פורום הפרעות אכילה - תמיכה

המחלה הנוראית זו איך השפיע על קבוצת בנות אמריקאיות אולי אם תראו את המחלה מהצד תראו איך היא פוגעת באמת ואת התוצאות שלה עקב ההפרעה שלכם דניאלה

ניתן לראות בהוט..בהולמארק.. "לרקוד עד הקצה" והיה עוד סרט לפני כשבועיים בסביבות השעה 14:45 בערך הייתי במקרה בבית והסרטים העלו בי זכרונות קשים עצב ודמעות..לראות מה עובר על הרקדנית המחשבות ..המראה והמשקל בכל יום..ללכת לישון כשהבטן לא מרגישה את הרעב האמיתי לקום בבוקר ולפסוח על המטבח.. להמשיך ביום ולאגור כוחות להראות בחוץ שהכל בסדר..נפלא..אני היפה והמאושרת המצליחה...אין דבר שאני לא יכולה לעשות וגם לא נשברת!!מן סופר וומן... נשכחנו אנשים? אנחנו בשר ודם...מותר לכאוב, לאהוב להנות וגם לבכות.. תודה דניאלה על המידע .. והעיקר שזה יועיל.. נשיקות דינדין

לכולכם משהו נפלא..כי תמיד יש לנו יד מושטת שרוצה לעזור..אם רק נושיט בחזרה.. היו בשמחה ותדעו שיש המון שתלוי בכם ובמי ששומר תמיד עליכם גם במצבים הכי קשים.. אוהבת דינדין.. יד מושטת נעלמה כל הזמן איתנו נושיט יד בחזרה!! ניצב לו האדם אחר פטירתו לפני בורא עולם, מביט לאחור על משעול חייו הארוכים. רואה אז כי לאורך כל הדרך ניכרות שני זוגות של עקבות על מסלול חיוו, המראות על כך ששניים פסעו יחדיו לאורך כל החיים, זה לצד זה. להפתעתו מגלה האדם כי דווקא ברגעי החיים הקשים, בקטעי המסלול המפותלים והמייגעים רואה הוא רק זוג אחד- מבלי שיראה בצמוד לו את העקבות הנוספים שנלוו לכל קטעי חייו. פונה אז הוא לאלוקים בשאלה: " אמור נא לי אבא רחמן, של מי הם שני זוגות העקבות הללו על מסלול חיי?? • "שלי ושלך הם" עונה אז אלוקים ברחמיו, "אתה הוא הפוסע על מסלול חייך ואני הוא שצעדתי בסמוך לך כל ימיך, מיום לידתך ועד יומך האחרון, אני הוא ולא אחר" • " אהה אבא" מתרפקת אז הנשמה בבכי על רחמיו של אביה, "ראה נא את קטעי החיים הקשים, הבט וראה כיצד פסע כאן זוג עקבות לבדו, בודד בקשייו. והיכן היית אז, רחום וחנון? מדוע לא פסעת לצידי, הרי כה קשים היו הרגעים הללו.." • "אהה בני, בני, " יבהיר אז קול אלוקי מלטף, " אכן ברגעיך הקשים רואה אתה זוג עקבות אחד, אך שלי הם העקבות, ברגעי המשבר אני הוא זה שפסעתי. אותך בן יקיר ואהוב שלי, נשאתי על כפיים עת כי קשה היה לך- לא היית צריך לפחד, עימדי היית, בחיקי היית אז". יום נפלא נשיקות אלף דינדין

רק שאלה קטנה, את עדיין דתיה?

כן מאמי..חזרתי בתשובה שוב לפני כשנה וחצ בערך אחרי שעזבתי כשהתגרשתי..בגלל המשבר היה לי נוח להיות בכאב לבד..אבל אני אוהבת את הדת שלנו וזה בא מבחירה שלי נטו ..אוהבת את השבת..הרוחניות שיעורי המוסר והעבודה על המידות חינוך הבנות שלי..בקיצור הכל באהבה גדולה...לא משתייכת לשום זרם כלשהו כי אני לא מבינה בזה כל כך..הולכת לשיעורים בראש יהודי - בבוגרשוב יש להם גם אתר באינטרנט..נפלא..ללמוד קבלה וסגולות מעניין וזה משהו שהוא מתנה מתוקה לנשמה שלי... וחוץ מזה שזה נותן לי שלווה פנימית והרגשה שאני לא לבד ובמצבים הכי קשים שלי רק אלוקים שלי היה לצידי אפילו משפחתי לא היתה שם הם לא הבינו מה זה הפרעת אכילה ולמה אני מלכה עצמי כל אחד היה עסוק בעצמו..הסתבר לי שאני לא לבד ועובדה ברגע שהתחברתי לנשמה שבי כי הגוף אינו לבד הרי הוא בנוי מנשמה ורוח אז השילוב מנצח..ואז הבהמיות של הגוף לא שולטת על הנשמה..כשיש איזון זה האידיאל..ואני מאושרת..באמת מאושרת.. וזה העיקר!! בכל מקרה מתוק שלי..אני מלאת שמחת חיים ואהבה לתת לכולם ולכל מי שמוכן לקבל.. אז שיהיה לך רק טוב ולכולם..ואני כאן אם תרצה אוהבת דינדין

נכון שככל שלא אוכלים יותר מדוכאים אבל אין לי ברירה די לרזות אני יעשה הכול! והשבוע ביום חמישי אני נוסעת לתל השומר להתחיל שם טיפול אחר. להתראות ותודה רבה על כל העצות שנתת לי. אוהבת המון....

בוקר נפלא לך מקסימה.. בהצלחה בטיפול..ועצה ממני גם אני הייתי בתל השומר ..תעזרי בכלים שנותנים לך בכדי לטפל בעצמך..אין משהו שיוציא אותך מאנורקסיה או הלכאה עצמית..רק את וברגע שתביני את זה ותקחי על עצמך מתוך רצון לעזור לעצמך תראי שתהיי שמחה..מלבד זאת צדקת מתוקה! ההרעבה פוגעת במערכת העצבים גורמת לדיכאון ולשיניים קיצוניים במצבי רוח, עצבנות ואגרסיביות.. מאחלת לך בהצלחה רבה ואמן שתהיי בריאה ומאושרת.. שהדיכאון..יביא איתו תובנות חיוביות..וצמיחה..ופתיחות לחיות חיים טובים מגיע לך רק טוב רק טוב!! אוהבת דינדין

הילה? דינדין?.. מישהו?.. תגידו לי רגע, הרעבה זה אנורקסיה?? אם מישהי מרעיבה את עצמה, כאילו, לא הרבה זמן, נגיד כמה שעות ביום.. נגיד, בבוקר היא לא אוכלת, בבי"ס גם לא, ורק כשהיא חוזרת הביתה היא אוכלת נגיד סלט, ופריכיות.. ובערב אולי ארוחה מלאה, או רק סלט.. אז זה נקרא אנורקסיה?? ואפילו אם המשקל שלה עדיין בסדר.. יש כזה דבר הרעבה שזה לא אנורקסיה? חחחחחח הסתבכתי..... מישהי יכולה לעזור לי? כי אם זה נכון...אז יש לי בעיה קטנטונת.. :-\ ואם זה רק כמה קילואים?.. כאילו.. הרצון הוא לא לירידה משמעותית במשקל.. נגיד 4 קילו.. לא איזה 10!.. ככה שלא בגדר של אנורקסיה.. תודה למי שיענה..\תענה.. **חמודה**

רציתי לאחל לך המון המון הצלחה בניהול הפורום:] ותזכרי שאת תמיד נמצאת פה בשבילי..חחח.. סתם סתם.. גם אני פה.. בהצלחהה רבהה. **חמודה**

ראשית.. תודה רבה..לך! שנית נכון אנחנו כאן אחת בשביל השנייה וזה שבשלב הזה בחיי אני בריאה לא אומר שאני לא צריכה תמיכה כי מי שחווה כזו חוויה במשך כל כך הרבה שנים מתמודד עם זה יום יום ובוחר מה לעשות עם הרגשות והתחושות במקום למלא בור באוכל ולהקיא או להרעיב..או לבלוס ולישון עם הגועל.. תודה יקירה ומקווה שבאמת נפיק טוב כולנו.. יום נפלא בריאות וטוב לכולם אמן!! שלך באהבה דינדין

זו התחלה של ה"א הרעבה=אנורקסיה אם זו השאלה ולפי מה שתארת יש לך ה"א כיוון שאין לך מספיק קלוריות!!! עצם הירידה במשקל דרך הרעבה זו בעיה... וזה לא יגמר ב4 קילו ... אוהבת דניאלה

..הרעבה זו הרעבה והיא יכולה לפתח אנורקסיה שזו הרעבה והתנזרות מאוכל ימים ושעות.. לעניין הירידה...איני חושבת ואפילו בטוחה שזה יעזור לטווח הארוך כי הגוף על כל המטבוליזם שלו מתרגל לעשות את אותן פעולות ביום ומשתמש בפחות אנרגיה (קלורית) משמע אח"כ קשה לו להחזיר קלוריות אפילו שמבחינה מדעית זה כמות קלוריות סבירה ולכן אם תרצי נניח להתחיל לאחר ההורדה כביכול לאכול "רגיל" זה יתבטא בהשמנה..ועלייה שבסופה תביא למרירות.. שימעי לי יקירה אם את במשקל תקין תתעסקי במה שאת אוהבת בעצמך מלבד המראה..עשי משהו בשביל הנשמה הנפש!! ועוד משהו הגוף הוא כלי כל כך חכם וחבל שתעשי חוסרים עפ"י מה שכתבת למישהי שלומדת זה מעט מאוד האם את מרוכזת בכלל? ואח"כ את הנזקים רואים בטווח הארוך וחבל... תאמיני לי אפשר לאכול בבי"ס לחמניה ופרי וגם שוקולד ולבוא ולאכול ארוחת צהריים וגם ערב בכמויות נורמאליות ולא רק שלא תשמיני תראי שהגוף מתרגל ותוכלי לחיות עם תפריט נורמאלי ללא הגבלות מחמירות.. אז יום טוב ונפלא.. ורק לבריאות...שלך דינדין מכל הלב

אני הבטחתי לעצמי שהפעם אני לא יאכל כמו איזה חזירה אחרי שאני יסיים את הדיאטה.. כי בכל הדיאטות הקודמות שעשיתי, כשהפסקתי אותן, התחלתי לטחון ואז עליתי במשקל. אבל הפעם אני לא יאכל ככה.. כשאני יפסיק את הדיאטה, אני יאכל באופן סביר. אני לא מתכוונת בינתיים להפסיק את הדיאטה, לפחות לא עכשיו שאני מצליחה כל כך יפה. אני יודעת שאם אני ימשיך עם הדיאטה הזאת איזה נגיד שנה, אני יהפוך לאנורקסית [חס וחלילה..] אבל אם זה יהיה איזה חודש או שבועיים, אז ממש לא. [נכון??] אני יודעת מה הסיכונים בדיאטת הרעבה שלי.. אבל בינתיים, עד שאני יחזור למשקל טוב ונורמלי, אני צריכה את זה.. **חמודה**

סיימתי את הקורס בשעה טובה ואני יוצאת יומיות כמו שרציתי-משמע לא אוכלת את האוכל השמן של הצבא וכבר לאטוחנת כמו בקורס, אז אני מקווה שככה אני אצליח להוריד את מה שעלה בקורס. האמת היא שעכשיו לא יוצא לי כמעט לאכול. מקווה שיהיה רק טוב ואני אשוב להיות מה שהייתי ועוד יותר רזה..

..איזה קורס עשית בצבא? באיזה תחום? בכל מקרה קחי הכל לטובה תהני ונצלי זו חוויה בלתי נשכחת השאלה מאיזה כיוון מסתכלים על החוויה.. בכל מקרה יש דברים שחייבים לעשות אז אם ניקח אותם ברוח טובה זה יועיל לנו ואם לא מה זה יועיל?? מאחלת לך רק טוב יקירתי ומקווה שתשמרי על עצמך ולא תגזימי בהרעבות וכאלה.. שיהיה רק טוב מכל הלב... דינדין

שלום לכולם.. שמחתי להיכנס לניהול הפורום באתר..מקווה מכל הלב שאהיה לעזר, תמיכה הקשבה וסתם עצה טובה...אני יודעת שבהפרעות אכילה באשר הם..התמיכה הינה כלי שימושי חלקי בתהליך הריפוי אם תשתמשו בו נכון ...הלוואי שבתקופה בה אני הייתי וסבלתי כל כך הרבה שנים היתה לי אוזן קשבת ותמיכה ..היום התופעה מוכרת בגלל מימדיה..אז אנחנו לא לבד!! וזה לא אומר שצריך להיכנס לשאננות אלא ננצל את הכלי שניתן לנו ונעזר בו ואחד בשני ויחד נמצא את השביל לחיות חיים טובים ומאושרים כי מגיע לנו לכל אחד מאיתנו..לחייך להנות מהעולם וממה שיש לו להציע בטובו..וגם האוכל שתראו שאם תרצו לעזור לעצמכם להירפא..הוא יהיה מעדן טעים ולא תחליף וכלי להתמודדות.. אז יקירים אני פה בשבילכם..אשמח לענות ולעזור..ויחד נצעד כל זמן שייקח כי כמו שאמרו רבים וגדולים ממני קחו בחשבון שהזמן הוא חשוב ולעיתים גם מתארך..זהו תהליך אינדיבידואלי לכל אחד וכוח הרצון שלו והכלים שהוא רוצה להשתמש בהם..תבינו שנפילות פה ושם זה חלק מהתהליך של ההחלמה!! בנתיים?? יום נפלא לכולכם .. אוהבת דינדין

ב"ה... שאי ברכה בעבודה הקודש.... נשיקות והמון אהבה הילה :-)

תודה הילולי יקירה... אני בטוחה שיותר ממה שאני אתן כל התמיכה תביא לי לצמיחה תובנות חדשות..כי אין גדולה מן הנתינה שמביאה לנותן יותר מהמקבל.. וגם כמובן הרצון להעניק ולעזור לכל מי שזקוק דווקא במקום הכואב שהייתי בו!! מקווה שאעזור ואייעץ כמו שהייתי רוצה שיהיו בשבילי.. בהצלחה לכולנו..וגם לך יקירה שלי.. אוהבת נשיקות דינדין

שלום...קוראים לי בת אל ואני בת 18 וחצי מירושלים ואני סובלת מגיל 15 בערך מבולמיה ותקופות של אנורקסיה ניסיתי הכלל כדי להצליח להירפא לבד ואני מודעת לבעיה שלי שהובילה אותי בגיל 16 וחצי לניסיון התאבדות דיכאונות וירידה בביטחון שלי ששואף לאפס ובסופו של דבר גם הובילה אותי הבולמיה להתמכרות לסמים כדי לברוח ברור שעוד נסיבות ובעיות הובילו אותי אבל זאת הבעיה הכי קשה בחצי שנה האחרונה אחרי שהגעתי לקצה והבנתי שאם לא אתפוס את עצמי ביידים זה הסוף ניגמלתי מסמים ועברתי שינוי ועכשיו רק אני רק צריכה איזה כח להתגבר על המחלה המטורפת הזאת שרודפת אותי ואני היה הילדה הכי מאושרת בעולםםםם בבקשה אם תוכלי איכשהו לעזור לי אפילו יעוץ אני ישמח מאוד בתאל.

קראתי את הפתיח שלך, ובכל זאת רציתי לשאול אותך בת כמה את היום, כמה שנים את סובלת מההפרעה בסך הכל, ואיך היית מגדירה את ההפרעה שלך היום? (אנורקסיה, בולמיה או שמא "השילוב המנצח"?) מאחלת לך בריאות, בהצלחה בכל וכל טוב!

