פורום הפרעות אכילה - תמיכה

היי, היום אני כותבת כאן בסגנון אחר מהפעמים הקודמות. היום יש בי אמונה שאפשר לנצח את המחלה הזו! בפעמים הקודמות שכתבתי כאן, לא הייתה בי ולו טיפת תקווה שאני אבריא, לא האמנתי שזה אפשרי כי הייתי כ"כ עמוק בתוך המחלה. כשאני אומרת "הייתי", אני מדברת על עד לפני 3 שבועות בלבד. אני לא בריאה לחלוטין, אבל מ4 עד 6 בולמוסים והקאות ביום במשך שנתיים עברתי ל2 הקאות במשך שלושת השבועות האחרונים. אתן מבינות מה אני אומרת? שנתיים של סבל מבולמיה!! עברתי מהקאות על סף טירוף 6 פעמים ביום ל-2 הקאות ב-22 ימים!!!!! אני לא ידעתי ולא האמנתי שזה אפשרי ואם היו אומרים לי שכך יהיה לפני חודש, הייתי צוחקת לנוכח הרעיון המגוחך הזה. אתן בטח תוהות מה גרם לשינוי הדרסטי הזה... אם קראתן את ההודעות שהשארתי בפורום אז אולי אתן זוכרות שהייתי לבד לחלוטין עם המחלה...אף אחד לא ידע ממנה פרט לידיד אחד שניסה ללא הצלחה לעזור לי. איך הכל השתנה? סיפרתי להורים שלי הכל....בטעות. בפסח משפחתי קנתה מתנות לחלק לחברים בחג. המתנות כללו סלסלאות מלאות בכל טוב(עוגות,עוגיות,שוקולדים,חטיפים וכו...).... הוריי יצאו לסרט ונשארתי לבד בבית... כמובן שבשנייה שהם יצאו, התחלתי לבלמס...! אכלתי כל מה שנתקלתי בו כרגיל...לחמים,פיתות,חומוס,בורקסים, אבל רציתי משהו אחר...משהו מתוק...שמין הסתם אין בבית כי דרשתי שלא יהיו מתוקים בבית(בבולמוסים הייתי קונה אותם..לא היה חסך..). לא היה צורך לחפש, הכרתי כבר כל מגירה,ארון,שידה בבית. ידעתי שאין...חוץ מבמתנות..... פתחתי את המתנות והוצאתי כמה חטיפים מכל אחת...סגרתי אותן שוב וקיוויתי שאף אחד לא ישים לב....טעיתי. שמו לב...ובגדול. ההורים שלי רתחו מזעם...זה כבר היה הקש האחרון....(כי אני תמיד גמרתי כל דבר שהיה בבית ותירצתי כל פעם תירוץ אחר...). נסעתי לבסיס למחרת בבוקר ובזמן ההסעה קיבלתי שיחה מאבא שלי...צעקות...אין דברים כאלו...זעם מטורף....הוא לא רצה להכניס אותי שוב הבייתה. ניסיתי להרגיע אותו ותוך כדאי טפטפתי לו שהבעייה שלי מעולם לא חלפה...שאני בולמית ושאכלתי והקאתי הכל לבד...(זה היה המון...) הוא היה בשוק... בכל אופן, כך זה התגלה. אני פחדתי כל הזמן הזה ולא סיפרתי להורים שלי כי לא חשבתי שהם יבינו אותי ויתמכו בי. כ"כ טעיתי....... אני אקצר ואומר----- בנות, זו לא מחלה שניתן לעבור לבד! פשוט לא!!!!!! עכשיו כשהוריי יודעים, אני מקבלת כ"כ הרבה עזרה ותמיכה מהם! אבי מנע כ"כ הרבה בולמוסים והקאות רק מלדבר איתי בטלפון! אם אקיא או אבלמס, לא אאכזב רק את עצמי(שזה אף פעם לא הספיק) אלא גם אותם כי איכפת להם, הם שם בשבילי וזה דורש תוצאות!!! אני כבר לא מסתירה כלום. הכל גלוי. זו כבר הקלה מטורפת...לדעת שאני לא לבד! שיש אנשים שעומדים מאחורי, יתפסו אותי ולא יתנו לי ליפול!! זה כ"כ עוזר...אין לכן מושג. פרט לזה, אני התחלתי טיפול אצל דיאטנית ופסיכולוג(יש לציין כי עדיין לא נפגשתי איתם אבל קבעתי פגישות כך שאני נקייה מהקאות בזכות עצמי ובזכות הוריי...לא בזכות טיפול) Bottom line, אני יוצאת מזה. המחשבה מתייצבת, ההרגל מתחיל להעלם... הגוף מתייצב, אני מרגישה טוב יותר! ערנית!!! כן, עליתי במשקל מעט... כן, זה מפריע לי מאד.... כן, זה שווה את זה שאני לא מקיאה יותר. כן, אני עוד ארד במשקל. פלוס/מינוס שני קילו זה לא הכל בחיים. ספרו לאנשים הקרובים אליכם, ספרו לאנשים שיכולים לעזור! אני לא האמנתי שזה יעזור אפילו אחרי שסיפרתי להם! טעיתי, עובדה!! אמרתי להוריי שהם חולמים...שאני לא אעצור את עצמי וזה לא יהיה כ"כ פשוט אבל מסתבר שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה! תנסו!!!! אתן תצלחו... אעדכן אתכן בהמשך לגבי מצבי... אני מקווה שהמחשבות על הקאה ובולמוסים יטהו מהראש שלי לתמיד.....הן עדיין שם. מהדהדות... שלכן, ליאת.

כרגע את נתת להורייך את המתנה הכי נפלאה לחג!!! והיא להתקרב לחיים שלך לעזור לך ואני שמחה מאוד!! אני יכולה לומר לך על עצמי - השמנתי המון!! וגם לי עוזר לדבר בפון עם קרוב משפחה שיודע על הבעיה... דבר נוסף- פעם הייתי בהפרעה לא היה אכפת לי להקיא שהוריי היו בבית והיה לי טכניקות לעשות זאת זרם מים פתוחים וכ"ו... היום אני לא עושה את זה שהמיים זורמים שאני בשירותים זה לרחוץ את הידיים או מקלחת.. משהו קטן נוסף- אני כבר שנתיים מחוץ להפרעה עוד מעט עם עודף משקל, מחלה שהתגלתה לפני כשנה (לא שפעת משהו יותר גדול), חושבת אני היום איך אני שנתיים ללא ההפרעה- בזכות הוריי ומוות של בן דוד שמת מאנורקסיה לפני כשנתיים וחצי, ואחות שהייתה בשלב אנורקסיה חמור. שלך באהבה שמרי על עצמך דניאלה אגב- איךא מסתדרת להיות חיילת בשרות חובה עם הפרעת אכילה??

הייתי מקיאה גם כשהוריי היו בבית... אותן הטכניקיות שציינת ואפילו שקיות הקאה מוחבאות במקלחת...! טירוף...פשוט טירוף. היה לי קשה מאד ועדיין קשה לי להיות חיילת עם הפרעת אכילה... כל דבר יותר מתסכל מהאחר! למשל, המדים; את עולה קילו אחד והמדים כבר נצמדים אליך כיאילו את מיס דבה...והאוכל בחדר אוכל? והשתיות הגפיות? והקפה עם עוגות ועוגיות כל בוקר? הביקורת מאנשים שרואים אותך כל יום? הטיפול שאין לך שום מצב לקבל? עברתי המון.... זה שאני בצבא ממש לא תרם להתגברות על המחלה...רק החמיר אותה. הקטע הוא שנכון, הפסקתי להקיא, אבל אני עדיין מבלמסת לעיתים דיי קרובות(לא באותם סדרי גודל בכלל, אבל עדיין אוכלת בלי לדעת לעצור לפעמים)... אני עולה במשקל וזה מתסכל אותי ברמות.... ברור שעדיף להיות מלאה ולא חולה(!), אבל הייתי רוצה לדעת איך להפסיק לבלמס לגמרי...להפסיק לחלוטין!!! אשמח לשמוע עצות... שלכם, ליאת.

את לא יודעת איזה מזל יש לך שיש לך הורים כאלה מקסימים. הלוואי שגם שלי היו כאלה. חוץ מזה אני ממש שמחה בשבילך על כל הקטע של ההקאות ואני מקווה שתצליחי לשמור על זה או אפילו להפסיק לגמרי. בהצלחה!!!!!!!!!!!!

ב"ה גם לי קרה דבר דומה למעשה כל תהליך ההחלמה הפרטי שלי התחיל מהרגע שסיפרתי והייתי כנה עם הוריי מעבר לעובדה שברמה וויזואלית היו השערות לכולם. זה לא תמיד מה שמחלים אבל זה בהחלט להודות קודם כל בפני עצמך: "יש לי בעיה קשה ועכשיו אני מנסה לפתור אותה". אחד הדברים שמעצימים את ההפרעה הוא לחיות בסתר בעיקר לאלה שסובלות מבולימיה והמשקל שלהן הוא בגדר "גבולי" ההסתרה מאפשרת את החמרת הבעיה ולאורך זמן אני מניחה שאני לא צריכה לספר לאף אחת מכן מה באמת קורה. ליאתוש ההודעה שלך משמחת אותי וכל שנותר לי לומר לך כל עוד את יכולה המשיכי לשתף ולספר גם כשקשה לך גם כשטוב לך ואני בטוחה שכולנו נלמד ממך המון הצלחה יפה מצפה ממך לכל עדכון :-)

אין לי כח לכתוב הקדמות ולספר על עצמי ולכן פשוט אתחיל בבעיה- אני בת 29 (כן! כבר גדולה) ופשוט לא מסתדרת עם אוכל.... במהות, אני מנסה להיות "בריאה"... בריאה משמע- המון ירקות, מעט פחמימות ובכלל כמה שפחות אוכל.... הבעיה, אני לא שורדת יותר משבוע... וכך אני מבלה את חיי, שומרת ומתנזרת כל השבוע... ואז ... נשברת ובולסת כמויות!!!! כשאני אומרת כמויות זה בלשון המעטה! אין לי כח לתאר אפילו כמה... ואיזה גועל וכמה לא קשור- מתוק ומלוח ושוב מתוק ושוב מלוח, הכל כמובן רק משמין ואסור ומזיק ומרעיל... והקניות הללו.... של כל הדברים האסורים שאני דוחפת לעצמי, ההרגשה המגעילה, הכאבים בגוף... יום אח"כ... אני שוב בריאה! שוב המון ירקות, שוב אני אלרגית לפחמימות , שוב מספיק לי מעט וחוזר חלילה.... לצערי / לשמחתי אני לא מקיאה.... (מגעיל אותי) אז מה שנשאר זה בולמוסים וקיזוזים... ברור שיש לי הפרעה, אין לי בכלל ספק... פעם תרצתי בכך שאני לא אוכלת מספיק במשך השבוע, עכשיו כבר נראה לי שזה יותר עמוק, אני פשוט דוחפת לעצמי אוכל בכוונה, בכמויות, בלי הרגשת שובע או בחילה עד שאני לא יכולה.... אני מסתירה מכל העולם.... אף אחד לא יודע... לאף אחד אין מושג... אבל קשה לי.... אני חייבת לשבור את המעגל הזה ולא מצליחה.... בשניה שאני מרגישה ש"הרסתי את היום", מתחילה הבליסה ומשם.... אין חזור וככה זה, מעגל שלא מפסיק, ההרגשה נשכחת מדי שבוע וחוזר חלילה... אני מתה להפסיק... ולא מצליחה! אולי יש לכם תשובה?

ב"ה שום דבר מהבריא הזה לא בריא לכל אדם יש את הבריא של עצמו ובשורה התחתונה כל דבר גם הבריא ביותר אם מגזימים איתו הופך להיות משהו שהוא הרבה מעבר ללא בריא. "אף אחד לא יודע" משהו שגורם לעוצמת הבושה אצלך להפוך למשהו שקשה מאוד להתעלות מעליו. צעד ראשון ...להכיר בבעיה צעד שני...לבקש עזרה כמו למשל לפנות לרופא משפחה רצוי רופאה צעד שלישי ...להיות כנה בסיפור שלך במלוא מובן המילה...אפילו אם את יכולה לשתף ביומן שלך הרבה פעמים מפספסים אבחנות נכונות בגלל שלרבות מהחולות קיימת נטייה לייפות את המציאות ולרב העזרה שהן מקבלות בלתי יעילה ואפילו אינה מתאימה בשל אבחנה לקויה לכן חשובה מאוד הכנות גם עם מתעוררת בך הבושה הגדולה ביותר. לא קיימת תשובת זבנג וגמרנו עם שום בעיה אצל אף אדם. נכון להיום טרם טיפלת בעצמך ואני חושבת שבראש ובראשונה את חייבת לקבל החלטה שהפרעה מסוג זה שלך אינה נעלמת עם הרוח, אלא מתעצמת עם כל יום שעובר ועל אחת כמה וכמה אם לא נעשה שום תרגול התנגדות לעניין במסגרת טיפולית בונה ונכונה ומותאמת לך. התחילי בצעדים הראשונים "פרה פרה .." כמו שאומרים נראה לי שטיפול הוא הצעד הבא עדכני מה החלטת ובלי שום קשר תמיכה בכתיבה באמצעות הפורום פתוחה בפנייך מכל הלב המון אהבה :-)

שלום דניאלה תודה שענית לי על השאלות ויש לי עוד שאלה אחת במה היתמחות שלך? תודה!

היי אורטל שבוע טוב, אז כך אני חולת אנורקסיה לשעבר (10 שנים) סבתא שלי מתה מאנורקסיה וכן בן דוד שלי, כל האחים שלי ואחיות שלי היו בהפרעת אכילה חמורה ואחות אחת הייתה במצב גרוע בן חיים למוות. ומנסה לעזור לחולי הפרעת אכילה אם את צרכה עזרה נוספת בפרוייקט שלך אשמח לעזור לך דניאלה

אני בת 23 גובה:160 שוקלת :50 כל חיי אני מאוזנת מאוד עם תפריט התזונה שלי ,אורח חיים,פעילות גופנית ,התנהגות ותרבות אכילה וכו'. בשנה וחצי האחרונות אני מרגישה שהכל יצא מכלל שליטה, וזה אומר שכאשר אני לבד בבית אני מתנפלת על האוכל כאילו אין מחר ושוכחת מהי תחושת רעב. עד שאני לא עומדת להקיא (חשוב לציין שאני לא מקיאה) אני לא מפסיקה -אני ממש עושה עוול לגוף שלי אבל בבולמוס הזה אני שוכחת מהכל. תדירות הבולמוס היא לפחות פעמיים -שלוש בשבוע (אני יכולה להכניס במשך שעתיים בערך כ-3000-4000 ק"ל שרובן משומן!!! רק הבולמוסים הם שמעלים את משקלי אשמח לקבל עצות פרקטיות שאנסה ליישם לבד במידה ואלה לא יועליו אאלץ לגשת לייעוץ תודה רבה

ב"ה משהו לאחרונה??.... מישהו אמר לך משהו??... אכזבה? כשלון? הורים?... חבר?... זה לא קורה סתם אני מניחה שזה קונן בך שנים רבות ואז הגיע טריגר השאלה מה הטריגר כי שם טמונה תשובה עבורך חשבי על כך... מעבר לזה שברמה הפרקטית לא יזיק לך להתחיל טיפול פסיכולוגי והכוונה דיאטנית במקביל בינתיים אני מזמינה אותך לספר קצת מעבר ולא על הסמפטום כי הוא רק סמפטום ולא הבעיה באמת המון אהבה שבוע טוב :-)

השינוי הוא: שהפכתי בתק' הצבא למעיין בחורה שוחרת בריאות (אוכלת מאוזן עוסקת בספורט...) והסביבה מסביבי הייתה תמיד נותנת פידבקים חיוביים ואף מטפחת את הנושא הזה ,במידה והייתי חורגת מאורח חיים הקפדני שלי (כדוגמת אכילת עוגה) כולם היו נדהמים. ייתכן ומשם הכל התחיל ז"א האכילות הנסתרות. כך גם קורה במשפחה שלי הם מצפים ואיני יכולה לעמוד בציפיות אלו -אני גם בן אדםשיש לו חולשות לעיתים מה לעשות?

זה תמיד רק הפעם הזו... רק הפעם האחרונה... כך אני עובדת על עצמי ומשכנעת אותי שזהו זה, רק הפעם ודי...מה אני תינוקת? עברתי את גיל הגן! מה זה פעם אחרונה? ובכל זאת. ההבטחות שלי כנראה שוות לתח... איך אפשר לחיות חיים נורמליים? בלי לחשוב כל הזמן על אוכל? בלי לתכנן את הארוחה הבאה כל הזמן? אני חיה סביב האוכל, אוכלת ונושמת אוכל, מתוקים, פחמימות, הקאות...עד מתי? מאשימה את ההורים, את אמא שהיא כזו, את אחותי, את אבא שידע תמיד לקרוא לי פרה, אבל רק אני אשמה והאחריות רק עלי, אז מה עושים? למישהי יש פתרון? אני לפעמים חושבת שאני שמנה. לפעמים יודעת שאני רזה מידי - 165 מטר על 44 קג, ומה הפלא שאין לי כוח, אבל לא רוצה להשמין, כאילו אוהבת את העצמות הבולטות והעיגולים השחורים? האם אני נורמלית? האם יש לי עתיד? אני כבר מזמן לא נערה! אי אפשר להתחבא מתחת לשמיכה לעולמים??????? מה יהיה איתי? מישהי מוכנה להגיד לי מאיפה לשאוב את הכוח ולהתמודד?

יקירה, אני מזדהה עם הסיפור שלך מה שאת חווה גם אני חוויתי... אני יודעת מה שאת מרגישה!! יקירה אני לא יודעת אמיפה להביא לך את הכח להתמודד עם דברים אבל אני יכולה לומר לך שיש לך את הכח להתמודד עם הכל עם כל מה שתרצי וגם עם ההפרעת האכילה המזוגגת הזאת!! הלוואי שיכולתי לתת לך הצצה קטנה בחיי שתראי שהעצמות הבולטות, העיגולים השחורים, החתכים בידיים לא שווים את ההרגשה מול החיים האמיתים- החיים שלא לחשוב כל היום על האוכל ואיך להוציא אותו הכי מהר שאפשר!! אני, איבדתי סבתא, בן דוד , את הילדות שלי, את היחסים עם האחים שלי ואחיות שלי בגלל ההפרעה כיוון שהאחים שלי ואחיות שלי כלל אני בלי יוצא מן הכלל בהפרעה היינו ואחות אחת הייתה במצב חיים מול מוות, סבתא שלי מתה וכן גם בן דוד שלי מת מאנורקסיה בגלל הטיפשות שלי הפסיק לי המחזור והיום אני לא יודעת מתי אוכל ליכנס להריון כי בנוסף אחרי שהחלתי מן ההפרעה המטומטמת הזאת גילו כי יש לי מחלה שיכולה להרוג אותי אם לא הטפל בה ויש לי גידולים והילדות שלי נהרסה כי כל הזמן חשבתי על ההפרעה על האוכל שזה הדבר הכי שולי שיש !! אני מקווה שזה נתן לך את ההכח להתמודד עם זה כאשר את רואה כמה ההפרעה הרסה את החיים שלי. שלך באהבה דניאלה

ב"ה "פעם אחרונה" יכולה להתגשם רק ברגע שתפסיקי לנקום בהורייך. הנקמה הזאת מכלה אותך מבפנים ולהם זה לא מזיז אבא שקורא לבתו "פרה" יקבל את דינו משם שמיים הורים שלא מסוגלים לאהוב יקבלו את דינם אבל לך יש חיים ואת אדם נפרד מהורייך פשוט? לא זוועתי למדי אך בהחלט זוועה שיכולה להוביל אותך למתנות רבות בעתיד וזה תלוי בך אינני יודעת בת כמה את אבל ככל שתתרחקי מהזירה של הורייך ותחפשי דרך לטפל בעצמך באמת כך ייטב בעבורך... את לא אשמה גם הם לא אשמים וכל דבר אחר שלילי ונורא שתבחרי לומר לעצמך ולנגן בראשך הרועש רק יעצור אותך ויפעל נגדך. המנעי מלקלל כל קללה מחזירה עצמה אל המקלל עצמו יש מציאות שהורינו לא נועדו להיות הורינו.. ככה זה לפעמים קחי אחריות. זה עצוב אבל יש לך חיים והם יכולים להיות אחרים... הם יכולים!!!!! אני מבטיחה לך שכשתחלימי ותהיי שבעת רצון מעצמך אביך יתקפל לו בפנים ויתמלא צער רב על איך שהפסיד אותך וכמה את מדהימה..... אל תשכחי שהוא שונא את עצמו וגם לו יש שק כבד למדי ועל מה שמעבר אני בטוחה שהבנת ספרי מתי שתוכלי את יכולה לשתף מתי שאת רוצה כולם פה עוברים תהליכים וכולם פה מורכבים ומשונים ומכולם יש מה ללמוד מזמינה אותך באהבה רבה :-)

תראי את שוקלת ממש בסדר לגובה שלך זה שאת לא מפסיקה לאכול זה כי את חושבת רק על זה! תמצאי לך תעסוקים וותרחקי מהמטבח גם אני בידיוק עברתי את זה כמוךךךך! התרחקתי מהמטבח ומכל הדברים המשמינים ומצעתי לי תעסוקה כי אני מעדיפה גוף יפה מעל לאכול כמו פרה! אז תחשבי על זה ! מקווה שעזרתיי

אחד הדברים שכ"כ מוזרים לי ומרגיזים אותי זה ענין הרעב והשובע... למה כל "מוסד" השובע כ"כ דפוק אצלי? אני יכולה לאכול ולאכול ולא לחוש שבעה עד שאני כבר לא יכולה יותר לדחוס ומקיאה... ברור לי שהרעב הוא גם ריגשי אבל למה הגוף חווה אותו בטלטלה כה גדולה? איך אפשר להתנגד לו ולא להעמיס עוד ועוד?

