פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4258 הודעות
3139 תשובות מומחה
הפורום נסגר
28/08/2006 | 14:35 | מאת: אוהבת כסף

הרבה מאוד כסף- בקלות, פשוט וחוקי חברות וחברים אתם נתקלים כל הזמן במכתב הזה, כי הוא פשוט עובד! חברות וחברים אתם נתקלים כל הזמן במכתב הזה, כי הוא פשוט עובד! עצרו לרגע, והקדישו לי ולכם מספר דקות. רוצים לעשות כסף בקלות והרבה? שווה לנסות! זה קל זה חוקי. זו הזדמנות של פעם בחיים שאסור לפספס ! כולנו מחפשים את ההזדמנות הזו, ממלאים לוטו בשביל סיכוי של אחד למיליון , עובדים כל היום ובקושי מכסים את המינוס. אז הנה ההזדמנות שלכם להסתדר באמת. גם אם אתם פסימיים בעניין, שווה לנסות , זה לא ידרוש הרבה מאמץ! כסף והרבה בלי לעבוד קשה, זה לא חלום זו המציאות של הרבה אנשים, ויכולה להיות גם שלך , הכסף יזרום זו הבטחה. אתם ברי מזל שנתקלתם בהודעה זו. המסמך הבא כתוב בלשון זכר אך מכוון לשני המינים: זה עובד! זה לא שטות, לא מתיחה ולא עבודה בעיניים. תראו כמה הודעות שכאלה ישנם בכל הפורומים ..הם אינן שם סתם , זה אמיתי! כל החברים הנ"ל כבר קיבלו את כספם, אתם יכולים להרוויח באותה מידה ואף יותר! הסירו את הסקפטיות מעינכם ותוכלו סוף- סוף לישון בשקט, אם רק תתנו קצת אמון בכם ובחברינו, תופתעו לגלות כמה זה כדאי..... ב ה צ ל ח ה! מצאתי את מה שאתם קוראים בדיוק כמוכם עכשיו , במהלך אחד משיטוטי ברשת , נתקלתי במאמר הזה במקרה. המאמר מספר על כך שאנחנו יכולים להרוויח כסף, הרבה כסף בתוך שבועות קצרים. עם השקעה בסיסית של 30 ש"ח (או 6 $ )בלבד + 6 בולים. המחשבה הראשונה שלי הייתה שזו הונאה מסוג כלשהוא, אמרתי לעצמי "כן, בטח.." הייתי סקפטי , אך הסקרנות גברה על הסקפטיות והמשכתי לקרוא. היה כתוב שם שאם אשלח 5 ש"ח (או 1$) לכל אחד מ-6 השמות והכתובים שהיו רשומים במאמר למטה, אוכל להרוויח אלפי שקלים בזמן מאוד קצר. בנוסף, יש צורך להוסיף את השם ואת הכתובת שלך כמס´ 6 בתחתית רשימת השמות. ולשלוח לכ- 300 קבוצות דיון (פורומים וצ´טים ברשת, הכי מהיר וקל זה לכתוב "פורום" ב- Google). יש יותר מ- 500.000 כאלה וזה פותח אפשרויות לשוק מאוד גדול (מה שאומר הרבה יותר כסף) אין זו מלכודת, זה עובד! בדרך כלל אני מתעלמת ממכתבים מסוג זה, אבל האהבה ותשומת הלב מאחורי מכתב זה, הפשטות והתוצאות העצומות, הראו לי שהוא שונה ולכן החלטתי להשתתף. כדאי להבין שאם מכתב זה ימשיך כמו שהוא אמור להמשיך, אם נניח רגע את חשדותינו בצד, אז לבטח כל אחד מאיתנו ירוויח. התרגלנו להיות כל כך חשדניים , עד שהתחלנו לפספס את הדברים הטובים באמת וההזדמנויות השוות חומקות מאצבעותינו בגלל זה. השאלה ששאלתי את עצמי לפני שהסכמתי לקחת חלק בדבר הזה ששינה את חיי היא: האם זה נכון? כן, גבירותי ורבותי ! זה נכון וזה עובד ! האדם שהיה מעלי ברשימה סיפר "תוך 7 ימים התחלתי לקבל כסף בדואר!" הייתי בהלם! הנחתי שזה ייגמר בקרוב ולא חשבתי על זה יותר מדי, אבל הכסף המשיך להגיע ! בשבוע הראשון עשיתי 125 ש"ח בסוף השבוע השני עשיתי סכום של 5000 ש"ח, בסוף השבוע השלישי היו לי יותר מ- 50,000 ש"ח!!! וזה עדיין גדל! עכשיו זה השבוע הרביעי , הרווחתי סכום של יותר מ(תפנימו) 210,000 ש"ח, וזה עדיין ממשיך להגיע! זה בהחלט היה שווה את ה-30 ש"ח + 6 הבולים שלפתע הפכו להיות כל כך זניחים בהשוואה לרווחים". לתשומת ליבכם, עקבו אחר י ההוראות הפשוטות מאוד ( שיפורטו למטה) ותיראו אייך הכסף מגיע. זה קל וזה חוקי! והשקעה שלכם כאמור היא רק 30 ש"ח ו- 6 בולים!!! זוהי השקעה אפסית ביחס לרווח המובטח, הסוד וההצלחה של השיטה טמונים בפשטותה ובאמינות האנשים המבצעים אותה. אם כל ההוראות הפשוטות יעשו בתשומת לב, אתם תניבו רווח גדול. התוכנית הזו נשארת מצליחה רק בגלל הכנות וההשתתפות של האנשים המבצעים אותה. אנא מכם המשיכו את ההצלחה שלה ועזרו לכל אחד מאיתנו לעזור אחד לשני, זה בעצם כל העניין! להלן 4 הצעדים להצלחה: צעד 1: קחו 6 חתיכות נייר נפרדות, (עדיף כהות כדי למנוע אפשרות של גניבה דרך הדואר) וכתבו את המשפט הבא על כל חתיכת נייר: "הכנס אותי בבקשה לרשימת הדיוור שלך". כתבו את שמכם והכתובת המדויקת למשלוח הדואר. עכשיו קחו 6 מטבעות של 5 ש"ח ( או 6 שטרות של 1$ ) ותעטפו כל אחד מהם בחתיכת נייר כהה, כך שהכסף לא יראה דרך המעטפה ( את המעטפות מומלץ להדביק בסלוטייפ לנייר) שימו כל מטבע עטוף בנייר בתוך מעטפה נפרדת יחד עם הפתק שרשמתם וסגרו אותן. עכשיו צריכים להיות לכם 6 מעטפות סגורות, בכל אחת יש פתק עם המשפט הנ"ל, השם שלכם והכתובת , ומטבע של 5 ש"ח, או שטר של 1$. מה שאתם בעצם עושים הוא יצירת שירות. אנו מבקשים שירות לגיטימי שהוא להיכלל ברשימת הדיוור של האדם אליו אתם מפנים את הבקשה ואתם משלמים לו על זה. עכשיו שלחו את 6 המעטפות לכתובות הבאות:.1 יגאל גיאת – ת.ד 90073 רמת בית שמש 99190 .2 מיכאל מוטייב- רחוב הנשר 3/9 ירושליים , מיקוד 93852 . 3 הדס לוי – רחוב החשמונאים 10 דירה 9 ת"א .4 תומר אינשטיין ת.ד. 15150 רחובות 76150 5 אריק נבון רח' המעפילים 3/4 כניסה ב' באר שבע מיקוד 84414 6. תמר בן לולו, רחוב יוספטל 37/4 צפת, ת.ד. 4919 , מיקוד:13229, אלו הן 6 השמות והכתובות אליהן אתם צריכים לשלוח את המעטפות, אחת לכל שם. צעד 2: אם עדיין לא עשיתם את זה, העתיקו את המאמר הזה לקובץ טקסט במחשב שלכם (למי שלא יודע אייך : סמנו את כל הטקסט עם העכבר, הקליקו על הימני של העכבר, בחרו "העתק" ( copy) פיתחו תוכנה כלשהיא לעריכת טקסט, כמו וורד או כתבן, הקליקו במסמך החדש על הימני של העכבר ובחרו "הדבק" ("paste") מחקו את השם הראשון מהרשימה למעלה ( את מס´ 1) הזיזו את שאר השמות מקום אחד למעלה, ( כך שמי שהיה 6 נהיה מס´ 5 , 5 הופך ל-4 וכך הלאה) והוסיפו את שמכם וכתובתכם המלאה כמספר 6 ברשימה. צעד 3: השתמשו ב- walla, nana, ynet, nrg, netscap, msn explore וכו´ ( אני ממליץ על Googleכמנוע חיפוש לכל הפורומים) חפשו קבוצות דיון שונות (פורומים, קהילות ,לוחות מודעות, צ´אטים ועוד... מסוג האתרים בהם מצאתם את ההודעה הזאת) יש לפחות 500,000 פורומים שונים כאלה! זו ממש לא בעיה למצוא! כל אתר אינטרנט שיש בו פורום יהיה טוב! בעברית, כמובן. (אם אתם רוצים לפרסם גם באנגלית אתם צריכים לתרגם את המכתב ולשנות הכל לדולרים). צעד 4 : שנו את מה שאתם צריכים במאמר הזה (ששמור כקובץ טקסט במחשבכם ) אבל נסו לשמור עליו ככל האפשר למקור. שלחו את המאמר שלכם לפחות ל-300 קבוצות ( פורומים וכו´) ברשת. בעיקרון כל מה שאתם צריכים בממוצע זה 300, אבל זכרו שככל שאתם שולחים יותר, תקבלו יותר מזומן! חד משמעית! כמו כן מומלץ שתשלחו לכל חבריכם את המכתב המתוקן לאי- מיילים שלהם כהצעה להצטרף למעגל השפע. שילחו את המאמר בפורומים כהודעה חדשה על ידי סימון הטקסט של המכתב, העתקה והדבקה שלו כהודעה חדשה בלוח הקבוצות שמצאתם. סמנו את הכותרת של הנושא, הקליקו על שלח הודעה וסיימתם עם הקבוצה הראשונה! בבקשה זכרו! התוכנית הזו נשארת מצליחה בזכות הכנות והאינטגרציה של המשתתפים. ועל ידי זהירות ותשומת לב במילוי ההוראות. הסתכלו על זה כך: אם אתם אנשים אמינים שמבצעים בדיוק את ההוראות הנ"ל, התוכנית תמשיך, והכסף שהרבה אנשים קיבלו עד כה, יעבור גם דרכיכם. כשכל מכתב מקבל התייחסות, והוראותיו מבוצעות בזהירות, 6 אנשים יקבלו תמורה של 5 ש"ח כל אחד, עבור השתתפותם כמפתחים. השם שלכם יזוז למעלה ברשימה באופן גיאומטרי, כך שכאשר הוא מגיע למקום מס´ 1, אתם בעצם כבר מקבלים עשרות אלפי שקלים! באמת. תתחילו להאמין! זהו זה. ברכותיי! כל מה שאתם צריכים לעשות עכשיו, זה לעבור מקבוצה לקבוצה ולשלוח שוב ושוב את המאמר המתוקן עם שמכם כמס´ 6 ברשימה. כשתתרגלו זה ייקח בערך 30 שניות לקבוצה! זכרו, זה מאוד פשוט. ככל שתשלחו את המסר ליותר קבוצות, תקבלו יותר מזומן. אבל כדאי שתשלחו מינימום 300 הודעות. זהו זה ! תתחילו לקבל מזומן בתוך ימים! כדאי לכם להאמין. עכשיו נרחיב קצת מדוע בעצם שווה כל –כך להשתתף? הנה חישוב הרווחים, בהנחה שביצעת רק את הסף המינימום המומלץ- 300 הודעות. אתם מוזמנים לקחת מחשבון: מתוך 300 הודעות ששלחת, נניח שאתה מקבל רק 7 תשובות (אחוז נמוך מאוד) אז אתה מרוויח 35 ש"ח עם השם שלך כמספר 6 ברשימה. ( כבר כיסית את ההוצאות) עכשיו כל אחד מה-7 אנשים ששלחו לך 5 ש"ח, מינימאליים כמוך ישלחו גם כן רק 300 הודעות. כל אחת מהן עם שמך מס´ 5 ושוב נניח שרק 7 אנשים יענו לכל אחד מהם, זה עוד 245 ש"ח, עבורך. עכשיו, 49 האנשים האלו ישלחו מינימום 300 הודעות חדשות, עם שמך כמס´ 4 ושוב, רק 7 אנשים יענו עליהם. אתה תקבל 1715 ש"ח נוספים. 343 האנשים ישלחו מינימום 300 הודעות עם שמך כמס´ 3 וכל אחד מהם יקבל רק 7 תגובות, אתה תרוויח 12,050 ש"ח! זה אמיתי. או. קיי עכשיו מגיעים לרווחים הגדולים שיכולים לשנות את חייך. כל אחד מה2,401 האנשים שולח מינימום 300 הודעות עם שמך כמס´ 2 וכל אחד מהם מקבל רק 7 תשובות. זה מכניס לך 84,035 ש"ח!!! כל אחד מה-16,807 אנשים ישלחו את ההודעה הזו ל – 300 קבוצות עם שמך כמס´ 1, ואם עדיין יענו רק 7 אנשים מתוך כל הקבוצות אתה תקבל 588,245 ש"ח! ! ! להזכירכם ההשקעה המקורית הייתה רק 30 ש"ח + 6 בולים וגלישה באינטרנט! אני באמת רוצה להרגיע את הסקפטיים מביניכם שאולי מהרהרים האם יש מספיק לכולם. חברות וחברים התשובה היא- כן!!! כנסו רגע אחד ל- Google, בצעו חיפוש "פורום" ותקבלו מאות אלפי תוצאות. בעברית! והמספרים שהזכרתי כאן מתייחסים למינימום של 300 פורומים בלבד. לכל פורום נכנסים מספר אנשים, כך שבעצם מדובר בלהשיג 7 אנשים בלבד מתוך יותר מאלף פוטנציאלים ! איך אפשר להפסיד בזה ? אפשר רק להרוויח! זכרו "כנות זו השיטה הטובה ביותר" אתם לא צריכים לרמות או להרגיש מרומים. אתם רק צריכים להיות הגונים ותקבלו את הרווח הענקי בכמויות עצומות של כסף. אז אם כולם יקבלו רק 7 תגובות כמו בתיאור הקודם, אתם תרוויחו סכום של יותר מ- 588,245 ש"ח!!! האם תהיו מוכנים לפספס את ההזדמנות הזאת בשביל סיכון של 30 ש"ח + 6 בולים??? אני לא ! אני מקווה שתצטרפו אלי כדי שנוכל לעזור לכולנו !!! הערות: ייתכן שתירצו לשכור תיבת דואר בגלל כמויות המעטפות שתקבלו. אם אתם עדיין מעדיפים להישאר אנונימיים, תוכלו להשתמש בשם בדוי כל עוד הדוור מעביר אליכם את המכתבים. אם ישנו אדם ברשימה הזו שאתם מכירים, אל תמנעו מלשלוח לו את ה-5 ש"ח. גם הם חלק מהדבר הגאוני הזה!!! האם אתם מוכנים לקחת אחריות ולא לפספס את האפשרות העסקית המופלאה והפשוטה הזאת, בגלל סיכון של 30 ש"ח ו- 6 בולים? יכול להיות שראיתם הודעה כזו בעבר, אך זו רק הוכחה שהעסק עובד! אתם יכולים להרוויח כל כך הרבה כסף ולהרשות לעצמכם דברים שתמיד רציתם. הכי חשוב! אם אתם מנסים לרמות אנשים על ידי כך שאתם שולחים את ההודעות עם שמכם ברשימה, בלי לשלוח את הכסף לשאר האנשים ברשימה הניסיון מראה שלא תקבלו כמעט כסף! גם אל תנסו לשנות את השמות ( חוץ מאשר, כמובן, להוסיף את השם שלכם עפ"י ההוראות) חוץ מזה, בשביל מה לרמות? יש כאן כסף חוקי וקל מאוד שאתם תרוויחו ביושר, חישבו מה היה קורה אילו כולם היו מרמים?......בדיוק! לא היה קורה כלום. לא הייתם מקבלים כסף! אז קדימה, אין צורך להתחכם, רק לכו עפ"י ההוראות והכסף בדרך אליכם! אם תבחרו לוותר, ולא להיות חלק מזה, מן הסתם לא יעבור הרבה זמן עד שתראו מישהו שאתם מכירים מסתדר פתאום. אתם קיבלתם את ההודעה, זו ההוכחה שזה עובד! זו פשוט תוכנית גאונית שעוזרת לכל אחד מאיתנו להגיע לפסגות, להגשים חלומות ולחיות את החיים שלנו באמת כמו שאנחנו רוצים.... זו ההזדמנות שלכם להסתדר בחיים, רק אתם תחליטו אם זו רק תיאוריה. קראתם עד כאן. אז עם מה שאתם יודעים עכשיו, העתיד שלכם בעיקרון מסודר. אף אחד לא מונע מכם את זה, הנה זה לפניכם. אין כאן כפל משמעויות . אתם תוכלו להיות אלה שמספרים לחברים את סיפור ההצלחה שלכם, או שתוכלו להיות אלו שרק מקשיבים לסיפור ההצלחה של החברים שלכם. לסיכום: אתם משקיעים 30 ש"ח ו-6 בולים שזה פחות ממגש פיצה, בשביל האפשרות הממשית להיות מסודרים לכל החיים!!! בהצלחה !!!

28/08/2006 | 14:46 | מאת: שונאת כסף

*********

28/08/2006 | 09:58 | מאת: אורית

ב"ה הילה השלום ווהברכה לך. קיבלתי את תשובתך,אז קודם כל מילה קטנה שמשמעותה גדולה גדולה והיא תודה על התייחסותך לבעייתי. אז ככה שאלת אם עברתי בעברי טיפול התשובה היא כן.במהלך שירות לאומי שלי אני ירדתי בשמקל בצורה דרסטית והפסיקו לי אותו באמצע בתנאי שאני אלך לפסיכולוגית של הש"ל פעם בשבוע ואכן עשיתי זאת אבל הרגשתי שזה לא מספיק.לאחר שנה וקצת אח"כ אני הלכתי לטיפול אלטרנטיבי שאר כלל טיפול אצל נטורופטית אשר עזרה לי עם תפריט בשילוב של מסג' הוליסטי עם מטפלת מקסימה זה אכן עזר אבל שוב לתקופה מאוד מאוד קצרה.ועליתי שוב בשמקל ואז ירדתי המון.פעם בעברי האוכל היה נחממה לשי היום כבר לא למדתי שאני יכולה לדבר ולהגיד מה מפריע לי. הילה באמת מציק ליף המצב שלי כי אני כבר בחורה מספיק גדולה (סופ"ש חוגגת 24...), ונמאס לי שכל הזמן אני בחשש שאני אעלה איזה ק"ג אחד וכל הזמן חשוב לי שיגידו לי אם רזיתי כי אם לא אומרים אני אומרת לעצמי בטח השמנתי ואף אחד לא אומר לי. במשפחה אמא לשי ואחות שלי יודעים על הפרעת אכילה שלי,והם כל הזמן אומרים לי את תהרסי לעצמך זה נזק בלתי הפיך אבל אני בשלי...... כל הזמן שמחלקים משהו טעים בבית אומרים "אורית אסור לה" במין לגלוג כזה... היום קשה לי ללכת לטיפול כי אין לי את האמונה הזו בפסיכולוגים באנשים שמכירים אותי בדר"כ דרך דפים ממש ממש לא רוצה את זה,מה שכן הייתי רוצה שתמליצי לי אולי על איזה טיפול אלטרנטיבי שיכול לעזור לי ולהרים לי את המורל ומצב הרוח. כי לדוג, אני ביומיים האחרונים בחוסר מצב רוח ואין לי מושג למה אני יודעת שבאיזה שהוא מקום זה קשור לאוכל אבל אני די מתקחשת לזה ושהבן זוג שלי מנסה לדבר איתי על זה אני מתחילה לבכות ואומרת לו שאין לי מושג מה עובר עלי. הילה,אם את מעבירה טיפולים אשמח לבוא אליך. המצפה לשלוות הנפש והגוף, שפע אור ואהבה, אורית

לקריאה נוספת והעמקה
27/08/2006 | 17:59 | מאת: אוירת

שלום אני בחורה בת 24,בעברי הייתי ילדה שמנה עד שכמעט לקראת כיתה י"ב אישפזו אותי במחלקה פסיכיאטרית בתל השומר והחלטתי לקחת את עצמי בידיי. לאחר מ"ס שנים החלטתי שאני מתעללת בעצמי כי הייתי לבד ולא היתה לי מערכת יחסים וחשבתי אשם אני אהיה רזה יהיה לי גבר בחיים ירדתי הרבה,בטיול ארוך במזרח כשנה ירדתי המון,הגוף שלי נראה די בסדר אבל אני עדין נמצאת במחשבה הזו שאני שמנה (52 והגובה שלי 1.63), ואני לא אוכלת מלא דברים רק מהפחד שאני אשמין וזה נמאס לי אני נמצאת באובססביות של ספורט ואם אני מפספסת יום אני עצבנית,ולעיתים גם מגיעה למצבי בכי.בן זוגי מאוד אוהב איך שאני נראית והוא מחדיר לי כל הזמן לראש שאני נראית טוב ושאני יפה ולא צריכה לרזות,אני למשל יכולה לקנות מכנס במידה 38 ולחשוב שאני שמנה,אנחנו עומדים להתחתן עוד שנה בעז"ה ואני לא רוצה להיות בדכאונות מזה אנא אם ביכולתכן לעזור אשמח...לפני שאתמוטט. שבוע טוב אורית.

לקריאה נוספת והעמקה
28/08/2006 | 09:16 | מאת:

ב"ה נשמע מאוד עצוב לצערי הרב אין שום דרכי קיצור ולא תוכלי לפתור את זה באמצעות משפט מנחם או כדור פלא או מה שזה לא יהיה שזה בגדר "זבנג וגמרנו" הדבר שהכי הפריע לי שלא באמת הזכרת מסגרת טיפולית כלשהי שנותנת לך גב להתמודדות מול הקושי שלך להעריך ולקבל את עצמך כפי שאת ושאולי אם אין לך מסגרת כזו יהיה כדאי לפני הכל ליצור לך פינה חמה ומקצועית שמתמחה בסוג זה של הפרעה שתעזור לך כמו שאת רוצה כדי להגיע למקום שהפרעות אכילה לא תנהל את חייך. מה קורה עם טיפול היום? האם בעבר הית בטיפול? האם את אצל תזונאית? מי יודע על זה במשפחה שלך??? אם לא הית בטיפול חשוב שתלכי ושתהיי במסגרת עם גבולות. אחת הבעיות הנפוצות בהפרעות אכילה היא פריצת הגבולות ומה שקורה שהם לבסוף הופכים להיות חממה מזינה למחלה. לכן כל תפריט שיהיה לך ללכת על פיו. לדעת שיש לך מפגשי נפש הם למעשה מסגרת וגבול תומך שמאפשר לך בסופו של דבר לפני כל נפילה להיות עם היד על הדופקלהרשות לעצמך את ההרס הזה כמה שפחות. ספרי לי עלייך קצת יותר המון חיזוקים ואהבה הילה

27/08/2006 | 15:35 | מאת: נערה בהפרעה

חדשה כאן. הגעתי בטעות לפורום הזה (כנראה שלא במקרה...) יכולה להזדהות עם כל סיפור וסיפור... רק רציתי להגיד כל הכבוד על התמיכה.