בוקר נפלא לך יקרה.. אני היום בת 29 אם לשתי בנות ותארי לך שאחרי שההפרעה חזרה אחרי הגירושים שלי זה היה במלוא מובן המילה ראשית לא אכלתי ימים וחזרתי למידת מכנסיים 34 כמו שהייתי הייתי עצבנית ולא נעימה עצובה וכאובה בכל זאת זה משבר ..ועם הזמן שוב התחלתי עם ההקאות משום שלא יכולתי לעמוד בתפריט של סלט עם טונה ב- 16:00 ליום.. והייתי מסתגרת שעה בשרותים עד שנשמתי היתה יוצאת וביתי הקטנה היתה אומרת: אמא איפה את? דופקת על דלת השירותים ובוכה מתי אצא...כבר המון זמן בפנים..ואני הייתי רוצה למות יושבת ובוכה יוצאת עם עיניים בורקות אדומות הפצע במעלה האצבע שדחפתי כל כך עמוק..ונזרקת עד למחרת על הספה בקושי כוח לטפל בהן.. ואז מתוך עצבותי וכאבי החלטתי שאף אחד לא "יציל" או יעזור לי רק אני ..אז כתבתי לתל השומר ונפגשתי ובגלל הבנות לא התאשפזתי אבל גם האמנתי שאני לא צריכה..כי אפשר לשלב חיים עבודה וטיפול יחד..הלכתי לקבוצת תמיכה עם דיאטנית נהדרת וצוות מקצועי נפלא..ראיתי בנות כמוני יפיפיות...מי היה מאמין אם הייתי רואה אותן ברחוב שהן חולות...וזה תרם לי כללית..בנוסף טיפלתי אצל דניאלה גריין מטפלת מומחית בהפרעות אכילה..בשיטה שהיא פיתחה "דו- איט" ( כותבת הספר נשים ואוכל) ומה שאהבתי זה שאין בנייה של תפריט מובנה אלא למה שמתחת לאוכל רבדים עמוקים וכואבים מילדותי .. ופה התחלתי להבריא..וגם בין היתר חזרתי בתשובה שוב..אני חושבת שהירידה לבור תחתיות גרמה לי לדבר עם בורא העולם..להבין למה זה קורה לי ושמישהו יציל אותי!! אבל זה תלוי בנו...אם רק נתחיל לא ממחר..מעכשיו ולא נבזבז חיים שלמים ונגרום עוול לעצמינו ולא נהנה ממה שיש לחיים להציע..ולכן מקסימה שלי מאחלת לך שגם עצבותך...לא גוררת אותך לכל היום עצוב ואם כן שהיא תביא אותך לתובנה שתביא לידי עשייה ורצון לטפל באם יש לך בעיה!! אוהבת ובאמת בהצלחה לכולנו כי גם אני כמו כולם מתמודדת יום יום זה לא אומר אם כרגע אין לי זה לא יכול לחזור השליטה ביד שלי אם ארצה להכניס את זה או לא... שלך דינדין

איך שבאר"הב אומרים גאד בלאס יו ואת האמת באמת את ראויה לזה כיוון עצם זה שאת נוטלת מזמנך לעזרה זה דבר שאני מעריכה מאוד שלך דניאלה

צהריים נפלאים יקירה.. הרצון לתת ולעזור ולתרום בא ממקום של בריאות היום וידיעה והוכחה שניתן להצליח ולצאת מהגלגל הזה של הפרעות אכילה ששורף כל מה שנקרה בדרכו החל מרגשות, מעשים, חיים טובים, צחוק והנאה ועד לחיים בתוך בועה של עצבות..למה?? אני יודעת היום שאפשר לצאת מזה צריך רק לדעת לקבל את זה שאני חולה...ושאני מטפל בעצמי וזה לוקח זמן...כמה שיידרש..אני בדרך להחלמה.. ולא להתייאש ואם יום אחד נפלתי או קרה ששוב חזרתי לנקודה העצובה לדעת שזה רגעי וזה אבן הכרחית בתהליך הריפוי..שממנה אפשר להסיק דברים חיוביים להבא..לברר מה גרם לכך לכתוב ולהמשיך בכוח...לא להתייאש זה שווה!! חיים!! הכל שווה החיים שווים ילדים מחייכים המשכיות...!! מאחלת לך נשמתי ולכולנו רק טוב בריאות ואושר אני פה בשבילכם ואתן כמה שאוכל לייעץ לעזור ולסייע בשמחה רבה וגדולה כאן ואיתך דינדין

שלהקיא את נשמתי עכשיו לא יעזור ומניחה שלפגוע בעצמי שוב גם לא יעזור ומחר יגיע אם אני ארצה בו או לא ומחר צריכה לומר להם וצריכה את המבטים והשאלות והיום כבר לילה ועייפה ולא אצליח לישון-כרגיל ואקח כדורי שינה ואתפלל ללילה שקט ולא רוצה לקום מחר לא רוצה הסבל שם ותמיד יהיה אי אפשר לסבול יותר הכאב צורב מידי כל מגע דוקר וכל אהבה היא שנאה גדולה יותר צריך להרחיק את כולם וכולם מתרחקים ממך את נגועה מזוהמת הוא לא מאמין הוא זילזל בי לא לדבר יותר טעות לשתוק לשתוק אני לא מצב "חמור" אני כלום אפס לא צריך יחס אלי כרגיל בפינה כאילו אני רוח התעלמות טוטאלית לא איכפת לי אני רוצה לברוח אף אחד לא רוצה להיות בקרבתך מסריחה שמנה תעלמי תמותי כלבה. [אם רק היה לי את האומץ להתאבד..אם רק לא היו לי חברות שאוהבת ומשפחה..אם רק יכולתי להעלם..אבל אין לי אומץ ואני פחדנית. לכן אני אשכב במיטה, ויעביר יום אחרי יום ושעה על גבי שעה ואכאב בסיבלי, ואבכה בדממה ולא ארעיש...בשקט בשקט..אחיה...בעודי אמות. זה נראה לי מוות קשה יותר, חזק יותר...] אני ח-י-ה..את המוות!!! {אין מה לדאוג זו לא הודעת התאבדות...פחדנית מידי בשביל לעשות דבר כזה..מרחמת על החברים שלי מידי..לפעמים רק לפנטז על זה מקל קצת...אולי..או שאני סתם מטורפת} סליחה שהתפרצתי. צריכה להוציא ממני.

ב"ה אני שמחה שהתפרצת ולא אל תהיי בטוחה לא תמיד מגיע מחר... וזה לא כזה מובן מאליו אני מבינה שאת במצוקה אז אשלח לך חיבוק וירטואלי כי תכלס זה המקסימום שאני כרגע יכולה לעשות. יהיה עלייך להבין שזה בכלל לא משנה מה "הם" כל הזמן חושבים גם לי היה החיידק "מה הם חושבים" או מה שניסית לומר אבל זה לא משנה כי את חיה את חייך ואם את חיה את חייך אומללה. זה בידיים שלך. חשוב לי שתביני את זה. אני מבינה שיש מצבים של דכאון ולא משנה מה, הוא מכניע אבל גם לזה יש פתרון תרופתי ואלטרנטיבי כאחד. גם אני מטופלת ויודעת מתי זה משפיע ומתי לא ומתי יש מה לעשות ומתי אין מה לעשות ואני מודיעה לך שיש הרבה שאת יכולה לעשות שיכול לגרום למצבך להשתפר אפילו בתחושה. אני מכירה את הפחד הזה מפני החיים אבל כמה כבר אפשר לחכות ליום שתמותי?.. את בכל מקרה יום אחד תמותי אז למה לא לחיות אותם בטוב??.. מה את רוצה?? מה את באמת רוצה?? תשיגי את זה! ואני בטוחה שאת רוצה חיים טובים אחרת לא היה כואב לך... נסי לחשוב מה את רוצה ואל תהיי כל כך בטוחה שלא תשיגי אותה כמובן לשם השאיפה החיובית. ואם את כל כך רוצה למות ומאמינה רק בזה דעי שברית זו היא הכי אכזרית שיש אבל את היא לעצור אותה. אני מקווה שדברי ברורים לך ושאולי הרגשתך השתפרה. שימי לך מוסיקה.. היא יודעת לעשות את שלה ברגעים קשים. צאי מהאפלה אם את רוצה לחיות את החיים האלה טוב.או רק להתנגן על דכאון ואם זה דכאון? כאמור, יש מה לעשות! ויש פתרון כימי לדבר הזה, כי הרבה פעמים תרצי או לא, זה כימי, לא קשור בשום חוויה שעברת או לא עברת זה כמו מחלה מדומה שיש לה תרופה ושאפשר לחיות איתה. אני בכוונה מזכירה את זה, כי המילים האלה שלך הן לא יותר מאשר ביטוי לדכאון גם אינך מודעת לכך. אהבתי אלייך מליון ועוד הרבה מעבר... ליל מנוחה יקירה לכי לישון וצפי לעשות לעצמך מחר נפלא, כי כך בהתאם למה שאת תעשי אותו, כך הוא יהיה. המון אהבה חיזוקים וחיבוקים שלך הילה

המון חיבוקים... אוהבת מעיין

רק מאחלת לך שיומך יאיר..ואם תחייכי גם העולם יחייך אלייך..ותשדלי לא להיכנס למחשבות שליליות שגורמות מחשבות שרשרת וסתם מעיבות על היום ומכאן לעצבות הדרך מאוד קצרה..להיפך אזרי כוח ותגידי שמעכשיו אשתדל לראות את הדברים הנפלאים שיש בך ואני בטוחה כי כל אדם הוא כוכב מפיץ אור כל אחד ותכונותיו .. זו התחלה העיקר שתתחילי ממשהו..והעיקר לא תיכנסי למן בור שחור..לפעמים נוח לנו לשקוע בבוץ החם והמוכר מאשר לאזור כוח ולנסות דברים חדשים אבל אז שום דבר לא יקרה.. יום חדש בפתח קחי אותו חבקי אותו..ותראי שתרגישי יותר טוב !! בכל מקרה אני פה בשבילך וכל פעם שתצתרכי אשתדל לעזור ולהיות גם כתף תומכת..כי אני יודעת מה זה הייתי בנקודה הזו כל כך הרבה שנים והתגברתי ..אבל זה שאת כותבת זה נפלא זה משחרר ומוציא מועקות.. בהצלחה מתוקה ויום נפלא ומבורך דינדין

נפתח פורום חדש ב- http://www.metaplim.net כולם מוזמנים להיכנס ולשאול שאלות, לפתוח בנושאים חדשים ולהביע דעות, לתת מענה לשאלות של אחרים.

ב"ה :-)

שלום לכולם...שיהיה לכולם שבוע טוב... ורק טוב... אוהבת מעיין

אך היה סופ"ש? הייתי רוצה מהזמן "המשעמם" בכדי לעשות דברים שאני לא מספיקה..אפשר ליצור ולעשות כל כך המון דברים!! דו איט!! בדל מקרה נפלאה..הנה כתבתי לך שיהיה לך שבוע נפלא רק דברים טובים ומרתקים בלי שיעמום!! שלך דינדין

ב"ה העשירי את עצמך.. חפשי דרכים נעימות וחיוביות... נשיקות אהובה שבוע טוב הילה :-)

בסדר....השבוע היה לי די נחמד...עוד אימנתי בהתעמלות קרקע...וכואב לי עדיין הנקע...(גם הייתי אצל שני אורטופדים (צבאיים)שיבחנו לי את הצילומים שלי, ואחד אמר לי שיש לי דלקת והשני אמר לי שיש לי נקע...והוא אמר שזה יכול לעבור וזה גם יכול לא לעבור...:( אני מקווה מאוד שיעבור...). קיצר התחלתי היום את הדיאטה של מה שאמרתי לך...אני מקווה להצליח...אוף מחר אני חוזרת...אין לי כוח יותר לזה,לצבא הזה, כל הזמן אני מנקה שם, ועושה מלא משמרות, כי אין מי יודע מה כוח אדם...קיצר לא שזה מעניין מישהו אבל סתם מעצבן אותי... קיצר מה איתך? איך מתקדם העיניין הזה של המחליף...מקווה בשבילך שילך הכי טוב... נראה לך שכשאני יחזור עוד שבועיים אז עוד תיהי פה?אם לא אז אני מאחלת לך המון המון בהצלחה בהמשך...רק טוב,ומקווה שתקפצי לבקר פה...ורציתי לשאול אותך שאלה...אני יוכל לכתוב לך לפעמים באימייל?אם זה יפריע לך ולא יהיה לך זמן לזה אז לא משנה זה בסדר... אוהבת המוןןןן מעיין

אני חייבת עזרה אני לא יודעת מה לעשות אני ממש רוצה לרזות אבל אני לא מצליחה , הרעב שובר אותי וההורים שלי כל הזמן מכריחים אותי לאכול ובסוף אני נשברת ואוכלת. כל דבר קטן שאני אוכלת אני מרגישה שאני משמינה המזה אני לא יודעת מה לעשות תמיד זה קורה לי אחרי כמה שבועות שאני מצליחה לאכול קצת ואז פתאום מרגישה את הרעב , ואני לא רוצה להשמין גם ככה אני שמנה 0למרות שכולם אומרים לי שאני רזה...) די נמאס לי אני רוצה לרזות כבר אני שונאת את הגוף שלי אני נגעלת ממנו אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה אני מרגישה שמנה אבל אני לא מצליחה לאכול קצת אז תמיד אני עושה אחרי זה פעילות גופנית וגם אחרי זה זה נותן לי הרגשה לא לאכול. אני כל הזמן עצובה בגלל שאני רוצה לרזות אולי ההורים שלי שמחים שאני אוכלת אבל אני כל הזמן עצובה אני רוצה לשקול 30 זה מה שישמח אותי ואז אני יתחיל לאכול מסודר , למרות שיהיה לי קשה לאכול מסודר . בבקשה אני חייבת עזרה....

למדוכאת יקרה!!! העזרה שאת יכולה לפנות היא לבית חולים איכילוב\תל השומר אני שמעתי שבחים על בית חולים איכילוב.. אחות בשם יהודית שיכולה לסייע לך בקשר להורייך- הם דואגים לך הם רוצים לשמור עליך מפני הרע כאשר הרע הוא המחלה ולכן הם רוצים לילחם אתך במחלה שלא תרגישי לבד ולא תרגישי לבדך במערכה ולכן הם רוצים לעזור לך בכל הנעשה.. עד לגרום לך לאכול רגיל ולבד בלי שידחפו לך כל שניה אוכל... שבת שלום שלך דניאלה נ.ב- אני עשיתי בזמני הגרוע את כל מה שעלה לי בראש אני כתבתי על דף.. חלק שרפתי חלק זרקתי וחלק שמרתי זב מומלץ

אני כל כך איתך! כל כך נמאס לי כבר.. לא משנה מה אני עושה, שום דבר לא עוזר... גם אני נשברת בסוף ואחכ בוכה על זה... אני גם כל כך רוצה לרזות עוד יותר... וזה פשוט לא מצליח! לא משנה מה אני עושה... וזה כל כך מדכא ועוד יותר מדכא שאת לא יכולה לספר את זה לאף אחד.... האמת היא שכמו שדניאלה המליצה לך ללכת לתל השומר או איכילוב.. אז אני בדרך לתל השומר... ואין יום שאני לא חושבת על זה.. רוה המחשבות שלי אומרות לא ללכת על זה.. כי בשביל מה אם אני לא רוצה לעשות מה שהם אומרים.. ויש לי הרגשה שבסופו של דבר אני אעשה מה שאני רוצה.. אבל אני יודעת שאני כל כך לא צודקת! וכנראה אני ממש חייבת ללכת לשם... הייתי שם בביקורת.. יש שם צוות טוב! מאוד אהבתי הרגשתי שייכת לשם שינוי! אולי גם תנסי.. כך גם תוכלי לחלוק את מה שאת מרגישה וחושבת, זה ממש יקל עליך! אני יצאתי עם חיוך באותו היום כי הבינו אותי ולא שללו אותי! תנסי!

בוקר נפלא ושבוע טוב מתוקה!! את יודעת שהמיתוס שאהיה רזה שדופה וזה מה שיביא לי אושר כבר מזמן נשבר?! אומנם קצת קשה בתקופה שלנו לאחר שהרזון כבש כל חלקה טובה והותיר אחריו מיליוני בנות בכל העולם עם הפרעות אכילה נוראיות כואבות ללא סיבה! האוכל הינו בשביל הזנה חיות וגם הנאה!! האם יש מצב לחיות ללא המזון? הרי זה לא הגיוני וסביר.. אבל האם יש משהו אחר שלא קשור לאוכל שגורם לך לשנוא עצמך? ללא סיבה!! חיינו הם חיים לאף אחד אין חיים לא עליות ומורדות והאוכל לא נמצא שם בכדי לכסות על דבר כזה או אחר והוא גם לא מה שיביא לך את האושר..הייתי מציעה לך לרשום את הדברים הטובים שבך ברשימה..באמת אמיתית ותיווכחי לדעת איזה אשכול רווי פניני דברים טובים ונפלאים שיכולים לגרום לך אושר רק מלדעת שהם קיימים וכל הסובבים אותך אוהבים וקשורים אלייך בגללם ולא בגלל מראיך!! עד כמה שאת חושבת שמראיך משפיע? אולי רק בפעם הראשונה אבל לאלו שמכירים אותך הרבה זמן הם מחוברים לדברים הטובים שבך..ותאמיני לי מתוקה שאחרי (ושלא תגיעי) ל- 30 קילו בדיוק כמו שאני רציתי בגיל 16-17 כל החיות והשמחה נעלמת..יש דיכאון והפגיעה במערכת העצבים..שמביאה להתנהגות אגרסיבית ומצבי רוח!! שמעי לי יקירה..עשי רשימה ותהיי בקשר! שבוע נפלא דינדין

ב"ה לכן גם את מתקשה לרזות ואינני מתפלאה שכך קורה לך גם בגלל הלחץ הרב לתוכו הכנסת את עצמך. את ללא ספק נמצאת בנקודה שאם לא תקבלי בה עזרה מצבך ילך ויחמיר ואני אומרת לך באותה נשימה שחבל ממש, כי את תאבדי זמן יקר וגם לא תשיגי את מבוקשך. אחרי זמן מה מבינים שכך קורה ומצטערים נורא. לכן היזהרי כבר עכשיו ופני לעזרה מתאימה... האם את בטיפול??... אגב תזונה לקויה גורמת לדיכאון ומעצימה אותו ככל שתרצי לרזות וככל שתרזי כך גם הדכאון יחריף. טפלי בעצמך אשמח להפנות אותך למקורות טיפול טובים המון אהבה שבוע טוב הילה

חהחחהחהחהחהחהחהחהחהחהחחהחהחהחהחהחהחהחחהחהחהחהחהחהחהחהחה חהחהחהחחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחהחה תמיד תיהיה שמח כי אתה _רק_ א-ו-ר-ח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ב"ה שלא יותר מזה הרחק מהפרעות אכילה :-)

להילונת מדהימה!! אין לי פשוט מילים אתמול ראיתי את ההודעה על פרישתך מן הפורום אין לי פשוט מילים בפי מפני שאת המלאכית שכל הזמן ראיתי , ראיתי כמה עזרת לי ולכל הבנות והשארת אותנו שפויות עם המחלה ותמיד עזרת לי בכל אופן בכל מצב הילונת יקירה אוכל רק לאחל לך בהצלחה בהמשך דרכך והילונת זה שלא תהיי פה אני מקווה שאוכל ליצור איתך קשר בכל נושא שיהיה לי אוהבת עד אין סוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דניאלה

ב"ה אני עדיין לא מתכוונת לפרוש מהתחום אבל עלי לעשות זאת בדרך שפויה, שכן כמעט ולא נשאר זמן לעצמי ואינני חושבת שנהגתי בתבונה אם כי פעלתי מתוך אכפתיות שלא תאמן. אמשיך לעזור, אך בדרך אחרת. שמרי עלייך אהובה שלי את יקרה מאוד... ונשתמע... שבת שלום הילה

ב"ה חשוב לי להבהיר אני בינתיים אהיה פה.. הקדמתי להודיע על עזיבתי מאחר ולא רציתי שזה יהיה הפתעה בגלל האהבה שאני מרגישה אליכם וכולי תקווה שהמחליף ידע לנהל את הפורום טוב ואני מאמינה שכן יש בי געגועים להמשך הניהול, אך לצערי אין לי ברירה אשתדל לענות מחר. באהבה רבה באמת באמת שלכם הילה :-)

מבינים אבל בכל זאת זה יהיה עצוב:( וקשה... אוהבת המון מעיין

אני חושבת שהתמכרתי לפורום הזה וגם אלייך.. בייחוד אלייך.. חחחחח אני מקוה שהמנהל\ת החדש\ה ינהל את הפורום טוב.. לפחות כמוך.. אוףף את חייבת לעזובב?? :-( אני מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ייתגעגע אלייךךךךךךךך אוהבת אותך המון המון המון **חמודה**

הילה! רציתי להגיד לך המון המון תודה על העזרה והתמיכה העידוד והכל! אני מאחלת לך גם דרך צלחה בהמשך חייך! ליטל

אוי הילולי?! (כמו השם של אחותי) מאחלת לך סופשבוע נפלא.. והמון הצלחה והמשך עשייה נפלאה.. שלך דינדין

ב"ה שיהיה לכן סופשבוע נפלא.. הרבה אהבה וכל איחול של ברכה אליכן גם... שבת שלום :-)

מה פספסתי פה?!!? הילה אני חייבת לדבר איתך ודחוף!! אוהבת הכי בעולם!

