פורום הפרעות אכילה - תמיכה

יש לי משהו שמטריד אותי ...( אופייני ) . חשבתי שתוכלו לעזור לי בעניין - אולי אתם יודעות איפה אני יכולה למצוא חומר על OCD . אני חושבת שאתם יודעות מה זה ... בכל אופן אני יודעת דיי הרבה על הנושא אבל משהו מסויים ששמעתי במקרה , ואני יודעת שהוא מקור מהימן גרם לי לחשוב על הדברים בצורה קצת שונה ... לדעתכם ולפי מה שאתם יודעות יכול לקרות מצב של הפרעה טורדנית כפייתית שמתבטאת כהפרעת אכילה ? כי יש לא מעט תסמינים חופפים ... לא משנה . בכל אופן אם אתם יודעות איפה אני יכולה למצוא מאמר שמציג לי קשר בין השניים . אני אודה לכם מקרב לב . גם אם לא , אני עדיין אודה לכם :) נשיקות בינתיים ותודה מראש תמי

http://www.infomed.co.il/anxiety.htm#ocd http://www.hadassah.org.il/Hadassa/Heb_SubNavBar/Departments/Medical+departments/Psychiatry/Information+for+the+public/OCD/ תמי מקסימה למה זה מטריד אותך? יש משהו בגו? תמיד כאן נשיקות דינדין

אני עדיין בודקת את העניין . תודה על הקישורים שצירפת להודעה . למען האמת אם לא ממש עזרו לי , כי כבר קראתי אותם :) . והם גם לפני כן לא ממש חידשו לי משהומעבר למה שאני כבר יודעת . אני חיפשתי מידע ספיציפי בנושע לקשר אפשרי שמתפתח מ ocd או נובע ממנו ומוביל לה"א . לצערי , איני יכולה להגיד לך עדיין אם יש דברים בגו . אבל משהו שם אומר לי שנראה לי שזה יותר מורכב ממה שאני חושבת ... מה גם שקיבלתי אישוש לחשדות שלי . גם כי קראתי שיש קשר והוא אפשרי במקרים מסויימים וגם שאלון שעשיתי לבדיקה עצמית . ועוד כל מיני תסמינים מאפיינים שהתגלו לי כמתאימים אליי ... אני צריכה לחקור את הנושא מעבר לכך . כשאני אדע משהו אני אודיע . תודה על הכול בכל אופן . נשיקות יפה תמי

ב"ה תפסיקי לחפש שמות תאמיני לי רק זה עושה אותנו חולים מקווה שזו לא חוצפה לומר נשיקות יפה :-)

16.11.06: סדנת ריברסינג בנושא "זוגיות ויחסים הרמוניים" בחיים, אנו מקיימים מערכות יחסים עם כל דבר. מערכות יחסים הן מראות של עצמנו, ואנשים שאנו מושכים אלינו משקפים תמיד תכונות הקיימות בנו, או אמונות שיש לנו לגבי מערכות יחסים. דרך הריברסינג נוכל לרפא דפוסים ישנים של מערכות יחסים, ועל ידי כך לחוות מערכות יחסים הרמוניות, וליצור זוגיות מושלמת. הסדנא תיערך ביום חמישי ברמת גן, בין השעות 19:30-22:30. מחיר הסדנא 120 ש"ח. לפרטים נוספים 052-8566947 טלי ובאתר - http://www.rebirthing.co.il

ב"ה :-)

היי בנות, אני רוצה להמליץ בחום על המטפלת אריאן לב, סיימתי אצלה עכשיו טיפולים בהרזיה הוליסטית, אני נראת נהדר ומרגישה מדהים.

מה זה התוכנית הזאת? הרזייה עם כדורים???

ב"ה המון הצלחה בהמשך... :-)

כן באמת היה לי מזל .. יש לי הורים שדאגו לתת לי גם על הראש כשצריך..:) אגב הזמנתי בדיקות לשבוע הבא תחזיקו לי אצבעות:).. ו..ו.. זה לא בדיוק שלא אכפת לי מה חושבים ברור שכן רק לא יותר מדיי ..חחחחח בכל מקרה אני רצתי לי ליום של עבודה שיהיה יום מקסים רק עם שינויים לטובה!!

ב"ה כל הכבוד שרק תמשיכי להתחזק נשיקות :-)

אולי זה קצת לא המקום שלי להגיב ..אבל .. תראי .. כל הנקודה בשירות צבאי לפחות איך שאני רואה את זה ותכלס הרבה אנשים חושבים את זה אבל לא בדיוק במודע.. זה יותר הרצון לתרום למדינה שלך, למדינה שלנו. ואני אומרת.. אם יש רצון להתגייס... אז את עשית כבר 75% מהשירות. תחשבי שעשו לך קיצור:) וזה לא שאת לא עשית צבא כי לא רצית את עשית כי לא יכולת ואנשים כן מקבלים את זה. ואת יודעת מה גם אם לא, את יודעת מה את מרגישה כלפי השירות וזה כל מה שחשוב.

ב"ה אם כבר מדברים על דעות ואני מכבדת דעות תרומות למדינה... הצבא לא אחת מהן לעניות דעתי. עובדה שעד היום צה"ל לא שמר על ישראל עובדה שהמצב רק מחמיר עובדה שיש רק אובדן ומה שמדהים שאף אחד עוד לא התעורר. בתור אחת שתרמה למדינה ועשתה עבודות שירות עם ילדים זקנים ועם בנות מקסימות כמותכן בהתנדבות לגמרי על חשבון זמן שיכולתי לעבוד ולהרוויח למחייתי... אז אני מרגישה שאני יכולה לעמוד מאחורי הדברים שלי ולא רק לדבר באוויר אם הית רואה איך מתייחסים לנכי צה"ל את פשוט לא הית מפסיקה לבכות אני הייתי ביחידה במהלך השירות הצבאי שלי שראתה את זה מקרוב ואני בכיתי על זה.. אוהו את לא יודעת כמה... שתי משפחות יקרות שאני מכירה איבדו לחלוטין את החיים שלהן בגלל שהבנים שלהם שרתו בצבא והלכו כך סתם.. לא המוות שלהם לא הביא לך הגנה או בטחון זו רק אשליה אם אני מוגנת בגלל שהם לא פה? לא!!!!! אני לא מרגישה מוגנת אני מרגישה חבל שזו לא היתה אני כי אם המשפחות האלה רוויות שכול וכאב ולאף אחד לא מזיז.. אחרי חודש כולם ממשיכים בסדר היום שלהם וחוזר חלילה ואין להם שום טעם לחיים עכשיו אז זו לא ההגנה שאני מחפשת או הבטחון ובזה צה"ל נכשל ומפתיע שהוא עוד לא קלט את המסר. תכלס אין שלום ואין כבוד אחד כלפי השני וצהל נכשל וישראל כבר לא מה שהיתה אין שם שירות באמת יש שם מה שתמיד יש במקומות כאלה כמו הממשלה "המדהימה" שלנו... כבוד הבד'לי מעמדות...היררכיה כסף והרבה אגו את חושבת שאת מעניינת אותם ??... אז יש לך טעות ואני אומרת את זה בצער רב לאף אחד אין עניין לדאוג באמת לשלום המדינה כך שההתנדבות הזו מיותרת אם כל כך חשוב לכם לתרום למדינה אבל באמת לתרום יש ילדים שזקוקים להרבה תרומות זקנים והחלשים באמת לשם צריך לתרום אם יתרמו שם , האמיני לי הכל יסתדר. נשיקות :-)

אני מרגישה כל כך מלוכלכת. מלאה בקליגרמים עודפים- שלא היו שם קודם. אז, לא היה לא אפילו גרם עודף, והרגשתי שבירה, לא יציבה, כאילו אני עשויה עץ, עכשיו אני מרגישה מטונפת, מתביישת לפגוש אנשים שלא ראו אותי מזמן, שלא יגידו "איך היא שמנה", ואז תהיה להם סיבה ללעוז עליי, לדבר עליי מאחורי הגב, כל הזמן מדברים מאחוריי הגב. אנשים רעים. איך אני לא בצבא? איך? אני?????????? מה קרה לי!?????????????????!?!?!?!?! ולמה אי אפשר פשוט למחוק?! למה תמיד אצטרך להסביר את עצמי למה לא עשיתי שירות צבאי מלא עד תום ימיי אאלץ להסביר! לך תגיד לכולם שכשהתגייסת הייתה לך הפרעת אכילה שדפקה לך את המוח ואת השירות הצבאי...... נו......לך תגיד. ממש. אפשר להגיד. אני כבר לא יודעת איך להמשיך מכאן. איזה מן חיים אלה?

ב"ה אבל אותי השרות הצבאי מקומם יפה שלי אם הם לא מסוגלים לכבד אותך אז הם לא ראויים לך אגב... תרגיל יש לך משימה רשמי לי עכשו את כל הדברים שאת טובה בהם מבלי להזכיר את המילים "אבל" "לא" "מצד שני" "זה לא ילך" "כאילו" וכל מה שיש בו נימה שלילית את מוכנה? זה חשוב! נשיקות אהובה שלי אני

הילה אני מבינה שזה מקומם אותך הצבא אבל יש מילים ויש מציאות ובלי לשרת את המדינה בדרך כלשהי קשה מאוד להתקדם זה שמסתכלים עלייך אחרת משפיע בכמה תחומים בחיים (לגבי שרות צבאי/לאומי) בעבודה , בלימודים וכו... יש דברים שהחברה אומרת שכן צריך להתייחס אומנם בפרופורציות אבל זה שכל הזמן נכעס על החברה זה לא יעזור יש דברים שצריך להקשיב לשמוע להיפתח ולא להיות אטומים באומרינו ה"חברה" כמו בכל דבר גם בחברה יש חיובי ושלילי צריך להגיב לחברה בחיוב על דברים הגיוניים אנחנו במדינה שאת הנורמות שלה היא חוץ מלקבל ממנה יש גם לתת לה וזה מתבטא בשירות הצבאי/לאומי מקווה שהבהרתי את שהתכוונתי בתודה אני....

אילולא היו בי דברים טובים ויכולות מופלאות לא הייתי כל כך מכה על חטא הכישלון. בגלל שיש בי מעל ומעבר אני מוצאת את המצב אבסורדי ומזעזע... זו הסיבה שאני רגישה כל כך תקועה...

מהי בושה? מפני מי את מתביישת? האם הם אנשים חשובים בחייך שדעתם חשובה לך? וגם אם כן..האם זה אמור לערער את הביטחון שלך בעצמך ולהוריד את ביטחונך? האם שיפוט על פי המראה משקף מי שאת? מי ששופט אותך כך אינו ראוי להיות חבר או כל דבר אחר..כי הוא אמור להכיר אותך ומה שיש בך..ובטוחני שיש בך איכויות נוספות מלבד מראה שנית....אני בטחוה שלמה שאת קוראת קילוגרמים עודפים זה לא נראה כך מבחוץ אלא אם כן את משווה לתקופה אחרת בחייך..והאם התקופה זהו מצטיירת לך כהצלחה? מה היה שם? אני הייתי בצבא עם הפרעת אכילה היו משחררים אותי פעמיים בשבוע לקב"ן בקריה..והיו לי שיחות כל כך כואבות אבל הייתי בשלב שלא הבנתי מה קורה איתי והאמת שהיא גם לא היצה מומחית לנושא הזה כך שגם היא לא הצליחה לעזור לי להגיע למצב של הבנה ושוחררתי על סעיף 24 בריאותי כי היא אמרה שאני לא בעיה נפשית שי לי משהו שהיא אינה יכולה לעזור לי ואולי בחוץ אצליח יותר והיא צדקה..!! אומנם שירתתי כמעט הכל מלבד 3 חודשים אחרונים אבל בכל זאת..הייתי חשובה קודם כל אני בלי להיות חייבת לאף אחד הסברים והתצדקויות..וגם את לא..תדאגי ותאהבי את עצמך וכל העולם יאהב אותך וגם אם לא אז מה?! אז מה!! הסירי דאגה מליבך יותר תדאגי באיך את מתחילה לעזור לעצמך ותשתדלי להתעלם מהסביבה שלא יכולה להבין אותך כרגע במצב שלך..מבינה מתוקה שלי? ערב נפלא דינדין

מה זה סעיף 24 בריאותי? את האמת אני לא שמעתי על זה... אם את לא יודעת אני קיבלתי 21 רפואי -להשתחרר 24 ז"א הוא סעיף זמני שאת "משתחררת" מבריאה וחוזרת לשירות.. לכן אשמח אם תסבירי לי את זה כי אולי אוכל להתעקש על 24 בריאותי ולא 21 רפואי כמו שרוצים לתת לי (חליתי במחלה כרונית שיכולה לגרום לי סרטן) דניאלה

הבושה מעצמי. האכזבה מעצמי. הבטלה לא עושה לי טוב, והעשייה היא בלתי אפשרית מבחינתי, אני לא מסוגלת לשכוח וזה מדיר שינה מעיניי

המלצה שלי מנסיון גם אני לא עשיתי צבא מאותה סיבה אך יש לי הצעה בשבילך את יכולה לעשות שירות לאומי יש שירות לאומי לבנות חילוניות אני לא יודעת אם שמעת על זה נקרא "שלומית" אני החלטתי ששום דבר לא יהרוס לי ולכן ברגע האחרון הגשתי מועמדות ולשמחתי שירתתי שנה עכשיו מסתכלים עליי אחרת למשל בראיון עבודה אני אומרת שעשיתי שרות לאומי ולא חוקרים אותי אשמח לתת לך עוד פרטים אפשר לעשות שרות לאומי עד גיל 22 אשמח אם תצייני לי את גילך מאחלת לך שתיפול עלייך הזדמנות מעין זו ואת תרגישי שלא פספסת ואת עדיין יכולה לתקן אשמח אם תעני לי אחת שאכפת לה באמת ומבינה את מצבך הסבוך.....

אני כבר שלושה חודשים מחפשת מקום לעשות בו שירות, אך מבפנים אני כל כך רקובה ובתחושות רעות שאני מתקשה מאוד להתחיל את השירות, לבחור מקום, כל מקום שאני נגשת אליו לפתע אני חרדה להתחיל בו, כל מקום. אני רציתי שירות מחוץ חבית, ומפחדת להתחיל, וגם בבית, אני לא מצליחה להביא את עצמי להפגש עם אנשים, זו הסיבה שהתחלתי טפול פסיכולוגי עכשיו- מקווה שאראה תוצאות מהר... לפחות שאביא את עצמי לידי מעשה. אני פשוט נזכרת בכל פעם במה שהפסדתי בצבא ונחמץ לי הלב. אני לא מסוגלת לשאת את הכאב הזה.

נקודות לא הבנתי איך פתאום את כבר לא משרתת... איך העיפו אותך? מאמוש דבר ראשון צבא לא מתאים לכולם! יש כאלה שלא מסתדר להם ויש כאלה שמתאים להם.. נסיכה רק שתדעי את לא חייבת דין וחשבון לאף אחד על שירותך בצה"ל וכמו שהבנתי כבר עבר שנה מהשירות שלך ולכן זה כמו שעשית שרות מלא וגםםםםםםם את יכולה להתנדב וזה יקרה לך שרות מלא אם ה"צבא" חשוב לך את יכולה לתנדב אפילו לגלי צה"ל (כולם רוצים!) קיצר אל תתייאשי אם תרצי אני אעזור לך בדבר כי גם אותי רוצים להעיף מהצבא בגלל מחלה כרונית שיכולה לגרום לסרטן ואם יעיפו אותי בסופו של דבר אז ארצה להתנדב ולסיים את השנתיים שלי .. שלך באהבה דניאלה

כל מעללי הצבא שלי כתובים בהודעות קודמות בפורום, ההתרגשות שלפני הגיוס, הציפייה, השבת הראשונה שלי בבית... אב אני אעשה לך תקציר כי לא אשלח אותך לחפש פה בארכיון.. ובכן- התגייסתי להדרכת חי"ר, מהרבה סיובות- אחת מהן אגב, היא שזו עבודה פזית ואז לא אעלה במשקל בצבא... לפני הצבא הייתי בדיאטה של ירקות וכמעט זהו, ירדתי המון במשקל, ואז הגעתי במצב פיזי איום ונורא והבנתי שאני גם לא מסוגלת לאכול את האוכל ששם- כי זה משמין וכבר כל כך התאמצתי לרזות, ולא הצלחתי לרים את עצמיף לא הצחלתי לפתוח כפור בשירותים- היה נורא... נתנו לי עירויים מחממים כדי שלא אקפא- באמת- היה סיוט. ההורים שלי לחצו עליי ללכת לקב"ן ואני הייתי בשוק- אני? קב"ן?????????? לא!!!!!!!! אבל הייתי בכזאת מצוקה- שכבר לא ידעתי מה לעשות... את הטירונות סיימתי בחדר אשפוז כמעט כל היום.. ואז הועברתי ליחדיה מקסימה אבל לא הייתי מסוגלת עוד להחזיק את עצמי אז קבעו בשבילי שאני צריכה להיות ביומיות- והעברתי ליחדית קב"ניסטים איומה ונוראה- דברים התגלגלו, פרופיל נפשי, לא הצלחתי לעבור, הרגשתי מטונפת- לא הצבא שרציתי לעשות, אני צריכה להיות מפקדת מה אני עושה פה? ואז, אחרי תשעה חודשי שירות, נכנעתי. לא יכול להיות שאנ לא מועילה למדינה. אני לא מצלחיה לחיות, אני בדיכאון, בוכה, לא מצליחה כלום, היה נורא ואיום ואז השתחררתי . 21. והיום אני בוטכה על עברי, ועל ההוה שאין לי. ועל ההווה שלי. ולא יודעת איך להשתחרר מזה.........

שששששללללללום! מה נשמע?? מה שלומך? הכל טוב?? מצטערת שלקח לי הרבה זמן לענות פשוט בימים האחרונים הייתי מאוד עסוקה [[ולא בדיאטה:-)]].. אז..מה קרה מאז הפסקת הדיאטה?.. נתחיל בדברים החיוביים: התחלתי לעסוק בדברים שאני אוהבת,יותר נכון בדבר שאני אוהבת-משחק. אני מתכוונת- תיאטרון,הצגות,במה וכו'.. אני לומדת במגמת תיאטרון כתבתי מונולוג ונבחנתי לאחרונה, אני משחקת בהצגה בתיאטרון שכונות, ההצגה האחרונה הייתה מול המנהלים והממנים והם ממש התלהבו ממני וקיבלתי המוווווווווווווווון מחמאות!!, נבחנתי לחוג לתיאטרון ודרמה-במת עשרה, והיום הודיעו לי שהתקבלתי..:-). חוץ מזה.. ההצלחות הם לא רק בתחום הזה, בלימודים עד עכשיו היו לי נכשלים אפילו שהתכוננתי.. בימים האחרונים: קיבלתי 100 בספרות, 92 בלשון, המבחן בהיסטוריה הלךך ממש טוב, כנ"ל גם המבחן בתיאטרון. ובעוד תחום שהולך לי טוב זה היחסים עם אמא שלי.. אני לא יודעת למה אבל משהו ממש השתפר. אתמול היא לקחה אותי לעשות שופינג- מיוזמתה!! בזבזה עליי המון.. הרעיון לחוג לדרמה ותיאטרון-היה שלה. למרות שזה עולה הרבה. ולפני כמה ימים דיברנו ואמרתי לדודה שלי שאני יהיה שחקנית אז היא אמרה לי: את עדיין חיה באשליה הזאת?? אז אמרתי לאמא שלי שהם לא מאמינים בי אבל זה לא מעניין אותי כי אני יודעת שאני יצליח. אז פתאםו היא אמרה לי: אני מאמינה בך. ואי את לא יודעת איך הייתי בהלם אחרי המשפט הזה.. זה מזה ריגש אותי.. היא אף לא אמרה לי דבר כזה ופתאום לשמוע שהיא כן מאמיננה שאני יכולה להצליח..זה עשה לי משהו. טב אז בטח עכשיו נראה לך שהחיים שלי מושלמים ומאושרים, אבל זה לא. כידוע, בכל דבר טוב יש קצת רע. מאז הפסקת הדיאטה אני כל הזמן מסתכלת על הבטן שלי, אני מסתכלת על רזות ברחוב, מקנאה, מרגישה רגשות אשם- וחושבת לחדש את הדיאטה. בימים הראשונים כשהפסקתי את הדיאטה, היה לי ממש קשה! אני לא יכולה לתאר לך.. פתאום כל מה שיהה אסור-הפך למותר.. את לא יודעת איך זה היה מוזר בשבילי.. ראיתי ילדה שותה שוקו בבי"ס ואז פתאום חשבתי לעצמי: וואי זה מותר לי! מותר לי לשתות שוקו!" ואז גם התחלתי לאכול מלא אפילו כשלא היה בא לי ואפילו כשלא הייתי רעבה. והכי מעצבן- אני לא מרגישה רעב. וזה מעצבן אותי!! בגלל שבדיאטה אני כל הזמן הרגשתי רעב וניחמתי את עצמי בכך שאמרתי: לא נורא, כשהדיאטה תיגמר אני ייאכל. אבל עכשיו אני בכלל לא רעבה..למה זה קורה לי?? מה שקורה בעצם זה שאני אוכלת כשאני לא רעבה.. אנשים נורמאליים אוכלים כשהם רעבים. לא לפי שעות ולא בהכרח. כשהיייתי בדיאטה חשבתי לעצמי: איזה כיף לא להיות בדיאטה. אבל כשהפסתקי את הדיאטה פתאום הכל היה נראה לי כך מוזר, פתאום הכל מותר לי!.. פתאום אני כן יכולה לאכול שוקולד..ולחם!! וחלה עם חומוס!! זה הפחיד אותי.. אמרתי לעצמי: למה אני צריכה את זה??..אולי אני יחזור לדיאטה?? ככה במשך כמה ימים פחדתי מהאוכל. הייתי מדוכאת. אני לא ממש יודעת להסביר.. זו הרגשה מוזרה כשפתאום יש לך שפע של אוכל. עכשיו כבר התרגלתי אבל האכילה שלי עדיין לא מאוזנת ואני עדיין לא מרגישה רעב. אני חושבת לעצמי אם לחזור לדיאטה.. אולי בעוד כמה ימים.. אבל עכשיו זה יהיה ממש קשהה.. אחרי שהתרגלתי לאכול הכל מתי שאני רוצה.. לא יודעת מה לעשות.. ואני גם לא מבינה.. איך פתאום אחרי הפסקת הדיאטה דברים הצליחו לי? הרי לא יכול להיות שהדיאטה גרמה לכישלון בלימודים, ובשאר התחומים. איך קרה שכשהפסקתי את הדיאטה חזרתי להיות שמחה?? ואמא שלי?? מה הקשר בכלל?? ו..האם לחזור לדיאטה??.. מצד אחד טוב לי ככה.. מצד שני.. הבטן. מה עושים????? מקווה שיהיה טווב.. מצפה לשמוע ממך!! אוהבת המון *חמודה**

אז קודם כל אני ממש שמחה לקרוא שהדברים הולכים כמו שצריך ... שטוב לך , שאת מקבלת פידבקים טובים . שאת רואה שבעזרת אמונה ומאמץ מצליחים . שאת מוכיחה לעצמך שאת יכולה . ושאם את רוצה - את מצליחה . מילת המפתח היא - רצון . אני בסדר . ממש סבבה . טוב לי עכשיו . אני יותר שלמה עם עצמי . אני יותר בטוחה בעצמי . אני עדיין מפקפקת בעצמי מידי פעם , זה לא ישתנה בין רגע וזה משהו שאני עדיין עובדת עליו . אבל עם זאת , אני ממש שמחה לגלות שדברים הולכים טוב ושאני מתפקדת בזמנים של לחץ ולא פונה למקום שהכי נוח לי איתו , ואני הכי רגילה לפנות אליו - הרס עצמי . אז מבחינתי - אני אפילו יותר מבסדר . :) אני פשוט נותנת לעצמי לחזור לתקופות טובות שלי . נותנת לעצמי לשמוח . נותנת לעצמי להתחרפן כמו שרק אני יודעת . לצחוק על העולם , על עצמי , על המצב ... זה כל כך כיף . זה כל כך אני . וכל כך שכחתי איזה הרגשה טובה זה נותן שאתה בטוח בעצמך . וכמובן שאני רואה את זה ביחס של הסביבה כלפיי ... כי מה שאתה מקרין זה מה שאתה מקבל . אני חושבת שאת מתחילה לעשות קצת מה שאני עושה ... נותנת לעצמך לשמוח ולהיות מאושרת גם כשזה לא נוגע למשקל ואוכל ... אם היית שואלת אותי בתקופת הבולימיה שלי מה עושה אותי הכי מאושרת - כמובן שהייתי עונה לך תשובה שקשורה לאוכל . למשקל ... משהו בסגנון . היום - אני יכולה לענות לך הרבה דברים אחרים שאני יודעת שטוב לי איתם . שכיף לי איתם ושאני מתחזקת מהם והם תורמים לי . לפיתוח של עצמי . והם לווא דווקא קשורים למשקל או לכמה אכלתי היום /אתמול וכו' ... אז כן - זה צעד משמעותי בשבילך . לשמוח ולהנות מבלי להיות תלוייה ב"משקל יעד". שוב -אני לא מצפה ממך שתפסיקי להסתכל על הדברים בעיניים של המחלה . אנחנו תמיד נהיה יותר רגישות . תמיד נסתכל על הדברים קצת בפיקפוק ... אבל אנחנו יכולות לצמצם את זה לרמת המינימום וכמובן שלא יפגע לנו ביומיום . הריי אני תמיד אומרת שזה מאבק יומיומי שהופך עם הזמן וההתמודדות ליותר קל . אבל אני לא מתיימרת לומר שהוא נעלם . קצת מבאס אבל חיים עם זה . ואפשר לגרום לדברים שעדיין יראו בצורה מפוכחת ובריאה . ולא לתת ליצרי המחלה להשפיע ולהדוף אותך חזרה . בחורות רזות תמיד תראי . מגזינים עם בנות עם מידות "מושלמות" תמיד יהיה ... פרסומות , סרטים וכל עולם הפרסום שלנו מבוסס על זה . כי זה מה שמוכר , כי זה מה שרווח בחברה המודרנית והמטריאליסטית שלנו . אבל ! וזה אבל גדול ... השאלה איך את מתייחסת ל"טריגרים" האלה ... העניין עם טריגרים זה לא לתת להם להשפיע עליך . כשאת יודעת שאת תראי בחורה ברחוב שתקנאי ותגידי "למה אני לא כזאת" . אז תדעי שזאת העיניים של המחלה אצלך מדברות . כי הרבה פעמים אנחנו לא ממש מודעות לעצמנו . אנחנו אולי חושבות שאנחנו כן . אבל למעשה אנחנו מסתכלות על עצמנו בעיניים מעוותות למדיי . ההגיון שלנו הוא הרי הגיון לא ממש בריא . אם אפשר להגיד ... אני אתן דוגמא שקרתה לי - אני הריי לא משנה מה יגידו תמיד אחשוב שאני שמנה . זה מבאס ואני מנסה לעבוד על עצמי אבל בינתיים קצת כשלתי בנושא הזה ... הייתי לפני כמה חודשים עם חברים שלי בבר . ישבנו כמות נכבדה של חברים . ויש לי חברות כוסיות . ( בלי להעליב את המין הנשי ... רק בלשון של סלנג ) יש לי חברות שנראות טוב . ולא משנה מה יגידו לי , אני תמיד אחשוב שאני נראית פחות טוב מהן . גם אם אחרים יגידו לי שלא . זה ממש לא משנה כי אני לא רואה את הדברים כפי שהם רואים . אני לא מסוגלת להבין אותם . נכנסתי שנייה לתוך הבר ( ישבנו בחוץ ) , וחיכיתי לחברה שלי עם עוד 2 חברים שלי , בא אליי בחור - אחד הבחורים היפים . נראה כמו אל יווני . בכיף יכול לדגמן לדעתי ולדעת חברים שלי ... ופשוט לקח לי את היד ובא אליי לאוזן ואמר לי : "מצטער שאני מפריע ולא קשור , אבל הייתי חייב להגיד לך שאת הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים שלי . " אני הסתכלתי עליו דיי מובכת ,דיי המומה , דיי יודעת לאן הוא מנסה לחתור - הריי חשבתי שכשאר הבחורים ה"מאוד יצירתיים" הוא מתחיל איתי . וזה עוד אחד מהמשפטי פתיחה הבנאליים שיצא לי להיתקל בהם :) . מה לעשות בחורים - יצירתיות לא תמיד הצד החזק שלהם ... ואז באתי להגיב ולהגיד משהו בסגנון - "אני בטוחה שאני הראשונה ששומעת את זה" . והוא אומר לי ישר , כאילו קרא את מחשבותיי : " אהה ואני הומו ..." . זה קצת השאיר אותי חסרת מילים . כי הסיבה שחשבתי שהוא אמר את זה קצת נשללה על הסף . כל הזמן הזה אני מסתכלת עליו כאילו הוא נחת ממאדים . והוא לא מכיר אותי הריי ... מנסה לראות מאיזה סיבה שבעולם יש לו אינטרס להגיד דבר כזה . ואז הצלחתי להשחיל לו תודה מאוד מאוד מובכת . כשחברים שאלו אותי מה היה הדבר המוזר הזה שקרה עכשיו , הם ענו לי בתגובה : " תמי זה הריי לא משנה מה אנחנו נגיד , את תחשבי שאנחנו סתם אומרים לך את הדברים האלה ותחשבי שאנחנו משקרים או עובדים עלייך , אבל את לא מבינה את זה כי את לא רואה את עצמך כפי שאנשים אחרים רואים אותך". וזה כל כך נכון . אני עד היום מנסה להבין את אותו בחור - מאיפה הוא הגיע לזה שאני יפה ? ושאני עוד הכי יפה ? זה מצחיק ... אני לא תופסת את זה .... אחרי כן פגשתי אותו בשירותים - והתחלנו לדבר שוב ... חוץ מזה שהוא שלל את העניין שיש לו אח תאום סטרייט :) , הוא ענה לי שהוא באמת אמר את הדברים בתמימות מוחלטת ומתוך אמונה בדבר . ולא כי מישהו אמר להגיד ... מסקנה ? לא תמיד אנחנו רואות את המצב כפי שהוא באמת קורה בשטח . להגיד לך שעכשיו כל התפיסה שלי לגביי השתנתה ? הלוואי ... ממש לא ... אבל באיזשהו מקום זה כן ערער לי מעט את הביטחון בכמה אמונות שחשבתי על עצמי . אז אחרי שחפרתי לך עליי - זה המקום להקביל את המקרה אלייך . את מבינה - כשאנשים כמו אמא שלך , או ממונים עלייך בחוג לתיאטרון , או אנשים אחרים שהם לא את , אומרים לך שאת טובה , מוצלחת ... זה מדרבן אותך ומחזק אותך . וגם אם אנחנו לא ממש מבינות למה הם מאמינים בנו ככה - כי אנחנו לא ממש מאמינות בעצמנו , לא מספיק לפחות , זה עדיין קצת מערער את האומנה שאנחנו לא שוות , לא מוצלחות , וכו' ... כלומר זה מערער את הביטחון של באמוה הטבועה בנו - שרזון=אושר=הצלחה וכו' ... וזה כשלעצמו דבר חשוב מאוד עבורינו . ועוד משהו - כשידעת להישאר בטוחה בעצמך , להמשיך להאמין בדרך שלך , להמשיך ללכת לכיוון המטרות והשאיפות שלך בחיים , גם כשמישהו כמו דודה שלך באה וניסתה להסית אותך משם ועלרער את הביטחון הזה . כלומר עמדת בגבורה בפנייה . זה מדהים . וזה מראה כמה חוסן נפשי יש לך . את כנראה לא מודעת לעוצמה שלו עדיין . ולסיום - רציתי להמשיך לבאר את עניין המקום שנוצר כתוצאה מהפסקת הדיאטה . תראי , הריי הדיאטה היוותה חלק נכבד מהיום שלך . היא הייתה למעשה הדבר שהעסיק אותך הכי הרבה . "המטרה הכי נעלה " . ועכשיו כשהיא נמוגה לה , וטוב שכך אם יורשה לי להוסיף , אז יש מקום להשקיע ולפתח מטרות אחרות ודברים אחרים שאת מעוניינת בהם . כמו לימודים כמובן . ותיאטרון שזה תחום שאת מעוניינת לעסוק בו ומאוד מעניין אותך . כשאת פחות עסוקה במחשבות שלך בדיאטה , את נותנת לעצמך גם פיזית יורת להשקיע ויותר להנות מדברים אחרים שפעם לא נתת להם . ואת רואה את ההבדלים . אז עכשיו תגידי לי את - מה עדיף ? המצב שאת כרגע בו - מאושרת , מצליחה, אהודה , אהובה , אנשים מאמינים בך ואת רואה תוצאות יפות בשטח לאור ההשקעה שלך בנושאים אלו . או - להמשיך עם הדיאטה ואז לא יהיה לך מקום לכל הדברים הנפלאים שאת מצליחה לעשות אותם עכשיו כי הם עלו רמה בסולם העדיפויות ? אני חושבת שאת יודעת את התשובה לשאלה כבר ... בכל אופן , נשיקות בינתיים . אני מצפה לשמוע ממך מותק . תמי נ.ב. זה בסדר שאת עונה מתי שיש לך זמן . גם לי אין זמן כל כך אבל אני מוצאת זמן כי אני מרגישה צורך להיות כאן . סוג של תרפייה שמונעת ממני להתעסק בזה במשך היום . בכל אופן מתי שאת מרגישה צורך - אז תדעי שאת צריכה להיות כאן .

