פורום הפרעות אכילה - תמיכה

שלום רב וחג שמח!!! אני בת 27.5 ומגיל 15 בערך אני סובלת ממה שנקרא אנורקסיה. היו לי תקופות שלא העזתי לצאת מהבית, כי הרגשתי ממש שמנה למרות שהכל היה בראש שלי. הכל התחיל בכיתה ח' כשחזרתי מטיול בחו"ל...ירדתי במשקל (אז הייתי שומרת כשרות ולא אכלתי כמעט כלום חוץ מירקות או פירות ודברים שהבאתי מהבית)...כולם אמרו לי שאני נראית ממש מדהים, אז המשכתי ב"דיאטה" עד שירדתי ל-34 ק"ג . המשקל בהתחלה היה 45!!! הייתי מאושפזת בשלוותה, הפסדתי ימי לימודים.וגם אחרי שיצאתי הייתי מטופלת אצל דיאטנית ופסיכולוגית שמהר מאוד הרימו ידיים... וכך שאחרי 13 שנה, אני עדיין עולה ויורדת במשקל. ומחזור??? אין לי מושג באיזה צבע הוא!! שתבינו אני לא מנסה לעשות מעצמי מסכנה או משהו כזה, אלא רק מנסה לגרום לכן להבין שאתן צעירות, ושכדאי מאוד שתפקחו את העיניים ולא תגיעו למצב שלי.... אני כבר ילדים לא אוכל להביא, כי כל גבר שאני פוגשת נרתע ממני ובצדק!! אשמח לשמוע תגובות או לייעץ לכל אחת ואחת מכן באהבה the lost angel

אני מזועזעת. יש לי עדיין מחזור, והוא ממש סדיר. אני לא יודעת איך את יכולה לחשוב את זה .. ואו, שלא יהיו לך ילדים. אני אמות אם אני לא אוכל להביא ילדים לעולם , את יכולה לתאר את הסיפור שלך ? אנורקסיה בלבד ?

ואווו קראתי את הסיפור שלך וגם אני לא מסוגלת להבין איך את משלימה עם כך.. גם אני איבדתי את המחזור שלי אך לאחר חצי שנה הוא חזר לי. כעת הוא לא סדיר לי , אני מקבלת כל 22-30 יום. אני חייבת להגיד לכן משהו לכולן פההה.. הסיבה היחידה שאני לא רוצה להיכנס למחלה האיומה הזאת ועם כל ההפרעות האכילה האלו זה בגלל המחזור. ובגלל שאני רוצה מאוד להביא ילדים לעולם. אז בנות לפני שאתן נכנסות למעגל הזה או נכנסתן תנסו לצאת ממנו כמה שיותר מהר................. ולאנג'ל - אני אשמח מאוד מאוד אם תשתפי אותנו יותר על מה שעבר עלייך. אני פה בשבילך כדי לשמוע. באמת... חיבוקים ונשיקות לך ולכולם :) נעמה

יואו... איבדת את המחזור?? אני נרתעת מהמחשבה שלא אוכל חס וחלילה להביא ילדים... אני מאחלת לך שתצליחי לצאת מזה.. חג שמח, חמודה.

הלוואי שיכולתי לכתוב לך תגובה מאירת פנים אבל אני לא יכולה אני רק יכולה לתת לך טיפ קטן לחיים אולי עכשיו תפסיקי לעלות ולרדת ולעשות במחזור שלך יויו כי זה סתם מעצבן את הגוף ובגלל העליות והירידות הגוף בוגד בך ולא רק בוגד בך בסוף ישאיר אותך לבד ולא ירצה לתקן את מה שעשית לו אוהבת דניאלה שמרי על עצמך ואני מאחלת לך את הכי טוב כי מגיע לך יותר טוב מהמחלה הדפוקה הזו

היי ובוקר טוב.... תודה רבה לכולכן על הרצון לתמוך, אבל כבר אין מה לעשות...אני את המחזור כבר לא אקבל עשיתי לי נזק בלתי הפיך, ואפילו הרופאים אמרו זאת!!! אז כל שניתן לי לומר זה :" תלמדו מהמקרה שלי, ממה שקרה לי, ואל תתנו למחלה/הפרעה הזאת לגמור אותכן". אוהבת ומחבקת את כולכן angel

כל הכבוד על הפתיחות והאומץ לספר..זה קשה..וכואב מאוד...במיוחד לאישה..שילדים זה חלק מתהליך טבעי של הגוף שלה! מה מצבך היום..את מטופלת? מתוקה שלי הלוואי שיתהפך הכל לטובה אני מאמינה..יש ניסים והשם שומע הכל ורואה..שיהיה לך רק טוב.. אוהבת..דינדין

האם אכילה מרובה של ירקות יכולה להביא ללהשמנה- לא כולל ירקות שורש ותירס. האם אכילת 2 ראשי כרוב ביום מזיקה?על בסיסייומי .

ממש ממש ממש לא. שאלה טיפשית . ירקות לא משמינים. אפשר לאכול ללא הגבלה !!!

בר שלום לך, דבר ראשון אני חייבת להגיד לך שאת באמת ריגשת אותי והצלחתי לחיות את הרגע הזה איתך,אני לא יכולה להגיד שכן מבינה את מצבך ומה באמת את עוברת כי אני שונה ועוד לא הגעתי למצב הזה,אז אי אפשר להבין בדיוק איזה סוג של סבל קיים, כוונתי לתת לך רצון ,מוטיבציה לחיים נהדרים שעוד מחכים לך,ותאמיני לי יש עוד מלא דברים טובים בחיים שלך שעוד לא ראית ,חווית ,נשמת,והגעת אליהם. החיים טובים,נפלאים ומחכים לך רק אם תתני להם לזרום ,להתחיל לטפל בעצמך ,לתת לאחרים לעזור לך בכל דרך אפשרית,תתני לעצמך להתחיל לחשוב בחיובי,בגישה שונה לדברים,כי מגיע לך חיים יותר נורמלים ,שתהני מהם ולא לבזבז אותם על סבל .. בר אני בת 25 ,היום התכוונתי לכנס לפורום זה כי אני מרגישה שבזמן האחרון שאני מתעסקת עם האוכל יותר מדי ועם המשקל שלי!!ומה אני מכניסה לפה !!ולמה אכלתי את זה !!ולמה אכלתי כמות כזו!! ומה פתאום הכנסתי לפה שוקולד!!..בקיצור אני לא יודעת אם זה הפרעה מסויימת שקוראת לי כרגע.ומיד עם כניסתי לפה ראיתי את הודעתך ונגעה מאד ללבי ,וחשבתי עד כמה שזה קשה עד כמה הסבל קיים ,המעגל הזה שלא נגמר,אבל לא ,אני לא אהיה מאושרת יותר עם פחות קילוגרמים ,אנשים לא מחכים לי שאני אהיה רזה יותר כדי שיקבלו אותי,אני לא אגע בשמיים אם אשקול פחות,וכו"... אני מקווה שהעברתי את מה שרציתי להעביר לך מתוקה,ותדעי דבר אחד ,לך מגיע הטוב ביותר ,תחשבי על זה חמודה,תנסי לחפש עזרה,ושיהיה לך כל טוב ויום מקסים :) ואני רוצה לשמוע ממך מילת תקווה אם התלחת לקרוא את מה שכתבתי:)

דינה, דינה. אני מרגישה אדם אמיתי, אני מרגישה חיה ונושמת כל עוד הצלחתי להכניס אותך אפילו ל 3 דקות לתוך העולם שלי, להעביר לך מה שאני חווה.. מה שאני מרגישה. זה נותן להרגיש שהמילים שלי הן מילים שמצליחות לחלחל, מילים שמצליחות לשתף, מילים שבאות עמוק עמוק מבפנים, עמוק מבפנים, ממקום שכואב לו , מקום שמדמם כבר המון זמן . ההפרעות אכילה שלי לא התחילו בכלל בהכנסת אוכל ואז אמירה עצמית של "לא לא איך עשית דבר כזה ".. אני שמעתי מאחת הבוגרות אצלינו בביה"ס שמה שהיא לא רוצה , היא מקיאה על מנת להרזות. והיא אמרה כמה שזה כיף לאכול, להקיא בלה בלה. אני צחקתי.. אמרתי שהיא מטורפת. נלחצתי ממנה.. בכל פעם שהיא הייתה עוברת לידי ליד הקיוסק, בכיתות.. בכל פעם שראיתי אותה מכניסה משהו לפה , עלתה לי תמונה שלה בתור מפלצת, בתור אדם לא מאיתנו, אמרתי לעצמי שהיא שונה, שהיא משהו אחר.. שהיא חולה, שצריך לקחת אותה מכאן. אחרי חצי שנה , בערב ראש השנה, אכלתי כ"כ הרבה. וזה היה אחרי שרזיתי את ה14 קילו שלי. ואז אמרתי לעצמי .. מממ, אולי נלך לשירותים, נבדוק איך עושים את זה ? דחפתי אצבע.. לא הלך. דחפתי שתיים, לא הלך.. נחנקתי עוד שניה. לא עבד.. ולא עבד. אולי שעתיים הייתי שם, כמו להכניס טמפון בפעם הראשונה- זה בחיים לא עובד. ניסיתי ניסיתי רציתי, הצלחתי. ומשם.. זה נהיה פעם החודש, אחר"כ פעם בשבועיים, פעם בשבוע .. פעמיים בשבוע, יום יום, 3 פעמים ביום. הייתה פעם אחת שפשוט נפלתי על הרצפה, בוכה, אפוסת כוחות. רציתי להרוג את עצמי. בעטתי בעצמי, שרטתי את עצמי.שנאתי את עצמי. אני עדיין שונאת. מבינה למה זה נראה לי הזוי ? אני לא אנושית כבר.. אנשים אל מתנהגים ככה. אוכל לא מיועד בשביל שיוציאו אותו, הגוף לא מיועד להוציא אוכל, הגוף פולט את האוכל רק מתי שמשהו לא בסדר. זה לא בסדר מה שעובר עלינו, זה לא אנושי, זה לא קיים. מה יש לנו ? למה ? איך ? דינה, פעם חשבתי שיש דברים טובים בחיים.. דברים ששווה לחיות למענם. משום מה, לאחרונה.. אני כבר מפסיקה לחשוב ככה. מאז שנפרדתי מחבר שלי,אחרי שנה, מאז שבת דודה שלי נפטרה לפני 3 חודשים, מאז שאבא חזר לעשן אחרי 12 שנה שהוא הפסיק, מאז שאני חייה את חיי על אוכל,על המקרר, על האסלה, הפסקתי לחיות ממזמן. החיים חלפו לנגד עיני כמו בסרט רץ.. הם עדיין חולפים, ואני לא מצליחה לתפוס אותם. מאוחר מדיי . אני רק פיזית פה, אבל נפשית.. ממזמן אני כבר לא כאן.

היי כולן. אני כותב, קמתי מהמיטה קודם.. קמתי כי הרבה זמן לא הייתי כאן, הרבה זמן לא הייתי כאן ושיתפתי אותכן , את כולכן מה עובר עליי ועל המחלה שלי . בחודש האחרון, אני ישבתי עם עצמי וחשבתי, חשבתי המון. אני אדם נורא נורא אובייקטיבי, ולעולם איני מנסה לייפות את הדברים, לעגל פינות, או לעשות את החיים יפים יותר, להרכיב משקפיים ורודות. לא, לא אני. אני החודש הגעתי להבנה, שאני חולה במחלה נפשית. אני בר, התלמידה המצטיינת.. הגאווה של המשפחה, הילדה הנערצת, החרוצה , המוכשרת, היפה , הרזה וכול הבולשיט למיניהם.. חולה במחלה נפשית. אני חולה , ויש לי הפרעות אכילה. היום בכיתי, הייתי בת"א, ראיתי אנשים יפים, אנשים מוזרים, אנשים אחרים, ובכיתי. בכיתי כי אני כבר שכחתי את בר הישנה, בר לפני הדיאטה. בר שרזתה 16 קילו בכוחות עצמה, בלי שום עזרה, בר עם הכוח רצון. בר השמחה. אין יותר בר כזו, אני קברתי אותה לפני שנה וחצי, קברתי את בר לפני שנה וחצי בראש השנה בפעם הראשונה שגרמתי לה להקיא. ויום לאחר מכן, שהכרחתי אותה לא לאכול. שהכרחתי אותה להאמין שאם היא תהיה רזה יותר היא תהיה עוד יותר נבדלת מהשאר. אני בקושי מצליחה לקרוא את מה שאני כותבת, אני בקושי מצליחה להקליד, ומזלי שאני יודעת הקלדה עיוורת כי העינים שלי דומעות, אני לא מפסיקה לבכות ממה שאני מוציאה החוצה, ממה שנוצר ממני. אני מפלצת. אני כ"כ שונאת את עצמי , ברמות שאתן לא תאמינו אפילו. אני שקלתי פחות ממה שאני עכשיו, והגוף שלי היה מחוטב יותר, הייתי יפה יותר בעיני, הייתי רזה יותר. יכולתי לעוף, יכולתי להיות בעננים, להיות בhigh , לא לאכול.. הייתי מלכה. היום, אני כולכך רחוקה מלהיות מלכה.. כי הכול משתנה. הצדדים מתהפכים, וכ"כ הרבה נופל עלי, כ"כ הרבה נפשית אני סופגת, אני עומדת להתמוטט, אני כבר מתה מבפנים, ואני צועקת לעזרה.. אבל אין לי למי. אף אחד לא יודע.. אני מסתירה כ"כ טוב. לפני מספר ימים, כבר חשבתי להתאבד, מה כבר יכול להיות טוב ? להתרפא אני לא רוצה.. כי התלהיך של הריפוי, כמו שאמרתי תמיד, הוא השלמה עם הקילוגרמים. מעלים אותם, לומדים לחיות בצורה בריאה, בצורה שמנה. אני העבד הראשון של הרזון, אין חולת רזון יותר ממני. ואני , הדיי אן איי שלי, לא מורכב מרזון. אני בתוך תוכי ילדה לא רזה, אני ילדה נורמלית לחלוטין, עם טיפה בטן, יריכיים. היום אני בר, רזה.. מידה 25, עצמות פה ופה בולטות לי החוצה, גוף רזה, אבל.. לפני חצי שנה, הייתי במכון, לא אכלתי כלום, כול היום הייתי בפעילויות.. היה לי גוף של אלה. הזנחתי אותו, השאננות עלתה לי לראש. עכשיו אני סוכלת, כי הכול מתחיל לחזור, ואני לא מרחמת על עצמי, זה פשוט סבל, סבל שאין כמותו בכל העולם, סבל שאני לא הייתי מאחלת אותו אפילו לאויבים הגדולים לי ביותר. סבל שאני אצתרך לחיות איתו, לגרור אותו אחריי כמו שרשרת אחרי האסיר, כל החיים .

בר יקרה... קבלי חיבוק ענק..אלף חבוקים הכי חמים שבעולם. כתבת בצורה מרגשת ונגעת..כמה שאת מזכירה לי... הגעת למסקנה שאת חולה?הכי טוב. זה צעד משמעותי קדימה. את מכירה בזה שאנורקסיה הזו היא מחלה, ושאת חולה בה. מחלה, כלומר משהו רע, ולא כך צריך להיות. זה קשה להבין שאנחנו חולים, וקשה לקבל שאת המוצלחת,הגאונה וכו' נפלת שם. פעם חברה שלי ואני הגענו למסקנה שהפרעות אכילה הן הפרעות של אנשים מדהימים.כמעט כל מי שנאי מכירה שהיתה מופרעת אכילה היא מדהימה.. נשמע שאת מרגישה לבד..אין למי לפנות..את יודעת להסתיר...מופרעת אכילה לעניין.. אולי דוקא פה עזרה של מישהוי חיצוני יכולה להיות מועילה? את צודקת זה עול כבד מאד. אבל אין סיבה שתשתאי אותו לבד. אני גם לא חושבת שזה אפשרי לשאת אותו לבד.מי יכול לעזור לך? איזו מערכת יכולה לעזור לך, שהיא לא המשפחה ולא מישהו קרוב מדי?.. את מריגשה עצב? מדהים. אני באנורקסיה לא הרגשתי כלום. לא בכיתי כמה שנים טובות. אולי את כבר לא בהיי. את סופסוף מתחילה להרגיש.להרגיש באמת זה גם להרגיש עצב. כמו שלחיות בנורמה זה להשלים עם קילוגרמים, להרגיש באמת זה גם להרגיש רגשות עצובים. ואני יודעת שמאיפה שאת יושבת לא רואים את זה ואני רק מטיפה מגעילה, אבל כמרגישים עצב אמיתי, מרגישים גם שמחה אמיתית. לא כזאת של HIGH כזה או אחר.. אולי כל מה שכתבתי עוד לא אומר ולא מדבר אליך. אבל בכל זאת קבלי חיבוק ענק וחזק. וגם נשיקה גדולה :)

היי יפה שלי. אני גם חושבת, וגם קראתי על זה.. שרק האנשים האינטיליגנטים יותר, הבחורות מהרמה הגבוהה יותר חולות בהפרעות אכילה. כנראה שזו באמת מחלה מתוחכמת, המחלה ה"עלית" נקרא לה, הומור שחור. קשה לי עם הכתוב ממך, קשה לי, כי אני יודעת שכל מילה ומילה שכתב היא נכונה.. כן . ואני את ה-HIGH כבר עברתי, החזקתי בו במשך כל הדיאטה שלי.. ועכשיו, שאני אל מרזה יותר.. אין יותר high , אין יותר הרגשה של שיכרון חושים.. כי ממש, אני חייבת להדגיש, יש לי בת דודה, שהיא מעשנת ג'וינט, שותה , תלמידה מצטיינת, הייתה. בדרך ליפול לכל השטויות האלו.. והיא לומדת רפואה. היא אמרה לי לפני כמה ימים, "ברוש.. אולי תאכלי קצת?" "את לא חושבת שהגוף לא יכול להתבסס רק על סלט וסלט כל היום ?".." בסוף את תיפלי.. תיפלי חזק". אני רואה אותה בhigh שלה, והוא ה high שלי שאני רזה. שאני הכי רזה, אני האדם הכי יפה, הכי שמח, הכי לבוש, הכי מוקפד, הכי מדהים. אבל רק שאני רזה, שאני רזה רזה. ושאני מרגישה שלא אכלתי כל היום, וכואב לי הראש. רק אז, אני מרגישה אושר אמיתי, אני מרגישה אושר כי אני רזה. תנסו לקלוט, מאדם נורמלי.. מבר שפויה, מבר שמחה, מבר עם גוף רגיל. הפכתי לדבר אחר.. עדיין קשה לי לעכל, למרות שאני כבר שנה וחצי סוחבת את אנה ומיה על כתפיי, קשה לי לעכל, שאני , בר, אני חולה במחלה נפשית, ואני כבר לא שפויה. אני ועוד אנשים מסוימים, אני ואתן, אנחנו רואים את העולם שונה מכולם. ואתן יודעות שאי אפשר להחזיר את זה. דודה שלי בולימית "לשעבר".. היא בת 42 עכשיו, היא כבר החלימה או "החלימה".. אבל היא אמרה לאמא שלי לפני מספר שנים, ואני לא אשכח את זה לעולם, שלהתרפא 100 אחוז מהמחלה, זה דבר שלא היה, לא קיים עכשיו, ולעולם לא יהיה. לפחות אני יודעת את האמת.

