פורום הפרעות אכילה - תמיכה

כל מי שאני מכיר עזבה או לפחות לא נראית לעין ברדיוס הקרוב ואל תחשבו שאני לא מבקר בפורום אני נכנס 3 פעמים ביום לפחות אבל פשוט אני לא כותב כי אני לא מרגיש שיש לי למי לכתוב כי אני לא מכיר כבר אף אחת... כולם חדשות.... הזקנים מתים ואף אחד לא זוכר אותם ובמקומם נכנסים הצעירים.... ככה קורה בעולם בכל תחום

שלום לך....אני כאן גם ותיקה ואני לא מוותרת על להיכנס לפה לפחות פעמיםם עד שלושה פעמים ביום..אז דבר דם איתי.ורדיתו'ש

כדי שתשכנעי אותי למה להתאבד? תאמיני לי שיש לי מספיק סיבות משלי... ותסלחי לי על העוקצנות אבל הייתי חייב להעיר לך את זה

אתה צודק הזקנים מתים... אני לא מחשיבה את עצמי ל"זקנה" פשוט הנפש שבתוכי מרגישה אם אפתח את הפה הקלקל לעצמי ולכולם בפרט ולכן אני שומרת על זכות השתיקה כרגע... (זו זכות חופשית שעליי להשתמש בה בזמן הקרוב נראה לי) אבל כמו שאני אומרת תכתוב.. תכתוב .. תכתוב ואם אתה מרגיש "לא שייך" יש פה המון בננות חשדות שיעזרו לך וכמובן הילונת והיא מדהימה כפי שאתה זוכר... אני ההפך ממך אולי נכנס 3 פעמים בשבוע מחוסר זמן...וזה אפילו בקושי... דרך אגב- מה עם מולאן?? הילדה הזו אני מתגעגעת אלייה כל כל וחוזרת את כל התקופה... איך גרמנו למחלה ל"זכות" בכל הקופה מכל הבחינות בעיקר באושר שלנו.. :)) ולינוייה?? פעם עוד שנכנסתילמסנג'ר היא הייתה ואני מתגעגעת אלייה כל כך!!! וכמובן מאיה הקטנטונת שאני דואגת לך כל כך אפילו שאני לא פה אני חושבת עליי בכל הפעמים שהגעתילמיון אני נזכרת.. היא הייתה לבד לפחות איתי אמא שלי הייתה איתי או חברה הייתה איתי עד שאימי הייתה מגיעה לבית החולים... אני פה והלב שלי שם(נטלי שגרה באר"הב מתוך גיא פינס) וכן כך אני איפה שלא אהיה אפילו עם חבר שלי שכמובן אני לא אכנס לפורום שלא יחשוב שאני עם "הפרעה"...איפה שהלב שלי יהיה אני מרגישה שיש לי פה אוזן קשבת והיא כמו משפחה בשבילי בכל הנושא שמסובב אחרי 10 שנים....(אצל נטלי זה שהיא חייה באר"הב והיא מרגישה שהלב שלה בארץ מי שלא הבין) ואושר אפרופו אני לא שכחתי אף אחת יש את ליאור המתוקה אחרי המוות של אבא שלה לא שומעים אותה את "בר"-הדוגמנית, גוון, אצבעונית, בת 21 הייתה פעם, טלי שאני בקשר איתה אבל לא ממש והיא במצב גרוע מאודוהיא ירדה המון במשקל, עינת ועוד המוןןן לכן אפילו שהן לא כותבות או שאני לא נמצאת פה אני חושבת עלייהן ואפילו עלייך אושר יקירי עם כל הכבוד- ויש כבוד אני מדי פעם שאני קמה בבוקר כשאני פותחת את העיניים אני נזכרת בך... ואין הרבה כאלה שאני אחשוב עליהם שאני קמה בבוקר.. כי בבוקר זה זמן אישי שלי עם עצמי ואיך העביר את היום שלי-חיוך כמובן :)))))))))))))))))))))))))))))))))))) אוהבת דניאלה שבוע טוב כמובן באיחור של יומייםםםםםםםםםם אוהבת מליין נשיקות חיבוקים ומיליון חיזוקים!

דוקא ממך לא ציפיתי לשמוע!!! אחרי כל כך הרבה זמן שלא כתבת! מה קורה איתך? מה שלומך? מה את עושה היום ? עובדת ? לומדת? את עדיין מצליחה להתגבר על המחלה כי את לשם שינוי כן רוצה לצאת מזה שלא כמו שאר הבנות (והבן...) אני מאוד מקוה שאת בסדר ותשיכי לכתוב מדי פעם רק להזכיר שגם אנחנו היינו קימים פה פעם...

הי הילה! זאת שוב אני... המשתמשת במשלשלים אם זוכרת... התכתבנו לא מזמן... בשבת ניסיתי לספר לחבר שלי שאני חושבת שיש לי בעיה... לפני שבועיים בערך כשדיברתי איתו על זה.. הוא אמר שיש בעיה... הפעם הזכרתי את הנושא בצורה עמוקה יותר אולי בולימיה או אנורקסיה.. אז הוא אמר שאני "מחפשת" את הבעיות... בהתחלה אמרתי שלא נכון... אז הוא אמר שאני צריכה להפסיק להסתכל על זה ככה.. אז אמרתי טוב בסדר יאללה מספיק.. זה נתן לי מן נק' ראות שאולי אני באמת מדמיינת שיש לי בעיה או רוצה שתהיה לי בעיה כי זה כאילו נוח ומקנה לי איזו שהיא תוחשת שליטה וביטחון... מה את אומרת מה עושים במצב כזה? איך מספרים..? נמאס לי לשמוע כל הזמן שאני חזקה ואני בסדר והכל בסדר ואין שום בעיה.. תודה!

ב"ה אם החבר שלי עברתי את אותו שלב,שלב של כמה שנים טובות וזה היה קשה מאוד במיוחד כשהוא ראה אותי בגסיסה רוצה למות כל הזמן ובמיוחד שהוא מכיר הילה מאוד אגדית רוקדת ושמחה מלאת עוצמה על פני מסכה שקרית ומסרבת להיות הילה אמיתית כי היא פוחדת שלא יקבלו אותה אבל הסרתי את המסכה הזאת ואני היא מי שאני וזה מה יש ועוד בנוסף לכל שאני חייבת להישאר חזקה כדי לא לשבור לו את התדמית .... תדמית של מי??... שלי??או שלו??? ברגע שהוא חשב עם עצמו וראה שיש מציאות הוא פשוט אמר לי שהוא לא מוכן לשמוע על זה יותר עם הרבה כאב ואהבה אלי, כי הוא לא ידע איך לנהוג עימי והאמת ששנינו פספסנו הרבה מאוד אני גרמתי לו כאב אדיר זה כאב לי ובצדק אבל אני גם יכולה להיות סלחנית מספיק להבין שהוא לא היה חזק להכיל אותי ושאני היתי חולה. יש רופאים לזה והם פועלים רק מתי שאת רוצה להחלים באמת היו הרבה מריבות, הרבה שיחות חירשים, הרבה "את יכולה.. את חזקה...." ואת צודקת זה משאיר לבד וכאלה שיש להן הפרעות אכילה הן בטוחות אחרי משפטים מסוג זה שכל העולם נגדן אל תשכחי שגם הוא מתוסכל מהמצב והיה רוצה להאמין שאין לך כלום רוצה להכיר ולראות אותך כמו שהוא חשב שאת חזקה ממש, יפה ומדהימה יתכן שאת כזו אבל את מתנגדת לכך כי את חולה וזה בסדר לגמרי בינתיים עד שתמצאי בךכוחות חדשים לשוב להיות הניצוץ שבך אל תשכחי שגם לו קשה האמיני לי לגברים יותר קשה לקבל את זה על הנשים שלהם, שהנשים שלהן חלשות כי ברב המקרים גברים יותר חלשים מנשים בלי לנסות לקבוע מי יותר טוב. זה בכלל לא ברמה של שפיטה אבל ברמה הרגשית זה כמעט תמיד נכון ואולי זה בולשיט עדיין קשה להם הרבה יותר מאשר לנו להתמודד עם רגשות אם כי נדמה לי שכל אחד הולך עם זה לכיוון אחר אז אחרי הכל אנחנו די דומים אולי את לא צריכה לדבר איתו על הנושאים האלה אני ידועת שזה יתסכל אותך יותר אבל יותר מאשר לומר לו שזה המצב היי חזקה ואל תיכנסי איתו לעימותים תני לו לעכל את זה זה שהוא אומר לך שאין כלום זה לא מפני שהוא מאמין בזה אלא יותר מקווה לתת לך דרך זה כוח באופן אבסורדי להאמין בכוחות שלך . הוא רוצה בטובתך ונשמע שהוא אוהב אותך האנשים שאוהבים אותנו הם האנשים שרוצים אותנו הכי טוב, הכי הכי בשבילנו וזה חלק מהעניין. זה לא תמיד נבון לנהוג כך אבל זה בהחלט דפוס חוזר בין בני זוג וזה גם חלק מלהכיר את הגבולות אחד של השני נסי לזהות מה את רוצה ואל תתבישי להתעקש על שלך אם את צריכה את עזרתו התעקשי על כך אבל היי מוכנה לקבל שיכול מאוד להיות שהוא לא יכול להתמודד עם זה ואולי טוב שתפרידי את הזוגיות שלכם מהמחלה. לפעמים זה עוזר אפילו שזה רחוק מהציפייה אנחנו נפרדים וכדי להגיע לאיזון ולאחדות עשי עם עצמך עבודה של גיבוש ודרך זה האמיני לי בלי להתאמץ יותר מידי הוא יהיה שם אם הוא באמת בשבילך. המון אהבה יפה :-) הילה

כרגע יש לי חבר ,החבר שלי לא ממש סיפרתי לו על הבעיה אבל הסברתי לו שזה תורשתי בצורה מסויימת וכל החיים אני אחייה עם זה.. ולמשל אני שאני אומרת לו "אני הולכת להקיא הוא נלחץ ישר כי כל היום אני לא אכלתי כלום ושאכלתימשהו קטן נלחץ אבל הקאתי כי לא הרגשתי טוב מזה .. בכל מקרה אמרתילו שלא ידאג אני לא נותנת צ'אנס למחלה" קיצר אני חושבת שעלייך לדבר איתו גלוי לספר הכל מהפרט הקטן לגדול ותגידי לו שזה תהליך שעלייך להתמודד עם זה וללא התמודדות ועזרה אני לא אצליח(כמוני למשל דוגמא קלאסית!) ספרי לו איך התחלת עם כל זה כך אני סיפרתי לו ושלב ו=מסויים מהחיים פשוט דחקתי כי אני לא חוזכרת אבל דברי איתו גלוי ממתי התחלת עם כל ה"אנה מיה "הזה ואם אין קול ואין עונה זה סימן שאת מבינה... כי למי שלא אכפת מ"אנה מיה" שלי שיעזור לי לצאת מזה כנראה לו אכפת לו ממני... שלך דניאלה

אני חושבת שיש לי הפרעת אכילה... בעבר הייתה תקופה שהייתי מקיאה(אוכלת ומקיאה) כדי להרזות אך למזלי הפסקתי עם זה... והיום כל פעם שאני אוכלת אני מרגישה רע עם עצמי, כועסת... כשאני אוכלת, גם אם זה הדבר הקל ביותר, לאחר מכן אני מרגישה בהמה.... כשאני לא אולת כל היום אני מרגישה רזה ואוהבת את הגוף שלי....

ב"ה :-( נדמה לי שזה הפך להיות מחלה חברתית פה בארץ עצוב לי כל פעם לשמוע על עוד ועוד מקרים אם כי חל שיפור בהאטה של העניין וזה משמח אותי אני יודעת שקשה לך ושזה מתסכל לרצות להיות כל הזמן רזה והרעב גודל וגודל ואינו יודע שובע לצערי הרב אין תרופת פלאים ואם לא הית בטיפול עד היום אני מציעה לך לפנות בהקדם ככל האפשר למסגרת טיפולית מתמחה בעניין שיהיה בה גם ייעוץ שיחתי, דיאטני ותרופות (שלא תדעי) במידת הצורך אין דרך אחרת חשוב שתביני שזה סימפטום לבעיה עמוקה יותר וככל שתכירי את עצמך ואת הבעיה ותזהי אותה תתקרבי יותר ויותר בזכות זה לריפוי שלך תעדכני מה קורה איתך אני אשמח להפנות אותך לגורם מטפל אם את רצה המון אהבה יפה :-) הילה

אשמח לקבל שם של מטפל

אני קוראת פה המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!! כבר הרבה זמןןןן נכנסתי לאתר שלך קראתי את הסיפור שלך ו...... מה אני יגיד לך את מלאכית!!!! ומדהימה אמיתית! ואני אומרת את זה מכול הלב!!! וכי זה נכוןן:))))))) קצת עליי..... היתי(עדיין)אנורקסית שנתיים ואז היתה לי מין תקופה כזאת שאכלתיייי ואכלתי ועליתי במשקל ודיי הרגשתי עבודה מהמצב החדש מההלם! אני זאת שלא היתה אוכלת שבועות פתאום אוכלת ואוכלת ולא יודעת מתי לעצור אחרי התקופה הזאת היתה מין תקופה שניסיתי באמת לאכול מסודר בהתחלה הלך אחרכ לא אחרכ כןןןןן קיצרר היתי אוכלת אבל לא מסודר פעם אוכלת פעם לא... אני לא יודעתצ איך לקרוא לזה.... הכול אצלי היה במין תקופות כאלה אנורקסית אכלניית... ועכשיו נכנסה לחיי "מיה" נשמע שאני לא עוצרת אה?!?! אני באמת לא עוצרת בגלל סיבה אחת אני רוצה ליהות רזה רזה רזה רזה רזהההההההההההההההההההההההההה!!!!! היתי אצל 2 דיאטניות כבר שום דבר לא עזר היתה אחת בתקופת האנורקסיה שזה ממש לא בא בחשבון!!!! ואחת בתקופה שהתחלתי לאכול היתי גם אצל 2 פסיכולוגיות לא ייצא מזה כלום מהשניה אולי קצת אבל עדין אני באותו מצב אם לא גרוע יותר!!! זהוו ב"קצרה" עלייי... ערב טוב לכולםםם אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

ב"ה אני אשמח להכיר אותך מאוד הרבה שנים רציתי להיות "מלאך" בשמיים עם דגש על השמיים אני שמחה שירדתי לעם ושאני פה היום בהקשר למה שכתבת לגבי טיפול הצרה שמרביתינו חושבים שזה הוקוס פוקוס יעילות הטיפול נוצרת רק אחרי הרבה זמן אם בכלל וזה תהליך לא פשוט. גם לדעת לאיזה טיפול ללכת גם זה שיעור לא פשוט לוקח הרבה זמן או לעיתים הרבה ניסיונות עד שמגיעים לטיפול שבאמת עוזר אם היתה כימיה ביניכם אני היתי מציעה לך להמשיך בו ולא לוותר הכל בגלל חיידק הרזון שתינו יודעות שהוא הרבה פעמים מניפולטיבי מספיק כדי להרחיק אותך ממה שבפועל יכול לסייע לך לעזור לך בסופו של דבר. אני ממש מתכוונת לכך שחשוב מאוד שתהיי במסגרת טיפולית כי זה עוזר בסופו של דבר למתן באופן משמעותי את האפיזודות בין אחת לשניה וזה מעורר אותך להתמודד. אל תאמרי נואש יש עוד הרבה לעבור וכפי שקראת בסיפור שלי גם אני לא האמנתי ואני די צוחקת על זה שהיום אני בלי, כאילו מי היה מאמין..... יפה שלי אל תאמרי נואש ועשי כל שביכולתך לחפש אחר מה שיעזור לך ויש ללא ספק כתובות שיוכלו לסייע לך המון אהבהיפה ארצה להמשיך להמשיך לשמוע ממך נשיקות הילה :-)

אני חדשה פה, סובלת כמו רבות/ים מכם מהפרעות אכילה, אני אישית סובלת מאנורקסיה, אני בת 19 ונורא רוצה להכיר כאן אנשים ולתת ולקבל תמיכה... :) שלכם נטלי.

אני מיני מצאת את המקום לקבל תמיכה! אנשים מדהימים!!! תרגישי טוב :)

נטלי שלום.אני ורד.ואת מוזמנת תמיד לדבר איתי באימייל ולספר לי כי גם אני חולה באנורקסיה כבר 4שנים,עברתי הרבה.ואני תמיד אשמח לספר לך ולתמוך בך[email protected]

ב"ה את מוזמנת לספר על עצמך שנוכל להכיר קצת יותר את מטופלת??? את רוצה להחלים??? ספרי ספרי אני שולחת לך הרבה חיבוקים ואהבה למייל האישי שלי [email protected] המון אהבה :-)

הילה.. רציתי לדעת, איך נכנסת לעולם הזה של ההפרעות אכילה?! איך בכלל נהיית אנורקטית?.. זה התחיל מדיאטה?? היית שמנה? ואם היית בזה 15 שנה.. מאיזה גיל?!!? איך בסוף יצאת מזה?, כמה זמן היית מאושפזת?.. הגעת למצב של כמעט מוות?! סילחה על החקרנות.. זה פשוט דיי עניין אותי כשקראתי את מה שכתבת.. מקווה שתעני:). **חמודה**

http://www.hilauriel.com/indexheb.html

:)

