פורום הפרעות אכילה - תמיכה

תודה על ברכותייך קיבלתי את עצתך לגבי האתר המזעזע הזה פשוט מחריד.. אני כאן מתוקה לעזור ולסייע וכמו שהרבה פעמ' אמרתי לפעמים הייתי רוצה להיות איזה קוסם ולשנות דברים בעולם במיוחד את מעגל הטירוף הזה..כמה כואב..כמה סבל וייסורים..אבל אני לא.. אני רק יכולה להבטיח לך שכל חיי אעזור בעניין הכאוב הזה גם אם זה יצריך ממני להיפגש עם אותה או אותו אדם..זו הצלת חיים אני זכיתי בחיים ואני הייתי רוצה שגם אחרים יצליחו כמוני.. אז מתוקה שלי אני כאן ויום נפלא דינדין

תודה רבה דינדין..על המחיקה בפרט ועל ההשקעה בכלל. ושוב, אני מקוה שהדברים שלי לא נשמעו כביקורת או התקפה... שיהיה חודש טוב ושמייח!

אני מרגישה נפוחה ושמנה ויש לי בצקות אני כהר כמה שבועות חיה על פירות וירקות ולא מבינה למה אני משמינה!!!!אפילו המחזור חזא- שזה בסדר אבל אני מרגישה לא בגוף שלי....שמנה ונפוחה במיוחד בבטן ובירכיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לילו נפלאה.. לכל אישה יש תופעות מעין אלה בזמן הווסת..נפיחות כאבים עצבנות..ואין מה לעשות..פירות וירקות נפלאים אבל מה עם השאר...שלא יהיו לך חוסרים בגוף..ונראה לי שהוא הפעיל את מנגנון ההגנה הגוף שלך..כי הכנסת אותו למשטר קשה!! מקווה שתרגישי טוב..תני לימים האלה לעבור זה יסתדר לך..ההרגשה.. נשיקות ויום נפלא דינדין

גם אני כשחייתי על פירות וירקות הבטן שלי הייתה נפוחה בטירוף עם כאבי תופת... שאלה האם את שותה מספיק?! כי כאשר אוכלים ככה סיבים בכמויות מטורפות חייבים לשתות איזה 8-10 כוסות ביום בשביל שזה יתעכל כמו שצריך. אחרת את מרגישה בדיוק כמו עכשיו. ובנוסף הבטן נפוחה כי יש לה חסך מטורף באוכל... עצוב להגיד אבל זה ממש כמו המורעבים באפריקה... גם אצלם הבטן נפוחה... תנסי לשתות ולהכניס עוד קצת דברים בעדינות.. זה אולי יעזור.. וגם המחזור, הוא תופעה בפני עצמה.. כשיגמר הבטן תרד, סמכי עליי מנסיון.. רק אצלי זה ככה! ותגידי תודה שאת מקבלת, פגשתי מלא בנות שכבר המון המון זמן לא מקבלות... סיכון גבוהה לבעיות פוריות... טוב תרגישי טוב ותשמרי על עצמך, בהצלחה!

שלום . האמת שאני היום מנסה להיות הכי "חזק" שאני יכול . וזה משפט שמיותם ממילותיו . לצערי , עברתי בחיי תלאות רבים שהובילו אותי ליפול לנבכי מחלת הבולימיה . במהלך 4 השנים האחרונות עם המודעות וההכרה שאני זקוק לעזרה וצריך אותה מאוד נאחזתי בכל פיסת עזרה שיכולתי (ואני מודה לכל אלה שעזרו לי בדרכי זו - בי"ח תל השומר - הפרעות אכילה , ובי"ח רמב"ם - הפרעות אכילה כולל סיוע פסיכולוגי חיצוני וגורמים נוספים בהיקשרים אחרים לבעיותיי , מכיוון שהמחלה הנוראה הזו היא תוצאה של משהו ולא גורם למשהו . לצערי , לאחרונה , ואני מדגיש כן , הגעתי לנקודת האחיזה האחרונה שלי ולא צלחתי המשוכה האחרונה , אולם בסיוע חיצוני החזירו אותי ל"כאן" לאחר ניסיון התאבדות . אשמח לשמוע לאן ? ומנגד לאמר שאני עדיין לא מוכן לוותר על החיים גם אם כמעט ולא היו כי גם פה זו היתה זעקה לעזרה . ברצוני להביע את תמיכתי וזעקתי לכל מחד אל תוותרו ותמשיכו להאבק ומנגד כואב לי מאוד שאין מודעות וסיוע הולם לבעיות אלה ומסגרותיה לגבי "גברים"- מצד המדינה ומוסדותיה השונים . ואני אומר זאת מניסיון כושל לקבל סיוע הולם למכלול הבעיות . ואני מקבל תגובות לצערי "קרירות" או לא "ברורות" שלא ניתן לקבל סיוע כזה או אחר כי מוסד זה או אחר מטפל רק בנשים

קשה אני יודעת ...לפעמים הייתי חושבת כאילו אני בגיהנום עצמו .. אבל אתה צודק בשל העובדה כי נשים (לפחות עפ"י הדיוווחים והפונות לעזרה) הן רבות יותר אז לכן מדברים לרוב על פי נשים וסיוע לנשים..אך קשה לי להאמין כי בביה"ח כמו תל השומר שלשם גם אני הייתי מגיעה לא מקבלים גברים?!! אני בעצמי ראיתי שם גברים? אולי גם משום שגברים לא מדווחים? יכול להיות? באיזה מצב אתה? בחייך האם עובד? לומד? מטופל? הייתי מאוד שמחה לעזור לך באמת מכל הלב..כי לוותר על החיים זה הפסד גמור כי יש כל כך הרבה טוב ונפלא ןשמח..ואם תבריא כמוני תראה ותצחק למחלה בפנים..אך לא מזלזלת בה כי יש לי עדיין פחד תמידי.. אבל יקר ואהוב שלי אני כאן אם תרצה להעזר בי אשמח.. יום נפלא דינדין

היי... אני מאי ואני מחפשת את הפורום של אנה ומיה, אני אנורסית כבר שנה וחצי ואחרי שראיתי את הכתבה ב7 לילות גיליתי שיש עוד כמוני מי שיהיה לו את הקישור בבקשה תביאו לי.. אני רוצה להמשיך ואני חושבת בדיוק כמוהן... אוכל זה רע

מאי יקרה הלוואי שיכולתי להראות לך את החיים ללא אנה מיה אחרי שקראתי את הכתבה ב7 ימים אני החלטתי שאני אם ארצה צמיד לענוד זה הכתום שזה הניצחון ולדעתי את פה לא תקבלי את האתרים של אנה מיה ובנוסף ישם בלוגים של פרו אנה מיה שנמחקו בשל בזוועות אני מקווה שתחכימי ותראי שהאוכל אינו רע אלא הוא דלק לחיים והבחירה בידייך להמשיך עם אנה מיה שהם דרך החיים שאת בוחרת או פשוט לחיות בנוסף אתן לך הצצה לחיים שלי מאז שאני בה"א שזה 10 שנים כל הגוף שלי קורס אני לא יכולה לחיות ללא כדורים, יש לי בעיות כבד ועיכול בגלל ההקאות והשילשולים ובנוסף כי פגעתי כל כך בגוף שלי ישנו סיכויי מסויים לסרטן שכרגע אני בטיפולים והבחנות מה יש לי כי אני במשך 10 שנים כרגע הרסתי את הגוף שלי אני לא יודעת בת כמה את אבל אני רוצה שהחיים שלך הישתפרו ולא כמוני שגופי קורס לי מול העיניים ואני לא יכולה לעזור לו כי הרסתי את רוב המערכות שלי בגוף שלך באהבה דניאלה

מה שלומך יקירתי? איזה יופי לראות אותך (במובן מסוים..) התגעגעתי. אם בא לך יש לי אימייל חדש [email protected] אני ממשש ממש אמשח לשמוע ממך! אוהבת מלא

אני לוקחת טופמקס 150 מ,ג כבר שנה בהתחלה זה השפיע יפה על התיאבון שלי וירדתי יפה במשקל .בחודשיים האחרונים,ההשפעה חלפה ואני חוזרת לאכול את הכמויות הגדולות כמו פעם.אם מישהו מבין בזה?

תפני לרופא שנתן לך אותו אולי צריך להעלות מינון זה מה שעשו אצלי העלו ל200 וזה עזר בגדול אפשר לעלות אפילו עד 800 אבל כמובן שלא על דעת עצמך

תודה עכשיו העלתי ל150 מ125 מקוה שזה יצליח.גם הפסקתי לעשן שזה גם תורם לעליה במשקל.אני יעלה ל200 אם אראה שזה לא עובד.

סתם מענין אותי לדעת איך לך בתל השומר יש קבוצות גם אחרי הצהריים או רק בבוקר? אפשר לומר שקצת נקשרתי למקום הזה מאז האשפוזים שלי... סתם ככה מענין אותי לדעת, בחורה אחת רזה רזה רזה בשם שרון נמצאת שם?

מתי היית מאושפז???? אולי אני מכירה את שרון...היא בלונדינית עם שיער ארוך...בסביבות גיל 19??? (קונה מלא בגדים.....ונעליים???)... אני גם הייתי מאושפזת...פשוט ... אגב הקטע של לאכול מסודר...באופן מפתיע ממש קשה....כי כשמגיעים לארוחה...לא מרגישים מורעבים...וממש קשה להנות ממנה כמו פעם...וגם יש את נקיפות המצפון... אבל בגלל שסוף סוף מישהו "כמוני"(עם אותן בעיות וצורת מחשבה פחות או יותר...) אומר שזה באמת עובד (האכילה וההרזיה...) אני אתן לזה צ'אנס... הבעיה היא שעד עכשיו הייתי שומעת את זה רק מאנשים שאוכלים בריא...בסביבות ה 2000 -1800 קלוריות....לך תסביר למישהי שמתקיימת כבר 5 שנים על פחות מאלף קלוריות ליום...ומקיאה כל דבר מיותר (או שלא מיותר...)..שאם תאכל פי 3 היא לא תעלה במשקל....(אני מדברת על משקל תקין פחות או יותר...). איך אתה עדיין מחזיק מעמד???

יש איזה אחת שממש גרה שם בת 27 או 28 נראה לי עכשיו אחרי תקופה של איזה שבוע וחצי שהייתי חי רק על ירקות בערך וכמובן שלא היה לי כח לעשות ספורט ואצלי לעשות ספורט זה לא "ללכת כמה דקות על ההליכון" אלא לשרוף 1200 קלוריות לפי השעון דופק שלי שזה יוצא לפחות שעתיים וחצי של ספורט מאומץ - חמש פעמים בשבוע וזה נורא קשה ואם אני לא אוכל מספיק זה לא יעזור לי כמה שאני שאני יתאמן אני לא יגיע ל1200 קלוריות כי כדי לשרוף קלוריות צריך להעלות את הדופק אבל אם לא אוכלים אין אנרגיה ללב ולא משנה כמה שאני מתאמץ ותאמיני לי שאני קורעעעעעעעעעעע את עצמי אבל אם אני לא אוכל - הדופק פשוט לא עולה!!! ואז השעון דופק שלי מראה שאני בקושי שורף קלוריות ואני לא מגיע ל1200 קלוריות לאימון וזה בשבילי אסון אז אמרתי לעצמי ככה: אני בין כה וכה לא יורד במשקל אני כל היום ישן ויש לי סחרחורות והדופק שלי דמוך כי אני בקושי אוכל אין לי כח לעשות ספורט אני לא עושה כלום אבל כ-ל-ו-ם כל היום כי פשוט אין לי כח לזוז אז אני חייב לאכול רק כדי שיהיה לי כח לעשות את הספורט שלי! ואתמול התאמנתי בבוקר וחזרתי הביתה ואכלתי עוף שלא אכלתי בשר כבר המוווווון זמן כי אני חי רק על לחם וגבינה ולפני שהלכתי עוד פעם לחדר כושר בערב לא הייתי כל כך רעב אבל ידעתי שאם אני לא יאכל לא יהיה לי מספיק כח לאימון ותכננתי אימון קשה (שעתיים ספינינג) אז ממש אמרתי לעצמי שאני חייב לאכול ואכלתי בתכלס לא אכלתי כל כך הרבה בסופו של דבר 1850 קלוריות ושרפתי באימונים 1500 ככה שעדיף לאכול ולהתאמן ולהרגיש את ההרגשה הכיפית הזאת מאשר לא לאכול בכלל ולהרגיש מסכן ושאין כח לזוז ככה לפי דעתי

אוףף.. נמאס לי.. כל כך נמאס לי!!!. אתמול, למרות שאני בדיאטה, אכלתי עוגה. כן עוגה! חטא!! עונש!!. אז לא מספיק שהקול הפנימי הזה בראש שלי צעק עליי, ולא מספיק שעיניתי את עצמי, אמא שלי ואחותי התחילו לצחוק עליי, שאני "כאילו" בדיאטה.. שאני עושה דיאטה ואוכלת עוגות!. אני לפחות עושה ספורט!!! ומה אמא שלי מדברת בכלל?! היא לא יודעת על ההרעבה, ועל הנסיונות שלי להקיא, על המשלשלים.. ומי כמוה יודע שזה כל כך קשה לרזות?!!? אז מה היא מתחילה לצחוק עליי?!? בגלל זה אני לא אוכלת ליד אנשים.. בגלל זה הרעבתי את עצמי.. בגלל זה כשאני אוכלת אני לא מרגישה שאני בדיאטה.. בגלל הערות מהסוג הזה... ועוד דבר, אני לא מאמינה, אבל אחותי, שגדולה ממני בשנתיים, היא כמעט במשקל שלי, היא שוקלת קילו יותר ממני!. אמנם אנחנו אותו גובה, אבל עצם זה שאחותי שוקלת כמוני.. זו בושה בשבילי!. ואתמול, הלכתי לדודים שלי , אז לבשנו אותה חולצה, רק שעליה החולצה הייתה יפה, ועליי לא. כי לי יש בטן-ולה אין.. ואז הדודים שלי אמרו עליה שהיא רזתה.. ועליי-את יודעת מה. שנהייתה לי בטן!. אוףף הבטן הזאאאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת נמאסס לי!!!! אמנם הדיאטה שאני עושה עכשיו היא טובה, אבל זה לוקח זמן!! ובגלל זה ההרעבה יותר משתלמת.. אבל אני לא רוצה להרעיב את עצמי.. כי זה או שיש לך אח"כ בולמוסים, ואם את יודעת להקיא אז יפה לך, אבל אם לא [[כמוני]] אז את בבעיה... ואני ממש כבר בכיתי!. ואני בחיים לא חשבתי שאני [אני!!!] ייבכה על הבטן שלי.. וכשאני חושבת על זה, הכל התחיל מה"דיאטות" הכלל!. למה לעזאזל, כששקלתי 36 הייתי צריכה דיאטה? למה?!!? עכשיו אני נלחמת כדי להגיע ל38.. וכששקלתי 36 עשיתי "דיאטה".. ואחר כך התחלתי לטררוף אוכל.. ומשם הכל התחיל.. אוף מה עבר לי בראש!? אז אחרי שבכיתי, וקצת חשבתי.. החלטתי לקצץ קצת בארוחות שלי, ולא לאכול כלום!!! אבל כלום!! בין הארוחות. כלומר, ארוחות ביניים... ואם אני לא ייאכל כלום בין הארוחות, ויקצץ לעצמי קצת בארוחות, וספורט כמובןן והרבהההה כפיפות בטן-אני יצליח..נכון?! הלוואי והייתי יכולה ללבוש חולצה צמודה מבלי להתבייש.... בגלל זה רוב הזמן אני לובשת חולצות רחבות.. כדי שלא ייראו... אוף.. הייתי עושה ה=כ=ל כדי לרזות... ה=כ=ל!!!!!!!!! טוב..לפחות חצי כבר עשיתי.. החצי הרע. **חמודה**

שבגלל ההרעבות יש לך בולמוסים!!! אני מסביר את זה שוב פעם ושוב פעם הגוף דורש דלק ולכן אחרי הרעבה של כמה זמן הוא כבר לא מסוגל לעמוד בפיתוי ואת חיייייייייייבת לאכול הרבה ואז את גם דופקת את עצמך פעמיים כי אז אחרי מצב של צום בגוף חוסך בחילוף החומרים ואז כשמגיע לו אוכל הוא אומר "יופי אחרי הבולמוס הזהנ הרי יגיע לי עוד פעם מצב של צום אז אני יאגור את הכל כשומן כדי שיהיה לי לצום שיבוא אחר כך!" ואז את כל הבולמוס הוא אוגר ואוגר ולא מבזבז אף טיפה ואז עוד פעם את צמה ועוד פעם מבלמסת והגוף אוגר את הכל ובטח שאת עולה במשקל!!! בנות יקרות!!! תתחילו לאכול 4 ארוחות ק-ט-נ-ו-ת ביום זה קשה אבל רק ככה תרדו במשקל מה לאכול? כמה לאכול? איך לאכול? מתי לאכול? זה כבר תלכו לדיאטנית והיא תגיד לכם

סוף סוף דברים נכונים , כמה צדק יש בדבריך , כל הכבוד ,

חמודונת שלי יקרה ואהובה שלי.. מצטערת על הסבל שאת עוברת מבינה את העיניים במראה שרואה את האמת שאת בחרת..בעיוות המציאות והאש באמונה שאת הצודקת..והמנצחת במלחמה נגד עצמך.. ממש כואב לי בלב..אבל הנה זה עוד אחת מהפעמים שהייתי רוצה מטה קסמים וזה לא עובד ככה!! תגידי אמא שלך לא מציעה לך ללכת לטיפול, שיחות וכו'? אוף חבל שהן לא ממש מבינות או בודקות מה זו ההפרעה הזאת ואיך אפשר לעזור ולפתור זאת כי אפשר!!!!! מה נותר לי לומר..השיכנוע שלי להסביר לך כמה את זקוקה למישהו שיראה לך את הצבעים מעבר לים בו את שוחה באותה נקודה.. שולחת לך חיבוקים גדולים ונשיקות ומתפללת שיום אחד תפקחי עיניים לרווחה אבל אמיתיות ותכירי בבעיה הגדולה שלך ומשם יבוא לך רצון לפעול ולהפסיק את מעגל הייסורים.. שלך חיבוק ענקי דינדין

במלחמה נגד עצמי?? מזתומרת??? חחחחח שאמא שלי תציע לי ללכת לטיפול??.. היא אפילו לא יודעת!.. היא בכלל לא יודעת מה עברתי\עובר עליי..!! וחוץ מזה.. היא האחרנה שיכולה להבין אותי.. רק מנסה להאכיל אותי כל הזמן.. לפעמים כשאני רבה איתה.. אני לא אוכלת כדי לעצבן אותה! כי זה ממש מעצבן אותה שלא אוכלים.. אני לא יודעת אם זה בגלל הדאגה שאני יישאר רעבה, או בגלל שהיא לא רוצה לזרוק אוכל כי היא נורא התעייפה לבשל אותו.. למי אני זקוקה, דינדין?! למי??? כל מי שאני יילך אליו..אף אחד לא יכול לעזור לי!. אני עושה דיאטה רגילה ונורמאלית!. 3 ארוחות,ספורט,כפיפות בטן... כל השאר זה רק מחשבות, תחושות..פגיעות. מישהו יכול לטפל לי במחשבות?! מישהו יכול לתת לי דרך לא להיפגע?? מעצבן שגם אם יהיה לי את היום הכי שמח, פתאום, בלי שום קשר אני ייזכר בבטן שלי וייתעצב.. כאילו זה כמו מישהו, שאיבד מישהו שיקר לו...למרות שיהיה לו שמח, ונחמד ויהיה "תחליף" למישהו היקר הזה-תמיד, פתאום, הוא ייזכר במישהו שהוא איבד!. ואז הוא יהיה עצוב.. אני אותו דבר אני איבדתי משהו יקר לי- את הרזון שלי.. זה משהו שייצג אותי!!. ועכשיו גם אם ממשכים לאהוב אותי, לתת לי, להעניק.. ואני יהיה שמחה.. תמיד אני ייזכר שאני לא רזה כמו פעם.. שאולי אני גם לא יהיה... אבל אני מעדיפה להאמין שכן..שאני יצליח...! אז עוד 4, קילו.. עוד 5 קילו.. וזהו.החיים שלי ייחזרו היות טובים ומאושרים. אני מקווה.. כי לפי מה שאת אמרת פה, ולפי מה שאחרים אמרו פה.. זה לא נכון..אבל.. לכי תדעי.. אולי אצל כל אחד זה משהו אחר!. אבל אולי, כמו שמישהי כתבה פה, אולי זה כבר לא עניין של המשקל.. אולי זה עניין של התמכרות?!... אובססיה?...לא יודעת. אני מקווה שלא. ד"א. וויתרתי אתמול והיום על ארוחה. אני מקווה שאמא שלי תאהב את זה. שעכשיו הא כן תאמין שאני בדיאטה.. **חמודה**

שלום לכולן, הלוואי שמישהו היה אומר לי לפני שהתחלתי את כל הבלאגן הזה של להקיא את מה שאני אוכלת או לא לאכול בכלל - שזה לא שווה את זה !!!!!!!!!!!! לא כייף להיות רזה - זה לא מה שיעשה אותך מאושרת !!!!!!!!!!!!! זה רק מזיק והורס ואני כל כך מנסה להפסיק אבל זה לא מצליח ואני רוצה להראות כמו פעם כבר לא איכפת לי להיות קצת שמנה כי להיות רזה זה רק מכער - לחיים מוכנסות ובטן שדבוקה לגב - אנחנו רק נראות מסכנות אנחנו לא נראות יפות ! אם יש פה מישהי שעוד נראית בריאה ויפה ועוד לא הזיקה לעצמה - תעשי הכל כדי להפסיק את זה עכשיו - אם אתן רוצות לרזות תאכלו ותעשו ספורט - זו אולי דרך ארוכה יותר אבל כל כך שווה את זה כי כמו שהרבה בנות פה יודעות - זה קשה לצאת מבולימיה ומאנורקסיה - זו מלחמה !!!!!!!! ובסוף אני רק שונאת את עצמי שהתחלתי עם זה בכלל - אני עכשיו עובדת על זה ונאבקת כדי להיות בריאה ולראות טוב - זה לא מה שחשבתי שיהיה - התגובות שקיבלתי על זה שאני רזה לא היו מחמאות ואל תחשבו לרגע שתוכלו לעצור מתי שתרצו - כי ברגע שמתחילים לרזות בצורה כזו - זה לא רזון יפה זה רזון מכוער אני מקווה שתמשיכו לקבל עזרה וכל הבנות שרושמות פה שהן היו רוצות לרזות בחזרה ויש להן הפרעת אכילה - תחשבו על זה טוב ותלכו כמה שיותר מהר לקבל עזרה - אתן לא רוצות לרזות ככה - תמשיכו לאכול בצורה בריאה ותעשו ספורט עדיף להיות מחוטבות ויפות מאשר עצמות מכוערות ! בהצלחה לכולן וגם לי ...

לא כיף להיות רזה?! את צוחקת???? ברור שזה כיף!!!!!!!! הלוווווווווווווווווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאי והייתי רזהההה!!!!!!!!!!!!!! ואני אמנם אוכלת ועושה ספורט, שזה יותר נוח מהרעבה.. אבל אם מדברים על זמן כבר עדיף הרעבה... מזתומרת זה לא מה שחשבת שיהיה?? חשבת שתיהי רזה ונהיית מה?.. ולמה התגובות שקיבלת שאת רזה לא היו מחמיאות?! הלוואי ואני הייתי מקבלת תגובות שאני רזה.. כי בינתים אני מקבלת תגובות שנהייתה לי בטן... אוף, הלוואי היית רזה. **חמודה**

מתוקה שלי זו אכן מלחמה עם עצמינו..ועל חיינו אבל שווה לנו.. לחיות חיים טובים בלי ההתעסקות באוכל לא כן?! להיות רגילים!! אני הבראתי..ואני אחרי כי לא וויתרתי לעצמי וזה כדאי..!! שלך באהבה.דינדין.

