פורום הפרעות אכילה - תמיכה

מצטערת שלא עניתי לך להודעה . אז אני אנצל את ההזדמנות כאן פשוט ... תראי , אני מסכימה עם כל מה שאמרת . אולי , אני חושבת , הבעייה העיקרית שלי היא שאני קצת מבינה את זה יותר מידיי ... מבינה ? הסיכון , הפגיעה העצמית , מאולם לא הרתיעו אותי . להפך . זה תמיד משך אותי יותר ... תמיד להעלות עוד את הרף ואת הסיכון ואת ההרס ... תמיד לבחון את עצמי . אפשר להגיד שאני חיה ממבחן למבחן בחיים שלי . אולי אני מחכה לרגע הזה שאני אכשל ...אני באמת לא יודעת מה אני מנסה להוכיח לעצמי... להוכיח לאחרים .... אולי שאני מסוגלת להכול . שאני מסוגלת לעמוד גם בסיכונים של מוות... אני יודעת שזה טיפשי . שזה לא הגיוני . שאין דבר כזה ... אבל אני עדיין עושה את זה . לא מצליחה להשתחרר מדפוסים שכאלה בחיים שלי . תמיד בוחנת את עצמי - מדרגת את עצמי כמה אני טובה . איפה אפשר להשתפר ... ויורדת על עצמי כתוצאה מכך - כי שום דבר לא מספק אותי באמת ... לפני כמה זמן אמרתי לאמא שלי ביציאה מוזרה שאני רוצה לעשות מבחן איי קיו . היא ענתה לי - "למה לך ? את הריי יודעת שאת כבר בחורה חכמה ואינטילגנטית ...." והגעתי למסקנה עם עצמי , שכל הזמן אני צריכה לספק לעצמי הוכחות ומבחנים שיוכיחו לי איפה אני על הסקאלה . אמרתי לה בהמשך , שזה לא משנה מה אני יודעת ומה לא , אני רוצה לעשות את המבחן הזה שיוכיח לי ויתן לזה תוקף . חשבתי לעצמי - אולי ככה אני אהיה שלמה עם עצמי סוף סוף . לפחות בעניין הזה .... היא ניסתה לומר לי על האיבחון שעשיתי כשהייתי בת 15 בערך , שזה מה שאמור להוכיח לי שיש לי כישורים מיוחדים ,שהשחשיבה שלי מהירה והזיכרון ובלה בלה בלה .... אבל זה לא מנחם משום מה .... זה לא מספיק .... עכשיו שאני חושבת על זה - אני לא חושבת שתוצאה טובה במחן איי קיו לדוגמא , תספק אותי גם כן . אני תמיד אמציא כל מיני שטויות על עצמי ואגרום לעצמי להאמין לזה . אני כל כך מבולבלת בזמן האחרון . כל לא יודעת מה אני רוצה מעצמי . מאחרים . מהחיים האלה . ולקום ולעזוב הכול זאת לאאופציה מבחינתי . למה ? כי זה לא אני ! אני לא קמה ועוזבת דברים באמצע . אני לא קמה ושומטת אחריות מעליי .... וזה נראה לי אבסורד שאני אשנה את כל ההוויה שלי בגלל גחמות של רגע . אז מה אני עושה ? ת'אמת - אין לי מושג . מחכה שתקופה המבלבלת הזאת תעבור כבר , ואצלי יתבהרו קצת הדברים . בתקווה שאני לא אעשה עוד כמה שטויות שיסכנו אותי . מקווה שאני עדיין בשליטה כמו שאמרת . לפחות לעת עתה .... נשיקות והמון אהבה ממני . אולי האביב ( עם היומלדת שלי בסוף החודש הבא )ישנה לי המצב רוח למצב רוח אביבי . תמי

היי תמי התגעגעתי לדברי החכמה שלך אוהבת המון אושר!!!!!!!!!!!

גם אני התגעגעתי אלייך מאמי ולכתוב כאן בפורום בכלליות ... "דברי החוכמה" שלי - לא ממש דברי חכמה מותק , אבל תודה על המחמאה בכל אופן. זאת רק הדעה שלי והנקודת מבט שלי לעניינים בחיים ...ובמוות ... אבל אני מעריכה אנשים שכמוני , בוחרים ללמוד מדברים של אחרים . גם אם זה לא משקף את הדעות שלהם ואולי גם סותר . תמיד אפשר ללמוד מזה עוד על עצמך או על נושאים אחרים . וזה מה שטוב בפלורליזם לא ? בכל אופן מותק , ספרי לי איך את . הכול טוב איתך ? נשיקות יפה , ושבוע קסום שיהיה לך ... תמי

ב"ה זו דרכך ודרכם של רבים אחרים... נגיעה "במוות" היא נגיעה שנובע ממנה סקרנות רבה למעבר.. היא מעידה על קשיים רבים ועל נפשות צעירות ורגישות במיוחד... אני יודעת שמילותי קצרות אבל אין לי הרבה מה לומר.. אנשים עוברים את מה שהם נועדו לעבור ולעיתים לא קיים שום הסבר הגיוני לכך בייחוד עם הדרך רווייה בקושי.. אז כולי תקווה שתשמרי עלייך המון המון המון אהבה ממני אני מאמינה בך... אגב יש כאלה שבאמת חוזרים מ"המוות" עם הרבה הבנות חדשות לממש סוף סוף את החיים על פני האדמה.. :-)

אני יודעת שאין כל כך מה להוסיף בעניין ... זה נושא מורכב ואמביוולנטי ולכן אני מוצאת עצמי מרישה 2 רגשות סותרים בו זמנית ... בכל אופן - גם אני מאמינה שאנחנו עוברים דברים בחיים , בין אם טובים או רעים , בכדיי ללמד את עצמינו משהו נוסף . מכל דבר אפשר ללמוד . אני משתדלת לשמור על עצמי ...תודה על הדאגה . אולי אני אסע עם ידיד שלי לסיני בזמן הקרוב . להרגע לאיזה סופ"ש , קצת להתנתק מהלחץ האטומי שיש עליי מכל הכיוונים עכשיו . אבל נראה כבר איך זה יסתדר . בכל אופן , נשיקות והמון אהבה חזרה אלייך , מקווה ששלומך בטוב . תמי

החלפת טלפון..? התקשרתי אלייך

מולאני אני צרכה לספר לך משהו לכן אשמח אם תשלחי לי מייל למייל שלי [email protected] אוהבת דנדוש

ב"ה אז אם כתבת הודעה היא לא נשלחה לי... נשיקות אהובתי... :-)

אם אני כבר פה, אני רוצה לאחל לך מזל-טוב מאוחר לרגל הולדת בנך! אם נותרו עוד בשורות טובות בעולם הזה, הבשורה הזו לוקחת את המקום הראשון! שיהיה לך הרבה מזל-טוב, המון בריאות ורק נחת. צפיתי בך בשידור החוזר באתר, בזמנו. רציתי לומר לך - כל הכבוד לך על האומץ להיחשף. רק חבל שהראיון היה כ"כ קצר ולא ממצה וכמובן שכלל את השאלה האידיוטית: "מה המשקל הכי נמוך שהגעת אליו?". כאילו שזה מה שהכי משנה וקובע - "מי מנצח על הסקאלה". רק בריאות! ממני.

ב"ה באמת!!!!! אין כמו הטמטום של המדיה צר לי אם מישהו לוקח את זה אישית אין מה לעשות....זה נכון! טוב שיש גם מדיה צנועה כמו הפורומים למשל... לפחות זה יעיל סופשבוע נפלא.... :-)

ראשית מודה לך על הברכות והכתיבה היפה שלך זה באמת משמח אותי זה מן בריאות שכזאת להביא ילד לעולם אחרי שהמון זמן לא היה לי ווסת.. ובשורות טובות הן אלו שאנחנו אחראים להיווצרותן בכל מיני החלטות מעשים בחיים ושינוי דרך חשיבה לגבי דברים מסויימים..לכן אני גאה בעצמי על כך שעברתי כיברת דרך ארוכה קשה וכואבת קשה לי אפילו להיזכר מהפחד מהשנים הללו של הרעבה אי רצון לצאת כי כל הזמן הייתתי מסתכלת במראה ולא מרוצה ביטחון עצמי ירוד ועוד ועוד..ותודה לאל הכל מאחורי ..פעם אם היו שואלים אותי כמה אני שוקלת..הייתי נכנסת ללחץ מזה..ובקשר לראיון עשיתי מאמץ להגיע לשם בשביל לדבר על האתר שלנו ולפתוח את הנושא קצת יותר גם אני התאכזבתי ולולא הייתי יודעת לא נראה לי שהייתי הולכת..אבל אם אני גם חושבת על זה..מי בעצם ריאיין אותי? אנשים שלא נראה לי שיש להם מושג מה זה בכלל הפרעות אכילה במובן העמוק שלהם..מבינה? לכן אמרתי טוב העיקר שניסיתי הייתי ולמען האנשים אני לבטח כבר לא מתביישת בכך בכלל ..אפילו לא לרגע..להיפך אני רוצה להביא לתודעה של כל אחד שיש גם אחר ואפשר להירפא.. אני כלל לא מתביישת להיחשף בגלל מה שהיה לי אני גאה.. ושמחה לעזור למי שרק ירצה.. תודה נשמה יקרה בקרוב אחזור לאתר ביותר הודעות כרגע אני מאוד עסוקה עם הבייבי החדש..הוא קטנצ'יק בן חודש וחצי.. שיהיה לך ערב נעים ואם תצתרכי אותי אני צופה וקוראת הכל.. נשיקות דינדין

שלום קוראים לי ראם ואני בן 15 ואני סובל מעודף משקל [67 ק"ג]. בהתחלה עשיתי דיאטה של 1000 קלוריות ביום ואפילו פחות,אך לא ראיתי תוצאות מהירות ואני רוצה מאוד להרזות לקיץ ולתמונות ספר מחזור של סיום שנת הלימודים. אז התחלתי לאכול ממש טיפה, אני אוכל כל יום 150 גר' של תירס דל קלוריות שזה יוצא 70 קלוריות בערך לכל היום! ועשיתי כושר. אז ממש התחלתי לרזות. ירדתי 10 ק"ג בערך,זה לא מספיק ואני עדיין צריך להמשיך ולרזות עוד, אבל בזמן האחרון[שלושה הימים האחרונים] אכלתי טוב, לא הרבה בכלל ודברים בריאים, אפילו לא עברתי את ה800 קלוריות, אבל עליתי 4 קילו! מכלום! בזמן שלא הייתי שומר הייתי אוכל ממש מלא ולא הייתי עולה במהירות ובכמות הזאת! אני לא יודע מה לעשות עכשיו כל דבר קטן שאני אוכל אני משמין כפול! אני לא יודע מה לעשות, איך לסדר את זה כי אני לא רוצה לעלות הכל בחזרה! איך אני יכול לחזור לאוכל בריא ולסדר את זה בלי לעלות במשקל? בבקשה תעזרו לי ראם

כמו שכתבתי לך בפורום של טלי: שיבשת את מערכת העיכול שלה ובגלל זה אתה עולה במשקל מכל דבר קטן..יש לי חברה אנורקסית שהחלימה לפני שנים אבל הבעיה לא עברה עדיין היא אוכלת משהו שהוא לא ממש קלורי וממש לא משמין והיא משמינה מזה בטירוף.....הרופא אמר לה שזה בלתי הפיך אבל אצל כל אחד זה אחרת אתה צריך ללכת לרופא ולהתיעץ איתו בהצלחה ורד

ב"ה פנה לפורום פה בדוקטורס "הרזיה ללא דיאטה" של בלה אגמון מומלץ לתאם עימה פגישה ולהפגש איתה בדחיפות....\\\:-) ...\ מעבר להתנהגות נבונה באוכל מומלץ לעבור טיפול פסיכולוגי במקביל בהצלחה

היי ראם, לפני הכל לא ציינת מה הגובה שלך והמשקל שלך לא אומר כלום זה שאתה שוקל 67 קילו!!! דבר ראשון הרסת לך את המטובליזם בגוף- שזה חילוף החומרים שלך -שזה מה שגורם לגוף לשרוף קלוריות אז כך שמרגילים את הגוף לאכול אפילו 12 קלוריות שזה נמוך מאוד- ויש דבר כזה ואז אוכלים 20 קלוריות שזה נמוך מאוד גם משמינים והסיבה היא כי הרגלת את הגוף לך לאכול X קלוריות ושניסית לעלות טיפה בקלוריות אתה משמין. לכן הצעה שלי היא לפנות לרופא המשפחה בה אתה מבקר כאשר אתה חולה ולספר לו את המקרה וכמובן הוא יוכל לעזור לך בנושא הנ"ל הוא יוכל להפנות אותך לדיאטנית קלינית שתוכל לעזור לך לשמור על המשקל. אבל!!!! אבל רק שתדע כדי לעזור לך לשמור על משקל קבוע עלייך לעלות מעט במשקל כדי להחזיר את המטובלים לגוף שלך באהבה דניאלה

זה חשוב מאוד שכן תפנה לייעוף כדי לשקם את המערכת המטאבולית ותגיע לאיזון שאולי יגרום לך לעלייה קטנה אבל אח"כ אתה תשמור על סטטוס קוו ולא תשמין ותוכל גם להנות מאוכל שהוא לא מסווג בעינייך כדיאטטי..מבין? בכל מקרה כדאי להזדרז.. בהצלחה.. דינדין

שלום לכולן: מזה זמן שאני קוראת את הפורום ונהנית ממנו (אם אפשר לאמר כך) מאוד מוצאת את עצמי בהרבה מהשאלות-תשובות, החלטתי לקחת יוזמה וגם לקחת חלק ולהחשף, כן יש בזה מידה של חשיפה... לצערי אני סובלת מהפרעת אכילה מאז שאני זוכרת את עצמי... ההתעסקות סביב מה אוכל, מה אבשל ובכלל סביב כל נושא האוכל והמשקל מלווה אותי מאז ומתמיד... כנערה הייתי שמנמנה, דבר שבד"כ גרם להערות עוקצניות מצד אבי החביב. לאחר הצבא, הלימודים, עבודה ההתעסקות עם הרצון לרזות, כביכול שרק לא תהיה בטן וטוסיק תמיד היו שם. התחתנתי ויש לי בעל שאוהב ויודע להחמיא בכל מצב שלי, בהריונות מאוד נהנתי למרבה ההפתעה מההתעגלות, כאילו היתה לי לגיטימציה לאכול ולהרגיש בנוח עם הגוף, כך גם בתקופת ההנקה שאצלי היא ארוכה מאוד... מידי פעם היו לי ימים של בולמוסי אוכל והקאות אחריהן אך הן נמשכו יום-יומיים לכל היותר. הנפילה הגדולה התחילה בערך לפני שנה דוקא בתקופה שאמורה להיות נהדרת מבחינתי, למדתי, עבדתי פחות ומאוד נהנתי ובכל זאת משהו קרה... בחודשים הראשונים ממש איבדתי את התיאבון, הטעם והחשק לאכול, ערכתי בירור רפואי ולא נמצאו שום ממצאים מרשימים, אנמיה, היפותירואידיזם, אוסטאופניה, אך שום סיבה פיזית לירידה במשקל שלוותה באפיסת כוחות. באוגוסט, אני ממש זוכרת את היום... הייתי רעבה ואכלתי שתי צלחות מרק, לאחריהן הרגשתי שאני חייבת להקיא אחרת אני מתה... ומשם הדרך לאכילה והקאה הייתה די מהירה... התיאבון חזר די מהר והרעב, החיפוש והעצבנות אם אני לא אוכלת משהו, בעיקר מתוק באים בגדול... אני מנסה יום יום להלחם, מחליטה כל לילה שזהו אבל זה כ"כ קשה!!! הפחד הגדול הוא שביתי הגדולה תלך בעקבותי. אף אחד לא יודע מבני משפחתי או מחברותי. אין סיכוי שאגלה למישהי, התדמית שלי היא של ה"בחורה המושלמת" - הסבלנית הנחמדה והעוזרת... לפני כ3 שבועות נשברתי וביקשתי מרופא המשפחה שיתן לי מרשם לפרוזק, הבנתי שזה יכול לעזור. מאז אני עושה תחרות עם התרופה מי מחליט ומי "בעל הבית" לצערי אני אומרת את המילה האחרונה... שיהיה לנו רק טוב, תודה על תשומת הלב ועל האפשרות להשתפך... אשמח לשמוע ממכן בקרוב! במיוחד כי משלשום הצלחתי לא להקיא! רותי.

היי רותי, מאוד מצער אותי המקרה שלך- כי יש תמיד את האבא שנותן הערות זדוניות כאלה... אבל מצד שני אני שמחה שאת משלשום לא הקאת. לא הבנתי למה את לוקחת פרוזק- יש שיטות שונות לה"א ולא רק פרוזק לדעתי תרופות קיצוניות זה במקרה הכי קיצוני אני אישית לא לקחתי שום תרופה לה"א - פרוזק, טופמקס וכ"ו מוזר לי מכל הסיפור הזה איך ההורים לא שמ לב\החבר\הבעל?? אני יכולה לומר לך שאני חליתי בה"א - ניסתי כמה שיותר להסתיר את זה מהחבר חברות אמא אבא אחיות ואבל איך הוא הם גילו- אפילו שלא הייתי מקיאה שהם בבית הייתי אוכלת אתם אבל איך שהוא הם גילו. אולי כדי לך לנער את ההורים שלך ואת בעלך טוב טב ולומר להם אני ככה וצריך לעזור כמו שאמרת להציב להם עובדה וצריך לעזור לי בנושא (להראות להם מי בעל הבית..) בהצלחה דניאלה

ב"ה אם כל כך "טוב" אז מה בכל זאת זה קרה???? ברור שהיה טריגר...זה כאילו הגוף...אבל יש שם משהו אחר ומנסיון רב של שנים כשנוהגים להסתיר ...להעמיד פנים ולשחק "גברת בסדר גמור" מגיע יום שרצון עז לזרוק לעזעאל את הכל דופק על השולחן בלי הודעה מוקדמת... אולי זה פחד להכיר את עצמנו ללא הפרעה אולי לגלות שהחופש שלך נלקח בגלל ההורות... הרבה אפשרויות אבל רק את יודעת מי או מה מהן הפילו אותך.... וכמו שאני חוזרת ואומרת פה תמיד אין תשובת "זבנג וגמרנו" פרוזק לא עוזר אם לא קיים טיפול מעמיק במקביל שמאפשר לך לזהות ולהבין בכלל מה קורה לך מעבר לאכילה-הקאה- גוף- משקל.... ברור לך שהרגל מתמשך כאשר אנחנו מאפשרים לו להיות חלק משמעותי מחיינו הוא מפסיק להיות מאופשר בעת שאנחנו מעמידים לו גבול גם אם נדמה שיהיה זה הדבר הכי לא אפשרי... אך כדי להגמל מהתמכרות חייבים בכל הכוח להתנגד לה צעד צעד... כל יום להחליט משהו חדש שהוא בגדר התנגדות לה ולעמוד בו וכך להרוויח את הצלחתך במשימה ועם הזמן לגלות שאת מתרחקת יותר ויותר מההרגל שהורס את חייך... אי אפשר בפורום למצוא פתרון מיידי אבל אני מציעה לך פשוט לכתוב ולספר מה באמת קורה לך .. מה באמת מפיל אותך ואולי מתוך שיתוף הדדי תוכלי לסייע לעצמך באופן חלקי .. ברור שזה בלבד אינו יעיל ומסגרת טיפולית הכרחית בתהליך הזה מחוץ לכתלי הפורום...\ \ מצפה לעדכון ממך והמון אהבה :-)

אני חושבת לעצמי שיש בכך איזשהו ענין של הענשה עצמית עם הרבה רגשות אשמה גם על דברים רעים כביכול וגם על דברים טובים שקורים לי... חשבתי על ההערה של הילה לגבי "אם כ"כ טוב אז מה קרה?", כשאני מסתכלת שם עמוק פנימה אני יודעת שהדברים הטובים מלחיצים אותי! ברור שגם הרעים אבל אולי הטובים יותר? כשטוב לי מייד עולים רגשות האשמה, התחושה של את לא מוצלחת ולכן זה לא מגיע לך והשאלה והתהיה המתמדת מה מחכה מעבר לפינה, מתי זה יגמר ואיך? זה נשמע נוראי מצידי כאילו אני מתלוננת על דברים טובים אבל איכשהו אני מתקשה להאמין בהם ומחכה תמיד לנפילה הגדולה שתבוא אחרי העליה, כאילו יודעת מראש שהנפילה תמיד תהיה גדולה יותר! וכאן גם נכנסת הבולמיה... שלי יהיה טוב? אין מצב, צריך איכשהו לקלקל... להתעסק בדברים אחרים... באוכל... לחיות אבל זה בעצם לא לחיות... האמת היא שניסיתי מספר טיפולים. הלכתי למספר פגישות אצל פסיכולוגית אבל שוב מצאתי את עצמי בהיפוך תפקידים: אני שומעת את צרותיה עם הבעל ולא נמצאת שם בשבילי. הלכתי ל12 פגישות אצל מטפלת בטכניקות מגע ופרחי באך, זה היה נחמד ונעים אבל זה הכל! בחודשים האחרונים הלכתי לנטורופט ידוע, קיבלתי תזונה "נהדרת" ותוספי מזון רבים: ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו לבלוטת התריס ולאדרנל, אצות ים, כרום כדי ליצב את הסוכר בהיפוגליקמיה... הכל נפלא, אבל... התפריט שלו יפה ואני עומדת בו עד שאני נשברת, זוללת עוגה, בורקס, גלידה, מוציאה הכל וחוזרת לתפריט הנטורופטי... אם בהתחלה נהנתי להקיא (מודה!) היום זה ממש מגעיל אותי, אני כועסת על עצמי ששוב נשברתי, שוב רגשות אשמה ומעגל קסמים שלא נגמר... אני שואלת את עצמי לאחרונה איך זה קרה? לאן נעלמתי???