ב"ה ...בלב בנשמה זה כמו סם אף פעם הסם הזה לא מספיק בהתחלה המנות קטנות אח"כ 1000 ש"ח ליום לא יספיקו כדי למלא את הרעב הזה.... מה זה הרעב הזה?.... רעב למות רעב למוצלחות רעב נואש לאהבה רעב לאהבה שאינו יודע שובע מוצא את ביטוייו בהתמכרויות שונות הרעב מפסיק כשמבינים ששום דבר אינו שחור או לבן וכשמקבלים את החלקיות שבכל דבר אני לא יודעת או בטוחה שאני עונה לך אבל אני יודעת שהתרגול בין אחד לשני משתנה והתהליך מביא לתשובות רבות להבנות רבות לסופים כמו התחלות הלוואי ותצליחי אגב טיפול ג'הארה הם דבר מצויין משלים טיפולי מעולה המון המון אהבה :-)

תודה רבה!:-)

ב"ה :-) המון אהבה

קודם כל תודה להילה היקרה שהפנית אותי לקינסיולוג, יש לי תור ליום ג' הקרוב, אני כ"כ מקווה לטוב, נאחזת בזה חזק... התקופה האחרונה מאוד מבולבלת ומבלבלת מבחינתי! אני הכרזתי על מלחמת התשה בבולמיה אך זה ממש לא קל! יש ימים טובים, בהם אני גאה בעצמי, מתפקדת נפלא, מספיקה כל מבה שרציתי ותכננתי, ממש גאה בעצמי ופתאום גם מרגישה טוב לגבי עצמי ואחרים בהם הכל משתבש... כמו היום! קמתי כנראה על "צד שמאל", עייפה ובלי מצב רוח, לא הייתי מסוגלת לתפקד כמעט עד שהעמסתי על עצמי פיתה מרוחה בכמות אדירה של שוקולד, במבה, שוקו ועוגיות. מתוק מתוק... כמובן שכשסיימתי הוצאתי הכל. מעניין היה לי לשים לב שאחרי ה"חירפון" הזה דווקא התאוששתי והרגשתי יותר טוב, יכולתי לחזור לחיים... מה יהיה?! הלוואי שרק טוב!!!

ב"ה כשקיבלתי את ההפרעה שלי מצאתי את הדרך לרפא את עצמי כל עוד התנגדתי לה המשכתי להפיל את עצמי לתהומות שאת בעצמך יכולה לראות מה הם מולידים מנסיונך האישי. כאמור התשובה טמונה בקבלה אין דרך אחרת כשמקבלים מתוך הבנה וידיעה שקיים תהליך, לחץ רב יורד ואז מגיעות תשובות רבות וביניהן ההחלמה שאת מייחלת לה.. אני שמחה שאת הולכת למפגש קינסיולוגי ספרי איך היה בהצלחה והמון המון אהבה שבוע טוב :-)

אני אנורקסית בולמית (אני כבר בעצמי לא יודעת מה אני) ואני בטיפול פרטי מספטמבר (אחרי שהבית חולים לא היו מוכנים להמשיך לטפל בי אלא אם אני יהיה באישפוז מלא). הקטע הוא שאני לא מתחברת למטפלת שלי כמו שהתחברתי לפסיכולוגית שטיפלה בי בבית חולים והעובדה שכל פגישה איתה עולה להורים שלי 250 שקל גם נורא קשה לי ומלא פעמים עולות לי מחשבות שלא באמת אכפת לה ממני אלא רק מהכסף. בנתיים גם עברתי דירה ומאוד קשה לי להגיע לטיפולים איתה ,מה שעוד יותר מוריד לי את המוטיבציה וגורם לי להבטל פגישות או להגיע בלי חשק. הרופא משפחה שלי אמר לי שאין בירושלים טיפול כזה להפרעות אכילה (היא דיאטנית וגם משהי לדבר איתה) והוא אפנה אותי למקום עם פסיכיאטרים. אני מכירה את המקום הזה והמטפלים שם גרועים. חברה שלי פעם הייתה שם והפסיכיאטרית שהצמידו לה רק צחקה עליה וזלזלה בדכאון שלה במצב שהיא שקלה ברצינות להתאבד. אני ממש יודה אם מישהו ייעץ לי מה לעשות או אפילו ימליץ לי על טיפול (ולא במרכז פסיכיאטרי!!!) בירושלים. תודה מראש, אני

שומרי משקל יכול להתאים לי?

אם את לא מתחברת אליה פשוט תחליפי אותה עד שתמצאי מישהי שמתאימה לך....והפסיכיאטרית שדיברת עליה שצחקה על חברה שלך היא לא דוגמא כנראה שהיא פסיכית והיא לא צריכה להיות פסיכיאטרית....דרך אגב גם אני מכירה פסיכולוגית ש"מתעללת" מילולית בילדים שלה...אני לא מבינה איך אישרו לה להיות פסיכולוגית....אני שמעתי אותה באוזניי אומרת לבתה "בואי להתעמל איתי" כשלבת לא היה חשק היא אמרה לה "את שמנה" כי לא התחשק לה להתעמל לבד כשבעצם הבת שלה דחליל...בעצם מה שאני רוצה לומר לך זה שלא כל המטפלים טובים כי יש להם תעודה או תואר ....בהצלחה!!!!!! אושר..........

מזה בולמיה?

ב"ה דימוי עצמי נמוך ביקורת עצמית התקפי אכילה בלתי נשלטים.... הקאות יזומות... רצון ושאיפה לרזון... השקלות אובססיבית (לא תמיד) כמעט תמיד בא בשילוב עם הפרעות כגון: דכאון..מאניה דפרסייה...אובססיות שונות נטייה חדה להתמכרות ברמה אשיותית מהותית פרפקטציונסטיות חסרות תקנה אידאלים בלתי מציאותיים לחיים. עקשניות אי יכולת לדחות סיפוקים גבולות פרוצים התמכרות לשליטה ... אני מניחה שזה יותר מורכב ממה שכתבתי אבל פחות או יותר על קצה המזלג... משהו מיוחד שבגללו את שואלת עליו??.... מקווה שמיציתי לך.. המון אהבה

אני מקווה שמישהי תוכל לענות לי השאלה. אמנם אני סובלת מבולימיה וזה לא כל כך קשור אלי, אך לאחרונה קראתי את הספר "נשים אוכלות את עצמן" ושם קראתי דבר שלא ידעתי, נאמר שאנורקסיות מרזות מאוד עד לשלב מסויים, אך לאחר מכן הן לא מרזות עוד כיוון שאין לגוף שלהם מה לשרוף. השאלה היא בעצם: מתי מגיע השלב הזה שהן מפסיקות לרדת במשקל? ושנית, האם זה נכון שבחורה שמחלימה מאנורקסיה ו אוכלת אוכל בכמות נורמלית משמינה באופן כפול? אודה על תשובה. רלי

חחחחחחחחחח רלי חשבתי השבוע על הספר הזה אני אהבתי אותו זה נתן לי פוש לחיים- שניתן לצאת מן ההפרעה ניתן להיוולד מחדש.. כמו תמר. דב ראשון כן זה קורה כאשר הגוף לא יכול לשרוף יותר קלוריות כמובן ומתי זה קורה?? כל אדם זה שונה אני אחרי שהייתי בתת משקל עדין לא שרפתי קלוריות כי עשיתי ספורט אינטנסיבי של מעל 10 ק"מש ליום והיה שלב שבו המשכתי לרוץ- לאכול כ50 קלוריות ביוום ולא ירדתי במשקל וזה אחרי ששנים ארוכות דפקתי את הגוף שלי טוב מאוד!! ואין לי מושג מאיפה בא הכוח הזה.. והשני הוא כן לי זה קרה כמובן אחרי שלא שרפתי קלוריות והתחלתי לאכול רגיל אפילו אם עלתי את התפריט היומי ב50 קלוריות התחלתי להשמים כי הגוף שלך רגיל לשרוףX קלוריות וכאשר את מוסיפה לו X+Y אז כמובן שהוא ישמין. וזהנ קורה כי המטובליזם שלך בגוןף נדפק עצם המשחק שלך באוכל!!! מטובליזם= חילוף חומרים בגוף. שבת שלום שלך באהבה דניאלה

ב"ה כמובן שחילוף החומרים נפגע קשות מדיאטות בלתי מאוזנות על אחת כמה וכמה כשמדובר באנורקסיה ועוד עם תשלובת קטלנית של בולימיה נכון. קיימת עצירה חדה במשקל ולא תמיד בד"כ כשמשקמים את הגוף יש תנועה קיצונית בעלייה במשקל אבל רק משום שמנגנוני הגוף נפגעו ואינם מצליחים לזהות את התפקוד הנכון ולעיתים באמת קיימת עלייה חדה במשקל. כמעט תמיד אחרי תקופה של שיקום הגוף חוזר לזהות את מנגנוניו הטבעיים וזה כמובן עם תרגול עקבי ומאוזן של אכילה. אח"כ העלייה נעצרת ואפילו קורה מצב שיורדים במשקל מתפריט מאוזן לאורך זמן עד שהגוף מגיע למשקל שנכון לו אבל זה יכול לקרות רק אם מניחים לגוף לעשות את שלו גם אם זה אומר שעולים בצורה קיצונית אני הייתי בשלב הזה. ברמה רגשית קל זה לא היה אבל אחכ לאחר תרגול של איזון תזונתי הגוף מצא את משקלו האולטימטיבי כמובן שלכל התהליך הזה חייבים לטפל בסיבות הרבה יותר מטיפול סימטומטי בלבד, כי בד"כ טיפול בסמפטומים כמעט תמיד נכשל.... המון אהבה שבוע טוב :-)

שלום אני אורטל.. אני לא ידעתי למי לפנות בקשר לכמה שאלות שיש לי ומצאתי את הפורום הזה ויכול להיות שהוא יעזור לי. אני תלמידת תיכון וביקשו ממני להכין עבודה בנושא האנורקסיה לחקור ולתכנן וביקשו לשאול שאלות על אנורקסיה איזה מומחה וחשבתי על שאלות ואם תוכלו תענו לי עליהן תודה מראש! 1.מהם הסימנים לזיהוי אנורקסיה אצל בני נוער? 2.מהם הנזקיים הפיזיים כתוצאה מאנורקסיה? 3.האם הטיפול באנורקסיה הוא טיפול משפחתי או אישי? בבקשה תעזרו לי תודה רבה אורטל!

היי אורטל, דבר ראשון זה נחמד שמבקשים מכם לעשות על זה "פרוייקט" .... 1. ישנם סימנים רבים לאנורקסיה ירידה דרסטית במשקל,המחשבה שאת שמנה וכמובן את בתת משקל,משחקים באוכל. שיניים צהובות, ידיים עם חתכים, נשירת שער. 2.הפסקת מחזור!!, בעיות פרקים, בעיות במערכת העיכול. 3. טיפול בהפרעת אכילה זה תלוי יש כאלה שעושים עם המפשחה ויש כאלה שעושים אישי- ישנם מחקרים שהרראו כי ההפרעת אכילה באה באי קשר עם האמא ולכן הילדה נוטע להפרעת אכילה. אם יש שאלות נוספות אשמח לענות שלך דניאלה

ב"ה על אף הסטטיסטיקות וכל נושא כתוב בעניין קחי בחשבון שכל גופו לעניין וכבר יצא לי לראות וורייאציות רבות של אנורקסיה שהן לא בהכרח אחד לאחד על כל מה שכבר נכתב או תועד. סימנים ראשונים... המנעות מאוכל באופן טוטאלי ואבסולוטי ירידה דרסטית במשקל ושינוי בלבוש..בד"כ נטייה ללבוש רחב (אם כי לא בהכרח) מופנמות ואי יכולת לבטא רגשות. תחושות....הסתגרות או דיבור ושיתוף יתר על דיאטות ומראה חיצוני. דכדוך שיכול לבוא לידי ביטוי בהרעבה. התרחקות מכל סביבה חברתית או אפילו פגיעה עצמית כמו חתכים. נסיונות התאבדות וכו' נטיות אחרות להתמכרות כגון שתייה. סיגריות וסמי. נזקים.. נשירת שיער איבוד מלחים שיכול לגרום לדום לב פגיעה במסת השריר איבוד המחזור החודשי ובעיות הורמונאליות תפקוד לקוי של הסרטונין במוח והתפתחות לקויה של נוירוטרנסמיטרים שאחראים לכל מה שקשור במצבי רוח. אמפולסיביות וכדומה ביטוי והקצנה מוגזמת של רגשות ותחושות. ושינויים דרסטים בין ביטויי זעם למופנמות והסתגרות. התנהגות שלרב מצטיירת על סולם "שחור לבן" פרפקטציונסטיות ואידיאליזם מוגזמים. דכאונות. מאניות כולל מאניה דפרסיה איבוד משמעותי של מגנזיום ולעיתים מגיעים למצבים ששיקום תזונתי אינו נספג ולרב התוצאה מובילה לקבר בשל חסר שמגיע לגבול מסוים. ההזנה נחסמת וחבל"ז דלקות במעיים ובקיבה. שיעור ייתר בכל הגוף. תפקוד לקוי של הכבד שברמה ויזואלית בא לידי ביטוי בצבע עור צהבהב מוגזם. כולל צפורניים רכות ושיניים שבריריות וצהובות. בעיות סינוסים ובעיות נויירולוגיות. הפרעות קצב. דופק נמוך ולא סדיר אנמיה לחץ דם נמוך מוגזם בקיצור. כל נזק שאת רק יכולה לחשוב עליו. הטיפול ... תהליך של שנים. שילוב של קונבנציונאלי עם אלטרנטיבי הוא בד"כ יעיל ביותר. לעיתים יש צורך בהתערבות פסיכיאטרית שזה אומר תרופות אשפוז או מסלול פרטני או גם וגם קחי בחשבון שמוטיב ההתכחשות הוא נפוץ ביותר בקרב אלה שסולבים מאנורקסיה לעיתים היא מלווה בבולימיה לעיתים ההחלמה מובילה לבולימיה שזה בלבד מצריך תהליך נוסף לעיתים הטיפול אישי והרבה בעיקר ובגלל תקשורת לקוייה בין החולה להוריה. על קצה המזלג. אין חוקים אבל זה פחות או יותר הבסיס בהצלחה כולי תקווה שאת אינך סובלת מהפרעה כלשהי שקשורה בהחלטה שלך לעשות עבודה על הפרעות אכילה. לאחר מחקר אשמח אם תשתפי מה גילית המון אהבה :-)

שלום.. קורים לי מאי ואני מאושפזת בבית חולים כבר שבועיים..אני לא יכולה יותר להיות פה! ואני לא רוצה להפסיק להקיא כי אני רוצה להיות רזה!ולא ישחררו אותי עד שאני יפסיק להקיא! אני לא יודעת מה לעשות:(

לא צריך להקיא כדי להרזות.. להקיא זו הדרך הכי גרועה לרדת במשקל ויש עוד כל כך הרבה דרכים אחרות.. תחשבי על זה.. אם את כבר באשפוז כדאי לך לשתף פעולה ככה תצאי משם כמה שיותר מהר.. ואז תתחילי להרזות בדרך יותר שפויה מהקאות בדרך כלל לא מרזים

ב"ה האשפוז הזה נועד לשקם אותך ואם את מתכוונת לוותר אז מדוע את לא עוזבת כבר עכשיו? אין לי כוונה ללבות את מה שגם כך בלתי נסבל שם עבורך ובצדק אני יודעת שאשפוז הוא דבר איום אבל הוא גם יכול להיות קרש קפיצה משמעותית להחלמה אני במקומך היתי לוקחת נשימה עמוקה ונותנת לזה צ'אנס אגב.. קרן צודקת הקאות גורמות להשמנה אז בכל מקרה זה מיותר מקווה שתחליטי בתבונה המון אהבה :-)

הילה ,קודם כל תודה שענית לי :) אולי לא הייתי ברורה מספיק אני אפרט יותר לעומק: הפחד הכי גדול שלי הוא מחלות לב ודיכאון. אני רקדנית /ספורטאית לשעבר,אני מתכוונת לחזור לפעילות ספורטיבית בעתיד. לצערי או לשמחתי אני מודעת לכמות השומנים(שמצטברים בשנה לדוגמא) שנמצאים באוכל שאנו אוכלים. מחקרים חדשים שיוצאים מגלים שאחוז הגברים שלוקים בהתקפי לב הם בני 30 ,כולל התקרחות/שיער לבן וכו.. אני רואה בחבר שלי יותר מסתם חבר ,אנחנו גם חיים יחד ואולי צדקת שאמרת שיש לי סלידה מסויימת ,סלידה מהצורה בה הוא "בולס" בלי הפסקה . גם לי יש נטייה להשמנה( אבל למזלי יש לי גוף שרירי /מוצק ו"ממושמע" אפשר לומר), כך שסבלתי מאותה בעיה שלו כשהייתי בת 17 ,הייתי 10 קילו יותר ממה שאני עכשיו (1.66 משקל 57 בערך -כיום) ולמרות הפעילות האינטנסיבית לא ירדתי במשקל וזה נבע מתזונה לקויה ,שעות מאוחרות של "נישנושים" ... זה כ"כ רחוק ממני היום וכל מה שאני זוכרת ממהתקופה ההיא ,זה שהיה לי רע,ממש רע מבפנים,הכול צמוד ,לא עולה ,לא יורד,לא יפה ... וכואב לי עליו כי אם הוא יודה בזה או לא הוא נהייה ממורמר ככל שהוא משמין וזה מפריע גם לקשר ,כל היום מציק לו משהו ושאני שואלת מה הוא מתעצבן ואומר שזה כלום ואז ממלמל "אני חייב דיאטה " או "נמאס לי מעצמי" לפעמים בצחוק הוא אומר לי "איך את כזו רזה ואני כזה שמן?" ואנחנו צוחקים,לפעמים הוא אומר" שיהיו לי שרירים אני לא אתן לך לגעת " זה בצחוק אבל מרגיש כמו עקיצה,כאילו שאני לא בסדר וזה לא חייב להיות ככה . אני מאמינה שכמו שאני סיגלתי לעצמי דרך חיים גם הוא צריך . באחת השיחות שלנו הוא אמר שזו דרך חיים וכו... ואז הוא אמר "אבל ברגע שאני מרזה קצת אז אני מרגיש שאני יכול לחזור לאכול ,אני לא מספיק חזק" ואז הוא מעלה את הכמויות של האוכל פי 2. ורק בשביל הרקורד,אני לא מזכירה את הנושא הזה ,זה לרוב בא ממנו. כך שאני רוצה לעזור כי אני אוהבת אותו אבל מרגישה שאין לי שום דרך כי הוא פשוט חוסם אותי.

את שוקלת בדיוק כמו שאני רוצה לשקול.. ואנחנו אותו גובה.. איך ירדת?

תראי זה לא קל ,אין טריקים וזה תהליך איטי . בהתחלה (שנה)לא אכלתי לחם ובצק אבל אכלתי פחממות אחרות בעיקר בגלל שהתעמלתי המון אבל בלי קשר זה לא בריא בלי פחמימות. עשיתי תפריט של 6 ארוחות -קטנות- (זה בערך חצי ממנת אוכל רגילה) במקום 3 ארוחות גדולות ,שהרעיון הוא לצמצם את הקיבה ולא להרחיב אותה ,סלט ענק לדוגמא לא משמין אבל מרחיב את הקיבה ,עדיף לאכול סלט בינוני עם טונה וגבינה שזה הרבה יותר ממלא מסתם סלט. להקפיד לאכול פירות לפני ארוחה ולא אחרי ,זה גורם לחילוף חומרים טוב יותר (פרי אחרי אוכל גורם לתסיסה ורעלים) הרבה מים ,ליטר וחצי ביום . צריך להקפיד לא לאכול אחרי השעה 7 בערב . וכמובן לשלב פעילות ספורטיבית אם אפשר ,הליכה ,חדר כושר,פעילות אירובית/4 3 פעמים בשבוע . אני אומר לך את האמת,היום אני שמחה כי השגתי את מה שהכי היה חשוב לי וזה לא סתם להרזות ,זה באמת להישאר בערך באותו משקל וגם להנות מאוכל טוב . תהני מהדרך ואל תחשבי כל יום כמה ירדת ,אני בד"כ לא שוקלת את עצמי כי אני כבר מרגישה מתי רזיתי ומתי עליתי והמשקל סתם עושה לי רע ,אולי כי פעם הייתי יותר שמנה...

ב"ה אני מאמינה שאם משהו מפריע לנו באחר (ולא המצאתי את הגלגל בעניין) זה מצביע עלכך שבנו משהו זועק ואינו שלם. יתכן וצר לך מהמצב שלו אך במקביל לכל התהליך שאת עברת ובואפן שווה גם עליו לעבור תהליך ואין קיצורי דרך כפי שאת יודעת מלמפרע. רק הזהרי שמצבו אינו מחזיר אותך למקומות חולים אם את רוצה לעזור.... הקשבה. חום ואהבה. הכלה. הם בד"כ נוחסאת הפלא שמצילה אנשים רבים כשזה בא ממקום טהור. תם וגבוה של הבנה ללא שפיטה או לחץ לשינוי מיידי אנשים לעיתים מסתפקים בנכונות שלנו להקשיב ולהכילם ללא תנאי השאלה אם את נמצאת במקום הזה ואם לא יתכן שאת זקוקה לחיזוקים רבים והעבודה עבורך לא בדיוק הסתיימה. אני אשמח לשמוע ממך ועל כל התפתחות ולבינתיים בהצלחה והמון אהבה :-)

ואני לא מרגישה כאילו שאני "נסחפת " אחריו או פחד שזה יקרה לי שוב בגללו . אני מרגישה שכל החיים זה "ירדוף " אותנו ,בתקוה שנמשיך לחיות יחד. רק היום היינו בקניון או סתם בחוץ ואין לזה סוף . הרגשתי רע עם עצמי בגלל מבטים ששלחתי כי לא יכולתי להתאפק יותר. הרגשתי מאוד רע עם זה כי הייתי שם,היה לי חבר שדרדר אותי להפרעות אכילה . הוא היה יורד עליי שאני שמנה ומכוערת ולמרות שידעתי שזה לא נכון לאט לאט הפנמתי את זה עד שהייתי מאעיבה את עצמי ופתאום זוללת ובעצם בגלל זה השמנתי יותר,הייתי זוללת בלילה כשהוא לא רואה. אבל זה היה מזמן אני התגברתי על זה ואני אוהבת את עצמי היום. הבעיה היא שאני פוחדת שאני גורמת לו להרגיש כמו שלי גרמו להרגיש,למרות שזה בא מאהבה ודאגה (להבדיל מאותו חבר שסתם היה רשע אליי). לא יודעת אולי זה מעלה בי כל מני זכרונות לא נעימים ,כי זה הכי מחיד להיות פתאום משהו שהבטחת לעצמך שבחיים לא תהיה ולא תעשה למישהו אחר.