לא הייתי כאן קרוב ל 4 חודשים אני חושבת.. אפילו יותר. היללוש, בנות .. ממ, בפעם האחרונה שהייתי כאן, הייתי בשליטה, שלא רציתי להקיא לא הקאתי.. שלא רציתי לאכול, לא אכלתי. הנה אני, חלשה מתמיד, המון זמן אחרי. אני בולימית, אני מקיאה פעם-פעמיים ביום .. ואני לא מצליחה להקיא טוב, בכלל. אני מקיאה בעזרת מקל שמורחים איתו שעווה.. כי הידיים שלי כבר לא מזיזות לגוף שלי, ולא עושות שומדבר. ממ, אני לא אדם שמח, רע לי.. והחיים שלי חרא. כול מה שאני חושבת עליו זה רק מתי אני אוכלת.. אני כבר לא בקיץ. ואוו, בקיץ הייתי אנורקסית. שקלתי 47 ואני 1.76. ואווווווו כמה כיף זה היה. לא אכלתי כלום .. לא רציתי לאכול. היום אני כולכך מנסה לא לאכול.. אבל זה משתלט עליי, אני אוכלת כול היום.. וחלק אני מקיאה.. וחלק לא. הגרון שלי כבר מת.. היה לי טיול שנתי וניסיתי להקיא פיצה וירד לי מלא דם מהגרון, מרוב שהוא חרוך. אני ילדה מסכנה, לא מרחמת על עצמי.. אבל אמא של חברה שלי תמיד אמרה לי אין ילד עצוב, יש ילד מסכן. אז עצוובה אני לא, כי זו אשמתי.. זה המוח שלי, הנפש שלי, ואני הרסתי אותה. אני העליתי במשקל ואני שוקלת 51 עכשיו,והבטן שלי והרגליים שלי לא כמו פעם.. והיום אני לא נראית אנורסית. בכלל . אני נראית כמו שכולם אומרים " ממש טוב ".. מבחינה גופנית.. ו-"בר אבל עדיין אם תוסיפי קצת ציצים ותחת זה יהיה יותר יפה".. אז שיזדיינו כולם, סלחו לי. אני רוצה חזרה את הרזון שלי .. אתם יודעים מה ? לפחות את השליטה עצמית שנאבדה לי..למה אני לא מצליחה להקיא לעזעזאל כמו שצריך ? למה אני לא מצליחה להשתלט על היצר של לאכול ? אוכל זה מגעיל!! ככה תמיד הייתי.. אוכל זה רע רע.. ואיזה גוףףףף רזה היה לי.. ואוכל זה רע הייתי אומרת לעצמי, ולא הייתי אוכלת. והייתי רזונת. והייתי הכי יפה . מה קרה ?

מה שקרה שאיי אפשר להתקיים לנצח בלי אוכל!!! מה לעשות!?פשוט איי אפשר!!! וזה אשליה אם את חושבת שכן בדר"כ בהתחלה הצום עוזר ובאמת מרזים אבל אחרי תקופה מסוימת כבר לא הגוף מתרגל "לעבוד" על כלוםם! ואחר"כ כול ביס קטן שאוכלים נאגר כשומן!!! ומפעם לפעם משמינים יותר! ובגלל כול הצומות הממושכים יש אחר"כ הרבה בולמוסים שקורים אם רוצים או לא רוצים! אין לך מה להאשים את עצמך... את לא אשמה!! לרחם על עצמך גם לא יעזור... ואם הקאת דם...זה מאוד מאוד מסוכן יש מצבים שזה בגללל שנקרע הוושט את חייבת לעשות בדיקות וכמובן לא להקיא! וכול זה לא יקרה ביוםם אני יודעת ומבינה אותך אבל אל תמשכי את הזמןן כי זה רק ניהיה גרוע יותר ואת יודעת! אז כדאי מאוד שמעכשיו תאספי את כול הכוחות שנשארו ותראי לאיפה את ממשיכה מפה איך את מרימה את עצמך למעלה!!! ותזכרי שאת רק בנאדם ושום דבר לא יקרה ביום אחד הכול זה תהליך מאוד ממושך וצריך הרבה סבלנות! אז באמת תשמרי על עצמך כי את חשובה!! תרגישי טוב אני

ברוש מתוקה כמה פעמים אני אזכיר לך אוכל=דלק כדי לחיות?? האוכל אינו רעל כפי ששמת לב שאת אוכלת זה לא הורג אותך אלא המחשבה שלך איך להוציא את האוכל מהגוף או המחשבה על האוכל זה מוציא אותך מדעתך את עדין מדגמנת?? ברוש מתוקה הילונת לימדה אותי משהו אל תלחמי בזה.. תני לגוף שלך לנוח מההקאות ומהכל הרבה זמן אני לא כתבתי ובזמן שלא כתבתי למדתי על עצמי המון כמה אני חכמה ואני לא אתן למחלה להרוג אותי (היום ישנה מחלה שכן יכולה להרוג אותי בלי לשלוט ש% גבוה זה מה"א לדעתי) באהבה דניאלה שבוע טוב מלאכית

היי דניאלה יקירה, ושלום לך אני .. ממ, נתתי לעצמי שבוע מנוחה מההקאות. בטיול השני, אחרי שהקאתי את הפיצה.. אמרתי לעצמי זיין עם כול העולם. נמאס לי להיות שונה מכולם.. זאתי שכולם אומרים באוטובוס "הנה בר הולכת להוציא חסה".. וכולם יושבים עם הבמבה והנחשים. אז בטיול הזה החלטתי להתמרד עם הנפש שלי .. לתת לגוף קצת. שיחקתי אותה כול הטיול כאילו אני נהנית, ובאמת שניסיתי ללמד את עצמי שזה עניין של כמה ימים של טיול שנתי, תהני.. תאכלי. ובאמת, זה היה כיף. אבל זה היה כיף עם המון סבל וכאב. כי בשבילי, לראות תוצאות של קילו שמונה מאות יותר, זו תוצאה.. וזה סבל. אני אוהבת קלילות, אני אוהבת שמרימים אותי ואומרים אוי בר, כמה את רזה.. אני אוהבת להרגיש כמו נוצה, חסרת משקל.. אני אוהבת את העצמות שלי בולטות, ואני אוהבת את החוסר אוכל. אני אוהבת את החוסר הזדקקות לו, את החוסר מעש סביבו. התחושה הזו כבר בגדה בי.. היא הולכת ומתרחקת ממני, אומרת לי שלום מרחוק, ומזכירה לי לפעמים איזה טוב היה לי איתה, ולמה עזבתי אותה. אני מנסה להסביר לה, שאני לא שולטת בשומדבר שקורה לי לגוף.. אני בכלל לא רציתי להיות שאננה, אני לא רציתי להגיד לה שלום.. לא, אני לא רציתי שהיא תבגוד בי, תלך למקום רחוק. אני רוצה אותה פה. את ההקאות אני שונאת.. אני לא טיפוס של מיה. אני טיפוס של אנה. כי יש הבדל מאוד גדול בין השניים, מאוד. מיה היא טיפוס בלי שליטה.. היא עושה משהו, מתחרטת עליו. היא לא שולטת.. היא רצה למקום אחר, להיטהר. להוציא משהו שהיא הכניסה ועושה לה רע. אבל היא הכניסה אותו.. היא לא שולטת בעצמה. אנה, היא טיפוס אחר לגמריי. היא טיפוס שעזב אותי.. הלך לחפש מקום טוב יותר, ואני משתוקקת לה כמו בחורה שנבגדה והבחור שהיא כולכך אוהבת, עזב אותה, ולא מראה סימני חזרה, ואין לה מה לעשות, היא כבר מיואשת. אנה, היא טיפוס עם שליטה עצמית. היא טיפוס שיודע להגיד "לא" מתי שהיא רוצה. ויש לה שליטה עצמית בכל מקום, בכל שעה. היא גם הטיפוס הרזה יותר.. הקליל יותר. הטיפוס שיש לו יותר שליטה וביטחון. היא לא תלויה בשום דבר, היא לא מתחרטת, כי היא לא עושה . אנה עזבה אותי.. ומיה חיה בתוכי. אני לא רוצה אותה. אני לא הייתי רוצה להגיד לשניהן שלום, כי אני סובלת מהן.. אבל הן מביאות לי אושר רגעי ומאוד קצר כשאני מגיעה אליהן. ושומדבר בחיים לא יותר משמח מהאושר הרגעי הזה, שהוא כבר מעבר לגוף הרזה והירידה המסיבית במשקל.. זו השליטה העצמית, היכולת לשלוט. היכולת להגיד לגוף שאני הבוס, לא אתה. אני חושבת שהרדיפה של כולנו סביב ה"משקל האידיאלי" כמוהן שמורכב, והמרדף שלנו אחרי הבלתי מושג.. הוא לא עניין של משקל כבר ממזמן. אנחנו כמו נרקומנים, והרזון, השליטה, הקלילות, הרעב , הם הסם שלנו. ולא כדאי להרחיק נרקומן מהסם שלו, אחרת הוא מאבד כל שפיות אפשרית . אוהבת בלי סוף. בר

אוי בר יקרה שלי..כל כך הרבה מרירות ורוע בדברייך..מקווה שתגיעי לאיזשהו טיפול שיעשה לך סדר..בדברים בקשר לאוכל..בהתייחסות למזון שהוא הזנה ולא רע ואוייב ודווקא טעים ונפלא..אפילו שכרגע לא תראי זאת.. הנפיחות והעליה במשקל רק מהבולמוסים כי לעולם לא נצליח להוצי ממש הכל וזה פול קלוריות.. לכי לטיפול אני דואגת לך ומקווה שתעזרי לעצמך שתראי חיים יפים יותר..בלי ללכת ולצפות במבטים או במה הם חושבים עליי?!! נשמה שלי פה למענך..בכל עניין ודבר שבוע טוב דינדין

אני לא חושבת.. קשה לי להאמין שאני אצליח. כל בולמית או אנורקסית שאני מכירה או שמעתי, הבנתי שמצליחות להיפטר מהמחלה אולי ב 60 אחוז. בחיים בחיים לא בבמאה. אני מאמינה שיש מקרים נדירים, כמו הילה אולי.. אבל עדיין, הפחד מהמשקל.. הרזון של אחרות, זה תמיד יהיה דבר נחשק.. זה דברשלעולם אני לא אצליח להיפטר ממנו. אני לא מאמינה שאפשר לצאת מזה.

הי. למעלה משש שנים שאני בהפרעות אכילה. כיום אני הרגלתי את עצמי לאכול רק פירות וירקות. אבל משום מה מאז שהתחלתי טיפול הומופאטי חזר לי המחזור ועליתי במשקל. אני מפחדת ומפריע לי אני מרגישה שמנה ונפוחה. אני לויעסת 4 חבילות מסטיק ביום. כל היום לועסת!!!! אני מפחדת. לקחתי בעבר פלוטין ורזיתי באותו זמן..... מה קורה לי??? אני כל הזמן נפוחה. בהתחלה הייתי אוכלת יותר אבל הייתי יותר רזה!!!!

היי לילו אני גם סובלת מהפרעות אכילה , די הרבה שנים , יותר מ-6- , ומעולם לא קבלתי שום כדורים , גם לא טיפלתי בנושא בצורה מקצועית למעט טיפול אצל דיאטנית , עושה רושם שהכדורים שלקחת עזרו לך עם התופעות של ההפרעת אכילה , וברגע שאכלת נכון , הדברים הסתדרו לך , וכשאוכלים נכון , אז כל המערכות מגיבות טוב , ובמקרה שלך רזית , איזה כייף לך , מפני שאני בקושי הצלחתי להשיל מעלי כמה קילוגרמים , ונשברתי , אז אולי את צריכה לחזור לטיפול הקודם שלך , לא יודעת באמת , בכל אופן מאכילת פירות וירקות בלבד כל היום אני לא חושבת שאפשר לרזות , החשוב הוא לאכול מהכל ובכמויות נכונות , אני עובדת על זה עכשיו , מקווה שעזרתי לך מוטרדת

שלועסים הרבה מסטיקים זה מנפח!! בעיקר שזה כול היום......... גם יותר מידי ירקות ובעיקר כרוב זה מנפח-לא משמין מנפח!!! ויכול ליהות שבגלל שאת נפוחה אז יש עלייה במשקל אבל זה לא אומר שבאמת השמנת!!!רוב הסיכויים שזה בגלל נוזלים וכו'... אם את בטיפול תנצלי את זה ובאמת תנסי לצאת מזה ולעזור לעצמך כמה שאת יכולה!! ורציתי לדעת כמה זמן לקחת פלוטין??? למה??? והאם זה עזר? זה הוריד לך את התאבון?? אני כרגע לוקחת פלוטין התחלתי לפני שבוע בערך ובאמת הרגשתי שירד לי התאבון אבל אני לא יודעת כמה זמן זה יימשך ככה... תרגישי טוב ושבת שלום אני

לילו יקירה זה טוב שאת בטיפול הומופטי הלוואי עליי ליכנס לטיפול כזה לא ה"א (הסכום הכסף שזה 200 שקל לטיפול פעמיים בשבוע זה המון עבורי בשל התקציב הדל שאני מקבלת) עצם זה שאת עלית במשקל וקיבלת מחזור זה מצויין והרגשת הנפיחות היא בגלל עודף נוזלים בגוף אני אחרי שהשמנתי 10 קילו הרגשתי נפוחה המון בגלל שהה"שמנה" שלי זה בגלל העודף נוזלים שיש בגוף כי הגוף לא יכול פתאום לעלות מהר במשקל רק בעודף נוזלים לכן אין חשש מ"שומן" בקשר למסתיקים אפסיקי מייד כי המסתיקים רק גורמים למיצי קיבה לעבוד בלי אוכל וזה יכול לדפוק לך את המערכות בגוף ויכול לפתוח לך חיידקים מכל סוג שהוא ויותר מזה חומציות בקיבה גורמים לבעיות רציניות שמרי על עצמך וברוכה הבאה דניאלה

6 שנים המון זמן..והמוזר הוא שכולנו מודעים שיש בעיה קוראים מתעניינים..רוצים פיתרון ולא עושים כלום בעצם..למה?? פני לטיפול כי זו בעיה שלא תיפטר כך סתם!! מאחלת לך כל טוב אשמח לעזור לך מכל הלב..ותדעי שאני כאן תמיד..וטוב שבאת ברוכה הבאה.. דינדין

ישנה כתבה בעיתון ידיעות אחרונות במוסף 7 ימים על האנורקסיה.. שבת שלום דניאלה

סובלת מבולימיה כ-8 שנים, כיום אני בת 24, נשואה ונמצאת החודש החמישי להריוני. אני מקיאה כמעט כל מה שאני אוכלת. עליי לציין שבמשפחתי יודעים ש"הייתה לי בעיה" וחושבים שהיום אני בריאה וכך גם בעלי... מצד אחד אני רוצה לזעוק לעזרה ומצד שני אני מפחדת שמישהו ישמע... אני לא יודעת מה לעשות ומתה מפחד שיקרה משהו לעובר שלי.

היי מודאגת אני חושבת שאת צודקת בפחד שלך ,אם כי לא עד כדי גרימת נזק לעובר , אבל בהחלט נזק רב לעצמך עם ההריון , אם את לא אוכלת ורק מקיאה גם העובר שלך מקבל פחות מזון ,ויכול להוולד אולי קטן יותר , או משהו אחר , רצוי שתפני בהקדם אפשרי לייעוץ , אפילו עם הגניקולוג שלך אם את לא רוצה שידעו , בהצלחה מוטרדת

הי, בתור אחת שעכשיו נכנסה לתל השומר... ותאמת כמה שקשה פה לפעמים.. אני מחזיקה מעמד ומתמודדת יפה יחסית... כי אם כבר אני פה, אז עד הסוף.. אני אומנם לא בולימית, אלא אנורקסית.. אבל יש פה מכל הסוגים.. והייתי ממליצה לך בחום לפנות לפה בהקדם האפשרי. הטל שלהם לא נמצא כרגע לידי, אם תרצי אתן לך אותו. יש להם את כל הכלים לעזור לך ולתמוך בך, ולהנחות אותך להחלמה...! ואני חושבת ששבהחלט קיים סיכון משמעותי לעבור ולך! את נמצאת בתת תזונה, אני רואה את זה פה, כולנו מקבלות ויטמנים ותוספים.. מקפידים איתנו על ארוחות נכונות בזמנים מסויימים.. חוקים נוקשים אבל הכל לטובתינו! יש פה גם אישפוז יום. באמת אל תתביישי, את חייבת את זה לך ולעובר שלך! מאחלת לך המון בהצלחה! ומקווה שאולי אראה אותך פה! לילה טוב ושבת שלום!

רציתי לבקש ממך לבוא להתייעצות פה בנושא שלך, באמת שכדאי לך. תתקשרי תדברי עם אביבית המזכירה 035305101! ואני רוצה לשמוע שעשית את זה! תרגישי טוב והמון בהצלחה!

למודאגת שלום אולי את לא מודעת לזה אך אני רוצה לומר לך דבר חשוב זה נפלא שנכנסת להריון אל תפשלי בזה כי המון בנות בה"א היו רוצות בשלב מסויים ליכנס להריון(אני מאוד רוצה ליכנס להריון ושלא היו לי בעיות) לכן פני לעזרה שתוכלי לעזור לעצמך ולעובך שלך דניאלה שבוע טוב

אני הייתי בדיוק במצבך רק יותר קטנה.. הייתי בת 20 אחרי צבא נישאתי ונכנסתי להריון..וזה מה שנתן לי דחיפה להפסיק..חששתי לחיי העובר..וזה יכול לגרום למומים היית רוצה? חס ושלום!! את מיידית חייבת טיפול מיידת!!את עלולה לגרום לסיבוכים ובעיות בעובר!! הרי לבטח שמעת שאפילו ביות אצל ההורים לפעמים מועברים לנכדים..אז את עצמך מחסירה כל כך הרבה מלחים ודברים..שמעי לי תספרי ותבקשי עזרה דחוף!! אני הפסקתי לגמרי בהריון עד הגירושים שלי..והרשיתי לעצמי לאכול הכל..ידעתי שאני בהריון...ומותר לי..ולמדתי לאכול כי גרתי אצל חמתי שנה..ואז זהו עד הגירושים והמשבר!! כדאי לך שלא תגרמי נזק שתבכי עליו כל חייך!! דחוף.. אוהבת דינדין

הכתבות נהדרות , יש הבחלט מה ללמוד מהן , אני העתקתי לי את הכתובות שלהן כדי דאוכל מידי פעם לחזור ולקרא אותן , אולי אפילו ברגעי משבר תודה לך , נפלאה , שבת שלום מוטרדת

את נפלאה..וכל מילה מיותרת.. נכון לקרוא אותם שוב כל קריאה מחדדת את המוח ומכניסה לתודעה..כמו מנטרה!! נשיקות והמון חיבוקים באהבה דינדין שבוע טוב

http://www.shlavim.com/

זה די מצחיק... היום, במהלך שיטוט ברשת, הגעתי אל האתר הזה במקרה. נשמע מעניין... אני מבינה שהופנית לשם על-ידי הפסיכולוגית שלך... אני אשמח לשמוע יותר פרטים על המקום, אם יש לך. תודה!

דינדין וכולם שלום.... במכתב האחרון שלך "מחבקת אותך עכשיו..."(גם אני) כתבת לי לחשוב מה גורם לי לבולמוס.....לא הצלחתי להבין כי..אצלי זה אוטומטי...הבית ריק=בולמוס...למשל אם הייתי גרה לבד אולי הייתי מצליחה להבין...אין לי איזהשהו זעזוע שבאותו יום מסוים גורם לי לבולמוס...פשוט המצב התמידי שלי הוא חוסר מטרה וחוסר כל הנאה מהחיים....אני יודעת שאני חייבת למצוא לעצמי "גירויים" חדשים...כמו שהיה לי פעם...שהם אלו שיתנו לי את הרצון לחיות שוב...אבל יש לי עכשיו את הלימודים האלה שאני חייבת לסיים.(והדבר היחידי שאני מצליחה בו עכשיו זה להיכשל...)..ואין לי מה לעשות בנדון...אני שונאת את החיים שלי ...אבל אני חייבת להחזיק מעמד עוד כ-שנתיים.......אני לא פורשת.... גם כשאני מנסה לעשות את הדברים שבדרך כלל נחשבים כ"כיף" בעיניי אחרים הם לא נראים לי כמהנים בכלל.....אני צריכה ריגושים חזקים יותר.....כנראה... אם הייתי מספיק "מיוחדת" לחלות ולהתאשפז...אז למה אני לא מספיק "מיוחדת" בשביל לעזוב הכל ולהתחיל חיים חדשים???שמחים יותר????

היי קראתי מה שכתבת תתאמצי!!! קודם כל זה העניין מה קורה שאף אחד לא בבית? מה את מרגישה (עזבי תאוכל) שיש לך חופש? שאף אחד לא מבקר אותך? שאת לא חייבת לעמוד בציפיות של מישהו? מה קורה? שנית..תראי רצית ללמוד כי את רצית או כי רצית להוכיח למישהו משהו? ההורים? חברות? כי אם לא היית לומדת אז מה? היית מרגישה לא שווה? האם יש דברים שאת עושה רק בכדי לרצות אבל בתוך תוכך את לא צאמינה בהם והיית רוצה לעשות משהו אחר? הקונפליקט בין רצונותייך לבין העשייה מתוך כפייה על מנת לרצות הוא שגורם לך למרוד במוסכמות ופה הנה אתם לא רואים אבל אני שוברת..מה שנראה אצלכם בסדר את נלחמת בעצמך ועושה בולמוס נכון? אז איך להתחיל? קודם כל את כבר לומדת אז עשי זאת בכייף ותסיימי זאת לפחות..את חייבת למצוא דרך לכבד מה שאת רוצה בלי שום קשר למה יגידו או יחשבו...לכל אדם יש את זכות הבחירה אפילו אם בבית התחושה אחרת...עשי דברים רק למען עצמך בלי להרגיש נקיפות מצפון...נניח חוג, מסאז..משהו שאת אוהבת!! ותנסי לשבור את האוטומט..כלומר כל פעם..שאין מישהו בבית..נניח שימי מוזיקה ותעשי אמבטית שמנים..או משהו שאת תבחרי..עד שזה יהפוך להרגל ולא תרוצי לאוכל אוטומטית כשהבית ריק.. את צריכה טיפול מתוקה שלי..אני יודעת ומבינה בדיוק על מה את מדברת אבל און ליין זה קשה ..את צריכה ללכת לדבר לפרוק להתייעץ.. אשמח לייעץ לך אם תרצי למי לפנות.. ובית חולים לא יעזור אם לא תעזרי לעצמך לבד!!אין להם קסמים..ההיפך זו יציאה משיגרת החיים שאח"כ לחזור אליה זה גם תהליך.. להיפך אני ממליצה על תהליך בשילוב עם החיים הרגילים למי שיכול כמובן... אשמח להתעדכן..דואגת לך..וחושבת עלייך חיבוק דינדין

יש לי שאלה.... לאחרונה נתקלתי המון בכל מיני כתבות על ריפוי של הפרעות אכילה בעזרת טיפול הוליסטי.... מישהו יודע מה זה במקרה???האם זה טוב??כמה עולה?איפה???