בר מתוקה..שלי..אני קוראת ואפילו מדמיינת לי אותי במחברת ההיא ספוגה בכל הכאב שהיה לי (אז לא היה לי תמיכה ובכלל מי חשב על אינטרנט לפני 13 שנים...חשבתי בדיוק כמוך..מה נשאר לי? מה שווים החיים בכאב הזה? הייסורים? היום לא עובר בלי מחשבות ואוכל אוכל אוכל אוכל נמאס הא? אבל ייאוש הוא לא חבר טוב בכלל כי הרצון הזה לאבד חיים הוא אימרה מתוך ייאוש..מה שהינך יכולה להפוך בין רגע לתקווה כי יש כזאת תראי אותי אחרי שנים הבראתי אני עדיין לא מאמינה שאני יכולה לאכול פרוסת עוגה בבוקר בלי להוציא אותה או לפצח גרעינים כמו כולם בלי לפחד... אשקר אם אומר שאני לא "שומרת" כן אבל בגדר הנורמאליות!!וההחלמה היא לא להשלים עם הקילוגרמים כי זה אשליה..ההחלמה היא להשלים עם עצמי פנימה עם מי שאני עם מה שמפריע לי באמת השלמה עם העובדה שאנחנו וגם את לא מושלמים ומותר לטעות ולא להיות מושלם ואני לא חייבת לרצות את הסובבים בשביל שיחלקו לי ציונים כי אני יודעת מי אני ואוהבים אותי גם ככה תאמיני לי זה ככה! ההחלמה הינה תהליך עבודה עצמית..בלי שום קשר לדיאטה או אוכל כבר אמרתי לא פעם ההתעסקות בפיתרון לאוכל לתפריטים וכו' הוא אינסופי ולא מוביל לשום דבר יודעת למה? כי זו לא הבעיה האמיתית! יודעת מה הבעיה האמיתית היא השימוש באוכל ככלי..לשליטה בחייך כביכול אני לא אוכלת אני שולטת בחיי אני מוצלחת וחזקה זו משוואה שיש לשבור כי היא לא נכונה..ועל כך יש לעבוד.. מה אני באה להגיד לך ..ראשית..טוב שאת כותבת ואת כותבת ממש נפלא אפשר ממש להרגיש אותך זה מצויין שנית יש פיתרון ואני אעזור לך..לוקחת? שלישית תדעי שבכל מצב את לא לבד מותק..יש מליונים כמוך וכמוני רק שכל אחד בהסתרה אבל זה לא ייאמן באמת!..לא שזה מנחם אבל תדעי שזה לא בעיה שנוצרה רק לבר... ומתוקה שלי תראי את האור לפעמים התקווה באה דווקא ממקום של כאב וייאוש כי אז אין שום מוצא אחר ולא באמת רוצים לאבד חיים פשוט לא רוצים את הייסורים כרגע..זה יחלוף אם תעזרי לי לעזור לך.. אני כאן מתוקה שלי ואעזור לך..מקווה שאת מרגישה יותר טוב מאמש.. נשיקות וחיבוק אוהב ודואג דינדין

היי .. קראתי, קראתי פעמיים. אני קודם כל, מודה לך על העובדה שציינת , שאת מצליחה להרגיש אותי במכתבים, זה מחמיא לי מאוד, ומחזק אותי. כי המטרה הייתה כזו . מה שאמרת על העוגה.. זה בדיוק הקטע. אי אפשר לחזור להיות כמו פעם לעולם, פשוט אין סיכוי. שכחתי מזה כבר. אבל אני כבר לא בשלב של להרזות ולהרזות.. וגם אני לא מחפשת, זה כל הקטע. אני לא רוצה להגיע ל 26 ק"ג, זה דוחה. אני רוצה לרדת עוד 2 קילו. להיות רזה רזה כמו בחופש הגדול, ואין לי תלונות יותר, לא יהיו לי . אני נורא מתקשה להבין איך יש בנות שרואות במשקל הזה בתור דבר יפה, מה לזעעזאל נראה אנושי בלשקול כמו ילד בן 6? הזוי . אבל אני לא פוסלת כלום.. אם לפני שנתיים היית אומרת לי שאני אוריד 16 קילו וכול היום אתנדנד בין המקרר לאסלה, וחוזר חלילה, הייתי אומרת לך שזה הזוי עוד יותר. מה עושים ? לא עושים. אין מה לעשות בעייני, נכון לעכשיו. אני רק צריכה את ה high שלי חזרה, שאותו אני לא מצליחה להשיג בשום אופן, רק שאני ממש ממש לא אכולת כמעט כלום כל היום. וזה לי, אישית, קשה. איך אפשר .? אני רגילה כל היום לטחון סלטים .. וזה מנפח, ואני שונאת, אבל עדיין.. צריך להתקיים. איך זה , דרך אגב, שהגוף שלי לא מתמוטט ואני מעל ל 3 חודשים אוכלת רק אבל רק סלט ? ואם אני פושעת מדיי פעם, כמובן שהגוף שלי לא מספיק לעכל את זה, וזה כבר נמצא בביוב . ? איך זה יכול להיות גם, שאני לא מרזה, כל עוד אני חיה רק על חסות עגבניות ומלפפונים ? אוהבת המון . אני מודה לך, אני מרגישה שאני לא לבד . סוף סוף .

שלום אני גבר כבן 30לחיי , בגיל 22 שקלתי כ- 120 ק"ג גובהה 185 , התאהבתי והורדתי ספונטנית את משקלי למשקל 84 ומשם התחילו הבעיות רציתי יותר היתה לי גישה למשלשלים ולמרככי צואה , השתמשתי בכמעט כל סוגי המשלשלים , וזה לא סיפק אותי התחליתי לגרום לעצמי להקיא עד שהגעתי למשקל 70 ק"ג תארו לעצמכם איך יכול להראות גבר 185 ס"מ עצמות רחבות עם משקל 70 ק"ג נטו אנורקיס כולם הניחו שאני חולה והולך למות , הצלחתי עם המון רצון לאזן את עצמי ולהספיק את כל הפולחנים של השלושלים וההקאות כי זה לא ינקה את גופי מהשומן , התפיסה שלי לחיים השתנתה לחלוטין כיום אני בן 30 מאז גיל 22 עברתי הרבה מאוד דיאטות והיו לי הרבה הורדות ועליות במשקלי ,אפילו הייתי מגדיר את זה כ- BING EATING DISORDER אינני מצליח לשמור על משקלי כלל מציאות שכפתה עלי נתק מוחלט מהעולם החיצוני (חוץ מעבודה כי חייבים להתפרנס) , דמוי גופי מה שנקרא על הפנים , הייתי מספר פעמים אצל דיאטנויות אך זה לא עזר לי . הייתי מעוניין בבקשה לדעת אם יש אפשרות ללכת ליעוץ פסיכולוג או פסיכיאטר פרטי , או כל גורם אחר שיכול לסייע בידי .אני אדם עם ראש על הכתפיים עם תואר ראשון ולא הייתי רוצה שזה יפגע לי בפרנסה (שלא יירשם בתיק הרפואי שלי ) שלי אבל ידוע לי שעלי לחפש טיפול לפני שיהיה מאוחר .

היי מקסים.. טוב שהינך מודע לבעיה זה כבר חצי דרך..החצי השני זקוק לשיחות וטיפול אפשר לעשות זאת יש המון שיטות.. ואתה צודק ההפרעה הזו יכולה לפגוע בחייך ובפרנסה בסופו של דבר..וחבל..אני זוכרת איך אני ימים לא הגעתי לעבודה בטענה שאני "לא מרגישה טוב"..אחרי שהייתי מרגישה נורא עם עצמי והדימוי שלי הייתי מתביישת..מה יגידו..יעירו יאמרו... חייבים עזרה מקסים יקר אתה זקוק לעזרה איפה אתה גר (עיר)? אנסה לעזור לך אני כאן וחשוב שתדע שאין צורך להילחץ יש פיתרון הוא לוקח זמן אבל אפשר אני בריאה לחלוטין אבל זה עלה לי בעבודה קשה על עצי..דמעות וגם נפילות..אבל אני חיה היום חיים אמיתיים!ורגילים ועם אוכל ביחסי שלום! שמור על עצמך אל ייאוש דבר איתי דינדין

היי דנדין : אני מצטער על הרילי , מעט התביישתי לבקש עזרה , אבל אחרי כמה דיאטות שלא הצליחו , אני נאלץ לבקש את עזרתך ,לא שחלילה אני אני מזלזל בך אלא פשוט נתנתי לעצמי עוד צ'אנס , אני גר בפעוטי עפולה ? אנא טיפולך .

אני לא מבינה מה קורה לייי!! הצלחתי לעשות דייאטה הכי טובה בעולם 3 ימים עם יוגורטים,פירות, ביצים כל הדברים הכי בריאים שיש + הליכה של שעה - והצלחתי לרדת קילו ב-3 ימים אחרי 3 ימים אכלתי את כל מה שהיה לי במטבחחחחחח מה קורה לי? לא חסתי מעצמי כלום! אכלתי אפילו כמה קוביות של שוקלד! למה אני בחים לא יצליח לעשות דייאטה נורמלית????? אני רוצה לחזור להיות רזה כמו שהייתי לפני חצי שנה! אני מיואשת כבררררררר הקיץ מתקרב... צריך להיות עם ביקיני.. ומה אני יעשה?!??!!! איך בנים הסתכלו עליי בכלל? איך אני ילך ליד כל החברות שלי עם בגד ים? חצאיות? אני פשוט לא יצא מהבית.. אני יסתגר.. זה מה שיהיה... הבעיה העיקרית שלי זה שאין לי משמעת עצמית - אם אני אומרת לעצמי "לא" זה אומר: "תאכלי הכל"... אוף... אני כבר מיואשת מהחיים.. כל היום אני רק חושבת על איך שאני נראת ואז אני רק אוכלת יותר.................... :( סליחה על כל המגילה הייתי חייבת לפרוק... -נעמה-

נעמה מתוקה שבת שלום מה שקרא לך זה נורמאלי לחלוטין כיוון שמה שקרה זה שאת לא אכלת "נורמלי" 3 ימים ופתאום את רואה שאת לא יכולה לא לאכול את הדברים שאת אוהבת את חוטפת בולמוס... מקווה ששלומך טוב וזה ממש לא מגילה אני זוכרת במקרים של "משבר, אני כתבתי פה פי כמה וכמה מגילות ממך אוהבת דניאלה

אז איך אני יכולה להתגבר על ה"בולמוס" הזה???

היי מותק... הבנתי שאת בלחץ מכביכול ה"אי שליטה שלך" קודם כל את יודעת למה זה קורה? כי פסיכולוגית ברגע שאנחנו משדרים לעצמנו כרגע אני "בדיאטה" אנחנו מפרשים זאת בתת מודע כמחסור...כרעב..כאי הנאה...סבל..ואז אחרי 3 ימים של כביכול עמידה בתנאים שהעמדת לעצמך..והם לא קלים..את מאבדת שליטה ומתנפלת.. אין דבר כזה דיאטה יש שינוי אורח חיים...שבו צריך להתחבר לאני שלי להרגיש מתי אני באמת רעבה מהבטן ואז אוכל...וגם יהיה מותר לי קפה עם ביסקוויט או וופל והכל...בלי לסדר לי במן סדר מופתי..ארוחות בזמנים כמו "צבא" כי אז הגוף יוצא למלחמת הישרדות על מה שמגיע לו והאני -הנשמה שכל כך רוצה גם להנות ממשהו טעים נלחם!! אל תילחצי קודם כל..קרה קרה..תורידי מהלקסיקון שלך את עניין הדיאטה..את תרדי תאמיני לי אם תחיי רגיל ובאמת תרגישי מתי את רעבה..כי אם תטפלי בזה באמת תגלי שאפילו יום אחד לא תאכלי צהריים כי את לא רעבה בדיוק בשעה שתיים אבל תאכלי בשש עוגה וזהו..אז מה? יש פה בעיה מתוקה שלי וצריך לטפל בשורש...את מנסה לפטור את הבעיה האמיתית בפיתרון לתוצאה..וזה טעות..יש כלים להתמודד וצריך שיחות ועבודה אבל זה אפשרי.. קודם כל תרגישי טוב ותדעי שאת לא לבד..אני כאן מחזיקה אותך..שולחת לך חיבוק ונשיקה ותדעי לך שאעזור לך בכל שתרצי ואתן לך גם טיפים לעזור לעצמך בראשונה אבל את גם צריכה לפעול לכייון הזה..חייבת למען חייך ועתידך! דואגת לך וחושבת עלייך ספרי לי איך היה סופ"ש..מה קורה עכשיו!! אל ייאוש אפשר להיפטר מזה..את צריכה עזרה.. דברי איתי דינידן

דינדין... אני כ"כ שמחה שאת פה - את לא מסוגלת לדמיין לעצמך כמה. הפורום הזה עוזר ותומך ואני מרגישה שיש לי עם מי לדבר ומישהו שנמצא בשבילי. אז דבר ראשון תודה רבה לך :) ועכשיו בקשר למה שכתבת - אני יודעת שיש לי בעיה. אני יודעת שיש לי את הבולמוסים האלה. יום שישי ושבת עבר נורא!!! אכלתי כל מה שבא ליד ואמרתי לעצמי מיום ראשון: דייאטה (משפט ככ ידוע ומעצבן!) וקמתי הלכתי למכון כושר נתפסו לי השרירים שלא יכולתי לעשות כלום וחזרתי ואכלתי ארוחת צהריים (פתיתים ובשר) וכעסתי על עצמי כל-כך!!! אני חייבת להתחיל לתפוס את עצמי בידיים... אני לא רוצה לאכול עד הערב.. זה יהיה לי כל-כך קשה......................... אבל אין לי ברירה... אני חייבת להוריד 5 קילו!! ממש דחוף!! ואם אני לא יתפוס את עצמי בידיים אני ישמין עוד ועוד עם כל ההתקפות אוכל האלה שלי. היום בחדר כושר דיברתי עם ילדה אחת ממש ממש חמודה שמנמנה והיא סיפרה לי שהיא נגמלה לחלוטין משוקלד ודברים מתוקים.. אמרתי לה אני מעריצה אותך..... את צודקת שאחרי 3 ימים שלא אכלתי מתוק ואני אוסרת על עצמי דברים אני יתנפל מתישהו על הכל. כתבת שאין דבר כזה דייאטה אלא שינוי באורח חיים. אז כיצד עושים זאת??? אני באמת רוצה! תעזרי לי... בבקשה........ -אוהבת- נעמה

דינדין, קראתי את שכתבת,] ומכיוון שאני להוטה לפצח את נוסחאת הבעיה שלי וכך לפתור אותה אני ממשיכה לחפור בה ולהסביר את כל הרבדים בצקווה שתוכלי לעזור לי " אדם רגיל..נכון אומר לפני העוגה כדאי או לא ואם הוא החליט כן לאכול אותה הוא נהנה וזהו ממשיך הלאה ולא טוחן את עצמו למה אכלתי ומה אעשה כדי להוציא את זה עכשיו...זה היה מחוץ לתחום בשבילי.."- אנא הכירי לי את הבנאדם הזה... בואי נצא מתוך נקודת ההנחה שאין כזה? יודעת מה? יש רמות, נכון, יש בנות שמחזיקות את הבטן שלהן אחרי האוכל הזה ומשתגעות- אני לא. אני פשוט יודעת שזה יותר מידי וזה לא לעניין. חוץ מזה- איזה אדם יגיד לך "לא" אם תתני לו עוגה שלמה ותגידי לו- אתה יכול לאכול את הכל ואחרי שתי דקות כאילו רק רבע אכלת! (יש כדורים כאלה שכביכול מפחיתים 25% מהשומן עאלק אבל להקיא באמת מפחית) "כי לו היית בשליטה היית אומרת אהנה מהפשטידה יחד עם כולם חתיכה בסבבי וזהו..ולא אטרוף אותה כאילו שאסור לי ואוכל כל מיני דברים שאסרתי על עצמי ורק בתוך הבולמוס כשאף אחד לא רואה אני מרשה לעצמי גם ככה אחרי זה אוציא את זה.. אז אחדש לך אם לא ידעת..זוהי חוסר שליטה מוחלט!!" .. א- למה בולמוס? ארוחה. ב- למה חוסר שליטה? פשוט לאכול. אפילו לא בכמויות בלתי מוסברות. וידוע לכולם שה"חטאים הקטנים" (ככה כתוב אפילו בספרי הבישול!!) הם חטאים. וצריך לשמור, אז חברות שלי לדוגמא- עושות הליכה באותו ערב שהן אכלו יותר מידי- לי אין זמן להליכה אז אני בוחרת או שלא לאכול מהדברים היותר מדי האלה, או לאכול ואחר כך להקיא אם כבר אכלתי. במודע. מבחירה. האם להקיא פעם בשבועיים הורס את מערכת העיכול? לא מאוד. האם אשמין מזה? גם לא! כי זו תדירות פיצקית. אז למה לא? איפה פה אני מפספסת?!? "...רוצים להיות מטופחים זה לא אומר שצריכים להיות שדופים עור ועצמות כי הדוגמניות לא אוכלות כלום ואם תהיה בחברת כזו יום אחד תיווכחי לדעת שזה חלק מהעבודה שלהן." א.- אני כן בחברה שלהן... אני כן צריכה להיות רזה- לא שואפת לשדופה- אבל זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי... מה אפשר לעשות? אני צריכה לשמור! אין מנוס, רק צריך להצליח לעשות את זה עם בריאות... אז אני לא יכולה להרשות לעצמי את כל העוגה כי זה לא ריאלי אבל אם אקיא את זה אז זה לא נורא, כי זה כאילו אכלתי רק פרוסה.. עזרי לי- איפה אני מפספסת?? ועוד שאלה- אני נשמעת לך חולת נפש?.. (שאלה מתקילה הא?)

היי מתוקה.. עניין הצורך השליטה במיוחד באחד התאוות הגדולות של החיים הוא חזק!! העניין הוא שאנחנו לא צריכים להיות כל הזמן בשליטה מותר לנו להנות מחתיכת עוגה ונכון אולי אח"כ נרגיש קצת..."וואו היום הגזמתי בטח העוגה 1000 קלוריות" אבל וזה אבל חשוב!!! העוגה זה לא משהו יומיומי על בסיס קבוע אז אדם רגיל מתוקה שלי כן אוכל..ואולי מציק לו אבל ממשיך הלאה ולא טוחן את עצמו בייסורים להוציא את זה.. אני הייתי רקדנית..10 שנים ועוד 3 שנים בלהקה והופעתי בספרד..וזה משהו כמו דוגמנית כי הגוף הוא כלי ולהיות רזה בשביל להראות עם בגד גוף שקוף וצמוד זה דבר הכרחי ואני יודעת כמה ימים של התנתקות מאוכל היו מסדרים לי תבטן לגב..ואחרי שהייתי אוכלת אפילו תפוח הייתי מרגישה נפוחה ומחזיקה תבטן למרות שאף אחד לא הבין על מה אני מדברת בכלל איזו בטן..את עצמות!! אבל אני ראיתי אחרת.. לגבי הפיתרון שלך להנות ולהקיא- זה הגרוע מכל..כי כרגע זה בסדר פעם בשבוע אבל זה לא נשאר כך יקירה שלי זה מחמיר גם אני התחלתי כך ואיך מצאתי את עצמי רק בגיל 27 מטפלת בעצמי..לאן שאני התדרדרתי..בעבור מה..איזה מחיר ששילמתי..האם הי שווה? לא..וזה בכלל לא כמו שתיארת "חולת נפש?" תמיד בכל מקום הייתי ידועה כמקובלת מנהיגה, חכמה, יודעת בדיוק מה אני רוצה..אבל מתחת למעטפת לא הייתי חזקה כל כך..אבל עניין ההפרעה עדיין לא סיווג אותי כחולת נפש כי זה לא! אבל כרגע את נמצאת שההפרעה הזו עוד נוחה לך, מסתדרת לך וזה מה שמפחיד אותי שתמצאי את עצמך עוד כמה שנים מי יודע כמה? גרוע יותר..בשאול תחתיות..ברפש של ההפרעה הזו ואז תזכרי מה רשמתי לך בדיוק! מתוקה שלי..איני מתכוונת לשכנע אותך כי את כל כך ..נהנית מהמקום שבו את משתמשת באוכל כדבר שהוא הנאה אבל אסור לך ..ואת מעמידה לעצמך מחסומים..ומרשה לעצמך רק כשאת לבד..או בזמנים מסויימים...גם לאבד שליטה מבחינתך...(לאו דווקא באוכל) הכוונה היא שכל עוד את אוכלת מה שהצבת לעצמך את בשליטה וברגע שאכלת משהו "אסור" כביכול איבדת שליטה ואז ממשיך הבולמוס ואז להוציא הכל..זה האמת של ההפרעה..! קשה לי כשאני רואה בנות אחרות נכנסות למנהרת הזמן הזו שמי יודע כמה זמן היא תיקח עד שנתפקח..ושהאוכל יהווה איום בעבורנו..או משהו אסור לנו ! אני מקווה שתחשבי על זה ותפסיקי עם זה במיידי..ואם לא אני רק אתפלל בעבורך..ואמשיך לדאוג לך אפילו שלא תביני על מה ולמה..כי לי אישית זה חשוב..ואני כאן בכדי לעזור לכל מי שיחפוץ..איפה שלי לא היתה עזרה.. אז מאמוש..גם אם תרצי לדבר ולפרוק ולספר..אני כאן..ומה שתחליטי בעבורך רק שיהי לך טוב... תגידי את מרגישה תלחץ..מהארוחה של החג? כמו רוב הסובלים מההפרעה? לזה אני מתכוונת?! מתי נשתחרר מזה הא? מתוקה אוהבת אותך שימרי על עצמך דינדין

אבל לא לגמרי... לחץ מהארוחה? לא .. זה לא קורה לי... אבל כן, אין לי כוח לעשות את הקיזוז של יום אחרי העוגה שאת מדברת עליה... זה כל הסיפור..

