תגלי שמשהו אחר בוער שם ושורף... נסי לגלות מה בוער על אש החיים שתיכף יכולה .... מה תחליטי? המון אהבה ברכה ושלום :-)

יקירתי אני לא רופאה ולא פסיכולוגית וגם לא דיאטנית אבל אחד הנושאים שאני יותר מכירה מקרוב ומזהה אצל בנות זה ה"א. ואם את חושבת שאין לך הפרעה ושהכול סבבה אגוזים איתך - אז כמה שאת טועה וכמה שזה יכול להרחיק לכת עד כדיי הגעה למצב של אותה בחורה מסכנה שדיברת עלייה בכזאת הערצה עיוורת בלי לשים לב לכך מבעד לשורות . אני הייתי עם ה"א , אני הכחשתי בתוקף שיש לי בעיה , וזה כמובן החמיר והחמיר , וכך גם הרבה חברות קרובות שלי שהיו וחלקם עדיין שם מסתתרות מתחת למעטה האשליות והשקרים שהמחלה הזאת מוכרת לך בקלות מפחידה . אז אוקי את רזה מטבעך , אין לך שום הפרעה ובכל זאת את מוצאת את עצמך אומרת על בחורה שמתה ! מתה !!!! מאנורקסיה שהיא מאוד יפה ! זה לא אמור לאותת לך - דינ דינ דינד סירנות מהבהבות , אור אדום , סמל עצור משהו ?! את לא חושבת שהזדהות עם אנורקסית ועוד אחת שנפטרה בשל כך זאת לא סיבה טובה להגיד שמצבך לא טוב ואף רע מאוד ?! את עצמך אומרת שמשקלך נושק לשלה ... עוד 3או 6 קילו לא משנים כאן כלל , למרבה הצער את שואפת להגיע לרמה כזאת של רזון חולני שלדעתך יפה ... אשמת הדיאטנים ? אוקי זה יפה . זה חדש . עוד לא שמעתי את התירוץ הזה מכל התירוצים ששמעתי על ה"א ולמה זה בסדר או למה זה ככה וככה - להאשים את הדיאטנית שלך שלא נתנה לך תפריט להרזות עוד קצת מתחת לתת משקל שלך !? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות כשאני כותבת מילים אלה . כי זה פשוט לא נתפס לי החוסר מודעות שלך לעצמך ... את אפילו לא מגדירה עצמך כאנורקסית ... אז איך בדיוק את מסבירה שאת בתת משקל ? רואה ברזון חולני כדבר לגיטימי וראוי לבחירה ? שואפת להרזות עוד מעבר לתת משקל שאת נמצאת בו כרגע לדברייך ? מזהה רגשות של סולדיריות והזדהות עם בחורה שנפטרה מאנורקסיה בתת משקל חמור מאוד ... מאשימה את כל העולם בהפרעה שקשורה אלייך והיכולת לשנותה או לא לשנותה תלוייה בך ? ואני בטוחה שאם הייתי מכירה אותך אישית הייתי גם יכולה לתת לך עוד אלף ואחת דוגמאות מהיומיום שלך בנוגע להרגלים ,מחשבות ,התנהגות וכו' שתואמים ה"א כמו כלום . ואם לומר את האמת - אני מאמינה שאף אחת כאן לא נמצאת סתם כי בא לה ... כל אחד כאן בא לעזור לעצמו , או למישהו אהוב ובעיקר לתת תמיכה וייעוץ אחד לשני. אז אני שמחה מאוד מאוד מאוד שאת כאן במקום שנותן לך זווית ראייה שונה מאתרי הפרו-אנה המהללים ומשבחים רזון ואנורקסיה . אני שמחה שכן בחרת להיות כאן ולבחור לרשום את שעל ליבך וזה אולי הדבר הכי גדול שמנחם בעצם ההודעה שלך . אבל אם כבר היה בך הדחף כן לשוטט בפורום הזה , וכן לרשום ולהגיב , למה לא כבר לקחת חלק ולעזור לעצמך בצורה שלמה וכוללנית ? לעשות עצמך עיוורת ולהתחמק מלראות את שמונח כל הזמן מלפנייך זה הכי קל . אבל את חייבת לעצמך את הזכות למרוד ולהתחיל להתמודד עם כל מה שהכחשת ועודך מכחישה בנוגע לעצמך ולחייך ... תגידי לי - אם תשקלי בטווח הנורמלי זה כ"כ ישנה לך את כל החיים ? ולחילופין אם תרזי עוד ותרדי מעבר לתת משקל שאת כרגע ...? במה בדיוק את חושבת שקילו הזה יתרום או יוסיף לך בחיים ? מה חסר שאת שואפת למלא ברזון ? או איזה חלומות או אשליות את מוכרת לעצמך בנוגע למה שתשיגי עם הרזון ? כולי תקווה שתבחרי לענות כאן ולהתחיל מלאכת מחשבת עם עצמך ... כי מתוקה , את לא במצב טוב - אם תודי בכך או לא כפי שאני אומרת - הכי חשוב שתגיעי לתובנה הזאת עם עצמך ושלא תחיי בשקר או את השקר . המון חיזוקים למצב טוב ובריא עבורך . מגיע לך יותר ממה שאת חושבת שתשיגי עם "הרזון" . המון אהבה ומחכה לתשובתך תמי

הייתי עכשיו עם חברה שלי והיא סיפרה לי שכבר ממש כואבות לה השיניים וכל הפה מכל ההקאות. היא מקיאה די הרבה כי היא מתחת ל18 וההורים שלה משגיחים עליה שהיא תאכל. אני מה זה דואגת לה ואני לא יודעת מה לעשות. פעם שהיא לקחה מלא לקסעדין התקשרתי להורים שלה וסיפרתי להם כי ממש פחדתי שהיא תמות אבל עכשיו אני לא יכולה לדבר איתם כי אסור לה להפגש איתי ואם ההורים שלה ידעו שאני נפגשת איתה הם יוציאו נגדי צו הרחקה. אני ממש דואגת לה. פעם נתתי לה משחת שיניים כדי שלפחות תשטוף את הפה אחרי כל פעם שהיא מקיאה והשיניים שלה באמת נראות יותר טוב אבל עכשיו שהיא סיפרה לי את זה אני מבינה שזה בכלל לא עוזר. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה? יש אולי איזה טיפול שיכול לעזור אפילו שהיא ממשיכה להקיא?

מי יקירה, את האמת אם את לא רוצה לפנות להורים שלה שאולי יקחו אותה בידיים אין לי עצה אחרת וההורים שלה בספק יוציאו צו הרחקה נגדך כי את הסך הכל רוצ הלעזור לבת שלה. דבר נוסף את כל כך רוצה לעזור לחברה שלך למה את לא עוזרת לעצמך?וזה ששבוע לא הקאת זו התחלה אבל כמו שאני אומרת יש דרך ארוכה. דבר נוסף אני הייתי ממליצה לך לפנות לסער או כל עמותה אחרת כדי שאולי יש להם כח בדבר ויוכלו לעזור לחברה שלך. אגב בנות שחולות בהפרעה אכילה לא רואות את עצמן אשמח אם תסתכלי על עצמך ותראי כי אולי מצבך כמו מצבה או יותר גרועה וכמו שאת רוצה לעזור לה עזרי לעצמך. דבר נוסף היא חברה שלך מביה"ס? מהאיפה?? שבוע כתום אור ואהבה דניאלה

