פורום הפרעות אכילה - תמיכה

שלום הייתי רוצה לברר האם קיימת אפשרות להתייעץ עם אנשי מקצוע בנוגע לבעיה מורכבת. אודה על עזרתכם בהקדם האפשרי. עדה

ב"ה http://www.hilabianuriel.com/ אשמח לשמוע ממך.... :-)

:-)

מותק , מה איתך ? הכול טוב ? תודה על כל המילים הטובות בנוגע למה שרשמתי לך על איך שהרגשתי לפני כמה ימים . אני לא יודעת מה יש לי . אני חושבת שקצת מהאופטימיות של החג נכנסה לי לוורידים . זה לא קורה לעיתים קרובות . כפי שאת רואה מאוד קשה להוציא אותי מדעה או פרספקטיבה מסויימת . אבל אני חושבת שיצא לי באמת לדבר עם הרבה אנשים קרובים אליי בזמן האחרון והבנתי שלפעמים אני באמת מסתכלת על עצמי בצורה קצת שגוייה . לפעמים אני לא הכי מעריכה את עצמי ואת היכולות שלי . ולמעשה אני דיי פוחדת מכישלונות ומאוד קשה לי להתמודד איתם . א-ב-ל ! אני עובדת על עצמי . אני מנסה להחליף כל מחשבה שלילית שיורדת על עצמי ומורידה לי את הביטחון והאמונה העצמית במחשבה הפוכה שמעודדת ואומרת שאני מסוגלת להכול אם רק אני ארצה . מצפה לי עוד דרך ארוכה אבל לפחות אני עושה משהו לא ? מחר אני הולכת להרשם לקורס יוגה . אחרי שבדקתי כל מיני מכונים ... אז נראה אם זה יתאים לי אני ארשם ושבוע הבא אני אתחיל אותו . חוץ מזה , אני משתדלת להנות עכשיו ולעשות מה שאני יכולה . הבנתי שלא צריך להרוג את עצמי ומקסימום לוקח לי עוד קצת זמן עד שאני מבצעת משהו ... קל לי להגיד , קשה לעשות . אבל שוב אני משתדלת לעבוד על עצמי . ומזל שיש לי אנשים טובים מסביב שמזכירים לי כל הזמן את זה . עוד משהו שמאוד שיפר לי את המצב רוח - שלשום , כשיצאתי , בין היתר הייתה איתי החברה עם ה"א שסיפרתי לך עליה . זאת שהשלמנו . היא אפילו התקשרה אליי עכשיו באמצע זה שאני כותבת לך ( כמו שקורה לי בכל הודעה כאילו אנשים מנחשים שאני רושמת הודעה ... ) , ואני ממש שמחה לראות שיש התקדמות אדירה . היינו יחד במסיבה באותו לילה , וממש היה כיף . אני מתה עליה ואני שמחה שזה מתחיל להסתדר לפחות מהבחינה הזאת . מי יודע , אולי אני מתחילה להעריך את עצמי ?! אולי . מה שכן יש לי עדיין כל הזמן פיקפוקים עצמיים בראש . אני רק לא סובלת רחמים עצמיים . ולכן אני לא ממש מרחמת על עצמי אלא אומרת שזאת בעיה שלי ואני אצטרך לפתור אותה . כרגיל שוב פעם - הכול אשמתי . עכשיו לעניינך . אז קודם כל , לשקוע ברחמים עצמיים , כמו שאמרתי , לא ממש פיתרון . כי זה לא מוציא אותך משום מצב . רק גורם לך לבכות על מר גורלך . אבל - ואת זה רוב האנשים לא רוצים לקבל ולהודות , לך יש השליטה והאחריות . כשלא טוב לנו - יש לנו אפשרות לעשות משו בנידון . כל דבר . גם קצת זה טוב . כל עוד עושים משהו ומתקדמים בצעדים קטנים ... זה באמת מה שחשוב . להגיד שאת תמיד תהיי בתוך מעגל הדיאטות הזאת ולא תצאי משם כי זאת את - זה כנראה לא יעזור . אבל אם תשכילי להבין שכל דבר אצלנו הוא בר שינוי ותיקון אם רק תחפצי בכך מספיק ותהיי מוכנה לעבוד על עצמך באמת עם השקעה והתמדה- אין סיבה שבעולם שלא תשיגי את זה . תראי אותי - לי מאוד קשה לשנות את הדפוסים ההרסניים האלה שיש לי . לי מאוד קשה לשנות את קו המחשבה של זאת שלא מסוגלת להכשל . אבל אני מוצאת דרכים להתמודד . אני לא מקבלת את זה ומשלימה עם המצב כי זה אומר שאני מוותרת לעצמי ואת זה אני לא אעשה . כי זה למעשה להגיד שאת זורקת את החיים שמגיעים לך לפח . זה אולי לא יהרוג אותך , אבל זה כן ימנע ממך לקבל ולהשיג הרבה דברים טובים אחרים בחיים . וזה כן ימנע ממך לחוות את החיים כפי שהם . אז תתחילי להגיד שיש בידייך את היכולת לשנות ולעשות כל ששתרצי . זה קשה - בטח . לא מזלזלת בזה ואני יודעת מעצמי כמה שזה קשה . אבל זה אפשרי . הכול תלוי את כמה את רוצה בכך . תראי כל המחשבות האלה וההשוואות האוטומטיות שעוברות לך ברחוב , קניון או אצל חברה בבית . זה הכול מובן . הכול מאוד ברור והכול מאוד אופייני לה"א . אבל שוב - יש דרכים להתנגד למחשבות כאלה . הכון שמחשבה כזאת צצה לך בראש את לא ממש רוצה בה . היא כאילו באה משום מקום . אבל פה מגיע הקושי הגדול - את כן צריכה להיות מודעת למחשבות כאלה שקופצות לך בתדירות גבוהה כל פעם ולשנות את הגישה שלך לאט לאט . להחליף מחשבות כאלה במחשבות יותר רציונאליות והגיוניות . להגיד שאין מקום להשוואות . להודות בעצמך שיש לך הסתכלות מעוותת על רזון וכו' ... שוב לא קל - אבל עושים זאת . ואני גם עושה זאת . מותק תאמיני לי - אני עושה את זה כל רגע בערך שאני ערה , וגם בחלומות שלי :) כי זה כ"כ טבוע בי כבר . אני לא פוטרת את עצמי בטענה שזה קשה כי זה למעשה ויתור לעצמי . וזה כישלון מראש מבחינתי . ואני לא מקבלת כישלונות כפי שאת יודעת :) בכל אופן מותק , אני עפתי , עוד טלפון הפסיק אותי באמצע ההודעה . אני חייבת להתלבש ולעוף לחבר הכי טוב שלי . מהמם . נשיקות בינתיים . מצפה לשמוע ממך ילדונת . ואיך את מעבירה את החג בינתיים ? יישמת כמה מההצעות שלי ? :) אוהבתותך תמי

וכל כך נמאס לי.. המצב אצלי בבית על הפנים. אמא ושלי ואבא שלי בריב כאסח, אחותי ואמא שלי לא מדברות, ואני רבתי עם אמא שלי. אז כדי לעצבן אותה החלטתי לא לאכול. לפחות לא ליידה. היא מתעצבנת כשלא אוכלים. אולי בגלל זה אני כזאת פרה. בכל מקרה, אתמול כמעט ולא אכלתי כלום. אני יודעת שזה נשמע רע אבל זה היה רק כדי להחזיר לה. היא מעצבנננננננתתתתתת!! אה, וירדתי 2 קילו. למה אני לא נשמעת נלהבת? פשוט מאוד, כי אני לא מתלהבת. עליתי על המשקל היום וכל מה שהיה זה חיוך קטן, שנעלם אחרי כמה שניות. לא התלהבתי בכלל, לא קפצתי בחדר, לא חגגתי. כן שמחתי, אבל לא יודעת.. לא ממממש. ואני לא יכולה להסביר את זה.. נמאס לי כבר מהמשפחה שלי, מהבית הזהה נמאס לי מכולםם. נמאס לי שאני צרכה תמיד "להחזיק" את כולם כדי שאף אחד לא "ייפול". ואמא שלי, רוצה שאני יעיר לאבא שלי כל מיני הערות בגלל שהיא רבה איתו, וכשאניל א עושה את זה אני מאכזבת אותה. אבא שלי מעצבן אותי, ואני באמת רוצה להעיר לו אבל אז פתאום הוא מתנהג אליי יפה ומפנק והכל, שאני לא יכולה להעיר לו. ואז אני לא יודעת מה לעשות.. להיות בצד של אמא שלי או של אבא שלי.. ואז אמא שלי מתעצבנת עליי אבל אם אני מעירה אז אבא שלי מתעצבן עליי, והכל נופל עליי!.. לאף אחד מהאחים שלי לא אכפת מהמצב בבית. אני מפחדת שאמא שלי תקרוס נפשית בגלל כל המצב עכשיו.. אבל להתחנף אליה? ולעזור לה והכל כשאני לא מדברת איתה?? אבל רק אני חושבת על זה! רק אני צריכה לדאוג לכולם.. למה אף אחד לא דואג לי?? 2 אחים שלי כל היום בעבודה, אחי בטיול, ויש לי עוד אח קטן, הוא רק בן 10 מה הוא כבר יכול לעשות?.. וכל כך נמאס לי כבר.. אני רוצה שלמישהו יהיה אכפת ממני, שמישהו ישים לב אליי. אם קורה משהו תמיד אני מרגישה רגשות אשמה, אולי הייתי צריכה לעשות יותר. אני כל הזמן עסוקה בלנסות לרצות את כולם ושמה את עצמי במקום האחרון.. אני רוצה שהבית שלנו יהיה שליו.. למה רק לי אכפת???...אוף תמי נמאס לי כבר אני עומדת לבכות אני לא יכולה יותר.. ועוד משהו- הסתכלתי על עצמי היום במראה.. פתאום זה נראה כאילו אני רזה. אבל זה לא יכול להיות. כשאני רואה את זה אני מיד עומדת בפרופיל כדי להראות לעצמי שזה לא נכון. אוף תמי כל כך נמאס.. אגב, אני שמחה שמוע שאיתך לפחות יותר טוב, וגם עם חברה שלך. בהצלחה ביוגה.. לילה טוב **חמודה**

שלום, אני בת 50. בעבר רזיתי הרבה היום משקלי הוא 68 קילו 1.62 גובה. הבעיה שלי היא שאני נוטה לאכול בלילה ומידי פעם גם מקיאה. אני מטופלת תרופתית וגם מטופלת אצל פסיכיאטר בשיחות מזה כשנה. מצבי הנפשי הוא טוב אך בנושא האכילה נראה לי שישי לי בולמוסי אכילה או אכילה כפייתית. אני מבקשת עזרה בתחום הזה , אם תוכלי לענות לי ולייעץ לי מה לעשות אני אשמח. מזה כמה שנים שאיני מצליחה לרדת במשרל. אשמח לתשובתך בתודה

ב"ה מה שאת מעלה הוא משהו מאוד סימפטומטי שאני בטוחהשהוא מציק לך אבל שתינו יודעות שהוא אינו עיקר הבעיה ושיותר מכך הטיפול הנכון בבעיה יעזור לך בסופו של עניין להגיע למקום שבו את באמת תכולי להגיע למשקל הנכון והטוב ביותר עבור הגוף שלך. אגב אני ממליצה לך בחום רב לפנות לאולגה רז. אני באופן אישי מאוד מאמינה בשיטות שלה גם מפני שהיא מסבירה על התהליכים ועל המזונות שאנחנו אוכלים ואני חושבת שיש בסדנאות האלה הרבה ידע שאנחנו בכלל לא יודעים על ההזנה שלנו ועל הגוף שלנו. ברור לך שנכון להיום הרזיה עבורך לאחר הרגלים של שנים לגוף שלך זה משהו שהוא בגדר "בלתי אפשרי" לא כי זה בלתי אפשרי אלא מפני שהוא תמיד יהיה במגננה ובהתקפה "חסר לי" כי ההרגלים שלך אף פעם לא אפשרו לו להגיע למה שנכון לו ומה שבד"כ קורה שהוא אוגר בייחוד כשהוא יודע שאחת לכמה זמן את מקיאה את המזון. זה בעיה מאוד מורכבת שגם בטיפול הפסיכיאטרי אפשר לקבל עזרה בה כמו למשל טיפול שגורם לפחות רעב ויש תרופות שעושות את זה ושגם ובעיקר מטפלות בחוסר האיזון הכימי וההורמונאלי שנוצרו מכל ההרגלים האלה. ירידה במשקל? רק סדר נכון באכילה. עקביות. התמדה וסבלנות הם אלה שיביאו לך תוצאות אני לא יודעת על פי איזה דיאטה את פועלת אבל ברור שהיא אינה נכונה לך בייחוד אם בסופו של דבר זה גורם לך לבלוס אני יודעת בוודאות שעם טיפול תרופתי נכון ואיזון נכון של תפריט תזונתי שהולכים איתו לאורך זמן הם למעשה מה שיעזרו לך למתן הרבה מהסמפטומים והמעגלים שאת נכנסת אליהם. אני בטוחה שאת עוברת הרבה מעבר לבעיית המשקל שציינת ואולי רצוי שבאלה תגעי יותר ממה שאת מוכנה ומעיזה ... אני אשמח על כל עדכון במצב שלך ובהחלט גם להמשיך לכוון אותך.... מאוד הייתי רוצה לשמוע על הטיפול שלך, על האבחנה שלך, איך את רואה את עצמך ולמה את חושבת שזה קרה אולי אני אוכל לעזור לך יותר דרך זה כי ברור שמקור הבעיה הוא בנפש שלך ובהרגלים שלך.... איך את אוכלת בד"כ, איך נראה היום שלך... מה גורם לך לבלוס, אם קורה משהו לפני גם אם לא תעני לי על זה חשוב שעני לעצמך על זה כי אז תוכלי לזהות דפוסים ממקום של מרחק ויתכן ש"פעם הבאה" תוכלי למנוע הרבה מהם אם כאמור תצליחי לזהות מה באמת קורה לך כשזה מגיע לאכילה, לגוף, לנפש שלך ולמערכות היחסים שלך ..... בהצלחה והמון אהבה חג שמח הרבה ניסים ואור :-)

יש לי שאלה למי שיודע אולי יוכל לענות לי... זה לא נוגע אליי אבל זה סתם מעניין אותי.. ראיתי לפני כמה ימים סרט על מישהו שלקח סמים, והוא היה מפורסם, אבל ככל שהוא הצליח ושגשג ככה הוא יותר התדרדר לסמים ולדכאונות... שמתי על סיפורים כאלה גם בהקשר של הפרעות אכילה, בנות שככל שהן יותר הצליחו הן יותר נכנסו לדכאונות ולאנורקסיה. עכשיו אני שואלת- זה לא אבסורדי?! כאילו, זה לא אמור להיות ההיפך? ככל שמצליחים ככה מרגישים יותר טוב עם עצמך ואמורים להיות כמה שפחות בדיכאון ואולי אפילו בכלל לא להיות בדיכאון לא?? זה לא הגיוני שבנאדם שמצליח נופל יותר עמוק.. משהו פה לא נשמע לי.. אז איך זה בכל זאת קיים??... מי שיודע את התשובה אני אשמח לשמוע.. לילה טוב וחג אורים שמח **חמודה**

כי מה שקורה עם מפורסמים לרוב זה "תהילה" . הזוהר הזה , הפירסום , העושר ( מבחינת כסף ) , הגלאמר כמו שאומרים בסצינה , זה מסנוור , זה מעוור הרבה פעמים ואנשים מתחילים לעשות הרבה יותר שטויות ממה שהם היו עושים כאנשים מן השורה כביכול . למה זה ככה ? כמה סיבות לדעתי . הסיבה הראשונה היא שכמפורסם אתה נכנס למן איזור כזה של אח"מים , מפורסמים , מקבל המון הטבות ובעצם מתחיל לחיות ולבלות איפה שכולם רוצים להיות - בעולם הזוהר . וכמו שאת בטח יודעת , עולם הזוהר זוהר מבחוץ אבל לא כ"כ מבפנים . שם יש גם בין היתר המון סמים . את לא מתארת אפילו כמה . מה גם שהעולם הזה , של "היפים והעשירים" הוא עולם מאוד מאוד תחרותי , וכמו שעלית ככוכב עולה ככה אתה שנייה אחר כך יכול לצנוח למטה . העולם הזה מאוד ביקרותי , מאוד תובעני , מאוד בוחן כל צעד ושעל שהבן אדם עושה , ואני חושבת שזה מכניס סלבס ללחץ ומתח יותר ממה שאנשים חושבים . הם פשוט נכנסים למצוקות . תיסכול היא מנת חלקנו של כולנו . ואז כמו כל אדם אנושי , הוא בורח לכל מיני מקומות לרוב . אלכוהול , סמים , דיכאונות , ה"א -הכול קשור להתמודדות שלו עם הלחץ מסביב . סיבה שנייה שהיא גם דיי קשורה לראשונה , זה העניין שאמות המידה של אנשים מעוותות . החברה שלנו מתייחסת לאנשים מפורסמים כמו אלוהים לפעמים . בן אדם שלא רוצה לאבד את זה , או אדם שרוצה להגיע לדרגה כזאת בתור סלב מתחיל לרוב ינסה לעשות משהו שיכניס אותו ללב העניינים . אפילו לא במודע לרוב . אז הם ינסו שם קוק , ויתחילו לשתות כל ערב ולצאת למסיבות הוליווד , ולהתחיל לשים זין על העולם , לקחת את הפרארי שלהם ולעשות לילה אחד איזה טוטאל לוס לאוטו היפה והנוצץ שלהם . ואז כמובן שיהיו שם שוחרי הטרף ששמם- פפארצ'י בשביל לפרסם תמונות שלהם בכל המגזינים הנחשבים . אז כמו שאומרים - אין דבר כזה פרסום רע . כל פרסום בייחוד אם הוא קשור לאיזה סלב שנתפס לוקח סמים , נוהג בשיכרות , או אחת שכנראה יש לה ה"א - זה רק יביא עוד קוראים , עוד תהילה , עוד כסף וזוהר . ולבסוף המטרה הושגה . כי מבחינתם זה מקדש את האמצעים . יש עוד סיבה שמיוחסת בעיקר לאנשים אומנים כמו מוזיקאים , ציירים , פסלים , וגם אנשי קולנוע ותיאטרון לפעמים . סיבה ששמעתי ולדעתי היא נכונה בהרבה מקרים - זה קטע שסמים , אלכוהול ועוד כל מיני ניסויים על המוח שלנו :) , משפיעים על מצב התודעה ולפיכך מבחינה פסיכולוגית מה שלרוב קורה ביומיום הוא ש"האני המודע " שלנו שאמור לתווך בין "האני העליון" (שאחראי על אידאלים ואידיאולוגיות) ל"אני הלא מודע" (של החלומות , היצרים , התשוקות והחשקים ) , בעצם מתקטן . ככה המצב נוצר שהרבה ביטויים של רגשות ומחשבות שביומיום , האומנים לא היו למעשה יכולים להוציא אותם ( בגלל האיזון של האני העצמי המודע שלנו ) לידי ביטוי , יוצאים לפני השטח כיצירות אומנות שלאח מכן הואפכות ל"מאסטר פיס" או יצירות מופת דגולות . דוגמא ברורה לכך - השיר קומפטרבלי נאמב של פינק פלויד . ועוד המון דוגמאות שאני יכולה להגיד לך בבירור שהיום יודעים שהאומנים יצרו אותם תחת השפעה של סמים או אלכוהול . קיצר זה מביא להם ת'מוזה . והם כאומנים לא רוצים לאבד את זה , או פשוט לא רוצים לאבד את מה שבא עם זה - תהילה ,כסף וחיי הזוהר . אז הם שוב יעשו הכול כדיי לשמור על זה . כל אחד ובחירותיו שלו . סלבס לרוב לא מסתכלים על הדברים כיש לי מה להפסיד ... אלא כיש לי עוד הרבה מה להרוויח אם אני אעשה כך וכך ... נכון ? לא נכון ? כל אחד יגיד אחרת . מה שלא כל כך משנה כי אנשים יעשו את שלהם בכל מקרה . לא משנה אם זה נכון או לא נכון בעינינו . זהו מותק נשיקות לבינתיים . חג שמייח תמי

ב"ה הפער הזה שאת מדברת עליו נובע לפי דעתי מהתפתחות משובשת של רגשות וכל מה שקשור ל"אני הרגשי - נפשי" יש שלב בחיים שבו משהו קורה (בד"כ עד גיל 10) ואנחנו הרבה פעמים נחצים לשניים ואפילו לעוד כמה חציים כאשר כל חלק כזה מנהל חיים משל עצמו ולחלוטין לא בתיאום ומה קורה כשכל אלה מתקיימים בגוף אחד. באדם אחד. לא. זה לא סכיזופרניה גם לא פיצול אשיות אם לרגע תהית, אלא התפתחות לקויה של הפסיכה האשיותית וזה הרבה פעמים קורה בגלל טראומות ילדות, בגלל סביבה שלילית, הורים ועוד.... איפה זה מתקשר לשאלה שלך.... הרבה פעמים יש "מוצלחות" חיצונית אבל אין לה גיבוי או השלמה או הסכמה בשום רובד פנימי ולכן ההרגל וההתמכרות למה שמניע את החולשה שבנו הוא יותר זמין, יותר מתחזק עם הזמן, כי במצב הזה הוא הכי בא לידי ביטוי, הוא הכי מורגש מכל שאר החלקים שיש בנו. וכל אנטרקציה או שיקוף חיצוני שיש בו אלמנט הזדהות עם החלק ה"לא מוצלח" שבנו יעורר את ההרגל שתוקע ומוביל להדרדרות של כל אשיות מוצלחת שאת שואלת עליה. כשזה מגיע להפרעות אכילה ונראה לי שההפרדה הזו חשובה כי זה בכל זאת שונה. קורה דבר דומה.. יש "שולה" שהיא בוגרת מאוד, מבינה מאוד, יודעת המון, אולי אפילו גאון אבל יש בה "שולה" ילדה שנשארה מאוד קטנה מבחינה רגשית ושהפער בין התפיסה של הבוגרת לזו של הילדית הוא פשוט עצום ולכן בפועל היא יכולה להרגיש אפס אחד גדול אפילו שבפועל לכאורה היא סוג של "שיא ההצלחה" בעיני הסובבים אותה. אני חושבת שזה עוד משהו מעבר למה שתמי ציינה שמאוד קורה לבנות שיש להן הפרעות אכילה. הן תמיד מצליחות ומוצלחות אבל החלק הרגשי שלהן לא מפותח בגלל הרבה סיבות חלקן ידועות וחלקן נסתרות והרבה פעמים עקרון הפעולה שלהן נובע משם, מהמקום הילדי כי זה החלק שהוא תמיד יותר חלש, פגיע ורגיש ולכן הן תמיד יחשבו שזה לא מספיק "מוצלח" או לא "מספיק טוב" "מספיק טוב כדי שיאהבו אותי", כי שם הן חלשות ולא אוהבות את עצמן מהר מאוד בפער הזה משתחלת תחושה של כשלון ואי יכולת לראות את המציאות נכון. הרבה פעמים בנות שיש להן הפרעות אכילה לא יודעות ליצור גבולות נכונים בינן לבין הסביבה. הן הרבה פעמים ניזונות ממה "הם חושבים עלי" ולא מסוגלות לראות את עצמן ללא דעתם של אחרים ומן ההכרח שלא יודעות לראות את עצמן בעיניים של אמת פנימית שייחודית אך ורק להן וחבל מאוד אבל יש בהחלט מה לעשות וכל זאת כאמור בגלל הפערים בהתפתחות שציינתי. ככל שההצלחה משגשגת הפחד לאכזב מתעצם, כי "הצלחה" של פרסום היא תמיד אשליה ואם "שולה הילדה" לא התבגרה רגשית, היא לעולם לא תרגיש הצלחה או מוצלחת או שווה או נאהבת או טובה או מה שזה לא יהיה ולכן אם היא תהיה מפורסמת או "מוצלחת" או רזה מאוד היא תרגיש נכשלת וזה אף פעם לא יספיק לה בהכרח, כי אין שום גיבוש וחוסן פנימי שבו היא מרגישה מאושרת ע"י עצמה וזה משהו שהיא תהיה חייבת לעבוד עליו כדי שהחוץ לא יהיה לעולם אמת מידה למי שהיא באמת. כך לפחות אני רואה את זה.... המון אהבה קסם... :-)

ב"ה אם הסביבה הבוגרת שלנו עד גיל 12 לא מרבה לאשר ולחזק את הילדים שלה באופן חיובי (שאין בו השוואות או תחרות, אלא קבלה אמיתית ואהבה עם הרבה מקום לרשות וגבולות בריאים) אז רובנו נגדל לחשוב ולראות את עצמנו נכשלים, לא שווים ולא ראויים ועוד הרבה דברים אחרים שעושים את החיים לאומללים ממש אם בסיכומו של עניין אנחנו מודדים את ההצלחה שלנו בפרסום..תהילה ..שאיפה למצויינות ...השגיות בכל מחיר ובעקר רוח וצלצולים. ההצלחה האמיתית היא זו שאת מאשרת אותה לעצמך בתוכך עם כל מה שהחיים נותנים לך עם כל ביטוי חיובי שתתני לו מקום לגדול בתוך עצמך ואף פעם לא מחוצה לך רק כך תוכלי להשיג כביכול הצלחה אמיתית.