זה נכון..ברור שעדיף להיות אהודה שמחה מאושרת ומצליחה..אבל מה עם.. שמנה?? הרי הבטן שלי.. היא לא ירדה ואם אני אמשיך ככה לאכול היא גם לא תרד. והיום חשבתי לעצמי, הדבר שאני הכי רוצה זה להיות שחקנית..אבל-מיהם האנשים שהקהל הכי אוהב לצפות בהם- אנשים רזים או שמנים?? כמובן שאת יודעת את התשובה לשאלה.. ואז חשבתיי לעצמי- אבל יש לי כישרון משחק! והקהל אוהב לראות אנשים שיודעים לשחק טוב!.. את מבינה?..אני בעצם נקרעת בין הרצון להצליח לבין הרצון לרזות!! שוב זה סותר אחד את השני!! למה זה לא יכול להתקיים ביחד??? מעגל הדיאטות שלי בחיים לא ייפסק!! אני יודעת! אני מכירה את זה! כי אני מכיתה ז' כבר בדיאטות! עכשיו אני בכיתה י'!! לפעמים אני מפסיקה את הדיאטה..אוכלת ואוכלת עד שבסוף אני כבר לא יכולה ומתחילה דיאטה...ושוב מפסיקה אותה ושוב אוכלת ושוב נכנסת לדיאטה.. אווווף.. מתי זה יגמר??? אני רוצה לאכול בלי להסתכל על הבטן שליי.. אני רוצה להיות רזהההה:-( לאהוב את עצמיייייייייייי! מתי אני יוכל לאהוב את עצמי??? אני כל כך שונאת את עצמי מבחינת מראה.. מתעבת!! מבחינה פנימית זה כבר משהו אחר.. אבל הת.ז של בנאדם זה החיצוניות.. לא הפנימיותת!! בקשר למה שכתבת על חברות שלך.. אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך!!! חברות שלי כאלה יפות..ואני באמת מרגישה הכי נחותה ליידן!.. רק שהן לא אומרות לי שאני יפה.. לדעתי את באמת יפה..חחחח אפילו לא ראיתי אותך אבל את נשמעת לי יפה.. אני שמחה שמצבך טוב עכשיו..שימשיך להיות ככה:-) תמי, זה אפשרי לעשות כל מה שאת רוצה ובו בזמן גם לרזות?? זה אפשרי??? ועוד משהו תודה על הכלללל! אני מרגישה שיש מישהי שבאמת מבינה אותי.. להצגה הראשונה שאני יופיע בה- תקבלי כרטיס כניסה חינם:-) אוהבת המוןןןןן **חמודה**

מרגישה דפוק עם עצמי שונאת את עצמי שנאת מוות אני כזו שמנה שאני לא יכולה להסתכל על עצמי לא במראה ולא במקלחת אני מתקלחת מהר כדי לא לראות את השומנים שלי אני נגעלת מעצמי כבר כמעט שבוע אני אוכלת 500 קלוריות יום אני מחכה לעלות כבר למשקל יהיה לי רק ביום ג ואני כבר משתגעת אולי אני יואכל רק 200? אני חיבת לדעת איך לרדת במשקל הכי מהר שאפשר אני לא יכולה יותר לא יודעת מה לעשות עם עצמי נהיתי יותר מידי אובססית אני כבר 9 שנים עם הקאות לא באופן קבוע יש תקופות של כל יום וכל היום ויש תקופות של כמה פעמים בשבוע

אני צריכה עיצה עזרה משהו לפני שאני משתגעת בא לי להקיא את עצמי למות אני מרגישה שאני נראית כמו מפלצת לא יכולה יותר בבקשה תעזרו לי סליחה שאני בוכה לכם ככה ומתפרצת

אני רוצה לומר לך חייתי עם ההפרעה כ10 שנים וחייתי איתה בסבל רב אני יודעת מה את עוברת נסיכה מאמי גם את לא הזכרת בת כמה השאלה היא האם את רוצה לצאת מההפרעה זאת אומרת לחיות רגיל ולנסות טיפול (תלוי במצב שלך אישפוז\טיפול פסיכולוגי) שבוע טוב נסיכה חיבוקים דניאלה

דבר ראשון כתבי לי מייל למייל שלי בוואלה ודבר שני את חייבת לספר לי הכל!!!! אילת וכ"ו.. וכן סיפור ארוך יש 2 מנהלות פה בפורום ואם הילה רוצה הילה תספר לך איך זה קרה... וכמובן לא מורידה את ערך דינדין אבל אין כמו הילה שבוע נפלא דניאלה

אבל במה בדיוק את מאשימה אותי? זוכרת את השיחה הזו שהתנתקה לנו במסנ'(שאה כן פתחתי רק בשבילך כי שגעת לי תמוחח) מאז נעלמו עקבותייך גם אני מאוד רוצה לדבר איתך אבל לא נראה לי שיעניין אותך הכל כי זה ממש ארוךךךךךךךךךךך אני אוהבת אותך מאמי והתגעגעתי המון את הדבר הכי נוסטלגי בשבילי.. הראשונה שדיברתי איתה בנט.. אחרי הילה.. זה היה מזמן.. כמה מיים עברו בנהר... אפשר לטבוע... אוקי מאמי רשמי תמייל שלך ונמשיך משם..

[email protected] חסר לך שלא אקבל ממך מייל !! אוהבת אותך נסיכהההההההה

[email protected] חסר לך שלא אקבל ממך מייל !! אוהבת אותך נסיכהההההההה

וואי את מגיבה מהר...:) ותכלס באמת הפתעת אותי ..וחחחח.. גם אני אמרתי לעצמי כל הכבוד הכתמים ירדו יאללה יורדים על עוד קנקן חלב;)... מממממ... טופו? נדמה לי שאכלתי פעם המבורגר כזה בטירונות זה לא רע דווקא... אה אני בת 20 אם לא אמרתי עדיין :)... לקחתי לתשומת ליבי אני באמת אנסה את זה... זה דווקא נחמד.. ובנוגע לקולה ודיאט קולה מישהי אמרה לי פעם שדיאט קולה גורם להיווצרות צלוליטיס ..אין לי מושג מאיפה היא לקחה את זה... אבל זה גרם לי לא לשתות דיאט קולה.. ליתר ביטחון . .אז.. טיפ לא מבוסס.. במתנה.. ואהה... כן אני חושבת שיש לי עדיין "טראומות" לא מטופלות עשיתי הרבה שטויות שאני אכולת חרטה עליהם עד היום ... הבולימיה זו שטות אחת ..זו באמת שטות... אבל לא נראה לי לחזור שוב לפסיכולוגית זה שלב שאני רוצה להשאיר מאחוריי..עד כמה שאפשר.. מממ איך התחלתי ?..עם הבולימיה הייתי מהילדות האלה שלומדות וחורשות ולא אכפת להם כלום חוץ מהלימודים.. הייתי גם סוג של טום בוי בילדות הרבה ספורט הרבה כדורגל עד שהגעתי לכיתה ז' ואז זה כבר בעיה לשחק עם הבנים ..אז הפסקתי.. ואכלתי אותו דבר.. ותפחתי ותפחתי עד שבכיתה י' היה מין טוויסט כזה והתחלתי להוריד במשקל ומן הסתם הפידבקים היו חיוביים ..אז הורדתי ..אבל גם לא ממש הורדתי מהאוכל ..אז מה עושים ? מוציאים.. וככה זה התחיל..די דומה להרבה סיפורים אני חושבת.. ההורים שלי עלו על זה... ומשם ההליכה לטיפול הייתה קצרה.. הייתי אצל דיאטנית אצל מישהי שמתמחה בנוער ואצל פסיכולוגית..ובמשך שנתיים בערך הייתי אצלה .. הבולימיה די פחתה אומנם הייתה בנדנד אבל פחתה.. ואז גם הכרתי את חבר שלי דה אז.. שהוא עזר לי לראות את עצמי לא תחת זכוכית מגדלת אלא להעריך את מה שיש..והבולימיה פחתה הרבה הרבה הרבה יותר.. בתחילת השירות שלי נפרדנו וזה חזר בשנה הראשונה בצבא.. ולקראת השנה השנייה החלטתי שזהו אני לוקחת את עצמי בידיים.. אבל השינוי הכי גדול היה ..זה שמשום מה פשוט הפסיק להיות אכפת לי מה אנשים חושבים ...ולשים פס על ציפיות של אחרים ממך.. אלא להנות ממה שיש.. במקום לרדוף אחרי דבר שהוא אולי בלתי מושג.. וזאת הנקודה..כל כך אכפת לכולנו מה אנשים חושבים ... שצריך להיות הכי טוב הכי רזה הכי יפה הכי הכי הכי הכי עד כדי כךשמשלמים מחיר כבד כדי להגיע לשם.. והיום .. נוק אונ ווד .. בינתיים אני נקייה... וואי זה מכתב ארוך..חחחח... אני מקווה שלא שכחתי משהו..:) ואגב קראתי את המכתב פתיחה.. ואין לי מילה לתאר אותו חוץ מוואו... במובן הלא פרחי ולא צפונבוני של המילה:) כל הכבוד... באמת כל הכבוד..

ב"ה אני תמיד אומרת שאם ההורים לוקחים את זה בידיים ונושאים את כל האחריות על זה עד הסוף. הולכים איתך "יד ביד", זה בד"כ מציל ת'מצב מיידית, שלא נדבר על תוספת של חבר מפרגן ותומך. הטרגדיות הכי גדולות בד"כ קורות כשהם עיוורים כביכול והזמן לא עוצר מלכת והשתיקה וההסתרה של הלוקים בהפרעה הופכים להיות הסוף המר של העניין הזה מבלי למצוא דרך מוצא ולעיתים שנים רבות אם בכלל. אז היה לך הרבה מזל ואני שמחה על כך שזכית אני שמחה שאת מרחיקה את עצמך ממחשבות על "מה הם חושבים" כי לאל ספק הבנת בעצמך זה בלבד רעל מרוכז וככל שתתחזקי את לעצמך ותחווי את החיים במלואם את רק תתרחקי מזה יותר ויותר. כל הכבוד\ המון אהבה אני

באמת תודה רבה לא ציפיתי להתייחסות כזו מעמיקה:) אממממ אחד אחד.. אני באמת אלך לעשות את הבדיקות האלה .ב12 התכוונתי בכל מקרה כי הזיכרון שלי לא משהו בזמן האחרון ובנוגע לציפורניים כן יש לי כתמים לבנים לא גדולים ולא יותר מדיי ושיניים יש חריצים .. גם לא יותר מדיי בנוגע לתזונה אפשר להגיד שאני אוכלת כמעט הכל זה כמעט כאילו התקופה של הבולימיה לא הייתה -חוץ מהתופעות לוואי;) אני פשוט מקפידה לא לאכול דברים שמנים יותר מדיי מטוגנים וכאלה ולא לאכול שוקולד יותר מדיי.. חוץ מזה אני די אוכלת רגיל בבוקר קורנפלייקס ואני גם בתקופה של לימודים אז אני מנשנשת הרבה במהלך היום אבל דברים כמו גרנולה ותפוחים וכאלה ארוחת צהריים זה אורז פתיתים תפוחי אדמה חזה עוף וכו וערב זה חביתה קורנפלייקס או סלט מה שבא באותו רגע.. אה זהו נדמה לי ?...שכחתי משהו...? נ.ב.. באמת המון המון המון תודה רבה:) וזה הכל

ב"ה לבנים בצפרניים - הם דווקא ביטוי לטראומות ולא למחסור בסידן (נכון שהפתעתי אותך??) אז ככה אם יש דברים שמאוד מטרידים אותך אני מציעה שתביאי אותם לידי ביטוי עם איש מקצוע...את עדיין בטיפול??.. אגב גם עיסוק שהוא תרפיה אומנותית כמו ציור כתיבה בעיקר ציור כלי נפלא לשחרור טראומות וזה יכול לסייע לך לסלק הרבה לבנים מהצפורניים ועוד הרבה דברים אחרים בלתי רצויים אני ממליצה לך בחום רב על טופו להוסיף לתזונה שלך ( זה נראה כמו גבינה בולגרית חסר טעם מורכב מפולי סויה בהנחה שאת לא אלרגית ואת לא סובלת מליחה) הקטע איתו שאפשר לתבלן ואז זה מקבל אתהטעם של התבלון אבל יש בו הרבה סידן והוא גם סוג של אנטיביוטיקה ומאזן הורמנאלי נפלא. יש לו עוד הרבה פלוסים את חייבת להוסיף ירקות לתפריט שלך כי ללא ספק יש בהם הרבהמרכיבים של מנרלים ומלחים חיוניים מאוד ומחזקים. אל תשתי דיאט קולה וגם לא קולה רגיל כי זה יוצר נשירה ופוגע בספיגה של המזונות בגוף שלא נדבר על כל החומצה שצורבת את המעיים. אוכל ודיאט קולה שווה אסון!זה כאילו שלא אכלת כל המוגזים פשוט המנעי מזה עדיף שתשתי מיץ רגיל אל תמתיקי עם סוכרזית כי זה גם יכול להחליש ולגרום לתופעות לוואי כאלה. אגב אם יש לך רעב מוגזם פתאום צחצוח שיניים ושתיית מיים מנרלים מרגיעים את בלוטות הטעם וגורמים להתייחס "לרעב" בצורה שפויה אני מחזקת אותך כל הכבוד שהצלחת לצאת מזה מאוד היתי רוצה שתספרי מה קרה, מה גרם לך לצאת מזה, מה עברת... איפה הית איזה טיפול קיבלת מקבלת מאוד חשוב לי שתספרי מאמינה בך כל הכבוד!!!!! אבל אם את לא בטיפול אני חושבת ששווה להמשיך שיחות אחת לכמה זמן בשביל לשמור על הגחלת... זה חשוב... המון אהבה :-)

היללי הצלחת לנפץ לי את אחד המיתוסים הכי גדולים ! לבנים בציפורניים - תמיד חשבתי שזה חוסר סידן . וזה בסופו של דבר ביטוי של טראומות ?! איזה קטע .... אני ממש המומה . ממש מופתעת . אני אלך לחקור עוד קצת את הנושא . את הראשונה שהעלתה לי את האפשרות הזאת . אם זיכרוני לא מטעה אותי , אני חושבת שגם רופא אמר לי פעם שזה חוסר סידן . אבל אני אבדוק את מה שאת אומרת . יותר לעומק . זה באמת מסביר כמה וכמה דברים ... למשל איך הלבנים היו בשכיחות יותר גדולה דאז , בקופת הבולימיה שלי . ועכשיו שאני בסדר ( ביחס לאז ...) נעלמו לי הנק' הלבנות שהיו לי בציפורניים . ואני סתם יחסתי את זה לתגובה של חיזקתי את רמת הסידן שלי בגוף . ושחזיקתי על ידי כך את הציפורניים .... מצחיק ... אני חייבת להגיד : וואו ... תודה :) שוב ... תמי

רק רציתי לספר לך שהתחלתי היום טיפול. אני מקווה שזה יעזור. אני מקיאה כל יום בזמן האחרון אני עולה כל כך במשקל. אני כל כך מאוכזבת מעצמי מכל כך הרבה בחינות.

ב"ה להקיא שווה מילים, כעס, רגשות, תחושות, רצונות, אכזבות ומה שעומד מול ההקאה הוא מצד אחד לבטא אותם ואז את "מקיאה"באופן מדומה חיובי או לטובת הקאה ממשית שהיא מן הסתם נגד ביטוי ולמעשה הענשה עצמית, זיכוך מדומה...מה? הזנה מוגזמת שווה צורך בתמיכה רגשית, צורך, צורך צורך חנוק ובלתי מסופק, שאיפות בלתי הגיוניות ותסריט של סרט אימה שלא תמיד אמיתי או מציאותי אלא זה שהופך אותם למציאות ממשית הוא גיבור הפחד. את משתיקה את הסרט ע"י הזנה מוטרפת ע"י משהו שאת יכולה לבדוק אם יש לו בסיס או לא לרעוש על דברים שעוד לא קרו, רק מתוך ציפייה שאת אינך ראויה ושלא תקבלי את הדברים שאת רוצה הגיבור המסרס - הבמאי של התסריט אבל זה רק בראש וזה עוד לא קרה ובמקום לרעוש מבפנים בגלל שדברים לא זורמים. הייתי עוצרת. מפסיקה את הסרט. מבינה ומתעמתת מול העובדה שיש לי רק סרט רע בראש ושאותו אני עוצרת כי ממילא הוא עוד לא קרה לדמיין תסריט רע בראש כשעוד לא קרה מאום במקום לחכות. להמתין מעט ולתת לחיים לדבר בעד עצמם מבלי שאת תתערבי ותתני לפחדים שלך שליטה נכון, את נתקלת בבלגאן. אבל כל בלגאן הוא הכרחי למען יצירת סדר חדש ולכן חשוב שתהיי סובלנית ועל תלחצי ועל תגדירי הגדרות או ציפיות שמראש לא תוכלי לעמוד בהן הניחי. מה שיהיה יהיה ממילא לא תוכלי כעת בשניה אחת לשנות את העובדה שיש לך הפרעת אכילה אז פשוט הניחי זה רק אומר שנקלעת לשביל שכמו רבות זהו שביל שנועד לך ללכת ואם תצליחי לא לשפוט את ההמצאות שלך עליו תוכלי לראות את הדרך ומה את תוכלי לעשות ואולי יכולה לעשות כדי לסור ממנה לחיים שאת כל כך רוצה לחיות. אני מחזקת את ידייך על הטיפול ואל תצפי שדברים יקרו מהר. הדרך ארוכה וככל שתקבלי את זה "הנפילות" אט אט יפסקו אני מבטיחה לך פשוט קבלי את זה שאת בנפילה. הקבלה שלך תרגיע אותך ואת לבד תראי שתזדקקי פחות למנגנון זלילה - הטהרות - צום מאמינה בך אל תוותרי אם את שם...לכי על זה. חווי את זה...הזמן לצאת מהמבוך יגיע בעתו ואל תחשבי "למה הן לא שם ולמה אני כן...למה אני וכו" קבלי שאת פה. שום דבר לא סתם והתמכי כמה שיותר. אל תשתקי. תני לעצמך ביטוי וככל שתרבי הצורך שלך לברוח מהעולם יפחת. נשיקות אני

וואי בבקשה אם יש מישהי שיודעת שתענה לי אני בולימית לשעבר אפשר להגיד שאני "נקייה" לגמרי כבר שנה פלוס לפני כן הייתי בנדנדה של חודשים כן חודשים לא אבל כרגע אני אחרי שנה של "שיקום" והשיער שלי דה אז מן הסתם נשר וכרגע אני עם הרבה פחות ממה שהייתי ובמשך השנה הזו אומנם הנשירה עצרה בינתיים אבל הוא לא חזר למצב הטבעי.. שאלתי כרגע בפורום נשירה ואמרו לי שזה מצב שיכול להיות קבוע ושאני אשאר ככה בלי שיפור מישהי יודעת עברה משהו כזה לאן אפשר לפנות ואם באמת זה יישאר ככה אני יודעת שזה אולי נשמע קצת לא שייך ..אומנם פורום של בעיות אכילה אבל אם מישהי תוכל לעזור לי אני באמת אשמח.. ולכל מי שעוברת בולימיה עכשיו .. אולי מההודעה הזו תבינו תעריכו מה שיש לכן ,שיער שיניים וכו זה לא דבר טרוויאלי בבולימיה את מאבדת המון יחסית למה שאת מרוויחה ברגע... אל תתנו לזה להיות חלק מהחיים שלכם זה לא שווה את זה אף אחד לא שווה את זה... שיהיה לכולנו רק טוב והצלחה..

ב"ה הגיע זמן לעשות בדיקות דם..בדיקות בכלל פני בהקדם לרופאת משפחה ובקשי לבדוק אבץ. בי 12 ומגנזיום, ברזל, אשלגן (שאר מלחים ומנרלים) וגם תפקוד כבד ובלוטת תריס ...הם בדכ המוקשים שיוצרים בעיות נשירה ועוד הרבה בעיות אחרות. שווה לבדוק עוד אפשרויות וכמובן נשירת שיער מצביעה על תזונה לקויה. מתח רב ועוצמת של פחד וחרדה גבוהים למדי. מה גם שיש פה תחום גנטי ששווה לבדוק אם יש בעייה כזו במשפחה..יש? לאור העבר שלך אני מציעה שתבדקי את הנושא הזה ברצינות מעבר לעניין האסתטי שמדאיג אותך וככל שתרבי להרגע ולהרפות כך גם תפחת נשירת השיער מעבר להזנה בריאה שהיא הכרחית ומונעת מתזונה חלבונית טובה השיניים אצלך..צפורניים באיזה מצב??... יש לך לבנים על הציפורניים??.... שיניים חלשות...חריצים...??? אני ממליצה לך גם להתייעץ בפורום "תזונה ללא דיאטה" של בלה אגמון ולשאול אותה הייתי רוצה לשמוע ממך על התזונה שלך איך ומה את אוכלת היום... האם ההתגברות שלך על הבולימיה היא המנעות מאכילה או שיש איזון כלשהו ארוחות מסודרות ויתכן שיש פה תוצר לוואי שיש להזין בדרכים נוספות אולי תוספי מזון.... ספרי לי קצת יותר... המון אהבה

אני לא מסוגלת לשמור דיאטה וככל שאני מנסה אני אוכלת יותר ואני ממש חייבת יש לי בעיות ברגליים ולחץ דם גבוה וקולסטרולמה עושים? האם יש משהו שבאמת עוזר אולי איזשהו כדור יעזור מה דעתך? אולי איזה פורום שיענו לי מיד בשעת המשבר אני מיואשת

הפורום הוא בדוקטורס ובלה היא נהדרת.. שנית את לא מצליחה לשמור?? קודם כל אם כבר לרדת אז תביני שאת נכנסת לתהליך נפשי ופיזי גם יחד שכנראה שבתוכך את לא ממש רוצה אבל אין לך ברירה ואז זה כאילו לעשות משהו כנגד האמונה או הרצון שלך והגוף מתנגד...את אומרת "זה אסור" ואז אומרת "גם ככה אני לא מאמינה בזה אז יאלה..אפשר!! נכון או שאני טועה? בכל מקרה תזונה נכונה ולא בהכרח הימנעות טוטאלית מדברים שאוהבים תצביא אותך לדרך חיים שתוכלי גם להנות וגם לשמור על משקל בלי התעסקות במשקל..מנסיון!! דברי עם בלה היא תעזור לך...! יום נפלא מתוקה..ואל ייאוש..כי הוא רק מביא עימו לא טוב!! נשיקות דינדין

ב"ה להפסיק לקבוע שהיום תצליחי לאכול כלום להפסיק לחשוב שהיום תרדי 10 ק"ג (נכון הגזמתי אבל לא היתי רחוקה) אלה הן צפיות מלחיצות שאף אדם לא יעמוד בהן גם את לא גם אני לא אז הניחי לזה כי את רק תלחיצי את עצמך והנפש שלך לא תהיה מרוצה גם אם תרדי קילו ביום...פשוט הניחי להתעסקות והבדיקה. הזיני את עצמך נפשית רגשית. מלאי את חייך בעניין ושמחי. צרי לעצמך חוויות של עניין ואתגר. אכלי מסודר, מעט, מגוון וקבוע פחות סוכרים אבל לא לוותר עליהם גם אם בסופו של דבר הם מזון לשכל ולא לבריאות... יותר מזונות מלאים וירקות בכמויות קטנות בלי להשקל לאט לאט וכמובן בסמוך ובצמוד ע"י הנחיה של דיאטנית מתמחה ורופאת משפחה. תרשי לעצמך ליפול והמשיכי הלאה. הרשות מונעת מהנפש את מנגנון ה"דווקא" לחץ דם גבוה... טיפ שום מוריד לחץ דם נסי לאכול כל יום על סלט שני שיני שום ושתי כפות שמן זית ותבדקי יתכן וזה יסייע לך הליכה שעה ביום מסדירה דופק ולחץ דם ותזרקי עוד שקית וירטואלית של אהבה..ערבבי טוב טוב ותאכלי האמיני לי הרבה דברים ישתפרו :-) בהצלחה

אהלן כולם .אני רוצה לספר לכם על שיחה שהייתה לי עם חבר הכי טוב שלי לפני כמה ימים . חשוב לי לציין לפני כן שחבר שלי , הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי . אולי הכי קרוב אליי . הוא מכיר אותי הכי טוב וכנ"ל אני אותו . יש לנו קשר מיוחד . ועמוק . ושלא ממש אפשר להסביר במילים . והוא עבר איתי את כל הדברים הכי קשים שעברתי בחיים . כולל הבולימיה שלי . כולל המצב עם אבא שלי , כולל הדיכאונות שלי ועוד כל מיני מצבים קשים ושמחים גם כן . ועכשיו אני אספר לכם על השיחה . אז השיחה התחילה כעוד שיחה רגילה בינינו . מאוד קולח . מאוד מובן . מאוד זורם ונינוח . שנינו מביעים דעות . ואז איכשהו השיחה הדרדרה לבולימיה . הוא אמר לי : " תמי , אם היית אומרת לי שמחר בבוקר אני אקום עם עוד 50 קילו עליי , או שאני אקיא מידיי פעם ואשאר כמו שאני עכשיו , הייתי אומר לך בטוח - בולימיה . " ואני הייתי בשוק . ממש בשוק טוטאלי . כעסתי עליו . אמרתי לו שאחרי שהוא יודע עליי . שהוא עדיין מעיז להגיד את זה . ואיך הוא מסוגל לחשוב ככה באמת . שיש לנו כל כך הרבה חברים משותפים , יותר מידי חברים משותפים עם ה"א . וכל כך הרבה מקרים ששמענו עליהם והוא - עדיין חושב כמו אדם שטחי ורדוד . והוא ענה לי שהוא יודעת שזה נשמע לי כשטחיות אבל מה לעשות למרבה הצער מה שקורה בחברה שלנו המודרנית זה : "שיופי חשוב מאוד " ולפיכך במודה של ימינו , גם רזון . ובתור אחד שהיה רזה כל חייו . הוא לא ירצה להיות עם עוד 50 קילו עליו . והכול "שאלה של מינון" . שאם זה פעם בא , ולא בתדירות גבוהה אז עדיף האפשרות הזאת מאשר האפשרות השנייה של לעלות 50 קילו . ואני נשארתי קצת ללא מילים . קצת המומה יותר מדיי . דבר שנדיר למצוא אותי . ואז הסברתי את טענותיי שזה לא שאלה של מינון . שזה שאלה של לקבל את עצמך . ושמה שנראה לו שסביר ובמידה זעומה , יכול מהר מאוד להפוך לכדור שלג , ומשתלט עליך מהר מאוד . ושזה מה שקורה בשטח . מה שקרה איתי . והתחלתי להסביר את הנזקים שיש לבולימיה . ושמה שקורה בשטח זה שבהרבה מקרים בולמיות יכולות להסתיר את ה"א יותר טוב . שלא תמיד רואים אליהם . שהם יכולות להיות רזות ,שמנות ,נורמליות . ושה לא כמו שאנורקסית שממשיכה , רואים את זה עלייה . וישר אפשר לראות שהיא חולה . שהנזקים של בולימיה לא פחות חמורים . ויש גם נזקים גופניים ולא רק נפשיים . ושטפתי אותו בעובדות והסברים משכנעים . וואז מה הוא ענה לי : " תמי בסופו של דבר , אני יודע ואת יודעת בתוך תוכך שאם באמת היו עומדות בפנייך 2 האפשרויות שהעלינו . גם את היית בוחרת בהקאה מזדמנת ולא בלעלות 50 קילו . שלך זה לא פחות חשוב . אולי אפילו יותר מלי . אז אל תנסי להכחיש ..." האמת שדיי צחקתי . אבל נשארתי שוב לא מילים . הוא כאילו כניס לי מכה מתחת לחגורה . הוא ידע שיש איזשהו צדק בראייה שלו עליי . ולא ממש יכלתי להכחיש לו את מה שהוא חשב . כי אם באמת זה היה קורה בשטח - אני לא יודעת מה הייתי עושה . ונכון שזה מצב היפוטתי לחלוטין . ושזה לא מצב אפשרי . אבל זה כן גרם לי לחשוב על איך שאני עדיין מסתכלת על הדברים . חשבתי שאני יותר מפכוחת . יותר זהירה . יותר מודעת . אבל מה זה משנה בסופו של דבר אם הייתי מוכנה לזרוק הכול בשביל רזון ?! זה רק מוכיח לי כמה שהמחלה טבועה בי עדיין . שחשבתי שאני בסדר , ושאין לי כל כך מה לדאוג כי להדרדר חזרה כמו פעם זה לא יקרה . אבל הנה , שאלה הכי קטנה ופשוטה ועדיין קשה לי להגיד מה הייתי עושה . למרות הכול . חשבתי על זה הרבה מאז . ידיד שלי מציג את הדברים כשהשמנה היא פשוט לא לאהוב את עצמך . אמרתי לו שזה יותר מורכב מזה . שיש הרבה סיבות למה אנשים משמינים . אבל הוא אמר שבסופו של דבר גם חוסר מודעות , וחוסר אכפתיות נובעים מהסיבה הפשוטה שלאדם לא אכפת מהבריאות שלו אם הוא מזיק לעצמו כך . ושזה הרע במיעוטו . וצריך לבחור מה עדיף מבין השתיים במקרה שהעלינו . ושכמו שהוא מעשן למרות שהוא יודע שזה לא בריא , ושזה מוות איטי . ואם היה אכפת לו אולי יותר , אז אולי הוא לא היה עושה את זה . אולי הוא היה מפסיק . וכך גם עם השמנה . גם אנשים מודעים צריכים לשמור על הבריאות שלהם . אותי השיחה הכניסה קצת לבלבלות . הגנתי והגבתי למה שהוא אמר , אבל עדיין כל משפט סיום הדהד לי בראש . כאילו שלא משנה מה זה עדיין נכון . זה עדיין עצוב שהוא צודק . על החברה . עליי . עליו . ולמה ? זה חייב להיות ככה ? אני תמיד אשאר דפוקה כזאת ? תמיד יהיה לי את השבריר הקטן הזה ליפול שוב אם רק "הסיטואציה מתאימה" ?! זה מאכזב . זה מתסכל .כאילו כל הבועה שחייתי בה התנפצה לי בפרצוף . כאילו ניסיתי להשלות את עצמי . לגרום לעצמי להאמין במשהו שהוא לא נכון ... לעבוד על עצמי שאין מצב יותר . שאני חזקה . שזה לא שווה שומדבר בעולם . אבל בכל זאת ... טוב לא יודעת . אני עדיין חושבת על הדברים . אני עדיין מנסה להגיד מה הייתי עושה באותו הרגע . מה הייתה הבחירה שלי . אני אשמח לשמוע מה דעתכם . מה אתם חושבות שבמצבכם היום הייתם עושות . ולמה לדעתכם זה ככה .... זה מצב היפותטי שחשוב לחשוב עליו . נשיקות ויום טוב תמי

