פורום הפרעות אכילה - תמיכה

ביתי בת 26 ומגיל 20 עם הפרעות אכילה תחילה אנורקסיה ואח"כ בולמיה. סוף סוף הסכימה לטיפול פסיכיאטרי אך נתן לה כדורי פריזמה שדיכאו את הבולימיה והחזירו אותה לאנורקסיה. היא לא רוצה להמשיך בטיפול. עדיין אם הכדורים ושוב חזרה לאנורקסיה. מתעקשת שהיא "מאושרת"יורדת במשקל ואני ממש אובדת עצות.. אודה לעזרתך הדחופה.

אין לי ספק שבתך בבעיה חמורה. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לא לדבר על אוכל והפרעות אכילה. לשבת לדבר איתה ולהגיד לה שאם משהו מציק לה את פה בשבילה ואת מוכנה לתת את כל העזרה גם אם היא צריכה לדבר עם מישהו ניטרלי וכמובן להרעיף עליה המון אהבה. תקוותי שהיא תתפכח בזמן ולא תשקע במחלה יותר ויותר ותסכים לקבל טיפול ותשתף פעולה

שלום, יש לי חברה טובה שהיא רזה באופן קיצוני, ונראית אנורקסית לכל הדעות. מרוב שאני רגילה אליה הפסקתי להתייחס לזה, אבל כל הזמן חברות אחרות שלי מעירות לי וכמו כן אנשים מעירים לה כמובן. אני יודעת שהיא אוכלת,ולא מרעיבה את עצמה ויוצא לנו גם לאכול יחד. מה שכן, לפעמים לא בא לה לאכול. כולם אוכלים והיא לא אוכלת כי לא מתחשק לה, עד עכשיו לא התייחסתי לזה אבל אולי זה סימפטום. שהתחלתי לחשוב על זה לעומק, נזכרתי בפעמים שאנחנו הולכות למסיבה, שותות כמה כוסות, משתכרות ואז תמיד נתקפות ברעב ויושבות לאכול ושמתי לב לדרך בה היא אוכלת,זה מתאפיין בצורת אכילה בהמתית,אכילה בידיים כאילו היא בבולמוס.. אני באמת רוצה לעזור לה במידה וצריך אבל אני לא יודעת איך והיא נמנעת מלדבר על הרזון שלה. יש לך עצה איך לעשות זאת או אולי יש סיבה אחרת אולי פיזיולוגית לרזון קיצוני שכזה?

לפי התיאור שלך החברה שלך עם הפרעת אכילה למרות שאיני רופאה. החברה שלך חייבת טיפול מקצועי אך את יכולה רק לתמוך ולאהוב אותה את לא מטפלת ולא כדאי לך להיכנס לשם כי זה לא פשוט לטפל בהם יש לכך אנשים שלמדו והוכשרו לכך. נסי להעצים אותה להעצים את הדברים הטובים שבה. נסי לראות אם את יכולה להגיע אליך ולשתף אותך במה שמטריד אותה אך בשום פנים לא להזכיר הפרעת אכילה כי אז תשיגי תוצאה הפוכה והיא תתרחק.ואם תצליחי להגיע אליה נסי להגיד לה שלא בושה ללכת לשיחות ולשפוך את הלב בפני איש מקצוע. ושוב הס מלהזכיר הפרעות אכילה.

שלום. שמי נויה ויש לי אחות ששמה טליה (שם בדוי). טליה כמעט בת 14, היא עולה לכיתה ט. מזה זמן אני חושדת שהחלה לפתח הפרעת אכילה. היא סופרת קלוריות, שוקלת את עצמה (ככל הנראה לפחות פעם ביום אם לא יותר), אוכלת מעט פחמימות, מתאמנת פעמיים בשבוע ומתאמצת רבות. כאשר הוריי קוראים לה לאכול היא מסרבת בטענה שהיא אינה רעבה, ומשמפצירים בה לאכול היא אוכלת אך כמויות מועטות. לפי מיטב זיכרוני עניין זה החל לפני בערך 4 חודשים, אך רק הופך מוגבר ומוקצן בחלוף הזמן. אני שמתי לב לכך מזמן אך להוריי לקח דיי זמן עד שהשתכנעו שככל הנראה יש כאן בעיה, אבל למרות זאת הם לא מצליחים למגר את התופעה. אחותי סגורה רוב שעות היום בחדרה, כך היה גם לפני תחילת החופש הגדול. אנו יודעים שהיא צופה בטלוויזיה בתוכנית אהובה עליה. כאשר אנו יוצאים מהבית היא מעדיפה להישאר. בזמן האחרון האנשים הקרובים החלו להחמיא לה על שרזתה ( יש לציין שאחותי לא מלאה, וגם לא הייתה בעבר, משקלה אולי היה גבוה טיפה אך לא באופן מוגזם). הבגדים שלה כבר נראים תלויים עליה ואני מאוד מפחדת שהיא באמת חולה. הוריי שמים לב לכך את אני חושבת שמנסים להדחיק את העובדה והם גם לא ממש מצליחים להתמודד איתה כיוון שהיא צועקת הרבה ומתווכחת. אני לא יודעת מה לעשות, איך לגרום להוריי להבין שיש כאן סכנה משמעותית? תודה רבה!

נויה יקירתי אם להורים קשה להתמודד נסי לדבר עם דמות בוגרת אחרת שקרובה אליך ואולי יכולה לפקוח את עיניהם שהרי מדובר בחיים של בתם. הפרעת אכילה זו מחלה ככל מחלה ואם יעצמו את העיניים יום אחד הם עלולים לפקוח אותם ויהיה מאוחר מדי.

שלום. שמי נויה ויש לי אחות ששמה טליה (שם בדוי). טליה כמעט בת 14 והיא עולה לכיתה ט. מזה זמן אני חושדת שהיא החלה לפתח הפרעת ה

נויה יקירתי אם את יודעת או חושדת עלייך לשתף מישהו מבוגר שאת סומכת עליו. את מבינה שמדובר בדיני נפשות ובחיים ומוות. אם אחותך לא תקבל עזרה היא תשקע עמוך ועמוק בפנים ואז יהיה קשה להוציאה.

שלום אני כותבת את זה כי אני כבר נואשת, יש לי הפרעות אכילה וקשה לי עם זה... גובהי הוא כ1.57 ומשקלי 41 ואני בת 13 לפני כחצי שנה זה התחיל פשוט הפסקתי לאכול בבית ספר והייתי אוכלת רק בבית אבל זה התחיל בלדלג על ארוחות ולאכול רק שאני ממש רעבה לספור קלוריות וזה דברים שרק השנה התחלתי לדאוג, הסתכלתי על הגוף שלי ונגעלתי מגעלתי ששקלתי 44 קג נגעלתי מהמראה שלי ונמנעתי מלהשקל אחרי שכבר הייתי בטוחה שעליתי 2 קילו עליתי על המשקל והיה 42 אני הייתי בשוק ( זה היה רק ההתחלה ) ושמחתי כאילו לדלג כל ארוחה בבית ספר וירדתי 2 קילו !! כולם שמו לב החברות שלי המשפחה שלי החברות שלי בעיקר אמרו שאני רזה ניראת טוב ופשוט לא לרדת יותר, אמרתי להם בסדר ושאני לא ינסה לרדת עוד , ההורים שלי לקחו את זה כרציני הם אמרו שאני רזה מידי ואני שלד וכל זה שיקרתי להם אמרתי להם שירדתי רק קילו כי אמא שלי הייתה מודאגת נראה לי שהיא יודעת אבל היא אמרה שהיא לא תיקח איתי לעזרה אם זה המצב. ואז לא היה לי מה לאכול בבית על אוכל שהם הכינו אני לא אוהבת ודילגתי על ארוחות וגם החופש לא עזר מכיוון שאני הולכת לישון באמצע הלילה כמה בצהריים אוכלת קורנפלקס לבוקר וזהו מספיק ואז כבר 6 בערב ורק אז אני רעבה ( אני חייבת לציין ששני ההורים שלי רופאים ) והיום סבתא וסבא שלי באו אלינו לחגוג את היום הולדת שלי והם אמרו שאני רזה מידי ואני פעםמהייתי זוהרת ויפה סבתא שלי ארה שאני עדיין ואמרתי להם שפשוט גבהתי וזה לא היה נכון גבהתי בסנטימטר סבתא שלי אמרה שהיא סומכת עך

מסתבר שאת מודעת לכך שיש לך בעיה ואת לא ממש צריכה אישור לכך. את חייבת לבחור בחיים או בשנאה עצמית והרס עצמי. אין לי ספק שאת חכמה ותדעי לעשות את הבחירה הנכונה בחיים. את חייבת לבוא ולבקש עזרה כי בלי זה לא תצאי משם, עזרה להתמודד עם הבעיות והקשיים ולא לברוח מהם. זו לא בושה לקבל עזרה

יש לי נפיחות בפנים לאחר בדיקות וצילמים גילו שבלוטת הרוק שלי מוגדלות ! הפרצוף שלי ממש התנפח ! הייתי בולמי שלוש שנים אמרו לי שיש קשר בין הבלומיה לבלוטות רוק שהתנפחו! האם זה נכון ? ואם כן מה עושים בשביל להוריד את הנפיחות מהבלוטות רוק..????

אבי אתה חייב לבדוק עם רופא מה הסיבה שהפנים נפוחות. נסה אולי במקביל לקונוונצונאלי לפנות לרפואה הלא קונוונציונאלית ואולי הם יוכלו לעזור לך בפתרון. אני לא מבינה בסיבות שמביאות לכך. איני רופאה ואני לא מכירה את התופעה.

היי הייתי בעברי אנורקסית הגעתי למשקל של 28 קילו והייתי מאושפזת, יצאתי מזה עם המון רצון והרבה קושי והיו לי כמה שנים ממש טובות. בתקופת הצבא זה חזר לי ויצאתי מזה שוב .. היום אני בת 22 אני בטיול של החיים שלי ותקף אותי התנהגות לא ברורה. התחלתי להפחית בארוחות והגעתי למצב בו אני אוכלת ארוחה אחת ביום שכוללת סלט ולפעמים גם ביצה קשה, כל שאר השברים כמו אורז או גבינות כבר לא קיימים אצלי בלקסיקון. בנוסף יש לי בולמוס אכילה פעם בשבוע כי חברות שלי מלחיצות אותי שרזיתי ממש ואז אני צמה יומיים ולוקחת משלשלים. בניגוד לפעמים קודמות אני בכלל לא רוצה טיפול רוב הזמן ואפילו רוצה להרזות עוד ועוד...

היי הייתי בעברי אנורקסית הגעתי למשקל של 28 קילו והייתי מאושפזת, יצאתי מזה עם המון רצון והרבה קושי והיו לי כמה שנים ממש טובות. בתקופת הצבא זה חזר לי ויצאתי מזה שוב .. היום אני בת 22 אני בטיול של החיים שלי ותקף אותי התנהגות לא ברורה. התחלתי להפחית בארוחות והגעתי למצב בו אני אוכלת ארוחה אחת ביום שכוללת סלט ולפעמים גם ביצה קשה, כל שאר השברים כמו אורז או גבינות כבר לא קיימים אצלי בלקסיקון. בנוסף יש לי בולמוס אכילה פעם בשבוע כי חברות שלי מלחיצות אותי שרזיתי ממש ואז אני צמה יומיים ולוקחת משלשלים. בניגוד לפעמים קודמות אני בכלל לא רוצה טיפול רוב הזמן ואפילו רוצה להרזות עוד ועוד...