ב"ה את הסיפור חשוב לי לציין כתבתי מנקודת מבט מאוד ילדותית על החיים שלי כי כתבתי אותו מתוך פרץ של כאב אדיר ולמרות זאת החלטתי להשאיר אותו כפי שהוא בגלל האמת שבו ועצמת הרגש שבו. עדיין הוא אמיתי לגמרי זוועתי לגמרי. אם תתיחסי להתהליך שעברתי תשכילי ללמוד ממנו הרבה מאוד לשאלותיך רציתי למות ולמעשה ככה זה החל. לא היתה עבורי אלטרנטיבה אם אחד רוצה להיות רופא, או אומן, או עו"ד או מה שזה לא יהיה. אני רציתי למות ראיתי את עצמי בשמיים בלי גוף וככה דמיינתי אתעצמי שנים רבות אם יש גלגולים קודמים אני מאמינה שכן זה ללא ספק תוצר לוואי של אחד הגלגולים שלי כי אין לי הסבר מדוע ילדה בגיל 3 אומרת לאמא שלה שהיא רוצה למות רב החיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי דיברתי על מוות ועל זה שאני שונאת לחיות יש סברה שטוענת שבגלל שנאנסתי בגיל 8 יצרתי הפרעת אכילה אני טוענת שזה לא לגמרי אך ורק קשור בזה, אם כי ללא ספק זה היה טריגר אבל לא יותר מזה, שכן היו סיבות לא מעטות לכך. בתור ילדה עד שהגעתי לאנורקסיה, היתי רעבה כמעט כל הזמן מוזר, בקצב הזה היתי צריכה להיות ילדה שמנה ולא היתי כלל התחלתי את האנורקסיה ממשקל סביר לגמרי ורגיל לגמרי אבל אני זוכרת את הרעב וזה היה משהו שלדעתי גם אוכל לא יכל להשביעו בתור ילדה לא זללתי ולא היתי מחוברת לכך שאם אני רעבה אז אני אוכלת בכלל, החינוך לאוכל בבית שלי היה זוועתי למדי ואם היה אפשר, המסר לא לאכול בבית היה כמו שלט חוצות ברור למדי על פיו גדלתי רב השנים ולכן גם לא יכולתי לסגל לעצמי הרגלים תקינים ביחס לעניין עד ליום שהחלטתי שאני יותר לא מתנגנת על פי החליל שגדלתי ל"ניעימות" הזוועה שחליל כל עברי אני מניחה שאם תקראי את הסיפור תביני לבד 16 שנה ולא 15 כפי שציינת.. לא שזה משנה בעין אובייקטיבית הרופאים שטיפלו בי טוענים שזה בערך מהרגע שנולדתי ואם להתייחס לחוות דעתם בעניין. יכול מאוד להיות שהם צודקים אבל אני זוכרת את זה מפורשות רק מגיל 12 ובינינו זה מספיק זוועתי גם כך לגבי אשפוזים אני לא יודעת אם ציינתי את זה בסיפור למעט אשפוז אחד בודד שכן סיפרתי עליו, אם אני לא טועה הניסיון הראשון שלי לאשפוז היה בצבא שזה בערך 6 שנים אחרי היווצרותה של המחלה אצלי. זה היה ניסיון של אשפוז בכפיה במסגרת הצבא ואני כמובן סירבתי טופלתי באופן פרטי מגיל 19 עד גיל 19 לא היתי בשום טיפול למעט אחד קצר ביותר שסיפרתי עליו בסיפור טופלתי גם בשיטה הקונבנציונאלית וגם בשיטה האלטרנטיבית באותו שנים טופלתי גם בהומיאופטיה... אם זה עזר? לא יותר מעזר גם הטיפול התרופתי שהתחלתי לקבל אחרי שלוש שנים של טיפול שיחתי לא עזרו כלל לקח שנים עד שמצאנו את הסוג הנכון והמינון הנכון היו לי הרבה ריאקציות בעקבות התרופות וזההפחיד אותי וסגר אותי מלתת בזה אמון חשוב לציין שאני לא נביאת זעם אני מכירה הרבהאנשים שהטיפול התרופתי היה יעיל ביותר עבורם אני חוויתי תחושה של אונס כשזה הגיע לטיפול התרופתי מפני שלא רציתי בהם וחשתי שכופים עלי משהו שאני לא רוצה. נראה לי שרק בגלל זה לקח הרבה שנים עד שמצאו משהו שעבר לי כמעט בלי תופעות לוואי היו מצבים שבהם היתי מאושפזת בגלל דימומים בוושט וסינוסים דלוקים בגלל הקאות אבל לא ספציפית בגלל הפרעת אכילה, בגלל התעלפויות ולחץ דם נמוך מידי . האשפוז היחידי שהיה מוגדר סביב העניין הזה קרה כשאני היתי בגיל 25 והוא לא הועיל לי (בלשון עדינה) הוא די סיכן אותי ועד היום אני די חווה אותו כטראומה היתי מאושפזת חודש וחצי אשפוז שהיה אמור להעירך חצי שנה בערך יצאתי על דעת עצמי וסירבתי לטיפול בכל תוקף כשיצאתי מהאשפוז מספר חודשים אחרי הייתי על סף מוות מצחיק לציין את זה. היו הרבה רגעים שבחיים שלי שהיתי על סף מוות ואין לי מושג איך לא מתתי כנראה שהשם החזיק אותי חזק מאוד מה עבד? הגעתי לקינסיולוגיה מח אחד אחרי האשפוז שלי וזה הדבר היחידי שבפועל גם ברמה הסימפטומטית הוציא אותי לגמרי מהפרעות אכילה אני מספרת על השיטה הזו הרבה מאוד בפורום אני ידועת שיש הרבה מאוד אנשים שטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי עובד עבורם אני נמנית בין האנשים שזה היה עבורם יותר בזבוז של זמן ויותר בשביל לומר אשני מטפלת בעצמי בפועל לאף אחד מהם לאהיה פתרון להפרעת האכילה שלי גם מפני שבקינסיולוגיה עלה הרבה מאוד הנושא של גנטיקה ביחס לעניין והיום ברור לי שאם זה גנטי אצלי וכך הסתבר אז זה לאמפתיע ששום דבר מהתחום הקונבנציונאלי לא עזר, כי אין להם ידע לפתור ברמה גנטית בעיה משורשת כמו זו של הפרעות אכילה רק בגיל 28 הודעתי לעצמי באופן רשמי שאני ללא הפרעות אכילה הסימפטומים נעלמו ואני התחלתי לחיות את חיי עם כל הכאב שזה עורר בי. מקווה שעניתי לך יש לך הפרעות אכילה.??? אני אשמח אם תספרי עלייך המון אהבה הילה :-)

דבר ראשון רציתי לציין שזה פורום מדהים...כבר כמה זמן שאני מחפשת אתר שאני יוכל לדבר בו עם מישהו!!אוקיי ככה אני בת 17 1.67 שוקלת 46.5 בטטטטטטה בדקתי את ה-BMI שלי והוא 16.67(מזה אומר?כי אין לי מושג?)אני בי'ב עכשיו ובכיתה י' התחלתי לעשות דיאטה כי הייתי חייבת לרזות הייתי נראת כמו איזה פיל שקלתי 52 בערך...ואז התחלתי לרזות ולא לאכול והייתי פשוט מאושרת מזה שסוף סוף יהיה משו טוב בחיים שלי אבל אני נכנסתי לדיכאון והסתגרתי מכל החברים שלי ופשוט נשארתי לבד!!רציתי לרזות עוד הרבה יותר הגעתי רק ל-45 אבל המשפחה והאנשים מסביבי תפסו אתזה ב''זמן'' כמו שאומרים...ועד שהודתי בזה..לקח זמן..ובסוף לקחו אותי לשניידר לשיחות במחלקה של ההפרעות אכילה אבל זה לא עזר ...בסוף הם רצו לקחת אותי לאישפוז יום...ולא היתיי מסוגלת אז אני ואמא שלי אמרנו שייתנו לנו איזה חודש לנסות לשפר ת'מצב ואם לא אז שיעשו מה שהם רוצים....עליתי בזמן הזה למשקל של 47 בערך....בחיים שלי לא שנאתי את עצמי יותר מזה...כל הזמן רציתי למות לא יכולתי להסתכל עלכצמי אני כל הזמן מסתכלת על הזכין ומחכה שיהיה לי את האומץ לעשות עם זה משו!!ואני לא מסוגלת!!!אני לא רוצה להיות בעולם הזה...אני לא קיבלתי מחזור שנה וחצי כמעט... ובחודש שעבר...היו לי סימנים של מחזור כאלו...המשפחה שלי היייתה מאושרת וזה הכניס אותי ליותר דיכאון והפסקתי לאכול כמו שאכלתי ורזיתי חצי קילו והוא לא חזר לי החודש הז המחזור...הדבר היחיד שגורם לי כן לאכול זה העובדה שאני כן רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד ואז אני אוכלת בשביל זה..בשביל לקבל מחזור..ואז שאני מסיימת אני נכנסת לדיכאון רוצה למות לא יוצאת מהבית כי אני שמנה מדי בשביל לצאת מהבית!!!עוד דבר זה...שיש לי בעיות נוראיות בבטן...שלשולים נוראיים וכאבי בטן והבטן מתנפחת לי מאודדדד ויש לי גזים נוראיים!!וזה קורה רק בשנייה שאני מכניסה משהו לפה..לא משנה כמה למה מתי עשיתי בדיקות ולא הצליחו למצוא מזה...האם יכול להיות שזה פסיכוסומטי?שהבטן שלי מגיבה למחשבות שלי?מזה בדיוק אומר פסיכוסומטי?איך מטפלים בזה?אני כאילו מצד אחד רוצה להבריא..ומצד שני אני רוצה להמשיך בזה...לרזות ולרזות כמה שזה נשמע מטומטם...אני רוצה להיות חולה!!!אני באמת לא יודעת מה לעשות...ואני לא מסוגלת לדבר עם פסיכולוג....אני מאוד מאוד מאוד ביישנית אני בחיים לא יצליח לדבר!מה לעשות?תעזרו לי

היי מאמי... האמת שעד עכשיו לא כתבתי אני קוראת פה הרבה מזדהה מאוד!!! היתי חייבת להגיב לך רק בזה שאני יכולה להגיד לך שאני ממש ממש מבינה אותך! אני מרגישה כמוך בגובה ובמשקל אנחנו אותו דבר.. בעניין הסכין:( בעניים המחזור... וזהוו... האמת שאין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שכדאי לך לנסות ללכת לפסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה לפחות לנסות ללכת אפילו פגישה ראשונה בלי להתחייב לכלום ולראות איך את מרגישה.... זה אפילו לא קשור לבישנות ותאמיני לי!!! בקשר לבטן שמתנפחת וכול התחושות שנלוות לזה זה הכול בגלל שאת מעריבה את עצמך....ואז פתאום אוכלת...המצבים האלה משגעים את הגוף לגמריייייייייי!!!! אני מקווה שתקחי את עצמך בידיים "הרזון"לא שווה את זה!!! יש סיבה שאנחנו פה בעולם הזה...!!! אני מקווה שתביני את כול מה שכתבתי כי אני ממש ממהרת ולפני שאני יוצאת היתי חייבת להגיב... תשמרי על עצמך!!! :) מיני

יואו זה כלכך טוב לשמוע שמישהו מבין אותי!!!אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה אבל...כאילו מצד אחד אני רוצה כבר להבריא...ומצד שני אני לא מוכנה לעשות שום דבר בשביל להבריא...כי אני רוצה להישאר במצב הזה.!!מה את עושה?איך את מתמודדת?

שלום. לצערי אני נאלצת להודות בפני עצמי כי יש לי הפרעת אכילה שהאמת, משבשת לי את החיים. לאחר הרבה מחשבה ונסיונות להילחם או לקבל, הגעתי למסקנה שהגוף שלי מנותק מהנפש. אני מאוד אוהבת לאכול, וכמעט הכל. אני מבשלת טוב. אני רזה שמרוויחה את זה במלחמות קשות. לפני כשנתיים ירדתי 13 ק"ג במשך שנה, ומאז אני מנסה לשמור על המשקל פחות או יותר. כמובן שהרצון שלי להיות רזה מאוד מאוד (מדי) תמיד קיים. אף אחד בסביבתי לא אוהב את זה, אבל אני אוהבת את הרזון (כן, גם אני קורבן של התקשורת). אני כל הזמן מתנדנדת בטווח של 4-3 ק"ג יותר או פחות. אני עושה ספורט בצורה קבועה ורצינית. אבל, אני מנסה לשלוט על יצר האכילה והאהבה וקשה לי. אני אוכלת כי הנפש רוצה ובלי בכלל להקשיב לגוף. הגוף יכול לזעוק מרוב כאב וצרבות אבל אני אמשיך לאכול כי הנפש החליטה. אני לא מצליחה לשלוט וזה מה שהכי קשה לי. האם יש איזשהו סיכוי להירפא??

יש לי שאלה מאוד כואבת האם כל מה שלא נחשב ארוחה "תקינה" כמו בוקר , צהרים וערב ואני לא מתכוונת לסתם נישנושים כאלה שבהם כולם חוטאים , אלה , ממש התקפים בלתי נשלטים ,שבאים בד"כ אחרי משברים רגשיים נחשבים להפרעות אכילה? אני חושבת שכן , הייתי מבקשת הדרכה אייך לשלוט בדחפים הקשים האלה מפני שאני כבר לא סובלת את עצמי ולא את אייך שאני נראית.

ב"ה אני לא בעד תנאים אבל בנוגע להפרעות אכילה אין דרך אחרת אם לא תנהגי בצורה מסויימת הסיכוי שלך להירפא ילך ויתרחק ממך יותר ויותר במידה ולא תזיני את הרעב אז וודאי תאמרי לי: "אבל אני אוכלת בלי סוף..." לא הית זקוקה לכך אם מלכתחילה לא היית מרעיבה את עצמך רעב נובע מכך שלא מזינים אותו בזמן אמת והוא גודל יותר ויותר בגלל שאת משדרת שממך לא תבוא הזנה סדירה את משדרת לצום את משדרת למחנק וכפי שאת מרגישה ורואה לגוף אין חוכמות הרעב הזה הופך למשהו בלתי נסבל הדרך לעצור את זה היא לאפחות ולא יותר מאשר להזין אותו באופן מבוקר וקבוע סביר להניח שלא יהיה די בכך סביר להניח שיהיה דרוש ללמוד להזין את הנפש הרעבה ולשם כך טצטרכי ללכת לטיפול כדי ללמוד לזהות מדוע היא רעבה כל כך ומתי היא "תוקפת" אותך ומה את יכולה לעשות כשזה קורה. זה לא יקרה לבד וזה יקרהאך ורק אם תביעי כוונה ברורה לכך שאת רוצה לחיות באמת באמת חיים ללא הפרעת אכילה. נסי לבדוק אפשרויות טיפול לכי להיבדק והיעזרי בהקדם עם גורמים שמתמחים בכך. אני אשמח לשמוע ממך המון אהבה יפה בהצלחה הילה

איכס.אני מרגישה כל כך דוחה ומגעילה.המחשבה שאני אוכלת ואפילו קצת מגעילה אותי.הדיכאון הורג אותי ליד הדודים אני מתנהגת רגיל וזה.אבל בתוך תוכי אני מרגישה רעעעעע.אתמול חתכתי את עצמי משעמום ומדיכי.לא יודעת מה לעשות?אני בכלל לא רוצה להבריא...

ב"ה אני מאמינה שעם הרצון יקרו לך הרבה מאוד שינויים לטובה ושדרך הרצון תראי הרבה אור אבל לשם כך האמיני. ואל תשכחי שזה תהליך אני יודעת שרע לך ואני יודעת שיש לך את כל הסיבות שבעולם להרגיש רע זה לא ילך בלי לרצות עם כל הכוונה האישית שלי להסכים עם התחושות שלך ברמה המעשית אם לא תעשי משהו לקראת הריפוי, סביר להניח שתישארי אומללה ממש אני שולחת לך המון חיבוקים ואהבה שלך הילה

נגעלת מעצמי מהמחשבה שהשמנתי מהמחשבה שאני כבר לא יכולה להגיד לא מהמחשבה שאאני חייבת לאכול רק דברים שהם שמנים אז נכון שאני בצבא, בקורס והתנאים לא משהו אבל איך אפשר להתמודד פתאום עם המראה, שמראה שהשמנתי? שונאת את עצמי, שונאת!

ב"ה שבוע טוב יפה

הי חומד,ת'געגעתי אליך!! רציתי לשאול אם את מכירה את ד"ר איתן גור מתל השומר? (המליצו לי ללכת לטיפול אצלו...) תודות ונשיקות, אלישבע

ב"ה אני לא מכירה אותו אבל תמיד שווה לנסות חווייה שלי שונה ממה שיכולה להיות לך לכן לגבי פסיכולוגים לא הייתי מסתמכת אך ורק עם חוות דעת של מישהו אחר ואם זה חשוב לך כדאי יהיה לך לנסות ולהסתמך על מה שאת תרגישי. אגב, מי המליץ??....מישהו שחווה??? או רק כדי שתלכי לטיפול.?? המון אהבה יפה ושבת שלום ... הילה

דר' איתן גור הוא מנהל היחידה לטיפול בהפרעות אכילה (למבוגרים) בתל-השומר. אינני מכירה אותו אישית, אבל בסה"כ הצוות שם מקצועי ונעים. הטיפול המוצע הוא אמבולטורי או באשפוז, תלוי במצבך. הם מציעים טיפול דיאטני + קבוצות שונות, בהתאם להפרעה ממנה את סובלת. לכי על זה!

ב"ה בהמשך לבבושקה אני חושבת שזה מסוכן להישחף עם זה לא בכל מחיר ולא בכל מצב צריך אשפוז אני יצאתי משם יותר חולה...יותר מזה זה הפך להיות טריגר לרצות לשאוף להגיע לשיאים ברזון שכנראה עבורי באמת קרה נס, אם הצלחתי לצאת מזה ולא באמצעות המערכת הקונבנציונאלית!!! לא כל אחד מגיב כך אבל הרב המוחלט שכן יש כאלה שחוזרים להתאשפז שם לסיבוב שני שלישי ואולי גם רביעי?...סביר להניח שבמקום אחר מתבצע הרביעי, מאחר והם מגבילים אתזה ל3 שלוש פעמים והיו לא מעט מקרים כאלה. אני חושבת שאם את יכולה להיות כרגע במסגרת פרטנית היא עדיפה על אשפוז רק כשאין ברירה רק מתי שאת מרגישה ששום דבר אחר לא יעזור רק אז אולי אשפוז הוא בא בחשבון אשפוז, היא מחוייבות קשה מאוד והיא לא תמיד יעילה אם את שואלת אותי היא בקלות יכולה להפוך להיות טראומה שתצטרכי טיפול רק כדי לטפל בה אשפוז יום עדיף כל מסגרת אחרת שאינה כופה אליך דבר ושאת למעשה באה מבחירה ומבצעת מבחירה היא הקשה ביותר אבל הטובה ביותר, כי זה בא ממך ולא כי אמרו לך היי זהירה המון אהבה שבת שלום הילה

הציעו לך ללכת לטיפול פרטי אצלו או במחלקה שלו בתל השומר? אני לא יודע איך הוא בטיפול פרטי אבל במחלקה יש שם צוות טוב אבל זה בכל זאת לא מה שהיה פעם. הייתי מאושפז שם לפני שנה למשך 3 חודשים והאשפוז היה בסדר פחות או יותר והתאשפזתי שם ביום שלישי שעבר אבל ברחתי אחרי יומיים כי לא הייתי מסוגל יותר להחזיק מעמד. אבל אני לא דוגמא... יכול להיות שאת כן תסתדרי שווה לנסות בכל אופן אבל כמו שהילה אמרה לשים לב טוב טוב אם זה עוזר או מזיק אם את רוצה ללכת לטיפול פרטי אצל פסיכיאטר אני ממליץ לך בחום על ד"ר אילן רבינוביץ הוא עובד במגדלי משה אביב בר"ג והטלפון שלו הוא 03-5757247 או 5757248 תאמיני לי ששווה כל גרוש הוא אחד הפסיכיאטרים הכי טובים בארץ והוא עובד עם הנשמה ולא רק כדי לעשות כסף ולסיים עוד פגישה עם כך וכך כסף בכיס תנסי אפילו לפגישה אחת מומלץ בחום אני מטופל אצלו כבר יותר מחצי שנה והמצב שלי השתנה פלאים

בראש ובראשונה, מה שלומך? האם תוכל לספר קצת על החוויה שהיתה לך באשפוז ומדוע ברחת משם? רק אם בא לך... וחוץ מזה, אני חושבת שאם אתה מרגיש בשינוי מאז התחלת בטיפול, אזי הקרדיט מגיע לא רק לרופא שמטפל בך, אלא קודם כל לך. אם אתה לא היית עושה שינויים מסויימים בחייך, כל העבודה שלו איתך, מדהימה ככל שתהיה, לא שווה חצי פרוטה. ומכאן, שמגיע לך כל הכבוד!!!

ד"ר אילן רבינוביץ פשו רופא מדהים מדהים מדהים!!!! הוא הציל את הבת שלי! ממליצה מאוד מאוד מאוד! לא מכירה את הרופא השני פורום

ד"ר אילן רבינוביץ הוא שרלטן ואסור ללכת אליו! מדובר בפסיכיאטר מאד שנוי במחלוקת בברנז'ה הפסיכיאטרית בארץ ולא כדאי לקחת סיכון........

