פורום הפרעות אכילה - תמיכה

לפעמים אני רוצה לחזור לתת משקל לפעמים אני רוצה לחזור לתת תזונה(לפעמים יש לי את זה) לפעמים אני רוצה ששוב כל העצמות שלי יהיו בולטות לפעמים כל המצב הזה מקשה עליי (הרצונות) לפעמים אני רוצה לישבר לפעמים ישנם אנשים שיגרמו לי לעשות שטויות לפעמים אני רוצה לעשות שטויות כי מישהו מרגיז אתי עד מוות לפעמים אני שומעת את הכינוי"שמנה" וזה מחריד אותי עד מוות לפעמים אני שומעת את הכינוי "בטטה" וזה מזכיר לי אותי לפעמים אני שומעת אנשים שמזלזלים בבוחורות וזה מביא לי צמרמורת לפעמים אני רוצה להיות נורמלית בלי ....הפרעת ..............אכילה .....................ולאכול ............................בלי ...............................לחשוב .....................................למה אכלתי? אוהבת דניאלה

יש בדברים שלך הרבה אמת. הרבה מילים שכולנו יכולים להזדהות איתך. גם כאלה בלי הפרעה, זה טיבעי... את יודעת?

תצפו! http://news.walla.co.il/?w=/3850/926389 אני מכירה אותה, הייתי איתה באישפוז, היא מדהימה, באמת אין מילים לתאר איזה בחורה היא!

אני גם הייתי איתה באישפוז.. אמרתי לכם שיצאתי לא מזמן משם, לפניי כשבועיים, היא בחורה מקסימה אין מה לומר.. אני רק מקווה שהיא תצליח לצאת מהמחלה.. אני לא רוצה לספר לכם מה קרה לי בפעם ה 1 שראיתי אותה.. כ"כ כאב לי, אבל מה אני יגיד לכם בנות, אני מציעה לכל אחת ואחת מכן אחריי שראיתן את מצבה של שרון לחשוב פעמיים לגביי מה אתן עושות עבור ההחלמה שלכן.. כי אני בטוחה שאף אחת לא רוצה להגיע למצב שלה.. :(

אה ועוד משהו קטן, אני רק רוצה לומר לכם שד"ר גור הוא בן אדם מקסים וכ"כ חכם.. אין לי מילים עליו.. ועדי ברקן הזה, אויי כמה אני מתעבת אותו , בגללו הגענו למצב הזה! כי הוא החליט שדוגמניות צריכות להיות רזות! מה קרה?? לא יכל להכניס דוגמניות מלאות ולא שחיפות שיש להם רק עצמות בגוף, בלי טיפת שומן?? כשהוא בא למחלקה לעשות את הכתבה על שרון כ"כ רציתי לבוא אליו ולומר לו את כל מה שיש לי על הלב!

הי "מישהי"!!!! מתי השתחררת?!?! אני השתחררתי בסוף מאי! בבקשה כתבי לי למייל שלי [email protected] !!! אני אשמח לדעת מה שמך! את בטוח מכירה אותי!

שלום לך:) אני ממזמן עם הפרעות אכילה לפחות 4 -3וחצי שנים! אני הייתי בולמית..וגם צמתי חודש וכמעט נהייתי אנורקסית.. ירדתי משהו כמו 11 קילו..זה ממש היה בעבר היום אני השמנתי את הרוב.. אבל מאז שהשמנתי..אני כל הזמן בניסיונות לחזור לפעם.. אני לא יודעת מה לעשות..אני מרגישה שכל יום שאני חייה זה גהנום מבחינת אוכל או כל דבר אחר.. אני מרגישה שאין לי טעם לחיים האלה..ושלא משנה מה יהיה אני תמיד ישנא את עצמי אני לא רזה..מטר 63 שוקלת 66-67 אני ממש שונאת את זה..תמיד שאני מחליטה שאני יאכל נכון אני נשברת וטוחנת.. יש לי ידע בתזונה..אני הרבה באתרים כאלה..זה מן אובססיה כזאת כמו המשקל..אני נשקלת משהו כמו 7-10 פעמים ביום.. אני לא יכולה שלא..בבוקר לפני ביצפר אחרי ביצפר אחרי אוכל...ארחי צהריים לפני חדר כושר אחרי..לפני השינה..ועוד הרבה בינהם.. אם את מזדהה איתי ומצליחה להבין אותי..אני ישמח אם תוכלי לעזור לי

היי! מצטערת אם זה ישמע קצת בוטה מידי, אבל תעשי לעצמך ולחיים שלך טובה ענקית ותרימי טל' לתל השומר לקבוע פגישה 035305101, אביבית המזכירה תעזור לך! הם מדהימים שם! אני הייתי שם עכשיו 3.5 חוד', ועכשיו אני במעקבים אצלם. הם ממש בסדר, תומכים ועוזרים ומקצועיים! שיהיה לך לילה טוב! ליטל

אני מבינה אותך את מה שעובר בראשך, המחשבות ה"סדר" מתי לאכול ..מתי בדיוק באיזו שעה ועד איזו שעה..את מנסה לשלוט בחייך באמצעות השליטה באוכל ואי אפשר לעשות זאת כיוון שזה תזונה ומה שקורה בחיינו זה דבר אחר.. לפי נתונייך את במשקל סביר אבל זה אינדיבידואלי ואיני רוצה לומר לך דברים ללא אחריות כי לא נפגשנו ואני לא מכירה אותך באופן אישי אבל?!! יש אפשרות לטפל בכל הנושא עם האוכל ולגמור עם זה לתמיד אוכל לעזור לך וכל הרצון תלוי בך.. לגבי דיאטות הרי אין שיטות פלא זה לא ידיעה חדשה לא? ואם רוצים לרדת קודם כל צריך להגיע ל"ריזון" כי הגוךף השתגע גם מהמצב הפיזי והפסיכולוגי שהכנסנו אותו ..."משטר" - "מחסור באנרגיה" אכילה לא נכונה וכו וכו'..וזה תהליך שלא לוקח בשבוע או חודש של צום..ותוך כדי יש לעבור תהליך פסיכולוגי לחיבור הגוף עם הנפש ואז תראי שתאכלי רק כשתרגישי רעב אמיתי כמו תינוק ובאותו רגע תחליטי מה לאכול ללא תיכנון מוקדם פשוט על פי ההרגשה.. יש טיפול וכדאי כמה שיותר מוקדם להתחיל עם העניין של לקיחת האחריות על חייך!! אני כאן ויש לי גם מייל [email protected] אוהבת אותך ומקווה שאוכל לעזור לך כי ממני זה יבוא מהלב עם המון נשמה שלך דינדין

דינדין=> היי זאת שוב אני "צ'ובי" אני מנסה לשלוט לך מייל אבל אני לא מצליחה..אם את יכולה אז תרשמי אותו או שתשלחי לי barb90@walla,co,il אני שמחה שאת כאן ושיש בכלל את הפורום הזה..את צודקת בכל מילה שאמרת על השליטה והניסיונות לתכן את השעות והכל.. אבל אני לא מצליחה לשלוט בזה..ובסוף אוכלת ואוכלת מעבר למה שתיכננתי או הקצבתי לעצמי=/ תודהה רבהה!! אני מחכה למייל או תגובה:)

"טוב, די שילכו כבר אני כל כך רוצה כבר מהפיתה הזאת עם לבנה! ומחטיף הזה שאני מפנטזת עליו כל כך הרבה זמן. די. עלית במשקל. את רואה? את לא באמת יכולה לאכול כמה שאת רוצה. את צריכה לאכול מבוקר- אז אץ זה אסור לך יותר מקצת. אבל אני לא רוצה קצת. אני רוצה את כל החבילה. לא רוצה להגביל... רוצה בלי גבולות. הלוואי והייתי יכולה את כל החלה המתוקה. את החלה המתקוה אסור לך! אכלת ממנה אתמול! כמעט את כולה! תרגעי! חוץ מזה. את מטומטמת. הרי להקיא לחם זה הכי קשה והכי מזיק שיש. כל השרירים נחלצים למטרה הזו. וזה לא תמיד הולך. טוב. הם הלכו. יאללה- פיתה. חטיף אנרגיה. חתיכת חלה. סיימת? יופי. נגמרה החגיגה. יאללה להקיא. ידעת שזה יהיה קשה נורא. לא פלא שלא יצא כמעט כלום. אבוד... ניסית שוב? לא הלך... איזו דפוקה את...תראי מה את עושה...יום אחד תגלי שקורה לך מה שכוחם אמרו שיקרה. לא יהיו שיניים... אולי היה עדיף כשאכלת רק ירקות... אוף הפיתה הזאת! לא תכננתי שהיא תכנס למערכת! טוב... אז גם מחר צריך לאכול קצת פחות... פיתה דרוזית עם לבנה, כל כך תמימה כשידעת שאפשר פשוט להקיא אותה. באסה כשגילית שלא. " אז מה.... מופרעת הילדה... אין

אחותי, אני כ''כ מבינה אותך. באמת את לא לבד. אתמול עברתי את הסרטים האלה 3 פעמים. ב5 שעות. 5 שעות של 3 בלמוסים. כבר שורפת לי היד. אני מרגישה לפעמים כ''כ מטורפת. אבל אני יודעת שזאת לא אני- אני לא מצליחה להכניס לפה שלי כ''כ הרבה ג'אנק כזה. לטרוף לחסל ולהתפרע על האוכל ברמה כזאת. אם זו לא אני , אז מי זאת לעזאזל שיושבת לי בראש ומהנדסת לי אותו לגרף שונה ממה שרציתי?! אני רוצה להבריא. אני מאמינה שגם את. תהי חזקה ילדונת. הרבה הרבה כח ואהבה.

האם המחשבות שלי הן הגיוניות? כבר איבדתי את זה את מבינה? זה םשוט כבר נראה לי כל כך הגיוני- אם אני מעלה במשקל, אני צריכה לבחור בקפידה אם יש איזשהו מאכל שאני באמת רוצה ואז להקיא אותו. כי אם לא אקיא אותו אז אני לא בסדר! אז העונש יהיה עוד ימים שבהם אאלץ לאכול פחות כי ככה זה- אם רוצים לשמור על המשקל צריך לאכול באופן שמוציאים בערך כמו שמכניסים ואם "חוטאים" אז מקזזים ביום שלמחרת. אבל אני לא רוצה לקזז! אני רוצה להקיא ולמחרת לאכול בלי לקזז! וזאת כן אני. אני לגמרי. אני שיודעת שזה מזיק אבל אולי בעצם לא כל כך.... וזה הכי מפחיד

גם אצלי בדיוק הסרט הזה עבר..בעבר..הרחוק תודה לאל..ולא הייתי אוכלת עם המשפחה נמנעת אבל בסתר טורפת..למדתי עם הזמן שמותר לי להנות ולחיות אני לא בעונש ואם היית אוכלת פיתה אחת עם לבנה לא היה קורה כלום אח"כ אולי כבר לא היית מרגישה רעבה עד למחרת ואולי כן..וזה החיים לא תיכנון ארוחות זמנים מה כן ומה לא דווקא זה גורם לגוף בפסיכולוגי להתמרד..לאכול בסתר ואפילו לא יודעת אם ההנאה היא גדולה כמו לאכול כאני מרשה לעצמי בכייף מכל ביס..! אנחנו חייבות להתחיל תהליך הבנה לרדת למודע מה קורה לנו ולתקוף את השורש וכך להיפטר מזה..זה לא יעבור כל מה שעובר בראש כל עוד לא תביני מה מתחולל אצלך באמת עם היחסים עם אוכל.. אני כאן אם תרצי עזרה וזה שווה כמו יהלומים !! כי לי לא היה עזרה ובכל זאת נלחמתי והיום אני אוכלת פלאפל ושווארמה בלאפה עם ציפס ואני חיה..וגם בכלל לא נשקלת ואם תראי אותי את לא תאמיני כי יש לי גוף יפה ואני שלמה איתו כמו שהוא.. המון כוח והצלחה דינדין

זה לא חוק שאני לא אוכלת כלום! יש ימים כאלה ויש ימים כאלה! גם אני הולכת למסעדה ואוכלת לאט ויפה ומסודר ואח"כ לא חושבת להקיא את זה אפילו! גם קינוחים! הכל! אבל יש ימים שאני פשוט רעבה לטרוף משהו! טבא לי איזה משהו ולא בטיפין טיפין אלא בביסים בהמתיים! וזה קורה לכל אחד וכולם באמת מפנקים את עצמם! אבל אני , בחלק מהימים, בולחרת לטרוף אמיתי אמיתי ואח"כ לשכוח לזה קרה- להקיא את זה ולא להתייסר או לקזז. חוץ מזה, שאחרי שאחרי להקיא (בין אם יוצא משהו ובין אם לא יוצא) זה מפסיק את הרעב. פשוטו כמעשמעו. זה עושה לי בחילה ואח"כ בלי תאבון אני יכולה לחזור לסדר יום של אוכל בריא בכמויות נכונות ובריאות ולא בלטרוף. ואני מתה שמישהו כבר יצליח להבין אותי ולעזור לי! אלוהים למה זה לא קורה???????!

אוף דינדין איך אפשר לא לחשוב כל הזמן???הוא כמו אוייב,לא צריך אותו בכלל...כשיש מצב רוח רע אז לא אכפת מכלום ואין כוח אפילו לעצור את אצמך ואתה פשוט אוכל שטויות...אצלי למשל כשאין לי כוח לכלום ואני במצב רוח רע או אפילו סתם ירוד...אז ישר לא אכפת לי מכלום ואני אוכלת שוקולדים...זו התאווה שלי וזה החיסרון הכי ענק:( אוף... מעיין

יש כאן הרבה בנות בולימיות. בטוח יש דרך למזער את הנזקים- לגרגר אחרי הקאה מים עם סודה לשתיה כדי לחטא וכד', אז למה אף אחד לא מדבר על זה? כאילו יוצאים מנקודת הנחה שאם אנחנו כבר מזיקים לעצמנו אז שנסהול או שנפסיק, אבל אנחנו לא רוצים להרוס אותנו. אז למה לא עוזרים בזה? אם למישהו יש עזרה בנושא הזה להציע- אנא!!

יש אתרים מיוחדים שמעודדים בולימיה. את יכולה להיכנס לאחד כזה ולמצוא את כל הטיפים האפשריים (מה כדאי להקיא, מה פחות, מה נספג מהר, מה לא). בין השאר יש טיפים איך להסתיר את ההקאות וגם איך למזער את הנזקים. אולי זה דווקא בסדר שאנחנו לא מחפשים איך להפוך את ההקאות לבסדר. ("אולי אם נצחצח טוב טוב את השיניים אז זה כאילו שלא באמת הקאנו" ). סתם מחשבה.

אני לא חושבת שהבולימיה טובה. ממש לא. אני יודעת שזה לא בסדר. וגם הרבה בולימים כמוני. ועם זאת, טרם נמצא המזור. אז אולי לבינתיים, שהנזקים ימוזערו?

איך אפשר למזכער נזקים עצומים שעוד כמה שנים רק נגלה שזה בגלל זה?? זה פנימי כל מערכת העיקול העצה הזו היא רק לפה אבל מה עם הכל בפנים?? את לא חושבת שאם היו עצות כאלה בנות במקום לנסות להפסיק שלב אחר שלב שזה מזעור הנזק במקום 4 פעמים ביום פעם בשבוע היו ממשיכות בבולמיה ואח"כ לוקחות משהו כאילו זה לא היה..לא הגיוני בכלל!! הרי זו בעיה שיש לפתור מהשורש ומיזעור הנזק מתחיל בטיפול ..הרי גם ככה הריפוי הוא לא מיידי..וזה תהליך ומפה מיזעור הנזק.. ממוש שלי זו דרך וזו היחידה.. המון כוח רצון להתחיל למזער נזקים נשיקה דינדין

ברור!!! אבל אי אפשר להפסיק ביום!!!!! אם היה אפשר וזה היה נורא קל כבר הייתי עושה את זה!!! אבל אם כבר יותר משנה אני בעסק הזה- מתי יותר, מתי פחות, פעם בחודש, פעם ביום- זה לא משנה! בטווווווווח יש דרך שהנזק הפיזי יהיה קצצצצצת פחות נורא ממה שהוא. קצת. טיפה. מה- זה הכל או כלום??? זו חשיבה מקובעת ולא נכונה! זה ללכת ראש בקיר ובחיים לא הכל שחור או לבן! אם יש משהו שיכול לעזור צריך לספר על הסוד הגדול! למעשנים כבדים נותנים מסטיק עם ניקוטין שהגמילה לא תהיה מייסרת, זה ידוע שאי אפשר להפסיק ביום כל הרגל רע, אז למה לא לעזור בדרך? למה לשים רגליים ולהאשים רק את מי שסובל?? אני ניסיתי לקבל עזרה! במקום שיעזרו לי לא האמינו לי וטיפלו בבעיה באופן שרק החמיר אותה!!זו מלחמה יום יומית! אז למה לא לעזור לחיילים בחזית???

לא. אני לא מבינה כשאת אומרת שרק מכאן אפשר להגיע ל"טופ". שנים שאני נמצאת באותה נקודת שפל....לפעמים נראה לי שאני לאט לאט שוכחת מה היה לפני. קשה להיאחז בזיכרונות מטושטשים. אני לא יודעת כמה אני יכולה לוותר על הנקודה המוכרת. כי למרות העצבות והלבד...מרגישה שיש לי על מה ליפול. מרגישה ביטחון. העצבות הזאת מוכרת לי. הבדידות הזאת מוכרת לי....וכמה ששתיהן קשות, אני מעדיפה אותן על גבי כאב או עצבות מסוג שיהיה לי זר. מפחדת לקחת את הסיכון שקיים ברצון לחיות חיים טובים יותר. הפחד מהלא נודע רק ממסמר אותי עמוק יותר אל המקום בו אני נמצאת עכשיו.

מה זה "ויפקס".?

אלו כדורים נגד חרדות. בעבר לקחתי גם פלוטין, פריזמה, פרוזאק, פקסט.... כולם מאותה משפחה. איך אומרים...צריך לנסות הכל.