ב"ה את מוזמנת לכתוב לי למייל אני מניחה שאכתוב רק במוצ"ש נשיקות ואהבה מליון ועוד הרבה שבת שלום הילה

הילהה..גם אני כותבת הודעת שוק טוטאלי.. כרגע אין לי זמן לכתוב משהו ארוך כי אני חייבת ללכת, אבל האם יש איזה אימייל שיהיה אפשר להשיג אותך בזמן הקרוב?.. בכח מקקרה אני אנסה להכנס יותר מאוחר להפרד ממך כמו שצריך. אוהבת מאד!!! ובינתים מעכלת

וואו.. בהחלט הנחתת עלינו.. יש כל כך הרבה להגיד לך.. וכל מה שאני אגיד יצא רק קצת. כשרוצים להגיד דברים גדולים הרבה פעמים מילים מצמצות את זה וגורמות לזה להשמע טיפשי, בנאלי . אבל בתור אחת שמכירה אותי רק דרך המילים הכתובות, אני מאמינה שאת מבינה את המילים עם כל המשמעות שאני מתכוונת לצוק לתוכן. תודה גדולה. חשפת בפני המון דברים חדשים, על העולם, על ההפרעה והכי חשוב על עצמי. נתת לי מקום מעולה לפרוק ולשתף וגם ללמוד הרבה. עברתי פה דרך ארוכה, שברור לי שאני לא בסופה , אבל אפשר להגיד שנתת לי טרמפ בכביש מהיר.. אבל לא מהיר מדי.. אני מאחלת לך המון הצלחה בכל הדברים שאת עושה ובהתמודדויות היומיומיות, שלפעמים מרב שהן פשוטות הן כל כך קשות.. אני מתפללת בשבילך שתעשי חיל ושה' ימלא את משאלותיך לטובה. שתצליחי להגשים את עצמך ולהקרין מהאור (מההילה..) שלך על עוד אנשים. אני מאד מאד אוהבת אותך ומאד מעריכה אותך אפילו שלא זכיתי לפגוש את זיו פניך. לפעמים אין צורך. מצחיק, בדיוק לפני כמה זמן חשבתי לעצמי אם הייתי מזמינה אותך לחתונה שלי (לא שיש תכנונים.. ). וחשבתי לעצמי שכמה שאני לא מכירה אותך ולא פגשת אותי (ואת מכירה אותי רק בשם בדוי..) את משמעותית לי והייתי שמחה לרואת אותך שם. סתם מחשבות בעלמא.. שוב תודה.. ואם זה אפשרי לשמור איתך מדי פעם על קשר במייל אני אשמח, אבל רק אם זה בסדר מבחינתך! בכל מקרה זה שלי : [email protected] כל הברכות שבעולם! נתגעגע.. חיבוק ענק, שיר

ב"ה אכתוב לך בהרחבה בהמשך.... המון אבה יקירתי תודה רבה .. ועוד נשתמע... הילה..

ב"ה מכל מה שכתבת ובכלל מכל מה שכותבים לי פה... אני בדרך לכתוב לך מייל הרבה אהבה יקירה ושוב.. שבת שלום ומבורך :-)

קודם כל מממש מממש עצוב לי שאת עוזבתת למההההה??????? אוףף עד שנפתחתי אלייך.. עד שסיפרתי לך.. למי אני יספר עכשיו הכל?! בכל מקרה המון בהצלחה לךךך! ורציתי להגיד המון המון המוןןן תודהההההה!! כל הכבוד על העבודה שעשית כאן בפורוםם ולפני שאת עוזבת, תראי.. עליתי היום על המשקל.. מאז נכנסתי לדיכאון. עליתי 2 קילו, והכל בגלל שלא דאגתי לעצמי. במקום לשמור על המשקל, רק אכלתי כמו פרהה!! כל כך פחדתי לשקול 40 ועכשיו אני שוקלת 42... אחרי שבכיתי, וחשבתי המוןןןןןןן החלטתי שוב לעשות דיאטההה.. אוף נמאס לי! נמאס לי! נמאס לי מהדיאטות.. מההרעבה..מבטן הזאת..מהכל!!!!!!!!!! ועכשיו עוד פעם אני צריכה להכנס לזה.. ואחרי שכבר תקופה לא הייתי בתוך זה.. נמאסססססססססססססססססססססס לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני די בטוחה שאני לא ייפול לזה.. כאילו.. לעולם הזה.. של ה.. את יודעת.. אני גם מקווה מאוד מאוד מאוד שלא!! אבל אנורקטית=פירושה רזה שלדית עם עצמוות. אני מקווה להוריד רק 6 קילו. ואם לא 6 אז 4 ואם לא 4 אז לפחות 2!!!!!!!!!! זה לא יעשה אותי שלד אני לא יודעת מה יקרה אבל זה גם לא מעניין אותי כבר נמאס לי מכל הקילואים העודפים שיש עליי!! אני לא מתכוונת שתעודדי אותי, כי אני יודעת שאין מקום לעידוד בהרעבה עצמית. אני לא רוצה להיות אנורקסית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל אני רוצה לרזות, והרצון הזה הוא לא רצון הוא אובססיה, ואין לי מה לעשות בנידון. ובעזרת השם!!! אני יצליח לרדת במשקל בלי להסחףףף! אבל עד אז.. אני לא יודעת מה יהיה איתי... וגם לא ממש אכפת לי אבל אני מקווה שאיתך הכל יהיה בסדר..! תודה על שהקשבת לי, ענית לי, ייעצת לי, והיית לי לאוזן קשבתת! ולא רק לי לכל הפורום!. תודה!!!!! אני אוהבת אותך המון המון המון!!!!! *חמודה*

ב"ה מי שתחליף תהיה מקסימה לא יותר ולא פחות ממה שאת מתארת אותי. אני בטוחה שתוכלי להיפתח גם אליה שמרי עלייך חזרי וקראי שוב ושוב את הדברים שכתבתי לך תוכלי ללמוד מזה הרבה מאוד ובכלל משאר ההודעות שכתובות פה בפורום שמרי עלייך המון אהבה יקירה אל דאגה... הילה

ב"ה :-)

בוקר טוב! רציתי לשמוע מה אתם מציעים... אני מתחילה טיפול בתל השומר, אישפוז בעוד כמה שבועיים בערך. ובינתיים קב הכנה. אתמול הייתי, היה ממש טוב! עד עכשיו הייתי אצל פסיכולוג, אבל אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק אותו.. כי אני מרגישה שמצאתי את מה שחיפשתי.. איך אני אומרת לו את זה?! לפני שבוע שדיברנו אז קבענו שאם ארצה אחרי הקב הכנה אפגוש אותו. ותאמת לא רציתי, מאוד רציתי לפגוש חברה טובה. ואתמול שדיברנו אז קבענו שנראה שבוע הבא מה קורה. בעיה נוספת היא הכסף.. יותר מידי כסף הולך בזה.. גם לנסוע לתל השומר בשבילי זה חתיכת נסיעה.. ואני מרגישה מאוד מודאגת בגלל הכסף שבורח.. מה כדאי לעשות?!

ב"ה ותחליטו ביחד מה לעשות נראה לי שזה גם לכבד את הצד השני ובעיקר את עצמך לא משנה מה בסופו של דבר תבחרי לעשות בהצלחה יפה המון אהבה הילה

ב"ה מפאת הרבה מאוד שינויים המתרחשים בחיי נכון להיום אני מתקשה מאוד לשלב בינם לבין הניהול של הפורום במענה שותף להודעותכם היקרות מאוד. לכן אני נפרדת מכם בקרוב ומשתתפת עד שימצא לי מחליף והודעתי על כך במערכת. אני בכוונה מודיעה על כך עכשיו כדי שזה לא יתפס לאף אחד מכם כהפתעה. אחרי כל מה שעברתנו יחד אינני רוצה לסיים כך. צר לי על כך אבל אין לי הרבה ברירות ואינני רוצה שהניהול של הפורום יפגע בעקבות שינויים אלה שאני חווה כעת בחיי. אני אוהבת כל אחד ואחד מכם והיתה זו זכות גדולה עבורי לענות לכם ולהיות שם עבורכם בכל דרך שמצאתי לנכון עד כמה שהיה עבורי בגדר האפשר. זה נתן לי המון, אני מניחה שגם למרביתכם. למדתי מכם המון וכולי תקווה שגם אתם. אני רוצה לאחל לכם הרבה בריאות והרבה ימים של שמחה כי אני מאמינה בה עד מאוד ואני מאמינה שכל אחד מכם לא פחות ולא יותר יכול לזכות בה והיא יכולה להאיר את חייכם את הפינות החשוכות ביותר ולהיות כל אחד מכם כאמור, ללא הפרעות אכילה אני בהחלט מאמינה שזה אפשרי, זה קרה לרבים מאיתנו .. אין שום סיבה בעולם שזה לא יקרה לכם. אני מאמינה שכל אחד צריך לחפש מה טוב עבורו, מה נכון עבורו... עד היום על אף היותו תעלומה, החיפוש הזה לא הרג אף אחד... נהפוכו הוא הוביל הרבה מאיתנו לפתרונות מאירים, ניסים ואפילו גדולות. האמינו לי, אני מאוכזבת מאוד שכך קרה אבל זה מעבר לשליטתי. וכמו תמיד כתמיד... המון המון אהבה לכם שמרו על עצמיכם, כי אתם החשובים ועד אז נשתמע בזמן שנותר לי פה.... הילה

ב"ה אני מבינה את התהיה מדוע זה קרה אני באמת תחת עומס רב...וזו הסיבה!!!!! ולשאלתכם המתבקשת.... לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!! לא חזרתי להיות עם הפרעות אכילה!!!!!!!! רק שינויים והרבה מהם אז תחושות הבטן לא נכונות וגם לא תירוץ בשבילכם לומר "אה.. הנה עוד אחת שאמרה שאפשר לנצח את זה ונכשלה.." זה לא התירוץ בשבילכם למה לא לצאת מזה... מצטערת אני לא הכתובת אין סיכוי שזה יקרה!!!!! ליל מנוחה :-)

היי לולי מתוקה..אמנם צר לי שאת עוזבת את הניהול אבל אני מניחה שכמו רובינו לא תעמדי בפיתוי של השתתפות בפורום וכניסה אליו? חוץ מזה מאחלת לך טוב ואושר ושתספיקי לעשות כל מה שאת רוצה ותגיעי לסיפוק ושמחה ענקית.. בנוגע לפורום הרי זה יהיה שקר לומר שההחלמה תלויה באדם מסוים הכל מתחיל מבפנים כל אחד עם עצמו הסיבות שלו ושלב המחלה!! לכי לך לדרכך היי שלמה..התמיכה היא חשובה והיא לבטח תמשיך אבל עם מישהו אחר לא נורא!! הגישה של להיפתח לדברים ואנשים חדשים גם היא משהו נפלא בחיים..אז כל שנותר לי יקירתי היא לאחל לך כל טוב..אני בטוחה שאת מיוחדת ונפלאה והמון הצלחה..שלך דידנדין באהבה גדולה!

טוב דבר ראשון מאוד עצוב לי שאת עוזבת אותנו...דווקא זה היה המקום היחידי בשבילי שהייתי יכולה לפרוק דברים..אז כנראה מעכשיו לא יהיה לי מקום כזה...כי לא נראה לי שמישהו יוכל להחליף אותך בניהול הפורום כי נראה לי שאת הבן אדם הכי נכון והכי טוב לנהל אותו...נתת השראה למלא אנשים פה...ועזרת גם למלא אנשים פה... אז ככה רק רציתי לאחל לך המון המון בהצלחה...בכל אשר תיפני....תמשיכי ליהיות חזקה, ואל תתני לאנשים להחליש אותך טוב?! בקיצור...אני מקווה שתמצאי מחליף טוב,כי אם לא נראה לי שפשוט הפורום לא יהיה כמו שהיה איתך...:( בקיצור אני לא יידע מה לשעות עם עצמי עכשיו...כל פעם שחזרתי מהצבא ישר רצתי למחשב...(למרות שזה היה אחרי לילה חסר שינה, ואחרי נסיעה של 5 שע' מאילת...) שפור תמיד הייתה לי את הצפייה להיכנס לפורום, לראות מה חדש, וסתם לפרוק... ועכשיו פשוט נראה לי שלא יהיה לי איפה לפרוק...מקווה שיהיה טוב יותר...גם לכולם פה וגם לך בעיקר... תודה על הכל...ה' יברך אותך על כל מה שעשית עד עכשיו ועל כל מה שתעשי.... אוהבת המון... מעיין

נראה לי שיהיה ליממש קשה בלי הפורום...אני די הרבה זמן בפורום...מיוני ככה...וכל ה7 חודש האלה הייתי כל כך תלותית לרוב בפורום הזה, שאני לא יודעת מה אני יעשה בלעדיו...בלעדייך הילה...נתת לי אולי תקווה קטנה, גם הפורום הזה...לא שאני רואה אותה אבל נתת לי קצת...אבל אני לא יודעת איך להמשיך ומה ולא יודעת כלום...מה אני יעשה עם החיים האלה...את לא מבינה כל הדיכאונות האלה קצת נרגעו...את מגיעים הרגעים האלה שאני פשוט עם חברות שלי והכל...ופתאום אני מרגישה לבד כל כך...ושכל כך בא לי רק לבכות...שאם ישאלו אותי מה קרה אז ישר אני יתפרץ בבכי...וסתם ככה...וכל הדימוי של הגוף שלי...בחיים זה לא יעבור לי, אני שונאת את הגוף שלי ורק אם אני ירזה ויהיה שלמה עם הגוף שלי אז יהיה לי טוב, ולא התעסקתי בכל הקטע הזה של האוכל כבר לפחות חודשיים, לפעמים אני מרגישה רע עם זה אבל כבר אין לי כוח לעשות עם עצמי כלום..אני ינסה איזה דיאטה די בריאה (אם 3 ארוחות ביום...תגידי מה דעתך: בבוקר- 3 פרוסות לחם קל עם גבינה או משהו למרוח על הפרוסה (לא שוקולד), בצהריים- שני סנדוויצ'ים עם עוף או בשר כל שהוא, ועם ירקות, ובערב-2 פרוסות עם משהו למרוח עליהן...קיצר ובלי נשנושים באמצע, ועם הרבה ירקות, וזהו...)אבל לא מלאות כאלה...ויהיה קשה לי כל הקטע הזה בלי הנישנושים אבל אני חייבת לעמוד בזה...ואני גם אף פעם לא יודעת מתי אני רעבה ומתי לא...כי אני אף פעם לא אוכלת שכאני רעבה,כי אני לא יודעת בדיוק מתי זה, אבל אני אוכלת כשבא לי ומתחשק לי, וזה הכי לא בריא שיש,(למרות שבחודש או חודשיים האחרונים שלא שמתי לב לכל בקטע הזה עם האוכל, זה לא שלא שמתי לב לזה בכלל, ניסיתי פה ושם לא להגזים יותר מידיי, ולפעמים ניסיתי לבקר על עצמי כשאני רוצה לאכול אם אני רעבה או לא, ואם לא אז לפעמים פשוט ויתרתי על האוכל, כדיי לא לאכול סתם).ואני לא עליתי על המשקל מלא זמן...אני גם לא רוצה..אבל אני חייבת להרזות קצת...אז אני יתחיל היום את הדיאטה הזו ולפעמים כמו תמיד...אני שואלת את עצמי למה אני חייה, וכמובן אין לי תשובה..אני פשוט ממשיכה עם החיים בלי סיבה מסויימת...לא רואה את עצמי בעתיד עם ילדים או משהו כזה...זה נראה רחוק ממני אם בכלל, כאילו זה לא מציאותי, או שזה לא יקרה במציאות...אני לא יודעת...כאילו החיים שלי יסתיימו עד אז...לא יודעת איך להסביר את זה... אוף הילה יהיה ממש קשה בלי הפורום...אבל ממש...עצם העובדה שהיה לי איפה לפרוק ושיקשיבו לי זה כבר עזר...קצת...לא הכניס לי שכל או משהו כזה, כי המחשבה אצלי לא השתנתה ממש בקשר לחיים, אבל בקשר לאוכל אולי טיפה... קיצר הילה מקווה שיקח זמן עד שימצאו לך מחליף....אני לא רוצה שתלכי...את היית הישועה שלי...איך שהוא... מאחלת לך את כל הטוב שבעולם כי מגיע לך ויותר... מצטערת על האורך... מקווה שיהיה לך תמיד טוב...ותקפצי לפורום טוב...זה יעשה טוב להרבה...למרות שאני סוגרת הרבה...אבל סתם בשורה משמחת...קיבלתי אתמול סמל...:) זאת אומרת שנשאר לי רק עוד חצי שנה...ואני אפילו לא יודעת אם אני שמחה מזה או לא....כי נראה לי שלפני היציאה לחיים יהיה לי הכי קשה שבעולם...אבל כשיגיע הזמן אז נראה אין לי כוח אפילו לחשוב על זה...זה רק מדכא אותי... אוהבתתתתתתתתתתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןן מעיין:)

היי רציתי לישאול ואני לא יודעת אים אני במקום הנכון אבל בכול זאת אנסה ,אז כך עלי להוריד לפחות 35 ק"ג ואני בדרך היצטרפתי לאחת הקבוצות ואני בקצב יפה משילה את העודפים ,קשה אבל שווה ,הפחד הגדול שלי אים אפשר להגדירו "פחד" הוא מה קורה לגוף לאחר הירידה?הכול נפול והכול לא יפה בלשון המעטה ,שאלתי היא האים ידוע לך אים קופות החולים במיקרה שלי זה מאוחדת מישתתפת או מציעה הנחה בניתוח מתיחת בטן,אני מקווה שכן ומקווה שהשאלה במקום הנכון והאים מישהוא יודע מה עושים ולמי פונים? תודה ובהצלחה לכולם

היי שגית.. תראי הגעת לפורום של הפרעות אכילה וזאת מחלה לא פשוטה.. את צריכה להתייעץ עם רופא פלסטיקאי ולא עם אנורקטיות ובולמיות.. אני אומנם נפלתי למחלה הזאת, הורדתי לבד 40 קילו ולמזלי לא נישארו לי סימנים כאילו זה הגוף שלי כל הזמן.. אל תחפשי כאן טיפים כמו שכבר ציינתי פני לרופא פלסטיקאי או למרפאות אריאל הם יוכלו לעזור לך.. בהצלחה. מעיין

הורדת 40 קילווו ולא נישארו סימנים!! עשית הרבה ספורט או משהו בסגנון????

