פורום הפרעות אכילה - תמיכה

שלום כולם, קוראים לי עדי, הפעם האחרונה שכתבתי כאן הייתה לפני שנה או חצי שנה הרגשתי שוב רצון עז לנסות לעזור לעצמי ולדבר עם עוד אנשים שרוצים לעזור לעצמם. אני בת 21, עובדת בתחום הספורט והיופי, בגיל 16-17 הפסקתי לאכול, הגעתי לתת משקל, השלב השני היה בולימיה, הקאות ומשלשלים, אח"כ שוב הרעבות..זהו לופ שלא נפסק, עד היום... לפעמים המצב יותר טוב ואני חושבת שניצחתי, ואז בלי אזהרה מראש אני שוב אוכלת 300 קק"ל או מוצאת את עצמי עם ראש בתוך האסלה. היום החלטתי להירשם לקבוצת תמיכה O.A ולחזור לנטול את הפרוזק שלי. בניתי כ"כ הרבה דברים יפים בחיים שלי ואני ממש מפחדת להרוס אותם. כ"כ שגדלים מבינים כמה דברים אפשר להפסיד. שהייתי בת 17 לא היה לי אכפת. היום עם קריירה מסודרת, ובאוקטובר לימודי B.A וחבר שמתחיל לדבר על חתונה...אני לא רוצה שהפרעות האכילה שלי יקחו לי את הכול. תודה על התמיכה והואוזן הקשבת, נכון להיום הכתובת אימייל שהזנתי בפרטים בדויה:) עדי.

עדי נראה ממה שכתבת כי את מרוצה מחייך ואיך שהם מתגלגלים ותודה לאל על כך כי זה נותן תנופה טובה לרצות להבריא..ובוודאי לא לשבור דברים שנבנו..באהבה ובעוצמה וברצון עז.. עדי נפלא לשמוע שאת נכנסת לקבוצת תמיכה ..מה זה? איזו? היכן? אם יש לך מידע אולי עוד בנות ירצו...נשמח לשמוע על כך!! מתוקה שלי..תמשיכי ותהיי בקשר ושימרי על עצמך... שלך באהבה דינדין

הקבוצה נקראת O.A היא מוקדשת לאנשים שהבניו שאוכל הינו התמכרות. ואוכל שולט בחייהם. היא מבוססת על שיחות בקבוצות תמיכה. אני מכירה בולימית אחת שלמרות שהיום כבר אין לה שיניים והיא בעיקר עם כתרים, היא מודה לאלוהים שהיא נכנסה לO.A היום היא גרה באמריקה וגם שם יש O.A השיטה מבוססת על 12 השלבים, שלב ראשון, הכרה בבעיה. אפשר להיכנס לאתר שלהםWWW.OA-ISRAEL.ORG

ב"ה חיבוק ענקי :-)

שלום, אני מעוניינת בטיפול אצל דיאטנית וגם אם לא תהיה המלצה ישירה אודה לכן אם תדריכו אותי איך להגיע למישהי מוצלחת המתמחה בתחום של הפרעות אכילה. תודה.

ב"ה בפורום הרזיה ללא דיאטה היא מצויינת בהצלחה

כיום יש לי פרופיל 64. יש לי סעיף נפשי. כל אחד בצבא שיש לו תוכנה לתדפיסים אישיים (כל חייל כמעט) רואה שיש לה סעיף נפשי! אתם מבינים?!?!???! ומתי יעלו לי אותו ??? (אחרי שכבר הבאתי להם מכתבים מכל מיני אנשים פסיכיאטרים מפוקפקים שאני בסדר והכל- כי באמת עליתי במשקל) הם אמרו- יופי-תחכי חצי שנהQ ועד אז נגזר עליי להיות פקידה.......11 אני כזאת פייטרית! אני כזאת חכמה ומוצלחת וטובה! והנתונים שלי הכי גבוהים שיש! אני כל כך מוצלחת! אבל לאף אחד זה לא אכפת! אני מסומנת!!! וזה עושה לי את הדיכאון הכי גדול שהייתי בחיי כי זה הופך אותי לכזאת אפס!!! אהני קב"ניסטית אפס מאופס בצבא! הוכחתי את עצמי וקיבלתי תפקיד מקומבן אבל בבסיס של קב"ניסטים וכולם יודעים שאני בעלת בעיה נפשית! וכל הרופאים רואים שיש סעיף וכל אחד מפרש אותו אחרת כי הם לא מבינים אז בתדפיסי מפגש רופא כתוב "בולימיה" "אנורקסיה" והסעיף הוא בכלל על הםרעת אכילה חא ספיציפית! ולא מכניסים אותי חקורסים ואף חיל לא רוצה לקבל חולת נפש! ואני בכלל לא חולת נפש- היה לי שטיק שהפריע לי והחליש אותי בפקופת הגיוס ומאז התחלתי לאכול אבל למי זה אכפת?????????????????????????????????????????? אז סודיות רפואית בתחת שלי וצבא מתחשב זה בולשיט וזה הכאב הכי גדול בעולם שבגלל שאמרתי לקב"ן שטויות נדפק לי השירות הצבאי ונד]קו לי החיים. עזבו, הפסיכיאטר שבדק אותי גם כתב העדר חשק מיני- סליחה?? מתי הוא היה אצלי בחדר המיטות??? הוא לא היה והוא לא יודע! אז שיכתוב! שיכריע את עתידי בצבא!!!!!!!! אז האוכל הוא כרגע לא מזיז לי לעומת הדיכאון האיום שאני שרויה בו בגלל האפסית שהפכתי להיות. אז תפסיקו להציע לכל מטומטמת שסופרת קלוריות אשפוז. אין אין אחת שלא סופרת קלוריות. ותרגעו, ואני לא מקיאה כבר שבועעיים, וזה שאוכל הוא סוגייה שמטרידה אותי- זה לגיטימי- וגם אם לא- זה כבר לא מפריע לי מבינות???? ישנן צרות ענקיות יותר!! אז חכמות גדולות! תרגעו ומהר! ואם אתן רוצות לעזור- אל תצאו מנקודות הנחה שאתן יודעות- אולי יש דברים שאתן לא. חטא ההיבריס- החטא הגדול ביותר היוהרה הדוחה הזאת.

אוהבת דניאלה

.... יקרה, לא מכירה את הסיפור שלך לעומקו, רק קראתי את מה שכתבת כאן. ואני חושבת שאוכל להרגיע אותך בדבר אחד- פרופיל 64 לא הורס לך את החיים באזרחות. באחריות! ובנוסף לכך, בימי מתושלח, כשאני הייתי בצבא, אחרי חצי שנה ניתן היה לפעול להעלאת הפרופיל, אז אם יש לך יותר מחצי שנה יתרת שירות- לכי על זה! את יכולה! אכן, הקבני"ם בצבא הם לא המקום לשפוך את הלב, המחוייבות הראשונית שלהם איננה כלפייך וזה נורא מעצבן. אז קחי את כל הכעס הזה ותוכיחי להם שהם טועים! גם אני עשיתי את זה ואפילו הצלחתי. ואת כאב הבגידה שאת חשה, שסיפרת משהו מתוך תחושת אמון והשתמשו בו נגדך, מה אגיד לך יקירה, זה מגעיל, זה מקומם, וזה קורה לא פעם בחיים. בסוף זה ישאר מאחורייך. מבטיחה לך! בהצלחה!

אומנם באזרחות הפרופיל עצמו לא ישנה, אך הסעיפים ישנו, ועברי הצבאי כן יהיה חשוב לגורמים בהם אני רוצה לעסוק- ואני לא יכולה לעסוק בתפקיד שדורש הכשרה בגלל הפרופיל, לכן נותרים רק התפקידים הזוטרים ביותר, בתחתית הפירמידה- וזה כבר כן משפיע אז אני כועסת. ונלחמת, אבל יוצא שאני נלחמת לריק. אחרי חצי שנה לא יכניסו אותי לקורס. ולא אוכל לשמור את העובדה שיש לי סעיף נפשי בסוד. זה אבוד. לפעמים אני נזכרת שזו המציאות שלי- ופוחדת, מתי זה ישתנה מבלי להשאיר כתם?

ב"ה אני בעצמי אמרתי שהם חלאות אבל מה שאורחת הציעה נשמע לי דווקא ששווה לנסות את לא יכולה להפסיד כלום מזה שרק תרגישי טוב המון אהבה :-)

איזה אושר, איזה כיף לשמוע בשורות טובות ממך. :) אני מאחלת לך חיים של שמחה אינסופית, חיים באהבה עם הבחור- החתן החדש. אושר, פרנסה טובה והכי חשוב בריאות. את ההוכחה החיה להתחזקות הנפש. לפריחה ורצון עז ששום דבר לא עומד בפניו. יש לי הרבה מה ללמוד ממך אני שמחה שיצא לי לפגוש בך. את בהחלט דמות חיובית להשראה. לכן, תזכרי שאת עושה טוב להרבה נשמות מבולבלות. אני, וכל הבנות פה מודות לך על שירותך ועזרתך המדהימה. שיתגשמו כל משאלות לבך לטובה ולברכה. באהבה גדולה.

וכן לאמור נפלאה שלי!! תודה מעמקי הנמה..אני עברתי דרך ארוכה ומייסרת עם לא מעט כאב בכי זעם כעס..דיכאון..אבל עשיתי זאת בכל הכוח ראיתי שחיי יורדים לרפש ..בנותיי בעיני מלאך..היו צופות בי מסתגרת בשירותי אחרי שטרפתי להן את כל הקורנפלקס ורצה לבלוע כל דבר שנקרה בדרכי עד זוב דם בגרון כשהכל נופל לי לריצפה מהיידים..בלחץ בהיסטריה ואז מיים וקדימה להקיא.. והן...קוראות..."אמא..כמה זמן איפה את??" אני נקרעתי מזה..במקום להנות איתן הייתי עסוקה בבולמוס והקאה כל מהלך היום..וזהו היום הזה של היאוש על סף רצון למות הגיע..רציתי להציל את עצמי מעצמי וייהי מה!! עברתי דרך ארוכה ולא קלה עם לא מעט גם נפילות...והצלחתי ובגלל זה אני מאמינה אפשר ומאמינה בכל אחת ואחד מכן/ם כי אפשר!! אז אני כאן לסייע ולעזור לכם בכל שתרצו.. שלכם באהבה דנה

אני יכולה לקרוא לך שלוש? קשה לי עם כל הנקודות הקטנות האלה שלא רואים......!!! בובה, הסיפור שלך לא רחוק משלי. באמת שאני מבינה. גם אני במשקל "תקין" , מעסיקה את כל היום באוכל ואוכל ואוכל עד שבא לי להקיא. באיזה שהוא שלב את פשוט מבינה שזו לא דרך להוריד במשקל וחוץ מאובססיביות והתמכרות לבולימיה אין בזה שום דבר. אני לא רוצה את זה יותר. אני רוצה להיות בריאה. בלי כאבי בטן,ראש, סחרחורות, שורף בשיניים ובגרון. אני רוצה לאהוב את עצמי ולעשות מה שאני באמת אוהבת ופה אני מתחילה וממשיכה בתזונה נכונה, בטיפולים בתל השומר ואני קמה על הרגליים למרות שכמעט כל יום אני נופלת אבל השריטות האלה לא מונעות ממני להמשיך. את יכולה לקבל טיפול חינם כשאת בצבא.באזרחות זה הרבה הוצאות. פשוט תחליטי שאת רוצה להתחיל ואל תתייאשי. בעזרת השם את תמצאי את הדרך שלך ותבריאי את רק צריכה לרצות. אם את צריכה עזרה- כל דבר. אני פה בשבילך.

כי הצבא מסמן אותך. אין מה לעשות. אז עכשיו אני צריכה להתמודד עם זה לבד- נגד המערכת הצבאית. והסיפור שלי די מסובך. די הרבה.

אם את רוצה לשתף אני פה. אבל זה לא נכון. אני אמרתי לקב''ן שיש לי הפרעות אכילה, סיפרתי לו הכל והוא לא הוריד לי פרופיל, אסור לו לספר- סודיות רפואית. והוא הפנה אותי לתל השומר לטיפול. אף אחד לא יודע אם אני לא בוחרת לספר לו. לא המפקדים שלך ולא האנשים שאיתך. את תמיד- בכל מצב יכולה לטפל בעצמך. זה לא דרך לברוח ולדחות הכל למחר. עם המחלה הזו - גם לא יכול להיות מחר.. כמה זמן את בצבא?

בתור חייל שחווה את זה על בשרו , לא כל כך קל לקבל את הטיפולים המתאימים במסגרת הצבא , והבלאגן מסביב לא עושה טובות עם ההפרעה

ב"ה לא חסרים אנשים רעים וגם לא חסרים טובים ומכל מיני צבעים. אני מאמינה שיש כוח ששומר על כולנו. שמכוון את כולנו ואני בטוחה שכשתרצי משהו לעצמך תבוא לך תשובה בזמן אמת. אי אפשר לצפות את זה מראש. עזבי את הצבא הם די מטומטמים כשזה מגיע לעניינים כאלה ונכון. זה עצוב ממש אבל את חזקה מזה ואני מאמינה שבדרך שלך יקרו ניסים רבים. זו זכותך מלידה לחיות ושאף אחד לא יספר לך סיפורים. כן. אני יודעת שזה קשה אבל תאמיני ותתני אמון בדרך שלך ודברים נפלאים יקרו. ותמיד יש אנשים טובים בדרך שישמחו לכוון אותך אם רק תפתחי את עצמך לאפשרות שקיימת הכוונה. מימוש והגשמה נעלים מכל העברים ההזויים. הקשים. הכואבים. המרעילים. שאם את שואלת אותי לא ממש מעודכנים. ההווה שונה ואת תצליחי. רק תאמיני ואל תוותרי!!!! נשיקות אהבה והמון המון חיבוקים שלך הילה

ב"ה אשתדל לענות לכם עד שדין דין תחזור שמרו עליכם באהבה:-)

:-)

ב"ה מוזר

אני אומנם מתחתנת ובגלל זה תדירות כניסותיי נמוכה כרגע אבל אני קוראת את הכל ולא שוכחת אתכם..כלל וכלל כל אחד ואחד מכם בליבי ובראשי.. תודה רבה על הברכות בקרוב אצל כל בנות ישראל.. מה שכן זה מרגש בטירוף אלו נישואיי השניים ואנחנו באים עם ילדים מנישואים קודמים כך שבאמת צריך הצלחה ומזל וברכה..תודה רבה נשמות יקרות אוהבת וברכה שלוחה אליכם באהבה דינדין

ב"ה אמן :-)

אני מאחלת לך שפע ברכות ואיחולים :-) דניאלה

יקירים שלי בשל הריצות לחתונה הקרובה ביום ה' הקרוב..(פעם שניה בל"עה) אני פחות נכנסת אבל אני כאן ולא שוכחת אף אחד מכם..אני כאן בשבילכם..ובע"ה אחרי הלחץ של החתונה אהיה פנויה יותר.. עימכם הסליחה על החיסרון שלי..אבל מבטיחה לענות לכולכם.. אוהבת את כולכם ואבקש למענכם מתחת לחופת שמיים שתזכו להבריא ולחיות מחדש..בבריאות איתנה ושמחה גדולה..שלכם באהבה גדולה דינדין

ואני עוד כעסתי שאת לא מספיק בפורום... עזבי תפורום לכי תדאגי לחתונה שלךך.. מזל טובב מאחלת לך המון המון אושר:-) אוהבת **חמודה**

קול חתן וקול כלההה (קלה) חח ללללללללללוווולללללללללווווווווווולללללללללליייייייייייייי מזלטובמזלטובמזלטוב(תדמייני איקון של בלונים) וואו שיהיה בהצלחהההההההה שתהיו מאושרים ושתהיו אחד בשביל השני בטוב וברע תמיד!!!!!!!!!!!!!!!!!! איזה כיףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף וואאאאאאאאאאהוווווווווו חח אני באמת מאושרת! קולטת? אני לא מכירה אותך אבל את מה זה מהממת.. ממה שאני רואה פה.. וואו באמת היית הבחירה המושלמת לפורום הזה.. שיהיה לך הכי טוב בעולם אמן אמן אמןןןןן ו-5555555555555555555555555555555555555555555555555555 חח נגד עין... אוהבת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מזל טובבבבבבבבבב

ב"ה אני מאחלת לך מכל הלב שלי שדרכך החדשה תפתח לך דרכות רבות להתעצם ולהתברך... באהבה רבה אני :-) מזל טוב

סליחה, אילו ידעתי לא הייתי תוקפת

ב"ה שבת שלום אהובה

אני שונאת אוכל. זה לא שאני לא אוכלת אבל את רוב מה שאני אוכלת אני מקיאה (אפילו ירקות). והקטע הדפוק הוא שאני אפילו לא יודעת למה. אני באמת לא רוצה להרזות (אני שוקלת 44 על 161 מטר) אבל אני גם ממש פוחדת להשמין. אני לא רוצה להיות רזה מדי טוב הקיצר אני ממש לא יודעת מה אני רוצה מעצמי אני רק יודעת שאני רוצה להבריא בלי להשמין. אבל יש בכלל דבר כזה? אני רוצה לאכול מסודר אבל אני פוחדת להשמין ואני כמעט אף פעם לא רעבה ורוב הפעמים שאני רעבה אני קונה סלט במקדונלדס. אה כן אני גם ממש לא אוהבת לאכול לבד כי אז אני מרגישה עוד יותר שמנה. איך אני יכולה לחזור לאכול נורמלי?

