פורום הפרעות אכילה - תמיכה

שלום לחברות ולמנהלת הפורום! אני מבקשת מכן עזרה במחקר קטן שאני עורכת. אני חוקרת את שאלת העצב והשמחה בחיינו, ואני בטוחה שכל אחת ואחת מכן יכולה לתרום מהידע והחשיבה שלה ולענות על מספר שאלות. חשובה לי דעתכן האישית ואין צורך בהזדהות לכל מי שמעוניין לענות,: מדוע אנשים עצובים? מהו ההבדל בין עצב ודיכאון? מה העצב לוקח מהאדם ומה הוא נותן לו? העצב בעידן המודרני-דרכי ההתמודדות היום מול פעם,במה אתה רואה את השוני והדמיון? הצורך בנחמה,תמיד קיים? מדוע אנו זקוקים לנחמה? אתן מוזמנות לענות כהודעה לפורום או בכתובת המייל שלי [email protected] שאלתי מופנה גם כן למנהלת הפורום ואשמח אם תתייחס אליה. תודה מראש לילי

היי לילי..מהם בעיניי עצב ודיכאון וכו'..אגיד לך ממבטי שלי.. להאמין שאין מחר..לראות שכולם אוייבים מבחוץ, לראות עולם אכזר, ומתמוטט לקחת הכל או כלום, שחור או לבן אין אמצע, אין תקווה.., כולם שונאים אותי, רוצים ברעתי, אני לא אצליח בחיים, נדפקתי, תמיד אני מפסידה.. כל אלה ועוד רבות מחשבות בלב איש וחוסר התקווה מביאה אותו לראות עצמו כעלה נידף ברוח..כך הוא בחייו..וזה גורם לו להרגיש דחוי ולא שייך ולא רצוי ולא אהוב..והעולם נראה קודר וקר..ועולים בו תחושות עצבות..ובדידות ....ואם הוא ממשיך באלה האמונות כמנטרה לחייו הוא נכנס למעגל דיכאון שבעצם יכול להתפרש אצלו..כאין ערך לחיים, ליום, לשעה, להנאה, לכלום בעצם..והדיכאון יכול להביא אותו למצב של אובדן התחושה, הרגש, החיות.... הדיכאון הוא תוצר של עצב , עצב, עצב...המון עצב... מה הוא נותן לאדם? ממלא את חייו במחשבות רעות, אי רצון לחיות, אי הנאה מדברים שבדר"כ גורמים הנאות..נותן לו להסתגר בתוך עצמו ולא לראות שכל יום השמש זורחת והבריאה כולה מתחדשת..לא לראות שאת הקדוש ברוך הוא שברא אותנו בכדי שנמצה את עצמנו והוא שם רק אם נושיט לו יד..נותן לו לאבד שנים יקרות..ממש יקרות לבזבז אותן בהסתגרות לוקח? מה הוא לוקח?? בהתחלה כלום רק את השמחה אבל אם הוא לא עוזר לעצמו להבין שתמיד יש תקווה ואין יאוש בעולם כלל ויש בורא לעולם..ויש אנשים טובים ועולם יפה ולמי לפנות ושאוהבים אותו ויעזרו לו אם רק יבקש ואם היה רואה את עצמו כשם שרואים אותו הסביבה ..זה לוקח ונוטל ממנו את חייו ממש! אני רואה בעזרה ובנתינה הצלת נפשות ממש..גם בעניין ההפרעות אכילה בפרט! בעידן המודרני? הולכים אחורה..אנשים מוצאים נחמה בעזרת סמים אלכוהול, הפרעות אכילה והתנהגויות שסיגלו לעצמם...ככל שההתקדמות מגיעה כך האטימות. אבל בסדר גודל שלא היה פעם....פעם לא היו מחלות כמו היום אז מצד אחד מצאו תרופות למחלות שהיו אז אבל אז הגיעו מחלות אחרות..שאין להן פיתרון..מה שלא היה אז בכלל!! מה כן יש? יש מודעות גדולה יותר..והרבה נתיבים ורפואות שונות לפנות אליהן..מה שלא היה פעם..אבל היום לא מקבלים כלים להתמודד בכלל עם רגשות הכל הופך קר ומנוכר..ועד שהאדם מגיע לזה בעצמו לפעמים הוא איבד שנים יקרות שאני מאמינה שאם היה מקבל בילדותו כלים להתמודד עם עצב, כאב, אובדן שמחה וכו, היה משתמש בהם..אבל בעידן המודרני כולם עסוקים בלרוץ אחרי הזנב של עצמם ובסוף הרי כולנו מגיעים לאפר ולאדמה לא?? אני חושבת שהתרופה לעצב..היא אובדן האמונה..אין לאדם שורש ובסיס לחייו משמעות אמיתית..אם יבין שיש המשך תמיד..ויש מחר..ויש יום חדש..ויש מי ששומר ואוהב אותנו..והיה רואה כמה טוב יש בו...הוא היה ממלא חייו בשמחה אמיתית..וזה היה נותן לו כוח להמשיך לחיות ..ולהאמין ולפרוץ גבולות.. מקווה שעזרתי לך בובה יום נפלא דינדין

אוף...אבל למה זה קורה....למה כל זה קורה...כל העצב הזה והדיכאון האלו... אני מרגישה הרבה ממה שכתבת....ואני שונאת את זה...וכן באמת למה יש תקווה,למה צריכה ליהיות תקווה???לחיים האלה...לא נראה לי...לכאב הזה...אוףףףף מעיין

היי ...לא כתבתי פה אף פעם...אבל אני חייבת להוציא קצת...אני שוקלת 47 אני מטר 67 עוד מעט בת 18 ואני לא חושבת שאני רזהה הייתי פעם יותר...הייתי 45 אבל הכריחו אותי לעלות ואני שונאאאאאאת את עצמי עכשיו המחזור לןא היה שנה וחצי חזר לחודש נעלם חודש חזר חודש ועכשיו כבר 4 חודשים אין...הוא עוד יחזור לייי???? אני מצד אחד רוצה כלכך להיות נורמלייית ולהרגיש נורמלית ולשים זיין על המשקל ואיך שאני נראת....למרות שעכשיו הפנים שלי...נראות זווועה...אני חיווורת וכל האיברים שלי בפנים נראים חדים וארוכים ואני נראת מתההה....אבל אני עדיין מרגישה ת'תחחחחחת הזההההה השמן אוףף אבל לדוגמא ביום שישי יצאתי עם חברות שלי והלכנו ברחוב והם התחילו להגיד איזה משהו עליי שאני רזה מאוד ואני מפחידה...וגם עברנו ברחוב ופעם תמיד אמרו לי שאני כוסית....ואז שעברנו ליד כמה בנים..הם אמרו...שום כוסיות אין בעיר הזאת....ואני יודעת שאני נשמעת ממש שיטחית אבל אני לא@!זה פשוט....גם ככה אני שונאת את עצמי...אז לשמוע אתזה בתוך הפרצוף זה עוד יותר מוריד לי את הביטחון העצמי לריצפה....אבל והייתי מבינה על מה כולם מדברים...כי אני לא רואה אתזה...היום לדוגמא אכלתי בצהרייים ארוחה ממש גדולה ומשמינה...ואני בכיתי ....וכולם משתגעים ממני כי הם לא מבינים איך מישהי שנראת כמוני בוכה כי היא אכלה הרי אני בתת משקל... אבבל אני לא רואה אתזההה..איזה תת משקל??אני ענקייייתתתת אוווווף נמאס לי אני מרגישה כמו פיצול אישיות כאילו יש לי בתוך הגוף שתי אנשים אני יכולה להשתגעעעע מה אני יעשההה מי ינצח!?!??@ כששקלתי יותר שנאאאאתי את עצמיייי כי הייתי שמנההההה ועכשיו אני גם עדייןם שמנה ובנוססססף ניהיתי מכוערת יותר ממה שהייתי אין לי שיער כמעטטטט....אבל בעצם מה הטעם..אז אני יאכל הרבה וישמין וכביכול יהיה בריאההה...אבל אני ישנא את עצמי יותר מעכשיו???לא יסכים ללכת לים ועם גופיות ועם מכנס קצר....ולהנות מחייים כי לא מגיעה לי אני שמנההההה ואני לא יכולה לסבול את עצמי שיש לי אפילו רבע של שומן על הגווף אני מגעילה את עצמיי ואני משתגעת מעצמי..כי נמאס לי להתעסק בזה כל היום וכל הלילה אני אפילו חולמת על אוכל בלילה...זה ממש פתטי כבר...נמאסססס לי מזה נמאס נמאס נמאס אני רוצה להבריא אבל להישאר ככה מה לעשות עם זה לעזזזל?

היי מגי..! שימי לב כמה מילים של שנאה יש בכתיבה שלך...כל כך הרבה כעס על לא כלום! מובן..לי שיש לך בעיה וגם את מבינה את זה.. אבל זה לא חייב להימשך מגי.. יש פיתרון לכל זה..ואת זקוקה לעזרה..בעניין הדימוי העצמי..שיורד לך אחרי שמישהו זרק ברחוב משהו, או חברה ..רק מזה את מקבלת חיות לטובה או לרעה!! שזה לא אמור להיות כך.. השנאה שלך אל גופך ואל עצמך, אי הערכה...ואוכל = אוייב מס' 1 שלך.. למה? הרי אי אפשר להתנתק מהמזון שמזין אותנו!! מגי אשמח לעזור לך פני אליי ונקבע פגישה.. [email protected] שולחת לך חיבוק ונשיקה ..תרגישי טוב דינדין

היי דינדין! כיצד הגעת לאותה מטפלת? מה זה ארומתרפיה? ודמיון מודרך? ניסיתי לקבל מידע מהאינטרנט, קראתי, אבל הייתי רוצה לדעת ממך כמטופלת....

אני הגעתי לזה במקרה? (ה'- רקם) קראתי ספר על הפרעות אכילה שדיבר אליי והבנתי מאין נובעת בעייתי..ובסופו הופיע הטלפון של המחברת פניתי אליה..קבעתי והלכתי ומאז ועד היום אני משתמשת בכלים שקיבלתי ללא כדורים ורצון אמיתי לחיות ולהבריא!! כך שלא פסיכולוג ולא פסיכיאטר עזרו בריפוי שלי..למרות שניסיתי אבל אולי בתוך תוכי לא האמנתי או אולי לא הייתי בשלה אז..ובתקופה ההיא נפגשתי איתה ודווקא היא עזרה לי אם תרצי עוד מידע אפנה אותך אליה! המון כוח בובי נשיקות דינדין

בהחלט אשמח לקבל עוד פרטים! איפה היא מקבלת בארץ? ספרי על התהליך: מה עושים בארומתרפיה? מה עושים בדמיון מודרך?

היי.... למי שמכיר את הסיפור שלי ולמי שלא- הגעתי למצב שאני לאט לאט אולכת, מתחזקת וחוזרת למצב נורמלי- מלמדת את הגוף שלי לחוש שובע אמיתי, רעב אמיתי, לא ליפול להרגלים ישנים של זלילה של רק ירקות 24 שעות, לא להקיא יותר, לאכול כל שעתיים וחצי ככה ארוחונת וארוחות גדולות ומזינות כשצריך- וגם אפילו- לדוג' אם מגיעים לארוחה במסעדה והיא מס]יקה לי- אז לא חייבים לגמור מהצלחת, וכשמשמעמם- אז למצוא תחלופה לאוכל- כאילו, ללמוד הרגלי אכילה אמיתיים של אנשים שפויים. אבל הסופשבוע הזה... פשוט לא היה לי כוח- לא היה לי די כוח נפשי להתמודד עם כל שינוי ההרגלים הזה... לא יכולתי... לא היה לי כוח לשכנע את עצמי כל פעם מחדש ש- זה בריא ואת צריכה לאכול את זה ואת צריכה להשמין ואת צריכה לקבל מחזור וכו' וכו'.. והיה לי המון זמן בבית... בקרב המשפחה- שמולם אני אוכלת לאחרונה יופי כדי לעשות אותם מאושרים בעיקר... ןכן- גם בגלל שאני רוצה להבריא......גם קצת בשבילם.. אני לא יכולה לראות אותם סובלים... בכל מקרה... לא יכולתי היום- כל היום אכלתי! ולא יכולתי לאכול את הפלפלים בין הארוחות כי אז הם נבהלים (זה מה שמאפיין אצלי את המחלה- האכילה של הירקות כל הזמן- אז אם הם רואים אותי אוכלת פלפל או חותכת עגבנייה זה ישר מדליק להם נורה אדומה...) אכלתי חלה... וגרנולה... ועוגיות... ונגעלתי מעצמי. רציתי למחוק את מה שאכלתי, כי אכלתי ארוחה גדולה וכל השעתיים שאחריה עוד המשכתי לאכול שטויות, אז הלכתי לעשות את מה שאני כל כך יודעת שפותחים עליו עיניים- כן. עשיתי את זה. אפילו רבע ממה שאכלתי לא הקאתי, אני יודעת. בשעתיים האוכל מספיק להתעכל. אבל רציתי למחוק את האוכל שנכנס לא בזמן הנכון ולא במקום הנכון. אוכל שאכלתי רק כי שיעמם לי, רק כי לא היה לי משהו כיף לעשות, ולאכול זה כיף, ולראות את המבטים המתענגים של ההורים שלי שהבת שלהם אוכלת זה כיף, זה מרגיע.אמא ביקשה שאספר לה אם אני מקיאה... אני לא מסוגלת- על איזה כוח רצון זה מוכיח שאני עוד מקיאה? אבל אני מקיאה כי אין לי כוח... אין לי כוח להגיד- די! אני יודעת שזה עושה טוב להוריי שאני אוכלת... אני באמת צריכה עזרה... ומה פסיכולוג יגיד? שהוא מחפש סימפטומים- אבל זו הדרך הקלה וזו לא התשובה- כמו כל בחורה ספרתי קלוריות. ואז נמאס לי אז למדתי להקיא, ואז נמאס לי אז עברתי לירקות, ואז הגעתי לתת משקל ועכשיו אני אוכלת שוב וסופרת קלוריות. אז מה קורה פה? למה לעד אצטרך לחיות בעונש של לספור קלוריות/ להיות מדושנת. אוף................................... זה יכול להרוג הא?...

לר רצית שהם יבהלו שאת אוכלת ירקות אז הבהלת אותם בזה שהלכת להקיא? לפעמים צריך לחשוב מה הנזק הגדול שיכול לבוא ולהעדיף את הנזק הקטן יותר. וחוצמזה - את לא אוכלת בשביל ההורים שלך!!! את אוכלת בשביל עצמך, אלו החיים שלך! בדברים שלך יש סתירה - מצד אחד את כותבת שאת "מתחזקת וחוזרת למצב נורמלי- מלמדת את הגוף שלי לחוש שובע אמיתי, רעב אמיתי," ומצד שני - "בקרב המשפחה- שמולם אני אוכלת לאחרונה יופי כדי לעשות אותם מאושרים בעיקר" בן אדם נורמלי לא צריך להראות שהוא אוכל כדי שיאמינו לו וכדי שזה ישמח את ההורים שלו נכון, ואת צודקת במאה אחוז שככה הנטייה הטבעית שלך גורמת לך לעשות וגם אני הייתי כזה באחד מהשלבים שהמצב שלי היה יותר טוב (אני לא אומר "כשהייתי בריא" כי עצם העובדה שהתנהגתי ככה זה כבר אומר שלא היתי בריא) הייתי מתאפק לא לאכול עד שההורים שלי יגיעו הביתה ואז היתי אוכל הרבה, והלכתי מקיצוניות אחת של "לא לאכול כלום ולהדאיג את ההורים שלי" לקיצוניות השניה של להיות פרנואיד ולפרש כל דבר כאילו הוא ידאיג את ההורים שלי ולכן לעשות ההפך כאילו "כמו בן אדם בריא" אבל זה לא עבד! היום למשל שכשל המשפחה שלי אכלה ארוחת שבת בשרית בסלון אני אכלתי ארוחה חלבית (במטבח, כי לא אוכלים בשר וחלב ביחד) ואני יודע שאמא שלי כל הזמן מודאגת מזה כשהיא לא רואה אותי אוכל בשר, יותר נכון יהיה להגיד שזה עושה לה טוב כשהיא רואה אותי אוכל בשר כי לחם עם גבינה נחשב אצלה לאוכל של הפרעות אכילה, ככה זה... אחרי הצהרים הייתי רעב ורציתי לאכול עוף ולהגיד לך את האמת? קצת הצטערתי שאמא שלי לא היתה בבית והיא לא רואה אותי אוכל את העוף, אבל בכל זאת אכלתי ארוחה בשרית. מקרה שקרה היום - חם מהתנור!! בקיצור תתנהגי איך שבא לך כי רק ככה זה בריא כמו בן אדם נורמלי את יכולה לנסות שזה ישמח את ההורים שלך - אבל לא על חשבון ה"נורמליות" אם הבנת למה אני מתכוון....

צריכה טיפול!! זה מוחלט..ואת לא צריכה להיות בעונש!! זה בטוח!! השאלה אם את רוצה להפסיק את זה כבר..? המון כוח מלאכית דינדין

אני בת 17, 1.66 שוקלת 42 קילו. ההורים שלי רוצים לשלוח אותי לפסיכולוג אבל אני לא מסכימה. אני מנסה להגיד להם שיש גם בחורות שהן רזות באופן רגיל. גם אמא שלי רזה וגם אחותי. אני לא חושבת שיש לי בעיה, יש הרבה אנשים שלא אוכלים הרבה דברים. זה לא משהו מיוחד. רוב החברות שלי לא אוכלות שוקולד למשל. אחותי אומרת שזה לא משקל תקין כי היא בדקה. אבל גם כל הדוגמניות לא במששקל תקין זה אומר שיש לכולן הפרעות אכילה. ממש לא. אני חושבת שאני בסדר ופשוט בגיל הזה כל הבנות מתעסקות במשקל קצת יותר.

זה בסדר כל עוד שאת רזה אבל לא בגלל שאת מתעסקת עם האוכל במחשבות כל הזמן. הפרעת אכילה לא נמדדת לפי משקל. היא נמדדת לפי כמה זה מעסיק אותך, האם את סופרת קלוריות כל היום, האם את רואה בעצמך פחותה כי עלית במשקל, האם את חושבת שאת שמנה, כשאובייקטיבית את רזה. הרזון הקיצוני בהפרעת אכילה הוא רק סימפטום חיצוני. המחלה עצמה היא בראש. אם את לא עוסקת בזה בכלל וסתם מציקים לך אנשים מבחוץ אז כן- אין לך הפרעת אכילה...

את מקבלת?

