פורום הפרעות אכילה - תמיכה

מה????? - למה?????? - איפה???? - מתי????? אעאעאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא מדוע?!!!!!!!!!!!!!!!?!!?!?!?!?!!!!!!!!!!!!!! דינדין.. זה לא אישי ואת ממש ממש חמודהההה

אם תפני להילונת היא אולי תסביר לך אוהבת דניאלה

ב"ה אני לפעמים נכנסת ואני מאושרת לראות את ההתפתחות בפורום הזה בהתחלה חששתי אבל אני רואה שיש לכם באמת כתובת נפלאה להיתמך בה... בזכות דין דין היקרה כמובן (נשיקות דין דוש...) אל דאגה אני ממש בטוב ... נשיקות והמון המון אהבה הילה

לא נראה לי שאת מכירה אותי אני פשוט מכירה את הילה ממזמן ואני עדיין לא מאמינה שזה באמת קרה

היי הילה קראתי.. הזדהיתי והתרגשתי.. אני נטשה בת 21.5 .. ואני גם סובלת מהפרעת אכילה כבר 5 שנים.. לאור ההצלחה שלך..והחיות שבך עכשיו.. הייתי רותה כמה עצות חיזוקים או טיפים איך שלא תקראי לזה לצאת מהבור .. אני כרגע בניסיונות מצליחים וכושלים כאחד..( אצלי זו מין בולימיה רק ללא הקאות) תודה הילה.. ואני גאה!

נטשה יקרה..הילה הנפלאה עזבה את הפורום וכרגע אני מנהלת אותו.. אשמח לעזור לך במה שתרצי אם בכלל! ספרי לי קצת על עצמך, רקע, גיל מה התופעות ונראה מה אפשר לעשות!! בכל מקרה המון כוח ואל ייאוש.. שלך דינדין

ב"ה למרות שכבר אינני לוקחת חלק בפורום הזה אני מידי פעם נכנסת לראות והפעם אכתוב לך ... אני שמחה לראות שיש לכם תמיכה יוצאת מהכלל. פשוט נהדרת.הודות לדין דין היקרה והאהובה עד מאוד. טיפים? אני מאמינה ולמדתי מהפורום הזה שלכל אחד קיימת הדרך שלו על אף שהבעבר התעקשתי להציע דרך מסויימת ורק משום שהיא עבדה עלי בצורה שאינני אוכל לתאר במילים עד כמה ושעליך לגלות אותה, מהי הדרך שלך מתוכך, כי אינני בטוחה כבר שמה שעבד עלי יעבוד עלייך. זה התאים לי אז מפני שרציתי מאוד ולכן זה הגיע היה שלב שפשוט ידעתי שובע הפרעות אכילה ולכן זה עבד בזכות המוכנות שלי לחיות ללא זו הצרה. הטיפ הכי גבוה שאני יכולה להעניק לך הוא להעיז להקשיב לעצמך באמת למרות הקושי כי תמיד יש מסרים ותמיד האנטואיציה קיימת לעזור לנו ברגעים הכי קשים שלנו רק מתי שתעיזי להקשיב לה באמת היא תהיה שם במלוא העוצמה להדריך אותך והאמיני לי היא תדריך אותך. אני זוכרת בעבר שהיו מסרים והיו הכוונות מהסביבה וגם מעצם כל מה שקרה. עבר זמן רב עד שהקשבתי לאותות אבל ברגע שהקשבתי מצאתי את דרכי לצאת מהזוועה באמצעות הקנסיולוגיה מח אחד ואכן יצאתי מזו הזוועה תודה לאל כמעט שנתיים ללא סימפטומים של הפרעות אכילה. אני מוכרחה לציין שיש דברים שחייבים לעבור וכדי לעבור את זה חשוב לקבל את הקושי ולא לשפוט אותו. כי ברגע שאנחנו משלימים עם מצב מסויים הרבה לחץ יורד וזה בהחלט תנאי לשחרור ולמציאת פתרון כלשהו אפילו שמבחינה הגיונית היה עדיף שלא היה לך שום דבר עכשיו אבל יש לך בעיה קבלי אותה כי הקבלה היא התנאי למציאת פתרון בבוא הזמן. אינני יודעת אם אהיה זמינה פה בהמשך אבל אני מאחלת לך בהצלחה אני רוצה שתדעי שזה בהחלט אפשרי לצאת מזה. גם אם זה יקח לך עוד כמה שנים. הרצון החזק שלך יביא אותך לפתרון האמיני בכך!!! המון אהבה ומקווה ששמחת בפורים הילה

אני לא מאמינה שלה ענית ולי לאאאאאאאאאאאאא! :-(((((((((((((((((( למה?

היי זו שוב אני גם את מרגישה ככה ?! אני מאוד מפחדת שאין לי איזה משהו בראש ואני נכנסת למחשבות עמקות לגבי זה רואה "סרטים" של ללכת לבי"ח ולעשות בדיקות ולגלות שיש לי איזה מחלה נוראה אני נורא נורא מפחדת מה עליי לעשות עכשיו ללכת לבי"ח או להירגע וללכת לרופאת משפחה? מה זה המושג קטיעת קו המחשבה איך זה נוצר ? ומה זה קשור לרזון אשמח אים תספרי לי קצת יותר עיזרי לי אני מפחדת

הרגעי ולכי לרופא-המשפחה. רוב הסיכויים שהוא לא יפנה אותך למיון... אבל קודם כל - הרגעי!

שלום לכולם.הרבה זמן לא הייתי פה כי עברתי הרבה דברים קשים בחיים שלי. אני מקווה שהכל בסדר אצלכם ושאתם/ן מנסים/ות להחלים ולעזור לעצמכן. אני נמצאת במצב לא מוגדר עכשיו,אני לא יודעת אם אני חולה בהפרעות אכילה או לא??מה יש לי?למה כולם מנסים לעזור לי?המחזור כבר 3 חודשים לא חזר לי ואני ת'אמת טיפה רק טיפה מפחדת. החיים שלי לא מסתדרים,הכל נשאר כמו שהיה.אין תזוזה לא לטובה ולא לרעה... נ.ב משהו לאנורקסיה בינתיים:אתה מופיע הרבה זמן בפורום.בן כמה אתה?הייתי שמחה ליצור איתך קשר..אולי נוכל לדבר ?מה שתחליט.. להתראות בינתיים ואני מקווה שאני יחזור...:)

מה מצבך לפי הערכה שלך? הרי את מכירה את עצמך הכי טוב! האם הדברים בחייך שקורים - לא בשליטה שלך? וייתכן מאוד כי לא בכל דבר אפשר לשלוט לפעמים צריך לדעת לזרום עם מה שהחיים מביאים איתם ולא לדעת בדיוק מה יהיה בעוד שעה שעתיים מחר או בעוד חודש ולאבד עשתונות בגלל זה.. המחזור לא חזר? תפני לבדיקה דחוף!! זה לא צחוק! ושנית תבדקי מה קורה איתך האם את לא אוכלת מספיק? מה קורה? אני לא מכירה אותך..אבל רק אם תרצי את לא חייבת.. אני כאן בכדי לעזור אם תרצי בכך.. אוהבת המון כוח יופי שבאת.. דינדין

אני בת 26 וחצי אמא לשני ילדים מקסימים ואוהבת את החיים בתקופה האחרונה רזיתי מאוד מואד אני אפילו לא יכולה לתאר לעצמי כמה אני שוקלת עכשיו אני עסוקה כל הזמן עים הילדים ,עבודה ,ביתואין לי זמן לעצמי אני חלשה עייפה והגוף כבד לי אני מנסה לא לצאת משליטה אבל אני לא מצליחה להתרכז בדברים חוסר ריכוז כזה או (בדברים שאני עושה ועובר זמן נראים לי רחוקים ) כאילו משהו במפריע לי להתרכז שאלתי היא האים כשמרזים יותר מידי זה משפיע על הזיכרון , על התפקוד היומיומי , על הלב , חסרים איזו חומרים בגוף שמרזים וגורמים לחוסר ריכוז ובילבול בראש אנא עיזרו לי אני רוצה להשמין חזרה (לציין כי תמיד הייצי רזה - מבנה גוף משפחתי )אבל עכשיו רזיתי כלכך שאני חושבת שזה מתחיל להשפיע אודה לכם על פירוט מה הרזון הניכר עלול לעשול למח ולנפש תודה מכל הלב אשמח עים תייעצו לי לאן לפנות

דבר ראשון פורים שמח דבר שני בתור אחד שנמצא בתת משקל (אמנם אני עושה את זה בכוונה אבל זה לא משנה) אני יכול להעיד שגם אני לא מסוגל להתרכז בכלום ואני כל הזמן עייף ואני יגיד לך יותר מזה גם בתקופות שלא הייתי בתת משקל והייתי במשקל תקין אבל לא אכלתי נכון ועשיתי כל מיני דיאטות שונות ומשונות כמו דיאטות חלבונים למיניהם וכל מיני דברים כאלה - לא הייתי מסוגל להתרכז ולכן כמעט כל התעודת בגרות שלי נדפקה בגלל ההפרעת אכילה למזלי ברוך ה' הצלחתי להוציא ציונים בינונים איכשהוא אבל הייתי יכול להוציא ציונים הרבה יותר טובים הגוף הוא מכונה - בשביל שמכונה תעבוד היא צריכה דלק אין מה לעשות דבר ראשון תלכי לעשות בדיקות דם כדי לראות מה בדיוק חסר לך וכך תוכלי לדעת על מה להקפיד יותר בתזונה שלך אחר כך תלכי לדיאטנית שתמליץ לך איזה מזונות לאכול כדי להשלים את החסרים התזונתיים שוודאי יש לך לפי מה שאת מתארת בהצלחה

את צריכה להיות כנה עם עצמך ולשאול את עצמך מדוע רזית כל-כך. נכון שסדר יום לחוץ וטיפול בילדים עלול לגרום לזה, אבל עובדה שרוב האמהות נשארות באותו המשקל פחות או יותר, נכון? לדעתי את צריכה לגשת לרופא-המשפחה שלך ולערוך בדיקות כלליות, רק כדי לוודא שהכל בסדר אי שם בפנים... אח"כ פני לדיאטנית (אפשר גם דרך הקופ"ח במחיר סמלי) שתדריך אותך מה לאכול כדי לשפר את מצבך. ובאשר לשאלתך - בהחלט כן, תזונה קלוקלת כמו גם תת-תזונה גורמות לנזקים בתפקודים היומיומיים מבחינת קטיעת חוט מחשבה, הפרעות בזכרון, בלבול, הפרעות בריכוז וכו'. תשאלי אותי... פורים שמח.

בוודאי שמחסור באוכל יכול לגרום נזקים..וויטמינים מינראלים והתקמטות העור, נשירה ו...מלא עוד!! תגידי.... אני שמה לב שאמרת ששאת מנסה לא לצאת משליטה ז"א שהפחד שלך מלאבד שליטה הוא ברגע שתאכלי? גלומר השליטה היחידה שיש בחייך היא האוכל? תקני אותי אם אני טועה! בכל מקרה את בוודאי צריכה לפנות לייעוץ תזונתי אצל דיאטנית ולבדוק ואל תזלזלי בכך זה מאוד חשוב תעשי זאת! זה לא בהכרח הפרעת אכילה!! אבל מצריך בדיקה וטוב שהינך שמה לב לכך במיוחד עם ילדים צריך כוח המון כוח!! אז פורים שמח ואם תצתרכי עוד משהו בכייף! דינדין

פורים שמח ואיך ביליתם את ליל חג הפורים? אני בילית אותו בחדר כושר (כמובן אחרי ששמעתי קריאת מגילה) היה אימון מצוין ברוך ה' היתה תזמורת וכולם היו בריקודים ואני לא אני הייתי בחדר כושר מחר כולם יקבלו משלוחי מנות ואני לא כי לי כבר מזמן אין חברים מחר כולם הולכים לשמוח ורק אני לא יבין למה אחרי הצהרים כולם ילכו לסעודת פורים אצל סבתא שלי אבל אני לא אני ילך לחדר כושר אבל מה לעשות אלו החיים

תהיה בריאא.. תנסה להינות מהחג כמה שיותר.. תנסה לא לחשוב על קלוריות משקל וכו'.. רק לחג לפחות!! זה חג! תיהנה!!! תשמח!! תרקוד!! תשיר! ותפוצץ את הפורום ב-מיש מיש מיש מיש מיש משנכנס אדר.. כי זה מצחיקקקקק! שיהיו לך חיים טובים וארוכים..! חחחחח לפחות יותר משלי.... חג שמח! אבל שבאמת יהיה שמח! בסוף אני ייקח לך את המנוי לחדר כושר! **חמודה**

תודה על נסיון העידוד אבל הוא לא עבד... סורי

מה יהיה הסוף איתך, מה?? אני קוראת אותך ולבי נחמץ בכל פעם מחדש. רק תגיד לי איפה אתה נמצא ואני שולחת לך עכשיו מנה-מנה... אפילו שלא תאכל אותה בכלל מספיק שתסתכל עליה וזה יעשה לך נעים בעיניים... וגם זה משהו בחיים האלה, לא?

אנורקסיה. (בנתיים).אתה ממש התגלמות ההפרעה הזאת.אדם "רגיל" אולי היה נעלב...אבל לדעתי אתה רק מוחמא.....אני יודעת שאני הייתי... ..יש לך את הרוטינה שלך ולא משנה חם,קר,חולה,בריא,מת,הולך למות,עייף(חחח...הצחקתם אותי...אין דבר כזה עייפות...זאת סתם עצלנות...).....אני בדיוק כמוך אבל, ברמה קצת נמוכה יותר....האמת היא שאני קצת מקנאה בך על כח הרצון הזה....אבל אני גם יודעת שזה הורס את החיים!!!!!!!!!!!!!!!!11אני לא אלך לסרט,לא אפגש עם אנשים,לא אלמד למבחן אפילו, אם זה יתנגש לי עם החדר כושר....זה כל כך קשה....לי...אני לא יודעת איך אתה מצליח....הקטע הוא, שזה מצויין שיש כח רצון....והתמדה...אבל יש את הגבול הדק הזה...שאותו רובנו לא מצליחים למצוא שמבדיל בין אובססיה לבין פדלאתיות ועצלנות(רב האנשים.....). אז זהו...אין לי ממש מה לייעץ לך....אני יודעת שזה לא יעזור....כי גם לי כולם מייעצים....לפעמים אני בכוונה רוצה לחלות....כדי לשבור את הרוטינה הזאת.....למרות שבסוף לא משנה אם אני חולה. כל עוד אני מסוגלת ללכת, אני אלך לחדר כושר.........לפחות עם האוכל השתפר קצת...וזה רק בזכותך...........

קיבלנו מלא מאפים מיוחדים הביתה, הוריי נסעו ואני לבד. מה אתם אומרים?? אני ממש רוצה כבר! האוכל הזה שלא פגשתי כל כך הרבה זמן מתגעגע לשבת לי לאיזה 10 שניות בקנה... אני גיבורה ולא אעשה זאת. אבל אני נורא רוצה

אני כל כך גאה בך! איזה כוח יש לך איזה רצון הלוואי על כולנו רצון כזה תשמחי בחלקך שיש לך כוח ורצון כזה אם הייתי אני ,אני הייתי אוכלת מאפה 1-2 ואז בולסת חסה \מלפפוניםואז מקיאה את הנשמה(כל זה היה קורה לפני חצי שנה- עכשיו יש ליידי מאפים וזה לא מפריע לי) אוהבת דניאלה

אני מתה מתה לעשות את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!! שום דבר לא מונע ממני............ אולי רק זה שאין לי כוח ]פיזי מספיק כדי להקיא... המאמץ פשוט בלתי אפשרי עכשיו...

בעמוד הראשי של דוקטורס יש כתבה על הפרעות אכילהעוד לא קראתי אבל אני עכשיו הולך לקרוא היום צום תענית אסתר למי שלא יודע אז שיהיה צום קל לכולם

הספר..נפלא ומעודד ומפיח תקווה גם אני קראתי אותו וזה באמת מעודד..אבל השאלה אם אתה תיקח משהו ותעשה גם למען עצמך.. שווה לקרוא לו רק בשביל לראות אור בקצה המנהרה ויש הרבה אור.. איך נאמר עפ"י חכמינו ז"ל פתח פתח כחודו של מחט ואפתח לך עולם ומלואו.. זה כך רק תרצה תושיט יד ותראה ישועה פורים שמל לכולכם נשיקות דינדין

אולי זה הזמן להחליף את הניק? שיצלצל לי באוזן יותר טוב... בכל מקרה מיטל שחר היא מוטו לחיים אני חושבת... אתה בקשר עם מולאן\לינוי?? אוהבת דניאלה

הרי לכולנו יש כל מיני דברים לספר.........מי רוצה איתי???אולי נרוויח קצת כסף לפחות... אבל בימינו "אנחנו" כל כך התרבינו.....שזה כבר לא כזה מיוחד.... וגם: .....לאנורקסיה....מה שנקרא "סיבה למסיבה"...אני מדברת על הצום כמובן... צום קל ונעים..ואל תתרגל יותר מדי...:-) ל-"ד" אל תשכחי להגיד לאיזה ניק החלפת...שאני אדע...כי אני אוהבת את מה שאת כותבת... חג שמח...