בימים אלה ממש, אני פועל בכל כוחי לסייע לבני הסובל מהפרעת אכילה. את ד"ר גור הכרנו בתל השומר. מסתבר כי מנהל המחלקה "המהולל", בעל עקרונות נלוזים ונוקם במטופליו. אין לי ספק, ששכח כי נשבע את שבועת הרופאים. אדם רע ללא מצפון. המעוניינים בפרטים, ייפנו אלי טלפונית: 054/4547219 צר לי מאוד שהגעתי לרמה כל כך נמוכה עם הרופא הקטן שבנדון.

אני מאד כועסת שאתה ככה שופט ומלכלך על דר גור.הבת שלי היתה במחלקה 7 פעמים.ללא הצלחה כי היא זו שמפחדת ומתנגדת לעזור ולשתף פעולה. לדר גור יש המון בנות בנים ברשימות המתנה הוא לא נוקם ולא מתנקם באף חולה שלו ההפך הנכון הקשיחות באה ממקום טוב כי בנות שחולות במחלה כזו זה כמו מלחמה נון סטופ מחלה עקשנית ודר גור הוא היחיד שמבין בה הוא אלוף ויודע איך לנהל את הבעיה.כל מילה שלו היא נכונה הוא יודע מה להציע ואייך.כל הכבוד לו ישר כוח דר גור ממני יהודית באומן.

בימים אלה ממש, אני פועל בכל כוחי לסייע לבני הסובל מהפרעת אכילה. את ד"ר גור הכרנו בתל השומר. מסתבר כי מנהל המחלקה "המהולל", בעל עקרונות נלוזים ונוקם במטופליו. אין לי ספק, ששכח כי נשבע את שבועת הרופאים. אדם רע ללא מצפון. המעוניינים בפרטים, ייפנו אלי טלפונית: 054/4547219 צר לי מאוד שהגעתי לרמה כל כך נמוכה עם הרופא הקטן שבנדון.

שלום, בתי ממתינה לאשפוז אצלו, והתור שלה כל הזמן נדחה ואין מענה מהמחלקה וגם צפי לאשפוז!!! מאוד מרגיז. אשמח לשמוע פרטים לגבי ההודעה שלך על ד"ר גור, והמלצות איך בכל זאת ניתן להגיע לאשפוז גם אם אין לנו את הקשרים והפרוטקציה שכנראה נדרשת לזה. תודה!

אני מכירה את טלי סבח- האנורקסית לשעבר שהגיעה ל19 קילו ויצאה מזה!! יש תקווה!!! היא טופלה אצל דוקטור גור, היא מספרת שהיא שונאתת אותו ולא סובלת את הבן אדם הזה- הואקר, אכזרי וחסר רגשות. הוא קושר אנשים ומאיים!! אני לא ממליצה ללכת אליו, היא לא יצאה מזה בגללו אלא מאי רצון למות ממש ברגע האחרון..

אני מכירה את טלי סבח- האנורקסית לשעבר שהגיעה ל19 קילו ויצאה מזה!! יש תקווה!!! היא טופלה אצל דוקטור גור, היא מספרת שהיא שונאתת אותו ולא סובלת את הבן אדם הזה- הואקר, אכזרי וחסר רגשות. הוא קושר אנשים ומאיים!! אני לא ממליצה ללכת אליו, היא לא יצאה מזה בגללו אלא מאי רצון למות ממש ברגע האחרון..

הילה, אני באמת רוצה לפתוח בתודה כנה, משום שהתשובה שלך מאד עודדה אותי. תמיד כשאני מדברת עם חברה שלי על הבעיות שלה אני מרגישה שאין לי כלים לענות או לייעץ, והתשובות שלך באות ממקום אמיתי ומזדהה - וזה מאד עוזר. הקראתי לה את התשובה שלך בהתרגשות, ואני חושבת שזה נתן גם לה ניצן של תקווה לגבי דרך פתרון הבעיות שלה. בקיצור - אני אשמח אם תוכלי להפנות אותי לקישורים לגבי התחום הזה שהזכרת - קינסיולוגיה מח אחד, ואיך מגיעים למטפלים מהסוג הזה. כמו כן הייתי רוצה לדעת איך ניתן ליצור קשר עם דניאלה גריין (היא גם מטפלת בשיטה כזו?) שהזכרת את שמה. אז שוב - תודה שמצאת את הדרך לתת יחס חם גם במסגרת כזו דרך האינטרנט.

ב"ה דניאלה גריין מטפלת בשיטה הקונבנציונאלית אין לי מושג מי היא מפני שלא התנסיתי אצלה אבל יש דיעות טובות, שווה לנסות אני שמחה על הבעת תודתך. אני מאוד משתדלת שזה יהיה מענה חם ואנושי. זה חשוב לי אכן כן מסרי לה שזה אפשרי לצאת מהפרעות אכילה. התנאי לכך היא דרך נכונה לא תמיד לא אני ולא את יודעות מהי, לעיתים אנו עוברים בשבילים, באזורים שלא חלמנו שנגיע אליהם והם חלק מהדרך לריפוי גם אם נדמה שלא תמיד רואים תשובה זמינה באופק. אני רוצה לחזק שמה שעזר לי יכול לעזור, יחד עם זה היא זו שתהיה מחוייבת לכך והיא זו שתהיה מכוונת לריפוי שלה מבלי להתבסס על אכזבות של עבר שהם לא יותר מתירוץ ללמה לא להמשיך לנסות. ומאחר והיא מנסה אז קצת על השיטה... קינסיולוגיה מוח אחד הינה שיטה עתיקה מאוד שבבסיסה היא מאגדת בתוכה חוכמות עתיקות שהצורות להן השתנו בכל העידנים והורכבו לאינסוף הגדרות שונות בשם, אך למעשה נשארו אותה חוכמה. החוכמה עליה אני מדבר במילים אחרות, מובנות יותר, מרכזת בתוכה את מה שנקרא במשפט אחד "חוק שימור אנרגיה".....מה זה אומר? לא פעם דיברתי על מה שמתגבש כאנרגיה בחלל הגוף.. בתאים השמורים .. בעור.. במערכת העצבים.. גזע המוח ותת ההכרה שהם בבחינת אזורים שמהם נוצרת מציאות של בן אנוש.. מה שמכונה דנ"א על פני האדמה כחיבור מלא ומאוחד למושג 'שמיים וארץ' שניהם חופפים והולכים יחידיו, מזינים זה את זה ומושפעים זה מזה. אדבר אפוא יותר על מחשבה שכן למחשבה יש מעין יונים שמשתחררים לקוסמוס מאחד לשני ע"פ תורת הכאוס ויוצרים את מה שאתם מכנים בשפתכם מציאות.. מחשבה זו אינה חייבת להישמע בקול מספיק שהיא צפה על פני השטח בראי שכלי זה או אחר הופכת להיות מעין דיאלוג סרק חסר שליטה בביטוי אוטומטי למדי בין עצמי לעצמי וכאן נופל 'חוק שימור האנרגיה' כנבואה שמגשימה את עצמה, אלא אם כן אתם, בני האנוש מחויבים לשינוי כל אחד עם עצמו ומתנגדים באופן שוטף להרגלים שלכם.. אז האנרגיה עוברת התמרה ומיד מחליפה את הזיכרון שלה למשהו שהוא בבחינת אור... הכוח הנעלה.. חיבור למקור... כאשר משתחררת מחשבה שהיא בבחינת הגדרה חדשה של תא שהופך להיות זיכרון שהופך להיות מציאות ....תהליך שהוא בבחינת מפגש הזרע עם הביצית.. שם נברא עולם שיהיה קשה להגדירו במלים מעבר למה שחקוק בתורת הביולוגיה, הפיסיקה והכימיה ...אלה הם סודות קוסמים שאינם אמורים להיות גלויים לכם כדי שיצר ההרסנות שלכם לא יהפוך להיות משהו שולט ברמת אל, שכן אלה נתונים בידי בורא אל עליון ואכן הוא כך! אך יחד עם זאת כן ניתנת לכם ההזדמנות להיתקן שוב ושוב. החוקים הקוסמים משאירים לכם תמיד את השרביט להפוך את החושך הזה לאור.. הרבה מעבר להשתלטות החושך בכם.. אמת שאין לערער עליה ואכן הוא כך! חיים שלמים נופלים כאשר אינכם מודעים לעוצמת האור שבכם.. לכוח שבזה ולרמת הבריאה ששרביט זו מעניקה לכל אחד מכם בן/בת אנוש שווים בני שווים.. למען יצירת מציאות שהיא בבחינת הגשמה מלאה של הפוטנציאל הנעלה שלכם שההכרה עימו נעשית ע"י הקשבה עצמית .. נאמנות לקול הפנימי והליכה בשביל מעבר לכל הפחדים.. המכשולים והסלעים שלרוב אתם מציבים לעצמכם מבלי שבכלל הם התכוונו להיות שם. קינסיולוגיה מוח אחד.. ברמת הגדרה וציור מטפורי היא למעשה אחת השיטות שמאפשרת מחדש איסוף עצמי ...את כל החלקיקים .. את כל הרסיסים שאתם ניפצתם בעצמכם מפאת ההרסנות שבכם.. מפאת השיעורים בזמן.. מפאת חוקי אנרגיה כאלה ואחרים שאינם תמיד בשליטתכם... היא מאגדת לאחד שלם מאוחד עם הבורא אל עליון ועם כל חלקי העצמי הגבוה.. היא מחברת שכלים.. היא מחברת תאים.. היא משנה ביוכימית את כל המבנה התאי שלכם, בני האנוש ומאפשרת לכם לכל אחד מכם לעשות שינוי וטרנספורמציה בסדר גודל ענק. כאשר מתבצע טיפול כזה .. כאשר מבצעים את שיטת התרגול מתלווים לכך כל המדריכים שנקבעו לשרת את בן אנוש מיום היוולדו.. מיום שבו חתם את ברית החיים הזו לזמן הזה, כל אחד מצוות ההדרכה הבין מימדי מחויב להפעיל חלק אחר בתהליך הזה ולהביא אתכם למצב של בחירה אמיתית ושליטה מלאה ונבונה על חייכם ללא יוצא מן הכלל.. יש כאלה שתוך כדי תרגול נשמתם עוזבת ומתחלפת לנשמה ששייכת לאותו ניצוץ נשמה שהיא בזמן מסוים נמנית מבין הנשמות שאמורות להמשיך את התהליך של החלק האחר שהתחיל אותו שהוא למעשה מי שאתם. אל בהלה על המילים האחרונות שכן ברמת הנשמה וברמה הפיזית אין זה מוות .. חשוב לי לציין שמה שמכונה נשמה .. היא לעולם אינה קטנה .. היא אינה מתאגדת רק בגוף אחד.. לעיתים אותה נשמה מתאגדת במספר גופים כאשר לכל גוף יש חלק אחר במשימה ההווייתית שלו ובתיקון הנשמה. נעזוב את אלה .. כי עובדה זו אינה הכי רלוונטית לנושא המדובר.. העיקרון בפעולת התרגול והגדולה שבכך נעוצה למעשה ביכולת לשנות גורל... לשנות קו מחשבה.. דפוסים.. תיקוני קרמה מציאות חיים. קינסיולוגיה מוח אחד והפרעות אכילה.... ובכן זהו נושא שמשבש את כל המערכת התאית.. הגדילה.. הצמיחה וההוויה של הנשמה שבאה לתיקון מאוד גדול ורציני. הפרעת אכילה יוצרת הגדרות וזיכרון בתאים של השחטה שברמה אנרגטית מנציחה מוות ממושך.. הנשמה הופכת להיות כלואה והיא אינה יכולה לתקן את עצמה וזה משהו שיוצר הפרעה אנרגטית חמורה ביותר.. להרבה מבני האנוש ששייכים לאותה ניצוץ של נשמה.. גם הם הופכים להיות מושפעים מכך .. מגיבים בהרסנות ובאינסטינקטים של השחטה מבלי בכלל להבין מדוע ברמת המודע, אפילו שהם לכאורה נמצאים במקום גיאוגרפי שונה .. הם מושפעים מכך באותה מידה בדיוק כמו המקור שמפזר את הזיכרון התאי והופך את זה למשהו בלתי נשלט של כוח הרס עצום והשחטה שאין מילים לתאר אותו בדיוק. דווקא מהבחינה הזו 'קינסיולוגיה מוח אחד' בגלל הגדולה שלה לזעזע את התאים ולשנות אותם .. את ההגדרות שלהם... את הזיכרון שלהם ..יכולה להתערב בדיוק במקום הזה שהנשמה הופכת להיות כלואה.. מאפשרת לה מחדש למצוא את השביל החוצה ולהחליט ולגבור על הנפש שכולא אותה כל הזמן.. במצב זה יהיה ניתן לנהל דיאלוג עם החלקים ההרסניים ולאט לאט להפחית משמעותי את תדר ההתפרצות שלהם.. במילים אחרות יתאפשר מצב שבו הפרעת אכילה תעבור למישור צדדי ועם הזמן למשהו מרוחק שאין לו הגדרה יותר בתאים.. ע"י כוונה ממוקדת של שינוי תפיסה ע"י הגדרות חיוביות חדשות על האדרת העצמי.. הזנת האגו .. שינוי דפוסי מחשבה ושחרור מטראומות של העברים. רק קינסיולוגיה מוח אחד מסוגלת ויכולה לשחרר נשמה בזמן .. לשחרר את התאים הפיזיים מזיכרונות כואבים שאינם משרתים יותר נאמנה אף אחד מכם ואכן הוא כך! זוהי מתנה שגילתם את היסודות שלה ואת הניצוצות שלה לריפוי.. בשיטה הזו גלומים הרבה מאוד סודות קוסמים שאפילו לא ידעתם... היא מחוללת ניסים והיא כלי עליון שיש להשתמש בו בתבונה. חשוב לציין שלכל נשמה, מה שאינו חדש לכם, יש מערכת חוזים וקרמות שעליה לעבור בשבילם ... במסגרת הזמן והגוף על פני האדמה או בכל מימד אחר שהיא בחרה להיות בו כדי לתקן את עצמה... לעיתים מחלה היא סוג של קרמה והתנסות שהנשמה מחויבת לעבור בשבילים שלה, על אף הנחרצות שהיא מסמנת לא אחת במסע הזה של ההחלמה ומובילה כביכול למוות של הגוף... הגוף משיל את עצמו נספג באדמה והתאים יוצרים מציאות חדשה.. שצורתה אינה ידועה מראש... גם אלה לא מתים באמת על אף שברמה האנושית תהליך זה נתפס כמוות. הנשמה משתחררת והיא יוצאת למסע אחר.. לשלב הבא מתוך רשימת החוזים שלה עם בורא אל עליון. אם נתמקד לצורך העניין בהפרעות אכילה.. הפרעות אכילה הן גם סוג של תיקון.. תיקון שבו הקורבן לכך מחויב ללמוד את ערכו העצמי והלמידה של זה היא בבחינת התיקון. השחטה עצמית שמובילה למוות מעידה על כישלון מסוים ובמילים אחרות על וויתור מוחלט על החיים .. לקיחת שליטה והתערבות שאין לה גיבוי ולכן השיעורים בזמן הופכים להיות בלתי נסבלים חוזרים על עצמם שוב ושוב כי הנשמה מחויבת לכך.. לחזור לכאן על פני האדמה.. לכן המוות שקורץ כידיעה מרגיעה שהסוף קרב ועומד בבחינת פתרון לכל התחלואים מסתכמת בצמד מילים פשוט 'הבל הבלים'!.. אין מוות ואין זו חדשה... לכן .. לימדו את השיעור הזה בסלחנות .. לימדו להעריך את עצמכם.. לימדו להיות נאמנים לעצמי הגבוה שלכם.. לימדו להזין את הנפש שלכם ואת הרוח שלכם במה שיעזור לכם בסופו של דבר להימנע מבריחה להרס עצמי והשתמשו בכלים שיש לפניכם. קינסיולוגיה מוח אחד ללא ספק כלי כזה .. קינסיולוגיה - מוח אחד כל אדם הינו בעל ניסיון חיים אישי, חוויות וקשיים אישיים, גנטיקה אינדיבידואלית שהינה ביטוי של זרם התורשה האינדיבידואלי של הוריו. האם ניתן להתאים לכל אדם טיפול אינדיבידואלי שיותאם לצרכיו ונתוניו האישיים ? האם יש טכניקה המאפשרת להביא בחשבון את כל אותן השפעות שעיצבו את האדם להיות מה שהוא בנקודת זמן מסוימת ? קינסיולוגיה הינה טכניקת טיפול המאפשרת לנו להיות בקשר עם רבדים אחדים בגופו ואישיותו של המטופל, להביא בחשבון את עברו הבריאותי והרגש י– חוויתי ולמעשה להתאים לכל אדם טיפול. כשם שאין מטופל אחד דומה למשנהו – אין טיפול אחד דומה למשנהו. הטיפול בקינסיולוגיה מכסה שלוש רמות התייחסות : 1. החלק הפיזי-גופני - מגע בריאות. 2. המוח האנושי ומיצוי הפוטנציאל שלו - קינסיולוגיה לימודית. 3. גישה ישירה לתת מודע בטכניקה הנקראת מוח אחד. ההתייחסות בשלושת ההיבטים הנ"ל הינה גישה הוליסטית אמיתית שמצביעה לנו על הקשר בין כאב פיזי לבין הדפוס ההתנהגותי-חוויתי שמנהל אותנו. שום "תקלה" פיזית איננה מקרית, אלא ביטוי למסרים המאותתים לנו שנתעורר למשהו. הקינסיולוגיה אינה מתייחסת ישירות למחלות של הגוף אלא לאדם בעל הגוף החולה. טראומות מהעבר (ינקות, ילדות) "יושבות" שם ואנו מסווגים כל מקרה דומה מן ההווה ומעוררים את הזיכרון והביטוי של אותן חוויות עבר כמו גירוי ותגובה. ברגע שאדם מודע לתהליך זה יש בידו את האפשרות לבחירה חדשה. בגישה ההוליסטית לא ניתן להפריד בין תא, ריקמה, איבר ומצב רגשי. אירוע כמו כישלון, עלבון, דחייה - יוצרים תגובה רגשית חזקה, ומאחר וכל תא הוא בעל תודעה וזיכרון, כך קורה שאנו מגיבים ממקום של שיעתוק העבר לטראומה של ההווה. כל מחלה מקורה בהפרעה בכח החיות, והסימפטומים הם רק התוצאה. על פי הקינסיולוגיה הטיפול בסימפטום משול לתיקון מחוגי השעון אשר נעצרו כאשר המנגנון הפנימי התקלקל. נושאים בלתי פתורים מצטברים כחומר נפץ. אם נהיה מודעים, נשכיל להפוך את הבעיה כקרש קפיצה לצמיחה. במוח אחד אנו לומדים לקבל את השיעור, במקום להלחם בו. כפי שאיבר שקפא מרפאים בקרח, אותו מפתח שנועל את הדלת הוא גם הפותח אותה. בכל מגרש משחקים החוקים ידועים – אך במגרש החיים איש לא לימד אותנו את חוקי המשחק. מוח אחד מהווה גישה המקבלת את הטוב והרע ומשתמשת בהם על-מנת להפיק מהמצב את הדברים הרצויים למטופל. הטכניקה הישומית הינה בדיקות שרירים. הגוף הפיזי, השריר, זוכר ומוציא מן המח ונבכי הזכרון והתת מודע את התשובות המתקבלות - אמת מוחלטת שלא תלויה בבודק או בנבדק. בדיקות שרירים אלה מאפשרות לבודק לסייע גם לילדים עם קשיי למידה וריכוז למצות את היכולות שלהם, לשפר קשיי קריאה, כתיבה, ריכוז, לימוד שפות ועוד ואינו מוגבל לתקשורת המילולית או לגילו של הנבדק. הקינסיולוג אובייקטיבי. הוא אינו מלמד, אינו מחנך ואינו דורש מהנבדק להשתנות. אני רושמת לך את האימייל שלי מפני שיש שתי כתובות שמטפלות בקינסיולוגיה שאני יודעת עליהן והן לא מעוניינות בפרסום אז רשמי למייל ואחזור אליך עם טלפון [email protected] עדי קינסיולוגיה 052537374891 אני לא טופלתי אצלה אבל היא מקצועית מאוד לטלפונים האחרים צרי עימי קשר דרך מייל עוד מישהי שהיתה בולמית לשעבר ויצאה בזכות עצמה פתחה סדנאות להרזיה הוליסטית ונשמע שהיא עושה חיל בתחום שמה אריאן לב 0508871767 04837884 אדית דיטה דניאל הומאופטית, היא עצמה עברה בשבילים של אנורקסיה בולימיה ועד לכאן חזרה. מטפלת טובה ואחראית 03-5165923 אם היא תרצה לשאול אותי שאלות היא מוזמנת 0545298599 המון אהבה וברכת הצלחה לשתיכן הילה :-)