אולי תבררי במקום שקראת את הכתבות..דרך אגב מה כתוב שם מה כולל טיפול כזה? מה השיטה? ויכול מאוד להיות שזה יעזור יש המון דרכים להבריא מה שחשוב הוא לעשות את הבחירה לחיות ולרצות להבריא..ולעשות!! כל דרך נפלאה..וחשוב שהיא תתאים לאדם המסוים..ושהוא יתחבר לדרך ריפוי כי אז הוא מקבל את זה מבפנים וזה נפלא!! תבררי אשמח לדעת גם פרטים!! המשך יום טוב ובהצלחה.. כוח ותמיכה באהבה דינדין

מצאתי מאמר לגבי כללי להעלאת הדימוי..קחו את הטיפים נטובים תיישמו.. הערכה עצמית גבוהה היא שלב חשוב, שבדרך כלל אין מודעים לו, כאשר אנו רוצים לרזות. אך זהו חלק חשוב ביותר איננו יכולים לרזות ולשנות את הרגלי אכילה שלנו ללא שינוי מעמיק בדרך ראיתנו את עצמנו. למחשבות שלנו יש השפעה עצומה על הצורה שאנו נראים אם נאמין שאיננו יכולים לרזות לא נרזה אפילו אם מאוד נרצה ונתאמץ. אם נאמין שלא משנה מה לא נהיה מושכים לעולם אכן לא נהיה מושכים לא משנה מה נלבש לא משנה כמה נרזה. הנה לפניכם תרגילים אחדים אשר יעזרו לכם לחזק את הדימוי העצמי. ראו את עצמכם כמושכים ונאים כמו שאתם. היו גאים בהופעתכם. טפלו וטפחו את עצמכם - במספרה נסו תסרוקת חדשה ומחמיאה, בחנות הבגדים קנו בגד חדש שיתאים לכם ושתרגישו טוב בו. חשוב שתלמדן לאהוב את עצמכם בצורה הנוכחית, לפני שהורדתם במשקל. אחלוק איתכם סיפור של אחת מהלקוחות שלי, אישה נאה שסיפרה כיצד מכריה מתלוננים ומבקרים את משקלה העודף. בצעתי עם אישה זו הרפיה ובעזרת דמיון מודרך ראינו איך היא אישה יפה ומיוחדת הכי יפה בעולם והתרכזנו בתכונות היפות שלה. כמו כן כמשימה לבית ביקשתי ממנה להעביר יום אחד כשיא מדמיינת שהיא האישה היפה ביותר בעולם. בפגישתנו הבאה סיפרה לי האישה כי אנשים זרים החמיאו לה על מראיה. העיקרון הוא שאם אינכם מעריכים את עצמכם, גם אחרים לא יעריכו אתכם. היו נחמדים כלפי עצמכם. קנו לעצמכם פרחים, כרטיסים למופע שאתם אוהבים או ספר שרציתם בו. אל תחכו עד שתרזו כדי לעשות זאת והתחילו לחיות. התרכזו במעלותיכם. האם יש לכם חוש הומור? האם אתם טובים במקצוע שלכם? האם אתם הורים טובים? חברים טובים?האם אתם יצירתיים? דאגו להתרכז במעלות שלכם ולהזכיר לכם אותם כול יום כמה בפעמים ביום. חדלו לחוש אשמה בגלל בעיות המשקל שלכם. הציבו לכם מטרות יעד קרובות ומתונות. בחרו בשינוי אחד או שניים שאתם יכולים להתחיל בו מיד ולהצליח. הם יכולים להיות שינויים פשוטים, כמו הליכה בת 10 דקות בעת הפסקת הצהריים או אכילת תפוח במקום עוגה בארוחת בוקר. בסוף היום ציינו את ההישגים לכם. חדלו לנהל את חייכם סביב האוכל ובעיות המשקל. החיים אינם רק בעיות משקל התרכזו בתחומים אחרים כמו הישגים בעבודה רצונות חלומות שהייתם רוצים להגשים אילו הייתם במשקל הרצוי.. בצעו מדיטציות אשר בהן אתם רואים את עצמכם כמו שהייתם רוצים להראות . בכל מקרה אוהבת אתכם חושבת עליכם ובכל דרך אפשרית אסייע ואעזור..מכל הלב נשיקות דינדין

תודה דינדין.. איזה יפה זה.. ונכון!!. מאוד אהבתי את הרעיונות כאן.. השאלה אם אני יצליח ליישם?!? "חדלו לנהל את חייכם סביב האוכל ובעיות המשקל. " איך עושים את זה?!? הביטחון שלי ממממש ירד מאז שעליתי במשקל... איך אני יעלה אותו בחזרה?? [[כאילו חוץ מהדיאטה שאני עושה..]] את יודעת?... אני בדיוק רציתי לשאול אותך אם אפשר משהו אחר במקום טיפול?.. אם תוכלי לתת לי כמה טיפים.. תודה על הטיפים.. אני יישתדל ליישם!. אבל איך?? חח בהצלחה לי. ולכווווווווווווווווווווווווווווווווווולם!!!!! **חמודה**

מסכימה איתך.... אני יודעת שאני אמורה לאהוב את עצמי.... אני גם יודעת שאם אעלה 2-3 קילו אני עדיין אראה אותו הדבר בדיוק...אני גם יודעת שאני פוגעת לעצמי בבריאות.......אבל הידיעה לא עוזרת לי.....כנראה שאני צריכה יום אחד לקבל איזה בום ...ואז אולי אני קצת אחזור למציאות.....(אבל הרי לי זה לא יקרה....נכון???)

רציתי להגיד דבר מאוד חשוב: צאו מהסרט הזה שכל דבר נובע מ"תחושות רגשיות" וכל מיני דברים כאלה יש גם דברים שלא תלויים בנו וקשורים בחומרים במוח והרבה פעמים הצורך לעשות בולמוס למשל נובע מאיזון לא נכון של חומרים במוח ולא מ"כאב רגשי", "מועקה פנימית עמוקה" או כל מיני דברים כאלה ולאלה מאיתנו שחושבים שלהסתדר בלי תרופות זה עדיף - שטויות! ורדה רזיאל ז'קונט אמרה פעם שכמו שיש אקמול לכאבי ראש ככה יש כדורים פסיכיאטריים נגד כאבים בנפש אתם לא מבינים שגם הדברים האלה זה דברים שנובעים מדברים פיזיים ולא רק פסיכולגיים לכן המלצה שלי - תלכו לפסיכיאטר טוב שיטפל בכם כמובן שזה לא שולל כיוונים אחרים של טיפול אבל בלי תרופות נורא קשה להסתדר ועוד פעם אני רוצה להדגיש - זה לא בכל המקרים אני לא אומר שכל מי שעושה בולמוסים או כל מי שנמצא בדיכאון מדי פעם ילך לקחת תרופות אבל ברגע שזה הופך לחלק מהחיים כמה פעמים ביום - זה כבר יותר ממשהו "רגשי" ולא, צר לי לאכזב אותכם אבל הליכה של 15 דקות באויר הפתוח לא תעזור

מצטערת מותק...אני לא מסכימה איתך ..בכלל!! זה נכון שלעיתים ומאוד תלוי במצב!! יש לקחת כדורים אבל זה ממש במצב שהאדם לא במצב מודע יכול לעזור לעצמו והוא במצב נפשי בלא כוחות לעזור לעצמו..והוא עלול לגרום לעצמו נזקים עד כדי מוות..אז יש צורך בהתערבות..כדורים וכו'.. אבל ראשית אניחנו הרופאים הכי טובים של עצמנו, המכירים הכי טוב את גופינו והטיפול בריגשי שלנו..כן יועיל לנו להפסיק את הבולמוסים וכל שאר ההפרעות ללא התערבות כדורים ממש ללא!! מנסיון! ולתלות תקוות כאילו זה מה ש"יוציא" אותי מזה או "יציל" אותי זה טעות גמורה למקרים של הפרעות אכילה..טעות מיסודה..מתנגדת נחרצות למה שאמרת!! שנית..כן יש רובד נפשי וכן בעיות רגשיות ומכאן נובעת ההפרעת אכילה...וזה שאנחנו מייחסים לחיים להראות עפ,י התייחסות למשקל ולגופינו זה נפשי!! כי אדם נורמאלי לא מתנהג כך!! ורדה רזיאל ז'קונד..יכולה להיות נהדרת..במקרים מסויימים היא לא איזהשהוא אלילה שצריך לסגוד לכל מה שהיא אומרת..אז יש לקחת דברים בפרופורציה ובכלל בהתאמה לבעיה ולא באופן כוללני..למי שיש דיפרסיה..זה אחרת ממי שיש לו דיכאון והפרעת אכילה..כל דבר לגופו.. מקווה שכולכם נפלאים ויקרים ואהובים תיקחו לעצמכם כוח ורצון לעזור לעצמכם כי זו האופציה היחידה וכן לטפל ברובד שמתחת לאכילה ולא תאמינו לדברים לא מבוססים.. אוהבת את כולכם..המון כוח ואהבה..אני כאן לעזור לכם..בדרך הבטוחה אומנם קשה אבל שווה לחיים ארוכים ובריאים

אנורקסיהה... אני בדיוק היום חשבתי על הקטע הזה שתמיד שיש בולמוס אומרים שצריך לחשוב מה קרה באותו רגע מה הוביל אותי לבולמוס על מה חשבתי הרגשתי וכו'... והאמת אני לא חושבת שזה נכון!! או שאם עושים דיאטה זה לא כדי להוריד במשקל אלה מסיבות אחרותת...{נפשיות} הפרעת אכילה זה לא דיאטה! זה מחלה נפשית!!! ולא כול מי שיעשה דיאטה זה אומר שיש לו איזה בעיה! אבל הפרעת אכילה זה אכן בעיה! זאת דעתי בכול אופןן אני לא באה לבטל משהוו שדינדין אמרה... ורציתי לדעת מה ההבדל בין דיפרסיה לדכאון???(כי הבנתי שזה אותו דבר אבל ראיתי שדינדין כתבה שיש הבדל בין דיפרסיה לדכאון) שבת שלום לכולם כבר מעכשיו... אני

לאנורקסיה ( בנתיים ) אני לא מסכימה עם כל מה שאתה בא ומשליך פה , מאיפה יש לך כל-כך הרבה ידע על כל סוגי ההשפעה של בולמוסים ???? אתה חושה שאנשים בריאים עושים בולמוסים ? אז לאאאאא , אתה חי בסרט אם אתה מאמין לכל מה שורדה רזיאל אומרת , מי היא בכלל שתעשה כאלה הכללות , או תקבע בשרירות לב , איזה סוג של טיפולים מקבלים אנשים מכל גווני הקשת ?? ואני בכלל לא בטוחה לגבי התאוריה הזו שעושים בולמוסים בגלל חוסר איזון במוח , אני כן מסכימה איתך שיש מצבים שצריך לקחת כדורים כתרופה ולא סתם כדי לקחת , ומי שעושה יותר מבולמוס אחד ביום לא רק שזה בא על רקע נפשי זה כבר הופך להפרעה נפשית , וכמובן שחייב טיפול , אבל כל אלה באים יחד עם טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי , כל ענין לגופו , ובהשגחה , לא סתם כל אחד על דעת עצמו , ועוד משהו , לא תמיד הליכה עוזרת נכון , אבל ישיבה מול הים כן יכולה מאוד לעזור , רעש הגלים , הרוח , ריח המלח , כל אלה עוזרים כן להרגע , מנסיון . ומה עם כוח רצון להתגבר על כל המכשולים ????? להתאמץ למען עצמך ??? מה אתה לא שווה את המאמץ הזה ?? אני מאמינה שכן ,למה תמיד לחכות שמישהו יעשה משהו בשבילנו , למה לא להילחם על עצמנו , החיים הם מתנה גדולה , קיבלנו אותם בלי לתת שום דבר בתמורה , וכל מה שנדרש מאתנו זה רק לשמור על המתנה היקרה הזו , אני לא נמצאת כאן כדי לתקוף אותך חלילה וחס , אלה רק כדי למחות על כך שאתה נשמע מעודד כן לקחת כדורים , שבאיזשהו מקום עוזרים פרק זמן קצר יחסית , ובהמשך גורם לנזק בטווח הארוך , שיהיה לך לילה טוב מוטרדת

שלום לכולכם.. קודם כל בתשובה ל-" אני.." לגבי דיכאון ודיפרסיה..- שניהם זה דיכאון ..אבל ההבדל במה שהתכוונתי בהודעתי הקודמת היא ממה נובע הדיכאון.. יש אנשים שנמצאים בדיכאון נפשי מהמון סיבות..והם מזהים את הסיבה ומטפלים בה. גם אצלנו הסיבה לדיכאון זה המון סיבות, ההפרעה עצמה שמשבשת את החיים, הגועל מעצמי, האי עמידה במטרות ובציפיות הגבוהות מעצמי, האכזבה מהכישלון ועוד המון סיבות..לכן צריך לטלפ בבעיה.. וכדורי דיכאון זה כמו..לטשטש את הרגש האמיתי בתקווה שזה עוזר אז לא!!! זה לא עוזר..כי ברגע שנפסיק עם הכדורים נתמודד שוב עם אותן בעיות, ורגשות ומחשבות שרצות כל היום בראשנו..ונתמודד שוב עם לאכול או לא ונצטער על קובית שוקולד..ועוד ועוד ועוד.. הטיפול בהפרעת אכילה הוא טיפול משולב..שהוכיח הצלחה..שזה דיאטנית מיוחדת בליווי פסיכולוג או פסיכיאטר אבל שמומחה בהפרעות אכילה.. ולחשוב שאיזשהוא פסיכולוג או פסיכיאטר הם הישועה זו טעות..וגם לא הכדורים כי יש פסיכולוגים שאני אישית ביקרתי וכל מה שעשיתי שם זה היה לפרוק שנים של כעסים ומחשבות אבל לא קיבלתי שום כלים וההפרעה היתה יכולה להימשך עד היום..אבל אני הבחנתי בכך ובחרתי בדרך קשה אבל סמכתי על תחושותיי ואם הייתי מרגישה שאין לי כימיה עם אותו פסיכולוג הייתי מסיימת !! בכל מקרה..איני שוללת כדורים נחרצות ושוב תלוי באיזה נסיבות וכו'..פרוזאק לא מזיק אבל עלול לגרום להתמכרות ובשביל מה להתעלם מהבעיה ולחמוק ממנה - יש צורך הכרחי לטפל ישירות בבעיה..!! גם אני מרוב ייאוש פעם אחת רציתי לבלוע אלפי כדורים שיקחו אותי לבי"ח ויעשו לי שטיפת קיבה האמנתי שאם אעשה משהו כזה לעצמי אז יקחו אותי ברצינות ויטפלו בי!! אז תשמעו משהו חדש!! זה לא קורה..רק אנחנו צריכים לטפל בעצמינו זה בכוחות שלנו בלבד ום יש תמיכה משפחתית מה נפלא טוב ועוזר ואם לא..אז רק אנחנו.. אני כאן ידידיי אהובי ויקיריי לעזור לתמוך ולסייע בכל מה שאוכל ואני אעשה זאת מכל הלב..והעזרה שלי היא לא "תיקח כדור ותירגע" אני מאמינה שיש דרך להחלים ואני דוגמה! תודה לאל..אבל זו דרך אין ספק..והכדור היחיד שצריך לקחת הוא כדור מרץ להתחיל לטפל בכך עוד היום!! אוהבת את כולכם ..חיבוקים ונשיקות דינדין

אני שמעתי גם את הגרסה השנייה..היותר קשה.... מישהו כתב באיזה פורום...שכל החולים בהפרעות אכילה הם אנשים עצלנים ובכיינים....הם כל היום מאשימים את הכל ואת כולם (במיוחד את האוכל....) בבעיות שלהם, הם כל היום רוצים שירחמו עליהם ויתנו להם יחס מיוחד (כי הם חולים...), הם שונאים את החיים שלהם אבל לא עושים דבר לשנות את זה.....למצוא דברים חדשים, מעניינים....ורק נתקעים כל החיים בצלחת....הם מתעלמים מכמה שאנשים קרובים אליהם סובלים ...וכמה הם פוגעים בהם..... את האמת זה קשה לקריאה... לצערי אני מסכימה עם רוב מה שכתוב כאן.... נ.ב. יש סדרה חדשה ב"yes" "מורעבים" דווקא חמוד...(על הפרעות אכילה...)

אני בת 25 מנסה לעשות דיאטה כבר הרבה מאוד זמן וללא הצלחה יש לך דיאטה שאת ממליצה עלייה אני אשמח צריכה עזרה דחוףףףףףףףףףףף

לירון יקירתי.. אם את מוטרדת ממשקלך אך לא אובחנת כסובלת מהפרעת אכילה לפנייך הפורום של גב' בלה אגמון שהיא נהדרת...הרזיה ללא דיאטה..בצורה נכונה ! http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353 בכל מקרה אם המצוקה שלך נובעת ממשהו אחר אשמח לעזור לך.. יום נפלא..וטוב...ושמח..וזורח.. שלך דינדין

היי לכולם, האמת שלא ממש הוגדרתי כבעלת הפרעת אכילה באופו רישמי ע"י רופא זה יותר הגדרה שלי. אני בת 22 ואני מעל המשקל בערך 10 קילו יותר ומאז שאני זוכרת את עצמי אני מנסה לרדת אותם. עברתי המון דיאטות וירדתי ועליתי.. ממש חדשות! בכל מקרה הבעיה שלי היא באמת התקפי אכילה שברגע שאני מחליטה לזלול אין שום דבר שיעצור אותי כי כבר הגעתי להחלטה הזו. אני נלחמת בחשקים האלה בהתקפים האלה בשיניים (תרתי משמע) אני שואלת את עצמי כמה זמן אני אחזיק עד הפעם הבאה ? איך אני יכולה לסיים עם זה לגמרי ולהיות בן אדם נורמלי שאוכל כשהוא רעב? אני לא מרעיבה את עצמי למקרה ששאלתם אני חוטפת את ההתקפים גם אם אני לא רעבה. זה כ"כ מתסכל.... ליב

שמחה לשמוע ממך וטוב שהינך מודעת לבעייתך..כי זו אכן מן הפרעת אכילה.."התקפי הזלילה" באים לפרוק או לתת מענה לצורך נפשי, ריגשי, חיפוי על מצבים מסויימים ועוד..איך מפסיקים??? קודם כל עבודה עצמית מה זה אומר? עלייך לאחר כל התקף זלילה לשבת בכנות עם עצמך ולכתוב ( גם לי את יכולה לספר) מה הרגשת בדיוק לפני ההתקף או באיזו סיטואציה היית לפני שהרגשת עכשיו אני אטרוף את השוקולד, הקורנפלקס וכו'...ואז נוכל לזהות את המצבים שגורמים לך להתקפים.. את תראי כשתהיי יותר מודעת למה שקורה לך תוכלי למצוא דרכים אלטרנטיביות לטיפול והתמודדות עד שתלמדי להימנע מההתקפים וכשתתחברי לרגשות ולתחושות האמיתיות לאט לאט ..תלמדי לאכול מתוך רעב.. וכמובן שזה לוקח זמן..אבל ..איך אומרים אצלנו? זמן שווה==== חיים!! דברי איתי אשמח לעזור לך באמת מכל הלב.. שלך דינדין

תודה דינדין , עכשיו אני עוד איכשהו נלחמת בהתקפים האלה וכמו שאת אומרת עובדת על עצמי, אני מודעת לכך שההתקפים האלה נובעים מאיזשהו צורך ריגשי, החשש שלי הוא שאני אמנם רוצה לרדת במשקל אבל יש איזשהו צד אחר אולי בתת מודע שלא מעוניין בכך כי השומן סביבי משחק איזשהו תפקיד של הגנה , חומה אבל מפני מה? אני לא יודעת. כמובן שרוב ההתקפים האלה ברובם הם כאשר אני נסערת, לחוצה או מדוכאת. אני פשוט אומרת לעצמי שאם אני אכנע לזלילות האלה ההרגשה תהייה גרועה פי שתיים וזה עוזר אבל הפחד הוא עד כמה אני יכולה באמת להחזיק עד הנפילה הבאה...?

הייי לכווולם פה רציתי לשאול אם מישהוו פעם השתמש בכדורים נגד דיכאוןן????? אם כן אשמח לדעת כמה זמן?והאם זה עזר כול דבר שיכול לעזור תודה רבהה ושבוע טוב אני

אני פעם קיבלתי מהפסיכיאטר "פרוזאק" שגרם לי הרגשת היי כזאת אבל לא לאורך תקופה פחדתי שאתמכר וגם בתוך תוכי הכימיה עם אותו פסיכי..משמו..לא היתה בשיאה בתוך תוכי חשבתי (ואולי זה לא נכון היה אבל כך הרגשתי) שהוא רוצה רק לסמם אותי.. וגם לא כל כך האמנתי בזה למרות שלקחתי כי הייתי בדיכאון עמוק...כי זה להתנתק מהעולם האמיתי..ולחוות את הרגשות בשיאן ואיתם להתמודד.. אבל אין ספק שבמצבים מסויימים זה עוזר... * תקופה מסויימת קניתי תמצית פרחי באך נגד דיכאון שזה טבעי לחלוטין ובאמת נפלא - להשיג בבתי טבע.. אז שווה לנסות רק שים לב שזה אורגינל..ונגד דיכאון... זה משפר את מצב הרוח..ולא כדור כימי.. יום נפלא דינדין

יש משהו שאני לא מבינה בעליל!!! תמיד אומרים שהאוכל הוא רק סימפטום..למשהו עמוק יותר... אבל כשאני עושה בולמוס...זה לא כתוצאה..ממשהו.. אני פשוט נהנית מהאוכל..ומחוסר רגשי האשם...הניתוק המוחלט מהכל... כאילו....לאכול ממש טעים וממש הרבה...מי לא היה רוצה???

חחחחח ברגע זה הצחקתני אני זוכרת שהייתי אוכלת בכמיות!!! עכשיו זה עשה לי פלאש באק את הכמיות שהכנסתי לפה ואת הכמיות שהייתי מקיאה אבל יש לי דבר אחד שאני מסכימה אתך שאני אהבתי לאכול ולאכול ולאכול כי ידעתי מה אעשה בסוף-לרוץ לשירותים ולכן האהבתי את הבולמוסים אני מקווה שלא היה לך בולמוס ושתרוצי לשירותים או כל דבר אחר שלכן לא אכניס לך לראש התמים שלך שלך דניאלה שבוע טוב

אני אפילו לא יודעת להסביר את הבולמוסים שלי... לפעמים זה טעים לי ולפעמים אני מוצאת את עצמי אוכלת סתם בלי שום סיבה ולא חושבת על כלום כאשר אוכלת ופתאום בדרך כלל באמצע כזה אני קולטת שעשיתי משהו "לא בסדר", ומיד מנסה להפסיק.. זה ממש קשה אני מוצאת את עצמי נלחמת חזק.. בסוף מפסיקה ויושבת ובוכה... כי אני לא מצליחה להקיא... וכל כך רוצה... ואז אני מפוצצת את עצמי במשלשלים... בקיצור בעצם אני מרגישה שאיבדתי את ההנאה של האוכל, את הטעם הטוב שבו.. אני לא ממש לועסת.. כאילו יותר בולעת.. וזה גורם כאבי בטן נוראיים..! הייתי רוצה להינות שוב מהאוכל ולהרגיש את הטעם הטוב שלו בלי לפחד ולהיכנס לקריזות והיסטריה...

יקרה.. קודם כל קראתי כמה הודעות שלך, ואני חייבת לציין שאהבתי את הכנות... אבל.. צריך לזכור שהכנות הזאת, הי א לא האמת האמיתית. את כנה בכל מה שקשור לרגשות שלך ולנקודת המבט שלך מתוך ההפרעה, אבל זו לא האמת. האמת כל כך יותר יפה מזה. כל כך יותר כיפית.. בולמוס זה כיף. להתנתק זה כיף. וזה הקאטץ' פה. ממה את כלכ ךכ צריכה להתנתק?.. מה את רוצה שיקרה אולי מחר?... את כמובן לא חייבת לענות לי, זה פשוט אלי כווני מחשבה בשבילך.. אני מקוה שתזכי לחוות גם הרגשות אמיתיות יותר חיבוק גדול

הרי זה התקפה של אוכל...נכון שבהתחלה את טועמת מתוק מלוח מה שלא יהיה אבל באיזשהוא שלב זה נהיה מגעיל..והשיניים סתם טוחנות..ולא באמת ממש לא "נהנים" מהאוכל.. הרי אם היית במצב נורמאלי היית נהנית מכל ביס ולא תוקפת כמויות כי בתת מודע את לא מרשה לעצמך..להנות, לחוות, להיות בחיים האמיתים!! וזה הסכנה האמיתית..! להרגשי כך ולעשות את ההפרעה כמשהו חוויתי...לא אמיתי!! חישבי על זה!! מלאך שיהיה לך יום נפלא וטוב.. דינדין

היי...דינדין ...היי לכולם... אני נורא כנה בפורום הזה כי סוף סוף אני יכולה!!!! אני משקרת לכולם בקשר למחלה......גם לדיאטנית וגם לפסיכולוגית..להורים כמובן....לא יודעת למה..לא מצליחה להגיד את האמת..... ...באמת שמתי לב שבמהלך הבולמוס...אני פשוט לא מרגישה את הטעם.... ובטוח שלא נהנית ממנו.... .צודקים....ההנאה היא מההתרגשות...מהמחשבה על זה...ההתכוננות.... אולי אם יהיה לי משהו בחיים..שיביא לי את כל זה....אני אפסיק... נכון להיום.....שום דבר לא מרגש אותי...וכל יום שאני קמה...יש לי יום מתוכנן מלא ב"משימות"....כאילו כל יום יש לי רשימת דברים לעשות..(כמו רשימת מכולת...)....וההתרגשות היחידה ביום זה בערב...כשאני סוחבת את עצמי בחצי עילפון לבית בשביל לאכול את הסלט....עם השניצל....

סתם חשבתי...לעצמי שיש איזה סוג של היררכיה...במחלות... נכון שיש את האנורקסיות שהן הכי טובות...עם הכי הרבה כוח רצון...אחרי זה באות האנורקסיות בולמיות...שהן גם די תותחיות...כי הן גם אוכלות...וגם ממש רזות... אחרי זה "סתם" בולמיות במשקל תקין...והכי למטה...אכלנים כפייתיים אולי גם בגלל שהם תמיד יותר "מלאים"... לא יודעת...אולי זאת רק אני ...אבל יש לי את הקטע הזה של לחלק אנשים לפי יותר ופחות שווים... למשל אם מישהי יפה אבל קצת מלאה...אני עדיין קצת אזלזל בה...אם היא יפה ורזה..אז אני ממש אקנא בה...יותר נכון "אתחרה" בה....כי גם אני בשלב שאני יכולה "להתחרות".....אבל אם אני אעלה במשקל אז אני ארד בכמה רמות....ואז אני אהיה הכי פחות שווה...מכולן... בקיצור...כתבתי מלא שטויות...ניסיתי איכשהו להעביר את ההרגשה...לא נראה לי שבהצלחה רבה.... אנסה שוב...פעם הבא...אולי מחר....