נמאססססססססססססססס לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי לשתווווווווווווווווווווווווווווווווק כווווווווווווווווווול הזמממממממממממממממןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!! :( :( :( אף אחד לא מרגיש שהוא מושלם פרט לכמה כאלו ש"התברכו"ביתר בטחון עצמי ודימוי עצמי גבוהה! אבל למה אני צריכה לשנוא את עצמי כ"כ הרבההההה כ"כ הרבהההההההה!! אני אף פעם לא יקבל את עצמי כמו שאני אף פעם שהיתי רזה מידי לא היתי מרוצה ועכשיו שהשמנתי הרבה אני לא מרוצה!!!! אין לי כבר כוח לכלוםםםםם אני לא רוצה לחשוב אני אף פעם לא חושבת לא רוצה להכנס לדברים כואבים אין לי כוח לזה אין לי כוח לאנשים אף אחד כבר לא מעניין אותי לא כי אני אגואיסטית ואנוכית ורעה אלא בגלל שאני שקועה בבוץ של עצמי ושום דבר לא מעניין אותי יותר! אני מוצאת את עצמי אוכלת ואוכלת בולמוס ועוד בולמוס אני אוכלת איזה 2,000קל' בשעה שעה וחצי וצמה עד למחרת! כרגע אני בתקופה כזאת לצעריייי:( אני יודעת שרק אני יכולה לעזור לעצמי אבל אין לי כוחות לעזור לעצמי פעם היתי הכי אופטימית וחשבתי שאני יכולה הכול וניסיתי לעזור לכול העולם והראתי שהכי טוב לי! אבל עכשיו זה כבר לא ככה קשה לי קשה לי מאוד להתמודד עם עצמי עם החיים עם הכול אני רוצה שמישהו יבוא ויתן לי יד ויקח אותי איתו ויגיד לי שהכול יהיה בסדר מי לא רוצה שזה יקרה לו?...האשליות תמיד קוסמות לנווו אבל בסופו של דבר זה רק אשליה אחת גדולה!!! אני גם לא יודעת מה אני רוצה למה אני כותבת פה אבל אני כותבת....... אני מרגישה שאני חייבת להגיד מה אני מרגישה....את זה עוד אני יכולה להרגיש!!! אני רוצה שהכול יהיה קל יותר אבל הכול נעשה קשה יותר נמאס לי לבכות אני לא יודעת מתי צחקתי באמת אני כול יום בוכה זה כבר הרגל במיוחד בלילה בחושך בש-ק-ט מרגישה כ"כ לבד אני מרגישה כאילו אני תקועה שנתיים וחצי באותו מקום כמובן שזה לא אותו מקום אבל מהבחינה הזאת שזה שנתיים וחצי של בזבוז שאנשים עברו כ"כ הרבה! לפעמיים אני לא רואה חברות שבוע שבועיים ואז יש להם ים סיפורום ומה בעצם לי יש כ-ל-ו-ם אין לי מה לספר כי אני באותו מקום עם אותן מחשבות אותו דיכאון אותו כאב שרק הולך וגובר....... עצוב לי שהתרחקתי מהמון אנשים שאני לא מנסה להתחבר שאני סגורה ומופנמת כ"כ אבל זה המצב זה המציאות! אני לא יודעת איך לשנות את זה אין לי בטחון.... תכלס לא משנה רזה שמנה אני פשוט לא אוהבת את עצמי ואין לךי בטחון רק שעכשיו השמנתי זה ניהיה עוד יותר גרוע! הילה קראתי לפני הרבה זמן שרשמת שבהתליך שלך שהשמנת עלית איזה 30 קילו ואז ירדת 10 ואמרת שזה קרה שהגוף יתאזן אבל עדיין..זה לא הגיוני שירדת ככה 10 קילו אלא עם כן עשית איזה דיאטה או משהוו.. אני לא רוצה להשמע כאילו את שקרנית או אני חושבת כככה כי ממש ממש ממש ממש לאאאאאא!!!!! אני חושבת שאת מדהימה ואין הרבה נשמות כמוך! וכול הכבוד על מה שאת עושה פה רק שזה באמת מסקרן אותי...... איך הרגשת אחרי שעלית 30 קילו בכמה זמן זה קרה? ואז שרזית 10 קילו איך הגוף יתאזן כמה זמן זה נמשך אני אשמח אם תעני לי על זה זה באמת מעניין אותי....את מענינת אותי..הפורום הזה.. ואני שמחה שאת פה! רק עכשיו אני קולטת כמה רשמתי..... מצטערת על האורך זה גם לא שרשמתי דברים חשובים רק נתתי ביטוי לרגשות שלי שמזמן שחכתי מהם:( זהוווווווו בכול אופן! שיהיה לכולםם המשך יום טוב ושנרגיש טוב ב"ה! ו.... תודה רבה!

ב"ה אין צחוק והחיים לא מאושרים אין שמחה במקום בו הקירות אטומים אין שמחה במקום בו אנחנו כל כך שופטים אין שמחה במקום שבו אנחנו כל כך מתעקשים בצדקתנו אין שמחה במקום שבו רק אנחנו קיימים אין שמחה במקום שבו "חיידק הרזון" הוא "האלוהים" של חיינו אני אומרת את זה גם לעצמי .. גם אני חוטאת לזה אחת לכמה זמן ואין בזה שום ברכה את מלמפרע יודעת ורואה יש לי גם תחושהשכל מה שאומר לך הוא לא בגדר חדשה יותר מזה נשמע שהמודעות שלך גדולה עד מאוד. אינני יודעת אם את מטופלת, אינני יודעת אם יש לך מסגרת תומכת. נשמע שגם אם יש או גם אם היה את לא ממש נותנת בה אמון אני יכולה להבין את זה אבל זה לא יקח אותך רחוק, אלא שכן רחוק מאוד מלהשיג את האושר והשמחה עליהם את "מדברת" לגבי המשקל שהורדתי כך מעצמו זה אכן קרה. זה תמיד קורה במצב שאת אוכלת מאוזן.. הרבה אנשים העידו על זה גם אלה שאין להם הפרעות אכילה. ולא!! לא עשיתי דיאטה לגוף לא היה צורך במשקל הזה והוא ירד לבד מתי שהתחלתי לאכול מאוזן, אחרי שהפסקתי לאכול כמויות גדולות. בהשוואה למה שאכלתי אחכ אולי זה נתפס כדיאטה אבל היו אלה כמויות נורמאליות לחלוטין עם אישור דיאטני לכך. כאמור לא חשתי יותר ברעב המוגזם ולבד ירדתי לשלוש ארבע ארוחות קטנות מאכילה ממושכת של יום שלם היקף הקלורי הגיע ל 1800 קלוריות ותתפלאי לשמוע מזה ירדתי את ה 10 קילו שידברתי עליהם. כמובן שבמקביל עשיתי הרבה פעילות. תמיד היתי פעילה אבל גם היא היתה מבוקרת מאוד. איך אוכל לעזור לך??... מה את למעשה מבקשת ממני?... אני בהחלט יכולה לנסות להפנות אותך לאנשים שיוכלו לתת לך יד מכוונת להושיע אותך מהמקום שבו את נמצאת וקיימים אנשים כאלה. הם היו קיימים בשבילי אין שום סיבה שהם לא יתקיימו בשבילך. לגבי הבולמוסים שלך בולמוסים תמיד קורים בגלל תופעה פזיולוגית בשלב מסויים כדי לעצור אותה יש להתרחק בזמן אמת מהזירה וממה שהמעצים וגורם לסימפטום לקרות לשם כך תצטרכי לזהות מה "מדליק" אותך ומזה להימנע גם אם זה ידרוש ממך לעזוב את הבית ולהיות עם מישהו ויהיה מישהו שיסכים לעבור את זה איתך. זה תלוי בך. לרב מצב זה מצריך השגחה. מסוג ההשגחה שאת יכולה לקבל רק במסגרת אשפוזית ואין לי מושג אם יש לך נסיון בהשגחה הזו אבל מהבחינה הזאת כשאני הייתי מאושפזת אפשר לומר שנגמלתי תקופה מאוד ארוכה מהקאות. על כל אחד זה עובד אחרת אבל לא חסרות אפשרויות אני לא באמת מכירה אותך ואני אשמח לדעת מהנראה לך ומה את חושבת לנכון כדי לעזור לעצמך אפילו שאמונתך כבתה ואת זקוקה שמישהו יאיר אותה... אנחנו יכולות לנסות ביחד האמיני לי גם אצלי היא כובה אחת לכמה זמן ובזכות מיומנות אני מדליקה אותה כל פעם מחדש אף אחד לא מלקק דבש ולחיות היא משימה לא פשוטה אבל גם מאתגרת כאחד... אפשר לנסות להפסיד?.. יותר גרוע מזה לא נראה לי שכבר תוכלי להגיע.... האם טופלת?? את מטופלת?? מה קורה עם השטח הזה בחיים שלך?? אני אשמח לשמוע, ואולי לנסות לכוון אותך אגב את יכולה לפנות לפורום של ד"ר יוסף דיין כשהייתי חולה הוא עזר לי הרבה מאוד עם הפרעות האכילה שלי בתור אחד שגם הוא סבל מהפרעת שומן יתר הוא התמודד עם זה לא רע אני לא אומרת לך שזה המקרה שלך אבל הוא בהחלט רגיש לנושא ושווה לשמוע אותו שווה לשאול אותו שאלות וגם אולי להיפגש עימו... אני אצרף לך קישור המון אהבה תחזיקי מעמד הילה

ב"ה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/675 אל תאמרי נואש בהצלחה הילה

את כ"כ טובה ומדהימה ואיכפת לך כ"כ כ"כ..(אני מקווה שגם מעצמך)ואם בסופו של דבר יצאת מהמעגל קסמים הנוראי הזה של הפרעות אכילה! אני מאמינה שאיכפת לך...וטוב שכך!!!! אני מודה לך על כול מה שכתבת... בנוגע אליי לצערי צברתי יותר מידי ידע בנושא הזה של הפרעות אכילה ואני אומרת לצערי כי בסופו של דבר זה לא הועיל לי כ"כ וגם עכשיו לא מועיל. אולי, אני מבינה את הדברים יותר בברור ולמה זה קורה וכו' אבל עדיין.........קשה לשנות את המצב! בסופו של דבר מכול התמכרות קשה לצאת...וכול התמכרות היא לא טובה!! אבל ההתמכרות לרזון להקאות או מה שלא יהיה הכי גרוע לדעתי זה משפיע על הכול אין דבר שזה לא הורס בדרך פשוט אין!!!!! בעיקר מרחיק אותך מהמציאות מהרגשות מהמחשבות מכול תחשוה שהיא.... וזה הכי כואב לא להרגיש כלוווווום רק לרחם על עצמך כול היום ולבכות עצוב:( אבל ככה זה...... ואני באמת אופטימית!לפחות היתי........ היתי בטיפולללל לא עזרררר!!!! ולמה?? האמת לא יודעת למה אולי אני לא רציתי לעזור לעצמי מספיק(!!!)הרי טיפול פסיכולוגי לא יכול לעבוד אם אני לא יעבוד על עצמי וייתן מעצמי לפחות 90% ואני לא היתי מוכנה לדבר על כול מה שכואב לי..וכמו שאמרת לא היה לי הרבה אמון..(היתי אצל פסיכו...אחת עד לפני חודשיים ואחת היתה לי לפני שנה וחצי)היתי גם אצל דיאטנית(אצל שתיים)..לראשונה הלכתי בתקופה שגם ככה לא היתי מוכנה לעלות גרם אז זה לא עזר בשיט! ולשנייה הגעתי עוד במצב שרציתי לעזור לעצמי אבל כנראה שלא יותר מידי כי מהר ברחתי גם משם... בקיצור דיי התגלגלתי..... וכרגע אני לא בטיפול ולא רוצה לשמוע על זה... אמא שלי הציע לי שאני יילך לאישפוז יום או משהוו כזה את יודעת במה מדובר??? איפה?מה עושים שם?... ואם את יודעת על עוד טיפול אפשרי אני דווקא רוצה לשמוע מה עזר לך למשל?? או מה עוזר או לא יודעת כול דבר אני רוצה לשמועע...בינתיים רק לשמוע!!...נראה מה יהיה הלאה.... אני יודעת שאף אחד לא מלקק דבש אף פעם גם לא חשבתי ככה.... אבל כמו שאמרת "אין שמחה במקום שבו רק אנחנו קיימים" חושבים רק על עצמנו בוכים על "מר גורלנו" את יודעת אני באמת זקוקה שמישהו יאיר את אמונתי והצלחת לעודד אותי לגרום לי לחשוב על עוד כמה דברים! תודה! אם את מצליחה להאיר את אמונתך כול פעם מחדש את באמת משהוו מיוחד חחח אני לא מגזימה את-משהו-מיוחד-במינו!!! קראתי הודעות קודמות לא רק בדף הזה ונכנסתי לאתר שלך וקראתי בערך כול מה שיש שם... ובגלל זה אני חושבת שאת משהוו מיוחד מלאכים שומרים עלייך ואת גם מלאכית:) לא כול אחד יכול לעזור לאנשים ולגרום להם להרגיש יותר טוב ומי שמצליח הוא משהוו מיוחד במינו!... אני מקווה שאני יוכל לעזור לעצמי פעם אחת ולא רק להרוס כמו שאני עושה! את חושבת שאם אני יתחיל לאכול מאוזן כול העיניין עם הבולמוסים הסתדר?ממה נובעות התופעות הפיזיולוגיות האלה??? אני כבר לא יודעת מה זה לאכול מאוזן קשה לי לאכול מאוזן....זה או כלום או בולמוס מן הסתם.. גם בעיקר בגלל זה שאני לא יודעת מתי אני רעבה מתי שבעה זה התחרבש... נתת לי תקווה להמשיך.. תודה רבה רבה וסליחה על האורך! ואת זה: אין צחוק והחיים לא מאושרים אין שמחה במקום בו הקירות אטומים אין שמחה במקום בו אנחנו כל כך שופטים אין שמחה במקום שבו אנחנו כל כך מתעקשים בצדקתנו אין שמחה במקום שבו רק אנחנו קיימים אין שמחה במקום שבו "חיידק הרזון" הוא "האלוהים" של חיינו אני העתקתי אהבתי את זה:) לילה טוב שיהיה לך ולכולם פה:) המון אהבה וכוח להמשיך הלאה ....... הלאה ....... בתקווה שיהיה טוב יותר לכוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם

אני מרגישה כ"כ חסרת אופי וחסרת עמוד שידרה. איכס. החלטתי עם הפסיכולוג שאני מפסיקה לשקול את עצמי כל הזמן ואולי ככה אני לא ירוץ להקיא או לקחת משלשלים על כל 100 גרם שאני עולה. התלהבתי מהרעיון והחבאתי את המשקל עוד באותו הלילה עד----הבוקר. ואז היתה שבת ואכלתי בלי חשבונות כי גם ככה אין משקל ושתיתי מלא שבד"כ אני לא שותה כי המשקל מראה איזה 500 גרם יותר והיה לי כ"כ כיף לאכול בלי חשבון עד---מוצאי שבת שאז לא התאפקתי...... ונשקלתי...... ועליתי שתי(!!!!!!!!!!!!!!!) קילו!!!!!!!!!!!!! אז מהר מהר לקחתי משלשלים בכמות היסטרית והבוקר שקלתי כבר קילו פחות... הבטחתי שאני לא יקיא כי אני רוצה שיהיה לי מחזור שוב ושאוכל ללדת אבל הבוקר הקאתי. אני חלשת אופי דפוקה. חשבתי שאני יצליח והנה...טפשה שכמותי. אני לא מסוגלת לאכול מרוב פחד עד שאני לא ירד חזרה את הקילו שעליתי. כמה תמימה הייתי לחשוב שאני יצליח?! הא?

גם תינוק שמנסה ללכת מנסה פעם אחת ונופל מנסה עוד פעם ונופל מנסה עוד פעם ונופל וכך הלאה.... תארי לעצמך מה היה אם הוא לא היה מנסה שוב ומתיאש אחרי הפעם הראשונה או השניה? אני לא מכיר אף בן אדם שהולך לו הכל חלק והוא מצליח לעשות הכל בלי שום נפילות תתעודדי ! את שווה הרבה יותר מזה! הפתרון הוא לא לצום ואחר כך לאכול בלי חשבון תלכי לדיאטנית שתסדר לך תפריט תאוזן שישמור אותך במשקל ותראי שהכל יסתדר בעזרת ה'

הי יעלוש, קודם כל ה2 קילו האלו זה רק נדמה לך כי שקלת את עצמך מיד אחרי שאכלת.. זה לא המשקל הנכון שלך..! גם אני עושה ככה הרבה בודקת אם עליתי מיד אחרי האוכל. חברה טובה אמרה לי שרק בבוקר זה המשקל הנכון, כי בעצם את ריקה. וטוב מאוד שאת מקשיבה לו, חיזקי ואימצי! אני שתיתי תה טיבטי מולו למרות שהוא אמר לי אולי תפסיקי.. אז עשיתי פרצוף ואמרתי שלא. ואת לא חלשת אופי... גם אני כמוך יכולה לצום חצי יום ופתאום לתקוף כל מה שבא ליד.. אני שונאת את זה וכל כך כואבת לי הבטן אחכ! ואני פשוט לא מסוגלת להקיא אז מחכה עד שהתה יעבוד ואשלשל... וקשה לי להאמין שמיום אחד מיד עולים קילו.. אני כבר על אותו המשקל כשנה! ויש לי עליות וירידות במצבי רוח של האוכל...! וזה רעיון טוב לנסות דיאטנית מומחית, אולי זה באמת יעזור...! שווה בדיקה! בהצלחה!

