פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אני מכורה ללחם וגם למתוק, הייתי רוצה לדעת איך להגמל אולפחות לרדת מהכמות. בתודה רחל.

תראי- השבועיים הראשונים בוודאי יהיו קשים מאוד- כוונתי היא שבאופן פיזיולוגי, אחרי שבועיים שאת מורידה לגמרי מכמות הםחמימות והמתוקים, הצורך בהם ירד- הגוף מתנקה מהם. כמו ניקוטין.

שבוע הבא אני מתחילה עבודה חדשה מצד אחד אני יודעת שזה צעד נכון לעשות כי אני רוצה שינוי רוצה להתקדם ובעבודה הנוכחית אני עובדת כמעט 3 שנים אז אני חייבת להתקדם ומצד שני מפחדת מהשינוי ומעדיפה להשאר במצב ה"נוח" אני מקווה שזה יתחיל חלק ושיהיה בסדר כי עד שאני לא אתחיל לעבוד בעבודה החדשה אני אהיה עצבנית ובמצב רוח רע כי אני שונאת מצב ביניים אני פשוט מפחדת ומצד שני אין לי קריזה להתחיל עבודה חדשה אבל בתוך תוכי אני יודעת שאהיה בסדר זהו מקווה......

תראי מותק , שינויים הם אף פעם לא קלים . בייחוד אצלנו שאנחנו מתרגלות למשהו כל כך שנראה כמעט לא אפשרי לצאת ולהיחשף לדברים אחרים . אם כבר עשית החלטה , שבטובתך יהיה לעזוב את העבודה הנוכחית - עמדי מאחורייה . למרות כל הקושי המובן והברור שנובע מנוחות כמו שאמרת . להתרגל לסביבה חדשה , חברה חדשה , מקום חדש - זה לא קל . ואני לא ממעיטה חלילה בערך של זה . אבל לדעת לפעמים לעבור הלאה דווקא מהמקום הנוח הזה שאת מדברת עליו - לדעתי עושה את כל ההבדל בין בן אדם שדורך במקום כל חייו ובין אדם שמעז ונפתח לדברים חדשים . ואפשר להיפגע , ויש סיכון , בכל דבר שאנחנו לא מכירים . ויכול להיות שזאת טעות- אבל את תוכלי לדעת רק אחרי שעשית אותה כבר . ואף אחד לא יכול להגיד אם כן או לא . לקחת הזדמנויות , ולטעות בחיים זה מה שגורם לך ללמוד לפעם הבאה ולהשכיל להבא . שינוי שווה התקדמות . זה בטוח . גם אם קשה ונראה כלא שווה באותו רגע , אני חשובת שלטווח הארוך זה צעד משמעותי מבחינתך מעצם השינוי שאת עושה . הבחירה שאת עושה ועמודת מאחורייה . תנסי , תראי איך הולך , תיווכחי בעצמך ואז תחליטי מה טוב עבורך - לא טוב לא בכוח . אבל רק ככה תדעי . אולי יש לזה הרבה שיפור עבורך ... ספרי לנו איך הולך איתך . הצלחה בדרך החדשה מותק . תמי

היי מתוקה שלי..זה טבעי מה שאת מרגישה מקום חדש בוס חדש חברות וכו'..זה ברור..הריכל חיינו היו התחלות חדשותת..איך החשש של ילד שעולה לכיתה א'? מי אמר שאסור שיהיו לנו חששות..מותר וזה לאמראה על שום דבר מלבד אנושיות.. אז תחששי סו וואט? בסוף תראי שהשד לא כל כך נורא...מבטיחה לך.. לכי על זה..אם זה מה שאת רוצה את תצליחי.. נשיקות דינדין

זה אירוע משמח ומרגש! התחלות חדשות הן תמיד מאיימות, אבל אם תכנסי לכל יום בפול גז ובאמת תרצי את העבודה הזאת- אז הפחד יסב לך אושר!

נמאס לי כבר מהכול . העלו לי שוב את המינון . הבריאות שלי השתפרה ואז שוב הדרדרה . אני כבר לא יודעת מה לעשות . אמרתי לאמא שלי לפני שעה - כשהיא "הודיעה" לי שהמינון שלי עלה בעקבות מה שהרופא שלי החליט , שאני לא מוכנה לזה . פשוט לא מוכנה . דיי כמה רעל אני יכולה לקחת ?! הכדורים האלה . פשוט רעל לגוף . היא אמרה לי שאין ברירה - זה או ה או לקחת סטרואידים במקביל . אני לא יודעת . אני צריכה לקחת בערב מנה גדולה פי 4 (!) ממה שלקחתי לפני ההתקף הנוכחי . איזה שביזות . איזה ייאוש . ועכשיו מה יהיה ? אני רק אהיה יותר עייפה . רק אהיה יותר "מוגבלת" , רק אהיה יותר רגישה , הרבה יותר . עוד להיזהר מכל אפצי'י ... דיי נמאס . מה כבר ביקשתי ? למה אני לא יכולה לחיות כמו שצריך תקופה ארוכה בלי סבל ... למה ? מה עשיתי שמגיע לי , כל המבחנים והייסורים האלה ? פשוט לא מובן . פשוט לא הוגן . אני לא רואה מוצא כבר . זה משתפר ואז מדרדר שוב . אני דורכת במקום . מה אפשר לעשות ??? אין לי פתרון ריאלי . מה יותר רע מבין השתיים ? מישהו יכול לענות ? מישהו יודע את התשובה לכל השאלות האלה ? אני באמת מוכנה לעשות הכול כדיי לקבל תשובה . ולו רק כדיי להסיר את חוסר הוודאות הזאת ממני . הגוף שלי נותן את אותותיו - מה אני אמורה להבין מזה ? נמאס . ואין לי מה לעשות עם זה . עצוב לי ... תמי

תראי תמיל'ה לי יש דרך אמונה..היות ואני מאמינה באמונה שלמה..שיש בורא לעולם..ושאלוקים נמצא בכל צעד ושעל שאני נמצאת בו אני גם מקבלת את העניין שהעולם הזה הוא מן "מעבר" ואינו באנו לכאן רק כדי "להנות" הרי אין דבר כזה..יש מישהו שרק נהנה בזב העולם? לא!! לכל אחד את החבילה שלו..הבעיות והייסורים שלו..ולכן אני אישית..מאמינה שייסורים ממרקים עוונות לאו דווקא של העולם הזה אלא של גלגולים קודמים.. לכן..התלבטתי אם לכתוב לך את האמת שלי..כי כל אחד ואמונתו..אבל אני מאמינה ומרגישה שרק הוא עזר והיה שם בשבילי..ראיתי אנשים שקרו להם ניסים בזכות תפילה ובקשה מהשם..כשהיו ממש לפני סכנת חיים - ניתוח קשה וגם ה"מחלה" הזאת..ואני יודעת שבידו מפתח הרפואה..וכל מה שהוא נותן משתדלת לקבל באהבה..לפעמים גם אני נשברת כי לא תמיד דברים קלים אבל ..משתדלת להבין שזה הכל משמים והטוב והרע..לטובה הם.. תמיל'ה..איני יודעת עוד תשובה מלבד זאת שלי..ולכן..רק אומר לך ..שמקווה שגם את תמצאי לך את ההבנה ולא את הייאוש..וגם את הדבר הקשה תקבלי באהבה ותנסי לצמוח איתו.. מבינה בובי? אוהבת אותך ומקווה שיהיה טוב..כולי תפילה בשבילך.. שלך דינדין

דינדין אני גם מאמינה בזה אבל לעיתים אני חושבת שפה זה הגיהנום, העולם הזה ומצד שני אני אומרת לעצמי מה את מתלוננת יש לך ידיים ורגליים ומשפחה ואמא ואת בריאה אז פשוט תגידי תודה...בימים האחרונים חטפתי דלקת בפרקים בצד השמאלי של הגוף הצוואר והשכם במשך שבוע וחצי הייתי נכה ואז קלטתי וואלה יש אנשים שחיים עם זה ובעיניי זה בלתי נסבל להיות ככה לכמה ימים אז תחשבי איך אנשים נכים חיים צריך לומר תודה כל יום על מצבינו ובריאותינו כי תמיד יש כאלה שמצבם יותר גרוע.... אז זהו יום טוב.....

כמו שאמרתי כבר להילה , קצת קשה לי לקבל את כל הדברים האלה שאת אומרת . אני מבינה , מעריכה , ובאמת שמכבדת . איש באמונתו יחיה . אבל מכיוון שלי אין ממש משהו להיאחז בו , סוג של תקווה שכזאת - זה יותר קשה . יותר בעייתי . אני עד היום לא ממש יכולה להגיד במה אני מאמינה ובמה לא . זה נושא בעייתי מצידי . כי אני כל הזמן מוצאת את עצמי נמשכת לכיוון אחר . בעיקרון אני אדם מאוד ריאלי . מאוד על הקרקע . מאוד מאמינה במדע . בכל מה שהוכיחו לי כבר . כל מה שיש לו הוכחה בשטח . אבל שוב - לא שוללת שום דבר . וכל אחד רשאי להאמין במה שהוא רואה לנכון . מי יודע - אולי יקרה משהו שאני אתחיל להאמין ב"כוח עליון" כלשהו . בכל אופן , יותר קשה לי להתמודד כי אין לי אמונה שזה צריך להיות ככה . אני לא מאמינה בגורל . אני לא מאמינה שיש קביעה מראש . אני מאמינה שאנחנו שולטים בגורל של עצמינו ... את מבינה - שוב הכול נופל עליי . תודה על התפילות שלך בכל מקרה . מעריכה את זה . אולי זה יעזור - מי יודע ... נשיקות . נראה מה יהיה . תמי

אני שואלת ברצינות - מאיפה??? היכן שתול לו אותו עץ חיים על ענפיו המוריקים ופירותיו היפים? היכן נמצאת אותה חיוניות וחדוות חיים שאבדה לי כל-כך? האמת - מעולם לא היתה לי מי יודע מה בגין נסיבות חיי הפרטיות, אבל היתה לי קצת שמחה וגם הרבה הנאה מדברים שעשיתי. "אוי-אוי! אז חזרי לעשות את אותם הדברים!" - יגידו לי, אך לא מבינים שזה לא עוזר. כי משהו נשבר. משהו גדול נשבר. ולמה, לעזאזל, בגילי המתקדם אני ממשיכה לנתח את אופיים והתנהגותם של הוריי-מולידיי המזדקנים? עד מתי אחפש אשמים לכל הצרות שלי? ולחשוב שבגילי כבר הייתי צריכה להיות הורה בעצמי... בושה. האם אני עד כדי כך לא נורמלית? חריגה? עד כדי כך?? מפחיד אותי לחשוב על זה, אז אני אנקוט כהרגלי בדרך המילוט הידועה שלי - הדחקה. לילה טוב.

בוקר טוב .. עצבות זה עניין שהשלמת איתו שהוא חלק מיומך..היות ואינך מוכנה להמשיך הלאה בלי להאשים את כל העולם ובמיוחד את הורייך.. גם אני הייתי כך..10 שנים לא דיברתי עם אבא שלי בזכותו של הכעס..האשמה.... כל הזמן היו לי כעסים על אמא שלי..שלא היתה שם בשבילי..שהרגשתי שהיא בחיים שלה ולא שמה לב למה קורה איתי רציתי תשומת לב להרגיש שהיא אוהבת אותי כי רק היא היתה לי..והיא אהבה אבל זה היה בפנים..היא היתה עסוקה בעצמה... את יודעת מתי התחיל המרפא?? כשהתחלתי להבין שזהו זה מה שהיא יכלה לתת לי..לא לימדו אותה להיות אמא..וככה היא..טוב או לא טוב..האם ניתן לשנות..ע"י ייסורים של עצמי...לא ולא!!! אפשר לנסות לדבר וניסיתי אמרתי בפשטות אבל זה לא עזר..אז למדתי לחיות עם עצמי לעזור לעצמי והיא היתה..אבל מסתכלת מהזכוכית..היו שליחים מלאכים.. ואבא? בכלל שלא נדבר עליו..סלחתי לו..והיום כשהוא מבוגר ואני מסתכלת בעיניים של בוגרת אני אומרת שהוא מסכן..הוא עצמו גדל במציאות קשה...אז אנחנו לא הכי קרובים אבל בסדר מה שיש יש!! מתוקה שלי..מאיםה הכוח?? מהריכוז בך בלי להישען על העבר ככל שיהיה כואב ורע..תדאגי לעצמך מן אגואיסטיות כזו..לבריאות שלך..לפנק את עצמך לקרוא את ליבך מה טוב לך!!! רק לך..אם יש תמיכה סבבה ואם לא..זה כלל לא חשוב..חשוב את ומה שאת רוצה לעצמך בלי לבלוע את כדור הזיכרון הרע ולהרגיש..כל פעם עצוב..מכאן לא שואבים את הכוח...אלא מכסים אותו הכוח בך..בנשמה שלך..לחיות את רוצה לחיות יותר טוב..ולהרגיש יותר טוב זה שם..אם רק תתרכזי בך..במה שכואב לך..אל תתעלמי אבל אל תאשימי כך היה וגם אל תאשימי את עצמך..מה שיכולת עשית..איך שהתנהגצ זה מה שידעת..עכשיו תתחילי..לעצמך.. מבינה יקרה שלי.. ואז כבר תראי איך השמחת חיים חוזרת אלייך.. בוקר נפלא יקרה דינדין

את צודקת בזה שכיום אינני מכילה דבר מלבד רגשות שליליים. אני מנסה להילחם בזה ולהביס את זה, אך עד כה טרם הצלחתי. אני עושה בכוח דברים אחרים, אך לפחות נכון לעכשיו התחושה היא שזה ללא הועיל. אולי בעתיד זה ישתנה? ואולי לא? מי יודע?... מה בסך הכל אני רוצה? חיים נורמליים, "להיות כמו כולם", להיות רגועה, לא לחוצה, לא עצובה. האם זו בקשה גדולה מדי? יש הרבה אנשים שבשבילם זה מובן מאליו. את צודקת, ואני אמשיך להשתדל להשקיע יותר בכיוון הלא חולני. דינדין מקסימה, המון תודה על מילותייך! לילה טוב.

הילה את מטפלת הוליסטית???? מה זה צמחי מרפא????

תתחדשי על המעשה! הייתי שמחה לפגוש אותך, הבעיה היא שאת כבר אישיות נשגבת בעייניי ואני מוצאת בזה נחמה.. אני בטוחה שתעשי להרבה אנשים טוב על הלב

http://www.nfc.co.il/ShowArticles.aspx?docId=116216&subjectId=1&ShowAll=True

מיותר לגמרי ....הפורום נועד להוציא בנות מהאנורקסיה ולא להראות להן כיצד להגיע לאנורקסיה מצטערת אבל זה מיותתתתתר.......

אבל אותי אישית , זה לא ממש "הרתיע" . אם זאת הייתה כוונתו של הכותב . אני קיבלתי דווקא את הרושם המוטעה ממנו. מציגים שם ה"א כמשהו שהוא "בסדר" . לא צריך להפריז בחשיבותו . וגם איך שמציגים בולימיה - "כל עוד את לא אנרוקסית ,זה בסדר ..." . זה הרושם שקיבלתי ממנו . ממעיטים בחשיבות של זה . זה כל הה"א . לבוא ולהציג נתונים על ההשלכות על הגוף זה לא ממש עוזר . רוב הבנות מודעות לזה . ועדיין ממשיכות . להגיד - שלא צריך להתרגש מדיאטות חולפות של הילדים והמתבגרים בתור הורים - את האמת זה מקומם אותי מאוד . מאיפה יודעים שזאת דיאטה חולפת ? בגלל מאמרים כאלה , הורים חושבים שהכול בסדר עם הילדים שלהם . ודווקא מי שעירני ומי ששם לב שלפעמים הדברים הם לא "דיאטה רגילה" אני חושבת שהוא זה שעוזר לילד שלו. להתעלם , להכחיש , ולהיות שאננים זה לא פותר כלום . לא צריך להיסחף וכל דבר להלחץ -זה נכון . אבל כן לשים לב ולהיות עם יד על הדופק כל הזמן . בייחוד על ילדים ומתבגרים . ובייחוד בחברה שלנ שמעודדת מאוד את זה . חוץ מזה ,לא ממש חידש לי אישית משהו מיוחד . פעם כתבה כזאת הייתה משפיעה עליי . היום - לא ממש . לא נראה לי שהתכוונו להציג את הדברים ככה - אבל זה מה שיצא לדעתי . ויש אנשים כמוני , שיקבלו מהמאמר רושם מוטעה . יום טוב לכולם תמי

תמי היקרה!!! תראי..לא כולן במצב שלך יש בנות שיראו כזו כתבה וזה ימשוך אותן ....אותי זה משך בעבר היום מבחינתי זה גועל נפש ...... תדעי לך שאם לא הייתי יודעת או מכירה את התופעה הזו לא הייתי אנורקסית (היום אני לא ....) יש בנות בנות 13 14 15 וכו שנכנסות לפורום והן נמצאות במצב רגיש או בגיל שלהן הן מושפעות מהר והן יכולות לקבל רעיונות מכתבות כאלה וליישם אותם ... אני לא כועסת עליה כנראה שהיא נמצאת כרגע במצב הזה וכך היא מבטאת את זה ...היא קוראת לעצמה בכינוי "שמנה" אז אני חושבת שהיא לא מתכוונת להרתיע אף אחת אלא מסבירה איפה היא עומדת באהבה אני.......

ב"ה שלה ומהי מבחינתה.. איך היא באה לידי ביטוי בחיי היום יום שלה. מה זה אומר מבחינה נפשית..מהי יוצרת, איזה הפרעות... מה נראה לכן שעוזר... צרו פה סוג של "כתבה".. אתן רוצות להעביר מסר אחר? אני בהחלט מזמינה אתכן לכתוב סיפור..איך כל אחת רואה את עצמה בתוך ההפרעה, מה גרם לה להגיע למצב הזה...תוצאות..מסקנות...מוצא?... אתן מוזמנות... זה חשוב

נשקלתיי!! בבוקרר!!! לא עליתי במשקללללללללללללל!!! לא עלתיי!!! נשארתי אותו דברר!! וואי את לא יודעת איך אני מאושרתתתתת!!!! אני שוקלת 40!!!!! לא עליתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וואי תמי אני לא יכולה לתאר לך את האושר שלי..עליתי על המשקל בעיניים עצומות, פתאום אני פותחת אותן ורואה 40. וואי התחלתי לקפוץ בחדר איןן לך מושגגגגגגג!!:-) חחחחחחחחח את בטח חושבת שהשתגעתי.. וואי אם הייתי רואה עלייה במשקל..בלי לחשוב פעמים-ישר הייתי מתחילה דיאטה!! ישרר!!! אני זוכרת שלפני שנה וחצי בערך..פחדתי מהמשקל-40. מתתי מפחד..שקלתי 36 ואח"כ 38 ופשוט פחדתי שלקול 40!! חשבתי שאם אני יגיע ל40..אין זהו. זה יהיה סוף החיים שלי. אני ימות!. ואז הייתה לי בדיקה אצל האחות המשוגעת בבי"ס ועליתי על המשקל וראיתי 40.. ונכנסתי לפאניקה.. והיא אמרה לי: למה את חושבת ש40 זה הרבה? אמרתי לה: 40 זה המוןןןן!!!! אז היא הוציאה טבלה והראתה לי איך שהמשקל שלי תקין ובלה בלה בלה.. ויצאתי מהחדר אבל לא הייתי רגועה, ואחרי כמה דק' נכנסתי אליה שבו ושאלתי אותה מה ה-bmi שלי מזה אומר ואם זה יותר מדי?.. ואז היא גם התחילה להפחיד אותי שאני יהיה אנורקטית ויינשור לי השיער השיניים ואני ימות. איכס אני לא סובלת אותה חולת נפש. וואיייי אוףף כואבת לי הבטןן..... לא אכלתי מהצהריים ואני לא יכולה לאכול כי כואבת לי הבטן!! יש לי בחילה בא לי להקיא.. הייתי היום בבייביסיטר..אני אצלה פעמיים בשבוע וכל פעם היא מציעה לי לאכול לשתות ואני לא רוצה-לא כי אני מתביישת או כי אני בדיאטה..פשוט כי לא בא לי..! ובאמת לא בא לי..אבל היא חושבת שזה בגלל שאני מתביישת. והייתי השבוע בביביסיטר במקום אחר ושם בכלל הוציאו לי את כל "אסם" לסלון אבל באמת שלא היה בא לי!... בקיצור היום בביביסיטר היא הציעה לי לאכול ולא רציתי אז היא אמרה לי: מתי נזכה לראות אותך אוכלת אצלנו?? וואי ואיך נבהלתי..חשבתי שהיא רצתה להגיד: מתי נזכה לראות אותך אוכלת? בקיצור הוא הוציאה קופסה כזאת עם שוקולד וממתקי גומי אז לקחתי מהממתקי גומי, ולפני כן היא נתנה לי גם כמה שוקולד כריות.. ומהשוקולד שהיה על השולחן כבר לא רציתי. בעצם כן רציתי. אבל לא ררציתי לקחת כי פחדתי שהיא תחשוב כמה אני שמנה וכמה אני טוחנת אוכל. אז כשהיא הלכה להרדים את התינוק שלה התחלתי לחטט לה בארונות ולחפש את השוקולד, וכשמצאתי אותו החבאתי אותו בכיס של המעיל שלי ולא אכלתי ממנו עד שהגעתי הביתה. מממממההה עוברר עלייי??????????? וואי אני דפוקה בשכל נשבעת לך. אה עוד משהו, קראתי על החלום שלך..אמאלהה איך פחדתי..חלמת על ההלוויה שלך?... וואלה מי שיעז להרוג אותך אני יישבור לו תפנים. חח לנתח לך את החלום אני לא יכולה אבל אני יכולה להגיד לך שזה הפחיד אותי, וגם חלמתי שאבא שלי עוזב את הבית ופחדתי.. טוב תמי מאמי, תגיבי לי איפה שאת רוצה.. על ההודעה שנמחקה-חחחח איזה ביאוס, אבל לא נורא.. אוהבת אותך המוןןןןןןן **חמודה**