באמת?? זה באמת נכון מה שכתבת פה?? כאילו, ההפרעה זה אם אני מתעסקת בזה כל היום?? ואם אני רואה בעצמי פחותה כי עליתי במשקל?? וכל מה שכתבת? זה נכון?? כי תראי, אני לא מגדירה את עצמי כמישהי בעלת הפרעות אכילה, כי אני כבר לא בדיאטה ובהרעבות, ואני בכלל לא רזה ולא רואים לי את העצמות.. אבלל!! אני מתעסקת בזה ה=מ=ו=ן!! כל הזמן אני חושבת על משקל,קלוריות,אוכל,בטן השמנה.. כל היום!! מזה אומר?? יש לי הפרעה? אין לי הפרעה?? יכול להיות שיש לי הפרעה למרות שאני לא שלד ועצמות?? **חמודה**

אם את מרגישה טוב ..אין צורך להתעסק במשקל..היות ויש המון אנשים רזים...ואינם אוכלים אלא כשהם מזהים רעב אמיתי בבטן אבל אם משקלך נמוך מהנורמאלי ואת זה צריך לבדוק רק בפגישה כי משקל נמוך נראה שונה מאחת לאחת..לפי גובה מבנה גוף ועוד פרמטרים..לכן זה אינדיבידואלי.. מה כן? אם ההימנעות מאיכלה היא מסיבות אחרות כמו רצון בשליטה או באובססית רזון זה חמור..ודורש טיפול מיידי וגם חוסרים בויטמינים חיוניים!! אם משפחתך רזה..מעניין למה הם שמים לב לגופך שלך? מה קורה אצלך בבית? דינדין

מישהו יודע כמה BMI זה נחשב תקין? חלק אומרים 20 וחלק 18. (אני יותר אוהבת את ה-18...)

בין 18-25 נחשב תקין. טווח די גדול....

האם יש מרכז גמילה לאכילה כפייתית

היי מיכל! תראי, מי כמוני יודע לגבי הקבוצות הללו... כן- בכל עיר יש קבוצה שנקראת "אכלנים אנונימים". קבוצה זו פועלת על בסיס התנדבות ורואה באכילה כפייתית התמכרות ככל התמכרות. הכנסי לאתר שלהם (הקליקי "אכלנים כפייתיים" בגוגל...) ותוכלי לראות היכן ומתי יש מפגשים באזור מגורייך.... המפגשים הם בחינם, למרות שרצוי להביא תרומה של 12 ש"ח לפגישה... והבנתי כי מנחים אותם אנשי מקצוע. את יכולה לפנות לפסיכולוג קוגנטיבי התנהגותי שמשנה התנהגות. זה יעלה הרבה כסף אבל את יכולה להגיע גם דרך השירות הציבורי.

שלום. אני לוקה בבולמוסי אכילה. מטופלת אצל פסיכולוגית וגם אצל פסיכיאטר. יש הטבה קלה אבל לא משמעותית. התחלתי לא מזמן טיפול הומאופתי. מישהו ניסה? האם זה עזר? האם למישהו יש נסיון טוב עם טיפולים אלטרנטיבים לבולמוסים? ואם כן- אילו?

היי מותק! אני הייתי לוקה בבולמוסי אכילה ענקיים של שנים אחרי ששנים הייתי אנורקסית..טופלתי אצל מטפלת ולא פסיכולוגית שעבדה איתי בעזרת דימיון מודרך..ארומאטרפיה ושיחות כמובן...והצלחתי קיבלתי כלים שימושיים להתמודד עם מה שבאמת תקף אותי !! בהצלחה..תתמידי ותצליחי..הצלחות קטנות ובטוחות לכל החיים!! תהיי בטוחה את בדרך הנכונה וזה לוקח זמן אבל בסוף זה יקרה את תראי!! המון כוח וחיבוק חם באהבה דינדין

המדוברת בביתי בת 18 שלוקחת פריזמה 2 כדורים ליום מזה שנתיים והתרופה לא משפיעה על הרצון הרב לאוכל. מה ניתן לעשות?

הוא 80 מיליגרם דברי עם הרופא שיעלה לה את המינון למרות ש80 זה מאוד גבוה ולדעתי הוא יסתפק ב60. יש עוד תרופה שמאוד עוזרת להוריד תאבון והיא טופאמקס אבל לא הרבה רופאים מוכנים לתת אותה וחוצמזה אין מצב שתשיגי מרשם דרך הקופה כי זאת תרופה לחולי אפילפסיה והיא נוראאאא יקרה. דברי על זה עם הפסיכיאטר אולי הוא יתן לך מרשם פרטי ואולי תהיי מוכנה לשלם את הכסף... מה לא עושים בשביל להיות בריאים...

ברצוני לדעת האם מותר לקחת את הכדור רדוקטיל כאשר מטופלים באופן קבוע בכדור שנקרא פריזה שעוזר בהפרעות אכילה

הפרוזאק גורם לירידה בתיאבון ולכן לא נראה לי שצריך לקחת ביחד איתו גם את הרדוקטיל (הפריזמה היא חלופה גנרית לפרוזאק) אני לא יודע כמה זמן את לוקחת את הכדור אבל אם את רוצה לקחת גם את הרדוקטיל אני מניח שלא הרבה זמן אז חכי קצת ותראי שהפריזמה יוריד לך את התאבון

שלום רב. אני בת 59 .כל חיי משתדלת לשמור, אך לאחרונה הרצון פשט רגל ואין לי שום עיניין בשמירה . אני אוכלת ללא הפסקה אומנם אוכל ,"בריא" אך הכמויות גדולות והשמנתי מאוד באיזור הבטן. קבלתי המלצה רפואית לקחת רדוקטיל. מה דעתכם , ואם יש בזה סיכון , וגם האם יש הצלחות. ניצה

היי ניצה מה שלומך? קודם כל חשוב לדעת האם קיבלת המלצה מרופא כדי לא לקחת סתם תרופות! אני אישית נגד..אני בעד לוחמה פסיכולוגית וחזרה לאהבה ואיזון גוף נפש..תוך קבלה עצמית..שזו עבודה אבל תרופה לחיים בריאים לתמיד! לבקשתך חומר על התרופה אודות התרופה רדוקטיל ברצוני לקבל פרטים על תרופה בשם: רדוקטיל = REDUCTIL מדכאת תיאבון. רדוקטיל היא תרופה ממשפחת התרופות המעכבות ניצול חוזר של חומרים המשפיעים על פעילות המוח - סרוטונין, נוראפינפרין ודופאמין. התרופה עובדת במנגנון דומה לתרופות נוגדות דיכאון, אך כיוון שהיא נתגלתה כבעלת השפעה חזקה על דיכוי תיאבון, שימושה המרכזי הוא לירידה במשקל. תופעות לוואי שכיחות כוללות עצירות, כאב ראש, יובש בפה, עליית לחץ דם, הזעת יתר, עלייה בקצב הלב, וקושי בשינה. התרופה נמצאה כיעילה בירידה במשקל ובשמירה על משקל נמוך לאורך זמן, אך כיוון שיש לה תופעות לוואי, היא ניתנת רק לאנשים בריאים עם עודף משקל ניכר, בשילוב עם תוכנית לפעילות גופנית ודיאטה, והיא אסורה לבעלי יתר לחץ דם בלתי מאוזן, מחלות לב, לאחר שבץ מוחי ובשילוב עם תרופות מסוימות. מקווה שעזרתי.. בריאות וחיים טובים דינדין

שלום עכשיו לאחר כ - 10 שנים אני מקבלת שיש לי הפרעת אכילה אני מטופלת אצל פסיכולוגית והיא שלחה אותי לפסיכיאטר שהמליץ לי על חצי כדור סרוקסט וטיפול באנורקסיה ומאז אני מפוחדת וממומרת אני מאוד רוצה לטפל בעצמי אך שעות הטיפול בבעיה הן רק בבוקר ואני עובדת מה גם שהמענה של הרופאים לא הכי "יפה" אני גם נגד תרופות שאלתי היא האם ניתן לטפל בצורה של רפואה משלימה בענין אשמח לתשובתך הדחופה ואשמח לקבל יעוץ בענין ודפי מידע בנושא תודה

שיר נפלאה שלי!! גם אני טופלתי אצל פסיכולוג שנתן לי כדורים שאף פעם לא לקחתי לא האמנתי בהם ובתוצאה המוחלטת לטווח הארוך..האמנתי שזה משהו פנימי שיש לי לעבוד עליו חזק ופניתי למטפלת נפלאה שהיא מטפלת באמצעות דימיון מודרך..ושיחות והיא נפלאה.. איזה הפרעת אכילה יש לך? ושנית יש טיפולים אלטרנטיביים בוודאי! אשמח לשלוח לך מידע אודותיה נשיקות דינדין

אשמח לקבל יותר מידע אולי אפשר דרך מכבי טבעי בכל אופן הוא טען שיש לי הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה. יש לי הפרעת אכילה אך מתחושת בטן שלי הוא הגזים ואני לא מכחישה שיש לי בעיה חמורה אבל אני לא מגדירה אותה במונח הזה. בכל אופן אני מטופלת אצל פסיכולוגית שמאוד עוזרת לי. אבל אני מנסה להמנע מתרופות אני פוחדת מהן. אשמח לקבל מידע אודות טיפול מסוג אחר. תודה לך על "אוזן קשבת" או במצב הזה על מקלדת + עכבר קשבת

כשההורים שלי שמו לב לכך אז הם פנו לפסיכולוגית מומחית בנושא הזה. הם הלכו אליה ואני אתמול הלכתי אליה. לא סיפרתי לה שאני מקיאה אז היא לא יכלה להבין פחות או יותר. קיצר זה היה בולשיט אחד גדול והיא חושבת ת'צמה יודעת ובעצם היא לא יודעת כלום! הרגשתי כמו ילדה מפגרת... אני לא צריכה שום טיפול! נקודה!

כן אני יודעת מה קרה שם ולכן אני מציעה להורים שלך לשמור את האנרגיה והרצון הטוב כרגע ולנסות תמיכה בבית עד שאת תרצי לעזור לעצמך בכל דרך אפשרית! חבל על הכסף הזמן והאנרגיה זה לא יעזור למי ששקוע בתוך הסבך של עצמו ולא מעוניין להבריא הוא פשוט לא "כלי קיבול" ומה קורה אז? פשוט כל הדברים שנאמרים נשפכים החוצה כאילו ללא טעם! אז באמת מתוקה שלי..חבל על הכסף ועל ההורים..זה לא יעזור רק כשאת תהיי בשלה ובמצב נפשי מוכן בשביל זה!! היי חזקה גם בתוך הכאב של עצמך ומקווה כי היום בו תפקחי עיניים יהיה קרוב ולא מאוחר מדי .. בכל מקרה אני כאן גם להקשיב לך המון כוח נשיקות וחיבוקים דינדין

אני כותבת עכשיו ומקדישה את זה לכל הבנות שחיות בהכחשה... את תקראי את זה ותדעי שזה מיועד אלייך את רוצה רזון לנצח תעולם את חיה בהכחשה ואין לך הפרעות אכילה גם לי אין הפרעות אכילה מעולם לא היו לי ואת חייה מנצחת את כולם את אויר את שוקלת 26 קילו כולם נגעלים אבל את בשמיים את הכי רזה בעולם ומרגישה הכי שמנה אבל לאיש לא אכפת ולך אין הפרעות אכילה ואת עוזרת לחברה הכי טובה שלך להקיא כדי שחס וחלילה לא ישמינו אותה במחלקה והיא עוזרת לך לשפוך את האיזוקל ואת מרמה את כולם עד שיום אחד מבשרים לך דנה מתה... דום לב בזמן הקאה ההורים שלה באים מתחננים אלייך שתחיי.. שתנצחי גם בשבילה את מתעוררת אבל מאוחר מידי הרופאים לא נותנים לך הרבה סיכוי את עצמות ועור ואת יודעת שאת בסכנת חיים אבל את רוצה לרדת עוד ועוד אבל דנה מתה וזה מהדהד לך בראש ההורים בוכים כולם מסתכלים עלייך באופן מוזר ואת ממשיכה בסוף את מוחיכה להם שאפשר לעלות במשקל ואת עולה ועולה ועולה ועולה ושוב יורדת ושוב עולה וככה את חייה 7 שנים עם עליות וירידות ואומרים עלייך שאת כרונית והאנורקסיה שלך זה לנצח ואת בכלל לא מעכלת אנורקסיה??????????? מי איפה ולמה? ואת יום אחרי יום נאבקת על כל פירור את מקיאה את כל הסודות בשירותים ואת חייה בין האסלה מלקרר וחולמת על היום שבו תיהיי לבד ואיש לא יעקוב אחרייך או יאיים באישפוז ואת שוב תיהיה רזה מאושרת ואת נזכרת כמה יאוש, כאב הביא לך הרזון ואת מנסה לנער אחרות שלא יגיעו למצב שלך אבל הן בשלהן ואת נזכרת כמה היית כמוהן וכמה לפעמים את עדיין שם ואת רוצה לעזור ומרגישה חסרת אונים באיזה זכות את מטיפה להן הרי בעצמך בסתר ליבך חולמת על עוד קילו פחות.... ואת מבטיחה שאת תנצחי אם לא בשבילך אז בשביל דנה אז דנה שלי אני יננצח ואני ילחם כל עוד נפשי בי שלא יפלו עוד בנות לבור הזה שלנו לבור שקבר אותך ואת מסתכללת סביב ורואה תחברות הכי טובות שלך הולכות לאבדון לאותו מקום ואת לא יודעת אם לכעוס לצעוק או לבכות ואת ממשיכה להטיף ובעצמך בשקט בשקט הולכת לאסלה ושופכת בפניה את כל הכאב וכשכואב לך נורא ואת מרגישה שאת לא יכולה להקיא יותר את חושבת.. ככה דנה הרגישה לפני הדום לב? ואת לא כותבת את זה ולא מספרת לאיש שכל לילה את מאשימה את עצמך שעזרת לחברה הכי טובה שלך למות למות בכבוד קראתן לזה אז למות מרעב והגוף נוקם בך על כל התעלוליות שלך בו ואת לא מבינה למה כואב ולמה לא מרפה ולפעמים כשהצלעות כואבות מרוב הקאות את נרגעת כי אז את יודעת שהקאת הכל וזה מעלה בך חיוך טיפשי מאוזן לאוזן וכשכואב בקיבה כשאת אוכלת את מצטמררת ובוכה כי את מרחיבה את הקיבה שלך עכשיו היא כבר לא דבוקה לגב ואת יודעת שאת חייה חיים מטורפים ואת רוצה להזהיר את כולם את חיית שנים בבתי חולים כדי להילחם במה שנקרא הפרעת אכילה ועדיין לפעמים בלילה בלילה או אפילו באור יום את אומרת אחחחח רזון! ואני נשבעת שלא אשקוט ולא אנוח עד שלא אצליח להציל לפחות אחת מהסבל הנורא הזה אני יוכיח לכולם שאני לא כרונית ושאני אדע ימים יפים גם בלי הפרעות אכילה ולך יקרתי שקוראת את כל זה ואומרת לי זה לא יקרה אני אדע להפסיק אני מודיעה לך גם לך זה יקרה! אם לא תפסיקי עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי... את לא תנצלי מהתופת הזאת!

קראתי את המילימ האלה..ורק דמעות הצלחתי להעלות. כי זה כל כך נכונ:-(

אני בת 26 גובהי .1.70 ואני שוקלת 46 אני בלחץ כי רוצים לקחת אותי לטיפול משפחתי רוצה לקחת אותי ל"שחף" וזה יקר ואני לא רוצה שיוציאו סכומים כאלה. יש מקומות מומלצים אחרים אמרו לי שאלך לתל השומר מישהו יודע על המקום? אני מפחדת מאישפוז ורוצה להבריא

היי לך..מהצד השני.. שחף היא מוסד פרטי שחייב לממן את עצמו ולכן זה יקר אבל ביחס לחיים שלמים שתצליחי לשקם ולהחזיר לך את הכוח החיות והתסביך עם האי אוכל..ההרעבות וכו'..זה שווה כל שקל. אני טופלתי בתל השומר כי לי לא היתה אפשרות כלכלית מזהירה..אבל הגעתי לשם והם היו מקצועיים אחראיים והיה נהדר..כך שלא הרגשתי שם שזה לא יילך..ידעתי שהיכן שאחליט לטפל זה לא משנה..העיקר הוא אני הרצון הכוח והמוטיבציה שאשקיע..כי גם אם אלך למקום פרטי ולוקסוס כביכול..ולא ארצה בפנים אמיתי, להבריא זה לא יעזור.. כך שאם נראה לך תל השומר זה מצויין ואם אגודת שחף לכי על זה בלי רגשות אשם..על הכסף תחשבי לחילופין חס וחלילה משפחה שהבת שלהם חולה במחלה קשה אז מה? הם לא משלמים כל חודש אלפי שקלים תרופות זריקות וכו?? זה לא מותרות זה טיפול רפואי לכל דבר ומגיע לך לחיות זה יכול לקרות לכל אחד!! כך שתהיי רגועה ותחליטי את איפה את רוצה להתחיל!!! המון הצלחה מתוקה שלי אוהבת דינדין

תודה על ההתייחסות את מקסימה ואני מעריצה אותך על ההחלמה והתושייה מקווה שיהיו לי הכוחות להמשיך במה שאני רוצה להתחיל זה קשה כבר הבוקר קמתי עם מועקה בחזה ולחץ. יהיה טוב אני מקווה

תודה על ההתייחסות את מקסימה ואני מעריצה אותך על ההחלמה והתושייה מקווה שיהיו לי הכוחות להמשיך במה שאני רוצה להתחיל זה קשה כבר הבוקר קמתי עם מועקה בחזה ולחץ. יהיה טוב אני מקווה

היי אני בת 30 סובלת מאכילה כפייתית לפני כחודש התחלתי טיפול פסיכולוגי. בטיפול אני לומדת לתקן צורות מחשבה שגויות אשר הביאו אותי לאכילה הכפייתית. הטיפול אומנם נפשית עושה לי טוב . אך יחד עם זאת הבולמוסים לא מפסיקים . כמעט כל יום יש לי בולמוס . לא הייתי אמורה כבר לראות תוצאות בצורת האכילה , ובצורך לאכילה??? מתי אצלך התחלת לראות שיפור מתחילת הטיפול?? אני שוב מתחילה עם היאוש מפחדת שהטיפול לא יעזור .