רוני אני מתנצלת באיחור עם התשובה. אני מנסה לעשות את המקסימום אבל מה לעשות שגם לי יש בעיות וחיים משלי ולא תמיד אני יכולה לענות באותו יום. שוב מתנצלת. אם תרצי להתייעץ תוכלי תמיד גם לפנות במייל [email protected]

יקירתי את חייבת חייבת טיפול. אין מנוס. זה שהעלית בפעם הקודמת במשקל לא אומר שהחלמת נפשית. אנחנו יודעים שהמחלה היא של הנוף ולא של הגוף הפיסי ולכן את חייבת ללכת לטיפול בו תטפלי בחלק הנפשי של הבעיות והפחדים שמהם את בורחת. אם הנפש תבריא גם הגוף יבריא לתמיד

שלום, אני חושבת שיש לי הפרעות אכילה היכן אני יכולה לאבחן את זה? באתרי אינטרנט התוצאה הייתה שכן והאם בכלל יכולה להיות לי הפרעות אכילה אם אני בכלל לא רזה ,? תודה רבה,יום טוב

הפרעת אכילה זה לא רק רזון יש אנורקסיה שזה הרעבה יש בולמיה שזה אכילה והקאות ויש השמנת יתר ואכילת יתר ובעיקר הפרעת אכילה מתחילה מדימוי גוף נמוך ודימוי עצמי נמוך ומזה שאת לא אוהבת את גופך ואת עצמך וזה מביא להרס עצמי אז לכי מהר לשיחות וטיפול זה לא בושה בקשי עזרה ועצרי את זה עכשיו לפני שתכנסי לזה חזק מדי.

בוקר טוב בתאל, על פי ה-DSM, אנורקסיה מתאפיינת במשקל גוף הנמוך באופן משמעותי מהמשקל המומלץ לבני הגיל, המין, המסלול ההתפתחותי והבריאות הגופנית, שמקורו בצריכה מופחתת של מזון. מצב זה מלווה בחשש מתמשך מפני השמנה ובפעילות המונעת את האפשרות להשמנה, גם כאשר האדם נמצא בתת משקל משמעותי. אנורקסיה מתאפיינת גם בתפיסה שגויה לגבי משקל הגוף, צורתו או מצבו הנוכחי, וכן בהערכה עצמית התלויה בכך באופן מופרז.אנורקסיה מלווה על פי רוב במאפיינים פיזיולוגיים שונים כגון לחץ דם וחום גוף נמוכים, אנמיה, עצירה של צמיחת העצמות והמחזור והפרעות ואי סדירויות בקצב הלב. הבעיות הפיזיולוגיות אותן יוצרת אנורקסיה הופכים אותה להפרעה בעלת שיעורי התמותה הגבוהים ביותר, ועל פי ההערכות 1 מכל 4 חולים הסובלים מאנורקסיה ימות אם לא יקבל טיפול. בנוסף, יש מתאם גבוה בין אנורקסיה לדיכאון ולשלל הפרעות שונות כגון הפרעת אישיות גבולית, המגדילות אף הן את הסיכוי לתמותה ממנה. מקווים שענינו לשאלתך, צוות מכון CBT

שלום הייתי רוצה בבקשה לדעת האם יש שם לאנשים שיש להם מעין ocdכלפי מאכלים מסוימים, למשל אנשים אשר לא יכולים להתקרב למאכלים ירוקים, או אנשים אשר בשום פנים ואופן לא יאכלו אוכל מחומם בצורה מסוימת האם אלו נכללים תחת הקטגוריה של "הפרעות אכילה"? תודה רבה.

בוקר טוב KK, OCD משמעו שאדם מוטרד מאובססיות- מחשבות טורדניות שאינן פוסקות, דמיונות או דחפים שאינם מבוססים על המציאות, אך גורמים חרדה רבה ורצון לדכא אותן. האובססיות מובילות את הסובל מ- OCD לבצע התנהגויות טקסיות, המכונות “קומפולסיות”, באמצעותן הוא מנסה לדכא את האובססיות. הקומופלוסיות הן פעולות פיזיות ומנטאליות שאינן קשורות בהכרח למחשבות הטורדניות, אך מסייעות למבצע אותן להירגע, ולהאמין שבאמצעות ביצוען נמנע אסון. אובססיות אופייניות הן לדוגמה, החשש להידבקות בזיהומים, חששות הנוגעים להתנהגות בלתי הולמת או אלימה. קומפולסיות נפוצות הן נטילת ידיים אובססיבית, חזרה על ביטויים או אגירת חפצים. בכדי לענות על השאלה “האם אני סובל מהפרעת אובססיביות קומפולסיביות?” יש לברר תחילה האם אתה עומד בקריטריון הראשון לאבחון OCD – קיומן של אובססיות וקומפלוסיות. האבחון מחייב גם שהפרט יקדיש זמן ניכר מיומו לאובססיות/ קומפולסיות, וכי הן יגרמו לפגיעה בשגרת החיים הרגילה, בתפקוד בעבודה, במערכות היחסים החברתיות ועוד. במידה והינך סבור כי אתה סובל מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית, מומלץ שתפנה לייעוץ שכן, OCD ניתן לשליטה, באופן המשפר משמעותית את איכות החיים. מה המאפיינים של OCD ? רוב הסובלים מ OCD- סובלים גם מקומפולסיות וגם מאובססיות. האובססיות מתאפיינות במחשבות מטרידות, לא רציונאליות ובלתי ניתנות לגירוש, המעוררות חרדה. הן מופיעות בצורה של משאלה אובססיבית (למשל משאלה על מותו של אדם), דחפים בלתי נשלטים (למשל דחף לנקות ולסדר), חזיונות אובססיביים (למשל עירום של אנשים שאנו פוגשים) ספקות והתלבטויות אובססיביות (למשל קושי לקבל החלטה) ועוד. הקומפולסיות מתאפיינות במעשים וריטואלים שאינם בהכרח רציונאליים, אך הסובל מOCD חש כי הוא חייב לבצעם בכדי למנוע דבר מה נורא, וכדי להפחית את החרדה. הקומפולסים מופיעים כדחף לניקיון הכולל את שטיפת ידיים, ניקיון הסביבה הקרובה וכן הלאה, על פי טקס קבוע, בדיקה חוזרת ונשנית של הגז, הדלת וכדומה, בכדי לוודא שהכל בסדר, דחף לסידור דברים ויצירת סימטריה, ודחפים נוספים הכוללים נגיעה או הימנעות מנגיעה בפריטים מסוימים, ספירה של פריטים, או חזרה על ביטוים כמנטרה. מקווים שענינו לשאלתך, צוות מכון CBT

הי ..אני בת 15 עוד חודש, ולפני כשנה שקלתי 47 וירדתי 7 קילו בדיאטה... כרגע עליתי את זה ואני שוקלת בערך 44-45...ואני אוכלת .. ההןרים שלי לא מפסיקים להגיד לי "את מסכנת את עצמך " ודברים כאלה וזה גורם לי דוקא לא לאכול .אני שונאת את הגוף שלי ואני מרגישה ככ שמנה! המחזור הפסיק לי משהו כמו 8-9 חודשים ועדין לא חזר,למרות שבבדיקות דם הכל יצא תקין ...ועכשיו ,בערך חודשיים שיש לי בצואה דם והוא עם הזמן הופף לסגול/אדום כהה..לא רוצה לספר להורים שלי..ואני לא יודעת ממה זה נוהע,מה לעשות?

את חייבת לספר להורים או לכל מבוגר אחר שיכול לעזור כי את חייבת חייבת עזרה מקצועית את כבר במצב שאת מסכנת את עצמך. את מבינה מה המשמעות של תת משקל? את מבינה מה זה אישה בלי מחזור? תרצי להביא פעם ילדים לעולם? הדם בצואה זה גם רע מאוד. אל תעשי שטויות בבקשה בקשי עזרה זה לא הולך ומשתפר לבד נהפוך הוא אם לא תבקשי עזרה רק תשקעי יותר והמצב הפיסי שלך יהיה גרוע יותר אל תעשי זאת לעצמך. את שנאת את עצמך ואת גופך אין לי ספק בכך אז לכי לשיחות ותצילי את עצמך מעצמך ומהר.

שלום קוראים לי אורטל ואני בת 25... לקחתי פעמים רטלין בגלל הלימודים ללא מעקב רפואי.. וגילתי שזה גורם לחוסר תאבון.. כרגע אני כבר לא לומדת ואני עדיין ממשיכה לקחת רטלין ללא מעקב וללא מרשם מרופא.. אני משיגה מחברה שיש לה מרשם והיא כבר לא לוקחת.. האומנם ירדתי במשקל ואפילו הגעתי למשקל נמוך ממה שאני צריכה להיות.. יש לי דופק ממש מהיר ובזמן האחרון אני אפילו נורא עצבנית.. הגעתי למצב שממש קשה לי עכשיו להפסיק לקחת את הכדור.. מה אפשר לעשות??

היי,את ממש חייבת להפסיק לקחת , ריטלין זה תרופה הדומה לסם, הירידה במשקל מאוד לא בריאה ועלולה להביא לך בעיות,במיוחד בגילך ! תחליפי את הריטלין במסטיקים זה עדיף ,ותאכלי !

אין ספק שהתמכרת לריטאליו ואף יותר מזה התמכרת לרזון וזו התמכרות כמו לכל דבר אחר. את חייבת טיפול כדי לשחרר את זה. ממה את בורחת? שאלי את עצמך ורק כשתהיי באמת מוכנה להתמודד עם הבעיות הקשיים והפחדים ולא לברוח מהם רק אז תעלי על דרך המלך ומצבך יהיה טוב אבל עד אז את חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מכל הפלונטר שאליו נכנסת וכמה שיותר מהר כדי שלא תכנסי יותר ויותר למערבולת הזו של הפרעת אכילה. זה מסוכן כבר יש לך סימנים רפואיים מדאיגים אז עצרי את זה לא היית רוצה לסיים את חייך בגיל כל כך צעיר החיים עוד לפנייך. בבקשה בבקשה לכי לקבל טיפול

שלום, אני פונה לפורום כדי להתייעץ ואולי לקבל עזרה. הבעיה לא אצלי אלא אצל אחותי בת 22 ( סטודנטית ) שאני מרגישה שיש לה הפרעת אכילה . מזה יותר משנתיים היא התחילה לעשות פעילות גופנית ויחד עם דיאטה היא הורידה הרבה ממשקלה ( אחרי שסבלה מהשמנה כבר מתקופת היסודי ). בהתחלה הכל היה בסדר והיא הייתה מאושרת . הבעיה הרצינית התחילה מזה שנה כאשר היא הגיעה למשקל הנכון אך לא הפסיקה להמעיט באוכל ולהגביר את הפעילות הגופנית : היום היא שוקלת בין 50 ל- 55 ק"ג ( אני לא יודעת בדיוק כי היא לא נותנת לאף אחד להסתכל ) כל הזמן עסוקה במשקל שלה ומודדת כל בוקר. עושה ספורט 6 ימים בשבוע, אוכלת ארוחה אחת ביום שמורכבת רק מירקות (קישוא, כרוב ופטריות ) רק אחרי לחץ מאמא מסכימה לאכול ביצה או קצת עוף. מצב הרוח שלה מאוד משתנה, לרוב היא עצבנית ובדיכאון, אין לה שמחת חיים ותמיד מדוכאת. היא חיוורת, עייפה וכבר תשעה חודשים סובלת מכאבי בטן שהרופאים אינם מצליחים להסביר. כבר שנה ללא מחזור. היא לא נשברת ולא אוכלת חוץ מירקות וקצת פירות. יש ימים שהיא לא אוכלת כלום ( התירוץ שלה זה כאבי הבטן). כשהיא רואה שעלתה במשקל אפילו 100-200 גרם היא נכנסת לדיכאון. אני מאוד מצטערת שכתבתי כל כך הרבה אך אני מאוד מודאגת וגם אמא, היא לא רוצה לשמוע ותמיד מתעצבנת ... מה אני יכולה לעשות? ... האם לאחותי אכן יש הפרעות אכילה ( למרות שהיא לא אומרת שהיא שמנה ) ??? תודה מראש

היי,אכן אחותך סובלת מהפרעת אכילה, מניסיון קודם היא חייבת ללכת לטיפול 1( לדיאטנית שתעלה אותה למשקל הנכון 2( לטיפון פסיכולוגי ,זה מאוד יעזור!!!