שלום לכולם! קוראים לי דנהב, אני בת 14 בקרוב מאוד וחשבתי שכאן זה המקום בו אני יכולה לקבל תשובות לכמה שאלות. לפני מס' שבועות אופיינתי כאנורקטית (42 קילו על 166 ס"מ). מאז הייתה לי ולאמא שלי פגישה עם עובדת סוציאלית שהפנתה אותנו לפגישות עם פסיכולוגית ותזונאית. מאז השיחה עם העובדת הסוציאלית החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים וחוזרת לעצמי. אני מתקדמת יפה והצלחתי לעלות בערך 2 קילו. האמת, אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני צריכה להגיע למשקל הקודם שלי, כ-52 קילו. יש לי מס' שאלות שאני מאוד מקווה לקבל עליהן תשובות: מאז ה"דיאטת כסאח" לא קיבלתי מחזור (כבר 3 חודשים). אני מודעת לבעיה,ויודעת שזה בגלל האנורקסיה, רק רוצה לשאול אם יש מצב שאני אחזור לקבל? מה צריך לעשות כדי לקבל שוב? אני ממש מודאגת... מצפה לתשובה, דנה

ב"ה כדי לקבל שוב את המחזור החודשי יהיה עלייך להמשיך להזין את עצמך ולבנות רקמת שומן מספיק דשנה כדי שהוא ישוב. זה יקרה לבד ברגע שתעלי בברכה. אל דאגה, אם כי התנאי לשיפור תלוי בהזנה שלך. אם תרצי לכתוב ולהיתמך את יותר ממומזמנת המון אהבה בהצלחה למעלה.... :-) הילה

כ"כ כיף לקרוא סוף-סוך הודעה של מישהי שלוקחת את עצמה בידיים. חזקי ואמצי וצעדי לעבר הבריאות בראש מורם. רוב הסיכויים שהמחזור שלך יחזור ברגע שבגופך יהיו די רקמות שומן. זה כמובן אומר שאת חייבת לעלות במשקל, כי את רזה מאד, מאד, מאד. נשמע שאת בדרך הנכונה! בהצלחה!

שלום, אני בת 25. אני שוקלת 41 קילו. גובהי 1.60. אני סובלת מהקאות ובחילות מידי יום. אין לי תיאבון בכלל (תפוח, בננה, פרוסה אחת ליום). ניתן לי בתור טיפול - רסיטל 20 מ"ג ליום + פרפאנן 4 מ"ג ליום. שאלותיי הן: 1. האם ישנה האפשרות לטפל בחוסר התיאבון, ההקאות והבחילות ללא תרופות פסיכיאטריות? 2. האם הטיפול התרופתי שניתן לי הוא הטיפול היחיד או שישנה חלופה נוספת? בתודה מראש פדידה

האם את רוצה להקיא, או שזה בא מעצמו? האם חוסר התאבון מלווה במצב רוח רע, שינוי בהרגלי השינה או שאת לא רוצה לאכול?

ב"ה פדידה יקירה ואהובה אם את מכוונת עוד ועוד לחידק הרזון סביר להניח שהוא מכניע אותך וזה לא קשור בתרופה או בנוסחאת פלא שתוציא אותך מזה,...האם יש לך שאיפה להיות רזה יותר ויותר ואת כאילו אומרת שאת סובלת מבחילות, כי זה בהחלט סימפטום נפוץ בהפרעות אכילה מתוך התנגדות להיות כנה קודם כל עם עצמך לגבי הבעיה שיש לך אני לא יודעת אם את מגדירה נכון את הבעיה שלך ואם את מוגדרת כאחת שסובלת מהפרעות אכילה במידה וכן תרופות פסיכיאטריות עוזרות בלבד!!!!. הן לעולם לא פותרות את הבעיה. דווקא בתחום האלטרנטיבי יש משלים טוב מאוד לעניין אני מכירה פסיכיאטר שמשלב אלטרנטיבה בצד התרופות ואם תרצי אוכל לתת לך מספר. יהיה שווה להיעזר בו גם בגלל שהוא מאוד מנוסה בתחום מעבר לזה שבלי שום קשר לשום דבר יהיה כדאי לך להיוועץ בגסטרואנטרולוג מומחה לעניין ולשאול בעיצתו לאלטרנטיבה איזה שלא תהיה יכולה להיות תשובה נפלאה עבורך ויעילה למדי. השאלה אם את מקיאה באופן רצוני או לא...אם כן רק החלטה פנימית תעצור את העניין. אם לא אולי יש פה בעיה רפואית שהיא מעבר לבעיה נפשית. ברור שבחילות והקאות נגרמות כתוצאה ממשהו נפשי ומקושי רב בעיכול רגשי ונפשי זו הסיבה למעשה שבעיה כזו מתעוררת. זה מגיע לפסים פיזים כאשר החנקת הרגשותהופכת להיות קיצונית למדי. ככל שתביאי לידי ביטוי את הרגשותשלך, התחושות שלך, הרצונות שלך במילים כלפי חוץ עם הדגשה לחוץ!!!! הצורך לדחות ייעלם עם הזמן ועם התרגול כמובן. לא אמרתי שזה קל אך זו בהחלט הדרך .. בהצלחה והמון אהבה הילה

שלום הילה, יש לי חברה בת 25 שעברה הטרדה מינית מאביה כשהייתה קטנה וכתוצאה פיתחה בולימיה. לפני כשנתיים עברה טיפול פסיכולוגי שלווה בתרופות אנטי דיכאוניות ואנטי בולימיות.מצבה התייצב בעזרת הטיפול והתרופות, אך הטיפול הופסק וכן לקיחת התרופות, ותופעת הבולימיה חזרה על עצמה בשנית. היום, היא החלה טיפול פסיכולוגי חדש וכן לקיחת התרופות, אבל אני חוששת שהטיפול לא יפתור את הבעיות שלה. רציתי לדעת אילו מסגרות נוספות או דרכי טיפול קיימות לנושא הבולימיה בהקשר של הטרדה מינית. כמו כן רציתי לדעת האם ייתכן מצב שהיא תצטרך לקחת תרופות כל החיים ואיך זה ישפיע עליה. דבר נוסף - האם יש לך עצה כלשהי לגבי איך אני יכולה לעזור לה או למנוע ממנה את ההקאות. תודה...

לפנות לטיפול - זה בטוח אני פניתי לדניאלה גריין - כתבה את הספר נשים ואוכל.. מעולה עזרה לי להחלים לחלוטין ברוך השם..יש תקווה ענקית הכי חשוב לתמוך בה ולעזור לה להקשיב לה ולהתמיד בטיפול בהצלחה טלפון דניאלה- 0522-99-22-648

ב"ה הטרדה מינית והפרעות אכילה תמיד נוגעות לליבי, משום שגם אני היתי קרבן לכך גם לפסיכולוג שלי ולפסיכיאטרית שלי הודעתי חד משמעית שהתרופות והטיפול הקונבנציונאלי אני אישית נגדו. זכיתי למטפלים שהם לא קונבנציונאלים ובדיחה היא שהם למעשה מטפלים בכלים קונבנציונאלים לגמרי. הסיבה שזה עבד נעוצה בכך ששניהם רוחניים מאוד וידעו כיצד לנתב אותי בדרך שלי אני לא בטוחה שיש הרבה מאוד מטפלים מסוג זה, שיהיו מסוגלים להביא אותך להתנסות מעשית שתהיה יעילה עבורך. יש בהחלט אבל הם מעטים משום שמעט מאוד מעיזים להתבונן פנימה ולעשות עבודה עם עצמם ולכן גם הטיפול מוגבל מהבחינה הזו. זו דעתי בכל אופן ואני לא מתכוונת לעשות פה שידוך או פרסום, כי זו לא המטרה אני מאמינה שכולנו מגיעים בסופו של דבר למה שנקבע מה שכן אחרי הרבה מאוד זמן של התנסות שלא הביאה אותי לפתרון הבעיה במסגרת הפסיכיות לכל גווניה שכן היתה מסגרת תומכת בלבד (שזה בהחלט גם משהו... עדיין רחוק מלפתור את הבעיה...) הגעתי לקינסיולוגיה מח אחד....נשמע כמו שם של מפלצת היא בהחלט תותחית בלפתור כמעט כל בעיה הבעיה היא שיש דברכזה שנקרא התנגדות לשינוי ועם חלית בזה סביר להניח שבתת מודע שלך תתנגדי לכל מה שיהיה עשוי לעזור לך וזה חלק מהתהליך לתשובה לא כל מטפל קינסיולוגי יכול לפתור בעית אכילה התרגול חייב להיעשות במיומנות עד כדי להצליח לפצח את העניין וזכיתי להכיר קבוצת אנשים שאכן חוללו פלאים באמצעות אייפק קינסיולוגיה מח אחד וזה מה שלמעשה הביא אותי למצב שהיום אני כותבת לכם מצד אחר אני כבר לא חולה סופנית אני כבר לא מקיאה אחרי שהקאתי כמעט כל חיי אני גם אומרת כמעט בוודאות מוחלטת שלא אחזור לשם לעולם ואומרת כמעט מפני שלעולם אין לדעת מה יהיה אבל אם זה תלוי בי (וזה תלוי!!!!) לא אחזור לשם לעולם!!!!!! ומתוך התנסות וידיעה מזה זה אומר מכל צד של המתרס אני כותבת לכם ואני בהחלט הייתי רוצה שיהיה מודעות לשיטה מפני שהיא לא מוכרת וחבל שזה מתפספס. אני הבנתי שגם דניאלה גריין מחוללת פלאים, אז יש בפניך עוד כתובת לא מבוטלת להיוועץ בה. אם תרצי לשמוע על הקינסיולוגיה אשמח לצרף לך קישורים בנושא. רק חשוב להדגיש שזו שיטה אלטרנטיבית אבל יחד עם זאת מדעית לגמרי ברמה עובדתית. לגביך ומה אתיכולה לעזור אני מניחה שאחד הדברים שעזרו לי בתהליך היא האהבה חסרת תקדים של כולם כולם היו שם איתי ברמות שאני לא יכולה לתאר, שכאילו עוד שניה אובד להם אוצר...25 שעות היו שם ונתנו כל מה שרק היה לתת. לא זכיתי לאהבה הזו ממשפחתי ואולי זה מה שעיכב את ההחלמה ואולי לא עדיין זכיתי לחוויה וזה מה שחשוב כך הם התיחסו אלי אהבה ללא תנאי כמובן כמו כל אחת שיש לה הפרעת אכילה, התנגדויות לחום ואהבה הן כמעט כמו טבע שני. עדיין על אף ההתנגדות שלי זה עבד וזה ריפא בי המון חלקים חולים והדהד בי חזק יותר ויותר את הרצון להחלים ולעשות למען זה. אוזן קשבת תמיכה כמה שפחות דיבורים על אוכל ועל מראה חיצוני הרבה חיבוקים ו"אני אוהבת אותך"!!!!לומר לה אם כמובן את מרגישה כך. בהצלחה אם תרצי לשאול עוד אתיותר ממוזמנת המון אהבה הילה

תוכלי לשלוח לי שוב את הטלפון של דניאלה גריין כי נראה לי שהיתה ספרה מיותרת.... תודה על ההתייחסות.

שלום, אני חוששת שאחותי בת ה 22 אנורקסית. מהם הסימנים לאנורקסיה? איך ניתן להיות בטוחים? והאם יש דברים שאני יכולה לעקוב אחרייהם כדי לבדוק את חששותיי? היא רזה מאוד, הלחיים שלה מוכנסות פנימה..היא נראית כמו מקל וכל הזמן אומרת שהיא שמנה... אני פוחדת.. אנא עזרו לי, תודה.

יש בעיה עם בת 22 שלא רוצה עזרה. ניסיתם להפנות אותה? מה היא אומרת ? תתקשרי להתיעץ עם איש מקצוע, רופא , יש מרפאות להפרעות אכילה בכל הארץ .

ב"ה האם תמיד היא היתה רזה??? זה שהיא אומרת שהיא שמנה ומוטרדת מכך בהחלט מעיד שיש לה בעיה ואולי אנורקסיה נסי לבדוק אם אחרי ארוחה (אם בכלל) היא הולכת לשרותים או "להתקלח" נסי לבדוק אם היא זורקת אוכל, מחביאה.... אם היא מביטה יותר מידי במראה ובוחנת את עצמה בשפיטה יתרה האם היא נשקלת לעיתים תכופות האם היא אוכלת לבד בכל אופן אלה מן הקמצוץ שיכולים להדליק נורה אדומה במידה ואת מרגישה שמשהו לא תקין שתפי את הוריך בעניין וגשו לטפל בכך במהרה. נסי לשקף לה שיש לה בעיה ועל הסכנות שיש לכך במצבים קיצוניים למדי כשזה מגיע לשיא כמו ששושי אמרה יש הרבה מאוד מרכזים בארץ לטיפול בבעיה וחשוב לטפל בהקדם!!!!! כי ככל שהזמן עובר זה מחמיר יותר ויותר הציעי לה להיכנס לפורומים של הפרעות אכילה אני מניחה שבתוך תוכה היא יודעת מה זה אבל חשוב שהיא תקרא על הסכנות שיש לכך העניקו לה הרבה אהבה ונסי להציע לה ללכת עימה לקבל עזרה כדי שאולי זה יהפוך את זה ליותר קל. לפני כן יהיה עליה להכיר בכך שיש לה בעיה ויש לי תחושה שיש לה חשוב לזכור שאם היא לא תכיר בבעיה לא משנה מה תעשי, שום דבר לא יעבוד לכן חדדי לה אתהמודעותלגבי העניין בעדינות ובזהירות רבה הימנעי מאימפולסיביות והצהרות גרנדיוזיות לגבי העניין כי זה עשוי להרחיק אותה ולגרום לה להתנגד תני לה לעכל את העניין וקרבי אותה כמה שיותר להכיר בכך במידה ואכן יש לה בעיה מומלץ להיוועץ עם אדם מתמחה בתחום כדי לאבחן אותה סופית וגם כדי שתוכל לקבל עזרה מתאימה. אני מקווה שדרכה תצלח וגם שלך אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול המון אהבה הילה

שלום לכולם לפני מספר שבועות נפגשתי במקרה (או שלא) עם בחורה מקסימה, שכולכם כאן כבר מכירים - הילה. מתוך חיבור לא מודע בין שתינו, ועניין הדדי שנוצר במפגש בינינו, גילינו שלא סתם נפגשנו, ולא סתם נמשכנו זו לזו. לשתינו יש משהו משותף, יש לנו גם עם רובכם כאן באתר - שתינו סבלנו מהפרעות אכילה. אני סבלתי מהפרעות אכילה כל כך הרבה שנים שאני אפילו לא יודעת מתי זה התחיל. בהתחלה זו היתה אנורקסיה (שכמובן, לא ידעתי שזה מה שהיא היתה), ואחר כך עם השנים הפכה האנורקסיה לבולימיה. בזכות טיפולים שעברתי, והרבה עבודה שעשיתי ואני עדיין עושה עם עצמי, אני שמחה לומר שאני לא סובלת יותר מהפרעות אכילה. זה כבר לא ISSUE בחיים שלי, למרות שמעולם לא האמנתי שזה בכלל אפשרי. היום אני יכולה להשאיר עוגייה בקופסה בארון וללכת לישון בשקט בלי לשמוע אותה קוראת לי כל הלילה - אני מניחה שלחלקכם ההרגשה הזו מוכרת, ולכן גם תחושת ההישג. אדם מבחוץ, שלא סבל מעולם מהפרעות אכילה, לא יוכל להבין את הנצחון הזה שלי על העוגייה. לכאורה אני אדם בוגר ואינטליגנטי, אבל עוגייה כזו קטנה יכלה בקלות להוציא אותי משלוותי עד שבסוף היתה מכריעה אותי והייתי אוכלת אותה, ובדרך כלל גם מקיאה אותה אחרי... אי אפשר להסביר למי שלא עבר את זה את הסבל היומיומי ההתעסקות המתמדת באוכל. לא משנה מה עשיתי, לא משנה עם מי הייתי מהשנייה שקמתי ועד הרגע שהייתי הולכת לישון (ולפעמים אפילו מתוך שינה) התעסקתי באוכל ובאיך אני נראית - מה אני אוכל, מה אכלתי, כמה אכלתי, איך אני אקיא... תסכול שלא נגמר. לפעמים זה נראה שאין מוצא, שאין סיכוי לצאת מזה לעולם. אבל זה אפשרי!!!! זה קשה. זה מאבק. זו מלחמה יומיומית. אבל זו המלחמה שלנו על החיים שלנו. בגלל זה אסור לנו לוותר!!!!! לעולם!!!! מהמקום של מישהי שעברה את הסבל הזה, והצליחה לצאת מזה למרות הייאוש העצום, עזבתי את המקצוע שלי ועברתי לטפל באנשים. זכיתי לא רק בחיים שלי מחדש, בזכות הבחירה שלי, בגוף שלי ובבריאות שלי, זכיתי גם לעזור לאנשים, להעניק להם תקווה, לאפשר להם להתחיל לבחור, ללמוד לאהוב את עצמם, להבריא את עצמם מחדש. זה אפשרי!!! אני כאן בשביל כל מי שזקוק - למילת עידוד, לחיבוק חם, להחזיק את היד. אל תאבדו תקווה, לעולם!!! לא משנה כמה קשה זה נראה. זה אפשרי, וזה שווה את המאמץ - זה הכוח הכי חזק שלנו - הכוח לחיות את החיים המאושרים שמגיע לכל אחד מאיתנו. המון אהבה מחזקת את כולכם ליאת

ב"ה וואוו כולי התרגשות איזה יופי שכתבת, חיכיתי לזה ולא היה לי ספק שעוד תכתבי את אכן מדהימה וזה מרגש אותי לקרוא את כל מילותיך ויותר מזה זכות גדולה עבורי היתה לפגוש בך כך "במקרה" אני מצטערת על כל השנים של הסבל אבל יש מה שנקרא ייעוד וכאמור לא במקרה שתינו יודעות שאין מקרה ואני מניחה שזה משרת את שתינו נאמנה במה שבחרנו לעשות עם זה נכון להיום אני אוהבת אותך ואת מוזמנת להיות פה וליצור קשר מתי שאת רק רוצה ישר כוח אהובה המון אהבה יפה שלך הילה:-)

ב"ה נשיקות :-)

מזמן לא היה לי יום מיואש כמו היום. פשוט סתמי. אין ממש סיבה לזה, ואין לי יותר מדי על מה לבכות, בגלל זה הדמעות גם לא באות, וסתם נשארת הרגשה מעיקה. מה שמפחיד קצת הוא שבכלל לא חשבתי באובססיביות על האוכל היום. כי פתאום חשבתי על מה שמפחיד אותי באמת. מה שמפריע לי באמת. וזה יותר כואב מלהתעסק באוכל... בינתיים לפחות. דברים שמפריעים לי ביחסים שלי עם אנשים, דברים שקשים לי בבית עם אמא, חששות מהטיול שעוד מעט אני יוצאת אליו, תהיות לגבי הבחור של חיי... והכל נראה גדול ומאיים. ואני לא בורחת אל האוכל. שמצד אחד זה נשמע מאוד טוב, אבל מצד שני - פתאום כל הדברים נופלים עליי בצורתם האמיתית.... אני יודעת שצריך סבלנות, ושאני צריכה להיות חזקה, אבל אין לי אנרגיות. אין לי כח להחליט החלטות. אפילו לעצמי לא בא לי לכתוב, אז אני כותבת לכם, אנשים שאין לי באמת מושג מי אתם ומאיפה אתם.... אנשים שלא באמת יודעים מי אני ואיך אני... הכי קל - כי הרי אתם לא תוכלו לבקר אותי ולספר לי על עצמי. אז תודה שיש לי את האופציה.