אני מבינה אותך... אבל תנסי שלא להיסתכל ככה.. מי יותר גרוע ומי פחות ואיפה את נמצאת.. כי זה רק מכניס אותך לסרט אימה קשה יותר.. סמכי עליי.. אני יודעת.. אני כבר נמצאת בו המון זמן... אפילו יש לי סרט רע שאני לא צריכה או שלא רוצים אותי באישפוז בתל השומר... ועכשיו סוף סוף אני כן הולכת.. למרות שאני עדיין נמצאת בסרט שאני לא צריכה את זה.. אבל חבר שלי טוען שאני חייבת ללכת, ממש חייבת כי אני ממש לא בסדר ואני לא רואה את זה! את בקיצור נסי לא להיסתכל מנק' מבט כזו.. היא רק תדפוק אותך יותר. כל המחלות הן נוראיות ולכולן יש סכנות של מוות!גם בולימיה והשמנת ייתר יכולים לגרום למוות כמו שאנורקסיה!

היי ליטל....בהצלחה באשפוז... אני גם הייתי מאושפזת...שם.........חשוב לי להגיד לך כמה דברים...גם אני חשבתי שאני לא צריכה את זה...........והייתי שם בהרגשה של "מה אני עושה פה - אני בריאה.." היה לי אפילו כיף...אכלתי כל יום איזה 3500 קלוריות...(הייתי צריכה לעלת 15 ק"ג)..בלי רגשי אשם....אבל את הדבר החשוב פספסתי.......יצאתי משם...המשכתי לאכול...השמנתי מעבר למשקל שלי איזה 10 ק"ג....ואז כמובן ירדתי ואז ירדתי עוד....ואני היום במשקל תקין פחות או יותר....אבל האכילה....הרבה פחות מתקינה... אני חושבת שאם מגיעים לשם במשקל רגיל ...הטיפול יעיל הרבה יותר......כי אז באמת מתמודדים עם הרגשות היומיומיות....לאכול..או לא לאכול..( כמו "להיות או לא להיות...") הרי אם את בתת משקל...לא חשוב מה תעשי ותאכלי את חייבת לעלות.... אז שימי לב לא לבוא לשם בגישה של " אני בריאה" ... ברור שיהיו שם בנות שיראו לך הרבה יותר חולות...אבל..גם את "התקבלת" לכן כנראה שאת לא ממש....

זה כל כך נכון וכולם יודעים את זה אבל כתבת את זה בצורה מאוד יפה

תודה.... אגב השבוע אכלתי מסודר......(בוקר צהריים וערב...(1200-1400.).זה יותר מבדר"כ...ולא עליתי גרם...אפילו ירדתי קצת..עכשיו יש לי קצת מעידות...אבל אני מתכננת להמשיך... ת'נקס...אנורקסיה...בנתיים.אתה היחיד שהצליח לגרום לי לתת ל"שיטה" הזאת צ'אנס....

אני ממש מפחדת מהפרעות האכילה שלי, אני מרגישה שזה אוכל אותי כמו סרטן. אחרי דיאטה שהב ירדתי הרבה מאוד במשקל אני במגמת עלייה שנמשכת כבר מעל שנה. אמנם לא חזרתי למשקלי הקודם אבל אני מבועתת רק מהמחשבה שזה עלול לקרות- ובקצת הזה. . אין לדעת. יש לי המון מודעות ורצון אבל איפשהוא הכל נראה לי פתאום קשה יותר וגורם לי להרגיש כאילו נכשלתי וחוסר שליטה בחיי. המצב הזה מביא אותי להרבה מחשבות של התאבדות ורצון לפגוע בעצמי-אם זה בכדי לזעוק לעזרה ואם זה כדי להסיט את הכאב הנפשי לחיצוני. מה שמפחיד אותי הוא שאני כבר לא יודעת למה אני מסוגלת. . . אני יודעת שהפרעות האכילה הם תוצאה של בעיות נפשיות , אבל הבעיה הזאת מכסה על הכל כרגע. . . זה מגיע למצב שאני מתנתקת מהעולם ואפילו מעמצמי-לא יוצאת מהבית ימים ולא מוכנה לדבר עם אף אחד. . . . בא לי לצעוק אבל אני שקטה יותר מאי פעם. איך חיים עם מלחמה תמידית יום יומית שכזאת? . . . .

גם לי לפעמים יש רצון קצת לפגוע בעצמי....רק כדי לקבל קצת מנוחה...זה נשמע נורא ...אבל אני פעם אחת הקאתי איזה 3 ימים ולילות ברצף...וביום הרביעי הרגשתי כל כך רע...ומה זה שמחתי כי יכולתי להישאר במיטה....ולא ללכת לחדר כושר.....לא ללמוד...ורק לישון ולנוח... כל יום, כל ארוחה..אני מרגישה שמה שיש לי הוא רגעי...מחר הכל ישתנה.... החיים שלי כל כך נוקשים..יש כל כך הרבה כללים...והכל כל כך קשה רגשית... לפעמים יש את הימים שאני לא בשליטה...וכל הזמן בא לי לאכול...לפעמים יש את הימים שאני מעבירה בצום מוחלט בלי אפילו למצמץ....הכל כל כך משתנה.... אני מבינה אותך לגמרי ...הבולמוס ואחרי זה ההקאה גורמות לי להרגשה של "איך עבדתי עליכם-אכלתי מלא ואפילו ירדתי במשקל"-זה גורם לי להרגשת ניתוק...ניתוק מהעולם...מהקול המעצבן הזה בראש...שמלווה אותי בכל ביס...

אני כל כך מכיר את הקול המעצבן הזה שרבים איתו בראש כל הזמן. . . בפעם הראשונה שהקאתי- הבנתי שממש אבדתי שליטה על עצמי וממש פחדתי. מה שכן אני לא מקיאה יותר, ממש קשה לי להקיא ואני מתייאשת באמצע. . גם אני מרגישה שהכל רגעי -אני לא יודעת מה אני אוכל ללבוש מחר כי כל יום(!!!) המשקל שלי משתנה. .. . ובגלל זה גם אין רצון לקום מהמיטה. . . זה פשוט מן מעגל כזה. . כאילו אני רודפת אחרי הזנב של עצמי. .

לרינת מתוקה אולי ישמע לך די "נדוש" אבל ככה זה אצל כל האנשים שחולים במחלה שגם אני הייתי במבצ של איבוד חושים ושרוצים להיות רק במיטה ולא לזוז אני רק יכולה לחזק אותך ולאחל לך את הטוב ביותר ושהרגשתך תשתנה שתרצי לצאת מהבית ולהיות אפילו בגינה לראות את הציפורים מצייצות ואת העולם כמה נעים בחוץ(שחם)ולא כל היום לחשוב על האוכל שלך דניאלה שבוע טוב

היי מתוקה.. ראשית עצם זה שאת מודעת לבעיה ומכירה בה לעצמך זו התחלה וקרש קפיצה.. לפעמים אנו מצפים שאיזושהיא ישועה תבוא...אך בכדי שהיא תגיע עשי צעד...למענך.. אם כבר הסתגרות קני ספרים על ההפרעה שלך בכדי שתביני מה עובר עלייך מבפנים תגלי עולם שלם... ושנית היציאה והמפגש עם העולם והסביבה תשנה אצלך את ההרגשה והגישה... ויש המון דרכי טיפול אם תרצי אמליץ לך...אבל את תחליטי איפה את בוחרת להיות... למה אני אומרת זאת? כי לפעמים ההפרעה כל כך "נוחה" שיש פחד מזה שלא אהיה איתה..אז קחי צד..ותתחילי לפעול..אפשר לצאת מזה.. אני כאן אם תצתרכי ...המון כוח וחיבוקים חמים... דינדין..

מישהו יכול להמליץ לי על דיאטנ/ית ופסיכיאטר/ית המתמחים בהפרעות אכילה באיזור ירושלים?

בית חולים הדסה תבררי מאחלת לך את הטוב ביותר שלך דניאלה

שירות סוציאלי 02-6777321 02-5844374 הנה המספר של השירות הסוצילי אני בטוחה שזה יספק לך לטיפול בה"א שלך דניאלה

הנה מס' טלפונים אפילו לבירור..המון בהצלחה וכוח.. דינדין http://www.sahar.org.il/ed.asp

הנה..בפתח כבר מריחים את ריח הסופ"ש... ועל כן...אאחל לכולכם..שתהנו ותבלו..מכל רגע בחיים שחולפים מהר..מהר..ועל כן..מבלי משים לעיתים רואים במבט לאחור איך חלפו להן שנים... נצלו את הרגע..לחלוק עם יקירכם...תהנו מעשייה וחשיבה חיובית..פנקו את עצמכם בדברים שאתם אוהבים לעשות .. תסתכלו לעצמכם בעיניים (אמיתי) ותראו שאתם מטורפים על עצמכם..אחרת לא היה לכם חשוב נושא הבריאות שלכם!! לטפו חבקו...ונשקו את מי שלצידכם..(אמא, אחות, ילדה ,כלב..)ואז תראו בכמה אהבה אפשר לזכות אם רק נפתח אנחנו את ליבנו..בכל כך המון אני כבר שולחת לכם מכאן את אהבתי...חיבוקי..ונישוקי...ושיהיה לכם רק טוב..אושר והמון שמחה...היא מקור האושר(ואל תשמרו את הסוד בסוד) תפיצו את אורכם כי הוא כה רב וחם ונפלא.. אז..יקיריי מלאכיי ואהוביי.. שיהיה לכם סופשבוע נפלא..באמת נפלא מלא דברים טובים.. אמן שלכם כאן תמיד דינדין

תודה חמודה! גם לך חשוב מאוד! אני בימים האחרונים ממש מחורפנת... דופקת בלי חשבון דברים שאני אוהבת שנמנעתי מהם המון זמן.. נראה לי כי אני יודעת שמיום שלישי לא אהיה מסוגלת לאכול אותם לתק' זמן מה.. אבל אני יושבת ובוכה אחכ והיום כבר הספקתי לשתות 5 כוסות תה משלשל ו6 עכשיו בדרך... זהו נגמרה לי השליטה כבר אני חושבת... מקווה שיהיה יותר טוב בקרוב.. אז זוהי הקצת אופטימיות שלי לבינתיים.. מנסה יותר אבל לא מצליחה... המון המון תודה על התמיכה שלך!:)

הכי חשוב שלא תחמירי עם עצמך ותכעסי על עצמך כרגע זה לא בשליטתך ברגע שתתחילי לטפל בעצמך ותהיי מודעת יותר..תצליחי להתגבר..וכמו שאמרנו כבר ...זמן!! בהצלחה המון אהבה ותמיד פה בשבילך דינדין

היי דינדיןןן.. חזרתי מהטיולללל.. היה מממממממממממממממממממממשששששששש כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נורא נורא נהניתיי ובכלל בכלל לא חישבנתי לאוכל שנכנס לי לפה.. למרות שהרבה פעמים במשך הטיול כל הזמן החזקתי את הבטן שלי והסתכלתי עליה.. וגם כשהלכנו הרבה הרבה בטיול הייתי שואלת את המורה שלי כמהקלוריות בערך הורדתי עכשיו מההליכה הזאת וחשבתי לעצמי אם הורדתי את הבמבה או הביסלי.. כעיקרון בכלל לא היה לי קשה לאכול ולא כל הזמן חשבתי על זה.. חוץ ממתי שאכלנו באכסנייה... אז לקחתי שניצל אחד, 2 תפו"א, והוספתי 2 פרוסות לחם. אז חברה שלי אמרה לי: מה את לוקחת לחם? יא שמנה.. או משהו כזה.. ודי נפגעתי.. כי מה אכפת לה מה אני אוכלת? זה גוף שלי אז מה זה מעניין אותה?? אבל היא חברה טובה שלי והיא כאילו דיי אמרה את זה בצחוק. אבל מעצבן שאנשים לא שמים לב למה שהם אומרים.... וזאת אחת שיודעת על כל הדיאטות שעשיתי..אבל היאא תמיד לוקחת את זה בצחוק.. בקיצור, השארתי את הלחם בצלחת, ואז הצטרפו אלינו כמה בנים לשולחן.. ומזה התביישתי לאכול ליידם אבל אכלתי.. ואז אחד מהם אמר לי: חח מה את לוקחת לחם? רבאק, מזה מפריע לו??? מה אכפת לוווו???????????? יפה ונחמד שככה חשבתי, אבל יותר מדי הערות העירו לי על הלחם הזה אז בסוף לא אכלתי אותו למרות שממש רציתי.... ואותו דבר היה בבוקר, היינו צריכים להכין לנו 2 לחמניות לכל היום, אז אני לקחתי 2 לחמניות ושמתי אותם בתיק, אבל אחר כך התחשק לי סתם עוד לחמניה לעכשיו לאכול.. לא בצהריים.. ולא לקחתי.. למה? כי לא רציתי שיגידו לי כל מיני דברים.. את מבינה? זה היה בדיוק אחרי הארוחת בוקר, ואז הייתי לוקחת פתאום עוד לחמנייה?? אז היו אומרים לי: יא שמנה הרגע אכלת. וראיתי עוד ילדים שגם לקחו לחייה סתם לאותו רגע, והלכתי לבדוק אם נשאר, וכן נשאר אבל כמה שרציתי לא לקחתי בסוף.. הערות של אנשים על אוכל שאני אוכלת מעצבנות אותי, וגם מעצבן אותי שאני נפגעת מזה. כאילו, בחיים תמיד יהיו דברים שיפגעו בי, ואני לא יכולה להיפגע מכל דבר.. אבל בסוף אני כן נפגעת... אבל עכשיו משהו טוב שהיה בטיול.. ילדה אחת מהשכבה שלי שהיא אתיופית עשתה לי צמות כאלה מחוברות לראש..בקיצור מהממותת! ואז כולם אמרו לי: וואי איך יפה לך! איך את יפה.. יותר מזה-גם הרגשתי טוב עם עצמי.. אפילו הבנים החמיאו לי ואמרו לי איך את חמודה ככה עם צמות.. וחברה שלי אמרה לי " את כל כך יפה אני חייבת לצלם אותך.. ואז היא צילמה אותי בפלאפון של הילד שאני אוהבת.. ואמרתי לו שיימחוק תא התמונה והוא לא רצה כי הוא אמר שהיא יפה.. אז בקיצור מה אני באה להראות לך?? שאם את יפה אז אוהבים אותך, ומתייחסים אלייך ומעריכים אותך..!! מה שעוד יותר מוכיח, שאם אני יירזה יהיה לי טובב!! כי הנה, היה לי נסיון, וזה הוכיח לי שיפה זה טוב!! לא רק מבחינה חברתית אלא גם בשביל עצמך!! ואני יודעת שאם אני יעשה דיאטה אני יצליח.. כי אז גם יעלה לי הביטחון העצמי.. מה שעוד יתר ייגרום לי להצלחה בחברה.. אני מקווה שמיום ראשון אני יתחיל ידאטה [[נורמאלית לגמריי]] 3 ארוחות ביום ובלי ארוחות ביניים ובלי חטיפים ושוקולדים ממתקים וכו''....... בהצלחה לי.. וסליחה על האורךך **חמודה**

חה ..חה...חה...גם אני לא ממש מקצרת הא?! איזה כייף שנהנית..היה שווה לא?! זה חוויה !! יופי נהדר לך..סבבי בבי!! ועכשיו לעניין הערות..אל תקחי זאת אישית כי כל העולם סובב סביב מה שיש לשני בצלחת זה משהו וזה לא רק איתך...גם אנחנו מערות על זה..כי תמיד ההורים שלנו הסתכלו לנו בתוך הצלחת וההורים שלהם וכו' וכו'.. אז נכון שההרגשה שלך בגלל כל הדיאטות וההתיחסות המוגזמת למה שנכנס לפה ו/או לא נכנס..ועל זה רק את יודעת או שיודעים אבל לא מודעים ממש לעומק הבעיה..ורק בגלל הסיבה הזו את לוקחת את זה ...כאילו וואו מה אמרו לי?? נכון ...ראבק...למה את לוקחת את זה כל כך אישי...הרי לא באמת איכפת להם מה נכנס לך לפה..אבל הערות זה דבר שכולם אומרים השאלה מה אני עושה עם זה?! ועד איפה זה משפיע עליי!!! שנית..יש לך בעיה חמורה כי לא הראית לי שמעריכים אותך אלא..הוכחת שרק על פי תגובות האנשים והסביבה כך את מעריכה את עצמך ואם לא יחמיאו או יאמרו לך עד כמה את יפה, מוצלחת, מוכשרת וכו'..את נופלת לקרשים למה??!!!! אנשים לא מקטלגים אותך...ותראי כמה המחשבה שלך לגבייך לא נכונה מוטעית וגרועה ...כי אם נחיה ונעריך את עצמינו עפ"י תגובות חוץ לאן נגיע? לא נשתגע? הרי אחד יכול לחשוב שאני כך וכך..וכך...והשני אחרת!! אז מה...וזה לא נכון!! כי איך שאני יעריך את עצמי יעריכו אותי..ואיך שאני רואה את עצמי זה לעצמי..כי לאורך כל החיים יהיו כאלה שיאהבו יעריכו ויחשבו שאני ......ואחרים לא?! אז מה.? אני אחיה עפ"י מה ואיך שאני רואה את עצמי...ולא יהיה לי נפלא רק בגלל שאמרו לי..והחמיאו לי ...שזה דבר נפלא כשלעצמו אבל זו מחמאה וכייף ולא מדד לערך עצמי פשוט לא!!! וזה שארזה או אשמין בכלל לא קשור..לשום דבר ימשיכו לאהוב אותי..או לא בזכות עצמי ובלי שום קשר למראי.. וזה שאדם נראה טוב זה בגלל שהוא מרגיש ככה..ומקרין על סביבתו ומעריכים אותו כמו שהוא.. חמודונת שלי יקירה ואהובה שלי..חישבי על הדברים ותלמדי להעריל עצמך נתתי לך עצה איך להתחיל...ראי גם הודעתי מאתמול לגבי כבוד עצמי.. בכל מקרה אני שמחה בשבילך חשבתי עלייך..ואני מאוד שמחה שנהנית!! נשיקות חיבוקים וכאן תמיד בשבילך דינדין

היי דינדין.. איך לומדים לא לקחת את ההערות אישית?? כאילו, זה ממש פוגע בי! ואני לא יכולה לחיות ככה עם כל דבר שאומרים לי פוגע בי.. והם מבחינתם המשיכו הלאה ואני עדיין זוכרת להם את המשפט שהם אמרו לי... ונכון, אני מעריכה את עצמי על פי התגובות מהסביבה.. בגלל זה אני גם נפגעת מאוד מהר.. הרי.. איך אני יכולה לחששוב שאניי לדה כוסית ומושלמת וממהממת אם החברה תגיד לי ההיפך? וייצחקו עליי? יפגעו? יעליבו?? זה לא קרה לי עוד ואני מקווה שגם לא ייקרה אבל אני לא חושבת שאני יוכל להעריך את עצמי עם הערות כאלו מהסביבה!. כי לפעמים הסביבה שלך אומרת לך את האמת!. אם כולם אומרים על מישהי שהיא מכוערת-סימן שהיא באמת מכוערת!! ואם למישהי מעירים על משהו בגוף שלה\בפנים\בהתנהגות\באופי.. אז היא לא צריכה להיפגע ולהגיד אני יפה ואני מושלמת אלא לקחת את זה לתשומת ליבה ולשנות את זה כי אז אף אחד לא ייאהב אותה!! יש לי ילדה בשכבה שאין לה חברים בכלל רק בגלל שהיא לא מדברת, והיא כל הזמן בצד, והיא לא מתחברת עם אף אחד.. אז איך היא רוצה שייתחברו איתה אם היא לא מתחברת? אז יגידו לה: תתחילי להתחבר עם אנשים.. היא לא תיפגע מזה.. היא תתחיל להתחבר עם אנשים-נכון או לא? לעומת זאת מישהי שאומרים לה: איך את יפה, איך את מהממת, איך את חמודה.. היא תאהב את עצמה יותר כשהיא תדע שמעריכים אותה, ויש לה סביבה שאוהבת אותה.. לא ככה?? ובגלל זה אם לא מעריכים אותי אני נופלת לקרשים! כי אני לא יוכל לסבול את עצמייי! יש לי חברה שבאמת אוהבת את עצמה, וכשאומרים לה: איזה מכוערת את! אז היא לא תיעלב היא תגיד: וואי! אל תשאל איזה חתיך אתה!! ממש מעלף! אז היא לא כזאת, כי לה יש ביטחון עצמי.. מה לעשות שאני לא נתברכתי בו??? ובשבילי מחמאות או העלבות זה כן ערך למדד עצמי!. כי אם את רואה שלא אוהבים אותך אז את צריכה לשנות בך משהו!!! בינתיים כן אוהבים אותי ואת יודעת למה? בזכות הרזון שלי!! כולם קוראים לי "קטנה".. "גמדונת".. וכאלה. [[כי אני גם נמוכה]] אם הייתי נמוכה ושמנה היו אומרים לי ככה? -לא. אז אוהבים אותי בזכות הרזון שלי.. או אוליי שהיה לי.. הילד שאני אוהבת כל הזמן אומר לי: איזה קטנה את.. איך את קטנה חמודה כזאת.. חברות שלי אומרות לי: מה קורה יא קטנה? ואם אני לא ייקח את עצמי בידיים אז זה יישתנה ומהררר!!!!!!! ובגלל זה אני צריכה לרזות ודחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!! את מבינה??חח מקווה שכן.. אוהבת, **חמודה**

לפני כמה ימים צרפתי כאן קישור לכתבה מאוד מענינת בנושא. נראה לי שהיא נכתבה בדיוק בשבילך כדאי לך לקרוא http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3214925,00.html

תודה אנורקסיה.. כתבה ממש ממש נכונהההההההה צריך ליישם..