העבודה החדשה משגעת אותי קצת.....אני שונאת להתחיל עבודות חדשות מחכה כבר לעבור את השלב הראשוני וכבר להכנס לעניינים......אני סתם רגישה ולעיתים נפגעת מהר אמנם למדתי לסנן אבל לפעמים זה מעיק....לא יודעת איך להעביר את ההרגשה שאני מרגישה אבל זו הרגשה של יום קשה ומתיש נפשית אך אני מקבלת את זה...אני כבר לא כ"כ מרגישה את ההרגשה של "זהו שברנו את הכלים" אלא עם כל הקושי אני אומרת לעצמי שזה יעבור..... קצת כמו רובוט כי אני יודעת שיש רגשות שאסור לתת להם להשפיע ויש רגשות שרצוי שישפיעו .....לילה טוב לכולן ושנת ישרים אוהבת אתכן....ואותך אנורקסיה (בינתיים)............

ב"ה להתבגר רגשית לחלק מאיתנו היא משימה לכל החיים והאמיני לי אני שותפה מלאה למשימה הזו גם אני מוצאת את עצמי לא אחת נפגעת מדברים שאחרים אומרים לי או מכל מיני חיכוחים כאלה ואחרים שנוגעים בפצעים רגשיים שבאמת לא תמיד קל להכיל את זה. אני רק יכולה לומר שככל שאני מנסה להתבונן בזה מבלי להיות אמפולסיבית אני מצליחה לראות איפה החלק שלי בזה ואני לומדת לחיות עם ההשפעות של זה ואני חושבת שגם לך כדאי להתבונן בזה בכל "התפרצות" זועמת ולראות לאן זה לוקח אותך ומה את כן יכולה לעשות ביחס לזה ויש מה לעשות. ברור שזה מורכב אבל את יכולה להחליט שאת לא קרבן של זה יותר ושיש לך כוח ושליטה על הרגשות שלך. המון אהבה יפה מקווה שיש לך יום שמח... :-)

בתי, בת 19, סובלת מזה שנים מבולמיה והפרעות נוספות (דיכאון, חרדות קשות), לא מתפקדת כלל מזה שנים, וואינה משתפת פעולה עם טיפול מכל סוג באופן סדיר. בשנה האחרונה התחילה לסבול מתופעה מדאיגה בידיה, כשתופעה זו החלה להיות חריפה יותר בחודשים האחרונים. סובלת מקור בכפות ידיה ורגליה, ומספר פעמים ראינו נפיחות באצבעותיה אשר חלפה כעבור מספר שעות. יד ימין נוטה לצבע אדום ואף סגלגל. לפני כמה ימים כף רגלה הייתה סגלגלה. בנוסף, עור ידה הימנית הפך לקשה, זה החל כיובש אך כיום נראה חריג ביותר, והתופעה החלה להתפשט לכיוון פרק היד. תןפעה דומה קיימת ביד השנייה, אך בשטח מצומצם יותר. טרם פנינו להתיעצות עקב הקושי שלה לעמוד בכל סוג של טיפול או אבחון אשר דורש עמידה בזמנים ועקביות מינימאלית. שאלותי: 1. האם יש קשר בין בולמיה ומחלת רנו וסקלרודרמה? 2. האם הסימנים המתוארים מתאימים למה שמוכר כסימן ראסל? מודה מאד על תשובתכם והכוונתכם. עדה

ב"ה בולימיה היא הפרעה מסוכנת וגם טרשת נפוצה לדוגמא אם היא חבוייה היא יכולה להתעורר כתוצאה מבולימיה וכל הפרעה או מחלה אחרת כולל סרטן, בעיות נשימה או מה שזה לא יהיה. בולימיה היא לא בדיוק הפרעה בריאה. לדעתי אין שאלה טיפול רפואי מחייב בדחיפות ואם אין ברירה גם בכפייה למרות שאני ממש לא מתלהבת מעניין הכפייה אבל היא זקוקה לטיפול והיא כן יכולה לחיות חיים טובים אם היא תלמד נכון להתנהל במגבלות שלה. אז קדימה להתעלות מעל הפחדים ולהתחיל לטפל בדחיפות! בהצלחה המון ניסים ואהבה :-)

בוקר טוב לכולן!! אני נמצאת בלחץ מטורף עבודה חדשה ומלחיצה , מעבר דירה ולימודים לא מוצאת את עצמי אבל משתדלת לזרום אין משהו אחר לעשות הרי הרבה אנשים עוברים את זה וזה מה שמעודד אותי... כי אמנם אני מפחדת ומצד שני חשבתי לעצמי מה יקרה אם חס וחלילה הדברים שאני רוצה לא ילכו חלק???? אני לא אמות הרי זה קורה אנחנו אנושיים ..העולם לא יקרוס אולי אני אלחץ, אתעצבן, אתייאש לרגע אבל אחזור לעצמי ואראה שיש דברים טובים שאם דבר אחד לא ילך אז השני ואם לא השני אז השלישי ומשהו שנכנס לי לחיים זה לדעת לבקש עזרה כשצריך ולשים את האגו בצד כי קשה לי לבקש עזרה המשפט המפורסם שלי ששומעים המקורבים אליי "אני אסתדר לבד" "אני לא צריכה את העזרה של אף-אחד".....אני עדיין מרגישה ככה אבל זו העבודה שלי עם עצמי ואני אשתדל לבקש עזרה כשאהיה ממש נואשת אחרי שאבדוק את כל האפשרויות הקיימות תודה על ההקשבה בננות ובננים אוהבת me

על הדירה..וההתחלה החדשה!!! שנית על העבודה העצמית שלך היא מדהימה!!! פשוט החשיבה והדרך שלך להבין את עצמך נכונה ונהדרת את עושה עבודה נהדרת!!! אוהבת דינדין

ב"ה :-)

אני חושבת שאת אמרת הכול . ניסחת את זה בצורה הכי טובה " העולם לא יקרוס ... ואני אתאפס על עצמי " . כל הכבוד ילדונת . גאה בך . כמו תמיד . תראי איזה דרך מדהימה את עוברת . תראי את השיפור הענקי . אני חושבת שזה נפלא לקרוא הודעות כאלה ממך. אמרתי לך שאת תראי ותיווכחי בשינויים בעצמך . לא ? עובדה שצדקתי . תראי שאת תצליחי ובגדול . בזכות האמונה העצמית שלך . זה המפתח להכול ! במילה אחת : מדהימה . ואין צורך שאני אוסיף במילים . את אמרת הכול . נשיקות בובה . אוהבת אותך

אני פותחת קבוצות עבודה ותמיכה הן אישיות והן בקבוצות קטנות שאמורות לסייע להתמודד עם בעיית האכילה עד לסיומה. שיטת העבודה והאני מאמין שלי נמצאים בספרי "נשים ואוכל" יודעת בוודאות שעם התמדה ניתן להשתחרר מבעיית האכילה המעונינות מוזמנות לפנות 054-230058

ב"ה כל הכבוד וישר כוח חג נפלא :-)

תצאו , תבלו , תאכלו סופגניות , תשתו אלכוהול , תרקדו , תשמחו ,תסובבו סביבונים , תהיו עם משפחה , תהיו עם חברים , תשירו שירי חנוכה , תשירו שירי כריסמיס ( בשביל הדאחקה ) , תצאו למסיבה טובה ( כמוני ) ,תתעטפו במעילים , צעיפים , כפפות , וכל אביזרי החורף ( כי אם כבר חורף אז נלך על זה עד הסוף ...) , תאכלו לביבות , תישארו בבית לערב רגוע ,שקט , חמים , עם סרט טוב , פופקרון על הברכיים וכוס שוקו חם , בליווי של חבר/חברה/ או סתם החתול /כלב שיחמם אתכם , תדליקו נר 4 של חנוכה בליווי כל השירים שלמדתם בגן ( כן כן תאמצו את התאים האפורים שלכם ) , אם אתם גרים במקום שיש גשם תלכו החוצה ותתחילו לשיר בגשם( אני מודה שיצא לי לעשות את זה פעם בגרמניה וזאת חוויה ללא ספק אחת מהביזאריות לטובה שעברתי ) , תתחפרו בפוך עם כוס תה טובה וספר טוב שירתק אתכם לשעות הטובות ( מומלץ ביותר למי שבקטע ) , תשמרו על האחיינים/אחים קטנים/הילדים של השכנים ועל הדרך שהם ילמדו אתכם כמה מיצירות האומנות שמלמדים אותם להכין בגן/בבי"ס ( אתם תתפלאו איזה אומנים קטנים מסתתרים שם בתוך הגופות הקטנים שלהם ) . תשימו מוזיקה על פוווול ווליום , תבדקו שלא אמור לבוא מישהו הביתה בשעה הקרובה , ותתחילו לרקד בפיג'מה ( מניסיון אתם תצחיקו את עצמכם עד דמעות ...שלא נדבר על מקרה שמישהו צופה בכם ) , פשוט תתחרפנו , תשתגעו , תצחקו , תשמחו , תצהלו , תשירו , ותעשו כל מה שטוב לכם . גם אם זה נשמע לכם פסיכי - העיקר שזה פסיכי במובן הטוב של המילה . אלו כמה הצעות שאני ממליצה לנסות . ולא רק בחג . אבל בייחוד בזמנים של חגים שעוד יותר יש סיבה למסיבה . אוהבת אותכן . אז מה אתן הולכות לעשות בחג ? :) תמי

את עלת לי חיוך על פניי את לא יודעת כמה.. אני לא זוכרת איך עברו עליי החגים.. לא קשור חנוכה אבל אני יכוהל לומר לך שעלה לי חיוך... לנסות להנות מהחג אם כבר הוא בא... התכנון שלי לחג זה כ-ל-ו-ם אולי אני אלך לסרט אני רוצה ללכת לארתור והמינימונים... כן סרט מצויר עושה לי את זה ... כי אני חיה באשליה שהכל בסדר... אגב- אחרי ההודעה שלך עשית לי מצב רוח .. טנקס ואני אולי אעשה חלק מן הדברים שהצעת לחג.. אגב2- כבר הספקתי לאכול סופגניה והצטערתי על הרגע שאני חיה:( חג שמח דניאלה

חחחחחח אולי אני ינסה ליישם את הדברים שכתבת כאן.. נשמע מהנה.. בקשר לאלכוהול..על זה אני לא סגורה...:-) אוהבת המון שיהיה לך חג שמח **חמודה**

אחלה הודעה ...שמחה ולבבית לא הרגשתי את החג מעומס השגרה וואלה הזכרת לי את החג ..עשית לי טוב בלב...חג שמח ושיקרו רק ניסים ונפלאות אוהבת me......

אז ככה ... קודם כל שמחתי לראות שההודעה שלי שימחה אתכן . אם הצלחתי להעלות חיוך על פניכם היפות , אז זה היה שווה את זה . את האמת ,שהמוזה לכתוב דבר כזה באה לי פתאום . אחרי שקבעתי בילוי טוב לערב . חשבתי לעצמי שאני רוצה לשתף אתכן אהוהות בכמה רעיונות שלי לימים מטורפים יותר ופחות שכל אחת ואחד מאיתנו ימצא את זה להתחבר אליו ובאמת ליישם אותו . דניאלה - תצחקי אבל אני גאה בך שאכלת סופגניה - לא קל בכלל למישהי שחווה או חוותה את עניין הה"א . אבל זה צעד ענקי עבורך . העיקר שלא הרגת את עצמך באמת ... :) אני לא בעד לתכנן מלא ימים מראש משהו לבילוי . זה הופך את הבילוי לדעתי ליותר קטע של נטל ומעמסה , מחוייבות שמוטלת עלייך מאשר למה שהוא צריך להיות הנאה טהורה , כיף , ופשוט לבדר אותנו בכל מיני דרכים . אני כן ממליצה למצוא לך משהו שאת רוצה לעשות אותו ובאמת ללכת לעשות אותו . לווא דווקא מהרעיונות שאני הצעתי . פשוט תזרמי עם החיים . חמודה - גם אני אוהבת אותך מותק :) לעניין האלכוהול - צודקת . שכחתי לציין ל"כל אלה שמותר לעשות את זה מבחינת החוק ..." כמובן שאת בת 15 ואני צריכה ליטול את תפקיד ה"אמא" או מינימום האחות הגדולה שתגיד לך לא לעשות את זה .... אז מותק - לא לשתות אלכוהול :) יש לך עוד פחות מ3 שנים בשביל לשתות ... ורק שתדעי שאני אתמול - יצאתי עם חברים לבר , ואז למסיבה ( שהייתה מדהימה דרך אגב ) ובגלל שאני נהגתי , אז לא שתיתי . וכן זה קצת ביאס אותי שממש רציתי לעשות את זה . אבל הקול השקול בחר לא . אז אני נהניתי גם בלי זה . ממש נהניתי . לא חייבים אלכוהול להנות . זה מוסיף לי . אבל לא חובה . אני יודעת שכבר קרו מקרים שהייתי לא ממש הכי צלולה בנהיגה . ועוד כשאת עייפה , מנומנמת , מתה להיכנס הביתה לישון , מהורהרת , תוסיפי לזה אלכוהול וכל זה באמצע הלילה או לפנות בוקר אחרי יציאה ושווה - כמעט תאונה קטלנית , זמן תגובה איטי וחוסר זהירות משווע . אז נכון שאני חוזרת לבד באוטו - אני מרשה לעצמי יותר . כי אין לי אחריות על עוד אנשים שאם יקרה חס וחלילה משהו - זה באשמתי . ואני לא מסוגלת לשאת את המחשבה הזאת בכלל . אבל גם לבד , אולי אפילו לבד - זה יותר מטומטם . אני לומדת מניסיון - אם שותים לא נוהגים . לא רוצה לחכות לרגע שאני אעבור בטעות באדום כי הייתי קצת שיכורה מידיי או עייפה מידיי ו.... בום . קיצר - תלמדי מהשטויות שאני עשיתי . ואת רואה כמה שטויות היו . לעכשיו - פשוט תעשי חיים בלי לנסות להרוג את עצמך או את חברים שלך על הדרך :) אושר - זה שאת בשגרה מותק זה לא אומר שאת לא יכולה "לתבלן" את השיגרה שלך בכל מיני דברים כיפיים . לא צריך ליסוע להודו - למסיבה מטורפת בגואה בשביל להנות . אפשר לעשות מספיק כיף בצורות מאוד פשוטות . את ראית איזה הצעות הבאתי - לא באנג'י בניו זילנד . לא ראפטינג באיי גלפגוס , לא צלילה באיי סיישל ולא שומדבר מאלו ... פשוט הצעות פשוטות , שכל אחד ואחת מאיתנו יכולה ליישם . אם זה סרט טוב בערב שטק או רגוע , או לרקוד בגשם או סתם לפזז בפי'גמה בבית עם מוסיקה שאת אוהבת . כל מה שעושה לך טוב על הלב מתקבל . העיקר שאת תהני מזה . זהו חברות , אני הולכת לנצל את המזג אוויר המדהים ( אבל הקריר קצת עדיין ) שיש בחוץ , והולכת לטייל לי קצת בחוץ עם חברים . לשבת לאיזה קפה חם . מה שמזכיר לי שאני חייבת להתכונן , שחכתי לגמרי מכל ההיסחפות הזאת בהודעה הזאת . כמו תמיד . אה שכחתי עוד משהו - דניאלה אם את אוהבת סרטים מצויירים אז קודם כל את אישה כלבבי ! אני נקרעת מסרטים מצויירים . עד היום אני רואה בבייביסיטר את טום וג'רי וחושבת שזה מאסטר פיס מטורף . שלא נדבר על שרק וסרטים כאלה שהם יותר להומור מבוגר לדעתי . גאוני. אז אני מבינה אותך . ואתמול בצהריים הייתי בסרט שנקרא "תזיזו ת'רגליים" . זה סרט ענק , קורע מצחוק ,ועם המון מסרים סמויים על החברה ועל עוד דברים . קיצר מומלץ ביותר . כמובן שבגרסה האנגלית . רק גרסה מקורית . תלכי לסרט הזה . לי נמרח כל המסקרה כי צחקתי כל כך הרבה מכמה קטעים שם . :) טוב יאללה , אני עפתי למקלחת . לא נעים שאני אאחר עוד פעם בגלל הפורום . נשיקות וחג הכי שמח וכיף שיכול להיות לכל אחת ואחד ממכם . אוהבת אתכן המון . ואם תרצו עוד הצעות - אתן מוזמנות לשאול ! תמי

ב"ה בת"א כמובן.... :-)

לא חובבת סופגניות ממש ... יותר בקטע של סופלה שוקולד מדהים :) אז לא טעמתי את הסופגניות שלהם . אבל ! הבייגלס שלהם סופניים ! ואני חובבת בייגלס ... בייגל חיטה מלאה אימפריה ! :) אבל מצטרפת להמלצה שלך ... גאה כאן בכל מי שאוכלת סופגניה ועוברת את המתרס הפסיכולוגי !!! לדעתי זה כבוד . סחתיין לכולכן . המשך חג שמיייח . נשיקות היללי . תמי

ב"ה שימו לב!!! כידוע לכם, הצעת החוק המעניקה הטבת מס לנשים בגין טיפול בילד (הכרה בהוצאות הטיפול כהוצאה מוכרת, הן לשכירות והן לעצמאיות), עברה בקריאה טרומית, וממשיכה את דרכה (המבורכת) לקריאה ראשונה. בימים אלה, פועלת שדולת הנשים בישראל לקידום הצעת החוק ולהשלמת הליך החקיקה, בין השאר, על ידי החתמת הציבור על עצומה התומכת בקידום הצעת החוק (כמו גם הרחבתה מהטבה לנשים בלבד להטבה שיכולה להינתן גם לבן הזוג, ככל שהאישה אינה עוברת את סף המס). על מנת לחתום על העצומה, ניתן להיכנס לעמוד הרלוונטי באתר השדולה (לוקח כעשרים שניות ואם לא נעשה את זה, יש סיכוי שבעתיד נתחרט על זה ...): http://www.iwn.org.il/petition.asp

ב"ה (חברה תורמת 10 אג' לחולי סרטן על כל אי מייל) אנשים טובים שלום, הקדישו בבקשה שלוש דקות מזמנכם היקר לקריאת מכתב זה! כבר למעלה מעשר שנים פועלת "עזר מציון" www.ami.org.il בכל דרך אפשרית כדי להעניק תמיכה וסיוע לילדים חולי סרטן ולבני משפחותיהם, עזרה בקבלת יעוץ רפואי, ארגון הטסות לטיפולים בחו"ל, הקמה וניהול של מאגר לאומי לתורמי מח העצמות, הגשמת משאלות אישיות לילדים, בתי החלמה ייחודיים לילדים, הסעות לחולים ולבני משפחותיהם, קייטנות ומחנות נופש לילדים. מתנדבי עזר מציון מעניקים תמיכה נפשית ועידוד לחולים ומסייעים להורים בטיפול בילדים האחרים שבבית , בחברת "גגלי - מאגרי דירות" www.gagly.co.il החליטו להירתם לעזרתנו , החברה עוקבת וסופרת אחרי המיילים שנשלחים ותורמת 10 אגורות לכל אמייל שנשלח , אנא מכם עזרו לנו להפיץ אמייל זה לכמה שיותר אנשים בכדי לעזור לאנשים שזקוקים לעזרה ממשית . כל שעלייך לעשות הוא לשלוח אמייל זה לחברייך, מכריך ולכל מי שיש לב פועם בגופו . תודה תודה תודה בשם כל החולים !

ב"ה חזרתי כפי ששמת לב חחח אל תעלמי לי שיהיה לך חג מדהים הרבה ניסים אוהבת המון ותודה על הכל אני :-)

ממוש שלי..התגעגעתי אלייך..אני כאן וגם במייל שלי..אז ננוש קדימה נראה מתי את באה?! נשיקות ממוש אוהבת כל כך... דינדין

ב"ה :-) חיבוק ענקי

ב"ה אני מתנצלת על הזמן שלא היתי פה.... מאוד היתי רוצה להגיב על הסיפורים של שתיכן גם בגלל שביקשתי מכן לכתוב וגם מפני שאני חושבת שכל מה שכתוב פה חשוב בכלל לכל מי שיקרא ויתעניין וככה לא קיבלתן תגובה ממני אז.... אין לי הרבה מה לומר כי הסימפטומים דומים והספורים קשים ועצובים אבל מה שכן היה מדהים ולא מפתיע כי אני יודעת שדברים כאלה קורים כמעט תמיד שכל אחת מכן למעשה קיבלה הכוונה, עזרה, נכונות לשינוי וגם בכל הטירוף הזה הרבה אהבה. שמחתי לראות ולקרוא שכל אחת מכן למעשה הצליחה לראות בכל הסיוט הזה את נקודות האור שלה. לאושר המורה לריקוד לתמי החברה אני בטוחה שלשתיכן הן דמויות משמעותיות שגרמו לשינוי מאוד משמעותי בהתפתחות שלכן, בתפיסה שלכן ושמשהו בחווייה איתן גרם לכן לחשוב אחרת וגם ליישם. אם קיבלנו הזדמנות בחיים לחשוב ולהאמין שאפשר אחרת בעיני זה סוג של נס כי זה אומר שיש דרך אחרת ושיש מה לעשות גם במצבים שלא תמיד יש בחירה או שליטה ואני שמחה שלפחות חוויתן את זה ושגם אם אתן לא מודעות עד הסוף לעוצמת ההשפעה של זה עליכן אני בטוחה שזה עשה משהו שהרבה בזכותו אתן לא מוותרות וממשיכות בתהליך שכל הזמן קורים בו דברים וחשוב לציין גם דברים טובים והמסר הוא, לשים עליהם את הפוקוס....ואז זה גודל וגודל ובלי לשים לב המציאות תשתנה לכן והרבה דברים טובים יקרו בה. המון אהבה וחיבוקים חג מאיר ושמח

איזה כיף לפתוח את הדף של הפורום ולראות שאת שוב איתנו .... חסרת לי מאוד . ואני יודעת , לפי התגובות של הבנות כאן שגם להן מאוד . אז ללא ספק - מאוד שמחתי לראות שוב את הנוכחות העוצמתית שלך בפורום . בלי קשר להודעה הנוכחית שלך . שלחתי לך מייל . אתמול . עכשיו למה שרשמת לנו . אני לא חושבת שזה מזל . גם כי אני לא ממש מאמינה במזל ... וגם כי אני חושבת שזה באמת תלוי בכל אחד מאיתנו . אפשר להגיד שב99.9 אחוז זה תלוי בנו . אני יודעת מעצמי - שעד שלא ממש רציתי להבין את מה שחברים שלי ניסו לגרום לי להבין כל הזמן - אני הייתי עמק בפנים . הריי התחושה הזאת ממכרת . היא הופכת להיות חלק ממך . חלק שאת חושבת שכבר ממש בלתי נפרד אפילו . ועוד שמנסים לקחת לך את מה שאת הכי נאחזת בו בחיים .... זה באמת קשה . ולכן אני לא ממעיטה באף אחת כאן ובכלל , שנמצאת בשלב כזה או אחר . כי למעשה השלב הכי קשה הוא לגרום לעצמך להבין כמה שהמחלה הזאת לא מועילה לך . באמת לא מועילה . עד שאנחנו לא מבינות את זה - זה לא יקרה . וברגע שבאמת נותנים לעצמך לראות את זה - רק אז את עושה צעד ראשון בדרך הארוכה והמלאת חתחתים הזאת . שגם בה אני לא מזלזלת כמובן . אני יודעת שאצל רובינו , אולי אצל כולנו , מה שבטוח אצלי - עד שלא הגעתי למצב שממש התבססתי במיץ המסריח של התחתית עבורי , וכבר כמעט ואין לאן לרדת משם יותר , לא ירד לי האסימון הזה שמכאן יש רק לרדת לסוף המר או לעלות לחיים יותר טובים שמגיעים לי ושאני לא משכילה לראות את זה כנראה . כל הכוונה שלי כאן בפורום, זה לנסות לגרום לכמה שפחות בנות לרדת לשפל המדרגה . מי שלא יכולה לצאת מזה בלי לעבור שם ממש פיזית ולחוות זאת על בשרה , ולצערי זה רובינו , אז לפחות לעודד ולתמוך . שזה המון . ואני לא מספיק מעריכה את החשיבות של זה לצערי . אבל אם אפשר - אז לצאת משם כמה שיותר מהר , כל עוד המערבולת הזאת לא סוחפת אותך פנימה יותר יותר . המקרים שלי ושל אושר זה לא נס . וזה לא מזל . זה פשוט החלטה שלנו , אחרי הרבה סבל ייסורים וכאב , והגיד שנמאס לנו ואנחנו עושות משהו בעניין . וכן - תמיכה של אנשים מסביב היא חשובה ביותר . בלי זה - מאוד קשה אם בכלל אפשרי לצאת מזה לבד בלי אף אחד שיתמוך ויעזור . אני אישית לא מכירה מקרים כאלו . אבל מי יודע . תודה על הכול היללוש . ותודה על התגובה שלך . שלא שכחת אחרי שכבר עברו כמה שבועות מאז . אוהבת אותך . חג שמח מלא אור . תמי