ב"ה נועם יקירה את צודקת זה בדיוק העניין כשלא מתרכזים באוכל או בחישובים או באיך שאני נראית או באיזושהי הסתרה כזו או אחרת שעולה על דעתך מלראות את מה שבאמת מציק לך אז באמת מתחילים להרגיש וזה כואב הרבה פעמים אפילו שזה כואב יש בזה משהו מאוד אופטימי את יכולה להתבונן בכאב ולראות שאת לא נשברת ושיש מקום לחוות להבין ולהתחזק מזה על כל מה שזה אומר בעיני להרגיש מעיד על אומץ רב הרבה יותר מאשר לברוח להפרעת אכילה מוכרת שהיא לא כלום יותר מאשר הסתרה שרק מרחיקה אותך מלדעת ולהבין מה באמת כואב לך או מציק לך ומה את יכולה לעשות ביחס לעניין אם בכלל. אפילו שאת לא מכירה אותי או כל אחד אחר פה את כותבת את כותבת לעצמך כתיבה היא כלי והיא בהחלט יכולה לשקף לך מה את מרגישה ומה נכון לך לעשות ביחס לעניין זה או אחר שמציק לך רמז קטן כשאנו נוטים להסתכל על הכל בגדול, זה הופך להיות מאיים ומפחיד היתי קוראת לחלק הזה "היצ'קוק" (במאי סרטי האימה של פעם) שחי בתוכנו ואחראי להפחיד אותנו עם הרבה תחכום שאפילו את לעצמך מתלבלבלת לא לדעת שזה עתה יצרת במוחך סרט אימה ולזכור שסרט תמיד אפשר למחוק אנו כל יום יוצרים סרטי אימה בתוכנו ואנחנו בכלל לא מודעים (רבים מאיתנו) שום דבר מזה עוד לא קרה באמת לכן אל תחליטי מה שכן יכול לעזור לך הוא לחוות ומתוך חווייה, להיות קשובה היטב מה קורה לך , מה את מרגישה ורק אז להחליט כל רגע הוא רגע חדש ולא תמיד צריך לדעת.... יותר מזה, רב הזמן אנחנו לא יודעים ואם תהיי מסוגלת לחיות אם זה בשלום בלי להפחיד את עצמך בידיעה שאת לא יודעת והרגע יעשה את שלו עבורך הכי טוב שרק אפשר...אז הרווחת ובגדול! המון אהבה יפה תעשי לעצמך טוב תהנייייייייייייי ליל מנוחה :-)

הילה! איך אני יכולה להפסיק את הנישנושים הליליים..?! אני חוזרת מהעבודה לפעמים ב23:00, והיה לי יום ארוך בעבודה מעייף מתיש נפשית... בדרך כלל זה מלווה בכאבי בטן.. יש כאלו שאומרים כאבי ראש, אצלי זה הבטן! זה ממש נורא.. אני מתנפחת... קשה לי לתפקד...! ואז אני באה הבייתה היא כאילו קצת נרגעת אבל יש לי את התחושה שאני חייבת משהו מתוק דחוף בשביל להירגע.. ואז אני מסוגלת לנשנש עד שהיא שוב כואבת.. ומחר אני צריכה לקום ב5:00 שוה לעבודה! והיא תכאב שוב.. ואני אתעצבן... ואמנע מעצמי לאכול עד שהיא תכאב עוד יותר... ואז בכלל יהיה לי קשה לאכול, כי היא לא תצליח לקבל את האוכל.. ואז כל היום שלי יסתובב סביב נושא האוכל! אני שונאת את המעגל הזה! ואני לא מצליחה להפסיק את זה..! וגם רשמתי לך בהתחלה אני שוקלת רק 33 קג על 143 סמ, כאילו שזה לא נורא אם אני מנשנשת, כאילו יותר טוב אשמין. אני לא רוצה! אני חושבת שאני מפחדת מזה.. הייתי מתה לראות את הבטן שלי שטוחה איזה יום אחד ולא נפוחה! תודה חמודה על העזרה שלך, את מדהימה כל כך טוב לי שענית לי אז שתפשוט כיף להוציא את כל מה שאני חושבת כי אני יודעת שמבינים אותי! תודה לילה טוב!

ב"ה באופן מבוקר ומסודר אין קיצורי דרך את מנשנשת כי לא אכלת מזין במהלך היום את מנשנשת כי תוסיפי לזה שאת חוזרת עייפה מאוד אח"כ את אוכלת....תקני אותי אם אני טועה את נעשית עירנית יותר ואני לא בטוחה שהשינה שלך רגועה. לכן חשוב שתקפידי לאכול במהלך היום אם את מאוד רעבה תאכלי כשאת חוזרת שתי פרוזות לחם מקמח שיפון מלא וזה אמור להשקיט את הרעב שלך. תלעסי את זה לאט אם עדיין תהיי רעבה סביר להניח שאת באמת רעבה כי את בהרעבה או שאת פשוט רעבה למשהו אחר??..... בהצלחה נשיקות הילה :-)

הי הילה! שוב תודה על המענה שלך! את צודקת בכך שאם אני מנשנשת אני מרגישה עירנית יותר... איך שהוא גם כאילו רגועה יותר.. משום מה המתוק מרגיע אותי כאילו.. הבעיה היא שבדרכ אני לא מרגישה רעבה.. רק במקרים שקמתי ממש מוקדם בבוקר כמו 5 אז אני אהיה רעבה אחכ אבל זה מין רעב כזה שאני לא מצליחה להשתיק אותו... כי כל מה שאני אוכלת הבטן ממש כואבת.. עוד בעיה היא שאם אני אוכלת לחם זה ממש מכביד עליי מעייף אותי! מוזר נכון...?! אני ממש מנסה לאכול הכי לאט שאפשר וללעוס כמה שיותר.. אבל לפעמים זה כל כך קשה כי אין לי זמן ממש.. ואז אני מתחילה לחשוב מחשבות כמו אולי לוותר על ארוחה ובעצם אני מכריחה את עצמי לאכול משהו...אבל שוב המשהו הזה בדרכ גורם לכאבי בטן, והיא מתנפחת... אוי והשינה שלי מה זה דפוקה... יש לי סיוטים חבלז! דיברתי על זה כבר עם הפסיכולוג.. אני מקווה שלא עם הזמן זה ישתפר.. כי ממש בא לי שכל זה יפסיק.. זה מקשה עליי את מהלך היום.. וזה מכניס אותי למצבי רוח נוראיים... תודה חמודה לילה טוב!

באיזה מצב דרוש אישפוז לאנורקסיה-בולמיה?? במה זה תלוי?

ב"ה לעניות ודעתך את לא מספיק רזה? כי אולי אם את לא רזה אז אין לך בעיה עם אוכל או דימוי עצמי???.... או ??? או ??? כי מה בדיוק???? לפני האשפוז היתי רזה מאוד אבל לא הגעתי לשיא רק אח"כ הוספתי להגיע לעוד "שיא" פחדתי שיחשבו שהכל טוב אם נאי לא רזה כמו שאני רציתי להיות מיותר לציין שאנשים בריאים בנפשם רואים את הרזון אחרת ממה שאני בדיעבד לאחור או את רואות מיותר לציין היה שלפי הממצאים ומה שהם ראו בפועל המצב היה רחוק מלהיראות טוב בד"כ בולמיות אומרות שאם הן לא רזות מספיק אז אין בעצם סיבה או טעם להתאשפז כי זה כאילו אומר שאין בעיה לא כי אין אלא יותר כי זו החוייה האישית שלהן, זה לא מספיק רזה שווה לזה שזה לא מספיק טוב, לא מספיק נחשב בד"כ אם את מספיק כנה עם מה שקורה איתך ואת עונה על מרבית הסימפטומים שבהם למעשה לוקה מופרעת אכילה איזו שלא תהיה הם ממליצים לאשפוז. זה יכול להיות צומות דיאטות מחשבות על אוכל, קלוריות וספורט באופן אובססיבי מחשבות אובססיביות אי יכולת לאכול בחברותא אכילה בסתר זלילות ובליסות בלי סוף השמנת יתר הקאות מרובות שימוש בלקסטיבים בלתי מבוקר ומוגזם למדי עליות וירידות במשקל לשני הקצוות נשירת שיער רזון חולני שיעור יתר שיניים מתפוררות כולל סדקים וגוון צהבהב שבירת שיניים מזרם חוזר (הקאות בלתי רצוניות כתוצאה מהקאות מרובות) עור צהבהב בלוטות נפוחות נטיות אובדניות איבוד המחזור מחזור יתר דכאון ואי יכולת לתפקד מספיק שיהיה לך חלק מזה וימליצו לך להתאשפז ועל הנזקים אני כבר לא מדברת אגב, לי עד היום יש בעיה מאוד חריפה של דלקות נשנות וחוזרות בסינוסים זה נגרם כתוצאה מהקאות של 16 שנה רוצים שאני יעבור נתוח אני מנסה לפתור את זה בדרכים אחרות אבל הקאות של שנים יכולות לגרום להרבה מצבי זוועה חלק מהתלנות של מי שבא לאשפוז הרבה פעמים הם כאבי ראש עזים אני זוכרת שבאשפוז הרבה מאוד התלוננו על זה בגלל הפסקה של ההקאות זה עובד על העצבים חזק ולכן מתעורר הכאב נעילת לסתות בלגאן מזעזע!!!! והרבה הרבה כאבי ראש לוקח הרבה זמן עד שיש שיפור בעניין אם את באה לקבל עזרה שואלים אותך שאלות מכוונות ואם את מספיק כנה ומצביעה על בעיה כלשהי ביחס לעניין ממליצים לך על מסגרת טיפולית שהיא לרב במסגרת האשפוז המון אהבה יפתי שבוע טוב :-)

מקווה שאראה אותו היום או מחר מוקדם בבוקר כי הצבא מחכה לי... אוהבת!

ב"ה אני מתנצלת, פספסתי אותך שתהיה לך משמרת נפלאה המון אהבה יפה הילה

המון זמן לא הייתי בפורום כי הרגשתי שאינני אתרום לאף אחד.. אתחיל בזה שהשמנתי המון!! אלוהים למה אני משמינה?? בצורה אוף כל כך נמאס לי מהכל אני מרגישה לא טוב מצב הבריאותי בשפל... כנראה הגוף מתנקם בי בכל השנים האלה(10 שנים) עכשיו הכל חוזר אליי כמו בומרנג כל דבר הולך ונעשב יותר קשה קהש וקשה יותר ראיתי תמונה של מישהי מעל 100 קילו ואני הרגשתי ככה כאילו אני נראת ככה ואני מול המראה ורואה את עצמי כך שמנה ואז אני עולה על המשקל ובכלל אני לא שוקלת 100 קילו אפילו לא קרובה למה זה קורה לי פתאום?? התחלתי לשקר לעצמי בעיקר נגיד שאני משקרת להורים לחברים לחבר לחברות ולכולם אבל למה לעצמי הריי אני אנוכי מכירה את עצמי את ה"שיגעון" ואת כל מה שמסביב הריי אני יודעת מתי אני מרעיבה את עצמי מתי אני מקיאה מתי כל העולם נופל ומרגישה אנוכי לבד ולא אכפת לי פשוט מכלום אז למה ברגעי משבר אני פשוט נוטשת את עצמי במקום לעזור לעצמי אני אומרת שהכל טוב הכל מצויין..אין דבר מאושר ממני עליי האדמות רק אני דניאלה הקטנה שוב...דניאלה הקטנה שוב יוצאת החוצה ואומרת שהכל טוב הכל מצויין ין שום דבר חריג ... בכל מקרה אני לא הייתי כאן כי אני במשך היום בבסיס וגם אני בטיפולים עקב בעיה בריאותית.. שנוצרה לי כנראה מהמחלה הנוראית הזאת.. אז אני מתחילה השבוע טיפול חדש ואני מקווה שזה הסיום של הבעיה כי אם זה לא יצליח אני אצטרך טיפול יותר מורכב ובעל כוחות יותר מהטיפול הזה.. בקשר לטיפול המחלה אינני יכולה לקבל בגלל מסגרתי הצבאית ואין לי איך לטפל בבעיה אבל אני אוכלת טוב לשם שינויול א200 קלוריות ליום כמו לפני חצי שנה שאפילו 200 קלוריות לא היה בתפריט שלי.. אוהבת דניאלה שבת שלום

מה קורה מתוקה? איך בצבא... לא אמרת שלקחת את עצמך בידיים קצת לפחות...תנסי לא להרוס את זה...תנסי להמשיך... מקווה שיהיה יותר טוב...ובהצלחה בבדיקות... אוהבת מעיין

ב"ה את יודעת מה אני חושבת ואני מציעה לך לפנות במסגרת הצבא לטיפול אם תרצי אני אסביר לך מה לעשות המון אהבה יפתי שמרי עלייך :-)

הילה... היי יש לי בעייה, יצרתי קשר עם עובדת סוציאלית שמתמחה בהפרעות אכילה והיא מצאה לי פסיכולוגית שמטפלת בהפרעות אכילה קרוב לאיזור מגוריי ויצרתי איתה קשר הסכום שהיא דורשת הוא יותר מידי יקר ( 350 ש"ח לפגישה ).. אני יודעת שזה לא יגמר בפעם בשבוע כי התחלתי להידרדר שוב והפעם נראה לי שהמצב נעשה יותר קשה ואין לי שום שליטה על המצב.. טוב, בהתחלה אמרתי לפסיכולוגית שאני מוכנה לנסות ובפעם השנייה שהיא התקשרה נלחצתי וחטפתי התקף חרדה כמו שקרה לי לפני הפגישה הראשונה שלי בתל השומר והתחלתי להמציא לה כל מיני תירוצים ואיך שהוא הצלחתי להתחמק ולא לקבוע איתה פגישה.. אני לא מסוגלת להתמודד עם הבעייה שלי לבד ושכבר יש מי שמוכן לעזור אז אני לא מסוגלת לקבל את העזרה שלו.. בא לי למות .. מעיין

עד שלפחות קיבלת את האומץ הראשוני תלכי על זה...אל תחשבי יותר מידיי פשוט תלכי ותגיד על החיים ועל המוות...בהצלחה לך...

היי.. זה לא קל, בחיים שלי לא סבלתי מחרדות ופה אני מרגישה שהפחד גובר יותר ויותר. תראי, להוציא סכום כסף על משהו שאני לא בטוחה שיכול להועיל לי לא כדאי בכלל בעוד שזה מביא אותי למצב של לחץ ופחד וזה גם משפיע עליי בחיי היום יום, אני כרגע בוויכוחים עם הרופאה שלי אם כן להתאשפז או לא ( למרות שזה הדבר האחרון שאני יעשה ).. בכל אופן תודה לך.. מעיין

ב"ה :-) הרבה חיוכים ושמחה בלב גם אם לא כל כך מתחשק נשיקות :-)

הילה.הבטחת לתמוך בי.למה את לא יוצרת קשר בכלל??אני במצב קשה מאוד מבחינה נפשית וגם פיזית.תעני לי לאימייל בבקשה ורד המיואשת מהחיים

ב"ה אני אכתוב לך במוצ"ש שבת שלום אהובה

אתם לא מבינים איזה מצב מייאש...הלכתי היום להתעמל...ועדיין לא עובר לי הנקע...מלפני ח מ י ש ה חודשים....אני שונאת את זה...אבל נראה לי אני לא ינוח עד שישבר לי משהו...אני פשוט לא מסוגלת לא לעשות ספורט...והכי מבאס אותי שכשאני בצבא...אז אין לי שם דרך לעשות ספורט...לפחות ב5 חודשים האחרונים...וזה הכי מבאס בעולם... ואני פשוט לא יכולה לעשות הרבה דברים בהתעמלות.... אוף אין לי כוח....... מעיין

ב"ה מניסיון שלי כשלא מקשיבים לגוף הוא בועט אני נפלתי לפני שנה בערך מהמדרגות ועד היום יש לי בעיה באגן בגלל שלא נחתי חזרות והופעות....למי יש זמן לנוח גם אני לא הרגשתי מסוגלת לעשות את הוויתור הזה די מבאס אבל אם לא היה לי את זה אולי בכל זאת היתי שוקלת לנוח מקווה גם בשבילך וגם בשבילי שזה לא יחמיר אולי בכל זאת שווה לנוח אני אומרת את זה גם לעצמי המון אהבה יפה שבת שלום :-)

כשאני במוצב אני נחה(יותר מידיי)...ופשוט לא עושה עם עצמי כלום...כמעט...אני מנסה אבל כמעט ואין לי דרך....אוף זה כל כך מדכא...תארי לך ספורטאית שלא עושה ספורט...זה כאילו לקחו לה את החיים...ככה אני מרגישה...שאין לי למה לחיות אם אני לא עושה ספורט...אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מידיי יום...אני כל הזמן מדוכאת...מנסה לא לחשוב, או להוציא את זה באוכל...וזה קצת מצליח לי... למה אני כל הזמן מדוכאת???כל הזמן אני מגיעה למצב שאיך שהוא נופלת עליי ההרגשה הזאת....הרגשת באסה...ולא קורה שיום עובר בלי זה...אין לי אפילו עם מי לדבר על כל מה שאני מרגישה...בא לי למות...אין לי למי להוציא הכל...אני גם לא יכולה...כאילו כל יום אני מחכה לאיזו ישועה...אני שוקעת יותר ויותר בחרא...ואני עוד במצב טוב יחסית עכשיו...אבל מה אני יכולה לעשות???כלום...פשוט כלום...אני אפילו לא מבינה למה אני חייה את החיים האלה בכלל??? מעיין

אוי אני כל כך מבינה אותך מעיין! הייתי רקדנית בלט עד ליום האחרון לפני הגיוס... איזה ייאוש.. בהתחלה היה לי כל כך קשה... הייתי נכנסת לדיכאונות...לאט לאט התחלתי למצוא זמן אפילו שבתות כי היה לי מה זה משעמם אז הייתי הולכת לרוץ מתיחות בטן תחת הכל... בלט זה קשה כי צריך סטודיו מתאים... עד היום אני לא רוקדת... עדיין קשה לי לראות אנשים אחרים שרוקדים.. למסיבות אני בקושי יוצאת כי כבר אזלו הכוחות.. וחבר שלי לא מעריץ של זה... למדתי לחיות עם זה... עוד דבר זה ששנים סבלתי מכאבי תופת בגידים מאחוריי הברך.. כנראה דפקתי משהו בבלט.. לפני חודש פחות סוף סוף הלכתי לפיזיוטרפיה! וואו תאמיני לי זה עוזר לא ייאומן! מה אכפת לך תוכלי לצאת מוקדם מהבסיס! וגם פעם היה לי נקע ברגל עד שהמפקד שלי צעק עליי ללכת לטפל בזה, הייתי יוצאת פעם בשבוע מוקדם יותר, וזה כל כך עזר לי חבל על הזמן! ממליצה בחום!