מיכל יקרה ראשית מצויין שהתחלת טיפול..במסגרת מה? והאם ניתנו לך כלים להמשך ושינוי החשיבה? אם כן, מדוע אינך משתמשת בכלים באופן מעשי? ברגע שאת מזהה שאת עומדת לעשות בולמוס לברר מה קורה מה ההרגשה ומה מביא אותך ע"י פיתרון הולם לבעיה את לא תפתרי באמצעות האוכל את הבעיה או החור רגשי..הכאב או שמחה או מה שלא יהיה.. אני ראיתי שיפור משמעותי לאחר כשלושה חודשים בערך..אבל עבדתי קשה..היו לי נפילות אבל המטפלת שלי גם אמרה לי ..שזה תלוי במטופל בשלב הריגשי ובבשלות בו הוא נמצא וברצון האמיתי לצאת מזה!! יש אנשים שיכול להיות שהטיפולים ישפרו מצב רק אחרי המפגש ה- 20 ויש כמוני אחרי 10 מפגשים! זה ההבדל בין מחלה רגילה לבין הפרעות אכילה וצריך לקחת בחשבון שזה לוקח זמן ובין לבין גם אחרי שיפור משמעותי יש נפילות אז מה? זה לא ביום אחד זבנג וזהו! מיכלי.. חשוב לא להתייאש להגיד לעצמך "אני בתהליך החלמה שלוקח זמן" ולראות את המטרה הסופית..לא לעזוב טיפול כי לא ראית השפעה זה גרוע אין טיפול שתתחילי ומיד ישפיע..סבלנות כוח ורצון חזק לעזור לעצמך!! אל ייאוש זה יקרה..סוד - הרפואה הוא בסבלנות ובהתמדה! חיבוקים וכל הכבוד שהתחלת ..זה מחצית דרך..ההכרה במחלה וטיפול..תמשיכי אני כאן אם תצתרכי כל מה שתרצי חיבוק דינדין

מאז ומתמיד התעניינתי בתזונה ובדיאטה. אך לאחרונה (לפני חודשיים בערך) נהייתי ממש אובססיבית לגבי זה. התחלתי לספור קלוריות וכאלה... עד שמממש התיאשתי ולא אהבתי את מה שראיתי במראה ופתאום לא יודעת למה הפסקתי לאכול. ואז ממש רזיתי. לאחר מכן התחלתי לאכול. ואז שוב הפסקתי לאכול.בשלב זה כבר הורי שמו לב לכך. הם לקחו אותי לדיאטנית. זה לא ממש עזר ונהייתי אובססבית עוד יותר ונכנסתי לכל מיני אתרים ואני כבר יודעת את הערך הקלורי כמעט של כל סוגי המזון. התחלתי להסביר להורי שאני בסך הכל אוכלת בריא כמו שנערה בגילי צריכה לאכול. הם הסכימו וראו שאני אוכלת בריא. מה שהם לא ראו שאני... בנפש שלי, הנשמה שלי פשוט נהייתה אובססיבית לגבי זה. התחלתי לשתף את חברותי בזה כי הייתי כבר מיואשת ממה שראיתי במראה. לא עזר כלום. ופשוט נשברתי מה"תזונה הבריאה" והתחלתי לבלוס. בפעם הראשונה שזה קרה הרגשתי ממש מלאה שהיה בא לי להקיא. אז שתיתי מים וכתנועה לא מוגדרת הכנסתי אצבע והקאתי....

מתוקה את לא אבודה בכלל את הגעת למקום הנכון שבו תוכלי לקבל תמיכה מלאה בנושא הרגיש הזה! דבר ראשון בזה שאת אמרת להורים שלך שאת אוכלת "בריא" את לא משקרת להם את משקרת לעצמך והייתי רוצה אם ביכולתך לקרוא את הספר "שקרים שסיפרתי לעצמי" של אבי לונטין שבו בחורה מראה את זה כמה היא שיקרה לעצמה ולא לאחרים אפילו בזה ש"תספרי" לאמא על זה שאת אוכלת נכון ובריא סה"כ זה בולשיט סליחה על הביטוי את משקרת רק על עצמךכך גם אני עשיתי בהתחלה הייתי מורידה לאט לאט את כמויות באוכלת ואח"כ עושה פעילות ספורטיבית עד שהרסה לי את הגוף כי אחרי תקופה מסויימת שלא אוכלים ועושים ספורט שורפים שרירים. קיצר את משקרת לעמך ולא להורים

מתוקה את לא אבודה בכלל את הגעת למקום הנכון שבו תוכלי לקבל תמיכה מלאה בנושא הרגיש הזה! דבר ראשון בזה שאת אמרת להורים שלך שאת אוכלת "בריא" את לא משקרת להם את משקרת לעצמך והייתי רוצה אם ביכולתך לקרוא את הספר "שקרים שסיפרתי לעצמי" של אבי לונטין שבו בחורה מראה את זה כמה היא שיקרה לעצמה ולא לאחרים אפילו בזה ש"תספרי" לאמא על זה שאת אוכלת נכון ובריא סה"כ זה בולשיט סליחה על הביטוי את משקרת רק על עצמךכך גם אני עשיתי בהתחלה הייתי מורידה לאט לאט את כמויות באוכלת ואח"כ עושה פעילות ספורטיבית עד שהרסה לי את הגוף כי אחרי תקופה מסויימת שלא אוכלים ועושים ספורט שורפים שרירים. קיצר את משקרת לעמך ולא להורים

ככה זה מתחיל בדיוק בשנייה שבאופן לא מוגדר הכנסת אצבע והקאת..כי בתת מודע לא אהבת מה שראית קודם במראה..ומבחינתך אסור לך לאכול ( הרגע ראיתי במראה דבר שאני לא אוהבת..אסור לך לאכול!) ואז דחפת אצבע להוציא את ה"אסור" לך כרגע! חבל את חייבת לעבוד על הדימי העצמי אולי פעילות גופנית מהנה תעזור גם כי יש בזה משהו שמרומם את הנפש וגם כייף! ולגבי כל הדיאטות והאובססיה זו בעיה שמתחילה להירקם כל טיפול כשהבעיה עדיין בחיתולים תביא תוצאה נפלאה..כי אם לא תיפלי למעגלי האוכל וההרס העצמי ולא רק שלא תשיגי את המטרה כי לא תמצאי אותה גם תפגעי בעצמך לחיים! אז צריך לפנות עכשיו לעזרה פסיכולוגית או ברפואה האלטרנטיבית..לשיחות...דחוף!! לא לאבד זמן! היי חזקה ואל ייאוש..אפשר לעזור לך ! יום נעים דינדין

אם מישהו יכול לעזור לי אני אשמח מאוד :) מה זה בכלל תוסף תזונה??? כתוב של מגה גלופלקס טבליות קלוקוזאמין וכונדרואטין. אני חייבת לדעת מה זה!!!! זה מאוד חשוב!!!!!!! אם מישהו יודע ויכול להסביר לי. תודה רבהההה-נעמה

כל דבר שבא להשלים חסרים של הגוף בחומרים שונים נקרא תוסף תזונה למשל ויטמינים, כדורי ברזל וכל הדברים האלה. אבל מגה גלופלקס זה תוסף מסוג שונה כי הוא נועד בכלל לכאבי פרקים. אני לא כל כך מבין למה קישרת בין תוסף תזונה למגה גלופלקס כי זה הדבר שהייתי הכי פחות קורא לו תוסף תזונה כי הוא לא קשור לתזונה בכלל אבל אם ככה טוב לך... למה את חושבת שאת צריכה לקחת תוסףך תזונה? רק שתדעי לך שזה לא עובד ככה "אם זה לא יועיל זה בטח לא יזיק" כי זה כן יכול להזיק וכדאי לך להתיעץ עם רופא ולוודא שאת באמת צריכה את תוסף התזונה מהסוג הזה או אחר בהצלחה

אני חושבת שכדי להחלים אני חייבת להגיע לאותה נקודה בה אני אבין שהמחלה לוקחת ממני יותר ממה שהיא נותנת. אולי ברגע שאבין שיש בה יותר מגרעות מיתרונות, אני ארצה להתחיל להילחם. כרגע הדבר אינו כך. המחלה נותנת לי כל כך הרבה דברים כך שאני לא מוכנה לוותר עליה. מבחינתי,כרגע, לוותר על המחלה זה מעין התאבדות- זריקה של עצמי אל תוך העולם מבלי הכלים להתמודד עימו. נכון שעברתי כבר כמה שנים של טיפול פסיכולוגי, ניסיתי כמה סוגים של כדורים, השתתפתי בקבוצות שונות ונכנסתי לאישפוז בתל השומר....כל הדברים האלה, חלקם פחות חלקם יותר, תרמו להבנה שלי. אך אף אחד מהם לא שינה את הרגלי האכילה. כנראה שלאורך כל הדרך, עדיין לא הייתי מוכנה לוותר. אני ממשיכה בטיפול. מנסה למצוא את הסיבות מדוע אני נאחזת כל כך חזק....

למה נראה לי שהיינו מאושפזים ביחד בתל השומר (-:

דניאל.. את לא נאחזת בכלל את מתחבאת מאחורי המחלה הארורה הזאת!! וזה לא מבחינתך להיזרק או להתאבד זה לא נכון.. אולי יש לך כלים אבל הפחד לראות את עצמך ללא המחלה, ללא הרחמים על עצמי, ללא לדעת שדניאל במצוקה שאולי דניאל תאסוף הצלחות בחיים ותתקדם ותמשיך ותהנה..זה לא מתקבל אצלך ומתפרש כ"פחד מהצלחה" יכול להיות? את פשוט בוחרת בכסות המחלה ולא בהתמודדות כי את יכולה..ולא רוצה כי נוח לך להתחבא במקום המוכר מאשר לקום על רגלייך ולהתמודד ולחיות כמו שהחיים הנפלאים האלה מציעים לך!! כולי תקווה שביום מן הימים כמו שקרה לי הבנתי שזה לא מכסה אותי יותר..רק מוסיף לי דיכאון ופנים חיוורות ועצבות ואיבוד שנים יקרות..ועמדתי ללכת בשביל החיים.. מקווה שזה יקרה לך כמה שיותר מהר ולא כמוני אחרי 13 שנה.. אוהבת דואגת ומאחלת לך רק טוב דינדין

ירדתי נהדר, הרגשתי מצויין, עכשו כבר עליתי 7 ק"ג ואני לא מצליחה להפסיק לאכול.כל יום אני מתחילה מחדש, כל אוכל שטותי הופך שוב להיות טוב בעיני. אני שומרת חצי יום אוכלת אוכל בריא אשר באמת גם טעים בעיני אך בולסת בחצי השני. לא יודעת כיצד להפסיק. אם אני מחוץ לבית-זה אחלה אבל כשאני חוזרת הנה זה בא.כל דבר טוב בעיני. אני מרגישה מגעילה, מבטיחה לעצמי להפסיק עם הזלילה לא הולך, אין ספור דיאטות כבר עשיתי. ותמיד תמיד אותו הריטואל.הדיאטנית שלי מוצלחת העצות מתאימות לי אך כשאני עוזבת אותה כאילו אין אלוהים, שכחתי אותה לגמרי. תמיד אותו סיפור מה עושים , אולי פסיכולוג הוא האיש שיעצור לי בראש? מה עושים ? מה? אני ממש אבל ממש אומללה.

ללכת לקבוצות של O.A ?? יש אנשים שזה עוזר להם. אם את לא יודעת מה זה תגידי ואספר לך. לפי דעתי את לא בפורום הנכון. כנסי לפורום של בלה אגמון הרזיה ללא דיאטה. היא מעולה. הדרך שלה היא הדרך הנכונה. אני בטוחה למרות שעוד לא התחלתי.

בודאי שניסיתי, גם שם הייתי, הכל טוב בהתחלהכשאת/ה מלאי התלהבות להצליח לרדת ואמנם יורדים נפלא ואז...., אחרי שנה, נו זה ככה לפחות אצלי, מגיעה נקודת השבירה.השבירה היא הבעיה, לא הירידה. כמה באמת הצליחו לשמור?אבל תודה.

עידו יקרה.. צריך לבדוק מה הם הדברים שמביאים אותך לידי אכילה לא מבוקרת ללא קשר לרעב או שובע.. לדוגמה מה קורה כשאת באה הביתה...(מלבד שאוכל נותן הרגשה ותחושה נעימה של בית= שייכות= ביטחון) את צריכה לעשות עבודה עם עצמך אילו "שדים" גורמים לך לפנות ולהתנפל על אוכל.. האם רק בבית את מרשה לעצמך ל"אבד שליטה" והאיבוד שליטה באמצעות האוכל? האם בחוץ את מחוייבת לחברה לעמוד בסטנדרט מרגישה במן "משטר" וכשאת באה הביתה פורקת את עול "הגבולות" באמצעות התנפלות על "אוכל" שהוא בעינייך אסור או בצורה מוקפדת מסודרת.. קשה לך להתמודד בחיי היום יום עם ההרגשה של"מה כולם יגידו אחרי שירדתי"? יש המון שאלות ויש לפתור ולטפל בזה כי אם לא תעשי כן דיאטנית לא תפתור זאת זה שוב יהיה מעגל "קסם" היא תהיי "שוטר" ואת תהיי ב"מסגרת נוקשה" וברגע שתעזבי שוב תתנפלי.. יש דברים מעבר שיש לבודקם לעומק..ואם תעשי זאת תפטרי זאת אחת ולתמיד בחייך.. יש טיפול שיחות ועזרה אשמח לשמוע ממך.. היי חזקה ובריאה יום נפלא דינדין

אהבתי את המילה "שדים". כן,זה נכון, הכל קורה בבית כי בחוץ כולם רואים. מה גורם לי אין לי שמץ של מושג, אני יכולה לתרץ בצרות, נוח להתרפק ולהגיד צרות. עובדה שבמשך השנה הצרות היו ובכל זאת החזקתי מעמד. עכשו לא השתנה כלום, רק האטרף התווסף, כן אני יודעת שדיאטנית לא תעזור, אני צריכה מישהוא שידפוק לי בראש כי לבד עובדה אני לא מסתדרת. תודה על ההתייחסות.אני יודעת שעכשו אני אלך לחפש משהוא טעים ואין הרבה בבית כי אני דואגת שגם לא יהיה.ואני נלחמת באם להכנס למטבח או למיטה. נראה מי ינצח, סביר להניח שהשד הרע, ושוב מחר יום חדש אשר חציו אוכל מזין בריא וטעים וחציו השני שוב מלחמות. תודה על ההתייחסות

קראתי כמה מההודעות האחרונות בפורום ופתאום עלתה בי המחשבה הבאה... כל ההודעות מתעסקות באוכל, מה הוא גורם לנו, מה הוא עושה לנו, משקל גבוה/נמוך והרצון לרזות. למה אנחנו מתעסקים רק בסימפטומים של המחלה ולא בגורמים שלה? הייתי רוצה לשמוע כמה מהסיפורים של הבנות/בנים, ובמיוחד, למה הם לא מצליחים לוותר על המחלה. מה היא נותנת לנו? אחת הסיבות שאני חולה היא כי המחלה נותנת לי דברים שאני לא יכולה להשיג בצורה אחרת. כל החיים שמתי את כל העולם לפניי, מחקתי את עצמי בשביל אחרים. בתוך המחלה, למדתי לשים את עצמי ראשונה. אם אני צריכה להקיא, מצידי שכל העולם יתפוצץ.... כל הכעס והמטענים שיש לי כלפי אמא שלי מצאו ביטוי באוכל. בעזרת האוכל (או האי אכילה) אני מכאיבה לה ומחזירה לה על הטעויות שלה. אני לא מרשה לעצמי לפגוע בה מילולית אז אני משתמשת באוכל. אלו רק שני דברים שהמחלה נותנת לי...יש עוד הרבה. הייתי שמחה לשמוע תגובות. חג שמח!

לדעתי אם נמצא את הגורם של המחלה יהיה יותר קל לטפל בה ע"י טיפול בגורם עצמו ולא התעסקות בסימפטומים זה כמו שאם רוצים לעקור עץ צריך לעקור אותו מהשורש כי אם נחתוך רק את הענפים הוא יצמיח ענפים חדשים וואלה יצא לי משל מה זה טוב...

זה ממש נכון מקסימה שלי..הן באמת חלק מהסיבות שגורמות להפרעות אכילה.. רק טעות אחת..קטנה וחמורה שהשימוש באוכל כמפלט..כפורקן לכעס ולהרס העצמי הוא טעות יסודית..זו בריחה מהרגשות ומהתחושות כאילו אנחנו לא שם או לא בסיטואציה שקשה לנו איתה ולהתמודד מולה..וכשזה הופך להיות כאילו הפיתרון זה חמור כי ממשיכים וזה לא באמת פותר..אבל מה הוספנו לעמינו בנוסף לכל עוד ייאוש והרס ובריאות לקוייה.ובעצם קיבלנו אפס הצלחה! הדרך הראשונה בטיפול היא מה שאת עשית כבר עם עצמך זה בירור מה מביא אותך לכך וזה נפלא באמת!!! מכאן את יכולה להמשיך להבריא לטפל בהתמודדות עם הכעס על אמא..ברגשות ובמיקוד שלך בעצמך בעולם שלך..שגם לך מותר לכעוס ולבטא את עצמך ומותר לך להנות ולעשות דברים גם אם לאחרים לא נראה זו זכותך!! מקווה שתפעלי בכיוון הנכון יש לך אבני דרך בנויות..וזה כבר התחלה.. המון בריאות נשיקות דינדין

אל תאשימי את אף אחד, גם לי אמר הרופא תפסיקי להשקיע את הצרות שלך באוכל. הכל זה רק תרוץ, לכל אחד יש את הצרות שלי, למי יותר קטנות ולמי יותר גדולות, אנחנו צריכים להתעלם מהצרות האישיות שלנו ולהתרכז בעצמנו. לא לחפש תרוצים, הנקודה וכאן הבעיה שהכל מילים בתאורייה, איך בורחים ונגמלים מאכילה כפייתית. כולם יודעים על מה אני מדברת, צרות אישיות אוו לא, מה עושים? אי אפשר לנער את הצרות האישיות שלנו. הם חלק מהחיים, או אפשר להגיד לבעל חולה לך, וכהנה וכהנה. אנחנו צריכים לפתור את בעיית האוכל ולא את המחלה / צרה שאולי גרמה לאכילה הכפייתית שלנו

שלום! שמי ליאת ואני בת 22 כבר אמא לילד בן 3 . טוב זה היה ביקצרה . ליפני כשנה וחצי החלמתי מהבולמיה הייתי שוקלת 45 קילו .במשך שנה וחצי של ההחלמה ניסיתי לישמור על איזון הגוף (לא לעלות יותר מידי במשקל)בשלב מסוים אנשים כלפי חוץ התחילו לומר לי הוי..... ליאת כמה שמנת ... עליתי על המשקל (שבמשך שנה שלמה לא ראיתי משקל)והייתי בוואוו..........אמא......הגעתי למשקל 88 והגובה שלי הוא 1.67 ואז באמת הבנתי ששמנתי. אין לי מושג איך עליתי בצורה כזאות שאני במשך כל הזמן הזה הייתי רודפת דיאטות .יש לך תשובה בשבילי איך זה פיתאום קרה? במה אני אמורה להישתמש ? בקיצור ליפני כחודש וחצי הגעתי למצב שאני באמת מוטשת והתחלתי שוב ליבלוס ולהקיא אומנם לא בצורה רצינית אבל זה קורה אחד ליום (ממש כמו התחלתיות של הבולמיה) אני מפחדת כצת מבוהלת מהמצב רוצה עזרה והרבה טיפים לירידה בטוחה ולא מטופשת בבקשה אילה . אני זקוקה לעצה טובה ובונה תודה ...

קודם כל את חייבת אבל חייבת לשים לך גבול אדום ולהגיד "אני לא מקיאה! לא משנה מה יהיה!" זה מתחיל מפעם אחת ביום ואת יודעת טוב מאוד איפה זה נגמר... אז דבר ראשון תעצרי את הכדור שלג הזה כשהוא עדיין קטן אחרי זה תתחילי לעבוד על עצמך על אכילה נכונה ותתחילי לשים לב למה שאת אוכלת (ומה שאת שותה כי בפחית קולה למשל יש 132 קלוריות והרי זה "שתיה" אז זה לא נחשב, שימי לב גם לסוכר שאת מוסיפה לנס קפה ולכמות החלב ותכפילי את זה במס' כוסות הקפה שאת שותה ביום... תגלי שהרבה קלוריות מגיעות מהשתיה בלי ששמים לב) תלכי לדיאטנית שתבנה לך תפריט בהתאם לפעילות שלך תעשי פעילות גופנית 3 פעמים בשבוע והכי חשוב - אל תחשבי אפילו לעשות דיאטת כאסח!!! זה רק יעלה אותך במשקל! תאמיני לי! יהיה חבל אם תתעקשי לעשות כאסח כי את תחזרי לכאן עוד כמה שבועות עם עוד כמה קילוגרמים... את רוצה לקחת את הסיכון?