מתוקה שלי..למי שיש צורך בשליטה תמידית על חייו באופן אגרסיבי זאת התוצאה להישאר בחור המוכר אבל לא לפרוס כנפיים למקום טוב יותר..כי את זה אני מכירה ויש בי פחד ממה שעלול להיות לי ואפילו אם זה טוב.. את חייבת ללמוד לשחרר את עצמך קצת להרשות לעצמך לאבד שליטה בלי שהכל בחייך יהיה מתוכנן מראש ידוע כי זה לא החיים צריך לזרום עפ"י מה שהחיים מזמנים לנו..ומי אמר שאם מכאן תתחילי יהיה כאב ועצבות למה לא שמחה ותקוה כי כל צעד שתעברי לקראת חייך את תרגישי גיבורה ויהיה לך נפלא וטוב מנסיון..אז ממוש מאחלת לך שמכאן מהטופ הזה תתחילי..המון כוח ורצון לחיות פשוט לחיות.. אוהבת דינדין

אף פעם אבל אף פעם לא ראיתי את המשקל שלי נמוך כ"כ. אני 1.66 ושוקלת 39ק"ג. זה נשמע לי הזוי. אני מרגישה שהעצמות שלי מתפרקות,אין לי כח לכלום והאשפוז שלי רק עוד חודש. בתקווה שאני לא ימות

יש לי הרגשה שאת אוהבת לראות את המשקל הנמוך הזה. אולי זה מעין הכנת תרופה למכה....את יודעת שאת נכנסת בקרוב לאישפוז בו תצטרכי לעלות במשקל, אז את לוקחת "טווח ביטחון". אני לא חושבת שתמותי עד האישפוז, אבל הנזק שאת גורמת לעצמות שלך ילווה אותך הרבה שנים אחרי האישפוז. חבל רק שכמו כולנו, את תביני את זה מאוחר מדי. את לא חייבת לחכות לאישפוז כדי להתחיל לעבוד על עצמך. אם את מרשה לעצמך להגיע למשקל כזה נמוך אז כנראה שאת שקועה חזק במחלה וספק אם האישפוז יעזור.

אני בדעה של totalost .. וגם אל תשכחי שברגע שאת נכנסת לאישפוז הם מעלים אותך למשקל התקין, להיות במשקל הטווח.. שה bmi שלך יהיה תקין וכל זה, אז ככל שתרזי עכשיו, את תישהיה יותר זמן באישפוז.. (מקווה שהסברתי את עצמי בדרך שתביני)

מתוקה שלי..את מתארת את ההרגשה הזאת ואת נהנית ממנה..או שלא? הרי כל הרצון בלראות את העצם הבולטת מתחת לעור זה חלק מההימנעות מאוכל..ויש עוד מליון סיבות מקווה שתגיעי לאישפוז עם תובנות חדשות לרצות לצמוח לכיוון חיובי וטוב.. המון כוח בריאות אוהבת דינדין

http://musafim.walla.co.il/?w=//919151 אשמח לשמוע מה דעתם של המומחים, נשמע לי חשוד, הרזיה ללא דיאטה..

דנה יקרה .. הרי מה זאת דיאטה זו לוחמה פסיכולוגית בגופך.."מעכשיו אני במשטר אוכל אסור ומותר" לעומת זאת בכדי לרדת במשקל אין צורך בלוחמה אלא בחיבור לעצמי להרגיש רעב באמת או בגלל תאווה שיעמום או אינספור סיבות אחרות מלבד הצורך האמיתי בתזונה..וזה תהליך אומנם נולדנו עם ההרגשה הזו שימי לב לתינוק אוכל עד מתי שהוא שבע אח"כ מוציא את הבקבוק לא חשוב טעים או לא ..זהו הספיק לו...ואנחנו עם השנים איבדנו זאת אולי ע"י המשפחה הורגלנו לכל מיני הרגלים כמו "לנקות את הצלחת" ועוד ועוד.. זאת דרך נפלאה לרדת במשקל והיא לכל החיים.. יום נפלא דינדין

הייתי מאוד שמח אם אפשר לומר לי היכן ומתי מתקיים קורס,,,, 052-4530408

אני למדתי בקולון מדיק אצל סימה, היא מעולה ולדעתי מספר 1 בתחום. אשמח להמליץ טלפונית.

שלום לכולם, אני רק רוצה לומר כמה מילים, ומציעה לכל מי שמעוניינת לשנות את דרך החיים שלה ולגאול אותה מהיסוריים של האוכל להקשיב לי... אני בולימית כבר 4 שנים (פלוס מינוס) לאחרונה השתחחרתי מתל השומר מאישפוז של חודש וחצי, וזה היה האישפוז ה 2 שלי, האשפוז ה1 לא עזר לי, כי לא באמת רציתי שהוא יעזור, לא התאשפזתי הכי מרצון וכשלא עושים את האישפוז מרצון ומכוונה של באמת להחלים הוא לא שווה כלום! השנה התאשפזתי מרצוני כי המצב כבר היה בלתי נסבל עבורי, ואני רוצה לומר לכם שאני מרגישה נפלא וחלק מהסיפטומים נעלמו, אני לא ישקר ויאמר שאני הבראתי לגמרי, כי ההבראה לא נעשת תוך יום יומים ולא חודש חודשיים, זה לוקח זמן, אבל העיקר זה לשנות את אופן החשיבה והרגלי האכילה, וכמובן לאכול ולא להקיא, ואם יש נפילה הכי חשוב זה לדעת לקום ממנה.. מה שאני רוצה בעיקרון לומר לכם, זה, מי שבאמת אבל באמת רוצה להפסיק עם הבעיה הזו, תפקססו בקשה למחלקת הפרעות אכילה בתל השומר (המקום הכי טוב בארץ לבעיות הללו) ותכנסו לתור ההמתנה לאישפוז.. התור ארוך אבל זה שווה את ההמתנה, ושלא תגידו שלא אמרתי: המסגרת באישפוז היא לא קלה, אבל הצוות שם מיומן, ויודע את העבודה, אם תסמכו עליו אתם רק תרוויחו! (מנסיון) בהצלחה לכל מי שתעשה את זה... הדרך לאושר ולבריאות היא בידיים שלכם ולא של אף אחד אחר!!

את כל כך צודקת בעניין התהליך הרצון מצידך..ולתת אמון במטפלים שבסה"כ למה הם שם? ת'כלס...על מנת לעזור לך.. כל הכבוד המון בריאות היי חזקה ותתמידי נשיקה דינדין

ב"ה נכנסתי לאחל בהצלחה ולברך בברכת אהבה רבה שבוע נפלא הילה :-) דין דין נשיקות את יפה אמיתית

אוהבת אותך מליין אני מקווה שהכל יסתדר.. לטובה דניאלה

ב"ה שכל שמירת שמיים תהיה עימך אוהבת.. אני

כמעט חצי שנה שאני לוקחת "ויפקס".לפני כשבועיים החלטתי על דעת עצמי להפסיק ליטול את הכדורים. אני מניחה שלא הרגשתי שום שינוי משמעותי ומתוך אקט של תסכול, החלטתי להפסיק. השבוע החולף היה בין הקשים בחיי. אני לא יודעת אם זו רק תקופה, או אולי יש קשר לכך שהפסקתי עם הכדורים. קורה לי דבר שהמון זמן לא קרה לי. אני יכולה לשבת ולראות טלוויזיה, או לקרוא ספר, או סתם לשכב ופתאום להתחיל לבכות. כבר הרבה זמן לא הרגשתי חיבור כה חזק לרגשות שלי....לדיכאון...לבדידות. אני בורחת מלהרגיש. בורחת לאוכל. בורחת לצום. עכשיו העצב מכה בי ואני לא יכולה להתמודד איתו. אני לא יודעת איך. לא רוצה להרגיש יותר. ואל תגידי שמכאן רק אפשר לטפס....בשבילי אלו מילים באוויר. בן אדם שנופל לא יכול להיאחז באוויר.

זה היאחזות בחיים בכל הכוח..זה הרצון העז לצאת מהמעגל המייסר הזה..מהכאב הניצחי כאילו אין סוף זה ההשתוקקות לטעום משהו בלי להתחרפן ולהעניש את עצמך..לחיות בלי רגשות אשם על דברים פשוטים ועוד מליון דברים חוץ מלהיאחז באוייר..כי דווקא מכאן אפשר להגיע לטופ..כל עוד המצב נוח הוא ממשיך ברגע שהוא כבר בלתי נסבל ואין עוד צעד נוסף צריך לחפש מוצא לכייוון החיים מבינה יפתי שלי? אפשר אפשר אפשר..עשיתי את זה ואני מאמינה רק בזה.. אעזור לך ככל שאוכל במה שתרצי.. נשיקות והמון כוח דינדין

מכירים את זה שאתם שוכבים בלילה במיטה ופשוט מתחילים לבכות? את הרגשת הבדידות הנוראית הזאת שחונקת את הגרון כך ששום קול לא יוצא? את הרצון להיעלם, להירדם ולא לקום למחרת? אם היה לי אומץ כבר הייתי מתה.

אבל אל תתני להרגשה הזאת להרוג אותך! כמה שזה קשה ואני יודעת תיהי חזקה את חייבת בשביל עצמך!

המצב הזה מוכר רק שהמצב הזה אצלי הייאוש כשאין לאן לברוח ולפנות יותר הוא זה שנתן לי מעוף לחפש דרך להוציא את עצמי כשאין אף אחד בסביבה רק אני... נסי לראות מאיפה להתחיל לחיות ומה יעזור לנו אם נסיים חיינו? הרי כבר לא נהיה ומה אז? האם זה מה שבאמת אנו רוצות ? לא! הרי זה החוסר אונים שגורם לנו להשלות את עצמנו שזה פיתרון? תראי איזה חיים נפלאים והכל תלוי בך יקירה שלי.. ראי את שביל האור בתוך החושך הדגול ותמצאי נתיב יציאה לחיים בחזרה.. אני כאן יד מושטת לעזרה כל מתי שתרצי כמה ובכל עת.. אוהבת דינדין

שבוע טוב. קראתי שהיה לך עבר עם המרפאה להפרעות אכילה ומשקל בתל השומר, קבעו לי פגישה עם דיאטנית ביום שני ובחודש הבא, בעזרת השם, אני מתחילה טיפול בקבוצה. אני רוצה לשמוע את חוות דעתך אם אפשר, כי בפעם האחרונה שקבעתי מפגש הברזתי מהבושה. עכשיו אני יודעת שאני יותר חזקה מהבושה ואני יעמוד בזה. מעבר לזה, נתנו לי מרשם לכדורים נגד דיכאון וחרדה שיעזרו (?!) לי עם הבולימיה- אבל עדיין לא התחלתי לקחת. אם את מבינה ושמעת על בחורות שלקחו אשמח לשמוע ממך כל סוג של חוות דעת. תודה, ולילה טוב. אני.

כל הכבוד יש נחישות בכתיבה שלך ורצון אמיתי להתחיל משהו פרשי..חדש, נקי כל הכבוד ממוש המון כוח.. מפה שולחת אהבה וחיבוקים גדולים!! לגבי הקבוצה היא נהדרת אני הייתי גם בקבוצה וגם באופן פרטי בו בזמן כי טיפלתי בעצמי אישי לבד..מה שכואב לי ואת זה לא עושים עם הקבוצה אבל ללא קשר היא תורמת המון המון..באתי וראיתי בנות יפיפיות שלעולם לא הייתי מעלה על דעתי שהן כמוני- חולות..וזה מחזק..שכולם יחד.. אני קיבלתי כדורים נוגדי דיכאון אבל לקחתי במקום פרחי באך תמצית- אבל כנגד דיכאון וזה עזר לי.. גם כדורים וגם פרחי באך זה דבר טוב ואני בעד כל מה שעוזר כמובן ללא סיכון בריאותי הא??! וזה לשיקולך עפ"י מה שאת מרגישה!! תהיי חזקה ואני כאן מחזיקה את ידך אושר זורח מליבי שהחלטת לעשות מעשה וצעד..והכי חשוב ההתמדה ולא להתייאש ..הא? אוהבת דינדין כאן תמיד איתך ממוש

אני שונאאאאאאאאאאאתתתתתתתתתתתתתתתתתת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךך כל האהבה שלי אלייך אי פעםםםםםםםםםם הפכה לשנאאאאאאאאאאאאאהההההההההה כמה שאני שונאאאאאאאאאאאאאאאאתתתתתתתתתת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך אבל אל תתני לזה להפריע לך.. זה רק אני שונאאאאאאאאאאאאאתתתתתתתתתתת בחיים יותר אני לא ידבררררררר איתך אפילו אם תגיבי לזה ובחיים אני לא יכנס לפורום שלךךךךךךךךךךךךךךךךך ומקווה שדינדין לא תמחק לפני שתספיקי לראות................... בשנאהההההה מולאן

מפחיד שבדיוק השבוע חשבתי עליך...ניסיתי להיזכר בתקופה המהממת שהתכתבנו מלא... מקווה שאת בסדר היום... אם תרצי תגיבי לי..יש כמה דברים מעניינים שתרצי לשמוע...

אני שבורה, מתמוססת על הרצפה . אני שוקלת הרבה, וזו אשמתי. אני אכלתי,ואכלתי המון. ועליתי 5 קילו, וזו אשמתי. אז לפני חודש וחצי החלטתי שזהו, ונרשמתי למכון, לחזור להיות אנורקסית, לחזור לשקול 48. אני גבוהה, וחשבתי שזה קל. אני תמיד זכרתי שקיץ שעבר תוך חודש הורדתי ממשששש המון , וישר חזרתי. אז זהו , שעכשיו אני הולכת למכון, ואני אוכלת רק סלטים, והפסקתי לגמריי לגמריי להקיא, אפילו אל נפילות פה ושם, ואני עדיין שוקלת המון. וכל החודש הזה, החודש הכאוב הזה שגורם לי רק לבכות בו כל היום, הורדתי חצי קילו, וזה גם בלחץ. עכשיו, אני בוכה. אני מכורה, אני בדיוק כמו אדם שרוצה לעשן סמים אבל אין לו מספיק כסף, או שהוא לא מצליח... אני כ"כ רוצה לחזור להיות נוצה, לחזור להרגיש את ההיי המטורף הזה, לחזור שגכולם נגעלים ממני ולהרגיש הכי יפה ומיוחדת בכל העולם, שכולם מגעילות.. ורק אנחנו, אנחנו שונות.. שאין עוד כמונו. רק לנו יש אופי, רק לנו יש כוח רצון. האוכל הוא האויב שלנו! אסור להכניס אותו לפה! צריך לשתות המון, לאכול ירקות.. וזה מספיק. והשניים שלי מתחילות להתפורר. וכבר לאאכפת לי.. לא אכפת לי שאני לא אוכלת . אכפת לי שאני שמנה עכשיו, ואני צריכה 5 קילו להוריד. והגוף לא נותן לי.. מה כבר אני אעשה ? הטירוף אכל לי את התאים במוח.. חיסל לי את כל התאים בגוף. לשתות רעל זה הפתרון היחיד ? מה לעזעזאל מה . אבודה, כמו שלעולם לא הייתי.

בר יקרה שלי..אהובה שלי.. לפעמים קל לנו יותר לשקוע בכאב שלנו, בבכי ברחמים העצמיים מאשר לקחת אחריות על חיינו ולהתמודד.. נוח לנו להיות בתוך הביצה הכואבת והמוכרת ולהאמין שאולי יבוא מזור חיצוני, דימיוני..מבחוץ ש"יציל אותנו" מבלי שנרצה אפילו..אולי יבוא יום??.!@ לא ולא היום הזה לא יגיע הוא יתאחר אפילו אם לא נקום ונעשה החלטה אם לא ניקח אחריות במקום לבכות בביצה ..בר יש לך ברירה אחרת תשתמשי בך..אל תיכנסי לנישה השחורה..יש עולם מעבר נפלא אוהב ומחבק..מספיק לכאב.. אני אעזור לך כבר אמרתי לא?? אוהבת אותך וכאן בשבילך המון כוח נשיקות ואהבה דינדין

בר, בייבי. זו פעם ראשונה שאני מגיבה להודעה פה. אמנם אני חדשה וההצטרפות שלי לפורום הזה נעשתה מייאוש ומדמעות. הרגשתי שאין עוד בעולם הזה בנאדם שיבין אותי, שיגלה את האני האמיתי שלי מבפנים את הסודות הכי כמוסים, את השקרים לכולם ולעצמי, את הלכלוך שבפנים, את המפצלת שמתחבאה לה שם ויורקת אש מפנים, ורק אני שומעת אותה- ויאהב ויקבל אותי כמו שאני באמת. אני כ''כ רוצה לצרוח אבל אני כ''כ מתביישת. הכל יוצא מהגרון החוצה אל האסלה ושם נשארת הצרחה שלי. אני מסתכלת במראה ואני יכולה להגיד לך בוודאות שאני לא אוהבת את מה שאני רואה. ובדיעבד כשאני חושבת על זה עכשיו, גם כשהייתי במצב הכי קשה של אנורקסיה ובולימיה ומה לא, שנראתי כמעט 10 קילו ממה שאני עכשיו ועכשיו אני נחשבת (לפי הרופאים והתזונאיות) במצב מצויין, עדיין לא אהבתי את עצמי. את יכולה להעיד שאת מרוצה מעצמך? מהעיסוק הבלתי פוסק הזה באוכל? מעגלים שלמים שלא נגמרים, גומרים לך את היום ואת הזמן, גומרים לך על הנשמה. לא בא לך לנשום? בייבי, אני, וכל כך הרבה בחורות מבינות את המצב שלך. את לא לבד. את לא לבד. כדי לצאת מזה את צריכה להכיר בבעיה שלך. את צריכה לקבל את עצמך מבפנים ולהבין איזה בנאדם יפיפה את. אז הג'ינס של פוקס קידס לא עולך עלייך יותר. מאמי, את הופכת להיות אישה. את כבר לא ילדונת. זה הטבע שלנו ואנחנו צריכות לקבל את זה. ולהבין- שמה שאנחנו רואות במגזינים ובשלטי חוצות זאת עבודה ממחושבת!!! ושיפסיקו לזיין לנו במח! תתחילי בזה שתתחילי לקחת ויטמנים. כי אחרת העצמות שלך יתפוררו ולא משנה כמה תשלמי, כושר כבר לא תוכלי לעשות. יש לי כ''כ הרבה עוד מה לומר. ואני בטוחה שכבר נמאס לך לשמוע. אני לא מכירה אותך אבל אני יכולה להיות פה בשבילך אם את רוצה תהי חזרה מתוקה. הרבה אהבה. אני

אמרת לבר שהיא לא תוכל לעשות יותר ספורט! ומכוון שאני באותו מצב אני מעוניית לדעת למה לא????

היום, עוד שעתיים בערך אני הולכת לראות פסיכיאטר. זהו. החלטתי שאני לוקחת אחריות על המחלה הבלתי נסבלת הזאת. הכל יעבור, ויהיה פשוט בסדר. בלי צלקות על הידיים, בלי עייפות וסחרחורות, בלי דמעות. שיגמר הדיכאון והחשק להכאיב לעצמי. בלי בושה. לסתום לבחורה המוסרטת שיושבת לי בראש את הפה. בלי שקרים. בלי שקרים. לשים סוף לגלגל הזה שלא נגמר וגורם לי להבטיח לעצמי כל פעם מחדש שהכל יהיה פשוט בסדר. ואז כהרגלי, לחזור הביתה עם שיגעון לפתוח את הפה להרפות את הגוף ולתת למחלה לחלחל בי. להציף אותי. ולבכות. אני רוצה לצאת.