לא נכנסתי הרבה זמן לפורום.. מה נשמע? מקווה שאצלך טוב.. הפסקתי את הדיאטה שלי.. לא יכולתי יותר.. תביני, אני מגיל 13 בדיאטות. אני עוד מעט בת 15. אני מותשת. פשוט מותשת. כבר אין לי כוח וזה מה שעוד יותר שובר ומתסכל אותי. ההכנעה שלי, הייאוש שלי והעצלנות שלי לסדר ולעצב את הגוף שלי כך שייראה בצורה טובה. למה אני לא ממשיכה להלילחם?! למה?!!?! כי אין לי כבר כוח. התייאשתי כליל. לא רציתי להגיד את זה. לא לך ובטח שלא לעצמי. כי התייאשות זה השיא. זה הכי מגעיל. זה לראות איך את ממלאת את הגוף שלך בזבל, ולראות איך את נראית במראה, ולראות איך כל יום הבטן שלך מתנפחת עוד קצת, ולראות איך החולצות היפות שלך לשעבר נראות עלייך-ולא לעשות כלום!! למה? - כי התייאשתי. אין, אין זה פשוט מתסכל. מזה התייאשתי? אין לי כוח לעוד דיאטה?? תאמת, זה הכל תלוי בכוח רצון. ושלי לצערי הרב, נגמר. ולא מספיק שאני מתבכיינת על עצמי, גם האחים שלי פתאום "מתבכיינים" עליי. אני רק אוכלת משהו משמין, ישר הם מסתכלים בפרצוף כזה עגום ואומרים: "מה את לא בדיאטה??" או : "איזה דיאטה יפה.. תמשיכי.." כאילו בציניות כזאת. נמאסססססססססססס. גם אמא שלי הבינה שנמאס לה, אבל הנה, לה לפחות יש כוח רצון.. וגיל. היא ראתה שאין כבר מה לעשות עם השומן המגעיל הזה, אז היא הלכה לעשות לפני יומיים שאיבת שומן. כמובן שמפנהה היא תמשיך לעשות דיאטה, והיא עדיין עושה, שזה מראה עוד יותר על כוח הרצון שלה. זאת הפעם הראשונה שאני מקנאה באמא שלי! את מבינה, אמא שלי היא לא רזה.. בכלל לא. אבל היא לפחות עשתה שאיבת שומן, היא עושה דיאטה! היא עושה משהו עם עצמה, ולא נותנת לעצמה להרוס את המראה שלה ואת הגוף שלה. היא לפחות, אף פעם לא זכתה לראות את עצמה רזה. אז תחשבי מזה שאני כן ראיתי את עצמי רזה ויפה, ועכשיו אני רואה איך אני הורסת לעצמי את הגוף היפה שהיה לי במשך כל השנים. גם עכשיו, אני אצל דודה שלי. לבת דודה שלי נתתי את כל הבגדים הקטנים שההיו לי. הבגדים הקטנים שהיו לי לא מלפני שנתיים ולא מלפני שנהה, בגדים שלבשתי עוד בקיץ!! עוד לפני חצי שנה!! ואת יודעת למה זה כ"כ מתסכל?.. כי בת דודה שלי, היא בת 7.!! אני כל הזמןן נותנת לבת דודה שלי בגדים שכבר קטנים עליי, ושלא תחשבי שהיא שמנה.. זה פשוט שאני היתיי רזה. ועכשיו אני מתסתכלת על הבגדים שהבאתי לה, אני נזכרת איך לבשתי אותם עוד לפני חצי שנה, ואני נזכרת בגוף שהיה לי, שיכלתי ללבוש חולצות כאלה ובא לי לבכות!! את יודעת משהו דינדין? אני חושבת ש50% מהבכי על הבטן שלי, זה בכי על הבטן שהייתה לי, [[או יותר נכון שלא הייתה לי]] ועכשיו במקומה צמחה בטן מגעילההההההההה איכסההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 אולי אם הייתיי ילדה שמנה, אז בעצם לא הייתי בוכה על גוף שהיה לי פעם אלא מסתכלת על ההווה.. אבל אני לא יכולהה.. לא יכולההה לחשוב שפעם הייתי יכולה להיות דוגמנית! גםם עכשיו אני יכולה להיות, אבל רק דוגמנית למידות גדולות. אוף.. דינדין.. בשבוע הבא אני נוסעת לאילת.. ואני צריכה לקנות הבגד ים. ואני פוחדת.. תמיד לבשתי ביקיני.. אולי הפעם אני ייקנה שלם? אבל אולי שלם יותר מבליט את הבטן?? אבל בבקיני את הבטן וזה כל כך מגעילל.. ואיזה בן בכלל יירצה להתחיל איתי באילת כשהוא ייראה את הבטן המגעילה שלי?? אוףףף אני שונאת אותה שונאת שונאת שונאת שונאת...! הלוואי ויכולתי גם אני לעשות שאיבת שומן.. אוף זוכרת שדיברתי איתך על פסח, ועל מה יהיה עם הדיחאטה שלי כי מצות הן משמינות?? ואז את אמרת לי שאני חושבת על פסח? ושזאת ההפרעה שלי?? אז הנה. פסח הגיע, פסח בא. אבל השמחה בכלל לא רבה. אוף, דינדין, מתי אני יהיה רזה?? מתי??? מצטערת על האורך, הייתי חייבת.. חג שמח, לפחות יותר משלי.. **חמודה**

אשמח להגיד לך כמה דברים מותק..

את יכולה להגיד כמה דברים שתרצי..חח את לא צריכה לבקש רשות. אדראבא, אם מישהו יצליח לעזור לי אני יישמח. **חמודה**

חמודונת..מה שלומך? כולם אבל כולם קצת בלחץ מהחגים..תשמעי זה ארוחות טעימות ולפעמים גם משמינות כי מי אוכל בדר"כ ביום יום מנה ראשונה שניה קינוח פיצוחים וממתקים בפחות משעתיים?? אבל זה חג ולא נשמין אם יום אחד אכלנו יותר ואז נמשיך בחיינו רגיל..תאמיני לי...אבל את בטח לא...קשה לשכנע מישהו שמאמין שהוא אכל קוביית שוקולד ומרגיש חזיר..הייתי שם אני יודעת מה זה!! ממוש..אני בטוחה שתהני בחג..תרשי לעצמך לפחות בחג להנות בלי מחשבות מטרידות..ואיזה כייף..אילת?! חוגגת הא!! תהני ממי שלי תהני מגיע לך טוב!! שמחה לשמוע ממך תמיד... האם לחזור על כך שאת גודלת ומתבגרת והגוף משתנה ..לעומת גיל 7 זה הכרחי?? ממוש את הופכת מנערה לאישה..זה הטבע..מה כולנו נולדנו להיות דוגמנים שמרעיבים ת'צמם? למה? אוהבת אותך נשיקות דינידין

כן..כולם בלחץ מהחגים.. אבל אני ממש!! זה ל שתצמח לי בטן מהחגים כי בטן כבר יש, זה שהיא תגדל עוד יותר במשך החגים... אבל את יודעת מה באמת הבעיה שלי?... בזמן האחרון מאז שהפסקתי את הדיאטה, אני מתחילה ממש לטחוןן בלי סוףף.. אפיו אם אני לא רעבה, ואפילו אם לא בא לי בכלל! אני סתםאוכלת ואוכלת כי אני.. לא יודעת..כי אני מרגישה שאני צריכה.. כאילו בגלל שבדיאטה לא היה לי את זה.. אבל הדיאטה שלי הייתה טובה!! לא החסרתי מעצמי.. אכלתי הכל טוב 3 ארוחות ביום! לא היה לי מחסור.. אולי רק בממתקים ועוגות וכאלה..אבל לא יותר מזה.. אז למה אני כל כך טוחנת עכשיו?!? בקשר לאילת..אני מזה לא שמחה..כאילו אני רוצה לנסוע.. אבל זה עוד פעם העניין של בגד ים ובגדים בכלל!! ואחותי אומרת לי: "למה את לא נראית מתלהבת מהנסיעה??" ואני גם כל הזמן חושבת על עצמי דברים רעים.. למשל, אם אני מסתכלת על עצמי בראי, אז אני חושבת לעצמי: " וואי איזה מכוערת אני.. מזה הגבות האלה? מזה הפנים האלה? מזה השיער הזה??" ונמאס לי לחשוב על עצמי ככה.. זה כנ"ל עם חברות שלי ועם בנים ועם אנשים בכלל.. בקשר להתבגרות חשבתי על זה..כאילו, יש מצב שאת צודקת.. הרי.. כל העניין של הדיאטה תחיל מגיל 13.. שזה בערך ממתי שקיבלתי מחזור... והתחלתי להתפתח.. אבל מה.. כל מי שמתפתחת צומחת לה בטן פתאום??? ולא, לא כולנו נולדנו להיות דוגמנים שמרעיבים את עצמם.. אני נולדתי רזה טבעית..בלי הרעבות..חחחח רק שהמצב קצת השתנה לי פתאום.. מצחיק שאני צוחקת כיהמצב הזה בכלל לא מצחיק.. ההודעות שלך דיי מעודדות אותי את יודעת?? טוב דידינוש.. חג שמח ומאושר ושבוע טוב! אוהבת מאודד **חמודה**

מה איתך? מקווה שהכל טוב:)

הי מה שלום כולם?! דינדין, אנורקסיה...?! המון זמן לא הייתי פה.. אני עדיין בתל השומר ותאמת די בסדר... טוב יותר מהבחינה הפיזית כבר הגעתי למשקל היעד שלי..:)! ואני החלתי תפריט איזון סוף סוף! וגם לחזור להתעמל קצת... הליכונים, טיול לילה וקצת אירובי:) קצת פריקת אגרסיות.. :)! מצב רוח משתנה תלוי.... אין מה לעשות אבל יש לי פסיכולוגית מדהימה! ממש עוזרת! רציתי לשאול גם אם מישהו מכיר פסיכולוג/ית בהתמחות להפרעות אכילה באיזור חיפה והקריות?! אשמח מאוד לשמוע אם מישהו מכיר. אז זהו בעיקרון מקווה שכולם מרגישים טוב, ותרגישו טוב! :) ושיהיה לכם יום מעולה! ביי בינתיים. אה ראיתי שיש פה עוד ליטל, מי את?!

איזה חמודה! אני ממש ממש שמחה בשבילך שאת מחלימה.. אני אמנם לא מגיבה הרבה בפורום אבל אני רואה את כל ההודעות שלך! תרגישי טוב ותשמחי כל ימיי חייך! חג שמח **חמודה**

היי ליטל..נראה שאת מרגישה יותר טוב..וזה נפלא..תמשיכי לעבוד..ולהתקדם..זה לכל החיים וזה שווה!! כל הכבוד! לא כל אחד חזק ואמיץ מספיק לקחת יוזמה ולפעול בבעיה הזו! ואת עושה את זה..נהדר!! חזקי ואימצי יקירה שלי!! לגבי הפסיכולוגית באזור חיפה..אני לא מכירה אבל אולי בשירותי הבריאות דרך קופ"ח אפשר למצוא משהו!! תשאלי זה שווה!! מותק..שיהיה לך אחלה שבוע כייף לשמוע שאת מתקדמת באמת שמחה.. נשיקות ותמשיכי לעדכן אותנו מה קורה בחייך!! התמיכה זו מתנה שאין כדוגמתה..וגם לה חלק בלתי נפרד מההחלמה.. אוהבת נשיקות דינדין

שלום לכולם שמי נעמה כבר כתבתי פה בפורום כמה וכמה פעמים ... והנה כמה נתונים להזכיר לכם: בת 17 גובה 1.54 בחופש הגדול שקלתי 42 , הפסיק לי המחזור והייתי חייבת להשמין. היום אני שוקלת 54 (עליה משמעותית מאוווווד) וקורה לי בדיוק הדבר ההפוך. במקום לא לאכול - אני אוכלת יותר מידי! בעיקר דברים מתוקים ושוקלד שזה פשוט החולשה שלי. היום נרשמתי לחדר כושר ואני מקווה שאני יתמיד- אני גם הולכת לעשות ספינינג.. אנורקסיה- לפי מה שקראתי והבנתי אתה מומחה לספורט פה, הייתי רוצה לשאול אותך מה אתה בדיוק אוכל? כמה קלוריות אתה שורף? אתה מרזה? תספר לי קצת על עצמך... ולכולם שאלה: איך יש לכם את המשמעת העצמית הזאת לא להגזים עם האוכל? אני חייבת כמה עצווות.. :/ בתודה מראש לכולכםםם ודידנין-את מדהימה אוהבת, נעמה

קראתי את "המועקה"..וזה סביר בגילך כל השינויים ההורמונאליים שמתרחשים לפעמים גורמים לתיאבון מוגבר אז מה? הגוף כנראה זקוק לעוד דברים והוא מאותת..\ ספורט הוא נפלא בפני עצמו לא קשור לכלום..אבל חשוב שלא תהיי אובססיבית עם המשקל שלא תפתחי הפרעה כזו או אחרת..יש תקופות בחיים שאוכלים יותר ויש תקופות שאוכלים פחות..וזה בסדר גם לאנשים יותר מבוגרים אנחנו לא רובוט אנחנו בני אדם ומותר לנו להנות גם משוקולד..מה שכם את צריכה לבדוק מה מניע אותך..האם את אוכלת יותר כי החשק למשהו מתוק גובר..או כי יש לחץ..או דאגה או התרגשות מה? תעשי בדיקה ואל תתעסקי יותר מדי עם האוכל והספורט כי זה השולי..תתמקדי בעיקר..את צעירה וזה חשוב.. אוהבת אותך וכאן בשבילך כל מתי שתרצי בובי אוהבת דינדין

תראי, אל תקחי ממני דוגמא כי אני יותר מדי קיצוני עם הקטע הזה של הספורט אני יכול לרק להגיד לך שדבר ראשון הכי חשוב זה להקשיב לגוף ואם את רעבה - תאכלי. מה שכן, תשתדלי לאכול דברים מזינים, אני אכול לחם, לבן 1.5 אחוז, ביצה ליום (זה לא כזה נורא למי שעושה ספורט) הרבה לבנים של הביצה (זה החלבון שמנוצל הכי טוב בגוף ויש לו ערך ספיגה של 97%), אני מקפיד לאכול פעם ביום עוף, לפני האימון פסטה, לפחות 3 פירות ביום, לא שותה קפאין ולא אוכל שוקולד... תתפלאי אבל אם אוכלים ארוחות מסודרות כל 2.5, 3 שעות התאוה הזאת לשוקולד תרד לך. תשבי עם דיאטנית שתגיד לך כמה קלוריות את צריכה לאכול לפי ההוצאה האנרגטית שלך במשך היום (כמה פעילות את עושה) ותחלקו את הארוחות ל5-6 ארוחות ביום ולא ל 3 ארוחות גדולות (במקרה הטוב... אני מתאר לעצמי שאת עושה ארוחה אחת גדולה ואז את מתארת את המצב שאת לא יכולה להתאפק) וככה שומרים על רמות יציבות של אינסולין בדם שהוא זה שגורם לנו להיות שבעים (בלי להכנס לפרטים...) בהצלחה

שלום שמי דניאלה ואני בה"א כבר 11 שנה לשאלה ששאלת אם יש לי משמעת עצמית והתשובה היא לא!! וכיוון שיש לנו את אותה בעיה אני הייתי על תת משקל ותזונה משקל בערך שנה ותת תזונה המון שנים ואחרי שגם לי המחזור נעלם ונעשו לי בעיות רפואיות התחלתי בלי פסיכו' ובלי דיאטנית השמנתי קרוב ל12 קילו (נכון להיום!) קיצר לי אין משמעת עצמית מה שאני רוצה אני אוכלת אפילו במחיר שלפני יומיים חטפתי כמעט הרעלת סוכרים שאת זה במצב שלנו ניתן לעשות את זה ב3 דקות!! אפילו פחות לי את האמת יש את אמא שלי שהיא הצילה אותי מכל הסיפור הזה והיא זו שנותנת לי את הגבולות ואם אני חורגת מן הגבולות היא מעירה לי שזה לא יהפוך לבולמוס ואז שלא אחזור למחלה שלך באהבה דניאלה

האם אפשר להמין מרק ירקות ופירות...3-5 פירות ךא יותר ומסוכרזית? אני נכנסתי לעמוק..... אני משמינה ....ולא מבינה למה

אני רק יכולה לחזק ולומר לך שאת לא לבד ובנוסף את יכולה להשמין ממרק ירקות ופירות!! והסיבה היא אם תקופה ארוכה את אכלת פירות ירקות ושתית מיים אין סוף קרוב לוודאי שתשמיני והסיבה היא כיוון שהרגלת את הגוף שלך לאכול רק את המוצרים האלה המטובליזם שלך יורד וכאשר המטובליזם שלך יורד אינך יכולה להרזות וגרוע מכך את יכולה להשמין!! אני מציעה לך כל עוד אין לך ה"א תאכלי מה שבה לך שוקולדים עוגות עוגיות וופל אמריקאי גלידות פאסטות פיצות בשר עוף הכל הכל הכלללללללל כיוון אם יכולתי לספר לכן מה אני עברתי ב11 שנים האחרונות עם ההפרעה אני מוכנה להשמין הכל את כל המ ש"רזיתי" ובסוף עלתי כי מצבי הבריאותי היה גרוע!! המחזור נפסק לי הגוף שלי קרס לנגד עיניי.. לכן אם אינך בהפרעה תאכלי מה שאת רוצה שבוע טוב דניאלה

את לא מספקת לגוף שלך מספיק אנרגיה אז הוא מנצל כל קלוריה שאת מכניסה לו למרות שבמצב רגיל הוא היה "זורק" אותה לפח. חוץ מזה בגלל שאת לא אוכלת מספיק אלא רק מרקים וירקות ופירות המאזן נוזלים שלך בגוף לא תקין וסביר להניח שהעליה שאת רואה זה מנוזלים תלכי לדיאטנית שתסדר לך תפריט הרזיה נורמלי וכאן אני אומר שוב פעם בפעם ה10000000000 לכולם אני חוזר על זה שוב ושוב - מי שלא אוכל מספיק - לא יורד במשקל אתם לא רוצים להקשיב - בבקהש תעשו מה בראש שלכם אבל על תכתבו כל יומים על זה שאתם אוכלים רק סלט ועולים במשקל תלכו לדיאטנית שתתאים לכם תפריט לירידה במשקל ואל תחשבו שאם תהיו חכמים יותר מהדיאטנית ותורידו יותר ממה שהיא אמרה לכם תרדו יותר מהר כי אתם רק תעצרו את הירידה או במקרה היותר גרוע אפילו תעלו

טוב, משהו לא מדהים, בלשון המעטה: היום קלטתי, כאילו, ניתן לי אישור ממישהו אובייקטיבי שאני יכולה לעלות במשקל. חלומי התגשם, סוף סוף מותר לי להיות שלוחת רסן ולעלות במשקל! גלידה, עוגות, עוגיות, אלכוהול, שייקים ועוד ועוד- זה מותר!!!! וואו!!! ועוד- המישהו הזה אמר לי שהוא בעצמו ערב לכך שלא עבור את המשקל יעד- כלומר- ברגע שאעבור אותו אני יכולה לחזור לאכול את מה שאכלתי פעם- רק ירקות. כל הזמן (שזה אחלה- יש מגוון מטורף של מאכלים שאפשר להכין- קצת יצרתיות ואתם בעננים!) שתבינו, כל הבעיה שלי עם התת משקל היא שהמצב הפיזי שלי על הפנים- אני רועדת קור, אני כמו עלה נידף ברוח, לא יכולה לקום מהכסא, וזה די סיוט.אז יאללה- אעלה במשקל ויהיה יופי. הבעיה מתחילה כאן- עד עכשיו, היה לי יום מקסים-אכלתי דברים שלא אכלתי המון זמן כמו עוגיה, בגט קצת, אגוזים יוגורט גבינות ודברים כאלה שאני צריכה באמת לאכול, ולא נתתי לעצמי להרגיש רע בעקבות זה כי אני יודעת שעכשיו אני צריכה לעלות במשקל. אבל עכשיו קרה משהו רע. אמרתי לעצמי שאוכל פרוסת עוגה. כי מותר לי. אבל העוגה הייתה נורא טעימה, ופתאום קלטתי כמה אני מפספסת- ואז החלטתי, איך אקיא את כל מה שאני עומדת לטעום- ובחרתי לטעום מכל הדברים אליהם התגעגתי- עמדתי במטבח וחשבתי מה אני זוכרת שיש ואולי יהיה לי טעים.. הרשימה ארוכה- אבל זה לא בולמוס- פשוט אם כבר החטתי שאקיא- אז בפעם אחת את הכל ומחר זה לא יפתה אותי. אז הבנתם? ולגבי מה שאמרת דין דין- שאני רעבה למשהו אחר- זה נורא יפה להגיד, אבל כל הפרעות האכילה שלי נובעות מכך שמכורח אורח חיי אני צריכה להיות רזה, כל חיי הייתי במעט עודף משקל והצלחתי לרדת, וניסיתי כל שאר חיי לשמור על המשקל הזה. משלא הצלחתי עברתי לרק ירקות, כי אני אוהבת לאכול, ומעצבן אותי שאני צריכה לעצור את עצמי אחרי 2 ביסים, כאילו- אני מלאה אבל זה טעים וכיף אז למה להפסיק? ובמקם את האוכל המשמין לאכול בכמויות, עדיף שאוכל ירקות בכמויות- כי מזה לא משמינים. וזהו. זאת התורה כולה- ומשגיליתי את אופן ההקאה, זה כמו לאכול, לעשות כושר, ואז להוריד את האוכל אחרי שעה- רק שלהקיא לוקח דקה.