28/08/2006 | 09:17 | מאת:

ב"ה את מוזמנת להשתתף אם זה נוגע לך בהצלחה והמון אהבה הילה

אנורקסיה לא עוד דיאטה תמימה כתבה : הדר אוריאל 45%- % 35 במבני הנוער בישראל סובלים מהפרעות אכילה .אנורקסיה מופיעה בגיל 16- 13 והגורמים יכולים להיות גופניים ,תורשתיים ,נפשיים או רגשיים . אנורקסיה פוגעת ב- 0.5 מהאוכלוסייה בישראל . 50% מהלוקים בה נרפאים, 30% נשארים באותו מצב כרוני ואצל 20% יש התדרדרות עד מוות .שיעור המתאבדות מבין חולות האנורקסיה הוא 14-12 אחוז בעשר השנים שלאחר הופעת המחלה. התקשורת, הפרסומות ,עולם האופנה והמערך השיווקי האגרסיבי שדואגות שוב ושוד לייצג אידיאל של גוף נשי נחשק ודקיק ובלתי מציאותי ,אחראיות לא מעט לתופעה . אחת הקורבנות של עולם התרמית הזאת, היא שירה בת 17 תלמידת י"ב , שעוברת מסכת ייסורים גופניים ונפשיים אשפוזים חוזרים ואובדן ימי נעוריה- מונולוג של נערה חולת אנורקסיה. " בסוף כיתה ח', הייתי בגיל שכולם רוצים להיות רזים , שקלתי אז 53 ק"ג. היתה גם תקופה שחברות העירו לי שאני נראית שמנה. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות. ואז התחלתי לרדת במשקל. איבדתי שליטה, התחלתי להרגיש חולשה, עייפות כל הזמן, ירידה בלימודים וסחרחורות. עד קודם הייתי תלמידה מצטיינת. זה עשה לי טוב שאמרו לי שרזיתי יפה. ירדתי לארבעים ותשע ק"ג. ואושפזתי בבית החולים בהר הצופים בירושלים עם משקל 48 ק"ג. ושוב אושפזתי עם 35 ק"ג בתל השומר עשרה חודשים. בעקבות האשפוז הפסדתי חומר רב בלימודים. היו תקופות שהייתי כל כך חלשה ולא הלכתי לביה"ס. לא הייתי ישנה בלילה, סבלתי מנדודי שינה, מתהפכת מצד לצד ולסירוגין מסתובבת בבית. בבית היו מודעים למצב שלי , אמא לא ויתרה ולא עזבה אותי . היא תמיד הייתה איתי בבתי חולים נוסעת איתי לכל מקום . קנתה לי מתנות מנסה לפצות אותי, מאמינה שבזכות זה אני אבריא. יש את שירה לפני הדיאטה, ויש את שירה של האנורקסיה. לפני כל הדיאטות הייתי שקטה ,מכבדת את ההורים ,תלמידה מצטיינת ,יוצאת ומבלה בקניון, בערבי שבת יוצאת עם המשפחה. הייתי צוחקת כל הזמן אהבתי לקרוא ספרים ,למעשה הייתי תולעת ספרים. פעם אהבתי גם לצפות בטלוויזיה. שירה של האנורקסיה היא שירה שסופרת קלריות כל הזמן, כל מה שנכנס לפה. פחות ופחות יצאתי והסתגרתי בחדר כל הזמן יושבת בחושך, רבה עם ההורים על האוכל. נהייתי מרדנית , צרחנית, כועסת על כל דבר קטן, ממש מתעצבנת. הזיכרון נפגע במידה ניכרת, לא זוכרת דברים. אני רוצה שיבינו למה נערה שואפת להיות רזה ומה מושך אותה להיות כזה. מה מושך אותי זה לא רק הבגדים אני לא יודעת בעצמי מה מושך אותי לזה , אני לא יודעת למה אני עושה את זה". מי שלא מכיר את האנורקסיה ,מה לדעתך עושה את ההבדל בין דיאטה תמימה לאנורקסיה? " דיאטה רגילה שאוכלים מסודר ולא מסתכלים כל הזמן במראה . באנורקסיה זה שונה לגמרי ,כל מה שאתה אוכל אתה שוקל לפני ואחרי ועושה ספורט אובססיבי ,. באנורקסיה זה לא נגמר ,אתה יורד עוד ק"ג ורוצה לרדת עוד. בדיאטה רגילה אתה רוצה להגיע למשקל מוגדר . באנורקסיה אתה מרגיש חלש,חולה. בעתיד כשתהיה לך ילדה משלך והיא תבוא להתייעץ אתך לגבי משקל גופה ותחילת דיאטה ,מה היית אומרת לה? " הייתי אומרת לה את האמת ,הייתי אומרת לה בואי ננסה יחד ,מסבירה לה את ההשלכות של זה . הייתי ממליצה לה לאל היכנס לזה כי יש לי ניסיון .כי זה סבל ,זה לא חיים קלים ,זה הורס משפחה, אשפוזים ארוכים. לא הייתי נותנת לבת שלי להתדרדר לאנורקסיה . הייתי עוצרת את זה בזמן . אם הייתי רואה שהיא מתחילה לרדת ,הייתי מאשפזת אותה ולוקחת אותה לטיפול פסיכולוגי ,כי הייתי דואגת לה לא להתדרדר. מה עם אהבה ? חבר? " הייתי רוצה חבר ,אני מפחדת שאם ידע את הבעיה שלי ,יחשוב שאני משוגעת לפעמים אני מחפשת בצ'ט חבר ולפעמים אני רוצה להיות לבד". לו היית היום במקום אחר , נערה שקוראת כרגע שורות אלה ושוקלת דיאטה ,מה היית אומרת לה? "הייתי מונעת ממנה , הייתי אומרת לה שתעשה דיאטה בריאה עם ספורט והשגחה של דיאטנית או רופא, כל איש מקצוע אחר. כי אם אתה בלי השגחה אתה מאבד שליטה. מלכתחילה לא להיכנס לזה מניסיון אישי. עברתי דברים לא קלים, שלא האמנתי שאני אגיע למצבים האלה. אפשר להיות רזים גם בדיאטה תחת השגחה. אנורקסיה זה לא רק בעיית משקל, גם אם נראים טוב במשקל. אנורקסיה היא מחלה נפשית ולא בהכרח גופנית. אנשים לא יודעים מה זה אנורקסיה . נערה שנכנסת לאנורקסיה ,חשוב שההורים יהיו מודעים שזה מחלה מאוד קשה, כדי שידעו איך להתייחס ואיך להתמודד ולא להתחיל בהאשמות שהיא הורסת את המשפחה ורוצה רק תשומת לב ,אלא היא נמצאת במצוקה ועוברים עליה דברים קשים".

בדר"כ אני מעדיפה לשתוק אבל זה חזק מדי ואני לא יכולה לא להגיב כ"כ מזדהה עם כל מילה... אבל אני רק רוצה להגיד לכן שאני באמת מאמינה שאפשר להחלים, ואפשר לחיות! צריך רק לרצות את זה באמת...

27/08/2006 | 07:56 | מאת:

ב"ה :-)

26/08/2006 | 19:56 | מאת: ד

הילונת כתבתי לך מייללללללללללל פליז תעני לי דניאלה

26/08/2006 | 23:15 | מאת:

ב"ה :-) שבוע טוב

26/08/2006 | 12:59 | מאת: **חמודה**

אני לא יכולה יותר עם הבטן שלי. נמאס לי אני שונאץ את עצמי אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה. אני לא יודעת מה לעשות כבר. קיוויתי שאני יצליח להוריד את הבטן שלי עד ל1 בספטמבר. ונכשלתי. ונששאר לי רק שבוע. אני לא יודעת מה לעשות. אני מפחדת לחזור ככה ללימודים. בחיים שלי לא הייתי כ"כ שמנה כמו עכשיו. וכולם ייראו אותי.. כל הילדים בשכבה.. וכולם ייראו כמה ששמנתיי.. וכולם בטח ידברו עליי..ויגידו כמה ששמנתי ויגידו לי: "שמנת". אני יהיה גוצית. נמוכה ושמנה. וכולם ידברו עליי. וייצחקו עליי. אני לא רציתי לחזור ככה ללימודים. אני קיוותי שאני יצליח. עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. נגמר החופש והבטן שלי רק גדלה. היא בחיים לא הייתה כל כך גדולה. אני מתביישת בעצמי. אין לי מספיק כוח רצון. אני צריכה משהו..מישהו שיעיר..שיגיד.. רק הערה אחת חסרה..מישהו שיגיד לי משהו מעליב.. למרות שאני כבר לא נעלבת.. רק שמישהו יגיד לי..ואני ייעלב..ואז יהיה לי כוח רצון להוריד את הבטן. ואני יעשה הרבה ספורט. הרבה. ודיאטה. חזקה. ואני יירזה. אבל זה ייקרה רק כשיתחילו הלימודים. כשכל התלמידים ייראו אותי עם החולצת בי"ס שנצמדת עליי ומבליטה לי את הבטן. ואז ידברו עליי. ואז ידברו איתי. ואני ייפגע. ואז זה יתחיל. אני מקווה. אבל לפני הלימודים? אין סיכוי שבשבוע אני מורידה את הבטן. אני ייצטרך להגיע ככה ללימודים. חזירה. - - - לפני כמה ימים מישהו אמר לי שאני נראית כמו אנורקטית. מטומטם. ככה נראית אנורקטית?! בטן נפוחה ושמנה? וירכיים ענקיות? ושומן בכל מקום? אמרתי לו שממש לא. והוא צחק. ואז חשבתי לעצמי... הלוואי. הלוואי והייתי נראית כמו אחת כזאת.. כל כך רזה עם כל כך הרבה כוח רצון. איזה כיף לה. לאמא שלי יש כוח רצון. היא בדיאטה כבר הרבה זמן.. אבל היא מקיאה. לא שיש לה בולמוסים ואז היא מקיאה. היא פשוט לא אוכלת כל היום. אולי אפרסק ליום. ואם בטעות היא אכלה גם אורז- אז היא מקיאה את זה. מה שמוזר אצלה זה שפשוט כל המשפחה יודעת והיא בכלל לא מסתירה את זה וגם לא מנסה להסתיר. כל המשפחה יושבת ביחד לאכול והיא פשוט פתאום קמה לשירותים. ואז אנחנו כבר יודעים מה היא הולכת לעשות. טוב אנחנו גם שומעים מה היא עושה.. ולאף אחד לא אכפת. אולי פה ושם מסננים לה: "ייצורה". נכון שזה רע, ושזאת לא דיאטה טובה. אבל למי אכפתת?? היא רזתה!! וזה מה שחשוב! היא לא מפסיקה את הדיאטה שלה אפילו כשפתאום ביום אחד היא אוכלת מלא. היא ממשיכה אותה ולמרות שהיא מתה מרעב כל היום היא לא נשברתולא מפסיקה את הדיאטה. וגם אם זה דרך שגוייה לעשות דיאטה..בסוף היא זאת שתרזה. למה אני לא מצליחה. למה? גם אני רוצה לרזות ולהצליח להקיא כשכל המשפחה יודעת שאני עושה את זה ולא אומרת לי כלום. גם אני רוצה כוח רצון להצליח לא לאכול כל היום אבל אין לי אני לא מצליחה. אבל יהיה לי. יום אחד. לפני כמה ימים קבעתי עם חברות שלי ויש לי חברה שפעם התחלנו ביחד דיאטה ואני המשכתי והיא הפסיקה. עכשיו זה הפוך. היא כמעט מתחילת החופש בדיאטה ואני רק אוכלת. אז קבעתי לצאת איתה. ופחדתי. פחדתי שהיא תראה כמה ששמנתי. והיא תדבר עלי או משהו..לא יודעת. פחדתי מהבושה. ואחרי שדיברתי איתה בטלפון וקבענו.. פתאום הרגשתי בחילה נוראית ושבא לי להקיא. אז הלכתי לשירותים וניסיתי אבל לא הצלחתי לפני כן אכלתי קורנפלקס ואמרתי לעצמי: אוף למה אכלתי את זה? עכשיו יש לי בחילה.. אז תאמת אני לא יודעת אם הבחילה הייתה מהקורנפלקס או מהפחד.. ובסוף ביטלתי את היציאה ולא באתי. בכל מקרה היום בערב אנחנו יוצאות וזה בטוח. כל ההחברות שלי רזות רק לי יש בטן. מעניין מה הם יגידו עליי.. אני מקווה לטוב למרות שהוא לא נראה באופק. מצפה לי שנה קשה. אני מקווה שאני כבר יתחיל דיאטה לא משנה לי איזו.. ויחזור לעשות ספורט. יום טוב סליחה על האורך **חמודה**

לקריאה נוספת והעמקה
26/08/2006 | 18:03 | מאת:

ב"ה אני רואה את אמא שלך מקבלת טיפול מתאשפזת דואגת לעצמה מפסיקה את הדיאטה שלה לוקחת אחריות ודואגת לבנותיה...לך!!! שלא תדרדרי כמותה משנה את כל אורחות חייה. מפסיקה לפחד מהצורה שלה. לוקחת אחריות. מתחילה לאהוב את עצמה. להעריך את עצמה. לכבד את עצמה ואת סובביה. את קרבן של זה. החלום שלי לא רלוונטי לשום דבר. לעניות דעתי חייבים להוציא אותך מהבית ואולי מהצד זה אולי חוצפה אבל מצבך הוא למעה שיקוף מוחלט למה שאמא שלך מעוללת לעצמה ואת בדרך שלה. את תורידי את "הבטן" שלך אם לפני הראשון לספטמבר או אחרי ואז מה?? את תהיי מרוצה?? כבר דיברנו על זה את אף פעם לא תהיי מרוצה משום משקל. זה שאמר לך שאת נראית כמו אנורקטית צדק. אין לו שום אנטרס לומר לך את זה אם זה לא היה נכון. זה שאת לא רואה זה כבר סיפור אחר וזו בדיוק הבעיה. הבעיה שלך ושל אמא שלך כאחד. כוח רצון? הצחקת אותי זה הדבר האחרון שאפשר לקרוא לו "כוח רצון" ואנחנו בדכ מתעצבנים ממשהו, רק מתי שהוא באמת נכון אודותינו. אם הוא לא היה נכון או אם לא הינו מזדהים איתו לא הינו מתעצבנים על זה. מתי תתעוררי. מתי תפסיקי לומר שאין לך כלום? מתי תטפלי בעצמך? זה תלוי בך. תבקשי לצאת מהבית בדחיפות!!! אני אשמח לעזור לך ולייעץ לך איך לעשות את זה.... המון אהבה וחיבוק ענקי שבוע טוב הילה

26/08/2006 | 18:42 | מאת: **חמודה**

אמא שלי שמנה. ולמיטב ידיעתי שמנות לא אוהבות את עצמן ואם הן כבר אוהבות את עצמן הסביבה לא אוהבת אותן. למה אני צריכה לצאת מהבית?? כי אני מושפעת לרעה? מהאחים שלי? בגלל שכל האחים שלי דקיקים ורזים? ורק אני כזאת? מאמא שלי? טוב אולי בהתחלה באמת כשעשיתי פעם ראשונה דיאטהה אז עשיתי אותה בשיטת ההרעבה העצמית.. בגלל שרק ככה ידעתי ככה חשבתי שעושים דיאטה.. בגלל אמא שלי. ועוד רבתי עם חברה שאמא שלה דיאטנית ואמרתי לה: כן! נו ככה עושים דיאטה..אני יודעת". רק אח"כ הבנתי שלא. אבל זה פיתרון מהיר להרזיה! אל תגידי "אמא שלך מעוללת לעצמה". היא לא פוגעת בעצמה או משהו.. היא רק עושה דיאטה! וגם אם זה לא בדיוק הדרך הנכונה לעשות דיאטה..בסוף היא תרזה נכון?? הרי היא כבר רזתה.. וכשהיא תרזה היא תפסיק עם זה. עם ההקאות ההרעבה התה טיבטי..הכלל! והיא תישאר רזה.. לשאלתך, אם אני יוריד ת הבטן שלי לפני הראשון בספטמבר אז אני יגיע ללימודים רזה ולא רק שהחולצות בי"ס ייראו עליי כל כך יפות ומהממות, אלא גם הילדים בשכבה שלי, לא רק שלא יגידו לי שהשמנתי אלא גם יחמיאו לי על כך שרזיתי.. וכן!! אני יהיה מרוצה!! אני יהיה מרוצה כשהבטן שלי תרד כשלחולצות צמודות ייראו עליי יפה כשחולצות רחבות יירחבו עליי ולא יצמדו כשאני ייראה יפה בביקיני.. בטח שאני יהיה מרוצה! זה הדבר שאני הכי רוצה בחייםם! כשהלכתי לכותל כתבתי את זה על פתק.. כל שישי כשאני מדליקה נרות שבת אני מבקשת את זה.. ולא! זה שאמר לי שאני נראית כמו אנורקטת לא צדק הוא סתם בנאדם מטומטםם וכבר הראיתי לך תמונות שלי אז את יודעת שזה לא נכון.. הוא אמר את זה סתם כי הוא ייצור והוא באמת ייצור והוא ניסה לעצבן אותי.. ולמה אי אפשר לקרוא לזה כוח רצון?? להצליח לא להתפתות לאוכל ולממתקים וכל המתוקים כל כך הרבה זמןן..בטח שזה כוח רצוןן! ואני התעצבנתי על אותו הבנאדם לא בגלל שזה נכון אלא בגלל שאני כל הזמן נלחמת בבטן שלי ואני לא מסוגלת להתסתכל על עצמי במראה וכל הזמן אני רואה דוגמניות בטלויזיה ואני מתה מקנאה ואני מסתכלת על אתרים של בנות בגיל שלי ורואה כמה הן רזות ואני פשוט אוכלת את הלב..אם אני רואה מישהי ממש מכוערת אז אני אומרת לעצמי: היא מכוערת אבל היא רזה!! איזה כיף לה!! כשאני רואה רזות אני מקנאה בהן וכשאני רואה שמנות אני מזדהה איתן אז אחרי כל זה הוא פתאום בא ואומר לי שאני נראית כמו אנורקטית. אם הייתי נראית ככה הייתי נלחמת עם הבטן שליי?? הייתי שונאת את עצמי?? לאא! להיפך וכן הילה, אני באמת צריכה להתעורר אני צריכה לטפל בעצמי. אני צריכה להתעורר ולהפסיק לחשוב שהבטן שלי תרד מעצמה אני צריכה לטפל בעצמי ולעשות כבר דיאטה דחופההה!! אני לא אומרת שאין לי כלום. יש לי בטן!!! ולא. אין לי הפרעות אכילה. למה את כל הזמן חוזרת על זה מחדש?? אמרתי לך שאני לא מרעיבה לא מקיאה לא משלשלת...כלוםם! כלוםם!! אני אוכלת הכלל.. כאילו את כל הארוחות שיש ביום. אני מפסיקה לאכול חטיפים וממתקים בן הארוחות..את יודעת. כי אם אני לא מרזה אז לפחות לא להשמין. אבל חוץ מזה..הכל אני אוכלתת.. [[לצערי]].. הכללללל! אפילו ספורט אני לא עושה.. הילה. תביני. אני שמחה שאת דואגת לי והכל.. אבל אין לי הפרעות אכילה. באמת המון תודה על הדאגה!! אני ממש מעריכה אותךך **חמודה**

26/08/2006 | 00:25 | מאת: .

.

26/08/2006 | 18:04 | מאת:

?

24/08/2006 | 20:47 | מאת: הילה

אחותי סובלת מהפרעות אכילה והחלה בטיפול פסיכולוגי לפני כחודש ימים בשילוב עם תזונאית. מכיוון שאין התקדמות בטיפול הפסיכולוגית מעוניינת להתחיל בטיפול תרופתי (פרוזאק). אמי ואני חוששות קצת שאולי המדובר במוצא האחרון ומעוניינות לדעת האם זה לא מוקדם מידי או האם יש דרכי טיפול נוספות, או שמא זה דווקא מקובל לשלב טיפול תרופתי בטיפול מסוג זה?

לקריאה נוספת והעמקה
25/08/2006 | 14:53 | מאת: דניאלה

אני לא יודעת במה מדובר אני לא יודעת בת כמה אחותך וכ"ו אני רק יכול הלומר לך שיש המון דרכים לפני הפרוזק! אני לא הגעתי למצבים האלה אבל כל עיניין לגופו מאחלת לאחותך רפואה שלמה דניאלה שבת שלום:-)

26/08/2006 | 17:54 | מאת:

ב"ה כמו שדניאלה ציינהאני לא הייתי ממליצה לקפוץ מהר על המציעה וישר לשלב טיפול באנורקסיה עם טיפול תרופתי. למעשה לעניות דעתי טיפול תרופתי משאירים תמיד לאופציה אחרונה כי גם לזה יש מחיר כבד. לעיתים אין ברירה וטיפול תרופתי הוא הכרחי אבל לא לפני שמנסים את כל האפשרויות האחרות. "אין שיפור" אחרי כמה זמן אין שיפור? אחרי חודש? חודשיים? חצי שנה?. זה לא זמן מדידה שאפשר או ניתן לקבוע דרכו אם טיפול עוזר או לא במיוחד כשזה מגיע לאנורקסיה. שיפור זה לא רק עליה במשקל אלא הרבה מעבר ולצערי הרב טיפול הוא דבר ממושך וארוך ולעיתים רק אחרי שנה - שנה וחצי יש קצה של שיפור אם בכלל ואולי אז באמת ניתן לשקול טיפול תרופתי בנוסף. גם בגלל המורכבות של הבעיה וגם בגלל שבדכ וכמעט תמיד יש התנגדות מאוד גדולה מצד החולה להענות לטיפול. לכן אני מציעה להמשיך ולזרום עם הטיפול כפי שהוא. לתת לזה את כל הזמן והמרחב ובעיקר סבלנות. לא להשבר אם אין תוצאות מיידיות וכמובן להקשיב ולעקוב אחר התפתחויות. אם החולה מרגישה שהטיפול לא עובד אני לא הייתי פוסלת על הסף לנסות לפנות למישהו אחר. האם התזונאית מבינה בהפרעות אכילה? אם לא, חשוב להיוועץ באחת שזו ההתמחות שלה כמו כן את אותה הבחירה הייתי עושה לגבי פסיכוטרפיסט/ית שמתמחה בהפרעות אכילה. כי לתחום הזה דרושה הבנה וידע שהם מעבר למקצועיות בלבד. אשמח לשמוע על כל התפתחות בהצלחה והמון אהבה הילה.

27/08/2006 | 00:18 | מאת: הילה

קודם כל תודה על התגובה. הבעיה היא שנקלענו למבוי סתום: הטיפול של אחותי נמשך רק כחודש (הן אצל הפסיכולוגית והן אצל התוזנאית, שתיהן אגב מוסמכות ומומחיות בתחום הפרעות אכילה), והדילמה היא שאנו רוצים לסמוך על הפסיכולוגית ועל חוות דעתה המקצועית. ומצד שני, אנו חוששות שזה המוצא האחרון, והאם זה לא מוקדם מידי לפנות אליו? כשאימי דיברה עם הפסיכולוגית (במסגרת המגבלות שכן אחותי אינה קטינה, היא בת 22) האחרונה אמרה לה שאחותי מלאה בפחדים פנימיים שמונעים ממנה מלהתקדם בטיפול. היא מודעת לכך שהיא אנורקסית, והיא מודעת לכך שהיא מזיקה לעצמה, אבל הרצון להשאר רזה חזק מהכל, גם אם זה כרוך בהרעבה ובנזק עצמי לגופה. זו למעשה הדילמה, שכן מצד אחד אנו רוצות לסמוך על החוות דעת המקצועית, אבל מצד שני כשזה נוגע לבריאותה של אחותי קשה לנו לסמוך באופן כללי, מה גם, שלא מדובר בטיפול ממושך, והשימוש בפרוזאק נראה לנו כמוצא אחרון, דבר די מפחיד כשלעצמו. האם זה נכון, להחליף את הפסיכולוגית, גם אם מדובר בפרק זמן של חודש? מה ניתן לעשות?