היי מתוקה שלי זה נפלא שהחלטת ותעמדי בזה ההתמדה שווה הסוף לייסורים לכאב ולסימנים והצלקות.. בהצלחה ענקית טנא מלא חיבוקים נשיקות בריאות וכוח.. אוהבת דינדין זר ברכות של הצלחה בע"ה

אני מפחדת לשאול למה את לא פה.. מבועתת! בבקשה תגידי משהו.......:-(

מותק שלי ..אני כאן אז אל תדאגי שומרת מקשיבה ובשבילכם כל הזמן..הייתי קצת ביזי בגלל החתונה של אחותי..אבל אני עכשיו כאן ממוש מה שלומך יקירתי ? מקווה שאת בסדר.. נשיקות וחיבוקים וירטואליים ענקיים דינדין

קצת פחדתי.. :-( אני בסדר.. חיה.. משתדלת.. זה קשה! לחץץץ אבל מתמודדת.. נראה לי..

אני נכנסתי ואת לא היית אני מתגעעגת אני מקווה שאראה אותך בהמשך אוהבת אותך מליין תגידי את יודעת מה עם מולאן?? אני דואגת לה קצת... לא יודעת אני חשבתי עלייה.. נשמתי אני עייפה מהכל! לפעמים אני נשברת אבל כמו שאומרים אהיה בסדר ומקווה שהכל בהמשך יעבור חלק.. אוהבת דניאלה

אוףףףףףףף איך אני מתגעגעתתת!!!!! ראיתי ששלחת לי הודעה ולא היתי.. אני יהיה מחר בע"ה בערך ב4 5 מקווה שגם את:) יהיה טוב נשמתיייי אפילו שקשה אל תאבדי תקווה אף פעם אני מאמינה בך!!!! אוהבת המוןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן ומחכה לך מחר שיהיה לך שבוע מהמםם כמוך! נשיקווווווווווווווווווווווווווווות

אמא'לללללה שניםםםםםםם כל כך התגעגעתי!!!!!!!!!:-( ופתחתי מסנג'ר רק בשבילך ימעצבנת ואיפה את? הא?! נעלמת!!!! ואני נתקעתי עם איזה 4 אנשים ברשימה חח אני בכלל לא מתחברת!!! ולינוי... מאמי לא הולך לנו להיפגש :-( אושר חח ממצב??? אני רואה שנהיית גורו של תזונה.. הכי חשוב שאתה יותר טוב.. אם הבנתי נכון.. מנהלת ימדהימה אחתת איזה מזל זאת קיימת.. לא האמנתי שמישהי תוכל להמשיך מהילה.. והילההההההההההההההה:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-(:-( כמה אני חושבת עלייך:-( אמרתי לך שאת לא תצאי לי מהראש אף פעם ושלחתי לך תמונות לפלא' אבל אני מניחה שלא קיבלת.. תשמיעי קול!! וואוווווווווווווווווו זו הודעה ראשונה שלי מזה שניםםםםםםםםם וואו!!! כמה מוזר....

מולאן יא לא נורמלית זה מה שאני יכולה לומר לך!!! שלחי לי למייל את המסנגר שלך !! ואינ רק יכולה לומר לך שאת לא נורמלית ואני חולה עלייך!!!!!!!!!!!!!!!!! מדהימה אחת!! לנעלולה שלי אני אהרוג אותך!! סוף סוף אני נמצאת ומי לא נמצאת!! את אוח אני יכוהל להיות רק משעה 7 בערב אבל אני אנסה במשך היום ואם כן אכנס לשניה לא יותר כי אני עובדת... הילונת נשמה אם את רואה אני כל כך אוהבת אותך אני אשלח לך מייל לגבי מצבי אני יכול להיות אתחיל טיפול כמו שדיברנו כי אם לא אתחיל לטפל בזה אמרו לי שיש מצב לסרטן וכריתה אוהבת אותך נשמתי!!1 דניאלה שבוע מצויין לכולם!!!!!!!!!!!!!

אחרי שכל המשפחה שלי החליטה לעשות דיאטה, וחצי ממנה הפסיקה.. אחרי שאחותי ירדה 5 קילו ב3 ימים בלי להתכוון לזה בכלל, ואמא שלי כבר הפסיקה את הדיאטה, ואבא שלי אוכל כמות יותר קטנה ממני (לא בכוונה הוא פשוט לא יכול..) הגיע באמת החלק הדבילי.. אח שלי! תביני, כל אלה שבמשפחה שלי עשו דיאטה-באמת היו צריכים אותה! בטן..שומנים..וכו'.. אבל אח שלי הקטן? (קטן ממני בשנה).. הוא פשוט שחייף!!! נשבעת לך! הוא עצמות! ועכשיו חברים שלו, (העגלגלים) החליטו לעשות דיאטה, אז פתאום נכנס ו לראש ש"יש לו בטן!" והוא כזהההההה רזה!! הוא הכי רזה בשכבה שלו..! ואני שואלת את עצמי, האם גם אני, כשהתחלתי בשנה שעברה, בכיתה ח', (בדיוק כמו אחי), את הדיאטה, האם גם אני הייתי כל כך רזה? ואוולי בגלל זה כולם אמרו לי להפסיק לדבר שטויות? ואף אחד לא התייחס לזה ברצינות?? אולי אם לא הייתי מתחילה את הדיאטה בכיתה ח', כל ההרעבות וכל זה.. אולי הייתי עכשיו יותר רזה?? כי כל ההרעבות רק השמינו אותי.. מה שכן, בכיתה ח' פשוט היה לי כוח רצוןן.. עכשיו? אני לא עושה עם עצמי כלום! אני רק מדברת ומדברת..אבל לא באמת מיישמת שומדבר.. ועוד מעט בסוף השנה, לוקחים את כל השכבה שלנו לבריכה.. וואי אני מתביישת!! שנה שעברה בכלל לא התביישתי.. אוףףףףף.. אני צריכה חדר כושר ומאמן פרטי.. ותוך שבוע אני נהיית רזה.. את יודעת, דין, שלשום אמרתי לעצמי: אני יפסיק לאכול שטויות, ולאכול סתם מתוך שעמום כי זה משמין.. אבל מאז שאמרתי את זה לעצמי, אני פשוט טוחנת!! אף פעם לא היתי אוכלת ככה.. אולי זאת החשיבה על זה??? נמאססס.. **חמודה**

היי ממוש.. כן..השתגעה ? לא!! אבל המחשבות וההפרעה הזו הן שמקצינות את הנושא..ומעצימות את כל העיניין בראות עינייך.. ואין מה לעשות ללמוד לחיות עם זה או ללמוד להעלות את הדימוי העצמי להפריד אוכל מהחיים ולחיות מחדש.. זה המשקל וזה מה שזה מביא עימו לטוב ולרע..וטוב ? לא נראה לי שיש אז רק רע...מחשבות ייסורים ובכלל איזה חיים אלה?? ממוש שלי..זה קשה אני יודעת..אז בנתיים המון אהבה חיבוקים ונשיקות אוהבת דינדין

היי ממוש.. כן..השתגעה ? לא!! אבל המחשבות וההפרעה הזו הן שמקצינות את הנושא..ומעצימות את כל העיניין בראות עינייך.. ואין מה לעשות ללמוד לחיות עם זה או ללמוד להעלות את הדימוי העצמי להפריד אוכל מהחיים ולחיות מחדש.. זה המשקל וזה מה שזה מביא עימו לטוב ולרע..וטוב ? לא נראה לי שיש אז רק רע...מחשבות ייסורים ובכלל איזה חיים אלה?? ממוש שלי..זה קשה אני יודעת..אז בנתיים המון אהבה חיבוקים ונשיקות אוהבת דינדין

היי ממוש.. כן..השתגעה ? לא!! אבל המחשבות וההפרעה הזו הן שמקצינות את הנושא..ומעצימות את כל העיניין בראות עינייך.. ואין מה לעשות ללמוד לחיות עם זה או ללמוד להעלות את הדימוי העצמי להפריד אוכל מהחיים ולחיות מחדש.. זה המשקל וזה מה שזה מביא עימו לטוב ולרע..וטוב ? לא נראה לי שיש אז רק רע...מחשבות ייסורים ובכלל איזה חיים אלה?? ממוש שלי..זה קשה אני יודעת..אז בנתיים המון אהבה חיבוקים ונשיקות אוהבת דינדין

היי לכל מי שזוכר אותי מלפני 3-4 חוד' בערך! מה שלומכם?! המון זמן עבר! אני יודעת שהתנתקתי.. מצטערת...! הייתי בתל השומר מאושפזת 3.5 חוד' בערך, אתמול השתחררתי במשקל תקין, רק המוח עדיין לא ממש... כן זה קשה... וכל יום זו מלחמה רצינית עם עצמי... אני לא יכולה להגיד שהיה רע וגם טוב, אבל יש שם צוות מדהים שבאמת עוזר ותומך! וגם שם היה קשה, יש חוקים נוקשים.. אבל זה הכל לטובה מתוך הבנה שלהם מה עובר עלינו.... עכשיו אני אדון לעצמי... אין מי שיגיד לי עם אכלתי הכל או לא, שיבדוק אחרי את השירותים... וזה קשה מאוד... אבל אני מקווה שיהיה בסדר! לילה טוב! :)

יואוו.. אני זוכרת שכתבת שאת מתאשפזת ביום שלישי... זהו? השתחררת?? איזה כיףף לךךךך!! אני כל כך גאה בךך וכל כך שמחה בשבילךך!!! אני מאחלת לך המון המון הצלחה, ושתישכחי כבר את המחלה הזאאתת!! כל הכבוד על כוח הרצון שלך להתמודד איתה.. יום טוב, וחיים נפלאים..ללא המחלה.. **חמודה**

איך היה שם? סיפרו לי שכשנמצאים שם יש כול מיני תחרויות בן הבנות זה נכון? ומה עושים במהלך היום??? אשמח לדעת מאחלת לך המוןןןן הצלחה ותשתמשי בכלים שקיבלת שם!! את תצליחי שבוע טוב

אני כמהה לכתוב. זוהי ההתמכרות הכי טובה שהייתה לי, הכתיבה. * בחוץ יש שקט. אני שומעת רק את נקישות העט על הדף. אני חולה. קיץ 06, אני זו שאמרתי שקיץ זו התקופה הכי יפה?! חלשה מתמיד. מנסה למצוא טיפות של היגיון, וכלום. השיגעון מציף אותי. עוד שכטה ועוד אחת. היום אמרו ברדיו שכל יום מת מישהו ממחלה שקשורה בעישון. מאסתי מלהקיא. מאסתי מלשרוד. אני רוצה לנוח מכל מה שמסביבי. אני מתפללת למישהו שיעזור לי. מסביבי הכל מוצף. אין דלאים, אין כבאים, יש כאבים וחולי. לא ייחלתי ואפילו לא לדקה שאני ימצא את עצמי זרוקה כמו כלב ואיש לא יזרוק לי עצם. אני מתרחקת מהבשר. רועדת. חושקת בהבנה, בחיבוק. אני רוצה לצרוח אבל אני רק גורמת לכולם כאב ראש. ואנשים מזמן הבינו שאנטיביוטיקה מזיקה. הצילו!

הלוואי שיכולתי להראות לך שיש חיים אחרי המחלה אני כבר 11 שנים במחלה ועכשיו אני רואה את סופה אני מקווה אבל אל תתני למחלה להרוס אותך כמו שהיא הרסה אותי ** ופה את לא עושה כאב ראש ואת יכולה לשפוך את כל מה שמציק לך** אוהבת דניאלה

הי מתוקה שלי... גם אני כתבתי המון יש אנשים שמתבטאים בכתיבה יותר מבע"פ ואת יודעת שאדם כותב זה מראה על אינטלגנציה היות והעברת מסרי המוח רצונות ורגשות מתורגמים לכתיבה וכל הכבוד על הכתיבה היפה...זה מצויין..במיוחד כשאת מרגישה שאין אף אחד בסביבה כך את עם עצמך ועם מחשבותייך..הכי אינטימית שיש! שנית..אני שנים חיכיתי "שיצילו אותי" אמא אחיות שלי...מי לא? אבל אף אחד לא היה הם היו עסוקים בחייהם..קריירה..לימודים אהבו אותי מאוד אבל לא הבינו לא "טיפלו" בי חיפשתי שיקחו ויעזרו לי .. עם הזמן הבנתי אם אין אני לי מי לי ...זה המשפט..אמרתי "דין ככה תמשיכי עם ההקאות ההרעבות..ימים שלא יצאתי מהבית..ולא עשיתי כלום רעידות בידים עיניים אדומות..וגרון צועק בתחנונים ואני בשלי!!!??" קראתי ספרים להבין מה יש לי? מה גורם לי להגיע לכך? ודרך זה התחלתי טיפול הרצון שלי אך ורק בשביל עצמי לחיות שוב להנות לחייך לצחוק בלי קליפת העצב שמילאה אותי שנים..וגם את יכולה בזכותך בזכות האבה שלך אל עצמך...ויש בך כוחות אדירים עצומים תשתמשי בהם להתחיל כל התחלה היא משהו פתח... אני כאן אם תרצי כל עזרה שתצתרכי.. אוהבת אותך.. יום טוב ונעים דינדין

שלום לך!כתיבה זו דרך מצויינת לפרוק את כל הרגשות והמועקות לי אישית זה מאוד עזר בכל התהליך של ההחלמה מההפרעת האכילה! אבל הכתיבה לעיתים לא מספיקה לנו בכדי לצאת מהמערבולת של אותה הפרעה שמאיימת להשתלט ולא מרפה! אני מציעה לך לשתף מישהו שקרוב אלייך שאת מרגישה הכי קרובה אליו למרות כל הקושי שכרוח בזה זה רק יוכל להועיל ולעזור! אני מודעת לפחד ולחשש של מה יחשבו או יגידו אבל תמיד את צריכה לזכור שאת מאוד חשובה בכדי שההפרעה הזאת תשתלט עליך ותכתיב לך את מהלך החיים מקווה שתצליחי לשתף ולצבור כוחות מחודשים בהמון אהבה והבנה קרן אור

היי כולם.. היי דינדין.. מדהימה אני מנסה להבריא מ-7 שנים של הפרעות אכילה מכל הסוגים (אנורקסיה בולמיה אכילה כפייתית לעיסה ויריקה ..) הבעיה עכשיו היא שכבר הסכמתי הסכמתי לוותר על הכל לקבל את הגוף הסכמתי להודות אחרי ויכוחים אינסופיים עם עצמי שאני חולה הסכמתי שאנורקסיה זה לא כיף וזה נראה ככה רק כשאת לא שם כמו בולמוסים וכמו הרבה דברים אחרים נסיבה העיקרית שלי להחליט לאכול מאוזן היא בין השאר להחזיר לעצמי את האיזון הכימי במח המצבי רוח שלי מתחלפים בטירוף ואני מרגישה אבודה כשזה קורה אני רק רוצה למות למות וזהו לא יכולה היום כבר רציתי כל כך לחזור.. לא לאכול אבל זה שטויות אני יודעת שאני לא יעשה את זה די 7 שנים דיייייייייייייייייייייייייייייי בקיצור זה נורא מתסכל שאין תיאבון ואת לא רעבה כי מצד אחד את רוצה לאכול את יודעת שאת צריכה וזה לא ילך לחכות לרעב כי ניסיתי את זה פעם והוא לא ממש בא או שכן לא יודעת אני רוצה לאכול מאוזן אבל בגלל שאני לא רעבה זה נראה לי מיותר ואני מרגישה חארההה ואני לא יודעת כמה לאכול ואני רוצה אוףףףףף אני רוצה להיות כמו בנאדם נורמאלי מה ביקשתי??? רק לדעת מתי אני רעבה ומתי אני שבעה היום אכלתי מלא אבל לא הייתי רעבה די אני אוכלת כי "צריך" וכי אני לא רוצה יותר לא לאכול אבל אז אוף אני מתחרפנת בקיצור פעם חשבתי שהעובדה שאין לי רעב היא יתרון ........... כל כך לא זה לא משפיע בכלל אני אוכלת כי הגיוני שאני יאכל בקיצור קשה לי להבין מה היא התנהגות חולה ומה לא כי אם אני אוכלת ארוחת צהריים שאני בכלל לא רוצה זה לא נורמאלי ולא בסדר לא? מצד שני אם אני לא יאכל אז אני מרעיבה את עצמי אז מה עושים? אני רוצה להיות רעבה אני כמו איזה בלטה לא מרגישה כלוםםםםםםםםם טוב אם יש לך או למישהו מה להגיד לי .. זה יעזור לי המון.. לילה טוב..

היי מתוקה שלי.. גם לי לקח המון זמן ללמוד לאכול ולהרגשי רעב בהתחלה הייתי אוכלת באופן מכאני אבל ללא סידור שעות קבעות בכוונה..כעיקרון 3 ארוחות וביניים..וממש לאט לקח לי זמן קרוב לחצי שנה שאכלתי מכאנית לא עפ"י הרגשת שובע רעב..התחלתי להבין ולהתחבר לגופי הפיזי ושמוע מה הוא מבקש..אז בבוקר שהייתי קמה ולא מרגישה רעבה לא הייתי אוכלת ופתאום ב- 11:00 מרגישה רעב מהבטן..אז הייתי אוכלת מה שמתחשק לי באותו רגע קפה וקראסון או חתיתה בלחם רגיל..וזה לקח זמן כי ההפרעה שיבשה את המנגנון איתו נולדנו הוא קיים ונמצא והלימוד והחזרה לוקח זמן אבל זה יגיע אז סבלנות וההתמדה משתלמת מבטיחה לך!! כל הכבוד לך על ההחלטה והאומץ..והרצון...לחיות ולחזור לחיים!! המון כוח ותני לזה זמן זה יגיע מנסיון!! יום נפלא דינדין

את יודעת היום כל היום השתגעתי באות לי מחשבות לחזור אבל אני אני לא אני לא יחזור והמח כאילו מתכנן לבד איך אני לא יאכל מעכשיו ובאיזה דרךךךךך אבל אני יודעת שזה הכל אשלייה אחת גדולה ומכוערת בקיצור אכלתי בשש בבוקר עוגיה כזו גדולה!! ושחזרתי מהעבודה (4) אחרי שאני מחליטה שוב ושוב לא לחזור אחורה לא הייתי רעבה בכללללללללללללללללל אבל כל היום תכננתי שאני יאכללללל ואז אכלתי גלידה בדרך ושהגעתי הביתה אכלתי אורז ועוף שתמיד אהבתי שהייתי קטנה ועכשיו חזרתי לאכול עוף (הייתי טבעונית) ואכלתי הרבה ולא יכולתי אז הקאתי לא כדי לא להשמין או משהו פשוט כאב פיזי והתפוצצות שאף אדם לא היה יכול להתנגד לה הייתי חייבת רק קצת כדי שיפסיק לכאוב וכמעט בכיתי זה כל כך כואב כי בכלל לא הייתי רעבה כאילו כלום !! בכלל לא רציתי לאכול ולחשוב שאני אוכלת והרבה ומרגישה אחר כך כל כך רע ואפילו לא רציתי לאכול גורמת לי להבין באופן כלכ ך עמוק ודוחה עד כמה אני לא שולטת בזה אני בכלל לא אבל אני גם בכלל לא יפסיק לנסות אני לא יאמין שאם אני לא יאכל יהיה בסדר למרות שאני יודעת שלטווח הקרוב זה הדבר היחיד שיכול לעזור לי אבל זה לא אמיתי אני לא יאמין לזה מספיק! איזה חמודה את יאוווווווווו כל כך שמחה בשבילך!!