אני חייבת לקבל חוות דעת על מה שעובר עליי, אני לא יכולה עם החוסר ודאות הזה של האם מה שעובר עליי הוא בכלל הגיוני- האם זה ריאלי או שאני באמת לא שפויה. בבקשה, אני שופכת את הלב שלי פה, דברים שאף אדם שמכיר אותי לא יודע.אני חייבת תגובה אנושית... אני לא כותבת בשביל לכתוב.. אלא בשביל לקבל ראיית עולם רחבה על זה...

זו בדיוק השאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן- עד כמה אני לא נורמלית? עד כמה האוכל משבש לי את החיים? הבעיה היא שאני ממש שונאת להקיא ואף פעם לא מצליחה להקיא את כל מה שאכלתי, אני מתייאשת כי לוקח לי הרבה זמן ןאני שונאת את עצמי כשאני עושה את זה, מעין איבוד שליטה. בכל אופן, משהו כאן לא בסדר-חייב להיות מקום שקט בראש שאין בו מלחמות יומיות של מה לאכול ומה לא וכמה כי כל כך נמאס לי כבר -זה שואב מני את כל הכוחות ואני נטולת אנרגיה לעשות דברים אחרים. .

המצוקה שלך נוגעת מאוד לליבי... אבל היא נובעת ממשהו עמוק ופנימי יותר נסי לחפש בתוכך את השורש של ההפרעה ונסי לחפור ולמצוא מה באמת מפריע לך אני יכול רק לחזק אותך ולעודד אותך שיהיו זמנים יותר טובים שפע של חיבוקים ונשיקות

זה לא מכורח חייך..ממש לא זה בחירה שלך להשתמש באוכל ככלי למשהו אחר..ואם תתעמקי באמת של חייך תגלי את השכבה שגורמת לך ומביאה אותך לזה..וזה נדמה לך שהיום תקיאי ומחר לא תתפתי אין דבר כזה אם לא מחר אז מחרתיים.. מה זאת אומרת..חייבת להיות רזה? לא ברור לי! וזה בסדר לאהוב ולאכול ירקות אבל זה לא רגיל לאכול רק מהם..ואם לא הייתה לך ההפרעה תאמיני לי היית רזה ובכלל לא שמה לב לכל דבר שאת אוכלת ומרשה לעצמך גם עוגה טעימה ולא רק שני ביסים ממנה רק שאדם רגיל אוכל ממנה נהנה וזהו ממשיך תיום כאילו כלום ואם הוא יהיה רעב הוא יאכל יותר מאוחר ואם לא אז לא יאכל עוד אבל אצל מי שיש הפרעה זה ארוחות מסודר ובדיוק מה ואם אכלתי משהו שהוא לא בסטנדרט שקבעת אז זה שברת לעצמך משהו ואז את אומרת בראש...טוב אכלתי את זה ואסור לי יאללה אמשיך לאבד שליטה ואח"כ אקיא הכל מחר יסתדר..וזה טעות זה לא הפיתרון וגם לא בדרך.. מתוקה שלי יש עזרה ויש טיפול ואפשר להפסיק את המעגל המייסר הזה.. מקווה שתרגישי טוב ותשני גישה לעזור לעצמך כי את צריכה עזרה.. אוהבת אותך ודואגת לך.. נשיקות דינדין

כשאני בחרתי להקיא- זה היה בהחלטה- אוקי- אין איש בבית- הזדמנות. ורק אז, עוד לא אכלתי,קודם חשבתי- מה רציתי לטעום ממנו, איך יצאה הפשטידה וכו'- או בקיצור: עכשיו אני עומדת לאכול ולהקיא- מה בא לי לאכול (כי ממילא אקיא את זה אחר כך). השליטה היא מלאה. וזה האבסורד. מעבר לכך- את מדברת כאילו את חיה בעולם מקביל בו אנשים לא סופרים קלוריות באובססיה ומתעסקים במשקל, מראה חיצוני ודיאטות 24/7. אין מנוס מזה, ואפילו אם הדבר יהיה מצער- למרות שזה לא נורא, זה מראה שאנחנו חלק מחברת השפע, זו המציאות. אני לא מכירה אף אדם, אף בחורה לפחות, היכולה לאכול פרוסת עוגה מבלי להתייסר עליה אחר כך. אם אתחיל טיפול, מה תהיה מטרתו?

שלום.. שמי קרן בת 23 .. יש לי שאלה לגבי תופעת הלעיסה והיריקה ממה זה נובע.. האם זה קרוב לאנורקסיה יותא או לבולמיה והאם האדם הלוקה בזה לא בולע כלום ומה הן הסכנות זה מאוד חשוב ואני לא מוצאת על זה חומר בשום מקום אחר..

פעם ראיתי את אחותי עושה זאת..פשוט כדי לא להכניס את האוכל הטעים שהיא חושקת בו לקיבה אבל לא לוותר על הטעם בפה היא לועסת ויורקת רק מה? הרי פחמימות נספגות כבר בלשון כך שזה לא לגמרי ללא קלוריות אבל הרבה פחות..שיטה מוזרה אבל יש גם כאלה..אני ראיתי את אחותי עושה זאת המון פעמים... וזה גם סוג של הפרעה למרות שלא ניתן לקטלג אותה בשמות המוכרים לדעתי.. בהצלחה דינדין

רע, רע ומגעיל כבר אין לי מה להגיד, רק שאלות, שאין להן תשובות.. לא רוצה להיות קיצונית עד כדי כך, אבל נראה שאין ברירה...

נשמע כ"כ מוכר וקרוב....

היי מתוקה שלי.. מה שלומך.. לפעמים רע וזה חלק מהחיים לא תמיד הכל טוב ויפה וזורם כמו שהיינו רוצים גם רע ניתן להפוך לטוב...יש שיטות לעבוד על ה"ילד הרע" בלעשות לעצמך חשיבה חיובית, רגיעה ודברים שרק את אוהבת..אני יודעת זה קשה נשברים וזה מייאש..אבל יש פיתרון לכל..קצת זמן סבלנות והמון שמחה.. היי חזקה שולחת לך חיבוק וירטואלי שלך דינדין

היי דינדין מותק! יש מצב אולי שהפלאפון שלי קצת לא בא לא להיות זמין לעיתים קרובות..אז במידה כזו את יכולה לשלוח הודעה עם כל הפרטים ..או להתקשר לבית ולהשאיר לי פשוט הודעה .. מה שנוח לך.. 08-8644387 תודה.נטשה!

נטאשה..סי יו טומארו..משהו בסביבות 11:00? מתאים לך? אתקשר אלייך מחר על הבוקר שנקבע... ערב טוב דינדין

אוקיי בייב.. 11 מעולה. לילה טוב..טאש...

אז עשית את בדיקות האלה גם בבית? ז"א ניסית לשתות ליטר מים ואח"כ להישקל ובאמת לא עלית במשקל? דבר שני זה אכן אשפוז ראשון שלי, אבל הבנות מדברות פה על איילת אחת שהייתה מאושפזת, אולי זאת היא, כי אני הגעתי לפני חודש ושבוע וזה אשפוז ראשון שלי מקווה שגם אחרון. דבר שני, את היית מאושפת פה? ומה קרה?

דבר ראשון אני בן... דבר שני ששתיתי ליטר מים - עליתי קילו דבר שלישי מה זאת אומרת מה קרה?

השאלה מה קרה? היר בגלל שאתה מכנה את עצמך אנורקסיה (בינתיים) וחשבתי שלאחר שיצואים מאישפוז מתחילים להחלים.... מתי היית בתה"ש? ומתי השתחררת?

שלום, אני איילת בת 25. אני מאושפזת בימים אלה במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. הגעתי לפה לפני חודש ושבוע עם בולמיה והתמכרות לכדורים משלשלים ותת משקל של 5 ק"ג. גובהי הוא 1.70, ובשבוע שעבר הדעתי למשקל היעד שלי שהוא 55 ק"ג, ואף גם עברתי את משקל היעד ב-900 גרם. בעקבות העליה במשקל וה-900 גרם עודף האלה אני כל השבוע בסרטים לגבי השקילה בשבוע הבא, ז"א השקילה שהייתה השבוע, יותר מדוייק השקילה שהייתה היום. בעקבות ההגעה שלי שבוע שעבר למשקל היעד שלי התחילו להוריד לי בתפריט, בתחילה הייתי בתפריט עליה במשקל שעמד על 2500 קלוריות וברביעי שעבר הורידו לי ל-2000 קלוריות. בנוסף, אני רוצה לציין שבעקבות הנטילה של משלשלים באופן אובססיבי לאורך שנים הרס לי את מערכת העיכול והיום אני לוקחת במחלקה פה פעמיים ביום 30CC של שמן פרפין וגם נותנים לי פעמיים בשבוע נרות, בכל פעם 2 נרות ביחד, בעקבות בעיית העצירות הרצינית שנוצרה בשל הגמילה ממשלשלים. בכנות, השמן לא עוזר ורק הנרות עוזרים, אני עושה יציאה רק פעמיים בשבוע מתי שנותנים לי לקחת את הנרות וזהו כך שכל השבוע אני בסרטי שירותים ובטן נפוחה. אתמול נתנו לי לצאת מהמחלקה ליום שלם בשל הבחירות וקניתי נרות על דעת עצמי מבלי שהצוות יודע, ולקחתי שני נרות בגלל שהיום נישקלים ואני מתה מפחד מהמשקל שלי. אני ממש מאוכזבת מעצמי שלקחתי את הנרות, אבל החלטתי שאם נטלתי נרות על דעת עצמי השבוע וכבר ניצלתי פעם אחת השבוע ביום ראשון במחלקה את הנרות, אני פשוט אתאפק ולא אבקש עוד נרות השבוע מהצוות משום שכך זה יהיה ממש לרמות את עצמי שבסוף יצא שאני אקח 3 פעמים בשבוע הזה נרות. ואז... בגלל שהתחיל מעגל השקרים אתמול גם לצוות פה וגם לעצמי לא ידעתי כיצד לצאת מזה וגם היום יום השקילה, החלטתי לקום היום בבוקר ושתיתי לפני השקילה בערך 6 כוסות מים שכל כוס היא 250 מיליליטר, בערך ליטר וחצי מים לפני השקילה. עליתי על המשקל והמשקל הראה שאני שוקלת 57.5 ז"א קילו ו-600 גרם יותר משבוע שעבר. ניכסתי לסרטים כבר אם העליה הכ"כ רבה במשקל היא כולה מהמים או גם עליה אמיתית במשקל. לכן סיפרתי לצוות ששתיתי מים ושאני ממש מיצטערת על זה. השאלה שלי היא ממש שיטחית: האם מים שוקלים יותר מאוכל, ז"א האם כוס מים זה יותר מתפוח, והאם יכול להיות שבאמת לא עליתי גרם, אלא הקילו 600 האלה הם רק נפיחות של המים, והאם המים ישר מראים עליה על המשקל לאחר ששותים אותם, או שלוקח זמן עד שהם יושבים בבטן ובעצם הקילו 600 האלה הם עליה כתוצאה מהאוכל. אני יודעת שזה ממש שיטחי אבל זה ממש מטריד אותי ואני ממש מבקשת תשובה לגבי שתית מים לפני שקילה בבוקר והאם העליה היא כתוצאה מזה או שאולי זו עליה אמיתית. תודה מראש, איילת נ.ב. אני גם בסרטים מהנרות משום שהרי נרות זה כמו התמכרות למשלשלים וכרגע אני מרגישה שהחלפתי את המשלשלים לנרות וזה ממש מטריד אותי ואני נילחמת בשיניים לא לבקש מהצוות את הנרות שנותרו לי לקחת השבוע בגלל שהם לא יודעים שכבר נטלתי נרות בבית, ואני אוכל לקחת נרות רק ביום ראשון. אני גם מתה מפחד מזה שאני אקח נרות בבית בשישי שבת כשאצא פה לסופה"ש בגלל שהיציאות שלי תלויות בנרות ואני ממש לא יכולה לסבול את תחושת הנפיחות.

דבר ראשון בואי אני ארגיע אותך - ליטר מים = קילו את יכולה לבדוק את זה במשקל מטבח בבית או בחנות מכולת או איפה שיש לך גישה למשקל שימי כוס שאת יודעת בדיוק כמה יש בה ותראי כמה היא שוקלת גם אותי זה הטריד כי גם אני היתי שותה לפני שקילות בתל השומר ובדקתי את הנושא ואת יכולה להיות רגועה דבר שני זה אשפוז ראשון שלך? כי באשפוז שלי היתה איזה אילת אחת שהכרתי אז אולי זאת את?

איילת יקרה שלי.. ראשית להרגיעך..הנרות הם בעצם שמן פראפין מוצק שנמס בקיבה כך שזה הכי טבעי שיש ובטוח יותר טוב מהמשלשלים שכבר גרמו נזק לעיכול..לי עזר שמן פראפין 30 סי סי הייתח שותה בערב ובבוקר הייתי בשירותים עד שהגוף לבד הורגל לחזור למתכונת רגילה. שנית לגבי המים- בוודאי שהמים ובכלל נוזלים הם רוב משקל הגוף ואם שתית לפני שקילה זה הוסיף נפח..ומשקל לא נכון..אבל למה? הרי באת לשם לעזור לעצמך להיפתר מהמחלה הזו לא? אז תעשי מאמץ ותדברי באמת על מה שמפריע לדוגמה..על הפחד שתשמיני..ולמה? ועוד מה שמטריד באמת כדי שהם יטפלו בבעיה ולא בסימפטום כי זה בעצם לא פיתרון שתוכלי להתמודד איתו אח"כ לבד...ובעצם את מפספסת את המטרה הכי חשובה שלשמה הגעת לא כן?! עשי חושבים ותנסי לחזור למסלול לדבר ולפתוח מה שמציק באמת ! אוהבת המון כוח וחודש טוב היום ראש חודש..מדליקה נר ומתפללת לכל מי שסובל " מי ייתן והשם יישלח לו כוח ובריאות ותקווה ואור ושמחה וכל מה שירצה שיהיה רק טוב אמן" נשיקות היי חזקה וחשבי על הדברים אוהבת דינדין

היי דינדין מה שלומך? הגיע הזמן שאני אודה בדבר וואומר שאני פשוט חייבת עזרה אני כבר לא יכולה לנסות ולהתגבר על עצמי. הגעתי למצב רע ואני כבר מאבדת שליטה לגמרי מעלה במשקל בכמויות ולא יכולה לשלוט בדחפים לזלול כל הזמן מה שרק משקף את מצבי הנפשי הירוד , נהייתי אדישה לכל לא אכפת לי מכלום. היום הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה בטענה שאני מרגישה לא טוב האמת היא שפשוט לא יכולתי לצאת מהבית בגלל איך שאני נראית, הר אדם.בא לי להקיא מהמצב הזה.אלא שגם את זה אני לא יודעת לעשות אמרתי אם כבר הפרעת אכילה אז למה לא בולמיה או אנורקסיה לפחות את רזה :) . טוב אני חושבת שכבר הבנת את חומרת המצב. ולשאלתי לאן אני יכולה לפנות לקבלת עזרה מקצועית להפרעה הזו? חשבתי על פסיכולוג אבל יקר וחצמזה אני רוצה משהו שמתמקד בהפרעות האכילה. מודה לך על עזרתך, ליב

היי ליב יקרה..אני מבינה אותך..את כל הטענות רק לא להתמודד עם העולם העיניים המילים ההערות...את כרגע בשלב שבו את לא מקבלת את עצמך..איך שאת ואפילו גורמת לעצמך להיגעל מעצמך....ובלי שום קשר יש בנות יפיפיות והן לא בדיוק רזות או קרובות לזה אבל..אצלך זה בעיה אחרת האכילה הכפייתית יש לה סיבה וברור שהינך זקוקה לעזרה..פני לדניאלה גריין שטיפלה בי ותגידי לה שדינדין שלחה אותך ואולי היא תעשה לך מחיר טוב..זה שווה היא עזרה לי מאוד וזה חשוב מאוד לחייך..תתחילי לחיות מחדש כי אפשר רק תתחילי את תראי שיפור ניכר מבטיחה לך..עכשיו הכל ביידיך..אז למה את מחכה קדימה!! הטלפון שלה הוא: 054-2230058 תשאירי אפילו הודעה היא חוזרת והיא היחידה שעזרה לי כי היא נתנה לי כלים שימושיים ובכלל היא נהדרת חמימה ונפלאה..מומלץ מאוד!! אני כאן בשבילך מאמוש...אז אל ייאוש שולחת לך נשיקות וחיבוקים גדולים דינדין

תודה דינדין על התמיכה. כ"כ קשה עכשיו לקבל כל מילת עידוד ולבצע... דניאל גרין, מה תפקידה בדיוק? פסיכולוגית? האם היא עובדת תחת מסגרת מסויימת אשמח לקבל עוד טיפה פרטים... תודה

תודה לכן על התגובות, אני הלכתי לטיפול ונרשמתי לניתוח בבית-חולים. מה שמטריד אותי כרגע זה האם אחרי ניתוח ישנה אפשרות שהפיסורה תחזור על עצמה. וגם שמעתי שישנן כל מיני דרכים לפתור את הבעיה הזו: 1) משהו שמנפח לא (כמו משאבה כזו) 2) בוטוקס שמרחיב את האזור המתכווץ בפי הטבעת 3)ניתוח רגיל מה עדיף? אודה לכן אם יש בידכן האינפורמציה לעיניין מרי

הניתוח שלי היה רגיל עם לייזר סגירת הסדר והרחבת השריר הטבעתי כי אצלי הוא היה מאוד צר וחלש!! ואחרי זה וואו זכיתי לחיות כמו בן אדם.. שימרי על עצמך השם איתך.. נשיקות דינדין

קראתי..וכן המאמר יפה...הא ונכון..כמה שהוא נכון?! מה לעשות? לעשות!!! הא? איזה משפט מוחץ? טוב מאמי..מה אגיד לך לי הרעבה לא עושה טוב..להיפך חושבת מה לאכול ומתי וזה יכול להביא אותי לבולמוס אז לא אני אוכלת הכל מה שבא לי לפי ההרגשה פשוט בכמויות סבירות... יום נפלא ממוש! נשיקות דינדין

http://www.la-briut.org.il/departments/?did=6

אהבתי מאוד דינדין זה ממש נכון!! שמתי במיוחד לב למשפט שהיה שם: "למשל, את יכולה לחשוב שהבטן שלך בולטת, ותתרכזי בה שעות מול המראה. אולם הסובבים אותך בכלל לא ישימו לב לזה." חחחחח איזה נכון זה!!!! איך זה שהסובבים לא שמים לב????? לובב יווו! **חמודה**

דנדי.. אני רק רוצה להגיד לך שמחכה לך תגובה שם למטה אחרי כל הRE למקרה שלא תשימי לב.. אוהבת אותך..מדהימה.. נטשה

שמתי לב..מתוקה שלי..אני לא שכחתי אותך ושתדעי שגם שאני בייתי חושבת על כל אחד איך עובר לו היום הלילה..היו נפילות, שבירות ומה קורה..כן אני יודעת גם אני הייתי כך.. אז נקבע מחר אתקשר אלייך.. יפריע לך לבוא לביתי? אשמח להיפגש שלך המון נשיקות וכוח דינדין

לא ממש לא יפריע לי.. טוב אז איפה ומתי?. את תתקשרי כבר מחר או היום?. נטשה..

שלום, בהודעה הקודמת שלחתי מייל אך ראיתי שיש בעיה עם הכתובת.לכן אני שולחת לך שוב את המייל שלי . תודה רבה, מקוהה לשמוע ממך בקרוב [email protected]

שגית יקרה אני כבר יוצאת..ורק מחר אשוב כך שמחא אצור איתך קשר למייל..בנתיים בריאות כוח ויום נפלא דינדין

שלום לכולם! יש לי שאלה, האם בולימיה יכולה לגרום להופעת פיסורה בפי הטבעת? פיסורה זהו סדק הגורם לסבל נוראי בזמן היציאות. אשמח לקבל תשובה. אם למישהו זה קרה אשמח לשמוע כיצד מטפלים בזה מלבד הניתוח. מרי

אמנם אינני יודעת אם בולימיה המתבטאת בהקאות עלולה לגרום לפיסורה, אך בולימיה מהזן המשלשל אכן עלולה לגרום לפיסורה, כמו גם לטחורים. שימוש ממושך ומסיבי במשלשלים הורס את כל מערכת-העיכול התחתונה (מעיים ורקטום), ואילו הקאות יזומות קבועות הורסות את זו העליונה (קיבה, וושט, לוע, גרון ושיניים). :-( תרגישי טוב.

