פורום הפרעות אכילה - תמיכה

שוב זה קורה לי- עד שסופסוף החלטתי לאכול יותר נורמלי בשביל לעלות קצת אפילו 2 קילו רק כדי שלא יבהלו ממני אני מתפדחת מהבטן שלי ומרגישה כמו אישה בהריון. אני לא מבינה את זה עליתי בנתיים רק חצי קילו אבל הבטן תפחה כאילו עליתי 20. מה יש לי ואיך זה שלבנות ששוקלות לפחות 10 קילו יותר ממני יש בטן שטוחה או לפחות הרבה יותר קטנה משלי? נמאס לי מהבטן הזאת ושוב היום כבר לא יכולתי לאכול אני לא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה. מצד אחד הגוף כל כך רזה אבל מצד שני הבטן כל כך גדולה.

ב"ה כי מערכת העיכול התפקודית שלהן בריאה יותר מזו שלך יש אם תתמידי באכילה נבונה ומבוקרת הכל ישתנה לך וגם הנפיחות תרד... אגב מה לגבי בדיקות גסטרו שהמלצתי עליהן בעבר... האם עשית יש תוצאות??.

לא, לא עשיתי בדיקות כאלה. תאמת שהבטן ירדה לי יום למחרת. זה קורה לי כל הזמן פשוט עכשיו עם הבגדים הצמודים זה יותר הציק לי. כל הזמן יש לי כמה ימים של עצירות שבהם הבטן שלי ממש מתנפחת מיום ליום ואז פתאום יש לי שלשולים. אין לי אמצע וזה לא בכוונה- אני לא לוקחת כדורים.

ב"ה "מה לשנות? מי שהנכם זה החיים, אתה החיים עצמם! ומה הם החיים? החיים הם תהליך. ומה התהליך הזה? זהו תהליך של אבולוציה או מה שאתם מכנים שינוי." למה לשנות? חשוב על זה כך: הכל משתנה כל הזמן, זה כולל אותך אתה משנה ומשתנה,זה כך, כי בעודך משתנה אתה גורם שינוי בעצמך ובעולם הסובב אותך. כאשר אתה מתעורר בבוקר, אני מזמין אותך לחשוב על דבר אחד, מה עומד להשתנות היום? לא, האם יתחולל שינוי היום, זה נתון! אלא מה יהיה אותו שינוי ואיזה חלק יהיה לך ביצירת השינוי." איך לשנות? עליך להחליט את החלטותיך מדי יום בעצמך, דעי כך שבהחלטתך את מכריזה ומפגינה את מי שאת." מאת דונאלד וולש מתוך "שיחות עם אלוהים" כאשר כולם צומחים אין פחות לאף אחד, יש יותר לכולם. כאשר נר אחד דולק יש אור. בהדליקו נרות נוספים האור גדל ומתפשט והנר באורו דולק. מאת קליל ג'מיסון קינסיולוגיה ומח אחד הקנסיולוגיה ומח אחד פותחו בארה"ב בשלהי המאה שעברה. מטרתן לאפשר לנות להיות במצב בחירה לגבי פעילותינו ובחירותינו ביום יום, ולהפיק את המכסימום מהפוטנצייאל העצום שלנו. העבודה בשיטות אלה מתמקדת באימון והכוונת פעילות המח, כדי לגרום לאנטגרציה מקסימלית בפעולת שתי ההמיספרות של המח השמאלית והימנית, מצב שבו פועל המח ללא לחצים ומתחים. זהו המצב האידיאלי ללימוד ותפקוד יעיל בכל שטחי חיינו. שיטת מח אחד מביאה להגברת המודעות לתבניות החשיבה שלנו ליכולת לבצע שינויים בהן ובהרגלי חיינו. השיטה מתמקדת בעבודה על תבניות חשיבה חיוביות, במהלכה מזהים רמות מתח, רגשות "שליליים" הקשורים לאותן תבניות חשיבה, מנטרלים אותם ומשחררים. כשהגוף משוחרר ממתח, האדם משתמש ביכולתו המלאה בתפקודיו הגופניים, מחשבתיים, ונפשיים בצורה הטובה והיעילה ביותר. חלק גדול מהמתחים הנפשיים שלנו טמונים בתוכנו (בתאי גופנו- גנטיקה) מקורם הוא גנטי מתהליך הווצרותנו ומנסיונות חיינו. למתחים אלו תפקיד משמעותי בעיצוב דמותנו ודרכי התנהגותנו. "המשא הנסתר" הזה מכביד ומקשה עלינו - "תוקע אותנו" בחיי היום יום. אנחנו לוקחים אחריות לבחור לשנות ובכך אנו יכולים ללמד בקלות, לחיות בבטחון עצמי ובחופש החלטה ובחירה בכל תחומי החיים. 1. כושר ואיכות הלמידה מותנים במבנה הדומיננטיות של המח וחלקי הגוף, דומננטיות מובהקת או מעורבת. 2. רמות המתחים של האדם 3. זרימת האנפורמציה בין ההמיספרות של המח. כל הקלט החושי הנקלט מומר לאות עצבי, חשמלי ומגנטי, הנע דרך תאי העצב. מידע חושי נכנס ומידע מוטורי יוצא. הראיה - נגזרת ממערכות אלקטרו מגנטיות השמיעה והמישוש - נגזרים ממערכות מיכניות. הטעם והריח - נגזרים ממערכת כימית. מסקנה: מח וגוף הם ישות תפקודית אחת האנטלגנציה שלנו שוכנת בגוף כולו. מה לשנות? בשלב הראשון אני מבררת עם החולה מה הסיבה שהיא הופנתה אלי אנחנו בודקות יחד אם יש איזושהיא בעיה ואם אנחנו מסכימות עליה. אנחנו מגדירות מהי הבעיה? בהסכמה משותפת בינינו על ניסוחה. אח"כ עולה השאלה אם הבעיה היא בשליטה של החולה. האם באיזו שהיא דרך היא יכולה להשפיע עליה או לשנותה. לדוגמא: החולה מספרת שאין לה בכלל חשק לאכול, שהיא שונאת את גופה ושום דבר אינו מעניין אותה בכלל ולא חשוב לה. אנחנו משוחחות על הנושא, מה המשמעות של אכילה, מה משמעותו של הגוף, איפה ומתי אנחנו לומדות מכך ומה זה תורם לנו. למה לשנות? אנחנו מעלות אפשרויות של שינויים בהם החולה רוצה שיהיו חלק מחייה. אנחנו בודקות מדוע היא רוצה בכך. אם נתייחס לבעיה של הרצון לאכול, אנחנו מעלות את השאלות מדוע חשוב הרצון, מה ההשפעה שלו בתפקוד שלנו בחיים ובכלל? מדוע החולה רוצה לעבוד על שינוי זה? איך היא מבינה את משמעותו בחייה? ולאיזה מקום אחר היא רוצה להגיע? אילו בעיות חדשות יכולות להתעורר בעקבות השינוי? והאם ניתן לטפל גם בהן? איך לשנות??. אני מספרת לחולה על העבודה במח אחד, אני מספרת לה בקצרה על איך המוח עובד עם כל מערכות החושים ואני מתארת לה את תהליך העבודה. אני מבקשת את הסכמתה ללכת איתי בדרך הזו שתוביל אותה לשינוי חיובי בחייה. אני חייבת לקבל את הסכמתה או במצבים מסויימים גם את הסכמת הוריה. העבודה נעשית על הפנמת תבנית חשיבה חיובית. למשל, לגבי הפרעות אכילה "אני רוצה הזנה". לפני תחילת העבודה על תבניות החשיבה אני עורכת לחולה אבחון של מוח אחד, הבודק את מצבה התפקודי ללמידה באותו זמן, בקשר לתפיסה ראיתית, שמיעתית, דומיננטיות של מוח וגוף, יכולת ביטוי מילולי קריאה וכתיבה והשפעת הרגש על התפקודים. תהליך העבודה "לא קלה היא לא קלה דרכנו..." השפעת ההדמייה על המוח היא חזקה מאוד, אם נקרב לפינו כף דמיונית ונדמיין שאנו סוחטים לתוכה לימון מיד הלשון שלנו תגיב בהעלאת רוק, לדילול החמיצות. כך בעבודה על תבניות החשיבה החיוביות, אם נעבוד על נושא ספציפי (אני רוצה לרפא את עצמי מהפרעות האכילה שלי) או כללי (אני רוצה להרפא) תהיה העברה מהכללי לפרטי ומהפרטי לכללי. לאחר שהחולה מסכימה להתחיל בעבודה, אנו מגיעות תוך כדי שיחה על הבעיה שהיא מעלה לתבנית חיובית שעליה אנו נעבוד תוך כדי קבלת אישור מגופה שזה הנושא בעדיפות הראשונה באותה פגישה. הנני מעלה בזה את תבניות החשיבה החיוביות שעבדתי עם מרבית החולות... 1.אני רוצה להצליח 2.אני סומכת על היכולת שלי להצליח להרפא 3.אני מאמינה ביכולות שלי 4.אני מאפשרת לעצמי להצליח בחיים 5.אני רוצה וסומכת על יכולתי להיות רגועה 6.אני מאפשרת לעצמי להיות רגועה 7.אני מאפשרת לעצמי לחושב חשיבה חיובית אודות עצמי 8.אני מאמינה בעצמי 9.יש לי בטחון ביכולת שלי 10.אני נותנת אמון ביכולת שלי להצליח. 11. אני מאפשרת לעצמי לבטא את עצמי בקלות. 12.אני רוצה ומוכנה להשקיע למען שלומי הנעלה. 13.אני רוצה להיות מרוכזת בהחלמה שלי. 14.אני מאפשרת לעצמי לקלוט את מה שאני לומדת. 15.אני מאפשרת לעצמי להקשיב לרצרכים שלי 16.אני מאפשרת לעצמי להיות ממוקדת בהחלמה. 17. יש לי את האומץ לשאול כשאני לא מבינה 18. אני מאפשרת לעצמי לרצות ולהשקיע 19. אני בטוחה ביכולת שלי להצליח להחלים. 20.אני לוקחת אחריות על עצמי. 21.אני רוצה וסומכת על יכולתי להגשים את עצמי בחיים. 22.אני אוהבת את עצמי. 23.אני מקבלת את עצמי. 24.אני מערכיה את עצמי. 25.אני מכבדת את עצמי. סיכום במשך השנה הייתי בקשר עם מנחים מקצועיים שמלווים את החולות איתן עבדתי בשיטת מוח אחד. ההדים היו חיוביים, השינויים שהחולות עשו בתפקודן ההתנהגותי היו באופן יחסי מהירים מאוד, הן נעשו רגועות, נתנו יותר ביטוי חיובי לעצמן הן בהתייחסות לסביבה והן בהתייחסות לכל מה שהן הציבו לעצמן כייעד. הבנות גילו יותר עניין בחיים משהייה להם קודם, הן השתתפו באופן פעיל יותר ברמה התפקודית היומיומית והראו יותר בטחון ואכפתיות. כמו בפסוק "אם גרעין זרעת, בטח!" כך גם בעבודה זו אנו נוגעים בתמצית והעבודה הפנימית בגוף ובמוח ממשיכה להתרחש. לאט, לאט נעלמות התקיעויות והחסימות והתלמידה יותר ויותר נותנת ביטוי למהותה הפנימית, הדימוי העצמי שלה משתפר, והיא באה בתקשורת חיובית עם עצמה ועם הסביבה. אם אצל אשה מתרחש כל השינוי הפנימי הזה, שנוצר ע"י דפוסים שאיתם באה לעולם (תורשה), והשפעות הסיבה עליה מאז היווצרותה, הרי מכאן כבר תהיה בשינוי עמוק מבפניםבהבנת עצמה ודפוסי התנהגותה בפעולתה עם החוץ מה שיוביל להכרה ויישום של הרעיון לזכות להזדמנות שווה להיות בפעולה ובזכויות בין ילדה לילד, נערה לנער ואישה לאיש. והשיר הזה היא מקדישה לכם... "אתה פלא" ביצוע: חווה אלברשטיין מילים ולחן: חווה אלברשטיין כל רגע בו אנו חיים הוא רגע חדש כל רגע בו אנו חיים אין שני לו ביקום לא היה כמותו מעולם ולא יהיה עוד לעולם ומה מורים אנו לילדינו בבית הספר? מלמדים אנו אותם כי שניים ועוד שניים הם ארבעה וכי פאריס היא בירתה של צרפת... מתי נלמד אותם גם מה שהינם. עלינו לומר לכל אחד מהם: יודע אתה מה שהינך - אתה פלא אתה יחיד ומיוחד אתה פלא בכל העולם כולו אין עוד ילד אחד בדיוק כמותך אתה פלא אתה יחיד ומיוחד. והבט בגופך- איזה פלא הוא רגליך, ידיך, אצבעותיך הזריזות האופן שבו אתה מתנועע אתה פלא עשוי אתה להיות כשקספיר מיכאל אנג'לו בטהובן - אתה פלא! טמונה בך היכולת לכל דבר כן, פלא הינך וכאשר תגדל - התוכל אז לפגוע באדם אחר אשר כמותך הוא פלא גם הוא יחיד ומיוחד גם הוא פלא! עליכם להוקיר זה את זה עליכם לעבוד כולנו חייבים לעבוד כדילהפוך את עולמנו זה שיהא ראוי לילדיו בהמון אהבה אליכם... ביאן

לביאן היקרה שלום. אני משוכנעת שהכתבה שלך מעניינת וניסיתי לקרוא אותה. באמת! אבל לצערי קשה לעקוב אחר הדברים שכתבת בגלל העיצוב של הדף והמרווח בין השורות. נורא צפוף ונורא מעייף את העין. חבל..

ב"ה זה היה עובד

אני מרגישה מוזר! כל הזמן! פשוט מרגישה שאני לבד , ממש לבד ופגועה וחסרת אונים. יש סביבי טונה אנשים ועדין מרגישה לבד. פשוט כבדות כזאתי שנמצאת תמיד. מה זה?! מה נהיה לי?

ב"ה חוזר עניין בעצמך... חוסר שביעות רצון מחייך הם למעשה גורמים עיקריים שמהווים טריגר ללבדות ברור שהבעיה היא לא "הלבד" אלא הרבה מעבר.... את יוצרת את הלבד... רק ביום שתצרי בתוכך מלאות לא תרגישי לבד יותר... כי בפועל אנחנו לעולם לעולם לא לבד. מקווה שתרגישי טוב יותר המון אהבה ביאן

לא הבנתי אותך! חוסר שביעות?

אולי את סובלת מדיכאון. מנסיון ,כך אני הרגשתי כשהייתי בדאון. כדאי שתבדקי את זה ותנסי לבדוק ממה התחושה הזו נובעת.

וואי איך שאני מבינה אותך.גם אני תמיד הייתי בסביבת אנשים ותמיד הרגשתי לבד לא מחוברת לאף אחד. מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי שהם סתם מראים אהבה בגלל שאני חברה של....כשמשהוא לא היה בסדר בחברה תמיד הייתי הייתי מרגישה שזה בגללי בגלל משהו שעשיתי או אמרתי ותמיד האשמתי את עצמי. אבל הבנתי שזה פשוט בגלל שאם אני הייתי במקום החברים שלי לא הייתי רוצה להיות החברה שלי. פשוט בגלל שאנחנו לא מקבלים את עצמנו.אז לפני שתחפשי חברה תחפשי את עצמך ותאהבי אותך כי לא משנה כמה חברים יהיו לך אם לא תאהבי את עצמך תרגישי שגם חברייך לא אוהבים אותך ולא קשורים אלייך.בהצלחה אוהבת

יש לי ילדה בת 8 שפתאום החליטה לא לאכול היא רזתה אני לא יודעת אם את ארוחת הבוקר שאני שולחת לבית הספר היא אוכלת את ארוחת הצהריים של בית הספר אני יודעת שהיא לא אוכלת וכשהיא מגיעה הביתה היא לא רוצה לאכול ואני נהיית מתוסכלת מהמצב ולא יודעת מה לעשות יש לכם עיצה בשבילי

אני מטופלת מזה 3 וחצי שבועות אצל קינסיולוג, אדם מיוחד שנותן לי המון תחושת בטחון בו (בי? זה כבר סיפור אחר...). עצוב לי לאמר שכל יום שונה לגמרי מזה שלפניו ומזה שאחריו! יש ימים נפלאים בהם אני מרגישב שברגע זה אוכל לכבוש את האוורסט ולעומת זאת יש ימים אחרים בהם אני מתחפרת עמוק יותר ויותר... לא רוצה בכלל לצאת מהבית, מדוכדכת וירודה, מין עייפות כזו מהחיים. אני מודה שאני עדיין מקיאה, לא יותר מפעם או פעמיים ביום (בד"כ פחות), אני ממשיכה לעשות זאת למרות שנראה לי שמאז הטיפול אני פשוט לא נהנת! לפני כן נהנתי להקיא, לזלול ולהקיא! עכשיו זה ממש דוחה אותי, אני לא נהנת מזה ובכל זאת לא מצליחה לגמרי להיפרד מזה (אולי שליטה מסוימת בחוסר שליטה?!). יש זמנים שפשוט אין לי כוח להקיא ואני מוותרת (וזה חדש לי). אני יותר רעבה אני מודה והחשש להשמין מאוד מעסיק אותי לצערי! כשדיברתי עם המטפל על זה הוא דוקא הראה הרבה בטחון בי (טוב שלמישהו יש), הוסיף לי טיפול נוסף כי דיבר על הרעלת מתכות ואמר שפשוט אנסה לאכול טוב ואני כ"כ מנסה... וכ"כ רוצה - רק לאכול טוב! נרשמתי בסוף השבוע לחוג יוגה. לא רוצה שוב חדר כושר או אימוני אירובי שרק מנציחים את הבלגן אצלי, הרגיש לי שזה יכול גם לעזור לי בחיבור שלי אלי בחזרה, אולי זה יכול לעזור לי לאהוב את עצמי ולו קצת?!?! יש כ"כ הרבה אנשים שאוהבים אותי, אני כ"כ מרגישה לא ראויה לאהבתם. אולי אם אצליח גם לאהוב אותי ולו במעט אחוש ראויה להם!? אז נותר לי רק לקוות לטוב ולנסות להרגיש טוב (יש לי כאבי מפרקים איומים בכתפיים מזה יומיים).

ב"ה בד"כ כל טיפול קינסיולוגי מביא למצב של בחירה מה שלא קורה במצב רגיל ולכן התחושות שבאות לפני "כן/לא" זה יותר חזק וברור.. הרצון למנוע גובר ותחושת התסכול גוברת כי למעשה את נאלצת ללמוד להכיל אותה.. חשוב שתביני שזה חלק מהתהליך.. גם אני עברתי את זה ואני כמעט שלוש וחצי שנים לא מקיאה ורק בזכות הקינסיולוגיה זה עושה משהו אכתוב על זה בהרחבה בהמשך... אני עושה את זה למענך ולמען כל מי שרוצה באמת להבין מה זה הדבר "הלא ברור" הזה שבס"כ יש סביבו בורות שלא תאמן... לגבי אהבה עצמית אהבתם של אחרים כלפייך זה חלק מהחבילה... סביר להניח שנתקלת בדחייה רבה בעברך... ללמוד לאהוב את עצמך נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית אבל גם זה יגיע.... כרגע נסי לשקם את הגוף שלך כמה שיותר... וכל תחנה בעתה אל תקדימי את המאוחר המון אהבה בהצלחה ואל תשכחי לעדכן את גיורא על כל שינוי במצב שלך.... זה חשוב גם אם זה נראה לך דבילי ולא הכרחי... :-) ביאן

אוהבת דניאלה

אני חוזרת לגור באילת.. לא ענית לי על המייל האחרון את יודעת...

ב"ה עמך הסליחה

ב"ה את תגובתי על דוגמנית מפורסמת... נראה לי שזה היה מיותר

ב"ה יחסי אמהות חולות לבנותיהן והשפעתן עליהן ביחס להפרעות אכילה מה קורה לילד/ה שיש להם אמא אנורקטית/בולמית או בעלת הפרעות אכילה כזו או אחרת.... מעבר למה שכתבתי בהודעות שמחקתי זה היה הרעיון ואתייחס אליו עם מלוא הרצינות בלי להזכיר שמות... גם אני לומדת....