ב"ה פשוט תטפלי בעצמך תתמקדי בעצמך את לא סובלת פחות לפני שאת עוזרת לאחרים תבדקי טוב טוב שאת יכולה כל עזרה בטרם את יכולה להעצים ממילא את מה שיש לך ועל כן..היזהרי..על אחת כמה וכמה אם זה רצונם והמציאות די ברורה אין טעם להתנגד לה... ובואי שתינו נקווה שהיא תגיע לעזרה אגב לשם ידיעה... צחצוח שיניים לאחר הקאה ממוסס את השינים מהר יותר בגלל החומצה... לא שזה פתרון אבל מומלץ לפני צחצוח לשטוף את הפה עם הרבה מים מהולים במלח ורק אח"כ..רק אחרי שכל הרוק בפה מתאזן..רק אז לצחצח הניחי לה... ותתפללי הרבה המון אהבה :-)

את יודעת כשקראתי את ההודעה שלך - ריחמתי הרבה יותר עלייך ולא על חברתך . למה ? אני חושבת שאת אינך מודעת למצבך כנראה ... יפה מאוד שאת רוצה לעזור לחברתך הבולימית . הבעיה היא , שאני קיבלתי את הרושם שאת אינך עוזרת לעצמך או רוצה לעזור לעצמך בכלל . וכמובן שאני מאוד אשמח אם תתקני אותי . אני יכולה להגיד שמנקודת מבט אישית , כאחת שכן היייתה בולימית ושהיו לה בערך את רוב הסימפטומים של ה"א כולל צומות , ספורט קיצוני ,דיולגי ארוחות וכו' ... עזרה לחברה במצב כמוני , יותר טוב או יותר רע לא ממש מועילה אם את לא מטפלת בעצמך קודם כל . גם נקודת המוצא שלך לדעתי ביחס לעזרה אלייה היא לא נכונה . לא לספר להורים שלה ? אוקי אז לא תספרי , תשתפי עימה פעולה , ובמקום לעזור לה להפסיק עם ההפרעה את מחפה אחרייה וגורמת לה לחשוב שיש שם מישהו שכן תומך בה בעצם ההפרעה שלה . מה יוצא מכך ? אה כן את מרוויחה אותה כחברה שלך .... ובמקום זאת את משלימה עם העובדה שהיא הורסת את עצמה בלי להניד עפעף . מה עדיף החיים שלה ,הבריאות שלה -נפשית ופיזית או החברות שלכן ...? תראי , אני מבינה את גודל הקונפליקט שאת נמצאת בו . אני יכולה להגיד לך שהרבה חברות שלי היו ונמצאות בה"א בכל הסוגים והרמות . וכשהייתי עמוק בהפרעה ולא רציתי לעזור לעצמי אז גם חייתי בסרט שהן לא משפיעות עליי לטובה או לרע מבחינת ההפרעה . מה שקרה בשטח זה שנוצרה תחרות סמוייה ואף גלוייה בין החברות . כשאני הייתי מספרת מה אכלתי היום אז חברה שלי הייתה מקנאה ואומרת לי את זה. ואז היא הייתה יום למחרת או באותו יום כבר מחמירה את מעשייה ומחשבותייה . אני מנחשת שאני לא ממש מחדשת משהו לך - אם תודי בכך או לא כאן , החשוב הוא שתודי זאת בפני עצמך קודם כל . חברות וקשר עם בנות עם ה"א מאוד מהווה טריגר במודה ולא במודע . עזרה לחברה במצוקה כמוך ( יותר ,פחות זה לא דבר שאפשר לכמות אותו במספר ...) לא ממש אפשרית וגם לא ממש בריאה לך או לה לצורך העניין - כל עוד העזרה לא נעשית ממקום של החלמה מצידך . ואני אוסיף ואומר שגם בשלבי החלמה מתקדמים וגם אחרי ש"יצאת מהמחלה" זה מאוד מאוד ריסקי וטריגרי . בסופו של עניין לרוב זה מעצים וגורם לך להתעסק עם ענייני ההפרעה יותר הן עיסוקי מחשבתי והן עיסוק פיזי . אני לא אומרת שאת צריכה להתנתק ממנה , אני אומרת שאת צריכה לחשוב קודם כל על איך מטפלת בעצמך בכדיי כן להיות שם מקור כוח ועוצמה , ולהוות דוגמא לאחת שהחלימה והצליחה להחזיר לעצמה את החיים המלאים בלי ההפרעה . בלי כל אלה , בלי שאת עושה צעד זה קודם כל עם עצמך - את רק תגרמי יותר נזק מתועלת לה ולך . ותהווי לה ולך יותר טריגר להחמרה . מלבד זאת - אם הורייה לא רוצים שתיפגשי עמה - יכול להיות שיש סיכוי שהם הבחינו במשהו שמנקודת מבט שלך אינך יכולה להבחין בו ... כמו לדוג' העניין שמראה גוף כחוש וצנום מאוד מהווה טריגר ישיר לביתם והן שמו לב לכך . בכל מה שלא יהיה ויקרה , אני מאחלת לך רק בריאות והצלחה מלאה . עזרי לעצמך קודם כדיי שהעזרה שלך תוכל להיות מלאה ושלמה ... את לא פחות חשובה מחברתך . המון חיזוקים ממני תמי

לדניאלה- אני לא יכולה לספר להורים שלה. אסור לה להיות איתי בקשר בגלל ש"אני רזה מדי" בהמלצת המטפלים שלה. איימו עליי שאם אני יהיה איתה בקשר יוציאו נגדי צו הרחקה למרות שאז אני סיפרתי להם על כל המשלשלים שהיא לקחה אחרי שהיא הייתה כבר במצב גרוע ואף אחד לא הבין בדיוק למה. אז עם כל הרצון הטוב- אם אני מספרת להם אני גם חוטפת על הדרך תיק במשטרה. והיא חברה שלי מהאישפוז. להילה ותמי- אני חושבת שאני כן מטפלת בעצמי עם העניין של ההקאות וכל זה. אנחנו לא מתחרות ברזון אחת עם השנייה ואני לא חושבת שאנחנו משפיעות לרעה אחת על השנייה. זה לא שאין לה מטפלים, יש לה את המטפלים בערך הכי טובים בארץ והורים שמשגיחים עליה 3 ארוחות ביום. אבל מצד שני יש אותה (שמאוד רוצה להחלים אבל פוחדת -כמו כל אחת בהפרעת אכילה) שיוצאת החוצה אחרי הארוחה ומקיאה ולוקחת כל יום משלשלים (לפחות טבעיים ולא לקסעדין). אז בקיצור אני עדיין אומרת שאני רוצה ועזור לה אפילו להגיד לה את הדבר הנכון שישכנע אותה להפסיק. אם אז הצלחתי לגרום לה להפסיק עם הלקסעדין אולי אני יצליח גם לגרום לה להפסיק להקיא או להקיא פחות.

ב"ה תכלס היא לבד רואה את זה פשוט תגידי לה שזה כבר לא עובד... אגב.. אין דבר כזה משלשלים "טבעיים" את רוצה משלשל טבעי? כף קוואקר גס על הבוקר עם יוגורט ביו מחלב עיזים 3% עשוי לסדר את הבעיה בצורה טבעית! את מבינה... צריך ללמוד אני בטוחה שאת תגלי מתוך למידה דברים שפשוט תהיי בשוק מהם... תחשבי/ו על הסדנא

אין לי כוחות כבר דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי הצורך הזה באוכל כל הזמן, הזלילות, ההקאות, שוב ושוב ושוב. הכאב, הבושה, הגועל העצמי, ההשמנה, הטירוף. כל כך רע לי שאין ממש מילים ואין כוחות לנסות להסביר כל כך לבד בזה. רע לי ממש.