הנני כאן . כמו השיר . ואת ההודעה הזאת את תראי . אני מקווה . נמאס לי לכתוב הכול מחדש . אני שבוזה בימים האחרונים . יותר מיידי רגשות מציפים אותי . כאלה שאני לא ממש יכולה לעשות כלום איתם . מנסה אבל לא עוזר . אז ההודעה הנוכחית לא ממש תהיה "שיא האופטימיות" . אבל שוב לגבייך אני חושבת שיש מקום לתקווה . שיש מקום לשינוי . אני לא נכנסת לדיבורי סרק על עצמי . למה אצלי זה שונה . ואם זה שונה או לא . אז עלייך - "חושבת שהשתגעת" - אממ אני חושבת שכבר לפני כן היית קצת משוגעת :) אז לא מפתיע אותי לשמוע שקפצת שעה בחדר אחרי שראית 40 על המשקל . לחשוב שזה משהו שהוא בריא ? להיכנס לכאלה מצבי רוח בגלל משקל ? שכל קילו ינתב לך את ההרגשה הכללית ? יגיד לך איך להרגיש ולהיות ? מניסיון ארוך טווח כשכל מצב הרוח שלה היה מושתת על כמה ירדתי או עליתי . זה ממש לא בריא . וגם "קצת" גורם לך להיות משועבדת למשקל . ואז את מתחילה משקילה פעם בשבוע , לפעם ביום ומהר מאוד לכמה פעמים ביום . וזאת אובססיביות כבר . אז נכון את לא שם . במקום של השקילות התכופות . אבל אני אומרת לך - לפי ההשפעה שיש לזה עלייך . את מקבלת סוג של ביטחון מזה . וזה לא טוב . זה יגרום לך לרצות לקבל את הביטחון או לערער אותו שוב ושוב ושוב ... ואם היית רואה שעלית קילו ? 41 זה הרבה מידיי ?! את כבר לא ילדה מותק . את נערה . ומשקל 40 זה לחלוטין בסדר אם לא נמוך בשבילך . אני לא ממש יודעת מה הגובה ושאר פרמטרים אז אני לא יכולה להגיד . אבל בטח שלרדת במשקל זה לא יועיל לך . ואת כבר נוכחת לדעת זאת בעצמך . ואם את רוצה לחזור למשקל של הגן - וואלה , בואי נראה אם תצליחי לחיות עד אז . זה כמו שאני אבוא ואגיד ל ך " אני רוצה לשקול 35 קילו " :) עם 1.74 - לא ממש נראה לי שהייתי מצליחה להרים את עצמי על הרגליים . אם בכלל לחיות . את מבינה זה משקל שהוא סכנה לגוף . סכנה לכל המערכות . אין שומן , עזבי שומן , אין שרירים כבר כדיי להכיל את כול כולך . ואז מה קורה ? נכון , יש קריסת מערכות . כי הגוף בשביל להתקיים נכנס למצב חירום בו הוא מפסיק תהליכים שדורשים יותר מידיי אנרגיה . ומתחיל לקחת משאבים , ואנרגיה על חשבון אחרים . ואז יש כשל כלייתי , כשל ריאתי , כשל של הכבד , בדרך יש המון סיבוכים של המעי , וכל מערכת העיכול , למעשה כל מערכות הגוף משתתפות בניסוי הזה , ואחרון חביב - נכון הלב שלך . מה שגורם לך לחיות . המכונה הזאת שמפעילה ומזרימה דם לכל האיברים . וככה יש קריסת מערכות . נחמד לא ?! אם זה קורץ לך מאיזשהו מקום . כל מה שאמרתי - מצבך לא טוב . ואם את מודעת לכל מה שאמרתי אבל לא אכפת לך - גם כן . אז מה מהם זה את ? אני מנחשת שהאפשרות השנייה . לא מספיק אכפת לך מעצמך כדיי לעשות משהו בנידון . נשארת במקום הנוח הזה ? כמו שאני הייתי ? תחשבי עם עצמך אם שווה להקדיש את החיים שלך למטרה כזאת במקום למטרות אחרות . לדעתי אם יש כבר כל כך הרבה התלהבות מלכתחילה ממשהו , נתבי את זה למקום שיועיל לך . ואני כבר הסברתי לך למה להרזות עוד ועוד - זה לא ממש יועיל ודיי יגרום לך להרבה הרס בדרך . חשבי עם עצמך מה באמת יעזור לך . אני כאן בשביל לעזור לך לראות את הדברים האלה . אבל בסופו של דבר , את היא זאת שמקבלת החלטה ועומדת מאחורייה . לא יעזור לך שאני מדברת ואת לא עושה עם זה כלום . נכון ? בנוגע לחלום שלי - טוב אז לא ממש חלמתי שורצחים אותי או משהו . זה לא העניין של החלום . זה גם לא ממש מבשר מוות את יודעת :) . זה פשוט חלום כמשל . התת מדע שלנו בחלומות משתמש בשפה משלו . וכבר היו לי חלומות מטורפים בעבר . את לא תאמיני איזה . זה לא הכי מוזר שחלמתי . אבל זה כן חלום , אחד ממעטים שלא ממש הבנתי את כל המשמעות שלו . יש לו הרבה סימבוליות . הרבה סמלים שמדברים על דברים שאני עוברת . על איך שאני מרגישה ואיך שאני מסתכלת על הדברים . ובגלל זה חשוב לי להבין מה פשר החלום . כי זה לפתור בעיות עם עצמך . אבל ניתוח החלום שלי , קצת שבז אותי עוד יותר . ציפיתי למשהו מנחם . וקיבלתי את האמת הקרה בפרצוף . מאכזב משהו . אבל בסדר . אין לי כל כך מה לעשות . לפחות עכשיו אני מודעת יותר לעצמי . טוב מותק , אני מאמינה שאת כן רוצה לצאת ממעגל הדיאטות . אם לא - לא היית מראה לי נכונות שלך לדיבור על הנושא . עצם זה שאת רוצה ומוכנה להקשיב לי ולאחרות כאן , זה כבר אומר שיש בך שביב של תקווה שמוכן לקבל ולפעול על פי הדברים שאנחנו מייעצות לך . מעטים אם בכלל אנשים שהם חסרי תקנה . ( בני סלע למשל ...) את לא חסרת תקנה . ואת גם בגיל שיותר קל לשנות את ההרגלים ולהחליף אותם באחרים מאשר בגיל 50 , 60 . שם זה כבר יותר טבוע בך . יותר עמוק מושרש . וכיוצא מכך הרבה יותר קשה לשינוי . מאמי , שיהיה לך שבוע מקסים . ומלא הצלחות וכיף . דברי איתי . אני עדיין כאן בשבילך . אוהבת המון . תמי

אני לא אמרתי שאני רוצה לרדת מתחת ל40 קילו. 40 קילו זה בסדר בשבילי, זה טוב מאוד זה מצויין. לפעמים המשקל שלי יורד ל39 ואז זה בכלל מצויין. כשהייתי בדיאטה עליתי על המשקל וראיתי שאני שוקלת 39 והייתי אדישה ביותר. ירדתי מ40 ל39 וזה אפילו לא הזיז לי.. אין לי מושג למה. הרי היית אמורה לשמוח!.. אבל זה בכלל לא שימח אותי וסתם הייתי אדישה.. הסתכלתי על מה שהמשקל הראה והחזרתי אותו למקום. מוזר לא?.. בקשר לשאלה שלך- כן. 41 זה הרבה מדיי. אם הייתי עולה במשקל..וואו..אני לא יודעת מה הייתי עושה לעצמי.. אני רוצה להישאר ב40.. לא ביקשתי לרדת מזה אבל גם לא צריך לעלות. אני נמוכה.. משקל גבוה יותר זה יהיה לא טוב.. אני 1.46 מטר. ככה שאני לא יכולה להשמין יותר מדיי. ונכון, אולי אני לא אמורהל הכנס למצב רוח כאלה בגלל משקל..אבל זה המצב. וכרגע, כל עוד אני שוקלת 40 והמצברוח שלי טוב אז זה לא מפריע לי. וברררווווווווררר שאני רוצה לצאת ממעגל הדיאטות- אבל אני לא רוצה להישאר שמנה. ואני רוצה לאהוב את עצמי- אבל זה ייקרה רק אם אני יוריד את הבטן מה שמצריך דיאטה.. זה מעגל כזה את רואה? זה לא שאני מחליטה.. הרי ברו שגם אישה מאודד שמנה שניסתה הרבה דיאטות בחיים שלה רוצה להפסיק עם הדיאטות- אבל היא לא יכולה כי היא רוצה להיות רזה. רזה=יפה! אין מה לעשוותת! בקשר אלייך- מה קרהה??? מזה העצבות הזאת? הפסימיות? מה קורה לך?... בא לך לשתף אותי? גם אם אני לא ממש טובה בעצות.. אני יישמח לשמוע.. ומה עם החלום? מה גילית עליו? על מה שמסתתר בו?.. עצוב לי שאת ככה.. טוב תמוש אני נוסעת היום לת"א דרך החוג תיאטרון לראות 3 הצגות ואני מתחילה היום ללמוד ב11 אז אני תיכף הולכת להתארגן. שיהיה לך שבוע מקסיםם ובקשר להודעה שלך למטה, אני ממש לא מסכימה איתך!! אם רק היית יודעת כמה עזרה את נותנת לי..אין לך מושג! אולי זאת אני..נגיד.. אבל מה איתך?? את לא מבינה שאת היחידה שהסכמתי לשתף אותה?? את לא ראית שרציתי לעזוב את הפורום לפני שכתבת לי הודעה? לא ראית את השיחה שלי עם כל הבנות.? שלכולם התנגדתי וחשבתי שכולן רק רוצות לעשות עליי "מחקר" כביכול? לא ראית שהייתי סגורה עם כולן? שלא האמנתי באף אחת? שוויתרתי על עצמי כבר מזמן? שכל האחרות כבר וויתרו עליי ואמרו "טוב אין לי יותר מה להגיד לך" ורק את התעקשת עליי [[ ועדיין מתעקשת?...]] תמוש, אם זה לא נקרא עזרה אז אני לא יודעת מזה עזרה.. אוהבת אותך המוןןןןןןןן **חמודה**

אני כפי שאמרתי בתקופת השירות הצבאי.. אני לא רוצה טיפול דרך הצבא אני בתפקיד שנדרש חוזק נפשי ואני לא רוצה להיתפס כחלשה. מה לעשות שאנשים מייחסים לה.א חולשה. נימאס לי להתמודד עם בולמוסים וצומות אנירוצה לחיות חיים מלאים עם שמחה כמו פעם לא רוצה לחיות על זיכרונות לכן אני מחפשת איזה סוג של מענה. האם קיימות קבוצות תמיכה שנפגשות וכדאילציין שאין לי יותר מידי כסף מיותר עכשיו בכול זאת חיילת.. תודה וערב נעים לכולכן מתוקות..

אני הגעתי לקבוצת תמיכה בתל השומר שכלל פגישות...שבועיות עם בחורות כמוני..וגם אחת לשבוע פגישה עם הדיאטנית שלימדה אותי כיצד לאכול ולא לפחד מאוכל..שווה לנסות ועוד דבר להראות כלפי חוץ חזקה ובפנים להרגיש קטנה בגלל משהו זה חולשה..אבל לדעת ולהכיר שיש לי בעיה ואז מה למרות הקושי אני בצבא שווה בן שווים ועושה הכל זו חוזקה ואת כזאת..מי שרואה א. כחולשה אינו מבין כי אינו עובר מה שאת עוברת..אבל לעבור הכל ולשרוד למרות הקשיים זו חוזקה שבחזקים... תאמיני לי שהיום אני לא רק שלא מתביישת אלא בגאווה אומרת כן...הייתה לי בעיה המון שנים לקח לי זמן לטפל בה והצלחתי ואין לי במה להתבייש ..כל מה שעברתי ובכל זאת הצלחתי במה שיכולתי זו הצלחה..לא להשתוות לאדם אחר עם חיים אחרים כל אחד וחייו שלו..נכון? בכל מקרה שמחה שאת כאן נעזרת בכייף..נסי למצוא את הדרך שמתאימה לך את כבר בחצי הדרך..וזה חוזקה נפלאה.. נשיקות דינדין

ב"ה זה מאוד נחמד לרצות חיים טובים השאלה מה את מוכנה לעשות למענם? אמנם שאלה מקניטה אבל את מציבה תנאים שהם לחלוטין בלתי אפשריים אם את באמת רוצה לצאת מזה. מהכרות מעמיקה צבא היא לא מסגרת שמאפשרת טיפול נאות בבעיה. אני מציעה לך לשקול שחרור אם את באמת רוצה לחיות את החיים עליהם את מדברת...אפשרות אחת או שפשוט לחכות לתום השרות מה שיכול לדרדר את מצבך ואנני בטוחה שזה יועיל לך בטח לא להשיג את המטרה הנפלאה שאת רוצה לעצמך שאגב היא אפשרית לגמרי. מה שתחליטי... בהצלחה המון אהבה

אני גאה בך כ"כ שאת מחפשת באמת עזרה עם כל הקושי ומחפשת דרכים לצאת מהמעגל המגעיל והמרובה סבל אוהבת אני.......

זה לא מדוייק לקח לי כ"כ הרבה זמן להגיע למסקנה שאני צריכנ עזרה אבל אני לא מוכנה כנראה בכול מחיר. התקופה ההיא וגם העכשווית לקחו מימני מספיק. אבל אני לא מוכנה לתת לה לקחת לי את גם את התקופה של השירות הצבאי. יכול להיות שזאת טעות אבל כנראה שאני יגלה לבד לטוב או לרע. בינתיים אמשיך במאבקים האישיים שלי שאני מכירה היטב. אבל מה איתך את גאה בעצמך? אפשר לדעת איך את מתודדת ועם מה? כמובן אם את מוכנה לשתף.. (:

אני מרגישה בימים האחרונים שהכול מזוייף . שהכול לא אמיתי . שאני כאילו מאוד חזקה מבחוץ , שכאילו הכול נראה כל כך טוב מבחוץ , אבל מבפנים הכול כל כך רע . כל כך מייאש . כל כך לא נכון . לא מרגיש נכון . לא מרגיש צודק . לא יודעת מה בדיוק . הרגשה כללית . על הכול . כאילו הכול מסכה . התנהגות של אנשים . התנהגות שלי . לא יודעת מה לחשוב כבר . העולם נראה לי כל ךכ לא צודק כרגע . יותר מידיי לא צודק . כל הזמן מוכיח לי כמה שכל מה שאני חושבת שגוי . כל הזמן מוכיח שאני לא מספיק יכולה לעמוד מולו . אם אנחנו חיים בעולם שילדה , כן ילדה בת 14 , מבית "טוב" לכאורה , עם ילדות וחיים טובים לכאורה , רוצה לשים קץ לחייה . זה כבר משהו שאני לא מצליחה לתפוס . איך זה שאנחנו לא עוצרים את זה ? איך זה שאנשים מעדיפים לחיות בעיוורון ?! למה אי אפשר לעשות משהו !? הריי כל מה שנגיד לא משנה . אם רוצים - בסוף מצליחים. והזעיקה הזאת לעזרה שהיא זעקה לא ממש עזרה . היא לרוב לא ממש עוזרת . אז מה זה משנה אם יש כוונות טובות אבל הם לא מועילות ? מה אפשר עוד לעשות בעולם הזה ? פשוט הדרדרות אחת גדולה . שלנו כבני אדם . כישות . כחברה . איך אפשר שלא לחיות בייאוש לנוכח כל הנ"ל ?! איף אפשר להגיד שהכול לטובה ? ושהכול ישתפר ? הריי ההפך הוא שקורה לנו . אנחנו רק מוצאים עוד דרכים להרוס את עצמינו ואחרים . למה ? למה זה חייב להיות ככה ? עכשיו אני באמת לא מוצאת סיבות למה לא לחזור לדרכים ישנים ונוחות . זה הריי מה שכל כך נכון מבחינת העולם הזה . זה מה שההלך רוח שלו אומר . אז למה אני כל כך מתנגדת ? למה אני מנסה להיאבק כשכל הזמן מוכיחים לי ההפך ? אני באמת לא יודעת . אולי באמת עדיף להפסיק . אולי באמת עדיף להשלים עם המצב . עם הדרך שאנחנו הולכים לכיוונה . לתהום הבלתי נמנעת הזאת . שאין בכוח של אף אחד לשנות . כמה שרק נרצה ... אולי ... לא יודעת . נשיקות ממני תמי

אני מבינה את קו המחשבה שלך הוא בדרך כלל בא בימים קשים אני לא מכירה את הסיפור שלך אבל נראה שהתאכזבת ממשהו שרצית , שלא הלך לך בתחום מסויים או שהתאכזבת מאנשים... תראי אני הגעתי לייאוש בשנה האחרונה שלא היה לי בחיים אפילו בתקופת האנורקסיה אני אגיד לך למה כי בתקופת האנורקסיה קרו לי כמה דברים לא קלים זה לא שניסיתי להצליח במשהו ולא הצלחתי אלא דברים נחתו עליי ,במשך השנים המצב הנפשי שלי השתפר עד כדי שהגעתי לתפקוד מלא בחיי היום יום והייתי כאחת מהשורה הבעיה שלי היא שהרגשתי שאני צריכה להיות יותר ממישהי שהיא אחת מהשורה החזקתי מעמד 4 שנים, קיבלתי תפקיד חשוב בשרות לאומי אך לאחר השרות לאומי נשברתי ונפלתי מכל המעמסה הגעתי לייאוש שחיפשתי דרכים להתאבד היום אני עדיין נאבקת לעלות למעלה אבל אני חושבת שתמיד יישאר בי הרצון למות הרצון הזה מתבטא ברצון לא להתמודד עם החיים, הרצון לברוח ולהסתתר מהעולם הגדול לכן היום הורדתי ציפיות ומה שיקרה יקרה ואני משתדלת לא לקחת דברים כ"כ קשה ואם אני לוקחת קשה אז אני נותנת לעצמי להרגיש, לא לברוח מהרגשות הקשים האלה וכך אפשר להתגבר מבינה ומחבקת אני.....

ב"ה לאף אחד אין את הזכות לקבוע אם משהו מההתרחשויות שקורות בחיים שאינן בשליטתנו אמור לקרות או לא... יש מקום לכאוב...לראות ..לבדוק אפשרויות..יש מקום לאכפתיות ופעילות מעשית למען העצמה אבל זה מתחיל בתוך עצמנו. לא חסר סיפורים עצובים...אז מה? לא שחלילה הן לא רואים לסוף טוב אבל מה זה באמת מענינינו ? זו אמת מצערת אבל זו אמת ואם זה מפריע ואכפת אפשר להגיע לחברה בדרכים אחרות וזו שפועלת הכי טוב מהפנים. לבנות את ה"בית" הזה בפנים. להתחזק מבפנים... להיות טובים לעצמנו. הרבה מידות טובות הם אלה שקובעים בסופו דל דבר ולכל אחד יש מרחב של פוטנציאל הזדמנות ושינוי לתקן את עצמו גם אם חיו הכי אומללים שיש. לפי דעתי זו גם בים היתר קריאה לקחת בעלות על החיים של כל אחד מאיתנו ואחריות מלאה על הבחירות שלנו ועל המעשים שלנו ולדעת שיש להם תוצאות ושכן. לא הכל תלוי בנו וזה משהו שעדיף להניח לו כי אחרת יש כאב סתמי. מיותר שלא מועיל לשום דבר יש סיבה לדברים גם אם היא בלתי נראית ויש הרבה מקום לשינוי פנימי. התבוננות ועבודה עצמית שלא תלויה במה שקורה בחוץ..בסופו של דבר אלה הם הדברים שמשפיעים על החוץ הרבה מידות טובות הרבה לסמוך ולתת אמון בדברים הקטנים מהרגע לרגע ולדעת שהכל לטובה.. זו משימה שהיא כמעט בלתי אפשרית כמה שלכאורה היא נתפסת כמובן מאליו וכמעט וודאית. היישום אינו פשוט.... דרוש הרבה הקשבה. התבוננות וכאמור עבודה עצמית כל הזמן כל רגע שיש.... יהיה טוב....

זאת באמת שאלה שאני שואלת את עצמי כבר כמה זמן . המשפט הזה - " יהיה טוב " . " יהיה בסדר" . זה מעצבן אותי כל פעם מחדש . לא בגללך חלילה . פשוט כל הרעיון הזה של התקווה הכוזבת הזאת . למה אנשים לא ריאליים ? למה אנשים לא מודעים למה שהולך איתנו ? למה שקורה בעולם ? למה שקורה מסביבם ? אף אחד לא רוצה להשתנות באמת . לא רוצה לשנות את המגרעות שלו כדיי להשפיע ולשנות לטובה . זה הכול אינטרסים . זה הכול צביעות . הכול מושתת על ערכים שליליים בסופו של דבר . נדיבות ? רוחב לב ? נאמנות ? אם תחשבי על זה מספיק זמן , ותנתחי את זה על כל המשמעויות של זה , את תגיעי למסקנה שכולנו עושים הכול מאינטרסים . לא כי אכפת לנו מהשני . פשוט עיוורון שלכולנו נוח להתבוסס בו . "וואו כמה שהעולם יפה וורוד וטוב ..." ממש . הוא גם לא שחור . ממש לא . אבל הוא רחוק מלהיות וורוד . והוא ממש נוטה לאפור כהה על גבול השחור . יש יותר מידיי רע . זה לע עוזר אם אינדיוידואלית כל אחד כל אחד משנה את עצמו . מה שלא קורה בשטח , אבל נעזוב את זה לרגע . זה משנה אם כולנו משתנים כיחדיה שלמה . ואז אפשר ליצור משהו . אז אפשר באמת לשנות משהו . אני עובדת על עצמי כל הזמן . זה עוזר לי ? לא ממש . עובדה בשטח . ותאמיני לי שאם היית מכירה אותי לפני 4 שנים , לא היית אומרת שהנערה שתכתוב פה זאת אני . אני השתנתי מקצה לקצה . ולקחתי אחריות על עצמי . ועשיתי הרבה עבודה קשה . אבל בסופו של דבר הכול יורד לטמיון . סתם אשלייה שמנסים למכור לנו . יש לי חברה , שמדברת כאילו היא ב"ללה לנד" . הכול יפה ומתוק וצבעוני וחמוד . לפעמים בא לי להחטיף לה כאפה ולעורר אותה קצת מהקיבעון המחשבתי הזה . לעורר אותה ולהגיד שאם היא כל כך רוצה בעולם יותר טוב אז שתתחיל לעשות משהו . לעזור לאחרים . לעזור לעצמה . ולא להתפשר על כלום . אבל מה זה עוזר ? אנשים מעדיפים לחיות בללה לנד . כמה שזה נוח . ברור . את מבינה ? דיבורים כמו חול ואין מה לאכול . סתם דיבורי סרק . לא עוזר בכלום . לי נמאס לחיות בללה לנד . אני יוצאת מהמקום הזה . אני מעדיפה לראות את הדברים כמו שהם . ולא להגיד שהכול בסדר . ושהכול טוב . לילה טוב עם חלומות על ללה לנד . נשיקות יפה תמי

אני חיבת לעזוב את הבית היום ביום שישי אבא שלי ניסה להתחיל איתי וכבר יש את כל הסימנים אני רוצה למות אני מפחדת שונאת את עצמי כל הגרון כואב והפה פצעים מההקאות והידים.............עדיף לא לדעת אני רוצה רק להעלם מהעולם הזה אז אני עוזבת לכמה ימים את הבית עד שאני יראה מה לעשות כי אם אם זה יקרה שוב אני מעדיפה למות

שיר אני גרה בתל אביב..את רוצה להגיע אליי? אם כן דברי איתי מחכה לך..אני דואגת לך וברור שאת זקוקה להגנה..דחוף!! דברי איתי שיר המייל האישי שלי הינו [email protected] אני כאן אל תחכי שיפגע בך..דברי איתי דחוף!!!!!! נשיקות דנה

ממש!! הלוואי שהיתה לי מישהי כמוך שהייתי במצב הזה אני לא ממש קוראת הודעות פה אבל רק ממה שאת רושמת בכותרות אני מתמוגגת את פשוט מדהימה אותי כל הכבוד לך ושיהיו לך חיים טובים ושלווים והלוואי שאנשים יהיו נכונים לעזור לך כמו שאת כל כך עוזרת לכולם.. אני פשוט מוקסמת ממך

מצטרפת לדינדין תקחי את עצמך משם ומהר אל תשארי שם אל תחכי פשוט תלכי משם אם יש לך קרובי משפחה או חברות לכי לשם ותיצרי קשר עם הרווחה אני יכולה לעזור לך [email protected] אל תהססי !!!!!!!

שיר נשמה ..אל תפחדי אין דבר שיפגע בך אם רק לא תתני לזה לקרות צירפתי קישור אם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו וחוץ מזה אני כאן..ואת יכולה להגיע אליי...אעזור לך כמה שאוכל מבטיחה.. http://tlv.1202.org.il/template/default.asp?siteId=6 שלך באהבה ודאגה גדולה דינדין

שאת שומרת שבת שיהיה לך אחלה יום!!!

....

לא ידעתי לאן לפנות. הכל היה עקום, נורא. מלוכלך. מי בכלל רצה לקום בבוקר ולא השתנה כלום. אני מספרת לפסיכולוגית כמה אני אוכלת ומקיאה את נשמתי וכל מה שאני מקבלת זה הנהון או רפלקציה. כמו לדבר אל קיר. וזה היה המוצא האחרון. ואני רק מקיאה יותר. מה הלאה?????? ואוף... כל כך אהבתי את גופי כשהצלחתי להיות אנורקסית. אמת לאמיתה.

קודם כל לא לכל פסיכולוגית שתלכי בהכרח תתחברי אולי היא לא מתאימה לך ואת יכולה לחפש פסיכולוגית יותר מועילה גם לי הייתה מישהי כזאת בגיל 15 ואמנם התעוררתי מאוחר כי לא ידעתי שאפשר אחרת...ועזבתי אותה אחרי 7 חודשים ... בקיצור יש כאלה שיושבות בשביל לעשות עצמן מקשיבות לוקחות הרבה כסף וכאילו "עשו את שלהן" ויש כאלה שבאמת אכפת להן ומשקיעות במטופלים שלהם אז הצעה שלי לצעד ראשון תחליפי פסיכולוגית ואולי גם תלכי לקבוצת תמיכה אולי זה יותר יועיל לך ...תבדקי מה טוב בשבילך אוהבת ומחזיקה אצבעות שתמצאי מישהי/מישהו מועיל/ה בהצלחה מאמי....