היללי תראי , זה לא שאני לא מסכימה עם כל מה שאמרת . אני פשוט חושבת שזה מורכב מידיי מכדיי לפשט את זה לידי מעשה אחד - שתיקה . ברורו לי שהכוונה שלך בעצם האמירה הזאת היא הרבה מעבר לפעולה עצמה . אבל עדיין , מנסיון עבר שלי זה לא תמיד עוזר . ולפעמים זה רק מחמיר . לפעמים גם ההפך - אבל כל מקרה לגופו . אולי הזמן באמת יעשה את ההחלטה במקומי ,בשבילי . אולי הרגע הזה שאני איישם את מה שאת אומרת ומדברת עליו בכל כך נלהבות עוד יהיה מנת חלקי גם כן . כרגע - אין לי מושג כל כך מה לעשות ואיך להתמודד איתו . כאילו כשלו כבר כל השיטות והתוכניות שניסיתי ... בכל אופן , זה לא שאני עושה דברים רק בשביל אחרים . אני הולכת המון למען מטרות ורצונות אישיים . הבעיה מתחילה כשהרצונות/מטרות האישיות שלי נפגשות איפשהו עם המטרות של אנשים אחרים מסביבי ונוצר קונפליקט . זה בעצם סיפור חיי למעשה . הכל מתחיל משם ונגמר שם . מלבד זאת רציתי לומר עוד משהו ... לפני 2 עמודים ( או יותר ... ) אני שאלתי אותך בהודעת תגובה להודעה שלך אליי, שאלה דיי חשובה לי . מכיוון שהיא פשוט אבדה לה שם אי שם בין העמודים בגלל ריבוי ההודעות שנוצרו , אני חושבת שפיספסת אותה בלי לשים לב . בכל אופן - שאלתי הייתה : מה זה אומר לדעתך אם "נופלים" פעם אחת בדרך הזאת שאני עושה ? זאת שאלה תיאורטית אבל דיי חשובה לי לשמוע את דעתך בעניין . ודרך אגב אמרת לי בהודעה -"אני מאמינה בך " ( על העניין של ה"נפילות" ) , ואני עניתי לך שאני ממש מקווה שאני אצדיק את האמונה שלך בי . טוב , אני פשוט אחכה לראות מה תהיה תגובתך . ורק בשביל הרקורד - הדעה שלך ומה את חושבת כן חשובה לי כך שתשובה נוסח "זה לא אמור לעניין אותך מה אני או כל אחד אחר חושב אלא רק את ..." - טוב כבר הבנת שהיא לא תופסת אצלי וזה כן חשוב לי . תודה היללי . מקווה שאת בטוב , והחיים מחייכים אלייך ... שבוע קסום אהובה תמי

ב"ה את לא צריכה להצדיק את מה שאני אומרת לך זה שלך וזה משהו אישי שלי כלפייך מהמעט שאני מכירה אותך אבל אני מאמינה שאנרגיה לעולם חוזרת ואת משדרת המון כוחות "נפילה" יכולה להיות טריגר לא כל כך ברור לי באיזה הקשר... אבל לפעמים יכול להיות טריגר אחד אחרי החלמה שיכול להפיל אותך מחדדש שאולה ולכן חשוב מאוד לדעת לזהות מהם הטריגרים מראש לפני שאת נופלת... אני למשל יודעת לזהות מה הטריגרים שלי ואני מתרחקת מהם כמו מאש... יקירה זו דרכך ורק את בה ללכת עשי רק מה שנכון לך ואם לעיתים זה אומר להקשיב לאחר או לנסות להגמיש את עצמך עימו... חשבי שזה לא בהכרח וויתור על עצמך, אלא נסיון לתת מבלי לצפות שיבינו כך או אחרת ועדיין זה לא אומר דבר על הדרך שבה תבחרי ללכת... תמיד כדאי לכתוב הודעה חדשה... כי אני רואה ששרשור מטעה את הראייה שלי וכנראה שאני מפספסת חלק מהתשובות .... המון המון אהבה :-)

שבוע ( יותר נכון שבועיים ) מטורפים ולא קלים עוברים עליי ... היומיים האחרונים בכלל מטורפים . מה אני אגיד לך , ה"משפחה" שלי מגיעה לשיאים חדשים , אפילו בהתחשב אליהם . אני כבר לא יודעת כל כך מה להגיד לשיא הצביעות , הגועל שאני מגלה . הכיעור של בני האדם במלוא מובן המילה . ההורים שלי מתגרשים ( כבר הודעתי על זה שבוע שעבר אני חושבת בהודעה ) , והסרטים שאני עוברת כשאני נמצאת ככלי בידי שניהם לעשות ולגרום רע לשני כמה שיותר .... ומשום מה - אני מרגישה שאין לי יכולת להגיד לא לכל העניין . למה ? כי יש לי מחוייבות רגשית לאמא שלי שמרגישה צורך , בצדק אם תשאלי אותי , (לא שאני מאשימה חלילה ), להחזיר כנגד לאבא שלי ובקיצור ובכנות מלאה- פשוט מאוד להיכנס למלחמת כוחות ועקרונות . כמו בגן . ממש ככה . מיום ליום , בתקופה האחרונה כל כך קשה לי להחזיק מעמד . אני יודעת שאני לא אחזור למקום של פעם . אני חושבת שזה משהו שהגעתי למסקנה לגביו רק בימים האחרונים . אני יותר חזקה מבעבר . הרבה יותר בוגרת . מפוכחת , ריאליסטית , פשוט שונה . ועם זאת כל כך בא לי לברוח מהכול - נראה כאילו העולם מתמוטט עליי כל פעם מחדש, קובר אותי עם כל התיקים שנופלים עליי במכה אחת משום מה , ואני רק בקושי , ממש מעיפה מעליי את כל "התיקים" האלה . בוא נראה מה "נפל" עליי בימים האחרונים - הייתי חייבת להיפרד ממישהו מאוד חשוב ומשפיע בחיים שלי ואני חושבת שאני אקלוט את ההשפעה עליי רק בעוד כמה זמן . חבר של חברה שלי נפטר מדום לב , ביום בהיר אחד . סבא וסבתא שלי האשימו אותי וגרמו לי "להבין" שאבא שלי הוא קורבן והוא זה שבסדר גמור ואנחנו - כל המשפחה , בייחוד אני החראית הכי גדולה . ההורים שלי מתגרשים . אח שלי רב איתי ממש חזק( לפחות כאן השלמנו נוכח הנסיבות במשפחה ) "השיחה" הכבדה עם אמא שלי על לגור לבד . חבר הכי טוב שלי שוב פעם אמר לי בסוג של חוסר טאקט ( שדרך אגב הוא עד עכשיו לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו ) שהוא לא מאמין בנוגע ליכולות שלי על דבר שמאוד חשוב לי . הוא חושב ש"זה לא מתאים לי " . רבתי איתו ממש חזק על זה ... והוא עדיין לא מבין מה אני רוצה ממנו ... בטענה שאנחנו כנים אחד עם השני עד הסוף . רק לחזור מיליון פעם על זה לא ממש עושה לי טוב ומגביר את המוטיבציה שלי . מה עוד ? סתם . באמת שעוד כל מיני דברים קטנים ... שלא נדבר על היומיים האחרונים שעברו כאן בסערות לא קטנות ודיי הרבה בכי . ואני נשארת עם דיי הרבה תהיות בנוגע לעתיד , להווה , לעצמי , ולכולם . מה אני אמורה לעשות כדיי שלכולם יהיה טוב ?! איך אני אמורה לעזור ולפתור את כל הבלאגנים האלה? תודה שאת מאמינה בי הילה . באמת שכיף ומחמם לקרוא את זה ממך . ונכון שאני עובדת על עצמי ממש חזק וברור שיש השתפרות אדירה , אבל בכל זאת כל פעם אני מאכזבת את עצמי . עובדה שאני קצת אבודת עצות לגבי המצב כרגע . ואין לי מושג כל כך מה לעשות ומה להחליט ואיך ומתי... מאיפה אני משיגה בדיוק תשובות ? מאיפה אני אשיג החלטיות ונחרצות ? שאלת אותי כבדרך אגב באיזה הקשר שאלתי על עניין ה"נפילות" . שאלתי כי אני חושבת שעוד תהיה לי כזאת . אולי רציתי לראות אם יש לי "אישור" לגיטמציה לתת לעצמי את הפעם הזאת . להגיד "מגיע לי וזה קורה לרובינו ". מאוד קשה לי להודות בכך אבל מכיוון ששאלת ואני מנסה להיות כמה שיותר כנה עם עצמי , בלי יותר מידיי הכחשות שמובילות לדרכים לא טובות , אני חושבת שזאת האמת . קשה עד כמה שהיא תהיה. מה את חושבת ...? היללי , ביאן ( כפי שאת מעדיפה ...) , נגמרו לי קצת המילים . נשארו רק הרבה רגשות , מחשבות ובלבלות . שיהיה לכולנו המשך שבוע שקט ורגוע בלי יותר מדיי סערות ( בבקשה בבקשה...) כל אהבתי אלייך יפה תמי

הי זו אורית קראתי פה על הטיפול במחלה אין לי שמץ,אני גם חשבתי שזה לא עוזר אבל אני רוצה לתת לזה סיכוי,אני מדברת על כדורים כי אין מצב בחיים שאני אמצע עצמי באישפוז,זה כל כך מדכא אני חולה יותר משלוש שנים ברצף( ואני בת 24 )אני הלכתי פעם אחת לפסיכולוג והבנתי מאד מהר שהוא לא הפיתרון אלה זה משהו שאצטרך לעזור לעצמי,אך זה מאד קשה ומעולם לא ביקשתי עזרה כך,אבל אני בטוחה שיש כאן בנות שמבינות אותי,ואכן יכולות לענות לי אפשר גם בטלפון0546807713 כי אני באמת מנסה בכל כוחי ואני לא מתייאשת אני יודעת שאני יכולה... כי נמעס לי לחשוב כל כך הרבה על אוכל אני משתדלת לנהל אורך חיים רגיל ובריא אבל אני אכן נופלת ונשברת לא מעט , הייתי אנורקסית ועכשיו אני בולמית,עים משקל מצוין אבל עים גוף חולה... אשמח לשמוע מכן,אורית.

אני כבר כמה חודשים רק בולסת ומקיאה. אין לי שליטה בכלל על מה שנכנס לפה וזה מפחיד אותי נורא כי אני לא מצליחה להפסיק. אני מקיאה לפעמים 3 או 4 פעמים ביום ואני לגמרי מרוקנת את עצמי. גם עכשיו קשה לי לכתוב את זה..אני מתביישת אבל יודעת שאני צריכה עזרה.

ב"ה מה את מוכנה לעשות? כי טיפול פירושו ללכת לקבל אותו או שבשלב זה כתיבה בפורום תעזור לך?... אם את רוצה עדכני אותי היכן את מתגורר (אזור) אנסה להפנות אותך המון אהבה ויישר כוח על האומץ עשית את הצעד הראשון האמיני לי צעד ענק!! ביאן

יש לי בעיה אני אוכלת כל הזמן גם אם אני יאכל 3 מנות בשר אני עדיין אהיה רעבה בבקשה תעזרו לי תודה.חסוי

יכול להיות שה"רעב" הזה שאת מדברת עליו הוא "רעב נפשי"?? קודם כל תפני לרופא ותבדקי אם זו בעיה פיזית ואם לא יכול להיות שזו בעיה נפשית והגדרת הרעב שלך שונה ....מאחלת לך בהצלחה !!!!!!!!!! אושר...

ב"ה אולי חסר מוגזם בחלבון ממה נובעת האכילה שלך ...רגשי נפשי?... האם זה ליווה אותך בוורייאציה זו או אחרת גם בעבר.?..... האם קרה משבר נוראי לאחרונה??.. התשובה שלי תלוייה בתשובות שלך ..... עד אז המון אהבה ביאן

בעלי לעתיד יודע אנחנו יוצאים כבר 6 שנים אז הוא הכיר אותי כבר כבולמית אז ברגעים אלה שאני מנסה לצאת מהמחלה הוא תומך בי מאוד ודואג לי(כל השנים האלה הוא היה לצידי גם בטוב וגם ברע) ובקשר לאישפוז-הייתי מאושפזת במחלקה סגורה בהדסה(מחלקה ג)חודשיים אבל זה לא עזר בהרבה כי חודשיים אחרי האישפוז חזרתי להקיא נ.ב-תודה אל העצה

ב"ה באשפוז.. גם אם זה מפחיד אותך וגם אם על פני השטח הכל נראה בסדר... כולנויפה יודעים שזה בולשיט. גם המערכת הטיפולית יודעת זאת לכן לא שווה להסס אלא לגשת לטיפול ולחזור דווקא לשם וגם להציע לבעלך יחד איתך לגשת לקבוצת תמיכה המון אהבה עדכני מה החלטת ביאן

אני מאוד מפחדת לחזור לאישפוז ומה גם זה זמן לא מתאים במיוחד(יש לי הרבה סידורים לחתונה) אבל לקחתי את עצמי בידיים ואני לא מקיאה כבר שבוע ויחסית גם מצב הרוח שלי עלה ואני יותר ערנית תאמת אני לא יודעת כמה זמן אני אחזיק מעמד ומה יהיה בעתיד אבל כרגע טוב לי גם בלי עזרה מקצועית

רווית,אני מאוד גאה בך,ובטוחה שגם את בעצמך.אתיודעת שיום גורר יום כך שאים התגברת אתמול היום כבר יותר קל... כנראה שאת מתחילה להיות מסופקת יותר גם בלי לבלמס,הרי את יודעת שהנפש מבקשת מעט לא הרבה ואת פשוט ממושמעת לה כי את יודעת שאת רוצה את החיים האמיתיים ואני מיתחננת בפניך אל תיכנעי כי ההצלחה שלך זה הצלחה של בעלך והגאווה של מישפחתך תוכיחי לכולם שאת בחרת בחיים .... ולא במחשבות איך לתמרן בין רווית האמיתית לרווית החסרת ישע. מיצאי פשוט מה עושה לך טוב,ומגיע לך פרס ע"כ ואני לא צוחקת פשוט חילקי לעצמך צ'ופרים כי זה עובד,נסי זאת כי אם "אין אני לי מי לי"... ולגבי בעלך אל תצפי שהוא יבין זאת לעולם. הוא יראה בזאת בקלות ראש יחסית כי אין אדם שיבין אותך כמוני... מקווה שתרמתי לך אני דווקא בסדר היום,קצת תשושה אל תחששי לדבר על הכל. אוהבת אורית.א. (ד"א אני בת 24 )לילה טוב!!!

אורית את נותנת לי עצות מצויינות וזה נכנס לי ישר ללב ואני מפנימה את כל מה שאת כותבת-אז למה שאת כל העצות שלך תפנימי בעצמך כי גם לך מגיע להיות מאושרת וחיה מתי יגיע היום שגם את תגידי-די נמאס לי אני רוצה את החיים שלי בחזרה גם לי מגיע להיות מאושרת(ומי כמוך יודע שבאמת מגיע לך)שימרי אל עצמך אוהבת מאוד................

ב"ה רווית ולא רק.. כל ריצוי שלנו את האחרים מביא לכשלון אז נשאלת השאלה..מדוע לרצות אחרים כאשר הם ממילא לא מעוניינים בריצוי הזה?... את מי אנחנו מנסים לשכנע כשאנחנו מביעים נסיון לרצות אותם אם לא את עצמנו ?... ואם אנחנו כל כך מתעקשים לרצות את עצמנו מדוע אנחנו לא באמת מקשיבים לרצון האמיתי שלנו..מדוע אנחנו מלבישים על הרצון האמיתי שלנו תחפושת רק כדי לחשוב שהרצון שלנו מומש ולא מפני שהרצון הזה קיבל את המענה הנכון שלו.. הרבה פעמים אנחנו מזהים באחר משהו שלא מתאים לנו ואנחנו עושים הכל בראש שלנו כדי לחשוב בכל זאת שהוא מתאים .. מדוע פשוט לא לחשוב שהוא לא מתאים וזהו.. מדוע הבחירה להסתיר על האמת... כשהאמת ברורה מלכתחילה אנחנו יכולים לראות לבד שיש פער עצום בין התוצאה למה שרצינו מלכתחילה... אפשר לעצור את זה לפני....עם קצת רגישות ואיפוק נסי לראות היכן זה מתקשר להפרעת האכילה שלך ... מה באמת רצית ומה השגת של רצית מקווה שירדת לסוף דעתי תחשבי על זה...

האם למישהי יש נסיון לגבי טיפול בהפרעות אכילה באמצעות היפנוזה? או מצד הרפואה המשלימה - שחזור גלגולים??

ב"ה מפתיע לשמוע את זה ממני אבל התנסות בזמנים שעברו הם סכנה שאת יכולה להשתגע ממנה כולל התנסות בהפנוזה... את אף פעם לא יכולה לצפות מה זה יעורר.. לכן עדיף לוותר נסי לראות אם את יכולה למצוא דרכים לרפא את עצמך באופן ארצי... אגב..דיברת עם גיורא?.... אני חשבתי על השיחה שלנו אני עוד מעט הולכת לעשות מעין כתבה פה בפורום על קינסיולוגיה מח אחד..באופן הטיפולי יותר..עם שתי מטפלות קינסיולוגיות... עם מישהו שמטפל מוכן להצטרף לראיון אשמח התוכן יתרכז ב... מה זה אומר.. גישות דוגמאות של חולות התנגדויות רקע... ולא רק על בסיס כל מה שכתבתי פה בפורום על השיטה ממקום של מטופלת... .. זה יהיה בקרוב.... עד אז אני מקווה שתחזיקי מעמד.... ואת מוזמנת להתקשר כשאת צריכה.. המון אהבה ביאן

למה לאנורקסיות שכבר מתחילות לאכול פחות או יותר יש בטן נפוחה מאוד ומה ניתן לעשות בנידון??.

היי.. אני יכולה להגיד לך שאני מאז וחוויתי את התופעה הלא נעימה מאד עסוקה בלחפש פתרון לנפיחות בבטן. אני בצבא עכשיו וקשה מאד לקבל התייחסות בהתאם וזה התחיל לפני הצבא שסיימתי סופית עם האנורקסיה. שמתי לב לתופעה עוד באותה תקופה.. וכיום כול דבר קטן שאני אוכלת גורם לנפיחות וזה מתסכל. כתוצאה מכך נולדה הפרעה חדשה. אני חיה בין צומות לאכילה מהסוג הלא טוב. אני קיבלתי תשובות כמו ששיניתי מאזני חיידקים,שגרמתי שוק למערכת העיכול ולגוף כתוצאה מאכילה שמורכבת מסוג מסוים של מזון והגוף מתקשה לעכל מזונות אחרים אחרי תקופה ארוכה שלא היה רגיל. נאמר לי שיש כדורים שונים שמקלים על הנפיחות וגם כדורי פחם אפילו היפנוזה נאמר והיא עוזרת לתופעה. הלוואי שלא הייתי נכנסת לאנורקסיה ונשארת נורמאלית כי מה יצא לי מזה אחר כך ?! הרבה כאב לב על ההשמנה ש אחרי והתופעה המעצבנת הזאת.. צריך לפנות לגסטרולוג ודיאטנית לבירור סופי. אם את יודעת משו חדש.. אשמח אם תאמרי לי.. ומקווה שאת בסדר (לא יודעת מה המקרה שלך וגם לזה אשמח לשמוע..) בינתיים סופ"ש רגוע מותק. רותם.