ליאת מקסימה.. אני מבינה את הבהלה שלך גם לי זה קרה שהפסקתי ל- 5 שנים כשנישאתי ועד גירושיי ולא עליתי גרם אפילו רזיתי..ועם גירושיי שוב זה תקף אותי הבולמוס וההקאה..פעם בשבוע וכך הלאה עד ששוב מצאתי עצמי בין כותלי המטבח- קו שירותים - מטבח וחזרה! אני יודעת שכל הערות האנשים בעניין ההשמנה הביאה אותך לדון בדימוי העצמי שלך והביטחון נפגע.. יש לך צורך בטיפול שכולל דיאטנית ופסיכולוגית..כי להפרעות מעין אלה דרושה עבודה אישית על מה שמתחולל בתוכנו אפילו יותר מעמידה במשטר של דיאטה.. ההתקפות באות לך לאחר חרטה על מה שאכלת..(הרי אמרו ששמנתי מה פתאום אני אוכלת..ואם אכלתי אז קדימה עד הסוף ולהקיא הכל!! נכון שזה ככה?) אני יודעת בדיוק מה עובר לך בראש ויש פיתרון..קחי עצמך בידיים כי אם מספיקים בזמן לא תיקלעי יותר מאוחר לתסביכים ודיכאונות ויותר גרוע.. היי חזקה ליאת חיבוקים דינדין

מה אפשר לעשות כדי לא לאכול הרבה ולהשמין. אני מרגישה שהטיאבון המופרז שלי זה ענין פסיכולוגי. אני מנשנשת ללא גבול,במיוחד בשעות הערב. אבקש עזרה.

רומי מתוקה.. יש לבדוק מה קורה לך בערב..איזה תחושות מתעוררות אצלך בעת הריצה לאוכל..האם חזרה מהעבודה? האם שקט נינוחות? ביטחון<? פחד מבדידות ? יש מליון סיבות תעשי בדק בית..ותמצאי מה באמת מביא אותך לכך הרי זה לא שאת רעבה כי אם היית רעבה היית אוכלת משהו ושבעה וממשיכה בפעילות הרגילה..(מקלחת, צפייה בטלויזיה, חוג, חברים וכו) משהו קורה וצריך לבדוק אני עזור לך אם תרצי בכיף שמרי על עצמך דינדין

שלום בתקופה האחרונה אני מצויי במצב לחץ מתמיד... לא אוכל כמו שצריך... רציתי לדעת האם יש קשר בין מחסור של ויטמין B12 ללחץ ונשירת שיער..

שלום לך! לשאלתך מחסור בויטמין בי- 12 מביא לשינוי מצבי רוח קיצוניים לעיתים להתנהגות אגרסיבית, ואפילו דיכאון..ופגיעה בזיכרון. גם נשירה יכולה לבוא בשלב מאוחר יותר..וכנראה שאתה לא אוכל בשר ועוף נכון? אם אתה לא אוהב..אתה חייב לקבל את הויטמין או בכדור טבעי - סולגאר או משהו או לחילופין לאכול דברים עם הויטמין שהם לא בשר..אפשר לבדוק אפילו באינטרנט יש המון חומר על הויטמין הזה! כדאי לבדוק זה חשוב! בריאות וחיים טובים דינדין

יואוו דינדין..אני לא יודעת מה עובר על המשפחה שלי..ועל העולם בכלל! דבר ראשון, אחותי הגדולה (16.5) נפרדה מחבר שלה, כתוצאה מכך היא נכנסה ל"דיכאון" ומאז היא לא אוכלת כלום. היא "פשוט לא רעבה".. 3 ימים היא לא רעבה! וכתוצאה מכך- ירדה לה הבטן, ולה באמת הייתה בטן!! ב-3 ימים היא ירדה 5 קילו!!!! היא שוקלת עכשיו 39.. שזה כמעט כמו המשקל שלי!! וכולם מחמיאים לה.. ואומרים לה שהיא רזתה... אמא שלי כל היום צועקת עליה שתאכלאבל היא בתגובה: "אני לא יכולה אין לי תיאבון". אוףף איך אני מקנאה בה!! הייתה לה בטן יותר משלי!! וכל הזמן הייתי מתנחמת בזה.. אבל עכשיו היא יכולה ללבוש חולצות צמודות ויפות-ואני לא!. דבר שני, אמא שלי, גם בדיאטה משלה. "דיאטה." היא אוכלת ארוחה אחת ביום. עכשיו את במינה מאיפה אני למדתי להרעיב את עצמי??? אבל אני רצינית!. כל החיים שלי אמא שלי עושה דיאטות, ותמיד הן כאלה. מממנה למדתי. חשבתי שככה עושים דיאטה. כי ככה אמא שלי עשתה.. מה? אמא שלי טועה?? לא יכול להיות.. ככה חשבתי!. מסתבר שהיא טועה. חוץ מהרעבה היא שותה כל היום תה טיבטי.. בערב שישי.. היא לא אכלה.. אז שאלתי אותה למה היא לא אוכלת אז היא ענתה שהיא אכלה כבר את הארוחה שלה היום.. אבל היא הייתה ממש רעבה..[[מזכיר לי את עצמי..]] אז אמרתי לה: נו?? ומה היה כשתיגמר הדיאטה?? תתחילי לזלול?? והיא לא ענתה. אבל זה בדיוק מה שייקרה. לפחות עכשיו היא כבר לא מקיאה.. בערב, באה חברה של אחותי לבית, והיא דיברה עם אחותי ועם אמא שלי, ואמרה שהיא עשתה דיקור, ושהיא יורדת במשקל.. ובלה בלה בלה.. דודה שלי עכשיו גם התחילה בדיאטה, והיא רוצה ללכת ברגל עם אמא שלי רק בתנאי שגם אני יבוא, וגם אמא שלי רוצה שאני יבוא ואם לא אז הם לא הולכות ברגל. ולי מזה כבר אין כוח לזה.. אז הם פשוט לא הולכות. בקיצור דין, אני מרגישה מזה אאוטססידרית במשפחה שלי.. פתאום כולם בדיאטה, כולם מרזים כולם לא אוכלים.. רק אני נשארת פרה שמנהה.. אוכלת ואוכלת. לא יורדת במשקל, לא מרעיבה את עצמי.. דין, מה קרה לעולם פתאום?? מי שלא בדיאטה הוא לא נורמאלי?? ממתי דיאטה הפכה להיות הנורמה של חיי היומיום?? כמה זמן ייקח עד שגם אני ייכנס שוב לעולם הדיאטות שעד לא מזמן שהיית בו וכמעט נפלתי אל ההפרעה??.. נראה לי שעם משפחה כזאת ועולם כזה..אני לא רחוקה משם. שוב. כמו פעם. אוףףף דין, הלוואי והייתי רזה טבעי.. נמאס. **חמודה**

דינדין, יש לי עוד שאלה קטנה.. תראי, אני יודעת שעכשיו באמת יש לי בטן, אבל יכול לקרות מצב שבו נגיד אני יירד במשקל אבל לא ישים לב שירדתי למרות שאני באמת ארד??? כאילו, שאניעדיין יחשבו שיש לי בטן גם אם לא תהיה לי?? כי אני יתחיל עכשיו [[אבל הפעם באמת!!] לעשות כפיפות בטן, אבל מה אם הבטן תרד ואני פשוט לא ישים לב לזה? ואז אני סתם ימשיך עם הכפיפות בטן?? או שבעצם לא יכול לקרות לי מצב כזה??? יום טוב **חמודה**

באשכרה משהו השתבש להם... עכשיו אני מבין איך ילדים מפתחים הפרעות אכילה, אבל זה שאמא שלך יודעת שיש לך הפרעה ובכל זאת היא משדרת לך מסרים של דיאטה זה ממש חוסר אחריות! והמלצה שלי - עזבי את הבטן, אל תהיי כל כך אובססיבית לגבי הדיאטה ותראי שתחשבי פחות על אוכל ואולי אפילו תרדי במשקל אבל אל תחשבי על זה כל היום. זה כמו שאני יגיד לך אל תחשבי על פיל ורוד! בטח שתחשבי על פיל ורוד, הרי אין סיכוי שלא... ככה זה אותו דבר לגבי האוכל, כשאת אומרת לעצמך שאת לא רעבה ואת מנסה להדחיק את המחשבות על האוכל את רק נעשית יותר ויותר רעבה.

חמודונת שלי..מה זה רזה טבעי? זה כשאדם אוכל הכל באמת כשהוא רעב וזה לא משנה בריא או לא ובכמות שבה הוא מרגשי שבע באמת!!ולא חושב על דיאטה כל היום!! ושנית דיאטה כל העולם? בדר"כ אחרי החגים שאנשים מרשים לעצמם קצת יותר מהרגיל..הם נכנסים למשטר ואח"כ חוזרים לאכול רגיל וזה טבעי..לעם ישראל שהחגים רבים תודה לאל..והארוחות חוגגות... חמודונת זה טבעי העולם לא השתגע בכלל את שרואה זו בצורה שונה!! לגבי אחותך זה קורה כשאדם בדיכאון או עצוב אובד לו התיאבון או שהוא משליך את בעיותיו על השליטה באוכל כי אין לו שליטה בחיים ...וזה לא נכון אבל זה קורה..והירידה במשקל..היא מחוסר נוזלים ולא מדיאטה..ואח"כ היא תחזיר את הכל כל מה שיורד בקלות עולה בקלות.. אני מקווה שעזרתי לך ותדעי שאני חושבת עלייך ומקווה שיהיה לך טוב נשיקות דינדין

אני מ-ת-ה ע-ל-י-י-ך!!! כל פעם שאני רואה את ההודעות שלך אני מתעודדת..:-) רזה טבעי זו מישהי שרזה בלי דיאטות, ואוכלת מה שהיא רוצה, בלי ארוחות מתומצתות.. כמו שהיתיי פעם!! ומה עם אמא שלי?? גם היא השתגעה לגמרי.. הרבות משלשלים...יש לי דה ז'ה וו... חג עצמאות שמח:-) **חמודה**

היי לכן . אני בת 36 אמא ל2 שפשוט רזה מדי חשבתי שלאחר ההריונות ישאר לי מעו שומן פה ושם אך....לא נשאר כלום. אני אוכלת כשאני מרגישה רעב וכשאני שובעת אני קמה גם אים לא סיימתי את המנה .אוהבת מאוד במבה אני אוכלת בשפע ,עים נס קפה חייב להיות וופלים,פעם בשבוע אני מסיימת חבילת חלבה אך לא משמינה מציק לי הערות האנשים " היי מה את לא אוכלת יש לך גוף של ילדה" האים יכולה להיות סיבה רפואית? ואולי יש טיפים להשמנה? תודה מראש אני.

הערות? לאנשים תמיד יש מה לומר..עזבי.. את בסדר גמור חיה נכון וכך חי אדם נורמאלי ללא הפרעה כשמרגיש רעב אוכל וכשלא אז לא ..ולא כמי שחי עפ"י ההפרעה או דיאטנית וחייב כאילו זה מנטרה 3 ארוחות ביום וביניים..זה בולשיט.. אדם נורמאלי כמו ילדים תשימי לב אוכלים כשהם רעבים בלבד וזה לא משנה באיזו שעה..וכמות עפ"י מה שהגוף דורש ולא מעבר וזאת השאיפה של כל אחד.. את נפלאה ותרגישי טוב.. אין לך שום בעיה..תודה לאל.. וכייף לך שאת מחוברת עם הגוף שלך וקשובה לצרכיו ואותותיו והלוואי על כולם אז לא היו משמינים או מפתחים הפרעות.. חיים טובים מתוקה דינדן

הלוואי ואני הייתי רזה מדי. אפשר ללבוש ביקיני, וחולצות צמודות..ומה לא?? לא רק שזה רזה אלא רזה מדי?? פחחחח..הלוואי עליי.. **חמודה**

אם תשלחו לי את המייל שלכן תקבלו את זה להתרשמות ואשמח להארותיכן.

[email protected] תודה :)

גידי שלום, אני בחורה בת 22, התחלתי טיפול עקב בעיות אכילה (בולמוסים בלבד ללא הקאות). במסגרת הטיפול הוצע לי לקחת את התרופה רסיטל-כדור אחד ביום- ואני מרגישה שהתרופה גורמת לי להיות אפטית, וגורמת לי לעירנות יתר(קמה מאוד מוקדם- ומתקשה להרדם). הדבר מעלה בי חששות כבדים אני לא רוצה ליצור בעיה אחת בעוד אני פותרת את האחרת. השאלה שלי היא האם זו תופעת לוואי מוכרת והאם קיימת סכנה שאני אשנה את אופיי האנרגטי (מצבי הרוח נעלמים- אין יותר שמחה רבה או עצב רב)? האם קיימת תרופה עם מינימום תופעות לוואי או תחליף טבעי? ואחרונה: איך אדע לסמוך על שיקול הפסיכיאטרית?

הילה יקרה! אם אין לך אמון במטפל איך טיפול יכול להצליח....חשוב שתרגישי באינטואיציה האם האדם שאת יושבת איתו ופותחת את ליבך ומחשבותייך הוא מתאים לך..ואם הוא המליץ על רסיטל כנראה שזה יכול לעזור.. אני אישית מעדיפה שיטות אלטרנטביות להתמודדות ולא אילחושים וכדורים כי זה השפעה חיצונית ואני מאמינה בטיפול מבפנים..שניתן לעשותו גם עם כדורים זה לא סותר..אבל את תרגישי מה טוב בעבורך ותלכי על זה כל אחד אדם שונה מה שמתאים לאחד אינו מתאים לדני..תסמכי על הרגשתך.. המון בריאות וחיבוקים כוח וחיים טובים דינדין

אני בת 37 + 2. אכלנית כפייתית לדעתי. (בעקבות דיאטה של ד"ר חרמון שבה ירדתי מ- 82 ל- 62 ק"ג). אני 1.60. שוקלת היום 74 וחולמת להגיע ל- 64. קראתי את מכתב הפתיחה שלך והבנתי שהחלמת בעיקר דרך שיטות אלטרנטיביות. והשאלה שלי. מה את מייעצת לי. למי לפנות איך לנסות למצוא את שביל הזהב ? את האיזון הזה. מוכנה לעשות הכל כדי למצוא את האיזון. תודה.

מתוקה שלי..בדר"כ הפרעות נגרמות מדיאטות קיצוניות או מבוקרות אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בהם ואז מתחיל הסרט.. יש טיפול ואת חייבת לטפל בזה במיידי ..חבל על כל יום שעובר ..אוכל לתת לך כמה עצות וטיפים ולבדוק מה קורה איתך אישית.. המייל שלי הפרטי הוא : [email protected] תצרי איתי קשר ונדבר נראה איך אוכל לעזור לך..מכל הלב.. דינדין

שלום לכולם. אני סתם רוצה לעלות משהו ששמתי לב אליו. בכל מאמר ובכל סיפור על הפרעות אכילה תמיד כותבים " כמעט מתה", "הייתה על סף מוות". הבעיה היא שזה תמיד "כמעט" ,ברורררררררררררררררר ואני מדגישה ברור, שזה מזל גדול שכולם בסדר. אבל זה מעין גורם לי להרגיש שזאת לא באמת מחלה מסוכנת, הרי אם יש אנשים שמתו מזה למה לא מספרים גם עליהם! תמיד אומרים שזו מחלה מסוכנת אבל גם תמיד מספרים על אנות ומיות שחולות כבר 30 שנה. לכן אין לי פחד אמיתי מהמחלה, ואני כן יודעת את הסכנות (אני יכולה לכתוב ספר).

שריתוש! שלום לך.. מלבד הסכנה שהיא שלב המוות הסופי... איפה השנים של איבוד איכותם..וחיים עם כעס, ומצבי רוח, ותשישות ושיניים הרוסות ופצע בוושט וסיכון לחלות ב"סרטן" במעי הגס או מערכת העיקול מה עם הארוחות שאנחנו רואים את כולם אוכלים ולנו "אסור" זה לא סבל!!! מה עם שמחת חיים שנעלמת, נשירת שיער, שיער פגום ויבש, אי הבאת ילדים לעולם, שיבוש הורמונים, הסתרה ושקר..וחיים בצל הפחד להשמין תמידי!!! שרית זה המוות האמיתי..בזבוז של חיים ואנרגיה שלמים - שנים שלמות!! זה לא להאמין איך הזמן עובר ואת בביצה..מה יישאר לאדם לספר אחרי שמת..תבדקי כמה מאושפזים יש בארץ בבתי חולים עם זונדה והזנה בשל אנורקסיה חמורה כבר שכל המערכות לא מתפקדות.. פחד?.?? לצחוק בפניו!!! זה יותר מפחד מהמחלה...!! זה מוות איטי והרס חיים רק לאורך שנים..לפעמים הייתי אומרת עדיף להתאבד ולא לחכות שנים בשביל חיים כאלה!!! זה אמיתי!!מה קורה לך!! משפחה שלמה נהרסת..מה ראו וקיבלו הבנות שלי? אמא שכל היום גומרת את כל האוכל קונה ובולסת ושעות בשירותים...?? במקום לרדת איתם לגינה או לקניון או להנות מגידולם? מה הן קיבלו? הא? אמא עייפה ? עצבנית? לא יכולה לקום בבוקר או ללכת למסיבה בכיתה? שרית..אוי החיים בצל המחלה קשים מנשוא ויותר מפחידים מהמוות עצמו..מניסיון כואב מר שוחק ועצוב.. ומשום כך אני רואה עצמי כשליחה אמיתית להצלת כל מי שזקוק לעזרה ותמיכה ולשנות את אופן המחשבה שגורם לריקבון החיים הם יפים מדי בשביל שנבזבז אותם על מחלה כזו כואבת..תאמיני!! מאמינה? מלאכית שלי מקווה שיהיה לך רק טוב חיים מאושרים ושמחים באמת!!! כל טוב נשיקות דינדין

הגעתי למסקנה שאחרי כ"כ הרבה זמן שאני רק מסתכלת בהודעות שלכם אני סוף סוף גם יגיב. דינדין...את לא יודעת איזה פחד הכנסת לי!!יש לי תינוק בן שנה וחצי ואני מפחדת פחד מוות שהוא ישים לב להפרעות אכילה שלי את לא יודעת איזה תחבולות אני עושה רק שלא יראה שכל מה שאני מכניסה לפה אני לועסת ויורקת.אני מרגישה כזאת מטומטמת לקנות אוכל בכל כך הרבה כסף בידיעה ברורה שאני יאכל וירק הכל החוצה או במצב היותר טוב יבלע-ויקיא זו ההרגשה הכי מפגרת מילא לאכול-להרגיש שבעים ואז לקחת משלשלים וכך "כאילו" הגוף "נהנה" מהאוכל אבל - לא! אני אוכל יורקת ומקיאה ואז מתוך חשש שאולי נשאר משהו או שנגמר לי הכח להקיא אני לוקחת משלשלים להוציא בטוח כל פרור שנשאר.זה מגוחך זה נמאס וזה אף פעם לא יגמר כי אני לא רואה את עצמי אוכלת לחם ומשאירה אותו בגוף בהפקרות שהגוף יפרק אותו לבד ויחליט בשבילי מה לשמור ומה להוציא. אני מרגישה אפס מטומטמת ושמנה ואין מה לעשות כי אני לא מוכנה כרגע לטיפול כי לא בא לי להשמין במיוחד שאחותי מתחתנת ואני חייבת להכנס לשמלה הכוערת שלי. אין לי כח להתמודד. הגוף שלי נגמר בהקאות שאני מרגישה שהעיניים שלי יוצאות מהחורים(ממש ככה!!) בכל הקאה והמעיים מתהפכות בקרבן...איכס,פשוט מגעיל כל המחלה הנוראית הזו.

http://www.2-eat.com/recipe/194-כאשר-מישהו-עם-הפרעות-אכילה-מסרב-לקבל-טיפול/

זה מאד חשוב, אני בתור אמא לילדה שבעוד כעשר שנים תתחיל להיות מועמדת פוטנציאלית, מתכוונת לשלוח את זה ולהדפיס את זה, לחלק לאימהות שיבינו את הבעיה עוד לפני שהיא מתחילה. כשהייתי צעירה, לאחותי היה משהו דומה אבל אז אף אחד לא ידע להגיד לנו מה הסימפטומים, איך מטפלים, מה עושים כשיש מסכת שקרים מצד החולה וכו'. החיים קשים..אה?