הלוואי אני לא הייתי מרגישה רעב..אז אולי לא הייתי כזאת פרה..

ושאני מקנאה בך שאת כן.. ואגב זה שאין לי רעב לא גורם לי לא לאכול.. זה אולי הופך את זה לקל .. יותר מדי קל כשאני לא אוכלת.. אבל זה לא נמשך הרבה זמן. . ואז אני אוכלת מה שנקרא בולמוס בעעע איזו מילה והנה עכשיו כבר החלטתי ואני כל כך רוצה שזה יגמר אני כבר לגמרי בשלב שאני אומרת - הלוואי שלא היתה לי הפרעת אכילה................ את יודעת מה זה לדעת שאת צריכה לאכול ולא לרצות ואז את אוכלת סתם ואת לא יודעת מה זו אכילה אמיתית ומה זו אכילה מיותר ושאת מוכנה לוותר אפילו על הרזון ולא להרזות יותר ואפילו להיות שמנה שאת מקנאה אפילו בשמנים כי הם אולי שמנים ואוכלים הרבה אבל להם לפחות האוכל עושה טוב אני שובלת כשאני לא אוכלת וכשאני אוכלת ואין לי שליטה............... אני לא יכולה לשלוט באוכל כי אני אף פעם לא רעבה אז אני בולסת כי אני מרגישה שאני רוצה יותר מדי ובתגובה אני מפסיקה לאכול .. עד הפעם הבאה.. עדיין מקנאה? THINK AGAIN!!!

כמו מים הזורמים ממעיין שעכשיו בקע אני נולדת מחדש לעולם בלי הפרעות אכילה בלי יסורי מצפון אחרי כל אכילה בלי חישוב קלוריות לפני כל נגיסה עכשיו אני בעולם אחר לחלוטין שבוא האוכל לא מפחיד אותי או גורם לי להרגשה מוזרה מבפנים כי החלטתי שיותר הוא לא ישלוט לי על הרגשות ובכלל על החיים

בהצלחה מתוקה.. יש לך הרבה מזל.. את עושה את הדבר הנכון.......... מאחלת לך להבין את זה בצורה הכי עמוקה ואמיתית

אני יודעת שזה מעשה קשה ויותר מזה זה קשה ומייגע אבל אני מאמינה אם היה לך את הכח לרשום את זה את תצלחי דניאלה

תודה לך...אני מקווה שאת גם תצליחי למצוא את האור שבקצה המערה כי זה באמת לא שווה את זה לחיות בצל הפרעת האכילה שמזיקה לגוף ולנשמה שגורמת לך להרגיש תלושה מהקרקע! הבעיה העיקרית למי שחולה באותה הפרעה שמרוב שהיא חייה בתוך בועה כל-כך הרסנית כבר באיזה שהוא שלב מתרגלים לחיות בצורה הזאת שלאט לאט שוברת אותנו מבפנים! צריך למצוא דרך לנפץ את אותה בועה ולהגיע להחלטה שרוצים להחלים ולהתרפא ואז לבקש עזרה שהיה לך יום מקסים קרן אור

אז מה אני עכשיו??..כאילו...אני מתכוונת.. יש לי הפרעות אכילה?? אני...אני נחשבת למופרעת אכילה?? חח זה מצחיק שאני שואלת אותך...כי את לא אמורה לדעת.. אז תני לי להבין.. הפרעות אכילה לא מחייב אנורקסיה\בולימיה? מספיקה החשיבה,הספירה..וכל השאר?? ואז זאת הפרעה?? לפני כמה ימים הייתי בקניון עם חברה שלי..וכל הזמן אמרתי לה: וואי איזו רזה זאתי..וואי איזה גוף יפה יש לזאת ששם..וואי איזה שמנה ההיא.. ואז חברה שלי אמרה לי: את שמה לב שאת לא מפסיקה לדבר על זה? באמת לא הפסקתי.. ואז שתקתי. ולא דיברתי על זה יותר.. אם יש לי הפרעה..מישהו יכול להבחין? למרות שאני לא רזה שלד? ולמרות שאני לא מקיאה אחרי כל ארוחה?? תעזריי לי.. אני מלאה בשאלותת **חמודה**

היי מותק שלי.. כן זו הפרעה כי המון בנות חושבות על המראה במידה זו או אחרת אבל לא כמו שאת ועוד בנות שממש זה מושרש בדמן הבחינה של גופן כל הזמן וכל היום רק סביב זה כאילו אין חיים אחרים..אז כן ממוש זו הפרעה שיכולה להחמיר לגרועה יותר..אפילו באופן הנפשי..דיכאון הסתגרות וניתוק כביכול מהעולם מהחיים!! לכן ממוש דרושה התערבות שיחות ועזרה.. אוהבת אותך ממוש וחושבת עלייך דינדין

זה..אני..קשה לי לייחס את עצמי כמישהי "עם הפרעות אכילה".. זה נשמע לא אני. ואפילו עכשיו, כשכבר הבנתי מה הפירוש, ואני מוצאת את הסממנים על עצמי אני לא יכולה להגיד : "לי יש הפרעות אכילה". . זה לא נשמע.. ואני כל הזמן התווכחתי עם הילה, כי היא אמרה לי שיש לי הפרעת אכילה.. ווהיא הראתה לי בכל מיני משפטים שכתבתי איך זה מתבטא.. ואני חשבתי: הפרעות אכילה=אנורקסיה ואני לא אנורקסית.. אני שמנה! היה לנו דו שיח ארוךך מאוד על זה.. אם את רוצה את יכולה קצת לראות.. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1210/xPG/83/xFT/49501/xFP/49789 אני התכוונתי שזה ייצא ככה..כאילו..לא בדיוק ככה.. התכוונתי שזה ייצא משהו אחר.. זה קצת מסובך להסביר.. אני מודה שרציתי הפרעה..אבל..לא בדיוק ככה.. טוב, בבוא הזמן..זה ייצא ממני...אני..יגיד לך..בדיוק.. יום טוב, **חמודה**

הגעתי לכאן, פתאום. כמו שהגעתי להרבה מקומות בחיים שלי. פתאום. מחלטיה קצת לברוח, להכנס לתוך הבועה הקטנה שלי ולרחף לי, לשמוע רק את פעימות הלב ולהכנס לטראנס עמוק בתוך הראש. מטיילת מפה לשם מתרוצצת לא מסתכלת אחורה כי אני לא בטוחה שאני באמת רוצה לחזור. בין השבילים אני אוספת לי בשק החיים הרבה ידע, שגעון ואינספור התמכרויות. את ההתמכרות הגדולה שלי אני הופכת לדרך חיים. לא כי אני באמת רוצה. כי זה פשוט הרגל. מזמן הפסקתי לשאול את עצמי מה אני אוהבת. אני פשוט עושה מה שמהלומות החיים מכתיבות לי כשאני מחטטת בתוך נשמתי. לפעמים אני עוצרת כדי לשתות קצת מים. להרגע... עייפתי מלחשוב. עייפתי מלחטט לעצמי בראש ולנסות להבין איזה מין בנאדם אני. כולנו יפיפיים מבפנים. הקליפה שלי ששמרתי עליה כ''כ טוב בצעירותי, מתחילה לבגוד בי. אני עומדת מול המעיין הצונן ומולי, אני רואה את כל מה שלא רציתי להיות. אני רוצה לחזור. לנפץ את בועת הטראנס הזאת ולא יכולה. לא מצליחה לשוב ולהחזיר את הגלגל לאחור. אז מה עכשיו בעצם? אני עפה ברוח מרפה את הגוף, נותנת לעצמי להחבט ע''י העולם העצום הזה. נגמרו הדמעות. סערת הרגשות הפכה לאדישות מוחלטת. אני נאבקת בעצמי. אני נלחמת בראש שלי. אין פה מנצחים. איבדתי את מטרת כל המשחק. כשאתה מאבד את המטרה אתה מתחיל להתבלבל וממציא לעצמך מטרה חדשה שלאט לאט עוטפת אותך וסוגרת אותך בתוך בועת טראנס קשה לפיצוח. אני נחנקת. אני רוצה לנשום ולמצוא שוב את הדרך. הדרך אל הלב ולא אל הראש. כי שם באמת נמצאת האהבה הזאת שתחדש לי את הכוחות לחזור ולאהוב את עצמי. אני מאחלת לכולכן הצלחה למצוא את הדרך שלכן. אתן חזקות- אל תתנו לשיגעון לשבור אתכן. אוהבת ומאמינה. אני.

כל כך מרגישה כמוך..................... אני מקווה שאת עושה משהו עם זה..3>

אז זהו, שעוד לא הציעו לי כדורים, פשוט הגעתי למצב שאני מתחרפנת. רוצה לעזור לעצמי ולא יודעת איך. חשבתי לבדוק טיפול אצל פסיכיאטר ולכן גם שאלתי על כדורים, אני מגיעה בדיוק מהכיוון השני של הרפואה ויש לי קצת אנטי לכדורים, פסיכיאטרים וכו' אבל אני מתחילה לחשוב שאולי זה הדבר היחידי שיכול לעזור.אני מרגישה כלואה במבוך שבו אני מסתובבת מסביב לעצמי כל הזמן...אני מלווה בתחושות אשמה, ביקורת וגועל עצמי לפני כמה ימים חשבתי שהפתרון הטוב ביותר הוא להתאשפז כי חשבתי שאני משתגעת. איך יוצאים מזה? מהן דרכי הטיפול שאת מכירה? תודה לאל על אנשים כמוך...

אני מכירה את ההרגשה של החוסר אונים כאילו אין מרפא ומזור וייאוש עוטף אותך..כאילו רק אם יקחו אותך וישימו באיזשהו מקום זה יגרום לשינוי..!! פעם חשבתי אפילו לבלוע מליון כדורים שיקחו אותי לבי"ח ויאשפזו אותי ויעשו לי שטיפת קיבה..וואו איזה מצבים קשים..אבל אין קסם קסמים שום דבר פתאומי וישיר לא משפיע..כדורים מסויימים יכולים להביא למצב של הרגשה טובה..פחות מתח ועצבות ..אבל יש גם דברים טבעיים אני הייתי לוקחת טיפות של פרחי באך יש כל מיני וצריך לשים לב שלא קונים חיקויים כי יש בשוק המון אבל בבתי טבע מורשים יש את האורגינאליים! שנית טיפול בבעיה כזו הוא מורכב ולוקח זמן..ואין משהו שניקח ויגרום לשינוי..הנוסחה המנצחת היא שיחות+ דיאטנית מומחית להפרעות מעין אלה שתבנה תפריט שלום ולא נוקשה שניתן לגיוון כל שבוע כדי ללמוד להתחבר אל עצמך לטעם שאת אוהבת לצבע לריח ולהנאה של עצמך..וכמובן או טיפות או כדורים.. אני מנסיון שלי לא הסתדרתי עם שום פסיכולוג או פסיכיאטר הרגשתי שאני מבזבזת את כספי לשווא ללא הועיל שום התקדמות לא היתה לי לעומת זאת בשיטה השניה של דימיון מודרך עם שיחות בשיטה מיוחדת (אלטרנטיבית) הביאה לי רצון וכלים אמיתיים לזהות מצבים המביאים ותי לעשות בולמוס או להבין את ההשוואה והשימוש באוכל ככלי להפגת רגשות פחדים ותיסכולים שהתברר כאשלייתי כי אי אפשר לפתור בעיות כאלה באוכל אבל כל זה דורש לימוד ועזרה.. אם את מעוניינת אשמח להיפגש איתך ולדבר איתך אישית המייל שלי הוא: [email protected] ממוש שלי..זמן והתמדה ורצון לחיות הם ההתחלה .. אוהבת אותך וכל כך יודעת איזה הרגשה יש לך הייתי שם והצלחתי אני חיה היום תודה לאל על כל רגע!! ואפשר לצאת מזה לא בקות אבל זה אפשרי.. אוהבת אותך וכאן רק בשבילך..ובשביל כל מי שירצה...עזרה או ייעוץ...זה החלק שלי לאנושות .. אוהבת ממשו המון כוח דינדין

אני מכירה את ההרגשה של החוסר אונים כאילו אין מרפא ומזור וייאוש עוטף אותך..כאילו רק אם יקחו אותך וישימו באיזשהו מקום זה יגרום לשינוי..!! פעם חשבתי אפילו לבלוע מליון כדורים שיקחו אותי לבי"ח ויאשפזו אותי ויעשו לי שטיפת קיבה..וואו איזה מצבים קשים..אבל אין קסם קסמים שום דבר פתאומי וישיר לא משפיע..כדורים מסויימים יכולים להביא למצב של הרגשה טובה..פחות מתח ועצבות ..אבל יש גם דברים טבעיים אני הייתי לוקחת טיפות של פרחי באך יש כל מיני וצריך לשים לב שלא קונים חיקויים כי יש בשוק המון אבל בבתי טבע מורשים יש את האורגינאליים! שנית טיפול בבעיה כזו הוא מורכב ולוקח זמן..ואין משהו שניקח ויגרום לשינוי..הנוסחה המנצחת היא שיחות+ דיאטנית מומחית להפרעות מעין אלה שתבנה תפריט שלום ולא נוקשה שניתן לגיוון כל שבוע כדי ללמוד להתחבר אל עצמך לטעם שאת אוהבת לצבע לריח ולהנאה של עצמך..וכמובן או טיפות או כדורים.. אני מנסיון שלי לא הסתדרתי עם שום פסיכולוג או פסיכיאטר הרגשתי שאני מבזבזת את כספי לשווא ללא הועיל שום התקדמות לא היתה לי לעומת זאת בשיטה השניה של דימיון מודרך עם שיחות בשיטה מיוחדת (אלטרנטיבית) הביאה לי רצון וכלים אמיתיים לזהות מצבים המביאים ותי לעשות בולמוס או להבין את ההשוואה והשימוש באוכל ככלי להפגת רגשות פחדים ותיסכולים שהתברר כאשלייתי כי אי אפשר לפתור בעיות כאלה באוכל אבל כל זה דורש לימוד ועזרה.. אם את מעוניינת אשמח להיפגש איתך ולדבר איתך אישית המייל שלי הוא: [email protected] ממוש שלי..זמן והתמדה ורצון לחיות הם ההתחלה .. אוהבת אותך וכל כך יודעת איזה הרגשה יש לך הייתי שם והצלחתי אני חיה היום תודה לאל על כל רגע!! ואפשר לצאת מזה לא בקלות אבל זה אפשרי.. אוהבת אותך וכאן רק בשבילך..ובשביל כל מי שירצה...עזרה או ייעוץ...זה החלק שלי לאנושות .. אוהבת ממשו המון כוח דינדין

שבע שנים שאני בולימית, רק לפני חצי שנה התחלתי להודות בזה. לא ממש יודעת לעשות בתוך זה, אני רק יודעת שאני צריכה איזושהי תמיכה. משהו שיצליח לעזור לי להתמקד בפתרון של זה. הציעו לי כדורים, זה קצת מלחיץ אותי ורציתי לדעת האם חל שיפור ניכר במצב של התקפי הולימיה ומהם תופעות הלואי... תודה

אם הציעו לך טופאמקס - קבלי את ההצעה בשתי ידיים ואם היו לך יותר הייתי אומר לך אפילו ב10 ידיים. אין לך מושג כמה הכדור הזה עוזר הוא קצת יקר אבל זה מחיר הבריאות...

היי מתוקה שלי בבולמיה אפשר לטפל וגם להבריא ולהצליח.. איזה כדורים נתנו לך? ובאיזה סוג טיפול ואיפה את נמצאת? יש כל מיני שלבי טיפול..היתה תקופה שגם אני קיבלתי כדורים נגד דיכאון אבל לא האמנתי בהם ולא לקחתי האמנתי ביכולת שלי להבריא והרצון לחיות גבר על להישאר בתוך הקיא של עצמי.. וואו אני זוכרת ימים בשירותים עם כל הריצפה המסריחה..הדמעות, הדיכאון הרצון לברוח מהעולם להיעלם אפילו למות..אבל מה זה ייתן לי פיתרון מבחוץ לא יהיה רק אם אני אטפל ואפשר אני חייה היום חיים בריאים ונורמאליים לחלוטין!! ואני כאן לעזור לתמוך ולהיות איתך איפה שאת..אעזור לך בכל מה שתרצי אם רק תרצי עד כמה שתרצי..מבטיחה.. אוהבת אותך מתוקה שלי דינדין

אני לא חושב שזה כל כך בסדר שאת אומרת לה שהציעו לך כדורים ולא לקחת אותם. כבר הוכח שכל הענין הזה של מחלות נפש בכלל והפרעות אכילה בפרט זה לא רק ענין פסיכולוגי אלא המון פעמים נובע מחוסר איזון של חומרים במוח וכדורים יכולים המון פעמים לעזור הרבה מאוד (לא לפתור את הבעיה לגמרי אבל לשפר את המצב בה-ר-ב-ה) גם ככה יש לאנשים רתיעה מלקיחה של כדורים "פסיכיאטרים" בגלל הסטיגמה שקיימת על זה בציבור אז לבוא ולעודד מישהו שיכול להיות שזה יעזור לו לא לקחת אותם?!?! ממש לא נראה לי

"אכלת רק סלט כל היום, את יכולה לאכול, חוץ מזה, את עובדת קשה והמנות פה כל כך קטנות, כולם אוכלים, גם לך מגיע, השעה 12 בלילה, איך את תצליחי להגיע הביתה כשמצברים בגוף ריקים? את הרי מכירה את התחושה הזו, כשהגוף על ריק, את לא צריכה להיות שם, יאללה מה בא לך? תגשימי חלום- תקחי רביולי. ממממ... טעים, וואי, טרפתי את זה, איזה רעב... טוב אם כבר אז אקח גם איזה קרפ, מחר ממילא לא אקנה כלום, טוב אקנה עם זה דיאט קולה וא"כ אוכל פשוט להקיא את זה ואז זה כאילו לא ממש אכלתי את הקרפ, כי גם חצי ממנו זה בסדר, טוב שיביאו לי את הדיאט קולה, איכס יש פה שירותים כימיים, אבל זה טוב, אף אחד לא ישמע וככה גם יהיה לי יותר קל להקיא. אוף לא רואים כלום, אין לי אינדקציה כמה הצלחתי להוציא. לא טוב. היה לי קשה להקיא, מה שאומר שזה עוד יותר מזיק לי.... איזו טעות.. טוב אבל היתי ממש ממש רעבה מה לעשות?!? לא נורא שאכלת. קצת יצא. גם לא נורא שהקאת, עדיף ככה מאשר בכלל לא. את קצת מלוכלכת עכשיו, תנגבי היטב את הפנים שלא יראו. כל האנשים שעוברים ומתחילים איתך לא רואים את העיניים הדומעות? לא יודעים מה עשית לפני רגע? טוב יש עוד 100000 כמוך, אל תרגישי מיוחדת."

