פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אני פשוט גוש גועל, שומן מהלך נמאס לי מההתקפי אכילה האלה.... בא לי להקיא את כל מה שאכלתי.. אני כזאת מצחינה ומגעילה... אין פלא שאני אהיה בסוף שמנה... ועוד הבטחתי לעצמי שאני לא הולכת לאכול מתוק היום... אני לא מאמינה שהכנסתי את כל הגועל הזה לגוף שלי איכס איכס איכס

ב"ה אבל יש לזה פתרון הוא רק לא יכול להתקבל בתנאים שלך כדי להגיע לפתרון את חייבת לוותר על התנאים שלך בהגדרה "ההחלמה הפרטית שלי".. אלא ההחלמה שלי "מוכנה לנסות..לטעות לקום וליפול" תחשבי על זה.. ברגע שאת מבינה שהפחד שולט ביכולת הבחירה שלך את גם בהכרח מבינה שהוא שולט ביכולת שלך לצאת מהחרא שלך אבל ברגע שאת מניחה לו הרבה אפשרויות חדשות נגלות לעינייך וכך גם החלמתך.... חשבי על כך . חיבוק ענקי

לא הבנתי אותך כל כך... למה את מתכוונת?

צהרים טובים לך ראשית כחי אויר -כן אויר לנשימה עמוקה מהיום החיים שלך הולכים להשתנות ובכייף ובאושר ובאהבה האם ידעת שיש קבוצות תמיכה -ללא כל תשלום ובכייף ובאהבה כל כך רבה נותנים מתנה אדירה לכל אחד שרוצה מתקבל ללא --" תשלום " ועם תוכנית תמיכה אמיתי -נכון גם אני נמצאת שם נכון גם לי זה נראה הזוי ולא אמיתי אך לאחר חצי שנה של התנסות והשלת כל כך הרבה ק"ג וקבלת חיים נפלאים במתנה ויותר מכך המחמאות מכל הסובב אותי אני מזמינה אותך להכנס לפורום בתפוז כתבי גריישיט- אכלנים כפייתים הצציצי כנסי כתבי תשאלי ראי את לוח הפגישות --ושוב ללא תשלום ותתחלי לחיות מחדש ב ה צ ל ח ה לילוש

אורית,היי,מה שלומך? מקווה שאת בסדר...בא לך לדבר???

אני בסדר אך מה איתך נעלמת? את בטיפול עדיין? ספרי לי...

רק היום ראיתי את ההודעה שלך!!! אני אחכה לך היום בסביבות 8 9 10 מקווה שתיהי יש לי המוןןן מה להגיד לך והתגעגעתי:(

מאמי אני מחפשת אותך את לא עונה לי אני אשאר עוד קצת אוהבת המון דניאלההההההה גם אני צרכה לספר לך דברים מואהההההה

הי איך את? תודה לך שוב,רציתי לעדכן אותך שאני גדלתי בחינוך דתי ואכן מאוד מרגישה קרובה לקב"ה,ולמדתי שהשיטה הכי טובה זה באמת לדבר איתו,ולהבין את המשמעות של הדברים באמת את לא מכירה אותי אך אני באמת בחורה אמיתית עים עצמי ולא מחפשת משמעויות נוספות הכל פשוט יותר כשהו אמיתי... אני הרבה בוכה לו ומצטערת בפניו שאני הורסת את הגוף היקר שהוא נתן לי... ומזלזלת באוכל (בל תשכית)שהרבה אחרים יכולים להינות ממנו.ואני מרגישה שהוא מאמין בי שאצליך למרות שהוא עושה לי מכשולים רבים. ביאן אני באמת הייתי רוצה לדבר איתך יותר אני אתקשר אלייך רציתי להתקשר קודם אבל חששתי שאפריע לך מקווה שזה בםדר לך.להתראות בנתיים אורית!

ב"ה חוץ מזה שהקדוש הרם מכולם לא שופט כל כך מהר הוא נותן לכל אחד לטעות אם המתנה שהוא ואת תקבלו מזה תסתכם בלמידה אמיתית אודות הקדושה ויישומה .... ומאחר ואת קרובה לנושא את גם בטח מבינה מה הכוונה חיבוק ענקי שבוע טוב

בנות,עשיתי ניסוי שבוע שבוע של עים הקאות ושבוע של בלי ונוכחתי לדעת שבאמת זה משמין למרות שהאוכל יוצא בד"כ אני מבלמסת מתוק (אבל כמובן על בסיס משהו נטראלי)אותן יודעות שסוכר נספג מאד מהר בדם ואכן לא משנה מה תמיד הגוף משאיר משהו ואז מייד אח"כ רעבים ואז שוב אוכלים.... שלא נדבר על מערכת העיכול שנמצאת ברמת סיכון בלתי הפיכה, הגוף לא מוציא כי מצאנו בישבילו "דרך אחרת"להוציא בקיצור כל פעם שייש לכם בולמוס זיכרו:הנזק ללב -לדום לב, הנזק למעיים,הנזק לשיניים-וההון שתצתרכנה לשלם בכדי לחייך בכיף,הפצעים בידיים ולפעמים בפנים,והנק הנפשי שורר רחמים עצמיים וגועל מעצמינו ,ומה עים ילדים? אין מחזור ! בקיצור אנו מקריבות כ"כ הרבה בשביל להיות רזה זה פשוט מגעיל. לא להתעצל פשוט להתחיל לרוץ ולאכול הכל מה יכול לקרוא כבר,אז לכולנו יש תקופות שעלים קצת אבל איזה מין כבוד עצמי יכול להיות מבלי שליטה עצמית,מבחינתי אים אוותר לעצמי אני פרשית,יש לי כלכך הרבה סיבות לחיות חברים חברות שאוהבים אותי ,ונמעס לי לבזבז את כספי לשיו,יש אנשים שאין להם מה לאכול בכלל במקום שנתרום את הכסף הזה לילדים מסכנים בבתי חולים וכד" בקיור האים זה הגיוני לזרוק כסף לאסלה ובנוסף להזיק לעצמינו והרס בלתי הפיך לגופינו שלפעמים גם הון לא יעזור.... די להרס העצמי הזה שבספו גם משמין ולא מרזה (מסיבות שונות.)אני יודעת שזה נשמע פשוט לאכול ואז להקיא אך זה גורר כלכך הרבה חרדות ודכאנות בקיצור אסון בנות אשמך לסייע לכן ולעצמי רוצה לעזור לכולכן בבקשה אנה זיכרו זאת מצידי עסו לכן חוקים כיאנו רק בני אדם והחיים קצרים חבל שנבזבז אותם "בתדלוק" שנשפך לשב יש כלכך הרבה דברים שכיף לעשות מחוץ ללאכול...

היי אורית, אני יודעת למה שאת מתכוונת באמת שאני הייתי מקיאה לא הייתי יכולה להקיא הכל וגם הגוף סופג חלק מהאוכל ולכן יכול להיות מצב שאת משמינה שבוע טוב דניאלה

אני מקיאה כבר במשך שנה וחצי, אני הייתי בעבר מקיאה את כל האוכל שאני אוכלת ועכשיו לפני כמה חודשים עברתי להקיא רק את מה שמשמין כמו שוקולד וכו', מצאתי את עצמי בהרבה בהתקפי בולמוס אפילו עוד לפני ששמעתי שיש כזאת תופעה, שמעתי ממישהו שכאשר מקיאים אז הגוף לא מקיא את הסוכרים ואת כל מה שבעצם לא בריא באוכל ומוציא את כל השאר... אני עכשיו התחלתי בתהליכי שיקום, אבל בכל זאת רציתי לדעת אם זה נכון?

בנות,עשיתי ניסוי שבוע שבוע של עים הקאות ושבוע של בלי ונוכחתי לדעת שבאמת זה משמין למרות שהאוכל יוצא בד"כ אני מבלמסת מתוק (אבל כמובן על בסיס משהו נטראלי)אותן יודעות שסוכר נספג מאד מהר בדם ואכן לא משנה מה תמיד הגוף משאיר משהו ואז מייד אח"כ רעבים ואז שוב אוכלים.... שלא נדבר על מערכת העיכול שנמצאת ברמת סיכון בלתי הפיכה, הגוף לא מוציא כי מצאנו בישבילו "דרך אחרת"להוציא בקיצור כל פעם שייש לכם בולמוס זיכרו:הנזק ללב -לדום לב, הנזק למעיים,הנזק לשיניים-וההון שתצתרכנה לשלם בכדי לחייך בכיף,הפצעים בידיים ולפעמים בפנים,והנק הנפשי שורר רחמים עצמיים וגועל מעצמינו ,ומה עים ילדים? אין מחזור ! בקיצור אנו מקריבות כ"כ הרבה בשביל להיות רזה זה פשוט מגעיל. לא להתעצל פשוט להתחיל לרוץ ולאכול הכל מה יכול לקרוא כבר,אז לכולנו יש תקופות שעלים קצת אבל איזה מין כבוד עצמי יכול להיות מבלי שליטה עצמית,מבחינתי אים אוותר לעצמי אני פרשית,יש לי כלכך הרבה סיבות לחיות חברים חברות שאוהבים אותי ,ונמעס לי לבזבז את כספי לשיו,יש אנשים שאין להם מה לאכול בכלל במקום שנתרום את הכסף הזה לילדים מסכנים בבתי חולים וכד" בקיור האים זה הגיוני לזרוק כסף לאסלה ובנוסף להזיק לעצמינו והרס בלתי הפיך לגופינו שלפעמים גם הון לא יעזור.... די להרס העצמי הזה שבספו גם משמין ולא מרזה (מסיבות שונות.)אני יודעת שזה נשמע פשוט לאכול ואז להקיא אך זה גורר כלכך הרבה חרדות ודכאנות בקיצור אסון בנות אשמך לסייע לכן ולעצמי רוצה לעזור לכולכן בבקשה אנה זיכרו זאת מצידי עסו לכן חוקים כיאנו רק בני אדם והחיים קצרים חבל שנבזבז אותם "בתדלוק" שנשפך לשב יש כלכך הרבה דברים שכיף לעשות מחוץ ללאכול...

ב"ה לאחר שנים של בולימיה והרבה פחות משנים נוצר מצב שהגוף מזהה אכילה.. הוא בשניות מעכל..כי הוא יודע שהטבע החדש שנוצר הוא להקיא אחרי כל אכילה.. ומבחינתו הוא חייב להתקיף כדי לשמור כמה שיותר על בריאותו.. בשניות הוא אוגר אפילו לא מעכל והתוצאה השמנה הרבה בנות לא מבינות את זה... זה הופך להיות התמכרות מלחמת סם זלילה/הקאה מול מנגנוני כימיה במוח שלא קשורה כלל לאוכל.. התוצאות ברורות והגיהינום לא מאחר לבוא אצל כל מי שרק מתנסה בזה .. פשוט חבל... מיותר ולא יעיל אבל כמו שאת עשית ניסוי וגילית את האמת . לעניות דעתי כל אחת צריכה לעשות ניסוי כזה ולראות מה היא מעוללת לעצמה ועל אחת כמה וכמה אם היא לא משיגה (וגם לא אמורה להשיג) רזון חולני כמו שהיא היתה רוצה להשיג לעצמה.... ... מה שכן חשוב להבין את זה ולזהות שזה כל כך לא יעיל ואם זה כל כך לא יעיל אז מדוע להמשיך עם זה?! מודעות היא קלף חזק להחלמה....

כל הכבוד צודקת!

אני מקווה שזה פורום תמיכה להפרעות אכילה ולא משהו שמעודד אותן... היה לי בולמוס היסטרי, מחזיקה את עצמי לא להקיא!!! רוצה לרוץ לסופר פארם לקנות מיליון משלשלים!!! ועוד יש לי אירוע עכשיו עם עוד אוכל ואני יודעת שאני יבלוס עוד וזה רק גורם לי יותר לרצות להקיא... צריכה לעבור את זה איכשהוא, חייבת תמיכה דחוווווף!!!!!!!!!!!!!!

היי היסטרית מקווה שהגעתי בזמן אני פה אם תרצי, אני מקוןוה שלא הלכת לקנות משלשלים כי זה הורס את המעיים וכמה אני יודעת מזה, ואתן לך טיפ לא לבליסה תהיה נוכחת עם המון אנשים שיודעים שיש לך הפרעת אכילה וזה יעזור לרוב שאני עם חבר שלי והוא יודע מתי יכול להיות בליסה הוא עוצר אותי שלך דניאלה שבוע טוב

אני באמת יכולה להבין אותך אך ההיסטריה שלך רק גורעת.אל תשכחי שכל המחלות הכי קשות באות בעצם מלחץ נפשי כולנו סובלים מחרדות,ממש כולם ואני מכירה כאלה שאפילו אין להם סיבה אך יוצרים אותה.עצוב שאנו הורסות את עצמינו מבלי להתכוון...ואחר כך באות בטענות לעצמינו בקיצור מסבכות את החיים עים הבולמוסים האילו,וההקאות המזעזעות הללו.הדבר הייחיד שיכול להצילך מבולמוס זה לזהות אתו מגיע ולהתעסק בדברים אחרים ,אובאמת לבלמס אך ירקות ואז את אומרת לעצמך מה יש להקיא אכלתי ירקות לא משנה הכמות.אצלי זה עובד לפעמים ואני בולימית חמורה אך מוסתרת...............אשמח לשמוע ממר!אורית.

ב"ה חבל מאוד על כל הסתר.. הסתר יוצר החמרה להסטרית לא הייתי באותו יום אני מקווה שהארוע עבר בשלום למרות שלדעתי לאור מה שכתבת התוצאה ברורה לבטח בלסת והקאת.. השאלה מה הלאה?.. כמה משלשלים את לוקחת .?? את בטיפול.?? היכן את נמצאת בשאלות ששאלתי?.. לא תוכלי להמשיך לאורך זמן עם ההשחטה העצמית שלך ונשמע שהיא בולמית ברמת העשירון העליון (בולימיה חמורה ממש).. אני רוצה לשמוע ממך קצת יותר כדי שאוכל לכוון אותך .. לצערי הרב אם תספרי לי על הסימפטומים בלבד לא אוכל לכוון אותך כי למעשה לא חידשת מאום.. הסמפטומים ידועים והזויים למדי...אין טעם לדוש בהם כי הם ממילא לא הבעיה. השאלה מה עושים עכשיו בעת שיודעת את שייצרת לעצמך בעיה שיכולה עד מהרה לקחת ממך את חייך לעד .. עני לי... חיבוק ענקי המון אהבה

איך יודעים שהשיניים נהרסות? השיניים שלי ממש לא צהובות והן אפילו נחשבות לבנות אבל יש בקצה חלק יותר שקוף. זה אומר משהו או שזה רגיל?

היי מי, כן זה קורה שמקיאים, אני יכולה לומר לך שאני עשיתי נזק בלתי הפיך מההקאות שלי(10 שנים ) אני יכולה אולי לפנות לרופא שיניים שאולי יוכל לומר לך מה לעשות עצה שלי הפסיקי להקיא ותעשי בידקות דם אם חסר לך ויטמין בגוף זה משפיע על השיניים שבוע טוב דניאלה

לא ניראה לי שאת עדיין פה. אבל מה ניראה לך הרסתי את השיניים? יש לי חברה בולמית והשיניים שלה נהרסות אבל השיניים שלי ממש לא ניראות כמו שלה. מה ניראה לך?

ב"ה בהמשך יהיו חריצים...אחכ הן יצהיבו ואחכ הן יתפוררו או יפלו... זה תהליך ברור למדי.. החניכיים נחלשות... החומצה שעולה מהקיבה הורסת אותן.... בקיצור מומלץ לשטוף אותן עם הרבה מים ומלח

הרגע הנורא הזה יעבור? מה זה הקלישאה הזאת? השכנוע העצמי הזה? הרגע הזה לא יעבור? הוא יסוט מהמחשבות לכמה זמן.. ואז יחזור כמו גדול! אני לא בא ואומר שהחיים חרא... אבל כל אלה שמשכנעים את עצמם שאין למה להתאבד והחיים מעולים.. אז לא! אם חרא לי וניסיתי הכל.. אין לי למה לחיות, מצטער.

אז בעצם אתה אומר שאתה רוצה להתאבד???? או קיי...אם אתה לא חושב עליך לפחות תחשוב על הסובבים אותך..ואל תיתן גם להם סיבה להתאבד ולהרגיש את אותה תחושה שאתה מרגיש כרגע כשהם יאבדו אותך...אני ממליצה לך לחשוב על הסיבות שגורמות לך לחוש ככה כי פתרון יש ואפשר למצוא אותו...אתה מדבר על רגעי משבר..רגעים קשים ומגעילים כאלה שגורמים לך לרצות "לשבור את הכלים" וזה מובן..אני ממליצה לך לקחת את עצמך בידיים ולפנות לעזרה לפני שתאבד את יכולת השיפוט ויעשו את זה במקומך...אני כותבת את המילים האלו ממקום באמת כואב...אני מקווה שתמצא את העזרה המתאימה לך !!!!!!!!!!!!

עדן, אני מבינה למה זה קורה גם לי היו משברים כאלה אבל משבר כזה הרים אותי למעל הויצאתי מההפרעה אני מקווה שגם לך זה יקרה שבוע טוב דניאלה אם את צרכה תמיכה, עידודו וכל דבר אשמח לעזור בהקשבה או בכל דבר שתצטרכי

ב"ה אבל זה חלק מהעניין ולא תדע כנראה עד שלא תנסה או ואבוי אני משדלת אותך לנסות...לא ולא!!!!! אין לי שום רצון שתנסה.. נגיד וזה שטויות.... אז מה?... ואם אחכ תגלה שזה אמיתי?... מה אז?.. איפה הספק?....המצפון או איך שתקרא לזה... איפה הנכונות לשנות ולעשות משהו אחד שלא קל לך שלא נוח לך בנגוד למה שמוכר לך בטוח לך וכל כך מאוס ומסריח שבא להקיא..לא כך?... הדכאון ידוע ולעוס.. הכל מסריח שום דבר לא טוב..אוקי ו..???? בטוח יש משהו שאתה מאוד רוצה לעצמך... לא תעשה מאמץ להשיגו?..... אז אוקי זה נכשל בעבר..אבל עכשיו רגע חדש.. רגע חדש=נסיון חדש.. לא תרצה לנסות באמת?... כל הזמן תחייה את העבר שלך? את הכשלונות שלך.<??.. אני יכולה להבין אותך מאוד...אבל מה זה משנה אם אני מבינה או מישהו אחר מבין אני לא יכולה לחיות את חייך בדיוק כמו שאתה לא יכול לחיות את חיי אבל בדיוק באותה מידה יש לך את הכלים ללכת בדרך שלך אז לא תשתמש בהם?... שכנעת אותי כשהכל כואב..הכל שטויות..אתה צודק ובכל זאת?.. אתה לא שווה??... לא שווה מאמץ לחיות אותם אחרת ואל תגיד שניסית הכל... כי כל עוד אתה חי לא קיים דבר כזה "נסיתי הכל"

אם כן - אז דעי לך שישנתי כשהתקשרת. סורי. ואם לא ורק חלמתי - אז אולי זה סימן... מצטערת לקרוא עכשיו על חברתך שניסתה להתאבד. אני מקווה שהיא תצא מהחרא הפרטי שלה. אני מקווה שאת יצאת/תצאי משלך. אני מקווה שכולנו נצא משלנו... שבת שלום!