אם מסתכלים בהם במשקפיים הנכונים..עם בעיות יש להתמודד ולא לטאטא מתחת לשטיח ולקוות שזה יחלוף מאליו...ברגשות יש לטפל..ולראות מה מציק כואב והשתבש..לשים לב לילדים הרכים שלנו לכל מילה הנאמרת ומתפרשת אצלם אחרת..כל כך הרבה דברים יש..ללמוד..להיות הורה ומה להגיד? אוף...אין סוף..אבל זה לא החלק הקשה..נכון שכשמתגלה מחלה סופנית או מוות זה באמת קשה..אבל ניתנו לנו כלים להתמודד ויש להשתמש בהם..ותודה לאל שהיום יש כל כך הרבה מודעות לנושא הזה ולכל נושא אחר יש דרכי טיפול יש גישה אפילו לרופאים לשאול באנונימיות ולא להתבייש..וזה עוזר מה שלא היה פעם..וזה נותן לנו כהורים מודעות וזיהוי סימפטומים המעידים על מצוקה כזו או אחרת.. אני רוצה להגיד לך שאמא שלי לדוגמה לא הבינה מה קורה איתי צעקה עליי ודפקה על הדלת שאצא מהשירותים..והיא ידעה שאני מקיאה אחרי שגילתה מה אני עושה..אבל לא הבינה איך ומה לעשות וגם לא עשתה בתקווה שזה יעבור לי והנה מצאתי את עצמי בת 25 שוב עם ההפרעה הזו רק יותר חזק + 2 בנות משלי וקשיים חדשים.. תודה לאל היום אני כבר בת 29 בריאה לחלוטין אבל אני טיפלתי בעצמי למזלי..יש כאלה שאין להם את הכוח והם זקוקים לאהבת האמא ותמיכת המשפחה היא חלק משמעותי בטיפול.. מקווה שבריאות ילדייך תהיה תמיד מצויינת ולא תתיקלי בבעיות מעין אלה..שיהיו לכם חיים מאושרים וטובים..באמת!!!! כל טוב ושבת שלום המון אהבה דינדין

http://www.2-eat.com/recipe/12-הפרעות-אכילה-:-איתור-סימנים/

צריך לעדכן את הכתובת, זה נמצא במקום אחר באתר: http://www.2-eat.com/rec/2-הפרעות-אכילה-:-איתור-סימנים

מפחיד כמה המחלה הזאת חזקה. מה היא גורמת לך לעשות. אני זוכרת מקרה אחד שמבחינתי מסמל נקודת שפל. במהלך הצבא הייתי בקורס קצינות. אני זוכרת שבת אחת שבה נשארנו בבסיס כדי לבצע שמירות. בלילה תקף אותי רעב נוראי (מיותר לציין שבמהלך הימים בקושי אכלתי. עד היום אני לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות לסיים את הקורס). בעודי שוכבת במיטה נזכרתי באוכל שהוריי וחברותיי הביאו בביקוריהם. לקחתי את השקיות עם האוכל והלכתי לשירותים שבמגורי הבנות. אכלתי הכל במהירות, אחוזת פחד שמא אחת הבנות תשמע אותי או תנסה לפתוח את דלת השירותים. כשסיימתי, שתיתי כמות רבה של מים מהברז שבשירותים. עכשיו נתקלתי בבעיה. לא ידעתי איפה אוכל להקיא את האוכל הרב שישב כמו משקולת אשמה בבטני. לא העזתי להקיא בשירותים כי ידעתי שהדבר לבטח יעיר לפחות אחת מתוך 300 הבנות שישנו בבניין. לא יכולתי לפתוח את המים במקלחת כי הרי מי מתקלח בשתיים בלילה?! התחלתי להיכנס להיסטריה. מוצפת חרדות וראשי קודח מרוב ניסיונות למצוא פיתרון. בסוף גמלה בליבי החלטה. חזרתי לחדר ולבשתי את המדים. שמתי עליי את החגור והנשק, מילאתי את המימיותבמים וכך יצאתי מהביניין. אם אתקל במישהו מחוץ למגורים אוכל לומר לו שאני בדרך לשמירה. הלכתי לאחד מתאי השירותים הכלליים המפוזרים בבסיס הענק. כשסיימתי להקיא, לבשתי בחזרה את הציוד וחזרתי למגורים. בדרך חלף על פניי קצין, הוא אכן שיער שאני חוזרת משמירה. בחושך, הוא לא היה יכול לראות את העיניים האדומות, הדומעות או את הפחד שנשקף מהן. לאחר התארגנות נכנסתי למיטה. נותרו לי בערך עוד שעתיים לפני שאצטרך לקום לעוד יום תובעני ואינטנסיבי של הקורס.

בולמיה היא באמת מחלה חזקה...והסיפור כל כך אמיתי..אני זוכרת שאני בעבודה אם בייתי אוכלת גרגיר עוגיה ובראש שלי זה היה משהו "אסור" הייתי הולכת לחנות מכולת קונה חפיסות עוגיות וופלים ומלא דברים משקרת לבוס שלי ואומרת לו שקרה משהו לבת שלי ואני חייבת לטוס הביתה אין סיכוי שלא הייתי הולכת כמו מטורפת כל הדרך גורסת כאילו לא אכלתי מעולם ואיך שהייתי מגחעה הייתי ממשיכה עם מים ועוד אוכל מהמקרר ורצה לשירותים וואו איזה תקופות!!!! כן..זה כל כך מוכר לי..הפחד שמישהו יגלה יידע מה "דינדין" שכולם יודעים שהיא מטופחת, יפה ומקובלת עושה מה שהיא עושה..זוכרת את הריח של הסנובון הכחול בשירותים והקירות המלוכלכים שהייתי מנקה שלא ירגישו.. דניאל..מה אני רוצה להגיד לך בסופו של עניין? יש סוף טוב...והסיפור יכול להישאר בגדר של סיפור בלבד זה תלוי בך..ואפשר אני אחרי כל כך הרבה שנים הצלחתי במאה אחוז ..לצאת מזה!!!! אוכל לעזור לך אם רק תרצי..תהיי חזקה ואל תילחצי ותפחדי מהעומס שיש בחיים את עושה מה שאת יכולה ואם לא לא קרה כלום זה לא סוף העולם!!!! המון כוח נשיקות וחיבוק חם.. דינדין

נכון שזו בולמיה, ונכון שזה חולני ונוראי וגם אני עשיתי דברים גרועים כמו הסיפור..(לדוגמא: יצאתי לשדות שמאחוריי הבית שלי ואמרתי להוריי שאני הולכת לפגוש מישהו, לקחתי איתי פרש וונס, מסטיק וכל מה שצריך כדי להקיא... לא יאומן הא?) אבל זה כאילו לא מרגיש לא נכון. כאילו זה מהלך שמסתירים אותו כי החברה והבריאות אומרת שהם אסורים. וכן, אני משתדלת לא לעשות את זה אבל זה כל כך פשוט.. וכל כך נורא.. וקשה לי לוותר על זה. אני באמת יכולה, כאילו- אני עושה את זה אולי פעם בחודש, ]חות, אבל אני רוצה לעשות את זה, וזאת הבעיה האמיתית!

היי לכולם? מה קורה?? טוב אז בפוקס ניכנסתי לפורום הזה, ואין לי מושג אפילו מי עורך אותו...(אם מישהו יוכל להגיד לי תודה).....מי זאת דנידין?? טוב בקיצור אני הרגשתי שאני חייבת לספר פה משהו שעבר עליי בשנים האחרונות. אני כרגע בת 18, תלמידת י"ב. מאז ומתמיד לא הייתי הכי רזה...הייתי מעט מאד מלאה. דבר שהעיק עלי כל הזמן והפריע לי. אחותי הגדולה ממני בשנה וחצי ממש מקל, וכל מה שהיא אוכלת לא משמינה אפילו טיפה. להיפך ממני. החל מכיתה ז' התחלתי בבהליכות, ב"דיאטות" למיניהן. לפעמים לא הייתי אוכלת ארוחת בוקר, לפעמים גם לא הייתי אוכלת ארוחת צהריים. לפעמים לא הייתי אוכלת כלום פשוט...זה נבע אולי מהרעבה עצמית שלא הייתי מודעה לה, או מהייאוש מעצמי. השנים עברו. אני לומדת במגמת ביולוגיה, והחל מכיתה י' נורא התעניינתי בנושא התזונה, מערכת העיכול וכ'.... למדתי המון על הנושא. עשיתי עבודת מחקר באנגלית אפילו בכיתה י"א... ובכלל כל הזמן הייתי קוראת מאמרים באינטרנט, קוראת ספרים ואפילו צופה בתכניות טוליזיה למיניהן. בסוף כיתה י', אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים. לעשות דיאטה. אז אני רוצה להבהיר לכל הבנות שפירוש המילה דיאטה, אינו אלה, "אורח חיים נכון". ומשמעו, אכילה מסודרת של שלוש ארוחות ביום וארוחות ביניים, כפרי או נשנוש קל. שתייה מרובה של מים, ביצוע פעילות גופנית לפחות 3 או 4 פעמים בשבוע. כן, גם ספרתי קלוריות. אמנם באופי שלי אני בן אדם צנוע, אבל אני חייבת הפעם להדחיק את הצניעות לצד ולומר כי ספרתי קלוריות בצורה נכונה. לא הפחתתי בכלל תחליה מסך צריכת הקלוריות. התייעצתי אף עם מומחה. לאט לאט הורדתי מסך הקלוריות ולא בצורה קיצונית. וגם עשיתי פעלות גופנית, לא מוגמת מדי כמובן (הכוונה במילה מוגזמת היא, למשל לביצוע של הליכה מתונה בבוקר והליכה מתונה בערב, דבר הפוגע בגמישות השרירים, ויכול אף לפגוע בפעילותם האופטמלית). ובכן, הייתי נורא טרודה בכל העניין הזה של "הדיאטה". כל היום רצו לי מספרים בראש, מה כן לאכול, מה לא....עם יד על הלב, כל הקטע של החשיבה על איך אני אוכלת ומה פשוט הרס אותי. והוא הורס עוד אלפי בנות בארץ. ובכלל. זו שטות אחת גדולה. כן, ירדתי במשקל. אני מטר 80. שקלתי בהתחלה 69 קילו, ואחרי הכל שקלתי קרוב ל61. אני יודעת שאף פעם לא הייתי שמנה, אבל כל אישה רואה בעצמה לא מושלמת. דבר שלפי דעתי הוא אבסורד. קצת מצחיק לומר, אבל אני יודעת את כל כמות הקלוריות כמעט בכל סוגי המאכלים. בעצם, מה שרציתי לומר במסגרת הפורום הזה היא, שאפילו אם "אני שמנה", או "אני מלאה ואני רוצה להוריד"....שכמעט כל בת אומרת את זה, אל לנו לקחת את הדברים בהיסטריה . צריך לחשוב נכון ולהבין כי כל הפחתה מוגזמת בקלוריות, פעילות גופנית יתר על המידה, הרעבת עצמי (התעללות)...כל אלו צריך מיד לדחוק הצידה כי הם רק פוגעים בנו.....מחזור? כן, יש לי חברה שהמחזור השתבש לה. אבל כנראה שלה היה מזל והוא חזר לה. זה כ"כ מטומטם לחשוב שלא נוכל להביא ילדים לעולם בגלל ש "אני שמנה"....תחשבו על זה... ועוד משהו בקשר לדיאטה שלי....הדיאטה שלי נמשכת למעלה משנתיים. (דיאטה= אורח חיים). אני מקפידה לאכול סדיר, וגם אם קורה שלא יצא לאכול סדיר או שאני עצבנית בגלל דבר זה או אחר ו"טוחנת" שוקולדים או במבה, לא קרה כלום!! ברגע שנחשוב שמה שעשינו היה טעות ענקית, אנחנו מורידים עוד סעיף מסדרת סעיפי הביטחון שיש לכל אחד מאיתנו. לאט לאט, כשכל הסעיפים אובדים, אז אנו נכנסים למעגל של הרעבה עצמית, דיכאון ודכדוך, סבל רב ושנאת עצמי! מיותר!!!!! בנות!!! תאכלו נכון!!! כל ארוחה מסודרת של בוקר צהריים וערב, רק מקנה לכן יתרון. הגוף מעכל זאת בצורה נכונה, וכך אנו לא משמינים. מומלץ לעשות פעילות גופנית שזה דווקא מאוד מהנה: צאו להליכה עם חברות או עם החבר, אמא, הכלב אפילו או סתם עם נפשיכם....החבר הכי טוב שלכן.... אני מקווה שעזרתי קצתתת ....אל תאבדו את עצמיכן לרעב!!! אוהבתתתתת, ענתוש!!! :=)

ענת יקרה..אני מנהלת את הפורום ותקציר חיי נמצא בצד שמאל רואה? שנית מה שאת אומרת נכון מאוד אבל גם כל אחד עם הפרעה יודע ומודע ואני בטוחה שעבר את כל ספרי ומאמרי התזונה הנכונה אבל זו הבעיה שיש הפרעה שזה לא דיאטה זה משהו אחר...עמוק יותר..זה כבר בלבול בין אוכל כתזונה לבין אוכל כפיצוי או כהסתר או כל דבר אחר..ולכן זה הפורום להפרעות אכילה!!! תודה על המידע החשוב ונהדר שאת לא בהפרעה זו מתנה ענקית .. שיהיה לך טוב אושר ובריאות דינדין

וואי לא נכנסתי לפורום הרבה זמן..אבל אני מתעדכנת פה עכשיו.. מה נשמע? איך עבר פסח?? אני לא הפסקתי לזלול מצות, למרות שאני לא חובבת גדולה של מצות אבל אני חובבת ענקית של שוקולד..בקיצור, אחרי שאכלתי איזה 5 מצות.. נשקלתי..ו.. ירדתי קילו!!!! את קולטת???? אכלתי 5 מצות, אמרתי בטח עליתי 2 קילו פתאום אני רואה שאני שוקלת 39!! אבל זה לא היה כזה כיף..יודעת למה? כי יש לי נטייה להידבק לדברים.. זאת אומרת, כשראיתי שירדתי קילו אז המשכתי לאכול מצות כאלו בלי בעיה.. כי הרי ראיתי שירדתי קילו.. וזה אסוררר!!! איזה טיפשה אני אוףףףףף. בטח עליתי את הקילו בחזרה.. עכשיו.. כשהייתי כל כך קרובה לשקול 38.. מה שניסיתי.. אבל תאמת.. כלום לא יורד.. עוד קילו ישנה משהו?? לא רואים כלום! הבטן נשארה אותה בטן שמנה ומכוערתתתת! השבוע היה לי כזה מפגש של בנות.. זה כזה מפגש עם כמה בנות מהכיתה שלי, חברות שלי ועוד 3 בנות צעירות בנות 20+ ואחת בת 30 ומשהו שהיא דיאטנית.. וסתם יש לנו מפגשים כאלו כל פעם.. אז השבוע דווקא הם החליטו לעשות לנו פגישה על..תזונה נכונהה.. והם הביאו לנו שאלום כזה על אכילה רגשית.. ואכילה חברתית...ובסוף על אכילהה נכונה.. ושאלו: האם אתה נוהג לדלג על ארוחת הבוקר?? האם אתה נוהג לדלג על ארוחה אחרת? הייתי נוהגת.. בקיצור, כל כך פחדתי שהחברות שלי ייפלטו משהו לגביי!! כל הזמן הם פולטות דברים!! וזה לא שסירפרתי להם אז שהרעבתי את עצמי..פשוט לא אכלתי בבי"ס אז הם שאלו אותי למה אני לא אוכלת..התשובה הראשונה הייתה דיאטה.. אבל אחרי שראיתי את התגובות הקשות, עברתי ל"אני לא רעבה".. אבל אז הם כבר לא האמינו.. מאז כל פעם הם פותחות את הפה!! למשל, הלכתי עם חברה שלי להישקל אצל האחות.. ואז האחות סתם התחילה לשאול שאלות, ואז פתאום החברה שלי צועקת לה :"היא מרעיבה את עצמה"! והאחות התחילה להפחיד אותי עם הסיפורים המטורפים שלה.. ברחתי ולא חזרתי אליה.. בקיצור, פחדתי שהם ייפלטו משהו.. אז כל מה היווה תשובה נכונה לאכילה נכונה הצדקתי את זה..אם כולם ארמו משהו שהיהנכון אני אמרתי ישר" נכון..כן..זה נכון.." כדי שלא ייפלטו חלילה.. ואז לפתע, לא יודעת איך השיחה התגלגלה לאנורקסיות, לבולמיות, ולהרעבה.. וואיייייי איך פחדתי שמישהו יגיד משהו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כי הם היו אומרים לא הייתי יוצאת מזה! אז דיברנו על זה ואף אחת לא פלטה משהו למזלי.. אבל גם לא הפגנתי את היידע שלי בנושא כדי שלא ייחשבו.. והדיאטנית אמרה שיש הברה בנות "מלאות" שבגלל התגובות של אנשים הן הפכו לאנורקסיות.. אז שאלתי אותה: אם הן ראו שהן ירדו במשקל, איזה 20 קילו נגיד.. למה הן לא הפסיקו?? אז היא ענתה לי שהכל קשור לדימוי העצמי.. והן לא רואות את עצמן רזות.. מפחידדדד. אח"כ הסתיימה הפגישה, והיה לנו את השיעור ריקו הזה שאמרתי לך..אז הייתה לנו הפסקה של שנייה.. אז עמדתי ליד חברה שלי ועוד פעם החזקתי את הבטן.. זה מה שאני עושה כ=ל היום.. אז היא אמרה: אוףף! עוד פעם את עם הדיאטות שלך? אז המורה לריקוד ראתה את זה והיא שאלה אותי: חמודה גם את במגיפה הזאת של: "אני צריכה לעשות דיאטה?" אז חברה שלי אמרה: חמודה התחיילההה עם כל זה!!! בגללה כולם התחילוו!! היא זאת שהקימה את זה!!!" ברגע הזה חשבתי.. עוד פליטה אחת, עוד משפט אחד.. זה מגיע לנושא הלא נעים!! שתסתום כבר את הפה..!!! ובאמת היא סתמה וישר התחלנו עוד פעם לרקוד.. תביני דינדין.. מי שמסתכל עליי אומר: את בכלל לא שמנה! מה פתאום שמנה?? מה עובר עלייך??? אני שונאת לשכנע אנשים שאני לא רזה.. שונאת! אנשים אומרים שאני לא שמנה, כי אני באמת לא שמנה! אבל יש לי בטן!! ובזה בחיים אף אחד לא יודה.. כי כולם פחדניםם! אוףף אני שונאת את הבטן שלייי שונאת!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ועכשיו מתחיל קיץ..אוףף כל החולצות הצמודות האלו. הקצרות..דווקא אהבתי יותר את החולצות הרחבות.. הם לא מבליטות בטן!! **חמודה**