מקווה שלפחות זה יעזור לך.. ותצליחי לראות את ההודעה עוד הלילה. העניין הוא שכולנו מפחדות להשמין. וצריך ללמוד לאכול מן תפריט כזה שאפשר לחיות איתו ולהשאר על אותו משקל... את מסוגלת?

זה תהליך כי קרה אצלך מהפך..ממתי? ממתי התחלת להקיא? כמה זמן? מה גרם לך לעשות זאת..בדיוק אז? מה הרגשת..אם את רוצה תשובה מהימנה..תעברי בחזרה ליום בו התחלת או לתקופה שבי עם עצמך אפילו תכתבי..בכדי לזכור..מה קרה שם..מה עובר עלייך בחייך..איך זה מתקשר עם האוכל.. תחזרי אליי עם תשובות אני אסביר לך אצלך ספציפית את הנקודתיות וננסה יחד למצוא דרך חלופית..לחזור לאכול רגיל..ולא להשמין..תהיי בטוחה!! אוכל הוא לא אוייב של הגוף..וסלא אומנם בריא אבל יהיו חוסרים אחרים וחבל על גופך ועלייך.. מחכה לך באהבה דינדין

במהלך התקופה האחרונה אני עוברת הרבה שינויים עם עצמי. אני בתחילת תהליך הבראה וניקיון הגוף מהרס עצמי של 7 שנים. 7 שנים הקאות בלי סוף. 6 שנים משלשלים. צומות, זלילות, דמעות, דיכאונות. החלטתי להפסיק. זה לא קל. הבראה דורשת סבלנות. והבעיה בבחורה עם הפרעות אכילה היא: חוסר סבלנות. "אני רוצה לראות תוצאות עכשיו" "אני מציבה לעצמי שעד שבוע הבא אני אוריד ככה וככה קילוגרמים". וכמו שאת מורידה ככה את מעלה פי 2. ואם תמשיכי בדרך שלך את תשמיני פי 5, פי 7.... הגוף יחלש ויפסיק לתפקד כמו פעם. השרירים ידלדלו השיניים יצהיבו ויתפוררו היום למדנו בקבוצת תמיכה (בתל השומר) שאת יכולה לעשות לעצמך קרעים בושט עד לכדי סרטן וכריתה!! יש עוד כ''כ הרבה דברים שהמחלה הזו עושה שיכולה פשוט לגמור אותך או לקחת אותך לצד ההפוך- השמנה. בתפריט מאוזן ובריא את תנקי את הגוף שלך מרעלים. אולי תשמיני 3,4 קילו אולי לא. מה שבטוח שתרדי את הכל אחרי מס' חודשים אוטומטית תרגילי את הגוף להרגלים הטבעיים שלו ולא תשגעי אותו כמו שאת עושה לו עכשיו. אם את באמת רוצה להחלים ולהוציא את עצמך מהמעגלים האלה. אני מוכנה להיות פה בשבילך. בהצלחה. אוהבת ומאמינה בך.

דבר ראשון ממש ממש תודה שענית להודעה שלי. או קי אז התחלתי להקיא לפני בערך 4 וחצי שנים. אני לא חושבת שזה היה קשר למשהו רגשי- אני פשוט ראיתי שיש הרבה קלוריות במה שאכלתי. בהתחלה ההקאה הייתה ממש לפעמים כי היה לי בא לאכול בלי להשמין אז הייתי חוזרת מבית הספר , אוכלת הרבה ומקיאה. הפסקתי עם כל ההקאות אחרי בערך שנה וחצי בתקופה שעברתי לפנמייה. נראה לי שדי מיותר להגיד שמכל התהליך הזה גם עליתי במשקל. לפני שנה וחצי בערך חזרתי לזה. זאת הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי (עזבתי את המשפחה אומנת שלי וחזרתי להורים הביולוגיים שלי). אז התחילו הבולומוסים וההקאות להיות בתדירות יומיומית. כל יום הייתי עושה בולמוס או אפילו כמה ומקיאה אותם. במרץ נכנסתי לאשפוז במחלקה של ילדים אבל בגלל שעברתי את גיל 18 עשו לי אשפוז מזורז ואחרי קצת יותר מחודשיים השתחררתי. במהלך האישפוז עברתי תהליך נורא מוזר ונהייתי הרבה יותר רגישה למשקל שלי והפסקתי לאהוב לאכול. עכשיו אני ממש לא רוצה לעלות במשקל וממש מתבאסת אם אני עולה (ביום חמישי הייתה לי שקילה ועליתי 300 גרם וכמעט התפחלצתי). בכל מקרה המטפלת שלי ואני דיברנו כבר די הרבה והיא טוענת שההקאות מבטאות חוסר חממימות לאורך כל תקופת החיים שלי מאנשים מבוגרים. היא אומרת שעכשיו אני מנסה להוכיח לעצמי שאני מוצלחת ובגלל זה אני נורא משקיעה בהכל וגם די מצליחה חוץ מבתחום של האוכל- זה הצד הפגוע באשיות שלי שאני לא יודעת איך לפצות עליו בדרך אחרת. ביום חמישי (אחרי השקילה) החלטתי שיותר אני לא עושה בולמוסים (שכחתי להגיד שאחרי האישפוז הבולמוסים ממש פחתו ואחרי כל בולמוס וגם כמעט כל דבר שאכלתי אני דאגתי להקיא הכל עד שיוצא לי מיצי קיבה שקופים לגמרי). ביום שישי נסעתי לצפון וממש התפדחתי לאכול ליד כולם ככה שיצא שכמעט לא אכלתי כלום חוץ מכמה פטריות ומלפפונים חמוצים כל השישי שבת. אתמול בקיצור עשיתי עוד פעם בולמוס והקאתי אותו אבל היום לא הקאתי כלום ואני מתכננת גם לא להקיא. מאזהפעם האחרונה שכתבתי אני די מרגישה שהמצב שלי השתפר כי אני יותר מצליחה להמנע מהקאות ובולמוסים אבל בכל זאת היה אתמול את הבולמוס והיום סתם אין לי תאבון אז אכלתי כמה ירקות. טוב ניראה לי שרשמתי יותר מדי אז אני יסיים אבל בכל מקרה ממש תודה!!!!

מה שלומך? הכל טוב?? אני מצטערת מראש על האורך.. דבר ראשון: כתבתי לך מזמן הודעה למטה.. דבר שני: החלטתי.. וזהו.. הפעם באמת! אני יתחיל ממחר לעשות כפיפות בטן (הרבה!) ואני גם יילך לחדר כושר..(רוב הזמן אני עושה על ההליכון..יש משהו טוב אחר להוריד את הבטן שאת יודעת עליו אולי?..) ואני מקווה שהבטן הזאת כבר תרד לי!! זה פשוט נורא מה שנהיה ממני.. נהייתי ממש פרה.. אחותי כבר ממש רזה.. רק אני עדיין דבעע! אני לא יכולה ללבוש ביקיני..לא חולצות צמודות..אפילו החולצות הלא צמודות כבר נצמדות.. אתמול הייתי עם חברה שלי ועם אחי הקטן.. ובתור שם חיבה לאחי הקטן אנחנו תמיד קוראים לו "שמנמן"..בצחוק כזה כי הוא שמנמני כזה.. בקיצור אמרתי לו אתמול כזה "יא שמן".. בצחוק.. ואז החברה שלי אמרה לי: "אם הוא שמן אז מה את?" והיא אמרה את זה ברצינות.. אני יודעת שיש לי בטן..אבל.. אני לא שמנה!! ואולי כן?? אולי למרות שאני מנסה לא להעלים עין אני בעצם כן מתעלמת מהבעיה?? אני יודעת שאני לא שמנה..כלומר..אני מסתכלת על ילדים שמנים ברחוב ואני אומרת לעצמי: "זאת ילדה שמנה.אני לא כזאת. לי יש בטן." אני כבר לא יודעת מה לחשוב... למשל היום אמרתי לאחותי: תראי איזו בטן שמנה יש לי אז היא אמרה לי: די שקרנית.. זאת את עושה את זה! וזה יותר פוגע כשאומרים לי: זאת את עושה את זה.. " כאילו מה? אני יעשה את עצמי שמנה?? או כאילו הבטן שלי ממש ממש שמנה?? גם, אחותי היום אמרה לי: חברה שלך התכערה.. אמרתי לה שתפסיק עם זה והי שאלה אותי: למה כי את חושבת שיהא יפה?? יא ייצורה את יותר יפה ממנה" אז אמרתי לה: "כן ממש..בגלל זה לה יש חבר ולי אין.." אז היא אמרה לי: ,מה הקשר? את באמת יותר יפה ממנה!" למה אני מסרבת להאמין בזה? אה?? למהה?? למה אני שונאת להסתכל על עצמי במראה? למה אני הכי מכוערת במשפחה? למה אני?!? אווףףףף. אני גם לא יכולה לעשות רק כפיפות בטן, ורק ללכת לחדר כושר.. זה פשוט לא נראה כאילו זה יוריד לי את הבטן...אני צריכה עוד משהו..דיאטה.. אבל המשקל שלי לא מצריך דיאטהה... את רואה?? אני מסובכת! אני מתוסבכת!! אני לא יודעת מה אני רוצה..אני לא עושה הפרדה בין מה שאני רוצה לבין מה שצריך.. אני מרגישה כאילו כל מה שאני יעשה לא יוריד את הבטן אלא אם כן זה דיאטה! כאילו שרק דיאטה תוריד לי את הבטן.. ולא סתם דיאטה... את יודעת..כמה שיותר לחסוך באוכל שנכנס לגווףף.. אני יודעת שהרעבה זה לא פיתרון אבל פשוט ככה אני מרגישה..כאילו אם אני אוכלת זה לא מספיק טוב כי אז הבטן לא תרד.. ועוד משהו אחרון.. פעם כשהייתי ב"דיאטה" אז חברה שלי הייתה עושה איתי גם.. רק שהיא הייתה עושה אז דיאטה נורמאלית.. עכשיו היא שוב התחילה דיאטה.. והיא עושה המון ספורט.. הבעיה שהיא לא כך כל אוכלת כל הזמן..למשל אם בערב היא לא רעה אז היא לא אוכלת..ואם היא כן רעבה אז היא אוכלת פריכית או משהו כזה.. היא עושה דיאטה עם עוד ילדה אחת וכל פעם שהילדה הזאת אומרת : "בא לי ארטיק..בא לי מקרוני..בא לי פיצה" אז חברה שלי צועקת עליה.. אמרתי לה שתאכל והרעבה זה לא פיתרון.. אם בסוף היא תהיה אנורקסית? ואולי אני סתם מכניסה את עצמי לסרטים?! לא כל מי שעושה דיאטה יש לו ה"א.. ואולי באמת יש לה?? ואולי אני מדמיינת?!!? בקיצור דינדין..אני לא ישגע אותך עוד.. אבל רק תראי מה עובר לי כל היום במוח שלי... אולי כן אולי לא אולי ואולי... אני מתוסבכת אני יודעת.. סליחה על האורך.. שבוע טוב, **חמודה**

ב"ה נכנסתי קצת לראות ואין לי ממש זמן לכתוב את האחרונה שכתבתי לה אז אני מאוד רוצה לשאול מה שלומך?? אני רואה שאת לא שומרת על עצמך וזה קצת מצער אותי אבל אני יודעת שהמפלצתיות בהפרעות אכילה גדולה וטריקית כולי תקווה שרק תחפשי דרכים לשמור על עצמך ושתצליחי אם יהיה לי זמן (לא מבטיחה) אכתוב עד שדידין תחזור מהשמחה שלה המון אהבה אני

יואווו כמה זמן לא היית פה.. וואי איך התגעגעתי אלייךךךךךך! אני ממש מעריכה את זה שחשבת עליי...וחשבת לענות לי! תודה:-) ואל תדאגי אני שומרת על עצמי טוב מאודד ואני מקווה שאני ירזה כברר..בהצלחה לי.. מה שלומך?מה איתך? מה את עושה? מה קורה איתך? למה לא שומעים ממךך?? התגעגעתייייייייייייי! **חמודה**

אני קוראת ואין לך כלל על מה להצטער על האורך זה כלי ביטוי נהדר..ואת ממש מצליחה להעביר אליי את הרגשתך האמיתית..והכואבת.. הרי דנו בנושא וביחד הבנו שיש הפרעה כלשהי נכון? הרי הטירדה הזו ההתעסקות בבטן וכו'. הן הן ההפרעה עצמה.. ובכלל בסביבה בה גדלת עם דגש על הדיאטות והמראה מאמא זו אווירה לוחצת..וקשה במקצת..אבל את מספיק חכמה אני מרגשיה אותך ויש לך המון כוח לעבוד על עצמך לאט לאט לא מהיום למחר..ללמוד לקבל עצמך ואת הדברים הנפלאים שבך..ולטפח את הדימוי שלך..כי מגיע לך רק טוב.. נשמתי שלי..דואגת לך..ואוהבת מקווה שיגיע יוום ובאמת תעשי מעשה לכיוון הלמידה וההחלמה..וזה יבוא ואמרתי לך כבר אני כאן לעזור לך אז אל תפחדי או תדאגי את לא לבד.. המון כוח נשיקות דינדין

תודה דינדין.. אני מעריכה את הדאגה שלך את באמת עושה פה עבודה נפלאהה.. יום טוב, **חמודה**

שלום לכולם! בסוף שנת 2000 עברתי ניתוח להסרת גידול ממוחי. לאחר שהתעוררתי(לאחר שבועיים...)התברר שנמחק לי הזיכרון לטווח הקצר. דבר זה גרם לי לאיבוד תחושת השובע ופשוט הייתי שוכח שאכלתי כבר לאחר 10 דקות! לפני הניתוח הייתי שחיף 55 ק"ג!!! חודש לאחר הניתוח כבר הייתי 85 ק"ג!!! כלומר בטבע שלי אני רזה מאד... ניסיתי דיאט קלאב וזה דווקא הלך לי אבל לא מספיק טוב. אני מלא מוטיבציה להתחיל עם פתרון יעיל כמו ש"רוקח פורטה" מציעה. אך זה די יקר ולפני ההשקעה אני צריך את חוות דעתכם\ן. אודה לכם מאד על כך! תודה רבה. שבוע טוב.

רק תוספת קטנה: אני ניסתי יחד עם אימי את הדיאטת השייקים של "הרבלייף" - זה היה מפח נפש,לא ירדתי גרם אחד! מקווה שמדובר כאן באפיזודה שונה לדמרי וחיובית בהרבה!!!

שבוע טוב:) קודם כל לפני שאתה מתחיל דיאטה כל שהיא אתה צריך להבין שדרושה סבלנות. הבעיה של אנשים שסובלים מהפרעות אכילה בדר''כ היא חוסר סבלנות. "אני רוצה להוריד 10 קילו תוך חודש ימים!" וכמו שאומרים- ירידה לצורך עלייה. כמו שתוריד שדיאטה כך תעלה פי 2. לכן חשוב שתלך לתזונאית (מומולץ טבעית) שתרשום לך תפריט קבוע שיכלול את כל אבות המזון שגופך זקוק לו. תשלב את התפריט עם ספורט. וככה תרד הכי טוב והכי בריא. תתעייץ עם רופאים מומחים, אולי יש לך מגבלות מסויימות בקשר לניתוח. ובקשר להרבלייף- מעבר לזה שזו עבודה בעיניים כמו רוב הדיאטות שמוחרים לך בשוק: מאחורי הקלעים, בסופו של דבר האנשים שממציאים את כל הדיאטות בשקל האלה רוצים לעשות עלייך כסף. אני גם נכוותי מהרבלייף ויש להם שורות קטנות מתחת לדף שהם לא בדיוק אומרים... מה שכן הם אומרים- שהדיאטה מלווה בכושר. כל דיאטה שתעשה כדי לרדת במשקל תכלול ספורט. אני מקווה שעזרתי לך. ושיהיה הרבה בהצלחה! אוהבת.

.

אם אני יודעת מה היה הדבר בילדותי שהביא אותי לזה? אם אני יודעת למה. למה זה לא עוזר לי? מה אני צריכה לעשות עם המידע הזה?