שלום , אני דואגת לבן-זוגי,אך הדאגה שלי היא לתווך הרחוק. הוא בן 24 ויש לו נטייה להשמנה והוא גם לא גבוה במיוחד אך חוץ ממראה חיצוני (שכיום זה לא כ"כ נורא) אני פוחדת מפני שהוא משחק עם הגוף שלו,הוא עושה דיאטות רצח פעם בחצי שנה ואז מעלה את הכול. הוא עובד בעבודה שאין אפשרות לשבת ולאכול מסודר אז הוא "דופק" לאפה או המבורגר או כל שומן אחר,גם אמא שלו מבשלת עם המון המון שמן,אני לדוגמא נמנעת מלאכול אצלה,כך שהוא רגיל לאכול המון שמן. ניסיתי כמה פעמים לבשל לו אוכל בייתי ולמרות הידע הרב שלי בבישול הוא לא אוהב אוכל בריא,הוא לא אוכל ירקות או פירות. אני לעומתו אדם בריא ,לפחות בתזונה שלי. גם הכושר שהוא עושה זה רק משקולות וגם בזה הוא לא מתמיד. בקיצור,כל מאמץ שלי להסביר לו שזה לא בריא וזה יפגע בגופו במשך הזמן, הוא לשוא. מה אני כן יכולה לעשות כדי שיבין וכדי להכניס אותו לשיגרה של תזונה נכונה ,בריאה וטעימה לא פחות?

ב"ה בד"כ מנגנון של לחץ מהסביבה לא תמיד יעיל. למעשה כמעט תמיד לא אבל יש פעמים שהלחץ שמופעל הוא גם שיקוף מעולה לאחר והזדמנות עבורו לשינוי. יתכן והמצב הזה נוח לו ויתכן והוא מרגיש קושי רגשי רב עם הנושא ואינו מסוגל להתחבר לדרך שאת רוצה שילך בה מעבר לזה שמאוד קשה לנו להמנע מהרגלים רעים. מניסיון אני מאמינה בדרך של כל אדם ודרך זו היא בד"כ נטולת חוקים ונבואות ולא תמיד מה שאת חושבת ש"נכון" כעקרון נכון באותה המידה לאחר. השאלה היא מדוע את מרגישה מצוקה אם הוא אינו מביע אותה יכול להיות ויתכן שהוא מרתיע אותך ואת סולדת ממנו ורוצה שהוא ישתנה אבל שם לא טמונה התשובה. אני לא יכולה לקבוע שמה שהוא עושה בריא אבל כדי להגיע להבנה שאנחנו טועים קיים תהליך שלא ניתן לקצר את מהלכו ומן הסתם כדאי שזה יבוא ממנו ולא בגלל שאומרים לו. מה שכן ..אני מציעה לך ללכת לטיפול ולהעזר לא משום שהבעיה אצלך, אלא יותר לגבש מודעות בתוכך ויכולת להבין יותר אותו וגם לרכוש כלים כיצד לנהוג עם הרגלים כמו שסיגל לעצמו עד היום ומה את יכולה לעשות בסיטואציה שאת מרגישה מצוקה סביב הנושא. יתכן שממקום אחר תוכלי לסייע לו הרבה יותר ושכנראה על פניו הדרך שבה את הולכת ונוהגת כלפיו אינה נכונה שכן אף מלחיצה ואולי אפילו מרתיעה. יתכן שאני טועה אבל נסי לבדוק עם עצמך...על כל תוכן של דיאלוג שמתנהל סביב נושא זה בינך לבינו בגלוי ובנסתר וכיצד הוא מגיב..היי רגישה לזה. אני מאמינה שמתוך התבוננות תקבלי תשובות רבות ואולי גם הרבה פתרונות. עדכני המון אהבה בהצלחה :-)

שלום, קראתי את סיפורה של הילה אוריאל ואודה לה אם תוכל להשיב לי: אנחנו מתגוררים בארה"ב, יש לי בת, בגיל 23, סטודטנית מבריקה, בולמית קשה, שהיתה מאושפזת מספר פעמים במכונים לטיפול בבעיות אכילה, מטופלת בתרופות, הולכת ליעוץ אצל מומחית לבעיות האלה, ובכל זאת - מדי כמה פעמים חוזרת לזה. בתקופות שבהן היא כביכול "בריאה" ומתפקדת, היא הופכת להיות אנרוקסית!. היא מתגוררת אתנו בבית והחיים של כולנו (כולל אביה ושני אחיה הצעירים) מלאי מתח בגללה. היא לא יכולה להתגורר מחוץ לבית כי היא לא עובדת, בקושי מחזיקה מעמד בלימודים ... אשמח לשמוע ממך אילו אלטרנטיבות טיפוליות את יכולה ליעץ לנו. תודה

ב"ה בארה"ב יש מודעות מאוד גדולה לשיטה הזאת ואני בהחלט ממליצה לך לברר עליה ולשלוח את בתך להתנסות בה כי לדעתי היא המושיע היחידי לכל אדם שמסוגל ומוכן לראות קצת מעבר ומעל הכל מוכן לעשות למען עצמו ולשנות את חיו ברמה גנטית. אני מאוד מקווה שהרצון למות אינו שולט בה. "קיניזיאולג'י וואן מיינד" יכולה בהחלט להוציא אותה מזה. אנא עשי את הבירורים. דרך האנטרנט תוכלי למצוא מידע רב על השיטה בלועזית והיא בהחלט יעילה. אגב בחו"ל היא יעילה הרבה יותר ויש הרבה מאוד מטפלים. עדכני אותי... כרגע אני לא רואה דרך אחרת אם שום דבר לא עזר עד כה. בכל אופן לאחר ששום שיטה לא צלחה מבחינתי היא היתה המושיע היחידי עבורי כמו כן אני מכירה סיפורים אישים שיצאו מהגיהינום באמצעות השיטה. היא שווה את הנסיון והתהליך. המון המון אהבה בהצלחה

אני יכולה לדבר איתך...0547752430

אני יודעת שאולי השאלה מוזרה , אבל יש לי בחודשים האחרונים אובססיה לשוקולד . גם אם אני אוכלת ארוחות מזינות ומשביעות, אני ממש חייבת אחר כך שוקולד . רק שוקולד . עוגה או עוגיות לא עונות לי על הצורך . נכון שאני לא מקיאה , נכון שאני לא אוכלת כמויות מטורפות ,אבל יש לי בכל זאת בעיה עם הצורך בשוקולד כי השמנתי המון רק מזה . אשמח לקבל התייחסותכם/ן !!!

בד"כ כשיש רצון עז למתוק ללא הפסקה זה מראה שלא אוכלים נכון...לא כמות אוכל אלא תזונה נכונה...תנסי לאכול בריא ואת תראי שהצורך לשוקולד יפחת......אוהבת אושר.......

ב"ה מה שמאוד יכול לקרות ועשוי לקרות כתוצאה משימוש בתרופות פסיכיאטריות פני לפסיכיאטרית שלך בהקדם. זה בהחלט נחשב לתופעת לוואי ואולי שווה להחליף סוג. המון המון אהבה עדכני בהמשך.... :-)

שלום , אני בן 21 , אני שחיף ואני יודע למה. לא בגלל חילוף חומרים מהיר (אני מקווה שלא) ולא בגלל דיאטות אני פשוט לא אוכל . הבעיה היא לא הכמות של האוכל אלה על מה אני אוכל. מאז שאני קטן הייתי מפונק באוכל, ועכשיו בגיל 21 אני מוצא את עצמי אוכל מבחר מאכלים קטן ביותר , אני לא אוהב פשוט שום דבר , ומה שאני אוכל אני אוכל יבש. קשה בגיל 21 אחרי כל ככככךךךך הרבה שנים שהתרגלתי לאכול כמה דברים לשנות את כל הרגלי האכילה שלי, ופשוט מגעיל אותי אוכל אחר. בבקשה תעזרי לי , אני לא הולך לארוחות כשמזמינים אותי כי אני יודע שאני לא יאכל כלום כנ"ל חתונות ואירועים, כמובן שאני גם רוצה להשמין... בבקשה שהתשובה לא תסתכם ב- תלך לתזונאית... מקווה שתוכלו לעזור באמת שמקווה, ד.

ב"ה סוגים שונים של דכאון יכולים להוביל למצב הזה אין לי מושג אם היתה לך התנסות בסמים או אלכוהול אבל גם זה יכול לגרום ל"חרפונים" כאלה ואחרים סתם לא קורה מצב שפתאום לא רוצים לאכול כלום יש לזה סיבה ומעניין אותי לדעת מה נראה לך שהיא כי חייבת להיות האם דכאון? האם משהו שהתאכזבת ממנו ? האם אידאלים מסויימים שקשה לך להשיג...?? מה קרה?? בטוח קרה משהו אני חייבת לדעת ממך קצת יותר ושלא קשור באוכל כי אז ההכוונה שלי תהיה יעילה יותר. כרגע נראה לי שאתה צריך ללמוד על תזונה ובכלל על התנהגות באכילה...מה גרם להמנעות שלך ויש סיבה!!!! אני מאוד רוצה שתתמקד בשאלות ששאלתי כי התשובה טמונה בהן ואולי ואף יתכן שהתערבות מקצועית תהיה הכרחית בלי שום קשר אני ממליצה לך לכתוב ולנסות לשתף מהיבטים נוספים ולאוו דווקא מהמקום של הסימפטום בלבד.. אני בטוחה שהתשובות שלי תהיינה יעילות יותר כשתתמקד באלה. המון אהבה מצפה לעדכון :-)

קראתי הודעות כאן בפורום עכשיו וגם מזמן וכתבתם פה שה"א יכולה לעבור בגנים ויכולה להיות תורשתית.. וחלק פה גם כתבו דוגמאות שלהם.. אבל איך זה יכול להיות?..הרי, ה"א היא מחלה נפשית, ולא מחלה מידבקת. לכל בנאדם יש את הנפש שלו.. מה שעובר על הנפש שלו ועליו גורם לה"א אכילה שלו..הרי הה"א היא רק סיפטום למשהו שמסתתר מאחורי זה.. לא כך? אז איך זה יכול להיות שה"א עוברת בגנים אם לכל אחד יש את הבעיות הנפשיות שלו, את הלחצים שלו, ואת ההתמודדויות שלו עם דברים? יש אדם שיפנה להרס עצמי ויש כאלו שייפנו למקומות אחרים וזה לאוו דווקא ייתבטא בהפרעת אכילה.. אז איך זה יכול להיות?...חחחח סתם משהו שסיקרן אותי.. חג שמח, *חמודה*

קודם כל כמו שאמרת ה"א זה סימפטום לבעיה נפשית....יכול להיות שמה שעובר בתורשה זו ההפרעה הנפשית...אצלי אני יכולה לומר לך שגם אני וגם אחותי סבלנו מה"א בגלל שעברנו טראומה משותפת וכל אחת עברה טראומות משלה בנפרד (נשמע מסובך אבל זה המצב) לפעמים כשיש לאמא ה"א הבת יכולה לראות אותה וללמוד ממנה וכו' ...זה יכול לבוא מאלף ואחת סיבות וזה לא חייב להיות תורשתי...יכול להיות שמתכוונים שיש סיכון גדול יותר לחלות במחלה כאשר אחד מבני המשפחה חולה במחלה...א...ני וואי גם לי זה נשמע הזוי אבל יכול להיות שזה נכון לכי תדעי !!!!! אוהבת אושררררררררררר..............................

תראי מותק , השאלה שלך נכונה בבסיסה ואני מבינה את הקושי להצליח להבין את העניין . אבל בכל זאת , זה לא שחור או לבן . כמה פרטים קטנים שאת בטח ידעת אבל לא חיברת לכאן - אנחנו - למעשה , כל אדם באשר הוא , נולד ומתפתח להיות האדם שהוא חי בשל 2 דברים : 1) תורשה- משמעו גנים שאם הוא רצה בהם או לא , נבחרים בסלקציה קפדנית ובתהליכי ברירה קפדנית ( אם את מכירה את המושגים גן רצטסיבי וגן דומיננטי ...) מההורים שלנו, ומההורים של הורים שלנו , וכו' וכו' במשך כל שרשרת הדורות . הרעיון הגדול מאחורי התורשה מצוי הרבה לפני האדם ונועד בראש ובראשונה להישרדות נכונה בתנאי הטבע הקשים ובמלחמות הקיום ( כך התחיל לו כל התהליך האבלוציוני וזה למה את- אדם שצריך לחיות עם חמצן , ולמה לציפורים יש כנפיים ועוד ...). מה לעשות שחלק נכבד מן העולם לא חי בתנאים של פעם , אבל תמיד יש את מלחמת הקיום בחברה ... אם תשאלי אותי לא פחות אכזרי וקשה . מה לעשות יש דברים שאינם משתנים . איפה כל הסיפור מתקשר לשאלתך ? אההה חכי לסוף :) כפי שאמרתי יש 2 גורמים עיקריים שמשפיעים, ובנוסף לתורשה , מצטרף לו גם - 2) סביבה - מאוד משפיעים על דרכי העיצוב של האדם והבן אדם שהוא הופך להיות . יש בתוכך גנים רבים שלא מתבטאים , ונקרא להם "רדומים" ושיכולים לפעול ולהתעורר בשל כל מיני טריגרים וירקות אחרים שבאים מהסביבה . היום ידוע , כי לא רק הגנים הם שקובעים את האדם שעתיד להיות , אלא גם הסביבה בה הוא גדל וממשיך לחיות לאחר ילדותו ומשנים ובונים את אופיו והתנהגותו בחברה . חשבי לדוגמא על התנהגות של אנשים במקומות מסויימים בעולם , כגון : הודו , גרמניה . והשווי אותם עם מדינות אחרות כמו ישראל , ואחרות . לכל אדם יש את התנהגות שמאופיינת לרוב לפי מאפיינים חברתיים ונורמות ייחודיים . יש יוצאי מן הכלל - תמיד . אבל בגדול זה נכון לגבי רובינו , גם בלי שנבחין בכך . עכשיו - ההתקשרות לשאלה שלך ... תראי איפשהו בדרך התרחשו הרבה פגמים ופאקים קטנים בכל התהליכים התורשתיים . מוטציות גנטיות ואחרות ממשיכות להיעשות בכל רגע שאת נושמת למעשה . אבל יש לך תהליך ( אנזימתי למעשה ) שאחראי לפקח על כל המוטציות שנוצרות בכל שנייה, ולהחזיר ולהשיב את הסדר בגוף . יש שאחדות מן המוטציות מתגברות וגוברות על זה , וכך נוצרות להם מחלות ופגמים אחרים בגוף . כמו שאמרתי אף אחד לא מושלם ... בין היתר , עוברות להם בתורשה , גם מחלות נפשיות . הפרעות אכילה , אכן מסוגלות לעבור בתורשה ומאוד צפוי שיקרה כך על פי הסטטיסטיקה . אבל .... מן הראוי לציין , שלא כל העובר בתורשה מתבטא אצלך באופן פעיל . כמו שאמרתי כאן הסביבה לוקחת חלק נכבד . וידוע שיש טריגרים מסויימים שמעוררים הפרעות נפשיות לאנשים עם עבר משפחתי בעניין . רוצה דוגמא - סכיזופרניה , מחלה נפשית בין הקשות ביותר , עוברת בתורשה ועלולה להתפרץ כאשר אדם מעשן גראס לדוגמא . לא בטוח - אבל יכול לקרות . מגדיל את הסיכויים . כך גם עם רוב הסמים דרך אגב . וגם ידיעות ודברים כביכול נורמליים לחלוטין יכולים לעורר משהו חבוי בתוכנו . אין לדעת מה .... בנוסף למעבר של ה"א בתורשה , גם הרבה מאוד מזה יכול להתפתח בלי ניצנים של תורשה לעניין בגלל סיבות התנהגותיות -חברתיות ונורמות אחרות . למה ? כי אנחנו דפוקים כנראה . וכל תהליך השפיטה שלנו שגוי - אבל לא העניין כרגע . כך יוצא , שבעולם שכזה , כשחברה מהללת רזון חולני וכל אמצעי להשגתו כשר - בנות ובנים רבים , בתהליכי ההתבגרות שמעצבים רבות את אופיים ובגרותם להמשך התמודדות בחברה ובעולם הגדול , מתחילים לאמץ גישות ותפיסות שגויות . ואז מראש את בונה לעצמך מבפנים מערכת שכולה מבוססת על שקר אחד גדול . לסיכום מותק : יכול להיות מאוד , שאצל הרבה אנשים , גם אם לא מודעים לכך ויודעים על כך, יש עניין תורשתי שמאוד קובע ומשפיע על הפרעת האכילה שיש להם . אבל בנוסף לכך , גם הם , וגם אחרים ללא עבר תורשתי שכזה , יכולים כמובן לפתח מחלת נפש כמו הפרעת אכילה ( וגם קשות הרבה יותר מכך לצערינו ...) בגלל נורמות ודפוסי התנהגות שנוצרו להם בחברה המודרנית של ימינו . מקווה שהצלחתי לבאר במקצת . את מוזמנת להמשיך לשאול אם לא הבנת משהו .... נשיקות אהובה , תמי

רק כאמצעי להמחשה - את יודעת את גודל השיעור הסטטיסטי של אנשים בעלי עבר וניסיון של הפרעות אכילה אצל מדינות נחשלות בעולם ? כלומר כמה אנשים יש להם הפרעת אכילה ,או הייתה להם במדינה לא מפותחת ?! אז זהו , שכאן הנחשלות והפיגור מאוד תורמים וגוברים על הקדמה המודרנית - מזערי ביותר ..... כמעט ולא נמצאו עדויות להפרעות איכלה אצל מדינות שכאלה . איפה שיד של מדינה מודרנית הצליחה לחלחל פנימה - אז כבר תראי את זה . אצל שבטים אפריקניים למשל - כמעט ולא נמצא דבר כזה אם בכלל ... גוגל איט , ותיווכחי בעצמך לגודל ההשפעות הסביבתיות שלנו . זה רק מוכיח לך כמה סביבה כן קובעת ומשפיעה עלינו . גם בלי שנדע על כך . יום טוב , תמי

ב"ה או יכולת בקרה לדעת מי הראשון שזרע את ניצוץ הגיהינום. גם אם ניתן לזהות ברמה גנטית אין לזה סוף. יתכן והמקור בדורות שאפילו הורייך אינם יודעים על קיומם. אבל זה עובר ואין שום תשובה וודאית בכל מקרה. לכן חשוב להתמקד בהווה ומה את יכולה לעשות כדי לשפר את מציאות חייך העגומה נכון להיום כל יום מחדש. יש שלב שהסיבות והעבר לא מובילים לשום מקום, אלא להעצמה והחרפת המחלה. מיותר. המון אהבה יקירתי שלך :-)

אני רואה שאת לא נמצאת הרבה בפורום כמובן בגלל הבייבי ...אז רציתי לומר לך שלא שכחתי אותך ושתדעי לך שעזרת לי מאוד בימים קשים ואני מעריכה אותך ...כי בלי העזרה שלך ושל הילה ובנות הפורום לא הייתי יוצאת מהבוץ שהייתי בו..אני כ"כ גאה בעצמי על השינויים שעברתי ....הרבה בזכות התמיכה של הפורום כי בלי התמיכה אני לא חושבת שהייתי יכולה להמשיך הלאה....אין מילים בפי אז שוב ת...ו..ד..ה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כולי אושר באמת על מה שעובר עלייך אם תרצי לעדכן אותי יש לך את המיל שלי.. אני קוראת את ההודעות בפורום לא תמיד יש לי זמן לענות עוד חודש אחזור לעבודה אני מניחה שאמצא זמן לכל מי שיחפוץ.. אני שמחה ממוש ומקווה שהחג עבר יפה ומהנה.. נשיקות גם אני לא שכחתי אותך דינדין

......

קודם כל כל הכבוד על המבצע להצלת חברתך אני גאה בך.....ועוד משהו לא שאני מעודדת לעשות את זה אבל גם אני עברתי תקופה של כעס ורצון להיות מניאקית...בהתחלה הייתי ממש רעה הוצאתי את הכעס שלי על כל העולם עד שלאט לאט זה התאזן והיום אני יודעת מתי להיות "רעה" ומתי לא ..כי פעם לא הייתי עומדת על שלי אם זה היה פוגע במישהו אבל היום אני יודעת שאני חייבת להגן על עצמי ושאין מי שיעשה את זה ולכן היום אני יודעת שלפעמים אין ברירה אלא להיות "רעה" אפילו אם מישהו ייפגע כי א"א כל הזמן ללכת על קצות האצבעות...ועוד משהו אני ממליצה על לגור לבד לתקופה...אני כרגע גרה לבד וזה עושה לי רק טוב...אני לא תקועה כמו שהייתי כשהייתי בבית...ואני מתפתחת לאט לאט...זה כיף לא נורמלי..למרות שיש רגעים של בדידות אבל אז אני מוצאת במה להתעסק ואם לא אני נוסעת לבקר את המשפחה...אז בהצלחה בהכל מותק..ואני ממליצה בחום על שינוי כגון לעזוב את הבית..חג שמח אוהבת אושר......