מישהי יקירה, דבר ראשון כל כך חורא לי כי את מרגישה כך. ודבר שני אם תרצי אני פה להקשיב להיות כתף שבוע של איזון והרמוניה דניאלה

ב"ה מה את עושה?? ברור שכואב לך ברור שקשה לך אבל מה את עושה כדי להרגיש טוב?? אני בכל אופן מצפה לתשובת התמודדות המון אהבה יקירה

נחמד שאת מצפה. לא כזה פשוט. אני הולכת לפסיכולוגית, שלאחרונה החליטה שחייבים לטפל בעניין ולכן אני עורכת רישומים כרגע של האכילה הבולמוסים וההקאות לדיאטנית ניסיתי לקבוע תור רק הכי קרוב דרך קופ"ח זה בספטמבר. ביקשתי במרפאה בה אני נמצאת לחזור למעקב פסיכיאטרי אחרי חצי שנה שהפסקתי, וזה יקרה בשבועות הקרובים. אז הנה, אני מנסה. זה לא הולך בקלות, בכלל לא. אני מתביישת בעצמי אז אני אוכלת פתאום הרבה יותר מסודר, כדי שלא אצטרך לרשום, ושהפסיכולוגית לא תראה איזו בהמה אני. מה יוצא מזה? שאי אפשר לעבוד באמת. אבל האכילה המסודרת (והכל באופן יחסי, מסודרת למה שהביה לפני כן) לא יכולה להחזיק הרבה זמן מעמד. פשוט לא. השבוע, מאז תחילת הרישום, היה לי בולמוס ראשון אחרי 3 שבועות. והיו גם כמה סתם הקאות בודדות. אז מה? זו תשובת התמודדות? זה לא משהו שייגמר אי פעם. זה ברור שזה לכל החיים. זה לא עובר... תודה על ההקשבה.

בטעות כתבתי את התשובה שלי בדף הקודם:ע"מ 112 ,בתוך הנושא:מה יש לי??? מתאריך 22.6 מקווה שתסתכלי... והמון תודה על מה שענית לי עד כה!!

ב"ה דמיון מודרך חשוב והכי יעיל במצבים של זכרון טראומטי מסוג זה שאת מתארת... בהצלחה...

ב"טעות" נכנסתי לפורום הזה, וזו בכלל פעם ראשונה שאניכותבת בפורום,הייתי חייבת להגיב. בתור אחת שמקיאה כבר 13 שנה אני רוצה להגיד לך שלא להקיא שבוע זוהי אמנם הצלחה גדולה המעידה על כוח רצון כביר אבל ההצלחה היחידה שאניאישית שואפת אליה ופועלת בכל הכוח להגיע אליה (וגם מצליחה, לפעמים יותר ולפעמים פחות אבל תמיד מתקדמת) היא לדחוק כבר קיבינימט את כל הנושא הזה של המשקל!!!!!נמאס לי שאת כל חיי ואת כל שגרת יומי מנהלת מחשבה אחת קטנה שכל אדם הגיוני ועמוק יודע שהיא באמת מחשבה ק ט נ ה !!!בתהליך שאני עוברת אני מגלה יותר ויותר שכל המטרה של המחשבה הזו וההתעסקות האובססיבית במשקל נועדה לטשטש את ההתמודדות האמיתית שלי: מי הוא האדם שמחזיר לי מבט במראה? מה הוא אוהב באמת לעשות? מה הוא רוצה מהחיים האלו?מה הוא לא רוצה? כיום אני משתדלת כמה שיותר להתמקד בחיים. המחלה עדיין שם, אבל כבר אין לה מספיק כוח לשלוח אותי לאישפוזים, קבוצות תמיכה ומרכזי גמילה.אפילו אין לה מספיק כוח לשלוח אותי לשרותים יותר מפעמיים בשבוע (תודה לאלוהים הטוב). אני מרעיבה את המחלה שלי בכך שאני שוללת ממנה את המזון האהוב אליה : תשובת לב.את תשומת הלב שלי אני לומדת להשקיע בחיים, ביצירה שהיא אני, וזוהי הרפתקאה מופלאה.

מה? מה את מתכוונת שאת אומרת תשומת לב? אני מתעניינת בעוד דברים חוץ מהמשקל שלי אבל מה אני יעשה שזה תמיד בראש שלי. אם תכנסי לפה עוד פעם תעני לי. נשמע כאילו את יודעת או מבינה משהו שאני לא.

ב"ה וחלק מהצלחה הוא להתרחק מתאווה ברמה של לזהות מה ממנה מפיל אותך גם אם זה כאילו נתפס "לא נורמאלי"...למצוא את הנורמאלי בלא נורמאלי ברמה ההתנהגתית זה שלב הכרחי בהחלמה... אני מניחה על סמך מה שכתבת שאת מאוד נוגעת במהות של עצמך ונשמע בנסתר שאת די נוגעת באמת אז כל שנותר לי לאחל לך ואשמח עוד לקרוא ממך המון בהצלחה.. היי סבלנית ובעקר תרגיעי לחץ וזכרי שזה תהליך! ובתהליך הזה יש שלבים וכל שלב כזה הוא הצלחה...וכשלון ועוד הרבה דברים שאין להקדים את המאוחר השיא יבוא אח"כ כל אישור שתעניקי לעצמך רק יקדם את ההחלמה שלך... המון אהבה

מחר יוצא לי ששבוע לא הקאתי. אני ממש שמחה על זה כי זה ממש מזיק והכל והדם שיוצא והכאבי ראש יכולים להוכיח את זה. הקטע זה שאם אני לא מקיאה אני אוכלת יותר ואני מרגישה שמנה (שמנה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!). יוצא שכל יום אני אוכלת 2 או 3 ארוחות ואני מרגישה נורא עם הקטע הזה. אני מרגישה כל הזמן נפוחה ושמנה והבטן שלי אף פעם לא שטוחה כמו שהיא אמורה להיות. מצד שני כולם אומרים שאני בקושי אוכלת ושאני מנסה לחסוך בקלוריות. באמת כל מה שאני אוכלת זה ירקות וקורנפלקסעם חלב שאני מדללת במלא קרח אבל זה לא בשביל לחסוך בקלוריות אני פשוט אוהבת אוכל קר (מאוד). אני כל יום הולכת לישון שמנה וקמה שמנה והבטן והצמיגים שבצד וכל האוכל תלויים עליי וזה מגעיל. אבל אני יודעת שאם אני יגיע למצב של רעב יהיה בולמוס שאני יקיא וזאת האופציה הכי גרועה. אז כנראה שעד שאני יצמא איזה נוסחת פלא לאכול ולהשאיר את הבטן שטוחה או פשוט לא להיות רעבה אני ימשיך להיות שמנה. או שעד שהשרירים בבטן מכל הכפיפות שאני עושה כל יום יתחילו להבנות.

אני שמחה שכבר שבוע את לא מקיאה!!!! אבל המחשבה שלך קצת מוציאה אותי מדעתי כאשר אני הפסקתי להקיא יותר מיומיים התחלתי בהחלמה של המחלה הייתי רוצה שתקראי את המ שרשמתי לגלית ואולי תביני למה שאני מתכוונת אור ואהבה דניאלה

בתגובה למכורה שלוקחת 50 כדורים זה כנראה לא ממש הורס כמו שטוענים כולם!אני לוקחת 100 כדורים כל יום כבר הרבה מאוד שנים חוץ מאשלגן נמוך כרוני אין שום נזק אלא שזה כבר לא ממש משפיע

אני מניסיון כמו שלי אני יכוהל לומר לכן שזה הורס את המעיים כייון שלקסעידין גורם לשלשל זה מגרה את המעי ויכול לפתח רגישות במעי ז"א ככל שמשלשלים יותר זה גורם רגישות לדפנות המעי שיכולים לפתח מחלות מעי. גלית חוץ מאשלגן נמוך זה גורם לבעיות רבות במעי וויטמינים לגוף אם תעשי בגוגל ותמצאי יש המון השלכות כמו ניוון שרירים שיגרמו לעתיד עצירות קשה שבלי משלשלים אתן לא תוכלו לעשות צואה. בכל מקרה אני מקווה שהמכורה ללקסעידין תפנה באמת לרופא גסטרו שיעזור לה כי אם לא 50 כדורים לא ישפיעו עלייך יותר! ותצטרכי ניקוי רעלים או חוקנים שבת שלום דניאלה

דניאלה, אחרי כמה זמן הפסקת עם הכדורים?את באמת מאמינה שאחרי שלוקחים כל יום רצוף למעלה מ-16 שנה בכזו כמות אפשר להפסיק?הרי אחד הדברים שהכי קשים ומפריעים זה הנפיחות הבילתי נסבלת בבטן!אני אישית מעדיפה לסבול מכאבים חזקים סחרחורות ועילפון העיקר להרגיש מרוקנת!!!רק שליפעמים גם הכדורים לא עוזרים להרגיש מרוקנת!