תמי יקרה, הציבו בפנייך שאלה קיצונית מדי ,מצב שהוא גיהנום בהתגלמותו לכולנו - 50 קילו+ ומצב לכאורה קליל של "הקאות מדי פעם". יש לי כמה הערות: 1.אני לא יודעת מה איתך אבל אני לא מכירה מצב של "הקאות מדי פעם" אלא הישאבות להתעסקות בלתי פוסקת בהקאות דהינו בולימיה שמלווה בנזקים (כמו שאמרת) בלתי הפיכים... 2.תראי גם בן אדם בריא שלא ידע מימיו הפרעות אכילה - כמו החבר שלך למשל יבחר ב"אופציה הקלה" של הקאות בהינתן בחירה כמו זו שהוא הציג לך וזה שגם את בתוך תוכך היית בוחרת בה לא אומר שאת חולה - ממש לא! בדיוק כמו שהעובדה שרובינו היינו בוחרים לגנוב פעם בשנה ולחיות טוב על פני חיים של עוני קיצוני לא עושה אותנו קלפטונומים... בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שכולנו נאבקות כל יום לחיות חיים כמה שיותר בריאים ורחוקים מההפרעות אכילה האלו ולשפוט את עצמך כ"כ בחומרה זה לא הוגן - להיפך תתני לעצמך פרסים על זה שהתקוממת כ"כ נגד הדברים !! את יודעת ביהדות לא נענשים על מחשבות רק על מעשים אז מי אנחנו שנחמיר כ"כ :) שיהיה לך רק טוב! ריקיש

אז כמה תגובות להערותייך וכמה הערות משלי . ראשית - תודה על התגובה המעודדת . לא חשבתי על זה באופן שהצגת את הדברים . אני באמת צריכה לתת קרדיט לעצמי על הדרך שעשיתי .אני עושה את זה במשך היומיום . ולא שוכחת מה עברתי ולאיזה מקומות אני יכולה להישאב חזרה ... אולי קצת המעטתי בחשיבות של זה כשנלחצתי מהמחשבה שוואלה אני חושבת אותו הדבר כמו לפני 3 שנים . בעיצומה של המחלה . לגבי הערותייך - כמוני כמוך - שתינו איננו מכירות מצב של הקאות מזדמנות . זה מתחיל כך ומתגלגל לתהום עמוקה של הרגל והשתלטות על החיים . את הריי מתרגלת למחשבה הנוחה שכל מה שאת מכניסה לפה יכול לצאת שניה אחרי כן כי זה הריי "מזיק /אסור / משמין וכו' "... - זה המחשבה של המחלה כמובן . לכן אני מסכימה איתך . ואת זה הבהרתי גם לידיד שלי . פשוט אנשים לא מסוגלים לתפוס את זה באמת במלוא המשמעות של העניין אם הם לא נמצאים שם . לא חוו את זה על בשרם . וזה הקושי הגדול . אבל למרות הכול , עדיין אינני מסכימה . אני לא חושבת שבשום אופן דבר שכזה יכול להיות בסדר , אם האופציה השנייה קיצונית גם כן צריך לחשוב באמת מה הדבר הנכון לטווח הארוך ואם זה בולימיה או השמנה ? אז תלוי מה יהרוס אותך יותר . כמו שאומרים - הרע במיעוטו . מה הדבר שהכי פחות רע ? זה כבר שיקול אישי . אבל שוב - מי שלא חווה בולימיה על בשרו , גם לא יבין עד הסוף את כל המשמעות של הדברים . ולכן רובינו היינו בוחרים בבולימיה . כי זה "נחשב להכי קל" ... למרות שלא בהכרח הכי פחות רע מבין השניים ... מבינה מה אני אומרת ? וכשאני משווה את הדוגמא שלי לדוגמא שאת הבאת - אז העניין הוא לא הפעם האחת שאדם מחליט לגנוב מאשר לחיות בעוני חמור כל חייו . אלא מה שהגניבה מרשה למוח שלו לאחר מכן לפרש סיטואציות כ"לא מזיקות" .כלומר אם הפעם הבאה באמת תימנע או שהתחלת מעשה שכזאת גוררת אחרייה - שרשרת של מעשים שליליים שאולי לאחר זמן מה גם יצאו מכלל שליטה . זה כבר תלוי באדם וחומרת המצב . אבל השאלה איך יודעים מי זה מי ? זסה לא בהכרח יוליד מעשה נוסף , אבל יש סיכוי גדול שהפרשנות הלא מודעת שלך, החציית גבולות הזאת תוליד חציית גבולות נוספת ... זה הריי טבעו של האדם . אנחנו כל הזמן רוצים לבחון את התגובות שלנו . תקראי לזה מזוכיזם טבעי . לראות עד כמה רחוק ניתן ללכת . גם לא במודע ... גם בדברים הקטנים שלנו ... אז מה אומרת על דבריי ? מקבלת או שוללת ? מחכה לשמוע מה דעתך . תודה על הכול . נשיקות , אהבה ודרך צלחה בינתיים תמי

תמי יקרה! הרי זה מובן למה הוא או את הייתם מעדיפים את הבולמיה לא? זה בגלל שאצלנו כולנו ומה שהחברה משדרת זה שמן= לא מצליח= דחוי= מגעיל וכו'..נכון??? עכשיון!!... מי אמר שצריך להיות שמן?? זה לא או שמן או רזה ממות!!1 אין דבר כזה יש נשים שהן נורמאליות אוכלות רגיל גם שוקולד ודברים שנתפפסים אצל האנשים עם ההפרעה כ"אסורים" ובכל זאת יש להן גוף יפה והן נראות נפלא..אבל הן לא מגיעות למצב של "רזון =מוות" או בכלל לא חושבות להקיא.. מה ז"א 50 קילו? צריך לשאול תשאלה נכון..הרי השמנה לא נובעת מיום אחד או שבוע של אכילה מוגזמת..עוד דבר אגלה לך אם תאכלי שבוע בהגזמה ושבוע אחרי תחזרי לאכול רגיל (בלי הפרעה) תראי איך הגוף מתאזן ושב.. רק מי שיש לו הפרעה חושב לא נכון...לדוגמה: "אכלתי קרמבו יו מחר אעלה בטוח 7 קילו...חייבת להוציא את זה" אני יודעת..וחוץ מזה הקרמבו גם מתפרש כ"איבוד שליטה" היות ובראש שלי אסרתי על עצמי דברים מסויימים שלא מגיעים לי..ואז אם אכלתי אני מפרשת את זה לעצמי כחזירות, אי שליטה ומאוכזבת..כל זה זה ההפרעה ברגע שהאוכל ..גורם לנו מחשבות כאלה ועשייה הרס ועוד..זאת בדיוק ההפרעה..אז אומר לך מה אני הייתי בוחרת..גם להנות מהקרמבו וגם לא לעלות 50 קילו!! היום אני נראית הרבה יותר טוב אני שומעת את התגובות והיום אני לא במשקל 43 קילו ..המשקל בכלל לא מטריד אותחי..אין לי בעיה לקנות שום בגד (ולא מהמידות הגדולות) אבל גם אני לא יהרוג את עצמי בשביל להיות מידה 0 מבינה?? אפשר גם וגם..ומה הייתי מאחלת לכולם בכלל לחברה לשנות את האופן חשיבה של או או..כי זה לא נכון..אפשר גם אחרת..ולהנות ולחיות באושר מבטיחה לך ממוש.. אז מקווה שעזרתי לך..אוהבת אותך..ומורידה לך את הכסות שכיסתה לך ת'עיניים.. נשיקות ואחלה של יום דינדין

ובאמת הוא לא יכול להתקיים במציאות שבבוקר בהיר אחד מישהו יעלה מסה גדולה של שומן , לצורך הדוגמא שלנו - 50 קילו . השמנה היא תהליך ולא קורה בין רגע . זה ברור לי . פעם אולי הייתי חושבת כך , בתקופת הבולימיה שלי . אבל כבר המון זמן שזה לא ככה . וטוב שכך . כי גילתי את האמת אפשר להגיד . והיום , למרות שלא הכול מושלם אצלי מבחינת ה"א . ויש לי עדיין מחשבות , והתלבטויות . אבל זה מה שזה . מחשבות ותו לא . אני לא מרשה לעצמי לקחת את זה צעד אחד קדימה כי אני יודעת שזה מהר מאוד יהפוך להיות מה שהיה פעם . מניסיון עבר שלי ... אני יודעת היום שלמרות היסורי מצפון של "אוי ואבוי אכלתי שוקולד/צ'יפס/כל דבר משמין יותר או פחות מזה . " אני לא לוקחת את זה לרמת המעשה . אני מצליחה להשתלט על עצמי . ולא להדרדר שוב . אני יכולה לאכול יותר שבוע מסויים ולאכול פחות שבוע אחרי וזה באמת מאזן את עצמו . אני יודעת את זה . אבל עדיין ברמה היפוטתית שבאה אך ורק להמחיש לי את סדר העדיפויות שלי - עדיין הייתי בוחרת בהקאה . וזה מה שמתסכל ומפחיד אותי . לא הרעיון שזה עלול לקרות . כי זה לא יכול לקרות . לא בין רגע . אבל הרעיון שאני בכלל חושבת על האופציה הזאת ועוד מחליטה לקבל אותה , בסיטואציה מסויימת , גם אם היא קיצונית כפי בדוגמא שהבאנו . וזה לא נוגע רק לבנות עם ה"א . לדעתי רוב האנשים . גם הבנות הנורמליות , בלי ה"א , ובלי התעסקות מוגברת בואכל סביב לשעון , היו קרוב לוודאי , בוחרות במה שהחברה משדרת לנו - כמוצלח =יפה = רזה . וזה הריי לא נכון . ואני יודעת זאת . מניסיון שלי . ושל חברות . רזון לא מביא אושר . ואדם לא רזה לא בהכרח לא מאושר . ואני מכירה אנשים כאלה ... דיי הרבה למען האמת. אבל אולי - (וזאת הנקודה המרכזית שאני מנסה להעביר בכל העניין הזה ) שפשוט אנחנו גדלים על מערכת של נורמות חברתיות ואמונות בסיסיות בהתאם לזמן , ולמקום שאנחנו גרים וחיים בו , ולפיכך המערכת אמונות הזאת כל כך טבועה בנו עוד מינקותא , שכשגם שאנחנו מודעים לכך שהאומנה הרווחת היא שלילית ושלולה מהיסוד , היא עדיין זאת שאנחנו מחליטים לפעול על פיה . כי זה מה שהתרגלנו להכיר . זה מה שמשדרים לנו נון-סטופ ומחדירים לנו מסרים סמויים למוח . ואז גם כשאני יודעת שזה לא נכון - אני עדיין בוחרת בזה . באופציה השלילית . וזה מה שאמרתי שמתסכל אותי . שמעציב אותי . לדעת שאני חיה בעולם שגרם לי להטמיע כל כך את האמונה ש"רזה=מאושר/מצליח וכו'..." . ואני אדם שמאוד אינדיוודואלי במחשבות שלו . ומאוד מפוכח לגבי הסביבה שלו . ואני מאוד שוללת הליכה אחרי הזרם רק כי זה הזרם והחברה . ומאוד נון-קונפורמיסטית . ובכל זאת - למה דווקא כאן אני לא מצליחה להשתחרר מהמערכת אמונות השלילית הזאת שטבועה בי ?! זה מחרפן אותי ... מודעות לא עוזרת לי אם אני לא בוחרת בדרך השנייה . בכל אופן תודה על העזרה . ועל דעתך הכנה . הלוואי שגם אני הייתי בוחרת לעשות כמוך בסיטואציה נתונה . וכן - אני לומדת לא להתרגש מכל דבר קטן שהכנתי או שאני מכניסה לפה . ולא צריך להוציא את זה ישר בשירותים . זה כבר ברור לי . זה עדין קשה ברמת המחשבה אצלי . אבל אני בדרך . אני מקווה לפחות ... :) זה לוקח לי זמן . תודה על הורדת הכיסוי . מצאת את דרך המלך - כי את מלכה לא ?! :) נשיקות , אוהבת המון תמי

ב"ה טוב לא "המבחן" אבל אחד המבחנים ומבחן די חשוב אז ככה אני רואה את זה... "שלחו" לך את זה כדי לבדוק כמה את מחוייבת להחלמה שלך תכלס זה לא משנה מה הוא אמר כי כולנו פה יודעים שהשיחה הזו היתה על נושא די וירטואלי את לא עם 50 קילו יותר ולא הוא כך שדיברתם על אוויר אבל זה מפריע ואחד המשפטים החשובים והמצערים שהוא אמר שחברה שלמה חיה על זה וזה בכלל לא קשור אליך אבל זה נוגע לך מן הסתם ואולי גם הוא לא באמת אוהב את עצמו פוחד.. רוצה יותר רוצה להצליח ולא יודע איך ומציאויות כאלה מפחידות כי אנחנו מפחידים את עצמנו עד שבסופו של דבר את לא יודעת כבר איך לחיות על אחת כמה וכמה אם את רגישה מגה וכן גם אולי אני היתי בוחרת להקיא דה אז אבל כמו שדין דין אמרה זה לא או שחור או לבן והיא אמרה נכון יש הרבה גוונים אבל מה בכל זאת הופך אותנו ל"פסיכים" של החברה? אולי להתגרות? אולי לנסות את הגבולות?... הקצוות? אולי כולם הולכים עם שלט וירטואלי על המצח "תאהבו אותי" וזה הגיע לך לא בגלל שאתתבחרי להקיא אם זה יקרה אלא כדי שתביני שאת לא נמצאת שם שזה היה, זה קרה ולא זה לא יקרה. לא אם את לא תתני לזה לקרות. כי את מודעת ואת מבינה אחרת ונכון. את תהי רגישה לזה תמיד ותמיד קצת פחות ותמיד קצת יותר ותמיד קצת וקצת את חושבת שאני לא רגישה לזה? יש לי חדשות בשבילך... רגישה מאוד אבל כל רגע קשה של שיקוף, של שיחה, של הערה, של משפט "דפוק" כביכול הם המבחן שלי הם באים לומר לי לרגע שאני מפקפקת בעצמי שמשהו בי טרם מתמסר לטוב וזקוק להרס עצמי. איך עוצרים את זה??? מודעות והרבה תרגול אם את יודעת ש50 קילו יפילו אותך אז את למעשה עדיין חולה, זה אומר שאת לא מרשה לעצמך לגוף שלך להגיע לגבולות שמתאימים לו. שאת עוד עוצרת את הוויסות הנכון של המשקל הטוב ביותר עבורך וגם זה תהליך אבל זה לא אומר שאם זה יקרה את תקיאי כי כאמור אם תפעלי עכשיו תוך כדי בתהליך ממקום של הקשבה. תרגול. התחזקות. התרחקות את גם תדעי להזין את עצמך בהתאם וזה לא יקרה. אין מצב שסתם עולים 50 קילו אבל ה 50 קילו האלה הם 50 נקילו וירטואלים של הפחד שלך אל תשכחי זה רק הפחד שלך והחבר הטוב שלך שיקף לך את זה דרך הפחד שלו. המון אהבה

הייתי פה לפני כמעט שנתיים ומאז לא חזרתי...במקרה נכנסתי לפה לראות מה המצב... הילונת אני לא יודעת אם את זוכרת אותי...עברתי הרבה מאז, עברו הרבה מים בנהר...ועצוב לי לראות שהמצב פה נשאר כמו אז :( אני מקווה שכל אלה שנעלמו בדרך החוצה...כי "אין דבר העומד בפני כח הרצון" אם רוצים להשיג משהו אפשר הכלללל...

ויאך ההרגשה? ומה עובר עלייך מאז? ואייך התחושה לגבי האוכל?

ב"ה מה שלומך יפה????.... שמחה שכתבת.. איך את??... אני זוכרת אם אני לא טועה שעברת תהלך כלשהו עם אמא שלך... מה קורה איתך היום??.. מקווה שהמרחק עשה לך טוב ושלקחת מנת טיפים חיוביים לדרך... ספרי ספרי... נשיקות ואהבה אני :-)

מאמוש התגעגעתייייייייייייי ספרי מה אתך עכשיו דניאלה שבת שלום

את יודעת כמה אני גאה בך!!!!!!!! אבל אני יגיד לך את זה עוד פעם אני גאה בךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!! והרבה קרה לי בזכותך!!!! אוהבת אותךךךךךך המונמוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!! מוואהההה

ב"ה הגבתי לך בעמודים האחרונים צר לי על העיכוב בתגובה בכל אופן אם יש ברצונך להגיב אז עשי זאת בעמוד הנוכחי המון אהבה אני

שלומי טוב . אני בסדר גמור . אני אפילו מדהימה את עצמי . אני פשוט חושבת שחזרתי לתקופה של תמי שאוהבת את החיים . שנותנת לעצמה לצחוק מכל שטות . שמסתכלת על הדברים כפי שהם , בצורה ריאלית ומפוכחת . שלומדת להנות גם מקשיים ..כן כן , באופן מוזר שכזה . לומדת להנות בדרך להשגת היעדים שלי . שיודעת שגם אם התקופה קשה ומתסכלת ולא הכול ברור ובהיר , ויש דברים מורכבים ולא קל . ובאמת לא קל . ממש לא ... בהרבה תחומים בתקופה הנוכחית , אפשר עדיין להתמודד . ולא חייבים ליפול היישר לזרועות המחלה המנחמת . ולא לדרך הכי נוחה וקלה של לחתוך את עצמי מתסכול ובלבול ושאר אגשות שליליים . אני עדיין מצפה מעצמי להמון . אני עדיין מתבאסת מכל דבר שלא מצליח לי . אני עדיין מאשימה את עצמי כמעט תמיד אם משהו לא בסדר . אבל זה נובע מהאופי שלי . מהשאיפה שלי למושלמות . למצויינות תמיד . אולי קצת יתר על המידה . אבל בכל זאת אני רואה את זה כצעד משמעותי עבורי . הדרך האחרת שאני מקבלת אותה . ולא הדרך ההרסנית . הידיעה שאני מסתדרת גם בתקופות קשות . תקופות מורכבות ... כאילו החיים מנסים לבחון אותי פעם אחר פעם . ואני לאט לאט לומדת איך לצלוח את המבחן הזה . מבחן החיים . בנוגע לאבא שלי . אני חושבת שדי סיכמנו את הנושא . כמובן שזה נושא פתוח עבורי . ונקודה רגישה למדיי עבורי . אבל באמת תודה על כל החיזוקים . על ההודעה הכל כך מנחמת ומחזקת שלך . אני כל פעם מופתעת לגלות שיש אנשים שמאמינים בי . שרואים אותי כאדם חזק . אולי כי אני קצת מפקפקת בעצמי לפעמים , אולי כי בזמנים שקשה , אני חושבת שבחרתי בדרך פחדנית . וקשה לי עם זה . קשה לי שאנשים ידעו שעבר , עובר עליי משהו . אני תמיד מנסה לשחק אותה זאת שחזקה ומסוגלת לעמוד בהכול ... וכשאני לא מסוגלת לעמוד בהכול ומתפרקת לחתיכות , וזה נודע לאנשים - כי אני משתפת ומספרת (וזה גם שינוי שחל מאז ההחלמה מה"א) , אני חושבת שאנשים יחשבו שאני לוזרית . שאני לא חזקה כפי שהם חשבו . שאני סתם חסרת עמוד שדרה . וזה מפתיע , וכיף ומדהים אותי כל פעם מחדש שאנשים לא רואים את הדברים כפי שחשבתי שהם יראו . ושהם עדיין מאמינים בי וביכולות שלי . וזה נותן לי מוטיבציה להמשיך להאמין בעצמי . אז תודה ! אין מילים בפי פשוט לתאר את גודל התודה שאני חבה לך ולשאר בנות הפורום שכן מצלחות לחזק . ולהאיר את פניי . שמאמינות בי . שתומכות בי כ"כ. תודה מקרב לב . באמת . בנוגע לחברה שלי . טוב כבר סברתי שהמב איתה הסתבך אפילו יותר מזה . היא קצת נרתעה מהעניין שאני יודעת על הנושא . זה הריי ברור לי . ועכשיו היא חושבת שהיא יכולה להתרחק וולמנוע מצב שאנחנו לבד . אני החלטתי לנקוט קו מחשבה פסיכולוגי במעט ... קצת תחמני ומיניפולטיבי מצידי . מאוד לא מתאים לי לפעול ככה ... זה גם מאוד קשה לי לעשות כן . אבל שוב המטרה מקדשת את האמצעים . אז אני אגרום לה להאמין שאני לא אפתח את הנושא יותר . כפי שהיא ביקשה . כפי שהיא רוצה כרגע . כשהיא תתקרב שוב . תבטח בי שוב . אז אני אעשה צעד . שהיא תראה שהיא כן יכולה עדיין להיתמך על ידי . גם אם עכשיו אני יודעת מה עובר עליה . גם אם היא בולימית . וגם אם היא בוחרת להתמודד עם הדברים באופן כזה . אני לא נוטשת אותה . ולא מבקרת חס וחלילה .... ההרגשת אי נעימות הזאת , דיי צפוייה למען האמת ... מניסיון שלי . עם חברים שנודע להם על מצבי . זה מביך . מרתיע . מבלבל . אבל בסופו של דבר , היא תפתח שוב את הנושא . צעד ראשון היא עשתה . צעד שני ,זה רק עניין של זמן שהיא תעשה שוב . שוב הבעיה היא אם זה לא יקח לה יותר מידי זמן לעשות אותו . אני לא רוצה לחכות ולדעת שהיא סובלת בינתיים . שהיא פוגעת בעצמה ככה . אבל אולי זה משהו שאני חייבת לדעת לקבל . מה את אומרת ? בכל אופן , הייתה לי שיחה עם החבר הכי טוב שלי . לפני יומיים , שגרמה לי לחשוב קצת על איך שאני עדיין מסתכלת על הדברים . קצת גילה לי דברים על עצמי . אני אפתח את הנושא בהודעה נוספת . כי זה קצת ארוך ומורכב ... תודה על הכול . נשיקות והמשך שבוע קסום ולא קר :) תמי

ב"ה אני חייבת לזוז מבטיחה לענות לך על זה מחר או בהמשך יש לי משהו חשוב לומר לך על זה נשיקות :-)

ב"ה פשוט הניחי לצפיות אתגרים וקשיים תמיד יש וזה לא או שחור או לבן אני מציעה לך אולי בכל זאת כן עכשיו לקדם את עניין העזרה לזולת כי לעזור למישהו אחר זה סוג של ריפוי וזה יכול מאוד לסייע לך בעקיפין לכל מה שאת עוברת אם יש דברים שאת מאוד רוצה להעצמך אולי יש מקום לדחות אותם גם אם זה לא תואם למבנה הצפיות שלך לפעמים לשמור על מה שיש לשם יציבות לנו בפרט זה דבר חשוב ביותר כל מה שאת יכולה לדחות תדחי. לגבי חברה שלך רק תהיי קשובה וכן איפה שאת יכולה תתעקשי על עזרה וכמה שיותר דיבור חיובי איתה שאלי אותה כל הזמן מה טוב בה. שתאמר את הדברים האלה בקול רם שהיא תשמע שאת תשמעי ושהיא תהיה מודעת לכך שלא הכל רע. אם תרצי להכנס לתחום ספציפי להבין אותו את יכולה לשאול אותי ואשיב לך ספציפית על אותו נושא גם אם זה לא קשור להפרעת אכילה. אגב זה לעזור הרבה יותר מאשר לדבר על הסמפטומים ואני חושבת שאת יודעת זאת מלמפרע.... נשיקות אהובה אני

בנות הפורום היקרות!!! אני חושבת שמקומי כבר לא שייך לפה האמת שכניסה לפורום דווקא עושה לי מצד אחד חשק לחזור לשם אך אני יודעת שזה לא בשבילי כל הסבל הזה יותר אנורקסיה לא בשבילי ולא בשביל אף אחד לא צריך את זה תחיו ותהינו ממה שיש כי אין לדעת מתי הכל ייגמר הגיל הצעיר שלכן החיים עצמם מאחלת לכל הבנות להתעשת ולחזור לחיים רגילים ונורמלים בלי כל הבולשיט הזה אם ברצונכם בתשומת לב חפשו במקום אחר לא דרך האנורקסיה תכלס אתן מוכרות את גופכן מקריבות את גופכן בשביל מעט אהבה תשומת לב התייחסות אליכן הרי בשביל מה רוצים להיות רזים בשביל שיגידו לכם שאתם רזים ויקנאו בכם על גופכם וכו הסיסמה החדשה: "תתחילו לחיות" "תנו לבנות לחיות (חיות)" זהו די חלאס נגמר הכל מאחלת לכולן טוב בחיים של קבלה עצמית ואהבה עצמית תודה על התמיכה הילה דינדין וכל בנות הפורום אני בוחרת בחיים !!!!!!!!

באהבה דניאלה

ב"ה אבל אל תכריזי הצהרות שווא שאולי לא תוכלי לעמוד בהן אני בעד לחיות את הרגע ולעשות מה שמרגיש לך הכי נכון אני מחזקת אותך על חשיבה חיובית אני חושבת שחשיבה חיובית היא למעשה התרופה לכל הבעיה הזו ... לעיתים לכל הבעיות בכלל ואני בהחלט מאמינה שזה קובע הרבה ולא סתם הגעת להבנה הזו אבל אני חושבת שעוד יהיו רגעים קשים ואל תפסלי את האפשרות להעזר בנו בכל מקרה דעי שכולנו פה אם תרגישי שאת רוצה עזרה אני מחזקת אותך על ההבבנה שלעיתם המרחק מהזירה ומהתעסקות על הסימפטום היא אולי אחד הדברים החשובים ביותר אבל לא על חשבון התעמתות מול מה שכואב לך ומול מה שאת צריכה לפתור וטרם. מה שעומד על גבול ההכחשה. היי ערה והמון בהצלחה חשבי טוב המון אהבה חיזוקים וחיבוקים אני

ומה עושים עם השאריות מהמחלה?? אני בת 27, אחרי שנים רבות של ה"א והיום במצב תקין ברוך ה' טעדיין ההתעסקות הבלתי פוסקת עם אוכל, ומשקל, ואיך שאני נראית.. כל הזמן רוצה להיות רזה יותר, מחשבת מה שאוכלת ולא באמת נותנת לעצמי.. ואם אכלתי ונהנתי אז אני ארגיש אשמה אח'כ כל היום.. איך יוצאים מהמעגל הזה??

האמת שלמי שהיה ה"א תמיד תתעסק באוכל באופן מסויים אך לא באובססיביות שהייתה לה בזמן המחלה זה לא נגמר אך אפשר להתמודד ועלייך לקבל שאת תמשיכי להתעסק בנושא אבל לא בכל שעות היממה אפשר לחיות עם זה כל עוד זה לא מפריע את השגרה של החיים בהצלחה בחיים!!!

אלמונית ..יקרה.. ההתעסקות התמידית באוכל היא מכה של החברה בכלל ובכל העולם..וזה קשה שבכל מקום שאת נמצאת במיוחד נשים כל הזמן בוחנות את עצמן את חברתן..מה יאכלו כמה ולמה..בכל מקום זה ממש לא יאמן..מה הפרסומות התקשורת..הדימוי שיצרו בעולם לאישה מצליחה ויפה כאילו התנאי הוא רזה כמעט נעלמת.. האם זה נכון? לא.. כי יש הרבה מלאות ושמנות מצליחות וזה כלל לא שייך למראה החיצוני..מי שטועה זה אנחנו עצמנו שמכריחות את עצמנו לחיות עפ"י תכתיב חיצוני כלשהו שמתברר כאשלייתי..הרי אין רזה או שמנה יש גם נורמאל..עם טיפה בטן וישבן וירכיים וסו וואט??! איפה הבריאות? מה קורה בטווח הארוך כשכל כך הרבה חוסרים יש בגוף? מחלות? קריסת מערכות? פוריות? בקיצור יש הרבה עבודה על האני עצמי ומה אני רוצה בשבילי מה יותר חשוב בעיניי להראות כלפי העולם משהו אחר או לדאוג לעצמי בריאותי וחיי!! אני מניחה שההתעסקות באוכל לא תיפסק לגמרי גם לי יש ככה מחשבות כדאי עכשיו לאכול? אני רוצה לאכול צהריים..פחות שמן וכו' אבל זה לא מעסיק אותי ומשבש את יומי ואם בא לי סופגניה אני נהנית ממנה ואין לי רגשות אשם אני בן אדם עם תאוות וטעמים ורצון לחיות.. אז יש עבודה על האהבה שלי את עצמי וקבלה של עצמי כאדם חופשי ובשר ודם עם כל מה שיש בכך..ותנסי..להתרכז במה שאת עושה במשך היום לכי לפעילויות חברתיות חוגים חברים/ות ולאט לאט תראי איך זה נעלם..(אמרתי לך לא החשיבה על הקלוריות וכו' לגמרי) אבל זה לא יעסיק ויתפוס את כל יומך.. בהצלחה שלך נשיקות דינדין

ב"ה אחת הדרכים הבטובות ביותר להרחיק שאריות היא להפעיל מודעות מה זה אומר? להודות בפני עצמך שזה המצב לא לחפש דרכים להתנגדות ולהתגונן מפני זה אלא לקבל את זה אי ההתנגדות והקבלה של המצב באופן אוטומוטי מפחיתים לחץ רב סביב הנושא ואת למעשה מגיעה בכל רגע נתון למצב של בחירה מה שאת לא יכולה לעשות כאמור במצב של התנגדות או מגננה. ברור שזה כואב ברור שהית רוצה לחיות בלי אבל זו המציאות ומהתמודדות אישית אני יודעת שקבלת המציאות היא הרבה פעמים הדרך המשמעותית להחלמה ברמה מעשית ככל שתהיי עסוקה יותר כך פחות תחשבי על זה אולי חוג חדש? אולי עניין חדש? חשבי מה את יכולה להוסיף לאורח החיים שלך כדי שיהיו מלאים יותר ואני יודעת שהזנת הנפש בצורה חיובית היא הרבה פעמים ממלא חסך וחלל שעד מהרה לא תרגישי ש"השאריות"האלה לוקחות מקום מרכזי בחיים שלך. או שבאמת יש לשקול פניה לעזרה כלשהי אולי זה אומר שיש דברים שעדיין מציקים לך ולא באו אל פתרונם וזה אומר שדווקא יש לדבר, להכיר, לזהות, להתמודד ולא לברוח מזה. הבריחה היא גם בסופו של דבר טריגר למפלות נוסופות בכל אופן חשבי מה עוזר לך והשתדלי להיות נאמנה למה שאת יודעת שעוזר ועובד לך כדי שההטרדה הזו לא תהפוך שוב למרכז חייך. אגב האם זה שאריות? או שאת מרגישה שאת אוטוטו נופלת לשם?... המון אהבה יקירה אני

אלמונית ..יקרה.. ההתעסקות התמידית באוכל היא מכה של החברה בכלל ובכל העולם..וזה קשה שבכל מקום שאת נמצאת במיוחד נשים כל הזמן בוחנות את עצמן את חברתן..מה יאכלו כמה ולמה..בכל מקום זה ממש לא יאמן..מה הפרסומות התקשורת..הדימוי שיצרו בעולם לאישה מצליחה ויפה כאילו התנאי הוא רזה כמעט נעלמת.. האם זה נכון? לא.. כי יש הרבה מלאות ושמנות מצליחות וזה כלל לא שייך למראה החיצוני..מי שטועה זה אנחנו עצמנו שמכריחות את עצמנו לחיות עפ"י תכתיב חיצוני כלשהו שמתברר כאשלייתי..הרי אין רזה או שמנה יש גם נורמאל..עם טיפה בטן וישבן וירכיים וסו וואט??! איפה הבריאות? מה קורה בטווח הארוך כשכל כך הרבה חוסרים יש בגוף? מחלות? קריסת מערכות? פוריות? בקיצור יש הרבה עבודה על האני עצמי ומה אני רוצה בשבילי מה יותר חשוב בעיניי להראות כלפי העולם משהו אחר או לדאוג לעצמי בריאותי וחיי!! אני מניחה שההתעסקות באוכל לא תיפסק לגמרי גם לי יש ככה מחשבות כדאי עכשיו לאכול? אני רוצה לאכול צהריים..פחות שמן וכו' אבל זה לא מעסיק אותי ומשבש את יומי ואם בא לי סופגניה אני נהנית ממנה ואין לי רגשות אשם אני בן אדם עם תאוות וטעמים ורצון לחיות.. אז יש עבודה על האהבה שלי את עצמי וקבלה של עצמי כאדם חופשי ובשר ודם עם כל מה שיש בכך..ותנסי..להתרכז במה שאת עושה במשך היום לכי לפעילויות חברתיות חוגים חברים/ות ולאט לאט תראי איך זה נעלם..(אמרתי לך לא החשיבה על הקלוריות וכו' לגמרי) אבל זה לא יעסיק ויתפוס את כל יומך.. בהצלחה שלך נשיקות דינדין