בוקר טוב אחות מודאגת, אנו שמחים לקרוא כי את דואגת לאחותך. הטיפול בהפרעות אכילה הינן מגוונות ( טיפול פסיכולוגי, תרופתי, טיפול קוגנטיבי התנהגותי). הדבר החשוב ביותר הוא - שאחותך תגיע למצב מודעות בנוגע לאופי האכילה שלה. באופן כללי: אנורקסיה, או בשמה המקצועי – אנורקסיה נרבוזה, היא אחת משתי ההפרעות הנפוצות ביותר בקטגורית הפרעות אכילה. אנורקסיה נחשבת לנפוצה יותר בעולם המערבי בו היא עומדת על כ-1%, והיא מאפיינת בעיקר נשים ונערות, אף כי בשנים האחרונות שיעור הגברים והנערים הסובלים ממנה הולך וגדל גם כן.אחד המאפיינים המרכזיים של אנורקסיה הוא דימוי גוף לקוי, ועל כן הלוקים בהפרעה זו מסרבים לשמור על משקל גוף תקין, ומאמינים שהם שמנים גם כאשר ניתן לראות ולמדוד בבירור שהם בתת משקל. הסובלים מאנורקסיה עסוקים באופן אובססיבי בקלוריות, במשקל ובאוכל. סובלים מאנורקסיה מתאפיינים בהימנעות מאכילה בחברה, בעיסוק מוגזם בספורט, בשהייה בהיקף חריג בשירותים ובמגוון של טקסים כגון החבאה של אוכל, בישול עבור אחרים, חיתוך האוכל לפיסות קטנטנות ועוד.אנורקסיה מתאפיינת בשני תתי קטגוריות – הנמנעים והמטהרים. אצל הנמנעים אנורקסיה מתבטאת בצריכה מועטה של ככל האפשר של קלוריות, שעומדת על עד 800 קלוריות ליום אך מגיעה לעיתים גם לכדי הרעבה של ממש ולעיתים גם בצריכה של מדכאי תאבון. המטהרים הם אלו המשתמשים בספורט, בחומרים משלשלים או בהקאות על מנת לנקות את גופם מהקלוריות, המעטות גם כך, שנכנסו לתוכו. מקווים שעזרנו, ובהצלחה, צוות מכון CBT

אין ספק שאחותך בבעיה רצינית וחייבת טיפול השאלה איך מביאים אותה למצב שתרצה טיפול כי בכוח לא יילך ובדרך כלל הן נמצאות בהכחשה. אל תלחמי איתה רק תעצימי אותה כל הזמן ותגידי לה כמה היא נפלא וכמה את אוהבת אותה כי היא צריכה את זה בתקופה זו, הן זקוקות להמון תמיכה ובין לבין תשאלי אותה מה מטריד אותה אם את יכולה לעזור מבלי לגעת כמובן באוכל כי ברגע שתזכירי אוכל והפרעת אכילה סיימת את השיחה איתה והיא תתחמק מלדבר איתך.בהצלחה

אני סטודנטית בת 22, הגובה שלי הוא 1.55 והמשקל שלי בשנה וחצי האחרונות היא בממוצע 42, ובטווח 39.7-44. אני לא מגבילה את עצמי באוכל אבל אני יודעת שאני לא אוכלת מספיק, בשבוע ממוצע יוצא לי לדלג על ארוחת צהריים (כי אין לי זמן, כוח להכין, או שאני פשוט שוכחת) פעם פעמיים בשבוע. גם ארוחות בוקר הן לא דבר קבוע אצלי, אבל אני כן משתדל לחטוף משהו בין לבין... אני כמעט לא עושה פעילות גופנית ומרגישה רע עם זה, לא כי אני רוצה לרדת במשקל אלא בגלל ההזנחה. בימים שאני לא מקפידה על האוכל אני מרגישה כמו פרסומת להרס עצמי, אני צוברת בלאגן, לא לומדת כמו שצריך ומעשנת סתם בשביל להשלים את התמונה. עד הצבא עשיתי ספורט כ 10 שעות בשבוע והמשקל שלי היה כ 1.5 קג יותר. דווקא בתיכון הגבלתי את עצמי יותר ותמיד רציתי להיות קילו פחות. בזמן האחרון המשקל שלי נושק ל 41 קג ולפעמים אני חוזרת מהלימודים מסוחררת בלי כוח... כשהייתי אוכלת מסודר הייתי רזה טבעי (43 קג בממוצע). הייתי מטופלת אצל פסיכולוג (בגלל סיבות אחרות) במשך ארבע וחצי שנים עד לפני שנתיים. לכן- בתור אחת שכבר עברה טיפול אני לא חושבת שהוא הכרחי כעת. אני לוקחת כדורים לקשב וריכוז שמורידים תיאבון (כי אני סובלת מ ADD) כבר 6 שנים, ובתקופות מסוימות ציפרלקס. יוצא לי לחשוב הרבה מה הבעיה שלי, ואולי אני סתם מגזימה... המחזור שלי די סדיר ובכמות הפרשה חזקה. אני אשקר אם אני אגיד שאני להוטה לעלות במשקל, העובדה שאני קטנה הפכה לסימן היכר שלי, אני אשמח לשקול 42.5. איך כדאי לי לפעול? האם אתם חושבים שאוכל לשמור על איזון בעצמי? ועד כמה המצב נשמע חמור?

בוקר טוב שקד, לפי הדברים שכתבת, המשקל עצמו אינו מפריע לך - אלא האופן בו את תופסת את עצמך וכיצד תופסת אותך הסביבה. לכן ישנה חשיבות מכרעת להעלות את הדימוי העצמי שלך. הדימוי העצמי מתפתח, כאמור, לאורך תקופת הילדות והבגרות והוא מושפע הן מגורמים פיזיים ונפשיים של הפרט והן מגורמים חברתיים וסביבתיים: מחקרים מלמדים שהדימוי העצמי מושפע מהקשר הראשוני של התינוק עם אמו, כבר במהלך שנת חייו הראשונה. קשר שלילי המתבטא בנטישה/היעדר חום ואהבה עלול לגרום, בהמשך, לדימוי עצמי נמוך. ישנה סברה כי ישנה השפעה גנטית להיווצרות דימוי עצמי נמוך, ברם היא טרם הוכחה מבחינת מחקרית. דימוי עצמי מושפע מהקשר של הילד עם הגורמים המשמעותיים בחייו: הורים, אחים, קרובי משפחה, מורים וחברים. קשר תומך ומפרגן של הורים מחזק את הביטחון והדימוי העצמי ואילו קשר שלילי המתבסס על חוסר תמיכה/פרגון והיעדר ציפיות (או לחילופין ציפיות מוגזמות) עלול לפגוע בהערכה העצמית של הילד. סך הכישלונות שהאדם חווה במהלך חייו בהשוואה להישגים ולהצלחות, משפיע באופן ניכר על ההערכה, הביטחון והדימוי העצמי שלו. מקווים שעזרנו, צוות מכון CBT

ההתעסקות המתמדת באוכל מעידה שישנה בעיה חמורה. אוכל לא אמור לנהל לך את החיים ואם כל היום את מתעסקת באוכל וקלוריות וספורט אז יש פה בעיה. ברגע שתהיי מאוזנת מבחינה נפשית ותהיי במקם שתלמדי להתמודד עם הפחדים והבעיות ולא לברוח מהם ותלמדי לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת הכל ייעלם ולא תצטרכי להתעסק עם זה כי הגוף יאזן את עצמו. לכי לשיחות זו לא בושה ותעצרי את זה חבל על האנרגיות המיותרות שזה גובה ממך

לפני חודשיים התחלתי דיאטה וירדתי 8 קילו .. בגלל הרבה לחץ של אמא הלכתי לרופאה והיא עשתה לי תפריט שונה מימה שאכלתי .. פתאום שהתחלתי לאכול יותר הרשתי לעצמי יותר וכשהגזמתי התחלתי להקיא זה כבר הפך לדבר יום יומי אני טוחנת כמו ''בהמה'' ומקיאה .. איך אני מפסיקה את זה זה משגע אותיי אני חייבת לעצור ולא מסוגלת

פשוט הולכת לטיפול רק כך תצאימזה אחרי שתלמדילהתמודד עם דברים ולא לברוח מהם. הפרעת אכילה זה התמכרות והתמכרות זה בריחה מדברים. לכי לטיפול זה לא בושה.

בוקר טוב לירון, ראשית כל, חשוב לראות כי את מודעת למצב הבעייתי שאת נמצאת בו. בולימיה מתאפיינת על פי ה-DSM בהתקפי אכילה החוזרים לפחות פעם בשבוע במשך שלושה חודשים רצופים. במסגרת התקפים אלו, האדם אוכל תוך פרק זמן קצר כמות מזון חריגה בכמותה, ביחס לממוצע. הסובל מבולימיה חווה תחושה של חוסר שליטה בעת התקף האכילה ולכן הוא מאמץ שיטות “היטהרות” הכוללות צומות, שימוש בחומרים משלשלים, הקאות, חוקנים או עשיית ספורט באופן מוגזם. בנוסף, ההערכה העצמית של בעלי בולימיה תלויה באופן ישיר במשקל הגוף. בולמיה היא הפרעת אכילה המסכנת את חיי הסובל ממנה, שכן היא גורמת לשינויים פיזיולוגיים הרסניים בגוף, כגון בעיות פה ושיניים כמו גם קרעים בוושט אצל המקיאים, כלי דם מפוצצים, פגעי עור וציפורניים, עייפות כרונית ואפילו אי סדירות בקצב הלב. בולימיה יכולה להוביל לסכנת חיים ממשית לסובל ממנה, ועל כן כדאי לטפל בה כאשר מזהים את קיומה. קיימות מספר שיטות לטיפול בבולימיה אך היעילה מביניהן היא טיפול בשיטת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), במסגרתה ניתנים לבעלי בולמיה כלים ודרכים לשנות את התפיסה העצמית השלילית, את המחשבות אשר מכשילות אותם ואת ההתנהגות ההרסנית. שיטה זו הוכיחה את עצמה כיעילה יותר מטיפול תרופתי או מתרפיה מכל סוג אחר, ב-10% לפחות, והיא עומדת על למעלה מ-85% אחוזי הצלחה. טיפול CBT עבור בולימיה, מקטין את הסיכוי לחזרה לדפוסי ההתנהגות המכשילים של המחלה ומספק פתרון מהיר תוך מספר מועט של חודשים. במסגרת טיפול CBT נבדקים הנחות העומדות בבסיסה של בולמיה וניתנים כלים לזיהוי והחלפה של מחשבות מכשילות, וכן הבחנה בינם לבין עובדות. בשלבים הראשונים של טיפול CBT, מוגדרים תחליפים להתקפי האכילה, והרגלי האכילה שנוצרו בעקבות בולימיה, מוחלפים באחרים, בריאים יותר. טיפול CBT משפר את הדימוי וההערכה העצמית אל סובלים מבולמיה, ומאפשר להם להתמודד עם הרצון לרדת במשקל ועם הצורך בשליטה עצמית בצורה בריאה ומבוקרת. מקווים שעזרנו, צוות מכון CBT