ב"ה ומאחר ואין הנחה, שכן חומר משלשל הוא רעל בסיכומו של עניין... בואי נלך לסוג של משל:. יש גוף מסוג מרצדס.. מסוג בינוני מסוג גו'ק תכניסי לכולם שק כבד כל יום במשך שנים זה מה שיקרה ולא משנה כביכול מה לכאורה יכיל אותו שק...אז מה יקרה.? הג'וק הולך מהר.. לבינוני יקח זמן אבל גם הוא יתמוטט למרצדס יקח הכי הרבה זמן להתמוטט אבל סופה להתמוטט ואם המטאפורה הזו היא שווה ערך לגוף גם הגוף הכי חזק יכול להתמוטט ונשמע שאת מהסוג הזה ... אגב כאשר משלשלים לא יעילים ואת מוסיפה עוד ועוד קורה רק דבר אחד... הרירית של המעיים נשחקת ..יכולה לגרום לקרעים... אשלגן נמוך הוא מנרל שאם הוא חסר...בשלב מסויים הוא יכול לגרום לדום לב... אז סלחי לי על ההתבטאות אל תזבלי לעצמך את המוח.. אני מקבלת שקשה לך אני מקבלת שאת לא יכולה נכון להיום אחרת אבל בין זה לבין לטעון שזה לא מסוכן יש מרחק גלקסיה... המון אהבה שתזכי לבחירה הטובה... :-)

את תאמיני לי אם אני יגיד לך שאני רוצה אבל לא יכולה? כי אני באמת רוצה..מי כמוך יודעת כמה אני רוצה להיפטר מהדיאטה הזאת, אבל זה פשוט בלתי אפשרי! עזבי, אני חושבת שאני אתן לעצמי לרזות..לעשות את הדיאטה, ללכת לחדר כושר, להוריד במשקל. אני יעבור את הקיץ, ואז אולי הדיאטה תצא לי מהחיים. בע"ה.. **חמודה**

להפסיק את הדיאטה זה נראה לך פיתרון ריאלי למצב ? את חושבת שאם תתתעלמי מהבעיה היא תיעלם ? כי למרבה הצער הקילשאות לרוב מנצחות - הבעיה לא נעלמת אלא רק מתעצמת . אין לטאטא את זה מתחת לשטיח ולחכות להתחיל בתהליך "אחרי הקיץ"... יש לנו נטייה מטבענו כבני אדם לדחות את הקץ לעיתים . אבל שוב אפשר לדחות ולדחות ולדחות אבל בסוף כבר אי אפשר לדחוק בעניין , והכול מתפרץ החוצה בין כה וכה . אני שואלת אותך ברצינות הכי רבה שיש - את רוצה להגיע למצב של אנורקסיה ? זה קורץ לך כל המצב הזה וכל "ההילה" שיש לזה וכמובן שהיא מעוותת ראוי לציין . כי אם יש לך אפילו חלק הכי קטן שאומר כן - זה הזמן שלך להתחיל לדאוג לעצמך , ולקחת עצמך בידיים . את אומרת שאת כל כך רוצה להפסיק . אבל עם זאת לא מוכנה לעשות ולו צעד הכי קטן ! ולמה ...? אני חושבת שאת יודעת בדיוק למה . וכבר דיברנו על זה . כמו שאמרתי ואני אמשיך לחזור על עצמי כמו תקליט שבור - הרצון הוא בידייך . וכך גם הדרך בה תלכי ... או תסיימי . שאננות לא מובילה לאף מקום - וזה מתייחס לכל היבטי החיים . אני יכולה להוסיף לך כאן המון ציטטות של אנשים גדולים ודגולים שניסחו היטב את מה שאני מנסה להחדיר לראש הקטן והחכם שלך . אבל אני לא חושבת שאני באמת מחדשת לך משהו . הריי בכל הללו כבר דשנו , והכול כבר נאמר במילים כאלה או אחרות ... אז כל שנותר לך הוא לעשות החלטה לכאן או לכאן לגבי חייך . ופה בעצם מופיע אחד ממבחני החיים הגדולים שלך שעשויים לשנות ולהשפיע על חייך מקצה לקצה . ההחלטה היא אותה החלטה . אם אינך מסוגלת לבצע אותה ולהתחיל את התהליך לבדך אז תני לאנשים לעזור לך . הריי אנו ישויות שלא נועדו לחיות לבד . ומין הסתם רובינו המוחלט לא סוציופטים כך שחברה ותמיכה של אנשים מסיבבך רק תיטיב עמך ותעזור לך לעזור לעצמך . אינך מסוגלת לעשות זאת ? תני לעצמך את הזכות לקבל עזרה ואל תהיי גאוותנית עד כדיי כאב - תרתי משמע . אני הייתי גאוותנית במשך רבה זמן , ועד שאת מוותרת ומוחלת על "כבודך" ומוכנה להודות שיש צורך בעזרה ובהתערבות - התהלך לא ממש מקבל תאוצה, ויש שיגידו שאף לא מתחיל כלל ... ההרגלים , המחשבות השיעבוד , הכמיהה לרזון , הדיאטה - שומדבר לא ישתנה אם לא תחילטי שאת רוצה לשנות זאת . שוב פעם אני אומר - לא יכולה ? מצבך מצריך התערבות משנית . וכך זה בכל פעם שזה כבר מעבר ליכולתינו וזה עוד אות שמאותת לך באור אדום שכדאי לך מהר לסגת אחורה כי משם הדרך לתיהום ארוכה , תלולה ומסוכנת , ועוד יותר ממכרת ומשעבדת ממה שאת חושבת . קבלי עזרה . לא חסרות דרכים ואפשרויות . תני לעצמך את הסיכוי לחיות כפי שמגיע לך וכפי שאת רוצה לטענתך ... להתייאש - זה לא נכון אף פעם . ובטח שלא מתאים לך ... המון אהבה וחיזוקים ממני אהובה "אל תאמרי נואש " "כל דרך גדולה מתחילה בצעד קטן ..." ואני אוסיף - החשוב :להתחיל בצעד זה . תמי