מדהים.

בדיוק מה שבאתי להגידדדדד אז אני יוסיף.. תאור רומנטי ומעניין.. אל תקיאי! זה לא שווה את זההה

היי... אין לך מושג עד כמה שאני מזדהה איתך...גם אני באותה הרגשה. :( בא לי לבכות, ואין יום שאני לא חושבת על למות...אני בת 27 בסך הכל!!! את קולטת??? ואני כבר חושבת על המוות!!!! זו מחלה קשה, הפרעה שאין ממנה מנוס, אפילו אם הכל תקין גופנית!! תמיד תרבוץ במוחינו המחשבה, של האוכל כדבר רע!!!! אני כבר איבדתי כוחות,אני כבר ילדים לא אוכל להביא לעולם...ולא הייתי רוצה שגם לך זה יקרה!!! תאמיני לי שאני חיה בתוך סיוט, ורק מחכה שאלוהים כבר יחליט מה הוא רוצה ממני. אני מקווה מאוד שאת לא הגעת למצב שלי..אני מקווה שתצליחי לצאת מהלופ הזה עוד בחיים, הן פיזית והן נפשית! אוהבת אותך (למרות שאיני מכירה אותך אישית :) ) the lost angel

היי מותק..מה זאת אומרת ??? ככה לוותר בגיל כל כך צעיר על החיים? להשאיר את עצמי תלוי ברוח לחסדי אלוקים? נראה לך??????? אלוקים עצוב שבריה שהביא לעולם בכדי לחיות למצות עצמו הורסת את הכלי שבו שוכנת הנשמה..וזה נורא ואיום..מה בסה"כ ניתן לנו אוכל לזון אותנו..אנחנו כבר פיתחנו אידאל איך צריך להיות ולהראות ואם לא החיים לא שווים מה זאת אומרת ??? שום לאסט..שום כלום!!! קחי את עצמך ביידים בלי רחמים עצמיים זה לא מועיל רק לטבוע בים של דיכאון ילדים יבואו בע"ה אם תשקמי את עצמך..גם אני המון שנים האמתי כמוך שאין מנוס!!! עש בחירה ומה שאני רוצה..את רוצה לראות את עצמך זקנה מקומטת עם בעיות כליות עיקול ובתי חולים??? אם בכלל תגיעי לשם אם לא תמותי לפני!!! זה לא צחוק אפשר למות יום אחד מדום לב..מאי ספיקת כליות, מייבוש מכל מיני דברים ..מה עם בעיות במעי ובעיכול...תגידי לא חסר בעיות זה מה שאת מייחלת לעצמך...1111 למה את לא בוחרת לחיות?? השחור שאת רואה הוא רק כסות פחדים להתמודד!! את יכולה באמצעות שמחה וראיית התוקווה והאור כי יש ..לצבוע את חייך בשלל צבעים יפייפיים!! אני כאן לעזור לך מה איתך...? מקווה שתחליטי לחיות כי אני כאן עם יד מושטת לעזור לך את לא לבד מבינה בובי? נשיקות והמון כוח וזר מלא פרחים מריחים רעננות וטוב .. דינדין

איזה יופי שסופסוף שמו תמונה שלך. את ממש חיננית!

אני אדם שלא בוכה. אבל עכשיו אני בוכה . העובדה שאני בוכה, מראה עד כמה ההפרעות אכילה שלי לא עוזבות אותי, עד כמה אני לא רוצה שיעזבו אותי. לעולם לא הייתי כ"כ אבודה כמו עכשיו, אבודה ברמות שאין לי מנוח, אני חושבת על ההרזיה 24 שעות ביממה, אני אפילו חולמת על זה . אני רוצה להסביר את עצמי. כפי שאתם יודעים, שקלתי 63 לפני כמעט שנתיים,עשיתי דיאטה, תוך כדי הדיאטה המטורפת שלי התחלתי להקיא(אך לעולם לא נהייתי בולימית) ורזיתי עוד ועוד, ונהייתי אנורקית, לא פיזית, אלא מוחית. פשוט הפסקתי כמעט לאכול, המשכתי לעשות ספורט, חייתי על סלט סלט סלט סלט . לא קרה לי שומדבר, להפך. זה היה האושר האמיתי שלי. שילבתי את הסלט במעט מאוד ספורט ורזיתי עוד ממש הרבה. בתקופה הזו בדיוק, לפני בדיוק שנה , שקלתי 47. אני 1.76 . לא הייתי תקופה יותר יפה, יותר מאושרת.. יותר כיפית בחיים . הייתי רזה , הייתי קלילה .. הרוח לקחה אותי לכל מקום .. היה לי חבר שהייתי מאוהבת בו , יצאתי למקומות חדשים, שיניתי את השיער, נהייתי דוגמנית, הכל . פשוט עברה עלי תקופת קסם , אוכל היה דבר סתמי בחיים שלי שלא שימש שום תפקיד חוץ מצורך בסיסי שמיממשתי פעם ביום , כמויות קטנות. ולעולם לא קרה לי דבר. לפני 3 חודשים , הגוף שלי התחיל להשתנות .. הפסקתי לעשות כושר אחרי תחילת הלימודים, והרי עדיין לא אכלתי כמעט, אז הגוף שלי נשאר מדהים, רזה וחטוב , ולא הראה שום שינוי. עד לפני 3 4 חודשים הגוף שלי נשאר אותו הדבר כמו בקיץ, מלבד הצבע כמובן . פתאום, הוא התחיל לקבל את הצורה של פעם .. כל שבוע עליתי עוד 300 גרם , כל יום שעבר , בלי הרבה אכילה מצידי, פשוט הסתכלתי על הגוף שלי חוזר למצב הנוראי של פעם, את הישבן גודל.. עוד לציצי, הידיים.. היריכיים. חזרתי להקיא. יום אחד, בשיא ההקאה שלי.. אמא שלי פרצה את הדלת של השירותים כי היא חשדה בי מקיאה , היא נכנסה, התחילה לבכות , לצרוח.. להשתגע (יש לאמא שלי אחות בולימית כבר 22 שנים והיא בקושי מתפקדת) והיא פשוט איבדה את כל השפיות שלה . אמא התעוררה בבוקר, ואישפזנו אותה בבית חולים, תחת אפיסת כוחות והתמוטטות עצבים . היא שמה את היד שלי על הלב שלה, וביקשה ממני להשבע בה, שאני יותר לא מקיאה. עבר מאז כמעט חודשיים , אני לא אקיא גם בצחוק. מעדיפה להיות היפוםוטם, אבל אני לא אקיא יותר, אני לא מסוגלת . מאז הפסקתי להקיא. עליתי 7 קילו בלי לשים לב . אני, אני מתקשה להאמין עדיין? אני , בר הדקיקה .. בר שעפה ברוח, עליתי במשקל . עליתי עוד עוד ועוד במשקל. אני כבר מתחילה להיראות כמו פעם. אני נשרטת, אני בוכה.. אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי. החלתי לעשות משהו, התחלתי שוב לאכול קצת (בזמן ששמנתי אכלתי דיי רגיל). והנה, עכשיו, אני אוכלת ממש מעט, סלט ביום. אולי עוד סלט עם טחינה וחומוס בערב. ואולי כמה פירות ואבטיח במשך היום. ופה זה מסתכם . פה זה נגמר. נרשמתי למכון כושר, שילמתי 4000 שקל לשנה, תראו רק עד כמה אבודה אני, עד כמה אני נחושה.. מאז, אני מתעלמת יום כן יום לא, לא הורדתי גרם. תסבירו לי , כי אני כבר התחלתי לחשוב על לשתות מיים מזוקקים שמרעילים את הקיבה, מאשפזים אותך בבי"ח ואת יורדת תוך שבוע 10 קילו בערך. אני לא רוצה להגיע למצב שאני אאמין שאני חולת נפש, כי אני לא. אני לא באמת אעשה לעצמי את הדברים האלו, אבל אני מתגעגעת לגוף שלי כ"כ,, הייתי עושה הכל בשבילו, רק תסבירו לי מה הוא עושה לי ? למה הוא לא חוזר אלי לזעעזאל ? אני לא אוכלת כמעט כלום . תעזרו לי, אני מתחננת. בר . יום אחד

היי בר, קראתי את המכתב שלך ולא יכולתי שלא להזדהות עם כל מילה. גם אני מרגישה היום, לאחר העליה במשקל, את הגוף הכבד. שקלתי 38 ק"ג. עכשיו עליתי 10 ק"ג ואני 1.49. 4 ק"ג מעל מה שאני צריכה להיות- לא הרבה. אבל מרגישה פרה. אחרי שכבר יכולתי לעוף ברוח. אחרי שיכולתי ללבוש את המכנסיים והחצאית של אחותי בת ה-13. אחרי שהעצמות באגן בלטו בדיוק כמו אצל הדוגמניות בפרסומת לבגדי ים...

הי קיקי ובר גם כן.. אתן מבינות עד כמה תפיסת עולמן של החולות מעוותת..הן רואות את העולם, הצלחה, שמחה, דרך משקפיים של רזה שמנה..ז"א אם אני לא אוכלת כלום אני בשליטה על חיי והחיים מסתדרים כמו פאזל אם לא החיים לא שווים!!! אתן מבינות את האשליה????????? נראה לכן שזה ייעוד האדם..לחיות תחת זכוכית מגדלת כמה עלינו איך וכמה? לא לא לא..פשוט לא.. זה שצריכה להיות מודעות זה גם עניין בריאותי וזה טוב אבל כשזה עובר את גבול הנורמאל וזה מתפתח להפרעה ולתפיסת עולם מוטעית זה חמור ומסוכן גם יחד!! תחשבו על זה ..מה זה אוכל??? תזונה?? לשמר את האנרגיה בגוף ולהוציא כמו מכונית..ואנחנו כבר עושים מזה הרים וגבעות ונלחמים בטבע..הרי האוכל זה חלק מאיתנו מקיומנו וניתן להתעלם ממנו אבל גם נספוג תנזקים.. ומבטיחה לך אחרי שאובד המחזור אף גבר לא ירצה בחורה שיש לה עצמות מבעד לחצאית אבל היא בקושי יכולה לנשום ואין לה כוח וכל שני וחמישי מתעלפת ..ולא תוכל להביא ילדים..מה היא פוסטר של דוגמנית מהלך?? דרושה פה עבודה רצינית מהיסוד..וזה חובה קיומית.. מקווה שתלכו לטיפול לייעוץ ותתחילו לשקם חיים שלכן..בנותיי הנפלאות והאהובות והיקרות כל כך..אני כותבת עם סף דמעות בזיו עיניי מהכאב שאני קוראת. ניתן לפנות אליי באופן אישי לייעוץ פרטי בביתי מייל [email protected]הכל בא מאהבה רבה אליכן דינדין

לא, לא יכולה יותר עם הדמעות שעולות לי מהחרא הזה. אני קוראת את המ שאת כותבת, צמרמורת.. אותה ההרגשה בדיוק. אני אובדת עצמות, לעולם לא הייתי במצב של חוסר שליטה עצמית נוראית כזו .

בר מלאכית שלי.. אני כל כך יודעת מה את מרגישה גם כשאני הייתי רוקדת כל השבוע הייתי רזה מאוד וכשהפסקתי פתאום התחלתי לאכול דברים ומרשה לעצמי קצת יותר וגם הפסקתי פעילות אחרי 10 שנים אז עם הזמן השרירים מתרופפים והשומן חוזר ומצתבר.. ואז נגעלתי מעצמי והתחילו ההקאות ההרעבות בדיוק אותו סרט.... ראשית את לא לבד כי הרבה כמוך כמוני באותו סירה טו לפחות היינו (אני) תודה לאל!! שנית..זה קורה לך כי את מאמינה בתכלית האמונה שברגע שתהיי מקלון זה יביא לך אושר החיים יסתדרו לך פתאום הכל יזרום וזה לא נכון בר!!! (אם הייתי יכולה הייתי אומרת לך סתכלי לי עכשיו בעיניים ותקשיבי) החיים הם חיים עבודה ,לימודים , הנאות -חיים!!! עלייה או ירידה במשקל לא משנה את חיינו במהותם אלא את הרגשתנו ותפיסתנו לגבי עולמינו על פי מה שאכלנו או לא..כלומר אם לא אכלתי "יעני החזקנו מעמד" אנחנו בשליטה על החיים אם לא..איבדנו שליטה..הכל אבוד!! זו משוואת אשלייה לא נכונה..אנשים נורמאליים מעלים ויורדים ויש כאלה שנשארים במראם זה המון דברים שלובים כמו נטיקה, פעילות שותפת של הוצאת אנרגיה..יש אנשים שלא עוסקים בספורט בכלל והם רזים כי הם עסוקים כל היום זזים או עובדים פיזית.. אל תתייאשי בובי....יש נטיה להפרעות האלה להשריש בנו אמונה..שזה תנאי לחיים טובים וזה לא..כי מי החליט כמה צריך לשקול איך צריך להראות מה תגידי נולנו לעולם להיות דוגמניות? זה הגיוני? ואת יודעת כמה קשה לדוגמניות מבטיחה לך הן לא אוכלות ימים שלמים הן לא יכולות להרשות לעצמן..יש את הספר של הדוגמנית הגינגית שכחתי את שמה ..קרן משהו...איך היא מספרת שבאים אחרי תצוגות מוטרפים רעב בשיגעון..אסור שתהיי ביטן אסור צלוליט אחד..את יודעת מה זה? תגידי תודה שאנחנו לא חיים תחת עין המצלמה לפני כל העולם תודה לאל!! אנחנו אנשים אמיתיים אוכלים נושמים חיים!!! נהנים ומותר לנו להנות מהחיים..תאמיני לי בגלל שאת אוסרת על עצמך כל מיני דברים את נתקפת רעב והמוח שלך משדר לך אסור..אבל בא לי..וזה שיגעון אם היית מרשה לעצמך הכל היית רואה שזה לא מושך אותך אולי פעם פה פעם שם אוכלת ונרגעת וממשיכה בחיים שלא אמורים להיות מושפעים ממה שאכלתי ממשיכים בשיגרת היום.. בר שלי..סלט כל היום זה נורא..איפה שאר הויתמינים והמינרלים..הנזקים הם לטווח ארוך מה חשבת אנחנו לא רובוטים ...מתוכנתים חייבים לתחזק תגוף נכון וחוץ מזה מבחינה מטאבולית את מרגילה תגוף ל- 400 קלוריות ביום אח"ר כל דבר קטן יהיה לו קשה לעכל וזה יעשה פעולה הפוכה למה לך?? את צריכה תפריט איזון להתאזן ואז תראי שהגוף חוזר לעצמו..כי אם היית מאפשרת לעצמך לחיות ולהנות וגם לאכול היית רואה שאת אוכלת כשאת רעבה אמיתית ולא עפ"י סדר ושליטה באוכל.. מקווה שהבנת ממוש את חשובה לי ואל תהרסי את חייך..המון נשים מגלות בגיל 40 איפה הן..באותה נקודה ומה זה נתן להם....נאדה כלום זירו!! ברוש מלאכית שלי אוהבת אותך וכאן בשבילך דינדין

כבר כתבתי פה אינסוף פעמים אבל בשבילך אני מוכן לכתוב עוד פעם. אם לא אוכלים - לא יורדים במשקל ולא משנה כמה ספורט עושים! את רוצה לשמוע כמה אני אוכל ואני בת-ת מ-ש-ק-ל??? גם אני בהתחלה עשיתי את השטויות האלה והיתי חי על 500 קלוריות ליום כי רציתי לרדת במשקל ונרשמתי להולמס פלייס (יותר מ4000 שקל...) ועשיתי ספורט כמו מטורף ולא ירדתי גרררררררררררררררררררררררםםםםםםם!!!! עד שלאט לאט הוספתי בתפריט כי אמרתי לעצמי איזה אידיוט אני, גם אין לי כח לעשות ספורט (עם 500 קלוריות ליום?!?!?) וגם אני לא יורד במשקל והרי ידוע שכשאוכלים פחות מ-ד-י הגוף חוסך בהוצאת אנרגיה ולכן לא יורדים במשקל אז הוספתי בתפריט וירדתי תוך חודשיים 10 קילו!!! ואת רוצה לשמוע כמה קלוריות אכלתי ביום? לא כדאי לך! יזל לך ריר... וככה גם היה לי הרבה יותר כוח לעשות ספורט וגם הקילוגרמים נשרו כמו כלום והיום אני BMI 18 ואני אוכל המווון (לא סלט, א-ו-כ-ל!!!) אבל - ופה האבל הגדול - אני מרשה לעצמי את זה רק בגלל שאני עושה המון ספורט תתחליו להפנים - כדי לרזות צריך להיות במאזן קלוריות שלילי אבל לא בצורה קיצונית אחרת לא יורדים! זה נורא פשוט ואת רואה את זה בעיניים אז למה להיות עקשנית? אני מבטיח לך מ-ב-ט-י-ח שאם תאכלי 4 ארוחות מסודרות ביום שיכללו את כל אבות המזון שאת צריכה מאוכל בריא ולא זבל ותעשי ספורט - תרדי במשקל בקלות מבבבבבבבבבבבטיחחחחחחחחחחחחחח המייל שלי [email protected] אשמח לעזור

אתה ג-ב-ר וזה לא עובד אותו הדבר על נשים..

כמה ספורט אתה עושה שירדת 10 קילו בחודשיים?!?!?!?!? כול מה שאתה כותב כ"כ נכון ואני יודעת את זה אבל בין לדעת ללעשות=\

אני מבינה שחלק מטיפול בהפרעת אכילה (אצלי אכילה כפייתית) הוא להתחיל לאהוב את עצתך. אבל מאיפה מתחילים. כל החיים דאגו לומר לי כמה שאני לא מוצלחת. איך עכשיו מתחילים לחשוב ולהאמין אחרת??????