היא משקיעה אני חושבת... לקום ולהגיד "פוס" ?אבל הטיפול עוד לא התחיל

אני לא חושבת שללכת למישהי שהיא כמו "קיר" זה פיתרון ובמיוחד אין מוצא וחשק ..למה את ממשיכה אני ניסיתי כמה עד שהגעתי לאישה מדהימה היא אומנם לא פסיכולוגית היא מטפלת אבל איתה היה לי כימיה ואיתה מצאתי את הדרך והכוח להבריא..למה את רואה את השחור וזהו למה לא לנסות דבר אחר..הרי יש!!! הרי אני לא הייתי שם בתוך השרותים עם העיינים שהייתי חושבת שיפלו לי לתוך השירותים מרוב שהן היו יוצאות ואדומות ממאמץ..אבל זה לא הסוף יש גם סוף טוב..תלוי בך!!! מה קורה איתך לא טוב לך שם עברי הלאה נסי משהו חדש!! מבינה בובי בכל מקרה אני כאן דינדין

תקראי את מה שכתבתי להילה.. אני כבר לא יודעת, ואין לי כוח

אני לא חושבת שללכת למישהי שהיא כמו "קיר" זה פיתרון ובמיוחד אין מוצא וחשק ..למה את ממשיכה אני ניסיתי כמה עד שהגעתי לאישה מדהימה היא אומנם לא פסיכולוגית היא מטפלת אבל איתה היה לי כימיה ואיתה מצאתי את הדרך והכוח להבריא..למה את רואה את השחור וזהו למה לא לנסות דבר אחר..הרי יש!!! הרי אני לא הייתי שם בתוך השרותים עם העיינים שהייתי חושבת שיפלו לי לתוך השירותים מרוב שהן היו יוצאות ואדומות ממאמץ..אבל זה לא הסוף יש גם סוף טוב..תלוי בך!!! מה קורה איתך לא טוב לך שם עברי הלאה נסי משהו חדש!! מבינה בובי בכל מקרה אני כאן דינדין

ב" ה את אהבת? או שמה שגדלת עליו נכנס לך למוח חזק ממש עד כדי כך שאת לא מסוגלת להחליף הרגל...? גוף צנום לא מעיד על שום אהבה רק על דבר אחד - בריחה מוחלטת מהחיים - סירוב לחיות - סירוב להכיל - סירוב להרגיש...למעשה כל כולם הם סוג של הסתרה.. הרזון הוא את? האם הגוף הוא את? או כלי בלבד? או שאת היא מישהי הרבה יותר מזה? שאולי את צריכה לגלות..להכיר? איפה את רוצה להיות באמת?....בכל השאלות ששלתי אותך....? מקווה בשבילך שאת באמת רוצה להכיר את עצמך ולאהוב את עצמך ללא הרזון המושלה הזה שאת טוענת ש"אהבת" את עצמך דרכו.... אבל אני מבינה את הכאב שלך יחד עם זאת אני לא מסכימה שצריך לשתף פעולה עם כל דבר שלילי שעולה לתודעה שלנו וזו יקירתי בחירה שלך ועבודה יומיומית שלך... לגבי עזרה.. מצטרפת לדין דין לא נשמע שהפסיכולוגית הזו טובה לך ... דין דין ספרה על דניאלה גריין את רוצה לנסות ללכת אליה??..... עדכני אותנו...

הכל נראה עליי כל כך טוב, התאמתי לעולם! נכון, גוף זה לא הכל, אבל ביום שאלך ברחוב ולא ארגיש מיליון מבטים של בחורים ננעצים בי זה יעציב אותי, אהבתי שהבגדים התאימו לי- שיכלתי ללבוש חצאית וגופיה ולא להראות זנותית- אהבתי באמת. אני בינתיים ממשיכה ללכת למי שאני הולכת אליה- כי גם ככה אין לי דרייב כמעט לכלום- הים היא המליצה לי על כדורים נגד דיכאון- ואני כל כך אנטי הדבר הזה! לא יודעת, אין לי כוח שוב לפרוש את בעיותי מול עוד מישהו...

היי.. אני בת 19 בצבא ובמשך שנתיים הייתי באנורקסיה ומאז העלתי 15 קילו ואני במשקל תקין אפילו תקין מידי.. אני לא יכולה לשאת יותר את השינוי הזה וכיצד אני פותרת את הבעיה?- אני עושה בומוס או צמה. אני במצב רוח ירוד רוב הזמן. כול ך כועסת על עצמי ועל הכוח הרצון שלי שהוא בשטיח. אני לא מסוגלת לנהל חיים נורמאלים חשק ליציאות כבר אין לי ממזמן. אני רוצה שינוי ומודעת לבעיה שלי.. מה הלאה?

אני מבינה את הגלגל הזה של האי רצון לצאת ואי קבלה של עצמך והשינוי..הזה..לבריאות... את פשוט לא מרוצה מעצמך..ממה שאת רואה..ממה שאת עושה בחייך...אני צודקת?? יכול להיות שאני טועה אני מנשה לברר איתך. טוב שיש לך מודעות ואפשר לצאת מזה..אנני רוצה לברר איתך קודם מה לא טוב בחייך..מה עושה לך רע..מה את לא אוהבת.. דברי איתי נשמה ננסה לפתור יחד לפחות חלק.. נשיקות ואחלה של שבוע דינדין

אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הרבה פעמים אני מהרהרת איזה יופי יהיה כשיבכו על הקבר שלי חסרי האונים ויגידו שהיא כנראה באמת סבלה

השתחררתי בגלל הפרעת אכילה. הכל התעקם. ועכשיו אני שמנמונת. במקום אנורקסית- ותשמעי- כאן בפורום- זה רק בולך ונהיה יותר גרוע

כל כך אחוזת כעס וייאוש..מפה באמת אין הרבה נתיבים..אבל יש כאלה שלא מרגישים כמוך ולולא הפורום גם מי שישמע אותם לא היה ..כמו שלי היה.. מקווה שיום אחד..ההרגשה של רצון יבוא לך ועד אז אנחנו כאן.. דינדין

אני כ"כ מבינה אותך אני חושבת שכל אחת שחוותה אנורקסיה עוברת את השלב הזה בדרך להבראה שאת פתאום לא רזה כמו שהיית ושאת צריכה להתמודד עם זה שגופך במשקל תקין .... אני זוכרת את התקופה הזאת שלי שניסיתי להשלים עם הגוף שלי בהתחלה החלטתי שאני לא מסתכלת על הגוף שלי פשוט הולכת עם הראש למעלה וזהו לא מסתכלת על מכוניות שמשקפות את הגוף או מראות של חנויות זה תהליך מאוד קשה אבל חייבים לעבור אותו ..אני חושבת שאנחנו מפחדות להשמין או להיות במשקל תקין מכמה סיבות: החברה, איבוד שליטה, האחיזה במשהו,הלא נודע.... תחשבי מה יכול לקרות אם נשמין??? אני זוכרת שאני השמנתי לקח לי זמן להשלים עם זה ואז עצרתי ושאלתי את עצמי נו מה קרה? קרה משהו?? העולם התהפך, איבדתי שליטה?? מה קרה צמחו לי קרניים??? לא שום דבר לא קרה העולם נשאר כמו שהוא זה הכל..... ברגע שאנו מקבלות את עצמנו (ככל האפשר) אנו אוכלות פחות ופחות מתעסקות בגופינו ויכולות יותר לשמור ולאכול את הכמות שהגוף צריך מאחלת לך שתגיעי לשלווה מסויימת עם עצמך וגופך הרבה אהבה ממני אלייך....

אני ממש מבינה אותך.. אני יכולה לאכול וכאילו להתנתק מעצמי וזה הכי גרוע ושאני מבינה מה עשיתי או כמה אכלתי אני כועסת על עצמי. פעם שוקולד היה יכול להיות מונח לפני שעות והוא כאילו לא היה קיים השבילי. אני הייתי בעלת כוח רצון כ"כ גבוה ברור שהשקעתי בזה אנרגיות רבות אבל אנרגיות של רגשות אשמה אפילו יותר גרועות. אני מסתכלת במראה ויודעת שפעם אהבתי את עצמי מסתכלת בתמונות ובוכה, שמה ידים על המתנים וכבר לא מרגישה רק עצמות. אני יודעת שזה נישמע חולה אבל אילו רגשות אמיתיים.אני לא רוצה לחזור לרזון החולני אני רוצה למצוא איזון. אבל הייתי הרבה יותר מאושרת למרות כל המאבקים והריבים על האוכלעם המשפחה בתקופת הרזון וזאת עובדה.

תודה רבה לכולם עזרתם לי מאוד לא חשבתי שהמצב ישתפר הוא השתפר טיפונת בזכותכם מקוה שימשיך להשתפר שיהיה לכם שבת שלום

אני שמחה לקרוא שהמצב משתפר . ואפילו במעט . זה גם משהו לא ? בכל אופן , אנחנו כאן מותק לרשותך . דברי איתנו . ספרי ושתפי אותנו במה שעובר עלייך . את חשובה . תזכרי את זה . נשיקות מותק . לילה טוב ושבוע טוב שיהיה לך . תמי

שלום, לא ברור לי אם הגעתי לפורום הנכון. אני רוצה להתייעץ.. האם 'עיסוק' (מעשי והכרתי) בבולמיה במשך שנים יכול ליצור שיבוש בפעולת בית הבליעה?? אני חשה שלעיתים נוזל לי ריר מן הפה (מעט) עקב בליעה משובשת של הפרשות רוק, ולעיתים אני יכולה להקלע למצב של חנק בשל חדירת רוק לקנה הנשימה. האם מי מכם מכיר תופעה מעין זו? האם היא קשורה בבולמיה??? תודה, ציפורה

ציפורה יקרה..את בולמית? לא הבנתי כל כך... אם כן זה הפורום.. ושנית לגבי בית הבליעה לא שמעתי אל תופעה כזו אבל צריך לבדוק אם זה מגיע למצב של חנק.. שבוע טוב דינדין

ב"ה במצב של בולימיה כל בלוטות הרוק משתבשות ויכולה להיות פעילות מוגברת של הבלוטות וגם בין היתר ליצור מצבים מאלה שהעלית גם בזמן שינה. בכל אופן דרושה פה בדיקה רפואית. אגב זה יכול ליצור בעיית סינוסים.. יש כזו?

בולמיה, הקאות יזומות מרובות ויריקות (התנגדות לרפלקס הבליעה הטבעי) כדרך קבע גורמות להיחלשות שריר הבליעה בגרון ולתופעות שציינת. אז כן, זה בהחלט בגלל הבולמיה.

ב"ה שבוע טוב יפה.... :-)

תמוש, הנה שוב, אני קוראת את ההודעות שלך ומהנהנת.. כן. זה בדיוק מה שהרגשתי כשאכלתי רק סלט.. הרגשתי ממש טוב עם עצמי!!. כנ"ל כשאכלתי רק תפוח- הרגשתי כאילו הגעתי לשיא השיאים!.. למרות שגם זה לא היה מספיק טוב בשבילי.. כי באותו היום שתיתי אייס קפה, אז כמה שרציתי לשמוח לא הצלחתי כי אמרתי לעצמי: כן זה ההי טוב רק אם לא הייתי שותה את האייס קפה הזה.. עכשיו, במבט לאחור זה קצת טיפשי.. כי זה בכל זאת רק תפוח.. זאת עדיין הצלחה. בכל מקרה הדיאטה נפסקה. שיגעתי אותך?..גם את עצמי, גם את הגוף שלי, נראה לי. אבל למרות שהדיאטה נפסקה.. אני לא יודעת, אני מרגישה שאם נגיד לא יוצא לי אכול צהריים, כי לא הייתי רעבה נגיד, אני נותנת לעצמי טפיחה על השכם. אתמול בערב למשל, חזרתי לבית ולא הייתי רעבה, ואז אמא שלי אמרה לי שיש סופגניות. אז חשבתי אם לאכול או לא, ואז אחרי איזה חצי שעה כבר לא היה בא לי והלכתי לישון. ואז אמרתי לעצמי: כל הכבוד לך שלא אכלת סופגניה. ואני לא מבינה למה זה קורה לי.. אני הרי כבר לא בדיאטה!!... ועוד משהו, אני מפחדת להגיע עכשיו למצב של הזנחה כמו שהיה פעם,.. כאילו, עכשיו אני במצב כזה שלא אכפת לי איך אני נראית ואני אוכלת מה שבא לי. ואז אני משמינה ומשמינה ומשמינה.. ובסוף, כשאני "מתעוררת" אני מרעיבה את עצמי מאוד.. אני לא רוצה שזה ייקרה שוב.. אני כן רוצה להיות רזה..אבל אני גם רוצה לאכול.. אז אךי משלבים את זה??... ועוד משהו.. חזרתי עכשיו לבית מהחוג תיאטרון.. נכנסתי לחדר של ההורים שלי ואבא לי שכב שם במיטה וראה טלוויוזיה. ולא אמר לי כלום. לא שלום, לא מה נשמע לא איך היה. כלום. אז אמרתי לו: שלום לך. בציניות.. אז הוא ענה לי: שלום. אז שאלתי אותו: התוכנית הזאת בטלוויזיה מעניינת אותך? אז הוא ענה שכן אז שאלתי אותו: ואני? מי יותר מעניינת אותך הטלוויזיה או אני? הוא אמר: למה את לא מעניינת אותי בטח שאת מעניינת אותי. אז אמרתי לו: אתה יודע מאיפה באתי? איך היה לי מאיפה שבאתי? אתה יודע שביום שלישי אני נוסעת לראות את "המלט" בקאמרי? ואז הוא אמר: מה..אני חשבתי שאת בבייביסיטר.. ומה קורה עם החוג? עד מתי זה? אמרתי לו שזה עד סוף השנה, ואז הוא אמר: ואח"כ?.. עכשיו- אמא שלי ואבא שלי בריב כבר הרבה זמן.. אז היא אמרה לי וכאילו מכוון אליו: תגידי לו שכשהוא יתחיל לשלם לך את זה את תמשיכי גם שנה הבאה! ואז הם התחילו לריב ולהתווכח, ואבא שלי ביקש ממני לצאת מהחדר.. ורק שמעתי אותם רבים..וכל החרא הזה שהם היו בריב פתאום עלה..ואז היא אמרה לו שיעזוב את הבית וישכיר לו דירה.. והכל בגללי את מבינה??? למה הייתי צריכה להגיד לו את זה??? למה הייתי צריכה לפתוח את הנושא הזה בכלל?? מה אכפת לי אם הוא מתעניין בי או לא? אני מסתדרת גם ככה! למה אמרתי לו את זהה??? עד שאני מנסה לעשות משהו.... היית מזה מאושרת עד לפני כמה דקות.. הלך לי ממש טוב היום בחוג תיאטרון.. הבמאי אהב את מה שעשיתי.. עכשיו זה נעלם.. בקשר אלייך.. וואוווווווווווווווווו! עברת תהליך ממש ארוך וקשה.. איך הצלחחחחתתתתתתת???????? ואיך עמדת בהכל??? ממש כל הכבודדדדדדדדדדד לךךךךךך:-)ועוד את רק בת 19... וחברות שלך.. כל הכבוד להן!! שעזרו לך.. אבל לא הבנתי משהו- את רצית להיות רזה?? את היית בכלל שמנה?.. הסיפור עם אבא שלך נורא..מה אתכם עכשיו אתם מדברים?? הכל טוב בינכם?... טוב אני מקווה שיהיה טובבב... אוףףףף למה פתחתי את הפה למהה???? אגב, מצטעתר שלא כתבתי הרבה זמן.. שבוע טוב, **חמודה**

מותק , אז כמה דברים על ההודעה שלך . את רק מוכיחה לעצמך כל הזמן , כמה שהרצון הזה להרזות ולהזיק לעצמך קיים . אני כל כך מבינה את ההרגשה שאת מדברת עליה ... את האמת , אני לא אשקר לך . גם היום , אחרי שאני כבר ממש עשיתי דרך ארוכה ויפה ומודעת על הה"א שלי . אחרי שאני הפסקתי עם ההרעבות , הבולמוסים , ההקאות והספורט הקיצוני ... יש לי מקרים שאת יודעת , לא יוצא לאכול . מכל הסיבות שבעולם . הייתי כל היום עסוקה , לא שמתי לב , לא הספקתי לאכול והזנחתי ... מפספסים ארוחה בבוקר של יום שבת /שישי אם לילה לפני כן יצאתי ואני קמה מאוחר יותר . בכל אופן זה קורה , לא הרבה , אבל קורה . ועדיין יש לי את היצר הזה "לטפוח לי על השכם" כשזה קורה . אבל אז מתחיל המאבק הפנימי הזה שאני שמחה שהוא קורה . כי ברגע שאני מזהה שאני נמשכת שוב לרצון הזה של "דילוג ארוחות" , להתחיל להוריד את כמות האוכל שאני אוכלת , אם אכלתי יותר מידי לדעתי אז זה בא על חשבון משהו אחר וכו' ... אני קולטת שמשהו שם לא ממש בסדר . ואני עוצרת את עצמי . אני מונעת ממני לעשות שוב שטויות . אז מה אני שוב אתחיל בדיאטה , שוב אדלג על ארוחות כי הרגשה אחרי זה כל כך טובה ? ממש לא ... אני מעדיפה לקבל את הסיפוקים שלי ממקומות יותר נחמדים מותק :) בואי נקרא לזה היי טבעי . לא מלהזיק לעצמך . עשיתי את זה מספיק בעבר , וכן זה מאוד מושך אותי גם היום . אבל אני מנסה להימנע כמה שיותר ממקרים כאלה כדיי לא להגיע למצב שוואלה אני שוב בתוך המערבולת הזאת . אני באמת מציעה לך לנסות לעשות את מה שאני עושה . לאכול מאוזן . לא לנסות לוותר על ארוחות . להפך . להימנע מזה כמה שיותר . להימנע מכל מצב כזה . ללכת לישון בלי ארוחת ערב זה לא ממש נכון ... מה גם שאת קמה סביר להניח יותר רעבה . הגוף שלך מוריד את חילוף החומרים שלך ויש לך ירידה ברמות סוכר שיכולות להתבטא בכאבי ראש , סחרחורות , והתעלפויות . זה לא נחמד קיצר . מניסיון . שוב . את באמת משגעת את הגוף שלך . ואת מודעת לזה . חבל . תמנעי מזה כמה שיותר . המקרה עם אבא שלך . מותק תקשיבי , בתור אחת שהייתה כל כך הרבה פעמים במצב שהיא תקועה בין ההורים שלה , ועוד יותר גרוע - אבא שלה מטיח בה האשמות על מעשים שלו ... אני באמת מבינה אותך . לי לקח המון זמן להבין שזאת לא רק אשמתי . שיש חלק נכבד שמוטל עליו . ושהוא יגיד מה שבא לו - הוא אדם מבוגר ומה שהוא עושה זה פשוט לא נכון . לא מטילים את האחריות על המעשים שלך על אחרים . בטח שלא על ילד ... תקשיבי לי - אני יודעת שאת מרגישה אשמה שבכלל פתחת את הנושא . אבל מותק קחי את זה בצורה שדבר כזה , לרוב לא ממש קשור אלינו . אם אמא שלך ואבא שלך במצב לא משהו , אני מצטערת לשמוע . אבל זאת לא אשמתך . הם המבוגרים והם צריכים לקחת אחריות על המעשים שלהם . אנחנו כילדים , לפעמים נוטים ליטול את האשמה עלינו כי אנחנו לא ממש יכולים להבין . אבל שוב , תנסי לא להטמיע מחשבות כאלה על עצמך . זה רק מעצים את ההרס העצמי . כפי שהבנת מהסיפור שלי . זה רק גורם לך להרגיש חרא עם עצמך . שאת לא שווה כלום . שאת עשית משהו רע . וזה לא ככה . את לא האשמה כאן . אצלי כמה שאני אגיד שזה לא נכון ,שהוא אשם , שהוא האחראי .... כל מה שיגידו לי אי פעם . תמיד אני אשאר עם המחשבה הזאת שזאת אשמתי . כי הוא עשה לי מעין שטיפת מוח פסיכולוגית בכדיי להסיר ממנו אשמה . חרא . כן . אבל מה לעשות שאני נדפקתי מכל זה . כי אני הטמעתי את כל הלכלוך שהוא הטמיע לי בראש . אז אני מנסה לעבוד על עצמי כמה שיותר כדיי לא להדרדר שוב . מנסה לבנות את עצמי מחדש . עם כל הקושי . לשאלתך - אני מדברת עם אבא שלי . יש לנו תקופות שאחרי ריב ענקי , אני לא מדברת איתו , הוא לא מדבר איתי ואחרי כמה זמן מנסה לפנות אליי ולהעביר את זה כאילו כלום לא קרה . בלי הסברים , בלי התנצלויות , בלי סגירת מעגל ...כלום . אני כבר כל כך התרגלתי שזה מה שקורה , שאני עונה לו . ואז שוב אנחנו מדברים . מה זה מדברים . זה לא שיחות נפש על החיים ומה שקורה איתי ואיתו . ממש לא . אנחנו לא נגיע בחיים למצב כזה שנסכים על היחסים שלנו . אבל יותר שיחות חולין , של דברים סטייל " קניתי לך את היוגורט שרצית ..." . :) מתי מתחילה הסדרה הזאת בטלביזיה ... וכמובן מה שהכי מעצבן אותי - הוא יודע שאין לו מילה עליי , ומה שהוא יגיד אני לרוב אעשה את ההפך רק כדיי לעצבן אותו . אז העניין עם האוטו . הסיטואציה הבאה מתרחשת כל ערב שאני יוצאת עם האוטו : " אבא תביא לי את המפתחות של האוטו ." " לאן את הולכת ...?" . "מה אכפת לך ?! " . "אז אין אוטו " . " אני יוצאת עם חברים " . "לאן ?..." "לא יודעת . אין לי כוח לחקירות האלה! לא רוצה להביא לי את האוטו , לא צריך . אני לא נותנת לך שום דין וחשבון . לא צריכה טובות ממך ..." ואז הוא מתקפל , יודע שאני צודקת : "טוב בסדר בסדר ... אמא יודעת לאן את הולכת ?..." . את מבינה ? פתאום כשאני לא ילדה קטנה הוא מרגיש צורך להתחיל לחנך אותי ... וזה מוציא אותי מדעתי . פשוט צביעות . זה בערך השיחה הכי ארוכה שיש לנו . הוא מוציא לי את המיץ כשהוא יודע שיש לו משהו שאני רוצה . משהו שאני צריכה .רק כדיי להרגיש שאני צריכה אותו ... ואני אומרת לו את זה - מנפצת לו את המיתוס שזה ככה ... את יודעת כמה פעמים עשיתי לו דווקא , אחרי שרבתי איתו , הוא חשב שאני אבוא לדבר איתו רק כי אני צריכה לצאת עם האוטו . ואני בכונה לא אמרתי לו כלום - שיבין שלא אכפת לי על העקרונות שלי אני לא מוותרת . אני יוצאת בלי להגיד לו משהו - זה מחרפן אותו . אני יודעת את זה . כי אמא שלי אומרת לי את זה אחרי כן . ואני מקבלת מזה סיפוק . שיסבול קצת . מגיע לו ... סוג של סדיסטיות אני יודעת . :) את מבינה - עד היום אני נוטרת לו טינה . על כל ההתנהגות שלו . ואני אמשיך לעשות לו את זה . המצב איתו מסובך - לא יכולה איתו ולא יכולה בלעדיו . כל פעם שלא דיברנו במשך תקופות . הייתי מרגישה יותר רע . כשאני מדברת איתו אני רבה איתו ואז שוב אני מרגישה רע . זה כאילו שכל מה שאני לא אעשה אני עדיין ארגיש רע . לא יודעת למה זה ... אז אני מנסה לפחות להפוך את המצב לנסבל בערך . לא ממש שמה עליו . אמא שלי היא זאת שאני נותנת לה מתוך כבוד הסברים כדיי לא להדאיג אותה . אבל בסך הכול - אני לא ממש מצפה מהם להתחיל להכתיב לי מה לעשות בגיל כזה . אני עברתי מספיק דברים והם לא היו שם כדיי לעצור אותי . אז למה עכשיו ? כשאני לא צריכה את הריסון שלהם ? ואני מספיק אחראית לעצמי ? (בערך ... :) ) בנוגע לה"א שלי . אז איך הצלחתי ? איך עמדתי בהכול ? ואיך הייתי אז ? טוב שוב אמרתי לך שזה לא היה קל . וזה עד עכשיו לא קל . אני עדיין אומרת לך , אפילו בהודעה כאן שאני נאבקת במחלה כדיי לא לחזור למקום הזה . עושים את זה "לאט ובזהירות" . עם הרבה סבלנות . הרבה תמיכה . והרבה אמונה שאם מתמידים מצליחים . זה נטו - עבודה עצמית . לדעתי . חברים עזרו ותמכו והסבירו ודיברו . אבל למעשה אני זאת שבחרתי להקשיב באמת ולנסות . וזה עושה את כל ההבדל . כי לקח לי זמן להטמיע ולהבין שהדרך שלי היא שגוייה . לפעמים - בהתחלה , דיבורים היו מבחינתי סתם . עד שהחלטתי באמת להציב לי מטרה ולעמוד מאחורייה . לצאת מכל המערבולת הזאת שהכנסתי את עצמי אלייה . ולנסות . רק לנסות . אז הצלחתי ונפלתי ושוב פעם הצלחתי ושוב פעם נפלתי ... וככה במשך הרבה זמן . עד שהצלחתי להתחזק לגמרי . וזה כוח ההתמדה והרצון . איך הייתי אז ? לדעתי הייתי בסדר . לא משהו מעבר לנורמלי . לא הייתי מאוד רזה וגם לא ממש שמנה . בגלל שאני גבוהה אני נראיתי גם יותר גדולה לגילי , ואולי ההשוואות האלה שהייתי עושה עם חברות שיותר נמוכות ממני , תרמו לכל העניין . בגלל זה אני יודעת שלהשוואות אין מקום ... כל אדם הוא שונה . ולכל אחד יש פרמטרים אחרים . תסכימי איתי שאני 1.74 לא אמורה לשקול כמו חברה שלי ש1.60 . נכון ? אם אני אשקול כמו חברה נורמלית שלי - נגיד 45 קילו . שזה סביר למישהי בגובה הזה ... אז אני כבר אחשב על גבול התת משקל . או תת משקל ... מה גם שמכלתחילה משקל כזה הוא נמוך ואת נחשבת רזה . את מבינה ? אני יודעת היום שאני צריכה להיות פרמטר עבור עצמי . וכל עוד אני בטווח הנורמה . זה בסדר . והיום אני שוקלת יותר ממה שהייתי לפני 4-5 שנים . אבל זה ברור לי ... כי אז המשקל שלי היה בנוי על תזונה לא נכונה . ואני מעדיפה להיות כמו שאני היום, ולהרגיש יותר טוב עם עצמי , ולא להרוס את עצמי בשביל עוד 3-4 קילו ... אני יכולה להנות מהחיים ולא לזרוק אותם לפח בשביל עוד קילו , 2 שירדתי או עליתי . ועובדה שלא משנה מה - פידבקים טובים תמיד יהיו . וככל שאת מראה שאת דואגת לעצמך ואוהבת את עצמך ככה הם יגברו . ועובדה אני רואה את זה בשנים האלה דווקא . ביטחון מושך אנשים מותק ... כמה פעמים אני עוד אגיד את זה . ואני באמת עשיתי עבודה רצינית על עניין הביטחון שלי . הדימוי העצמי גם כן . אבל יש לי עוד עבודה רבה גם כן שם . אני לא יכולה הלגיד שאני מרוצה מאיך שאני נראית . אני לא אוהבת את עצמי לצערי ואני מודה בזה בפה מלא . אני תמיד ארצה לשנות משהו חיצוני אצלי . אבל אני יודעת שזה הגיון לא בריא ומוטעה . ואולי פעם אני אצליח להבין אנשים שאומרים לי שאני נראית טוב . אולי פעם אני לא ארגיש שהם משקרים או סתם אומרים . אולי פעם הבאה שיקרה לי מצב דומה כמו מה שסיפרתי לך שקרה - אני לא אגיב בכזאת סקפטיות וארצה להבין מה המניעים שלו להגיד דבר כזה . ( דרך אגב עד היום אני לא מבינה את זה ... זה הפעם היחידה שאני לא יכולה למצוא תירוץ למחמאות של אנשים על איך שאני נראית ... אין לי תירוץ ) . אבל כן , למרות הכול אני מעריכה את עצמי יותר מבעבר . אבל תמיד יש מקום לשיפור . ולזה אני שואפת - לאהבה ואמונה עצמית מלאה . אני יודעת שמשם אני על הסוס מותק ... מותק , שיהיה לך סופ"ש מדהים . אני כאן . דברי איתי לכל דבר שאת צריכה . אוהבת אותך . אל תרגישי רע - צאי לבלות . :) זה מה שאני מציעה לכולם לעשות . נשיקות בובה . הכול יסתדר . תאמיני לי . תמי