ב"ה אהבתי את דימוי התינוק כדי ליצור שינוי חייבים לתרגל אותו מספיק זמן כדי שהוא יקרה ומזה שהוא מגיע שום דבר לא יעצור אותו והוא הופך להכי קבוע שרק ניתן להעלות על הדעת. אי אפשר לשפוט מפעם אחת גם לא מפעמיים [ כדי שאתגר כזה יצליח צריך לתת לזה הזדמנות של לפחות חצי שנה לנסות בלי משקל הנפילה הרבה פעמים מגיעה בגלל הלחץ..."מה יקרה אם אני לא אצליח?.." שאלה מלחיצה שתמיד גוררת אחריה כישלון מעין חוק מרפי שכזה אבל אם תקחי את זה כאתגר. קחי בחשבון שיהיו נפילות ושלא משנה מה את ממשיכה לנסות כי מה שקרהלך לגבי המשקל מבחינתי היה סוג של הארה. כי המשקל מכבל הרבה מאוד בתהליך החלמה וזו הסיבה שהיום לא תמצאו אצלי משקל בבית בגלל שאני מודעת לסכנה ולהתמכרות שהמשקלים והמספרים לוחצים אותנו במוח להרוס את עצמנו... זה קרה להרבה את לא שונה ולכן משקל מיותר בבית אני במקומך היתי ממשיכה לנסות. ואת תראי שאחרי מספיק זמן אחרי חודש של נסיון את תצברי בו הצלחות ולאט לאט ההתמכרות תיעלם.... זה עניין של תרגול ממש כמו שתינוק לומד ללכת. המון אהבה האמיני בעצמך שוב בעיני הרעיון שלך נפלא הילה

שלום, רציתי לדעת אם יש כאן משהי שהיתה או עדיין מאושפזת בתל השומר במבוגרות.. לוחצים עליי ללכת לאשפוז ואני פוחדת.. אם יש מישהי שיכולה לספר לי מה קורה שם אני מאוד אשמח גם דברים קשים.. תודה. מעיין.

אני הייתי מאושפז שם פעמיים או יותר נכון פעם וחצי... בפעם הראשונה זה היה שלושה חודשים (ויומיים ליתר דיוק) ובפעם השנייה ברחתי אחרי יומיים כי לא יכולתי לסבול יותר את שואלת איך זה שם? שאלה קשה... צריך הרבה כח כדי להיות שם ולפעמים זה יכול אפילו להזיק ולהכניס כל מיני שטויות לראש שלא היו שם קודם. אני הייתי עונה לך ככה: אם את רוצה אבל באמת רוצה להבריא - לכי לשם כי הם יכולים לעזור לך (למרות הסיכון שזה יכול רק להזיק לך) אבל תהיי כנה עם עצמך! רק אם את באמת רוצה להבריא ! אם את לא רוצה להבריא ואת הולכת לשם רק בגלל שלוחצים לעיך או משהו כזה - נראה לי חבל לך על הזמן ובמקרה שלך גדולים הסיכויים שזה יותר יזיק מאשר יועיל אני הייתי מאושפז לפני שנה וקצת( 9-12.04) והלכתי בגלל שלחצו עלי והנה אני כאן שוב פעם בתוך המחלה עם עוד כל מיני שטויות ש"למדתי" באשפוז שאני לא אפרט מה הם... אז תחשבי טוב טוב לפני שאת הולכת והעיקר שתהיי כנה עם עצמך

אמרת ממש יפה..! אני רוצה להבריא אבל מפחדת מזה... למה?! אלוהים יודע.. אולי כי פשוט אני לא מכירה צורת חיים אחרת.. ולהיות "נורמלי" נראה לי משעמם וחסר טעם, תכלית... וזה שיש לי משהו כזה "בעיה" זה כאילו נותן לי "כוח ושליטה" על מה שאני רוצה מעצמי בחיים... אבל לפעמים אני מרגישה עייפה וחסרת אנרגיות... ולא בא לי כלום... וכן הייתי רוצה לחזור למצב רוח טוב ושמחה ולהפסיק להיות מדוכאת כל היום.... השאלה היא איך...

הי מעיין! גם עליי לוחצים חזק, ודווקא אני עוד 3 שבועות בערך אמורה להיות שם ומחר יש לי קב תמיכה עד לאישפוז.. יש לי חברה שם אומרת שזה קשה אבל טוב, היא אוכלת ונראית כבר הרבה יותר טוב וגם מתחילה לחשוב בצורה חיובית! הייתי בתל השומר ראיתי את המחלקה.. דווקא הופתעתי לטובה.. אני גם מפחדת מאוד... שלא אצליח להתמודד עם הדברים וארגיש לבד ועוד יותר גרוע.. איך אקבל את העובדה שאצטרך לעלות במשקל... זה פשוט לא מסתדר לי בראש! אבל כנראה חייבים.. כי אנחנו רוצות לחיות ולהוליד ילדים ובלי זה אי אפשר...

ב"ה אני רק יכולה לומר בכלליות רבה שזה לא נעים בכלל, שום אשפוז לא נעים!!!! יש הרבה השגחה, גם ליווי צמוד לשירותים, עם דלת פתוחה בשעות שיש בהן השגחה הרבה שיחות,מפגש בוקר עם הצוות שמטרתו היא סוג של עדכון הרבה פגישות קבוצתיות ארבע ארוחות בשעות קבועות שקילה אחת לשבוע ומפגש צוות עם כל מטופל אחת לשבוע בו דנים על מצבו של המטופל יחד עם המטופל ונפרד טיפול תרופתי ובכלליות רבה זה בערך מה שקורה שם אני לא חושבת שכדאי יהיה להיכנס לתיאורים אם את רוצה לעזור לעצמך ואם מרגיש לך שזה עשוי לעזור.. לכי על זה. זה לא קל אבל יש באשפוז הרבה יתרונות... המון אהבה בהצלחה אל תתני לפחד לשלוט ,הוא עשה את זה מספיק הילה

פעם ב.. אני נכננסת ואני לא מבינה מה קורה פה.. אפילו אני חושבת זה יהיה מיותר שאקרא את כל ההודעות פה.. על הריב הנוראי הזהז שבין מולאן,סנופ,אושר ובבושקה.. אני לא חושבת שיהיה פייר כלפי כל אחד פה למחוק את ההודעה שלו כי זה (ט) בלי לקרוא את כל ההודעות רק פה ושם בתצמיתי אני חושבת שהיתווכחות הזו זה לחינם.. כי מטרת הפורום הוא לתמוך בכל אחד פה בשל המחלה הנוראית הזו שגרמה (אני מדברת בשם עצמי כרגע) לי לעצב רב כי הרסה את המשפחה שלי והרסה אותי ואפשר לומר שהיא כרגע גרמה לי להריסת הגוף שלי בשל המחלה המפגרת הזו.. לשם שינוי אני אומרת למחלה מפגרת ולא לעצמי כפי שכתבתי זאת התחחילה שהגעתי לפורום הזהז אני זוכרת שאני הייתי קוראת לעצמי בשמות.. כמו מפגרת מטומטמת שמנה והכי הרבה אני זוכרת את המילה מ-ו-ו-ת אבל היום אני לא רוצה למות אני רוצה לחיות רגיל בלי שום פחד מה יקרה מחר אולי מחר ימצאו דבר נוסף שהרסתילעצמי.. מאז שאי בצבא מצאו לי את כל המפאקים שגרמתי לעצמי כל השנים האלה נתחיל באיברים פנימים לבעיות יותר חמורות...שאולי יכול להיות אם לא הייתי מפסיקה הייתי לוקה בדום לב או שהייתי צרכה לחכות להשתלה... או שאני אצטרך בהמשך הזמן... מולאני- באמת סנופי.. אני ואת יודעות שאת אוהבת אותה והריב הזהז היה לחינם פתרי את זה.. בקשר לנטלי אני אכתוב לה... אני לא יודעת מה איתה וגמ'ני מתגעגעת אלייה המון! לינויה- אוח איתך עד מתי????? בכל פעם שאני אהיה את באיזה עולם משלך... אוהבת אותך מליין וכן אני רוצה לשמוע מה עם הפסיכ' וכ"ו..... אושר- אני אשלח לך מייל.... אני מקווה לפני כניסת השבת.... בכל מקרה אחי מכיוון שאתה גבר היחיד שבה"א אני רוצה להגיד לך שאחי גם הייתה לו תקופה של ה"א ואני פוחדת כל כך שהוא יגיע למצב שאני ואחיות שלי הגענו... אלי!! תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתילשנות ואת האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים... אם תחייך לחיים הם יחזירו לך חיוך...:-))))))))) ביום מן הימים נסתכל אחורה ונצחק.... אני מקווה... אוהבת דניאלה שבת שלום:-) :-) :-) :-) :-) :-) :-) :-)

אני עדיין מחכה... [email protected]

התגעגעתי לפורום הזה ב-3 ימים שלא הייתי פה.. עדיין מרגישה חרא לגבי המראה ומה שאני עושה אבל סוף סוף הגעתי הביתה אז אני מאושרת...(לשעות הקרובות)

מרגישה כל כך שמנה הבטן נפוחה, מפוצצת המחשבות פתאום באות ויורות צרור של האשמות ויסורי מצפון ואני מרגישה כל כך קטנה, כל כך טיפשה, לא יכולה לעשות שום דבר תמיד נכנעת בסופו של דבר ואוכלת רוצה כבר לסיים את הקורס, להתחיל לאכול שוב באופן מסודר ונורמלי ללכת שוב כל יום לחדר כושר, ולא רק בימי שישי כמו עכשיו, אני לא מבקשת להיות רזה רזה רזה רק להיות כמו שהייתי קודם, לפני הצבא. כנראה שאז נראיתי טוב איכשהו... כי עכשיו אני פשוט לא מסוגלת לצאת מהבית אני לא רואה את חברות שלי כל השבוע ובימי שישי לא בא לי לצאת כי אני פשוט נראת רע ומגעיל! מה יהיה?

ב"ה שמרי על עצמך.... המון אהבה שבת שלום הילה

הילה... עכשיו אני צריכה את עזרתך. גופי בגד בי והותשתי לחלוטין. יום שלישי בצבא תקעו לי כבר 2 עירויים. הייתי אצל הקב"ן- מתחילים טיפול וההורים כבר יודעים. כן...גם אני לא האמנתי. זקוקה למענה ממך וליעוץ...עכשיו שכבר אובחנתי כ- אני לא מאמינה שאני אומרת את זה- אנורקסית.

ב"ה מה את מבקשת בעצם?.... לאן לפנות?.. אין יותר מידי אופציות חדשות ומרנינות פנים נראה לי שתל השומר דרך הצבא, זו כתובת נפלאה להתחיל בה צר לי לשמוע על מצבך.כולי תקווה שתשתפרי במהרה ספרי לי יותר.. ליל מנוחה שבת שלום הילה

בחיים לא חשבתי ש א נ י אגיע למצב הזה. בחיים!!!!!!!! וממש הייתי רוצה לא להיות כזאת. ואני לא יודעת מה אני אעשה שבוע הבא- אני לא מסוגלת לאכול בכלל. הילה ירדתי למשקל 44.5 שזה אומר BMI 17.5 מה עושים?? באמת יצליחו לעזור לי? ואיך יהיו לי אנרגיות לסיים טירונות?? אני ממש כן רוצה לעשות צבא

מה זאת אומרת??איך קבלת מחזור יכול להעיד על החמרה??.

ב"ה מחזור בא כמו "דלקת"..בתחושה לפחות אם להיכנס לתיאורים, אם יש יותר מידי קרישי דם ואפילו מרקם מוגלתי, רירי, יתר על המידה, דימום מוגבר באופן מוגזם כמה ימים רצופים. אם המחזור, הדימום עצמו כואב... תופעות שיכולות להעיד על חולשה מטורפת של הטחול ועל חולשה של אזורים אחרים וגם על מתח רב וחוסר איזון פיזי מוחלט שיהיה כדאי לבדוק. זה בד"כ מעיד על תזונה לקויה רוויה בליחה והגברה של פטריות לא רק וגינליות זה לא תמיד קורה אבל לעיתים יש מצבים כאלה. בעיקר אצל בולמיות, ולאלה שמקיאות בלי שום קשר לבולמוסים. גם אנורקטיות שהמחזור רק חוזר אצלן שווה בדיקה תזונאי סיני ובכלל רפואה סינית יכולה להיות תשובה נפלאה לאיזון בעיית המחזור ובכלל שווה לנסות זה עובד! המון אהבה שבת שלום וליל מנוחה הילה

עברתי ככה על ההודעות....(האמת היא שדווקא התעניינתי במריבה שהתפתחה פה...) בקיצור, קלטתי לפתע שכולם פה מכירים את כולם...חברים של כולם...מתכתבים גם במייל.... ממש מוזר..פתאום אני מרגישה את ההרגשה שיש לי תמיד... אני מעין ב"חבר'ה" אבל לא עד הסוף.... לא יודעת איך להסביר....אני ממש לא "אוט-סיידרית" ואני דיי מקובלת, מכירה ומדברת עם כולם...חברמנית...אבל בסופו של דבר....בגדול - אין לי חברים. זה בגללי -גם- .קשה לי להתחבר. קשה לי להיפתח.אני גם שטחית.אין לי אופי שמתאים לחברות.אני מצחיקה (בעיקר את עצמי) אבל זה לא מספיק. אין מה לעשות-אני מה שאני רק בזכות המראה. (אחרת אף אחד לא היה בכלל מתייחס לאיזו בחורה בינונית ומטה עם אופי לא משהו ובעיות של ביטחון עצמי....). אז מה אני אמורה לעשות???כאשר הערך היחיד שלי הוא המראה????????. הפרעת אכילה מנצחת....בנתיים. (ח..ח...חה גנבתי לך...לאנורקסיה את הבנתיים....)

את יודעת אצלי זה ההפך.. אני הרחקתי אנשים ממני ואני ממשיכה בזה... כי כנראה כבר אין לי כוחות ואנרגיות להסביר את עצמי.. למה אני אוכלת ככה, מה אני אוכלת... כל מיני שאלות מפגרות.. וגם עכשיו לאחרונה שהתחלתי לספר יש לי הרגשה שאנשים לא ממש מאמינים לי.. אולי לא רוצים להאמין לי.. חוץ מזה החברים האמיתיים שלך אוהבים אותך בזכותך ולא בזכות המראה שלך.. אז כנראה האנשים שאת מסתובבת איתם הם הלא רציניים ולא את! תאמיני לי מנסיון בייחוד עכשיו כשאני הכי צריכה אותם והם נשארים לידי ומקשיבים ומאמינים לכל מילה שלי, זה אומר הכל! זה שאת בן אדם שמח עם אנרגיות טובות כלפי אנשים אחרים זה נפלא! הלוואי שאני הייתי יכולה להיות ככה.. אני כל היום בדאון... חבל לפעמים לחשוב שצריך למצוא מעגל חברים אחר... אבל אני מאמינה שאת הרבה יותר ממה שאת מתארת ואת צריכה מעגל שיספק את הצרכים שלך!

אתם יודעות...חשבתי על זה....גם אני ממש ממש התרחקתי מכל החברות שלי....ושמתי לב שאני לא היחידה...תנסו לחשוב על לפני המחלה.....המצב החברתי של כולנו אני משערת...היה במצב הרבה יותר טוב..תראו מה המחלה הזאת עושה לנו.....מבודדת אותנו מכל העולם ובסוף אנחנו נשארים לבד!!!זה נורא!!!אני בטוחה שגם יש כאלו שזה לא ככה אצלהם...אבל אני...ממש הרחקתי ממני את כולם וכנראה שהם גם לא רוצים להיות חברים של ילדה חולה עם בעיות..מה הם צריכיםאת זה על הראש..שיש אנשים יותר ''נורמלים''...ופחות דכאוניים.אבל אני בטוחה...שאם ההבראה...שלנו....יבוא גם הביטחון...ונקבל כלים איך להיתמודד עם העולם!!! אוהבת אותכם...תהיו בריאות@ טלי.

http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=220626&sid=10 סתם נכנסתי לאתר של נענע פתאום ראיתי את המאמר הזה, זה ממש מדהים...! הסתכלתי קראתי את התמונות מצד אחד נתקפתי פחד מהדברים אבל מצד שני אני כל כך יכולה להבין ולהזדהות! למה זה?! למה מצד אחד אני מפחדת להגיע למקום גרוע יותר ממה שאני, ומצד שני אני רוצה להיות רזה יותר ולא מאמינה שאני רזה מספיק, אני רוצה להפסיק לאכול וכל פעם שאני אוכלת אני בוכה אחכ! אני לפעמים ממש אומרת דברים נוראיים לחבר שלי על המחשבות שלי... למה זה?! או ודרך אגב הילה, יש לי תאריך תל השומר החליטו שכדאי מאוד שאתשפז שם, עוד 3 שבועות! אני יכולה להגיד שאני די מרוצה אבל מצד שני מתה אבל ממש מתה מפחד! שלא אצליח להתמודד עם האוכל.. ושאשמין ולא אוהב את עצמי, גם ככה אני לא מרוצה מעצמי... אני ממש מפחדת, היום רעדתי כשהם התקשרו אלי!