24/08/2006 | 10:58 | מאת:

מי שלא היה שם, פשוט לא יבין...(מכתב פתוח לאמהות ) לזכרם של המתים מכתב פתוח, לוחם שחזר (נ), 17/08/06 21:53 מי שלא היה שם, פשוט לא יבין. לא יבין, איך הגענו כולנו 100% התפקדות לימחי''ם באזור הצפון באוטובוסים של אגד מפוצצים באזרחים שלבשו מדים, ובאו להלחם על הארץ המובטחת. מי שלא היה שם, לא יבין למה בתוך האפוד חזייה מצאנו גלויה משנת 1983. איפה כל הכסף של הימחי''ם? מי שלא היה שם לא יבין, איך כל משקית כלום או כל גובני'ק, מסתובבים עם מקוצרים, בזמן שהלוחמים קיבלו נשקים ארוכים ממלחמת שלום הגליל ואיתם צריכים לבצע לוחמה בשטח בנוי. מי שלא היה שם לא יבין, איך במו עיניי ראיתי שזורקים על הכביש ליד אביבים 2500 מנות חמות, כי הכוח חיכה וחיכה לארוחת הערב לפני הקרב, אבל איזה נהג, עשה הפסקה לסיגריה איפשהוא, ובסוף הלוחמים נכנסו ללבנון רעבים... מי שלא היה שם לא יבין, איך יצאנו מלבנון אחרי לילה של פשיטה וחזרנו לישון בתוך הפרדסים, כי מזכירי הקיבוצים לא הסכימו שנישן על הדשא או במקלטים הנעולים בקיבוץ. ואחר כך שואלים למה נהרגו חיילים בבית הקברות של כפר גלעדי...(כמה אירוני, נהרגו בבית קברות) מי שלא היה שם לא יבין, למה שפוצצו לנו את התחת בעשרות טילי נ''ט, ולא קיבלנו אישור להרוס את הבתים ליד כדי לפתוח שטח. ולמה אנחנו אכלנו חצי לחמניה ביום, כי אסור לפגוע בפרדסים של הלבנונים, על מנת לנטרל את האיום ולהביא אספקה, כי הם חפים מפשע. אני לא ימני, אבל מי שלא היה שם, לא יבין ואף לא ישכיל למה המלחמה הזאת היתה של בני קיבוצים ובני משקים ושל דתיים ושחור לבן (עולים חדשים ומזרחיים) למה קצין ילדון שפגשתי, סיפר לי שהוא היחיד מכל החבר'ה שלו מרעננה ומרמת השרון שהתגייס לקרבי... למה הבת ואשתו של אולמרט אומרות שאנחנו רוצחים... ולמה, למה אלוהים הרגת בנו... אמהות יקרות, הגרון חונק בי, שנים מחברי נהרגו, ועוד כמה נפצעו וישארו נכים לנצח ואני יכול לצרוח, ומקווה שזה יועיל... אמהות יקרות, תצעקו את הצעקה של הילדים שלכם שעדיין משרתים כלוחמים בסדיר, כי אף אחד לא ישמור לכן על הילדים... ושלא תבינו אותי לא נכון. יכולנו לנצח, אנחנו חזקים יותר, חכמים יותר, מתוחכמים יותר, ומישהוא פישל בענק, וזה לא הלוחמים הקטנים.... לזכרם של המתים, שלא ישובו... באהבה יוסי בן בסט *

24/08/2006 | 18:53 | מאת: דניאל

אני דניאל. אני משרת בסדיר - בצנחנים - וכואב לי. כואבות לי הרגליים , כואב לי הראש , כואב לי הגב ותפוסים לי כל השרירים. כואב לי כל הגוף ואני מת לישון. אני בוכה כל היום על החברים שנהרגו. רזיתי 5.5 קילו בחודש האחרון ולא הרבצתי מקלחת חמה כבר הרבה הרבה זמן. כואב לי הלב. הכאב הכי גדול זה בלב. הלב הורג אותי. איך הם לא מתביישים ? עוד לא קברנו את המתים שלנו - עוד לא סיימנו את הלחימה שלנו - עוד לא יצאנו מלבנון - אנחנו עוד שם - עוד לא ניקינו את רסיסי הטילים מהמרפסות. התקשורת - התקשורת ......... תפסיקו כבר. למה אתם מחפשים כל הזמן את הרע ? במקום לחפש סקופים תתחילו לכבד את אלה שנלחמים בשביל המדינה! תתחילו לכבד את הנופלים והפצועים! תתחילו לכבד את אילו שחוזרים לבתים הרוסים. תמיד מחפשים את הביקורת והרוע: מחפשים את החיילים שמתלוננים שלא היה מספיק אוכל או שהאפודים לא נוחים והתנאים לא תנאים , תיק ההשקעות של הרמטכ"ל , מינויים לא מתאימים של אנשי צבא , צה"ל לא מצליח להפסיק ירי רקטות , אזרחים שמתלוננים שהפסדנו במלחמה וסתם נהרגים חיילים. אתם לא הייתם שם - אני הייתי שם. הכול שטויות. החיילים אומנו להלחם ולשרוד בכל מצב ואנחנו לא יצאנו לטיול שנתי עם תרמילים מלאים בבמבה על הגב. למדנו לשרוד גם במדבר ללא אוכל ומים. החיילים שהתלוננו וכמובן שחיפשו אותם - אילו מיעוט מפונק שבכו שאין להם מקלחת חמה בסוף יום. ראינו הורים שקנו לילדים שלהם אפילו אפודים מרופדים (להזכירכם אם איזה אפודים נלחמנו בששת הימים). תיכף ההורים יבקשו לעשות ישיבות בנוגע לתנאי השדה של הילדים שלהם - אהההה ...... יש כבר יום הורים - שכחתי. הרמטכ"ל - חיפשו את מי להאשים. בתור איש חיל האוויר יש עליו המון ביקורת על לחימה קרקעית אבל אם תשמעו את מה שמפקדי האוגדות שלנו אומרים עליו תחשבו אחרת - הם פשוט טוענים שהוא עושה להם בית ספר בכל הקשור ללחימה על הקרקע. בן אדם גדול וחכם ולא מגיע ה לו הביקורת. תוכנית המלחמה שלו היא שקט לטווח ארוך. דרך אגב - למה לא מפרסמים את התנועות בתיקי ההשקעות של חברי הכנסת ביום החטיפה של החיילים - אני חושב שהייתם מופתעים מאד. לגבי עמידה במטרות - היינו בפנים רק שבועיים וחצי אחרי העבודה של חיל האוויר - למי יש את החוצפה להעביר ביקורת על צה"ל ? למה אני לא שומע על תלונות לגבי הטרור הפלסטיני שאנחנו נלחמים בו יותר מעשור ולא מצליחים לעצור פיגועים , קאסמים וחטיפות חיילים - אהה ? כמה רמטכ"לים , שרי ביטחון וראשי ממשלה עברו מאז - אהה ? מה אתם מצפים - שצבא חיילים מתאבדים שחומש בלא מפריע בציוד לחימה מהחדשים בעולם ואומן והתבצר במשך 6 שנים - נוכל לעצור בשעתיים ?? אף אחד לא חושב על זה ? לגבי האזרחים המתלוננים שהתקשורת צדה - תגידו לי את האמת - ראיתם פעם ישראלי שלא מתלונן ? ראיתם פעם אזרח ישראלי שלא מעביר ביקורת וחושב שהוא הכי חכם בעולם ? ראיתם פעם אזרח ישראלי שהוא לא חכם בדיעבד ? אני יכול להמשיך ולהמשיך בלי סוף אבל אני צריך לעלות לתצפית. אני שולח את המכתב לאחי שיפרסם אותו ברשת - אולי זה יגיע לחלק מאנשים שיסכימו איתי. לגבי הלב שכואב .... אתם לא מבינים איך זה לתת את החיים והנשמה בשביל העם הזה ואז לשמוע ביקורות על הצבא , החיילים ועל המפקדים. והתקשורת שכיוונה את הרקטות של אנשי החיזבאללה בטלוויזיה לכיוון ישראל מכוונת את הרוע ללב החיילים שנתנו למדינה את הנשמה. חייל עצוב מלבנון נשלח ע"י יואב פורת (054-4364442)

23/08/2006 | 11:13 | מאת: ליטל

היי מה נשמע?! המון זמן לא הייתי כאן עסוקה מאוד... עובדת כו... קיבלתי מחזור, אבל 3 קג מתחת למינימום שאני אמורה להיות בו! אז מה זה אומר?! שאני בסדר, שהמשקל בסדר?! אני לא יודעת מה לחשוב!!!

23/08/2006 | 12:34 | מאת:

ב"ה זה אומר שהגוף קצת השתגע לו ושאת צפויה לעוד הרבה שינויים יכול להיות שחודש הבא לא תקבלי אל תסמכי על זה כל כך אבל יופי שקיבלת. שמרי עלייך והשתדלי לעצור את הירידה שלך. המון אהבה חיזוקים הילה

22/08/2006 | 21:21 | מאת: totalost

הילה, נכנסתי לפורום אחרי תקופה שלא הייתי בו, והרגשתי צורך פשוט להודות לך. את עושה עבודה מדהימה, ורק עצם העובדה שאת מקשיבה לי מחזקת אותי יותר ומעודדת אותי. מה שאמרת לי בהודעה האחרונה כ''כ נכון, ואיך לא ראיתי את זה קודם? אני מתעסקת כל היום במודעות ומודעות ואיך אומרים "הדברים החשובים באמת סמויים מן העין". אני בצומת דרכים. התחלתי לפני כמה חודשים לקבל מודעות למחלה הזו ולטפל בה. אז התחלתי ללכת לשיחות עם הקב''ן (ויצאתי משם עם חורים יותר גדולים) החלטתי ללכת לקבוצת תמיכה בתל השומר (שנורא עוזרת לי- אבל פעם בשבוע במשך שעה! זה ממש לא מספיק). אני בקשר פעם בשבוע עם מטפלת שלומדת רפואה משלימה ובזכותה נכנסתי לכל התהליך הזה. אני אוכלת נכון יותר (כשאני אוכלת וזה לא בולמוס) אני משתמשת בויטמנים (אבץ, ויטמים C , קומפלקס B ופרוביוטיק) הפסקתי עם המשלשלים :) והכל נראה כ''כ ורוד ונפלא- אבל בעצם אני רק יורדת יותר- ואני לא מבינה למה?! אם אני מנסה כ''כ לעזור לעצמי אז איך אני נופלת ונחבטת כ''כ חזק? הבולמוסים לא מפסיקים! זה נהיה גרוע מיום ליום, אני יותר מתנתקת, יותר נעלמת מכולם והכי גרוע- רק משמינה. אני פשוט מרגישה שמרוב מחשבות נשרף לי המח. אני עומדת מול המראה ושואלת את עצמי שוב ושוב: איפה הילדה היפה שהייתי? זו שצוחקת? זו שמתחברת עם כולם? מלאת חיים? זו שאוהבת? ואולי הכל בראש?! אני כבר לא יודעת! אני רק יודעת שאני מזיינת לך במח, ולעצמי - עוד יותר. לאן ממשיכים מפה? מה השלב הבא? ושוב- תודה רבה על הכל. אוהבת אותך. אני.

לקריאה נוספת והעמקה
23/08/2006 | 12:33 | מאת:

ב"ה וואי את מזכירה לי תמונות קשות ביותר מההחלמה שלי ואני בטוחה ששום החלמה היא לא פשוטה. צריך לעשות המון וויתורים. לנו "המופרעות" יש נטיה לראות תמדי את הדברים בשחור או לבן ואז לא רואים שום דבר טוב. אני בטוחה שבכל החרא הזה את בעצמך אמרת יש גם דברים "וורודים" אם את שואלת אותי הצבע הזה לעולם לא קיים בחיים. הציפייה לראות אותו הוא זה שמפיל אותך ואז בלי שתשימי לב אם לא תצפי ולי תזכי לראות משהו קרוב לזה. אל תוותרי. אני מרשה לך ליפול!!! אבל אם נפלת תבטיחי לעצמך שאת ממשיכה הלאה כאילו לא קרה כלום ואם נפלת שוב תאמרי לעצמך "זה בסדר אני ממשיכה לנסות". תמשיכי להעזר ואל תוותרי. יהיו עוד הרבה נפילות ו תתרחקי מאיתנו תמשיכי לכתוב לי ולי הכתיבה תוסיף עוד משהו שיוכל לעזור לך אוהבת המון אני הילה

23/08/2006 | 12:35 | מאת:

ב"ה ואל תתרחקי מאיתנו נשיקות

20/08/2006 | 16:18 | מאת: מלי

שלום דינדין אני שאלתי אותך בעבר אם אני סובלת מהפרעת אכילה ואת השבת שכן, שלפי הסיפור שלי זוהי התחלה של הפרעת אכילה, ורציתי לשאול אותך אם את חושבת שאני זקוקה לטיפול ואם כן איזה? אני כרגע גרה בתל אביב, בשנתיים האחרונות גרתי בקיבוץ בחן ליד נתניה ועבדתי שם בפנימייה טיפולית לבנים, ילדים עם הפרעות ריגשיות והיתנהגותיות בעיות קשב וריכוז ועוד... במהלך העבודה אני נתקלתי במצבים שהילדים שימשו לי מראה לדברים שאני עברתי וחוויתי והיה לי מאד קשה להתמודד עם זה חוויתי משברים קשים כל חודשיים שלושה, ובמהלך השנה האחרונה גם פיתחתי את הפרעת האכילה, כרגע אני לא עובדת ואני חוששת ליפול, אני די חזקה ומודעת לעצמי ואני לא מרשה לעצמי להיכנס לדיכאון אבל לכל דבר יש גבול, ואני מרגישה שאני צריכה עזרה ופתוחה גם לקבל אותה מה שלא היה בעבר אני אודה לך אם תייעצי לי איזה טיפול מתאים לי. תודה

21/08/2006 | 16:03 | מאת:

ב"ה אני מציעה לך ללכת לרופאת משפחה ולספר לה על מצבך...לעשות בדיקות מקיפות ולבקש כתובת לאן היא ממליצה לך לפנות. חשוב שלאחר זמן בתוך הזירה של הפרעות אכילה תעשי בדיקות כדי לראות מה המצב. ייעוץ פסיכולוגי ותזונתי במקביל הוא השילוב האופטימלי. בנוסף אם שיטות אלטרנטיביות מדברות אלייך יש כמה גורמים שאני אוכל להפנות אותך במידה ותרצי חוץ מזה דין דין תמיד ממליצה על דניאלה גרין שהטלפון שלה כתוב בעמוד הזה ואת בהחלט יכולה לפנות אליה ישירות. אני ממליצה לך לבקר בפורום של בלה אגמון "הרזיה ללא דיאטה" פה בדוקטורס ולהיוועץ בה, אולי גם ללכת לטיפול אצלה.היא מבינה בהפרעות אכילה. אין לך סיבה לדאוג. טפלי בתבונה ויהיה טוב המון אהבה חיזוקים הילה

21/08/2006 | 16:05 | מאת:

http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1210,xPG-86,xFT-62543,xFP-62581,m-Doctors,a-Forums.html

23/08/2006 | 10:30 | מאת:

ראשית איך המרגש עכשיו מבחינה פיזית ונפשית? מה את מרגישה? למה את לא עובדת כרגע? אני אשמח לעזור לך באופן אישי צרי איתי קשר למייל הפרטי [email protected] מקווה שנוכל יחד למצוא מה שמתאים לך וכדאי לטפל בכאב כמו בפצע ולא להשאירו ללא תרופה כי זה ניקוי וחיטוי הנפש וזה הכי חשוב...וכמובן לא להיכנס למחשבות שמביאות דיכאון זה הכי גרוע..תמיד לחשוב איך אני יוצאת מזה מה אני צריכה לעשות לשפר את ההרגשה שלי...מה עושה לי טוב?! מחכה לך דינדין

20/08/2006 | 12:44 | מאת: שלהבת

הילה, חיפשתי אותך אשמח אם תיצרי איתי קשר שמי השני הוא הודיה כך תדעי מי אני מקוה שהכל טוב. תודה

21/08/2006 | 15:53 | מאת:

ב"ה .?

20/08/2006 | 09:33 | מאת: אנורקסית

היי אני מרגישה רע יש לי היום יום הולדת 27 וכל מה שבא לי זה למות אני רואה אך כולם שמחים ואומרים לי מזל טוב, על מה?? אני עצובה ומתפללת שלא ימשיך עוד יום אחד בחיים שלי . הטיפול בתל שומר קשה לי התחלתי אותו כששקלתי בבית 44.2 ושם 45.1 (גובה 1.70) אני אמורה לעלות ל54 למשקל תקין ואני ברמת סיכון ועל תנאי שאם לא אעלה יאשפזו אותי . לא הצלחתי לעשות חצי מהתפריט שנתנו לי (הוא גדול בשבילי) ובשלושה חודשים של הטיפול עליתי 3 קילו שם ובבית 4 קג אני בדיכאון שוקלת 48 ורוצה למות אני שמנה!!!! מה אני עושה? אני מאוד מאוד רוצה לרדת ל44.2 אבל מפחדת מצד אחד וגם בתוך תוכי לא יכולה כבר לחזור לצום ולהרעבה. אני סובלת גם פיזית כאבים מטורפים של הבטן זה כאב שאני לא מאכלת לשונאים וגם השרירים והגוף כואב אוף אני רוצה למות אן לי כח להתמודד אני מעדיפה לא לאכול ולמות מאושרת ולא לעבור את הגהנום הזה ולמות מסבל.

20/08/2006 | 13:16 | מאת: דניאלה

הלוואי שיכולתי לעזור לך במשהו אני רק יכולה לחזק אותך מרחק אני יודעת כמה זה קשה מתוקה שמרי על עצמך דניאלה

20/08/2006 | 20:07 | מאת: אנורקסית

תודה זה גם טוב לדעת שמישהו מבין אותך כי הסביבה רואים אותי כמו עוף זר. . . אני מנסה להאחז ומצפה שזה ישתפר כי לא אוכל להמשיך כך יותר אני על סף היאוש וזה אסור , אסור לי לוותר אך את? את גם חולה או אחרי? בכל אופן תודה על התמיכה *--* <>

19/08/2006 | 19:27 | מאת: Totalost

מה עכשיו?... לאן אני הולכת מפה? כ''כ הרבה דיבורים ששווים לתחת, והמעשים שלי נשארים בהמתנה ממושכת. יבוא יום אני אומרת לעצמי שאני אקום בבוקר לבד בלי אפאחד שירים אותי, ילטף ויאהב אותי. ואולי זה בעצם מה שאני רוצה? אחרת למה אני ממשיכה לחתוך קשרים, להשרף, ולהתרחק<? כבר כמה חודשים שאני מנסה להרים את עצמי מהתחתית מהריקבון. לנשום קצת אוויר, לראות שיש עולם אחר בחוץ. אם רק אני באמת ירצה אני יגיע אליו. אלוהים, כמה שאני רוצה. אבל נתקעת! נתקעת! אני רוצה לצרוח! לברוח! להעלם מפה! המח שלי מחבר לי שירים שנטחנים לי בלי סוף "את מגעילה, את שמנה, את מגעילה, את שמנה" אני כן, אני לא, אני כבר לא יודעת. ושוב, נקברת מתחת לשמיכה. בחדר חולה ורקוב. אין לזה סוף...

21/08/2006 | 15:58 | מאת:

ב"ה ופוף הכל ייעלם ואת תראי אחרת כי שום דבר לא סטטי והחיים משתנים. את משתנה. וכל הזמן הכל בתהליך אם את מרוכזת בחרא הוא גודל. את מתרכזת בטוב הוא גודל. את מי את משקה? את מי את מגדלת? אם את משקה את החרא אז הגיע הזמן לסגור את הברז. המון אהבה וחיבוק ענקי מאמינה בך... הילה

19/08/2006 | 16:50 | מאת: דניאלה

מה קורה אתכם\ן?? כבר המון זמן לא שמעתי מכם\ן אוהבת מליין:-) לינויה ומולאן מתוקות מתגעגעת אתן לא במסנגר דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה
23/08/2006 | 13:22 | מאת:

ב"ה חברה נראה לי שחזרתי חחח (זאת אומרת לפה)

הצלחתי לא להקיא כבר שבועיים וחצי!!!!!!!!!!! אני לא מאמינה!!! בהתחלה היה לי נורא קשה אבל זה מתחיל להסתדר. הכל בזכות דודים שלי - הם ייעצו לי להתרחק מהבית והם באמת עוזרים לי ומבינים את הקושי שלי בקשר לאוכל. אני אמנם ירדתי במשקל אבל אני באמת משתדלת לאכול. הבעייה היא שתהייה לי עוד כמה ימים שקילה. רציתי לשאול אם אפשר לאשפז בכפייה מתחת למשקל מסויים או שאני יוכל להסביר למטפלת שלי שאני אוכלת כל פעם טיפה יותר. אני נורא פוחדת מזה כי הגעתי לBMI די נמוך

לקריאה נוספת והעמקה
19/08/2006 | 16:36 | מאת: דניאלה

מי אני כל כך גאה בך על זה שלא אקאת אני כל כך שמחה כי אני יודעת שזה קשה ואת עושה את המייטב כדי להצליח! ולשאלה שלך כן ניתן לאשפז בכפייה בכל משקל ובכל גיל אפילו בגיל 30 ניתן לאשפז כאשר יש BMI נמוך! אבל אני בטוחה כי את מנסה ולא מקיאה ואם תסבירי את עצמך ותחליטי לעלות במשקל באופן עצמי בלי כפייה וכמובן תקבלי עזרה מגורמים חיצוניים כמו דיאטנית ופסיכולוגית זה יעזור המון! שלך באהבה דניאלה שב"ש ואי גאה בך כל כך על המאמץ.

20/08/2006 | 10:01 | מאת:

קודם כל נפלא שיש הפוגה בהקאות..ולמה הפוגה? היות ובהפרעה מעין זו זה עלול לחזור מדי פעם עד להפסקה מוחלטת ואני לא רוצה שתפחדי..אם זה יקרה תמיד תחשבי שאת בדרך...ועל דרך המלך הנכונה וזה נפלא כל הכבוד!!! שנית...ההתרחקות מהבית אולי נתנה לך תחושה שונה של שליטה ...(לאן הלכת במקום הביתה?) ולמה זה קורה כשאת בבית דווקא? אלו שאלות קריטיות שאת חייבת לבדוק מדוע זה קורה..הרי לא תוכלי להתרחק לעולם?! את מבינה שזה פיתרון זמני?!..ואת חייבת להתמודד עם מה שקורה לך בבית!! מה גורם לך לעשות זאת דווקא שם? אני רוצה לעזור לך וזו הדרך..פשוט לבדוק!! להיות אופטימים ..שההבראה תגיע לכל החיים אבל יש נקודות שאסור להתעלם מהם כי הם יופיעו שוב ברגע שתחזרי לסטטוס..מבינה מתוקה שלי? שנית למשקל אין חשיבות כרגע היות וגופך מבולבל...וזה כלל לא חשוב ירידה עלייה!! היות והאכילה שלך לא נעשית מתוך צורך פיזי אלא היא מענה על צורך נפשי או הדחקה של משהו אחר..וזה הפיתרון...איך אומרים "פה קבור הכלב!!" היי עימי בקשר תעני על שאלותיי אני מאוד רוצה לעזור לך.. אוהבת המון כוח וכל הכבוד שבועים וחצי זה המון זמן יחסית למישהי שמקיאה..כל הכבוד..איזו הרגשת טראנס..אחרי שעוברים התקפה בשלום ועוד אחת הא? טוב ננוש מחכה לשמוע ממך חיבוק ענק...יייי שלך דינדין

21/08/2006 | 12:30 | מאת: me

לדינדין! אני חושבת שעכשיו המצב יהיה הרבה יותר טוב. זה שעברתי מהבית זה די לתמיד. אני גרה עכשיו עם דודים שלי , שהרבה יותר אכפת להם ממני מאשר ההורים שלי. עוד חודשיים אני יגור בדירה משלי בגלל שאני ילמד דרך הצבא (לא ישקלו אותי בשביל זה....) ככה שאני לא יגור יותר בבית. בבית כל הזמן היו לי בולמוסים והקאות כי נורא קשה לי שם ההורים שלי ממש לא מתחשבים בי ואפילו הורסים לי (לא נותנים לי לאכול לפעמים ולא קונים לי את האוכל שאני צריכה לפי התפריט ובכלל מתייחסים אליי מגעיל). אני חושבת שעשיתי צעד נכון כי כל הזמן המטפלת שלי אמרה לי שאני צריכה להתרחק מהבית כי זה עושה לי רק רע. אצל דודים שלי ממש טוב לי וגם העובדה שפעם בת דודה שלי הייתה אנורקסית מאוד עוזרת לי כי הם מבינים אותי ובת דודה שלי מדברת איתי ואני מרגישה שפעם ראשונה בחיים יש מישהו שבאמת אכפת לו ממני.