דבר ראשון אצלי במוצב זו עבודה של 24 שע', אז כבר לא מתייחסים אלייך כאל בן אדם אלה כאל כוח עבודה, דבר שני מצד המפקד שלי שאני ימות שם ולא יהיה אכפת לו, כל עוד התחת שלו מכוסה (כי הוא סתם ילד), ודבר שלישי הייתי בפיזיותרפיה לברכיים, כי אני הייתי 7 שנים בהתעמלות קרקע, ועדיין, ונדפקו לי הברכיים, אז הייתי וזה לא עזר לי, אני צריכה שהאורטופד ימליץ לי מה לעשות בקשר לנקע שלי...זה כבר 5 חודשים כואב לי, המפרק של הקרסול, ואין לי מושג מזה... אוף חשבתי לעצמי...ואני מנסה כל פעם לשאול את עצמי, למה אני מעדיפה לברוח מהחיים, או למות, ואני חושבת שאני פשוט פוחדת מלהתמודד עם החיים, אולי אפילו מלגדול...זה אולי נשמע קצת מצחיק...אבל אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי... היום ראיתי בקולנוע סרט, וכשאני רואה סרט אז אני פשוט יוצאת מהעולם הזה, ונכנסת לעולם של הסרט, ואני פשוט מעדיפה להישאר בעולם של הסרט, מאשר להתמודד עם הכל בעולם הזה...אין לי כוח לכל זה...אולי אני קצת לא עם רגליים על הקרקע או שאני חייה בסרט,אבל אני לא רוצה להתמודד עם כל זה...עם החיים...אני לא רוצה... אני שונאת אותם...הם כל כך מבאסים.... מעיין

אני לא יודעת מה לעשות לא מצליחה לשמר דיאטה כל הזמן אני רעבה מה עושים איך מתגברים?

ב"ה כך סתם בלי סיבה, איזה רעב שלא יהיה, רצוי לזהות מה מניע אותו ואיך באמת ניתן להזין רעב שאולי למעשה קשור ברגשות בלתי מעוכלים ומחסור רב בהזנה רגשית חמה ואוהבת??? או אולי שיעמום ???או אולי תחושה של "מה הטעם??" ניסית לשאול את עצמך למה את רעבה? לפעמים אנו נקלעים למצב של בלבול וחלק מאיתנו בורחים לעיסוק באוכל לעיתים אחרות עייפות מאוד גדולה וגם היא מובילה לאיבוד שליטה והזנה בלתי מבוקרת של מזון. אנילא יודעת אם אי פעם ניסית אבל חשוב מאוד עבורך יהיה לזהות מה קורה לך ברגעים שלכאורה אין מנוס מללכת לבלוס נסי לכתוב ברגעם האלה שאלי את עצמך שאלות מכוונות למה אני רעבה?? האם אני רעבה לאוכל??... או ל...? רצוי גם שתעשי בדיקות דם יכול להיות שיש לך מחסור כלשהו בלוטות חלשות וכו' היי כנה עם רופאת המשפחה כדי שתדע להתאים לך את הבדיקות הרצויות... בלי שום קשר לשום דבר טיפול טוב תמיד יכול לסייע נסי לשקול זאת ולהיעזר בעוד גורמים אם את מרגישה אבודה במערכה אולי הרעב שלך נובע מכך שאת פשוט לא מקבלת את הטבע שלך ומפאת יצר ההתנגדות שלך והרבהמאוד מן הדווקא את מובילה אתעצמך למצבים של איבוד גבולות ... חשבי על כך.. והמון המון אהבה את מוזמנת לספר עליך קצת יותר שבת שלום הילה

הייתי שמחה לשוחח עם מישהי ,אני בת 54 ודי בודדה אין לי חברה טובה וזה נורא חסר לי כמו כן בעלי חולה ואני עובדת קשה כי אני המפרנסת היחידה לכן כנראה שהאוכל הוא מיפלט,אשמח לכל תמיכה

ב"ה אם תרצי תוכלי ליצור עימי קשר גם באמצעות המייל שלי [email protected] אני שולחת לך הרבה חיזוקים חיבוקים ואהבה ליל מנוחה הילה :-)

הילה?? בשורה משמחת!!!! קיבלתי מחזור!!! עכשיו, אחרי ההתרגשות הראשונית אני חייבת הסבר דחוף למה שקורה לי. א- לא קיבלתי כבר חודשיים וחצי ופתאום עכשיו? (לא כמות רצינית בכלל) מה זה אומר?שזה חזר לי לתמיד? ב- זה אומר שאני חזרתי להיות שמנה?? ג- אפשר להכנס להריון? ד- דחוף לספר לי!!!אני במתחחחח מתה עליך, את המצילה הלאומית שלי. אלישבע

ב"ה אם כי אני מאוד אשמח לדעת שהדברים שאני אומרת לך עוזרים לך להציל את עצמך שמנה?.... ממש לא!!!! אני די סקרנית לדעת אם השגת לך את האבנים שדיברתי עליהם בכל אופן זה סימן טוב זה לא אומר שום דבר על שומן זה אומר שכנראה הגוף שלך מנסה לאזן את עצמו ואני מציעה לך לשמור על זה לגבי הריון כאמור זה לא מובן מאליו ואני מניחה שבלי שום קשר לשום דבר, יטב בעבורך אם תתחזקי ותשמרי על עצמך בכל דרך שתמצאי לנכון כל דבר בעיתו... אני מחזקת אותך המון חיבוקים חיזוקים ואהבה המון המון המון הילה :-)

בלי קשר לכלום... פשוט זה קרה בלי שום עזרה מצידי... בלי הקריסטלים והאבנים בכל אופן --- אלפי תודות

שלום הילה. אני בת 23, שוקלת בערך 33 קג, גובה 143 סמ בערך... הרופא שלי טען שאני המון מתחת לBMI הנכון.. ושלח אותי לתזונאי שנתן לי תפריט מפה עד להודעה חדשה. אמרתי לו במילים מפורשות אני לא אוכלת את זה.. גם כי אני צימחונית, התחלתי לפני שנה בערך בגלל בעיות עיכול.. יש לי עצירות מטורפת.. עד כדי כך שחופשי אני יכולה לעשות חוקנים..אפילו תקופה של פעם בשבוע הייתי עושה, כי פשוט כלום לא יצא ממני.. והכי קשה זה שאני אוכלת ולפעמים נתקפת זלילה כאילו חולשה למשהו מתוק.. חייבת עכשיו ומיד.. ואחכ כל כך מצטערת על זה.. שאני יכולה לבכות.. דיכאון כל היום.. למה אכלתי.. כל הזמן נדמה כאילו אכלתי פיל.. אני לא מקיאה, לא מצליחה..כאילו גיליתי את שיטת החוקן או הדרך השנייה שאני די גורמת לעצמי לשלשל את האוכל יום למחרת..כי זה ממש נוח לי. לפעמים מנסה להרעיב את עצמי עד נק' שבירה שהבטן כל כך כואבת צועקת הצילו.. וגם אחרי שאכלתי היא צועקת הצילו.. כואב לה.. היא כל היום נפוחה וגזים.. לא נעים בכלל.. התחלתי טיפול פסיכולוג.. בינתיים הוא לא אמר הרבה.. רק שמע אותי.. זרקתי לו משפט אפילו בלי לשים לב.. שהייתי רוצה להיות רזה יותר כי אז אני מרגישה טוב.. ואני לא מוצאת בגדים הכל גדול עליי ועדיין נדמה לי שאני לא רזה מספיק! אני גם אוכלת רק מוצרים דיאטיים וחלק אורגניים, פריקית של בריאות וספורט- יוגה ואירובי כמעט כל יום.. אם אני לא עושה את זה הבטן צועקת הצילו... חבר שלי טוען שיש לי את הגוף הכי מדהים בעולם! חברה שלי גילתה לי עכשיו שהיא בולימית, ואז כל העסק הזה אתי יצא לאור כאילו כי פתאום גיליתי שיש לנו דבר די משותף והיא טוענת שגם לי יש בעיה דומה.. לא ייחסתי חשיבות למה שאני עושה עד שהיא "גילתה" אותי.. נשמע מוזר... מה את אומרת?

ב"ה מה אני חושבת??? שתינו יודעות שאת מתארת מצב התנהגותי הרסני למדי ושהוא למעשה רחוק מלהוביל אותך למקום טוב אם בכלל... אני חושבת שזה לא משנה איך את נראית אלא יותר איך את מזינהאת הגוף שלך אני לא באמת מכירה אותך ויודעת עלייך אני מניחה שהפסיכולוג הזה שלך ידע לעשות את זה יותר טוב ממני מה שכן אני שמחה שאת הולכת לטיפול, כי מצב ממושך של הפרעות אכילה שללא ספק ממה שאת מתארת לא חסר לך מהן, הוא מסוכן למדי. אני מציעה לך לבדוק כמה שיותר עם עצמך מה באמת קורה לך ע"י כתיבה ושיחה אוכל אורגני פעילות גופנית... מה שכביכול מוגדר בריא.??? אני לא יודעתכמה בריא יכול להיותמשהו אם עושים אותו מעט מידי הרבה מידי או אובססיבים לגביו עד למצב של חולי מצב בריא הוא למעשה מקום ביניים והרבה מאוד מחשבות טובות, הרבה מעבר להזנה חומרית. שמרי עלייך עשי כל דבר עם הכוונה ובקרה כדי שלא יווצר מצב שתפלי למקום שאין ממנו חזרה המון אהבה שמרי על קשר ועדכני מה קורהאיתך שבתשלום הילה

הי הילה! תודה רבה על התשובה! אף פעם לא חשבתי ש"הבעיה" שלי נחשבת כ"בעיה"... כנראה תמיד הסתובבתי סביב נושא האוכל.. גם כי הייתי רקדנית בלט, למרות שלא הרצו לנו...תמיד היה חשוב לי להרגיש "כאילו הכי רזה" בקב'.. וזה המשיך ככה למרות שהיו לי תק' לא ראות כמו בצבא שהייתי אוכלת ולא הייתה בעיה... כשהשתחררתי התחלתי לעבוד במקום שלא אהבתי אותו בגלל האנשים איתם עבדתי... זה כנראה גרם לי לתסביכים.. שהיום הרופא הגסטרו שלי סובר שיש לי את המעי הרגיז. מכירה? זה מעצבן, כל היום יש לי גזים מטורפים ונפיחות בבטן, וזה כל כך מקשה עליי את האכילה... גם הגתע למצב שכאילו אני אוכלת "לשם הקיום", כי אני לא רעבה, ואין לי חשק לאכול, כי בלאו הכי בטן אחכ כואבת ומציקה, ואני לא נהינת מעצם מהאוכל.. היום אכלתי קציצה של כוסמת עם טופו ופטרוזיליה, אני מתה על זה! וקצת סלק, סלט חסה עם שמן זית וטחינה שאני מכינה.. אני מתה על זה! אבל מיד אחכ כואבת לי הבטן ןזה משגע אותי... האם אכלתי הרבה?! אולי הייתי צריכה לאכול פחות..אבל מהצד אומרים לי שאני לא אוכלת מספיק.. בעבודה למשל.. יום שני אני אצל הפסיכולוג כבר תכננתי על מה אני הולכת לדבר איתו.. מצחיק לא ככה.. :) אבל זה נחמד עול גדול שיורד ממני לאט לאט.. עכשיו אני שותה תה צמחים להקלה על הבטן ושגורם ליציאות.. באמצע הלילה שילשלתי את מה שאכלתי אני חושבת כי לקחתי מיץ טיבעי על בסיס פירות יבשים..אני לוקחת את הכמות המירבית כי אם לא, אז כלום לא קורה... ואני יכולה להשתגע מזה.. וואו סתם נוחמד שאפשר לדבר עם אנשים על זה.. פתאום מגלה שיש מישהו שיכול להבין על מה את מדברת... תודה!

אני כרגע כאן (אתן יודעות איפה) ונראה לי שאני עומד לעזוב מחר כי אני כבר לא מסוגל יותר. האימייל הישן שלי לא עובד כאן אז תשלחו לי מייל לכתובת חדשה כי אין לי את הכתובת שלכם וככה אני יוכל לעדכן אותכם [email protected]

ב"ה שתקבל את ההחלטה הכי נבונה עבורך מחזיקה לך אצבעות המון אהבה ליל מנוחה הילה

הלוואי שיחול אצלך המפנה ושתחזור אלינו חזק, מחוזק ומחזק. הלוואי.

ב"ה נשיקות וחיבוקים המון המון אוהבת אותך :-)

היי הילה.. קודם כל אני שמחה שאת זוכרת אותי ואת הרקע שממנו אני באה... תראי אני כרגע לא בטיפול והמצב באמת מחמיר, אני רוצה לעבור לשירותי מכבי כי לפי מה שהבנתי שם יש אפשרות לטפל בבולמיה בעלויות נמוכות יחסית מכיוון שפניתי למטפלת הזו שהציעו לי בפורום- נדיה שמה.. היא באמת מקסימה- והיא הפנתה אותי לעוד 2 גורמים- האחת היא פסיכולוגית שמתמחת בהפרעות אכילה והשניה דיאטנית- וגם שניהן גובות המון כסף לטיפול. אני מחפשת פסיכולוגית - , שמתמחה בהפרעות אכילה- שתעזור לי להשתלט על הבולמוסים המטורפים הללו והבנתי שרק מכבי מספקים שירותים כאלו (אני בכללית). ד"א מאז שדיברנו בטלפון עליתי המון במשקל! ואני כרגע מעל למשקל הרצוי!!! הילה, חשבתי הרבה על האפשרות של לעזוב את הבית בגלל אחיותיי (דוגמניות- ורזות מטבען)- אבל אני לא רוצה לעשות זאת גם בגלל שאם אני ישכיר דירה - זו השקעה ענקית של כסף שאין לי כרגע, וגם בגלל שאני רוצה לדעת ל-ה-י-ת-מ-ו-ד-ד- עם המצב שאני חיה איתו בבית.. זו השאיפה שלי -לדעת להתמודד.. ואני יודעת שאני יצליח.. יבוא יום ואני אצחק עליהן ועל העובדה המטופשת הזו שאני מקנאה להן (למרות שזה קשה מאוד- כי בכל זאת יש תמיד את ההרגשה של "הכבשה השחורה") כי גם לאחי הגדול אין נטייה להשמנה בכלל.. אז זה בכלל לא קל- אבל חייבת להיות אלטרנטיבה ודרכים להתמודד ולקבל בהיגיון את המצב בבית..(ולא בהקאות ועצבים).. גם אני רוצה לטפל בנפש שלי שכאשר אני פגועה\עייפה\מתוחה\מתלבטת- ישר אני מבלמסת.. הילה שמתי לב בזמן האחרון שיש לי כאבי ראש ושאני אולי מאמצת את עיניי.. אני משערת שיש קשר להקאות.. הילה, עזרי לי שוב.. זו תקוותי האחרונה- יש בי ה-מ-ו-ן כח להחלים - אני מתה כבר לצאת מי זה- ולהתחיל להתרכז בדברים אחרים וחשובים בחיים. אוהבת אותך המון- בת 22 (מ')

ב"ה וואוו אני מכירה את זה היטב תחושה איומה של חוסר אונים ..זוועת אלוהים!!!! האמת שאני לא יודעת אם שווה להישאר בבית ולהיגמר בשיל שיעור שאפשר לעשות אותו גם מרחוק ואם זה באמת שיעור, אל דאגה הוא תמיד יתפוס אותךבכל מיני ווריאציות כאלה ואחרות כך שאין לך מה לדאוג את חיה בין היתר בשבייל זה נסי לבדוק עם עצמך מדוע את באמת רוצה להישאר שם בגלל כסף???.... שתינו יודעות שהסיטואציה הזו מדרדרת לעיתים צריך לשקול ורצוי עד מאוד לראותמה עומד מול מה, סדר עדיפויות, מה באמתחשוב לך.. אם חשוב לך להחלים...צאי מהבית אח"כ דברים יסתדרו לגבי טיפול באיכילוב הטיפול רלוונטי לגמרי והוא ללא תשלום ע"פ מה שכן הבנתי אני לא כל כך בטוחה שאחיותיך רזות מטבען או שהטבע של החברה ניכר בגופן... את יודעת לגבי מכבי אם את מחליטה לעבור מכללית לשם תדגישי שאת בריאה ושאת לא חולה כדי שהם לא ימנעו בעדך להירשם כחברת קופה..חשוב מאוד! האפשרויות לטיפול בהפרעה במכבי רבות יותר נכון גם שם וגם פה משלמים כסף אז עדיף שתשלמי למי שיכול לתתלך עזרה באמת אני שולחת לך את אהבתי המון אהבה אהובה ויפה שמרי עלייך בהצלחה הילה

הי בת 22... אני מאוד מבינה אותך על הרצון העז להישאר בבית ולנסות להתגבר על הכל משם ולהתמודד ישירות עם הבעיות האמיתיות. נמאס לך לברוח ממה שבאמת קשה.. גם לי. אבל, אני מאמינה שאי-אפשר לטפל בהכל בבת אחת. זה עלול לגרום לך ללכת לאיבוד, ולפספס שלבים מאוד חשובים בטיפול הנפשי. נורא נורא קשה להכיר פתאום בכל הקושי מכל הכיוונים, זה כמו להטיח את כל מה שנמצא בפנים, בתוכך, על הרצפה, ואז לנסות לאסוף הכל ולסדר אותו לפי הסדר הנכון. אל תעמידי את עצמך בפני הכל ביחד!! זה מסוכן מדי. כל הכבוד לך על הכוונות האמיתיות, והנכונות! אין שום סיבה שלא תשתפרי ותתחזקי ותתגברי על מה שקשה לך, לאט לאט... תתחילי עם הבעיה הדחופה, ותני זמן לשאר הדברים. את תלמדי על עצמך ועל המשפחה המון תוך כדי. אבל אם אפשר להקל על עצמך כמה שאפשר - תני את האפשרות... ואל תחשבי יותר מדי על הכסף, כי אם יש לך כסף להשקיע, את יכולה להיות בטוחה שאין לך דבר יותר חשוב מזה להשקיע בו עכשיו!!!! בלי השקט הנפשי אין שום דבר ששווה לנו לעשות, לכן טיפול אמיתי חשוב לכל אחד מאיתנו לפני הכל. שיהיה לך המון בהצלחה!! ותזכרי שאת באמת רוצה להשתפר. אל תפחדי מדברים שיתגלו. הם יהיו כואבים, אבל רק טוב יצא מלפתוח אותם. תרגישי טוב...