ב"ה זה לתמי ולכל מי שרוצה אני חושבת שלהפוך משהו חיובי ל"נס" או "מזל טוב" מעצים את החוייה פי כמה ולדעתי היכולת לתת מקום לחלקים החיוביים שקורים כל הזמן היא הגדולה והיא מה שהופכת את החיים לפתוחים ומאפשרים. תמיד כשאנחנו בגישה של "כן" יש פתיחות מסויימת שמאפשרת לחלקים חיוביים לתפוס מקום ולא חסר. אני כן הצלחתי לראות שאנחנו לא תמיד מצליחים לתת את הפוקוס על דברים טובים כי יש כל כך הרבה דברים שמטרידים אותנו והדברים הקטנים נעלמים אבל הם ישנם והם בהחלט יכולים לחולל מהפך אבל אני גם יודעת שזה לא פשוט כלל לתרגל את זה. את צודקת אם את לא הית רוצה לא הית מחלימה, לא הית רואה וזה תמיד תמיד תלוי בנו אבל גם לאחר יש חשיבות גדולה בהתפתחות של כל אחד מאיתנו ההפרדה הקיומית מאפשרת התבוננות רבה והרבה מרחב של פעולה והשתנות אבל ללא אחר לא בטוח שהינו מסוגלים לקחת לבד ולתפעל נכון את כל העוצמה שיש בנו ויש. ישר כוח אוהבת המון חג של ניסים :-)

רוצה לצאת לעולם חדשה ונקייה בלי המחלה ... מה הפרוצדורה למי אני צריכה לפנות? לבד ... אני לא יכולה לא מצליחה... מעבדת שליטה יום יום למרות רצוני להבריא לחיות חיים "נורמלים" לעשות בדברים אחרים שלא קשורים לטירוף שנימשך ונימשך ללא ערך ותכלית ושכבר לא נימצא בשליטתי.... רוצה ...רוצה... אבל אני מרגישה כול כך לבד ....כול כך מלוכלחת שאני ניגעלת מעצמי... שבויה בתוך גופי ... אוףףף מצב חרא מייאש עד כאב...שמביא אותי לדיכאונות וחרדות אין סופיות שאף אדם לא יבין או ידע....(מוזר איך אנשים סביבכך חושבים שהכול בסדר איתך שזה המבנה שלך שירשת אותו עוד מילדותך חחח לא מבינים עד כמה זה לא נכון ואף שיקרי שאני "אישה שכלואה בגוף של ילדה") לא רוצה לחיות את החיים האלה יותר רוצה מהות אחרת אבל איך ....איך עושים זואת...אירוני שלא משנה כמה תרצה ותישאף למציאות אחרת טהורה ויפה יותר הגוף לא רוצה מסרב ומגיב אחרת ממה שהמוח רוצה... רק רוצה שלווה ולא להרגיש בודדה באפלה rony

רוצה לצאת לעולם חדשה ונקייה בלי המחלה ... מה הפרוצדורה למי אני צריכה לפנות? לבד ... אני לא יכולה לא מצליחה... מעבדת שליטה יום יום למרות רצוני להבריא לחיות חיים "נורמלים" לעשות בדברים אחרים שלא קשורים לטירוף שנימשך ונימשך ללא ערך ותכלית ושכבר לא נימצא בשליטתי.... רוצה ...רוצה... אבל אני מרגישה כול כך לבד ....כול כך מלוכלחת שאני ניגעלת מעצמי... שבויה בתוך גופי ... אוףףף מצב חרא מייאש עד כאב...שמביא אותי לדיכאונות וחרדות אין סופיות שאף אדם לא יבין או ידע....(מוזר איך אנשים סביבכך חושבים שהכול בסדר איתך שזה המבנה שלך שירשת אותו עוד מילדותך חחח לא מבינים עד כמה זה לא נכון ואף שיקרי שאני "אישה שכלואה בגוף של ילדה") לא רוצה לחיות את החיים האלה יותר רוצה מהות אחרת אבל איך ....איך עושים זואת...אירוני שלא משנה כמה תרצה ותישאף למציאות אחרת טהורה ויפה יותר הגוף לא רוצה מסרב ומגיב אחרת ממה שהמוח רוצה... רק רוצה שלווה ולא להרגיש בודדה באפלה rony

מה שלומך???? אם נעדרת בטוח יש לזה סיבה טובה..... בכל אופן אני שמחה שחזרת ומצפה לדבר איתך בהמשך אז אם לא קראת את ההודעות האחרונות שכתבתי אז ככה: הפסקתי לברוח (משתדלת) יש לי עבודה חדשה ודירה חדשה אני עוברת בעוד שבוע ...מה שבעבר הלחץ שטמון בכל השינויים הללו היו גורמים לי לברוח להפרעה היום אני מנסה להתמודד עם השינוי והלחץ המטורף הנלווה לזה ... אם קשה לי אני מנסה לדבר עם מישהו מה שהייתי מעדיפה לא לעשות אלא לשמור הכל בבטן או לבכות שזה גם משהו שקשה לי לעשות אז אני מנסה בכל מאודי לא לעצור את הבכי כי הוא נועד בשביל לשחרר רגשות .... אני באמת עובדת על עצמי כי זה לא קל וזה מבעת כשאעזוב את הבית אני אעדכן אותך את דינדין המדהימה שעזרה לי מאוד ואת בנות הפורום....איך אני מתמודדת עם זה ואם יהיה לי יום רע אני אכנס לפורום כי הפורום פתח לי מקום מפלט אמיתי לימים רעים וטובים כאחד אז תודה לכולן על הכל ...אוהבת .....

ב"ה קראתי את ההודעות אמנם לא את כולן אבל רובן ויש לדינדוש התייחסות מדהימה וזה כל פעם מחדש משמח אותי השוני והנכונות לגישה חיובית ומעשית. אני רוצה לברך אותך ואני חושבת שאלה הם הדברים החשובים של החיים ומאוד אהבתי שהבעת כוונה ורצון להתמודד גם אם עוד שניה זה לא ממש יצליח כמו שאת רואה בשאיפות שלך (שהן לא תמיד ברות מימוש כי זה חלק מהעניין) אבל זה יפה שאת עושה מאמץ להוריד את עצמך לקו מעשי פרקטי ובאמת חשוב שהוא לבחון מה את כן יכולה לעשות למען ההצלחה שלך ולא מה שההרגל רוצה ממך, שהוא לא יותר מלא כלום, אלא פחד וזה טוב שאת עושה מאמצים אדירים להתנגד לו וככל שתתנגדי לו וככל שיהיה חיכוך בינך לבין כל מה שמעורר את הרצון לברוח למה שמוכר ו"בטוח" כביכול כך את תתחזקי ולא תפלי וזה תהליך. את נפלאה. בבקשה, לא משנה כמה קשה תמשיכי ותנסי ואם קשה אז קשה ואם בא לך לבכות תקבלי את זה. מותר לך והכל יכול לקרות כל הזמן. כל מה שאנחנו חושבים שהוא יציב ובטוח ובשליטה הוא סה"כ אילוזיה אחת גדולה אבל כדי להתמודד עם הפחדים הרבה אנשים חוטאים לה כדי להתמודד עם החיים אבל תזכרי שהכל יכול לקרות וגם דברים טובים בהכרח וגם לא לעשות הוא הרבה פעמים עצה נבונה ביותר להזיז דברים כמה שזה ישמע אבסורד ומגוחך. אני מאחלת לך המון אהבה יפה חג מלא ניסים ורק טוב :-) אני

אני לא עושה סרט , אני עושה פרוייקט משותף עם ח'ברה שסובלים מהפרעות אכילה שהמטרה שלו לעלות את המודעות בנושא,שהוא מורכב מצילומים שאני מצלמת, צילומים שמצלמים אנשים שסובלים מהפרעות אכילה וטקסטים שמגיעים מאותו מקום,,, אני אומרת תנו צאנס, הנושא הזה הוא הכי חשוב שיש וכולנו יודעים את זה !!! צריך להוציא את זה החוצה!!! הטלפון שלי 0547250749 המייל שלי [email protected] מחכה לתגובות, ומקווה למישהו\ מישהי שחושבים כמוני ורוצים להיות חלק..... שיהיה אחלה יום, ותנו צאנס... ענבל

שזה נכון. סרטים\תכניות\ספרים\כתבות על אנורקסיה גורמות לי טריגר.. במיוחד אחרי התכנית של דנה וויס.. צודקת הילה.

אחרי מה שאני עברתי ב3 חושים האחרונים , אני נרשמת לחוג יוגה שיעזור לי להתמודד עם כל הדרישות המוגזמות שלי מעצמי . מהפרפקציוניזם שגרם לי , גורם לי לכ"כ הרבה סבל . הייתה לי התמוטטות עצבים מטורפת לפני 3 ימים . הרגשתי כישלון . פשוט אחת שלא תגיעה ליעדים שלה ... לא משנה מה היא תעשה . אחרי דיבורים רבים ( שלא ממש הועילו באותו רגע ) , אני חושבת שכרגע , היום , נפל לי האסימון החשוב הזה שהחיים קצרים מידיי בשביל להתאכזב מכל דבר - בין אם הוא טוב או רע . אני צריכה לקבל את המגבלות של עצמי כאדם בשר ודם אנושית שגם לה יש צרכים .אני צריכה להתחיל להבין שאת הכול אפשר לפתור ולא הכול זה סוף העולם !!! אין . מה שאני הרגשתי בימים האחרונים ... זה פשוט לא שווה את זה . לא שווה את הבריאות שנהרסת לי כל כך בגלל כל הלחצים והעומס שאני , רק אני מכתיבה לעצמי . הכול יעדים של עצמי . אז כן - אני אמשיך לשאוף למצוינות , אני אמשיך כל הזמן לרצות להשתפר והלתחדש ולא לשקוע במקום ... אבל - אני אהיה תמי החדשה . תמי שיודעת לקבל גם אכזבות . ושיכולה להבין שהכול זמני ושהכול בר תיקון . אז כן - יוגה בהחלט מתאימה למי שאני . בהחלט תועיל לי . ואני בטוחה שאני אראה תוצאות של שיפור . ואני כמובן איידע אתכן כאן בפורום . אוהבת את כולכן . ונשיקות . תמי

זאת בעצם הבעיה העיקרית ....לקבל את עצמנו שאנו בני אדם ולא רובוטים ..לא כל מה שאנו רוצים יקרה או בזמן שאנו רוצים שיקרה אלה דברים שקשה לקבל עד היום כשמשהו לא מסתדר אני נכנסת ללחץ ולקריז כי ברגע אמת קשה באמת ליישם את מה שאנו מייחלות ליישם ...שזה לא נורא וכו....תמוש אני מקווה שתמצאי מעט שלווה ביוגה ותספרי לי איך זה...בהצלחה מאמי.....

ב"ה פשוט תזרמי... יוגה היא דרך נפלאה להרגע חג שמח ... :-)

תודה על התמיכה חמודות . הילה - אני לא שמה את כל הביצים שלי בשק הזה ... אני לא מצפה שזה ישנה אותי מכיוון אחד לכיוון שני . אבל אני באמת חושבת , שאני חייבת למצוא דרך להתחבר לשלווה הפנימית שלי . ואז גם ללמוד להירגע ולא להיות כל הזמן בצורך של אקשן ופעילות . ואם אני לא בפעילות אז אני בדאונים מטורפים , וזה כידוע לכן , מוביל אותי ? נכון להרס עצמי . וכל הכוונה זה פשוט להימנע מכל זה . כמה שיותר . וחוץ מזה שאני גמישה , אז זה מתאים לי גם מהבחינה הזאת . אבל לחלוטין - פשוט הולכת לזרום עם זה . זאת הכוונה . אושר - תודה על התמיכה וההבנה . אני יודעת שאת גם כן נתקלת בצורך של שינוי אצלך לפני כמה זמן וזה טוב שאנחנו לומדות להתרגל לשינויים שבאמת ישנו את חיינו לטובה . כמו המעבר לגור לבד אצלך . אני מאמינה שאת תראי את ההשפעה עלייך בעצמך . נשיקות יפות . וחג אורים שמח ( כמו בגן ...) תמי

.....

ב"ה אמרו לי "הדרך יותר חכמה מזה ההולך בה" וכבר כתבתי את זה לאנורקסיה "בנתיים" אני רואה את זה מאוד בולט בכל מה שאת כותבת ואני חושבת שכל הזמן קורים דברים שמכוונים אותך למקום מסויים ואם יש כלי שיכול לעזור אז על אחת כמה וכמה ואני מניחה שכל הזמן יקרו דברים ויכוונו אותך לעוד דברים, לעוד הבנות ושכל חיכוך עם קושי הוא פוטנצייאל והזדמנות להתחזק. אני אומרת מה שעושה טוב. מה שעוזר... ללכת עם זה ועם "מחר" זה ישתנה ללכת גם אם זה. ושרק תתחזקי המון אהבה יפתי אני :-)

מעניין אותי לדעת את משדרת המון כוח במסרים שאת מעבירה לחברי הפורום את משדרת שיש לאן יש מוצא רק צריך לפנות לטיפול הנכון (את אפילו כותבת עם קו מדגיש ואין לי מושג איך את עושה את זה אבל זה מגניב) בכל מקרה- אף אחד עוד לא שמעתי שמסוגל לדבר בכזו נחישות על להפטר מהמחלה... באמת! הרי חלק מחברי הפורום נמצאים בסוג של הפרעת אכילה כבר שנים רבות. חוו הכל. עברו הכל. יודעים יותר מידי. ולך- יש את האומץ להגיד להם- כאילו הם רק היום נכנסו למחלה- שיש איך לצאת מזה. זה מדהים בעייני. את נותנת תחושה שבאמת יש. ולכן זה מביא אותי לשאלה הבאה- מה את לא מספרת לנו? איך יכול להיות שיש פתרון בטוח ובכל זאת נשארים כל כך הרבה אנשים במעגל הקסמים של הפרעת האכילה? מה אנחנו מפספסים?????? מעריכה אותך מאוד ומקווה שתהיה לך תשובה, אני...

מתוקה שלי..בוקר נפלא.. לפעמים שאני חושבת על הטופת שעברתי ואיך עכשיו אני בריאה לחלוטין ואיך עכשיו אני לא רצה לעשות בולמוס ולהקיא אני משקשקת רק מהמחשבה כאילו שזה יחזור חו"ח.. אבל התאמצתי נורא..הגעתי למצב..שבאמת אין לי מוצא..אני סגורה בתוך ביתי עם הרע והכעס שלי..ממורמרת..אין לי עזרה כל אחד בחייו אני עם שתי בנות קטנות אחרי גירושים..שלא מבינות למה אמא שלהן בשירותים קרוב לחצי שעה בשירותים כל שעה בערך..לא עובדת עצבנית נזרקת על הספה מסריחה ועוברים הימים על ראשי מאיימים פיטורים יש חובות בלאגן..ואז החלטתי לעשות לזה סוף..יצא לי לקרוא את אחד הספרים שקניתי על הפרעות אכילה..שבסופו היה טלפון התקשרתי והלכתי ...מצא חן בעיניי..התחברתי אליה ישר...יש לה שיטה שנקראת דו- איט..והיא ממש נתנה לי כלים לעבוד כל שבוע עד הפגישה הבאה..בלי התייחסות לאוכל..בלי דיאטנית...למרות שהלכתי במקביל לתל השומר לפגישות..קבוצתיות...אבל כל כך רציתי לעזור לעצמי ולחיות כבר!!!! נמאס לי להיות חיה אבל מתה בעצם..מבינה?? כל כך רציתי לחיות..והפסקתי להאשים את אמא את אבא שלי..ואת כל העולם בשיט שלי...הבנתי שהם..בעולם שלהם ואין תקנה אז למה שאהרוג את עצמי.....?? התחלתי טיפול..שארך שנתיים ימים..וכשהיו הצלחות פשוט הורדנו במינון הפגישות והצלחתי...עד שזה נעלם לגמרי......פרחתי שוב..הכרתי את בעלי השני..והתחתנתי ביולי הזה..ב"עה..ואני מאמינה שאפשר...אם רק תחליטי לעצמך בלי להתנות את זה במשפחה או באחרים..אפשר ולחלוטין להבריא!!! אני מאמינה בכל אחד..ואחרי כל הטופת הזו אני הבטחתי שאעזור למי שרק ירצה...כי לי לא היתה אוזן קשבת מלבד הטיפול אבל אני כן יעזור!! מבינה מתוקה שלי!!! אני מאמינה בכל אחגד ואחד כי זה כן אפשר!!!מי שמוותר לעצמו מפסיד במלחמה הזאת... נשיקות וחיבוק חם דינדין

ירדתי 4 קילו פחות משבוע אני אוכלת 100 קלוריות ביום ולקחתי כדורים משלשלים רק פעמים לא שאני גאה בזה אבל לפחות ירדתי אני מחכה כבר לעלות למשקל ולראות 10 קילו פחות דינדין נראה לי שאני מקרה אבוד וכנראה שאני לא ככ מבינה את הסכנה שיש בבית או שלא רוצה להבין לא נראה לי שיש לי מספיק כוחות לעזור לעצמי אני רואה רק שחור מול הענים אין לי כוחות לכל זה המצב מידי מסובך והוא כל יום יותר ויותר מסובך אין לי כח יותר לפעמים אני חושבת עדיף לא לאכול כלום גם אני יכניס פחות גועל וגם אני ימות בסופו של דבר וזה מה שאני רוצה אם לא בכדורים אז ככה אני יעלם

מהעול הזה לא הסתכלתי על עצמי במראה כבר כמה ימים מרוב גועל ואני גם לא מתכונת מספיק לגעת בשומנים ולעלות על המשקל ניסיתי לחשוב בשביל מה יש לי לחיות אפילו דבר אחד לא הצלחתי למצוא ככה יהיה הכי טוב בשביל כולם אני עושה רק צרות ונזקים ואני אשמה בהכל בכל מה שקורה כולל שאני בגדתי באמא שלי שונאת את עצמי שונאת יותר מכל דבר

שיר להכריח אותך או לגרום לך לעשות צעדים אי אפשר..ואם את לא רוצה בעזרה ונוח לך עם המצב..זה בחירה שלך בלבד!! יש המון שליחים בחיים שהיו עוזרים לך אבל את בוחרת לראות את השחור הרע והמגעיל וחוזרת לשם!!! את כאילו מחפשת את הפגיעה!!! למה? למה את לא מנזה דרך אחרת..לבנות את עצמך ולהצליח בגדול!!! אבל זו החלטה שלך אמרתי לך אם תרצי אני אעזור לך אבל זה תלוי בך!!! אוהבת אותך דואגת לך ומקווה שכן תושיטי יד לעזרה.. נישקות דינדין

את צודקת אני לא מסוגלת לעזור לעצמי אני פוחדת מידי אני מרגישה משותקת תודה בכל אופן

יש לי יומולדת השבוע אבל ממש לא בא לי לחגוג.. מה אני אחגוג עוד שנה שגדלתי?,השנה הכי נוראית שהייתה לי בחיי?! שנה שעברה עוד הייתי במקום אחר .. אני לא אשכח את מה שלבשתי ביומולדת של שנה שעברה היום אפילו בצחוק אני לא יכולה ללבוש את זה. שנה שעברה כבר התחלתי לעלות במשקל בקטנה.. היום אני במשקל תקין מידי לדעתי. אני יודעת שבטח קרו דברים טובים השנה וצריך להתמקד בהם גיוס סיום בגרויות וכו וכו אבל הכול מתגמד לי לעומת בעית האוכל שהייתה נוראית מהכיוון השני לא אנורקסיה,השמנה!! מאוחר מידי אני לא מצליחה לשנות..

א. ביום ההולדת העיברי של האדם יש בו אור מיוחד והוא יכול לבקש דברים כי שערי שמיים פתוחים בשבילו!! ב...עזבי את מה היה? תתמקדי במה את לוקחת איתך ומחילה דף חדש? תבדקי למה כל זה? מאיזו סיבה מה קרה שגרם לך להתמקד באכילה במקום בחיים עצמם!!! אני בכל אופן יודעת שאף פעם לא מאוחר..ולא מדי..זה בטוח!!! אני הייתי בפנים 13 שנה..ויצאתי נקייה לחלוטין..אין דבר שאי אפשר לרפא אלא אם כן לא רוצים להרפא!!! אני יודעת שאת תצליחי אם תרצי... אני מאחלת לך המון מזל טוב הצלחה וכן בריאות איתצנה שהשנה תתחילי..בלעזור לעצמך!! נשיקות בלונים ומליון הפתעות דינדין

מאחלת לך שנה יותר טובה ושתרגישי יותר טוב עם עצמך בשנה זו מזל טוב מתוקה המון אהבה.....

ב"ה אם שינוי גישה אין דבר כזה " מאוחר מידי " נכון, יש ייאוש, יש הרבה מונחים זיפתיים אחרים אבל אפשר לעשות משהו ואני מסכימה איתך שזה לא הלך כי הדרך שבחרת בה לא נכונה וזה רק אומר דבר אחד שאולי הגיע הזמן לנסות משהו אחר, מבוקר יותר, מאוזן יותר... חשבי על זה ושיהיה לך חג נפלא... הרבה כוחות :-)

אז ככה, לכבוד יום ההולדת ה-8 לאנורקסיה שלי באתי להגיד שלום מתאר לעצמי שלא הרבה מכירים אותי כאן כי הייתי פעיל פה בפורום לפני הרבה זמן . לפני 8 שנים, בכיתה ט' חזרתי הביתה לנר ראשון של חנוכה והחלטתי שאני עושה דיאטה, אמנם לא הייתי שמן אבל הייתי מלא, וקצת מדוכא... זה התפתח וגדל כמו כדור שלג והוספתי לזה עוד כל מיני "הפרעות" (OCD וכאלה...) וכיום אלו החיים שלי. זה ארוך בשביל להסביר את זה בכמה שורות אבל אני חי בשביל האוכל והספורט - לא עובד לא לומד (התחלתי השנה אוניברסיטה ואחרי 3.5 שבועות כבר הייתי בחוץ... מרצוני) כלוווווווווום כשאני גולש באינטרנט זה לאתרי בריאות וספורט כשאני קורא (אם בכלל... אין לי סבלנות) זה רק דברים שקשורים לאוכל ולספורט. בעצם- לפעמים אני קורא גם את הכותרת הראשית בעיתון של סופ"ש.... וואווו.... אני מאושר ושמח (רוב הזמן) אבל אין לי חיים. בעצם יש לי חיים, בודדים, בלי אף חבר לדבר איתו, הפלאפון שלי דולק כל הזמן וברשימת 10000 השיחות הנכנסות האחרונות תמצאו אולי 2אנשים שהם לא "אבא / אמא / בית" ולפעמים גם סבתא... אני יכול להשאר שבוע שלם בבית בלי לצאת (אני מתאמן כל יום - בבית)... אולי לפעמים למכולת כדי לקנות ירקות וגבינה לבנה 3% לא הגזמתי באף מילה, זה לא היה שיר פיוטי או משהו כזה, רק סיכום מצב. מה תגידו לי? ללכת לפסיכולוג? דיאטנית? פסיכיאטר? פחחחחחחחחחח בכסף שההורים שלי שפכו על טיפולים יכולתי לקנות פרארי.... שלוש נקודות (...) אמרה לי שבוע שעבר בצדק רב: מתי שזה מחלה - הולכים לפסיכולוג, אבל מתי שזה כבר נהפך לאורח חיים.... זה משהו אחר עובדה שגם הפסיכולוג שלי (מגיל 17, אני בן 22) אמר לי - "תשמע, כל מה שאני יודע - אתה גם יודע, אין לי מה לחדש לך" - והוא יודע המון.... זהו לבינתיים מקווה שיהיה לכם חג אורים שמח ותאכלו הרבה סופגניות (כן בטח...) אוהב את כולכם ושולח נישוקים וחיבוקות שבת שלום

עצוב לי שזה המצב שלך אני מבינה אותך כ"כ הדברים שאמרת לא זרים לי כלל דרך אגב מה גרם לך לעזוב את הלימודים? חוסר מוטיבציה? המקצוע??? תספר לי...... אני אגיד לך למה אני מבינה אותך ...אני כמוך אחרי השרות לאומי התחלתי לזייף בעבודות משהו שלא מתאים לי ...אני רגילה להיות יציבה בעבודות ורצינית לאורך זמן אך הגעתי למצב של ייאוש של אין לי כח לחיות לפי תכתיבי החברה....לא בא לי לעבוד לא בא לי ללמוד....רוצה לשבת רגל על רגל ולא לתת לחיים לחלוף להם על פניי בזמן שאני קורעת את התחת בעבודה...במשך כמה חודשים עבדתי מעט ופשוט רציתי חופש כמובן שנכנסתי לדכאון עמוק יותר מצד אחד כי הייתי צריכה להתרגל לא לעבוד כ"כ הרבה ולתת לעצמי את האפשרות לנוח קצת מהחיים המלחיצים והטובעניים ונוסף לכך לא ידעתי לאן פניי מועדות ומה צופה לי העתיד ..כמובן שהבנתי מתישהו שאני צריכה לעשות מעשים בכדי שדברים יתחילו לזוז אך היה לי קשה לצאת מהמקום הנוח הזה ולפעול.... מה שאני רוצה לומר לך זה שאתה פשוט מפחד לא רק מפחד אלא מבועת מהחיים כי אנחנו בגיל כזה (אני בת 23 עוד מעט) שאנחנו מאוד מבולבלים ומחפשים את עצמנו....אני אמשיך לדבר איתך בהמשך כי אני חייבת לעוף עכשיו לעבודה ...אז ביי מאמי לבינתיים לא סיימתי את ההודעה אני אמשיך במועד מאוחר יותר ביי אהוב.....