אני לא יודע איך זה קורה - בעצם אני כן יודע ופ-ה התשובה לכל אלו שמנסים לרזות בעזרת כל מיני דיאטות כאסח למיניהם בואו ת'שמעו סיפור היום עליתי על המשקל ו...הופ! קילו יותר ממה שהייתי ביום חמישי וזה לא בגלל שאכלתי יותר בסופ"ש!!! להיפך!!! אכלתי חצי ממה שאני אוכל בדרך כלל! כל שישי שבת ישנתי ומדי פעם עשיתי טובה לאמא שלי וקמתי כדי לאכול פרוסת לחם מלא עם לבן 1.5% חוץ מזה - רק תה ותה ותה וקצת מלפפונים אז איך זה, ותהרגו אותי אבל זה קורה לי כל שבוע אחרי הסופ"ש, איך זה שכל פעם ביום ראשון אני עולה במשקל האא??? לפי התיאוריה של "אם אוכלים פחות - יורדים במשקל" הייתי אמור לרדת לא??? אלא שתקלטו!!! זה לא עובד ככה!!! הגוף מפצה על החוסר באוכל וצובר נוזלים או אני לא יודע מה ומפה באה העליה במשקל כי עובדה שבשבוע שלפני זה שאכלתי פי 2 ממה שאכלתי בשישי שבת י-ר-ד-ת-י 800 גרם במשקל למרות שאכלתי פי 2 וזה לא חד פעמי ככה קורה כל שבוע אז חבר'ה! תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים אמנם כדי לגדול צריך לאכול אבל גם כדי לרדת במשקל צריך לאכול!!!!!!!!! אז אני לא אומר לאכול כל היום שטויות ושוקולדים אני אומר ללכת לדיאטנית שתסדר לכם תפריט של 4-5-6 ארוחות שמפוזרות לאורך כל היום בצורה מאוזנת שתספק לגוף שלכם מה שהוא צריך רוצים דוגמא אישית? קבלו! היום אכלתי 3100 קלוריות ואני בת-ת מ-ש-ק-ל וממשיך לרדת במשקל איך זה? קסם!!! טוב, היום זה באמת יום חריג כי שרפתי באימונים המווווון קלוריות וממש הכרחתי את עצמי להשלים את זה אחרת הגוף שלי היה קורס וב-ט-ח שאני לא ירד במשקל אבל ביום רגיל אני אוכל בערך 2400 כי אני שורף המון באימונים אז תתחילו לאכול ותעשו ספורט היה ממש חשוב לי להגיד לכם את זה כדי להוציא לכם את זה מהראש שאם לא אוכלים יורדים במשקל לא מאמינים? תנסו!

כשאתה אוכל יותר-אתה מרזה? כשאתה אוכל פחות-אתה משמין?? חחחחח מזה?? משהו פה לא הגיוני...לפי ההיגיון זה אמור להיות ההיפך... אני לא יודעת אם אתה צודק.. כי גם כשהרעבתי את עצמי ירדתי במשקל, וגם כשעשיתי דיאטה טובה עם ארוחות וספורט ירדתי במשקל.. בכל מקרה.. יפה לך.. 3100 קלוריות ואתה בכל זאת ממשך לרדת?.. פורי שמח:-)

לגמרי מסכימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! גם אני הייתי בשוק שבשבוע שאכלתי יחסית הכי הרבה ירדתי במשקל...... מה שחשוב הוא שלא אכלתי שטויות...אכלתי מסודר 3-4 ארוחות ביום...הארוחה האחרונה הייתה ממש בלילה...(לאלה שאומרים שאסור לאכול אחרי שש). ולחשוב שכל הזמן הזה שפחדתי להכניס פירור לפה....(חוץ ממה שהקאתי כמובן...שזה קצת רחוק מלהיות פירור.............."קצת"...). בנוסף, אני מרגישה שיש לי יותר כוח לעשות ספורט כמובן...ואני גם יותר נהנית מזה........זה כל כך כיף לדעת שזה בסדר לאכול את זה ואת זה...ואין את המחשבה של "אולי זה מיותר".... ללא ספק....יש מקום לתת לאוכל צ'אנס....(אוכל בריא....)

אוףף דינדין.. מה יהיה איתי? מהה???? כל כך נמאס לי כבר..... מאיפה להתחיל?? [[אני מצטערת על האורך]] אז ככה: קודם כל, בבי"ס, אני כל הזמןןן מסתכלת על הבטן שלי.. "מרזה" אותה.. כדי שלא ייראו שיש לי בטן.. אני עושה כל דברר כדי להעלים אותה כביכול.. ביום שלישי החלטתי שאני יותר לא נוגעת בה! אפילו לא מסתכלת!!! ומה?- הצלחתיייי!!! איזה יופיי לייי! לא נגעתי בה, לא הרזתי, לא הסתכלתי.. כלום! זה אולי נראה לך שטותי אבל זה באמת רציני!! בקיצור, מהרגע שבאתי הביתה, עוד פעם- הסתכלתי עליה, הרזתי, החזקתי, חתכתי א החלק שהייתי רוצה להוריד עם הציפורניים.. כדי "לסמן" מה אני רוצה להוריד.. כאילו, לא חתך.. סימן כזה.. טוב, לדבר השני, אחותי אמרה לדודה שלי, שנורא השמנתיי ונורא נהייתה לי בטןן! אז כשדודה שלי באה אליי, היא אמרה לי: תראי את הבטן.. אז הראיתי לה.. אז היא התחילה לצחוק, ואמרה בציניות: "איי איי.. איזה בטן!! אפשר לחשוב!!!.. מה אחותך ככה מגזימה??" ואני לא עניתי לה.. אז היא שאלה את אמא שלי: "למה אחותה ככה מגזימה?".. אז אמא של אמרה לה: "זה סתם.. היא [[כאילו אני]] מכניסה לכולם לראש שיש לי בטן.. וואיייייייי זה לא נכון!!!!!!!!!!!!!!! זה כזה לא נכוןן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה אני ממציאה בטן משומקום?!?! היא בעצמה אמרה לי שאני נראית בהריון והיא צחקה ושאלה אותי אם זה בן או בת..! אז אמרתי לדודה שלי: באמת יש לי בטן! את לא רואה?? גם האחים שלי אמרו".. אז היא אמרה לי: "איזה שטויות!! כן?? מי חוץ מהמשפחה אמר לך?".. בקטע הזה כבר לא היה לי מה להגיד.. כי.. לא היה אף אחד שאמר.. טוב דבר שלישי: אמא שלי עשתה לי היום פאן לתחפושת.. וכוווווווולם אמרו לי שזהה מהממםםם! לכולם זה היה נראה יפה, חוץ ממני. רק אני חשבתי שהשיער שלי נראה כמו פיאהה.. אבל אם כולם אומרים שזה יפה.. מי אני שיגיד שלא?? בקיצור, התחפשתי אתמול, לניסיון אחרון לפני היום.. ולבשתי לתחפושת בגד גוף, ואת בטח יודעת איך בגד גוף מבליט בטן.... וכל כך התבאסתי!! את לא יודעת כמהה!!!! אבל אמא שלי אמרה לי שזה יפה.. אז הראיתי לאבא שלי ואחי, אז הם אמרו לי שזה מהמםם.. ואבא שלי שאל אותי למה אני מבואסת.. אז אמרתי לו: תראה את הבטן! אז הוא ענה לי: די כבר! איזה שטויות.. בת 14, כל היום מדברת על בטן.. ו..אוףף כאילו.. למה הוא חושב שאני ממציאהה? זה אמיתיי...! אח"כ, עליתי למיטה, ופשוט התחלתי לבכות!!! ממממשש בכי!!!!!!!!!!!!! כל הכרית שלי נרטבה.. הדמעות לא זלגו..וזלגו... כל כך בכיתי.. על מה? בכיתי על זה שיש לי בטן בכיתי על זה שאני לא רזה בכיתי על זה שפעם הייתי רזה בכיתי על זה שאף אחד לא מאמין לי בכייתי על ה שכולם חושבים שזה סתם רגשי נחיתות בכייתי על זה שכבר נמאס לי לקנאות בבנות רזות בכייתי על זה שפעם אני הייתי בין הבנות האלה שמקנאים בהן בכייתי על זה שהחולצות הצמודות שלי נראות עליי מגעעייילל בעיקר בכיתי על זה שאין לי מי לשתףף.. ואפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני עומדת לבכות.. את מבינה??.. אף אחד לא יודע על הכל, והיחידה שכן יודעת זאת אחותי, כל היום צוחקת איתי, וקוראת לי אנורקסית.. אז הפסקתי לספר לה.. כי היא כאילו מתייחסת אליי שנייה, ואז כבר עוברת לעולם שלה..ובסה"כ היא בת 16.. יש לה עולם משלה אז מה היא צריכה אותי על הראש?? ועם חברות שלי אני לא יכולה לדבר על זה.. מי בכלל יבין אותי?? רק פה בפורום... אבל גם זה לא זמין לי.. אני לא יושבת הרבה על המחשב.. והאחים שלי מתקרצצים לי, ואני לא רוצה שהם ייראו באיזה פורום אני "מבלה"... אז קשה לי.. מה שקורה זה שרוב הזמן אני צריכה לשמור הכל לעצמי.. וזה קשההה! אני מרגישה לבדד.. בכיתי גם עלזה, שעד שיש לי יום בשנה שאני אמורה להיות יפה תהיה לי בטן.. בכיתי על זה שהמצב שלי הוא כזה והוא לא יישתנה בכיתי על זה שאני לא עושה כלוםם.. בקיצור איזה רבע שעה רק שכבתי ולא הפסקתי לבכותת! ולפני שאת אומרת לי שאני צריכה ללכת לטיפול, אולי תגידי לי משהו מעודד?? בקשר לדימוי העצמי הנאחס הזה.. לא נראה לי שהוא יעזור לי.. [[ד"א.. גם על זה חשבתי כשבכייתי..]] הרי, מזה דימוי עצמי?? לאהוב את עצמיי! ואולי אני ייאהב את עצמי, אבל אני ייאהב את עצמי עם בטן!! ואז בכל זאת תישאר לי בטן! אז אני יישאר אותו דבר, רק עם אהבה עצמית.. ואולי.. לא. תראי, לפעמים אני מזה מקנאה באחותי, כי אמנם גם לה יש קצת בטן, אבל היא אוהבת את עצמה, והיא מרגישה ששווה, ולא אכפת לה שיש לה בטן, והיא מרגישה שהיא יפה למרות הבטן! והלוואי ואני הייתי יכולה להרגישש ככה.. אבל מה יגידוו??? יש לי בטן ואני מרגישה את עצמי יפה??? אוףף. נמאס לי. אין. אני אבודה. אני יישאר בדבר הזה לעולמי עולמים. המחשבות האלה יכולות להרוג.. דיאטות, הפרעות וכו'.. טוב נו, לפחות זה לא מעשי.. הפסקתי את הדיאט. **חמודה**

אני לא יענה לך עכשיו כי כבר מאוחר אבל בעזרת ה' אני מבטיח לך תשובה מחר על הבוקר

משהו מעודד!! יש לך הכוח לפנות לעזרה את לא מבינה עדיין..יש בעיה מאמי? לאחותך אין תבעיות האלה כי לה אין הפרעה בובה שלי..עוד לא הבנת את זה? אז לא אגיד לך שוב ללכת לטיפול רק אומר לך פורים שמח אוהבת אותך גם ככה כמו שאת חמודונת שלי.. חיבוק גדול דינדין

טיפול..טיפול..טיפול..טיפול.. תטפלי בי את! את עברת את הטיפול, את עומדת להיות..אמ..לא זוכרת מה.. תטפלי בי את!!! יאלה? מילא אותך אני משתפת-בטיפול אני ייצטרך לשתף ואין לי אומץ. מילא את הפורום פחות קשה לי להסתיר-מאשר טיפול.. וכשאני בפורום אני לא צריכה ולא ייצטרך לספר לאמא שלי מה קרה איתי... מה שאת מדברת עליו, זה אמור להיות טיפול לדימוי עצמי?? כי אם כן, אז אמרתי לך כבר שאני לא רוצה.. לא רוצה לאהוב את עצמי כשאני שמנה.. אני רוצה לאהוב את עצמי כשאני רזה ויפה!! ואם אני ייאהב את עצמי כשאני שמנה אז מה ייצא לי מזה? אני ייאהב את עצמי, ולא ייצטרך לעשות דיאטות.. ואאז אני יישאר באותו מצב שלי עכשיו! לך הטיפול כן שינה את המצב, כי את היית רזה, אז לא הייתה לך בעיה לאהוב את עצמך, אני לא רזה!! גם הפסקתי את הדיאטה, למרות שאני עדיין עושה ספורט... אז מה את אומרת על טיפול מצידך?? תחשבי.. פורים שמח גם לך!!! אגב, התחפושת יצאה מהממממממת~! למרות הבטן... **חמודה, שנמאס לה להיות חמודה, כי היא רוצה להיות רזה**

שלום. אני בת 22 וכבר 6 שנים סובלת מהבולמיה. יש תקופות לפעמים שאני מצליחה לשלוט בזה. ויכולה להעביר כמה חודשים מלאים בלי התקפות זלילה והקאות. ואז נראה לי שהכל בסדר שהתגברתי על המחלה. ואני בסדר. אבל איך שהמצב רוח שלי מתדרדר ואני נמצאת בדיכאון זה חוזר. נמאס לי!!! מה הפתרון? האם המחלה הזו תרדוף אותי כל החיים? האם אין באמת פתרון? למה אני לא יכולה לחשוב על אוכל כמו אדם נורמלי. למה אוכל בשבילי זה הדבר העיקרי בחיים??? כל הזמן אני עסוקה בזה. אני יותר מידי אוהבת לאכולץ ויותר מידי שונאת להקיא! בזמן שאני מעל לאסלה עם האצבע בגרון אני אומרת לעצמי תמיד זהו זו הפעם האחרונה! את הורגת את עצמך! אבל לשווא . אני נמצאת בדיאטה מסודרת כבר כמה חודשים והצלחתי לרזות . הבעיה היא שמיד כשאני נשברת ליום אחד או כמה ימים ישר אני רואה שהשמנתי. וזה מייאש. אני עושה גם לפחות 5 פעמים בשבוע חדר כושר. אז איך מפסיקים לראות באוכל הדבר המרכזי בחיים? ואז תגידו לי שאני צריכה למצוא עיסוקים. כי זה נכון שכרגע אני לא עושה הרבה . אבל גם כשעשיתי המצב היה דומה. עזרו לי בבקשה! האם נגזר עלי להיות חולה לנצח??

שלום שני יקרה!! ראשית כדאי לטפל עכשיו בלי לסמוך כביכול על עצמך שתשלטי בזה כי הנה עובדה שימי לב מה את אומרת כשמצבי מתדרדר...מצב רוח? הרגשה? משהו משתבש לי? אני ישר עושה בולמוס ואלה המצבים שיש לזהות אחד לאחד ולמצוא תחליף להתמודד איתם במקום לתקוף אוכל ולהקיא!! יש לזה סוף וזה לא אנד אוף דה סטורי!! אבל זה איך מתחילים? פונים לעזרה!! אולי למישהו קרוב..אמא..אחות חברה טובה? מחפשים טיפול שתתחברי אליו והכי חשוב תתמידי בו!! כעיקרון הטיפול בעניין הזה הוא בדר"כ שילוב של תזונה (כדי ללמוד איך לאכול בלי פחד שוב) ואצל דיאטנית מומחית בהפרעות אכילה משום שהיא תתן לך תפריט רגיל ולא מזעזע וקשה לביצוע מבחינתנו (כשאנחנו בהפרעה זה שונה) וטיפול פסיכולוגי העובד על שיחות שהן הכי חשובות והן עוזרות ומסייעות ומגיעים לפיתרון בעיות אישי של כל אחד במקום לפנות במצבים מסויימים לבולמוס!! אז אם תרצי עצה למי לפנות אעזור לך..אפשר גם לכתוב מכתב לתל השומר ולבדוק אפשרות כמוני להגיע לשיחות.ולדיאטנית.ולא לאישפוז..ובנוסף הייתי מטופלת בנפרד פרטי!! קיבלתי כלים הייתי עם המון רצון והצלחתי אני בריאה ממוש לא מקיאה אף לא פעם אחת תודה לאל זה מאחורי!! וגם את יכולה אז עשי משהו למען עצמך.. בכל מה שתצתרכי אני כאן!! שלך באהבה רבה דינדין ווופורים הכי שמח!!

קודם כל תודה רבה! ואני שמחה שאת בריאה. אז ככה, אני כן בטיפול. אצל פסיכולוגית..אמנם היא לא מתמחה בהפרעות אכילה. אבל עוזרת לי מאוד. הייתי אצל דיאטנית בעבר שידעה שאני בולמית והיא נתנה לי תפריט מזעזע!. יש לי תפריט טוב שבנו לי אבל פשוט לא יכולה לעצור את הבולמוסים. אני רוצה ללכת למישהי שמתמחה בזה לא יודעת לאן... אם תוכלי להמליץ לי על מקום בחיפה...(רק לא רמבם) שאלה אליך, כמה זמן את כבר בריאה? והאם כבר אין לך צורך יותר לבולמוס? את מסתכלת על אוכל בצורה שונה? תודה חג שמח

הקטע של ההערכה העצמית...לדעתי יש כאן איזושהי אי הבנה.... כולם אומרים לי שאני לא אוהבת את עצמי...ורק אם אני אוהב את עצמי...אני אקרין את זה החוצה.....ובלה בלה בלה.......אני חושבת שגם *חמודה* תסכים איתי פה...(או שלא....)..אבל שני דברים: (1) אי אפשר לאהוב את עצמך בכח........אם אתה לא אוהב אז אתה לא אוהב...... (2) אני מאוד אוהבת את עצמי (אחרי ההרזיה....)...אני כן חושבת שיש בי דברים טובים....לא הייתי מחליפה את עצמי עם כל אחת...(אולי עם אנג'לינה ג'ולי....בגלל בראד פיט...סתם...) אבל כל דבר שאני עושה...כל דבר שאני אומרת....כל הרגשה...כל תנועה...הרבה יותר טובים וחזקים ....כשאני מרגישה מושלמת...לפחות עד כמה שאני יכולה.... הרי כולם רוצים להות רזים יותר.......יפים יותר.............יש כאלה שזה פשוט חשוב להם קצת יותר..... למשל אם יש מישהו שהגיע לאיזהשהו הישג אדיר...(הכוונה זה לא לאנשי טלויזיה אלא מדע או תחום שיש בו אנשים "רגילים" )......אז אם הוא בנוסף נראה טוב ובכושר מעולה...ישר שמים לב...ומציינים...ואז ההישג והאיש הופכים לאדירים עוד יותר........אין פה מה להיתוכח ככה זה........... אנשים יפים הם אנשים טובים יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!ואם אלוהים או whoever החליטו שאני אמורה להיות בינונית וממוצעת.................אז אני אלחם.....אפילו אם זה יעלה לי בבריאות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!זהו. אני הולכת ללמוד!!!!!!