אושר מתוקה , כיף לראות שמבינים אותי סופסוף ... יורדים לסוף דעתי ... אני מרגישה שאני צריכה לחולל כמה שינויים בחיים שלי . מגיע שלב שפשוט נגמרים לי הכוחות להתמודדות נפשית ופיזית מול כל הבית הזה ... אני לא ילדה , הסתדרתי עם כל הכבוד בלעדיהם בהמון תחומים במשך זמן לא מבוטל . ואולי קצת נמאס להרגיש ה"פריארית" בלי לקבל תמורה מלאה למעשים שלי . אני גמרתי בדעתי . זהו - אני עוברת לגור לבד . זה תהליך . זה לא לוקח יום ... אבל אני בהחלט מתחילה במאמצים לכיוון הזה . ובנוגע אלייך - אני שמה לב שהמעבר לגור לבד אצלך השפיע עלייך לטובה . רואים את זה בכתיבה שלך ... ואני שמחה בשבילך . בנוגע לעניין של להפוך למניאקית - אני חושבת שצריך למצוא את האיזון . כמו שהסברתי בהודעות הקודמות - להיות רק מניאקית ירחיק ממני אנשים לגמרי , זה פשוט להפוך ללא -חברה, לאדם אינטרסנט ,אגואיסט ונצלן . וכמה שאת יכולה להרוויח מהסיפור , להפסיד- לדעתי אפשר הרבה יותר ... ואני לא רואה את עצמי כזאת , ולא רוצה למען האמת לההפך לאחת כזאת . אני יודעת שאנשים כאלה - אף אחד לא רוצה בקרבתם . בטח שלא אני . אבל ללא ספק אני חייבת קצת להיות קצת אינטרסנטית ולא להחליק כל דבר כאילו לא קרה כלום . זה פשוט גורם למצב שאנשים מתרגלים לזה שהם יכולים לעשות מה שבראש שלהם .... וזה גם לא בסדר . אז כמו שאמרתי - למצוא את קו הביניים . את איזון בין 2 הגישות . חוץ מזה , תודה על התמיכה בהחלטה שעשינו עם חברה שלי .... העניין קצת התעכב כי היא נסעה בחג , ולא התאפשר לאח שלה לדבר איתה ... אבל - אני מקווה שהשבוע הקרוב יהיה זמן נכון לעשות את זה . בכל אופן אני אעדכן כאן בהמשך בכל התפתחות משמעותית . נשיקות ומקווה שהחג עבר עלייך פאנן :) תודה על העידוד והתמיכה מותק נשיקות והמון אהבה ממני תמי

אני מקווה שתמצאי את האיזון לפני שתלכי לצד השני בקיצוניות כמו שאני עשיתי ....המון אהבה אושר!!!!!!!

אוי כל כך חרא לי אני לא שולטת העצמי צמתי 25 שעות וחצי ועכשיו כבר 3 ימים סובלת מכאבים באזור הקיבה וכל הבטן בכלל בחרחורות בחילות כאבי גב ומשהכי מפחיד אותי כואב לי הלב.....אוצה להתאבד כל כך נמאס לי לחיות אין לי כוח לחיות בין צום לצום ולחשב קלוריות אז כןם אני בקרוב מתחילה טיפול אבל נראה לי אני אוותר כמעט אישפזו אותי היום כי לא הרגשתי טוב ולא היתי בבית היתי אצל חברה אז אבא שלה לקח אותי למיון ואמרו שאני לא במצב טוב ובלה בלה בלה כמו תמיד....דיברתי עם סבתא שלי ביום שישי והיא לא מאמינה לי שאני שוקלת 50 קילו היא אמרה שאני נראת ל-45 ואולי אפילו פחות ת'אמת אני לא יודעת כמה אני שוקלת כי כשנשקלתי ברמבם רימיתי אז אין לי מושג מה המשקל שלי..וגם לא רוצה לדעת היא גם אמרה לי שאם אני לא אקח את עצמי בידיים אני בעוד כמה חודשים פשוט אמות הגוף לא ישרוד את משאני עושה לו פשוט מתעללת בו אבל ת'אמת אני לא מפחדת ממות בכלל לא מה קורה לי? מה קורה לגוף שלי כל הבחילות האלה והכל זה כל כך מעצבן??? חברות שלי שלא ראו אתו ימלא זמן אמרו שאני רזיתי מאז הפעם שעברה שהן ראו אתוי(הן ראו אותי משו כמו בפברואר)אבל אני לא מאמינה לאף מילה של אף אחד עד שאני לא ראה שינוי אני לא אשנה את דעתי מה אני עושה אני נואשת?.?????

למה את עושה את זה לעצמך???? חבל אף אחד ושום דבר לא שווה את זה...חרא לך כי את לא אוכלת..כי את מגבילה את עצמך...החוסר הזנה בגוף גורם לך למצבי רוח נוראים...את יודעת??? אחד הדברים שמרחיקים אותי מהאנורקסיה זה המצבי רוח הנוראים שמתלווים למחלה..זה דכאון שאת מחפשת רק לברוח בשביל לא להרגיש אותו....ואת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...ורד אני מקווה שתצאי מהמחלה הנוראית הזאת כמה שיותר מהר ותראי כמה שלא כדאי להיות שם....אני מקווה שתעברי טיפול יסודי שיחזיר אותך למוטב...בהצלחה מותק!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כי אני שונאת את עצמי כן אני יודעת שחוסר תזונה גורם למצב רוח נוראי תודה מאמי גם אני מקווה שאני אצא מזה כי כבר נמאס לי בכל מקרה תודה על הדאגה

ב"ה אם את רוצה למות חבל על הזמן אין מזור בשומקום כשרוצים למות אם את רוצה להרגיש טוב ולהחזיר את חייך למסלול נכון וטוב עבורך יהיה עלייך לעשות השתדלות רצינית להתנגד להרגלים שלך אבל אם רק תרצי למות ותשקיעי את כל האנרגיה שלך אך ורק בזה אני לצערי לא רואה ששום דבר יהיה יעיל עבורך... הסימפטומים כבר לא משנים דבר. ברור שזה גהינום אבל יש לך שליטה מלאה על הגיהינום הזה וכמו שאת יוצרת אותו את יכולה להחליט או לפחות להשתדל אחרת עד שזה לא יקרה יהיה קשה מאוד לענות לך או לכוון אותך למשהו יעיל שיעזור.. אבל המשיכי לכתוב יתכן והכתיבה תעזור לך. כמו כן התגובות של כולנו. ובקשר לכאבים שלך רופא גסטרו הוא בהחלט תשובה לבאות. המון המון אהבה שמרי עלייך!!!! :-)

אני לא באמת רוצה למות אני רוצה לחיות אבל בלי כל הכאבים האלה בלי ה"א כי עם כל זה אני לא מסוגלת לחיות אני לא מתפקדת אני בקושי מתפקדת אפילו בקושי יושבת ליד המחשב שזה לא רגיל לי עכשיו אני שוב חולה (שפעת לא משו רציני חום כואב הגרון)החורף היתי חולה אולי איזה 50 פעם שבועות על גבי שבועות היתי יושבת בבית בגלל וירוס חדש או שפעת או דלקת ריאות או כל דבר אפשרי.....וביום חמישי הבא(19/4)יש לי תור לגסטרו מקווה שהוא יצליח לעזור לי היתי אצלו לא מזמן לפני איזה חודשים עשיתי גסטרוסקופיה הוא אמר לי שיש לי דלקת בקיבה ובעיה בוושט נתן כדורים לחודש ואז אמר תנסי להיות איזה 3 חודשים בלי הכדורים אבל אני לא מסוגלת כל כך כואבת לי הקיבה והכל שאני פשוט לא מסוגלת לסבול את הכאבים האלה. והיום צלצלתי לרמבם למרפאה לה"א כדי לקבוע לי תור לדיאטנית אמרו לי שאחת הדיאטניות יחזרו אלי או מחר או ביום ראשון אבל בכל אופן אני נוסעת ביום רביעי(18/4)לרמבם יש לי תור לפסיכיאטרית כדי שהיא תבדוק את המצב הרגשי שלי ודברים כאלה ואם אני צריכה כדורים אני צריכה להראות לה שאני אופטימית כי אני לא רוצה כדורים ואני גם רוצה להיות אופטימית באמת..מקווה שאצליח לשתף פעולה עם הדיאטנית כי נורא קשה לי לאכול אבל אני חייבת להשתדל אחרת יאשפזו אותי ואני ממש לא רוצה את זה אני חושבת שאני יכולה להסתדר בלי אישפוז מה דעתך הילה אני יכולה להסתדר בלי אישפוז או לא? מחכה לתשובה ממך..ותודה ענקית על התמיכה שלך אוהבת המון המון ורד!!

הדרוש קראתי עכשיו את ההודעות שלך ואני מזדהה איתך לחלוטין...את פשוט מזכירה לי את עצמי בגיל שלך וכואב לי עלייך...אני יודעת שכרגע את לא תביני את מה שאני אומר לך כי גם אני לא הבנתי מה רצו ממני בגיל הזה...ושניסו למנוע ממני לעשות כל מיני דברים ראיתי בזה כ"אנשי האוייב" לא הבנתי שהם בעצם רוצים להציל אותי מעצמי..כמובן שהיום אני מבינה את זה אבל אני לא מצפה ממך להבין כי עכשיו את נמצאת בבועה....רע לך ולא מעניין אותך כלום ואף אחד ואני יכולה להבין אותך..מאיפה זה מגיע אבל קחי רגע נשימה..פסק זמן לחשוב...נכון שלא היית רוצה שיהיה לך רע??? ונכון שאת לא רוצה לריב עם אבא שלך?? ואני בטוחה שעמוק בפנים את כן רוצה עזרה אבל את פשוט מפחדת וזה לגיטימי....הייתי רוצה לדבר איתך ממש לעומק ...כאחת שהייתה בדיוק איפה שאת נמצאת כרגע...את יודעת? אין כמו ללמוד מטעויות של אחרים...את לא חייבת לסיים כמוני או כמו בנות הפורום שעברו את מה שאת עוברת...אצלך עוד הכל טרי..עוד אפשר למנוע ממך טונות של שנות סבל....אפשר לבדוק לעומק למה את מגיבה ככה חוץ מהמוות של ידיד שלך שזה מובן שתרגישי ככה ושזה ישפיע עלייך....אבל נראה שזה משהו יותר עמוק..שיש הרבה דברים שמעיקים עלייך ....הדרוש אני אשלח לך מייל מתוקה....תחזיקי מעמד כי את באמת חשובה לי....ביי מותק אוהבת אושר..

אז אם את יכולה לשלוח לי מייל או לכתוב לי מחדש את המייל שלך אני אשמח!!!!!!!!

אושר חזרת.. היה הכי טוב לדבר איתך! [email protected] וכן אני לא מבינה מה כולם רוצים ממני.. חזרתי אתמול מבית חולים.. התייבשות. עכשו מציקים לי עוד יותר שונאת לחיות.. שונאת!

תודה לכולן על המשובים לדברי, הם כ"כ קולעים ומשקפים בדיוק את מה שאני צריכה... יוצאים מהלב ונכנסים לליבי! הילה יקרה בבקשה אני זקוקה לכתובות/טל' של מטפלים מאיזור השרון עד ת"א שיהיו מספיק אמפטיים ומבינים לגבי בולמיה! אני מעונינת במטפל מתחום הרפואה המשלימה! עייפתי מטיפול פסיכולוגי ורק "מילים ריקות". אני מנהלת מלחמת חורמה בחודש האחרון, יום יותר טוב וים גרוע... ימים בהם אני חזקה וימים בהם אני נשברת ובורחת להאבסה העצמית ולהקאה, זה כאילו מונע ממני מלחוש ממש את כל הכאבים הריגשיים... אוהבת אתכן!

היי.. מזמן לא כתבתי כאן:( אז ככה, הפסקתי את הטיפול שבו הייתי כ - שנה, לא הצלחתי לשתף פעולה ולכן עזבתי שם מיוזמתי למרות שהם אמרו שזה קורה אבל לא הייתי מסוגלת להישאר שם יותר. עכשיו קשה לי יותר כי אני לבד עם כל מה שקורה לי, נכנסתי למצב של הרעבה ושל חוסר תקווה לחיים. הרבה אמרו לי לחזור לטיפול ולפתוח דף חדש אבל אני לא מסוגלת מה אני יגיד להם? זה כל כך מתסכל, מעולם לא הרגשתי ככה אחרי שסיימתי טיפול כל שהוא. לא יודעת מה לעשות, אני רק יודעת שלשם אני כבר לא יחזור עם כל הרצון. מעיין :(

יקירה, הלוואי שיכולתי לשנות את דעתך אני מכירה את ההרגשה בלהרם ידיים ונמאס לך. הצעה אישית שלי היא לכתוב כמה ההפרעה השפיע על החיים שלך כמה היא גזלה מזמנך, לימודים, חברים, משפחה, וכאשר תראי כמה היא לקחה ממך אולי זה ישנה את הרגשתך וברצון לפתוח דף חדש ולעזור לעצמך להחלים. חג שמח דניאלה

ב"ה למצוא דרך ממשית ומעשית לפתרון בעייתך וכמו שאני מתכוונת לרשום בכמה הודעות והוא למשל.. לנסות למצוא את "הבריא בלא בריא" ורק מתי שאת מרגישה טיפה מחוזקת לעשות משהו למען "הבריא האמיתי" אבל גם למצוא את "הבריא בלא בריא" הוא חלק מלהגיע לממש את בריאותך ושלומך הנעלים..... חיפוש הוא חלק מהחיים ובחיפוש קיימים שלבים רבים. פשוט קבלי את זה ואל לך להאבק ומה שכביכול צריך להיות. התחזקי ואל תוותרי אני מקווה שתאזרי אומץ להמשיך לחפש ולא להתייאש אגב את מוזמנת לכתוב ולהעזר.... המון המון אהבה שבוע טוב :-)

היום יום חמישי חזרתי כרגע מחברה.הן הסיעו אותי הביתה לפי בקשתי והמשיכו משם ליציאה. אני ויתרתי על היציאה לפאב. אתן יכולות לנחש מה הסיבה? לא בגלל שאני מתעצלת להתלבש ולהתארגן אלא שאני מתעצלת לעבור למצב רוח עוד יותר קודר שכרוך בלהביט במראה בזמן שלובשים ג'ינס (במיוחד שהקיץ החליט להגיע היום אולי הוא מנסה להעביר מסר שדי וחדל מהדרך המופרעת הזו). אני בת 19 וחצי ואני מניחה שעוד רבות מחברות הפורם מחבלות בחיי היומיום שלהן,בחיי החברה היקרים שלהן בגלל הפרעה זו או אחרת. נורא לחשוב שבזמן האנורקסיה הייתי הכי תשושה בעולם אבל יצאתי בלי סוף.. כול חיי לפני למען השם אני בשנותי הכי יפות ואני מונעת מעצמי כ"כ הרבה במיוחד מונעת מצב רוח מאושר בגלל האוכל אני באמת הפסקתי לחיות חיים מלאים. הלכה הספונטניות שהייתה איכשהו קיימת בי. אני קוראת לכן ולי לחזור לחיות חיים. אני לא רוצה ולא רוצה שאף 1 בעולם יביט לאחור וירגיש פספוס על מה,בגלל מה? אוכל?! -מה? לא מדובר בסך הכול במזון שתוך שניות כבר נעלם בגרון (חח לצערי נראה במקומות אחרים..) -נשמע כה פשוט לא? אין הרגשה יותר נוראית מפספוס וחוסר אונים אני לא רוצה שהשנים יחמקו ממני לא כך.

ב"ה זה בד"כ קורה עד גיל 30 אח"כ מתחברות בראש הבנות רבות אחרות (או שכן או שלא) בד"כ אנשים בוגרים ממש מספרים שהשנים היפות מתחילות בגיל 60 ואילך הזמנים שבהם אנו צעירים ומתגבשים, לרבים מאיתנו העבודה קשה מאוד וזה לא בהכרח קשור "בהתעוררות", אלא קושי מציאותי שאין אלא ללכת עם מה שהיא מביאה ואולי להפסיק להתנגד לעצמנו ולמצוא במציאות את מה שכן טוב וזו משימה לחיים שלמים. לפעמים הקושי והזוועה היא חלק מגדילה אמיתית שאנשים מבוגרים לא תמיד זוכים לה ואז כביכול נשאלת השאלה..."מה אני צריכ/ה את זה?" וזה די לגיטימי להרגיש כך אבל ממימד של זמן קדימה לאחור מבינים שזה הכרחי ושהרבה מכל הזוועה היא זו שמגבשת אשיות רבת עוצמה לאלה שכמובן מתאמצים בכל כוחם לגדול ולשקם עצמם ואת חייהם כאחד. נהוג לחשוב שלשנות מציאות היא זו שתביא את הגאולה אני אומרת שלחיות את המציאות ולמצוא בדפקט שלה את הטוב זה הבדל גדול מאוד ואני גם בטוחה שלא המצאתי את זה. אנשים רבים פועלים ומתגשמים מהדפקטים שלהם להיות אנשים מלאי הבנות ועוצמה ואלה בד"כ נמצא משפיעים על החברה שלנו. אל תתנגדי למציאות שלך קבלי אותה ותמיד רק אם את מרגישה שאת יכולה לשנות ושיש ביכולתך לשנות לא נותר אלא לשנות אבל אם אינך יכולה לשנות העוול הכי גדול שתעשי לעצמך הוא לחשוב שאת יכולה. "יכול לא יכול" זה מושג שחייבים ללמוד..לדעת היטב היכן הגבולות הקיומיים שלנו ולקבל אותם. כמו גבולות קיימות אפשרויות רבות והזדמנויות רבות ואני מניחה שעוד הרבה גוונים. הקושי הכי גדול הוא לקבל את המציאות שלנו ולוותר על זו שתכננו. בד"כ המציאות שמתכננים מוצאת את סופה כשל וכזב. לכן חשוב ומומלץ לנסות כמה שיותר ללמוד לזהות את המציאות האמיתית שבחיים של כל אחד מאיתנו ולהפיק ממנה את כל מה שיכול לצמוח לבריאה מרהיבה ביותר. המון אהבה יקירה אני מאמינה שיגיע קץ ממשי לתחלואי הפרעת האכילה שלך תני לעצמך זמן זה לכאורה קורה ביום אחד אבל אל תשכחי שהיום הזה יגיע רק אחרי למידה אמיתית. :-) שבוע טוב

הילה, אמרת שנצא מזה, רק לאחר שנתמודד עם המציאות האמיתית. אני לא ממש מבינה מה זה מציאות אמיתית, אבל אם הבנתי אותך כמו שצריך אני מתמודדת עם המציאות האמיתית שלי כבר 11 שנה, ואני שונאת את המציאות הזוועיתית הזאת. אני ממש מנסה לקבל אותה, אבל איך אפשר לקבל מציאות של אסלה? אני ממש מנסה לשנות אותה, אני פשוט לא מצליחה לעשות את השינוי במחשבה, אני לא יודעת מאיפה אני אשיג את הכוחות להפסיק להקיא. איך עושים את זה? ואיך נפטרים מהמציאות האמיתית הזאת שחבל שהיא אמיתית, כי כמו חלום בלהות

ב"ה לא באלה שהאסלה מנהלת אותם אלא במערכות היחסים שלך ברצונות שלך ...החלומות שלך במה שאת מחליטה להוציא לפועל ובמה שחנוק בתוכך וזועק לצאת ביכולת שלך לבטא את עצמך באמת אבל באמת באמת !!!! בהשתדלות להרגלים אחרים נבונים יותר באכילה דחיית סיפוקים למידה אמיתית והתמודדות מול החיים שמביאים אותך לאסלה לפני אסלה יש חיים קשים וכאשר בורחים מהם האסלה נראית בהתחלה מאוד נוצצת ומסנוורת אחכ היא הופכת להיות גיהינום שרק את לסגור את הדלת ולנעול אותה היטב היטב את המפתח להשליך למצולות ים בבקשה וכוונה שהיום ולא משנה באיזה יום את מנסה לוותר על הדלת שיכולה להיות קטלנית ביותר עבורך. כל יום נסיון המנעות קטן. זה הכל זו הדרך ואין דרך אחרת עם כל הקושי שכרוך בכך. אל תאמרי נואש ואל תוותרי אני הייתי בחרא הזה 16 שנה אבל יצאתי ממנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! המון אהבה יקירתי עדכני אותי בהצלחה :-)

אולי את זוכרת... כתבתי כאן לפני בערך חודש... סיפרתי על עבר עשיר של הפרעות אכילה וכרגע תקופה של בולמוסים מטורפים בלי שליטה ומיד אח"כ אכילה ממועטת ושפויה. ברור שאני צריכה עזרה אבל כפי שסיפרתי לך אז אני בתקופה ממש לחוצה בחיים (יש לי עוד חודש לשבת בבית וללמוד למבחנים ממש חשובים). ממש קשה לי בבית, פעם בשבוע (בממוצע, לפעמים גם פחות מפעם בשבוע) אני אוכלת כמויות!!! אני לא מקיאה אבל מקזזת בהמשך השבוע ואוכלת די מעט... מסתבר שהקיזוזים לא עוזרים ועליתי 3 ק"ג.... אני נגעלת מעצמי, רע לי, אבל אני ממשיכה בתוך מעגל עצוב של אכילה מועטת, בולמוס ושוב קיזוז על ידי אכילה מועטת.... כפי שציינתי יש לי עוד חודש שאני חייבת לעבור ולסיים (לא בא בחשבון לוותר!!!!) אני רוצה להצליח לסיים את החודש הזה בלי התקפים ואני לא יודעת איך? וגם נגמר לי הכוח, אני מרגישה שאני משקיעה בזה כל כך הרבה אנרגיות שהייתי יכולה להשקיע בלימודים וחבל... אולי יש לך רעיון בשבילי איך ל"שרוד" עוד חודש ולהיות הכי שפויה שאפשר? תודה , חג שמח ובריאות לכולם...