תראי, אני יגיד לך את האמת- אני קוראת את ההודעות שלך אבל זה לא משפיע עליי, כלום לא מחלחל לתוכי כי אני לא באמת מאמינה שאני יכולה להפסיק את הדיאטה. אני קוראת את מה שאת כותבת, אני מנסה לחשוב רגע על הפסקת הדיאטה- ומיד חוזרת בי ואומרת שאין שום סיכוי. כי אין. זה לא יילך. שלשום אכלתי יותר מדי, פשוט המון. הרגשתי כאילו הדיאטה הפסיקה. ואת לא יודעת איזו הרגשה נוראית זו הייתה- כל כך שנאתי את עצמי לא הפסקתי להסתכל על הגוף שלי.. ולשנוא אותו. הרגשתי מגעילה ודוחה..זה מה שייקרה אם אני יפסיק את הדיאטה! ולא יום אחד- כל הזמן! מה את חושבת- שאני לא רוצה להפסיק את הסבל הזה? אני נהייתי ממש אובססיבית לדיאטה! אני כל יום נשקלת! פשוט כל יום! אמא שלי אפילו אמרה לי: "די כבר להישקל! זה לא בריא! מספיק עם זה!!" אחרי כל ארוחה אני הולכת להישקל למרות שאני יודעת שבטח עליתי כי אני אחרי אוכל- ואם אני רואה עלייה של כמה גרמים אני ממש נעצבת- למרות העובדה שלפני רגע אכלתי! או ש.. אני חושבת שחזרתי לזה. לצומות. אני לא התכוונתי לחזור לזה. אני רק רוצה דיאטה טובה ובריאה עם ספורט ושלוש ארוחות ביום... פשוט שלשום, אני אכלתי מלא והרגשתי שזה לא יכול להיות שביום אחד אני יאכל מלא וביום שאחריו כאילו כלום.. אז אתמול פשוט....קיזזתי. כמה שהיה צריך. עד כדי כך שאכלתי כל היום רק סנדוויץ' מלחם קל. ולא הרגשתי רעבה בכלל. אני לא חושבת שגם אם הייתי מרגישה רעב הייתי אוכלת. אבל העניין הוא שבכלל לא הרגשתי רע עם זה- להפך! את לא יודעת איך הרגשתי טוב עם עצמי!! כל כך אהבתי את עצמי זה היה כל כך כיף והמשקל..הראה כמה גרמים פחות ומ42 השתנה ל41 נקודה משהו.. זה היה כזה כיף!!! אבל אז הבנתי- כדי להרגיש טוב עם עצמי, כדי לאהוב את עצמי, אני צריכה לצום. אני צריכה לרדת במשקל. וזה עצוב. לשאלתך- אני ממש לא רוצה להגיע לאנורקסיה!. זה לא קורץ לי בשום דרך וגם אין לזה הילה בכלל. מי כן היה רוצה? זה כזה מזעזע. אנורקסיות נותנות אסוציאציה של אנשי שואה. בשיא הרצינות. וזאת לא מחמאה זה מגעיל. רזון- כן. אבל עד גבול מסויים. ועכשיו תגידי לי מה את חושבת: באמת כדאי להמשיך להילחם בזה כשברור שממילא אין טעם? וכשאני אפילו לא יודעת מזה "זה". להלחם ב"זה", להפטר מ"זה". במה אני נלחמת בעצם? אני קוראת לזה דיאטה. האמנם? האם כשאני מפסיקה את הדיאטה אז זהו זה? הכל נעלם? ברור שלא. ברור שזאת לא רק דיאטה. אז לא חבל להלחם כשהתבוסה כבר ידועה מראש? הרי זה ברור שאת הדיאטה אני לא יפסיק [זה לא משנה כמה תכניסי לי לראש זה חזק ממני]. אז מה הטעם? אם תשאלי אותי עכשיו מהו משקל היעד שלי- אני לא יידע להגיד לך. אני יגיד לך שכמה שנמוך יותר טוב. חשבתי שאם אני יעשה דיאטה שהיא לא הרעבה ועם מספיק ארוחות ביום אז הדבר ה"זה" ייעלם לי. אבל זה לא נעלם וזה רק התחזק. ועכשיו אני שוקלת 41. פעם רציתי רק להגיע ל40. היום אני יהיה יותר משמחה להגיע גם ל 39..38..37...36..וכך האלה והלאה.. אבל זה לא ייקרה. זה סתם אשליות. וכמו שזה לא ייקרה ככה גם כל מה שאמרת- ביטחון דימוי וכו'-גם זה לא ייקרה. חבל להלחם סתם. פשוט חבל. סתם אנרגיה סבל ומאמצים. ברור שהבעיה לא תיפתר. גם אם אני מאוד יירצה. עצוב. **חמודה**

היי לפני כמה ימים כתבתי כאן שאני בחורה בת 23 ומכורה לקסעדין שזה מגיעה ל50 ביום!!!ואת ענית לי כל כך יפה וחיזקת אותי אז רציתי להגיד לך ישר כוח!!!!!!!!!!!!!שהקב"ה ישלם לך רק טוב

ב"ה ספרי לי מה קורה איתך שמרי עלייך המון אהבה :-)

הי אני הרבה יותר טוב ,אך לא ממהרת לקרוא לעצמי בריאה אני לומדת לאתר את החולשות שלי ונזהרת.אני לא האמנתי שזה יהיה כזה פשוט אך אני באמת כבר שבוע וחצי בלי בולמוס, אולי מכוון שאני משתדלת לא להגיע למצב של רעב היסתרי,ודואגת לעצמי כי אני יודעת שייש לחיים האילו כלכלך הרבה להצעי מחוץ לאוכל,אני נהנת ועושה דברים שאני אוהבת :לרקוד ,לטייל,לעזור לאנשים במקום לפגוע בעצמי,ומוציאה את המשקעים שלי בשיחת דיבור או בריצה לא באוכל,אני רוצה להגיד לך שאני מודה לך מאוד עשית לי משהו אני אשמך לראותך... אני רואה את עבודתך כאן- את מלאכית כן ירבו כמוך..........אורית חברתך.

ב"ה שזה רק ימשיך.. ושתהיי בריאה וטובה לעצמך אמן... בהצלחה ממוש... :-)

אני רוצה להתייעץ איתך לגבי סוג טיפול, ולגבי פסיכולוג ספציפי- שאני בטוחה שאת מכירה, ואמא שלי לוחצת עליי לפנות אליו. רציתי להתייעץ איתך לגבי זה, אבל אני לא רואה לנכון לדבר על מישהו בפורום כזה רחב... אפשר בדרך אחרת?

לפעמים אחרי שאני מקיאה אז אני מרגישה חולשה כאילו עוד מעט הנשמה שלי תגיד לי שלום. קשה לי לנשום והדופק שלי מהיר מאוד(113-במצב מנוחה). ואז אני מפחדת ללכת לישון מחשש שאני לא אתעורר בבוקר . למחרת כאילו כלום לא קרה ואני ממשיכה לחיות סביב הקאות

אני כלכך מבינה אותך אני חושבת שכתבתי לך בעבר, אך לא הגבת,אני גם כו בהייתי במצבך לא שאני בריאה לגמרי, אך מקיאה הרבה פחות.היו לי תקופות שהייתי פשוט בפחדים שאני אטעלף,הייתי כלכך רזה ומקיאה שעות רצוף בולמוס אחר בולמוס ואחר כך עושה ריצה כמו מטורפת, אני פשוט הגעתי למצב של חולשות נוראיות וזה מורכב, אך ניסיתי לאתר מה קואב לי, מה חסר לי,למה אני מענה את עצמי ,ומי אני ביכלל שאני חורצת את גורלו של הגוף המסכן הזה שעוטף אותי ומה.? לאן אני רוצה להגיע??? בבקשה ממך כשיש לך בולמוס פשוט זיכרי את כל הדברים הנוראיים שהמחלה הזו גורמת לך,את ההרגשה האובדנית אחרי ההיתנקות .אני בטוחה שאת יודעת שהיא גומרת אותך לאטטטטטטטטטטטט ובטוח :הלב,המחזור,השיניים,הפנים(פצעים),עיכול,חרדות,דיכאון,רחמים עצמיים ורעב אין סופי בכל המובנים... למה, אני בטוחה שאת מקסימה, ומוכשרת כמה דברים תוכלי לעשות בזמן שאת מתעסקת באוכל? ה ר ב ה! נצלי כל רגע לכיף ,האמיני לי אני היום במצב הרבה יותר טוב רק בגלל שאני מאכילה את נפשי יותר מאי פעם. אני יודעת שזה עבודה אבל תתחילי ואולי תפתיעי עצמך,את יכולה זיכרי מה היא מעוללת ולאיזה חושך היא מכניסה ..... אורית אלמוג