על מה שאמרת על הדילוג ארוחות.. שמתחיל אצלך מאבק פנימי.. זה טוב ויפה- אבל אצלי זה לא קורה. ואיך אני מאזנת את הארוחות שלי?? ואיך אני מפסיקה לחשוב על קלוריות ומשקל אפילו כשאני לא בדיאטהה??? אתמול אכלתי סופגניה וחשבתי לעצמי וואי כמה סופגניה משמינה..וואי כמה קלוריות יש בה. למרות שאני לא בדיאטה!! או שאתמול, היה לי יום ממש לחוץ, אז באתי בצהריים הביתה הכנתי שיעורים ותוך כדי השיעורים אכלתי שוקולד.. ארוחת צהריים כבר לא היה לי זמן לאכול..ורצתי מפה לשם ככה שיצא לי לאכול רק בשעה 11 בלילה. אז חשבתי לעצמי: וואי יופי לא אכלתי כל היום.. אבל חבל שאכלתי את השוקולד הזה בצהריים. את מבינה?? כאילו גם כשאני לא בדיאטה אני חושבת על זה..!. ועוד משהו, על הבנות המקובלות בשכבה שלי?.. אמנם רובן מלאות אבל רובן עושות דיאטה!.. כמעט כולן.. בקשר לאבא ואמא שלי, אז- כמובן, ידעתי שתגידי שזאת לא אשמתי, אבל זהו שזאת כן. אם לא הייתי מדברת על זה איתו בכלל כל זה לא היה קורה. ודי, אני כבר צריכה להפסיק לנסות. כי זה כבר לא משנה..אני פשוט לא ידבר איתו וזהו. היום בבוקר ביקשתי ממנו כסף והוא אמר ליל קחת מהמעיל שלו, ולא מצאתי אז הוא קם וצעק עליי. ונפגעתי ממנו כי אני לא רגילה שהוא צועק עליי, ועוד על מה? אז החלטתי שאני לא ידבר איתו. אין על מתי ואין לי על מה גם ככה. בפעמים שבהם הוא רואה אותי הוא בכלל לא מתעניין בי, או באיך עבר עליי היום. אז זה לא משנה לי אם אני לא ידבר איתו זה לא מפריע לי. זה פשוט כואב לי כי פעם אנחנו היינו ממש קרובים..אמרתי לך, זה הגיע למצב שהעדפתי אותו על פני אמא שלי. אתמול אחרי שכתבתי לך כמעט בכיתי, וכשנכנסתי לחדר של ההורים שלי לקחת משהו אז הוא שאל אותי: למה את בוכה? אמרתי לו שאני לא בוכה אז הוא אמר: העיניים שלך כאלה נוצצות אז עניתי לו שזה בגלל שאני עייפה. פעם, הוא היה מרגיש את המצברוח שלי דרך הטלפון. יום אחד הוא התקשר ושאל מה שלומי והיייתי מזה עצובה לא זוכרת על מה.. אבל כשעניתי לו דיברתי ממש בשימחה. ואז הוא שאל אותי: מה קרה? אמרתי לו: כלום למה? אז הוא אמר: כן, קרה לך משהו אני יודע, אני שומע. אני מרגיש שקרה לך משהו. את מבינה?.. אבל אולי את צודקת.. אולי זה בגלל שהתבגרתי.. אניי פחות "ילדה של אבא". חבל. בקשר לאבא שלך.. וואי.. זה ממש עצוב.. כמו שאת רואה אני עצובה על המצב שלי עם אבא שלי. המצב שלכם ממש רע. דיברתם על הכל פעם??...כאילו.. הוא יודע שההפרעה וההרס עצמי זה דיי בגללו?.. ואת עדיין נוטרת לו?... הוא ביקש סליחה או משהו?.. ניסה לדבר איתך? וזה לא חסר לך הדמות של האבא בחיים?..אני מתכוונת, כאילו יש לך אבא אבל את הקירבה.. זה לא חסר לך?.. כי לי זה ממש חסר. בקשר לה"א שלך.. וואו. זה מזה יפה שצלחת לצאת מזה ככהה בגבורה.. כי זה לא קל ובכל זאת העזת להתמודד עם זה. אבל איך הבנת שיש לך משהו? כי אני יודעת שבהתחלה הכל זה הכחשה ולראות את האמת זה גם חלק מההתמודדות.. ואיך גילית על חברות שלך שיש להן ה"א?? ואף אחת מהחברות לא חשבה לבקש עזרה..? כולכן עשיתן תחרות?? תחרות לא בריאה.. בכל מקרה, איך המשפחה שלך קיבלה את זה?? הם עזרו לך להתמודד?? ואבא שלך?? ויש לך אחים\אחיות שסיפרת להם את זה?.. או לאמא שלך סיפרת? ואיך בכלל?? חחחחחחחח בטח התחרפנת מהשאלות שלי.. סורי אני מתעניינת.. תמוש, שתהיה לך שבת שלום ושבוע טוב אוהבת אותך המוןןןןןן **חמודה**

ב"ה אני שמחה שאת כותבת גם אם את לא פונה אלי או אל דין דין ישירות אני חושבת שזה חשוב ואני שמחה שאת עושה את זה.... אני חושבת שזה עושה לך משהו טוב ולפחות את משתפת וזה המון... המון טוב ושיהיה שבוע נפלא....אוהבת :-)

במקום ללכת למסיבה שהכי באה לי בטוב . בחינם . שאמורה להיות מדהימה ... למוזמנים בלבד . אני תקועה בבית . למה ? כי אני לא יכולה לצאת מהבית . כי "תמי צריכה לנוח " .... שונאת את זה . אוף . זה לא פייר . יום חמישי זה היום שאני הכי אוהבת . זה היום שאני הכי מחכה לו בשבוע ... זה תחילת הסופשבוע . ואני תקועה בבית , שומעת רדיוהאד במקום זה :) למה ? למה הסדיסטיות הזאת ... איזה ביאוס עולם . וכן אני יודעת מה תגידו - יהיו עוד הרבה מסיבות . יהיו עוד הרבה יציאות . עוד הרבה סופישבוע ... שהבריאות שלי הכי חשובה כרגע ... אבל זה לא משנה את עובדה שאני עכשיו מבואסת מזה . תעשו חיים גם בשבילי בסופ"ש. :( תמי

כן אולי זה עוזר להתנחם שיש עוד מסיבות והחיים ימשכו..ויהיו עוד אירועים..ונכון זה מבאס ומותר להתבאס ולהרגיש רע..וללמוד לחיות עם זה..לא צריך ללמוד לקבל רק דברים טובים ולחיות איתם..חשוב יותר את מה שמבאס ורע ללמוד להכיל לא להתעלם ממה שמרגישים ולנסות לעשות דברים אחרים..זה לא כמו מסיבה נכון..אבל זה מצב נתון כרגע וישתנה בעתיד..וגם אם לא..תמי החיים הם לא מה שאנחנו בטחרים ככה הם.. אז ממוש שלי..אני איתך בביעוסך..אבל מחבקת אותך חזק..חזק..יהיו ימים יותר טובים... מתוקה שלי נשיקותדינדין

לי תמיד היה קשה לקבל את הדברים הרעים . את האכזבות , הכשלונות , וכל מה שמלווה לזה . אני בן אדם פרפציוניסט . אני תמיד חושבת שלא עשיתי מספיק . תמיד יהיה מה לשפר . אבל כן . מסכימה שאני חייבת להתחיל לקבל את העובדה שלא הכול בשליטתי . אני פשוט לא מסוגלת לעבור לרמת הביצוע . אני מנסה לשנות את דרכי המחשבה שלי אבל הם חלק כל כך גדול ממני ... זה פשוט לא מצליח . אני תמיד נשארת עם המחשבה של "מה עשיתי לא טוב " "ואיפה הייתה הטעות שלי". עכשיו אני רוצה לשתף אותך בחלום שחלמתי הלילה - לרוב אני יודעת מה מקור החלומות שלי , בעיקר המוזרים , מנסים להגיד לי . למעשה מה התת מודע שלי מנסה להגיד לעצמי המודע . עכשיו לא ממש . לא יודעת מה הייתה כוונתי בחלום שכזה . אז ככה - חלמתי על ההלוויה שלי . ובחלום ההלוויה הייתה ממש משונה . לא כמו הלוויות נורמליות . זה היה מקום נורא יפה . שלו . ירוק . פשוט משטחים ענקיים של דשא . רק הקבר שלי עומד שם . הוא עדיין ריק . אני מונחת על גבי ארון עץ יפה ,לידו . זה נראה כאילו אני ישנה ממש חזק . הייתי נראית ממש שלווה ... כאילו שום דבר לא יכול להפריע לי . אם זיכרוני לא מטעה אותי , אני אפילו זוכרת חיוך קטן מרוח לי על הפנים . אבל עדיין זה היה ברור שאני מתה . הכול נראה אותו דבר חוץ מהעובדה שנראיתי חסרת חיים . קרה . אני , הרוח שלי , הנפש לי , לא יודעת מה זה , עומדת שם ממול כל ההלוויה וצופה בהכול . עומדת מתחת לעץ ענקי . עץ מדהים וענק . היחידי בכל הירוק הזה . ומסביב לארון קבורה שלי , יש חצי מעגל של אנשים . כל האנשים שאי פעם הכרתי , וגם אנשים שאני לא מכירה . מבי"ס . מהעבודה , מלימודים , מטיולים ... משפחה , קרובי משפחה , חברים של משפחה . פשוט כולם . הרבה מאוד אנשים . כשבשורות הראשונות יש את האנשים שהכי קרובים אליי ... ואף אחד לא דיבר . כולם נראו עצובים והמומים . אבל אף אחד לא הוציא הגה מהפה . רובם בכו , בכי חרישי כה . שקט . לא משהו מטורף כמו שרואים בהלוויות . זה נראה מאוד יפה . מאוד מאופק . באמת שהופתעתי לטובה . ואני עומדת וצופה בהכול , ומנסה לדבר איתם , אבל הקול שלי לא נשמע . מנסה להגיד להם תודה . שהם באו . שהם היו חלק מהחיים שלי . מנסה להגיד להם לא לדאוג . שאני אהיה בסדר . שאני מצטערת שככה זה נגמר ... אבל פתאום אני קולטת שאף אחד לא יודע ולא רואה שאני שם . לא רואים אותי . את הנפש/רוח שלי . רק את הגופה . את זאת ששוכבת על הארון . וככה נגמר החלום . כשאני מרגישה תסכול , שאני לא יכולה להיפרד מאנשים . לבוא ולתת להם חיבוק חם . כשהם בוכים שם עליי ... מוזר לא ?! אני לא מבינה מה פשר החלום . אני מקווה שזה לא איזשהו איתות מהגוף שלי שאולי כדאי להרפות ולעזוב הכול ... אני מקווה שלא הגיע זמני עדיין . אבל אני לא יודעת מה לחשוב . אולי אני מנסה לשכנע אותי לקבל הכול . כל דבר שיבוא . אולי זה עניין של השלמה עם המצב . גם אם זה כרוך במוות ... כמו שאמרת לי . לא ? טוב אם יש לך פרספקטיבה אחרת לחלום . אני אשמח לקרוא . תודה על הכול דינדוש . נשיקות וסופ"ש כיף . תמי

בתי ירדה במשקל כ-10 ק"ג, בוכה הרבה ואף הפסיק לה המחזור מזה חודשיים, אני מתלבטת האם בי"ח זה הפתרון או שעדיף שיטות אחרות??

בי"ח זו לא האופציה היחידה אני יכולה להציע לך לפנות לרופא המשפחה שלכם והוא יוכל לעזור לך ואפרט לך למה: בי"ח יכול לאשפז את ביתך ויכול להרוס לה את החיים לכן רופא המשפחה יכול לעזור לה בתזונאית, פסיכולוג וכ"וו.. לכן עלייך לתת לה קודם את האופציה הזו בי"ח הייתי אומרת רק אם ניסית את כל האופציות שבת שלום דניאלה

ב"ה תמר יקירה אשפוז הוא לא תמיד פתרון זו לא גלולת קסם.." אני מאשפזת את ביתי ואקבל אותה אחרי כמה חודשים חדשה...." לא. זה לחלוטין רחוק מזה. חשוב לדעת שאם היא נמצאת במצב אקוטי לעיתים אין ברירה וחייבים אשפוז ואין שאלה אך אפשר בהחלט להקדים כמה צעדים לפני שהולכים על האופציה האחרונה. אגב מה היחס בין הגובה למשקל שלה?.... גם לאשפוז יש מחיר. היתי מציעה למצוא פסיכולוגית טובה + ייעוץ דייאטני קבוצת פסיכודרמה טובה הרבה לדבר ולא לכעוס. להקשיב להיות שם עבורה הרבה תמיכה רגשית ולדבר כמה שיותר על הדברים לנסות להגיע אליה בכל דרך אפשרית כי ככל שתתקרבי אליה וככל שתגרמי לה להביא את עצמה לידי ביטוי במילים לטוב ולרע כך היא תתרחק יותר ויותר מהפרעות אכילה. אני מוכנה להמליץ על מטפל.. עדכני לגבי אזור מגורים ואשמח לשמוע קצת יותר.. באיזה גיל, מה המצב וכדומה.... המון אהבה :-)

קודם כל תודה על ההתייחסות אנחנו גרים ברמת גן ואינני מכירה פסיכולוגית טובה שמתמחה בנושא הפרעות אכילה ואשמח לקבל המלצתך בעניין. גם באופן פרטי כמובן בנוגע ליחס בין משקל לגובה אז היא 50 ק"ג וגובהה 1.69 בתודה מראש תמר

אמא יקרה!! עפ"י מה שאת מתארת..ואין לי הרבה מידע בטוח שעובר על ביתך משהו והוא לא מעכשיו..והיא סוחבת את זה עימה וזה מציק כואב ועצוב לה את גם אומרת שהיא בוכה..ניסית לשוחח עימה להבין מה קרה? אני מציעה..ללכת לשיחה עם פסיכולוג או מטפל בשיטה אלטרנטיבית מישהו שתוכל להיפתח אליו כי הסימפטום של אי האכילה נובע ממשהו עמוק יותר.. את צריכה ללכת לייעוץ איתה ביחד ולשתף אותה היא אולי לא מבינה את חומרת הבעיה אבל שתפי אותה תוך הענקת אהבה ותמיכה זה כל כך חושב..לא לכעוס עליה היא לא עושה דווקא..עובר עליה משהו..בנבחי נפשה..היא זועקת "עזרה" תהיי שם בשבילה..ותטפלי בזה לא להזניח כי זה יחמיר והבעיה תגדל.. אנחנו כאן אם תצתרכי...ואת צריכה גם המון כוח סבלנות וגם להיות פסיכולוגית..להקשיב ולנסות לפתוח ולהבין אותה.. המון כוח וכל הכבוד על שאת שמה לב ומנסה להבין מה קורה לה!! שלך דינדין

סליחה שלא עניתי נסעתי וחזרתי היום התחלתי קצת להתאושש שתיתי 10 כדורי אקמול ניסיתי להתאבד זה היה ביום שישי והרגשתי זועה מההשפעה של הכדורים והתחלתי להזכר בדרים נוראיים לא קל אתמןל היתה לי שוב התפרצות וכמעט שתיתי שוב כדורים ובסוף הצלחתי לתפוס את עצמי וסוף סוף אתמול לא הקאתי אחרי תקופה מאוד ארןכה של כל יום כמה פעמים הצלחתי למרות הכאבי בטן ככ רציתי כל הפה שלי כבר פצעים כבר אין ברירה לפחות לא הקאתי לא שתיתי שוב כדורים וגם לא חתכתי שככ רציתי עדין ממוטטת וגמורה ועדין רוצה רק למות

והלילות.......לא נרדמת קשה עצוב דפוק הכל שחור כבר אין מילים לתאר את המצב מרוב שהוא....... אני נורא חלשה כי בקושי אכלתי השבוע ירדתי 5 קילו תודה רבה לכולכם באמת תודה

שיר כואב לי לשמוע שמצבך כ"כ עגום ואני יודעת שאת מרגישה לבד ואת לא מאמינה באמת שאפשר לצאת מהמצב הזה אבל אני אומרת לך מנסיון שזה אפשרי אני לא חושבת שאת רוצה להפסיק לרדת במשקל אבל ממליצה לך לבקש עזרה חבל שתישארי במעגל הייסורים הזה זה חרא ואני מבינה את הרצון שלך למות בשביל לצאת מזה את חייבת לעשות צעד כנגד רצונך את תיראי שאפשר אחרת ואם תעשי צעד לבקשת עזרה ותרגישי שזה לא אפשרי תחזרי אחורה ,אני אומרת שתתני לזה לפחות צאנס אחד אולי עוד תופתעי מאחלת לך בהצלחה ןשתמצאי את הכוח שטמון בך בשביל לעשות את הצעד הראשון המון אהבה אני....

ראי את ההודעה שרשמתי לך לפני מס' ימים שנית בליעת הכדורים לא בהכרח יגרום למוות אלא רק לפגיעה פיזית נוספת למה שכבר הינך פוגעת בעצמך!! שיר את זועקת לעזרה...מה קורה איתך למה את לא נעזרת במישהו?! מה קורה בבית? משפחה? את לא חושבת שכדאי לעבור ייסורים בטיפול מאשר לעבור ייסורים בניסיון למות..הרי בתוך תוכך זה לא הרצון האמיתי..מוכנה לחתום על זה.... שיר אני דואגת לך מה קורה איתך? דברי איתי אם תצתרכי עזרה אגיע עד אלייך אל תדאגי..נסי אותי!! נשיקות דינדין

אני לא רגילה שאומרים דאגתי לך זה לא קורה אף פעם תודה רבה על הכל אני טיפונת יותר טוב תודה היום אמא שלי עשתה ניתוח היא חולה במחלה וכמעט כל החום הייתי בבי"ח ואחכ הלכתי עם אבא שלי לעשות קניות והיה זועה אני שונאת אותו רציתי לעזוב הכל ולברוח הוא כל היום רק צועק ומבקש בקשות אני מרגישה כמו שפחה משרתת שלו והוא כל הזמן מסתכל עלי בצורה כזו...הוא היה מתעלל בי מינית הרבה זמן שנה שנתים ואמא שלי חולה מאוד תמיד היא היתה והיה הרבה אלימות רצינית אחותי התלוננה במשטרה והיה ספור

רק שתדעי הדאגת אותי!!! שמרי על עצמך ילדה החיים הם מתנה- אל תהרסי את עצמך!! אני שמחה שעצרת את עצמך זה כואב לי שאת סובלת- באמת!!!! זה כואב לי שאת עוברת את מה שאני עברתי ההקאות, כדורים, חתכים, ודיכאון ממושך!! שיהיה לך שבת שלום וסוף שבוע נעים באהבה דניאלה

ב"ה אני מאוד מקווה ששמים עלייך עין (טובה) אל תהססי להעזר בנו חיבוק והמון אהבה :-)

כמו שהבנת מכל הבנות כאן בפורום - את כולנו הדאגת מאוד . זה שלא ענית לנו ... כבר חשבתי מי יודע מה עשית לעצמך . מתוקה - אנחנו כולנו דואגים . לכולנו כואב לקרוא שאת במצב כל כך קשה . שרע לך ושאת רוצה לגמור הכול ... תקחי את עזרה שלנו . בבקשה ממך . אני מוכנה , אם רק תרצי , לנסות לעזור לך אישית . את יכולה לפנות אליי דרך המייל - [email protected] ומשם תוכלי להתכתב איתי בפרטי אם את לא רוצה לחשוף הכול לעיני הציבור . איך שנוח לך , דרך הפורום . או אם את מוכנה ורוצה אני ברצון רב , אהיה מוכנה לעזור לך . גם אם זה כרוך בעניין של פנים מול פנים . אין לי בעיה בכלל . רק תגידי אם את רוצה . אני כאן מותק . אל תעשי לעצמך יותר נזק . תהיי חזקה לבינתיים . נשיקות . אם את צריכה לדבר - בכל שעה . בכל זמן , תשלחי הודעה כאן בפורום . כולנו רוצים בטובתך ומקווים שאת בסדר . אוהבת ודואגת לך ... תמי

תודה רבה אין לי איך להודות לכם תודה

רק עניין של זמן

שלום שמי גל ואני סטודנטית לצילום במכללת הדסה ירושלים. את פרויקט הגמר שלי אני עושה בנושא אנוקסיה והפרעות אכילה. אני מחפשת בנים ובנות שיסכמו לשתך פעולה ולהכניס אותי לתוך עולם. אשמח לכל תגובה ופניה כאן או לאימל שלי [email protected] תודה

כמה אפשר לחפור בנושא הזה מכל הכיוונים? זה רק מגדיל את התופעה? תנסי לקחת מקוריות צעד קדימה.