ב"ה לקבל שיש נפילות לקבל שלא כל מה שרצית שיקרה קורה פשוט לקבל ולהוריד לחץ גם אם זה לא מושלם ושוב כאמור גם אם זה לא בדיוק מה שייחלת לעצמך. בכל אופן תעברי את החודש הזה בשלום אם תקבלי את הנפילות האלה. אח"כ יש הרבה מה לעשות אני מאחלת לך המון בהצלחה והמון אהבה שלך אני :-)

ב"ה אני חושבת שהמשפט הזה יכול ממש לסייע לך ברגעים שאפשרויות היישום שלך מוגבלות ביותר. המון אהבה ... שבוע טוב בהצלחה :-)

ב"ה אז בואו תנסו לחזור שוב למסלול.. תעמידו פנים ששום דבר רע לא קרה ותתאמצו יום יום מחדש לחזור לרגעים של איזון שאני בטוחה שידעתם גם בימים הכי זוועתיים שרק ניתן להעלות על הדעת ולשחזר אותו למען תרגול שיכול להחזיר את כל חייכם למסלולם התקין בעת מן הימים והנכון לכל אחד מכם מבלי לשפוט מה חשבתם או לא חשבתם שנכון לכם. כולי תקווה שמצב הרוח ישתפר....וטוב יהיה והמון המון אהבה סוף שבוע נעים בברכה רבה :-)

הייתי צריכה את החופש הזה אחרי ימי עבודה מפרכים....את יודעת הלחץ של לפני פסח..בעבודה היה הרבה לחץ ובעיקר עצבים..אז כרגע כל חופש שבא אני אומרת ברוך הבא..אין כמו החגים...זמן עם המשפחה..יש לי משפחה גדולה אז זה בכלל מעצים את ההנאה...הילה שיהיה לך חג שמח ומדהים....אוהבת אושר..

אושר, אני שמחה כ"כ לשמוע שפסח,האביב ובעיקר החופש עשו לך רק טוב. אחרי עבודה וימים קשים ועסוקים הנפש וגוף ממש צריכים את החופש והמנוחה. אני גם הייתי צריכה את המנוחה,אבל בגלל שמדובר בחופש של שבוע שלקחתי לי התחלתי להשתגע ופניתי לצערי הרב לאוכל. כאילו אני לא יכולה להתמודד עם עצמי כמה ימים של לבד או של חג. אני שונאת את החולשה הזאת.. ואת יודעת זה כמו מעגל ברגע שאת כועסת ומדוכאת זה גרם לך לעוד כעס של "איך הגעתי למצב הזה" ... אבל אני לארוצה להרוס לך את הכיף אני שמחה בשבילך ותעשי לעצמך טובה, תנסי ם ביומיום לקחת לך כמה רגעים של מנוחה ואני לא מתכוונת לשינה בהצלחה

שלום לכולם, עמותת "שכולו טוב" מקיימת פעילויות חברתיות לנפגעי נפש, שמטרתן בילוי, הנאה והיכרויות. ב-30/4 אנחנו יוצאים לטיול באיזור ירושלים ושפלת יהודה. מחיר הטיול 100 ש"ח והוא כולל ביקור במערת הנטיפים, מנזר לטרון, תצפיות בסביבה, ארוחת צהריים. כולכם מוזמנים. לפרטים והרשמה: מור 050-2090907 כמו-כן כל יום שלישי מתקיימות מסיבות במועדון "הליזרד" ברח' המסגר 1 בת"א, בין השעות 17:00-21:00. במקום מתקיימות סדנאות, הופעות, פעילויות שונות ומסיבת ריקודים. מחיר כניסה: 15 ש"ח. אשמח לענות על כל שאלה בטל. 050-2090907 נשמח מאד לראותכם, בברכת חג-שמח עמותת "שכולו טוב".

http://www.mytherapy.co.il

ב"ה :-)

באא ליי למותתתתתתתתתת אין יותר מה בשביל להיות פה

ב"ה לא שזה אמור לנחם אותך אני יודעת ש"לרצות למות" זה פצע שהוא הרבה מעבר למילים כולי תקווה שאת שומרת על עצמך ורק משחררת קיטור. אם יש לך רצון להתערבות אמיתית כדי לשנות את המצב מצידי את מוזמנת לסמן לי אבל דעי שזה יצריך שיתוף פעולה מלא מצדך....גם אם השיתוף לא יהיה נעים בהתחלה. המון אהבה

מזתומרת שיתוף פעולה? אתמול עשיתי לי חתך קטן ביד לא עמוק ולא כלום.. סתם בשביל להרגיש ולדעת איך זה.. הםצע הקטן הזה לא עוזר!

אני לא יכולה יותר באמת אני כותבת עם דמעות שלא פוסקות. אני פשוט לא יודעת איך לתפקד איך לחזור לחיות חיים. אילו לא חיים אני עושה את עצמי חיה. הכול אבל הכול סובב סביב ההפרעה שלי. הלבוש בבוקר כן וגם שאני לובשת מדים (אמנם פחות),לצאת בערב או בסופש,ללכת לסידורים,ללכת לקניות (שלא נדבר בכלל על ללכת לקנות בגדים או יותר גרוע סתם להביט. כנראה החיבה המיוחדת לתכשיטים של מיכל נגרין לא התחזקה ללא סיבה- אני תמיד מרגישה בהם טוב.),להיפגש עם ידידים הכוללל. הכול כ"כ כואב בגלל שאני יודעת שהצלחתי יותר מידי בעבר. הייתי רזה כל חיי אבל יום 1 קמתי והתחלתי להרזות ללא בקרה. יש לי את אותה נפש אנורקסית רקובה.קשה לי להגיד דברים שליליים מידי על אנורקסיה מהסיבה הפשוטה הייתי הרבה אבל הרבההההההה יותר מאושרת שהייתי אנורקסית. אני מרגישה לא בנוח בכול תנועה שלי,מרגישה לכודה אני צריכה להציל אותי מעצמי או צריכה לפחות שמישהו יגיד לי אחת ולתמיד איך עושים את זה?

ב"ה אהבתי את המשפט הזה אבל זה יכול לקרות בתנאי שתרשי לכל מי שרוצה לעזור לך פתח לשיתוף ונסיון חדש לתרגל הרגלים אחרים כי בלי עבודה מסוג זה שתיארת לך כעת לא יכול לקרות שינוי, אלא אם כן תגיעי לכזה קצה שממנו תחליטי שאין מנוס מאשר באמת "להציל את עצמך מעצמך" ושמן הסתם באותם רגעים תהיי מוכנה לקלוט ולהבין מה תהליך ההצלה הזה שהתכוונת אליו אומר באמת בכל רמה ... תחשבי על זה... משפט שנוא אבל זה בהחלט תלוי הרבה הרבה מאוד בך המון המון אהבה

שלום לכולם, בראש ובראשונה, אני רוצה לאחל לכולכם חג שמח וכשר, מלא באהבה וכיף. ברצוני לשתף אתכם בחווית ליל הסדר במשפחתי: אז ככה, כמובן שבאותו יום יש לעשות צום עד הערב, כיוון שידוע שלאנשים יש נטייה לאכול הרבה בחגים מפאת מגוון גדול של מאכלים טעימים ומשובחים, שממש קשה לעמוד בפניהם. אז כך היה וכך נהגתי. במשפחתי בנות רבות סובלות מהפרעת אכילה. זה מתחיל מסבתא שלי, היא אישה שמנה מאוד שוקלת מאה קילו ומשהו, גם סבא לא רזה כל כך יש לו 95 קילו, אמא שלי שמנה אף היא, ואחיותה לא נבדלות ממנה. כפי שציינתי כבר בעבר גם אני הייתי שמנה מאוד שקלתי 100 ומשהו קילו, ובעקבות הבולימיה ירדתי 40 קילו במשקל. אני לא גאה בכך, ההיפך הוא הנכון. לצערי, אחותי הגדולה סבלה מאנורקסיה, גם היום היא מאוד רזה אבל היא אוכלת בסדר. אחותי האחר "מתקשה" לעכל אוכל, ולכן היא מרבה להקיא אותו ( תקנו אותי אם אני טועה אבל זה סוג של בולימיה!!), ואז אני, מופרעת אכילה רצינית מכיתה י' ועד היום (אני בת 22) , רק תגידו לי שזה לא עובר בגנים!! אז בהמשך לליל הסדר, מצאתי את עצמי אוכלת כמו מטורפת, בשעה שיושבת לצידי בת דודתי שמלאו לה 18 שגם היא מרבה לדחוס כל מה היא יכולה ואכיל. לאחר מכן היה תור ארוך מאוד לשירותים - מעניין למה??? בת דודתי נכנסה, לאחר שעה יצאה עם עיניים אדומות ומבריקות, שוב, מעניין למה??? בטענה מטומטמת שהיא לא הצליחה לעכל את האוכל, אני כמובן עושה פרצוף טיפשי של פליאה, ונכנסת אחרי גם לאיזה חצי שעה מרוקנת את כל ברכות ומטעמי החג. וכך זה נמשך, אף אחד לא יודע את הבעיה של השני, אבל במציאות כולם יודעים הכל,אפילו דודה שלי שילדה עכשיו תינוק (מקלה 140 קילו) רצה לשירותים להקיא את כל מטעמי החג. בקיצור, היה אפשר לרוקן את כל האוכל לאסלה מלכתחילה. אין לי יותר מה לומר, אני מאחלת לכולכם חג חירות שמח- ומי יתן ובאמת נצא לחירות מהמחלה המסריחה הזאת ונפסיק להשתעבד לה. נמאס לי ממנה!!!!! המון אהבה, שלכם רלי.

רלי, אני משתתפת בצערך על החג ה"שמח" שעבר על משפחתך. מה אומר ומה אגיד - בתנאים הנוכחיים עדיף כבר לא לערוך ליל-סדר כלל. אין בזה שום ברכה ושום שמחה, רק טירוף וסכנה. לא לכך התכוון אלוהים, זה בטוח. מאחלת לכן שבשנה הבאה הכל יהיה אחרת.

ב"ה גם אצלי במשפחה יש סיפור עם הפרעות אכילה בוורייאציות שונות אבל אפשר לומר שהיום כולם מנהלים חיים בריאים יחסית. וצר לי מאוד לשמוע שזה מה שעבר עלייך בפסח. מעבר לעניינים גנטיים יש גם הרבה השפעות סביבתיות וחינוך לקוי בנושא תזונה ודימוי עצמי ולא תמיד יש הסבר שבד"כ נוטים לקטלג אותו במימד הגנטי כי שם לא יודעים הכל והתשובות די נסתרות. עדיין אני חושבת שיש הרבה מה לעשות ושאת בהחלט יכולה להציל את חייך גם אם הפסח והסדר היה הכי נורא שרק אפשר לתאר ואני יכולה לתאר לעצמי שזה היה נורא ממש אבל זה לא אומר שעם תרגול נבון של אכילה וסדר אפשר להגיע לאורח חיים נכון לך ... תחזיקי מעמד... המון אהבה

בוקר טוב לכולן כאן , הרשיתי לעצמי להביא לכאן , סיפור קטן וחכם להפליא שמאגד בתוכו בגדול את תפיסת החיים שלי - ואני מקווה שתראו אותו ככלי עזר או סתם תהנו ממנו כסיפור ... enjoy "לפני שנים רבות חי בירושלים, באחת משכונות האבן הישנות, איש זקן. נערי השכונה שנהגו לשחק בעמק אשר מתחת לביתו הכירוהו היטב, הוא דמה בעיניהם לקוסם מהאגדות. היו לו זקן לבן וארוך, עיניים חומות וטובות, חיוך חם, והייתה לו גם "מתנה" מיוחדת, הזקן ידע "לראות דברים" ולא רק בעיניו, הוא ראה סודות שקרו בעבר, הוא ראה דברים הסמויים מהעין וגם דברים שטרם קרו. הנערים שידעו על "מתנתו" המיוחדת של הזקן אהבו לשחק אתו במשחק קטן שהמציאו, בכל פעם שראו אותו מתקרב, היו מחביאים משהו בכף ידם, רצים אליו ושואלים: "סבא, מה בידינו?" הזקן היה מחייך לעומתם ועונה לשאלתם. הוא תמיד ידע את התשובה. יום אחד החליט אחד הנערים להערים על הזקן. הייתה לו תכנית, הוא ילכוד פרפר ויחזיק אותו חי בכף ידו, הזקן כמובן ינחש מה בידו, אבל אז ישאל אותו הנער: "האם הפרפר הזה חי או מת?" אם יגיד הזקן – "חי" יקמוץ הנער את כף ידו בתנועה קלה ולא מורגשת והפרפר ימות. אם יגיד מת – יפתח הנער את כף ידו לרווחה וישחרר את הפרפר. בשעת בין ערביים קרירה נראה הזקן כשהוא מתנהל לאיטו במעלה הדרך. רץ לקראתו הנער, כשחבריו עמו, בכף ידו היה לכוד פרפר כחול יפיפה שנתפס על ידו קודם בשדה. נרגש הושיט את ידו לפנים ושאל: "סבא מה בידי?" הזקן נעצר והרצין. "פרפר" הוא אמר. "כן" שאל הנער בקוצר רוח, "אבל הפרפר הזה האם הוא חי או מת?" הזקן הביט בעיני הנער ובשקט אמר לו משפט שאותו זכר אחר כך הנער כל חייו: "הדבר בני בידך הוא, אם תרצה יחיה, אם תרצה ימות." הנער חש איך כף ידו נפתחת לרווחה והביט בהשתאות בפרפר הכחול שעף ממנה אל החופש שאליו נועד." על מה בעצם מדבר הסיפור היפה הזה? מהו הדבר הנתון בידינו? והאם באמת אנו יכולים לבחור האם להחזיקו כלוא או לשחרר אותו? הדבר הזה הוא הסיפור הפנימי שלנו, או במילים אחרות מה אנחנו מספרים לעצמנו על חיינו. הסיפור הפנימי שלנו הוא אולי הדבר שמשפיע יותר מכל על מציאות חיינו, על החוויות שקורות לנו. רובנו מכירים את התחושה של להיות לכודים בסיפור פנימי שתוקע אותנו שוב ושוב. לרוב כשהסיפור הזה יופיע יגיעו יחד אתו המילים "למה זה תמיד קורה לי?". חלקנו מכירים גם את המקום האחר שבתוכנו, זה שבוחן ממש את אותה מציאות שקורת לנו ושואל ממקום בוגר יותר: "האם יש כאן שיעור שאני צריכ/ה ללמוד ועוד לא למדתי?". מה שנדרש מאתנו כדי "לשחרר את האחיזה בפרפר" הוא לדעת לבחור את הסיפור הפנימי שמקדם אותנו ושמאפשר לנו להתקדם בהגשמת יעודנו. ישנן דרכים לעבוד על הסיפור הפנימי שלנו, להכיר אותו, להתבונן בו, ולבחור אותו מחדש. "הכול בידכם...." - תבחרו את הטוב עבורכם . טוב אני חייבת לעוף עכשיו , רק רציתי לצרף את הסיפור הזה .... נשיקות והמון אהבה תמי

ב"ה הרבה בידיים שלנו יש גם הרבה מאוד שלא ואני מניחה שגם זה חלק מכאוס שמוצא את סדרו הנכון בסופו של עניין בקיום הבלתי ברור למדי מה שלומך?.... נשיקות אהובה

איש באמונתו יחיה . זאת תפיסתי לחיים - שהכול בידיים שלנו . שאנו קובעים הכול . ואני יודעת שזאת גישה קיצונית למדיי , אולי גם הרסנית שמובילה אותי למצבים להתמודדות לא קלים ... כי לשאת את עול העולם על הכתפיים - לא הכי קל . אבל אם כולנו היינו עושים כך , אני חושבת שכולנו היינו מדברים אחרת היום והעולם היה נראה שונה ומרגיש שונה . אולי מה שצריך זה קצת איזון בין 2 הגישות - שכל אחד יתחיל לקחת קצת יותר אחריות על עצמו ועל אחרים , ולמעשה להפסיק לשים את עצמו בתפקיד המסכן , הקורבן . וכן לדעת לקבל שלא הכול בשליטתנו - ולא להיות "פריק קונטרולס" כמוני :) מי יודע מה צריך ביקום הההזוי והלא מובן הזה ? האם נדע את זה אי פעם בכלל ....? מקבלת את שאמרת . סופ"ש רגוע ונעים והמון אהבה תמי נ.ב. אני בסדר .... תודה ששאלת . פירטתי בהודעות אחרות על שהולך איתי . קצת הרבה מתהלך על הראש . המון החלטות , התלבטויות ודברים שונים ומשונים אבל אני מקווה שאני מסתדרת עם זה ולא בורחת שוב למקומות מסוכנים והרסניים ... למרות שתמיד יש את היצר כשקצת קשה ומבלבל . המקום המנחם והמוכר שכל כך קורא לך לחזור אליו . אבל זה שווה את זה ? ממש לא ... את בסדר יפה ?

זוכרים את חברה שלי שסיפרה לי שהיא בולימית -בשיחה אחת נוראית ? הגרסה הקצרה לרענון - היא התוודתה בעקבות וידוי שלי , חזרה בה , רצתה להחזיר את כל הדברים חזרה , כמובן שלא הסכמתי , התנתק הקשר , חזרנו להיות בקשר אחרי שאני הסכמתי לעזוב את כל הנושא הזה בצד , הקשר שלנו התקרר מאוד יחסית לאז, ועכשיו העידכון . לפני כמה שעות ישבתי עם חבר הכי טוב , שהוא חבר טוב שלה , ושסיפרתי לו על זה קצת אחרי שהייתה השיחה הראשונה . אספנו את חברה שלי , שהיא החברה הכי טובה שלה . אחרי שהתייעצתי איתו רבות , החלטנו שאין לנו מה להפסיד - החלטנו לספר לה , כי באמת יש לה השפעה על חברה שלי ורצינו לשמוע מה היא חושבת שצריך לעשות בנידון אחרי שמה שניסינו לא עזר . סיפרנו לה על כל מה שהתרחש . והחלטנו יחד שצריך לדבר עם אח של חברה שלי . שהוא גם היה בולימי והוא ידבר עם חברה שלי . לפי השיחה שתתרחש , מה שהוא יגיד, נערב עוד גורמים אחרים - גורמים מקצועיים , אולי את ההורים שלה , ובעצם לא נשתוק יותר ונהיה פסיביים . גם אם היא לא תדבר איתי , עם חבר הכי טוב שלי - שהוא חבר טוב שלה גם כן , ועם חברה שלי שהיא החברה הכי טובה שלה - החלטנו שזה שווה את זה . הבריאות שלה יותר חשובה מהחברות שלנו . ואם היא תתנתק אז אנחנו נספוג את זה . בינתיים חברה הכי טובה שלה , תדבר עם אח שלה הגדול . ונראה הלאה איך ממשיכים . חוץ מזה - ליבנתי את העיניינים אתמול עם ידיד שלי . חבר הכי טוב שלי שהיה איתי בשיחה שעשינו היום . אחרי מפץ גדול שהיה בינינו ושאני רציתי קצת מרחק כי הוא ממש פגע בי בהתנהגות שלו . דיברנו כמו אנשים בוגרים והחלטנו להחזיר את הקשר שלנו לאט לאט למה שהוא היה . או יותר נכון לא להחזיר - אלא לבנות מחדש . שוב פעם להנות מזמן איכות . לעשות שטויות . ולא רק לקחת את זה לכיוון רציני של שיחות הנפש הידועות של שנינו ושהתחילו את כל הקרע שנוצר . אז באמת יישמנו את זה היום ואתמול - ובאמת הרגשתי כמו פעם רק שונה . לטובה . מעבר לכך , אני חוככת בדעתי לגבי מעבר לגור לבד . לא עם ההורים . אבא שלי , בגלל תקופת החגים הזאת ,וכל הנלווה אלייה . ובכלל כל הכאפות והסרטים שאנשים מסביבי מאכילים אותי - בייחוד המשפחה המטורללת שלי . כל זה רק מכוון אותי יותר ויותר לדאוג לאינטרסים שלי . פשוט קצת נמאס לקבל כאפה , ולהושיט את הלחי השנייה שוב ושוב ושוב ... כמה פרייארית אני יכולה לצאת אה? אז חשבתי בהתחלה לקחת את זה לצד הכי קיצוני וכביכול ללמד לקח את כולם - להיות מניאקית ברמות . פשוט כך . אבל ידיד שלי אמר לי אתמול : "תמי את לא מסוגלת להיות מניאקית , לא משנה מה תגידי , כמה שלא תנפנפי בזה , ותגידי , את לא כזאת את נשמה עם לב טוב ... ואני פשוט לא מאמין לך ..." אני התעצבנתי עליו ואמרתי לו שאני אוכיח לו ושהוא יראה . והוא רק צחק יותר . אני עוד יותר התעצבנתי ואז הוא עבר לפאן רציני ושיכנע אותי שזה לא כדאי , ושעדיף לי למצור את שביל הביניים שיגרום לאנשים להיות עדיין חברים שלי ולבטוח בי . ולא להיות רעה ומניאקית או ההפך הגמור . אז כן ככה אני מנסה להיות עכשיו . מקווה שאני אצליח ליישם את זה ביתר שאת . חוץ מזה , אני חושבת שלמרות כל הריבים שלי עם אבא שלי , ועם סבא וסבתא שלי וכל מה שהולך כאן בבית המשוגע הזה . אני אהיה בסדר . משפחה יפה להפליא מבחוץ - אבל כל כך הרבה רקוב מבפנים .... האירוניה של החיים . כמו שאני אומרת . עד לפעם הבאה . בנימה אופטימית זו , חג שמח , המון שמש ומזג אוויר נעים וחמים ורק אהבה אהבה ואהבה ממני תמי

ב"ה חוץ מזה שפסח הוא חג להרבה מאוד נקיונות במגוון רחב של רבדי חיים ... אני בעד לדבוק בדרך שלך וזה לא אומר שאת מאנייקית... חוץ מזה שמשפחה ומערכות יחסים זה אף פעם לא דבר פשוט לאף נפש חיה. לגבי החברה "ניתוק לא ניתוק" לפעמים התערבות חשובה והיא מצילה חיי אדם גםאם לכאורה תפסידי קשר. לי עשו את זה ואני חושבת שניצלו חיי מאז. כי זה כמו לקפוץ למים ולהתחיל לשחות או לטבוע אבל אני בעד שמה שצריך לקרות במים האלה הוא זה שיקרה גם אם תהיה טביעה זה לא אומר שאם היא לא תקפוץ היא לא תתהווה לה עד מהרה בחיים בשושו שהיא יצרה סביב העניין. ואם היא בסכנת חיים ממשית אני מציעה על כל התערבות שאפשר לרתום למען שלומה. כמובן שאם היא לא תרצה ולא תשתף פעולה שום דבר לא יעזור גם לא התערבות הכי כפייתית שיכולה להיות, אך יחד עם זה זאת התערבות יכולה להכניס לשוק שבהחלט יכול ליצור התעוררות מסויימת והבנה חדשה לגבי המצב כולל יכולת יישום ותכנית יעילה להחלמה. או שכן או שלא אבל ככה זה עם כל דבר בחיים... לא כך?... בהצלחה עם כל מה שתחליטו אגב אפשר גם לערב את שחף או סהר ויש עוד עמותות לבריאות הנפש שיכולות להרתם לעניין. אם תרצי דברי איתי בקשר לזה.... המון אהבה