ב"ה זה די טבעי הנפיחות הזאת... עם הזמן זה יעבור... השתדלי לאכול כמויות ממש קטנות כל שעה שעתיים ואז זה אמור להסתדר.. אכלי לאט ממש... ולא סלטים או פירות או הדרים.... תפוא מרוסק... או דייסת שיבולת שועל הם ריפוי מדהים לתופעה הזאת ... זה אמור לעבור עם הזמן.... בהצלחה.... אגב.. איך את היום?.. ספרי אם בא לך... ביאן

היי, איך אני היום? לא משהו בכלל כבר תק' ארוכה... עליתי 6 קג' ואני עדיין בתת משקל שונאת את הכטן הנפוכה, הסנטר הכפול חוץ מירידה במשקל לא חושבת או רוצה משהו. התחלתי טיפול ברסיטל ואני מרגישה עייפה כל הזמן כאילו שאני לא ישנה, גם שמעתי וקראתי שהשימוש בהם גורם לעלייה במשקל וזה עוד יותר מדכא אותי , לא יודעת אבל בפעמים הקודמות שנפלתי לאנורקסיה תמיד הייתה לי תיקווה לצאת מזה סופית , אם תישאלי אותי היום אני לא רואה סוף אני בת 28 עם גוף של ילדה ועם נשמה של זקנה

שלום לכן בנות יקרות ומיוחדות. אני סובלת מגיל 15 מהפרעות אכילה בולמיה\ אנורקסיה לסירוגין במצבי הנוכחי נמצאת באנורקסיה מה גם שאין מצב שאני חוזרת לבולמיה! עברתי טיפולים ואישפוז שברחתי ממנו כרגע אני בבית מזה 3 חודשים התחלתה לקחת רסיטל ורציתי לדעת אם אחת מכן לוקחת או לקחה ואיך זה השפיע, האם הרסיטל גורם גם להשמנה?רוצה שתדעו שאני אחת מכן יודעת מה אתן עוברות ומוכנה להקשיב ולנסות לעזור,לעודד,לתמוך (לא שזה מנחם אותי שיש עוד בנות, הלוואיוזה לא היה פוגע באף אחת מכן,נישאר לקוות שמס' הבנות שנפגעות ילך ויקטן כמה שיותר חייבים למגר את המחלה הזו!!!ממני....

היי גם אני אנורקסית כבר 4 שנים ואני לקחתי פעם רסיטל זה כן עוזר ולא משמין....מקווה שעזרתי אם בא לך תשאירי לי את האייסי שלך או המסנג'ר או האימייל שלך וניהיה בקשר אוהבת המון מקווה שתבריאי אוהבת המון ורד

ורד תודה שענית לי אין לי איסי וגם לא מייל אבל אשמח מ א ו ד לדבר איתך מ א ו ד מאיפה את? אני מהצפון

היי ורד.מה שלומך?הייתי רוצה לדבר איתך על האנורקסיה.. ולא בקטע של..לייעץ לך..אלא יותר בקטע שאת תייעצי לי.. מה את אומרת?

יש לי בור בחזה. זה כבר 15 שנים. הנפש שלי מתה ואת מקומה תפס הבור החשוך והעמוק בזה. את הבור יש לי צורך תמיד למלא לכן אני אוכלת ללא הפסקה מהר ובכמויות אדירות אינני יכולה להפסיק עד שחזי עומד להתפוצץ מעין התקף לב, ואז אני הולכת לישון כשאני יודעת שיום אחד אני אמות בשינה מדום לב כתוצאה של חנק. חשבתי על קיצור קיבה מה אתם חושבים זה יפתור לי את הבעיה?

לא.קיצור קיבה לא יעזר כי הוא לא ימלא לך את הבור השחור.מה שבאמת יכול לעזור זה קודם כל לנסות לגלות מה גרם לבור מלחתחילה.ואחרי זה כבר יהיה לך יותר קל להתמודד אם הבעיה שלך גם בלי קיצור קיבה

כואב לקרוא את מה שאת כותבת כי דרך ההתבטאות שלך אני מרגישה את גודל כאבך...אני מאמינה שישנם הרבה דברים/תחומים בחייך המעיקים עלייך עד כדי שאינך מסוגלת לשאת והתוצאה היא ההרס העצמי והנבזי הזה שאת עושה לעצמך...את לא אשמה בדברים מסויימים המתנהלים בחייך ואני מרגישה שאת מענישה את עצמך ואת גופך על דברים שכמובן אני לא יודעת כי אני לא מכירה אותך ...אך עצרי לשנייה ..עשי חשבון נפש עם עצמך...אני מאמינה שאת רוצה לצאת מדרך ההתמודדות הנבזית הזאת שבחייך ...אפשר אחרת ..אני לא יודעת בת כמה את ומה מצבך הכללי אך בכל מצב שלא תיהי אני ממליצה לך לעשות הפסקה ולבחון את חייך ואת הסיבות לכך שאת מזיקה לעצמך..אל תוותרי לעצמך את חשובה ואת ראויה לחיים יותר טובים מאלה שאת נמצאת בהם כרגע..אני כותבת לך מעומק ליבי ..אני פה בדיוק כמוך בכדי לתמוך ולהיתמך...דברי איתי אוהבת אושר!!!!!!!!!!!

ב"ה נאנסת?.... פגעו בך?.. התעללו בך...?... קרה משהו נורא ממש?.... שום אוכל לא יצליח למלא את הבור הזה בשמחה אבל טיפול נכון עם תרגול יעיל של אכילה יכול לעצור את התהליך המזעזע שאת נמצאת בו כיום... אם את מחכה לדום לב... אז את יכולה להמשיך עם מה שאת עושה אבל עם יש בך קמצוץ של רצון למות אחרת ... אז עזרי לעצמך וקיצור קיבה הוא לא תשובה... קיצור תשובה הרג את בעלה של דודתי שעשה הכל כדי לרזות למענה ומת בתמורה עם שתי תאומות שנותרו ללא אב... אז הוא רזה המון.... קיבל תעודה "100" על רזון אבל היום הוא מתחת לערימת עפר..והיא נותרה עם כאב רב כך או כך דיאטה מהסוג של "זבנג וגמרנו" היא לא תשובה לשום בעיית שומן.. בעיית שומן היא הרבה מעבר ויש טיפולים רבים ואת צריכה להחליט אם את מוכנה לתהליך ארוך ויעיל עם הרבה כוח רצון או לא... זה תלוי בך! וכמו שזה יהיה ארוך... זה עשוי להגמר ברגע אחד ברגע הכי לא צפוי מתנה שאת יכולה לקבל רק אם את הולכת בדרך של קדושה... .. כל אדם יודע מהי דרך קדושה... רק שמעטים מעיזים ללכת בה באמת... חיבוק ענקי את מוזמנת לשאול שאלות... באהבה ביאן

אך מטפלים במחלת הבולמיה ? האם יש טיפול ספציפי? או קוגניטיבי התנהגותי? ואם יש מספר טיפולים איזה מהם הוא הנפוץ ביותר במסדרת טיפול פסיכולוגי כמובן.?

ב"ה אין הרבה חידושים והמצאות אני רק לא בטוחה שזה הכי יעיל זה יעיל רק מתי שאת מתחילה למלא את החלל שיש לך בנשמה דרך החיים עצמם ולא דרך אשליית האוכל ומעגל ההטהרות שאחרי... בהצלחה ביאן

התחלתי טיפול בטופאמקס 50 מ"ל פעמיים ביום. כבר שבוע והתרופה עדיין לא משפיעה עליי. כמה זמן לוקח עד שהתרופה מתחילה לעזור? האם ייתכן שטיפול בטופאמקס מנטרל את השפעתו של כדור הרסיטל שאני לוקחת? זאת מאחר ובשבוע האחרון מאז שהתחלתי את הטיפול בטופמקס אינני מרגישה את ההקלה שהרסיטל נתן לי לחרדה שממנה אני סובלת.

ב"ה בכל מקרה חכי שלושה שבועות שבוע אחד לא יכול לקבוע אם זה עובד או לא...... המון אהבה עדכני מה קורה :-) ביאן

דבר ראשון - תעשי את זה רק עם מעקב. הכדור הזה יכול לגרום לדברים ממש לא נעימים. דבר שני - 50 מ"ג זה רק ההתחלה אני לא יודע מה בדר"כ אבל לפי מה שידוע לי מגיעים ל-150 בערך

האם למישהי יש נסיון טוב (או שלא טוב...)בטיפול באורה סומא? (משהו כזה...) ובטיפול במכון אברהמסון המטפל בהתמכרות לפחמימות? אשמח לשמוע... אני חייבת לסלול לי דרך במהרה! אני עיפה מהבולמיה! היה זמן שנהנתי, כן!, לקנות ולזלול ואח"כ להתנקות ולהקיא, אבל עכשיו זה פשוט מגעיל אותי, כבר אין לי כוח להקיא וההקאה הפכה לממש סבל פיזי! אני מנסה אך מחפשת ישועה נוספת! תגידו לי שיש ושאני לא לבד...

תשמעי, לי אישית יש ניסיון עם מכון אברהמסון. הלכתי חדורת מוטיבציה וחסרת כל תקווה אחרת... ובשבוע וחצי הראשון היה משהו משהו, וגם בחודש הראשון, ואז התחלתי להיות רעבה. באותו זמן הלכתי לפסיכיאטר שלי והסתבר, שחוסר התיאבון נבע מתופעת לוואי של כדור שהתחלתי לבלוע... וכשהיא עברה - התברר הבולשיט של הניקוי פחמימות הזה... בלי קשר - חים בלי פחמימות זה תמיד יופי, אבל לא תעזור האבן שאברהמסון נותן לך להחזיק תמורת 1500 ש"ח.... ובכלל - מי יכול ורוצה בלי פחמימות וסוכרים? הא?? בקיצור... לא - אבל רק חשוב לציין, ששמעתי שדווקא בתחום העישון הוא דווקא די מצליח לגמול...

במכון אברהמסון הם מציעים תפריט תזונה לירידה במשקל?

גם אני מכורה קשה לפחממות וממתקים בעיקר, אמנם לא הקאתי אף פעם , אבל הגעתי למצב של מות בחיים בעיקבות העתעסקות שלי עם העוגות שוקולדים ופחממות לבנות,לפני חודשים פגשתי משהו מדהים שאמר לי הבעיה שלך היא באיזון הגוף , אמרתי לו שאין מצב הכל בראש, ואז הוא הציע לי לשתות את ארוחת הבוקר של הרב לייף ואמרתי לא שטויות לא יעזור , הוא ביקש ממני לבא אליו הביתה לשתות , באתי שלוש פעמים ומאז חיי השתנו , הדחף לפחממות ירד בגדול , בלי מאמץ מסתבר שאני שותה מיצ אלוורה, שמנקה את המעי הדק, ומרפא אותו, אחר כך אני שותה תה שממסיס שומנים והופך אותם לאנרגיה ומים. ואחכ אני שותה מילקשייק שמכיל את כל הויטמינים ואת כל אבותהמזון והמינרלי שהגוף צריך והכל בטכנולוגיה מיוחד והכל נטמע לגמרי בתאים.ואז הגוף מקבל את כל מה שהוא צריך , וכך מתאזן והחשקים יורדים חבל על הזמן בשבילי זה היה נס גדול.

ב"ה אורה סומא מצויינת אבל חלקית זה יהיה מעולה אם תשלבי טיפול פסיכולוגי המון אהבה :-)

ב"ה אורה סומא מצויינת אבל חלקית זה יהיה מעולה אם תשלבי טיפול פסיכולוגי המון אהבה :-)

אפשר לדעת מי טפל בך?

איך מגיעים לטיפול הזה מיץ אלוורה תה ממיס שומנים אני אשמח לשמוע כדי לטפל בעצירות הכרונית שלי

היי אני ניגמלתי מגלוטן וסוכרים במכון אברהמסון ואין ספק שהם גדולים לא אוכלת סוכר ולא קמח פשוט מדהים ירדתי 8 ק"ג ואני פשוט חדשה

קצת קשה לי הענין עם הגמילה...אפשר לקבל קצת יותר פרטים בעבר ניסיתי ללא פחמימות והתוצאה היתה מדהימה אבל כשהתחלתי לאכול התחלתי לאכול רק פחמימות... אז לא יודעת כמה זה טוב לאורך זמן אשמח לקבל קצת פרטים ממך. תודה

הנה עבר עוד יום וגם היום לא הקאתי למרות שהיה לי מאוד קשה חזרתי הביתה מעבודה ולא היה לי אף אחד בבית ולפני יומיים זה היה יום מצויין להתנפל אל המקרר אבל החזקתי את עצמי ואני כל כך גאה בעצמי.אתם לא מתארים לעצמכם איזה כיף לקום בבוקר וליקלוט שאת לא נפוחה בכפות הידיים והרגליים ושאת לא קמה עייפה מהמיטה כבדרך כלל-אלה את קמה ערנית ומוכנה לעוד יום של מלחמה במחלה

ב"ה חיוך ענקי חיבוק והמון המון אהבה ישר כוח ביאן שבוע נפלא

שלום חברה שלי אובחנה כאנורקסית והיא נמצאת במצב רוח דכאוני חלק גדול מהזמן. היא קיבלה טיפול רפואי ומצבה משתפר. לאחרונה העור שלה, במיוחד בכפות ידיים ורגליים, קיבל צבע צהבהב. מבדיקות של רופאים לא מצאנו שום דבר חריג. האם מישהו שמע/ה על תופעה זו או אולי חוותה תופעה זו. אני מאוד מודאג. כל תשובה תתקבל בברכה המון תודה ירון

גם אני חולת אנורקסיה עכשיו בשקום....בתקופה הרעה שלי..כשהיתי בתת משקל חריף גם לי היה עור בצבע צהבהב....היא בתת משקל?

ב"ה לבדוק בטא קרוטן יכול להיות שיש לה רמה גבוהה בדם.. אם כן שתמנע מלאכול דברים בעל צבע כתום או אדום כמו כן לעשות בדיקת תפקודי כבד בהצלחה :-)

זה יכול לקרות מכמה סיבות: 1. תפקודי כבד לא תקינים 2. אכילה מוגזמת של גזר/ירקות אדומים וכתומים אם סיבה 2 לא רלוונטית, אני הייתי בודק את 1

אני חדשה פה ואני לא יודעת למה בכלל אני כותבת אולי אני חושבת שיעזר לי לכתוב על המחלה אז ככה:הייתי (ועודני) חולה בבולמיה שנתיים עד שכבר לא יכולתי ופניתי לעזרה הייתי מאושפזת חודשיים לאחר שיצאתי המשכתי לשמור על עצמי עד שיום אחד תקף אותי בולמוס ומשם המשכתי להקיא עד שאמא שלי עלתה אליי(שזה לקח לה חצי שנה)היא ניסתה לעזור לי ובאמת יצאתי מזה לחודשיים לא מזמן התחלתי להקיא שוב(כשאני אוכלת קצת יותר מהתפריט שהקצבתי לעצמי אז אני מתמלע רגשות אשמה והולכת להקיא-שזה גם לא כל כך מסובך בישבילי כי אני רק פותחת את הפה והכל יוצא-אני אפילו לא צריכה להתאמץ כך שקשה לי לעמוד בפיתוי לא להקיא)ומאתמול החלטתי שוב פעם לקחת את עצמי בידיים ולנסות להתגבר אל המחלה -הרי עוד מעט אני מתחתנת...........וברוך השם היום לא הקאתי ומחר יש לי עוד יום להתגבר ולא לתת לבולמיה להרוס לי את החיים

רוית.אני עכשיו גם אני חדשה פה אני חןלה שלןש שנים למדתי להיות שחקנית מדהימה מהמחלה.אני פשוט מפחדת שיום אחד יבחינו בי.אני במשקל תקין.ונראת מצויןאבל יש בתוכי מפלצת שגוברת על אני העצמי.מפחדת מאד שהחבר שלי יבחין בזאת זה עלול להגעיל אותושקלתי לספר אבל החלטתי שזה טעות אף אחד מחברי אינו יודע זאת ההורים חשבו מזמן שזה עבר לי,אשמח לשתף אותך יותר.אך חשוב מכל שתלמדי" לדחות" את הבולמוסים בקרבת בעלך ותהי ממוקדת במה שממלא אותך באמת במיוחד ברגעים אלה,חישבי על החיים החדשים שאת מתחילה ואל תכניסי את המפלצת הזאת לחייך החדשים,אני יודעת כאמת כמה זה קשה אבל הי תהרוס אותך...מקווה שתנסי בכל כוחותייך להתחיל חיים חדשים ושתהי אמא לתפארת רק שתביני,התייחסי לגוף שלך כמו כספת רק דברים יקרי ערך מכניסים לשם ומה שצריך באמת לצאת יוצא בצורה הכי טבעית.ואני בטוחה שהגוף שלך יסתגל ופשוט מלאי את הנפש באוכל שהיא באמת זקוקה לן.., מקווה לשמע ממך אל תחששי ,אורית מגבעתיים.

אורית.תודה רבה לך אל התמיכה זה מאוד עוזר לדעת שיש מישהו בעולם שמבין את המחלה כי בתכלס אי אפשר לדבר אם אדם שלא עבר את המחלה ולא משנה כמה הוא ירצה לעזור.הייתי רוצה לשמוע מה את עברת כי אם כתבת שההורים שלך חושבים שזה עבר לך סימן שהם ידעו וכנראה עזרו לך באיזשהו אופן כי זה לא עובר מעצמו.ולמה את מסתירה את העובדה שאת בולמית מהחבר שלך אולי במקום שהוא יגעל ממך הוא ירצה לעזור לך ולתמוך בך. מקווה לשמוע ממך

ב"ה אבל רציתי לדעת את לא בפיקוח במקרה?... בד"כ אחרי אשפוז יש פיקוח והמשך טיפול שזה אמור לעזור... ספרי מה קורה יותר בצד הטיפולי..... התחזקי והמון אהבה :-)

אחרי שיצאתי מהאישפוז חזרתי אולי פעם אחת לפיקוח כנראה נראתי להם בריאה ואמרו שאני לא צריכה לחזור.הטעות שלי הייתה שמיהרתי מאוד לצאת מהאישפוז כי התגעגעתי יותר מדי לחבר שלי שתמך ותומך בי גם עכשיווכרגע כבר שנתיים אחרי אני לא נמצאת בשום פיקוח זה אני עם עצמי והתמיכה של החבר שלי(ארוס שלי)

קודם כל המון מזל טוב את מתחתנת,מתי? את יודעת יש לי רעיון בשבילך שגם לי הוא עוזר אני אומנם אנורקסית אבל הייתי גם בולמית ואפילו באנורקסיה כשמתחילים לחזור לאכול יש בולמוסים וכדי לא לבלוס ולרצות להקיא פשוט שותים שתיה ח מ ה שגורמת לתחושת שובע בגלל החום בקיבה,תנסי את תצליחי

עדיף תה כמובן עם כפית שטוחה של סוכר, לבריאות.ועוד משהו תמיד כשבא לך לבלוס כשאת מרגישה שזה עומד לקרות פשוט תכנסי לפורום ותתחילי לשפוך כל מה שאת רוצה לבלוע ולהקיא תדברי איתי ולא עם האסלה את עוד מעט מתחתנת ותהפכי לאמא בהמשך אמא שתרצה לבלות עם הילדים שלה ולא עם האסלה. את רוצה להגיד לי שבעלך לעתיד לא יודע? איזה אישפוז עברת?