לכל פיסת מידע מעברך יש השפעה על התנהגותך כיום לגבי האוכל כל מיני תובנות הרגלים..רגשות פגיעות וכו, וזה חשוב זה חלק מתהליך שעוברים כשנמצאים בטיפול נבירה בעבר בכדי לחטא פצעים שמביאים לנו כאב עצב..אפילו שמחה ואין לנו כלים מתאימים להתמודד..מבינה? ממוש שלי..אני כאן רואה וקוראת וכאן תמיד בכדי לעזור.. אוהבת דינדין

כבר כמה ימים שאני משאירה לך הודעות במס'נ ואת לא עונה לי בבקשה תעני ותתחברי למסנ' לא נשאר לי הרבה זמן לדבר איתך היום אני יוצאת לתלאביב (יומולדת של אחותי) אני חוזרת כנראה במוצ"ש ואז ישר לאילת ועדיין יש לנו הרבה על מה לדבר לא מעניין אותי גם אם אמא שלך על המחשב תגידי לה שזה דחוףףף יפפפפה מהממת שלי אני ממש ממש מקווה שאני יספיק לדבר איתך לפני ואם לא אני יהיה ממש עצובה אוף תתחברייייייייייייי שבוע טוב מאמי שלי

הילונת אני חייבת לדבר אתך על משהו חשוב(על הנושא במייל האחרון יש חדש:-( ) מולאני- רציתי לראות שהכל בסדר אתך ועליינו להמשיך את השיחה:) אוהבת דניאלה שבת שלום

הכל טוב איתי.. לא ראית מה שכתבתי לך? פעם שעברה שהיינו במסנ' התנתק לך נכון? בכל אופן דברי איתי שם ותגידי ללינוי שהיא נאכסית ושתיצור קשר כברר חולה עלייך!

ב"ה אני אשמח לדעת מה קורה וצר לי נראה לי שזה לא טוב אבלא אני מאמינה שיהיה בסדר דברי איתי באהבה רבה אני המייל שלי [email protected]

וכפרע על השם הזההההההההה שלאאאאאא יוצאאאאאאאא לייייי מהראשששששששש אני מתעלליייייייךךךךךךךךךך חח חיה עלייך חח זוכרת?? אני מתעלליךךךךךךךךךךךךךך אני אוהבת אותךךךךךךך לילה טוב אני נוסעת עכשיווווווו

האם זה נכון שמשלשלים עושים בעצם את הפעולה ההפוכה? במקום לאבד משקל הם בעצם מעלים ומשמינים??

ב"ה הם יכולים לגרום להרבה מאוד הצטברות נוזלים. וגם לשיבוש של כל המערכת המטבולית כך שכל מה שכן נכנס נאגר ולא נספג כראוי וזה כמובן יכול ליצור הרבה מאוד נפיכות וגם להפוך את כל מה שאת כן אוכלת לשומן מהר יותר מבלי לנצל את המזון שאת אוכלת בצורה מאוזנת. ו...יש לזה עוד הרבה תופעות לוואי...אולקוס...דלקות...צרות!!! וזה גם לא משיג את התוצאה כשמגזימים אז מיותר! שמרי עלייך אני

המצב קשה אין מה לאמר,זה נראה בהתחלה הדבר הכי טוב לעשות...להתאשפז,לצאת לחיים נורמלים כשאת בריאה אבל אין לך מושג איך אני מחזיקה את עצמי בכח להישאר ולא להרים ידיים...לא אכלתי כבר חצי שנה ופתאום באשפוז דוחפים לך תפריט,,,ומפטמים אותך...ופתאום יש לך ספקות להרים ידיים ולוותר...אני ביום גרוע שלי ומקווה שאני יצליח להחזיק כאן מעמד בשביל מה שמחכה לי בבית...ואת יודעת מה מחכה לי... מה איתך?איך הולך??את עדיין "שם" מבחינה בריאותית?או שיצאת מזה לגמרי? ספרי לי.. געגועים עצומים.

אני מבינה איך את מרגישה... ואולי זה לא חייב להיות ככה? אולי תסתכלי על זה יותר בפרופורציות ותראי שזה לא סוף העולם.. וכמו שאמרת את באמת תצאי לחיים בריאה.. וזה שווה הכל.. מי זה שהצליח לשכנע אותך ללכת לאישפוז? מי הגאון אלוקים יודע כמה אני ניסיתי... בכל מקרה לגביי.. הרבה הרבה ותר טוב... וואו!! הרבה יותר.. אני לא בריאה לגמרי אבל די "נורמאלית".. בוא נגיד.. יש לי ימים פה ושם רעים אבל חוץ מזה.. אני באמת כמו כל אדם אחר בעניין של אוכל וזה לקח הרבה זמן עד שהגעתי לזה והרבה אנשים עזרו לי בזה.. וזהו אני מקווה שגם את תתעוררי כמו שאני ותביני את כל המשחק הזה של המחלה הזו... זה יראה לך מצחיק שחיית ככה עד עכשיו.. סנופה אני אולי יסע לאילת יום ראשון.. לעבוד.. בהתחלה הייתי מאוד נגד בגלל מה שהיה שנה שעברה .. (היתה לנו עבודה מובטחת ובסוף זה התבטל ואחרי יומיים שחיפשנו עבודה אחרת חזרנו הביתה בלי כלום) אבל אחים שלי הציעו את זה ומלא חברים שהיו שם.. וגם יום שישי שעבר אחרי שרבתי עם אבא שלי כל כך.. זה התגבר.. ומה שאני מנסה להגיד בזה זה שאולי לא תהיה לי גישה למחשב.. אז דברי איתו פה כמה שאת יכולה ואם את רוצה אימייל [email protected] חשבתי על זה לבקר אותך את יודעת..? אם בא לך דברי איתי.. אוהבת אותך מאוד מאוד מאודדדד ומאוד שמחה שהצלחתי למצוא אותך.. חששתי לרגע שזה אבוד... בבקשה תצרי קשר!!! התגעגעתי....

(-:

ב"ה את באשפוז??? אני מאחלת לך שתצליח ושהיום הקשה מאחוריך יש לך בשביל מה להחלים .. באהבה רבה אני

ההתמדה חשובה מאוד ..אל תפחדי כבר עשית דרך משמעותית..את חייבת לפרוץ את הגבול הזה שמעמיד אותך מחוץ למציאות לחיים.. כי הרי אמורים לטייל ולהנות וללכת לחברות ולא לפחד שאני לא אספיק להגיע בארבע לארוחה אז בגלל זה מפסיקים לחיות הרי זה לא נורמאלי נכון? לכן ..עלייך להמשיך לעבוד חזק על עצמך..וכמובן לא להוריד בתפריט..למרות שאם לא בא לך משהו אז לא חייבת..השיגעון הזה של שעות כמות מדוייקת זה התמסרות להפרעה את חייבת לבדוק שם במרפאה עם הפסיכולוגית מה הגורם האמיתי שמביא אותך לזה.. כמו נסיון לשלוט כל הזמן בחייך..שמשהו לא ישתבש.. האם משהו השתבש ושבר לך רצף נניח בילדותך שגרם לך משבר כלשהו? זה חשוב..מחכה לתשובה ממך... המון כוח התמדה..רצון כי את שם בדרך וזה זן...סבלנות וסל אהבה ענקי שלך דינדין באהבה גדולה

היי לפי תוכן ההודעה ולפי זה שאני לא מוצאת פה מישהי ששמה יעל, אני מניחה שההודעה ממוענת אליי, אני טועה?.. בכל אופן ... אני לא יודעת, אבל נראה לי שתמדי היית כזאת, אחת שנורא צריכה מסגרת, שגרה, ויציבות(!!!), וזה חלק מזה אני מאמינה... ואת צודקת בקשר לארוחות, זה באמת משגע ופוגע בשגרת חיים, אבל אני משתדלת להתגמש, זה אמנם תזוזות ממש קטנות, אבל זה גם משו.... למשל היום כשיצאנו, יצאנו מהבית ב6, וארוחת ערב זה בדר"כ ב7ומשו... וידעתי שאני יאכל בחוץ (היינו בקניון..) אז לקחתי איתי סנדויץ' לחמקל מהבית, מה שאני תמיד אוכלת בארוחת ערב... ואכלתי אותו, ככה שזה היה בסדר.... בקשר לשאלה על הילדות שלי, הילדות שלי לא הייתה כי יציבה בעולם, היו לי בעיות בבית, (היום יותר טוב..) בין ההורים - גירושים מריבות באמצע הלילה וכו'...... אני לא בידיוק יכולה לקשר, אבל אני מניחה שיש קשר, אולי תעזרי לי ... זה באמת שבר לי השגרה וקצת ערער אותי, כי זה גרם לי להיות במן דאגה מתמדת שמתי זה יקרה ותמיד להיות על המשמר.... ומחר באמת יש לי פגישה עם המטפלת, נראה מה יהיה, אני משתדלת לא לקצץ בתפריט, בטח שלא בכוונה, אבל 90 אחוז מהזמן שאני אוכלת, אני דיי מכריחה את עצמי, כי שומדבר לא באמת טעים לי כבר ואני לא באמת נהינת מזה, אז אני אוכלת רק כי אני חייבת, ולכן זה כ"כ מקובע גם .... אני חייבת לאכול ולכן זה בשעה קבועה, אני לא אוכלת עפ"י הרגשה או משו כזה, רק במרווחי זמן פחות או יותר קבועים שאני יודעת שאמורים לאכול כל ככה וככה שעות, ואני יודעת שאני אמרוה להיות רעבה, משו שאאני כבר לא משמ שמה לב אליו, רק במצבים קיצוניים.. בקיצור.... הזגמתי עם האורך, אז אני אפסיק פה ... ואלך לישון, מחר על הבוקר טיפול ... תודה רבה על התגובות שלך, הן מאוד עוזרות, ונורא במקום ...:]

אין ספק...שכל הבלאגן בבית בילדותך עירער לך את שיגרת חייך כילדה שהכל זרם אצלה עד לנקודה שחווית את הכאב..הצעקות? הריבים? הקריעה בין שני ההורים? וזה גרם לך היום פחד שמשהו לא טוב עלול לקרות גם עכשיו!!!...ומכאן הצורך בשליטה מוחלטת..כאילו "להחזיק במושכות" בכדי שהסוס ילך בדיוק על הקורה כי אם לא הוא ייפול יחד איתך...הבנת למה הכוונה? הכל אצלך בסדר מופתי..האוכל..השעות..לחם קל..שלא יהיה שום שינוי שאולי ? יגרום לשבירה או שינוי אצלך..את מנסה לאחוז בחייך כמות שהם שלא יקרה כלום...! טלי יקרה שלי.. עלייך להפנים הלוך ושוב כי אנחנו חיים את היום על פי מה שהוא מזמן לנו..ועל פיו אנו חיים עובדים יוצאים מבלים ובין לבין כשמרגישים רעב אוכלים ואם לא אז לא אוכלים.. את חייבת לעשות עבודה עם עצמך ובואי ננסה לפחות לשבוע לשחרר את העניין כלומר תקומי בבוקר ותנסי להרגיש מה טלי רוצה? רעבה? עייפה? מה סדר היום שלי היום? וכו'..תנסי את חייבת ברגע שתשברי את המעגל הזה ותרגישי טוב עם זה..את תתחזקי ותרגישי ביטחון לשוב לחיים! אני כאן אעזור לך צעד אחר צעד..אל תפחדי..אעשה הכל להיות לצידך מבטיחה! את חייבת לנסות חייבת! טלי..אל תשכחי שזה תהליך ועד שמרגישים באמת ומתקנים את מנגנון השובע/רעב..שדפקנו לעצמנו לוקח זמן...אל תישברי ופשוט תנסי..זה הפרוייקט שלך ושלי אם תרצי לשתף אותי.. דברי איתי איך עובר עלייך היום..מה קרה ..בחוץ..עם חברות..אמא וכו..וגם את הנפילות אם יש.. אנסה לעזור לך מכאן... האם תקחי זאת? אוהבת המון טוב נשמתי דינדין

# האם אפשר לעלות במשקל רק על יד נוזלים? # כמה צריך לששקול כדאי לקבל מחזור ?

זה אינדיבדואלי כל אישה וגופה..ונוזלים? גם הם משמינים לא? וגם תופסים נפח ומשקל הרי גופנו רובו נוזלים... מה יועילו הנוזלים...רק הנוזלים ואיזה נזק חמור לגוף!! המון כוח ואהבה דינדין

בייבי. אף אחד לא דן אותך לסבל שאת מביאה על עצמך. את לא יכולה להאשים אף אחד שלא עוזר לך אם כך אם לא תשתפי. המחלה הזו היא לא כמו הצתננות. אקמול לא פותר אותך מזה גם לא מנוחה בבית. זו מחלה שאי אפשר להתמודד איתה לבד. פה הפארדוקס! איך אפשר לשתף מישהו אם אני כ''כ מתביישת? איך אפשר להכניס לתוך הסודות האפלים שלי עוד מישהו אם אני כ''כ מתבודדת מכולם?! זו הבחירה שלך. ושל כל אחת שרוצה להחלים. אם הגעת למצב שקשה לך לאכול כואב לך לחשוב את עייפה ואת לא מצליחה לישון את מתפוצצת ואין לך איפה לפרוק נמאס לך להקיא, נמאס לך להיות. תדעי לך שיש מקום טוב יותר. זו המתנה הכי יפה שתוכלי לקבל. את החיים השלווים. את הבריאות שלך. אם את רוצה להבריא- ולא משנה מה כרוך בזה את צריכה לשתף ולפנות לעזרה. תל השומר, ביה''ח רמב''ם, הדסה עין כרם, מרכזים פרטיים של הפרעות אכילה לדוג': http://www.nofitcenter.com/Site/nofit_center/main.htm המודעות היא גדולה. את רק צריכה לרצות. אני מאחלת לך הרבה הצלחה. אוהבת.

אני סתם אוכלת? וסתם זה נורא מטריד אותי? חוץ מזה- זו בעיה... אני בצבא, אני לא רוצה להיות מסומנת (על אף שאני כבר מסומנת) תני טיפים... תגידי מה עבר עלייך

מה עובר עליי... אני עדיין מנסה להחלים. זה לא קל לי בכלל. אני יכולה לומר לך שבשניה שהחלטתי לקחת את המחלה הזאת למודע שלי זה רק החמיר ומחמיר יותר ויותר. אבל זה השלבים להחלמה.. צריך להיות חזקים. וואלה אחותי, גם אני בצבא. גם אני מתמודדת עם החרא הזה מול הפנים שלי כל הזמן. את צריכה להבין שאת חייבת להתמיד. גם אם קשה. והבטן תמשיך להיות נפוחה לפחות בשלבים הראשונים של ההחלמה. ויהיו נפילות- את רק חייבת להמשיך להחזיק את עצמך ולהאמין. אי אפשר להתמודד עם זה לבד. את צריכה לבחור מישהו שאת סומכת עליו ויכול לעבור ולחזק אותך במחלה הזאת. אני לא מכירה אותך אבל אם את פה את מתחילה משהו ואני מעריכה את החוזק שלך. באמת אוהבת ומאמינה המון. אני.

ב"ה אני מוכרחה לציין שמרכז נופית הוא מרכז מעולה לטיפול בהפרעות אכילה

היי דין דין זוכרת אותי? מה שלומך? אני רוצה לדבר אתך . איך אפשר ליצור אתך קשר ? אנא תכתבתי לי איך משיגים אותך או תתקשרי אלי. 0528303005

מנשמע? חח אין מצב שאת זוכרת אותי אבל נו אני בכל זאת יגיד לך שאת מדהימה.. 3>

אין מצב שאני לא זוכרת - רק תזכירי קצת . ותודה רבה.

אני לא ירחיב הרבה בדיבור ובכתיבה... רק רציתי שתדעי שאני מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה... המצב נהיה גרוע... סתם היה חשוב לי שתדעי.