תראי מיום ליום , אני מוצאת עצמי יותר ויותר רוצה לברוח מכל הבית משוגעים , הסיר לחץ הזה שנקרא כביכול "בית" . ואחרי זה אנשים מתפלאים למה אני "ילדה שאף פעם לא בבית ..." . כל כך הרבה אנרגיות מעורבות בעצבים ,כעס , ואני לא יודעת מה , שנמאס ממזמן . אבל בכל זאת , אולי זה תירוץ , אולי רק נשמע ככה , אבל אני מרגישה שיש לי מעין מחוייבות כלפי אמא שלי . כאילו אני האבן התומכת - היחידה שמבינה אותה לדברייה ואני מרגישה שכל אחד במשפחה הזאת כבר איבד את זה מזמן ופשוט ויתר . אח שלי אמר לי את זה אפילו לא מזמן בפה מלא . אז אולי , באיזה צעד נואש אני מנסה לשמור על שפיות מינימלית ובדרך אני מאבדת את השפיות שלי ? וההחלטה הזאת שאני חושבת שכבר התגבשה מזמן אצלי אבל קצת דחיתי את הקץ , כל הזמן מתערבבת לי עם רגשות של הגנה וחסות . כאילו אם אני לא אהיה שם אז בכלל הכול ילך לעזאזל . וזה גם דיי ברור לכול , שלא אני ולא 2 אחיי נשמור על קשר עם אבא שלי . אח שלי שלא גר בבית כבר מזמן ניתק קשר איתו והיחסים הם רשמיים בלבד . ואמא שלי הודתה בזה - " תמי אני יודעת מה יקרה אז , אתם לגמרי תנתקו איתו קשר." וזה נכון . לא הכחשתי . ואני לא אכחיש . אז מה ? לעשות פעם אחת משהו עבורי , אגואיסטי לחלוטין מתוך אינטרס מובהק ? או להקריב למען אמא שלי את שלוות הנפש לי תמורת הביטחון והרגשתה הטובה ? אני קצת קרועה בין לבין . אולי עוד כמה פיצוצים ביני לבין אבא שלי יבהירו לי את העניין. העניין עם חברה שלי - חברה הכי טובה שלה , שדיברנו איתה , דיברה עם אחייה . הם החליטו שהוא ידבר איתה ביום שישי כשהיא תשוב הביתה ( היא בצבא ...) . ואנחנו - החברים , נהיה עם יד על הדופק ולפי מה שיתרחש בשיחה נחליט מה לעשות הלאה . כנראה שעירוב גורמים מוסמכים יהיה השלב הכרחי . כך לפחות נראה לי לפי המצב שלה . מה גם שהיא נראית לי בשלב שהיא לא רוצה לעזור לעצמה ולא מבינה את גודל הנזק שהיא מעוללת לעצמה . וגם - אני בטוחה שזה קריאה לעזרה - זעקה יותר נכון . ליחס הוגן מהמשפחה . תשומת לב , חום ,אהבה - זה לא מה שכולנו רוצים בחיים בסופו של עניין ? בכל אופן , אני אעדכן בתחילת שבוע הבא ( אם אני לא אסע ...)על כל מה שהוך להתרחש . כמו שאמרת - אין לנו מה להפסיד . אין ספק שהחיים שלה חשובים יותר . ועל זה כולנו מסכימים . וחייבים לקפוץ למים . להישאר במצב סטטי היא לא תשאר . זה יזעזע את כל המצב אבל טוב שכך כי צריך ניענוע חזק . ונראה מה הלאה .... בכל אופן , מקווה שעובר עלייך בטוב - חג הפסח . המשך חג שמח אהובה , תודה על דעתך .... תמי

ושנצא גם אנחנו מהעבדות הזאת... אוהבת , ריקיש

ב"ה גם לך ולכולכם כאחד המון המון אהבה ושוב חג שמח :-)

לכולן וכולם כאן בפורום .... כדבריה של ריקיש המקסימה - שגם אנחנו נשתחרר מעול העבדות ... כל אחת בדרכה . כל אחת בקצבה , בזמנה שלה . העיקר ללכת בדרך הנכונה . חג הפסח מבחינתי , מעבר להיותו זמן של יום ההולדת שלי , מהווה תחנת מעבר בשנה . ותמיד בתקופה הזאת אני מחליטה לעשות שינויים כלשהם לטובה בחיים שלי . כמו שאביב מביא עימו התחדשות , פריחה ,שגשוב ולבלוב . גם אני מחליטה שמגיע לי גם לקבל את כל הטוב של החיים ולאמץ אל חיקי . הלוואי וכולנו נאמץ את הגישה הזאת . והלוואי שלכולנו תהיה תחושה של התחדשות . ושנרגיש אביב - כל השנה . המון אהבה לכולם . וחג הכי שמח וכיף שיכול להיות . תמי

חג שמח לכולן.הלוואי ובאמת נשתחרר... אני כ"כ מאוכזבת מעצמי ביומיים האחרונים. הצלחתי במשך שבעה ימים מלאים לאכול נורמלי, להקשיב לעצמי , לא להשתולל ולא להקיא. התמודדתי עם רגשות האשמה והרגשתי יותר טוב עם עצמי עד ש... בסופ"ש העה לי ויכוח קל עם בעלי... החגים מתקרבים ותמיד יש סיפור לגבי החג וההורים ה"חמים" שלי... ונכנעתי... כ"כ מהר ברחתי לזלילה ולהאבסה העצמית והרגשתי עוד יותר נורא מאשר קודם! אני מסתכלת על הילדים שלי ועוד יותר מלכה את עצמי. איזה מין אמא אני, איך אני יכולה לבקש מהם דברים כשאני לא מצליחה אפילו לאכול נורמלי ומה יהיה בגורלם? האם גם להם יהיו הפרעות? האחריות גם לזה מלחיצה מאוד... אין לי עם מי לדבר על זה ואני מאוד מברכת על נוכחותכן שם! חיבוק עוטף לכולנו! כרגע זה מה שהייתי רוצה! וגם לבכות קצת, אני מחזיקה כ"כ הרבה... הילה אולי תמליצי לי על מטפל באיזור השרון-ת"א? אני חייבת עזרה!

ב"ה צר לי לשמוע את זה אלה ימים קשים מאוד ומערכות יחסים אינן פשוטות לאיש ולא מצאתי איש או אישה שמערכת זוגית או יחסים בין אחד לשני פשוטים עבורו וזו לדעתי אחת המשימות החשובות ביותר לחיים של כל אחד מאיתנו "זוגיות עם כולם" אבל חשוב שתביני שיש לך דרך ורק את יכולה ללכת בה אף איש אינו יכול ללכת בה מלבדך ונכון לך על כל מי שנמצא מולך את אינך תוכלי ללכת בדרכו והיא מן הסתם לא תהיה נכונה לך. לכן התמקדי בדרך שלך והשתדלי להשתיק את הרעשים שבחוץ ותנסי להבין שהרעשים שבחוץ הם בד"כ משקפים את הרעשים שלנו בפנים ואז שאלי את עצמך מדוע את כל כך רועשת ומה את מציעה לעצמך לעשות ביחס לזה או לא לעשות פשוט להרגע... יש תהליך ואין ..לא קיימת אמת זמן שהתהליך הזה תחום בה אבל יש תהליך ואת יכולה לעשות בכל נקודת זמן רק מה שאת מרגישה ויכולה את לא יכולה מעבר וברגע שתביני את זה הלחץ יפחת ותוכלי להתמודד עם קשיים שמתעוררים מתוך הקשר ביניכם. אני מבינה שהמודעות שלך גוברת וזה לא לחינם גם אם הדרך קשה ביותר נכון להיום וזה די מובן אבל אני בהחלט רואה אור בקצה המנהרה ואני חושבת שגם ילדייך עם כל הקושי למדים הרבה ואל לך לשכוח הם בוחרים אותנו. משפט מקומם אבל מוכיח את עצמו לאנשים שעברו כברת דרך משמעותית בחייהם... וראי עוד יהיה טוב המון אהבה יקירה וחג שמח שמח שמח שלך הילהב :-)

קודם כל , את יותר ממוזמנת לכתוב , להתלבט איתנו, להתייעץ ולייעץ ופשוט לעשות כעולה על רוחך בפורום . אני חושבת שזאת מטרתו - לעזור . והכוונה כאן היא באמת לשפוך את הלב . את כל שיושב עלייך . בלי מגננות בלי מסכות ובלי צרכים ומחוייביות אחרות . עכשיו . תראי , אני לא נשואה ואין לי ילדים . אני רק בת 20 . אבל אני כן חויתי ה"א וכן חויתי או אולי עדין חווה את עניין ההחלמה ממנה . וזה לא קל אני חייבת להדגיש. אני גם חושבת שלרוב , בנות , נשים עם ה"א לוקחות עצמן ביתר חומרה מהרגיל . פשוט יותר ביקורתיות כלפי עצמן מן הסתם . וגם את קצת צריכה לתת לעצמך קרדיט בעצם היותך "רק אדם" . ומי כמוני מבינה את העניין של לנסות ולשנות את העולם . מי כמוני מבינה את עניין הלקחית אחריות על כל דבר בחיים . כי ככה אנחנו בנויות וזה האופי שלנו . יש אנשים שהם ההפך הגמור - וגם זה לא טוב . צריך למצוא את האיזון . את הקו המנחה שידע להיות ביקורתי ובונה עם עצמך אבל לא הרסני כפי שאנחנו עושות. מבינה מה אני אומרת ...? הילדים שלך . זה סיפור מורכב . אני מבינה את גודל הרגישות והאשמה שמוטלת על כתפייך מעצם היותך אמא שלהם . ודמות לחיקוי לבטח . אבל תביני - זה סוג של מעגל כזה .כל עוד את ממשיכה להלקות עצמך בהטפות מוסר שכאלה - על איזה אמא את . ואיזה צביעות שאת מטיפה להם ואת ככה .... זה מחזיר אותך לנקודת שבירה הראשונית שמביאה אותך לידי התרפקות הרסנית על מה שכבר את יודעת הכי טוב ומתנחמת בו תמיד - האוכל וההקאה שמלווה אלייה . אם תעשי זאת צעד אחר צעד - ותטפלי בבעיה מהשורש . תתקפי אותה מכל הכיוונים אז תוכלי להתמודד וגם בטוח שתפסיקי עם ההחמרה והנגטיביות שלך לגבי תפקודך . את אדם ! קודם כל . לפני שאת אשה , ואמא , וחברה , ובת ואחות וכו' .... ואם את לא בסדר גם אחרים מסביבך לא יהיו בסדר ... ואם את רוצה לדאוג באמת לילדייך ולמשפחתך - תעשי את שהכי טוב - דאגי לעצמך לטיפול אמיתי וכנה שיעזור לך להתמודד עם הבעיה ולהבין אותה לעומק כך שתוכלי להיעזר ולהיתמך . זה יהיה הדבר הכי טוב לילדייך . וגם הדמות לחיקוי הכי טובה שיכולה להיות . כך שאם חלילה לילדייך תהיה בעיה דומה או אחרת בעתיד - לא משנה מה היא , הם יבינו ממך שצריך לפנות לעזרה . שאין בושה בכך . ולהפך . את רק עוזרת לעצמך. את רק מוקירה את החיים ואת שהם נותנים לך ורק גורמת להם לראות את האור בקצה המנהרה . אני חושבת שזאת גישה מאוד בריאה ומפוכחת . כזאת שלא מתעלמת ומבעיות ומטאטא אותם מתחת לשטיח , אלא מתמודדת , לומדת להתמודד בצורה טובה , מתפתחת ובונה עצמך . עשי זאת קודם כל עבור עצמך . כי את חשובה לא פחות מכל אדם אחר . ושנית - עבור כל אלה שדואגים לך , ורוצים בטובתך . המשפחה והחברים . אני בטוחה שגם הם רוצים שתרגישי בטוב ושלא תזיקי לעצמך בצורה שכזאת . היללי , בטח תתן לך מספר טלפון של מישהי מהאיזורים שביקשת . את תהיי בסדר . תראי . אני חושבת שהגישה שלך מאוד תעזור לך ... את בדרך הנכונה . המון חיזוקים וחג הכי שמח שיכול להיות . המשיכי לעדכן מה איתך יקרה . מצפה לשמוע ממך תמי

אוף אני שוקלת 61 הרגע נשקלתי אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה אני מגעילה את עצמי איך אני אשב בחג עם המשפחה שיתלחששו איך זה שעליתי ככה 10 קילו ואיך זה שכל מי שמרזה מעלה את הכל בחזרה?????? אני רוצה שהאדמה תיבלע אותי אני לא רוצה לצאת מהבית אני רוצה להיות רזה כמו פעםםםםםםם איך לא הערכתי את הרזון איךך איך סליחה על ההתפרצות ועל זה שאני מדברת כמו משוגעת אבל השומן עלה לי למוח כנראה ואני לא צוחקת אני מרגישה כ ל כך רע עם עצמיי ואל תגידו לי להתחיל דיאטה כי נמאס לי להיות כל החיים בדיאטה למה נולדתי שמנה למהההההההההההההההההה תעזרו לי אין לי לאן לפנותת

ב"ה זה נשמע נורא לומר או להציע אבל לעיתים זה פתרון יעיל לא מפני שאני לא רוצה שתאכלי ותקיימת סדר כהלכה, אלא מפני שיכול להיות שהרגישות שלך גדולה מידי עכשיו והתסכול הנפשי והרגי שכל סביב נושא העלייה במשקל שלך רק מעציב אותך .. אולי פשוט אל תהיי שם...לא צריך למות בשביל זה מה את אומרת יש מצב?.... זה יכול רק לחזק אותך ...תשאירי לך אופציה כזאת כי אני חושבת שזה יכול להוריד ממך הרבה מאוד לחץ ומי יודע אולי אפילו תרגישי שאת יכולה להיות בסדר ... אולי אהיה פה כשתעני לי אם לא... אני מאחלת לך שתעברי את זה בשלום ותעשי לעצמך טוב ותעשי רק מה שאת מרגישה שאת יכולה לעשות בכל המצב הרגשי הזה גם אם שוב כאמור זה אומר להתנתק. את צריכה להיות טובה לעצמך נקודה! המון אהבה יקירה שמרי עלייך!!!!

קודם כל, תודה רבה שענית לי. אני באמת רוצה להשאר לבד בחג ולא לראות את הדודים, אבל הבעיה היא שעושים את החג אצלנו בבית...ואני שומרת את החג, כלומר אני לא יכולה להדליק טלויזיה או מחשב, אז מה אני אעשה במשך כל הסדר? נרגעתי קצת, אני מתכננת לכתוב לי בדף תפריט חדש, ולאכול רק מה שכתוב בו. אני מקווה שאני אצליח הפעם לרזות בע"ה, כי בשנה שעברה בפסח שקלתי בדיוק כמו עכשיו (61 בערך) וירדתי עד היומולדת שלי ביוני למשקל 53. אז יש עדיין תקווה ...הכל תלוי בי. אני צריכה לקחת את עצמי בידיים, אחרת גם לחתונה של אחותי (ביוני בע"ה) לא יהיה לי חשק ללכת כדי לא לאכול ליד אנשים! שוב, תודה רבה. את לא יודעת כמה עושה לי טוב התמיכה הזאת. אני לא מסוגלת לפנות לחברות ולידידים כי אני שונאת לחשוף את החולשות שלי...בגלל זה אני בפורום, עושה פדיחות חח ועוד מתייחסים אליי :) תודה רבה רבה רבה

ב"ה רציתי לאחל לכל אלה שנושאים על גבם הפרעת אכילה זו או אחרת הרבה שחרור ונכונות להתעלות מעל העוגן המתעתע הזה שהפיל כל אחד מאיתנו בדרך זו או אחרת ודי הבנו שזה לא מוביל לשום דבר טוב או יעיל או נכון... נכון. אין הרבה המצאות וחידושים או פתרונות מהירים אבל יש תהליך ותרגול שבהחלט שווה לתת לו את כל הזמן שבעולם כי באמת... מה כבר יש להפסיד?! אז... הלוואי ותהיה זו התעלות אמיתית עבור כל אחד מכם להמשיך בדרך אחרת ולהאמין עם כל הקושי והנפילות שבדרך שיש חיים אחרי הפרעות אכילה וכן קיים "נורמאלי" בתוך כל הלא נורמאלי שבו אנו חיים ובטוחה אני שזה לא פשוט לאף אחד לא משנה מה מכביד על גבו. עדיין לשם כך כל בן אנוש חי כדי לרוקן את השק... כל יום עוד משהו קטן ממנו ... כל יום לברוא את בריאותכם מחדש... וזה אפשרי כי אם קיים עוד יום ...אז קיימת הזדמנות נוספת בהכרח פסח שמח (מקווה שלא יהיה מעיק מידי) השתדלו לשמוח באמת המון המון אהבה שלכם :-) אני

ב"ה הסוד לעשייה ללא עשייה דרך קיצור מדהימה להגשמת חלומות מאת ד"ר רוברט אנתוני אחת הטעויות הנובעות מחוסר הבנה היא שאנשים פועלים על פי האמונה שאתה מקבל את מה שאתה רוצה בחיים על סמך מה שאתה עושה. או דרך הפעולות שאתה מבצע. רוב האנשים מאמינים שהעשייה או הפעולה היא שגורמת לדברים להתרחש. אולם, רוב הפעולות גורמות לך ליצור דווקא ברברס...הרשו לי להסביר. הסיבה שאנו שמים דגש רב על פעולות היא מפני שאנו לא מבינים את כוח המחשבה שלנו. אם תנתח זאת, 90% מהפעולות שאנשים עושים הן ניסיונות שבאים לתקן ולפצות על מחשבות שגויות. הפילוסוף הסיני לאו צ'ה אמר: "בתרגול של הדרך, כל יום משהו נשמט. פחות ופחות אתה צריך לכפות דברים עד שלבסוף אתה מגיע ל"אפס מעשה" כאשר שום דבר לא נעשה, לא נשאר דבר שצריך לתקן." מה שהוא מדבר עליו זה "עשייה ללא עשייה". הבעיה היא שרובנו עסוקים ב 'עשייה ' . לרוע המזל רוב 'העשייה' שלנו מלווה בקשיים. בעולם המערבי אנו מותנים להיות בעלי אופי של מבצעי-פעולות, כך שאנו נותנים ערך רב לעשייה, אנו כלכך עסוקים בפעילות ולא שמים לב לכך שכל ה "לעשות" הזה גורם לנו ליצור דברים בצורה הפוכה - ברברס. רוב הפעולות שלנו מקורן בפחד, דאגה או ספק מפני שאנו מאמינים ששום דבר לא יקרה עד שלא נעשה משהו. במילים אחרות אנו מנסים לכפות את הרצונות שלנו במטרה להגשים אותן דרך פעולות. אם החלטתך לעשות הינה דומיננטית, אז אתה לא תתרכז במה שאתה רוצה להיות בהווה. זה יגרום לחוסר יצירה מפני שהוויה היא השלב החשוב ביותר בתהליך היצירה. הנה הסוד: פעולה היא חשובה אך - זאת לא הפעולה שלך שגורמת לדברים להתרחש, זוהי הכוונה שלך. אתה יכול להפחית את הצורך בפעולות למינימום על ידי כך שתאפשר לעצמך להתמקד במה שאתה רוצה עד שתתחיל להרגיש את האנרגיה החיובית מתחילה לנוע בתוכך. האנרגיה הזאת אינה מבוססת על ספק, פחד, דאגה או צורך. אם תתמקד במה שאתה רוצה במקום במה שאתה לא רוצה, אתה תדע מתי הוא הזמן הנכון לבצע פעולה. וכשתעשה זאת, זה יהיה ללא מאמץ. דלתות יפתחו וכל היקום יקשור קשר בכדי לעזור לך בהשגת השאיפה שלך. בפשטות, אל תבצע שום פעולה עד שלא דמיינת את השאיפה שלך ועשית אותה אמיתית במוחך כך שהפעולה הבאה שלך (הצעד),תהיה אשר תהיה, תראה כצעד ההגיוני ביותר. איך אתה יכול לדעת מהו הצעד ההגיוני הבא? להלן מבחן שאתה יכול לערוך לעצמך לפני ביצועה של כל פעולה. אם אתה מתרכז בשאיפה שלך ועדיין מרגיש המום או חסר סבלנות מידי, אז אתה לא מוכן לשום פעולה. אתה יודע שאתה מוכן כאשר אתה מרגיש שהפעולה ההגיונית הבאה שלך היא חסרת מאמץ. אין כל מאמץ, לא מתח, ולא כאב. מה שאנו רוצים לעשות זה להשתמש בכוח האנרגיה, אותו כוח אנרגטי אשר יוצר כל דבר שקיים ביקום. אולם, אנו כלכך נתפסים במציאות של "מה שקיים", שאנו מרגישים מחויבות ליצור הכל דרך מאמץ מחשבתי ופעילות פיסית. האם ראית הי פעם אנשים שנראה שיש להם כלכך הרבה דברים נפלאים בחיים ללא מאמץ רב? זה כמעט נראה כאילו יש להם יתרון על פני כל האחרים. ואז אתה רואה את האנשים שעובדים הכי קשה ויש להם הכי פחות. זה לא נראה הוגן נכון? אך זוהי הדרך שבה היקום עובד. לרוע המזל, אלה שעובדים הכי קשה לרוב יש להם הכי פחות מפני שהם לא למדו כיצד להתאים את האנרגיה שלהם. הם עסוקים בליצור את חייהם בדרך הקשה. הם מנסים להשתמש בפעולות שלהם כדי להשיג את מה שהם רוצים. אנו גם מתוכנתים שכדי שיהיה לנו את מה שאנו שואפים אליו אנו חייבים לעבוד קשה. כמה פעמים שמעת את המשפט - "אין מאמץ, אין רווח." המשמעות היא שאם אתה רוצה לעשות משהו מעצמך, אתה חייב לעבוד קשה. המסר ברור - אם אתה לא סובל, אתה לא מתקדם. אבל האמת היא זאת - בכל פעם שאתה סובל אתה לא יוצר. כל פעם שאתה מרגיש כאב או סבל, הנקודה המגנטית של המשיכה שלך מופנית לכיוון של מה שאתה לא רוצה, במקום להפנות למה שאתה שואף אליו! קרא זאת שוב. פעולות נחוצות, אך הן צריכות להיות המרכיב האחרון ביצירה. פעולות אינן יכולות להיות משומשות באפקטיביות כדי ליצור תוצאות, כי יצירה היא פונקציה של הוויה, אחר כך מחשבה, ולבסוף פעולה. תזכור, כל יצירה מתבצעת דרך התנודה של התדרים שלך, כל דבר רוטט, ועל ידי התנודה הזאת של התדרים אנו נכנסים להרמוניה ומושכים אלינו חוויות. אז לפני שאתה פועל או עושה משהו, קודם תשאל את עצמך, איזה תדרים אני משדר? איך אתה יכול לדעת? אתה יכול לדעת לפי איך שאתה מרגיש. הרגשות שלך חושפות את התדרים שלך. איך שאתה מרגיש יקבע את מה שתמשוך אליך. כשאתה משתמש בתהליך היצירה רק על ידי התמקדות במה שאתה רוצה במקום במה שאתה לא רוצה, אתה תראה שהיקום יספק נסיבות חדשות עבורך שמצריכות מעט מאוד פעולה. וזה יכניס אותך למצב של "עשייה ללא עשייה" או פעולה ללא מאמץ. תורגם על ידי אלכס זיו