ב"ה זה נשמע רע מאוד... אבל כמו שאת יכולה למות בשנייה את יכולה להפוך את כל הקערה על פיה...כמו למשל לחיות בשנייה....ועוד שנייה ועוד שנייה ואת נשארת בחיים עד שמשהו רם וגבוה מעלייך מחליט אחרת. גם לי היה רגע שהיה ברור האמת לכולם שזהו "אני לא פה" זה היה רגע מפחיד ומשום מה לא הייתי לבד...כמו בכל רגע אחר זה כאילו שהלב נתלש מהמקום וזה רגע שמעיד על סכנה... ממליצה לעשות בדיקות לב בדחיפות ולהתחיל להחליט שאת לא משנה מה מחפשת בכל דרך אפשרית לעזור לעצמך כי אחרת תפספסי ואף אחד מאיתנו לא רוצים שזה יקרה לך... אז בבקשה ממך קודם כל למענך אח"כ למעננו תחליטי שאת בכוח עוצרת בעדך אפיזודות ידועות מראש.. אחרי הכל כל הזוועה התחילה מתרגול.. עשית את זה יום יום בלי לשים לב והנה הופ זה הופך להרגל... אז אותו הדבר מתחילים לתרגל משהו חדש... עושים משהו אחר שונה ממה שאת מכירה וכל יום מתרגלים אותו קצת יותר...והנה גם ההרגל הטוב החדש הופך להיות בלי לשים לב להרגל עם הבדל אחד...הרגל טוב!!! אז מה ההרגל החדש... להשתדל לאכול מסודר על פני יום שלם כדי שלא תהיי רעבה כדי שלא תגיעי למצב שהרעב אינו יודע שובע... וזה מתחיל מתרגול... בהתחלה זה עובד...אח"כ זה עובד פחות ..אח"כ מנסים שוב וזה שוב עובד... עד שאת מנסה ומנסה וגם אם את נופלתאת ממשיכה לנסות ולהתכוון להחלמה... זו הדרך...זה מה שנקרא הACT זה תלוי בך תחליטי שהיום עכשיו את מתחילה דפוס התנהגות אחר!!!! בהצלחה המון אהבה :-)

את חושבת שלבד ללא טיפול אפשרי לצאת מהפרעת אכילה? אני מתכוונת לאנשים שמספר שנים עם הפרעת אכילה ומחליטים שמפסיקים להקיא/לבלוס???

ב"ה גם אני חשבתי שזה יצליח לי לבד.. לי זה נכשל אולי למישהו אחר זה כן יצליח... אנ מאמינה שיש בנו כוח ממציא..כוח בורא אולי זה כן יכול לעבוד... אני כן מודה שלי זה לא הלך לבד... הגעתי לטיפול אחרי כל כך הרבה שנים שניסיתי לבד מפחד. מבושה... אז בסדר... העירו לי על הרזון.. ידעו שמשהו לא בסדר איתי אבל תכלס לא הייתי בטיפול ואני עם כל יום שאמרתי לעצמי "היום זה יצליח" המחלה החמירה כל פעם שזה לא הצליח עד שכבר הגעתי לסף התמוטטות נוראי ולמעשה השיא שלו היה בגיל 20 אח"כ 25 ... זה לא שלא הייתי בהתמוטטות לפני או אחרי אבל איכשהו האמנתי שזה יצליח לי לבד עד שהפסקתי להאמין וזה באופן אבסורדי השלב שהגעתי לטיפול.. גם כשהייתי בטיפול כל הזמן רציתי להפסיק ולחפש טיפול אחר הגעתי למסקנה לגבי לפחות שהלבדות בתוך הפרעה הזוייה לא עובד...אז מצאתי טיפול וכל פעם ככל שהתכוונתי יותר ויותר להחלמה..."המורה הנכון הגיע" כך היה.... אם תצליחי לבד..הלוואי אני רק יכולה לברך אותך ואם תצליחי, אל תשכחי לספר איך עשית את זה! המון אהבה :-) בהצלחה עם כל מה שתחליטי

אני הייתי בולמי ליפני 3 וחצי שנים בערך וגעתי למישקל 47 קילו ויצאתי מיזה וליפני חצי שנה עוד פעם נהייתי בולמי ועוד פעם ירדתי למישקל 50 ועכשיו עליתי במישקל אבל אני מרגיש על הפנים ונהייתה לי דופק נמוך ביגלל שלא הייתי אוכל כימעט הייתי מוצאי קלוריות יותר ממה שאני מכניס ועכשיו ביגלל זה אני צריך להשים קוצב לב אני רוצה לדעת עם יש מצב שאני לא הצתרך קוצב לב עם זה יכול להיסתדר לבד כי אני לא יכול ליחיות אני כול היום חלש מסוחרר בקיצור דפקתי את כול המערכת בגוף שלי

מישהו יכול לתת לי תשובה עם הדופק יכול לחזור למה שהוא היה או שזה נקודת אל חזור שעשיתי בגוף שלי?

ב"ה אבל ברמה האקוטית נכון לעכשיו אתה חייב להקשיב לרופאים ..חייב!!! כדי שהמצב ישתפר אתה חייב לאורך זמן לשפר את הרגלי האכילה שלך וכמובן להמנע מהקאות.... להשתדל ללכת כל יום חצי שעה לפחות (כמובן רק כשתרגיש מחוזק יותר) ובשום פנים ואופן לא ללכת למכון כושר... ברמה תזונתית ניתן לשקם את הדופק ואת כל תפקוד הלב אבל שוב כאמור אתה חייב לתרגל אורח חיים בריא לאורך זמן...לא קיימת דרך אחרת ועכשיו כשנורת האזהרה פועלת אתה חייב לשים לב...אלא אם כן אתה מחליט שזהו... ולדעתי מהמעט שכתבת לא נשמע לי שאתה רוצה למות אבל אתה צריך עזרה אז טפל בעצמך בהקדם! אגב .. אתה בטיפול??... המון אהבה

היי אני בת 23 נשואה ושתמיד שאני חוטפת בולמוס אני חיבת לקחת 50 כדורי לקסעדין.לא מצליחה להפסיק מאוד מודאגת איזה נזק גרמתי לעצמי בבקשה עזרו לי מה לעשות!!!!!!!!יש לציין שבעלי לא יודע כלום

ב"ה קבעי תור אצל רופאת גסטרואנטרולוגית ושאלי אותה מה היא ממליצה תצטרכי לעבור כמה בדיקות אני מאוד מקווה שאת בסדר... את חייבת לעבור תהליך גמילה... זה בד"כ אפשרי במסגרת אשפוז או שאת מחליטה עם כל שארית כוחותייך ובעזרת רופא מומחה לעצור את עצמך כשזה קורה.. את חייבת את חייבת לנסות להכנס לשקט ולנסות לשאול את עצמך מה מביא אותך לבולמוס.. מה קורה לפני.. ואני מציעה לך לתרגל את ספר העבודה בהוצאת אח שנקרא "אנורקסיה" זה ספר עבודה חשוב מאוד! עדכני אותי מה את בוחרת לעשות ... המון אהבה בהצלחה

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/596/671.html

ב"ה :-(

שלום,תודה שענית לי ,זה עודד אותי. אני חדשה בפורום, וביום שכתבתי הייתי בסערת רגשות עם ביתי, כיוון שהיא החליטה שנמאס לה מהטיפול ,וטענה שזה בכלל לא עוזר לה. אני פחדתי שהיא תשוב חזרה למקום שהייתה בו . היה ביננו דין ודברים, ולכן הייתי זקוקה לעזרה. אני חושבת שהבעיה עם המחלה הזו- מצד ההורים, שקשה מאוד לשתף בחששות שלנו אנשים אחרים(וזה ממש לא מבושה!) אלא אני חושבת לעצמי, שזה פשוט לא אפקטיבי. חוץ מרחמים/ושאלות אינסופיות שהרבה פעמים מעיקות יותר ממועילות . אני מאוד זקוקה לטיפים- איך להתמודד נכון עם הבעיה. אני לפעמים מנסה לחבק אותה/לנשק אותה ולקרב אותה אליי, אבל היא תמיד דוחה אותי. אני חולמת שהיא פעם תבוא ותחבק אותי. שאלתי אותה אם היא כועסת עליי, והיא אמרה שלא , אבל נמאס לה שכל פעם אנחנו מדברים "על זה". אנחנו משקיעים בה כל כך הרבה: בדאגה, ברצון שיהיה לה טוב, בכספים לא מעטים, ואני מרגישה שאנחנו כאילו מפריעים לה בחיים. דרך אגב- איך את בתוך העסק הזה? האם גם לך יש הפרעת אכילה? אשמח לשמוע ממך. הרבה אהבה. אמא.