קודם כל מה שלומך? נראה שבסדר לי עבר נפלא הפסח וארוחות חג מדהימות..טעמתי מהכל אבל קצת יודעת כדי לא לפספס כלום..מצה עם שוקולד השחר זה אחד מאיפיונים של פסח..משהייתי ילדה..אבל אכלתי כל בוקר עם קפה.. ועכשיו לעניין א. בוקר- מחקרים מראים שדווקא מי שאוכל א. בוקר נשאר במשקל תקין ולא עולה כי אז הוא לא מגיע מורעב לארוחה וחוץ מזה יש לגוף אנרגיה לתפקד..לא חייבים לבלוס אפילו משהו כמו עוגיה או קורנפלקס.. שנית..מבינה אותך..עם מה שאת מרגישה ושזה אצלך בראש...אם יהיה סוף? מי יודע? רק את!! אבל את רואה זה עניין שמעסיק את כולם וזה בסדר להיות מודע לחיצוניות הנקודה הקריטית האם זה מעמיד אותי בסיכון בריאותי ומה הגבול? כי הוא דק יותר מחוט.. בכל מקרה שמחה שחזרת אוהבת והתגעגעתי ..טוב לשמוע ממך תהיי בקשר נשיקות דינדין

ראשית,אני יודעת בנוגע לארוחת הבוקרר..זה ידוע לי בגלל זה הפסקתי... ושנית.. לא!!! זה לאאא קיים אצלי בראש!!!! זה לא!!!!!!!!!!!!!!!! כולם עושים אותי משוגעת!! מה אני מדמיינת??? כולם אומרים לי: את מדמיינת. זה בראש שלך די עם השטויות עוד פעם השטויות האלה? "המחלה" חזרה? חמודה "שמנה" זה לא.. אני לא מדמיינת!! זה לא סתם!! אני לא מפגרת! אני לא פסיכית! אין לי הזיות.. מזאת אומרת "בראש שלך"? בכיתה ו' כששקלתי 28 זה לא היה בראש שלי?? כששקלתי בכיתה ז' 34, זה לא היה בראש שלי?? זה פתאום ג'וק שנכנס לי לראש? לא! זאת אמת.. את רוצה שאני ישים פה תמונה שליי? שתראי באמת?? אני יכולה להשים.. להילה שמתי כאן תמונה שלי כי גם היא לא האמינה! אוף. לפעמים אני חושבת, שלפני שבועיים הייתי יותר רזה יות מה שאני עכשיו. שלפני חודש וחצי, כשנסעתי לככה ככה הייי יותר רזה עכשיו. לפני כמה חודשים היתי יותר רזה מעכשיו.. ככה זה נראה לי כל הזמן..אבל איך?? אני כל הזמן רואה את עצמי עם בטן אז למה נראה לי שלפני שבועיים הייתה לי פחות בטן?? ולפני שבועיים גם חשבתי שלפני חודש הייתה לי פחות בטן.. יש מצב?? שאני באמת כל שבוע משמינה יותר ויותר?? או שאני רק.. את יודעת.."מדמיינת"..? לא יודעת כבר מה לחשוב.. אויי דין, כל כך התגעגעתי אלייך ולפורום.. לא עוזבת יותר! יום טוב, **חמודה**

היי לכולם, כפי שאתם יודעים (מהכתוב למטה), אני בת 27.5 וללא מחזור... השבוע ביקרתי אצל הרופא ובגלל שאני כבר לא מקבלת מחזור קרוב ל-5 שנים, הוא לא כל כך נלחץ, אלא טען שאני צריכה לראות פסיכיאטר...כי אולי זה משהו נפשי!!! אתם קולטים, אין לו כבר מה להגיד, אז הוא טוען שאני משוגעת...נמאס לי!! ואני רוצה למות...פשוט לעצום את העניניים ולא להתעורר!!! מיואשת מאוד the lost angel

אנגל הלוואי שיכולתי לעזור לך במשהו יש דבר אחד שאני וחבר שלי שמחים- על זה שחזר לי המחזור ואני לא הולכת לגרום לו לעזוב אותי אפילו במחיר שאני נשארת עם העודף שלי כרגע כי אני השמנתי קרוב ל14 ק"ג שהמחזור שלי יחזור ואני כל כך מאושרת אף פעם לא הייתי שמחה ככה אפילו שהמחזור חזר לי מחצי יום ליום ואח"כ לקצת יותר מיום וכרגע אני עומדת על יומיים של מחזור ואני מאושרת!! זה גורם לי לנשיות אגב את לא משוגעתתתתתתתת!!!!!!!!!! ולדעתי את צרכה לפנות לרופא אחר שיתן לך כדורים מיוחדים לקבלת מחזור ישנם כאלה כי אני יודעת חברה שלי שהיא לא עם ה"א לא קיבלה מחזור מעל שנה וחצי והרופא נתן לה כדורים לקבל מחזור!! ואת לא משוגעת! אוהבת דניאלה

אני לא חושבת שהרופא טוען שאת "משוגעת" אלא יש משהו נפשי זה ברור כמו לכולנו עם הפרעת האכילה הזו או אחרת!! זה לא חדש!! אז למה בדיוק הלכת מה היתה בדיוק המטרה אחרי 5 שנים ? מתפלאת על שאלתי? זה בדיוק מה שעבר לו בראש באותן רגעים בה הוא אמר לך לפנות לפסיכיאטר..כי המחזור לא נפסק מעצמו זה נובע מהפרעת אכילה שהיא רובה ככולה בעיה נפשית, רגשית..!ופסיכיאטר ככל שיישמע נורא הוא רופא פסיכולוג עם אישור לתת כדורים במידת הצורך אז מה כל כך נורא!! גם לי היתה תקופה שהייתי אצל פסיכיאטר שנתן לי פרוזאק נגד דיכאון ולא הרגשתי "משוגעת"! זה בדיוק כמו רופא משפחה או עור או נשים..הוא רופא נפש!!! את מבינה ומודעת שיש בעיה הפיתרון להחזיר את המחזור הוא אולי כדורים אבל גם אכילה מאוזנת וחזרה לייים!! אנג'ל עשי עם עצמך חושבים את כבר לא ילדה קטנה..אל תתייאשי ותפרשי דברים בצורה אובדנית כי זה לא המציאות!! בכל מקרה מתוקה אני כאן אזרי כוח .. אוהבת אותך דינדין

היי דינדין, כמה זמן לקחת פרוזאק? גם בתקופת הטיפול אצל דניאלה גריין השתמשת בהן?

שלום... אני שמתי לב בזמן האחרון שאחרי כמעט כל ארוחה אימי שותה שלוש כוסות מים ואחרי זה נכנסת לשרותים. בזמן שהיא בשרותים יש קולות של מים ניתזים,זה נשמע כאילו היא מקיאה. וגם היא אחרי זה מצחצחת שיניים ומקנחת את האף. היא יוצאת עם עניים אדומות וכמעט תמיד אחרי זה אוכלת משהו מתוק. היא בת 42 ואני מאוד מפחדת. אני לא יודעת למי לפנות,חשבתי להגיד לאח שלי...אבל לא מצאתי את הזמן המתאים, וגם אני עדיין מסרבת לחשוב על מצב כזה! רציתי גם לשאול אותה אם היא מקיאה... אבל אין לי אומץ. אני לא יודעת למי לפנות ומה לעשות.

קרין מקסימה?!!!! הגעת למקום הנכון...אני כל כך מזדהה איתך לי יש שתי בנות שחוו את אותה חוויה רק שהן בגיל שהן לא הבינו מה אני עושה שם בדיוק לפי התיאור שלך יוצאת עם עיניים אדומות יד רטובה והאף נוזל..ונכון גם לי אחרי איזה רבע שעה מתחשק מתוק..יודעת למה? כי בדר"כ מכניסים המון פחמימות ופחמימות מעלות את רמת הסוכר בדם מהר מאוד הן נספגות בלשון כבר.. וגורמים לתחושת שובע מיידית כמעט אבל אחרי זמן לא רב שוב מרגישים הרגשת רעב בת כמה את? אבא נמצא בסביבה? אח בן כמה? אמא זקוקה לעזרה..מתי זה התחיל אצלה אולי לפני ששמת לב...היא חייבת עזרה..אני מוכנה לשוחח איתה אם תרצי.. כל הכבוד לך..אבל תישארי רגועה שום דבר אינו בידייך!! זה משהו בעייתי אצל אמא והיא צריכה לבדוק ולהתמודד איתו.. תחזרי אליי נראה מה אפשר לעשות!! היי חזקה ואל דאגה עם טיפול ועזרה אפשר לצאת מזה וטוב מוקדם נשיקות נסיכה דינדין

אני בת 15.. אח שלי בן 21.. וכן אבא שלי נמצא בסביבה. אני שמחה שיש לי עם מי לדבר... אני כבר לא ידעתי מה לעשות ולמי לפנות, אף פעם לא חשבתי שמצב כזה יכול לקרות לנשים מבוגרות...או בכלל למישהו מהמשפחה שלי. אני לא יודעת איך לפנות אליה בכלל עם השאלה הזאת, אם היא מקיאה... אני מאוד מקווה שתוכלי איכשהו לעזור לי. אני שמחה שסוף סוף סיפרתי את זה למישהו. תודה

שלום הילה יש לי חלום, להיות כמו חברה שלי היא שוקלת 36 אבל אני רוצה לשקול 32 יש לזה סיבה, לא סתם אני רוצה לשקול ככה אמא שלי לא מפסיקה להציק לי שאני שמנה ואני צריכה לעשות דיאטה דחוף היא פשוט יורדת לי לחיים וזה ממש כואב לי בינתיים אני לא אוכלת כלום כבר שלושה ימים ואני גוועת ברעב כל הזמן אין לי מושג מה לעשות בבקשה תעזרי לי תודה טל

דבר ראשון בת כמה את? משקל של 36 יכול להיות שמתאים לך אבל גם יכול מאוד להיות שלא הכל תלוי מה הגובה והגיל אם אמא שלך רוצה שתרדי במשקל למה היא לא לוקחת אותך לדיאטנית? לצום זה ממש לא השיטה וזה גם לא יוריד אותך במשקל אלא רק יעלה אותך באחריות הפתרון הוא תפריט מאוזן ופעילות גופנית מסודרת בהתמדה לאורך זמן ורק ככה תוכלי לרדת במשקל ולא להעלות אותו עם ריבית והצמדה כמו שקורה לרוב האנשים תאמיני לי - מנסיון - זה עובד ויותר טוב מכל שאר הדברים יש אנשים שלומדים מאנשים אחרים ויש כאלה שלומדים מהטעויות שהם עשו בהתחלה בעצמם אני הייתי מהסוג השני של האנשים שיהיה לך שבוע מקסים

היי טלוש... אמא...קשה הא?! הן לא מבינות מה הן עושות..איזה נזק עצום!! באשר אלייך?...את לא צריכה לעמוד בציפיות של אמא או אף אחד אחר תחיי את חייך ותחליטי בעצמך מה טוב בשבילך.. נדמה לך שאם תהיי אנורקטית אמא תעריך אותך יותר..אבל זה חלום שיתנפץ לרסיסים או יגבה את חייך..לתמיד..! בת כמה את? ואם יש בעיית משקל ללא הפרעה אפשר לפנות לדיאטנית..שתיתן לך תפריט מתאים לגילך..מצבך וכו! אל תילחצי מהאימרות של אמא..כולם מושפעים מהאנורקסיה בתקשורת..בפרסומות..ולא מבינים שמתחת לחיוך הקסום של עולם "הזוהר" יש לילות של בכי..ועצב ודיכאון לא מזמן קראתי את הכתבה בלאישה..על עינת ארליך שרזתה והיא מספרת שעשתה זאת בדרך הבריאה ולא כמו המון חברות בתקשורת ובעיסוק כמו שלה..שחוות ימים ללא אוכל ובולמוסים והקאות.. זו האמת!! הבועה הזו היא נוראית..!גובה חיים של אנשים! אני כאן את תצתרכי עוד משהו..קחי לתשומת ליבך..ותחשבי רק על טובתך!!! אוהבת דינדין

טלוש מתוקה (יש לך שם מדהים!!) לא לאכול ממי שמעת את זה?? שאני הייתי בבעיה אני רציתי לשקול 30 קילו (ואחת מפה הייתה נראה לי במשקל הזה! ) מאמי זה מפחיד להיראות מקל ועצמות לא הזכרת מה משקלך או הגובה ואולי אמך סתם אומרת שאת שמנה! ואולי מבנה גופך גדול ואי אפשר לשנות את זה! נראה לי לא אכלת 3 ימים זה בגלל שרצית לעשות לאימך דווקא אני יכולה לומר לך שעשית לא רק לה דווקא אלא גם לך בכך שאת לא אכלת גרמת לעצמך נזק והגוף שלך יכול לקרוס ויותר מזה אמך יכולה למצוא אותך מחוסרת הכרה בגלל שלא אכלת והדופק שלך יכול לצנוח וזה לא חוויה נעימה! מניסיון! שמרי על עצמך תעדכני דניאלה

סובלת מבולמוסי אכילה. וברור לי לגמרי למה. אוסרת על עצמי ואז כשרק טועמת חייבת לאכול הכל כאילו אין מחר. אף פעם לא מקיאה ולכן משמינה ועליתי כבר 9 ק"ג לאחרונה. איך לצאת מזה. אני יודעת שהדרך היא לא לעשות דיאטה. אבל איך להפסיק להרגיש אשמה כשאוכלת משהו כביכול "אסור" ? איך עוצרים את זה ? נמאס לי כבר. והאמת שמתי לב שאני מרגישה הקלה כשאני אומרת לעצמי שאני לא צריכה לשלוט באכילה כל הזמן ומותר לי לאכול הכל ואז כשאני שואלת את עצמי אם בא לי עכשיו משהו "אסור" בעצם ממש לא בא לי. תודה

קודם כל ברוכה הבאה, ושוב - יש לך בדיוק את אותה בעיה כמו שלי ויש אותה פה לעוד כמה בנות בפורום. גם לי יש בולמוסי אכילה והסיבה היא: שאני אוסרת על עצמי דברים כלומר את הדברים המתוקים כבייכול ואומרת לעצמי שאני יאכל רק אוכל בריא ומסודר. ברגע שאני טועמת אני אוכלת הכל וממשיכה וממשיכה ולא יכולה להפסיק. בגלל הסיבה הזאת עליתי מהחופש הגדול במשקל (שקלתי 45 ועכשיו 55 כלומר עליה של 10 ק"ג שזה משמעותי!!!) לפעמים אני פוחדת מעצמי , אני אומרת אלוהים? כמה אפשר לאכול? האם זה ימשך לכל החיים? גם אני לא יודעת איך לפתור את הבעיה. שאני מדברת עם אנשים אומרים לי תחלקי את הארוחות שלך ל-6 כלומר 3 ארוחות גדולות ו-2 קטנות ולא לחסוך מעצמך כלום לאכול כל דבר אבל במידה. זה נכנס לי מאוזן אחת ויוצא מאוזן שניה לא משנה כמה יגידו לי את הדברים האלה זה לא משפיע עליי בגרוש. כמו שאומרים צרת רבים חצי נחמה. אשמח לשמוע עלייך עוד דברים ופירוט על מה שעובר עלייך... באהבה, נעמה

אני עליתי 10 ק"ג בחודשים האחרונים. מרגישה רע מאוד, הבגדים לא עולים עלי. ואם אני לא יעצור את זה אני אמשיך לעלות זה ברור. בא לי לברוח מעצמי ואי אפשר.

היי דליה..אני שמחה ששיתפת אותנו במה שעובר עלייך זה כל כך טיפוסי להפרעה מעין זו..וזה עובר בראש כולנו.. הרצון "לשלוט" בכל מועבר באמצעות האוכל והנפש נלחמת ב"איסורים ובהגבלות" שהן ללא סיבה..! א. מותר לאכול משהו טעים..גם אם לא רעבים..החיים נועדו להנאה בין היתר ב. אין דיאטה- יש אורח חיים בריא ונכון שגם בו צריכים להיות זורמים וקלילים ולא חד משמעיים כמו רובוט..תפריט רעב לכל החיים בשעות מדוייקות וכו'...אנחנו בני אדם!! ג. להכניס לעצמי בתת מודע- הכל מותר לי...ואם באמת בא לי אוכל אהנה וזהו.. מה קורה לך..את יודעת? את אוכלת משהו קטן ואז מרגישה אשמה.."יו אכלתי משהו אסור" "מחוץ לתחום עבורי" "לי אסור" ואז מפרשת לעצמך..."טוב איבדתי שליטה אז יאללה עד הסוף" ואח"כ באים רגשות אשם..דיכאון וייאוש! את חייבת לעבוד על כך..נתתי לך כלים להבין מה קורה ..תתפסי זאת ברגע המתאים ותעלי על דרך המלך את יכולה!! המון כוח..אני כאן איתך ובשבילך.. דינדין

הייתי רוצה ללכת לקניון ולבזבז מללללא כסף ושלא ירד לי מהחשבון כלום. הייתי רוצה ללכת למלא הצגות ולא לשלם שקל הייתי רוצה לשכב עם מלא גברים ולא לדפוק חשבון לאף אחד וכן- הייתי רוצה לאכול מממממממממממללללללללללללללאאאאאאאאאא ולא לשלם על זה אח"כ- כלומר- להקיא את זה. האם לא כל אחד מאתנו היה רוצה לאכול בלי הגבלה ולא לשלם? האם לא כל אחד רוצה לא לדפוק חשבון ולא לשלם על כל מעשה שהוא עושה? זה כל הסיפור שלי... מה אתם אומרים??