לפני קצת יותר מחצי שנה הפסקתי לאכול בשר לתקופה מסויימת , אבל מסיבות בריאותיות של רצון להרזות ולא מסיבות אידיאולוגיות . בלחץ המשפחה והחברים שדאגו לרמות הברזל שלי ולערכים התזונתיים שאני מונעת מהגוף , חזרתי לאכול בשר . הרגשתי אשמה כי האי אכילת בשר נתנה לי לגיטימציה לאכול יותר דברים אחרים , וכשחזרתי לאכול בשר הרגשתי שאני פשוט אוכלת יותר מדי , והתחלתי להקיא את הארוחות שלי . בהתחלה זה היה פעם ביום , ותוך תקופה קצרה שה הגיע גם ל7 פעמים ביום , והייתי מקיאה כל דבר קטן שנכנס לי לפה . לא הרזיתי הרבה אבל התחלתי לרדת טיפה במשקל . ההורים שלי וחברות שלי גילו על עניין ההקאות ודאגו מאוד , אבל לא קיבלתי עזרה מקצועית ובמקום זה ניסיתי להפסיק את עניין ההקאות בעצמי ובתמיכת המשפחה , אבל זה הוביל למצב שהייתי מעדיפה לא לאכול רק כדי לא לשמוע את הקול בראש שגורם לי לרצות להקיא .. הייתי מסוגלת לא לאכול ימים שלמים , ואז להכינע להתקף זלילה ולהקיא שוב . לאט לאט הפסיקו ההקאות ונעלמו לחלוטין , אבל גם האכילה שלי נעלמה . היו ימים שלא הייתי אוכלת כלום , והיו תקופות שהייתי שומרת על ממוצע קלוריות של 300-500 קלוריות ביום . ירדתי מהר מאוד במשקל . אני בת 17 , 1.61 מטר ושוקלת 56.5 , שזה משקל תקין למרות שמשקל היעד שלי הוא 48 . בתקופה האחרונה אני עושה המון ימי צום וגם אם אני רוצה לאכול , אני פשוט נכנסת להתקף חרדה ומוותרת על האוכל .. אם אני אוכלת , זה לרוב יוביל לבולמוס , שיוביל ליום צום אחריו וספורט אינטנסיבי .אני שונאת את עצמי כל פעם שאני אוכלת גם אם זה הדבר הכי קטן בעולם , ואני כל הזמן בהתקפי חרדה ובדיכאונות . בנוסף , אני שוב נמנעת מבשר (בנוסף לפחמימות , סוכר וכו' .. ) אני מרגישה שאני כל הזמן בדיאטה ואני לא רוצה להפסיק כי אני רוצה לרדת עוד , אבל כשאני נכנעת לאוכל אני מרגישה שאני חלשה ויוצאת משליטה וההירם שלי לא מבינים את זה .. האם זוהי הפרעת אכילה לא מוגדרת ?

זו הפרעת אכילה מוגדרת מאוד. את אנורקסית ובולמית ביחד נעה מפה לשם מה שקורה אצל רבות מהבנות והבנים. את חייבת טיפול כי אחרת תשאבי יותר ויותר וכמובן לא תצאי מזה. לכי לשיחות זו לא בושה ותנסי להתמודד עם הדברים שמהן את בורחת ושבגללם האוכל מהווה נחמה. ברגע שתתמודדי ותוכלי להסתכל לפחד ולקושי בעיניים הכל יעלם מאליו. זה טיפול ארוך לא של יום אחד זה תהליך והכל תלוי רק בך אך זה אפשרי.

כל פעם מחדש אני אומרת לעצמי שזהו, שממחר זה נגמר. אני בצבא, ושם אני בסדר. שם אני שולטת במה שאני אוכלת, הצבתי לעצמי תכנית דיאטטית של אכילה של דברים מסויימים בכמויות מסויימות. ברגע שאני חוזרת הביתה אחרי שבועיים מהצבא,אני מתהפכת על עצמי. יש לי את כל האוכל הטעים, ויש לי אותי לבד בבית. פה אני מתפרעת. דוחפת כל מה שאפשר. מתה להקיא ולא יודעת איך. מאמצת את הקיבה שלי כי בלדחוף אצבעות זה לא עובד, עושה איזו תנועה לא מובנת עם הקיבה כמו חתול שמקיא, ומקיאה בערך פירור, כל פעם, שותה מים ומקיאה ירקות, ונוזלים ויש לי צרבת ושורף לי בוושת ואני מגעילה את עצמי ובא לי לבכות. אחרי זה אני רצה להקיא כל פעם קצת. מרגישה בלגן בקיבה ובוושת. וגם ככה יש לי בעיה עם צרבות. עדיין בא לי עוד לאכול אז אני אוכלת משהו מלוח כי הדבר האחרון שאכלתי היה מלא שוקולד נוטלה. והולכת ומנסה להקיא עוד. סובלת כלכך

שירלי יקרה ניסית לשאול את עצמך למה את בורחת ומוצאת באוכל נחמה. ניסית לשאול את עצמך למה את מרגישה גועל מעצמך ורוצה להקיא ולהתנקות. זה לא נורמלי וטבעי. ישנה בעיה ובעיה חמורה את חייבת ללכת לטיפול בשיחות ולהבין מאין זה נובע וללמוד להתמודד עם דברים ולא לברוח מהם

האם בולימיה יכולה לגרום להתקף או דום לב? אם יש טווח זמן מסויים שיכול לגרום לנזק כזה? האם זה ילווה בהתחלה בפרעות קצב?

אחד מתופעות הלוואי שגורמת הבולמיה וההקאות הם דום לב. אל תשחקי עם חייך ובלמי את ההקאות ומהר כל עוד את יכולה. מקווה בשבילך שזה לא מאוחר מדי ואת לא עמוק בפנים כי זה באמת יכול להיגמר רע מאוד.

אני בת 29 וסובלת כבר כמה שנים מהפרעת אכילה.. אני סובלת גם מ-OCD ומטופלת אצל פסיכיאטרית. ב-7 השנים האחרונות המשקל הממוצע שלי היה 52 ק"ג (גובה 1.72), המחזור שלי היה סדיר והרגשתי נפלא.. הבעיה היא שבחודשים האחרונים רזיתי מאוד, בין היתר בגלל מתח נפשי, ועכשיו אני 48.5 ק"ג בלבד.. הפסיכיאטרית שלי ראתה אותי השבוע וממש נבהלה ודרשה ממני להביא אישור שאני מטופלת אצל דיאטנית, כי אם לא היא תחשוב על למנות לי אפוטרופוס שידאג לי בריאותית וכלכלית.. קבעתי תור לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה אבל הפחד שלי הוא שהיא תדרוש ממני להשמין מאוד עד שאני אגיע ל-60 ק"ג (יש במשרד שלי מישהי ששוקלת 60 והיא בגובה שלי והיא נראית ממש שמנה! אני לא מוכנה להיראות ככה!), אני אפילו לא מוכנה לשקול 54.5 (משקל מינימלי לגובה שלי לפי ה-BMI).. אני רוצה לשקול 52-53 אבל יודעת שהדיאטנית לא תאפשר לי את זה- למרות שהרגשתי מצוין פיזית ונפשית במשקל הזה.. האם באמת אפשר להכריח אותי לשקול 59-60 ק"ג? אני נשבעת שבחיים אני לא אגיע למשקל כזה ולא אתן שיכריחו אותי להגיע לשם.. אני רק אראה את עצמי מתקרבת לשם ואני אבהל וארד הכל חזרה.. בבקשה תעזרו לי!

יקירתי את נמצאת בבעיה רצינית בהפרעת אכילה רצינית המשולבת עם אובססיה כלשהי. אנא לכי לטיפול בשיחות. פסיכיאטרית רק משתיקה את "השדים" למיניהם אם כל מיני כדורים אך הטיפול האמיתי הוא בשיחות, להתמודד להתמודד עם השדים והפחדים, ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך. זה לא שפוי לחיות ככה כל החיים. זה לא באמת חיים.חייבת טיפול למען עצמך כדי להציל את עצמך מעצמך

אני במילים –הרגלי אכילה, התנהגות, הרגלים . קשה לי לאכול ליד אנשים, בעיקר ליד חברות וכדומה. לאחר שאני אוכלת מסתירה עצמי עם בגדים רווחים שלא יראו אותי. מרגישה שמנה ולא אוהבת את עצמי, ולפעמים די אוהבת את הגוף שלי . יכולה לא לאכול בכלל 3 ימים רק מסטיקים וסוכריות, ומצד שני לאכול בארוחה אחת עד 2000 קלוריות ואז לשתות הרבה מים כדי לחרבן ולהוציא את זה . וגם כאשר אני אוכלת הרבה מרגישה צורך לסדר את הבית וכדומה – לזוז כדי לא להשמין . מרגישה שאני חייה בשקר יש הרבה דברים שאני משקרת לגביהם – לדוגמא הציונים שלי אפילו שהם לא נמוכים, מרגישה צורך לשקר ולהגיד שהם יותר גבוהים- חשוב לי להיות מושלמת . אחרי שאני אוכלת הרבה לא מרגישה טוב עם עצמי. לא מאושרת, כל הזמן לחוצה וחרדתית מרגישה צורך לבכות לפעמים ללא סיבה , רצון לא לעשות כלום שימים מסוימים יעברו .- יש תקופות יותר קלות ויש יותר קשות . בכלל לא אוכלת ארוחות מסודרות אוכלת כמעט תמיד רק פעם ביום, בחודש האחרון הארוחה הגדולה שאני אוכלת נגיד שלושה ימים הרבה ואז שלושה ימים לא אוכלת – שאני לא עובדת מרשה לעצמי לאכול ושאני עובדת או צריכה לעשות משהוא ולהתלבש ולצאת מהבית מעדיפה לא לאכול . לא אוהבת את עצמי דיכאון, מצבי רוח, חרדות, לחץ, נדודי שינה , לחץ עם סדר, בעיקר של הבית שלי, החדר שלי מתוסכלת, חסרת ביטחון, ביישנית . שקלתי לפני שנה 68 על 1.62 -לאחרונה רזיתי כי איזה תקופה אכלתי יחסית בריא – אבל כיום לא אוכלת בכלל מסודר ובריא ( דברים לא בריאים ) – ממאי שנה שעברה עד אחרי פסח השנה בכלל לא אכלתי דברים לא בריאים, אבל גם אז אכלתי רק ארוחה אחת ביום, וכיום כפי שכתבתי זה ממש מפוקשש) נשקלנו בבית הספר שהייתי בכיתה ז ואני הייתי בין המלאות לכן התחלתי דיאטה – וירדתי עד 37.5 על 1.52 שקלתי 46.5 לפני הדיאטה ( שהייתי בכיתה ח )כאשר הייתי בכיתה ח- חשבו שאולי אני אנורקסית אבל טיפלו בי הייתי במעקב לא יותר מזה וזהו – התחלתי לעלות במשקל לאת לאת . ואז לעט לעט עליתי עד למשקל שכתבתי פעם אחרונה שנשקלתי לפני חודשיים שקלתי 51 היום אני לא יודעת כמה אני שוקלת אבל אני מפחדת להישקל, יש לי נדודי שינה וחוסר שקט תמידי , שיש לי שינויים משמעותיים בחיים יותר בחרדות, קשה לי לקבל החלטות , אבל כאשר יש לי משימות רוצה לטפל בהם כמה שיותר מהר . מגיל 12 וחצי עד היום ירדתי ועליתי הרבה במשקל ברור לי שאני לא בריאה רוצה לטפל בזה .- אני עוד מאת בת 20 – ההורים שלי מודעים למצבי בגדול – אבל לא ממש והם גם עסוקים עם אחותי אז אני לא יודעת מה בדיוק לעשות ואיך וגם מתביישת לשתףףף. מה לעשות, מה בדיוק ההגדרה שלי .??? יש לציין שההורים שלי גם סובלים מהפרעות אכילה הם יחסית נמוכים ושוקלים מעל 100 ואמא שלי לעיתים מקיאה - לא בכוונה היא פשוט אוכלת יותר מדי ואז היא פשוט חייבת להקיא - ואחותי לאחרונה אכלה לפתח הפרעות אכילה - והיא נכון לעכשיו מטופלת - (היא גם מקיאה בשונה ממני )