ב"ה היא מתה..היא מתה!!! לא פה יותר!!!! את קולטת ?! היא לא יכולה "להינות" מהרזון שלה..כי היא מתה... גם כשאת תלכי מהעולם השלד "יחגוג" מתחת לערימת עפר "שיא השיאים של הרזון".. זה יהיה הכי טבעי שבעולם...אפשר לציין את זה על כל אדם בשר ודם... זה הסוף של הגשמיות על פני האדמה אז בשביל מה צריך הרעבה עצמית?! בשביל שזה יקרה מהר יותר?.... על זה חשבת?.... אז היא מתה רזה...כולם ראו שהיא רזה....היא הגיעה לשיא..שברה את שיא השיאים וגם את ליבם של הוריה והם בחיים...ואין להם איך להרוג את הכאב... ומה עם כל אלה שנשארים בחיים...???? אם היא נהנתה מזה והייתה שבעת רצון מזה ...קשה לי להאמין...אני בספק למדי ושרק תשא ברכה לזכות לכפר על הטעות המרה מידי אחרי הכל היא לא פה "להינות" ממה שהשיגה כביכול.... את מקנאה בה?... אם כן.... אני מאחלת לך שתביני כמה שזה נורא ושאם את בחים ואת בחיים!!!! תנצלי כל רגע שלך הכי טוב שאת רק יכולה כי הם לא מובן מאליו.. תמיד מגיע רגע שרוצים לחיות ופתאום כשמרגישים שזה לא מובן מאליו והשליטה נלקחת מאיתנו מבינים שזה אסון ולא יודעים איך להחזיר את הגלגל לאחור ואני בטוחה שזה מה שקרה לה בשנייה שזה קרה ואנא ממך המנעי מלהשאיר הודעות כאלה בפורום הפורום הזה הוא בשום פנים ואופן לא "פרו אנה".... פעם הבאה...הודעה מסוג זה תמחק... מקווה שהבנת את חשיבות העניין

ב"ה ספר חובה!!!!!! "אנורקסיה" מדריך לפעילות עצמית כיצד לקבל את עצמך לרפא את סבלך ולחזור לחיים מאת מישל הפנר ג'ורג ה. איפרט הקדמה מאת סטיבן הייס מייסד שיטת act הוצאת: "אח" אני ממליצה בחום רב משום שזה ספר עבודה יישומי כיצד לתרגל שחרור מהפרעות אכילה וליצור איזונים חדשים בדימוי עצמי ואכילה נבונה.... בהצלחה לכולם המון אהבה הילהביאן

קראתי חלק ממנו והוא ממש טוב בנתיים. גם אני ממליצה

מה שם הספר? "אנורקסיה"? זה הכל? ולא ממש הבנתי ממה שכתבת מה שם המחבר? (כתבת הכל ברצף...) וגם היכן ניתן להשיגו? הוא קיים בסטימצקי/צומת ספרים? תודה רבה (:

אשמח לקבל תשובה לשאלתי... תודה.

יש לי את הספר הזה למרות שהוא לא ממש עזר לי....יכול להיות שלא התאמצתי....דרך אגב לא היתי מלא מלא זמן....התגעגעתי...

ב"ה כן. הוא נקרא: אנורקסיה- מדריך לפעילות עצמית כיצד לקבל את עצמך לרפא את סבלך ולחזור לחיים...(כך רשום על הכריכה) הוצאה: אח בכל מקרה מי שלא קראה אותו לעומק מומלץ וגם מומלץ בעיקר לתרגל!!!וכן לרדת לעומקו! סוף סוף ספר שלא מדבר על הסימפטום, אלא על האיך לצאת ממנו... הגיע הזמן באמת... ולמי שלא מוכנה להתעמק בו ..שתחשבו למה.. כי הפרטים שם לא עסיסיים מספיק?...

הי לכולן, לא כתבתי לאחרונה אבל עקבתי אחרי כולן.. היו לי שבועיים מופלאים ללא הקאות ופתאום מספר נפילות בשבוע האחרון זה כ"כ קשה... אבל אני מאד מחוזקת מכיוון שלאחר מספר שנים שיום בלי נחשב ניצחון היו שבועיים!! אני רוצה לחזק את כולן שזה אפשרי ומאחלת לכולנו שבוע קל וטוב, אגב יעל,תמי,הילה - מה שלומכן?? חיבוקים גדולים לכולן, ריקיש

היי ריקיש. שמחה לשמוע שאת אופטימית .יפה שהחזקת מעמד בלי להקיא. לי היתה תקופה קשה אך נראה שהדברים סוף סוף מסתדרים. היו לי המון בולמוסים אך עכשיו המצב נרגע ואני כמה ימים ממש מחזיקה מעמד. לא רק שאין לי בולמוסים אני אוכלת מסודר ובריא . מתחילת הטיפול יש לי תקופות של שקט ותקופות של בולמוסים . אני מקווה שהפעם זה לתמיד. את בטיפול?

יעל! איזה כייף שענית, לא האמת שאני לא בטיפול, אני מרגישה שזה נתן לי דברים - ראיה יותר נכונה אבל בסה"כ לא קידם אותי לשום מקום אפילו לא ל"תקופות" כמו אצלך. אני יותר משתפת היום את בעלי ומנסה להתמודד. נראה לי שאני לא כ"כ טיפוס לטיפול כי כ"כ חשוב לי שיהיו מרוצים ממני שזה רק מכניס אותי יותר ללחצים ושתינו יודעות מה לחצים עושים.. אז מה איתך? כבר תקופה שאת במצב יותר טוב?

ב"ה נסי לבדוק עם עצמך מה גרם לנפילות וככל שתהיי ערה למה שגרם וקדם להן יהיה לך קל יותר בהמשך... אני ברוך השם בסדר...תודה נשמה... המון אהבה