אני רק יכולה לומר לך אחרי 11 שנים במחלה "אנה מיה" יש לי בעיות במעיים ואני על סיכון של סרטן המעי הגס ודלקות במעיים ואולי במהשך השנים אצטרך לכרות את המעיים ובנוסף הכבד שלי היה תקופה בתיפקוד לקוי לכן אם את יכולה לטפל בעמך עכשיו עשי זאת בלי לחשוש כי אחרי 11 שנה אני מצטערת שהכרתי את אנה מיה דניאלה שבוע טוב

שלום רב אחותי אישה בת 58 חולת סרטן השד שהתפתח לגרורות וכרגע אחרי 7 שנים היא נקייה אלא שצרה צרורה היא בדכאון ואו משהו פזיולוגי שגרמן לה להפסיק לאכול. היא רזה ונראית כמו שלד, כבר אין לה כוח ללכת ואפילו לשבת זו משימה. היא מסרבת לאכול וכשמכריחים אותה היא אוכלת מעט אך זה כבר מלווה בכאבים. אני בטוחה שיש שלבים בבניית התחלת אכילה. האם מישהו יכול להגיד לי מה עושים??? מה הם השלבים לשקם את הגוף שמתחיל כבר קריסה? תודה מראש אוסי

היי מתוקה..אפשר להבין את הסבל שעברה והתוצאות הריגשיות של לחוות מוות קרוב..ומלה המכלה כוח נפשי ופיזי..(לא על אף אחד) הייתי ממליצה לתמוך ולאהוב אותה ולפנות לייעוץ פסיכולוגי דחוף!! האוכל הוא התוצאה של מהפך ריגשי ו/או מצב נפשי.. פני לייעוץ..שלא יהיה מאוחר בריאותית! בהצלחה המון כוח דינדין

לדעתי כדאי לך להתקשר לרופא/ת-המשפחה שלה בקופ"ח או למרפאה האונקולוגית בביה"ח היכן שהיא טופלה ולדבר עם הרופאים שטיפלו בה בעת המחלה ולהתייעץ איתם. הם גם יוכלו לספר לך על מקרים קודמים דומים ועל הטיפול בהם. צריך לברר מדוע היא לא רוצה לאכול - האם קיימת בעיה פיזיולוגית, האם חלילה המחלה התפרצה שוב או שהתפתח סיבוך פיזיולוגי אחר. במידה ולא נמצאה בעיה פיזיולוגית אזי מדובר בדכאון (וניתן בהחלט להבין), ובזה הכי כדאי לטפל תרופתית באמצעות פניה לרופא/ת-המשפחה שלה. מאחלת לכן בריאות.

אוףף. חח.. נראה לי שכל הודעה שלי פה מתחילה באוף. המחשבות מטרידות אותי. יותר מדי מחשבות.. אז ככה: ביום ראשון אני מתחילה דיאטה חדשה.. הפעם במקום 4 ארוחות.. 3 ארוחות.. אני יוותר על הארוחה שבבי"ס.. אבל לא חשבתי על זה דווקא.. הפעם חשבתי בכיוון של משהו אחר.. הדימוי שלי ירד מאז שנהייתה לי בטן! מאז גם ירד לי הביטחון.. אז אני עושה דיאטה במטרה להוריד את הבטן בתקווה שזה מה שיחזיר לי את הביטחון ויעלה לי את הדימוי.. אבל אז חשבתי לעצמי: מה אם אחרי שאני יוריד במשקל, אני לא ייאהב את זה? ואם אני ייצטרך להוריד עוד? ועוד?? ואולי בכלל.. אולי זאת לא רק הבטן!! אולי אחרי שאני יהיה רזה יפריע לי הצבע עור, ואחר כך יריע לי הגובה, אחר כך השיער אחר כך הפנים.. הרי.. זאת באמת הבטן שמפריעה לי?? כן!! אבל האם זאת רק הבטן?!!?!? ועוד משהו..דינדין שמת לב למשהו?.. תחשבי רגע, מהרגע שתינוק נולד, איפה הדבר הראשון ששמים אותו עליו?? מהו הדבר הראשון שהוא שוכב עליו?? על המשקל!!! את קולטת?? מהרגע שאנחנו נולדים ישר אנחנו חושבים על המשקל..ישר מייחסים לזה חשיבות.... אוףף.. נמאס לי מהבטן הזאאאאאאאאאאאאתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ומחר אני יתחיל דיאטה טובה!!!!!!!!!!!! אני ייאכל בריא, ויעשה הרבה ספורט, וכפיפות בטן!! ואז אני יהיה רזהההההה [[בע"ה!] אוףף.. ראיתי תוכנית דוקומנטרית על דוגמנית אחת שמנסה להייות רזה, והיא כל הזמן חושבת שהיא שמנה אפילו שרואים לה את העצמות!!! והיא מרעיבה את עצמה.. והיא אומרת שבעולם שלה הבנות-או שקורעות את עצמן בספורט.. או שקורעות את עצמן בשירותים.. זה כזה עצוב!! כי אנחנו רואים את כל הדוגמניות האלו.. עם המידות הבלתי אפשריות של רוחב גוף ואנחנו רוצים להיות כמותן.. ובעצם הם נאבקות עם עצמן מידי יום כדי להיות כאלו!! זה פשוט עוול מה שעושים לנו!!!! נמאס לי מהסטגימה שרזה שלדית זה יפה ומהמם! ועצמות בולטות זה בכלל שיא היופי, ושמן זה מכוער ולא נחמד..! ואולי.. אולי אם אני הייתי רזה כמו פעם.. אולי לא היה נמאס לי מהסטיגמות?? חח אני מצטערת שאני מפילה עלייך את כל זה פתאום פשוט אני לא מפסיקה לחשוב על זה..: אם הייתי רזה הייתי אוהבת את עצמי?? ואולי לא?? אבל פעם הייתי רזה וכן אהבתי את עצמי.. אז עכשיו אם אני יירזה למה לא? ואולי אני תמיד יישנא את עצמי??? בלי קשר למשקל?? ואולי אנשים ייאהבו אותי יותר אם אני ייירזה? ואולי האהבה של אנשים אליי זה בכלל לא קשור למשקל?? אבל הבחור שאני אוהבת אוהב ילדה מאוד מאוד מאודדדדדדדדדדד רזהה!! אבל אולי זה לא בגלל הרזון?? ואולי כן?? אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףף....!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ראיתי בטלויזיה שיש איזה גן במוח שמאותת לנו מתי שאנחנו רעבים אז צריך לאכול.. אוףף הלוואי לא היה לי את הגן הזה.. הלוואי הייתי יכולה לעשות קיצור קיבה... למרות שאני לא אוכלת הרבה אוכל אני יותר מרבה בשטויוותת.. ועוד משהו.. יש מצב שלאבא שלי יש הפרעות אכילה?????????? לא נראה לי.. אבל ביום שישי בערב, הוא מזג לעצמו הרבה יותר קצת ממהה שאני אוכלת!! ממממממש קצת! רק איזה 5 תפו"א אדמה.! והוא בכלל לא סיים אותם!!!! הוא אכל רק 2 מתוכם!!!!!!!!!!!!!!! ואז הוא אמר שהוא כבר מפוצץ ולא יכול לאכול עוד..! אולי בגלל זה הוא כ"כ רזה???????? הוא מקלוןןןן!!!!!!!! שחיףףףףף!!!!!!! אז אולי יש לו ה"א?? לה.... לא יודעת. טוב נמאס לי מהכל. שבוע טוב ורק שתדעי שאני אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד!!!!!!! ותודה רבה על ההקשבה!! **חמודה**

למרות שכתבת לדינדין קראתי את ההודעה כדי להציץ לעולמך הפרטי ולראות מי זאת "חמודה" ומה נפל בחלקנו להכיר אחת נחמדה שיש לה ה"א בכל מקרה את מזכירה לי את עצמי אבא שלי אדם מיוחד שלא אוכל הרבה ואולי בגללו יש לי ה"א כיוון שהמון זמן אני לא פה באופן קבוע לא הצלחתי להכיר אותך בכל מקרה רציי לומר לך דבר ראשון אל תוותרי על ארוחת הבוקר כי רק אם אוכלים ארוחת בוקר מרזים אני לא מכירה אותך אישית אם את באמת צרכה להוריד את הבטן או שסתם זו המחלה הנוראית הזו שהורסת... רציתי להגיב לך על זה שכתבת כי הבחור שאת אוהבת -אוהב מישהי אחרת ואת רואה כי היא רזה אני רוצה לומר לך משהו אהבתי מישהו מאוד מאוד מכל הסיבות הוא אהב אנורקסיות לשעבר שלו הייתה אנורקסית המחזור נפסק לה היא הייתה חיוורת המצב שלה היה על הפנים וכי היא רצתה להיות דוגמנית הוא נפרד ממנה תביני הוא נפרד ממנה כי היא רצתה להיות דוגמנית ולא כי היא הייתה במצב של חיים או מוות בכל מקרה רציתילספר לך כי הוא אוהב רזות ואנורקסיות לא היה אכפת לו שכל היום הראש שלי היה באסלה שהייתי מעלפת הייתי חיוורת נפסק לי המחזור וגוף שלי קרס לנגד עיינו רציתי לומר לך אדם שמסתכל רק על המראה החיצוני אין לך מה לראות אותו כי בהמשך החיים הגוף לא יהיה כמו שאת בת 20-25 הוא ישתנה ויותר מזה הוא יזדקן לכן אדם שאיתך בגלל היופי ובגלל הרזון המפחיד הוא אדם שלא כדאי להיות איתו!! למדתי זאת על דמי שבוע נפלא שיהיה לך נסיכה דניאלה

תודה על העצות.. ולא, אין לי ה"א.. אבל כמעט נפלתי לזה.. ובאמת יש לי בטן להוריד..זה לא סתםם! ואני לא מוותרת על ארוחת הבוקר.. רק על הארוחה שבבי"ס.. ובקשר לחבר\ידיד שלך. מי שהוא לא יהיה הוא חתיכת מניאק..[[סליחה על המילה]] אבל הוא פשוט מגעילל... ואולי את צודקת שלא צריך ללכת עם מי שמסתכל על המראה החיצוני.. אבל המראה החיצוני גם משחק תפקיד בתוך זה!! ומי שיש לה בטן\כרס.. או שהיא שמנה.. אפילו אם היא ממש נחמדה לא תמיד יילך לה בגלל זה.. והחולצות שנצמדות עליי.. שנראות כל כך מגעילל... מי בכלל ייתקרב אליי ככה??? למרות שמראה זה לא מה שקובע, אבל ממבט ראשון זה כן! והסביבה תמיד נסלדת מאנשים כמוני, [[טוב, לא תמיד כמוני]] אבל מאנשים שמנים, ובייחוד מנשים!. אוףף. הלוואי והיה לי גוף כמו של אנורקסית-רק בלי כל הבעיות הבריאותיות... הלוואי והיה אפשר להרעיב בלי שקורה כלום אח"כ.. אז החיים שלי היו מסודרים.. תודה על התגובה, שבוע טוב, אוהבת אותךךךך! **חמודה**

היי מותק.. אוףףףףףףףףףףףףף!! סתאם!!! מקווה שאת מרגישה יותר טוב..היום איך הדיאטה? והבטן? היום??! אני לא חושבת שלאבא יש איזושהיא בעיה כנראה שפוט הוא לא היה רעב כבר מקודם והוא אדם בריא..זה לא אומר אם הוא רזה..הוא חי עפ"י הרגשת השובע/רעב האמיתית..ולא אוכל בעיניים עפ"י התאווה.. הרי האוכל זה אחד התאוות הגדולות..בעולם!! חשוב לשלוט בזה ולהרגיש באמת אם הגוף רעב ולא הרגש או העיניים! טוב ננוש..מקווה שתצליחי ותרגישי יותר טוב..גם אני אוהבת אותך..ושולחת לך נשיקות ושבוע טוב.. דינדין

זה לא "כנראה שהוא פשוט לא היה רעב" הוא אף פעם לא רעב!!! הוא תמיד אוכל את הכמויות האלו! אנחנו קוראים לו ציפור!.. הוא אוכל כמויות ממש קטנות.. מצד שני.. הוא דיי נרתע לגבי האנורקסיה.. כי אחותי התחילה גם דיאטה..[[גם אמא שלי.. כן את רואה.. בית של דיאטות]] והיא לא רצתה ארוחת בוקר.. אז אבא שלי אמר לה שתפסיק עם השטויות שלא תהיה אנורקסית.. דבר שני, אני שמחה שאני מעלה לך חיוך כי לשמוח זה ח=ש=ו=ב! וגם לאהוב.. בגלל זה אני אוהבת אותך..חחח ודבר שלישי כתבת שאת מקווה שאני יצליח.. במה? בדיאטה? שאני יצליח להרוריד את הבטן? שאני יצליח להעלאות את הדימוי? שאני יצליח להעלות את הדימוי, מבלי [[חס וחלילה]] ליפול למקום העמוק אי שם בה"א.? או אולי.. בהצלחה להכל ביחד??? חחחחחח השתגעתי... בכל מקרה, תודה:-) ואני באמת מקווה שאני יצליח לוותר על ארוחה אחתת.. כי 4 ארוחות ביום זה באמת יותר מדי.. אני הולכת גם בבית בבוקר, גם בבי"ס, גם בצהריים, גם בערב!!! לא פלא שיש לי בטן...!! וואי.. את יודעת על מה חשבתי עכשיו.. משהו לא קשור.. את זוכרת שהיה לי טיול שנתי?.. והתלבטתי אם לצאת?.. בקיצור, בטיול לקחתי חולצה אחת, ומכנס.. ואותה חולצה הבליטה ממממממממממש את כל הבטן!!!!!!!!!!!!!!!!!! וכל כך התביישתי ללבוש אותה.. היא כל כך נצמדה עליי.... אבל המכנס דווקא ישב עליי יפה.. בקיצור, מאז אותו יום, כמובן שלא לבשתי שוב את החולצה הזאת, אבל מאז יום אני לא לובשת את אותו המכנס!! אף פעם..! אני רואה אותו וזה מזכיר לי את החולצה ונהיה בי גועללללל!!!! אני רצינית.. אני פשוט נגעלת מזה!! אני לא לובשת אותו יותרררר! חחחחח בטח נראה לך שהשתגעתי?.. אבל לא! זה באמתת מגעיל אותי אני לא לובשת את המכנס הזה! טוב.. תשמעי עוד משהו.. מחר יש יום הולדת לחברה שלי, אבל אני לא הולכת -יו נוו וואי?? כי אנחנו הולכים לאכול בקניון-מה שאומר ג'אק פוד- מה שאומר- משמין-מה שאומר שאני בדיאטה ואסור לי-מה שאומר שאני לא באה איתם מחר!! ואם יישאלו אותי למה לא באתי?.. אני לא יידע מה להגיד.. אני לא אומרת שאני בדיאטה כי.. כי לא יודעת.. מביך אותי. וגם כולם אומרים : " מה דיאטה? את רזה?.. ונמאס לי להסביר.. ואז חושבים שאני סתם רוצה תשומת לב.. טוב לא משנה.. אה ותשמעי.. חלמתי עלייך חלום..! חלמתי שאני הלכתי ברחוב, ואז איכשהו את השגת את המס' של הפלאפון שלי [[ובכלל אין לי פלאפון]] והתקשרת אליי, ואני בכיתי משום מה.. לא זוכרת למה.. נראה לי כי אכלתי או משהו... ואז אמרת לי להירגע, ולהסתכל על השמיים כמה שהם יפים..[[חחחחחח אל תשאלי אותי מה הקשר כי אני לא יודעת]] ואז שניתקתי איתך, הקו שלך נשאר פתוח, ואז שמעת אותי מקיאה.. ואז שאלת אותי למה עשיתי את זה.. וזהו.. עד לכאן אני זוכרת... טוב דינדין.. שיהיה לך שבוע מעולההההה!! היום יש לי עוד פעם שיעור ריקוד-היפ הופ.. זה מממממממזה כיף!!!! שוהיה גם לי שבוע מעולה.. ואני אוהבת אותך. ועכשיו אני הולכת לאכול אז שיהיה לי בתאבון. בייי:-) **חמודה**

תראו, אני חייבת את עזרתכם, התחלתי טיפול אבל לא מבינים אותי. ואין מספיק זמן בפגישה שאסביר את עצמי. וכל פעם אני צריכה להסביר את עצמי מחדש- לך תסביר לאנשים שלא מכירים אותך מי אתה ומה אתה. אני לא יכולה יותר, ניתן לי תפריט- אבל אני עוד רעבה.. אני כל הזמן רעבה ובגלל זה בחרתי להחליף את כל התפריט שלי בירקות. שאוכל לאכול ללא הגבלה. נשמע טוב לא? אז זהו, שלא כל כך....... כי אני כל כך מתמלאת, שאני לא יכולה לקום מהכיסא- מירקות. אז כדי שאוכל לנשום ולא להיות מואבסת על ידי נוזלים- אני מקיאה אותם. בולימיה? לא - כי זה לא בולמוס בלתי נשלט. זה מאוד נשלט. ואני גם לא מקיאה כדי שזה לא יתעכל- אל כדי שאוכל לנשום. ולא מאמינים לי אבל זו האמת. הצילו. למה לא מאמינים לי? זאת הבעיה שלי! תפתרו אותה ולא בעיות שאתם חושבים שיש לי! זו בעיה!! הצילו!!!! וזה לא שאני מלאה. אני בביאמאיי 17. אומרים שאני צריכה טיפול ל"שחרור הגנות" אבל זו לא הבעיה! ואני לא רוצה לעלות הרבה במקל- עד שירדתי, בדם ויזע, פתאום כועסים עליי. למה אתם כועסים.? מה קרה לקצת חמלה? הההההההההצצצצצצצצצצצצצצייייייייייייללללללללללוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

נקודות אני רק יכולה לתת לך עצה לא התייאש אני מבינה אותך!! לחזור על עצמך מספר פעמים זה טרוף!! לכן אני חושבת שאת צרכה להמשיך בטיפול ולא התייאש (כך הילונת הייתה אומרת לי תמיד בלי ייאוש כי יאוש לא יעשה טוב) וההחלפה שלך בירקות- לא טובבבבבבבבב בכלל לא טוב!! ואיביאמ שלך הוא 17 זה גרוע!! שבת שלום מתוקה דניאלה

את חייבת לשנות גישה אם את רוצה עזרה..קודם כל התפריט מספק לך דברים אחרים חיוניים לגוף לא פחות מירקות..וגם לדחוס ירקות כדי לסתום כביכול שובע זה לא פיתרון כי כנראה שהרעב שלך הוא רעב ריגשי..ובתת מודע ומתוך ההרגל את מאמינה כי רק ירקות משביעים וכנראה שאת בכלל לא מרגישה מה זה רעב אמיתי ממש מהקיבה ולא ממה שאת מרגישה.. אני מציעה שקודם כל תירעי ותשתפי פעולה ותנסי לעבוד על עצמך כי גם שינוי אורח חיים ותזונה לוקח זמן..פשוט זמן..אז סבלנות יקירה שלי..ואין מה לעשות חייבים להסביר ולדבר כי בעצם לא מכירים אותך ובשביל לרדת לשורש הבעיה צריכים להכיר אותך יותר.. אז סבלנות מתוקה שלי קחי רגיעה..ותני לזמן לעשות את שלו..מה שחשוב שתתמידי ותני אמונה במטפלים..שלך! יום נעים,,,נשיקות והמון כוח דינדין

היי, התחלתי השבוע להיפגש עם פסיכולוגית ועוסי"ת מטאם קופ"ח שאינני שייכת אליה.. בפגישה איתן הן ביקשו שאני יביא את ההורים שלי ואני מזמן עברתי את גיל 18, בסופו של דבר נאלצתי להסכים שאחותי הגדולה תבוא איתי ואני מרגישה לא בנוח מכל הנושא הזה. עד שסוף סוף הסכמתי ללכת לטיפול ( אני בת 28 ויש לי הפרעת אכילה - אנורקסיה ) היו חייבים להרוס לי הכל, אמרתי שאני מוכנה לנסות לעלות בתפריט שעומד כיום אצלי על 200 קלוריות ביום במיקרה הטוב אז יש קשיים בדרך. אוףףףףףףףף ניראה לי שזה לא ילך, אני יגיע לפגישה נוספת עם אחותי וזהו הם לא יראו אותי שם.. מעיין :(

למה את לא רוצה לחזור לפגישות שלך עם הפסיכולוגית ?? אני לא הבנתי למה בכלל רצו שתבואי עם ההורים.. בפרט שאת בת 28 אין לי מושג!! בכל מקרה זה טוב שיהיה איתך מישהו שיתלווה איתך לכל אורך הדרך כי הדרך קשה מייגעת ואת יכולה לפול בדרך ומצבך יכול להחמיר ולא להועיל... בכל מקרה מתוקה אני רק יכולה לחזק אותך ואחרי 11 שנים במחלה אני יכולה לומר לך שהתפריט שלי היה פחות מ100 קלוריות להיום והיום אחרי שאני יודעת מה הנזק שנגרם לי בגלל המחלה אני רוצה לחזור לתקן ואני לא יכולה.. אם יש ברשותך את הכוח והאומץ לפנות לפסיכולוגית אל תברחי שבת שלום דניאלה

מעיינוש...סבלנות..אז מה אם באת עם אחותך הרי זה לא סוד..נכון שאת עצמאית וכמובן גדולה..אז?? אל תרימי או תתמכי בתירוץ בכדי לוותר לעצמך..עשית צעד תמשיכי..חייך ביידיך..תנסי ותראי לאן זה יוביל אל תשללי ולבטח אל תתיאשי..ייאוש הוא לא מה שאת זקוקה לו כרגע.. תני לזה זמן ותראי... נשיקות והמון כוח דינדין

בדיוק!!! טוב מגניב..יאללה רק טוב שיתפזר בינתיים.. נטשה.