18/08/2006 | 08:11 | מאת: מיטל

רציתי להגיד שאני לא עושה את כל זה בשביל לרדת במשקל. אני עושה את זה כדי שאיזה שהוא שלב אני ישקל בהתאם למה שאני אוכלת. ואני לא שמנה עכשיו. אבל אני שמנה יחסית למה שאני אוכלת. אם חייתי כמה שנים מ400 קלוריות ליום ושקלתי מעל 60. זה להיות שמנה יחסית. כי איך יש שומן לתפוס אם אני לא אוכלת כמעט? לכן אמרתי, אם ברגיל אני צריכה לאכול 1500 קלוריות ביום אז אני מצפה שמ 1200 עושים דיאטה. ולא משמינים מזה מאוד כמו שאני עכשיו. בכל אופן, אני מנסה להשתקם ,למרות שמבחינת האוכל אני עומדת בזה. אני עומדת בתפריט מסודר. אני יותר דואגת לנפש שלי. ואני לא יודעת כמה זמן אני אוכל להחזיק מעמד... לא נראה לי שפסיכולוג יעזור לי. ההיתי כבר בתור ילדה. וראיתי שזה סתם דיבורים דיבורים. בכל אופן, את יכולה להמליץ לי על פסיכולוגית שמשתמחת בהפרעות אכילה...? אם זה יהיה אצלי בארנק אולי אני אעשה עם זה משהו....(אם את יודעת על מישהי או ששמעת על מישהי שהיא טובה). והאם את יכולה להמליץ לי על ספרים שיחזקו אותי. (אם את צריכה את המייל האישי שלי בשביל זה אני אכתוב לך) ועוד שאלונת- חשבתי אולי להיעזר בכדורים טבעיים נגד דיכאון וחרדה. כמובן, שלהתייעץ לפני עם נטורפת. מה את אומרת? ואגב תודה רבה על ההתייחסות את מקסימה, וסבלנית. עזרת לי ודחפת אותי קדימה. אני שמחה לקבל תשובות שעוד יש לי תקווה לתקן. כי עם כמה דיאטנים שהתייעצתי באינטרנט אמרו שאולי יש עוד סיכוי לתקן אבל לא בטוח.

לקריאה נוספת והעמקה
18/08/2006 | 08:57 | מאת:

ב"ה דין דין בטח גם תענה לך ושווה לשמוע את דעתה. אני למעשה כבר לא בניהול של הפורום אבל בגלל שהתחלתי לענות לך אשלים את תשובתי לך. דיןדין מכירה פסיכולגית טובה ממש בשם דניאלה גריין שמתמחה בעניין והיא מאוד ממליצה עליה טלפון 0542230058 אז תפני מתי שתרגישי. אני חושבת שללכת לנטורפת זה דבר נפלא בלי שום קשר להפרעות אכילה. שווה להתנסות בזה. יש להם טיפים שהם לפי דעתי ערובה לבריאות ממש טובה. לגבי דכאון אני לא בטוחה שיש כדורים מוצלחים במיוחד בקטע הטבעי. אני ממש סקפטית. אני יודעת שתמצית היפריקום היא למעשה ה"כדור" לעניין. בעיני זה כוסות רוח למת.(ניתן להשיג בהומוגליל בבן יהודה - בית מרקחת הומאופטי) תנסי אולי זה יעבוד לך. אני יודעת שמקל וניל טבעי בתוך כוס מים ושתיה לאחר השרייה שלו יכול להקל על מצבי חרדה ושווה לנסות. מעבר לזה שזה גם טעים. חליטת תה פסיפלורה או מליסה מרגיעים מאוד. (את יכולה לשתות את זה גם קר) אני ממליצה לך גם על "שבידן ביטר" שזה מעולה לתהליך עיכול (לא משלשל!!!) ולא לקחת יותר משני פקקים ליום כי זה יכול לשלשל. אבל זה ממש לא טוב. שום דבר שמגזימים איתו הוא לא טוב והוא גם לא נועד לזה אז אל תבני על זה. חשוב שתביני שהמוצרים מאוד עדינים ואם את צריכה משהו חזק יותר אז בבקשה לכי לפסיכיאטר שמבין ומתמחה ואני תודה לאל לא אחת כזו. אל תניחי לעצמך כך סתם ליפול. דכאון זה דבר גרוע ממש ואת יכולה למות גם מזה. אני מכירה את מירב. היא נטורופטית שהיא עצמה עברה הפרעות אכילה קשות ויצאה מזה טלפון 0503335443 תאמרי לה שאני שלחתי אותך. היא לא נוקשה בחוקים שלה ואני חושבת שזה דווקא עשוי להיות טוב עבורך. לי בעבר היא נתנה טיפים ממש טובים וזה עבד. בכל מקרה אני שמחה שהארתי את פניך ונתתי לך תקווה לרצות להמשיך ולא לוותר והסוד לגבייך הוא בעקר סבלנות. אז יפה שלי תצליחי ושיהיה לך סופשבוע נפלא. רגוע ושבת שלום :-)

18/08/2006 | 09:01 | מאת:

ב"ה אם את בקטע הטבעי הוליסטי דיקור סיני יכולה לעזור לך באופן משמעותי רוצה לנסות? אז... חבצלת (פשוט מדהימה ומעולה) טלפון 0544308354 שוב.. בהצלחה המון אהבה אני

19/08/2006 | 16:48 | מאת: דניאלה

היי מיטל, את כתבת כי היית אוכל כ400 קלוריות ליום וכיום את עלת את המספר הקלוריות היומיות שלך .. אני שמחה על זה.. אני לא קראתי את ההודעות הקודמות שלך אבל כאשר אני אכלתי מספר מצומצם של קלוריות ליום נפסק לי המחזור :( אבל היום אחרי שהשנתי 15+ קילו ואני אוכלת נורמלי המחזור חזר לי:) אני ממליצה לך לפנות לדיאטנית דרך הקופת החולים שתעזור לך בזה כדי לבנות לך תפריט מאוזן!! ואת כתבת שאת מעוניינת ספרים יש את דיטה דניאל יש לה ספר טוב שמעתי.. ומיטל שחר נראה לי שיש לה גם ספר:) ואני מקווה שיבוא יום והילונת תוציא את הספר שלה לאור:)) בכל מקרה בזמן הגרוע שלי קראתי את הספר" שקרים שסיפרתי על עצמי" של אבי ולטיין אני רק יכולה לומר לך הספר הזה קשה לקריאה כי אחותי בולמית ואי לא הייתי בולמית אני יותר הרעבתי את עצמי מלהקיא אבל זה פתח לי את העיניים שיש חיים אחרי ההפרעה פסיכולוגים אני לא מכירה ותכשירים להרגעה בחניות טבע יש המון.. הייתי אומרת לקחת לפי הצורך אי אומרת שאת הרופא הכי טוב של עצמך ואת יודעת מתימה טוב לך:-) ואם את רוצה שאת צרכה את זה קחי יש תה קמומיל שהוא מרגיע:-) שלך באהבה דניאלה:-)

17/08/2006 | 10:21 | מאת: דינדין

היי לולי אצלי נפלא מאוד התרגשתי והרגשתי כייף להתחתן שוב..ועוד עם שתי בנותיי..מקווה שדרכינו תצלח אושר ושמחה אמן . הילולי ..השם שלך מזכיר לי את אחותי הקטנה (בת 21) והנשמה..אם תוכלי ליצור איתי קשר למייל אני רוצה לשאול אותך משהו תודה נשיקות דינדין [email protected]

17/08/2006 | 12:05 | מאת:

ב"ה מומשית איזה כייף. שיהיה לכם את כל האושר שבעולם נשיקות וחיבוק ענקי אני

17/08/2006 | 00:25 | מאת: הדר אוריאל

פשוט טעיתי בהקלדת השם, אם יתחשק לך ליצור קשר רק לשמוע מה שלומך: הטל שלי 050-6656322 יש לי בשורות טובות לספר לך.

17/08/2006 | 02:33 | מאת: דניאלה

יש לציין כי הסיפור של הילונת נגע לליבי גם! והיא המלאך שעזר לי ועוזר לי גם היום :-) ליל מנוחה הילונת כפי שאת רואה יש לי לילה ממש לא רגועה:-( יהיה בסדר מאמי , אני מקווה שמחר אקום עם כוחות מחודשים :-) אוהבת אותך מלאכית דניאלה

17/08/2006 | 09:21 | מאת:

ב"ה :-( מה קרה?? אגב חברה שלי הציעה שוב שהיא תשמח לנדב לך פרטים מכל הלב בקשר למה שדיברנו אז תחשבי על זה היא תעשה את זה בשמחה. ושרק תרגישי טוב אגב התרופות שקיבלתי ביחס לזה ממש עזרו. אני אכתוב לך במייל אולי תשאלי את הרופאה שלך... אגב אני והדר כנראה הינו משפחה בגלגול אחר חחח כי אין לי דרך להסביר את זה.. נשיקות יפה שלי ושיהיה לך יום ולילה הכי רגועים וסופשבוע נפלא תרגישי טוב כבר אני דואגת... הילה

17/08/2006 | 09:18 | מאת:

ב"ה נשתמע...

הילה היקרה, הנה שוב דרכינו מצטלבות וגם הפעם מאותו "גורם" מקשר . בחיפושיי הופיע מה שכתבת בפורום פה באפריל שנה קודמת והזכרת אותי. רק עכשיו ניתקלתי בזה וקראתי את מה שכתבת- נורא התרגשתי. בפרט מהדברים שכתבת בהמשך. אני מצטרפת לדברים שכתבת שם על החוויות האישיות. אין לך מושג מה זה עשה לי, מעולם לא העזתי לשתף איש שאני בעצמי חווה את זה נכון להיום ואף פעם זה לא נעלם. אגב ניסיתי ליצור איתך כמה פעמים קשר ואת לא עונה בנייד, אולי החלפת מספר. בכל אופן, הילה יקרה שלי, כולי תקווה שהכל טוב איתך, כי נעשיתי מודאגת מאוד בקשר אלייך, כשלא הצלחתי להשיג אותך, וגם לא השבת למיילים שלי. אני מקווה שההודעה הזו אכן תגיע אלייך. המון אור לכולם פה בפורום.

17/08/2006 | 09:17 | מאת:

ב"ה איזה קטע מטורף אכן כן הרבה מאוד קרה והמייל השתנה ומשום מה לא עדכנתי אותך ואת היית במחשבות שלי וחשבתי עלייך לפני יומיים בדיוק. גם סיפרתי לחברה שלי עלייך. אני רושמת לך את המייל החדש שלי וגם אתן לך טלפון כתבי לי בבקשה אני ממתינה [email protected] הדואר הקודם עשה לי מלא בעיות ולכן החלפתי ספרי לי מה קורה איתך ... נשיקות יקרה הילה

15/08/2006 | 20:26 | מאת: מעיין

אני רוצה למות. אין לי יותר כוח להילחם באנורקסיה ובחיים האלה, אני נאכלת. מתפללת כל יום למוות. למה חולומות לא מתגשמים? אוליי אם זה כתוב במילים זה יתגשם ולא רק בתפילות. בבקשה שהמוות יגיעעעעעעעעעע

לקריאה נוספת והעמקה
16/08/2006 | 12:44 | מאת:

עוברת בי בכל עורקיי..למראה כתיבתך הכאב ניכר בכל אות ואות..ואני מבינה את הרצון למות מתוך ייאוש ששום דבר לא מסתדר ואין שיפור...הייאוש שאין כוח לעשות כלום בכל מקרה...וגם לא רוצים אולי לעזור יותר קל להיפטר מהכאב בלהעלימו.. אבל החושך שאחרי המוות יותר גדול הכאב..לעזוב עולם נפלא מלא חיים, אנשים משפחה ודברים יפים...כך סתם בגלל שוויתרנו לעצמנו זה כאב בלתי נסלח שאולי תבכי עליו גם אחרי מוות..(ולא שיש לי נסיון אחרי מוות כן?! ) אבל..גם אני הייתי שם רק שאני הבנתי כמה משמעות טובה יש לחיים ועשיתי עם זה משהו אולי תנסי לראות זאת מזווית אחרת ולעזור לעצמך בלי לצפות שתגיע ישועה ממשהו אחר..כי זה לא יבוא ואם כן אז זה בנוסף למה שיש לך הכי הרבה לתת לעצמך... מתוקה שלי שולחת לך חיבוק חם ואוהב להוציא מהכאב.. נשיקות והמון כוח..ויש ישועה אם תרצי אתן לך טלפון תנסי והיא תעזור לך הרבה כמו לי אבל זה תלוי בך.ראשית.. שלך דינדין

16/08/2006 | 13:26 | מאת:

ב"ה זו היתה שנה מוזרה גמני חשבתי שהדכאון חלף ולעולם לעולם לא ישוב ונאלצתי להתמודד כמו רבים עם רגשות שליליים ובלתי נעימים בלשון עדינה. גמני רציתי למות וקיוויתי שהקושי יגיע אל סופו. היה שלב של "הארה" כמו שתמיד צידדתי בה שלמעשה ה"סוף" הזה לא פותר מאום, אלא מעצים הרבה יותר את הקושי, את הפחד ואת חוסר היכולת שלנו או הרצון שלנו לקחת אחריות על המציאות שלנו. ואני חושבת שזה מה שקורה לך. נכון. זה מפחיד לקחת אחריות ולהתמודד. אני מניחה שהמשימה הזו לא פשוטה לאף אדם ולא משנה אם קוראים לזה הפרעות אכילה, שמוליק או כל מה שתמצאי לנכון. העובדה היא קשה לך ויש לך למעשה שתי ברירות להתמודד לברוח הבריחה לכאורה קלה.המחיר שלה כבד. ההתמודדות אף היא אינה קלה אבל "המחיר" שלה הוא בערך כל השפע שאת יכולה להרוויח לעצמך אם תעיזי לנסות בלי לדעת "מה יהיה" ולתת אמון בדרך שלך כי הפתעות רבות יכולות להתגשם בה בדיוק כמו שמתגשמות בחיו של כל אדם אחר ומהבחינה הזו את לא שונה. אני יודעת שזה לא קל ואולי זה אחד האתגרים היותר קשים בחיים אבל שווה להתאמץ בשביל זה. אז אני שולחת לך חיבוק ענקי ומקווה שתעשי את הבחירות הנכונות ותתאמצי ממש כי את שווה את זה. המון אהבה הילה

16/08/2006 | 16:08 | מאת: דניאלה

בשנים האלה שהייתי בהפרעה היה נמאס לי לחיות באנה מיה רציתי למות כי כבר נמאס לי לחיות את המחלה אני רציתי לחיות רגיל כמו כולם להילחם בכל יום לאכול \לא לאכול להקים לא הקיא עשה לי חרא כל היום! לקחת משלשלים או לא... עד שראיתי את המוות בעיניים שלי האחותי הייתה במצב גרוע של המחלה היא מתה לי כמעט בידיים רציתי לבכות בן דוד שלי מת מהמחלה באותה שנה שקל 29 קילו באהבה דניאלה שמרי על עצמך :-) שבוע טוב

היי הילה. הפנמתי טוב טוב את המצב שבו אני נמצאת ועשיתי שינוי שכבר הרבה זמן לא עשיתי. הכנתי לי תפריט של 1000 קלוריות. שבנוי מכל אבות המזון (פחחמות חלבונים פירות ירקות). לפי המלצתך. אני עושה הרבה ספורט שעה וחצי כל יום אירובי. ואני כל יום רק משמינה. והשרירים שלי גם מתנפחים אז בכלל אני נראית יותר מלאה. מלא בגדים שלי לא נכנסים עלי יותר. אין לי חשק לקנות בגדים כבר יותר משנה. אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה. לא נוח לי עם עצמי. זה לא שאני חושבת אני שמנה. אלא אני מלאה לפי דעתי. לא נוח לי מבחינה פיסית אני מרגישה כבדה (אני 1.74 לפחות 65 קילו) לא נשקלתי מלא זמן. המשקל גם לא מעניין אותי אלא המראה. זה שבגדים כבר לא עולים עלי. ומה שהכי מפריע לי שאני אוכלת מעט ומתאמנת מלא. ורק משמינה. זה מתסכל נורא. ואני רק שוקעת בדיכאון. אני לא נותנת לעצמי ליפול ולהתחיל עם דיאטות כאסח האלה. אבל אני לא אוהבת את החיים שלי ככה. אני לא יוצאת, לא מתלבשת, ולא צוחקת כבר הרבה זמן. אני יודעת שאני נשמעת מטופשת וחסרת פורפורציות. אבל העובדה שאני משמינה מכזה מעט אוכל הורגת אותי. (כי אין לי ממה להפחית כדי להרזות. ) ואני לא יכולה להשלים עם היותי שמנה. אגב אין לי בעיה בבלוטת התריס. אז למה אני משמינה ממעט אוכל (מדוד 1000 קלוריות) ובתכנון גם לעלות ליותר כדי להיות בנאדם נורמלי. מה לעשות??

לקריאה נוספת והעמקה
16/08/2006 | 13:32 | מאת:

ב"ה סליחה שלא עניתי הייתי בטוחה שדין דין שבה בכל מקרה אני מציעה לך להפחית באופן משמעותי באימונים שלך כי הם יוצרים נפיחות מאוד גדולה ועלייה במשקל (כמה שזה ישמע אבסורד ולא הגיוני) תורידי לי שעה ביום ואח"כ ל ארבע שעות שבועיות אל תתאמני יותר משעה ליום כי זה מה שגורם בין היתר לעליה במשקל זה לא קשור רק באופן מוחלט לתזונה שלך וכן. שוב אני אומרת תייעצי עם מומחה. אני מבטיחה לך שברגע שתפחיתי בעומס את תרדי מעט ותוכלי לראות הבדלים. דבר נוסף נשמע שאת מאוד רוצה לרדת במשקל ומה שאני אמרתי לך הוא לא נועד לשם ירידה במשקל אלא איזון בלבד. אם יש לך ציפייה במצב אנורקטי אני לא מוכנה לשתף עם זה פעולה לכן קחי בחשבון שהתכנית דוגמא שנתתי לך פועלת למען איזון בלבד. העליה במשקל נובעת ממצב של הלם ולא משהו שקשור בערך קלורי. תתפלאי לשמוע גם המיינד שלך מפאת הפחדים שלך להשמנה יוצר את ההשמנה ומגשים לך את זה כמו נבואה שמגשימה את עצמה לכן גם הימנעות ממחשבות על שומן היא הכרחית למען האיזון שלך. דבר נוסף. המשקל שלך תקין לגמרי!!! ואת לא צריכה לרדת בכלל. ואולי לקבל את זה הגוף הוא דינמי ונתון לשינויים ויתכן ואת זקוקה לבגדים חדשים לא בגלל שאת שמנה אלא מפני שזה מעיד על גדילה שלך. שינויים שאת עוברת. ני מבטיחה לך שאם תיישמי את מה שאמרתי לך לאורך זמן את תתאזני ואל תעלי במשקל כמו שאת טוענת. בהצלחה וחיבוק ענקי. המון אהבה הילה

12/08/2006 | 21:30 | מאת:

ב"ה אז שבוע טוב לכולם, שקט. רגוע אני מניחה שאני אהיה מתישהו בהמשך המון אהבה :-) הילה

16/08/2006 | 13:42 | מאת:

ב"ה :-) איפה את?? נשיקות

12/08/2006 | 00:05 | מאת: m&m

היי כתבתי כאן כבר פעם אבל אכתוב שוב אני בת 27 שוקלת 46.7, בשלוש שנים האחרונות הייתי אנורקסית בדיעבד. היו ימים שהייתי צמה , שלושה ימים לא אוכלים(רק אייס קפה וקפה בבוקר) ואז יום אוכלת (כוס כרוב/קוטג/כוס תירס/ מלפפון עגבניה...). בשנה האחרונה ממש הגזמתי, החלטתי לא לצום אחרי שאיימו שיאשפזו אותי בכפייה והיתי שבועיים בפגישות באיכילוב. לא צמתי אבל אכלתי עגבניה מלפפון וכף גבינה 0.5%, וקפה עם חלב מוקצף בבוקר ובערב. ירדתי בטירוף ועשיתי מלא כושר , אני מכורה למסטיקים וסוכריות ללא סוכר. לפני חודשיים הגעתי לתל השומר (אחרי הרבה לחץ מהמשפחה ומצב בריאותי גרוע שחייב אותי) במשקל של 45 שזה לתענתם תת משקל וסכנת מוות, רצו לאשפז אותי וסרבתי אז התקבלתי על תנאי למפגש עם דיטאנית וקבוצת תמיכה. אחרי חודשיים עליתי 2 קילו (שזה איטי מבחינתם)נכנסתי ללחץ וירדתי שוב קילו והתחלטי שוב להקפיא הכל ולחפש דל קלוריות. קשה לי מאוד ואני מרגישה שיום אחד אני יכולה לאכול לפי התפריט(הענק מבחינתי) ולמחרת יש צורך חזק ממני לקזז. יש מישהו במצב דומה? לא יודעת כבר מה לעשות כי התייאשתי והפסקתי לאכול מה שצריך מצטערת על האורך...