עצם העובדה שאת כותב "בנתיים" זה כבר תקווה בעיני לפחות!! שנית...כנראה שהפסיכולוגים האלו לא היו בשבילך מדוע לא פנית לטפול אחר? סוג אחר? אולי נוח לך שההורים שלך דואגים לך וזה המצב...אתה אוהב את זה ששמים אותך בקטגוריה "חולה" שאין לו תקנה!! זה גם סוג של בעיה..יש אנשים שכל כך הטמיעו את ההפרעה רק בשביל העובדה..שיתייחסו אליהם וידעו שזה המצב ואין דרך חזרה למרות שיש!!! חבל לי שמרימים ידיים אבל זו בחירה שלך!!! היית יכול לפנות לטיפול אלטרנטיבי..משהו בסגנון אחר!!! שמחה לשמוע ממך.. המון כוח נשיקות..דינדין

נכנסתי במקרה או שלא במקרה וריאתי את ההודעה שלך... באמת שגדול ממילים כל מה שיש לי להגיד לך. כל כך מבינה, כל כך שותפה, אבל ב"ה ממקום אחר. הלוואי שתגיע בקרוב גם אתה למקום אחר. אתה מוזמן אם בא לך לעדכן ולשתף במייל או פה (יותר כיף כשיש מישהו שמכיר אותך קצת ) ובינתיים שיהיה חג שמח ושתמצא בו נקודות אור. ותמשיך להאמין שבסוף גם לך יקרה נס. חושבת עליך ושולחת חיזוקים עד כמה שאפשר

אין לי את המייל שלך.... בכל זאת עבר מאז המון זמן

שלום לכולם,, אני עושה פרוייקט בנושא הפרעות אכילה שהמטרה שלו לעלות את המודעות החברתיית בנושא,בחרתי את הנושא הזה כי הוא קרוב אליי באופן אישי. אני מחפשת בנות ובנים שיש להם הפרעות אכילה ורוצים להיות חלק,, הפרוייקט יהיה בצילום וכתיבה (לא חובה להצטלם או להראות פנים בצילומים). אני ישמח לתת עוד פרטים במידה וזה יעניין.,.,. תודה ושיהיה אחלה יום, ענבל

תוציאי מהארכיון את כל אלפי הסרטים שכבר עשו ולא יחדשו שום דבר.

אני לא עושה סרט , אני עושה פרוייקט משותף עם ח'ברה שסובלים מהפרעות אכילה שהמטרה שלו לעלות את המודעות בנושא,שהוא מורכב מצילומים שאני מצלמת, צילומים שמצלמים אנשים שסובלים מהפרעות אכילה וטקסטים שמגיעים מאותו מקום,,, אני אומרת תנו צאנס, הנושא הזה הוא הכי חשוב שיש וכולנו יודעים את זה !!! צריך להוציא את זה החוצה!!! הטלפון שלי 0547250749 המייל שלי לשליחת דואר אלקטרוני מחכה לתגובות, ומקווה למישהו\ מישהי שחושבים כמוני ורוצים להיות חלק..... שיהיה אחלה יום, ותנו צאנס... ענבל

דבר ראשון- כתבתי לך הודעה למטה על כמה שאני גאה בך. ומקנאה. דבר שני- אני כבר עמוק בעסק. מכיוון קצת שונה. אבל דפוסי האכילה שלי בהחלט חולים. עוד מעט כבר 20. השתיררתי מהצבא בגלל זה- הייתי בצבא אמורה להיות הרמטכ"ל. חיכיתי לזה כל כך והיה סיפור נוראי עם זה. זה אכל לי את החיים וכיום אני אוכלת את עצמי למוות. יש עצות?

עצוב לי שזה ככה מפריע לך את השגרה.... וכן תמיד יש עצות ופתרונות מלבד ללכת לטיפול אם חשוב לך לשרת מכל סיבה שהיא יש לך את האופציה של שירות לאומי שאני ממליצה ושם את יכולה גם לבטא את עצמך ולהגיע רחוק....יש הזדמנות שנייה אך את צריכה להיות מוכנה בשביל זה ...צריך רק רצון...גם לי לא היה קל בשרות ופה ושם ההפרעה קפצה לה לבקר אך לא נתתי לזה להרוס לי לגמרי....אני מאחלת לך בהצלחה ואם את רוצה לבדוק אפשרות זאת אני אעזור לך רק תגידי ואני אשמח לעזור ביי מתוקה המון אהבה......

טוב אז כך עוד מעט כשבוע שאני מתחילה לאכול א.בוקר וקצת סלט בצהריים או סתם דברים כדי לא להרעיב את עתצמי עד 7 בערב... אתמול הרגשתי ממש מוזר.. עליתי למישקל ומישהו שם את מד המשקל +5 קילו ואני נבהלתי שעליתי על המשקל וכאשר בדקתי אם באמת השמנתי 4 קילו ראיתי כי טעיתי- למרותש אני בטוהח כי השמנתי כי לא יכול להיות שעליתי בערך בקלורי ולא השמנתי בכלל... אז כך היום, הייתה לי הרגשה מוזרה, הרגשה לכתוב מכתב בעל 4 עמודים ולשפוך את הלב במכתב אני לא יודעת למה עדין לא עשיתי את זה אבל זו אותה הרגשה מלפני כ4 שנים אותה הרגשה מוזרה שרציתי להרחק מכולם ולהיות בתוך הבועה שלי... האם זו חזרה להפרעה? או סתם הרגשה מוזרה? דניאלה

מה שהיה בעבר עלול לצוץ גם אם זה רק המחשבה לא המעשים עצמם..הרי אי אפשר לשכוח עבר זה חלק מחיינו... אבל אם את מכירה את המצב...הזה ויודעת שהוא גורר עימו דברים או הרגשה לא טובה..אז תנסי למצוא דרכים אחרות..להתמודד עם הרצון להיות לבד..כי זה מותר..להיות לבד לפעמים גם בתוך בועה בלי שיפריעו לי..זו לא בעיה!! אני מקווה שהרגשתך תשתפר..וזה משהו בר חלוף.. יום מקסים דינדין

איזה כיף.......מצד אחד קצת מלחיץ ומצד שני אני כ"כ שמחה מהשינוי המשמעותי בשבילי שאני עושה.....תודה על התמיכה אוהבת אני......

למרות הפחד מהחדש..את עושה דברים נפלאים צעדים ענקיים כל הכבוד ... אם תרצי תוכלי לבקר אותי גם אני גרה בתל אביב מוזמנת..תמיד!!! בהצלחה..ורק הצלחות...ודרך אגב..גם הכישלונות הם חלק מניצחון..כי ניסינו וזה הניצחון האומץ לנסות !!! נשמה יום נפלא דינדין

אני מפחדת לחוצה אני מוצאת דרכים להפיג את המתח את הלחץ בצורה חיובית עם כל הלחץ מנסה להנות מהרעיון שסוף סוף אהיה עצמאית בפועל.........ושוב תודה יום נפלא גם לך

ב"ה :-)

לא ענית לי להודעה האחרונה ... הכול בסדר איתך ? איך עובר עלייך השבוע ? משהו חדש ? קצת דואגת לך . מקווה שלשווא .. מקווה יותר שתוכיחי לי שאין לי מה לדאוג כל כך :) רק שלחי הודעה שאת בסדר ... נשיקות מותק . מחכה לשמוע ממך בקרוב . תמי

הכל טוב איתי מאמי המחשב שלי היה בתיקון והחזירו לי אותו רק היום.. השבו עובר עליי..בסדר.. לא משהו.. יש לי ימים של שנאה עצמית נוווראיייייייייייתתתתתתתתתתת!! השבוע היה לי יום שלא הפסקתי להסתכל על הבטן שלי, וזה כל כך היה נמאס לי.. לא הפסקתי לחשוב: וואי איזה מגעילה אני, איזה שמנה איזה דוחה.. וזה היה כבר נמאס לייי לחשוב על זה.. כמעט בכיתי כבר..ניסיתי להכין שיעורים ואני רק ישבתי והסתכלתי על הבטן בשלב כלשהו כבר הכנתי את הראש על השולחן ואמרתי לעצמי: מה יהיה איתי?? פעם הייהה לי רצון אחד: לאהוב את עצמי היום אני בערך כבר מוכנה להתפשר: לאהוב את עצמי למרות שאני לא רזה אבל אין מצב שאני יצליח. אני צריכה דיאטה חדשה, אני יודעת. בקשר למה שהתכתבנו אז.. אני מבינה מה יש לי חשבתי על זה: אני מושפעת. זה הכל. לא הפרעה, לא משהו נפשי.. כלום. סה"כ מושפעת. ממי? מאמא שלי. אז ככה: אמא שלי הייתה עושה דיאטות הרעבה, היתה מקיאה לוקחת משלשלים... לא צמחה בטן הוושפעתי ממנה. אובאותה תקופה לא ידעתי שזה לא בסדר. חשבתי שזה נורמאלי. אפילו אני זוכרת שהתווכחתי עם חברה שלי ואמרתי לה:" כן! כדי לעשות דיאטה צריך לאכול ארוחה אחת ביום". אח"כ ניסיתי להקיא בסוף גם לקחתי משלשלים. זהו. סה"כ מושפעת אבלללללללל- למה אני חושבת על זה כל הזמן? ולמה כשגיליתי שזה רע לא הפסקתי עם זה?? ולמה הכל נראה לי כל כך נכון גם אם הוא שגוי? ולמה את רוב הדברים אני רואה בצורה מעוותת? ולמה דבר קטן לאדם רגיל אצלי הוא דבר קיצוני מאוד?? למהה?? אני לא יודעת. זה מה שמוזר אצלי. אבל אני עדיין שונאת את עצמי. ועדיין חושבת..יותר מדיי חושבת והלימודים מלחיצים אותי.. והבייביסיטר הזאת מעצבנת.. הייתי אצלה השבוע ולא רציתי לאכול אז היא אמרה לי: וואי את לא אוכלת כלום!!" מזל שאני לא בדיאטה.... מה אז היא הייתה חושבת? ואמא שלי.. כאילו..האני יודעת שבדיאטות שלה היא תמיד הייתי מקיאה.. אבל לאף אחד זה לא היה אכפת.. לא לה, לא למשפחה שלה.. לא לי..לנו.. ואז היא שאלה אותי מה הבייביסיטר ושעניתי לה היא צחקה ואמרה: חחחחחח וואי אז שתטפל גם בי תשאלי כמה היא לוקחת לטיפול בבולמית. והיא התחילה לצחוק. מההה?? כאילו..אמא שלי? בולמית????????????? אבל איך יכול להיות?? כאילו נכון שמדי פעם היא הייתיה מקיאה.. אבל עדיין.. גם אחותה ככשמעה במה הבייביסיטר עוסקת אז היא צחקה ואמרה לי: חחחח וואי אמא שלי צריכה אחת כזו".. ואם זה נכון אז למה הם צוחקים??? מה מצחיק בזה? ולמה הם כאלה ציניים??? טוב תמוש, אני מעירכהה את הדאגה שלך:-* אוהבת אותך המון מה איתך?? איך את מרגישה?? מה שלומך?? שיהיה לך שבוע מקסים אוהבת **חמודה**

מה קורה איתך ילדה ? אני מקווה שהשבוע החדש יעשה לך רק טוב ... אני בטוחה שהוא יהיה כזה . בכל אופן , הצטערתי לשמוע שהשבוע שעבר -עבר עם הרבה שנאה עצמית ומחשבות רעות כאלה על עצמך ... יש ימים כאלה מותק . זה חלק מהחיים שלנו כאנשים עם רגשות ומצבי רוח ... זה מה שהופך אותנו לאנושיים לא ? :) אבל שוב הכול תלוי עד איזה רמה . אני חושבת שאת צריכה להימנע כמה שיותר ממחשבות ומעיסוק בכל מה שקשור להפרעה , ולדיאטה וכו' .... כי כל מחשבה כזאת רק מחמירה וגורמת לעוד "חברות" שלה לבוא איתה ... ואת זה אנחנו רוצים למנוע לא ? בכל אופן - תנסי להתעסק בכל מיני דברים שלא יתנו לך יותר מידיי מרווח מחשבתי לשקוע ביצרים של המחלה . כתיבה , שירה , אומנות , חברות , יציאות , מוסיקה , טיול עם הכלב /סמור/תוכי :) פשוט כל דבר ... ספר טוב . זאת בחירה טובה. מה עוד ? בנוגע להגדרות ... את חושבת שאת "מושפעת " . אוקי נקרא לזה ככה . אבל אני חושבת שאין להמעיט בערך של מה שיש לך . מה שזה לא יהיה . זה לא משהו שצריך להתעלם ממנו ... אני כן חושבת שיש לך תסמינים מחשבתיים ומעשיים של ה"א . לא משנה איך תקראי לזה . זה לא העיקר . העיקר שתדאגי לעצמך . כי מאוד מהר נחשפים למקומות יותר ויותר מסוכנים . ואת יודעת את זה מעצמך גם כן . מה קורה איתי ? . עברו עלי כמה ימים לא קלים . המון המון לחץ ועומס . המון דברים שמוטלים על הכף . ואני , אפשר להגיד קרסתי תחת העומס והלחץ . יום רביעי בערב הייתה לי התפרצות בכי מטורפת שמלווה באמירות מאוד קשות על עצמי - "כישלון" , "לא מספיק טובה ", וכו' .... וכמו שאת יודעת אני משכנעת מאוד טובה :) , אז שכנעתי את עצמי עוד יותר שמה שאני אומרת זה נכון . ואני גם עקשנית לא קטנה ככה שכל הדיבורים מסביב לא ממש עזרו לי ... ביום חמישי בערב זה החמיר אפילו עוד יותר . ואחרי דיבורים ממש מעמיקים אני חושבת שנפל לי אסימון כלשהו בנבכי המוח שלי ... החלטתי שאני ארשם לקורס יוגה . שיעזור לי מאוד להתמודד עם לחץ ומתח . להתמודד לקבל את עצמי כמי שאני . עם המגבלות והחסרונות . להבין שאני לא על אנושית ושאני לא צריכה להרוג את עצמי בשביל שומדבר בחיים . הבריאות שלי הכי חשובה ושהכול בר תיקון . גם אם הדברים לא הלכו חלק כמו שרציתי. אז אני מחפשת בינתיים משהו שיתאים לי . ובימים הקרובים אני ארשם למשהו כזה ... אני באמת חושבת שאני אראה שיפור רציני . פנימי ונפשי . לפחות אני מקווה שזה מה שאני אראה . חוץ מזה , אחרי יום חמישי המטורף שהיה לי - החלטתי להשתחרר קצת ולצאת עם חברים - מה שלא יכלתי לעשות במשך הרבה זמן כי הייתי חולה והרופא ממש אסר עליי לעשות איזשהי פעילות .ודרש ושאני אהיה במנוחה טוטאלית כל הזמן . ושישי בלילה היה ממש מצחיק וכיף . אלכוהול בשילוב עם חברים טובים אכן עשו את העבודה :) שבת בבוקר היה קצת כואב ( הראש ...) אבל גם כן מאוד רגוע ונחמד . כמה שיכול להיות אצלי . אז לפחות הסופ"ש פיצה על כל מה שהיה לפני כן . אני צופה שבוע טוב מותק . רציתי להוסיף עוד משהו - על האמירות הציניות של אמא שלך ואחותך . תראי יש משפט מאוד נכון : " בכל צחוק יש קצת אמת " . ציניות , זאת דרך להתמודד עם דברים . זה סוג של צחוק . יש אנשים שמקבלים את זה ויש כאלה שלא . את יכולה לבחור לעשות מה שבא לך . אבל תביני מאיפה מגיעה הציניות כתגובה שלהם למה שסיפרת . אני חושבת שגם אחותך ואמא שלך יודעות שיש איזשהי בעיה שלא ממש רוצים לפתוח אותה באופן ישיר . יותר נכון מפחדים לפתוח אותה . ומה שהן עושות זה מציגים את הבעיה בצורה שלרוב לא יוצרת איזשהי התערבות פעלתנית . אם יש משהו שמתיק לך - דברי איתם . אני בכל אופן חושבת שאת יודעת כבר שיש בעיה עם אמא שלך . וגם אחותך מודעת לזה . השאלה מה אתן עושות עם זה . אתן מתכחשות , נותנות לה להתכחש , שואבות מזה מקור לדירבון ( כמו שקורה אצלך ) , מתעלמות בתקווה שיעבור (מה שלא יקרה את יודעת ) , או שאת מחליטה לעשות מעשה ולפתוח את הנושא שכ"כ מציק לך ומשפיע עלייך . אם את כל כך רוצה לדעת למה היא הגיבה ככה - פשוט תשאלי אותה ! זה הכי קל . ואת תקבלי תשובה בלי התחמקות . בסופו של דבר היא תצטרך להעמיד את הדברים במקומם ולהבהיר את מצבה . תבהירי לה שאכפת לך . שאת דואגת לה . ושכן - את מושפעת ממנה . זהו מותק . אני עפתי . אבא שלי הגיע ואני קופצת לידיד שלי . נשיקות ושבוע קסום ילדונת . תמי

הילה שלום. את בטח זוכרת את היאוש הנוראי שלי לגבי בתי, שהיא אוכלת ללא גבול, והגענו למצב של אבטלה, ישיבה בטרנניג מרופט כל היום, זלילה ויאוש. אז, אחרי כל היאוש, יש אור קטן שמנצנץ איפשהו מרחוק. קודם כל היא מצאה עבודה, ויוצאת כל יום עד שעות הערב מהבית. דבר שני היא נרשמה מיזמתה למכון כושר, והולכת בערך 3 פעמים בשבוע להתעמל, שזה נפלא בעיני. חוץ מזה היא אמרה לי היום שהיא רוצה לקנות משקל!! היא יוצאת לקניון, אמנם עדיין לא רוצה לקנות בגדים, אבל קונה קישוטים ואיפור, שזה גם נהדר, כי היא היתה מוזנחת ואפטית לגמרי. הלואי שהפעם זה ימשיך ללכת בכוון הנכון, והיא תוכל להשתלט על הבולמוסים שתוקפים אותה, ולהגיע למישר שקט בחיים שלה. היא בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים, בקשר להתנהגויות והבנה את עצמה, יש שיפור, בקשר להפרעות האכילה, לא. ובכל זאת כשהפסיכולוגית הכריזה על עדכון מחירים, היא החליטה פתאום שזה פינוק יקר מדי, והיא רוצה לנסות להתמודד עם עצמה לבד. אני מקווה שאם ההחלטה באה ממנה, סימן שזה הדבר הנכון. אז, רציתי רק לומר שבכל זאת, אפילו מתהומות היאוש, יש אפשרות לעלות כלפי מעלה,ואסור לאבד תקווה.

סימה יקרה... זה נפלא שהבתך מרגישה טוב בזמן האחרון..אך גם קניית המשקל וההתעמלות אם היא עושה זאת על מנת להיות בשליטה על חייה זה לא יעזור זה כמו לעשות קוסמטיקה בחוץ אבל בפנים הכל חרב!!! לאבד תקווה ?? לעולם לא!!!! זה נפלא שאת תומכת ומבינה ובראש שלה כייף לה..שיש לה אמא כמוך...אבל שימי לב לכל התסמינים האחרים..פסיכולוג..אינו פינוק זה טיפול ששום דבר חיצוני לא יכול לעשות...אז חבל כי גם יכולה ללכת אחורה מאוד קשה לבד...לפעמים זה אשליה שאפשר לבד..כי כרגע היא בתקופה טובה..מה יקרה ששוב יהיה רע? אז לחזור לפסיכולוג...לא כדאי!!! אני חושבת שצריך להתמיד..אבל זה שיקול שלכם...אולי ניתן להוריד תדירות אבל לא כדאי להפסיק לגמרי..חוץ מזה עליכם לשאול את עצמכן..האם בשלוש השנים יש התקדמות משהו? ואם כן אז זה נפלא..!!! בהצלחה המון כוח וסבלנות...הבולמוסים לא באים בגלל האוכל והרעב זה מה שמשתלט עליה...כשהיא חווה מרגישה וחושבת דברים זה דרך ההתמודדות שלה....והיא תפסיק עם זה מתי שתהיה לה אלטרנטיבה וכלים אחרים להתמודדות .. הילה תחזור בע"ה בעוד כמה ימים.. יום נפלא דינדין

אתם מזיקים לה. תנו לה סיבה ךקום. פסיכולוג זה לא סיבה. זה לפעמים אפילו לא עוזר. אם היא אומרת לא לפסיכולוג- יש סיבה. היא צריכה משהו שיעשה לה טוב. תרשמו אותה לאיזה קורס ספורט אתגרי או משהו כזה. משהו שירעיד אותה מהתרגשות. זה עולה פחות ממפסיכולוג- וזה עושה טוב יותר.

ב"ה כל אדם לגופו וכמו שכבר ציינתי בעבר התהליך הזה לא פשוט וקורה בו הכל ולפעמים איזון מסויים שמוצאים בתוך המחלה נחשב ל"טוב" ולדבר חיובי בהחלט ולא היתי פוסלת אותו כל כך מהר כי הוא בהחלט סימן לכיוון נכון של החלמה. ברור שהיה עדיף שלא יקרה שום דבר יותר ולא תהיה שום אפיזודה של איבוד שליטה אבל זה חלק מהעניין וחלק מהדרך. אני רק אחרי 6 שנים של טיפול הגעתי לקצה של חוט יציאה מהזוועה הפרטית שלי ובדיעבד שום דבר ממה שעברתי לא היה סתמי. מהצד..ברור, אפשר לראות את זה ולשפוט את זה בכל מיני וורייאציות אבל את לא באמת יודעת מה זה עד שאת לא נמצאת שם ואני לא מאחלת לך גם אם את חושבת שאת סובלת את לא יודעת כמה היא סובלת ואני מודיעה לך שזה סבל נוראי בשבילה גם אם היא תחייך והכל יראה "מושלם" מבחוץ כדי לרצות את העולם. אז היא באמת יכולה למות ומהר. את כאילו לא שבעת רצון אבל בתך נמצאת בתהליך מסויים והיא מודעת יותר ממה שאת חושבת אבל חשוב שתביני שיש אנשים שהקצב שלהם איטי וחייבים לכבד את זה אז את יכולה לבוא ולומר:."אבל היא יכולה למות..." ואני אומרת לך שלא מתים כל כך מהר במיוחד אם השתדלות כמו שלה ואני מאמינה שהיא תצא מזה .... ושחנוכה הזה עבורה יהיה מפנה משמעותי בדרך גם לך המון אהבה :-)

ש ו ב רבתי עם אבא שלי. שוב ממש רציתי לראות אותו בוכה על הקבר שלי. האידיוט הזה- "תבריאי כבר"! הוא צורח עליי!!!! כאילו עשיתי משהו רע! רק כעסתי עליו שהוא צוחק על מה שאני אוכלת. הוא עושה לי רע. רע מאוד.