אנשי פורום / רופאים נכבדים . אבקש את עצתכם ביחס לתופעה מוזרה שנתקלתי בה בחודשים האחרונים . באחת ממסגרות הלימודים בה אני נוכח , ישנה אישה צעירה , אולי כבת 30 , ורזה למדי . עם זאת , במהלך ההרצאות , כנראה מסיבה בריאותית כלשהיא ,היא פשוט אוכלת ללא הפסקה !! גבינות למינהם , פירות ומים בכמויות אדירות - בזמן הלימוד למול כל הנוכחים -וללא הפסקה !. אודה כי ממש מביך ולא נעים לשאול אותה לפשר העניין ,לפיכך שאלתי לגבי התופעה נובעת מסקרנות גרידא . לתשובתכם האדיבה אמתין , א'

מה נשמע?? אתמול הייתי ביום הולדת של חברה הכי טובה שלי. בכלל לא היה לי חשק ללכת. כמו שקרה לי בחודשיים האחרונים, לא היה לי חשק לצאת, או לחגוג, או לראות אנשים. אבל מה לעשות? זאת חברה הכי טובה שלי, ויש לה יומולדת. אז הייתי חייבת ללכת. בקיצור, היה מממממממממממש כיף!!!!!. היינו בבית קפה, [[ואכלתי בלי חשבון..]], וישבנו, ומלא חברות שלי חיבקו אותי וידידים שלי, וכולם אמרו לי: לאן נעלמת??. ואז, כשישבתי שם, הבנתי שכל כך הרבה זמן כבר לא נהנתי. כל כך הרבה זמן לא יצאתי. וחשבתי לעצמי: לאן כל זה נעלם?? לאן נעלם החשק לצאת, לבלות לראות חברים וחברות??. זה נעלם עם תחילת הדיאטה. ואני לא מבינה, למה דיאטה והנאה חייבים לסתור אחד את השני?? למה כשאני בדיאטה אין לי חשק לעשות כלום?? הרי, דיאטה לא אמורה לדכא מצבי רוח.. וזה דיי ביאס אותי.. אני מתכוונת, ממש נהנתי, אבל אני שונאת את הדיאטה הזאת!! זה בגללה אני כבר לא יוצאת ולא נהנית!! ואני לא יכולה להפסיק אותה.. למה זה סותר אחד את השני?? עוד דבר, ביום חמישי היה לי אירוע, וכבר השלמתי עם העובדה שאני ייאכל באולם אוכל.. ולפני שיצאתי לאירוע ממש התרגשתי את לא יודעת כמה! התרגשתי בגלל שאני הולכת לאכול ו"מותר לי" כביכול. ואני פתאום מוצאת את עצמי חושבת: "וואי איזה כיף! פיתה עם חומוס!" נשבעת לך שזה מה שחשבתי..ואמרתי לעצמי: אמאלה לאיזה מחשבות הגעתי? שאני נתרגשת מאוכל?.. בכל מקרה היום התחלתי דיאטה חדשה..כאילו..מהתחלה.. ודבר אחרון, ראיתי היום סרט שחיכיתי לו הרבה זמן. על 2 חברות אנורקטיות. קוראים לו "חברות מסוכנת". או בשמו האמריקאי: when friendship kills. זה לא היה דוקומנטרי, זה היה סרט רגיל.. אבל אני מצטערת שראיתי אותו. קודם כל אחרי שראיתי אותו, הוא גרם לי הרגשה מוזרה..של עצב כזה ודיכאון. אח"כ זה גרם לי תחושת פחד.. פחד שייקרה גם לי מה שקרה לזאת שבסרט. אני יודעת שאני לא יהיה אנורקטית אבל פחדתי ולא ידעתי ממה. בסופו של דבר הסרט גרם לי להחליש את הרצון לעשות דיאטה!! בגלל שכביכול "התחריתי" עם הדיאטה של הדמות האנורקטית בסרט!! אני ממש דפוקה אה? ואז ליידה הרגשתי שהדיאטה שאני עושה לא שווה כלום ואני בחיים לא ירזה אז בכלל אין לי טעם לעשות דיאטה. אבל אני מנסה להתגבר על זה ולחזק את הדיאטה שלי. אמא שלי עכשיו הכינה אוכל, וחשבתי אם לאכול או לא לאכול.. בסוף החלטתי שלא. ואז היא הביאה לי לטעום.. לקחתי את זה, פתחתי את הפה, השיניים שלי נגעו בזה, ואז בשנייה האחרונה- לא אכלתי מזה ואמרתי לה שלא בא לי כי אני לא רעבה. אוף, זה דיי מתסכל למרות שלפעמים ההצלחה של ההרעבה גורמת לי תחושת סיפוק אבל זאת הרגשה כזאת חרא שאני חושבת לעצמי שזה לא פייר שאני מונעת מעצמי אוכל בעוד בנות רזות אחרות יכולות לאכול מה שבא להם בלי חשבון. איזה בנות רזות?? המשפחה שלי! כולם יושבים לאכול אוכל כל כך משמין בלי לחשבן בכלל!. זה לא פייר. אני שונאת את הדיאטה. אבל חייבת לרזות. ועוד משהו אחרון חביב, אני מזה שמחה שיש לי מישהי שאני יכולה לספר לה מה עובר עליי.. אני שמחה שיש לי אותך. באמת תודה על הכלל **חמודה**

אצלי הכול פאנן :) ... לא באמת שבינתיים הכול בסדר . אפילו יותר מבסדר ! אין לי מושג למה . אבל טוב שכך ... פשוט טוב . אני מקווה שאצלך גם כן טוב . שמחתי לקרוא את ההודעה שלך . באמת שהעלית לי חיוך על הפנים . ( טוב זה לא חוכמה גדולה לעשות את זה אבל עדיין שמחתי לקרוא שאת בסדר ) . היציאה הזאת עם חברים . זה הדבר שהיית זקוקה לו עכשיו . באמת . זה סוג של שינויי אווירה אני קוראת לזה . לפעמים זה מה שצריך לעשות . לשנות פאזה . חברים יקרים ואוהבים שכיף לך איתם ומסיחים את דעתך מההפרעה וההתעסקות המוגברת באוכל ובדיאטה זאת התרופה הכי טובה לדעתי . ומזלך שנפל בחלקך להיות אחת מברות המזל שאצלן זה עובד ומשפיע . כמוני . אמרתי לך שזה מה שאת צריכה או לא ? :) לשאלתך - דיאטה והנאה לא חייבים לסתור אחד את השני . אנחנו בוחרות שכן לעשות זאת . בואי אני אסביר לך דבר או שתיים על התרבות שלנו בחברה המודרנית - כיום ככלל , לרוב האירועים החברתיים מלווים באוכל . יש יומלדת- אז הולכים למסעדה . בית קפה . יש כיבוד במסיבה וכו' ... חתונה / סיום לימודים / סיום צבא / סיום של כל פרק משמעותי בחיים שלנו - יש אוכל . יש כיבוד . אפילו ביציאות עם חברים הרבה פעמים , היציאה מתחילה או מסתיימת באוכל . ככה זה . התרגלנו שאוכל יהיה חלק מאירועים משמחים . אני עד היום שאני יוצאת עם חברים , כמעט ברוב המקרים - חברים שלי מחליטים שנשב ונסגור את הלילה באיזה בית קפה 24 שעות /מסעדה 24 שעות וכו' . אנחנו , בנות עם הגיון מעוות למדיי :) מכורח הנסיבות , מסתכלות הרבה פעמים על אירועים כאלה כאל משהו שכדאי להמינע ממנו . למה ? אוקי אז כמה סיבות - ראשית כי יש שם אוכל ואנחנו הריי מנסות להימנע ממצב שיש אוכל במקומות , לא לאכול ליד אנשים . לאכול משהו שהוא מעבר למה שאנחנו מציבות לעצמנו , לא נוכל לאחר מכן להקיא וכו' .... ושנית כי שוב - כל הפואנטה היא שאנחנו מקשרות אוכל למשהו מהנה . ואנחנו הריי באיזשהו מקום לא ממש רוצות לתת את ההנאה והמותרות הזאת לעצמנו . אנחו הריי באיזשהו מקום בתת מודע , מנסות להעניש עצמנו . מכל מיני סיבות שונות ומשונות ... אבל זה יוצר מצב שבנות עם ה"א , הרבה פעמים לא רוצות לצאת ולהיות בחברה שכזאת . כמובן שאם תשאלי אותי - להיות עם חברים/משפחה הרבה יותר כיף . לא ? ואם אוכלים , ואם אנחנו רוצות . ואם אנחנו רעבות , או מתחשק , אז מותר לנו . כמובן שקל להגיד , קשה לעשות . הריי אנחנו לא נרשה זאת לעצמנו לצערי ... אז כשאת הרשית לעצמך לאכול - זה צעד משמעותי בשבילך גם אם אינך רואה זאת . כי נתת לעצמך להנות . לא חשבת מה אנשים אחרים יגידו אם אני אוכל את זה .... וכן הקשבת לרצונך האמיתי . שהיה לאכול ! וזה סבבה לחלוטין מותק . הסרט שראית - נשמע מוכר . ראיתי כמה וכמה סרטים שקשורים לנושא של ה"א , לכן איני זוכרת אם ראיתי אותו . אם תפרטי אומר לך מה דעתי עליו ... אבל זה לא עקרוני . ההזהות שלך עם הגיבורה . התחרות הסמויה הזאת . שאת שמת לב אלייה במודעות מפליאה ( וטוב שכך ...) , היא מה קורה לכלונו כשאנו מגלות על מישהו נוסף שקשור לנושא . הריי אצלי ואצל חברות שלי זה היה דירבון וקנאות . כל אחת ניסתה להוכיח שהיא צמה בצורה יותר טובה . יותר אפקטיבית . שורפתיותר קלוריות . לא עולה במשקל . יורדת במשקל ... וכו' .... כך שאני מבינה מאיפה זה בא אצלך . חשוב לך למנוע מצב של השוואות . מצב שבו תגידי לעצמך :"היא יותר רזה , אז אני אקצין את מעשיי ואהיה כמוהה או יותר רזה ממנה ..." וזה הליך המחשבה שלך הריי . ככה המחלה מדברת מתוכך . אבל אלו שוב , קולות שאת צריכה להיות מודעת אליהם . ולגבור עליהם . לחשוב על מעשייך - מפרספקטיבה שונה . זוכרת שדיברנו על זה ? דבר שני - אני מבינה את גודל התסכול מהמחלה . את ברגשות הסותרים . את הקונפליקטים הפנימיים שלך ... ויש הרבה כאלה . מותק הלוואי שהייתי יכולה להעלים אותם . אבל ככה זה . את צריכה להלחם במחלה . את חייבת להמשיך להיאבק בה . ולרצות לעזור לעצמך . לרצות להנות מהחיים ומאוכל ( שמגיע לך להנות ממנו ) בפרט . לא חייבים לבלוס , ולהאביס על עצמך יתר על המידה . קיצוניות היא לא טובה באף דרך . אבל בהחלט להנות מאוכל . מאירועים חברתיים שכוללים אוכל . ולתת לעצמך לחיות עם זה בשלום בלי ייסורי מצפון שאכלת את סנדביץ' ארומה בלבם לבן ולא דגנים ( סתם לדוגמא +פרסומת סמויה... ) :) בכל אופן - אני מבינה אותך , אומרת את הדברים אלה גם לעצמי . ושוב זה קשה אבל שתינו צריכות ללמוד להתמודד עם הדברים . והכי חשוב כמו שדינדין אומרת - לקבל . לקבל את עצמנו . ושמותר לנו לטעות . ושמותר לנו ליפול . ומשם הדרך תהיה הרבה יותר ורודה . ואכן כשאני מתחילה לעשות זאת , וללמוד זאת - אני שמה לב לשינויים המבורכים שחלים בי . באני הפנימי שלי . באיך שאני מסתכלת על הדברים . וזה פשוט כיף , בובה . אז כדאי לך לאמץ את הדרך ולנסות ללמוד , כמוני ... אני פה . כרגיל מותק . כיף לי לקרוא שזה עוזר לך לפרוק קצת . אני שמחה אם אני תורמת ולו במעט . את יכולה לתקשר איתי גם דרך האי -מייל שלי . מסנג'ר פחות יוצא לי להיות . מפאת חוסר זמן או יותר נכון מעדיפה לראות את האנשים כשיש לי זמן מאשר לדבר איתם במסנג'ר . סדרי עדיפויות שכאלה ... בכל אופן - לכל דבר אני כאן . אל תהססי . נשיקות מאמי , ושבוע קסום ומלא חוויות טובות שיהיה לך אוהבת תמי

תמיייייי אני לא מאמינה. אולי גם את לא תאמיני. הפסקתי. הפסקתי את הדיאטההה!! :-( [[אני אומרת את זה בעצב..שלא תביני לא נכון]].. והכל בגלל הסרט הייצוררר הזה!!!!!! למה ראיתי אותו למהה????? מאז הסרט אתמול הדיאטה נלחשה, הרצון לדיאטה פחת.. המחשבות על ההצדקה לדיאטה הלכו והתעמעמו.. ואני אפילו לא מבינה למה זה קרה!!... אני לא מבינה את זה.. הסרט הזה- במקום להוות לי טריגר [[ כמו בפעמים הקודמות]] הוא עשה בדיוק ההיפך!! ת'אמת, הדיאטה שלי בימים האחרונים הלכה ונחלשה, לא מבחינה פיזית, אלא מבחינה מחשבתית, פתאום התחלתי לשאול את עצמי למה אני צריכה את הדיאטה הזאת ולמה היא טובה ואולי כן כדאי לאכול.. אז החלטתי לראות את הסרט, על מנת שייגרום לי לחזק את הדיאטה שלי, כמו שקרה בפעמים הקודמות.. וחיכיתי הרבה זמן לסרט הזה.. אני יודעת שזה נשמע מטומטם אבל זאת האמת!! קיוויתי שהסרט ייגרום לי לחזק את הדיאטה..וזה עשה ההיפךך!!. עכשיו אני מנסה לא לטחון אוכל בגלל שהפסקתי הרעבה, ואני מקווה לאכול מאוזן ונורמאלי. וזה קשה.. כי זה או שאני טוחנת או שאני כבר לא מרגישה רעב.. אני כל הזמן הזמן מסתכלת על הבטן שלי.. כמה שהיא נפוחה ואני בטוחה שרגשות האשם ימהרו להגיע עוד מעט, ככה אני מרגישה אחרי כל דיאטה שאני מפסיקה. אוף אני שונאת את עצמי, שוויתרתי לעצמי. אני לא מתכוונת לאכול חטפיים ממתקים שוקולד או עוגות. רק ארוחות. אוףף..אני ממש בדיכאון.. אולי אני יעשה שוב את הדיאטה אבל לא יודעת מתי.. ומה יהיה עכשיו?? עם הפסקת הדיאטה גם כל הרגשות ייעלמו? והמצבי רוח? וחוסר הרצון להנות?? הכל ייעלם? אבל אני לא ייאהב את עצמי. יש לי כל כך הרבה שאלות לעצמי, אבל אני לא יודעת לענות עליהן! ולמה אני לא מצליחה עם הדיאטה??..וזה יהיה קשה עכשיו כי אני כל הזמן ייסתכל על הבטן שלי, וגם חברות שלי נורא רזות..ואמא שלי שכל הזמן מעירה לי על הבטן.. והיטיול השנתי שאני לא רוצה לצאת אליו..והקנאה בבנות רזות ובולמוסים שיבואו בעקבות ההרעבה והעצב.. כל כך הרבה עצב, וכעס על עצמי שלא הצלחתי.. ואולי יותר פשוט להיות בדיאטה???? לפני כמה ימים חזרתי לבית עם ידיד שלי, והוא אמר לי: אל תדאגי את עוד תגבהי. את פשוט לא אוכלת מספיק. את צריכה לאכול! את לא אוכלת מספיק. פתאום הוא אמר לי את זה! ומאיפה הוא יודע בכלל???? והתחלתי להגיד לו: אני כן אוכלת! אני כן!! מאיפה הוא יודע??? וחברה טוב שלי, אמרתי לה שהפסקתי את הדיאטה היוום, אז היא אמרה לי: ברוך ה'. למה? למה כולם נגד הדיאטה? והיא אפילו לא ידעה שהרעבתי את עצמי , כל יום היא שאלה אותי: למה את לא אוכלת? אמרתי לה שאני לא רעבה, כואבת לי הבטן או שלא בא לי.. וואי נמאס לי הדיאטה הזאת סיבכה לי תחיים...פעם הכל היה כל כך פשוט.. עכשיו הכל חרא.. לפני שאני אוכלת יש לי התלבטות בנות רזות זה קנאה ליציאות אין לי כוח וקניית בגדים זה בכלל סיפור בגלל שכל חולצה מבליטה לי את הבטן!! נמאאאאאאאאאאאאאאססססססס ליייייייייייייייייייייייייייייייייי. וואי הלוואי והכל היה קל.. הלוואי והייתי לוחצת על כפתור והכל היה נמחק... כל הדיאטה. כל החשיבה הזאת. מה אני עושה תמי? מה? אני כבר לא יכולה.. אולי עדיף לי להמשיך בדיאטה?..הכל יותר פשוט בדיאטה הזאת.. חייבת עזרה.. כל כך נמאס. **חמודה**

שלום רב לכולם, אני רוצה לספר לכם סיפור קטן, ממש מהחיים (במקרה שלי) כיום אני בת 21, כבר 6 שנים סובלת מהפרעת האכילה שנקראת בולימיה נרבוזה. מגיל 14 התחלתי לסבול מהשמנה קיצונית ביותר, אשר ליוותה אותי עד לצבא למעשה.עניין ההשמנה הסתיים, אך איתו הסתיימו גם האושר, הבריאות, החיות שהיתה בי והרצון בכלל לחיות. אף פעם לא הנחתי למחלה הארורה לעצור בעדי, ההיפך הוא הנכון, סיימתי את לימודיי בתיכון בהצלחה רבה (למרות שביליתי את מחצית זמני בהקאות בשירותים בין סיכום לסיכום לבגרות), וכמו כן גם את הצבא עברתי בשלום ובהצלחה, וכיום אני לקראת לימודים גבוהים. נכון, אני ממשיכה בתלם ובחיים ועושה כל מה שצריך לעשות כי פשוט צריך! אבל בתוך תוכי אני יודע דבר אחד- אני לא שלמה עם עצמי. אני חייבת לציין שמאז שפיתחתי את הפרעת האכילה ירדתי 40 קילוגרם, אני לא שמנה היום, אני קצת מלאה אך בכל זאת אני מלאת מחזרים, ולמרבה הפלא (דרך אגב רק בעיניי זה פלא) אנשים אומרים לי שאני נראית רגילה לחלוטין. צר לי שהראש שלי חושב בצורה מעוותת כזאת, ולפעמים אני חושבת לעצמי, למה את מענה את עצמך בצורה כזאת? מה את מנסה להוכיח? והתשובה היא שפשוט כלום, זאת הפכה להיות אובססיה חסרת טעם לחלוטין שגורמת לי סבל נוראי. אני מציעה לכל הבנות אשר סובלות מהתסמונת הנפוצה הזאת להתחיל להירגע, להתחיל לחיות, לאהוב את עצמכן (זה מה שהייתי מאחלת לעצמי יותר מכל!) ולהפסיק להתעסק בזוטות. מזה חצי שנה שאינני מקיאה, אין לי מושג איך זה קרה אבל אני גאה בעצמי ואני הרבה יותר מאושרת . נכון, נוספו לי עוד 2 קילוגרמים, אבל יש לי חיוך על הפנים. המון בריאות ושמחת חיים לכולכן!!

את כל כך צודקת..התסמינים של המחלה הזו אינם נראים כלפי חוץ במיוחד לחולות בבולמיה..אנורקסיה אפשר לזהות לפחות בשלבים המתקדמים של המחלה..אבל בולמיה אפילו יש עמידה בטווח הנורמה של המשקל..ובגלל זה קשה לזהותה אצל מישהו אחר! איני יודעת איך קרה לך הפלא הנפלא הזה והאמת? זה אחד ל...מי יודע כמה! אבל כייף לך אומנם הרבה שנים עברו והצלחת לתפקד כריל מה שאני לא אל חצי שנה לגמרי לא לעשות את זה זה נהדר..כנראה שבאיזשהוא מקום השלמת עם עצמך כמו שאת..ןואין רע בזה אנחנו בנות אדם.. מאחלת לך הצלחה בהמשך..המון כוח הבאת לי שמחה אמיתית.. ערב נפלא דינדין

ב"ה אולי זה יהיה סוג של מסר אני מניחה שאת כבר בדקת עם עצמך מה עושים במצב הזה מה לא ובכל זאת את מוצאת את עצמך במצב שבו המחלה היא מה שהיה פעם הקול "האני" שלך ואני לא כל כך בטוחה שאת יודעת היכן קולך באמת הקול שלנו אנטואיציה או איך שתבחרי לקרוא לזה הוא בדכ מה ששומר עלינו ואם משהו משתבש ואת מפסיקה לזהות אותו זה אומר שאת מן הסתם לא בחיבור עם עצמך עם הרצונות שלך היכולות שלך האכויות שלך. ברור שהמחלה כמו שדין דין יודעת כמו שכולן פה יודעות תעשה הכל כדי להפיל אותך שוב ושוב. זה למען האמת לא חדש. למעשה כל אחת פה יכולה להיות פסיכולוגית. לכתוב ספר פסיכולוגיה.היא יודעת הכל אודות הנפש וזו גם המפלה הכי גדולה שלנו כי כאילו הכל מובן ואז נשאלת השאלה אם הכל ידוע לנו אז למה הכל דפוק. העבודה שלנו היא לא החוכמה ולא הפרטים ולא המודעות. העבודה שלנו היא להתנגד לחולשות שלנו. מה זה אומר? אם את מרגישה שאת רוצה לבלוס כי המחלה מדברת אז את לומדת לזהות שזה רגע שמשהו חזק ממך רוצה להפיל אותך ואז את לוקחת את הכוח לידיים שלך ואומרת סטופ אני לא הולכת ועושה את זה. אני עוצרת. אני כרגע לא מתעסקת עם אוכל. אני מחכה להרגע ורק אחרי שאני נרגעת רק אז אם אני רעבה אני אוכלת כי הסבירות שהחלה תדבר ברוגע היא כלושה ושם יש לך בחירה. אלה רגעים שיש בהם בחירה אם את מרגישה שאת נופלת. אל תשאבי אחרי זה פשוט תניחי לזה אפילו אם זה אומר לא לאכול. אבל לא תנאי להרגע שעה ואז לאכול סב יר להניח שתרצי הרבה פחות לאכול מאותם רגעים שהכל נובע מתוך סערה רגשית מה לעשות ברגעים של המתנה? כתבי .. עבודה כלשהי.. אולי לדבר עם חברה.. אולי הליכה.... יש הרבה דרכים להעביר את השעה הזאת ואני יכולה לומר לך שברמת הגרף הטירוף לא נשאר באותה עוצמה כל הזמן הוא הולך ופוחת על אחת כמה וכמה אם את נרגעת... בכל אופן זו בגדר המלצה... המון אהבה אני

מרגישה למטה נופלת מבחינה נפשית הרצון למות לא נמוג לעולם לא נפתרים ממנו לא משנה באיזה מצב אני תמיד ארצה להיעלם לא להיות קיימת לא חושבת שיש לזה פתרון אני כבר לא צמה זה לא בראש שלי הרזון לא כ"כ בראש שלי כמו הרצון למות הרצון להיגמר המחשבות הבלתי פוסקות החרדות והפחדים מכל זבוב שמצייץ בקיצור אם האנורקסיה היתה פעם מטרה בשבילי לרזות להיות רזה ויפה היום הרצון לרזות זה בשביל להיגמר בשביל למות ולא בשביל שיגידו לי איזה רזה אני כי זה כבר לא מעניין אותי המראה שלי כמו פעם אני לא שמנה אני 160 מטר שוקלת בערך 55 ק"ג וגילי 23 אז אני חושבת שהמידות שלי בסדר אף פעם לא הייתי באמת שמנה התחלתי עם כל הדיאטות שלי בגיל 13 כי חשבתי שאני שמנה היום אני מסתכלת על התמונות שלי מגיל 13 והייתי רזה זה גרם לי להבין כמה שבזבזתי אנרגיה ושנים על משהו שלא היה קיים תודה על ההקשבה הייתי חייבת לשחרר קצת שבוע טוב לכולן!!!

מאמי הלוואי שיכולתי לומר לך כמה את נפלאה והלוואי שיכולתי להראות לך את החיים ללא ההפרעה שבוע נפלא דניאלה

אני מכירה את החיים ללא ההפרעה 3 שנים הייתי ללא ההפרעה תפקדתי ממש טוב עשיתי שרות לאומי (חילוני) בתפקיד ממש חשוב וקשה שהעלה לי את הבטחון העניין הוא שנשברתי לאחר השרות לאומי פתאום לא יכולתי לתפקד יותר כי התמודדתי עם מצבים קשים בחיים חלק מבחירה והרוב לא פשוט נגמרתי מהחיים מהר היה חשוב לי להצליח ולהיות שייכת לעמוד בסטנדרטים של החברה ואכן עמדתי אבל בחודשים האחרונים נפלתי נגמרה לי המוטיבציה הייתה לי מוטבציה גבוהה להמשיך תכננתי ללמוד לאחר השרות ומשום מה אני לא מצליחה להמשיך ולהתקדם וחבל כי הייתי בתנופה ממש טובה בשנים האחרונות הייתי חזקה והמשכתי להתמודד עם מצבים וסיטואציות שאנשים היו בהלם איך אני מחזיקה מעמד ואמרו לי שאני חזקה ובאמת הייתי אבל אחרי שהייתי חזקה כ"כ הרבה זמן נשברתי ואני לא יודעת איך אני מקימה את עצמי מחדש והעניין הוא שהיה לי טוב ולא הייתי בדכאון רק בשנה האחרונה חזרתי לדכאון תודה על המשוב באהבה רבה אני....

להיגמר ממה? לחץ בחיים? טראומה? קושי? למה להיגמר? למה לרזות בשביל להיגמר? אני מבינה שאנורקסיה מביאה פחד מאוכל הימנעות כמעט בכלל עד למוות איטי וכו'..אבל להיגמר בשביל למות? מדוע? אני שמחה שיש לך איפה לפרוק וזה חשוב..ומחכה לתשובתך.. ערב נפלא דינדין

פשוט לא להיות

ב"ה להתקע במה שעושה לנו רע אצל כל אדם הוא למעשה גלוגלה מרה שמעצבת את חיינו ואנחנו לא מרגישים קצת אוטומטיים כי זה הכי מוכר והאמת שעד עכדיו לא תרגלנו משהו אחר אז מה כבר אפשר לצפות ?! אם את מרבה לחשוב שאת לא שווה ושאין לך כוחות ושאת הרבה "לא" ושאת לא מוצלחת זה לא בהכרח מה שהופך להיות האמת אבל את בהחלט מתחילה להמאמין בזה ועד מהרה זה הופך להיות הקול הפנימי שלך שאמור לכוון אותך שאמור לומר לך מה נכון מה לא. הכל משתבש. אני לא חושבת שזה או שחור או לבן. "זהו אני לא נכנסת לפה יותר" אבל הנכונות והכוונה שלך הם נכונים כי ככל שאת מתרכזת במה שעושה לך רע הרע גודל ואז את נשאבת ללופ שרק עושה לך רע יותר ויותר אני לא חושבת שהרגעים הקשים יפסקו אבל אני בהחלט חושבת שה אולי הזמן לתת דרור לדשברים חיוביים שהם יהיו מנת חלקך גם אם קשה ואני יודעת כמה קשה להתנגד למחשבות רעות . אבל זה הכי עוול והכי נורא אם תגידי זהו נגמר ומחר יהיה משבר ותתאכזבי ותמצאי את עצמך במפלה קשה עוד יותר. אז אני בעד לא להחריז הכרזות כאלה נכון לעכשיו פשוןט עבדי עם עצמך על חשיבה חיובית והעסיקי את עצמך כמה שיותר בהזנה שתרחיק אותך מייצר מפיל., את בדרך הנכונה בהצלחה והמון אהבה אני

אני מרגישה טוב . ממש טוב . לא יודעת למה ... זה לא שמשהו ספיציפי קרה והפך אותי למאושרת ... האמת שלהפך . קרו כמה וכמה בעיות . כמה בעיות עם חברה שלי , שגיליתי שיש לה ה"א . בולימיה ליתר דיוק . היא דיי מתעלמת ממני בזמן האחרון .מאז שהיא דיי פלטה את זה . מאז "השיחה" שלנו . מנסה לפחות . חושבת שאני לא שמה לב שהיא מנסה להתרחק . שהיא לא רוצה שנהיה לבד , שנדבר שתינו כדיי שאני אוכל לשאול אותה מה קורה . אבל אני לא מוותרת . אני עקשנית . אני לא אוותר עליה . אני אחזיר לה את האמון שהתערער משום מה . את הביטחון שלה בי . אני אגרום לה לרצות לחזור להתקרב . וגם אתן לה קצת "ספייס" שמאפשר לה לחשוב ולהסיק לבד מה עדיף בשבילה . זה לא קל . דיי כואב לי . אבל משהו שבדיעבד אני חושבת שהיה קצת צפוי . היא רוצה לשמור על המחלה שלה . שכ"כ חשובה לה . אני הריי מבינה אותה . הייתי שם . אני לוקחת לה משהו שהיא מאוד רוצה אותו עכשיו . זה גם דיי מדאיג אותי . מלחיץ אותי שזה מה שקורה . אבל למרות הכול - אני נחושה בדעתי . אני יודעת שאני אצליח . בסופו של דבר . משהו בתוכי אומר לי שיהיה בסדר . שהכול יהיה בסדר . אני כנראה מתחילה להאמין בי וביכולות שלי . גם בפאנים האישיים שלי . משהו אומר לי שאני אהיה בסדר גם שם . אני כבר רואה תוצאות בשטח . וזה כיף .זה מחזק . אני חושבת שאני מתחילה ללמוד להתאפז על עצמי . ללמוד איך להתמודד עם עומס . לחץ . לוח זמנים לחוץ . הרבה מחוייביות . הרבה יעדים . זה לא שהכול מושלם . אבל בכל אופן ... לומדת להתמודד . זה החלק הכי חשוב לדעתי . השלב הבא אני מקווה זה גם לדעת לקבל את הדברים שלא הולכים טוב . קבלה של הדברים . קצת פחות "פריק קונטרול" . קשה , אבל אני אנסה להשיג את היעד הזה גם כן . אני באמת מקווה שכולכם תתחילו לגלות את הדרך כמוני , להתחיל בצעדים קטנים ללמוד . זה שווה את זה . זה פשוט הרגשה אחרת . מדהימה . אני מקווה גם לא לאבד את הדרך הזאת . היא כ"כ מעומעמת לי עדיין . אני צריכה לשמור שאני אמשיך במה שאני עושה עכשיו . בקו מחשבה הזה . להאמין בעצמי . ביכולות שלי . נשיקות ושבוע קסום שיהיה לנו תמי

באמת שמחה לדעת שטוב לך יותר..שמרי על זה והדרך לא קלה..יש נפילות וקבלה שלהם היא הדרך הנכונה להחלים..בכלל קבלה של עצמך נהדר ממוש..רק אל תאבדי אנרגיה רבה מדי במעקב עם החברה היות ואת עצמך זקוקה לכוח אני יודעת שמאוד רוצים לעזור וזה טוב והללוואי שכולם היו כמוך חברים..אבל את עצמך זקוקה לכוח ..תדברי איתה תייעצי לה אבל לא תאיצי בה בכוח ..ספרי לה על הפורום..היא גם תגיע לדרך שלה להבנה ..ולעזרה בזמן .. תמי שבוע טוב נשמה טובה דינדין