לקריאה נוספת והעמקה
12/08/2006 | 21:26 | מאת:

ב"ה את כותבת כל כך הרבה על הסימפטום הסימפטום די מוכר. בעבר היתי במצב דומה. אולי זהה. לא יודעת אבל בעצם לא כתבת מה מפריע לך באמת והדרך שלך לרצות לקזז כל הזמן היא למעשה הסתרה מפני האמת ומפני מה שבאמת מציק לך שאולי את לא באמת רוצה לחיות. שאולי וויתרת. שאולי אין לך שום סיכוי בחיים. שאולי לא אוהבים אותך. שאולי מה? אבל שום דבר ממה שאת עושה לא מוביל אותך להזדמנות לבדוק אפשרות שזה עשוי להיות אחרת מבחינתך בחיים ללא הפרעת אכילה. איך? אין הוקוס פוקוס. את יודעת מהי הדרך ולשם כך נחוץ הרבה תרגול יומיומי גם אם יש נפילות וגם אם יש ימים שלא תוכלי לעמוד בתבנית שאמורה לרפא אותך אבל יהיה עלייך בכל מחיר להמשיך למרות הכל. מעבר לזה את צריכה להיות יותר בדיאלוג עם הרגשות שלך. הרצונות שלך כי הם מלכתחילה הביאו אותך למצב הזה. ללמוד לזהות מה הפיל אותך ולהתנגד לזה בכל מחיר. אני יודעת שבאינסטינקט ראשוני את עשויה לומר "לא, מה פתאום?!" אבל אין דבר שקורה כך סתם ללא סיבה. ואם את לא רוצה זה לא ילך. אם את לא רוצה לעלות במשקל ולתת צ'אנס למשהו חדש לא תוכלי. לא תוכלי להרפא ולכן את צריכה לקבל החלטה ולא משנה כמה קשה עשוי להיות התהליך, מציעה לך ללכת על זה בכל מחיר. מתים מזה והחיים גם ככה קשים. אני לא מבטיחה שלא תהיי בדכאון אח"כ אבל זו בעיה שבכל מקרה תצטרכי להתמודד מולה בשלב זה או אחר. אוי כמה מקרי, אני שומעת עכשיו שיר מתנגן של הקרפנטרס... את יודעת את הסיפור שלה? אני מאמינה במסרים. יש לי הרגשה שאת לא רוצה לצאת מזה ואני אומרת חבל, כי לחיים יש הרבה מה להציע ונכון שלא הכל בשליטה שלנו אבל אם יש לך דרך ואת מסכימה ללכת בה את לא תאמיני כמה הפתעות טובות יכולה לקרות בה אבל זה לא יכול לקרות כשאת ממוקדת בלהרעיב את עצמך. אני יודעת שלא לגמרי עניתי לשאלתך וזאת משום שאין לי מה לומר על זה כי אין לי שום רצון לעזור לך לרדת במשקל. אנחנו יודעים שלדבר על הסימפטום לא יוביל אותך לריפוי ואני מאוד מקווה שאת בטיפול נכון ושאין לך יותר מידי מרחב פעולה לעשות ככל העולה על דעתך ברמה של הרעבה כי לאור מה שאת כותבת התוצאה ברורה. ירידה במשקל. נזק פיזי בלתי הפיך ומוות! חשבי על זה! המון אהבה דין דין תהיה פה מחר להמשיך לסייע במידה ותרצי הילה

13/08/2006 | 12:41 | מאת: **חמודה**

את למדת על כל הנושא הזה?? כי לפי התגובה שלךך את מדברת ממש בהבנה..בעצם יותר כמו מטפלת או פסיכולוגית.. בכל אופן את עונה נורא יפה ובחשיבה הגיונית. את מטפלת?? או שזה רק נובע מהנסיון שלך עם המחלה? אם כן אז את ממש חכמה..

13/08/2006 | 23:25 | מאת: אנורקסית

אני לא מצליחה זה מאוד קשה אני רוצה לעזור לעצמי או שיותר נכון מכל הלב האמת היא שהגעתי למצב שאין לי ברירה ואני חייבת לצאת מזה . אם זה היה תלוי בי הייתי ממשיכה כך לנצח כי בסך הכל אני כבר רגילה לחיים האלה וטוב לי מה שאני עושה(ירקות קוטג אייס קפה...) אני מיואשת מצד אחד שירדתי שוב את הקילו שעליתי אבל יש שמחה בעמקי ליבי אי שם בפנים זה עושה טוב. קשה לוותר על מה שרגילים ומכירים ולנסות לצאת מזה אני מרגישה שמנה מאוד אחרי שאני אוכלת וכואבת לי הבטן מאוד . אישפוז מפחיד אותי אני אשבר שם זה יהרוס אותי נפשית ואני לא מסוגלת מה אעשה? מוזר קראתי לעצמי אנורקסית אבל אני צוחקת על זה כי מבחינתי אני שמנה ורחוקה מאנורקסיה

16/08/2006 | 13:41 | מאת:

ב"ה אנורקטית יקרה המלחמה שלך היא למעשה להתנגד למה שאת מכירה זה כל מה שצריך להנחות אותך עכשיו כדי לצאת מזה וכדי שלא יהיה מאוחר אני לא פוסלת אשפוז על אף הפחד. לעיתים אשפוז יכול להיות פוש מאוד גדול ליישם בחיים שלך את מה שאת מאוד רוצה. אני חושבת שהמשימה שלך היא לתת אמון באלה שלא איבדו את הראיה הנכונה של החיים ולתת להם להוביל אותך לדרך שממנה את תוכלי להמשיך להוביל את עצמך. כן. אני יודעת אם זה היה תלוי בך הית ממשיכה אבל זה בדיוק העניין ושתינו לא רוצות שזה יקרה. לכן התנגדי לזה ותני אמון כי יתכן וזה מה שיציל אותך. אל תפסלי הצעות לעזרה. אל תפסלי אנשים שבאים ורוצים לעזור לך אולי יש להם כלים עבורך. ברור שבסופו של דבר את היא זו שתצטרך לבחור בחיים ולא אמרתי שזה קל. אבל אפשרי. תלוי בך ואת יכולה!!!! בהצלחה והמון אהבה הילה

11/08/2006 | 19:41 | מאת: אורח

כסף מהיר...והרבה כסף...בקלי קלות!!! קיראו זה שווה !!!! תקדישו 5 דקות לקריאה - זה שווה את זה לא תצטערו...זה אמיתי אין לכם מושג עד כמה אתם ברי מזל שנתקלתם בהודעה זו, פשוט תיקראו זה מטורף כמה זה גאוני...... אם רק תתנו קצת אמון בחברינו בני האדם, תופתעו לגלות כמה זה כדאי ורווחי! אז בבקשה, אני מזמין אתכם להצטרף אליי למעגל השפע. "מצאתי את מה שאתם הולכים לקרוא בדיוק כמוכם עכשיו ,במהלך אחד משיטוטיי ברשת ,נתקלתי במאמר הזה במקרה. המאמר מספר על זה שאנחנו יכולים להרוויח כסף ,הרבה כסף ,בתוך שבועות קצרים ,עם השקעה בסיסית של רק 30 ש"ח + 6 בולים. המחשבה הראשונה שלי הייתה שזו הונאה ,אמרתי לעצמי עוד פרמידה שתגנוב את האנשים. היה כתוב שם שאם אשלח 5 ש"ח לכל אחד מ-6 השמות והכתובות שהיו רשומים במאמר למטה ,אוכל לעשות אלפי שקלים בזמן מאוד קצר. בנוסף צריך להוסיף את השם ואת הכתובת שלך כמספר 6 בתחתית רשימת השמות ולשלוח ל- 300 קבוצות דיון (ברשת-פורומים וכאלה. הכי מהיר זה לכתוב ´פורום´ ב-גוגל). יש בערך יותר מ- 500,000 כאלה וזה פותח אפשרויות לשוק מאוד גדול (מה שאומר הרבה יותר כסף).. וזה עובד בדרך כלל אני מתעלם ממכתבים מסוג זה ,אבל חשבתי שבשביל עשרות בודדות של שקלים אולי כדאי לנסות. אם מכתב זה ימשיך כמו שהוא אמור להמשיך ,אם נניח את חשדותינו בצד ,ולבטח ,כל אחד מאיתנו ירוויח. כמה אבסורדי זה לחשוב שמרמים אותנו ,כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים על הספק?! במקום לקחת את האנרגיה ולהשקיע אותה בהזדמנות שנקרית בדרכינו ,מי יודע ? השאלה ששאלתי את עצמי לפני שהסכמתי לקחת חלק בדבר הזה ששינה את חיי היא: האם זה נכון ? כן ! זה נכון וזה עובד! האדם שהיה מעלי ברשימה מספר: "תוך 7 ימים התחלתי לקבל כסף בדואר. הייתי בשוק! הנחתי שזה יגמר בקרוב ולא חשבתי על זה יותר מידי. אבל הכסף המשיך להגיע! בשבוע הראשון עשיתי 125 ש"ח בסוף השבוע השני עשיתי סכום של 5000 ש"ח ,בסוף השבוע השלישי היו לי יותר מ-50,000 !!! וזה עדיין גדל ! עכשיו זה השבוע הרביעי ,עשיתי סכום של יותר מ-(תקלטו!!)-210,000 ש"ח וזה עדיין ממשיך להגיע! זה בהחלט היה שווה את ה-30 ש"ח +6 הבולים !!! לתשומת לבכם ! עקבו אחרי ההוראות הפשוטות (שיפורטו למטה) ותיראו איך הכסף מגיע !! זה קל ,זה חוקי וההשקעה שלכם היא רק 30 ש"ח ו-6 בולים! (בואו נגיד 5 ש"ח ליום בשבוע +בול-רק כדי להראות לכם עד כמה ההשקעה היא אפסית!) התוכנית הזו נשארת מצליחה בגלל הכנות וההשתתפות של האנשים שקוראים אותה. אנה מכם ,המשיכו את ההצלחה שלה ועזרו לכל אחד מאיתנו לעזור אחד לשני! להלן 4 הצעדים להצלחה (גם לכבדים וחסרי אמונה כמוני 4 צעדים זה לא הרבה...) צעד 1 : קחו 6 חתיכות נייר נפרדות (עדיף כהות כדי למנוע אפשרות של גניבה דרך הדואר) ,וכתבו את המשפט הבא על כל חתיכת נייר: "בבקשה תכניס אותי לרשימת הדיוור שלך" ,כתבו את שימכם והכתובת המדויקת. עכשיו קחו 6 מטבעות של-5 ש"ח (או 6 שטרות של 1 דולר) ותעטפו כל אחד מהם בחתיכת נייר כהה ,כך שהכסף לא ייראה דרך המעטפה (את המטבעות מומלץ להדביק בסלוטייפ לנייר). שימו כל מטבע עטוף בנייר בתוך מעטפה נפרדת יחד עם הפתק שרשמתם וסגרו אותן. עכשיו צריכים להיות לכם 6 מעטפות סגורות ,בכל אחת יש פתק עם המשפט הנ"ל ,השם שלכם והכתובת ,ומטבע של 5 ש"ח.. מה שאתם עושים הוא ליצור שירות. אתם מבקשים שירות לגיטימי שהוא להיכלל ברשימת הדיוור של האדם אליו אתם מפנים את הבקשה ואתם משלמים על זה. עכשיו שלחו את 6 המעטפות לכתובות הבאות:: 1. שי מידה- רחוב ברינשטיין 3/3 חולון 2.שרון שריקר-העצמאות 87/42 אשדוד 3. אושר פחימה- רחוב ההגנה 24\4 4.בני כהן רחוב פינקס 19 כפר סבא 5.יפעת הירשביין רחוב הדקלים 23א קרית ביאליק 6.תומר לוי רחוב התזמורת 34 דירה 9 ראשון לציון אלו הן 6 השמות והכתובות אליהן אתם צריכים לשלוח את המעטפות - אחת לכל שם צעד 2 : לאחר שעשיתם את זה העתיקו את המאמר הזה לקובץ טקסט במחשב שלכם. מחקו את השם הראשון מהרשימה למעלה (את מס´ 1) ,הזיזו את שאר השמות אחד למעלה (כך שמי שהיה 6 נהיה מס’ 5 ,5 נהייה 4.. וכ"ו) והוסיפו את שימכם וכתובתכם המלאה כ מס’- 6 ברשימה. צעד 3 : (אני ממליץ על גוגל) חפשו קבוצות דיון שונות (פורומים, קהילות, לוחות, מועדונים, צ`אטים ועוד.. בקיצור ,מסוג האתרים שמצאתם את ההודעה הזאת) יש לפחות 500,000 פורומים שונים כאלה זה ממש לא בעיה! כל אתר אינטרנט שיש בו פורום יהיה טוב! צעד 4 : שנו את מה שאתם צריכים במאמר הזה שילחו את המאמר שלכם לפחות ל-300 פורומים ברשת. כל מה שאתם צריכים זה 300. אבל זכרו ככל שאתם שולחים יותר, תקבלו יותר מזומן! כמו כן שילחו לכל חבריכם את המכתב המתוקן לאי-מיילים שלהם כהצעה להצטרף למעגל השפע. מדוע להשתתף? מתוך 300 הודעות ששלחתי ,נניח שאני מקבל רק 7 תשובות (אחוז מאד מאד נמוך) אז אני עושה 35 ש"ח עם השם שלי כמס` 6# ברשימה. עכשיו כל 1 מה-7 אנשים ששלחו לי 5 ש"ח ישלחו מינימום 300 הודעות, כל אחת מהם עם שמי כמס` 5# ,ורק 7 אנשים יענו לכל אחד מהם, זה עוד 245 ש"ח עבורי. עכשיו 49 האנשים האלו ישלחו מינימום 300 הודעות חדשות, עם שמי כמס` 4# ורק 7 יענו עליהם אני אקבל 1715 ש"ח וה-343 האנשים ישלחו מינימום 300 הודעות עם שמי כמס` 3# וכל אחד יקבל רק 7 תגובות, אני אעשה 12050 ש"ח! או קיי, עכשיו זה החלק הכיפי, כל אחד מ 2,401 האנשים שולח מינימום 300 מכתבים עם שמי כמס` 2# וכל אחד מהם מקבל רק 7 תשובות. זה הכניס לי 84,035 ש"ח. עכשיו כל אחד מה- 16,807 אנשים ישלחו את ההודעה הזו ל 300 קבוצות עם שמי כמס` 1# ואם עדיין יענו רק 7 אנשים מתוך כל הקבוצות אני אקבל 588,245 ש"ח עם השקעה מקורית של רק 30 + 6 בולים!!! זכרו "כנות זו השיטה הטובה ביותר" אתם לא צריכים לרמות. תהיו הגונים ותקבלו את הרווח הענקי בכך שהוא "טונות של כסף". אז אם כולם יקבלו רק 7 פניות כמו בתיאור הקודם, אתם תרוויחו סכום של 588,245 ש"ח !!! האם תהיו מוכנים לפספס את ההזדמנות הזאת בשביל "סיכון" של 30 &curren; + 6 בולים !? אני מקווה שתצטרפו אלי כדי שנוכל לעזור לכולנו הערות: שילחו גם אתם כסף, אל תרגישו אחר כך שהונתם או גנבתם מאנשים כסף שכן ישלחו לכם כסף אולי תירצו לשכור תיבת דואר בגלל כמות הדואר שתקבלו. כמו כן יש לזכור ש"העם עם חוטול!..." אגודת גוטליב! אם ישנו אדם ברשימה שאתם מכירים אל תמנעו מלשלוח לו את ה-5 ש"ח ,גם הם חלק מהדבר הגאוני הזה! האם אתם מוכנים לקחת אחריות ולא לפספס את האפשרות העסקית המופלאה והפשוטה הזאת, בשביל "סיכון" של 30 ש"ח ו- 6 בולים ?? אני מקווה שתצטרפו אליי כדי שנוכל כולנו לעזור לכולנו! -יכול להיות שראיתם הודעה כזו בעבר כי העסק עובד! והכי חשוב....! אם אתם מנסים לרמות אנשים על-ידי כך שאתם שולחים את ההודעות עם שמכם ברשימה, בלי לשלוח את הכסף לשאר האנשים ברשימה - לא תקבלו כמעט כסף! גם אל תנסו לשנות את השמות (חוץ מאשר להוסיף את השם שלכם עפ"י ההוראות). חוץ מזה גם ככה זה כסף קל מאוד ותחשבו מה היה קורה אם כולם היו מרמים... בדיוק! לא היה קורה כלום ולא הייתם מקבלים כסף! אז קדימה בלי להתחכם, ללכת עפ"י ההוראות והכסף בדרך אליכם!!! בבקשה זכרו ! התוכנית הזו נשארת מצליחה בגלל הכנות והאינטגרציה של המשתתפים. זהו זה ברכותיי!

לקריאה נוספת והעמקה
12/08/2006 | 21:31 | מאת:

ב"ה עם שכר חליפין מתעשרים הרבה יותר איפה הימים האלה? לאן זה נעלם? לאן הטוב נעלם?

11/08/2006 | 14:27 | מאת: אלמונית

אני בת 55 וסובלת מלחץ דם גבוה מאוזן כולסטרול גבוה ושומנים בדם כמו כן אני סובלת מדרבן ברגל שזה כואב מאד , אני צריכה לרדת כ12 ק"ג במשקל אבל לא מצליחה אני כל הזמן רעבה ולמרות שיש בעיות לא מצליחה לעשות דיאטה מה עושים איך מטפלים? אני ממש מיואשת. אני גרה באזור חדרה.

לקריאה נוספת והעמקה
12/08/2006 | 21:14 | מאת:

ב"ה אולי אל תלחיצי את עצמך כל כך. אולי זה מה שמפיל אותך הלחץ והציפייה. אני כותבת על זה המון. הלחץ מביא אותנו להיפך הגמור ואז שוב את מוצאת את עצמך זוללת. לכן נסי כל יום את הדרך לאיזון. את יודעת מה עלייך לעשות ואם יש נפילה המשיכי בידיעה שאת מתכוונת לאיזון שלך בכל מחיר. פשוט להמשיך לא להלקות את עצמך שהנה שוב נפלת וזה לא הלך, אלא פשוט להמשיך כאילו לא קרה כלום וזה מוריד הרבה לחץ וזה מאפשר לאיזון לקרות בקלות רבה יותר. אני מאוד מקווה שאת יודעת מהי התזונה שמתאימה לך ושאת במעקב תזונאי כלשהו כי לפי דעתי לאור מה שציינת זה הכרחי. בהצלחה המון אהבה הילה

ועוד שאלונת- משקה האלוורה הוא לא משקה משלשל?? אפילו הבנתי שהוא משלשל חזק?? אז איך הוא יכול לעזור לי? הכנתי תפריט של 1000 קלוריות שמורכב ממה שהמלצת? עד לאיפה את חושבת שאני צריכה לעלות (בקלוריות)? ותוך כמה זמן את חושבת שהגוף יתאזן? הרי במצב נורמלי אני אמורה להרזות מ1000-1200 קלוריות ביום. נכון?? והיוגורט שאני אוכלת הוא 0% שומן. והלחם הוא לחם קל. לחם מחליף מנה של פסטה/אורז וכו'....נכון?? עשיתי בדיקות דם לא מזמן ואני כל הזמן עוקבת. היה לי חוסר גדול בויטמין B12. אבל מעבר לזה הכל היה תקין. (בלוטת המגן גם תקינה). יש עוד משהו שיכול להיפגע מדיאטות כאסח של הרבה שנים??? (שאני אבדוק את זה). אני גם לוקחת כבר כמה חודשים מולטי ויטמין וB12. אמרו לי שיכול להיות שאני לא אוכל לתקן את מה שעשיתי. ויכול להיות שהגוף התרגל ל500 קלוריות ביום. וככל שאני יעלה הכמות כך אני אשמין. בסופו של דבר אולי הגוף יפסיק להשמין. אבל אני כבר יהיה שמנה שאוכלת 1400 קלוריות ביום\ . מה את חושבת?? יש לך נסיון בזה. לא?

לקריאה נוספת והעמקה
12/08/2006 | 21:10 | מאת:

ב"ה אלוורה לא הוכנס לקטגוריה של משלשל. הוא לא עושה עבודה של משלשל. מה גם שאם את אלרגית וזה משהו שאת יכולה ללמוד מהתנסות אחת אז אל תשמשי בזה אבל בעקרון אין שום סיבה שתהיי. שימי לב אם יש שינוי כלשהו אחרי השימוש בזה שהוא לא טוב. כמובן שאם תעברי על הכמות המומלצת הוא יכול לגרות יותר את הקיבה ולגרום לשלשול אבל אין צורך וזה גם לא ינקה את הגוף יותר מהר. לכן לא לעבור על הכמות שכתבתי לך עליה בהודעה הקודמת. היא מחזקת את העור. את הלב. את הקיבה. המערכת המטבולית. מאזנת חומציות יתר. מנקה רעלים. ועוד לגבי הקלוריות תקראי שוב את ההודעה הקודמת אני כתבתי לך בדיוק כמה להעלות וכל כמה זמן להעלות בקלוריות. וכן את צודקת יש לי נסיון כששקלתי 42 45 שלפי משקל מדוייק זה היה 37 - 38 בגלל מסת השריר והמהילות של השתן שהיתה אז מרוכזת מאוד ולכן היה צריך תחשבי אחר כדי לדעת מה המשקל שלי באמת וכמה אני באמת צריכה לעלות.. קרה לי בדיוק מה שקרה לך. אני עליתי במשקל מ 500 קלוריות ליום עד שהגעתי לכמות שאני בעצם ציינתי מקודם ובמשקל 70 זה נעצר. אח"כ אחרי שהגוף הבין שאני למעשה הפסקתי להרעיב אותו הוא פשוט השיל לבד מהמשקל מבלי שבכלל נגעתי בתזונה וירד ל 65 ושם אני נמצאת כבר שלוש שנים ללא כל תזוזה. כך שאפשר להגיע לאיזון ולא. את לא עולה בלי גבול זה אמור ומוכרח להפסק בשלב מסויים אם את הולכת לפי המסגרת שציינתי. את רק צריכה להיות סבלנית ובשום פנים ואופן לא להשקל!!! לגבי בלוטת התריס את חייבת לבדוק את זה. תבדקי גם מגנזיום ואבץ. ואם הרופאה לא יודעת שיש לך הפרעות אכילה צייני זאת בפניה כי יש בדיקות מסויימות שצריך לעשות וחבל שלא תעשי אותן ולא תעלי על הבעיה דבר נוסף. לא תמיד כתוצאה מבדיקות דם אפשר להיות למדים על חוסר איזון זה או אחר בגוף מאחר והן לא תמיד מראות את הפגיעה וזה די טריקי. החולה במצבים האלה חושבת שהיא יכולה להמשיך לפגוע בעצמה כי כאילו אין אישור למצב הרע שלה ואז זה מסוכן יותר. בכל מקרה את צריכה ייעוץ. זה הכי אחראי ונכון מעבר לכל מה שכתבתי לך תוספת של B12 היא מצויינת לאור העובדה שחסר לך לגבי השיקום של הגוף. את לא תאמיני כמה הגוף היא מכונה שלא תאמן והיא יכולה בהחלט לשקם את עצמה ככל שתקדימי להשתפר ולאזן את עצמך אני לצערי מהסיפורים שהגוף לא כל כך השתקם מבחינה בריאותית (ולא משקל)ולא בא לי להכנס לזה אני גם חושבת שזה מיותר. שמרי עלייך המון אהבה דין דין תמשיך לכתוב לך החל ממחר בהצלחה הילה

10/08/2006 | 19:48 | מאת: אילנית

אפילו שכאילו התקופה הזו היא תקופה הרבה יותר טובה מלפני שנה, עדיין כל דכדוך הכי קטן מקבל תרגום של 3 פרוסות עוגה, וכל קילו שאני עולה (ואני עולה) הוא מה שישנה לי את כלכ כל החיים. צריכה להיות בהיי בשביל להרגיש שאין לי צורך במתוקים האלו, אבל יכולה להרגיש ככה רק אם לא אכלתי מתוקים כבר שבוע לפחות ורזיתי את כל מה שעליתי (שאי אפשר לרדת בשבוע). שוב הכמה קילוגרמים, שנותנים לי תחושה שהם שולטים עלי ועל חייי ולא אני לא עליהם. שוב ההפרדה הזו בין מה שאני ומי שאני לבין הגוף שלי שאני רוצה להתנתק ממנו. לא הייתי כותבת כאן אם לא הייתי מאמינה שזה יכול להשתנות. אז למה לעזאזל אני לא מרגישה שבכוחי לשנות את זה ןואני כל הזמו מחכה לגורם חיצוני. שונאת את זה.