תחשבי שניה נגיד שהיית יכולה לאכול בלי הגבלה וכל ארוחה שלך, בוקר צהריים וערב הייתי אוכלת ואוכל ת ואוכלת עד שכבר לא נשאר לך מקום בבטן ובכל זאת היית ממשיכה לאכול עוד ועוד בסופו של דבר (ובלי קשר לזה שיש לך הפרעת אכילה) הגוף כבר לא היה מסוגל יותר ואוטומטית את היית אומרת לעצמך "די אני כבר לא מסוגלת!!!" ורצה לשירותים להקיא אם הייתי יכולה לקנות עוד ועוד ועוד בלי שיגמר לך הכסף זה היה מביא לך את האושר? נראה לך שלביל גייטס יש פחות דאגות ממך? הצחקת אותי! ככה זה בחיים - כדי להעריך משהו ולרצות אותו - צריך להתגעגע אליו ולא שהוא יהיה זמין בשבילנו בלי הגבלה אם כל דבר בחיים היינו עושים בלי לדפוק חשבון לאף אחד לא היינו יודעים להעריך דברים וממילא לא היה לנו כל כך חשק לעשות אותם בלי הגבלה

וואו גם אני הייתי רוצה לבזבז בלי חשבון..ולעשות המון דברים בלי לדפוק חשבון..אבל את בטח מבינה שזה לא מציאותי לכל פעולה יש תגמול והוא לא בהכרח רע..הוא נותן לך גבול וערך..להציב לעצמך גבולות ולחיות על פיהן שאם לא כן..איזו משמעות היתה לחיינו? הכל חופשי..בלי הגבלה..בסוף היינו מקיאים מגועל.. אם היית מרשה לעצמך קצת יותר בחיים לא היית מרגישה כבולה..אלא להיפך פרפר חופשי בגלל היכולת לשלוט בגבולות ולהחליט..זהו אדם חופשי!! אדם שפורץ כל גבול..סופו רע ומר..אינך חושבת כך כרגע כי כרגע את רואה בגבול איסור וחומרה..ברגע שתתני לעצמך חופש מחיה תראי שתחיי בשלום עם הכל גם עם האוכל.. אוהבת אותך..ולהזכירך תמיד פה בשבילך יקירה שלי.. יום נעים דינדין

לפני שתקפה אותי המחלה, אחד מהתחביבים שלי היה לחלום בהקיץ. הייתי יכולה לשכב במיטה שעה שלמה, לפני השינה, ולרקום לעצמי סיפורים. בנסיעות ארוכות הייתי בוהה מחוץ לחלון ומדמיינת שאני בסיטואציה זו או אחרת. הסוף תמיד היה טוב....והטובים תמיד ניצחו. אבל עכשיו...אני מפחדת מהשעות הריקות האלה. מפחדת מהרגעים בהם אני נשארת לבד עם עצמי. לבד עם המחשבות שמתרוצצות בראש. כשאני הולכת לישון אני מפעילה את הרדיו כדי שישתיק את הקולות שבפנים. וכשאני ניצבת אל מול אותן מחשבות במשך היום, אני פונה אל האוכל. ועכשיו, כבר לא חולמת. הסוף אינו נראה טוב, וכבר שנים שאיני מנצחת. כל יום אני מובסת מחדש על ידי האוכל. וכל יום... מאבדת עוד קצת מהאמונה.

דניאל נפלאה!! הקולות האלה שאת מנסה להעלים אותם ..הם הפיתרון לבעיה..את חייבת להקשיב מה הם אומרים מי מהם גורם לך להרגיש מה? לא שווה? לא מוצלחת? עצובה? בודדה? כועסת? מה בדיוק? ייאוש הוא לא התחלה טובה תחליפי בשמחה ותקווה..ואם תרצי תשתפי אותי במחשבות הללו שמביאות אותך לפחד מלהיות לבד..כי אז קורה משהו!! אם תזהי זאת ואעזור לך תוכלי למצוא פיתרון הוא שם.. המון כוח..סבלנות ואת לא לבד..אני כאן איתך תמיד.. נשיקות דינדין

לא יאומן נעמה ו"הפרעה" מתארת בדיוק את המצב שלי ( התנדנדות בלתי פוסקת בין אותם משקלים : 63-67.. כמעט אותו גובה- אני: 1.69). אני כבר הייתי אצל דיאטנית (אחת ממש טובה-דיאטנית של ספורטאים שלוקחת בחשבון את כל הפעילות הגופנית שאני עושה) היא נתנה לי תפריט שמטרתו "לאזן" את הגוף, אני אוכלת כל 3-4 שעות בערך... הבעיה היא שבערב מסביבות השעה 20:00 נתקפת "רעב" אני לא באמת רעבה אלא סתם רוצה לאכול... אח"כ כשאני הולכת לישון אני מתחרטת על הזלילה ואומרת לעצמי שמחר יום חדש ואני אשתדל יותר וחוזר חלילה... אני מרגישה שפשוט איבדתי שליטה!!!!! מה עושים??????????

שלום נפלאה..שלי.. נכון..שאמרת לעצמך בראש ככה: "משעה 20:00 אני לא אוכלת"?? נכון? בתת מודע שלך את לא באמת מרגישה רעב באמת בבטן אבל את מרגשיה "מחסור" כי עצם האיסור על עצמך הביא לך מצב הפוך דווקא בשעה הזו את מרגישה כאילו לא מגיע לך לאכול והגוף הנפש מתגונן נלחם "כן מגיע לי"!! אל תאסרי על עצמך כלום..אני חושבת שגם תפריט נוקשה ולא גמיש גורם לבעיות כמו הבנה מוטעית שכאילו "איבדת שליטה" וזה לא נכון!! לא שולטים בחיים באמצעות אוכל..ולא שולטים באכילה!! בכוח!!! צריך להרגיש!! רעבה? אוכלת! לא רעבה? לא אוכלת גם אם הדיטנית אמרה ..אבל הגוף לא מרגיש רעב.. בגלל זה הרבה אנשים מפתחים הפרעות אכילה כי אינם לוקחים תפריט בפרופורציה אלא משתמשים בו כאישור לאכול וחוץ ממנו זה מעבר לקו האדום!! זה טעות מיסוד! אנחנו בני אדם עם רצונות וצרכים גם לדברים טעימים..ופחות בריאים..ובכמות סבירה לא קורה כלום גם לבריאות!! יותר גרוע לאכול כביכול "אוכל בריא" בצורה אובססיבית שמולידה הפרעה!! נשמתי יש פיתרון לזה והפיתרון מתחיל בכך שתשתחררי ואל תהיי נוקשה עם עצמך..גם אחרי השעה 20:00 אל תציבי לעצמך גבולות תתחברי לעצמך!! תרגישי מה את רוצה והאם באמת את רעבה לאוכל או למשהו אחר? מה שחשוב אל ייאוש..זה לא מבשר טוב.. וחוץ מזה תדעי שאני כאן על מנת לעזור לך אז אם תרצי "בי מיי גסט" נשיקות המון כוח אוהבת דינדין

יש לי שאלות. ממ.. תראו, עבר עלי חודש של חוסר רעב גמור, וירדתי קילו וחצי בערך, שזה המון המון בשביל הגוף שלי. להזכירכן, אני שוקלת 49 ואני 1.75 ואני לא נראית ממש ממש רזה, אני זשוב מדגישה .. הפסקתי עם הספורט שהייתי עושה לחלוטין, ועככשיו הגוף שלי מקבל צורה מכוערת נורא, שכל המסת שריר שלי הפכה למסת שומן, וזה נוראי. אפילו אתמול, אבא שלי אמר לי "ברצ'וק! השמנת!" התחלתי לבכות.. רצתי לחדר. התחלתי לאכול איזה אריזה שלמה של עוגיות, במבות .. הכל! ולא רציתי להקיא.. מרוב שהקאתי היומיים האחרונים, ירד לי דם.. והגרון שלי חרוך. עבר עלי חודש מהסרטים, ועכשיו פתאוםםםם תוקף אותי רעב זוועתי. אתמול, ואני מזכירה לכולן שאני בחיים לא אוכלת אוכל רגיל. אני חייה על סלטים, פירות, שייקים וכו''. הפסח הזה, תקף אותי הימים האחרונים רעב.. אכלתי 4 שניצלים אתמול, פירה, תפוחי אדמה, אורז.. חומוס. הכל! בערב טחנתי איזה 4 מצות עם שוקולד.. והקאתי אותן, הייתי חייבת . היום, בבוקר, אכלתי איזה חביתה ענקית עם מצה, עכשיו אכלתי 5 שניצלים, 3 מצות עם חומוס.. ואין לי כח להקיא. אין לי. אני אבודה, ורציתי לשאול.. אם יש ביכוי, ותהיו כנות איתי, אני מתחננת, אם יש סיכוי שזה לא כ"כ ישפיע, ואם כן.. אם המכון כושר יוכל להחזיר לי את הגוף שהיה לי לפני 7 חודשים ? למה יש לי את ההתפקת רעב הזו ? ואיך יכול להיות שפעם ראשונה בחים אפילו אין לי את הכוחות להקיא? אני פשוט יושבת ואומרת.. בר, הגוף צריך את זה. הוא זועק לך שהוא צריך את זה, אםילו שזה חרא, אפילו מצה עם שוקולד הוא מתחנן לזה . ואני משמינה, אני משמינה מהר. אני לא אתן לעצמי לחזור ל 62, בחיים לא.

ברוש יש לי רק דבר אחד לומר לך יש לך סיכוי!! סיכוי להישאר חיה מה את אומרת שווה לך?? בכל מקרה אם את שואלת אם יש לך סיכוי לחזור לצורת הגוף שלך- כן ברור תמיד עם התמדה ותבקשי רק לעיצוב הגוף ולא לשריפת "שומנים" וכמו שכך אמרתי לך ברוש את יפה ואם את זוכרת את נראת טוב! ואני לא סתם אומרת לך בפרסומת נראת פצצה בקשר לאוכל שאכלת אכלת שניצלים זה בכלל בלי פחממות והן נשרפות מהר יותר ממה שאת חושבת בקשר " הפסקץ ההקאוץ" זה בגלל שהגוף שלך חווה תראומה ביומיים האחרונים שאת מקיאה דם ואת מרגישה חרא ואין לך כוח לזה אולי זה סימן של החלמה אני לא יודעת _שלי זה קרה זה היה החלמה שהפסקתי להקיא!) ובקשר לזה שאבא שלך שאמר לך שהשמנת זה לא צריך לעניין אותך כל עוד טוב לך בגוף שלך שימי פס על כולם ןאז מה אם השמנת!! את אולי נראת קצת נשית ואל אנורקסית מגעילה!! אוהבת דניאלה

יקירה שלי. לא עשיתי את הפרסומת בסוף, זה לא הסתדר עם הסוכנת שלי והסכומים ובחרו בנועה, זו שעשתה אותה. אני חייה, אני ממממממששששששש לא נראית אנורקסית עכשיו, אני נראית "טוב" יש לי קצת תחת וזה,השמנתי 3 קילו, לא יכולתי להקיא יותר, הייתי חייבת חופש. אני חוזרת למסלול.

יש סיכוי ברור שיש סיכוי ואני לא אומר את זה כדי לא ליאש אותך כי את בטח אומרת "טוב בטח שהוא אומר לי שיש סיוכוי הרי הוא לא יגיד לי שאני אבודה..." אבל זה ממש לא ככה בדיוק לפני שנה בפסח הקודם התחילה לי תצקופה שכל הזמן אבל כללללללללללל הזמןןןןןןןןןןן הייתי רעב ורק שתביני, יש לי אנורקסיה כבר 6.5 שנים ועד אז לא ידעתי מה זה להיות רעב!!! אני פשוט לא הכרתי את המילה הזאת הייתי רגיל שאני הוא זה שמחליט אם לאכול או לא ומה לאכול ומה לא ולא היתי רגיל שפתאום אני רעב ופתאום אני לא מסוגל לא לחשוב על אוכל את קולטת מה זה?!? אני, שעד עכיו הייתי מסוגל לצום ימים שלמים ולחיות רק על ירקות, אני, שלא היתה לי בעיה להגיד לא! לאוכל לא מסוגל להפסיק לחשוב על אוכל וחייב אבל חיייייייב לאכול!!! אני גם סופר קלוריות "במסגרת האנורקסיה" אז אני יכול להגיד לך שהגעתי ל4000 קלוריות ביום! כל הזמן היתי בדיכאון וכמובן שעליתי במשקל איזה 16 קילו בפחות מ 4 חודשים את לא קולטת מה זה גם אני לא קלטתי לא הבנתי איך מאנורקס "מושלם" שמקפיד על כל ביס שנכנס לו לפה הפכתי לכזה חזיר שלא מסוגל להפסיק לאכול (ואני לא יודע להקיא ככה שכל האוכל נשאר אצלי בגוף) בקיצור, שמעתי פה ושם על התרופה "טופאמקס" שעוזרת להרבה בולמים ולהרבה אנשים שמנים וגם עם התקפי אכילה ודיברתי עם הפסיכיאטר שלי והוא נתן לי אותה בשילוב עם עוד תרופה שמקור היא נגד דיכאון אבל היא גם מורידה תאבון וזה עזר לי המון רק בסוד אני יגלה לך שירדתי את ה16 קילו האלה (אמנם זה ממש לא היה קל אבל עשיתי את זה ) עם ריבית והצמדה למדד (והמדד עולה מיום ליום....:-) בכל אופן תפני לפסיכיאטר טוב, מומחה, שמבין בדברים האלה ותנסי להשיג את הטופאמקס הזה תראי, אם אני הייתי היחיד שזה עוזר לו אז לא היתי אומר לך את כל זה אבל תגלשי קצת בפורומים ותראי לכמה אנשים שמנים שלא הצליחו לסגור את הפה זה עזר לא תמיד הבעיה היא בנו לפעמים יש בעיה באיזון של החומרים במוח וכל מיני דברים כאלה ואת לא אשמה בזה לכן תרופות מאוד יכולות לעזור אני אשמח אם תעדכני אותי איך הולך לך [email protected]

אני ממש מודה לך על העזרה והייעוץ, זכרתי שהייתה לך בעיה כזו. אני קוראת ואורמת לעצמי שאני לא אתן לעצמי לעולםםםם להעלות את ה 16 שהורדתי, בחיים בחיים בחיים !!! אני השפחה העבד מס' אחת של הרזון, ואין דבר יפה ממנו בעיני .. אני לא מסוגלת, אין סיכוי כזה . איך אני יכולה להשיג את זה בלי מרשם ?

בר נפלאה שלי!! הרי זה לא טבעי ונורמאלי לדחוס 5 שניצלים לא ולא אבל מה קורה לך? את אוכלת משהו שאסרת על עצמך והוא מחוץ לקו המותר בחייך..וברגע שאכלת טיפה ממנו את מרגישה שאיבדת שליטה בחייך (באמצעות האוכל את מבינה) ואז את אומרת לעצמך אכלתי אז יאללה..עד הסוף...וממשיכה את הבולמוס כי את יודעת שבסופו תקיאי..או לא? גם לי היו מצבים של אין כוח להקיא אחרי שכל היום בערך כל שעתיים שלוש הייתי מקיאה.. בר זה יכול להפסיק..והגוף יחזור להיות יפה ובמשקל נורמאלי ללא שומן רק אם תפסיקי את ההפרעה ...מה זה אומר? עבודה על עצמך יש פיתרון וכלים והם לא חד משמעיים היום ומחר תקומי בריאה..אבל מלאך שלי את חייבת... למענך למען בריאותך איכות חייך..ושמחת החיים שתחזור לא היית רוצה להנות מהאוכל לאכול מצה עם שוקולד וזהו להמשיך הלאה בלי להמשיך בהתקף? יש סוף..קחי כוח תתחילי..אני פה מבטיחה בהן צידקי אעזור לך..תרצי מאוד...מחבקת אותך ומקווה שהיום את מרגישה יותר טוב אוהבת המון חיבוקים ונשיקות קחי עצמך ביידים את לא לבד אני כאן!! דינדין

אני לא מאמינה שאני אי פעם אצליח, אני לא מאמינה שאני מסוגלת להיפרד מהמחלה שלי. כמה שאני שונאת אותה.. אני מאוהבת בתחושבת הישג שהיא מקנה לי כשאני מצליחה.

דינדין יקרה, אני מקווה שאת בסדר. אשמח אם תשאירי לי כתובת מייל. אני רוצה לשאול אותך *משו*... תודה. ולכם... דינדין, דניאלה, לינוי, אנורקסיה-אושר, בבושקה ( ;-) ) , הילונת (אם את מציצה)... לכל הוותיקות ולכל החדשות- חג שמח.

רגע רגע מי את האשה העצובה ?? זו מי שאני חושבת?? ה"משו" שלך מגלה אותך בכל מקרה שלחי לי מייל געגעתי אלייך ירגעה אני ....אוהבת ..............אותך .....................מאוד ...........................בכל ................................מקרה ........................................בהצלחה .....................................................ב-ה-צ-ל-ח-ה שמרי על עצמך דניאלה

לא, לא נראה לי שאני היא מי שאת חושבת... אבל בעצם את אמורה לזכור גם אותי... אני 'אלינור' - מזכיר לך *משו*? שולחת לך ד"ש, אהבה וברכה למוצאי-חג נורמלי (ולא כזה המסתיים בשירותים...). :-)

חג שמח גם לך ואולי תחליפי את הכינוי למשהו יותר שמח? מי יודע... אולי זה גם ישפיע על הבפנים שבך

אמממ.... אולי גם אתה? אגב, לאן נעלמת? הכל טוב? יחסית? לילה טוב...

היי מותק..אומנם באיחור..אבל חזרתי..הייתי בחופשה המייל שלי הוא [email protected] לכל מה שתרצי אני לעזרתך נשיקות והיי שמחה את העצבות תשאירי מאחורי הדלת.. יום נפלא אביבי וצבעוני וכמובן מלא..שמחחחחהההה! דינדין

וברוכה השבה! עכשיו כתבתי לך... בברכת שבת שלום, אני.