1. אני לא מסכימה!! אני טוענת אם מישהו מראה לך כמה הוא אוהב אותך אולי בשלב כל שהוא את תראי כמה את שווה וכמה את אוהבת את עצמך בתת מודע!! 2. גם אני אהבתי את עצמי שהייתי חיוורת והיתי פשוט נראת זוועה הורידים שלי היו בחוץ הייתי חיוורת עצבנית והעצמות שלי היו בחוץ ולדעתי זה היה סקסי ביותר אבל אף אחד לא אהב את זה והיום שאני 10 קילו יותר אני יכולה לומר לך כמה אני אוהבת את עצמי יותר ותמיד טענתי לעצמי שאי אוהבת את עצמי ללא ה10 קילו השמנתי! (אני הייתי הולכת על קיטי הולמוס בגלל תום קרוז!) שלך באהבה דניאלה

היום הקאתי........ איזה מעצבן שישה ימים שלמים הצלחתי....אכלתי מעולה....ירדתי במשקל אפילו.... היום בבוקר...אכלתי היה סבבה....אחרי זה אמא שלי הלכה מהבית ....פתאום הרגשתי התרגשות כזאת בגוף...חוסר מנוחה כזה....מעין עצבנות....החלטתי שאני לא אקיא.... והצלחתי....פשוט החלטתי שלא וזהו...ואז זה כבר היה קל... אחרי זה בצהריים , אחרי שאכלתי את הארוחה הלכתי לשטוף כלים....וראיתי במטבח איזה חתיכת לחם אז אכלתי חתיכונת ואז הרגשתי שזה מיותר.....והקאתי...בהתחלה הרגשתי ממש מוזר....כאילו זאת הפעם הראשונה שאני מקיאה...אבל אז....הכל חזר וזהו מאותו רגע הכל היה פרוץ... לקראת הערב אמא שלי אמרה שהיא תלך לאיזה שעה....ואני שוב התחלתי להרגיש את את אותה ההרגשה...כמעט התחננתי בפניה שלא תלך....אבל לא יכולתי להגיד כלום.....כי היא חושבת שאני לא מקיאה יותר...לדעתה או שאני מקיאה תמיד או שאף פעם....היא לא מבינה שיש גם לפעמים.....ואז עשיתי "בולמוסון"...הקאתי הכל...גם את הצהריים........הקטע הוא שאני צריכה לעלות 2 קילו לעוד יומיים....(מסיבה שלא מובנת לי...)...ולכן אני כן יכולה להרשות לעצמי "לאכול" קצת יותר...כשאמא שלי חזרה היא הוציאה עוגה.....ואני בגלל שגם אני חייבת לעלות וגם בגלל שהקאתי הכל...הסכמתי לאכול חתיכה (איזה בהמה....הבולמוס לא הספיק..).........ואז אכלתי ממש טיפה.....והרגשתי בסדר........ואז כשאמא שלי יצאה מהמטבח פשוט הקאתי אותה.......ללא שום הבנה למה. אני יודעת שיש מעידות אבל....זה כל כך מתסכל.........אני יודעת בראש שאני חייבת לעלות במשקל (לפחות עד השקילה)...אבל מקיאה את האוכל....אפילו את ה"לא מיותר" סתם..ככה....מעין הרגשת נו מה איכפת לך...שנייה וזהו... זה לגמרי הרבה מעבר להשמנה............................. לא נורא...לפחות השבוע אכלתי בסדר ובכל זאת ירדתי קילו.....זה מעודד...

אולי מחר יש לי דבר אחד לומר לך אל תכבידי על עצמך אז מה אז הקאת אבל תחשבי על השבוע הנפלא שהיה לך אני זוכרת איך אני שנאתי את זה גם אחרי תקופה ארוכה שהייתי בסדר גמור לא הקאתי לא בלאסתי אפילו השמנתי... הכל מתפרק לי מול העיניים ואני מקיאה מרעיבה ועושה מה בראש שלי.. נסיכה הלוואי שיכולתי לספר לך מה המחלה עשתה לי את הבעיות הרפואיות שגרמה לי אוהבת דניאלה שבוע נפלא שיהיה לך!!!!

גם לי זה היה קורה אני זוכרת הייתי אומרת נו עכשיו אין אף אחד..אפשר..ולמה לא ? נהנה ממה שאפשר ונקיא ..אחר כך אתחיל שוב .. זו טעות חמורה היות והינך מרגילה את עצמך לעניין שברגע שאין אף אחד בבית ההימצאות לבד עושה לך משהו..בפנים שנותן לך לפרוק לאבד שליטה..ולהיות מישהי שהיית רוצה ואת לא ליד אמא או החברות או כל שהם אחרים! בכדי להפסיק זאת את חייבת לשבור את ההרגל..כלומר ברגע שיוצאים מהבית..לעשות משהו אחר בקביעות עד שזה ייעלם.. עכשיו בעניין מה שקורה כאמא הולכת ..את חייבת לברר מה עומד מאחרוי זה..איזה שדון יוצא ממך..לדוגמא: פחד..,או לא יודעת מה לעשות כשאני לבד (אל תצחקי זה ממש רציני כי זה קרה גם לי) או הרגשה שלא דואגים לי, משאירים אותי לבד..מה?? מה עומד מאחור? מה את מרגישה שם או איזה סיטואציות לפני זה גורמות לך לעשות בולמוס? אולי חופש? אף אחד לא מבקר אותי? תבררי מה קורה לך עם עצמך! היי חזקה ולא להישבר קרה קרה מעכשיו שוב לעבודה..זה הכי חשוב! והובלמוסים מלבד העליה או הירידה..גורמים לנזקים אחרים לבטח את יודעת..כי לי יש פצע בוושט עד היום ואני לקחתי כדורים לדלקת שנהיית לי שם..וזה היה מדמם וכואב לא יכולתי לשתות אפילו!! עשי טוב לעצמך טפלי בעצמך ותעזרי אך ורק לעצמך לחייך.. דואגת לך מבינה ושולחת לך חיבוק חם דינדין

הפצע בוושט הוא בגלל ההקאות או בגלל בולמוסים? והאם כשמישהי עושה רק בולמוסים מדי פעם בלי שום דרך לטיהור.. היא גם מזיקה לגוף..? תודה!

אני מותשת. אין לי כוח. והגוף שלי קורס. הלב שלי בקושי דופק. אני כמעט צמח.

לפעמים הייתי מתעוררת בלילה בזיעה קרה וחושבת שאני מתה...בודקת את הלב....אם הוא דופק......אני מרגישה שהלב שלי פתאום יפסיק לפעום... שיהיה לי דום לב........... זה כל כך מפחיד... כל יום אני מסתובבת עם הרגשה שאני עומדת למות...אני פוחדת להיות לבד...שאני אתמוטט ואף אחד לא ידע.... כבר קיבלתי את העובדה שאני כנראה אמות בגיל מוקדם....עד כדי כך שלפעמים אני תופסת את עצמי חושבת על זה שאיזה כיף להיות בן 30-40 ואיך זה שאני אף פעם לא אהיה..... איך המשפחה שלי.........מסכנים..........הם כל כך אוהבים אותי........ אני כזאת אגואיסטית..... יש לי אחות....ופעם אחת ממש דאגנו לה....כי היא לא התקשרה....יום שלם.... ואני חשבתי שאסור שיקרה לה משהו.....כי אמא שלי לא תשרוד ששתי הבנות שלה ימותו.................. החיים כל כך קשים.................למה???למה אנחנו עושים את זה לעצמינו???????????? אבל בסוף יהיה בסדר................לי זה לא יקרה..אף אחד לא באמת מת מזה .....נכון????נכון??? נכון??????????????????????????????

אני מכירה את הימים האלה שנמאס מהכל אפלו מהמחלה עייפים ואין כוח אפילו לקום מהמיטה לדעתי יש לך כמו לכולנו לחצ דם נמוך שמרי על עצמך כי זה ממש לא טוב! יפה שלי אל תרימי ידיים הלוואי שיכולתי לעזור לך שמשהו והייתי יכולה להראות לך את החיים אחרת מן המחלה ואפילו אני יכולה לומר לך שהיא רק מזיקה..(לדוגמא קלאסית:אני) אוהבת דניאלה

החלטתי שאני אעדכן כאן כל מה שעובר עליי, הדרך הכי טובה שלי לפרוק היא הכתיבה, ואולי בזה שאני כותבת את הדברים ואנשים קוראים את זה זו מעין הצהרה שיש לי התחייבות כלפיה וגם אני אוכל לקבל תגובות... האמת שהחלטתי את זה מזמן אבל כעת אני מיישמת... אז ככה.. היה לי שבוע קשה יחסית, הייתי עייפה מאוד ולא היה לי כח לזוז.יצא שרק אתמול הייתי ביחדר כושר, עשיתי אימון מלא, והיום חצי אימון. כשהייתי היום בחדר כושר ורצו לי המחשבות חשבתי שאני שוב עוברת לצד של הלא לאכול אבל אני עוד לא לגמרי שם. אני כבר פחות בולסת כי אני לא שרויה במתח נפשי קשה אבל עדיין צריכה לרדת משהו כמו 4 קילו. אני רוצה לשוב להיות רזה כמו שהיתי לפני הצבא (שזה לפני 4 חודשים..) בדיעבד אהבתי את הגוף שלי! כרגע הבעיה שלי היא שאני לא מוצאת את הכוחות לחדר כושר. אני עושה את זה בהדרגה ומקווה לפחות להצליח לרדת עד הקיץ! לאכול כל כך הרבה, ועוד שטויות כבר לא קורה. אני מבקשת את העזרה שלכם-תתנו לי את הכוחות ל-3פעמים בחדר כושר. אולי זה נשמע כמו תעזרו לי לחזור לתת משקל, אבל זה לא ככה. אני יודעת שאני כבר לא קיצונית עד כדי כך, אני רק רוצה להוריד את ה-4 קילו האלה. ולפני הקיץ! אין לי הרבה זמן! תודה למי שקרא עד פה ושבת שלום!

היי עינת.. אם כל כך משמעותי בשבילך לרדת את ה- 4 קילו..ובשל העובדה שעניין האוכל הוא הפרעה בפני עצמה בשבילך..מה דעתך לפנות לדיאטנית מומחית בהפרעות אכילה שתסדר לך תפריט לא מזיק בריא וידידותי..מה שנקרא!! המון כוח..ולא רק בשביל חדר כושר..כי חדר כושר צריך לבוא בהנאה וכייף ולא אובססיבית! יום נפלא דינדין

מכיוון שאני חדשה בשבילך אני אתן לך קצת רקע... היתי אצל דיאטנית בשביל להרזות 5 קילו, כדי לחטב (זה היה לפני שנתיים) וחשוב לציין שמאז ומעולם הגוף היה חשוב לי ורק רזון שווה מושלמות ויופי. בהתחלה הייתי תמימה, הדיאטנית נתנה לי תפריט אכלתי לפיו, ולאאט לאט נכנסתי באובססיביות חזקה לעניין. זה לווה בהערות מהסביבה וכו'. ירדתי והגעתץי למצב שהיא העלתה לי את התפריט וכמובן אסרה עליי לרדת עוד גרם. כל זה קרה מאמצע י'ב עד לפני 4 חודשים-לפני הגיוס שלי. עם הלחץ הנפשי של התחלת הצבא וחוסר האוכל הבריא וחדר כושר עליתי 4 קילו. אני לא יוצאת מהבית, לובשת רק טרנינג, ומרגישה רע רע רע. אני יודעת איך לחיות באורח חיים בריא, ואני כן אוכלת מה שפעם לא עשיתי... אבל לרדת עכשיו זה קשה יותר אולי כי אני יותר חכמה. מאוד קשה לי לראות את הגוף שלי ככה ואני מקווה שאני ארד במשקל, אחרת....

אז ככה...........לא היה לי כל כך זמן לכתוב.כל היום עובדת , לומדת,ומתעמלת......... הדופק שלי הסתדר....זאת אומרת מדדתי והיה בסביבות 200-130.... בזמן אימון....עכשיו, אין לי מד דופק וזה ממש יקר לקנות......אז אני בודקת על המכשיר עצמו....לא יודעת עד כמה זה מדויק.......בכל אופן הרגשתי מעולה....והאימון היה אחלה.... נראה שאני מחליפה הפרעה......... למרות שזאת הפרעה פחות "כייפית" היא בטוח יותר בריאה.........:-)

איזה כיף לי... אז עכשיו הכל מובן את מודדת על המכשיר כושר בטח שהדופק שלך ישתגע תחסכי ותקני מד דופק של פולר אם את לוקחת את האימונים ברצינות - שווה כל אגורה אם את זורקת ולא אכפת לך - חבל על הכסף שלך אל תוציאי על זה שקל בכל אופן סתם ככה רציתי להגיד לך שאתמול ראיתי אצלנו במכון איזה בחורה נורא רזה שעשתה חצי שעה על הקרוסטריינר ומיד אחרי זה היא עשתה נראה לי 20 דקות ריצה אבל בקצב טוב מאוד יחסית לבחורה ולהגיד לך ת'אמת? ממש הערכתי אותה כי תראי, זה לא שאין נשים שעושות כושר, אבל רוב הנשים הם - תסלחי לי - פדלאות ועולות על המכשיר רק כדי לעשות טובה לאנושות ושלא תחשבי שאני ממציא! אני עוקב אחרי כולם בחדר כושר!!! הנשים תמיד לא עובדות מעל 110 סיבובים בדקה שזה כ-ל-ו-ם שלא לדבר על ריצה שאני לא רואה אף אישה רצה ריצה אמיתית והבחורה הזאת ראו עליה שהיא בכושר טוב והיא היתה שונה... חשבתי אולי זאת את... יכול להיות????

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אתה הורג אותי פשוט!!!

לא..........לצערי זאת לא אני....(בגלל שאמרת רזה רזה רזה......)... איפה אמרת שאתה מתאמן...בהולמס פלייס נכון??? אז אני ממש לא בהולמס פלייס....אני בחדר כושר קצת יותר קטן....למרות שאני מתה לעשות מנוי שם כי אני גם רוצה את שיעורי הספינינג...נראה לי שזה סוף!!! אני פשוט לומדת עכשיו ב-******- ופה יש לנו חדר כושר ממש נחמד....לא הולמס פלייס אבל בנתיים בסדר... לגבי המד דופק...אני ממש רוצה....כי לפעמים אני מתאמנת ומרגישה שאולי אני יכולה קצת להאט....אבל מצד שני אולי לא....(הקטע של הדופק האופטימילי....).... בקיצור נראה לי שאתחיל ככה לבדוק פה ושם.... לגבי הקטע של הבנות שהן פדלאות...זה מדהים...החדר כושר שלנו מפוצץ בבנים....ויש ממש קצת בנות...(יש איזה כמה 5-6 שבאות באופן קבוע ומתאמנות סבבה..אבל הרוב לפחות 100 זה בנים....)...וגם אני לפעמים רואה את אלה שבאות עושות להן קצת "כושר" ובעיקר מדברות....והבנים רוב הזמן במשקולות...אבל כשהם רצים...זה מטורף...הם מסוגלים לרוץ חצי שעה ממש מהר....והם ממש מזיעים.... אני לא מבינה את זה בכלל...למשל אני לא פדלאה...( יחסית....)..ועדיין כשאני מתחילה לרוץ אני לא מצליחה לרוץ כל כך הרבה וכל כך מהר.....זאת אומרת אני ממש משתדלת אבל אין סיכוי שאני ארוץ ככה..... ברור שזה שונה ולכל אחד כושר אחר אבל זה לא שהם לא מתאמצים...הם ממש מזיעים....אני אף פעם לא מגיעה לכזה מצב...לא יודעת....אולי זה קשור ללב....וכאלה. תגיד....הדיאטנית הזאת שדיברת עליה....היא הסכימה שתרד במשקל???כי כתבת פעם שאמרת לה במפורש שאתה רוצה לרדת במשקל....הרי אתה גם ככה בתת-משקל....למרות שאין לך את הקטע של המחזור....אז אולי בגלל זה היא הסכימה???? אני פשוט ממש מעוצבנת על הדיאטנית שלי שרוצה שאני אעלה 6 קילו... ואני לא בתת משקל.....(20 bmi).....וגם אני אוכלת בסדר (שוב יחסית...כ-1200)..בזכותך אגב... ופשוט לא עולה במשקל (בגלל האימונים...)...אבל גם אין לי מחזור....בנתיים!!! בקיצור עצבים.... סורי על המגילה...אם הגעת עד לפה...

תודה רבה רבה על התיחסותך המהירה ועל עצתך החכמה. אנסה ליישם את מה שאמרת לי. תודה כבר אמרתי???

ואין בעד מה..שיהיה בכחחף הכל מהלב..כבר אמרתי פעם!! ומה שמהלב נכנס ללב.. הכי חשוב לא להיכנס ללחץ לקחת דברים בפרופורציה ולקחת בחשבון ששינוי תמיד אפשר לעשות רק שיהיה בצורה מאוזנת במעקב לא דרסטי..להתמיד..ולקחת זאת בכייף אחרי הכל מדובר בבריאות שלנו!!הכי חשוב!! שיהיה לך חיים טובים מאושרים ושבת שלום דינדין

שלום אני בת 45 ושוקלת 117 קג מאוד מאוד רע לי ואני נראית רע אבל אני מרגישה שאני במין בועה שלא יכולה לצאת ממנה כל היום אני אוכלת ממש כל היום מחמוץ לחריף פירות מתוק הכל הולך ואני לא מרגישה שובע לעולם וכמובן שאני ממשיכה לעלות מה הבעיה איתי? מה אני צריכה לעשות בכדי לצאת ממחול השדים הנורא הזה? האם יש טיפול תרופתי שיכול לעזור לי ? אבקש תשובתך תודה!!!!!