לקריאה נוספת והעמקה
12/08/2006 | 20:55 | מאת:

ב"ה שני דברים שמפריעים לך 1. לחץ שזה ייעלם עכשיו. מהר 2. לצפות שגורם חיצוני יעלים את זה בשבילך או משהו אחר בווריאציה אחרת. אז מנסיון אישי לחץ רק מעצים את הבעיה וגם אם אין טריגר מספיק שאת חושבת ומצפה לזה את מכניסה את עצמך למעגל שאם זה לא קורה בהתאם לצפיות שלך את תצרי סיטואציה שלמעשה את תפלי בה שוב ושוב. לכן אם נפלת, הניחי לזה, אל תקבעי שאחכ לא תפלי אני במקומך הייתי ממשיכה הלאה כאילו לא קרה כלום אבל בידיעה פשוטה ולא מלחיצה שלא משנה מה אני משמיכה לנסות מבלי לצפות. אני מבטיחה לך שהתנסות כזו מורידה לחץ וההשיג מוצלח יותר. רק את תוכלי לעשות זאת למענך. אחרים "הם" יוכלו רק לשקף לך היכן את נמצאת ואולי מה הן האפשרויות שלך. בפועל את היא זו שצריכה לקחת אחריות על חייך עם כל הכאב ולא לצפות. יש דרך. לכי בה. את רק צריכה ללכת. דברים ממילא יקרו ואני מבטיחה לך שאם תורידי לחץ וציפייה חייך ישתנו מקצה לקצה נסי ומקווה לשינוי מחר דין דין תחזור אז המון אהבה חיבוקים וחיזוקים שלך הילה

10/08/2006 | 15:11 | מאת: אורח

כסף מהיר...והרבה כסף...בקלי קלות!!! קיראו זה שווה !!!! תקדישו 5 דקות לקריאה - זה שווה את זה לא תצטערו...זה אמיתי אין לכם מושג עד כמה אתם ברי מזל שנתקלתם בהודעה זו, פשוט תיקראו זה מטורף כמה זה גאוני...... אם רק תתנו קצת אמון בחברינו בני האדם, תופתעו לגלות כמה זה כדאי ורווחי! אז בבקשה, אני מזמין אתכם להצטרף אליי למעגל השפע. "מצאתי את מה שאתם הולכים לקרוא בדיוק כמוכם עכשיו ,במהלך אחד משיטוטיי ברשת ,נתקלתי במאמר הזה במקרה. המאמר מספר על זה שאנחנו יכולים להרוויח כסף ,הרבה כסף ,בתוך שבועות קצרים ,עם השקעה בסיסית של רק 30 ש"ח + 6 בולים. המחשבה הראשונה שלי הייתה שזו הונאה ,אמרתי לעצמי עוד פרמידה שתגנוב את האנשים. היה כתוב שם שאם אשלח 5 ש"ח לכל אחד מ-6 השמות והכתובות שהיו רשומים במאמר למטה ,אוכל לעשות אלפי שקלים בזמן מאוד קצר. בנוסף צריך להוסיף את השם ואת הכתובת שלך כמספר 6 בתחתית רשימת השמות ולשלוח ל- 300 קבוצות דיון (ברשת-פורומים וכאלה. הכי מהיר זה לכתוב ´פורום´ ב-גוגל). יש בערך יותר מ- 500,000 כאלה וזה פותח אפשרויות לשוק מאוד גדול (מה שאומר הרבה יותר כסף).. וזה עובד בדרך כלל אני מתעלם ממכתבים מסוג זה ,אבל חשבתי שבשביל עשרות בודדות של שקלים אולי כדאי לנסות. אם מכתב זה ימשיך כמו שהוא אמור להמשיך ,אם נניח את חשדותינו בצד ,ולבטח ,כל אחד מאיתנו ירוויח. כמה אבסורדי זה לחשוב שמרמים אותנו ,כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים על הספק?! במקום לקחת את האנרגיה ולהשקיע אותה בהזדמנות שנקרית בדרכינו ,מי יודע ? השאלה ששאלתי את עצמי לפני שהסכמתי לקחת חלק בדבר הזה ששינה את חיי היא: האם זה נכון ? כן ! זה נכון וזה עובד! האדם שהיה מעלי ברשימה מספר: "תוך 7 ימים התחלתי לקבל כסף בדואר. הייתי בשוק! הנחתי שזה יגמר בקרוב ולא חשבתי על זה יותר מידי. אבל הכסף המשיך להגיע! בשבוע הראשון עשיתי 125 ש"ח בסוף השבוע השני עשיתי סכום של 5000 ש"ח ,בסוף השבוע השלישי היו לי יותר מ-50,000 !!! וזה עדיין גדל ! עכשיו זה השבוע הרביעי ,עשיתי סכום של יותר מ-(תקלטו!!)-210,000 ש"ח וזה עדיין ממשיך להגיע! זה בהחלט היה שווה את ה-30 ש"ח +6 הבולים !!! לתשומת לבכם ! עקבו אחרי ההוראות הפשוטות (שיפורטו למטה) ותיראו איך הכסף מגיע !! זה קל ,זה חוקי וההשקעה שלכם היא רק 30 ש"ח ו-6 בולים! (בואו נגיד 5 ש"ח ליום בשבוע +בול-רק כדי להראות לכם עד כמה ההשקעה היא אפסית!) התוכנית הזו נשארת מצליחה בגלל הכנות וההשתתפות של האנשים שקוראים אותה. אנה מכם ,המשיכו את ההצלחה שלה ועזרו לכל אחד מאיתנו לעזור אחד לשני! להלן 4 הצעדים להצלחה (גם לכבדים וחסרי אמונה כמוני 4 צעדים זה לא הרבה...) צעד 1 : קחו 6 חתיכות נייר נפרדות (עדיף כהות כדי למנוע אפשרות של גניבה דרך הדואר) ,וכתבו את המשפט הבא על כל חתיכת נייר: "בבקשה תכניס אותי לרשימת הדיוור שלך" ,כתבו את שימכם והכתובת המדויקת. עכשיו קחו 6 מטבעות של-5 ש"ח (או 6 שטרות של 1 דולר) ותעטפו כל אחד מהם בחתיכת נייר כהה ,כך שהכסף לא ייראה דרך המעטפה (את המטבעות מומלץ להדביק בסלוטייפ לנייר). שימו כל מטבע עטוף בנייר בתוך מעטפה נפרדת יחד עם הפתק שרשמתם וסגרו אותן. עכשיו צריכים להיות לכם 6 מעטפות סגורות ,בכל אחת יש פתק עם המשפט הנ"ל ,השם שלכם והכתובת ,ומטבע של 5 ש"ח.. מה שאתם עושים הוא ליצור שירות. אתם מבקשים שירות לגיטימי שהוא להיכלל ברשימת הדיוור של האדם אליו אתם מפנים את הבקשה ואתם משלמים על זה. עכשיו שלחו את 6 המעטפות לכתובות הבאות:: 1. שי מידה- רחוב ברינשטיין 3/3 חולון 2.שרון שריקר-העצמאות 87/42 אשדוד 3. אושר פחימה- רחוב ההגנה 24\4 4.בני כהן רחוב פינקס 19 כפר סבא 5.יפעת הירשביין רחוב הדקלים 23א קרית ביאליק 6.תומר לוי רחוב התזמורת 34 דירה 9 ראשון לציון אלו הן 6 השמות והכתובות אליהן אתם צריכים לשלוח את המעטפות - אחת לכל שם צעד 2 : לאחר שעשיתם את זה העתיקו את המאמר הזה לקובץ טקסט במחשב שלכם. מחקו את השם הראשון מהרשימה למעלה (את מס´ 1) ,הזיזו את שאר השמות אחד למעלה (כך שמי שהיה 6 נהיה מס’ 5 ,5 נהייה 4.. וכ"ו) והוסיפו את שימכם וכתובתכם המלאה כ מס’- 6 ברשימה. צעד 3 : (אני ממליץ על גוגל) חפשו קבוצות דיון שונות (פורומים, קהילות, לוחות, מועדונים, צ`אטים ועוד.. בקיצור ,מסוג האתרים שמצאתם את ההודעה הזאת) יש לפחות 500,000 פורומים שונים כאלה זה ממש לא בעיה! כל אתר אינטרנט שיש בו פורום יהיה טוב! צעד 4 : שנו את מה שאתם צריכים במאמר הזה שילחו את המאמר שלכם לפחות ל-300 פורומים ברשת. כל מה שאתם צריכים זה 300. אבל זכרו ככל שאתם שולחים יותר, תקבלו יותר מזומן! כמו כן שילחו לכל חבריכם את המכתב המתוקן לאי-מיילים שלהם כהצעה להצטרף למעגל השפע. מדוע להשתתף? מתוך 300 הודעות ששלחתי ,נניח שאני מקבל רק 7 תשובות (אחוז מאד מאד נמוך) אז אני עושה 35 ש"ח עם השם שלי כמס` 6# ברשימה. עכשיו כל 1 מה-7 אנשים ששלחו לי 5 ש"ח ישלחו מינימום 300 הודעות, כל אחת מהם עם שמי כמס` 5# ,ורק 7 אנשים יענו לכל אחד מהם, זה עוד 245 ש"ח עבורי. עכשיו 49 האנשים האלו ישלחו מינימום 300 הודעות חדשות, עם שמי כמס` 4# ורק 7 יענו עליהם אני אקבל 1715 ש"ח וה-343 האנשים ישלחו מינימום 300 הודעות עם שמי כמס` 3# וכל אחד יקבל רק 7 תגובות, אני אעשה 12050 ש"ח! או קיי, עכשיו זה החלק הכיפי, כל אחד מ 2,401 האנשים שולח מינימום 300 מכתבים עם שמי כמס` 2# וכל אחד מהם מקבל רק 7 תשובות. זה הכניס לי 84,035 ש"ח. עכשיו כל אחד מה- 16,807 אנשים ישלחו את ההודעה הזו ל 300 קבוצות עם שמי כמס` 1# ואם עדיין יענו רק 7 אנשים מתוך כל הקבוצות אני אקבל 588,245 ש"ח עם השקעה מקורית של רק 30 + 6 בולים!!! זכרו "כנות זו השיטה הטובה ביותר" אתם לא צריכים לרמות. תהיו הגונים ותקבלו את הרווח הענקי בכך שהוא "טונות של כסף". אז אם כולם יקבלו רק 7 פניות כמו בתיאור הקודם, אתם תרוויחו סכום של 588,245 ש"ח !!! האם תהיו מוכנים לפספס את ההזדמנות הזאת בשביל "סיכון" של 30 &curren; + 6 בולים !? אני מקווה שתצטרפו אלי כדי שנוכל לעזור לכולנו הערות: שילחו גם אתם כסף, אל תרגישו אחר כך שהונתם או גנבתם מאנשים כסף שכן ישלחו לכם כסף אולי תירצו לשכור תיבת דואר בגלל כמות הדואר שתקבלו. כמו כן יש לזכור ש"העם עם חוטול!..." אגודת גוטליב! אם ישנו אדם ברשימה שאתם מכירים אל תמנעו מלשלוח לו את ה-5 ש"ח ,גם הם חלק מהדבר הגאוני הזה! האם אתם מוכנים לקחת אחריות ולא לפספס את האפשרות העסקית המופלאה והפשוטה הזאת, בשביל "סיכון" של 30 ש"ח ו- 6 בולים ?? אני מקווה שתצטרפו אליי כדי שנוכל כולנו לעזור לכולנו! -יכול להיות שראיתם הודעה כזו בעבר כי העסק עובד! והכי חשוב....! אם אתם מנסים לרמות אנשים על-ידי כך שאתם שולחים את ההודעות עם שמכם ברשימה, בלי לשלוח את הכסף לשאר האנשים ברשימה - לא תקבלו כמעט כסף! גם אל תנסו לשנות את השמות (חוץ מאשר להוסיף את השם שלכם עפ"י ההוראות). חוץ מזה גם ככה זה כסף קל מאוד ותחשבו מה היה קורה אם כולם היו מרמים... בדיוק! לא היה קורה כלום ולא הייתם מקבלים כסף! אז קדימה בלי להתחכם, ללכת עפ"י ההוראות והכסף בדרך אליכם!!! בבקשה זכרו ! התוכנית הזו נשארת מצליחה בגלל הכנות והאינטגרציה של המשתתפים. זהו זה ברכותיי!

לקריאה נוספת והעמקה
10/08/2006 | 16:40 | מאת:

ב"ה שנינו יודעים שאתה חי בסרט. ואני לא מאשימה אותך. וכסף לא יצא לך מזה. עצה שלי? תתחבר לחיים כמו שהם ואז יהיה לך הרבה כסף ועוד הרבה דברים שבכלל לא חלמת עליהם. :-) וסליחה אם זה לא מקובל לענות כך

12/08/2006 | 09:49 | מאת: כל כך מעוצבן!!!

ממש לא לעניין!!!!!!!!!!!!!!!!!111

09/08/2006 | 23:13 | מאת: מיטל

תודה רבה! למה דווקא 1500-1700 ?? לפי הגובה שלי??? אני לא אוכלת ארוחה אחת אני אוכלת דברים קטנים לאורך כל היום. סה"כ היום 800-1000 קלוריות ואני מעלה במשקל במצב הזה. אני לא ירד בכמות קלוריות הזאת. אבל השאלה היא: איך לעלות בכמות הקלוריות? לאט לאט?? או ישר יום למחרת אני אתחיל לאכול תפריט מסודר שמכיל 1300 קלוריות?? אז מה את אומרת שאני כן אשמין?? כי אם הגוף עכשיו אוגר הכל אז הוא בטח יאגור את כל ה1300 קלוריות גם.. לא?? ולמה את חושבת שאולי הגוף צבר נוזלים? מאיזה סיבה? אם אני כמה כל יום ב7 והולכת לישון ב12. מאיזה שעה עד איזה שעה צריך להיות בנוי התפריט שלי? ולכמה ארוחות מומלץ לחלק?

לקריאה נוספת והעמקה
10/08/2006 | 14:02 | מאת:

ב"ה אגירת נוזלים נובעת ממצב של שוק לגף וכמובן מסיבות נוספות שהן תוצר של דיאטה שגויה. חוסר איזון במלחים. תוספת מרובה של מלח במזונות שאת אוכלת. להימנע ממלחים לאיזושהי תקופה! זה קורה במצב שבו הגוף מבין שהוא חי על הרעבה ואז הוא מתגונן וזו אחת הדרכים שהוא פועל כדי לפעול ולשמר את עצמו. גם השרירים נפגעים ועוד הרבה דברים אחרים. אני מציעה לך לאכול שלוש ארוחות בינוניות עד קטנות ועוד שתיים שהן קטנות ממש בבוקר חשוב לאכול דגנים או פחמימה עשירה כלשהי עם יוגורט. ממרחים למיניהם. טחינה. דבש. קפה? כוס מיץ? ביניים: פרי או יוגורט צהריים: מנה חלבונית (שניצל, דג וכו) + פחמימות(אורז, פסטה, תפוא וכו) + מנת ירקות קטנה. ביניים: יוגורט או פרי או חטיף. קפה? כוס מיץ? ערב: ביצה או טונה, לחמניה או מנת קרקרים קטנה או משהו בסגנון שהוא קל ומנת ירקות בינונית. ביניים: ורק אם את רעבה מומלץ יחידה עד שתי יחידות פרי. תימנעי ממשקאות מוגזים, דיאטים למיניהם כי זה יחמיר לך את המצב. לא אמרתי לך מה לאכול אבל זו פחות או יותר התבנית שאת צריכה ללכת על פיה כדי לאזן את המשקל שלך. את התזונה שלך ואת המערכת המטבלית שלך ככל שאת תהיי עקבית עם זה את תתאזני במהרה. כמובן שאת כמות הקלוריות את מוסיפה בהדרגה אני ממליצה לך להוסיף משהו כמו מאה קלוריות כל ארבעה ימים. אל תשקלי בשום פנים ואופן!!!! את מניחה לגוף להתאזן לבד! במהלך היום חשוב שתשתי בימים חמים ממש עד שלושה ליטרים ליום אפילו ארבעה במיוחד אם את עושה פעילות גופנית. את השיה תפרסי על פני יום שלם ובכמויות קטנות כל פעם כי ריכוז גבוה של נוזלים בבת אחת יכול לגרום להרעלת נוזלים ולא מומלץ אבל חשוב לכל התהליך המטבולי. דבר נוסף. תוסיפי לתזונה שלך משקה אלוורה( שהוא מצויין לניקוי הגוף ויריפוי הקיבה ועוד הרבה דברם נוספים) לוקחים 5 כפות בבוקר ובערב מהולות בכוס מים או מיץ ולשתות לפני האוכל. זה יעזור לך בכל תהליך האיזון ניתן לקנות את זה בכל בית טבע וזה עולה בערך 50-60 ש"ח לליטר. מומלץ ביותר!!! וזה מספיק כמעט לחודש. דבר נוסף את חייבת לעשות בדיקות מקיפות כי יתכן ויש לך בעיה שאני או את לא יודעות עליה ושיהיה חשוב לאתר במידה ויש. אני ממליצה לך בנוסף לפנות ולהתייעץ עם בלה אגמון שהיא מנהלת הפורום "הרזיה ללא דיאטה" כאן בדוקטורס ולשאול אותה גם כן על כל מה שקורה לך ביחס לתפריט והמשקל. כמובת הקלוריות לא נקבעת לפי BMI מה גם ש BMI הינה סטטסטיקה לא מדוייקת על יחסים בין משקל וגובה. אני למשל נמצאת לפי התיאוריה הזאת במשקל חריג. את תראי אותי את תתחילי לצחוק כי אני נראית רזה. ולמה? מפני שמסת השריר שלי גבוהה מאוד ומהילות הנוזלים שלי בגוף גם גבוהה ואלה מדידות שבד"כ אי אפשר לעשות במאזניים רגילים ולכן לא מומלץ ללכתלפי המדד הזה. נכון שבד"כ ברב המקרים המדד הזה פחות או יותר מדוייק אבל עדיין לא הייתי מסתמכת על זה. אני כן יכולה לומר שאם את עושה פעילות גפנית אנטנסיבית באותו היום מומלץ שתגיעי ל2200 קלוריות ושהתזונה תהיה עשירה בחלבונים. ירקות ופירות. מומלץ שתוסיפי לכל מנת ירקות שמן זית. קצת לימון ואל תשימי מלח. אני מקווה שזה יעזור לך לאחר תקופת נסיון של חודש. בכל מקרה חשוב שתתמידי ולא תשני כל הזמן, אלא שינויים קטנים בלבד. שמרי על המסגרת היא תעזור לך לייצב את עצמך לא. את לא תעלי במשקל גם אם כן את תרזי ברגע שהגוף יתאזן. לכן אל תשקלי!!!!! המון אהבה חיזוקים וחיבוקים בהצלחה הלה :-)

14/08/2006 | 18:29 | מאת: מיטל

היי הילה. הפנמתי טוב טוב את המצב שבו אני נמצאת ועשיתי שינוי שכבר הרבה זמן לא עשיתי. הכנתי לי תפריט של 1000 קלוריות. שבנוי מכל אבות המזון (פחחמות חלבונים פירות ירקות). לפי המלצתך. אני עושה הרבה ספורט שעה וחצי כל יום אירובי. ואני כל יום רק משמינה. והשרירים שלי גם מתנפחים אז בכלל אני נראית יותר מלאה. מלא בגדים שלי לא נכנסים עלי יותר. אין לי חשק לקנות בגדים כבר יותר משנה. אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה. לא נוח לי עם עצמי. זה לא שאני חושבת אני שמנה. אלא אני מלאה לפי דעתי. לא נוח לי מבחינה פיסית אני מרגישה כבדה (אני 1.74 לפחות 65 קילו) לא נשקלתי מלא זמן. המשקל גם לא מעניין אותי אלא המראה. זה שבגדים כבר לא עולים עלי. ומה שהכי מפריע לי שאני אוכלת מעט ומתאמנת מלא. ורק משמינה. זה מתסכל נורא. ואני רק שוקעת בדיכאון. אני לא נותנת לעצמי ליפול ולהתחיל עם דיאטות כאסח האלה. אבל אני לא אוהבת את החיים שלי ככה. אני לא יוצאת, לא מתלבשת, ולא צוחקת כבר הרבה זמן. אני יודעת שאני נשמעת מטופשת וחסרת פורפורציות. אבל העובדה שאני משמינה מכזה מעט אוכל הורגת אותי. (כי אין לי ממה להפחית כדי להרזות. ) ואני לא יכולה להשלים עם היותי שמנה. אגב אין לי בעיה בבלוטת התריס. אז למה אני משמינה ממעט אוכל (מדוד 1000 קלוריות) ובתכנון גם לעלות ליותר כדי להיות בנאדם נורמלי. מה לעשות??

אוהבת אותך מדהימה דניאלה

10/08/2006 | 13:41 | מאת:

ב"ה מקווה שיותר טוב נשיקות \ המון אהבה

10/08/2006 | 17:51 | מאת: דניאלה

עדין יש חום אוהבת מליין נשיקות וחיבוקים חזקים!!!!!!!!!!!!! דניאלה

09/08/2006 | 15:32 | מאת: מיטל

יש לי שאלה מאוד חשובה ואני אשמח לקבל תשובה מבלי ישר לקבל ייעוץ ללכת לדיאטנית. אז ככה. אני בת 20. בגיל 15 עשיתי דיאטה וירדתי בערך 25 קילו. עשיתי דיאטה לבד אבל אכלתי מסודר ותפריט בין 1700-1000 קלוריות. כשהגעתי למשקל שרציתי להגיע (1.70 משקל 55) אכלתי באותו זמן 1700 קלוריות (בדיוק). ועם הזמן התחלתי להשמין מבלי להעלות בקלוריות. אז הורדתי בקלוריות. הגעתי למשקל מסויים ושוב העלתי במשקל אז שוב הורדתי בקלוריות. ככה עד שהגעתי ל300 קלוריות גם. לפני כשנה ככה החלטתי לאכול יותר נכון והעלתי לאט לאט בקלוריות והיום אני אוכלת 1000 קלוריות. הבעיה שהשמנתי איזה 12 קילו לפחות. ואני ממשיכה לעלות במשקל כאשר אני אוכלת 800-1000 קלוריות ביום.(ועושה שעה וחצי כושר ביום). אני מבינה שהגוף נמצא במצב של לחץ. ואי אפשר להרזות אם אוכלים מעט קלוריות. (ככה שמעתי) אז אני מבקשת אם תוכלי לתת לי כמה עצות איך לנהוג עם החיים שלי...שיעזרו לי לפחות להתחיל לחיות כמו בנאדם נורמלי . אני רוצה להרכיב לי תפריט שמורכב מכל אבות המוזן וכל הויטמנים שאני צריכה. אבל מאוד מפחדת להשמין. כי אני גם ככה משמינה מ800 קלוריות. אז מה קורה איתי מפה והלאה? איך מתקנים את זה? פשוט מעלים בצרוה ישרה עוד 500 קלוריות לתפריט או שעושים את זה לאט לאט? והאם הגוף ימשיך עוד ועוד להשמין בלי הפסקה?? אני במאבק של שנים ועייפה מזה כבר. אודה לך על כל עצה שתתני לי.