היום , נאלצתי להיפרד ממישהו בחיי שאני מאוד אוהבת ומעריכה... תמיד היה לי קשה עם פרידות . להגיד ביי ביי ולא להתראות .... זה פשוט שובר אותי מבפנים . כל היום אני לא מפסיקה להתמלא דמעות כמו איזה ילדה קטנה . ואני באמת חושבת שייקח לי זמן להתרגל למצב חדש . אני שונאת להיות ריגשי . לא יודעת למה - אבל אני מרגישה לא בסדר . כאילו אני עושה משהו שהוא לא נכון כלפי חוץ - להביע רגשות דרך בכי וכו'... אבל כל אחד אחר מבחינתי שעושה את זה ,זה הכי בסדר בעולם . לפעמים אני באמת לא יכולה לעצור את עצמי והכול מתפרץ . עכשיו עוד פעם אני מדוכדכת ... החיים האלה קשים . מקווהשלכם התחיל השבוע יותר בטוב , תמי

למה אסור לך לבכות?!?!?! מאד משחרר ועדיף מאשר להחזיק בפנים... יאללה תרשי לעצמך, אוהבת , ריקי

ב"ה למה להם כן ולך לא? אני חושבת שזה פשוט שיעור בגדילה... במיוחד לאלה שרגישות לענייני רגשות.... חיבוק ענקי מקווה שהעצבות תחלוף לה מהר... :-)

מכירים את המשפט "כשיש צרות הם באות בצרורות .." ? אז כן . אני אישית מכירה את המשפט מקרוב . כל פעם שיש בעיה , משהו קורה , צרה או כל דבר לא נעים , תמיד יש הרגשה כאילו יבוא אחד נוסף עוד רגע - וכך קורה . לפחות ברוב הפעמים שאני זוכרת בחיי . תמיד היו לי ימים שאני רבה עם כל העולם . ימים שהכול מתפקשש שאני מתאכזבת מכל דבר ועוד כל מיני תיקים שנופלים עלייך ... טוב אז אחרי ההקדמה "הקצרה" שעשיתי , וכל היללות הללו עכשיו תבינו למה - חוץ ממה שדיברתי עליו בהודעה הקודמת . נודע לי היום שחבר של חברה שלי נהרג . אכן קטע לא מובן איך בחור צעיר ובריא בן 21 מקבל דום לב באמצע חייו ... מלבד זאת , רבתי אתמול עם אח שלי .... כמובן . איך לא . בלי קשר היום בצהריים הייתה לי אחת השיחות הכבדות עם אמא שלי על זה שאני רוצה לעזוב את הבית .... יצאתי בסוף השיחה הזאת בהרגשה שאני פשוט מאכזבת אותה . שהיא תצטרך אותי שם כדיי להגן עלייה , לעזור לה בכל המאבקים הפנימיים , לחזק אותה , פשוט להיות שם כשהיא צריכה . ופתאום אני מרגישה שאני מפקירה אותה להתמודד עם כל החרא לבד . פשוט להפקיר אותה לכלבים ולעשות את עצמי כאילו לא אכפת לי ... אני פשוט מרגישה קרועה בין לבין . אין לי מושג איך למזער נזקים ... איך כן להיות שם כל פעם אפילו שאני לא אהיה בבית .... הריי לא משנה מה אני אעשה זה לא אותו דבר . אני פשוט מתחרפנת . זאת התקופה הזאת , כל הדברים שקורים מסביב , ולהוסיף את הדובדבן שבקצפת- רבתי גם עם סבא וסבתא שלי שבמשך כל "השיחה" שלנו גרמו לי להרגיש שאני צריכה לרחם על אבא שלי כי כל הבית יוצא נגדו ואף אחד לא מבין אותו... ממש מסכן . באמת מסכן . הוא הקורבן שצריך לרחם עליו כל החיים ואנחנו נסתום את הפה עם כל ההתנהגות שלו ועוד הוא זוכה לגיבוי מצד ההורים שלו כאילו הוא בן 7 ?! כמה עיוורים הם יכולים להיות ?! עזבו אותם , אבל איך הוא מעז לשחק אותה הילד המסכן עם כל מה שהוא עושה ?! אני פשוט יוצאת מדעתי לפעמים בגלל דברים כאלה . אני כבר לא עונה . לא רואה טעם בלדבר לקירות . אז אצלי הכול מצויין .... איך אצלכן ...? בכל אופן המון תודה על החיזוקים . אני כן מסכימה איתכן על העניין של הבכי . מותר גם לי ולכל אחד כמובן . ותאמינו לי בכיתי מספיק בימים האחרונים . אולי כבר יבשו לי הדמעות . אולי אני לא נותנת לעצמי להתפרץ שוב בבכי למרות זאת ... תמיד תשאר לי ההרגשה כאילו "אסור , תמי... את צריכה להיות חזקה , או לפחות להראות לאנשים כאילו את כזאת ..." מוזר . ילדותי אולי , אבל לא בטוח שכל כך קל לביצוע כמו שאתן חושבות . לשנות את המחשבות שנלוות לזה . לבכות אם אני רוצה או לא - במקרים מסויימים זה פשוט מתפרץ אם בא לי או לא . אבל איך שאני ארגיש אחר כך ? אם זה בציבור , יהיה לי קצת קשה . תודה שוב על המילים החמות . מקווה ששלומכן בטוב , שבוע מצויין לכן תמי

תמי, קודם כל חיבוק ענקקקקקקקקקקקקק! בקשר לאמא שלך - היא מבוגרת והיא חייבת להתמודד די זכותך להקדיש לעצמך עכשיו , קיבלתי תחושה שאין לך אוויר - ואך יהיה בתוך כל הבלגן הזה?! תעזרי לאמא שלך יותר אם לא יהיה לה על מי להישען והיא תאלץ להתמודד בעצמה תדאגי לעצמך! אם יש דרך לעזור אני כאן, אוהבת, ריקיש

ב"ה אני רואה אותן כמו בי"ס לחיים, כי אחרת שום דבר בך לא היה מעורר אותן מלכתחילה ורק הן מהעוררות את הכאב ואת הצורך להשתנות אם הצרות לא היו קיימות את לא הית עושה מאום לשנות את הרגלייך ואת מעשייך לטובה... חשבי על זה כך למרות שאין נחמה ברגעים האלה.. אבל בשברירי שנייה ניצוצות מגיעים.... ועכשיו אף פעם לא יהיה אותו הדבר

אני שבועיים תחת טיפולו של קינסיולוג, אדם שהתרשמתי ממנו מאוד לטובה, נתן לי מן תחושת בטחון שזה בסדר, שאני לא לבד ושאני בסדר כמו שאני... מאז אני משתדלת (!) לעמוד בחבילת הטיפול - כדורים וטיפות. לצערי יש ימים שאני בשליטה - אוכלת יפה ולא מתפתה ואם כן בכמויות נורמליות ויש ימים איומים (כמו הסופ"ש) הזה שפשוט פרקתי עול... אכלתי ואכלתי והקאתי והקאתי, הרגשתי שאני ממש מקיאה את נשמתי... מצד אחד אני שמחה שנגמלתי מהאימרה שלי - זהו, זה הבולמוס האחרון! כי תמיד בבא אחריו אני עוד יותר אכולת רגשות אשם מצד שני אני כ"כ מרגישה חסרת חוט שדרה וחסרת יכולת לעמוד במטרות שלי! אני כל יום מקווה שממחר בבוקר אקום ומשהו שם יפתח מבפנים. או לחילופין שמשהו שם יתמלא מבפנים כך שלא אצטרך למלא אותו בדבר כ"כ חיצוני כמו אוכל... יש רגעים טובים בימים האחרונים שהרגשתי יותר טוב עם עצמי, יותר מינית... יותר יפה... למה אני כ"כ מפחדת מהאוכל ומההשמנה?! אני מודעת מצד אחד לזה שאני רזה, משקל 44 על 1.65 לאישה שהיא אם זה לא הרבה אבל למה בכל זאת אני מפחדת להשמין? מה כ"כ נורא בזה? האם אהיה כך פחות אני? האם בגלל שאתפוס יותר מקום? האם יש לי מקום בעולם הזה כמו שאני?! האם זה אפשרי להרגיש טוב עם כולי? לאכול, להנות ולדעת לעשות סטופ מתי שהוא? האם יש תקווה???

מבקשת ייעוץ: אני בולימית כבר 10 שנים. בנוסף אני לוקחת גלולות גם 10 שנים .אני רוצה להיכנס להיריון.לאחר הפסקת הגלולות, מה הסיכויים שלי? האם זה אפשרי בכלל? לא אכפת לי להשמין בהיריון- זה אפילו לגיטימי תודה

ב"ה גלולות ופריון זה לא בדיוק שילוב הרמוני אני מציעה לך להתנקות לפחות שבעה חודשים מגלולות ואז לנסות להכנס חוץ מזה ייעוץ גניקולוגי הכרחי! עדכני .... המון אהבה ובהצלחה (אין שום סיבה שלא תהיה) ביאן

הי שלי, אם זה מעודד -אני הייתי במצבך ונכנסתי להריון בלי קושי מיוחד, אני כן ממליצה לך לקבל טיפול לפני כי את עלולה לגלות שזה אף פעם לא "לגיטימי" ... בהצלחה!

ביאן-הילה אוריאל וריקיש, תודה רבה על ההתייחסות ! אני לא מאמינה שאני בכלל "מוציאה החוצה" נושא זה ומצליחה לדבר עליו בפעם הראשונה מאז התחלת הבולימיה- ומאז כניסתי למצב זה. הגיניקולוג (שלא מודע לבולימיה - כי לא סיפרתי לו)ייעץ לי להפסיק לקיחת גלולות (כמובן) ולחכות ל"התנקות" הגוף לפחות שלושה חודשים (לקיים יחסים רק עם קונדום). אכן הפסקתי את הגלולות ועכשיו אחכה לראות אם המחזור המיוחל יגיע. ריקיש, האם תוכלי לספר לי עוד קצת על מצבך ועל הכניסה להיריון? שוב תודה רבה.

סיגריה אחרונה להיום. שבוע נוראי מכל הבחינות. אכלתי המון וכל לילה במהלך השבוע הבטחתי לעצמי שזהו. מחר חוזרים לשגרת התפריט המאוזן והמוקפד. כל לילה ללכת לישון עם תחושת הגועל והכבדות בבטן. בגוף. בראש. וכל יום לאכזב את עצמי מחדש. די. אני לא יכולה כבר לעמוד בזה. נמאס לי מחוסר השליטה שבי. מהמנגנון הגנה הזה שהמוח משדר לפה. לבלוע לבלוע. לא להוציא כלום החוצה. לבלוע לבלוע להכניס עוד ועוד ככה תוכלי לשכוח מכל מה שאת לא רוצה לזכור. בחילה. ייאוש. ותקווה. שאולי מחר באמת אני יוכל להחזיר לקיבה המסכנה שלי ולגוף שלי קצת איזון ושקט. ובעיקר לי. אני חייבת להפסיק. מפחדת ליפול עוד פעם. מרגישה כל כך חלשה. מרגישה כל כך אפסית. מרגישה כל כך מטונפת. יש לי הרגשה שהלילה לא יעבור טוב. לא רוצה בכלל ללכת לישון. אבל כל כך עייפה. בבקשה שמחר יהיה יותר טוב.

ב"ה אגב הדבר שהכי טוב והכי נכון לעשות הוא פשוט להעמיד פנים ששום דבר מצער או נורא קרה ולהמשיך הלאה בנסיון לשקם את עצמך "כאילו לא קרה אסון"... ולנסות לחשוב מה רצית להסתיר שהוא לא אוכל או מלאות... מה קרה לפני??.. דיאלוג עם מה שקרה לפני מכניס לתדר עמוק יותר של מודעות וגם יכולת לשלוט בתחושות הקשות.... איך הטיפים היותר גדולים הוא לא להתנגד לרגשות הקשים.... ספרי איך את המון אהבה :-)

היום גם כן עבר רע ושוב אני מסיימת אותו בתחושת בחילה קשה ודפיקות לב בקצב היסטרי. ברגעים כאלה אני חושבת כמה קל היה לי לו הייתי מסוגלת להקיא. אבל אני לא. אני מפחדת מהקאות והמחשבה על האקט עצמו מכניסה אותי לחרדה איומה. אז אני ככה. עם כבדות בבטן וכאב ראש. וייאוש גדול מעצמי.

מה קורה? אני סתם כותבת כי אמרת לי לעדכן אותך.טוב אז אמא שלי בסוףלא התקשרה לשום מקום והיא לא רוצה גם שאני יתקשר. ניסיתי ללחוץ עליה אבל זה רק עצבן אותה עוד יותר. אני יודעת שאני חייבת טיפול אז אני ממשיכה אצל המטפלת שלי ודיברתי איתה על זה והיא אמרה אמרה שהיא מבינה והיא אפילו הציעה שנעשה שבוע אחד פגישה ושבוע אחר כך שיחה ארוכה בטלפון. בכלל השיחה אתמול הייתה ממש טובה, כנראה כי באתי עם רצון ובאמת סיפרתי כל מה שהיה לי על הלב. אם המצב ימשך ככה אני ימשיך אצלה למרות המרחק למרות שאני לא מבינה למה אמא שלי כ"כ לא רוצה שאני יעבוור טיפול- היא טוענת שמטפלים בירושלים יכולים לקחת הרבה כסף אבל בעצם גם המטפלת שלי לוקחת 200 שקל ל45 דקות. טוב לא משנה אתמול הפגישה הייתה כל כך טובה שהזמן פשוט נמשך ואפילו המטפלת שלי לא שמה לב שבעצם גלשנו בחצי שעה אז ניראה לי שזה די הוכחה שאם אני רוצה אני יכולה להפתח אליה ושאפילו אכפת לה ממני, ובכלל מאז אני מרגישה הרבה יותר טוב.אני לא יודעת אם זה מה שהתכוונת שאמרת לי לעדכן אותך במה שקורה אבל אני מקווה שזה בסדר.

ב"ה מה שנראה לך חשוב... אני גיליתי שבדרך ההזוייה של החיים קורים מלא הפתעות יפות ואולי הנכונות שלך לעזור לעצמך היום תביא לך הפתעות רבות... הנה כבר אחת התווספה לך לדרך... אז המון הצלחה ואהבה אני מקווה שתוכלו לעמוד בהוצאות הטיפול ..אם לא תמיד אפשא לנסות דרכים אחרות ולא לומר נואש המון אהבה ושבוע טוב :-) ביאן

זה נראה כאילו לעולם לא אוכל להירפא מהמחלה הנוראית הזאת( בולמיה) זה נראה כאילו אין תקווה, אך אפשר אחרת - זה כאילו שהעולם שטוח .... הייתי רוצה לקום מחר בבוקר ושהכל יעלם - המאבק , הדימוי העצמי , ההתקפים , ההקאות....רק לקום מאושרת - כמה דקות של אושר יספיקו לי - שלמות עם עצמי ועם הסביבה שאני חיה בה. אני קמהה....

ב"ה כולם חושבים שהמטרה היא התשובה אף אחד או לפחות רבים מאיתנו לא מבינים שהדרך היא המטרה שהדרך היא המהות "הייעוד" והתשובה לכל תחלואי העולם שהדרך היא סוג של עכשיו שמתגשם בכל "עכשיו" שנולד להתהוות ולהתקיים ושב"עכשיו" מסויים ברגע זה ממש יש לך מרחב פעולה ושב"עכשיו" אחר יש מצב של קיפאון ולא תמיד מתאפשרת לך פעולה וגם זה חלק מעכשיו ומתהליך של כל דרך בה ללכת. ואף אחד מכל ה"עכשווים" לא פסול ולא מרחיק אף אחד ממה שנקרא "מטרה" אף אחד לא מבין שהמטרה היא בולשיט והיא מה שמונעת בעדך להחלים... נשמע אבסורד?... יתכן מאוד אבל אני לא יודעת למה אני כל הזמן מוצאת שההתנסחות הספיציפית בה בחרתי לבטא את עצמי מוכיחה את עצמה כמעט בכל חיו של בן אנוש איזה שלא יהיה עם איזה בעיה שלא תהיה...אפילו שלכאורה יש "מה שאמור להיות" ויש מה שלעולם לא כתוב בשום ספר שזה בד"כ מנת חלקו של כל אדם ואז שואלים "למה" כי כאילו זה לא היה בתכנית הפסיקי עם המטרות במיוחד כשזה מגיע לבולימיה.. מה שמעצים את הבולימיה הוא לעמוד במטרה וכשאת נכשלת, שזה לרב מה שצפוי לקרות אחרי שמצפים לעמוד ולהצליח במטרה אין לך שום מוטיבציה או נכונות להמשיך לנסות.. אז בואי תזהי את זה ותנסי מרגע לרגע.. ואל תשכחי שהרגע הזה זה כל מה שיש לך.... רדי לסוף דעתי וייטב בעבורך... המון אהבה יקירה שלך ביאן

אני יודעת שאמורים להסתדר ולאהוב את אבא שלך ... אבל מה לעשות שאני לא ממש יודעת להגדיר את היחסי שנאה-אהבה שלי אליו . הוא פשוט הבן אדם שיכול לגרום לי להכי הרבה כאב . ועדיין באופן מזוכיסטי שכזה, אני לא מוותרת על הקשר שלנו . למה אני מעוללת את זה לעצמי ?! הוא לא מעריך אותי . באמת . לא נראה ככה לפחות . כמה שהוא מדבר מאחורי הגב שלי עם המשפחה שלי על זה שהוא גאה בי וכל מיני בולשיט - בחיים לא שמעתי אותו אומר את זה בפנים שלי . ולא אף מילת חיבה . רק ריבים , הטפות ,ויכוחים , צעקות , בכי ובלאגן ממנו אני זוכרת . אז למה לי ? באמת למה לי ? נכון - אני כבר לא הילדה הקטנה של פעם ואני הרבה פחות נפגעת ממנו כמו בעבר . אבל באיזשהו שלב נמאס לי . נשבר לי . רוב הזמן אני כבר לא נכנסת לוויכוח/ריב כי אין לי כוחות נפשיים להתמודד מולו . פשוט נגמרו לי כולם איפשהו בדרך כנראה... אבל הוא ממשיך בשלו . כנראה רק ככה הוא יודע שתהייה לו איזשהי אינטראקציה איתי. אבל השבוע האחרון - הוא רב איתי בערב יום העצמאות ! כל כך התעקש על שטות מטומטמת ולא הסכים להאמין לי , הרגשתי כמו בחקירת שב"כ ! ממש התעצבנתי . נפגעתי , צעקתי , הוא אפילו הצליח לגרום לי לבכות - וזה לא קורה הרבה כשאני רבה איתו בשנה האחרונה כי אני כבר לא נפגעת ממנו כמו בעבר . כל כך הייתי בסערת רגשות שהרגשתי ממש ממש רע פיסית אחרי זה . כאב לי בסרעפת , בריאות ... לקח לי זמן להירגע ומקלחת ארוכה ממש .... ועכשיו - הוא שוב ניסה לריב איתי . על כל שטות . כמו ילד בגן ... ולי , אין כוח לזה , אז אמרתי לו שאם הוא מתחיל לריב איתי אני פשוט לא עונה לו . הוא כמובן יותר התעצבן והמשיך לנסות .... אז נכון שלא נגררתי לכל הריב , אבל עצם זה שאני עדיין חושבת על זה ... הוא גורם לי להרגיש רע . ממש . והוא גורם לי לחשוב בצורה שאני לא אוהבת ... הוא מחזיר את תמי של לפני 3-4 שנים . תמי עם ההרס העצמי . אני חושבת שהוא פשוט לא טוב בשבילי . עוד משהו - בחודש האחרון יש לי לחצים בחזה , כמו דקירות שבאות בגלים בצד שמאל. להגדיר בדיוק איפה - לא יודעת ... אבל מה שכן הריבים שלי איתו בחודש האחרון רק מוסיפים לתכיפות של ההתקפים האלה ... דרך אגב זאת לא פעם ראשונה . לפני בערך 3 שנים הייתה לי תקופה דיי ארוכה שסבלתי מזה , עשיתי את כל הבדיקות שיש חוץ מצינתור בערך , ולא מצאו כלום . זה חלף מתישהו ועכשיו זה חזר משומקום . ככה שלעשות בדיקות ולהתחיל להדאיג את כולם אין לי כוח ורצון שוב .... בקיצור , רק רציתי לשתף אתכן בבאסה שלי מהאבא הדפוק שלי . לפעמים אני חושבת מה יהיה בהלוויה שלו/הלוויה שלי ואיך כל אחד מהצדדים יגיב . ולפעמים אני רק רוצה שקט ממנו . לא משנה מה זה יצריך ... מעבר לגור לבד זה פשוט בגדר חובה לדעתי בחודשים הקרובים . גם עכשיו מתחילים לי הכאבים שוב ... טוב אני אסיים לעכשיו , לילה טוב , מקווה שיהיה לכולנו לילה שקט . תמי