כל המשפחה בהפרעת אכילה? זו ממש בעיה רצינית. חייבים לבדוק למה וללכת לטיפול משפחתי רב מערכתי ולבדוק מה לא בסדר בבית. למה את צריכה כל הזמן לרצות את כל העולם? למה את ואחותך לא אוהבות את עצמכן. ברור שיש בעיה חמורה מאוד והיא חייבת להיפתר ומהר וחייבים ללכת לטיפול. האם זה נראה לך נורמלי כל היום להתעסק עם עצמך ועם האוכל? האם ככה את רוצה להעביר את שארית ימייך? זעקי ובקשי עזרה. מותר לך אין ספק שיש פה הפרעה, מחלה שמחייבת טיפול מאסיבי

כמעט שנה אני נאבקת עם המשקל שלי .. בהתחלה הייתי מרעיבה את עצמי ועכשיו אני מקיאה אם אני אוכלת אני לא יודעת מה לעשות חברה שלי אומרת לי שכולם כולל היא אומרים לה שאני ממש רזה ואני חייבת להשמין ולהפסיק לשתות קולה זירו וכל מיני כאלה , וזה הכי לא נכון אני טנק ואני יודעת את זה . והקטע הכי מעצבן זה שאומרים לה את זה למה הם לא יכולים להגיד לי את זה בפנים ? כי הם מפחדים מהתגובה שלי. הם יודעים שאני אתעצבן. אף אחד לא יגיד לי מה לעשות הדבר שאני הכי מפחדת ממנו שמישהו יחשוד יותר מדי וזה יגיע לאנשים שזה לא צריך להגיע אליהם.. כי אני לא רוצה ללכת לטיפול , אז אנ משתדלת לאכול הרבה ליד חברים שלי , לעשות כאילו אני לא סופרת קלוריות בראש , ואז להקיא הכל בבית. אני פשוט מתוסכלת מהמראה שלי גם כי עכשין קיץ ואני יודעת שאני אלך לים ואני יהיה היחידה בלי בגד ים כי אני פשוט שמנה:(

אנונימית יקרה, נשמע שכבר במשך שנה את נמצאת במאבק לא פשוט עם המשקל שלך, אולי אפילו במאבק עם עצמך.. ונראה שאת מודעת לכך שאנורקסיה היא מחלה, ושהמאבק שלך במחלה הזו הוא מאבק יומיומי – בשירותים, מול המראה, ליד החברים.. ויכול להיות שההרעבה הזו גובה מחיר כל כך כבד, עם מחשבות שלא מפסיקות להתרוצץ על כמה שאת שמנה, ואפילו על זה שאת מנסה למכור לחברים שלך את האשליה שאת אוכלת מלא ובכל זאת מרזה.. אני מקווה שזה בסדר מצידך שאני אכתוב לך הודעה בפורום הזה, משום שאני לא איש מקצוע, ודרך העזרה שאציע לך לא תהיה מול אנשי מקצוע בתחום הפרעות האכילה.. אני מתנדב בעמותת סה"ר, בה מתנדבים שעברו הכשרה ייחודית מנסים לתמוך, להקשיב ולסייע... הייתי רוצה להציע לך לבקר אצלנו, בצ'ט האישי והאנונימי שלנו שמופעל מדי יום בין תשע בערב לחצות.. אנחנו נשתדל להקשיב לך ולהבין אותך, ולתת לך מקום להיות מי שאת, בלי שתצטרכי להסתיר את כל הקשיים שלך.. נחכה לך, מתנדב סה"ר. http://www.sahar.org.il/ עמותת סה"ר

אני חולת בולמיה כבר שנתיים בערך היו תקופות של פחות הקאות והיו תקופות של יותר, לאחר טיפול הפסקתי להקיא לגמרי ורציתי לשאול תוך כמה זמן פחות או יותר יחזרו ערכי העמילאז שלי להיות תיקניים כי כרגע רמת העמילאז עומדת על 260 כאשר 100 זה המקסימום לגילי. תוך כמה זמן בערך יחזרו הערכים למצב תקני ובכלל תוך כמה זמן תחזור מערכת העיכול בגופי לפעילות תקינה?

אין לי שמץ של מושג לענות לך תשובה רק אני יודעת שבכל גוף זה אינדוידואלי לו. נסי להתייעץ עם דיאטנית או רופא משפחה בנדון הם בטח יתנו לך תשובה יותר מקצועית ממני.

כל פעם שאני קצת חורגת מהכמות שהייתי רוצה לאכול באמת אני נכנסת לדכאון זה קורה לי בעיקר אחרי שאכלתי טיפה יותר מתוקים, מצד אחד נהנית ומצד שני מאוכזבת מעצמי כי לא עמדתי ביעד.. בעבר נטלתי משלשלים והפסקתי כבר כמעט שנתיים אבל עדיין מאוד קשה לי לקבל את עצמי ככה. מרגישה את ההבדל בבגדים ובקיץ יותר קשה להסתיר אני לא יכולה לקחת טיפול כרגע כי זה עולה המון כסף

חייבת טיפול ודחוף. אם לא פרטי דרך קופת חולים גם זה אפשרי ולא עולה כל כך הרבה כסף. חייבת טיפול אם את רוצה אי פעם לצאת משם

למה אתם חושבים שאני חייבת טיפול דחוף?

שלום רב, אפשר לקבל המלצה על פסיכיאטר מומחה להפרעות אכילה?

למה פסיכיאטר ולא פסיכולוג. השאלה אם מדובר בשיחות או לצורך קבלת תרופות?

שלום, אני אכלנית כפייתית כבר שנתיים ובזמן אחרון המצב יצא משליטה. הבעיה היא לא כל כך קשורה לבולמוסים אבל כן להתסקות במחשבות על אוכל כל הזמן. אני מחפשת עזרה מקצועים אבל לא יודעת למי לפנות. האם יש איזו המלצה? אני מרמת גן, בת 28.

יכולה להמליץ בחום על נורית מכפר סבא 09-7454950

שלום. רציתי לדעת מה אני יכול כדי לפתור את ההפרעות האכילה שיש לי. אני תמיד רעב. גם כשאני מסיים ארוחה אני עדיין רעב ואני אוכל הרבה. אני מנסה להפסיק לחשוב על אוכל ולפני ארוחה שותה מים אבל זה לא עוזר .. אני בן 21 שוקל 137 קילו. מה אפשר לעשות? תודה

האם הלכת לרופא המשפחה ייתכן ואתה צריך לעשות בדיקות ייתכן ואחת הבלוטות לא מתפקדת טוב וייתכן וחילוף החומרים בגוף אינו תקין, חייב בדיקות. ייתכן וזה לא סתם בעיה אלא בעיה רפואית אך מהצד השני אכן ייתכן שזו הפרעת אכילה ואתה בורח לאוכל ועליך למצוא את הסיבה למה אתה מוצא נחמה באוכל ובורח לאוכל. עליך ללמוד להתמודד עם הפחדים והקשיים ולא לברוח מהם. נסה לפתור את הבעיה בשיחות.

שלום, בעברי סבלתי מאנורקסיה ולאחריה מבולמיה, לאחר טיפול ארוך וממושך יצאתי מזה ואכלתי בלי הקאות (ובלי הגבלה יש לומר..) בחודש האחרון התחלתי דיאטה (על דעת עצמי ללא ליווי דיאטנית). אבל לצערי, ה'שדים' שלי חזרו ואני נתקפת בולמובסים- יש כאלו שלאחריהם אני מקיאה ויש כאלו שאני מנסה לעצור את עצמי (כי מבחינתי עדיף לעלות מאשר לחזור לשם..) קבעתי תור לדיאטנית, אך לצערי זה רק לסוף החודש. רציתי לדעת אם תוכלי לייעץ לי, בבקשה, מה לעשות- איך להילחם בעצמי, איך לסגור את הפה ולהפסיק את הקול שאומר לי 'לא נורא, תאכלי, מקסימום תקיאי'.. בתודה מראש

שלום יקירתי קצת קשה לי איך להוציא את כל השדים ולהעלים אותם כי את חולה. זו מחלה כמו כל מחלה אחרת ואת חייבת טיפול מקצועי בשיחות כדי לצאת מהמקום הזה וללמוד לאהוב ולקבל את עצמך מחדש. עליך ללמוד להתמודד עם הקשיים והפחדים שמהם את בורחת ואת הסיבה שבגללה אוכל מהווה עבורך נחמה אך מן המתרס השני את מרגישה גועל אחר כך ורוצה להתנקות מכל מה שהכנסת. את חייבת ללכת לטיפול בשיחות וזו לא בושה וגם להיות חולה בהפרעת אכילה זו לא בושה זה בדיוק להבדיל אלף אלפי הבדלות מחלות כמו סרטן וכו' אז כן מותר לך להגיד אני חולה. ללא טיפול נכון לעולם לא תצליחי לצאת משם את כל הזמן תהיי בתוך מעגל וחבל כי את יכולה לצאת משם וזה אפשרי.

אני משרת כלוחם בערך שנתיים וחצי ולא נתקלתי עוד בדבר כזה , חברי למחלקה מתי שאני מעיר אותו הוא מנתר מהמיטה ודוחף ישר אוכל לפה ( לחמניה , טוסט, סוכריות , שוקולדים , וופל) הוא תמיד חייב לדחוף משהו לפה שהוא מתעורר , אפילו אם הוא ישן 5 דרות , מה זה אומר ואיך זה קורה ?...

זה קורה מדחף בלתי נשלט הגורם לו לבולמוסים של אכילה. אין ספק שיש פה בעיה והחבר שלך צריך טפול דחוף ועזרה מקצועית אלא אם כן הוא חולה סכרת וחייב משהו כדי לייצב את רמת הסוכר כשהוא קם. חייב בדיקה אבל בטח לא שלך אלא של מישהו מקצועי.