ב"ה "רק דברים טובים יצאו מזה..." המון אהבה חיזוקים וחיבוקים ליל מנוחה :-) הילה

דבר ראשון רציתי לציין שזה פורום מדהים...כבר כמה זמן שאני מחפשת אתר שאני יוכל לדבר בו עם מישהו!!אוקיי ככה אני בת 17 1.67 שוקלת 46.5 בטטטטטטה בדקתי את ה-BMI שלי והוא 16.67(מזה אומר?כי אין לי מושג?)אני בי'ב עכשיו ובכיתה י' התחלתי לעשות דיאטה כי הייתי חייבת לרזות הייתי נראת כמו איזה פיל שקלתי 52 בערך...ואז התחלתי לרזות ולא לאכול והייתי פשוט מאושרת מזה שסוף סוף יהיה משו טוב בחיים שלי אבל אני נכנסתי לדיכאון והסתגרתי מכל החברים שלי ופשוט נשארתי לבד!!רציתי לרזות עוד הרבה יותר הגעתי רק ל-45 אבל המשפחה והאנשים מסביבי תפסו אתזה ב''זמן'' כמו שאומרים...ועד שהודתי בזה..לקח זמן..ובסוף לקחו אותי לשניידר לשיחות במחלקה של ההפרעות אכילה אבל זה לא עזר ...בסוף הם רצו לקחת אותי לאישפוז יום...ולא היתיי מסוגלת אז אני ואמא שלי אמרנו שייתנו לנו איזה חודש לנסות לשפר ת'מצב ואם לא אז שיעשו מה שהם רוצים....עליתי בזמן הזה למשקל של 47 בערך....בחיים שלי לא שנאתי את עצמי יותר מזה...כל הזמן רציתי למות לא יכולתי להסתכל עלכצמי אני כל הזמן מסתכלת על הזכין ומחכה שיהיה לי את האומץ לעשות עם זה משו!!ואני לא מסוגלת!!!אני לא רוצה להיות בעולם הזה...אני לא קיבלתי מחזור שנה וחצי כמעט... ובחודש שעבר...היו לי סימנים של מחזור כאלו...המשפחה שלי היייתה מאושרת וזה הכניס אותי ליותר דיכאון והפסקתי לאכול כמו שאכלתי ורזיתי חצי קילו והוא לא חזר לי החודש הז המחזור...הדבר היחיד שגורם לי כן לאכול זה העובדה שאני כן רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד ואז אני אוכלת בשביל זה..בשביל לקבל מחזור..ואז שאני מסיימת אני נכנסת לדיכאון רוצה למות לא יוצאת מהבית כי אני שמנה מדי בשביל לצאת מהבית!!!עוד דבר זה...שיש לי בעיות נוראיות בבטן...שלשולים נוראיים וכאבי בטן והבטן מתנפחת לי מאודדדד ויש לי גזים נוראיים!!וזה קורה רק בשנייה שאני מכניסה משהו לפה..לא משנה כמה למה מתי עשיתי בדיקות ולא הצליחו למצוא מזה...האם יכול להיות שזה פסיכוסומטי?שהבטן שלי מגיבה למחשבות שלי?מזה בדיוק אומר פסיכוסומטי?איך מטפלים בזה?אני כאילו מצד אחד רוצה להבריא..ומצד שני אני רוצה להמשיך בזה...לרזות ולרזות כמה שזה נשמע מטומטם...אני רוצה להיות חולה!!!אני באמת לא יודעת מה לעשות...ואני לא מסוגלת לדבר עם פסיכולוג....אני מאוד מאוד מאוד ביישנית אני בחיים לא יצליח לדבר!מה לעשות?תעזרו לי

ב"ה נשיקות :-)

טוב אז אחרי שסגרתי 21, ואלו היו ה21 ימים הכי נוראיים שהיו לי במוצב...חזרתי...אתם לא מבינים מה עבר עליי ב21 יום האלה...רציתי למות...היום לי מבחנים,דפקו לי את השעות שינה, היו לי פי 3 מישמרות מהרגיל...והיו לי מבחנים (שבסוף התחמקתי מהם). קיצר חרא של סוף שבוע, וחרא של ימים...בזה אני מסכמת את זה... ודווקא באוכל היה בסדר...אכלתי בלי להסתכל מה אני אוכלת...ואכלתי בסדר, יום אחד ארוחה אחת ואולי גם ממתק, יום אחד 2 ארוחות ויום אחד 3 ארוחות, כשהיה בא לי אכלתי...ואתמול כמעט ולא אכלתי...עד היום בצהריים, אתמול הייתי במצב רוח מגעיל... אז לא היה בא לי לאכול את האוכל של הצבא... קיצר מקווה שלכולם היו ימים טובים יותר... מה קורה עם כולם?????? אושר מה איתך? הילה מה שלומך? אוהבת מעיין

פחות או יותר... יותר פחות מאשר יותר למען הדיוק על הפנים.... המצב לא יכול להיות יותר גרוע עזבי....

מה שמעתי חזרת לאישפוז???? ספר מה קורה איתך? אל תשמור את זה בלב...ספר מה על הפנים,מה חרא...קיצר שפוך... אני מקווה שיהיה יותר טוב ושאם אתה חזרת לשם באמת אז אני מאחלת שזה יעזור לך או יתרום לך, או שתחלים... אוהבת והמון בהצלחההההה מעיין

בעקבות התגובה של יעל והילה אני ינסה לפרט כמה שיותר. האמתי שלא הפסקתי בבת אחת זה לוקח זמן אבל פשוט ראיתי את המטרה שלי מול העיניים,הבנתי שאני גם רוצה להראות טוב וגם להרגיש טוב.החלטתי שבעצם אין לי גם מה להפסיד כי כשהיה לי את ההפרעת אכילה בכל מקרה הרגשתי חרא עם עצמי אז החלטתי לשנות כיוון.. בשנה שסבלתי מההפרעה הכל היה סובב סביב האוכל.אפילו בלילה כבר חשבתי מה אני הולכת לאכול למחרת ואחכ לצום יומיים.הגוף שלי התחיל לבגוד בי--מה שהכי הפחיד אותי זה לא היה הפסקת המחזור אלא הנשירה האיומה של השיער היה לי שיער ארוך ובריא ופתאום הוא התחיל לאבד מהברק והתחיל לנשור בכמויות מכל נגיעה קטנה..מאז שיניתי כיוון-זה התחיל בהירשמות לחדר כושר.אמוני כוח לחיטוב הגוף ואירובי לשריפת קלוריות.לאט לאט הגבלתי את עצמי בכל ארוחה אכלתי מכל דבר בכמות וזה כמו שאמרתי שזה הסוד על לשמור על הגזרה ועדיין להנות מהאוכל ומהחיים. לדוגמא-בבוקר אני קמה אוכלת ברנפלקס עם מעדן שוקולד 0 אחוז שומן(אם אני מדלגת על הארוחה הזאת אני רעבה למשך כל היום--זאת הארוחה הכי חשובה!!).לאחר 3 שעות 4 פרוסות לחם עם פסטרמה וככה לאורך היום עד 8-9.ככה שבכל ארוחה בסביבות ה300 קלוריות כל 3 שעות.חשוב גם לדעת שככה אני מגבירה את חילוף החומרים בגוף ככה שהגוף שורף יותר קלוריות אם מאכילים אותו כמו תינוק .. מאשר בנאדם שאוכל את כל מה שאכלתי במהלך כל היום בארוחה אחת ענקית מפוצצת --חילוף החומרים שלו יהיה נמוך מאד והגוף שלו ישרוף מעט מאד קלוריות..אני גם מקפידה על לשתות 3 ליטר מים ביום ותה ירוק שזה גם עוזר לחילוף החומרים. עכשיו-נניח שאני הולכת למסעדה אז זה בא על חשבון ארוחה אחת או 2 מתוך החמש ארוחות--אני לא צמה כל היום כדי שאוכל לפוצץ תעצמי בארוחה במסעדה.. ככה שגם אני נהנית מהאוכל במסעדות (למרות שאותם אני לא יכולה לתחקר כמו שאני מתחקרת את אמא שלי כמה שמן היא שמה באוכל:) אני אשמח לקבל תגובות, שאלות ,כל מה שבא לכם.. בהצלחה!!

ב"ה תנועה ופעילות מעיים תקינים שהם ללא ספק תוצר של הזנה קבועה ונבונה בהחלט תנאי להרגשה טובה ותפקוד יעיל יותר של הגוף, כאמור באמצעות סדר יומי של "תינוק", כל כמה שעות משהו קטן ולא הכל בבת אחת מביאים לידי כך שלא נחוץ בהרעבה עצמית כדי להרגיש כביכול יותר טוב עם עצמינו, אלא יהיה ניתן לראות מהתנסות זו שיש איזון ושהתחושה לגבי המזון אינה קשורה למזון או לגוף עצמו כלל. אני מחזקת אותך ברמה ההתנהגותית. חשוב גם לתת מקום למה מרגישים ולאיך שאת מתמודדת עם כל מה שמתעורר לך מבפנים. אחרי הכל הפרעת אכילה היא בין היתר ביטוי להרבה מאוד תחושות בלתי מעוכלות שיש לתת עליהן את הדעת כדי שהאוכל לא יהפוך להיות עיקר תכלית חינו אלא אמצעי בלבד, דלק וכוח חיוני לקיום הנשמה עלי אדמות. המון חיזוקים וחיבוקים באהבה רבה אליך הילה

אבל כולנו יודעים שזה המתכון להצלחה. הייתי רוצה לשמוע מה מבינה נפשית הביא אותך לשינוי, ולא מה מותר ומה אסור לאכול, רובנו כבר יודעים על זה יותר מידי.... קל להגיד- קשה יותר לעשות, ואם העניין היה חוסר המידע מה בריא לגוף, בן רגע היה הדבר משתנה, אך כיוון שזה לא הסיפור, זה לא עודד אותי במיוחד. אבל כל הכבוד לך שהצלחת לצאת........................

תודה רבה על התשובה הכ"כ מפורטת... אני מאד ישמח אם תתני לי שמות של אבני חן שיעזרו לי להחזיר את המחזור האבוד, כי כרגע מזונות עטירי שומנים זה לא בדיוק הכיוון שלי..הלוואי ואני יצליח להגיע לדרגה הזאת... אלפי תודות, אלישבע

ב"ה שמות המינרלים הם: "בלאד -סטון", "קארנליאן", "רודוקורסייט" ניתן להשיג אותם במרכזי העידן החדש.... מומלץ שיהיה איתך בכור "שבא" אותו את נושאת אך ורק בתיק בלבד!!!!! מעניק לך הגנה חשוב להיות איתם לפחות חודש ימים אם תרגישי צורך ביותר על פי תחושה אישית שלך המשיכי או הפסיקי את הקארנליאן והבלדסטון בלבד את יכולה להשרות במים מינרלים שבע שעות ואח"כ לשתות את המים בירח מלא בלבד! את הרודוקורסייט רק לשאת מפני שהיא רעילה שיהיו איתך קרוב מומלץ בנרתיק קטנטן על הגוף מחובר לבגד בחרי אבנים קטנות. אם יש ריאקציה ואת רגישה מידי השתמשי אך ורק בקארנליאן אני מחזיקה לך אצבעות מעבר לזה שהן אמורות לחזק ברמה אנרגטית ולהשפיע על רקמת ההילה שלך להביא אותך לידי שינוי וחיזוק בכיוון המטרה שלך. לשם כך היי סבלנית.... כאשר הן ברשותך אחזי בהן ביד ימין ובקשי משאלה מהקדוש ברוך הוא שיביא לך רפואה שלמה ב"ה אמן. אהבתי אלייך .... המון חיזוקים וחיבוקים שלך הילה

ב"ה היום היתה לי אפשרות לבדוק בשבילך יותר לעומק הבחירה של הקארנליאן מתוך כל מה שאמרתי לך הכי טובה עם השבא תצטרכי ללכת בתיק כמו שאמרתי את יכולה כמו כן להשרות את הקארנליאן בלבד במים אחרי 7 שעות ולשתות מתי שיש ירח מלא ולשאת אותה כל הזמן עד שיש שיפור לגבי האחרות אני פשוט חוששת שהן תהינה לך חזקות מידי, לכן התחילי בקארנליאן בהצלחה יפה המון אהבה הילה :-)

מומחית ורצינית לי באופן אישי לא יצא להיות אצלה כי אני עדיין לא רוצה לוותר על האנורקסייה אבל יש לי חברה בולמית קשה שטיפלה אצל נדיה ויצאה מזה לגמריי הטלפון שלה הוא 0544698895

ב"ה אני מאחלת לך שתרגישי מספיק חזקה להיעזר גם כן את מוזמנת לשתף אם את רוצה אנחנו פה גם עבורך המון אהבה וחיבוק ענקי הילה

רק שאני לא שיתפתי פעולה אז היא לא כל כך עזרה לי (או שאני לא עזרתי לעצמי) אבל בכל אופן היא מעולה!!!

אין בי כוחות.. אחרי 2 הקאות והעיינים נפחות.. בנות, חברות, אנשים יקרים!! אני כותבת עכשיו והדמעות ממש זולגות ומרטיבות את פניי בלי הרף.. זהו.. נפשי על הסף... ממש בקצה התהום.. עוד רגע נופלת.. נפשי כבר התמוטטה! - אין היא יכולה להתמודד מול השכל, מול המחשבה, ומול הדמיון שמנסים כל כך לעזור לה להחלים... היא ניצחה את כולם- ומכריזה מתי שבא לה- מלחמה!! טירררווףף של אכילה של כמה שעות בלי מנוחה, אח"כ היא דועכת ומשתתקת.. ופתאום השכל מתחיל להבין שנעשתה פה טעות חמורה- ומיליון קלריות נכנסו לגוף האומלל, ואז כבר הנפש נרדמת, אך לא לפני שהיא מעירה את הכעס העצום ואת יצר ה"דווקא" של - לדחוף שתיים שלשה או ארבעה אצבעות לגרון ולהוציא חלק נכבד ממה שהנפש הכניסה לגוף המסכן.. בבקשה מכם,רגע לפני שהשכל מבצע בצורה סופנית והכי קיצונית את מה שהדמיון כבר מתחיל לצייר (כן המוות נראה כפתרון!) - אני נותנת הזדמנות אחרונה לעצמי בכך ש: ***אני פונה כרגע לכל מי שיכול לעזור לי- אני רוצה להפסיק לבלמס!! אם לא יהיו בולמוסים לא תהיה הקאה!! בבקשה, הילה, חברות יקרות כל מי יודע על מטפלת שהיא פסיכולוגית מומחית לבולמיות מטורפות- בבקשה תפנו אותי אליה!! אני רוצה להחלים את נפשי.. ולא רוצה לרצוח אותה... כל עזרה - היא בשבילי עוד תקווה שנפשי תחייה ביחד איתי עד 120 שנה. בדמעות אין קץ... .. כבר בת 22...

אוי ואבוי..

היי מותק...מקווה שאת מרגישה יותר טוב!! אני מבינה אותך כך גם אני הרגשתי...יש טלפון של המטפלת דניאלה גריין בהודעות הקודמות תראי לפי דינדין..היא מומחית בהפרעות אכילה אך.....תחילה תביני שבכדי לטפל זה תהליך ולא בגלל שהקאת עכשיו זה מה שאת מרגישה ומחר שוב תביני שזה תהליך והכי חשוב להתמיד!! אל תתני להרגשות האלה לשלוט בך תעמדי על הרגליים!! ותרצי להבריא..!!להיות שם כשאת חווה כל מיני מצבים מה קורה לך לפני ההקאה לדוגמה במקרה הספציפי שאת מתארת מה היה לפני ספרי לי מחכה לך?? תהיי חזקה הרי שווה להנות מהחיים ואת יודעת את זה הייאוש לא מועיל ובוודאי שלא יעזור תנסי למצוא פיתרון בשלב הראשוני בואי נברר מה קורה לך ? ספרי בדיוק מה אירע לפני הבולמוס? איזה מחשבה התרוצצה? מה הפריע? מה היה לא נוח? מחכה לך דינדין

ב"ה אני מקווה שאת בטיפול החלטת להפסיק ואולי זה חלק מהחיפוש שלך אם כי נראה לי שאת לא בכיוון הנכון דיברנו לא מעט ושתינו יודעות שזהו מעגל קטלני למדי אני לא באמת יודעת אם את מוכנה אבל את זקוקה לעזרה. בין היתר תמיכה הופכת להיות סוג של מסגרת, חשבון נפש, התבוננות, מסע עם סיכוי אחד לאלף מעופף שתמצאי תשובה ואת הדרך לצאת מהמעגל הנורא אני בהחלט כאמור וכידוע לל מאמינה שזה אכן אפשרי ואת מספיק חזקה לתבוע את זה עבור עצמך ללא ספק המציאות המשפחתית שלך ואחיותיך הדוגמניות אם זכרוני אינו מטעני לא תורם לך כלל ולדעתי יהיה עלייך להתרחק מהזירה המשפחתית כמה שיותר מהר כי כל עוד יהיה לך מודל הזוי שכזה, יכול מאוד להיות שתרגישי לחץ אימים לשאוף להיות רזה יותר ויותר ולא תוכלי לצאת מהמעגל הזה לכן לעיתים חייבים להתרחק במקרים אלה. אני שולחת לך את אהבתי המון חיזוקים וחיבוקים שלך הילה

טוב, אחרי כל כך הרבה הודעות אופטימיות שרצו כאן, הגיע הזמן לאיזו אחת פסימית לאיזון, לא? סתם... ברור שלא, אבל זו המציאות... ואני כל כך כועסת על עצמי... אני אסביר לכם (לכל המעוניין לשמוע.. אשמח אם גם תגיבו שאדע שאני לא לבד בעולם(: ) העניין הוא כזה, הבוקר קמתי עם בחילה איומה נורא ולא יכלתי לאכול כלום, אז שתיתי תה ואחר כך- שלא מיוזמתי כלל וכלל- הקאתי אותו. וואו זה היה נורא לא נעים, כשזה לא מיוזמתך זה סיוט אמיתי... בכל מקרה, אחרי שלוש שעות לערך, חזר התאבון, אם כי עדיין לא הרגשתי כל כך טוב, ופשוט לאורך כל היום היה לי צימאון נורא. פשוט מן צמא שלא הצלחתי להרוותו בכלל בעזרת שתיה. זו תופעה שכבר כמה ימים מופיעה לי, חשבתי שאולי זה בגלל החימום, אבל אפילו מפזר חום לא דלק היום. תהיתי- האומנם תחושת הצמא הזו היא לא אחרת מאשר רצון של הגוף שלי לקבל משהו שאני לא נותנת לו ואני רק מפרשת אותה כתחושת צמא? ובכן, ניסיתי לספק לגופי מתוק- אפילו ניסיתי דבש, אך זה לא עזר. חשבתי פחמימות- ניסיתי- לא עזר. היום (לפני שעה) הצמא הגיע לשיא אמיתי- ואז ניסיתי אחרי הממממון שתייה לספק לו פחמימה. אכלתי ביס מפיתה. לא עזר. ניסיתי עוד דברים. ועוד...ועוד... אתם כבר מבינים לאן הולך הסיפור? צדקתם.. ובכן, הצמא לא עבר. אבל הדברים היו חייבים לצאת. והנה מגיע השפל החדש עליו דיברתי: פחדתי להקיא בשירותים. פן ישמעו...הקאתי בתור קערה מחוץ לבית. אתם מבינים?? זה שפל אמיתי. שפכתי הכל לשירותים, הורדתי את המים, שטפתי את הקערה ובזאת נגמר הסיפור. אבל אני עדיין צמאה. אוף... הייתה איזו תקופה שלא הקאתי בכלל...