טוב קודם כל דינדין אני מאחלת לך המון בהצלחה בניהול הפורום...כי רק היום חזרתי וראיתי שהילה לא פה...ואת כבר במקומה...אז ככה חזרתי משבועיים צבא, שעברו כמו נצח...שבוע שלא היה לנו מים במוצב, והיינו כמו בתקופת הביניים...ועוד שבוע רק עם מים...אבל מלא מישמרות...פשו נורא...ואם כמה שיברונות...אני כבר לא יודעת מה לעשות עם התפקיד שלי...חשבתי ללכת לקב"ן, סתם לדבר איתו, אולי אפילו לנסות לבקש הקלות...אבל אין לי אומץ...ואין לי כוח להתחיל לחפור עמוק בתוכי..ממש לא...למרות שנשאר לי עוד חצי שנה לשרות, כל יום ויום אני תוהה למה אני בכלל עושה את התפקיד המסריח הזה שאני עושה ולמה אני סובלת שם...ומה אני בכלל עושה שם...ולמה לא יצאתי ממנו ממזמן...קיצר כל הזמן אני בדילמות, ומחשבות, ופה ושם בכי ועצבות...ואני פשוט לא מצליחה לשלוט באכילה שלי יותר...אין לי כוחות יותר לשום דיאטות...אני לא מצליחה להחזיק את עצמי באיזו דיאטה...אוף....וכבר חודש או חודשיים לא עליתי על המישקל...כי אני יודעת שאם אני יעלה אני לא יפסיק משם...אז עדיף שלא...אבל אני כאילו עדישה לגבי כל מה שקשור לאוכל....אני כל הזמן רק טוחנת וטוחנת ועוד סתם כשאני לא רעבה...(לא שאני יודעת מתי זה), וסתם מלא שוקולדים (כי אני מכורה לשוקולדים הכי בעולם...) וזאת גם בעיה... אוף סתם באסה...אבל עכשיו אני בבית וסוף סוף מנוחה מהצבא קצת...ושוב דילמות ולא יודעת מה לעשות ואוכלת בלי סדר בלי כלום...סתם ככה...כשבא, ולא כשרעבה...כי אני לא יודעת ממש מתי אני רעבה ומתי לא... טוף סתם קצת פורקת מה שעברתי שבועיים לא קלים בכלל בצבא... מעיין

מסתמן שאת באפיסת כוחות וזה צפוי אחרי שבועיים של מסגרת..הא? מה שלומך יקירה? מקווה שהבית עושה לך טוב והרגשה מחממת..של רוגע..לפעמים גם האוכל נותן הרגשה של בית לא?! צבא זה בכלל תקופה של כל מיני לבטים וחוויה בפני עצמה..רק שאיני מבינה מדוע את רוצה לעבור תפקיד דווקא עכשיו? נשאר לך עוד חצי שנה בסה"כ!! מעיינוש..אני חושבת שאם תשני גישה חיובית הדברים יסתדרו לך..אני בטוחה..תראי את החצי המלא...עוד מעט את מסיימת צבא ויפתחו בפנייך אפשרויות אחרות..וחדשות וזה נפלא.. ואם תהיה מחוייכת העולם יחייך בחזרה..תאמיני לי..! ובצבא מה לעשות...אין בחירות חופשיות מה עושים! מתי! ולמה! ככה זה צבא !! תקבלי את זה כי אין ברירה ואת כבר לפני סיום!! חוץ מזה קב"ן זה טוב...תלוי מי ואיך זה ישפיע עלייך הרי קב"ן זה פסיכולוג שצריך לפתח איתו יחסי אמון ונוחות ובכלל כימיה..(דרך אגב אני הייתי אצל קב"ן) ואת אוטוטו מסיימת כך שתשקיעי אנרגיה בלספר את סיפור חייך ומכאובייך וזה יסתיים את צריכה מישהו טווח הארוך בעניין ההפרעות אכילה ובכלל ..טיפול ברגשות ובנפש שלך..וזה הכרחי!! איני מכירה אותך ואת הרקע שלך כך שאיני יודעת בנקודה זו מה לייעץ לך..אבל אשמח לדעת עוד פרטים כמובן שרק אם תרצי.. ובנתיים תניחי למחשבות הקודחות שלא מוסיפות כלום לחייך רק רע תנסי להרגע ולהנות מהשהייה בבית...אולי תנצלי זאת לבילוי? חברות? וכו' מה דעתך מלאך? בכל מקרה אני שמחה שחזרת..ואני כאן בשבילך..למענך להקשיב לך.. דמייני שאני מקבלת אותך בחיבוק חם ומלטפת את ראשך בחמימות..מכינה לך כוס קפה טוב ואנחנו יושבות ומדברות ומהחלון נשקף הים הפתוח בצבעו הכחול, הטוב והמלטף.. מעיינוש..זה מה שנקרא התחלה ממש פיפס קטן מדימיון מודרך.. נסי להרגע ולהנות ולראות אור וטוב .. אז מחכה לשמוע ממך..מלאכית..שלך דינדין

טוב אז ככה בעיקרון אני באפיסת כוחות, אבל כללית כאילו כל הזמן...מהחיים האלה, כל דבר הכי קטן שובר אותי, אם זה כי זה מעצבן אותי או כי מעצבנים אותי, או כי אין לי כוח יותר להשקיע ובסוף לשווא, או שלא מעריכים את זה...לא משנה..אז קיצר כל דבר גורם לי פשוט להרים ידיים...לומר זהו אין לי כוח יותר לחיים האלה, למה אני צריכה לחיות אותם בכלל, וכל מיני מחשבות מבאסות ומדכאות רצות לי בראש...וניהיתי כזאת פאסימית מלפני שנתיים וחצי בערך...פשוט התחלתי לאגור דברים בבטן, ופשוט לא יכולתי להתמודד עם הכל ביחד...וזה נאגר ונאגר עד שנשברתי ומאז אני לרוב מדוכאת...סתם ככה, או בגלל השטות הכי קטנה...וגם אני בן אדם ספורטיבי, ועוד משהו שממש עוזר לדיכי שלי זה שלא כל כך מתאפשר לי לעשות ספורט בצבא, ובתפקיד אני יושבת כל הזמן...וזה פשוט ממש מדכא אותי...ואני משקיעה מלא מעצמי,נפשית, בתפקיד הזה כי הוא דורש את זה...וזה פשוט גומר אותי...בגלל זה חשבתי ללכת לקב"ן ואולי לקראת סוף השירות שיקל עליי טיפה...למרות שלא נראה לי שזה יכול לקרות...וגם רק עצם המחשבה שאני בתפקיד הזה ולא בתפקיד קרבי או ספורטיבי גם מדכא אותי...בקיצור אני לרוב מדוכאת כמו שאת רואה...אבל שיהיה... עכשיו בעיקרון האוכל הוא אחד הדברים שגם עזר לכל זה. אז ככה אני מכורה לשוקולדים, אז אני לא מסוגלת שלא לאכול שוקולדים, אני לא מצליחה לרזות ולהישאר באותו משקל, אין לי מספיק כוח רצון כנראה, ואני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה,אני שונאת כל פעם לפני יציאה לחשוב מה ללבוש (זה הכי מבאס),אני שונאת את הגוף שלי פשוט ככה...ומתביישת במשקל שלי (כאילו הוא נשמר אצלי בסוד,פשוט לאף אחד אני לא מספרת מה המשקל שלי, אפילו לא לחברות שלי או להורים שלי, לאף אחד...),אבל עשיתי לפני שנתיים ככה כל מיני צומות למינהם, דיאטות כאסח,וכל מיני שטויות...והדיאטות התחילו מכיתה ח' או ט' ככה...ודווקא מאז שהתחלתי לשים לב למשקל שלי, אז התחלתי לראות כאילו שאני משמינה...עכשיו הייתי די רזה בכיתה ח' ט', אבל עכשיו אני לא שמנה ולא רזה אני באמצע...ואני רוצה לרזות קצת אבל אני אפילו לא מצליחה להחזיק בדיאטה...ואני יודעת גם שאם אני יעלה על המשקל אז זה יניע אותי יותר לעשות דיאטה...אני מנסה למנוע את זה כדי שאני לא יתבאס וסתם יכנס למצב רוח נורא... טוב זה קצת על עצמי... מעיין

דינדין תוכלי לפרט על השיטה שלך שאת כותבת מה שעובר עליך כשאת רוצה לאכול? ואיך הגעת לזה?

היי גם לך...באמת נעים להכיר.. ולשאלתך בדבר "השיטה" היא בעצם פיתוח המודעות של עצמי כי בהתחלה הייתי נטרפת בולמוסים או לגמרי מרעיבה את עצמי תקופות מסויימות בלי מודעות הייתי פשוט רק סביב זה במן חלום כזה ואחרי ההקאה בוכה מתייאשת רוצה למות.. אחרי שהתחלתי טיפול משולב למדתי לפתח את המודעות לצרכים שלי לרגשות שלי ואת יודעת מה זה עשה? זה חיבר אותי לאני שלי..לתחושות לכאב לכעס ולכל הדברים שרציתי שייעלמו אבל לא בדרך ההתמודדות אלא בנסיון לדחוס אוכל ולטהר עצמי כאילו לא להיות בחיים ברגשות ובתחושות האמיתיות.. אז ת'כלס איך התחלתי? אחרי שהייתי מקיאה או לא אבל מרגישה מן מחשבות קודחות לי בראש על כל מיני דברים...לדוגמה: "אמא אמרה לי כך..." הבחור ברחוב זרק מילה? למה הוא התכוון?...בעבודה כעסו עליי- אני לא שווה? ועוד ועוד..אולי אני לא אמא מספיק טובה? למה זה קורה לי? הייתי יושבת עם עצמי ומנתחת מה היה רגע לפני ההקאה איזו סיטואציה הביאה אותי למצב של ריצה בהולה לאוכל והקאתו או מה גרם לי להרגיש כך והאם התייחסות שלי לאירוע הייתה נורמאלית או חשתי דברים בגלל דימוי עצמי נמוך, לא מגיע לי להנות, לא מגיע לי לחיות ועוד..מליון דברים בסופו של דבר גיליתי: אני פניתי לאוכל במקרים של לחץ אטומי...שאני הכנסתי את עצמי כאילו כל העולם רודף אחריי ואין לי זמן חייבת להספיק..כשבעצם זה "לחץ מדומה שיצרתי לעצמי" במקרה אחד: כשכעסתי על אמא שלי..מאוד!! אח"כ הלקיתי את עצמי שכעסתי עליה כאילו היה אסור לי!! במקרים של "אוטומט" - מרוב שההפרעה היתה מושרשת בי ממש בשעות ובימים מסויימים הייתי עושה זאת אפילו לא הולכת לאירועים או יוצאת מהבית..מן רוטינה כזאת...ריצה הביתה הקאה ומנוחה..עד ששברתי את זה!! יקירה שלי התהליך הוא מורכב זה לא קל וזה דורש כוח ואומץ לפתוח דברים כואבים בכי , ילדות כואבת ועוד אינספור סיבות..מה שכן?!! זה שווה החיים שווים כל מאמץ.. ואני דוגמה לכך שאפשר לנצח את זה..אבל בדרך קשה וארוכה..ואין משהו אחר...ובטוח שאסור להתייאש.. את יודעת כמה פע' אמרתי לעצמי אחרי הקאה בבכי אני לעולם לא אצליח והייתי נשברת?? אבל הייתי כותבת ומשננת לעצמי "דינדין זה תהליך לא נורא תמשיכי" ועם הכאב הייתי ממשיכה הלאה.. אני בריאה..לחלוטין תודה לאל..לא אומר לך שאין לי פחד שאשתמש בזה ואכניס את זה זה מקנן בי אבל אני עובדת על עצמי..מאוד וכל הזמן..אוכלת רגיל (אשקר אם אומר שאני לא חושבת פעמיים לפני מה שאני מכניסה) אבל אוכלת כמו כולם...כי הכל מותר והחיים נועדו להנאה ולא לסבל.. אז יקירה שלי..אני שמחה שכתבת לי ואם תצתרכי עוד משהו אני כאן למענך ובשבילך.. יום נפלא דינדין

שני דברים לי אליך , בעצם שלושה , 1. שמחה מאוד שאת היא זו שהחליפה את הילה 2. לא מורגש שהיא עזבה , את נשמעת כמוה 3. ואת כבר כאן , אז......., למה שלא תחליפו גם את התמונה כך שנראה עם מי מדברים , אני לצערי לא כותבת פה כמעט , אבל קוראת אתכם כל הזמן , ןלקח לי המון זמן ואומץ כדי לכתוב את זמ , מקווה שלא לעורר את זעמו של אי מי שקורא את זה . מהמוטרדת

היי גם לך נפלאה שלי.. תודה על המחמאות..ואם קראת את הודעותיי הקודמות לבטח קראת שכתבתי שהכל מהלב..ואני מאמינה שדברים נאמרים מהלב עם רצון אמיתי כנה וטהור לעזור, לתמוך ולסייע גם לצד השני זה נכנס ישר ללב עם המון אהבה..! (גם יום האהבה נפלא לך!) אני שמחה שאת קוראת..ואני סקרנית לדעת למה בחרת בשם מוטרדת? ומדוע אם (ואמן שלא) יש לך איזושהיא בעיה מטרידה את לא נעזרת בפורום הזה..? בכל מקרה יקירה שלי..איני יכולה לפרסם את תמונתי מהסיבה הפשוטה שאני אם לשתי בנות יקרות ואהובות ..שאיני רוצה שיפגעו מעצם ההחשפות..בכל מקרה האנשים הקרובים כולל בן הזוג שלי כן מודעים לבעיה ולאורך הטיפול וחוו את סיבלי..עד לריפוי..כי חלק מהריפוי הוא הגילוי..(הרי הכל היה בהחבא) וראיתי שבאמת אוהבים ודואגים לי למרות שחשבתי שאני לבד בעולם..והבנתי שנכון משפחה וחברים אוהבים אבל לא לכל אחד יש את הכוח לעזור ולהבין או לפחות לנסות ועל כן טיפלתי בעצמי בכוחות עצמי לבד..וזה ארך זמן ואחרי המון שנות סבל.. אבל נפלאה שלי אם מישהו אי פעם ירצה לבוא אליי לפגישה או שיחה אישית אשמח ואפתח את ליבי וביתי ולו רק אפילו לתת תמיכה לאם דואגת או לאחות או משפחה חסרת עצות.. זה הדבר שאני מוכנה לתת לכל מי שירצה..כי הבטחתי לעזור כי לי היתה עזרה רק (עזרת שמיים כמובן) בכל מקרה יקרה ואהובה שלי ומאוד חשוב לי כל אחד ואחד כאן באופן אישי באמת!! אם תרצי אני כאן מלאך שלי..תמיד כאן לשירותך..לחבק לייעץ ולתמוך.. יום נפלא דינדין..והמון המון המון אהבה שמרווה כל אדם צמא וחיים שלמים שמתמלאים בתוכן של צבעים והכל מאהבה

הי דינדין וכולם! קיבלתי לפני שעה בערך טלפון מתל השומר.. יום שלישי אני נכנסת לשם...! קצת זבנג בפנים.. אבל עכשיו אני מניחה שזה הכי טוב לעשות... ככה לפחות יהיה לי סדר יום נורמלי מכל הבחינות... כי עם העבודה אין מצב שזה יעבוד פה בבית כשכל הפיתויים מולי... והשיעמום גורר התעסקות ומחשבות מיותרות על אוכל ושאר דברים... אז אולי אנסה לראות איך הולך שם בתל השומר.. ונקווה שיילך טוב...! תחזיקו לי אצבעות חזק! ביי ויום טוב!

וואו זה נפלא.. אני רואה שזה גורם לך שמחה..וזה מצויין כי נראה שאת באמת רוצה להצליח..ואם ההתחלה היא בתל השומר..יהי כן!! בהצלחה נפלאה שלי..אני מאמינה בך בהצלחה דינדין והמון המון נשיקות

המון המון תודה! אני אהיה בקשר אעדכן מה קורה! :)

שלום רב! נשבר לי ואינני יודעת מהלעשות כדי להצליח! יש לי עודף משקל של 20 ק"ג לחרונה הייתי בקבוצת תמיכה אך לא הרגשתי תמיכה לא מהמדריכה ולא מהקבוצה. אני מרגישה שאני "בולסת" בכל הזדמנות.(בת 47)איך יוצאים מזה ונכנסים למשטר?

שלום לך יקרה! ישנו פורום נפלא של בלה אגמון שנקרא דיאטה ללא הרזיה.. תתיעצי איתה היא נפלאה!! http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353 ו...כמובן כלל לחיים.. אין ייאוש..בעולם כלל..תמיד יש תקווה ושינוי!! בהצלחה ושמחה אושר חיים טובים דינדין

הי בוקר טוב מה שלומך? רציתי לספר לך ולשמוע מה את אומרת... אתמול הייתי בתל השומר אצל הדיאטנית אני חושבת גם מיכל והיא נתנה לי תפריט, מה שטוב זה שהיא נתנה לי דברים שאני אוהבת... אבל תרפיט ממש קשה לאכול כל 2-3 שע'. זה יהיה ממש קשה בייחוד כשאני בעבודה.. כי הם לא ייתנו לי לעשות את זה.. וחוץ מזה שהם יילטשו עיניים ויעירו לי כל הזמן.. "או הינה את אוכלת..." לא סיפרתי להם שיש לי בעיה ומהי.. רק הסמנכל יודע שיש לי בעיה בריאותית ואני עלולה לעזוב בקרוב.. וחוץ מזה כבר נמאס לי מהעבודה הזו... החוסר תמיכה של הבוסים הקרובים אליי כל כך משגע אותי.. ואיך אני אצליח לממש תפריט ועוד להרגיש טוב עם עצמי כשהם "מוצצים לי את הצוואר".... אין לי אנרגיות אליהם.. וכל פעם שאני אוכלת, את בטח יודעת, איך הבטן מתהפכת ומכאבים... ולפעמים לוקח לי 20-30דק' לאכול יוגורט.. ואני לא יכולה לאכול תוך כדאי עבודה כי זה ררק מחמיר עם הבטן... והיא רוצה שארד עם הת המשלשל ל2-3 פעמים ביום זה רעיון מדהים שהייתי רוצה לנסות לאכול בבית מה שאני אוהבת.. אבל איך אני אעשה את זה... כי זה ייקח חוד'... ולנסות למצוא עבודה חדשה.. מי ירצה לקחת בחורה חולה שצריכה לאכול כל כמה שע' וללכת לפסיכולוג פעם- פעמיים בשבוע... זה יותר מידי דרישות... אז עוד שבועיים אני אמורה להיפגש עם הדיאטנית... אז כמובן עדיין אין לי תאריך... לפעמים הייתי ממש רוצה שמישהו ייקח אותי בידיים ויגרום לי להפסיק כי אני לא מצליחה לבד.. בייחוד כשעוד אני לא מרגישה עידוד מצד אף אחד.. אז כל עוד אני נשארת איך שאני.. "אני שומרת עליי".... תודה מתוקה ושיהיה לך יום טוב! :)

היי מותק.. עפ"י צורת כתיבתך נשמעת יותר מעודדת. שנית מיכל הדיאטנית נפלאה!!- התפריט שהיא תיתן לך ייתן לך הזדמנות פז לתקן את מערכת העיכול לתמיד...כי זה תפריט עם דברים שאפשר לאכול ולא משמינים גם אם "נדמה" כרגע - זה בגלל ההפרעה ואת תביני את זה כשתתחילי לאכול כמו שהיא נתנה לך. רק מה? קחי את זה בפרופורציות מה הכוונה?? אל תחמירי עם עצמך כלומר אם יצא לך לאכול במקום ב- 12:00 ב- 13:32 לא נורא..תזרמי.. באופן כללי תדעי שאת יכולה לאכול כל מה שהיא נתנה לך לכל אורך היממה גם ב- 23:00 בלילה ולא יקרה לך כלום מנסיון.. הרצון שלנו ליצור סדר בחיינו באמצעות השליטה בזמן הכנסת האוכל היא מוטעית..אבל זה תהליך שלוקח זמן! לעניין העבודה!...- זה בראש שלנו..שאנשים כביכול מסתכלים עלינו...ואומרים כל מיני דברים..הרי זה טבע האדם גם שלנו ברגע שמישהו מוציא אוכל להסתכל לראות אפילו זה מביא לנו חשק...כאילו אין מצב שמישהו אפילו אחר יאכל ולא תסתכלי..זה האמת מאמי שלי!! שנית..לעניין העבודה - בנפרד לגמרי מהאוכל אם לא טוב לך שם ואיני יודעת מה הסיבות או ש..(ותחשבי היטב) את רוצה שינוי בחייך ונדמה לך שאם תמצאי משהו חדש זה יביא לך שינוי..וכו'.. כל דבר בנפרד..זה החלטה שעלייך לקחת בחשבון..היטב..כי במקום אחר..יכול להיות אנשים גרועים ומשכורת ולא הכל וורוד אבל אלה החיים ועל כן אני שואלת אותך באמת מהם מניעייך העבודה!!? בוסים הם לא תמיד נחמדים ואין מה לעשות צריך להתמודד ולא לקחת דברים אישית..אלא לצמוח מתוכם אולי לתקן וגם אם נראה לך שמשהו לא בסדר תעבירי אל תשפטי את עצמך ותתני לדברים להוריד ממה שאת כי אז זה לא בסדר להלקות את עצמינו על מה שלאחרים לא נראה!! כולנו בני אדם אנחנו לא מלאכים..טועים וזה לגיטימי..את מכירה מישהו שלא טועה או אדם רק טוב..אין דבר כזה!! נולדנו כאלה יש לנו אפשרות לעבוד או לתקן דברים ויש דברים שטוב לנו איתם.. לכן אל תהיי פזיזה ותחשבי עם עצמך או איתי באמת אבל...מה לא טוב בעבודה בה את נמצאת..! עכשיו לעניין התהליך עצמו...ליטל נפלאה ומקסימה שלי!! זה תהליך...ממש כך לוקח זמן..לתקן ולסדר את העיכול שפגענו בו כל כך..חשוב!!! התמדה!! כוח רצון!!! אל ייאוש!! תמיכה...(יש לך ממני ויהיה בע"ה כל זמן שאני כאן וגם באופן אישי אם תרצי) !! והבנה עמוקה שאת בתהליך החלמה ואת תבריאי..תני לזה זמן וגם אם תישברי פה ושם תמשיכי רגיל ...רגיל...!!!! את חייבת ! מיכל נתנה לך תפריט שתוכלי לחיות איתו בלי הרגשת רעב (לא שכרגע את מרגישה רעב כי הפניה לאוכל היא מהמון סיבות) אבל זה יבוא עם הזמן!!! מילת המפתח! שנית...את צריכה לטפל במה שמפריע לך בחייך...הורים, חברים, מחשבות, כאב, פגיעה, פחד..דימוי עצמי וזה גם דורש טיפול...מישהו עוזר לך בעניין...(פסיכולוג -מומחה בהפרעות? תל השומר? מישהו?) בכל מקרה אם תצתרכי עזרה אני פה!! תקפידי תתמידי ותנצחי!! אני בטוחה בכך גם אני הצלחתי אני בריאה !! ליטל..יקירה ..תאכלי מה שתוכלי ..בכייף ואל תתייסרי יו עבר שעה לא אכלתי מותר לי ב...וכו'!! תנסי לגוון לך בלי לבנות משהו קבוע!! ותהני הנה התחלת וזה נפלא פשוט נפלא!! זו דרך שאני בטוחה שתצליחי את הצעד הראשון התחלת נשמתי... אז כל הכבוד אני כאן איתך שמעת? את לא לבד!! אשמח לעזור במה שתצתרכי...!! ועוד משהו לא צריך לשבת בבית בכי כביכול "לטפל" בעצמך...הרי הטיפול האמיתי הוא שילוב חיינו עם הכל..הרי לא ייתכן שנשב בבית ונחכה לארוחת בוקר צהריים וערב..הטיפול צריך להיות משולב בחיים האמיתיים וזה האמת .. תנסי את תצליחי אני בטוחה ומאמינה בך!! אוהבת שולחת לך המון חיבוקים ונשיקות ואני כאן אל תשכחי בשבילך תמיד!! דינדין

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3214925,00.html

למרות שכולנו יודעים את הסיבות..להתחלת הפרעות אכילה במיוחד בקרב הנוער ..אנחנו עדיין לא הגענו למצב שעושים מספיק.. השדר הוא הפוך מצד אחד מסה של אוכל ופרסומות מגרות שמי מפרסם אותם? דוגמנית או דוגמן..שלא אכלו שבועיים בשביל להצתלם..הרי זה ידוע שלפני יום צילומים או תצוגה בקושי אוכלים אולי בכלל לא!! זה פשוט לא ייאמן לאן הדענו כמה סובלים...המספרים הם רק סטטיסטים מודעים תאר לעצמך על כמה לא יודעים!! ונכון המשפט שאומר שהרזון לא יביא אושר..גם אנשים רגילים בכל הגדלים והצורות מאושרים..וזה לא אומר חלילה שצריך להזניח את עצמך.. אדם רגיל אוכל שומר ונראה טוב אבל לא מתעסק בזה מעבר לנורמל..! תודה על הכתבה הנפלאה יום נפלא מתוק שלי.. דינדין

באמת חשוב לקרוא את זה ומאוד מעניין... אבל באמת הדבר הכי מוזר הוא כשסיפרתי לחברים שלי עכשיו מה שעובר עליי ושאני הולכת לתל השומר... התגובות שקיבלתי היו בסגנון.. למה לך.. מה הבעיה שלך.. תמיד היית קטנה ורזה.. מה אתן לך לאכול... את בסדר.. את לא נראית כמו אחת שיש לה אנורקסיה... אבל העיקר שמדברים וכותבים על זה מאמרים.. אבל משום מה נראה לי שיש עדיין בורות גדולה מצד החברה מול אנשים שחלו בהפרעת אכילה.. וזה ממש חבל... קל לקרוא.. אבל כשזה מגיע קרוב יותר, ישנה בורות גדולה.. כל מה שקראת ושמעת על זה נעלם כאילו לא היה... ממש חבל...