דינדין , הייתי רוצה להגיד לך מה שאני תמיד אומרת לסובביי : " אל תדאגו לי אני אסתדר ..." :) אבל על מי אני עובדת כאן ? אני יודעת שמה שאני עושה זה מאוד ריסקי . שיש סיכון ענקי בנפילה תהומית חזרה למחלה שכבר כל כך שמחתי שדעכה אצלי ( לפחות מבחינת מעשים ) . אבל אחרי התלבטויות רבות , החלטתי שאני עומדת מאחורי ההחלטה שלי כן לעזור לה . כן להיות שם , כן לעשות משהו . כמובן שכרגיל הדברים אינם פשוטים כל כך ... גם אם הרצון שלי טוב , עדיין יש צד שני . והצד השני לא ממש מוכן לקבל עזרה . לכן קרה כל המצב המתסכל הזה , שאני מנסה להיות שם ולעזור והיא מנסה להתרחק כי היא מפחדת לגעת בנושא . עכשיו היא כועסת עליי ... כל החברים יודעים את זה . כמובן שאף אחד לא יודע ולא מבין למה . היא גם אמרה להם שישאלו אותי - כאילו לבחון עוד פעם את מידת האמינות שלי - אם אני אגלה משהו , אפיץ ברבים את הסיפור . אבל היא יודעת ומכירה אותי שאני לא אעשה דבר כזה ... בכל אופן , החלטתי לנקוט גישה קצת שונה . דרך אחת לא הולך , דרך שנייה תלך . אני אגרום לה להתקרב אליי שוב , זה יקח זמן אני יודעת . ואחרי שהיא תראה שאני כביכול "שכחתי" וכפי שהיא רוצה "עזבתי את הנושא" , היא תפתח שוב . בקצב שלה . זה חייב לקרות - כי היא עשתה את זה פעם אחת , היא תפתח גם פעם שנייה . כנראה שעכשיו היא עדיין לא מוכנה לשתף . ולצערי הרב עם כל הקושי שכרוך בעניין , אני מבינה את זה . היא לא רוצה לדבר על זה . היא לא רוצה לפתוח את הנושא , לפיכך לי ממש אין אפשרות לעזור לה . כי אין צד שני שמשתף פעולה .... אבל זה יקרה . שלב שלב ...צעד צעד ... בינתיים אני צריכה להחזיר לאט לאט את היחסים שלנו למסלול . את הביטחון שלה ואת זה שהיא כנראה לא מרגישה כ"כ בנוח פתאום . מרגישה "חשופה" ... ואני הכי מבינה אותה כי גם אני הרגשתי ככה , אחרי שסיפרתי למישהו . וזה היה קשה לדבר על זה . היה קשה לחלוק את הסוד ששמור רק לך . ששייך רק לך ... שרוצים לקחת לך אותו ... אבל עם הזמן , מצליחים לדבר וגם מבינים מה אחרים מנסים לומר לך . אז איתה זה יקח יותר זמן . אני עדיין עם יד על הדופק . פשוט קצת יותר דיפלומטית ... לומדת לעבוד על ההגיון של המחלה שלה ... ומי כמוני יודעת איך אה ?! :) בכל אופן , זה אכן שואב ממני הרבה כוחות נפש . הרבה תעצומות רגשיות . ובאמת גרם לי כמעט למפולת אדירה וחזרה להרס עצמי שוב . לה"א שלי גם כן . אבל החזקתי מעמד . ואני אמשיך להחזיק מעמד . אני מקווה .... זה באמת קצת מבלבל אותי ומושך אותי למקומות לא הכי טובים לפעמים , כל ההתעסקות הומחשבות האלה שוב על ה"א . ועל נסיון לגבור עליה מצד אחר . אבל אלו הם החיים . ואני לא אחת שמפקירה חיילים בשטח . ובטח שלא חברות :) ואנשים יקרים . תודה על הכול , אני ממשיכה לפרוק פה את שעל ליבי איזה כיף שיש לי אנשים שמבינים אותי . זה כ"כ עוזר . נשיקות ולילה לא קר ( מקווה !!!) תמי

ב"ה צר לי על העיכוב בתשובות שלי לפחות אני מחזקת אותך אני חושבת שאת יודעת לזהות את ההכוונה החיובית שבתוכך שגם כנראה הצילה אותך עד היום . אני מחזקת אותך להקשיב לזה גם ברגעים קשים. אל תחליטי החלטות נמהרות פשוט חיי את הרגע והדבר הנכון יקרה. זה נהדר שאת שמחה על רגעים טובים שקורים לך . לא כל אחת יודעת לעשות את זה וזה דבר נפלא וחשוב שאת יודעת לומר שטוב כשטוב וזה הישג שהוא באמת מדהים שרק יכול להמשיך לחזק אותך . המון אהבה אני

אז הרימו לכבודי כוסית, קנו לי מתנה, ואני אפיתי להם עוגה. הם אהבו אותה מאד, אבל אני לא יכולתי לשכוח את התמונה של המיקסר מערבל את החמאה, הסוכר והשוקולד המומס ולדעת שזה מה שהם אוכלים כרגע ונהנים ובכלל לא מזיז להם כלום. המון חמאה... סוכר... שוקולד... הכל ביחד... ישר לתוך הגוף... בלי למצמץ...אלוהים אדירים... איזה כיף להם... "למה את לא אוכלת איתנו?" כן, כאילו אני "לא אוכלת איתם" מהיום. כנראה שהמשחק נמשך. שנה אחת בחיי אדם... 12 חודשים... 365 יום... מה היא שווה? האם היא שווה משהו בכלל?? האם חיים בדכאון ובסבל שווים משהו בכלל?? מסופקני. איזה טעם יש לחיים אם הם כבויים ואי אפשר להדליק אותם? איזו שמחה יכולה להיות אם את יודעת שהכל יהיה רק יותר רע?? ולשם מה כל החרא הזה?? כרגיל, אני נשארת לבד עם כל השאלות הסתומות שלי. רק מה - מבוגרת בעוד שנה. זה הכל.

קודם כל מזל טוב!!! אני מאחלת לך שהשנה הזו תהיה לך יותר טובה מהקודמת אם את מרגישה כך כנראה שאת לא עושה את הדברים שאת אוהבת לא חייבים לסבול ישנם דרכים תתפלאי שאפשר להנות אך קודם אנו צריכים לבחון עצמנו מה עושה לנו טוב ופשוט לעשות את מה שעושה לנו טוב אני יודעת שלא תמיד בא לנו להתאמץ ולמצוא סיפוק במשהו שעושה לנו טוב אך זו הדרך לצאת מהמעגל המגעיל הזה שרע לנו ואנו לא מוצאים את עצמנו אנחנו חייבות למלא את חיינו ולמצוא איזון בחיים בין עבודה להנאה ומשפחה וחברים זה עניין חזק שאני עובדת עליו עדיין לא ממש מצאתי איזון אבל אני עדיין מחפשת מקווה ומברכת אותך שתצליחי ותוכלי להינות לפחות ממה שיש לך אל תתני לחיים שלך לחלוף על פנייך ולצעירות כי אחר- כך הבכי שלך יהיה גדול וזה יחסר לך לכן אני ממליצה לך לנצל את הזמן ואת הגיל בכדי שתוכלי להמשיך ולא להיות ממורמרת בגיל 40 50 שלא הספקת או שלא נהנית מספיק בצעירותך מאחלת מכל הלב אחת שאכפת לה!!!!!!!

דבר ראשון אני רוצה לאחל לך לצאת מההפרעה אני לא מכירה את הסיפור לך אם את נשואה\יש לך ילדים.. אבל הייתי רוצה לומר לך ששנה אני כמעט ולא מקיאה ובכלל לא צמה וחייה על 50 קלוריות ביום... ואני מאושרת לשם שינוי אחותי בגיל שלך ויש לה גם הפרעת אכילה ואני זוכרת שהיא הייתה במצב גרוע כל כך פחדנו שהיא תפול לנו כי סבתא שלי מהת מהמחלה הנוראית הזו זה כל כך צמרר אותי שעוד אחת תלך לנו בלי שנוכל לעזור לה לצאת מהמחלה הייתי רוצה שתחשבי על המשפחה שלך ועל אהובייך ולעשות חשבון נפש בגלל שזה יום הולדתך -לעשות חשבון נפש איך את רוצה לשנות את חייך איך לעזור לעצמך שחייך לא היו בסבל וכל היום לחשוב על האוכל היום אחרי שנה אני יכולה לומר לך דבר אחד -לשם שינוי אני חושבת על דברים שכדאי לחשוב עלייהם- לימודים, משפחה, ילדים והכי חשוב לפתוח את הבוקר בחיוך ולא ואיזה שעה אוכל (שהספיק בלו"ז שלי גם להקיא.. לא הייתי אוכלת אם הייתי יודעת שיש לי משהו לעשות אחרי זה כדי להקיא.. שבת שלום ומזל טוב נסיכה דניאלה

הרבה כוח מי ייתן ותובנה של בריאות משב של כוח לבריאות..ורצון עז לתת לעצמך מתנה לכבוד הגדילה בעוד שנה לכבוד ילדה שהורים הביאו לעולם שתחיה בהצלחה באושר..ושמחו בבואה ואיחלו לה רק טוב..לכבודך עצמך..כי מגיע לך רק טוב.. הלוואי וזו השנה שתחליטי לעשות מעשה למענך לפנות לעזרה ולהמשיך מהיכן שנגדעו חייך הרגילים ואז לא תרגישי את הכאב העצב והאי הבנה איך "הם אוכלים?" אני מקווה שהעצבות הייאוש והרע שאת מרגישה יוביל אותך לדבר טוב כמו שלי קרה אמן!! אוהבת אותך ומייחלת בשבילך רק לטוב..אנא אלי שבשמיים עזור ..הראה את הדרך השביל ותן את הכוח להבריא.. שבוע טוב ממוש המון מזל טוב מלא שמחה שלך דינדין

חיממתן את לבי הדואב... תודה רבה לכן! "בדכאון23" - אני מאחלת גם לך פתח לדף חדש ולתחושות של שמחה וחיוך. אני חושבת שמה שכתבת לי היה הדבר הכי אופטימי שכתבת כאן בפורום... קראתי עכשיו את מה שכתבת גם למעלה ואני חושבת שאת די מודעת למצבך. את מודעת לכך שהרצון שלך למות הוא בעצם לא רצון למות באמת חלילה, אלא הוא נובע מתחושת חוסר שליטה בחיים ותחושת חוסר מוטיבציה להתמודד איתם. אולי את צריכה הכוונה בחיים שתעזור לך להשליט סדר מחודש בחייך ותעזור לך להשיב את תחושת השליטה לידייך. דניאלה יקרה - תודה לך על התגובה. אני מאחלת לך ולמשפחתך בריאות ורפואה שלמה. לא, אינני נשואה ואין לי ילדים, וגם אצלי במשפחה אני לא המקרה היחיד, כך שזה חוסם את הדרך לכל סוג של החלמה, ואם תוסיפי לזה את רגשות האשמה האיומים שלי שבגללי חלו אחריי - תקבלי מתכון מנצח לדכאון תהומי. עם זאת, כחלק מחשבון הנפש השנתי, החלטתי כן לנסות לשקם את גופי, את נפשי, את חיי ואת יחסיי עם משפחתי הבעייתית והחולנית. ואחרונה חביבה - דינדין המקסימה - המון תודה לך על ברכותייך החמות! הלוואי ומה שאת כותבת אכן יתגשם, ואני מאחלת לך חיים בריאים, טובים ומאושרים. אני שולחת לך כאן ברכת מזל-טוב מאוחרת על נישואייך (וסליחה על האיחור), ומכל הלב שלי אני מאחלת לך שתצליחי להקים את הבית החם שאת כל-כך רוצה ומבקשת, ושאורו החמים יאיר למרחוק. יישר כוח על העבודה הקשה שאת והילה היקרה עושות כאן. תודה רבה לכן מקרב-לב, ממני.

ב"ה את יותר מכולם...עברת יחד איתי מסעות נבחי נפש ואת יודעת לבד מלמפרע ששום דבר לא היה סתמי וגם הנחתי לך לראות את זה גם אם לי באופן אישי היה קשה מאוד להראות את החלקים האלה שבי ואת יודעת כמה קשה זה היה וכמה מביש ומביך ומתסכל עד מאוד. זה נורא לדבר ככה ויש בזה משהו ממכר ממכר לחלוטין ואין חזרה מהדיבורים האלה. אני יודעת שכשאני מתחילה לדבר ככה אני לא מסיימת. זה לא נגמר בזה ומכאן ועד הרצון למות ולרצות ליישם את זה הוא די קצר זה לא משאיר הרבה אפשרויות וזו בדיוק הטעות שלך הטעות שלי והטעות של עוד הרבה בנות פה. ולכן גם שום דבר לא מסתדר ואף מחמיר אני (ואת יודעת את זה) מחפשת כל דרך להתנגד לזה וזה לא בא לבד אם את לא יודעת איך את חייבת לנסות להתחיל מאיפושהו כי אז החיים יהיו באמת כפי שאת מתארת אותם ואני אומרת את זה לא כי טוב לי אלא כי אני באמת מאמינה שהם יכולים להיות אחרת אבל את צריכה ללמוד איך וזה לא יכול לקרות לבד וזה תלוי בך יקירתי ואין לי שום כוונה להתנשאות. אני אגיב לך על זה לחוד. אבל אני מאוד מקווה שההבנה שאת זקוקה להכוונה תתחבר לך עכשיו ושהחיים שלך יהיו הכי טובים שרק אפשר כי אני יודעת שזה מגיע לך וזה מגיע לך!!!!! ואת שווה את זה!!! את יודעת??? את יודעת שאת שווה את זה???? אם כן את יודעת את התשבוה כבר הרבה זמן ואם צריכה משהו ממני את יודעת איפה אני. המון אהבה מאמינה בך המון ולמקרה הספק זה יכול להשתנות גם אם השינוי הזה יהיה בגדר ניתוח לב פתוח ללא הרדמה וכאבי התופת הם כמעט בלתי אפשריים אבל תחשבי מה את יכולה לקבל אחכ בתמורה ואת יודעת שזה יהיה מדהים. אני

אני מעריצה את הצד הזה שבך ששיתף וממשיך לשתף אותי במסעותייך בתוככי נבכי נפשך. אני חושבת שזה מעורר התפעלות וזה אומר הרבה על חוזק האישיות שלך. עם זאת, בל נשכח שכל אחת מאיתנו שונה היא וההתמודדות של האחת איננה זו של האחרת. גם אני משקיעה מאמצים בלהילחם ביצר ההרס העצמי שלי וברצון להסתלק מהבלי העולם הזה אחת ולתמיד, גם אם אינני מראה לך זאת תמיד (למרות שאני חושבת שאני דווקא כן מראה לך). אחרת, מן הסתם, לא הייתי פה יותר, אני מניחה... אני כל הזמן חושבת מה עוד אפשר לעשות. ? יקירתי, אני מחכה לשמוע ממך. ערב נעים.

אוהבת ומתגעעגת המון דניאלה שבת שלום לכולם

אני יודעת, כלומר, מקווה, למרות שכבר לא דיברתי איתו המון זמן, שאנורקסיה היה בדרך החוצה, אז אולי כולם כבר בחוץ? אבל אנחנו הרי יודעים שאין סיכוי הא?

ולעניין אחר.. אני בדרך לבית סבתי אז אין לי זמן חזרתי מאילת לפני בערך 3 שבועות ורק היום סופית יש לי מחשב חדש שהצליחו לחבר לי את כל החיבורים שלו.. הקודם עף לפח הרסו לי אותו כשהייתי באילת.. :-( עם כל מה שהיה שם.. טוב רציתי לשאול אם יש כאן 2 מנהלות???

וואו כמה שאת צודקת ובדיוק אמרתי את זה לעצמי לפני כמה ימים.. בתחלה שהגעתי להחלטה להפסיק ולהחלים, הייתי נוקשה עם עצמי ולא הרשיתי לעצמי להקיע בשום תנאי שהוא.. הייתי מססמנת סמיילי - כמו ילדה קטנה בכל יום שעבר ללא הקאה.. מצחיק, אבל הצליח!!! חודש וחצי בלי הקאות אחרי שנים של הקאות!!! ואז הגיעו החגים, נשברה שגרה וגם ממש פניתי למרפאה ברמב"ם יופי לי כל הכבוד - - אבל מאז מצבי האיישי ממש מדרדר.. וכן זה בדיוק מהסיבה הזו, אני כאילו אומרת לעצמי נו את הולכת לטיפול, אז לא נורא... אני יודעת שזה לא בסדר - אבל בינתיים לצערי זה המצב.. אני לא רוצה לוותר לעצמי, משתדלת שלא אבל המשמעת העצמית שהייתה הולכת ונעלמת.... זה מדאיג, אבל אני נחושה להצליח ומקווה למצוא שוב את הדרך הנכונה!!! היום הלכתי לעשות בדיקות דם - ראשוניות ונקבע לי איבחון פסיכאיטרי... מה נותר לי להגיד - רק תודה שאתן כולם שם להקרוא ולעודד, תודה רבה.. הפורום הזה היה הצעד השני אחרי ההחלטה בראש.. אבל בעצם עזר לי להפוך את ההחלטה לסוג של מעשה.. תמי - זה כיף לדעת שלפחות החוסר אונים שלי והייאוש שלי מעודד ומפיח תקווה!!! סוג של נחמה מוזרה... והכי כיף לדעת שיש שם מישהו רחוק שמבין ותומך מכל הלב, ומקווה בדיוק כמוני להצלחה המיוחלת!!!! תודה והמון אהבה רעותי!!!

תראי ממש לא התכוונתי שהייאוש והתסכול שלך מפיח בי תקווה ... כנראה שלא הבנת אותי נכון או שאני לא הסברתי את עצמי נכון ... אני פשוט חושבת שלמרות שהייאוש , החוסר אונים , הבלבול וכל הרגשות הקשים וההפכפכים שאת מרגישה כרגע קיימים , הם עדיין קיימים לצד רגשות טובים שכן מוכנים לעזור לך לצאת מהמקום האפל הזה שהרגשות השליליים שלך לוקחים אותך . בכל זאת , הרצון הזה שלך לעזור לעצמך ,על אף הקושי הרב שכרוך בכך , ( ותאמיני לי שאני מבינה אותך )השביב תקווה הזאת שכן נוטלת אחריות על עצמה . שלא מוותרת . שלא פוטרת את עצמה בתואנה שזה יותר מידי קשה . זה מה שמעורר כבוד . זה מה שאני שמחה לקרוא עליו . המלחמה הזאת שלך עם עצמך . שאת לא מוותרת . שאת אומנם בהתחלה , וקשה לך כמו לכולנו , אבל עדיין את לא מוותרת . זה טוב . וזה נקרא לקחת אחריות על עצמך . וטוב שכך . וכן כולנו נשכיל לעשות כן . ולא רק בנות עם ה"א . זה לקח שכולנו צריכים ללמוד אותו בחיים ... אדם הוא ברשות עצמו . הוא יכול להיעזר באנשים אחרים בדרך , אבל את מירבית העבודה הקשה , הוא יצטרך לעשות וללמוד לבד . תמשיכי לעדכן , אל תאמרי נואש ! תמשיכי להלחם . זאת המטרה שלך שלך כרגע ואת תצליחי כל עוד את דבקה בה ... יש מפלות בדרך , אל תצפי שלא יהיו . מותר לנו ליפול . אנחנו רק בני אדם הריי . לא גיבורי על ( אני צריכה להגיד את זה לעצמי גם :) ...) וכמה שזה קשה , גם אני וגם את צריכות להשלים עם העובדה שמותר גם לנו ליפול ... כל עוד אנחנו לומדות לפעם הבאה כמובן . שוב - קבלי את כל אהבתי , מחזקת אותך ... יהיה בסדר מותק . תאמיני בעצמך ... נשיקות בינתיים , ואני מצפה לשמוע עידכונים ! תמי

אני בטוחה שאת יכולה ויש לך את הכוח עצם הרצון שלך..והפנייה לעזרה, ההבנה שלך את עצמך גם כשזה קשה ונופלים..תזכרי תמיד.. "אני בתהליך, לא נורא אם נפלתי ממשיכה מעכשיו" (לא ממחר או עןד שבוע!! אני כאן אי מתי שתרצי..אוהבת ומאחלת לך בהצלחה והמון כוח..נשיקות שלוחות לך מכאן. דינדין

נמאס לי כבר מהחיים האלה... רע לי כל הזמן ואני לא מצליחה להתנתק מזה. אני מנסה להמשיך, לפחות להראות לכולם שהכל בסדר אבל הכל כ"כ לא... שונאת את עצמי, את איך שאני נראית. ואכלתי היום יותר מדי, שוב... אני מרגישה הכי שמנה בעולם!!!! אבל נשקלתי היום ואפילו ירדתי עוד קצת. איך זה יכול להיות??!! נראה לי שאני משתגעת... סליחה שהתפרצתי ככה, אבל אני חייבת לפרוק קצת...

זה בסדר פה זה המקום ולכתוב את הדברים שמפריעים לך זה מרגיע גם אותי זה מרגיע אני מקווה שהיום המחורבן הזה מאחורייך ומחר זה יום חדש גם אני עברתי יום מחורבן יום 1 טוב ו2 רעים לא נורא ממשיכים תיהי חזקה.........

זה מייאש..וזה מתיש..והמחשבה על האוכל בכל זמן אפשרי מלבד כשיושנים זה לקיחת אנרגיה משמעותית ועצומה!! אני יודעת מתוקה שלי מחבקת אותך מכאן אבל תביני שאת רואה את עצמך לא בצורה ריאלית כרגע ולא בצורה הנכונה..הבחינה של גופנו בכל אלפית שניה זה לא נורמאלי..או כל ביס בפה..גורם לנו צער גם כשזה רק ביס... זו בעיה ויש לטפל בה.. היאוש והדיכאון לא מביאים טוב..ותקווה יש לעשות משהו את יכולה!! אני יודעת..את בטוח יכולה ..תרצי מאוד..זה שתחלימי זה לא אומר שתשמיני או שתהיי מישהי אחרת..את פשוט תחזרי לחיים!!! וזה שווה שולחת לך חיבוק של תקווה ואהבה דינידן

שלום! רציתי לשאול דבר מה לגבי אחותי ובתה בת ה-9. אחייניתי היא לא שמנה וגם לא רזה- משהו באמצע. אחותי (אמא שלה) עושה לה את ה"מוות" בקשר לאוכל, אוסרת עליה לאכול ממתקים ופיצה ולחם וכל שאר הדברים שהבית שלה מלא מהם , כיוון שיש לה 2 אחים (אחד יותר גדול ממנה, ואחד יותר קטן) שהם רזים מאד, ולהם כמובן מותר. אחייניתי במצוקה וסיפרה לי בסוד שהיא מגניבה ממתקים לחדרה ואוכלת אותם. כל פעם שאני אומרת לה כמה שהיא יפה (והיא באמת) היא אומרת לי אבל אמא ואבא אומרים שאני שמנה. נראה לי שזה גיל צעיר מידי להתחיל עם "את שמנה" לא? אם אין להם מודעות מעצמם? מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה? תודה

שלום אסתר יקרה! ההערות ההלו דווקא בגיל כלכך צעיר יכולות לעוות לילדה את המציאות בקשר לחיים ואוכל..שמנה -= לא יפה?! לא מקובלת?! וכו'...מה גם שהיא בגיל צמיחה וגדילה בו הגוף מתעגל ודורש כל מיני מאכלים ..וההערות הללו לא רק פוגעות אלא יכולות לגרום לשיבוש מהלך החיים בכלל.. שנית..להביא מלא ממתקים ופיצות וכו' הביתה ולהגיד לחתול לא לנגוע בחלב זה באמת עוול..אם צורת האכילה בבית בכלל משובשת זו בעיה משפחתית ולא של הילדה...למה לה אסור? היא בטח שואלת את עצמה? ולא מבינה למה!! ההרגלים שם שונים..וחוץ מזה בנים בנויים אחרת..המטאבוליזם שלהם שונה..וזה לא פייר להשוות בכלל.. אם הילדה טיפה שמנה אין נורא בכך זה יכול להשתנות ובוודאי שלא בהערות והחבאת ואיסור אוכל דווקא עליה!! אם יש עודף משקל יש לפנות לדיאטנית שתסדר לה אוכל וסדר יום שמתאים לילדה בגילה הכולל בתוכו גם ממתק ופיצה אבל בצורה נורמאלית ובכלל כל הבית צריך לקחת על עמו שינוי הרגלי אכילה!! אני מקווה שתעירי לב לתשומת ליבה של האם וזה חשוב כדי שבעתיד לא תגרום לה נזק בלתי הפיך וכואב.!! תודה לך על המודעות נפלא!! יום נעים דינדין

לא מתקדמת לשום מקום מגששת אחר נתיב חיי הורוד המקסים שאבד לי יודעת, שלפחות כברת דרך ארוכה ממנו- לא אזכה לראות. נתקעתי. ההתבגרות נגדעה. הנה אני הולכת אחורה. ילדונת. לא חושבת כמו אדם בוגר- היא לא יודעת מה היא רוצה. עובדה שהיא הייתה אנורקסית. אז מה אםעכשיו היא בסדר- היתה חולת נפש. תמיד תהיה תקועה

אף אחד לא צריך לדעת שהיית אנורקסית השאלה היא למה את מתכוונת שאת אומרת תקועה האם את רוצה לעשות צעד מסויים ואת נפגשת במכשול בעקבות זה שהיית אנורקסית????

עזבתי את הצבא ... כולם מסביבי יודעים שהיו לי הפרעות אכילה זה מדבקה גדולה על מצחי אני לא מצליחה להפסיק להרגיש את הכישלון אני לא מצליחה להרים את עצמי לעשות דברים מועילים

ב"ה ....של המחר השפה שלנו היא גורם מכריע במציאות חיינו ואף אחד (מעטים מאוד) לא לוקח על זה אחריות. זה כואב לי לראות את זה כי לא תמיד קל לשלוט בזה והכל מונע הרבה פעמים מתוך הרגל ואותו קשה לעצור כמעט תמיד ותרגול ההתנגדות ליצר ההרסנות הוא תמיד בגדר "לא מתחשק" אבל רק מתוך מה שכתבת בראת לעצמך מחר שלא אתפלא אם יהיה בדיוק כמו היום וזו בדיוק הטעות וחבל. שימי לב אם קשה לך פשוט אמרי קשה לך ותו לא אמרי עכשיו אני ממשיכה ...אני מנסה ... מה שהיה היה עכשיו רגע חדש וכן. גם אני חדשה. אחרת... חשבי על זה... זה תלוי בך חיבוק ענקי והמון אהבה אני

אני החדשה היא שונה, עצלנית, רגשנית, מדוכאת אני רוצה לחזור למי שהייתי לפני שירדתי מהפסים- לפני שנתיים- חיונית, חייכנית, ספורטיבית, פרודוקטיבית, רודפת הצלחות, מצליחנית...

אוףף אני כלכך כועסת על עצמי שהבאתי את עצמי למקום הזה...בסך הכל רציתי להיות רזה ויפה...ושיאהבו אותי ובסוף כיערתי את עצמי והרחקתי ממני את כולם..אז למה אני לא מוכנה להשתחרר מהמחלה המטומטמת הזאת ולאכול כמו בנאדם???? היא רק הרסה אותי........אין לי מחזור....כולם נגעלים ממני ואומרים שאני שלד(למרות שנאי חושבת שאני שמנה ולא מבינה אותם)השיניים שלי ממש נשברות לי בפה...והם צהובות...כל השיער נושר לי..אני חיוורת ונראת כמו מתה...פשוט זוועה!! והכי נורא זה שצמחו לי שיערות שחורות בכל הגוף......במקומות שבחיים לא היו לי!!בפנים!!!בגב!!בבטן!זה כלכך מכוער....זה הכי הורס אותי מכל הדברים אני ממש מתביישת!!!!!אני שמעתי שמתי שמעלים במשקל והאיזון ההורמונלי חוזר להיות נורמלי השערות האלו נושרות!!זה באמת נכון???מישהו פה יודע אולי??זה כלכך כלכך מפריע לי!!אני חייבת לדעת עםזה נכון ולהתנחם לפחות בזה...אני כלכך רוצה להיות רגילה כמו כולם......ופשוט לא מצליחה!! אני לא מסוגלת לעלות גרם יותר מהמשקל שאני נמצאת בו כרגע...למרות שאני כבר לא מרעיבה את עצמי יותר..אבל אוכל פריטים מאוד מאוד מסויימים ובכמויות מאוד מסויימות..שאני יודעת שבכמותץ האוכל הזה אני לא יורדת לצערי...(וכנראה שגם לשמחתי בצד הבריא שבי)אבל גם לא עולה במשקל.יש בי מקום שמאוד רוצה להיות בריאה...אני רוצה לחזור להיות מאושרת...לצחוק להיות עם חיוך על הפנים...שתיהיה בי קצת שמחת חיים!ולהיות רזה ויפה בצורה בריאה..לא להיראות כמו גוויה!אני מאוד יישמח אם יהיה מישהו שיענה לי על השאלות שמטרידות אותי וגם יהיה נחמד שיהיה לי מישהו שאני יוכל לדבר איתו:)..כי אף אחד אחר לא מבין אותי!אולי פה כןן...מחכה לתגובות......שיר.

כשתצאי מזה תהי יפה עוד יותר משנכנסת- השיערות ינשרו, המחזור ישוב ותוכלי להשתולל מבלי להתעייף. נזכרתי לאחרונה שבתקופה הקשה, כשהייתי יוצאת עם חברים, בדרך לפאב לא הבנתי איך יש להם כוח ואני צריכה לאזור כל כך הרבה אנרגיות על מנת לעשות את כברת הדרך הזו מהאוטו לכניסה לפאב עד שאתיישב ואוכל לנוח. זה נראה לי אבסורד- לא קישרתי באמת. בתוך תוכי אמרתי שאולי- אבל לא האמנתי שמה שיפתור לי את הבעיה זה לאכול קצת יותר. בובונת- תפסיקי להרגיש לא יפה ולהתנצל על איך שאת נראית- את באמת רוצה שכל אחד שרואה אותך יגיד: "הנה, גם היא, איזו חלשה- גם היא נפלה לאנורקסיה" את יותר מזה, נכון? תהיי גיבורה... תבדקי את משקל היעד שלך, אל תוותרי לפני שתגיעי אליו- BMI- יודעת מה זה נכון? אז תבדקי שאת 19 ככה, אני בטוחה שאיש לא יעלה על דעתו שאת לא ממש רזה גם אם תהיי יפה, עם וסת ובלי שיערות גרוזיניות(: איך שלא נבין אותך??????