מעוניינים לראיין גבר שסובבל מאנורקסיה או סבל בעבר והצליח להתגבר על זה. נשמח לשיתוף פעולה מכל מי שיכול לעזור אלעד, ערוץ 10. 054-7711223

ב"ה זו היתה הערת ביניים חשובה ביותר... מי שלא יצא מזה יכול לחוות בטעות טריגר להחרפת מחלה לאלה שלוקים בהפרעה או נמצאים בקבוצת סיכון גם אם זה לכאורה נשמע לחלוטין לא הגיוני לאנשים "רגילים" אבל מי שמתפרסם בשיא המחלה הוא למעשה הופך להיות טריגר ולא גורם מרתיע כפי שבכוונה הראשונית רוצים ליצור. בהצלחה :-)

אלעד יקר מערוץ 10, עשה לכולנו טובה וחפש נושא אחר לכתבה שלך. בלי הרבה התפלספויות, קבל את דבריי כמו שהם: כל כתבה על אנורקסיה גורמת נזק חמור, ונזק בלבד. הבריאים ה"מסוכנים" נעשים חולים, והחולים נעשים חולים עוד יותר. תפסיקו לחפש רייטינג גבוה על גבם של מוכי גורל שחייהם בפירוש בסכנה. מסור זאת בשמי לבוס שלך. לא שאני מאמינה שישנה את דעתו, אך לפחות שידע מה מישהי חולה אחת חושבת. תודה.

ב"ה ומי את??....

שלום רב, הנני בת 22, סובלת ממחלת הבולימיה מזה 6 שנים. עלי לציין שהמחלה היא קשה מאוד וקשה לי להתמודד איתה עד מאוד. אני נמצאת במעגל של זלילה והתרוקנות במיוחד בשעות הלילה המאוחרות שכולם ישנים בבית, וסובלת עד מאוד. עם זאת המשכתי את חיי כהרגלם, סיימתי את התיכון עם תעודת בגרות מצוינת, התגייסתי לצבא וסיימתי את השירות, וכיום אני לקראת לימודים אקדמאיים. אכן ניסיתי לפנות לעזרה, אך איני רוצה שאיש ידע את מצבי ובטח לא משפחתי, כאשר ניסיתי לקבל עזרה התחוור לי שהעניין יקר עד מאוד ואינני יכולה להרשות לעצמי לממן זאת עד כמה שהדבר חשוב. במידה ומישהו יודע על דרך טיפול זולה יותר, אשמח לשמוע עליה. תודה ורק בריאות.

היי רלי, את לא רשמת מאיפה את אבל לפי מה שזכור לי שבזמנו רציתי ליכנס לטיפול - דיסקרטי וחינם! זה באיכילוב הילה מנהלת הפורום הציעה לי ישנה שם אחות בשם יהודית שהיא מדהימה. בהצלחה דניאלה

הי דניאלה, אשמח לפרטים

הי דניאל, אני מירושלים, ועד כה לא מצאתי שום מקום שאני יכולה להרשות לעצמי להיות מטופלת בו, מה לגבי קופות חולים? אודה על תשובה כיוון שמצבי הולך ומתדרדר. יום טוב

שלום, לפני 4 שנים הייתי מאושפזת בתל השומר בגלל אנורקסיה. מאז אני נמצאת בטיפול אצל דיאטנית ופסיכולוג. לא מזמן עברתי למרכז ואני מחפשת מסגרת חדשה, בעיקר דיאטנית המתמחה בנושא. מהקופה הופנתי לדיאטנית שאינה מבינה דבר או חצי דבר בהפרעות אכילה, והם אינם מוכנים לתת לי טופס התחייבות לתל השומר. האם קיימת מסגרת שנותנת את הטיפול במחיר מסובסד למישהי בת 26? בתל השומר הם לוקחים 100 ש"ח למפגש ואינני במצב המאפשר לי זאת כרגע. תודה לימור

היי לימור, הסיפור לך חורא לי מאוד כי בכל קופה יש מספר דיאטניות שמתמחות בהפרעות אכילה לכן פני לרופא המשפחה שלך שימליץ לך על דיאטנית מוסמכת בהפרעות אכילה או שפני למנהלת הקופה ושוחחי איתה בנושא הנ"ל והיא תוכל לעזור לך בנושא טופס17 או מציאת דיאטנית מוסמכת בהצלחה דניאלה

ב"ה חפשי במכבי את הדיאטנית וורד מיכאלוביץ...היא מתמחה בהפרעות אכילה וכל ביקור אצלה שווה מכל בחינה. אם את בקופת חולים אחרת אני אנסה לברר לך ... אל תדאגי חייב להיות פתרון זול אגב באיכילוב (בהנרייטה סולד 13 "המרפאה לבריאות הנפש") את יכולה לקבל מענה דיאטני ללא תשלום רק שזה לוקח זמן עד שמקבלים אותך לעיתים שלושה חודשים המתנה אבל יש שם צוות לעניין...ושווה לנסות! מקווה שזה קרוב אלייך... המון אהבה עדכני אותי :-)

היי אני עדי אני בת 19 ויש לי בעיה לפני הצבא שקלתי משהו כמו 75 קילו (הגובה שלי הוא 1.65 פחות או יותר) מאז הורדתי בערך 12 קילו ושקלתי 63 כתוצאה מהרבה ספורט בזמן האחרון אני לא יכולה להפסיק לאכול. אני מרגישה שאין לי שליטה ואני פשוט לא יכולה לאכול בצורה מבוקרת עליתי עכשיו שני קילו ואני שוקלת 65 ואני מאוד מפחדת לחזור למשקל הקודם בבקשה תעזרו לי עדי

היי עדי, תופעה זו נפצה מאוד עקב ירידה דרסטית במשקל. כיוון שאת בצבא את יכולה לפנות לרופא היחידה שלך ולבקש ממנו הפניה לדיאטנית שתסדר לך תפריט עם אוכל מאוזן ולא "קסח". בהצלחה דניאלה

ב"ה ברגע שאנחנו אוסרים עלינו מזון ברמה של "שחור או לבן" ללא רחמים תמיד מגיע שלב שבו הגוף והשכל אומרים "די!!!" "אני לא יכול יותר". זה בד"כ קורה לרב כאשר התזונה מלכתחילה היתה בלתי מאוזנת ולא נכונה גם מבחינה פסיכולוגית ודיאטנית כאחד! אני מציעה לך לעשות סדר בבלגאן ע"י פיקוח רפואי ולא ע"י דיאטה שהיא פרי שאיפותייך הבלתי הגיוניות שבלי לשים לב יכולות ועשויות לגרום לך לנזקים רבים ובעיקר לחוסר רגשי ולתחושה בלתי נשלטת מול מזונות מתיקה למיניהם וצורך עז לתזונה מלאה יותר. כאשר יש סדר קל יותר לחזור לשליטה ובקרה נבונים שיאפשרו לך בסופו של דבר לשמור על משקלך ועל בריאותך... אם קיים פה מוטיב פסיכולוגי שלא שמת עליו דגש אני מציעה לך מעל הכל לטפל בו לפני הכל.... עדכני מה את עושה ואם את נעזרת בטיפול וכו.... המון אהבה יקירה :-)

תודה רבה הילה, אני אעדכן אותך :)

שלום רב אני עם 30 ק"ג עודף העליתי ב-10 שנים האחרונות את הכל וגם הפסקתי לעשן ואני רק עולה ועולה עשיתי מחקר מקיף האינטרנט והחלטתי שטופמקס במינון נמוך יכול לעזור ולא לפגוע יש תופעות לווי נכון אבל שווה לי לנסות אולי מישהו מכיר רופא פסיכיאטר שתומך בטופמקס? האם גם רופא משפחה רשאי לתת מרשם ? אני מעדיפה דרך מכבי או פרטי שעובד עם מכבי כך שאפשר לקבל החזר.. אני ממש ממש אשמח לקבל תגובה כי אני מתחילה להיות נואשת - וגם בריאותית יש כבר התחלות של נזק כמן דורבן ברגליים וכו.. דרך אגב בלוטת התריס שלי תקינה תודה מראש לילן

היי לילן, אני אישית לא תומכת בטופמקס. אבל תתיעצי עם הרופא משפחה שלך אני בטוחה שהוא יוכל לעזור לך בנושא הנ"ל. עצה שלי אני הייתי מתחילה דיאטנית, ספורט, אפילו דיקור סיני, הילינג, רייקי, יוגה כל מה שיש ברפואה משלימה ורק אח"כ טופמקס שזה דרך מפלט אחרונה. בהצלחה דניאלה

ב"ה אין מה לעשות היא הרופאה הכי שווה במכבי 035234333 בהצלחה :-)

ב"ה ניסית ליצור עימי קשר ולא הלך... את מוזמנת לחזור אלי אני לא תופסת אותך המון אהבה מקווה שאת בטוב :-) שבוע טוב

הילה הי! את פשוט מקסימה , אני לא משהו האמת, שמעתי את ההודעה שלך באיחור קל (אני שומרת שבת) אני ינסה לתפוס אותך השבוע, ריקיש

היי , מה שלומך? המיילים ששלחת לי ממש לא ניתנים לקריאה .אם את רוצה את יכולה לכתוב לי כאן. ספרי מה איתך יעל

כן אני מהצפון ב-28/3 יש לי תור לרמבם למרפאה להפרעות אכילה..אין מצב שאני הולכת לאישפוז לא שוב....וכן יש תמיכה מאמא שלי אבל לא תמיד אני כל הזמן רבה עם אמא ולאדעת למה אני צמה אולי בגלל שדוחה אותי המראה של החברות שלי(יש לי הרבה חברות שמנות ואני מפחדת להיות כמוהן)וגם הקטע שאני רוהצ להעלם שלא יראו אותי שלא יתייחסו אליי!! כן זה בסדר מבחינתי....תודה לך על התמיכה אוהבת ורד

אני מבינה בדיוק מה עובר לך בראש.. אני לא התאשפזתי ולדעתי זה יותר טוב לשלב את החיים עם הנסיון לטפל בעצמך כלומר פגישות מעקב שיחות וכו' כי אז תוכלי ליישם את הכלים שיינתנו לך בחיים עצמם! יש קשר בין היחסים עם אמא למה שקורה לך ואנחנו נדבר על זה וגם על הפחד להשמין..כל אלא הביאו אותך לאן שהגעת בגיל המדהים הזה ויצר בלבול גדול בחייך שמה שמעסיק אותך זה האוכל הספירה של הקלוריות..והצום.. דברי איתי רשמתי לך את הנייד את מוזמנת להתקשר.. נשיקות המון כוח את תצליחי בע"ה דינדין

אני בת 14! ועד עכשו היו לי אחלה חיים.. נכון היו לי עליות ומורדות אבל לא משהו כזה שהכל בבת אחת. את זה אני כבר לא מסוגלת לשאת!. איך מתמודדים עם זה שמישהו יקר לך מאוד מאוד יכול לעזוב אותך.? תמיד שאני רואה אותו אני נשברת וזה גורם לי לראות אותו פחות. וכמובן.. יש את הבצפר.. לא ההייתי אומרת שהמצב בבצפר הכי טוב בעולם אבל אני גם לא בתחתית.. ויש את אבא שלי! איתו אני תמיד רבה ומתווכחת על הדברים הכי טיפשיים בעולם!.. יותר מדי דברים הסתבכו לי עכשו ולא אחד אחד אלא כולם ביחד!. מה אני עושה?

מתוקה שלי ....זה לא קל אין אפס...את גם בגיל מאוד רגיש והכל נראה לך כרגע כמו סוף העולם...לא שאני לא מצדיקה את הכאב בעזיבה זה כואב מאוד אך אפשר להתגבר ...אמנם את לא יכולה לראות זאת עכשיו כי את בתוך הכאב אך האמיני לי עם הזמן הכאב הולך ומתפוגג...את צריכה רק לתת קצת זמן עם כל הקושי שבדבר... לגבי הבי"ס לא הבנתי מה קורה לך בבי"ס...מה מציק לך חברים? לימודים?ממה את מוטרדת??? אם את רוצה לכתוב לי יותר לעומק כדי שאני יוכל להבין אותך יותר ..אני אשמח...את יכולה לכתוב לי למייל שרשמתי בהודעה הקודמת או בפורום עצמו..ביי מתוקה ..תזכרי: את לא לבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה רבה לך דניאלה על התמיכה יואו יש לכם משפחה של אנורקסיים אה...ואני היתי על סף מוות לפני שנתיים ואני מאוד מפחדת ממות (ליתר דיוק פחדתי)עכשיו שום דבר לא מפחיד אותי אין לי מושג..למה תודה רבה לך על הכל ורד.

כן יש לנו את זה במשפחה. בכייף מתי שתרצי אשמח לחזק אותך לעודד אותך כל דבר שיכול לסייע לך להחלמה אעזור לך אם תרצי כמובן ורד יקירה אל תגידי שאת לא פוחדת מהמוות אני יכוהל לומר לך בראיה לאחור אני עדין מפחדת מהמוות כמה שפגשתי את המוות מההתעלפויות, מכמה הפעמים שהייתי מחוסרת הכרה אני עדין מפחדת מהמוות שמרי על עצמך דניאלה

אני רוצה שתעזרי לי אני ממש לא יודעת איך להיגמל מהצומים האלה לפני חודש שלטתי על זה ועכשיו אי ממש לא שולטת בזה...אם אני מחליטה לצום אני עושה הכל כדי שזה יצליח לעומת חודש שעבר דווקא היתי מחליטה ואז חושבת זה יזיק לי ועכשיו ממש לא אכפת לי אם זה יזיק לי או לא.....מה אני עושה?

היי ורד שבוע טוב, אני דניאלה בת 20 קרוב לשנתיים מחוץ להפרעת אכילה שכאשר הייתי בהפרעה כ10 שנים יש לי ניסיון קצת בדבר אני יכולה לומר לך שאני לא הייתי במוסד אישפוז\בטיפולים חוץ מדיאטנית לבדוק שבאמת לא נגרם לי נזק בלתי הפיך. בקשר לצומות אני יכולה לומר לך אם לא עברת איזה שינוי דרסטי בחיים שלך לא תצאי לבד מההפרעה כמה שההורם יהיו תומכים והחבר יתן סנקציות מפה עד מחר... אספר לך משהו אמיתי שאולי תביני כמה ההפרעה לקחה את החיים שלי, ולא לחזיר לי את הילדות אני מצטערת על כך מאוד!! יקירה אני מגיל 8 בהפרעת אכילה המוזרה הזאת שגרמה לי כמובן לצער רב שהסתכלות אחורה שבזמנו חשבתי שזה כל עולמי.. סבתא שלי מהת מאנורקסיה שהייתה צעירה מאוד. כל האחים שלי וכמובן אני היינו במצב כזה ואחות אחת הייתה על סף אישפוז ולפני שנתיים בערך חשבנו שהיא תשרוד אולי שנה ממש פחדנו עלייה. בן דוד שלי מת לפני שנתיים מדום לב מאנוקרסיה שהפכה לבולמיה. ועכשיו משהו מעוד מצער רק לפני קצת פחות משנה וחצי חזרתי למשקל שלא תת משקל\תזונה והרגשתי נלפא עם עצמי חיתי כמו שאף פעם לא הרגשתי נורלית בלי הקאות בליסות צומים ומשללשים (אולי פעם לשבועיים ואז אפילו זה היה בארוחה אחת כדי להרגיע את היצר ה"אנה מיה"... בזמן האחרון אני מתמודדת בבעיה בריאותית ולא הפרעת אכילה ושסוף סוף יצאתי מההפרעה אני מתמודדת עם מחלה מסובכת אחת. מה שאני מנסה לומר לך החיים קשים גם ללא ההפרעה הצעה אישית שלי כדאי לך לקחת את החיים שלך בידיים ולפנות לטיפול רציני ולהתמיד בו וכמובן הייתי משלבת טיפול יחד עם ההורים שיבינו את מצבך ויהיו חלק אתך בטיפול כי זה יכול לעזור המון. שבוע טוב יקירה דניאלה

קראתי את ההודעה הקודמת שלך בקשר להקאה שהייתה לך (שלא דחפת אצבעות) כאשר את עושה צום וכל מה שתכניסי אפילו תשתי מים את תקיאי כי זה טיבעו של הגוף(כמו ביום הכיפורים אחרי הצום אם אל אוכלים משהו שסופג את החומציות שבקיבה את מקיאה) דבר נוסף כדי שלא תקיאי יש תרופה נגד חומציות של הקיבה שאת יכולה לקחת (אבל אל באופן קבוע) כי יש לי בעיה שאחרי שאני אוכלת משהו אני מקיאה בלי שדחפתי אצבעות. שבוע טוב דניאלה

עצם העובדה שהינך רוצה לעזור לעצמך זה צעד משמעותי להתחלה ובכדי לעזור לעצמך את צריכה לעבור תהליך של ריפוי..והנוסחה המנצחת היא שילוב של דיאטנית מתמחה בהפרעות אכילה ופסיכולוגית או מטפלת אחרת אני אישית לא טופלתי אצל פסיכולוגית אבל יש כל מיני מטפלים..לאו דווקא אישפוז..היות וצריך ללמוד להתמודד עם החיים אח"כ וזה גם שלב נוסף.. האם את יכולה לפנות לטיפול? האם יש תמיכה מההורים? בשלב הראשוני עד שתבררי לאן ואיך הולכים ואני יכולה לעזור לך את מהצפון נכון? את צריכה לבדוק עם עצמך היטב בפנים מה גורם לך לרצות לצום מלבד הרצון להיות רזה כביכול יש משהו אחר?? משהו עם אמא?? בבית? רצון להעלם? החובה להראות בסדר ועפ"י מה שהחברה מכתיבה? תיבדקי היטב ותהיי איתי בקשר..בכל מקרה יש לך את המייל האישי שלי אוכל לתת לך את הנייד שלי..ונדבר זה בסדר מבחינתך? מחכה לתשוה נשיקה דינדין