אהובה לבקשתך ... הגבתי שם על כמה דברים שרשמת גם בהודעות אחרות . בכל אופן מצפה לשמוע ממך . תודיעי לי רק דרך הודעה בפורום מתי את מחזירה לי תשובה כי אני לא בודקת את המייל בתדירות גבוהה מאוד . תודה על הכול שוב . את מדהימה . אוהבת תמי

ב"ה בדקי או היום או מחר בערב אני לא סגורה על זה הכי מאוחר מוצ"ש אבל אני מאמינה שאני עונה לך מחר נשיקות :-)

http://perkol.itgo.com/blog-halar.htm עצוב כואב וקשה ..

שלהגן על אחרות זה פשוט פחות בנות בתחרות. זו הצלחה יותר גדולה ככל שיש לך פחות מתחרות. את מיוחדת לא אחת מאלף בנות רגילות. שיש לך משהו שאין להן- את היכולת לא לאכול ימים.

ערב טוב, אני פונה אליכם ומבקשת עזרה על מנת שאוכל לכוון חברה טובה שלי.בתה של חברתי -בת 16.לפני יותר משנה התחילה דיאטה וירדה יפה מאוד רק שלצערי לא הצליחה לעצור ....הנערה אושפזה במשך כחודשים בבית חולים שם איזנו אותה מבחינה פיזית אך צריך לטפל בנערה גם נפשית. האם אתם מכירים פסיכולוג מאיזור הצפון שמטפל בהפרעות אכילה?רצוי דרך קופ"ח מכבי אך גם פרטי(אם אין ברירה)יתקבל בברכה. אני לא יודעת יותר מידי פרטים אך לפי מה שהבנתי מחברה שלי-הצעד הראשון והכי דחוף הוא פסיכולוג טוב. תודה עדי

ב"ה לגבי פסיכולוג פרטי אברר לך מעבר לזה דרך רופאת משפחה היא יכולה לקבל הפניה והמלצה על מטפל/טיפול פסיכולוגי. איפה בצפון??... אגב שתנסה לברר בקופת חולים אם יש לה אפשרות להנסות באייפק אני ידועת שבמכבי יש דבר כזה שנקרא "מכבי משלים - אלטרנטיבי" אם יש אני מציעה לה לשלוח אותה לזה. יש לזה הצלחה אדירה עם הפרעות אכילה - שיקום נפשי ופיזי כאחד. את כל הבירורים האלה היא צריכה לעשות כאמור עם רופאת משפחה. עדכני אותי :-)

תודה רבה -אעביר את המסר. בקשר למגורים-חברתי גרה באיזור חיפה/קריות. אשמח לקבל שם של פסיכולוג טוב ומעבר לזה אני אשתף אותה גם בכל האלטרנטיבות שהצעת מעלה. תודה עדי

האם היא עדיין מאושפזת? היא צריכה לברר בקופ"ח יש מחלקה של בריאות הנפש..ואם לא דרך שם כי גם שם הטיפול כרוך בכסף..אז שהיא תברר באיזור הצפון על פסיכולוגים שמתמחים בהפרעות אכילה יש המון..יש גם את אגודת סהר http://www.sahar.org.il/help.asp#talk ..ויש עוד אגודות שיכולות לייעץ לה לאן לפנות באיזור הצפון.. מעניין מה מצבה כעת? כמה זמן היא מאושפזת? כולי תקווה כי הנערה תתחיל טיפול כי זה המפתח להצלחתה.. המון כוח....יש לתת לה המון תמיכה אהבה ותשומת לב..לדבר איתה..ולהביא אותה לשיתוף בעזרה לעצמה!! יום נעים דינדין

ב"ה זה היה מהר... קוראים לה דבי שמעתי שהיא טובה 048244598 זה אמנם פרטי אבל עדיף .... בהצלחה אנחנו נשמח לעדכונים :-) שיהיה רק טוב

אני יושבת וחושבת כמה שהפורום הזה השפיע עליי בתקופה הקצרה יחסית שאני כאן . כמה תמיכה , כמה אהדה , כמה הזדהות ושיתוף יש כאן . ואיזה עבודה מדהימה אפשר ליצור כאן רק על ידי שיתוף וקבלה ... והעובדה שכאן , אף אחד לא מבקר . אף אחד לא מטיף . רק מייעץ מניסיונו . מתוך רצון כנה לעזור . אפילו שזה וירטואלי . יש אנשים מאחורי כל אחד ואחת כאן . אז החלטתי להביא לכן , לכל הבנות המקסימות שכאן , לכל מי שמוצאת בפורום הזה איזשהי אבן תומכת כמוני , ולהקדיש לכן את אחד השירים שיותר קשורים אליי . יש כמה שירים שיש להם מקום מיוחד בלב שלי , כי הם עברו איתי אנשים ותקופות מיוחדות . וזה אחד מהם. והוא מרגש ומעודד אותי כל פעם שאני שומעת אותו ... מומלץ לשמוע עם מוזיקה כמובן :) , למי שיש . ולמי שלא , מומלץ להשיג . המוזיקה לא פחות עוצמתית . coldplay - fix you When you try your best but you don't succeed When you get what you want but not what you need When you feel so tired but you can't sleep Stuck in reverse And the tears come streaming down your face When you lose something you can't replace When you love someone but it goes to waste Could it be worse? Lights will guide you home And ignite your bones And I will try to fix you And high up above OR down below When you're too in love to let it go But if you never try you'll never know Just what you're worth Lights will guide you home And ignite your bones And I will try to fix you Tears stream down your face when you lose something you cannot replace Tears stream down your face And I Tears stream down your face I promise you I will learn from my mistakes Tears stream down your face And I Lights will guide you home And ignite your bones And I will try to fix you אוהבת את כולכן המון : דינדין והיללי המדהימות , אושר23 המקסימה, 3 נקודות היקרה , סתם אחת שהיא הרבה יותר מסתם אחת , ריקיש יקרה , חמודה הילדונת שלי , שיר המתוקה , דניאלה התומכת , וכולם . כל מי ששכחתי - גם אותך אני אוהבת המון . כולם חשובות ויקרות כאן . ואת כולם אני מעריכה ואוהבת אני כאן . לעזור ולתמוך כמה שאפשר . כמו שהשיר אומר : לתקן ... נשיקות תמי

אוהבת אותך דינדין

אוהבת אותך גם כן .... מכל הלב . באמת . השיר אומר את הכול . יום קסום , ואהבה תמי

ב"ה איזה כייף שאת פה... מקווה שהדרך רק תחייך לך והיא תחייך נשיקות אהובה

אוהבת המון ... תמי

ב"ה איזה כייף שאת פה... מקווה שהדרך רק תחייך לך והיא תחייך נשיקות אהובה

בלתי אפשרית לתיקון

ואת משלה את עצמך אם את חושבת שלא . וזאת לא ראייה אופטימית - כי אני ממש לא אופטימית מטבעי . אני ריאלית . ותמיד הייתי . ואני אומרת לך שאם את מתחילה להאמין שיש בידיים שלך לשנות את מצבך - אז הוא ישתנה . ברגע שאת משלימה עם המצב הנוח הזה , שכולנו מכירות - זה לא פותר שום בעיה ואת נשארת באותו מצב או אפילו חמור יותר . השינוי בה ממך מותק . לא מאף אחד . כמה שנרצה להאמין - העבודה הקשה תלוייה בנו . וזאת החלטה שלך . אז אל תפתרי את עצמך מאחריות בתואנה שזה יותר מדיי קשה . תגידי זה קשה אבל אני בכל זאת אנסה לעשות משהו בנידון ולא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהמושיע יבוא ויציל את כולנו ... זה הריי לא יקרה . וסליחה לכל המאמינים :) הישועה תבוא אך ורק ממך . לא מאף אחד אחר . את רוצה לעזור לעצמך ? או שאת מעדיפה להישאר במקם הנוח וההרסני הזה ? תחשבי באמת על התשובה שלך . אני פה - כדיי לעזור לך להגיע לתיקון הזה . ברור . אבל את העבודה הקשה - את עושה . אני מבטיחה לקיים את החלק שלי בהסכם כל עוד תחליטי שוואלה אני עושה עם עצמי משהו ומוציאה את עצמי מהביצה הטובענית הזאת ... מנסה לפחות . ולא מרימה ידיים . נשיקות מותק . שיהיה שבוע טוב . מקווה שאת בסדר . תמי

קבוצת פסיכודרמה לבני נוער נפתחת במכון כיוונים. פסיכודרמה היא שיטת טיפול חווייתית המבוססת על תנועה ופעולה. בקבוצה נתמודד עם שאלות הנוגעות בדימוי עצמי, הערכה עצמית, דימוי גוף, פיתוח זהות וקשיים חברתיים. www.psychodrama.co.il

ב"ה עליו בחום רב מומלץ! :-) חיובי מאוד. מקור טוב לדיבור. מעשיות והתגברות.

היום הוא יום חדש מקווה שיהיה יותר טוב מאתמול היום אני לא עובדת אני נחה בבית ולומדת בערב מקווה שיהיה יום טוב עדיין לא התחלתי את העבודה החדשה אני מקווה כבר להתחיל אותה בשביל להתגבר על ההתחלה ולא להרגיש תלויה באוויר כי זה מצב ביניים שמשגע אותי אני יודעת שאף-אחד לא יכול לעשות את זה במקומי אבל לפחות אני מוצאת תמיכה ונחמה בפורום מי היה מאמין שאפשר לקבל תמיכה אמיתית במחשב??? זה באמת עוזר לי יותר מטיפול אצל עו"ס ......דינדין הדואר אלקטרוני לא מראה לי מה המייל שלך בכל אופן בעניין הטראומה עברתי כמה תהפוכות רציניות בגיל 15 כמו שאומרים צרות באות בצרורות הבית שלי היה סדום ועמורה אבא שלי אשם בכל התהפוכות בחיים שעברתי בעקבות המעשים הנוראים שלו המשפחה שלי התפרקה לכמה שנים והיום התאחדנו מחדש לאחר 8 שנים של בלגן רגשי מטורף בקיצור "משפחה בהפרעה" אצלי ההפרעת אכילה התחילה בגיל צעיר המודעות לגוף שלי התחילה שהייתי מאוד קטנה אני זוכרת שלא היה לי נוח בגוף שלי מגיל 9-10 ואז לא ידעתי מה זה דיאטות למזלי אני זוכרת שבגיל הזה קינאתי בבנות רזות אבל לא ידעתי לתת לזה ביטוי לא אמרתי אני שמנה הייתי אומרת אוף התחת שלי בחוץ והייתי מכסה אותו בחולצות מעל לא הייתה לנו טלוויזיה ולכן לא חשבתי על דיאטה לא ידעתי מה זה בגיל 13 נכנס הטלוויזיה לבית ומאז פיתחתי יותר מודעות לגוף והתחלתי עם דיאטות ופרפקציוניזם בכל התחומים הייתי מוציאה מאיות במבחנים הייתי חולת ניקיון בטירוף כל יום מקרצפת את הבית לבי"ס הייתי לוקחת מברשת שיער מברשת שיניים ומשחה וכל הפסקה הייתי מצחצחת שיניים ומסדרת את השיער כל דבר היה חייב להיות מושלם משם התפתחה האנורקסיה גם הגוף היה חייב להיות מושלם הייתי אומרת לחברות לומר לי אם אני עושה משהו לא בסדר בשביל לתקן אותו תביני את רמת החולניות חבל שאף-אחד לא עצר אותי בזמנו והראה לי את הדרך ההורים שלי היו גאים בי שאני מושלמת והם לא חשבו שזה חולני אולי כי אנחנו 6 ילדים אז לא היה להם זמן להתמקד בכולם למרות שאמא שלי השקיעה בכל אחד כאילו הוא בן/בת יחיד בכל אופן אבא שלי לא בסדר בראש לגמרי כרגע הוא בכלא 7 שנים ואמור להשתחרר עוד 3 שנים ואין לי מושג מה אני אעשה שהוא ישתחרר אבל פרה פרה תודה על ההקשבה לא יכולה לפרט בפורום את הטראומה העיקרית שעברתי אבל ניסיתי קצת להסביר מצטערת שזה כ"כ ארוך באהבה רבה מעומק ליבי אני....

אני...

....

אושר מקסימה המייל שלי שוב הוא: [email protected] אם את לא יכולה דרך הלחיצה על הקישור תעתיקי את הכתובת מייל לוואלה או לאן שיש לך מייל קראתי את סיפור חייך והייתי רוצה לדעת עוד פרטים ספציפיים..המשפיעים עלייך היום..אני גם אסביר לך איך זה מתקשר להפרעה שיש לך להרגשה לרצון להיות מושלמת לשלוט בחייך באמצעות סדר מופתי וכו'.. אל תילחצי אני כאן.. דברי איתי דינדין

המייל קצת קשה אני מקווה שלא תיבהלי באהבה אני...

לא נרדמת עוד לילה ארוךךךךךךך אחרי שלא ישנתי אתמול כמעט כל הלילה ואני צריכה לסוע ב6 וחצי בבוקר ואני מוטשת כל הגוף כואב מהכדורים ומההקאות בלי סוף לא מצליחה להרגע אני מרגישה זועה כמו סמרטוט ככ לבד אין עם מי לדבר אני רוצה למות אין לי כח לחים האלו יותר שונאת את עצמי שונאת הציללללוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

שיר נשמה..מה עובר עלייך? למה את לא עושה משהו בנדון.?? ההקאות לא יפסיקו יום אחד...גם אם נשתה מליון כדורים ..שיר את זקוקה לעזרה דברי איתי מה קורה?? אני כאן את לא לבד..תיעזרי בשביל מה אני כאן והילה וכל הנפלאות כאן... יש לכל אחד חבילות מהעבר וגם מהיום..אבל אפשר לפתור.. דברי איתי נשיקות דינדין

אני מצטערת לשמוע את בתקופה שאת חייבת לנוח אני כל כך מבינה וכואב לי עלייך את בגיל שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה את צעירה מאוד אבל אני מבינה שאת מרגישה שזה לא משנה כי רע לך מאוד עכשיו אני מאוד רוצה לעזור אם הייתי מכירה אותך אישית הייתי באה אלייך להוציא אותך מהמצב המחורבן הזה באמת שאכפת לי יש לי אחות קטנה בת 20 והיא צריכה עזרה כמוך והיא יודעת שהיא מרימה אליי טלפון ואני ישר באה הלוואי והייתי יכולה לעשות את זה עם עוד בנות לעזור להראות לכן את הדרך שלמרות שקשה עושים אני אומרת את זה לעצמי גם לשמחתי הצלחתי להוציא 2 בנות מהפרעת אכילה אני כל הזמן בקשר איתן כי אני לא רוצה שבנות יעברו מה שאני עברתי לא רק ההפרעה עצמה אלא התחושות והמחשבות המלוות להפרעה שירשיר אני אשמח להתכתב איתך אני כותבת ממקום עמוק ואמיתי מקווה שיש לך יום טוב ככל האפשר אוהבת אני..

ב"ה תחזיקי מעמד ונכון את לא צריכה להסכים למה שקורה אבל לפעמים זה חלק מדרך שצריך לעבור ויגיע זמן שתוכלי לעשות יותר ואני מקווה במהרה. אגב איזה כדורים את לוקחת? השמיעי קול חיזוקים ...

פעם אחת היתה ילדה קטנה. ילדה קטנה בעולם גדול, לפעמים גדול מדי. בעולם היו הרבה פרחים יפים. אבל לפרחים האלה היו גם קוצים. הילדה ניסתה לחיות בעולם הגדול, ולהנות מכל הפרחים שהיו מסביבה, אבל הקוצים כל הזמן דקרו אותה, וזה כאב לה. ככל שעבר הזמן היא גילתה שככל שהרחים יותר יפים, ככה הם גם יותר דוקרים. ואי אפשר להנות ככה, כי זה כואב מדי. זה כאב כ"כ עד שהיא החליטה לא להמשיך ככה ויצרה ה מין בועה קטנה, בדיוק לגודל שלה. בתוך הבועה הזו היא היתה מוגנת ובטוחה. ככה הקוצים בחיים לא יוכלו להגיע אליה ולהכאיב לה. נכון שבתוך הבועה אי אפשר גם להנות מהפרחים, לפחות לא באותה מידה, אבל זה גם לא כאב ככה. וככה היא נשארה. ילדה קטנה לבד בתוך בועה קטנה בעולם גדול מדי. אף אחד לא יכול להכנס לתוך הבועה שלה. בעצם היא חיה בעולם אחר, קטן בתוך העולם הגדול מדי. והיא נשראה לבד בעולם שלה, למרות שהיו מסביבה עד הרבה אנשים. היא לא יכלה לתת לאף אחד להכנס, היא חייבת להישאר לבד. כי אם מישהו ינסה להכנס הבועה תתפוצץ ולא יהיה שום דבר שישמור עליה. אבל כואב לה. כואב לה להיות לבד. כואב לה בפנים, ואין לה מה לעשות. רק להמשיך לשמור שהבועה לא תתפוצץ. כדי שהיא תהיה מוגנת לפחות מהקוצים. כי מעצמה היא לא תוכל להגן על עצמה בחיים... יצא לי ארוך.. תודה למי ששרדה עד כאן...

ואוו את ממש מבטאת יפה את מה שאת מרגישה אחלה כשרון כתיבה ויצירתיות יש לציין שאהה..בב..תי!!!

....

זה נפלא התיאור שכתבת..וזה קורה להמון אנשים וילדים שנפגעו בחייהם..והפחד לנסות דברים חדשים שמה אנ אפגע גורם להם ליצור בועה .. אך הבועה הזו לא בהכרח..מביאה הגנה להפך היא משמרת את המצב באותו סטטוס הרי הגנה באה לאחר חיסון, התכשלות ניסיון..ולכן..לנסות להתמודד עם כל קוץ שבא מביא את ההגנה..הרי אם נטמון תראש בחול זה לא שהעולם יפסיק לתפקד..להיפך מי שבתוך הבועה יפסיק לתפקד ולא ידביק המון רגעים נפלאים ולא כולם קוצים.. אבל מה שכתבת הוא ממש נפלא בתיאור של מה מרגישים..ובכלל זה טוב ומרגיע לכתוב ובמיוחד מישהי שהיא לא סתם אחת.. יום נעים דינדין

ב"ה אם כולן מעירות לך על זה זה אומר שזה עצוב שכך את מרגישה אודות עצמך והלוואי לשם אופטימיות תשני את מזה לתקווה ולמה שאת כן רוצה שיהיה לך.. נשמע שבחרת לך להיות בתוך בועה ולא. לא כל הפרחים עם קוצים ולא כולם דוקרים אני מסכימה שכל התקרבות היא מאיימת מפחידה במיוחד אם את מאלה שאין להם אמון וגם את זה אני יכולה להבין. אבל קחי רק אותנו כדוגמא.. מה? גם אנחנו פרחים עם קוצים? לא נראה לי שאנחנו עם קוצים פה אחת לשניה ואם זה מתאפשר ואפשר לדבר וזה לא לגמרי וירטואלי כי יש הכלה ויש נכונות ויש מעשה חשוב פה מצד כולם אז זה אומר בפשטות שאפשר למצוא לזה ממשות בחיים "הלא וירטואלים" זה אפשרי אני מסכימה שחיים הם שק של הרגלים אבל גם מה שתיארת הוא סוג של הרגל שללא ספק יש לו בסיס אבל אני לא בטוחה שההווה שלך מעודכן לגביו זה יכול להיות שונה ואת בהחלט יכולה להתחיל לנסות את הדרך שלך מחוץ לבועה . נכון. את גם תפגעי אבל את גם תרוויחי רווח נקי וככל שתפעילי את השריר הוא רק יתחזק. תצמצמי אותו הוא יתחלש החלק האופטימי הוא ששריר תמיד אפשר לחזק. כמו כל דבר שמזינים אותו הוא גודל אל תזיני אותו בבועה דמיונית מנותקת זה לא מגיע לך ואף אחד לא רוצה אותך פה מנותקת נשיקות יקרה

בגלל ההודעה שכתבתי לך על הצבא מתנצלת אם פגעתי באהבה רבה אני....

ב"ה יש לי דעה מאוד נוקבת על הצבא ויש לי דעה מאוד נוקבת על גיוס בנות שיש להן הפרעות אכילה או כל הפרעה נפשית אחרת שקשורה בזה. זה הכל ומתוך נסיון רב גם של עצמי וגם של התבוננות על בנות שחוות את זה כל הזמן כמעט אין יותר מידי שינוים ובסופו של דבר לא באמת משתלם להן להתגייס הרבה מהן בקשר איתי בתקופה הזו והמחיר לא שווה את זה. זה הכל. אני מודה שדעות קיצוניות אין אף פעם לא נעימות לאוזן אבל זו דעתי ולצערי הרב אין לי הרבה מידי מה לעשות עם זה חוץ מלידע אתכן בקשר לזה. נשיקות וחיבוק ענקי אני :-)

תודה רבה לכולם על הכל אני ככ ממוטטת שחשבתי שאני באמת הולכת למות אבל לא היה לי אומץ אז שתיתי 10 כדורי אקמול ונשארתי בחים וכולי מפורקת מכאבים חולשה וסחוטה נפשית למזלי שלא הגעתי לביח יש לי מזל שנכנסתי לפה אתם נותנים לי כח להמשיך הלאה אני מקוה להחזיק מעמד אני ככ מודה לכם על הכל אומנם אני ממוטטת וגמורה אבל טיפונת יותר טוב ובזכותכם וסליחה ששיגעתי אתכם הילה את לא חיבת לי כלום ואני מודה לך על הכל תודה

אני חייבת לאודות גם להילה שעזרה לי!!! ב-ה-כ-ל!!!! מאמוש כמו שכתבתי לך למטה אני כל כך מצטערת שלקחת את הכדורים זה יכל לגרום לך לנזק רציני לגוף!! אני לפני כשנה+ הייתילוקחת כ7 כדורים של משכך כאבים ביום.. הרסתי לי את הגוף הכבד שלי לא תפקד טוב, השמנתי בטרוף, הייתי חלשה תמיד!(אבל אני לקחתי את המשכך כאבים מסיבה רפואית כי לא ידעו מה לתת לי וזה הפיתרון היחיד שהיה לצבא לתת לי- היום אני יודעת שזה יותר ממשכך כאבים הייתי צרכה...) קיצר רציתי לומר לך את יכול לעשות לך נזק בילתי הפיך אני שמחה שאת אתנו היום ואנחנו יכולות לתמוך בך בכל דרך שנוכל לעזור לך כי אנחנו יודעות מה את עוברת מתוקה אנחנו עברנו גם את זה :-) אוהבת דניאלה

בשביל זה יש פורום זה המקום היחיד שאני יכולה לפרוק ולרטון אז זה אחלה ואת לא משגעת אף אחד חוצמזה מה אכפת לך אף-אחד לא מכיר אותך ולכן את יכולה להיות הכי את באהבה רבה אני....