תפני לתל השומר למרפאה להפרעות אכילה לדעתי הם יכולים לעזור לך 035305101 דברי עם אביבית

קודם כל את מתארת בעיה שהמון אנשים סובלים ממנה..וזה אכילה ללא צורך..כלשהו.. כי כרגע איבדת את תחושת השובע רעב שבדר"כ אנחנו חיים איתה מיום היוולדנו..בשל המון סיבות כמו: שפע של אוכל, פיתויים , גירויים חיצוניים, אכילה ריגשית( לחץ, דיכאון, אהבה וכו') ועוד סיבות שבגללם אנחנו אוכלים אפילו אם אנחנו לא באמת רעבים או משדרים למוחינו וזה מאותת לנו תחושת רעב "מדומה" כי בא לי עכשיו העין ראתה מועבר מסר(גירוי) למוח גם מריח של אוכל ..בלוטות הרוק עובדות ולנו "כאילו" מתחשק בגלל רעב.. יקירתי.. אולי תפני לדיאטנית שתסדר לך תפריט בו תוכלי גם לרדת ולסדר לך זמנים לעת עתה עד אשר תחזרי לחוש את תחושת השובע ותלמדי לאכול שוב עפ"י ההרגשה הזו..לא חייבים בהכרח לעשות דיאטה אלא ללמוד לאכול תוך חיבור עם עצמינו..להכיר את צרכינו האמיתיים מתי הרגש..מתי הרעב ואז לבד תרדי.. ובשל להתחיל זאת עלייך פחות בהתחלה לאכול עפ"י תפריט מקל ולא נוקשה שייתן לך מענה בהתאם לצרכייך..ולעיסוקך היומיומי..עד שלאט לאט התחושה תחזור.. המון בהצלחה והכי חשוב? לא להתייאש..להתמיד..וגם לעסוק בפעילות גוופנית מהנה..שתביא לך גם הרגשה טובה..תעזור לך לשמר את גופך ובריאותך..במיוחד בגיל בו צריך לשמור כבר כדי שבגיל מבוגר לא יהיו בעיות של לחץ דם סכרת ועוד.. ושיהיה בכייף..המון בריאות והצלחה.. אם תרצי עוד משהו אני כאן.. דינדין..יום נפלא למרות האובך הנורא...הא??

דינדין שלום! אני ממש חייבת שתעזרי לי . אני סובלת מאנורקסיה והייתי מאושפזת שבוע בבית חולים ואני לא רוצה לחזור לשם עוד הפעם כי זה היה סיוט אז זה או שאני אוכלת לפי התפריט שיש לי והוא ממש קשה או שאני לא יאכל ואז יאשפזו אותי שוב ואת שניהם אני לא רוצה וזה ממש קשה לי . כל הזמן אני רק בוכה ומדוכאת למרות שאמא שלי מנסה לשפר לי את המצב רוח ולטייל איתי לפעמין וכל מיני דברים אבל זה בכלל לא עוזר ואין לי מושג מה לעשות , לפעמים אני חושבת למות וזהו בשביל מה לסבול!אני כל כך רוצה לרזות ולרזות כמה שיותר אבל אם אני ירזה עוד בטוח יאשפזו אותי. אני ממש צריכה עזרה מקווה שתוכלי לעזור לי....

איפה היית מאושפזת בתל השומר? לפעמים אין ברירה וצריך להשאר באשפוז למרות הקשיים ועם הזמן זה עובר אם את בתת משקל גם כדורים נגד דיכאון לא בטוח יעזרו לך כי הם לא תמיד פועלים בתת משקל וכדי שהם יפעלו בצורה הטובה ביותר צריך לעלות במשקל ואם את אומרת שאת לא מסוגלת לעשות את זה את חייבת אני לא יודע מה... או שתכנסי לאשפוז או שפשוט תעשי את זה, כאילו זה לא פשוט בכלל אבל אין לי משהו אחר להגיד לך

עצם האמירה מביאה ענני שחור לחייך!! אז אל תגידי מדוכאת.. נכון שלפעמים מצבים מסויימים שכרגע הם לא בשליטתך מביאים אותך למחשבות עצובות ודיכאוניות אבל את יכולה לנצח את זה!! למה למות? למה לסבול? למה לחיות כך? אם נניח לא תרזי ותישארי במשקל כמו שאת אז מה? מה יקרה? האם תאבדי משהו? האם שברת לעצמך משהו? מה קורה בחייך? מדוע הינך מחזיקה בעניין הרזון כדבר סופני? אני יודעת מה זה אנורקסיה גם אני הייתי לפני שהפכתי לבולמית ..אני מתכוונת מבפנים תחשבי פנימה מה עובר לך בראש כשאת חושבת אם לא ארזה אז מה? יגידו שמה? אם בכלל? אני מה לא אהיה??? דרך אגב העובדה שאימך לידך זה מצויין והיא מנסה!! ראי כמה זה נפלא הלוואי עליי כשהייתי צריכה!! למה לא ללכת לשיחות נניח בלי אישפוז? אפשר יש עוד דרכים? האם עברת משהו בחייך שאת רוצה כל כך להיעלם? למות? פגיעה? תקיפה וכו? יש דרך לעבור את זה ואפשר..וזה לא סיוט זה נשמע ממך ככה כי כרגע זו המטרה שלך בחיים ותו לא שום דבר אחר לא סובב אותך...עבודה? לימודים? חיים? הנאה? יש כל כך הרבה נקודות לעבור עליהן...דברי איתי ננסה למצוא דרך יחד שתהיה מקובלת עלייך בלי תנאי אישפוז!! ושנית את חייבת לאכול ולו רק בשביל לאזן את גופך ולא לבחסיר לו דברים הכרחיים לגדילה וצמיחה שלו..ונזקים שלא יקרו...ואולי לאחר האיזון אפילו תישארי באותו משקל...עזבי זה לא העניין בואי נבדוק מה זה גורם לך הרצון לטשטש את תחושת הרעב ולהראות כאילו מאושרת וחזקה כלפי העולם!! אני מכירה את זה מקרוב כל כך..המבטים איך מסתכלים עליי מה אומרים אני יפה...וכל הזמן הייתי בוחנת בעיניים איך הסביבה מסתכלת או חושבת והייתי מודל לחיקוי..מן דוגמנאמא.. למה?? עבדתי על זה קשה להבין שלי היה צורך לשלוט בחיי דרך האוכל ולהיות היפה שכולם מסתכלים ואומרים וואו איך היא עושה את זה אמא לשתי בנות ואין אחד שלא היה עוצר אותי ואפילו צלם אופנה ולא הייתי מוכנה כביכול לאבד את ה"תהילה" הזו שמהר מאוד התגלתה כבדויה והייתי בעצבות בעצבנות ובאי רצון לחיות כשכולם מסביבי היו הם בעצם חיים!! ואז הבנתי שאני מקנאה בהם ולא הם בי!! דברי איתי נבדוק אופציות.. חזקי אני כאן!! נשיקות וחיבוק ענק....קקקק דינדין

את כתבת שאני ינסה להישאר במשקל שלי , וברור שאני מעדיפה את זה מאשר מלעלות במשקל אבל הבעיה שאני חייבת לעלות כל שבוע אני נוסעת לתל השומר (שם גם התאשפזתי) ואני פוגשת רופאה וגם פסיכולוגית וזאת הבעיה שהרופאה אמרה לי שאני חייבת לעלות גם אם אני ארצה להישאר ככה כמו שאני עכשיו אני לא יכולה . הלוואי שהיא תגיד לי שאני יכולה להישאר במשקל שלי כמו עכשיו אבל אין סיכוי שזה יקרה. ובקשר לשאלה אם יש דברים שסובבים אותי , אז כן הלימודים מאוד חשובים לי אני רוצה להצליח בחיים אבל גם מצד אחד לרזות.נראה לי שיכול להיות שאני רוצה כל כך לרזות זה כדי שיגידו לי כל הזמן שאני ממש רזה ואני עוד מעט כבר נעלמת וכל מיני דברים כאלה , כי זה כיף לי שאומרים לי את זה זה נותן לי תחושה טובה , וגם בגלל שאני לא מרגישה נוח עם עצמי , עם הוף שלי ואני חושבת שאם אני ירזה אז אני ירגיש יותר טוב. תודה על העזרה...

יכול להיות שכשיש מחזור עולים במשקל בלי קשר למה שאוכלים??!! והבטן הנפוחה נעלמת?? פליז תשובה דחוף. רוב תודות

לילך.. בזמן הווסת נשים עוברות כח מיני תהליכים פנימיים שבגללם יש תופעות טבעיות (ולא בהכרח רעות אחרי הכל אנחנו נשים) כמו: תיאבון, מתוק, עצבנות, נפיחות לאוו דווקא באזור הבטן, עייפות ועוד..ובדר"כ לרוב התופעות נעלמות כעבור יומיים שלושה הראשונים.. אז בלי פאניקה..זה כייף להיות אישה..למרות שיש כמה דברים כואבים בדרך..ותזכרי את המילים שלי כשיהיו לך ילדים משלך בע"ה..זה הדבר הכי מקסים ומופלא שיכול להיות שממך יוצא ילד.. אז מתוקה שלי..זה יעבור ושיהיה לך אחלה של יום דינדין

תודה על התשובה יש לי כבר ילדים סתם בשביל הידע... לא ענית לי אם עליה במשקל קשורה או לא...

אני לא רוצה להשמע מתנשא או משהו כזה ובאמת שאני לא כזה אבל בואי אני אסביר לך כמה דברים יש נוסחה לחישוב דופק ואצל כל אחד הדופק הוא אינדיוידואלי ודופק 178 שלך זה לא 178 שלי וזה תלוי בהמון גורמים ובעיקר בגיל ובכושר של הבן אדם המתאמן כשנגשים לאימון ועובדים עם מד דופק צריך לשאול את עצמך שאלה אחת: מהי המטרה שלי באימון? יש טווחים של דופק שלפי המטרה שלך באימון את קובעת באיזה טווח דופק את תהיי במשך זמן האימון למשל אם את רוצה לשרוף שומנים את צריכה להיות בטווח הדופק של 50%-70% ועוד פעם אני מדבר על אחוזים! אצל כל אחד זה בא לידי ביטוי בדופק אחר תלוי לפי החישוב של הנוסחא (ויש כמה נוסחאות) דופק 178 זה דופק אנאירובי לחלוטין שזה אומר, הממממ, איך אני אסביר לך את זה... בואי נאמר שבחיים לא נשארים על דופק כזה במשך שעה! גם אם אני הייתי נשאר על דופק כזה במשך שעה הייתי מת בסוף האימון אם את מתאמנת בדופק כזה אחרי לא הרבה זמן הגוף שלך לא מצליח לפנות את חומצת החלב שמצטברת בשריר והגוף מתחיל לכאוב ואת מתחילה להרגיש עיפות לכן זה לא דופק שעובדים איתו לאורך זמן א-ל-א א-ם כ-ן את רץ מרתון והדופק הזה נמצא בטווח האירובי שלך (50-70%) אבל אני מניח שלא כך המקרה (-: כשאת נמצאת בדופק שהוא בטווח האירובי ויש לך כושר מספיק טוב ולפי מה שאת אומרת יש לך את הכושר את יכולה להתאמן אפילו יותר משעה (- ועוד פעם - בתנאי שאת אוכלת כמו שצריך וזה לא צחוק! אחרי שעה וחצי צריך לקחת חטיף אנרגיה אחרת את תתחילי להרגיש עיפות) לגבי האימונים שלי אני לא עובד בדפקים כאלו גבוהים ואני אגיד לך יותר מזה - ללב שלי אין מספיק אנרגיה כדי להגיע לדפקים כאלה גבוהים בא נאמר שאם התאמנתי שעה והדופק הממוצע שלי (השעון דופק מראה לי את זה בסוף האימון) היה 140 היה לי אימון מוצלח מבחינתי אבל אל תקחי אותי כדוגמא כי אני בתת משקל אמנם לא כל כך חמור בל אני לא שוקל מספיק כדי להתאמן את האימונים החזקים שאני עושה לפני שירדתי במשקל הייתי מגיע לדפקים הרבה יותר גבוהים בלי שום בעיה אבל עכשיו ירדתי כמה קילוגרמים טובים וללב שלי אין מספיק אנרגיה לעלות לדפקים כאלו גבוהים מקוה שעזרתי

היי אנורקסיה (בנתיים...). מזל שיש לי אותך לייעץ לי.......... בקיצור היום עשיתי אימון וממש הקפדתי לבדוק את הדופק....והוא סירב לעלות!!!!הוא נשאר 76 כל האימון......ואז בסוף כשסיימתי....פתאום הוא קפץ ל-168..... אז אמרתי את זה למדריך....והוא אמר לי שלא ייתכן...ושכנראה אני לא מתאמצת מספיק..........מה זה התעצבנתי....כאילו אם זה לא מאמץ...אז אני לא יודעת מה כן....... אז הוא החליט לבדוק בעצמו.....הוא סחב אותי להליכון...(סתם...זה היה חלק מהאימון שלי....)....והחל להעלות לי את הדופק.....בהתחלה ככה הלכתי קצת...והדופק היה באופן מפתיע 76!!!ואז הוא העלה לי לאט לאט את הקצב...והשיפוע...בקיצור בסופו של דבר מצאתי את עצמי רצה בשיפוע 15 ובמהירות 11...אחרי איזה 4-5 דקות ....הוא בדק לי את הדופק שוב.......ונחש מה......פאקינג 76!!!!! הוא היה בשוק!!!הוא אמר שאם הדופק לא יעלה עוד מעט אז הוא מתפטר.....ואז אחרי עוד כמה דקות הו בדק והדופק היה 56!!!!!!!!!!!!!! חחחחחחחחחחחחחחח.......הוא אמר לי שאני לא אנושית.....כשהוא הלך.הורדתי קצת את הקצב ואת השיפוע....והדופק עלה לפתע ל-162 או משהו כזה......... מה לעזאזל קרה שם?????????. אני יודעת שגם לך יש כאלה בעיות.............זה בכלל יכול להיות שבן אם יתאמץ אבל זה לא שווה כלום כי הדופק לא עולה...... תודה תודה תודה...

איך את מודדת את הדופק ? יש לך שעון ומשדר של POLAR? אם לא - אז חבל לך על הזמן בטח שהדופק ישתגע לך ויראה לך נתונים לא מדויקים אם כן- שימי לב שהמשדר מהודק כמו שצריך לגוף ולפני האימון תרטיבי אותו במים כדי שהאלקטרודות יעבדו ועוד פעם אני אומר - אם את מסתמכת על הדופק שהמכשירים של המכון כושר מראים לך אז עזבי זה אף פעם לא מדויק...

טוב אז אני מחר חוזרת לצבא...ועוד לשבועיים...מקווה לשרוד אותם:( מקווה שלכולם יהיה אחלה שבוע...מצטרעת אם שכחתי כמה.... אנורקסיה (בנתיים)-מה קורה איתך? יש חדש? :) ליטל- מה קורה? איך הולך?מקווה שאת נרפאת...:) דניאלה-התגעגעתי...מקווה שהכל טוב..איך הולך בצבא? דינדין-גם לך שיהיה שבוע נהדר... אוהבת מעיין

הי מה נשמע? תודה רבה:) אני בסדר אפשר להגיד... טוחנת הרבה... חה חה חה... אבל אין מה לעשות.. צריך... היום אני כבר על 2100 ומחר היום הגדול.. אתה אנורקסיה בטח יודע... האם יוצאים הביתה או לא, זאת השאלה...??!! חה חה חה.. סליחה על הציניות.. פשוט חייבת, זה עוזר... אז מחר אדע כמה עוד עליתי... יש פה צוות מעולה שבאמת עוזר ותומך וגם בנות ממש אחלה! אז גם לך מעיין שמרי על עצמך בלי שטויות מיותרות! תבטיחי :) ותחזקי מעמד יהיה בסדר, גם לי היה קשה בצבא אבל עברתי את זה ואני לא מתחרטת! זה הכל חוויה אחת גדולה! שיהיה לכוכלם שבת מעולה, תחזיקו לי אצבעות לקראת היציאה הביתה, שיהיה טוב! ביי ביי בינתיים! :)

הי מה נשמע? תודה רבה:) אני בסדר אפשר להגיד... טוחנת הרבה... חה חה חה... אבל אין מה לעשות.. צריך... היום אני כבר על 2100 ומחר היום הגדול.. אתה אנורקסיה בטח יודע... האם יוצאים הביתה או לא, זאת השאלה...??!! חה חה חה.. סליחה על הציניות.. פשוט חייבת, זה עוזר... אז מחר אדע כמה עוד עליתי... יש פה צוות מעולה שבאמת עוזר ותומך וגם בנות ממש אחלה! אז גם לך מעיין שמרי על עצמך בלי שטויות מיותרות! תבטיחי :) ותחזקי מעמד יהיה בסדר, גם לי היה קשה בצבא אבל עברתי את זה ואני לא מתחרטת! זה הכל חוויה אחת גדולה! שיהיה לכוכלם שבת מעולה, תחזיקו לי אצבעות לקראת היציאה הביתה, שיהיה טוב! ביי ביי בינתיים! :)

היי ליטל יקרה..את נשמעת מצויין האם החששות הופרכו? לא נורא המים הא? לפעמים פוחדים מהלא נודע..וכשמנסים זה בעצם לא נורא? הא? בהצלחה נשמתי אני ממש שמחה בשבילך ומקווה שתיישמי ותנצלי את שהותך שם כמה שיותר ואך ורק למענך.. המון חיבוקים דינין

מותק! אני הייתי על 3300 כדי לעלות במשקל חחחחחחח והיו פעמים שלא רק שלא עליתי אלא עוד ירדתי כי לא אכלתי את הכל והחבאתי אוכל ועשיתי כל מיני קונצים זה היה כל כך מצחיק... והם לא הבינו איך עם תפריט כל כך גדול אני לא עולה במשקל חחחחחחחחחח

שלום לכולם, אני לא יכולה יותררר אני מרגישה שמנה, בחופש הגדול שקלתי 45 וכעת אני שוקלת 55 לגובה 1.54זה שמנה ! אני כל הזמן אומרת לעצמי להפסיק לאכול ואני לא מצליחה, אני נכנסתי לדכאון רציני ואם אני לא יחזור למשקל ההתחלתי שלי אני לא יודעת מה יהיה הסוף שלי.......... אני יוצאת עם חברות ואני חסרת בטחון עצמי מאז שעליתי במשקל, עם חברי אני מרגישה לא בנוח, וזה הרס לי את החיים! בבקשה אני חייבת עזרה דחוף אני לא יודעת מה לעשותתתתת נעמה