אני לא יודעת מה קורה לי אתמול אכלתי בוקר סביר וגם צהריים סביר ואז נסעתי לחבר שלי הביתה בערב...ולא רציתי לאכול סירבתי אבל בסופו של דבר הוא אמר לי אם את לא אוכלת אפילו משו קטן אני מחזיר אותך הביתה לא היתה לי בררה....בסביבות 12 וחצי בלילה אכלתי קצת סלט(קצת חסה ו-4 עגבניות שרי)בלי רוטב בלי כלום....ללא שום חשק ממש לא התחשק לי אבל לא היתה לי בררה רציתי להישאר איתו דקה אחרי שסיימתי לאכול את הסלט(אה שתיתי גם קצת דיאט קולה)פשוט היתה לי בחילה נוראית ואת יודעת שאני לא בולימית והרגשתי איך האוכל עולה לגרון(לא הכנסתי עצבעות!!!!)הקאתי הכל וזה לא היה בכוונה זה כאילו הגוף דחה את האוכל למה זה קורה לי אני לא בולימית אני ממש רחוקה מזה אני מפחדת??? ובלילה בסביבות 3 וחצי קמתי לשירותים היו לי סחרחורות מטורפות חשבתי שאני אתעלף בדרך לשירותים....אף פעם זה לא קרה לי דבר כזה....אה....יום לפני זה היתי בצום של 12 שעות למה זה קורה לי? וגם היום כשחזרתי הביתה הלכתי לסבתא שלי לארוחת צהריים וממש לא הרגשתי טוב סחרחורות מטורפות אכלתי ממש קצת כי לא יכולתי לאכול הרגשתי כאילו הקיבה שלי דוחה את האוכל......אני לא יודעת מה לעשות מה דעתך אני צריכה לעשות???? אוהבת ורד

ורד נשמה.. התשובה ברורה אחרי ימי הצום שאת גוזרת על עצמך אני לא מבינה מה הפלא בכלל.. אם את לא רעבה בסדר..אבל אחרי ימי צום הרעב אצלך הוא משהו שיגרתי האוכל הוא החריג..הפוך..זו בעיה שאיני רואה שאת רוצה לטפל בה את מתעסקת עם התוצאות של מה שאת עושה לעצמך ולא ממש בבריאות שלך.. זה עניין שלך אפשר לעזור רק למי שרוצה ואם תרצי נשמה אני כאן.. נשיקות שבוע נפלא דינדין

אני חושבת שאני יצליח להתמודד עם הסרטן שלו. אבל אני יודעת שאני לא יצליח להתמודד עם כל מה שקורה לי בחיים!.. יש לי הרבה עניינים מסובכים עכשו: שחר [החבר שלי שחולה] ילדים בבצפר,המשפחה וסתם דיכאון שאני נמצאת בו לאחרונה. מאז שכל זה התחיל ירדתי בסביבות 10 הק"ג ואני לא אוכלת יותר ולא שותה. בבצפר היועצת כבר שמה לב למשהו ואני לא רוצה שהיא תדע או "תחקור" אותי.. מה אני יכולה לעעשות.?

מתוקתי!!! בת כמה את? אם אפשר לדעת...... אני מבינה שמצבך קשה לפי מה שאת כותבת לי...את שואלת מה אפשר לעשות??? אין ספק שאת צריכה עזרה..ואם את כרגע בגיל ההתבגרות..לפי מה שאני מבינה...אז צריך לעשות בדיקה כללית...כי לדעתי מצבך מורכב מאלף ואחת סיבות...אשמח להבין בדיוק מה קורה איתך איתך כי אין ספק שזה עמוק מכפי הנראה...את יכולה לכתוב לי למייל ואייעץ לך יותר לעומק או בפורום עצמו איך שבא לך...אוהבת אושר ומבינה מנסיון רב שנים.................................................

אתן יודעות?! אני שומעת כל היום נשים מדברות על דיאטה...ללא יוצא מהכלל...כאילו שזה הדבר היחיד שיש להן בראש...היום זה נשמע לי מוזר..כאילו את מי זה מעניין...היום אני מבינה מה חשבו עליי כשרק זה היה לי בראש..הייתי פאטתית ...זה לא שאני לא מבינה מאיפה זה בא אל תטעו!!! אבל לפעמים מהצד זה נשמע אידיוטי.. אולי אני רואה את זה ככה כי התעייפתי מהנושא...התעייפתי מהרדיפה הזאת אחרי הרזון....(מזמן)..אני יודעת שזה נובע מכל מיני סיבות...אני לא מזלזלת כי גם אני הייתי שם...וגם לי יש ימים רעים שבימים האלה אני נוטה יותר לחשוב לכיוון..אך ברגע שאני מתעשתת...אני מבינה את הפאטתיות...מחזיקה אצבעות למי שנמצאת במערבולת!!!!!!(לא בציניות חלילה)

ב"ה מה את אומרת על הגדרה הזאת?... תכלס כל ההתמכרויות האלה נובעות כתוצאה מאי שביעות רצון לאן אנחנו לוקחים את זה...זה כבר סיפור אחר אז חשוב להתענג על מה שיש ולא על האין הנצחי שאולי לעולם לא יהיה... המון אהבה ותודה על השיתוף... :-) אני

אני חייבת לשתף אתכן- מה שתואר שם- כרגעים האלה אחרי שאכלת ולפני שהקאת הם רגעים של סיוט מתמשך- ואם יש טלפון, או אם מישהו מגיע וחוסם לאוכל את היציאה שאת רוצה שהוא יצא- בשבילי זה היה פשוט בלתי נסבל לא פעם מצאתי את עצמי מתאבזרת בנייר ומגבונים לחים ובורחת לחורשה להקיא שם. כי פשוט לא הייתה ברירה. גם מעולם לא חיכיתי להקאה עצמה- להפך- היא הייתה בשבילי עונש, עונש בלתי נמנע, אכלתי- אז נמחוק את זה בלהקיא ונחסוך רגשות אשם, עלייה בנשקל , חוסר תפקוד שלאחר האבסה ועוד. אם לא הקאתי היה לי קול קטן בראש שאמר- כל הכבוד! אבל זה אותו קול שהיה אומר לי כל הכבוד אם לא עשיתי איזו עבודה עד הבוקר והלכתי לשון כי "צריך קצת לנוח לפעמים ולא תוכלי לתפקד מחר"- כלומר- הקול שמחפש סיבות לתת הנחות מוצדקות- אז אם לא הקאתי- זו היתה חתיכת הנחה לעצמי שתרצתי ב"כל הכבוד". הבעיה הייתה באכילה, בתכנון האכילה, ברעב. פתאום אני קולטת שלא הקאתי המון זמן. בינינו- אני לא מתגעגעת... אבל האמת ששוב אני אוכלת "כמה שפחות".לא נורא קיצוני, וגם לא בריא בכלל.. פשוט כמה שפחות, ואם אני מצליחה לעבור יום כשאכלתי רק ירקות- אני מאושרת.שבוע הבא אתחיל קצת יותר לעשות ספורט- ואז אעיז קצת לאכול פחממות טובות.. סתם- לא קל כל כך... עוד 6 וחצי קילו לרדת... והילה- אני עדיין מחכה לפרטים קונקרטים על אנשים שיושיעו אותי בחודשים- כי אני נוסעת ופוחדת מוות שאהיה אבודה עם האוכל

ב"ה יהיה עלייך לעשות וויתורים... איזה וויתור את מוכנה לעשות?... נראה לי שהנסיעה לא במקום בכל אופן נכון על פי כל תיאור שנתת על מצבך עכשיו תחשבי על זה והמון אהבה על כל מה שתחליטי :-) צר לי אבל אין קיצורי דרך

מולאני התגעגעתי אלייך המון ורציתי לעדכן אותך בפרטים:-) אוהבת המון המון המוןןןןןןןןן דניאלה

תבואי להושיט לי יד..? פסח יו נאו.. וין לי מחשב אז לא יודעת אם שווה לך לענות לי חח

אני לא יודעת איך לקרוא לבעיה שיש לי. אני לא יודעת אם בכלל לקרוא לזה בעיה. אבל הנה מה שקרה: מלפני ארבעה חודשים אולי אפילו יותר אני מנותקת מהעולם. ממש מנותקת. אין לי כוח ללימודים,לחברים,לחוג שלי,ובמיוחד למשפחה. בתהחלה זה היה נורמלי ורגיל אבל אחרי זה שמתי לב שזה נמשך יותר מדי זמן. כמובן,בבית הספר ובבית שלי שמו לב לזה והתחילו "לחקור". אני תיד שיקרתי ואמרתי שאני בסדר והכול טוב אבל בעצם,לא הכול היה טוב. הכול היה לא טוב. לאחר זמן מה שמתי לב שאני כבר לא מדברת עם חבריי ואפילו אם הם רוצים לדבר אני רק עושה את עצמי מקשיבה מבלי באמת להקשיב. אני לא יודעת מה זה,או מה יש לי. לקרוא לזה דיכאון,או לא? אולי משהו אחר או סתם עצב?. אבל אני יודעת שזה ממש מוזר בשבילי.. מה אני יכולה לעשות?..? בבקשה תגיבו ותתנו לי עצה לפני שאני יאבד דברים מחיי.

יכול להיות שנפגעת מאנשים??? משהו כנראה גרם לך להסתגר...את צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמך ולנסות להזכר מתי זה התחיל? ומה היה הקש ששבר את גב הגמל מאחלת לך שתצאי מהבועה שנכנסת אליה ושלא תשאבי למערבולת המסוכנת שאת נמצאת בה...ביי אהובה...

האם נפגעתי מאנשים אושר23? ברור שנפגעתי.. הרבה! מכולם.. מהמשפחה.. מהחברים.. היום גיליתי שחבר שלי חולה בסרטן,הידיד הכי טוב שלי בעולם!.. הוא היחיד שעזר לי בזה היחיד שאיתו דיברתי והיחיד שאיתו הרגשתי הדר השניה השמחה יותר. מהאני יעשה בלעדיו? :[ איך אני יתמודד עם הכל עם הוא ילך לי?.. חשבון נפש!? אני עשיתי כבר הרבה פעמים.. זה לא עזר ולא שינה. אני לא יודעת איך להמשיך! זה הגיע למצב שנמאס לי מהכול! מהחיים!..

ב"ה כנראה שאת מתחילה לפתח דיכאון מג'ורי אם זה ממשיך נראה לי שתצטרכי טיפול תרופתי...... קחי בחשבון שתזדקקי לטיפול לכן יהיה כדאי לערב את כל הגורמים שיכולים לסייע לך נכון להיום. זה רק מחמיר עם השנים ובייחוד ללא טיפול, כך שאם את חושבת שזה יחלוף לבד את יכולה לשכוח מזה. נסי גם טיפול הומאופטי או זריקות אנתרופוסופיות..מומלץ! בהצלחה המון אהבה ..עדכני מה קורה איתך המון אהבה

היי דין דין, זאת ורד מהתוכנית היום זוכרת אותי??? קיצר רציתי להגיד לך שתשאירי לי בבקשה את האימייל שלך כי אני צריכה לכתוב לך משו מאוד דחוף.....זה לא ממש פרטי אבל אם את יכולה תשאירי לי את האימייל ואני ארשום לך במה מדובר תודה אוהבת מאוד מאוד ורד!!!

ורד המייל שלי [email protected] אל תיכנסי לפאניקה תרשמי לי אחזור אלייך נשיקות גם אני אוהבת אותך דינדין

שלחתי לך את המייל שלי מחכה לשמוע ממך מתוקה שלי נשיקות דינדין

אומנם קצר אבל ניתן לצפות באתר קשת בתוכנית החוזרת של יום חדש עם סיון רהב מאיר..שוחחנו על אנורקסיה קצר אבל גם משהו.. הילולי תתקשרי אליי..

וואו יפה לך....דינדוש אני מתגעגעת אלייך...איך הבייבי...והלילות ללא השינה...מאחלת לך שתיהי חזקה..אני מאושרת בשבילך...איך הבנות?...ובכלל איך המרגש הכללי...את מדהימה מתי השידור החוזר הייתי רוצה לראות אותך ולשמוע מה אמרת בשידור...טוב מאמי בהצלחה בגידול תינוקך...אוהבת אושר............

היי אושר שלי מקסימה.. הבייבי שלי מדהים נפלא..ואני גם יותר בשלה מבחינת הגיל כך שזה כייף לא נורמאלי הבנות בסדר יש קינאה קצת אבל לאט לאט זה יסתדר בע"ה כדרך הטבע! בשידור היתה ורד שדיברה על פרו אנה ואנורקסיה ואני על האתר שלנו והיה שידור חוזר ביום ד' באתר קשת באינטרנט היה אפשר לצפות..אני הקלטתי את זה כך שיש לי את זהמוקלט..מה שלומך את? איך המרגש? מה חדש? יש התקדמות? מקווה לשמוע ממך מאמי שלי נשיקות דינדין

היום הצלחתי בלי להקיא, אבל זה רק בגלל שלא היה לי זמן. האמת אני כבר מתכננת את מחר, אז מה זה שווה שלא הספקתי היום, תמיד יש את מחר לא? הילה, כבר כתבתי בהודעה הקודמת אני סוחבת את המחלה הזאת כבר כמעט 11 שנים, זה כמעט מחצית מהחיים שלי. מי אני בלעדיה? אם אני רק מכירה את עצמי איתה? את מבינה למה אני מתכוונת? לפעמים אני חושבת שאין לי אישיות בלי המחלה. ואם אין לי אישיות, אז למה להבריא, שלא לדבר על זה שאני לא מאמינה שאי פעם אצא מזה. חבר שלי כבר מדבר איתי על אישפוז שני. מה את חושבת?

ב"ה את חייבת להמנע כמה שיותר מהסימפטומים של המחלה או יותר נכון מכל הרגל שמוכר ונוח לך אבל זה לא אומר שאין לך אשיות ושאין לך עצמי משלך שלא תזכי להכיר אם לא תהיה לך מחלה. את חייבת להבין שהסיכוי שלך לראות מי את באמת היא לנסות כמה שיותר להתנגד להרגלים המוכרים שלך ואת תופתעי לגלות שהעצמי שלך נהדר ונפלא כפי שהוא עם כל הטוב שבו ועם כל הרע שבו... השיעור הוא תמיד להעצים את הטוב שבעצמי ולא את הרע שבו... לעולם אל תחשבי שלא קיים בנו רע אבל כשאנחנו לומדים לקבל אותו כחלק ממי שאנחנו הרבה לחץ יורד ואז מתעוררת הרבה נכונות לחזק את הטוב.. אני יודעת שזה נשמע וורוד אבל התהליך ללא ספק לא פשוט כלל ויש פה הרבה מקום לתרגול ולמידה רצון וכוונה להחלמה. ברור שמאחורי כל מחלה כזאת מסתתר לו דכאון אבל אם לא תלמדי להתעמת מולו לעולם לא תוכלי להכיר את עצמך באמת. ברור שלא סתם יצרת לעצמך הפרעת אכילה אבל כמו שאמרת עברו 11 שנים ולי עפו להם כמעט 20 שנה...אבל היה יום שאמרתי "די!!!!" וזה יכול להמשך עד שהגוף יגיד את שלו אבל אל לך לשכוח שגם לך יש בחירה ואת יכולה לבחור כל יום מחדש לעצור את ההתמכרות טיפין טיפין ואת תצליחי אם תתכווני לזה באמת ועם תכנית של תרגול מוגדר מראש שתוכלי לעמוד בו יום יום או כל זמן שאת יכולה ושוב כאמור רק ליישם רק את מה שאת יכולה כל יום מחדש אני הצלחתי דין דין הצליחה אין שום סיבה שאת לא תצליחי המון אהבה יקירה בהצלחה :-)

אני שמתי לב שעוד רותם כותבת פה אז מדובר בי רותם חיילת שסבלה כשנה וחצי מאנורקסיה והשמנתי די במהירות בשביל הצבא וכעת לדעתי השמנתי יותר מידי ובשום פנים ואופן לא יכולה לקבל זאת. כעת אני חיה בין צומות לאכילה רבה מידי. אני רואה שאין בידי כוחות להתמודד עוד עם ההפרעה שלי כבר 3 שנים קשות. החיים שלי היו יכולים להיות מדהימים. הכול היה יותר מדהים כשהייתי רזה. אני בדיוק מתחילה קשר חדש עם החב הכי טוב שלי. אני והאקס שלי נפרדנו לפני חודש ואתמול הוא אמר לי שהוא מתגעגע ורוצה לחזור. וחוץ מזה יש מישהו מהצבא שהתחלנו יותר להתקרב. אני מבטלת פגישות,חסרת רצון לצאת ולהנות כי אני לא מרגישה בנוח.אני לא מרגישה טוב עם עצמי אני לא יכולה להתעלם מזה. זה קיים בי ואוכל אותי אני לא אשקר עוד לעצמי. אני שוקלת להפסיק הכול אין טעם ביי

ב"ה הפורום לא תורם לך .. זה יכול לקרות אבל בין זה לבין לזרוק הכל לעזעאל מאוד קל ... ואני לא חושבת שכשהית יותר רזה היה יותר טוב אבל אני מאמינה לאשליה שנוצרה כתוצאה מכך וזה משהו שתוכלי להבין רק אחרי תהליך מסויים שתעברי כי היום את בטח חושבת שאני חיה בסרט או משהו... אני מצטערת שאת מרגישה רע אבל אני חושבת שיש הרבה מאוד דרכים להעזר והדרך נגלית כשמחפשים ורוצים באמת לרצות להיות רזה פירושו לרצות להיות חולה לרצות לחיות חיים נפלאים פירושו לרצות להיות בריאה.... ויש פער וקונפליקט ופחדים איומים בין כל רצון כזה ואני בטוחה שעוד שק מלא תירוצים כביכול אבל ברור שהכאבים גדולים עד מאוד. אני מחוייבת לומר לך שעם כל כאב ועם כל התנסות הזויה מקבלים מתנה... מתנה שהיא הבנה יותר משמעותית לעצמך ולחיים בכלל...ודרכה את למעשה יוצרת את ההשתנות שלך והיא בד"כ לטובה כשאת מוכנה להסתכל על החיים קצת אחרת ואין קיצורי דרך..לאף אחד אם מפריעה לך העובדה שישנה פה רותם נוספת את יכולה פשוט להוסיף 1 לשם שלך אבל את יכולה להיות בטוחה שההתייחסות היתה בהתאם למה שכל אחת מכן כתבה כל אחת מהמקום שלה כך שאם היה לך ספק שלא כתבתי לך הסירי אותו מליבך... אני חושבת שיש לך מקום לעשות שינוי ואני בטוחה שזה מפחיד כי כולנו מפחדים משינוי אבל להתנגד לעצמך ולגוף שלך זה מוליד רק דבר אחד.....גיהינום! ואם לא תצליחי להיות רזה... מה זה אומר?.... ... תחשבי על זה... אל תברחי כל כך מהר גם אם לא קיבלת "עכשיו" את הסם שרצית המון אהבה יפה.... אני :-)

אפסו כוחותיי, וגם החשבון בנק צועק. שמי איילת בת 26 מרעננה, סובלת מהפרעות אכילה כבר מגיל 16. לפני שנה התאשפזתי במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר וזה החזיק חודש בלבד. נכנסתי לתל השומר בתת משקל ובולימיה חמורה, יצאתי מתל השומר במשקל תקין ובולימיה חמורה. היום זה אותו דבר, משקל תקין ובולימיה חמורה. אני לא ממש יודעת מה לעשות, אני די מיואשת והרבה פעמים אומרת שאני לא רוצה לחיות, אבל האמת אני כן רוצה לחיות אבל בלי השטן הזה שמתגורר בתוכי. לקחתי את כל סוגי הפרוזק למיניהם כבר מגיל 20 . כרגע אני הולכת לטיפול אצל מאמנת אישית, שמטפלת בי גם בשיחות וגם ברפלקסולוגיה. האמת, זה גם לא עוזר. שום דבר לא עוזר, ואני ממשיכה לבלמס, וממשיכה להקיא, עם כף עץ, שהורס לי את הוושט, אבל לא איכפת לי. אני לא מצליחה לתפקד, אני מבריזה בכמויות גם מהעבודה וגם מהלימודים, לא מצליחה להיות עצמאית כי כל הכסף הולך על כסף, אפילו לקחתי הלוואה מהבנק בשביל הבולמוסים. חבר שלי לקח לי את הכרטיס אשראי, אבל מצאתי דרכים חלופיות. איך אני אמצא את הכוח לא לבלמס?