אני ממש מצטערת איך שאת מרגישה... זה כואב לי לחשוב על מה שאת עוברת כי גם לי יש "סרטים" עם אבי כיוון שאבי תמיד אמר לי שמנה, בטטה, מגעילה,פרה,מפגרת,מטומטמת,סתומה וכ"ו... ושהייתי בתת משקל ותזונה הוא המשיך והמשיך ועד היום הוא לא יודע כמה נזק הוא עשה לי... רציתי לתת לך עצה קטנה : מה שאני עשיתי כאשר הוא התחיל להכניס אותי ל"סרט" לא שמעתי המ הוא אמר.. אפילו היום.. אמר לי מפגרת מטומטמת.. ואת האמת העברתי את זה מול האוזן שלי ואל הסכמתי שזה יכנס לי לאוזן ואח"כ אימי אומרת לו... נו ועכשו אתה עדין חושב שהיא מפגרת מטומטמת (אחרי שראינו כי צדקתי) קיצר תתעלמי את חזקה את מדהימה ואת יודעת מה את עושה דניאלה

בתור אחת ששמעה בערך הכול מאבא שלה , וזה כולל כל מה שאת מתארת לעצמכן ... אני יודעת כמה שזה קשה וכואב כל פעם מחדש לחיות את הצריבה הזאת של המילים ועוד כשזה בא ממי שאמור להיות אחד האנשים התומכים ביותר בחיים שלך. וכשהאשלייה הזאת מתנפצת לך בפרצוף שוב ושוב ושוב - זה מחזיר את כל הכאב והצלקות של העבר לדמם שוב . וזה כואב ואני אישית חיה את זה כל רגע . אבל אני למדתי , שוב על בשרי . שאם אני אתן לו ככה "לרדת" עליי ופשוט להוציא עליי את כל מה שיש לו על העולם . ( ממש שק איגרוף מילולי ) . אני רק אוסיף עוד נזק לעצמי . את הנזק הקיים אני לא ממש אוכל לשנות . להחזיר את הגלגל אחורנית ולהגיד "מה היה אילו ואם" הכי קל להגיד . אבל זה לא ממש יעזור לי ולא ממש ישנה את מה שהיה ... אני יודעת שאותו , אני כבר לא ממש אוכל לשנות . הוא צריך לעשות את ההחלטה הזאת לבד ומה לעשות שאינטיליגנציה רגשית היא לא מנת חלקנו . ולו אין ממש את זה . אז יש דברים שכמה שהם כואבים לפעמים , צריך להשלים איתם . אבות הם לא תמיד מה שהם אמורים להיות . ובנות כאן יעידו על זה בכל הצורות הקיימות . הורים בכלליות מוסיפים לרוב המון קשיים לילד , מבלי שהם יהיו מודעים לזה לפעמים . מה לעשות שהמציאות שלנו לרוב היא לא כמו באגדות . אז מה ? להוסיף לרדת על אצמך כי הוא יורד עלייך ? בגלל שהוא לא מסוגל לקבל אותך , את הבעיות שלך , את מה שעובר עלייך - זה צריך לשקף אותך ?! את צריכה לקום , ממש כך , ולהגיד לעצמך שאת פשוט עושה מעשה כנגד . שאת מפסיקה את מעגל ההשפלות/הוויכוחים/הירידות/ ההתעללות הנפשית שהוא גורם לך . כי מי שעושה את זה לא ראויי בכלל להתייחסות שלך . בטח שלא לקשר ממשי איתך . היחסים שלי ושל אבא שלי היום הם יחסים קונקרטיים . יחסים רשמיים שנובעים מהסיבה הפשוטה שאני כבר הרבה יותר מחושלת והרבה פחות תמימה מבעבר . והיום אני יודעת שבדיעבד - כל מה שהוא אמר - לא נכון . ואני יכולה לעשות כל מה שרק אני אחליט לעשות . ושאם לו יש חוסר ביטחון זאת בעיה שלו והוא לא צריך להוריד לי את הביטחון והאמונה עצמית גם כן ... אני לא אומרת שאין השלכות לכל מה שהיה איתו . לכל הדברים שנאמרו ועדיין יש להם את ההד המהדהד בראש שלי . אבל אני גם הרבה יותר חזקה היום לעמוד ולהגיד שהקולות האלה הם קולות לא נכונים מטעים . ושאני צריכה להיאבק לכל מה שטבוע בי כל כך חזק כל האמונות האלה שאני לא שווה /לא מוצלחת / וכו' ... מותק - את לא צריכה אותו שייתן לך חיזוקים והצדקות . את צריכה להבין את הדברים לבד . ברור שנחמד לשמוע חיזוקים מאבא . אבל מה לעשות - אבא הוא לא תמיד אבא בהגדרה המושלמת שלו ... אל תחכי שהוא ישתנה . פשוט נקטי צעדים שיגרמו לך לפחות סבל ממנו . וכן , בגלל שני מבינה ומזדהה איתך , אני מרשה לעצמי לומר - שאם צריך אז בהחלט ניתוק קשר . ואני אומרת את זה בכאב אבל בהשלמה . תחליטי עבורך אם המשך קשר איתו בצורה שאת איתו כיום , מקדם אותך לאנשהו . או שהוא פשוט בולם אותך מסיבות שונות . את החשובה כאן . ואת צריכה להחליט בסופו של דבר אם יש משהו שמעכב אותך - גם אם זה אבא שלך , אז את צריכה לדעת איך לשים אותו על אש קטנה או ממש להוציא אותו מהתמונה בכדיי שלא ימנע ממך להתפתחות ,שינוי , גדילה וצמיחה שלך . וזה העיקר . את . נשיקות . ולילה טוב . הוא לא שווה אותך . אני מקווה שאת יודעת את זה . תמי

את מבינה?? הוא בעצמו לא מבין למה ביתו צריכה לאכול באופן מוזר הרי זה לא טבעי הוא מכיר אותך מיומך הראשון לא נולדת כך!!! את רוצה שיעזבו אותך ולא יעירו לך אבל הוא רואה אותך ואומר למה הבת שלי צריכה להיות ככה? הוא לא מבין מה זה? הפרעת אכילה??!! והבת שלי??!! בדור שלהם אולי היה אבל לא היתה מודעות כל כך גדולה ולא דיברו על זה כמונו היום..אין סיבה שתריבי איתו סתם הבן אדם לא מבין מה קורה לילדה שהוא אוהב..ואת חשובה לו!! הרי את תמשיכי בשלך כל עוד לא תרצי או תפני לעזרה והוא ימשיך לראות את זה כמוזר ו"זר" ופשוט צריך לחיות עם זה כך..תמיד תסתכלי גם מהצד השני..מה עובר לו בראש..ותכעסי פחות!!! ותצעקי פחות!! כל זה כאילו "הגנה" שיעזבו ויניחו לי?! מתוקה שלי..פשוט להתמודד עד שתרצי ותפני לעזרה!!! נשיקה דינדין

כפי שאת יודעת. העזרה לא עוזרת. אפשר לומר שחודש זה לא מספיק שיראו תוצאות. אבל פעמיים בשבוע- וכלום? אבל באמת- כלום? אתם ריבים. אותם אמוציות. אותה תחושה. עליות וירידות זהים בדיוק למה שהיה. יש לך רעיון אחר לעזרה שאוכל לקבל? אני נואשת!!!

יומני היקר!!! נמאס לי לברוח כל פעם שרע לי, נגמרו הצומות נגמרו ההקאות זה לא שווה את זה, אני רוצה לחיות ולהינות מהחיים,אני רוצה להכיר אנשים חדשים,אני רוצה לא לפחד לממש את עצמי ולהפסיק לפחד מהצלחה, כי אני יודעת שיש לי כישורים ויכולות אני רק פוחדת, ראשי כרגע בכיוון ההצלחה ולהתגבר על הפחד הטמון בי. מטרותיי האישיות: להתגבר על הפחד,להתמודד עם הכאב לתת מקום לרגשות אם רע לי אז רע לי ואם טוב לי אז טוב לי ולא לתת לאוכל משמעות רגשית כי אוכל נועד להזין את גופי, נועד למטרה פיזית ולא רגשית, צריך לאכול בשביל לחיות, האוכל לא אשם הוא לא עשה שום דבר רע, הוא קיים רק בשביל לעשות טוב לגוף,להזין אותו, להחזיק אותו בכדי שנוכל להמשיך לצחוק לחייך לחיות, החיים קצרים אין לדעת מתי ייגמרו, אני בוחרת להתמודד עם החיים ולא לברוח יותר, זהו נמאס לי , אני אשכור דירה אעזוב את הבית ואתחיל לחיות, אצא מהמצב הנוח שאני נמצאת בו ופשוט אתחיל לחיות ללא פחד עד כמה שאצליח, זה תהליך ואני מאמינה שהמצב שלי ישתפר כי הבטחון העצמי שלי עלה והוא יכול רק לעלות, אסור לי לתת לדברים פעוטים להוריד לי את הבטחון וגם אם זה קורה עליי ליפול אך לקום ,להתאושש ולחזור לעצמי. אני יודעת שברגע שאצא מהבית אתחיל לחיות, להיות עצמאית ולהנות ככל האפשר, זהו הגיע הזמן לעשות את הצעד שפחדתי ממנו כ"כ, אני יודעת שזה לא כזה נורא וברגע שאעשה זאת אראה כמה סבלתי לשווא. מוטו חדש שאשתדל לאמץ: לדעת לזהות את הרגשות ולהתמודד איתם,לא לברוחחח.... תודה על ההקשבה אני מוצאת בכתיבה דרך לשחרר את רגשותיי ולהביע את עצמי אוהבת את כולכן אני....

אני כל כך גאה בך . באמת . את מוכיחה לי כל פעם מחדש כמה עוצמה יש לנו בתוכנו . כמה חוזק וכמה כוחות אפשר לספוג רק מעצמך . רק באמצעות אמונה עצמית . ואהבה עצמית . תודה על השיתוף . שמחתי לקרוא שאת מגיעה לתובנות בנוגע למה שטוב לך . זה צעד אדיר . ללמוד לעשות דברים שאנחנו יודעים שיהיו קשים וחדשים אבל שבסופו של דבר יועילו לנו להתפתחות שלנו העצמית . וזה אולי נשמע כהתפלספות מיותרת על הדף , לכמה אנשים ... אבל אני יודעת , שכל הדברים האלה , כל כך נכונים . אדם שמאמין בעצמו יצליח להשיג מה שהוא רוצה . ואין סיבה שלא יצליח . זה הכול תלוי במידת המוטיבציה והאמונה העצמית שיש לך . רצון זאת מילת המפתח . את רוצה לעזור לעצמך . את רוצה לאצת מהבית . את חושבת שזה יהיה הדבר הכי טוב עבורך .על אף הקושי שכרוך בכך . את יודעת שאת צריכה להתחיל לנסות . לא לפחד מהחיים . להתחיל לקבל הזדמנויות שנקרות לך בדרך וליטול סיכונים לעיתים , שמאוד יעירערו לך את המצב הקיים אבל לדעתי את בהחלט יכולה להשתנות לטובה מהם לצמוח ולגדול מהם , כמו מכל נסיון שיש לך בחיים . סטטיות בחיים זה לא משהו שיגרום לך להשתנות לטובה . להתחיל לקבל את עצמך . אם תעיזי , תפתחי , ותתנסי בכל מה שאת חוששת מפניו - כולל המעבר לגור לבד - אני חושבת שאת תראי את השינויים לבד . בלי שאני אצטרך להסביר אותם תיאורטית . כי הם קורים באמת ברגע שאת נותנת להם לקרות . עכשיו כל שנותר לך לעשות זה לממש את התובנות האלה לידי מעשים . אני בטוחה שגם שם את תצליחי . את בדרך הנכונה מותק . תמשיכי כך . קבלי עוד חיזוקים ממני . נשקות בינתיים . תמי

כשאעזוב את הבית אכתוב לך בשביל להראות לעצמי שאלה לא סתם דיבורים אלא גם מעשים ואני מאמינה בעצמי ויודעת שאעשה זאת בקרוב תודה על התמיכה מאמי...אחזור ללימודים אני כרגע לומדת בבית ומדי פעם עושה אתנחתות למחשב אז אני חוזרת לדפים ושוב תודה ביי לבינתיים......

אני רציתי לומר לך שריגשת אותי אני זוכרת את התקופה שלי שכתבתי ואני עדין כותבת מכתבים על מה שעובר לי בראש על הרצונות שלי וכמובן כמה קשה לי... ועכשיו הסביר למה ריגשת אותי בקטע כיוון שאני כותבת גם מכתבים אני לא מסוגלת לקרוא אותם אחרי המעשה כמו אחרי בולמוס רציני או הקאה אני לא מסוגלת לקרוא את המכתבים מאז ויותר מזה אפילו אם קרה לי משהו טוב אני לא מוכנה לקרוא אני נתת ילחבר שלי לקרוא חלק מהם אבל ממש לא הייתי מסוגלת לקרוא אפילו חבר שלי ביקש ממני לקרוא לו שורה מהמכתב ולא הייתי מסוגלת כי זה כאב לי איך הרגשתי אפילו שזה היה לשבריר של משבר... דבר נוסף, כבר כשנתיים אם אני מקיאה במכתב אני לא מציינת הקאתי היום וכ"ו... אני רושמת רק יום רע.. ואני שמחה שאת מודעת למה שאת עושה... רציתי לומר לך גם שבשביל זה אנחנו פה ואני שמחה שאחת לפחות מבינה את מהות החיים ולא מהות המחלה אוכל=דלק לחיים ולא רעל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שמרי על עצמך דניאלה

על ההקשבה והתמיכה....

גם כל הדברים שאת כותבת...נהדרים אאת רוצה להבריא ואת יודעת שאת יכולה..ומעמידה לעצמך מטרות..אבל תדעי וקחי בחשבון שאם לאתעמדי בהם כעת..ממש עכשיו אל תתאכזבי ותייאשי ושוב תחזרי לעצבות...כי לא תמיד אנחנו במצב הזה יום אחד שהכל יסתדר בין רגע..ואז אנחנו רואים לא טוב... קחי את מה שכתבת ולכי על זה צעד צעד את תצליחי..את חכמה ומבינה..ויש לך את זה!!! נשיקות בובה.. דינדין

תחזיקי לי אצבעות אני הולכת לראות היום דירה בת"א...... אני לא אתייאש אני יודעת כי כתבתי את המכתב אחרי ריב גדול עם אמא שלי וזה מראה לי שאני יכולה לשלוט בעצמי כי בד"כ כשקורה לי משהו רע אני ישר מחפשת דרכים לברוח ל"הפרעה" אבל הפעם לא ...באותו יום שרבתי עם אמא שלי בכיתי (בזמן האחרון אני מצליחה לבכות שזה מעולה ומשחרר) והחלטתי לכתוב וזה הרגיע אותי...אמרתי לעצמי נו מור לצום כשקורה לי משהו רע , פשוט להוציא את ה"הפרעה" מהלקסיקון ולברוח למקום חיובי כמו הכתיבה אז תודה מאמי על התמיכה זה מחזק אותי מאוד....(מי היה מאמין) ושוב תודה......

.

אני מגדירה את זה לא לחשוב על אוכל כל הזמן לאכול כי באמת רעיבם לא לגמור מהצלחת אם לא ממש רוצים לא לספור את הקלוריות ממה שנכנס לי לפה לא להעדיף לצום יומיים בשביל לטרוף אחר כך לא לחשב יותר להיות במשקל תקין ועוד ועוד ועוד לא להקיא ולא לצום- זה ממש לא נחשב.

אני חושבת אין הגדרה חד משמעים ל"לצאת מזה" כל אחת והיעד שלה בלצאת מזה... אני חושבת שגם לא להקיא וגם לא לצום- כלול ב"לצאת מזה" כיוון שזה חלק מההפרעה.. ורק שתדעי לכאורה יצאתי מההפרעה- אבל בתוך תוכי יש ניצצוץ מההפרעה כמו הרצון להקיא והצומות שאני עושה עד 7 בערב ואז חוטפת בולמוס רציני בלילה! לכן אני במשקל תקין, אבל עדין בפרעה שמרי על עצמך ושבת שלום דניאלה

את רק מחזקת את טענתי.... נכון, יש מרחק אדיר בין אנשים שעמוק בתוך זה למצך, אבל עדיין- האוכל הוא אישיו. הוא מפריע.

בשבילי לצאת מזה משמעו לצאת מזה ברמה המחשבתית או: לא לדבר יותר בשפת הפרעות-האכילה או גם: לנתק את הקשר שבין כאבי וקשיי החיים והרגש מתקינות האכילה. במילים פשוטות מה זה אומר?? זה אומר שבין אם היה לך יום טוב או יום רע - בכל מקרה זה לא יתבטא באוכל. את תאכלי כרגיל בשביל הקיום שלך כמו כל בנאדם נורמלי (נורמלי באוכל הכוונה), ואת לא תענישי או תפצי את עצמך - לא משנה מה קרה. ההתמודדות עם קשיי היום-יום לא תקבל ביטוי חולני דרך האוכל, אלא בדרכים אחרות. זה אומר שתביני שהמסה הפיזיולוגית שלך היא לא הדבר הכי חשוב בחיים האלה, ולמען האמת- היא לא חשובה בכלל (אא"כ קיימת סכנה בריאותית כלשהי). שתביני שהרבה אנשים אוהבים אותך מאד ויוכלו לאהוב אותך בלי שום קשר למשקל שלך. זה אומר שתביני שהפרעת-אכילה היא דבר רע ושלילי, ושהיא זוממת להרגך בבוא היום. שתביני שהפרעת-האכילה היא לא ה"חברה המגנה" שלך; הפרעת-האכילה שלך היא השטן בהתגלמותו. ברגע שתביני את זה - את תשני את הטקטיקה ותרצי להילחם בה, כפי שתרצי להילחם בכל דבר רע שקם ומאיים עלייך. זה אומר להבין ש*לא לאכול* אין משמעו הצלחה ואושר, אלא חולשה, חולי וכשלון חרוץ מאד. להבין שאם את הורגת את עצמך באיטיות באמצעות הרעבה - את נכשלת, אבל לגמרי. זה אומר לקחת את האוכל ולשים אותו במקומו, שהוא: גם דלק חיוני לגוף וגם תענוג והנאה בחיים (אתן זוכרות שהוא היה כזה פעם?). זה אומר ליהנות מאכילה ספונטנית בלי שום תסכול, רגשות-אשם וחישובים מדוקדקים. זה לא משנה כמה אכלת ואם גמרת מהצלחת או לא, העיקר שתאכלי, תיהני מזה ולא תחשבי על זה אח"כ (וכמובן- לא תתני למחשבה להיתרגם למעשים מיותרים). לא להקיא ולא לצום זה פועל יוצא של מה שכתבתי לעיל, כי כאשר את יוצאת מזה ברמה המחשבתית - את מפסיקה להקיא בכוח או לצום. הרי זה דבר חולני לגמרי - לצום ימים שלמים או להקיא בכוח. לאנשים נורמליים (נורמליים באוכל, כאמור) בכלל לא עוברת מחשבה כזאת בראש. הרי זה דפקטיבי לגמרי. מה שדניאלה כתבה מחזק את דעתי - זה לא משנה כמה את שוקלת, משנה איך את חושבת ובאיזו שפה את מדברת. יש הרבה בנות שכלפי חוץ המשקל שלהן נראה תקין, אך הן חולות מאד בראש. (אחח...כמה קל לדבר...). שבת שלום.

ושוב- לא יוצאים מזה לעולם, כפי שאמרתי. בכלל, אני לא יודעת מה אחוז המופרעים לעומת הנורמלים... אבל זה נראה לי רוב

קמתי מוקדם כי לא אכלתי אתמול....מה נסגר איתי הרי יצאתי מזה..אני חושבת שאיבדתי שליטה על החיים שלי הפחד שולט עליי בחיים עד שאני לא אנצח אותו אני לא חושבת שאוכל להמשיך בחיי זה נראה לי מפגר לא לאכול ובכל זאת הרצון לשליטה מתגבר....

שזה שוב חוזר אלייך . שאת מרגישה צורך חוזר של שליטה על ידי המחלה . מותק , את יודעת כבר לאיפה זה מוביל . את היית שם . את הבנת ולמדת על בשרך כמה שהמקום הזה לא טוב ולא מועיל ועוזר לך להשיג דבר בחיים . אני חושבת שאם את מרגישה שאת "מתפרקת" שוב , ואת לא מצליחה למנוע מעצמך לא לחזור למקום הזה של ההפרעה שוב , את צריכה ללכת לקבל את העזרה שכן תמנע ממך שוב פעם לחזור לההרגלים ההרסניים ... אף אחד לא אמר שזה קל . אףא חד לא אמר שאין מפלות בדרך . אבל בשביל להפוך את כל הקשיים האלה לגורמים מחשלים ולא מכשילים - אנחנו צריכות לדאוג לעצמינו . איך ? כל אחת לקבל עזרה כפי שהיא מרגישה שהכי תעזור לה במצבה . וזה גם מתקשר למה שאמרתי לך בהודעתי הקודמת ... המודעות הזאת לא תמיד עוזרת . לצערי אני יודעת את זה גם כן . לפעמים דרוש עוד דחיפונת קטנה שכן תעזור לך לצאת משם ... ואת זה את צריכה להרשות לעצמך לקבל . ברגע שתגידי לעצמך שאת ראוייה לצאת משם בכל דרך אפשרית , ובאמת תסכימי לתת לעצמך לקבל עזרה - אני חושבת שאת תצאי הרבה יותר חזקה ומחושלת וכמובן שכבר עשית דרך ארוכה ... רק שתדעי , שאני ב3 ימים האחרונים מכל מיני סיבות שקשורות ללחץ ועומס של דברים לא אכלתי עד 4 אחה"צ . וממש הרגשתי שוב את ההרגשה הזאת של פעם , בזמן ההפרעה ,שהייתי נוהגת לעשות את זה לפעמים . וזה ממש הפחיד אותי שאני חוזרת בלי לשים לב למקומות שכביכול יצאתי מהם מזמן . אז אתמול , הכרחתי - כן הכרחתי את עצמי לאכול משהו לפני שאני יוצאת מהבית . ידעתי ששבו לא יהיה לי זמן ואני שוב אתן לעצמי תירוצים וזה רק יכול לדרדר אותי - ואם אני אדאג לאכול מאוזן , לא יהיו לי שוב התלבטויות כאלה כמו שקרו לי בעקבות הדילוג על ארוחות . התלבטויות של יצרים של המחלה . שעושים את שלהם . ועובדה שאני מרגישה שזה עובד . אני לא צריכה להתפרק כל פעם שיש לי לחץ בחיים . אפשר גם אחרת . אני יודעת את זה . ואפשר להתמודד אחרת . קבלי את העזרה שמגיעה לך . זאת שאת מרגישה ואומרת שאת צריכה אותה . אל תתני לכל העבודה שעשית להיזרק לפח בגלל שהיית אדישה למצב . טפלי בבעיה מההתחלה ואל תתני לה לתפוח ולגדול שוב . חבל . ספרי לי מה קורה איתך ומה החלטת . מחכה לשמוע ממך מתוקה . סופשבוע מדהים ., תמי

את צודקת אבל אני בדכאון ואני לא יודעת מה לעשות רוצה לדפוק את הראש בקיר תודה תמוש....

אושר יקירה, אני מצטערת שלא ראיתי קודם את ההודעה שלך דבר ראשון, זה לגיטימי לחלוטין רצון ברזון ושליטה בחיים.. אנחנו בני האדם רוצים לחיות "נורמלי" לכן זה טיבעו של האדם לרצות לחיות בשליטה שהגוף לא בשליטה דבר נוסף, את יכולה לשנות הכל בדרך החיים שלך את יכולה לשנות את החיים שלך לגרום שיהי לך שליטה על החיים שלך ולא להפרעה להיות בשליטה, לכן אני חושבת שהכל צריך לבוא ממך.. הכל זצריך לבוא מדרך החשיבה שלך מה את רוצה בחיים שלך אם את רוצה ללמוד, ילידם, משפחה, חברים - או הפרעה הפרעה הפרעה... כל היום אוכל אוכל אוכל, להקיא להקיא להקיא או יותר גרוע משלשלים וכ"ו... לכן כל השינוי שצריך לבוא הוא ממך אם את רוצה להמשיך להרעיב את עצמך או שאת רוצה שליטה בחיים.. דבר אחרון, את רשמת יצאתי מזה?? ממה יצאת אני לא הבנתי את יצאת מן ההפרעה?? אם כן איך זה יכול להיות?? את התשובה הזו את חייבת לעצמך בעיקר אם יצאת מההפרעה ? או שיצאת מהחיים הנורמלים?? מצטערת שהקצנתי לך את דבריי כי קשה לי לראות אנשים סובלים - אני חושבת שסבלתי וסובלת מספיק מהממחלה שמרי על עצמך שבוע נפלא דניאלה

התחושות שהעברתי בכתב אלה התחושות שהרגשתי באותו רגע באותו יום ופשוט הרגשתי צורך עז לכתוב את התחושה בכדי להשתחרר מזה אז לתמוש תודה על מה שכתבת זה ריגש אותי חזרתי לעצמי מהר מאוד אני יודעת שאני לא אחזור לשם הכי גרוע זה צום יום או יומיים ואני מתעשתת מהר כך שזו הסיבה שאני יודעת שיצאתי מזה כי הדעות שלי הכנות עדיין נמצאות עמוק בתוכי לגבי ההפרעה כמו שכתבתי זה נראה לי מפגר לא לאכול ולא שווה את זה בסה"כ היה לי יום רע וזרקתי משפט קיצוני מעצם הרגשתי חסרת אונים באותו רגע אז לדניאלה יצאתי מזה זאת הייתה גחמה של יומיים ואני חוזרת לעצמי מהר את צריכה להבין שאם יש גיחה קטנטנה אל המחלה או ההפרעה איך שתקראי לזה אז זה לא אומר שחזרתי לזה ולא יצאתי מזה אז זהו אין לי ראש אנורקסי וזאת הסיבה שאני יודעת שזה לא יחזור אליי באמת מקווה שהבהרתי את עצמי תודה לכולכן שנמצאתם ביום רע שלי בכדי לתמוך ושוב תודה.....

וזה ההבדל!!! האוכל זה מה שהרגשת במקום להרגיש את התחושות של הפחד, החשש, החרדה..מה יהיה וכו?? נשיקה ממוש..זה יסתיים תטפלי בזה..את יכולה...ואת נפלאה!!