אבל אמרת פעם שעברה שיש לך דברים חיוביים להגיד לי..? זה חיובי שאת מאושפזת בעיני.. אבל למה המצב נהייה גרוע??? מה ? קרה משהו המאז שכתבת לי תהודעה הזו??? מאמיייייייייייי דברי איתי כשתוכליייי

תעני :-(:-(:-(

ב"ה מחזיקה לך אצבעות לרפואה שלמה.. חיבוק ענקי

ב"ה המון אהבה אני

שלום הייתי רוצה לקבל המלצות אודות מטפלים טובים (אפילו פרטי) שעוזרים למיקרי אנורקסיה אם אפשר לתת שם והמלצה ויותר טוב אף אם מישהו עם ניסיןו אישי עם אותו המטפל יוכל להגיב זה מאוד יעזור בנוסף כמה שזה אולי פחות נעים אם אפשר לומר למי כדאי לא להגיע זה גם יכול לעזור תודה

מומחית..שלי אישת עזרה..מומלץ ביותר דניאלה גריין טל: 054-8830058 בהצלחה גדולה.. נשיקות דינדין

שלום לכולם אני בת 17, 1.60 , שוקלת 40 ק"ג. תמיד הייתי רזה, אבל היו תקופות שהייתי 8 ק"ג פחות ממה שכיום בגלל הפרעות אכילה. הייתי רוצה לדעת כמה קלוריות אני צריכה לצרוך ביום על מנת לא לרדת עוד במשקל (אבל בנתיים, גם לא לעלות)??? חשוב לי מאוד לדעת, כי אני בנתיים מסתפקת ב 900 קלוריות גג ליום (עכשיו בתקופת החופש - רק בימים שאני מה שנקרא COACH POTATO)...בתקופת הלימודים הייתי מגיעה ל 1400 כי הייתי פי שתיים יותר פעילה... תודה מראש על הייעוץ, להת'!:)))

ב"ה את צריכה לאכול לפחות 1500 - 1600 קלוריות ליום במיוחד כשאת בתקופה של התפתחות ובגרות. ואם את פעילה את צריכה להגיע בין 1800 ל2000 קלוריות ליום כמות הקלוריות שאת מכניסה לגוף נחשבת בגדר דיאטה ולא בהכרח מאוזנת ואת כן יכולה לרזות מזה. כל שינוי שאת עושה ברמה תזונתית את חייבת להיוועץ בדיאטנית את לא פועלת בצורה נכונה וחבל שרק תיחלשי מזה. כי זה בהחלט יכול להחליש אותך וגם את לא באמת תשיגי את התוצאות שאת רוצה. כי הגוף עובד לא רק ע"פ קלוריות ולכן זה לא תמיד מדד נכון שיש ללכת על פיו מאחלת לך הרבה בהצלחה והמון אהבה שמרי עלייך הילה

תקשיבי ילדה! אני לא 1.60. כולה 1.50. גמני שקלתי 40 ק"ג לפני שנה. נראיתי נורא ואיום, אך אהבתי להיות ככה. כולם אמרו לי: "תראי איך שאת נראית... אסון ממש!" כל יום על המשקל וחס וחלילה אם עליתי גרם (זה גם לא קרה). חביבתי, את 1.60 ושוקלת 40 ק"ג. מההההההההה??? את צוחקת עלי? אם אצלי זה היה מסוכן בואי נחשוב מה איתך. נעלם המחזור, הכל קרה ונראה שלא היתה דרך חזרה. תביני כל מילה ומילה. רופאים דיברו ודיברו ואני בשלי, אינני מבינה את משמעות המילים שלהם. בעקבות הלימודים התחלתי להחזיר לעצמי את הק"ג החסרים. ת'אמת היום אני 8 ק"ג יותר. תאמיני לי אני נראית פצצה (לא במובן של שמנה). אני עדיין יחסית רזה על אף שאני 1.50 ו-48 ק"ג. הקטע אצלי הוא שיש לי שרירים, זאת אומרת אני לא נראית שרירית אבל אני מוצקה. בקשר למחזור, אני לא בטוחה שקיים אצלך דבר כזה (אני מקווה שכן). נכון שאת רוצה שיום אחד יהיה לך תינוק קטן משלך? זוהי הדרך היחידה. אז עשי מאמץ, הוא יהיה רק בשבילך. אני בטוחה שישנן סיבות שבגללן הגעת למצב הזה, אך לא אנסה לנחש אותן. ייתכן שקשה לך להפנים את מילותיי ואת מילותיהם של רבים. אם תרצי להמשיך לדבר איתי, אשמח לתמוך בך ולנסות להבין אותך. שלך, מבינה מבינה מאוד מאוד

להקיא. אבל אני לא אעשה את זה. בהערכה גסה אכלתי 10,000 קלוריות היום. אולי יותר, אולי פחות. אבל לא אקיא. אפילו שכואב לי. אפילו שאני יודעת שאחרי זה זה יצא בדרך הטבע טגם יהיה סוג של סיוט. אפילו שאני יודעת שזה אומר שכל שבוע הבא יהיה רק ירקות. שבוע שעבר שמתי צמיד שיזכיר לי שבשבת אכלתי מלא אז צריך רק ירקות שבוע הבא. וכך היה. סופ"ש זה הכי גרוע. וכל כך כואב לי בבטן. הדיאטנית (האקס דיאטנית) שלי אמרה שאני אוכלת בטירוף לפעמים כי הגוף עצמו בחוסרים והוא ממלא את עצמו כי הוא חייב. השטות... איזו שטות... אף פעם לא חשתי שובע. אף פעם בחיים. כי גם עכשיו כשאני מלאה עד אםס מקום. ואמורה להרגיש הכייי שבעה שבעולם אבל הכיייייייייייייי- אני רק מחכה שהאוכל קצת ירד כדי להכניס עוד. ככה זה. אני גם בבית כזה והכל מתערבב.... רגרסיה- אין לי מונח אחר- חזרתי לימים הנוראים של פעם. ואני ממש מרגישה את מולקולות השומן החדשות שנוצרות- וזו לא אשליה- אני באמת יכולה להרגיש את זה. יום יבוא ואוכיח את זה מחקרית שלא תחשבו שאני משוגעת.

מחקה למחקר בהתלהבות.... מולאן.

למה את עושה את זה לעצמך? אני מכירה את ההרגשה הזאת זה קורה לי בערך פעם פעמיים בחודש וזאת הרגשה מגעילה. אצלך זה אולי לא קיצוני כמו אצלי (זה קורה רק אם אני לא מצליחה להקיא ולא בכאלה כמויות) אבל בכל מקרה אני כל היום בוכה וכמה ימים בדכאון. אז רציני למה את עושה את זה לעצמך? אני חושבת שלפני שאת עושה משהו כזה כדאי לך לחשוב קצת על התוצאות של הבולמוס וכמה שאת רוצה את זה תעשי משהו אחר (חברים, טיול......). משהו שממש עזר לי זה שעשיתי רשימה למה לא כדאי לי לעשות בולמוס והרבה פעמים רק להסתכל עליה ממש עוזר, אז אולי זה יעזור גם לך. אז בהצלחה בהמשך ומקווה שאולי עזרתי

ב"ה הקאות = משמין!! באמת מיותר! כל מה שאת אוכלת נספג מהר עוד לפני שבכלל הצלחת להקיא. שמרי עלייך

היום גם ניסיתי לאכול נורמלי ואחרי בערך שבוע שאכלתי רק ירקות אכלתי גם 125 גרם גבינה ואני מרגישה כל כך שמנה. אני יודעת שאני לא ישמין מזה ואכלתי את זה רק כי מלא אנשים התחילו והעיר לי על כמה רזיתי אבל אני בכל זאת מרגישה מגעיל. איך את יכולה להרגיש טוב אחרי האוכל?

זה תגובה לאני מפחדת...

מישהי פעם אמרה לי שכל בוקר שאת מתעוררת תעמדי מול המראה ותודי לאל שאת נושמת ותבקשי שיהיה לך יום טוב. תשתי הרבה מים. הבולמוסים הם תוצאה של התמודדות עם בעיות בצורה לא הגיונית. כדי להתמודד עם בעיות אנחנו צריכים להרגע ולחשוב. כמו שאת מתמודדת עם בעיה שצצה לך בחיים ככה תנסי להתמודד עם האוכל. תשבי איתו. תגעי בו. תבחני אותו. תטעמי. תבררי אם את רוצה אותו בכלל בתוכך אם הוא יכול להועיל לך או לא. שבי בנחת ותאכלי לאט. בלי מתח. תתענגי על כל ביס. את תראי שאחר''כ את תבחיני שאכלת מעט משחשבת שאת מרגישה שבעה ושלווה שבא לך לחייך - ולא להקיא. תתחילי לקחת אחריות על ההפרעה שלך- כי היא שלך. ברגע שתהיה מודעת (ותרצי לשנות) את תראי שהזדמנויות יפלו עלייך בלי סוף. הרבה הצלחה. מאמינה ואוהבת.

ב"ה להכריח את עצמך למצוא דרך לחשוב טוב כשאת אוכלת. יותר ויותר להתקרב לתחושה של נעימות גם אם הכמות אינה גדולה. אני בטוחה שיש כמות שהיא נעימה לך שאינה מאיימת ואני בטוחה שתוך כדי תוכלי להגיע עם הזמן להרגשה נעימה. זה עניין של הרבה אימון ותרגול. בהצלחה

אני יכוהל לומר לך מנסיון שלי תתחילי לחשוב כי האוכל אינו רעל אלא המחשבת יתר על האוכל זה רעל! בכל מקרה מה שגרם לי לחזור לעצמי זה מוות במשפחה מאנורקסיה שזה גרם לי לשיברון שמזה פתחתי את העיניים מקווה שעזרתי דניאלה

אני לא הכי הכי מכירה אותך, אבל רק רציתי להגיב על מה שרשמת, ואת בהחלט עשית צעד יפה בזה שאכלת גבינה וחשבת חיובי.. לי לדוגמא יש תמיד את ההרגשה שיש להרבה בנות עם בעיות אכילה, שברגע שאכלנו שמנו, כלומר אני, אחריי האוכל מרגישה כבדה ומנופחת ואם אני מסתכלת במראה על הבטן שלי אני יכולה להשתגע, ולכן הבנתי שהדבר הכי חכם לעשות זה לא להסתכל במראה אחריי האוכל, ואפילו בכלליות, לא להסתכל הרבה במראה על הגוף שלי.. כי זה מה שיכול לגרום לנפילות אצלי מבחינת ההקאות והבולמוסים..

בבוקר למחרת אולי זו המראה... אבל לפעמים זו רק התודעה... התודעה של מה אכלתי מספיקה...

זו היתה בעיה ממש מצחיקה.. בכל אופן סנופית אם את פה הלוואי! אני מאוד רוצה לדבר איתך מאודד סיקרנת אותי ומאז כבר לא היה לי חשב דניאלה כשדיברנו התנתק לא יודעת פתאום נרשם בחום אני מניחה שזה אומר שלא היית מחוברת.. אז אנחנו צריכות לדבר לינוי.. הממ... אני מצטערת שאני נעלמת לך כל הזמן את כל הזמן שולחת לי הודעות דווקא שכל כך קשה לי ואני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד אני אוהבת אותך וזה ממש לא סינון זה קורה כשאני בוכה!! את יודעת כמה אני אוהבת אותך ורוצה לדבר איתך אני פשוט לא תמיד יכולה... היום מסיבת סיום שלי הכל נגמרררררר:-(:-(:-( אני מקווה להתגבר על זה מהר שבת שלום לכולם

נכון אנחנו חייבות לדבר !! אוהבת אותך דניאלה

החזרתי לך הודעה במסנ וכבר לא היית מחוברת:-( אוהבת אותתתתתתתתתתתתתתךךךךךךךךךך

זה נכון שהקאות גורמות להזדקנות מוקדמת ולקמטים? אם כן אז למה

אני לא יודעת אם זה נכון... אבל הזדקנות זאת בעיניי פריבילגיה שאני כנראה לא אגיע אליה. שוב, בגלל ההקאות.

ואני ראיתי את זה במו עיני על ילדה מהשכבה שלי שהיא בולמית מוצהרת וכולם יודעים.. היא ממש רזה כי זה הפך לבולמירקסיה.. או שתמיד היה.. בכל און אתמול יצא לי לראות את הפנים שלה טוב והיא נראית ממש ממש זקנה.. והשינייםצ נראות כאילו מחוברות באקראי זה כאילו שאם היא תאכל אפרסק היא גמורה זה לא פייר המחיר שצריך לשלם בשביל זה חבל שלא ראית אותה מה שאת אומרת לא יכול להיות יותר נכון!!! פשוט זקנה....... ולהקאות אגב עוד עשרות חסרונות שקשורים לאסטטיקה ובריאות.. אני הפסקתי עם זה מזמן ומקווה שאצלך אותו דבר שבת שלום

תמיד חשבתי שזה מיתוס. אתמול הסתכלתי.הקצה של השן כבר לא חלק. כבר מחורץ ומלא סדקים. עוד שנה- וכבר יהיו לי תותבות. אבל זה לא היסטרי לי- זה לא מה שיגרום לי להפסיק, גם ככה השיניים שלי היו על הפנים גם לפני אפילו ששמרתי עליהן בקנאות. וחוץ מזה- איך עם כל נוגדי החימצון מהירקות שאחרי אני אזדקן? זה סותר!

ב"ה שמרי עלייך

מהם הנזקים שמשלשלים יכולים לגרום לאחר שימוש בהם בתקופה ארוכה?

במשפט אחד? : הורסים את מערכת העיכול.. כי אחרי תקופה ממושכת במשלשלים הגוף מתחיל להתרגל אליהם ואז כשפתאום את תפסיקי לקחת אותם הגוף לא יתפקד כמו שצריך, הוא "ידרוש" ממש את המשלשלים בשביל להמשיך להיכנס לשירותים.. ככה זה בדרך כלל.. זה ממש איוידואלי לכל גוף , לכל בן אדם.. אני לדוגמא השתמשתי בתה טיבטי והגוף התרגל אליהם ובזמן שהייתי באיפשוז השתמשתי בשמן פראפין בשביל להיכנס לשירותים.. שמעי זה תלוי בגוף שלך.. בת דודה שלי השתמשה גם כן בתה טיבטי וזה הרס לה את כל מערכת העיכול, היא אפילו הגיעה למיון בגלל זה.. הצעה שלי מכל הלב, לא להשתמש בכל המוצרים המשלשלים למינהם, כולל מוצרים "טבעיים" הכל חארטה אחת גדולה, הדבר היחיד שמומלץ זה שמן פראפין, אני בדקתי את זה מקרוב, את כל עיניין המשלשלים.. ואפילו הבית חולים אמר לי, אך ורק שמן פראפין!

אני 5 שנים משתמשת בתה טיבטי ובשנה האחרונה הוספתי גם אגיולקס שזה אבקה מצמח הסנה שתפקידה לנקות את הקיבה והיא מן הסתם- משלשלת. אני לא מסוגלת להפסיק, אני לא יודעת מה לעשות במיוחד שבזמן האחרון אני לא מצליחה להכנס לשירותים בלי לשתמש בשניהם. אני רוצה לצאת מזה אבל אני לא יודעת איך?!?! יש לך מושג מה אני צריכה לעשות לפני שהמעיים שלי נדפקים לגמריי (מה שאני כמעט בטוחה שכבר קורה..)?????

ב"ה תסתכלי המון אהבה

אני אוכלת כמעט כלום ולא מסודר ירדתי במשקל וכבר חודשיים שאני לא מקבלת מחזור בקשה תגידו לי למה זה קורה והכי חשוב איך להחזיר את המחזור (מבלי לעלות במשקל!)שמעתי שיש גלולה בקשה אני מיואשת אני לא רוצה לאבד אותו לתמיד!

יש החלמה ובנוסף מקבלים מחזור:) בהצלחה

יש החלמה ובנוסף מקבלים מחזור:) בהצלחה

מתוקה שלי..יאוש לא מוביל לשום דבר..אלא אם כן מנתבים אותו לצמוח כלפי מעלה..! גלולת פלא? אין אבל כשלי אבד המחזור קיבלתי כדורים הורמונאליים שהחזירו אותו..אבל זה לא עוזר במקרים שממיכים לאכול כלום..תשאלי את עצמך אם תוכלי בעתיד להביא ילדים? את פוגעת בפריון שלך..לו היית יודעת איזה נזק..את גורמת לעצמך.. את יודעת כמה נשים משלמות בשביל טיפולי פוריות ובשביל להביא ילדים לעולם..מה גם שהמחזור מנקה את גוף האישה גורם רק טוב למחזוריות גופה ולאי הזקנת העור..כלאישה מבוגרת נפסק המחזור מפאת הגיל זיקנה באה עלייה בכל הצורות ..כדאי לך להקדים את זמנך..בשנים? את חייבת טיפול זו עצתי לך!! בהמון אהבה ואיכפתיות...שלך דינדין

עומדת במראה ולא רואה את עצמי. אני רואה מעבר. הרצפה קפואה, והנפש ריקה וחלולה, למרות שאלפי מחשבות רצות לי בראש עכשיו.. תקופה ארוכה שאני מצהירה על כוונות להפטר משד שבתוכי והניסיון להיות אופיטמית מחשל אותי ומדרדר אותי יותר. אני צועקת לבפנים שיפסיק כבר להרוס! שיפסיק! וכמו גלגל שלא נגמר לו המדרון אני נופלת למטה נכבלת ונשרטת ונמאס לי כבר לבכות. אני מרגישה שעוד שנייה אני עומדת להתפוצץ. לא מוצאת את עצמי, כבר שנים שאני מחפשת ואולי אין טעם לחפש את מה שכבר מזמן התפוגג? הספל שלי מלא אבל אני בדם וזיעה ממלאה עוד ועוד המחשבות נשפכות, השאלות מציפות אותי. אני נחנקת. בימים של שכרון חושים אני מעופפת למקום הזוי שבו אני נקייה מכל התמכרות אני מחייכת, מהופנטת, שלווה ואופטימית ולקראת סוף הערב אני מוצאת את עצמי מקיאה את החלום חוזרת למציאות ומידי יום אני עומדת מול הראי ולא רואה את עצמי. לא רואה סוף. לא רואה מעבר. אני מפחדת..

נשמע כמו משהו שאני הייתי כותבת. מרגישה בדיוק כך.

