פורום הפרעות אכילה - תמיכה

לא רוצה להיות נודניקית אבל מחכה שתתייחסי אליי שוב.... בכל אופן שיהיה לך אחלה יום אוהבת אושר...

....

שלום.. יש לי חברה שהחליטה שהיא רוצה להיות אנורקסית והיא ממש רזה אבל היא רוצה להיות אנורקסית ואני בתור אחת שעברתי סרט כזה אני מנסה להסביר לה כמה זה רע ושהיא דופקת את הגוף שלה ותעתיד שלה ושאי אפשר לצאת מזה אבל היא לא מקשיבההה לייי אמרתי לה אם היא תסכים לקבל עזרה מקצועית..פסיכולוג או משו כזה היא אומרת לי לאאא אני לא משוגעתתת אני שמנההה אני מסתכלת במראה אני שמנההה כולם משקרים לי הם עובדים עליי אני לא רזה.. מה עושים במקרה כזה?! המצב על הפנים...היא מדרדרת את עצמה מיום ליום לאן צריך לפנות?? איזה טיפול היא צריכה?ואיך לשכנע אותה לקבל עזרה? אגב..היא מחפשת באינטרנט מדריכים איך להיות אנורקסית! תעזרו לי לעזור לה זה דחוףףףףףףףףףף

בתור אחת שנמצאת בתחילת הסוף של הטיפול (לאו דווקא אנורקסיה..) גיליתי שהפרעת אכילה (ואת זה יאמר לך כל מומחה..) היא בסה"כ סימפטום.. יש משהו הרבה יותר מעבר לזה. חברה שלך צריכה לשאול את עצמה- עד כמה אני מוכנה להקריב את החיים שלי בשביל להראות בצורה שאני חושבת שצריך? למה אני רוצה להראות ככה? לנסות לחשוב קצת מעבר, להתסכל לבפנים מה קורה... אגב, הרבה מהאנשים שנופלים לבעיות האלו חוו פעם טראומה מינית. יש קשר חזק מאד בין הדברים. אם תרצי (או כל מי שקורא) אני מוכנה בכיף לעזור ולדבר על זה. אפילו סתם שתדעי. מה שהכי חשוב, תהיי שם בשבילה. פשוט תאהבי אותה. לאנשים היום הדבר שהכי חסר זו אהבה. פשוט... היא צריכה לראות שאכפת לך ממנה, כבנאדם, לא רק ממה שהיא עושה לעצמה. תהיי חברה טובה כמו שאת :) תמיד אם תרצי, [email protected]

.....

ב"ה כשפונים להורים זה אולי לא נעים אבל הרבה דברים יכולים להשתנות בעקבות האקט הזה לטובה ולרעה כאחד אבל גם בהחלט לטובה. יתכן ותפסידי אולי ולא בטוח את החברות ביניכן אבל תמיד תזכרי שאם את הצלת את חייה אז החברות ביניכן יכולה לחכות ולכן חשוב לפנות למישהו שמקורב אליה ממש. זו בכל אופן עצתי המון אהבה בהצלחה :-)

היי לכולן בזה הרגע נשבר לי הלב בא לי למות אבל אני אמשיך הלאה..... יש לי היום יום הולדת אני בת 23 ..... סיבה למסיבה ......באהבה רבה אני נ.ב הודעה מוזרה ...אני יודעת ....

...?

כי נדלקתי על מישהו ולקחתי סיכון והוא לא מעוניין אבל אני יודעת שזה יעבור.... תודה dryts

יום הולדתו העברי של האדם הוא יום בו נפתחים עבורו שערי שמיים וכל משאלות ליבו יתגשמו אמן.. מאחלת לך חיים נפלאים בבריאות איתנה..ושהכל יזהר לך באור נפלא מעכשיו ועד עולם אוהבת נשיקות דינדיו

...

ויומלדת שמח . למרות שזה באיחור . מצטערת . מקווה שהיום הולדת שלך עבר טוב . איך שרצית . וגם אם לא - תמיד יש עוד שנה . בהנחה שאת לא בת 120 .... ואז זה קצת מתנגש אם האמרה "עד 120..." :) בכל אופן מותק - אני מקווה שבאמת תתחילי את השנה הנכחית ברגל ימין , שיהיה לך רק טוב , מכל הבחינות . בריאות . אהבה . לימודים .עבודה . התחלות חדשות. הזדמנויות וסיכונים . חברים . משפחה . הכול - על הצד הטוב ביותר . תנסי לזכור תמיד להאמין בעצמך , ושמכל דבר אפשר וצריך ללמוד על החיים ועל עצמך . איפה שהרצון - שם הדרך . משפט סבתא שלי . שאימצתי ... בכל אופן , לעניין השבירת לב . אז מותק - את יודעת שככה זה בחיים . דברים קורים . ולפעמים כשצריך 2 לטנגו , הצד השני מרגיש אחרת /חושב אחרת . בכל אופן , נדוש ככל שזה ישמע , זה נכון . יש הרבה דגים בים . ואני האמת שמחתי לקורא ממך שבכלל הלכת על זה , שנטלת סיכון , שידעת שאת יכולה להיפגע מכל העניין , שהחלטת ללכת על זה ולנסות . וזה הכי חשוב . כי אם לא מנסים לא יודעים . אז לפחות תני לעצמך קרדיט על זה שניסית . ושהיית בטוחה , מלאת ביטחון , ושהחלטת החלטה . וזה המון . באמת . אל תמעיטי בזה . הזמן יעשה את שלו . אני מניחה . ואת תכירי עוד בחור . חמוד יותר בטח :) ו-זהו . תרגישי יותר טוב . תעסיקי עצמך בדברים . תהיי בחברת אנשים . אל תתחילי להיכנס לדיכאונות בגלל זה . בגללו . צאי , תבלי . תכירי אנשים אחרים . נשיקות מותק . אוהבת ומחזקת אותך . תמי

תודה על החיזוק.... אם פעם הייתי נכנסת לדיכאונות ...היום אני כבר יודעת להתמודד עם כאב לב...אני כואבת ויודעת שזה יעבור ותמיד יהיה עוד בחור שארגיש אליו חיבה/אהבה מה שלא יהיה....דרך אגב אני יודעת בבירור שיש לו רגשות אליי הוא פשוט פחדן יותר ממני...אבל זו בעיה שלו...כשהוא רואה אותי עם מישהו אחר הוא מקנא....הוא מקרקר סביבי ... תאמיני לי שלא חסר בחורים שרוצים אותי הבעיה היא שעד ואני מדגישה ש"עד" שאני מעוניינת במישהו תמיד נוצר בעיה הוא לא מעוניין....חוק מרפי...אבל אני חזקה היום ואני יכולה להתמודד העצב יתפוגג לאט....אני אופטימית.... ושוב תודה מאמי....אני מרגישה מחוזקת ממך ....תודה על התמיכה אוהבת אושר.....

שלום לכולם יש לי שאלה חשובה ולכל מי שיש ידע בזה בבקשה שתגיב ותעזור לי.. עקב אנורקסייה צמח לי שיער שחור במקומות בגוף שלעולם לא היו כמו בגב בפנים בבטן וזה נורא נורא מבייש אותי ומביך אותי לחשוף את גופי,לא הבנתי מה הסיבה לדבר ואחרי שדיברתי עם מספםר אנשים אמרו לי שלהרבה בנות שסובלות מהפרעות אכילה צומח שיער בגוף גם בגלל הקור והגוף על ידי כך מנסה לחמם עצמו וגם בגלל הפסקת המחזור ושאין פעילות של ההורמון הנשי בגוף ולכן ההורמון הגברי ''משתלט'' וכביכול יותר בולט ולכן צמחו לי הרבה שיערות על הגוף ובפנים וגם יצאו לי הרבה פיצעונים ואמרו לי שכאשר יחזור לי המחזור והפעילות ההורמונלית שלי תחזור השיערות ינשרו...והנה קיבלתי מחזור כבר מסםפר פעמים ואין שינוי!!אני כלכך מתוסכלת כי זה משהו שנורא קשה לי איתו מילא הייתי ככה מאז ומתמיד..אבל לדעת שהבאתי על עצמי משהו כלכך לא אסתטי שלא קיים אצלי מבחינה גנטית ומלידה..משהו שאני יצרתי והבאתי על עצמי בגלל ההרס העצמי שלי..אני כלכך מתביישת ואני לא יודעת מה לעשות.. בקיצור השאלה שלי אם יש עוד בנות שקרה להן כזה דבר?ואם השיערות באמת נושרות??אם לא אני לא יודעת מה לעשות אני כלכך נבוכה...אתם ממליצות על הסרת שיער? אוף אני כלכך עצובה ובדיכאון מזה בבקשה תעזרו לי

אני מאמינה שאם תתחילי לאכול טוב ...כמו שצריך הצמיחה של השיער המיותר תפסיק.... (כמובן לאחר הסרת השיער...תנסי בשעווה לא בלייזר...)

ב"ה את יודעת מדוע זה קורה? זה סוג של הגנה על הגוף ואם אין מי יודע מה שומן (אין בכלל) זה מה שקורה גם לי זה קרה ובמשקל התקין הכל נעלם חשוב מאוד לא להוריד את זה כי אחכ זה מעורר ומעודד גדילה שתמשוך אחריה הרגל שלדעתי יהיה קשה מאוד להמנע ממנו וזה כמובן להסיר את השער כל פעם שזה מפריע לך אני במקומך היתי מניחה לזה ודואגת למשקל שלך ולא לשיער כי זה יפתר מאליו ברגע שתאכלי "נורמאלי".. המון אהבה :-)

באמת???? השיערות באמת יעלמו לאחר עוד עלייה במשקל?? את לא מבינה איך שיפרת לי את ההרגשה אני מאוד מודה לך!! כמובן שזה לא מה שחשוב כאן והבריאות שלי צריכה להיות העיסוק העיקרי אבל זה משהו מאוד לא נעים שכמובן הייתי מעדיפה שלא יהיה לי!! כבר חשבתי שזה אבוד..ח.. באמת תודה הילה..אני מקווה שאני יצליח להתגבר כבר על המחשבות הנוראיות והחולות שלי ולקבל את עצמי כמו שאני אמן אמן אמן שאני ימצא את הכוחות לזה!!ויחייה כבר חיים בריאים ונורמלים כמו כולם! אוהבת טליה:)

מה קורה מותק? איך את מרגישה?... הצטערתי לשמוע ששוב חלית..חחח לא נורא כולם חולים עכשיו.. מה איתך עכשיו?הבראת? תמייייייי! שלא תדרדרי ליי לי עכשיווווו!.. את צריכה לאכוללללללל! אבל תאמת כשקראתי את ההודעה שלך, וכתבת שאין לך תיאבון ישר חשבתי לעצמי: "יאאאאאא איזה כיף לה! היא בטח ירדה במשקל.." ..חחחחחח כמה צפוי. בכל מקרה, תשמרי על עצמך. אני צריכה לספר לך המון דברים, והתגובה שכתבתי לך דיי מזמן נמצאת למטה..חחחחחח תמוש, מקווה שתבריאי בקרוב, אני אוהבת אותךך המון המון! שבת שלום **חמודה**

רק עכשיו ראיתי את ההודעה הנוכחית שרשמת לי ... מצטערת על העיכוב . כמו שאת יודעת - הייתי חולה . עדיין קצת חולה למען האמת . אבל יותר טוב ... בכל אופן , רשמתי לך תגובה להודעה שלך עכשיו . אז זהו , היא למטה . מחכה לך . ואני אשמח לשמוע מה חדש איתך ועל כל הדברים שיש לך לספר לי . דרך אגב - יפה לך להטיף לי בלי ממש ליישם את מה שאת אומרת . זה לא ממש תקף את יודעת ... נשיקות מותק . תמי נ.ב. אל תדאגי לי , אני מסתדרת . וגם הירידה שלי במשקל לא דרסטית מאוד . אני לא מדרדרת . כבר עברתי יותר מזה . יש לי ניסיון בטריגרים . אבל זה עדיין לא קל.

תמושש, זה ממש לא נכון! את חושבת שאני רצה לעשות דיאטה כל פעם שרע לי? או כל פעם שאני במצב שלא נוח לי?.. זה ממש לא נכון. אולי בה"א זה ככה, אבל לי אין את ההפרעה. את בעצמך אמרת. אולי יש דמיון אבל אין לי הפרעה. ואני לא עושה דיאטה כי אני עצבנית או עצובה אלא בגלל שיש לי בטןןןןןן!.. לעניין המשקל- אז שוב, אני לא רוהצ לרדת במשקל ואין לי משקל יעד [[חוץ מזה שאני לא רוצה לשקול מעל 40 קילו]] אני רק רוצה להוריד את הבטן. זה הכללל. ולמה זה שאני מוכנה לעשות הכל בשביל לרזות צריך להלדליק לי נורות אדומות??.. כל אישה שמנה תהיה מוכנה לעשות הכל בשביל לרזות ואני לא מגזימה. זה נשמע לי מוזר שזה מדליק לך נורה אדומה.. הצום הוא לא דבר מטומטם. הוא...הוא עוזר. הוא.. מרזה. טוב אין לי איך להגדיר לך. ולמה את כל הזמן מדברת על הנפש?.. את אומרת שאני מזיקה לגוף שלי ולנפש.. מה הקשר של הדיאטה לנפש את יכולה להסביר לי?... ואני לא מבינה...את לוקחת את הכל כל כך בקלות, בפשטות "סך הכל עוד מספר על המשקל"... וואיייי זה ממש לא!!! לפחות אני לא רואה את זה ככה. בחיייים לא ייקרה מצב שאני ייראה שעליתי קילו ואני יגיד שזה בסך הכל מספר על המשקל! בחייםםםםםם זה לא ייקרה. אני לא רואה את זה כעוד מספר על המשקל. זה עוד קילו. עוד שומן. עוד בטן. עוד כיעור. עוד גועל. עוד זווועתיות. עוד...איכככככככ את מבינה למה אני מתכוונת?.. בקשר למה שכתבתי לך על ההיריון.. חחח זהו שבקטע הזה אז כן היה משהו נראה לי קצת מוגזם..כי עד היריוןןןן זה קצת מוגזם לחשוב... ועכשיו מה שנשאר לי לספר לך- יש לי חבר. חדש. הייתיי אמורה להיפגש איתו אבל בגלל שהוא לא ראה אותי הרבה זמן אז פחדתי שהוא יישנא אותי בגלל איך שאני נראית ופחדתי שהוא ייתחרט על זה שהוא נהיה חבר שלי. בכל מקרה זה לא קרה.. הוא לא נגעל ממני או משהו. אבל אני הולכת להיפרד ממנו בכל מקרה. וגם.. פעם אחותי נפרדה מחבר שלה, והיא הייתי עצובה כל היום ולא אכלה כלום, ומאז ירדה לה הבטן שלה. הייתה לה גם בטן ועכשיו היא כולה רזהה. קיווויתי שאולי גם לי זה ייקרה.. אבל לא בגלל זה אני נפרדת ממנו..חחחחח עוד דבר, אני לא יודעת אם ראית בתוכנית של צופית גרנט על האנורקטית ההיא שהיא הביאה.. בכל מקרה ישבנו כל המשפחה ביחד ואני רק ניסיתי להראות שזה לא מעניין אותי הקטע הזה למרות שזה רק מה שחיכיתי לו במשך כל התוכנית. אז מה שקורה לי זה שכל פעם שאני רואה או שומעת על אנורקטית בולימית או ה"א אני ישר "נדלקת" כזה.. כאילו.. לא יודעת איך להסביר!. ישר אני רוצה לשמוע על זה ולדעת מה אומרים על זה.. וזה עושה לי משהו.. אז למה זה קורה לי?... טוב בקשר להודעה הזאת, אני שמחה שהבראת, ושהולך לך טוב ביוגה וכמובן שחזרת לאכול:-) חחחחחחחחח הצחקת אותי שכתבת לי על זה שאני מטיפה לך בלי ליישם את זה..חחח כן כזאת אני. אמרתי לך אני מייעצת לבנות לא לעשות דיאטת הרעבה טואני בעצמי עושה.. **חמודהה**

זו שוב אני... בכיתתי לומדת תלמידה שסובלת מאנורקסיה. התלמידה עברה לאחרונה, מתוך אמונה שיהיה לה יותר טוב בכיתה, ושאני אבין אותה יותר טוב. היום היתה לנו שיחה קשה, לאחר שלא הסכמתי לשחרר אותה הביתה. היא הרגישה רע והיתה עצובה מאוד, אך הסברתי לה שאינינ יוכולה לשחרר אותה כי הבית ריק, ושאני דואגת מאוד. האמת היא שלא רציתי שהיא תרגיש שאני מוותרת עליה כשקצת קשה. מקווה שפעלתי נכון. בשיחה היא סיפרה שבמרפאת המתבגרים הודיעו לה שעל פי חוק היא חייבת להיפגש עם פסיכיאטר. זה החריד אותה ועכשיו היא לא רוצה ללכת יותר לשם. מקור הטיפול היחידי שלה נסגר עבודה. בבית- לא טוב. אמא שלה לא מבינה אותה ואת המחלה (היא ממוצא אתיופי- לא יודעת אם זה קשור). היא על סף יאוש, מוות כבר לא נראה לה כמו המקרה הכי גרוע. אמרתי לה שאני אתייעץ ושנבדוק ביחד פתרונות אחרים, והיא הסכימה אך ציינה שזה לא משנה כי זה לא יעזור. איזה עצה אתם יכולים לתת לי? התלמידה אינה מוכנה לראות פסיכולוג/ פסיכיאטר, מסרבת לאישפוז, ועכשיו גם מפסיקה ללכת למרפאת מתבגרים. איזה עוד ערוץ קיים? איך אפשר לעזור לה?

נוער צריך אהבה, ואני מדברת מתוך המקום הזה. במיוחד כשהכל נראה כאילו אין אף אחד שמעניין אותו מה קורה איתנו, אז גם לנו כבר לא אכפת. נצלי את העובדה שהיא עוד מוכנה להקשיב לך. דברי איתה. פשוט תאהבי אותה. דברי איתה על דברים לאו דווקא שקשורים לזה, כל הכל. הפרעות אכילה הן רק סימפתום. הכל מתחיל בראש. זה תהליך, וזה קשה. אני בעצמי בתחילת סוף תהליך של משהו בין בולימיה לאנורקסיה (ככה רוב המקרים של הפרעות אכילה היום, אבל זה לא בעל שם מוגדר..) אם תרצי, אני אוכל להציע לך מתוך ניסיון והרגשה. תמיד תמיד צריך להאמין. אם היא מדברת איתך סימן שאת שליחה עבורה. אל תשכחי... הכל מד'. אם תרצי- [email protected]

ב"ה נכון שלכאורה אין פתרון מעשי מיידי בגדר: "עכשיו" אבל את לא יודעת כמה שיחה עם מישהו שמרגישים שאכפת לו עוזרת ואני בטוחה שהיא חשה בזה ואני בטוחה שזה נותן לה כוח בדרכה להמשיך להתמודד. העיקר הוא לא לאבד את הראש יחד איתה. להמשיך לדבר לעודד אותה ולחזק איפה שכן אפשר ולא איפה שאי אפשר. לחזק את מה שיש יחד איתה בדיוק מה שאת עושה כמו שאת עושה. אבל אל תסחפי איתה לשליליות ולכל אוצר הגבולות והמגבלות שהיא הציבה לעצמה כי זה חלק מהמחלה וחשוב מאוד לא לשתף עם זה פעולה כי היא תעשה הכל כדי לשלול אפשרויות ולכן שיחה נעימה וחמה בלי לחץ בלי תובענות בלי מעשיות יותר מידי יכולה לעזור בעקיפין ולהביא אותה בדרך עקיפה למעשה שקול ונבון. בהצלחה ואל תבהלי.... המון אהבה :-)

סליחה על ההתפרצות שלי באותו יום אתם בכלל לא חיבות לי כלום אני עוברת תקופה מאוד מאוד קשה ואני כן רוצה לעזור לעצמי אבל מצליחה לבד תודה רבה לכם על הכל וסליחה על ההתפרצות

שיר יקרה כעס הוא תוצאה של המון רחשים פנימיים אבל חשוב שתדעי שאנחנו כאן בכדי לעזור ולא לקחנו אני לפחות אישית את הכעס אני מבינה אותך אבל קשה לי לעזור למי שלא מנסה לעזור לעצמו וחוזר למקום הכאב בכל מקרה ממוש את לא לבד אנחנו כאן תמיד נשיקה דינדין

ב"ה לעצה רוחנית למי שמעוניין אני מנחה את הקו בימים שלישי 12-13 רביעי 15-16 להתקשרות 0577000103 להשת' :-) הילה-ביאן אוריאל

שלום !!! רציתי לדעת יותר פרטים על האנשים שנותנים את השירות הטלפוני האם יש אתר שאני יכולה להיכנס ולקבל יותר פרטים על המומחים???????

שלום !!! רציתי לדעת יותר פרטים על האנשים שנותנים את השירות הטלפוני האם יש אתר שאני יכולה להיכנס ולקבל יותר פרטים על המומחים???????

שלום !!! רציתי לדעת יותר פרטים על האנשים שנותנים את השירות הטלפוני האם יש אתר שאני יכולה להיכנס ולקבל יותר פרטים על המומחים???????

שלום !!! רציתי לדעת יותר פרטים על האנשים שנותנים את השירות הטלפוני האם יש אתר שאני יכולה להיכנס ולקבל יותר פרטים על המומחים???????