שלום יש לי שאלה אני אוכלת ממש ממש הרבה ולפעמים יש לי תחושה שאני רוצה לאכול בלי סוף אז אני קונה גלידות וחבילות של עוגיות ואז מקיאה את הכל מכיוון שאני מרגישה בחילה וכואבת לי הבטן האם אני בולמית ? למרות שזה כל שבוע/שבועיים ואיך מצליחים להפסיק עם ההקאות תודה

היי רונית.. ברוכה הבאה..לפורום.. מה שאת מתארת זו ממש התחלה של בולמיה..מה גם שבולמיה לא מתחילים ישר מיום יום כל היום אוכל והקאה.. ראשית..עלייך לבדוק מה קרה כשזה התחיל? מה השתבש בחייך? מה גרם לך אולי חוסר ביטחון? או צורך..בהסתרה של כאב, רגש, תחושה? לחץ? הרי אדם נורמאלי לא אוכל כמויות כאלה של אוכל נכון? הוא יכול לאכול יותר מזה יותר מהשני אבל לא באופן כזה של לגמור חבילות של וופלים עוגיות ואז להקיא? אולי החלטת לעשות בעצמך שינוים? אולי אינך מרשה לעצמך כל מיני דברים כמו עוגיה וופל ואז זה אוכל "אסור"? יש כמה דברים שעלייך לבדוק מדוע זה התחיל!! שניתאפשר להפסיק עם זה כבר עכשיו תשאלי את עצמך את השאלות הללו ותחזרי אליי נראה מה קורה? בולמיה מחייבת טיפול..אבל בגלל שאצלך זו רק ההתחלה..ודרך אגב ממתי זה התחיל? אז נראה אם אפשר לפתור זאת כך יום נפלא מחכה לתשובתך!! דינדין

הנני בולמית מזה 13 שנים טופלתי בהמון מסגרות בעבר כרגע מבקשת עזרה ,תודה

בלי קשר למה שכתבת לי בהודעה הקודמת, אני רוצה לשאול אותך שאלה- את חושבת שיש לי הפרעת אכילה?.. אבל בלי קשר לזה שאני כאן בפורום.. **חמודה**

אני חושבת שאת מראה ומבטאת המון סימנים מדאיגים שמתחילים להראות כה"א . לשים את האצבע בדיוק ולהגיד לך מה זה - אני לא יכולה . כמו שלהרבה חברות שלי , כולל אני עצמי , עם הזמן סיגלנו והתחלנו להשבות ב"קסמייה של המחלה" מבלי לשים לב כל כך להיסחפות הזאת . התסמינים המון פעמים , לרוב , חופפים . הקאות , הרעבות , בולמוסים , משלשלים, ספורט קיצוני , ועוד כל מיני סימפטומים חדשניים אחרים שכל אחת תרצה להוסיף . כמו שאני יודעת , לא חסר כאלה . היום בגלל הנסיון שיש לי ובגלל מה שאני יודעת וראיתי גם אצל חברות ואנשים נוספים שהיו שם ועדיין שם - אני יכולה לראות תסמינים כמו "לשחק עם האוכל בצורה מסויימת" , לחתוך כל פיסה לחתיכות ממש קטנות , ללעוס הרבה מסטיקים ללא סוכר , המון דיאט קולה - ממש אופייני , ועוד כל מיני תופעות שאת אפילו לא משערת כמה הם יכולות להדליק לי נורה אדומה . ברור שלא כל דבר אפשר להגיד שזה ה"א , אבל צריך לשים לב מתי דיאטה תמימה לכאורה הופכת לקצת יותר מדיאטה . ואת מבטאת מחשבות מאוד אופייניות לבנות עם ה"א . אני לא חושבת אומנם שאת ממש במצב גרוע שמצריך אישפוז , תודה לאל , אבל בכל זאת - אם לא מטפלים בבעיה ,כל בעיה , גם כאן , אז היא לא רק שלא נעלמת אלא גם גודלת ומחריפה . ואת זה אני מנסה למנוע אצלך . חשוב לי שתהיי עם יד על הדופק כל הזמן . שתעדכני איתך מה קורה . שתגידי איך את מתמודדת מבחינה מעשית עם כל המחשבות והיצרים האלה שאומרים לך לקחת משלשלים או לנסות להקיא או להרעיב את עצמך . או להישקל כדיי לקבל ביטחון משם או לרצות שהג'ינס ייפול ממך .... או לא לקבל משקל שהוא נכון עבורך - הכול מאוד נשמע לי צורם . ומוכר . וזה מה שפריע לי . את לא צריכה להלחץ עכשיו ולהגיד שזהו גורלך נחרץ כבת עם ה"א . ממש לא . אבל לחלוטין לא להתעלם מהעובדה שיש לך בעיה . וצריך לטפל בה כדיי שלא תחמיר . כמו שאני אומרת לך - מגיע לך לחיות בלי להיות מושעבדת לאוכל ולמשקל . לאהוב את עצמך בלי כל האינדיקציות השלולות מהיסוד וההרסניות האלה ... תעני לי מה את חושבת ? יש לך תסמינים של ה"א ? את רואה את עצמך מזדהה עם בנות שכן יש להן הפרעת אכילה ? זאת אמורה לספק לך תשובה דיי מספיקה . אני חושבת שבתוך תוכך את יודעת באמת מה התשובה האמיתית . את לא צריכה אותי כדיי לאשר לך את זה. אבל תמיד נחמד לשמוע עוד דעה ולנסות לראות איך אני מקבלת את הדברים עכשיו . לא ? בכל אופן מותק , אני כאן . לילה טוב בובה . אוהבת תמי

אם זאת לא הפרעת אכילה, אבל בכל זאת אסור לי להתעלם מהבעיה שיש לי.. אז מה יש לי??? אני קראתי ספר אצל האישה שאני עושה אצלה בייביסיטר.. כשהיא הרדימה את הילד שלה נכנסתי לחדר שלה ולקחתי ספר משם.. משהו על אנורקסיות ובולימיות. וקראתי על אנורקסיות..די הזדהיתי עם התסמינים..אבל לא הזדהיתי עם המ שהיה כתוב על החיצוניות..מן הסתם.. אבל זה לא יכול להיות שיש לי ה"א.. הרי אני לא אנורקסית, לא בולימית אני גם לא אוכלת יותר מדי.. בצורה כפייתית. ובכל זאת, אני כן מצליחה להזדהות עם תסמינים של הפרעות אכילה. למה? וקראתי בספר הזה גם שזה קורה בגלל דברים נפשיים; גירושים של ההורים, אי הצלחה בלימודים, פרידה מחבר, פרפקציוניזם..וכו'. אצלי אין אף אחד מהדברים האלה!.. אני לא ילדה דיכאונית ולא רע לי בחיים, לא נפרדתי מחבר, ההורים שלי לא התגרשו אני לא פרפקציוניסטית, אני לא מנסה להשיג תחושת שליטה, לא עברתי טראומות בילדות [[ברוך ה']].. באמת שאין לי שום בעיה בחיים. אולי אמא שלי..ש....אבל.. לא יודעת אם זה קשור.. בכל מקרה.. למה זה קורה לי?? אם אין יל שום בעיה.. אז.. האם אני בדרך לבעיה? ואם כן אז איך הגעתי לזה?? איך התחלתי את הבעיה? חחח אני יודעת שאת לא יכולה לענות על השאלות שלי כי את לא אמורה לדעת כל כך.. אבל באמת שאני לא מבינה את זה!!.. איך אני מתמודדת עם היצרים? בדיאטה או לא בדיאטה? כשאני לא בדיאטה אני מאוד מתבאסת מהכל כל דבר קטן גורם לי להרס עצמי מאאאאוד גדול, היום למשל הרגשתי חראאאא עם עצמי..ממש אבל! ואתמול כשהיית אצל הבייביסיטר הייתי עם חולצה עבה ורחבה.. אח"כ היה לי חם אז הורדתי אותה ומתחת הייתה לי חולצה דקה וצמודה.. והבייביסיטר ראתה אותי איתה. אח"כ נכנסתי לחדר והסתכלתי במראה וראיתי שהחולצה מבליטה לי את כל הבטן.. והרגשתי כל כך נבוכה במחשבה שהבייביסיטר ראתה אותי ככה עם בטן כי בהתחלה היא אמרה לי שאני רזה.. ועכשיו פתאום היא רואה שאני לא.. הרגשתי חרא. כשאני כן בדיאטה.. זה משהו אחר. עם הקאות- לפעמים קורה לי שאני חושבת על "אולי אני יקיא?" (אמא שלי היוותה לי דוגמא דיי טובה..) זה יותר נכון אולי אני ינסה להקיא כי עד היום כמה שניסיתי עוד לא הצלחתי.. אבל איך שאני חושבת על זה אני ישר אומרת לעצמי שלא ואני משנה מחשבה כי אני יודעת שמהדרך הזאת אי אפשר לחזור. בקשר למשלשים- רק פעמיים לקחתי. המון פעמים חשבתי על זה שוב ובכלל זה לא הפריע לי שחשבתי על זה זה להיפך, היית די נלהבת מהרעיון של המשלשלים הבעיה היחידה הייתה שאני לא ידעתי בדיוק מתי זה עלול להשפיע..ויש לי בי"ס.. אז זה קצת קשה.. בקשר לג'ינס- היום עלה עליי עוד ג'ינס שלא לבשתי הרבה זמן וזה כבר ממש ביאס אותי והכניס אותי לדיכאון.. כי אני מבינה שכבר ממש שמנתי.. פעם היית שמה את הגי'נס הזה רק עם מכנס מתחת וגם אז הוא היה נופל ממני.. היום זה כבר עולה עליי. בקשר למסטיקים דיאט קולה וכל זה-בדיוק אני. מממש אני. טוב אבל את רוב הרעיונות לקחתי מאתרי פרו-אנה שחיפשתי כדי שיעזרו לי בדיאטה.. חח טוב זה דיי עוזר.. באמת!.. אבל זה לא משנה.. טוב, זהו, אני עפתי.. שיהיה לך סופשבוע מקסים אוהפתותך עד אין סוףףףף **חמודה**

בתי בת 16 עם עודף משקל גדול מאוד לא מצליחה לרדת כי אין לה מוטיבציה. ניסתי איתה כמעט את כל האפשרויות. איך אוכל לדעת אם היא סובלת מהפרעת אכילה כמו בולמיה? או כל הפרעה אחרת. ברצוני להוסיף שהיא הייתה מטופלת אצל אינדוקרינולוגית שלא ראתה בעיה בריאותית, אולם לא ירדה במשקל האם המודאגת.

אמא יקרה גיל ההתבגרות הוא גיל של חילף חומרים, שינוי הורמונאלי שיכול להביא עימו עלייה בתיאבון ובחשק... עודף משקל זו מחלת המאה והיא לא בריאה אך אין לך מה להילחץ בולמיה זה התקפות אכילה בגלל אלף סיבות אחרות ואחר כך הקאות לא נראה לי שזה מה שיש לביתך..מה שכן..יש לשים לב..מה קורה עם ביתך בעניין האכילה..איך תרבות האכילה אצלכם בבית בכלל..זה גם גורם משפיע..ולבדוק האם האכילה באה כתוצאה מתוך רעב..את יכולה לרצות מאוד אבל אם היא לא רוצה לרדת במשקל אל תקניטי אותה ותעירי לה..כי דוווקא זה מה שיכול להוביל..להפרעת אכילה שאח"כ תצטערי על הרגע הזה..שבכלל הערת..זה נושא מאוד רגיש במיוחד בתקופה כזו גיל ההתבגרות בו הגוף והדימוי העצמי נמצאים ממש בראש אצל המתבגרים...וחבל שזה יפגע בה יש להתייעץ ולעשות צעדים רק כאשר היא תרצה בכך..אחרת זה יהיה כדי לרצות אותה...ולא כדי לחיות בריא.. ועוד דבר אין לך מה לדאו..הרבה בנות העלו במשקל ובגיל מבוגר חזרו למשקל יציב..יש תקופות בחיים.. שימי לב אבל אל תלחצי הכל בחשיבה.. אהבה ותמיכה המון כוח..וחיזוק כל הכבוד על דאגתך דינדין

אמא יקרה גיל ההתבגרות הוא גיל של חילף חומרים, שינוי הורמונאלי שיכול להביא עימו עלייה בתיאבון ובחשק... עודף משקל זו מחלת המאה והיא לא בריאה אך אין לך מה להילחץ בולמיה זה התקפות אכילה בגלל אלף סיבות אחרות ואחר כך הקאות לא נראה לי שזה מה שיש לביתך..מה שכן..יש לשים לב..מה קורה עם ביתך בעניין האכילה..איך תרבות האכילה אצלכם בבית בכלל..זה גם גורם משפיע..ולבדוק האם האכילה באה כתוצאה מתוך רעב..את יכולה לרצות מאוד אבל אם היא לא רוצה לרדת במשקל אל תקניטי אותה ותעירי לה..כי דוווקא זה מה שיכול להוביל..להפרעת אכילה שאח"כ תצטערי על הרגע הזה..שבכלל הערת..זה נושא מאוד רגיש במיוחד בתקופה כזו גיל ההתבגרות בו הגוף והדימוי העצמי נמצאים ממש בראש אצל המתבגרים...וחבל שזה יפגע בה יש להתייעץ ולעשות צעדים רק כאשר היא תרצה בכך..אחרת זה יהיה כדי לרצות אותה...ולא כדי לחיות בריא.. ועוד דבר אין לך מה לדאו..הרבה בנות העלו במשקל ובגיל מבוגר חזרו למשקל יציב..יש תקופות בחיים.. שימי לב אבל אל תלחצי הכל בחשיבה.. אהבה ותמיכה המון כוח..וחיזוק כל הכבוד על דאגתך דינדין

קשה לנשום הכאב חזק ולא עובר לא משנה כמה בן-אדם עם שמחת חיים אני לעיתים הכאב משתלט ואני לא יודעת מה לעשות אני חייבת טיפול כולל האמת שאני מפחדת לפנות לעזרה ממש ....לפסיכולוג או כל מטפל שלא יהיה פשוט מפחדת להתמודד עם הכאב ומצד שני אני חייבת לעשות את זה אין ברירה או ללכת לטיפול או להיעלם אני יודעת שזה נשמע חולני אבל ככה אני מרגישה לא מפסיקה להרגיש את הרצון הזה למות לא להיות אני גם לא יודעת איזה סוג של טיפול יעזור לי אני יודעת שלא מתאים לי לשבת ולדבר כל הזמן על אותו דבר כמו שעשיתי עם המטפלת היחידה שהלכתי אליה שהיא ממש לא טובה ולא אהבתי אותה היא הלכה כל הזמן לפי הספר היא לא באמת הבינה אותי כי היא לא הייתה שם ולכן קשה לי לסמוך על מטפלים ומצד שני אני חייבת עזרה נפשית אין לי חשק לעשות כלום לא ללכת לעבודה ולא ללימודים בא לי להיות במיטה כל היום אני לא חוזרת לעצמי ואני לא יודעת אם אחזור לעצמי אי-פעם אני מרגישה שאני במצוקה נפשית אמיתית וחייבת עזרה דחוף ומצד שני יש את ההכחשה שלא יכול להיות אני בסדר אין לי כלום גם כשהייתי חולה לא חשבתי שאני צריכה אשפוז כי זה לא יכול להיות שאני אגיע למצב הזה עד שאני לא יתמוטט אני לא יאמין שאני חולה או לא בסדר זה קטע חולני אצלי זה כאילו שאני לא ראויה שיטפלו בי ויפנקו אותי כי אף פעם הסיבה לא מספקת בקיצור חולה בראש מקווה שהבנתן אותי אוהבת אתכן בנות......

היי אושר, אני לא ממש מכירה אותך אבל אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב אחרי שכתבת בפורום. אני זוכרת בתקופה הרעה שלי כתבתי בפורום וזה עזר לי- וכמובן במקביל כתבתי יומן שאני עדין כותבת. חיזוקים אהובה דניאלה

....

אושר יקרה שלי.. יש כל כך הרבה טיפולים גם קונבנציונאליים וגם הומופאטיים ..ברפואה האלטרנטיבית..אני לדוגמה טופלתי לא ע"י פסיכולוגית אלא ע"י שיטה מיוחדת עם מטפלת שכללה גם דמיון מודרך ועוד..והיא היחידה שעזרה לי.. למה? כי אנחנו אנשים שונים ולכל אחד מתאים טיפול שונה שהוא מתחבר אליו ואל המטפל מבינה? לא צריך להתייאש אם היא לא מתאימה ואת מרגישה שזה בזבוז חפשי אלטרנטיבה אני גם כאן אם תרצי אפנה אותך.. בכל מקרה בובי..כאב הוא כאב..ושמחה ככל שתהיי לא מרפאה כאב היא רק גורמת מעט לשכוח לפעמים כשטוב קורה ואז שוב כשאנו לבד המחשבות החרדות והחששות עולים.. יש לטפל בזה כמו טיפול בכל דבר אחר..הנפש היא לא פחות חשובה מהגוף..והיא משפיעה לא סתם המשפט נפש בריאה בגוף בריא.. אלה יחסי גומלין בין השניים.. אוהבת אותך מותק..ואל ייאוש..כי אפשר גם אפשר ואת בטח ובטח יכולה..תתעמקי בצמיחה של עצמך..ואת כל הכעסים כלפי מעלה ..היה ואין ןאי אפשר לשנות כלום מהעבר..צריך לעמוד מולו ולהגיד מעכשיו אני בונה וצומחת מחדש.. בשביל עצמי בלבד...אני לא חיה בשביל אף אחד אחר רק אחשוב על עצמי.. נשיקה מתוקה שלי דינדין

אשמח אם תפני אותי למטפלת כי אני רוצה למצוא מטפלת שתוכל לעזור לי (בתקווה) תודה דינדין....

קודם כל , שמחה שחזרת אלינו כשאת מרגישה יותר טוב בריאותית . לא נשמע כיף בכלל מה שעברת . הייתי שם כמה וכמה פעמים . אז אני מבינה אותך . וגם אני התגעגעתי אלייך מותק . עכשיו למצבך הנפשי כפי שמוסבר בהודעה . את ממש תיארת כמה תופעות שאני מזדהה איתן לחלוטין . תראי המצב שלך לא פשוט . אף אחד לא אומר שהוא כן . ולבוא ולקום , להתמודד עם בעיות , עם קשיים , להודות שיש בעיה - זה הקושי הכי גדול של כולנו בחיים . הריי הכי קל לנו לטאטא את הכול מתחת לשטיח . הכי קל לנו לפטור את עצמינו בתואנות ותירוצים שלא אנחנו אשמים באמת אפילו שזה אחריותינו והחלטות שלנו שאנחנו בוחרים ועושים . והכי קל לנו להתעלם ולהתכחש לבעיות בתקוות שווא שזה יעלם . וכמו ששנינו יודעות - זה לא קורה אף פעם . בעיות כאלו לרוב רק מתעצמות , גדלות ותופחות לבעיה אפילו יותר קשה להתמודדות . וזה מעין מעגל קסמים כזה , שאם לא נחליט , למרות הקושי הכל כך מובן והגיוני , שאנחנו באמת יוצאים משם ובאמת עשוים משהו שכנראה גם יהיה קשה , כואב ולא נוח לנו - אז המעגל הזה לא יפרץ אם לא נחליט באמת באומץ שעושים זאת . אני עד היום אומרת לעצמי - "תמי אולי אין לך שומדבר ..." אבל אני נזכרת בכל מה שהיתי עושה , בכל המחשבות ההרסניות וגורמת לעצמי לזכור בכוונה כדיי שאני לא אחזור שוב לאותה טעות "תמימה" כביכול . מותק - התכחשות , להגיד שהכול בסדר לא יפתור לך את הבעיות . לא ישנה את המצב ואת מה שאת מרגישה . עכשיו המחשבה הזאת שאת לא ראוייה . אני חושבת שרובינו או כלונו מתמודדות עם זה יומיום בכל צעד ושעל בדרך . כל מבחן , כל תגמול , כל מחמאה , כל דבר טוב או רע ישר יוצא מזה שאנחנו לא ראויות לכן זה קורה ... כמובן שהגישה שלנו לחיים , עם דברים שכאלה , לא בריאה . ולא נכונה . ואני חושבת שאת עושה דרך יפה כי עצם זה שאת מדברת היום יותר באומץ על מה שעברת , יותר במודעות , יותר בהבנה של מה שעשית ומה שחשבת, ולמעשה את יודעת להפיק את הלקחים שלך להתמודדות אמיצה של החלמה , זה מראה שיש לך את הניצוץ , שביב חיים הזה שכן מכויח ואומר לך שאת שווה . את החיים . את מה שהן נותנים . את הטוב ואת הרע . ולמעשה מגיע לך . כמו שלכל אחד מגיע . והוא זה שיחליט אם הוא ראוי או לא . אני חושבת שמרגע שנשכיל כמה שיותר לקבל את המשחבה שכולנו ראויים ... אז כולנו נחיה בשלום עם עצמינו יותר טוב . ויותר נאהב את עצמינו . אבל כמו שאמרתי - את בדרך לשם . אצם זה שאת כן מתמודדת ומנסה להחלים . עצם זה שאת יודעת שאת צריכה עזרה - אז עשי עם זה משהו ! טפלי בעצמך , קחי אחריות על עצמך כפי שצריך . את חזקה ומחושלת יותר היום . אז נצלי את כל התובנות שלך למקומות טובים יותר מהרס עצמי ושקיעה בדיכאון . זהקשה אבל אפשרי . ולא לכל אחת הייתי אומרת את זה במצבה . אבל אני חושבת שאת כן במקום שאת מסוגלת לקבל את דבריי ולהפנים אותם . וגם לגלות שאת מסיכמה עם מה שנאי אומרת ולמעשה לדאוג לעצמך . מותק אני כאן . רוצה לשמוע ממך . נשיקות יפה , אני מאמינה בך . יודעת שאת יכולה ורוצה יותר עבור עצמך. יום טוב ונשיקות . תמי

תודה מאמי את ממש חמודה ומבינה הצלחת לעודד אותי....הדברים שאמרת לי מובנים לי מאוד אבל את יודעת יש הגיון ויש רגש ולרוב אין איזון ביניהם החכמה היא לזהות את ההגיון כשאת בסערת רגשות אך זה מאוד קשה ולעיתים יותר קל ללכת עם הרגש כי הוא יותר חזק וזו הסיבה גם שאנו עושים מעשים שבהגיון שלנו אנו מבינים שהם טיפשיים אך הרגש שולט תודה לך העידוד מתוקה אוהבת ורוצה לשמוע ממך אני.....

מקווה שהכול בסדר איתך ... דואגת לך מותק . לא התייאשת מהפורום אה ? תראי סימן שאת בסדר . רק זה . את חסרה לי . ולבנות כאן בפורום . איפה התגובות הכנות שלך ? .... נשיקות ושבוע טוב . מקווה לקרוא ממך בקרוב . שהכול בסדר (???) תמי

גם אני תהיתי איפה היא...היא באמת נעלמה...הילה מתגעגעות אלייך.....תמוש מה איתך מאמי??? גם אלייך התגעגעתי ....לשוחח איתך וכו איך העניינים מתקדמים????

הילונת את לא ענית לי על המייל אני מחכה לתגובה ממך.. שבוע נפלא דניאלה

לרגל כמה סידורים ..היא תשוב בע"ה במהרה..אלינו.. כולנו מתגעגעים/ות..

כל כך מץחשק לי להעלות הצגה על הםרעות אכילה. אבל אני יודעת שזה יהיה רק טריגר לבנות. כתבתי כבר תסריט. אפילו יש שם שירים. אפילו כבר הלחנתי כמה. אבל כבר מדברים על זה כל הזמן- והכל הבלים. וכלום לא עוזר- האמת ? כל הסיפםור הוא שהפרעות אכילה זה משהו שלא יוצאים ממנו לעולם.

זה הסוף של ההצגה שלך? אי אפשר לצאת מזה לעולם? תנסי ללכת על משהו יותר אופטימי...

מצחיק מישהי יש לך חוש הומור......לשלוש נקודות אני דווקא חושבת שאת צריכה להעלות את ההצגה זה די מרפא בשבילך אני חושבת שדרך ההצגה את תוכלי להתבטא ולהעביר את הרגשות שנמצאים אצלך עמוק בפנים אני בעד מחזיקה אצבעות ומקווה שההצגה תתקיים אשמח לבוא לראות לא בשביל להפיק או למצוא טריגר בזה להפך לרפאות את החרא הזה ולהבין יותר את התופעה הזו בהצלחה מאמי נשיקות.....

אני יכולה לתת לך דוגמא ממני יש ויש מיקרים כמו סבתא שלי ובן דוד שלי- לא יצאו מההפרעה- ומתו ואילו אני האחים שלי ואחיות שלי- "יצאנו" מזה אבל זה אינדיבדואלי ולכן אני לא יכולה לתת לך תשובה חד משמעית אבל אני מאמינה עם כוח רצון ותמיכה- ניתן לצאת! שבוע נפלא דניאלה

איזה סיפור קשה מצטערת בשבילך......