שרית יקרה ואהובה שלי.. אני עומדת לתת לך כמה פעולות שעלייך לבצע לשם תרגול והתחלה ותראי שאם תתמידי (וזה הסוד התמדה) תגלי שאת מדהימה ותזרחי ועינייך יאירו כמו נשמתך.. זה שאנו לא עומדים בציפיות של אנשים אחרים כלל לא חשוב אפילו אם האישיות הספציפית חשובה..לא נולדנו על מנת לעמוד בציפיות ותקוות של אנשים אחרים מה זאת אומרת? לנו יש רצון משלנו וראייה משלנו לגבי החיים ואנחנו נלך על פי רצוננו בלבד כי מגיע לנו טוב כמו שרק אנו יודעים בעבור עצמנו..ולכל אלא שלא הצליחו בחיים או יש להם איזושהיא דוגמה איך צריך להיות ולחיות ולהצליח בחיים (למרות שעובדתית הם לא הצליחו כל כך) שיחלקו ציונים אך ורק לעצמם.. אז ככה..: ראשית תתמקדי רק בעצמך ובלבד בעצמך.. שנית..במשך השבועיים הקרובים תכיני מחברת ובה תיצרי רשימה של תכונות ודברים טובים שיש בך ואת טובה בהם..כמו 1. אני טובת לב 2. אני אוהבת את השפתיים שלי וכו...בהתחלה זה נראה מוזר אבל כל פעם שתיזכרי בדבר טוב בלבד!! את רושמת.. זה תרגיל למודעות עצמית שנכנס היטב עם הימים..תראי שהמנטרה הזו תוביל אותך לגילוי עצמך הטוב שבך...תנסי מבטיחה תוצאות!! שלישית..אנחנו בוחרים להאמין בדברים..ונכון שבתודעה הכניסו לך שאת לא מוצלחת תביני שלפעמים יש נטייה לאנשים לבקר ולהרוס אפילו לקרובים שלנו..רדי מזה תתמקדי במה שטוב לך.. עוד משהו פעם בשבוע תעשי משהו בקביעות שאת אוהבת כמו מסא'ג, אמבטיית פינוק..הליכה בים (שנותנת המון רוגע..הכחול ורחש הגלים נפלא..עם ריח המליחות ) תתמידי זה חשוב.. תדווחי לי מה עובר עלייך ואיך את משתפרת..אשמח לעזור לך תראי שתצליחי.. אם תרצי יותר מאוחר לקבוע איתי פגישה..אשמח את יכולה לליצור עימי קשר אישי למייל [email protected] אל תתייאשי את תראי את תצליחי גם חברתי מהפורום בשם נטאשה הייתה אכלנית כפייתית והיא בתהליך החלמה ועובדת על עצמה נפלא!! תנסי יש חיים אחרים והאוכל הוא רק כלי ביידיך הוא לא באמת משביע את רעבונך הנפשי כי רעב נפשי לא ניתן להשביע באמצעות אוכל פיזי.. בהצלחה תהיי עימי בקשר אעזור לך מבטיחה נשיקות המון כוח דינדין

כל הכבוד לך דינדין או איך שלא יהיה, אני פשוט קוראת ונדהמת ממך. ביי טניה

טניה שלי?? זאת טניה מהאוטובוס? עוקבת הא? יפה לך יפתי..אוהבת אותך גם כן והנה גם הפגישה באוטובוס בנינו הולידה חברות לא כן?! הלוואי שאצליח במטרתי ובשאיפותיי בחיי וגם כאן בזה הפורום מאחלת לך מתוקה שלי את כל הטוב שבעולם אושר וחיים טובים שלך .. דינדין

התגעגעתייייייייייייייי י'מהמממממתתתתתתתתתתת יו איך את עוזרת לכולם את מדהימה איך את יודעת את כל זה לפעמים אני פשוט לא מאמינה למה שאני קוראת זה כאילו שאת יודעת הכל אוהבתתתתתתתת אותך יאי איזה מדהימה את!!!

הי מתוקה שלי.. תודה על המילים שמחממות את הלב ומזכירות לי את הדגל שחרטתי עליו את מטרתי לאחר שהחלמתי לעזור לתת ובשבילי זו מעין הצלת חיים של ממש! כי אני יודעת מה עובר בראש המחשבות הלא פוסקות על אוכל..כמה ומתי..קלוריות משקל..מראה מידה 36 גופיה ..בקיצור אני יודעת זו מחלה איומה ולהבריא דרושים המון כוחות..נפש רצון אהבה ותמיכה אז מהצד של התמיכה והאהבה אני כאן כי הכל באמת מהלב והנשמה ואני כאן בשביל כל אחד..כמו שהייתי רוצה שיהיו בשבילי אבל אף אחד לא היה שם..לא המשפחה ולא החברות הם לא הבינו מה יש לילדה! אבל אני טיפלתי בעצמי לבד לבד לבד..סליחה ...ועם בורא עולם שתמיד הקשיב לתפילותיי... ננוש תודה על הכל אחלה יום אוהבת אותך ... דינדין

אבל לעזור לאחרים לא קצת מסוכן?... בשבילך.. יש אנשים שחזרו לזה רק כי עזרו לאחרים לצאת מזה אז תשמרי על עצמך יפתי היה לי עצוב שאמרת שאף אחד לא היה שם בשבילך................. ממש עצוב!! ובכל זאת עשית את זה לבד.. הו ,אלוהים כמה מדהימה את כל כך אוהבת אותך כל כך!

סתם חשבתי....איזה כיף זה פשוט לאכול טעים... לא לאכול את החלבון אלא את כל הביצה... לשתות שוקו על חלב... לאכול לחמניה עם פסטרמה וחומוס... לאכול גלידה רגילה... לשתות אייס-קפה... לשתות קפה עם סוכר... לאכול מעדן 3%.... ... הרי זה דברים שרוב האנשים אוכלים על בסיס יומי...לא כפרס...לא אחרי מחשבות , הרהורים ותכנונים של שבוע מראש.... ככה הם אוכלים יום-יום... לפעמים כשאני מרשה לעצמי לשתות קפה עם כפית סוכר למשל אז אני מה זה נהנית...כאילו זה משהו עילאי...ואז אני חושבת לעצמי...זה כל כך עצוב. זה כאילו שלי זה לא מגיע ולאחרים כן. אבל שוב....למי איכפת מה אתה אוכל וכמה אתה הורג את עצמך בספורט...בסופו של דבר מסתכלים על גוף שלך ומקנאים בך....אז זה המחיר שאני משלמת. כי אין לי שום דבר אחר. זה הכי חשוב! אגב מי שתהה איפה הייתי....הייתי פה כל הזמן פשוט לא היה לי משהו "חכם" לכתוב... נשיקות...

טוב לשמוע ממך .. וכן זוהי ההפרעה המחשבה על זה ותיכנון שאם אוכל אז עד למחרת אצום או אעשה הליכה שעה וחצי וכו' וכו'.. אנשים בריאים זה טבעי שותים אייס ואח"כ לא רעבים בכלל איזה 4 שעות....וזה יכול להגיע גם לך החיבור עם הגוף שלך..להרגיש מה בא לי ומה הלאה שיגיע נראה מה יהיה? אם אהיה באמת רעבה אוכל ואם לא אז לא!! צריך עבודה מותק זה לא קל!! אבל טוב שאת כאן יום נפלא נשיקות דינדין

ביתי בת ה- 18.5 סובלת מעודף משקל ומעוניינת לעבור ניתוח שבו מתקנים טבעת בקיבה. אני מתנגדת אך היא בשלה. מה אפשר הדיעה לגבי ניתוח זה. תודה

אמא יקרה!! לדעתי ניתוח לא יעזור במקרה של עודף משקל אולי רק לטווח הקצר הדרך קלה וקצרה אבל לטווח הארוך אם היא לא תשנה הרגלי אכילה ואורח חיים היא תגרום לעצמה נזק נוסף ושוב עלייה במשקל.. צריך לבדוק מה המניעים לאכילה אצלה לדוגמה: שיעמום, תעסוקה זמינה, כעס, תסכול ייאוש, שמחה, הגנה מפני החברה...מה? מה מניע אותה לאכול כל הזמן? בבוקר בלילה? לדעתי דיאטנית ופעילות גופנית וגם תהליך נפשי להבין מה המצוקות אם בכלל או הפחדים ומה מסתתר מתחת לאוכל איך הוא מתבטא אצלה..אמצעי למה? אני בטוחה שזה פיתרון יעיל לחיים שלמים ולא פיתרון רגעי שמי יודע מה יניב בסופו..אולי תוצאה מיידית של בטן לא גדולה אבל היא תישאר עם אותם הרגלים וסיבות אז מה פתרנו בעצם? אפשר לפתור זאת בדרך אחרת..ומומלצת יותר! המון בריאות יים טובים אני כאן אם תרצי ייעוץ וכו'.. שלך דינדין

ראיתי שטופלת בארומאטרפיה . מה זה? האם במקביל למטפלת שלך טופלת אצל תזונאית מומחית לה"א? אם כן יש לך המלצה למי לפנות?

מיכלוש.. אני טופלתי בעזרת שיחות ודימיון מודרך..ארומאטרפיה זה טיפול בעזרת שמנים...גם לקחתי פרחי באך..לרוגע וזה עזר לי להפגת מתח ועצבות...ממש נפלא כמה טיפות 2-3 ביום! זה נפלא..אם תרצי ייעוץ אישי את יכולה לפנות אליי ישירות למייל [email protected] אשמח לעזור לך להתחיל טיפול! המון כוח רצון ותקווה כי יש תקווה והיא אמיתית!! זכיתי בחיי מחדש וגם את בע"ה.. דרך אגב איזו הפרעה יש לך וכיצד היא באה לידי ביטוי ביום יום שלך? אני כאן בשבילך ממוש דינדין

אני חדשה כאנ בפורומ ואני עוברת שנימ של הפרעות אכילה לבד ובמצבימ די קשימ. פשוט מחפשת קצת תמיכה או אולי מישו שפשוט יבינ ולא ישפוט.. תודה מראש סתם אחת

סתם אחת? אין דבר כזה כל אחד הוא מיוחד עולם שלם של כישרונות יכולות ואישיות מיוחדת הרי אנחנו שונים אחד מהשני ולכל אחד יש כל כך הרבה!! מה את מרגשיה מה עובר עלייך? למה את חושבת שיש לך הפרעה ואיזו? אני כאן כל מתי שתרצי...להקשיב ולנסות לעזור לך ככל שאוכל!! יום נעים שלך ואיתך דינדין

היי דינדינ, תודה רבה על תגובתכ. ת'אמת לא ציפיתי שלמישו יזיז בכלל. אולי מה שכתבת נכונ, אנ' לא יודעת, אבל אני באמת סתמ אחת. מה שאני מרגישה לא נראה לי כל ככ חשוב. פשוט הייתי רק רוצה שמישו יבינ. אבל באמת יבינ. אני כבר 10 שנה עמ הפרעות אכילה . התחלתי עם בולימיה ואני בשלוש שנימ האחרונות עם אנורקסיה ואושפזתי גם.

האמת היא שאני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון אבל יש לי שאלה ואני מבקשת ייעוץ גובהי 1.65 ומשקלי 59 ק"ג. כל חיי סבלתי מתת משקל אבל מעל גיל 30 עליתי במשקל. אני מאד רוצה לרדת 6 ק"ג לערך אבל לא מצליחה בשום אופן. בכל פעם שאני עצבנית וזה קורה הרבה אני אוכלת בלי סוף ואחר כך מרגישה רע מאד. כיצד בכל זאת אוכל להפסיק לזלול? כיצד אוכל לרדת במשקל??

קיבלת מענה..מדוע עלית!! "כשאני עצבנית" את חייבת לעבוד על עצמך ולמצוא פיתרון אחר לכעס לתסכול ולעצבנות ולא לפרוק דבר נפשי באמצעות אוכל פיזי... זה כמו שיש חור רגשי בגופך ואת ממלאת אותו באוכל..אמיתי..והוא לא יכול להתמלות כי זה דבר נפשי וזה דבר פיזי !! יש לטפל בנפשי!! למצוא דרכים אחרות להתמודד עם הרגשות..קודם כל להרגיש אותם ולא לפחד מלהרגיש ולברוח לאוכל ואח"כ למצוא דברים מרגיעים..טיול בחוץ...אבמטיה חמה..כתיבה במחברת "רגשות" יש המון דברים!! ותראי שהירידה תבוא לבד.. כנראה שאת עוברת כרגע דברים והעליה או הירידה במשקל מושפעת ממצבך הכללי והתוצאות של הרגשות באין כלים להתמודד! המון כוח...ותשתדלי להרגיש ולהתחבר אל עצמך ולאכול רק כשאת רעבה באמת..בלי לסווג..משמין מרזה מותר לי זה ולא זה..כי זו לא הבעיה שלך! בהצלחה המון כוח יום נעים דינדין

אני אם לשני ילדים בת 16 ובן 8. יש בעיה שמטרידה אותי מאד: בתי סובלת מעודף משקל מזה כעשר שנים. הלכנו לדיאטנית, כל מיני דיאטות שחלקן היו טובות ומועילות וחלקן לא. היא עולה ויורדת במשקל כל הזמן (שוקלת 75 ק"ג וגובהה כ- 1.66). היא אוכלת המון והרבה פעמים רק מתוך שעמום. היא אוכלת מספר רב של פעמים ביום וכמויות גדולות. אני חשה שהיא אוכלת מתוך מצבי רוח: כשהיא עם חברות ועסוקה - אוכלת פחות ולהיפך... בני הקטן בן 8. עד לפני כחצי שנה היה רזה מאד, אכל כמויות קטנות וסבירות לגילו ושקל מעט. בשנה האחרונה הוא מתחיל להתנהג בדיוק כמו אחותו. הוא עלה כ- 10 ק"ג במשקל וזה פשוט מפחיד אותי מאד!!!!!!!!!!!!!! שתי נקודות חשובות מאד לציון: 1. אני רזה מאד ובעלי גם. 2. המצב בבית נוראי. המון מתח, קללות, עצבים וגועל רב. שאלותי (למרות שאני חושבת שאני יודעת את התשובות, הייתי רוצה לקבל אותן מאיש מקצוע) 1. האם כמות האוכל קשורה למצב הרוח, לשעמום, למצב בבית? 2. כיצד בכל זאת ובדחיפות אוכל להם?? לפני שיהיה מאוחר מדי ובני גם יגיע למשקל גבוה מאד... 3. מהו המשקל הנורמלי לידלה בת 16 בגובה שהוזכר קודם ומהו המשקל הנורמלי של ילד בן 8 שגובהו כ- 1.50 ס"מ??? 4. האם ניתן להסתייע בטיפול נפשי? האם זוהי הפרעת אכילה? 5. האם בני מתחיל להתנהג כמו אחותו בגלל איזושהי בעיה נפשית או שהוא פשוט מחקה אותה בהצלחה... תודה מראש על ההקשבה והתשובות אמא מודאגת מאד מאד מאד

גלי אין ספק כי בהרבה מקרים בחיים ילדים לא יודעים כיצד להתמודד עם מצבי לחץ...מהבית? מהלימודים? חברה? או להביע רגשות של תיסכול כאב עצב וכו'...והפניה הישירה היא למקור הראשון עימו נפגש התינוק בעודו יוצא לאוויר העולם..האוכל שהוא יונק מרגיע ומשביע את רעבונו..האמיתי! לאט לאט עם השנים הילד מרגיש כל מיני רגשות וחווה מצבים שצריך להתמודד איתם ומסיבות שונות אינו יודע או יכול להביע אותם אז הוא פונה לאוכל כמקור מנחם שמזכיר לו רוגע שלווה ושקט...נפשי! כמובן שזוהי אשליה אבל זה הפירוש הראשוני שניתן . שיעמום? כן גם יכול להיות מתוך שיעמום שמשהו יהיה בפה כל הזמן! יש המון סיבות "לאכילה ריגשית", אני אישת לא חושבת שדיאטנית תעזור לבד כי יש כאן מצב מורכב..המצב בבית ההתמודדות עם החוץ (וכשאין ביטחון מבפנים המצב הנפשי מתערער) הרי אפילו אתם רזים כי אתם אוכלים מתוך רעב ושובע אמיתיים ולא כפורקן או כלי להרגעה..נכון? לדעתי..יש לפנות לגורם חיצוני (עם כל הקושי בבית!!) מטפל או פסיכולוג שאיתו יוכלו לפרוק ולדבר על מה שכואב מפריע ויעברו תהליך גוף נפש..ויקבלו כלים להתמודד או להפיג שיעמום, מצוקות ולא באמצעות האוכל...וזה יעזור להם להתחבר שוב להרגשה של השובע והרעב הפיזי האמיתי והם ירדו לבד במשקל.. כי דיאטות וסדר מוקפד באוכל יכול להוביל להפרעות אכילה עצם הידיעה הפסיכולוגית שכרגע ..אסור לי שוקולד או עוגה או פיתה וכו'...יכול להוביל לאכילה יותר גדולה הגוף נכנס לעמדת הישרדות...(כי הועבר לו שעכשיו תקופת מחסור)! זה לא הפיתרון!!! לדעתי יש משהו אחר שמפריע !! פני לעזרה ותבדקי וזה שווה חיים..לא משנה מה קורה בבית וזה משבר יש המון צינורות עזרה וייעוץ ששווה כל שקל!! תהליך כזה יוביל לירידה במשקל לכל החיים וגם שיחות לנפש!! מקווה שעזרתי ..עוד משהו..יש לפעול כמה שיותר מהר..כי דברים כואבים מקבלים תוצאות לא נעימות ואפילו בלתי הפיכות כמו דיכאונות הפרעות התנהגותיות אכילה וכו'. יום נעים דינדין

לאחותי יש בולמיה ורק אני היחיד במישפחה ששמתי לב לזה .. בהתחלה היא התחילה לאכול כמויות לא יאומנות של אוכל בזמן קצרר ביותר ואז שמתי לב שאחרי כל פעם שהיא אוכלת היא הולכת לשרותים ואפשר לשמוע שהיא משתעלת ומקיאה.. מה אני צריך לעשות למי לספר איך לספר?? שמעתי שזה יכול לגרום גם למוות אז אני דואג לה רצח..