מעוניין בייעוץ רוחני, על העתי

הילה יקרה, אני מקוה שקיבלת את האימיילים שלי. רק רציתי שתדעי שאני אוהבת ומתגעגעת, נשיקות מיטל

ב"ה קיבלתי נשמה כבר מגיבה לך מקווה שהכל בסדר.... ד"ש חמה נשיקות אהובה שלי

ביתי השתקמה ממחלת האנורקיסיה - בולימיה לאחר שנים של סבל. בין השאר היא נעזרה בתרופת פרפולסיד שאיפשרה לה פעילות כמעט נורמלית לחלוטין. לאחרונה נאסר להשתמש בתרופה זו עקב חשש של פגיעה בלב . הומלץ לה להשתמש בתרופה חלופית - זמלק - שגורמת לה קשיים רבים כמו שילשולים בחילות והקאות. בתקופה הטראומטית של ההתאקלמות לתרופה החדשה היתה כבר התדרדרות במס' פרמטרים כמו ירידה במשקל של 8 ק"ג !! כיצד ניתן לעזור לה במצב הבעייתי אליו היא נקלעה ? תודה - אפרים

אפריים יקר.. בכל עניין תרופתי יש לפנות לרופא המומחה איני רוצה לומר דברים שאיני יודעת ומתמצאת במיוחד לא בעובדות עצמם..ובבתך ! לכן פנה מיידית לייעוץ..לבדוק תרופות חלופיות ובדיקות כלליות לבדוק מה מצבה רפואה שלמה שמור עליה בהצלחה דינדין

אפריים יקר.. בכל עניין תרופתי יש לפנות לרופא המומחה איני רוצה לומר דברים שאיני יודעת ומתמצאת במיוחד לא בעובדות עצמם..ובבתך ! לכן פנה מיידית לייעוץ..לבדוק תרופות חלופיות ובדיקות כלליות לבדוק מה מצבה רפואה שלמה שמור עליה בהצלחה דינדין

אפריים יקר.. בכל עניין תרופתי יש לפנות לרופא המומחה איני רוצה לומר דברים שאיני יודעת ומתמצאת במיוחד לא בעובדות עצמם..ובבתך ! לכן פנה מיידית לייעוץ..לבדוק תרופות חלופיות ובדיקות כלליות לבדוק מה מצבה רפואה שלמה שמור עליה בהצלחה דינדין

ב"ה ואם היא לא אלרגית אז אני ממליצה להפסיק את התרופות כמובן בפיקוח והכוונה רפואית ולרכוש במקביל משקה "סליצאה גסטרו" או "משקה אלוורה" (ניתן לרכוש את זה בכל בית טבע) אלה הם משקאות שמרפאים את מערכת העיכול ויתכן ואחרי זמן מה היא לא תזדקק לעזר כימי מיותר אלא אם כן נוצרה בעיה רפואית ממשית ואין ברירה אחרת למרות שלא יזיק לנסות. מסיפורים רבים משקאות אלה מחוללים ניסים במערכות עיכול שנפגעו קשה מסיבות רבות. מאחר ולא אני ולא דין דין רופאות, בכל מקרה לא תזיק כאמור הכוונה של גסטרואנטרולוג מומחה ואם יש לך רצון אישי בהפנייה יש כמה מומחים טובים ממש שאני מכירה ויכולה להמליץ. בנוסף שווה לבקר בפורום פה בדוקטורס של דר יוסף דיין שמתמחה אף הוא בהפרעות עיכול כאלה ואחרות עם גוון אלטרנטיבי. בהצלחה ובריאות שלמה :-)

ב"ה הכל בסדר??? ספרי ספרי המון אהבה ...חיזוקים

אח אח כמה שחוק מרפי צוחק אחרון כל פעם שזה לא ייאמן . רק לפני שבוע , רשמתי על השפעת הקטלנית ( ממש כך ...) שגרמה לי להתחיל את השנה האזרחית עם חום של 40 מעלות . חשבתי שזה מאחוריי כבר . מי חשב שלא יעברו כמה ימים ואני אדבק שוב פעם בעוד שפעת (?!!?) לא פחות חמורה , עם חום יותר גבוה , פשוט נפלא . אני מעיזה לאמר שזה מאחוריי , וכרגיל הכול שוב חוזר אליי כמו בומרנג . מצחיק משהו. אז מה אני אגיד לך היללי , ניסיתי לחזור אחרי שפעת מספר 1 לתיפקוד הייתי ביוגה - שהייתה מדהימה , הספקתי לתרגל רק עוד פעמיים , לצאת בשישי בערב למשהו שקט וסולידי עם 2 חברים שלי , ולחזור לפנות לבוקר של שבת לבדוק איך אמא שלי ואח שלי הגדולים מרגישים כשהם חולים בשפעת והדביקו זה את זו . התחלתי להכין תה עם לימון , למדוד חום לאנשים וכו' ... ולבסוף הלכתי לישון אחרי 4 ומשהו . אוקי ... לישון - לא ממש . כל הלילה התהפכתי , לא נרדמתי , רעדתי , הרגשתי על הפרצוף , אבל ברוב חוכמתי - לא רציתי להדאיג או להיעשות עול על אמא חולה עם חום אז הבלגתי ... בשבת ב12 בצהריים כבר החלטתי שאין לי מה לעשות רועדת במיטה ופשוט יצאתי לשאול מה קורה עם עם אמא שלי . מסתבר שיש דבר כזה חוש אימהי או שפשוט אפשר היה לראות עליי - והיא "גילתה" שיש לי חום . ואז כהרגלו - החום החל מטפס בצעדים קטנים -גדולים למעלה למעלה עד שהגיע ל39.9 . אחרי נורופן , המון תה עם לימון , מטליות קרות על הראש וכל שאר ההמצאות והשיטות להורדת חום לא עזרו - הוא המשיך לטפס והגיע לו ל40 . ואז הוא אמר למה לא "בוא נמשיך לטפס עוד קצת" - ועלה לו 40.1 , 40.2 , 40.3 . אני אם אפשר בכלל לתאר , למי שיודעת מה זה החום הזה - הרגשתי כאילו אני הולכת למות . כנראה שמבחינה רפואית הייתי דיי קרובה לזה אם החום לא היה יורד איכשהו . כצעד נואש לפני בי"ח שאנחנו מאוד מנסים להימנע ממנו כמה שאפשר - סחבו אותי לאמבטיה קפואה ואפשר להגיד שזה היה הדבר הכי הכי סיוט ועינוי שעברתי בחיי . ותאמינו לי שברשימת הדברים המוזרים/ביזאריים/כואבים/מטורפים עברתי כמה וכמה ( שתיית אקונומיקה בגיל 5 למשל בגן ...) . ובכן - סיוט , עינוי סיני עתיק כמו שהגדרתי אותו אחרי כן , הרבה הרבה כאב שלא היו לי כוחות לתאר אותו במילים כי האנזימים שלי הפכו לחביתות - אבל עבד . החום צנח לו ל39.9 שוב . הידד . ושוב מטליות כל הלילה , ותה ובלה בלה ... והוא ירד לו אי שם ל38.5 +- , וככה היה במשך 2 ימים . עד שהוא ירד טוטאלית ל38 נשאר שם יום שלם וירד לגמרי . השיעול נשאר באיתנו . אבל נחלש עם הזמן . חום - זה לא דבר כיף . הרגשתי כאילו אני מרחפת וכל פעם שהייתי סוגרת את העיניים היו לי הבזקים של אור מרצדים שם . הרגשתי איך המוח שלי מתטגן . והרגשתי כאילו אני על הרבה הרבה סמים רק בלי ההרגשה הטובה :) קטע הזוי לחלוטין - הסתכלתי על התקרה באחד הפעמים וראיתי אותה עקומה בזווית חדה לגמרי , ואז גם הקירות של החדר נראו ככה וכל החדר נטה לזווית הזאת - ואני פשוט לא הבנתי איך זה שאני לא נוטה יחד עם החדר . אבל זה קטע מהסרטים . הזיות של חום אני חושבת . בכל אופן , חוץ מזה היה עוד קטע שהעיב עליי , היום - שלישי , יש טקס סיום קורס קצינים של חברה בין הטובות שלי . הבטחתי לה שאני אבוא ושלא משנה מה אני אהיה שם בשבילה עם עוד חברים . ביום ראשון הודעתי לה בהודעה שאני חולה והסברתי לה את המצב , היא התקשרה אליי , וממש הייתה מאוכזבת . היא אמרה שהיא ממש ציפתה שאני אבוא ושזה רק לשעה , וממש חשוב לה שאני אהיה שם . הדבר הכי קשה בשבילי היה להגיד לה שאני לא אוכל להיות שם ... ממש רציתי אתמול כשדיברתי איתה בלילה שוב , להגיד לה "כן אני באה , עם חום , בלי חום ..." אז מה אם אני אמות בדרך לשם אולי . אבל בסוף נמלחתי בדעתי . קשה לי לאכזב אותה אחרי שהבטחתי לה עוד ... אבל מה אני אעשה . אה עוד משהו מאוד חשוב ועיקרי שרציתי לספר עליו : בזמן השפעת הראשונה , והשנייה (הנוכחית) ביום וחצי הראשונים לא אכלתי כלום . פשוט לא הייתי מסוגלת וכל דבר היה עושה לי בחילה רק מלחשוב עליו . לא היו לי גם אנרגיות לאכול כנראה . ואחרי יום וחצי ומסעות שיכנועים של אמא אכלתי קצת מרק עוף , אבל הקיבה שלי הצטמקה בשבועיים האלה שעברתי משפעת לשפעת ולא ממש הייתי רעבה למשך הרבה זמן . למען האמת - ארוחה ממש קטנה ביום הספיקה לי , ועדיין מספיקה לי לשבוע למשך כל היום . אבל זה לא החלק שמדאיג אותי - מסתבר שאני מתחילה לחבב את העניין איפשהו ... שאני חיה לי על מעט אוכל , לא מרגישה רעב ויכולה להסתדר עם כמות מזערית . תאמינו או לא - בזמן שהייתי חולה אמרתי למשפחה שלי שהייתה ממלאת לי קנקנים של תה נון סטופ שיפסיקו לשים סוכר אם לא אני לא אשתה את זה . אפילו פלטתי להם "עם כל הסוכר הזה שאני שותה עם התה אני עוד אשמין ! " ... בקיצור אני מפחדת שאני מדרדרת לאט לאט שוב פעם . לתקופות של לחיות מכמות מזון מצומצמת ולאהוב את זה . אני ממש לא רוצה שזה יהפוך להרגל כזה . אבל גם אין שום דבר מצד שני שידרבן אותי להתחיל לאכול שוב בלי הרעב שמלווה אותו. ואני יודעת שצלחת מרק ירקות או פרוסת לחם קל עם קוטג' לא מספיקה ליום שלם . אה כן , וגם התחלתי לשתות הרבה יותר מים שוב , שזה טוב מצד אחד , אבל עזבתי את התה קצת למרות שאין לו כמעט סוכר בפנים עכשיו . וואו , אני ממש מתחילה להישמע כמו מישהי חולה . עם ה"א . טוב היללי ודינדין כל מי שיכולה לייעץ מניסיון - מה לעשות כדיי לפתור את הבעיה ????? תודה על הדאגה וההתעניינות היללי , מקווה שאצלך הכול בסדר , מסתדר פחות או יותר ? נשיקות והמון אהבה ממני , התגעגעתי תמי

ב"ה אין כמו לשתות הרבה מים. שלפחות זה ינקה ממך את כל הרעלים והזבל שהתרופות תוקעות ואין לדעת או לצפות איך הרעל הזה יבוא לנו בהפוכה בכל אופן..... אין לי הרבה עצות ואני מניחה שהעניינים הסתבכו לך בגלל והרבה מחוסר איזון של המערכת החיסונית שלךוזה ציער אותי מאוד מהרגע שדיברת על זה. אני מאוד מקווה שזה יגמר ומהרועל הצד הטוב ובריא ביותר הירידה במשקל היא חלק מהעניין ואני בטוחה שזה טריגר אני עצמי בקיץ סבלתי מדלקת ריאות קשה. הירידה במשקל היתה טריגר רק שאני תפסתי את עצמי חזק וזה תלוי היה אך ורק בי בדיוק כמו שזה תלוי אך ורק בך ואני מניחה שכל ירידות כאלה במשקל תמיד מחזירות למקום הזה אבל זה רק בגלל הרגישות המאוד גדולה שלך לנושא לא מפני שיש לך באמת הפרעות אכילה (ואולי כן?) וחשוב לעשות את ההבדל. היו שלושה ימים לפני חודשיים שהקאתי בגלל בחילות מזעזעות ואני כמובן אמרתי: "מה?!...זה שוב קורה?????!" אחרי כל דבר שהכנסתי לפה היתה לי בחילה מזעזעת (ואני כבר שלוש שנים לא מקיאה ופחדתי למרות שידעתי בתוך תוכי שזה לחלוטין בגלל חולשה, הרגשה לא טובה) אבל אחרי השלושה ימים האלה כלום..אין לי מושג מה זה היה בטח קלקול קיבה. פשוט נעלם כלא היה. אבל לי היה פחד לאבד שליטה ולכן חשבתי שאני חוזרת לשם ועובדה שלא רק הפחד דיבר מתוכי ויתכן וזה המקרה שלך אבל ושוב אבל גדול.... השמרי! חשוב שתזהרי ותתפסי את עצמך ואולי כדאי שתנוחי כי אם את מתרוצצת לך לא תבריאי. פשוט תניחי לגוף לנוח נכון שאת לא נחה? בכל אופן גם תרגולי יוגה יכולים לעורר דברים ויתכן שזה עורר את השפעת וטוב שזה כך. העיקר שתתנקי מכל הזבל ושתהיי בריאה. אגב חום זה דבר מעולה אני שוברת לך מיתוס חום מנקה רעלים מהגוף ומפעיל את כל בלוטות הלוחמה לשמור על הבריאת הפיזית על הצד הטוב ביותר שוא יכול לשמור על עצמו. לגבי החברה אני בטוחה שאת איתה גם ממרחק הבריאות שלך חשובה! מתפללת לשלומך המון אהבה :-)

הלוואי וההיתי מסוגלת לשלוט באכילה שלי אבל זה נראה כאילו אותה גברת בשינוי אדרת. אני מעלה 2-3 ק כל שבוע ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי! אני לא מקיאה ולא צמה אלא ההפך!הפעם ההתקפות על האוכל יצאו משליטה ובסוף אני יתחיל להקיא במקרה הטוב או שזאת פשוט הסערה שלפני השקט ואני יתחיל עם משטר של 300 ק ליום כמו בתקופות של החוסר שליטה!כבר הפכתי ללויתן וכל היום צוחקים עלי. אני כבר משתגעת!!!!!!!!! לפחות אתן רזות. אני אוכלת אותה מכל הכיוונים.מהפה ומההשמנה.....

"מיואשת" חמודה..... אני מבינה למצוקתך....המלצתי החמה היא שתרפי את המושכות...תתירי את החבלים ....תני לעצמך קרדיט....האכילה ה"כפייתית" תתאזן עם הזמן אם לא תילחמי בה... מי האנשים שצוחקים עלייך???? אני מנסה להבין...... "אתן רזות" ..... אבל מה זה חולות....את חושבת שהבנות האנורקסיות נהנות מהרזון שלהן??? הן סובלות כאבים נוראים בשל מחלה זו.... זאת הסיבה שהן בפורום ולא יוצאות החוצה לחגוג את הרזון שלהן אלא להפך מסתגרות בבית כי הן חושבות שהן שמנות ועדיין לא ראויות לצאת כי הן לא רזות מספיק.....אם את חושבת שהחיים בצל האנורקסיה טובים אז אתה חיה בסרט......החיים שם רעים מיסודם.......אני מבינה את הייאוש שלך ובטח לא נחמד שצוחקים עלייך.....אם הקרובים שלך צוחקים עלייך כנראה שהם לא יודעים עד כמה זה מפריע לך....תיקחי אותם לשיחה שיראו שאת רצינית ותאמרי להם שזה מפריע לך ...פוגע בך... ומשפיע עלייך ...שווה לנסות זה עוזר...מנסיון של חברה שהצעתי לה לנהוג כך...המשפחה היו קוראים לה "דובי שלנו" מחיבה ...הוריה לא ידעו שזה משפיע עליה עד כדי כך שלא הייתה אוכלת....היא דיברה עם ההורים שלה ואז הם התייחסו אליה ברצינות והם ירדו ממנה....אני חושבת שאדם מחליט איך התייחסו אליו...לרוב הוא יכול לשלוט ביחס אחרים אליו ע"י הצבת גבולות.....זה מה שאני למדתי בחיים והיום אני קובעת איך התנהגו אליי...היום אני מדברת "בקול" ולא אוכלת את עצמי בפנים ולא משמיעה קול.....מחכה לתשובתך....באהבה ...מחזיקה אצבעות אושררררר.....

תתפלאי לשמוע שדוקא המשפחה.הגברים שראו שהשמנתי אמרו שאפילו שהשמנתי אני עדיין יפה ואני עדיין אני מפנים. והחברים לא מתייחסים למראה שלי ואומרים שלאף אחד אין זכות להגיד לי מה לאכול.אבל אני הכי ביקורתית לעצמי.אחרת אף אחד לא היה מזיז לי. אני חושבת שאני מבינה את המצוקה של האנורקסיות.גם אני ההיתי באובסיה הזאת.זה משתלט לך על החיים ולא משנה כמה תרזי את עדיין דוחפת עוד ועוד. אבל להיות שמנה לא פחות נוראי.היו לי גם חודשים של התנהגות אנורסית כמה פעמים במשך השנים אבל אהבתי את זה.השליטה העצמית המוחלטת ... עכשיו אני בוכה כל לילה ולא קונה בגדים.אני גם מקפיאה את החיים ולא רוצה לצאת לרחוב. אני ינסה לשחרר כמו שאמרת.כבר ניסיתי כדורי הרזיה . זאת הקלה ענקית לראות שמשהוא לוקח אותי ברצינות. אני מקווה שהעבודה על הראש תעבוד כי השלב הבא זה אקסטות. אני אנטי סמים לגמרה אבל אני יעשה הכל. אני מעדיפה למות ולא להשאר ככה. ה-כ-ל רק להיות רזה. אולי עכשיו את מבינה שבראש כלום לא שונה.אותו תסכול ואותו סיוט. רק שאני שמנה.

דינדין שלום, לא התכתבנו עדיין אבל כתבתי מספר פעמים בפורום ובעקבות סיפור החיים שלך והעזרה של הילה הגעתי לדניאלה לטיפול (אני בסרט הזה מגיל 14~, בת 30 הים + משפחה וילדים וזו פעם ראשונה שפניתי...) דניאלה מקסימה וראויה לכל מחמאה שנתת לה כאן, אבל למרות שהיא ממש פקחה את עיני לגבי עצמי ומצבי אני לא מצליחה לעלות על "דרך המלך". כמה זמן לקח לך עד שהתחלת לראות שינוי? ואיך פתאום? לא שאני מצפה לתרופת פלא ..רק לקצת תקווה.. תודה, ריקיש

היי ריקיש מקסימה.. אני שמחה שפנית לטיפול..בכלל זה כבר צעד שבא מתוך רצון לעזור לעצמך..וזה לא מובן מאליו יש המון אנשים ששקועים בתוך זה ולא רואים תקווה למרות שיש ואפשר אבל בשל סיבות כמו בשלות בגרותית, הבנה, פחד, נטל כלכלי ועוד לא יוזמים צעד שנית הטיפול הינו עבודה על עצמך עם עצמך כל השיחות הללו עוזרות לך להגיע להבנה מה קורה איתך בחייך שמביא אותך להפרעת האכילה (דרך אגב לא ציינת איזה מהן!) לי זה לקח שנתיים ימים כאשר בהתחלה הייתי באה פעם בשבוע ואח"כ בגלל ההתקדמות שלי..דניאלה המליצה על פעם בשבועיים אח"כ פעם בחודש ואח"כ הגעתי אליה רק כשהרגשתי צורך..ממש כבר הייתי עצמאית המושכות והשליטה על חיי הוחזר לידיי ולמדתי איך לנתב את מה שעובר עליי להתמודדות אחרת מלבד..ההרעבה והבולמוסים עם ההקאות!! הכל תלוי בך..אנחנו מצפות שנבוא ואופס אחרי חודש נראה שינוי משמעותי..זה יכול להיות אבל זה תלוי רק בך..חשובה ההתמדה ולא לוותר לעצמך כי יותר קל להרים ידיים ולהגיד זה לא יילך ..יאלה נשקע שוב ברע הזה ופה באה הנפילה עד הסוף ריקיש יקרה תמשיכי ואל תתיאשי..את תראי שזה יצליח אני הסתובבתי בכל כך הרבה מטפלים ופסיכולוגים ורק אצלה הצלחתי להבין אבל...ואת תבדקי את זה בעוד חצי שנה של טיפול אם אין התקדמות תתיעצי עם דניאלה ואולי צריך טיפול מסוג אחר תראי אנחנו בני אדם שונים מה שמתאים לאחד אינו בהכרח מתאים לשני!! אני כאן מתוקה בכל שאלה או הרהור.. יום נפלא בהצלחה דינדין

דינדין הי, תודה על התגובה נכון הכל תלוי בי, אני מדברת על בולימיה שמלווה אותי כ"כ הרבה שנים שהיא ממש רוטינה ואני לא יודעת איך להיפטר ממנה או שכן אבל... מצב כ"כ מתיש שיש רגעים שאני חושבת שאין לי כח להתעסק עם זה ואני כ"כ רגילה לחיות עם/סביב זה שכמעט בא לי לעזוב את המאבק, בכל אופן כן החלטתי לעזור לעצמי מקווה שגם אצליח, תודה על התמיכה, ריקיש

ב"ה השאלה "כמה זמן" היא שאלה שמבטאת המון כאב ולחץ על סבל לא פתור אבל אל לך לשכוח שיש תהליך ואין לו אמת מידה של זמן. זה משתנה מאחד לאחד וככל שתתני את עצמך לכל מה שזה אומר את תראי לבד שדברים קורים בסדר הנכון שלהם ויבוא פתרון על מקומו בשלום. חכי לתשובה של דין דין נשיקות והמון בהצלחה :-) המון אהבה

אמן ואמן :) תודה! ומקווה שדברים ישתנו בהקדם, ריקיש

יש לעובר שלי דופק!! מאז שהחלטתי שאני שומרת את התינוק פחדתי שהוא לא יחזיק מעמד חס"ו, אבל בדקו אותי היום וראו משהו בגודל של שעועית עם דופק!!!!!!!! אני מצליחה לאכול ב"ה,מנסה לא ליפול, הילה ודינדין, תודה על כל התמיכה העצומה,אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת כאן ולא בפורום הריון ולידה כי אחרי הכל אני סובלת מהפרעות אכילה... מבטיחה לעדכן, עדינה.