ואני יודעת בוודאות שיוצאים מזה..זו דרך אבל אפשרית !!! להעלות הצגה זה מקסים..יש כישרונות מיוחדים שלא מנוצלים..תראי אולי תוכלי לעשות כזה דבר..רק חישהי איזה מסר אפשר להעביר כי המסר..אין לזה תרופה הוא לא אמיתי..יש עוד בנות כמוני שהיתה להם הצלחה..ועוד תהיה.. מתוקה שלי..קעיון מקסים אחלה של יום דינדין

דינדין לא החה לי איך להתקשר היום אני מקוה שאני יצליח מחר.מחר אני נוסעת לכמה ימים מהבית הזה כדי להתאושש היום היה יום דפוק זועה הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ רציתי רק להעלם וכמעט ופצעתי את עצמי ורציתי לשתות כדורים אבל הצלחתי להתגבר ולא עשיתי זאת מקוה שאני יצליח להחזיק מעמד יהיה לי מאוד חסר הפורום מצד אחד מפחיד אני מרגישה יותר מידי חשופה וזה לא קל לי בכלל מצד שני אתם נהייתם כמומשפחה וככ עוזרות לי רציתי להגיד תודה תודה ותודה וסליחה ששיגעתי אתכם

שיר זה טוב שאת נוסעת אבל לאן? השאלה אם שם תרגישי ביטחון? ולכמה זמן ? נסיונות לעשות נזק לא יפתרו את הבעיות של ההורים ואת החיים שאת עוברת..אבל אפשר לפתור זאת בדרך טובה יותר..וזה שנפתחת יכול רק להועיל לך כי את לא לבד יש כאן בנות מקסימות עם לב זהב בפורום..ואנחנו כל אחת סבלה וגם סובלת עכשיו..כל אחד והבעיה שלו..אנחנו כאן כדי לעזור ..כדי לתת יד..מבינה? תשתדלי להתקשר אליי היום נשמה שלי.. בכל ליבי ונשמתי אני איתך וחושבת עלייך דינדין נשיקה ענקית

אני נוסעת למכללה שלמדתי שם יש שם חדר אומנם בלי שקל אבל אני יסתדר אני מקוה שיהיה לי איך להתקשר היום תודה רבה על הכל

אני נוסעת למכללה שלמדתי שם יש שם חדר אומנם בלי שקל אבל אני יסתדר אני מקוה שיהיה לי איך להתקשר היום תודה רבה על הכל

לילה טוב או בוקר טוב תבחרי...תלוי מתי את קוראת את ההודעה......

היי בנות הייתי מאושפזת סוף השבוע מה אני אגיד לכן סוויטה סתתתת...ם,הייתי חולה והתגעגעתי לדבר איתכן אפשר לומר שנקשרתי אליכן......אני....

איך את מרגישה אושר יקרה?? גם אני התגעגעתי אלייך..ספרי מה עובר עלייך? מה קרה בסופ"ש? נשיקה דינדין

לא הפסקתי להקיא זה היה סיוט היה לי חום גבוה כרגע אני עדיין חולה עם בחילות אני נחה בבית תודה על האכפתיות דינדוש...... טוב לדעת שאפשר לדבר עם מישהו אוהבת מאוד אני......

הגרוע מכל קרה... עליתי קילוו!!!!!!:-( וווווואי תמי בא לי לבכותת.. את לא יודעת מה עבר עליי כשגיליתי...!!!! טוב רגע..אני יספר לך הכל מההתחלה: קודם כל, יום שיש בערב ההורים שלי קנו עוגות כאלה וקרואסנים..ואז בלילה אכלתי מזה. את לא מבינה, הרגשתי תחושת גועל מעצמי על כך שאני אוכלת כמו פרה.. ביום למחרת (שבת) בצהריים תכננתי ללכת לסבתא שלי ושמתי עליי את הגי'נס. הוא היה טוב עליי. התבאסתיייי מממשש!!! ידעתי שעליתי במשקל. הלכתי עם אחותי לסבתא שלי והלכתי ברגל ובדרך אכלתי דגנים מצופים בשוקולד. אצל סבתא שלי אני תמיד נשקלת אז תכננתי להישקל שם..וכל הדרך חשבתי לעצמי: "וואי אם עליתי קילו?? מה אני יעשה? מה אני יתחיל דיאטה? אבל אין לי כוח עוד פעם למצבי רוח, לתחושות הרעב..". ככה כל הדרך חשבתי לעצמי. כשבאתי לסבתא שלי ישר נכנסתי להישקל. ראיתי שעליתי קילו. אולי קילו וחצי. מאותו רגע..יואו.. אני לא יכולה לתאר לך מה עבר עליי. נכנסתי לדיכאון, לבאסה... לא יכולתי לקבל את זה. היית מדוכאת, עצבנית לא יכולתי לדבר עם אף אחד לא יכולתי לעשות שומדבר. היית כעוסה על עצמי על כך שלא שמרתי על עצמי. אחותי שאלה אותי: מה קרה לך? אמרתי לה שאני עייפה אאז היא אמרה לי: רק עייפה או עייפה ומבואסת?.. אמרתי לה שאני קצת מבואסת כי עליתי קילו אז היא אמרה: נו?...ו?.. ואני לא הבנתי איך היא יכולה להיות כל כך אדישה.. כל הדימוי העצמי שלי ירד, לא יכולתי לסבול את עצמי.. החלטתי לא לאכול ארוחת ערב. בסוף, גם בזה נכשלתי וב10 בערך אכלתי. אני ילדה דפוקה. והיום...וואי..אין לך מושג..היה לי יום חרא מבחינה נפשית... הרגשתי שנאה כלפי עצמי..אבל שנאה..ממשששששששש קשה!!.. וואי זו הייתה תחושה זוועתית.. תמי..לא יכולתי להסתכל על עעצמי במראה.. נגעלתי מעצמי..לא יוכלתי להתלבש.. שנאתי את הגוף שלי את הפנים הכלללללל! וואי תמי.. בחיים לא הרגשתי ככה!! זה היה נוראאאאאאא!! זו הייתה תחושה זווועה זה היה עצוב כואב ומגעילל.. נשבעת לך תמי כל היום לא יכולתי להסתכל על עצמי לא יכולתי לחשוב על עצמי!! הרגשתי חרא!!! וואי זה כזה נורא לשנוא את עצמי..זה כל כך לא כיף!! אני רוצה לאהוב את עצמי גם בליל להיות רזה ואני לא יכולה.. וואי זו הייתה תחושה מגעילה אני אפילו לא יכולה לתאר לך!! עכשיו אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב.. אני לא יוכלה להגיד שאני אוהבת את עצמי.. אבל אניל א מרגישה כמו שהרגשתי בבוקר. וווווואי זה היה זוועההה!! עוד משהו הייתי היום בבייביסיטר וכשהיא הרדימה את הילד שלה נכנסתי לחדר שהיה שם מלא ספרים.. וכולם היו על הפרעות אכילה!!....רובם על בולימיה.. היה על אנורקסיה בולימיה משקל יתר... וראיתי ספר אחד שקוראים לו: כמה שוקל האושר? ובתקציר היה כתוב: "רזון- המילה ששווה כביכול אושר הצלחה שמחה חיים טובים וכו'.. אבל זה בעצם זה מרמה.." משהו כזה.. ואז היה כתוב: "האם אנחנו צריכים לרדת במשקל כדי להרגיש טוב עם עצמנו?" בקיצור זה נראה לי ספר מעניין.. בקשר אלייך- אני מאוד שמחה שהמצב שלך יותר טווב:-) וואי אתמול כשראיית שעליתי קילו אמרתי לעצמי: אני חייבת את תמי אני צריכה אותה!" היית חייבת אותך הרגשתי שאני חייבת לדבר איתך.. טוב תמושששששש אני חוללללללה עלייךךךךך!! שיהיה לך שבוע טובב **חמודה**

מתוקה , את הריי יודעת שזה לא נכון להגיב בצורה כזאת . את הריי יודעת שאת מגיבה ככה כי מבחינתך המשקל מסמל הרבה יותר ממה שהוא באמת . את רואה את עצמך כ"כישלון , אכזבה , וכו' ..." זה לא נכון . זה לא את באמת מותק . את הריי יודעת שהכישרונות שלך והמעלות שלך לא נזרקות לפח ברגע שעלית קילו ! את עדיין את . ואת עדיין צריכה להוקיר את מה שיש לך בזכות עצמך . את עדיין צריכה ללמוד להעריך את עצמך מבלי להיות תלויה במשקל . וזה לא לא משהו קל . ממש לא . אבל ברגע שנלמד לעשות את זה ברמה מוחלטת - זה אומר שניצחת והרווחת לעצמך חיים מאושרים בלי השתעבדות להפרעה . וחיים כאלה שמגיעים לך . בלי מצבי רוח משתנים בקיצוניות . חוץ מזה , רק לידע אישי , עלייה של קילו או ירידה של קילו , לרוב לא מסמלת משהו מוחלט באמת במשקל . רובינו עולים ויורדים ככה במשך הזמן בגלל שאנחנו אוכלים ושותים בצורה שונה במשך הזמן. וזה יכול להיות רק הצטברות נוזלים שיורדת ביום למחרת . אבל זה לא אמור להוות כזה משבר עולם . זה לא סוף העולם . את לא דפוקה , ואת לא אפסית ולוזרית "שנכשלת" . כי היעד שלך מלכתחילה של לשמור על משקל בלי לזוז ממנו גרם זה לא ריאלי . אמרתי לך את זה . בגלל שאת מתפתחת ומתבגרת ומשקל משתנה כל הזמן בעקבות המון גורמים . אז דיי לירידות . אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב ושמצב הרוח שלך משתפר . הספרים שראית בחדר של האשה . לדעתי את צריכה לבקש ממנה את אלו שמעניינים אותך . אלו ספרים שיכולים ללמד אותך על דרכי המחשבה של המחלה . אם את חושבת שהכיוון שאליו את תלכי זה רתיעה בעקבות קריאת ספרים כאלה , אז כן בהחלט זה נשמע רעיון טוב . אולי כדאי לך להשאיל ממנה ספר כזה . את יכולה להגיד שאת סתם מתעניינת כי יש הרבה דיבורים על זה במדיה בזמן האחרון . היא לא חייבת לדעת עלייך אם לא נוח לך לספר לה ... מה שכן - אם את חושבת שספרים כאלה יהוו טריגר ורק ימשכו אותך יותר לה"א - אז ממש לא . את מכירה את עצמך . אני חושבת שתוכלי לעשות את ההבדלה כשצריך כמו כאן . לדעת מתי לא למשוך את החבל יותר מידי ... מה שאת מרגישה לנכון . זהו מותק , אני עפתי , מקווה שהכול חוץ מזה בסדר . שמחה לקורא ממך כל פעם . נשיקות בובה תמי

ללמוד להעריך את עצמי מבלי להיות תלויה במשקל.. למרות שכשאני בדיאטה אני בכלל לא חושבת על המשקל!.. אז למה זה קורה לי?? אני מרגישה עם עצמי חרא בימים האחרונים! שאני לא ראוייה לכלום, שאני לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק רצוייה שכולם יותר טובות יפות וחכמות ממני. שאני ילדה ממממממש מגעילה ומכוערת. אני שונאת את עצמי. נמאס לי גם להיות הילדה הכי מכוערת במשפחה שלי. אחותי למשל,היא ממש יפה, והיא גם רזה. היא יותר גדולה ממני וושוקלת פחות ממני! [[אנחנו באותו גובה]].. וכשנשקלתי בשבת אז היא אמרה לי: דיי!! מה אני שוקלת פחות ממך?? ואז היא רצה לספר את "הבשורה המשמחת" לאמא שלי. יופי לה. אם אני ישים סרט בשיער זה יהיה עליי מכוער, אבל אם היא תשים זה יהיה עליה יפה. אווווף למה זה חייב להיות ככה??? אני רוצה לאהוב את עצמי-כמו שאמרת-בלי קשר לבטן או משקל אבל זה בלתי אפשרייי! בקשר לאישה- מממממממממש אבל ממממש אין מצב שאני יגיד לה שאני לוקחת ממנה ספר.. היא תחשוד!! הרי..מי שאין לה הפרעה או מה שזה לא יהיה.. ספרים כאלה לא יעניינו אותה!.. גם ככה אני מפחדת לפלוט ליידה משהו.. אתמול חשבתי לעצמי מה היה קורה אם הייתי אומרת לה שאני עושה דיאטות, שאמא שלי לא יודעת על זה, שאני אוכלת רק סלט ולפעמים רק תפוח, ושניסיתי להקיא. וווואאיי.. ישר לאישפוז כפוי..חחחח בכל מקרה הספרים משכו אותי בגלל הנושא והכל וכן- אני יודעת שזה ייגרום לי טריגר.. אני מכירה את עצמי.. ספרים מדרדרים אותי סרטים מדרדרים אותי בנות רזות הכלללל.. אה, אגב, היום לבשתי ג'ינס שלא לבשתי מאה שנה בגלל שהוא היה נופל ממני כל הזמן. והיום הוא עלה עליי. והוא היה נראה יפה ושמחתי שהוא עלה עליי סופסוף אחרי כל כך הרבה זמן. ואז הבנתי מזה אומר- שמנתי. ואחותי גם אמרה לי: מה? הגי'נס הזה עולה עלייך? אני שמה אותוו רק עם חגורה. יופי יופי. אז מצד אחד זה מזה כיף שהג'ינס עולה עליי.. מצד שני...? מזה אומר על הגוף שלי? ומצד שלישי.. זה מידה 24..אולי זה לא אמור להיות גדול עליי בכלל?! ומצד רביעי.. לפני כן זה היה ענק עליי. חחחחחח שיגעתי אותך?.. אני כולי משוגעת. ואת תמוש, מה איתך?? איך את מרגישה? שמחתי לשמוע על חברה שלך..שדיברתן סופסוף שאת מאמינה בה.. כל הכבוד לךך!! ובכלל, כל העבודה שלך פה בפורום.. אני קוראת את התגובות שלך לאנשים.. את כל כך מעודדת!... אוהבת , **חמודה**

שיר המקרה שלך קשה ועצוב תתקשרי מחר לדינדין ואני מקווה שתצליחי ליצור איתה קשר ולהיפגש איתה כואב לי עלייך בא לי לבכות תעדכני בהמשך את ההתפתחויות מקווה שילכו לכיוון טוב כולנו פה בשבילך ורוצות לעזור באמת אוהבת ודואגת אני....

שלום לך שיר, כבר כמה זמן שאני עוקבת אחרי הודעותייך ודואגת... כמו שאת רואה יש לך כאן קבוצה מדהימה של בנות שרוצות לטובתך, אך התמיכה דרך מסך המחשב היא מן הסתם מוגבלת ולא תמיד זמינה. הייתי מציעה לך לפנות לאחת מהעמותות לנפגעים (ער"ן, נט"ל...) רק כדי שלא תהיי לבד ברגע האמת, בזמני מצוקה... אני מרגישה מהודעותייך את צרחות הכאב והזעקה לעזרה, אך נעמדת מולם בהרגשת חסרת אונים ענקית. מה אפשר להגיד? איך אפשר לעזור? להקל? אני פשוט לא יודעת.... רק מקווה מאוד שתקבלי את העזרה שאת צריכה ושמגיעה לך (!!!) בכל דרך שתבחרי.

בין 9:00 ל- 15:00 למשרד שלי- 03-5225543 מחכה לך בסדר?? תשמרי על עצמך והמציאות הזו היא לא משהו בשליטה שלך..זה מה שהם יודעים וככה הם רק יודעים להתנהג..אני מבינה את הפחד..הצעקות והבלאגן בתוך הבית..להתעלם?? כמובן שאי אפשר..ללמוד לשרוד כרגע עד שנמצא פיתרון בשבילך!! נשיקה דינדין

אני 5 חודשים בטיפול ועדין יש לי בולמוסים. אומנם פחות מפעם אבל עדיין יש הרבה נמאס לי. אני לא רואה את האור בקצה המנהרה? כמה זמן לקח לך להפטר מהבולמוסים הנוראים האלו????????

מתוקה שלי..האם בסופם של הבולמוסים יש הקאה או רק בולמוס? עכשיו לגבי הבולמוסים הם ירדו לאט לאט..אבל גם לא משהו שיוויוני היו שבועות שהייתי נתקפת 4 פעמ' ולעומת זה שבועות שלא ויתרתי לעצמי שרק פעמיים..אבל זה לוקח זמן..להטמיע את הטיפול למצוא אלטרנטיבה אחרת למה שגורם לך לעשות את הבולמוס הרי זה לא רעב אמיתי זה משהו בפנים מציק מטריד העליב..חשבת הרגשת..ואז כתוצאה מאי יכולת להכיל או להתמודד עם זה עשית את הבולמוס...זה לוקח זמן..וזה שירדו כמויות הבולמוסים זה מצויין מה קרה לך?? זה יכול היה להיות גרוע וחמור יותר אילולא הטיפול לא??! זה מצויין תמשיכי תתמידי ואל תרימי ידיים עשית כבר מחצית דרך שהיא לא קלה וההתחלה היא הכי קשה..את תראי שלאט לאט זה לא יעסיק אותך ומה זה לאט? זה יכול לקחת אפילו שנתיים אבל מה שווה יותר להמשיך להיות חולה עד גיל 80 ולמות או עוד שנתיים ולהמשיך כאילו ההפרעה לא היתה שם!!! אני תמיד הייתי אומרת לעצמי...דינדין..את בתהליך גם אם הייתה נפילה..הייתי ממשיכה משם ולא גוררת עוד בולמוס והקאה ועוד...מבינה?..זה הכי חשוב להבין שזה תהליך שאורך זמן אבל שווה חיים!! תתמידי בטיפול תפנימי את הכלים ותצליחי..תחיי!!! כל הכבוד לך על הרצון האומץ והנכונות..המון כוח יקרה שלי.. נשיקות דינדין

הקאתי דם זה קרה גם לפני חודש וישר הפסקתי להקיא עכשו אני לא מסוגלת להפסיק ניסיתי זה כבר יוצא לבד אני כבר לא מצליחה לשלוט בזה מה עושים??. למה אני לא מצליחה לעשות כלום אפילו דיאטה קטנה אני לא מצליחה נמאס לי מהבולמוסים האלה אני בכלל לא רעבה אין לי תחושה של רעב אני פשוט חיבת לאכול וישר לשרותים כואב לי הגרון אני שונאת את עצמי שונאת אני רוצה להעלם אני רוצה למות די אין לי יותר כח להלחם עם זה דדדייייייייייייייייאני מרגישה מגעיל אני בגדתי באמא שלי אני אשמה לכל המריבות בבית

אני אחראית להכל שונאת את עצמי אני אדם רע אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה מרוב שאני נגעלת מעצמי ממי שאני ומאיך שאני נראת אני כזו פרה דדדדדדדדדדדדדדדדדדדדיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי הההההההההההצצצצצצצצצצצצצציייייייייייייייייייייייייללללללללללללללללווווווווווווווווווווווווו

אני דואגת לך . את במחשבות שלי דיי הרבה . באמת . אני חושבת על כל מה שאת עוברת . כל מה שאת מעוללת לעצמך בנוסף ... לא מספיק יש לך צרות מבחוץ את גם הורסת את עצמך . זה כואב לי לקרוא את זה כל פעם מחדש . אני יושבת וקוראת בערב יום שבת את ההודעה שלך ואני אומרת לעצמי - את בת 15 , את אמורה להנות עכשיו , זה הגיל , זה הזמן , זה הזמן שמותר לעשות שטויות . שאפשר להתחרפן , שאפשר למרוד , שאפשר להתנסות ולחקור ולהכיר .... ופשוט את לא נותנת לעצמך לעשות את כל זה . וכואב לי על זה . כואב לי על זה שאת עוברת דברים כל כך קשים ואת בכל זאת לא מוכנה לקבל את העזרה שמגיעה לך . מגיע לך לחיות כמו כל נערה אחרת . מגיע לך לחוות דברים טובים ונפלאים . חשבתי לי עכשיו : " הלוואי והייתי יכולה להוציא אותך לבלות ולהראות לך כמה כיף והנאה את יכולה לספוג ולא רק רוע וכאב כל הזמן ." תני לנו לעזור . תני לנו לעשות את מה שאנחנו רוצות וצריכות לעשות - לעזור . את מבקשת את העזרה השאת את תושיטי יד וקבלי את מה שאנחנו מציעות לך . אני ,דינדין , אושר 23 , והילה הצענו לך את עזרתנו האישית . אחת על אחת . בלי אינטרנט ומחבואים . ובאמת שאם רק תתני - אנחנו לא נאכזב אותך . אני מבינה את גודל המצוקה . את גודל המבוכה . את החשש . את החוסר אמון באנשים . זה מובן לאור כל מה שאת עברת . עוברת ... אבל תנסי לפחות כן לבטוח בנו . למרות שזה קשה ומובן למה כך . אני כן רוצה לעזור לך . במה שאני יכולה . דבר נוסף שרציתי להתייחס אליו : עניין הדם בהקאות . תקשיבי מותק , דם שיוצא מהקאה ( או בדרך אחרת ...) , זה לא נורמלי ותקין . זה אומר שיש פגיעה פנימית . אולי פצע בוושט , אולי חמור מזה . אי אפשר לדעת אם לא עושים בדיקות . בבקשה לכי לבדוק זאת . ובבקשה נסי לא לעולל זאת לעצמך לפחות לא לעיתים תכופות ... לפחות להוריד את המינון של ההקאות והמשלשלים . זה רעל . וזה גורם לך כפי שאת רואה להקיז דם . וזה רק ילך ויחמיר . שיר - בבקשה הקשיבי למה שאני אומרת לך . את חשובה . ולא רק לי . זהו , מתוקה - הלוואי שהייתי יכולה לשפר את מצב הרוח שלך . הלוואי שהיית מקבלת את העזרה שאנו מציעות לך כאן . הלוואי . המשיכי לשתף ולספר מה קורה איתך . נסי להתרחק מכל הרע הזה . כל הריבים במשפחה . מאבא שלך . מויכוחים וריבים איתו , עם אמא שלך . נסי לבלות עם אנשים אחרים . חברות , חברים , בי"ס , כל מקום שאת יכולה להמנע מכל הסביבה השלילית הזאת . אני כאן . אני שוב פעם נותנת לך את האי מייל שלי ודרכו אני רוצה לתת לך את הפלאפון שלי . [email protected] פתחי אי מייל בוואלה , נענע , הוטמייל או יאהו . זה קל . מנחים אותך מה לעשות . ואז שלחי לי הודעה . אני מחכה להודעה שלך ... נשיקות מותק . תהיי חזקה . אוהבת ומחזקת אותך . תמי

שיר יקרה...ואהובה.. מה זאת אומרת בגדת באמא? המריבות שלהם זה עניין שלהם..אל תשכחי שאת ילדה מישהו יודע מה את עוברת? מה את מרגישה? לא כל העולם הוא רק שלהם..מגיע לך תשומת לב הקשבה ואהבה..אמא סובלת ויש כעסים ואין עצבים לכלום אבל את לא אשמה..וההקאות והבולמוסים הם בגלל שאינך יכולה להכיל את מה שקורה בבית וזה "הפיתרון" שמצאת הכי נגיש לאכול בבולמוס לכסות כאילו את הכאב והחור שיש שם ואח"כ להווציא הכל...גם לי ירד דם בזמנו מהגרון כי קרעתי גם נימים עדינים בדרך..וזה חמור.. שיר המוות לא מביא פיתרון זה רק פחדנות להתמודד..ואת חזקה זה לא מתאים לך..את חייבת לעמוד על הרגליים ועל שלך ולעשות משהו לדבר עם אמא אולי אפילו בחוץ תבקשי ממנה ולדבר איתה על מה שכואב ומפריע לך..ולא כיש אחים בבית או אבא..רק את והיא בלי צעקות והאשמות תנסי..לפחות!!! אל תתייאשי..את חזקה..ואת חייבת להיות כך בשבילך ואך ורק בשבילך..יבוא יום ובכל מקרה לא תהיי בבית תתחתני ויהיו לך ילדים בע"ה..וכו כו אז למה להרוס לעצמך בגללם... אל תשכחי שאת ילדה ואת זקוקה להגנה שהורים אמורים לתת אל תכחי אשמה עלייך של אף אחד .. שיר את זקוקה לעזרה אמרתי לך..וחבל שאת לא פועלת למען עצמך...כך אין פיתרון לכלום..ממה את פוחדת? דברי איתי..מקווה ש\את מרגישה יותר טוב....את חייבת להפסיק עם זה ולמצוא פיתרון אחר למה שאת מרגישה..כי הנזקים הגופניים שבהקאות הן בלתי הפיכים ולטווח הארוך.. שיר דואגת לך דברי איתי חיבוק חם דינדין

הלואי שהיתי יכולה לדבר איתך אין לי איך אין לי אימיל אמא שלי יצאה עכשו מהבית בוכה אני לא יכולה לדבר איתה על כלום אבא שלי בוגד בה עם נשים אחרות והיא כל הזמן עצבנית זורקת דברים מרביצה מאז שאני זוכרת אותה בתכון היא חתכה אותי בסכין ואת אחותי חנקה היא כמעט מתה אחים שלי היו מתעללים בי מינית ומרביצים לי אחותי עזבה את הבית היא במדרשיה בירושלים אין עם מי לדבר כולם מתעלמים ובורחים לא אכפת לאף אחד אני היחידה שנשארתי בגיהנום הזה וכולם מאשימים אותי היא את מנקה את הבית ועושה מה אומרים ז"א להיות רובוט אז תחטפי פחות שפחה

הלואי שהיתי יכולה לדבר איתך אין לי איך אין לי אימיל אמא שלי יצאה עכשו מהבית בוכה אני לא יכולה לדבר איתה על כלום אבא שלי בוגד בה עם נשים אחרות והיא כל הזמן עצבנית זורקת דברים מרביצה מאז שאני זוכרת אותה בתכון היא חתכה אותי בסכין ואת אחותי חנקה היא כמעט מתה אחים שלי היו מתעללים בי מינית ומרביצים לי אחותי עזבה את הבית היא במדרשיה בירושלים אין עם מי לדבר כולם מתעלמים ובורחים לא אכפת לאף אחד אני היחידה שנשארתי בגיהנום הזה וכולם מאשימים אותי היא את מנקה את הבית ועושה מה אומרים ז"א להיות רובוט אז תחטפי פחות שפחה

היי, כשקראתי את התגובות להודעתי הבנתי שהיו פרטים שלא הסברתי כראוי. הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים אחדות. המטפלת נהגה למלמל מלים חד-הברתיות, להנהן ולא לקחה את הסשן למקום פרודוקטיבי יותר. אינני אדם אסרטיבי במיוחד (עצוב, אך נכון) ולא ידעתי איך ליזום שיחה פרודוקטיבית. התרופה הפסיכיאטרית שלקחתי היתה הראשונה בשרשרת, מאחר והן לפעמים מפסיקות להשפיע, וישנם שינויים אפשריים באבחנה, כמו שקרה לי. זו היתה תרופה בשם פריזמה. בואו נשאיר לרגע את דיכוי התיאבון -- היא עזרה לי מ א ד, ניערה אותי מתוך דיכאון קליני עמוק ורע. היא עשתה את העבודה. היום התרופות אחרות כי הצורך השתנה והתיאבון חזר. המשפחה שלי לא תומכת בשום אספקט של הדברים. הטיפול הפסיכולוגי (מה, את משוגעת שאת צריכה את זה?), האבחנה הפסיכיאטרית (אין לך שום דבר. במשפחה שלנו אין דברים כאלה), הנכונות שלי לקחת תרופות שמייצבות את התפקוד היומיומי שלי. כולם אצלנו OVER EATERS, כולם. לדוגמא - אמא שלי הכינה אתמול יותר מדי אוכל וכשניסיתי לסרב למנה ענקית שניה היא התחילה לצעוק ולריב. לא אוכלים אצלנו עד ששבעים. אוכלים עד הנצח. עכשיו אני שוקלת 55 ק"ג, ונראית עגלגלת. כאמור, אני אוכלת הרבה ומאזנת עם משלשלים. אני יודעת שזה רע ושאני גורמת נזקים לעצמי. עצם הידיעה לא עוזרת, כי האינטלקט משתתק. מאחר ויש בעיות שונות, קשה לי להתמקד ולהתמודד איתן. איך מכבים שריפה כשלידה עוד חמש אחרות?