תמי יקרה, את זורקת אותי שנים אחורה, הדבר היחיד שאני יכולה להגיד (ואת יודעת את זה בעצמך) שאם הוא באמת לא היה מעריך אותך הוא לא היה טורח להתווכח איתך ותדעי ,מניסיון, שהמצב משתפר עם השנים, פשוט תשנני לעצמך שאת שווה ואהובה מאד ע"י אנשים אחרים (וגם על ידו) ושהיחס שלו נובע כנראה מבעיות שלו שלא קשורות אליך! תצמצמי מגע ותמנעי מוויכוחים לא כדי לרצות אותו - כדי לרצות אותך! הקשר שם (אחרת לא הייתם מתווכחים) ויהיה שם גם אם תקדישי לו פחות חשיבות ותשומת לב ויותר לעצמך! בקשר לדפיקות לב - תבדקי אבל אל תלחצי זה הרבה פעמים נובע מלחץ וחרדה.. תרגישי טוב! ריקיש

ראשית תודה על החיזוקים .. שיפרת ולא במעט את הרגשתי ... תראי , המצב עם אבא שלי מסובך . לפי הכתיבה שלך כאן ובעבר , וההתכתבויות שלנו בפורום - אני מבינה שגם לך לא ממש היה (או עדיין )קל עם אבא שלך גם כן ... אז את בטח מבינה את הבעייתיות . זה לא סתם קשר שאת יכולה להחליט ביום בהיר אחד שאת מנתקת אותו . אבל מצד שני מה עושים אם הקשר הזה פשוט גורם לך להרבה סבל וכאב ...? זה לא פשוט . גם השלכות מסביב על בני משפחה אחרים אני לוקחת בחשבון . אני יודעת מה תהיה התשובה שלך "תחשבי על עצמך" אבל בשטח שתינו יודעות שלרוב זה לא קורה במקרים כאלה ... וכן יש גורמים מסביב שמשפיעים על הכול . השינונים שאת מדברת עליהם זה בעצם המאבק שלי בחיים . המאבק שלי להרגיש ראוייה ואהובה - קודם כל על ידי . שאני ארגיש זאת על עצמי. אני עובדת על זה מאוד חזק , והביטחון שלי הרבה יותר חזק מבעבר .... הדימוי העצמי שלי גם כן השתפר פלאים ( הכול ביחס לעבר כמובן ) . אבל יש לי עוד דרך ארוכה . אבא שלי תמיד נתן לי הרגשה שמה שאני לא אעשה זה לא יהיה מספיק טוב ... אולי הכוונות שלו אחרות והוא לא יודע לבטא אחרת את מה שהוא מרגיש או חושב - אבל הנזק נגרם כבר . הוא הגורם העיקרי שהוביל אותי להרס עצמי . כל מה שנלווה לזה - לה"א, לחתיכות , לסיכונים מיותרים שלקחתי על עצמי, להמון המון שטויות שניסו להקהות את הכאב ולהדחיק הכול . ואני יודעת שגם לו - לא קל . אני יודעת שהייתה לו ילדות עם הורים שהוא מנסה לחקות כמה שהוא יכול . המשפחה הבורגנית היפה מבחוץ , אבל עם חינוך מהגיהנום . אבא שלו עד היום מטיף לו מוסר . זה עניין של חינוך מבית . ככה הוא יודע לנכון . הוא לא מבין שהוא רק גרם וגורם נזק לנו . לבני המשפחה שלו . לילדים שלו . והכי מצער שהוא בסוף ישאר לבד .... הסיפורים שאני שמעתי על מה שהוא עשה בילדות לאחים שלי . זה פשוט לא יתואר . אני לא חושבת אבל שזה מקנה לו את הזכות להרוס לנו את החיים גם כן ... ואני אמרתי לו את זה כמה פעמים - הוא צריך פסיכולוג דחוף . אבל הוא כמובן מקובע ואטום ובחיים לא ילך לפסיכולוג כי "חס וחלילה מה יגידו עליו" ... הוא חי את החיים השקריים מבחוץ . באיזשהו מקום גם אני חיקיתי לא במודע אותו כך. אבל עכשיו את מבינה למה זה כל כך חורה לי שאני שומעת על "המשחק" הזה שאנשים עושים כדיי לא להתמודד עם החיים כמו שצריך . אני מנסה לצמצם עימו מגע כמה שיותר . אני גם דיי גמרתי בדעתי לעזוב את הבית ויהיה מה .... גם ככה אני מתכננת ליסוע מכאן שנה הבאה לתקופה לא קטנה . אבל אולי מה שבאמת קשה לי בכל העניין , הוא הידיעה שברגע שאני אעזוב - הקשר יגמר סופית וטוטאלית .... את שהיה לא ניתן להשיב . נשיקות והמון אהבה ממני ריקיש , תמי

תמי .. לא יצא לי עוד להגיב לך כי אני נמצאתכאן מידי פעם.. אבל ההודעה שלך עשתה לי משו. אני מרגישה כמוך היחסים שלי עם אבא שלי נוראים ואני בת 19 וחצי וזה ככה שנים. אפילו התחלתי לעבוד קצת תוך כדי הצבא כדי להתחיל לממן שכר דירה. די אני לא יכולה יותר. זה כואב כי זה אבא הורים אמורים להיות הכי קרובים וזה שובר את הלב שאני מנסה להתרחק מהבית בגיל כזה.. אני יודעת שזה ישבור את ליבה של אמא שלי.. אבל הגעתי לשלב שאני רוצה שלווה אני כמוך כבר אין כוחות לריב אני לא מוכנה לספוג יותר את הקשיים והעצבים שלו. אני גם ככה טיפוס שעונה ומגיב וזה רק גורם לריב יותר.. (הכוונה לתגובות לא להתחצפויות נוראיות). אני לא יודעת בת כמה את אבל אולי ניתן להציל משהו? למשל איך אתם מתנהגים זה לזה כשאתם לא בריב כלומר סתם בבית יחד? קיימת תקשורת? אני יודעת שניסיתי לדבר עם אבי שנוצר מצב אחרי ריב ענק ולפני אימי ואחותי שנתנו לי את הביטחון אמרתי את מה שבליבי אבל זה לא עזר לטווח ארוך. אני יודעת שבתקופות שקשה המצב עם אבא רק מחמיר את הקושי ואת הפרעת האכילה.. תיהי חזקה אני אשמח אם תרשמי לי קצת רקע גיל... שבוע טוב מותק!

קודם כל תודה על המענה ... לשאלותייך - אני בת 20 ( ו11 ימים ...) . המצב שלי עם אבא שלי , הקשר שלנו בעייתי מאז שאני זוכרת את עצמי . אבא שלי אדם מתוסבך עם עצמו והוא פשוט מאוד ,מוציא את העצבים שלו עליי ועל בני משפחתי . אפשר להגיד שהוא הגורם העיקרי שהתחיל אצלי ההרס העצמי . אולי זה היה שם תמיד , אבל הוא הדליק והבעיר את הניצוץ זה כמעט בטוח . בגיל 15-16 התחילו אצלי ההפרעות אכילה - בעיקר בולימיה שבאו בתקופות ונבעו בעיקר מסערות רגשות ואי יכולת להתמודד איתו ועם כל המצב שנוצר בגללו . היו גם עוד תקופות של צומות למינהם , ספורט מוקצן ועוד ... בכל אופן , זה לא נשאר שם , זה הדרדר עוד ועוד להרס עצמי מוקצן יותר כשכל פעם אני כאילו מעמידה את הרף גבוה יותר . המשיך בסיגריות . מהסיבה הפשוטה שרציתי להרוג עצמי לאט ובאיטיות . אלכוהול לעיתים דיי תכופות . המון שטויות שהייתי עושה בתור נערה מתבגרת , פשוט דברים מסוכנים . כלפי חוץ ? כמובן שאני שחקנית ענקית ושיחקתי אותה עד הסוף. חברים , משפחה, בית ספר דאז , מורים - הכול היה אחלה . תמי החייכנית , שכולם אוהבים , מצטיינת בלימודים , ומבפנים הכול הרגיש רקוב. הכול היה משחק , הצגה אחת גדולה . חיוכים וצחוקים והגעתי למצב שכלום כבר לא ממש מספק ומרגש אותי .הייתי חוזרת כל ערב , כל לילה הביתה ובוכה . התחלתי לחתוך עצמי ואפילו רשמתי פעמיים מכתבי התאבדות . באמת שהיו פעמים שבדיעבד אני יודעת כמה בקלות הייתי גומרת על החיים שלי . אבל בגלל שתמיד החזיקו ממני "תמי החזקה" , זאת שכולם נשענים עליה כשיש משהו , זאת שיודעים לבוא אלייה ושהיא תפתור לכולם את הבעיות - הדבר היחידי שהחזיק אותי זה אמא שלי .המחשבה עלייה. מה היא תעשה אם אני אתאבד ... אני זאת שמגנה עלייה,זאת שהיא יכולה לפנות אליי ולסמוך עליי וככה לאכזב אותה ? אפילו להשאר בחיים היה בשביל אחרים . לא בשבילי ... בכל אופן ,איכשהו יצא בערב אחד בכתה י"א שישבנו 5 בנות שאז היו חברות הכי טובות שלי וכל אחת הוציאה את הפרעת אכילה שלה . וההתמודדות איתה . אני סתמתי את הפה , ואחרי יומיים ( הגרסה הקצרה ...) אחרי לחצים של 2 חברות , הוצאתי שיש לי בעיה קטנה ,שאז לא הודתי שהיא בעיה ושהיא "קטנה" הרבה יותר משל שאר הבנות ,החברות שלי . רק שאף אחת שם לא הקיאה . וכשהם שמעו את זה - הם כמובן התערבו , לא עזבו אותי והוציאו אותי בשין ובעין מזה .. לשאלתך הצפוייה - ההורים שלי ושאר המשפחה לא יודעת על כל אלה . טיפול ? לא היה ולא נברא . בזכות חברים ובזכות הרצון שלי לחיות שהתגבר כשהבנתי שאבא שלי לא שווה את זה ושמותר גם לי לטעות ולא להיות מושלמת (עדיין עובדת על זה ). אני כבר 3 שנים , אפילו יותר בלי שהקאתי . בלי ה"א . מחשבות יש . אולי יהיו תמיד . אבל מקווה שלפחות במינון מזערי יותר . ושאר ההרס העצמי ? טוב זה חלק ממני . הפסקתי עם הפאן המעשי , אבל המחשבות וההאשמות העצמיות מעצם זה שאני לוקחת אחריות עליי על דבר שקורה בערך - קצת מקשים על העיניינים . בגדול -אני בסדר . למרות שכל פעם יש תיק אחר שחבר/ה או משפחה מפילים עליי בתקווה שאני אדע מה לעשות עם כל זה , ואני ? אוכלת את כל החרא . נשארת עם האחריות שהפילו עליי בין אם רוצים או לא ומוציאה את הכול עליי- "למה אני לא מסוגלת לפתור ולשנות את כל העולם ". אני חושבת שהפחד הכי גדול שלי זה לאכזב אנשים ואת עצמי . ולא סתם חברים שלי אומרים לי לפעמים "סופר תמי לא יכולה לשנות את כל העולם ..." . בכל אופן , לפי התיאור שלך עם אבא שלך - אני חושבת שאת מבינה אותי , לא ? :) אני פשוט מאוד חושבת שהבריאות הנפשית שלי והבריאות בכלליות (עצבים,מתח וכו') לא שווה שום הון שבעולם . גם אם זה אומר לגור לבד ולכלכל את עצמי לבד . כשאני יודעת איזה השלכות יש לזה עליי ואיזה דברים זה דורש ממני . תודה על החיזוקים והמענה שלך מותק, אשמח לקרוא ממך עוד על עצמך ותמיד שמחה לשמוע דעה של עוד מישהי , שלך עם המון אהבה תמי

ודווקא היום עבר בסדר. אכלתי כמו שצריך בזמנים הנכונים, את הדברים הנכונים. חישבתי בערב את כמות הקלוריות והכל היה ממש בסדר. אז למה לעזזל ישבתי עכשיו במשך שעה ואכלתי כל כך הרבה שטויות? והכאב בטן הזה לא יעבור עד מחר בבוקר. למה? למה אני עושה את זה לעצמי? כל הזמן בראש אני ידעתי שאני סתם. סתם אוכלת בלי סיבה. רק לבלוע ולבלוע. הכל. לא משנה מה. לחשוב על הגוף כעל פח זבל. והכאב הזה. לא עובר. חשבתי אולי להקיא. אבל זה לא יקרה. אני לא יודעת איך לגרום לעצמי להקיא ואני לא באמת רוצה להקיא. תחושת הגועל מעצמי מציפה אותי. אני כל כך שונאת את ההרגשה הזאת. והיה היום כל כך טוב. אני לא מסוגלת לעבור שבוע אחד בלי נפילה לבולמוס אכילה שכזה. כל כך מיותר. כל כך רע לגוף. וכל כך. כל כך כואבת לי הבטן.

אויש ניקוש כל כך כואב לי שכואב לך הבטן, אני מכירה את ההרגשה זאת טוב מאוד!! כי יש לי במחלות מעיים.. יקירה הלוואי שיכולתי לחזק אותך יותר אבל אני מציעה לך לפנות לרופא גסטרו כי יכול להיות מהקאות פגעת לך בקיבה שהיא מפרישה לך חומצות עקב ההקאות שלך באהבה דניאלה

תודה דניאלה, אבל הכאבים לא נובעים מההקאה. למעשה לא הקאתי כבר כמה שנים. הכאבים הם מכמויות האוכל..

ב"ה נסי לראות אם את מתחברת למה שכתבתי לך למעלה ואם יש משהו קטן שאת מרגישה שאת יכולה לעשות ביחס לזה ... אגב...מה קורה עם טיפול???\. המון אהבה וחיבוק

חברים יקרים לפני שנתיים ביום העצמאות- הייתי בשיא הבולמיה. הייתי שמנמונת, וסבלתי מכאבי ראש איומים- אני זוכרת שלפני שיצאתי הבטתי בראי ופשוט בכיתי על כמה שאני שמנה. ובכיתי. ובכיתי- והכרחתי את עצמי לצאת. לא ממש ביליתי. (מרוב סערת רגשות אפילו עשיתי תאונת דרכים קטנה) בשנה שעברה הייתי בשיאו של תת משקל, ומרוב חולשה לא החזקתי מעמד וחתכתי הביתה בחצות. השנה אני באמצע. מה יהיה שנה הבאה????? הלוואי ואהיה במשקל המינימלי התקין. מרגישה טוב. ומאושרת. מה אתם אומרים? אפשרי.???.... מי יודע... לא יאומן - טוב, ביומיים האחרונים היתי בולמית אמיתית. ממחר - דיאטה??? היום היתי באתר של דיאטות בזק. איזו כסילות- אתן לכם דוגמא: דיאטת מלפפונים: התפריט: מלפפונים בבוקר. מלפפונים בצהריים. מלפפונים בערב. אה. ויוגורט אחד בבוקר. וואו! גאוני! זו דיאטה סטארט אפ! יש דברים שפשוט לא צריך לתת להם במה... ובכן, ראיתי שיש התעוררות של חברי פורום ותיקים, אז רק רציתי לשתף אתכם, שבשנתים וקצת האחרונות עליתי וירדתי ועליתי וירדתי בפערים של 24 קילו! אז אני מקיאה פחות- אוכלת פחות, ועושה ספורט, אבל כאילו אין דרך לרזות מבלי להרגיש את תופעות הלווואי הלא נעימות..... חולשה, ידיים צהובות...לא יודעת, אין נוסחה??? חברים וחברות- תהיו מאושרים, שלווים ושלמים. אוהבת

שאלת מה יהיה שנה הבאה איתך ...? טוב אז אף אחד לא נביא , או חוזה עתידות ולא יכול לדעת מה יקרה עוד דקה , בטח שלא עוד שנה ...אבל אני כן מאמינה שדברים חוזרים לתקנם . למה ..? כי זהו דרכו של עולם . המשפט האהוב עליי לדעתי אומר הכול - "אחרי כל סערה בא השקט ..." וזה דיי ברור שהחיים דינמיים , ומשתנים לא הרף , וככל שעובר הזמן הסדר חוזר לתקנו. לכל אחד יש את השק שלו . את שק הצרות שהוא סוחב על גבו , וכל אחד חושב שהשק של השני יותר קל . נו הדשא של השכן את יודעת . את ללא ספק קיבלת כמה כאפות מהחיים בלשון המעטה , אבל אם תחשבי על זה , את לבסוף יוצאת אדם שונה לחלוטין מכל "כאפה" כזאת . זה מחשל , זה מבגר ,זה מערער לך את כל המוסכמות ואת כל דרכי המחשבה לפעמים וזה עושה המון בלאגן בראש ובלב ובכלל לפעמים את ממש לא מוצאת את עצמך - אבל בסופו של כל עניין שכזה , את יוצאת נשכרת . כי האדם שאת הופכת להיות הוא אדם הרבה יותר חזק ובשל להתמודדות נכונה עם מה שהחיים מביאים עמם . כל דבר נועד ללמד אותך משהו . את תראי שהדברים יתנהלו כפי שאת תקבעי . ואני רק מקווה בשבילך שתקבעי לטוב ... שיהיה לך יום מצויין והמשך שבוע קסום יקירה תמי

ב"ה נשמע קלישאתי אבל מבחני הייקום לא מפספסים אף אחד מאיתנו....

אוהבת אושר!!!!!!!!!!!!!

מניין הפרות בארץ בטח ירד בכמה עשרות אחוזים ... כנ"ל לגבי התרנגולות . אבל למי שכן אוכל בשר ואוהב את זה - מינגול/ברבקיו/על האש שמח וטעים . ( מחק את המיותר לפי מה שאתה אומר ביומיום ) , אני אישית חייבת לעוף להתקלח כבר אז שוב חג שמח , מלא בשר משובח , סלטים טובים ואלכוהול מובחר . נשיקות לכולם תמי

ב"ה הי , אני מצרף לכם תמונה של אדם בשם ליאור דקל . החלאה הזה אנס שתי בנות, האחת בת 16 והשניה בת 12 . מפאת אוזלת היד של מערכת המשפט ולחץ שהפעילה משפחתו על הנאנסת, הוא הצליח להתחמק מכל עונש והוא מסתובב כרגע חופשי . על אף התחושה שאין מה לעשות - יש, והרבה . אני מצרף כאן גם לינק של הכתבה עליו שהתפרסמה היום ב - ynet : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3379430,00.html תעבירו את המייל הזה לכמה שיותר אנשים . נשיג בכך שני דברים : 1. כמה שיותר בנות ידעו להיזהר ממנו. 2. נדאג שהאדם הזה, על אף היותו חופשי ממאסר יוחרם ע"י החברה

פשוט זוועה שמחדלים כאלה קורים בכלל ... אנשים כמו האיש הזה מסתובבים חופשי בלי שעושים דבר בנידון . כואב לי הכי הרבה על הבנות שהחלאת אדם הזה הרס את החיים שלהן .... מה אני אגיד לך - פשוט לא ייאמן ! חג הכי שמייח שיש . תמי

ב"ה יכול להיות שהיה עומס... מבחינתי כל אחד מקבל דין שמיים..דין שאין לאף בן אנוש כוח עליו... והוא רשום ברשימה שחורה למדי..... והגרוע מכל שזה לא פחות ולא יותר קשור בחינוך ובידיעה ששום דבר טוב לא נעשה עם נושא כל כך מהותי ... אני לא רוצה לדעת מה יקרה הלאה עם הנוער והילדים שלנו....