ב"ה בלי יותר מידי דיבורים והמון בהצלחה אני מאוד שמחה בשבילך כל הכבוד לך ואהבה בלי סוף אליך :-) משמח לשמוע

הי.את זוכרת אותי?? שפתאום נעלמת הגעתי למסקנה שהכל דבורים האותה תקופה שדיברתי איתך זה קרה עם אבא שלי שוב ואחרי שנעלמת זה קרה שוב לפחות אני לא בהריון ומובן שנשארתי לבד אני כבר לא סומכת על אף אחד לא פסיכולוגים שבאים בשביל הכסף לא על חברות ולא על אף אחד כולם רק מדברים מבטיחים ונעלמים ובסוף נשארים לבד עם הכל תודה רבה

אני בכלל לא מבינה למה כתבתי ממלא לא אכפת וזה לא ישנה כלום היה נעים להכיר

הרי דיברנו שלא תחזרי לשם..ושתחפשי לעבור לאיזור אחר..ואת בכל זאת חזרת..נתתי לך טלפון שתיעזרי בו שיעזרו לך באזור שלך היות ואני רחוקה ולא עשית עם זה כלום אלא חזרת להיות קורבן וחזרת למקום הפשע.. מה זאת אומרת רק דיבורים? איני יכולה במקומך לעשות דברים את צריכה בעצמך את כבר לא ילדה קטנה בכלל ילדה בת 24 היא כבר לא ילדה היא כבר חופשיה לעשות כרצונה כמו שחותך עשתה..מה איתך?? בוודאי שזה יקרה לך את באה מתחת לידיים שלו!!!! פוחדת?? ממה ?? לא מפחיד לחזור לשם שוב יותר!!! שיר נשמה שלי אילולא היית רוצה לעזור לעצמך היית מצליחה בטוח אבל את לא רוצה ולא עושה שום צעד למען זה ולכן אף אחד לא יכול לעזור..לא פסיכולוג ולא אף אחד!!! מבינה?? מקווה שתרצי באמת לעזור לעצמך ביום מן הימים ושזה יהיה מהר כי את נכווית שוב ושוב!!! וחוזרת לשם!!! אני כאן עדיין בשבילך אם היית רוצה ועושה!! שלך בנשיקות ודאגה גדולה דינדין

ב"ה אני אפילו מעידה את זה על עצמי את יודעת כמה עזרה נתנת לך מידי יום ביומו ואת אפילו לא שמה לב? בכלל לכל אדם... דין דין כל הזמן נסתה וחפשה דרכים לעזור לך ובסכומו של עניין זה נופל ברגע שבו אנחנו מציבים תנאים ולא מקבלים ולא מסכימים ולא מנסים ונשארים בעקשות חולנית שמובילה למקום שלכאורה לא קורה בו מאום ואת רק מוסיפה להשאר בו תקועה יותר ויותר ואני שואלת אותך מה את מרוויחה מזה לעזזל?. ברגע שבו אנחנו מחליטים לעשות רק מה שמתאים לנו כי זה מה שמוכר לנו כי זה מה שבטוח לנו... אני לא צריכה לספר לך ...הנה, זה קורה לבד....כל הקירות סוגרים עלינו ואין מפלט כי חדר המחשבות הוא תא אפל למדי כשזה מגיע להרס עצמי. אבל את יודעת בתוך תוכך שזה בולשיט שיש סיבה מאוד ברורה מדוע את לא רוצה להקשיב באמת ולישם באמת.... כי זה נורא מפחיד לוותר על זה....על מה בדיוק את מוכנה לספר, על מה את פוחדת לוותר? יש פתרונות וכן. אף אחד לא אמר שזה לא בעייתי ואף אחד לא אמר שזה לא נעים ואף אחד לא אמר שזה כמעט בלתי אפשרי הסטואציה שבה את חיה אבל זכרי ..רק "כמעט" בכמעט הזה בשבריר שניה הזה יכולים לקרות דברים נפלאים ואין דבר כזה שאין מה לעשות ואין דבר כזה שאין עזרה כי אין, רק מתי שאנחנו סוגרים את הדלת ועל זה את צריכה לקחת אחריות כי לך יש חלק בזה באותה מידה (אם לא יותר) בדיוק כמו כל אחד שמציע לך את העזרה ועדיין תמיד זה יהיה מוגבל בייחוד שאת מסרבת ומתנגדת ולא ממש מיישמת. תכלס כולנו חלק שווה בפזל הקיומי הזה לחלק האחר. בלי החלק שלך הקיום הזה לא שווה כלום וכך אצל כולם ועדיין כל אחד מרוכז בחלק שלו בצדק או שלא בצדק.. זה לא העניין אבל לא חושבים כך בדכ... נכון. מה לעשות?! באנטרנט יש הרבה דיבורים אבל גם לכם זה נוח. אני לא יודעת כמה באמת את רוצה להעיז לראות את דין דין או אותי ולנסות להגיע למשהו ממקום אחר. משהו אחר....אבל באמת אני יודעת מי זו דין דין ואני יודעת שיש לה המון מה לתת ושהיא לא מדברת סתם אני יכולה להעיד על עצמי שפגשתי כמה בנות מהפורום הזה ואף מפגש לא היה סתמי לא לי ולא לה כאחד. תחשבי על זה.... יש אפשרויות. יש המון דרכים להציל את המצב אני עוד לא הצלחתי להבין אם את רוצה להציל אותו.........אם את באמת רוצה כי בכל זאת את כותבת .... אהבתי לך .... :-)

היי , אני בחורה בשנות ה- 31 עד לפני חודשיים הייתי אחרי ירידה של 30 קילו כרגע העלתי כמעט הכל אני מרגישה ממש אבודה נתתי את כל כולי לדיאטה הזאת באמצעות דיאטנית וספורט כאשר כל שבוע הייתי יורדת 2 קילו ירידה מבוקרת ופשוט לאחר שנה בסוף הדיאטה כבר השתוקקתי לכל המתוקים והאוכל האמיתי , ניסיתי לאחרונה דיקור ושוב לחזור לדיאטנית אך שום דבר לא עוזר אני לא מצליחה להתאפס על עצמי שוב והמוטיבציה ירודה אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות אשמח אם תייעצי לי.

ב"ה קודם כל לשם מחשבה פשוט תרדי מדיאטות הסיבה שזה לא עבד, סביר להניח שהדיאטה הזו התמקדה באיסורים רבים והמנעות שלבסוף יוצרים מנגנון כימקלי פשוט בגוף שאת למעשה מחזירה לעצמך וממלאת את עצמך בדרך האוכל את הריק הרגשי שנחסך ממך ואני לא יודעת כמה את מחוברת להקשר הרגשי - פיזי שמסתתר מאחורי כל דיאטה. כאשר דיאטה לא מתמקדת באורח חיים נכון ומאוזן את לעולם לא תוכלי ללמוד כיצד לזהות רעב נכון וכיצד להזין את עצמך נכון וזה למעשה מה שקרה. כדי לחזור למשקל שהוא נכון עבור הגוף שלך את חייבת ליצור לעצמך הזנה בריאה ומאוזנת שהיא על דרך ההאטה וקביעות ולא על דרך השגיות מוטרפת שהגוף למעשה בא ואמר לך לבד "חסר לי". ככל שתמהרי לרצות לרדת הלחץ יגבר...לא תעמדי במשימה. תכשלי ואף תעלי. לכן גשי לדיאטנית שתבנה לך תפריט מסודר שתוכלי לעמוד בו. תפריט שמבוסס על אורח חיים נכון. פעילות שהיא מבוקרת ולא מוגזמת וכמה שיותר לאט וכמה שיותר הקשבה מה נכון לך לאכול מה לא. מה באמת מתאים לך ומה לא וזה משהו שאת יכולה לעשות רק אחרי התבוננות. שקט והקשבה...לעצמך! משהו הרגיש לך לא נכון ובכל זאת המשכת כי רצית להשיג ואני לא יודעת למה אבל הדיאטות האלה תמיד נכשלות כי אפשר לבסס אותן אף פעם על שבוע חלבונים. שבוע ירקות. שבוע פחמימות וכן הלאה. אני לא יודעת איזה דיאטה עשית אבל ברור שהיא לא יעילה ושמוטב שלא תחזרי עליה שוב. מה לעשות? פשוט. לכי לדיאטנית תפריט קבוע וכמה שיותר לאט. מבוקר. שני קילו בשבוע זה הרבה מאוד. עדיף שזה יהיה שני קילו בחודש ולא בשבוע אם בכלל אגב... הוגדרת כמי שסובלת מהפרעות אכילה? מה לגבי המחשבות שלך, איך הן "נשמעות" כשזה מגיע לגוף שלך...לעצמך??... אשמח לדעת עוד פרטים, כי יש הרבה מה לעשות ואולי פשוט הרבה ממה שיש לעשות הוא פשוט לא לעשות. נשמע לי שאת צריכה להרגע מכל דבר שיש לו אופי של משטר כי זה לא נכון לך. בכל אופן אשמח לשמוע קצת יותר..... לעולם אל תמנעי מהאוכל האמיתי כי ה"אוכל האמיתי" הוא האוכל שתצטרכי לבנות את אורח חייך על פיו לכן כל המנעות ממנו בלתי יעילה וכן בהחלט יש מקום ללמוד כיצד לשלב את האוכל האמיתי הזה במינונים שלא תשמיני מהם ואפילו תרזי מהם במידה וזה נכון לגוף שלך להוריד במשקל דיאטה שנמנעת מאוכל בסיסי היא תמיד דיאטה לא יעילה. וכשאת בוחרת דיאטות את חייבת לקחת את זה בחשבון הסיבה שלא עמדת בה היא הרבה מעבר לאוכל ולמשקל אגב... מה היחס בין הגובה למשקל שלך??.... בדקו לך מסת שריר?...נוזלים?... המון אהבה :-)

קודם כל תודה על התשובה המפורטת ,אני כ"כ מזדהה עם מה שאת אומרת חשוב לציין, כי ירדתי אפילו קילו בשבוע ולפעמים 2 קילו בחודשיים סה"כ הדיאטה שלי היתה בסדר אך הקטע הרגשי שחסכתי מעצמי המון כביכול התחיל באיזשהו שלב להציק ז"א לקראת סיום השנה של הדיאטה ידעתי שאשבר ולא אשתלט על הדחף, וזה באמת מה שקרה, בכל אופן לגבי שאלתך גובהי הוא 1.67 ומשקלי היה 70 קילו , אני יודעת שזו אכילה רגשית ואני גם אוכלת לא מתוך רעב אך יש לי צורך עז למתוקים וכשהתקפי הזלילה קורים אין לי שליטה עליהם, לגבי הדיאטנית שאצלה כמובן הייתי מלכה, היום היא מסרבת לתת לי טיפול מכיוון שאני חסרת מוטיבציה והיא לא ניסתה אפילו להבין איפוא הבעיה פשוט שלחה אותי לרופאת המשפחה את יודעת לבדיקות כלליות וכך אני שרויה בפרשת דרכים כזאת ,שלא מתחשק לי כבר לעשות כלום ,בכל אופן אני מקווה שצליח בעזרתכם ובעזרתי לקחת את עצמי בידיים שוב ושוב תודה על הכל.

ב"ה ממש נחמד מצידה (בצניות כמובן) אחריות כזו ואבדנו. פשוט מטומטמת! בכל אופן לכי באמת לרופאת משפחה ועשי בדיקות מקיפות בהקדם אל תחסכי ממנה פרטים על כל מה שהיה השנה הזו ושאלי מה היא מציעה אני מקווה שיש לך מישהי טובה. את במכבי במקרה??? צורך במתוק הוא לא צורך סתמי מעבר לקטע הרגשי ויתכן שבלי שום קשר יש לך חסרים שאכילה מבוקרת ונכונה של פחמימות נכונות ומזינות יכולות לפתור לך הרבה בעיות והרבה חשקים בעניין המתוק אני כבר מציעה לך בלי לחשוב לפנות לפורום פה בדוקטורס של בלה אגמון "הרזיה ללא דיאטה" ואפילו להפגש עימה ולראות איך את מתקדמת תכלס המשקל שלך אם הוא 70 ביחס לגובה שלך זה בסדר גמור אלא אם כן את שואפת להראות אנורקסית ואז זה כבר סיפור אחר אבל אני במקומך אפילו שלכאורה את עומדת על הגבול הגבוה מבחינת משקל פשוט היתי שומרת על זה בלי יותר מידי שינויים כי זה לא לגמרי עודף משקל בייחוד לאור העובדה שהתעמלת כמו מטורפת ואז משקל מאזניים רגיל לא ממש מדוייק בעניין הזה. דברי עם בלה ואני לא כל כך בטוחה שטיפול פסיכולוגי לא יסייע לך בהמשך....חשבי על זה המון אהבה לך ואני מאוד אשמח על כל עדכון וכמובן אם יש לך עוד שאלות לי או לדין דין את יותר ממוזמנת חיזוקים :-)

הי הילה תודה רבה על התשובה קודם כל עשיתי בדיקות של בלוטת התריס לפני שנה והכל בסדר אני משתדלת לאכול הרבה טחינה ואגוזים ואת כל הדברים האלו וגם דיאטנית עשתה לי תפריט אבל כלום לא עוזר מה שאני לא אוכלת אני לא מצליחה לעלות במשקל לפני שנה הייתי בסכנת חיים ואחרי זה הצלחתי לעלות 4 קילו וזהו שם זה נתקע. תודה על העזרה

ב"ה לעיתים מחסור מוגזם במגנזיום הוא סיבה לאי היכולת של הגוף לקלוט את המזון בצורה יעילה ואף למנוע עליה במשקל ואפילו לגרום לירידה במשקל וגם למצב שהמזון יוצא מהגוף יוצא כפי שהוא נכנס. את רואה אוכל בצואה שלך? אם כן זה גרוע מאוד זה קורה בד"כ כאשר היתה דיאטה חריפה מאוד, כמו שאת אומרת שהית בסכנת חיים מבחינת מדד המשקל (תת משקל חריף) בכל אופן חשוב לאתר את הבעיה. שווה לך ללכת לייעוץ אצל גסטרואנטרולוג מומחה ולראות מה קורה כי אם זה העניין נראה לי שאת בסכנת חיים. ו... יכול להיות שזה המשקל של הגוף שלך בגדר הנורמה ואולי את צריכה לקבל את זה אבל לא לפני שתעשי בדיקות מקיפות או אצל רופא שמתעסק ברפואה פנימית או גסטרו. את פשוט חייבת לבדוק. ספרי מה קורה המון אהבה ..... :-)

http://www.nfc.co.il/ShowArticles.aspx?docId=120256&subjectId=1&ShowAll=True

ב"ה זה קשור להפרעה שנקראת "בורדר ליין" bpd בתור אחת שסובלת מזה עשיתי מחקר אישי וזה נכון שהורמוני מין יכולים לסייע במקרה הזה רק אם יש פה עניין של כאמור אותה הפרעה.... ואם יש לבולמית הפרעת אשיות גבולית ההורמונים האלה יכולים לסייע לה אם לא אז לא. ... בכל אופן זה לא לכל אחת.. הילה ב

שלום הילה / דינדין, היום קרה מה שכל כך חששתי. כדי לא לחכות לסוף שבוע ולזלול במוצ"ש (זוכרות את הספיור שלי ?) החלטתי שעכשיו כן יהיו לי בבית דברים שאני אוהב, כך אולי לא אצתרך לצפות בכליון עיניים ולזלול במוצ"ש. והנה הערב זה קרה, התחלתי לאכול את הדברים "הטובים" (ליתר דיוק גלידות ועוגיות) ושוב לא יכולתי להפסיק, כאילו אין מחר. למרות שהחלטתי שמעכשיו אני לא מגביל את עצמי בשום דבר וכל יום אני מרשה לעצמי "פינוק". ובכל זאת טרפתי יותר מ 3500 קק"ל. בבקשה תעזרו להבין למה זה קורה לי ? אולי פשוט בגלל שאני חלש אופי בקטע זה או שאין לי מספיק כוח רצון ? אני כבר לא יודע איך להתמודד עם התופעה - ניסיתי את כל האפשרויות (גם גזר וגם מקל) תודה מראש.

היי חמוד... בוא ננסה יחד לעזור לך..בכך שאשאל אותך מה היה לפני אותו ערב מה קרה לך במהלך היום..מה גרם לך לאכול אפילו לא מתוך חשק אלא לגמור הכל בבת אחת וזהו..האם נהנית מכך? נהנית מלאכול הכל או רק בהתחלה? על מה חשבת? יש לך לחצים מחשבות? כעסים? אני צריכה להבין מה עובר עלייך ברגעים שלפני או ביום לפני ההגעה למצב של טריפה וזהו? האם בראשך אתה מתכנן? כלומר אומר היום בערב אוכל גלידה וופל וזהו אח"כ די?? מחכה לתשובתך יום נעים דינדין

קודם כל אני ממש מודה לך על הנכונות שלך לעזור לי. אנסה לשחזר אותו היום: כעיקרון במהלך כל היום אכלתי "נורמאלי". באותו יום התאמנתי בבוקר ולכן ידעתי ש"התקציב קלורי" שלי עומד על כ 3300 קק"ל. לפני הזלילה כבר אכלתי כ 2400 קק"ל במהלך כל היום, לכן ידעתי שבערב אני יכול להרשות לעצמי כ 900 קק"ל שכוללים גם איזה "פינוק" בצורת גלידה וכמה עוגיות. (לשאלתך - כן תיכננתי את זה במהלך היום, וכן חשבתי על זה במהלך היום, אבל לא תיכננתי "טריפה"). החלטתי לשמוע לעצותכם ולא למנוע מעצמי את הדברים שאני אוהב באמצע שבוע ולהתנפל במוצ"ש (כמו שעשיתי קודם), לכן היו לי בבית את כל הדברים האלה :) האם נהנתי ? למען האמת לא ממש. בהתחלה בהחלט כן, אבל אחרי זה ידעתי שאני כבר לא רעב וזה לא תורם לשום דבר, ידעתי שמחר לא ארגיש טוב עם המחשבה על איבוד שליטה כזה, ידעתי שבלילה לא אשן טוב בגלל בטן מלאה ובכל זאת המשכתי "לזלול" כאילו אין מחר (ושוב כעיקרון ידעתי שיש מחר ואוכל גם להרשות לעצמי מחר) זה בערך מה שעבר עליי, מקווה שלא שכחתי שום דבר. אולי אחד הטעויות שלי שאני מתכנן מה, מתי וכמה אני אוכל. אבל זה חלק מהאופי שלי, בלי שום קשר לאוכל. בגלל שאני עוסק בספורט אני משתדל לתכנן את הזמן שלי בצורה הכי יעילה ותזונה זה חלק מזה. תודה מראש, אני

אוף כמה הייתי רוצה לכתוב בפורום הזה אבל אני לא יכולה כי דודה שלי לקחה לי תמחשב. מזמן.. אז עכשיו אני אצל דודים אחרים.. הילה רק רציתי להגיד שהכל איתי ממשיך להיות בסדר ואני שומרת על עצמי אני מקווה שגם את.. וזהו אם תהית לגבי מה קורה איתי אז רציתי רק להודיע שאני בסדר אם איכשהו יהיה לי מחשב אני ללא ספק יחזור להתכתב פה כי נראה לי שאני יכולה לעזור... בעיקר בלשתף באיך אני יאצתי מזה ואיך זה נשמר כבר כל כך הרבה זמן.. אפילו אני מופתעת. אני מאחלת הרבה הצלחה לכולן והרבה אהבה עצמית והשתדלות זה בהתחלה נראה כאילו אין לזה סוף אבל כשה נגמר רק אז את באמת מתחילה לחיות ולהבין כמה שלא חיית בעבר וכמה היה צר עולמך.. ממש כמו עולם של נמלה.. מאחלת המון הצלחה והמון אושר לכולכן.

מה קורה? איפה את חיה? איזה כיף לשמוע ממך!!!!! אני גם ב"ה הרבה יותר טוב... וואו...התרגשתי לראות את השם שלך מולאן.... תהיי בקשר סנופית.

מוואה כפרעלייך!! נעלמת לי פעם שעברה שדיברנו.. אני עכשיו חיה בבית אחרי הרבה זמן שלא.. אני ממש שמחה שאת יותר טוב ואני מניחה שזה קשור לאשפוז... אני מתה עלייך ואת מעוררת אצלי הרבה חיוכים והרבה געגוע.. אפילו שהיה חרא אז.. אפילו שאת קשורה לתקופה שחורה אצלי.. איתך היה לי כל כך כיף ואת היית חלק גדול מהאור היחיד שהיה לי אז.. אוף איזה באסה שאין מחשב הייתי רוצה להמשיך לדבר איתך.. אולי דודה שלי תחזיר לי תמחשב.. כי היא אולי תלך לפנימייה אז אם היא אכן תלך יש מצב שהיא תחזיר לי אותו.. הלוואי .. בינתים אני ישתדל לדבר כשאני יהיה במקום עם מחשב.. מתעלייך מאמי שלי שמרי על עצמך ותמשיכי להיות חזקה ולעשות תמיד את הדבר הנכון!! הרבה אהבה לי אליך מואה מוואה מוואה!!!

ב"ה יצאת משם?? אני מאוד מקווה שמצבך טוב יותר נשיקות אהובה .... :-)

ב"ה יש לי הרבה מה לספר לך.... סקרנתי אותך הא?! טוב... נדבר את מדהימה ושרק ימשיך להיות לך טוב...שתחיי עם כל מה שזה אומר ובמלאות אגב... את עוד באילת?... המון אהבה יפתי אני

לא כבר לא באילת חזרתי לבית וכיףףףףףףףףףףףףףף לי בלי עין הרע חמסה חמסה חמסה שום בצל קיש קיש עכביש מה כבר יכול להיות לך לספר לי? בכל אופן לא נראה לי שזה יתאפשר בקצב הזה... הפעם הבאה שאני יהיה ליד מחשב זה כנראה בעוד שבוע.. שמחה שלפחות ענית ואת מודעת למצב שלי ותמשיכי להיות חזקה ולחזק! לילטובו'ש מוואה!

היי אני בת 31 וסובלת מהתופעה הנוראית הזו. אניאוכלת גם כשאני לא רעבה וגם אם סיימתי מנת אוכל אני יכולה לקחת מנה נוספםת כי זה טעים. בעיה נוספת היא התשוקה לשוקולד . אנייכולה לאכול כמויות מסחריות וזה לא גורם לי לבחילה. לפני כמה שנים סבלתי מבולמיה וכעת עליתי 15 קילו. בבקשה עזרו לי..למי אני יכולה לפנות לעזרה?שמעתי שיש מרפאה ברמת השרון..מישהו מכיר?

ב"ה את מספרת על הסימפטום והסימפטום לא חדש לאף אחד וקצת קשה לנסות לכוון דרך תיאור הסימפטום כי כידוע הוא לא רלוונטי לשום התפתחות טיפולית יעילה. מה שכן.... השאלה היא האם פנית לטיפול בעבר ואם כן איזה....ומה לא היה יעיל בו? ברור שאת חייבת טיפול מיידי ולא יזיקו כמה בדיקות דם שכן יתכן ועכשיו הזיקה שלך למתוקים והפרעות דומות יכולות לנבוע מחוסר איזון כימי כלשהו על אף העובדה שבלי שום קשר לכך את נמצאת בתוך הפרעה קשה... את מקיאה היום? בכל אופן יש מרכז רעות שנודע גם בשם מרכז אגם נסי לברר שם על טיפול אני אנסה לעשות לך קישור אל תחשבי פעמיים את חייבת טיפול מיידי ואולי אפילו אשפוז..... עדכני אותנו בהצלחה :-)

שלום יש למישו עצות איך לעלות במשקל ללא כל השייקיים למינהם? אני בתת משקל היום אני כבר לוקחת אחריות על חיי אבל לא מצילחה ליישם אני אוכלת ואוכלת ולא קורה כלום לא מצליחה לעלות יש למישו עצה?