אני מקווה שאני מגיבה במקום הנכון. חומד, ניסית לדבר איתה? עם אחותך? אולי תנסי ויחד איתה בתמיכתך תפנו למישו..הורים, מורים, מישו שאתן סומכות עליו.. בכל אופן כל הכבוד לך על הדאגה!! שולחת לך חיבוק מחזק סתם אחת

טוב ששמת לב לבעיה החמורה הזו ולסממנים שלה !! חשוב מאוד..לדבר עם ההורים..דחוף!! להסביר מה אתה רואה ואפילו להוציא מאמר על מה זה כדי שיבינו...ייתכן שהורים לא יודעים כיצד להתמודד עם זה ויהיו בהכחשה..אבל אם תוציא להם משהו כתוב ממקור טוב הם יבינו ויקחו אותה לקבלת עזרה מקצועית.. חשוב לא לוותר ולהזניח זמן הוא יקר וחשוב..בולמיות עלולות למות מדום לב או לחילופין לקבל כל מיני מחלות מעיים ובדרכי העיכול...וכו'. אם תהיה לך איזושהיא בעיה תדבר איתי ההורים שלך יכולים לפנות אליי לפגישה להסבר לקבלת עזרה ולפנות לגורמים המוסמכים לטיפול.. חשוב לא להזניח ולעשות מעשה מהר! יום נעים דינדין

אני כבר לא יודעת מה לעשותת נשבעת לךך! אני פשוטט לא יודעעת!!! טוב רגע..לפני שאני מתחילה לשפוך פה.. מה נשמע? הרבה זמן לא נכנסתי לפורום.. טוב תקשיבי.. אני באמת כבר התייאשתי מעצמי..יש לי גוף מעוותת! תראי, יש ילדה בכיתה שלי שהיא גם נמוכה והיא מזההההה רזה! וואי אני מזה מקנאה בה.. כל הזמן אני מנסה להידמות לה.. אני מנסה ללכת כמוה, להתלבש כמוה.. היא כנתה מכנס אפור, אז גם אני קניתי, היא לבשה מכנס חום וחולצה לבנה, אז יום למחרת גם אני לבשתי.., בקיצור אני מתלבשת כמוה, הולכת כמוה, אבל מה שלא יהיה אני בחיים לא יהיה רזה כמוה... בזמן האחרון התחלתי קצת להשקיע במראה החיצוני שלי.. קניתי נעליים חדשות, והתחלתי להתלבש ממש יפה לבי"ס.. והייתי כל הזמן נראית טוב.. וכל הזמן ניסיתי שהילדה הזאת תסתכל עליי.. לא יודעת למה! רציתי שתראה שגם אני מתלבשת יפה..וגם אני עושה יפה בשיער.. וגם אני נראית טוב עכשיו למרות שאני לא רזה וגם לא יפה כמוה.. בקיצור אחרי איזה שבועיים ככה שהתלבשתי יפה וטיפחתי את עצמי, הילדה הזאת בשיעור ספורט קשרה את החולצה שלה כלפי מעלה.. כאילו שנהייתה לה חולצת בטן... כ=ל השיעור לא הפסקתי להסתכל על הבטן שלה..וואי היא כזאת רזהה אוףף שתמות!! בקיצור כל השיעור רק אמרתי לעצמי: ואי איך היא רזה..איך היא רזה.. אז כשבאתי הביתה פתאום הרגשתי שאין טעם שאני ייתלבש יפה וייראה יפה...כי אני תמיד יישאר שמנה וזה לא משנה איך אני מתלבשתת! יש לי בטן! והיא ענקית.. ואין לי כבר מה לעשות בנידון.. נמאס לי כבר. הייתי רוצה לעשות משהו..אבל... הרעבה זו לא אופציה, ולהקיא אני לא יודעת.. משלשלים זה חרא הרגשה.. וכפיפות בטן..פשוט לא נותן לי את ההרגשה.. הרגשה של..לא יודעת..של דיאטה! של רזון!.. נמאס לי להיות שמנה.נמאס.נמאס. נמאס לחשוב איך כולם רואים אותי. כל הזמן שאני מסתכלת במראה אני לא נראית לעמי שמנה..ואני שונאת לא להיראות לעצמי שמנה כי אז אני חושבת שאני רזה ואני יודעת שזה לא נכון.. אז אני עומדת בפרופיל ומסתכלת על עצמי במראה ואז אני רואה את הבטן ההריונית שלי.. לפני כמה ימים הייתי בקניון. הלכתי והלכתי והלכתי..וכל מה שעשיתי היה לבדוק כמה בטן יש לכל אדם, האם הבחור הזה שממן או סתם מלא, האם לבחורה הזאת יש בטן או שהיא נראית בסדר, האם הילדה הזאת רזה מאוד או שהיא קצת שמנמונת.. אוףף למה זה קורה לי?? למה כל אדם שאני רואה ישר אני מסתכלת אם יש לו בטן ואם הוא צריך דיאטה..? למה? ראיתי היום את הסרט "לרקוד עד הקצה". וכל כך קינאתי בבחורה האנורקסית הזאת..שהיה לה גוףף כזה יפה והיא הייתה כל כך רזה.. כל הסרט רק הסתכלתי עליה.. אוף הלוואי עליי. בסרט הראו שהיא כתבה על עצמה- חזירה שמנה.. באנגלית. כשסיימתי לראות את הסרט..אני לא יודעת למה אבל משהו דחק בי לעשות את זה גם. לקחתי תמונה שלי במחשב וכתבתי עליה באדום עבה FAT PIG. למרות שבתמונה הזאת,שצולמה בכיתה ז' הייתי דווקא ממש רזהההההה. את יודעת, ביום הזיכרון, כשכולם עמדו בצפירה והסתכלו על הרצפה.. אני עמדתי והסתכלתי על הבטן. והרזתי אותה. וניסיתי להעלים אותה. את מבינה מה קורה לי?.? יום זיכרון,חיילים,מוות, צפירה.. ומזה בשבילי?? בטן!. אוף העולם הזה הוא כל כך לא פייר! אני וחברה שלי..לשתינו הייתה "בטן" ביחד..בהתחלה.. ושתינו החלטנו לעשות דיאטה. היא הלכה על הדיאטה "הרגילה".. ואני הלכתי על ההרעבה. היא הפסיקה את הדיאטה ביום השלישי ואני המשכתי. ועכשיו-היא רזה ולי-יש בטן. את מוכנה להסביר לי את זה?? איך זה יכול להיות?? אני גם עשיתי דיאטה יותר מרזה משלה, וגם יותר זמן ממנה ובבסוף היא רזה ואני שמנה. איך?? איך?? היום חשבתי על זה..שאם הייתי יודעת להקיא.. זה היה מצויין!. כי הרי,ההקאה מורידהה חצי ממה שאוכלים, אז אם אני ייאכל רק חצי?? או אולי הכל..גם חצי זה בסדר.. אבל אני לא יודעת!.. רבאק..איך עושים את זה? איך???? טוב דינדין,אני מקווה שהבטן הזאת כבר תרד.. יום טוב, **חמודה**

אני רואה כמה את נלחמת במראה החיצוני בלהראות כמו....בלהידמות ל..... למה? למה את מעמידה את עצמך בסטטוס עפ"י עיניים של אחרים? על מה שהם יגידו? למה את מפרידה את עצמך מגופך בשנאה? אנחנו בני אדם שונים כולנו..בעלי מבנה גוף שונה ואין אידאל גוף שאם אנחנו לא כמוהו אנחנו פחות שווים!! את מבינה אותי? יש אחת שיש לה אגן רחב יותר אבל טליה צרה..לשניה חזה ענקי ורגליים דקות לשלישית צוואר קטן וגוף ארוך...אז מה?? אם תלמדי לאט לאט לאהוב את עצמך ולכבד את גופך כמו שהוא תראי שאת תתלבשי ותתאפרי ותסדרי את השיער ותראי יפה לעצמך ותרגישי נפלא!! כי ככה צריך להיות החברה שלנו אשמה..בכל הנושא..התקשורת שמפרסמת נערות בנות 15 עם איפור כאילו הן נשים שעבר עליהן גיל 40 והעור שלהן שטוח ואנחנו מאמינים..את מבינה!! זו לא מציאות זה חיי סבל!! תפסיקי לעשות לעצמך את זה.. אמרתי לך שאני יכולה לעזור לך וזה עניין של שיחות שביחד ננהל ונבדוק ונבחן ותגלי כל כך הרבה דברים נפלאים אצלך..טובים ושאין לאף אחת אחרת..ותאהבי את עצמך כמו שאת!! ולא תאסרי על עצמך כל מיני דברים ותנסי להיות מישהי אחרת!! חמודה שלי שמרי על עצמך אני כאן בשבילך..ואם תרצי אעזור לך...להיפטר מההרגשה הזו וזה דורש מאמץ..ורצון עז..להצליח!! נשיקות וחיבוקים דינדין שלך כאן בשבילך!!

אני נלחמת במראה החיצוני..כי... אני לא יפה! וזה כנראה לא יעזור כמה שאני ייתלבש יפה, וייסתרק יפה ויינעל יפה..זה לא יעזור לי!! למיד יהיו יותר יפים ממני ורזים ממני וגבוהים ממני..אני אף פעם לא ייבלוט! תמיד יש יותר ממני..למה? וחוץ מזה, חייהן של הדוגמניות הם לא חיי סבל! הן יפות, הן רזות..אוהבים אותן!! אני לא רוצה לאהוב את עצמי כמו שאני כי אין מה לאהוב בי!! פשוט אין!! את מבינה? אני לא יפה, אני לא רזה, אני נמוכה,אין לי ביטחון!! מי יכול לאהוב דבר כזה??? אולי בגלל זה עד עכשיו לא היה לי חבר!! כשרק הכרתי את החברה הכי טובה שלי..הלכתי לישון אצלה..ודיברנו על החברים וכל זה.. אז היא סיפרה לי מי היו החברים שלה בעבר, את מי אהבה ואת מי לא, מי קנה לה מה וכמה וכו'.. ואז היא אמרה לי: עכשיו תספרי לי את.. ואני..השפלתי כזה מבט.. אמרתי לה: אין. לא היה. הרגשתי כל כך חרא עם עצמי.. מכל השכבה שלי אני מרגישה כל כך.. כאילו..הכי פחות יפה.. תמיד אני חושבת לעצמי: מי יותר יפה? אני או היא? ואז אני מבינה כבר שהתשובה ברורה.. זאת היא.. אז לפני כמה ימים אמרתי לאחותי שאני ייתן לה שמות של בנות מהשכבה שלי והיא תגיד לי מי יותר יפה..אני או היא. הרוב יצא אני. אמרתי לה: וואי איך? אבל יש לה פנים יפות!! אבל לה יש עיניים מדהימות אבל ההיא רזה! ואז הגענו לחברה הכי טובה שלי, שבעיני היא פי אלף יותר יפה ממני, אז אחותי אמרה לי :"ברור שאת!" אמרתי לה : מה?? את לא נורמאלית! מה פתאום!!!" אז היא שאלה את אמא שלי, גם אמא שלי אמרה לי שאני.. למה הם אמרו את זה? כדי לא לתת לי הרגשה שאני לא יפה? לא רזה מספיק...? אבל למה שהם יירצו לעשות כזה דבר? כל החיים הם נתנו לי בדיוק את ההרגשה הזאת.. לא יפה, לא מוצלחת.. או אולי כי כל אמא תגיד על הילד שלה שהוא הכי יפה?? אני כבר לא יודעת. כל הזמן אני חושבת שהילדה הזאת מהכיתה שלי, היפה, הרזה.. "המושלמת", כאילו היא מרגישה ממני איום, ואז היא מנסה להגיד לעצמה שהיא יותר שווה ממני. ותכלס אני לא מבינה למה היא מרגישה מאויימת!! כי אין לה ממה!! היא כל כך רזהה!! ויפה.. ומה אני??? למה היא לא מבניה את זה?! הדבר היחיד שנפלא בי זה זה שאני מצליחה בלימודים.. אבל למי אכפת?? הצלחה בלימודים לא עושה אותך יותר רזה..או יותר יפה. תגידי,את יודעת שלירז צ'רכי היא 1.65 והמשקל שלה הוא 44?? איזה כיףף זהה!! אני מקנאה בכל אלה שאומרים :" אני רזה מדי.אני לא מצליח להשמין, אני רוצה להשמין" רבאק..מי רוצה להשמין!?!? הכוח והרצון העז היחיד שיש לי הוא לרזות..זה לא כזה עוזר לי.. אולי ה' יעזור לי. אולי. רק שיתחיל כבר. יום טוב, **חמודה**

שככל שמנסים להתעסק פחות באוכל - ככה מתעסקים בו יותר זה למה החברה שלך רזה ואת לא (?!?!) ובקשר להקאה - dont even think about it!!! אם את רוצה לעלות במשקל - זה מתכון בטוח וגם אם לא תעלי - הגזים ינפחו לך את הבטן אז בטן רזה בטוח לא יצא לך מזה תפסיקי כבר לעשות מזה ענין גדול את יכולה לעשות מזה ענין אבל קטן אבל תפסיקי להלחם בזה כ-ל הזמן כי זה רק מוביל אותך לחשוב שאת באמת שמנה ואמרתי לך כבר פעם - אם אני אגיד לך לא לחשוב על פיל ורוד את בטוח תחשבי עליו...

זה לא מוריד?? אז למה הרבה מקיאות?? טוב זה גם בכלל א משנה כי אני לא יודעת להקיא לא משנה כמה ניסיתי.. ואני לא עושה עניין גדול-זה באמת עניין גדול!! זה לא שאני פשוט חושבת על זה! זה ככה! זו עובדה! זו מציאות! זה החיים.. זאת אני!! רק שיהיה טוב.. **חמודה**

שלום, אני בן 16 עוד מעט 17 קצת פחות ממטר 70 ושוקל 45... אנילאדע מה לעשות אני לא משמין פשוט.. יש רעיונות?

אם אתה כל כך מתעקש לעלות במשקל אז תתחיל להתאמן אימוני כח בחדר כושר ותלך לבית מרקחת או לחנות טבע ותקנה דבר שנקרא "גיינר" (הכי מומלץ זה של ultimate nutrition( יש כל מיני סוגים בכל מיני טעמים וגדלים ומחירים - תקנה קופסה ואחרי כל אימון תכין לך מזה שייק. כמובן שזה לא פוטר אותך מלאכול כמו שצריך אבל זה יעזור לך לעלות במשקל מהר מאוד

אבל כל אחד ומה שפריע לו ועל זה אין ויכוח

היום הייתי אצל פסיכולוג. לא כל כך הבנתי על מה הוא רוצה שאני אדבר.... על הבית ספר? על האוכל? על הבית? הוא שאל אותי המון שאלות "מצחיקות"....אם אני רוצה לרזות? (תראו לי נערה בגילי שלא רוצה לרזות). אם אני עושה דיאטה? (שוב, תראו לי נערה בגילי שלא עושה דיאטה), אם אני מתעסקת במראה שלי וכו'. לא הבנתי איך התשובות שלי יכולות להעיד על הפרעה מסויימת... נכנסתי לבד, אמא חיכתה בחוץ. האמת היא שהרגשתי הכי לא קשורה. כאילו אני לא מתאימה להיות שם, כאילו הדברים בכלל לא נוגעים אליי....הוא מדבר על מישהי אחרת. נכון, אז אני מתעסקת באוכל....אבל גם אמא שלי בודקת כל הזמן מה היא אוכלת. היא זאת שקונה את כל הדיאט....אז למה כשאני אוכלת רק דיאט זה "לא נורמלי" וכשהיא אוכלת, זה בסדר. ואולי באמת יש לי בעיה, ואם כן, אז אני צריכה להכיר בה....כרגע כל הדיבורים האלה הם קצת באוויר בשבילי....אז למה אני צריכה ללכת לפסיכולוג? אין לי מה להגיד לו. אני מרגישה טוב, אני לא עצובה או משהו. אולי שאמא שלי תלך לפסיכולוג ותיקח גם את אחותי ואז אני אסכים להקשיב.

למה היא לקחה אותך לפסיכולוג מהתחלה?

היי מתוקה ..ברוכה הבאה... איני מבינה למה את מתנה את הרפואה שלך ברפואה של אמא ואחותך? תדאגי לעצמך..זה לא הכי חשוב?? זו לא המטרה שלך?? טיפול פסיכולוגי..בהתחלה לא נוח כי צריך להיחשף ריגשית..ומה אומרים ומספרים? מה שעולה לך בראש ספונטני! כי זה מה שצף ראשון...והוא צחק איתך כדי לתת לך הרגשה נונוחה...וחברית כדי שיהיה כימיה..וזה הכי חשוב..בין מטופל למטפל...כי זה תנאי להמשך הקשר.. אם לא הרגשת כך..פשוט תחליפי פסיכולוג... ותחשבי רק על עצמך!! טיפול פסיכולוגי הוא מין עמוד תווך בבניין הריפוי של מחלות מעין אלה!! תחשבי על זה ותבדקי עם עם עצמך ..יכול להיות שאת לא באמת רוצה להבריא? מדוע יש לך התנגדות כה נחרצת? ואם התחלת טיפול תמשיכי זו עצתי לך..רק תבדקי אם את מרגישה טוב עם המטפל הספציפי או יש צורך להחליף!! תרגישי טוב בובה ואני כאן לכל דבר ועניין שתצתרכי.. המון חיבוקי דינדין

כל המפורסמים והאנשים בעלי יכולת הולכים לפסיכולוג זה מתנה נפלאה למי שיכול לאפשר לעצמו.. ממש לרדת לרובד האישיותי שלך לגלות מי את..ואיך את רואה את עצמך..את מגלה כל כך המון דברים על ילדותך שמשפיעים היום.. ולמה להתעסק באוכל כל היום...נכון שכל החברה שלנו מתעסקת במשקלים..ובדיאטים אבל השאלה אם זה לא גובל בהפרעה..? וכדאי לבדוק..אני בטוחה שאמא אוהבת אותך ואת חשובה לה ואיזה כייף לך שלקחו אותך..לי לא היה מי שייקח אותי לקח המון שנים עד שטיפלתי בעצמי..אני מקנאה בך..שיש לך אמא ששמה לב אלייך ולמה שקורה איתך..אני הרגשתי לבד..ממש לבד..בדיכאון ובהרס שלי! קחי זאת כמתנה ותרגישי טוב.. דינדין

הם מנסים לטפל לי באנורקסיה, כשהאמת היא שאני אכלנית כפייתית. והם לא מאמינים לי. זו האמת. המצערת ואני כן בטיפול. לא עוזרים לי לא עוזרים לי לא עוזרים לי. לך תיתן תרופה נגד דלקת גרון לסרטן.