ב"ה ביום האשפוז.. שתיתי דיאט קולה אחרון מזוודה ביד... כמה צעדים קדימה.. כמה אחורה.. למעשה, היתי בטוחה שאני חוזרת "הביתה" שממילא לא היה...(נעזוב את הפרטים..) החלטתי שאני צועדת קדימה לבד לגמרי, אפילו מלווים לא היו. הבחירה היתה שלי בלבד כמוך לא רציתי להשמין. כמוך לא היה לי שמץ של מושג איך אתמודד עם האוכל ועם כל מה שאשפוז אומר. הגעתי למחלקה. זכור לי שאת האוכל בלעתי עם פחד רב. למה זה היה טוב?... כולנו יודעים שהאשפוז שלי היה כשלון אבל מה בכל זאת?... זה נתן לי פוש, אמנם רק שנה אח"כ אבל פוש להבין שאני והפרעות אכילה נפרדים בזה הרגע ואכן כך היה! אני יודעת שאחרים חווים את האשפוז אחרת ויש בזה צדדים חיוביים מעצם העניין שאת נפגשת יום יום עם מה שמפחיד אותך ולא ממש יכולה לברוח, כי משגיחים עלייך ומכוונים אותך. עדיין זה מוגבל אבל יחד עם המוגבלות ניתן להפיק מזה טוב. אני מאחלת לך בהצלחה תמיד תמיד תני לזה צ'אנס, רק אז תדעי שאת עשית את שלך ואם זה לא יעבוד, תמיד תוכלי לחפש דרך אחרת. אין שום סיבה שזה לא יעבוד בשבילך. אני מחזיקה לך אצבעות המון אהבה יפה ושבת שלום... הילה

רציתי לומר לך תודה על המאמר כי המון זמן רציתי להראות לחבר שלי על ה"אנה מיה חברות שלי" וכרגע אני רואה שיש איך להראות לו בלי להיראות "משוגעת" אבל על "הפרעה מסוג ב'" ועוד דבר כל הכבוד על האומץבכך שביתקשרת לתל השומר לאישפוז כי אני הצלחתי לעלות במשקל מתת משקל אבל בכל יום איזו איזה שבירה שרוצים להקיא ולבלוס ולצום... שכרגע זה קל יותר כי בטירונות כל הזמן התעלפתי עכשיוא ני יכולה לצום מ8 בערב עד 7 בערב יום למחרת ולא יקרה לי כלום!! כל הכבוד על האומץ והחשש שלך לגיטימי לחלוטין אבל לבסוף תראי שהכל יראה אחרת ולא כל היום לחשוב על האוכל.. והאוכל לא דבר רע.. הדבר הרע זה לחשוב כי המזון זה רעל!!!! שלך דניאלה שבת שלום:-)

הי מה שלומך? קודם כל תודה רבה :) ומה אתך לא הבנתי מה מצבך היום ואיפה את? את תומכת של אנה? אני חושבת שאני לא תומכת אבל בהחלט יכולה להזדהות עם חלק מהדברים שהן אומרות או להבין בכל מקרה... הייתי רוצה להרגיש טוב עם עצמי ולהפסיק לחשוב על אוכל בצורה רעה כאילו שהוא רעל לגוף... זה ממש עצוב המחשבה הזו... אבל אני מתה מפחד לאכול יותר ממה שאני אוכלת עכשיו...! הלוואי וזה היה הרבה יותר קל אבל זה ממש לא... תרגישי טוב ושתהיה שבת שלום! :)

אני לא מאמינההה אני קיבלתי מחזור!!היום !!! אחרי שנה וחצי שלא קיבלתי...אני יודעת שאני צריכה לשמוח..אבל אני ממש עצובהההה כל הזמן הזה אני מרגישההה כלכך שמנהה ומגעילה..אבל לפחות אני יודעת שאם אין לי מחזור אז אולי אני באמת רזה יותר ממה שצריך להיות.והראייה שלי סתםן מעוותת...אבל עכשיו..אחרי שקיבלתי זה אומררר שאני שמננננננה בטטטטטטטה שאני לא רזה יותר..................אוףףףףף אני שוקלת 47.....ועוד עכשיו אומרים לי שאני צריכה להמשיך לאכול כדי שהוא לא יעלםםם לי...אוף מה אני יעשהנ עם זההההה למה אני כלכך עצובה במקום להיות מאושרררת

את לא שמנה בכלל את שוקלת מעט מאד!!!! וחוצמיזה שאני מכירה חברה שלי ששוקלת 38 ק"ג(!!!!) ועדיין עם מחזור אז מה? היא שמנה? זה לא קשור חמודונת!! את רזונת שצריכה לשמוח שהגוף שלה מסוגל לקבל מחזור! הלוואי עלי!

מקנאה בך!!!!!!!!!!!!! לגמרי. אני שוקלת 50 ואין לי מחזור.................. צריכה לעלות ל-56 כדי לקבל!!!!!!!!!!!!!!!56!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אין מצב בעולם...... הלוואי והייתי מקבלת מחזור ב-47 זה משקל מושלם!!!!!!!!!וכולם גם היו יורדים ממני. מחזור=הגוף רגוע...אז מזל טוב....

בהתחלה חשבתי להתעלם מכל מה שקורה פה. אבל מאוחר יותר החלטתי להבהיר כמה דברים. קודם כל, מטרתי הראשונה היתה לעורר. יש לי תחושה לא נוחה באשר לכך שכל דבר שנכתב פה בפורום מתקבל בברכה. אני מאמינה שזה מסוכן. אנורקסיה, דע לך שהחשיבה שלי הגיונית ונורמטיבית לחלוטין, אלא כשהדבר נוגע לאוכל. נשמע לך מוכר מאיפשהו? בכל הנוגע לנושא הזה, אני קצת "משוגעת" ולא רציונאלית. ככה זה כשאתה "מופרע" אכילה. אני מרגישה ש"מלטפים" אותך יותר מדי פה בפורום ואולי אפילו נותנים לגיטימציה להרס העצמי שלך. אני לא יכולה לעשות את זה. הרגשתי צורך "להיכנס" בך, כי זה מפחיד אותי לחשוב שמישהו שיצא לי "להיתקל" בו, גם אם רק על גבי הפורום ובצורה שטחית ביותר, עלול למות. אני מקווה שלא יקרה לך כלום, אבל מהדברים שאתה כותב זה נשמע כאילו אתה מכוון לשם בכל הכח. אני מקווה שתהיה בריא ושיהיו לך את הרצון והכוחות להלחם כדי להבריא. מההודעות שלך זה נשמע שכולם מסביב תומכים בך ועושים הכל כדי שתישאר איתם עוד הרבה מאד שנים, במצב בו אינך סובל. בעניין זה אתה בר-מזל, גם אם אינך תמיד מודע לכך, כי הדאגה והאהבה שלהם יכולות להיות מציקות ומפחידות. סנופית ומולאן, לא הבנתי איך הדברים גלשו לפסים כאלה. שתיכן מקסימות ואני מקווה שמחר תקומו עם שיר חדש בלב, כזה של שלווה ומוטיבציה מחודשת להיות פה ולתת את מירב התמיכה לכל מי שזקוק לו. הילה, את נפלאה. אבל, אחרים כבר כתבו את זה פה הרבה מאד פעמים לפני. המסירות, האהבה והאנרגיות הטובות שאת מרעיפה פה לכל עבר מעידים על כך שאת רואה בעבודתך פה שליחות של ממש. תודה לך! ובאשר אלי, אני לא חושבת שהפורום הזה הוא מקום טוב בשבילי, אז אני נפרדת. בבקשה, תהיו בריאים ותשמרו על עצמכם!

ב"ה יהיה חבל לי שתעזבי אני חושבת שכדאי יהיה לך כדאי לקרוא את התגובות שלי ביחס להודעות שקשורות לעניין. כי אמרתי בהן עוד דברים שחשוב לי בנוסף למה שאמרת שתקראי ותחווי את דעתך אני לא חושבת שאפשר למנוע הודעות מהסוג הזה ואם הציפיה שהיתה לך ממני למחוק אותן אינני חושבת שזה יועיל במשהו למישהו אולי אפילו יזיק. כי אז אני בעצם אומרת שלאדם הזה אין מקום אני כן מסכימה שצריך למחוק הודעות שהן בעד אנורקסיה. עדיין יש הבדל בין הודעה להודעה גם אם כל הזמן הזיקה לרצות להיות רזה מובילה בכל ההודעות שיש בפורום הזה. אחרי הכל כפי שכבר אמרתי, מי שנמצא בתחום הזה יודע כיצד "שורפים" או חושב שהוא יודע ולכן מחיקה היא לא ממש רלוונטית ההודעות האלה פחות מסוכנות הרבה פחות מאשר צפיה ברזון שיא שכל אחד מאיתנו פעם רצה או רוצה היום להגיע אליו, סרטונים, כתבות מדרדרות, ספרים..והתמונות הקטלניות שמעוררת אצל כולם "תיאבון רב". אני בכל זאת לא מבינה למה אי אפשר לכעוס ועדיין להישאר. אני כותבת את זה לשניכם ובכלל לכולנו אנחנו רק בני אדם תחשבו על זה.... תעברו הלאה... המון אהבה שבת שלום הילה

ב"ה :-)

אין לי מושג מה את מנסה לעשות מולאן יקרה(?) שלנו אבל נמאס לי מהפורום הזה שנהפך לגן ילדים ומריבות מטופשות. מה שבטוח תמיכה-אין כאן. שלום לכם. תסדרו נהדר בלעדי... כל טוב לך מולאן יקרה..אולי תנהלי עכשיו את הפורום? הצלחת לקטול הרבה אנשים אולי זה יעזור לנו להחלים??!!

אבל את יודעת שכל מה שאת אומרת זה שטויות.. זה הפורום הכי טוב והכי תומך שקיים היום באינטרנט בגלל האנשים המדהימים פה ובעיקר בגלל המנהלת שהיא טובה כל כך במה שהיא עושה אין יותר טובה ממנה.. אז אל תגידי סתם.. היחידה שמפריעה לך פה זה אני.. ואת יודעת מה את גם ככה צריכה את הפורום הזה יותר ממני.. לי כבר מזמן אין שום הפרעה כמו שאת יודעת.. סתם חזרתי לראות מה עניינים.. אז עזבי אני יעזוב.. אני ישאר בקשר במייל מקסימום באמת שאני לא מנסה לעשות פה רגשי או משהו זה מכל הלב ואני עושה את זה בשיא הרצינות זה באמת לא בקטע ציני.. אני לא יוצאת מפה בהרגשה רעה או משהו ההפך היה לי כיף לחזור לזמן מה.. אבל באמת בשורה התחתונה אני לא באמת צריכה להיות פה.. אז זהו אני כבר לא פה להפריע לך אז תשארי ותאמיני לי שיש פה כל מה שאת מחפשת וזה שיא המקום בשבילך.. וזהו לא רוצה לדבר על זה יותר.. אנד אוף דיסקשן!!!

ב"ה :-(

יואו אני לא מאמינהההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תקשיבי אני חייבת לדבר איתך.. אני מכירה אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למדנו ביחד יואו אני בשוק את חייבת ליצור קשר חייבת מהרררררררררררר!!!!!!!!!!

מרוב התרגשות.. טוב נו איפה נעלמת בואי כבר!!!!!!!

לא בטוחה לגביו בכלל!!!!!!! התחרפנתי ניסיתי בנענע והבאתי להם איזה 200 שמות ובכולם השתמשו כבר.. נדפק לי השכל ואותו דבר גם בהוט מייל אבל בסוף מצאתי משהו.. אז זהו היר איט איז! [email protected] יש לי הרגשה שאני מה זה הולכת להצטער על זה.. לאור כל הכאב שגרם לי המייל הקודם.. אבל איך נדע שחרא קיים אם לא ניכנס לתוכו ראש בראש...??!?! תר"תי תר"תי תרת"י משמע!!!!!!!!!

וואו... ממש ממש תודה שפתחת מייל אנחנו עכשיו נכתוב לך מלא...ואת תהיי המלכה שלנו.. מקווה שבאמת לא תצטערי על זה.. נשתדל שלא יהיה לך חרא.טוב ממי??

פשששששש זה מה שאת חושבת עליי.. רב תודות.. רק צנזרי קצת במחמאות שאני לא יתפוס תחת.. אבל עוד פעם תודהה בכל זאת.. זה תמיד מרגש.

אתמול הייתי בחדר כושר 4:15 שעות ושרפתי 1820 קלוריות לפי השעון דופק ומי שלא בא לו לשמוע - מה לעשות לי יש את הזכות להשמיע

תעמוד על שלך אחי היקר... תשמיע מה שבא לך... תפסיקו את נמריבות המטופשות האלה... זה מגוחך להחריד...

ב"ה ואח"כ נהנית לאכול??....

אני מבין שאת במצב רוח של התקפה אבל עם כל הכבוד לא את היא זאת שמנהלת את הפורום אלא הילה ורק היא תחליט אילו הודעות ראויות להיות בו ואילו לא והיא לא צריכה עצות ממך. אם היא תצטרך - אני אמליץ לה עליך. אז עם כל הכבוד - זה פורום פתוח ולכל אחד יש את הזכות להגיד מה שהוא חושב. ואם הראש שלך חושב בסדר וכל המחשבות שלך תקינות אז אולי הפורום הזה לא מתאים בשבילך? מה דעתך?

חאלס עם ההתנפלויות.. אתה יודע טוב מאוד שזה רק כי אכפת לה.. אנחנו לא צריכים את זה פה.. נכון שאתה יכול להגיד פה הכל כי הילה לא מוחקת אבל זה רק כי היא! מוצאת את זה לנכון.. בפורומים אחרים ההודעה שלך בהחלט היתה יכולה להימחק גם אני חושבת שאין טעם למחוק.. במיוחד אם הדברים כבר נאמרו.. כל הרצון הזה לגוונן על הקוראים.. לא בטוחה בכלל שהוא הכרחי... אז זהו זה דעתה.. וזה דעתך.. לבני אדם שונים יש דעות שונות.. ואת הכל צריך לכבד.. זה מה שנקרא "סובלנות".. "חופש הביטוי".. (הממ.. אולי בכל זאת אני יצליח לעבור את הבגרות באזרחות..) טוב זה סוף ההרצאה.. אוהבת אותך ואני באמת באמת שמחה שטוב לך ואתה מרגיש שאתה עושה עם עצמך משהו.. הדרך להשיג את זה. -זה כבר עניין שלך.. הלוואי שבאמת תוכל לשלוט בכל זה... אני אישית מאמינה בך..!

יופי שיש כאן קצת אקשן לפעמים...

רצתי לכתוב שאני בסדר ולא סתם "נעלמתי" כי הרגשתי שאינני מועילה פה יותר בזה שאני אומר שהכל בסדר והכל ממש לא בסדר שאני בתחתית ומגיעה למשבר של פעם או פעמיים בשבוע של בולמוסים בדר"כ בערב שאני חוזרת... בכל מקרה לינויה חולה עלייך מהממת פשוט אני לחוצה קצת מהכל וגמ'ני געגעתי לך מאודדדדד ואני עוד השבוע אכנס למסנגר או אתן לך את האייסי שאני נכנסת אליו מדי פעם דרך האיסי גו... מולאן -סוף סוף חזרת פעם נכנסתי פעם בשבוע או פעם בשבועיים ויש עדין באותו דף את ההודעות שכתבתי וכבר הם עברו לדף הבא... חולה עליך אל תברחי שוב ואני שמעתי שהיה טילי קסם ביום שישי.. ידע צה"לי... אנורקסיה- אם אני געגעתי אבל זה קצת קשה לי לכתוב פה אבל בדר"כ אני כל פעם פותחת את המייל שלי לבדוק אם יש חדש תחת השמש.. אז אם תרצה לשלוח לי מדי פעם אשמח... מעיין1 אני בסדר בצבא גם סביר... השמנתי במשך חצי שנה פחות מ10 קילו אני פוחדת ליול שוב החבר שלי לא מסכים שאני אפול שוב לזה אני מקווה שהכל ילך כפי שאני רוצה ולא כפי שאנה מיה רוצות כי אם אלך בדרך שלהן סופי קרב ובא... אוהבת דניאלה שבוע טוב:-)

מה איתך?!?! איך את מרגישה?!!?! איך בצבא?!? אני מחכה לך במסנגר אני מקווה ליהות שתיהי בע"ה!! אני מתגעגעתתתתתתתתתתתת וווורייייי ווווווריי מאץ' תרגישי טוב ותשמרי על עצמך!!!! יהיה טוב בע"ה!!! וזה לכול אחד: אלוהים תן נא לי את התבונה לקבל את הדברים שאין בכוחי לשנות ותן לי את האומץ לשנות את הדברים שבכוחי לשנות וחוכמה-להבחין בין השניים. לילה טוב לכוווולם דנדיייייי לאבבבבבבב יווווווווווווווווווווווווווווו המוןןןןןןןןןןןןן :-))))))))))) וחסר לך ואת נעלמתתתתתת עוד פעם!!!!!!!!!!

דניאלה מה קורה איתך???? ראית? כולם חזרו וכבר לא משעמם פה אז אולי גם את תחזרי? ואני ישלח לך מייל אם תגידי לי את הכתובת... שלי זה [email protected]

כל כך חיפשתי אותך.. ראית מה כתבתי לך בדף קודם רציתי לדבר איתך על הצבא שתספ0רי לי מה את עושה שם ואיך את מסתדרת ואם טוב לך שם ואת שמחה שהתגייסת.. יש לך תמייל של נטלי נכון..? תעשי טאובה שלחי לה הודעה שתבוא לפה אני מתה לדבר איתה.. למה לי אין מייל.. יום טוב..

ב"ה את יכולה להרגיש חופשי לכתוב את לא חייבת להיות מושלמת בשביל אף אחד את היחידה שרואה את זה ככישלון אני רואה את זה כמשהו שהגוף ביקש עבור עצמו וזה חלק מתהליך ויש בו עליו ומורדות. אני יודעת ששאיפת הרזון דוגרת בך.... ואני מבינה כמה מרה האכזבה שאולי את לא רזה כמו שאת רוצה.. השתדלי להכיר את עצמך עכשיו השתדלי להתיידד עם דניאלה עכשיו.... אל תחפשי את המושלמת במקום להבין שהמושלמת כבר בממשות ממש עכשיו... כי ככה זה כשאנחנו שלמים עם עצמינו את לא חייבת לאף אחד שום דבר. שוב כאמור אני מכירה את האכזבה עדיין זה לא אומר שלא מגיע לך להתבטא. נהפוכו אני חושבת שלך תהיה הזדמנות ללמוד מזה וגם לנו בתור קוראים ומלווים סמויים. נשיקות אני אוהבת אותך כולנו פה... תחזיקי מעמד... :-) הילה

איפה את.......?

מה איתך? מה מצבך היום? מה קורה בחייך? למה אין לך מייל?????????????????????????????? יאללה תפתחי אחד ונדבר כבר חופשי..

מה איתי...? את יודעת אחך זה.. חיים בצניעות..

התגעגעתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי לכווווווווווווווווווולם ולא שחכתי אף אחד!!! כולכם בלב שלייייי תמידדדד!!!!! מולאנושששששש מהממת אחתתת מה איתך?!?!?!?!? שאני באיסי את לאאאאאאאא:( אני תכף יכנס ואם את לא שםם אייי אייי אייי אני באה עכשיו בקור הזה עד שדרותתתת והורגת אותךךך ראי הוזהרת!!!! :-))))))) מה איתך איך את מרגישה איך החיים?!?!?!?! דניאלהההההההההההההה איפה אתתתתתתתתתתתת?!?!? אין לך מושג איך אני מתגעגעת אלייך נעלמת לנווווווו לגמרייייי לא פיייייייייייייייייר :((((((((( אושר תשנה תשם כבר לאושר אני לא רוצה לראות תאנורקסיה(בינתיים!!!) רק להגיד אנורקסיה פשוט השם הזה כאילו הוא שוקל טונות חחחח אני לא יודעת איך להסביר אבל אני שונאת את המילה הזאת אנורקסיה!!! וגם את המחלה הזאת שלוקחת איתה הרבה נשמותת אומללות:(ואני לא מגזימה!!! אני אישית עדיין לא נפטרתי ממנה אבל אני באמת מנסה כול יום כמה שאני יכולה!!! אז תשנהה כבר יהיה לך יותר טוב! וחוץ מזה מה איתך?!?! איך אתה מרגישה?! אני מקווה שבסדר ושאתה שומר על עצמך! כי אם אתה לא תשמור על עצמך אף אחד לא ייעשה את זה! הילונת ת-ו-ד-ה אני אוהבת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!! ואתכם כולכםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!! תשמרו על עצמכם ויהיה טוב בע"ה!! לא משנה מהה תזכרו שכול יום הוא יום חדש להתחלות חדשות! וכול עוד אנחנו פה בואו ננסה להרגיש, לחיות, לחוות וללמוד מכול דבר! אני מאמינה שהכול לטובה ולא סתם קורים דברים! אז תמיד תזכרו שיהיה ט-ו-ב!!! תשמרו על עצמכם כולכם! אוהבת המוןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןן חיבוקים&נשיקות!!! שיהיה לכולכםם ערב חמים ונעיםםםםםםםםםם!

ב"ה את נותנת לי כוח נשיקות יפה... :-)

ב"ה ואת נותנת לי ולא רק!!!! נשיקותתת וחיבוקים לאבב יווווווווו :-)

מעצבנתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!! למה נעלמתתתתתתתתת?!??!!!?!?! אוף את לא פה לא באיסי וגם אם את באה זה לשניה זה מעצבן חבל לך על הזמן אולי תחזרי והפעם להרבה זמן אני לא מספיקה לדבר איתך על כלוםםםם!!!!!! לילה טובבבבבבבבבבבב עשית בגרות היום..?

ל-ת-מ-י-ד :-) עכשיו האיסי לא מתחבר לי:-/

הי הילה, תודה רבה על התגובה. אין לי ספק שתל השומר הוא המקום המתאים ביותר, אני מניחה שדיברת על מחלקה אשפוזית לנוער. האמת היא שיש איזשהי בעיה עם תל השומר שאני לא יכולה לפרט מעל דפי הפורום ולכן קיוויתי שאולי יש אופציה אחרת. אני יודעת שזה המקום הטוב ביותר לאשפוז ואני גם מכירה היטב את הנפשות הפועלות. שאלתי היא האם את חושבת שיש מקום נוסף שיכול להתאים. האם ידוע לך על אשפוז יום באיכילוב?? אין ספק שקשה להתכתב במייל, במיוחד בנושא כה מורכב. רק ארצה לשתף כי אחותי יודעת שכתבתי לך וכי היא עצמה מאוד מתעניינת בפורום הזה, אולם לצערי כאן נגמר שיתוף הפעולה שלה...היא מתעניינת בתחום, מבינה שיש לה הפרעת אכילה, אבל לטענתה לא אכפת לה מה כולם חושבים, ועל אף שהיא עדיין חושבת שהיא שמנה, לטענתה זה עדיף מאיך שנראתה קודם (גם קודם, אגב, הייתה מאוד חטובה ומעולם לא סבלה מעודף משקל). אודה לתגובתך בנושא זה

ב"ה 0545298599 חוץ מזה פני לאיכלוב למרפאה.. בקשי לדבר עם יהודית האחות יש שם מרפאה לטיפול בהפרעות אכילה טובה מאוד אבל בשינויים ויתכן וכרגע הם לא בפעילות לכן אני ממליצה לך ליצור קשר ישירות עימה ולשאול. היא מטפלת באחותי בנושא אחר ואני חושבת שזו כתובת נפלאה... 03-6974707 בהצלחה אהובה נשיקות :-)

חרא גם כי מחר אני חוזרת לבסיס ואני על סף דמעות וגם כי היתה ארוחה משפחתית.. הבטן נפוחה ורע רע רע. יכול להיות שהבטן תהיה ממש ממש נפוחה בגלל מחזור? כאילו שאני בחודש 3, זה הגיוני, או שאני עד כדי כך בטטה שמנה ומגעילה?!

ב"ה כל אישה והמחזור שלה.. אגב נפיחות מעידה על חולשה בטחול מבחינה סינית אל תאכלי מזונות קרים כי זה עשוי להחמיר את הבעיה... בלי שום קשר כולי תקווה שיהיה לך קל וכייף.. אולי?? את לא באמת יודעת ... נשיקות אהובה המון אהבה :-)

אולי את באמת בהריון.. חחחחחחחח סתאאאאאאאם כן מחזור די מנפח במיוחד בימים של לפני נראה לי.. בקשר לזה שאת חוזרת לצבא ואת בוכה בגלל זה אוף מה נסגר זה באמת נורא כל כך גם היום בבגרות פגשתי חברה שלי שהתגייסה והיא אמרה לי שהיא שונאת ללכת לצבא ושאני טיפשה שאני מתגיסת מה לעשןות.........???!!!?! והיא אמרה לי שממש קשה להוציא גימלים.. על מה יצאת..? כאילו זה בטח היה רציני אז.. ואני לא מבינה עוד משהו עינתוש מה חשבת לעצמך שהתגייסת במצב הזה..? מה חשבת שיהיה בסדר..? עם האוכל כאילו.. זה היה ברור שאו שתהיי חייבת לאכול או שיגלו אותך ויעיפו אותך על איזה טיל את לא יודעת כמה המודעות בצבא לה.א גדלה בשנים האחרונות.. אחת החברות שלי נשאלה כבר בצו ראשון אם יש לה ה.א והיא כאלו רגילה לא רזה בכלל.. לפעמים שואלים ישירות.. ובצבא בכלל יש השגחה וברגע שרואים מישהי שלא אוכלת .. אין אין לאן לברוח אם את מתכוונת להיות חיילת נורמאלית את חייבת לאכול.. אני לא מבינה אותך.. מה חשבת שיקרה..? ומה תעשי עכשיו...? דברי איתי

ב"ה משרד הבריאות מסתיר - נא לקרוא חשוב מאוד !!! חברים זה אמיתי, ?התקשרתי לטלפון הזה והם כבר שבוע ימים מטפלים בזה. הם נותנים מס' ?טלפון של דובר משרד הבריאות: 6705044-02 שערורייה. נגה פרשת רמדיה 2 חוזרת: משרד הבריאות מסתיר שווה בדיקה .... שר הבריאות יודע, עוזר השר עומר זוהר יודע, המהנדס הראשי לבריאות הסביבה שלום גולדנברג יודע, המעבדה לבריאות הציבור באבו-כביר יודעת, רק ממכם מסתירים !!! במכשירי תמי בר של חברת תמי 4 שניבדקו במעבדות משרד הבריאות התגלו כמויות קטסטרופליות של ניטריטים המסכנים את בריאות הציבור. עפ"י מחקרים בעולם, ניטריטים מהווים אחד המקורות למחלת הסרטן, וכן למחלת הכחלת (BLUE BABY SYNDROM??) אצל תינוקות.. מצורף קובץ תוצאות המעבדה של משרד הבריאות. יש לכם תמי בר, אתם רוצים ליהיות רגועים, תתקשרו בדחיפות למעבדת משרד הבריאות באבו כביר 03-5158686 לבקש את ד"ר הילה בן-דוד. העבר הודעה זו לכל מי שלפי דעתכם שותים ממתקני השתיה תמי בר של חברת תמי 4.

את יודעת מה באמת הייתי רוצה...? להתחתן איתך!!! אבל לא בקטע רומניטי פשוט שתהיי איתי לתמיד שאני יוכל לדבר איתך כל היום לראות אותך כל היום! או שלפחות תגורי איתי למה את לא אחותי?!?!!? למה ? יש לי 4 אחיות .. הייתי מחליפה כל אחת מהן.. או אפילו את כולן.. בך! זה לא פייררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!! למה אני צריכה להיות רחוקה ממך..?

ב"ה אף אחד מאיתנו לא התקשר פה כך סתם כך אני רואה את זה לפחות... וגם לי זה נותן המון אפילו שאני לכאורה "המנהלת" פה... אני מניחה שלהרבה אנשים זה נשמע דבילי "קשר נשמה" אבל אני מאמינה בזה, רואה את זה חשה בזה וגם לא תמיד מבינה את זה. גם אני מרגישה שיש לי חיבור איתך. ולא רק איתך פה ואת תמיד מוזמנת ליצור איתי קשר בלי לפחד. זה מדהים גון כתבה על זה משהו מפאת המצוקה שלה. אנשים "זרים" (הם אף פעם לא זרים בעיני.. אני חושבת שאני מביאה את זה לידי ביטוי יפה פה..) מבינים הרבה יותר אולי כי אין להם מחוייבות רגשית גדולה או שהם מרגישים חופשיים להביע את עצמם כי אין להם שום חוויה של זכרון כלשהו שיש בו ציפיה ואכזבה. זה בד"כ שונה מאנשים הקרובים לנו.. כמעט תמיד יש ציפיה ובהכרח אכזבה כי "הם" לא תמיד תואמים את מבנה הציפיות שלנו ולא אנחנו את שלהם... כמעט תמיד אני עדיין חושבת שזה הרבה מעבר... את מוזמנת לשמור איתי על קשר תמיד... המון חיבוקים יפה... אוהבת אותך מאוד... :-)

כל המרפי בעולם עליי!! 3 ימים הייתי פה.. כלום! יום אחד לא ישנתי בבית ואני כבר צריכה לחפש בדף קודם.. הממ... אני אמורה להבין מזה משהו..? וסנופ... שובבה... קלטתי אותך.. נו מה חשבת שלא..?!!? פעם הבאה דברי.. אני לא קניבלית ואין לי עניין לאכול אותך אז תרגעי..

ב"ה חוק מרפי...

צריך לתפוס אותו יום אחדדדדד!!!!! :-)

חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאני רוצה להגיע למצב, שאני לא חושבת בכלל על אנורקסיה,דיאטות, והמשקל שלי!. בכלל!!. אבל, בשביל זה, כמו שאמרת, אני צריכה לאהוב את עצמי. [לא?] ובשביל לאהוב את עצמי, אני צריכה להוריד את הבטן הזאת. בשביל להוריד את הבטן הזאת אני צריכה דיאטה. ואז אני שוב חוזרת להתחלה-המחשבה על אנורקסיה,דיאטות,הבטן שלי והמשקל שלי. אז מה לעשות?!!? אין לי עם מי לדבר על זה, כאילו חוץ ממך.. את היחידה שאני יכולה להסביר לה מה עובר עליי.. אבל אני לא מבינה את זה.. אם אני הפסקתי עם הדיאטות, למה בכל זאת אני חושבת על זה כל הזמן? למה אני מחפשת לקרוא על זה? לפני כמה ימים ראיתי סרט שנקרא כשהידידות הורגת-על 2 חברות אנורקסיות.. ולא הפסקתי לחשוב על זה.. כבר השתגעתי מעצמי!. למה? למה אני חושבת על זה?.. אני לא מבינה... כל דבר אני לוקחת אישית.. די נמאס לי מזה. הסרט הזה ישודר עוד פעם, אני לא רוצה לראות אותו כי אני יודעת שאחר כך אני כל הזמן יחשוב עליו, אבל מצד ששני.. אני לא יודעת.. הוא מושך אותי.. אני רוצה לראות... בינתיים אני הסתכלתי על תמונות של אנורקסיות באינטרנט-ממממש מזעזעות!! כדי להיגעל, ואז להיסלד מזה.. להפסיק לחשוב על זה.. בינתיים זה עוזר ככה ככה.. לא משהו.. תגידי, כשאת הפסקת עם זה, את עדיין המשכת לחשוב על זה כל הזמן? זה לא הפריע לך?! יוו זה פשוט מפריע ליי.. אני לא יכולה לעשות כלום.. אני מתעצבת מזה, וכולם אומרים לי: מה יש לך? למה את ככה היום?? ואני לא יכולה להסביר לאף אחד.. עכשיו בדיוק נכנסתי לאתר אחד שנרשמתי אליו לפני כמה זמן, ובדקתי את הנתונים שלי היה כתוב שם: משקל - 36 סגנון גוף- רזה. אוףףף הלוואי והייתי חוזרת לזמן הזה.. לפניי חודשיים.. אוףף הילה.. אני מיואשת.. מה לעשות???

חחחחחחחחחח סתם סתאםםםםםםםם הייתי חייבת.. שמעי.. זה די ברור מה שקורה לך.. ואת ממש לא היחידה לצורך העניין.. קשה להפסיק לחשוב על זה שזה 24 שעות מסביבך.. הבעיה היום שהחברה חולה.. ולפעמים קל יותר להתאים את עצמך לקונספט מאשר לקום להתנגד לו ולשחות דרך הזרם.. אבל במקרה שלך זה הכרחי.. אז אין פה שאלה בכלל.. שימי יתרונות מול חסרונות... אם הכל ידוע וברור לך את תגיעי למסקנה לבדך.. בהצלחה..

הסרט ב3.2.. אם את רוצה לדעת.. חחחחחחחחחח ערוץ הולמרק אני יודעת מה היתרונות, וגם מה החסרונות.. זה לא עוזר לי.. אני גם יודע תאת המסקנה.. אני בכל זאת לא מפסיקה לחשוב על זה.. תודה על העזרה, אניוואי..

ב"ה תמונות דרדרו אותי סרטים דרדרו אותי מחשבות דרדרו אותי אמונות רעות דרדרו אותי ספרים דרדרו אותי ו"מבוזבזת" בפרט ואפילו שדים ורוחות רעות בלילה תפסו עלי הרבה "טרמפ" כשהייתי חלשה את לא צריכה להאמין בזה מי שיודע יבין... הקנאה שלי בתמונות התעצמה. הם הפכו עד מהרה לפסגת שאיפותי... רע מאוד!!!! וגם לשיאים שלי. רע מאוד!!!! זה לא נגמר שם.. גם בנות רזות ברחוב דרדרו אותי הבנות מהאשפוז והמפגש איתן דרדר אותי גם היום אחת לכמה זמן כשאני פוגשת בהן באקראי משהו בי נעקץ... זה לא מרתיע וזה עזור "לצאת" נראה לי שזה רק מכניס עמוק יותר לבור הלוואי הלוואי ותפני לעזרה. את זקוקה לה!!!! ולא!!! הרזון לא יפתור לך את הבעיה! אוהבת המון הילולה :-)

הכל דרדר אותך??-גם אותי זה מדרדר.. קשה לי לראות בנות כל כך רזות.. בייחוד שהתחילה עכשיו העונה של הדוגמניות ..חחחח אני כל התוכנית יושבת ואומרת: וואי איך היא רזה..איך הם רזות.. אוףף הלוואי ואני הייתי כזאת.. בקשר למה שאמרת: "הלוואי הלוואי ותפני לעזרה. את זקוקה לה!!!! ולא!!! הרזון לא יפתור לך את הבעיה!" איזו עזרה? מה? למי? אני מזכירה לך-אני אוכלת רגיל, הכל טוב, אין דיאטות, אין הקאות, אין חומרים משלשלים. זה רק המחשבות והרצון לרזות. אז איזו עזרה אני בדיוק צריכה ולמי בכלל אני צריכה לפנות? ואיך אני עושה את זה בלי להגיד לאמא שלי? ואיך אני עושה את זה בלי להגיד לאף אחד? ואיך אני בכלל עושה את זה?? ואיזה סוג של עזרה אני צריכה? ולמהההה????? והרזון לא ייפתור לי את הבעיה?-הוו הוו.. הוא מ=א=ו=ד ייפתור לי את הבעיה. למה שהוא לא ייפתור לי?? אני יאהב את עצמי, יפסיק לחשוב על דיאטות משקל והפרעות אכילה.. בעזרת השם!. רק שהוא כבר יעזור... כל היום אני מסתכלת על הבטן שלי, אני תופסת אותה, מדמיינת איך אני נראית בלעדיה.... מקללת אותה.. לפעמים זה אפילו מפריע לי, אני מתכוונת ממש פיזית!! לא נוח לי לשבת, אני מרגישה שהבטן לוחצת לי.. הילה, איך אני מפסיקה עם זה? אה, דרך אגב, תדעי שאני אוהבת אותך. :-} **חמודה**

רק שתדעו שמאוד התגעגעתי לפורום אבל פשוט לא היה לי למי לכתוב אז מולאן, דניאלה מעיין 1 ,לינוי, עינת, גון, סנופית, שיר, ליטל, תשתדלו לא להעלם מהאופק...

יותר נכון לשאול לאן נעלמה מולאנוש מאחר ולא הזכרת אותי.. כאילו בכלל.. מה זאת אומרת.........? אז זהו שניזכרת בי לבסוף.. כמה מחמיא.. אוהבת אותך ובאמת התגעגעתי.. אני שמחה שיותר טוב לך וכבר לא נשמע שאתה בדכאון הנורא שהיית בו בקיץ.. אני רק מקווה שהאושר הזה.. ימשך.. לא משנה איך תשיג אותו שמור על עצמך.. מולאן..

ב"ה אבל זה באמת מאהבה נשיקות תרגיש חופשי לכתוב מתי שבא לך ....

גם אני התגעגעתי...לא שמענו ממך הרבה זמן...זה לא שאני פה כל הזמן, רק בזמן שאני לא בצבא... קיצר מחר אני חוזרת לצבא :( אני שונאת שמגיע הרגע לחזור...מה אתה בסוף עושה, מתגייס או לא? אוהבת מעיין

החלטתי שאני מפסיק לבא לפסיכיאטר שלי הוא עצבן אותי בטירוף ואני לא מוכן לשלם לו יותר רק כדי שיואיל בטובו לטפל בי ואמא שלי משגעת אותי שאני חייב להיות במעקב תרופתי אצל מישהו (לא יודע למה יש לה איזה אובססיה להוציא כסף על רופאים שלא עוזרים...) אז יש למישהו איזה רופא טוב? שלא תבינו לא נכון לי אין שום אינטרס ללכת לטיפול ואני לא חושב שאני צריך אבל אמא שלי כל היום משגעת אותי והיא אפילו רוצה שאני ילך לשחף (שזה עולה בערך מיליון דולר ליום) אבל היא לא מבינה שאני לא רוצה לטפל בעצמי וזה לא יעזור שאני אלך לטיפול שיתנו לי לחיות את החיים שלי אבל דבר ראשון אני רוצה לרדת עוד קצת במשקל אפילו חמש קילו יספקו אותי

כבר הגבתי למטה...