אני יודעת בדיוק מה עובר בראשך..רק שאת רואה את עצמך במשקפיים לא נכונים כרגע משקפים שמושפעים מהמון סיבות אחרות..כמו העובדה שבעינייך..רזה = מוצלח יפה אהוב ורצוי ..ושמן לא..כמו העובדה שאם לא תהיי כך ידחו אותך..וכו'.. העניין האמיתי הוא הבעיה שלך עם עצמך..גופך מי שאת ולא המשקל תכלס...מה גם שלא חייבים להיות או רזים אוש שמנים קיצוניים נכון? באופן עקרוני?! אבל אצלך בראש יש או זה או זה אין אמצע..וכאן יש כמה בעיות.. 1. הדימוי שלך 2. השליטה באוכל כדי להיות מישהי שנראית כלפי חוץ שולטת בחייה 3. השחור או לבן אין אצמע.. לעניין הבריאות...הנשירה וכו' לא תפסיק היות ואת מחסירה מגופך המון דברים חיוניים לצמיחתו ובכלל השיניים לי בזמנו היו קרחות את יודעת מה זה..הייתי מסדרת את השיער רק עם ג'ל וקוקו שלא יראו..צמיחת השיערות הן כמו שאמרת בשל ההורמונים שהשתנו בגופך..ותדעי לך שיש שערות שנושרות ויש כאלה שלא!! ואין מה לעשות...רק דברים חיצוניים או טיפולים!! מבינה? שיר מקסימה שלי את זקוקה לעזרה ואת יכולה כן להיות מאושרת ולחיות חיים נורמאליים תאמיני לי אחרי 13 שנה עם המחלות הללו הכל יחד אני יודעת שאפשר גם אחרת..אני במצב שונה בחיים היום מאושרת ועיניי בורקות וגם מהסיבה שהנני יודעת מי אני לא משנה מה יגידו ואם יאהבו אותי או לא..מי אמר שאני חייבת להיות מושלמת? האם יש דבר כזה? יש קריטריונים? בעיני מי ולמה? אני מקווה שתקחי את עצמך בידיים ותלכי לטיפול ותצאי מזה כמוני..את יכולה את לא חייבת להרוס את עצמך!! לא שווה לך לחיות..להנות מהחיים ומה שהם מביאים? ילדים? קריירה..המון דברים..לכי תטפלי בעצמך...תצליח..אני בטוחה.. אני כאן אם רק תרצי..תושיטי יד..את יכולה...!! אוהבת אותך ומקווה שתקבלי על עצמך..לאהוב ולטפל בעצמך כבר מהיום..לפנות לטיפול ויש המון ...היום יש הרבה מודעות וזה כדאי ונגיש..אני אעזור לך אם תרצי... נשיקות מון כוח דינדין

ב"ה כן זה בד"כ נושר כשמעלים במשקל זה לפחות מה שקרה לי כשעליתי למשקל תקין. ועם הזמן חזר צבע ללחיים. העור נראה ורדרד "רגיל" ולא צהוב כמו שהיה שיניים זה כמובן סיפור בעייתי ולא יכול להשתקם מעצמו אבל יוכל להתחזק בהתאם לתזונה שלך, כולל צפרניים ושיער. אין לי כל כך מה לכתוב אני חושבת שדנוש התייחסה מאוד אלייך ואת באמת לא ממש מסוגלת לראות עכשיו אני חושבת שזה כן תלוי בך וזה נורא מקומם ומפחיד לשמוע את זה אבל הבחירה היא שלך והפחד לגיטימי אבל יש שלב שבו את חייבת להחליט אם את מוכנה להמשיך לתת לו לנהל את חייך וזו בחירה שלך ההתמודדות היא אינה קלה והיא כמעט בלתי אפשרית אבל רק "כמעט" המצב שלך כבר נשמע שאת שם עמוק ולך באמת ברמה עובדתית יותר קשה אני לא יודעת כמה זה מנחם או משמח אבל אני בטוחה שאת סובלת וכבר לא יודעת איך. אני יודעת שאחד הדברים שהחמירו תמיד את מצבי היה הסירוב שלי לקבל אהבה, להניח לעצמי להיות, להניח לעצמי לומר דברים, להניח לעצמי לעשות דברים בלי לצפות ורק כשהיתי מעיזה לצאת מההרגלים שלי רק אז היו קורים לי ניסים גם ברגעים הכי "שחורים" ואני מניחה שלא חסר לאף אחד רגעים כאלה. אל תוותרי אלא אם כן את רוצה למות, אלא אם כן את ויתרת ואת משתעבדת למחלה ולרוח המוות. את תראי לבד שאם חס וחלילה חס ושלום תאבדי את חייך את תצטערי ואני לא באה לבאס אותך יותר אני רק אומרת שאת יכולה להחליט אחרת. אני מכירה לפחות שני מקרים קיצוניים מקרוב שיצאו מזה. מכנה משותף? החלטה לחיות ונחישות להיות עם כל מה שקורה בחיים כל מה שמפחיד ועם כל מה שמלכתחילה יצר בתוכך הפרעת אכילה. שמרי עלייך אל תניחי לזה לקחת אותך המון אהבה אנחנו

טוב אז לפני שבועיים בערך התקשרתי סוף סוף לרמב"ם עם הרבה פחד וחששות.. הם שלחו לי כלמיני בדיקות לעשות ושאלונים למלא-- והתקשרו לברר מה שלומי ושאני מסתדרת.. כל כך שמחתי לשמוע שמישהו איתי בצערי ויש שם מישהו שאולי יעזור לי לצאת מזה.. השנה זה המטרה הבלעדית שלי -- לרפא את עצמי!!!! לחיות חיים נורמלים!!!! הלוואי

אחותי - ריספקט ! גאה בך על האומץ ! גאה בך על הצעד החשוב הזה . לקחת צעד ענק נוסף בדרך להחלמה . זה שאת אומרת ומשננת לעצמך שזאת מטרה הכי נעלה כרגע . שאת לוקחת את זה כ"פרוייקט" , כמשהו שאת צריכה לעשות למען עצמך , למען בריאותך הנפשית והפיזית . - זה מעורר כבוד . זה כיף לקרוא שיש בנות שיוצאות מזה בעשרת רצון . זה מחזק אותי , ואני מקווה שגם עוד כמה בנות . מפיח תקווה - שכל אחת יכולה לצאת מזה ! אם היא רק צריכה לרצות ולעשות משהו בנידון . ואת עשית . עושה . תמשיכי בזה ! את בדרך הנכונה .... מקווה שתתני השראה לעוד בנות . אנחנו פה , לעזור לך להתמודד עדיין . לתמיכה ולמשענת . וסתם כדיי לשפוך את הלב . מצפה לשמוע איך את מצליחה , תעדכני יקרה ... אוהבת המון והצלחה צרופה בדרך החדשה תמי

רעותי..נפלאה!! כל הכבוד..זה צעד ענקי למענך..למען חייך.. רציתי רק להוסיף שלפעמים תולים תקוות אך ור במטפלים כאילו הם יביאו את ההצלה..הם יכולים לעזור במתן כלים..בלמידה של ההפרעה האישית שלך ומה עושים אך!! שימי לב הכל תלוי בך וברצון העז שלך..חשוב לי שתביני שהכוח בידייך..ואת עם היכולות שיש בך וזה טבוע בנו יכולים לרפא את עצמנו..הגורמים החיצוניים יעזרו אבל את עמוד השידרה..כל הזמן תגידי לעצמך"אני בתהליך" וזה לוקח זמן ולא נורא אם אפול או נפלתי..זו הדרך להצלחה.. מחבקת אותך מכל הלב שימחת אותי ממש עדכני אותנו.. נשיקות דינדין

ב"ה חיבוק ענקי אל תשכחי לתת אמון ולהתמסר להתבונן ..להקשיב לבדוק... והלוואי ותצאי לנו לדרך חדשה... מאמינים בך.... נשיקות והמון אהבה

ב"ה המייל הישן שלי כבר לא קיים זה החדש ho9ster·gmail.co.il לפני הgmail תקישי שטרודל פשוט המקלדת לא נותנת ליאבל זו הכתובת החדשה בכל אופן אם שלחת לזו אז לא הגיע נשיקות איך הולך בתל השומר??? ספרי לי מה קורה איתך חיבוק ענקי והמון אהבה אני

מתגעגעת אלייך........

ב"ה :-)

רפואה שלמה תתחזקי באהבה רבה אני......

ואוו כשהייתי בת 16 חשבתי שרק לי ולעוד מספר מצומצם יש הפרעת אכילה מכיוון שבסביבה שלי כמעט לאף אחת לא הייתה הפרעת אכילה הרגשתי שונה חברות שלי כל הזמן היו אומרות לי שאני משוגעת שאני לא אוכלת והיום אני בת 23 נכנסת לפורום שלא העליתי בדעתי לפני 6 שנים שקיים ורואה כמה אני לא שונה והפוך משתדלת להלחם באלה שיש להן סוג של הפרעת אכילה ורוצה להיות שייכת אך היום אני מרגישה שונה גם כי ההפרעה התעצמה בחברה ואני שהולכת ומנסה לשחרר אותה לגמרי מעצמי החברה עכשיו לוחצת עליי שאני צריכה להיות רזה בקיצור אני מבולבלת מכל מה שמשדרים לי אני אתמצת את מה שאני מתכוונת "הייתי בת 16 עם הפרעת אכילה החברה כעסה עלי ואמרה לי להתעשת עכשיו בגיל 23 אני די בסדר והחברה רומזת לי שלא" בקיצור החברה היא לא המדריך לחיים טובים חייבים להקשיב ללב אני מקווה שאקשיב ללב ולא לחברה באהבה אחת שנאבקת....

ב" ה זה ברור שהחברה קשה בעניין וההורים יותר אם ההורים היו מגובשים בעניין דימוי. גיבוש עצמי. הצלחה בחיים. רגועים. מרוצים את לא הית נופלת לזירה הקשה "הפרעות אכילה" אשמים? לא זה לא מה שאני מנסה לטעון אבל זה היה עוזר אם החינוך שהיית מקבל היה ער לדברים מאלה. עובדה שיש כאלה שלא נפלו לשם והרבה בזכות היחס של הוריהם וההשפעה שלהם על ילדיהם לחיוב ויש מקרים רבים אבל מה לעשות יש הרבה שלא ערים לילדיהם כי להם קשה. כי הם לא מבינים מפחדים ולא מסוגלים לראות תירוץ ?< לא אבל בהחלט אתגר וזה גם האתגר שלך ללמוד להפריד את עצמך ממערך האמונות שנשענת עליהם עד כה וליצור באמצעות חיפוש. חוויות חדשות. כלים חדשים משהו אחר שהוא שלך כוח שהוא שלך ושלא תלוי בשום הפרעת אכילה והאמיני לי אני יודעת שהמאבק קשה נסי לשאול את עצמך מה את באמת מבקשת לעצמך שהוא מעבר לגוף ואת זה חפשי להשיג בגבול האפשר ברגע שתהיי ממוקדת בייצירת דברים חיוביים ע"י התרחקות מהעבר מההורים כך יגבר הכוח שלך לנצח את ההפרעה ועד מהרה תמצאי את עצמך מחוצה לה. בהצלחה וחיבוק ענקי :-)

את צודקת לגמרי...... העניין הוא שאצלי "הבעיה עם ההורים" היא בעיה רצינית של העבר וההווה זו לא בעיה רגילה ביחסים של בת עם ההורה זו בעיה מעבר לבעיות ה"רגילות" אני לא מפרטת כי אני לא רוצה לזעזע אף אחד אבל השלמתי עם העבר ברמה של אני יכולה להמשיך הלאה זה לא נעלם כי טראומות קשות לא נעלמות אבל לרוב אני מצליחה להתמודד כמובן שנפגעתי במישור של עבודה שאני מפחדת למצוא עבודה חדשה בכלל להתחיל דברים חדשים כרגע אני בבריחה אני נשארת במקום ה"נוח" לא יודעת כמה זמן אני אחזיק מעמד כי אני פשוט "מ..ב..ועתת" בכל אופן תרגישי טוב ותודה על ההיענות אוהבת מאוד אני.....

בעיתון של ידיעות אחרונות יש כתבה על בחורה בת 24 בשם איילת היא מתה שילשום אנורקסיה משקל 19 קילו מי שיכולה לקרוא את הכתבה שתקרא זה חשוב!! תראו כולם!! כמה העולם אכזר אתם יודעים מה הכי מכאיב מכל הסיפור הזה שלא עושים סוף למחלה הזו אני מכירה את המחלה הזו טוב מאוד סבתא שלי ובן דוד שלי מתו מהמחלה הנוראית הזו ואחותי הייתה במצב גרוע פחדנו שעוד מישהו ילך ויותר מזה אני חייתי כ10 שנים במחלה כיום אני 20 קילו יותר עם מחזור ומרגישה מצויין ולא חושבת על ההפרעה רק כואב לי איך חייתי בתוך מערבולת, מערבולת של כאב ופחד, פחד להשמין וכואב לי עוד יותר שיש עוד אנשים שפוגעים בעצמם בגלל הרצון של הרזון... שבת שלום ושלא נדע עוד צער דניאלה

הלינק: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3320194,00.html שבת שלום דניאלה

הכתבה השניה היא כתבה אחרת על אנורקסיה זה הלינק לכתבה http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3319892,00.html דניאלה

וזה מתסכל!!!!! כל שיוני, כל דבר מלחיץ קצת, כל דבר ואני יוצאת מכל איזון ויכולת שליטה אוף איזה אדם לא יציב אני??????????

ב"ה ברגע שתביני את זה תביני שאף אחד לא יציב ושום דבר לא יציב והכל בר שינוי ותחלופה. נכון יגידו שאני משוגעת אבל זו עובדה ואם תקבלי את זה יהיה לך קל יותר לקבל את זה בתוך עצמך להבין שיש עליות וירידות כל הזמן ושום דבר לא סטטי ויש תנועה ודברים זורמים ולפעמים זה קדימה ולפעמים אחורה ולפעמים כן. המצב לא יציב אבל זה רק אומר שאת בשינוי ושזה דבר חיובי כי רק שינוי מוביל להעצמה ואם לך אין בעיה עם זה לי אין בעיה עם זה נסי להגדיר מה לא יציב נבדוק יחד אולי יש משהו שאת יכולה לעשות... נשיקות וחיבוק ענקי אני

וזה מתסכל!!!!! כל שיוני, כל דבר מלחיץ קצת, כל דבר ואני יוצאת מכל איזון ויכולת שליטה אוף איזה אדם לא יציב אני??????????

מתוקה שלי כנראה שיש לך פחד מאי שליטה ומה שקורה בעקבותיו..מדוע? אם לא תעשי משהו בדיוק כפי המתוכנן ואם לא יקרה בדיוק אז מה יקרה? החיים הם לא כפי שאנחנו מתכננים תמיד ולא קורה שום דבר אם לא מסתדר ..גם מה שלא קורה כמו המתוכנן או הצפוי עפ"י מה שאת חושבת..אז כנראה שככה צריך לקרות גם אם זה לא לרוחנו..מבינה.? ראייה כזו של החיים תקל עלייך כנראה שמשהו בתוכך ובאופייך..נותן לך להבין שיש רק שחור או לבן בחיים ואין אמצע..כלומר אם לא כך אז כלום לא שווה אז אפשר להמשיך..לאבד שליטה...עד אובדן...וזה הגרוע..הגבול הדק..הזה.. גם לי יש אישיות כזו ולקח לי המון זמן לעבוד על זה ולקבל דברים שלא מסתדרים וזה הרבה יותר קל בחיים תרפי קצת מעצמך..את לא רובוט... המון כוח..יקירתי..אוהבת דינדין

מה בדיוק ההגדרה של אנורקסיה?? אני מדברת רק על הגדרה רפואית! אנורקסיה זה קשור רק למשקל או לכמות שאוכלים??? זה ממש חשוב לי...

אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa) היא הפרעת אכילה הגורמת לאובדן משקל משמעותי. המונח אנורקסיה (אובדן תאבון) מקורו ביוונית: &#945;&#957;-&#959;&#961;&#949;&#947;&#969; = לא להושיט יד (לאוכל). הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני. תסמונת השונה מהאנורקסיה אך דומה לה היא הבולימיה. מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת ממחלות הנפש המסוכנות ביותר: היא עלולה להיות קטלנית בחמישית מהמקרים. איבוד המשקל כרוך בהפסקת הווסת (אצל נשים), בפגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, בנטייה להתקפי לב ובאוסטיאופורוזיס ("בריחת" סידן). במישור הנפשי מכחישים הסובל מאנורקסיה את היותם חולים, וסבורים שהם עדיין שמנים מדי. חישובים אובססיביים של כמות הקלוריות שצרך החולה הופכים למרכז חייו. פעילות בכושר גופני, שנחשבת לרצויה כשלעצמה, עלולה אף היא להפוך לאובססיה. אחוז אחד בערך מהאוכלוסייה חולים באנורקסיה, ושכיחותה בקרב נשים גבוהה פי עשרים מאשר בקרב גברים. חולת האנורקסיה האופיינית היא נערה בשנות העשרה לחייה, אך נראה שגם ילדים קטנים עלולים ללקות במחלה. משקל הנמוך מ-85% המשקל הנורמלי הכרחי להגדרת אנורקסיה, אך רבים מהאנורקסים מאבדים משקל בשיעור חד הרבה יותר. האנורקסיה נפוצה היום בהרבה מכפי שהייתה בשנות השמונים של המאה הקודמת משום שמושגי היופי המודרניים שהלכו והקצינו מסוף שנות השמונים מבליטים ומאדירים את הרזון כאידאל. עלייתה של תרבות המבליטה את מיניות האישה ואת היותו של גופה השדוף אובייקט לתשוקה מינית גורמת לכך שתפיסה זו מופנמת על ידי נשים ומביאה לערעור בטחונן העצמי, לחרדות, לדיכאון ולהתנהגות כפייתית בנוגע למזון ולאכילה. מחקרים הראו שתפיסת העצמי כאובייקט מיני קשורה, מלבד הפרעות האכילה שהיא מעוררת, גם לפגיעה ביכולות המנטליות. לפי אחת ההשערות האנורקסיה קשורה לבעיות בתפקוד ההיפותלמוס, האחראי על תחושת הרעב. במישור הלא פיזיולוגי הועלתה טענה שלפיה בנות למשפחות לא חמות המדגישות פרפקציוניזם מהוות קבוצת סיכון להפרעה. ככל שבנות הן יותר דתיות, כך הן פחות חשופות לסכנות המחלה. אולי מפני שבתרבות הדתית והמסורתית יש פחות הקבלה בין נשיות לבין מידות הגוף ועיסוק מופחת במימד החיצוני של הנשיות. אחת מקרבנות המחלה הידועות ביותר הייתה קארן קרפנטר, סולנית "הקרפנטרס", שנפטרה ב-4 בפברואר 1983. מקווה שזה עזר לך...למרות שהעניין הוא הרבה יותר מורכב וכל אישיות לגופה ומה שעובר עליה ועבר עליה וההשלכה לעניין הגוף והאוכל.. המון כוח להירפא נשיקות דנה

בוקר טוב לכולם , מקווה שעובר עליכם ימים טובים יותר משלי יש . אני מרגישה שלאט לאט , כאילו בלי שאני אשים לב , ה"א שלי חוזרת ומתחילה להשפיע . אולי זאת רק אני , אולי זאת סתם פרנואידיות שלי מכל כך הרבה כוויות בעבר . אבל כל מה שעובר עליי , כל העומס הזה כרגע ,כ"כ הרבה החלטות וכ"כ שאלות שאני מתעוררת איתם והולכת לישון איתם כל יום . אני פשוט חושבת שאני מחכה , כן מחכה שעוד משהו יקרה ואז אני אוותר ... אני יותר מדוכדכת , אין לי מצב רוח לעשות כלום . החוסר האונים הזה עם חברות שלי , עם אבא שלי מוביל אותי לייאוש . פשוט ייאוש . ואז אני מתחילה להתייאש מעצמי . התזונה שלי טובה . יצרתי סוג של מסגרת בריאה יותר עבורי . אבל אני גם בזה רואה שבזמן האחרון אני יותר מקצינה ... לאט לאט התסמינים חוזרים . מפעם לפעם אני מתחילה לוותר על ארוחה , לא במודע . פשוט כי אין לי חשק לאכול . מכירים את זה שאתם רעבים , ממש רעבים אבל אין משהו שבא לכם עליו ?שום אוכל שבעולם לא יספק אתכם . כי שוב עאוכל הוא לא הנושא . הוא לא העיקר . אני מחפשת משהו שימלא את החסר ואני מבינה שאוכל הוא לא מה שיעשה את זה . אתמול וויתרתי על ארוחת ערב . כנ"ל שלשום . התעוררתי עם בטן כואבת , כנראה מרעב , אבל פשוט אין לי כוח לרדת ולעשות משהו עם זה . לא בא לי על אוכל . לא בא לי שומדבר ... ואני לא יודעת מה לעשות . אני מנסה להיאבק אבל הכוחות שלי הולכים ואוזלים . אני מנסה להישאר חזקה , אבל לאט לאט הדכדוך חוזר אליי ... וזה לא שאני בדיכאון טוטאלי , לא יוצאת מהבית . אבל זה כן התחלה שלו . זה כן אומר שפשוט לא בא לי . כלום . לא אוכל . לא לבלות . לא ללמוד . לא לישון , לא לעשות כלום . סוג של אפתיות . ני מקווה שזה שלב חולף . סוג של יום אסל יום בסל . אני באמת מקווה שזאת רק התקופה , החורף שאני שונאת ושהגיע , ושהכול יסתדר מעצמו . שאני אהיה בסדר . שהכול יהיה בסדר ... לבינתיים אני כאן , אז תודה על הקריאה והתמיכה . נשיקות אני

החורף לעיתים משרה אווירה של דכאון החושך שמקדים את שעתו הקור וכו כל חיי לא סבלתי את החורף כי משמע להשאר בבית ולא להיות מסוגלים לעשות כלום ממש לרבוץ במיטה והחוסר עשייה מכניס לעצבים ולדכאון אך לכשגדלתי הבנתי שזה טמון בצורת ההסתכלות אפשר גם להינות מהחורף צריך פשוט למצוא מה לעשות בכדי להעביר את הזמן בנעימים. בתגובה למה שכתבת על ה"א שחוזרת תנסי לחשוב כמה כיף לאכול ולהינות מהאוכל ובשביל מי אנחנו סובלות מאי האכילה אני אסביר איזו "הארה" היתה לי כשהייתי בת 17 תדעי לך שלאף אחד לא אכפת אם את שמנה או רזה דבר ראשון... אני זוכרת כשהלכתי ברחוב וראיתי מישהי שמנה ובאמת לא היה אכפת לי שהיא שמנה אז היא שמנה ו......???????? רק לך אכפת ומפריע ולמה מפריע לך "בגלל החברה" אבל תכלס לחברה לא אכפת אולי נראה לך כרגע שכן ושכל מי שמסתכל עלייך חושב לעצמו "איכס איזה שמנה" תכלס זה רק בראש שלך אני מקווה שהבנת מה שאני מנסה להעביר לך בהצלחה בהכל מישהי שלא דופקת חשבון.......

קודם כל תודה על הניסיון לעודד ... על התגובה . מעריכה את זה . דבר שני , חשוב לי להבהיר שאני הייתי בולימית . לא אנורקסית . בחיים לא איבדתי את "החשק" לאכול לחלוטין . זה כן הדרדר אצלי למצבים שאפשר אולי להגדיר אותם גם כתסמיני אנורקסיה . אבל רוב הזמן , אחרי שלא הצלחתי לחיות הרבה זמן על כמות מצומצמת של קלוריות ליום ( בנוסף לספורט שהייתי עושה ) , הייתי אוכלת ומקיאה . גם בולמוסים היו לי ואז שוב הקאות .אבל לווא דווקא . זה יכל להיות "תזונה נורמלית" , ארוחות רגילות בכמויות סבירות לחלוטין , ועדיין הייתי מקיאה . או רוצה להקיא ... בכל אופן , מה שקורה לי עכשיו , זה סוג של דכדוך . לא ממש דיכאון . משפיע עליי ברמה מסויימת אבל לא עד הסוף . אני פשוט לא רוצה שזה יהפוך להיות שלב נוסף בדרך ... שאני לא אדרדר יותר . כי זה הריי הטריגר הכי גדול שיש . מצב של דיכאון . לחברה שלי יש מחר יומלדת . אז אם אני רוצה או לא , חברים שלי יגררו אותי לשם . ואני אהיה חייבת לבוא . אז אולי מוסיקה שמחה ,אנשים שאני אוהבת , קצת שינוי אווירה של דיכאון מהגשם הזה , ואולי אני אקום בשבת בבוקר ליום יותר בהיר . מקווה שזה שלב חולף . ממש מקווה . אה ודבר נוסף - הייאוש מחברות שלי , זה כי אני נמצאת בדילמה מוסרית עם 2 מהן . וקצת קשה לי להחליט או יותר נכון לעמוד מאחורי ההחלטה שלי . הכול רשום ומוסבר בהודעות אחרות שלי .... אז אני לא מיואשת כי הן עשו משהו . אלא בגלל המצב שהם נמצאות וכיוצא מכך , אני נמצאת כי הם עירבו אותי . לילה טוב , בלי הרבה גשם רעמים וברקים . תודה על הכול אני

תמי יקרה שלי את ממש מזהה את הרגש שעובר בתוכך ומה הוא מביא איתו..כמו חוסר תיאבון וכו' אבל...לפעמים זה קורה ללא הפרעה כלשהי שבשל דברים מסויימים אין תיאבון אבל כשזה הופך לקיצוני ובתת מודע את מנסה לאחוז בשליטה שבחייך באמצעות המניעה מאוכל..זה המסוכן והתהום עמוקה אם בכלל יש ממנה חזור.. החורף לפעמים משפיע על טיפוסים מסויימים..אבל זה עדיין לא סיבה מספקת בכדי לאבד משקל שיכול להביא אותך לסכנה.. ההתמודדות עם אבא והחברות זה החיים האמיתיים כי לא הכל הולך חלק..וככה זה וחייבים להתמודד את חייבת לבדוק מה קורה לך שם שאת לא מסוגלת לעמוד בפניהם ולמה? אם תעבדי על החלקים הללו באישיותך..את תרגישי חזקה יותר גם ללמוד לרכוש כלים לצורך ההתמודדות לוקח זמן..ולמידה אבל זה שווה מתוקה שלי.. המון כוח אוהבת ודואגת לך דנה

תודה על הדאגה ,התמיכה, והמתן עצה . מוקירה ומעריכה אותך על זה . (ולא רק ...) לקחתי את דברייך לתשומת ליבי . השאלות שאת העלית בהודעה , הם שאלות שאני מתחבטת בהם כל הזמן . למה קשה לי לעמוד בפניהם - מה כל כך קשה לי שם .... טוב אני חושבת שהכול נובע מהצורה שאני מסתכלת על הדברים ... אני חושבת שאני פשוט מאוד מצפה מעצמי ליותר מידי . כאילו אני מצפה שיהיה לי איזה כוחות על טבעיים שאני אוכל לעשות הכול , על הצד הטוב ביותר . כשזה לא קורה , אז אני מרגישה שאני מאכזבת את עצמי . אולי אני מייחסת אותו הדבר גם לסובבים אותי כלפי . אולי בתת מודע שלי , לא משנה מה יגידו לי , אני נשארת עם המחשבה שאני מאכזבת מישהו . שלא עשיתי מספיק . שלא הכול "מושלם" .והקטע המצחיק בכל הסיפור , שבהתייחסות שלי לאחרים , ונקודת המבט שלי על העולם היא מאוד ריאלית . מאוד רואה את ה"אפור" . אני תמיד אומרת לחברים שמותר לטעות . משם לומדים . שזה לא סוף העולם , ושתמיד יש עוד הזדמנות אחרת . ממש קטע אבסורד ... רק כשזה נודע אליי ... אז אני שונה - אני צריכה לעמוד בסטנדרטים אחרים . סטנדרטים שאני מציגה לעצמי ... לעניין השליטה - כן את צודקת . ה"א שלי מאוד מבטאת את העניין . תמיד כשדברים לא הולכים כשורה , כפי שציפיתי , או כפי שאני חושבת שאנשים מצפים ממני , הייתי פונה להרס עצמי . גם בקטע של לרדת על עצמי . סוג של "הענשה" נקרא לזה . וגם כדיי להרגיש שאני עדיין מצליחה לשלוט במשהו , "משמעותי" כביכול . שיש לי שליטה על החיים אם אני אמשיך בזה.... אני לא יודעת למה אני עושה את זה . אני פשוט חושבת שההגיון שלי קצת מעוות :) שאני מסתכלת על הדברים באופנים הפוכים הרבה פעמים . תלוי למי זה מיוחס . לא יודעת . אולי אני סתם פסיכית ... :) אני מקווה שאני אצליח ל"תקן" את ההגיון שלי מבחינה מעשית . אני מבינה שהוא שגוי . שזה לא נכון . זה עדיין לא מונע ממני מלפעול על פיו . זאת הבעיה הרצינית . המודעות קיימת אבל המעשים ? טוב זה כבר משהו קשה יותר ... שוב - פסיכית או לא ?! :) אני לומדת איך לעזור לעצמי . לאסוף את הכלים שאת מדברת עליהם . זה תהליך קשה , אבל עושים את זה ... לפעמים אני פשוט צריכה שמישהו יחזיר אותי למצב נכון . שיגיד לי - "תמי , את הריי יודעת שזה לא נכון " . כאילו לחזק את מה שאני כבר יודעת . אז תודה שעשית את זה . אוהבת המון , ותודה ענקית תמי

ב"ה תני לזה שם ותנסי לדייק מה קורה שם מה חסר לך תגדירי ותתבונני רק בזה תדייקי בלי לחשוב אם תשיגי או לא אם תצליחי או לא אם אפשרי או לא פשוט רק תתבונני ב"חסר" הזה ונסי לראות מה ההזנה האמיתית שלו אח"כ נחשוב על אפשריות פרודוקטיביות גם אם היישום שלהן לא מיידי שווה לחשוב עליהן וגם אולי לקבל שעל חלק מהדברים פשוט רצוי לקבל שלא תמיד אפשר לעשות ועם ההשלמה באים השלום והקבלה את מוזמנת לכתוב לי למייל אם את רוצה נשיקות יקרה את עוברת תהליך נפלא אני

קודם כל ממש שמחתי לראות ש"חזרת" . מקווה שתרגישי יותר טוב . אז רפואה שלמה והחלמה מהירה ממני אלייך ! דבר שני , החסר הזה שרשמת בהודעה שלך .... קשה לי ממש לשים את האצבע ולומר - "זה כך וכך .." . אני מנסה לחשוב כל פעם עם עצמי על הדברים הללו ... אני תמיד מגיעה למסקנה שזאת שגיאה שלי . שלא משנה מה , אני זאת שלא בסדר . גם אם מישהו אחר נפגע , אני חושבת אם יכולתי למנוע את זה . כמו שקורה עכשיו עם חברות שלי ... לא למנוע אבל לשפר , להקל . כאילו שזאת המטרה שלי בחיים - לפתור בעיות . לעשות שלום . :) לפייס , לעזור ... לא יודעת מאיפה המקור של כל הדברים האלה . אולי זה פשוט הרגל שהצטבר עם הזמן . שככה אנשים מתייחסים אליי . אולי פשוט לקחתי את האחריות הזאת מלכתחילה ואז אנשים התרגלו לעניין . העניין הוא שעכשיו קצת קשה לי לשים את הדברים בפרופורציה . להסתכל על הדברים כמו שאמרת , ולפעמים לדעת להגיד שאין בכוחי וביכולתי , לעשות מעבר למה שעשיתי . או שלא הייתי יכולה לעשות את הדברים אחרת . זאת הבעיה . הפרפקטציוזנים הזה מלווה באיזה ,לא יודעת מה , נקרא לזה - "שליחות" שלקחתי על עצמי ( אלוהים יודע למה .... ) . היא המקור אולי . תכונות אופי שמאוד קשה לי לשנות . שמאוד התרגלתי שהם ינחו אותי איך להתנהג ומה לחשוב . אז מה לדעתך , אני צריכה לשנות אותם ??? את לא חושבת שאני אפסיק להיות "תמי" שכולם מכירים וסומכים עליה ??? קצת קשה לי עם זה . זה אומר שאני אפסיק להיות אני . שאני אשתנה , ואז מה ? אנשים יתייחסו אליי אחרת ? ... זה פחדים שלי ? סתם פרנויות שלי ? סתם ניתוח יתר של הדברים , כמו שלרוב אני עושה ? אין לי מושג ... קשה לי להיות אובייקטיבית , (משום מה ...) . בכל אופן , אני ממשיכה להתחבט עם עצמי ," מה נסגר איתי " . לבחון את התנהגות שלי - זה הדבר שאני עושה אותו הכי הרבה . אך יש לי שאלות שאני עדיין לא מצליחה לענות עליהם . תודה על הכול . אם אני אגלה משהו - אני אשלח לך מייל . נשיקות ואושר גדול תמי

נמאס לי. מהכל. נמאס לי לעשות דיאטות. נמאס לי להרעיב את עצמי. נמאס לי לחשוב על כמה אכלתי היום ועל כמה עוד מותר לי לאכול. נמאס לי לקנא בבנות רזות. נמאס לי לשנוא את עצמי. נמאס לי להיות רעבה כל הזמן. נמאס לי לפחד להשמין יותר. נמאס לי להסתכל על הבטן שלי כל היום. נמאס לי ללבוש חולצות צמודות. נמאס לי לחשוב על מה אני ייאכל בטיול השנתי עוד חודשיים נמאס לי לחשוב מה ייקרה אם אני יפסיק את הדיאטה. נמאס לי לכעוס על עצמי על כך שאכלתי נמאס לי להסתכל על עצמי רק מפרופיל נמאס לי ללעוס מסטיקים נמאס לי לשקר לאמא שלי שהאוכל שהיא הכינה היה מאוד טעים נמאס לי לעשות הליכה נמאס לי לנסות לשייך את עצמי נמאס לי לחשוב אם כדאי לי להקיא נמאס לי לשכנע את עצמי שאוכל זה אסור נמאס לי לחשוב על מה יהיה מחר, עוד חודשיים או בחנוכה עם הסופגניות אני רוצה לחיות את הדקה, השנייה, הרגע להינות מהמחשבה על יציאה לטיול שנתי, ולא לייסר את עצמי במחשבה שבטיול שנתי אוכלים חטיפים. אני רוצה להצטלם מקדימה בשביל היופי, ולא להצטלם מפרופיל בשביל להראות אם הבטן גדלה. אני רוצה לאכול כשאני רעבה ולא לאכול כי עכשיו הגיעה השעה אני רוצה להיות אני ולא להתנהג איך שאחרים רוצים אותי אני רוצה לראות את עצמי כפי שאחרים רואים אותי לאהוב את עצמי כפי שאחרים אוהבים אותי להיות מסוגלת להסתכל על עצמי ולהגיד: אני יפה שהדיאטה תהווה חלק קטן בחיי ולא שפה שאני יהיה מסוגלת לאכול מבלי להתחשבן עם הגוף שלי אח"כ אני רוצה להנות מהגיל שלי. מהחיים בכלל. חלום רחוק... נמאס כבר מהכל. פשוט נמאס. **חמודה**

האמת, שכואב לי לראות את מה שכתבת... כואב לי לראות שנמאס לך כבר מהכל. כואב לי לראות שקשה לך! אבל את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שזה שאת מצליחה לראות שאת נמצאת במצב לא הגיוני עכשיו יכול לעזור לך גם להתקדם. אי אפשר לפתור בעיה לפני שמודים בזה שהיא קיימת. עכשיו את מחליטה מה לעשות עם כל התחושות שלך. את יכולה להמשיך לחיות איתן עוד הרבה שנים. אבל את יכולה להחליט גם שאת עושה שינוי בחיים שלך, שאת לא מוכנה להמשיך ככה. ולקחת את עצמך בידיים ולהתחיל טיפול! ככל שתדחי את זה יותר יהיה לך יותר קשה להתגבר אח"כ. מה את אומרת? אולי הגיע כבר הזמן? כאן בשבילך...