ב"ה אבל מאקמול אפשר למות לחלוטין לא מכל סוג אפשר למות מאקמול כן את באמת רוצה את זה? או שקשה לך ואת זועקת ואולי אפשר לחפש משהו אחר בתור פתרון?... חייבת? לא . אבל רוצה לעזור לך כמו כל אחת אחרת פה... וככל שתרחיבי בדיבור יהיה לנו יותר קל להתקרב. לנסות להבין ואולי למצוא פתרון יעיל שכן יעזור...... מה את אומרת??? מקווה שאת יותר טוב :-)

ששיר מותק , את רואה כמה אכפת לנו . ושכולנו כאן פה לתמוך ולעזור כמה שרק אפשר . אני מצטרפת למה שהבנות מעליי אמרו , ולמה שהילה אמרה . אם תיפתחי יותר , יהיה לנו יותר קל לעזור . ואני רק מקווה שלא תקחי את הדברים של הילה למקום שלילי . כי זאת לא הייתה הכוונה כמובן . את שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת . את חשובה לכולם . דברי איתנו , תני סימן . כלשהו . אוהבת ופה בשבילך . לכל מה שתרצי . תהיי חזקה בינתיים . תמי

דניאלה

דניאלה ככ כאב לי לשמוע על המשפחה שלך בטח זה קשה לך שגם את עצמך צריכה להתמודד עם זה תודה רבה לך על אותו יום זה ככ עזראני התחלתי להתאושש קצת אחרי ששתיתי מלא כדורים ביום שישי מרגישה כמו סמרטוט ומטפטלת מכאבים באמת מקוה שיהיה לכולם שבוע כתום

מאמוש אני לי כואב עוד יותר כי בלעת המון כדורים... מאמוש אני יודעת לפעמים ישנם ימים קשים שרוצים רק לבלוע כמיליון כדורים ולשים את הראש על הכר ולחכות אולי יקרה נס.. אני שמחה שעודדתי אותך ועזרתי לך אם תרצי יש לי מסנגר\מייל ואם תרצי כל דבר תוכלי לפנות אליי בכייף מי אנחנו יכולות לתמוך הכי טוב?? רק מישהי שחוותה הפרעת אכילה.... אוהבת דניאלה

יש לי יום ממש מחורבן קמתי על רגל שמאל פתאום כל התחושות הרעות עולות לי אחרי תקופה ארוכה של קצת שקט נפשי ושמחה וטוב יצאתי להליכה כדי להרגיע את העצבים שלי זה עזר קצת אבל לצערי התחושות לא נעלמו אם משהו אחד לא הולך לי אני ישר רואה שחורות למרות שאני יודעת שזה לא נורא כמו שאני עושה את זה אני מתחילה להבין עכשיו למה קמתי ככה כרגע אני עוזבת עבודה ועוברת לעבודה חדשה קשה לי לעזוב את העבודה כי אני אוהבת את הבוס שלי וצוות העובדים שכולם צעירים האמת שגם בעבודה החדשה כל הצוות בנוי מחברה צעירים אבל בכל זאת בעבודה הנוכחית אני עובדת שנתיים וחצי ויותר בעבודה הנוכחית אני נמצאת במקום ה"נוח" והמטרה שלי לצאת מהמקום הזה של הנוחיות כי אני רוצה להתקדם בחיים ולצאת מהמצב שלי אני רוצה לבכות ואני לא מצליחה ולכן זה מקשה עליי להשתחרר כשהייתי בת 15 כל הזמן בכיתי אולי כי הייתי אחרי טראומה קשה ובמשך השנים בניתי חומה ושמרתי את כל הרגשות השליליים בפנים ועכשיו מאוד קשה להוציא אותם ולבכות בכדי לשחרר אותם ....לפני שהתיישבתי לכתוב עכשיו הרגשתי מצוקה עזה ולא ידעתי מה לעשות כי אני לא מסוגלת לדבר עם אנשים כשאני במצב רע צלצלתי לאמא שלי לשאול אותה על משהו ולא הייתי מסוגלת לומר לה "תקשיבי אמא..רע לי היום אני לא מוצאת את עצמי ואני חייבת להשתחרר מהרגשות האלה " מצטערת שזה כל כך ארוך אבל אני חייבת לפרוק איפשהו תודה על ההקשבה אני.....

אושר מקסימה שלי.. יש ימים כאלה לכל אדם..אבל למי שיש כאב מהעבר, דבר מעיק, דברים שרוצים וא עושים ועוד מליון ואחת דברים לא פטורים קשה להדחיק ולעבור סתם כי הם צפים ועולים ולכן יש להתמודד איתם.. ראשית באיזו טראומה מדובר? אם את רוצה באופן אישי אז המייל שלי הוא [email protected] ואז מה לגבי העבודה? אם החלטת שטוב בשבילך לעבור..יש פחד מהסתגלות? יש פחד מהיכרות חדשה? אז מה את תתגברי על זה עם הזמן אם החלטת כבר תלכי על זה ובכייף ראי תחצי כוס המלאה תשתדלי..אל תרדי לפסים של "לא יילך" קשה לעזוב וכו'..יש המון פרידות בחיים וזה לא סוף העולם..אצלך זה נובע מהסיבה של הכל או כלום..ומכאן אם משהו אחד לא הולך אז "אפשר לזרוק הכל" תשתדלי להתעלות על ההרגל הזה..יש דברים שמסתדרים ויש שלא..אלה "החיים" אנחנו בני אדם שוב אני אומרת ולא רובוטים שעושים הכל עפ"י תיכנות דרוש זמן..ומה שקורה כך צריך היה לקרות וקבלי את זה כמות שזה..בלי להכאיב ולהקשות על עצמך יותר במשפטים ומחשבות כמו: "יו למה זה קורה לי" דווקא לי" לא הולך לי..וכו'..ש דברים שמסתדרים כמו שרצינו ויש שלא..צריך ללמוד לקבל דברים בפרופורציה גם אם מאוד רצינו שכך או אחרת יקרה.. מבינה? גם לי יש ימים פחות מוצלחים אבל לא לעשות את זה סוף העולם כי זה לא.. עכשיו במה שכואב יש לטפל..לא להזניח כי אז גם הראייה שגוייה כל דבר שהוא את משליכה על מקרי העבר..ועוד תופעות.. תשתדלי לעבוד על עצמך..אני אעזור לך..דברי איתי מה קורה איתך? נשיקות והמשך יום נפלא גם אם התחיל לא כל כך.. חיבוקי דינדין

תודה על ההיענות המהירה..עם כל הפחד שמלווה בשינוי אני בכל מקרה יעשה אותו אני לא מוותרת כי אני יודעת שאני רוצה לעשות שינוי בשביל להתקדם הלאה העניין הוא שהמחשבות השליליות רק גורמות לי רע אני בד"כ לא פועלת לפיהם אני תמיד מנסה להתגבר וממשיכה אך בתקופה האחרונה הדרך עצמה הלהתגבר הזה הורג איתי אז כרגע לשמחתי הן רק תחושות אך למזלי אני ממשיכה לתפקד כמו שאני מתכננת כי אני חייבת לצאת מהמצב של הנוחיות זה פשוט עושה אותי עצבנית ואני פוגעת באנשים מסביבי שלא מגיע להם שאני אתנהג ככה אבל אני מתנהגת רק בימים האלה ככה לשמחתי רוב הימים שלי טובים היום שלי עדיין מחורבן ולא בא לי לעשות כלום אני הולכת עכשיו לעבודה בדרך כלל חוזר לי המצב רוח כשאני בעבודה תודה לך על ההקשבה....

שההתקף של המחלה שלי חזר . לא של ההפרעת אכילה . מחלה אוטואימונית שבגללה אני לא בצבא ... גילו אותה שהייתי בת 4 . מאז אני בטיפול , לוקחת תרופות מדכאות חיסון יומיום . הייתה לי תקופה לא קצרה של שנתיים כשגילו לי את זה שהייתי על סטרואידים . ועכשיו , אחרי 15 שנה כמעט , שאני בטיפול והמצב לי יכל להיות יותר טוב , אני על מינון כל כך נמוך , שהיום הייתי אמורה , בביקורת אחת ל3 חודשיםש אני עושה , לרדת במינון לגמרי . אתם קולטים? אתם לא מבינים מה זה בשבילי ... זה אומר שזהו המחלה נעלמה אם אני מצליחה לחיות בלי הכדורים . שאני יכולה לחיות רגיל . בלי להזהר מכל אפאצ'י וצינון קטן . בלי לשמוע את כולם מתבייכנים לי שתאילנד זה מסוכן בשבילי . ושלמה אני סתם לוקחת סיכונים ... שלא הייתי צריכה לדאוג לכל הדברים האלה ... שהייתי יכולה לחיות נורמלי . ועכשיו שוב פעם הכול יורד לטמיון . דווקא עכשיו . דווקא בתקופה שאני הכי צריכה אנרגיות . שאני הכי צריכה להתאמץ בשביל דברים ... אני צריכה להיות במנוחה טוטאלית . אפילו ללימודים של הפסיכומטרי צריכים לקחת אותי ולאסוף אותי . אני לא אכול לצאת בסופישבוע . לא להתאמץ ,לא ללכת ברגל , לא להתרגז לא שומדבר . כמה שיותר מנוחה . העלו לי את המינון של הכדורים . שוב פעם אני על מינון גבוה . עוד פעם לחכות תקופה ואז לרדת . ואז מה ? ככה כל פעם , כל שנתיים אני אקבל התקף ועוד פעם חוזר חלילה ... אני כבר לא יודעת מה לעשות ... ממש מתוסכלת מהכול . זה מעצבן , ובא לי לצרוח . אבל אין לי מה לעשות . אז עכשיו לפי המצב , אני בסיכון חיים . רמת החלבון שלי בשתן היא הכי גבוהה. הלחץ דם שלי עלה בעקבות זאת ברמות . ואני לא מצליחה להרגע ... פשוט חוק מרפי . פשוט האירוניה של החיים . כמה שאמרתי שטוב לי עכשיו , ידעתי שמשהו חייב לקרות בשביל לפקשש לי הכול ! אני לא איודעת מה יהיה איתי . כנראה יעשו לי ביופסיה בכליה שבוע הבא . אני מקווה שאני אהיה בסדר ... אני חייבת להיות ... נמאס לי כבר מכל זה ... סורי על הבלבולי שכל שלא קשורים לפורום . הייתי חייבת לפרוק את כל התיסכולים שלי על המקלדת כנראה . בכל אופן לא מצפה שתבינו אותי . זה לא קשור לה"א . לא ישירות לפחות . אבל זה גורם לי קצת לאבד תקווה כל מפלה רצינית שכזאת מבחינתי . להגיד שכבר אין טעם לכל ההשתדלות וכל המאמץ שאני עושה כי תמיד יהיה משהו שיהרוס לי הכול בסוף . שומדבר לא הולך חלק אצלי ... פשוט נמאס לי לחיות בחוסר וודאות . מה יהיה איתי ? מקווה שיהיה לכם שבוע יותר טוב משלי התחיל ... מקווה שלפחות אתם לא מתייאשות . בריאות לכולנו ושקט תמי

מבינה אותך אמנם לא מנסיון אישי מחזיקה לך אצבעות

תודה על התמיכה והעידוד . באמת תודה מותק . מקווה שאצלך גם הכול בסדר ... (?) אני נראה לי שואלת את כל הפורום בקצב הזה , מה שלומו . :) בכל אופן , תודה על האמפתיה , וההבנה . מעריכה את זה מאוד נשיקות מאמי . תמי

מקסימה ואהובה שכמוך!! כן זה קצת מרגיז שמתכננים דברים וזה לא יוצא...אבל!!!! שוב...אנחנו לא אחראים שנולדנו כך או אחרת או אשמים שככה קורה..מה שנשאר לנו ז רק להתמודד.. להבדיל מכך יש המון אנשים נכים..חולים סופניים (להבדיל) שזמן מיתתם אינם ידוע וכו'..שלא מאבדים תקווה יש לי חברה שאחיה חולה בניוון שרירים שלא תאמיני שהוא הולך ללמוד..הרי המחלה הזו היא מוות איטי..והוא כלכ ך מלא אמביציה.. לא שזה נועד לנחם אותך אבל לראות את זה כהודיה שיש לך את זה ולא משהו גרוע מזה..ולשלב חיים עם מה שיש ומה שלא בחרנו אבל לנסות בלי ייאוש ואכזבה ואיבוד תקווה שלא מועיל לשום דבר שהוא!! מבינה..? את חכמה ומוכשרת וזה עפ"י מה שהספקתי להכיר צורת הכתיבה וכו'...וזה מספיק לי בכדי לומר שיש לך הרבה מה להציע ואם יש מחלה כזו להמשיך הלאה איך שאפשר..תאילנד זה הטופ?! לא זה לא מוסיף אושר זה אתגר זה כייף אבל יש גם כיפים אחרים..ואת לא צריכה להרגיש שפספסת משהו משמעותי זה לא!!! ממוש שלי..אל תאבדי בחיים תקווה כי כל החיים הם תקווה אחת גדולה..ואם עושים דברים עם שאיפות ולא נכנעים גם חיים באושר על מה שהצלחת לעשות והתמודדת עם מה שיש לך בגאווה גדולה!! וכל הכבוד לך שאת גם לומדת..ועושה דברים שאני לא עשיתי עם הרבה פחות ממה שאת מבחינה רפואית.. רק ההפרעה גרמה לי 13 שנה שיתוק מבחינה תפעולית..ול עשיתיכלום אפילו לימוד נהיגה מבינה?? דברים קטנים היונראים לי פרוייקט וזה עווית המציאות!! כל הכבוד לך נשיקות המון כוח ממוש אוהבת דינדין

ממש תודה על הניסיון לעודד . המילים החמות העלו סוג של חיוך על הפרצוף . את צודקת במה שאת אומרת . שלא צריך להתייאש משומדבר בחיים . אבל זה פשוט כל כך קשה לי לקבל את זה , שהכול מתנפץ לי שוב בפרצוף . ותאילנד זה לא הטופ . ממש לא :) , תאילנד מדהימה זה כן . והייתי בה שנה שעברה . אבל התיכנון היה ליסוע שוב בתחילת ינואר . לפני שאני מתחילה עוד פרק של לימודים . מכינה יותר נכון . רק ניסיתי להמחיש איזה תסכול יש לי מהמחלה הארורה הזאת ... שאני כל החיים שלי , בגלל שאני לוקחת כדורים שמדכאים את מערכת החיסון שלי, אני צריכה להיזהר יותר . לא להידבק במחלות . וכיוצא מכך , אני כאדם מאוד הרפתקן , שמאוד אוהב לנסות דברים , ומאוד סקרן מטבעו , אוהבת לעשות לפעמים דברים שכן , קצת יכולים לסכן אותי ... זה מעצבן ואני לא מצליחה להשלים עם העובדה הזאת , שאני צריכה להתחשב בבריאות שלי ולא ליסוע לתאילנד כשהמצב לא מאפשר לי מבחינה בריאותית . ולאנשים אחרים , בריאים אין את המחשבה הזאת בכלל . לי יש בכל דבר שאני עושה גורם סיכון נוסף . וזה מתסכל שעד שאני כבר אמורה לצאת מזה , להפסיק עם הכדורים , ועם כל המחלה הזאת , פתאום עוד פעם הכול מהתחלה . אז כבר למדתי לחיות עם המחלה . למדתי למצוא דרכים להתפשר על מה שאני רוצה - שלפעמים מסכן אותי , ומה שאני אמורה לעשות במצב הכי גרוע מבחינה בריאותית . אז מוצאים פשרה , אז מצליחים לעשות משהו , ועוד להנות מזה ... אבל נמאס לי להתפשר כל פעם ! מה בסה"כ ביקשתי ? שמחלה מטומטמת , שלאף אחד אין מושג ממה זה נובע ואיך זה מתפרץ , ולמה הגוף לא מזהה את הכליה שלי שחלק מהגוף ו"תוקף" אותה , פשוט תיעלם כמו - שהיבטחו לי ?! אומרים שזה אמור לעבור בגיל ההתבגרות . אני כבר מסיימת את גיל התתבגרות . אין לי יותר לאן לצמוח ( יותר מ1.74 לא נראה לי שאני אגבה ..)וזה עדיין נשאר איתי . עדיין מגביל אותי . עדיין מונע ממני מלעשות את מה שאני רוצה . וזה לא רק תאילנד . זה לא העיקר . זה הכול . זה מה שאני לא אוכל לעשות גם בעוד שנה מעכשיו בגלל שעכשיו אני תקועה עם מינון גבוה ועד שירדו איתו , גם כן לוקח זמן . אני לא יודעת . כל התיכנונים לשנתיים הקרובות . זה כל כך מעצבן אותי שאני לא מבינה למה זה הגיע דווקא עכשיו . דוקא עכשיו !? אני מקווה שלפחות הרמה של החלבון בשתן שלי , תרד . כי אם לא , אני לא יודעת מה יהיה . אולי יצטרכו לאשפז אותי . אני לא יודעת . אני מנסה לא לחשוב על האפשרות הזאת יותר מידי . והאבסורד זה שאני מפחדת הכי הרבה שהלימודים שלי יפגעו מזה ... זה הפחד הכי גדול שלי . מעוות משהו לא ?! :) זה אמור להיות הבריאות שחשובה ... אבל לא - זאת המטרה שנייה כרגע . כל עוד אני משיגה את המטרות שלי , זה פחות חשוב . כמה שזה נשמע עצוב . וקצת מטורף . אם זה יפקשש לי את התוכניות ללמוד , וליסוע ולעשות מה שאני רוצה . זה מה שבאמת מתסכל אותי . עם הבריאות אני אסתדר ... שבוע הבא , בביקורת הדחופה שעושים לי נראה מה יהיה . אני מקווה שאם אני אנוח בימים הבאים כמו שדיי הפצירו בי לעשות ... אז אולי אני אצא קצת מכלל סיכון . טוב נראה מה יהיה ... אין לי מושג . רק הזמן יעשה את שלו . אוף , אני מתחרפנת מזה . דווקא בתקופה המדהימה עכשיו שאני מרגישה שהכול הולך לטובתי , ושיש לי יכולות לעשות את מה זאני באמת רוצה ובאמת להשיג את מה שאני שואפת אליו . ואז שוב פעם - מכת נוק אאוט . איך אני מתרוממת שוב ? איך אני מוצאת אנרגיות גם לזה עכשיו ? ולדברים אחרים ? מתסכל. מדכא . מעצבן . ואין לי מילים לתאר את תחושת החוסר אונים מול זה . אה , ודינדוש , שתדעי שלדעתי המטרות שהכי חשובות לנו כבני אדם הם קודם כל מטרות פנימיות . מבחינת עצמנו . לקבל את עצמינו על המגרעות והמעלות . ולעבוד על עצמינו כדיי להשתפר ולהפוך לאנשים טובים יותר . ואחר כך , מגיע תורם של המטרות המשניות , סטייל לימודים , עבודה , טיולים , משפחה , וכו' ... אדם שיש לו בעיות מבפנים , זה תמיד יקשה עליו להשיג דברים אחרים שדורשים אמונה בעצמך וכוח רצון . וסיבולת ועמידה בלחץ ושאר פרמטרים שאם אין לנו אותם , ולא למדנו להפיק אותם אז יהיה לנו יותר קשה . כך שלדעתי את עשית פה דרך ענקית . ושזה יאמר לזכותך . ואת המטרות החשובות בחיים שלך השגת . ולימודים - תמיד אפשר אם רוצים . וזה לא חייב להיות ברמה פורמלית אקדמאית . גם אינטרנט וספרים זה מקום מעולה ואפילו יותר טוב בחלק מהמקרים . רוב הידע שיש לי כיום הוא משם ... אלו דברים שלאחר מכן , בכל שלב החיים אפשר להושיט יד ולהשיג אותם . אבל מה שאת עשית - זה כבר הרבה יותר קשה . זה השלב הכי קשה ... אז כל הכבוד גם לך . את יודעת שאני גאה בך . ושאני מעריכה אותך מאוד גם על מה שעברת וגם על הבן אדם שבחרת להיות לאחר מכן . וזאת הגדולה שלך כבן אדם . באמת . שיצאת מחושלת מכל העניין . אוהבת אותך המון דינדוש . אני מקווה שאני אעבור את זה גם כן . מקסימום ... מה יכול לקרות ? :) אז אני אמות ... :) חח . סתם . רק ציניות . נשיקות ושבוע טוב יותר תמי

בני בן שנה ו- 9 חודשים,אוכל בעיקר סימילאק בתוספת דייסה .הבעיה שבני אינו מוכן לאכול אוכל מוצק . בחודש האחרון התחיל לאכול מרק אבל את הבשר והאיטריות יורק. מוכן לאכול קצת דברי חלב ומעט ביצה,שלא שבע ומבקש ישר בקבוק. אני מעוניינת לדעת איך אפשר להוריד את כמות הבקבוקים ולהתחיל עם האוכל המוצק כדי שיהיה שבע.

בגלל שיש לי שתי בנות גדולות וגם היה לי משפחתון לשנתיים מתישהו אני יכולה רק לומר לך ..שגם מרק עם בשר עוף וכ'ו את יכולה לטחון לו.. עוד דבר כשאתם בתןור משפחה יושבים לאכול יחד..הוא לא טועם ממה שאתם אוכלים? אולי כשאתם יושבים תשאלי אותו..."מה תרצה?" תני לו להחליט עפ"י מראית עין ולאט לאט תראי מה מושך אותו..ובמקביל תמשיכי לתת בקבוקים כי לא ייתכן שישאר רעב כן.! שנה ו9 זה כבר ילד גדול..ויש ילדים..שהשלב הזה קצת קשה להם..לא נורא אין צורך להאיץ כולם גודלים ואוכלים תאמיני לי הטעמם משתנים..והרצונות למאכלים..רק מה? תנסי לתת לו לטעום דברים כשאתם או אם יש אחים ואז תראי..איך הוא נפתח לזה.. אל תכיני לו מיוחד אח"כ תתייאשי שהכנת והוא לא אכל..כשאת מכינה לכם משהו שגם מתאים לו תני לו לנסות!! גם מעט זה טוב..פשוט לנסות..בקבוק לא גורע מה גם שדייסה מצויינת ומשביעה...הרצון שלנו להדביק את מה שהגיל מביא איתו..לא תואם את מה שכל ילד רוצה ונולד איתו..סבלנות לא קרה שום דבר..יום ועוד יום ותראי מה קורה?... יש גם פורום של הורים וילדים תנסי להתייעץ עם עוד הורים.. בהצלחה... וחס ושלום..זו לא הפרעת אכילה...זו או אחרת...אני מבינה את ליבך..ותני זמן אין לאן למהר?! יום נפלא דינדין

ב"ה איך גמלת אותו מהנקה?? הנקת אותו?

תודה רבה על התגובות ההורים שלי עכשו רבים אני מקוה שלא ילך פה מכות ולא התאופפו צלחות וזכוכיות אתמול ניסיתי להתאבד שתיתי כדורים לצערי נשארתי בחיים ואני מרגישה לא טוב אני הולכת לטיפול אני כבר 9 חודשים בטיפול אבל לא קשור לאכילה היא רק יודעת שאני מקיאה לא מעבר לזה אנחנו לא מדברות על זה בכלל ואני מרגישה ככ רע פיזית נפשית הכל אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי לא יודעת מה לעשות אני מרגישה מתה מבפנים בפנים אני בוכה צועקת מבחוץ אני לא מצליחה להוריד דמעה ולא לדבר עם אף אחד אני מפחדת ככ עצוב לי קשה..רע לי.....