אני בת 25 סובלת מכל מיני סוגים של הפרעות אכילה כבר קרוב ל-10 שנים. זה התחיל בגיל 15 כאשר גילו לי את מחלת "צליאק" שזה רגישות לגלוטן, ובתק' זו עדיין אכלתי קמח בכמויות והתחלתי להרזות, רק לאחר סדרת בדיקות גליו שהקמח אינו מתעכל ולכן אני מרזה. לאחר שגילו את המחלה והתחלתי להתרגל לאוכל חדש שאינו כולל קמח התחלתי לעלות במשקל. בהתחלה זה היה פנטסטי כי רציתי לעלות, אולם זה התחיל לצאת מכלל שליטה מאחר ובאותה תק' קיבלתי את המחזור הראשון וכל השתנות הגוף של גיל ההתבגרות גרם לי לגלות שיש לי נטייה להשמנה. בגיל 16 התחלתי דיאטה ראשונה שנגמרה במשקל נמוך יחסית - הגעתי כבר לגובה 1:70 ושקלתי 50 ק"ג. המשקל הזה לא נמשך לאורך זמן ומהר מאוד עליתי חזרה ל-60 קילו. מאז המשקל שלי היה באותו סדר גודל לעיתים אפילו 65 עד גיל 20, ואז שוב התחלתי דיאטה רצחנית ושוב רזיתי ל-50 קילו למשך כשנה בערך ובתקופה זו כבר התמכרתי לכדורים משלשלים לעיתים הייתי לוקחת 40 לכדורי לקסעדין ביום. לאחר מכן שוב עליתי במשקל ל-63 קילו והייתי במשקל הזה עד גיל 23 וגם הפסקתי עם כדורי הלקסעדין אולם לא לחלוטין, תמיד הייתי לוקחת מאז בין 5 ל-10 כדורים ביום. בגיל 23 משהו השתנה, התחלתי לאכול אכילה כפייתית שאיני מסוגלת לשלוט עליה וזה העלה אותי עד למשקל של 70 קילו. בתק' זו עדיין לא ידעתי להקיא ולכן הייתי נכנסת לדיכאונות היסטריים בגלל האיכלות המרובות ולא הייתי יוצאת מהמיטה אפילו אם היו לי התחייבויות אחרות. לפני שנה בערך התחלתי שוב בתהליך הדרגתי של הרזייה שאינה מבוקרת והתחלתי לרדת לאט ובטוח, לפני שבעה חודשים הגעתי למשקל של 55 ק"ג והייתי ממש מרוצה אולם האכילו הכפייתיות המשיכו אך במינון יותר נמוך. באותה תק' הבולמוסים החלו להופיע כל יום וידעתי שלא אוכל לשמור כך על משקל ולכן התחלתי להקיא. (ראוי לציין שאחותי הייתה בולימית לתק' של שנתיים כאשר אני הייתי בת 15 והיא הייתה אז בת 17). אופן ההקאה שלי אינו רגיל משום שאיני יודעת להכניס אצבע ולהקיא כי זה מפחיד אותי, אלא פשוט פיתחתי שיטה שאני לא יכולה להסביר אותי של העלאת האוכל לאחר בליעה והוצאתו האופן יזום. זה הגיע למצב שבו אני גם מעלה אוכל גם שאיני רוצה בכך, זה כבר לא נשלט. נכון להיום אני במצב הכי גרוע שהייתי בו אי פעם משום שאני נכנסת לבלמוסים בערך 3 פעמים ביום ואני מקיאה הכל, לכן אני גם מרזה, הגעתי למשקל של 49 ק"ג ואני ממש מרגישה שמנה. אני לא יכולה להסתכל במראה מבלי לראות ילדה שמנה. אני ממתינה כרגע לאשפוז במרכז להפרעות אכילה בתל השומר ואופן ההמתנה זה עפ"י המשקל. היום הייתי בפגישה להכנה לאשפוז (כאשר אני ממתינה כבר למעלה מחודש) ושאלתי את מזכירה איזה מס' אני ברשימה אז היא האומרת לי שזה כל הזמן משתנה בהתאם למשקל, ככל שהשמשקל נמוך יותר כך מכניסים קודם אנשים. זה פשוט מתסכל אותי משום שכאשר הגעתי לשם לשקילה שקלתי 52 ובהשוואה לבנות האחרות שממתינות אני במצב מעולה משום אני גבוהה מכולן שם, וכולן שם בערך 1:60-1:65 ושוקלות סביב ה-40-45, לכן אני לא מצב קריטי ואז כל הזמן דוחקים אותי. אני מרגישה שבכדי שיתייחסו אלי אני צריכה להתדרדר וזה אבסורד, מה גם שזה לגיטימציה להמשיך עם ההרזייה שהרי זה מה שאני רוצה לכמהה לו. אני ממש במילכוד, מצד אחד אני מרגישה שמנה ואני ממשיכה להרזות וגם זאת ההרגשה שאני מקבלת מהמרכז להפרעות אכילה, מצד שני כבר אין לי כוחות לקום בבוקר לעוד יום מלא אכילות והקאות, התסריט של היום הבא כבר נכתב בלילה לפני השינה. מאחר ואני בהמתנה לאישפוז עזבתי את העבודה ואת הדירה ששכרתי ועכשיו אני מתגוררת בבית אימי ולא עושה דבר, מה שגם ששום דבר כבר לא מעניין אותי פרט לאכילה והקאה. ככל שאני יותר חושבת על זה זה או למות או כלום

היי מישהי..נפלאה אוצר יקר שכמוך.. אני מבינה שהגעת למן מעגל שניתן לצאת ממנו וזה דורש טיפול..ומצויין שפנית לתל השומר..להתחלה.. ראשית נדמה לי שאנשים תולים תקווה באיזשהו מקום או אדם ש"יוציא" אותם מזה..אך נכון שתל השומר הינו מקום להתחיל טיפול אך משם לא תיצאי בריאה או בלי ההפרעת האכילה אם את לא תעבדי על עצמך אין שם טיפול הוקוס פוקוס שכזה..אני גם הייתי במצב חמור..וגם לא הייתי מקיאה באופן רגיל עם אצבע אבל יש לי שיטה..מיוחדת (שלא אתאר אותה כדי לא להעלות רעיונות נוספים), שבה הייתי משתמשת..וגם אני הייתי בתקופה של "מרה שחורה" ורק סביב האוכל וההקאות ולא יוצאת מהבית.. כל זה אינו פיתרון..! את חייבת טיפול אישי גם כן..ריגשי יש לי מטפלת ששמה דניאלה גריין מומחית בהפרעות אכילה והתנהגויות..בשיטה נפלאה היא עזרה לי מאוד והצלחתי לצאת מזה כיום אני בריאה.. אני שילבתי טיפול בתל השומר ופגישות אצלה.. זה נתן לי את חיי בחזרה.. אל ייאוש..יקירה שלי כי יש מוצא..אני מכירה את ההרגשה אחרי ההקאה, האכזבה מעצמך, הגועל, הדיכאון..את חייבת להתחיל ממשהו.. הטלפון של דניאלה הינו: 054-2230058 הכל שווה הכ...ל!! החיים כל כך יפים ונפלאים ואם תקחי את עצמך בידיים ותאמיני שאפשר כמוני את תצליחי אני עם הפרעות מגיל 15 אפילו לפני..והיום בת 29...יש פיתרון!! קחי עצמך בידיים יבוא יום ותראי שבדיעבד..ניצחת ואת חיה חיים אמיתיים עכשיו זה הזמן!! אל תבזבזי יום נוסף ברחמים רק אכין אותך שהתהליך הוא זמן..שלפעמים מביא קצת ייאוש..אבל אם תדעי לקבל זאת בהכנעה ולא בהלקאה עצמית..תביני שבמשך התהליך גם נפילה היא חלק עד שזה נעלם לגמרי.. אל תיבהלי.. את חייבת להפסיק מיידי עם המשלשלים - אני יודעת גם אני השתמשתי בלקסטיבים...בחוקן במה שאת לא רוצה ושאפתי למות..אבל בתוך תוכך את לא באמת רוצה בזה את פשוט מיואשת..ואהובה שלי אין ייאוש יש תקווה אפשר לנצח.. את כבר בוגרת ואני בטוחה שכשם שאני הצלחתי גם את תעשי כן!! אז קחי עצמך ואל אל א...ללל!! תתייאשי! את זקוקה לתמיכה הקשבה וטיפול .. תתיעצי עם דניאלה שווה לנסות..ולשלב גם טיפול..בתל השומר! בכל דבר שבעולם אני כאן למענך..אשמח לעזור לך אפילו באופן אישי אם תרצי..מוכנה לפוגשך לסייע ולעזור לך!! תדעי שאת יקרה אהובה ונפלאה!! ואני כמישהי שעברה מה שעברת..אומנם בלי המחלה..אבל סבל של שנים..מבינה לליבך.. אז חבקי עצמך באהבה..שולחת לך חיבוק של אהבה..והמון תמיכה.. שלך תמיד כאן מלאך יקר דינדין

כתבתי כבר פעם בפורום, בשם אחר.... אני נחשבת יחסית רזה, אבל עם כל הטחינות שלי אני כל הזמן עולה.... בחנוכה הקאתי פעם ראשונה.... מאז אני מקיאה, לא הרבה בכלל רק מתי שאני מגזימה ממש עם אוכל. אחותי ידעה כבר מההתחלה שהקאתי כי דברתי איתה בפלאפון ואמרתי לה שהפעם אני מקיאה בטוח!! אני חייבת להצליח!! היא גם די בקטעים של דיאטות מטורפות כאלה... חברה שלי שגם לה יש הפרעות אכילה(הרבה יותר חמורות) ידעה מזה איכשהוא. לא רציתי שאנשים ידעו מזה.... ממ שהתפדחתתי בזה.... אחרי כמה זמן גיליתי גם לחברה שלי מהחדר (אני לומדת בפנימיה) ולמדריכה שלי. המדריכה שלי ממש עזרה לי היא היתה ממש בשוק והרכיבה איתי תפריט של דיאטה ממש טוב,. היא אמרה לי שזה תפריט מינימלי מידי ושהיא תשאל דיאטנית אם הוא טוב , נראה לה שהוא לא ואז נוסיף. היא אמרה לי גם שכל פעם שאני מקיאה אני יידע אותה, אחרי שלוש פעמים נראהב מה לעשות, כנראה לספר למחנכת..... לא הסכמתי, אמרתי לה שאם היא תספר אז אני לא יגיד לה מתי אני מקיאה... היא אמרה שנראה... בשלושה שבועות הראשונים הלך לי די טוב, רזיתי קצת והקיתי.... איכשהוא למורה שלי נודע שיש לי רצון להרזות והיא רצתה לדבר איתי, המדריכה שלי דברה איתי ואמרה לי שאני חייבת לגלות למורה שלי (בפנימיה התפקיד של המחנכת הוא ממ שמשמעותי, כמו אמא) היא הכריחה אותי..... עשינו שיחה, המדריכה המחנכת ואני וספרתי לה, היא לא היתה מזועזעת כמו שחשבתי.... היא אמרה שהיא סומכת עלי שאני אחראית.... הייתי צריכה לספר גם להורים שלי.... הסכמתי רק לאמא שלי. באותו יום נסעתי הביתה וספרתי לאמא שלי, הרגשתי כל כך מגעיל שכמעט בכיתי. אמא שלי הייתה בשוק אבל אמרה שהיא לא דואגת (בבית בדרך כלל אני בולסת ונראה לי שאמא שלי חושבת שאני ככה גם בפנימיה). היא התקשרה למחנכת ושניהם סכמו שכרגע אני ידבר עם פסיכולוגית (דבר שהייתי צריכה בלי קשר לדיאטה) והיחידה שאני מדברת איתה על הדיאטה וההקאות זאת המדריכה. מאז ממש לא הולך לי.... אני בולסת בכמויות.... בימים שאני בפנימיה הולך לי די בסדר אבל בסופי שבוע בבית אני מעלה את הכול ופי כמה.... יש לי עכשיו ממש פדיחות מהמורה והמדריכה שלי, הם יודעות שאני מקיאה ורואות שאני רק משמינה..... אני ממש לא מכורה להקאות... אומנם אני מקיאה יותר מההתחלה, אבל זה עדיין קשה לי ואני מתחמקת מזה ועוד לא מצליחה תמיד להקיא, במיוחד לא דברים קשים.... אני מנסה לעשות ארוחות מסודרות אבל זה הולך לי רק בפנימיה, בבית אני רק פותחת את הפה זה לא נגמר...... יש לך תפריט טוב לתת לי לדיאטה??. אולי ככה זה ילך?......... בקשר להקאות: עוד לא הבנתי למה אומרים שזה משמין.... אם אני מקיאה המון- את כל מה שאכלתי, אני רואה שיצא הרבה- אז לא הורדתי בזה כלום??? מה זה עושה לגוף? זה משמין? מרזה? הורס? איך הורס? אין לי גישה צמודה לאינטרנט ככה שיוצא לי די פעם ב להגיע לפורום אבל זה ממש חשוב לי לקבל ממך תשובה. עוד משהוא: הטיפול היחידי בינתיים שאני אמורה ללכת זה פסיכולוגית, אין לי אפשרות ללכת לטיפול אחר. אולי אם אמא שלי תלך לדיאטנית (היא מתכננת דיאטה בקרוב...) אז אני יבקש מאמא שלי שתבקש מהדיאטנית תפריט בשבילי. ככה שאני צריכה עזרה מכאן, לא הפניה לטיפול........ סורי על האורך.... פשוט הייתי חייבת לשפוך......... נ.ב. אני יעדיף לפעמים להתכתב איתך באימייל, אפשרי?

קראתי בעיון ובשקיקה מה שכתבת..וראיתי ממש את עצמי.. מבחינה גופנית: קודם כל..ההקאות "לא מרזות" בדר"כ האוכל שעובר בפה..פחמימות נספגות כבר בלשון..ווכמות הקלוריות האדירה שנכנסת..ולא את כולה ניתן להקיא זה נדמה לנו...אני אפילו הייתי מסתכלת בצבעים שיוצאים ולפי זה הייתי מחשבת מה אכלתי ומה יצא ממש ככה!! הבולמוסים גורמים להשמין..וההקאה מוציאה חלק רק חלק!! מבחינה נפשית: יש משהו מתחת להקאות שמפריע וחייב טיפול דחוף!! תהיי בטוחה זה לא עניין הדיאוה זו "אשליה" את מתעלמת ממשהו עמוק יותר..רגשות, תחושות, ילדות..יחסים עם אמא שלך, אחים, אהבה המון דברים..כל אלה דרושים התייחסות אישית..והייתי מוכנה לעזור לך אפילו באופן אישי.. דיאטנית לא תעזור..משום שלדיאטנית פונים בשל רצון לרדת במשקל..כשאדם הוא במצב נפשי רגיל..ולא כמו שאנחנו.. לי ביתה דיאטנית מתל השומר..אבל מתמחה בהפרעות אכילה מה זאת אומרת? הרכיבה לי תפריט איזון רגיל בלי "דיאטים" "לחם קל" וכו'..ממש רגיל ..עם עוגיה פה ושם..ופרוסה עם חלבה שאני אוהבת..ושוקו לשתות..וזה איזן לי את הגוף למצב שאני אוכלת רגיל ולא ..!!! לא!!! משמינה!!! למדתי לאכול.. כרגע את לא בשלב כזה לדעתי..היות והפנייה שלך והבולמוסים קורים לך כי את מתעלמת מתחושות..או מאירועים שקורים בחייך ומשתמשת באשליה שהבולמוס ירפא..את הבור בתוכך של כאב, מחסור, תשומת לב, העלבה ועוד אינספור דברים ואז מוציאה את "הגועל" החוצה כאילו מתנקה!! וכל זה אשליה כי התחושה הזו "כאילו" גורמת לך רוגע והנה הוצאתי אבל התחושה לא תיעלם אם לא נתמודד ונבדוק לעומק!! זה לא זה דורש טיפול ואת חייבת לעשות זאת..קודם כל בהבנה שיש לך הפרעה וזה בסדר..כי זה הכלי היחיד שמצאת להתמודד ולספר לאמא שיש לך הפרעה ואת רוצה טיפול כי מגיע לך זה חלק מזה..הבושה תעבור לך עם הזמן את תראי..גם אני הייתי בסתר מקיאה..ובסופו של דבר כל קרוביי ואהוביי יודעים וחיבקו אותי באהבה למרות שלא היתה לי תמיכה טיפלתי בעצמי בכוחות עצמי.. דיאטנית לא תעזור..זה לא נכון..לעשות..את זקוקה לשיחות, תמיכה , עידוד, לרדת לעומק חייך ולטפל..דחוף..אני מוכנה לעזור לך בכל דרך אפשרית גם אם תרצי שניפגש אפילו עם אמא שלך.. אני אעזור לך במה שאוכל!! אני כאן..ואשמח לשמוע מה קורה איתך מלאך יקר ואהוב מגיע לך טוב..ואני יודעת מה עובר עלייך ואיך את מרגשיה..ואפשר לצאת מזה לעולם אני דוגמה באמת טובה עברתי שנות סבל ולא וויתרתי לעצמי וזה היה קשה מורט כוחות..לקבל את תהליך ההחלמה שלוקח זמן...! תתחילי.. לעניין המדריכות..איני יודעת עד כמה הן יכולות לעזור לך..כי להבטיח "לא להקיא" זה לא פיתרון אין להן פשוט כלים לעזור לך ותראי ותבררי איך את יכולה לקבל טיפול..יש המון דרכים תרצי מאוד ודברי עימי..\ המון אהבה..נשיקות וכוח שלוחים אלייך מחכה לשמוע ממך דינדין

זה באמת נשמע הגיוני.... יש איזו חוויה ממש לא נעימה שעברתי בקיץ האחרון וחוויה די דומה לפני כמה שבועות שדרדרה אצלי את ההקאות והבולמוסים.... לא כל כך נח לי לכתוב את זה כאן בפורום, אני מעדיפה לכתוב לך את זה באימייל או אפילו לדבר בטלפון אם את מוכנה........... נראה לי שיש משהוא שלא ממש הבנת מהמכתב שלי: אמא שלי כן יודעת על זה! היא פשוט רואה אותי רק אוכלת כל היום (רוב הבולמוסים הם בבית) וזה נראה לה שאני סתם עושה מזה צחוק.............. אני ממש מקווה שיצא לי בזמן הקרוב לכתוב לך לאימייל או כאן בפורום- אם את מעדיפה כאן ולא באימייל... וגם אם לא יצא לי הרבה זמן אז אל תחשבי שעזבתי, פשוט אין לי מאיפוא.............. תודה רבה רבה.... נשיקותתתתתתתתת

בדרך כלל מביאים את הגוף למצב של רעב אחרי שלא אוכלים הרבה זמן ואז זה פשוט וברור שיבוא אחרי זה בולמוס אדיר ואחרי הבולמוס בגלל הרצון להטהר תבוא הקאה ועוד פעם הרעבה ובגללה עוד פעם בולמוס... חיבים לשבור את המעגל הזה, המון פעמים הבולמוס נובע פשוט מצורך עצום של הגוף באוכל שמנענו ממנו הרבה זמן ואפשר לסדר את זה על ידי תפריט שקובעת דיאטנית ואז אם אוכלים לפי התפריט הצורך האדיר הזה לעשות בולמוס פוחת ואפשר להתגבר עליו זה לא סותר שצריך ללכת גם לטיפול פסיכולוגי אבל לדעתי דבר ראשון צריך לטפל בקטע התזונתי

אבל אני יודעת בערך מה אני צריכה לאכול. מה זה תפריט מסודר פחות או יותר. אני לא מרעיבה את עמצי בדרך כלל, הבולמוסים לא באים דוקא בימים של הרעבה. בכלל לא! יש לך תפריט אולי לדוגמא כדי שאני יבדוק?

לכל הפורום הנהדר הזה, אני רוצה להבהיר משהו. נכון שכדי לעזור לעצמנו לא צריך לנסוע מעבר לים או לברוח, אך במקרה שלי הבנתי שעם השגרה בה אני נמצאת (בית, עבודה משפחה) אין סיכוי שמשהו ישתנה, לכן ברגע אחד ארזתי כמה בגדים וטסתי. סך הכל חמישה ימים, רחוק מהכל, רחוק מהירקות (שזה היה התפריט היחיד שלי עד אז) רחוק מהביקורות של כולם ובעיקר רחוק מהרע. המקום השונה, הזר- גרם לי להביט על העולם בצורה שונה, להבין שאני רוצה לחיות וכדי לחיות אני חייבת לאכול, וכך כשהתחלתי לאכול, יחד עם הסיפוק הגיע גם ההנאה, הטעם, המזון החדש, תחושת הבטן המסופקת, שינה רגועה ולא קרקורי רעב, ובעיקר חיוך על הפנים. חיול של סיפוק, חיוך של חיים חדשים. אני לא אומרת שכולם צריכים לקום לברוח עכשיו, אבל לפעמים כשמגיעים למקום קיצוני בחיים, חייבים לעשות מעשה קיצוני אחר, כדי להגיע לאיזון. אוהבת אתכם.

מסכימה עם כל מילה ..........א*ב*ל................... אבל הבעיה שאחרי שבורחים צריך גם לחזור................ואם חוזרים עם כמה קילו יותר.... אז זה לא עוזר............. אני ממש שמחה בשבילך שהצלחת......ככה לבד....... אני לא מסוגלת...........אני לא יכולה לעשות צעד קיצוני כל כך...........לצערי...

גם לי היתה תקופה שאמרתי לעצמי דיי אני רוצה להיות בריא ואכלתי כמה שאני רוצה ומה שאני רוצה והייתי "בריא" עד שאחרי שנה בערך עליתי קצת במשקל ומישהו אידיוט העיר לי שעליתי קצת ופתאום זה מאוד הפריע לי וירדתי את הכל ורק חזרתי למחלה בצורה הרבה יותר חמורה אני לא רוצה לבאס או משהו כזה אני רק בא להגיד שהשינוי לא בא בבת אחת אלא מתבצע לאט לאט וזה תהליך שלוקח הרבה זמן וגם לאף אחד אבל לא-ף א-ח-ד אין תעודת ביטוח המחלה יכולה לחזור אחרי כמה שנים ואת חשוב שכולם יזכרו!!! כבר ראיתי אנשים שהיו בריאים לגמרי ושוב חזרו לאותה ביצה אז חשוב שכל מי שחושבת שהיא יצאה מזה שתהיה עם יד על הדופק כל הזמן עד 120 כי יש נשים מאוד מבוגרות עם הפרעות אכילה ותזכרו - לא להיות שאננים מדי כי לאף אחד אין תעודת ביטוח!!!

אני מסכימה איתך אנורקסיה... תאמת שגם אני חשבתי אולי לברוח לאן שהוא, אבל אז חשבתי אם אני אברח עדיין אהיה עצמאית בשטח וכל עוד אני ככה, אני אעשה מה שבא לי ולא אשים לב למה שאומרים לי מהצד אם יגידו.. כאילו יש לי לגיטימציה לזה... ואתה כל כך צודק שזה חוזר.. עובדה זה חזר לי בדיעבד לפני שנתיים חצי שנה קצת יותר בערך הייתי ככה שלי לעשות שום דבר בנידון כי לא חשבתי שיש לי בעיה.. רק עכשיו כשאני חושבת על זה, אז באמת הייתה לי בעיה קשה.. והינה עכשיו זה חזר שוב כי אמרו לי והרגשתי ששמנתי.. ועכשיו זה רק מחמיר כל יום שעובר ואין לי שליטה להפסיק את זה לבד, אז כנראה הכי טוב זה להיות 24/7 עם צוות רפואי. ואחכ להיות בתמיכה שבועית.. זה בכל אופן מה שאני מתכננת וחושבת.. כי אם לא אז כנראה שוב אחזור למה שהכי "נוח" לי ואני "מכירה" טוב מאוד... סליחה גם על הביאוס...

היי לך.....ולכולם... קראתי קצת מה שכתבת על זה שהתחלת לאכול וירדת במשקל... אני כל הזמן בהתלבטות הזאת.....כי מצד אחד...אני אוכלת משהו כמו 800 קלוריות ביום(ועושה ספורט....) ולא מרזה.....מזה (אני ממש ממש לא בעודף משקל...).גם לא משמינה......מצד שני אני אם אני אתחיל לאכול יותר....אני כנראה אעלה...לפחות בהתחלה....וזה מה שמפחיד אותי....אני מפחדת שאעלה במשקל עד שאתחיל לרדת...(כי חילוף החומרים ישתקם וכאלה..).... אני כל הזמן שומעת על זה שצריך לאכול בשביל לרדת במשקל אבל סוף סוף יש מישהו...אמיתי.... אתה יכול קצת יותר לפרט בבקשה על התפריט???ומה אכלת לפני????היו לך בולמוסי אכילה??(כאלה שלא הקאת או משהו בסגנון???). אכלת כל יום בסביבות 500 קלוריות??? אני מודה מודה......מראש....................