וואי דינדין.. אם יש 2 חגים שאני הכי שונאת בעולם- זה חנוכה ופסח!! בחנוכה הורגים אותנו עם השמן של הסופגניות, ועכשיו זה המצות.. כמה שומןן! כמה...איככססס!!! לא יכלו להמציא מאכלים מרזים???? בני ישראל לא יכלו לאפות לחם קל? פריכיות? דווקא מצות?! אני ידעתי! ידעתי למה דאגתי חודש לפני פסח.. ידעתי שזה יבוא וייקרה ואני יאכל מצות.. אז בואי אני יספר לך מה קרה.. מתחילת החג..בקושי אכלתי מצות!! רק מצה אחת אכלתי!! ביום אחד אכלתי חצי מצה, וביום שלמחרת חצי מצה. אבל אתמול... אתמול אכלתי 2 מצות!!!!!!!!! 2!! שלמות!!! ומילא הם היו בלי כלום, אבל עם שוקולד! את יודעת מה זה 2 מצות שלמות עם שוקולד?? אני יודעת.. בקיצור, בערב ישנתי אצל חברות שלי.. והכנו ארוחת ערב.. אז אמרו לי יאלה בואי תאכלי! אמרתי לחברה שלי: אכלתי היום 2 מצות עם שוקולד!! אז הסתכלה עליי במבט כזה שכאילו הי לא מבינה מה אני רוצה ממנה...ואמרה לי: "נו אז?," עוד דבר, לילדה הזאת יש בטן,אבל ממש..יותר משלי..היא לא שמנה אבל יש לה בטן.. וזה מזה לא אכפת לה! ואתמול, בזמן שאני מנסה להסתיר מחברות של את הבטן, אותה הילדה, לובשת גופיה צמודה שמבליטה לה את כל הבטן.. ואני חשבתי לעצמי: אבל איך? איך היא יכולה?איך אפשר?? כאילו..הבטן! רואים.. והיא גם מידה גדולה בג'ינסים, והיא לא מתבישת להגיד את המידה.. איך לא? זאת מידה גדולה! אני הייתי מתביישת.. בקיצור, אח"כ ישבנו לאכול, וחברות שלי פשוט התחילו לדחוף מצות..ועוד אחת ועוד אחת.. ואני לא מביה..הם כאלו רזות.. תגידי..את חושבת שעוד יש לי פוטנציאל להיות רזה??. לפני כמה ימים כשרציתי לקנות בגד ים, מנזכרתי איך הייתי יפה עם הבגד ים הביקיני הקודם שלי של שנה שעברה.. נזכרתי איך הייתי רזה.. איך שמחתי כשהייתי הולכת לבריכה והייתי יורדת למטה להישקל.. והיתיי רואכ שירדתי במשקל בגלל הרעבה.. ולא הייתה שמחה ממני.. המצב רוח שלי היה כל כך מרומם.. ונתן לי עוד יותר מוטיבציה להמשיך את ההרעבה יו..אני הייתי כלללללל כךךךךךךךךך שמחחחחהההההה אז.. וגם כלללללל כךךךךךךךךך רזזזזזזה אז.. יום אחד, אני זוכרת שאחרי שהרעבתי את עצמי נשקלתי וראיתי שאני שוקלת 35! וואי איך שמחתי!! וניסיתי להכניס לי את זה לראש "אני שוקלת 35! אני 35!!" לא האמנתי!! אבל עכשיו... אוףףףףף. כשאני חושבת על ההרעבה הזאת.. זה כאילו..את יודע שזה עושה לך רעה, וזה ייגרום לך לרע והתוצאה תהיה לא טובה.. אבל את נמצאת בהרגשת שליטה.. בהיי! את היא זו ששולטת בזה.. זה בידיים שלך..כביכול... אוףף.. חגשמח דינדינוש תודה על כל מה שאת עושה כאן בפורוםם! **חודה**

כן..יש דברים טעימים ונעימים וגם חד פעמיים וזה לא נורא באופן חד פעמי לטעום להנות ולחזור לשיגרה תאמיני לי הכל חוזר להיות אותו דבר גם המשקל!! אבל את בשלך כמובן.."בשליטה".. אני מקווה שאת בסדר ושתמיד תהיי מבחינה בריאותית אמן..שלא יקרה לך כלום..אני יודעת ומבינה לגבי הבטן גם לי היו תסיכים יצאתי מזה תודה לאל..זה מחוץ לפתח ביתי! מתוקה שלי אוהבת אותך וכאן בשבילך על מה שלא יהיה.. נשיקות ו...חג שמח באיחור..כי הייתי בחופשה שבוע וחצי..ורק היום חזרתי אז שימרי על קשר אוהבת נשיקות דינדין

דניאל היקרה.מה שאת עושה לעצמך זהו נזק. אני לא יודעת אם וכמה את צריכה לרדת במשקל אך בכל מקרה לא זו הדרך.אני, ירדתי 28 קג' ב-5 חודשים,ללא ספירת קלוריות אך כל העניין הוא להמשיך להישאר בתוצאה הרצויה.מה שאת באמת צריכה אלו הם הרגלי אכילה נכונים.אשמח לשתף אותך מנסיוני,כנסי אליי למייל או לאתר www.nrglife.con/16173637

ריבה יקרה! השכל הבריא שלי יודע שאת צודקת, ויותר מכך, אני לחלוטין משוכנעת שהדרך שבה בחרתי היא מוטעית והרסנית. אני לא צריכה שיכנועים או הוכחות לכך שיש דרכים אחרות. הבעיה שלי היא מעט שונה. אני צריכה את ההפרעה הזאת. אני צריכה את ההתעסקות הזאת עם האוכל. את ספירת הקלוריות. את השקילה היומית. את המרדף אחרי הרזון. (אני לא בטוחה שמותר לפרסם פה נתונים לגבי משקל אז רק אומר שה bmi שלי נמוך). זו הדרך שלי לברוח מהעולם. זו הדרך שלי לא להרגיש. אנשים מתים מסביבי ואני לא בוכה. אנשים עוזבים אותי ואני לא כואבת. המחלה שומרת עליי. אני מרגישה כאילו היא מספקת לי מקום מוגן ובטוח. מעין מחבוא אליו אוכל לברוח כשהחיים קשים מדי. ואם אוותר על המחלה...אוותר על המחבוא....לאן אברח?

א.בוקר: מעדן דיאט א.צהריים: מלפפון ועגבניה א. ערב: 3 פריכיות ותפוח רוצה ללכת לישון. עייפה מדי בשביל לצאת. עייפה בשביל לראת טלוויזיה....עייפה מדי בשביל לחשוב. רוצה ללכת לישון כדי לא לשמוע את הבטן בוכה. אני קמה באיטיות מהמיטה והראש מסתחרר.... שמה יד על הבטן ומרגישה את הצלעות. עוד ניצחון קטן במלחמה הרסנית שסופה ידוע מראש.

לדניאל יקירה מצחיק שהשם שלנו דומה.. אני רוצה לומר לך שיש לך את הכוח להילחם במחלה למרות שאת חושבת שרעל זה האוכל ואל המחלה מאכלת לך חג שמח וכשר(אם את שומרת) דניאלה

אני מכירה את ההרגשה. כל כך טוב. כתבתי את זה אלפי פעמים, ניסיתי להסביר לאחרים מה אני מרגישה, שזה כמו כשיש חום גבוה, והדופק דופק בקושי- אני יודעת איזה סיוט זה... אני יודעת שאת וסבלת נורא מתוקה, אני יודעת... את צריכה לבחור- בחירה פשוטה: או להתחזק ולחיות חיים ולא להיות זומבי או להמשיך להיות צמח. את רוצה להיות צמח? כי אין ברירה, אם לא תאכלי- את תהיי צמח. לא חשוב מה תעשי. הגוף חייב אוכל בשביל לתפקד. אין מנוס. הוא צריך קצת יותר ממה שאת נותנת לו. זה לא אומר שאת צריכה להיות מלאה או שמנה. את יכולה להיות רזה וחתיכה ומתפקדת!! זה אפשרי- הרי איזה מן חיים אלה להיות מת מהלך? יופי, לא אכלת. כל הכבוד. זה לא כזה מסובך. את לא כזאת גיבורה אם הצלחת לעמוד בפיתוי- עכשיו תעמדי בפיתוי של רזון חולני. מקווה שפגעתי בנקודה ולא סתם אמרתי דברים שאת לא מזדהה אתם... אתך תמיד, אוזן קשבת.

לפעמים קל יותר להיות כמו זומבי... לא להרגיש. לא להתמודד. לברוח. כשהבטן מקרקרת אני לא חושבת על כלום. כשהיא מלאה....אני מתחילה לפחד. אז אם הבחירה היא בין השקט שנותנת אי האכילה, בלי להרגיש, בלי לכאוב, בלי לפחד,לבין חיים מלאי חרדות....איך אני אמורה לבחור את הדבר הנכון?

מה נשץנה הלילה הזה מכל הלילות? שבליל הסדר שעבר הקאתי שלוש פעמים, והשנה, אכלתי שפוי ולא הקאתי אפילו פעם אחת כי הפסקתי עם השטויות. מ ז ל ט ו ב

נקודות אני כל כך שמחה עשית לי את החג!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוהבת דניאלה

מצויין ..נפלא..שכל הלילות אמן כן יהי רצון יהיו לך כמו הלילה הזה שבו השטלת על ההפרעה ונהנית הרשית לעצמך לחיות כמו כולם.. נשיקות אוהבת הרבה כוח דינדין

יושבת מולו ובוכה. מילותיו הן כמו בועות סבון: כלפי חוץ הן יפות ונוצצות. אך בפנים, הן ריקות. אתה אומר שאני חכמה. אתה אומר שאני יפה. שלא חסר לי כלום. אז למה מרגישה מיותרת? מרגישה כל כך ריקה. זו הפעם ראשונה שאני בוכה כך מולך. מנסה להחניק את הדמעות. אך כל כך כואבת מבפנים שאפילו דמותך מתגמדת. ומבעד למסך הדמעות אני קולטת את עינייך. גם אתה נראה עצוב. עכשיו אתה נוסע. ואני נשארת חלשה. וכל גופי עייף. מנסה להיאחז במילותייך. אך הן מתפוצצות אל מול עיניי... כמו בועות סבון.

טוב שיש פורום בנושא חשוב זה. אני מקווה שלכולם יהייה טוב, בברכת חג פסח שמח וחיים מאושרים לכולם.

ה"מילים האלה" מזכירות לי שיר שכתבתי בזמני הגרוע כתבתי שירים מקווה ששלומך טוב אוהבת דניאלה חג שמח

שלום אני בת 21 1.67 67-63 ק "ג.(תלוי בתקופה ובמצב רוח....חחח). יש לי בעייה שנמשכת מאז תחילת גיל הבגרות ואף פעם לא דיברתי על כך כי אני חושבת של90% יש את ההפרעה הזו.וגם אם כן זה לא עושה את זה נורמאלי. אני באמת רוצה להגמל מן ההרגל הזה והייתי רוצה להבין ממה הוא נובע. ניסיתי לחשוב מה מפריע לי מה חסר לי? מה החסכים הנפשיים....וכלום. הכל בסדר גמור בעולמי כל אדם אחר במקומי היה מאושר ואני מודה לאלהים יום יום על כל שיש לי. אני אוכלת בריא ועושה ספורט אך יש לי מדי פעם התקפי זלילה בלתי נשלטים... זה מתחיל עם זה שאני חייבת מתוק....ואני לא מפסיקה...עוברת למלוח...מתוק... באמת שאין לי שליטה על זה....זה כבר שנים ככה והפעם הגעתי להחלטה שאני רוצה להבין איך להפסיק את זה לחלוטין. ולמה זה קורה? ממה זה נובע? יש לי פגישה עםם דיאטקנית,האם אני צריכה לומר לה זאת? היא תדע מה לעשות? מה כדאי לשאול אותה?! האם יש ו/או מומלץ כדורים שמורידים את הכמיהה לאכילה אובססיבית זו,הכמיהה למתוק ותחושת הרעב השקרית? איך ניתן להגיע להבנה ממה זה נובע? איך מפסיקים?????? האם זה יימשך כל החיים?! בבקשה....עזרו לי!

יש לי בדיוק את אותה בעיה כמו שלך... יש לי התקפות זלילה ואני יכולה לאכול כל מה שנמצא לידי!!! מה שאני הולכת לעשות זה פשוט ללכת לדיאטנית (כבר קבעתי תור) ולספר לה הכל , כלומר: אני אוכלת עושה ספורט אך יש לי התקפות זלילה שבאות ככה פתאום בלי שום סיבה זה לא שרע לי בחיים, אני עצובה, דכאון זה לא מה שקורה לי- פשוט מאוד בלי שום סיבה אינני יודעת מדוע זה קורה. אני גם כן נורא רוצה לטפל בזה ואני מקווה שזה לא ימשך כל חיי אני ממליצה לך לפעול כמוני ולספר לדיאטנית הכל. תעדכי אותי בהמשך ... בהצלחה נעמה :)

תודה על התגובה החמה... נחמד לדעת שאני לא לבד... יש לי תור לדיאטקנית ומקווה שאפשר לטפל בזה....

תודה על התגובה החמה... נחמד לדעת שאני לא לבד... יש לי תור לדיאטקנית ומקווה שאפשר לטפל בזה....

לא יאומן את מתארת בדיוק את המצב שלי ( אותם משקלים בדיוק .. כמעט אותו גובה- אני 1.69). אני כבר הייתי אצל דיאטנית (אחת ממש טובה-דיאטנית של ספורטאים שלוקחת בחשבון את כל הפעילות הגופנית שאני עושה) היא נתנה לי תפריט שמטרתו "לאזן" את הגוף, אני אוכלת כל 3-4 שעות בערך... הבעיה היא שבערב מסביבות השעה 20:00 נתקפת "רעב" אני לא באמת רעבה אלא סתם רוצה לאכול... אח"כ כשאני הולכת לישון אני מתחרטת על הזלילה ואומרת לעצמי שמחר יום חדש ואני אשתדל יותר וחוזר חלילה... אני מרגישה שפשוט איבדתי שליטה!!!!! מה עושים??????????

הכמיהה לאוכל? למתוק? זה נובע ממשהו יקירתי..לא חייבים שיהיו חיים אפלים בשביל זה..לפעמים יש רגש או הרגשה שמתעתעת בנו וישר אנו ניגשים לפיתרון הנוח והקל האוכל..ולמה אני מתכוונת? לדוגמא..כעס...שמחה..שאחרי שזיהיתי אותו אצלי אני חייבת - אוטמטית מתוק..כי זה כביכול מרגיע ומנחם..(מה גם שבמתוק יש חומר מרגיע ומשמח) ואת כלל לא מחוברת להרגשת השובע ורעב שלך כי כמו שאמרת זה לא באמת רעב ...ובלי שום קשר לפעמים גם לי מתחשק מתוק..בלי רעב וזה בסדר אבל לא כשזה בא כתוצאה ממשהו..אם תעבדי על הרגעים האלה תצייני אותם במחברת ותבדקי מה קרה קודם תגלי מה גורם לך לעשות זאת תמצאי פיתרונות חלופיים ותיפטרי מזה...דיאטנית זה נפלא..כשמישהו רוצה לרדת במשקל ולעבור לאורח חיים בריא..כי אין דיאטה..יש לחיות נכון וזה לא אומר להימנע מדברים טעימים ומתוקים ולחיות על חסה!! אבל דיאטנית לא תפתור לך את מה שמסתתר מאחורי הסיבה שגורמת לך לפנות למתוק מלוח וכו...בבת אחת ומה שיקרה זה שזה לא ייגמר.. את צריכה לעשות בדיקה מתוקה.. נשיקות ותרגישי טוב...אני בטוחה שאם תעבדי על זה תרדי בלי שום עניין..מבטיחה לך..כי כשאת מחוברת לעצמך זה לא משנה כמה ארוחות אכלת ומתי..את חיה לפי צרכי הגוף שלך ולא מכתיבה לו שארוחת בוקר עד 9:00 חייבת להיות עם 2 פרוסות לחם וכו'..את פשוט תרגישי..ואם לא יתחשק לך תמשיכי הלאה זו בריאות! אני כאן אם תצתרכי עזרה נשיקות המון בריאות דינדין

שלום רב וחג שמח!!! אני בת 27.5 ומגיל 15 בערך אני סובלת ממה שנקרא אנורקסיה. היו לי תקופות שלא העזתי לצאת מהבית, כי הרגשתי ממש שמנה למרות שהכל היה בראש שלי. הכל התחיל בכיתה ח' כשחזרתי מטיול בחו"ל...ירדתי במשקל (אז הייתי שומרת כשרות ולא אכלתי כמעט כלום חוץ מירקות או פירות ודברים שהבאתי מהבית)...כולם אמרו לי שאני נראית ממש מדהים, אז המשכתי ב"דיאטה" עד שירדתי ל-34 ק"ג . המשקל בהתחלה היה 45!!! הייתי מאושפזת בשלוותה, הפסדתי ימי לימודים.וגם אחרי שיצאתי הייתי מטופלת אצל דיאטנית ופסיכולוגית שמהר מאוד הרימו ידיים... וכך שאחרי 13 שנה, אני עדיין עולה ויורדת במשקל. ומחזור??? אין לי מושג באיזה צבע הוא!! שתבינו אני לא מנסה לעשות מעצמי מסכנה או משהו כזה, אלא רק מנסה לגרום לכן להבין שאתן צעירות, ושכדאי מאוד שתפקחו את העיניים ולא תגיעו למצב שלי.... אני כבר ילדים לא אוכל להביא, כי כל גבר שאני פוגשת נרתע ממני ובצדק!! אשמח לשמוע תגובות או לייעץ לכל אחת ואחת מכן באהבה the lost angel

אני מזועזעת. יש לי עדיין מחזור, והוא ממש סדיר. אני לא יודעת איך את יכולה לחשוב את זה .. ואו, שלא יהיו לך ילדים. אני אמות אם אני לא אוכל להביא ילדים לעולם , את יכולה לתאר את הסיפור שלך ? אנורקסיה בלבד ?

ואווו קראתי את הסיפור שלך וגם אני לא מסוגלת להבין איך את משלימה עם כך.. גם אני איבדתי את המחזור שלי אך לאחר חצי שנה הוא חזר לי. כעת הוא לא סדיר לי , אני מקבלת כל 22-30 יום. אני חייבת להגיד לכן משהו לכולן פההה.. הסיבה היחידה שאני לא רוצה להיכנס למחלה האיומה הזאת ועם כל ההפרעות האכילה האלו זה בגלל המחזור. ובגלל שאני רוצה מאוד להביא ילדים לעולם. אז בנות לפני שאתן נכנסות למעגל הזה או נכנסתן תנסו לצאת ממנו כמה שיותר מהר................. ולאנג'ל - אני אשמח מאוד מאוד אם תשתפי אותנו יותר על מה שעבר עלייך. אני פה בשבילך כדי לשמוע. באמת... חיבוקים ונשיקות לך ולכולם :) נעמה

יואו... איבדת את המחזור?? אני נרתעת מהמחשבה שלא אוכל חס וחלילה להביא ילדים... אני מאחלת לך שתצליחי לצאת מזה.. חג שמח, חמודה.

הלוואי שיכולתי לכתוב לך תגובה מאירת פנים אבל אני לא יכולה אני רק יכולה לתת לך טיפ קטן לחיים אולי עכשיו תפסיקי לעלות ולרדת ולעשות במחזור שלך יויו כי זה סתם מעצבן את הגוף ובגלל העליות והירידות הגוף בוגד בך ולא רק בוגד בך בסוף ישאיר אותך לבד ולא ירצה לתקן את מה שעשית לו אוהבת דניאלה שמרי על עצמך ואני מאחלת לך את הכי טוב כי מגיע לך יותר טוב מהמחלה הדפוקה הזו

היי ובוקר טוב.... תודה רבה לכולכן על הרצון לתמוך, אבל כבר אין מה לעשות...אני את המחזור כבר לא אקבל עשיתי לי נזק בלתי הפיך, ואפילו הרופאים אמרו זאת!!! אז כל שניתן לי לומר זה :" תלמדו מהמקרה שלי, ממה שקרה לי, ואל תתנו למחלה/הפרעה הזאת לגמור אותכן". אוהבת ומחבקת את כולכן angel

כל הכבוד על הפתיחות והאומץ לספר..זה קשה..וכואב מאוד...במיוחד לאישה..שילדים זה חלק מתהליך טבעי של הגוף שלה! מה מצבך היום..את מטופלת? מתוקה שלי הלוואי שיתהפך הכל לטובה אני מאמינה..יש ניסים והשם שומע הכל ורואה..שיהיה לך רק טוב.. אוהבת..דינדין