נעמה נפלאה שלי.. כן הרי אלה חלק מסימפטומים של ההפרעות מעין אלה לראות את העולם החיים וסיטואציות דרך עיניים של שמנה / רזה וכו'..ועל פי הערכה מוטעית זו לפרגן לעצמי או להרוס.. צריכה עזרה? פני לעזרה..לשיחות שיעזרו לך ללמוד את עצמך לאהוב עצמך..את גופך תכונותייך ולהתחבר לנעמה הנפלאה שכרגע אינך רואה אותה והיא כאילו משהו נפרד ממך..אם היא רזה (בעינייך!!! בלבד) היא בסדר אם לא להזיק לה!! נעמה כעזרה ראשונית..הרגעי ואל תגידי לעצמך לא לאכול כי פסיכולוגית זה מה שגורם למנגנון הטבעי שלנו לעבוד חזק משמע..לאגור מזון כי הגוף מזהה מצוקה מחסור בתקופה הקרובה וששנית בגלל שעשית ואת עושה לעצמך קווים אדומים לא מציאותיים המלחמה בין הטבעי= רעב לבין מה שהעמדת לעצמך= הלא מציאותי קשה.. האוכל נועד לתזונה וכרגע אינך מרגישה רעב או שובע את אוכלת באופן כפייתי מתי שאת מחליטה או מעמידה לעצמך זמנים וכמויות.. על מנת ללמוד לאכול עלייך א. לפנות לעזרה תזונתית= מומחית בהפרעות אכילה ב. הפן הריגשי פסיכולוגי- שיחות ללימוד וערך הדימוי העצמי שלך בעיני עצמך.. זה לימוד ועזרה היא לא מיידית..אז אם החלטת לעזור לעצמך פני לעזרה ועשי צעד ותיפטרי מהטירדות האלה כמוני לעולם..אמן.. היי חזקה מתוקה.. שלך דינדין

דידנין יקירתי, אני לא יכולה לעשות את כל הדברים שכתבת פה.. בעבר הייתי רזה וכעת שעליתי 10 קילו אמי אומרת שאני יספיק עם השטויות והפתרון היחיד הוא פשוט לאכול פחות ולהפסיק עם השטויות שלי... נשמע פשוט הא? חבל שזה לא כך... אני מרגישה שאני בחיים לא יוכל להפסיק לאכול כמו עכשיו, לפעמים הייתי כל-כך רוצה להיות כמו כולכם פה בפורום שיש לכם את הכוח רצון לא לאכול ואת היכולת להחזיק מעמד ולהידבק במטרות שלכם - אני לא מסוגלת וחבל מאוד שכך. אין לי לאן לפנות לעזרה....... זה המקום היחיד שאני יכולה לדבר על הדברים שלי סליחה שאני סתם מבלבלת לכם ת'מוח פה תודה, אוהבת נעמה

היי.. התחלתי עם דיאטה של 200 קלוריות ביום ואני לא מרשה לעצמי לאכול יותר מיזה.. ויש לציין שההרגשה נעשית יותר טובה, החלטתי שאני הולכת על הדיעטה הזאת עד הסוף ולפחות לרדת 10 קילו וכמה שיותר מהר.. תודה על התגובות של כולם.. מעיין

מעיין..למה? עדיין איני מבינה למה את מחמירה ומענישה את עצמך..! אבל כמו שאמרתי זו בחירה שלנו ורצוננו הוא!! מקווה שלא תגרמי לעצמך נזקים שמי יודע מה גרמת כבר!! ושתגיעי להחלטה לעזור לעצמך..ואם לא? מקווה שלא יאונה לך רע ושהשם ישמור אותך.. מה אומר לך עוד? רק שאהיה פה בשבילך גם במקום שאת נמצאת כי זה גם תהליך..הרצון להתחיל משהו אם בכלל.. שולחת לך שמש של שמחה ואור..וחיבוק ענקי דינדין

ביום חמישי בלילה חזרתי מהאימון ולא אכלתי כלום וישר הלכתי לישון וגם באותו יום אכלתי קצת (1850 קלוריות, זה אולי נראה לכם הרבה אבל תחשבו שבאימון אני שורף 1200 קלוריות לפי המד דופק שלי ככה שלא נשאר מזה הרבה...) ביום שישי עשיתי יום צום וחוץ מקצת לחם עם גבינה וירקות לא אכלתי כלום כמובן שבשבת הייתי גמור אבל כשאני אומר לכם גמור זה מתתתתתתתתתתתתתת והדופק שלי ירד ל50 וישר ידעתי שאם אני לא חוזר לאכול כמו שצריך זה דופק לי את האימון של יום ראשון (אצלי הכל ישר מתורגם לאימונים) אז בשבת ממש הכרחתי את עצמי לאכול למרות שממש לא היה לי תאבון ובשבת כל היום אבל כל היוםםם ישנתי כי הייתי מתתתתתתתתת חוץ מכמה פעמים שקמתי כדי לאכול איזה משהו היום גם הייתי גמור והרי היום אני חייב להתאמן וראיתי שלא השתנה כלום מאז אתמול וגם היום אין לי כח אז אכלתי ארוחת בוקר והלכתי לישון כי הייתי גמור ואחרי שעה למרות שלא הייתי רעב אכלתי עוד פעם כי אמרתי לעצמי שאני חייבבבבבבבבב שיהיה לי כח היום לאימון ולא אכפת לי מכלום לפני האימון גם כן אכלתי ארוחה טובה וסה"כ הגעתי היום להמון קלוריות יחסית ליום רגיל שלי - 2600 וביום רגיל אני אוכל 1800 גג 2000 (ושורף 1200) ברוך ה' היה לי המון כח באימון ושרפתי 1450 קלוריות (תעשו חשבון 2600-1450)ועכשיו אני בדילמה מצד אחד אני לא כל כך רעב עכשיו ואין לי בעיה ללכת לישון בלי לאכול ארוחה שאחרי אימון אבל מצד שני גם מחר בעזרת ה' מחכה לי אימון לא פחות קשה מהיום ואם אני לא יאכל עכשיו אני דופק את האימון של מחר לחלוטין כי אחרי אימון כל קשה קשה כמו שעשיתי היום אם אני לא מספק לגוף שלי אוכל תוך שעתיים מהאימון הוא מתחיל לפרק שרירים ואז הקורטיזול עולה והCPK שלי יקפוץ לשמיים - לא משנה עזבו בקיצור אני ירגיש כמו שהרגשתי בשבת ואני יכול להגיד לאימון של מחר שלום ולא להתראות אבל מצד שני אני אומר לעצמי אם אני יכול לא לאכול אחרי ששרפתי כל כך הרבה קלוריות מה אני יהרוס את זה ויאכל??!? אוףףףףףףףףףףףףףף אני אידיוט אתם יודעים למה? כי אני לא הולך לאכול עכשיו ואני יודע שאחר כך אני יצטער על זה זה למה אני אידיוט!!!

תסלח לי אבל יש לך בעיה נפשית קשה, אתה מחשב קלוריות בצורה מטורפת ולפי מה שזה נראה אתה כל היום רק סופר ומחשב קלוריות.. יש לך משפחה? חברים? לימודים? מה נסגר איתךךךךךךךךךךך

גברתי היקרה! נכנסת לפורום של הפרעות אכילה אז עם כל הכבוד לדעתך המלומדת אני לא צריך אותה כדי לדעת שיש לי בעיה תודה ויום טוב

תסלח לי אבל יש לך בעיה נפשית קשה, אתה מחשב קלוריות בצורה מטורפת ולפי מה שזה נראה אתה כל היום רק סופר ומחשב קלוריות.. יש לך משפחה? חברים? לימודים? מה נסגר איתךךךךךךךךךךך

תגיד אנורקסיה איך אתה יכול ככה??? היום עשיתי אימון ארובי שעה אחת עם דופק 178 (רב הזמן...) וכמעט מתתי.......וכולם בחדר כושר הסתכלו עליי כמו על איזה מטורפת..... אני גם רוצה כמוך...................איך אתה עושה את זה..... ובנוגע ל"תגובה" של ??????????? יש לי רק דבר אחד להגיד: ???????????????????????????????????????????????? זה כזה חוסר "טאקט" לכתוב דבר כזה בפורום שכזה...............אבל.....תגיד את האמת זה לא מעלה אצלך קצת תהיות???? אני יודעת שאני זקוקה להמון תמיכה....במחלה...אבל אני לפעמים חושבת שאולי אני גם צריכה משהו בסגנון כדי "להעיר" אותי קצת....הרי לי זה נראה (גם לך ..אני מניחה...)...שהאוכל, והאימונים הם הדבר הכי חשוב (לפעמים היחיד..) בעולם .....זה חשוב!!!!!!!!אבל לא הכי.... אני עדיין ממש ממש לא מסכימה עם חוסר הטאקט של ????????? אבל לפעמים באמת צריך לשמוע את זה..... וחוץ מזה רק תחשוב כמה כח נפשי יש לך בשביל להתאמן ככה.........בן אדם כל כך חזק יכול לעשות כל דבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 בהצלחה באימון...

דינדין אתחיל ואומר תודה על תשובתך ולעניין .. אני לא יכולה לפנות להורים כי נראה לי שהם גם כן בהכחשה ... הנערה שעליה מדובר היא מאוד רזה... ולא ייתכן שההורים לא שמים לב לכך... כמו כן אני טיילתי עם הנערה בחו"ל ויצא לי לשמוע שיחה של הנערה עם אמא ועל השבוע הראשון היא שעלה לגבי משקלה.. אם היא שומרת על משקלה ו שהיא השמינה ... ולפי התקדמות השיחה לא נראה לי שהאם חושבת שעל ביתה להשמין... כמו כן כשהתרעתי בפני הנערה שאני אשוחח על כך עם משפחתה היא ממש התעצבנה ואיימה לסיים את החברות ואני יודעת שלהודיע לגורם מטפל ולאבד אותה כחברה יותר חשוב לי כל עוד זה יעזור אך לא נראה לי שהמשפחה זו הדרך ואני לא רוצה ליצור תככים לשווא. האם יש אפשרות לערב גורם מטפל רפואי נטרליי לעניין שיטפל בכל או שאין גורם מוסמך כזה? אני עובדת עצות... כבר שנים אנחנו רבות על כך ובאמת חשבתי שהיא תפסיק עד שבטיול ראיתי אחרת... בעיקרון אני לומדת פסיכולוגיה קרימינולוגיה ואני יודעת מה עלולות להיות התוצאות (פחות או יותר) ותודה שהשבת את תשומת לבי לתופעות נוספות וזה אכן על מצפוני כבר זמן רב.. אך איני יודעת מה אשר עליי לעשות... אשמח אם תוכלי לייעץ לי בשנית.. תודה.

שוב כל הכבוד על החשיבה ותשומת הלב..היום אין הרבה כאלה בנות ולכן אני מעריכה זאת מאוד!! אבל חברות היא גם הקרבה אמיתית אם זה למען מטרה נשגבה כמו החיים!! החברה שלך עלולה לאבד לתמיד מערכת שלמה בגוף, או מחלות וכו' והדרך הנכונה לעשות זאת היא לפנות להוריה..אם הם מכחישים זו בעיה חמורה מאוד..מה את יכולה לעשות? אפשר להשיג ספרים בסטימצקי על הפרעות אכילה "נשים ואוכל" או נשים אוכלות את עצמן" ועוד..יש המון תודה לאל..לקנות לה במתנה ולכתוב לה מהלב מה את מרגישה וחושבת ושאת שם בשבילה וזה רק מתוך אהבה וחברות אמיתית..וכדי שלא יהיו לה נזקים חמורים מאוחר יותר.. ניתן לצרף גם חומר עובדתי מהאינטרנט לגבי המשלשלים והנזקים שלהם יש המון!! ולתת לזה לעשות בליבה משהו!! אם זה לא יעזור!1 אני חושבת שאת מיצית את עזרתך היות וניתן לעזור למישהו שרוצה לעזור לעצמו אי אפשר אחרת..הרי לא ניתן להכריח או בכוח נכון? את נשמה טובה אני בטוחה אבל מה לעשות..לא תמיד מה שאנחנו רוצים קורה? גם אם זה לטובתה היא לא רואה בכך..כרגע!! היא והוריה בהכחשה וזה שלב קשה שעלול להביא לה בסופו של דבר להבנה רק לאחר שהנזק כבר יגרם או לכי תדעי אולי כבר נגרם!! אז תנסי להביא לתודעה שלה את הבעיה אני כמו שאמרתי הייתי כותבת לה מכתב מהלב..מה אני חושבת וכמה אני דואגת ואעזור לה במה שתרצה וכשתהיי מוכנה כמובן!! ולתת לזמן לעשות את שלו.. היא לבטח לא ילדה קטנה וגם אין לך את האנרגיה והכוח לעשות זאת כאילו היא ילדתך זה פשוט לא ביידיך..את תעשי מה שאת יכולה..את מקסימה והלוואי וזה יעזור!! בכל מקרה תנסי!! שווה גם אם האסימון ייפול יותר מאוחר!! ולך אפי ..תודה שאת נפלאה כזו..חברה אמיתית ואוהבת וזה שווה המון...(אני אומרת כי לא לא היה מישהו לצידי בזמן מחלתי..ולהתמודד לבד לא קל) אני כאן אם תצתרכי משהו בכייף חיבוק נשיקה ויום נפלא דינדין

אוףף דיי פשוט נמאאאאס לי! נ=מ=א=ס!!!!. אני מרגישה שלמרות שאני בדיאטה, הבטן שלי בכלל לא יורדת.. ואפילו שירדתי 2 קילו לא רואים.. זה אמנם כלום 2 קילו, אבל יש לי רק עוד 2 קילו לרדת.. אני לא צריכה לרדת יותר מזה.. או שכן?? אוףף השבת עברה לי גרועעעעעעעע! לא מבחינת הדיאטה, דווקא הפעם נצמדתי רק לארוחות, ולא [!] אכלתי עוגות.. פשוט.. בצהריםם רציתי לצאת, אבל כל חולצה ששמתי עליי.. הכל הבליט לי את הבטן!! כל החולצות היפות שהיו עליי, פתאום אני כבר לא יכולה להסתובב איתם! האחים שלי התחילו להגיד לי : וואי איך נהיית שמנה! תודה באמת.. כאילו שלא ידעתי לבד.. אבל זה פשוט הפריע לייייייייי והכי הפריע לי.. בערב! שיצאתי עם חברות שלי לקניון.. לבשתי חולצה חדשה.. חדשההההה!!!! ופשוט כל כך זה הבליט לי את הבטן... שעות שעווווות עמדתי מול המראההה ועוד פעם האחים שלי: איזה בטן נהייתה לך.. ופשוט כבר היה נמאס לי!. כשיצאתי, שמתי מעיל, ניסיתי להסתיר.. הכל.. אבל הבטן הזאתי..אוףףףף! ומילא זה הייתה רק הבטן הזאת.. ישבתי בקניון, וכל מישהי שעברה התחלתי לחשוב: זאת שמנה, זאת רזה, זאת בינונית, לזאתי יש קצת בטן, זאת צריכה דיאטה.. בזמן שהחברות שלי מסתכלות על בנים אני מסתכלת על בנות רזות בנות עם גוף מושלם, בנות מלאות, בנות שמנות... אפילו עם חברות שלי.. ישבתי עם חברה שלי ופתאום חשבתי לעצמי: "אוי נהייתה לה קצת בטן.." או על חברה אחרת: "איזה רזה היא.." נמאסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס. אלו מחשבות של כל בנאדם בדיאטה?? או רק שלי???? הבטן מפריעה לי נפשית, חיצונית ואפילו פיזית!! אוףף החלטתי שעכשיו אני פשוט יתחיל לעשות יותר כפיפות בטןן.. מלאאאא! המוןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואם.. אם אני יגיע למשקל 38 ובכ"ז לא תרד לי הבטן??? אז לרדת עוד??.. זה מותר?.. אוף כבר לא אכפת לי.. רק שתיעלם כבר הבטן הזאת!! לפעמים אני חושבת שההרעבה הייתה הפיתרון הכי מוצלח.. כביכול.. כאילו, אני כן רזיתי! אבל אולי מאז הכל התחיל?? אולי רק בגלל שהרעבתי את עצמי אני בעצם השמנתי.. בגלל שלא הייתי אוכלת כלום.. ואח"כ הייתי פשוט טוחנת אוכלת.. מרוב רעב! כי כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי.. ואחר כך אפילו לא הוצאתי את זה מהגוף שלי! כאילו.. משלשלים לא לקחתי.. ולהקיא לא ידעתי.. אז פשוט השמנתיייי! אוףף דינדין.. נמאס לי.. נמאס.. **חמודה**

חמודה נפלאה שלי..אני מרגישה שאת כל כך נחושה בדעתך לחיות כמו שאת רואה הם אמרו לי הבטן..האוכל..הדיאטה..רזה שמנה...וכו... מתי שימאס לך מאמוש..טיפול זה יהיה נפלא.. ודרך אגב אולי רק שיחות כמו שאני עשיתי..ואמרתי מה אני מרגישה חווה ועוברת ולאט לאט שונתה הגישה שלי לחיים ולאוכל בכלל.. אבל את סתם מיואשת כי טוב לך ככה אפילו אם תכתבי לי שלא..נוח לך ואת רוצה בזה..ואמרתי לך אס יו וויש לא?!! כל אחד והבחירה שלו אם את רוצה לצאת מהשיגעון הזה..פני לטיפול!! בכל מקרה ממוש מה עוד נותר לי ביתי לומר לך שאני כאן בשבילך קוראת וממשיכה להאמין שיום אחד תעשי זאת ותתחילי לאהוב את עצמך!! נשיקות ומקווה שהיום את מרגישה יותר טוב דינדין