הללואי וכל אחד יכול היה לאפשר לעצמו שיחה עם פסיכולוג או פסיכיאטר..זה ממש השקעה עצמית בנפש האדם...רק אז גיליתי..דברים על עצמי..צורת החשיבה שלי הפעולות שאני עושה..מניפולציות המון דברים שלא ידעתי...זה שיש אנשים שלא מבינים זאת הם פשוט לא מודעים זה נראה להם "שיגעון " וזה לא נכון האנשים הכי מפורסמים מטופלים בקביעות אצל פסיכולוגים/יאטרים מטפלים וכו'...אז מזה תתעלמי אם זה טוב לך תמשיכי לדאוג לעצמך..והכדורים מייצבים אותך זה מצויין!!! לגבי האוכל..זה הבעיות שנוצרות במשפחות עם תרבות אכילה..של לגמור מהצלחת...ולמלא אותה עד גדותיה ומעבר לזה..וזה נפלא שאת שמה לב שזה לא בסדר..שאת לא רוצה כי את לא רעבה..ותעמדי על כך.. לפעמים גם כשאין תמיכה צריך להמשיך לדאוג לעצמנו גם אני טיפלתי בעצמי לבד..כי איך יכול להיות אצלנו הפרעת אכילה?? כולם לומדים וחרוצים ומושלמים ומה פתאום? ואז הבנתי שאני לבד...המון שנים סבלתי ואז החלטתי די..אני אדאג לעצמי..היה קשה ללא תמיכה אבל אפשרי.. בטוחה שתצליחי.. אני כאן אם תצתרכי כל שתרצי..נשיקות המון כוח.. דינדין

שורת הכותרת מסמנת את חוסר היכולת שלי לקבל מחמאות (והלוואי שהדבר היה נכון גם לגבי עלבונות :-) ). את הטיפול השוטף הפסקתי לפני כארבע שנים. נגמרו לי המלים, ובנוסף 'נפלתי' על פסיכולוגית משמימה ולא קואופרטיבית. כפי שציינתי, השתתפותה בשיחה כללה הינהונים ומלים חד הברתיות. ברור לי שלעתים טיפול פועל לפי העקרון שאני מדברים ומבינים כל מהן הבעיות -- אבל מה שווה התהליך אם אין שום הנחיה איך לפתור אותו?! אין לי כלים מקצועיים לפתור בעיות ולזהות טריגרים לגמרי לבד והיא לא הציעה אותם. האסרטיביות שלי עדיין לא נולדה ולא ידעתי לדרוש. המטפלת שלי חברתי מספקת - במסגרת הטיפול - בעיטות בעכוז. היא פשוט גובה 350 ש"ח לפגישה. אוי ויי... אז כרגע אני לבד, יחידה מול רבים. במיטה עד 13:00 בערך בימים בהם איני עובדת. אני יודעת שזה רע אבל לא מסוגלת לעצור את זה. השתמשתי בעצה שניתנה כאן - להפחית כמויות לשבוע ולראות איך הדפוס החדש מתפתח. זה מרגיש יותר טוב ויש תחושת שליטה משכרת. אבל... התחושה מוכרת לי ולא ממקום טוב. גם נעלמו 3 ק"ג לגמרי לבד. שום התעמלות (אני לא יכולה, בעיות גב בתהליך אבחוןף כשהאבחון הראשוני רע מאד). אני לא זזה מהפחד להחמיר את זה. האמת היא שכשאני זזה זה די מצחיק......! ככה שמוזר עכשיו. חדש, אבל מוכר ומטריד. ותודה על התמיכה. זה עוזר לדעת שיש מי שמבין ולא מבטל ב"זה הכל בראש שלך". נו, דה. דבילים. סופסופ

אני שותה כדורי ריספרידל וזה גורם לי לאכול הרבה יש לזה פתרון?

לחזור לפסיכיאטר ולנסות להחליף את הכדור (אם אכן הוא האשם בעליה בתיאבון שלך).

שלום, אני לא בטוחה מה מטרתו ותחום הטיפול של ריספרידל, אבל אם האלטרנטיבה היא תרופה בשם רמרון ---- כדאי שתבקשי פתרון אחר. רמרון גורם לתיאבון מוגבר וחסר פרופורציות. הוא לא יאמן, וגורם לעליה דראסטית במשקל. זה קרה לי ולעוד שתי חברות. מצב זה גרם, כמובן, להחמרת הפרעת האכילה. וכמובן, שיהיה בהצלחה! סופסופ

את צריכה לבדוק האם האכילה היא בגל דברים אחרים או כתצוצאה מנטילת התרופה..ממתי שהתחלת לקחת אותה...תבדקי ואם כן תבדקי אצל הרופא תחליף לתרופה... בהצלחה..דינדין

שלום, נכנסתי לפורום כדי לקרוא אבל החלטתי לנסות לכתוב. אני בת 33, ומאז גיל 15 אכלתי, הקאתי, השתמשתי במשלשלים ורעבתי תקופות ארוכות. אף אחד מסביבי לא שם לב, גם לא המשפחה - אנשים שחיו איתי יום יום. היו צורות אחרות של הרס עצמי, כמו אלכוהול, חיתוך ובחירת חוג חברתי בו אנשים אטומים ולא תומכים. המשפחה לא תומכת אלא ביקורתית כלפי כל צעד שאני עושה. גם כששקעתי בדיכאון שאובחן מאוחר יותר כהפרעה דו-קוטבית (מאניה דיברסיה חביבה) אף אחד לא שם לב. פחות מכולם אני. הדחקה היא דבר מדהים. חזק מאד. היום אני בטיפול שאמור לעזור לשלוט על ההפרעה הדו-קוטבית, הפסקתי לחתוך ולשתות. העפתי את החברים מחיי (מה שהעלים כליל את החוג החברתי שלי). התרופות דיכאו את התיאבון וחזרתי לשקול מעט - 43 ק"ג דקיקים, הגוף שממש אהבתי. הרגשתי שהשלתי חלק מהגועל נפש שסבב אותי. את המועקה והבעיות אני מנתבת לאוכל. הרבה אוכל. המון. משלשלים עוזרים לשמור על משקל יציב ואני נראית כמו כל בחורה כבדה עם אגן ירכיים נדיב. אין בי ולו בדל חיבה לגוף שלי, והייתי רוצה בחזרה את הגוף השלדי שאהבתי כל כך. אין לי מושג איך מפסיקים לאכול כמויות כאלו. למזוג כמויות ענקיות של מזון ולבלוס את כולו. הלפ.

השאלה דו כיוונית איזה כדורים את שותה? ואני ממליץ לך להפסיק לקחת משלשלים זה לא בריא אני ממליץ לך גם לפנות ליעוץ פסיכולוגי לקבלת תמיכה

קודם כל ברוכה הבאה . שמחה לקרוא שהחלטת "סופסוף" באמת לשתף ולהוציא את שעל ליבך . כאן . תראי , מצבך ברור- אינו מצב קל . את מתארת מצב של התמודדות עם המון קשיים נוספים שמוסיפים עוד קושי לצאת מן המעגל הזה שאת נכנסת אליו בגיל 15 . קודם כל , כמה שאלות לי אלייך - לא ממש מובנות לי כמה נקודות . אמרת שאת בטיפול - אני מניחה פסיכיאטרי לאור גילוי המאניה דפרסיה שלך . האם את עצמך חשפת את עברך עם ה"א ? סיפרת על כל ההקאות , החוסר תמיכה מהסביבה, מה הוביל לזה ומה נבע מזה ? סיפרת שאת עד היום לוקחת משלשלים על בסיס יומי ? כי הריי שילוב של טיפול נכון עבורך הוא יהיה היעיל ביותר עבורך . לטפל בבעיה אחת זה טוב . זה מעולה . אבל לא אם זה בא על חשבון אחרת . מדוע אני מתעקשת כל כך בעניין ? כי לדעתי , אם הפסיכאטר ידע שהוא רושם לך תרופות שאחת התופעות לוואי שהן גורמות אצלך הוא חוסר תיאבון/ תיאבון מוגבר - לדעתי הוא יעשה את השיקולים שלו ואף יחליף לך את הטיפול . אצלך - אי אפשר ממש "לקבל" תופעות לוואי שמחמירות את ההפרעה שלך . נכון ? חשבי על דבריי . לדעתי - עלייך לבדוק את הנושא . במידה והוא יודע ובכל זאת ממשיך לטפל בך בכדורים שגורמים לך לתופעות כאלה - עלייך לקום ולהגיד את שאת חושבת . את לא יכולה לעמוד מנגד - ולהסכים ... בטח אם אלו דברים שלא מקובלים עלייך - את צריכה להיות מעורבת בכל התהליך . דבר שני שאינו ממש מובן לי - את מתארת עצמך כאשה רחבה , אוקי . איך בדיוק רחבה עם 43 קילו עלייה ? . אמרת שהתרופות דיכאו את התיאבון . אז מה פתאום גרם לשינוי שחל אצלך והתרופות הפסיקו לדכא ואת מתנחמת באוכל ? יש שינוי בטיפול ? יש שינוי בהשפעה עלייך ? זאת את שרואה עצמך "בעיני המחלה" ולא ממש מודעת לגופה ולכן לא מסוגלת לאהוב עצמה באמת ? הרצון שלך לחזור למידות קטנטנות ולגוף השלדי כדברייך , הוא לא בריא . ואת יודעת את זה . בעייתך אינה לחזור לגוף שלדי - אולי יש בעיית עודף מסויימת שאפשר לטפלה אבל ממש לא - גוף שלדי . הכול עם טיפול נאות . עם אדם שמוסמך בטיפול בה"א . שיכול להכיל את כל המורכבות של הסיפור ומהקרה שלך . אכן לא קל . ואני בטוחה שהילה או דינדין או כל מישהי אחרת בפורום יוכלו לייעץ לך על מטפל שנכון עבורך . אני מקווה שהכול יסתדר לטובה אצלך . אנחנו כאן בשבילך . מקווה שתשתמשי בנו . תעזרי בנו ותפרקי עוד ... רוצה לשמוע עוד ממך ... תמי

שלום לך וברוכה הבאה! לא, אין לי תשובת קסם עבורך, אבל אני רוצה לשלוח לך תמיכה בדמות קווי הדמיון בסיפורים של שתינו - הגיל, הפז"מ, התחושות (הדחקה, ניתוק חברתי מכוון, דכאון)... אבל היום בכל זאת אני נמצאת במקום אחר משלך. אני מנסה בכוח להתרחק מזרקוריה המסנוורים והממכרים של המחלה, מנסה להנמיך את האש שלה עד כמה שזה אפשרי עבורי. איך? אני מתעסקת בכוח בדברים אחרים, וכמובן - מדחיקה. אני נצמדת לדברים שבשגרה, אני בורחת למקומות אחרים, אני עושה בכ-ו-ח דברים גם כשלא בא לי לעשותם. חמודה, 43 הקילו הנכספים שלך לא יקנו לך את האושר. השנאה העצמית שלך תמצא יעד אחר. אני יודעת שגם לו הייתי חוזרת ל-40 קילוגרמיי לא הייתי מחייכת ולא הייתי עוצרת שם. הייתי מן הסתם רוצה להגיע ל-30, ומשם ל-20, ומשם לריח העפר שלשם המחלה שלי רוצה לקחת אותי. ככה זה במחלה הזו - אף פעם אין לזה סוף, עד הסוף. עצה עכשווית?? אל תנסי עכשיו לאהוב את עצמך. תנסי קודם ל-א-ז-ן את עצמך, להשלים עם זה שלא נועדת לחיות על 43 קילו, לסמן יעד שפוי אחר, להגיע לצלחת רגועה יותר, להרגיש את הכוחות המתחדשים שלך מאותתים לך מבפנים. רק מנקודה זו יהיה אפשר להמשיך הלאה לכיוון בריא יותר. בהצלחה.

למה את אהבת את הגוף השלדי? מה היה באותה תקופה שאהבת? את חייבת לבדוק..זה נדמה לך שאז ייפתרו איזה שהם בעיות? האכילה..היא כתוצאה מפורקן של מה? או שאת מרגישה רעב? זה טוב שאת מטפלת בעצמך גם ללא תמיכת המשפחה לא כולם זוכים למשפחה תומכת ומבינה מה לעשות..אבל טוב שאת חשה את עצמך ודואגת לז.. תמשיכי לטפל ובעניין האכילה תעשי בדיקה..למה את אוכלת..והאם זה מתוך רעב? ומדוע הרצון להיות שלדית?? תבדקי..אני כאן אם תרצי.. חיבוקי דינדין

אולי טיפול בשיטת האימון (קאוצי'נ) שהמטפל יתנסה בהדרגה ביחד עם הילדבטעימת מימרחים ויביאו לחוויה מתקנת (רתיעתו ממימרחים היא רק כי"זה ניראה לי לא טעים",ומעולם לא ניסה לטעום).

זה פורום הפרעות אכילה..ולכן עלייך להתייעץ עם רופא..אולי זה פשוט לא נראה לו ויזואלית הממרח..כלומר החומר גלם בצורת טחינה..תבדקי.. בהצלחה דינדין

שלא הייתי פה.. ולא מתוך תקלה טכנית.לא הרגשתי צורך להיות פה,ואלי אפילו הרגשתי קצת צורך לא להיות פה.. אבל מה שלומכן?.. הילה,דניאלה,ראיתי גם את מולאן וכל האחרים שאולי עוד קוראים פה והם 'מתקופתי'..אני אשמח להתעדכן. נכנסתי לשתף, כי אני מרגישה שקצת נפלתי, וזה אחד המקומות שאני יכולה לספר הכל כמעט בלי להתבייש ולשמור סודות.אז לפני הכל תודה. בשבועיים האחרונים אני אוכלת כמו מופרעת אכילה, ולא בשלב האנורקטי שלה.. אני כל הזמן מרגישה צורך לאכול,אני לא רעבה אוני מודעתת לזה שאני סתם נהנית מזה באופן אחר. חלק מהפעמים אפילו הרגשתי שאני דוחפת את האוכל לגרוןף וממש מרגישה אותו נתקע שם, אבל בולעת, כי קשה לי לעצור את עצמי. כל פעם שאני חוזרת הביתה מאיפשהוא ,אני מרגישה צורך לאכול כדי לעשות את המעבר הזה ולהרגע,גם אם אכלתי לא מזמן ונאי לא רעבה. ומאוחר בלילה אני נהיית רעבה, בעיקר לשוקולד.והמחזור שלי אמור להיות עוד שבוע וחצי שבועיים, אבל זה לא נראה לי הגיוני כבר שלושה שבועות לפני לבלוס.. וכמובן שאני מאד שמתדלת שלא, אבל אני קצת כועסת על עצמי, ואני מגיעה גם לתחושות פיזיות של לאכול עד התפוצצות, שהרבה זמן לא חוייתי את זה, וכמובן שעם רגשות האשמה באים גם השומנים שנצמדים אלי..ובאמת השמנתי ,אני מרגישה גם במראה וגם בבגדים. אוני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא מזיז לי,אבל זה שטויות. אני משחזרת לי את השבועות האלה, ובאמת היו בהם דברים לא כל כך פשוטים..לחץ גדול בלימודים+עבודה, מירוץ מטורף אחרי הזמן. יצאתי קצת עם איזה בחור (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה באינטרנט) שזה בד"כ חוויה מלחיצה במיוחד בפן הזה, והכי נורא שאמא שלי עברה הפלה..טבעית, אבל קשה.הייתי אצלה בבית חולים והיא היתה כל ךכ חלשה ומסכנה, זה היה מפחיד. ויש פה אובדן של תינוק שממש חיכינו לו ושמחנו לקראתו. והתלחתי לקרוא את הספר 'הנשים היפות' של מעין קרת (על הפרעות אכילה).מישהי מכירה?ספר יפה, אבל אולי גם הוא מחרפן אותי ??? ומה שבעיקר מציק לי, זה שאם אני כבר אחרי, ואני מרגשיה באמת כל כך בריאה, וכל כך עברתי תהליך ועובודה עצמית ,וחזרתי להרגיש ולהתמודד בצורות אחרות, אז למה פתאום זה ככה?אני תמיד אוכל להאשים את המצב הרגשי שלי באוכל? או אולי אני סתם אשה רגילה שמתחרפנת לפעמים באוכל,ואני פשוט תמיד מייחסת אתזה להפרעה? זו מחלה שאי אפשר להרפא לחלוטין? השאל ה הי א יותר ברמה הפילוסופית, כי רוב הזמן אני מרגישה בריאה,אבל השאלה אם באמת זה תמיד יהיה שם, ויתפרץ בכל מיני עיתוים?או שאני עדין לא נורמלית... וואו יצא ארוך לאללה..תודה על ההקשבה,ואני אשמח לשמוע את דעתכן. שבת שלום לכולם!

היי שיר.. המצב שאת מתארת זה פשוט מה שאת היית רגישלה..כלומר כשדברים הסתדרו..הפסקת ואז ששוב נוצרו בעיות חדשות פנית לאוכל כמפלט..זה משהו מוכר..ואת רגילה אליו..זה "מנחם" אומנם בצורה אשלייתית..אבל אפילו אם זה מרגיע אותך לרגע.. הבעיה נפתרת לגמרי כאשר מכניסים לתת מודע שכאשר מתעוררת בעיה אני פותרת אותה בצורה אחרת או מכילה את ההרגשות הרעות והטובות גם כן..לתוכי ואם עצוב או שמח לי אני מתמודדת עם זה ברמה אחרת לדוגמה..כתיבה...חוג מעניין דבר אחר... מה שנוצר הוא מן מעגל הרגל" כלומר ..יש לה את הדבר הלא טוב..את פונה לאוכל ומשם לכע\ס ולייסורים למה אני עושה את זה..במקום זה תעשי משהו אחר... קורה משהו לא טוב..צאי לסיבוב 10 דק, או עשי אמבט...אבל בחרי משהו שתוכלי לעמוד בו..וזה קשה..כי את מההרגל שלך..פונה למטבח לאוכל..אבל לא!!! תנסי לשבור את זה אחרי מס' ]עמים תראי שזה הופך להיות ההרגל החדש..וזה עובד.. וזה לא שאת מייחסת דברים להפרעה אלא בעצם פותרת כל מיני סיטואציות רגשות ומחשבות באמצעות דחיסת אוכל....למה? אני שואלת אותך...מה הפחד? מלהיפגע? מלהרגיש כאב? עצב? אפילו שמחה? מה קורה אצלך.. אני שמחה שאת מוצאת כאן אנשי שיחה.. ומקווה שעזרתי לך..בכל מקרה יקירה..אני כאן.. תרגישי טוב.. דינדין

תודה על העידוד אני באמת צריכה את זה למזלי אתמול הבוס שלי ביקש ממני לעבוד כפולה וזה עזר לי להעביר את ההרגשה הרעה (לא נקרא לזה דכאון כמו שדינדין אמרה) והיום קמה ליום חדש ומשתדלת להיות עסוקה בכדי לא להרגיש את ההרגשה המגעילה הזאת תודה בנות טוב להרגיש שאני לא לבד אני יודעת שכל החששות שלי יעברו אחרי שאתחיל את העבודה החדשה הרי זה לא פעם ראשונה שהחלפתי עבודה אבל אתן יודעות בכל זאת כל ההתחלות קשות שוב תודה מעומק ליבי אוהבת אתכן.....

תודה רבה דינדין אושר אני ככ מצטערת שעזבתי ככה היתי חיבת ללכת ולא היה לי מחשב הלכתי מוקדם וחזרתי רק עכשו אני ככ מפחדת אני לא מסוגלת להתמודד עם זה עוד הפעם לללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאא

אם את צריכה וחייבת ללכת..אני כאן דלת ביתי פתוחה..תרגישי חופשי..ותרגישי בטוחה..הרי אסור שזה יקרה שוב ואל תתני לזה לקרות צריך להפסיק את זה מייד....את מבינה!!! זה שהוא אבא לא נותן לו זכותלפגוע בך...!!! רשמתי לך גם את המייל האישי..אם תצתרכי.. תהיי חזקה ואל תחששי כי את יכולה לעצור את זה..חייבת יותר נכון.. אני כאן נשמה ואעזור לך בכל שרק תרצי.. נשיקות דינדין

הצלחת לפתוח מייל?? כי אם לא אני אסביר לך שוב איך פותחים אני יכולה לעזור מאוד אם רק תרצי שוב המייל שלי [email protected] בבקשה תיצרי קשר אסור שהמצב שלך יימשך אוהבת אני....

אם תוכלו להמליץ על סרטים שמתעסקים בהפרעות אכילה אני אשמח תודה

גל לא הבנתי למה את צריכה סרטים על ה"א ...האם זה בשביל ללמוד על התופעה??? כי בד"כ סרטים "מעודדים" אותך לה"א אני זוכרת שבגיל 12 ראיתי פעם ראשונה סרט על נערה אנורקסית וזה לימד אותי אמנם על התופעה אך גם לימד אותי איך אפשר להיות רזה ...אני מקווה שזו לא הכוונה שלך באהבה אני....

בוקר טוב , את מבינה מאיפה מגיעה החשדנות כביכול לגבי שאלה שכזאת . נכון ? כל שאלה אחרת לא הייתי רשואלת לכונותייך , אך היות ושאלת על סרטים בנושא , שמניסיון באמת "מועדדים" ומהווים "טריגר" להרבה בנות , אני חייבת לשאול - למה את רוצה לדעת ? אני מאוד מקווה שאת לא רוצה לקבל רעיונות חדשים ללמידה ... האם יש איזשהי בעיה , שלך או של מישהו אחר קרוב אליך שאת רוצה לשתף ? זה פורום ה"א , אף אחד לא ישפוט , ולא יבקר ולא מכיר אותך . תרגישי בנוח מותק . באמת . אנחנו פה כדיי לעזור לבנות לצאת מהמעגל הזה , לכן כרגע , אני בוחרת שלא לתת לך דוגמאות לסרטים כאלה . שוב - אני מקווה שכן תבחרי להסביר את פשר העניין . ואם זה באמת "תמים" לכאורה , אני אשמח לעזור לך . כרגע - לא רוצה לעודד מישהי להיכנס עמוק יותר לביצה הטובענית הזאת ... רק מתוך דאגה וניסיון במקרים כאלה ... מקווה שאת בסדר בכל אופן . יום טוב יקירה . תמי