ב"ה למרות שהיא לחלוטין לא מצחיקה... בכל אופן לא חלמת.. התקשרתי ואני יוצאת מהחרא הפרטי שלי כמו שכל אחד יוצא בזמן שלו... מה קורה איתך... נשיקות

זה לא יוצא לי מהראש...לפני שבוע יצאתי למועדון לפגוש ידיד....הגעתי למועדון רקדנו שתינו נהנינו וכו...באתי למועדון ללא תיק והיה לי ביד מפתחות והת.ז זה הציק לי ביד אז החלטתי לשים את זה בכיס של ידיד שלי באתי לשים את זה בכיס וידיד שלי כנראה התעצבן מאיזושהי סיבה ואמר לי "מה את נוגעת בי" ונגע בי בשיא החוצפה בחזה ולמטה לפני כל האנשים..הרגשתי באותו רגע זונה...הוא התנהג אליי בצורה כזאת משפילה...אני לא יודעת למה לא החטפתי לו סטירה אבל אמרתי לא באוזן שהוא הגזים והלכתי לשירותים...החצוף הזה עוד מעז לשלוח לי הודעה "חג שמח" כמובן שלא עניתי לו ..מאותו יום אני מרגישה תחושות של רצון להקיא ....תחושה לא רצונית..לא תחושה של להכניס אצבע ולהקיא..אני מרגישה שהאוכל עולה לי בחזרה...אני די מצוברחת מהעניין אבל אין לי כח כבר לכעוס..לא סיפרתי את זה לאף-אחד חוץ מלחברה אחת...הבעיה שלי היא שאני מעבירה דברים ואז זה בא לי בבום משום מקום...כמובן שעם הבחור הזה אני לא מדברת יותר ...אני לא מתכוונת להתעמת איתו כי פשוט אין לי כוחות להתעסק עם זה...אני חייבת להמשיך הלאה...תודה על ההקשבה אושר!!!

מדובר בבחור חוצפן שעוד חושב שהוא בסדר. נו, זה לא מפליא אותי... מתוקה, אל תפגעי בעצמך בגלל האידיוט! דעי לך שתחושת גועל עצמי ורצון להקיא תמיד מופיעה לאחר אירוע בהקשר מיני שלא במקום, חמור יותר או פחות. אז אל תפגעי בעצמך, חכי שהתחושה המגעילה תעבור והמשיכי הלאה. שבת שלום.

הוא לא שווה את זה ...אני הרבה מעבר לזה..זו תחושה לא רצונית...אני לא גורמת לעצמי להקיא...זו התוצאה למקרה....תודה על התגובה....בנות תיזהרו ממצבים כאלה...אמנם זה לא מקרה כזה טראומתי..אבל הישמרו...אוהבת הרבה אושר!!!!!!!!!!!!

אושר מתוקה שבוע טוב, אני יכולה לומר לך שהוא האדם הכי מגעיל שאי פעם שמעתי את יודעת איך אני פותרת בעיות כאלה שמשהו מפריע לי ויש לי רצון חזק להקיא?(זה היה פעם היום אין לי את זה) אני כותבת מכתב זה עוזר מקווה ששלומך טוב ואל תתייחסי בינינו את לא תראי את האנשים האלה במועדון כי יש תחלופה ושנית אם צמפריע לך כי הוא נגע בך אני מבינה את זה אני אומרת לך כדי לך לספר את זה לכל העולם ולאישתו אני שומרת משהו בסגנון הזה בבטן ותאמיני לי לא יצא לי מזה שום דבר חוץ מדפיקת ראש והפרעת איכל השל 10 שנים שלך דניאלה

ב"ה תמשיכי הלאה... בהמשך אם הוא יוצר קשר יש מקום לומר לו מה את חושבת .. לפעמים כשאנחנו אומרים דברים ממרחק הם חזקים יותר...

אני בולימית רוצה עזרה שאני מתקשרת למרפאה יש זמן אד שמקבלימ אותי

אני בולימית רוצה עזרה שאני מתקשרת למרפאה יש זמן אד שמקבלימ אותי

היי מה קורה??? רציתי לשאול אותך שאלה..לפי הבנתי את מתעסקת בהומאופתיה...אני נמצאת בסטרס לאחרונה והחלטתי לקנות משהו טבעי להורדת הסטרס התייעצתי עם רוקח והוא המליץ לי תרופה הומאופתית שנקראת "נרבוהיל" רציתי לשאול אותך אם שמעת על המוצר והאם את ממליצה לי ליטול אותה....אמנם התחלתי ליטול אותה והיא גורמת לי לעייפות אך רציתי לדעת אם אני עושה נכון שאני נוטלת אותה..אשמח לתגובה אוהבת אושר!!!

ב"ה לא לוקחים תרופות הומאופטיות ללא הומאופט מסיבה מאוד פשוטה שכל תרופה כזו זקוקה למעקב כי הן יוצרות הרבה מאוד תופעות לוואי שהן אמורות לעורר כדי לשחרר את הגוף מהן אבל יכול להווצר מצב של החמרה בסמפטום ואז זה מסוכן כשאת ללא מעקב לכן לא הייתי ממליצה ליטול שום תרופה הומאופטית או צמחים או פרחי באך או מה שזה לא יהיה ללא מעקב... בהצלחה... חוץ מזה את יכולה לפנות לדיטה דניאל היא הומאופטית טובה...

שלום, אני רעבה כל הזמן ולא נרגעת, זה מתחיל בסביבות השעה 8,9, בערב, ב1 וחצי אוכלת צהריים ואז בלילה מתה מרעב, גובהי 1.66. משקל 80 אנא עיזרו לי בבקשה, רופא משפחה המליץ על קסניקל, אם אני אצרוך כדור 1 בזמן שאוכל אוכל שמן זה יספיק לי? וכמה ארד מכדור אחד ביום, דרך אגב הכדורים עולים 380 שקל,

קודם כל בלי לחץ ... קיבלתי את ההרגשה מקריאת ההודעה שלך כאילו את ממש בחרדה ואת האמת אין לך ממה להיות . באמת . יש עודף משקל מסויים , וניתן לטפל בו במסגרות שונות ומבוקרות שיתנו מענה גם לפאן הנפשי שלך ולא רק לעניין המשקל . לגבי הבעיה שהצגת -הרעב בלילות . תראי יכול להיות שמקור הבעיה הוא הורמונלי מכיוון שכל תהליכי העיכול שלנו , ותחושות הרעב-שובע מקורן בהיפתלמוס שבמוח , שנותן הוראה לבלוטות בגוף כמו בלוטת התריס להפריש הורמונים שכאלה . יכול להיות מאוד גם שזה פשוט בעייה של תזונה לקוייה והרגלי אכילה לא נכונים שהרגלת את הגוף שלך לשעות מסויימות ולפיכך הוא מאותת לך בלילות דווקא . אגב שינה מסודרת בלי לקום לאכול באמצע הלילה מאוד מומלצת . יש לא מעט מחקרים על כך ששינה לא מסודרת ומועטת מדיי מביאה לאותה בעיה שאת למעשה מתארת . גוגל איט אם בא לך ... לבסוף , הצעתי הטובה ביותר היא לפנות לקופת החולים שלך לראות אם יש הסדר לגבי התלשום או מתן החזר מלא או חלקי עליה . אל תתייאשי יש המון מה לעשות וכל דבר ניתן לפתור או להיטיב לפחות ... מלבד זאת , אני ממליצה לך לא לקבל כמובן מאליו את עניין הכדורים וכן לבקש בדיקות דם שבודקות פעילות תקינה של בלוטת התריס , של הפרשת הורמונים (לפטין והורמונים אחרים ....) ושל רמות שונות של חומרים בדם . תעדכני אותנו ואל תאמרי נואש . תמיד יש מה לעשות . המון הצלחה יקירה , סופ"ש נעים תמי

1. פניה לרופא המשפחה ועריכת בדיקות דם שבשגרה, היינו: ספירת דם, אלקטרוליטים, ברזל (איירון, טרנספרין, פריטין), ויטמינים (בי12, חומצה פולית), סוכר, כולסטרול, שומנים ובלוטת-תריס. 2. פניה לדיאטנית מוסמכת דרך הקופ"ח (כי זה יותר זול) ע"מ שתרכיב לך תפריט שמתאים לך, לרצונותייך ולחשקייך השונים. גם אני חושבת שכנראה את לא אוכלת "טוב" ביום ולפיכך חשקייך מתפרצים בלילה, אך לא רק סיבות פיזיולוגיות גורמות לתסריט המעיק הזה. כדאי לך לבדוק עם עצמך מה גורם לך להתנהג כך מבחינה נפשית. יש מה לעשות בנדון, אך המאבק הוא קשה ומתיש, יומיומי ובלתי נגמר. החיים קשים. שבת שלום.

שבוע טוב, אני ממליצה לך לפנות לתזונאית שלך דניאלה

ב"ה אולי לכי ללמוד אצל אולגה רז.. אני יודעת שהיא מנחה קבוצות להפרעות מסוג אלה ושווה לך להתייעץ עימה וגם לעבור טיפול אצלה... במקביל כמו שאני ממליצה לכל אחת...חובה בטיפול פסיכולוגי... אחרי הכל רעב הוא ביטוי לרעב רגשי... רוצה פרטים??.... המון אהבה

ביליתי נהנתי,ועוד פעם אני פשוט מוצאת עצמי נלחמת בברוך הזה וכל הזמן בורחת מזה משתדלת להעסיק עצמי בדברים אחרים אך זה אוכל זה סןבב אותנו תמיד..... עייפה ותשושה כבר פוחדת למות ... רוצה לחיות רוצה לעזור לעוד הרבה אנשים בעולם הזה להגיד שנצחתי את המפלצת הזו כבר אני מפחדת להגיד על עצמי ,אבל אני באמת חולת נפש כזו שבאפס כוחות אוכלת ואוכלת ופשןט זורקת הכל ,עד שאצטרך למלות את "הבור" הזה שוב והרוג את עצמי והנפש שלי האים באמת יכול להיות סיכוי אני לא יודעת ממש אבל חייבת להיות דרך...אמשיך להלחם. מקווה לנצח יום אחד לגמרי, ואיתי אולי כמה מכן הלוואי............... אורית !

ב"ה את יודעת, כל אלה שאומרים ת'אמת גם כשיש בה הרבה שלבים קיצוניים מטוב לרע מרע לטוב בסולם של שניות...הם האנשים שאני הכי הרבה מעריכה אנשים שמעיזים להודות שזה קורה להם גם כשהחברה סולדת ממצבים אלה. מפחדת ממצבים אלה.. זה כאילו יוצר תחושה שאת לא אמינה.. שאי אפשר להאמין בך.. וזה כואב כשהמצבים האלה מביאים אותנו להפכפכותהזוייה. בהתחלה כשהבנתי שאלה הם חלק מתהליך רק אזהתחיל שינוי אמיתי ת'אמת זה קרה רק השנה אפילו שלכאורה ברמה עובדתית לא היו הפרעות אכילה.. זה הרחיק הרבה אנשים אבל אני לעצמי יודעת שעשיתי את השינוי ולהבדיל מהמקום שבו את נמצאת... תהיי שקטה עם ההפכפכות ..תקבלי שהשינויים שאת עוברת מובלים אותך לאמת ותחחברי רק לדבר אחד ולא חלילה ברמה הדתית...אלוהים!!!! דברי איתו באמת .. ספרי לו על הכל.... רק הוא יודע רק הוא שומע רק הוא רואה הכל... ואין צורך להסתיר.. אם מישהו אחר צריך להסתיר כי הוא פוחד... זה בעיה שלו... תודי בבעיה שלך. תקבלי אותה ואל לך להתבייש בה.. כן. את חולה נפשית... את לא חולה אבל את לא מאוזנת וכשאנחנו לא מאוזנים חוסר האיזון גורם לנו להתנהג באופן טפשי והרסני החלק החיובי והאופטימי הוא להאמין שאת יכולה לנצח את סרטן הנשמה שהבאת על עצמך את יכולה!!! כמה זמן שזה יקח זה לא משנה את לא צריכה להיות בתחרות ואף אחד לא עומד לך עם סטופר. העיקר שאת מודעת והעיקר שאת ערה למה שקורה לך ואת חייבת להבין שיש רגעים שאת יכולה לעשות ויש רגעים שלא ואת חייבת לקבל בחמלה את הרגעים שאת לא יכולה לעשות כי לפעמים אנחנו באמת לא יכולים לעשות גם אם אנחנו מאוד רוצים אבל ברגע שתוכלי מיד תעשי... למדי לזהות מה המרחב שלך.. מה באמת קורה לך ומה קורה לפני כל נפילה... זה יעזור לך המון אהבה שבת שלום

מוכרת לי אישית הבעיה הנצחית הזאת ואני נתמכת בכך שאני הולכת לפגישות של אכלני יתר אנונימים אלה הם פגישות שמתקיימות בכל מקום בארץ אפשר לראות באתר את המקום של הקבוצה שקרובה למקום מגורייך זה לא עולה כסף ונעזרים בתוכנית שמטפלת במישור הרוחני הנפשי והפיזי זה למעשה קבוצות תמיכה ותמיד קל יותר להתמודד כשאני לא לבד. בהצלחה!

שלום, אני זקוקה לעצה ממך. אפשר לכתוב לך מייל?? פשוט זה קצת אישי. שני

ב"ה [email protected] שבת שלום

כבר הרבה זמן שאני נעה בין מצבי בולמוס ובין לא לאכול כלום. שבוע שעבר אכלתי הכל, ממש טרפתי והרגשתי שאני רוצה להקיא ועוד דקה הבטן מתפוצצת לי ואפילו דמיינתי את זה. בסוף לא היה לי האומץ להכניס את האצבע ולהקיא למרות שהרגשתי שאני ממש זקוקה. למחרת כבר לא יכולתי להקים את עצמי מהמיטה והייתי מספר ימים בתחושה של חולי וגואל מעצמי. מצד שני יש ימים שלמים וגם שבועות שאני יכולה להתקיים על כלום, מין וקצת לחם וזהו. מה לעשות, האם זו הפרעת אכילה?

ב"ה ברור שכן.... זה נשמע זוועה את חושבת שזה פתרון טוב?.... כי נשמע לי שהגוף יעיף לך סטירה רצינית לי הוא העיף.. לאחרות הוא העיף.. לא נראה לי שאת שונה... מין וצום?... את מחלישה את עצמך... יותר מידי מין זה גרוע... ופרוסת לחם פעם בקיבינימט תעשה לך אולקוס ובשלב יותר מאוחר דום לב... נכון כולם מתים השאלה איך ומתי.... ואם את בהשחטה עצמית וגורמת לחולי בחיים שלך נראה לי שיש מה לעשות ורצוי שמהר!!!! שבת שלם אהובה

אתמול היה לי משהו שלא היה כבר הרבה זמן- בולמוס. זה כזה דוחה. אני כזאת דפוקה ששוב נפלתי למקום המזוהם הזה. פשוט הייתי כל כך רעבה כי כל היום לא יכולתי לאכול (אני לא אוכלת ליד אמא שלי מסיבות די מובנות שאני לא אפרט עכשיו). אחרי הארוחת ערב שאכלתי בה קצת יקות עם טיפה גבינה כבר לא יכולתי ואחרי שכולם הלכו שמתי קורנפלקס בשקית ולקחתי קצת פשטידה וכדור שוקולד שאח שלי עשה ואכלתי אותם בחדר והקאתי. הרגשתי כל כך מזוהמת ומגעילה והרגשתי איך אני שורפת לעצמי את כל מערכת העיכול והורסת את השיניים ומשמינה. הרגשתי כל כך מגעיל ופשוט רציתי לממות. אחרי כמה דקות התקשרתי לחברה שלי ושעה אמרתי לה כמה אני דפוקה וחסרת תועלת וסיפרתי לה הכל והיא די הרגיעה אותי אבל אני עדיין מרגישה מגעיל ולא מצליחה לישון.

הי ME, תקשיבי עם או בלי ה"א כל אחד שמרעיב את עצמו מגיע לבולמוס - פשוט היית רעבה! אז מה?! אסור לך????? אז אכלת קצת (ומהפירוט זה באמת קצת ..) תרשי לעצמך זה בטח לא עושה אותך חסרת תועלת או דפוקה!!!! תאהבי את עצמך קצת, חיבוקים, ריקיש

ב"ה "מסיבות שאני לא יכולה לפרט..." תירוצים וכל הסיבות שבעולם למה לא לצאת מזה נכון. את פוחדת.. אף אחד לא מבטיח לך שהחיים יהיו טובים בלי הפרעות אכילה את מרגישה בושה וזה די מובן ולגיטימי כי זה באמת מהצד השיפוטי נראה "מגעיל ודוחה" ואז בא למות... האמת שזה מרשם די בדוק... מה אני מנסה לומר?... עד כמה את יכולה למשוך...? לאן את רוצה להגיע עם זה?.... מתי הסוד הנורא ישמיע זעקה שיהיה קשה לשכוח ושאת אולי סוף סוף תוכלי לקבל הזדמנות בלסייע לעצמך ממש... חשבי על זה.... מקווה שאת בטוב המון אהבה

הקישור ששלחת לי למייל שלך לא עובד ואני ממש מתפדחת להתקשר. בא לך לכתוב לי את המייל שלך עוד פעם או לשלוח לי מייל

ב"ה [email protected]

היי... :) אשמח לקבל עזרה ממך, לגבי אנשי מקצוע באיזור המרכז.. פסיכולוגית... יכול להיות שאני אלך לטיפול... תלוי בעלות.... אני חיילת ואין לי כסף מיותר ואני לא רוצה שהוריי ידעו.. ד.א, אני כבר שנה בלי מחזור והמשקל שלי לא כזה חמור, 44... 165 ס"מ... רופאת הנשים נתנה לי כדורים ועשיתי בדיקות הורמונליות שהראו שהכל תקין.. אז מה הסיבה?? אוף.. היום התחיל כל כך טוב... אכלתי צהריים וערב כמו שצריך... ואז שוב התחלתי לאכול עוגה... למה זה קורה לי??? אני לא חוסכת מעצמי .... אכלתי טוב במהלך היום!!! אז למה??? אני מרגישה שהאוכל זה האוייב הכי גדול שלי... גורם לי לחשוב בזדון שהוא עושה לי טוב... אבל מאחורי הקלעים הוא רק הורס אותי... בגלל חסרונו איבדתי מחזור וצלם אנוש... ואיתו אני לא יודעת להסתדר... אוכלת בהתקפים... איכס...גועל נפש מרוכז.. חבל שצריך אותו

ב"ה כל "למה" שתעני עליו יקח אותך לגוף...ויסתיר ממך את האמת....את האמת באמת הרבה מים זורמים בנהר עד שאנחנו מצליחים באמת לגלות למה מכל הלמיים ששאלת עד הרגע הגואל מסתבר כתשובה שיש מוצא ממנה שטרם יכלה להתגלות עד כה. לך יש את הסיבות שלך.. והן מורכבות... ככל שתפני לסיבה האמיתית משם תבוא לך גאולה מהירה יותר עד כמה שניתן. מאחר ויש לך קשיים כלכליים אני מציעה לך לפנות לשרותי הבריאות של אכילוב ברח' הנרייטה סולד 13. יש שם אחות אחראית בשם יהודית...פני אליה וגשי להעזר... אמנם פרוצדורה מעצבנת וזה בערך חודש חודשיים לחכות אבל עדיין את חייבת. בהצלחה המון אהבה

שלום. בני בן שנה ו8 חודשים.בהיותו בן 8 חודשים נחנק מעוגייה שמצץ, עד לרמה שהכחיל ולא נשם במשך מס' שניות. מאז מסרב בתוקף לנסות ולטעום מזון מוצק, כאשר הצלחנו,בהסח דעת, לתת לו ביס נכנס ללחץ היסטרי ומקיא את המזון. שללנו הפרעה בבית הבליעה, התייעצנו עם פסיכולוגית וקלינאית תקשורת וכולם אמרו שאסור ללחוץ פן תתפתחנה בעיות רגשיות. אך אין התקדמות, כלכלת המזון שלו זהה לזו של תינוק בן 8 חודשים: פירות טחונים, מעדנים ודייסה. אנחנו ממש בלחץ, לאן עלינו לפנות?