לפחות את מחוברת למה שאת מרגישה פחד? חשש?! ..ואת פורקת זאת בכתיבה מימנת..וזה חלק מפתיחת הלב..באינטימיות עם עצמך זה נפלא!! אני בטוחה שיום אחד תגיעי לנקודה שיש דרך לפתור את הבעיה ולטפל בעצמך..לתת לעצמך רק טוב וחיים טובים אמן!!!!! דנה

לפחות את מחוברת למה שאת מרגישה פחד? חשש?! ..ואת פורקת זאת בכתיבה מימנת..וזה חלק מפתיחת הלב..באינטימיות עם עצמך זה נפלא!! אני בטוחה שיום אחד תגיעי לנקודה שיש דרך לפתור את הבעיה ולטפל בעצמך..לתת לעצמך רק טוב וחיים טובים אמן!!!!! דנה

היום, בפעם הראשונה מזה חודשיים שלא הקאתי. בדרך הביתה הודתי לאל שנותן לי להמשיך ולעמוד על הרגליים נותן לי אפשרות לאכול לשתות לצעוד ולחייך. אני לוקחת על עצמי את הבולימיה ולא מאשימה אף אחד מלבד את עצמי. הגעתי הביתה ואכלתי. נשמתי. התענגתי על כל ביס. עליתי לחדר שבעה. שבעה. מקערת קורנפלס אחת. לא מתחשק לי להקיא. מתחשק לי לחייך. אני מודה לאל שנותן לי את הבחירה הזו. לחייך. ערב טוב. תודה לך דנה.

אני טעיתי.. טעיתי!! חשבתי שאני כבר לא חושבת על הבטן שאני לא מסתכלת על אנשים אחרים..אבל אני כן! הכל חזר! זה עבר אולי ליומיים אבל זהו! אני עוד פעם..אותה אחת!! אני הולכת בבריכה ואני מסתכלת על אנשים, נשים,ילדים.. את כולם אני בוחנת, בודקת אם יש להם בטן או אין להם,אם יש להם סיבה לרדת במשקל או לא, אם הם צריכים להיות מודאגים וכו'.. וזה ממש מבאס..כי כבר חשבתי שהכל עבר לי.. אני 58,000 פעמים ביום מסתכלת על הבטן, ועכשיו אני הרבה יותר שמנה ממה שהייתי לפני חודש או חודשיים! אבל ממממש!! אתמול מצאתי במקרה את הספר מחזור מכיתה ו', ופתחתי והסתכלתי מה כתבו עליי ואז ראיתי שם שורה שהיה כתוב בה: "היא רזה כמו דוגמנית". וואי זה צבט לי את הלב.. זה הזכיר לי את כיתה ו', איך הייתי ממממש רזה, ששקלתי 28.. משקל של ילד בכיתה ד'... אבל ת'אמת כשהייתי רזה..אז לא חשבתי כל הזמן: "וואי איזה כיף להיות רזה" או "איזה מזל שאני רזה".. פשוט הייתי רזה. אבל אני חושבת שעכשיו, אם אני יחזור להיות רזה אני כל הזמן יחשוב כמה כיף זה להיות רזה.. אתמול אמא שלי עמדה ליידי ואז היא אמרה לי: "בטן כזאת הייתה לי כשהייתי בהריון בחודש הרביעי." את מבינה לאן הגעתי?? בטן הריונית! טוב אבל אני מקווה שעד ה1 בספטמבר אני יזחור להיות רזה.. אמא שלי עשתה לי השבוע מנוי לחדר כושר, והלכתי, והייתי על ההליכונים האופניים.. הכל! עד שיצאה נשמתי מרוב עייפות-אבל הרגשתי טוב! הרגשתי שהנה! אני הולכת לרזותת! למרות שאני לא יודעת אם אני באמת צריכה הליכון בשביל זה.. כי המשקל שלי נע בין 39 ל40... ולמרות שפעם חשבתי שאם אני יגיע למשקל של 40 קילו אני ייתאבד.. היום זה כבר לא נראה לי משקל כ"כ גבוה.. ותכלס 40 או 39 זה לא משקל גבוה! זו רק הבטן הזאתת!! מה יהיה איתי אה?? מה יהיה איתי?? מצטערת על האורך, שבוע טוב, אוהבת המון המון **חמודה**

חמודה, בת כמה את? מה הגובה שלך?! המשקל שלך נע בין 39-40?! ואני גם משווה, ובוחנת ובודקת.. זה אסון אסור לעשות את זה! את חייבת להימנע מזה כמה שאפשר! את מטופלת איפה שהוא?! מצטערת על כל השאלות, אני פשוט מנסה להבין... שיהיה לך לילה טוב ושקט!

לא..השאלות לא מפריעות לי.. אני בת 15, הגובה שלי זה 1.47 מטר או 1.50 מטר.. כל כמה ימים אני עולה ויורדת בקילו- פעם אני שוקלת 39 ופעם 40.. ואם הייתי יכולה להמנע מהבחינות והבדיקות של אנשים אז לא הייתי פה.. אני לא מטופלת בשוםם מקום..אין לי על מה.. אני אוכלת נכון והמשקל שלי יציב.. אני בכלל נחשבת מלאה ואני גם לא מקיאה... יום טוב:-) **חמודה**

חייבת לומר שלכל אחת שהיתה אמא כמו שלך היתה לה הפרעת אכילה. נורא לשמוע שאמא אומרת לבת שלה כזה משפט דבילי ועוד עושה לך מנוי כושר. איזו אמא דפוקה.

אמא שלי הייתה פעם מרעיבה פעם מקיאה ופעם זוללת.. אבל זו הייתה תקופה קצרה ונגמרה.. וחוץ מזה, בקשר לחדר כושר.. אמא שלי לא ידעה ולא יודעת על כל מה שאני חושבת ועל מה שהייתי עושה פעם.. בגלל זה אי אפשר להאשים אותה.. יום טוב:-) **חמודה**

ממוש..הרי הבחנו בבעיה כבר!! והבעיה משפחתית..סחתיקה על האמא..בטן הריונית???? אין לה מה לעשות בחיים מלבד להתעסק בבטן שלך??.. מה אומר לך צריכה עזרה...כי איני מבינה משקל כזה נמוך..ובקושי אוכלת לא ברור לי מה הבעיה? ואיזו בטן? אולי מבנה הגוף שלך כזה שהבטן אולי בולטת סו וואט? כל אחד ונתוניו!! אז לא חייבים לשים חולצות בטן פרחיות..שמזמן עזבו את ארון האופנה..אפשר להבליט מה שיפה בעינייך!! אוהבת אותך שולחת לך מכאן המון נשיקות וחיבוקים דנדין

אמא שלי לא יודעת על כל הבעיות שלי ובגלל זה אני לא מאשימה אותה...וחוץ מזה אני לא רוצה שייפחדו לדבר ליידי רק בגלל שיש לי בטן.. ואמא שלי גם לא רוצה שכשאני ייגדל אני יהיה כמוה (היא מלאה).. ואני גם ככה נמוכה.. זה נובע מדאגה.. ובקשר למשפט : "בקושי אוכלת"- אני אוכלת! והרבהה! כל היוום! לפעמים כשאני רעבה, אני בודקת אם הרעב שלי מוצדק לפי שעות.. נגיד אם אכלתי ב3 ואז אח"כ אני שוב רעבה, אז אני מרגישה אשמה..אז אני בודקת באיזה שעה אכלתי ואומרת לעצמי: "אכלתי בשעה 3, עכשיו שעה 7! הרעב שלי מוצדק!" אני גם מרגישה שאני טוחנת יותר מדי.. כשחברות שלי באות לישון אצלי אני כל הזמן מציעה חטיפים וכל מיני..וכשהם לא רוצות זה גורם לי תחושה של אי נעימות, שכאילו אני לא מפסקה לאכול כל היום וכל הזמן מחפשת משהו לאכול...זה נראה לי כאילו הם חושבות עליי ככה.. בקשר לשאלה- "ואיזו בטן?"- יש בטן! לפני כמה ימים התחלתי להתכתב עם ליטל (מהפורום) באימייל כי לדעתה אני צריכה לקחת דברים קצת יותר בפרופורציות.. כשהיא לא האמינה לי היא ביקשה שאשלח לה תמונה שלי אז צילמתי לה ושלחתי.. היא לא ענה מאז..אני חושבת שהיא ראתה שאני צודקת או שהיא הבינה שבאמת יש לי בטן ובגלל זה היא לא עונה.. אגב, התמונה ההיא ששמתי אליה קישור כאן בפורום..כשהסתכלתי בה לפני כמה ימים לא האמנתי שחשבתי שיש לי בטן...בתמונה הזאת בכלל אין בטן והלוואי והמצב שלי היה נראה עכשיו כמו התמונה ששמתי לך בהודעה באותו זמן.. אוווף. כנראה שדמיינתי. חבל שעכשיו זה לא בדמיון.. **חמודה**

אני בת 22 משקלי הוא 65 וגובה 170 שהיתי צעירה יותר בערך בגיל 15 שקלתי 95 קילו עשיתי דיאטה לבד והמון ספורט וירדתי40 קילו עד לפני שנה בערך שקלתי 50 קילו אבל עשיתי המון ספורט בערך 3-4 שעות ביום לאט לאט הורדתי את כמות הספורט אבל עדין אני הולכת לחדר כושר כול יום משקולות מפוצל לABC הליכה 40 דקות וסקי 20 דקות התפריט שאני הוכלת הוא בוקר: סלט ו2פרוסות לחם קל + 2כפות גיבינה חצי אחוז כוס חלב אחוז1 ביניים: יוגרט 0% צהריים: 2 פרוסות לחם קל וגבינה +2 ירקות יוגרט0% אחרי אימון חטיף חלבון של 200 קלוריות ערב ירקות מאודים ביצה סלט ויוגרט לילה 2יוגרט 0% אני עלתי מהר במשקל את התפריט אני עשיתי ואני יודעת שחסרים בו מזונות ביקר שומנים קטניות וחלבון מבשר הוא דג אבל הבעיה שאם האוכל הזה עליתי במשקל אני גם לא מבינה איך אני משמינה אני רוצה לרדת אך אני לא רוצה להגיע למצבי הקודם כמו כן מהדיאטה הפסיק לי המחזור ולא חזר גם כשעליתי8 שנים הודה לך על תשובתך

אני אולי לא פונקציה אבל אני יכולה לומר לך קראו ניסים אני בפחות משנה ירדתי כ20 קילו הגעתילמשקל 45 הייתי בתת משקל אני יכולה לומר לך עכשיו אחרי שנה בערך עליתי 15 קילו פחות או יותר זה משתנה לפעמים אבל חזר לי המחזור לא כמו לבן אדם רגיל אלא ליומיים גם זה טוב.. בכל מקרה עלייך לפנות לדיאטנית שתאזן לך את התפריט כי עלייך לעלות את מסת השומן שלך בגוף וכך המחזור יחזור שלך דניאלה

כל הכבוד על הירידה והכושר אבל ברור לך שהתפריט נוקשה מדי! וחסרים בו לבטח המון ויטמינים והגוף התרגל למעט מזון כך שהוא אוגר מזון "לשעת סכנה" זה הטבע של הגוף אם היית אוכלת יותר היית אולי בתחילה עוללה טיפה ואז יורדת ומרגילה את הגוף לכמות קלוריות נורמאלית..וסבירה! איני יכולה לחוות דעת זה לא אחראי מצידי היות ואיני מכיררה אותך, הסטוריה, מראה, מבנה גוף..אני חושבת שעלייך לפנות לדיאטנית.. המון בהצלחה..מתוקה שלי אוהבת דינדין

היי, כתבתי בפורום הזה ממזמן (טוב יותר לכיוו ןשל שנה, אבל השתנה כ"כ הרבה...) הייתי במצב על הפנים מבחינה נפשית אז, ועמוק בתוך המחלה כשאני לא רואה כלום חוץ ממנה .... לפני כמה חדושים נכנסתי לטיפול במרפאה להפרעות אכילה ... מאז המצב השתפר המון ! החל מהמצב רוח, אני מתפקדת, לא בדיכאון, אפילו עברתי את הבגרויות בשלום מה שממש לא חשבתי שיקרה כשרק באתי לטיפול.... מבחינת אוכל גם, אני אוכלת ארוחות מסודרות, לא מקיאה, ועושה קצת ספורט (לפעמים קצת יותר מידי...) אבל, אני בבעיה, התפריט שלי עדיין תפריט התחלתי (אני לא בטוחה אם מותר לציין פה קל' אז אני אגיד ליתר ביטחו ןרק שהוא כשליש מהכמות קלוריות המומלצת לבנאדם בריא ..) ואני כבר חודשיים איתו ולא מוכנה לזוז, הדיאטנית שלי התחילה להיות לא מרוצה כי אני לא מתקדמת, ונורא אובססיבית לתפריט, אותו אוכל, תמיד !, באותן שעות פחות, ואותן קלוריות, מה גם שאני עדיין לא אוכלת מטוגן, בשר, דגים, וביצים, ואמנם המצב באמת יותר טוב, אני לא יודעת מה לעשות הלאה, זה נורא מגביל אותי, ביציאות מחוץ לבית וכדומה... (היה לי טיול שהייתה כרוכה בו לינה ופשוט לא הצלחתי לאכול שם כמעט, ממש הכרחתי את עצמי , כי זה שינה לי את השעות והכל, והייתי בחרדה ולחץ כל הזמן...) העניין הוא שעוד כמה חודשים אני אמורה להתגייס לצבא, ומה יהיה אז ??... הסיבה שזה כ"כ מלחית אותי זה כי חשבתי שאני מתקדמת כ"כ יפה ולא שמתי לב באמת שאני קצת באשליה וברגע שאני משנה קצת את המקום או הנסיבות, הכל חוזר מאה צעדים אחורה, ואני חוזרת להיות אותה ילדה לחוצה חרדה ודיכאונית, ואני ממש לא רוצה להרוס את מה שבניתי במאמץ ... בקיצור הטיול הזה פשוט זיעזע אותי, ואני לא מפסיקה לחשוב עליו... כל עזרה או הצעה תתקבל בברכה, המון תודה !

טלי, את מזכירה לי את עצמי... אני התחלתי לא מזמן טיפול בתל השומר אצל תזונאית, ושבוע הבא אני הולכת לקבוצת תמיכה.. כשהתחלתי ללכת לתזונאית והיא נתנה לי תפריט של בקושי 1000 קלוריות ביום התלהבתי ממש ונדבקתי לתפריט בטירוף. לא אכלתי אחרי 9 וכשהייתי בצבא התאפקתי לא לאכול משעמום ואפילו הלכתי לחדר כושר. הרגשתי בעננים! במיוחד שכולם מחמיאים: כמה רזית, איזה יפה את... אבל תכלס, טלי, אני עובדת על עצמי בעיניים כי אני מפתחת עוד אובססיה- עוד התמכרות. זה פסול וזו לא הדרך להחלמה. זה נהדר שהפסקת להקיא! אבל ההבנה שלך שגוייה. אני חושבת שאת צריכה להמשיך בטיפולים במרכז ולבוא בגישה שונה. את צריכה להחליט עם עצמך אם את רוצה לצאת מהמחלה הזאת ולא משנה מה כרוך בזה עד להבראה או שאת בוחרת בתחליפים והתמכרות?. מאחלת לך הרבה בהצלחה :)

אני יודעת שאת צודקת, וזה לא בריא ההתמכרות הזאת, אבל אני לא יכולה להפסיק, כי אני יודעת שאם אני אגמיש משו בתפריט, ואני יראה עלייה במשקל, הכל יילך לפח ...ואני לא רוצה .... אז אני מעדיפה לבדוק במוכר ובנוח .... כנראה שביינתייים זה יהיה בסדר... ואני אראה בהמשך מה עושים ..!

אני זוכרת שבזמנו את אמרת "יעד" שהיינו מדברות אני כל כך שמחה שאת מחלימה ידעתי שאת תצליחי אם את זוכרת את הזו שנכנסה לאישפוז.. שדאגנו לה מאוד!! היא יצאה והיא במצב טוב אני כל כך מאושרת עבורך ילדה אוהבת דניאלה

וואו לא דיברנו שנים, האמת אני לא זוכרת שהצבתי לי יעד .. אבל בכל מקרה נחמד לחזור לפה במצב יותר טוב, וגם את הזאתי שדיברת עליה אני לא זוכרת כ"כ, במעורפל אולי ... והמון תודה :]

את כל כך מזכירה לי אותי... גם אני פעם ראשונה שנתנו לי תפריט פחות מ1000 צחקתי לה בפנים ואמרתי אין מצב.. ושובע אחכ אישפזו אותי... ואז קיבלתי את הפצצה... וגם שם הייתי נורא דבקה בעקרונות שלי.. בלי חלב, בלי בשר וכו... גם היום אני די ככה... אבל רקה יותר, כמובן שהייתי מעדיפה לא לגעת במוצרי חלב בכלל אבל הדיאטנית שלי מכריחה אותי.. אני חושבת שכדאי לך להיפתח לאט לאט... את תגלי עוד נפלאות... כמה שזה קשה להאמין.. וקשה לקבל את זה... גם היום אחרי האישפוז עדיין אני נלחמת עם עצמי על מה לאכול ומתי... כדאי לך גם לנסות דברים חדשים כל עוד את בטיפול צמוד, כי אז יש מעקב צמוד עליך ועל מה שאת אוכלת.. וזה עוזר מאוד!!!! את תגלי שהגוף שלך ילמד לקבל לאט לאט את מה שאת אוכלת! אני שמחה שהפסקת להקיא חשוב מאוד, אני הפסקתי להשתמש במשלשלים! תני למערכת העיכול שלך ללמוד לעבוד בצורה נכונה כל עוד את במעקב צמוד! אני אומרת הכל מניסיון, סמכי עליי!!!!