ב"ה למה לא השאירו אותך לאשפוז??... אולי הגיע הזמן לפתוח באמת מה כואב לך?.... מה את אומרת??... אולי תספרי למטפלת שלך באמת באמת... היא יודעת מהנסיון שלך ??.... זה מקרה חמור מאוד. זה אומר שאין תקווה? זה אומר שאת לא רוצה? יש מילים לזה??... מה זה אומר שיר???... המון אהבה יקירה עדכני אותנו

לא הלכתי לביח אף אחד לא בכלל לא יודע כל היום היתי גמורה לא משנה מה יהיה בחים אני לא ילך לאישפוז זה כבר קרה כמה פעמים אבל מזמן אף פעם לא היתי באשפוז העדפתי להיות שבוע מרוטקת במיטה אני לא יודעת אם אני רוצה לחיות אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי אני פוחדת פחד מוות אני מרגישה ככ לבד אני לא יודעת מה אני מרגישה אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה?מה זה בכלל להרגיש? אני מרגישה מיתה

כאב לי לקרוא את ההודעה שלך . שתדעי שגרמת לי לשמוע את אחד השירים שאני הכי אוהבת עכשיו . ממש כתבת בהודעה שלך , חלק נכבד מהשיר . ממה שהוא מייצג . כל כך הרבה כאב ובלבול . ורגשות ... comfortably numb של פינק פלויד המדהימים . בכל אופן , להרגיש חסרת תחושה , ללא תקווה , ללא רצון לחיות . זה פשוט מצב שמוביל לייאוש טוטאלי . ואם את לא מוצאת נקודת אור בחיים שלך שתוציא אותך מהמצב הזה מותק ... אני לא רוצה שכן תצליחי פעם הבאה לעשות את מה שרצית . לגמור הכול . וזה מה שעלול לקרות . אם לא תיקחי את עצמך בידיים . מותק - את כבר בטיפול , שתפי את המטפלת שלך . אם את לא מסוגלת לשתף אותה אולי יש מקום לשקול להחליף מטפלת . זאת בעיה אצלה ? שמונעת ממך לשתף אותה במה שבאמת עובר עלייך על כל כובד העניין ? בלי להקל ראש ? את יכולה לספר לה שניסית להתאבד ? כי זה משהו שהיא צריכה לדעת . היא זאת שכרגע מכוונת אותך איך להחלים . אז תני לה לעשות זאת . את לא יכולה לצפות להחלים ולהרגיש יותר טוב , אם את מונעת ממנה פרטים חשובים . זה בדיוק כמו ללכת לרופא לבדיקה , ולא לספר לו על כל התסמינים שיש לך . מותק , את לא נשמעת במצב טוב . את צריכה לרצות לעזור לעצמך . ואני חושבת שאת הצעד הראשון עשית . כי אם לא היית רוצה באמת , לא היית כותבת בפורום הזה . ולא היית מחפשת שיעזרו לך כ"כ בהודעות שלך . אני למשל , בתקופה ההיא , מאוד לא רציתי לצאת מזה . מאוד היה לי נוח להישאר במקום הרע הזה כל כך שרוצה לגמור את הכול . עד שנודע לחברה שלי שאני חותכת את עצמי. והפכתי ל"קטרית" ... בדיוק כמו שהיא צפתה שיקרה , אני כמובן לא האמנתי ושללתי על הסף . ניסיתי להכחיש , ניסיתי להתעלם מהבעיה . לחשוב שזה בסדר ... רציתי לגמור הכול . שאני לא ארגיש כל כך הרבה רגשות כל הזמן . שלא יכאב לי , שאני לא אסבול , שאני לא אהיה מבולבלת וארגיש רגשות אשם על הכול. זה כמובן הדרדר למצב שכל הזמן שאני לבד אני חושבת רק איך לגמור את החיים שלי . לא להתמודד יותר עם שומדבר ועם אף אחד ... וחברה שלי שנודע לה על זה , בעזרת חבר הכי טוב שלי שגם כן סיפרתי לו אחרי שכבר נודע לחברה שלי , עזרו לי לצאת מזה ... כל הזמן רצו שאני ארגיש שיש מישהו שם שכן מבין וכן תומך , וכן רוצה לעזור . ויש מי שיקשיב ויעודד ... ועושים את זה מותק . זה לא קל . וזה אפילו דיי מעצבן ומוזר שמנסים להסית אותך מזה . כי את כבר כל כך מתרגלת לתחושות האלה של האובדן . של לגמור הכול . אבל מראים לך את האור . ומראים לך שיש חיים . וחיים טובים . וששווה לחיות למען עצמך ולא למען אחרים . ובסופו של דבר , ברגע הראשון של שיתוף אני חושבת , זה הצעד הראשון להחלמה . כי זה באמת מבטא את הנקודת אור הקטנה הזאת של הרצון לעזור לעצמך לצאת מזה . וכן לחיות למרות הכול ... בימים האחרונים יצא לי לחשוב על סבא וסבתא שלי מצד אמא . שנפטרו כשאני הייתי בבטן . כל כך הרבה סיפורים שאני שומעת עליהם . ואני חושבת איך הם יכלו לעזור לי עכשיו . לתרום לי בחיים כרגע . ופשוט כואב לי לדעת שאני לא אזכה לשמוע מה הם חושבים ... ושאני לא זכיתי להכיר אותם . שהם הלכו בגיל צעיר כל כך . צעיר מידי ... ודוד שלי . לפני 5 שנים גם כן נפטר מסרטן ... גם כן יצא לי לחשוב עליו בזמן האחרון ... לחשוב איך בני דודים שלי השתנו בעקבות המות של אבא שלהם . ואיזה אדם הוא היה . וכמה דברים אפשר היה ללמוד ממנו . כל כך הרבה אנשים יקרים שהולכים כל כך מהר מאיתנו ואנחנו בכלל לא מודעים לכמה שהחיים קצרים . כל רגע אני , את , וכולנו יכולים ללכת . סתם ככה . מכל סיבה שתהיה . ואנחנו מחפשים כל המזן סיבות להגיד כמה שקשה . כמה שזה בלתי נסבל . שלנו יש את הבחירה אם להמשיך או לא . אם להרים ידיים ... ולהם . לדוד שלי , לסבא וסבתא שלי ולרבים טובים אחרים , לא הייתה את הבחירה הזאת . זה גורם לי להעריך את החיים יותר . דוד שלי עד עצם יום מותו ,נלחם במחלה . גם כשאמרו לו , כשגילו אצלו את זה שזה סופני אצלו , שהוא לא יצא מזה . שיש לו רק שנה לחיות . הוא נלחם , וניסה כל מיני שיטות ניסיוניות , אלטרנטיביות מכל העולם ... והוא נשאר לחיות 4 וחצי שנים עם המחלה שלו כנגד כל דעות הרופאים והמומחים . והוא לא איבד תקווה . ולא איבד אמון . ונשאר אדם עם חיוך עד מותו . וזה הגדולה שלו כבן אדם . אני נזרת בלילה לפני שהוא מת עכשיו , מה שהוא אמר לי , דיברנו על עבודה באזרחות שהייתי צריכה להגיש בזמנו בסוף שנה . והוא כולו מפוצץ מורפיום ושאר משככי כאבים , אמר לי שכל הכבוד שאני ככה משקיעה בנושא שכזה ( נשים מוכות ) , ושאני הולכת עם מה שאני חושבת . ושלמרות שכולם אמרו לי שזה נושא מאוד קשה לעבוד עליו ולמה לי , שהוא תומך בי וגאה בי . כי אני הולכת אחרי מה שנאי מאמינה . ואם אני באמת מאמינה במשהו , כדאי לי ללכת אחריו .שנה מה אנשים חושבים על זה. והוא גאה בי על המאמץ וההשקעה . אני עד היום זוכרת , איך ישבתי על יד המיטה בחדר שינה של דודה ודוד שלי ודיברנו . ילדה בת 15 וגבר שנראה ל כך מסכן שהיית חושבת שהוא הילד ... דברים כאלה גורמים לך להבין בדיעבד , כמה לא הערכתי את החיים שלי . כמה אני לא מעריכה אותם לפעמים . חבל שאנחנו מחפשים כל הזמן , תירוצים וסיבות ללמה הכול כ"כ קשה . לפחות יש לנו חיים . על זה אנחנו לא חושבים . יקירה , אני מקווה שלא תצטרכי להגיע למצבים שאני הייתי בהם , להכיר אנשים יקרים ואהובים שנפטרו , בכדיי להוקיר ולהעריך את החיים . נסי לבחור בדרך הקלה יותר . נסי לפנות לעזרה . וכן לשתף . לא הכול שחור כמו שנראה לך כרגע . תגרמי לעצמך לראות את זה ע"י טיפול נאות . מותק - מבינה אותך . מזדהה איתך . הייתי שם . אני מקווה שלא אהיה שם בעתיד שוב פעם . אני רק מקווה שתלכי לעשות כמוני . ושלא תצברי לך עוד כמה ניסיונות לרקורד ... כי את יודעת מה קורה בסוף ... בבקשה חשבי על דבריי , קבלי עזרה . יש מספיק אפשרויות בשבילך . אל תפספסי אותם ... אוהבת ופה בשבילך . מחכה לשמוע ממך. תמי

ככ עצוב וקשה לפחות את לוקחת את מה שלמדת ומישמת כמו מהדוד שלך 2 ההורים שלי חולים בסרטן אבא שלי בגרון ואמא שלי בשד ובבטן אמא שלי תמיד זכורה לי כחולה כשהיינו קטנים הינו ישנים אצל דודים שלי כי היא היתה בביח חולה בגוף ובנפש היא היתה תמיד מרביצה לנו עם חגורות מעיפה צלחות עם מה שמנערים שטיחים יום אחד היא חיממה סכין ושרפה את אח שלי אבא שלי התעלל בי מינית הכל דפוק אני לא מוצאת שום דבר טוב בשביל להמשיך הלאה

ב"ה דוגמנית ברזילאית שהצליחה מאוד אצל ג'ורגיו ארמני באיטליה ולאחר שרזתה (בנגוד לכך שאמרו לה מפורשות שיפטרו אותה אם היא תרד מתחת למשקל מסויים) אכן פוטרה. עברה ליפן לדגמן. עצרו את הצילומים בגלל שקרסה. היא אושפזה והוחזרה לברזיל ונפטרה שם. מדהימה ביופייה. בזבוז של אדם. מה שכן אני מעריכה את האיטלקי הזה שהתעקש לא להעסיק אותה יותר בגלל רזון מוגזם.. מסתבר שהרזון לא ממש משתלם. עצוב ממש. וחבל

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-115396-00.html?tag=19-09-40

http://www.intramed.net/UserFiles/Images/anorexia.br.jpg

כמה שהפרעות אכילה הפכו לרווחות יותר . כמה שהאופנה מעודדת את זה . וכמה שזה הפך להיות כבר ממש מגיפה . תעשיית האופנה ידועה במה שהולך שם מבחינת ה"א . זה לא חדש לצערי . זה רק הופך ליותר ויותר חמור . והתופעה מתפשטת יותר ... חברה של אחי הגדול , הייתה דוגמנית באיטליה במשך 10 שנים . און ואוף על קו ישראל - מילאנו . ממש חיה את זה תקופה לא קצרה . והיא סיפרה לי על מה שהולך שם .... תצוגות וצילומים עם בנות מדהימות מכל העולם , וכל כך הרבה מקרים של הרעבות . שבנות לא אוכלות ימים לפני צילומים . לפני תצוגות . לפני פרימירות ... בנות שמקיאות בשירותים כמו פטריות אחרי הגשם . כל בת חדשה שנכנסה במהרה קלטה איך זה עובד. הבינה את ה"שיטה" . והלחץ של המעצבים , של המלהקים , של התעשייה הזאת . כל יום היא הייתה נתקלת בזה . וכמובן שהיא ראתה את זה הכי הרבה אצל המעצבים הכי נחשבים . רוברטו קוואלי , סלבדור פראגמו , אפילו תצוגות של בנטון ! פשוט לא ייאמן .... לא חסר . והמעצבים לא רק שמעלימים עין בכוונה , אלא גם דיי מעודדים את זה . כי זה מה שמוכר . ממש חבל לקרוא על אנה קרולינה . אחת הסופר מודלס הנחשבות . באמת ביזבוז של חיים . ביזבוז של יופי ... אני מקווה שהעולם שלנו באמת מתחיל להתעשת , ולהתחיל במיגור של התופעה המחרידה הזאת . שזה הפך לכל כך אופנתי . כל כך רגיל ... כל הכבוד למעצבים שעשו את האמנה הזאת כנגד דוגמניות בתת משקל . אולי ככה זה יוכיח לעוד כמה בנות שלא שווה להרעיב את עצמך כי לא יקבלו עבודה . שיהיה לנו שבוע נפלא , ובלי ידיעות מצערות שכאלו . תמי

ב"ה יש הרבה שתנגדים לזה היום ומפטרים על ימין ועל שמאל דוגמניות זה עניין של תהליך עד מהרה יבינו שזה לא עובד ולא משתלם וזה עצוב שהגבולות נעשים בדרך הזו אני בד"כ לא כותבת על אנשים שנפטרו מזה כי אני חושבת שזה מעצים אבל המקרה הזה היה בו מסר חשוב ואני חושבת שיש ועושים היום המון למען המיגור של העניין גם חברות אופנה עילית. אבל זה עדיין לא סותר את העובדה שזה מצער לקרוא על זה וזה גם שובר באחת את התקווה. אני מאמינה שזה ישתנה אני בסהכ חושבת שהרבה בנות מתחזקות ומביעות את הקול האישי שלהן ויוצאות נגד. יש גם סיפורים חיוביים אבל אני מסכימה שהמלאכת רבה. המון אהבה

אדם שמתקרב לשנתו ה- 80 וסובל משכחה, חייב לאכול כל הזמן . הוא נוטל כדורים לתמיכה בזכרון - כדי שלא תהיה הדרדרות נוספת. הבעיה העיקרית כרגע שאין לו הרגשה שהוא כבר אכל. הוא לא זוכר שהוא כבר אכל. תוצאות בדיקות המעבדה הרפואיות שלו בהתאם לאכילה שלו, למרות הכדורים שהוא נוטל להורדת הכולסטרול וכו'. כמובן שכל ההסברים ללא הועיל. הוא כל הזמן מחפש אוכל ולא חשוב איזה. האם ידועה תופעה כזאת? האם יתכן כי זהו פגם באיזשהו מרכז במוח שאחראי על השובע? האם זו תופעה של דכאון? לי הוא גם נראה בדכאון. התקשרתי לבי"ח שלוותה כדי לבדוק השתתפות במחקר שלהם לגרייה בנושא דכאון, והם אמרו שזה רק עד גיל 65. אודה לתשובתכם.

ב"ה ברור שקורת פה תגובת לוואי לכל מה שקורה איתו מבחינה כימית. פיזית אין לי הרבה מה להציע אני לא מבינה בזה אבל זה לא קשור בהפרעות אכילה אם היה לך ספק בזה ובלי שום קשר אכילה שווה תמיכה רגשית ונראה שהיא חסרה לו מאוד וזה די מובן כך שהתגובה שלו, כמה שזה אולי ישמע לך מעוות, די טבעית למצבו. אני מקווה שימצאו לו פתרון

אני אישית יכולה רק לומר שגם אם יש שיכחה יכול מאוד להיות שהוא לא מרגיש רעב אבל אוכל מתוך שיעמום, עצב, אולי דיכאון..איני מכירה אותו מספיק או את מצבו בשביל לומר דברים ..לדעתי יש לפנות לרופא בעניין שלו.. להבדיל יש לי סבא שחולה באלצהיימר..וכמובן שהשיכחה היא חלק ניכר במחלה..אבל בגלל שהוא נמצא במוסד מיוחד לעניין הזה ושם יש ארוחות מסודרות בשעות שכולם אוכלים..אז אין בעיה..בעניין האוכל.. אני חושבת שהכי טוב לבדוק עם מישהו מומחה ולא להזניח אותו..הוא לבטח זקוק לתמיכה נפשית ומשפחתית תומכת.. המון כוח והצלחה דינדין

היי קוראים לי ליאור, אני בת 16. אני ממש מודאגת... אז ככה, אני ילדה בריאה לא שמנה, ולא אחת ששונאת את הגוף שלה, אבל כמו כל בת חושבת שיש איפה לשפר. הבעיה היא כזאת... אני נורא מפחדת להתחיל להיות בולמית, זה התחיל השבוע כשההייתי חולה במשך 3 ימים והקאתי פעמיים, וישר ניסיתי לשכנע את עצמי שזה בגלל המחלה הקאתי והכל בסדר, אבל בפעם השנייה שהקאתי זה היה אחרי שלקחתי תרופה וקצת הרגשתי לא טוב והתחלתי להשתעל וראיתי שאני עומדת להקיא, אז בוא נאמר שדי עזרתי לעצמי להקיא. והדבר שהכי מדאיג אותי זה שיום אחרי כבר ההייתי בבית הספר, וחזרתי ואכלתי צהריים, קצת יותר מהרגיל האמת. ופשוט הרגשתי ממש ממש מפוצצת ושעוד דקה הבטן שלי לא עומדת בזה אז הרגשתי שאני חייבת להוציא את זה. אז הלכתי והקאתי=\ לא הקאתי הרבה, ממש טיפה אבל הרגשתיי ממש טוב אחרי זה. עכשיו, אני מודעת לכל הבולמיה והכל כי טחנו לנו את הנושא הזה, ובגלל זה אני כל כך מפחדת, כי אני יודעת שמה שעשיתי זה דבר נוראי! ועכשיו אני כל פעם מפחדת לאכול, כי אני מפחדת לאכול יותר מדי, ואז לרצות להקיא... אני ממש מודאגת שזו תחילתה של בולמיה:( תעזרו לי בבקשה... תודה:] ליאור.

אני מקווה שאני עונה במקום הנכון למליאור. כדי לשלוט במצב, אני מציעה לך להכין בצלחת מדה מדודה של האוכל שלדעתך זו המדיה הנכונה, ובסיימך את המנה, מיד לקום ולפנות את השולחן. זו עזרה טכנית. ובנוסף, אכילה כפיייתית באה למלא חסך רגשי. זו דעתי. בדקי את הענין וטפלי בו. לא קשה לכתוב. לא קל לבצע. ההצלחה כרוכה בהתמודדות עם הבעיה עצמה. בהצלחה.

ב"ה יש לי תחושה שאת מנסה להעתיק. ללמוד דרך התגברות אלטרנטיבית למצוקות שלך ודי מעוותת למען האמת ועכשיו כשאת יודעת מהי הדרך זה מצטייר לך וורוד וברור לך שאת טועה. ברור שאין לך הפרעת אכילה. ברור שיכולה להיות לך אם תיישמי את מה שסיפרו לך. כמובן שמה שסיפרו לך הוא רעיון אבל הוא בקלות רבה יכול להפוך להרגל חדש ודרך חיים. אני מבינה את המצוקות שלך בייחוד לאור כל הלחץ החברתי המשתמע מהגיל שלך ובכלל מההתפתחות הנוכחית שהיא למעשה שיא שיאי בניית הפסיכה האישית שלך ואת יכולה להשפיע עליה ולא להשאב להרס עצמי כי זה הכי קל לכולם אגב. אני מציעה לך דווקא עכשיו לפנות לתזונאית טובה לא כי את צריכה דיאטה אלא לשם למידה. ללמוד התנהגות נבונה באכילה. ללמוד להכיר את המזונות ואת ההשפעהשלהם על הגוף וללמוד הרגלים נכונים ויישום כך שלא תזדקקי לפתרום הבולמי שמצטייר לך עכשיו ורוד מאוד. אני יכולה לומרלך שלא מרזים מזה וזהלא פתרון כלל. אם את צריכההכוונה אשמח לייעץ. המון אהבה ותהיי בריאה שבוע טוב אני

ותהא שבת שלום גם עם עצמנו שנרפה..מעט ונחיה את הרגע..נהנה מכל מה שיש מהחברה, מהאירועים, מהשבת ומהטעמים ונחיה בשלום..עם כל אלה..לעתיד טוב יותר.. אוהבת את כולכם..ומאחלת לכם שבת נפלאה..שתביא עימה רוח בשורה טובה והתחלה חדשה..בריאות אושר..ואהבה!! ממני דינדין

תודה על כל האיחולים ובכלליות מה שאת עושה כאן בפורום זה בכלל מבורך . אמרתי לך כבר שיש לך בטח קארמה טובה :) את בן אדם מדהים . רואים את מידת האפתיות שלך בהודעות . אוהבת אותך המון יקירה . ומעריכה אותך מאוד . תמשיכי לעשות עבודה כזאת נפלאה כאן . שבת שלום וסופשבוע קסום ורגוע שיהיה לכולנו . נשיקות וחיבוק חם תמי

תמי.. תודה על כל המילים החמות והטובות..אני מאז שהחלמתי לחלוטין..האמנתי ומאמינה שאני יכולה לעזור..אני כל כך רוצה שיראו שיש גם דרך אחרת ואפשר אחרת..אז אני משתדלת בכל מאודי..לעזור למי שרק אפשר..אני יודעת שזה לא קל אבל זה אפשרי..!!! תודה ממוש המון הצלחות.. שלך דינדין..

הפורום הזה נראה ממש מדהים. תומך, מיעץ... המון ישר כח! שבת שלום!! =]

ב"ה מחכה לשיתוף שלך אם תרצי המון אהבה וחיבוק ענקי :-)

ממך ... א) כי אני לא אדם שמתייאש ... ועובדה שהגעתי עד הלום , והצלחתי לעשות דרך ארוכה עם עצמי הן מבחינת המחלה וההרס העצמי והן מבחינת הדימוי עצמי ובטחון . אני אדם שונה לחלוטין ממה שהייתי לפני כמה שנים . לא תאמיני כמה שונה . אני מסתכלת על הדברים בצורה יותר מפוכחת . זה לא מושלם עדיין ...ברור . יש לי פה ושם דפקטים של המחלה שחוזרים ועושים את שלהם בראש שלי אבל כשמסתכלים על התמונה שלמה - עשיתי דרך ארוכה ויפה . לכן להגיד שאני אתייאש ממך - זה גם להתייאש מעצמי . אני לא עושה את זה . ולא אעשה את זה . אז אל תכניסי לי מילים שלא שלי לפה :) ב) אני חושבת שאצלך יש עדיין תקווה . לא הייתי מנסה כל כך מלכתחילה אם לא הייתי באמת מאמינה בזה . לרובינו יש תקווה לשנות את הרגלים ודרכי המחשבה של המחלה . זה קשה , מייגע ולפעמים לא ממש אפשר להבחין באותו רגע בשינוי , אבל זה שינויים שנבנים עם הזמן . זה הצטברות במכלול הזמן . את מבינה מותק ? את נדבר עוד שנה , שנתיים את תראי כמה שינוי עברת ... אני פשוט מנסה להחדיר בך קצת אמונה עצמית . שתראי את מה שאני רואה . את מה שכל הבנות כאן בפורום רואות בך . את מה שהסובבים שלך רואים בך . ולנסות לחדור למעטה הסקפטיות שאת מחדירה לעצמך . :) אני בעצמי קצת סקפטית בראיית עולם שלי , אבל עד מידה מסיימת ... כי צריך להיות ריאליים לגבי המציאות , אבל לשלול כל דבר בלי לנסות ? זה כבר קיצוני למדיי . וזה מונע ממך התקדמות בחיים . מצליחים כשמנסים . לא מנסים - לא מצליחים . וכשאת לא מאמינה בעצמך את לא מנסה ... מבינה לאן אני חותרת עם זה ? כולנו חייבים להאמין בעצמינו בשביל להתקדם בחיים . אני ממשיכה להתעקש ע זה שתגידי מה התכונות הטובות שלך . כי אני יודעת שברגע שאומרים בקול רם משהו , את נותנת לו מעין אסמכתה מבחינתך . קשה להסביר , אבל אני יודעת שזה עובד . את מוכיחה שיש כאלה דברים . ואני נתתי לך רק כמה דוגמאות בהודעה הקודמת שלי . את אפילו לא ניסית להתייחס אליהם . להגיד זה נכון , זה לא ... זה פשוט להתייאש מלכתחילה מבלי בכלל לנסות . זה מצחיק שאני כותבת לך את זה . כי בדיוק דיברתי בטלפון עם חברה של אח שלי על זה . על ללכת בעקבות החלום שלך . לא להתייאש . לנסות ולנסות ולהמשיך לנסות עד שמצליחים . ואני גם אמרתי את זה לחברה שלי אתמול . כי זה נוגע לכל תחומי החיים . ואת רואה שמי שעומד על שלו , מי שמאמין בעצמו ומי שמנסה - בסופו של דבר מצליח . התמדה משתלמת . וזה נכון לגבי הכול ... מי שמתייאש מוצא עצמו מתפשר על דברים שהוא לא ממש אוהב ... וזה חבל אמיתי . כי אני חושבת שמגיע לך את הכי טוב עבורך . לא כך ? שוב - אני לא מצפה שתסכימי איתי על הכול . אני יודעת שקשה לך לראות את מה שאני אומרת מתיישם בסופו של דבר . אבל אני רק מבקשת ממך דבר אחד - לנסות . תנסי ליישם את מה שאני אומרת . תנסי ותיווכחי בעצמך כמה שזה נכון . תנסי אוקי ? ואם זה לא יצליח אז נדבר על זה שוב ... אוקי ? אבל לא מתייאשים מבלי לנסות ... מותק תסתכלי החוצה , תראי איזה מזג אוויר יפה יש בחוץ ... יש לך סופשבוע להנות בו . תנצלי את זה למטרות טובות ! תנצלי את הזמן הזה שיש לך להיות עם אלה שאת אוהבת . תנסי לגשת אל אבא שלך , בצעדים קטנים ... שוב לא מצפה שתנהלו שיחת נפש עכשיו אבל כן איזשהי אינטראקציה ראשונית שתתחיל קשר . אני חושבת שהוא יופתע לטובה מזה שתגשי אליו . זוכרת שאמרתי לך שכשאת שוברת את הקרח אשונה עם אנשים , אז לאדם השני יש יותר בטחון לעשות כן ולהמשיך את מה שהתחלת ? אני מאמינה שאם תנסי . תראי שאני צודקת . תצאי , תבלי , תצחקי , תעשי כיף - את צעירה ותהני מזה !!! אני שמחה שאני בת 19 . אני נהנית מהגיל שלי . אני יודעת שהרבה דברים ממה שאני עושה עכשיו אני לא אוכל לעשות בגיל מאוחר יותר. אני מנצלת את החיים לטובתי . ואני מאושרת מזה שאני יודעת להעריך אותם . כי לא חסרו לי תקופות שהייתי בדיכאונות קשים ושלא ראיתי אור בחיים שלי . ונראה לי שאני מעדיפה את המצב עכשיו . לא חושבת ? :) מותק , אני כאן , לא התייאשתי ולא אתייאש ממך . דברי איתי , קחי את עצתי לטובה . תנסי . רק תנסי . אחרי כן נדבר על השלב הבא . שיהיה סופשבוע מקסים ומדהים . הוא נראה כאחד שמתחיל להיות כזה ... נשיקות מותק . אוהבת אותך תמי