בואי לא נזלזל בשבועיים הלא קלים שהיו לך והצלחת להוציא מהם משהו מדהים עבורך ... אני מתרגשת בשבילך . באמת . כי אני יודעת שזאת כנראה הפעם הזאת שאת לראשונה רואה כמה יכולת ועוצמה יש לך בין הידיים . והכול תלוי בך ! ואת רואה כמה את מצליחה יפה בזכות האמונה בעצמך ובדרך הזאת שאת עוברת ... מפלות - יהיו לצערי ולצערך , אבל אולי אנחנו בייחוד כבנות עם ה"א צריכות להבין את זה ולהעריך גם את הצד הזה של החיים . שלא הכול מושלם . שלא הכול הולך תמיד כמו שציפינו או רצינו , ואנחנו אנושיות . ואת יודעת מה ? זה בסדר !!!! :) וזה יצא מהפה שלי - הפרפקציונסיטית המושבעת ! כי כבר הבנתי את זה בדרך הקשה. אבל עדיין צריך להזכיר לעצמינו את זה כל הזמן כדיי שלא נשכח בטעות ... בכל אופן אם עקבת אחר הודעותיי אני מניחה שכבר הבנת את קו המחשבה שאימצתי בזכות הה"א וההרס העצמי שיש לי : דווקא הדברים הרעים והקשים הם אלה שמלמדים ובונים אותנו הכי הרבה כנראה ... ולא פחות חשוב גורמים לנו להעריך יותר את הצדדים הטובים ונחמדים של החיים . ככה שתסתכלי על זה כעוד חוויה שמחשלת אותך לקראת הגראנד פנילה שלך . יקיריתי את חזקה , את בעלת יכולות מדהימות לעשות עם עצמך ועם אחרים דברים נפלאים בחיים האלה .... קחי את המתנות שיש בתוכך ותני להם להנחות אותך . אני כבר אמרתי לך שאני מאמינה בך , אבל אני אומרת את זה שוב - ריקיש - אני מאמינה בך ומאחורייך במיליון אחוז . את בדרך הנכונה אהובה ... אני ? אני בסדר . לא יותר , לא פחות . בעצם תלוי מאיזה בחינה מסתכלים . בריאותית - לא משהו בכלל . (מקווה שישתפר ואני אוכל לחזור להיפראקטיביות שלי :) ) חוץ מזה ? קצת חוסר וודאות לגבי הרבה דברים . קצת וודאות שלמרבה הפלא לא ממש תורמת לי להתמודד אבל אני מניחה שכדרך החיים הכול יסתדר . מחשבות חיוביות כבר אמרנו ? ... עוד כמה חודשים אני חושבת שאני אדע קצת יותר לגבי עצמי , ומה נסגר וכו' ... ובינתיים ? משתדלים לחיות ולשרוד . ואפילו להנות מזה ... תודה ששאלת לשלומי ... המון אהבה וחיזוקים מדהימונת , תמי

שלום רציתי לדעת אם יש קשר בין הקאות למחזור לא סדיר?כלומר למחזור בין ווסתי? אני מקבלת כרגיל אך לאחר שאני מסיימת מחזור שבוע לאחר מכן מתחילות לי דימומים קלים, זה קשור להקאות? תודה רבה.

ב"ה לכי להבדק מיידית!!! עדכני מה קורה צעד ראשון רופאת משפחה... שתבדוק לך מלחים בדם ותעשי בדיקת רקמת שומן כולל בדיקה הורמנלית אח"כ לכי לקניקולוגית! המון אהבה

כבר חודשיים שהתחלתי לא ממש בכוונה אבל עכשיו שאני כל כך כועסת על שאמא שלי לא ידעה ולא יודעת להיות שם בשבילי אז אני פוגעת בעצמי, אתמול אכלתי טוסט והיום כלום אני מרגישה פחות רע, כאילו קורה משהו...משהו...לצערי אני מאמינה בהמשך של נשמה אחרי המוות ולא רוצה להכאיב להורים אבל זה כאילו לא בשליטה כבר...כך שאם למות היה דבר טוב אז הייתי רוצה עכשיו...

ב"ה אני חושבת שזה מה שאת עושה... רק שמה שקורה בפועל הוא שאת מענישה את עצמך ורק את עצמך! אבל את יכולה לפתור את הקושי באמצעות מילים.. לומר לה דברים קשים בפנים לבקש עזרה... בת כמה את??.. יש לי תחושה שאת באזור התיכון אבל אני מודיעה לך שלהתחיל עם הרעבות מסתבך לאסונות שחבל וכדאי למנוע אותן... אני חושבת שלהעזר באדם חיצוני ולבקש לעשות עם אמא שלך בירור הוא צעד נבון... יתכן וטיב היחסים ביניכן לקוי ביותר עד כדי כך שהגעת למצב של סמביוזה איתה שאינך מסוגלת להפריד את עצמך ממנה ולכן את מענישה את עצמך כדי לפגוע בה...אחרת היית מדברת... ואם את מאמינה במה שקורה לאנשים שמתאבדים ..התשלום הוא כבד... לא חשפתי את זה עד היום בפורום אבל לדעבוני הרב אני בקשר עם מתים וזה משהו שקרה לי והוא די וודאי מבחינתיי... יש לי ידע ששמר עלי אבל שבעת ובעונה אחת גם מקומם אותי כי אני יודעת שלפתור בעיה בהתאבדות מבחינת קדושה היא לא פתרון בשום מצב...ויחד עם זאת זה לא הרגיע אותי כשחוויתי קושי נוראי ..היתי חייבת להתמודד מולו בדרך אמת ארצית ויש כאלה שיגידו שאני פסיכית וזה ממש לא אכפת לי..עובדה שאני מצליחה לגעת בשורש העניין אצל זרים וזה מבחינתי מוכיח את הכל ומאחר והעלת את הנושא אני מניחה שאת נשמה גבוהה מאוד... ואם כך קשה לך מאוד בחיים ואני חושבת שללמוד תקשורת וללמוד להביע את עצמך להביא את עצמך לידי ביטוי במילים הוא משהו שאת צריכה וחייבת לשים דגש עליו כי הבריאות הטובה שלך חבוייה במילים שחייבות להאמר ואינן... ואם יתכן ובלתי אפשרי יהיה לעשות זאת מול הורייך תצטרכי למצוא דרך חלופית... ואת תמצאי ... אני רוצה לשמוע קצת יותר... ספרי מה הקשר שלך עם הפרעות אכילה..או שזה מנהג חדש... מה קורה .. מתי זה התחיל ואיך... או שזה באמת לשם הענשה מיותרת על כל צד ובמיוחד לעצמך את היא זו שנפגעת... המון אהבה יקירה

מאוד התרגשתי ממה שכתבת ומההשקעה שלך להודעה שלי..תודה.. מעניין, שמי הילה ואני בת 26, בעלת איבחון אשיות גבולית, מאוד אנטלגנטית , כך אומרים. ילדות קשה נפשית הכוללת התאבדות של אחי שגדול ממני בשנתיים ונשאר בן 14 וחצי. אני שוקלת 45 והגובה 62. כן יש סימיוזה עם ההורים, אנחנו די שלשייה, אני דואגת לחרדות של אמא מפני העולם ואבא, ומתחרה בה לצערי על המקום החם שהוא נותן לי הרבה יותר משמסוגל לתת לה. לפני 5 חודשים פלוס ניסיתי להתאבד שוב.."ניצלתי" בשעתיים מלמות בקור של ירושלים לאחר נטילת אינספור כדורים שאיבדו לי את ההכרה.... אז כך, הכל נשמע רע ונורא אבל דווקא מתוך הגיהנום מצאתי כוחות ועזרה מהשם שנותן חברה טובה מקום מגורים זמני מיוחד בשבילי עם זוג חברים הכי מבינים שאפשר, מטפלת מדהימה מזה 3 וחצי שנים, ואישיות נחמדה מאוד שאני לא מבינה למה אוהבים, אבל מראים מאוד.. אני יודעת שאם אשנס מותניים (צרות) ואתקרב אל הדת יותר, זהו הצ'אנס היחיד שלי מלעבור מלשרוד ללחיות.. הדבר הכי קשה לי בעצם של עצמי, זה הבדידות התהומית הזו, היא גורמת להרגשה של גסיסה נפשית, כך שחייב להיות אקשן, כל סוג של פגיעה עצמית...וכל כך נמאס לי ממני הילדה שלא מוכנה להתבגר ולא מוכנה לתת לכאב לחלוף כי היא יודעת שהוא יחזור וכאילו בזמן אחר וכאילו כואב יותר...כך שאני כרגע לא מבינה מה ההבדל בין לאבד את הדעת או לאבד את הגוף או את המשחק המכור הזה ש"הכל ידוע מראש" לא?

אפשר ליצור איתך קשר???