מה מתי שיימאס לך?... כבר מזמן נמאס לי!! טוב לי ככה?? אם היה ל טוב ככה הייתי פה? הייתי כותבת לך? הייתי מתייסרת?.. תאמיני לי שלא טוב לי! זה לא כל כך פשוט כמו שאת חושבת.. זה לא אם אני ככה סימן שזה בגלל שאני רוצה.. זה ממש לא! ומי כמוך יודעת?.. וזה לא אס איי וויש.. זה אס גוד וויש.. נראה לך שאם זה היה בידיים שלי הייתי בוחרת להיות במצב הזה?... הנה, הזמינו אותי אתמול למסיבה, ולא הלכתי. יודעת למה?.. נכון! בגלל שכל החולצות שלי הם חולצות צמודות, שמבליטות לי את הבטן ולא רציתי שייראו!. וכן! אני רוצה לצאת מהשיגעון הזה, וטיפול זה לא מה שיעזור לי.. אולי שאיבת שומן תעזור לי, אולי דיקור, אולי מאמן כושר אישי, אולי הליכון.. לא טיפול.. מה טיפול יעזור לי.? יגיד לי לאהוב את עצמי? אבל אני לא! למה- בגלל הבטן! ואחרי שהיא תרד [[אם בכלל]] אני חושבת שאני יהיה מאושרת עם עצמי!. נשבעת לך, כל היום אני הולכת בבי"ס עם הידים על הבטן, מסתירה אותה, שלא ייראו.. עכשיו עוד יש חולצות עבות.. מה אני יעשה בקיץ?!?!! מה עם בגד ים?.. זהו.. הלך הביקיני.. בגד ים שלם.. אבל מה עם חולצות קצרות וצמודות?? מה שפעם הייית לובשת פולל היום אני לא יכולה להרשות לעצמי... טוב, לפחות אני שמחה במחשבה שכששואלים אותי כמה אני שוקלת אני עונה 40...חחחחחח והשואל נשאר בפה פעור.. איי דינדין.. מה עשית כדי לרזות?! [[אני מתכוונת, חוץ מההרעבה]]... אוףף הלוואי היה משהו שמוריד את הבטן ישר..בלי תהליכים איטיים.. טוב, יום טוב.. **חמודה**

היי.. יש לי הפרעת אכילה אנורקסיה כ - 15 שנים.. לאחרונה ( לפני חודש וחצי ) הפסיק לי המחזור ועליתי במשקל ובא לי למות בגלל זה.. אני חייבת, חייבת, חייבת, חייבת לרדת במשקל, אני לא יכולה לחיות עם עצמי במשקל כזה.. אוףףףףףףףףףףףףףףףף למה זה קורה לי????? :(

נשמע מדברייך הכתובים שאת זועקת לעזרה? האם פנית לעזרה? בי"ח טיפולים אלטרנטיבים אחר? הגיע הזמן לא? ברור שיש לך הפרעה..ולתת לך מענה במחי יד יהיה לא אחראי מבחינתי את זקוקה לטיפול מלאך שלי ועזרה ..אם את רוצה את יכולה..אל תחכי שמישהו יקח אותך תדאגי לעצמך הגיע הזמן!! מידע על אנורקסיה יש מלא באינטרנט אבל זה לא פותר יש צורך בטיפול והוא לא קצר..תתחילי איפשהו תראי שאפשר.. עוד עצה עזרה הפנייה לאנשהוא אשמח אם תרצי למסור לך פרטים.. נשיקות היי חזקה כמה שאת יכולה ופני לטיפול זו הדרך היחידה והלא קלה.. שלך באהבה חיבוק ונשיקה דואגת דינדין

דינדין... הייתי בהרבה מקומות שמטפלים בהפרעות אכילה וזה לא עוזר.. אני לא מאמינה שאני יצא מהפרעת האכילה שלי אי פעם. מטריף אותי שעליתי במשקל, עשיתי טעות שנשקלתי ועכשיו אני לא סולחת לעצמי, אני כל כך שונאת את הגוף שלי

שלום .. יש לי חברה שהיא בת 24 והיא לוקחת חומרים משלשלים מהיותה בת 16-17 והיא לא מוכנה להפסיק למרות כל ההתרעות שלי ... היא טענה שהיא מפחיתה ואף תפסיק עם זה בשלב מסויים אך גיליתי שזה לא המצב... היא ממש רזה נראה לי שהיא שוקלת 45 והיא 1.60 (נראה לי) ואני לא יודעת מה לעשות בנידון...כל שיחותי איתה לא עזרו ולפנות להורים שלה זה לא בדיוק אופציה.. וברצוני לדעת מה ההשלכות שיכולות להיות לאור נטילת הכדורים והאם יש משהו נוסף שאוכל לעשות..כי אני אובדת עצות..אשמח לתשובה..

אפי יקירה שלי.. מסתבר שחברות אמיתית עדיין יש ואיכפתית וזה משובב לב ונפלא !! כל הכבוד לך! לעניין החברה זה מסוכן מאוד ועוד מגיל כזה צעיר.. הנזקים: תלות מערכת העיקול בפעולת הריקון בכדורים שזה גורם לפעולת מעיים איטית וקיבה עצלנית. כומר כימי- הכדורים שזה עלול לגרום למחלות וסרטן המעי היות והשימוש בחומר הכימי הוא תקוף! בעיות במעיים - נזקים לטווח הארוך- עקב עיכול חומר כימי - אסון!! בעיות בכליות- איבוד נוזלים בעקבות המשלשלים מלבד זה הירידה במשקל אינה בגלל המשלשלים היות והאוכל מגיע לקיבה ומתעכל אפילו שהמשלשלים גורמים להאצה של פעילות מעיים!! כנראה שאינה אוכלת מספיק.. מה אני מציעה לך? כן לפנות להוריה היות והינך יודעת שזה על אחריותך אם יקרה לה משהו זהיהיה על מצפונך כל חייך שלא נקפת אצבע?! תמיכה זה דבר נהדר אך בעייתה חמורה יותר ויש לטפלה במיידית..!! ואפילו אם יהיה כעס יבוא יום והיא תבין שהינך אוהבת ודואגת לה..כמו הורים שנותנים לילדם זריקה או כל דבר אחר והילד כועס..צורח ובוכה אבל זה לטובתו וכשהוא מבוגר הוא מעריך זאת!! פני לעזרה ושתפי את הוריה וביחד לנסות לעזור לה דחוף!! דרך אגב איך היא משיגה את הכדורים?? אני כאן בשבילך לכל שאלה ועצה.. תודה על חברה כמוך.. דינדין

האמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל...רציתי לכתוב פה כבר לפני שבוע,ניסחתי בראש מה אני אכתוב אבל זה לא יצא לפועל, כמו כל הדברים שאני רוצה... נראה לי שלא בא לי לכתוב את זה כי כאשר זה יהיה כתוב אני אווכח לדעת שזה נכון, שזה אמיתי וזה כואב מידי, וזה קשה לי מדי להתמודד עם זה עכשיו. אני שואלת את עצמי איך הגעתי למצב הזה, ובעצם אני יודעת איך... אבל אני לא יודעת מה עושים עכשיו בעצם, אני יודעת, אני רק לא מצליחה ליישם. עזבו, אל תתיחסו להודעה הזאת, זה סתם משהו שעוזר לי... כשיהיה לי את הכח להתמודד עם האמת המגעילה אני אכתוב הכל... ולמי שכן קרא את ההודעה- שבוע טוב!

שפכי הכל אם זה עוזר לך... מעיין

כשתהיי במצב ויהיה לך אפשרות תכתבי תמיכה מועילה ומשפרת את ההרגשה ..ואני כאן בשבילך.. אז מקווה שאת כבר יותר טוב..ואם לא מחבקת אותך חזק..ואין ייאוש בעולם שמעת?? אוהבת נשיקות דינדין

עינת יקרה! את לא לבד, ולא המצאת שום דבר חדש בהקשר המחלה. אלא שכל אדם חייב לקבל עזרה ייחודית המתאימה לו. שווה לנסות. לשם כך ראשית צריך לדבר, להוציא, והרי כאן איש לא מכיר אותך ולא יודע מי את, אז את יכולה להיעזר בכך. נסי!

םאני בת 19 וחצי חיילת , עוד חצי שנה אני אמורה להשתחרר לפני כ3 שנים התחלתי להקיא את כל מה שאכלתי עקב לחצץ נפשי בבית ובעיות שונות שהיו לי אף פעם לא הייתי שמנה, עםס הגיוס המצב רק החמיר ירדתי למשקל 38 40 קילו ואושפזתי בביח על אנורקסיה כחודשיים שיצאתי מהבית חולים הייתה תקופה של החלמה עליתי במשקל ממש אני 1.73 ושקלתי 52 שזה לא שמנה אבל היה לי קשה פתאום לראות את עצמי מלאה ושמלא בגדים לא עולים עליי והייתי נמצאת בסגר נפשי עם עצמי.. לפני כחודש אושפזתי שוב היה חסר לי אשלגן נתרן והיתה לי הפרעת קצב... אני תלמידה מצטיינת ויש לי חלום להיות רופאה, אני מרגישה שקשה לי לחיות עם המחלה הארורה הזאת אני חייבת לצאת מזה עזרי לי בבקשה.....

אין לי הרבה מה לייעץ לך אבל... אני יכולה לומר לך גם המחלום שלי זה להיות רופאה ובעזרת ה' אחרי הצבא ניא אגשים את חלומי וכפי שאני מאחלת לך זה החלמה מהירה מהמחלה הנוראית הזו וכמובן להגשים את חלומך וללמוד רפואה!! אני יכולה לייעץ לך לעזור לעצמך... ליכנס למקום העוזר לבנות בהפרעה ולשם שיוי לא ליהלחם עם גופך כי רק תזיקי לעצמך יקירה אחרי 10 שנים שאני מחלה אני יכולה לספר לך רק דבר אחד דפקתי את החיים שלי עזרי לעצמך באהבה דניאלה

לבולמיות יש מחסור באשלגן ונתרן בשל ההקאות (ניתן להחזיר מחסור במלחים ע"י שתיית מים מיד לאחר ההקאה) וזה גרוע..במיוחד שאת יכולה לקבל דום לב וזה הסיכון שהבולמיות לוקחות מוות ללא ידיעה מוקדמת!! אני אעזור לך אני כל כך מבינה מה את עוברת..ואתחיל בכך שאפנה אותך למה שאת אמרת..הבעיות התחילו בגלל שהיו לי לחצים בבית..וכו..ז"א שההתמודדות שלך עם בעיה או לחץ או אי נוחות ואי וודאות בחייך גורם לך לפנות לאוכל ואז להקיא אותו כאילו למלא כאב או מחסור או רגש שאינך יכולה לסבול באוכל ואז להיטהר כאילו להוציא ..ואח"כ את מתבדה ורואה שהכאב נשאר וזה "כאילו" פותר אבל לא!! את מנסה להתכחש לרגשותייך ולהיעלם מהסיטואציות שגורמות לך לחץ וקושי ריגשי לתוך עולם לבד להלקות עצמך..ולהנסות להעביר את הכאב בלי להתמודד איתו!!! עלייך לגשת לטיפול שיחות..לקבל כלים להתמודדות עם לחצים וכו' במקום האוכל..והבולמוסים..כך גם אני עשיתי הצלחתי ואני בריאה לחלוטין..תודה לאל אפילו לא פעם אחת מקיאה..אחרי שנים שזה היה כל יומי!! תני לי לעזור לך ..אני אעשה זאת מכל הלב..וכדאי עכשיו כי זה לא נגמר יום אחד!! כמה שיותר מוקדם יותר טוב שלך דינדין..נישקות וחיבוקים חמים..פה בשבילך

כאמא שמלווה את הבת שלה אני יכולה לומר לך שהיא מצטערת על כל רגע שהיא דחתה את הכניסה לטיפול. הצוותים המטפלים במחלה זו הם רבגוניים ובאים מכמה תחומים ויכולים לעZור לך לצאת מזה. רוצי לקבל עזרה לפני שיהיה מאוחר מדי, נערה יקרה. רוצי, חמודה, בקשי עזה מקצועית. אני מחזקת את ידייך ומחבקת אותך. אמא של מ'

אם אני חיה על ירקות ופירות בשביל להרזות (לפני אירוע) וגם ככה עם הפרעות אכילה של שנים.....איך השמנתי???????????????ירכיים תחת בטן??????????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני בטוחה שכשאת מסתכלת במראה את לא אוהבת מה שאת רואה ..אפילו אם אחרים לא חושבים כמוך ..וזה בכלל לא חשוב כי את חייבת ללמוד לאהוב את עצמך ואת גופך כמו שהוא ותראי שאם תעשי זאת וזה תהליך..גם אם תאכלי הכל לא תשמיני..אנחנו בני אדם נולדנו שונים ..מבנה גוף פרצוף או כל דבר ..ראית אדם דומה לשני ברחוב? אז למה את עושה את זה לעצמך? רק פירות וירקות? את בעונש? את חייבת לחיות את החיים רגיל ולעבוד על הדימוי העצמי שלך לגלות אהבה לעצמך ולומדים את זה בהדרגה אעזור לך אם תרצי.. בכל מקרה מאמוש לא להתייאש ואני בטוחה בטוחה שאת נפלאה אישיות מיוחדת במינה כמו כל אדם אחר..שיש לו דברים נפלאים ומיוחדים..עשי עבודה עצמית לגילוי עצמך..ותתחילי להתאהב בעצמך את תראי!! אוהבת דינדין

בתי בת 3 וחצי ואיננה אוכלת מוצרי חלב (לא שותה חלב,ולא שוקו, לא מעדנים ולא גבינות פשוט כלום) בשבועיים האחרונים הבחנתי אצלה בכתמים לבנים על השיניים, השיער שלה לא צמח כבר חצי שנה והוא מאוד דליל, הציפורניים שלה דקות גמישות וסדוקות. ממתקים וחטיפים היא אפילו לא טועמת וגם בשר היא לא צורכת הרבה (אולי נקניקיה אחת או חתיכה קטנה של שניצל) ודגים היא בכלל לא אוכלת. האם הסימפטומים הללו הם מעידים על חיסרון חמור בויטמינים ואם כן מה עלי לעשות???

צליל יקרה ..הפורום הזה הוא פורום הפרעות אכילה ולביתך הקטנטונת יש כנראה בעיה אחרת..פני לרופאת הילדים שלה ותבררי מה קורה איתה אין צורך לחכות יש לבדוק מיידית מה קורה כדי שאח"כ לא יהיו נזקים עתיידיים היא בגיל גדילה חשוב מאוד.. מיידית לפנותלרופא להתייעצות ובדיקה!! מקווה שלא תצתרכי את וביתך להגיע לפורום הזה לעולם לשם עזרה רק בשורות טובות אמן.. שבוע נפלא דינין

שלום. אני צריכה ממש עזרה ויעוץ, יש לי ילדה בת 8 וחצי בכיתה ג', והיא כמעט ולא אוכלת היא מאוד קטנה לגילה והיא מאוד חלשה. בזמן האחרון היא מרבה להתלוננן על כאבי ראש ולא מעוניינת ללכת לבית הספר. כל ניסיותי לגרום לה לאכול לא הצליחו אפילו ממתקים היא לא אוכלת. חשוב לי לציין שבבית אין עניין של משקל אני ואחיותייה במשקל תקין ואין אצלנו דבר כזה דיאטה. תודה מראש אמא מודאגת.

בגיל 8 זה גיל בעייתי אני מודה-אישית שאלי אותה אם מישהו מציק לה ,או אומר לה כי היא שמנה וכ"ו... אמא יקרה עצם זה שילדתך חלשה זה בגלל שהיא לא אוכלת לכן עצה שלי היא תשחד אותה ותבדקי אם מישהו מציק לה.... בקשר לכאב ראש פני לנירולוג שיבדוק אותה שבת שלום דניאלה

שלום אמא יקרה.. גם לי יש ילדה כמעט בת גילה של ביתך.. אז ראשית דברי עם הילדה..חבקי נשקי ותתקרבי אליה..לפעמים וכמעט תמיד הם צריכים את תשומת הלב שלנו ואם תתקרבי אליה גם פיזית היא תיפתח..ודרך זה עלייך לברר עימה..האם קרה משהו בביה"ס? עם החברות? בכיתה? המורה? אחה"צ? מישהו אמר לה משהו פגע העליב? תבררי מה עובר עליה מדוע אין לה עניין בלימודים ובכלל ..עזבי את האוכל זה לא העניין ..בגיל הזה יש תקופות שחוווים הילדים ובגלל זה אין להם תיאבון אני בטוחה שזה יחלוף ואם לא אז פני לעזרה וייעוץ!! עניין הגדילה הוא אינדיבידואלי...יש בנות שאוכלות יותר ופחות חוששני שיש לה משהו שמציק לה ואינה יודעת איך לדבר או להוציא את זה..! יש משהו שקורה אצלכם בבית? ריבים? וויכוחים קיצוניים? וכו? מה קרה בתקופה האחרונה? אולי תבררי עם המורה איך במשך היום היא בביה"ס? אני הייתי עושה יום חופש רק אני והיא לקחת אותה לאנשהוא שהיא אוהבת ותבחר יחד איתך ותהיי רק איתה תקדישי לה זמן להבין לגשר ולדבר..את חייבת!! יש ילדים שמפתחים דיכאון שאם לא פותרים מה שמציק זה גובר..אל תוותרי ומצד שני לא להיכנס לפאניקה..יש צורך בבירור.. עשי ואם תזדקקי לעוד עזרה אשמח לדבר איתך.. שבוע נפלא דינדין

חזרתי מהצבא...אני לא יודעת איך אני יחזור לשם...אבל היה לי נורא השבוע...מיום שבת אני חולה...ואפילו לא היה למפקדים שלי זמן לקחת אותי לרופה...פשוט חוצפה, עוד שנייה מתתי שם ולהם לא היה אכפת...הראש,גרון,צינון,הכל...ובקושי אני אוכלת..אבל את זה אני חייבת לציין לטובה...שכשחולים בקושי אוכלים...אז זה דווקא נהדר...אם יש משהו שגורם לי לא לאכול זה נהדר...קיצר אני עדיין חולה...גם היום לא אכלתי מי יודע מה...רק ב8 בערב הכנסתי משהו לפה..שזה היה רק מרק של אמא...כי אין לי תאבון בכלל...אבל גם אכלתי כמה עוגיות באיזה 10 בערב...שזה הרס (את זה שכמעט לא אכלתי כלום חוץ ממרק).באסה...קיצר מקווה שלכולם טוב... ליטל מה קורה?מקווה שיהיה טוב... אנורקסיה (בנתיים) מה קורה?איך האמונים שלך?אני בקושי הזזתי את עצמי כמעט שבוע כי אני חולה ואין לי כוח להזיז את עצמי... דניאלההה מה קורה?התגעגעתי... ודינדין מה קורה?מקווה שטוב שלכולםםםםםםםםםםם מעיין