זה נורא מחמיא לי ונורא נוגע לי שאת "לא מוכנה לוותר עליי".. ולא להתייאש.. זה באמת מראה על אכפתיות מצידך ואני מאוד מעריכה את זה.באמת. אבל חבל לך על הזמן. אני מכירה את עצמי.. הרי ראית שאף אחת כאן בפורום לא הצליחה לשנות את דעתי או את "הקיבעון המחשבתי". למרות שאלייך באמת הצלחתי להיפתח אבל זה לא יעזור. וזה לא שאני שוללת בלי לנסות.. אני פשוט כבר יודעת מראש, אני חוסכת מעצמי את השאר. בקשר לתכונות.. אני לא מבינה למה את כל כך מתעקשת. ישבתי היום וחשבתי. לא מצצאתי!!. באמת שלא. אבל למה את כל כך עקשנית בעניין הזה??.. מזה כל כך משנה לך?... בואי נעזוב את זה טוב?.. ראיתי את התכונות שכתבת לי בהודעה הקודמת.. לא. כלום לא נכון לגביי. אני יודעת מה לא טוב בי.. לזה אני יכולה להביא לך רשימה שלמה אם את רוצה. בקשר לאבא שלי.. הייתי איתו באוטו לבד. לא דיברנו מילה. נראה לי שגם את זה מוטב לעזוב. מה שהיה- היה ונגמר. אין טעם להתעסק בעבר. עוד משהו, אחרון, שאולי בגלל זה כבר עדיף לך לוותר, ואני רצינית. ביום ראשון אני מתחילה דיאטה. התחלתי לשכנע את עצמי כבר מיום חמישי. להגיד לעצמי לא לאכול, להגיד לעצמי שהדיאטה לא תשפיע עליי לרעה, אמרתי לעצמי שאם אני רואה שהיא מפשיעה עליי לרעה אני מפסיקה אותה. אמרתי לעצמי שאני צריכה להיות חזקה ולא להישבר. אני יודעת שזה מאכזב, באמת חשבתי אם לספר או לא. אבל תביני שאם אני לא עושה דיאטה אז אני מאכזבת את עצמי. וכן, אני יודעת, רזון לא מביא אושר. אבל אני לא יכולה להמשיך להסתכל על עצמי. ואבא שלי... ואחותי שהיא כל כך רזה.. וחברות שלי.... את מבינה?? תמי, אני ממש מודה לך על הדאגה על האכפתיות ועל הרצון לעזור.. אבל באמת- תעזבי. אני לא חושבת שיש מישהו שיכול לעזור לי.. אני עקשנית בעניין הדיאטות. כמו שאמרת "הקיבעון המחשבתי". את סתם מבזבזת עליי אנרגיות. אני לא חושבת שאני ראוייה לזה, או את- להמודד עם זה. אני קוראת פה את ההודעות שלך אליי ובכלל בפורום ואני ממש גאה בךך. על הדרך שעברת. את זוכרת, שלפני שעזבתי פה כתבת לי אם אני עדיין בפורום? ואז התחלנו להתכתב..? טוב.. עכשיו אני כבר חושבת שאני צריכה באמת לעזוב.. הפורום משפיע עליי לרעה. [[לא את..]]. אבל אני באמת רוצה להתחיל את הדיאטה שלי.. הפורום מונע ממני.. תודה על הככככלללל **חמודה**

ואם מה שאת באמת רוצה זה לעזוב את הפורום . אני לא אוכל לעצור בעדך . אבל מתוקה חשוב לי שכן תביני שאני כן מוכנה לעזור . שאני כן מוכנה להמשיך ולדבר איתך עד שיצא עשן מצידי , ואת רואה שלא רק שזה לא מפריע לי אלא אני מקבלת מזה דיי הרבה דברים בעצמי ... את גורמת לי לחשוב על הרבה דברים . שלא תחשבי שלא . כל מה שאני רושמת לך אני מאמינה בו . ואני מאמינה בך . אני יודעת שאת לא ממש מאמינה בעצמך וזה הדבר שהכי צורם לי . כי ברגע שתשכילי להבין שאת ראויה לחיים טובים יותר . ברגע שכולנו נשכיל זאת , וברגע שנשנה את דכי החשיבה המעוותים שלנו , אני יודעת - מניסיון , שחיים יותר טוב . יותר שלמים עם עצמך . את חושבת שאפשר לעשות הכול בבום טראח וגמרנו ? אין דבר כזה בעולם ... כל דבר אמיתי , דורש מאמץ והשקעה . ואני אומרת לך שאם רק תעיזי לנסות את תראי שאת מצליחה . חוץ מזה . שאני זה לא כל אחת/אחד . אני יודעת שאני יכולה להשפיע עלייך . למה דווקא אני ? :) בואי נגיד שככה בתחושת בטן שלי אומרת . אחרות לא הצליחו גם שתיפתחי אליהם ברמה שכזאת ... אליי הצלחת להיפתח כך לא ? אז צעד ראשון כבר הצלחנו לא ? חכי ותראי שצעד שני גם כן יגיע ... את מרשה לעצמך לוותר נורא מהר מותק ! למה ? למה לוותר על דברים שאת רוצה ? קשר עם אבא זה משהו שצריך לוותר עליו ? מה את חושבת שזהו , את לא תוכלי יותר ליצור קשר אמיתי איתו ? רק אם תרזי במשקל ? זה לא נשמע לך קצת אבסורד ... וההתעקשות שלי על התכונות שלך . שוב כי אני באמת מאמינה שאת לא רואה את מה שאני ואחרים רואים אצלך . אז את לא מסכימה עם כל מה שרשמתי ? חבל . את פשוט עיוורת . מצטערת להגיד לך את זה . אני לא ממש מאשימה אותך זה המחלה שגורמת לך לראות את הדברים ככה ... כאילו שמודבר אצלך לא ממש טוב . כאילו הכול פגום . ושאם רק תרזי אז פתאום הכול יהפוך לטוב ומושלם . זה כבר ממש מחשבה מסוכנת מותק ... ואני מנסה להסיר את הכיסוי שמכסה לך את העיניים . ואני באמת מוכנה להמשיך לנסות ואני לא מתכוונת להתייאש מלנסות . אם רק תתני לי להמשיך . זה תלוי בך . את לא רוצה לקבל עזרה באמת ? את רוצה להמשיך בשגרת הדיאטות / הרעבות/בולמוסים/ ניסיונות להקאה שלך ? את רואה כמה נזק את גורמת לעצמך ? ולא רק לגוף ? את רואה שאת הולכת מסביב לשיח ולא ממש ונדעת בבעיה עצמה ? כי אלו דברים שאני כן מבחינה בהם ואני מנסה לגרום לך להבין אותי . מותק , הבחירה בידייך , אם יש לך רצון לחיות כמו שאת ראויה לדעתי , את תחליטי את ההחלטה הנכונה . אם את רוצה לחיות בחלומות באספמיה , להמשיך בעיוורון של המחלה . זה חבל אמיתי וכואב לי , אבל אני יודעת שאם זה לא יבוא ממך זה לא משנה בכלום . זה חייב להיות רצון שלך . רצון אמיתי . ואני מאמינה שאם רוצים ...? תמשיכי לבד :) אני מקווה שתבחרי נכון מה לעשות עבורך . שתצליחי לגרום לעצמך להבין איפה הדרך שטובה באמת . אני תמיד כאן , ואני תמיד מוכנה לנסות לעזור לך . מחכה לתשובה ממך מה את רוצה לעשות . מקווה שתחליטי להיות אמיצה וכן להתמודד מאשר להמשיך לברוח . נשיקות וכל אהבתי אלייך ילדונת תמי

אני חייבת פשוט להגיב.. הכל נכון .. שצה"ל הרבה פעמים בורח ממחויבות שהוא הרבה פעמים לא עושה דברים שהוא יותר ממחויב אליהם.. ושיש גם כשלונות בהגנה על המולדת אבל הצבא הוא לא רק גוף הוא יותר מגוף הוא דבר שמסמל משהו לכל ישראלי ולכל יהודי בכל מקום ומעבר לצה"ל כגוף הוא מהווה לטוב ולרע תקווה כמה אבסודר שזה נשמע לאנשים שצה"ל לא עמד בהתחייבות שלו אליהם והתקווה הזאת תתקיים אך ורק אם האנשים שחיים בתוך המדינה יתגייסו ויתרמו כי אין מה לעשות המדינה שלנו בלי הצבא על כל ליקוייו תגווע תשוסע תושמד וכל המילים שמסמלות כיליון נוראי יכולות לבוא כאן כי מה לעשות .. לא אוהבים אותנו ..חחחח שונאים אותנו וחושבים שאין לנו שום זכות לחיות ובלי הצבא הזה שהוא חלק ממדינה יהודית גאה וזקופת ראש.. אנחנו לא נהיה פה.

ב"ה צבא... צרות בעיות אסונות בפועל?...זה מה שקורה! כל הדעות מאוד יפות אבל זו המציאות בואו נמצה את הנושא הזה מקווה שתביני נשיקות אהובה ושבוע טוב :-)

מקווה שאת יותר טוב . דיכאון זה לא מצב קל . אני הייתי שם כמה וכמה פעמים . וכשאת נופלת ככה - זה יכול לרסק אותך . וזה כל כך כואב . אבל ממה שאני יודעת . רובנו , כמה שניפול חזק , נעלה שוב למעלה . וזה עובדה מנחמת לא ? אני חושבת שכן ... בכל אופן , מקווה שמבחינה בריאותית את בסדר . אני מאמינה שתהיי בסדר . אני יודעת שאת עוזרת לעצמך להבריא, ולא מזניחה בעיות - הן נפשיות והן פיזיות . אז הכול יסתדר מעצמו . עם טיפול נכון לדעתי . זהו חוץ מזה שרציתי לשאול לשלומך . רציתי להגיד שאני אוהבת אותך המון . ושקראתי את ההודעות תגובה שלך . ואני חושבת שיש לך דרך יפה להסתכל על החיים . ולמרות שלפעמים אני חולקת על דברייך , אני עדיין מבינה מאיפה הם באים . אז בנימה אופטימית זו , שיהיה לנו סופשבוע קסום . ורק אושר גדול תמי

ב"ה יהיה טוב גם את נכנסת לליבי אוהבת.... אגב... חשוב לחלוק על דעות זה אומר שיש לך דעה משל עצמך ואין יותר ממני שמכבדת את זה ומעריכה את זה. ובין היתר לעניות דעתי זו בהחלט בדיקה הדדית של הנושא הנשאל מזוויות נוספות וגם כשחושבים שיודעים ומשהו חדש מתגלה אז בעצם קורה שינוי ואנחנו רק גדלים ממנו וזו למעשה המטרה. שבוע טוב אני

אין בכלל על מה להודות לי . שאלתי לשלומך סה"כ ... :) אני מסכימה עם מה שאמרת על שינויים . צומחים ומשתנים בעקבות זה ... ללא ספק . אז דברים משתפרים פחות או יותר? את בסדר ? איך הלב .. הבעיות ? הדיכאון ? את כבר מרגישה שינוי כלשהו במצב הכללי שלך ? דואגת לך . את חשובה לכולם כאן . את האבן התומכת של הפורום המדהים הזה הריי . טפלי בעצמך . את יקרה לנו . נשיקות והמשך שבוע קסום ובריא :) תמי

בתור חיילת משוחררת אני יכולה גם להתחיל להתחיל מה שיש לי על הלב בנוגע לצבא -ולא חסר, אבל הצבא הוא לעיתים חוויה מאוד חיויבת לאנשים. חוויה מעצימה. מיישבת.

ב"ה נשיקות...

שלום, בתי בת השנתיים וחצי לא אוכלת שום דבר שקשור לדברי חלב, לא מעדנים לא גבינות היא לא מוכנה בשום פנים ואופן לטעום את זה, קרה כמה פעמים שניסיתי לתת לה אפילו מעדנים בטעם שוקולד או בטעמים אחרים והיא פשוט רצתה להקיא. האם יש איזה שהוא תחליף שאפשר לתת לה במקום הדברי חלב? אשמח לקבל תשובה בהקדם. תודה ויום טוב

ב"ה אני מציעה לך לבדוק כי בדכ יש להם חושים מעולים והם יודעים מה טוב להם ויכול להיות והיא רגישה לחלב אגב חלב יכול ליצור הרבה מאוד ליחה והרבה מחלות דלקתיות זיהומיות אחרות למקרה שלא ידעת (פשוט לא נוהגים לפרסם דברים כאלה) כך שבכל מקרה זה לא דבר בריא ובטח שלא המקור היחיד לסידן וחלבון. בכל מקרה תחליף מעולה לחלב הוא סויה וחלב אורז שניתן לרכוש אותם בכל חנות למוצרי טבע מעבר לזה פני לתזונאית שתלווה אותך ותעזור לך בהמשך. בהצלחה :-)

להילה המקסימה...... תודה רבה על תשובתך המהירה ישר כח אשמח להעזר בך בהמשך חופית

במיוחד הסוייה המגיעה לישראל והנצרכת בישראל סוייה מהונדסת היא מסרטנת לכן מאוד לא ממולץ לתת לאנשים מתחת לגיל 50-60 ומגיל זה בהשגחה

ב"ה אחד הדברים להגיע להרגלים נכונים הוא פשוט לראות מה קורה לה עם כל דבר. מה השדרים שלה.... מצב רוח התנהגות ריח חום זיעה איך היא מגיבה וכו.. ושוב. בלי שום קשר לשום דעה בדיקת אלרגיה חשובה בהחלט! וכמובן גיוון. חשוב ממש! למקרה של ספק ושקט חלב אורז מלא הוא מעולה! שוב המידע שנאמר פה על סויה הוא לחלוטין לא מדוייק. שבוע טוב :-) אני

אני רוצה למות זהו אין לי יותר כח די תעשו שזה יגמר דיייייי

שיר מקסימה שלי.. הלוואי וזה היה כל כך פשוט..לגרום שזה ייגמר..לא החיים!! כי לא באמת היית רוצה להעלם מכאן (בפנים עמוק) הייאוש והחוסר תקווה אי ראיית האור גורמת לך לחחשוב כך..רק אם תפני לעזרה..תצליחי להוציא רגל ועוד רגל לאט מהבוץ.. מה גם שהחיים נטופי חיות מעניינים, מספקים, מרגשים..ולא שווה לבזבז אותם בבאבדון, דיכאון ועצב.. שיר תתעודדי אפשר גם אחרת נשמה.. נשיקות אני כאן אם את רוצה לשתף אותנו במה שעובר עלייך נשיקות דינדין

ב"ה חיבוק ענקי יפה תראי שיהיה בסדר אל תוותרי

אני שונאת את עצמי חזרתי לאכול כבר יומים אני מרגישה שאני מכניסה רק לכלןך אני כזו מלוכלכת שמנה מגעילה אפילו לרדת במשקל אני לא מצליחה ירדתי השבוע 4 קילו בטח אני יעלה אותם כל היום אני מיאה אני ככ רוצה לרדת במשקל אני מעדיפה למות ולא להשאר כזו פרה אני באמת שמנה אני שוקלת 4 קילו יותר מהגובה שלי אתם קולטים איזה שמנה אני לפני שנה ירדתי 20 קילו ומאז בקושי יורדת במשקל אתמול חתכתי את הידים אין לי כבר כח אני כזו אפס אני רוצה למותאני ככ נגעלת מעצמי איכס לא מצליחה להרגע

מישהו יודע מה המשקל המינימלי לגיוס צבא?

גל יקרה כפי שאת בטח יודעת , "משקל נכון" - זה טווח של משקלים ולא משקל יחיד . כמובן שכל אדם הוא שונה . לכולנו יש פרמטרים שונים שמאפיינים את המשקל שאנו צריכים להיות עליו . כך ששאלתך לא ממש מכונת . אם תתני נתונים יותר מדוייקים , כמו גובה , גיל , רקע משפחתי ,רקע רפואי ובקיצור תפתחי פה תיק רפואי :) נוכל לענות על השאלה . אבל למה שלא תעשי זאת על בלי ספקולציות ובלי שאלות . פשוט לכי לקופ"ח שאת רשומה בה . בקשי מהאחות או מהרופא שלך , שיבדקו לך משקל . ויבדקו על פי הפרמטרים - באיזה משקל עלייך להיות . והאם את בטווח המתאים . לגבי הצבא - מניסיון של חברה קרובה שלי , היא הייתה מאושפזת כמה וכמה פעמים לפי הגיוס , ובעת הבדיקות שעשו לה לקראת הגיוס , היא קימבנה משהו ( לא משנה איך , אני מעדיפה לא לתת רעיונות לבנות בכלליות ) ונכנסה והתגייסה למרות שהיא הייתה הרבה מתחת לתת משקל . זה קורה , זה לא פעם ראשונה שאני שומעת על זה , וזה אפשרי . אם זה נכון ? אם תשאלי אותי - ממש לא . בחורה כמוהה - ממש לא יכולה לתפקד במסגרת כזאת ויש סיבה למה יש פרופיל 21 ( נפשי או רפואי זה לא העיקר ) . מי שלא בריא , בנפשו או בגופו - לדעתי עושה טעות בלנסות להערים על הצבא ... בכל אופן - לכי תבדקי איזה את נמצאת על הסקאלה של המשקלים עבורך . בהצלחה , ומקווה שעזרתי תמי

אני באמת ממש מודה לך על התשובה אבל זה לא מה שהתכוונתי. לצבא יש סף משקל מינימלי (מתחת ל50 למשל, לא משנה איזה גובה, מורידים פרופיל) שאני לא יודעת אם הוא 40 או 45 אם מישהו יודע אני ישמח כי זה ממש חשוב לי

שלום הילה, דינדין וכל בנות הפורום שמי עדי, ובמסגרת עבודת התזה שלי בפסיכולוגיה הגעתי לאתר המקסים והמרגש שלכן. אני עורכת מחקר על רגשות, תחושות והתמודדות של הורים עם הפרעות אכילה של הבנות שלהם בעבר. פעמים רבות, ההורים גם הם סובלים, בעיקר כאשר כל כך רוצים לעזור אבל ממש לא מצליחים להביע את זה. המחקר מאפשר להורים לדבר על התחושות והרגשות שלהם בזמן המחלה, ומטרתו לסייע גם להורים שמתמודדים כיום עם המחלה, ובעקיפין גם לבנות. אני פונה אליכן על מנת לשאול האם ידוע לכם על פורום של תמיכה להורים? ואולי, אולי, אולי, מישהי מבנות הפורום תרצה שאחד מהוריה יתראיינו למחקר? ובכלל, אולי יש למישהי הצעות נוספות? אני יודעת שמקומו של המכתב לא בפורום הזה ואני מצטערת אם פרצתי למרחב שלכן. אם מישהי תרצה בכל זאת ליצור קשר, המייל שלי הוא [email protected] ובלי שום קשר, אני חושבת שההתכתבות בינכן יפה ומרגשת ערב טוב לכולנו עדי

ב"ה אני מניחה שדינדוש ענתה לך בכל אופן ההודעה נשארת פה בברכה לאנשים שהיו רוצים לשתף פעולה מעבר לזה פני למרכז נופית יש להם קבוצות הורים ואת יכולה בהחלט ליצור קשר דרכם. אולי גם דרך תל השומר בהצלחה והמון אהבה :-)

תודה על התגובה המהירה והנעימה פניתי בעבר למחלקות, ואכן הדבר היה יותר פשוט, אבל לאחר חשיבה מעמיקה הגעתי למסקנה שאני רוצה להגיע להורים באופן עצמאי, כדי שלא יחושו שהם חייבים לשתף פעולה רק כי הבת שלהם מאושפזת. בנוסף, חשבתי לנסות להגיע להורים דווקא דרך הבנות, דבר שמאפשר לבנות גם להביע את הצורך בעזרה וגם כדרך תקשורת להורים. אם זה לא יעבוד, באמת איאלץ לפנות שוב למחלקות. האם את מכירה אמהות לבנות שחלו באנורקסיה ויהיו מעוניינות לשתף בחוויותיהן? אני יודעת שזה נשמע מעט מאיים, אבל ממה שראיתי בינתיים הראיון מחולל פלאים, מאפשר לעבד ולהשלים עם התקופה ומעורר מוטיבציה לתקשורת פתוחה עם הבת. אני מקווה שמישהי תביע עניין. וגם אם לא, שמחתי להתוודע לפורום הזה, ממש התרגשתי לראות מה קורה פה, ובתור פסיכולוגית לעתיד (כמעט להווה..) זה רק חיזק בי את ההערכה לתמיכה שאנחנו יכולים להציע אחד לשני, לנתינה ולקבלה ש"רצות" פה.. אז בנימה פיוטית זו אני אסיים יום מקסים ונשיקות לכולן עדי

שלפחות מהסיפור שלי זה גרם לניתוק הקרש עם ההורים, ההורים לא הבינו איך הבת שלהם כזאת, והפילו את הצרה שלה עליהם.

ולצערי, זה מה שקורה בהרבה מקרים. לפעמים, ההורים אכולי רגשות אשם מורכבים מאד, ברמות שגורמות להם להתכחש לילדה שלהם, לכעוס עליה ולא להבין למה זה קורה לה. גם ההורים הכי טובים בעולם, לא ממש יודעים איך לאכול את המצב הזה.. אני מקווה שעם הזמן והיוזמה תמצאו את הדרך לתקשר שוב. והלוואי ויום אחד תרגישי שהם מבינים אותך נשיקה עדי

את מזמינה את ההורים לראיון או דרך הטלפון או אמייל איך את מקיימת את הריאיון? אני לא יודעת אם אמא שלי תזכור את התחושות כי האנורקסיה אצלי היתה בגיל 16 (ללא אשפוז)

אני מדברת בטלפון עם ההורה, מסבירה קצת על המחקר, ואם יש נכונות ורצון אני קובעת את הראיון איפה שנוח למרואיין. הראיון מאד נעים, ובדרך כלל יש לו השפעה טובה על ההורה ועל היחסים בבית (בתקווה).ההשפעה הישירה היא על הורים שמתמודדים כרגע עם מצב דומה, לרוב מרגישים אשמים, בודדים וחסרי אונים ואז הכל יוצא על הילדה, שמנסה להתמודד בעצמה וצריכה את כל העזרה והתמיכה שיש. בכל מקרה, אני בטוחה שאמא שלך זוכרת את התחושות והמחשבות שהיו לה, בטח יותר ממה ששתינו מעריכות.. ודרך אגב, שאלת האשפוז לא רלבנטית,לפחות לא בראיון הזה, כי התחושות קיימות בכל מקרה. אני מאד אשמח אם את או אמא שלך תרצו לשמוע יותר, כי מאד קשה לי לגייס את ההורים למחקר, הם מאד חוששים... המייל שלי הוא [email protected] ואני גם נכנסת הרבה לפורום מאז ש"גיליתי" אותו אז תוכלי לכתוב לי גם כאן את דעתך ושוב תודה ולילה טוב עדי

דניאלה