שכחתי ... ת-ו-ד-ה !!!!

נטאשה נדבר מתוקה ובנתיים שיהיה לך יום נפלא נשיקות והיי חזקה כי את יכולה דנה

מה קורה? טוב אצלי לא יותר טוב אחרי השבועיים שסגרתי בצבא...היה לי ממש קשה...מלא מישמרות...ולאיו דווקא האוכל...סתם אין לי כוח לכלום...לאף אחד....את מכירה את זה שאת פסיכולוגית מנסה להדחיק את עצמך מהאוכל?אז אני עושה את זה הרבה פעמים...כאילו משכנעת את עצמי שלא בא לי לאכול...כי לפעמים אני באמת לא רעבה אבל בא לי אז אני עושה את זה גם אז...אז היום לא אכלתי מהבוקר,ואזבהמשך היום אכלתי חתיכה קטנה של קרואסון בלי כלום...וגלידה בערב...ודווקא על זה אני שמחה...שלא אכלתי יותר מידיי, לפחות בשבילי זה לא הרבה...וזהו...אבל גם לא היה בא לי לאכול...לא היה לי מצב רוח לאכול..וסתם הייתי במצב רוח מעצבן כזה,כאילו יושבת לי איזו מועקה על הלב...לא יודעת... קיצר שיהיה לילה טוף לכולם..... אוהבת מעיין :/

מה שלומך יקירה? מועקות ומצבי רוח הם חלק מהיותנו בני אדם השאלה מה עושים איתם ואיך גורמים לעצמנו להרגיש ולא להתעלם מהם אבל לנסות להביא דרכים לשיפור וחשיבה חיובית במקום שימוש באי אכילה ו לחלופין אכילה מוגברת.. תרגישי טוב מתוקה.. נשיקות.. דינדין

איך?אם יש מצבי רוח אז כן מרגישים אותם...

אני כל כך כל כך מבינה מה שאת עוברת .!!!!!!. פשוט אין לך מושג אני בת 22 ואני סובלת ממה שיש לך כבר 5 שנים.. זה פשוט רוח שנכנסת לתוכך והיא עכשיו על הבמה והיא רוצה שתאכלי עד שהבטן שלך תתפוצץ ,עד שתבוא הרגשת קיא עד שיבוא הכאב ראש ויבוא הסבל והחרטה בלילה במיטה לפני השינה..אני ממש מבינה זה מצבים קיצונים או ככה או ימים סבבה של אוכן מאוזן ואפילו פעילות גופנית.. שגית תתגברי על זה אני יודעת זה שולט ! גם אצלי זה שרוש ואני ממש עובדת על לעקור את השורש המסריח הזה שנכנס לתוכי פתאום.. אני ממש לא הייתי כזו לפני חמש שנים הכל היה אצלי רגיל ופתאום זה נכנס אליי.. אני מכירה את זה פשוט.. לפני שמונה חודשים ניצחתי את זה יפה! וירדתי 25 ק"ג הכי מבוקר שיש .. נכון שזה נהרס אבל לפחות אני יודעת שהצלחתי ואני יכולה שוב וגם את יכולה... תעצרי את עצמך לפני כל ביס ותשאלי שאלות.. כמו: "שגית עכשיו באמת אני צריכה את זה"?? " אני נראית כמו מישהי שצריכה לאכול כשמיותר? אני רעבה בכלל? זה יעזור לך.. הרגשת הפספוס הזה של החיים מתסכלת הכל.. אני עוןברת את אותו תהליך שלך עכשיו.. אבל אני ממש רוצה לצאת מזה ורק אם הרצון שלי יהיה חזק ובפרט להתגבר על היצר הזוועתי הזה אני יצליח.. וגם את...מותק.. בקיצור באמת יש לי ים המלצות וטיפים שעבדו.. אם את רוצה את מוזמנת לבקש.. המוןןןןן כח ויםםםםםם רצון..! בהצלחה מותק! נטאשה.

אני היתי רוצה שתיתני לי טיפים אז אם את יכולה..... שבת שלוום

שגיתה.. טוב תקשיבי..אני רושמת לך את הטלפון שלי..0506865072..אל תתביישי תתקשרי אליי ובאמת שאני יעזור במה שאני יכולה . אני הצלחתי בעבר בגדול.. נכון שזה חזר אבל אני אוכל לספר לך מה היו הצעדים שלי אז ובטוחה אני שיעבדו גם עלייך. נטשה

שנים שאני במצב הזה - אוכלת ואוכלת , אוכלת כשרע כשקשה כשעייפה כשעצבנית שמתוסכלת וכו'. כלום לא חסר לי - יש לי בעל מקסים , ילדה מקסימה וילד/ה בדרך . אך בזמן האחרון המצב מחמיר אני משמינה יותר ויותר במיוחד אחרי הלידה שזו היתה תקופה קשה של עייפות הורמונים וכו'. בתקופה שאחרי הלידה ניסיתי לטפל בבעיה הלכתי לדיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה , לוקחת טופמקס שעשה לי רע - רע מאוד ונאלצתי להפסיק .ניסיתי דיאטות שנכשלו לפני שהתחילו. אני מתוסכלת מתוסכלת מאוד . לא רואה אור בקצה המנהרה. ובעיקר נמאס לי נמאס לי מהמלחמה התמידית הזו , על המחשבה הבלתי פוסקת באוכל , על מצבי הרוח , על הדוגמא הגרועה שאני נותנת לבת שלי.לא יודעת איך לפתור את הבעיה . לא יודעת איך להתחיל. עצוב לי מאוד החיים עוברים לידי ואני מפסידה אותם .כל כך קשה לי . הגעתי למסקנה שכך זה לא יכול להימשך הרי אם אמשיך כך אמות בגיל צעיר . רוצה לצאת מזה אך לא יודעת איך. רוצה לקחת רדוקטיל אך לא יכולה בגלל שאני בהריון. אשמח להמלצות לטפל בבולמוסים הנוראים הללו . מישהו ניסה טיפול הומאופטי? שאלה לאלו שהיו שם והחלימו - האם הבולמוסים מפסיקים בבת אחת והכל עניין של החלטה? או שאולי הם נעלמים בהדרגה ? כל עצה קטנה כגדולה תתקבל בברכה תודה רבה שגית

שלום, חשוב לי נורא לשוחח עם מישהי שהצליחה להחלים , אודה לך אם נוכל להתכתב דרך אימיילים , אני עכשיו מנסה לגבש דרך להחלמה ברור לי שכל אחת ודרכה שלה אך יחד עם זאת במקביל אשמח לשמוע ממישהי שהיתה כבר שם. תודה

היי שגית. נכנסתי במקרה לפורום וראיתי את הפנייה שלך .הייתי מאד רוצה לנסות לעזור לך. אני מנהלת את הפורום של הרזיה ללא דיאטה את מוזמנת להיכנס. יש דרך לעזור לך לצאת מהמצב הזה, הדרך צריכה לשלב עבודה רגשית ומודעות עצמית עם חינוך לאכילה בריאה ומאוזנת. אני מתארת לעצמי שאת עייפה מכל מיני הבטחות לפתרונות שווא אבל אני מציע משהו אחר. את מוזמנת לבקר באתר שלי www holistic-diet.co.il אשמח לדבר אתך . בלה 0528303005

היי מתוקה שלי אין בעיה תכתבי לי את האימייל שלך ואכתוב לך ונתכתב באופן אישי ..אשמח לעזור לך ולסייע ולספר לך איך אני עשיתי זאת ואצלי היה שילוב של דימיון מודרך ואומטראפיה שעזר לי מאוד.. אל תתיאשי כי יש פיתרון לכל זה אומנם זה תהליך..אבל כרגע את בהריון מה שמשפיע גם על ההורמונים..אבל בעניין שיחות זה חשוב מאוד ויכול להועיל לך מאוד גם פגישות אצל דיאטנית שתיתן לך ייעוץ תזונתי גם בהריון אל ייאוש יקירה אני כאן בשבילך בשמחה והמון מזל טוב בכייף!! שלך דינדין

טוב אז מגניב.. אם זה לא מפריע לך ללוז .. אניווי יום שישי בבוקר נשמע לי סבבה לגמרי .. אני גרה באשדוד ככה שגם תל אביב זה אחלה.. הנה גם הטלפון שלי .. תמיד טוב (צוחקת).. 050-6865072 על שעה ומקום נדבר כבר .. דין.. את לא מבינה בכלל.. עכשיו אחרי שהבנתי ממך שאת לא עוסקת בתחום במהלך היום שלך(כי באמת חשבתי עד עכשיו שזה התחום שבו את עוסקת), ויש לך משפחה שאת עסוקה בה .. וווווו- בזמן הפנוי שלך את פה כדי לעזור נטו אני עוד יותר גאה ומעריכה.. יום מושלם מדהימה.. נטאשה..

כן נקבע פגישה אני אתקשר אלייך.. אני מאוד שמחה על הערכה והמילים אבל אני באמת רואה בזאת שליחות של מצווה כי אני באמונה שלמה שאפשר לצאת מזה ולחיות חיים נפלאים די לסבל ולייסורים יום נפלא נשיקות דינדין

כל כך נכון מה שאת אומרת... פשוט לקחו את השקפת העולם שלנו ועשו העתק - הדבק.. דין הייתי רוצה מאוד להיפגש.. ולדבר..אבל באמת אני ממש לא רוצה שזה יפריע ללוז שלך.. פשוט הייתי בטוחה שאת עובדת באיזה שהיא מסגרת של שיחות ייעוץ וכאלה אבל אם לא ואת פה כבר עשית המון ... באמת.. אניווי דין..פשוט תגידי לי את מתי בא לך טוב..מבחינת היום שלך.ואיפה... אני ממש מכירה איך זה להרגיש סיפוק אחרי עזרה ואני ייתן לך סתם דוגמאות יש מישי בחדר כושר שעברה נפילה והיד שלה משותקת ואני ממש עוזרת לה ומדריכה אותה איזה תרגילים לעשות מה לאכול כי מבחינת ידע יש לי המון בכל הנושא הזה וממש כל פעם שהיא באה היא פשוט אומרת לי :" מלאכית.. הטיפים שלך שווים כסף.." וכיף לשלוח אנשים אחרי שהם ניזונים מעזרה שלך.. ויש עודכמה בחורות שפשוט רשמתי להם תפריטים וזה אחרי ההצלחה הגדולה שהייתה לי אני פשוט יודעת המון (כמובן שהתפריטים מבוקרים רפואית) ויש להם את המס' שלי להתייעצות ..זה עוד משו שקצת מתסכל לדעת שא יכולה לחזק ולשנות כל אחת אבל וזה ביג אבל לך יש אותה בעיה...אבל אני באמת מרגישה טוב עם העזרה הזו.. טוב מותק.. מחכה לתגובה שלך.. ובינתיים שוב להגיד לך thanks for every little thing!!!! אוהבת.. נטשה...

היי נטאשה נפלאה.. הלוז שלי אמנם עמוס כי אני עובדת במשרד עו"ד עד 17:30 ואח"כ הביתה לשתי בנות מקסימות את יודעת העבודה נמשכת..אבל??....ביום שישי אני פנויה מהבוקר..ונוכל להיפגש איפשהו בת"א איפה את גרה? אני אתן לך את מס' הטלפון שלי וניפגש זה עוזר לפגוש ולהכיר אנשים כמוך להיתמך ולראות אור ותקווה ולקבל דחיפה..מאיפה מאיזוו נקודה להתחיל אז ביף כייף..אשמח להיפגש..הידע והניסיון שלי עשירים (ואיני פוסלת למידה) ולכן אני שנה הבאה אלמד בע"ה נטורופתיה - תזונה וגם שיטות כמו דימיון מודרך וכאלה שיעזרו לי לעזור לבנות כמוני.. בנתיים אני כאן מחכה לך דינדין

די..אין אני מיואשת כבר.. נראה לי שאני בחיים לא יירזה בחיים לא יאהב את עצמי בחיים אף אחד לא ייאהב אותיי כי אני לא ייאהב את עצמיי.. נמאס לי להסתכל במראה ולראות את הבטן המגעילה שלי! נמאס לי מעצמי נמאס לי מהמשפחה שלי נמאס לי מהחברות שלי נמאס לי להיות שמנה!!!!!!! אוףף.. לפני כמה ימים ראיתי ילדה בת איזה..10 נראה לי.. או 9 והיא הייתה מזה שמנה!! אבל ממש ממש שמנה!!!! אבל מה?.. זה לא היה אכפת לה! היא הייתה בחנות בגדים, והיא מדדה חולצה לאירוע בצבע לבן, שפשוט הבליטה לה את כ=ל הבטן!!! והיא הסתכלה במראה בחנות..ומה?? היא פשוט אהבה את מה שהיא ראתה!!! היא שמחה.. התחילה לרקוד.. אמרה לאמא שלה בואי נקנה את זה!! ואני חושבת.. אם הייתה לי בטן כזאת.. ואיי!!!! הייתי מ=ת=א=ב=ד=ת!!! ולי יש בטן יותר קטנה משל הילדה הזאת, והילדה הזאת עוד קטנה ועוד מעט כשהיא תגדל היא בטח תשמין יותר! אבל היא או=ה=ב=ת א=ת ע=צ=מ=ה!!!!!!!!!!!!!!!!!! ורק אני, שיש לי בטן הרבה פחות משלה, אני לא סובלת את מה שאני רואה!!!!!!!!!! וזה נמאס!. ו..אוף. אני רוצה להיות רזה. והמחשבות על ההרעבות עוד פעם חוזרות אליי..להרעיב או לא להרעיב? זאת השאלה. התשובה ברורה.. והיא לא! אבל.. זה קשה להגיד לא! כי זה מפתה באמת!!! ארוחה אחת ביום, הליכה ספורטיבית...מה חסר?? מה שייקרה אח"כ.. מה שתמיד קורה לי!! שכשאני מתייאשת כבר מההרעבה אני מתחילה לטחון אוכל!!!!! ומילא הייתי יודעת "להיטהר" אבל אני לא מצליחה.. אוף אוף אוף אוף אוף. אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למה דיאטה נורמלית לא מצליחה לי????????? כי אני צריכה גם לעשות כפיפות בטן! אבל אין לי כוח וזה קשה.... אוף איזה עצלנית אניי!! קשה לי לראות את עצמי עם בטן בידיעה שאני לא עושה כלום! נמאס. פשוט נמאס. התייאשתי כליל. **חמודה**

אבל אני יגיד את זה עוד פעם ארוחה אחת ביום לא תוריד אותך במשקל בגלל שזה מאט את חילוף החומרים וכל זה ונמאס לי כבר לחזור על אם את רוצה תריצי חיפוש כי כתבתי את זה כבר עשרות פעמים תלכי לדיאטנית שתתאים לך תפריט מסודר עם פעילות גופנית מתונה ורק ככה תרדי במשקל לא רוצה? מתעקשת שרק את יודעת מה לעשות? בבקשה...

ואני יודעת לעשות דיאטה בריאה ללא דיאטנית!! אבל אני צריכה לעשות כפיפות בטן אני פשוט עצלנית מדיי! חוץ מזה, אני צריכה משהו מהיר.. אין לי עצבים למשהו איטי..שאת התוצאות רואים רק אחרי הרבהההה זמן.. וכן, אתה צודק שאורחה אחת ביום לא תוריד אותי במשקל.. כאילו היא כ, אבל רק בהתחלה ואח"כ כבר לא.. אתה צודק!! אבל.. זה כמו מלחמה עם עצמי.. מעניין מי ינצח?.. **חמודה**

שלום, אני בחורה עם עודף משקל של כ-15 קילו. ורק המחשבה על ירידה במשקל מפחידה אותי כל כך שאני כל יום מחדש לא מצליחה לעשות את הצעד הראשון. זה מאוד מפריע לי (המשקל), ואני ממש רוצה להוריד את העודף הזה, אבל הפחד שעולה בי מהמחשבה שאני אולי אהיה רזה ממש מפחיד אותי, וגורם לי רק לאכול עוד מכל הבא ליד... מה לעשות? איך להתגבר על הפחד המשתק הזה? אשמח לקבל תגובות...

למה את רוצה לרדת?? כי להיות יפה יותר?? או בריאותי?? בכל מקרה אם את אוהבת את עצמך כפי שאת נראת אל תעשי דיאטה!! בכל מקרה עצות איך להרזות אני לא אתן לך כי רק תהרסי את החיים שלך אבל אתן לך עצה ידודותית פני לדיאטנית שתתאים לך תפריט מאוזן ותעשי ספורט ושוב למה את רוצה לרדת בכלל?? שלך דניאלה

היי דקל... אני חושבת שעלייך להגיע לפורום הרזייה ללא דיאטה של בלה אגמון כי מה שאת מתארת תודה לאל זו לא הפרעה זה פשוט עלייה במשקל ורצונך להוריד עודפים..הפחד? הוא מהפסיכולוגי שלך שעכשיו תכנסי למצב הישרדותי וקו האדום של אסור מותר מפחיד אותך ואז את מרשה לעצמך הכל.. המלצה שלי לפנות לדיאטנית ולעשות את זה באופן מבוקר עם מעקב ושינוי חשיבה ולא להיכנס ללחץ מזה שעכשיו תיכנסי לתקופת רעב לא! אורח חיים בריא הוא לא הרעבה הוא פשוט שינוי הרגלי אכילה וחיבור לעצמך ולמנגנון הטבעי של שובע ורעב .. בהצלחה ותעשי זאת בכייף כי גם שומן עודף לא בריא ומביא מחלות והרגשה לא נוחה אוהבת והמון כוח ובהצלחה דינדין

דנדי.. אני באמת לא יודעת למה אבל את באמת משרה לי הרגשת ביטחון שכן אני רוצה לשתף ולספר לך הכל.. הרי את יודעת כמה משקרים כשנמאים בחארה הזה.. דין.. זה לא עובר אני זה בא והולך והפעם בתדירות מפחידה .. יחס של 3:1 (שלושה סבבה לגמרי עם פעילות גופנית והכל.. ו1 שפשוט הורס הכל..) אני ייתן לך תיאור של באמת משו שאני מרגישה: אני מרגישה ממש כמו איכר.. שהמטרה שלו לבנות ארמון ככה גדול ויפה .. הוא עובד ימים שעות ומזיעה מוות.. ופשוט בא יום אחד עם טרקטורים מנופים ומה לא ופשוט הורס את כל מה שהוא בנה והיה בו המון הרצון לבנות אותו.. פשוט כך.. דין.. אני ממש מנסה לעבוד על הקטע המנטלי שלי ולהקשיב לאותות של הסביבה .. על מה שדיברת.. אבל וואלה אני לא יודעת זה לא יוצא ממני.. ואני לא מתביישת להגיד לך שאני עוברת תקופה זוועה.. והמילים שלך שלך : יי-או-ש די-כאון מר-מור כל כך TRUE זה פשוט..חוסר רצון לעשות כלום ולהקשיב לאנשים שמדברים ברגיל כי את פשוט שונאת הכל!!! דין- שאלה.. את עובדת רק בתל השומר?.. ( גם אם כן יש איזו פרוצדורה לפני שאפשר להגיע לשיחה וכאלה?) כי נראה לי מאוד ש הייתי רוצה להיפגש איתך ולהכיר ( הלוואי) בבן אדם שפשוט יגאל אותי מזה ויגרום לי להרגיש פשוט אחרי... אניווי.. אני מעדכנת אותך שב30 לחודש יש לי פגישה עם דיאטנית.. דין.. אני ממש מעריכה.. יום מאגניב ושבוע מדהים!!!