ב"ה רק דיאטנית תוכל לעזור לך בזה או שפשוט זה התפקוד הטבעי של הגוף שלך מה שנראה לי קצת תמוהה לאור העובדה שאמרת שהיתה לך הפרעת אכילה ויתכן שתפקוד יתר של בלוטת התריס גורם לכך שלכאורה את לא עולה במשקל בקיצור צריך לגשת לרופאת משפחה ולבדוק את זה... לקחת כמוסות כלשהן בזמן האחרון?.... עדכני בהצלחה והמון אהבה :-)

ב"ה מה את אוכלת?...איך את אוכלת??.... את יודעת? זוכרת? רשמי לי כמויות

אני נמצאת במעקב פסיכולוגי ודיאטני פרטי כבר כמה חודשים. עד עכשיו דודים שלי היו מעורבים בטיפול אבל עכשיו אף אחד כבר לא התערב בו. בתקופה הראשונה של הטיפול היה עליי לחץ נורא גדול לעלות מהר במשקל (11 קילו בחודשיים). אני באמת ניסיתי לשמור על התפריט אבל כל הלחץ וההגבלות גרמו לי להתייאש והתחלתי לרמות במשקל. לפני שבוע הייתה לי שקילה אבל מישהו כנראה מצא את כל המשקולות שלי ולקח אותן ובגלל זה נישקלתי רק עם מעט משקולות. התוצאה הסופית היא ש"ירדתי" 3 קילו. דודים שלי ,שעד אז היו אחראים עליי, התייאשו ממני ובגלל זה עכשיו ההורים שלי (שלא מתערבים בטיפול) משלמים עליו. אני מאוד רוצה להתחיל טיפול אמיתי ואני שוקלת ברצינות לבוא מחר בלי משקולות ולספר למטפלת שלי את האמת (שאני שוקלת 10 קילו מתחת למינימום אבל שומרת על המשקל הזה ומקפידה לא לרדת). יכול להיות שהיא תפסיק לטפל בי או תכריח אותי לעלות במשקל? יכול להיות אולי שהיא תבין אותי ותקבע לי משקל יעד נמוך יותר? (אין לי ממש בעייה לעלות קצת) אני חייבת עצה דחוף כי השקילה מחר בצהריים תודה ענקית מראש, אני

ב"ה תכלס מה זה בכלל חשוב מה "היא" תגיד? מה זה חשוב אם את משקרת?..(לעצמך!) האנשים בחוץ ...תתפלאי זה בכלל לא מעניין אם עלית או לא. הם רק עושים את העבודה שלהם... נכון שאני נשמעת נוראית? אבל זו האמת ואין פה בכלל עניין של עצה את באמת רוצה עצה? אם כן זוהי עצתי לך והיא לא קלה אבל זה מה שאני עשיתי בימים שהרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד "בהבטחות של עצמי" פיתחתי אדישות מסויימת למטפלים וחיכיתי לזמן שבו ארגיש שאני מסוגלת לעלות במשקל או אם בכלל לשתף פעולה עם משהו "טיפולי". אם זה יעיל? התשובה היא לא חד משמעית והיא יותר בגדר "כן ולא" כשאת מטופלת למען מישהו אחר.. זה בחיים לא יצליח והנה ספרת בעצמך. בפועל זה מה שקורה וכן. זה מצער ובא לי לבכות יחד איתך כי אני יודעת שאת פוחדת ושזה לא מה שאת רוצה עבור עצמך את רק פוחדת להיות עם "העשרה קילו" האלה שאת חייבת לעלות ואת לא יודעת בכלל מה לעשות ואז מה שקורה ... את מדברת מחלה נושמת מחלה חושבת מחלה יוצרת מחלה ועוד מחלה ואם את חושבת שזה נגמר רק בהפרעות אכילה את טועה יצא הגורל שאני עד היום משלמת מחיר בריאותי על שנים של הפרעות אכילה ואני כבר שלוש שנים בלי הפרעות אכילה אז ככל שתקדימי סיכוייך לחלות אחכ יפחתו יותר ויותר. אז מה שאני מציעה לך הוא להחליט ומהר כי אם לא המחלה תנהל את חייך ולפני שתשימי לב הלב שלך לא יפעום עוד וזה קורה בשניות. את רוצה לחיות? אם את רוצה זה פשוט קודם כל עלייך להביע כוונה לעצמך בפני עצמך שאת רוצה לחיות את החיים שלך ללא הפרעות אכילה ואז כמה זמן שזה יקח שיקח...רק אז תתחילי תהליך החלמה אמיתי. אני לא יודעת אם אנחנו משדרות באותו גל ואם את מבינה את דברי אבל השקילה שלך מחר שווה ל____ ואז?... אז לא עלית.. אז ירדת... אז מה?.. מה זה משנה באמת??... תביעי כוונה שאת רוצה להחלים את לא יודעת כמה כוח יש לזה ..... חומר למחשבה ועד אז.. המון המון המון אהבה שלך :-)

שלום רב ראשית אומר שרק לאחרונה אני מגדירה את הבעיה כהפרעת אכילה. אני אם ל-4 הבן הבכור שלי אינו סטרילי או חולה ניקיון אך יש לו בעיה עם אוכל הוא הפך את עצמו לטבעוני - לא אוכל עוף " תרנגול" בשפתו כי זה מגעיל לאכול חיה לא חלב ומוצריו כולל הכל - " זה מהציצים של הפרה" לא ביצים סילחו לי " זה מהתחת של התרנגול" זה המצב מאז היותו בן 3.5 שנים. עד היום לפעמים רימיתי עשיתי פשטידות עם הרבה ביצים הוא אכל מעדנים בלי שנדון בזה פיצה וטוסט . יש לציין שלפני שנה עשיתי לו בדיקות דם והן יחסית תקינות. היום המצב מחמיר כי הוא למד לקרוא - והוא בודק בתוויות אז הוא אוכל בערך כלום למרות שהוא מאוד אוהב את הטעם ולי חבל שאלותיי : חוץ מלנסות לאזן את בתחליפים האם כדאי לתת תוספי מזון, ויטמינים ? האם כדאי "להלחם" איתו אולי לגשת לטיפול של מישהו מקצועי ? אם כן אז למי פונים ? איזה בעל מקצוע מתאים לדעתכם ?

ב"ה אמא יקרה צריך לבדוק את המניעים האמיתיים שלו יתכן שהאוכל הזה באמת לא עושה לו טוב.. תתפלאי גם זה יכול להיות כל הדור של היום ביזארי לחלוטין וצריך לזרום עם זה. נשמע לי שהוא היה מתלהב מאוד ללכת לתזונאי נטורופת או משהו אלטרנטיבי אחר בסגנון ואולי ואף עשוי להועיל באופן שבו הוא תופס את כל הנושא הטבעוני "בריא" או מה שזה לא יהיה ויש מקום ללכת איתו בנושא קודם כל בשביל לבדוק שזו לא הפרעה שיש לטפל בה דרך פסיכיאטריה וכן לנסות על דרך המידע הפשוט לפתור את הבעיה. אם חשוב לו הבריאות הוא ילך על זה ויתכן ואם הוא ישמע ממוסמך שהאופן שבו הוא נוהג עם התזונה שלו לא נכון הוא יקשיב וילמד דרך זה ואולי לא כל כך יתנגד. כל דבר שעושים בהגזמה נחשב לטורדנות כפייתית לא צריך בשביל זה הגדרה, זה ממילא לא מאוזן ולא נכון לשום אדם לגבי כל תחום שמגזימים איתו. חסר לי פרטים עליו מעבר לאוכל איך הוא בחברה חברותי? איך הוא לומד? היפר? יש שינויים במצבי רוח?.... ספרי לי עליו עוד ועשי לי טובה ולך טובה התמקדי בהתנהגויות השונות שלו ולא באוכל כי דרך זה אולי אפשר לעלות על משהו וגם להציע לך טיפול יעיל. הגישה שצריכה להיות לך היא ללכת איתו כי יתכן שזה מאוד טוב לו ואין שום סיבה לדאגה. לכי עם השפה שלו יתכן והשפה שלך אינה מתאימה לו מחכה לעדכון ממך המון אהבה :-)

סורי שלא עניתי הרבה זמן..הייתי בטיול..אם את שואלת אז היה מממממממש כיף!. בכל זאת ברור שהסתכלתי על בנות רזות [[היינו עם ילדים מכל הארץ]] וחשבתי לעצמי: "וואי איך זאת רזה ואיך זאת רזה.. " אבל זה לא הרס לי תמצברוח.. עם האוכל גם לא התחשבנתי, רק שבבוקר פשוט נתנו לנו לאכול ארוחות מלאותתת אבל ממש מלאות!! גבינה,חביתה,סלט,ביצים.. וכו' וכו' ואמרתי לעצמי שמזל שאני לא אוכלת כזאת ארוחה בבוקר כי אז כבר בטח הייתי נהיית פרההההה..[[לא שעכשיו אני לא..]] בכל מקרה, היה כיף מאודדד!:-) בקשר למה שכתבת: עכשיו ממילא הפסקתי את הדיאטה.. אני לא יודעת מתי היא "תפרוץ" שוב [[בכוונה אני אומרת תפרוץ..]] אבל כרגע, כמה שאני שונאת את הגוף שלי ומקנאה באחותי.. אין דיאטה. ואני לא אומרת את זה דווקא בשימחה כי זה בכל זאת כישלון לדעת שיש משהו שאת יכולה לעשות ולא עושה. אבל בינתיים אני נשארת ככה. אני רוצה להגיד לך שפתאום מאוד שמח לי כרגע.. לא רק כרגגע, היום בכלל ואתמול ושילשום ולפני שלשום..חחח השבוע הזה כולו.. חחחח פתאום יש לי מצברוח ואנשים פתאום מתייחסים אליי.. מוזר ביותר!. אה ועוד משהו אתמול הייתי בחוג תיאטרון ואז הבנות שם אמרו: "וואי איזה מעצבן זה אנשים שאוכלים ולא משמינים" אז אני אמרתי: כןן וואי אני שונאת אנשים כאלה! אז מישהי אמרה לי בציניות: כן.. בגלל שאת נורא שמנה נכון? זה היה בציניות והבנתי את זה, אבל זה מעצבן שהם לא רואים שיש לי בטן.. זה רק בגלל שאני לובשת חולצות עבות ורחבות! בגלל זה לא רואים.. זה מממש מעצבן!. טוב תמי, ספרי לי מה איתך? מה קורה? לא הספקתי לקרוא את ההודעות שכתבת פה אבל אני ייקרא אותן עכשיו.. אוהבת המוןן שתהיה לך שבת שלום **חמודה**

מה קורה איתך ילדונת ? אני שמחה לקרוא שהטיול עבר בכיף , שעשית חיים ושנהנית . ברור לי שאת לא יכולה תוך רגע לגרום לעצמך לא לחשוב בכלל על "דיאטה" ואוכל , וילדות רזות שמהוות לך טריגרים וכו' ... אני מכירה את זה , מכירה את ההרגשה הזאת . אבל הכי שמחתי לקרוא שזה לא השתלט לך על מצב הרוח וההנאה שאת מפיקה מהטיול . כלומר - לא נתת לזה להשתלט עלייך ברמות שיגביל אותך וישנה לך את התנהלות הדברים בטיול . וזה ממש כיף לשמוע את זה ממך .... אז כל הכבוד על זה . תמשיכי ככה ... נחמד לקרוא גם שאת שמחה ושטוב לך עכשיו בחיים . את בעצמך רואה , שאת לא ב"דיאטה" שלך את נותנת לעצמך לחוות יותר את העולם ולדעתי את גם מתנהגת שונה וכיוצא מכך אולי גם יותר פתוחה וחברותית . וכפי שאת שמה לב , אנשים שמים לב לזה , והם מרגישים את זה . בקיצור - את מקבלת תשומת לב ואהדה מהסביבה כל עוד את מתנהגת רגיל ! כמו שאת . את רואה את זה בעצמך אז אני אפסיק לבלבל את השכל על זה.... מקווה שהמצב רוח הטוב ישמך , ושלא תחליטי בעוד רגע לפצוח בדיאטת הרעבה חדשה . שאת רואה שהיא לא פיתרון ריאלי . בנודע לההערה שחברתך לחוג אמרה לך - טוב תראי , כשאת נמצאת במצב כזה , שיש איזשהי הפרעה , או תסמינים שלה כמו שיש לך , את נמאת בסוג של מגננה אינסופית . אני אסביר את עצמי קצת . המגננה הזאת , היא למעשה העיוורון של המחלה שמשתלט עלייך וגורם לך להפוך כל דבר שאומרים לך ולעוות אותו כראות עינייך . יאמרו לך איקס ואת למעשה תקלטי איקס אבל תספגי את זה כוואי . מחמאה יכולה להשמע כהלצה , כעקיצה או כאמירה צינית שנועדה לפגוע , לשקר ולתחמן אותך לחשוב שאת באמת כזאת . ואת הריי כדחף ראשוני תגידי לעצמך "מה פתאום , אני הריי שמנה/מוכערת/לא שווה/לא יפה/לא מספיק טובה ..." ותשללי את מה שאמרו עלייך . גם אם נועד אך ורק למטרה של להחמיא . במקרה שלך , חברה שלך כנראה באמת חושבת שאת רזה . את , רואה את הדברים אחרת . אם הם נכונים או לא . זה לא העניין . כי אחרים רואים ומסתכלים עלינו בצורה שונה . ואם את תלמדי להעריך את עצמך כך גם אנשים אחרים יעשו איתך . איך שאת מציגה את עצמך לעולם - זה מה שאת תקבלי חזרה . תתנהגי כאילו את לא שווה מספיק - ואנשים יחזירו לך את אותה ההרגשה שאת נותנת לעצמך . אני יודעת שזה קשה , אבל אולי תנסי לתקופת מבחן , לקחת לך כאתגר לא לשלול כל מחמאה שאת מקבלת ולא לסלף או לעוות אותה לכיוון שאת רוצה באותו דחף ראשוני ? תנסי . את תראי כמה זה משנה לך את התפיסה על העולם , על אנשים והכי חשוב על עצמך . אולי תצאי מכך אדם יותר שלם . לכי תדעי. מקסימום לא יעבוד ?! אז לא יעבוד ... יש עוד שיטות לעבוד עליהם . אבל תתחילי בזאת קודם כל . טוב מותק , מקווה שהשבוע החדש חיזק לך את המצב רוח הטוב . שמחה לקרוא ממך . תספרי מה קורה איתך . המון אהבה ממני , תמי נ.ב. אני בסדר מותק , תודה על ההתעניינות ... אין כ"כ חדש כי הייתי חולה כל השבוע וגם את הסילבסטר לא יצא לי לחגוג כי הייתי עם חום מטורף . אבל סופ"ש לפני כן חגגתי מספיק בשביל כל השבוע . אני חוזרת לאט לאט לתיפקוד מלא . אתמול עשיתי שופינג והייתי בסרט בבל ( מומלץ מאוד)והיום אני הולכת לראות את חבר הכי טוב שלי שלא יצא לי לראות אותו כבר שבועיים !!! וזהו כעיקרון .... ברביעי אני מתחילה את היוגה שלי שהייתי אמורה להתחיל שבוע שעבר אבל בגלל המחלה דחיתי ואז בחמישי יש לי גם כן . זהו מותק .

בדיוק יום אחרי שכתבתי לך את ההודעה ההיא שלמעלה, נהיה לי מצברוח רעע וכל מה שעשיתי היה לרדת על עצמי. המצב רוח עכשיו השתפר אמנם, אבל ההרגשה לגביי עצמי היא אותה הרגשה של גועל ואיכסה וכמה אני שמנה. את לא מבינה כמה שמנתי מאז שחזרתי מהטיול הזה!! הגי'נסים טובים עליי [[כן שוב העניין הזה..]].. ואמנם החמיאו לי לאחרונה על שהג'ינסים נראים עליי טוב, אבל זה אומר ששמנתי. חברה שלי אמרה לי: "סופסוף הג'ינס הזה יפה עלייך". לא רוצה שהוא יהיה יפה עליי!! אני רוצהה להיותתת רזה!!! את לא מבינה איך נהייתי שמנה!.. אני מסתכלת על חולצות בארון שלי ואומרת לעצמי: "החולצה הזאת בטח כבר לא עולה עליי. גם זאת לא. זאת בכלל לא. גם זאת לא"... אבל למרות זאת כלפי חוץ אני קורנת מאושרת ושמחה. בקשר לחברה שלי מהחוג- אני לא אמרתי שלקחתי את זה כהעלבה. אני הבנתי שהיא חושבת שאני רזה וזה מה שעיצבן אותי, שכל הזמן חושבים שאני רזה בגלל שאני לובשת חולצות רחבות. אבל אם אני יילבש חולצות צמודות אנשים בכלל יתרחקו ממני. טוב תמוש אני הולכת לאכול [[כרגיל]] שמחה לשמוע שכבר יותר טוב אצלךךך מקווה שתהני ביוגה:-) **חמודה**

בדיוק יום אחרי שכתבתי לך את ההודעה ההיא שלמעלה, נהיה לי מצברוח רעע וכל מה שעשיתי היה לרדת על עצמי. המצב רוח עכשיו השתפר אמנם, אבל ההרגשה לגביי עצמי היא אותה הרגשה של גועל ואיכסה וכמה אני שמנה. את לא מבינה כמה שמנתי מאז שחזרתי מהטיול הזה!! הגי'נסים טובים עליי [[כן שוב העניין הזה..]].. ואמנם החמיאו לי לאחרונה על שהג'ינסים נראים עליי טוב, אבל זה אומר ששמנתי. חברה שלי אמרה לי: "סופסוף הג'ינס הזה יפה עלייך". לא רוצה שהוא יהיה יפה עליי!! אני רוצהה להיותתת רזה!!! את לא מבינה איך נהייתי שמנה!.. אני מסתכלת על חולצות בארון שלי ואומרת לעצמי: "החולצה הזאת בטח כבר לא עולה עליי. גם זאת לא. זאת בכלל לא. גם זאת לא"... אבל למרות זאת כלפי חוץ אני קורנת מאושרת ושמחה. בקשר לחברה שלי מהחוג- אני לא אמרתי שלקחתי את זה כהעלבה. אני הבנתי שהיא חושבת שאני רזה וזה מה שעיצבן אותי, שכל הזמן חושבים שאני רזה בגלל שאני לובשת חולצות רחבות. אבל אם אני יילבש חולצות צמודות אנשים בכלל יתרחקו ממני. טוב תמוש אני הולכת לאכול [[כרגיל]] שמחה לשמוע שכבר יותר טוב אצלךךך מקווה שתהני ביוגה:-) **חמודה**

שלום לכולם! בשנה שעברה חינכתי תלמיד שנפל לאנורקסיה קשה שנגמרה באשפוז ממושך, ונראה שהוא התגבר על זה. מאז אני מאוד רגישה לנושא- ומאחר שתלמידים מזהים מי רגיש אליהם- הפכתי לכתובת הבלתי מעורערת שלהם. אני הכי רוצה לעזור בעולם!!! אבל לפעמים נדמה לי שאני לא יודעת איך. בכל פעם נוסף תלמיד לרשימה, ואני מנסה לתמוך, לעודד ולשקף את המציאות כשהם בורחים ממנה ("אני מרגיש נפלא! נראה לי שהחלמתי"). לאחרונה תלמידה מכיתה אחרת בשכבה, שסובלת כבר תקופה ארוכה מהפרעות אכילה- ביקשה לעבור לכיתתי בטענה שאני אבין אותה טוב יותר. הצבתי תנאי של עלייה במשקל והיא באמת היתה באשפוז בית תקופה, ועכשיו- לאחר עלייה של 4 ק"ג היא חוזרת לכיתה שלי. אני כל כך רוצה לעזור לה, וכל כך פוחדת לא להצליח. אני לא יודעת עד כמה אצליח להתמודד עם עוד תלמידה שהיא חלק משגרת היום- יום שלי, ולא כזו שבאה מידיי פעם לדבר, מבחינה רגשית. זה כל כך כואב מהצד לראות איך הילדים המדהימים האלה פוגעים בעעצמם, ולעת שאני לא באמת עוזרת. מה אתם הייתם מציעים לי כדי לעזור לה באמת? איך הייתם מציעים לי לעזור לכל מי שפונה אלי ומדבר איתי בגילוי לב, אבל לא מוכן לדבר עם היועצת? אשמח לעזרה שלכם, במיוחד מצד מי שסובל מהפרעות אכילה, ויכול אולי לדעת טוב יותר מה היה עוזר לו. תודה

מחנכת יקרה , קראתי את הודעתך ולא האמנתי למה שקראתי . וזה במובן הכי טוב שיכול להיות . בתור אחת שחוותה ה"א מגיל 15 ( היום אני קרוב ל20 ) וידעה יפה מאוד להסתיר את זה מהסביבה ( כולם כולל כולם לא ידעו על זה ,עד ששיתפתי חברה שגם לה היו בעיות של ה"א ), ובתור אדם דיי ציני שדיי מודע למצב החינוך המדרדר לצערי הרב , אני באמת שמחה כל כך לשמוע שיש עוד כמה אנשים טובים באמצע הדרך ... עוד מנהיגה פתוחת ראש , ועוד אשת חינוך שמוכנה לצאת מן המעגל הזה שכל כך קל להישאב אליו שנקרא "הבועה שלנו" . העיוורון הזה שדבר כזה קיים אבל "לא למישהו שאני מכיר ..." רחוק משהו . ככה רובינו נוטים לחשוב . עד שהפצצה נוחתת לנו בפרצוף , ולצערי זה מגיע לפעמים לדרגות מאוד קשות שפשוט בלתי נמנע להגיד "אם רק היינו יכולים למנוע ממנה/ממנו את כל זה .... אולי ...." תראי עצם זה שאת משמשת מקור לאוזן קשבת . זה כבר משהו . זה המון . את לא מבינה כמה זה נחוץ להם . כמה זה חשוב . לדעת שיש מישהו שם שתומך ומבין ודואג ולא שופט או מבקר . וזה הכי חשוב - שלא תשפטי אותם . שלא תבקרי אותם ,שלא תטילי מרות , תטיפי מוסר - כי כל אלה פשוט לא יועילו ואף לרוב רק יחמירו ויגרמו לתוצאה הפוכה . אני מבינה שמבחינתך זה נראה כאילו אינך עושה דבר . ואת רוצה לממש את כל הרצונות והתקוות שלך בשביל אותה ילדה אבל את חייבת- חייבת להבין שהדבר מורכב מכפי שהוא נראה על פני השטח ושכרגע מה שאת עושה זה הכי חשוב . להיות סבלנית , להיות עם יד על הדופק , לתת להם מקור לשתף ובעיקר להקשיב . מחנכת יקרה , יש כל כך הרבה מקרים של ה"א אצל בני נוער שאני כבר לא יודעת אם זה הפך למגיפה או לתופעה חברתית אופנתית משהו ... אני רואה בנות כמוני וכמו חברות שהיו לי שמועדדות אחת השנייה להצליח בדיאטות רזון , שמתחילות דיאטות "תמימות" לחלוטין ועד מהרה זה מדרדר לדילוג על ארוחות, לזריקת האוכל שאמא הכינה להם , לשקר לאחרים שאכלת , לספורט מטורף וכמובן להקאות ולצומות . והדרך משם הופכת תלולה יותר ויותר . ואני יכולה להגיד לך שזה לא באחוזים בודדים . זה לא הסטטיסטיקה של פעם או אפילו של היום . מה שקורה בשטח הרבה יותר חמור . כי לא ממש מזהים את אלה שכבר בדרך לשם . את הבנות שמתמכרות לדיאט קולה , שכל היום עם מסטיק נטול סוכר , שמחליטות לדלג על ארוחת בוקר "כי הם לא רעבות" או שלא אוכלות ליד אנשים .... ואני יכולה להמשיך ולהמשיך ולהמשיך עד אינסוף . כי אני הייתי שם . ואני היום , אחרי שכבר אני לא בולימית מעשית אבל בהחלט יש לי מחשבות ויצרים של ההפרעה , מבינה את זה אפילו יותר טוב . אני זיהיתי אז ויותר היום איך בכל מקום יש בנות ובנים , יותר ויותר שלאט לאט רוצים להיכנס למעגל שהפך טרנדי מתמיד . יקרה , הלוואי והיו עוד אנשי הוראה וחנוך כמוך . אבל את עושה את שלך . את אינך אשת מקצוע או מומחית לעניין . אינך יכולה ליטול את תפקיד המטפלת שלהם , הפסיכולוגית , התזונאית , הרופא . ואת יכולה לעשות רק את אשר שביכולתך . אם הילדה /ילד בעלי ה"א שיתפו את ההורים , או בן משפחה אחר , הציעי להם לגשת לטיפול . תדגישי את העניין של סוגי טיפול שונים ומגוונים . שלל טיפולים שונים שמתאימים לכל אחד . רק צריך לנסות . אם לא שיתפו הורה , נסי לבדוק מדוע לא שותפו ההורים . מה שבטוח אל תלחצי ואל תעשי זאת בעצמך . מצב של ה"א זה גם סוג של הרס עצמי מכוון ביותר , גם אם לא במודע בהתחלה , אבל זה יכול לגרור תוצאות לא טובות . מאוד להיות זהירה , מאוד להיות קשובה לרגשותיהם . סבלנות זה שם המפתח . אי אפשר לכפות דבר על איש . על אחת כמה וכמה על מישהו עם ה"א . כי המחלה שולטת בדרכי המחשבה , וגורמת לחשוב שהכול בסדר , אני עדיין בשליטה . והם יגידו לך את זה וישכנעו אותך בצורה הכי משכנעת שיש . הציעי להם לפנות לפורום . אולי כאן ישכנעו אותם לפנות לעזרה , וגם הם ישיגו הקלה מעצם הדיבור על הנושא בלי מסכות ובלי העמדות פנים . מחנכת יקרה , עבודת קודש את עושה מעצם זה שאת שם עבור הילדים האלה . זאת מתנה אדירה שלצערי היא לא מנת חלקם של רוב בני הנוער בישראל . כל הכבוד על העירנות , הרגישות הרבה , והרצון הענקי לעזור . אמפתיה גדולה שוררת בך . ועל זה יש לי הרבה כבוד והערכה . אנחנו כאן בשבילך לכל שאלה אשר תרצי ותפני , יש כאן את הילה ודינדין המדהימות שמנהלות את הפורום הבאמת מיוחד הזה שמחזק אנשים מכל הסוגים והגילאים עם כל סוגי ה"א . אפשר להמליץ על אנשי מקצוע באיזור אם תצטרכי . וכמובן שאם תרצי שאלה כללית או הפנייה לחומר מקצועי - גם כן . אני מוכנה לדבר עם תלמידייך ברצון ובכיף , ולענות על כל שאלה בלי שום מעצורים . וגם אם לא יחליטו לגשת לכאן , היי שם . והקשיבי . עם סבלנות . זה מה שחשוב . כל הכבוד שוב , מחכה לשמוע ממך ... תמי נ.ב. סביר להניח שיעדיפו לדבר איתך אם "יצא לך שם" של אחת שתומכת ומבינה בנושא ואילו היועצת מבחינתם היא "זרה" כביכול ועל כן יותר קשה לגשת עלייה . זה מובן וזה ברור . וזה מה שרוב מי שמחליט לחלוק עושה . זה גם השלב הראשון להחלמה שלהם . זה אומר שהם רוצים עזרה . עצם זה שהם פנו אלייך גם אם לא ישירות . זה בהחלט אמור לעודד אותך . כי זאת נק' האור שלהם .