ב"ה אמא ל'ה זה נשמע רע ממש אבל גם נשמע לי שאת מיואשת לגמרי ושדי מסרת את כל השליטה שלך לייאוש הזה אני יכולה להבין למה אשפוז לא עזר זה קרה גם לי אבל אחד הדברים שעזרו לי לצאת מהפרעות האכילה שלי וכמו שאני כותבת פה די הרבה הוא להתנגד להן..להדתדל להתנגד להן כמה שאני יכולה ומה זה אומר? זה אומר שאם היום אני רגילה לקום בבוקר ושהדבר היחידי שיש לי במוח הוא לזרוק כסף על אוכל שהולך לג'ורה אז היום אני מחליטה שאני רק היום מנסה לנסות אחרת ..רק היום! לנסות להוכיח לעצמי שאני יכולה לא לבלוס את חיי לעפר לנסות בקטנה... ואם היום קמתי בבוקר והיום עבר ונכשלתי אני לא אומר לעצמי "אה..היום נכשלת אז גם מחר תכשלי ..אפשר להמשיך להקיא.." אני אומר לעצמי שטעיתי ושאני בכל מחיר הכל ממחר מביעה השתדלות קטנה לנהוג אחרת וכל יום שאצליח "כל הכבוד לי" ויום שלא..."לא נורא...אני ממשיכה להרוויח את חיי" מה את לא רוצה לעכל? מה את לא רוצה לומר? התעללו בך? נאנסת? את רוצה למות? דכאון? מה? תרופות פסיכאטריות לא תמיד עוזרות בייחוד כשאין אבחנה נכונה...אבל כשיש אבחנה נכונה שלא בהכרח מסתכמת "בבולימיה" אלא דכאון או אנטי פסיכוזה או בורד ליין או מאניה דיפרסיה או או או או או או ...אז אולי מגיעים למשהו יעיל אבל גם אז זה לא תמיד יעיל מה גם שכל אחד מגיב לתרופות פסיכיאטריות שונה מאחר ויותר מזה אם לך יש התנגדות לתרופות פסיכאטריות בצורה טוטאלית ... זה יכול לגרום עד כדי כך לביטול ההשפעה שלהן עלייך... היית מאמינה? זה יכול לקרות .... זה קרה לי... אז שאלת מה לעשות.. הכל מתפורר לך עכשיו אבל הדבר היחידי שיציל אותך הוא לזרוק באחת את העבר ולנסות מעכשיו תרגול אחר.. שונה ולהחזיק בו מעמד פרק זמן קצר ואחכ עוד פרק זמן ואחכ עוד עד שתסגלי את עצמך למיומנות לדעת להכיל את עצמך ולהבין ולזהות מה מלכתחילה גורם לך להגיע למצב שבו את למעשה מתמסרת להתמכרות שלך כאילו אין מחר רוצה לשמוע ממך תחזיקי מעמד המון אהבה יקירה :-)

היי, כבר כתבתי פה בעבר. ביקשתי שיצילו אותי... לבסוף, החלטתי לנסות ולהציל את עצמי לבד. לא הפסקתי לבלוס ולהקיא...בדיוק להיפך. הגעתי למצב שאני מקיאה 4 עד 6 פעמים ביום, מקיאה וחושבת על להקיא במצבים שלא תארתי לעצמי שבהם אוכל להעסיק את עצמי במחשבות האילו בכלל! אני כבר לא מרגישה כמו בן אדם....אני מרגישה כמו חיה. עליתי במשקל עקב כל ההקאות...אני מניחה שרובכן מכירות את ההגרשה לאכול בכמויות אדירות, להקיא ולא להצליח להוציא הכל.... כמובן שאחרי מצב כזה, פגעתי בעצמי כמה פעמים- אכזבה עצמית של אי יכולת לעצור את עצמי, הקאה והשמנה בעקבות האוכל המיותר... בכל זאת...כפי שציינתי כאן בעבר, אף אחד לא יודע מהמצב שלי חוץ מידיד טוב אחד. יוצא לדבר איתו על זה רבות....כל פעם זה מגיע לבכי, תסכול והבנה(!) של המצב. יום אחד בדרכי חזרה מהבסיס דיברתי איתו בפלאפון בנסיעה.... אמרתי לו שאני אגיע הבייתה וזה או שאני אכנע לבולמוס או שאוכל ארוחה טובה ורגילה. הגעתי הבייתה ונכנעתי לבולמוס...אכלתי הרים וגבעות...מיותר לציין מה אכלתי כיוון שאני עצמי לא זוכרת...זה בטח לא עניין אותי כשבלסתי. ידיד שלי התקשר בשנייה שהתכוונתי להכנס לשירותים ולהקיא את הכל.... הוא ידע מה אני הולכת לעשות... הוא התחיל לדבר איתי ולנסות לשכנע אותי שזה לא מה שאני רוצה לעשות! שאפילו שאכלתי חצי עולם, אני לא רוצה להקיא את זה! שזה גרוע יותר מלהשמין! אני לא יכולתי להקשיב לו...רק רציתי לנתק א השיחה ולרוץ לשירותים ולהקיא הכל...הייתי לחוצה! התנהגתי כמו משוגעת....צעקתי עליו ואמרתי לו שלא משנה מה הוא יאמר, זה לא יעזור לו! אני אנתק ואקיא הכל. באמת האמנתי שאין ברירה. בלסתי אזאני מקיאה, זה תהליך של שני שלבים וחייבים לסיים אותו! כל דקה שעברה, הלב שלי החל לפעום חזק יותר...הייתי עצבנית וכעסתי עליו שהוא מעכב אותי! הוא החל לטעון שהרצון לאכול, הבולמוס אינו המחלה....שהמחלה היא ההקאה והבולמוס נובע ממנה ולא אחרת...שהרצון טמון בלהקיא. לא בלאכול. צחקתי עליו...אמרתי לו שהוא מדבר שטיות, שאין לו מושג, שיעזוב אותי.... דקה אחרי זה, אבא שלי נכנס הבייתה וידעתי שעכשיו להקיא הכל כבר תהיה בעייה.... רצתי למרפסת... פתאום השתלטה עלי ליאת אחרת לגמרי... התחלתי לבכות ולרעוד....כל מה שהוא אמר התחלחל לאט לאט...הבנתי שאני מדברת כמו משוגעת...שבעצם זו לא אני שדיברה כל הזמן הזה....זה שד שרוצה להרוס אותי, לעשות לי רע. החלטתי, בעזרתו כמובן, שלמרות שאכלתי כ"כ הרבה, זה נשאר בפנים. לא נכנעתי להקאה...! אני לא האמנתי שזה אפשרי...ופתאום הבנתי עד כמה אני מכורה לזה! ממה כך! מכורה להקאות! התנהגתי כמו מסוממת, נרקומנית שצריכה את הסם שלה! הגוף שלה רעד, כאב לי הראש, לא יכולתי לנשום...התהליך נשבר! האמת, שאחרי שהגוף נרגע וההחלטה התמקמה לי בראש, הרגשתי מדהים...מדהימה. הרגשתי גיבורה, גאווה.... זה אולי נשמע מוגזם והסיפור קצת too much אבל אף אחד לא יוכל להבין ממש את ההגרשה...רק אני חוויתי אותה....! זו הייתה התחלה של מלחמה. מלחמה בשד הזה שיחזור עוד הרבה פעמים וימשיך לנסות להרוס אותי...כי הוא שונא אותי. כמובן שהשד הזה הוא אני...צד אחר שלי שלא יודע להעריך את הצד הטוב, היפה והאהוב. המסקנה שהגעתי אליה בכל אופן...היא שאני לא מכורה לאכול....אני מכורה ללהקיא. זו המחלה שלי, שלנו. אנחנו אוכלות כדי להקיא, לא להיפך. אני טועה? זה היה הישג ענק עבורי...... אני חייבת להתחזק... להלחם בשד הזה... באותו שנייה שניצחתי אותו פעם ראשונה, זה היה נראה שהפעמים הבאות יהיו קלות ושהוא "לא יכול עלי" יותר... טעיתי...זה לא קל. זה הרגל של שנה וחצי שצריך להוציא מהמערכת... רציתי לשתף אתכם... אשמח לקבל תגובות ולשמוע סיפורים דומים... אני רוצה לדעת שאני לא היחידה שמרגישה ככה... שלכם, ליאת.

ב"ה ולא. זה לא קורה אצל כל אחת אבל אני שמחה שהבנת שזה השד הפרטי שלך ואני אגיב לך על זה בהרחבה ביום אחר בינתיים אני שולחת לך המון חיבוקים ואהבה זה בהחלט הישג. כל הכבוד שהתאפשרה לך ההזדמנות להבין שזה העניין כי אז כל הטיפול אמור להשתנות אבל מי שמכור ללהקיא הוא בד"כ זקוק לומר דברים רבים במילים. כעסים שהדרך לזרוק אותם לפח היא להקיא אבל זו בדיוק הטעות והאשליה כי הם עדיין ישארו בפנים ויגרמו לפעמים רבות אחרות של איבוד שליטה ורצון עז להקיא - הטהרות ארחיב לך בהמשך בינתיים שבת שלום ואהבה מליון כל הכבוד - האמיני לי זה הישג :-)

ליאתוש, כמו כל אחת בהפרעת אכילה גם אני הייתי מכורה להקיא כל דבר שאכלתי בין שזה היה פרוסת לחם, חסה ואפילו בליסה של חצי שעה שהמקרר פתוח וכל מה שבא ליד... בכל מה שכתבת שימח אותי כי עשית זאת לעצמך- כל הפעמים שלא הקאתי(תפסתי אותי חזק) זה היה בכלל גורם שלישי (אמא,אבא, אחות, אח, חבר)לכן זה שימח אותי שזה צעד ראשון להבנה שאת בבעיה ועליך לקבל עזרה שמתאימה לך לצאת מהמערבולת הנוראית הזאת שלך באהבה דניאלה

היי ליאת כל הכבוד אני יודעת כמה זה קשה להפסיק להקיא גם לי היה את זה ...אמנם לא הייתי בולמית נטיתי יותר לאנורקסיה אבל היו לי ימים שפשוט רציתי להקיא והקאתי גם אם אכלתי מעט זה בא מצורך להוציא רגשות של כאב,פחד,כעס.....וזה מאוד קשה להפסיק כי זו דרך לשחרר רגשות..כאשר את לא מכירה דרך אחרת...בכל אופן אני גאה בך כי זו באמת התמכרות כמו כל התמכרות שקשה לצאת ממנה תיהי חזקה כי תאמיני לי כל החרא הזה לא שווה את זה.....וצריך להשלים עם העובדה שהחיים קשים ולמצוא דרכים אחרות להתמודדות...ביי מתוקה..................

ב"ה הבטחתי לך המשך וזה ההמשך התמכרות להקאה היא התמכרות מזעזעת לשליטה. צורך עז להרגיש ריקה עם דגש על הריק ועל החלל ועל האין ועל התחושה שאין שליטה מהרגע שהאוכל נכנס פנימה ועד שהוא מסיים את התהליך שלו בגוף ובמקום להניח לגוף לעשות את שלו אנחנו חושבות שהגוף ישמין אותנו והוא לא ידע לגרום לנו להצטמק או להתנדף מהחיים כמו שאנחנו כביכול רוצות ואז אנחנו מחליטות שהקאה היא פתרון מושלם ...בדיוק כמו שאנחנו מתנהגות בחיים ודוחות כל הזדמנות שיכולה לגרום לנו לטוב אמיתי אני אוכלת כדי לראות שהאוכל יוצא וזורם החוצה... כדי שתהיה לי סיבה להקיא... אבל אז נמאס לאכול כדי להקיא ואז מקיאים מים או דם וזה אף פעם לא מספיק זה לא האוכל שזורם החוצה אלא את...הצרכים שלך... החלומות שלך ....העתיד שלך...הזמן שלך .... הכל עף... מת! החיים שלך ... את מקיאה את החיים שלך .. את העבר שלך את כל מה שכביכול שנוא עלייך ואת נרגעת לשנייה ואח"כ הכל חוזר להרגיש נורא כאילו לא הקאת כלום קיים צורך עז וחולני לדעת בדיוק מה נכנס ומה יוצא ממך ולהרגיש כביכול שאת שולטת ביכולת של הגוף שלך להיות "מטוהר" "מתי שאת מחליטה" ולא מתי שהוא מחליט לשחרר את הפסולת שמיותרת לו למען הקיום הנעלה שלו ושכך היה צריך להיות אם הית מאפשרת וזה היה פועל ויפעל לטובתך ברגע שתסכימי להתנגד להתמכרות הנוראה כל כך. לרצות להיות נקייה בכל מחיר...ואני שואלת נקייה ממה? מילים שקשה לומר... "כי מה אחרים יגידו"... או כי מה שהם כביכול "יגידו"הם לא יותר מאשר השדים של עצמי שלא בטוח שהם מציאותיים אבל יכול להיות שאת כל כך תאמיני בהם חזק שאת תגרמי לסביבה שלך לבטא אותם במילים שלך יהיה קשה להכיל ואז את תרצי להקיא שוב כדי לחשוב שאם תקיאי אז המילים לא יכנסו פנימה... הן פשוט ישארו מחווצה לך ואת כביכול תרגישי מוגנת.." אני אלך להקיא אותם כי אסור להם להשאר בפנים....!!!" אני לא אחליט למשל שאני מנסה להרגיש מלאות בתוכי .. להעיז לדעת להתמודד עם מלאות כלשהי בכלל משום מה אני אבחר להקיא כי אני חושבת שהקאה תפצה על התחושה הנוראית שיש לי ואז כמו שליאנה אמרה האסלה תטרק באחת ודום לב יבוא ואז..????........... יישאר הריק שכל כך חלמת עליו אבל תצטערי לגלות שהריק הזה הוא לא בדיוק מה שחשבת שהוא ואז יהיה מאוחר מידי ותביני שהית צריכה ושנכון היה ללמוד להכיל ... ללמוד להכיל אחרת... ללמוד להכיל מילים ... ללמוד להכיל את עצמך ... ללמוד להכיל אוכל ... ללמוד להכיל רגשות... ללמוד להכיל תחושות ... ללמוד להכיל חוויות ... סיטואציות ללמוד להכיל אנשים אחרים ומתי לדעת שאין מקום להכילם...ושזה בסדר!!!!! ושאת בסדר!!!! ללמוד להכיל את הטוב שבך ללמוד להכיל את הרע שבך ולנסות לשנותו ללמוד להכיל את החולשות שלך את המגבלות שלך ללמוד להכיל את עצמך פירושו להבין שזו זכותך מלידה לחיות כמו שאת עם כל המלאות שבך עם כל הנשימה שבך ... אני יכולה להבין את האשליה שמסתתרת מאחורי הקאה ותמיד מגיע רגע שההקאה לא מספיקה.. ואז מה?..... אני שמחה שזיהית שזה העניין עכשיו כל שנותר לך הוא ללמוד להכיל אהבה אהבה היא את! המון אהבה יקירתי רוצה לשמוע ממך :-)

ב"ה דיוויד איזקס 0545207645 מתאים גם להתנסות תיירפוייטית עם הפרעות אכילה. סדנת ילדים בפסח 25/3-1/4/2007 4-10/4/2007 60 ש"ח ליום פעילות שעות פעילות 8-13 לכו בכייף שווה את זה!

ב"ה לכל מי שמעוניין להתייעץ בשידור צ'ט אני מנחה את השידור בימים: א' בין 19-20 וביום ג' בין 12-13 טלפון התקשרות 0577000103 המון אהבה :-)

שלום אני סטודנטית לשיאצו, עורכת מחקר על השפעת השיאצו בתהליך החלמה מהפרעות אכילה, מחפשת אינפורמציה על תהליכים כימיים במח המלווים הפרעות אכילה , לרבות אנורקסיה ובולמיה. ועל הטיפול התרופתי בהתאם. אשמח לקבל עזרה תודה דפנה

אני..מנסה להחלים מהפרעות אכילה.. בשבוע האחרון היו לי בולמוסים אחרי חודשיים של הרעבה..אכלתי בלי שליטה, מינימום 2000 קלוריות כל יום..פשוט מהרגע שקמתי בבוקר עד לשניה שבה הלכתי לישון-אכלתי. לצערי אני לא מגזימה : \ לקחתי את עצמי בידיים ,ומאתמול אכלתי רגיל, 1200 קלוריות, בלי להגזים..וגם היום..ועשיתי ספורט. אבל כל ביס קטן שאני לוקחת לפה מנפח לי את המעיים ..זה..דיי מדאיג יש אפשרות שניגרם נזק למעיים מהבולמוסים? לא הקאתי אותם,ולא כלום. עלה בדעתי לשתות אולי יוגורט או משהו עם חיידקים פרוביוטיים..זה יעזור? בבקשה תעזרי..אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני פוחדת שאני לעולם לא אתגבר על המחלה הזו : \

ב"ה ליאנה יקירה ואהובה לי בוזבזו כמעט 20 שנה על החרא הזה וכמעט שליש מחיי לקח הרבה זמן עד שסיגלתי לעצמי אורח חיים בריא ונכון שמתאים רק לי, גם אם לעיתים פה ושם קיימות נפילות (לא משמעותיות מבחינתי לפחות) תודה לאל פחות או יותר אני חיה בשלום עם עצמי ומשתפרת מעת לעת ומה שאני מנסה לומר דרך זה שעברתי תהליך זה לא קרה ביום אחד, אך לעומת זאת ביום אחד ירד לי האסימון שאם לא אתמסר להחלמה שלי אני עשויה למצוא עצמי מתחת לערימת עפר מבוזבזת על מה?! את כותבת שאת אוכלת 2000 קלוריות ביום וזה בהתחשב לצום באמת נקרא "זלילה" את מפצה על זה בכך שאת יורדת ל 1200 קלוריות ליום אבל תכלס זה תפריט של דיאטה. אני שואלת אם את מטופלת אצל פסיכולוג/ית המתמחים בהפרעות אכילה ואם את לא נמצאת בשום מעקב תזונתי נכון יהיה קשה מאוד לתרגל גמילה מההפרעה הנ"ל כדי לצאת מהפרעות אכילה את חייבת לתרגל יום יום הרגלי התנהגות שונים ודפוסי חשיבה שונים ואחת הדרכים המוצלחות לעשות זאת היא להיות במסגרת זה יכול להועיל ולהזיק באותה המידה אבל מסגרת הרבה פעמים חשובה. אשמח שתספרי עלייך קצת יותר וברגע שאוכל אחזור אלייך עם תשובה כדי לכוון אותך אין הרבה יותר מידי חידושים והמצאות אבל אני מזמינה אותך לכתוב פה ו"לדבר" את מה שכואב לך הרבה פעמים בתשובות שלי אני מצליחה פחות או יותר לעזור, לפחות מנסה אני יודעת שזה עוזר לכתוב כי זה כלי שמאפשר להתמודד עם חלקים שאנחנו הרבה פעמים לא מעיזים לתת להם ביטוי ובכתיבה זה אפשרי ולעיתים אף יעיל בתהליך הארוך של התמודדות עם הפרעה כל כך קשה... מחכה לעדכון ממך המון אהבה :-) הילהביאן א. המון אהבה ואל תאמרי נואש אפשר לצאת מזה... שבוע טוב :-)