שלום הילה!!! שמי ליאת אני בת 27 ויש לי אחות בת 25 שכל החיים סבלה ממשקף עודף ואני לעומת זאת תמיד הייתי האחות הרזה. כתוצאה מכך לאחותי תמיד היתה קנאה אלי וזה גרם לה בסופו של דברלפתח הפרעת אכילה- בולמיה . בנוסף לכך , לאחותי קיים קושי לתקשר עם המשפחה והסביבה והיא אינה נותנת לאף גורם חיצוני להתקרב אליה.שמעתי אודותך מחברה טובה שלי שגם סבלה מהפרעת אכילה קלה ועם בעיה דומה לזו של אחותי . אני פונה אליך בתקווהשאולי תוכלי לייעץ לי כיצד אוכל לעזור לאחותי לעזור לעצמה!!!!! וע"י כך תוכל למצוא מסגרת חברתחת ותעסוקתית הולמת ובטחון עצמי בתודה מראש ליאת 054-5427445 [email protected] אשמח לקבל תגובה למייל זה!!

אתמול כשהיסתכלתי על עצמי במראה גם אני אומרת כמו כולם "איזה כיף אני עכשיו יהיה רזה" אוףף לוקח לזה המון זמןן מהמראה המודאג שאני חושבת על עצמי אני לא יכולה להירגע כבר. אחותי שוב אומרת לי "תראי איזה מכוערת את" רק בשביל להעליב היא אומרת " ישמנה אחת" אני לא מתייחסת אליה.. אבל איפשהו בפנים אני כן מתייחסת לזה אני מסתכלת על עצמי ואומרת למה אני כזאת שמנה? מישהו ירצה בכלל לצאת אם בת שמנה? ושוב ההרגשות שלי מתחילות לבלבל אותי השעה הייתה 10 וישר הלכתי לישון לא היה לי כח לחשוב על שום דבר אחר פשוט עצמתי את העיינים וישנתי.אוף זה מעצבן! אני כבר לא רוצה לאכול בכלל למה הבטן הזאת לא יורדת ממני? אני גם ככה עושה דיאטה רצח כבר שבועיים. ואמא שלי וסבתא שלי כל הזמן למה את עושה את זה למה? זה לא בריאא! ואני מנסה להסביר להן שאני לא יכולה יותר להיסתכל ככה על עצמי!! אוףף!! טוב עכשיו כשרשמתי כאן אני מרגישה קצת יותר בסדר ושמישהו כאן כן יכול לקרוא ולדעת מה עובר עליי כל יום ..טוב אז ביי ובהמשך אני ימשיך לכתוב פה..

אוי מאמי אני כל כך מזדהה איתך גם אני מרגישה ככה רק הבעיה אצלי שאני רזה והכל ולא רואה את זה....מקווה שתצאי מזה ואל תעשי דיאטות רצח(למרות שאין לי זכות להגיד את זה כי גם אני אוכלת גרוע)זה כל כך לא בריא הורס לך את מערכת העיכול ובכלל מלא דברים. תיהי חזקה אוהבת ורד

ב"ה מה זה משנה פשוט תאכלי נכון... תנהגי נכון עם עצמך והכל יסתדר... מה זה חשוב מה היא אומרת מה שהיא אומרת זה מה שאת אומרת לעצמך ולכן זה כואב ופוצע אז תפסיקי עם זה וכשתפסיקי הכאב יפסיק.. היא תפסיק להציק לך עם אמרות שומן כאלה ואחרות חיבוק ענקי אהובה :-)

גם אחים שלי כל הזמן אומרים לי שאני שמנה ומכוערת ואני ממש נפגעת מזה אולי בגלל שזה באמת מה שאני אומרת לעצמי.. בלתי אפשרי לא לקחת את זה אישי.. **חמודה**

ב"ה בלי שום קשר לנושא הפורום אני רוצה לאחל לכל מי שאיבד איש יקר במלחמות שלנו את כל החוזק שבלב להמשיך לצעוד אל עוד יום עם תקווה ואמונה שהחיים פה ישתפרו ושאני באופן אישי מודה לכל אלה שגרמו והשקיעו את חייהם למען בטחונינו אני לא שמחה שהם מתו בגלל הבטחון שלי כביכול כי אם להתוודות לאמת הייתי מעדיפה ללכת במקומם אם זה נחשב "בטחון" נראה לי שמשפחות הרוסות הן לא בדיוק הבטחון שייחלתי לו אבל אני מעריכה את הנכונות שלהם עםכל הצער ההזוי שכרוך בכך. אני מורידה בפניהם את כל הברכה שאני רק יכולה לחשוב עליה.. ובאשר אליכם חברי פורום יקירים. בתקופה האחרונה אינני מלווה אתכם יום ביומו כמו שנהגתי בעבר ויש לי צער מסויים על כך מכורח נסיבות חיי היום ואבקש את הבנתכם בעניין. יחד עם זאת אני מבקשת ורוצה שתביעו נכונות להעזר ובזמני לכשאוכל לפחות פעם פעמיים בשבוע לענות לכם מכל הלב ומכל אוצר הידע שרכשתי מנסיוני הפרטי וגם כתוצאה מכל הכתיבה עמכם ולשרת אתכם כמה שאוכל. אז סליחה על העיכוב בתשובות. מבטיחה שכל תשובה תענה בברכה גם ועל אף העיכוב... המון אהבה ביאן

גם מעבר לפורום - ברור לכולם/ן שלכל אחד יש את עיסוקיו וענייניו ואני לא חושבת שאת בכלל צריכה להתנצל על כך . הרצון שלך לעזור , לתמוך , להסביר ולתת מענה לכל אחת ואחד כאן בפורום , אני חושבת שמתבטא בכל הודעה שאת רושמת ואפשר לראות את זה לפי זה . רואים את הלהט ואת הקרבה שלך לנושא וברור לכולם שזה כן חשוב לך מאוד ... לא נראה לי שיש אדם שמפקפק כאן בזה . אבל בכל אופן יש לי הערכה גדולה אלייך מעבר למה שאת כאן "מנהלת הפורום" . את קודם כל בן אדם . ועל סוג האדם שאת - על זה אני מברכת . ועצם זה שאת מרגישה צורך להסביר עצמך - זה כבר גדולה כשלעצמה ... בכל אופן להתנצל אני לא חושבת שיש לך על מה ולמה . נסיבות חייך הם ענייניך ומעבר למלאכת קודש שאת עושה כאן יש לך עוד דברים . כמו לכולנו , לא ? דרך אגב - מקווה שהכול בסדר ...? אם את צריכה משהו כמובן שאני לרשותך . וכל הכבוד על ההודעה . על 2 חלקייה .... המון אהבה וחוזק ביום הזיכרון הקשה הזה ( תמיד קשה לי ביום הזיכרון ...) תמי

ב"ה אני מרגישה מחוייבת לפורום הזה וגם לי קשה כשהחיים אומרים את שלהם ושלנו לא תמיד יש מה לעשות ביחס לזה.. אבל אני מתכוונת מכל הלב לענות ולעזור..כשאוכל גם אם זה קצת מתעכב... מה לעשות יש אנשים שנולדים ככה...... המון אהבה יקירתי ותודה על ההערכה :-)

ואוו לא יצא לי להכנס ולכתוב כאן המון זמן בגלל שהמחשב שלי היה בתיקון.. אבל הוא חזר ועכשיו הכל טוב.. לא הספקתי לעבור על כל ההודעות בפורום אבל אני רואה שחגגת 20 אז המון מזל טובב!!! וואו..סגרת עשור! איך ההרגשה להיות בת 20?! חח המון בהצלחה בכל דרך שתחליטי לבחור בה.. אה..ועד 120! [[פירגנתי לך בעוד 100 שנה]] אז חוץ מזה שאת עכשיו ילדה גדולה..חחח מה חדש איתך? ואיך חגגת את היומולדת? אמ.. ומה איתי? טוב היומולדת שלי רק ביוני.. ואז אני יחגוג 16.. חח סתם עכשיו באמת- אני מרגישה חרא. עם המשפחה, עם הסביבה, בעיקר עם עצמי. יש לילות שאני הולכת לישון ואני שוכבת במיטה ופשוט לא מפסיקה לבכות.. באמת, תמי, אני לא יודעת מה יש לי.. יש לי מצבי רוח אני יכולה להיות נורא שמחה וקופצנית ואחרי שנייה פתאום עצבנית.. השנאה שלי כלפי עצמי רק הולכת וגוברת,אני כל הזמן עושה דיאטות כי אני חושבת שזה מה שייגרום לי לאהוב את עצמי, אבל תאמת אני יודעת שזה לא נכון.. כל הערה קטנה פוגעת בי, אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה כי הצה קטנה במראה תגרום לי להעביר על עצמי שלל ביקורות.. אני חושבת לעצמי "איזה כיף יהיה לי כשאני ירזה" אבל אני מסתכלת במראה ורואה עיניים גדולות מדי, אף רחב מדיי, פוני ארוך, שפתיים עבות מדיי, שיער מכוער... כל הערה קטנה פוגעת בי..ואח שלי, התאום כל הזמן אומר לי: את מכוערת, איזה מכוערת את, את ממש מכוערת. אני לא אמורה להתייחס אליו, אבל מה שקורה זה שאני לא לוקחת את זה מאוד קשה, ואני לא יכולה להגיד לו את זה..אני לא אחת כזאת.. ובכלל, הכי קשה לי עם המשפחה שלי. בזמן האחרון אני פשוט מרגישה שאני שונאת את כולם, אני כל הזמן אומרת לעצמי: אוף אני שונאת את כל המשפחה הזאת.. אוף. קשה לי עם עצמי. אני יותר מדיי ביקורתית כלפי עצמי, יותר מדי.. שונאת את עצמי. הכי קשה לי בכל הקטע עם אחי זה העניין שאני יודעת שהוא צודק.. הדיאטה שאני עושה עכשיו היא דיאטה בסדר, אני לא מרעיבה את עצמי שוב, אני אוכלת מסודר, 3 ארוחות ביום, ולחם קל, וירקות, וגבינות, וגם ארוחה חמה..וספורט כל יום [ לא אובססיבי]] וכפיפות בטן..כן, עם הדיאטה הכל טוב..אבל איתי לא טוב.אותם תחושות כמו בהרעבה.. אותם הרגשות. ואמא שלי... גם היא התחילה דיאטה. אבל.. היא מקיאה. והיא לא אוכלת הרבה. היא מרעיבה את עצמה, אוכלת ארוחה קטנה. מאוד קטנה [[ סלטים ופרי]] וכשהיא מסיימת לאכול את זה היא הולכת להקיא. אבל הכי נורא, זה שהיא עושה את זה בגלוי. היא פשוט אומרת: "אני הולכת להקיא". מכריזה על זה כאילו שהיא מכריזה שהיא נכנסת להתקלח. מה שעוד יותר נורא- זה שלאף אחד לא אכפת. כולם רואים. כולם שומעים ויודעים. אבל אף אחד לא אומר לה כלום. גם לא אבא שלי. פשוט לא עושים כלום. ויש לי שאלה- מה הנזק? אני מתכוונת, מה הנזק של כל ההקאות, בסופו של דבר? מה יכול להיגרם מזה?.. אוף אני לא מבינה אותה..כאילו. היא לא חושבת על זה הילדים שלה יכולים ללמוד ממנה?? היא עושה את זה בגלוי, אף אחד לא אומר לה כלום, היא בכלל לא מצטערת על זה.. היא לא חושבת שיילמדו ממנה בסופו של דבר? אה והיא גם קנתה משלשלים.. והיא לוקחת אותם. כל יום. אוף אני מקווה שהכל יסתדר.. סליחה על האורך..אין לי מי לשתף.. שבוע טוב, ומזל טוב **חמודה**

מתישהוא.... את רק יכולה לבחור מתי זה יקרה. וגם אז את תבכי, ולא על המשקל. את תבכי על משהו אחר, לא על המראה שלך, כי זה כבר לא יהיה אכפת לך. את תבכי על כל השנים שבזבזת על השטויות האלה בהתעסקות מול המראה במקום להנות מהילדות (שלעולם לא תחזור). אלו מילים קשות, אני יודע, וגם נורא קל להגיד "שטויות" כשאת (ואני) מכורים למשקל ולאוכל הזה בצורה כזאת אובססיבית, אבל זאת האמת, ואם נעצום עיניים כדי לא לראות אותה זה לא אומר שהיא לא תראה אותנו. תראי, כל בנאדם מחפש משהו בעולם שיביא לו את האושר. את חושבת שהרזון יפתור את הבעיות שלך, אחד אחר מנסה למצוא אושר בספורט (אני), השלישי מכור למרוצי מכוניות, הרביעי לטלויזיה. כל עוד הבנאדם לא ימלא את החיים שלו בתוכן ערכי בעל משמעות הוא לא ירגיש את הסיפוק ויהיה חסר לו משהו. משמעות זה אומר עשייה, תרומה לאנשים אחרים, עזרה (וזה ממש לא חייב להיות בחינם), משהו עם תוכן. משקל זה דבר ריק

ב"ה אבל חמודה יקרה נשמע שעל פי הגדרות פסיכיאטריות (שהן לא תמיד תורה מסיני) יש לך הרבה מעבר להפרעות אכילה השינויים במצבי הרוח הם כבר סממן מדאיג שיש להזהר ממנו בייחוד אם זה מלווה אותך יום יום... אני יודעת שאת מתנגדת לטיפול אבל אולי אם בשלות גם זה יגיע......כי זה חשוב נראה לי לאור כל מה שאת מתארת שזה בגדר רלוונטי ביותר.... חשבי על כך... המון אהבה יקירה :-)

טוב אז קודם כל - תודה על כל הברכות והאיחולים מותק ... אם שמת לב למטה בדף הנוכחי רשמתי לך הודעה שמכוונת אותך כמה דפים אחורה להודעה האחרונה שלי אלייך ... אם בא לך להסתכל - בכיף שלך . בכל אופן לענייננו העכשווים יותר ? תראי מאמי , למען האמת אני חייבת להסכים עם הילה . אני חושבת שמצבך הנפשי מדרדר אותך לידיה של ה"דיאטה" שלך והיישר לזרועותייה של אנורקסיה או ה"א בכל סוג וגוון שיש .... ולא חסר . אני כבר לא מדברת רק על העניין של הפרעת האכילה . את מדברת כאן על : שינויים במצב רוח , ביקורתיות מחמירה מידיי עם עצמך , ודפוסים של "ירידה עצמית", בטחון עצמי ירוד ודימוי עצמי בשפל , ראייה עצמית בעיניים מעוותות למדיי ( את מבינה שבעיניים של מתבונן נורמלי לא הכול רע כל כך כפי שאת מציגה את הדברים), ואת כל אלה אני מכירה ממש מקרוב משנים עברו בקיצוניות גוברת ... לכן אני אומרת לך עכשיו שיש לך בעיה . גדולה . והיא ראוייה ומצריכה טיפול כלשהו . דפוסים של דיכאון ושינויים במצב הרוח כפי שאת מתארת הם דפוסים שניתן לטפל בהם היום. יש היום המון אפשרויות - ותאמיני לי שכל אדם 2 שתשאלי יגיד לך שהוא בטיפול פסיכולוגי או שהיה בעבר . זאת לא בושה . אם יש בעיה והיא לא חולפת מעצמה - יש פיתרונות . ודרך אגב אני לא רק מתכוונת לפיתרונות מכניים כמו תרופות נוגדות דיכאון וחרדה וכו' ... אני חושבת שליווי של טיפול התנהגותי קוגנטיבי בהחלט מעורר הרבה דברים . אבל מה שבטוח שמאיפה שאת נמצאת כרגע - זה לא מקום טוב . ולצערי מניסיון אפשר להדרדר למקומות מאוד מאוד לא טובים משם .... אם היית שואלת אותי בעבר לפני תקופת ה"קאטריות" שלי אם אי פעם חשבתי שאני אגיע למצב כזה - הייתי עונה לך שאין מצב בחיים שזה מה שיצפה לי .... וגם לא דברים אחרים. אבל עובדה - אני , שנחשבת לבן אדם שקצת מבין עניין ויש לו ראייה אחראית - הגעתי לשפל שבשפל . ולא היו חסרות הפעמים שממש ממש הייתי מוכנה לגמור הכול . כי הכול נראה לי פשוט קשה מידיי ורע מידיי ולא שווה את המאמץ וההשקעה . והייתי חוזרת הביתה אחרי הרבה טירוף , ופשוט בוכה ובוכה בלילה במיטה . נו - דיכאון . לא חדש . הרס עצמי - לא חדש . חשיבה התאבדותית - לא חדש . אצלך - עוד לא . ומאוד מקווה שגם לא יהיה אם תחליטי כן לפנות לגורם מוסמך לעזרה . ויש המון אלטרנטיבות כמו שאמרתי .... ככה שיש הרבה אופציות . אני לקחתי את הצ'אנס הזה , הסיכון הענק על חיי - כי לא רציתי לפנות לעזרה ... ובאמת שבנס לא עשיתי לעצמי משהו בלתי הפיך ולא איבדתי את חיי או את שפיותי . אבל כן יש לי המון שריטות מזה , ואני יודעת למען האמת שבעתיד אני אצטרך במוקדם או במאוחר להתמודד עם כל משקעי העבר שנוח לי לא להתמודד איתם כרגע . כל הצלקות וכל הזיכרונות , וכל הבעיות שהדחקתי - לא נעלמו . ולא ייעלמו . אפילו שאני כביכול בסדר גמור עכשיו . בלי שינויים מטורפים במצב הרוח ולא בדיכאון קליני. אז מה ? זה אומר שהכול בסדר ? לא . ממש לא . ובעתיד טיפול פסיכולוגי יהיה גם מנת חלקי . לגבייך - את לא יכולה לדעת אם את לא תדרדרי יותר או אם תוכלי לצאת מזה לבד . ואם את רוצה ומוכנה לקחת את הסיכון על חייך ובריאותך ? אני חושבת שאת עושה טעות . הכול בדיעבד כמובן נאמר . היום אם היית שואלת אותי מה יותר נכון לעשות ? הייתי אומרת לך שלפנות לטיפול ולא לקחת סיכון שזה יחלוף לבד או בעזרת חברים כמו אצלי. מותק , כל הדבריםש אני אומרת לך עכשיו בטח נשמעים לך מגוחכים או מוקצנים ... אבל אני רוצה להגיד לך שקראתי את ההודעה שלך והרגשתי כל כך רע בשבילך כי ידעתי מה זה . באמת שהייתי שם . באמת שממש הזדהיתי עם כל העניין של שינויי המצב רוח , של הביקורתיות העצומה שלך לעצמך ,ההרגשה הרעה שמלווה אותך ביומיום , וכמובן הבכי בלילות . זה נורא . וזה מקום שלא טוב להיות בו לבד . אבל באמת שיותר מכול - אני לא רוצה שתגיעי למקומות גרועים משם ... כי זה שלב בדרך . את חושבת שלך זה לא יקרה ? יקרה גם יקרה . בדיוק כמו שאני אמרתי .... כך גם את. אז למה לנסות ולהתגרות בחיים ( או במוות יותר נכון )? ההשפעה הישירה והעקיפה שיש לך מאמא שלך שממש מראה לך במו ידייה את "המדריך למתחיל בהרס עצמי ושיטותיו" - לא תורמת לרוח הדברים . וכל אלה מביאים אותך לידי המצב הזה שאת מרגישה ככה ... מגיע לך יותר מזה . מגיע לך לקבל טיפול שיטיב עמך . מגיע לך לחיות בצורה מאוזנת לא קיצונית . ומגיע לך לקבל שלוות נפש ורוגע . ואת כל אלה את לא מקבלת .... ואת - אם במודע או לא , הולכת בעבקות אמך שיש לה כבר ניסיון בעולם הה"א . חשבי על דבריי מתוקה , אני כאן בשביל להיות לך לעזר בכל שתצטרכי ושאוכל להעניק לך אבל לצערי - אני לא פסיכולוגית ולא פסיכותרפסטית ואני לא מומחית שיכולה לטפל בך באופן שמגיע לך. בכל זאת , אל תהססי לכתוב כל שבא לך . מחזקת אותך כמה שאפשר חיבוק ענקי וחם ממני והמון אהבה תמי