שמחה לשמוע ממך ובסה"כ המטרה שלי היא עזרה נטו כי הייתי בבור תחתיות הזה לא עשיתי כלום מלבד זה כל היום ספירת קלוריות וחישובים והמשקל והמדידות והקניה של מידה 34 שיהיה גדול עליי אני יודעת אני באה משם מכל הסירחון.. גם שראיתי אתמול טקס בחירת מלכת היופי שלדעתי האישית כן?! זו השפלה לאישה לעבור כשוק בשר והם יחליטו מי יפה ומי פחות וזה כואב וחוץץ מזה האושר והזוהר המרוח באיפור נוצץ כאשר בעצם הם שבועות לא אכלו והרעיבו בשביל מי ומה ולמה? אני כל כך לא מקנאה בחיים האלה לא לא זוהר בכלל זה כואב!! נשים הורסות את עצמן! יקרה שלי אני לא עובדת בתל השומר אני עברתי שם טיפול (שיחות קבוצתיות ודיאטנית) וגם באופן פרטי אצל מישהי מומחית בהפרעות אכילה..אבל יש לי ידע ואני אשמח לפגוש אותך בעל מקום שתבחרי בלי שאף אחד יידע מצידך ונוכל לדבר על זה קצת ואוכל לעזור לך ולייעץ לך ולהכיר אותך מקרוב..אני כאן מותק רק בשביל זה אם אצליח לשנות ולעזור לנשמה אחת עשיתי מצווה גדולה ואושר וסיפוק שאני עזרתי והצלחתי ! אני ייודעת זה סבל וזה גם לא קל לקחת אחריות ולעשות משהו למען עצמי אבל זה שווה..תעשי כן! אשמח לשמוע ממך מתוקה שלי יום נפלא ותרגיש רק טוב אמן חיבוק חם וענקי דינדין

וואו.. לא כלום מכירים אותי _(נראה לי שהרב לא) אז אתם לא בהכרח תבינו את הקונטקסט, אבל אני חייבת לפרוק... חזרתי הביתה מותשת מיום לימודים, ובדיוק אמא שלי הפילה עלי בקשה שאי אפשר לסרב לה- להקפיץ את אחותי לאנשהוא (היא כבר היתה בדרך, אבל היא ראתה שחזרתי, אז העבירנ את זה אלי). לקחתי ואתה, ובדרך היא רמזה לי שהיא בעצם צריכה למקום יותר רחוק, בקשה שלא יכולתי לסרב לה..וזה לקח פול זמן. לא רק שההיתי מותשת, בדרך חזרה, בכביש בינערוני, קפץ לי מישהו לתוך הכביש.זה היה רגע מפחיד בטירוף, אחד המפחידים בחיי. ראיתי בעינניים שלי איך עוש שניה אני הורגת אוךו, חס וחלילה. בשניה האחרונה הצלחתי להא בחריקת בלמים אדירה, ואני עוד זוכרת את המבט על הפרצוף שלו, של איזו אבלה, יכולת לדרוס אותי...כמובן שהמשכתי בנסיעה, כולי רועדת ומתנשפת ואמרתי אלף פעמים תודה לה'. הגעתי הביתה, רעבה רק קצת, לא מורעבת) ומותשת, עצבנית. ממש רציתי לאכול, אבל אפילו לא ידעתי מה להכניס לפה קודם.ממש הרגשה של בולמוסון. הייתי צריכה מתוק ומלוח ביחד וחיפשתי אוכל באטרף ודחפתי לפה. מלא זמן זה כבר לא קרה לי. שרידים של ההפרעה.. אני עדין רועדת ולא רגועה ומנסה להתרחק מהמטבח כדי שאני לא אבלע את כל מה שנאר מפורים, ואפילו לא אהנה מזה בדרך! אני ייודעת שלא כולם מבינים אותי ובדיוק את המצב שלי (אני כבר לא אנורקסית כמה שנים טובות) אבל לא משנה הייתי חייבת לשתף. תודה על האוזן הקשבת, עוד מעט אני ארגע קצת.

אני מבינה אותך.. לפעמים השרידים של המחלה נכנסת בנו לשבריר של שניה אבל אותך היא לא תהרוס אוהבת דניאלה

ראית שיר זה ממש גלגל שגדל לך באותו היום מהבקשה של אמא שבתוך תוכך רצית לומר לא! לא בא לי ! ...אבל לא יכולת להגיד לא ובתוך תוכך היתה מרירות שלא עמדת על זכותך לומר לא ולסרב כי אז מה יגידו? היא רעה? לא מתחשבת? מה? זו זכותך לסרב וזה לא משנה מה הסיבה מגיע לך לחיות היית עייפה בלי כוח והרגשת..וואו אף אחד לא מבין אני חייבת לעשות מה שביקשו! זה אחד שנית אח"כ כמעט תאונה שהבהילה אותך וזו באמת טראומה קטנה לא? ורצית לשפוך הכל..למי? איך עושים את זה? ...אולי??? אוכל?? טוב מאוד שהבנת מה קורה ואיך זה בא לפתות אותך אבל עמדת בזה בעוז כי זה לא באמת פיתרון זו אשליה שצריך לבדוק מה בדיוק מפריע..וזאת נקראת עבודה על עצמי..כל פעם עד שזה הופך לטבע שני.. מקווה שאת מרגישה יותר טוב.. שולחת לך המון נשיקות וחיבוקים שימרי על עצמך מגיע לך טוב! דינדין

אני נמצאת במצב לא מוגדר.לא יודעת מה יש לי,ממה אני סובלת.כולם מתייחסים אליי רגיל בלי בעיה.המזחור כבר 3 חודשים לא בא.אמא שלי מכינה לי את ה"ארוחות" שזה רק סלט ומעדן רגיל.היא מידי פעם מעירה שאני צריכה להוסיף פחממות וזהו.משהו עוצר מבעדי לקחת את זה.כאילו יקרה לי משהו.ואני בלי מעקב בלי טיפולים בלי כלום.אני נמצאת מזה בדיכאון קשה באמת.בהז אני מוכנה להודות שיש לי בעיה.כי אני מרגישה מזה רע במשך היום ואחרי הלימודים.אני עוד מעט מגיעה לגיל 18 וזהו.אין מי שיעזור לי. עכשיו אני בוכה סתם בלי סיבה.יש לי זכרונות רעים מהעבר,כל כך מפחיד אותי. אני מפחדת מהדיכאון הזה כי היית בו פעם וזה לא הכי נעים שבעולם בכלל לא!! אני מפחדת כל כך,מפחדת מהחיים מפחדת להיות שמנה ודחויה.אני כל כך מיואשת.מה שמחזיק אותי זה רק הלימודים והגרויות זהו. מה אני עושה?למי אני יפנה שרע לי??:((

הקווה לעולם לא נעלמת בחרת לכסות אותה כי לפעמים מצבי ייאוש נוחים והדיכאון מתרווח לו בחדרי הלב..ועצוב וקודר כשלא חייב להיות כך!! נכון שהעבר מאפיל על ההווה וקשה לנו להתקדם עם סחבת רגשות או מקרים שקרו..אבל חייבים לעשות מאמץ..מה באמת מציק לך? מה לא מסתדר ? מה היית רוצה ולא קורה? מתוקה שלי שולחת לך חיבוק חם והבכי הוא פורקן מצויין אחריו תרגישי הקלה..מעט..אולי תכתבי מה עובר לך בראש אלו מחשבות ועל מה שמביא לך כאב...ולמה דחויה? יש לך כל כך הרבה מה להציע מלבד רזון שרק אנחנו בהפרעה מייחסים לו חשיבות "על.".מוטעית! מלאך שלי..מותר לכאוב מותר לכעוס ולבכות אנחנו בני אדם לא מלאכים..וזה רגש אנושי..אבל תבררי למה ועל מה ואיזה פתרונות אפשר למצוא לזה..? בעניין הווסת זה גרוע 3 חודשים זה המון זמן יש לפנות לרופא דחוף הרי לא היית רוצה נזקים בעתיד...פריון וכו'..מהר לגשת לרופא..איפה אמא שלך ישנה? בכל מקרה יקרה שלי אני כאן תמיד בשבילך.. נשיקות דינדין

אני לא יודעת מה מפחיד אותי וזאת הבעיה.אני יושבת ממול המחשב ובלי סיבה מתחילים לי לחצים בחזה שלשולים,רעידות בידיים.פחד לא מוגזר.ואני ממש ממש מפחדת. כואב לי כל הגוף.מה יכול לקרות לי מרוב הלחץ הזה? הייתי רוצה להצליח בלימודים,להיות שמחה,להיות רזה,משפחה מאושרת.אני מנסה להירגע לחשוב טוב אבל לא הולך.אמא שלי אמרה לי אולי לעשות מקלחת אבל אני נגעלת מעצמי כל כך שרק בערב אני מתקלחת.יש בי גועל כל כך נוראי על הגוף שלי. המחזור לא חוזר כי אני הורדתי איזה 1000 קלוריות מהתפריט שלי.אמא שלי רוצה שנלך לדיאטנית ואז שוב חוזר לי ה-פ-ח-ד להשמין,לאכול אוכל נורמלי.מה לעשות עם החיים שלי?איך הם ימשיכו הלאה?למיי עליי לפנות?אני כל כך מיואשת באמת שרע לי ואין לי למי לשפוך את הלב.:(:(

אני בת 27 ומרגישה שכל חיי היום יום שלי סובבים סביב האוכל, אני לא רוצה לצאת מהבית, כי אני שמנה...למרות שאומרים לי שאני בסדר גמור :"אולי קצת להוריד, אבל לא להגזים!!". למה ,לעזאזל ,הכוונה? אני מרגישה שאין לי שליטה על החיים שלי, ואני רוצה למות.. ניסיתי כמה פעמים, אבל זה לא עזר, פשוט אין לי אומץ. אני סתם פחדנית!! סתם שמנה מכוערת!! מה לעשות? אני חייבת להוריד במשקל, אבל זה לא מצליח לי...הדיאטנית כבר הרימה ידיים ממני, וכל פעם שאני באה אליה, היא כועסת עלי מחדש שהוספתי במשקל.... אני רוצה למות, אין לי כוח... תעזרו לי בבקשה!! :(

היי מתוקה..בוקר טוב שיהיה לך! נכון שזה מייאש שמציבים מטרה ולא רק שלא עומדים בה אלא אף מפספסים בדרך...אבל!! אבל....כנראה שיש משהו אחר אצלך..קודם כל כנראה שבתוך תוכך לא בא לך על עניין הדיאטנית נכון שאולי את רוצה להשיל מס' קילוגרמים אבל את לא מוכנה לזה כרגע..דברים אחרים מעסיקים אותך ואת פונה לאוכל במקום עובדה זה סובב את כל יומך..תעשי בדיקה מה קורה בחייך..מה הנקודות שמפריעות ומשבשות לך את המחשבה והיום.. מקווה שתרגישי טוב בלי שום קשר למשקל..כי מתחולל אצלך משהו שמצריך בדיקה! שלך כאן תמיד דינדין

אין לך מושג כמה שהתיאור שלך הוא כל כך אמיתי ונכון!!! וזה כיף לדעת שיש עוד אנשים שהתלכלכו בבוץ הזה והתנקו ממנו.. כי זה מעיד על פתח אור והמון תקווה.. דינדין הסבל שלי זה שאני מגיעה עם עצמי להבנות, לומדת את הלקח שונאת את הרגעים שבהם זה תוקף.. וזה שוב קורה!!!! את מבינה למה זה פשוט מחרפן כבר כי את יודעת שאת סובלת באותו רגע שמה שאת עושה לעצמך זה ממש לא כיף לך וזה ממשיך לקרות.. עוד דבר שמדכא למוות זה כל הקטע שכבר הייתי בפיסגה וניצחתי.. אבל הכל נהרס.. ועכשיו זה חזק.. אפילו נראה לי יותר מפעם.. דינדין.. כיף לי איתך..את סבבה לגמרי.. והלוואי שהייתה עוד מילה לתודה.. אוהבת אותך על מה שאת .. נטאשה.

תודה על המילים היקרות ותאמיני לי שלא סתם נאמרות אני פשוט הייתי שם וכשקראתי את מה שכתבת ראיתי את הסרט שלי עובר בעייני וזה רק מה שמוכיח שהרבה סובלים מזה ולנו הפרט זה נראה כאילו רק אנחנו לבד וכולם חיים רגיל...לו היית רואה איזה בנות מוכשרות ויפות הגיעו למרפאה בתל השומר כשהייתי בפגישות שם לא היית מאמינה ..אם הייתי רואה אותן ברחוב לא הייתי מעלה על דעתי..ממש כך! עכשיו לעניין שלך האישי נטאשה נפלאה שלי...נכון זה לא קל אבל אפשרי לנצח ולהבריא וזה תלוי בנו גם אני סבלתי מגיל צעיר היתה תקופה שנישאתי שזה הפסיק כביכול ואח"כ כשהתגרשתי שוב השתמשתי בזה..זה תלוי בנו והעבודה לא קלה אבל שווה כל חלקיק חיים ! אני מכירה את ההרגשה אחרי הבולמוס וההקאה..אוף איזו אכזבה מעצמי מזה שאמרתי יותר לא אעשה והנה זה שב..וזה מכניס עצבות ודיכאון וייאוש..כאילו זה תוקף אותי ואני בלתי נשלטת רק מה האמת? שאנחנו שולטים בזה כלומר יש מצבים מסויימים שדוחפים אותנו לפיתרון מיידי כאשר האוכל שלמדנו במשך חיינו בטעות כי הוא גם מנחם ועוזר ופותר בעיות אנחנו מתנפלות על זה בחוסר שליטה שאנחנו עצמנו מפגינות ואז מנקות את עצמנו ממשהו כביכול בהמי ולא בסדר כאילו גם לא היינו יכולות לקבל במחשבה שאת כל כמות האוכל הזאת נשאיר בפנים זה לא נתפס בשכל כמה שהייתי מכניסה בבת אחת מי ששומע לא מאמין אבל זה ככה ! אז אפשר להפסיק את זה אבל לא בפעם אחת גם לי קרו שוב ושוב נפילות אבל ידעתי שזה חלק מתהליך ההחלמה שלי שכלל טיפול באני עצמי שלי ברובד האישי נפשי במחשבות שלי ברגשות ובחיי ובנוסף פגישות עם דיאטנית מומחית בהפרעות מעין אלה שלימדה אותי לאכול ובעצם "לאשר" ולהרשות לעצמי דברים אחרים טעימים שלא הייתי מוכנה להכניס לפה אלא רק בבולמוס והקאה..וכמובן גם מפגשים עם בנות כמוני שריכך את תפיסת העולם שלי בנוגע לכך שאני לא לבד ויש עוד ! אבל הרצון שלי היה מאוד חזק נמאס לי באמת אבל... הסבל והגועל..והיום אני בריאה נטאשה לחלוטין תודה לאל..וגם את יכולה.. אני כאן לעזרה הבטחתי ונשבעתי שאעזור לכל מי שיחפוץ בכך אני יודעת כמה זקוקים לזה! אז מאמוש אני פה..אל תפחדי את לא לבד ואת תצליח אני בטוחה.. והבת ויום נפלא דינדין מחכה לשמוע ממך איך את עוברת

וואו, כמה זמן לא הייתי כאן....... סופסוף...... אני מקווה שאת זוכרת אותי, כתבתי לפני כמה שבועות וכתבתי גם שאין לי גישה כל הזמן לאינטרנט לכן פעם ב אני מגיעה לפורום.אין לי כח להתחיל לספר על עצמי מההתחלה..... כתבתי כבר את הכול...... אז ככה, תכננתי ללכת לדבר עם פסיכולוגית, ואז בדיוק המורה שלי הציעה לי לדבר עם העובדת הסוציאלית של הבית ספר, היא שאלה אותה אם זה משנה פסיכולוגית או היא והעובדת הסוציאלית אמרה שזה תלוי בי ואם אני ישתף פעולה זה היא יכולה גם לעזור לי במקום פסיכולוגית. אז זהו, התחלתי להיפגש איתה, היא מותק של בן אדם ואני ממ שמחכה לפגישות שלי איתה. רק' מה, הבולומוסים לא עוברים.... חשבתי שמיד שאני יתחיל לדבר איתה זה יעבור לי כל הבולמוסים ומשם אני רק יאכל קצת ויקיא, יאכל קצת ויקיא וככה אני ירזה עד שאני ירצה להפסיק...... יש לי עדיין בולמוסים שמממש לא נעים לי לספר לה מהם בדיוק... נפגשתי איתה כבר פעמיים, ובפעם האחרונה היא אמרה לי שהיא רוצה שנקבע גבול שמשם אני מפסיקה לעשות דיאטות ולהקיא. אמרתי לה שזה ממ שקשה פתאום להפסיק והיא אמרה שאנחנו נעבוד על זה בינתיים. אין לי עדיין מושג מה הגבול שאני הולכת להגיד לה, אם זה יהיה במשקל זה אומר שאני נשקלת כל שבוע ויש מצב שאפילו לידה.... מה שממש לא יעשה לי טוב. חשבתי אולי על בגדים שכבר קטנים עלי אבל היא תרצה לראות אותם. וחוצמזה אין מצב שהיא תסכים לגבול שאני רוצה.... אני רוצה לרדת מינימום שבע קילו והיא תיתן לי אולי שלוש......... היא גם אמרה שנעשה רישום מדויק של מה אכלתי כל יום ואם הקאתי או לא וכמה, ממ שפדיחלות לי לפרט לה את כל הבולמוסים שלי......... סתם ככה, זה נראה לי שיטה טיפול טובה? היא אמרה שאם נראה שזה לא הולך אז ננסה דרך אחרת. לא נראה לי שיש מצב שאני באמת יגיע לגבול הזה כי אני בקושי מצליחה להרזות עם כל הטחינות אוכל האלה וההקאות מה גם שאני לא מצליחה תמיד להקיא...... י שלי כמה שאלות חוצמזה: אני צריכה לעשות עוד יומיים בדיקת דם, הרופאה תגלה שאני מקיאה? ועוד שאלה, מה הנזקים שההקאות עושות לגוף? (נזקים שקורים לרוב, לא משהו שיש סיכוי אחד לאלף...) אני ממ שישמח לתגובה ממש מהירה שלך כי מחר אני כבר לא יוכל להיות באינטרנט........ תודה רבה רבה יומקסים ונשיקוווווותת

היי מותק.. זה מצויין השיחות והתמיכה והכי חשוב שהיא (האדם) מוצא חן בעינייך כי יש לה השפעה.. אז רגיעה.....קודם כל ותביני שזה לא ככה נכון שהיינו רוצות איך שמדברים שהכל ייגמר הלא כבר אמרתי לך זה תהליך ארוך או קצר תלוי ברצון וביכולת שלך! אנחנו מצפות תמיד שמישהו יבוא או משהו ויציל יוציא אותנו מזה כמו כדור אקמול שמעביר את הכאב..אבל זה לא חבל אבל זהו זה! תני לזמן לאט לאט לשפר אצלך ולא צריך לקבוע מטרות קשות אלא משהו קל ואפשרי כרגע! לדוגמא לכתוב באמת את סדר אכילתך מה כמה ומתי במשך היום ואם יש בולמוס לציין זאת באותו יום גם אני עשיתי זאת בתל השומר עם הדיאטנית וזה נותן לך אינדיקאציה ומודעות לגבי האכילה..שנית כיתבי מה קרה לפני שעשית בולמוס..איזה סיטואציה היתה..מה קרה בדיוק..לאט לאט תאבחני וראי את המצבים המביאים אותך להשתשמש בבולמוס כפיתרון ואז תחפשו יחד תחליפים לפיתרון ! הכי חשוב יקרה שלי זמן!! פשוט זמן תגידי לעצמך ותשנני כל הזמן לא נורא אני בתהליך החלמה..אני בתהליך וזה זמן..ותביני שכל פעם זה בדרך כי גם לי היו נפילות בדרך וירדתי במינון ההקאות והבולמוסים..היום בכלל לא ולי זה לקח שנתיים שלמות להתחיל טיפול ולסיים אותו ולהבריא יש כאלה יותר ואולי גם פחות אמרתי לך תלוי..! הכי חשוב שהתחלת וזה נפלא כל הכבוד לך כבר חצי דרך עשית...את יודעת כמה קשה לרצות להתחיל טיפול וליישם? אז כל הכבוד לך נפלאה שלי יש בך רצון וכוח ..ותקווה והתחלה נפלאה תמשיכי!! מצויין! לגבי הנזקים וואו זה ממש הרבה..קלקול של מערכת העיכול..קיבה עצלנית עצירויות לפעמים..סרטן המעי הגס..דלקות בוושט (לי היה דלקת בוושט ופצע ממש בקנה הוושט שהיה מדמם וכואב נורא) כל זה ממיצי הקיבה שעולים למעלה, הרס לשיניים ודלקות חניכיים..בעיות הורמונאליות, מחזור לא רגיל וסדיר, נשירת שיער , עור מלא פצעים ולא נקי..ומצב רוח דיכאוני, עייפות וואו...ויש עוד מלא.. באמת נורא! אבל את תתרכזי כי טוב שהתחלת עכשיו נפלא!! אני מאושרת ושמחה בשבילך סוף סוף מישהו עושה למען עצמו כל הכבוד שולחת לך מלאנתלאפים נשיקות וחיבוקים...כל הכבוד!! וואו ממש שמחה מאושרת ממש! מחכה לשמוע ממך מלאכית.. שלך באהבה דינדין

עכשיו התחלתי טיפול, והאמת? אני לא מצלחיה לשנות את דפוסי החשיבה שלי מ"תפסיקי לאכול, את לא צריכה עוד יוגורט, לא כדאי, גם ככה אכלת היום מספיק ואת בעודף מקל" (שזו הייתה האמת) לדפוס חדש האומר- "את בתת משקל ואת חייבת להכניס את זה לגוף שלך!" אני לא רגילה לאכול לחם, שניצל וכו', איך עושים שפתאום זה לא יהיה כזה בעייתי? עד שחינכתי את עצמי שזה אסור לאכול יותר מכך וכך פתאום אני חייבת וזה כל כך קשה.......... אני עמוק בפנים הא? איזה בוץ....... ואל תקראו לזה "אנה ומיה" זה פריקי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זו הפרעת אכילה. פשוט. לא אנורקסיה, לא בולימיה, ה פ ר ע ת א כ י ל ה. ותו לא. תודה.