אין אפשרות כרגע. ניסיתי להחלים כבר מספר פעמים..אבל לא מהסיבות הנכונות.. היו לי הבזקי היגיון,של "תצילי את עצמך כי זה הדבר ההגיוני לעשות"..אבל תמיד חזרתי,ל"פעם אחרונה"...הפעם אני לא רוצה פעם אחרונה..לשם שינוי, ואני מקווה באמת לצאת כבר מהחיים האלו... זרקתי את המשקל, השמנתי,אני לא בתת משקל (נו בטח עם כאלא בולמוסים)..אני מנסה לא לשים לב..לא לחשוב על הרזון שזרקתי לפח..אלא לחשוב על החיים שהרווחתי.. זה..מוזר להבין רק עכשיו שלא הצלחתי להיות עצמי,אנושית,אז חיפשתי זהות בה"א..ייחוד..שקט נפשי? במבט לאחור אני מבינה שעשיתי דברים לא נורמליים, ואינלי מושג איך עשיתי את זה בכלל.. איך צמתי שבועיים 3 פעמים בחיים..רק על קפה בלי אוכל מוצק, כיום אני לא מסוגלת לצום יום,מבחינה מוסרית.. איך הייתי בולמית פעם,גרמתי לעצמי כאלא נזקים, והרי ידעתי..שזה מזיק.. כיום אני מנסה לקבל בהבנה את האכילה המופרזת ולהבין שהגוף צריך את זה , ומקווה שזה יעבור ברגע שאני אתרגל לעובדה שאינלי ארוחות אחרונות יותר..ושזו בהחלט לא "הפעם האחרונה" \ שאני לא צריכה לשרוף כל דבר בספורט.. זה נורא לשבת ולדעת שזו אשמתי.במובן מסוים. למרבה האירוניה היתי בולמית מגיל 15, בכלל לא ידעתי שזה לא בסדר..ובגיל 18 החלטתי "להחלים"..אז עברתי לאנורקסיה.(טוב אבל לבולמיה לא חזרתי ולא אחזור).כיום אני בת 18 וחצי. אני לא רוצה טיפול, זה יירשם בתיק רפואי ואני לא אוכל ללכת לצבא..מה שכרגע מאוד עקרוני להחלמה שלי ולהחלטה לנהל חיים נורמליים ובריאים (קיויתי להיות מדריכת ספורט, מה שישים אותי כל היום בתנועה וגם סביב בני אדם בריאים). השמנתי ואני מאוד רוצה להרזות..אז החלטתי לאכול 1200 ולשרוף 500.. אני מקווה לא להתדרדר..אני לא רוצה לבלות עוד יום אחד,על המשקל.

רציתי לספר לכם שאני בן 23 לפני שהתגייסתי הייתי רזה מאוד... לאחר השחרור עליתי כ20 ק"ג כן אתם קוראים נכון במהלך שירותי הצבאי עליתי מה אני יכול לעשות עכשיו?

ב"ה עלית 20 ק"ג ואתה שמן? מה השאלה בכל אופן לא משנה הפרעות אכילה או לא תמיד רצוי ומומלץ ללמוד תזונה נבונה וללכת על פיה לאורך זמן. אני ממליצה תמיד לעשות את זה אצל אולגה רז כי אני חושבת שהיא מדהימה אתה גם יכולה ומוזמן לפנות פה בדוקטורס לפורום "הרזיה ללא דיאטה" של בלה אגמון אם אתה מרגיש שיש לך הפרעת אכילה כיצד זה בא לידי ביטוי. אשמח לכל עדכון ובהצלחה שבוע נפלא וסליחה על העיכוב בתשובה. הילהביאן :-)

יש לי רק שאלה.. מי שהגובה שלה 1.61 מה המשקל שהיא נחשבת לאנורקסית?

אומרים שאנורקסיה היא איבוד של 10-15 אחוז ממשקל הגוף....את שואלת כי?????

סתם מתעניינת .. לא הבנתי אותך.. בערך מה המשקל?

ב"ה 43 ק"ג הוא גבול אדום של ממש מתחת לזה זה כבר הפרעת אכילה רצינית

שלום אין לי הפרעת אכילה או משהו כזה אני דיי רזה למדיי אבל רוצה להרזות רק בצידי הגוף ובין הרגליים תוכלו בבקשה להגיד לי מה לעשות זה חשוב לי...

זאת השריטה של כל הבנות בערך.....אין הרבה מה לעשות אבל כמה עצות: 1.לאכול יותר אוכל מבושל , בריא 2.לא לאכול שטויות (ממתקים/אוכל משמין כגון פיצות/מלאווחים וכו') 3.להתעמל ולחזק את האזורים שמפריעים לך ב ה צ ל ח ה!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה לך אבל רציתי לדעת איזה תרגילים מחזקים את האזורים האלה תרגילים שאפשר לבצע בבית כי בשביל חד"כ אני דיי עצלנית

ב"ה רותם יקירה תמיד אפשר להכחיש אני מציעה לך לטפל ברצינות בבעיה שלך ו"לחתוך את ההיקפים" שלך בעוד "טיפה" לא יפתרו לך בעיות של ממש... אם את רוצה עזרה של ממש שאלי שאלות בהתאם.. המון אהבה ושוב אל תשאלי שאלות מהסוג הזה פה בפורום. תודה

אני לא מכחישה ולא כלום. אין לי בעייה! מצטערת, כנראה שפניתי לפורום הלא נכון

לנסות- ואין הרבה זמן. אני עוד 3 חודשים נוסעת(לא חשוב לאן). אני רוצה לנסוע שפויה. אם זה אפשרי... תרופות מבחינתי זו לא אופציה. כי פשוט לא. אני לא במצב של אפתיה- אפילו מצבי הנפשי טוב יותר- אני מתפקדת. ואפילו מצליחה לחייך ולהנות לפעמים. לא בכיתי כבר הרבה זמן. כי לא הייתי אף פעם מהאנשים שבוכים- כל הצבא והאנורקסיה הפך אותי לבכיינונת לאותה תקופה. אני רוצה לחזור שנתיים אחורה לתקופה ששקלתי משקל תקין, כל הדלתות היו פתוחות בפניי ואף אחד לא הדביק עליי "אנורקסית". כי עוד לא הייתי. בעצם אף פעם לא הייתי ממש אנורקסית. כל הזמן אכלתי. ולא חיפשתי לרזות עוד ועוד. טוב, את בטח יודעת (אני מקווה) בכל מקרה- אני באמת פתוחה להצעות- אני מכורה לאוכל, למסטיקים, לתחושת פאסיביות ומלאות ואני צריכה עזרה. תודה!

ב"ה אז ככה אין לי תשובת בזק אני יודעת שתרגול תזונתי נכון ועקבי כולל טיפול פסיכולוגי הם בהחלט בגדר תשובה טובה קיימת אפשרות להיוועץ באנשים שמתמחים ברפואה אלטרנטיבית כמו דיקור או הומאופטיה או קינסיולוגיה מח אחד אבל אין לי לצערי תשובה של תיכף ומיד אגב לגבי מסטיקים השתדלי להמנע מזה משום שמסטיקים עובדים על הקיבה בכך שהקיבה חושבת שהיא אמורה לקבל אוכל ואז מה שקורה שהיא עובדת על ריק כי היא מפעילה את מיצי הקיבה ללא מזון וזה יכול ליצור בעתיד כיבים ואולוקוס וצרבות והרבה דברים לא נעימים בייחוד שזה מגיע להתמכרות אז ככל שתצליחי להמנע מזה כך ייטב בעבורך. מה גם שמסטיקים מגבירים רעב. דבר ראשון אני מציעה לך לפנות לרופאת משפחה ולשאול בעצתה מה הכי נכון במסגרת אפשרויות הקופה שתעשי נכון לעכשיו. אחד הדברים שמפילים אותך הוא להציב לעצמך דד ליין שאני לא בטוחה שאפשרי לעמוד בו לכן אם את רוצה ריפוי אז המנעי מלקבוע לך לוח זמנים כי גמילה מהפרעות אכילה היא לרוב איטית והיא דורשת הרבה מאמץ ותרגול לאורך זמן. אז חשבי על זה הביני שאין הוקוס פוקוס ותראי מה את יכולה לעשות עכשיו בקשר לטיפול פני לרופאת משפחה בהקדם. עדכני אותי המון אהבה יקירה :-)

הילה שלום, כתבתי פה לא מזמן.... כתבת לי תגובה מדהימה ואנושית שחיזקה ועודדה אותי... קצת! אני אחזור בקצרה על ה"בעיה": פעם בשבוע (בממוצע) אני טורפת כמויות אדירות, בעיקר של מתוק ואח"כ במשך כל השבוע- מקזזת! (המון ירקות, גבינות.... לא הרבה קל') אני שונאת את המצב הזה... חוסר שליטה מטורף, פריקת כל עול ואחריו שפיות.... אכילה בריאה ומאוזנת כאילו הפרעות אכילה מעולם לא היו מנת חלקי... אני "מתה" לצאת מהמצב הזה..... ולא מצליחה.... מדי שבוע, אותו הסיפור, אותה כמות (מוגזמת ביותר) של אוכל ואחריו רגיעה... אציין, כי אינני מקיאה !אך נוהגת תמיד לקזז בימים הבאים..... לצערי הרב, יש לי עבר עשיר של הפרעות אכילה.... הייתי בטיפולים רבים/שונים בעבר אך מעולם זה לא עזר לי... אני טיפוס סגור מאוד.... שתמיד משדרת "עסקים כרגיל" כלפי חוץ..... אין לי ספק, שלא ניתן ל"צאת" מזה לבד....אני יודעת שאני חייבת טיפול.... אבל, כמו שכתבתי לך בעבר, אני לא יכולה לגשת כרגע לטיפול משום שעוברים עלי חודשיים מאוד אינטנסים של לימוד למבחנים מכריעים עבורי... אני אומורה לתת את כל כולי ולא מצליחה.... איך אפשר לשרוד חודשיים בלי ההפרעה? אני מאוד רוצה....

ב"ה צר לי מאוד על כל מה שכתבת אני מניחה שאחת הסיבות לנפילות שלך הוא בעיקר הלחץ הקיומי שאת נתונה בו כרגע ואני לא בטוחה שזה מועיל לך. הרבה פעמים במקרים של הפרעות אכילה אני מציעה לעזוב את הלימודים וכן לוותר עליהם למען טיפול הוגן ואולי לעיתים במצבים האלה נדרש אפילו להעזר באשפוז למרות שאת יודעת את דעתי בעניין ואני כתבתי על זה כמה פעמים פה בפורום אני חושבת שתוצאותיו הן הרבה פעמים לטוב ולרע כאחד. אני יודעת שמבחינתך לעזוב את הלימודים נשמע הזוי אבל לדעתי הבריאות שלך בסכנה ממשית ולא נראה לי שה100 שתקבלי במבחן או התואר שתשיגי יעזרו לך בחיים אם מחר את יכולה להפסיד אותם ואז אני שואלת אותך ...מה יצא לך מזה?! אני בטוחה שאת פוחדת אך לצערי הרב אין לי תשובה מנחמת אלא שכן את חייבת טיפול ואם טיפול בעבר לא עזר לך סביר להניח שלא נתת את עצמך מספיק לו וציפית לתוצאות מיידיות ולכן ציפיות שכאלה מובילות לכשלון כי זה בלתי אפשרי מהיום למחר לחסל הפרעה שכזו גם לא בשנה לעניות דעתי. כמו כל הרגל מגונה ההפרעה הזו היא סוג של התמכרות וכדי לטפל בהתמכרות חייבים לעבור תהליך גמילה ע"י תרגול יומיומי של התנגדות לכל מה שמוכר ומזין את ההרגל וכמובן שהתרחקות ממשית מהזירה ע"י השגחה הרבה פעמים יעילים עד מאוד כמובן שלא מדובר פה רק בהרגל ואני בטוחה שלזה מצטרפים גם דכאון ותופעות אובססיביות אחרות שמוכרות למערכת הפסיכיאטרית אבל את חייבת להבין שאת צריכה טיפול ונשמע לי שהלימודים האלה שלך מחמירים את מצבך כי את פוחדת להכשל והלחץ להיות מוצלחת מכשיל אותף אף יותר וזה לופ שאת חייבת ללמוד לזהות ולהבין שהדרך שבה את נוהגת לדרוך את חייך נכון להיום בלתי יעילה לך בלשון עדינה ולכן גם כל הזלילות כי את לא מסופקת משום דבר. אז כפי שכבר אמרתי אין לי תשובת "זבנג וגמרנו" אבל אם יעזור לך לכתוב פה את יותר ממוזמנת היום לצערי הרב קשה לי להתפנות בתדירות גבוהה לכתיבה פה בפורום אבל אחת לשבוע לפחות אני כותבת פה ברצינות יתרה. בד"כ יוצא לי לכתוב פעמיים בשבוע אבל שזה לא ימנע בעדך לכתוב כי אענה לך ברצינות רבה לכשאוכל... ואני מניחה שאם בנות ירצו הן תגבנה לך על כל כתיבה שלך... ואולי כרגע זה סוג של תמיכה שאת יכולה לקבל במצב הנתון למקרה שתחליטי אחרת. המון אהבה יקירה שבוע טוב בהצלחה :-)

קרה לכם פעם בחיים שאתם מרגישים קרועים בין המחויבויות שיש לכם בחיים למען העתיד כביכול , למען ערכים סויימים , למען אנשים אחרים , ומן הצד השני - ההרגשה של לעשות דברים למען הרגע הזה הנוכחי , למען עצמכם , למען הסיפוק המיידי של עכשיו וברגע זה בלי לחכות למה שאמור לבוא ועוד יבוא.... כל כך הרבה דברים עוברים עליי בזמן האחרון שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל לברר מה אני רוצה מעצמי ... אם בכלל . והכול - הכול פשוט נראה לי כל כך .. איך לתאר את זה ... לא נכון . לא מספיק . מצד אחד יש בי צד כל כך עקשן,אסרטיבי, שמוכן לעשות הכול למען מטרותיו שלו , שמוכן להשקיע הכול תמורת אידיאלים ורצונות מסויימים ... וצד שני שלי כל כך רגיש , שברירי כמעט ,שנראה כאילו הכול סותר וכאילו אני משתגעת ברגע אחד , צד שרוצה לברוח מהכול,בלי שום דבר על הראש ,בלי מטלות ומחוייבויות, בלי "צריך" ו"לא צריך", בלי אנשים שיגידו לי מה הם חושבים שאני צריכה לעשות - "אבל זאת רק דעתם ..." כאילו יכולים להגיד דבר , להטיל פצצה , לחכות שהיא תתפוצץ ואז למשוך ידיים ולהגיד "אבל לא אמרנו כלום" - הריי את עושה את ההחלטה בסופו של דבר . ואנחנו "רק מייעצים" . "לא לוחצים או אומרים לך מה טוב עבורך ..." שונאת את הרגע הזה שאנשים יודעים להגיד מילים גדולות ולא עומדים מאחוריהן . שונאת את זה שכל אחד חושב שהוא יודעת הכי טוב . שונאת את זה שאנשים חושבים שאני יודעת מה לעשות , ומה להגיד "תמיד" .... מי בכלל קבע שאני יודעת מה טוב ?! ואולי כל מה שרק אי פעם חשבתי שהוא טוב הוא בעצם הרע בהתגלמותו . ואולי אין דבר כזה רע או טוב , נכון ולא נכון . והכול זה פשוט אנרכיה אחת גדולה . וכולנו משוטטים לבד בעולם בהרגשה עיוורת שיש לידנו עוד אנשים , כמונו . אבל כולנו רק נפשות בודדות , עומדות כמו נלחמות מול טחנות רוח . ולמען מה ? למען השאיפות שלך - כך כולם אומרים . למען מה שתמיד רצית לעשות . למען מה שתמיד רצית להשיג . אבל להטיל פיקפוק כל אחד יודע ברגע האמת . בעצמו , באחרים . בחיים . אף אחד כבר לא באמת בוטח באחר שהוא מסוגל לבצע את העבודה , ומצד שני כדיי לא להישמע שונה בחברה - גם לא יגיד את זה לעולם . קונפורמיות משוועת שכל אחד אימץ לעצמו למען יתקבל בחברה "הנאורה" שרק עושה עצמה כזאת ובתוך תוכה מרגישה את הגועל שהיא מוציאה החוצה בצורת אנשים . "הריי יש דרך בחיים..." יש סדר . כך כולם אומרים . כאילו שיש איזה שיטה או עיקרון יחיד שעליו בנוי העולם . כאילו כולם יודעים את הסוד אבל אף אחד לא רוצה להגיד לשני . אם אתה סוטה מן התלם . עושה דברים או חושב בצורה שונה קצת - אז כבר אתה גוזר על עצמך את הדין . בלי שתרצה או שיהיה לך זכות להגיד דבר מה . ולמה קיימים כל כך הרבה דברים בעולם , בלי שנבין את משמעותם ? ולמה בכלל צריכה להיות משמעות ? למה אנחנו חייבם לסבך כל דבר ? לחפש משמעות או סיבה נסתרת , כדיי להרגיש סיפוק "שעשינו את הדבר נכון" . האם אדם צריך ללכת ולעשות את שטוב על ליבו באותו רגע , בלי לחשוב על אח"כ , בלי לחשוב על אף אחד אחר מלבדו , מלבד האינטרסים האישיים שלו ?! והאם זה נכון לעשות ?! גם אם יפגעו בדרך אנשים ?! האם הוא יותר חשוב מהם ? או שלהפך ? ומי בדיוק קובע את כל זה ? על פי מה הוא צריך להחליט ? שאלות שאלות ואף תשובה אינה מספקת . וכי לאיזה תשובה חפצתי ? באמת שאינני יודעת . ומה אני רוצה בכלל להשיג בכל ההשתפכות נפש הזאת ? אולי איזשהו מוצא , התבהרות של הדברים , קבלת החלטה , אולי איזשהו סימן לצדקת דרכי . שמישהו יקום ויבוא לי בביטחון גמור ובאמונה שלמה מה בדיוק לעשות . ואולי הכול אינו אלא רק בגדר חלום . כולנו ישנים כל חיינו ומנהלים את החיים הללו , כאילו היינו ערים , כאילו כל זה אמיתי ובעצם כולנו ישנים עד לעצם מותנו ? ואם כך - שהריי דבר אינו משנה באמת . שכן -כל אחד יכול לעשות כעולה על רוחו , להחליט מה טוב עבורו ולעשות כל שבא לו בלי שום צידוקים . ואם ירצה בדבר - גם להרוג את עצמו לדעת . אולי . מי יודע . מה נותנים לנו החיים הללו . ואם לברוח כל הזמן זה מה שאני רוצה , ואם אשיג את השקט שאני מייחלת לו כל כך , האם אז אמצא את ההשלמה ? כל כך הרבה שאלות ומי יתן ולו תשובה אחת מספקת . שיש דבר שמספק אותי בעולם לגמרי בצורה מושלמת ? למה שום דבר לא מושלם ? מי אמר את זה ? מי קבע שכך הדבר ? לא יודעת כבר מה להגיד כל כך . כל כך הרבה מילים שאני חושבת שמאבדים הם ממשמעותם וריקים מתוכן . אולי כל זה לריק ? אולי כל זה סתם ? אני מרגישה כאילו לא מספיק כמה שאנסה להסביר ולהביא את דעתי , אף אחד לא יוכל לרדת לסוף דעתי . בכלל בזמן האחרון המשפט הקבוע של אנשים זה "אני לא מבין/מבינה אותך בזמן האחרון." וכמובן כשאני מנסה להסביר משהו "אני לא יורד לסוף דעתך ..." אז למה לי לדבר, לעשות, ולנסות בכלל אם אפילו אני לא מבינה את עצמי ... בטח שלא אחרים . פורים הזה גם כן מבלבל אותי עוד יותר . מחכה . למה ? לא יודעת בדיוק . תמי

וואו תמי חזק.........אני מאמינה שכל מה שהעלת בהודעה הזאת אנשים חושבים לעצמם בשקט,בסתר עם עצמם..את צודקת אף אחד לא יודע מהשני יותר כל אדם בא לעולם עם שאלות לכן אני אישית לא מאמינה או לא מחפשת תשובות אצל בני אדם כמו שהם לא יכולים לענות תשובות כך גם אני ...וזאת הסיבה שאנשים מחפשים דרך חיים..אם זה בדת היהודית ואם זה הנצרות ומה לא ....אני מאמינה שבאנו לעולם מסיבה כלשהי אך אולי נדע את הסיבה כשנלך מהעולם הזה? אין לדעת...תמיד קינאתי וכיבדתי אנשים שהלכו לעולמם כי הם קיבלו את התשובה של איך זה אחרי המוות..של הקרבה לאלוהים..נשמע מוזר ולא מובן אך הכל מתקשר לי בראש בצורה הזאת.. אניוואי לפעמים עדיף לא להכנס לכל החרא הזה כי זה רק מתסבך את החיים ומכניס לדכאון לחשוב על דברים כאלה...אך הבנתי את הראש שלך וטוב לדעת שלא רק אני חושבת ככה................................................................................ביי מאמי וחג פורים שמחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.........................................