מעייני יקירה גם אני התגעגעתי מקווה לראותך במסנג'ר אני רוצה לדבר אצל באהבה דניאלה שבת שלום

היי מאמי!! מה שלומך? אני הבנתי שאת "על הפנים"!! מקווה שתבריאי כי זה נורא אני יודעת השפעת וכל זה ..כל אדם שני חולה עכשיו..אז מקווה שזה יעבור ומהר.. שנית מה זאת אומרת לא לקחו אותך לרופא? הם חייבים תעמדי על זה!! יש דברים בהוראות מטכ"ל שהם חייבים לעשות..!! ובעניין האוכל? מנגנון הגוף שלך עובד נכון בדר"כ אדם נורמאלי כשלא מרגיש תיאבון לא אוכל בעת מחלה וזה דווקא לגוף נפלא..וחלק מריפויו..להרגיש מה הוא זקוק עכשיו ולא בהכרח אוכל אלא מנוחה שתייה ואת עצמך הרגשת זאת זה פשוט נפלא!!! שנית כשאת תתחילי להבריא את תרגישי שאת רעבה ותאכלי לפי תחושותייך זה החיבור הנכון לעשות בעניין!! טוב לשמוע ממך!! שיהיה לך שבוע נפלא יקירה שלי..אוהבת ושולחת לך נשיקה וחיבוק.. דינדין שלך!שבוע טוב

אוף אני מעדיפה כבר ליהיות חולה ולא לאכול מאשר ליהיות בריאה....היום קמתי מוקדם...ואני ברוב חוכמתי סתם ככה...קניתי לי שני בורקסים....אבל למה???לא הייתי אפילו רעבה..בכלל!! אוף ואז היה בא לי להקיא...וחבל שלא...ואז פשוט הצטערתי שאכלתי את זה כי זה לא היה נחוץ....אוף וזה מבאס ממש....לא בא לי לאכול בחיים...אם לא היה לי את הדחף סתם לאכול...ללא רעב אז הייתי מוותרת על האוכל פשוט ככה...הוא רק גורם להרגשה רעה...אז לא איכפת לי ליהיות רעבה...אנילא רוצה לאכול...והרעבתי את עצמי לפני שנה שנתיים...אני לא רוצה לחזור לזה אבל...לא יודעת אני לא מבינה למה צריך את האוכל בכלל...לא אכפת לי שהגוף צריך דלק...פשוט לא אכפת לי כלום...אני שונאת את החיים האלה:( אוףףףףףףףףףףףף מעיין

השבוע היה אסור לי לעשות ספורט ........ואני צריכה לעלות 2 קילו.....פתאום צצו לי כל מיני הרגשות מוזרות...לקראת הסופ"ש התחלתי להרגיש ממש רע... ...אבל לא רק בגלל שאני פתאום מרגישה שאני "שמנהההההההה" (למרות שעליתי רק 200 גרם :-)..........לא יודעת פתאום הרגשתי שאני לא שייכת כזאת....קשה קצת להסביר....כאילו בחדר כושר זה מעין "חבורה" של אנשים ש"כל הכבוד" להם והם מתאמנים...ונראים כאילו הם מתאמנים...ויש את אלו שבאים פעם ב.....בדרך כלל גם נראים בהתאם.............והם מסתכלים ומקנאים.............וגם רוצים...אבל לא מצליחים.... אז הרגשתי השבוע שהפכתי לעצלנית וותרנית....וחשבתי מלא על זה שאני רוצה להתאמן (אבל אסור לי!!!).....ואז הרגשתי עוד יותר גרוע על זה שאני מקבלת את העובדה שאסור לי...........ואז גם הרגשתי שאני מה זה מקנאה באלה שכן מתאמנים..עכשיו.................שונאת את הקנאה הזאת ..................אני חושבת שהיא הסיבה להכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!11111

היי מותק שבוע נפלא.. כל זה כי את מסתכלת על החיים במשוואה של רזה= יפה= מוצלח גם חברתית= מקובל שמן/מלא= לא שווה = דחוי= לא רצוי ובזאת מתבטאת ההפרעה.. כעיקרון הספורט הוא תחביב גם מהנה וגם בריא ומחטב ונפלא..אבל כשעושים אותו באופן אובססיבי - אני חייב..כדי לשרוף כי אם לא אני אשמין זה מתיש..קשה ולא מהנה.. את חייבת לשחרר את עצמך מכבלי המחשבות האלה ולהחליף משקפיים.. נכון שבמכון יש אנשים שמתחברים ויש שפחות SO??? אז מה?? אל תכנסי לייאוש מזה להיפך עשי זאת בככיף שלך ואם לא אז לא בא לי היום!!ואל תחמירי עם עצמך ותכסחי את עצמך ..אני עצלנית..וכו'!! זה לא נכון לעשות..את נפלאה ונהדרת אני בטוחה..וההלקאות האלה הן דבר גרוע..את אדם בשר ודם יש ימים שיש חשק ויש ימים שלא אל תעשי לעצמך מן "צבא" לגוף ואם לא עמדתי בחוקים של ה"שילטון" מייד למשפט.. תנסי מאמי שלי את חייבת להרפות..לאט לאט את תראי.. תחשבי מחשבות חיוביות כמה דברים טובים ונפלאים יש בך וגם דברים שפחות כמו כל אדם נורמאלי!! שולחת לך חיבוק גדול ונשיקה..המון כוח ואומץ לעמוד מול החיים אבל ברגיעה וכייף כי הם באמת נפלאים.. נשיקות דינדין

אני בת 16 וב3 שנים האחרונות עלית במשקל המון ((ההיתי שוקלת 45 ועכשיו אני שוקלת 68 ואני מטר 60=[..)).. אני מנסה דיאטות שונות וממש לא הולך לי זה קשה!!.. בקיץ הצלחתי לרדת למשקל 58 ע"י הרעבה(( ההיתי אוכלת רק סלט בערב))..ועוסקת בפעילות פורטיי אינטניית בחדר הכושר..ובעקבות זאת הפסיק לי המחזוררר וההיתי עם חולשהה במשך כל היום ..אך הדבר עבר לי כאשר עליתי חזרה למשקלי ההתחלתיי.. משפחתי מעירה לי על הנושא המון והדבר מפריע גם לי.. איך אני יכולה לרזות בצורה נורמלית מבלי להיפגע!?..

הוא דיאטה מאוזנת בהדרכת דיאטנית ובנוסף פעילות גופנית בהתמדה הכי חשוב זה לעשות הכל מ-א-ו-ז-ן וב-ה-ת-מ-ד-ה אין פתרונות של זבנג וגמרנו שום דיאטת פלא לא תעזור לך אם את רוצה אני יכול להמליץ לך על דיאטנית שאני מבטיח לך שתוריד אותך במשקל היא מעולה ואני מטופל אצלה כבר 3 שנים קוראים לה נדיה גרינשטיין 054-4698895

אני מבינה את הטירדה שמציקה לך..גם החברה והמשפחה לא בדיוק מועילה... לכן יקירה שלי את צעירה ובכדי שלא תפגעי בעצמך ובגדילה שלך..מה גם שהינך בגיל ההתבגרות בו ההורמונים שותפים לשינויים בגופך..להיותנו נשים בכלל וזה משהו מבורך.. ועל מנת שלא תפגעי באיזון ההורמונאלי שבגופך, באיברייך כמו נשירה ומחסור בויטמינים עלייך לפנות לייעוץ תזונתי מפוקח - דיאטנית וכו'. אם הורייך מעירים מדי פעם התייעצי איתם האם הם יכולים לקחתך לדיאטנית אפילו דרך קופ"ח שתרכיב לך תזונה נכונה במידה נורמאלית..לעוד ייעוץ פני לאתר של בלה אגמון http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353 היא נפלאה.. אני אתחיל עוד מעט בע"ה בלימודי נטורופתיה בראי התזונה וכך בע"ה אוכל לייעץ לאנשים בצורה מפוקחת ואחראית.. אל תעשי שום דיאטות הרעבה שלא רק שיגרמו לך נזקים פיזיים אלא גם פסיכולוגיים נפשיים ופיתוח הפרעות שונות.. פני לעזרה וייעוץ!!! אוהבת המון הצלחה דינדין

ואי...אני זוכרת את התקופה הזאת...שבה פתאום עליתי איזה 200 קילו...(גיל ההתבגרות וכאלה.......)........אני זוכרת כמה ניסיתי וניסיתי..........ואף פעם לא הצלחתי לרזות...............הייתי עושה דיאטות "בזק" שכמובן החזיקו 3 ימים..... הקטע הוא שהייתי רגילה לאכול כל כך הרבה.................שהיה לי קשה להפסיק..... זה עניין של הרגל.... היום למשל אני לא בדיאטה..........אני פשוט ככה...אין לי הרגשה של דיאטה..... למשל יום אחד ישבתי וחשבתי לעצמי ...איזה כיף יהיה לאכול צהריים עכשיו אורז ושניצל עם כמות נורמלית ובלי חצי קילו סלט........וקורנפלקס בבוקר.....זה נראה לי כמו איזה חלום מנותק מהמציאות.............לאכול טעים.....לשתות קפה על חלב....לשתות שקית של שוקו........לאכול מעדן 3%........בעיני זה לא משהו מציאותי.........................בשביל רב האנשים לאכול ככה זה הדבר הטבעי ביותר....אצלי............עניין של הרגל..... אגב יש לי הפרעת אכילה..............אז לא כדאי לך להקשיב לי..........

היי! אז אני לא חושבת שהרעבה זה הדבר הנכון ביותר.. כי לא בדיוק תרזי... ועוד בגילך למה לך לבלבל את הגוף שלך ולדפוק אותו חזק...! חבל אני עכשיו בתל השומר מאושפזת על אנורקסיה.... למשלי עדיין יש לי מחזור וטפו טפו מקווה שהכל יתחיל להסתדר... כמובן שזה לא קל לעלות כמה קג טובים... כנראה שאין ברירה... תעשי מה שאומרים לך... לכי לדיאטנית טובה שתעזור לך לאכול נכון בתפריט מאוזן עם אוכל טוב ונכון לגוף.. מה שהוא מבקש ודורש!!! כי הגוף שלנו אין מה לעשות דורש ועוד בגיל שלך מאוד בטירוף...! תדאגי לו וטפחי אותו בסופו של דבר תביני שזה רק לטובתך! המון בהצלחה!

I don’t recommend purging. It’s very unhealthy AND physically damaging for your body. These tips are for those of you who are already living with mia. Good Purging Foods water (always try to drink water when you're binging, makes purging easier all around) ice cream frozen yogurt soup (especially cream-based without too many pieces OR spices) juices, smoothies, shakes almost any bread-type product if it's taken with plenty of fluids bananas, other soft fruits yogurt well-cooked soft vegetables, especially green beans oatmeal if it's made with a little extra liquid macaroni AND cheese Noodles Bad Purging Foods anything spicy (!no kidding! hurts like hell, especially up the nose) apples (they get stringy AND fibrous AND brown) chocolate (mostly because it tastes so bad coming back up) meat, especially beef OR tough large pieces (you can choke on these) anything swallowed in chunks (always chew well) almost any bread-type product taken without fluids (becomes a solid starchy mass) potato, rice, cooked grains (see bread-type products) anything with small sharp pieces, like popcorn OR chips (can cut OR get stuck) nuts raw crunchy vegetables People say dairy because it tastes sour coming back up oranges AND grapefruit are horrible coming back up. Not only because of the acidity, but also, they can easily get stuck due to the rubbery skin in which the pulp is incased. If you do eat oranges OR grapefruit, always try to eliminate as much of the skin as possible! Salad with dressing is horrible to purge, some say

הכי קשה להקיא זה חמאת בוטנים.....למרות שנראה לי שאין דבר שאני לא מסוגלת להקיא....................... זה כמו ברכה....שהיא קללה..................זה כל כך קל...........זה עומד לו אי שם בגרון מחכה לצאת..............אז איך אני אמורה שלא???? זה הרי שנייה....וזהו....אפילו לפעמים שוכחת שהקאתי.......................למה?למה?למה? רק אם זה היה קצת יותר קשה.......אולי הייתי חושבת פעמיים לפני.......... טוב אולי אוכל קצת חמאת בוטנים....אבדוק אם זה עדיין קשה.........:-(

Allow me to introduce myself. My name, OR as I am called by so called "doctors", is Anorexia. Anorexia Nervosa is my full name, but you may call me Ana. Hopefully we can become great partners. In the coming time, I will invest a lot of time in you, AND I expect the same from you. In the past you have heard all of your teachers AND parents talk about you. You are "so mature", "intelligent", "14 going on 45", AND you possess "so much potential". Where has that gotten you, may I ask? Absolutely nowhere! You are not perfect, you do not try hard enough, further more you waste your time on thinking AND talking with friends AND drawing! Such acts of indulgence shall not be allowed in the future. Your friends do not understand you. They are not truthful. In the past, when the insecurity has quietly gnawed away at your mind, AND you asked them, "Do I look...fat?" AND they answered "Oh no, of course not" you knew they were lying! Only I tell you the truth. Your parents, let's not even go there! You know that they love you, AND care for you, but part of that is just that they are your parents AND are obligated to do so. I shall tell you a secret now: deep down inside themselves, they are disappointed with you. Their daughter, the one with so much potential, has turned into a fat, lazy, AND undeserving girl. But I am about to change all that. I expect a lot from you. You are not allowed to eat much. It will start slowly: decreasing of fat intake, reading the nutrition labels, cutting out junk food, fried food, etc. For a while, the exercise will be simple: some running, perhaps some crunches AND some sit-ups. Nothing too serious. Perhaps drop a few pounds, take a little off of that fat tub of a stomach. But it won't be long before I tell you that it isn't good enough. I will expect you to drop your calorie intake AND up your exercise. I will push you to the limit. You must take it because you cannot defy me! I am beginning to imbed myself into you. Pretty soon, I am with you always. I am there when you wake up in the morning AND run to the scale. The numbers become both friend AND enemy, AND the frenzied thoughts pray for them to be lower than yesterday, last night, etc. You look into the mirror with dismay. You prod AND poke at the fat that is there, AND smile when you come across bone. I am there when you figure out the plan for the day: 400 calories, 2 hours exercise. I am the one figuring this out, because by now my thoughts AND your thoughts are blurring together as one. I follow you throughout the day. In school, when your mind wanders I give you something to think about. Recount your calories for the day. It's too much. I fill your mind with thoughts of food, weight, calories, AND things that are safe to think about. Because now, I am already inside of you. I am in your head, your heart, AND your soul. The hunger pains you pretend not to feel is me, inside of you. Pretty soon I am telling you not only what to do with food, but what to do ALL of the time. Smile AND nod. Present yourself well. Suck in that fat stomach, dammit! God, you are such a fat cow!!! When mealtimes come around I tell you what to do. I make a plate of lettuce seem like a feast fit for a king. Push the food around. Make it look like you've eaten something. No piece of anything... if you eat, all the control will be broken...do you WANT that?? To revert back to the fat COW you once were?? I force you to stare at magazine models. Those perfect skinned, white teethed, waifish models of perfection staring out at you from those glossy pages. I make you realize that you could never be them. You will always be fat AND never will you be as beautiful as they are. When you look in the mirror, I will distort the image. I will show you obesity AND hideousness. I will show you a sumo wrestler where in reality there is a starving child. But you must know this, because if you knew the truth, you might start to eat again AND our relationship would come crashing down. Sometimes you will rebel. Hopefully not often though. You will recognize the small rebellious fiber left in your body AND will venture down to the dark kitchen. The cupboard door will open slowly open, creaking softly. Your eyes will move over the food cupboard door will slowly open, creaking softly. Your eyes will move over the food that I have kept at a safe distance from you. You will find your hands reaching out lethargically, like a nightmare, through the darkness to the box of crackers. You shove them in, mechanically, not really tasting but simply relishing in the fact that you are going against me. You reach for another box, then another, then another. Your stomach will become bloated AND grotesque, but you will not stop yet. AND all the time I am screaming at you to stop, you fat cow, you really have no self-control, you are going to get fat. When it is over, you will cling to me again, ask me for advice because you really do not want to get fat. You broke a cardinal rule AND ate, AND now you want me back. I'll force you into the bathroom, onto your knees, staring into the void of the toilet bowl. Your fingers will be inserted into your throat, and, not without a great deal of pain, your food binge will come up. Over AND over this is to be repeated, until you spit up blood AND water AND you know it is all gone. When you stand up, you will feel dizzy. Don't pass out. Stand up right now. You fat cow you deserve to be in pain! Maybe the choice of getting rid of the guilt is different. Maybe I chose to make you take laxatives, where you sit on the toilet until the wee hours of the morning, feeling your insides cringe. OR perhaps I just make you hurt yourself, bang your head into the wall until you receive a throbbing headache. You are depressed, obsessed, in pain, hurting, reaching out but no one will listen! Who cares?! You are deserving; you brought this upon yourself. Oh, is this harsh? Do you not want this to happen to you? Am I unfair? I do things that will help you. I make it possible for you to stop thinking of emotions that cause you stress. Thoughts of anger, sadness, desperation, AND loneliness can cease because I take them away AND fill your head with the methodic calorie counting. I take away your struggle to fit in with kids your age, the struggle of trying to please everyone as well. Because now, I am your only friend, AND I am the only one you need to please. I have a weak spot. But we must not tell anyone. If you decide to fight back, to reach out to someone AND tell them about how I make you live, all hell will break lose. No one must find out, no one can crack this shell that I have covered you with. I have created you, this thin, perfect, achieving child. You are mine AND mine alone. Without me, you are nothing. So do not fight back. When others comment, ignore them. Take it into stride, forget about them, forget about everyone that tries to take me away. I am your greatest asset, AND I intend to keep it that way. Sincerely, Ana

פשוט גדול!!! מי שם את זה ?