מרגישה נפילה חזקה זה התחיל מוירוס של שלשולים. הגוף נלחם היום אכלתי ואכלתי ועכשיו מפוצצת מכאבים לא מסוגלת להרים את עצמי הכל כואב הלשון הבטן מתחרטת מתחרטת לא מסוגלת לזוז מתביישת מתביישת מסתתרת לא מסוגלת כרגע לעזור לעצמי לבד

אין לך מה להתבייש כי את חולה.הפרעות אכילה היא מחלה ככל מחלה אחרת ואין לך במה להתבייש. כמו בכל מחלות יש עליות וירידות ואין זה בושה לבוא ולבקש עזרה, עזרה ותמיכה מהסביבה שלך ועזרה מקצועית אין זה בושה. עשי זאת מהר כדי שלא תמשיכי לשקוע הלאה.נפילות רק מחזקות ומחשלות.

יש לכם מושג איך מטפלים באנמיה? האם זה הגיוני שאין לי חוסר ברזל ואין לי חוסר ויטמין b12 ויש לי אנמיה? זה לא נשמע לי הגיוני, הייתי אצל הרופאה ןאחרי כל הבדיקות זה מה שיצא.. תודה אמה.

שלום אורלי, פעם ראשונה שאני כותבת והייתי צריכה המון אומץ... אני בולמית כבר הרבה שנים לפחות 10 אני בת 26 התחתנתי לפני חודש וחצי כל המשפחה שלי וכולל בעלי יודעים שאני בולמית הם מנסים לעזור לי מגיל צעיר אבא שלי מכור לשעבר הוא נקי 16 שנה מסמים ואלכוהול ככה שהוא מבין מה אני עוברת.. אבל אולי לא עזרו לי מספיק ולא עזרתי לעצמי. אני רוצה להחלים, אבל אם להיות כנה אני לא יודעת אם אני רוצה מספיק אני שוקלת 46 ועדיין לא מרוצה מהגוף שלי אני מטופלת כרגע אצל מישהי שמומחית בהפרעות אכילה... בבקשה תעזרי לי, תגידי לי איך אני צריכה לרצות יותר לצאת מזה... אני רוצה להביא ילדים, אבל לא למצב הזה שאני ככה...

חני יקרה אין ספק שלהביא ילדים לתוך פלונטר כזה זה לא טוב ולא מומלץ. עד כמה את רוצה לצאת מזה ורוצה ילדים הכל וממש הכל כולל הצלחת הטיפול תלוי רק בך ובשיתוף הפעולה שלך. אין לי מתכון איך לרצות לצאת מזה אך אם את באמת רוצה לחיות במלוא מובן המילה ורוצה באמת שהנישואים יצליחו ובאמת רוצה ילדים יש יותר מזה מלדרבן אותך לצאת מזה? תחשבי זה טריגר מעולה. שתפי פעולה באמת באמת למרות הקשיים ולמרות שזה דורש ממך להגיע למקומות ולגעת במקומות שלא ממש בא לך ואת שנים בורחת מהם. הסתכלי לפחדים ולבעיות ולקשיים בעיניים ורק אז באמת תוכלי לצאת משם וללמוד לאהוב את עצמך מחדש.

אני סובלת כשנתיים מאנורקסיה ובולמיה .. לא אפרט על הטיפול והמצב שלי אבל יש לי שאלה רפואית . אתמול הקאתי ויצא לי דם .. מאז הקאתי כמה פעמים ולא יצא לי דם . [אני מקיאה כמה פעמים ביום] רציתי לשאול אם זה שהקאתי דם פעם אחת מסוכן ?

זה שהקאת דם צריך להדליק אצלך אור אדום אדום את פוצעת את עצמך בהקאות וגורמת נזק שאחר כך מאוחר יותר תבכי עליו. כשאת מקיאה את פוצעת את עצמך, הורסת את הקיבה, הושט עלולה להישרף מהמיצי קיבה שעולים שזה כמו חומצה וחומצה מסוכנת ושורפת, את הורסת את השיניים. אם את שואלת אם זה מסוכן את בטח יודעת שאת פוגעת בעצמך וזה מסוכן.לכי קבלי עזרה בשיחות ותלמדי להתמודד עם הקשיים והבעיות לכי תלמדי לקבל ולאהוב את עצמך מחדש אבל כל טיפול ללא שיתוף פעולה אמיתי ממך וללא רצון לעשות שינוי לא יביא תוצאות. הכל תלוי בך ובשיתוף הפעולה שלך. החיים יפים והם לפנייך אפשר לצאת את רק תקבלי את החיים שלך חזרה במתנה.

זה מאוד קל לדבר אני מבטיחה לעצמי שוב ושוב שלא אעשה זאת לעצמי אך יש ימים קשים שקשה להשתלט על מה שאני עושה לעצמי אוכלת מתפוצצת וצמה כדי שלא יראו מה עשיתי גם אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן זה מתפרץ החוצה והבושה קשה

שלום, לאחותי מגיל העשרה קיימות בעיות אכילה.(היום היא בת 37) לאחרונה בעקבות גירושין, היא ירדה מאד במשקלה 1.58 45 קג . כשאנחנו אומרים לה שהיא רזה מדי ושיש בעיה היא אומרת שהיא מרגישה נפלא עם הגוף שלה. המראה שלה מדאיג. היא לא מקשיבה, איך אפשר להתמודד עם המצב?

גירושין בהחלט יכולים לגרום להפרעת אכילה או לדרדר מצב קיים. היא מתכחשת למצב שלה וברור שהיא רואה מראה מעוות ולא רואה את עצמה רזה כי זה חלק מהמחלה. היא לא מקשיבה ולא תקשיב היא חולה כמו כל מחלה אחרת, הנפש חולה מאוד וחייבת לקבל עזרה. אתם יכולים לעזור לה בהמון תמיכה ואהבה אך קשה לגרור אותה לטיפול אם היא לא משתפת פעולה. לך לא פשוט להתמודד כאח/אחוות שעומד/ת ממול ורואה מה קורה. אני מציעה שגם את/אתה תלכו לשיחות כדי להתמודד עם המצב. את/ה צריך להבין שאחותך חולה מאוד וצריך כמשפחה לתמוך ולעזור ולהעצים את הדברים הטובים שבה ואין לכם מה לעשות אם היא לא משתפת פעולה ורוצה לעשות שינוי ולקבל עזרה. לך/לכי לשיחות זה ממש יעזור כדי לפרוק את שעל הלב וכדי לקבל כלים להתמודד. אני יודעת מנסיוני שזה לא פשוט וזה משפיע.

שלום רב, הייתי רוצה לשתף או לקבל עזרה ומידע בנושא , אני בכל פעם שאוכלת משהו אני מרגישה שזה תקוע בגרו, לחץ, ולעיתים אפילו מין סחרחורת קלה ואי שקט. ואז יש את הדחף לדחוף אצבע ולהקיא וזה מה שקורה שניות לאחר ההקאה אני מרגישה הרבה יותר טוב עם תחושה טובה והקלה. האם יש טיפול כלשהו לתופעה?

טינקרבל יקירתי או ששיש לך בעיה בשוער וזו בעיה רפואית והאוכל נדחף חזרה למלא וגורם לרצון להקיא או שאת בהפרעת אכילה בבולמיה ומרב הפעמים שהקאת כבר הגוף דוחה אוכל ודוחף הכל החוצה אחרי הבולמוסים. אלו שתי הסיבות. לכי לרופא ובדקי את הבעיה מאיין היא נובעת. אל תתני לעצמך ליפול לשם ואני מקווה באמת עבורך שאת לא שם כבר בתוך המחלה. רוצי מהר לרופא שיתן לך בדיקות

שלום לכולם/, לפני שנה+ משקלי הגיע ל-38 ק"ג, גובהי 1.78,ונשקפה סכנה ממשית לחיי... אמי פנתה לבית המשפט בחיפה וקיבלה אפוטרופסות קבועה עליי (גוף ורכוש), כיום, לאחר עלייה של כ-25 ק"ג במשקלי והטבה ניכרת, פניתי לבית המשפט והגשתי בקשה לצורך ביטול האפוטרופסות, אולם כל המערכת נגדי. האם מישהו/י מכם/ן נתקל במקרה דומה? האם למישהו יש עצה? אני לא מסוגלת יותר...

יקירתי אני כל כך מבינה לליבה של אימך היא עשתה את הדבר הנכון והטוב ביותר עבורך ואת צריכה להודות לה. היא הצילה את חייך. אני בטוחה שזה לא היה פשוט לה ונדרשו ממנה המון כוחות נפשיים ואני מצדיעה לה. גם היום שעלית במשקל זה ברור שאת עדיין לא שם את עדיין לא בריאה. המערכת לא נגדך היא לטובתך. הרי אם האפוטרופסות תוסר את תורידי שוב במשקל ושוב תהיי בסכנת חיים. את עדיין לא בריאה ואינך מסוגלת להסתכל על הדברים נכונה. יום אחד שתהיי באמת בריאה ואני מתכוונת גם נפשית, את תודי לאמך ותחבקי אותה בגדול ותביני שהצילה את חייך.

שמתי לב לתופעה מוזרה אצל חברתי, היא קונה אוכל, נניח לדוגמא פיצה, וכל כמה ביסים "רגילים" היא כביכול לוקחת ביס ויורקת אותו לתוך המפית מבלי שישמו לב, וככה עם כל סוגי האוכל. כלומר חצי מהאוכל היא לא באמת אוכלת האם זו הפרעת אכילה? תודה

אין ספק שזו הפרעה כלשהיא וכנראה באמת הפרעת אכילה. עצם ההתעסקות וזה שהיא מפחדת מלסיים אוכל או יורקת חצי ממנו או זורקת חצי ממנו זה לא נורמלי וזה אומר שישנה בעיה וכדאי מהר מאוד לטפל בה

לחברתי גם דימוי גוף מעוות,שעבורה מפריע: היא רזה ביותר, וחושבת כל הזמן שמסתכלים על השומן שלה (שלא קיים). מה עושים כדי לעזור לה?

תנסי כל הזמן לתת חיזוקים לחברתך ולהעצים את הדברים היפים שבה, ואני בטוחה שיש לא מעט, ואני לא מדברת על המראה החיצוני אלא על הפנימיות ועל הכישורים ועל דברים חיוביים באופייה. תעצימי אותה מהכיוון הזה ותסבירי לה שהחיצוניות זה לא העיקר. מקווה בשביל חברתך שהבעיה לא רצינית כי אם כן אז אולי גם כדי לערב דמות מבוגרת שיכולה להפנות אותה לעזרה מקצועית כדי שלא יהיה מאוחר מדי והיא תכנס עמוק לאנורקסיה, כי כדור השלג מתגלגל מהר רק אחר כך לצאת משם קשה

אורלי שלום, אם אני לא טועה כתבתי פעם אחת בפורום הזה כשהייתי בערך בת 15. פחות או יותר מגיל 14 התחלתי להקיא, אם כי לעיתים רחוקות. בגיל 16 הקאתי הרבה יותר אבל גם אז לא יותר משלוש פעמים בשבוע. מאז אני כמעט ולא מקיאה, רק לעיתים רחוקות, אבל חושבת על זה בכל פעם שאני מרגישה או חושבת שאכלתי יותר מידי. היום לצורך העיניין, אחרי שלא הקאתי כבר כמה חודשים, אכלתי קערה ענקית של פופקורן (משהו כמו שתי חבילות של פופקורן) ועוד לפני שסיימתי את הקערה עברו לי המחשבות הקבועות. כמעט מיד אחרי שסיימתי הלכתי להקיא. נראה לי שחשוב לציין שלא היה לי את הצורך "להוציא את הכל", כמו שבולימיות בדרך מתארות. אני קצת מבולבלת... מצד אחד אני לא תלויה בהקאות. מצד שני אני חושבת על זה לעיתים קרובות מאוד. לדאוג? לדבר על זה עם מישהו? ד"א, אני בת 21. תודה מראש :)

מבולבלת יקרה את לא סתם מבולבלת אלא המחלה הכניסה אותך לתוך הסחרור הבלתי נשלט. אין ספק שאת שם ולא יצאת מזה כי עצם העובדה שאת מתעסקת באוכל ומתנהלת סביבו וחושבת כל הזמן אם לאכול או לא ואם להקיא או לא ישנה בעיה חמורה שמצריכה טיפול. לכי לטיפול את בטח לא נהנית מהמערבולת הזו שעושה לך הרבה בלגן ובלבול בחיים. לכי לקבל טיפול זו לא בושה אלא את תקבלי את חייך בחזרה וכן אפשר בהחלט לצאת מזה אחת ולתמיד הכל תלוי ברצון לעשות שינוי.