היי מתוקה שלי! כנראה שאת לא מאמינה ביכולת שלך להבריא ואולי את יותר רוצה להרגשי תשומת לב והתייחסות רצינית מצד הורייך אולי הם לא עשו זאת כל חייהם? נדמה לי שאת מצפה שמישהו יבוא ויציל אותך כמו "קסם" אבל לא!! זה לא הולך ככה הרפואה שלך ביידיך ולא משנה מה תעשי !!! זה לא חשוב מה ההורים שלך חושבים שיש לך חשוב מה את מבינה שיש לך ואיך את עוזרת לעצמך! במקום להאבק בלהבריא את נלחמת בלשקר לסובבים שמנסים (לפחות מנסים) לעזור מה קורה אצלך בראש? וזהו שזה לא תרופה למחלה! המחלה הזאת בשונה מאחרות דורשת רצון וכוח ואומץ להתמודד עם בעיות היום יום לשלב חיים להיות קשובה לגופך ולהשתשמש בכלים בכדי לעבוד על עצמך ולמה שמביא אותנו להפרעה הזאת..ולא תרופה לגרון או למשהו אחר! אמרתי לך כנראה שאת לא בשלה מספיק בכדי להתחיל טיפול אמיתי כי את בשלב שאת חושבת שאת שולטת במצב..ואת מנתבת את כולם על פי רצונך שבעצם את מפספסת את המטרה!!?... להבריא! מקווה שתקחי זאת כחומר למחשבה ממשהי שאיכפת לה ותדעי שלא משנה מה אני כאן..גם אם רק תרצי להוציא מהלב!! את יודעת דברים קצת כואבים נאמרים ממישהו שאוהב זה אמיתי...ולא מישהו שייפה לך מציאות אשלייתית! נשיקות המון כוח דינדין

הוריי יודעים את זה. יודעים שאינ אוכלת כמו משוגעת לפעמים. שיש ימים שזה פשוט יוצא משליטה. ולא בהשפעת שום דבר חיצוני או דפוס מסויים. אני מחכה למישהו הזה שבאמת יצליח לרדת לסוף דעתי. ואני לא מוצאת. גם הרבה ממה שאת אומרת לי הוא שגוי ואת לא מכירה אותי וגם הם לא... ולא משנה מה אגיד להם הם יתפסו למשהו אחר כי זה יותר נוח. כמה אכזבות- הרי אני מטופלת כבר..והם מסתובבים סביב הבעיה ולא רואים שהבעיה אחרת! זה קצת מייאש

שלום לחברות ולמנהלת הפורום! אני מבקשת מכן עזרה במחקר קטן שאני עורכת. אני חוקרת את שאלת העצב והשמחה בחיינו, ואני בטוחה שכל אחת ואחת מכן יכולה לתרום מהידע והחשיבה שלה ולענות על מספר שאלות. חשובה לי דעתכן האישית ואין צורך בהזדהות לכל מי שמעוניין לענות,: מדוע אנשים עצובים? מהו ההבדל בין עצב ודיכאון? מה העצב לוקח מהאדם ומה הוא נותן לו? העצב בעידן המודרני-דרכי ההתמודדות היום מול פעם,במה אתה רואה את השוני והדמיון? הצורך בנחמה,תמיד קיים? מדוע אנו זקוקים לנחמה? אתן מוזמנות לענות כהודעה לפורום או בכתובת המייל שלי [email protected] שאלתי מופנה גם כן למנהלת הפורום ואשמח אם תתייחס אליה. תודה מראש לילי

היי לילי..מהם בעיניי עצב ודיכאון וכו'..אגיד לך ממבטי שלי.. להאמין שאין מחר..לראות שכולם אוייבים מבחוץ, לראות עולם אכזר, ומתמוטט לקחת הכל או כלום, שחור או לבן אין אמצע, אין תקווה.., כולם שונאים אותי, רוצים ברעתי, אני לא אצליח בחיים, נדפקתי, תמיד אני מפסידה.. כל אלה ועוד רבות מחשבות בלב איש וחוסר התקווה מביאה אותו לראות עצמו כעלה נידף ברוח..כך הוא בחייו..וזה גורם לו להרגיש דחוי ולא שייך ולא רצוי ולא אהוב..והעולם נראה קודר וקר..ועולים בו תחושות עצבות..ובדידות ....ואם הוא ממשיך באלה האמונות כמנטרה לחייו הוא נכנס למעגל דיכאון שבעצם יכול להתפרש אצלו..כאין ערך לחיים, ליום, לשעה, להנאה, לכלום בעצם..והדיכאון יכול להביא אותו למצב של אובדן התחושה, הרגש, החיות.... הדיכאון הוא תוצר של עצב , עצב, עצב...המון עצב... מה הוא נותן לאדם? ממלא את חייו במחשבות רעות, אי רצון לחיות, אי הנאה מדברים שבדר"כ גורמים הנאות..נותן לו להסתגר בתוך עצמו ולא לראות שכל יום השמש זורחת והבריאה כולה מתחדשת..לא לראות שאת הקדוש ברוך הוא שברא אותנו בכדי שנמצה את עצמנו והוא שם רק אם נושיט לו יד..נותן לו לאבד שנים יקרות..ממש יקרות לבזבז אותן בהסתגרות לוקח? מה הוא לוקח?? בהתחלה כלום רק את השמחה אבל אם הוא לא עוזר לעצמו להבין שתמיד יש תקווה ואין יאוש בעולם כלל ויש בורא לעולם..ויש אנשים טובים ועולם יפה ולמי לפנות ושאוהבים אותו ויעזרו לו אם רק יבקש ואם היה רואה את עצמו כשם שרואים אותו הסביבה ..זה לוקח ונוטל ממנו את חייו ממש! אני רואה בעזרה ובנתינה הצלת נפשות ממש..גם בעניין ההפרעות אכילה בפרט! בעידן המודרני? הולכים אחורה..אנשים מוצאים נחמה בעזרת סמים אלכוהול, הפרעות אכילה והתנהגויות שסיגלו לעצמם...ככל שההתקדמות מגיעה כך האטימות. אבל בסדר גודל שלא היה פעם....פעם לא היו מחלות כמו היום אז מצד אחד מצאו תרופות למחלות שהיו אז אבל אז הגיעו מחלות אחרות..שאין להן פיתרון..מה שלא היה אז בכלל!! מה כן יש? יש מודעות גדולה יותר..והרבה נתיבים ורפואות שונות לפנות אליהן..מה שלא היה פעם..אבל היום לא מקבלים כלים להתמודד בכלל עם רגשות הכל הופך קר ומנוכר..ועד שהאדם מגיע לזה בעצמו לפעמים הוא איבד שנים יקרות שאני מאמינה שאם היה מקבל בילדותו כלים להתמודד עם עצב, כאב, אובדן שמחה וכו, היה משתמש בהם..אבל בעידן המודרני כולם עסוקים בלרוץ אחרי הזנב של עצמם ובסוף הרי כולנו מגיעים לאפר ולאדמה לא?? אני חושבת שהתרופה לעצב..היא אובדן האמונה..אין לאדם שורש ובסיס לחייו משמעות אמיתית..אם יבין שיש המשך תמיד..ויש מחר..ויש יום חדש..ויש מי ששומר ואוהב אותנו..והיה רואה כמה טוב יש בו...הוא היה ממלא חייו בשמחה אמיתית..וזה היה נותן לו כוח להמשיך לחיות ..ולהאמין ולפרוץ גבולות.. מקווה שעזרתי לך בובה יום נפלא דינדין

אוף...אבל למה זה קורה....למה כל זה קורה...כל העצב הזה והדיכאון האלו... אני מרגישה הרבה ממה שכתבת....ואני שונאת את זה...וכן באמת למה יש תקווה,למה צריכה ליהיות תקווה???לחיים האלה...לא נראה לי...לכאב הזה...אוףףףף מעיין

היי ...לא כתבתי פה אף פעם...אבל אני חייבת להוציא קצת...אני שוקלת 47 אני מטר 67 עוד מעט בת 18 ואני לא חושבת שאני רזהה הייתי פעם יותר...הייתי 45 אבל הכריחו אותי לעלות ואני שונאאאאאאת את עצמי עכשיו המחזור לןא היה שנה וחצי חזר לחודש נעלם חודש חזר חודש ועכשיו כבר 4 חודשים אין...הוא עוד יחזור לייי???? אני מצד אחד רוצה כלכך להיות נורמלייית ולהרגיש נורמלית ולשים זיין על המשקל ואיך שאני נראת....למרות שעכשיו הפנים שלי...נראות זווועה...אני חיווורת וכל האיברים שלי בפנים נראים חדים וארוכים ואני נראת מתההה....אבל אני עדיין מרגישה ת'תחחחחחת הזההההה השמן אוףף אבל לדוגמא ביום שישי יצאתי עם חברות שלי והלכנו ברחוב והם התחילו להגיד איזה משהו עליי שאני רזה מאוד ואני מפחידה...וגם עברנו ברחוב ופעם תמיד אמרו לי שאני כוסית....ואז שעברנו ליד כמה בנים..הם אמרו...שום כוסיות אין בעיר הזאת....ואני יודעת שאני נשמעת ממש שיטחית אבל אני לא@!זה פשוט....גם ככה אני שונאת את עצמי...אז לשמוע אתזה בתוך הפרצוף זה עוד יותר מוריד לי את הביטחון העצמי לריצפה....אבל והייתי מבינה על מה כולם מדברים...כי אני לא רואה אתזה...היום לדוגמא אכלתי בצהרייים ארוחה ממש גדולה ומשמינה...ואני בכיתי ....וכולם משתגעים ממני כי הם לא מבינים איך מישהי שנראת כמוני בוכה כי היא אכלה הרי אני בתת משקל... אבבל אני לא רואה אתזההה..איזה תת משקל??אני ענקייייתתתת אוווווף נמאס לי אני מרגישה כמו פיצול אישיות כאילו יש לי בתוך הגוף שתי אנשים אני יכולה להשתגעעעע מה אני יעשההה מי ינצח!?!??@ כששקלתי יותר שנאאאאתי את עצמיייי כי הייתי שמנההההה ועכשיו אני גם עדייןם שמנה ובנוססססף ניהיתי מכוערת יותר ממה שהייתי אין לי שיער כמעטטטט....אבל בעצם מה הטעם..אז אני יאכל הרבה וישמין וכביכול יהיה בריאההה...אבל אני ישנא את עצמי יותר מעכשיו???לא יסכים ללכת לים ועם גופיות ועם מכנס קצר....ולהנות מחייים כי לא מגיעה לי אני שמנההההה ואני לא יכולה לסבול את עצמי שיש לי אפילו רבע של שומן על הגווף אני מגעילה את עצמיי ואני משתגעת מעצמי..כי נמאס לי להתעסק בזה כל היום וכל הלילה אני אפילו חולמת על אוכל בלילה...זה ממש פתטי כבר...נמאסססס לי מזה נמאס נמאס נמאס אני רוצה להבריא אבל להישאר ככה מה לעשות עם זה לעזזזל?

היי מגי..! שימי לב כמה מילים של שנאה יש בכתיבה שלך...כל כך הרבה כעס על לא כלום! מובן..לי שיש לך בעיה וגם את מבינה את זה.. אבל זה לא חייב להימשך מגי.. יש פיתרון לכל זה..ואת זקוקה לעזרה..בעניין הדימוי העצמי..שיורד לך אחרי שמישהו זרק ברחוב משהו, או חברה ..רק מזה את מקבלת חיות לטובה או לרעה!! שזה לא אמור להיות כך.. השנאה שלך אל גופך ואל עצמך, אי הערכה...ואוכל = אוייב מס' 1 שלך.. למה? הרי אי אפשר להתנתק מהמזון שמזין אותנו!! מגי אשמח לעזור לך פני אליי ונקבע פגישה.. [email protected] שולחת לך חיבוק ונשיקה ..תרגישי טוב דינדין

היי דינדין! כיצד הגעת לאותה מטפלת? מה זה ארומתרפיה? ודמיון מודרך? ניסיתי לקבל מידע מהאינטרנט, קראתי, אבל הייתי רוצה לדעת ממך כמטופלת....

אני הגעתי לזה במקרה? (ה'- רקם) קראתי ספר על הפרעות אכילה שדיבר אליי והבנתי מאין נובעת בעייתי..ובסופו הופיע הטלפון של המחברת פניתי אליה..קבעתי והלכתי ומאז ועד היום אני משתמשת בכלים שקיבלתי ללא כדורים ורצון אמיתי לחיות ולהבריא!! כך שלא פסיכולוג ולא פסיכיאטר עזרו בריפוי שלי..למרות שניסיתי אבל אולי בתוך תוכי לא האמנתי או אולי לא הייתי בשלה אז..ובתקופה ההיא נפגשתי איתה ודווקא היא עזרה לי אם תרצי עוד מידע אפנה אותך אליה! המון כוח בובי נשיקות דינדין

בהחלט אשמח לקבל עוד פרטים! איפה היא מקבלת בארץ? ספרי על התהליך: מה עושים בארומתרפיה? מה עושים בדמיון מודרך?

היי.... למי שמכיר את הסיפור שלי ולמי שלא- הגעתי למצב שאני לאט לאט אולכת, מתחזקת וחוזרת למצב נורמלי- מלמדת את הגוף שלי לחוש שובע אמיתי, רעב אמיתי, לא ליפול להרגלים ישנים של זלילה של רק ירקות 24 שעות, לא להקיא יותר, לאכול כל שעתיים וחצי ככה ארוחונת וארוחות גדולות ומזינות כשצריך- וגם אפילו- לדוג' אם מגיעים לארוחה במסעדה והיא מס]יקה לי- אז לא חייבים לגמור מהצלחת, וכשמשמעמם- אז למצוא תחלופה לאוכל- כאילו, ללמוד הרגלי אכילה אמיתיים של אנשים שפויים. אבל הסופשבוע הזה... פשוט לא היה לי כוח- לא היה לי די כוח נפשי להתמודד עם כל שינוי ההרגלים הזה... לא יכולתי... לא היה לי כוח לשכנע את עצמי כל פעם מחדש ש- זה בריא ואת צריכה לאכול את זה ואת צריכה להשמין ואת צריכה לקבל מחזור וכו' וכו'.. והיה לי המון זמן בבית... בקרב המשפחה- שמולם אני אוכלת לאחרונה יופי כדי לעשות אותם מאושרים בעיקר... ןכן- גם בגלל שאני רוצה להבריא......גם קצת בשבילם.. אני לא יכולה לראות אותם סובלים... בכל מקרה... לא יכולתי היום- כל היום אכלתי! ולא יכולתי לאכול את הפלפלים בין הארוחות כי אז הם נבהלים (זה מה שמאפיין אצלי את המחלה- האכילה של הירקות כל הזמן- אז אם הם רואים אותי אוכלת פלפל או חותכת עגבנייה זה ישר מדליק להם נורה אדומה...) אכלתי חלה... וגרנולה... ועוגיות... ונגעלתי מעצמי. רציתי למחוק את מה שאכלתי, כי אכלתי ארוחה גדולה וכל השעתיים שאחריה עוד המשכתי לאכול שטויות, אז הלכתי לעשות את מה שאני כל כך יודעת שפותחים עליו עיניים- כן. עשיתי את זה. אפילו רבע ממה שאכלתי לא הקאתי, אני יודעת. בשעתיים האוכל מספיק להתעכל. אבל רציתי למחוק את האוכל שנכנס לא בזמן הנכון ולא במקום הנכון. אוכל שאכלתי רק כי שיעמם לי, רק כי לא היה לי משהו כיף לעשות, ולאכול זה כיף, ולראות את המבטים המתענגים של ההורים שלי שהבת שלהם אוכלת זה כיף, זה מרגיע.אמא ביקשה שאספר לה אם אני מקיאה... אני לא מסוגלת- על איזה כוח רצון זה מוכיח שאני עוד מקיאה? אבל אני מקיאה כי אין לי כוח... אין לי כוח להגיד- די! אני יודעת שזה עושה טוב להוריי שאני אוכלת... אני באמת צריכה עזרה... ומה פסיכולוג יגיד? שהוא מחפש סימפטומים- אבל זו הדרך הקלה וזו לא התשובה- כמו כל בחורה ספרתי קלוריות. ואז נמאס לי אז למדתי להקיא, ואז נמאס לי אז עברתי לירקות, ואז הגעתי לתת משקל ועכשיו אני אוכלת שוב וסופרת קלוריות. אז מה קורה פה? למה לעד אצטרך לחיות בעונש של לספור קלוריות/ להיות מדושנת. אוף................................... זה יכול להרוג הא?...

לר רצית שהם יבהלו שאת אוכלת ירקות אז הבהלת אותם בזה שהלכת להקיא? לפעמים צריך לחשוב מה הנזק הגדול שיכול לבוא ולהעדיף את הנזק הקטן יותר. וחוצמזה - את לא אוכלת בשביל ההורים שלך!!! את אוכלת בשביל עצמך, אלו החיים שלך! בדברים שלך יש סתירה - מצד אחד את כותבת שאת "מתחזקת וחוזרת למצב נורמלי- מלמדת את הגוף שלי לחוש שובע אמיתי, רעב אמיתי," ומצד שני - "בקרב המשפחה- שמולם אני אוכלת לאחרונה יופי כדי לעשות אותם מאושרים בעיקר" בן אדם נורמלי לא צריך להראות שהוא אוכל כדי שיאמינו לו וכדי שזה ישמח את ההורים שלו נכון, ואת צודקת במאה אחוז שככה הנטייה הטבעית שלך גורמת לך לעשות וגם אני הייתי כזה באחד מהשלבים שהמצב שלי היה יותר טוב (אני לא אומר "כשהייתי בריא" כי עצם העובדה שהתנהגתי ככה זה כבר אומר שלא היתי בריא) הייתי מתאפק לא לאכול עד שההורים שלי יגיעו הביתה ואז היתי אוכל הרבה, והלכתי מקיצוניות אחת של "לא לאכול כלום ולהדאיג את ההורים שלי" לקיצוניות השניה של להיות פרנואיד ולפרש כל דבר כאילו הוא ידאיג את ההורים שלי ולכן לעשות ההפך כאילו "כמו בן אדם בריא" אבל זה לא עבד! היום למשל שכשל המשפחה שלי אכלה ארוחת שבת בשרית בסלון אני אכלתי ארוחה חלבית (במטבח, כי לא אוכלים בשר וחלב ביחד) ואני יודע שאמא שלי כל הזמן מודאגת מזה כשהיא לא רואה אותי אוכל בשר, יותר נכון יהיה להגיד שזה עושה לה טוב כשהיא רואה אותי אוכל בשר כי לחם עם גבינה נחשב אצלה לאוכל של הפרעות אכילה, ככה זה... אחרי הצהרים הייתי רעב ורציתי לאכול עוף ולהגיד לך את האמת? קצת הצטערתי שאמא שלי לא היתה בבית והיא לא רואה אותי אוכל את העוף, אבל בכל זאת אכלתי ארוחה בשרית. מקרה שקרה היום - חם מהתנור!! בקיצור תתנהגי איך שבא לך כי רק ככה זה בריא כמו בן אדם נורמלי את יכולה לנסות שזה ישמח את ההורים שלך - אבל לא על חשבון ה"נורמליות" אם הבנת למה אני מתכוון....

צריכה טיפול!! זה מוחלט..ואת לא צריכה להיות בעונש!! זה בטוח!! השאלה אם את רוצה להפסיק את זה כבר..? המון כוח מלאכית דינדין