תמי יקרה, תודה על המילים החמות והמחזקות. מצאתי את עצמי בחרדה לקראת התמודדות נוספת עם מקרה חדש, אבל גרמת לי להבין שיש לי היכולת לסייע ולו רק בהיותי כתובת ואוזן קשבת. אני שמחה שמצאתי את הפורום, כי אני בטוחה שאזדקק לעזרה רבה. ודינדין- תודה גם לך. התלמידה מטופלת במרפאת מתבגרים עירונית, מטופלת כבר שנה ללא שום שינוי משמעותי (אולי מלבד זה שהיא עוד חיה...). תלמידים סיפרו לי כמה שזה לא רציני וזה הכי מקומם- שיש מערכות שאמורות לטפל, ואפילו בהגדרה הן כתובת בשבילי להפנות לשם מתבגרים בעלי ה"א, אבל שום דבר לא ממש נעשה, אין שיפור ולעיתים יש החמרה. זו הסיבה שהרשיתי לעצמי להתנות שיוני כתנאי כניסה לכיתה, וגם ברמה הסמלית- אני מתכוונת לעשות הרבה למענך, תעשי גם את משהו למעני.

מחכנת יקרה יפה ששמת לב למצוקת התלמידים ויש לך נכונות גם לסייע להם זה נהדר אך דעי דבר אחד..הינך יכולה להוות אוזן קשבת לתת עצה ולהתנות בעלייה במשקלאבל התלמיד/ה לא תמיד יכולים לעמוד בכך עלייה במשקל אצלם בראש זה שווה למוות או שאני נשאר רזה או שכלום לא!!! זה גם לקיחת סיכון..מה שכן...אני חושבת שבגלל שהם יכולים ורוצים להיםתח אלייך את צריכה להפנות אותם לעזרה לא בהכרח ליועצת שאיני יודעת עד כמה היא יכולה לעזור להם הם זקוקים לעזרה מקצועית..נפשית ופיזית שאין מסגרת בי"ס שיש לו כזה דבר לפחות לא בעניין הזה..לכן..את יכולה להוות נתיב מקשר עם ההורים כמובן בהסכמת התלמיד ולחפש טיפול מתאים אם את חפצה בלעזור.. אחרת זה לא יכול לעזור עד כדי עשייה של ממש הפרעת אכילה לא מסתיימת ב"סיכמנו" וזהו יש עבודה פנימית על המון דברים עולם מלא ראייה של חיים וכל מקרה לגופו..הפרעות אכילה מצריכות טיפול וככל שיקדם כך ייטב.. זה נפלא שיש אוזן קשבת..אז העצה שלי היא לנתב זאת לעזרה מקצועית!! יום נפלא וכל הכבוד דינדין

ב"ה לכי עם זה למשרד החינוך והציעי שם להכניס למסגרת הלימודית תכנית שתסייע לבנות מאלה שאת מתארת את כל התגבור והכלים איך להתמודד עם ההפרעה במסגרת היותן תלמידות ויש מה לעשות עם זה כדי להעניק להן כלים שהן עצמן לא יכולות לרכוש בביתן כמו כל שיעור אחר. כוח שלך במסגרת החינוכית רב יותר מזה שלנו במסגרת הפורום ולאור ההצלחה שלך על אחת כמה וכמה אני בטוחה שאני ודין דין נשמח לגבות אותך שכן לא פחות העובדות הסוצייאליות בבית הספר אם יש להן שכל כי לא תמיד יש להן ואם להתוודות לאמת להפתעתי הרבה בד"כ אין להן והלוואי והיה קצת מעבר לאגו (אני אומרת את זה על בסיס עובדות מצערות) והלוואי ויגבו אותך בעניין. אספי חיזוקים ותגובות כתובות מתלמידות/ים שהיו רוצים/צות בכך ומי יודע אולי זה יעשה את שלו סוף סוף...לכי עם זה גבוה... יש לך פה שליחות זה חשוב יותר משעורי הסטוריה האמיני לי. חשבי על זה.... אני מחזקת אותך ... המון אהבה :-)

אם יש לכן מושג איפה אפשר למצוא חומר על אנורקסיה-הריון זה מאד יעזור לי.. תודה על כל התמיכה..

יקירה , רשמתי לך מקור לחומר בכמה מקומות על תזונה נכונה בהיריון . וכמובן שאם תצטרכי עוד מידע שלא רשום , אני כאן בשביל לספק לך אותו ולהגיד לך מאיפה ללכת לקבל תשובות ומעה לשאולותייך . חיזוקים ממני ,ובריאות גדולה תמי

טוב שלום לכל האהובות והאהובים כאן בפורום . התגעגעתי אליכם בימים שלא הייתי כאן . אני , כמו רוב עם ישראל שלא לקח חיסון לשפעת למרות שהמליצו לו כי אני בקבוצת סיכון , חטפתי שפעת . שפעת מהגיהנום . הגיע יום ראשון אחה"צ , ואני התחלתי להרגיש קור . טוב זה שגרתי אצלי . אני ידועה כסובלת מקור לא קטנה . אז כרגיל כל הבית סגור , והמפזר חום עליי ... אחרי שעה , רועדת כולי , הבנתי שזה כבר לא רק קור . הבאתי שמיכה , התחלתי לחפש בכל הבית כמו זומבית מדחומים שמקרה כולם היו מקולקלים .... טוב עם כל האירוניה הזאת . אחרי שכבר כל כך לא הרגשתי טוב - עשיתי את הבלתי יאומן והתקשרתי לאמא . כן כן ... אני . ביקשתי עזרה . אמא שלי תמיד כעסה עליי עוד בתור ילדה שלא הייתי אומרתלה שאני מרגישה לא טוב ומחכה שזה יעבור . היא הגיעה מהעבודה אחרי רבע שעה . ממש טסה נראה לי . טוב זה מובן . דיי בכיתי לה בטלפון מרוב שלא הרגשתי טוב ... הרגשתי שאני עוד שנייה מאבדת את ההכרה . מסתבר שהיה לי חום . בהתחלה , זה עבר מ38 , ל38.5 , ל39.5 וזינק ל40 ... ונראה לי שהגוף שלי , עם כל המזוכיזם שלי דיי אהב את הטמפרטורה הזאת ונשאר עליה במשך 3 ימים כמעט . עם חריגות קטנות למעלה ולמטה . אני +2 שמיכות פוך+שמיכת פליז עבה +חימום+רדיאטור ועדיין מרגישה כאילו אני בסיביר מינימום . נשבעת לכם ברגעים מסויימים כל כך סבלתי שכבר לא ידעתי מה יש לי. הייתי עוצמת את העיניים ורואה אורות זוהרים . ממש הזיות של חום . קטעים מטורפים הלכו לי שם בראש . סבלתי ממש . כל הגוף כאב לי והראש , אוי הראש . הוא עדיין דופק כמו הביג בן . אבל פחות ממה שהיה לי אתמול. ללכת לרופא זה לא היה אפשרי , כי לקום בקושי לא יכולתי . אז הבאנו רופא הביתה . הוא קבע - "שפעת חמורה" . לשתות הרבה ... לנוח הרבה . מרק עוף , מיץ תפוזים , ומטליות קרות על הראש . טוב בשביל זה יש לו דוקטורט , לא ? :) אחרי שהוא שמע שאני גם קצת משתעלת , ואני ניפרוטיק סינדרום הוא קצת היסס ונתן לי אנטיביוטיקה בשביל השיעול . תהרגו אותי למה , אבל כנראה שאני אדע רק כשאני אלמד רפואה . יצא שלקחתי את הכדורים שלי פעמיים ביום . שזה נורמלי - 4 כדורים ביום . עוד נורופן ,שהרופא הציע להחליף לאקמול משום מה - בערך 4 פעמים יום . עוד מוקסיפן פורטה - 3 פעמים ביום . עכשיו אני יודעת מה זה לקחת קוקטייל תרופות ... ועכשיו , אני כאן , עם חום נורמלי אומנם . אבל עדיין עם כאב גרון וראש לא קטנים . לפחות עכשיו אני לא מבקשת למות מרוב שאני סובלת מהחום . ביום הראשון למחלה - לא אכלתי בכלל ... ממש צום קטן עשיתי לעצמי . בלי שממש רציתי . פשוט לא הייתי מסוגלת לאכול ולא מסוגלת לכלום . אבל שתיתי המון ועדיין שותה המון המון ככה שלפחות זה . ביומיים האחרונים אני כבר אוכלת קצת יותר אבל גם ממש בכמויות קטנות , אין לי ממש תיאבון ואנרגיה בגלל השפעת והחום אבל עכשיו אני חושבת שאני אחזור לאכול כרגיל , ואעלה את ה2 קילו שהרזיתי במהלך המחלה :) זהו יקרות ואוהבות שלי . קראתי את הודעתיכן , ואני אגיב בהמשך . יש לי הרבה . מקווה שעברו עליכם ימים יותר קלים והרבה יותר בריאים . וכמובן שפתחתם שנה אזרחית בכיף ובטוב . גם אני לוקחת את זה יחסית בקלות למרות שזה דיי אירוני כל הסיפור . אבל שיהיה ... נשיקות לכולכן , שמרו על עצמיכן ועשו חיסון לשפעת . אוהבת המון תמי

מצטערת שעברה עלייך כזה סיוט.. באמת פתאום כולם נהיו חולים שמתי לב.. איזה מבאס זה להיות חוליםםם ועוד לקפוא מקור.. בעעעע מקווה שעבר ואת מרגישה טוב עכשיו..:-) אוהבתת **חמודה**

גם אני מצטערת שעברתי את המחלה הזאת ... אבל תודה בכל מקרה . עכשיו אני בסדר . פשוט אני צריכה קצת להוריד הילוך ויותר לשמור על עצמי . בכל אופן , תודה על הדאגה . אני מרגישה הרבה יותר טוב . אני משערת שהשופינג אתמול שיפר לי את המצב אפילו עוד יותר :) אבל לאיזה אישה הוא לא ישפר ?! הריי אני בזבזנית כרונית . מזל שזה לא היה על חשבוני ( על חשבון סבא וסבתא המפנקים ) . קיצר אני מרגישה הרבה יותר טוב , עדיין עם אנטיביוטיקה ( כבר אמרתי שאין לי מושג למה הרופא החליט בסוף כן לתת אותה אבל שיהיה ...) . נשיקות ושבוע לא קר שיהיה לנו ... המון אהבה יקרה , תמי

היי לכולם....כתבתי פה כמה פעמים לפני הרבה מאוד זמן...ומאז אני רק קוראת את ההודעות של כולם...אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כבר...היתי אנורקסית,הצלחתי לא לאכול ''להרעיב את עצמי'',סבלתי מכל התופעות לוואי המגעילות שנלוות למחלה הנוראית הזאת והיייתי בדיכאון ...אני מניחה שבראש שלי אני עדיין חולה מאוד,כי הרגשות אשמה לא נעלמים,המחשבות לא נעלמות,השנאה העצמית והשנאה שעוד יותר מתגברת אחרי כל אכילה קיימות מאוד.אני פשוט שונאת את עצמי.ומרגישה כלכך מגעילה ושמנה אני 1.67 ואני שוקלת עכשיו 48 אם אני לא טועה...עליתי בחודש האחרון איזה קילו וחצי אחרי שבמשך שנתיים בערך הצלחתי לשמור על משקל של בין 45-47 גג גג גג.אני כאילו מרגישה שעם עברתי את ה-47 אני מממממש דבה(בלי לפגוע באף אחד,זאת הראייה שלי אך ורקלגבי עצמי)אני מסתכלת במראה ורואה היפופוטם כאלו הרגליים שלי והתחת שלי כלכך ענקיים וזה לא הגיוני שאני מדמיינת אתזה כמו שכולם אומרים כי אני רואה ומרגישה זה לא יכול להיות שזה לא שם,אני כל הזמן מנסה לא לאכול אבל לא מצליחה כי לצערי התחושת רעב חזרה אליי.ואני עכשיו בתקופה שאני לפני צבא ואני חסרת מעש...וכל היום בבית,ואין מה לעשות ומשיעמום אני אוכלת...אבל אני עדיין לא נוגעת בדברים מתוקים,בפחמימות אני לא נוגעת חוץ מלחם קל וברנפלקס ויש לי עוד בעיה שאני ממש מכורה לברנפלקס כמעט כל ארוחה שלי זה ברנפלקס יש גם פעמים שבמקום ארוחת צהריים אני אוכלת ברנפלקס,וזה משמיןןןןןןןןןןן אני לא יודעת מה לעשות איך להיגמל מזה?אני לא יודעת למה לעזזל זה הדבר היחיד שאני מסכימה לאכול.איך אני יוצאתמהמצב המטומטם הזה??נמאס לי מעצמי כבר נמאס לי אני שונאת את עצמי ואני שונאת את השיעבוד הזה לאוכל ולמשקל מה לעשות???? אני שונאת את עצמי אחרי שאני אוכלת אני שונאת את התחושה הזאת ובכל זאת אני אוכלת 4 פעמים ביום,ומשמניינההה ולמה אני משמינה מאוכל כזה כשיש אנשים שאוכלים גם 7נ פעמים ביום דברים הרבה יותר משמינים והם לא עולים גרם??למה זההה...? אני הולכת לפסיכולוגית,אבל הדבר היחיד שאנחנו לא מדברות עליו זה הנושא הזה,כי היא לא מבינה בו אז למה אני הולכת אליה?אף אחד לא עוזר לי אני רק שונאת את עצמי מיום ליום. נכון שמתי שהייתי מרעיבה את עצמי היתי בדיכאון והכל היה חרא אבל עכשיו,הכל עוד יותר חרא,הדיכאון לא נעלם והתחושה של השנאה מתעצמת.לפחות אז לא ראיתי שאני רזה אבל הבנתי שכנראה זה נכון,לפי המשקל לפי זה שכולם אמרו לי את רזה,עכשיו לא אומרים לי כלום,אז ברור לי שאני כבר לא כזאת,ובכלל אף אחד לא מדבר איתי על הנושא הזה(הכוונה במשפחה)כאילו אם לא מדברים עלזה יותר זה לא קיים,כאילו אם אני אוכלת את הארוחות האלה ביום אז חזרתי להיות בסדר,אבל להפך זה רק ניהיה יותר גרוע בתוך הראש שלי,האכזבה שלי מעצמי שלא הצלחתי לעמוד במה שהצבתי לעצמי,שאני כישלון שאני חלשה ולא מצליחה לסתום את הפה שלי ולא לאכול. אווווווף אני מצטערת שההודעה מבולגנת ומאוד לא ברורה אם דברים שלא קשורים אחד לשני פשוט הוצאתי פה את כל מה שהיה לי בראש ולא היה לי למי להגיד!!אני מקווה שיהיו לכם תגובות מחזקות בשבילי כי אני צריכה אותם מאוד! אוהבת!!!!

איך את יכולה להגיד שאת שמנה? אני בדיוק בגובה שלך 1.67 ושוקלת 56 (אני בת 19.5) ואני אומרת על עצמי שאני רזה וחיייבת לעלות במשקל. יקירתי אולי אני לא יכולה להבין את המצב שלך אבל אני מציעה לך לעשות חשבון נפש עם עצמך ולהבין לאט לאט שאת ממש אבל ממש לא שמנה ואפילו לא מתקרבת לזה.וזה סתם מסוכן לך.... תבררי עם עצמך מתי הכל התחיל לך. ואם מישהו אומר לך שאת שמנה הוא בוודאי צוחק איתך במובן האבסורדי של העניין אז את לא צריכה לשים על אף אחד חמד. שיהיה לך יום טוב.

הי שמי שני , אני בת 29 אימא לשני ילדים . כבר 16 שנה שאני סובלת מבולימיה ניסיתי לקבל טיפול אבל אף פעם לא ממש טופלתי . אחרי הלידה השנייה (למרות שלא עליתי בהריון הרבה) אני מקיאה כל יום בין 3- 8 פעמים ולא מצליחה לשלוט בהתקפי האכילה המטורפים שיש לי במשך כל היום. במהלך השנים הבולימיה תמיד הייתה שם אבל עכשיו היא הולכת ומחריפה ואני פשוט לא מצליחה לשלוט בהתקפים. מבחינת המשפחה שלי הבולימיה היתה בתקופת הנעורים שלי ופשוט נעלמה ואילו אני צריכה לחיות יום יום עם הסוד הרע הזה מבלי שהסביבה תדע או בעלי וזה הורג אותי. עברתי כבר תקופות דומות שהייתי מקיאה ללא הכרה אבל פיתאום עכשיו עם שתי ילדים אני נורא מפחדת לפגוע בעצמי אם לא פגעתי בעצמי כבר. זקוקה נואשות לעזרה או סתם להוריד מהלב אבן כבדה כי אני לא משתפת או אשתף אף אחד ממשפחתי בבעיה הכל כך אישית והמתסכלת הזו . ואילו לבעלי אני לא מספרת אולי מבושה או אולי מהפחד שאז אני אצטרך להפסיק ופשוט אשמין זקוקה נואשות לדחיפה כדי לטפל בבעיה הקשה והמגעילה הזו. תודה שני תודה על ההקשבה , שני

ביתי בת 17 סובלת מבולימיה מזה שנה וחצי.לפני זה היתה אנורקסית במשך כ- שנתיים. לאחרונה ביקשה עזרה מהפסיכולוגית שלה. הרגישה שאיננה יכולה להמשיך להתמודד עם זה לבד שכן הפרעה זו משפיעה על תחומים נוספים בחייה,דיכאון, התבודדות מחבריה,קושי בתפקוד היומי כמו ביקור בביה"ס, הזנחה וכאוס חיצוני.התאשפזה מרצונה במחלקה של הפרעות אכילה בבית חולים. בבית החולים ישד שיפור בתפקוד היומי וקונטרול על האכילה כך שאין התחלקויות והתקפים.הבעיה צצה כשהיא מגיעה לסוף שבוע הביתה ושוב מאבדת את השליטה, מעגל שקשה לפרוץ ומקבע את תחושת הכישלון שכן אשפוז הוא מצב זמני, והמטופל צריך לקבל כלים איך להתמודד עם זה בחוץ, בחיים האמיתיים ! הייתי שמחה לשמוע אם יש שיטות שמצליחות לעזור להחלץ מהמעגל הממכר הזה. הפסיכיאטר שמטפל בה ניסה איתה שיטה של דמיון מודרך אך היא לעגה לזה ולא הצליחה להתחבר לכך. תודה. אביגיל.

זאת שוב אני ... אחרי שהחלטתי לעשות הכל לשמור על העובר אני חייבת את עזרתכן לדעת כמה קלוריות אני אמורה לצרוך. בבקשה אל תתעלמו ותגידו לי ללכת לדיאטנית כי אני לא ילך. אפילו פחות או יותר לא מדויק סתם שתהיה לי הערכה..

ב"ה וחוץ מזה לכי לדיאטנית זה חשוב!!!!! חיזוקים וחיבוקים יפה המון אהבה

:-)

תראי זה נושא מורכב מאוד..היות ואני לא מכירה אותך גובה משקל וזה לא אחראי לומר לך בצורה כזו כאשר אין נתונים נוספים שנית אין משהו כתוב כל אישה יש לה חשקים או אי חשק וזה שונה..יש ימים של רעב ויש ימים שלא בא לאכול למה שלא תזרמי עם מה שאת מרגישה?? אל תחיי עפ"י נסיון לעמוד בתפריט או בלספור קלוריות זה לא נורמאלי!!! תהני ותאכלי בריא וגם מה שבא!! בהצלחה מאוד שמחה בשבילך דינדין

רציתי לשאול כיצד ניתן למנוע את האנורקסיה. אשמח עם תעזרו לי ... תודה!