ב"ה את חייבת להיות רגועה כשאת מגישה לא אוכל... אסור לך לעשות מזה "סיפור" כשהוא אומר לך "לא" כי אז את למעשה נותנת אישור לזכרון התאי ובמילים אחרות לטראומה להזכר ולהתעצם כשלמעשה לא בטוח שהוא באמת דוחה את האוכל המוצק, אלא יותר מזהה את הפחד שלך ומשתף עם זה פעולה. אני בטוחה שלפני שאת מגישה לו לאכול את נכנסת ללחץ ומיד מסריטה לך סרט בראש..."בוא נראה אם הוא יאכל..." הוא קולט את זה.. ברגע שתפסיקי עם זה ברמה פסיכולוגית פשוטה והתנהגות רגילה המצב ישתפר ויתכן שעד מהרה כל הסיפור הזה יגמר. שתפי עפולה עם היועצים שלך... הם אמרו דבר נכון הצרה היא שאת ממשיכה להיות מודאגת ואם את מודאגת מזה הבן שלך מודאג גם כן אבל לא מפני שבאמת יש מצידו בעיה ממשית. או שאני טועה אבל שווה לבדוק... נסי פעם אחת לתת לו לאכול ברוגע.. אל תצפי.. גם אם הוא לא יאכל וגם אם הוא יתנגד אל תביעי בפניו כעס או חרדה.. שלטי בעצמך!! לאורך זמן זה אמור ועשוי לעבוד יותר מהר ממה שאת חושבת... בהצלחה אשמח לכל עדכון...

היי !!!!!!!!! רציתי לדעת מה קורה איתך??? איך העניינים מתקדמים????

תודה שאת מתעניינת.. אני לא כל כך טוב וקקשה לשרוד

מה קורה איתך???? מה קשה לך??

ב"ה אזהרה שנתקבלה מביה"ח שניידר - ומאיר העבירו למי שאתם מכירים כוכי דהרי מזכירות מח ' ילדים 09-7471558 טלפון : 09-7471303 פקס : מרכז רפואי מאיר יגאל סלים מנהל אדמיניסטרטיבי מנהלת ראש-העין פלאפון - 263413-056 e_mail : [email protected] חשוב!!! התקבל מביה"ח שניידר -לתשומת לבכם-ן בבקשה נא להעביר את המסר הבא לכל מי שאתם מכירים!! שבע נשים מתו אחרי ששאפו דוגמית חינם של בושם שנשלח אליהם בדואר. המוצר היה רעיל. אם אתם מקבלים דוגמיות חינם בדואר של קרם לחות , בושם וכו' יש לזרוק את זה מייד!!!!! הממשלה חוששת כי מדובר במעשה טרוריסטי . הם לא רוצים להודיע על כך בחדשות מפני שהם לא רוצים לגרום לבהלה, או לתת לטרוריסטים רעיונות חדשים.. תשלחו את זה לכל החברים והמשפחה שלכם. ד'ר ריקי שפירא-מנהלת השירות למושתליי כבד המכון לגסטרואנטרולוגיה, מחלות כבד ותזונה בילדים מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל ר'ח קפלן 14 פתח-תקוה

הזוי לחלוטין כל הקטע הזה ... לא יודעת אם זה מפוברק , או אמיתי אבל לשם שינוי למרות הסקפטיות שיש בי- יש לי הרגשה ששי משהו מאחורי זה ... איך זה לא דלף לעיתונות אבל ...? פשוט הזוי ... אבל השמות של הרופאים כן נותנים אמינות מסויימת ... טוב לא יודעת . אני אברר לגבי זה ... אשמח לשמוע עוד פרטים אם יש למישהי עוד מידע . תודה על העידכון והאזהרה היללי לילה טוב ושקט תמי

את כל ההודעות האלו ניתן לבדוק באתר:http://info.org.il/irrelevant/ כנ"ל לגבי כל התרומות דם למיניהם. (וזה אני אומרת אחרי פדיחה רצינית שעניתי לאחד המיילים והסתבר שהבחור בשבילו הופץ המייל מספר שנים קודם לכן כבר נפטר והמשפחה ממש סובלת מהטלפונים האלה..) ביחס להודעה הזו רשום שם שמומלץ לא להעביר - לא רלוונטי,

שלחתי לך הודעה למייל:-) מה שלומך? אוהבת **חמודה**

האמת שראיתי את המייל ששלחת לי , קראתי אותו אבל לא היה לי זמן לענות לך . כבר אמרתי לך שאני מעדיפה לענות תשובות ארוכות ומפורטות שלא יווצרו איזשהן אי הבנות בנוגע להעברת מסריי . ואני פשוט חושבת שכל תשובה כזאת דורשת את מלוא התשומת לב ממני וזה כמובן דורש זמן ואיכשהו לרוב כשיש לי זמן זה בשעות כאלה- 22-24 , יותר קרוב ל24 בלילה ... ואז כבר אין לי אנרגיות שמספיקות לזה או לפחות ריכוז כמו שצריך . בקיצור , אני מבטיחה לענות מחר או מחרתיים גג . אני חושבת שאני אמצא זמן בימים האלה . מקווה שהכול בסדר איתך , ומקווה לראות אותך יותר בפורום כאן , אלא אם כן את מעדיפה לדבר על משהו אישי יותר במייל - אין שום בעיה כמובן . המון אהבה ילדונת , תמי . נ.ב. להעדפתך - לענות לך כאן או במייל ?

אני מעדיפה שתעני לי כאן..כתבתי לך במייל פשוט כי ראיתי שאת לא נכנסת הרבה לפורום וחשבתי שלא תראי את ההודעה שלי. אגב, אני מאוד מעריכה את זה שאת רוצה לייחס תשומת לב לתשובה שתכתבי לי.. אני ממש שמחה שיש לי אותך, או את הפורום בכלל כי אין לי עם מי לדבר על זה..ואם אני ישאיר הכל בפנים אני בכלל יתפוצץ.. אח..אני מפורקת. גמורה. נקווה שיהיה טוב, תודה על הכל **חמודה** [[אגב, בגלל המייל, עכשיו את יודעת את השם האמיתי שלי לא?]] חג שמח!

אז ככה... אני שוקלת 39 והגובה שלי 1.69 הדבר הכי השנוא עליי הוא האוכל ואני כל שבוע מרזה מה עליי לעשות? האם זה נגוע מדיכאון או לאו דווקא אנא תענו לי אני רוצה להשמין להשמנה מינמילית..

היי, מה לעשות? עליך פנות דבר ראשון לעזרה מקצועית אשר יש להם את הכלים איך לעזור לך אם תרשמי מאיזה אזור את אוכל אוכל לעזור לך למצוא מקום מקצועי אשר יעזרו לך או שתוכלי לפנות לרופא המשפחה שיוכל לכוון אותך - אם את מתחת לגיל 18 אז הורייך יכולים לכפות עליך טיפול אם אינני טועה. כתבת אם זנ יכול להיות מדיכאון אני לא מכירה אותך אבל יש מיליון סיבות למה זה קורה ורק את יכולה לדעת למה את מתאבת את האוכל האוכל הוא רק אמצעי לחיות ולא רעל שלך דניאלה

ב"ה השמנה מינימלית את חייבת לפחות 10 ק"ג נוספים איך??? אני מציעה לך לפנות לטיפול מקיף באחת המרפאות להפרעות אכילה במסגרת קופת החולים שלך... נשמע כמו כן שאת לא מוכנה להודות שיש לך הפרעת אכילה עצם זה שאת רוצה בהשמנה מינימלית משקף את הראייה המעותת שלך לגבי הגוף ולפי דעתי רצוי וחשובה התערבות מקצועית של ממש אם את זקוקה רק להשמע את מוזמנת לכתוב כל מה שעולה על רוחך אבל טיפול אמיתי עם הצלחה לא מתחיל במשקל... חשבי על כך... המון אהבה אהבה!!!! ביאן

תראי ..עצם זה שאת כותבת בפורום זה ולא בפורום של ייעוץ תזונה וכו' מראה שיש לך בעיית אכילה..אני מקווה שאני טועה..אך מנסיוני אני לא חושבת שאני טועה תקני אותי אם כן...המשקל שלך לעומת הגובה שלך מזעזע ...את בתת משקל ואם את באמת רוצה עזרה אני ממליצה לך ללכת לטיפול.......אין תשובת קסם ....זה תהליך וצריך לעבור את זה עם כל הקושי שבדבר ....מאחלת לך בריאות ואהבה עצמית אמיתית!!!!!!!!! מכל הלב אני.....

תיצאי מהדיכאון תחגגי אל עוגת שוקולד,האוכל הוא הדלק של הגוף את לא יכולה לחיות בלי אוכל כי הגוף נחלש, כמו שאת רוצה לנוסע במכונית בלי דלק נתקעת בדרך יניב

חברה של אחי כבר בדיאטה לא מבוקרת כמה חודשים ירדה הרבה במשקל ואוכלת רק ירקות הפסיקה לאכול בשר לגמרי כמעט.היא נראת מאוד רע עכשיו ויש לה סחרחורות.היא נורא ירדה במשקל אבל עדיין חושבת שהיא שמנה.היא עכשיו מטופלת ע"י אנשי מקצוע אבל זה לא ממש עוזר,כי ממשיכה לא לאכול כלום ואני רואה מה היא אוכלת כי הרבה אצלינו בבית. רוצה שתייעצו לי מה אפשר לעשות?

יעל יקירה, כיוון שהיא נמצאת אצל איש מקצוע אז מה שאני יכולה לייעץ לך הוא להיות החברה הכי טובה שלה כלומר להקשיב לה תני לאנשי מקצוע לעשות את העבודה שלהם(אני מקווה שזה פסיכולוג ודיאטנית ורופא המשפחה יחד בנושא) כי אין לך את הכלים לעזור לה מה שאת יכולה זה להקשיב לה לשאול אותה למה היא חושבת שהיא שמנה לנסות להיות באמת החברה הכי טובה שיש שבוע טוב דניאלה

אני צמחונית כבר 21 שנה ואני בסדר . החלק המהותי הוא שהיא לדבריך איבדה קשר למציאות עצמה ולא רואה איך היא ממש נראת . השאלה היא אם זה נכון .? כמה היא ירדה בכמה זמן ?יש לה באמת עוד לרדת ? כיצד היא מתנהגת ועוד...

ב"ה לא לומר לה על כל קילו שהיא עולה "איזה יופי את נראית" שכן זה יכול לדרדר אותה... אני מציעה להשאיר את זה לאנשי המקצוע... לגבי "הלא עוזר" שום טיפול לא עוזר בחודש וגם לא בחודשיים. מי שמייצרת לעצמה הפרעת אכילה..לרב ההתרחקות וההחלמה אורכת שנים... צפי לתהליך ארוך... נשמע שהיא בזה כבר הרבה מעבר לכל מה שקרה לאחרונה... .... מהצד כל שנותר הוא לאהוב וגם לא יותר מידי להעיר. יוצא שהרבה פעמים ההערות מחמירות את המצב. גורמות להתרחקות וחבל להפסיד מישיהי כמוהה.. עם הרבה אהבה מצד החבר וקבלה אמיתית יכול להיות שהיא עשוייה למצוא את עצמה ביתר קלות במקום אחר.. אבל שום דבר לא כתוב בשום מקום ואם היא כבר שם כנראה שלא סתם.. זה שיעור שלה... ... אשמח להדריך את אחיך וכמובן שאם היא תרצה להתכתב פה...היא יותר ממוזמנת... כרגע הניחי לה ולאנשי המקצוע לעשות את עבודתם.... ואל תצפי ששינויים מהירים יקרו... בהצלחה והמון אהבה ביאן

הבעיה היא שהיא נראת רע ואמרו לה אנשי מקצוע שהיא אנורקטית,אבל זה לא עוזר כי היא עדיין חושבת שהיא שמנה.הדיאטנית אמרה לה לאכול עוף אבל היא לא מסכימה לאכול עוף,אוכלת רק סלטטטט.חוץ מזה בשבילה אני המודל לחיקוי כיוון שאני רזה וככה זה הגוף הטבעי שלי,אבל היא רואה שאני אוכלת נורמלי...עוד דבר,אחותה התאבדה מסיבות לא ידועות לי לפני מספר שנים והיא נותרה עם אחיה והוריה,אולי זה יכל להשפיע על המצב.בנוסף,היא עוד כמה חודשים מתגייסת והשאלה איך מתייחסים בצבא לבנות כאלה (אני אחרי צבא אבל לא נתקלתי במצבים כאלה) תודה מראש על התשובה

ב"ה כמו כן להתערב בדרכים אחרות את מספרת על הסימפטומים והם די ברורים.. זאת אומרת אין שום דבר חדש תחת השמש אבל כן יש מקום להתערב ומלנוע ממנה גיוס על מנת שתוכל לגשת לקבל טיפול במיידי! טיפול שהוא די חופשי ופרטני עשוי רק להזיק כי אם היא לא תפסיק שום דיאטנית לא תועיל אגב יש לה פסיכולוג?... כי טיפול דיאטני בלבד לא מספיק..מה גם שהאוכל והגוף הם אל בדיוק הבעיה כשזה מגיע להפרעות אכילה אלא הרבה מעבר... אשמח לקבל תשובה... המון אהבה

תודה שננת לי את הטלפון של דבי הס... רציתי לשאול אם את יכולה לספר לי עליה לפני שאני פונה אליה... היא מתמחת בהפרעות אכילה? איך היא מטפלת? כל פרט יעזור... אני ממש מפחדת מטיפול, טופלתי בעבר, לא התחברתי וזה גם לא עזר (הייתי אצל הרבה מטפלים)... אומנם עברו הרבה שנים מאז אבל הזכרונות לא ממש טובים.... אני מבינה שאין לי ברירה ואם אני רוצה לצאת מזה, זה לא יקרה לבד... תודה על העזרה, אני חושבת שאת מדהימה וכל פעם כשאני קוראת את התשובות שלך אני נדהמת, כל כך נכון ואמיתי... חבל שאת לא מטפלת!!!! אין עזרה טובה יותר ממי שחוותה זאת בעצמה.... תודה וחזקי ואמצי.... ניצן

ב"ה את רשימת המטפלים שאני מפרסמת פה בפורום היא אך ורק לאחר סינון המטפל האישי שלי ד"ר רוני באט אני סומכת עליו מאוד ואני יודעת שכל כתובת שהוא מעניק לי היא טובה. אינני מכירה אותה באופן אישי אבל אם הוא אומר מבחינתי זה קדוש. ולגבי הטיפול אני מוכנה לנסות לטפל בך אבל רק אם את תסכימי לקבל שאני לא מטפלת באופן רשמי. זאת אומרת אין לי תעודות .. יש לי אמנם הרבה מעבר ומבחינתי זה די מספיק ומשביע את רצוני האישי...יתכן וזה יהיה יעיל לאור העובדה שציינת. עדיין אני חושבת שאת צריכה לחשוב על זה...כי כאמור אינני בעלת תארים. בכל מקרה אני מטפלת ומעניקה ייעוצים תקשוריים בנושאים אחרים ושמחה לגלות שזה עובד. אני עוסקת בזה ומזמינה אותך להתנסות. לשיכולך.... המון אהבה פני בכל זאת לדבי....

אחותי בת 35 היו לה חיים נורא קשים בעלה היא חולה נפש וירה בעצמו מול עיניה ההורים שלי ובמיוחד האב לא מתייחס אליה בצורה טובה ולפעמים אפילו מכה אותה , הבעיה של אחותי שהיא אוכלת בכמות גדולה ( רוב הזמן יש לה בלמוסי אכליה) ואחר כך נכנסת בלילה לשרותים ומקיאה ( בולימית) וזה כבר יותר משנתיים ובנוסף לזה היא כמעט לא יושנת בכלל היא קמה מןקדם בבוקר ומתחילה בטקס הנקיון עד שהיא הולכת לעבודה ( היא קמה בשלוש בבוקר והולכת לעבודתה בשבע) ניסנו לדובב אותה אבל היא מכחישה פנינו לפסכיאטר ובישיבה הראשונה הוא אומר לה שאני בטוח שאין לך מחלה נפשית ואת לא צריכה תרופות בכלל כי יש לך כוחות פנימיים מאוד חזקים ורק הבעיה שלך " הפחד" . והמצב שלה משפיע עלינו מאוד במשפחה כי אנחנו אוהבות אותה מאוד ועומדים בצד חסרי אונים אודה לכם אם תעיצו לי מה אפשר לעשות במצב כזה

הי אוסמה, אני מאוד מצטערת לשמוע על אחותך לפי הסיפור שלך עלייך לפנות לרופא המשפחה שינחה אותכם מה לעשות כיוון שאחותך בת 32 זה די בעיה כי היא לא קטינה ולא ניתן לטפל בא בכפייה לכן עצה שלי היא לפנות לרופא המשפחה שלכם והוא יפנה אתכם מה לעשות שבת שלום דניאלה

הי,זאת אורית כואב לי מאד על אחותך אבל היא בשלב של הרס,בולמיה זו מחלה מאד קשה שמלווה הרס עצמי שזה מתבטא במס דברים כמו לצמצם שעות שינה ביכדי לאכול יותר ולהתנקות אחר כך אצל כל אחת זה יכול להיתבתות בצורה קצת שונה ,אבל בגדול זה עיסוק מורחב באוכל עד כדי התנתקות מהחיים מסביב.את חייבת לעזור לה ולגרום לה להאמין שייש לה עוד אפשרות להיות נאהבת בגבר אחר כי אין סיר ללא מכסה למרות המשבר שעברה.ולהרחיק אותה מהאבא שמכה כי זה מחמיר את הבולמיה וההרס העצמי את יודעת ,זה עצוב דווקא שאנשים הורסים אותנו אנו במקום לתמוך בעצמינו מיסתגרים בעצמינו והורסים את עצמינו כאילו אנו לא שווים את ההשקעה העצמית הזאת לכן חשוב שתעזרי לה להבין שהיא חייבת את זה לעצמה וגם אם לא תצליח לפחןת תדע שניסתה זאת.כי שאנו באמת רוצים משהו כל היקום נלחץ בישבילנו... שיהיה בהצלחה אורית.