ולא יודעת אם זה אפשרי

ב"ה זה די אופטימי שאת מבינה שזה לא סתם שאת מבינה שזה לא קשקוש את באמת סובלת ואני חושבת שמגיע לך לקבל עזרה אולי בינתיים רק פה אולי בשלב אחר במקום אחר מה את אומרת?? את מוזמנת לכתוב אהובה חיבוק ענקי והמון אהבה אני

זאת תהיה תגובה גם להודעה הנוכחית וגם להודעתך שרשמת לי לפני כן . מצטערת שלא עניתי לך עליה . עברו עליי כמה ימים קצת מדוכדכים אבל , עכשיו המצב השתפר . לא יודעת למה בדיוק . אולי הסופשבוע , שנתתי לעצמי לצחוק כמו שאני צוחקת רוב הזמן . מוסיקה שמחה , חברים יקרים ואהובים , המזג אוויר הנעים והשמשי שהיה היום ... את יודעת - הדברים הקטנים שעושים את החיים . זה מה שבאמת חשוב . אז ככה - אני רוצה להגיד לך שאני באמת , גאה בך . 2 ההודעות האחרונות שלך , מאוד שימחו אותי . כן שימחו אותי ...קראת נכון . למה בדיוק שימחו ? כי את הגעת לתובנות הכי חשובות . לדעת שאת לא במצב טוב -זה הדבר הטוב ביותר שיכלת לעשות לעצמך . לקחת על עצמך אחריות - כנ"ל . להגיד שנמאס לך להרגיש , לעשות , ולחשוב כמו שאת מרגישה ! זה מעולה !!! (אני ממש מתרגשת ...כפי שאת רואה ) . עכשיו את יכולה לעשות משהו בנידון ! עכשיו את יכולה להגיד לעצמי - " נמאס לי - בוא נשנה את המצב " . לא להיות פסיבית - זוכרת שאמרתי לך ??? לא להיות שאננה , אדישה למצב , עם יד על הדופק , עירנית ודרוכה ??? זה בדיוק מה שאת עושה ! וזה נפלא כשלעצמו . ומה מכאן ? מה עכשיו ? טוב , כפי שהילה האהובה אמרה לך , את יכולה ואף רצוייה כאן . איפה שתהיה לך אנונימיות ( אם את חפצה בכך בשלב זה או בכל שלב ) , תמיכה , קבלה , עזרה , פריקת מכאובים , שאילת שאלות . העלת דברים לדיון . לא תאמיני כמה חוזק וסיפוק אפשר לשאוב מזה . וכן - גם לעזור לאחרות . לעודד ולקרוא מה שעובר עליהם . ללמוד מאיתנו , מדברים שעברו עלינו ושעוברים עלינו . לזהות משהו שדומה אצלך , וללמוד איך להתנהג . ואיך להיאבק ואיך להתחזק ולגבור על המחלה . זה לא דבר שלוקח רגע , זה תהליך ארוך , ומייגע - ונראה לי שאני לא ממש מחדשת לך . אבל עושים את זה. ואם נופלים ? אז קמים שוב ! ושוב ושוב ושוב .... ובסוף את מתחסנת , מתחזקת ובסופו של דבר לומדת להתמודד כפי שצריך . הכול עניין של תירגול . הכול עניין של מיומנות נרכשת . על עבודה על עצמך . נטו . כל הזרה שבעולם לא שווה אם לא תרצי לעזור לעצמך . ואת רוצה . אז כאן מתחילה הדרך שלך למסלול הנכון . הדרך על ההבראה . שינוי קווי מחשבה , ושינוי הרגלים זה משהו שאי אםשר לעשותו . אפשר רק להחליף ישן בחדש . להחליף הרגל בהרגל אחר . לנסות להסתכל על הדברים בצורה שונה , ולקבל את הזווית ראייה החדשה . הכול בחיים - זה עניין של פרספקטיבה . ואדם אינטיליגנט - שזאת את ... לומד לסגל לעצמו פרספקטיבות שונות על התמונה השלמה . על החיים . על מצב נתון . ולבחור מתוכם על פי איזה זווית לנהוג ולחשוב . שוב לא קל - אבל תשנני לעצמך " איפה שהרצון שם הדרך " . זאת מנטרה גאונית . שלא מגבילה את היכולות שלך , ושמגיברה את האמונה העצמית שלך . כיוצא מכך את הופכת לאדם יותר חזק , מחושל ובוגר . אני כאן , בשבילך . אוחזת לך את היד בדרך להחלמה . קבלי את העזרה , עשי משהו עם התובנות החשובות שלך . תוכיחי לעצמך שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה . ורק מה שאת רוצה . נשיקות בינתיים , וחוסן נפשי תמי

קודם כל תודה על העידוד החיזוק התמיכה ועל גילו האכפתיות. זה מזה יפה לראות שאדם שלא מכיר אותך ואפילו לא יודע את השם שלך מגלה כלפיך כל כך אכפתיות, וכל כך חשוב לו לעזור. באמת תודה אני ממש מעריכה את זה. בקשר למה שכתבת לי.. "שינויי קו מחשבה..שינוי הרגל חיים".. זהו. זה בדיוק מה שעשיתי כשהתחלתי את הדיאטה. החלטתי לשנות לעצמי את ההרגלים ואת קווי המחשבה ולהתרגל למשהו חדש. ועכשיו..?.. אני לא יודעת! אמנם אני מגיעה למצב שאני באמת אומרת: "וואי נמאס לי מכל זה היית רוצה עכשיו לבוא הביתה ולאכול פיתה עם שוקולד! לאכול תפוח כשהוא שלם ולא בחתיכות, לאכול כשאני מרגישה רעב ולא רק שהשעון מגיע לשעה הרצוייה, לטעום כשנותנים לי, לאכול בין הארוחות, לאכול לחם רגיל, לאכול שוקולד במבחן..". אבל כל זה הוא רק בגדר חלום. את מבינה.. לוותר על הדיאטה בשבילי זה כמו לוותר על.. לא יודעת! על משהו משמעותי! זה כמו שמורה תוותר על ההוראה או כמו שחקן יוותר על ההצגה.. וזה לא שאני לא רוצה להיפטר מהדיאטה הזאת- אני רוצה!! אבל אני לא יכולה. וחוצמיזה אני לא בטוחה שכשאני יירצה ל"עזוב" אותה גם היא תרצה.. הרי המון פעמים הפסקתי את הדיאטה. אבל היא לא באמת הפסיקה. התחליף שלה היה הרבה אוכל אבל היא תמיד הייתה קיימת שם. הרי מאז כיתה ז' אני עושה דיאטות , והרבה פעמים הפסקתי אבל עובדה שעכשיו אני בכיתה י' ואני שוב בדיאטה. היא אף פעם לא לגמרי עוזבת אותי. גם, תמיד אם אני ייאכל ישר אח"כ אני ייסתכל על הבטן שלי. וירגיש רגשות אשמה. ויישנא את הבטן שלי. אז גם אם אני רוצה להפסיק את הדיאטה אני לא יכולה. וגם, אני פוחדת שאם אני יפסיק את הדיאטה..תתחיל אצלי אכילת יתר כפייתית כי אני מרעיבה את עצמי ובא לי כל כך הרבה דברים! ואז, פתאום כל מה שהיה עד עכשיו "אסור" יהפוך ל"מותר/צריך". ואז את בטח מתארת לעצמך מה ייקרה לגוף שלי.. ושוב-זה לא שאני לא רוצה להיפטר מכל המחשבות והכל.. כבר כמה ימים שאני חושבת לקחת משלשלים ואני נורא רצינית לגבי זה, ואת יודעת מה הבעיה?? שכשאני חושבת על להקיא אז אחרי שנייה ישר אני מחליפה מחשבה כי אני יודעת שזו לא אופצייה!! אבל הבעיה היא כשכשאני חושבת על לקחת משלשלים זה אפילו לא מפריע לי לחשוב על זה..כאילו שזה נורמאלי ותקין ואין שום בעיה עם זה..ואני לא בטוחה שיש.. אז יש לי שאלה, מה הנזק שיכול לקרות ממשלשלים?? ועוד דבר, מה אני עושה כדי לאהוב את עצמי אבל בלי להפסיק את הדיאטה?? תודה על הכללללללללללללללללללללל אוהבת המון **חמודה**

אני חושבת שאני משתגעת!!!!! הפסקתי את הטיפול שהייתי בו עד עכשיו. ואני גם לא בטוחה שאני הולכת לנסות לחפש משהו אחר שיותר יעזור. הייתי אצל מטפלת אחת שבוע שעבר והיא אמרה לי שלא משנה לכמה טיפולים ורופאים אני אלך, שום דבר לא יעזור לי עכשיו. כי אם אני לא מוכנה לעזור לעצמי אף אחד לא יוכל לעזור לי! אני רוצה, אבל זה כנראה לא רצון מספיק חזק בשביל להתחיל לעשות משהו... ובנתיים רע לי כ"כ!!!!!!!!! אני לא יודעת מה לעשות כבר...

אני ממליצה לך לכתוב ביומן את כל מה שעובר לך בראש פשוט להוציא את כל הרפש על הדף דרך זה את תוכלי להשתחרר ולהיות הכי אמיתית כי אף אחד לא יקרא את מה שכתבת ויכול להיות שדרך זה תגיעי לתובנות ולהבנות לגבי עצמך מה גורם לך להתנהג בצורה מסויימת למה רע לך בעצם יש תשובה לזה לא סתם רע לך ברגע שתביני את עצמך קצת וממה נובע הקושי שלך זה כבר חצי תרופה ואולי תרצי לעזור לעצמך ואולי לא בסופו של דבר את תגיעי לזה ימאס לך לשרות באותו מצב הרבה זמן זה תהליך אין לדעת מתי יפול לך האסימון באהבה רבה......

ב"ה נכון אבל לא רלוונטי למצב שלך וטוב שזה קרה כי זה רק אומר לי ולך שאת זקוקה לטיפול אחר ולמישהו שיעיז באמת להכיל אותך ולעזור לך היא כנראה לא מבינה בשיט בהפרעות אכילה אם זו התשובה הדבילית שהיא נתנה לך כי היא לא מובילה לשום מקום זה ברור שלא תרצי כי זה בדיוק כל העניין אבל אם את באה אליה היא צריכה להיות מספיק חכמה לדעת שאת רוצה כי את באה ומשתפת פעולה והיא לא מבינה כמה שזה המון ושאת לא מצליחה ושאולי היא צריכה קצת להתאמץ במקום לשפוך את אוצר הפסיכולוגיה שלה שכל אחת מאיתנו יכולה לנגב איתו את ישבנה אז בואי לא ניפול מהטמטום שלה ואולי כדאי לחפש משהו אחר מתאים לך?? איפה את נמצאת??? עדכני אותי אל תוותרי על טיפול זה חשוב אבל אני מוכנה לקבל שלא כל טיפול עובד אל תבהלי מהתשובה שלי אני פשוט יודעת לזהות מתי טיפול נכון ומתי לא כשרון שכזה... המון אהבה וחיבוק אני שמחה שאת מקשיבה לאנטואציות שלך לכי עם זה :-)

תאמיני בעצמך אם את יודעת שאת מסוגלת להבריא את פשוט מסוגלת. המרפאות הציבוריות מוותרות בקלות והמטפלים שם לא פותחים את הראש ומנסים לראות מעבר למה שהם למדו. אני מציעה לך לא לוותר על טיפול כי זה מאוד חשוב להחלמה שלך (בלי טיפול מאוד קשה להבריא, אם אפשר בכלל) אבל פשוט לפנות למרפאה פרטית ששם אולי תשלמי יותר כסף אבל בסופו של דבר זה ישתלם לך.

נכון שזה לא יפה הצורה שבה נאמרו הדברים אולי בכעס..אבל היא המטפלת והיא אמורה למצוא דרכים לליבך..ולמוחך לא?! אולי יש צורך לבדוק איזו מטפלת זו ומה עברה?! אולי לא התאימה לך..האם בכלל השתפר מצבך מאז!! האם לקחו אותך לטיפול בכוח או שאת רצית? וזה חשוב.. כי היא צדקה..אם האדם לא רוצה לעזור לעצמו ויש שלבים כאלה כשיש הפרעות אכילה כמו אני שנים על גבי שנים בתוך תוכי היה לי נוח עם השיט הזה!! עד שבאמת רציתי להבריא וזה מה שעזר לי כי אם לא רוצים בכלך ואם לא תושיטי יד לעזרה אי אפשר יהיה למשות אותך מהמים מבינה? גם המטפלת שלי היתה צריכה להבין שאני באמת רוצה להבריא כי אחרת חבל והיא מהתחלה אמרה לי את זה!! יש שבירות ונפילות אבל אנחנו בדרך..המטרה ברורה!! מקווה שתחזרי לטיפול כי את רוצה וביוזמתך להבריא בתקווה כי אפשר ולא ליפול ליאוש נוראי ..חבל!! את יכולה יש לך את הכוח וכל מה שאת רוצה יקרה אם תתאמצי ולא תוותרי..תבדקי יש מודעות גדולה היום תנסי מטפלת אחרת..אם תרצי אוכל להפנות אותך לשלי.. וחוץ מזה את לא סתם אחת את אחת יקרה מאוד בעולם!!! לפחות בעיניי..ובעיני שמיים שזה הכל.. אוהבת המון כוח דינדין

היי.. מה שלומך??? אני שמחה שאת כאן! תראי, ניסיתי את הרסיטל וזה ממש לא עשה לי טוב ואפשר להגיד את ההפך לגמרי, אם לא הייתי עובדת ומתפקדת אז אוליי הייתי חושבת על הכדורים והאישפוז אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לקחת אותם כי זה לא נותן לי לתפקד בכלל. עכשיו הפסיכיאטרית רוצה שאני יקח כדור אחר ( ריספרדל ), קראתי על התופעות לוואי שלו וממש נלחצתי, הדיאטנית שלי שכנעה אותי לקחת אותו לניסיון של חודש והיא גם אמרה שאם אני לא יקח את הכדורים אז הם מפסיקים לי את הטיפול, ניארה לי שהם מנצלים את העובדה שאני זקוקה להם. אני חושבת שהגעתי למסכנה שעדיף להפסיק את הטיפול מאשר לקחת כדורים, אני לא מאמינה שאני צריכה אותם וגם לא מאמינה שהם יעזרו לי. מעיין.

ב"ה אבל את צריכה טיפול אז תנסי לחפש משהו אחר אגב נסי לשאול אותם על לוסטרל - תרופה מצויינת עם מעט מאוד תופעות לוואי ואכן את צודקת לרספרידל יש תופעות לוואי קשות מאוד ואם את לא סכיזופרנית אז עדיף שלא תקחי גם לא במינון נמוך. אולי זו חוצפה לומר אבל אני חושבת שצריך להזהר עם שימוש בתרופות פסיכיאטריות ולא בכל מחיר לקחת אבל את כן צריכה טיפול ותנסי לשאול את עצמך אם את לא מתנגדת לזה כדי לכבל בטיפול שלך וללכת שבי אחרי המחלה שלך המון אהבה יקירה תחשבי טוב לפני שאת פועלת באמפולסיביות עדכני אותי בהצלחה :-)

" מה את חושבת שתשיגי אם תהיי יותר רזה ? מה ? אושר ? תשומת לב ? הצלחה ? .... אלו דברים שאנו נוטים לחשוב כשיש לנו ה"א . שהה"א תסדר לנו את כל הבעיות . שאנחנו נוכל להתמודד יותר טוב עם החיים , עם הקשיים והמכשולים יותר טוב אם אני רק אהיה יותר רזה במקרה של אנורקסיה ." כתבת את זה לחמודה היום... ואני חייבת לשאול אותך- לא הגיוני לשאוף להרגשה טובה יותר אם אהיה רזה? הרי על זה פועלים כל מיליוני ספרי הדיאטה הקיימים בשוק! אז מה? זה לא תירוץ להמנע מהפרעת האכילה! אני אומרת- אין מוצא. זה כמו איידס. צריך להזהר כדי לא להגיע למצב בו המערכת החיסונית בסכנה, אבל אי אפשר להפטר מזה. ב ח י י ם.

עם טיפול נכון והמון המון כח רצון אפשר להפטר מזה. לא אומרת שזה קל. זה תהליך ארוך וקשה עם הרבה מעידות בדרך אבל בהחלט אפשרי! הכי חשוב לא להתייאש ובעיקר להאמין.

הראי לי מישהו שהמשקל, האוכל, ההרזייה , ההשמנה, לא ממלאים לפחות 80% מהמחשבות המתרוצצות בראשו גם המטפלים עסוקים בדיאטות אין מה לעשות אלה החיים שלנו

דבר ראשון , קראתי את תגובתייך ותגבות נערה בהפרעה . אני אגיב גם עליהם תוך כדיי . אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי לחמודה . אינני חושבת שרזון ,או יותר נכון רצון להיות רזה - זה מה שיפתור הבעיות ! מה אנשים חושבים - שאני אהיה רזה אז יהיה לי יותר קל להתמודד עם החיים שלי ?! נו באמת ... זאת הריי המחלה מדברת ! לא את ... את לא באמת חושבת שתהיי מאושרת אם תגייע למשקל שאת כ"כ רוצה ?! אם כן , אז אני חושבת שאת טועה , ובגדול . הצלחה ואושר , אינן תוצרי לוואי של רזון . מצטערת . אין דבר כזה - רזה אז מאושר . אושר לא יבוא בגלל שאת רזה . כשתהיי רזה את לא תתמודדי יותר טוב עם התיסכולים , החסכים , הדימוי העצמי הנמוך , החוסר בטחון , הכאב , הכעס ,הרגישות ושאר הרגשות והמצבים שמובילים אותנו לעשות את שאחנו עושות . הריי זה תסמין מובהק אצל בנות עם ה"א . פרפקציוניזם . "עד שהכול לא יהיה מושלם - אני לא אהיה מאושרת" . שום דבר לא יהיה טוב ... הבעיה שהוא אף פעם לא יהיה טוב ככה . כי את תמיד תרצי עוד עוד . את תרצי יותר ובחיים לא תהיי מאושרת מהמשקל שאת נמצאת בו . גם אם הוא תקין ! אז איזה הגיון יש בדבר ?! זה רק עיוות של ההגיון הבריא , כתוצאה מהמחלה . אני מכירה בנות רזות שלא מאושרות . וכנ"ל גם שלא מצליחות . ולהפך - אני מכירה בנות לא רזות שמאושרות ושטוב להן ! ושהן מצליחות ! זה לא תנאי הכרחי לאושר או הצלחה ! ממש לא . ותשומת לב - לא חסר דרכים להשיג תשומת לב . לא צריך להרוס את עצמך בדרך ... הריי זה מה שהחברה השטחית והחומרנית שלנו מנסה להעביר לבנות טיפשעשרה היום, וככה נוצרה המודה החדשה - ה"א . זה נהיה טרנדי רק כי שוטפים לאנשים את המוח במסרים סמויים , ובפרסומות אינפנטיליות על רזון = אושר והצלחה .... קש וגבבה ! זה מה שזה .... בלבולי ביצים .... אני אישית אוהבת אנשים שהולכים כנגד הזרם , לא קונפורמיסטיים . שלא כל פרסומת שנייה תגרום להם לחשוב כך או כך . אני מאמינה שגם את כזאת . אני לא רוצה לחשוב שאת שטחית ורדודה . אני פשוט חושבת שאת מדברת כי המחלה שולטת לך בהליכי המחשבה . בכל אופן , מכבדת את דעתך . אבל לא מקבלת אותה . שיהיה לילה טוב ושקט לכולם נשיקות תמי

את רשמת בהודעתך הראשונה - אז למה כל הספרי דיאטה שיש בעולם קיימים ? אז זהו , שהם לא אמורים להיות קיימים . ובטח שלא קיימים למטרות של להפוך מישהו "למאושר ורזה " ו"מצליח" , כטענתך . דיאטה נועדה למטרות של שמירה על המשקל התקין כדיי שלאחר מכן לא יווצרו , סיבוכים כתוצאה ממשקל עודף כגון : לחץ דם גבוה , סוכרת , מחלות לב , אסתמה ( כן כן ...גם זה ...) ושאר מרעין ובישין כאלו ואחרות . אם אדם במשקל שהוא בטווח הנכון עבורו , ואין לו סיכון בריאותי , אין סיבה להרזות במשקל ! אני אפילו חושבת שרשמתי באחת ההודעות שלי כאן לחמודה , על דיאטת סאות ביץ' כדוגמא לדיאטה שמכעיסה אותי ברמות שלא יתוארו . זאת הריי דיאטה מטומטמת לחלוטין ! היא גורמת לנזקים ארוכי טווח לגוף !!! דיאטה זה דבר אינדיוודואלי , אין דיאטה שמתאימה לכולם . פשוט אין . כל אחד והמגבלות שלו , כל אחד והבריאות שלו . לפיכך בוא ניתן למומחים , לעשות את שלהם ולהחליט מי צריך לעשות דיאטה , ומה הוא אמור לעשות בה . ואם אנשים רוצים ללכת כמו כבשים אחרי העדר , ולהאמין לרבי מכר של ספרי דיאטות כאלו ואחרים , סטייל - " איך להרזות ולהפוך לאדם מאושר " "ואיך לרדת במשקל" וכו' ... אז חבל ... פשוט חבל שכך . אני יודעת שכל הדיאטות הללו , לא מתאימות לכולם . ולא צריך לעודד את הציבור הרחב לעשות דיאטה מסויימת . רק כי זה כתוב בספר . מה שקורה זה שבנות תמימות קונות את הספרים האלה , וחושבות שזהו - עכשיו אני אשיג את מה שאני רוצה בחיים . עכשיו אני אהיה מאושרת . זה פשוט הולכת שולל . פשוט רמאות אחת גדולה ! מה גם שזה מאוד יכול להזיק לבריאות , וכמובן - לדרדר אותך לה"א כזאת או אחרת ... דבר שני שרציתי להגיב עליו - כן אני מכירה מספיק אנשים שלא כל היום שלהם סובב סביב האוכל . ואם את שואלת את עצמך אם הם רזים או שמנים - זה ממש לא רלבנטי . יש גם רזים וגם שמנים . נכון שזה הפך ליותר פופולרי להיות בדיאטה . נכון שיש היום את "תרבות הג'ים" , כפי שאני קוראת לה . ונכון שיש יותר מודעות לאכילה נכונה , ובריאה . ואלו דברים חשובים . אבל ממש לא צריך להגזים ולהגיד ש80 אחוז מהאנשים חושבים כל הזמן על אוכל . זה פשוט לא נכון . וזאת הכללה גסה . ואני שוב לא מקבלת את זה . גם כי אני מכירה אנשים שלא עושים את זה . ומספיק כאלה , לשמחתי . בכל אופן , ה"א זה לא כמו איידס . ממש לא . להבדיל מאיידס , מה"א , אפשר לצאת . ולהבריא . גם אם אינך מאמינה , יש מוצא ויש פתרון . ויש גם כן אנשים שעשו זאת והצליחו . וגם אנשים שעושים את זה כרגע ( אני למשל ...) . וזה מאבק יומיומי שאין להמעיט בערכו , ומחלה באמת קשה . אבל ! וכאן יש אבל גדול , יש פתרון ויש מרפא - אם רק רוצים בכך . נורא קל להגיד שאין פתרון ולהשלים עם ה"גורל האכזר" . אני לא מסכימה עם זה , פשוט רחמים עצמיים שנוח להתבוסס בהם . למה לא לבחור בדרך האמיתית אבל הקשה ? תחשבי על דבריי , אני מצפה לשמוע ממך אוהבת המון תמי

שבוע שעבר עשיתי בדיקות דם לראשונה זה שנתיים והתוצאות היו דווקא מפתיעות לטובה - HDL (כולסטרול טוב) 77, LDL (כולסטרול רע) 51, טריגליצרידים פחות מ50 (!), לפני שנתיים הטריגליצרידים שלי היו יותר מ130 והכולסטרול הרע היה גם משהו כזה. אמנם אני קצת אנמית אבל בטוח לא ברמות חריגות, בעיקר בגלל שהפסקתי לאכול בשר. אז אני שוללת את האפשרות שמשהו לא בסדר אצלי פיזית (תמיד היה הרהור בזה). האמת שהבדיקות האלו גרמו לי להרגיש ממש טוב, מאז שעשיתי אותם אני מרגישה שהגוף שלי בסדר, למרות היחס שלי כלפיו, הוא לא כזה רקוב מבפנים כמו שנדמה לי לפעמים. האמת שהלכתי לרופא כי רציתי לבדוק אפשרות לקבל מרשם לציפרלקס, יש לי חברה שלוקחת את זה וזה ממש עוזר לה. חשבתי שאולי ככה אני אצליח לבלום את התקפי הזעם האלו על עצמי, אלו שתמיד נגמרים בזלילות נוראיות ושנאה עצמית, אבל אני מאוד חוששת להשמין בגלגלן - אני יודעת שזו תופעת לוואי. נמאס לי לחשוב כל היום על אוכל, זו ממש אובססיה, אני לא מבינה איך הגוף שלי עומד בזה. אני מרגישה כמו נרקומנית של אוכל, זה לא מניח לי. אני מקווה שהשבוע הזה יהיה טוב, ושקט.

ב"ה תחטפי דום לב בדיקות דם הן לא מדד למצב הבריאותי שלך למרות שזה נשמע אבסורד הגוף יודע לגבות את עצמו ואם יבדקו מאגרים ימצאו שהם ריקים וזה בדכ משהו שלא בודקים זה לא באמת משנה אני שמחה שהבדיקות תקינות אבל עדיין זה לא סותר את העובדה שחשוב שתעשי הכל כדי לשמור על עצמך. בהצלחה והמון אהבה אני

דבר ראשון: אל תדאגי, לא יהיו לך ייסורי מצפון...חחח.. דבר שני: מזתומרת מתדרדרת שלב ועוד שלב?? אני נמצאת כל הזמן באותו מקום וזה המקום של הדיאטה...אפילו עוד לא ירדתי במשקל![[בעצם ירדתי קילו...חחח]] בקשר להקאות, כן, אני די נחושה בדעתי לגבי זה, למרות שזה לא "הכי קל ונוח". זה ממש לא קל וזה ממש לא נוח. ואם את שואלת, אז כן, אני מדברת מניסיון. שלא תחשבי שהקאתיי!! אני רק ניסיתי, רציתי להתנסות.. לראות מזה,איך זה, אם זה באמת "פועל". אבל כמה שניסיתי [[למזלי]] לא הצלחתי. וניסיתי הרבהה. עכשיו אני יודעת שאני בחייייים לא ינסה. עוד דבר, היה לי לפני איזה חודש, יום כזה שפשוט התעצבנתי על כל המשפחה שלי וכולםם והייתי ממש עצבנית היית חייבת לצאת לאיזה סיבוב להירגע. אז יצאתי לבחוץ ופתאום כשהייתי עוד כולי נסערת ועצבנית חשבתי לעצמי: אולי אני יקיא? אז השאלה שלי: למה זה קרה לי?? למה חשבתי על זה דווקא בסיטואציה הזאת? ומה הקשר של הרזיה לכעס שלי?? אני אשמח אם תצליחי למצוא לי תשובה לזה.. אוהבת המוןןןןןןן **חמודה**

מצטערת בקשר לחברה שלך.. זו ממש נהייתה מגיפה חברתית... מפחיד.

מה יהיה איתך ? :) אני דואגת ... ולא סתם ... תקראי טוב טוב את מה שאני הולכת לכתוב . כי אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי לפחות בפעם החמישית אם לא יותר . אבל אני עקשנית וחשוב לי שתקלטי מה אני מנסה להעביר לך . אז ככה , כשאני אומרת "מתדרדרת שלב אחרי שלב " , כוונתי ברורה . את מתדרדרת . ואם את שמה לב לכך מה טוב - תוכלי לעצור בעדך . אבל אם לא - כפי שקורה כאן , לצערי הרב , את לא ממש יכולה לעצור . בגלל זה חשוב לי כ"כ להבהיר לך את פשר הדברים . זה שאת מתעסקת כל הזמן בדיאטה . כל הזמן חושבת על מה לאכול ומה אכלתי . וכמה אני ארזה וכמה ירדתי או לא ירדתי . אלו המחשבות שאני מדברת עליהן . את לא צריכה לראות סרט ולהתרכז בגזרה של הדמות ... אלו מחשבות שמכוונות את עצמך להרס עצמי . לה"א במקרה שלך .... ה"א מתחילה ממחשבות . לאחר מכן היא עוברת לשלב המעשים . כמו כל דבר בחיים ... המחשבות שלך כרגע הרסניות . מצטערת חמודה . ואת כל פעם רושמת מה שאת חושבת ואת הופכת ליותר אובססיבית לעניין הירידה במשקל והרזון . זה לא משנה כלל שאינך עושה את זה . כל עוד את חושבת כך , השלבים שיבואו הם מעשיים .... ואני אחזור ואומר - אני מכינה אותך לבאות . כי אם לא תפסיקי - הם יבואו . את בעצך אמרת - "אני מדברת מניסיון" ... מתוקה שלי , צר לי ... פשוט כך ! אם ניסית להקיא (וזה ממש ממש ממש לא רלבנטי שלא הצלחת ) , אז את תנסי שוב . עצם זה שהגעת לדחף הראשוני הזה שאומר לך ללכת ולהוציא הכול בשירותים ... זה אומר שיש לך בעיה . זה מוכיח את טענתי . ואני אפילו אוסיף ואומר שזה שלא הצלחת , יכול רק לדרבן אותך לנסות שוב ושוב , עד שתצליחי ... גם אני ניסיתי כמה פעמים ולא הצלחתי . את חושבת שזה מנע ממני מלחזור ולנסות ??? מתוקה , זה רק מחזק לך את החשק לעשות את זה יותר ולהצליח ! ותאמיני לי שאני הצלחתי בסוף . משם הדרך למטה ממש תלולה . תתפסי את עצמך בידיים עכשיו . תפסיקי עם השטויות האלה . זה לא שווה את זה . לא שווה אותך . ואת הבריאות שלך . את ילדה מספיק בוגרת בשביל להבין את משמעות המעשים שלך ... אני מתייחסת אלייך כאל אדם מבוגר , כי אני חושבת שאת אינטיליגנטית מספיק בכדיי להבין את דבריי ולהפנים אותם . אני מקווה שאני צודקת . בנוגע למה שקרה לך . יקירתי זה הריי מקרה מובהק של רצון להשליך את הכעס שלך על הסביבה , על עצמך ! מה חשבת , שאני מדברת רק על הדיאטה שלך ?! זה הריי חשוב אבל ממש לא העיקר !!! העיקר זה מה את חושבת , מרגישה , ולמה את עושה את הדברים האלה ? מה את חושבת שתשיגי אם תהיי יותר רזה ? מה ? אושר ? תשומת לב ? הצלחה ? .... אלו דברים שאנו נוטים לחשוב כשיש לנו ה"א . שהה"א תסדר לנו את כל הבעיות . שאנחנו נוכל להתמודד יותר טוב עם החיים , עם הקשיים והמכשולים יותר טוב אם אני רק אהיה יותר רזה במקרה של אנורקסיה . ובמקרה של בולימיה ואכילה כפייתית , את אוכלת גם כן מתוך מניעים נפשיים לרוב . זה יכול לנבוע מחסכים , מכעס ,תסכול , פרפקציוניזם , דימוי עצמי נמוך , אי יכולת להתמודד עם הדברים , עם הקשיים של החיים . זאת הריי סוג של בריחה מהמציאות . משהו בחיים שלנו , בנו , אנחנו לא מרוצים ממנו , ולכן אנחנו צריכות ל"תקן את זה" . או להעניש את עצמנו , כמו במקרה שלך . אני הריי סיפרתי לך כבר , שאצלי ההקאות התחילו מקטע שהדרדר מדיאטה . אבל עד מהרה , הבנתי שההקאות מבטאות משהו הרבה יותר חשוב . התחלתי להקיא מתוך תסכול , דיכאון , עצבים , זעם , חוסר אונים , חוסר יכולת או חוסר רצון להתמודד עם הבעיות שהיו לי . אם הייתי רבה עם אבא שלי לדוגמא , מאוד סביר להניח , שלאחר מכן בכדיי "לנקות" את עצמי מהרגשות והכאב שיש לי , הייתי מקיאה . לא רק בולמוסים היו גורמים לי לצלול לשירותים ... ממש לא ... זה כבר הפך להיות שולי יותר בעניין הבולמוסים . זה תפס יותר נפח בקטע הנפשי . וזה ברור למה . במקרה שלך , את רבת עם כל העולם ואחותו , כעסת על כל העולם . חשת תסכול , בלבול, כעס ,פגיעות ושאר רגשות שליליים כאלה ואחרים , והגבת בדרך שהמוח שלך אמר לך להגיב . "לכי תפגעי בעצמך" . כמובן שאצלך זה נשמע יותר כמשהו מפתה סטייל : " אני מרגישה רע , אז אולי אני אלך ואקיא , כי ככה אני ארגיש יותר טוב אם עצמי , ככה אני ארגיש טהורה ונקייה , וכל הלכלוך וכאב יעלם ". את מבינה מה אני אומרת ? הכעס שלך והדיאטה מתחברים ומתקשרים מאוד אחד לשני . איך את שואלת ? ובכן , את כועסת על עצמך באיזשהו מובן . או כועסת על מישהו אחר קרוב אלייך שגרם לך להרגיש כפי שאת מרגישה . ולכן את מרגישה צורך "להעניש" את עצמך . או כמו במקרה שלי , אני כועסת חוץ מעל עצמי , גם על הוריי , ורוצה לפגוע בהם תוך כדיי שאני פוגעת בעצמי . כאילו להגיד להם : " הנה , עשיתי משהו שיכאיב לכם , כי לא הייתם בסדר... ועכשיו גם לכם כואב " . כך שהכעס שלך מבטא מאוד את מה שאת עושה באופן מעשי בדיאטה . הניסיון הזה להוכיח לעצמך שאת יכולה ... הוא גם כן , קטע נפשי . כאילו שאת שואבת משם יותר כוח להמשיך ולהתמודד עם הבעיות שלך בחיים . "רק אפ אני אמשיך אני אוכיח לעצמי שאני טובה מספיק / חזקה מספיק להתמודד עם הכול " . גם אם את לא מודעת לכך , זה מה שקורה בנבכי התת מודע שלך סביר להניח ... בכל אופן יקירתי , כרגיל , אני כאן , לרשותך . מצפה לשמוע ממך שוב לבינתיים רק אושר . חיבוק ענקי תמי נ.ב. תודה על התגובה על חברה שלי . זה באמת הפך למגיפה ... אבל זה נושא אחר .