היי .......התגעגעתי לפורום.....עברתי דירה לפני שבוע אני גרה כרגע בתל אביב .....עבודה חדשה .... אני חושבת שאני מתמודדת די יפה עם כל השינויים למרות שלא ממש בא לי.....בא לי חופש מהחיים ...מהחובות של החיים ....זה לא שאני לא שמחה על השינויים אבל נראה לי שהפכתי לרובוט....הולכת לעבודה הולכת ללימודים ...אני אדישה לחיים בצורה נוראית מצד אחד לא אכפת לי מכלום ומצד שני אני עושה את הדברים שצריך לעשות בשביל לא להצטער שלא עשיתי אותם ....אני סתם דכאונית אבל זה מה שאני מרגישה באמת....אין טעם לחיים כי הכל בסוף ייגמר אבל בינתיים אנחנו פה אז אין ברירה אלא ללכת עם הזרם ...לפעמים בא לי לעשן סמים עד כדי איבוד חושים (למרות שאני נגד זה לגמרי) אבל אני רוצה לא להרגיש....לא להיות אלו רגשות שאני לא חושבת שיעברו לעולם לא משנה באיזה מצב בחיים אני אמצא...אם ברגעי אושר ואם ברגעי צער....

ב"ה לא הבתי את הרובוט אבל כן זה לפעמים חלק מהחיים העיקר שתשכילי לשבור את האוטומטיות בלתת דגש על כל דבר הכי קטן נחמד וטוב שקורה לך.... אני שמחה על השינויים שאת עוברת. שיהיה המון בהצלחה יפתי..... אנחנו איתך.... חיבוק ומליון אהבה :-)

שלום רב, אין לי בעית תת או עודף משקל, כמו כן אני די פעיל גופנית. במהלך כל השבוע אני מקפיד על תזונה בריאה ונכונה. במהלך השבוע אפשר לשים לי חתיכת עוגה מתחת לאף, אני לא אוכל אותה וזה בכלל לא מזיז לי. :) כי אני יודע שפעם בשבוע (בד"כ במוצ"ש) אני משחרר את הרסן ולא מגביל את עצמי בשום דבר. הבעיה שאז אני אוכל בכמויות מוגזמות. אני מסוגל לאכול כמה פרוסות עוגה (לא קטנות), עוגיות , גלידה ועוד... חברים מסתכלים ולא מאמינים לאן כל זה נכנס :) האם לדעתך זאת הפרעת אכילה והאם זה דורש טיפול ? האם הגישה של להמנע מהדברים באמצע שבוע ופעם בשבוע "להשתחרר" נכונה או שאולי דווקא היא מביאה להגזמה הזאת ?

יוסי יקירי.. השיטה הזו בה הינך מגביל את עצמך..מדברים "אסורים" שנתפסים אצלך כאסורים כי זה "איבוד שליטה" או "משמין" או "לא בריא" היא גרועה כי אז במוצ"ש כאשר אתה מרשה לעצמך להנות ולאבד שליטה אתה זולל תוך ידיעה שמחר שוב תהייה בשליטה!! זה גרוע גם לגוף וגם פסיכולוגית למה לא לאכול כל יום פרוסת עוגה או לחילופין מה שמתחשק באותו הרגע ולאכול בכייף להנות ולהרגע מאשר למנוע מעצמך..דברים ולהתנפל במוצ"ש!! מה יקרה אם תאכל כל יום פרוסת עוגה? תאמין לי זה לא ישנה כלום אני מציע שתשתחרר ותרשה לעצמך לחיות ולהנות...כמו כל אדם ...שאוכל כל יום פה וופל שם גלידה קפה עם עוגה וכו'..ולא רק מתוך סדר מופתי..שליטה באוכל אינו משפיע על שליטה בחיינו..ועל כן תחוש מה שהינך רוצה באותו רגע לאכול ותרשה לעצמך מותר לך!! שבוע נפלא יקירי נשיקות דינדין

תודה על התשובה המהירה, למען האמת פגעת די בול. אכן אני מאבד שליטה בגלל הידיעה שמחר שוב אהיה בשליטה. אני "חושש" להרשות לעצמי כל יום פרוסת עוגה, כי אני חושש שכך אזלול כל יום (כי אני באמת אוהב מתוקים) ולא רק פעם בשבוע. פתרון זה - איזושהי "פשרה" שעשיתי עם עצמי :) היו לי מקרים שהייתה גלידה בבית והייתי "מרשה" לעצמי קצת - אבל לא יכולתי לעצור עד שלא גמרתי את כל הקופסא. (ושוב ברוצוני לציין שאין לי בעיות משקל, אני פשוט אוהב את הטעם) אז איך להמשיך ?

שלום! מזמן לא כתבתי כאן והנה אני שוב חוזרתץחזרתי כי אני צריכה שתעזרו לי אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם כדאי לי אישפוז מלא, אני ממש בהתלבטות.עכשיו אני באישפוז יום והמצב קצת הידרדר מבחינה נפשית אבל מבחינה גופנית המצב השתפר. אני ממש לא יודעת מה לעשות וממש צריכה את עזרתכם...

היי יקירה, כיוון שאת באישפוז יום ואני לא חוויתי את זה לכן אני לא יכולה לומר לך למה הידרדרת באופן נפשי כי בדר"כ באישפוז יום הם עוזרים לך מבחינה נפשית וגופנית. זה שעלית במשקל זה לא אומר כי מצבך השתנה - להתרפאה מהמחלה את צרכה לעזור לך בהיבט הנפשי וגם הגופני כי ללא עזרה פסיכולוגית אשר יעזרו לך לחזור למוטב ישאירו אותך עם חלל עמוק בגוף שאח"כ תחזרי להפרעה כמו בומרנג... וכמו שהתחלתי כייון שאת באישפוז אני לא יודעת איך לייעץ לך חוץ משיחה מעמיקה עם הפסיכולוגית המטפלת בך ולהסביר לך את המצב הנוכחי ולה יש את הכלים המתאימים לך - בפן הנפשי אשר תעזור לך להגיע לדרך הישר. שבוע נפלא יקירה דניאלה

שלום! מזמן לא כתבתי כאן והנה אני שוב חוזרתץחזרתי כי אני צריכה שתעזרו לי אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם כדאי לי אישפוז מלא, אני ממש בהתלבטות.עכשיו אני באישפוז יום והמצב קצת הידרדר מבחינה נפשית אבל מבחינה גופנית המצב השתפר. אני ממש לא יודעת מה לעשות וממש צריכה את עזרתכם...

מה שאת מרגישה לו יהי!!!! את יכולה להעריך את מצבך עפ"י מה שאומרים לך ןלהחליט מה את רוצה!!באמת!! בהצלחה יקירתי... שבוע טוב דינדין

מגניב לפגוש אותך שוב דרך הפורום (למרות שאם מגלים כאן לאן נכנסתי, קורעים לי את הצורה....) את נראה לי יודעת מה דעתי על השאלה שלך, האשפוז יום שלך כרגע הוא לא אפקטיבי כנראה, את חייבת חייבת!!! לעבור לאשפוז מלא כמה שיותר מהר ולנצח את המחה הארורה הזאת כבר!!!!! אני יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בשניידר עכשיו שזה ממש אבל ממש א קל ויש תסכולים ורגעים שבא לי לשבור את הכלים ולעוף מכאן ולרדת איזה עשר קילו להיות קלילה ונוצה כמו פעם, אבל אם מבינים שזאת מלחמת הישרדות, כי לחיות עם אנורקסיה כרונית זה חיים הכי (סורי על הביטוי) חרא שיש אז הכול שווה כולל כל התיסכולים שיש בעליה במשקל. מה שטוב באישפוז זה שאת מתמודדת עם התסכול של העלייה במשקל ולומדת לספוג את הבאסה ולהמשיך לאכול ולעלות עד שאת מגיעה למשקל יעד כמה שהוא נראה לך אסטרונומי ומפחיד, אח"כ בשנה שנתיים שאח"כ את לומדת להתמודד עם הגוף שלך ולאהוב אותו במשקל הבריא שלך. יפה שלי!!! תעשי את זה!! למרות כמה שזה נראה מפחיד, אני כאן כבר חודשיים וחצי ועדיין לא מאמינה שעשיתי את זה אבל יודעת שאני בדרך הנכונה גם אם היא ארוכה הרבה יותר ממה שחשבתי וקשה בטירוף.... מאחלת לך את כל ההצלחה בעולם ותצאי מזה כבר כי זה פשוט לא מגיע לך!!!! רוצה להיות כבר שתינו שוב ביחד בריאות ושלמות ולשכוח כבר מכול זה מתגעגעת אוהבת ודואגת מליונים!!! רעות

שלום, אודה אם תוכלי להעריך כמה קלוריות (ל 100 גר') יש בעוגיות אלפחורס ובראוניס (שאני כל כך אוהבת). כמו כן ישנה באזור שלי גלידריה איטלקית. הם מכינים גלידות סורבה פירות. לפי טענתם הם מכילים רק 60 קק"ל ל 100 גר'. האם ייתכן ? זה לא מעט מידי ? תודה.

ב"ה למה זה חשוב לדעת כמה קלוריות יש בזה כי.... בריא? זה לא! והערך הקלורי שיש בזה לא ממש נותן לך אנרגיה טובה. ממילא זה מזון לשכל שתמיד מומלץ לאכול ממנו לא יותר מיח' - שתיים ואז זה גם לא משמין וגם לא ממש מזיק בכל אופן יש ב100גר משהו כמו עד 600-700 קלוריות ולגבי סורבה ... המרכיב העיקרי שלו הוא קרח ופרי לכן כמות הקלוריות שהם רשמו הגיונית בהחלט.... ובכל זאת למה זה כל כך חשוב לך לדעת כמה יש בזה את בדיאטה של נקודות?

הי חזרתי אחרי תקופה לחוצה ועמוסה שחוויתי לאחרונה בצבא.. אני לא יכולה להמשיך יותרכך.. מישהי שמעה אולי על התופעה של בטן נפוחה לאחר אנורקסיה שחלפה? כול מה שאני אוכלת גורם לי לנפיחות מוגזמת עניין שלא היה קיים לפני האנורקסיה. זה מפריע לי ומשפיע על מצב רוחי תמיד.. הייתי רגילה לבטן שטוחה ואני לא יודעתמה לעשות.. רק רע יצא מהחזרה למשקל תקין.. מה רע לחיות בתת משקל זה לא שהייתי על סף מוות וחוסר במרכיבי מזון גם בלי קשר לתת משקל לרוב האנשים חסר. הריון , מה אי אפשר להרות איך הדוגמניות השדופות בכול זאת מצליחות..? אני חייבת למצוא פיתרון לבעיה ורופא גסטרו לא עזר. קראתי על זה קצת באינטרנט מה שמצאתי וניתקלתי באותה בעיה אצל אנשים אחרים. אם למישהי יש עצה או פיתרון אשמח לשמוע סופ"ש נעים וחמים

רותם,מותק... עדיף בטן נפוחה,גזים והפרעות שכאלו עד שזה יעבור וגופך יחזור לשגרתו התקינה(שמין הסתם יקח קצת זמן)...יודעת את זה בוודאת כי אחרי צום של יותר מ12 שעות כבר יומיים אחרי ואני עדיין סובלת מההתאוששות של הגוף..אבל אל תגידי "מה רע לחיות בתת-תזונה.." כי בסוף זה כן יהרוג אותך..אי אפשר לברוח מיזה.. תלמדי(גם אם זה לא קל) לאהוב את עצמך כמו שאת..וככה גם אחרים יאהבו אותך בחזרה..שלך בכנות עדיאל

היי..חיפשתי הרבה תשובות לשאלות שלי וכנראה שרק בפורום שכזה אני אמצא אותן.. בוא נתחיל ככה שאני כבר הכרתי ומקרוב את 2 הפרעות האכילה הנפוצות שקיימות כבר מקרוב(הן לא החזיקו בי הרבה זמן כי נכנעתי-שזה דבר טוב) אבל יש לי משהו אחר שאני לא יודעת איך להגדיר אותו חוצמ..הרס עצמי! אני בעבודה חדשה(חודש וחצי שם) עבודה שהיא רצופה מ1 עד הערב והיום היה עומס ולחצ (ולפני שיצאתי מהבית לא אכלתי טוב) וכל פעם דחיתי את הרגע שאני אגיד לבוס שלי שאני אצא לקנות לי משהו לאכול ושיתפתי רק את זו שעובדת איתי והזמן זרם ואני דוחה ודוחה..או רוצה לדבר ואז מרגיעה עוד לקוחה או לקוח שאני עוזרת לו וכאבי הבטן הפכו מ"בטן מקרקרת" לכאכבים מאוד חזקים בכל איזור האגן..כאילו הבטן נקרעת מבפנים ואז ה"בוס" פנה אליי ובמקום מילים יצאו דמעות-כל הכאב שהתאמצתי להחזיק בפנים פשוט פרץ החוצה כשאני על סף התעלפות והוא כעס(ובצדק) ושלח אותי מיד החוצה(מכוון שהכל לידנו כבד-המבורגר/פיצה) קניתי אצבעות שוקולד קינדר וזללתי אותם בפחות מכמה דקות ושתיתי מים ורעדתי כולי..וברגע שהגעי הביתה אכלתי ארוחה חמה וטובה אבל הבטן לא נרגעה ההיפך-אני בטוחה שהיא מקללת אותי שאני ככה מענה אותה(ואותי) זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי ואני חושבת שרק זעזוע טוב יעיר אותי..אז עם מישהו יודע מהם הנזקים הנגרמים לגוף במערכותיו מצום ממושך(תוך כדי עבודה שכוללת הרמה,עליה,ירידה במדרגות) יכול לעזור לי מאוד בהודעה...סליחה על האורך..עדיאל(שלכם בכנות)

עדיאל יקרה, לפי התאור שלך את מתארת ה"א אני לא יודעת איזה בדיוק אבל אני יכוהל לומר לך בוודאות שזו ה"א כי את סתם הורסת את עצמך שאת צמה הגוף שלך מפריש חומצות כאשר את לא אוכלת וזה יכול להרוס את גופך לאט לאט את מחלישה אותו!! את יכולה להרוס את הקיבה שלך את הכבד שלך. אני יודעת כי אני הייתי חולה לאט לאט הרסתי את עצמי את הגוף שלי, המחזור נפסק לי , הגוף שלי כבר לא כמו פעם אני יכולה לומר לך שאני הרסתי את החיים שלי! ואני משלמת את זה עכשיו! עצה שלי עליך לפנות לעזרה ואוכל לתת לך מקומות היכולים לתת לך פה את העזרה הדרושה. חיזוקים מרחוק דניאלה

עדיאל מקסימה שבוע טוב!!! לעבודה אין סוף גם אני עובדת במשרד עורכי דין ענק שהעבודה בו אינסופית..והבוסים שלי לא מוותרים על בוקר או צהריים ויהי מה..למה שאנחנו נדחה את זה עד כדי סבל??? אין סוף לעבודה את חייבת לשים סטופ ולצאת לאכול כשאת רעבה!!! אל תדאגי זו לא הפרעת אכילה לחסל שוקולד כשכולך רועדת אחרי יום שהגוף עובד ללא "דלק" מה את מצפה...דווקא שוקולד מעלה את רמת הסוכר בגוף בבמהירות ויכול לתת רגיעה זמנית כמובן שאחרי שעה שעתיים מרגישים שוב רעב.. את חייבת לקחת איתך כריך או משהו שיהיה במשרד ובצהריים תצאי לאכול...שימי לך קרקרים בתיק משהו ..בוודאי שאם את כל היום בעבודה ודוחה את מועד האכילה הגוף יזעק לך בסוף!!! המון בריאות מתוקה דינדין

אחרי שנים ארוכות של מחלה ...אני בהריון... 7 שנים אני חולה באנורקסיה..עליות, ירידות, אישפוזים, הפסקת מחזור... ופתאום... הריון. לא יודעת איך לאכול את זה. אני במשקל יחסית תקין והמחזור חזר לתפקד אבל הראש..אוי הראש...הוא קבור עמוק באנורקסיה..רוצה להקיא לצמצם..לשלשל.. אני מפחדת להרוג את התינוק. אנא...את עזרתך הילונת.. 1.כמה קלוריות צריך לאכול בהריון? 2. מה הנזקים?(אני ממש ממש בהתחלה..) תודה...

אכן מקרה מורכב ביותר . רציתי רק להגיד שהילה תוכל לענות לך רק בצאת השבת , או ביום ראשון קרוב לוודאי . אולי ביום שישי בבוקר . במקרה הטוב . אבל כמו שאני למדתי להכיר את הילונת שלנו , היא תענה לך ככל יכולתה . אני בינתיים אחפש קצת חומר לקריאה על מצבי היריון עם אנורקסיה . ואם אהיה לי מה לחדש לך ולהוסיף לך - אני כמובן ארשום זאת . בינתיים קלבי את כל החיזוקים האפשריים . ומלוא התמיכה ממני ומשאר הפורום . שמרי על עצמך , ועל התינוק יקרה . סופ"ש נעים ורגוע שיהיה לך . תמי

תודה... תודה... תודה...

עדינה יקרה!!! עד שקיבלת במתנה הריון וזה נפלא זה בריאות וזה מקסים זאת ההזדמנות שלך להפסיק עם זה!!! אני כשהייתי בהריון בראשונה שלי עוד הייתי מקיאה וכשהלכתי לרופא שלי שידע את הבעיה הוא אמר שאני עלולה להפיל חו"ח את העובר..או לחילופין לגרום נזק מוחי כי הרבה חוסרים בויטמינים וכו' יקשה על גדילתו באופן תקין מה גם שהיית חולה 7 שנים ויש לך חוסרים וכו'... עדינה את חייבת במיידית להפסיק את זה לאכול דברים מזינים בריאים בלי לעשות כל כך חשבון הגוף יעכל את זה יופי מנסיון אני אומרת לך יש לך הזדמנות לאזן את הגוף!!! מזל טוב!! שימרי על עצמך ...ותהני מכל רגע זה אושר יש נשים שלא זכו לכך!!! המון בריאות נשיקות דינדין

עדינה יקרה, דבר ראשון מזל טוב!! זה דבר כ"כ מרגש! נשים בהריון צריכות לעלות ב12-16 קילו. זה אולי נשמע לך דבר ממש מפחיד ובחיים שלך את לא תעשי את זה אבל עכשיו שאת בהריון את צריכה להתחיל לחשוב לא רק על עצמך אלה גם על העובר שלך. בהצלחה עם הכל!! דליה!

ב"ה אצלי בנגוד לדין דין העובר נפל בחודש רביעי ובעת שהיתי הרה כבר מהרגע הראשון היה ברור שהמצב שלי רע ביותר כדי להכיל עובר ובמובן מסויים אלוהים לימד אותי שיעור חשוב כי את הילד הזה לא קיבלתי אבל כן קיבלתי את ההזדמנות להבין שחיי אינם מובנים מאליו באופן שלא ידעתי קודם לכן (בגלל נטיות אובדניות שהיו כמעט מאז ומתמיד אצלי לא עשיתי ממוות שום עניין רגשי) לא רק שכן בנוסף לצרה ולצער ולכאב גם אני היתי בסכנת חיים ושההפלה שהיתה כמעט קפדה את חיי וזה חיבר אותי לכאב על אובדן של חיים שהוא די טבעי ונורמאלי שלא היה לי קודם לכן והיה ברור ל"כולם" ולי בפרט שהריון והפרעות אכילה לא הולכים ביחד ולא משנה איזה הפרעות אכילה יש לך וזה מצב שלא תמיד נקלעים לתוכו בעת הפלה, כי זה אמור לעבור ללא סיבוכים או התרחשויות לא צפויות ומעבר למה שלכאורה "אמור" החיים כל הזמן צוחקים עלינו כשזה מגיע לתכנונים שלנו..בד"כ אין סיבה להסתבכות אבל כנראה ששנים עם הפרעות אכילה קשות כמו שהיו לי הגוף שלי פשוט לא היה מוכן לזה .... ואם את לא יודעת ולא מרגישה שאת יכולה לעשות שינוי מיידי במצבך - לקחת את זה למקום חיובי ולהחליט החלטה שאת שומרת על עצמך, אני במקומך במודע ואולי זו חוצפה לקבוע זאת עבורך אבל אני היתי מפילה וככל שתקדימי ייטב בעבורך כי אם את נמצאת במצב של חולי את ללא יוצא מן הכלל כמו שכל אחד אמר לך תצרי בתוכך ילד שמראש יסבול חולי נפשי - רגשי ואף יפתח נטיות כשלך להפרעות אכילה ויש פה מרכיב גנטי שאת חייבת לקחת בחשבון ולאור הרגישות שלך לא הייתי מסתכנת. במקרה הזה שלך היתי נשמרת מהמשך ההריון ונזהרת להבא אבל את היא לחיות את חייך ואני מאחלת לך שתפעלי בתבונה. כל הריון שבא ממקום של פחד ואימה וחוסר שלמות עצמית מוליד ממשות של הרס והרבה מאוד בעיות אחרות שלא תמיד יש דרך זמינה ופשוטה לטפל בהן ומה קורה במקרים של מומים ושל הרבה בעיות שאין להן כלל מענה?... יש לך מסר פה אין לך זמן ועלייך לפעול מהר אבל ברגע אחד את יכולה להפוך את כל האימה הזו למעיין של ברכה וזה תלוי בך כמה את רוצה וכמה את מוכנה להתחייב לניצוץ הזה שבתוכך ולעצמך כאחד כי כמו כל סרט רע שנגמר רע באותה מידה יכול להגמר טוב וכמה שאצלי הוא נגמר רע באופן אבסורדי לחלוטין אני זכיתי בחיים שלי מחדש... ואנחנו הרבה פעמים טועים לחשוב שלנו אין חלק ביצירת המציאות שלנו ופה אני מתערבת ומודיעה לך שאת יכולה לשנות את מהלך ההריון הזה לדבר נפלא ואם לא אז לקבל שלא! ולפעול בהתאם. לי נשמע שאת חצוייה מאוד ושאת חייבת להחליט וזה די מובן וברור טיפ?... אני זוכרת שעם כל האימה שהרגשתי... "מה אני אעשה?" "איך אמשיך?" "מה יקרה אם אקיא?"..."אם לא אוכל.. אם אוכל יותר מידי ..." "איך אני אגדל אותו בצל הפרעת אכילה.." "איך אני אשמין..."..."מה אני אעשה עם המשקל..."..."אני אהיה מכוערת ושמנה...(עם דגש על השמנה....)" ובפנים היתה תשובה מאוד ברורה "הילה...הפסיקי את ההריון!" וזה היה כבר מההתחלה אבל היה לי רצון אגואיסטי שלי להפוך את זה למשהו טוב ולצערי הוא נכשל באופן שבו תכנתתי את עצמי להיות ובאופן שבו ציפיתי ותכננתי לראות את הדברים דרך השגיות מאוד מסויימת שאם לא אחווה אותה בעתיד אראה בכך כשלון אך בדיעבד לאחור לחלוטין לא היה פה כשלון אלא למידה אמיתית שאני מודה עליה מאוד. תארי לך...זה היה בתחילת - אמצע חודש רביעי לא עבר שבוע והעובר נפל ואת יודעת למה? כי משהו בי ידע שאלה הם לא תנאים לגדל ילד ומגיע לו טוב יותר ואני "שמחה" ש"החליטו" בשבילי כי הדופק פשוט הפסיק לפעום ומשהו בי לא יכל לקיים את ההריון הזה אבל כל הארבע חודשים האלה זה היה תהליך ריפוי מהפרעות אכילה כמו שלא עברתי בשום טיפול פסיכולוגי או איזה שלא יהיה. ובנוסף לכל הצרה היתה לי רעלת הריון ומפה לשם מלא קרישי דם שהיה ברור שאם אחד מהם משתחרר ללב...אני לא אהיה פה. ואני כן מצטערת שלא הלכתי עם "הקול" שאמר לי כבר מהתחלה..."הילה זה לא הזמן..." כי כל התהליך הזה היה נחסך אך בדיעבד הוא היה חשוב מאוד. התשובה לא קלה ורק את יכולה לענות עליה שימי את האימה בצד התנתקי "ממה אנשים חושבים" והניחי לעצמך לדבר מבפנים את תדעי מה לעשות!!!! כי רק את יודעת וגם אם אין הגיון וגם עם התשובה שעולה מתוכך לא נשמעת לאחרים...אלה הם חייך ואת יכולה להשפיע עליהם לטובה בכל רגע נתון. אל תשכחי את זה אף פעם. ומי יודע אולי רוצים, אחת ולתמיד שתתחייבי למשהו באמת אולי זו מתנה... אבל רק את תוכלי להוביל את עצמך לדרך הנכונה והטובה ביותר עבורך כי כל דבר שתבחרי נכון עבורך יסתמן כנכון וטוב עבור האחר..אם כך כל אשמה נחסכת ממך, אז היי נאמנה לעצמך!!! באהבה!!!. המון אהבה יקירה ועל כל מה שתחליטי באהבה רבה אנחנו איתך בהצלחה הילהביאן