מבחינתי , מאז ומתמיד לא היה דבר כזה שקיבלתי דברים כאילו היו חוק בל יעבור . תמיד חיפשתי משמעויות , הצדקות או אי הצדקות , אמיתות או שקרים . תמיד היתי זאת ששואלת בלי להתבייש על מה ולמה ותמיד אמרתי את שיש לי לומר . אני מעודדת תמיד , לא משנה מי זה ומה דעתו ואם אני מסכימה איתו בכלל , ללכת ולהגיד את מה שיש לך לומר . אני פשוט מתעצבנת ומתעצבת בו זמנית כשאני רואה לאן החברה הזאת הולכת עם ה"ללכת אחר הזרם "... ויש לי כל כך הרבה דברים שעוברים עליי בזמן האחרון ... את האמת שאין לי מושג מה אני רוצה . אני פשוט מבולבלת . כל רגע בא לי משהו אחר לעשות . כל רגע לא בא לי כלום . כלום כבר לא ממש מספק אותי ... פורים היה כיף . באבת שכיף . מסיבות , חברים , אנשים , צחוקים , וברגע אחד הכול נראה לי כל כך מזוייף . כאילו לראות את האירוניה של החג הזה ... להתחפש ,ולשמוח וזה כמו הקלישאה השחוקה של הליצן שבוכה מבפנים . כמו איזה סלואו מושן באיזה סרט . כולם צוחקים ושרים ומבלים ואני קולטת כמה שזה נראה לי לא קשור לעולם הזה בכלל . כאילו כולם צבועים . זה לא שאני בדיכאון או משהו . וזה לא שאני בשיא האושר של חיי כרגע ... אבל עדיין ..אני לא מצליחה להבין מה יש לי . ואני לא מצליחה להביע את עצמי כמו שצריך כדיי שיבינו אותי ... אז אני קצת הפסקתי לנסות . תודה על הכול מותק . שמחתי לקרוא שהבנת חלק מהדברים שיש לי על הלב . סופ"ש מוצלח ומאושר תמי

ב"ה עם גוון עם צורה וללא.. אולי הוא אפילויושב לידך ואת בכלל לא רואה או יודעת... מי יודע?! אבל משהו בנו "יודע" הרבה מעבר משמעויות? תכלס אנחנו נותנים את המשמעויות לכל דבר. אנחנו המצאנו כמעט הכל... אבל זה לא אומר שמה שמישהו אחר המציא נכון ומתאים לך ולא. את צודקת אין דבר כזה נכון ולא נכון טוב ורע גם זאת המצאה שלנו זה שיודע את אלוהים באמת יודע את זה בוודאות ונראה לי שבלי לשים לב גם את יודעת את זה. את יודעת הכי "טוב" גם אם למישהו אחר באותו רגע זה נראה או נשמע הזוי אף אחד אחר לא יודע מה טוב לך אבל אלה ששותפים לך באמת שווה בשווה הם בד"כ ידברו אלייך בשפה שתוכלי לדרוך את דרכך בחיים עם חיוך שיש אמת בגו' ושאותה שפה היא הכי נכונה לך לעת עתה והרגע הבא כבר יתגלה בעצמו ואין כל צורך לרוץ אחרי הזמן כמו שהורגלנו לחשוב. מבחינה פיזיקלית לא קיים זמן. אין דבר כזה זמן. אין דבר כזה עבר ואין דבר כזה עתיד ויש קו זמן לינארי אחד ארוך והכל יכול לקרות בו ובלי לשים לב אנחנו בד"כ אלה שמחליטים מה קורה בו וגם הרבה ממה שלא קורה בו וגם חוויות והתנסויות שבחלל הנסתר מזדמנות לנו משומקום והאמת שלא שואלים אותנו הרבה. אין חוקים גם אם אנחנו מאוד רוצים להמציא כאלה החוק היחידי בעיני הוא להוציא את מקסימום דרגת הטוב הנעלה הרוחני מהנשמה שלנו על פני האדמה .. זה בעצם מה שלדעתי נקרא "תיקון" בד"כ אין לנו שליטה על כלום גם אם אנחנו מאוד רוצים לסגל את עצמנו להאמין שיש כי זה סוג של אשליה או "בטחון" אבל הכל משתנה כל הזמן. תכלס יש לכל אחד דרך ואם אנחנו מתנגדים לה בגלל שמישהו החליט שכך או אחרת צריך להיות מהר מאוד מחזירים אותנו מאי שם למעלה מהמצד או מהשד יודע היכן למסלול הנכון לך ..הנכון לי... הנכון לו...הנכון לה ולמי שזה לא יהיה ומה שנכון לי לא נכון לך ומה שנכון לך לא נכון לי וזה המעגל של הקיום ולחזור למסלול לרבים מאיתנו מאוד כואב לגלות שהמסלול הזה הוא לא מה "שנהוג" או מה שהחברה סיגלה כל אחד מאיתנו להאמין שכך צריך להיות כדי להתקיים במצויינות או במוצלחות שלרב מגשימה את כשלונה ללא הרף ולעיתים כואב לנו בנפש לגלות שאנחנו לא יכולים לעמוד בצפיות האלה ואנחנו נשברים ושוכחים את עצמנו ואת כל הנפלא שבנו ויש המון ממנו אנחנו פשוט קברנו את זה ולעזעאל אנחנו עוד בחיים. אבל מה... אם השכלת להבין את זה את תמיד יכולה לבחור לא לשתף עם זה פעולה לומר לך את האמת? יש הרבה אנשים שיודעים אמיתות רבות וסותמים את הפיות שלהם עד יום מותם ובגלל מה? בגלל סטנדרטים מטופשים? בגלל מה?! אבל לפעמים האנשים האלה שיודעים שותקים ועושים את שיודעים בענווה ובצנעה וזה מספיק טוב... תכלס מי אמר שצריך להיות אחרת... אם אנחנו צלם של אלוהים אז זה עצוב מאוד לגלות שאנחנו בכלל לא מעיזים להבין מה זה באמת אומר. אני חושבת שעל רבים מאיתנו אלוהים יושב שם למעלה ופשוט מזיל ים של דמעות על כל מה שקורה פה. אבל... יש דרך ואני בטוחה שהיא אינה סתמית ושברב המקרים המפגש בין בני אנוש אינו סתמי כלל ולא תמיד צריך לדעת או לגלות או לנסות להיות חכמים, אלא פשוט לחיות כי תכלס יש דרך ורק בה את צריכה ללכת וזה מספיק טוב את מבינה? נשמה... אני בטוחה שתהיי בשלמות ותהיי שבעת רצון אני לפחות מאחלת לך את זה אני כבר הרבה זמן "רואה" אותך בדרך לזה... לפעמים יש לנו כוונות טובות לפעמים אנחנו רוצים לעזור.. או לעשות רע או לסתום פיות או לרצות אבל תמיד תעשי רק מה שלך נראה הכי נכון ורק את יודעת...אף אחד אחר לא! וזה אף פעם לא משנה מה "הם" חושבים זה משנה רק מה נכון לך ורק את יודעת המון אהבה :-)

הלוואי שאת צודקת . אני באמת מקווה כך . אבל לצערי אני ואת וכולנו בעצם לא ממש נוכל לדעת בוודאות את זה . וכאן עניין האמונה שלך מאוד עוזר . אני באמת מקנאה לפעמים באנשים שהולכים עם אמונה עיוורת . או פשוט שלמים עם האמונה שלהם . אני ... אצלי זה מסובך . אני לא יודעת מה אני מאמינה ומה אני לא מאמינה . אני יודעת שאם יש לי הוכחות למשהו שהוא קיים - אז אני מאמינה בו . אלוהים ? לא יודעת . אני מוצאת את עצמי מאוד מבולבלת . מוצאת עצמי חושבת על דברים שהם בגדר על טבעי ושאני לא מאמינה אבל עדיין לא יכולה להסביר איך התרחשו ולמה .... הייתה לי שיחה משמעותית עם אמא שלי לפני כמה ימים . דיברנו על אמונה בדברים שונים ... השיחה הזאת למען האמת - רק סיבכה אותי אפילו עוד יותר . מסתבר שאמא שלי ,דוד שלי דודה שלי ועוד כמה אנשים עשו סיאנס שהיתי קטנה כשקיבלתי את המחלה שלי . הם ניסו להעלות את סבא שלי ז"ל -אבא שלהם , אבל הוא לא רצה לעלות . ואז ניסו את אמא שלהם-סבתא שלי ז"ל , והיא עלתה . ותקשיבו לזה - היא אמרה לאמא שלי להיזהר תמיד מהעיניים של סבתא שלי מצד אבא שלי . נשמע כמו טלנובלה אה ? אני ? צחקתי בהתחלה ... גיחכתי על כל הסיפור . אבל המצחיק זה שזה אשכרה הכניס אותי לסרטים אח"כ !!! אמא שלי אמרה לי בשיחה שדיברנו על עין הרע ושהיא מאמינה בזה - "תמי יש דברים שאת לא יודעת ואני לא רוצה לפגוע בך ..." ואז אמרתי לה - "אמא אני לא ילדה , ואת יודעת שאני לא מאמינה לכל השטויות האלה" אז היא התחילה לספר שסבתא שלי ז"ל ,אמא שלה , תמיד אמרה לה להיזהר מהעיניים של סבתא שלי מצד אבא שלי . אז שאלתי אותה - " את חושבת שסבתא אחראית לכל מה שקרה איתי עם המחלה ???" והיא אמרה לי "חס וחלילה , אני לא רוצה להאשים , אבל תמיד אמא שלי הזהירה אותי .... גם אנשים שלא מתכוונים יכולים לשים עין הרע . בלי כוונה בלי שהם יודעים . " שתבינו שאמא שלי אדם מאוד ליברלי , מאוד לא מתאים לה להאמין לכל הדברים האלה. אבל משום מה היא בטוחה במקרה הזה ששמו עליי עין הרע . ואני אמורה לחיות עם הידיעה שסבתא שלי היא האחראית לכל זה ?! כאילו וואט דא פק ! וכאילו לא מספיק כל זה .... אני כל הזמן שומעת מסביב כמה אנשים לא מאמינים בי . כמובן שהם לא יגידו את זה . אבל שומעים את הטון דיבור . מרגישים את זה בין השורות. הקטע שהכי הכניס אותי לסרטים , אולי הכי פגע בי אי פעם : ידיד שלי , הכי טוב בעולם . הכי קרוב אליי . מכיר אותי הכי טוב ותמיד היה כזה , אמר לי בפה מלא לא מזמן :" אולי ... אולי אני פשוט לא מאמין בך שאת יכולה לעשות את זה ..." ואני מצטער שזה פוגע בך אבל הבטחנו אחד לשני להיות הכי כנים שיש עם השני .וככה אנחנו תמיד אז אני חייב לומר לך את זה .... אני נשארתי קצת חסרת מילים. נפגעתי . וברגע של התגוננות אמרתי לו - יודע מה , סבבה שככה אתה וכל העולם חושב ... אני לא עושה את זה בשבילך ולא בשביל אף אחד אחר . אני עושה את זה בשביל עצמי . ואני שמה זין על מה שאתה חושב ..." הוא אמר שהפתעתי אותו עם התגובה - ושסחתיין עליי . וסבבה והעיקר שאני מאמינה בעצמי .... ממש .... עכשיו אני ממש מאמינה בעצמי . ואני עוד יותר אכולת סרטים . וכולם - פשוט כולם לי יוצא מן הכלל , בלי נראה לי לשים לב מאכזבים אותי . כל אחד מאכזב אותי . פשוט נמאס . אני מרגישה מנוצלת . אני מרגישה שכולם לוקחים אותי כמובן מאליו . אומרים לי משהו אחד בפרצוף , אבל בלב שלהם - הם לא מרגישים אותו דבר . אז הכול כלפי חוץ סבבה . חברים לא מבחינים בהתנהגות שונה כמובן . אני עדיין יוצאת ומבלה , ומדברת וצוחקת ... כאילו הכול כרגיל .. משפחה ? הם כרגיל בטוחים שהכול מצויין , מצטיינת בהכול , הילדה הטובה והבוגרת. הגאווה של השפחה אה ? ממש גאווה . ממש ילדה טובה ומוצלחת . לא מכירים אותי באמת . אולי בכלל לא יכירו אותי כמו שצריך . כולם - כולם בתוך הבועה העצמית שלהם , עסוקים בבעיות של עצמם , דואגים לאינטרסים שלהם , לא יודעים איזה השלכות יש לכל דבר קטן שיוצא להם מפה , כרגיל "מפילים פצצות" ומסירים אשמה מעצמם . פחדנים . צבועים . אגואיסטים . כולם . פשוט כולם . עושים דברים בשביל להיות בסדר . לא כי ככה הם רוצים . דואגים בסופו של דבר רק לאינטרסים שלהם . לא אכפת לאף אחד מאף אחד . אז למה אני מנסה להיות כל כך שונה ? למה אני יוצאת פריארית תמיד ? אולי שווה להיות חרא בעולם הזה . אולי שווה לדרוך על אנשים . אולי כדאי לי באמת להתחיל לדאוג אך ורק לעצמי . להפסיק לשים על אחרים . אני רואה שבסוף שום דבר לא משתלם . הלוואי שיכלתי לאטום את כל הרחשים מסביב ולהתרכז רק במה שטוב עבורי ... לצערי - זה לא היה ככה . וזה לא תמי . זה לא אני . בגלל זה אני כל הזמן נפגעת . בגלל זה אני לא מבינה אנשים לפעמים . כרגיל - כשרע לי אני פשוט רוצה לברוח מהכול ... להתרחק כמה שיותר . וליטול הכול על עצמי . כי בסופו של דבר אני זאת שלא יצאתי בסדר כשנתתי לאנשים לחשוב שהם יכולם לעשות ולהגיד כל שהם רוצים בלי שאני אגיב בהתאם . "תמי הריי תמיד סולחת ותמיד שוכחת ..." כן - כזאת אני . שונאת את זה . לא יודעת . אני באמת מרגישה שהחיים שלי קצת ממצים את עצמם כרגע... לא נראה לי ששום דבר מספיק חשוב כדיי להתאמץ ,לנסות ולשפר . בטח שלא אני . נשיקות וסופ"ש מוצלח , מצטערת על הבאסה ... פשוט נראה כאילו הכול - סתם אחד גדול . בשביל מה ? בשביל מה לעשות משהו בכלל? תמי