הי לכולם. לא הייתי כאן זמן מה והתגעגעתי לתמיכה ולרצון להקשיב.. כמובן תודה וחג אביב שמח. אני לא יודעת מי מכן נתקלה בסיטואציה הזו אבל אני אשתף בכול זאת. אתמול נפגשתי עם ידיד שלי שבזמן האחרון הוא הפך לקצת יותר. מובן שזו התחלה והכול רענן ומרגש במיוחד אחרי קשר ארוך של שנה וחצי. אך לאורך כול הערב נלוותה אותי תחושה של חוסר נוחות מלאה עם הגוף שלי. התגעגעתי לתחושה שאני לא צריכה לדאוג לשטויות ופשוט להינות ולשכוח מהכול.. אבל מסתבר שבמוחי לא כך הדבר. אילו ממש לא שטויות וזה הורס את ההנאה מהערב ובכלל את חיי היומיום ואת המצב רוח התמידי שלי. אני יודעת שזה נשמע הזוי ולא בריא אבל אני בכול ליבי מתגעגעת למשפט המטורף הזה שהאקס שלי אמר לי: "העצמות שלך מכאיבות לי". אני יודעת שלא יזיק לי להרזות קצת אני לא רוצה להשתגע ולרדת 20 קילו ולחזור לפעם. אבל אם אמא שלי (שרואים עד כמה היא פוחדת להעיר לי על התזונה שלי שאני לא אוכלת כול היום ואז נזכרת שאני רעבה ואוכלת בלי לחשוב) מעירה לי אז אולי כדי להתעורר. אני צריכה שנושא התזונה והשמירה יהיה תמיד בראש המחשבות. אני לא רוצה להגיד מלחמה יומיומית כי מלחמה מעורר משהו שלילי. אבל כן סוג של מלחמה! מקווה לצאת למלחמה ולא להפסיד. (ומובן לא על חשבון הפסד בריאותי) חג שמח ושבוע טוב. רותם.

ב"ה וטוב שכך כי רק כך לאורך זמן תוכלי באמת לשמור על איזון כשאת יוצאת מתוך נקודת הנחה שאוכל והזנה הם אינם מובנים מאליו ויש הרבה דרך ללמידה ממושכת על כל מה שזה אומר בכל הרמות ולעיתים מצטרף לזה העניין הרגשי והנפשי וגם זה משהו שמצריך הרבה תרגול והבנה וחמלה להבין שיש פה קושי לא קל לחלק מאיתנו כשזה הולך יד ביד עם הזנה שלא תמיד יודעים להפריד בין הפיזי לרוחני... אני בטוחה שאם תרגול נבון ולא מהלכים קיצוניים את כן בסופו של דבר תגיעי לסוג של איזון ואולי ב"ה אמן לא תרגישי שהתמודדות עם הזנה לגוף היא מלחמה, אלא אהבה... אני מאחלת לך חג שמח והמון המון אהבה :-)

עם הנושא הזה פשוט זהה המקום היחיד שאני יכולה לפנות אליו ושבאמת יש מי שמקשיב לי ועוזר לי! רציתי לדעת עם מישהי יודעת מניסיון שאם לוקחים כדורים של הורמונים או משהו כזה באמת השיערות שצמחו נושרות?ואם כן אחרי כמה זמן בערך ? לילה טוב...

ב"ה לעיתים תוספת של הרומונים גורמים לשיעור יתר. אני מציעה לך להתייעץ עם גינקולוג/ית מומחה המון אהבה שמרי עלייך חג שמח :-)

מההה?????אני לא מאמינה.....ממש התנפצה לי הבועה כרגע.. אז אני יהיה תקועה עם זה לנצח ???בא לי למות!!!!!!!!!!!אוף אוף אוף שונאת את עצמי שונאאאאאאאאת

אני לא חושבת שאני צריכה! אני רק רוצה להיות לבד..

אני מבינה שאת רוצה להיות לבד...זה לא דבר רע אם זה לא נמשך יותר מידי זמן...הדר גם אני רציתי להיות לבד ולצערי לא עצרו אותי עם הלבד הזה וזה נמשך יותר מדי זמן וזה פגע...מה שקורה זה שאת מתחילה להסתגר ולהתנתק מהעולם החיצוני כי כרגע את לא מסוגלת להתמודד עם בעיות רבות...את רבה עם אבא ...רבת עם חברות..המקרה הטראגי עם ידיד שלך..וכו'....אין בעיה קחי את הזמן ..קחי פסק זמן אבל אל תיקחי יותר מדי זמן אני מתחננת אלייך שתפני לעזרה כשתיהי מוכנה....הדר אם תמשיכי להסתגר יותר מדי זמן את תפספסי את השנים הבאות...הן לא חייבות להיות כ"כ קשות ...שאלה:על מה את בעיקר רבה עם אבא שלך??? ואיפה אמא שלך בתמונה??? מחכה לתשובה מתוקה..אולי נצליח לפתור ביחד כמה בעיות כדי להקל עלייך...דברי איתי מותק....אוהבת אושר.......

כמה זמן מותר לי להיות לבד? זה התחיל מלפני חודש בערך ועכשו עם החבר זה עוד יותר גרוע.. אנחנו רבים על הכל.. אפשר להגיד שהוא שונא אותי כי אני המכוערת והמוזרה של המשפחה.!אמא שלי בדרך כלל לצידי ומנסה להרגיע לא תמיד זה הולך!. אם את רוצה או יותר נוח לך את יכולה לכתוב לי לאימיל: [email protected]

לא אני עדין פה.. חזרתי לאחר תקופה שלא הייתי כי אני פוחדת עכשו,אני מבולבלת ותלויה על קצה החיים. אז מה חדש?: הידיד הכי טוב שלי בעולם מת :[ רבתי עם אבא שלי אני לא מדברת איתו כבר שבועיים רבתי עם שלושה חברות וידיד ואני בדיכאון עמוק.. אני לא קוראת רוקדת או נמצאת על המחשב כמו פעם.. אין למה לחיות יותר לקיצ קיצור! אוהבת את כולכן.. הדר!

מתוקה...אני מצטערת לשמוע על ידיד שלך.....אני מבינה את כאבך...ראיתי בעיניים שלי הרבה צעירים שנפטרו מהמחלה הנוראית הזאת....הדרוש אני מבינה שאת נמצאת עכשיו במרה שחורה....ואני מצדיקה את התחושות הנוראיות שאת מרגישה עכשיו...אבל אל תדאגי את לא לבד....יש לך אותי ואת דינדין והילה ובנות הפורום ואנחנו נעזור לך...עד כמה שתתני לנו....תחזיקי מעמד לא הכל רע...את פשוט בתקופה כזאת שהכל נראה שחור וסוף העולם אך אני מבטיחה לך אישית שהתקופה הזאת תעבור...ואת תראי שיש תקווה...גם אני הייתי בגילך ועברתי את מה שאת עוברת..אני ממליצה לך לפנות לעזרה...ליועצת בית הספר את יכולה לבקש ממנה שתעזור לך למצוא עובדת סוציאלית במקום מגוריך...או שאני אוכל לעזור לך בעניין דרך האימייל...אז הדר אני לא מרשה לך להתייאש.....שמעת???????? תדברי איתי מותק ....אני מוכנה לעזור לך במה שאת רוצה...ביי מותק...אושר

בפורים בשנה שעברה התחלתי דיאטה, כי גיליתי שאני שוקלת 66 (אני לא גבוהה, בערך מטר 62 משהו כזה). אכלתי בסביבות ה1000 קלוריות ביום, וירדתי בקצב נורמלי לחלוטין. עסקתי באירובי בערך פעמיים-שלוש שבשבוע, במשך 20-25 דקות כל פעם. עד תחילת החופש הגדול ירדתי כ12 קילו, ובהמשך החופש ירדתי עוד 4ק"ג, כלומר המשקל שלי נע בין 54-50קילו. המחזור נפסק לי, והתחילה לי נשירת שיער קלה. קבעתי תור לדיאטנית והיא נתנה לי תפריט עם כל מיני שומנים שהיו חסרים לי בגוף, אבל עדיין לתפריט לא היה ערך קלורי רב. עם הזמן התחלתי "להרשות לעצמי" יותר שוקולדים וחטיפים למיניהם, והופס בלי לשים לב אני שוקלת היום 58. חשוב לי לציין שה8 קילו הללו (אם מתחשבים במשקל ה50, שלטעמי היה מוגזם, אני מסתפקת ב54) - העלתי אותם במשך חצי שנה, כלומר העלייה לא הייתה דרסטית. בקיצור, אני מפחדת לחזור למשקל הקודם, ואני גם לא רוצה להשאר במשקל הנוכחי! אני רוצה לחזור לפחות ל54, הצדדים והבטן שלי הכי מפריעים לי בעולם וזה משפיע לי על מצבי הרוח. אני בדר"כ אוכלת נכון אבל יש ימים שנאי מקבלת התקפת רעב והקלוריות מגיעות לי גם ל2300 ביום בערך, כפול ממה שאני צריכה לאכול ! בבקשה אל תמליצו לי על דיאטניות כי אני הולכת כמעט כל שבועיים. אני צריכה עצה אולי ממשהי שעוברת משהו דומה, ויכולה לתת לי עצות איך לעצור את התקפי האכילה? :( בקיץ בע"ה אחותי מתחתנת ואני רוצה שמלה :( :( :(

הדרי יקירה, דבר ראשון זה שאכל כאלף קלוריות זה מראה שאת נמצאת בה"א אני ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה שלך והסיבה שאת רוצה להיות על 50 קילו כאשר הגובה שלך הוא 163 זה לא מצב תקין שגם המחזור נפסק לך, נושר לך השער יחד עם טיפול דיאטנית אני הייתי ממצליצה לך גם עם פסיכולוג שבתוך תוכך את יודעת למה את עושה את זה ועלייך לטפל זאת כיוון שאם לא את יכולה למצוא את עצמך בברוך רציני של ה"א. שלך באהבה דניאלה

שלום חמודה.. התקפי האכילה הללו באים בעקבות "איסורים" שאסרת על עצמך ועשית מן "סדר" כלומר אוכל מותר = דיאטטי ואוכל אסור= משמין כך שכל פעם שאת אוכלת מהאסור יש לך נקיפות מצפון חזקות וייאוש שלא עמדת במה שהצבת לעצמך ואיבדת מן שליטה...ואת במשך רוב הזמן משתדלת לאכול מה שסירת לעצמך כמותר ואפשרי אבל אנחנו בני אדם וככאלה יש לנו מיני חשקים גם שוקולד גם גלידה גם פיתה עם על האש..כל מיני דברים .. בגלל שירדת במשקל וקיבלת מחמאות והרגשת טוב עם זה את פוחדת להעלות ..וכמובן "מה יגידו?" תשמעי לי מתוקה הפיתרון טמון בהתחברות שלך אל עצמך כלומר מתי שאת רעבה תאכלי ואם לא אז לא אבל ממש תרגישי ברעבהפיזי לא הנפשי או מה שסידרת לעצמך בשעות וגם אם לא בא לך א. צהריים ובא לך גלידה תעשי זאת את תראי שפתאום אחרי הגלידה לא תהיי רעבה אולי ואולי כן את חייבת להרגיש גם את מנגנון השובע רעב ותראי שהגוף אומר סטופ כשהוא שבע כבר אחרי כמות קטנה אנחנו הושפענו מהתרבות בה גדלנו צלחות גדושות אוכל... חייבים לאכול הכל= ילד טוב...וכו'.. בהצלחה יקירה ואל תיכנסי לפאניקה..את תצליחי תתחברי לעצמך יום נפלא מתוקה דינדין

אני מבינה את התחושות , והרגשות וכל מה שאת עוברת אבל ----- ! זה לא סוף עולם . גם להגיע במשקל הנוכחי שלך ( שהוא נורמלי לחלוטין ובטווח הנורמה לגובה שהצגת בהודעה ) ולבחור שמלה לחתונה של אחותך - יהיה אפשרי ביותר . תראי , מתוקה - הדיאטנית שאת הולכת אלייה , תזונאית , לא משנה , בכל אופן לא נראה לי שזה מה שאת צריכה כרגע . היא לא נשמעת לי מתיאורייך כמישהי שבאמת יכולה לדעת בבעיה ולפתור אותה מהשורש . מה הכוונה ? אני אסביר את עצמי על דרך המטאפורה , כמו שאני אוהבת - תחשבי על אדם שתקועה לו חרב בבטן . הריי ברור שהוא מדמם ,באיטיות אומנם , אבל ברור שמתישהו אם לא יפסיק את הדימום - הנזק רק ילך ויגבר ולבסוף אם לא יציל עצמו בדרך כזאת או אחרת הוא גם כן מסתכן במוות ... עד כאן מובן ? אוקי , עכשיו תארי לך שמישהו בא לעזרתו . ובמקום להוציא את החרב , לעזור לו בסגירת הקרע , לעצור את הדימום , לחזק אותו , הוא נותן לו פלסטר . מצחיק ? נכון . אבל גם עצוב אם חושבים על זה . כי אנשים עושים את התיאור שאני מתארת כל הזמן בכל מיני צורות - רק שהם לא מודעים לכך אפילו ... עכשיו קחי את הסיפור ותקבילי אותו למקרה שלך . אני מנחשת שאת יודעת איפה למקם עצמך נכון ? אם כן , מה שאת עושה זה לבקש עזרה לא נכונה , ממישהו שנותן לך פיתרון זמני שמרצה את הרצונות הזמניים שלך - להרזות בשביל החתונה של אחותך או יותר נכון בשביל השמלה לחתונה . אני צודקת ? התזונאית עושה את מה שהיא יודעת לנכון . עושה לך תפריט שישלים את החסרים בתזונה. היא לא תטפל בך באופן מלא ושוטף ולא תפתור לך את המקור לבעיה שלך והיא - למה בכלל את רוצה להרזות עד כדיי רמה של איבוד שיער , העלמת הווסת ותסמיני תת משקל מוכחים ?! הריי הגוף שלך , בין אם רואים עלייך את זה או לא ,אומר לך במילים הכי מפורשות שיכולות להיות - יש לי חוסר רציני בגוף כי את לא מאכילה אותי ! לא כראוי! הגוף שלך זועק לעזרה . וזה מתבטא בכל מה שהצגת ואם תמשיכי את תוכלי למנות לי עוד כמה תסמינים לא נחמדים שכאלה ... בכל אופן מותק - עצתי היא ללכת לטיפול אצל תוזנאית מומחית בה"א . תסבירי לה על המקרה שלך . על כל מה שחווית וחווה כעת . במקביל אפשר להפנות אותך למטפלת בה"א שתעבוד איתך על הפאן הנפשי ואיך להתמודד עם משקל שהוא תקין . אפשר להרזות אם יש צורך בריאותי , אבל צריך לדעת לעשות זאת בבקרה ובפיקוח כדיי לא להגיע למצב שאת הגעת אליו מבלי לשים לב לכך בכלל .... בכל אופן טיפול חלקי , טיפול זמני , דיאטה או תפריט שהדיאטנית נותנת לך - אלו רק פיתרונות זמניים שלא יפתרו לך את הבעיות הבאמת רציניות שהן המקור להכול . אם את לא רוצה לחזור למקום שהיית , ואף להדרדר למקום מסוכן בהרבה יותר , אני ממליצה לך בתוקף לעשות כן . למען בריאותך . כי את חשובה הרבה יותר משמלה . ודרך אגב בלי קשר לעניין - שמלה יפה שתחמיא לך באמת , אפשר למצוא אם רוצים לא משנה מה המשקל לך או מה המידה שלך . את יכולה להיות מידה 0 ולהיראות לא משהו בשמלה שלא תחמיא לך . כך שהתירוץ לשמלה - לא ממש תופס . סורי :) חשבי על דבריי , מחכה לשמוע ממך יקירה שמרי על עצמך תמי

אני לא מאמינה !!!!! אחרי שנה-שנה וחודש בלי מחזור היום קיבלתייייייייייי ברוך ה' יאו אני כלכך מאושרת לפחות יצא לי משהו מההשמנה שלי חחח .. תודה רבה רבה שהגבתם לי והחלטתי שמהיום בע"ה אני פותחת דף חדש כי אני לא רוצה לאבד שוב את המחזור, כבר הספיקו להפחיד אותי בקשר לעניין הפוריות. אני אוכל בע"ה בצורה מסודרת ואפסיק עם כל ההתקפי אכילה האלה. אני מקווה שיילך לי טוב בע"ה ושוב תודה רבה רבה שהגבתן, כמה כיף לקבל תמיכה אתם לא יודעים ..

אני לא מאמינה !!!!! אחרי שנה-שנה וחודש בלי מחזור היום קיבלתייייייייייי ברוך ה' יאו אני כלכך מאושרת לפחות יצא לי משהו מההשמנה שלי חחח .. תודה רבה רבה שהגבתם לי והחלטתי שמהיום בע"ה אני פותחת דף חדש כי אני לא רוצה לאבד שוב את המחזור, כבר הספיקו להפחיד אותי בקשר לעניין הפוריות. אני אוכל בע"ה בצורה מסודרת ואפסיק עם כל ההתקפי אכילה האלה. אני מקווה שיילך לי טוב בע"ה ושוב תודה רבה רבה שהגבתן, כמה כיף לקבל תמיכה אתם לא יודעים ..

אוף אני שוקלת 61 הרגע נשקלתי אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה אני מגעילה את עצמי איך אני אשב בחג עם המשפחה שיתלחששו איך זה שעליתי ככה 10 קילו ואיך זה שכל מי שמרזה מעלה את הכל בחזרה?????? אני רוצה שהאדמה תיבלע אותי אני לא רוצה לצאת מהבית אני רוצה להיות רזה כמו פעםםםםםםם איך לא הערכתי את הרזון איךך איך סליחה על ההתפרצות ועל זה שאני מדברת כמו משוגעת אבל השומן עלה לי למוח כנראה ואני לא צוחקת אני מרגישה כ ל כך רע עם עצמיי ואל תגידו לי להתחיל דיאטה כי נמאס לי להיות כל החיים בדיאטה למה נולדתי שמנה למהההההההההההההההההה תעזרו לי אין לי לאן לפנותת

ב"ה יש שם טוב יש שם רע יש שם עולם שלם בפנים את רואה אותו? כי לדבר ולומר "אני שמנה" מרחיק אותך מלראות את הייחוד שבך וחבל כי אז אולי באמת תוכלי להתעלות מעל "השומן" הזה שלך ואולי גם להגיע למשקל שנכון לך מבלי להתאמץ אחרי שכל הלחץ הזה שלך "רזה לא רזה" ירד. נסי להרגיע את עצמך כי כל לחץ יחמיר את המצב...