כתבת: "אני חושבת שמצבך הנפשי מדרדר אותך לידיה של ה"דיאטה" שלך והיישר לזרועותייה של אנורקסיה או ה"א בכל סוג וגוון שיש .... " זה לא קשור. אלה מצבי רוח. דימוי עצמי נמוך. שנאה עצמית..וכל מה שכתבת. אם מישהו היה אומר לך את זה בלי כל קשר לדיאטה לא היית חושבת שיש לזה קשר לה"א נכון?.. בכל מקרה, כן, האמת שכל הבעיות שתיארת שיש לי זה באמת מה שקורה.. וגם.. כן אני לפעמים חושבת על התאבדות..את זה לא כתבתי. אבל אני ממש לא ילדה כזאת. בכלל בכלל לא. אם היתי מתאבדת ההורים שלי היו אומרים: "אנחנו לא מבינים למה. היא היתה ילדה שמחה ומאושרת". אני באמת ילדה שמחה ומאושרת. ככה גם כולם רואים אותי. כשקורה לי משהו [[סתם עצב קטן]] ישר שמים לב.. כי ברוב היום שלי אני קופצנית ואנרגטית. ואני לא יודעת איך זה מתקשר לדיאטה, כי באמת שהפעם הדיאטה שלי מצויינת אני לא נותנת לעצמי להרגיש רעבה בכלל.. לא יודעת, אולי זו רק תקופה כזאת והיא תחלוף..אני לא יודעת אם באמת צריך "להיבהל" מזה, או שזה צריך להדאיג כל כך עד כדי טיפול..כמו שאת והילה אמרתן. הרבה בנות לא אוהבת את עצמן אבל הן עדיין לא הולכות לטיפול. אצלי האמת זה נהיה קצת יותר קיצוני.. קשה לי גם בתאטרון..כל פעם שהבמאית אומרת לי משהו שעשיתי לא נכון אני נעלבת עד עמקי נשמתי כל הביטחון יורד לי ואני מרגישה שאני לא יודעת לשחק. וזה לא צריך להיות ככה. אבל מכאן ועד טיפול?... אני יחכה עוד קצת. נראה, אולי זה רק תקופה חולפת. אני בכל זאת בגיל ההתבגרות..=] בקשר לאמא שלי, חחחחחחחחח ממש הצחקת אותי.. "המדריך למתחיל בהרס עצמי ושיטותיו"... אבל לא אמרת לי... מה הנזק של כל ההקאות? מה יכול לקרות? יש סיבה לדאגה? תמוש שיהיה חג עצמאות שמח, **חמודה**

שלום אני עדן ועוד מעט בת 14 אני לא אוהבת להישקל במשקל כי אני מפחדת תמיד ליהיות מאוכזבתת התחלתי לעשות דיאטה רק של ירקות!! עשיתי את הדיאטה הזאת שבועיים ובאמת ראיתי שירדתי במשקל אבל עכשיו ההורים שלי לא מרשים לי להמשיך עם הדיאטה כי הם אומרים שעליי עוד ליגדול וזה יפריע לי ולדעתי עדיין לא ירדתי מספיקק תוכלו לעזור לי ולהביא לי מתכון דיאטה קצת יותר "נורמלי" מחכה לתשובהה :-)

היי עדן שבוע טוב, כחולת הפרעת אכילה לשעבר אני יכולה לומר לך לאכול רק ירקות זה לא תקין!!! אינני אדם מוסמך לתת לך תפריט "נורמלי" לכן המליץ לך לפנות לדיאטנית בקופת חולים שלך. כמו כן, אשמח לדעת מה הסיבה שבה את רוצה להרזות?? ואשמח לדעת מה משקלך וגובך שבוע נפלא יקירה דניאלה

למה זה לא בריא? אני מילא צמחונית וזה חלק מהדברים שאני אוכלת יומיום אז זה מה שאני אוכלת עכשיו בכללי

הייי יש לי בעיה אני בת 20 בתיכון הייתי אנורקסית ואז כמובן שההורים שלי התערבו ויצאתי מזה אפילו לא הקאתי וכאלה. הבעיה שלי עכשיו היא אחרת לחלוטין אני פשוט לא מפסיקה לאכול. יש ימים שאני לא אוכלת בכלל כי פשוט אין לי זמן ויש ימים שאני בבית (בעיקר בחמשושים) רואה טלויזיה שורצת ולא מפסיקה לאכול מה שבא ליד הכווווווול פשוט הכוווווווול ואני אוכלת ככה שאף אחד לא יראה.... ואני לא מקיאה אחרי זה... איך לעזאזל מפיסקים את התופשעה הזאת....למישו יש תשובה?

כל האנשים כאלה נמצאים בבית, משעמם, יושבים מול הטלויזיה ומנשנשים. תמצאי לך תעסוקה לחמשושים האלה, לא משהו מאולתר, תעשי לך סדר יום, תוכניות, סידורים. ככה לא יצא לך לחשוב כל הזמן על אוכל.

ב"ה זה בד"כ קורה אחרי אנורקסיה (לא תמיד) בכל מקרה זה מצביע על טיפול דרסטי נגד הסימפטומים של אנורקסיה כמו למשל עליה דרסטית במשקל כשלמעשה שום תהליך נפשי לא נעשה במקביל ואז זה בהחלט יכול להוביל לצד השני של המתרס שהוא הזוי הרבה מעבר למה שהיה אך באותה מידה מסתכם באסון!!!! ולצורך העניין זה לא שונה ממה שתארת. אני מציעה לך להעזר בדחיפות אכילה מהסוג שאת מתארת לא נובעת אך ורק משעמום אלא הרבה מעבר לזה ויש מקום לגשת לקבל עזרה. סביר להניח שתאמרי "אבל המשקל שלי בסדר... אז למה ללכת לקבל עזרה (כי כאילו הכל נראה בסדר)...??" העניין הוא שהחלמה לא מסתכמת לעולם באיזון המשקל בלבד, אלא בתהליך ארוך ומתמשך של למידה ותרגול שהוא כאמור הרבה מעבר לאכילה או משקל ואני לא בטוחה שהיית בתהליך מסוג זה שתיארתי ואם לא, הגיע הזמן שתתחילי טיפול ורצוי בהקדם. עדכני מה החלטת המון אהבה יקירה :-)

אני גם באותו מצב ככה שאת לא לבד. תמיד היה לי קשה עם העובדה- נכון נראה שהאנורקסיה חלפה אני אוכלת וכבר לא שדופה אז למה לא חזרתי למצב שלפני.. המצב הנורמלי שאכלתי רגיל וחיי לא סבבו סביב אכילה מועטת ולא מופרזת. כעת גם אני אוכלת לא מסודר יש ימים שכול היום לא אוכלת ויש כאלה שמכול הבא ליד.. אני קוראת לזה חסכים באוכל לנפש ולגוף או אולי הגוף והנפש צופים שאנחנו הולכות למעין הרעבה והוא מכין את עצמו לימים הקשים.. לכי תדעי.. צריך להיות במודעות כול הזמן ולא להגיע למצב של הרעבה שאת אוכלת ולא יכולה להפסיק והולכת על שיטת "היאללה" כי מחר נקזז. ככה משמינים אני יודעת את זה ואת יודעת וזה הכי הגיוני אבל כ"כ קשה ליישם במיוחד שאת חוזרת מורעבת.קל לקבל את זה על בטן מלאה ולהחליט החלטות שלא עוד. זה הכי מבאס לחזור מהצבא ולהרוס את מצב הרוח והסופ"ש בגלל אוכל כי אין מצב רוח לצאת ולהינות כי את כול הזמן חושבת מה עשית וכמה לא בא לך להיראות ולהרגיש ככה. גם אין מה לעשות לאנורקסית לשעבר עוד יותר קשה להתמודד עם האכילה המופרזת כאילו אישיות זרה אוכלת במקומי הרי פעם אפילו בצחוק לא היינו מתנהגות ככה.. לדעתי הכול נובע מהדרך הנוראית להתמודד ולהתמיד הרי שום מסלול אוכל שבחרנו לא אנורקסיה ולא אכילה מרובה הם דרך חיים. יכול להיות שאנחנו מקוות בסתר ליבנו שיום אחד נקום כמו אותו יום שפעם הפסקנו לאכול ונתחיל הכול מחדש אבל עד אז נאכל כול מה שבא לנו כי באנורקסיה אי אפשר לאכול הכול ובגדול.. המון בהצלחה. התמדה וחשיבה לאורך כול היום גם בשעות רעב ושעמום הכי הכי חשוב .. אני אשמח לשמוע איך את מתמודדת אל לא לבד אני גם חיילת בגילך עם בעיה דומה..

ב"ה לחזור לאנורקסיה היא לא אופציה וזה מה שצריך להעיף מהראש כי אם בעת ובעונה אחת רוצים להחלים ובאחת לחזור למצב של רזון ללא רעב כביכול אז יש פה משהו שלא יכול להסתדר יחדיו ואתן מלמפרע יודעות שזאת אילוזיה שמסתכמת בצמד מילים: כשל וכזב! אז אני מציעה לוותר על הרצון המשלה ולהתכוון באמת לאורח חיים נכון ובריא כמה שניתן במסגרת האפשרויות והמגבלות של כל אחת מכן... המון אהבה :-)

אחרי הרבה זמן יחסית אני שוב רושמת פה.. עכשו זה כבר מוזר לי.. כמו בפעם הראשונה. מאז שהפסקתי לרשום קרו כמה דברים: השלמתי עם העובדה ששחר מת. חזרתי לדבר עם חברים. וחוץ מזה הכל רגיל עדין יש ריבים במשפחה ואני ממשיכה לרדת בקצב מטורף. שקלתי שנכנסתי לפה 64 ק"ג ואחרי שלא המשכתי עם הדיאטנית וקרה את מה שקרה היום אחרי שבועיים וחצי אני שוקלת 43 אני מרגישה חיה שוב.

נשמה, אין סיכוי ל21 קילו בשבועים וחצי נוזלים... לא עקבתי אחרי ההודעות שלך (עכשיו חזרתי אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי פה) ואני לא יודע איך עשית את זה אבל תצאי מהאשליה הזאת. היא תתנפץ לך בפנים וזה יהיה כואב

למה אי אפשר? זה טוב דווקא! אומנם לא אכלתי אבל בשלב מסוים כבר לא הייתי רעבה שוב.. אז אני כן חושבת שזה דבר טוב

לא חבל על החיים שלך ממוש את מאוד חולה וזקוקה לטיפול 20 ק"ג בשבועים זה לא יכול להיות בחיים .. תתחילי לחיות זה מסוכן מה שאת עושה לעצמך ..

דרך אגב 20 ק"ג בשבועיים זה יכול להיות ..יש לי חברה שהייתה אנורקסית והיא ירדה 19 ק"ג בשבועיים..אני לא אומרת את זה בשביל לעודד חלילה אנורקסיה...אבל שתדעי שזה אפשרי וזה מה שמזעזע כי חברה שלי כמעט קיפחה את חייה....

תראי אני שמחה בשבילך ואפילו גאה בך שחזרת לדבר עם חברים...שמתי לב שנעלמת מהפורום...אך עם השמחה אני דואגת לך...43 ק"ג????????? את נורמלית??? נסחפת ואת נתונה בסכנה של ממש...אני יודעת שאת כרגע בהיי מטורף אבל תדעי לך שבשנייה המצב רוח הזה יכול להשתנות לכיוון השני ואז את ממש תיהי בצרה וככל שתרזי יותר את תיהי מדוכאת יותר ...אני חושבת שאת לא באמת מבינה את גודל הסכנה שאת נמצאת בה ...וכמה שזה לא שווה את זה...אין ספק שאת צריכה עזרה..אז אני פה ובנות הפורום והילה ודינדין וכשתרצי עזרה אל תהססי אוהבת וכואבת אושר!!!

אני באמת לא חולה! ואני גם לא אנורקסית.. פשוט היו שבועיים של תהפוכות שלא לאכול נתן לי הרגשה טובה בהם. כן אושר, אני באמת טיפה נעלמתי אבל עכשו חזרתי ואני בסדר באמת!

אופפפ בימים האחרונים אני לא מרגישה טוב בכלל כל הזמן הקאות שלשולים וחום. אוחח כואב לי כל הגוף. :/

ששניתי קידומת ל-20 :) כן כן , יש לי יום הולדת היום . התחזית של המזג אוויר קצת ביאסה - אבל המצב בשטח ממש מפתיע ... אז אולי עוד יש תקווה לעבור לילה לא קר ברמות. זהו רק רציתי להודיע על זה בריש גלי .... שלא תגידו שלא אמרתי :) אוהבת אתכן המון המון תמי

מזל טוב אני שמחה בשבילך....רציתי לומר לך שאת בוגרת מאוד לגיל שלך ולא הייתי מצפה מבחורה בת 20 לדבר איך שאת מדברת אז אני גאה בך ושתהיה לך אחלה שנה עם הרבה הצלחות ושכל משאלותייך התגשמו.....אוהבת אושר....

תודה על כל האיחולים היפים והנוגעים ללב .... מודעת לעובדה שאני מפתיעה כל יום הולדת מחדש אנשים שאני "רק" בת 20 וכו'.... :) אבל אני לוקחת את זה כמחמאה כמובן , אז תודה רבה גם על זה . הסוף שבוע של היום ההולדת עבר ( או עובר למען האמת ...) בכיף . אני מקווה שככה גם המשך השנה תעבור . בהחלט שנה מלאה בשינויים מצפה לי .... הרבה דברים חדשים . אני מקווה שאני אסתדר . בכל אופן - אוהבת אותך המון על מי שאת . שבוע מצויין , ונשיקות בובה תמי

ב"ה מתוקה מגיע לך הרבה טוב אני מאחלת לך שהשנה הקרבה תהיה מפנה משמעותי בתהליך שלך בנסיון שלך להגיע למקומות טובים יותר עם עצמך ואת כל האהבה שבעולם מגיע לך המון אגב... את מוזמנת לחגוג את כל החודש הזה פשוט חגגי... שולחת לך עוגת שוקולד וירטואלית וימבה חיבוקים ברכות אהובה :-)

שזה לא ייאמן כמה מילים "קטנות" כביכול יכולות לעורר בבן אדם . אני כזאת ריגשי :) ובאמת שתודה על כל האיחולים והברכות .... חגגתי במהלך כל הסופ"ש. ומעניין שאת אומרת "לחגוג כל החודש" - בדיוק אתמול חברות שלי אמרו לי את זה ... הסיפור - הם התעקשו כמיטב המסורת שלנו , לקנות לי עוגה יותר נכון-סופלה גנש שוקולד אלוהי לא מהעולם הזה בכלל .... אני כמובן - התעקשתי גם כי אני לא אוהבת שמזמינים אותי . אני מעדיפה להיות הצד המזמין ולא ההפך .... פשוט עניין של לא נעים . וגם כי זה "העוגה" עם הכי הרבה קלוריות בארץ אולי . אבל - חברות שלי התעקשו , ואמרו שלא אכפת להם ואז אמרתי להם - אבל היום הולדת שלי עבר לפני יומיים בכלל ,וןהם ענו לי "אז מה נחגוג כל החודש ..." "מגיע לך " . איזה מתוקות . אז כן מזה לחלוטין השתכנעתי ואם זה לא מובן עדיין זה הסופלה הכי טוב בארץ . והם גם ידעו שזה הקינוח האהוב עליי :) בקיצור - תודה ,תודה ושוב תודה יקירה . והמוון אהבה ממני . תמי

מקווה שהכל בסדר עם כולכן ראיתי אתמול משהו מאוד מאוד עצוב על הפרעות אכילה. זה יכול להיות "קצת" טריגר אז אני מזהיר מראש. http://www.youtube.com/watch?v=zxwuml3NpYo&mode=related&search= תקשיבו למילים של השיר. באנגלית אבל אני מקווה שתבינו. בואו נשתנה? נחזיק חזק ונלחם? מהיום, מעכשיו, לא "ממחר"

נפלאות הגוגל... I Sophie cannot finish her dinner She says she’s eaten enough Sophie’s trying to make herself thinner Says she’s eating too much And her brother says, "You’re joking," And her mother’s heart is broken Sophie has a hard time coping And, besides, Sophie’s hoping CHORUS She can be like all the other girls Be just like all the other girls Living in an ordinary world Just to fit in, in the ordinary world Just to fit in like an ordinary girl. II Sophie’s losing weight by the minute How did things get this bad? Sophie’s family, they don’t understand it Gave her all that they had And her sister won’t stop crying 'Cause her father says she’s dying Sophie says she’s really trying Problem is, Sophie’s lying. CHORUS She can be like all the other girls Be just like all the other girls Living in an ordinary world Just to fit in, to the ordinary world Just to fit in like an ordinary girl How did she get this way? How did she get this way? Through trying to hide it. What does it take to say, What does it take to say She’s dying, Sophie’s dying to … CHORUS ....be like all the other girls Be just like all the other girls Living in an ordinary world Just to fit in, to the ordinary world Just to fit in AND be like all the other girls Be just like all the other girls Living in an ordinary world Just to fit in, to the ordinary world Just to fit in like an ordinary girl.

ממש מזעזע, לא יכולתי לישון אתמול בלילה! מזל שבולמיות לא נראות ככה.

סרטון מזעזע ומרגש .... ראיתי דיי הרבה את האמת - לא חידש לי כלום אבל תמיד זה מצליח לזעזע אותי מחדש . וגם גורם לך לחשוב .... השאלה היא אם המחשבות האלה שמתעוררות בך אחרי הצפייה וההאזנה לזה- אם הם תורמים לך או מעוררים אותך ליותר קיצוניות . אני לא יודעת אם הייתי בוחרת למקם סרטון כזה דווקא כאן למרות הכוונות הטהורות אני בטוחה שלך לעורר זעזוע ולגרום לאנשים לראות את הצד הלא כל כך יפה של בנות האנה . דווקא סרטונים ושירים כאלה באופן הזוי שכזה מעוררים את הטריגרים הכי גדולים לבנות ובנים שנמצאים כאן . ואני מקווה שכל מי שביקר כאן וצפה בזה לא קיבל רושם מוטעה או שזה לא היווה לו טריגר מטורף . גם הפעילים ופגם הקול הדומם . בכל אופן , כוונה מאוד יפה , אבל אני מקווה שהחילחול של הדברים גם כן יצא כך. ולא להפך . ירדת לסוף דעתי מקווה ....(?) רק אהבה ממני ושלא תיקח את דבריי למקום הלא נכון . תמי

כתבתי למעלה שזה ממש לא טירגר אותי (חחח המצאתי פועל חדש) להפך

היי מקסימות, אז היתי היום במרפאה לה"א ברמבם אצל פסיכיאטרית כדי שהיא תיתן לי אישור לחזור לטיפול במרפאה והיא נתנה לי אישור....ואני מאוד מאוד מאושרת..מקווה שהפעם הטיפול יצליח אפילו האחות של המרפאה אמרה לי היום אני חושבת שהפעם הטיפול יצליח את ניראת לי יותר רצינית הפעם לא כמו פעם קודמת...ואני באמת רצינית בפעם הקודמת כשהיתי בטיפול זה היה כי אמא שלי רצתה אבל הפעם אני הלכתי לשם מתוך רצון. אני ממש ממש מקווה שהכל יהיה בסדר ואני אצליח להשתקם.....לשם שינוי הפסיכיאטרית היתה נורא רגועה הפעם ואפילו אמרה שמתאים לי משקפיים(כי היא לא ראתה אותי עוד עם משקפיים)אבל אמרה שאני צריכה קצת לעלות במשקל ודיברתי איתה חופשי לגמרי לא כמו בפעמים הקודמות זה ממש מוזר לי אולי פה מתחיל השינוי בי??? דיברתי משו כמו 40 דקות עם מנהלת המרפאה על הכל פשוט על הכל עם הבנאדם הזה אפשר לדבר על הכל....וגם פגשתי את הפסיכולוגית הקודמת שלי היא נורא שמחה שחזרתי לרמבם כי היא דואגת למצב שלי(היא יודעת את מצבי כי אני בקשר טלפוני איתה מדי פעם). דיאטנית כנראה תתחלף לי כי הקודמת שלי עובדת רק בימי שני ואני לא יכולה בימי שני אבל זאת שתהיה במקום אני מכירה אות הבגלל שהיא עשתה לי את האיבחון כשבאתי בפעם הראשונה והיא בנאדם מקסים ויותר מבין מהדיאטנית הקודמת שלי......זהו נראה לי, תודה לשתיכן על התמיכה אני אעדכן אתכן בכל משקורה איתי. ושוב תודה ענקית לשתיכן אוהבת המון המון ורד.