ב"ה היא צריכה לעוף מהבית. לנתק מגע עם האב ללא עוררין או שאלה! כל מגע .. כל נגיעה שקשורה בבית עשוייה להחזיר אותה למצב טראומטי ומשם היא חייבת לעוף גם אם היא גרה בבית משלה ומגעה לביקורים לאסור עליה את הביקורים האלה הבליסה הבלתי מבוקרת קשורה בחסך הנוראי שלה ובאי היכולת שלה לחוש שובע רגשי. היא זועקת לאהבה ולהקיא מתוכה את כל הזוועות שראתה וחוותה על בשרה ולצערי זו הדרך שהיא בחרה כדי לבטא את מצוקתה הבלתי נתנת בשלב זה לבוא לידי ביטוי במילים מפורושות. היא מדברת דרך הגוף וזעקתה נוראית לצערי אין לי תשובה אחרת מלבד אשפוז בכפייה היא יכולה למות מזה ואני חוששת שהאופציה הנוראית הזאת עשוייה להתאים לה להתרגל להרגלים חדשים. לקבל את כל התמיכה וכל מה שקשור לטיפול בפוסט טראומה מה שלא קיבלה עד היום ואף יתכן התערבות פסיכיאטרית צר לי על התשובה אבל נשמע לי שרק זה יכול להועיל שזה לא יעורר בך דחייה כל אהבה שאת יכולה להעניק לה העניקי ללא שאלה ולבטח ללא ציפייה שמחר זה יהיה אחרת יתכן ומעתה ואלך היא תעבור שנים נוספות של גיהינום בדרך להחלמה שלה... יכול להיות שהיא לא רוצה ואם אין רצון החלמה אבודה נסי להרחיב יותר בכל מקרה היא חייבת עזרה מיידית. פני לרופאת משפחה והחלי את הפרוצדורה הדרושה למען שלומה הנעלה.. המון אהבה ביאן

ב"ה פעם אחת לפני שמצאו אותה ללא הכרה והביאו אותה לבית חולים ופעם שנייה בתוך האשפוז עצמו גם אני חגגתי בעברי על הרצון להתאבד כשמשהו בחיים או בדכאון שלי לא הסתדר לי במוח אבל השבוע על אף כל מה שעברתי לא הרגשתי טריגר או כיף או כמה וורוד זה לנסות להתאבד כדי לפתור בעיה מטומטמת שקשורה בחיים גם אם יש רגעים שאנחנו לא מכירים את עצמנו ולא כל כך ברור איך פתאום רגע קשה עם מחשבה מוטרפת בראש מגיעה לידי יישום וכמה זה כואב "הכמעט" וכמה זה כואב כשהכמעט הופך לתוצאה בלתי הפיכה. בגיל 12 מצאתי את אחותי ללא הכרה. סביר להניח שאם לא הייתי מוצאת אותה מהר היא לא היתה בחיים היום. הורדתי אותה במדרגות ללא מעקה...ולא היתה מעלית. סחבתי אותה ששתינו לא נעוף היא לא זוכרת את זה אבל אני זוכרת את זה כמו מוות וזה לא מפתיע שהיא לא זוכרת כי היא סבלה בטירוף. הורי היו באיטליה כשזה קרה ולא היה לי למי לפנות הזמנתי מונית ולקחתי אותה לאיכילוב באנסטנקט של חיה. אפילו לא ידעתי איך להשיג את הוריי ולבשר להם. וזו אחות שאני קשורה אליה בעורקים....שאהבתי אליה היא לא משהו שאפשר לאבד. וזו חברה שהיא גם כמו בעורקים מעבר למספר לא מבוטל של חברות יקרות מאוד שהן חלק מעורקי אבל רק שתיים מהן יודעות מה זה באמת וסביר להניח שאם לא היו תופסים את חברה שלי בזמן גם היא לא היתה בחיים וזה כואב ברמות שאני לא יכולה לתאר. עצם העובדה שהיא במחלקה סגורה מטמטמת אותי כי אני יודעת מה יש שם. הטירוף שם חוגג. הפרעות אכילה זה קטן שם. היא לא דברה איתי למרות שסיכמנו שאם משהו כזה קורה היא מתקשרת אלי אז יצא נס שאמא שלה מצאה אותה ואני התקשרתי "במקרה" קצת אחרי. זה היה קרוב אלי יותר מידי פעמים גם כשאני ניסיתי וגם כשאחותי נסתה ועכשיו החברה. זה היה נורא להרגיש מה זה כמעט לאבד מישהו בגלל דכאון בגלל רגע מוטרף של כאב כשאני הייתי בדכאון לא חשבתי כמה נורא יהיה לחברות שלי לאבד אותי והשבוע הבנתי את זה כמו שבחיים שלי לא הבנתי את זה... ויש לי כעס גדול עליה למרות שאני מבינה אותה כמו שאולי למעשה אף אחד ממכריה לא יוכלו להבינה אז באיזה זכות אני כועסת. אני אוהבת אותה וזה לא ישנה את זה. אני מפחדת שהיא תמות. היא קורבה לזה מאוד. יש לי חמלה לזה אבל אני מופתעת כי גם אני מצאתי את ההתאבדות כפתרון לתחלואי החיים והבנתי את זה אחת ולתמיד שפתרון זה לא!!! כמה שכתבתי על זה פה..רק השבוע הבנתי את זה ממש. ולאור העובדה שזה עולה בפורום הרבה "אני רוצה למות" זה רגע שהכל יכול להתפרק בו ואם חשבנו שהכל כמעט התפרק מנסיון שתוצאותיו לא תמיד חד משמעיות.. אחרי נסיון ממשי כזה עם תוצאה ברורה הכל כבר מפורק אין מחר אין כלום כתבתי את זה כי זה השפיע עלי וזה גם ישפיע עליכם בחשיבה ובכוונה של לתפוס את עצמכם ברגע אמת ולהפוך את הרגע הזה מהבלתי נסבל שלו לנסבל ולדעת שהרגע הנורא הזה יעבור ולא תמיד צריך לעשות כדי לאלץ אותו לעבור אם מחכים ולוקחים נשימה...הוא עובר! הוא תמיד עובר!

איתך אם זה עוזר...מקווה שיהיה יותר טוב ושהיא תיהיה בריאה ותחלים ותצא משם כמה שיותר מהר...מקווה שהרצון לחיות אצלה יחזור מהר... אוהבת אני

התחברתי מאוד למה שכתבת ואני יכולה להזדהות איתך כי גם אני עברתע אותו נסיון אולם אני חושבת שעצם ניסיון ההתאבדות הוא צעקה לעזרה או יכול להיות שהבן האדם שמנסה דבר כזה אין לו מספיק ביטחון עצמי והוא כל הזמן מסתובב עם רגשי אשמה ונחיתות ודי להתגבר על הרגשול האלה הוא מנסה להתאבד בכוונה לברוח מהרגשות האלה , חושבת שאלוהים אוהב אותך ואת אחותך וחברתך כי הוא לא נתן לכם למות, במדינה הזאת ובסביבתך בטוחה שישנם אנשים שכן אכפת להם מהאחרים , והם ממש כמו מלאכים ואם לחברתך מספיק כוחות אפילו אם ישנם שם גם חולי נפש של ממש זה לא ישפיע עליה הרבה מה שחשוב שאת תשארי לתמוך בה אם זה דרך השיחות או שתשלחי לה ורד וכרטיס שבו את תכתבי לה כמה שאת אוהבת אותה ותשתפי אותה החוויות היפות שלך ושכמה היא חסרה לה , תאמיני לי זה יעשה פלאים כמו שקרה איתי . ואילך משפט שחשוב שתזכרי טוב ותשנני אותו טוב , מי שרואה את הטוב בבן האדם שמולו בטוח הוא סופר טוב , ואת מקסימה וטובה ויש לך כוח אדיר ושתמשיכי כך תדאגי לעצמך ולאחרים . אני גאה בך יקרתי

מצטערת לשמוע על חברתך אוהבת מאוד דניאלה

אני זוכרת את הימים האלה שכל מה שרציתי היה לקחת את החיים שלי .. המכתבים , השיחות , הבכי של החברות, האיומים לספר להורים שלי או לאחים שלי , ללכת לרשויות ולספר להם שיאשפזו אותי בכפייה - הכול לא מנע ממני ולא גרע מהרצון החזק שנראה כאילו משתלט על כול כולי. אני בתגובה איימתי שברגע שהם יספרו אני אברח ואתאבד ואף אחד לא ישמע ממני לעולם או פשוט אנעל את עצמי ועד שהם יגיעו כבר לא יהיה מה לעשות . לכל טיעון שהם נתנו אני נתתי משהו נגד . לאיומים שלי על ניתוק קשרים ושהם לעולם לא ישמעו ממני עוד - הם בכלל לא שמו . אבל הם ידעו , הם ראו עד כמה רצינית הייתי ... הם ראו את החתכים , ראו את המכתבים, שמעו את הדיכאון שמדבר בקול שלי . ההרס עצמי שמדבר מעצמו מתוכי . חברה שלי אמרה לי שאני לא מבינה כמה צער וכאב אני גורמת לאלה שמסביבי שאוהבים אותי ורוצים לראות אותי מאושרת וחיה ונושמת ... ובריאה ... אני לא האמנתי לה . המוח שלי פשוט התעוות ... לא היה הגיון ולא הייתה תפיסה אמיתית של המציאות ... כצעד נואש היא עשתה משהו דיי מטומטם אבל שפקח את עיניי באופן הזוי - היא התחילה לחתוך את עצמה . היא "זימנה" אותי לשיחה ואמרה לי שאני כאדם שתמיד מנסה לעזור לחברים שלו ובחיים לא היה עומד מנגד אם חברה שלו זקוקה לו , אז הנה תרגישי מה זה החוסר אונים הזה מול מה שאני עומדת ... עכשיו את תביני מה זה להיות בנעליים שלי כחברה של מישהי שחותכת את עצמה ורוצה להתאבד . ולא מוכנה להקשיב לאף אחד ולא מוכנה לעזור לעצמה . אני דיי הייתי המומה . צעקתי וכעסתי ובכיתי על מה שהיא עשתה ... אמרתי לה שתעלול כזה יכול היה להסתיים הרבה יותר גרוע . ואיך היא בכלל מסוגלת לעשות דבר כזה ?! ורק בשביל להוכיח לי עקרון !?! שזה לא יעזור לה , ושזה לא אותו דבר אצלנו , ושכדאי מאוד שהיא תפסיק עם השטויות . היא אמרה מנגד שמעכשיו כל פעם שהיא רואה או שומעת על חתך שעשיתי או ניסיון לפגוע בעצמי , היא תעשה את אותו דבר כדיי להראות לי עד כמה זה קשה מהצד השני . ושיהיה על המצפון שלי את אותו דבר . אני התווכחתי , וניסתי לשכנע שזה לא אותו דבר ... התחננתי אפילו בשלב כלשהו שתפסיק עם השטויות ושתבין אותי ושתתן לי להחליט לבד מה אני רוצה לעשות . היא לא הסכימה . ולא הקשיבה . ואני כנגד התחלתי להפסיק לאט לאט עם ההרס עצמי באופן פיסי . הכול בשביל שחברה שלי לא תעשה כן . היא אמרה לי - "אם את לא חשובה בשביל עצמך , אז אולי תראי שאת חשובה בשביל אחרים שכן דואגים לך ואוהבים אותך ." אני ממש לא אומרת שאני מסכימה עם הדרך שהיא בחרה להוכיח לי . ואני לחלוטין לא אומרת שזה נכון לעשות כן במצבים כאלה ... אבל אצלי , אני חושבת זה היה הדבר היחידי שהיה ניתן לעשות . היא ידעה איפה לדעת - באיזה נק'ודה רגישה . לגבי הניסיונות להתאבד - למה לא עשיתי את זה עד הסוף ? בדיעבד אני יודעת שאז ידעתי שזה ישבור את אמא שלי . המחשבה היחידה שצילה אותי אז היתה עלייה . ובעצם בזכות זה אני רושמת כאן הכול . אני דיי בטוחה שאם לא היה בי את מידת ההגיון המינימלית הזאת שעוד נשארה בי על אף הטירוף שעבר לי בראש - לא הייתי כאן היום . למרות הכול , למרות שלא הכרתי בערך של החיים ושל העולם הזה , הכרתי בצורך של אמא שלי בי חיה - לווא דווקא כי חשבתי שזה מאהבה . אלא יותר מקטע של צורך ותלות. בכל אופן ,אני זוכרת את התקופות של הדיכאונות הקשים שעברו על חבר הכי טוב שלי שכבר פסיכולוגים ופסיכיאטר נואשו מהטיפול בו . הכדורים שהוא נטל אז , הטיפול הכושל והאבחון השגוי שעשו לו בהתחלה רק החמיר , ואני זוכרת את השיחות שלי איתו בשעות הקטנות של הלילה על החיים ועל המוות . אני זוכרת את התחנונים שלו למות . ואני רק התשכנעתי יותר ויותר בצדקתו - לגביי . הוא נתן לי עוד נקודות למחשבה על כמה החיים "מבוזבזים" ו"חסרי ערך וריקים מתוכן" . כמה שניסתי לדבר איתו ולשכנע הוא מצא לי עוד ועוד סיבות לצדקתו . חוץ מזה אני מכירה עוד כמה נשים שניסו להתאבד וחוו את התהליך שנורא של "הרס עצמי" על בשרם - תרתי משמע . זה נורא כל פעם מחדש . ולא מזמן דווקא סיפרתי על אחות של חברה שלי שניסתה להתאבד . יותר סוג של זעיקה לעזרה ולא ניסיון ליטול את חייה אבל ב14 שנות חייה היא ניסתה לעשות את זה 3 פעמים כבר ... כנראה שהילדה ממש זקוקה לתשומת לב ואהבה . מה אני אגיד לך היללי , תמיד כשמסתכלים מבחוץ על מישהו אהוב שמנסה לפגוע בעצמו הכעס , העצב , הבלבול והרצון לעשות משהו מתערבבים יחד . אבל לאנשים כמוני וכמוך , עם עבר של הרס עצמי ומחשבות אובדניות נכנס עניין ההזדהות שהוא אולי הקשה מכול ... וההבנה . ותחושת החסר אונים היא קשה מנשוא . אני יודעת . אבל אני חושבת שבמצבים כאלה לצערי אם אדם באמת רוצה לעשות זאת הוא יעשה זאת ויהיה מה . ואם הרצון לחיות לא יגיע ממנו בכל דרך שהיא אז לא ניתן לכפות על האדם זאת . צריך לעשות הכול שהוא כן יבין את חשיבות החיים אבל בסופו של דבר זאת בחירתו הסופית של האדם אם ליטול את חייו שלו או לא . גם בכפייה לצערי . המון חיזוקים אהובה , מקווה שאת וחברתך מרגישות יותר בטוב , חיבוק ענקי וכוחות נפשיים . תמי

ב"ה היא יצאה מטיפול נמרץ ואני מקווה שזה יסתיים בשלום אתמול חשבתי שזה הסוף. קיבלתי מסר שהיא תצא מזה בשלום ואני נאחזת בזה בכל מקרה אני מאמינה בכוחות שלי וגם בשלה. אני רק מקווה שהיא ת'עוף משם כמה שיותר מהר כי מה שהיא רואה שם עכשיו רחוק מלגרום לה לרצות לחיות. ולנעימה ותמי כתבתן דברים שאני רק יכולה להזדהות איתם לתמי החברה שלך גדולה מהחיים אולי זה מטורף מה שהיא עשתה אבל אני בטוחה שזה חיבר אותך לאדמה ולהבנה של מה שזה באמת עושה כשמישהו אוהב אותך ניצב מהצד ומרגיש חסר אונים מול הזוועות שאת מעוללת לעצמך ... אני לא לגמרי הבנתי את זה למרות ועל אף העבודה שאני עושה פה בפורום.. עם כל ההבנות שלי .. הרגישות שלי.. הזוועות שעברתי.... קלטתי את זה והאסימון הזה היה מר ולך... עובדה שזה עבד. היא הצילה אתך אתן צודקות בכל שכתבתן ואני רק מקווה שכולנו נלמד מזה לקח נעלה זה נגע לי בפחד אמיתי ואני רק יכולה לומר שזה לא יאומן לפעמים מה אדם בן אנוש עובר בחיו ולראות שזה לא יותר מאשר זוועה רצופת גהינום ומכשולים פסיכולוגיים ועובדה מצערת שהתרופה להם היא כמה שיותר לעקוף את התודעה הפשוטה מי יכול לזה??. אם יש סיפורים בעברים על אנשים שהצליחו כל אחת מכן יכולה!!! גם אני! אז מספיק עם הלרצות למות כי האם באמת מסתתר מאחורי זה רצון למות ..או זעקה לעזרה?..... מה מסתתר מאחורי זה??.... מה קורה כשהזעקה מתפספסת... ואין הזדמנות שנייה כבר לא תהיה בכל אופן אני נכנסתי לסרט מזה

לפני שנתיים ידיד שלי התאבד לאחר שהיה בחופשה ממוסד פסיכיאטרי...הוא נסע למלון באילת ותלה את עצמו....אז אני שמחה שהצלחת למנוע מחברה שלך כי כמו שאמרת הכאב הוא גדול...מאחלת לך שתיהי חזקה ושלא תחווי עוד מקרים מסוג זה אוהבת אושר!!!

ב"ה מצטערת שזה קרה לך אבל אולי קרה רק בכדי שתקחי את זה לחיוב.. אל תפגעי בעצמך...

אוף... בנות...הסיפור שלי ממש מורכב.... בעיקרון, הסיפור הוא שהייתי בצבא במקום שממש סבלתי בו.... לא מצאתי את עצמי בו... נכנסתי ממש למצב רוח קודר... סוג של דיכאון הייתי אומרת.. איבדתי את התאבון ואת החשק לאכול... וירדתי בהדרכה במשקל.. במשך 7 חודשים... עד שהגעתי למשקל הכי נורא שלי- 39.5 לגובה של 165 ס"מ.. לפני ארבעה חודשים... יש לציין שאני בלי מחזור כבר קרוב לשנה... בכל מקרה, עזבתי את הבסיס... עכשיו אני עושה יומיות... השתפר לי קצת מצב הרוח ואיתו חזר התאבון... הבעיה היא שבגלל שכל כך הרבה זמן לא אכלתי כמו שצריך, אני מרגישה כאילו אני צריכה לפצות על הכל.. יש לי בולמוסים כאלה בערב כשאני חוזרת הבייתה ובסופי שבוע... שאני אוכלת המון!!!! פשוט לא מפסיקה!! מכל הבא ליד, ממש ככה!!! זה התחיל מזה שהבנתי שאני חייבת לאכול גם דברים משמינים, וההורים שלי התחילו לאפות עוגה כל יום.. אני אוכלת איזה חצי תבנית עוגה... ממש בטירוף.. וזה בא על חשבון דברים אחרים, למשל היום אכלתי לחם עם מטבוחה, רבע/ חצי עוגב, תה עם 4 עוגיות.. אוכל שהוא ממש לא טוב הנקודה היא שפיתחתי הרגלי אכילה ממש גרועים! ואני מתרגלת לאכול בכמויות, דברים מתוקים ומשמינים.. היום אני מאמינה שאני שוקלת בסביבות ה- 44, 45... שזה ממש טוב! הבעייה היא שאני רוצה להפסיק עם הזלילה הזו.. אני רוצה להיות כמו כל בן אדם נורמאלי שאוכל מסודר.. אני מפחדת להות שמנה... אני רוצה להישאר רזה... אני לא רוצה להעלות עוד במשקל.... אבל אני מרגישה שאני לא אצליח בגלל מה שהרגלתי את הגוף שלי.. ועוד משהו, בצבא אין לי תאבון במהלך היום, אני יכולה להיות ערה מ- 6 וחצי בבוקר ועד שאניחוזרת הביית הולאכול רק פרוסת לחם עם איזה ממרח, סלט, קפה.. ולא להיות רעבה.. אבל פתאום כשאני מגיעה הבייתה נפתח לי התאבון ואני לא מצליח הלהפסיק לאכול.. מה אני עושה???? אני חייבת להפסיק עם זה!!!!! איך נשמרים מההתקפי רעב האלה שאי אפשר להפסיק????? לפעמים אני אומרת לעצמי שכבר עדיף לי לא לטעום משהו מלכתחילה כי אז אני לא מסוגלת להפסיק לאכול אותו.. אוף!!!!!! אני מרגישה כל כך רע עם זה.. אני פשוט אהיה עצומה בקצב הזה.. למישהי מוכרת הבעייה? מזדהה? תעזרו לי!! תודה :)

ב"ה עזרה דחופה?? לצאת מהצבא!!!! ונראה לי שאשפוז הוא פתרון יעיל במצב הזה אין פתרון אחר... אם ציפית לתשובה אחרת אין לי את חייבת עזרה!!!!! אולי פרטית??? אני יודעת את כל הסיבות ואת כל התירוצים למה אי אפשר להעזר אבל אני חושבת שלאור מצבך אין פה שאלה ואת חייבת להעזר כי טוב לא יצא מזה את בעצמך רואה לאן זה מוביל אתך נשמע קלישאה אבל אין יותר מידי חידושים והמצאות הפרעת אכילה היא אחת המחלות היותר קשות הקיימות על פני האדמה ואם לא מטפלים בה היא מחמירה חשבי שאת משקה צמח חשבי שאת משקה את הצמח הזה יום יום מה את חושבת שקורה לו?.. או שהוא נובל או שהוא לא מפסיק לצמוח ולהשריש שורשים חזקים ממש כדי לגדוע את המחלה חייבים להתנגד לה איך?? מגלים את זה בטיפול יעיל המשלב שיחות קוגנטיביות כמו כן ייעוץ תזונתי וזה תהליך את מוזמנת לכתוב המון אהבה ביאן

אבל למה? אני כבר לא בתת משקל חמור.... עליתי משהו כמו 5 ק"ג! ואני לא רוצה לצאת מהצבא... אני רוצה לסיים את השירות שלי כמו כולם.. ובאמת שאני כבר במצב רוח טוב! אני לא עצובה.. אני סבבה לגמרי... כמעט כמו שהייתי פעם.. אני פשוט רוצה שיהיה לי תפקיט מאוזן כמו שצריך.. שאני אוכל כמו שצריך.. לא פחות מידי ולא יותר מידי...