מה קורה?! וואו..עברו כמה שבועות מאז שנכנסתי לפה.. התגעגעתי אלייך!! מה קורה איתך? מה חדש?? ההודעות שלך בפורום מעטות..מקווה שהכל טוב.. נשיקות **חמודה**

מה קורה איתך ילדה ? אני שמחה לראות שאת נכנסת מדיי פעם לבדוק מה קורה כאן בפורום . אני לא התייאשתי ממך . יש לי תקווה שאת תביני את כל שדיברנו והתכתבנו רבות כאן על גבי הפורום . אולי הזמן יעשה את שלו . לוקח זמן לדברים לחלחל פנימה לפעמים . בכל אופן , את צודקת - אני לא רושמת הרבה הודעות כמו בעבר , לפחות לא באותה תכיפות, אבל אני כן משתדלת לבדוק מה קורה בפורום בתכיפות רבה - גם אם אני לא עונה חזרה מפאת חוסר זמן לענות ברצינות ובאריכות כמו שאני אוהבת ושאני חושבת שאני צריכה ... אני פשוט מעדיפה לענות כשאני יודעת שזאת תהיה תשובה כאילו אני מדברת עם האדם פנים מול פנים . לתת לו את מלוא הכבוד והתשומת לב הדרושה לדעתי . אני גם לא כל כך מרגישה טוב בימים האחרונים - חוסר אנרגיה , חולשה כללית ודיי הרבה משכי כאבים של כאבי ראש וצינון לא ממש תורמים לכל הקטע. אבל נראה לי שאחרי אתמול - אני יותר טוב והחולשה של חילופי עונות תעבור לי . בכל אופן - ספרי מה קורה איתך . איך הולך לך ...? אני כמובן אראה את ההודעות ואשתדל לענות במהלך הסופ"ש או בימים הקרובים . לבינתיים - נצלי את המזג אוייר הנעים ( לפחות בת"א ...) ושמרי על עצמך יקרה נשיקות והמון אהבה ממני תמי

אמ..האמת שאני לא נכנסת מדי פעם לפורום כמעט ולא נכנסתי בכלל בתקופה האחרונה אבל הדיאטה נגמרה..[[כן אני פשוט כישלון]] אז החלטתי לראות מה חדש כאן. טוב אני מקווה שתרגישי טוב..איתי לבנתיים הכל בסדר, וכן, גם בירושלים יש מזג אוויר יפה ונעים.. אבל אני די עמוסה בבצפר ותאטרון עכשיו ככה שבקושי יוצא לי לצאת.. אולי תשמחי לשמוע שהחלטתי לצאת לקנות בגדים. מה שעד עכשיו לא העזתי לעשות..אני עוד לא יודעת מתי אני ייקנה.. אבל עצם ההחלטה.. וגםםםםם לבשתי חולצה לבנה [[רק כי הייתי חייבת] גם על הפחד הזה התגברתי.. ראית מזה? חחחח מה איתך? לא התכתבנו מאז...פורים?! מה חדש??? נשיקות וסופשבוע טוב **חמודה**

על העזרה שלך מאוד עזרת לי!!ועודדת אותי אני יודעת שאני כרגע נמצאת במצב שאני רק חושבת על איך שאני נראץת וכל דבר קטן בולט לי לעיין ונראה לי סוף העולם ואני רק רוצה לעבור את כבר ולהיות כמו בנאדם רגיל!! ובקשר להורמונים ולכדורים שצריך לקחת..לאיזה רופא צריך לפנות כדי לקבל עזרה בנושא? המון תודה אוהבת קרין

היי קרין, דבר ראשון אין בעד מה בכייף בשביל זה יש את הפורום!!! כדי לעזור !!! את ההורמונים אפשר לקחת מהרופא נשים כמובן אחרי בדיקת הורמונים שיבדוק איזה שיבוש עשית לעצמך!!! דבר שני אני מציעה לך יחד עם זאת לפנות לטיפול בה"א זה שקיבלת כמה פעמים מחזור זה אל אומר כלום וזה שאת מקבלת מחזור זה מתסכל יותר כי את חושבת שהנה עכשיו הכל ורוד אז - זהו שלא זו התחלה לחיים חדשים וכמו שאמרת חיים נורמאלים!! להיות נורמאלית לא לחשוב רק על האוכל!! האוכל הוא דלק לחיים ולא רעל הרעל הוא שאת מרעילה אותך על כמה האוכל מזיק שלך באהבה אם תצטרכי כמובן אשמח לעזור לך בכל מה שתרצי ואם תרצי במייל או משהו אשמח לתת לך דניאלה

ב"ה ורק בפיקוח!!!!

ב"ה הבוקר, כשפתחתי חלון בשמיים, מלאך ראה אותי ושאל אותי: מהי משאלתך הגדולה ביותר היום? עניתי לו, בבקשה שמור על האדם שכרגע קורא את הודעה זו, שמור עליו ועל משפחתו, כי מגיע להם וכי אני אוהבת אותם מאד. אהבתו של המלאך גדולה כמו ים: ניתן לראות את ההתחלה אך לא את הסוף. זה עובד רק ביום שאת מקבלת את זה ... יתכן שזה נראה לך מגוחך, אך האדם ששלח לי את זה היה מופתע מהתזמון. נראה אם זה נכון. המלאכים קיימים אך לפעמים, כשאין להם כנפיים, קוראים להם חברים או שאר כל בני האנוש.

:-)

הילולי איזה מדהים עוד לא שמעת ידבר כזה..יפה לך.....

סורי זאת היתה ורד..לא שמתי לב איפה רשמתי..

היי דין דין, מה נישמע? אז היום הלכתי למרפאה להפרעות אכילה לרמבם אמרו לי שאני כעיקרון סיימתי את שנת הטיפול שנותנת המדינה אבל בגלל שמנהלת המרפאה מכירה אותי טוב היא נתנה לי עוד הזדמנות בתנאי שאני אקבל את התפריט שהדיאטנית תיתן לי ואשתף פעולה בינתיים יש לי תור לפסיכיאטרית ב-18/4 ונתנו לי לעשות המון בדיקות....מקווה שהפעם הטיפול יצליח תודה על התמיכה.....דרך אגב שלחתי לך אימייל תעני לי בבקשה תודה על הכל אוהבת המון המון ורד

ורד אני ממש שמחה בשבילך..עד לב שמים קחי את זה בכל הכוח הזדמנות להציל את חייך שהם יפים אל תחשבני לאף אחד..תדאגי רק לעצמך..כי את המרכז עכשיו..ואת מה שחשוב..קחי בחשבון שזה תהליך והוא אורך זמן ואל ייאוש..את תצליחי בסוף מבטיחה אם רק כל כך תרצי.. נשיקות המון כוח אכתובלך מייל יותר מאוחר ממוש נשיקות דינדין

תודה רבה לך דין דין מקווה שהפעם אני לא אוותר אחרת סופי יהיה בתל השומר ואת זה אני ממש לא רוצה ברגע שאני אכנס לשם זהו הסיפור בטוח לא יגמר כי אז כבר לא יהיה לי אכפת ואז מי יודע איפה אני אגמור...אני ממש לא רוצה להגיע לשם מקווה מאוד מאוד בשבילי שהטיפול יצליח הפעם הוא חייב להצליח אחרת אני לא יודעת מה יקרה אוהבת אותך המון את בנאדם כל כך מדהים תוד העל הכל...

אוףף אני לא יכולה לשאת את זה יותר...אני מסתכלת במראה והרגליים שלי כלכך שמנות והתחת שלי ענקי...ואני נראת כמו איזה גוצה..אז למה כולם אומרים לי שאני נורא רזה??? איך הם לא רואים את כל השומן הזה??זה לא הגיוני שזזה רק בראש שלי כי אני רואה את עצמייייי..איך אני יכולה לראות משהו שהוא לא שם ????אוףף נמאס לי ואני במלחמה תמידית עם עצמי כי אני כל יום צריכה לעשות עם עצמי את המלחמות האלו של בחירה בחיים או במחלה וכלכך קשה לי עם הרגשות אשמה אבל אני חייבת לאכול בגלל שצמחו לי שיערות רבות בכל הגוף ובפרט על הפנים וזה נוראי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה..כתבתי פה פעם על זה ואמרת לי שהשיערות ינשרו שאני פשוט צריכה לאכול...אז הנה אני אוכלת..!!כבר קיבלתי מחזור 3 פעמים רצוף!!למה אין שינוי????אני כלכל מתביישת מה ייהיה עם זה???זה באמת יעלם??ומתי??מתי זה יקרה אני מתביישת ללבוש גופייה אני מתביישת שיהיה לי חבר שיראה את השיערות השחורות והמגעילות שנמצאות לי בכל מקום בגוף(ובמקומות שלבנות ממש לא אמור להיות בהם שיער) והוא ייגעל ממני אוף מה הפיתרון??איך נפתרים מזה??הסיבה היחידה שאני מסכימה לאכול לא של דיאטה זה רק בגלל שאני רוצה להיראות כמו בנאדם ושהשיערות ייעלמו אבל אין שינוי והרגשות אשמה אוכלים אותי שאני חזירה ואוכלת ללא סיבה..וסתם משמינה ואין שינויי אוףף נמאס לי מה לעששות??מה הפיתרון לדבר הזווועתי הזה?איך נפתרים מזה??

מאמי אני כל כך מבינה אותך גם אני באותו המצב אומרים לי שאני רזה מאד ואני לא רואה את זה ומתעקשת על שלי שאני שמנה.....לוקח זמן להיעלם לשערות.......דם אם המחזור חזר לוקח לזה זמן אני בטוחה שאת תבריאי רק אם את תרצי אני חושבת שאת יכולה ללכת לטיפול ככה זה יעזור לך נפשית וגם תהיה לך דיאטנית שתעזור לך עם האוכל ותיתן לך טיפים איך לאכול בריא ולא להשמין ולהחזיר את הגוף לקדמותו להיות רזה וגם יפה בלי שערות מיותרות..מקווה שזרתי..תגידי מאיזה אזור את בארץ??? אם את רוצה תכתבי לי לאימייל ונדבר: [email protected] או באיסיי:221612769 את יכולה לפנות אליי בכל משאת צריכה אני אשמח לדבר איתך, ורד.

ב"ה תחשבי על זה אין קיצורי דרך!!! המון המון אהבה

אוףף אני לא יכולה לשאת את זה יותר...אני מסתכלת במראה והרגליים שלי כלכך שמנות והתחת שלי ענקי...ואני נראת כמו איזה גוצה..אז למה כולם אומרים לי שאני נורא רזה??? איך הם לא רואים את כל השומן הזה??זה לא הגיוני שזזה רק בראש שלי כי אני רואה את עצמייייי..איך אני יכולה לראות משהו שהוא לא שם ????אוףף נמאס לי ואני במלחמה תמידית עם עצמי כי אני כל יום צריכה לעשות עם עצמי את המלחמות האלו של בחירה בחיים או במחלה וכלכך קשה לי עם הרגשות אשמה אבל אני חייבת לאכול בגלל שצמחו לי שיערות רבות בכל הגוף ובפרט על הפנים וזה נוראי ואני לא יודעת מה לעשות עם זה..כתבתי פה פעם על זה ואמרת לי שהשיערות ינשרו שאני פשוט צריכה לאכול...אז הנה אני אוכלת..!!כבר קיבלתי מחזור 3 פעמים רצוף!!למה אין שינוי????אני כלכל מתביישת מה ייהיה עם זה???זה באמת יעלם??ומתי??מתי זה יקרה אני מתביישת ללבוש גופייה אני מתביישת שיהיה לי חבר שיראה את השיערות השחורות והמגעילות שנמצאות לי בכל מקום בגוף(ובמקומות שלבנות ממש לא אמור להיות בהם שיער) והוא ייגעל ממני אוף מה הפיתרון??איך נפתרים מזה??הסיבה היחידה שאני מסכימה לאכול לא של דיאטה זה רק בגלל שאני רוצה להיראות כמו בנאדם ושהשיערות ייעלמו אבל אין שינוי והרגשות אשמה אוכלים אותי שאני חזירה ואוכלת ללא סיבה..וסתם משמינה ואין שינויי אוףף נמאס לי מה לעששות??מה הפיתרון לדבר הזווועתי הזה?איך נפתרים מזה??

יקירה כואב לי איך שאת חשה באמת! יש לי מספר דברים לומר לך 1) זה שאת אוכלת נכון וקיבלת מחזור כבר 3 פעמים זה לא אורמ שום דבר- לא יצאת מההפרעה!! 2) אני מציעה לך לפנות לרופא נשים שישה לך מספר בדייקות ויבדוק מכל השטויות שעשית ואם חזר לך הורמון מסויים תקחי וכך השערות ינשרו- וכמובן אפשר לייזר- סתעעעעעם!!!! 3) ועוד דבר- את יודעת לכמה בנות יש שער על הפנים- שיש להם את זה בהורמונים!! והן מטפלות בזה לכן אל תקחי את זה קשה- ועוד דבר חבר שלך, יאהב אותך איך שאת שמנה,רזה, בטטה, גוצה !! הוא יאהב אותך כי זאת את!! 4) וכמובן אני מציעה לך לפנות גם לטיפול בה"א כי כאשר תפתרי את הבעיה הזו הכל יפתר לך בלי שתשימי לב כי כרגע את בתוך מערבולת של ה"א ואכפת לך רק איך שאת נראת וכמה פגמים יש לך!! אז זהו שתחלימי את תראי שהפגמים שלך כל כך שוליים שתראי שלאחרים זה יותר גרוע!(כך אני מתנחמת) שלך באהבה דניאלה

קודם כל תודה רבה לכולכן על התגובות. מצער אותי לשמוע שהמחלה בסופו של דבר מביאה למוות. הבעיה שלי היא שאני יודעת שאני יכולה לצאת מזה, אבל אני רוצה לצאת מזה לבד. אני לא יודעת למה אבל אני מכניסה לעצמי לראש שאם מישהו ידע מזה זהו סוף העולם. אולי כי אני נתפסת כטיפוס חזק בעיני אנשים ואני לא רוצה להיראות חלשה, אולי כי אני לא רוצה שידעו שהסתרתי את זה כל כך הרבה זמן ויתחילו לרחם עלי, ואולי כי יש בי תקווה שאני אצליח להתגבר על זה לבד. אבל נכון לעכשיו מה שקורה, אני כל י ום מבטיחה לעצמי שאני אפסיק עם זה ואני אתחיל דיאטה בלי שום הקאות כמו אנשים רגילים. אבל אני לא מצליחה, זה פשוט לא הולך לי. איך יוצאים מזה? איך אני יכולה לפרוץ את המעגל הזה ולצאת מהבושה הזאת? אני כל כך מפחדת לחזור להיות שמנה כמו שהייתי והייתי באמת שמנה הגעתי למשקל תלת ספרתי, זה היה יותר נורא מכל מה שאני עוברת היום, יום טוב, שלכם רלי.

רלי יקירה, גם אוי מצער שזה יכול להגיע למצב של מוות אבל זה לא חייב להגיע למצב של מוות- אם אותה בחורה עוזרת לעצמה טיפול פסיכולוגי, דיאטנית המבינה בנושא!! וכ"ו ואפילו אם היית שוקולת משקל תלת ספרתי זה מראה כמה את בתוך הה"א ודבר ראשון את לא חלשה את חזקה!!! את מכירה את השיר של גלי עטרי: כי אני חזקה כמו שרק אשה אוהבת אני חזקה כמו השמש הטובה אני חזקה ויכולה תמיד ללכת זה רק אתה שמפחד זה רק אתה שמפחד זה רק אתה שלך דניאלה

ב"ה ורק את יכולה ללכת בה איש מלבדך לא יוכל לה את חושבת שאת יכולה לבד וזה נפלא אני שולחת לך את ברכתי לכך אני מכירה הרבה שלא הצליחו אבל מי יודע אולי יש הרבה כאלה שהצליחו לבדם... בכל אופן עד שמגיעים לשלבי החלטה ממשיים לכאן או לכאן זורמים מים רבים בנהר ולעיתים חלק מההחלמה הוא לנסות לבד ולעיתים אחרות שלבים רבים של ניסויים וטעיות רבות עד שמתכוונים באמת באמת ואז אולי מצליחים לצאת מהמבוך... אני מאחלת לך הרבה הצלחה.. והמון המון אהבה אגב זה לא אומר שאת לא יכולה להמשיך לכתוב פה.. את יותר ממוזמנת... לפחות תשאירי לך את הפתח "הווירטואלי" הזה את לבדך רואה פה ושם תגובות מעניינות למדי מכל מי שהשתתף עד כה :-)

הי כבר כתבתי לכם בעבר, גם לפני שנה וקצת וגם בחודש האחרון, כבר הבנתי שזה לא פיתרון קסם וצריך לעבוד על עצמי חזק. בקיצור, אני עם הפרעות אכילה כבר מגיל 15 ואני בת 26, זה התחיל עם דיאטות והשמנות חוזרות ונישנות, עד שאחרי הצבא הייתי כבר מקל ואז בגיל 23 התחילה אכילה כפייתית עם משלשלים, בגיל 24 כבר התחלתי להעלות את האוכל אחרי שהייתי בולסת, וגם רזיתי איזה 20 קילו, בגיל 25 כבר היית בתת משקל, התאשפזתי במחלקת להפרעות אכילה בתל השומר, יצאתי מתל השומר במשקל תקין אבל עם בולימיה יותר חמורה, אם בעבר ידעתי רק להעלות את האוכל, בתל השומר למדתי להקיא (זה בית ספר טוב לשיטות חדשות), בקיצור בתה"ש רק עזרו לי לפתח את הפרעת האכילה. באמצע האישפוז הכרתי את חבר שלי, והוא הבין את המצב של האישפוז ותמך בי עד סוף האישפוז, ואח"כ התחילה המערכת היחסים האמיתית, של להתראות יותר, ובלות זה עם זה, אבל הפרעת האכילה הייתה ועדיין חלק ממני, אני מקיאה כל יום, בולסת כל יום, חבר שלי יודעת את זה, והוא די מיואש, כי הוא רוצה לעזור אבל אני מסרבת להיעזר בו. סיפרתי את כל זה כי רציתי קודם שתדעו את הרקע שלי כדי לענות על השאלה שלי: אנחנו ביחד כבר שנה, ובחצי שנה האחרונה גם ההפרעת אכילה החמירה, אבל גם התחלתי להיות מדוכאת מינית, ז"א אנחנו שוכבים אולי אחת לחודש, וכל הזמן יש לי תירוצים למה אני לא יכולה לשכב (מחזור, כואבת הבטן, לא מרגישה טוב, אני שמנה), והאמת מרוב שהפרעת האכילה כבר שולטת לי על החיים, אני לא יודעת מה נכון כי בעבר כן רציתי לשכב איתו, היום או שאני אומרת טוב בסדר, או שפשוט לא בא לי, איבדתי את התשוקה. השאלה שלי האם זה קשור אל החבר שלי, שאולי אני כבר לא נמשכת אליו, או שזה קשור אלי, שמרוב שאני עסוקה בכמה אכלתי, אם אני שמנה, מתי אבלמס, דואגת אם הקאתי כל מה שהכנסתי לגוף ואם לא אז אני בסרטים, וכל פעם שאנחנו ניפגשים זה בערב, אחרי שבדרך כלל כבר הספקתי להקיא. אז אני לא נמשכת אליו או שאין לי בכלל ראש לקיום יחסי מין בגלל הפרעת האכילה. אודה להבעת דעתכם. תודה

היי, סקס וה"א יש קשר בהחלט ואני יכולה לומר לך כאשר את בתוך הבועה של ה"א את כולך בתוך בוהמה של ה"א. יקירה, אני לא יודעת על המערכת היחסים שלך ושל חבר שלך אבל אני יכוהל לומר לך לרוב העדר סקס וה"א יש קשר כי כאשר כל החייםש לך את בתוך הבועה של הה"א את לא מכירה את הערכה עצמית והביטחון העצמי שלך ירוד, את חושבת יותר על המראה כמה את שמנה.. וכנראה זה פגע לך בתקשורת המינית בינך ובין חבר שלך. מקווה שזה נתן לך מבט משני על החיים שלך בתקווה שזה יעזור לך וחבר שלך דניאלה

היי מתוקה..אני מכירה את זה מקרוב אבל במיוחד כשהייתי אנורקסית הייתי מתחמקת ולא היה לי כוח הרגשתי כאילו אני יכולה להישבר...כשהייתי בולמית לי אישית הפריע המראה שלי כמובן אז החושך היה חלק מהסקס..אבל בנוגע לשאר דווקא הייתי רוצה להרגיש רצויה ונאהבת אחרי שהקאתי כל היום מדי פעם אפילו היה לי אקסטרא מרץ אחרי הקאות..היות וההקאה מפרישה גם חומר שהוא כמין נוגד דיכאון וגם גורם להתמכרות של ההרגשה הזו.. את צריכה לבדוק בפנים עם עצמך מה קורה בדיוק כשאת שם..אף אחד לא במקומך ממוש..תשאלי את עצמך טוב מה את מרגישה ומדוע את מתחמקת זה יכול להיות מההפפרעה כמובן אבל גם מאי מציאת עניין בבן הזוג תבררי טוב טוב עם עצמך רק את יכולה להחליט ולדעת מה קובע יותר.. מקווה שעזרתי יום נפלא דינדין

שאלה מעניינת, האם מישהי יודעת במקרה האם בחורה שסובלת מבולימיה, סופה למות באופן וודאי?

לרוב המות איטי שלא נדע!!! אבל זה יכול להיות גם ברגע כי אפשר לקבל דום לב..בשניה או מרוב המאמץ של ההקאות..אפילו וריד יכול להתפוצץ..חו"ח..המוות הוא וודאי הזמן הוא זמן שאול אפילו שנים או מישהי שתעשה זאת יום אחד וזה סופה.. גם אני חקרתי על כך המון מה שלא גרם לי להיבהל בכלל והמשכתי..עם זה..כי פשוט לא יכולתי עד שפניתי לטיפול ורציתי באמת מבפנים לעזור לעצמי רלי נשמה..אני מקווה שכל הבולמיות יתרכזו באחוזי ההצלחה של מי שרוצה להחלים..וזה הרבה יותר משמח ומעודד..וגם חיים חדשים ממש.. נשיקות וכל טוב דינדין

ב"ה של אלה שנפלו מאנורקסיה ובולימיה כאחת האמת?...מי צריך תמונות ?! כל אחת פה יודעת שזה גיהינום ולעיתים רואה את המוות תיכף עוד שנייה אחת מול עינייה. יש סיפור של מישהי בת 16 מקנדה (אם אני לא טועה) שסה"כ לאחר חצי שנה של הפרעה בולימית חטפה דום לב ונפטרה... ואת בטח חושבת ש"הצלצול הגואל" הגיע לה.. אז זהו שיש לי תחושה עמוקה מאוד שלא :-(

היי רלי, סופה של מישהי למות - זה רק ברצון ה' בלבד!!!! אני לא אדם דתי - אבל למדתי על בשרי אם ה' לא רוצה אותי עדין למעלה הוא לא יקח אותי. אני, לשעבר עם הפרעת אכילה(אנה מיה), נלחמתי עם המחלה- הנה הצלחתי וכמובן יש עוד סיפורים כמוני ,כמו הילונת,דינדין ועוד. אבל מבצ שני אני מכירה אנשים שלא יצאו מזה כמו סבתא שלי ובן דוד שלי שמתו מה"א עקב צומות\הקאות וכ"ו. לכן אני לא הייתי נותנת למישהי גזר דין מוות ישר כמו שלא תתני לאדם חולה כמה זמן נשאר לו לדוגמא- אני מכירה מישהו שחלה במחלרת ניוון שרירים ואמרו לו שיש לו 10 חודשים לחיות ובמקום זה הוא חיי כ12 שנה- מצמרר. לכן אני לא אמרת לך שחור על גביי לבן מה סופה של בחורה הסובלת מבולמיה שלך באהבה דניאלה אם תחייכי לעולם העולם יחייך אלייך