זה הצלחה ....הדבר האחרון שהייתי רוצה שתהיה לך זאת הצלחה בדרכך להיות אנורקסית . וכן - את אולי לא מודעת לזה עדיין אבל , מותק אני אומרת לך את זה בפה מלא ובביטחון מוחלט בצדקת דבריי - אם תמשיכי להיכנס לאתרי פרו אנה כדיי להקשיב ל"טיפים ולשיטות המיוחדות שלהם להורדה במשקל" או איך שאני קוראת לזה - טיפים לאיך להפוך להיות אנורקסית או איך להיות אנורקסית "מוצלחת" יותר , אני אומרת לך שכל מה שאמרתי וכל מה שהתרעתי אותך על אובדן הבריאות שלך , על נזקים נפשיים ענקיים לטווח הארוך ועל ביזבוז של הזמן שלך כנערה שיכולה לעשות כל העולה על רוחה - הכול הכול הכול יתקיים . עכשיו מה שאת מנסה להוכיח לי זה שאת תהיי בסדר . שאצלך זה הכול "תחת שליטה" , את מודעת , ויודעת להשלכות , אבל "רק" משתמשת בטיפים שלהם ... תכלס - אני אומרת לך את זה כמו אחותך , כאחת שבאמת איכפת לה - הכול בולשיט . את אנושית . את לא עשוייה מאבן או ברזל . ואת כמו כל אחת שהייתה ועדיין אומרת את אותם הדברים שאת אומרת לי בביטחון גמור -גם את תקבלי את הפצצה היישר לפנים . אני לא רוצה שזה יקסום לך כל כך . למרות שאני מבינה למה ומאיפה זה מגיע . אני לא רוצה שתרגישי ביטחון בחברת אנורקסיות כי זה רק ידרבן אותך לקיצוניות רבה יותר. ואת לא באמת מצפה ממני שאני אדרבן אותך , אאחל לך הצלחה , וכוח התמדה בכל הניסויים שאת עושה על גופך ונפשך באחת ???? תאמיני לי שלאף אחת , אבל אף אחת אני לא מאחלת לאבד עצמה תמורת ה"א . מבחינתי - זה משול למוות . לשיעבוד של החיים תמורת "אידיאל הרזון" החולני של ה"א . את לא רוצה להיראות שק של עור ועצמות ? ולאן את חושבת שתגיעי עם "הטיפים" של בנות אתרי הפרו אנה ?! את לא מבינה שאלו אתרי - פרו : בעד , אנה- קיצור של אנורקסיה! תחשבי לבד למה מכנים אותם ככה . הריי את קוראת להם ככה ! אז איך את חושבת שתהפכי להיות אם תמשיכי להקשיב לאותן אנורקסיות בהווה או בעתיד ( אם יחיו כמובן ...) ?! את חוזרת ואומרת לי בהודעה - "אבל אני לא אמות ולא הולכת למות ..." נשמע כאילו את מנסה לשכנע עצמך יותר מאת עצמי . כאילו חדירה ביטחון לדברייך , ומעשייך שהם "בסדר" ומותר" ו"צודק" . מתוקה - שוב אני אגיד את זה , בצער רב אמיתי וכנה , אני לא יכולה לעשות דבר מלבד להגיד את אותם דברים שאני חוזרת ואומרת לך אולי כדיי שקצת מהם יחדרו לראש האינטליגנטי והעקשן שלך . הריי אם רצונך הוא להכינס לאותם אתרים הרסניים וחולניים - את תעשי את זה . אבל אם את באמת רוצה להשיג אידיאלים ושאיפות בחיים שלך ובאמת להוציא לפועל את אותם דבריםש את חולמת או מקווה להם - את תשמרי על גופך ונפשך באחת . על כל מה שזה מצריך . אם זה לקבל טיפול כדיי שתביני את חומרת הדבר או שינוי דרסטי באופן הסתכלותך על הדברים ועל עצמך , אם זה שינוי באיך שאת מתמודדת עם קשיים ובעיות בחיים . למעשה כל דבר שזה יצריך למען החים שלך . למען מי שאת רוצה להיות . למען מה שאת רוצה לעשות בחיים . כי תאמיני לי שכל האנרגיה המבוזבזת הזאת שאת זורקת לפח תמורת "המירוץ על עבר הרזון" ותמורת הדימוי שאת מחפשת לך... זה הכול שטויות במיץ , שלא יביאו לך שום תועלת או סיפוק אף פעם באמת ... לא כל עוד את לא מרגישה טוב עם עצמך מבפנים ופורת את שיש לך לפתור עם עצמך . כשאמרתי "ולו רק כדיי לאזן את קולות הפרו-אנה" - כוונתי הייתה לכך שאם את נכנסת לאותם אתרים ולא מוכנה להקשיב לי לגבי הנזק שהם יגרמו לך וגורמים לך בהווה , אז לפחות הישארי כאן כדיי שנוכל לאזן קצת את מה שבנות הפרו אנה מחריבות שם אצלך. את כל הזרעים של ה"א שהם זורעות אצלך בנפש , אני והילה וכולן כאן ננסה לעקור . אבל שוב - אני באמת מקווה שלא נצטרך לעשות את זה כי זה הריי לא יעזור לך בטווח הארוך אלא רק יאריך את הזמן וימשוך אותו קצת לטובתנו - למען החיים שמגיע לך . בסופו של דבר , אני חוששת שצדקתי - את רוצה לנסות בעצמך את כל העניין . זה קוסם לך באיזשהו אופן חולני ומובן לצערי . ואולי את אומרת שאת לא רוצה להיות אנורקסית אבל את כל הצעדים בדרך להפוך לאחת כזאת את עושה . כך שבשטח זה לא משנה דבר . מודעות ,כמו שאני אומרת, לא משנה דבר אם היא לא מצליחה להזיז שם אצלך איזה בורג במוח שהסתובב לכולנו עקב ה"א . גם לי הייתה מודעות גדולה , ועדין יש , ונהייתה לי עוד יותר כשהייתי בתוך הה"א שלי . אבל - זה רק החמיר ודירבן וגרם לי לרצות עוד ועוד הרס עצמי . אם במודע - ואם לא . אצלך זה אולי עדיין לא מודע , אבל יש גם שמגדירים ה"א כהתמכרות , וכפי שאת בטח יודעת ברגע שנכנסים להתמכרות - מאוד קשה לצאת . כי התחושה הופכת לממכרת ומסוכנת באחת . את מתמכרת לתחושת הפגיעה הזאת בעצמך , למרות שאפישהו במוח שלך קיים קול ההיגיון הבריא שצועק לך להפסיק . את כבר בשלך, לא אכפת לך על הנזקים שיבואו ושיש לך , את הריי ממשיכה לצעוד אל עבר המטרה . כמו שאמרת לי "המטרה מקדשת את הצעדים" - אוקי , אז את מקדשת את עצמך למען הרזון שאת רוצה להשיג . בדרכים של אתרי פרו-אנה . וחבל . אבל כנראה שאת , כמו רבות מאיתנו , כולל אותי בעברה, לא ממש אכפת לה באותה רגע מעצמה ונכנסת לבוץ הטובעני למרות הידיעה שאת עלולה לא לחזור משם . ואם כן תחזרי , מבטיחה לך שהרבה יאבד לך בדרך . גם נפש . גם זמן . גם אנרגיה וגם חלומות שתכולי להשיג . את חושבת שאני מדברת לריק ? כנראה שאת באמת רוצה את זה . לצערי . ממש לצערי . כי זה יגיע . כמו לכולם שנכנסות לה"א . ההשלכות יגיעו . ואת תיווכחי בעצמך . עצרי זאת בזמן יקרה . את עדיין לא שם והכוח עדיין בידייך . לפני שיהיה מאוחר מידיי . תראי לעולם ממה את עשוייה . תראי ותוכיחי לכולם מה את שווה . בעיקר לעצמך . לא באמצעות רזון , באמצעות הכישרונות והאיכויות שיש לך !!! מי שאת באמת .... שום אידיאל לא באמת חשוב כל כך בכדיי לתת את החיים שלך תמורתו . חשבי על כך . מקווה שתחזרי לכאן ומקווה שתישארי כאן למרות הכול ... אוהבת אותך יקרה והצלחה רק בדברים שיעזרו לך בחיים ויפתחו ויבנו אותך ולא - יהרסו אותך . נשיקות ,סופ"ש שמח וכמובן חג פורים שמיייח ! תמי

תמי, עם כל הדאגה שלך, ואני מבינה אותה, אבל את מגיזמה באמת! אנורקסיה? לא יהיה!! אני מצטערת אולי אני גרמתי לך לחשוב שאני אחת מכן, מכל הבנות כאן בפורום, עם בעיה דומה לשלכן.. לא! אני לא.. די עם ההגזמות וכל התיאורים של איבוד החיים עור ועצמות נפש פגועה וכו' וכו' כי זה לא אני זה לא היה וגם לא יהיה. את לא רוצה לאחל לי הצלחה? בחירה שלך אבל אל תחשבי שאני הולכת להיות אנורקסית כי די זה באמת מוגזם המחשבות האלה בין כה וכה הדיאטה מתחילה ביום ראשון אני אוהבת אותך המון תמי ותודה על הכל, אולי אם הדיאטה תיפסק מוקדם [[אני מקווה שלא]] אני יחזור לפה לראות מה חדש ולכתוב הודעות. שבת שלום, חג שמח ותודה על הכל!! **חמודה**

חמודה אין לך מה להודות לי . עשיתי הכול באהבה ורצון אמיתי לעזור לך להבין .... אבל כנראה שנכשלתי ... אם העדפת את בנות הפרו אנה . אני רק מקווה שלא משכתי אותך לכיוון יותר . כי זה גם כן יכול לקרות , גם בלי שתהיי מודעת לכך . עיסוק מוגבר בנושא לעיתים מקצין ומחמיר את הבעיה . הלוואי שתמצאי את הדרך להיות שלמה עם עצמך ועם החיים על הבעיות שלהם ... אני מאחלת לך הצלחה בחיים בכלליות .בהכול . בכל מה שרק תחפצי . והללואי שתלמדי להאמין בעצמך ולמשוך את עצמך לכיוונים שיבנו אותך לחיים שאת ראויה להם . אני בכל אופן , כאן בשבילך אם תצטרכי אי פעם . למרות שגם אני עכשיו מבינה אותך מאוד ושאני לא במיטבי בזמן האחרון ... המון אהבה ממני יקרה תמי נ.ב. "רק שתלא תרחיקי לכת ..."

ב"ה בחלק הפנימי של הצדפה יש חומר מבריק כאשר נכנס גרגר חול או טפיל, החומר נכנס לפעולה ואוטם את הטפיל, במטרה להגן על הצדפה וכתוצאה מכך נוצרת פנינה יפה הפנינים הן יצור של כאב שנוצר על כניסת חומר זר ולא רצוי לתוך צדפה כמו טפיל או גרגיר חול. הפנינים הם פצעים מעין שהגלידו. צדפה שלא נפגעה לא יכולה ליצר פנינים צדפה שלא נפגעה לא יכולה ליצר פנינים משום שפנינה היא כמו "פצע מוגלד" נפגעת פעם מדברים של מישהו ? האשימו אותך בדברים שלעולם לא אמרת ? קרה שהרעיונות שלך הובנו שלא כהלכה ? נפגעת ממישהו שיש לו רעיונות מקובעים מראש ? היית פעם קורבן של אי אכפתיות ? אז תייצר פנינה תעטוף את הפצעים בשכבות של אהבה אנשים נוטים לפתח טינה שלילית המפריעה לפצעים להגליד בים ניתן לראות הרבה "צדפות ריקות" לא מכיוון שלא נפגעו, אלא מכיוון שלא ידעו לסלוח, להבין ולהפוך את הכאב לאהבה. כדאי לקבל את הכאב בחיוך שכן זהו אמצעי לצמיחה רוחנית

ב"ה מלך מלכי המלכים,הקב"ה,אדון עולם,תודה . לפעמים אין לנו מילים להודות על חצי הכוס המלאה שיש לנו.... תעבירו את זה הלאה ותמיד תזכירו שאין אדם שהכוס שלו ריקה לחלוטין מלך מלכי המלכים,הקב"ה,אדון עולם,תודה. תודה שאני עומד/ת כאן לפניך ומודה לך. וכל מה שאומר יהיה כאין וכאפס לעומת כמה שאני באמת צריך/ה להודות לך. הרי על הכל אני צריך/ה להודות לך. כי הכל ממך,הכל נתת לי בחן, בחסד וברחמים. תודה על רוב רבי רבבות פעמים שעזרת לי, תמכת בי, הושעת אותי, הצלת אותי,שימחת אותי,ריפאת אותי,שמרת עלי,עודדת אותי.תודה שאתה תמיד איתי. תודה שאתה נותן לי כח לעשות מצוות,כח לעשות מעשים טובים,כח להתפלל. תודה על כל הפעמים שעזרת לי ולא ידעתי להגיד תודה. תודה על כל החסדים שאתה עושה עימי,בכל רגע ורגע. תודה על כל נשימה ונשימה שאני נושם/ת. ותודה לך מלך מלכי המלכים,גם על כל הדברים שאין לי, תודה שקשה לי לפעמים,תודה שקצת עצוב לי לפעמים, כי הכל לטובתי,ואפילו אם לא תמיד ראיתי שזה לטובתי, עמוק בלב אני יודעת שכל מה שמגיע ממך הוא הדבר הטוב ביותר עבורי, והוא נעשה במיוחד בשבילי, בהשגחה פרטית מדויקת ומושלמת,כמו שרק מלך מלכי המלכים יכול לעשות. תודה שלפעמים קשה לי, כי רק כך אני יודעת להעריך את הטוב. רק אחרי שנמצאים בחושך,אפשר להעריך את האור. תודה על החיים הנפלאים שנתת לי. תודה על כל דבר הכי קטן שיש לי,כי את הכל אתה נתת לי. ולא אף אחד אחר. תודה שאתה שומע את התפילות שלי. בורא עולם, אני מבקש/ת סליחה ממעמקי לבי, אם היו פעמים שלא הערכתי את מה שנתת לי ובמקום לומר תודה רק התלוננתי. אני עפר ואפר ואתה כל העולם.אנא אל תרחק ממני לעולם. מצווה גדולה לפרסם ולהפיץ את התפילה.

הילה יקרה... נכנסתמדי פעם לבקר. התפילה מהממת!!ווא!מנבכי ליבי.. זה את חיברת? מה שלומך יקרה? חושבת עליך... נשיקות

מי שמכיר אותי יודע שמצבי הבריאותי לא כל כך טוב (לא קשור להפרעת אכילה) אז ככה עשיתי בדיקות בשבוע אחרון כי מצבי הורע, הגשתי כי אני לא במייטבי... לכן עשיתי בדיקות. תוצאת הבדיקות לא יצאו טובות:-( רק רציתי ליידע... מי שמכיר אותי טוב יודע כי אני עברתי יסוריים רבים כדי להגיע למה שאני היום, זה מעציב אותי מאוד לדעת כי כל החיים נלחמתי בהפרעה ועכשיו ישנה מחלה שאני צרכה להתמודד איתה יום יום... אל תדאגו זה לא מכתב פרידה או משהו אני המשיך והעדכן אתכםם אם יהיה שינוי כל שהוא באהבה גדולה דניאלה :-)

ב"ה שלחי לי למייל בינתיים שבת שלום וסופשבוע נעים וקל כמה שניתן תהיי בריאה המון אהבה יקירתי :-)

דניאלוש אני לא ידעתי ועדין לא מבינה ויודעת מה עובר עלייך. אבל אני מאחלת לך רפואה שלמה מכול הלב. תיהי חזקה ותבריאי. אשמח אם תעדכני אותי או תספרי לי מה קרה. הכי חשוב שאל תתמודדי עם כלום לבד. שבת שלום וחג פורים שמח יקירה!

קודם כל מצטערת לקרוא שאת לא במיטבך מבחינה בריאותית ושהתוצאות של הבדיקות לא יצאו טובות כל כך .... ): אבל - עברת הרבה בחייך , ונלחמת הרבה למען דברים שאת רוצה להשיג , ואני מאמינה שגם כאן יהיה שיפור במצבך ואת תהיי בסדר למרות הכול . בכל אופן , אני מקווה שהוטב לך קצת מאז שרשמת את ההודעה אחרונה . ושיוטב לך בהמשך . קבלי ממני את כל החיזוקים האפשריים . והמון בריאות . רפואה שלמה יקירה , תהני בחג פורים . חג שנייח עד כמה שאפשר ( נא לקיים את המצוות של החג - אני מבקשת ...) וזהו , תעדכני אותנו בהמשך על כל שינוי והתפתחות שיבואו . סופ"ש קסום ושמח והמון אהבה ממני תמי

שלום לכולם! אני דוקטורנית מאוניברסיטת חיפה שעושה מחקר על התקפי זלילה (BED). אני זקוקה לעזרתם של מי שמוכן למלא שאלון תמורת תשלום. זמן מילוי השאלון הוא כ- 45 דקות וישלח בדואר בצירוף מעטפה מבוילת למשלוח חוזר. השאלונים הנם אנונימיים, לא יעשה כל שימוש בשם או בנתונים, פרט לעיבוד סטטיסטי שלהם. עם זאת, מטעמים אתיים-מי שמוכן להשתתף צריך לחתום על הסכמתו למלא את השאלון. אשמח מאד לשיתוף פעולה! שרון נחמני [email protected] 050-8804111

ב"ה סופשבוע נעים

בקרוב אצל מי שרק ירצה.. בע"ה אשוב כאוכל..כרגע הרבה לילות לבנים אבל שווה הכל..זה נפלא..והוא מקסים אני בכלל מתרגשת שאני יכולה ללדת אחרי שאיבדתי את המחזור לפני שנים וחשבתי שיהיו לי בעיות בגלל המשחק בגוף תודה לאל תודה לאלוהים על המתנה הנפלאה שקיבלתי.. מברכת את כולם בבריאות רק בריאות זה הכל!! אוהבת נשיקות דינדין

דינדוש מתוקה, אני כל כך שמחה כי אחרי תקופה בלי מחזור גם אני חוששת מזה שלא הצליח ליכנס להריון.. מאחלת לך המון נחת:-) באהבה גדולה דניאלה

ב"ה מוזר.. טוב נשמה אנחנו כבר נדבר בטלפון המון מזל טוב...:-) הרבה בריאות ושמחה ואהבה אשתמע איתך נשיקות אהובה שבת שלום

מזה הרבה זמן אכלתי ארוחת ערב מסודרת ירקות ואורז אחרי שחזרתי מהצבא ולא אכלתי כול היום חוץ מלשתות בקפה נאמן המושלם בירושלים. תמיד אני או לא אוכלת או חוטפת כדי כאילו להימנע מלאוכל אבל לעיתים אוכלת אפילו יותר. הבעיה שאני אכן שבעה וסיימתי בקפה ואפילו הרשתי לעצמי מתוק בלי להגזים (מתוק ושוקולד זה החולשה שלי). אבל אני לא מרגישה עם הארוחה טוב. הבטן נפוחה ומעצבנת. אני רוצה למות. גם שאני משתדלת ורוצה לאכול מסודר ונורמלי, אי אפשר. מה הרסתי כ"כ בגוף? אולי זה סרטן המעי או משהו? סתם חברה שלי הכניסה אותי לסרטים שזה מעיד על מחלה או בעיה. טוב אולי כדאי שאני אפסיק לדבר על דברים שאני לא מבינה בהם.

ב"ה ואולי הגיע הזמן לבקר אצל מומחה גסטרו שמבין בהפרעות אכילה מעבר לבדיקות השגרתיות עשית קולונוסקופיה או גסטרוסקופיה? בכל אופן ... המצב הזה מגיע כאשר לא אוכלים מסודר ומאוזן לאורך זמן ממושך ובייחוד ומלוות לזה מחשבות רעות של שנאה וסלידה עצמית גוף ונפש תמיד הולכים יחד אני מציעה לך בדחיפות לעבור את הבדיקות האלה. הן אמנם פולשניות אבל הן הכי מדוייקות והכרחיות במצב של הפרעות אכילה ממושכות כמו כן מומלץ שתפני לפורום של ד"ר יוסף דיין פה בדוקטורס לי בתקופת האנורקסיה הוא עזר בצורה שלא תאמן... מקווה שהכאבים יעברו אך למקרה שלא ....הגיע זמן לעשות את זה אצל מישהו מומחה כמו למשל ד"ר חנה סטרול שמקבלת בת"א... הביקור אצלה שווה. היא פשוט אחת שיודעת מה היא עושה יש עוד כמה רופאים שאני יכולה להמליץ לך עליהם בתחום עדכני אותי מה הית רוצה לעשות.... אגב... אם את יכולה במשך כמה ימים לאכול רק מרק עוף או מרק ירקות. זה יכול להיות ריפוי טוב בטמפרטורה חמימה בלבד וללא תבלון חריף. המון אהבה ושבת שלום ... :-)

היי דינדין / הילה, זוכרות אותי ? אני ספוראטי עם התפרצויות זלילה :) אני מרגיש שאני שוב זקוק לעזרה. כעיקרון בחודש האחרון הכל היה בסדר. לדעתי הפנמתי לא מעט ממה שהצעתן והרגשתי שזה באמת עוזר. הרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי. אבל אתמול זה שוב קרה וללא כל סיבה (לכאורה) שוב לא יכולתי לעצור את עצמי וטרפתי יותר מ 2500 קק"ל (בצורת גלידה ועוגיות) בישיבה אחת. אולי למישהו זה יראה לא נורא, אבל בישבילי זה המון. מה שמפריעה לי במיוחד זה שהרגשתי שאין לי שליטה על זה. אני מודה, שעדיין אני ממשיך לחשב כמה קלוריות אני מוציא וכמה מכניס. זה הדבר היחיד נראה לי שלא הצלחתי "להתגבר עליו" ספירה ושקילה של האוכל שאני צורך. אולי פה תמונה הבעיה. אני מאוד אודה לכן אם תעזרו לי להתנתק מהמנהג הזה. אני רוצה לחזור להיות "נורמאלי" כמו שהייתי לפני שנתיים-שלוש, אז הייתי אוכל ולא חושב בכלל כמה זה שוקל ומה ערך קלורי של המאכל. עכשיו אני לא מתאר לעצמי איך אפשר בלי זה. אני מתבייש להודות אבל אני פשוט מפחד שאם אפסיק לספור ולחשב אאבד שליטה על המשל ועל אחוזי שומן שלי (60 ק"ג , 7% שומן דרך אגב :)) תודה מראש, אני

ב"ה נראה לי שאתה בסוג של ביצת הפרעת אכילה... זהו! נראה לי שאתה כבר שם ולצערי לא נותר לי מאשר להציע לך להעזר בטיפול פסיכותירפויתי וגם הדרכה תזונאית ומעקב לאורך זמן. אתה מספר על הסימפטום אבל מה בכלל הביא אותך למצב הזה? הרי ברור לכולם "שכך סתם פתאום .." זה לא מתחיל ביום אחד בלי סיבה השאלה שלי מה הטריגר לכל האימונים האלה ומה אתה מרגיש לפני שאתה בעטרף על מתוק בטוח שיש טריגר אם תוכל לזהות אותו יתכן שתוכל למנוע את זה... בד"כ דברי מתיקה מייצגים חוסר סיפוק רגשי באופן קיצוני למדי ואפילו חוסר סיפוק מיני אם אתה רואה את עצמך במשוואה הזו..אז שווה ללכת לטיפול כי ברור שדברי המתיקה לא יפתרו את הבעיה.. יותר מזה ככל שתתמכר להרגל כך יהיה לך קשה להפתר ממנו הדרך להפתר מהתמכרויות רעות היא בעיקר להתנגד להן בתרגול ממושך ועקבי על בסיס יומיומי ואני לא מדברת על תרגול התנגדות מבר שוקולד אחד ליום כמו "טעמי" למשל... בקיצור הגיע זמן לחפש טיפול טוב.... המון אהבה בהצלחה אשמח על כל עדכון שבת שלום :-)

מצטערת שנעלמתי הייתי בבית החולים עד הלידה וב- 7.2.07 ילדתי בן ושמו יגל {יגל יעקוב ישמח ישראל) אני בטוחה שהילולי היתה כאן בשביל שתינו יחד..אם אתם מבינים אז זה לילות ללא שינה וגם ביום קשה בגלל הבטן ..אבל שווה כל רגע ללא שינה בקרוב אצל מי שרק ירצה ושיהיה רק טוב בקרוב אחזור בע"ה ועד אז אני באה לבקר וקוראת פה ושם סילחו לי.. אוהבת את כולכם המון בריאות ורק טוב אמן נשיקות דינדין

הרבה אושר ושמחה דינדין! שתראי ממנו הרבה נחת..תזכי לגדל אותו בכיף בצחוק ובאהבה אגב, אהבתי את השם:-) המון מזל טוב!!! אוהבת..