איילת יקירה, דבר ראשון זה אותו דבר- דניאלה בצבא הייתי קמה ב6- אני עושה יומיות הייתי לוקחת איתי קפה לדרך ברור שלי סוכר קפה ענקי כדי להתעורר ועפה שלא ישימו לב שלא יגידו לי על אוכל ואז בא הצהריים לא הייתי לוקחת אוכל כדי להימנע מאוכל כי בבסיס אני לא אוכלת כי האוכל משמין ולא בריא בכלל!!! ואז מגיע הערב אמא הייתה מנסה שבכל יום יהיה אוכל חם בשבילי- אבא אוכל בעבודה לכן הוא בדר"כ לא אוכל ארוחה חמה נוספת. בכל מקרה התגייסתי במשקל 48-49 ואחרי שהתגייסתי השמנתי המון!! המון המון המון בכל מקרה מה שרציתי לומר לך והלוואי שתוכלי לקבל את זה איך שאני היום אני שוקלת מעל 60 קילו בגלל תרופות שאני לוקחת אני לוקחת סטרואידים וזה מנפח וצובר נוזלים בטרוף בגלל מחלה שיש לי ואני פעמים נכנסת לדיכאון קל בגלל ההשמנה כי אני הייתי מכירה את עצמי כרזה ואנורקסית והיום אני שמנמונת בגלל הסטרואידים ובתקופה הזו אני השמנתי בגלל הסטרואידים מעל 10 קילו את האמת אני שמחה שאני לוקחת סטרואידים כי ללא זה יכולתי למצוא את עצמי במצב גרוע אף מאוד - אני מדברת על סרטן. בכל מקרה רציתי לומר לך אני כבר עוד מעט יותר משנה ללא ההפרעה ואני מאושרת ללא ההפרעה בלי לחשוב מה אכלת שבת שלום יקירה דניאלה

כל כך מכירה!!!! ואני לא הצלחתי לשנות עד שהחיים שלי לא השתנו... אני מקווה שאצלך יהיה טוב יותר

אני בולימית זו השנה בשלישית ,כשגיליתי את הבולימיה נורא התלהבתי שאפשר לאכול ולא להשמין אך מהר מאוד הבנתי שמשלמים מחיר מאוד יקר ,שזה ממכר ואיאפשר לצאת מזה בקלות ,היתי מקיאה 3-4 פעמים ביום והייתי חייה בשביל הבולימיה אך כיון שאני אדם שאפתן החלטתי לקחת את עצמי בידים ופשוט עבדתי עם עצמי על תוכנית הבראה וברוך השם היום הגעתי למצב שאני מקיאה פעם בשבוע שזה צעד ענק מבחינתי לעומת העבר אך התסכול היחיד שלי הוא שעד עכשיו אף אחד פשוט לא יודע מזה אף אחד לא הורים לא חברות ,אני 3 שנים מתמודדת לבד ודי אני רוצה שותפה משהי שתבין אותי שתבין על מה מדובר כי אני פשוט ממש מתביישת בזה לכן אשמח אם משהי תרצה שנתמוך אחת בשניה ונעזור ,אני מאיזור המרכז[שפלה]

היי ליאל, אני לא יודעת אם תמצאי מישהי שתוכלו לתמוך אחת בשניה עצה שלי היא לתמוך בעצמך ולא לסמוך על אף אחד חוץ מעצמך כי אין לדעת מה מצבה של בחורה אחת והיא יכולה לדרדר אותך שוב להפרעה. אם תרצי אשמח לחזק ולעודד אותך פה בפורום ולסייע לך בכל דרך אפשרית שלך דניאלה

ליאל,בדיוק דיברתי על כך עים דניאלה,העניין שאני כלכך מזדהה איתך,אני בולימית ארבע שנים חדשה בפורום מעולם לא דיברתי אים אף אחד בפתיחות על המחלה( קראי את ההודעות שלי קודם)שמי אורית בת 24 מהמרכז יש לי הרבה חברים ואף אחד לא מדמיין אפילו שאני חולה הייתי אנורקסית אז אז קצת הבחינו אך דיגמנתי זה היה פחות מוזר עד שנתקפתי במפלצת הזו שאני מתה להשתחרר ממנה מאז עליתי הרבה במשקל..היום אני ממש לא אנורקסית האמת שאני במישקל מצויין לדעת רבים אני פשוט עייפה כבר מההיתעסקות הזו אני יום יום מתפללת שמישהו יגלה פתאום אבל אני כלכך מנוסה ומחושבת שאין לאף אחד מוסג בקיצור ,תורך מה שלומך? את מטופלת?

ב"ה תמיכה במילים היא אינה תמיכה מספיקה כל הכבוד שעברת לפעם בשבוע אני לא רוצה להפוך להיות טריגר למשהו אבל פעם בשבוע חייבת להתרחק לפעם בשבועיים ואח"כ לגמילה מוחלטת. את בטיפול???? טיפול חשוב והוא הכרחי להחלמה את בתהליך הבראה אבל לי נשמע שאת שומרת לעצמך אופציה ליפול וכשנמצאם בתהליך הבראה אמיתי חייבים לוותר על האופצייה הנוראה שמנגנת על הצד ושעשוייה להפיל אותך מפעם בשבוע לכל יום... אז אני מציעה שתבדקי היכן את מבחינה נפשית ביחס למה שאמרתי ואם קיים שד שמנגן כל היום כל הזמן אז את בסכנה ואת חייבת עזרה עדכני אותי המון אהבה ביאן

ליאל,בדיוק דיברתי על כך עים דניאלה,העניין שאני כלכך מזדהה איתך,אני בולימית ארבע שנים חדשה בפורום מעולם לא דיברתי אים אף אחד בפתיחות על המחלה( קראי את ההודעות שלי קודם)שמי אורית בת 24 מהמרכז יש לי הרבה חברים ואף אחד לא מדמיין אפילו שאני חולה הייתי אנורקסית אז אז קצת הבחינו אך דיגמנתי זה היה פחות מוזר עד שנתקפתי במפלצת הזו שאני מתה להשתחרר ממנה מאז עליתי הרבה במשקל..היום אני ממש לא אנורקסית האמת שאני במישקל מצויין לדעת רבים אני פשוט עייפה כבר מההיתעסקות הזו אני יום יום מתפללת שמישהו יגלה פתאום אבל אני כלכך מנוסה ומחושבת שאין לאף אחד מוסג בקיצור ,תורך מה שלומך? את מטופלת?

ליאל,בדיוק דיברתי על כך עים דניאלה,העניין שאני כלכך מזדהה איתך,אני בולימית ארבע שנים חדשה בפורום מעולם לא דיברתי אים אף אחד בפתיחות על המחלה( קראי את ההודעות שלי קודם)שמי אורית בת 24 מהמרכז יש לי הרבה חברים ואף אחד לא מדמיין אפילו שאני חולה הייתי אנורקסית אז אז קצת הבחינו אך דיגמנתי זה היה פחות מוזר עד שנתקפתי במפלצת הזו שאני מתה להשתחרר ממנה מאז עליתי הרבה במשקל..היום אני ממש לא אנורקסית האמת שאני במישקל מצויין לדעת רבים אני פשוט עייפה כבר מההיתעסקות הזו אני יום יום מתפללת שמישהו יגלה פתאום אבל אני כלכך מנוסה ומחושבת שאין לאף אחד מוסג בקיצור ,תורך מה שלומך? את מטופלת?

ליאל,בדיוק דיברתי על כך עים דניאלה,העניין שאני כלכך מזדהה איתך,אני בולימית ארבע שנים חדשה בפורום מעולם לא דיברתי אים אף אחד בפתיחות על המחלה( קראי את ההודעות שלי קודם)שמי אורית בת 24 מהמרכז יש לי הרבה חברים ואף אחד לא מדמיין אפילו שאני חולה הייתי אנורקסית אז אז קצת הבחינו אך דיגמנתי זה היה פחות מוזר עד שנתקפתי במפלצת הזו שאני מתה להשתחרר ממנה מאז עליתי הרבה במשקל..היום אני ממש לא אנורקסית האמת שאני במישקל מצויין לדעת רבים אני פשוט עייפה כבר מההיתעסקות הזו אני יום יום מתפללת שמישהו יגלה פתאום אבל אני כלכך מנוסה ומחושבת שאין לאף אחד מוסג בקיצור ,תורך מה שלומך? את מטופלת?

מתוקה האמת שממש סיקרנת אותי וקצת חששתי לך בגלל משקלך...אני מקווה שאת קולטת שאת צריכה לאכול מבלי מהקיא היזהרי,את זוכרת שאני בולמית בת 24 זאת עם החלום.אני כלכך רוצה לעזור ואים אצליח אפילן בטיפה אשמח,אני מרגישה שזה יעודי.את נמצאת האמנם במצב לא הכי טוב, אבל את יודעת בעולם הזה הסיפןק לנצח את התאווה הו הסיפוק האמיתי אני למשל לא הקאתי יומיים שזה נחמד האמנם אשתדל בכל כוחי כי אני יודעת שעדיף לחיות...חמודה הייתי אנורקסית מספיק היום המשקל תקין אבל בולמית אז אני כבר לא יודעת מה עדיף ברור שיותר קל להיות בולמית כי אוכלים בכל זאת ,והרבה!אבל אני מתחננת זה בור אל תתחילי להקיא פשוט תאכלי מעט ולייד אנשים שזה לא יהיה לבולמוס. מאמינה שהקיבולת שלך קטנה מלהכיל כמויות כמו שלי אך הזהריזה גודל ונהיה מיפלצתי...שימרי על עצמך צאי תבלי ,תהי עסוקה במה שאת אוהבת או שתיצרי אחד אני בטוחה שאת אדם חי!!! אוהבת אורית ...

היי מתוקה, מה שלומך? כבר התחלתי לדאוג לא רשמת כמה ימים...האמת שחשבתי עלייך ורציתי להציע לך משהו שניראה לי יעיל יותר מבולמוסים משעה אחת עד שש(נכון?,לא טעיתי)אתמול הייתי בצפת ונפגשתי עם דיאטנית וסיפרתי לה שהקאתי לאחר שנה נקיה והיא מזה לא התרגשה ואמרה שפה לא מכים למי שמקיא ושהעיקר שאני אהיה מודעת שאני בדרך לטיפול ושיהיה בסדר...שיהיה,בינתיים אני בסדר, רק שהמס' על המשקל לא עשה לי כ"כ טוב,את יודעת איך זה.מקווה שתקראי לפני כניסת שבת , בכל אופן שתיהיה לך שבת-שלום,בינתיים...חיבוק,28.

ב"ה :-) ביאן

הבנתי שאת היית חולה 10 שנים ואני חולה ארבע שנים ויוםיום אני אומרת שזה היום האחרון אבל מי כמוך יודעת שזהו מפלצת שכשהיא מתפרצת או שאת משתגעת או מבלמסת....אני חושבת כמה שזה מביך אולי להפגש כך כמה בנות אחדות במקום נטרלי או משהו, לא לכל אחת יש המשאבים לטיפול וזה עלןל לסייע.במעט אשמח לשמוע את דעתך כמובן שזה לא במקום אך זה אפילו יותר נגיש לפעמים. אורית בת 24

היי אורית, אני חושבת שזה יכול להוות היתרון כאשר נפגשים עם מישהי שעברה ה"א וכמו כן יכולה לסייע להחלמה של מישהי אחרת ואני מכירה את המפלצת אני אמרתי הים זה היום האחרון בכל יום במשך 10 שנים עד שזה באמת קרה לפועל זה קרה המון זמן.. שלך דניאלה

היי יפות, כתבתי כאן בעבר כמה פעמים... בפעם האחרונה סיפרתי לכן על כך שההורים שלי גילו את המחלה...בצורה מאד לא נעימה, אבל שורה תחתונה, הם גילו. זה היה לפני קצת פחות מחודשיים... אני מאושרת לומר לכן שאני כבר לא מקיאה, קצת פחות מחודשים. בנות, כל שזה דרש זה לספר להורים שלי, שאנשים שאני היקרה להם מכל. אתן יודעות מה? ההורים שלי ממש לא הורים רגישים או בעלי מצפון. הם קרים ופועלים מתוך הגיון אבל ההגיון היחיד שעלה להם מאז זה להציל אותי!!! זה מה שהם עושים..... איך? רק מתוך זה שהם שם. שהם מודעים למצב ומתחשבים בו. אני כבר לא צריכה להסתיר כלום...זה מעיף לעזאזל חצי מחלה! בלמסתי על עוגה אז אני מודה...או יותר טוב, מונעת את זה בלהתקשר אליהם!! יש קוראסונים בבית? אני מבקשת שיורידו למקרר במחסן...! התחשבות, הבנה, תמיכה. זה כל מה שצריך...אי אפשר לבד!!!!!! מה שאני באה לומר בכל אופן שנכון, זה לא קל. אני עדיין שונאת את עצמי והקול של הבולימית שבי עדיין מהדהד לי בראש ולא מרפה...לא נותן לי להיות מאושרת ממי שאני ומה שאני....,אבל לפחות אני כבר לא הורסת את החיים שלי, ירדתי מהרכבת הזו שדהרה ל....לא יודעת אם למוות אבל למקום מגעיל ושפל שאני לא רוצה להיות בו יותר בחיים!!!!!! אני עדיין מבלמסת לעיתים אבל זה כ"כ ירד....אם פעם בולמוס היה מקרר שלם, היום זה חתיכת עוגת גבינה אחת יותר מידי....ואם פעם הייתי מקיאה גם את זה, היום זה נשאר. תשתפו מישהו שקרוב אליכם. תשתפו את כל הקרובים אליכם. כמות התמיכה שתקבלו מדהימה והיא רק תעזור לכן לצאת מזה...כמו שהיא עוזרת לי. לאט לאט אני חוזרת להיות בן אדם נורמלי!!!!!! הפנים שלי חוזרות להיות חלוקת... בלוטת הלימפה שלי ירדה והפנים שלי פחות עגולות! אני לא יורדת במשקל אבל אני גם לא עולה! יש לי יותר כוח....יותר זמן! תנסו. זה שווה את זה.

הי רציתי להגיד שתודה אבל מהנסיון שלי בתור בולימת ההורים שלי לא יכלו לתמוך האמת כולי כנאה אבל חיובית בהצלחה אל תכנעי אורית

הי רציתי להגיד שתודה אבל מהנסיון שלי בתור בולימת ההורים שלי לא יכלו לתמוך האמת כולי כנאה אבל חיובית בהצלחה אל תכנעי אורית

הי רציתי להגיד שתודה אבל מהנסיון שלי בתור בולימת ההורים שלי לא יכלו לתמוך האמת כולי כנאה אבל חיובית בהצלחה אל תכנעי אורית

אורית, אילו לא חייבים להיות ההורים שלך שיתמכו. אני בטוחה שיש עוד הרבה אנשים שאכפת להם ממך ושיוכלו לעזור לך להתמודד. כל מה שאת צריכה זה מישהו להתקשר אליו, לפנות אליו, לרוץ אליו ... זה לא פיתרון סופי אבל זו התחלה. יש לי גיסה שרק חיכתה כל הזמן הזה שאני אבוא לדבר איתה...שאני אפנה לעזרתה.... היום? היא מרגיעה אותי במשך שעות בטלפון...העיקר שאני לא ארוץ להקיא.... אם אין לך אף אחד, אני מוכנה להיות פה בשבילך. באמת. את חייבת לצאת מזה...כולנו. זה מחלה תלותית ואובססבית...איכסה. די...

ליאת יקירה, אני כל כך שמחה שעברת שינוי בחיים שכרגע יש לך יותר מהות לחיים מאחלת לך כל טוב דניאלה

ליאת יקרה: כל הכבוד! מזמן לא חייכתי חיוך כ"כ ענקי כמו שחייכתי כשקראתי את דבריך... זה כ"כ מעודד לדעת שזה אפשרי! אני כבר כמה ימים מנסה להתמודד אחרי כמה וכמה שנים, הדברים שלך חיזקו אותי! כל הכבוד ובהצלחה!!! אני כאן גם בשבילך...

תודה מתוקה...! אני כ"כ שמחה לעזור ואפילו קצת...! בתור אחת שהייתה בטוחה שאין סיכוי, שאין לזה סוף....טעיתי ובגדול!!! זה תהליך וזה לא קל אבל יש אור בקצה המנהרה....תדעו את זה!!!! הייתי מקיאה 6 פעמים ביום.......עכשיו אני כבר בקושי חושבת על זה. לפני שההורים שלי גילו, הם היו זורקים לי כ"כ הרבה הערות שהיו גורמות לי פשוט לבלמס ולהקיא עוד ועוד....! כיוון שהם לא היו מודעים, הם עשו הכל הפוך! הייתי על קוצים כל היום והעסקתי את עצמי במה לאכול, מתי ואיך להקיא....! היום...אני לא יודעת להסביר את זה בדיוק....זה לא שהעולם שלי ורוד ויפה עכשיו, אבל הוא טוב יותר. הוא שמח הרבה יותר...הוא לא הרסני........! וגם אם אני עדיין לא אוהבת את עצמי, את הגוף שלי, אני לפחות מעריכה את עצמי הרבה יותר על זה שהפסקתי להקיא. זה פשוט ניצחון. בבקשה, תעשו מאמצים ותדעו שזה אפשרי!!!!!!!!!!! תלוי רק בכם...