פשוט אי אפשר לקרוא את זה ..כל כך חבל שאנשים ימצאו את עצמם בני 60+ אם לא ימותו לפני כן מסיבוכים ובעיות אחרות ויראו שבזבזו את כל חייהם על אוכל, ספורט והתעסקות במראה החיצוני והספירת קלוריות ושיחקו במשחק עם עצמם..לא הביאו ילדים לא עשו משהו משמעותי פשוט איבדו את קו החיים!! עצוב, מזעזע אותי מחדש..וממש נהדר להעתיק מכתבים ולשים פה באתר..מצויין!! חבל פשוט חבל על כל אלה שמסתתרים מאחורי הרזון כאילו על שליטה בחיים ובגוף..וגורמים לעצמם נזק בלתי הפיך וחיים גרועים.. עצוב .. ולמרות זאת אין יאוש בעולם ותמיד אפשר להשתנות מי ייתן והעולם היה נראה אחרת ואנשים לא היו צריכים להיקלע למחלה הזו שהיא לחיות בחיים אבל לא להיות בהם גיהנום עלי אדמות.. הלוואי שכולם יבריאו אמן.. שיהיה טוב לכולם אוהבת דינדין

הייי דינדין אולי במקום רק שנהפוך לעצובים עד דמעות , מה דעתך למחוק את ההודעה הזו ? היא רק תעשה טוב לכל מי שסובל מאנורקסיה , מה דעתך ? שיהיה לך שבוע מבורך מוטרדת

תתרגמו לי.. הבנתי רק חלק מהמילים..

כשאת אומרת 49 או 50 את מתכוונת בבוקר או בערב עם בגדים או בלי כי גם אני מחלק את עצמי לכמה BMIים יש לי BMI בבוקר BMI בערב BMI לפני אימון BMI אחרי אימון (שזה בלי כל הזיעה) עם בגדים בלי בגדים כל מיני....

אני שונאת להישקל....אני נשקלת רק אבל רק בבוקר...על בטן ריקה (אחרי שכל מה שצריך לצאת יצא......)...כשאני מרגישה ממש רזה ?(בדרך כלל אם אני מקיאה בערב...ואז אני בנוסף מיובשת ואז בכלל 48...).....אני בעיקר נשקלת על מנת "להרגיע " את עצמי...כדי שאני לא אתעסק כל היום ...באיך המכנסיים יושבים עליי.....ואם הם יותר או פחות צמודים... עוד פתרון זה פשוט לקנות כל כך הרבה בגדים...עד שלא זוכרים איך הבגד ישב בפעם האחרונה...........(ועד שיש מינוס בבנק....).... ברוררררררררררררררר שאני לא עובדת על עצמי ככה....אני עדיין נשקלת לפחות פעם או פעמיים בשבוע.....גם התחלתי לאכול קצת יותר...אז אני חייבת לראות את השינויים....אני די בשלב של "ניסויים" אני הרי לא אוכל להתקיים כל חיי על כלום...וכן בא לי לאכול......כמו שצריך....אז אני נותנת לעצמי לעלות 2 קילו....מקסימום...(למען המדע) ואז אם אמשיך לעלות....אוסיף עוד ספורט.......נמאס...רוצה לאכול...כמו בן אדם... איך זה שבנות בגובה שלי שוקלות 40 עד 50....בערך...ואני צריכה להיות שמנה ולשקול 55??????????????????האם גזר דיני הוא משקל עודף??? SOS

השאלה היא כמה ההפרעה אכילה תתפוס מקום בחיים שלך בריאה - את לעולם לא תהיי וצר לי להגיד את זה אבל לדעתי כל מי שיש לו הפרעת אכילה לעולם לא יהיה בריא ותמיד יהיו לו מחשבות על אוכל של מותר או אסור או כל מיני מחשבות כאלו ולעולם הוא לא יהיה "חופשי" כמו בן אדם רגיל השאלה היא כמה מקום הוא יתן למחשבות האלו בחיים שלו והאם הוא יתן להם לשלוט עליו או שהוא ישלוט עליהם זה מה שיגיד אם הוא יצא מההפרעת אכילה או לא עוד פעם אני חוזר - לא אם הוא "בריא" או לא אלא אם הוא "יצא מההפרעת אכילה" או לא אין מה לעשות ברגע שנכנסת לזה - אין דרך חזרה ושאף אחד לא ינסה להגיד לי שאני טועה!!!! תצאו מהסרט הזה! כמו שחולה סרטן לא יבריא אף פעם ב100% ככה חולה אנורקסיה לא יבריא לעולם אבל לעולם ב100%

פשוט האחים הקטנים שלי חזרו מהגן והיה פה חגיגה בבית אז נכנסתי גם אני לאוירה

בא נתחפש לאנורקסים? זה אומר שיש לנו עוד שבועיים בדיוק לרדת כמה שיותר במשקל כדי שבאמת נהיה רזים ונהיה אנורקסים!!!!! סתאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאם יאלללללללללה מה איתכם? חודש אדר היום קצת להיות מסטולים! אז קבענו? דינדין - כמה את יורדת במשקל לצוך התחפושת? (-:

ולמה שאני אמחק..אם זה גורם לך הנאה!! בי מיי גסט@!! שתשמח כל החיים אושר וכל טוב..ולעולם אני כבר לא אהיה שם וגם לא איפה שאתה בחרתי לחיות בחיים ולא להעלם ובקרוב אצלך ..במקום לנבור בדיאטות..ומה דעתך להתחפש לעצמך האמיתי??? חה חה חה? מפחיד הא?!!!! סתאאאאםםם!! אחלה יום ותשמח המון בכייף.. דינדין

לא יודעת מה איתכם....אני מתחפשת למשהו עם כמה שפחות בגדים.... עד שאני "כוסית"....אי אפשר לדעת מה יהיה מחר....

מישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמימישמישמישמישמישמישמישמישמישמישמשימשימשישמישמישמשימשישמישמישמשימשישמי משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!משנכנס אדר מרבים בשמחה!!!

אני רואה נכנסת חזק לקטע של ה copy-paste,,,:-) ראש חודש שמח גם לך.....

מישהי שאני מכירה די טוב תצרו איתי קשר יש לי דברים חדשים לספר לכן ואני מקווה שלא יהיה מאוחר מידיי לספר לכן אוהבת דניאלה "אלוהים תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם ואת האומץ לשנות אשר ביכולתי" "אם תצחק לחיים הם יחזירו לך חיוך"

אני לא יודע אם אני נקרא "מישהו שאני מכירה די טוב" אבל אם יש לך צורך כל כך חזק לספר האימייל שלי [email protected] (-:

http://www.i.msn.co.il/art_iFeel_15.htm

היי.. אני שונאת את הרופא הזה.. הוא לא מבין מהחיים שלו כלום, הוא רצה לאשפז אותי אצלו במחלקה כי אין טיפול מרפאתי שם ובכתבה הוא אומר שיש הכל שקרים כמו כל הרופאים שמטפלים בהפרעות אכילה... אני מחוברת למחלה הזאת ואיתה אני ימות.. מעיין..

מעיין..יקירה ואהובה.. ראשית ..נתחיל בכך שלאף אחד אין מרפא שם או בכל מקום אחר..הריפוי מתחיל אצלנו בראש..ואלו לא מחלות שחייבים למות איתן או בגללן.. מה שכן יש ומה שד"ר איתן גור מציע הוא דרכי טיפול, כלים להתמודדות ו/או מסגרת טיפולית למי שממש אינו יכול לעשות זאת בשילוב חיי יום יום רגילים או מהווה סכנה קיומית לעצמו.. מה שבעצם כולנו כשאנחנו בהפרעה זו או אחרת..רוב האנשים כמוני גם בהתחלה לפחות..נלחמתי כן להתאשפז..חלמתי שאם יקחו אותי לשם ואהיה סגורה יצילו אותי..אבל לא זה לא ככה..הבנתי מהמטפלת שלי (באופן פרטי) שעדיף לשלב..את החיים היומיומים מכיוון שאח"כ לשוב ולהתמודד עם החיים הרגילים זה יהיה גם תהליך אבל מפה ועד לכעוס שרצה לאשפז..אותך למה? אולי זה היה נותן לך דחיפה טובה להתחיל טיפול היכן שהוא?! אל תתיאשי יקירה ותדעי שאפשר לצאת מזה אפשר..בוודטות.. אז מתוקה שלי אם תרצי עזרה בכל נושא שבעולם אני כאן..שלך בחיבוק ענקי דינדין

זה לא הרופאים.....מה הם כבר יכולים לעשות?????????הם עושים את מה שהם יכולים, מכריחים אותך לאכול בתקווה שאולי תביני שזה לא כל כך נורא..... זאת מחלה ממש אכזרית..(כמו שאת בטח יודעת...) והיא תמיד חוזרת.... פעם חשבתי שזה NO BIG DEAL....עכשיו אני יודעת שזה לגמרי BIG DEAL....ולכן נדרש הרבה יותר מכמה רופאים...בשביל לרפא אותה......... זה קשה...אני יודעת..לכן אני עדיין חולה..................

לא ידענו את זה כבר? כאילו דהה?

אז מה אם זה לא חדש!!! אתה יודע כמה אנשים שלא כמוך מומחים או יודעים המון בנושא מחפשים כל מילה הנאמרת על העניין!! אז לך זה לא חדש אבל יש המון שהיו מעוניינים במידע אפילו שהוא מוכר!! אז זה לא במיוחד בשבילך זה בשביל אלה שאין להם או היו רוצים צידע... צריך קצת יותר פתיחות לא?! ולא מסגרת זה לא פורום פרטי.. כאילו להיפתח קצת לאנשים אחרים שהמידע כן נוגע אליהם??.???? ובשמחה כן צריך להיות תמיד..זה מפתח לרפואה!! יום נפלא נשיקונת דינדין

תודה על ברכותייך קיבלתי את עצתך לגבי האתר המזעזע הזה פשוט מחריד.. אני כאן מתוקה לעזור ולסייע וכמו שהרבה פעמ' אמרתי לפעמים הייתי רוצה להיות איזה קוסם ולשנות דברים בעולם במיוחד את מעגל הטירוף הזה..כמה כואב..כמה סבל וייסורים..אבל אני לא.. אני רק יכולה להבטיח לך שכל חיי אעזור בעניין הכאוב הזה גם אם זה יצריך ממני להיפגש עם אותה או אותו אדם..זו הצלת חיים אני זכיתי בחיים ואני הייתי רוצה שגם אחרים יצליחו כמוני.. אז מתוקה שלי אני כאן ויום נפלא דינדין

תודה רבה דינדין..על המחיקה בפרט ועל ההשקעה בכלל. ושוב, אני מקוה שהדברים שלי לא נשמעו כביקורת או התקפה... שיהיה חודש טוב ושמייח!

אני מרגישה נפוחה ושמנה ויש לי בצקות אני כהר כמה שבועות חיה על פירות וירקות ולא מבינה למה אני משמינה!!!!אפילו המחזור חזא- שזה בסדר אבל אני מרגישה לא בגוף שלי....שמנה ונפוחה במיוחד בבטן ובירכיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לילו נפלאה.. לכל אישה יש תופעות מעין אלה בזמן הווסת..נפיחות כאבים עצבנות..ואין מה לעשות..פירות וירקות נפלאים אבל מה עם השאר...שלא יהיו לך חוסרים בגוף..ונראה לי שהוא הפעיל את מנגנון ההגנה הגוף שלך..כי הכנסת אותו למשטר קשה!! מקווה שתרגישי טוב..תני לימים האלה לעבור זה יסתדר לך..ההרגשה.. נשיקות ויום נפלא דינדין

גם אני כשחייתי על פירות וירקות הבטן שלי הייתה נפוחה בטירוף עם כאבי תופת... שאלה האם את שותה מספיק?! כי כאשר אוכלים ככה סיבים בכמויות מטורפות חייבים לשתות איזה 8-10 כוסות ביום בשביל שזה יתעכל כמו שצריך. אחרת את מרגישה בדיוק כמו עכשיו. ובנוסף הבטן נפוחה כי יש לה חסך מטורף באוכל... עצוב להגיד אבל זה ממש כמו המורעבים באפריקה... גם אצלם הבטן נפוחה... תנסי לשתות ולהכניס עוד קצת דברים בעדינות.. זה אולי יעזור.. וגם המחזור, הוא תופעה בפני עצמה.. כשיגמר הבטן תרד, סמכי עליי מנסיון.. רק אצלי זה ככה! ותגידי תודה שאת מקבלת, פגשתי מלא בנות שכבר המון המון זמן לא מקבלות... סיכון גבוהה לבעיות פוריות... טוב תרגישי טוב ותשמרי על עצמך, בהצלחה!

שלום . האמת שאני היום מנסה להיות הכי "חזק" שאני יכול . וזה משפט שמיותם ממילותיו . לצערי , עברתי בחיי תלאות רבים שהובילו אותי ליפול לנבכי מחלת הבולימיה . במהלך 4 השנים האחרונות עם המודעות וההכרה שאני זקוק לעזרה וצריך אותה מאוד נאחזתי בכל פיסת עזרה שיכולתי (ואני מודה לכל אלה שעזרו לי בדרכי זו - בי"ח תל השומר - הפרעות אכילה , ובי"ח רמב"ם - הפרעות אכילה כולל סיוע פסיכולוגי חיצוני וגורמים נוספים בהיקשרים אחרים לבעיותיי , מכיוון שהמחלה הנוראה הזו היא תוצאה של משהו ולא גורם למשהו . לצערי , לאחרונה , ואני מדגיש כן , הגעתי לנקודת האחיזה האחרונה שלי ולא צלחתי המשוכה האחרונה , אולם בסיוע חיצוני החזירו אותי ל"כאן" לאחר ניסיון התאבדות . אשמח לשמוע לאן ? ומנגד לאמר שאני עדיין לא מוכן לוותר על החיים גם אם כמעט ולא היו כי גם פה זו היתה זעקה לעזרה . ברצוני להביע את תמיכתי וזעקתי לכל מחד אל תוותרו ותמשיכו להאבק ומנגד כואב לי מאוד שאין מודעות וסיוע הולם לבעיות אלה ומסגרותיה לגבי "גברים"- מצד המדינה ומוסדותיה השונים . ואני אומר זאת מניסיון כושל לקבל סיוע הולם למכלול הבעיות . ואני מקבל תגובות לצערי "קרירות" או לא "ברורות" שלא ניתן לקבל סיוע כזה או אחר כי מוסד זה או אחר מטפל רק בנשים

קשה אני יודעת ...לפעמים הייתי חושבת כאילו אני בגיהנום עצמו .. אבל אתה צודק בשל העובדה כי נשים (לפחות עפ"י הדיוווחים והפונות לעזרה) הן רבות יותר אז לכן מדברים לרוב על פי נשים וסיוע לנשים..אך קשה לי להאמין כי בביה"ח כמו תל השומר שלשם גם אני הייתי מגיעה לא מקבלים גברים?!! אני בעצמי ראיתי שם גברים? אולי גם משום שגברים לא מדווחים? יכול להיות? באיזה מצב אתה? בחייך האם עובד? לומד? מטופל? הייתי מאוד שמחה לעזור לך באמת מכל הלב..כי לוותר על החיים זה הפסד גמור כי יש כל כך הרבה טוב ונפלא ןשמח..ואם תבריא כמוני תראה ותצחק למחלה בפנים..אך לא מזלזלת בה כי יש לי עדיין פחד תמידי.. אבל יקר ואהוב שלי אני כאן אם תרצה להעזר בי אשמח.. יום נפלא דינדין

היי... אני מאי ואני מחפשת את הפורום של אנה ומיה, אני אנורסית כבר שנה וחצי ואחרי שראיתי את הכתבה ב7 לילות גיליתי שיש עוד כמוני מי שיהיה לו את הקישור בבקשה תביאו לי.. אני רוצה להמשיך ואני חושבת בדיוק כמוהן... אוכל זה רע

מאי יקרה הלוואי שיכולתי להראות לך את החיים ללא אנה מיה אחרי שקראתי את הכתבה ב7 ימים אני החלטתי שאני אם ארצה צמיד לענוד זה הכתום שזה הניצחון ולדעתי את פה לא תקבלי את האתרים של אנה מיה ובנוסף ישם בלוגים של פרו אנה מיה שנמחקו בשל בזוועות אני מקווה שתחכימי ותראי שהאוכל אינו רע אלא הוא דלק לחיים והבחירה בידייך להמשיך עם אנה מיה שהם דרך החיים שאת בוחרת או פשוט לחיות בנוסף אתן לך הצצה לחיים שלי מאז שאני בה"א שזה 10 שנים כל הגוף שלי קורס אני לא יכולה לחיות ללא כדורים, יש לי בעיות כבד ועיכול בגלל ההקאות והשילשולים ובנוסף כי פגעתי כל כך בגוף שלי ישנו סיכויי מסויים לסרטן שכרגע אני בטיפולים והבחנות מה יש לי כי אני במשך 10 שנים כרגע הרסתי את הגוף שלי אני לא יודעת בת כמה את אבל אני רוצה שהחיים שלך הישתפרו ולא כמוני שגופי קורס לי מול העיניים ואני לא יכולה לעזור לו כי הרסתי את רוב המערכות שלי בגוף שלך באהבה דניאלה

מה שלומך יקירתי? איזה יופי לראות אותך (במובן מסוים..) התגעגעתי. אם בא לך יש לי אימייל חדש [email protected] אני ממשש ממש אמשח לשמוע ממך! אוהבת מלא

אני לוקחת טופמקס 150 מ,ג כבר שנה בהתחלה זה השפיע יפה על התיאבון שלי וירדתי יפה במשקל .בחודשיים האחרונים,ההשפעה חלפה ואני חוזרת לאכול את הכמויות הגדולות כמו פעם.אם מישהו מבין בזה?

תפני לרופא שנתן לך אותו אולי צריך להעלות מינון זה מה שעשו אצלי העלו ל200 וזה עזר בגדול אפשר לעלות אפילו עד 800 אבל כמובן שלא על דעת עצמך

תודה עכשיו העלתי ל150 מ125 מקוה שזה יצליח.גם הפסקתי לעשן שזה גם תורם לעליה במשקל.אני יעלה ל200 אם אראה שזה לא עובד.