מודה לך על התגובה המהירה :)

בוקר טוב מבולבלת, צר לנו לקרוא את דברייך ואת תחושותייך הקשות. קיימות מספר שיטות לטיפול בבולימיה אך היעילה מביניהן היא טיפול בשיטת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), במסגרתה ניתנים לבעלי בולמיה כלים ודרכים לשנות את התפיסה העצמית השלילית, את המחשבות אשר מכשילות אותם ואת ההתנהגות ההרסנית. שיטה זו הוכיחה את עצמה כיעילה יותר מטיפול תרופתי או מתרפיה מכל סוג אחר, ב-10% לפחות, והיא עומדת על למעלה מ-85% אחוזי הצלחה. טיפול CBT עבור בולימיה, מקטין את הסיכוי לחזרה לדפוסי ההתנהגות המכשילים של המחלה ומספק פתרון מהיר תוך מספר מועט של חודשים. במסגרת טיפול CBT נבדקים הנחות העומדות בבסיסה של בולמיה וניתנים כלים לזיהוי והחלפה של מחשבות מכשילות, וכן הבחנה בינם לבין עובדות. בשלבים הראשונים של טיפול CBT, מוגדרים תחליפים להתקפי האכילה, והרגלי האכילה שנוצרו בעקבות בולימיה, מוחלפים באחרים, בריאים יותר. טיפול CBT משפר את הדימוי וההערכה העצמית אל סובלים מבולמיה, ומאפשר להם להתמודד עם הרצון לרדת במשקל ועם הצורך בשליטה עצמית בצורה בריאה ומבוקרת. מקווים שעזרנו, צוות מכון CBT

בתקופה האחרונה בעקבות החגים אני נודדת מחוסר אכיח=לה אכילה מרובה ואח"כ לא הכי מרגישה טוב. שרויה בהמון מתחים בעקבות מה שקורה לי בחיים כרגע. אני עובדת בבית ספר ומצד אחד נחמד לי , מצד שני כל הזמן מרגישה שמסתכלים עליי ונורא קשה לי עם זה משתדלת לא לחשוב על כך אבל יש לי לפעמים התקפי אכילה ואז מתחרטת ומתביישת. אני נחשבת רזה אבל מרגישה שמנה כי האכילה שלי לא מאוזנת וגם יש המון לחץ נפשי בעקבות התפקיד בעבודה.

עוד בולמוס, איבדתי קצת שליטה, עוברת כל מיני דברים מבחינה חברתית לא קלים ואח"כ אוכלת.. פוחדת להידרדר לחזור למצב של המשלשלים, אבל לא מצליחה להשלים עם כל מה שאכלתי.. קראתי בספר "נשים אוכלות את עצמן" של מירה דנה ומרילין לורנס על בולימית שנותנת תיאור של מהלך הבולמוס שלה ואומרת לעצמי אני לא מתנהגת ככה, זה לא מה שאני ונורא מפחדת להגיע לשם פעם הייתי זוללת ונוטלת משלשלים היום כבר לא.. אבל יש ימים שנורא קשה לי עם האכילה ויש התקפים שאני יודעת שהם מאכילה רגשית ולא מרעב.. קשה לי לבד ובגלל העבודה הקשה שלי קשה לי להקדיש זמן לטיפול קצת מיואשת כל טיפול עולה מלא כסף ובעבר הייתי חוזרת לאכול אחרי השיחות כאילו אין מוצא..

אמה יקירתי אין לך במה להתבייש את חולה כמו בכל מחלה אחרת אנחנו לא מתביישים אלא מקבלים טיפול וגם פה כדי להירפא את חייבת טיפול לנפש כדי להתמודד עם הפחדים והבעיות והקשיים וכדי ללמוד לקבל ולאהוב את עצמך מחדש. לכי לטיפול זו לא בושה. אני מבטיחה לך שתודי לי כי תקבלי את החיים שלך והביטחון שלך בחזרה מתנה.

הי אני אמה, בזמן האחרון סובלת מרגשות קשים של עצב , כעס, בדידות, אני נוטלת כדורים של רסיטל, זה עוזר קצת אך הרגשות הקשים כולל רגשות של ייאוש חוזרים כמעט כל יום. עצבות חזקה אולי אפשר לקרוא לכך דכאון כתוצאה לעיתים פונה לאכילה, לאו דווקא מרובה ולאו דווקא של מאכלים משמינים. למשהו יש טיפים איך אפשר למנוע זאת? אמה

למה לא מתייחסים למה שכתבתי?

אמה יקרה אוכל הוא נחמה והוא סוג של בריחה במקום להתמודד עם דברים. כשיש קשיים ובעיות ולא רוצים להתמודד אז בורחים, אחד עושה זאת עם אלכוהול אחד עם סמים ואחד מתמכר לאוכל. אפשר למנוע זאת על ידי טיפול בשיחות כדי לנסות ולפתור מאין באו הקשיים, איך מתמודדים איתם ורק אחרי שתפתרי את הבעיות באמת ולא תברחי מהם גם האכילה והבריחה לאוכל יעלמו כלא היו. זה הליך ארוך ולא ביום אחד הוקוס פוקוס אך זה אפשרי.

תודה על התגובה עדיין, בעבר הייתי בטיפול אצל דיאטנית ופסיכולוגית ויש המון דברים שחוזרים על עצמם, שמטרידים אותי אני מודעת לבעיות עצמן כלומר יכולה לשים את האצבע על הבעיות שמפנות אותי לאכילה, אך הפתרון שלהן די מסובך ולעיתים מייאש אותי כי הוא לא מיידי.. תודה בכל מקרה

היי, אני סובלת מאוד מבולימיה כבר למעלה מ20 שנה. אני מה שנקרא חתיכה, ואף אחד בעצם לא יודע איזה מחיר אני משלמת בשביל המראה הזה. אני מ בקשת תמיכה דחופה איך יוצאים מהמצב הזה, איך שולטים בדחף מטורף לאכול המון ואח'כ להוציא הכל, ו..כמובן שהפעולה מלווה בהאשמות עצמיות ובתיסכול עצום. בבקשה עזרה. תודה

ממה את בורחת? ממה את מפחדת? ממה את מרגישה גועל ורוצה להתנקות? חשוב לבדוק דברים לעומק ולבדוק למה הם קורים וממה הם נגרמים. יש לכך בוודאי סיבה. אין ספק שהעזרה היחידה שאוכל להמליץ עליה זה ללכת לטיפול בשיחות כדי לבדוק איך אפשר לעשות שינוי בחיים ובחשיבה, כדי לפתור דברים וקשיים ולא לברוח מהם. אין ספק שאת חייבת לקבל החלטה שאת רוצה עזרה ורוצה שינוי כי בלי שיתוף פעולה זה לא יקרה.

הי אורלי שמי ליאן שם בדוי בת 30 בשלוש שנים האחרונות עליתי כ9 קילו,לפני כן שקלתי-45 48 אני 1.58 מעולם לא הייתי שמנה בעיני או בעיני אחרים נהפוך הוא תמיד אמרו לי שאני רזה וכך גם חשבתי .בשלוש שנים האחרונות עליתי 9 קילו מה שלא הציק לי בכלל אבל בחודש וחצי האחרון בגלל הקיץ המתקרב החלטתי שאני רוצה לחזור למשקלי הקודם ל48 התחלתי עם דיאטה רגילה של 1400 ולא לאט צמצמתי ירדתי מ57 קילו ל53 מהר מאוד תוך שבועיים אני כן אוכלת אבל פחות מ1400 משתדלת לאכול כל כמה שעות ורק מאכלים דיאטטים בלבד ופירות וירקות ,אני לא חושבת על להרעיב את עצמי אלא רוצה לאכול רק מסודר ולחזור למשקל הקודם ,לפעמים מרגישה פחד לאכול לא להרוס את ההישג של הירידה במשקל אבל אני אוכלת בכל זאת .בעלי רוצה שאחזור לאכול כמו פעם שלא אחשוב בכלל על דיאטה הוא מפחד שאאבד שליטה. כשאני אוכלת למשל משהו אני שמחה שאכלתי ויודעת שגם אם אעלה קילו אז בקטנה..אבל בכל זאת לפעמים מרגישה פחד לעלות במשקל..עד כדי שאיבדתי את התיאבון אני רוצה לאכול ולא יכולה כי אני לא מרגישה רעבה לאכול למרות שלא אכלתי כלום חצי יום או יום שלם..האם אני בדרך להפרעת אכילה?

ברגע שאוכל מנהל אותך והופך להיות מרכז ההתעסקות בחייך זו הפרעת אכילה. את על הקצה ואולי כבר שם. לכי לשיחות ובדקי מדוע זה כל כך מעסיק אותך ומנהל אותך וממה את בורחת ומפחדת. זה לא בושה ללכת לשיחות. לכי שלא יהיה מאוחר מדי.

אני מפחדת . אני בת 17 עוד מעט , 4 וחצי -5 שנים במעגל אנורקסיה בולימיה . הייתי במרפאות .. במעקב בבבית חולים אבל שום דבר לא עוזר .. והחליטו להפנות אותי לאישפוז .. ההתלבטות היא שניידר או תל השומר ? מה עדיף ?! ואין לי מושג גם מה לעשות ..הצוות שאני במעקב עכשיו בבית חולים לא מודע להכל . כי פחדתי מאישפוז הרבה זמן . הוא לא ממש יודע שאני מקיאה , ובכמה כמויות .. וגם לא שאין לי מחזור .. אני רוצה להבריא . אבל לא יכולה . מה עדיף בכל זאת ?! ויש איזה שהיא דרך להתחמק מהאישפוז ?! :(

. תנסי לשתף פעולה ותחשיבי אם באמת את רוצה להבריא אוהבת טובי

אמאאאא חח , טובי מה לעזעזל את עושה כאןן ?! O__O תוודה .. ואוהבת מלא 3>

אני מבינה את הקושי והסבל שלך, אבל את יכולה להבריא, אם תלכי עם הצוות ותשתפי אותו בסופו של דבר כל הסבל הזה יגמר ותתחילי חיים נורמלים, אני בטוחה שאת מפחדת מאשפוז, וברור לי למה אבל מהר מאוד את תצאי ותתחילי לחיות שוב, זה לא שווה את זה? את לא עובדת על אף אחד!!! רק על עצמך ..