ב"ה עד שלא סיפרתי להוריי לא יצאתי לקבל טיפול במקרה שלי הם לא עזרו אבל בשבילי זה היה להוציא את החתול מהשק וזה מה שגרם לי לרצות לקבל טיפול ואכן קיבלתי וה"לספר" היה מבחינתי מדרגה להחלמה. לכן אני מחזקת את דברים וחושבת עד היום שלדבר על הסוד הנורא בגלוי הוא שלב רציני בהחלמה וגם בידיעה לקראת מה נכון ויעיל לעשות כדי לצאת מההפרעה גם אם עשור שלם לפנינו שבו נצטרך למצוא את הדרך להחלמה יום יום אבל החלמה תקרה תמיד בשנייה אחת ואז זה מדהים ממש המון אהבה ותודה על השיתוף יישר כוח וכל הכבוד ביאן

שלום אני נוטלת תרופות אנטידיכאוניות שגורמות לי לתאבון רב שמעתי על צמח ההודיה שמדכא את התאבון רציתי לשאול את מי שיש לו ניסיון האם באמת הצמח עוזר והאם מותר לקחת אותו אם תרופות אנטי דיכאוניות

יש להתיעץ עם הרופא המטפל אשר נתן לך את התרופה ליטול שלך דניאלה

ב"ה הם עושים נזקים בלתי הפיכים שכן מיותר לצייין ששום חברה לא תטרח לפרסם אמיתות משמעותיות אודות מוצרים כאלה ואחרים בגלל ענייני מסחר אני לפני שנים ניסיתי מדכאי תאבון.... זה גרם לי למאניה ואחכ ניסיתי להתאבד אני לא היחידה שמשהו כזה קרה לה אין לי שמץ של מושג לגבי הצמח הזה אבל גם צמח יכול להרעיל ומה שאני מנסה לומר שההפרעה הזו היא גם ככה קשה..אז מדוע לגרוע?! תחשבי על זה המון אהבה \ ביאן

הילה שלום, כתבתי פה בעבר, קיוויתי להילחם ולעזור לעצמי .... אבל, כנראה שאין תרופות פלא והמצב שלי חרא!!!! אני בולסת וצמה, צמה ובולסת... אני משמינה ורע לי, אני נמצאת במעגל של בולמוסים וקיזוזים ולצערי הבריאות לא נראית באופק... אני חייבת עזרה, אין לי ספק בכך... לכן רציתי לשאול אם את מכירה מטפל/ת טוב/ה באזור חיפה שמתמחים בהפרעות אכילה? תודה

היי ניצן, אני שמחה שפנית שוב לפורום הזה אני לא מכירה את המקרה שלך אבל אני בטוחה שיש ברמב"ם מחלקה טובה לה"א. שלך דניאלה

אני לא יכולה להרשות לעצמי לפנות לבי"ח ובטח שלא לאשפוז... נראה לי שטיפול פרטני יוכל אולי לסייע לי (למרות שהייתי מטופלת בעבר)... סליחה אם אני נשמעת מתנשאת אבל יש לי ה-מ-ו-ן מה להפסיד ולכן אני מעדיפה שלא לבחור בדרך של אשפוז... מה גם שלדעתי אשפוז הוא אפשרות אחרונה למי שתלוייה בין חיים ומוות ואני במשקל תקין.... תודה על התשובה...

קצת חסר לי הפורום הזה...אומנם אני מתכתבת פה ושם בפורומים...כי נראה לי שאיך שהוא אני לא יכולה בלי זה...סוג של התמכרות... אבל מה שלומך הילונת? מקווה שטוב... אצלי לי לא כל כך יודעת...יומיים בסדר יום לא...ככה זה...או להיפך...אבל עם כל הדיאטות למינהם הפסקתי בערך...זה לא שאני שלמה עם הגוף או המשקל שלי...ממש לא...אבל אין לי ממש כוח להיכנס לזה...פשוט מנסה לאכול יותר בריא (מידיי פעם ירקות ופירות :) )וקצת מסודר...זהו... אוהבת... אני

ב"ה אספר במעלה הדף מה קרה השבוע בכל אופן ספרי מה קורה איתך ולמה לא טוב כל כך ... חיבוקי המון אהבה ביאן

בכל מקרה מקווה שיהיה יותר טוב... אני...לא יודעת גם המצב לא הכי ישתפר מאז לפני שטסתי...כי נופלים עליי ימי דיכאון כאלו...ו...זהו לא יודעת כל כך מה לעשות עם עצמי...מקווה שגם יהיה לי יותר טוב... אני

לפני שנתיים שקלתי עוד 30 ק"ג מהיום. שקלתי מעל ל100 ק"ג. במהלך שנתיים של עבודה עקשנית , כן , שמן תמיד נשאר שמן , הגעתי היום למשקל של בסביבות 70 ק"ג. היעד הוא 50 אבל הדרך קשה . צריך לקום בבוקר ולהאמין בעצמך , להאמין שאתה מסוגל , להאמין שאתה יכול ולהאמין שמגיע לך. זה לא רק המחזרים והגבר השווה שלצידי היום .. זה גם סתן לנשום כמו שצריך זה ללכת עם חצאית בלי שיפשופים בין הרגליים זה ללכת לחנות למידות רגילות אני קטנטנה 1.61 אבל כבר היום נראת בסדר גמור עדיין לא רזה אבל כבר לא שמנה להחריד. תמצאו את האמונה והכל ילך אני כותבת אחרי שבועיים קשים שהגעתי כבר ל75 ק"ג והיום מצאתי שוב את האמונה בעצמי וחזרתי למסלול... בהצלחה לכולם .

ותודה על הסיפור כייף לדעת כי את מאושרת דניאלה

הפרעות אכילה באות בכל מיני וראציות וצורות . ומין הסתם אם יש אנורקסיה נברוזה , ובולמיה אז יש גם הפרעת אכילה שמתבטאת בהשמנה חולנית . חשוב לי להדגיש , שלפי התיאור של הסיפור שלך , לדעתי לא ממש היה מקרה של אובסיטי חמור . עודף משקל ? אולי . אבל זה לא משהו שהוא לא שכיח ובר טיפול . בכל מקרה , כך או כך , שמחתי לקרוא את ההצלחה הקטנה שלך . זה רק מראה ומוכיח שוב ושוב כמה אנו שולטים בגורלנו ואנו יכולים לבחור לכאן או לכאן . הכול תלוי במידת הכוח רצון של האדם ובמידת ההשקעה שהוא מוכן לתת מעצמו . ואת סיפור הצלחה ... אני מקווה שיהיה לך רק דרך צלחה בהמשך , ושתדעי למתן גם את היעדים שלך ( לרדת עוד 25 קילו - האם זה שווה את זה או בכלל ריאלי ?! ) כי לא חסרים מקרים של אנשים מלאים ואף שמנים ששינו את ה"א שלהם לה"א אחרת . אז להחליף צרה אחת בחולה אחרת ? לא ממש מומלץ ... וחוץ מזה , אני מקווה שתלמדי לאהוב את עצמך ואת הגוף שלך באשר המשקל יהיה ... כי החוכמה זה לא לרדת או לעלות ( תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה ) במשקל , אלא לעשות עבודה כזאת שתשאר איתך גם מבפנים ושתלמדי לחיות איתה ולקבל איתה את המציאות החדשה ... על כל המשתמע מכך . המון אהבה והמון אושר אני מאחלת לך . את מוזמנת להמשיך לספר לנו על כל שעובר עלייך - הצלחות או כישלונות ( גם זה מותר וזה עוד בא ממני אז בכלל ... :) ) תמי

ב"ה אני רק מקווה שאת מתמודדת גם עם הנושא הנפשי שעומד מאחורי השומן כי אחרי הכל אם לא תגעי בו סביר להניח שהירידה הזו היא לשווא ולא אני לחלטין לא רוצה להיות טריגר שיגרום לך לחשוב שאת לא בדרך הנכונה או שמה שאת עושה הוא לא מספיק אני רק חושבת שחשוב שתעשי את זה גם בפיקוח נפשי את בטיפול??.... מה גרם לך לעטוף את עצמך בכל כך הרבה הגנות???.. ספרי עלייך דווקא הסיפור שלך כן מתאים לפורום הזה אני לפחות מעוניינת לקרוא \ המון אהבה ובהצלחה\\ ביאן

אין לי ספק שזה הפורום הנכון . אומנם אני לא מקיאה למשל או דברים דומים לזה אבל אני סובלת מהפרעת אכילה מובהקת . האוכל בדר"כ נועד לפצות על חוסר וגם בימים אלה לפעמים החלק הרע הזה שלי יוצא שוב בחוצה ומשתלט. הגעתי כבר ל76 אחרי שראיתי את ה71 ובימים אלה אני שוב 72 בתקווה להמשך טוב. המאבק באוכל הוא מאבק יום יומיובלתי פוסק. אני מאמינה שארד ואגיע ל50 ק"ג כמו שאני רוצה אבל עדיין אשאר שמנה . כי שמן זה הרבה יותר ממראה. גם היום כשאני מידה 42-40 שה לא ממש שמנה אני רואה ותופסת עצמי כשמנה , אני משתפרת אבל זה מאבק קשה . תמיד הייתי ילדה שמנה ופתאום המצב טוב יותר ויהיה אפילו טוב עוד הרבה יותר. אני מאחלת לכולן בהצלחה . אני אנסה לעדכן ואם מישהו רוצה לשאול או להתייעץ מהנסיון האישי שלי הוא מוזמן . שבת שלום.

ב"ה אני מקווה שתלמדי הרגלים נבונים באכילה כאלה שגם כשתגיעי ליעד שהגוף שלך בריא בו שהנפש שלך תצליח לשמר. בני לך הרגלים שיאפשרו לך בעתיד גם לשמור על המשקל ולא חס וחלילה להביא על עצמך מצב שתחזרי למשקל עוד יותר ממה שהית בשיא השומן שלך.... מאוד חשוב שאת התהליך הזה תעברי לאט ושתלמדי הרגלים ממש מבוקרים כאלה שהנפש שלך לא תחסר... אגב סדנאות של אלוגה רז מאוד יכולות לסייע לבנות שיש להן הפרעות אכילה מסוג שאת מתארת... מומלץ.... המון אהבה ובהצלחה :-) ביאן

יש לי צורך לשתף אתכן בחלום שלי,לעשות הרבה כסף ולפתוח מקום שיקומי לבנות שאכן רוצות לעזור לעצמן להחלים מהמחלה הקשה הזו אני בעצמי עדיין חולה אך אני מאמינה שאני אחלים.אני לא אתן לה לגמור אותי. אני מעולם לא טופלתי( ואני יודעת שזה עסוי לעזור אבל זה סיפור כבד מדיי פתאום לפתוח.)השאיפה זה מקום חם ופתוח ללא תשלום שיהי נעים לכולם שם אבל תוך כדיי לימודים מסודרים על תזונה ועל החיים בכלל. המטרה היא לגרום לעצמינו לחשוב פעמיים לפני בולמוסים..... בקיצור לא קל בכלל אבל אפשרי למי שמאד רוצה ומנסה לדעת עד כמה זה גומר אותנו ולהזהיר אחרות שבדרך למקום החשןך והאין סופי הזה.ולעזר במענה כמעט ללא הגבלת שעות.הלוואי שרק אוכל להציל בחורה או שתיים מהמפלצת הזו שקופצת ללא הזמנה.... בנות תשתדלנה לחסוך בבולמוסים ותלמדנה לפצות את עצמיכן כשצריך,יש הרבה חיים אחרי האוכל.

לילה טוב לך,נראה שרק את ואני כאן...רוצה לומר לך שאני איתך,חלום שלך,חלום שלי...במה את חולה?אם בא לך לספר,את יודעת...

חולקת איתך אותו חלום לגמרי! בינתיים נוכל לפחות להיות רשת תומכת אחת לשניה - כולנו..

אורית יקירה, ברכתי אלייך כי תצליחי לצאת מן ההפרעה וכן לפתוח מקום שיקומי לבנות שבה"א אספר לך סוד- הייתי כמעט 10 שנים בהפרעה- ויצאתי ללא פסיכולוג או דיאטנית אבל דיאטנית סיפור אחר כי לא הייתי על אותו תדר איתה... -לכן ניתול צאת ללא טיפול כי אני עשיתי לעצמי את הטיפול! בהצלחה דניאלה

אז איך יצאת?? אני מעולם לא הייתי בטיפול עד לפני מספר חודשים ואז הלכתי לטיפול 3 חודשים בערך אבל לא הרגשתי שזה זה למרות שהלכתי למישהי מקסימה שהיה לי קל להתחבר אליה.. אני גם כל הזמן מרגישה שהפתרון קיים בתוכי -- מה עשית?

ב"ה הלכתי למ"טי שזה עזרה במימוש עסקים קטנים הרעיון שלי דמה לשלך אבל זה נפל משום שאת חייבת להיות פסיכולוגית קלינית או פסיכיאטרית בשביל שמשרד הבריאות יאשר לך לפתוח מקום כזה אז זה לא פשוט אבל זה רעיון יפה ויכול להיות שאני ביום מן הימים אקיים אותו בדרך אחרת אבל קחי בחשבום שברמה עסקית זה יוצר הרבה מאוד התנגדות אם את מתבססת על הנסיון שלך בלבד אבל אני גם חושבת שמקום כזה חייב להתבסס אך ורק על אנשים עם נסיון אישי הצרה היא שלא כל מי שיש לה נסיון רוצה לקחת חלק בפרוייקט כזה אני עדיין חושבת שזה רעיון מדהים כל הכבוד על החשיבה הנהדרת

שלום אני מקווה שאני במקום הנכון, אם לא אשמח הפניה אימי בת 70 לאחר אירוע מוחי, והתקף אפילפטי, מזה 6 חושים מזה חודש אבד לה התיאבון, ללא חשק לאכול ואוכלת מעט מאוד, ידיים קרות תוצאות בדיקות דם הן תקינות רציתי לדעת האם יכול להיות שהיא נכנסה לדיכאון? חייב לציין שיש לה בעיות זיכרון, ותקשורת

עליך לפנות לרופא המשפחה שלך אימך ולבדוק את זה אני לא מכירה את אמך אם היא שרוייה בדיכאון יש הרבה מחלות (רפואיות ולא רק נפשיות) שיש חוסר תאבון יריד במשקל וידיים קרות דניאלה

הי דני, לא נראה לי שאת במקום.. סבתא שלי במצב דומה - תקפידו שהיא תאכל ותתיעצו עם הרופא שלכם, רפואה שלמה!

ב"ה ואני בטוחה שהיא לא רוצה לחיות אירועים כאלה מביאים על האדם אפקט טראומטי שבא לידי ביטוי בהרבה מאוד מישורים וסביר להניח שהחיים שלה לא ידמו לאלה שהיו לפני שכל זה קרה אני ממליצה פשוט להיות איתה לאהוב אותה וללכת עם מה שהיא רוצה לעצמה ולא מה שמחליטים עבורה כי כאילו "צריך" מקווה שעזרתי המון אהבה אשמח לכל עדכון הרבה בריאות ביאן

בוקר...אני לא מאמינה שזה קרה , אחרי שנה של אנורקסיה הקאתי היום על הבוקר, הרי הבטחתי לעצמי שהפעם זה לא יקרה לי , נשבעתי לעצמי שאני לא אתן לגהנום הזה לקרות. פעם רביעית באנורקסיה שגם איתה לא הכי קל בעולם אבל עדיפה על בולמיה, למה זה קורה??? מתי יהיה סוף לסיוט הזה , מתי???אני לא מוכנה לחזור לחיות בשירותים! אני יודעת ויכולה להבין את שגרם לנפילה הזו אבל לא מוכנה לדבל את זה. לאחרונה עליתי ממשקל 37 ל-44 והכל כי לא הייתי מוכנה להיתאשפז שוב , אבל אני פשוט לא מסוגלת לראות את הגוף שלי כך , מרגישה ח ר א, צאו מזה בנות יקרות, צאו ומי שעדיין לא נכנסה או על סף כניסה עשו הכל כדי להתגבר ולא להיכנס למערבולת הזו , זה לא קל, אני לא מאחלת לאף אחת או אחד את הסיוט המגעיל הזה והזמן עובר ואת לא חיה, את והבועה שלך, את והגהינום שלך, איזה יאוש, איך יוצא5ים מזה לעזאזל, מגיל 16, שנים על גבי שנים ואיפה הם עכשיו? ואיפה את עכשיו???בנות הייתי רוצה עכשיו לאסוף את כולכן ולעטוף אתכן עם שתי כנפיים לבנות, גדולות ולגאול כל אחת ואחת מכן מהייסורים האלה, הלוואי ויכולתי,הלוואי...מי אמר לך שאת מוזרה???

היי 28, רציתי לשאול מה שלומך? מקווה שאת לא מקשה על עצמך כל כך אז קרה תקומי על 2 רגליים ותאמרי שאת חזקה!! שבוע טוב דניאלה

תודה לך מאמי,אבל את יודעת,אחרי שנה שלמה שאת נקיה זה לא הכי קל...אבל בסדר המשכתי את היום טוב פחות או יותר,שבוע טוב גם לך יקירה.

מה שלומך דיברנו זוכרת???אורית בת 24 חולה ארבע שנים אנורקסית לשעבר ובולמית בעיקר המצב שלי גרוע עוד יותר אני שוקלת 54 אני נראת בסדר אבל מרגישה דובה ממש אמנם גבוהה הייתי 46 קילו דיגמנתי בין הייתר אבל הייתי כלכך דיכאונית שלא עניין אותי יותר כלום רק לאכול להקיא לאכול להקיא פשוט מזעזע כמיות גדולות של אוכל בעיקר מתוק,המחלה הזו גמרה אותי מבפנים מאד קשה לי שאף אחד סביב לא יודע כלום תארי לך כמה אני משקרת כל הזמן אין לי מראה של אף אחד לא מדמיין אפילו בעבר אמא שלי הבחינה אבל בטוחה היא שהתגברתי על כך ולא עשתה עניין אני זועקת הצילו בשקט מהחלון הקטן שלייד האסלה שלי לאלוקים ופןחדת למות אני מגזימה אני יכולה למצא את עצמי מקיאה לילה שלם בלי הפסקה לרב מאחת עד שש בערך הגוף שלנו פשוט מסכן אנו חייבות להציל אתו תמיד חישבי שהוא לא אשם לתסכולים שלנו דיי הו מנסה לשרוד כלכך במיוחד במצבך.אני מאד מקווה כאן שלכולנו יהיה עתיד טוב יותר ותקווי ותנסי לתת סיכוי לעצך לאכול את באמת נורא רזה אל תדאגי את אף אחד זה לא מעניין המשקל שלנו הכל בראש ..... כיתבי לי אם בא לך וזיכרי,כמה הגוף הקטן שלך סולח לך תני לו סיכוי טוב יותר. שלך אורית

אני בת 28 אחרי לידה כבר שלוש שנים אני שוקלת 65 קילו אני מתה להוריד למישקל הנוחכי שלי הוא 50 קילו ואני לא מצליחה אני גם לא עובדת אז כל פעם בא לי משהוא לנשנש תיעצו לי מה לעשות תנו לי איזה תפריט לעשות אני אודה לכם מאד

אז למה את פונה לפורום הפרעות אכילה? את מצפה שמשהי תגיד לך להקיא או שמשהי אחרת תתן לך טיפים לצום? אם את רוצה לרדת במשקל אז העצה שלי היא שלא כדאי לך ללמוד מאיתנו. עדיף לך להתייעץ עם דיאטנית

היית טיפה קשה איתה אני חייבת להודות.. אין לדעת אם היא עכשיו תפנה לפורום של פרו אנה מיה דניאלה

באלי למותתתתתתת זה הכל, רק למות!!

המצב שלך חורא לי מאוד אם תרצי לדבר אני פה חיזוקים מרחוק דניאלה

היי,את לא היחידה. אפשר לומר ששנינו באותה הסירה...תחזיקי מעמד ואם בא לך לדבר יותר, אז אני כאן בשבילך. אוהבת אותך ושולחת לך חיבוק חם מכל הלב.