תודה על התגובה שלך ושל שאר, הייתה לי הרגשה שזה משו דיי נפוץ, הדבקות הזאת בתפריט מסוים, באובססיביות בלי שום מוכנות לשנות אותו... אני פשוט מפחדת לשנות בו את הדבר הכי קטן, אפילו סוג הלחם הקל שאני אוכללת אני לא אוהבת לשנות..... בקשר למוצרי חלב, איתם אין לי בעיה, כל התפריט שלי מבוסס על לחמקל, ומוצרי חלב דלי שומן .... אבל הבשר הבייצים והדגים מלחיצים אותי ... בקשר למשלשלים, כל הכבוד, גם לי הייתה תקופה קצרצרה שהתעסקתי איתם, אבל מהר מאוד עזבתי... כי ידעתי כ"כ טוב מה הנזקים שלא יכולתי אפילו לחשוב על להמשיך ... תודה רבה לכולן, רק מסקרן אותי מה תהיי תשובתה של דין דין .... שבוע נעים !!

האובססיה הזו היא בשל העניין שטבוע בך.. 1. או שחור או לבן..כלומר אין באמצע- ובפירוש לאכילה זה ברגע שאני אוכל "מהאפור" אז יצאתי משליטה...וזה אולי יגרום לי משהו אחר. 2. רצון להיות בשליטה על חייך כל הזמן- דבר שהוא בלתי אפשרי..ז"א אדם רגיל הולך לטיול ועושה דברים וזורם עם היום מה שמתחשק לו ומתי שירגיש רעב או חשק יאכל ולא באופן מכאני ללא התחשבות ברגש שובע רעב. 3.הפחד משיניוי...- אם אתחיל לזרום ואשנה את התפריט אולי משהו לא טוב יקרה?? טלי במרפאה הזו את עוברת גם שיחות עם פסיכולוגית? מה דבריה בנושא? ההתקדמות אינה באה רק בעניין האוכל הרי זה לא נורמאלי לאכול כל הזמן אותו דבר באותה שעה לא כן?! ספרי לי מה הטיפול כולל...ומה דברי המומחים? אשמח לעזור לך יקירתי.. תרגישי טוב שלך דינדין

תודה רבה על התגובה, קלעת בול, אבל בול לנקודות....... אין לי יותר מה להסוסיף לגביי 3 הסעיפים שציינת, פשוט קלעת.. בקשר למרפאה, כן זו המרפאה ברמב"ם, וכן יש לי גם שיחות עם פסיכולוגית... ומה היא אומרת?? היא אומרת שהתקדמתי מאז שהגעתי, אבל שנתקעתי במקום.... וזה נכון, אני מפחדת לעשות כל צעד לכל כיוון שאני מפחדת שזה יפר את האיזון שבניתי לי, ואני יודעת שזאת מן אשליה, כי לאכול כל יום אותו דבר, באותם שעות, זה לא איזון זה קיבעון, אבל אני מתה מפחד לעשות שינוי.. הבעיה עכשיו שהתפריט שאני עליו היה אמור להיות תפרייט התחלתי ולאט לאט להעלות אותו, אבל אני עליו כבר מעל לחודשיים, ובהתחלה הייתי בטוחה שאניי יעלה, ובמקום זה שמתי לב שהכמות יורדת בהדרגה.... והדיאטנית עוד דיברה עם אמא שלי, שאני חייבת להלעות את הכמויות ולהוסיף בשר/דגים, משו שאין לי כרגע בכלל בתפריט (חוץ מספרטמה דלת שומן שמידי פעם מכריחים אותי, אבל כל עוד זה בתוך סנדויץ' ואני לא צריכה לראות את זה זה פחות מפריע לי ..) ואני לא מסוגלת, ועכשיו אני אפילו לא מגיע לכמות הקל' של התפריט ההתחלתי שאני מודעת שגם היא קטנה, אני בשוק מעצמי שאני אוכלת ככה, כי ככה בעצם אכלתי לפני הטיפול, רק פחות מסודר... וכן זה ממש מפחיד אותי, פעם כ"כ אבתי לצאת לטיולים ולצאת מהבית, ולשיון אצל חברות, טועכשיו כל דבר שכרוךף בלישון מחוץ לבית ולאכול עם עוד אנשים ואוכל אחר, מלחיץ אותי ואני מתחמקת ... במרפאה יש גם מעקב של פעם בכמה חודשים אצל פסיכיאטרית והמטפלת שלי קבעה לי תור, כי היא חשובת שאולי כדורים יעזרו לי, אבל אני לא רוצה לנסות, שוב הפחד הזה, ואני מעדיפה להיות תלויה בעצמי ולשנות לבד, ולא "להתמכר" לעוד משו, לא התמכרות פיזית, אבל אני יודעת שאח"כ אני אפחד להפסיק עם הכדורים, מפחד שמשו ישתנה .... יש לי מחר פגישה במרפאה, ואני יודעת שאני אקבל ממש נזיפה, בגלל התפריט.... ששבוע שעבר דובר על להגדיל ובמקום זה יצא אפילו פחות .... מה אני עושה ?? וסליחה על האורך ...

היי לכולם... זו שוב אני, מצטערת שאני שוב פורקת את כל האיכסה שלי כאן, אבל כבר אין לי כוחות. אני מותשת נפשית ופיזית...רוצה רק לעצום את העיניים ולא לקום. רוצה למות כי רע לי.... אולי ככה יהיה לי טוב יותר? אולי ככה אמצא שקט נפשי? אני בת 28 עוד מעט, ואין לי כלום...הכל ריק.. מחכה להוא שלמעלה שיגאל אותי מייסורי...

מה קרה בייבי? מה מטריד אותך כ''כ? אני מוכנה להקשיב.

ובטח שלא המוות..כי הרי איזה בכלל שקט יש אחרי מי יודע..ולבזבז ימים כלילות בריקנות שאת יכולה למלא בהמון תוכן כייף ואושר..אז למה לשקוע ברחמים עצמיים ולחכות לגאולה מלמעלה...? גם "ההוא מלמעלה" שברא אותנו רוצה לעזור אבל כשאת מכונסת בתוך עצמך ולא עושה שום דבר בנידון איך הוא יעזור לך? תושיטי יד תתחילי משהו ואז תראי איך דלתות של אור ותקווה נפתחות בפנייך...וכמה הוא נמצא שם!! אוהבת המון כוח דינדין

דינדין- זה בעיקר מכוון אלייך. אני כותבת עכשיו כל מה שאני מרגישה. בזמן אמת. לדוגמא- היום כשסיימתי לאכול צהריים כתבתי בדיוק מה הרגשתי לפני, בזמן ואחרי. לא כדי לפרוק, או כדי להבין, אלא כדי ללמקד את הרגשות הללו למילים שאוכל להסביר למי שיוכל לעזור לי. כי בטיפול שניסיתי לעבור ניסו לתרגם את המשפטים שאני אומרת למונחים שהם יכולו להבין, לדוגמא- אם הסברתי שהיה לי שבוע נהדר סוף סוף, שהצלחתי לאכול "נכון" ובשעות מתאימות- תרגמו את זה ישר ל: "מעידה על תחושת רוגע בנוגע לאוכל". אך זה לא מה שהרגשתי, הדגש בהרגשתי כלל לא היה על הרוגע!!! וזה ממש הטריד אותי.. לא הצלחתי להעביר את התחושות שלי למי שישב מולי. לא הצלחתי להתאים להגדרות שלהם. הייתי עסוקה בלהסביר כל הזמן את הבעיה שלי, אבל ה'מטפלים' ניסו בשעה להגדיר את הבעיה. לא הקשיבו לי ולא שמעו מה שיש לי להגיד. והתחושות שלי כל כך רבות ומגוונות, כל יום אחרות, כל יום שונה- יום אחד אני אנורקסית, יום אחד בולימית, יום אחד סתם אכלנית כפייתית. מה לעשות, יש הפרעת אכילה.אבח אצ זה אני יודעת כבר מכיתה ז' בערך (מאז עברו איזה 7 שנים). כיתה ז' הייתה נדמה לי הפעם הראשונה שהשארתי לאמא מכתב: אמא הצילו יש לי הפרעת אכילה. אבל מה? הילדה לא מקיאה, לא לוקחת משלשלים, לא שמנה מאוד מאוד, לא רזה מאוד- כנראה שהכל בסדר. ביב' התחלתי להקיא. הרבה. קצת פחות. טיפה יותר. ולא בכלל. ואז עברתי לתזונה של "אפס נקודות"- רק ירקות ומסטיקים. אבל אכלתי כל הזמן. למה זה קורה, איך זה קורה, מתי ומה ההשםעות- כל זה ועוד אני יודעת. באמת. אני יודעת מה גרם לזה. מה האוכל בחיי. הכל. את הפתרון אני לא יודעת. אם תסכימי דין דין, אשלח לך את כל משנתי, וממרום נסיונך תנסי לנתח את המצב לעזור לי כי די. באמת באמת. דייייייייייייייייייייייייייייייייייי. עכשיו זה השלב הכי הכי קשה. אני במשקל תקין- ורק עולה. לפני חודש הייתי בתת משקל. במקרה.אז זה נורא עכשיו. ה צ י ל ו

את לא מאמינה עד כמה מה שאת מתארת זה בדיוק הסיפור שלי...רק שאני בבעיה שלך קצת פחות שנים..מכיתה ח' בערך(5 שנים בערך...). בכל אופן,גם לי אין איזה בעיה מוגדרת של "אנוקרסיה נרבוזה"/"בולימיה נרבוזה"...יום אחד אני מקיאה את נשמתי מעל האסלה,ביום אחר לא נוגעת באוכל וביום השלישי טוחנת כמויות אדירות של אוכל עד שמתפוצצת לי הבטן ואני מרגישה כמו חיה שפיטמו אותה מכל כיוון...רק שאני זו שפיטמתי את עצמי... מה שאחיד לכל השנים הללו של המחלה זו תחושת האשמה המטורפת סביב האכילה,לא משנה מה אני מכניסה לפה...זה מתלווה בתחושה של:"מפגרת,הרי היית יכולה לא להכניס את זה לתוך עצמך,להוריד עוד"... מה שמשותף לכל השנים של המחלה היא האובססיה המטורפת סביב מה הכנסתי לפה והאם הוא היה שייך למאכלי ה"מותר" או ה"אסור" אבל גם אני,כמוך לא נלקחת ברצינות כי המשקל שלי הוא תקין...פעם יותר נמוך פעם יותר גבוה אבל לא בטווחים שסוף סוף ישכנעו אנשים להתייחס לבעיה כאל בעיה כפי שאני הייתי רוצה... עוד לא מצאתי את האוזן הקשבת והאדם שבאמת יבין,שבאמת יראה עד כמה נורא זה להסתכל במראה ולראות יצור,למקד את החיים באוכל...לתת לאוכל נפש של אדם והשפעה של אדם,אדם רע,כוחני,פוגע... אני לא יודעת מה לעשות...ואני אשמח אם תצרי איתי קשר אודות הטיפול שלך,תעדכני אותי וגם סתם...אם תצטרכי לחלוק עם מישהו את המצב רוח הרע אני כאן בשבילך...כי אני עוברת בדיוק את אותו הדבר. המון בהצלחה,עם הרבה חיבוקים וכוח... ותקווה שנעבור את זה:-) בולימית(ולא רק)

הכל תלוי במצב הרוח..ככה את נודדת בחייך ועל פי מה שעובר עלייך ההשלכות בהשלטת סדר ועוצמה בחייך באמצעות השליטה באוכל..כמות שעות ואם לא כנראה שזה איבוד שליטה..כך אני יודעת מנסיון..! האוכל נתפס אצלך ככלי לביטחון ל" החזקת וסידור חייך" המחשבות שלך מתי אוכל ואיך וכמה לא פוסקות וזה ידוע לבעיה מעין זו ..תלוי איך עבר היום? עפ"י זה אני נוהגת בעצמי באמצעות האוכל..יום הקאה יום מרעיבה..יום מפציצה את עצמך בתזונה... עזבי את המטפלים אם אינך מוצאת עימם שפה משותפת וכימיה את צריכה משהו שתבטחי בו בעיניים עצומים שתוכלי יחד איתו להבין מה קורה לך מתי ואיך מוצאים חלופה לפיתרון האשלייתי שאת מצאת...בהשלכה על האוכל..והשימוש בו בכל מהלך יומך... את חייבת סבלנות לרצות מאוד זה לא מספיק..צריך להשקיע צריך לתת יד למי שרוצה לעזור לך ..ורק ככה תוכלי להתקדם בשביל הנכון אל המטרה שתציבי לעצמך ..בלי התייחסות יתרה למשקל לאוכל ולסדר המופתי.. הכל ביידייך תלוי ברצון שלך..איני מבינה מדוע לא מבינים מה עובר עלייך אולי הם לא האנשים המתאימים!! את חייבת לעשות משהו ודחוף!! למצוא מטפל/ת או פסיכולוג/ית שתוכלי לבטוח ולנצח ..את המחלה פעם אחת ולכל החיים .. נמאס לך לא? וזה לא מספיק כל הגועל הזה? חייבים להמשיך וללחום לא להתייאש...מבינה?? המון כוח אוהבת אותך ומוכנה לעזור לך באופן אישי היית רוצה להיפגש? אני גרה בתל אביב..אם תרצי אשמח לארח אותך .בביתי או בחוץ היכן שתרגישי נוח..מה דעתך? אוכל לראות מה עובר עלייך בדיוק ולהפנות אותך למי שצריך.. הכדור ביידיך מה תעשי? תלוי בך!! אוהבת דינדין

יפיפיה. אלוהים, כמה שאני מבינה את המצב שלך. ככל שאני עולה ככה הירידה שלי יותר חלקה, יותר מהירה. אני תופסת את עצמי בידיים, שומרת על תזונה נהדרת בבוקר- ובערב אני חייה טורפת ומלוכלכת. אני לא מצליחה להבין ולתפוס שזה באמת יגמר יום אחד, אבל איפה שהוא נשארת אופטימית. מזל תאומים, משהו... הפיצול אישיות והבלבול הזה יצא לי מכל החורים האפשריים (דאבל מינניג). בזמן האחרון הבנתי הרבה דברים בקשר לעצמי ולדרך תפיסה שלי. אני מנסה לשנות והתחלתי לכתוב מחברת של: לפני הבולמוס בבלומוס ואחריו. זה מזעזע לשבת ולקרוא את הפסיכוזה שלך, אבל זה ממש משחרר ולהתנקות במחברת.. גם שמתי לב שמאז שהתחלתי לכתוב אני אוכלת הרבה פחות בבולמוסים. אני יודעת שהמצב הזה מטריף אותך, אבל את צריכה להיות חזקה. יש לך חברה טובה לשבת ולדבר איתה על זה? מישהי שאת יכולה לסמוך עליה ושמכירה אותך מעבר למסך מחשב?... זה עוזר. מעבר לזה אני מוכנה להקשיב לכל מצוקה שלך ולנסות לעזור עד כמה שאני יכולה. מאמינה ואוהבת. :)

שלום לכולם, יש לי בעיה שמאוד מציקה לי, אחות של חברה שלי, שהיא ממש כמו אחותי נמצאת כרגע בתת משקל קיצוני ( עקב דיאטה חריפה ביותר) הילדה בת 14 גובה 158 ס"מ ושוקלת 42 קילו, ( מאז ומעולם היא היתה ילדה שמנמונת )חשוב לציין שהיא ספורטאית ככה שרוב מסת הגוף שלה היא שרירים, היא נראית זוועה ולא מוכנה להעלות במשקל, הילדה היתה אצל תזונאית אשר איימה לאשפז אותה, בכל פעם שהיא אמורה ללכת אליה יש בכי והצגות ותירוצים ,בהתחלת הטיפול היא עלתה 4 קילו וזה היה נראה שהיא בדרך למעלה , אבל בעקבות התירוצים וההתחמקיות היא לא הלכה לתזונאית כחודש וירדה יותר ממה שעלתה, היום הילדה נפגשת במקביל עם פסיכולוגית, המשפחה כבר מפורקת לגמרי ממנה , היא עקשנית ( היא אומרת שהיא אוכלת ואנחנו גם רואים שהיא אוכלת) אבל אין עליה במשקל, אפילו שלב השקרים הגיע, האמת שכל המשפחה במצב גרוע הם לא יודעים מה לעשות איתה, האם לאשפז אותה , האם להתנהג ברכות ( כמו שהתנהגו עד היום - מה שהוביל למצב שהילדה עושה מה שהיא רוצה ) או לנהוג בקשיחות ולהסתכן בלפגוע במצבה הנפשי המעורער גם ככה ( הילדה נראית בדיכאון , כבר לא יוצאת לא מבלה , עצבנית כל הזמן ), לדעתי , מהכרותי איתה היא לא רוצה להעלות במשקל היא אוהבת איך שהיא נראית ( למרות שזה אותי מזעזע), אודה לכם מאוד אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות איתה , איך לנהוג איתה , ומה היא השיטה היותר נכונה תודה מראש עמית נ.ב הפורום הזה- עבודת קודש! אתם עוזרים פה לכל כך הרבה אנשים....ישר כח!