ב"ה נשמע משמח אבל חשוב לי להוריד אותך לקרקע. אני שמחה על השמחה שלך אבל דעי תמיד שאת נכנסת לתהליך. וחשוב שהתחלת אותו ובתור מלוות נשמח על כל עדכון מצדך ובלי שום קשר לכל טיפול שאת מקבלת בחוץ את יותר ממוזמנת להמשיך לכתוב פה.... המון אהבה בהצלחה כל הכבוד..איזה יופי!!!! :-)

אני אחרי לידה כבר שנה וחודש בתקופה האחרונה (חודש)הפסקתי להניק אני לא מצליחה לרדת במשקל אני גם ככה מלאה לפני ההריון הייתי 63 קילו וכול ההריון התנפחתי והגעתי בסוף ל85 כרגע אני 78 ותקועה ככה מאז הלידה זה משגע אותי אני נראת כמו פרה וממש קשה לי אם זה ניסיתי כדורים תהעונים,דיאטות שכמובן מותאמים לי כמניקה וכהרגלי האכילה ואני לא רואה תוצאות אני ממש מרגישה לפעמים שעדיף לי לצום,,,,עזרה דחוףףףףףףףף!

לדעתי זה ממש לא הגיוני כל אמא שאני מקירה תמיד יורדת במשקל אחרי לידה בגלל שהיא משקיעה את זמנה לטפל בתינוק. תנסי ,תעשי דיאטה וזה יעבור לך ותתחילי לרדת במשקל לאט לאט אם עד עכשיו לא ירדת. טוב מקווה שעזרתי :-)

ב"ה לנשים רגילות לגוף לוקח סביב שנתייםלחזור למשקל של עצמן בהנחה שאת אוכלת מסודר. שום צום לא יוביל אותך למקום טוב פשוט היי סבלנית וכן. לוקח לחלק מהנשים, למעשה לרבה אנשים מידת זמן לחזור למבנה גופן הרגיל. התאזרי בסבלנות... והיי בפיקוח דיאטני גם אם יש תסכול. אגב ככל שתהני מהאמהות שלך אני בטוחה שזה יפסיק להטריד אותך בהצלחה עדכני מה קורה :-)

איך אוכל לעזור לאחותי שלא אוכלת כלום . אני חושבת שהיא אנורקסית מתרחקת מכולם . אני חוששת שבנותיה ילכו בעקבותיה.

מחכה לתשובה דחוף פוחדת שזה יהיה מאוחר

ב"ה יש מצב לדבר איתה ישירות על הנושא אם לא, התערבות ברמה כפייתית כמו למשל פניה לפסיכיאטר מחוזי יכול להועיל.... בת כמה היא?... אמא לכמה בנות.???... האם ידוע לך שהיא בסוג של מודעות לגבי העניין??... בכל מקרה מאחר וקשה לי להיות זמינה בפורום את יכולה לפנות אלי ישירות לפלפון 0545254199 ואשמח לענות לך אבל בהחלט פני לרופאת משפחה והיוועצי בה לגבי המקרה וכל עניין פרוצדורלי שקשור בזה יכול להיות שהיא רוצה עזרה ואינה מסוגלת לדרוש אותה. צריך לבדוק את זה לעומק ואשמח לדבר איתך על כך.... המון אהבה :-)

התחלתי טיפול תודות להמלצותיה של הילה אצל קינסיולוג שעושה רושם של אדם מיוחד מאוד! אחד שרואה הרבה מעבר למילים כמובן אך גם הרבה יותר אפילו במבט. אני מנסה להתמודד בתקופה האחרונה וזו פשוט מלחמה, יש ימים נהדרים שהולך לי בקלות, אחרים בהם הןלך אך בקושי עם מחשבות מטמטמות מבוקר עד ערב על אוכל כזה או אחר ויש גם ימים בהם לצערי אני נשברת! בורחת לאוכל - אוכלת ואוכלת, מקיאה ונרגעת, אם אפשר לקרוא לזה ככה... מאוד מענין אותי למה בשעה שאחרי האוכל וההקאה הידים שלי לא מפסיקות לרעוד. אני מאוד משתדלת בימים הקשים לא להשתמש במונח של פעם אחרונה ודי... שמתי לב שההקאה והאוכל באים באמת בזמנים בהם אני צריכה להקהות תחושות מסוימות, בזמנים בהם אני מנסה לברוח ממשהו, הבריחה אל האוכל מאפשרת לי דרך האי שליטה לשלוט, לא להרגיש את הכאב והעצב והתחושה של נסיוןן התמודדות שמראה לי עד כמה קשה לי להתמודד... מישהי מבינה מה אני מנסה לאמר??? יש בי כ"כ הרבה עצב ויגון אך גם שמחה ולא רק קדרות ושחור! אני כ"כ רוצה שהשמחה תצא במלואה, שהיא תהיה במחשבותי ולא האוכל הארור! אני רוצה רק לאכול כדי לחיות ולא ההיפך! לילה טוב יקרות.

בהצלחה בטיפול! מה סוג הטיפול בדיוק - קנסיולוג??

ב"ה אני בטוחה שתוך שנה את תהיי במקום אחר ואת תראי את זה לבד אגב את מוזמנת לספר על הטיפול יותר ..איך זה ממקום של מטופלת ולגבי העצבות.. אני מניחה שבמידת מה היא תמיד תהיי שם אבל זכרי שאת עושה עבודת קודש עם עצמך שלא הרבה זוכים לה ויש מצב שתגיעי להחלמה מלאה... את מוזמנת להתמך פה ולשאול שאלות אני יודעת שהעצב והדכאון הם למעשה המפתח העקרי של כל התופעה ההזויה הזאת מפתח למוות מפתח לחיים והקטע הכי מתעתע הוא שלא תמיד אנחנו מזהות שהמפתח נמצא אצלנו ושבלי לשיםלב יש לנו נטייה כמעט אוטומטית לפתוח דלתות רבות אל מיתות רבות.. ואת זה התפקיד שלך נכון להיום עם כל הזמן שבעולם והאילוזיה שבו לפתור בקצב שלך בלי לחץ... בהצלחה יקירה והמון המון אהבה :-)

מה שלומכם אנשי הפורום...? מה שלומך הילה...?התגעגעתי קצת...אז קפצתי לביקור וואו לא הייתי פה חצי שנה...מוזר אבל נראה לי טוב שכך... שיהיה לכם אחלה שבוע... שיהיה יותר טוב מתמיד... אוהבת אני

דניאלה :-)

מה שלומכן? גם אני הגעתי

היי, היום אני כותבת כאן בסגנון אחר מהפעמים הקודמות. היום יש בי אמונה שאפשר לנצח את המחלה הזו! בפעמים הקודמות שכתבתי כאן, לא הייתה בי ולו טיפת תקווה שאני אבריא, לא האמנתי שזה אפשרי כי הייתי כ"כ עמוק בתוך המחלה. כשאני אומרת "הייתי", אני מדברת על עד לפני 3 שבועות בלבד. אני לא בריאה לחלוטין, אבל מ4 עד 6 בולמוסים והקאות ביום במשך שנתיים עברתי ל2 הקאות במשך שלושת השבועות האחרונים. אתן מבינות מה אני אומרת? שנתיים של סבל מבולמיה!! עברתי מהקאות על סף טירוף 6 פעמים ביום ל-2 הקאות ב-22 ימים!!!!! אני לא ידעתי ולא האמנתי שזה אפשרי ואם היו אומרים לי שכך יהיה לפני חודש, הייתי צוחקת לנוכח הרעיון המגוחך הזה. אתן בטח תוהות מה גרם לשינוי הדרסטי הזה... אם קראתן את ההודעות שהשארתי בפורום אז אולי אתן זוכרות שהייתי לבד לחלוטין עם המחלה...אף אחד לא ידע ממנה פרט לידיד אחד שניסה ללא הצלחה לעזור לי. איך הכל השתנה? סיפרתי להורים שלי הכל....בטעות. בפסח משפחתי קנתה מתנות לחלק לחברים בחג. המתנות כללו סלסלאות מלאות בכל טוב(עוגות,עוגיות,שוקולדים,חטיפים וכו...).... הוריי יצאו לסרט ונשארתי לבד בבית... כמובן שבשנייה שהם יצאו, התחלתי לבלמס...! אכלתי כל מה שנתקלתי בו כרגיל...לחמים,פיתות,חומוס,בורקסים, אבל רציתי משהו אחר...משהו מתוק...שמין הסתם אין בבית כי דרשתי שלא יהיו מתוקים בבית(בבולמוסים הייתי קונה אותם..לא היה חסך..). לא היה צורך לחפש, הכרתי כבר כל מגירה,ארון,שידה בבית. ידעתי שאין...חוץ מבמתנות..... פתחתי את המתנות והוצאתי כמה חטיפים מכל אחת...סגרתי אותן שוב וקיוויתי שאף אחד לא ישים לב....טעיתי. שמו לב...ובגדול. ההורים שלי רתחו מזעם...זה כבר היה הקש האחרון....(כי אני תמיד גמרתי כל דבר שהיה בבית ותירצתי כל פעם תירוץ אחר...). נסעתי לבסיס למחרת בבוקר ובזמן ההסעה קיבלתי שיחה מאבא שלי...צעקות...אין דברים כאלו...זעם מטורף....הוא לא רצה להכניס אותי שוב הבייתה. ניסיתי להרגיע אותו ותוך כדאי טפטפתי לו שהבעייה שלי מעולם לא חלפה...שאני בולמית ושאכלתי והקאתי הכל לבד...(זה היה המון...) הוא היה בשוק... בכל אופן, כך זה התגלה. אני פחדתי כל הזמן הזה ולא סיפרתי להורים שלי כי לא חשבתי שהם יבינו אותי ויתמכו בי. כ"כ טעיתי....... אני אקצר ואומר----- בנות, זו לא מחלה שניתן לעבור לבד! פשוט לא!!!!!! עכשיו כשהוריי יודעים, אני מקבלת כ"כ הרבה עזרה ותמיכה מהם! אבי מנע כ"כ הרבה בולמוסים והקאות רק מלדבר איתי בטלפון! אם אקיא או אבלמס, לא אאכזב רק את עצמי(שזה אף פעם לא הספיק) אלא גם אותם כי איכפת להם, הם שם בשבילי וזה דורש תוצאות!!! אני כבר לא מסתירה כלום. הכל גלוי. זו כבר הקלה מטורפת...לדעת שאני לא לבד! שיש אנשים שעומדים מאחורי, יתפסו אותי ולא יתנו לי ליפול!! זה כ"כ עוזר...אין לכן מושג. פרט לזה, אני התחלתי טיפול אצל דיאטנית ופסיכולוג(יש לציין כי עדיין לא נפגשתי איתם אבל קבעתי פגישות כך שאני נקייה מהקאות בזכות עצמי ובזכות הוריי...לא בזכות טיפול) Bottom line, אני יוצאת מזה. המחשבה מתייצבת, ההרגל מתחיל להעלם... הגוף מתייצב, אני מרגישה טוב יותר! ערנית!!! כן, עליתי במשקל מעט... כן, זה מפריע לי מאד.... כן, זה שווה את זה שאני לא מקיאה יותר. כן, אני עוד ארד במשקל. פלוס/מינוס שני קילו זה לא הכל בחיים. ספרו לאנשים הקרובים אליכם, ספרו לאנשים שיכולים לעזור! אני לא האמנתי שזה יעזור אפילו אחרי שסיפרתי להם! טעיתי, עובדה!! אמרתי להוריי שהם חולמים...שאני לא אעצור את עצמי וזה לא יהיה כ"כ פשוט אבל מסתבר שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה! תנסו!!!! אתן תצלחו... אעדכן אתכן בהמשך לגבי מצבי... אני מקווה שהמחשבות על הקאה ובולמוסים יטהו מהראש שלי לתמיד.....הן עדיין שם. מהדהדות... שלכן, ליאת.

כרגע את נתת להורייך את המתנה הכי נפלאה לחג!!! והיא להתקרב לחיים שלך לעזור לך ואני שמחה מאוד!! אני יכולה לומר לך על עצמי - השמנתי המון!! וגם לי עוזר לדבר בפון עם קרוב משפחה שיודע על הבעיה... דבר נוסף- פעם הייתי בהפרעה לא היה אכפת לי להקיא שהוריי היו בבית והיה לי טכניקות לעשות זאת זרם מים פתוחים וכ"ו... היום אני לא עושה את זה שהמיים זורמים שאני בשירותים זה לרחוץ את הידיים או מקלחת.. משהו קטן נוסף- אני כבר שנתיים מחוץ להפרעה עוד מעט עם עודף משקל, מחלה שהתגלתה לפני כשנה (לא שפעת משהו יותר גדול), חושבת אני היום איך אני שנתיים ללא ההפרעה- בזכות הוריי ומוות של בן דוד שמת מאנורקסיה לפני כשנתיים וחצי, ואחות שהייתה בשלב אנורקסיה חמור. שלך באהבה שמרי על עצמך דניאלה אגב- איךא מסתדרת להיות חיילת בשרות חובה עם הפרעת אכילה??

הייתי מקיאה גם כשהוריי היו בבית... אותן הטכניקיות שציינת ואפילו שקיות הקאה מוחבאות במקלחת...! טירוף...פשוט טירוף. היה לי קשה מאד ועדיין קשה לי להיות חיילת עם הפרעת אכילה... כל דבר יותר מתסכל מהאחר! למשל, המדים; את עולה קילו אחד והמדים כבר נצמדים אליך כיאילו את מיס דבה...והאוכל בחדר אוכל? והשתיות הגפיות? והקפה עם עוגות ועוגיות כל בוקר? הביקורת מאנשים שרואים אותך כל יום? הטיפול שאין לך שום מצב לקבל? עברתי המון.... זה שאני בצבא ממש לא תרם להתגברות על המחלה...רק החמיר אותה. הקטע הוא שנכון, הפסקתי להקיא, אבל אני עדיין מבלמסת לעיתים דיי קרובות(לא באותם סדרי גודל בכלל, אבל עדיין אוכלת בלי לדעת לעצור לפעמים)... אני עולה במשקל וזה מתסכל אותי ברמות.... ברור שעדיף להיות מלאה ולא חולה(!), אבל הייתי רוצה לדעת איך להפסיק לבלמס לגמרי...להפסיק לחלוטין!!! אשמח לשמוע עצות... שלכם, ליאת.

את לא יודעת איזה מזל יש לך שיש לך הורים כאלה מקסימים. הלוואי שגם שלי היו כאלה. חוץ מזה אני ממש שמחה בשבילך על כל הקטע של ההקאות ואני מקווה שתצליחי לשמור על זה או אפילו להפסיק לגמרי. בהצלחה!!!!!!!!!!!!

ב"ה גם לי קרה דבר דומה למעשה כל תהליך ההחלמה הפרטי שלי התחיל מהרגע שסיפרתי והייתי כנה עם הוריי מעבר לעובדה שברמה וויזואלית היו השערות לכולם. זה לא תמיד מה שמחלים אבל זה בהחלט להודות קודם כל בפני עצמך: "יש לי בעיה קשה ועכשיו אני מנסה לפתור אותה". אחד הדברים שמעצימים את ההפרעה הוא לחיות בסתר בעיקר לאלה שסובלות מבולימיה והמשקל שלהן הוא בגדר "גבולי" ההסתרה מאפשרת את החמרת הבעיה ולאורך זמן אני מניחה שאני לא צריכה לספר לאף אחת מכן מה באמת קורה. ליאתוש ההודעה שלך משמחת אותי וכל שנותר לי לומר לך כל עוד את יכולה המשיכי לשתף ולספר גם כשקשה לך גם כשטוב לך ואני בטוחה שכולנו נלמד ממך המון הצלחה יפה מצפה ממך לכל עדכון :-)

אין לי כח לכתוב הקדמות ולספר על עצמי ולכן פשוט אתחיל בבעיה- אני בת 29 (כן! כבר גדולה) ופשוט לא מסתדרת עם אוכל.... במהות, אני מנסה להיות "בריאה"... בריאה משמע- המון ירקות, מעט פחמימות ובכלל כמה שפחות אוכל.... הבעיה, אני לא שורדת יותר משבוע... וכך אני מבלה את חיי, שומרת ומתנזרת כל השבוע... ואז ... נשברת ובולסת כמויות!!!! כשאני אומרת כמויות זה בלשון המעטה! אין לי כח לתאר אפילו כמה... ואיזה גועל וכמה לא קשור- מתוק ומלוח ושוב מתוק ושוב מלוח, הכל כמובן רק משמין ואסור ומזיק ומרעיל... והקניות הללו.... של כל הדברים האסורים שאני דוחפת לעצמי, ההרגשה המגעילה, הכאבים בגוף... יום אח"כ... אני שוב בריאה! שוב המון ירקות, שוב אני אלרגית לפחמימות , שוב מספיק לי מעט וחוזר חלילה.... לצערי / לשמחתי אני לא מקיאה.... (מגעיל אותי) אז מה שנשאר זה בולמוסים וקיזוזים... ברור שיש לי הפרעה, אין לי בכלל ספק... פעם תרצתי בכך שאני לא אוכלת מספיק במשך השבוע, עכשיו כבר נראה לי שזה יותר עמוק, אני פשוט דוחפת לעצמי אוכל בכוונה, בכמויות, בלי הרגשת שובע או בחילה עד שאני לא יכולה.... אני מסתירה מכל העולם.... אף אחד לא יודע... לאף אחד אין מושג... אבל קשה לי.... אני חייבת לשבור את המעגל הזה ולא מצליחה.... בשניה שאני מרגישה ש"הרסתי את היום", מתחילה הבליסה ומשם.... אין חזור וככה זה, מעגל שלא מפסיק, ההרגשה נשכחת מדי שבוע וחוזר חלילה... אני מתה להפסיק... ולא מצליחה! אולי יש לכם תשובה?

ב"ה שום דבר מהבריא הזה לא בריא לכל אדם יש את הבריא של עצמו ובשורה התחתונה כל דבר גם הבריא ביותר אם מגזימים איתו הופך להיות משהו שהוא הרבה מעבר ללא בריא. "אף אחד לא יודע" משהו שגורם לעוצמת הבושה אצלך להפוך למשהו שקשה מאוד להתעלות מעליו. צעד ראשון ...להכיר בבעיה צעד שני...לבקש עזרה כמו למשל לפנות לרופא משפחה רצוי רופאה צעד שלישי ...להיות כנה בסיפור שלך במלוא מובן המילה...אפילו אם את יכולה לשתף ביומן שלך הרבה פעמים מפספסים אבחנות נכונות בגלל שלרבות מהחולות קיימת נטייה לייפות את המציאות ולרב העזרה שהן מקבלות בלתי יעילה ואפילו אינה מתאימה בשל אבחנה לקויה לכן חשובה מאוד הכנות גם עם מתעוררת בך הבושה הגדולה ביותר. לא קיימת תשובת זבנג וגמרנו עם שום בעיה אצל אף אדם. נכון להיום טרם טיפלת בעצמך ואני חושבת שבראש ובראשונה את חייבת לקבל החלטה שהפרעה מסוג זה שלך אינה נעלמת עם הרוח, אלא מתעצמת עם כל יום שעובר ועל אחת כמה וכמה אם לא נעשה שום תרגול התנגדות לעניין במסגרת טיפולית בונה ונכונה ומותאמת לך. התחילי בצעדים הראשונים "פרה פרה .." כמו שאומרים נראה לי שטיפול הוא הצעד הבא עדכני מה החלטת ובלי שום קשר תמיכה בכתיבה באמצעות הפורום פתוחה בפנייך מכל הלב המון אהבה :-)