חמודה אים זה מנחם להרבה מאיתנו,חישבי במה את יכולה להועיל למישהו (עדיף לזר)ותחושי הקלה אים אין את ראוייה לעצמך זה לא אומר שאיןאף אחד שראוי לך לכולנו יש תפקיד בעולם ואולי שלך זה לסייע לאנשים במצבך להתגבר יחד? ליליה טוב מקווה שתחזרי לפוקוס. אורית

ב"ה זה פשוט סכין בלב לא חשבתי שכך זה ירגיש שכחתי מזה אל תהיי אגואיסטית ואם את רוצה למות ואני לא מאמינה לך שזה מה שאת רוצה אז לפחות תעשי את כל המאמצים שלך בעולם לחיות את החיים שלך הכי טוב שאת יכולה במסגרת כל המוגבל להפוך אותם לטוב חלקי כי זה מה שאת באמת רוצה אל תפתרי את זה בלהתאבד זה הרבה יותר כואב גם לך זה יכאב הרבה יותר

אחרי ששלושה שבועות אכלתי רק ירקות וקצת פירות ואחרי שרזיתי והיה כיףף פתאום חזרה אליי הבטן שלי!!! אוףףף איזה מעצבן! עד שהצלחתי להיפטר ממנה! עכשיו שוב התחלתי בדיאטה לאחר חודש שהפסקתיי וואי אין לי כבר כח אני לא יודעת מה לעשותת עכשיו אני יצטרך לחכות עוד פעם בשביל שהבטן תרד ליי ובקשר לדיאטה אני מודאגת יומיים אכלתי רק ירקות ופירות ופתאום אנעי מוצאת ת'צמי אוכלת שוקולד!! איך הגעתי למצב הזהה ?!?!?!? :(( הלוואי ואני כבר ירזהה ..

היי מישהי, אני לא כל כך מכירה את המקרה שלך לא רשמת כמה את שוקלת ומה הגובה שלך לאכול פירות וירקות כל היום אני יכוהל לומר לך חוץ מכאבי בטן ובטן נפוחה לא יעשו לך כלום אני מציעה לך כמובן לפנות לדיאטנית קלינית שתעזור לך למצוא את התפריט הכי מושלם עבורך ודבר שני פתאום הבולמוס של השוקולד זה לגיטימי לחלוטין אחרי שהרעבת את הגוף שלך הגוף שלך צריך לקבל אנרגיה עשירה יותר כמו בשוקולד חיזוקים דניאלה

ב"ה ירקות ופרות כשאוכלים אותם בצורה לא מאוזנת ומבוקרת הם מנפחים מעבר לכך שהם נועדו להיות השלמה בלבד ולא תזונה שיש לבסס את הגוף עליה זה יוצר חסכים של פחמימות והקרייבינג לשוקולד הוא ממש לא מפתיע אז לכל התנהגות יש תוצאה אני מניחה שמרי עלייך זה לא פתרון

אני בת 25, חולה באנורקסיה קשה מגיל 13 וחצי - עוד מעט סוגרת 12 שנה. אני כ"כ מיואשת מהמצב שלי, שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני באשפוזים מגיל 15. האשפוז הראשון היה בשניידר, במחלקת ילדים. זה היה בחופש הגדול בין ט' ל-י', וכשנגמר החופש הפסקתי את האשפוז כדי לחזור לבי"ס. לא הייתי אז בתת-משקל רציני - 46 ק"ג על 1.75 מ'. באשפוז עליתי עד 51 ק"ג. אחרי האשפוז הצלחתי בהתחלה לשמור על המשקל והמשכתי לאכול לפי תפריט. אבל באיזשהו שלב נשבר לי ולאט לאט התחלתי לקצץ ולרדת במשקל. בכתה י"ב כבר שקלתי 42 ק"ג, ואז מהרווחה פנו לבית-המשפט והכריחו את ההורים שלי לאשפז אותי (ההורים שלי נענו לתחנוניי לא להתאשפז בגלל שזה היה אמצע השנה האחרונה בבי"ס). הייתי מאושפזת בבי"ח דנה במחלקת ילדים כללית במשך איזה חודש, אבל האשפוז לא היה אפקטיבי, כי זו לא היתה מחלקה להפרעות אכילה. אחרי חודש חזרתי לביה"ס, בדיוק לתקופת הבגרויות, ואת השנה סיימתי ב-35 ק"ג. בסיום הלימודים התאשפזתי, שוב בשניידר, וזה היה אשפוז מאוד טראומתי בשבילי. הייתי שם 5 חודשים והעלו אותי המון במשקל, ולא ידעתי איך להתמודד עם זה. בגלל שהגעתי למשקל כ"כ ירוד החרדה שלי מפניי העלייה במשקל היתה עצומה, ועשיתי הכל כדי לנסות למנוע את העלייה במשקל, מה שאומר שהתחלתי לרמות ולהחביא אוכל. זה גרם לי להמון רגשות אשם ולשנאה עצמית נוספת על השנאה שנבעה מהעלייה במשקל, ואז התחלתי לגזור על עצמי כל מיני גזירות מטומטמות כמו לא להחליף בגדים, לא לראות טלוויזיה, לא לעשות כל דבר שגורם לי הנאה - כי אסור לי להיהנות. כשכבר התקרבתי ל-50 ק"ג עזבתי את האשפוז אף על פי שהייתי עדיין צריכה לעלות - פשוט לא יכולתי לסבול את עצמי יותר. כשחזרתי הביתה מייד התחלתי לצמצם באוכל ולרדת במשקל. הגעתי למצב שבמשך חודש ימים התקיימתי על חצי מלפפון ביום, והמשקל כבר הגיע ל-30 ק"ג. הפסיכיאטר בעיר המגורים שלי החליט לאשפז אותי בכפייה, ושלחו אותי להדסה - למחלקה הפסיכיאטרית (כבר הייתי בת יותר מ-18, ולכן בשניידר כבר לא יכולתי להתאשפז). האשפוז בהדסה היה נוראי גם הוא. פגשתי שם אנשים ממש מפחידים, התנאים הסניטריים היו נוראיים. גם שם רימיתי את הצוות כדי לעכב את העלייה במשקל, ואחרי אשפוז של 7 וחצי חודשים הצוות התייאש ממני ושיחררו אותי, אף על פי שעדיין לא הגעתי למשקל היעד. כשהשתחררתי הדפוס של הצמצום באוכל והירידה במשקל חזר על עצמו, ולמעשה נכנסתי למעגל של אשפוזים חוזרים ונשנים. אם בהתחלה הצלחתי לשרוד שנתיים בין אשפוז לאשפוז, הרי שהמרווחים בין האשפוזים הלכו והצטמצמו, והיום אני נמצאת במצב של אשפוז אחת לכמה חודשים. בהדסה הייתי שלוש פעמים, אח"כ הייתי במחלקה הפסיכיאטרית ברמב"ם פעם אחת, ואח"כ גיליתי את המקום שלצערי הפך להיות הבית השני שלי בשנים האחרונות - המחלקה להפרעות אכילה בתל-השומר. שם הייתי כבר שש!!! פעמים, כל פעם מגיעה במצב גרוע יותר (הגעתי למשקל של 24 ק"ג לגובה 1.77 מ' - BMI 7 בערך). באשפוזים האחרונים הגעתי למצבים של איבוד הכרה בכל פעם, ובאשפוז האחרון איבדתי את ההכרה בדרך לאשפוז, באמצע כביש הערבה (אני גרה בדרום), ובאמבולנס הובילו אותי לטיפול נמרץ בבי"ח סורוקה (הייתי למעלה משעה מחוסרת הכרה והצילו אותי ממש רגע לפני הסוף. אפשר לומר שזה נס שאני עדיין חיה היום). בכל אשפוז העלייה במשקל היא נוראית עבורי, וכשאני מתקרבת ל-40 ק"ג אני משחררת את עצמי וחוזרת הביתה - למה שאני יודעת לעשות הכי טוב - להיות אנורקסית. מעולם לא נשארתי באשפוז עד הסוף, אני אפילו לא מסוגלת לאפשר לעצמי את ההזדמנות לנסות. האמת היא שאני לא מאמינה שיש לי איזשהו סיכוי לצאת מהחרא הזה - מייאש אותי רק לראות את כל האנשים שחוזרים לאשפוזים חוזרים ונשנים בתל-השומר, גם אנשים שסיימו את הטיפול עד תומו. אחרי האשפוז האחרון ניסיתי טיפול פרטי במסגרת של בית שיקומי, אבל גם אותו עזבתי בגלל סיבות שונות (בין השאר סיבות כלכליות - לא יכולתי לעמוד בתשלום לאורך זמן). כיום אני נמצאת בבית, מיואשת לחלוטין. מבחינת המשקל המצב לא מזהיר, אבל יחסית למשקלים הנמוכים בהם כבר הייתי, עוד לא הגעתי למינימום שלי. האמת היא שאני כבר לא יורדת במשקל כמו פעם - כנראה שהגוף חוסך כל קלוריה כדי לשרוד. חלק אחד בתוכי כ"כ רוצה לרדת במשקל, להגיע שוב להכי נמוך שאפשר, ואכן אני עושה הכל כדי לרדת במשקל - מנסה לצמצם באוכל כמה שיותר, עושה הליכות ארוכות ברחוב. חלק אחר בי כ"כ לא רוצה להגיע לאשפוז נוסף - אין לי כוח שיתקעו אותי עוד פעם במיטה עם זונדה ויתייחסו אליי כמו אל כלב (אחרי כ"כ הרבה אשפוזים בתל-השומר גם הצוות התייאש ממני, וזה, פחות או יותר היחס שאני מקבלת שם). לפני שבועיים נודע לי שחברה שהיתה איתי באשפוז מתה, וגם זה מעלה בי אמביוולנציה - מצד אחד זה מזעזע אותי וגורם לי לרצות לעשות עם עצמי משהו, אבל מצד שני זה גורם לי לקנא ולחשוב שאולי אני אנורקסית לא מספיק טובה, כי אני עדיין לא מתתי. איך נלחמים בקולות הללו? איך לחוזרים לשפיות? איך מחליטים שרוצים לחזור לחיות חיים מלאים? איך מתמודדים עם העובדה שהדבר היחיד שנותן לי סיפוק זה הירידה במשקל וההרס העצמי? הדבר היחיד שבשבילו אני קמה מהמיטה בבוקר זה כדי לראות שירדתי עוד 100 ג'. זה כ"כ עצוב ופאתטי. אני לא הולכת ונעשית צעירה יותר, אני כבר בת 25, ומאז הלימודים (שאותם סיימתי בהצטיינות יתרה) הדבר היחיד שאני עושה עם עצמי זה להיות אנורקסית. ומה שמשגע אותי זה שביום יום אני משלימה עם זה וטוב לי עם זה, אבל יש רגעים שאני תופסת את עצמי ומסתכלת על החיים שלי מהצד, ואז אני מבינה שזה כ"כ נורא, אבל עדיין אין בי את הכוחות להיאבק בזה. אני פשוט מבולבלת ונואשת, ולא מסוגלת אפילו להחליט אם אני רוצה עזרה או לא. אשמח לקבל תגובות ועידודים (זו הפעם הראשונה שאני חושפת את עצמי בפורום שכזה, וזה היה לי לא קל).

שלום לך, מעולם לא עניתי לאיש בפורום, אף פעם אין לי מה לכתוב או לחדש.... אבל משום מה ההודעה שלך "תפסה" אותי .... לא יכולתי להתעלם ממנה...... הרגשתי כאב מאוד גדול בלב כשקראתי אותה... זרקת אותי 10-12 שנה אחורה אל מצבי שהיה רע מאוד באותם ימים, אך לא רע כמצבך.... אני לא הולכת לכתוב לך הרבה, אני בטוחה שאת כל ה"בולשיט" הרגיל את מכירה ושמעת כבר מליון פעמים.... אני כן רוצה לספר לך שיש חיים מחוץ למחלה האיומה הזו והם נפלאים אם נותנים להם הזדמנות! מתוקה, הגעת לשפל! ואין לך כבר מה להפסיד..... את שם ואת מספרת שלא טוב לך, למה שלא תנסי לתת הזדמנות למשהו אחר? אלי לחיים אחרים שיכולים להיות לך, לעיסוקים חדשים,תחביבים, אושר.... הדאגה למשקל תמיד תהיה שם (אל תדאגי, זה לעולם לא עובר!!!) אבל זו תהיה דאגה נלווית, נלווית לחיים האחרים שיהיו לך.... אני רוצה גם לספר לך (אולי את גם יודעת את זה) שהמוח שלך לא חושב בהגיון כשאת בתת משקל.... אם וכאשר תצליחי לעלות למשקל תקין, כל החשיבה שלך תשתנה ויהיה לך פתאום הרבה, הרבה יותר קל.... אני יודעת שזה לא מעודד כל כך ואפילו נראה בלתי אפשרי... אבל אני באמת מאמינה שכן אפשר להתגבר על המחלה הזו ולו רק בשביל ההזדמנות שמגיעה לך כבן אדם לחיים הנפלאים הללו שקיימים שם בחוץ, לאהבה הגדולה שיכולה להיות לך, למשפחה, לעבודה , לשמחה.... וכמו שאמרתי .. גם למשקל יהיה שם מקום- מקום של מודעות! לא של הרס! רק תתני הזדמנות, נסיון, משהו... מי כמוך יודעת שאפשר תמיד לחזור לשם.... הייתי שם... ואני אומרת לך בשיא הביטחון שאין יום אחד שאני מתגעגעת....

ב"ה זו את נכון???

הסיפור שלך מביא לי צמרמורת בכל הגוף אני יכולה רק לתת לך חיזוקים מרחוק אני יודעת שזה כואב וכואב מאוד, סבתא שלי מתה מאנורקסיה היא הייתה במצב כמו שלך המשקל מאוד נמוך וכן גם כך בן דוד שלי מת מהפרעת אכילה הוא היה במצב גם גרוע אף יותר איך שהבנתי. כמו שאמרת שאת לא יודעת אם את רוצה לקבל עזרה אבל אני בטוחה שאת רוצה לחיות כי אם אל היית רוצה לא היית נכנסת בכל פעם מחדש לטיפול ויוצאת ומנסה לשמור על המשקל כיוון שאת נמצאת בערבה אני לא מכירה שם כל כך את האזור ואיפה יש טיפול טוב אבל אם תרצי אני יודעת שיש טיפול בבית חולים איכילוב אבל ההמתנה יכולה להיות ארוכה אבל התוצאה יכולה לעלות על שלה. הטיפול הוא ללא תשלום כמובן!! אני יודעת כמ הזה מאיאש ליכנס בכל פעם מחדש לטיפולים ולצאת שכולך בלי כוחות במלחמה אין סופית עם המחלה אני אשמח לנסות לעזור לך במה שאוכל אני חייתי כ8 שנים בהפרעה ויצאתי מזה- ללא פסיכולוגית ללא תזונאית- כי היא לא עזרה לי בשיט!! הסיבה שהחלמתי כי קרוב משפחה שלי מת מההפרעה באותה שנה ואחותי הייתה במצב דומה כמו שלך ופחדתי למות לשיקרה לי שושלת של ההפרעה כמו שסבתא שלי מתה ובן דוד שלי ויש לציין כי כל האחים שלי בלי יוצא מן הכלל בהפרעת אכילה- אנורקסיה\בולמיה! שלך באהבה חיזוקים דניאללה

אין לי יותר מדי מה לאמר לך כי בחיים לא הייתי במצב כמו שלך- אני תופסת את עצמי לפני זה. בכל זאת אני מבינה את התחושות שלך. אני ממש מקווה שתצליחי לצאת מזה. תנסי להסתכל על החיים שלך שלפני האנורקסיה או אפילו על החיים של חברות שלך או כל אחד אחר בגילך לעומת החיים של החברות שלך מהאישפוזים. ניראה לי שאת יודעת באיזה חיים עדיף לך לבחור. תנסי לצאת מהמעגל הזה ותתני צ'אנס לעלייה במשקל. תנסי לעלות לא דרך בית חולים כי העלייה שם באמת נוראית. תנסי כמה שאת יכולה כי כמו שהשגת את הכח הזה לא לאכול (דבר שהיום ניראה לך כ"כ קל אבל פעם היה קשה) ככה את גם יכולה להשיג את הכוחות לעלות במשקל. את עדיין צעירה אז אל תאבדי תקווה את יכולה לעשות כל דבר שרק תרצי. אני מאמינה בך ומקווה שהכל יהיה איתך טוב. תמשיכי לכתוב בפורום כי באמת נגעת לי ללב. תזכרי ש90% מההחלמה היא את ורק ה10 אחוזים הנותרים הם עזרה מהסביבה. אז תאמיני בעצמך!

ב"ה הסיפור שלך מזעזע אני מכירה הרבה סיפורים כאלה אפילו שלי לא שונה כל כך משלך "אנורקסית מוצלחת" אז זהו שהיא לא כל כך מוצלחת כשהיא מתחת לערימת עפר את רוצה למות?? מה את רוצה? אנחנו יודעים איך מרגישה המחלה ומה הסמפטומים שלה לא חדשת הרבה הסוף שלה ברור אבל יש שלב ונקודה של בחירה שאם את לא מזמנת אותה לעצמך שום דבר טוב לא יקרה בדרכך ועד שלא תביני את זה בהכרח לא יקרה שינוי את חייבת להציל את עצמך כי היה שלב שאני הבנתי שאם אני לא אציל את עצמי אף אחד לא יעשה את זה במקומי אני יודעת שרע לך ואני יודעת שיתכן וימים ספורים לחייך וכולי תקווה שיש לך הזדמנות רבה של זמן לקחת את עצמך בידיים ולהפוך את הגוך שלך מנשלט לשולט. כי כל עוד המחלה שולטת בו הוא ימות ואת רק תהיי אומללה את בעצמך יודעת שאין שום משקל ייעד שמצליח לאשר באמת \ תחשבי על זה תראי בכל החולי הזה את המציאות ולא הפנטזיה שמסובבת לך את המוח ואני יודעת כמה היא יכולה לסובב אבל תכלס את לא באמת משיגה את מה שאת כביכול רוצה רמז?... מה זאת באמת רוצה לא קשור בגוף שלך אני בטוחה שלא חדשתי לך מאום אבל אולי את כותבת כדי שכולנו נאמר לך פה אחד שהחיים האלה רק את יכולה לשלוט בהם רק את יכולה ללכת בנתיב הזה ששמו אותך עליו ללכת בו יש ציפייה שמישהו אחר יקח את זה אבל זו ציפייה שמולידה כשל וכזב רוצה שתמשיכי לכתוב הסיפור שלך נגע לי אני מקווה לשמוע ממך ביאן

ב"ה בהמשך לטיפול שלך חשוב לי שתדעי שהטיפול אצל גיורא הוא לא טיפול קינסיולוגי קלאסי כפי שהשארתי בהודעה על קינסיולוגיה מח אחד.... אחרי שהגוף שלך יתחזק..יש מקום להתנסות בתרגול שגרם לכך שיש לך הפרעות אכילה היום ולרפא את הסיבות והתוצאות אחת ולתמיד... לא זוכרת אם ציינתי את זה... אז רק שיהיה לך במודע.. המון אהבה ובהצלחה

הילה יקרה: האם לא כדאי לעשות זאת יחד? אני מנסה לחזק את הגוף אך הנפש מיוסרת, נלחמת, רוצה שוב לברוח למקום המוכר... מדהים אותי לראות עד כמה המלחמה היא פיזית ונפשית! לפעמים הגוף כ"כ דורש את ההאבסה ולפעמים הנפש כ"כ חולמת על הררי אוכל ואני מנסה להלחם במחשבות על מה הייתי רוצה לדחוף עכשיו... אני מרגישה חזקה יותר פיזית, פחות מותשת, אך בכל זאת המצב רוח כ"כ מתנדנד מרגע לרגע והמלחמה באוכל, בעצמי, לא נגמרת. יש רגעים שאני אומרת די! תאכלי נורמלי ותאהבי את עצמך כמו שאת, גם אם תשמיני וגם אם תאכלי עוגה ובורקס ("אבוי") וברגעים אחרים זה נראה לי סוף העולם אם אעשה זאת... אני כל הזמן חשה מעין תחרות עם אימי ואחותי (שצעירה ממני ב10 שנים). שתיהן רזות ולא אוכלות כמעט כלום וזה לא מפריע להן לא לאכול. אבל אני כן רוצה, כן רעבה, אבל מה יקרה אם אתפרע שוב אהיה ה"פרה" של הבית, כמו שאבא שלי נהג תמיד לאמר... אבל אני לא חיה בבית כ"כ הרבה שנים אז למה אני נותנת לעצמי לחיות בצל המשפטים הנוראים שלו?! בימים האחרונים אני מנסה להבין עם עצמי ממה אני נמנעת ע"י הבולמיה? איך היו חיי בלעדיה? בלי המחשבות על אוכל, קלוריות, אינפוט ואאוטפוט, שומנים ושומן... מה הבולמיה הארורה הזו נותנת לי? ממה היא מגוננת עלי? מלהרגיש את הכאב אולי? גם אחרי כ"כ הרבה שנים??? בגלל זה שאלתי לגבי היפנוזה, אבל אני מאוד מקבלת את תשובתך! אין ספק שזה חיטוט אדיר בעבר שאולי טוב לו אם ישאר שם!!! אני כ"כ רוצה לקחת כבר את חיי קדימה, אני מרגישה שזה שם במרחק נגיעה... אבל יש כזה מאבק... הכי נורא זה שאני בעצמי מטפלת... מאוד קל להיות שם בשביל האחרים בכל המצוקות שלהם, להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון ולשאול את השאלות שיובילו אותו לכוחוחות הפנימיים שלו (של המטופל), אז למה כ"כ קשה לי עם עצמי... למה כ"כ נוח לי להתקע שם מאחור ולהתיסר כל הזמן - כי אם אני לא מצליחה להתגבר משמע שאני לא מושלמת אז איך אני יכולה לטפל באחרים??? כ"כ כבד לי כבר...