רונה מקסימה עם כל הטוב לב והרצון הטוב קשה לעזור למי שנמצא בבועה ולא רוצה לעזור לעצמו..היא עדיין רכה בגיל ולכן אינה מבינה כרגע..נזקים שיכולים לבוא בעתיד...שיחות אהבה ואיכפתיות יעזרו לה להבין שהכל נעשה מאהבה...אין דרך אחרת בכוח לא ניתן לעזור לאף אחד..וזה עצו אבל אין מוצא... כשאני הגעתי לטיפול היא הבינה שהרצון שלי ביידי ויש סיכוי כי אם אין רצוי הסיכוי להבריא קלוש ואפילו אפסי..אני מבינה את הדאגה והרצון אבל צריך המון שיחות.. השילוב הוא דיאטנית + שיחות אצל מישהי שמומחית בהפרעות אכילה ולא סתם!! כי אחרת זה לזרוק כסף לים.. מתוקה שלי תודה שאת כזאת אני בטוחה שהיא מרגישה את האבה והאיכפתיות שלך.. נשיקות דינדין

שלום לכן הילה ודינדין. אני פונה אליכם כי כבר תמו רעיונותי איך להפיק לבני בן ה5 את הבקבוק של הדייסה ניסיתי בדרך הסברה שהוא כבר גדול וכו... ניסיתי להעלים את הבקבוק יש בעיה שיש לו אחות בת שנתיים שהיא אוכלת והוא רוצה גם . עוד שאלה הם שניהם נורא רזים הם אוכלים ארוחת צהריים אולי 5 ביסים ורוצים לקום ואז עים הבטחות אני מנסה להאכיל אותם,מה אני עושה זה נורא עד כמה הם שהם רזים בני מתחת לקו הנורמל עזרו לי בבקשה. תודה מראש

שכחתי לציין עברנו לא מעט בדיקות דם אך הן תקינות

היי מתוקה שלי.. קודם כל מה רע בדייסה?ייסה עם חלב מלא הוא נפלא ומצויין מה גם שבנך אינו אוכל מי יודע מה דברים אחרים..אז למה להפסיק לו את זה? שנית תני לזה זמן יגיע זמן שהוא יזרוק לבד את הדייסה..זה ממש לא כל כך נורא!! יש המון אמהות שילדהן לא אוכלים בכלל גם לא דייסה שזו ממש בעיה .. הוא רואה את אחותו וגם רוצה לא נורא!! במקביל תנסי לבשל אולי דברים אחרים שונים..שאלי אותו מה בא לו..? תתיעצי איתו את יכולה גם לתת לו לעזור לך בהכנת האוכל " תביא לי...בוא תראה..." תעמוד על כסא תראה אמא מכינה...." וכו'..לאט לאט הוא ייקבל חשק מעצם ההכנה והראיה..תנסי שווה לא? אל תילחצי זה באמת לא נורא כל כך!! המון בריאות סבלנות וכוח!! גודלים משתנים!! נשיקות וחיבוק חם דינדין.. למרות שאין קשר להפרעות אכילה חו"ח..- יום נעים

היי דינדין. תודה על המילים המרגיעות ותודה על היותכן לעזר. למרות שאין קשר חחחח

יש לי הפרעת אכילה (המטפלת והדיאטנית שלי אומרות שזה אנורקסיה) ואני מנסה להבריא אבל ממש קשה לי לאכול. רציתי לדעת אם כדאי לי לשתות כל יום פחית אינשור כי אני יורדת המון במשקל (השתחררתי מאישפוז לפני חודש) ואם יש לאינשור תופעות לוואי או נזקים

ברור שכדאי אינשור, הוא מכיל את כל הסיבים התזונתיים וכל הוויטמינים שצריך.. הוא נהדר.. ומשמש כתחליף נהדר לארוחה.. אם היית מאושפזת לפני חודש בתל השומר רוב הסיכויים שהיינו יחד באיפשוז.. לא קיבלת שם אינשור אף פעם? היו בנות שהעדיפו להכניס אינשור לארוחות כי זה היה מקל עליהם מבחינת האוכל.. פחות אוכל ובמקום תוספת אינשור, ולפעמים במקום ארוחת רק אינשור..

גם אני חשבתי על זה שזה הרבה יותר טוב כי זה הרבה פחות אוכל. הקטע הוא שהדיאטנית אומרת לי שזה לא עיכול טבעי ושזה יעשה בעיות אבל זה לא נראה לי הגיוני כל כך. אה חוץ מזה לא הייתי בתל השומר הייתי בהדסה

מתוקה שלי... ensure plus הינו תכשיר מזון רפואי. הוא מגיע בפחית קטנה, בצורה נוזלית ובטעמים שונים (שוקו, תות ,וניל, קפה) או בצורת פודינג. מדובר בהזנה "מלאה" כלומר, התכשיר מכיל את כל אבות המזון, הויטמינים והמינרלים השונים, ביחסים מאוזנים בינהם. בבית החולים, כמו גם בקהילה אנו משתמשות ב ensure כאמצעי להעשרה כאשר התזונה הפומית אינה מספקת. מנסיוני הרב עם התכשיר, לעיתים גם פחית או שתיים ביום יכולות לקדם את מצבו התזונתי של החולה לאין שעור! כמובן שיש גם מחקרים התומכים בטענתי זו. אין לתכשיר השלכות שליליות, אך הוא אינו מתאים לסובלים מסכרת (להוציא מצבים מסויימים). ניתן להשתמש בתכשיר כאמצעי להעשרה או כהזנה בלעדית למשך זמן רב, מבלי לחשוש. לפני השימוש כדאי כמובן להתייעץ עם דיאטנית קלינית, שתוכל להדריך אתכם, ולתכנן שימוש כמותי נכון עם התכשיר. לכי על זה כי ייתכן ויש לך חוסרים בויטמינים ודברים חיוניים לגוף ואם נתנו לך אז כדאי לקחת ולמנוע נזקים ... המון כוח ובריאות באהבה דינדין דרך אגב את החומר על האינשור מצאתי באינטרנט...

נעלמתי קצת.. חזרתי עם יותר אמונה. לא מזמן חגגתי מומולדת 20, וחבר שלי הביא לי מתנה- מסאג'יסטית. מפה לשם, מצאתי את עצמי יושבת (יותר נכון שוכבת) ושופכת בפניה במשך 45 דקות עיסוי את כל כאב הלב שלי.. הרגשתי משום מה שאני מסוגלת לסמוך עליה. וסיפרתי דווקא לה. בתאדם שאפעם לא פגשתי, אין לי מושג מה האינטרסים שלה להקשיב לי פשוט הרגשתי חיבור מטורף. אז שפכתי את הכל. ואיך אומרים, הכל לטובה. היא הציעה לי להיות חלק מהסטאג' שלה, להיות בטיפול טבעי, בלי כימיכלים שיהפכו אותי לאוטומטית, עם התחלה של רצון ופוש של אמונה ממנה.. אני מחזיקה את עצמי על הקרעקע. מאמינה שנשארו עוד ניסים בעולם ההזוי הזה. ומאחלת לעצמי שהחלום הזה סוףסוף יתגשם והמתנה שאני יתן לעצמי באמת תתממש ולא תהיה בגדר משאלה של נר יומולדת. אני מאחלת לכולן שהטוב והשלווה ידפקו במפתן דלתיכן, אם רק תתנו להם להכנס... אין דבר העומד בפני הרצון. יהיה בסדר. באמת.

איזה יופי לך!!ממש מתנה אמיתי ששווה חיים לא? מצויין יש המון דרכים לטיפול ואם את מתחברת לזה הזרם לכי על זה..וזה נפלא ומצויין השם ישמור אותך וימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה..המון כוח בריאות אושר וחיים טובים שלך באהבה דינדין

כל רופא מפנה אותי לטיפול אחר,כל הפנייה מכילה איבחון נוסף שלי כחולת נפש,בולימית,בעלת הפרעות נפשיות... אני לא מאמינה שיעזרו לי...אפסיק לספור קלוריות?להקיא?לשנוא את עצמי?להרגיש אשמה על כל ביס?אפסיק להיות אובססיבית? אז למה להתחיל טיפול?למה לגרום להורים שלי סבל?ולעצמי?

את לא באמת מאמינה שהטיפול רק גורם לך ולהורייך סבל?! אני בטוחה שההורים שלך דואגים פחות כי הם יודעים שאת מטופלת במקום מקצועי ומנוסה. הרי להם אין את הכלים לטפל בך. העובדה שאת מטופלת בטח עוזרת להם להתמודד עם כל המצב הנוראי הזה. ובקשר אלייך....טיפול לא יכול להזיק, אבל זה מאוד תלוי איך את מגיעה אליו. השינויים לא יקרו בין רגע. כשתפנימי את זה ואת העובדה שמדובר בתהליך ולא בקסם, יהיה לך קל יותר להתמודד. לפעמים צריך "לחפור" הרבה ולדבר הרבה כדי להיות מוכנים לשנות דברים.

מה איתך..תוציאי את הייאוש מחייך!! בסיכויים להפסיק עם האובססיה הזאת הם גדולים אבל זה תלוי ברצון שלך בהתמדה ובנחישות..לאן תוביל אותך המחשבה? למה להתאמץ?? את חייבת להתאמץ!! למענך אך ורק בשבילך!! ההורים!! ? אל תדאגי להם את ילדתם ושידאגו לך באהבה כי את זקוקה לזה !! נשמה נשמה שלי..יקרה ואהובה כן תתחילי טיפול ואז תראי איך הסיכויים בהצלחה עולים ועולים רק לטוב אמן1!! אני כאן נשמתי אעזור לך היי חזקה דינדין המון נשיקות

בני בן 3 ושבע חודשיים שוקל 11.7 ק"ג גובה 87 ס"מ שזה אומר תת משקל. אני מנסה לדחוץ לו פרוסות עם גבינות שמנת וכו' והוא אוכל רק ביס ולא רוצה איזה אפשרות יש או תרופה שעושה תאבון.

התחלתי טיפול . כבר שלושה חודשים . אומנם יש מעט שיפור .אך יחד עם זאת השינוי איטי מאוד עד שלפעמים נראה שאין שינוי. האם היו לך שבועות שאת גם הרגשת כך? אוףףףףףף מתי כבר זה יהיה מאחורי אכלנית כפייתית

נשמה שלי כל הכבוד!! עם זאת זה תהליך ארוך כל אחד ועצמו זה לא משהו קבוע וזה אורך זמן קושי ואפילו גם הליכה במקום או אחורה היו תקופות שחשבתי שלא רק שאין שינוי אלא יותר גרוע..ואז התחיל עוד שבוע והתגברתי יום ועוד יום עד שזה הפ להיות שיגרת יומי וההקאות וההרעבות יצאו מחיי לגמרי..זה שווה כל זמן שייקח בסופו של דבר זה ייעלם תזכרי תמילים שלי!! לכל החיים!! סבלנות המון כוח והתמדה!! אני איתך לכל אורך הדרך שולחת לך הרבה אהבה אושר ובריאות היי חזקה אוהבת דינדין

תודה רבה

אני בחורה לקראת גיוס,סובלת מבולימיה מספר שנים...מתמודדת עם הבעיה,טיפול שלא ממש עובד,וממש זקוקה לדבר עם מישהי שעוברת את אותו דבר...שנתמוך אחת בשנייה... האם יש מישהי בגילי,או מבוגרת יותר,שתוכל לחלוק איתי את הדרך להבראה?

היי שמי דניאלה ואני בת 19 אני יכוהל לספר לך את החוויה שעברתי בגיוסי לצה"ל ואיך מפה איך המחלה השפיעה עליי האיפיון שלי לא כ"בולמית" אלא כאל "אנה מיה" כי אין לי בולמוסים של 3,000 קלוריות וכאשר הייתי מקיאה זה היה נע בין 100-115 קלוריות הכי הרבה! אפילו הייתי אוכלת 15 קלוריות(מלפפון/חסה) ומקיאה בכל מקרה יש כאלה ויש כאלה הצבא לי עשה דבר מצויין שאף פעם לא יכולתי לחשוב שיהיה כך לא הבראתי לגמרי יש לי"שיגעונות" ו"קריזות" אבל אני יכלה לומר לך הייתי מקיאה ביום בין 6-10 פעמים שסה"כ הקלוריות שאכלתי באותו יום היה 200 קלוריות סה"כ הקלוריות שהכנסתי לפה! והיום אני מגיעה לפחות ל1000 קלוריות לא מקיאה ולא לוקחת כדורים משלשלים ,חוקן וכ"ו בכל מקרה הגעתי בעת גיוסי לצה"ל בתת משקל ותזונה היום אני 15 קילו יותר אני מרגישה נפלא עם זה חוצ משיגעון אחד למיליון שיש לי שאני נכנסת לדיכאון מההשמנה שהעצמות אינן בולטות שאני אוכלת רגיל אין לי את "אנה מיה" אין לי את המודל חיקוי "משקל 35" אין לקום בבוקר ומה אני אקיא היום, איך העבור את עצום היומי שלי.. בכל מקרה אם תרצי אני פה ואני עברתי את ה"זמן הכי קשה שלי" פה בפורום שהדריך אותי בכל דרך שרציתי לפנות שלך שבוע טוב נפלאה דניאלה

מעט מבוגרת ממך... על אותה סירה. עוברת...

איך אפשר ליצור איתך קשר?אני כל כך שמחה שהגבת...

בשביל זה אנחנו כאן לא? אני מקווה כי חברה לא לשם התנחמות בבעית האחר לשקוע בשאננות ולחיות עם החמרת הבעיה..המטרה היא לצמוח יחד..להפיק ללמוד משמעות ולנסות לפתור ולהתמודד עם חיינו כוחנו ויש לך המון כוח.. אני כאן אם רק תרצי ויש לי גם מייל [email protected] המון כוח סבלנות שלך באהבה דינדין

אני לפני תחילת טיפול פסיכיאטרי בבעיית הפרעת אכילה-בולימיה. ברצוני לדעת איזה אפשרויות טיפול עומדות בפני? מהם המרכזים הרפואיים המקצועיים הקיימים לטיפול בהפרעות אכילה-הן כאלה של אשפוז והן כאלה שלא? הוריי לא ממש יודעים איך לעזור לי ומאוד רוצים לקבל מידע על עזרה מקצועית שמוצעת בישראל? תודה

אישית אני לא עברתי טיפול אך אני יכולה לכוון אותך איזה טיפולים ישנם בארץ אישפוז - במצב הזה את נמצאת באופן קבוע בבית החולים או באותו מוסד שאת מאושפזת ושם הם מטפלים בך בטיפל פסיכו' ותזונאית אישפוז יום- בדר"כ רק בבית חולים ששם את באה בכל יום נשקלת פסיכו'+תזונאית ואת חוזרת הבית רק לישון טיפול שלא נקרא "אישפוז" פסיכו' ותזונאית דבר נוסף כל עניין לגופו!!!! כאשר את פונה לגוף התומך בבנות בה"א הם עוזרים לך לקבל את הטיפול הכי טוב עבורך איך תעברי את הטיפול הכי כדאי עבורך והכי נוח לך אגב- לא רק פסיכו' עוזר!! צריך דברים נלווים לזה כמו תמיכה מלאה של ההורים לדעת את מצבך שבו יתמכו בך בכל צורה שהיא ויעזרו לך לעבור את זה הכי טוב(אמא זה הפיתרון לדעתי הכי טוב להתחיל איתו!!) שלך דניאלה

שלום, מאחר והפרעת אכילה היא בעיה הדורשת טיפול רפואי-פסיכולוגי, אני מבינה שיש צורך באשפוז. מה המשמעויות של אישפוז מהבחינות הבאות: 1. חשיפת קיום ההפרעה - במקרה שלי רק אני יודעת שיש לי בעיה, אני מאוד מתביישת בכך ולא הייתי רוצה שאלו סביבי ידעו על כך. 2. רישום בתיק רפואי - האם קיימת סודיות? 3. האם קיימות מרפאות פרטיות שמאפשרות דיסקרטיות בנושא? [ אודה על תשובה בהקדם האפשרי בת אל

מצטערת אני לא דינדין אבל אני יכולה לספר לך משהו יש משהו שציתי ללענות לך בקשר ל"דיסקרטיות" יש מרפאות שעושות את זה בסידקרטיות ואף אחד לא ידע מזה אפילו את לא צרכה כאשר תתגייסי לצה"ל לספר כי אין איזו שהיא "הוכחה" ממקום מוסדי שיכול לדווח בכל מקרה לא כולם חיייבם אישפוז יש כאלה שאם היו באישפוז המצב היה רק מחמיר(אני- אם אני הייתי נכנסת לאישפוז יש מצב שהייתי רק נכנסת יותר למחלה וזה היה גורע) בת אלוש אני מקווה שתעשי את הטיפול הכי טוב עבורך אוהבת דניאלה

שלום רב, אני בחורה בתחילת שנות ה-30 נשואה ואם לתינוק. אני מתמודדת בחוסר הצלחה עם בולמיה כבר כמה שנים. האם ישנו טיפול ממוקד שאינו נמשך זמן רב מאוד (עדיף פרטי) שניתן להמליץ לי עליו. אין אדם שאני משתפת בבעיה ואני מאוד הייתי רוצה לצאת ממנה, מאחר והיא משפיעה לי על המצב הנפשי. ראוי לציין שהתפקוד היומיומי שלי רגיל ביותר. בשנה האחרונה התמודדתי עם מות אדם אהוב ועם משבר זוגיות, מה שהחמיר את הבעיה. אני מאוד רוצה פתרון ומוכנה להתמודדות הזאת.