כשאני אוכל 500 קלוריות ליום אני בטח שלא יורד במשקל וגם אין לי כח לעשות ספורט והשבוע לא היה לי חשק לאכול ואכלתי בסביבות ה 450 קלוריות ליום ובאמת לא היה לי כח לעשות ספורט כמו שאני רגיל וכמובן שגם לא ירדתי במשקל. הדיאטנית שלי אמרה לי שעם ספורט כמו שאני עושה אם אני רוצה לרדת במשקל אני צריך לאכול משהו כמו 2800 קלוריות ליום (אני שורף 1200 קלוריות באימון לפי השעון דופק שלי שהוא די מדויק אפשר לומר) ובאמת בכל הזמן הזה שאני מנסה לרדת במשקל היה רק שבוע אחד שהתקרבתי ל2800 קלוריות ובאמת רק בשבוע הזה ירדתי קילו ובשאר הזמן לא ירדתי אפילו גרם אני לא דיאטנית שאני יכול להגיד לך מה את צריכה לאכול אבל לדעתי כדאי לך ללכת לראות דיאטנית אני יכול להמליץ לך על זאת שאני הולך אליה והיא גם מתמחית בהפרעות אכילה והיא באמת מעולה קוראים לה נדיה גרינשטיןן והטלפון שלה הוא 054-4698895 היא מקבלת בת"א ברח' החשמונאים 68 והיא באמת מעולה אני מדבר איתה דוגרי - אמרתי לה שאני רוצה לרדת במשקל והיא מכירה אותי שאני אמיתי ואין אצלי חכמות והיא אמרה לי גם דוגרי - אם אתה רוצה לרדת תאכל ככה וככה קלוריות. כדאי לך ללכת אליה היא באמת מעולה והיא תסדר לך את כל הענינים

אתה ממש עושה מלא ספורט.............אני לא יכולה עד כדי כך הרבה.........אתה גם בן ככה שזה שונה קצת............. אני לא יודעת מה לעשות.......אני רק יודעת :כשאני לא אוכלת אני יורדת...במשקל(לא עולה יותר נכון)...כשאני אוכלת אני כן עולה............. הדיאטנית שלי נתנה לי תפריט אבל הוא פי 4 גדול ממה שאני אוכלת בדרך כלל...אז זה קצת בעיה.....בכלל כל תפריט מינימלי גדול מדי בשבילי.... אני ממש הייתי רוצה שיהיה לי מישהו שאני אסמוך עליו שיסדר לי את התפריט...אבל אני לא מצליחה להאמין שאם אוכל לא אעלה..................... תודה לך........מקווה שתצליח.... נתראה בפורום...

יש לי טיול שנתי בעוד כחודש, ואני ממש לא רוצה לצאת. משתי סיבות: 1. כל הבנות כל-כך רזות ונראות טוב שאין לי חשק אפילו לצאת בערב כי אני מרגישה ממש פרה לידם ושאני לא שווה כלום(אני באמת יותר שמנה מכולם שם כי השמנתי והרבה) אני מרגישה שאני לא רוצה שיראו אותי, להעלם. 2. כולן אוכלות שם כל הזמן ממתקים ויש לי בעיה שאני לא יכולה לאכול ליד אנשים אחרים אלא רק לאכול לבד בבית והרבה... אוף חברה אחת אמרה לי שזה נחשב הפרעה. החלטתי שאני לא יצא לטיול שנתי.. הדבר הזה הורג אותי... זהו, הייתי חייבת לכתוב את כל זה... תודה לכולכם - אוהבת הרבה !נעמה!

נעמה יקרה ואהובה.. את אדם יקר נשמה נפלאה..מגיע לכולנו להנות וטוב..למה את מונעת מעצמך הנאות..שאחת מהן היא אוכל טעים? מזין? לפעמים גם לא אבל מענג? ברגע שתפסיקי לאסור על עצמך אוכל מסויים ותפסיקי להשוות את עצמך ביחס ל....תרגישי מצויין לימדי לאהוב את עצמך? איך? ערכי רשימה...באמת בשיא הרצינות!! שבי עם עצמך לבד..וכיתבי את כל התכונות והדברים הטובים שיש בך ויש המון אני יודעת..את פשוט לא מבחינה בהם וחושבת שזה רגיל..וזה לא יש המון דברים נפלאים מיוחדים רק לך...רק לך!! אז ראשית...אל תמנעי מעצמך את הטיול בתור התחלה תראי שתהני...! ותתחברי להרגשה שלך..אני אוכלת כשאני רעבה? או מרגישה רע? טוב? לחץ? וכו... האם כשבא לי משהו טעים אסור לי ? שאלי עצמך זה חשוב... הגוף נכנס למערכת הגנה הישרדותית ברגע שאת אוסרת עליו ...אז יש "התקפה" למה לא לאכול חטיף להנות ממנו וזהו..תנסי תשתחררי.. תבחרי לעצמך בגדים שמחמיאים לך ואל תנסי להידמות לאף אחת כי כל אחת מיוחדת בדרך שלה..ומי שיאהב וירצה אותך יאהב אותך כמו שאת.. עשי למען עצמך..אעזור לך אם תרצי.. תכתבי לי נשיקות והמון חיזוקים מלאך דינדין

אני רוצה לעזוב הכל לעוף למקום שאף אחד לא מכיר אותי......... נמאס לי שכולם מצפים ממני להיות הכי-הכי.....בלי טיפה של שומן...התסרוקת...הבגדים..מושלם.............. זה כל כך מלחיץ.... אני לא מסוגלת לאכול ליד אחרים, אני לא מסוגלת לסבול כשרואים אותי אוכלת,כשיודעים שגם לי יש צרכים......אז עד שאני כבר מחליטה....לאכול....לפעמים אני אוכלת בשירותים......... מה אני אעשה...נמאס לי................שיעזבו אותי ....רוצה להיות רגילה....הרי זה בסדר בשביל בנות אחרות....אז למה לא גם בשבילי??? אגב...ברוכה הבאה דינדין....

אני לא כל כך מכירה אותך ואת מצבך..גיל? עיסוק? וכו..הייתי שמחה לדעת יותר.. קראתי שאת בשפיכת רגשות וזה מצויין לשפוך מה שאת מרגישה וזה החלק הכי אמיתי ומציאותי שיש לך..שימי לב מה את כותבת!! את מעמידה לעצמך רף גבוה וציפיות לשם מה? האם באיזה שהוא מקום בחייך העבירו לך לא באופן מודע שאם לא תהיי..חרוצה, יפה שמנה, רזה אז מה?? מי מצפה ממך? ומדוע חשוב לך למלא אחר הציפיות שלו? האם קיבלת מסר שאוכל הוא דבר "אסור"..שצריך להמעיט בו? אני מאוד רוצה לדעת עוד עלייך אם את רוצה..כדי שאוכל לעזור לך ושוב..רק אם רצי..נפלאה שלי..בשביל זה אני כאן ויש לי רצון ענקי לתת לכל אחד יחס אישי..אבל רק אם תבחרי בכך!! באופן כללי אומר לך שבחיינו קיבלנו מסרים מודעים ולא מינקות ועד הלום והסקנו מהם כל מיני דברים לגבי..מראה..הדרך לקבל אהבה, תשומת לב, אוכל וכו'..אינספור נושאים..תדעי לך שלא רק לכל הבנות מותר..גם לך מה מונע בעדך להסתתר..שמה? מה יגידו? מה יחשבו? למה זה כל כך חשוב? איזה הרגשה זה נותן לך? אני כל כך מבינה אותך.. גם אני הרגשתי כך..ובעבודה לא הייתי אוכלת שמה יחשבו שאני חזירה? אולי לא מגיע לי? אני שמנה? זה הכל בראש שלנו..לקח לי זמן לעבוד על עצמי..והיום אני אוכלת ואפילו משקיעה ומחממת לי אוכל שאני ורק אני אוהבת..ודורשת שתהיה לי הפסקה לאוכל..כי הבנתי שזה בעיה אצלי ולא אצל הסובבים שלי.. זה דורש עבודה עצמית ומודעות.. אם תרצי עזרה אעזור לך להבין ודרך ההבנה שתגיעי למודעות תצליחי לשפר את הרגשתך ולשמוח במי שאת כי אני בטוחה במליון אחוז שאת נפלאה ומכרייך יאבו אותך איך שאת בלי צורך להיות "מושלמ" או למרוד" או להיות סופר וומן..כי אינדבר כזה..כל אדם שונה מהאחר ואין תפריט איך אנו צריכים להיות, להראות ולהתנהג אנחנו בני אדם שונים.. אשמח לשמוע ממך.. חיבוק לחיזוק..והמון כוח ורצון לעזור לעצמך..אל ייאוש.. שלך נשיקות דינדין

את ממש מלאךך תודה על הכללל! לבינתיים, אני רק טוחנת וטוחנת ונראית כמו איזה פרה.! אבל אני מאמינה שעם הזמן אני יתחיל לאכול מאוזן יותר.. ואני יתחיל לעשות דיאטה נורמאלית..חחח:-) יש לי טיול שנתי ביום שני. בהתחלה חשבתי לא לצאת.. כי ידעתי שיהיו חטיפים ודברים וטעימים.. ואני הרי הייתי בדיאטה.. וחוץ מזה נצטרך ללכת המון ומאיפה אני יביא כוח אם אני לא אוכלת??? אבל בכל מקרה נכון לעכשיו החלטתי שאני יוצאת לטיול!!:-) [[בכל זאת שלושה ימים.. למה לי להפסיד?]] תודה כל הכלללללל **חמודה**

את ממש חמוודה!! השם שבחרת כנראה התאים לך..! בכל מקרה זה נפלא כמה שאני אוהבת טיולים? וואו אני זוכרת איזה קטעים באוטובוסים צחוקים וכייף וחוויה לא נורמאלית..וטוב שבחרת ללכת זה נפלא!! תגידי את פוחדת מהחטיפים? או אולי ממה שיהיה שם? מסיבה? איך אראה? מה אלבש? פחד מהלא נודע? אל תפחדי מותק..תצאי ואל תפחדי מהדברים הטעימים שלא קורה כלום אם אוכלים מהם..יום יומים ואח"כ אוכלים רגיל..אין דבר כזה אוכל משמין..יש הגזמה..והתעלמות מתחושת השובע האמיתי! אז תהני מגיע לך להנות ושיהיה לך טוב ותאמיני לי איך שתרגישי כלפי עצמך הסובבים מרגישים אלייך ..חייכי לעולם ותראי איך החיוך מוחזר אלייך!! יש משפט שאומר: "כמים לפנים כך לב האדם אל לב האדם" כלומר כמו שאנו מסתכלים במים והבבואה שלנו נשקפת כך משתקפים הרגשות והמצבים בהם האדם נמצא ומקרין על סביבתו! מלאכית שלי מתוקה..תהני ותהיי בקשר ספרי לי איך היה.. ותהני תזכרי שזה בשבילך כייף ותרשי לעצמך לנגוס בהנאה של החיים באשר הם!! שלך דינדין..וחיבוק..גדול לי אלייך יום נפלא

כן אני דיי פוחדת מהחטיפים.. מההשמנה.. אבל בטיול אני בכלל לא הולכת לחשוב על זה אני רק הולכת להנות..! אני באמת לא יודעת מה אני יילבש.. כל בגד משמין אותי..[[בעצם זה הגוף לא?] חח אבל אמרו לי שאני הולכת לחזור מהטיול הזה שחיפה מרוב שנלך כל כך הרבה.. אני באמת ינסה להנות.. תודה רבה!! שבת שלום, אוהבת, **חמודה**

לאח שלי בכיתה ה' היה יומולדת לא מזמן אז הלכתי איתו לספרית וידאו ולקחנו סרט לא ידענו מה לבחור ואז ראיתי את "לאכול בגדול" בטעות נפלט לי מהפה "אולי ניקח את זה" (סרט שתוקף את מקדונלדס על זה שהיא ממכרת את האמריקאים למזון המהיר שלה ומספר על מישהו שאכל במשך חודש ימים רק מזון של מקדונלדס ורואים מה קרה לו בקיצור - אוכל אוכל ואוכל) ואח שלי נורא התלהב ואמר יאללה קדימה! הסרט הוא סרט דוקומנטרי אז כמובן שאח שלי (בכיתה ה'...) השתעמם על ההתחלה אבל בכל זאת נשאר לראות ואני דווקא מאוד התענינתי אבל כל הזמן היו לי יסורי מצפון שבגללי לאח שלי יהיה אנורקסיה בעוד כמה שנים כל הזמן זה דפק לי בראש בגללך!!!!!!! בגללך!!!!!!!!

היי מותק... קודם כל ..זה סרט גדול ..הבחור ממש טחן שם..אבל רק לשם ההוכחה ..ולא נראה לי שיש לו איזו שהיא הפרעה באכילה (אולי הפרעה במקום אחר...) בכל מקרה אני חושבת שהפרעה נרכשת מילדות ומורכבת מהמון דברים אז..אל פחד יקירי..בנתיים אני הייתי דואגת לך ..ולחייך.. הרי המון אנשים ראו את הסרט והכל המשיך רגיל..אבל אני גם מבינה את הפחד הזה..כי גם אני פוחדת שהבנות שלי יפתחו איזה משהו ובגלל זה אני לא מעירה להן כלום "השמנת..רזית וכו'" ואם מישהו מהמשפחה אומר יו היא גדלה..נהיה לה ליים וכו,...כמו לביאה שמגינה על גוריה אני נלחמת לא להעיר..מפה זה מתחיל!! אז מותק שלי.. שיהיה לך אחלה יום דינדין

היי לכולם, היתה תקופה בה הייתי חלק מהפורום, והתנתקתי. הבשורה הטובה היא שלקחתי פסק זמן מהתחום כיוום שהחלטתי לנצח את האנורקסיה וזה מה שעשיתי. שבוע אחרי יום הולדת 30, הבנתי שיש שתי אופציות: או שהיא הורגת אותי או שאני הורגת אותה. הלכתי על אופציה ב. קניתי כרטיס טיסה מוזל לחול למלון שבו הכל כלול, כלומר אוכל כל היום, וכך במשך חמישה ליליות ושישה ימים בהם הייתי רב הזמן לבד, ניצחתי אותה. אכלתי, אמנם לא השתוללתי אבל פתאום נפתח בפני עולם חדש, כאילו ענן שחור שרבץ לי מול הפרצוף- נעלם. מאז עברו שלושה חודשים, כל יום הוא מלחמה חדשה אך בכל יום אני מנצחת מחדש, והחיים כאילו התחילו לי מחדש. עכשיו שכולי מלאה אנרגיות ושמחת חיים, אשמח לייעץ ולעזור לכם להתנקם בה... מבטיחה להיות כאן עבור כל אחד ואחת מכם. אוהבת שלכם הנדלה.

איפה היית? ואיך עשית את זה?!

הייתי באנטליה ופשוט לפני העליה למטוס הבטחתי לעצמי לפחות לנסות. כשהגעתי למלון נכנסתי לחדר האוכל, המבחר היה עצום וניסיתי מכל מיני מאכלים שלא העזתי לגעת בהם קודם קצת. כמו פסטה, לחם כפרי וכו. כלכך נהנתי שכל הזמן רק חיזקתי את עצמי שזה חלק מהכיף וחלק מהחיים. וכך לאט לאט נתחלתי לאכול הכל. עדיין יש לי פחד קטן ונסתר מכמה דברים משמינים, אך כמו שכבר כתבתי כל יום אני נלחמת מחדש ומנצחת. הכל בראש, אני יודעת שקשה לבד, אבל עם כל התמיכה שהייתה לי, והייתה לי המון במיוחד מהמשפחה, את היחידה שיכולה לנצח. ואני מאמינה שבכל אחת מאיתנו יש את הכוח. בהצלחה.

קודם כול לפני הכול רציתי להגיד לך שאת מדהימה! תדעי את זה:) יש לי שאלה... קראתי פה בפורום וקראתי שדווקא מתי שמתחילים לאכול מאוזן אז יורדים במישקל ואני רוצה לדעת למה איך זה יכול ליהות??? אני יודעת שאחרי תקופה ארוכה של הרעבה עצמית נגיד שיורדים במישקל אבל אחר"כ זה כבר לא עובד על הגוף כול ההערבות האלה וגם יש בולמוסים בטירוףףףףףף!! ודווקא שאוכלים מאוזן אז כן מרזים??? אני אשמח לדעת למה?!!! ומה זה בכלל מאוזן 3 ארוחות ביום נגיד?? כבר שחכתי מה זה מאוזן:( ועוד שאלה שיצאת מהאנורקסיה עלית במשקל הרבה?? ואם כן בתקוםה של כמה זמן? והאם ניהיו לך סימנים בגוף הכוונה סימני מתיחה?? תודה רבה שאת פה ושיש את הפורום המדהים הזה מיק!!!

מיק יקר/ה?? אני שמחה לשמוע ממך..ותודה על המחמאות..עבדתי מאוד קשה נפשית בעיקר על ההחלמה כי זה עבודה על המוח..שכל הזמן אומר..."אסור" "מחר תקומי שמנה" "איך הם אוכלים את זה ולא קורה להם כלום" למה אני וכו'.... אז באמת הפנמתי ורציתי בכל מאודי להבריא שנים של סבל וסוף סוף באמת הבנתי שזה מה שאני רוצה..והיום בריאה לחלוטין תודה לאל..!! אחרי האנורקסיה באו לי בולמוסים ענקיים כי שום דבר לא הייתי מרשה לעצמי ...אם אמא שלי נניח היתה עושה חביתה עם טיפה שמן זה כבר לא הייתי מוכנה לאכול ועוד ועוד.. אז התפריט שנתנו לי באמת נתן לי איזון מטאבולי ..מה זאת אומרת? כשאנחנו בהפרעה וזה עובד יחד עם המוח לא לבד כמובן הגוף משתגע אין לו "סדר" קודם כל עניין "האסור והמותר" שמכניס את הגוף למן מנגנון השרדות מפני שהמוח העביר לו שאנחנו תקופה נהיה במצב של חוסרים.. עניין הבולמוסים וההקאות...שהקיבה משתגעת..טונות של אוכל...והקאה..ולקיבה נדחסים כמויות אדירות אפילו היא לא יכולה לעמוד בקצב המטורף.. ולכן..כשיש תפריט רק כדי לתת בסיס כי הרי "אנחנו" לא יודעים להרגיש רעב או שובע אמיתי אנחנו לא יודעים מה זה לאכול "רגיל"..ועד שנלמד ..יש תפריט מסויים ולא מסוכן..ואפשר לחיות איתו בשלום..אז כן בהתחלה עליתי 2 קילו ואז התחלתי שוב לרדת 300-200 גר' כל שבוע עד שנשארתי באותו משקל ואני אוכלת מה שלא חלמתי ..וזה לקח זמן..לא שבוע גם לא חודש ואפילו לא חצי שנה משהו כמו שנתיים וזה אינדבידואלי..כל אחד והקצב שלו..והיו לי נפילות באמצע..בולמוסים או בראש .."אסור" "אסור" וואו !! הייתי עובדת על עצמי חזק..ואומרת "]דינדין לא נורא זה חלק מתהליך" אחרי ההקאה הייתי ממשיכה רגיל..לאכול כמו בתפריט עד שלמדתי.. וזה היה שילוב של תל השומר - דיאטנית ומטפלת מומחית בהפרעות אכילה שלימדה אותי להתחבר לרגשות ולתחושות שלי בלי לדחוק ולהתעלם מהם..להתמודד עם כאב, פגיעה , העלבה פחד..וכו'..אינסופ דברים שהייתי כביכול פותרת באמצעות הפגישה עם האוכל ולא למטרת הנאה..וזה לוקח זמן..ששווה את כל הכוח והמאמץ...קיבלתי את חיי במתנה דבר שאודה עליו עד יום מותי..התאהבתי בחיים בחזרה..! להגיד שאני מחוסנת? לא!! אני נשברת אבל הכלים בהם אני משתמשת עוזרים לי ואני לא פונה לאוכל ולשליטה בו להכות בעצמי שוב ושוב.. זהו יקיר/ה... אשמח לעזור בכל מה שתבקש/י..באמת מכל הלב בשביל זה אני כאן..וזה אחד הדברים שחלמתי לעשות והבטחתי שאם אבריא אני אעשה עבוא אנשים כמוני שסובלים ולא יודעים איך להתחיל ואם בכלל..אז אני כאן וידי מושטת באהבה.. שלך דינדין

אני חייבת את עזרתך! אני ממש לא יודעת מה לעשות... אני כל כך מיואשת.. מרגישה לבד, דווקא עכשיו כשבא לי לבכות אני לבד בלי אף אחד ולא מצליחה למצוא למי להיתקשר... אני לא רוצה להיתאשפז.. אני ממש מפחדת... זה עושה לי רע.. אני לא רוצה לעלות כל כך הרבה במשקל ולהרגיש שמנה.. וגם אחכ לסבול מעצירות מטורפת כמו שפעם לפני שנה הייתה לי.. זה מה שגרם לי גם לעשות חוקנים ולנמשיך עם משלשלים..! אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי עם עוד כמה קג במשקל.. אני אראה פשוט זוועה... אני רוצה להיות בסדר, לאכול נורמלי.. אבל מה אני אעשה אם אני אסבול מהעצירות? זה ישגע אותי....! תודה רבה על העזרה והתמיכה שלך! משום מה זה המקום הראשון שאני חושבת לפנות אליו, זה הפורום הזה...

ליטלוש אני מקווה שתרגישי טוב מאמי ותעברי את זה..! אם תרצי לדבר עם מישהו תדעי שאני פה בשבילך..! :)

מה שלומך יקירה? לפי צורת הכתיבה שלך ניכר שאת קצת בלחץ וגם פוחדת וזה מצב טבעי..למה? כי אנחנו לא תמיד מודעים למה יהיה..וזה מפחיד הספייס הלא נודע הזה מה אני עושה עם זה? קודם כל תנסי להרגע..(אולי משהו חם לשתות ואמבטיה טובה אותי זה מרגיע) שנית..תביני שזה דבר טיבעי לפחד אבל....! ..את יודעת שזה צעד נכון לעשות בשביל עצמך בשביל להיפטר מההרגשות הללו שמלוות אותך בעניין האוכל, המראה, העצירות! אני יודעת מה עובר עלייך...כשאני הייתי אוכלת (בקושי) הייתי יודעת שאם אני לא נכנסת לשירותים "הלך עליי" והייתי חייבת להוציא את "זה" (מה זה זה?) בכל דרך ...משלשלים , תה טיבטי, חוקן וכו? רק כשזה יצא ואם לא אז הייתי נטרפת לחץ אימים אפילו פעם אחת בעבודה "דימיתי בכי" כדי שאוכל לרוץ הביתה ולעשות חוקן ..הרגשתי נורא..! אבל??? וזה אבל...ענננ...קקק..יי!! מבטיחה לך שאם תלכי לטיפול שיהיה התחלה בתהליך החלמה שאת עומדת להתחיל (ותכניסי את זה למודע שלך "אני בתהליך החלמה") תדעי שכל זה יעבור לך וגם ההרגשה של ה"זה" = אוכל , יהיה סביר ובסדר כמו אדם רגיל. לעניין הביולוגי גופני- כן ! אין מה לעשות מי שסובלת מהפרעות אכילה סובלת גם בשינויים ביציאות היות והגוף משתגע..ומערכת העיכול אם מרגילים אותה למשלשלים זה חבל על הזמן היא נעשית עצלנית ורק עם משלשלים אפשר להתרוקן או...להיות סבלנית ולעבוד על הגוף איך? להרגיל את הגוף בשעה מסויימת נניח בבוקר להיכנס לשירותים ולשבת בסלנות גם אם לא הולך בהתחלה לא להתייאש עם הזמן (ובלי משלשלים) הגוף יתאזן ומערכת העיכול תסתדר (הרי זה לא יכול להיות שם לעולמים) ועד שתעשי זאת וקחי בחשבון שזה תהליך כי "שיחקנו בגוף"..ניתן להקל על מערכת העיכול בכמה אופנים : מים רותחים + נענע + כפית סוכר = זה נהדר ומופלא..ממש מקל כמה כוסות כאלה והסתדר! שתי מים או תה צמחים יש טעמים מתוקים וטעימים... את יכולה לקנות שזיפים שחורים ולשים כל ערב 2-3 במים רותחים ..לשתות את המים ולאכול את השזיפים. וכמובן לשלב את הטיפול שייתן לך מסגרת התחלתית נפלאה..לאכול..ואת לא !! לא!! תשמיני מבטיחה..אני הייתי בתל השומר ולי היתה את הדיאטנית מיכל הנפלאה..שסידרה לי תפריט מצויין שהלכתי עליו למרות הפחד..החלטתי לנסות כי רציתי להיפטר מהבעיה הזו לעולם..!! והנה דווקא רזיתי..ולאט לאט..ועם הזמן גם לא הייתי צריכה את התפריט כי זה לא השליטה באוכל..מביאה את השליטה בחיים! וליטלוש מלאכית שלי יקרה ואהובה..! זה לוקח זמן..ממש זמן..ואם עדיפים לך איכות חייך..וותרי לזמן מה על התחושות הללו (תרגישי אותם ואל תתעלמי אבל ...)ותדעי שהפחד מהלא נודע הוא בסדר להרגיש..והפחד להשמין כביכול זה לא אמיתי כי כרגע את משועבדת לשליטה באוכל ואם תטפלי ותפטרי בעיות ותלמדי להתמודד ולעמוד מול תחושותייך האמיתיות תיפטרי מההפרעה לעולם!! מבטיחה לך אני כבר מאחורי זה!! הבראתי ולמדתי לאהוב ולחיות נעים וטוב..וזה שווה!! אז קודם כל חיבוק גדול ומחמם שירכך לך את הפחד...יד מושיטה לך לחזקך ולעודד אותך שעשית החלטה נכונה צעד ראשון להבריא.. ושולחת לך נשיקה על המצח..שאת לא לבד ואני כאן איתך..אל תתיאשי ויש לך את הכוח בתוכך..את פשוט צריכה לבחור בחיים..! שלך באהבה דינדין.. מחכה לשמוע ממך ...