אוהבת אתכם שיהיה רק טוב אמן נשיקות דינדין

איזה יופי ! איזה שמחה ! אני ממש שמחה בשבילך . מגיע לך . ילד קטן אחרי 2 בנות - התפנק החמוד אה ? :) גם אני הקטנה אחרי 2 בנים . זה שונה ללא ספק ... טוב אז קודם כל אני שמחה לראות שהכול מצויין איתך . שלא נעלמת לנו ככה סתם כי כפי שבטח ראית כבר התחלתי לדאוג שלא הגבת ולא החזרת תשובה אחרי ששאלנו איפה את . עכשיו אני מבינה שיש לכך את הסיבה הכי טובה ...ילד . דינדוש התגעגעתי , מאוד שמחה בשבילך . המון שמחה וכן יהיו לך רק שמחות ואושר וכמובן נחת מהילדים -בתור בת אני יודעת שזה לא קל לפעמים להורים , עם כל הצרות והשטויות שאנחנו עושים :) אבל באמת שתהיי לך רק ברכה בבית . כיף לראות אותך כאן שוב . חסרת לנו תנוחי , תאזרי כוחות , ותהני מהרגעים הקסומים הללו כי הוא יגדל מהר ... המון אהבה ממני ונשיקות תמי נ.ב. שמעתי כמה וכמה שמות מיוחדים בחיים שלי אבל יגל - עוד לא שמעתי . מקורי ויפה.

קיבלת מתנה נפלאה!!!

שמחה בשבילך.. ומתעלייך! מוואה!

מזל טובבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!

אני יודעת שזו הצתה מאוחרת אבל רק עכשיו ראיתי את ההודעה......וואו את גדולה מהחיים אני מקנאה.........דינדוש תגדלי אותו בנחת ושרק תיהי מאושרת..הכי בעולם....מתגעגעת ושמחה בשבילך ברמות שאת לא מתארת ...אין כמו ילדים (עם כל הקושי) מאחלת לך ולתינוק הרבה בריאות ואושר...תיהי חזקה מאמי אוהבת אותך!!!!!!! בטח הבנות שלך מאושרות עד הגג אז ביי מאמי...אין לי מילים להוסיף חוץ מהאושר הגדול שהרגשתי כשקראתי את ההודעה....

מישהו הכי ניטרלי שלא מכיר אותי ואת ההיסטוריה שלי על ההפרעה האנורקסיה ראה תמונה שנפלה מהיומן שלי כשחיפשתי תאריך. הוא ראה אותי פעם ראשונה וסביר להניח שלא יראה אותי שוב (הביקור היה במסגרת יום בצבא) ואמר יא פעם היית רזה כ"כ זה היה ממש יפה לך.. אחר כך שהוא ראה את הפרצוף שלי שפשוט לא יכולתי כנראה להסתיר דאג לומר לי לא לא את יפה מה את דואגת? חשבתי באותו רגע שזהו אנשים קרובים אליי סתם משקרים. המשפחה שלי כנראה מעדיפה שאני יהיה יותר משקל רק לא שדופה וגם חברות. נו באמת הוא היה הכי טיבעי בעולם ואני בלב כ"כ הסכמתי איתו אבל היה לי קשה לשמוע את האמת. זה נכון ואני יודעת את זה. אוף נמאס לי לשכנע את עצמי להאמין לאחרים ולהמשיך לאכול. אני 15 קילו יותר רוצה לחזור ל40 קילו עכשיו. צריך הרבה כוח רצון שאין לי ממש כעת. אני יודעת שאם אני יקבל תגובה על ההודעה שינסו להזכיר לי את החסרונות של המחלה ואני יודעת עליהם. אני כול הזמן מתעדכנת וקוראת על המחלה על תזונה ובכול זאת הבועה שלי מתנפצת. אני לא יכולה להיות מאושרת. לא ככה. אני יודעת את האמת. ואני לא במצב להכיל גם את התחושות האילו יש לי מספיק על הראש. אני רוצה ללכת לישון כמה שבועות טובים ולקום יותר רזה כמו פעם.

מאמי אני חושבת עדין כמה הייתי יפה שהייתי בתת משקל!!! ואני עדין חושבת שזו חלק מההפרעה שנשארה אצלי!!! אבל אותו אדם לא ראה את הסבלת שסבלת כמה הרגשת חרא, כמה יסוריים את עברת, איך חשת אחרי הקאה... הוא לא ראה כמה המשפחה שלך סבלה- מאמי אני חושבת שעכשוי המשפחה הכי עוזרת עכשיו בתקפה הזו המשפחה יודעת לומר לך את האמת לא אחד שראה תמונה שהיית בתת משקל עם בגדים גדולים... בנינו את רצית להרביץ לו!!! אני מקווה שעכשיו את חשה בוןה חיזוקים דניאלה

ב"ה כל עוד ובלבד את מאמינה בזה ברגע שתפסיקי להאמין שאם תהיי שדופה רק אז תהיי שווה בעיני כולם אז לא יקרו סיטואציות מהסוג שאת מספרת עליהן. כל עוד את מאמינה שלהיות שדופה זה יפה ולזה את שואפת ..."הם" תמיד יפלו על המקום הרגיש הזה שלך וידעו איך לגרות אותו וזה יכאב תמיד כי את מזמינה את זה ברגע שתביני שאיך שאת כמו שאת נפלאה בדיוק.. זה יפסיק! אני מבטיחה לך! בדוק! המון אהבה יקירתי את לא צריכה להאמין להם... את צריכה וחשוב שתתני אמון בעצמך ותאמיני בעצמך....

המכתבים... בערך 7 שנים עוד מעט אני כותבת כמו יומן... הייתי רוצה לתת עצצה קטנה לעולם עליי - דניאלה חולה עליך מהממת!!! דניאלה

ב"ה אם את רוצה כמובן ... נשיקות דניאלוש.. אהובת המון :-)

אני זוכרת בזמנו דיברנו על זה שעליי לשמור עלייהם ... הנה שמרתי ויש כנראה סיבה.. את האמת לא פתחתי אותם מאז שהם נסגרו בתוך המעטפה אשמח כאשר אשלים עם המצב באהבה גדולה דניאלה

גם אני כתבתי מלא דברים אבל פעם בכמה זמן זרקתי הכל (ואם זה היה במחשב אז מחקתי) תחשבי על זה טוב יש המון ספרים בנושא וכדי שהספר הזה יצליח (+ שאר העניינים המעכבים ומתישים בלכתוב ספר.. וזה גם נורא יקר..) זה לא יהיה פשוט תחשבי טוב.. ונראה לי שכדאי שתוציאי אותו אם כבר רק כאשר תהיי לגמרי מאחורי זה.. אולי תראי לראות קצת? מתעלייך מבטיחה שאני יקנה תספר וישדל אחרים גם לקנות אוהבתותך תהיי בריאה!

מאמי בזמנו הייתי כותבת מכתב והייתי שורפת אותו שאיתו ישרפו כל מה שמפריע לי!! ניסיתי ולא נשרפו הזכרונות הילונת הציעה לי בזמנו לשמור את כל המכתבים ולפחות יצא דבר טוב מזה כל השנים הדחקתי הכל והנה עכשיו יש לי "זכרונות" כתובים... אפרופו ספרים- אני לא עושה את זה לכסף מאמי אני עושה את זה למודעות שידעו שזה לא משחק ילדים הפרעת אכילה... אוהבת אותך המון המן דניאלה

שלום לכולם. שמי גלעד ואני עורך תחקיר על התופעה של פרו אנה. הייתי מעוניין מאוד בלשוחח עם מישהי שעברה את זה או עוברת את זה עכשיו, או אפילו לקבל שם של מישהי רק לקבל שם של מישהי שנמצאת שם. כמובן שאין צורך להזדהות ואין שום התחייבות, אני רק רוצה לשמוע על התופעה ממקור ראשון... תודה רבה גלעד 054-6689854 [email protected]

אני משתגעת... בהתחלה שקלתי 80 ותוך 3 חודשים הורדתי 10 קילו זה היה ללא מעקב אבל זה היה מסודר אכלתי ועשיתי המון ספורט עכשיו אני לא אוכלת מסודר והפסקתי לאכול הכל.. (בשר אני אוהבת וכמאט שלא אוכלת) כיוון שכל דבר שאני מכניסה לפה שלי עושה לי בחילות..אני כל היום חושבת על האוכל..אני עדיין חושבת שאני שמנה למרות שאנשים אומרים לי שככה זה בסדר . אני רוצה להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה . אני רוצה לישקול 50 ויש לי עוד 19 קילו לרדת (ירדתי עוד קילו). מה עושים? אני לא יכולה יותר אני נכשלת בכל המיבחנים ולא מצליחה לילמוד להם אפילו...מה לעשות?

היי לילוש, אין כל כך הרבה כלים איך לעזור לך, מה שאני כן יודעת זו התחלה של הפרעת אכילה. למה החלטת לעשות דיאטה כזו?? למה לא דרך דיאטנית שתעזור לך לתאים תפריט עם ספוט לאורך זמן ההצלחה יותר יעילה מדיטת כזו כיוון שבדיאטת כזו את יודעת ומעלה פי 2 ועוד משהו יש את הסוג השני שלא יוצא מזה עד שנראה כמו שלד עצמות:( שלך דניאלה

ב"ה אני מכירה לא מעט סיפורים כאלה שהגיעו לאנורקסיה את כאילו חושבת לעצמך.."אני?! מה פתאום?!" אבל תאמיני לי שזה יכול לקרות ובנוסף בזמן הזה את גם פוגעת בבריאות שלך וביכולת הריכוז שלך כך שבכל מקרה זה לא יעיל ולא נכון אני מציעה לך לעשות את זה בהדרגה אשמח שתספרי לי קצת יותר על עצמך... הורים?... בי"ס?.... למה זה התחיל??.. בינתיים המון אהבה :-)

לא מבינה למה כשרע אוטומטית זה מתבטא בחוסר תיאבון...שמתי לב שלאחרונה אני רואה אנשים אוכלים ובא לי להקיא מזה...לא נפשית אלא פיזית עולה לי בחילה ..לא מסוגלת להריח אוכל כי גם זה עושה לי בחילה..מקווה שאני לא בהריון..אולי אני יעשה בדיקה...יכול להיות שזה מכעס על אנשים אז זה משפיע על הבטן שלי ישר..גם עכשיו כשאני כותבת על זה בא לי להקיא וזה עושה לי בחילה...יש תקופות כאלה ..כנראה שאצלי כשאני מצוברחת אני לא אוכלת בניגוד לאנשים שאוכלים כשהם בדכאון..אני שמחה שלפחות אצלי זה ככה..אני מעדיפה לרזות ולא להשמין...מן הסתם..נמאס לי להתאכזב מאנשים כל פעם מחדש..אין לי כח לזה יותר...כולי כעס ומרמור..מקווה שזה יעבור אבל קשה להשלים עם זה שאנשים מתנהגים בצורה מגעילה למרות שאני גם לא טלית שכולה תכלת..וגם אני מתנהגת בצורה מגעילה לאנשים..לא תמיד בכוונה..טוב בכל אופן מקווה שלא עייפתי אתכן אני מרגישה כרגע בחילה נוראית אז אני חייבת לסיים לפחותבנימה אופטימית...מאמינה שהכל יעבור מתישהו...אוהבת....אושר

באהבה דניאלה

ב"ה ברור שכשיש בחילה זה לא תמיד כי אכלנו משהו מקולקל לעיתים ובד"כ הם מחשבות שאנחנו פשוט לא מסוגלים לעכל... תחשבי מה היה באותו היום שגרם לזה... מקווה שהוטב לך המון אהבה

טוב קודם כל - רשמתי לך הודעה לפני כן , דיי מפורטת ודיי מבאס לראות שהיא נמחקה כי יש בעיה עם האתר בזמן האחרון לדעתי . או שזאת בעיה אצל המחשב שלי ...אין לי שמץ. בכל אופן , אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב ... לפעמים בחילות באות מפאן פסיכולוגי נפשי ולא תמיד זה קשור באמת לדברים שאכלנו (או לא אכלנו ...), ואני חושבת שאת צריכה לבדוק עם עצמך מה קורה איתך בזמן האחרון שאת למעשה קצת נותנת לעצמך ללכת ולהגרר למקומות מסוכנים עבורך , לתת לעצמך לגיטימציה ותירוצים לרזון שוב , למה לא לאכול , למה לרדת במשקל ... טריגרים כפי שאת יודעת תמיד יש . אבל את אחת שכבר עשתה דרך לא קלה וארוכה . שיודעת מה זה לחוות החלמה בדרגה מסויימת , שיודעת מה זה להיות שם בתוך הבוץ הטובעני הזה ולמעשה חוותה כאן המון מבחינת ה"א . את דווקא לא צריכה להכנע ליצרי המחלה שעושים את שלהם . אני לא באה להרצות לך על דברים שאת יודעת כבר בעצמך ונוכחת בעצמך . אבל אני כן רוצה להזכיר לך מה עברת . מה את עוברת . ואיזה דברים את הולכת לפספס אם את תחזרי למקום של הרס עצמי שוב בצורת אנורקסיה . רזון זה לא פיתרון ושום תירוץ מבחינתי לא נותן לך לגיטמציה להמשיך במה שאת עושה . אחותי , את אדם יקר , ומיוחד , וכפי שאני מקווה שאת מבינה כבר יש לך המון מה להציע כבן אדם בהמון תחומים שונים - תתחי את הצדדים הבריאים שבך ולא את החולניים . למה להרוס עצמך כשאפשר לבנות ולהיבנות מכל אלה . אני יודעת ומאינה שאת הרבה יותר חזקה ממה שהמחלה זאת מדברת כן בהודעות . אני רוצה שאושר שאני מכירה כאן מהפורום , הצד האמיתי , שלא פוחד מהחיים , שלא פוחד מלהתמודד עם בעיות קשיים וכן מעז לנסות דברים - יחזור לפורום לאלתר ! :) זהו , אני את שלי אמרתי . מחכה לתשובה שלך יפה . מקווה שאת מרגישה יותר טוב . נ.ב. מותק ... אם את לא ממש יודעת אם את בהריון או לא - לא כדאי שתעשי בדיקה ...? נשיקות והמון חיזקוים ואהבה ממני תמי

צודקת בקשר להיריון!!!!!!!!! בהודעה כתבתי שאין מצב שאני חוזרת לשם ..לאנורקסיה ...זה מאחוריי ....בסה"כ אמרתי שיש בי את הצד החולני ושהוא מתעורר פעם ב...אבל אני מרדימה אותו מהר..אני לא בהכחשה לי אין מה לדאוג בעניין הזה...אני לא אחזור לשם כמו שאני לא יחזור להתנהגות שלי בגיל 17 שהייתי מרדנית וחיפשתי להתבלט וצפצפתי על כולם וכו' הכל מאחוריי השנים עושות את שלהן ואם יש הפלקה של מחשבה זה נשאר בגדר מחשבה...לפעמים בא לי לכתוב שטויות ולא רק דברי חכמה כדי שיראו עוד צדדים שלי שאני לא מושלמת שיכירו את אושר האמיתית ולא זיוף...לפעמים טוב לומר /לכתוב את הטירוף שעובר לך בראש בשביל לשחרר אותו...הראש עמוס בשטויות שאם לא נשחרר נשתגע בכל אופן תודה על הדאגה והאכפתיות .............נ.ב זאת היתה המטרה של ההודעה ההיא.......

ראיתי תוכנית בערוץ 8 על אתרי פרו-אנה שהעלה לי זכרונות מהעבר ...הרגשה של רצון לחזור לשם..לצום ..להיות רזה וקלילה..האמת מאז שעזבתי את הבית ירדתי במשקל וזה גרם לי לחשוב על מה שאני מכניסה לפה ושוב התחלתי להגביל את עצמי ..כמובן שכיף לי שכולם אומרים לי שרזיתי וזה גורם לך לרצות לרדת עוד..ואת מחפשת תירוצים למה לא לאכול..משהו מעצבן אותי אז אני לא אוכלת..אני עייפה אני לא אוכלת..כמובן שלא תכננתי לרזות אבל ברגע שאת מרזה בא לך לרדת עוד..כמובן שזאת לא אנורקסיה כי אני יודעת שהיום אני לא ידרדר לשם ..אין מצב...אבל משום מה הלרזות הזה מדגדג לי ובא לי טוב...וחוץ מזה הקיץ קרב אז עוד סיבה לרדת במשקל...האמת שגם אין לי תאבון עוד סיבה שאני מרזה וואלה זה נחמד ..נראה לי שלא חסר סיבות לרזות.. טוב הצד הקצת חולני שלי מדבר גם לו צריך לתת מקום א"א לדכא אותו לגמרי..הוא קיים ..משתדלת להרדים אותו אבל פעם בכמה זמן הוא מתעורר ועושה בלאגן..טוב ביי לכולן .. אוהבת...הצד השני של אושר...

ב"ה ואם לא תהיי בחיים אז מה שווה הקיץ הזה?! הרזון אליו את שואפת להגיע... מה הוא יהיה שווה כשתהיי בקבר?! סליחה שהתגובה שלי מקוממת אבל לעיתים לא נותר, אלא להיות תקיפים כי אם את חושבת שלך זה לא יקרה נראה לי שבקצב הזה שלך את טועה ובגדול ... אני רק מקווה שלא תאחרי את הרכבת... קבלי את מה שאני אומרת לך באהבה האמיני לי זה רק ממקום של אהבה דאגי לעצמך באמת... לא חסרים טריגרים שיפילו אותנו במצב שבו אנחנו שבויים בהפרעות אכילה התפקיד שלך במלחמה הזו הוא להתנגד להם.. בהצלחה :-)

את צריכה להכיר אותי אני לא אפול לשם עוד פעם תאמיני לי...אני לא בת 16 תמימה ולא יציבה אני הרבה אחרי גיל הטיפשעשרה...אין לי את הראש החולני של פעם..יש לי היום בטחון עצמי...דימוי גוף שונה..היום אני יודעת ש"התחת" שאכלתי עליו סרטים שהוביל אותי לאנורקסיה זה בעצם נשי וסקסי...אז תודה על הדאגה אבל ההודעה שרשמת לי מיועדת לאושר בת 16 ולא בת 23 ושוב תודה............אושר "23"..