09/08/2006 | 18:44 | מאת:

ב"ה אם את אוכלת ארוחה אחת ביום או שתיים גדולות שמרוכז בהן סה"כ הקלוריות שציינת את גורמת לעצמך השמנה גם מפני שכל התהליך המטבולי נפגע גם לאור כל מה שסיפרת שזה בלבד יצר מצב של לחץ בגוף ואולי גם אגירה משמעותית של נוזלים. יתכן שמכל הפעילות הגופנית שלך מסת השריר עלתה ולכן גם העליה כביכול במשקל. בכל מקרה. את צריכה להגיע ליום לפחות עד 1500- 1700 קלוריות ולחלק את זה על פני כל היום עד השעה 19 וחצי 20 בערב. זה אמור לעזור משמעותי. יתכן ויהיו שינויים במשקל אבל ברגע שתצרי יציבות בתפריט שלך וברמה ההתנהגותית את תתייצבי ולא תעלי. מבטיחה לך! יתכן ואפילו תרזי מזה. יכול להיות שמפאת הפחדים שלך את אוכלת רק ארוחה אחת וזה גורם להשמנה גם אם היא מכילה מעט קלוריות. אני בכל מקרה מבקשת וחושבת שזה חשוב שתפני לייעוץ תזונתי עם מעקב כלשהו כי נראה לי שטעית בהרכב התזונתי שלך וזה גרם ללא מעט בעיות ולכן חשובה הכוונה. תחשבי על זה. המון אהבה בהצלחה הילה

10/08/2006 | 16:17 | מאת: יעל

שלום מיטל, לדעתי כדאי לבדוק אצל רופא . אולי יש לך בעיה עם בלוטת התריס

09/08/2006 | 02:43 | מאת: מעיין 1

09/08/2006 | 10:54 | מאת:

ב"ה באיזה עניין ואת ??? מה שלומך?? :-)

10/08/2006 | 00:50 | מאת: מעיין 1

מקווה לטוב... סתם לא קשור לעיניין...סתם שאלתי מה שלומך:) אוהבת מעיין

08/08/2006 | 13:45 | מאת: חדשה פה :)

אני מרגישה רעבה, אבל אני מונעת מעצמי לגעת באוכל. אני מבטיחה לעצמי להפסיק לחשוב על אוכל אבל אני רוצה לאכול. אני מפחדת כי אז אני ירגיש רגשות אשם. רגשות אשם על זה הכסנתי פיצה לפהועכשיו אני יעלה קילו. תעזרו לי

08/08/2006 | 13:59 | מאת:

ב"ה את די יודעת מה את רוצה ואת די החלטת שאת מתנגדת ושאת לא מוכנה לשנות את ההרגלים שלך לגבי תזונה ודימוי עצמי. לעזור לך לרדת במשקל? לעזור לך לא להרגיש רעב? לא לרצות לאכול? זו עזרה שאף אחת מאיתנו לא תסכים לתת וגם אם כן לא נרשה זאת בפורום כי הוא לא נועד לשם השחטה עצמית אלא לחיפוש אחר דרכים לריפוי מההפרעה, מעבר לכך שגם אם תהיה נכונות לכוון אותך להרס עצמי יהיה עבורך בלתי אפשרי ליישם כי לגוף, כמו שאני תמיד אומרת, יש חוקים משל עצמו והוא ידרוש את צרכיו בכל מחיר השאלה אם תתנגדי לכך ואז זה סיפור אחר אבל את פוגעת בחיים שלך, בעצמך ואני לא בטוחה שתהיני מהרזון שיהיה לך. העזרה שאני כן יכולה להציע לך היא באמת לעבור אצל רופא מטפל מומחה, להתייעץ, לשאול שאלות מנחות ולהיעזר ולהיתמך כדי שתוכלי לעבור את השלבים הקשים בקבלה עצמית בקלות רבה יותר ולהגיע לסוג של איזון עם עצמך ועם ההתמודדות שלך ביחס לחיים, מערכות יחסים ובכלל. ללא ספק ייעוץ תזונתי הוא הכרחי למען שלום גופך וכמובן היישום שלו. אלה הן הנקודות שצריכות להנחות אותך אם את באמת רוצה להיעזר ולפתור את בעייתך. אשמח לשמוע פרטים נוספים. תרגישי טוב. הילה

08/08/2006 | 14:12 | מאת: קארין

אני רוצה לעזור לעצמי. ואני רוצה לצאת מדפוס המחשבה ההרסני הזה. אבל הקלוריות רצות לי בראש בלי סוף. אני מרגישה שאני משתגעת. אני רוצה לנגוס בפיצה אבל אני ארגיש אשמה. איך אני יוצאת מהמחשבה הזאת!?!? (תודה על התגובה)

09/08/2006 | 10:53 | מאת:

ב"ה לאכול ולצאת מהבית לפעמים המרחק וההליכה מרחיקים ממחשבות מיותרות לבחור אדם אחד שבניגוד להרבה אנשים אחרים נוח לך לאכול עימו ורק איתו לאכול לאיזושהי תקופה זה משהו שיכולה לחזק לך את הביטחון שלך באוכל. אני יכולה להעיד על עצמי שזה עזר לי מאוד בתקופות שהרגשתי אשמה גדולה על אכילה. תנסי \. כל מה שתמצאי שמרחיק אותך מ"הזירה" המוכרת אם זה פעילות מסויימת. תנועה. הימנעי מחוסר מעש אחרי אכילה. זה אמור לעזור חוץ מזה אני חושבת שאת צריכה לפנות לעזרה מקצועית בהצלחה המון אהבה :-)

06/08/2006 | 14:17 | מאת: עדי

בוקר טוב, לא הלכתי בסוף ל אכלנים אנונימים, פחדתי ללכת לבד. כמובן שחבר שלי כעס עליי אתמול ביום שבת בערב הוא הכניס אותי לאוטו ונסענו לשם, למרות שהיה סגור..הוא רק רצה לוודא שאני אדע את הדרך לשם ביום שני הקרוב. הוא חוזר ואומר את לא לבד. הפרעות אכילה אכן משפיעות על קשר, עד כמה שאני טוענת שלא כ"כ. הוא אומר שאני מתעצבנת אם הוא מסתכל על בחורות שרזות יותר ממני, מפריע לו שכול מה שאני אוכלת אני רושמת, או בודקת קלוריות או בודקת את עצמי מול המראה, או לא אוכלת מסודר, ונוטלת משלשלים. "התאשפזת פעם?" הוא שאל.. כן אמרתי, וזה לא עזר. היום הוא החליט שרפואה אלטרנטיבית יכולה לעזור לי והוא כבר קבע לי פגישה עם מטפלת. כ"כ קוסם לי שהוא לא מרים ממני ידיים, כמו כול מי שהייתי בקשר איתו עד עכשיו.. כמו ההורים שלי. אני יודעת שהפרעת האכילה שלי יותר מתונה מלפני 4 שנים. היום אני אוכלת עוף, ומסוגלת לשתות חלב. אני יותר מתירנית עם הערכים הקלורים. ואני כבר לא מתאמנת כול יום. אבל עדיין יש לי הפרעת אכילה אני שוכבת על הבטן במיטה שלי ראש בתוך הכרית ומתחילה לבכות,,בעיקר על עצמי ועל ההתעסקות הבלתי פוסקת שלי עם עצמי..מתי אני אקום מה אני אוכל מה אני אלבש ועם מי לשבת בבתי קפה. אני לא נהנית מהעולם. ואני נשארת כול פעם באותה נקודה. העולם נעצר, הכול סובב מסביב לאוכל. טוב לי לבד בדירה של חבר שלי, הרחק מההורים, הרחק מהמטבח והמקרר והאסלות, הרחק מהמראות המאיימות עדי.

06/08/2006 | 14:29 | מאת:

ב"ה מה אני יגיד לך ללא ספק התהליך הזה קשה מאוד ונפלא שיש לך חבר תומך אבל הוא לא יוכל לקחת לך את הבעיה. אף אחד לא יוכל. באיזשהו שלב בחיים שלי גם עבורי הטיפול לא הועיל וחיפשתי עוד דרכים על אף הייאוש ההולך וגובר עד שמצאתי ואני כבר לא אומר מה כמו שעשיתי פה בהתחלה כי אני מאמינה שכל דרך מתגלה מתוך חיפוש אישי שלך. של כל אחד מאיתנו ואני לא בטוחה שדרכי מתאימה לך כמו שדרכך אולי אינה מתאימה לי ולכן יהיה עלייך לחשוף אותה לבד מתוך חיפוש ורצון שנובעים מתוכך וגם הכוח שינבע מכך יהיה עצום. כי גם לי היה נמאס ורציתי למות ורציתי לזרוק הכל לעזעזאל איך למען השם שום דבר לא עובד?! חיפשתי ומצאתי. מה שאני מנסה לומר שאל תחליטי החלטות ואל תקבעי עובדות ואל תגדירי הגדרות כי החיים דינמיים ויכולים לקרות ניסים כל הזמן וכל הזמן קורים דברים ושום דבר אינו קבוע. תני צ'אנס לטיפול שלך ותאמיני בכוח שלך ותאמיני בכך שיום אחד תהיי חופשייה מכל מה שתיארת כי זה יכול לקרות. הכל יכול לקרות אגב אני ממליצה לך לקרוא פה בפורום יש פה מלא הצעות לטיפול מכל גוון שהוא אולי תמצאי את האמת שלך פה. מזמינה אותך לקרוא ולהיעזר אני פה עד יום ראשון הבא. אני מאמינה בך ואל תוותרי. המון אהבה חיבוקים וחיזוקים שלך הילה

ב"ה סיפור של ילדה קטנה ********************* ילדה קטנה אהובה. טטייאנה שמה. היא היתה מדהימה. פשוט מדהימה! יצירת מופת. היתה אומללה. התעללו בה...יום וליל, קרוב/זר. דרך חשוכה. לבד. לבד. חסרת אונים. משותקת. מפוחדת גדלה. ואין בה אור. ילדה שהיא גדולה. ילדה שאינה מוותרת ואינה רוצה לשכוח את טטי הקטנה וכדי להנציחה, להעניק לה את הילדות שלא היתה לה באהבה, היא משחזרת את חייה הצעירים. מאמללת את עצמה. מקטינה את עצמה. החיים עוברים והיא אינה מודעת למעשיה... טטי מסכנה, גורמת למוות של עצמה. זו הדרך הטובה ביותר שמצאה לנכון כדי להזדהות עם טטי הקטנה, כדי שחס וחלילה לא ישכחו שהתעללו בה כ"כ. שהיא כ"כ סבלה. שהיא כ"כ נותרה לבדה ללא אהבה ואף אחד לא ראה. לא שמע. לא בא לעזרתה... והיא... מפחדת מעצמה. אבל היא חייבת את חייה לטטי. שלא תהיה לבד. שלא תחשוב שהיא לא אהבה אותה. שהיא לא רצתה בטובתה. היום טטי גדולה. אבל אני לא מכירה אותה יותר. נעלמת. טטי אוהבת רק את הילדה הקטנה והיא... עולמה. החיים נועדו רק בשבילה ואין לה אף פעימת זמן אחת בשבילי. הילדה חשובה הרבה יותר. שלא ישכחו... שלא ישכחו... כמה זה כאב. וכמה הצלקת בשרית. גדולה. עמוקה. מדממת. שלא ישכחו.... כמה זה כאב. טטי ילדה מדהימה. ואני אוהבת אותה עד עמקי נשמתי. שלא תשכח!

06/08/2006 | 14:12 | מאת:

המשך.... טטי קטנטונת. איזה מותק. טטי גדולה. מה שלומך? היא יודעת שאת אוהבת אותה... היא יודעת שהיא כל עולמך... היא יודעת שאת תעשי הכל למענה. היא יודעת את האהבה שלך אליה. אבל היא אומרת לך עכשיו: "טטי, אני חזקה. אני יכולה כבר לבד... אני משחררת אותך. את יכולה ללכת אהובה שלי..." "את יכולה להמשיך בדרכך לגדול. להיות "טטי גדולה" שאני עוד לא מכירה אבל בטוחה שהיא תצליח ושהיא תהיה נהדרת ושאני מרשה לה ללכת בדרך שלה כי אני כבר לא זקוקה לה.. קיבלתי ממך את כל האהבה שבעולם וזה הריפוי הכי גדול שנתת לי אבל אני לא רוצה שאת תאבדי את עצמך בגלל החיים האומללים שהיו לי. יש לך חיים עכשיו חיים אחרים והם מדהימים הם גם יהיו. אל תפסידי את הסיכוי שלך להיות מאושרת. אני כבר יכולה להיות לבד. את יודעת כמה שאני אוהבת אותך? טטי הקטנה שתמיד תהיה בתוכך ותדע על אהבתך אלי אני יודעת ואני מרשה לך. לכי אהובה לכי לדרכך. אל תביטי לאחור ממרחק קצר הכל יראה לך אחרת ותשכחי... תשכחי הכל. אני אוהבת אותך מטטי הקטנה שלך"

06/08/2006 | 09:02 | מאת: totalost

אז רק רציתי לאחל לכולם בוקר טוב :)

06/08/2006 | 13:51 | מאת:

ב"ה למעשה צהריים טובים דין דין בירח דבש אז אחליף אותה עד יום ראשון הבא נשיקות ומלא אהבה ספרי מה שלומך... הילה

05/08/2006 | 01:14 | מאת: **חמודה**

וואי..אני במצב רוח מזה דיכאוני... טוב קודם כל מה נשמע..? מה שלומך?? הכל טוב?? ראשית, סליחה על האורך. אז ככה.. אח שלי קנה מצלמה דיגיטלית..החלטנו כל האחים להצטלם ולהשים את התמונות שלנו במחשב.. ובכל מיני אתרים שלנו..אז אחים שלי התחילו להתייפייף וגם אני.. אח שלי הצטלם ואז אחותי התחילה להתארגן להתלבש ולהתאפר..אני התלבשתי והתארגנתי אבל אח"כ הסתכלתי על עצמי במראה ושנאתי את מהה שראיתי!! פשוט שנאתי! ושנאתי את הבטן שליי!! אז החלטתי להצטלם תוך כדי שאני מכניסה את הבטן..כאילו "מרזה" אותה והתאמנתי מול הראי איך לעשות פוזות ותוך כדי הכנסת הבטן.. ובסוף אמרתי לעצמי: על מי אני עובדת?? אני מכוערת ושמנה ואני תמיד יישאר כזאת וכלום לא יעזור לי גם אם אני יכניס את הבטן היא תמיד תישאר ואז החלטתי לא ללכת עם האחים שלי להצטלם.. נכנסתי לחד ואחותי אמרה שהיא מוכנה והיא מחכה רק לי. הורדתי את הנעליים ואמרתי לה ולאחי שאני לא באה ושייצטלמו בלעדיי ובאותו רגע כמעט בכיתי. אז אחותי אמרה לי שהיא לא שואלת אותי ואני כן מצטלמת והיא אמרה לי שהיא רואה על הפנים שלי שאני עומדת לבכות ושאלה אותי מה קרה. באותו רגע כבר לא יכולתי נשכבתי על המיטה עם הפנים על הכרית ופשוט התחלתי לבכות ולא הפסקתייי ..אני לא יודעת מאיפה זה בא פתאום..אולי ההדחקה של כל המצב..לא יודעת..אבל פשוט ממש בכיתי...אח שלי באותו רגע יצא מהחדר ואחותי שעה שאלה אותי מה קרה והיא אמרה לי שאני לא מכוערת ואני יפה והיא תשים לי פס שחור בעיניים ושאני ייצטלם..אבל לא רציתי. רק בכיתי. ולא הסברתי לה למה. אח"כ יצאתי מהחדר ואחים שלי הסתכלו עליי כאילו אני זקוקה לרחמים. היא אמרה להם שאני בוכה כי אני חושבת שאני מכוערת. אחי הקטן אמר: "אה..אז שתמשיך לבכות יש לה על מה" וצחק. זה לא פגע בי. להיפך. החאים שלי התסכלו עליי כאילו אני מישהי שצריכה נדבה ורחמים. 2 האחים שלי באו אליי ואמרו לי שאני לא מכוערת ואח שלי אמר: אז מה גם אני מכוער. אבל אף אחד לא באמת מבין את ההרגשה..ואפילו עכשיו כשאני כותבת דמעות מציפות את העיניים שלי . כולם יכולים להעריך את החוכמה שלי כי באמת יש לי חוכמה וכל בעיה שתהיה לא משנה במה כולם תמיד ייפנו אליי- "כי היא יודעת, היא מבינה". אבל בכל מה שקשור ליופי ורזון..אף אחד בחיים לא ייפנה אליי. אף אחד מהאחים שלי לא מבין מה זה להיות הכי מכוער במשפחה. זה שתמיד יורדים עליו.היוצא דופן. זה לא שיש הבדל גילאים גדול ביני ובין האחים שלי. יש לי אח תאום, אח שקטן ממני בשנה ואחות שגדולה ממני בשנה וחצי. אבל אני תמיד השונה. לכולם היה או הייתה חבר\ה ורק לי לא ותמיד הם צחקו עליי על זה.תמיד הם אמרו כמה שאני מכוערת. בהתחלה הייתי נפגעת אבל לאט לאט למדתי לספוג את העלבונות. היום למשל.. אחותי ביקשה ממני להישקל. המשקל הראה 41. היא התחילה לצרוח: "וואיי! אני לא מאמינהה! אני שוקלת פחות ממךך!! וואי את שוקלת יותר ממני!!" ואז היא קראה לדודות שלי :"תראוו! היא שוקלת יותר ממניי! אתם מאמינותת??" ואני פשוט חשבתי לעצמי: נו מה את רוצה?? אז את שוקלת פחות ממני ויש לי קצת בטן אז מה?. אח"כ היא מדדה ג'ינס ואז אני מדדתי אותו. היא אמרה לי: וואי יש לך תחת שמן והג'ינס יפה עלייך. הייתי אמורה לקבל את זה כמחמאה? עכשיו שתביני..אחותי היא האדם האחרון בעולם שמנסה לפגוע בי אבל הבעיה היא שאצל רוב האנשים זה קורה בלי שהם שמים לב. בקיצור האחים שלי עכשיו למטה מצטלמים ואני בבית..מנגבת את הדמעות..שההורים שלי לא ייתעוררו ויישאלו אותי למה בכיתי. אולי זה נשמע מוזר אבל הדבר שהכי בא לי לעשות זה- פשוט ל ב כ ו ת בא לי להיות בבית ולא להתאפק. רק לבכות ולבכות ולבכות. עד שלא יישארו דמעות. בינתים אני פוחדת שההורים שלי יקומו וייראו שאני בוכה וליד האחים שלי אני לא אבכה. ככה שאני מתאפקת.כרגיל. אני לא יודעת למה זה יצא פתאום הפרץ בכי זה..בגלל שאני שמנה? בגלל שאני מכוערת? בגלל שאף פעם אף בן לא רצה ולא יירצה אותי? בגלל שמי שאני קטנה האחים שלי יורדים עליי? ואולי...בגלל הכל?? אני ממש מתאפקת שלא לבכות עכשיו והעיניים שלי כבר מנצנצות.. אז לפני שיתחיל שוב הגל בכי הזה ואמא שלי תתעורר אני הולכת.. שבת שלום וסליחה על האורך ורק שתדעי שאת עושה פה עבודה נפלאה ואם לא היה לי את הפורום הזה אני לא יודעת מה הייתי עושה עכשיו תודה. **חמודה**

06/08/2006 | 14:05 | מאת:

ב"ה זה בכלל לא נעים וזה עצוב זה בעצם אומר שכולנו חולים במובן זה או אחר כשזה מגיע למשקל או מראה ורק בשביל זה הייתי בוכה. כי מה זה אומר? מה זה משנה? זה עושה אותי לטובה יותר? טובה פחות? מה? חיבוק ענקי את נפלאה ויפה אמיתית אמיתית אמיתית אוהבת המון הילה :-)

06/08/2006 | 15:39 | מאת: **חמודה**

או שאני יישאר ככה תמיד.. וזה באמת מצב עצוב.. כי לרזות אני כבר לא מצליחה משום מה אבד לי כוח הרצון למרות כל מה שעובר עליי ולהישאר ככה תמיד..זה גם מצב רע.. מצב עצוב. אוהבת המון המון המון ותודה על הכל **חמודה**

04/08/2006 | 21:30 | מאת: מעיין

היי.. טוב לראות שאת עדיין כאן. רציתי לספר לך שהתחלטי טיפול במרפאת הנוטרים ברעננה ונורא קשה לי שם. הם מזכירים לי אומנם יותר בעדינות את הטיפול שעברתי אצל דר' שולמית בלנק מבי"ח קפלן עם הכל הדרישות שלהם ואני לא יודעת מה לעשות.. השבוע התחלטי דיאטה חדשה ( אפשר לומר צום חדש ) ואם אני ירד במשקל אני לא יוכל להמשיך להיות שם בטיפול. אני מרגישה שאני זקוקה לטיפול הזה עוד יותר מימה שחשבתי אבל המחלה לא נותת לי להתקדם, כל פעם שאני מרימה את הראש קצת למעלה מגיעה הנפילה הגדולה. אוףףףףףף, אין לי יותר כוחות לחיים הלאה. חוץ מיזה, מה שלומך את??? ורד סיפרה לי שאת לא מרגישה טוב. אני מאחלת לך שתתחזקי ושתצאי גם את מכל הבלאגן שלך. אוהבת, מעיין.

06/08/2006 | 13:54 | מאת:

ב"ה אני רק יכולה לומר שחלק מתהליך של טיפול, ללא ספק יש בו הרבה נפילות והתנגדויות אני לא מאמינה שהם יפסיקו לטפל בך אבל הם בהחלט רוצים למען הצלחת הטיפול להעמיד לך גבולות שהם הכרחיים כדי לסגל התנהגות בריאה באוכל. אני מקווה שתמצאי את הכוח בתוכך לנסות כל הזמן להתנגד לייצר המחלה. זה ברור מה היא רוצה. השאלה כמה מקום את נותנת לה וכמו שתמיד מעצבן לשמוע זה תלוי בך ואני מאמינה בך באמת באמת. בכל אופן אני אהיה פה כמה שאוכל עד יום ראשון הבא. נשיקות אני ברוך השם יותר טוב הילה

04/08/2006 | 16:01 | מאת: ק'

שלום, אני בת 19, אני לא ממש בטוחה שיש לי בעיה או הפרעת אכילה, אני פשוט תמיד נוטה להקצין דברים (קצת היפוכונדרית) לכן לא בטוחה אם באמת יש לי הפרעה או שזה קורה לכולם במינון מסויים. אני לא שונאת אוכל, אני מאוד אוהבת אוכל, אני צמחונית ואני גם מאוד רזה ואין לי בעיות השמנה ממש רצינית, אבל הרבה פעמים יש לי נטיה ממש להרעיב את עצמי, אני יכולה להיות רעבה ובכוונה לא לאכול כלום אלא פשוט לחכות עד שזה "יעבור". אומרים שהרעבה היא בדרך כלל בגלל רגשות אשם או רצון להעניש, אבל אני לא כועסת על עצמי. בעקבות המצב גם ירדתי המון במשקל אני כרגע שוקלת 40 ק"ג והגובה שלי הוא 1.60. אני ממש מפחדת לרדת יותר נמוך מהמשקל הזה אני כבר ממש נראית כמו ילדה בת 14 ולא מאמינים לי שאני בגילי, גם יש לי איחורים במחזור. גם מידי פעם יש לי כאבים ממש חזקים בגוף, מן כאבים שמרגישים כמו לאחר יום אימונים ושהשרירים תפוסים, אף על פי שאני לא עושה פעילות גופנית כלל, ואני בטוחה שזה כתוצאה מהתזונה הלקויה הזאת. הבעיה היא שבעצם אין לי בעיה, אני יכולה לאכול לפעמים ארוחות גדולות כמו כולם ואני לא חושבת בכלל על כמה שומן זה יכניס לי או איך אני יראה, אבל רוב הפעמים אני מוצאת את עצמי פשוט יושבת מורעבת, בלי בעצם שום סיבה.