ב"ה תתקשרי אליי אתן לך את הפרטים לצערי אני לא יכולה לספק אותם במסגרת הפורום 0545254199

אני לא יודעת עד כמה תוכלי לעזור לי זה סיפור די ארוך בשביל לכתוב כאן הכל אבל השורה התחתונה היא שההורים שלי לא רוצים שאני יהיה בשום טיפול אלא אם אני יתאשפז במחלקה פסיכיאטרית. אמא שלי לגמרי צעקה על המטפלת שלי (שיצאה ממש בסדר ואמרה לי להתקשר אליה כל פעם שאאני צריכה ואמרה לי שלא משנה מה קורה- לא להתאשפז) ואני ממש לא יודעת מה לעשות. כמו שאמרתי קודם זה סיפור באמת ארוך אז אני לא יפרט כאן את כולו.

אני רוצה להיצטרף ללהקת הנחוחוית באלופה טוב בטח את יודעת אבל אני לא יודעת מתי זה היה כי אני נוסעת לח"ול ואני מאוד רוצה אבל לאמא שלי יש בעיה אם זה ואני לא רוצה לאכזב אותה.............................. תודה מראש

מה איתך? יש חדש? התחלת טיפול אחר? יעל

יעל, מה שלומך??? איזה כייף לשמוע ממך! המייל שלי התחרבש לגמרי ולא הצלחתי לענות שם לא לך ולא להילה.. שלומי סביר לא יותר , לא חזרתי לטיפול בינתיים , האמת שאני מתכננת ליצור קשר עם דניאלה ואני כל הזמן מנסה להתגבר לבד אבל אם להיות כנה זה לא לגמרי עובד. את יודעת הבקר מנותק מהערב..איך הולך לך אצלה? מה איתך בכלל? התחלת ללכת לקבוצה פעם אחרונה שדיברנו איך זה מתפתח? מה עם העבודה? תכתבי , נשיקות, ריקיש

אצלי כרגיל , עדיין יש המון בולמוסים יש עליות וירידות. אני עוברת תקופה קשה הייתי מספרת לך אבל זה לא לפורום. . שמחה לשמוע שאת מתכוונת לחזור לדניאלה . להתמודד לבד זה לא אפשרי . לצערי אין קיצורי דרך. לא הלכתי בסוף לקבוצה בגלל שזה מוקדם בבוקר וזה בתל השומר מרחק של שעה נסיעה מהבית שלי כשאין פקקים . לגבי עבודה הפסקתי לחפש ואני מתכוונת לעבוד מהבית .בהדפסות ,עיבודים סטטיסטים (SPSS ) בניית אתרים , ועוד כל מיני עבודות לסטודנטים בעיקר. מקווה שילך לי.

שוב זה קורה לי- עד שסופסוף החלטתי לאכול יותר נורמלי בשביל לעלות קצת אפילו 2 קילו רק כדי שלא יבהלו ממני אני מתפדחת מהבטן שלי ומרגישה כמו אישה בהריון. אני לא מבינה את זה עליתי בנתיים רק חצי קילו אבל הבטן תפחה כאילו עליתי 20. מה יש לי ואיך זה שלבנות ששוקלות לפחות 10 קילו יותר ממני יש בטן שטוחה או לפחות הרבה יותר קטנה משלי? נמאס לי מהבטן הזאת ושוב היום כבר לא יכולתי לאכול אני לא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה. מצד אחד הגוף כל כך רזה אבל מצד שני הבטן כל כך גדולה.

ב"ה כי מערכת העיכול התפקודית שלהן בריאה יותר מזו שלך יש אם תתמידי באכילה נבונה ומבוקרת הכל ישתנה לך וגם הנפיחות תרד... אגב מה לגבי בדיקות גסטרו שהמלצתי עליהן בעבר... האם עשית יש תוצאות??.

לא, לא עשיתי בדיקות כאלה. תאמת שהבטן ירדה לי יום למחרת. זה קורה לי כל הזמן פשוט עכשיו עם הבגדים הצמודים זה יותר הציק לי. כל הזמן יש לי כמה ימים של עצירות שבהם הבטן שלי ממש מתנפחת מיום ליום ואז פתאום יש לי שלשולים. אין לי אמצע וזה לא בכוונה- אני לא לוקחת כדורים.

ב"ה "מה לשנות? מי שהנכם זה החיים, אתה החיים עצמם! ומה הם החיים? החיים הם תהליך. ומה התהליך הזה? זהו תהליך של אבולוציה או מה שאתם מכנים שינוי." למה לשנות? חשוב על זה כך: הכל משתנה כל הזמן, זה כולל אותך אתה משנה ומשתנה,זה כך, כי בעודך משתנה אתה גורם שינוי בעצמך ובעולם הסובב אותך. כאשר אתה מתעורר בבוקר, אני מזמין אותך לחשוב על דבר אחד, מה עומד להשתנות היום? לא, האם יתחולל שינוי היום, זה נתון! אלא מה יהיה אותו שינוי ואיזה חלק יהיה לך ביצירת השינוי." איך לשנות? עליך להחליט את החלטותיך מדי יום בעצמך, דעי כך שבהחלטתך את מכריזה ומפגינה את מי שאת." מאת דונאלד וולש מתוך "שיחות עם אלוהים" כאשר כולם צומחים אין פחות לאף אחד, יש יותר לכולם. כאשר נר אחד דולק יש אור. בהדליקו נרות נוספים האור גדל ומתפשט והנר באורו דולק. מאת קליל ג'מיסון קינסיולוגיה ומח אחד הקנסיולוגיה ומח אחד פותחו בארה"ב בשלהי המאה שעברה. מטרתן לאפשר לנות להיות במצב בחירה לגבי פעילותינו ובחירותינו ביום יום, ולהפיק את המכסימום מהפוטנצייאל העצום שלנו. העבודה בשיטות אלה מתמקדת באימון והכוונת פעילות המח, כדי לגרום לאנטגרציה מקסימלית בפעולת שתי ההמיספרות של המח השמאלית והימנית, מצב שבו פועל המח ללא לחצים ומתחים. זהו המצב האידיאלי ללימוד ותפקוד יעיל בכל שטחי חיינו. שיטת מח אחד מביאה להגברת המודעות לתבניות החשיבה שלנו ליכולת לבצע שינויים בהן ובהרגלי חיינו. השיטה מתמקדת בעבודה על תבניות חשיבה חיוביות, במהלכה מזהים רמות מתח, רגשות "שליליים" הקשורים לאותן תבניות חשיבה, מנטרלים אותם ומשחררים. כשהגוף משוחרר ממתח, האדם משתמש ביכולתו המלאה בתפקודיו הגופניים, מחשבתיים, ונפשיים בצורה הטובה והיעילה ביותר. חלק גדול מהמתחים הנפשיים שלנו טמונים בתוכנו (בתאי גופנו- גנטיקה) מקורם הוא גנטי מתהליך הווצרותנו ומנסיונות חיינו. למתחים אלו תפקיד משמעותי בעיצוב דמותנו ודרכי התנהגותנו. "המשא הנסתר" הזה מכביד ומקשה עלינו - "תוקע אותנו" בחיי היום יום. אנחנו לוקחים אחריות לבחור לשנות ובכך אנו יכולים ללמד בקלות, לחיות בבטחון עצמי ובחופש החלטה ובחירה בכל תחומי החיים. 1. כושר ואיכות הלמידה מותנים במבנה הדומיננטיות של המח וחלקי הגוף, דומננטיות מובהקת או מעורבת. 2. רמות המתחים של האדם 3. זרימת האנפורמציה בין ההמיספרות של המח. כל הקלט החושי הנקלט מומר לאות עצבי, חשמלי ומגנטי, הנע דרך תאי העצב. מידע חושי נכנס ומידע מוטורי יוצא. הראיה - נגזרת ממערכות אלקטרו מגנטיות השמיעה והמישוש - נגזרים ממערכות מיכניות. הטעם והריח - נגזרים ממערכת כימית. מסקנה: מח וגוף הם ישות תפקודית אחת האנטלגנציה שלנו שוכנת בגוף כולו. מה לשנות? בשלב הראשון אני מבררת עם החולה מה הסיבה שהיא הופנתה אלי אנחנו בודקות יחד אם יש איזושהיא בעיה ואם אנחנו מסכימות עליה. אנחנו מגדירות מהי הבעיה? בהסכמה משותפת בינינו על ניסוחה. אח"כ עולה השאלה אם הבעיה היא בשליטה של החולה. האם באיזו שהיא דרך היא יכולה להשפיע עליה או לשנותה. לדוגמא: החולה מספרת שאין לה בכלל חשק לאכול, שהיא שונאת את גופה ושום דבר אינו מעניין אותה בכלל ולא חשוב לה. אנחנו משוחחות על הנושא, מה המשמעות של אכילה, מה משמעותו של הגוף, איפה ומתי אנחנו לומדות מכך ומה זה תורם לנו. למה לשנות? אנחנו מעלות אפשרויות של שינויים בהם החולה רוצה שיהיו חלק מחייה. אנחנו בודקות מדוע היא רוצה בכך. אם נתייחס לבעיה של הרצון לאכול, אנחנו מעלות את השאלות מדוע חשוב הרצון, מה ההשפעה שלו בתפקוד שלנו בחיים ובכלל? מדוע החולה רוצה לעבוד על שינוי זה? איך היא מבינה את משמעותו בחייה? ולאיזה מקום אחר היא רוצה להגיע? אילו בעיות חדשות יכולות להתעורר בעקבות השינוי? והאם ניתן לטפל גם בהן? איך לשנות??. אני מספרת לחולה על העבודה במח אחד, אני מספרת לה בקצרה על איך המוח עובד עם כל מערכות החושים ואני מתארת לה את תהליך העבודה. אני מבקשת את הסכמתה ללכת איתי בדרך הזו שתוביל אותה לשינוי חיובי בחייה. אני חייבת לקבל את הסכמתה או במצבים מסויימים גם את הסכמת הוריה. העבודה נעשית על הפנמת תבנית חשיבה חיובית. למשל, לגבי הפרעות אכילה "אני רוצה הזנה". לפני תחילת העבודה על תבניות החשיבה אני עורכת לחולה אבחון של מוח אחד, הבודק את מצבה התפקודי ללמידה באותו זמן, בקשר לתפיסה ראיתית, שמיעתית, דומיננטיות של מוח וגוף, יכולת ביטוי מילולי קריאה וכתיבה והשפעת הרגש על התפקודים. תהליך העבודה "לא קלה היא לא קלה דרכנו..." השפעת ההדמייה על המוח היא חזקה מאוד, אם נקרב לפינו כף דמיונית ונדמיין שאנו סוחטים לתוכה לימון מיד הלשון שלנו תגיב בהעלאת רוק, לדילול החמיצות. כך בעבודה על תבניות החשיבה החיוביות, אם נעבוד על נושא ספציפי (אני רוצה לרפא את עצמי מהפרעות האכילה שלי) או כללי (אני רוצה להרפא) תהיה העברה מהכללי לפרטי ומהפרטי לכללי. לאחר שהחולה מסכימה להתחיל בעבודה, אנו מגיעות תוך כדי שיחה על הבעיה שהיא מעלה לתבנית חיובית שעליה אנו נעבוד תוך כדי קבלת אישור מגופה שזה הנושא בעדיפות הראשונה באותה פגישה. הנני מעלה בזה את תבניות החשיבה החיוביות שעבדתי עם מרבית החולות... 1.אני רוצה להצליח 2.אני סומכת על היכולת שלי להצליח להרפא 3.אני מאמינה ביכולות שלי 4.אני מאפשרת לעצמי להצליח בחיים 5.אני רוצה וסומכת על יכולתי להיות רגועה 6.אני מאפשרת לעצמי להיות רגועה 7.אני מאפשרת לעצמי לחושב חשיבה חיובית אודות עצמי 8.אני מאמינה בעצמי 9.יש לי בטחון ביכולת שלי 10.אני נותנת אמון ביכולת שלי להצליח. 11. אני מאפשרת לעצמי לבטא את עצמי בקלות. 12.אני רוצה ומוכנה להשקיע למען שלומי הנעלה. 13.אני רוצה להיות מרוכזת בהחלמה שלי. 14.אני מאפשרת לעצמי לקלוט את מה שאני לומדת. 15.אני מאפשרת לעצמי להקשיב לרצרכים שלי 16.אני מאפשרת לעצמי להיות ממוקדת בהחלמה. 17. יש לי את האומץ לשאול כשאני לא מבינה 18. אני מאפשרת לעצמי לרצות ולהשקיע 19. אני בטוחה ביכולת שלי להצליח להחלים. 20.אני לוקחת אחריות על עצמי. 21.אני רוצה וסומכת על יכולתי להגשים את עצמי בחיים. 22.אני אוהבת את עצמי. 23.אני מקבלת את עצמי. 24.אני מערכיה את עצמי. 25.אני מכבדת את עצמי. סיכום במשך השנה הייתי בקשר עם מנחים מקצועיים שמלווים את החולות איתן עבדתי בשיטת מוח אחד. ההדים היו חיוביים, השינויים שהחולות עשו בתפקודן ההתנהגותי היו באופן יחסי מהירים מאוד, הן נעשו רגועות, נתנו יותר ביטוי חיובי לעצמן הן בהתייחסות לסביבה והן בהתייחסות לכל מה שהן הציבו לעצמן כייעד. הבנות גילו יותר עניין בחיים משהייה להם קודם, הן השתתפו באופן פעיל יותר ברמה התפקודית היומיומית והראו יותר בטחון ואכפתיות. כמו בפסוק "אם גרעין זרעת, בטח!" כך גם בעבודה זו אנו נוגעים בתמצית והעבודה הפנימית בגוף ובמוח ממשיכה להתרחש. לאט, לאט נעלמות התקיעויות והחסימות והתלמידה יותר ויותר נותנת ביטוי למהותה הפנימית, הדימוי העצמי שלה משתפר, והיא באה בתקשורת חיובית עם עצמה ועם הסביבה. אם אצל אשה מתרחש כל השינוי הפנימי הזה, שנוצר ע"י דפוסים שאיתם באה לעולם (תורשה), והשפעות הסיבה עליה מאז היווצרותה, הרי מכאן כבר תהיה בשינוי עמוק מבפניםבהבנת עצמה ודפוסי התנהגותה בפעולתה עם החוץ מה שיוביל להכרה ויישום של הרעיון לזכות להזדמנות שווה להיות בפעולה ובזכויות בין ילדה לילד, נערה לנער ואישה לאיש. והשיר הזה היא מקדישה לכם... "אתה פלא" ביצוע: חווה אלברשטיין מילים ולחן: חווה אלברשטיין כל רגע בו אנו חיים הוא רגע חדש כל רגע בו אנו חיים אין שני לו ביקום לא היה כמותו מעולם ולא יהיה עוד לעולם ומה מורים אנו לילדינו בבית הספר? מלמדים אנו אותם כי שניים ועוד שניים הם ארבעה וכי פאריס היא בירתה של צרפת... מתי נלמד אותם גם מה שהינם. עלינו לומר לכל אחד מהם: יודע אתה מה שהינך - אתה פלא אתה יחיד ומיוחד אתה פלא בכל העולם כולו אין עוד ילד אחד בדיוק כמותך אתה פלא אתה יחיד ומיוחד. והבט בגופך- איזה פלא הוא רגליך, ידיך, אצבעותיך הזריזות האופן שבו אתה מתנועע אתה פלא עשוי אתה להיות כשקספיר מיכאל אנג'לו בטהובן - אתה פלא! טמונה בך היכולת לכל דבר כן, פלא הינך וכאשר תגדל - התוכל אז לפגוע באדם אחר אשר כמותך הוא פלא גם הוא יחיד ומיוחד גם הוא פלא! עליכם להוקיר זה את זה עליכם לעבוד כולנו חייבים לעבוד כדילהפוך את עולמנו זה שיהא ראוי לילדיו בהמון אהבה אליכם... ביאן

לביאן היקרה שלום. אני משוכנעת שהכתבה שלך מעניינת וניסיתי לקרוא אותה. באמת! אבל לצערי קשה לעקוב אחר הדברים שכתבת בגלל העיצוב של הדף והמרווח בין השורות. נורא צפוף ונורא מעייף את העין. חבל..

ב"ה זה היה עובד

אני מרגישה מוזר! כל הזמן! פשוט מרגישה שאני לבד , ממש לבד ופגועה וחסרת אונים. יש סביבי טונה אנשים ועדין מרגישה לבד. פשוט כבדות כזאתי שנמצאת תמיד. מה זה?! מה נהיה לי?

ב"ה חוזר עניין בעצמך... חוסר שביעות רצון מחייך הם למעשה גורמים עיקריים שמהווים טריגר ללבדות ברור שהבעיה היא לא "הלבד" אלא הרבה מעבר.... את יוצרת את הלבד... רק ביום שתצרי בתוכך מלאות לא תרגישי לבד יותר... כי בפועל אנחנו לעולם לעולם לא לבד. מקווה שתרגישי טוב יותר המון אהבה ביאן

לא הבנתי אותך! חוסר שביעות?

אולי את סובלת מדיכאון. מנסיון ,כך אני הרגשתי כשהייתי בדאון. כדאי שתבדקי את זה ותנסי לבדוק ממה התחושה הזו נובעת.

וואי איך שאני מבינה אותך.גם אני תמיד הייתי בסביבת אנשים ותמיד הרגשתי לבד לא מחוברת לאף אחד. מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי שהם סתם מראים אהבה בגלל שאני חברה של....כשמשהוא לא היה בסדר בחברה תמיד הייתי הייתי מרגישה שזה בגללי בגלל משהו שעשיתי או אמרתי ותמיד האשמתי את עצמי. אבל הבנתי שזה פשוט בגלל שאם אני הייתי במקום החברים שלי לא הייתי רוצה להיות החברה שלי. פשוט בגלל שאנחנו לא מקבלים את עצמנו.אז לפני שתחפשי חברה תחפשי את עצמך ותאהבי אותך כי לא משנה כמה חברים יהיו לך אם לא תאהבי את עצמך תרגישי שגם חברייך לא אוהבים אותך ולא קשורים אלייך.בהצלחה אוהבת