הי מה נשמע?! הלוואי וזה היה כל כך פשוט מה שאת אומרת.... אבל למי יש זמן בבוקר לשבת בשירותים ולחכות ולחכות... הזמן שאני מחכה רק מוציא אותי מדעתי... ואני מתעצבנת וכועסת.. ואני יודעת שגם זה לא בריא כל הלחץ הנפשי הזה הורס את הבטן... איך אפשר להיות בריאה במשקל טוב ולהרגיש טוב עם עצמי ולא שמנה, פרה, מנוונת ועצלה... אני יודעת שמשלשלים זה דפוק והורס את המערכת אבל אני פשוט לא מסוגלת להפסיק.. חשבתי על זה אתמול כל היום אולי אני אתחיל לאכול בבית ואז לא אלך לתל השומר.. אבל לא הצלחתי להכניס לעצמי את המחשבה הזו למוח... זה הורס אותי.. ניסיתי לחשוב אולי אני אכין דג בשבת.. אבל לא מצליחה לעכל את המחשבה.. מרק כן ואולי מרק קיטניות.. אבל אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה.. אולי זה הרבה מידי בשביל הבטן שלי... והבטן כואבת בטירוף כל הזמן.. וברגע שאני טסה לשירותים אני מרגישה מן שיחרור והקלה כזו.. ואז אני שמחה ומרוצה! וניסיתי כל מה שאמרת ואני עדיין עושה זאת כל בוקר פירות יבשים שהיו במים חמים.. וחליטת לימון עם ג'ינגר ומים ומה לא... שום דבר לא עבד אצלי...לא מספיק בשביל שהבטן תלך לבד לשירותים... והרופאים כלום לא יודעים.. אין מה לעשות.. אז מה אני אחייה ככה דפוקה כזו... כמה שהייתי רוצה עכשיו שהקרובים אליי יגידו תלכי לאישפוז ותחזרי בריאה, ואנחנו נקבל אותך ככה כמו שתהיי.. גם אם אעלה 5 קג נוספים... העיקר שתהיי מסוגלת לאכול נורמלי בלי בעיות.. אבל אין אני לא שומעת את זה... אני צריכה חיבוק דחוף...! לפחות כמו שאני עכשיו מחזיק אותי עצמאית בשטח גם אם אני לבד.. אבל מה יהיה עוד כמה חוד' אני לא יודעת וזה מפחיד אותי.. תודה רבה ענקית על התמיכה שאת נותנת והפורום הזה.. אני חושבת הייתי משתגעת עוד יותר בלי זה! שיהיה לילה טוב ושקט!

ב"ה למסור את אהבתי.... .... נשיקות חיזוקים וחיבוקים דין דין נשמתי.. ידעתי שלא טעיתי את מ-ד-ה-י-מ-ה!!!! אני אוהבת אותך שמרי איתי על קשר... וזה המייל שלי למקרה שאת לא יודעת [email protected] המון אהבה ובריאות לכולם... הילה

ב"ה של ד"ר פיל בהוצאה של אור עם, יש ספר משהו כמו נדמה לי שהשם הוא "7 דרכים להצלחה בהרזיה" בכל מקרה זה של ד"ר פיל אני ממליצה עליו לא בגלל ההרזייה אלא בגלל שיש בו טכניקות מעולות לשיפור הרגלי תזונה והן לדעתי חשובות בכל מקרה לאורח חיים בריא ונכון גם כדי להכיר ולזהות את ההרגלים שמפילים אותנו להרס עצמי. אז קראו אותו יש לו הצלחה אדירה ודווקא מהמקום של לשמור על בריאותכם טוב יותר ובתבונה... המון אהבה יקרים שלכם הילה

הילה..מה שלומך בימים אלו? מקווה ששלומך נפלא..ואת מספיקה את מה שאת רוצה..כי החיים הם רימון אפשרויות ומגיע לך טוב.. מתגעגעת ושולחת לך זר מלא פרחים ריחניים צבעוניים של עשייה אושר אהבה וכל משאלה שתבקשי אמן כן יהי רצון שלך דינדין

ב"ה כותבת הרבה ואשמור על קשר עלי והצליחי נשיקות אהובה שלי... הילולה

שלום.. קראתי פה את כל ההודעות מההתחלה עד הסוף של כולם וגיליתי מלאא דברים חדשים! יש לי בעיה ואני חייבת עזרה! אני לא יודעת בדיוק מה יש לי והייתי שמחה אם מישהו יעזור לי... לפני 4 חודשים ירדתי כ-10 קילו, לא עשיתי שום דייאטה או לפחות לא שמתי לב שעשיתי והפסקתי לקבל מחזור. אמא שלי, משפחה, חברים כולם אמרו לי שאני ממש רזה ולקחו אותי לרופאת נשים. עשו לי בדיקת דם וגילו שהמחזור נפסק לי עקב ירידה במשקל - שאלו אותי איך זה קרה ופשוט לא היה לי תשובה כי לא שמתי לב שאני בכלל מרזה.. הגעתי למשקל של 42. מאז אני אוכלת כל דבר שאני רואה, אוכלת הכל ופשוט משתגעת עם האוכל !! בחיים לא קרה לי דבר כזה אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי!! אני כבר הגעתי למשקל כמעט 55 משקל שבחיים לא הגעתי אני מרגישה כבדה, אין לי כוח לעשות כלום עם עצמי אני מרגישה שאני רק הולכת ומשמינה! כל פעם שאני אומרת לעצמי להפסיק לאכול ולאכול גזרים, תפוחים לארוחת צהריים אני חוזרת מבית הספר וטורפת שוקלדים, ג'חנונים, מלאווחים, פיצות, רביולים ורק דברים משמינים - מה שבחיים לא קרה ליי אני חייבת להפסיק עם זה ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי!!! מה קורה לייייייייייייייייייי אני יודעת שאני ישמע משוגעת, אבל אני אולי כן רוצה להיות כמוכן ולהתחיל להרזותתת... אשמח אם תחזירו לי תשובה... -נעמה-

שתסדר לך תפריט כי כרגע את במצב ששגעת את הגוף שלך והוא מבולבל כי מצד אחד את מרעיבה אותו ואז הוא חייב למלא את מה שחסר לו אז את מגיעה הביתה וטורפת מכל הבא ליד תלכי לדיאטנית שתסדר לך תפריט מאוזן ואז לא יהיו לך כל הזלילות האלה. אם את רוצה יש לי דיאטנית מעולה קוראים לה נדיה גרינשטיין והיא מתמחה בהפרעות אכילה 054-4698895

אני לא צריכה לראות דיאטנית, כי אני יודעת שזה לא יעזור לי ממש כי זה יכנס לי מאוזן אחת ויצא לי מאוזן שניה... אני בטוחה שיש פתרון להפסיק לזלזול ואולי אפילו להתחיל לאכול רק סלטים! אני חייבת לאכול לארוחת צהריים סלט ולארוחת ערב סלט הבעיה שההורים שלי דוחפים לי אוכל וכל מיני דברים משמינים ועוד אחרי זה אומרים לי שאני משמינההההההההההה! אף פעם לא הייתי שמנה! ועכשיו אני פשוט נמוכה ושמנה בדיוק ההפך ממה שהייתי לפני כמה חודשים! אני רוצה לחזור להיות מה שהייתי פעם לא אכפת לי שלא הייתי בריאה!!!!!!!!!!!!! :( :( :(

הי בוקר טוב! קודם כל אנורקסיה צודק מאוד את צריכה לראות דיאטנית שתאזן לך את התפרייט וככה אולי תצליחי לעקוב אחריו ואז להפסיק לזלול, כי תהיה לך מטרה ברורה, מתי לאכול ומה לאכול.. זה מאוד יעזור לך.. ואת חייבת לעקוב אחרי זה. בנוסף את יכולה גם לשתף טיפול פסיכולוגי על הפן שבו את מסתכלת על אוכל ועל היום שלך ביחס אליו.. ועוד דבר את חייבת לדבר עם ההורים שלך ולהסביר להם טוב מאוד את העמדה שלך, מאיפה את מסתכלת וכמה שאת לא רוצה לשמוע שאת משמינה כי זה מפריע לך לשמוע את זה. אל תתני לאנשים להגיד לך שהשמנת, את לא צריכה לשמוע את זה, זה ממש לא טוב!

מותק! אי אפשר לחיות כל היום על סלט! זה לא בגלל שאת לא מספיק רוצה זה בגלל שאי אפשר הגוף דורש אוכל!!! לכן את מגיעה הביתה וטורפת מכל הבא ליד לכן אני אומר שאת צריכה להקדים תרופה למכה וולא ליצור מצב שאת מרעיבה את עצמך ואח"כ טורפת כי ככה בטח שתעלי במשקל את צריכה מההתחלה לאכול אוכל אמיתי ולחלק את הארוחות שלך ל5-6 ביום וככה גם תהיה שבע ולא יהיו לך את הזלילות וככה גם תרדי במשקל תאמיני לי כי יש לי קצת ניסיון אישי בדברים האלו והיום אני רואה דיאטנית ובאתי ואמרתי לה דבר ראשון דוגרי - אני רוצה לרדת במשק ובשביל זה אני בא אליך והיא מכירה אותי כבר שנייייייייייים והיא יודעת שיש לי אנורקסיה והיא אמרה לי שאני לא יורד במשקל בגלל שאני לא אוכל מספיק ואם אני רוצה לרדת אני חייב להתחיל לאכול מאוזן ומספיק קלוריותצ אז קבענו כמה קלוריות אני יאכל ומה בדיוק אני יאכל ותתפלאי לשמוע שנפגשתי איתה ביום רביעי לפני שבועיים והיום אני קילו פחות. מבטיח לך!!! תראי, אין לי שום אינטרס לעבוד עליך או משהו כזה, את לא רוצה אל תאמיני... אבל אני אומר לך שמאז שהתחלתי לאכול מסודר ולעשות ספורט ירדתי במשקל. וזה אחרי יותר מחצי שנה שאני מנסה לרדת במשקל עם כל מיני דיאטות של 500 קלוריות ביום ולא יורד גרם!!! (מהחופש הגדול ליתר דיוק) והנה פתאום התחלתי לאכול ואני יורד במשקל... איך זה?! מפתיע לא? אני אומר לך תלכי אליה היא תסדר לך הכל נדמה לי שרשמתי לך את הטלפון שלה תגידי לה שאנורקסיה שלך אותך (-;

יש מיליארדי אנשים בעולם שמנסים לעשות דיאטה ולא מצליחים אם היה אפשר לחיות רק על סלט ולרדת מזה במשקל את היית גאון ומליונרית! את קולטת כמה כסף אפשר להרויח משיטה כזאת של דיאטה אם נפרסם אותה לציבור? אם תצליחי - אני מבקש ממך שאני יהיה הראשון שתודיעי לו. באמת! נוציא ספר, (אפילו חוברת דקה שתעלה 5 שקלים וזה ימשוך הרבה אנשים לקנות אותה וככה עוד יותר נהיה מליונרים) ובחוברת הזאת יהיה כתוב דבר אחד: תאכלו סלט כל היום! מה דעתך? מצחיק נכון? את מבינה שזה מגוחך כי גם אם תעשי שמיניות באויר הגוף דורש דלק!!! את בחיים לא תצליחי להתאפק ולא לזלול אחרי מצב של צום ממושך כי את חיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייבת את זה אלא אם כן (וכאן בא הפתרון שאני מציע לך) תאכלי מסודר ות-מ-נ-ע-י את הרעב הזה של הגוף לאוכל. ככה גם לא תהיה כ-ל כ-ך רעבה ותוכלי להתאפק ולעמוד בפיתוי think about it....

יקרה ואהובה שלי.. קודם כל.."אין ייאוש בעולם כלל" - קחי את זה כמנטרה בחייך תמיד יש מה לעשות..ואלף ואחת דרכים לשיפור..ההרגשה..החיים ו/או כל דבר אחר.. קודם כל על מנת להבין מה קורה איתך ..צריך לבדוק את נתונייך גיל גובה משקל..פעילות יומיומית (לומדת, צבא וכו'). שנית את צריכה לבדוק מה קורה לך כשאת "אוכלת כל מה שבא ליידייך" מה את מרגישה שניה לפני? רעב? אמיתי? או פחד? עצב? מה? עזבי זה בכלל לא קשור לרזון..ואם עד עכשיו חיית בסדר..רק לאחר שלקחו אותך לרופא נשים בגלל המזור מה השתנה? מה קרה פחדת שמה? שהמחזור לא יחזור?.. גם לי זה קרה...והתחלתי לאכול כי רציתי לראות שזה יחזור..וזה בסדר אנשים נורמאלים..לעיתים עולים במשקל ואח"כ יורדים וכמו שאת אומרת לא מייחסים לזה חשיבות קיומית כאילו יותר מדי עד שזה מעסיק אותם יומיום..מעבר למה שצריך..משנה ומעיב על יומם! בכל מקרה לא נראה לי שיש לך הפרעת אכילה..כי צריכים להיות כמה מרכיבים לעניין.. ותאמיני לי שאם תמשיכי רגיל לאכול כרעב אמיתי מגיע בכמות משביעה ממש להרגיש..ולא להמשיך סתם..כי כך נוהג אדם רגיל..אז הכל יתאזן ויסתדר לך ועוד בדר.. גם אם אנשים מעירים השמנת? רזית? וכו'...הרי זה הנושא הכי מדובר בקרב נשים (יותר ) וגם גברים לא?! תראי לי מקום שנשים בו לא מדברות על ..יו השמנתי? ! יו רזיתי?! אבל ממשיכות לחיות רגיל וזה לא הופך את מצב רוחן ומשגע להן את כל היום .. אז אם יש לך עוד נתונים מעבר אשמח לשמוע ממך.. בנתיים מאחלת לך רק טוב בריאות וחיים טובים דינדין

יקירתי...רדי מעניין "הדיאטה" כי יש פה משהו מעבר לרצון להוריד כביכול כמה קילואים.. הרי לפני זה הכל היה בסדר..מה קרה פה? זו שאלה שכדאי לך לחשוב עליה!! כי אדם רגיל שהעלה כמה קילו בעקבות שינוי בהרגלי אכילה והכנסת כמות אוכל גדולה משהיה רגיל בעבר..לפעמים חוזר לאכול רגיל והכל מתאזן..אז זה לא העניין! שנית לדעתי פשוט מלפני שפסק המחזור..כנראה שבאמת אכלת מעט מאוד..וזה פגע בנושא ההורמונלי בגופך..מה גם שבהודעות הקודמות ציינתי גם (מיתוסים בתזונה) שהגוף התרגל לכמעט כלום אוכל ופתאום מוזרם לו מזון אז באמת בהתחלה יש עלייה במשקל ואת יודעת מה? אם תמשיכי לאכול רגיל (עזבי חישובים ומספרים וסדר בדיוק באיזו שעה..זה לא אמיתי) תראי שהגוף יתאזן ולא יעלה אלא אפילו ירד.. עצתי לך מלאכית שלי..היא להיות שמחה תמיד..ולא להיכנס למחשבות בגלל העליה במשקל..פשוט תבררי באמת מה קורה איתך ריגשית! אוהבת נשיקות ותהיי חזקה ואמיתית.. דינדין

תהנו http://www.livecity.co.il/site/index.asp?depart_id=3139

שלום לך יקירה שלי.. האתר אכן מספק מידע מרשים בנושאי תזונה וגם הפרעות אכילה..מה שמחזק את העובדה שהפרעות אכילה הן מוצא של נפש (רגשות, כעסים וכו')...שיש לטפל בה ! ואכילה נכונה ותפריט ואורח חיים בריא אכן בשלב הראשוני יכול לספק בסיס של מסגרת על פיו אפשר ללמוד לאכול לאט לאט לרזות ולהתאזן ולהרגיש מצויין אבל בשילוב עם טיפול ריגשי מה שכבר נאמר בהודעות קודמות ברובד העמוק יותר של מה מסתתר מתחת!! ויש הרבה לגלות!! זה טיפול פינוק לנפש ולאדם לרדת לנבכי רגשותיו ומחשבותיו.. שילוב של שני המרכיבים וכוח רצון יביא מזור ומרפא וחיים בריאים.. תודה על המידע החשוב.. מאחלת לך טוב אהובה שלי דינדין

כמה זמן את נמצאת פה בפורום?!?!? אני בן!!! כנראה שבאמת לא כתבתי הרבה זמן אז את לא מכירה אותי... בכל אופן לא הפסדת הרבה...

הי אנורקסיה מה שלומך? באמת מזמן לא שמענו ממך... איך הולך? מה באתר משך אותך הכי הרבה למשל? אני מסתכלת קצת הלכתי לאיבוד... רציתי אולי כיוון קטן ממה שאתה מצאת.. אז זהו תודה רבה ושיהיה לך המשך שבוע טוב!

סתם מלא מתכונים דיאטטים... לא שאני מתכוון לאכול מהם כי הרי אין שם שום דבר שהוא ב-א-מ-ת דיאטטי (סלט...) אבל סתם נחמד... חוצמזה יש שם ערכים תזונתיים של כל מיני דברים לא יודע ... תמיד טוב ללמוד דברים חדשים...

הכינו אותך מה מצפה לך? את הייתי מאושפז פעמיים יותר נכון פעם אחת וקצת פעם אחת הייתי מאושפז אשפוז אמיתי ובתחילת דצמבר 05 נכנסתי עוד פעם לאשפוז אבל ברחתי אחרי יומיים בדיוק כי לא יכולתי לסבול יותר...

מישהו יכול להמליץ על ספרים\סרטים בנוגע להפרעות אכילה (מכל הסוגים..)?

היי מותק בוקר טוב.. אני קראתי...את "נשים ואוכל" של דניאלה גריין שבעקבותיו פניתי לטיפול.. קראתי את "נשים אוכלות את עצמן" ועוד ספר שכרג איני זוכרת את שמו סיפורה של מיכל..שכותבת מן יומן ומספרת על ההחלמה והיום היא מתנדבת ועוזרת לבנות באגודת סהר נדמה לי? אני יכולה לברר לך.. זה הספר שקניתי לאמא שלי במתנה בכדי שאולי תבין מה עובר עליי ותעזור לי?! כי אצלי המשפחה לא ידעה איך להתמודד עם זה..ולא היתה לי בכלל תמיכה.. אז זה שווה לקנות ולקרוא כי זה בכלל היחס של נשים ואוכל.. בכל מקרה מקווה שעזרתי.. אה וגם...ניתן ללכת לחנות ספרים כמו שאני עשיתי ולברר היכן יש ספרים על הפרעות אכילה? כמו שאני עשיתי ומהבושה אמרתי שאני קונה לאחותי מתנה ואפילו עטפתי אותה וכתבתי כרטיס רק שלא יחשדו שזו אני?! בכל מקרה מתוקה יום נפלא דינדין

מקווה שעזרתי יום נפלא דינדין

חיי השתנו-התגייסתי, אין כבר חדר כושר, אין כבר את האוכל הבריא חסר השמן שיש בבית, יש המון לחץ יותר מדי לחץ בעקבות הלחץ הזה יש בליסות, אמנם לא תמיד אבל פתאום הכל מותר-ואני לא מדברת על טיפת שוקולד אלא על הרבה אני מסתכלת על עצמי עכשיו על השומן שגדל, על החוסר אכפתיות ונגעלת. נגעלת מהמראה, נגעלת מהקיצוניות השנייה, שונאת שהגעתי למצב הזה שונאת לחזור כל יום הביתה מהצבא חסרת כח ולא ללכת לחדר כושר בייחוד שרציתי פתוח כדי כן לרזות ולהפעיל את הגוף. אז כן, אני פחות מ-3 חודשים בצבא ואני עוד יכולה להרזות, ומבחינתי זה יקרה אבל מה עושים עם ההרגשה הזיפת הזאת? איך חוזרים למצב נורמלי? בלילזרוק זין ולאכול שטויות כל כך הרבה כדי לנחם את עצמי.. רוצה שיהיה לי טוב בכל כך הרבה דברים רוצה להצליח ביותר מידי דברים ולא מצליחה לחלק את עצמי כדי להצליח מרגישה שנדפקתי מכל הכיוונים... וההרגשה הזאת לא נעימה. היא נושפת לי בעורף מזכירה לי שהיא שם...

בס"ד שלום יקירה שלי... זה פשוט נפלא שאת פורקת ויש לך גם איפה! ואת כותבת נפלא..אם תקראי בעצמך בין שורות מילותייך שנובעים מתחושותייך תגלי באיזה מצבים את מתנחמת באוכל...בזמן לחץ..הרגשה ש"דפקו" אותי...וכו'..והאוטומט גורם לך "אוכל = נחמה"!! אם תמצאי פיתרון למצבי הלחץ ולהתמודדות עם מה שאת מרגישה במקום הפניה לאוכל...תראי שזה יעלם..כי מה קורה לך? לא טוב לך באותו רגע מסויים או מצב מסויים..את אוכלת בולסת כאילו "אשליה" שזה ינחם ירגיע ובעצם מה? כלום לא קורה ההרגשה הרעה נשארת..והנחמה לא מגיעה!! ואז הגועל הזה מבחינה גופנית...בחילות, כאבי בטן...צמא וכו' תראי יש דברים שמילדותינו בתת המודע שלנו מחדירים לנו כמו גלגל אוטומט מה ז"א?!...תינוק בוכה...אפילו שהוא כבר אכל לפני שעה ...אולי כואב לו אולי מציק לו משהו ..מה האם עושה?...אוכל אוכל... ילד- בוכה כי העליבו..פגעו..כעסו עליו והאמא?..."בוא מאמי אני אתן לך סוכריה...אולי במבה? מה הילד לומד? נחמה = אוכל ובמשך חיינו גם אם לא פיתחנו הפרעת אכילה האוכל מנחם אותנו.. אם את רוצה לעשות שינוי ולהרגיש טוב...וללמוד לאכול בכדי לזון את עצמך מתוך רעב ולא כחיפוי על הרגשה כי זה לא באמת מעודד!! עלייך לבדוק באילו מצבים את הולכת לאכול ולעשות רגע "סטופ" לחשוב מה אני מרגישה להרגיש גם עם כואב ולמצוא תחליף...לדוגמא...פגעו בי...אני כותבת במחברת ועושה סיבוב בחוץ 15 דק, ..פעם ועוד פעם ועוד..עד שזה יעלם וגם אם תהיה בבית לא תיגשי לאוכל.. זה דורש רצון ועבודה עצמית וזה שוה!! בכל מקרה מתוקה שלי אני כאן בשבילך מכל הלב.. חיבוק ענ....קי!! דינדין

כשאת עושה דיאטה (אפילו מאוזנת) את מתחילה תהליך בעיתי- נפשי וגופני. בצד הגופני הגוף מקבל איתות של מחסור, רעב, וחסך במזון. הדבר גורם לו להתחיל להיות חסכן באנרגיה ולאגור תאי שומן. בצד הנפשי נוצר בך חלק הקרוי מרדן הדיאטה. זה חלק ששונא שאומרים לה מה לעשות בתחום האכילה וכדי להוכיח לך מי כאן החזק הוא מתפרץ כשאת הכי פחות מוכנה וגורם לך לאכל מכל הבא ליד. לידו יש את החלק האומר נו אם כבר אכלת עוגה אז תאכלי כבר גם שוקולד, בורקס, וופלים ועוד ועוד ועוד כי ממחר שוב נתחיל להצטמצם כלומר לעשות דיאטה. אפשר לתקן את הבעיה שנוצרה . בגישה בה אני עובדת יש הרבה כילים שנועודו לעזור בידיוק בבעיות מסוג זה. אשמח לעזור לך . בלה באהבה דינדין