ב"ה אני בעד לא להמשיך לעשות דברים שאין חיבור מבפנים אליהם אני כן מאחלת לך שתגיע אליו כי תהיה זו בחירה שלך ולא כי "אמא אמרה.." כי אתה חשוב כי הבריאות שלך חשובה ברור לי שאתה מפסיק כי זה לא נותן לך לרדת במשקל .. עדיין זהצריך לבוא ממך ולא ממישהו אחר כי בזה תלויה ההצלחה שלך אני מחזקת אותך המון אהבה

אחרי תקופה קצרה שלא הייתי שותף פעיל בפורום (אבל עדיין קראתי את כל ההודעות) כי לא היו האנשים שאני מכיר והרגשתי די זר ומנוכר אני רואה שכולם חזרו אז החלטתי גם אני לחזור ואני רוצה להגיד לכם שאני ממש שמח על כך... אבל אני לא יכתוב באותה תדירות כמו פעם כי הגדלתי את האימונים שלי לפעמיים ביום ואני מתאמן לפםעמים 4 שעות ביום ואתמול למשל הייתי בחדר כושר גם בבוקר וגם בערב ושרפתי (לפי השעון דופק שזה ממש מדויק) 1851 קלוריות ביום אחד!!! ככה עוברים עלי הימים ואני ממש נהנה חוץ מפעמים שאני מפסיד אימון אבל אז אני משתדל בעזרת ה' להשלים את זה ביום שאחרי אבל האם מישהו מוכן להגיד לי למה אני ורק אני לא מסוגל לצום כמו כולם??? כל הבנות האנורקסיות מסוגלות לא לאכול ורק אני לא!!! כשאני חוזר מאימון אני מתתתתתת מרעב!!! אמנם אני לא אוכל כלום חוץ מלחם מלא עם גבינה 3% אבל אני לא רוצה לאכול גם את זה!!! אני רוצה רק להתאמן כל היום בלי לאכול כלום מישהו מוכן להגיד לי למה אני לא מצליח???

אתה אשכרה רוצה את זה, נכון?! אתה "תקוע" כל הזמן בחישובים של קלוריות - כמה אכלתי, כמה שרפתי, כמה היום וכמה מחר - וזה נראה שאתה בכלל, אבל בכלל, לא מתמודד (לפחות לא על גבי הפורום) עם השאלות האמיתיות, שדורשות ממך לחפור עמוק בתוך הנפש שלך. לא התעייפת מזה? טוב לך ככה? אתה לא רוצה שינוי, לעזאזל? ולמה כל דרי הפורום צריכים לקרוא כל הזמן את החישובים הללו שלך? אתה לא חושב שזה יכול להוות לאחרים טריגר? והילה, את לא חושבת ככה? חשבתי שזה לא פורום פרו ואולי כדאי לקבוע כללים ולסנן הודעות כאלה.

תרגעי חמודה.. טריגרים זה שטויות.. אם תחשבי על זה.. ברצינות אבל תגלי שזה בקושי משפיע.. זה עושה משהו באותו רגע.. ואחר כך את שוכחת מזה.. וטריגרים אחרים תופסים את מקומם.. כי אם תחשבי על זה.. היום.. לאן שאת לא מסתכלת - טריגר! אז רדי ממנו הסינון לא יעזור בכלום.. ותפסיקי כבר להתעצבן ממה שאני אומרת.. אני קולטת אותך מפה.. תחשבי שניה.. אני לא צודקת..?! מה חוץ..?

שלום, מישהו שמע על הסדנא החופש מאוכל של אופירה שאול? אם כן מומלץ? לא מומלץ?

בגלל זה זו ההתמכרות הקשה מכולן.. זה הדבר היחיד שגם בתהליך הגמילה תהיה חייב להמשיך לצרוך... כמה חבל.. .. הא.. מיכל..?

ב"ה זה תמיד עניין של תרגול ועבודה לימודית כמו כל דבר אחר שאתן רוצות לדעת בקשר לקורס אין לי הרבה פרטים אולי בלה אגמון תוכל לענות לך על כך בפורום הרזיה ללא דיאטה פה בדוקטורס בכלל שווה להיוועץ בה בתחום המון אהבה ישר כוח.. הילולה

דיי מה יש לי??????????... למה כולם לא מבינים אותי???? למה כ"כ קל לשנוא? לבד

??????????????

ב"ה פספסתי אותך במסג' מוזר שחיפשת אותי אחרי שקראתי באותו יום בבלוג שלך בכל אופן... יש בעיה עם אנשים קרובים לנו ואולי זו לא בעיה כלל היא קשורה בציפיות שלנו בציפיות שלהם ואני הבנתי משהו על ציפיות יש ציפייה?.. יש תמיד אכזבה.. תמיד!!!! למה? כי כל אחד בנוי אחרת כל אחד רואה אחרת ולעיתים מאוד נדירות יש חפיפה בין הציפיות שלנו .. ציפיה תמיד נובעת מביקרות ביקורת בעיני תמיד נכשלת מעבר לזה שזו הציפיה שלך הביקורת שלך ...והיא תמיד אכזרית הכרתי הרבה אנשים כמונו והיא אכזרית חסרת פשרות ולכן ראפ הדיכאון מרקיע שחקים כי באמת אנחנו יכולים להגיע לתהומות שרוב האנשים לא מגיעים אל תצפי תחפשי לחזק את עצמך.. ומשם תשאבי כוח ויש לך !!!! אגב קראתי בבלוג שלך לא הגבתי והאמת שקראתי אותו בפרץ של דיכאון מטורף שלי.. ובכיתי ממנו מה אני יאמר לך זה מדאיג.. ואני לא יודעת כמה באמת את עוזרת לעצמך כולי תקווה שתעשי למען עצמך כי כתיבה כמו שלך היא לרב כתיבה של גאון את מדהימה. ואת נכנסת לקרביים וזה כואב גם אנשים זרים מצליחים להרגיש את הכאב שלך ואת יודעת את זה במיוחד שיש בנו חלקים שיכולים להזדהות..... גם בי יש חלקים שמזדהים במיוחד שאני בדיכאון מעיין שאלה אותי איך אוספים את עצמנו כשאנחנו בבאסה?.. פשוט אוספים גם אם זה מרגיש הכי מלאכותי שיש מהרבה שנים של תרגול אני יודעת שמלאכותי הופך בסופו של דבר למציאות חיה גם אם התחושה מעוררת גיחוך וזלזול. אני מכירה את הציניות אבל אני יודעת שרק תרגול וכוונה מביאים לשינוי ותתפלאי גם אני עדיין בתהליך הזה. אחרי הכל גם לי יש דכאונות אחת לכמה זמן וזו הדרך שלי לנצח את זה יתכן ולך יש דרך אחרת אני בכלל מאמינה שקיימות הרבה דרכים לנצח תחושות רעות את מוזמנת לגלות ואל תשכחי לספר אולי גם לי ולהרבה אחרים זה עשוי לעזור בהצלחה ואל תשכחי שהרבה אוהבים אותך פה גם אני ... נשיקות אהובה .. :-)

כואב לכולם וכואב גם לי ונראה כאילו כל מקום הוא אפל..וכל מקום הוא חשוך ואיפשהו נמאס לך כבר לעזור לעצמך..כי הייאוש הזה מתפשט על כולך. וכל הצער וכל הצריבות שבלב והכל מבולבל ואת בוכה בוכה ובפנים מתמלאה בדמעות ונחנקת.. ואיפשהו כל הצרות נאספות לך הגב ואת סוחבת את כולם, עם כל המשקל והמטען של השנים שעברו..ואת נכנסת למילכוד שאין בו מוצא.. ואז..איפה א-ת? ואיפה א-ת כל השנים הללו? זה נראה לי דבר שאין לו פיתרון. כבר לא.

ב"ה הרגשתי צורך לכתוב את זה לכם... למרביתנו עוברים ימים לא קלים. גם אלה שאין להם הפרעת אכילה. מרגיש לי פתאום כמו מגיפה חודשית. ואולי שטויות (אני וההצהרות הדרמטיות שלי...חח) למי שזה נוגע לו.. זה בשבילו/ה כולי תקווה שזה יסתיים לכולנו בסוף החודש הבא עלינו לטובה בטוב עם תבונה רבה אני מאחלת לכולנו שנעבור את זה (מה שזה לא יהיה) בכוח פנימי וראש מורם גם אם אנחנו לא יודעים הכל וגם אם התשובות אינן לשביעות רצון. אחרי הכל שם המשחק הוא המסתורין הגדול, לא? מסתורין שיש בו הרבה קסם וטעם לעוד גם כשהכל מתפרק.לא? הוא ללא ספק זה שבד"כ מעורר את הסקרנות שמעוררת עוד יום ועוד ועוד..טעם לעוד כמה מילים מתוך תבונה של שבט אינדיאני.... "אל תצעד מאחורי יתכן שלא אוביל בדרך אל תצעד לפני יתכן שלא אלך בעקבותיך צעד לצידי ונהיה כאיש אחד" המון אהבה לימים מאירים שבדרך.. ממני

הילה, תודה רבה אהבתי את זה מאוד! כל כך נכון! הלוואי ויכולתי להגיד את זה לאנשים! תודה בכל מקרה שיהיה לך יום נפלא!

על האינדיאני כאילו.. למה - את - תמיד - צודקת..?!?!?!!? אני שונאת את זה אצלך.. גם בגלל זה שנאתי יועצים כל חיי... וסרבתי להיפגשש איתם לא רוצה שידעו עליי דברים שאני לא יודעת בעצמי.. דברים שאני לא יודעת על עצמי תחושת פיספוס אדירה מתי זה יגמר...... אחרי הבגרות שהייתי מרוצה ממנה רצח יצאתי משער בצפר והרגשתי נורא בלי- קשר - לכלום.. אמרתי לחברה שלי.. שאני מרגישה ככה כאילו רע ואין לך מושג מה יכל לגרום לזה תפשפשי במעשייך הממ.. לא אין שם כלום אז מה זה רק אלוהים יודע ואת.. ואם כן למה הוא עושה לנו את זה.. וכאן שום הסבר לא מספיק לי מצטערת אז אל תנסי אפילו בשביל מה לחיות באמת בשביל היום גם אם הוא יהיה יחיד בחיי והאחרון בחיי שבו אני ירגיש טוב ולזה אני בטח ידע את הסיבה.... נסחפתי..? הפתעתי אותך.. גרמתי לך להרים גבה ולחשוב "מה לעזאזל היא רוצה..?" יכול מאוד להיות.. אבל המחשבה על איך אני נראית בעיני אחרים לא הספיקה היום בשביל לעצור אותי.. לילה טוב

ב"ה כמה דברים לי אליך אני דווקא שמחה שאנשים קוראים אותי. זה עוזר לי רק אם אני יודעת להשתמש בזה בתבונה. לא ברמה ש"הם יודעים יותר ממני" אלא יותר כיצד ההבנה יכולה לעזור לי... למעשה, אני לא יודעת כלום!!!! ואני לא תמיד צודקת וגם לא מתיימרת. מניסיוני הרצון לצדק הותיר אותי אומללה כמעט תמיד. הדבר היחידי שאני יודעת בדיוק רב הוא "לקרוא" אחרים וגם זה נולד מתוך התגוננות כמה שזה ישמע אבסורד... ואפילו בניגוד לרצוני.לא היה לי שום רצון לגלות על האחר דברים שהוא לא יודע ואני גם לא מתכוונת להוכיח. זה נולד מזה שכולם הרשו לעצמם בעברי לפגוע בי ההתבוננות בכם והיא שונה מהעבר, הפכה לי לכלי לשמור על עצמי וגם בין היתר ובעיקר לשם למידה עצמית תובענית למדי כי אם אני יודעת שהאדם מולי כזה או אחר ולא תמיד נקי כלפי אז אני נזהרת ומקדימה אותו בהרבה וגם נכון להיום מצליחה לכוון אותו בדיוק רב.. היום זה כלי לטיפול. איזה אבסורד... הרבה דברים אני לא יודעת ורוצה מאוד לדעת. בעיקר על עצמי אני מסכימה עם זה שיש לי הבנה רגשית גבוהה אבל לא מעבר לגבייך יום אחד אני בטוחה שאם אחת כמוך מדהימה ממש תאספי את הנתונים ותדעי לנהוג בהם בתבונה עבורך... רק מתי שתרצי האמיני לי את יודעת הרבה מאוד יותר מכל אחד אחר. אגב לינוי הבטיחה לכתוב בהמשך... נשיקות אהובה ...

על האינדיאני כאילו.. למה - את - תמיד - צודקת..?!?!?!!? אני שונאת את זה אצלך.. גם בגלל זה שנאתי יועצים כל חיי... וסרבתי להיפגשש איתם לא רוצה שידעו עליי דברים שאני לא יודעת בעצמי.. דברים שאני לא יודעת על עצמי תחושת פיספוס אדירה מתי זה יגמר...... אחרי הבגרות שהייתי מרוצה ממנה רצח יצאתי משער בצפר והרגשתי נורא בלי- קשר - לכלום.. אמרתי לחברה שלי.. שאני מרגישה ככה כאילו רע ואין לך מושג מה יכל לגרום לזה תפשפשי במעשייך הממ.. לא אין שם כלום אז מה זה רק אלוהים יודע ואת.. ואם כן למה הוא עושה לנו את זה.. וכאן שום הסבר לא מספיק לי מצטערת אז אל תנסי אפילו בשביל מה לחיות באמת בשביל היום גם אם הוא יהיה יחיד בחיי והאחרון בחיי שבו אני ירגיש טוב ולזה אני בטח ידע את הסיבה.... נסחפתי..? הפתעתי אותך.. גרמתי לך להרים גבה ולחשוב "מה לעזאזל היא רוצה..?" יכול מאוד להיות.. אבל המחשבה על איך אני נראית בעיני אחרים לא הספיקה היום בשביל לעצור אותי.. לילה טוב

ב"ה אבל נחמד לא?...

נו מה את סוחטת מחמאות עכשיו..?!?!!

לא יכולה להסתכל על עצמי לא יכולה לחוש את הבטן שצמחה לא יכולה לחכות יותר לא יכולה לשכנע את עצמי שבסדיר יהיה יותר טוב לא יכולה להרעיב את עצמי כמו פעם לא יכולה להקיא כמו פעם לא יכולה לתת למצב הזה להימשך אבל גם לא יכולה לעשות משהו בנידון

אני לא יכולה להגיד לך שאני לא רוצה לפעמים גם למות... אבל מה עם ללכת לקב"ן...תנסי לקבל גימלים נפשיים...ואז תיהי בבית...ותנוחי...או שלפעמים טוב שיש שיגרה כי אז את פחות חושבת על כל החרא הזה...מבינה... אני שולחת לך הרבה חיזוקים וחיבוקים...:) אוהבת מעיין

קודם כל תודה, דבר שני זה לא מה שיעזור. אני פשוט צריכה להפסיק לאכול כמו שאני אוכלת עכשיו צריכה לאכול אוכל נורמלי כמו שהיה לפני הצבא. הצבא הזה הורג אותי! בסדיר יהיה יותר טוב? מי אמר שכן? אני לא מבינה מה עובר לי בראש שאני רק בולסת ובולסת.. באמת שרע לי. ממש רע לי.

עינת.. זה ממש עצוב לשמוע את זה. עצוב לי לשמוע שככה את מרגישה... לא יכולה להמשיך? לא יכולה לעשות משהו? יש מישו אחר שיכול לעשות למענך? את אומרת שהכוחות שלך כלו. את יכולה לחשוב על מישו חיצוני שהוא יהיה בשהילך כח עד שהכוחות שלך ישובו?..משפחה, חברים?.. בינתים חיבוק ענקי. אני מתפללת שתרגישי יותר טוב במהרה שיר

ב"ה למען האמת אני לא מכירה אדם שלא פגש בתחושה הזו, מחשבה או אפילו רצון ליישום העניין אחת לזמן כלשהו גם אם יבחרו שלא עדיין זה חולף במחשבה. וכן גם אלה שלא מודים. אבל מה, אם נעצים את התחושה בכמה חרא לנו, סביר להניח ש"הלרצות למות" ינצח. באותה מידה אפשר לחשוב אחרת אני מודעת לזה שזה קשה עדיין זה אפשרי!!!! בכל תוקף ובתור אחת שרצתה למות כמעט כל חיה אני יכולה להעיד ולומר שאפשר לשנות גישה מ"לרצות למות" ל"להחליט שאני חיה" בלי לשפוט גם אם זה לא לרוחך. יקירתי, תרצי או לא זה בידיים שלך להביא את עצמך למצב של אהבה כלפי עצמך. כי רק משם תבוא לך ישועה.והיא תבוא!!!! אם תרצי כמובן, תאמיני ותתכווני ולא! זה לא קל!.. קשה יותר אם תחליטי שזה בלתי אפשרי. אם לא תקבעי שום עמדה ותהיי ב"נטרלי" סביר להניח שהתחושה הקשה תחלוף במהרה ומשהו בך יתמלא באור חדש. המון אהבה מחזקת את ידייך, גם כשאת לא רואה לא חשבתי לרגע שלא קשה לך. עדיין כאמור זה תלוי בך. מציאות חייך ושל כל אחד אחר פה יכולה להשתנות אומרת את זה מישהי שבעצמה לא ממש "מלקקת דבש" בלשום עדינה האמת, אני לא פוגשת בעת האחרונה אנשים שמלקקים אותו בהנאה..רובם מתלוננים ואפילו סובלים.. . והם חיים ומתמודדים! חשבי על כך... הם לא מרימים ידיים..."זהו נגמרה ההצגה..." הם ממשיכים גם אם הם לא יודעים אחרי הכל אנחנו המסתורין הגדול ואולי יום אחד תביני.. עד אז פשוט חיי ותשתדלי בחיוב נשיקות :-)