איך עושים.... שאלת מיליון הדולר אם היתה למישהו תשובה לזה היו מוצאים תרופה להפרעות אכילה, לא? צריך פשוט למצוא סיבה מספיק חזקה ואיזושהיא מטרה שלמען המטרה הזאת את תהיי מוכנה לאכול אני למשל מכריח את עצמי לאכול כדי שיהיה לי כח לעשות ספורט ונכון, אני לא אומר שזה בא ממקום בריא ואני לא ממליץ לאף אחד לעשות את זה גם כן אבל אני רק נותן דוגמא למטרה שלמענה אני מוכן לאכול למרות הרצון החזק להיות רזה ולמרות הפחד הגדול לאכול אחרי תקופה כל כך ארוכה שלא אכלתי דברים כאלו ואחרים ושוב פעם - לא באתי להגיד שאני בריא - רק באתי להביא דוגמא לדבר שיכול לשכנע אותך לאכול למרות דפוסי החשיבה הקודמים

אז כמו שאת יודעת כבר שמי נטשה ..אני בת 22 עוד מעט ואני סובלת מהפרעת אכילה כבר 6 שנים אין לי פאקינג מושג איך פתאום זה נכנס לתוכי ולמה בכלל .. כי לפני זה הייתי ממש רגילה כמו כולם..המקרה שלי מעין מתוסבך כזה..אפשר לקרוא לזה בולמיה כי זה ממש אותם התקפים מטורפים של אוכל אבל בלי הקאות..ולכן ההשמנה המואצת והלא מובנת.. מכיתה י עד השנה השניה שלי בצבא סבלתי מזה פה ושם דיאטות זמינות ושוב למסלול המחלה..בשנה השניה של הצבא הגעתי למצבים של עצירות מטורפת שברור לי שזה נבע מהתזונה הלא סדירה בכלל ואז החלטתי ללכת לייעוץ של דיאטנית קלינית בנושא עצירות ודיאטה.. ובאמת עם שילוב של ספורט אינטנסיבי פיקוח שלה ותפריט שלי ירדתי 20 קילו מבוקרים לגמרי.. וחזרתי להיות הילדה הרזה כמו פעם שקלתי 53 בערך.. אחרי שהפסקתי איתה חזרו לי ההתקפים פה ושם אבל תמיד הייתי מכפרת על זה עם ספורט מואץ ככה שהייתי כמו יו יו אבל זה לא הורגש כי הכיפור היה משמעותי.. נסעתי לחו"ל.. ושכבתי עוד כמה חודשים שם כבר בכלל ההתקפות השתלטתו שרדתי חודשיים עם ספורט רציני שכיפר על ההתקפות אבל אז זה כבר הפך ליו יו מטורף התקפות מטורפות וחזרתי אחרי עלייה משמעותי.. חזרתי לארץ נסעתי לעוד 3 חודשים בחו"ל ושם בכלל היו לי התקפות כמעט כל יום .. בקיצור כמו כדור שלג שלא יכול לעצור ממש ככה.. משם כבר חזרתי הרבה יותר ממה שהתחלתי אפילו עם הדיאטני.. וזה נורא נורא נורא!!! דין דין אני רוצה שתדעי שזה כאילו מישהו אחר שנמצא בהתקפה והוא אוכל... עכשיו מה שהכי קשה שזה קורה ואחרי זה את בוכה ומרגישה זוועה כי הבאן נפוחה וכואבת ןהראש כואב ממחשבות בלילה סיוטים וחלומות על זה וזה לא נגמר..יש חרטה הבנה כיפור בספורט וימים מסודרים ואז זה קורה שוב כלומר אין הפקה אמיתי של לקחים זה כאילו בלתי נשלט דין דין זה פשוט מתסכל לדעת שמשו קרה לך בחיים אתה פשוט סובל מגיע עם עצמך להסכמה שאתה לא הולך ליפול שוב והנה אחרי כמה ימים כאילו כלום.. זה מביא אותי למצב רוח של דאון לא בא לי לההראות את עצמי לאף אחד והחבר הכי טוב זה החדר כושר.. תודה על ההקשבה.. מקווה לחזור לתקופת הזוהר שהייתי בה בדיוק לפני שנה ואני בטוחה שיש לך כמה כלים ממש טובים.. שיהיה לנו רק רגעים יפים של אושר.. ביי בינתיים!.....

אני מכירה את המצבים האלה רק שאצלי זה היה מלווה לרוב ב"היטהרות" כביכול..אבל הדחף לעשות בולמוס היה בלתי נשלט מבחינתי כאילו רוח אחרת עושה את זה ולא אני..וזה היה כביכול הניחום..המרפא..המזור המענה הזמין המיידי...ה-א-ו-כ-ל!! אבל אחרי שעברתי טיפול , קראתי, ביררתי על המחלות התופעות וההשלכות שלהן..הייתי במקום מודע לעצמי עד שאני הפכתי השולטת על מוחי וגופי ולא הוא.. זה כאילו הנפש הבהמית שלנו שולטת על הנשמה והגוף..ואפשר להפוך הכל!! צריך למצוא את הדרך המתאימה כי נאטשה..אם תעבדי על עצמך המצבים שזה קורה הסיטואציות את לאט לאט תעמדי בזה לבד ותבריאי לחלוטין כמוני ..ואפילו תרזי ותרגישי נפלא כמוני אוהבת את הגוף שלי..מאוד!! אבל בטיפול שלי לא התייחסתי לאוכל אלא למקרים שמביאים אותי לחשוב על אוכל ורק עליו על הכאבים הדאגות ועוד שדוחפים אותי לשלוח מכל הבא ליד ולדחוס אפילו בלי ללעוס כמויות אדירות אני זוכרת שהייתי גומרת קופסא שלמה של קורנפלקס עם חלב..(כמובן שבאופן הרגיל לא הרשתי לעצמי דברים "משמינים" והנה היום אני אוכלת הכל במידת הצורך של גופי.. מה אני רוצה לומר לך?! שיש פיתרון ולא! את לא חייבת לסבול...תפני לטיפול שיחות ודיאטנית ותעבדי על הנשמה שלך מה את רוצה ומה קורה לך בחייך שמביא אותך לכך..כל השאר זה לא שייך כרגע.. תאמיני לי את תצליחי אל תוותרי ומאוד מאוד לרצות ..! להצליח להבריא!! אני כאן אם תרצי לדעת עוד משהו או בכלל עצה וגם חיבוק וירטואלי.. אז אל ייאוש כי אם שמחה על מי ומה שאת כמו שאת מיוחדת ואת תלמדי את זה תעזרי לעצמך!! אני כאן שבוע נפלא דינדין

תקראו, זה חשוב: "כשהייתי קטן, אהבתי מאוד את הקרקס. במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל. במשך ההופעה הציג הפיל את כישוריו. בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ קטנה, ורק כמה סנטימטרים ממנה תקועים באדמה. למרות שהשרשרת הייתה כבדה וחזקה, היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת, שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה הזאת מהאדמה ולברוח. התעלומה הייתה ברורה וגלוייה לעין: מה מחזיק אותו שם?! כשהייתי בן חמש או שש,שאלתי מבוגרים שלשאלתי ענו כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף. שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא פיל מאולף, אז למה בכלל צריך לקשור אותו?? לא קיבלתי תשובה הגיונית. עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם שידע את התשובה: "הפיל לא בורח כי הוא קשור לאותו יתד מאז שהוא היה צעיר מאוד". עצמתי את העיניים ודמיינתי את הפיל כגור קטן, מיד אחרי שהוא נולד.. אז, כשהוא עוד היה גור, הוא בטח דחף, משך, הזיע ועשה הכל כדי להשתחרר מהיתד-אבל לשווא!. היתד הייתה חזקה ממנו. הפילון בוודאי היה נרדם מותש מהמאמצים, כדי לקום ביום שלמחרת ולנסות להשתחרר מהיתד, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו. עד שהגיע היום, שבו נכנע הפילון לגורלו, והשלים עם חוסר האונים שלו. הפיל החזק והגדול הזה, שאנו רואים בקרקס, לא בורח, כי הוא מאמין שהוא לא יכול. הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. הדבר הכי נורא הוא שהוא אף פעם לא ניסה מחדש.. והנה מסר לכם: תנסו לעשות כל דבר כדי לשפר את חייכם, תנסו לצאת לצאת מהמחלה, ואל תתייאשו! גם אם ניסיתם, אסור לכם אף פעם להתייאש!! המלחמה הזאת שווה חיים! אם ניסיתם-נסו שוב! אם נכשלתם-מחר תצליחו..! תמיד משיכו לנסות שוב ושוב עד שתצליחו, כי אתם תצליחו בסופו של דבר! אז..בהצלחה לכולכם! אוהבת אותכם המון המון המוןן!!!! שבת שלום, **חמודה*

לפני המון המון המון המון המוןןןןןןןןןןןןן זמן גמ'ני כתבתי את ההודעה הזו פה בפורום כפי שהילונת הציעה לי http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1210/xFT/25255/xFP/25255 זה ממש מצחיק.... שגמ'ני כתבתי את זה בכל מקרה אני טוענת לכל אחד מאיתנו יש את הכוח לנצח את המחלה גם שקשה יש איזו כתף להישען עלייה שיכולה לסייע לנו בכל מצב שיכול לדרבן אותנו להצליח ולהילחם במחלה שלך שבוע טוב אוהבת דניאלה

הייתי היום בחדר כושר, וגם מחר אני אהיה וככה ייצא 3 פעמים בשבוע זה מעולה. עם האוכל היום היה לא משהו.... האמת שאני לא יכולה להסתכל כבר על עצמי ומתה להוריד את ה-5 קילו המעצבנים האלה ואני פשוט משתגעת. בכל הכנות זה מטריף אותי! אני לא רוצה לראות חברים שלא ראיתי הרבה זמן כדי שלא יראו שהשמנתי ואני לא רוצה לצאת למועדונים בגלל זה. אני רוצה להיות שוב כמו לפני 5 חודשים, לפני הצבא הדפוק הזה. אני רוצה לעשות את זה בריא, אבל משום מה זה נראה לי לא זז ואולי עדיף דרכים לא בריאות?

עינת יקירה שלי..אם כל כך מפריע לך 5 קילו את צריכה לבדוק למה את לא יורדת אם את עושה ספורט כל כך הרבה אני חושבת שזה בגלל שאת בקושי אוכלת ובגלל זה הגוף "תקוע" ושומר על המזון שכן נכנס אליו ואל מאגרי השומן שהם לא פחות חשובים לגוף.. ואם תמשיכי בחייך רגיל ותצאי ותבלי רגיל יהיה לך יותר קל עם עצמך... שבוע טוב נשיקות מהלב דינדין

הלוואי והייתי עושה כל כך הרבה ספורט. אני כרגע עושה את המינימום שצריך-וזה גם טוב. והנה היום גם רציתי ללכת אבל חזרתי מהצבא לפני 20 דקות, וישנתי בלילה רק 3 שעות אז כן מצד אחד אני בבאסה רצינית אבל מצד שני יודעת שעוד אני אוכל ללכת 3 פעמים בשבוע לחדור כושר.. אני פשוט צריכה חיזוקים ותמיכה-מודה.

ב"ה אני מקווה שאתם בטוב נשיקות ומלא אהבה והרבה הרבה שמחה הילה :-)

הילולי..מה שלומך? איך את מתקדמת ומרגישה? מקווה שאת פורחת כי מגיע לך רק טוב ולכולם כמובן.... אני חושבת ללימודי רפואה משלימה ולהפוך למטפלת בתחום..מקווה שזה יצליח בע"ה! שמחה לשמוע ממך..משתדלת לעזור כי זו כל המטרה בעצם..לתת מענה..והמון תמיכה זה הכי חשוב! מאחלת לך רק טוב אושר ושמחה..שימייך יאירו בטוב ובנעימים..שולחת אלפי נשיקות וחיבוקים דינדין

אוהבת אותך המון דניאלה

שלום, אני אמא לילד בן 9 שלא אוהב כמעט את כל האוכל, לא אוכל ירקות, לא פירות ולא בשר, כל מה שהוא אוכל זה עוף, שניצלים, אורז, תפוחי אדמה ותפוחי עץ, והכל בכמויות קטנות. בשבועות האחרונים היה לו כאבי ראש מתמשכים בגלל אנמיה (לפי בדיקות שערך לו הרופא) והוא מקבל עכשיו ברזל פעמיים ביום, ומה שהרופא אמר שהוא צריך לאכול בשר וירקות ירוקים, ניסיתי להסביר לו כמה זה חשוב לשנות את הרגלי האכילה שלו, אך אינו משתכנע, היום ניסיתי לשכנע אותו לאכול מלפפון והוא נגעל לשים אותו בפה, כמו הרבה מאכלים שהוא נגעל מלטעום אותם ואפילו לגעת בהם, אני חוששת שהמצב עוד יחמיר, כי גם ככה הוא נראה חלש ורזה, איך אוכל לעזור לו?

את מתארת בעיה חמורה ועם זאת מוכרת בגילאים מסויימים! האם לילד היתה לקות באכילה מאז שנולד? מה אומרים הרופאים? בדקת? נראה לי שפשוט יש לו קיבה קטנה מלהכיל כמויות גדולות ולפעמים מה שעינינו רואות כמנה בשבילנו זה פשוט יותר מדי בעבור ילדנו..אבל!!...יש לבדוק וזה חשוב לשים לב.. יש לפנות לרופא ולא לאבחנו ישר כאדם בעל הפרעת אכילה.. כי לא נראה לי שזו הבעיה! אבל חשוב ויטמינים וכו'..ואת אומרת שהוא אוכל דברים מסוימים בכמות קטנה..לעניין הטעם זה מה שהוא אוהבת וכל אדם לגופו העיקר שאינו מתנזר בכלל מאוכל! לדעתי יש לפנות לייעוץ אצל רופא המשפחה ולהיות במעקב! מקווה שעזרתי יום נעים דינדין

אני רוצה להגיד לך משהו נורא חשוב שהמון הורים טועים בו: אסור אסור אסור ושוב פעם פשוט א-ס-ו-ר שנושא האוכל יהפוך לנושא שרבים עליו בבית את יכולה להמליץ לו, לשים לו על השולחן בשעה שהוא אוכל כדי שאולי הוא יקח מהם בעצם את יכולה לעשות הכל כיד הדמיון הטובה עליך אבל בשום פנים ואופן לא להכריח, לא לצעוק, לא לריב, לא לאיים, ולא לעשות שום דבר שיכול להפוך את הנושא ללא נעים אין לך מושג כמו צרות זה יכול לגרום אחר כך ואם עכשיו אין לו הפרעת אכילה - זה המתכון כדי שיהיה לו בעתיד לא משנה אם הילד שמן או רזה אפילו אם הוא דובה! אסור שהנושא של האוכל יהפוך לדבר שמתווכחים עליו אל תגידי לו אתה רזה מדי ואותו דבר אם יש ילדים שמנים בבית - אסור להגיד להם שהם שמנים ולמנוע מהם דברים שלאחרים את כן מרשה הוא לא רוצה לאכול מה שאת מכינה לו - שיאכל מה שהוא רוצה הוא יגדל ויתפתח לו תאבון בריא ותראי איזה גבר יהיה לך בבית אבל כמובן ופה כן יש לך מה לעשות אם לא רוצים שהילדים ישבעו על ממתקים במקום על אוכל אמיתי ברור שאפשר פשוט לא לקנות ממתקים אבל בשום פנים ואופן לא להגיד לילד "לך אסור כי אתה שמן/רזה" או אני לא יודע מה מקווה שעזרתי ושיהיה לך בהצלחה

אני רוצה להגיד לך משהו נורא חשוב שהמון הורים טועים בו: אסור אסור אסור ושוב פעם פשוט א-ס-ו-ר שנושא האוכל יהפוך לנושא שרבים עליו בבית את יכולה להמליץ לו, לשים לו על השולחן בשעה שהוא אוכל כדי שאולי הוא יקח מהם בעצם את יכולה לעשות הכל כיד הדמיון הטובה עליך אבל בשום פנים ואופן לא להכריח, לא לצעוק, לא לריב, לא לאיים, ולא לעשות שום דבר שיכול להפוך את הנושא ללא נעים אין לך מושג כמו צרות זה יכול לגרום אחר כך ואם עכשיו אין לו הפרעת אכילה - זה המתכון כדי שיהיה לו בעתיד לא משנה אם הילד שמן או רזה אפילו אם הוא דובה! אסור שהנושא של האוכל יהפוך לדבר שמתווכחים עליו אל תגידי לו אתה רזה מדי ואותו דבר אם יש ילדים שמנים בבית - אסור להגיד להם שהם שמנים ולמנוע מהם דברים שלאחרים את כן מרשה הוא לא רוצה לאכול מה שאת מכינה לו - שיאכל מה שהוא רוצה הוא יגדל ויתפתח לו תאבון בריא ותראי איזה גבר יהיה לך בבית אבל כמובן ופה כן יש לך מה לעשות אם לא רוצים שהילדים ישבעו על ממתקים במקום על אוכל אמיתי ברור שאפשר פשוט לא לקנות ממתקים אבל בשום פנים ואופן לא להגיד לילד "לך אסור כי אתה שמן/רזה" או אני לא יודע מה מקווה שעזרתי ושיהיה לך בהצלחה

שלום לם אמא מודאגת.. יש מרפאה להפרעות אכילה בבי"ח שניידר באשפוז יום.. המלצתי היא שתיקחי אותו לשם ( דאגי קודם להפנייה וטופס 17 מהקופ"ח ).. את תראי שהילד שלך ישתנה מיקצה לקצה, הם מומחים בתחום ההפרעות אכילה בתינוקות וילדים.. שיהיה בהצלחה :)

בדר"כ אם אדם אוכל בבת אחת כמות אדירה של קלוריות, פחמימות (נאמר עוגה שמכילה 3 כוסות סוכר) ושומנים, אז באופן טבעי תהיה לו בחילה ותחושה רעה מהבחילה. אבל במשך הזמן תהיה דעיכה ותבוא ההקלה בהרגשה הרעה. רציתי לדעת על השלבים שבין שיא התחושה הרעה מהבחילה לבין תחילת ההקלה בהרגשה הרעה. איזה חומרים במוח משתנים, רציתי לדעת אם אני שואלת את השאלות הנכונות: 1. כיצד הם משתנים כלומר כאשר יש את הבחילה מרוב השובע האדיר - מהם החומרים שגורמים לתחושה הזאת ? 2. מאותו הרגע שמתחילה הדעיכה בחומרים שגרמו לבחילה מרוב השובע שמורגשת בתור כניסה להקלה הדרגתית בתחושה הרעה - מהם החומרים במוח שגורמים להקלה וכיצד הם משתנים במוח באופן כזה שגורם להקלה מהבחילה להיות הדרגתית ? האם ישנן שאלות נוספות כדי לשאול את השאלות הנכונות ?

כדאי שתשאלי מישהו מקצועי יותר, אך אני אענה לך בקצרה: הבחילה ותחושת אי-הנעימות הנגרמות לאחר אכילת ארוחה מלאה נובעות גם בגלל הביוכימיה וגם בגלל האנטומיה... מבחינה ביוכימית-פיזיולוגית - כשאוכלים ארוחה מלאה,ובייחוד כש"מתפוצצים", רמת הסוכר בדם עולה בבת אחת מעבר לערך התקין שלה. בתנאים תקינים מופרש אינסולין מהלבלב שתפקידו בעצם להוריד את רמת הסוכר בדם בחזרה לערכה התקין, וזה נעשה ע"י תהליך ביוכימי בתיווכו המכניס את הסוכר לתאים ובכך מוריד את רמתו בדם. לכן לפעמים ילדים מקיאים אם הם מגזימים בזלילת ממתקים, כי זה "פיצוץ סוכרי" יותר מדי עבור הגוף, והוא פולט את זה. מבחינה אנטומית - תחושת הבחילה נגרמת פשוט מעומס יתר על הקיבה - תחושה לא נעימה לכשעצמה. המצב הוא שיש הרבה אוכל לא מעוכל שמכביד על הקיבה. אך עם הזמן, כאשר תהליך העיכול מתקדם, מסתמנת הקלה כי האוכל מתעכל ומועבר למעי. תחושת ההקלה קשורה לא רק להתרוקנות הקיבה ולהורדה ברמת הסוכר (וגם המלח) בדם, אלא פשוט גם לתחושת שובע ורוגע המגיעה אח"כ הנובעת משחרור חומרים מסוימים במוח המשתחררים לאחר שתאי הגוף מקבלים את חומרי ההזנה שהם תוצרי העיכול.