בתקופה של לפני שנה וחצי בערך הייתי כותב כאן כללל הזמן וזה היה בגלל שהיה לי רע. כל כך רעעעעעעע. אחרי זה הפסקתי כי המצב השתפר אבל עכשיו ממש גרוע. רע לי. לא יודע איך המצב התדרדר כל כך מבחינה גופנית אני פחות או יותר בסדר הרי אני חייב לאכול כדי שיהיה לי כוח לעשות את הספורט המטורף שאני עושה (וכשאני אומר מטורף זה מטוווורף למי שלא מכיר אותי) אבל מבחינה נפשית.... לא יוצא מהבית רעעעעעעעעעע כל כך רעעעעעעעע עד עכשיו חשבתי שאני פשוט צריך לעבוד על עצמי בקטע הפסיכולוגי ולהתאמץ כי הרי אני מכיר את עצמי ואת הבעיות שלי כבר טוב מאוד ואני יודע מה קשה לי ועל מה אני צריך לעבוד אבל זה כבר לא פסיכולוגי. אפילו דברתי עם אבא שלי ביום חמישי ואמרתי לו שאני צריך שינוי תרופתי אבל עכשיו אני כל כך שקוע בבוץ כדי לדפוק את עצמי עוד יותר ואני בכלל לא רוצה ללכת לטיפול. אני מכיר את המצבים האלה כי זה לא פעם ראשונה שלי בעסק והייתי במצבים האלה לא פעם ולא פעמיים ואני כל כך מבין בזה שאני יודע את הגבולות הדקים בין כל המצבי רוח השונים. אני בטח מבלבל לכם את השכל אבל רע לי רעעעעעעעעעע אני שוקע ברעעעעעעעעעעעעעע חושב כל הזמן כמה רע לי וזה מכניס אותי יותר לדכאון. בא לי לישון לשכוח מהכל

בשבילי תשאר אושר! אתה יודע בדיוק למה חזרת לפה כי פה אתה בלי המסכה... פה אתה מרגיש בטוח.. ופה לרוב כולנו מזדהים אתך במה שאתה עובר.. במה שאתה חש... מעציב אותי כל כך לראות אותך פה.. כי חשבתי שמצבך טוב כי בגלל זה לא חזרת.. כך שערתי... כמו כל האלה שלא חזרו כמו לינוי, אלינור, מולאן, שיר, ועוד המון!! דווקא היום חשבתי על זה בתקופה הרעה שהיו גם רגעים מצחיקים שאני מולאן ולינוי היינו הכי הכי קשורות אחת עם השניה ואיתן הרגשתי הכי בטוח והייתי מספרת הכל אפילו את הדברים שלא יכולתי לספר בפורום כי לא היה עיניינו של אף אחד את הדברים האישים שלי שלא קשוריפ לה"א.. בזמנו.. והנה היום.. כל אחת מצאה את הפינה שלה ורק אני נשארתי עם ההפרעה הדפוקה שחשבתי שיצאתי מזה... ובסוף ראיתי שלא רק כיפיתי על הה"א שהשמנתי המון שלך אהבה דניאלה

אכן כן... לא יודע אם פה אני מרגיש בטוח אבל פה אני בלי המסכה ופורק את כל הדברים. המממ... מצבי באמת היה טוב, אבל לא יודע מה קרה.... ודרך אגב - שלחת לי די מזמן מייל ולא עניתי - לא היה לי מצב רוח. מצטער. עכשיו אני אשתדל לענות

הילה: קבלתי את תגובתך ואני אני מודה מאד על התגובה המהירה ועל החמימות שלך במילותיך הקצרות. חשוב לי מאד להפנות שאלה לרופא מומחה, האם ידוע לך אם קיים פורום רופאים שיכול להשיב על שאלה שקשורה לבולמיה ובעית כלי דם? תודה ויום יפה עדה

ב"ה הוא מצויין. בהצלחה אהובה :-)

ב"ה http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-675,m-Doctors,a-Forums.html

של לעשות משהו . של ללכת ולהרגיש שוב את ההרגשה הזאת של לחתוך את עצמי . של להקיא . כל דבר שנתן לי את ההרגשה הזאת שכל כך בא לי שוב להרגיש אותה . כל כך טוב לי עכשיו בחיים . באמת שאחרי תקופה מאוד קשה פיזית ונפשית אני חושבת שמצאתי מקום יותר שקט . אני מתחילה ללמוד יוגה . אני יותר מאמינה בעצמי . אני יוצאת ומבלה על חשבון כל ה3 חודשים שהיו עכשיו :) ובכל זאת .... הרגשה הזאת שמלווה אותי כבר כמה ימים . יותר מהרגיל . ממש דחף כזה . והיום - ההרגשה הזאת התעצמה יותר . אני לא רוצה שוב פעם לחזור להרס העצמי שלי . אני לא רוצה לפגוע בעצמי . אני לא רוצה לזרוק את כל מה שהשגתי במהלך כל הזמן הזה .... ואני כל כך פוחדת שאני איפול רק לשנייה אחת אני אתן לעצמי לחזור לשם ... ואז אני יודעת שאני נסחפת למקום הזה . המסוכן . וכל פעם שחזרתי לשם בעבר - זה רק היה יותר חמור ויותר קשה . כל פעם זה לעלות עוד שלב בסולם הקיצוניות . אני חושבת שכל פעם שטוב לי בחיים , רגוע לי , בסדר לי בלי כל מיני תהפוכות נפשיות אני מחפשת משהו שיהפוך את הכול . אני לא נותנת לעצמי לקבל מצב שטוב לי . כל הזמן הצורך הזה בלהעניש את עצמי. שלא מגיע לי לקבל מצב כזה . למה ? למה זה חייב להיות ככה ? מה אני עושה כדיי לא לחתוך את עצמי שוב ? כדיי לא לגשת לשירותים לצות להוציא הכול שוב ... גם עכשיו , כשכבר אין לי בולמוסים . אוף . זה כל כך מתסכל . מפחיד . אני לא רוצה לאבד את כל מה שהרווחתי . שיעבור כבר . רק שתעבור לי ההרגשה . ולא תחמיר , בסופ"ש אחרי האזכרה של דוד שלי . כי אני יודעת שמצב הרוח שלי לא יהיה בשמיים , בלשון המעטה , אחרי האזכרה . תודה על ההקשבה . תמי

אני מקווה ששלומך בטוב... כבר התחילו השיעורים?? לפי הכתיבה שלך הניחוש שלי שעוד לא... אני זוכרת בתקופה הרעה הייתי בחוג יוגה כחצי שנה והרגשתי בעננים במקום לחתוך להקיא ולקחת לקסעידין הרגשתי כל כך טוב שלא הרגשתי שאני צרכה את זה - עד למשבר הבא... כמה פעמים בשבוע יש לך?? שבוע טוב יקירה חיזוקים דניאלה

תודה על החיזוקים והתמיכה מותק . כמה פעמים בשבוע ? אמממ זה יותר תקופות של גלים כאלה שמציפים אותי , ודועכים להם כי אני מאוד מחזיקה את עצמי ונאבקת מולם . כן נאבקת עם עצמי . השבוע - היה לי את במשך כמה ימים , ההרגשה דעכה לה לאט לאט ... וטוב שכך . בלי שנפלתי -וחתכתי , הקאתי או פגעתי בעצמי בכל דרך אחרת . שיעורי היוגה היו אמורים להתחיל היום . אבל התקשרו אליי והודיעו שזה נדחה בשבוע . טוב כל עכבה לטובה . חוץ מזה , אני מרגישה יותר טוב , גם כאבו לי קצת האוזניים ועכשיו הם יותר טוב . חוץ מהקור , שאני ממש מקללת אותו כל שנייה :) וצמודה למפזרי חום למינהם . מותק , מקווה שיהיה לך סופ"ש קסום וכיף . זה הסופ"ש האחרון של שנת 2006 ! אז שישמר כזיכרון מתוק . חוץ מזה , המקווה שהכול בסדר עם הבדיקות והטיפולים (???) הייתי עושה רייקי במשך תקופות לסירוגין ואני יכולה להגיד שזה מדהים . אני ממש לא האמנתי בזה . ואני בן אדם מאוד ריאלי ומאוד לא סקפטי לגבי טיפולים שלא כוללים תרופות , תרופות , תרופות , וניתוחים . :) אבל אני יודעת שהרגשתי גל של חום כל פעם שדוד שלי עשה לי רייקי . כאילו יוצאות לו מהידיים קרניים של חום שמחממות ומחזקות את המקום . עלי זה עבד . אני חושבת שגם עלייך זה יעבוד . מקסימום זה רק ירגיע אותך . תעדכני איך הולך איתך . נשיקות יפה . תמי

ב"ה התחושה מוכרת וכל מה שיש לעשות, רצוי וכדאי הוא להרחיק את עצמך במודע מכל מה שיכול להוות פוטנצייאל אפשרי עבורך לפגוע בעצמך ואני מאוד מקווה שזה עבר בשלום ושלא נפלת לפגיעה עצמית. מרחק וזמן הם התרופה. חשוב שתזכרי שהגל עובר ואת יודעת את זה תהיי עם אנשים בכוח. תכריחי את עצמך. את יכולה!!! שמרי עלייך!!! זה לא שווה את זה! :-)

היללי , לא פגעתי בעצמי . למרות שנורא רציתי . נורא היה לי חשק ישן-נושן להרס עצמי . להרגשה הזאת . הממכרת . כמו סוג של סם . של האדרנלין שזורם לי בגוף . אני יודעת מה תגידי - "רוצה אדרנלין , לכי תעשי צניחה חופשית ..." :) אני יודעת את זה . אני משערת שזה יהיה פיתרון להרבה דברים . סוג של סיכונים שהם קצת יותר בטוחים ולא משולים לניסיון התאבדות . וזה גם מה שאני אעשה אני משערת ... לא הייתי כאן כמה ימים , אבל הייתי נפשית איתכם . היה לי הרבה רגשות סותרים , אמביוולנטים שהציפו אותי . לא ממש ידעתי מה אני רוצה מעצמי . מהעולם , מכולם . לקחתי סוג של פסק זמן של כמה ימים לעצמי ובעיקר חשבתי . ההרגשה של ההרס עצמי , דעכה לה עם הזמן במהלך הימים האלה . ועכשיו - אני בסדר . אפילו יותר מבסדר . אני חושבת ... סופ"ש תמיד שיפר לי את מצב הרוח . טוב לא תמיד אבל לרוב . ואני מנסה לא ליפול שוב למחשבות ממכרות כמו שהיו לי בימים האחרונים . אני פשוט כל כך לא רוצה ליפול שוב . אחרי כל הזמן הזה . זה מפחיד . מבהיל אפילו . רק המחשבה הזאת של לחזור למצב כמו פעם . אני אוהבת את החיים שלי עכשיו הרבה יותר . יותר מאוזנים . יותר מעריכה דברים . יותר מעריכה את עצמי . ויותר מעריכה את החיים . לא בא לי לחזור לתקופה של דיכאון . זה מתסכל שזה קורה סתם ככה ... אבל כמו שאמרת - אני צריכה לזכור שזה גל שעובר . וטוב שהוא לא הפיל אותי הפעם . הוא אכן עבר . דעך לו . עדיין יש את הניצוץ הזה , אבל זה כבר משהו שיקח הרבה יותר זמן לעבור . ניצוץ ההרס העצמי ששב לחיים בסיטואציות ותקופות מסויימות . טוב , אז עד לפעם הבאה , אולי לא תהיה כזאת בכלל . אני כאן , הילונת . סופ"ש מדהים . תמי

מלא בפחדים וחרדות אך עם תקוות וחלומות לדברים טובים יותר...... מחפשת במה להאחז אך לא תמיד מוצאת.... משתדלת לקבל את הרע עם הבנה שיש גם טוב סתם עוד יום עצוב ... מאמינה שיחלוף אך מחפשת חיזוק שחסר.... יד אוהבת וחמה שתשלים את החסר שתגבור על הכאב הטמון עמוק בתוך הלב

קודם כל חשוב לי להגיד משהו - בכל דבר רע יש גם קצת טוב . ולהפך . אז זה טוב מאוד שאת רואה את הדברים משני הצדדים . שלא טוב לך אבל יש תקווה . שאת פוחדת אבל שואפת להתגבר . יש לנו ימים יותר קשים , שאנו יותר עצובים ויותר עגמומיים . ויש את הימים האחרים שאנו שמחים וראים הכול לטוב ובצורה אופטימית מתמיד . אני מאמינה ומקווה שזה רק יום שיחלוף לו . לכל אחד ואחת מאיתנו יש את זה . אצלינו , רק חשוב לזהות שזהו יום שכזה ולא לתת לו להימשך ולהדרר למקומות יותר קשים ומסוכנים . תהיי עם יד על הדופק . ותעדכני אותנו כאן איך את מרגישה . מאמינה שהכול מסתדר לטובה וגם לימים שכאלה יש משמעות אדירה עלינו . ועל איך שאנחנו מגיבים ותפסים את המצב והסיטואציה הנתונה . בכל דבר יש משהו שאפשר ללמוד ממנו עוד משהו קטן על עצמינו . וזה הכי חשוב לדעתי . נשיקות יפה . יהיה יותר טוב אני מאמינה . שבוע נפלא ושמח שיהיה לך . תמי

רשמת משהו להאחז בו ואין במה.. הייתי רוצה שתאחזי בעצמך אם תאחזי במישהו(מוחשי) יש מצב שתפלי תפלי עמוק הייתי רוצה שתקחי את עצמך כמטרה.. את המרכז ובו את צרכה לאחז ולא להרפות.. שבוע טוב יקירה חיזוקים מרחוק:-) דניאלה

ב"ה רק שלא נתמכר לכאב יש בו משהו ממכר...לא שונה מאלכוהליזם, התמכרות לסמים, סגריות...או במילה אחת "הרגל" "להתמכר לכאב?...אני?!" כן! אנחנו לעיתים בלי לשים לב מתמכרים לדפוסים מסויימים וזה הופך עד מהרה להרגל בלתי נסבל. אני יודעת שאת לא רוצה להיות עצובה אבל לפעמים המחשבות כל כך אוטומטיות שהעצב לא מאחר לבוא כשאנחנו לא שוקטים ולא עוצרים את הרצף המטורף של שאלות שלא תמיד יש עליהן תשובות. זה לכל החיים. לתרגל ולאשר את עצמנו בכל מחיר. תחשבי כמה מחשבות רצות בראש מבלי שבכלל קרה משהו.. רק על האפשרות שאולי יקרה ומה אם לא יקרה וכל מיני תסריטים אחרים שמיותר בכלל לבזבז עליהם אנרגיה... תהיי מודעת לזה ואל תעצימי את העצב שלך כי זו המחלה הכי קטלנית שיש ולעניות דעתי רק ממנה אפשר להתנדף מהחיים. ויש מלא סיבות להתחזק, להרים ראש ולהאמין בהצלחה שלך. תני אמון.... תראי שיהיה טוב חיבוק ענקי יקירה ואהובה

התחלתי שוב. היום. כן, התחלתי דיאטה. חדשה. אתמול בערב יצאתי עם חברות שלי ולקח לי שנה למצוא חולצה כי כל החולצות הבליטו לי את הבטן. ואז,בערב החברה שלי [[זאת שהיינו עושות דאאטה תמיד ביחד..יותר נכון את ההרעבות] היא אמרה לי שהיום היא תתחיל דיאטה.. ואני התחלתי לצחוק עליה כי היא לא כל כך צריכה דיאטהה... אבל קינאתי בה. קינאתי בה על זה שהיא כן תהיה רזה ואני יישאר שמנה. אז החלטתי גם להתחיל דיאטה. אני מקווה שאני יירזה ושהמצברוח לא ייהרס לי.. בינתיים הכל טוב המצברוח אותו דבר ואני אפילו לא רעבה כל כך.. אני מקווה שזה ימשיך ככה. אבל בלי קשר, אמרתי לך שאי אפשר לצאת מהמעגל הזה.. זה יירדוף אותי עד שאני יירזה. אה ו.. כן, שוב אני שוקלת 40, שוב אני לא רוצה לרדת במשקל אלא רק להוריד תבטן. הכללללל חוזר על עצמו. מעגל חוזר.. אי אפשר לצאת ממנו. כל פעם שאני יעזוב את הדיאטה היא תחזור אליי. קשה להצגת מזה אולי אפילו בלתי אפשרי. ואאאאאאאלללללל תגידי שזה אפשרי אם רוצים כי זה לא. זה בלתי אפשרי..טוב זה לא שכרגע אני סובלת.. אבל שבוע הבא יש לי טיול.. מה אני יעשה?.. בלי אוכל?.. אולי באמת..לא יודעת נחשבו עד אז.. שיהיה לך שבוע טוב אוהבת **חמודה**

ולחוות על בשרך את מה שאני וכל הבנות כאן בפורום עברו , ועוברות בהווה ... אז מה אני אגיד . כואב לי לקרוא שאת לא נותנת לעצמך צ'אנס . שאת לא מוכנה לנסות . שאת מוותרת מלכתחילה . בהודעתך הקודמת רשמת לי שאולי כדאי באמת שתתחילי לנסות כמה מהדברים שהצעתי לך . פחות לקחת אחריות על אחרים . יותר לקחת אחריות על עצמך . לנסות להימנע מהשוואות . לנסות לא להיות מושפעת מדעות של אחרים . לנוסת לקחת דברים בצורה יותר שלמה , כוללנית . אבל עכשיו את מוותרת על כל אלה . ובשביל מה ?! בשביל שלא תרגישי שחברה שלך עושה דיאטה , מרזה וכביכול "מצליחה יותר" ממך ???? זה לא מה שאת מרגישה ? שהיא תצליח ואת תישארי כמו שאת , אז תיכשלי ? אז זהו , שזה בדיוק המחשבות שאמרתי לך לנסות ולצמצם אותם לרמת המינימום . וכן - כואב לשמוע , לקרוא יותר נכון , את האמת . אבל מה לעשות שזה נכון - איפה שהרצון שם הדרך . ככה סבתא שלי תמיד אומרת לי . וזה המשפט המנצח ביותר . אין . את לא מנסה אפילו מותק ! את באמת מוכנה לשים את בריאותך ,חייך בסיכון ? ושוב אני מדברת על החיים שמגיעים לך , ולווא דווקא על איבוד חיים במשמעות של מוות. את מפסידה , ותפסידי עוד הרבה דברים נפאחים אם תמשיכי במערבולת הזאת שסוחפת סוחפת אותך . ככל שאת שם יותר זמן , ככה ההרגלים שלך יותר טבועים בך , וככה יהיה לך יותר קשה . אז למה לא לקום ולעשות משהו ?? כמו שאני אומרת לך כל הזמן ? לא טוב לך ? נמאס לך ? את לא רוצה לדרדר את עצמך יותר ? וזה נוגע להכול ... אז תעשי משהו !!! אל תשבי בחיבוק ידיים ותתני לעצמך להישאר בארשת פנים אדישה ולתת לחיים לחלוף בלי שאת תהיי מערובת בהם . ומותק , אם את עדיין חושבת שאת לא תדרדרי אז את מזלזלת בעצמך . את לא מבינה כמה השפעה הרסנית יש לנו על הצמינו כשאנחנו רוצים בכך . ואם לא תעשי משהו בכדיי לצאת מן המעגל הזה של ההרס העצמי - שטובע לעצמו הרגלים הרסניים כמו הרעבות , צומות , ובכוונה להישאר בבית ולראות ולשמוע את הורייך ומשפחתך רבים זה עם זה ( זה גם סוג של הרס עצמי ) , אז תאמיני לי שאת לא תישארי איפה שאת עכשיו . את מאוד תיפגעי מזה . ואת תראי את ההשלכות של זה עלייך במשך הזמן . אולי גם שנים אחר כך . במקום לחשוב על ההנאה שאת יכולה להשיג מהטיול - את חושבת על איך לצום ? איך לעשות דיאטה ? מה יהיה עם האוכל ? אולי תנסי לחשוב עם חברות שלך על מה אתן הולכות לעשות בטיול ? איזה חוויות אתן רוצות ליצור בטיול הזה ... זה לא יותר חיובי ? לתכנן דברים כיפיים ... שיתנו לך זיכרונות מתוקים מהטיול הזה . מותק , את חכמה , את כישרונית , את בוגרת , ואני חושבת שמגיע לך לחוות הרבה דברים שה"א תמנע בעדך . והרס עצמי בכלל . תאמיני לי שיש חוויות יותר טובות מה"א . ושזה לא שווה שומדבר שבעולם . והכול אפשר להשיג אם רק תרצי בכך מספיק . אם לא תשני את הגישה שלך של " אני לא יכולה וזה קשה מידיי , וזה הפך לחלק ממני עכשיו אז אין מה לעשות ..." - אז באמת שומדבר לא יקרה . לפחות לא במישור החיובי . את רק תסבלי יותר . ואת תמשיכי לבזבז את חייך לריק . ברצון להשיג שאיפות שאם לא בריאות , וא יועילו לך בכלום . כן - לא יועיל לך לעשות דיאטה ולהרזות במשקל . וזה לא משנה מה תגידי - זה לא . אפשר להיות מצליחנית ואהודה גם בלי להרוס את עצמך . ואפשר להיות אדם בריא , פיזית ונפשית ולהשיג אושר והצלחה שאת כל כך מדברת עליהם . הכול אפשר ! אל תלכי עם הראש בקיר כל כך ! תנסי שנייה לצאת מהקיבעון המחשבתי שכל כך מובן מאיפה הוא מגיע , ולהבין את התמונה השלמה ... מותק , רק טוב שיהיה . מאמינה בך שתחשבי על דבריי ותגלי את האמת שלך . נשיקות ילדה . תמי