את ממש מבינה בנושא הזה.. הרגשתי כרגע כאילו עברתי טיפול פסיכולוגי-ואני מתכוונת במובן החיובי.. הכל נשמע כל כך נכון...ההקאות, הכעס,התסכול.. זה נשמע כל כך הגיוני.. בקשר להקאות. "את את ניסית את תנסי שוב". זה נכון. ניסיתי פעם אחת. לא הצלחתי. זה לא מנע ממני להמשיך לנסות עוד כמה פעמים. בבייביסיטר, אחרי ארוחת החג [[של ראש השנה]], סתם שהייתי בבית לבד-ובטיול שנתי. אבל מאז ראש השנה לא ניסיתי שוב!! ואני גם לא הולכת לנסות שוב!! מ- 2 סיבות: 1. כמה כבר אפשר לנסות בלי להצליח?? 2. זה מזיקקקקקקקקקק! קראתי פה את ההודעות שלך כמובן ושל כל השאר.. לא נראה לי שזה מה שאני רוצה בחיים שלי. אני דיי הבנתי את מה שכתבת פה. אני לא אטומה. הצלחתי לקלוט את הדברים. ואם את שואלת,אז כן! אני חושבת שהרזון ייגרום לי לאושר, תשומת לב הצלחה וכל זה.. שתדעי לך, שפעם כשהיתי רזה היתי מקבלת המווןן תשומת לב מהחברה. אבל מי מתייחס לשמנים?? וחוץ מזה, זה לא שאני שואפת להגיע למשקל חולני, אני רוצה באמת להיראות יפה ולא חולה! כי זה מגעיללללל. ולדעתי עצם זה שאני יודעת איזה מראה אני רוצה ואיזה משקל- בעצם אני בכלל לא רוצה לרדת במשקל-תתפלאי או לא אבל המשקל שלי תקין והוא לא מפריע לי, אני רק רוצה להוריד את הבטן. מה שעוד יותר מראה שכן יש לי שליטה על עצמי ואני לא מתכוונת להמשיך "להתדרדר" כמו שאת אומרת. עוד דבר, אני רוצה להגיד לך שכללל אבל ממש כללללל מה שכתבת כאן בהודעה הוא נכון לגביי. ומכל אלה שניסו לפרש אותי או להגיד לי מה אני מרגישה, את היחידה שקלעת בול. בקשר לזה שכתבת על ההורים: " הנה , עשיתי משהו שיכאיב לכם , כי לא הייתם בסדר..." ועכשיו גם לכם כואב " ככה אני באמת הרגשתי פעם!! התעצבנתי עליהם ורציתי להכאיב להם.. אבל זה היה מזמן.. עוד דבר שכתבת:" הניסיון הזה להוכיח לעצמך שאת יכולה ..." גם הוא מאוד נכון! אני באמת מנסה להראות לעצמי שאני יכולה, לבדוק עד כמה אפשר למתוח את החבל. את ממש כתבת פה כל מה שאני מרגישה או הרגשתי בעבר. בקשר לאמא שלי, אני חושבת שזו נהייתה תחרות של "מי אוכלת פחות במשך היום" בהתחלה אני היית עוזרת לה בדיאטות שלה. אח"כ גם אני התחלתי דיאטות וזה הפך לעזרה הדדית. עכשיו זה כבר נראה לי יותר כמו תחרות- מי אוכלת כמה שפחות. זה אמנם נראה כמו התעניינות: "מה אכלת היום"? אבל זו לא התעניינות. זה רצון לבדוק מצידה, [[ואולי גם מצידי]] אם היא אכלה פחות ממני. אם היא הצליחה להתגבר על הדחף למתוקים, לחטיפם, לעוגות. אם אני הצלחתי. מי הצליחה יותר?. זה מעצבן. ביום חמישי החלטתי להפסיק את הדיאטה שאני עושה ולהתחיל ביום ראשון דיאטה אחרת. אבל לא רציתי שהיא תראה שהפסקתי כביכול את הדיאטה. אבל מה לעשות? בשישי בצהריים לא יכולתי להסתיר את זה ממנה כי אכלתי באמת הרבה ובאמת דברים משמינים. אז בסוף הארוחה היא אמרה לי: "בערב, תאכלי רק עוף וסלט כי אכלת עכשיו הרבה פחמימות ושמן." הבנתיי שהיא בודקת אותי, ובוחנת מה אני אוכלת איך ומתי. בכל מקרה בערב לא אכלתי הרבה פשוט כי לא הייתי רעבה. אבל זה הסתכם ביותר מעוף וסלט. בלכ מקרה היום התחלתי את הדיאטה.. אבל זה היה מעצבן לנסות להסתיר ממנה את העובדה שאני כבר לא בדיאטה.. זה מעצבן שאנחנו כאילו בתחרות.. הרי..בסופו של דבר..כל הדיאטה שאני עושה עכשיו-הכל בהשפעה שלה!! אולי היא לא יודעת את זה.. אבל זה הכל בא ממנה!! ממנה למדתי!! בגללה ניסיתי להקיא בגללה שתיתי משלשלים ובגללה גם שקלתי אם לקחת כדורים שמדכאים אכילה!!! בגללה!. אני רק רוצה ש-או שהיא תעזור לי בדיאטה ותגבה אותי, או שהיא פשוט לא תתערב. אבל שלא תתחרה בי!!. טוב, חוץ מזה, יש לי שאלה: איך זה מתחיל כל זה? אני מתכוונת, מהרצון לעשות דיאטה-ועד למחשבות אובססיביות על דיאטה הרזיה משקל וכל זה?? הרי כל בחורה נורמאלתי שעושה דיאטה לא חושבת על זה בצורה אובססיבית כמוני!! אז איך זה מגיע לחשיבה אובססיבית? וממה זה מתחיל?? תודה רבה רבה רבה על כל העזרה הייעוץ והדאגה, אוהבת **חמודה**

שלום לכן, יש לי בעיה רצינית ואני מחפשת את הכתובת לפנות אליה, בתקווה שאתן תעזורנה לי. אז ככה, אני בת 41 ומז התקופה די ארוכה (אולי שנה) אני מתועררת באמצע הלילה עם חשק עז לאכילה. בדרך כלל למתוק. אני מסוגלת לאכול כמויות שאם הייתי צריכה לאכול ביום לא הייתי מסוגלת. ההשלכות הן שאני מתועררת עייפה תמיד בגלל היקיצות התכופות באמצע הלילה, כל היום אני עסוקה בלהגיע הביתה ולישון כי אני מתעלפת מעייפות ואז נרדמת בערב. בלילה אני כבר לא עייפה והולכת לישון מאוחר וחוזר חלילה. זה מייאש, זה פוגע לי בעבודה, אני תוסכלת, עייפה, משמינה ועכשיו גם פוחדת. אני רוצה לציין כי אני סובלת מהפרעות חרדה ולוקחת פבוקסיל וקלונקס באופן קבוע. השאלה שלי, למי לפנות, מה לעשות על מנת להפסיק את הטירוף הזה. אודה לכן אם תוכלו לספק לי את האינפורמציה הזאת ואם בכלל, יש לכן מה לומר לי בנושא.

ב"ה אכילה באמצע הלילה מעבר להרגל אינה סתמית והיא בדכ קשורה לברזל נמוך אנמיה או חוסר איזון במלחים אני מציעה לך לגשת לרופאת משפחה ולעשות בדיקות דם. בקשי הפניה לדיאטנית רצוי נטורופטית ואכלי לפי תרפיט שמתאים לך ברגע שהחסר ידע שובע לא תזדקקי לאכילה לילית אגב את מוצאת שאולי זה קשור במשהו רגשי? אם כן אז הבדיקה והטיפול הם שונים עדכני אותי וספרי לי קצת יותר המון אהבה אני

קודם כל תודה על היחס החם.תראי, לפני שנתיים בערך היתה בעיה של חוסר בברזל ויכול להיות שהיא התעצמה. מצד שני אני גם יכולה בהחלט לומר לך שיש גם בעיה רגשית שמלווה אותי מידי יום.אבל את יודעת מה? אני אגש לרופא לקבל הפניה לבדיקות, לא יזיק..

הילה כולי בוכיה לא אכלתי 3 ימים אני מרגישה רע מצד אחד סובלת ומצד שני רוצה להמשיך לא לאכול ירדתי 3 קילו זה טירוף רק שתיתי מים ולעסתי מסטיק קשה לי לנשום אני עצבנית ובוכה לא יודעת לאן לברוח כל היום במיטה יש לי קול שאומר לי להפסיק עם זה וקול שאומר להמשיך הייתי שם כבר כמה פעמים כשהייתי בת 16 ירדתי 10 קילו בשבוע ויום זה מטורף הייתי על סף התקף לב אני זוכרת הרגשה של ריחוף וכאילו הגוף שלי יצא ממקומו אני שבורה לגמרי לא רוצה להרגיש רוצה להיעלם סליחה על הכבדות לא אושפזתי אף-פעם לשמחתי ואני גם לא מעוניינת שזה לא יפגע בי בעתיד עם עבודה ולימודים ברגע שאני אתעשת גם כשהייתי חותכת את עצמי הייתי עושה את זה במקום מוסתר בגוף כדי שלא ידעו כמה מטורפת אני אני כותבת לך כי אני לא רוצה שמישהו ידע כי אז תהיה עלי סטיגמה כלפי חוץ אני "נורמלית" לגמרי אבל בפנים אני משהו אחר תודה על ההקשבה בפורום זה אני יכולה להיות הכי אמיתי כי אף אחד לא מכיר אותי תודדדה........

ב"ה זה בדכ מה שקורה כשלא אוכלים אבל זה לא פתרון. את בהי מדומה אבל לא משהו שאת באמת יכולה להאחז בו או לשמוח עליו ואת יודעת שהרזון וההרעבה הם לא פתרון לשום דבר את לא רוצה להפריע את השגרה שלך אבל יתכן שתצטרכי אם תקבלי על עצמך החלטה שעכשיו את מטפלת על עצמך ויהיו פעמים שתצטרכי לוותר על עבודה ואולי אפילו אשפוז. החלטה שאת צריכה לקבל. מה את חושבת שיקרה לאן את חושבת להגיע עם זה ספרי לי קצת יותר המון אהבה יקירה שמרי עלייך

נראה לי שאני אפסיק עם זה אני לא רוצה לאבד את עצמי שוב לא אכלתי כמה ימים אני אתחיל לאכול לאט אני לא רוצה לשבש את השגרה שלי עד שהגעתי לאן שהגעתי באמת לא שווה להרוס אפילו שזה קשה לוותר על זה על ה"בריחה" אולי אני יאכל קצת ואתעמל אני לא מתכוונת ללכת לטיפול שיבלבלו לי במוח אני אסתדר לבד כמו רוב הפעמים שהייתי במצב הזה זהו לא שווה להרעיב את עצמי אני מרגישה פיזית ממש רע תודה על התמיכה אני אספר לך בהמשך איך הולך באהבה רבה .........

בקשר לתוספי תזונה. אני נמצאת בטיפול נגד מחלת האנורקסיה (אוכלת לפי תפריט, טיפול פסיכולוגי) מצאתי באינטרנט מידע על אבקות לעליה במסת השריר- שזה בעצם השאיפה שלי (לעלות במשקל אני חייבת, אבל מפחידה אותי המחשבה על השומן שיצטבר גם הוא.) המכילות ריכוז של קלוריות וחלבונים. האם הן מועילות במצבי? איזה נזקים יכולים להיגרם מהשימוש באבקות כאלה?...

כן, למיטב ידיעתי זה אכן מבוסס על חלבונים אבל זה לא שהאבקה מכילה רקמת שריר שפשוט תשתלב לך לגוף. זה מלאא קלוריות- שזה אנרגיה. השומן מפחיד . נכון. אבל שומן זה הרבה דברים- לא רק הצמיגים, או ה"מידלדל" (: שומן זה גם מה שהופך אותך לאשה- הורמונים. והורמונים משפיעים לך על כל כך הרבה תחומי חיים. אם את מחייכת- זה כי הופרש לך הורמון במוח, אם התעייפת- גם. למעשה הכל. בכל . מכל כל. אז צריכה להיות לך רקמת שומן מסויימת- לא כזאת שתגרום לך להראות מלאה או מדושנת! להרגע! למטרה הזו- תהני מאוכל שלא בא במצב אבקתי...

היי דבר ראשון בהצלחה. גם אני נמצאת עכשיו בדיוק באותו מצב. לי הכי עוזר באמת לאכול מאכלים מאוד מרוכזים (משקאות עתירי קלוריות, שוקולד, אבקות). לא נראה לי שכדאי לך לקחת אבקות חלבון כי זה לא בריא ובמיוחד לא בשלב הזה. תנסי לאכול מה שאמרתי לך ובמנות הכי קטנות (לא לאפות ודברים משמינים אבל כבדים) שאפשר כי להנות מאוכל רגיל זה מאאאוד קשה(אני אישית לא מצליחה). בכל מקרה תעבירי את התהליך הזה הכי מהר שאת יכולה.

אין בעולם אבקה שתעניק לך מסת שריר "חינם אין כסף". בשביל לבנות מסת שריר צריך לעבוד, דהיינו: לאמן את השרירים הרלוונטיים באופן קבוע ולספק להם תזונה מתאימה - פחמימות חדשות במקום אלו שנשרפו באימון ולחידוש מלאי הגליקוגן וחלבונים שהם אבן הבניין של השריר. לנו, הנשים, קשה יותר כמובן, כי הגנטיקה וההורמונים שלנו נוטים יותר לשומן מאשר לשריר. מסת השריר שלנו בגוף היא נמוכה יחסית. אם מצבך התזונתי רעוע- זה לא הזמן לבנות שריר כי את רק תדפקי את הגוף שלך עוד יותר. הייתי מציעה לך קודם להתחזק ולשקם את הגוף שלך, ואח"כ לעשות ספורט באופן קבוע.

ב"ה אל תחפשי מעבר למה שממליצים לך ומכוונים אותך כי התוספים האלה הם בדכ יותר גימיק מסחרי מאשר משהו שהוא יעיל ועובד ומומלץ לבריאות אגב מי שנאחז בתוספי מזון יתר על המידה מבטל את המנגנון הטבעי של הגוף לקחת מהמזונות את הויטמינים והמינרלים הדרושים לו וזה חבל.זה הופך להיות מעגל שרק החברות מתעשרות ממנו והגוף מתרוקן ממנו. אני יודעת שזה מידע שלא מחלקים בחינם ולמעשה לא מחלקים בכלל אבל לא היתי קופצת על זה וקונה בגלל שהפרסום עובד. קחי את מה שחסר לך מהאוכל עצמו וסמכי על הגוף שלך שיעשה את העבודה האמיני לי מכונה שלא תאמן אם רק מניחים לה לעשות את שלה ואם לא מתנגדים לה. המון אהבה בהצלחה בטיפול המשיכי לעדכן ובשם אחר. תודה

שלום רב ברצוני לשאול אם יש אפשרות להפרעות אכילה כבר מהגיל הצעיר (כמעט שנתיים)? יש ברשותי פעוטון וישנה באחריותי פעוטה מקסימה , אך היא עושה לנו המון צרות באוכל לא מוכנה לנסות ולנגוע - רק במאכלים ספציפיים כגון:שוקולד, לחם יבש ועוגה . האם צריך לשלוח את ההורים להבחנה אצל הפרעות אכילה ? יש לציין שניסינו להתעקש איתה בדבר האוכל והגענו למצב שהיא לא אכלה במשך יום שלם ואם לא היינו נשברים היא היתה ממשיכה בשביתה . הכל נעשה בשיתוף ההורים . אשמח לתשובה בהקדם , תודה

יש הפרעות אכילה בגיל הרך אני ממליצה לפנות לבי"ח שניידר שמטפלים בהפרעות אכילה בגיל הרך...

הפרעות-אכילה עלולות להופיע לצערנו גם בגיל הרך. הסיבות, כמו תמיד, הן רגשיות-נפשיות. אם הפעוטה המסכנה סופגת יחס שלילי לאוכל בבית או יחס שלילי בכלל בלי קשר לאוכל- התוצאה תגיע גם תגיע. אם היא רואה שאמא שלה לא אוכלת (כן, גם בגיל הזה!) - גם היא לא תאכל. בדרך כלל האמא אשמה. ב"שניידר" יש יחידה מיוחדת לה"א אצל ילדים. להלן הטלפונים: 03-9253761 או 03-9253616. בהצלחה.

ב"ה היא כנראה סופגת הרבה ביקרות והרבה מודל חיקוי אדיאליסטי כבר מינקותה יש מקום לערב אני רק לא בטוחה שזה יעזור לך קשה לי לכוון אותך כי אני לא מכירה את הילדה ויתכן שמסלול התנהגותי נכון יכול להציל את הדפוסים הלוקים שיצרה. המון אהבה בהצלחה

חזרתי עכשיו הביתה . הייתי עם חברה בבית קפה הקבוע שלנו ... היא חברה אחת הכי טובות שלי ואנחנו מכירות משהו כמו שנתיים וחצי ... היא לא עברה איתי את השלב של הבולימיה . כי אז לא היינו חברות טובות כמו עכשיו . אז לא ממש שיתפתי אותה . השיחה נדדה לכיוונים שונים . כמו תמיד . בסוף היא הגיעה לדיבור על משפחה , על אבות . דברים שכואבים ומציקים לשנינו . המשפחות המושלמות מבחוץ שבפנים כ"כ מפורקות . והיא , אני יודעת על כל מה שהיא עברה ועוברת עם המשפחה שלה . על איך שהם מתנהגים אליה . כאילו היא לא קיימת . לא חשובה מספיק . מתעלמים ממנה ... וזה כאב לי כל פעם מחדש שדיברנו על זה . היא סיפרה לי שהיא לא מסוגלת להבין איך ההורים שלה מתעלמים כל כך מהמצב שהילדים שלהם מגיעים אליו . באיזה מצב הם נמצאים ואיך לא אכפת להם . היא דיברה על אחיה , היא סיפרה על כל הדברים שהוא עבר . על הילדות וההתבגרות הקשה שהייתה לו . ועל איך שהוא בולימי כבר 6 שנים , ולהורים שלה לא אכפת . שהוא הרזה יותר מ100 קילו( !!! ) והם ממשיכים להתעלם . כשהיא סיפרה לי על זה , זה חרה לי באופן ברור ... אמרתי לה שהיא חייבת לעשות משהו . שלמרות שהיא לא ביחסים איתו , אפילו לא מינימליים , היא עדיין אחותו ושתעשה משהו . אמרתי לה שאני מכירה את זה , ואני יודעת מה הוא עובר ... ואיזה מקום נורא הוא נמצא בו ... וכמה שזה מדרדר אותך לדברים יותר גרועים ...ואת כל הנזקים על הגוף ועל הנפש . שזה לא פתרון , שאם רק אני הייתי יכולה לדבר איתו ... פשוט שכואב לי כ"כ על זה כי אני מזדהה . ואז היא אמרה איך בדיוק מזדהה ? ואז אמרתי לה שגם אני הייתי כזאת . בכתה י' בערך זה התחיל ... ובעזרת הרבה מאמצים שלי ושל הסביבה אני יוצאת מזה . וכבר שנתיים וחצי שאני לא מקיאה . ושאני מבינה את חומרת הבעיה וכו' . ואז היא התחילה לבכות , ואני ממשיכה לדבר , להסביר כמה שזה נורא להיות שם ולא לעזור לעצמך להבריא . שהיא חייבת לעשות משהו . וכל הזמן היא אומרת לי :" את לא מבינה , פשוט לא מבינה " . ואני אומרת לה - מה לא מבינה , אני מבינה בדיוק ואני יודעת שזה קשה . אבל את עדייו צריכה לעשות את זה ולא לפטור את עצמך ...והיא ממשיכה להגיד את לא מבינה . ואז אמרתי לה - מה תוציאי את זה מהפה שלך - מה אני לא מבינה ? תגרמי לי להבין ! והיא אומרת לי את לא מבינה כי זה לא רק הוא .... ומתחילה לבכות יותר ... ואז אני משתתקת ... אני מבינה למה היא מתכוונת ... גם היא בולימית . אמרתי לה : גם את נכון ...? והיא רק ממשיכה לבכות ולהסתכל עליי ... אבל אני מכירה אותה ויודעת שהמבט שלה מסגיר הכול . ופשוט אני מרגישה כאילו משקולת נחתה לי על הלב . זה כ"כ צרם לי ... שוב עוד חברה שלי נכנסה למעגל ה"א . ובדיוק לפני כן אני אומרת לה שנמאס לי להקיף את עצמי באנשים עם ה"א . שנמאס לי לשמוע שזה כ"כ רווח . וכל בת שנייה יש לה איזה ה"א כלשהי ... ושזה כואב כל פעם . והיא מפילה עליי את זה ...שאלתי כמה זמן - והיא אמרה שהיא כבר לא זוכרת ... אמרתי לה מה התדירות - היא אמרה שזה משתנה . מתי הפעם האחרונה - את באמת רוצה לדעת היא שואלת ...ואני אומרת לה - את לא יכולה להפחיד אל תדאגי .... אז היא עונה לי - היום . ואמרתי לה שחשדתי אבל לא הייתי בטוחה . שאני לא אוכל לעזוב את זה עכשיו . שהיא רק תגיד לי שיש סיכוי הכי קטן שהיא כן רוצה לעזור לעצמה . שתגיד שלה מגיע יותר מזה ! שהבריאות הנפשית והגופנית חשובה לה ! שתתן לי לעזור , שזה לא יהיה קל , שיהיה מפלות ומשברים בדרך , אבל עושים את זה ! ומתשחלים ! ונופלים וקמים ושוב חוזר חלילה ! אמרתי לה שיש לי שאלה שאני רוצה שהיא תענה לי במלוא הכנות עליה . שלי קשה לענות עליה עד עכשיו . ושאני מקווה שבעתיד אני אוכל לענות שכן . ושאלתי אם היא אוהבת את עצמה ? היא ענתה לי שלא . וכל פעם , אני כאילו מקבלת אגרוף בבטן . ופשוט בא לי להתחיל לבכות יחד איתה . לצעוק על כל העולם שהתעלם ממה שיש לה ! לצעוק על ההורים שלה שנתנו לבת שלהם להגיע למצב כזה . שהיא שונאת את עצמה . שאת התסכולים שלה היא מוציאה על אוכל ! פשוט לצרוח מתסכול !!!!! היא אמרה שאנחנו לא נדבר על זה בחיים ...אמרתי לה שאני לא מסוגלת להניח לה להרוג את עצמה באיטיות . שאני לא יכולה לתת לה להרוס את עצמה . שיחד נעזור לה להתגבר . שכל פעם שיש לה קרייב , שהיא רוצה לאכול כדיי להקהות את הכאב ואז להקיא , אז לעשות משהו שהיא אוהבת . שיעסיק אותה - לכתוב מה היא מרגישה , לכתוב שירים , לשחק במחשב , לשמוע מוסיקה . לצאת לטייל ... וכמובן לדבר איתי ... זה מה שאני עשיתי ... שתנסה לפחות ,שתתן לעצמה צ'אנס . היא אמרה שבסדר שהיא לא מבטיחה שהיא תצליח אבל שהיא לפחות תנסה . אבל עדיין היא מדגישה שלא נדבר על זה שוב בחיים ... אני לא מסכימה לקבל את זה ... אני לא יכולה להפסיק ...אני פשוט רוצה למנוע ממנה להרוס את עצמה ! פשוט אכפת לי ! וקשה לי עם זה ... בא לי לבכות , לצעוק , להרוס משהו ...אני לא יודעת ...קשה לי כ"כ עכשיו ... איך הייתי עיוורת כ"כ ... הריי אצל בנות פחות קרובות אליי זיהיתי סממנים . זה היה מונח מול העיניים שלי והעדפתי להתעלם !? איזה מטומטמת ... ואני שוב מאשימה את עצמי ...זה עוד יותר מרגיז אותי ... הלב שלי שבור .... נמאס לי כבר ... אני אבודת עיצות ... לאן מכאן ??? טיפול היא לא מוכנה לקבל ... כי יש לה טרואמה מילדות שהיא מרבה לספר שההורים שלה רצו בתור ילדה קטנה שתלך לפסיכולוג כדיי לדבר על הבעיות עם אבא שלי והיחסים איתו ... והכריחו אותה . והיא הייתה שותקת ... אז אפילו לא העליתי את זה לדיון ... כי אני יודעת שהיא לא תרצה ואני מפחדת שזה רק יחמיר את המצב . מה אני עושה ???? תודה על הכול , אוהבת תמי

שלא ישנתי כל הלילה מרוב מחשבות ... זה תמיד קורה לי שמשהו מטריד אותי . ואם נרדמתי חלמתי על מה שעובר על חברה שלי . אוף כ"כ כואב לי , כאילו מישהו ריסק איזה חלק בלב שלי ... אני מנסה לחפש פתרון , מוצא , אבל הכול בורח לי מבין הידיים . אני לא מפסיקה לחשוב עלייה . על השיחה שלנו . על זה שהיא בצבא ואני לא אהיה לידה עכשיו 24 שעות , 7 ימים בשבוע . שאני לא אוכל להשגיח , שהיא לא תוכל להתקשר כל פעם שהיא רוצה , שהיא צריכה . כי היא בצבא . אני מפחדת שהיא תמשיך , שהיא תגיד לי שהפסיקה , שאני לא אוכל לדעת בוודאות . שהיא לא תרצה לפתוח שוב את הנושא . שהיא תעדיף להשאיר את המצב כמו שהוא עכשיו . היא בעצמה אמרה שהיא לא זוכרת מתיי התחילה ... זה סימן שזה קיים כבר הרבה זמן . אז בטח ובטח שיהיה לה קשה להחליף הרגל אחד בשני . אבל שרק תנסה !!! זה מה שביקשתי ... איך אני אדע שהיא מנסה ... שהיא לא סתם אומרת לי שהיא מוכנה לנסות ... זה פשוט הפיל אותי אתמול לקרשים . לא יכלתי ללמוד אחרי זה , לא הייתי מרוכזת , ולהירדם ? בקושי רב אם בכלל ... כ"כ רציתי לעשות משהו , כמו פעם . לחזור להרס העצמי שנותן לי שליטה ופורקן למכאובים ולקשיים ... זה כ"כ משך אותי לעשות משהו , להדרדר שוב לאותו מקום ... פשוט להרפות ... אבל החזקתי את עצמי בגבורה ... וזה היה בין הפעמים שהיה לי הכי קשה לעשות את זה. אולי הכי קשה שאני זוכרת . כל הגוף שלי היה עצבני , לא רצה להירגע , רציתי לתת ביטוי לתסכול , לחוסר אונים ... אבל ממש החזקתי את עצמי לא לחתוך את עצמי שוב , או לצלול לשירותים , להוציא את הכול ולהתנקות . להקהות את הכאב כמו שאני אומרת ... אבל דיי , אני חזקה מספיק , אני עשיתי את זה גם הפעם ... עמדתי במבחן של עצמי . לא חזרתי למקום האפל הזה .... על זה לפחות אני שמחה ... על זה לפחות אני גאה בעצמי . אבל זה לא אומר שהתשוקה , החשק לעשות משהו הרסני , לא נמצא שם ... הוא עדיין פה מקוננן בתוכי כמו חיה קטנה . ואני פשוט רבה איתה שלא תעשה משהו . שלא תהרוס את מה שבניתי עד היום . המאבקים הקשים שלי עם עצמי ... ככה אני קוראת להם . שיהיה לכולם בוקר מוצלח ,וסופ"ש מקסים . אוהבת המון תמי

מידת האכפתיות שלך מעידה על זה שזה חשוב לך. שתינו יודעות שהיא תמשיך... אבל את יכולה לתמוך בה. לא תוכלי לגרום לזה להפסיק

ב"ה תמי אהובה המקרה של החברה שלך הוא למעשה מקרה קלאסי של הזדהות - השלכה. זה ברור שזה יכאיב לך ושאת תדאגי לה ושזה יעורר בך המון תחושות ורגשות ולא תדעי בכלל מה לעשות איתן וזה גם קשור לכל התהליכים שאת עוברת עכשיו אולי על הבחירה הסופית שלך אם לוותר על זה או לחזור לזה כדי להעניש את ההורים שלך או כדי להעיז לחיות את חייך שלא על פי צו העבר אני מציעה לך שלא תכניסי את עצמך יתר על המידה בענייני בחברה שלך כי מבחינה רגשית אני לא בטוחה שזה עושה לך טוב וההגדרה "שבורה לחלוטין" עונה לחלוטין על מה שאני מנסה לומר לך מעבר למילים. אני יודעת שקשה לך אני יודעת שאת מבולבלת ושאת לא רוצה לאכזב אני יודעת שיש בך חלק ש"מת" לחזור אחורה להוכיח להורייך דבר מה לפתוח את הפה ולצרוח על הטעויות שלהם ועל זה שהם לא היו רגישים כלפייך ואת רוצה ומאמינה שרק דרך חולי תעשי זאת אני מאמינה שלכל אדם יש כלים להתמודד עם הקשיים שלו ואני בטוחה שחברה שלך תמצא את הדרך מ עבר לעובדה שגם היא חיה כדי לגדול ולא משנה כמה תרגישי רע מדאגה אליה יש דברים שהיא צריכה לעבור בדיוק כמוך. נסי לראות באמת מה הפריע לך על עצמך בסיפור שלה מה התעורר אצלך ולמה את שבורה כשאמרתי לספר להם לא אמרתי את זה ממקום של לספר שהם ידעו אלא יותר שחוויית ההתמודדות מולם לך ברמה רגשית היא חשובה ביותר. המון אהבה אני