אפרת היקרה! אני סובלת מאנורקסיה ובולימיה כבר כמה שנים. אני רק יכולה להעריץ אותך על כך שאת מצליחה לנהל אורך חיים תקין, כי אני בהחלט מרגישה שהמחלה תוקעת אותי מכל הבחינות האפשריות. אני לא חושבת שיש כזה דבר "טיפול שאינו נמשך זמן רב", אבל אם יש לך את האמצעים הכלכליים לשלם על טיפול פרטי, אני ממליצה לך על מרכז "נופית". זה מרכז פרטי לטיפול בהפרעות אכילה שנמצא בהוד השרון. מנהל אותו פסיכיאטר מומחה ואיש מקסים בעל ניסיון ארוך טווח. את יכולה לבדוק את המקום באינטרנט. בהצלחה.

אפרתי מתוקה אני ב"מחלה" כ- 12 שנה בקרוב אני רק יכולה לייעץ לך על ה"סוויצ" שאת צרכה לעבור עם עצמך אם תרצי את תוכלי לדוגמא אני אני כ12 שנה עם המחלה- ל איצאתי ממנה לגמרי אבל אני שמחה שאין לי בולמוס כחודש וביום יומי שלי הייתי מקיאה כ6 פעמים ביום אחותי חולה באנורקסיה והיא בגיל ה30 לחייה אני רק יכולה לומר לך שאם יש לך כח רצון ומישהו שתומך ו"משגע את השכל" אתך כל יום שיכול לפקח את יכולה לעזור לעצמך לעבור את השינוי אני את זה לא מייעצת לכולם הסיבה שאני מייעצת לך כי יש לך ילד- ילד שאת אוהבת ואני חושבת הוא כל חייך את כמובן יכולה להעזר בקבוצות תמיכה שיש כמו"אביב" או "נופית" וכ"ו אבל ל אני מייעצת את זה כי יש לך ילד שכמו שאת מגנה על הילד שלך מכל דבר שיפגע בו עלייך דבר ראשון להגן על עצמך מן המחלה שיכולה להרוג(קרובי משפחה שלי לא יכולו להילחם במחלה הנוראית הזו והמחלה לקחה אותם.. צעיירם מאוד) לכן כמו שהילד שלך חולה את לוקחת אותולרופא ומטפלת בו עלייך לטפל בעצמך שתוכלי לעזור לבן שלך בכל דבר כל שהוא אני בטוחה שאת רוצה לראות את הילד שלך הולך לגן הולך לכיתה א' לתיכון- למסיבת הסיום לאוניברסיטה מתחתן וכמובן לראות את הנכדים שלך גדלים ולשחק אתם בחצר בגינה ולצחוק איך את יכלת בשבריר של שניה להרוס את זה אם היית ממשיכה לחיות במחלה ולפספס את זה אגב- את חושבת שהתפקוד היום יומי שלך"רגיל" את רק חושבת... במכל ההקאות את יכולה לחטוף דום לב ולמות! או עם המשלשלים לא פחות יש סכנות ... שבוע נפלא ומקווה שהערתי את תשומת לבך... דניאלה:-)

כל אחד צריך טיפול שונה. מה שמתאים לאחת לא מתאים לשנייה. זה לא כמו חום גבוה- טז לוקחים אקמול. מדובר בנפש. וכמו שכל נפש היא שונה כל גם הטיפול שיעזור לה. אני חושבת שאת צריכה לנסות את כל השיטות הקיימות עד שתגיעי למה שטוב לך. מההודעה שלך אני מרגישה שלבד, בלי עזרה, את לא תגיעי רחוק. (לא משנה כמה תזכירי לעצמך שאת רוצה לראות את הילד שלך מתחתן). יש אנשים שצריכים את המוסד החיצוני הזה כדי לעזור להם או להנחות אותם לעבר הסוויצ' המיוחל.

חשוב לי להגיד לך- ואל תכעסי- אני יודעת שזה מכעיס- שמטפלים יכולים רק לתת פוש, או תרגילים שאת יכולה להתמודד בעזרתם, או למצוא את מקור הבעיה- אבל להזכירך- זו את שהתחילה את זה, ולא אף מטפל שדחף אותך לעשות זאת, לכן, חשוב שתחליטי- וכל פעם שמגיע בולמוס או שאת רוצה להקיא- תרשמי: מה גרם לזה, מה את מרגישה עכשיו, למה ככה ותנתחי את המצב- שתבואי למטפל כבר מוכנה מראש עם הבנה בסיסית וזיכרי- שאת יכולה לעשות את השינוי. את את ורק את. מטפל זה לא קוסם. אז אם את מוכנה- מה מעכב אותך? למה זה ממשיך?

קראתי את כל התגובות והכל נכון, אבל אנחנו שוכחות משהו אחד. נורא קל להזכיר כל הזמן איך אנחנו הורגות את עצמנו ובשביל מה יש לנו להילחם. אבל כשאתה בתוך המחלה, זה לא שיקול מספיק חזק....כי זהו קול ההיגיון, ולו- אין מקום במחלה. ונכון שצריך קודם כל לרצות. אבל לפעמים דווקא הטיפול הממושך יכול לכוון אותך לנקודה הזאת. אחד הדברים שאני הרווחתי מהטיפול הוא ההבנה כמה אני מפסידה מהמחלה. דבר שלא ראיתי לפני זה וגם לא היה לי אכפת ממנו. לפעמים צריך מישהו מבחוץ ובעל ניסיון כדי לספק לנו את הראייה הנכונה והבריאה, ולשאול את השאלות שכביכול אנחנו אמורות לשאול את עצמנו. בקשר לשאלה "אם את מוכנה אז מה מעכב אותך?" אני חושבת שהטיפול הכי טוב הוא היעזרות בגורמים חיצוניים. מעטיות הבחורות שהצליחו להפסיק לבד. (ואני מתכוונת לאותן בחורות אצלן ההפרעה הייתה ממושכת ולא כמה חודשים).

במהירות? אין חיה כזאת!!יש טיפול והטיפול לבעיה כזו ובעיקר לך כי את כבר שנים בתוך הבעיה ולכן הנוסחה היא טיפול פסיכולוגי ותזונתי גם יחד וזה לוקח זמן כמה זמן? זה תלוי בך!! אך ורק ברצון האמיתי שלך .. והנה יש לך נתיב אור בעצמך את אומרת שבשל השינויים בחייך החמיר המצב זה אומר שההתמודדות שלך עם הקשיים עם בעיות היא באמצעות פורקן ואיבוד שליטה בנושא האוכל והקאתו...כי קשה לך וזה מותר ואפשרי שיהיה קשה בחיים הרי לאף אחד לא קל רק שלא גדלנו עם כלים מתאימים להתמודדות עם כל מיני מצבים..ואת צריכה עזרה לפנות לאלטרנטיבה אחרת..וזה דורש למידה ומסירות נפש גדולה...וכדאי להתחיל בכך ואפשר גם לשלב את זה בחיי היומיום כמו שאני עשיתי יש לי שתי בנות והתחלתי לטפל בעצמי יחסית מאוחר אבל שילבתי עם החיים את השיחות ולא וויתרתי כי גם לך מגיע לחיות ושיהיה לך טוב ואל תענישי עצמך על דברים שלא בשליטתך לא משנה מאיזו סיבה אנחנו לא מושלמים וחזקים כל הזמן גם לאמא מותר לכאוב ולבכות ולא לדמות כל הזמן אבן יציבה ולטאטא רגשות..אני זוכרת שאמא שלי היתה אומרת לי "דין מה את בוכה תהיי חזקה?" למה?? צריך וטוב לבכות לפעמים זה סוג פוקרן כואב מסיבות שונות וצריך לטפל בכאב ולא להתעלם ממנו...הבריחה מהמציאות מביאה דברים לא טובים ומה גם שאינה פותרת שום בעיה נכון? מתוקה שלי כדאי קחי עצמך בידיים עם החלטה להתחיל דף חדש בחייך..תאמיני לי עשי צעד תראי שהכל ייפתח בפנייך בורא עולם לא שוכח אף אחד רק תושיטי יד... בכל מקרה אני כאן לעזרתך כל מתי שתרצי באיזו שעה והמייל האישי שלי הוא [email protected] אוהבת אותך שולחת לך נשיקות והמון כוח שלך דינדין

במהירות? אין חיה כזאת!!יש טיפול והטיפול לבעיה כזו ובעיקר לך כי את כבר שנים בתוך הבעיה ולכן הנוסחה היא טיפול פסיכולוגי ותזונתי גם יחד וזה לוקח זמן כמה זמן? זה תלוי בך!! אך ורק ברצון האמיתי שלך .. והנה יש לך נתיב אור בעצמך את אומרת שבשל השינויים בחייך החמיר המצב זה אומר שההתמודדות שלך עם הקשיים עם בעיות היא באמצעות פורקן ואיבוד שליטה בנושא האוכל והקאתו...כי קשה לך וזה מותר ואפשרי שיהיה קשה בחיים הרי לאף אחד לא קל רק שלא גדלנו עם כלים מתאימים להתמודדות עם כל מיני מצבים..ואת צריכה עזרה לפנות לאלטרנטיבה אחרת..וזה דורש למידה ומסירות נפש גדולה...וכדאי להתחיל בכך ואפשר גם לשלב את זה בחיי היומיום כמו שאני עשיתי יש לי שתי בנות והתחלתי לטפל בעצמי יחסית מאוחר אבל שילבתי עם החיים את השיחות ולא וויתרתי כי גם לך מגיע לחיות ושיהיה לך טוב ואל תענישי עצמך על דברים שלא בשליטתך לא משנה מאיזו סיבה אנחנו לא מושלמים וחזקים כל הזמן גם לאמא מותר לכאוב ולבכות ולא לדמות כל הזמן אבן יציבה ולטאטא רגשות..אני זוכרת שאמא שלי היתה אומרת לי "דין מה את בוכה תהיי חזקה?" למה?? צריך וטוב לבכות לפעמים זה סוג פוקרן כואב מסיבות שונות וצריך לטפל בכאב ולא להתעלם ממנו...הבריחה מהמציאות מביאה דברים לא טובים ומה גם שאינה פותרת שום בעיה נכון? מתוקה שלי כדאי קחי עצמך בידיים עם החלטה להתחיל דף חדש בחייך..תאמיני לי עשי צעד תראי שהכל ייפתח בפנייך בורא עולם לא שוכח אף אחד רק תושיטי יד... בכל מקרה אני כאן לעזרתך כל מתי שתרצי באיזו שעה והמייל האישי שלי הוא [email protected] אוהבת אותך שולחת לך נשיקות והמון כוח שלך דינדין

בנזקים הקורים לגוף בהקאות: אני בטוחה שיש כזה. זו לא גישה מקובעת. לאנשים העוברים כימותרפיה ונשים בהריון כולם נורא ששים לעזור לטפל בכל העניין של החומציות והכל. אז מה הסוד???? תגלו לי כי בינתיים אני מקיאה פחות- אבל הנזק קים ואני רוצה לטפל גם בגוף שלי עוברים עוד שבועות והנזק יכל היה להיות הרבה פחות נורא.

ובכן: למה אני כל כך נפגעת מהרעיון ש"מסתירים" ממני פתרונות קצרי טווח לנזקים: 1: תחושה של אצבע מאשימה. אתם גורמים לעצמכם נזק- תתמודדו. 2: תחושה של חוסר אמון: כאילו יש פתרון אבל מסתירים בקנאות כדי ללמד אותנו לקח. 3: תחושה של חוסר אונים: לא הצלחתי להתמודד לגמרי עם המחלה. סבבה, הורדתי את התדירויות- אבל זה לא זבנג וגמרנו. 4: כאילו שלא לוקחים את המחלה ברצינות. אז אם יש לכם עזרה להציע לי- אני מתחננת. כואב לי כל החזה. בבקשה.

גם התדירות וסוג החומצה שאת מוציאה מהקיבה אותה הקיבה הפרישה בעקבות מה שאכלת..כל אלה ועוד מליון סיבות אחרות לא מביאים לשום סוד להקלה כלשהי!! תאמיני לי אף אחד לא מסתיר כלום זו האמת וקשה לך לקבל אותה..אין הקלה יש החמה או טיפול שהתדירות יורדת וזו ההקלה..לנפש ולגוף לכל החיים הכל בידייך יקירתי.. נשיקות דינדין

שלום אני סבלתי מהבלומיה. הייתי מקיאה ברגעי משבר , והם היו 3 חודשים קשים, בסופם הפסקתי עם כוח רצון אדיר. חברה שלי אומרת לי שאני אנורקסית. אני לא ממש רואה את עצמי אנורקסית , אולי אני לא באמת יודעת מזה אנורקסיה.. אז מהי אנורקסיה? אני אוכלתבערך ארוחה אחת ביום או 2... ואני לא מרגישה רעבה וגם הארוחות הן קטנות מפעם. אבל התחלתי לאכולה רבהי ותר בזמן האחרון בגלל שהמחזור שלי ממש השתבש...! מה אני צריכה לעשות? כי אם אני אוכלת יותר מ2 ארוחות אני מרגישה שהאוכל כבר עולה לי ואני צריכה להקיא (וזה לא פסיכולוכי הוא באמת עולה ) ושאלה נוספת.... מה ההשפעות של ההקאות? לפני פחות מחודש הפסקתי להקיא כי לא אהבתי תרעיון שאני אומרת לעצמי טוב אני יכולה לאכולאת זה אני ארי זה אקיא את זה....וכי התחיל לכאוב לי מתחת לחזה בין הצלעות כשהלכתי לרופא ילדים הוא בדק ואמר שיש לי בעייה בשריר - ברקמת השריר... והוא נתן לי למרוח משכה, זה לא עוזר לי והמצב רק מתפשט וכואבת לי עכשיו גם מתחת לחזה בצד ימים , ממש בצלע. האם יש קשר בין ההקאות לכאבים הללו ? וחוצמזה מה ההשפעות של ההקאות בתווך הארוך והקצר? תודה מראש

אנונימית, אכן יש תופעות לוואי כשמפסיקים פתאום להקיא כפי שאת מתארת.. לגביי השריר שאת אומרת שכואב לך (מתחת לחזה) על זה לא הכי שמעתי, אבל אני לדוגמא, כשהייתי באישפוז ה 1 שלי פתאום לא קיבלתי מחזור, ולי אישית בתקופה ההיא לא הייתה בעיה עם מחזור.. ובאישפוז ה 2 שלי , שהיה לא מזמן, התנפח לי בצד של הפנים, מתחת ללחי, היה לי כמו כדור שם, (מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת..) זה משהו שקשור לבלוטות וזה קורה בדר"כ לבולימיות.. ניתן לראות את זה גם בבדיקות דם, אוקצור, מה שאני באה לומר, יש תופעות לוואי, כי הגוף שלך, ההורמונים שלך עוברים שינוי כלשהוא, והם לא מבינים פתאום מה קורה.. אפילו כשבעצם את דווקא עושה דברים טובים, כמו, להפסיק להקיא.. אז תיהיה רגועה ותני לגוף שלך להתרגל לשינויים.. אבל גם מה שרציתי בנוסף לומר לך, זה לא נכון לאכול ארוחה 1 או 2 ביום, אנחנו בבית חולים היינו אוכלים 4 ארוחות! בוקר צהריים ארבע וערב.. את חייבת לגשת לאנשי מקצוע שמבינים בתחום, דיאטנית להפרעות אכילה ותסבירי לה את המצב שלך, ותני לה לומר לך מה לאכול ומתי.. שיהיה לך בהצלחה.

מתוקה ויקרה שלי..יש המון אתרים באנינטרנט בנושא הבולמיה נזקים וכו'..את צריכה טיפול פסיכולוגי ודיאטנית כי נראה לי שאינך אוכלת מספיק והמחסורים הללו גורמים לשיבושים.. פני לעזרה דחוף... נשיקה דינדין