למה לא יועיל לי לעשות דיאטה?? למהה?????? נמאס לי כבר כל הזמן לחשוב על ה"תוצאות ההרסניות של הדיאטה".. למה אי אפשר לחשוב על הדברים החיוביים?? על התוצאות החיוביות?? זה לא שאני לא מנסה אפילו, אבל עכשיו, אחרי 24 שעות בלבד של דיאטה, פתאום אני כבר מרגשה שאני לא מוכנה לותר עליה. וכרגע-כן אני אומרת כרגע, אני לא רוצה להפסיק אותה. רק היום התחלתי אותה ונראה לאן זה ימשיך. אני לא יודעת איך זה ולמה אבל פתאום "נקשרתי" לדיאטה, וזה רק אחרי 24 שעות של דיאטה!.. איך אחרי יום אחד אפשר פתאום להתרגל לדיאטה?.. אבל חשבתי לעצמי היום: אם אני ייראה שהמצברוח שלי נהרס אני יפסיק את הדיאטה".. אבל אז חשבתי לעצמי שאני לא יכולה לוותר עליה! אני לא רוצה.. אוף,אני לא יודעת איך להסביר לך..כאילו הדיאטה היא חברה שלי. באמת אני לא מגזימה. חברה טובה שאת חושבת עליה כל היום ומדברת איתה, ואת לא רוצה להיפרד ממנה. ככה בדיוק אני מרגישה. ואיך אני מרגישה את זה רק אחרי יום אחד של דיאטה?? לא יודעת אבל אולי זה לא דבר רע. כתבת לי: "את באמת מוכנה לשים את בריאותך ,חייך בסיכון ?" לאאא! ממש לאא!! והם לא בסיכון כל עוד אני בשליטה. ואני יישאר בשליטה. כתבת לי שאני אפילו לא מנסה. אין לי מה לנסות. הדיאטה נמצא בחיי כרגע ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיפרד ממנה. ואולי.. תראי אולי יש משהו במה שאת אומרת, זו באמת מערבולת.. ובאמת, הדיאטה שלי ההפכה ליותר ויותר קיצונית- בהתחלה הייתי אוכלת 4 ארוחות ביום פשוט הכל לייט, דיאטטי, וקל. אח"כ עברתי ל3 הורדתי את הארוחת בוקר.. אח"כ הורדתי גם את האוכל שבבי"ס.. אח"כ גם את ארוחת הצהריים והיום?.. היום אכלתי רק תפוח. אז כן, הדיאטה נהייתה קיצונית. אולי קיצונית מדיי. חשבתי לעצמי שעכשיו אני ייאכל כי אני רעבה, ואבא שלי בדיוק קנה סלט אז שמחתי..אבל אז ראיתי שעל הסלט יש גבינה מלוחה.. וזה משמין. אז לא אכלתי. אז נכון, משהו בחשיבה שלי קצת נהייה לא הגיוני, אבל אם אני מודעת לזה שזאת חשיבה קצת לא הגיונית זה אומר שעוד נשאר בי חלק שהוא כן מפוקח, כן בשליטה וכן מבין. ולמה אני לא קמה ועושה מעשה?? אני לא יודעת תמי.. את לא מבינה מזה להפסיק את הדיאטה??? אפילו שאני אומרת לך את זה רק אחרי יום אחד.. אני, עכשיו,כרגע, לא מתארת לי את עצמי בלי הדיאטה. הדיאטה הזאת, שנכנסה כל כך לחיים שלי, חשובה לי עכשיו יותר מהכל!!. ולא אני לא רוצה לדרדר את עצמי יותר. תפוח ביום לאן כבר אפשר להתדרדר?? את לא מבינה שאני שונאת את עצמי???? אני לא יכולה להסתכל על הבטן שלי!! אני לא מעיזה לצאת לקנות בגדים רק בגלל שאני יודעת מה ייקרה כשאני יימדוד חולצות!! אני רואה את אחותי ואני מתה מקנאה!!! היית היום אצל הבייביסיטר והסתכלתי על כמה הבן שלה רזה.. והוא בן שנתיים!!!!! את מבינה??? מה אני יעשה בלי הדיאטה???? אני לא רוצה להישאר שמנהההה אני לא רוצההההההההה!!! וזה יוצר לי תחרות עם חברה שליי, כן, בגלל שאני ירגיש כישלוןן לידה!! הדיאטה היא החברה הכיטובה שלי עכשיו אני לא מסוגלת להיפרד ממנה, האוכל הוא אוייב ואולי החשיבה שלי כבר לא הגיונית. אבל אין כאן שום מעשה לעשות. אני לא מוותרת לעצמי אני רואה את המציאות כמו שהיא. אין לי חיים בלי דיאטה ולא יעזור כמה אני ייתכחש לזה וכמה פעמים אני יפסיק אותה היא תמיד תחזור כי היא שם!! היא בראשש! היא בנפשש!! וזה לא שאני מתייאשת מראש אני באמת אומרת- הדיאטה היא כמו הנשימה= אם תעצרי אותה תמותי. ולמה את כל הזמן מכניסה הרס עצמי? אני לא חושבת שזה קיים אצלי בכלל.. אני לא נהנית לראות את ההורים שלי רבים. אני לא עושה את זה. והדיאטה?? אם זה הרס עצמי אני לא יודעת, אני רק יכולה להגיד שזה הדבר הכי חשוב לי בחיים. הכי חשוב. **חמודה**

שלום רב, אין לי בעית תת או עודף משקל, כמו כן אני די פעיל גופנית. במהלך כל השבוע אני מקפיד על תזונה בריאה ונכונה. במהלך השבוע אפשר לשים לי חתיכת עוגה מתחת לאף, אני לא אוכל אותה וזה בכלל לא מזיז לי. :) כי אני יודע שפעם בשבוע (בד"כ במוצ"ש) אני משחרר את הרסן ולא מגביל את עצמי בשום דבר. הבעיה שאז אני אוכל בכמויות מוגזמות. אני מסוגל לאכול כמה פרוסות עוגה (לא קטנות), עוגיות בראוניס, גלידה וכו´. חברים מסתכלים ולא מאמינים לאן כל זה נכנס :) האם לדעתך זאת הפרעת אכילה והאם זה דורש טיפול ? האם הגישה של להמנע מהדברים באמצע שבוע ופעם בשבוע "להשתחרר" נכונה או שאולי דווקא היא מביאה להגזמה הזאת ?

ב"ה לדעתי יש פה סוג של הפרעה ואני לא בטוחה שזה נכון לגוף שלך האופן שבו אתה מזין את עצמך במתוקים בסופי שבוע, יחד עם זאת למי אין הפרעת אכילה?! מה היחס שלך לגבי מתוקים? האם יש פה איזה שהוא גורם נפשי, רגשי פסיכולוגי? השאלה מדוע בעצם להמנע מהם במהלך השבוע..יש סיבה מיוחדת? מדוע מלכתחילה אתה נמנע? הרבה פעמים מנגנון של "חסר" שהוא בעקרו פסיכולוגי מזין את עצמו תמיד אח"כ בהגזמה דרך התמכרות, אובססיה וכו ולא משנה באיזה מישור במידה ויש פה חסר שהוא רחוק מכל איזון, שווה לך בינך לבין עצמך לבדוק אם זה משהו שיש להתרגש ממנו. כי מה "הם" חושבים זה לא כזה משנה. מתוקים...לא שזה כזה בריא אבל פה ושם זה בהחלט הזנה בריאה לשכל. בכל אופן לא יזיק לך סדר חדש בפיקוח דיאטני לא בגלל דיאטה אלא לשם איזון והרגלים נכונים שלכל אדם נכון ללמוד. מה שהופך את זה להפרעה כאמור הגזמה שהמקור לה הוא רגשי שהופך להתמכרות אובססיה וכו. יתכן וצורך במתוקים הוא גם מחסור במנרלים מסויימים ולא תזיק בדיקת דם פשוטה לאבחון העניין. הרבה פעמים משיכה למתוקים היא תוצר של שעמום וחסך רגשי. בהצלחה :-)

שלום הילה, קודם כל תודה על התשובה, לצערי רק עכישו ראיתי אותה. את פגעת די בול, הרבה פעמים אני תופס את עצמי זולל מתוך שיעמום. הסיבה עיקרית להמעות מלכתחילה - 1) אני ספורטאי הישגי - והרי עוגות וגלידות זה לא הדלק האופטימלי לפעילות ספורטיבית 2) אני קצת חושש שאם ארשה לעצמי כל יום "עוגה וגלידה", אזלול כל יום ולא רק פעם בשבוע. היו מקרים שהשרשתי שתהיה לי גלידה בבית ועד שלא גמרתי את כל הקופסא לא יכולתי להפסיק. לכן זאת איזושהי פשרה שעשיתי עם עצמי, פעם בשבוע אני יוצא ו"משתולל" מאוד אודה לך אם תעזרי לי להתמודד עם המצב הזה. איך להמשיך מפה ?

היום, יום שבת צפיתי בטלויזיה וראיתי האוס זה תוכנית בערוץ 3 ואני פשוט חייבת לספר מה ראיתי שם... האוס זו תוכנית של רופאים.. ושם היה אישה נמצאת ה"א ויש לה בעיות קרדיולוגיות (בלב) ועכשיו לשיקולו של הרופא רצה לעזור לה ולספק לה לב דרך ההשתלות לב והוהא עשה הכל עבור החולה שלו.. אני מספרת לכם את זה כי כאב לי מאוד על החולה כי היא תמשיך לקחת סירופ פיקאק (סירופ להקאה- אין אותו בארץ מי שבטח שמחה שנתתי את השם התרופה.)... או כדורים משלשלים או כל אמצעי אחרי... ומצד שני יכלו לעזור אולי לחולה אחר שרוצה לחיות ולא חולה אחר שגורם לעצמו הרס עצמי... שבוע טוב שבוע כתום שבוע נפלא ושבוע של התחלה חדשה באהבה דניאלה

ב"ה מעבר לעובדה שהוא כרופא חייב לעשות ככל יכולתו למען שלום החולה.

אני רוצה לשתף אתכן במה שקרה לי אתמול בלילה שבגלל זה אני כועסת על עצמי ועם ייסורי מצפון . אז ככה . אתמול בלילה , יצאתי עם ידיד וחברה שלי למסיבה אחרי שהיינו עם עוד חברים אצלה בבית והתחלנו במסיבה משלנו :) אני לא הייתי בטוחה שיהיה לי כוח אחרי זה לבוא למסיבה , וגם העדפתי להיות ניידת בלי להיות תלויה באנשים - אז לקחתי אוטו . בסוף החלטתי כן ללכת למסיבה ועוד החלטה מטומטמת - לקחתי את האוטו . כי אמרתי שאני רוצה ללכת יותר מוקדם מהם . ומתי שיתחשק לי אני פשוט אלך . אוקי , הכול היה מעולה , היה הכי מצחיק שיש , הכי מקפיץ , הכי כיף . בשעה ארבע ו20 החלטתי שסופית אני עפה הביתה . חברים שלי ליוו אותי לאוטו ורצו לקחת את המעילים שלהם משם . ואז התחיל הוויכוח הגדול . פתאום חברה שלי אמרה שאולי הם כבר ילכו גם כן , שנפרוש בשיא ושגם ככה הם ממש שפוכים ... אני אמרתי להם - "אני לא נותנת לכם להיכנס איתי לאוטו , אחרי ששתיתי ." ואז ידיד שלי אומר לי :"אוקי אז בואי נשב לקפה , תירגעי קצת ואז כשאת יותר צלולה ומפוכחת ניסע כולם." אני התעקשתי , אמרתי שאני לא רוצה קפה ,שבא לי ליסוע הביתה ושלא בא לי לשתות קפה שיעיר אותי כשאני רוצה ללכת לישון ." הם מנסים לשכנע אותי , אני מנסה להתעקש שאני לא רוצה ללכת לשבת באיזה מקום , ואז חברה שלי אומרת לי : "תמי , החיים שלך לא פחות חשובים משלנו ." כאילו יוצאת הירואית משהו ." אז את מחליטה ליסוע , אנחנו גם נוסעים איתך ." אמרתי לה - שאני לא רוצה על מצפוני שומדבר שיקרה להם אם ואכן אני אעשה תאונה . והם ענו לי "אוקי אז על אחריותינו " . אני לא מסכימה . ומצד שני גם לא ממש עוזבת את האוטו . הם רבים איתי מבחוץ לאוטו אז שנראה לי שנמאס להם -הם פשוט התיישבו בפנים . דקה שקט . אחרי זה אני אומרת להם שאני לא רוצה את החיים שלהם על אחריותי שוב. והם ענו : "חבל . כי אם לא אכפת לך מהחיים שלך ליסוע כשאת לא צלולה , אז החיים שלנו לא יותר חשובים משלך ." לי נמאס לריב איתם . הבנתי שאין טעם כי הם כבר בתוך האוטו . ואין לי שום אפשרות להוציא אותם משם . התנעתי , והתחלתי ליסוע . לא עשיתי שום תאונה . אבל זה בקלות יכל להיות סיפור שנגמר אחרת . כי אני יודעת שלא הייתי הכי חדת חושים בנהיגה , להוסיף את השעה המאוחרת , העייפות שהייתה עוד הרבה לפני היציאה , וכן - האלכוהול שמאוד השפיע עליי . אני כל הזמן חושבת שאם באמת היה קורה משהו - אז זאת אשמתי . אחריות שלי . ואיך זה שנתתי להם ליסוע איתי לבסוף . הייתי יכולה לעשות משהו אחרת ? אני לא ידעתי שהם יבואו איתי חזרה . אם הייתי יודעת אז אולי לא הייתי שותה כלום . אולי לא הייתי מביאה את האוטו בכלל ואולי פשוט לא הייתי באה למסיבה . אבל הם שינו את הדעה שלהם ברגע האחרון - בגלל זה נתתי לעצמי להיות חסרת זהירות . בגלל זה נתתי לעצמי לשתות בידיעה שאני הולכת לנהוג אח"כ . למרות שלא שתיתי הרבה , הקיבולת אלכוהול שלי ממש נמוכה . ואני נתפסת מהר. חשבתי שאני אשתה ואז אחרי שעתיים זה ירד לי ... מסתבר שלא . זה רק עלה לי יותר. אני יודעת שהכי טוב פשוט היה לא להיכנס לאוטו מלכתחילה . אבל נגיד ואני לוקחת בחשבון את האחריות המטומטמת שעל החיים שלי בנהיגה תחת אלכוהול . מה יכלתי לעשות עם חברים שלי במצב כזה ??? מה אני אעשה פעם הבאה שזה יקרה ? לחשוב שיכלת להרוג אותם . אפילו רק לפצוע אותם . פשוט כל המחשבה הזאת שהחיים שלהם , על אחריותי במקרה כזה . זה משהו זקשה לי להתמודד איתו . טוב זה לא קשור לה"א . אבל אני כן מעריכה את דעתכם . אז אני אעריך מאוד אם תגידו לי מה אתם הייתם עושים במצב שלי . סופ"ש רגוע ושקט . תמי

גם לי יש רשיון ואני מבינה למה שאת מתכוות ואני הסביר לך למה... את יכוהל לקחת אחראיות על עצמך ולא על אחד אחר ואני מבינה למה לא רצית ודבר חשוב תמי יקרה אף פעם אל תשתי ותנהגי!!!!!!!! זה מסוכן וכמו שאמרת יכל להיות סיפור גרוע ומזל שזה לא קרה כי כנראה ה' אוהב אותך ולכן אני מקווה שלתמדת מטעיות.. שבת שלום דניאלה

הבעיה היא , דניאלה יקריתי, שאני חושבת שתמיד ישאר העניין הזה של לסכן את עצמי , אולי במודע . תמיד היה לי את זה , ותמיד ייה לי את זה ברמה כזאת או אחרת . זה המוח המעוות שלי שרוצה לקחת סיכונים מיוצרים בכוונה . שמתפתה לחשוב על סיטואציה של אם ואכן תהיה תאונה .... זה שוב ההרס העצמי שלי . וזה שוב העניין שאני אנסה לפגוע בעצמי בכל דרך אפשרית . עצוב כן . זה לא אומר שאני לא מנסה לעשות עם זה משהו . אני מנסה . והיום אני הרבה יותר שולטת בכל העניין הזה , אבל עדין יש לי את שביב הרצון הזה לעשות משהו שאולי יפגע בי . זאת דעתי כעל כל העניין , כי זה לא פעם ראשונה שאני נוהגת לא הכי צלולה שיש . כל פעם אני אומרת לעצמי שאני לא אתן לעצמי לנהוג ככה , ותמיד יש את הפעם שאני עושה את זה שוב כי שוב היצר מתחיל לשלוט בי . הפעם זה פריע לי , כי אני לא רוצה לפגוע באחרים בדרך . אם כבר אני מטומטמת מספיק בשביל לסכן את עצמי אז למה לסכן אחרים בדרך? למה שחברים שלי יפגעו מכל זה . כי דרכי המחשבה שלי הופכות מסוכנות לפעמים ? זה מה שכעסתי על עצמי . שלא הייתי מספיק אסרטיבית כמו תמיד לעמוד על שלי ולהגיד שאני לא מסיעה אותם . זה לא יקרה עוד פעם . גם אם הם יכעסו עליי .... אין מצב שאני מכניסה אותם לאוטו שלי כל עוד אני יודעת שאני מסכנת אותם . תודה על חוות דעתך . שמחתי לקרוא ממך.... נשיקות בובה . תמי

הה לי שבוע מטורף קשה ולא נגמר אני אדם הכי רעה ומגעיל ותמיד נכשלת בהכל אני רוצה רק למות אני שונאת את עצמי את החים האלה אני לא יכולה לסבול את עצמי ככה כל השבוע חתכתי שתיתי כדורים משלשלים הקאתי ובקושי אכלתי ירדתי 5 קילו השבוע אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי אפילו במראה אני רוצה למות די לא יכולה לסבול את עצמי יותר.....

אני מאוד מצטערת על השבוע המטורף שלך הלוואי שיכולתי להראות לך שזה לא סוף העולם ואני מבינה שעבר עליך שבוע רע ועכשיו יש לך רגע חושבים ואת אולי תוכלי לעזור לעצמך מדהימה אני יודעת מה את עוברת אני עברתי את זה גם הלוואי שיכולתי לעשות דבר מה לעזור לך רק לתת לך חיזוקים מרחוק באהבה גדולה ושבת שלום דניאלה

ב"ה את יכולה לבחור אחרת כולנו פה שואלות אותך אם את מוכנה לבחור אחרת וקבלנו תשובה בעקיפין "לא ממש" אבל יכולות לראות שיש לך קונפליקט אדיר בין לרצות לצאת מזה או להשאר שם וזה קרוב להגמר רע ממש. קל? לא! לחלוטין לא! אבל אפשרי!!!! ברור שהתרגול מפחיד...לוותר על כל מה שאת יודעת...הרבה אומץ. נכונות וכוונה שלא משנה מה "אני (את) אצא מזה!" ברור שכשאנחנו רגילים למשהו אנחנו מפחדים לאבד אותו כי תמיד נשאלת השאלה :" מי תהיה "אני" ללא הפרעת אכילה".... יצרת לעצמך עוגן. את יודעת, הניסים הכי גדולים קורים מתי שאנחנו לא מתכננים, מתי שאנחנו לא יודעים, מתי שאנחנו מוותרים, מתי שאנחנו מניחים ללב לעשות את שלו באמון מלא בלי לדעת. זה מפחיד רק אם את מחליטה שאת נותנת להרגלים שלך לשלוט בך, כי אז את תמיד תחשבי כאמור "מה יהיה אם אני אעלה במשקל...." "מי תהיה אני" ..."הדכאון המאיים..." ..."מצבי הרוח..." .."החיים" וכל השאלות המאיימות אבל אי אפשר לגעת בהן אם לא מעיזים להיות בחיים ולשם כך צריך לפנות מקום למשהו חדש וזו החלטה שרק את יכולה לקבל על עצמך ולא משנה איזה טיפול תקבלי. את היא זו שצריכה להחליט ומהר! ו"הלא לדעת" אצלך ואצל רוב האנשים, חוסם אותך השאלה אם את מוכנה להיות מודעת לכך ולהעיז באמת למרות הקושי ואין ספק שהוא קיים ללכת עם מה שאת, לא יודעת? אני יודעת שזה לא קל ואפשרי!!!! תחשבי על זה המון אהבה יפה :-)

אתן יודעות מה חשבתי? אנחנו מתכתבות בפורום ולא רואות אחת את השנייה וויזואלית אנחנו פשוט מדברות עם האופי ולא היופי, כלומר ללא מסכות ....אנחנו לא חוסכות במילים ואומרות את כל העולה על רוחינו....ואם היינו מדברות פנים מול פנים לא בטוח שהיינו מרגישות חופשיות לדבר כך אחת עם השנייה....תחשבו על זה אנחנו רואות הרבה ונוצרת כימיה גם ללא המראה החיצוני.....מגניב......סתם משהו למחשבה....

אף אחד פה לא מכירה את השנייה ובכל זאת כולן עוזרות אחת לשנייה, מייעצות,חוות את כאבן של הבנות האחרות, משתפות, מבינות, ומציעות את עזרתן. זה מאוד יפה לדעתי. הפורום הזה מדהים והאנשים שפה עוד יותר. שבת שלום **חמודה**

את האמת חודש אחרי שהתחלתי להתכתב פה שזה מעל משנה אני יכולה לומר לכם שבאמת הפורום הזה מדהים פה אף פעם לא החסרתי פרטים... בפורום יכולתי לספר את כל המפריע לי... זה כמו משפחה שתומכת ואוהבת... שבת שלום דניאלה

שאין לנו מסכות , והגנות שנוצרות הרבה פעמים פנים מול פנים . לא שופטים אותך פה ,וכל אחת מתקבלת בברכה . לא משנה מאיפה היא , בת כמה היא , איך היא נראית , מה מצבה , ועוד פרמטרים שמה לעשות היום בחברה שלנו - קובעות מתוך שגיאה בסיסית את הרושם הראשוני שלנו על אדם . גם בלי שנרצה לחוות עליו דעה כך . זה דברים שטבועים בנו . ואני אומרת שצריך להתנגד לזה . אני מאוד מנסה להתנגד לזה כשאני פוגשת אדם לראשונה לא לשפוט אותו ע"פ מראה , ייחוס , מעמד וכו' ... רק על פי איך שאני והאדם השני מתקשרים ומתחברים . אם יש קליק ואינטראקציה טובה אז פאנן . לרוב זה קורה כה כלא שופטים אדם ע"פ סטיגמות חברתיות . תנסו . זה שווה את כמות האנשים שתכירו . בכל אופן , הפורום הזה והאנשים שכאן אכן מיוחדים וקרובים לליבי . ללא ספק , טוב שיש אנשים שמבינים ללבך . לדעתי זה מאוד יפה . מקסים . אוהבת אתכן . תמי

ב"ה שדה שהוא תמיד קיים. זה תמיד קורה ורק אם יש תאום בין השדות יש חיבור שהוא מעבר לכל מרחק שתוכלי להעלות על הדעת וכמובן שהוא לא מותנה במרחק. אם אין תאום לעולם לא יהיה חבור ולא תהיה פה כתיבה ולא שום דבר אחר והאמת שזה נכון לגבי כל דבר. וזה מאוד מסקרן ומעניין כי גם מה שיודעים על זה הוא ידע מוגבל כמו כל דבר בערך. :-)

....