אני לא יכולה ... אני יודעת שלא מבינים את זה אבל אני באמת לא . אני לא עובדת על עצמי ,לכן אני ממש כנה בנוגע לזה . אני רוצה לצאת , אני רוצה חיים נורמאלים יותר , אבל אני לא יכולה . אני מאז שאני מכירה את עצמי ככה . אני לא באמת יודעת מה זה מצב שונה . ואני מפחדת מידי .. לא רוצה לעלות , לא רוצה להשמין .. לא יכולה . זה מטופש ופיצולי , אני יודעת . אבל תודה על התגובה .. מעריכה ממש .

ביתי בת ה18 סובלת מהפרעת אכילה מזה חודשיים וחצי מטופלת על ידי דיאטנית קלינית ומומחית להפרעות אכילה ופסיכולוג קליני הכל באופן פרטי היא מסרבת לראות פסיכיאטר ואי אפשר לכפות זאת עליה בגלל גילה חל שיפור במצבה ופתאום לפני שבוע הפסיקה לאכול ומאתמול חזרה להקיא אני בלחץ מטורף לא מתפקדת ולא ישנה כל הזמן עסוקה במחשבות ובוכה אני זקוקה לעזרה דחופה ולא הצלחתי למצוא כזו באזור הקריות שליד חיפה אפילו אם יכולתי לדבר עם אמא שעברה את הגהנום הזה אני מאבדת תקווה ופוחדת ממה שקורה לה ולי אשמח לתגובה מהירה

הפורום הזה עובד גם עובד. כל כמה ימים אני נכנסת לפורום ועונה. משתדלת לפחות לעשות הכל כדי לענות לכולם.

שלום, אישתו של אחי בולמית מזה 3 שנים אולי יותר, לעולם לא היו לנו הפרעות אכילה במשפחה ככה שמלבד זה שהיא רזתה מאוד לא היה לנו מושג שהיא מקיאה כל מה שהיא אוכלת. לקח לנו הרבה זמן להבין שההאכילה המרובה שלה יורדת לאחר זמן בשירותים. לא יוצא לי לראות אותם הרבה ופנינו מספר פעמים אליה והיא מכחישה וכועסת על האשמות ואחי תמיד מאמין לה. בחג האחרון החלטנו שאם לא נפנה לאחי שוב אולי יום אחד זה יהיה מאוחר מדיי אנחנו דואגים מאוד אחד לשניה ולא מצליחים לעזור. אחי כעס מאוד שפנינו אליו וגיסתי תמיד נותנת לו תירוצים, לא הרגשתי טוב/ דברים כאלה ואחרים והוא בהכחשה בדיוק כמונה. אני ממש מבקשת אם יש דרך כל שהיא שאפשר לעזור לנו. אין להם עדיין ילדים הם נשואים מזה 5 שנים אנחנו בטוחים שזה בגלל זה וגם כי אני מפחדת שגיסתי תמות מזה , ההכחשה הזו מאוד מפחידה והיא כבר המון זמן במצב הזה. תודה נינה .

אין ספק שהפחד מוצדק ובולמיה מסוכנת מאוד. הכחשה היא חלק מהמחלה. אולי במקום להטיח האשמות באחיך פשוט יום אחד ותשבו לדבר בשקט ותגידו לו מה אתם רואים ושאתם דואגים לשלומה. אם היא לא תרצה לקבל עזרה ואם גם הוא לא ירצה לראות דברים ויעדיף לברוח מהם אז זו בעיה רצינית מאוד. הכחשה היא חלק מאנורקסיה ובולמיה. במקרה כזה זה מבוי סתום ואין הרבה מה לעשות אלא לקוות שיום אחד היא תתפכח לפני שיגמר רע כי בכוח לא ניתן לטפל בה.

יכול להיות שהוא מודע לבעיה בדיוק כמוכם. יש מצב שהם מדברים על זה בבית ויש מצב שהיא הולכת לטיפולים (אם אתם רואים את זה פעם ב... והוא חי איתה יום יום אין מצב מצב שהוא לא יודע-מניסיון מר שלי..). מה שכן, יכול להיות שהם החליטו להכחיש את זה למשפחה המורחבת מהסיבות הברורות של - סטיגמות, שאלות וכו. תנסו לברר איתו אם הוא יודע ואם כן פשוט תניחו להם.

שלום יש לי חברה שגרה איתי כבר כמה שנים, לפני כשנה וחצי היא אובחנה כסובלת מאליקובקטור והלכה לעשות בדיקות שלטענתה אמרו לה 2 מומחים שונים שהדבר היחידי שניתן לפתור את הבעיה שהאוכל עולה זה עי ניתוח. בינתיים יוצא שהיא מקיאה בתדירות גבוהה 2-4 פעמים בשבוע והסיבה שאני מודאג כי היא תמיד מדברת על המשקל שלה שיחסית היא שוקלת נמוך לגיל ולנתונים שלה בנוסף בעבר היה לה הפרעות אכילה וכל זאת מדאיג אותי עד שיוצא מצב שאני ממש כועס עליה ומאשים אותה שהיא מקיאה בכוונה. אשמח לעזרתך תודה רבה

אני לא רופאה ולכן לא יכולה לתת עיצה רפואית. אין ספק שהפרעות האכילה גרמו לנזקים. לא בטוחה גם שיש קשר בין ההליקובקטור להקאות ואם כן זה נזקים של ההפרעות אכילה. לא יעזור אם תאשים אותה. תבין שהיא חולה. הפרעות אכילה זו מחלה. היא חייבת טיפול אבל אם תלחץ ותריב רק תשיג תוצאה הפוכה. תן לה תמיכה וגב ותגיד לה כמה אתה אוהב אותה ושאתה פה בשבילה בכל מצב ובכל מה שהיא צריכה. התמיכה חשובה מאוד. היא חלק מההחלמה.

אני בצבא ואני כרגע חושבת על איזה לימודים ללמוד בעתיד... התחום של הפרעות אכילה מאד מושך אותי.. זה נראה מאד מעניין ומאתגר... רציתי לדעת איזה לימודים אני צריכה ללמוד כדי לעסוק בתחום? איזה תארים אני צריכה? בתזונה? בפסיכולוגיה? בשניהם ביחד?

לא ממש יודעת לענות לך כי יש כאלה שבאים לשם מתחום פסיכותרפיה ויש מתחום הסוציולוגיה או הפסיכולוגיה ויש כאלה מכיוון של תזונה. אני מציעה שפשוט תחפשי באינטרנט, שם בוודאי תקבלי תשובות.

יש לי הפרעות אכילה- בעבר הייתי בולמית וכיום אני פשוט סובלת מהפרעות אכילה עם נטייה אנורקסית. אני לא מעוניינת להפתר מהבעיה עדיין אף על פי שאני מודעת אליה- אני מרגישה שהשליטה עושה לי טוב ומאזנת אותי. הבעיה היא שהמשפחה שלי מודעת לבעיה ומנסה לפתור אותה באמצעות לחץ רב והפחדות דבר המעיק עליי מאוד וגורם לי לקיצוניות. אשמח לעצות או פתרונות אפשריים הקדם.

הבר היחיד שאני יכולה לייעץ לך זה ללכת לקבל טפול ומהר. אין לי ספק שלא טוב לך במקום שאת נמצאת בו, את בפחד נוראי ולא יודעת איך להתמודד איתו ולכן את בורחת. את לא בשליטה ממזמן איבדת אותה ולכן את בכאוס ובפחד נוראי ומרגישה שהקרקע נשמטת מרגליך והלחץ של ההורים עושה את זה עוד יותר נורא ומפחיד. לכי לקבל עזרה הצילי את חייך

שלום,אני בת 25 שוקלת 56 קילו מטר 67,מאוד מודעת לבעיה שלי,יודעת שאנשים רואים שאני רזה ולפעמים גם אני רואה ובכל זאת כשאני מסתכלת בראי אני כמעט תמיד בתחילה לבכות. הייתי פעם מאוד שמנה,שקלתי 98 קילוגרמים ויצאתי מזה לבד.. אני כבר הרבה שנים במשקל תקין,ולא חושבת שאני שמנה אבל ההתעסקות שלי בזה היא מהרגע שהעיניים שלי נפקחות ועד הרע שהן נעצמות וזה בתנאי שהצלחתי להירגע ולישון. אני מטופלת אצל פסיכולוגית אחרי שעברתי לפחות ארבע,מרגישה שאכפת לה ממה שקורה אבל אף אחד לא מבין אותי ולא עוזר לי להתגבר על זה-דיבורים לא עוזרים כשבסוף היום אני חוזרת לחדר ובוכה מול הראי.

את חייבת לדבר עם מישהי שתחום העיסוק שלה וההתמחות שלה הפרעות אכילה. היא חייבת לעבוד איתך על נושא של דימוי עצמי ודימוי גוף, ללמד אותך לקבל את עצמך כמו שאת. ייתכן והיא לא מספיק יודעת איפה לגעת והפרעות אכילה הוא לא ההתמחות שלה. נסי אולי משהו אחר

שלום, אני חושבת שהחבר שלי בולמי. אנחנו ביחד שנה כבר ואני רואה את כול התופעות אצלו.......אני רוצה שייטפל בעצמו ולא יודעת איך לדבר איתו על כך. חוץ מזה שזה ממש מפריע לי ביוםיום... מחכה לתשוה תודה

נסי לדבר איתו על מה מציק לו ולדובב אותו שידובב וישתף. אל תזכירי כלל נושא של בולמיה כי אז יתרחק ממך. העצימי אותו ואת הטוב שבו, ואני בטוחה שיש לו הרבה דברים טובים, הרעיפי עליו הרבה אהבה ואמרי לו שאת תמיד פה בשבילו אולי הוא ייפתח ויספר לך מה מציק לו. נסי גם להגיד לו שאם קשה לו זה לא בושה לבקש עזרה מקצועית ודבר עם מישהו. אל תלחצי יותר מדי כי לחץ רק יעשה את הכיוון ההפוך. ושוב אל תדברי על הבולמיה כי מיד הוא יתפוס מרחק ויסתגר.

אורלי תודה על תשובתך, איך בכלל להתחיל לדבר על זה? מה פתאום שאשאל אותו, מה מציק לו וכו'רמזתי על כך בעבר והוא הכחיש. ברור שאני מאוד מפרגנת ואוהבת...אבל הסיטואציה קשה. לראות בלי סוף אוכל שהולך ונעלם..... לא מבינה איך אני אמורה להתנהל עם זה ואם אני בכלל יכולה לעזור זה ידוע גם כטיפול ארוך לא יודעת מה להגיד.... תודה

אני עכשיו בהחלמה מאנורקיסה אחרי חצי שנה שחליתי והגעתי למשקל 35 ואפילו הייתי מאושפזת. בזמן האישפוז הקצר (3 שבועות) חזרתי לאכול בכמויות עצומות ועליתי ל43 קילו שאני נמצאת בהם עכשיו. האם התקפי האכילה האלה נורמליים? האם הם יפסיקו מתישהו ברגע שאגיע למשקל שמתאים לי? ועוד שאלה- כשאחזור למשקל שהייתי לפני (בערך 50) הגוף יראה אותו דבר?

זה שאת בהיסטריה מהעלייה במשקל זה לא טוב. את חייבת טיפול ושיחות לנפש העלייה במשקל זה רק השלב הסופי לצאת מהמחלה אך במקביל חייבים לטפל בנפש. ברגע שהנפש תהיה במקום הנכון הכל ייעלם.התקפי האכילה גם הם לדעתי נובעים מהפחד.