06/08/2006 | 13:57 | מאת:

ב"ה שלום לך אני חושבת שבהחלט יש לך סוג של הפרעת אכילה, אמנם לא בפורמט הקלאסי אבל אני חושבת שיש בעיה. זה מזכיר לי קצת דפוס התנהגותי שלי יש לפעמים פחד לאכול. הרבה פעמים פחד לאכול מבטא פחד להרגיש. פחד להכיל. רצון לשלוט במה שנכנס לך בחיים ומה שלא מתאים לך את סוגרת את עצמך בפניו. שוב כאמור עניין של פחדים גם אם את לא מחוברת לזה. אני כן מסכימה שזה אינדוודואלי ושזה יהיה מעניין לבדוק מה בפנים את מרגישה שזה אני בטוחה שאם תבדקי לעומק את תגיעי לתשובה. בכל מקרה אני ממליצה לך לעבור אצל רופא משפחה ולשאול שאלות וגם לקבל מענה לחולשה הפיזית שלך. תהיי בריאה ותעדכני אותי אני אהיה פה רק עד יום ראשון הבא אחכ דין דין חוזרת אז המון הצלחה. רק דעי שאפשרי לגמרי להגיע למצב של איזון שתהיי בו מרוצה מכל בחינה שהיא גם אם התהליך לשם הוא לא תמיד פשוט או קל. הילה

04/08/2006 | 15:31 | מאת: פשוש

שלום! יש לי מנהג גרוע מאוד: חייבת לקחת לי משהו לאכול לפני השינה .גם אם אני חוזרת מאירוע הכולל ארוחה. גם אחרי ארחת ערב בבית. האם יש לכך משמעות מסוימת? אבקש לציין שזה מאוד מציק לי ולא די בכך אני מסתירה את מה שאני לוקחת איתי . אני פשוט מתבישת מהסובבים אותי.

06/08/2006 | 14:01 | מאת:

ב"ה מדאיג אותי יותר שאת מתביישת מהסובבים אותך, הרבה יותר מאשר את חוטפת לך משהו לנשנש לפני השינה כי זה לכשעצמו בסדר גמור. אני לא חושבת שיש חוקים מה נכון ומה לא כל אדם והחוקים שלו והגוף שלו. אני כן מסכימה שהחברה גורמת להרבה עיוותים בחשיבה הנכונה ביחס לזה אבל מעבר לזה את יודעת באמת מה טוב לך ומה לא. בזה אני כן חושבת שאת צריכה לטפל כי זה יכול להיות התחלה של סימפטום חמור מאוד. כל דבר חמור מתחיל מהרגל תמים וכשזה מגיע לאוכל, אלוהים ישמור איך שאנחנו מסתבכים. זה הכי קרוב לאהבה. הכי קרוב להזנה. הכי קרוב לחיים. רגשות. תחושות ומה לא?! וכשזה נפגע אנחנו בצרות. קראי מה קורה פה ותביני לבד. אז אני מציעה לך לגשת לשיחת ייעוץ לבדוק מה באמת קורה לך. מה המניעים לכך. מדוע את חושבת שזו בעיה ואני אשמח ללוות אותך בכל מקרה אני אהיה השבוע עד יום ראשון הבא אחכ דין דין תשוב ותחליף אותי מעבר לזה אני נכנסת לבקר פה מידי פעם. שמרי עלייך המון המון אהבה הילה

03/08/2006 | 21:39 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

מה שלומככככככככככככככם? אני שונא שכותבים ככה עם מלאאאאאאאאא אותיות... בכל אופן מה קורה? המון זמן לא היתי פה אבל ממש לא שכחתי אתכן, פשוט, איך לומר, הרגשתי טוב מדי מכדי שאצטרך לשתף מישהו במה שעובר עלי. אני לא אומר שהכל היה בסדר, ממש לא! אבל בא נאמר שברוך ה' אני שמח עם מה שיש, גם אם זה לא הכי טוב בעולם, וכמובן שאני מנסה כל הזמן לשפר את המצב ולהתקדם. אז להגיד שאני לא סופר קלוריות? ממש לא... שהפסקתי לעשות ספורט? גם לא. אבל אני משתדל להיות כמה שיותר גמיש עם כל הדברים וכל יום אני נלחם ומכריח את עצמי לעשות דברים שהחיים האמיתים אומרים לי לעשות, ולא המחלה שלי. לא תמיד זה הולך לי, יותר נכון יהיה להגיד שכמעט תמיד זה לא הולך לי אבל אני לא מפסיק לנסות ומשתדל להיות כל הזמן אופטימי בתקווה שבעזרת ה' העתיד יהיה (הרבה???) יותר טוב. אז מפה אני שולח לכולם נישוקים וחיבוקות והמון אהבה ושיהיה קיץ מקסים

לקריאה נוספת והעמקה
04/08/2006 | 09:21 | מאת:

ב"ה איזה יופי!!! בהצלחה בהצלחה המון אהבה הילה

31/07/2006 | 17:08 | מאת: מלי

שלום לפני שנתיים העלתי כמה ק''ג במישקל וקיבלתי על כך תגובות שליליות ואז התחלתי להיסתכל על עצמי בצורה שונה ושמתי לב שאני לא מסוגלת להימנע מלאכול כל הזמן אם יש אוכל בבית הוא מתחסל, אם אני יוצאת לסופר אני מתפתה לקנות הרבה שטויות וברגע שאני מגיעה הביתה אני מחסלת אותם ואח''כ גם מקיאה כי אני מרגישה אשמה ופוחדת להשמין, הבעיה היא שאני יודעת שאני לא מסוגלת להיתאפק ובכל זאת אני קונה שטויות. אני לא חושבת שאני בולמית כי אני לא מקיאה כל יום ואני משתדלת לא להגיע למצבים שיגרמו לי להקיא, אני משתדלת לאכול אוכל בריא אבל לפעמים יש לי חשק ואני לא יכולה להיתאפק אני חושבת שבכל זאת יש לי איזו שהיא הפרעת אכילה האם אני צודקת ואם כן מה עלי לעשות? איזה טיפול יעזור לי? תודה

לצערי מתוקה שלי זו התחלה של הפרעת אכילה היות וחיסול של אוכל באופן בלתי נשלט והקאתו באופן יזום זוהי התחלה של הפרעת אכילה..וזה מצריך טיפול דווקא בטיטולים של הבעיה..כדי שזה לא יחמיר יותר..מזה.. בת כמה את ומה את עושה בחיים?? אני כאן בכדי לעזור לך כבר עכשיו המון כוח ואל ייאוש דינדין

20/08/2006 | 12:05 | מאת: מלי

שלום דינדין אני שאלתי אותך בעבר אם אני סובלת מהפרעת אכילה ואת השבת שכן, שלפי הסיפור שלי זוהי התחלה של הפרעת אכילה, ורציתי לשאול אותך אם את חושבת שאני זקוקה לטיפול ואם כן איזה? אני כרגע גרה בתל אביב, בשנתיים האחרונות גרתי בקיבוץ בחן ליד נתניה ועבדתי שם בפנימייה טיפולית לבנים, ילדים עם הפרעות ריגשיות והיתנהגותיות בעיות קשב וריכוז ועוד... במהלך העבודה אני נתקלתי במצבים שהילדים שימשו לי מראה לדברים שאני עברתי וחוויתי והיה לי מאד קשה להתמודד עם זה חוויתי משברים קשים כל חודשיים שלושה, ובמהלך השנה האחרונה גם פיתחתי את הפרעת האכילה, כרגע אני לא עובדת ואני חוששת ליפול, אני די חזקה ומודעת לעצמי ואני לא מרשה לעצמי להיכנס לדיכאון אבל לכל דבר יש גבול, ואני מרגישה שאני צריכה עזרה ופתוחה גם לקבל אותה מה שלא היה בעבר אני אודה לך אם תייעצי לי איזה טיפול מתאים לי. תודה

28/07/2006 | 20:10 | מאת: עדי

משהו קצת מנחם ליום שישי בערב.ג'רי היא זמרת שסבלה מבולמיה ואנורקסיה, היא עכשיו במצב טוב והיא הוציאה שנה שעברה דיסק שיש שם שיר אחד מרגש שנקרא Starving For Attention את השיר והמילים ניתן להוריד באתר http://www.geri.net/anorexia-bulimia.htm באתר היא מעודדת אתרים נגד אנורקסיות. מומלץ להיכנס לאתר שלה

29/07/2006 | 18:15 | מאת: me

זה ממש שיר עצוב שמעתי אותו כמה פעמים ואני באמת בכיתי

06/08/2006 | 00:05 | מאת: פורומים עוקץ עוקץ פורומים

עוקץ,פורומים,פורומים,עוקץ קהילות עוקץ פורומים בשלל נושאים משחקים תוכנות שירים סרטים מידע חדשותי חם פורום דת ומדינה ועוד www.okets.co.il

28/07/2006 | 12:44 | מאת: ^.^

שלום אני בת 15 וחצי ותמיד הייתי רזה ותמיד היו שואלים אותי אם זה כיף להיות רזה וחברים לפעמים היו קוראים לי "אנורקסית". בגיל 13 וחצי הייתי לוקחת וויטמינים,לקחתי את הכדורים 3 וחצי חודשים וגם הייתי בח"ול ו8 ימים אכלתי רק ג'אנק פוד ועליתי במשקל ושקלתי 43. לאחר שהפסקתי לקחת את הכדורים רזיתי ובגיל 14 וחצי שקלתי 40. השנה בסוף חודש מרץ היה לי וירוס וירדתי במשקל ואני זוכרת שהייתי חולה והסתכלתי על עצמי וחשבתי שאני רזה מדי. לאחר מכן התחילו מבחני מתכונת ובגרויות ואכלתי פחות,ובנוסף לכך פעם הייתי אוכלת המון עוגות בעצם אף פעם לא ממש הייתי אוכלת "אוכל" ,אלא רק שטויות ואז התחלתי לאכול רק סנדוויצ'ים ועוד איזה ממתק קטן ופרי. וירדתי עוד במשקל והגעתי למצב שאני לא יכולה ללכת ברחוב בלי שאנשים יסתכלו עלי. ביום ראשון הלכתי לרופא (אני מטר 66-7 ומשקלי 35) ולמחרת עשו לי בדיקת דם.בבדיקת דם לא הצליחו לקחת דם ו"דקרו" אותי 5 פעמים וגם אז לא לקחו את הכמות שרצו (זרם הדם היה חלש) אחרי הבדיקה שחכתי בחוץ שמעתי את האנשים שבאו לרופא מדברים עליי ואומרים שאני חולת נפש. באותו היום קבעו לי תור לדיאטנית והיא כתבה לי תפריט עם המון המון אוכל ואמרה לי לכתוב את כל מה שנכנס לפה שלי ,והיא גם אמרה שאם אני לא יעלה עד יום שני במשקל יאשפזו אותי. אני לא מצליחה לאכול את כל מה שכתוב ואני גם פוחדת להשמין יותר מדי ובנוסף לכך פוחדת גם לא להשמין בכלל. יש לי נשירת שיער חזקה ולא קיבלתי מחזור 3 חודשים (לפני הוירוס הייתי מקבלת מחזור כל חודש ,אבל הרבה פעמים הוא היה ללא דימום) הייתי רוצה לדעת מה את חושבת על מצבי ומה משמעותו ולספר לי קצת על הפרעות אכילה ומה עושים באישפוז. נ.ב. אני לא מקיאה

לקריאה נוספת והעמקה
29/07/2006 | 02:19 | מאת: צפי

את במצב קשה ובתת משקל רציני שיש לו השלכות קשות עתידיות בנושא בריאות הגוף והנפש. את חייבת בכל תוקף לאכול כי תאחרי את המועד ואז יאלצו לאשפז אותך וזה פחות רצוי. אנורקסיה זה סוג של הפרעה נפשית שהיא הפיכה אם מטפלים בה נכון וב-3 מישורים: רופא, דיאטנית ופסיכולוג. תזדרזי ילדתי לאכול ובדיוק לפי התפריט גם אם זה קשה כי זה אפשרי, (הייתי בסרט ויצאתי גדולה) המטרה שלך עד סוף החופש הגדול לעלות במשקל לפי המטרה שמוצגת לך ע"י הדיאטנית בלי הנחות ובעבודה קשה. זו העבודה שלך לתקופה הקרובה. בהצלחה

שלום מתוקה.. כפי שכנראה הבנת..או שהסבו את תשומת ליבך את בתת תזונה רציני..והחוסרים בגוף שלך ענקיים וזה כבר שיבש את הפעילות ההורמונאלית של הגוף מה שגרם להפסקת הווסת..וגם יכול לגרום לשיעור ייתר במקומות לא רגילים..ועוד תופעות.. את זקוקה לעזרה דחוף...אני גם מבינה שהיית תקופה חולה ותקופות של לחץ וכו'..אבל הירידה במשקל היא חמורה ומסוכנת ועלייך לפנות לעזרה לפני שיהיה מאוחר..אם כבר לא מאוחר..זו דעתי.. אזרי כוח כי הוא בפנים ותבקשי סיוע..מגיע לך לחיות בריאה.. אוהבת המון כוח דינדין

26/07/2006 | 22:44 | מאת: דניאלה

מי שלא יודע\ יודע אני כרגע מצב לא טוב ולשם שינוי זה לא מההפרעת האכילה אלא מצאו לי מחלה שהורסת את הגוף מהר מאוד ורוב היום אני במיטה בקושי זזה וה"פעילות שלי " היא: לאכול, שירותים ולישון בכל מקרה אז רוב הזמן אני מעבירה בקיראת ספרים ושמיעת שירים וקצת במחשב למיקרים דחופים בלבד שמעתי את השיר של נינט טייב החדש אני פשוט בשוק קראו את המילים כשאתה כאן ביצוע: נינט טייב מילים ולחן: אביב גפן כשאתה כאן מנקה את הבוץ שיבש עלי אתה אוהב אותי נקיה אתה אף פעם לא אומר מאיפה באת אני גם לא שואלת אותך אני יושבת ומחכה שעות וכשאתה כאן אז פחות כשאתה כאן אז פחות אני משתוללת כמו חיה פצועה וכשאתה כאן זה נרגע כשאתה כאן זה נרגע כשאתה כאן אני מקיאה את כל מה שבלעתי אתה אוהב אותי נקיה אתה אף פעם לא אומר מאיפה באת אני גם לא שואלת אותך אני יושבת ומחכה... אני בשוק מהשיר זה נותן לגיטימציה לבנות להיות בולמיות אני בשוקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק! שיהיה לכם\לכן לילה טוב והכי חשוב לא ללמוד מזה!!! אוהבת דניאלה

28/07/2006 | 02:48 | מאת: מעיין 1

שהשיר הזה ממש של אנורקסיות...כאילו...או שזה מה שהיא עשתה כדי לרזות...או שאין לי מושג מאיפה זה בא לה...זה ממש שיר מוזר... מה קורה דניאלה מותק:) מעיין

או שנינט טייב בולימית.?

היות ולהקיא כל מה שבלעתי יכול להיות שספגה עלבונות כאב..חוסר באהבה וכהגבר שלה מגיע היא פורקת את כל מה שכאב והפריע לה.. העניין הוא שרק אנחנו שמות לב למילים בצורה אחרת..כי לנו זה מעלה אסוציאציות כאלה ואחרות וזה טבעי..אבל אם תשאלי אדם אחר..זה לא עולה לו בראש.. יום נפלא..לכולכם.. דינדין

דינדין צודקת חלוטין. צאו מזה! להיות בולמיות ואנורקסיות זה נורא וזה לא מה שהשיר מדבר עליו!

26/07/2006 | 18:25 | מאת: אילנית

קראתי את הכתבה שפורסה באתר, והיא מתארת אחד לאחד את מה שעובר עלי כל כמה ימים. בתקופות טובות כל הרבה ימים, ובתקופות אחרות זה רוב החודש. אני נמצאת בקבוצת שומרי משקל זה איזן את הבעייה אבל היא רחוקה מלהיפתר. זה נמשך כבר כשנה וחצי.

30/07/2006 | 09:35 | מאת:

היי אילנית מה נשמע ממוש? ממתי יש לך בעיה? ולמה דווקא שומרי משקל? מה הבעיה בדיוק? אנסה לעזור לך מכל הלב.. נשיקות דינדין

30/07/2006 | 15:18 | מאת: אילנית

ראשית כל-תודה על ההיענות. אני זוכרת שבערך בשנה וחצי האחרונות, יש לי "בולמוסי מתוקים". ולחילופין תקופות שאני שומרת ויורדת יפה (לא ע"י הרעבה פשוט בלי מתוקים בכלל). כמובן שאני מבינה שזה קשור למצב הרגשי שלי, ושבעצם מדובר במשחק של שליטה- חוסר שליטה, וכו'.. זה לא סתם מילים אני באמת מבינה. בתקופה הרעה, שהיתה מאוד קשה בשבילי עליתי 7 ק"ג בתקופה של בערך 3 חודשים. מאז התאזנתי (גם מנטלית). אבל עדיין יש לי את אותו הדפוס. כך שאני במסגרת (שהומלצה ע"י חברה) חצי שנה וירדתי בה קילו אחד. זה כאילו הפרעה גדולה במימדים קטנים. כי גם את החמישה ק"ג שאני רוצה אני לא מצליחה להוריד. אין אצלי ופל 1 , ישר זה מוביל לעוד 3. אני יכולה לוותר על עוגייה קטנה. ובערב- אם יהיה בבית לאכול מגנום ועוד סנדויץ' עם שוקלד למריחה. זהו בגדול.

24/07/2006 | 23:39 | מאת: **חמודה**

היי מה נשמע? מה שלומך?? הכל טוב? יופי. אני שמחה. אצלי הכל טוב.. טוב אולי לא הכל... אז ככה: הלכתי היום לחדר כושר (סופסוף!) פעם ראשונה מזה שלושה שבועות או חודש.. הלכתי עם החברה שלי שפעם התחלנו "דיאטה" ביחד.. ואני הפסקתי והיא לא.. קיצור היא התחילה עכשיו (לפני שלושה שבועות) דיאטה המבוססת על 2 ארוחות ביום בוקר וצהריים (היא טוענת שבערב היא לא רעבה ואם כן היא מכינה לה סלט..) אז הלכנו שנינו ביחד והיינו שם עד שהמאמן העיף אותנו משם בטענה שזה לא בריא לנו ושאנחנו יותר מדי זמן שם ושאנחנו מתפתחות ובלה בלה בלה...הזכיר לי את האחות מהבי"ס נשבעת לך..! חצצוף! מזה הוא מעיף אותנו? ואל תגידי שזה מדאגה! כי זה לא..אולי הוא פשוט לא רצה שנתעלף דוקא במשמרת שלו...אבל בסך הכל לא עשינו הרבה! עשינו שעה על הליכון ועוד שעה על הסקי ועוד איזה עשר דקות על אופניים ורצינו לעבוד גם על מכשיר של הבטן אבל לא היה לנו כוח... מה שאומר ביחד שעתיים ועשר דקות..זה הרבה? בקיצקץ אני מקווה שאני יבוא כל יום.. עכשיו כמה דברים: דבר ראשון- עליתי קילוווו!!!! :-( :-( ועכשיו אני שוקלת 41...אז אולי אני בעצם כן צריכה דיאטה?? עד עכשיו אמרתי שאני לא צריכה דיאטה כי המשקל שלי נע בין 39 ל40.. משקל שלא מצריך דיאטה...אבל אני שוקלת 41...! מה לעשותת?? דבר שני- החברה הזאת שלי..היא יותר גרועה ממניי! היא כל הזמן מדברת על משקל ועל דיאטה ועל גוף..כל אדם שהיא רואה היא אומרת: וואי איזה רזה האיש ואיזו רזה האישה ואם אני יישחה כמה קלוריות אני יישרוף? וכו'...וכו'... אפילו אניי(!!!) כבר השתקתי אותה...אני!! שכל היום חושבת על זה...היא פשוט טירפה לי תשכל וזה מאז שהיא התחילה דיאטה...היא גם כל יום עושה הליכה של שעה ומשחקת כדורגל..מה יש לה??? היא השתגעה??? או שפשוט אין לי בעיה וכולם באמת חושבים כל הזמן כמה אנשים אחרים הם רזים יותר מהם ואני סתם חשבתי שיש לי בעיה?!? דבר שלישי- מה אם חברה שלי באמת תרזה??? היא שוקלת 43 והיא רוצה לשקול 40.. (היא בכללל לא שמנה!) ומה אם היא תהיה 40 ואני יישקול 42?? אוףף אני מקנאהה בהה הילהה!! יש לה כוח רצון ויכולת והיא מצליחה.... למה אני אף פעם לא הצלחתיי?? למה אני תמיד נשברתי ? למהה???? דבר אחרון- (עוד פעם בקשר לחברה) היא אמרה שהיא לא קיבלה מחזור הרבה זמן ואז היא סיננה כזה "בטח בגלל הדיאטה" אז הסתכלתי עליה בפליאה ואמרתי לה: "מה הקשר??" אז היא ענתה לי שבגלל שבגיל הזה זה לא טוב לעשות דיאטה.. ועכשיו לשאלה: בכל דיאטה בגיל הזה אפשר לאבד את המחזור?? או רק בדיאטה שהיא הרעבה?? שיהיה לך לילה טוב ושבוע טובב העמסתי עלייךך בשאלות...חחח אוהבתת המון המוןן **חמודה**

לקריאה נוספת והעמקה
25/07/2006 | 23:06 | מאת:

ב"ה סביר להניח שזו תשובה אחרונה שלי לזמן הקרוב ואענה לך עתה מכל הלב לגבי החברה נשמע מכל מה שסיפרת שהיא כן נמצאת בקבוצת סיכון של הפרעות אכילה לאור הרגישות שלה והתחרות שלה בעניין הרזון. הפסקת המחזור היא אכן תוצר של הדיאטה שעשתה וכמובן שההמלצה היא לגשת לטיפול ולהפסיק עם הירידה במשקל. תחרות וקנאה בהפרעות אכילה הן דבר מוכר. רעל מרוכז שהוא מנגנון שרק מעצים עוד ועוד את הטירוף ואת החיפוש אחר הדרך להגיע לשיאים חדשים של רזון וזה חלק מהבעיה. ללא טיפול, הגמילה תהיה כמעט בלתי אפשרית ולכן הוא הכרחי לגבי כל השאלות ששאלת. אימון של שעתיים במכון כושר ללא תזונה מתאימה יכול להזיק ולהחליש הרבה יותר מאשר להועיל במשהו. אגב ככל שמסת שריר עולה המשקל עולה כך שלא תמיד כושר הוא אמצעי לירידה במשקל מאחר ובכל מקרה התפיסה שלכן למשקל מעוותת מהיסוד ויכול מאו דלהיות שבגלל זה עלית קילו. כך ששום תשובה לא תספק אותך. לפי דעתי המדריך עשה בשכל שאמר לכן ללכת. אני אומרת "כל הכבוד" חבל שהוא לא דיבר איתכן על מודעות בנושא ואז בכלל זה היה משולם. בכל מקרה גם את וגם היא זקוקות לטיפול והכוונה כי בלי זה שתיכן יכולות לאבד את הגבולות. בהצלחה חיבוק ענקי והמון אהבה הילה

26/07/2006 | 01:48 | מאת: **חמודה**

תודה על התשובה ועל הדאגה:-) הדאגת אותי בעניין של הגבולות.. איזה גבולות אנחנו עלולות לאבד?? של המשקל? של הרצון לרדת במשקל? יום טוב שבוע טוב וחיים נפלאים.. מקווה שתחזרי לענות פה במהרהה..את עושה פה עבודה נפלאה **חמודה**