אני חושבת עכשיו על כל מיני דברים, גם על הצבא, אני מבועתת מהצבא- כן לאכול, לא לאכול, אני באמת מסוגלת להקיא אם אמצא את עצמי אוכלת. באמת, יש בנות שאומרות ש"בצבא מגעיל להקיא, השירותים דוחים"- תקשיבו, אין אצלי דבר כזה- כל המגעיל- הרי זה משובח! אפילו במחנה קיץ בצופים הקאתי באושר - ושם יש רק שירותים כימיים- המבין יבין... בלהקיא אין דבר העומד בפני הרצון. אוף. אני צמאה. טוב- שורה תחתונה: אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףף.

ב"ה לגבי הצמא זה אומר שמשהו במלחים שלך לא תקין וזה עשוי להיות מסוכן אני יודעת שזהנשמע דבילי אבל תשתדלי להימנע כמה שאת יכולה מהקאות ומכל מה שגורם להן, כי זה קשור בזה. אני לא יודעתמה לומר כדי שיעודד אותך אני מניחה שאת צריכה לרצות ולהגיע להחלטה כל יום מחדש להתקרב טיפה יותר למטרה להרגיש טוב יותר, מחלימה יותר, מאוזנת יותר אני לא אומרת שזה קל הרבה פעמים כמו שאני אומרת ומספרת הרבה זה עניין של תרגול ורצון עז להצליח להשתלט על המצב אם הית יודעת שאת היא בעלת הבית ולא המצב על הבית וואוו כמה כוח פתאום הית מרגישה ומקבלת לפתע האמת שזו האמת משום מה אנו מתעקשים להאמין שהמצב הוא הבוס שלנו כל יום תחליטי עד שתגיעי לרגעי איזון ולעוד ולעוד ולאט לאט תתחזקי. אני איתך המון אהבה יפה :-) הילה

מה נשמע? אני מקווה שהכל בסדר.. הילה איזה נשמה, ראיתי שדרשת בשלומי ורק עכשיו מחשבינו היקר חזר מתיקון.. תמיד הרקע של ההודעות בפורום היה אפור? עד עכשיו הוא היה לבן אצלי.. עכשיו זה נראה יותר משוכלל. בכל מקרה אני בטוב ברוך ה', חוצמזה שחזר לי התאבון ובגודל, ואיתו חוזרים הקילוגרמים.. אבל הכל בנחת..אני מקוה שיהיה בסדר. שבוע נפלא! אושר יקר, מה שלומך? יבשת אותי קשות בתגובה שלך להודעה בפורום.. :) אם בא לך לסר אני אשמח לשמוע מה שלומך. אני מקוה שעכשיו גם המייל יעבוד בעז"ה ואז לא תיובש ממני כל כך

ב"ה ברוך השם ובעזרתו שרק ימשיך להיות טוב ומתעצם אני מחזקת אותך המון אהבה וחיבוקים אם אינני טועה אושר שלנו התאשפז היום אז בהזדמנות זו אני מאחלת לך בהצלחה נשמה ותהיה בקשר המון אהבה לשניכם הילה

יש לי ידידה בת 14 גובהה 160 מטר ומשקלה 42 ק"ג בעבר היא שקלה יותר והייתה מלאה היא התחילה בשיטה הפופולארית של הרעבה עצמית. כיום היא מקיאה הרבה אוכלת מעט ומה שהיא אוכלת לא תמיד מגיע למטה מצבה כרגע ניתן לשינוי מכיוון שהיא עושה את זה רק מספר חודשים היא בחיים לא תפנה לעזרה מקצועית ושאלתי היא מה לעשות איך אני מוציא אותה מזה כל רעיון יתקבל בברכה. תודה לכולם ויום טוב.

ב"ה לצערי הרב אין מעשה פלא שיכול לוציא אדם מהבוץ העמוק הזה אלא אם כן הוא יבחר להיעזר וירצה בכך מאוד. מה שכן, דיבור עדין, תמיכה רבה של חום ואהבה, אכפתיות הם אלה לרב מה שעוזרים ואף מקרבים את האדם לרצות בעזרה ולגשת לקבלה. אהבה מנצחת נהיא סייעה גם במקרה שלי גם אם לכאורה לא היו תוצאות מידיות של הקלה או שיפור. אהבה מעוררת תקווה החום ממיס הרבה כעס עיקש וישן זה עניין של תהליך מוכנות ורצון ללוות מהצד להיות כשצריך מבלי לשפוט ומבלי לרצות שהכל יקרה כאן ועכשיו. מומלץ לדבר על הסכנות שיש במצב זה של הפרעות אכילה לספר שאכן יש תקווה וכן אפשר לצאת מזו הצרה יש אנשים שיכולים לעזור ובהחלט יש מזור היא לצערי לא היחידה היום מכירים בהפרעה ויש מקום לסיוע רב. מקווה שהארתי במקצת המון אהבה ובהצלחה :-) הילה

כל הכבוד שאתה מנסה לעזור וזה חשוב לכל אדם שיש לו מישהו שרוצה לעזור במיוחד בזמן ההפרעה הזו הלוואי ולי היה תמיכה בזמנו לפני 13 שנה בערך מאז ועד לפני שנתיים החלטתי שאני רוצה עזרה באמת!! כי רק להגיד זה לא מספיק היא צריכה להבין שיש לה בעיה ולא להכחיש..אם היא בהכחשה יש לה בעיה יותר חמורה..ורק אח"כ לחפש טיפול מתאים .. באשר לתמיכה ואהבה זה עוזר מאוד וחשוב לאורך כל תהליך ההחלמה השאלה אם היא תהיה אמיתית עם עצמה ודרך זה גם פתוחה אלייך להתוודע לבעיותיה האמיתיות שמתחת לפני השטח!! בכל מקרה אני הבראתי עם עזרה של דניאלה גריין מטפלת מומחית בהפרעות אכילה הטלפון שלה הינו052-2-9922648- וגם היא תגיד לך שהיא באמת לא קוסמת והכל תהליך שהחברה שלך בעצמה צריכה לרצות ולהתמיד בו ואני בטוחה שאהבתך ודאגתך יתרמו לטיפול כי לי לדוגמה לא היתה משפחה שמבינה ותומכת להיפך הורסת, צועקת ואני גם לא כועסת עליהם כי לפני 13 שנה לא היתה מודעות כל כך גדולה כמו היום יישר כוח בהצלחה באהבה גדולה דינדין

שלום לכולם,קוראים לי סיון אני בת 18 וחצי .גם לי היתה הפרעת אכילה.הייתי אוכלת ביום אחד 200 קלוריות של חלבונים וזהו אבל בירקות לא הגבלתי את עצמי..ככה שהייתי מרגישה נפוחה אחרי כל "ארוחה" של ירקות וזאת הרגשה מגעילה..לא הקאתי אבל הייתי מאד קרובה לזה.הפסיק לי המחזור נשר לי השיער בכמויות והייתי בדכאון .לא היה לי כוח לכ-ל-ו-ם. לפני חצי שנה החלטתי לקחת את עצמי בידיים-אני אוכלת חמש ארוחות קטנות ביום .מגיעה ל1500 קלוריות והולכת למכון כושר ללא יותר משעתיים כל פעם. אפשר לעצור את ההפרעה .זה נורא נורא קשה,אני יודעת והיו לי הרבה לילות של בכי אבל זה משתלם.כיום אני אוכלת כל דבר ,כן,כולל שוקולד אבל לא נוגעת במטוגנים.הרבה אורז ,קורנפלקס בריא,מאפים(לחם,פיתות)רק מקמח מלא שמגביר את רמת חילוף החומרים.המפתח להצלחה זה שאתם יכולים לאכול הכל בכמות.תמדדו כל דבר ותאכלו ככה שאתם תוכלו לדעת בדיוק כמה הכנסתם לגוף.אם מישהו רוצה לדבר יותר אני אשמח לענות.אני ככ מזדהה עם כל אחת ואחד מכם שאני באמת רוצה לעזור!

תודה רבה את באמת חמודה איך שאת מנסה לעזור ככה לכולנו עם עצות טובות. הלוואי והיתי ברמה שלך לאכול אפילו פעם אחת ביום (לא חמש!אחת!) תמשיכי לעודד אותנו עם אופטימיות מתוקה.

ב"ה אני אשמח שתכנסי לפה ותספרי כמה שיותר על ההחלמה שלך ...על האיך ..על המפנה...מה עשית...איך זה קרה...כמה שאת יכולה וכמה שיותר הרבה בנות רוצות בכך ואני מאחלת לך שרק תמשיכי להתחזק ולפלס את דרכך להגשמה, שמחה וסיפוק עם הרבה בריאות ואהבה עצמית המון אהבה יפה בהצלחה בהמשך... שלך הילה

הילה יקרה, ראשית... את מדהימה...אין לך מושג כמה כח את נותנת לבנות כאן בפורום ע"י העצות והחיזוקים שלך...אני לא פעם קיבלתי חיזוקים ממך לגבי הרבה תשובות מדהימות ועדינות.. ה' הטוב ייתן לך הרבה כח להמשיך בעבודת החסד המדהימה שלך וישלם לך כגמולך הטוב. ועכשיו..שאלונת מטרידה מאד.. אני אנורקטית כבר 7 שנים ובולמית חצי שנה. המחזור האחרון היה לפני חודשיים ומעט מאד והחודש האחרון---כלום. עדיין אפשר להכנס להריון?? המחזור יחזור לי איי פעם?? אני בלחץ אטומי. בבקשה תעזרי לי. אלפי תודות, אלישבע

ב"ה אני שמחה שזה עוזר לך תודה על המחמאות והאיחולים, הם מחממים את ליבי לגבי המחזור יש אבני חן שיכולות לסייע לך בכך, אני אשמח להמליץ לך במידה ותתני לי אישור החזרתי כבר לכמהבנות את המחזור וקיבלתי על זה פידבק חיובי למדי המחזור מגיע כאשר יש רקמת שומן מספיקה שעוטפת את ההורמונים, בלעדי מעטפת שומן יקרה זו יהיה קושי רב בקבלת המחזור. חשוב שתאכלי מוצרים עטירי שומן, שומן צמחי עדיף...אגוזי מלך, שמן זית, טחינה עינן גולמית מרוכזת... ברגע שתוסיפי את המזונות הנ"ל, תוך זמן קצר תקבלי חשוב לבנות את רקמת השומן בגוף שלך בכלל יהיה יותר יעיל לגשת לתזונאית ושהיא תתאים לך תזונה לגבי העניין הספציפי הזה דיקור יכול לעזור הרבה מאוד. במרפאה יש אלטרנטיבי משלים ואת בהחלט יכולהלקבל טיפול כזה דרך הקופת חולים שלך בכל אופן לגבי ההריון ברגע שתקדימי לטפל בזהיטב בעבורך. הריון זה לא דבר מובן מאליו וכמי שעברה הפלה וכמעט מתה מההריון שלה אני יכולה לומר לך שהמחזור לא תמיד קשור לעניין ושיש עוד הרבה גורמים וסיבות שבעקבותם הריון לא מתנהל כשורה. לכן שמרי על עצמך ויש בורא אל עליון שהוא דואג לכל ולטובה וכשאת שומרת על עצמך הוא תמיד איתך לטובתך... המון אהבה יקירה שלך הילה

שלום הילה! אני חליתי בהפרעה הזו בהיותי בת 15 רקדנית מופלאה מאז ועד היום בת 29 אני חולה ..אבל לפני כשנתיים התחלתי טיפול אצל דניאלה גריין שכתבה את הספר "נשים ואוכל" והיא שינתה אצלי את החשיבה את הניתוח של דברים שגורמים לי לבלוס וללכת להקיא כמויות אדירות שנתיים אני בתהליך גמילה..לאחר שהייתי מקיאה יומיום כמה פעמ' היום אולי רק בסופ"ש גם לא תמיד וגם זה ייפסק ..אני בתהליך להבראה מלאה שיהיה בהצלחה לכולם להבריא בע"ה שלכם דינדין

זה תמיד מעורר תקווה לקרוא הודעות כמו שלך. זה גורם לי להבין שאפשר לחיות גם אחרת. תודה לך על הודעתך ובקרוב אצל כולנו!

..שתדעי לך שאפשר לצאת מזה וההרגשה נפלאה לאכול ולטעום מהכל בלי לפחד מאוכל מסויים להרגיש רע אח"כ ולהעניש את עצמי על זה..מגיע לנו להנות מהאוכל זאת אחת ההנאות שיש בחיים כמה נוכל לברוח? אני הבאתי ילדים התחתנתי התגרשתי וההפרעה הזו ליוותה אותי הגיע הזמן להיפרד לתמיד...אבל באמת לתמיד!! אבל ?! ההחלטה לא באה אחרי הקאה - שזאת תהיה האחרונה ואחריה אתחיל לא?! מעכשיו הרגע !!! ההחלמה היא כל רגע בהתמודדות עם הבעיות הרגילות הפשוטות לא לברוח , לא להעניש את עצמי כי אנשים פגעו אמרו עשו לא ...אני אתמודד מול העלבון, הכעס, הפגיעה כל דבר לא לברוח..והכלים? נרכשו בטיפול הנפלא שעברתי עם דניאלה הייתי אצל לפחות שישה פסיכולוגיים ואף אחד לא הצליח להגיע לבעייה עצמה הרי האוכל הוא רק הסימפטום.. השיטה שלה היא משהו מיוחד..כדאי ושווה לנסות הכי חשוב...עיקביות והתמדה ותדעי שגם הנפילות הן תהליך בריפוי כבר שמעת לא פעם שאין הוקוס פוקוס ובאמת אין אבל בתוכנו הכוח לעמוד מול זה... לידיעתך וכשתרצי ותהיי מוכנה באמת להתחיל לתת ולאהוב ולהעניק לעצמך הטלפון שלה הוא: 052-2-9922648- דניאלה גריין תהיי חזקה כל יום הוא עבודה מתמדת..שווה לא לרחם על עצמי ולשקוע בעצב וקושי..כי אם לאזור האומץ להתמודד ולזכות בחיים.. 10 שנים סבלתי הגרון כבר יצא לי הפצע במעלה היד שנעלם...הקרע שהיה לי בוושט שכל בליעה גרם לי לצריבה..העייפות העצבות האי חשק בחיים..הכל יכול להיעלם תודה רבה לאל...שאני מתקדמת ונרפאת אני כבר לא מקיאה בכלל אולי לפעמים נפילה פה ושם תוך מודעות וניתוח מה גרם לי להגיע לכך...לחץ, עצב, כעס ובפעם הבא אזהה את זה לפעמים גם זה ההרגל האוטומטי שנכנס לנו בראש חייבים למצוא תחליף לאוטומט הזה..זה שווה את החיים..את יודעת..ימים שלמים בתוך האסלה כשהבנות שלי אומרות לי "אמא מתי תצאי מהשירותים" "את הרבה זמן"...אמא" אמא" ואני בדמעות וכעס אוי ואבוי אם תדענה...מה אמא שלהן מאחורי דלת העץ עושה לעצמה..הייתי חייבת להתגבר..להנות מילדותן להיות שם כשהן צריכות אותי במקום לברוח..די מספיק..חבל על הזמן תתחילי עכשיו הרגע!! בהצלחה לך ולכולם..הלוואי שכולם יצליחו להרגיש שוב נפלא כמוני ולחיות מחדש ..!! באהבה גדולה!!

התלבטתי הרבה אם לכתוב כאן עוד פעם. קצת לא נעים לי, כי אני קוראת את מה שכולכם כותבים, ומרגישה שאני רק יכולה לנסות להבין מה אתם מרגישים, ולא באמת לדעת. אז אני חוששת לכתוב דברים שיכולים לפגוע. במקום זה, אני אכתוב עליי. היו לי בערך חודשיים שממש חייתי בלי ההפרעה. לא הטריד אותי שנגמר במקרר האוכל שהכנתי במיוחד בשבילי, לא הטריד אותי שיש סיכוי שיתחשק לי משהו מתוק היום ואני אוכל אותו, לא הייתי מודאגת שאני אסע ואהיה רעבה פתאום מחוץ לבית, ואקנה לי משהו שכבר שנים לא קניתי... כמו סנדוויץ' למשל. הייתי מאוד מרוצה, ורגועה בנושא. והתחלתי קשר חדש עם מישהו שנתן לי המון בטחון בקשר לעצמי ולאיך שאני מחליטה החלטות בחיים. הוא גרם לי להרגיש ממש בסדר. עם כל מי שאני. וברגעים הקצרים שבהם חשבתי על אוכל באובססיביות, או שחישבתי שעות מהארוחה האחרונה, עצרתי ושאלתי את עצמי: מה הלחיץ אותך פתאום? מה המחשבות האלה מנסות להסתיר? למה משנה עכשיו כמה אכלת היום? זה ממש עבד, בכל פעם כזאת הייתי מגלה שאני פשוט לחוצה ממשהו שהוא קשה לי כרגע, ושאני אמורה להתרכז בשאלות שמפחידות אותי באמת, ולא במחשבות על האוכל. לפני שבוע הפסקתי את הקשר עם הבחור. כי הוא לא יכל להעניק לי מספיק מעצמו, והרגשתי שאני עלולה להיפגע יותר מדי. ובאותו יום התחלתי להיות אובססיבית עם האכילה. אני אוכלת הרבה יותר ממה שהגוף שלי מבקש. אני מנסה להרגיע את עצמי עם אוכל טוב. הבטן שלי מלאה וזה מציק לי ואני מרגישה שזה מיותר... אבל מאוד קשה לי להפסיק. אם אני בבית, אני פשוט אוכלת. אז אני מנסה לצאת הרבה, אבל איכשהו אני מרגישה שזה לא באמת הפתרון הבריא. כי אני צריכה ללמוד להיות בבית, במקום שבו יש אוכל מכל הסוגים, והמקרר תמיד נגיש, בלי לטעום מהכל... בלי לחשב זמנים בין ביס לביס. חשוב לי לציין שאני לא מקיאה, ואני לא בתת תזונה, ואני נראית בריאה באמת. אבל בכל פעם שמשהו קצת מתבלבל לי בחיים, המחשבות ישר רצות למקום הכאילו בטוח הזה של האוכל, השליטה בכאילו הזאת, שלא באמת עוזרת לאף אחד מאיתנו... והאבסורד הוא שזה לא באמת מרגיע לשלוט באוכל שנכנס לגוף, זה אפילו מאוד מטריד ומעייף. אבל למרות הכל אני לא עוזבת את הבריחה הזאת..... מה עושים?

הלוואי והייתה לכך תשובה חד משמעית (: אני מבינה מה את אומרת לגבי השליטה והאוכל ומסכימה איתך כמעט ב100%, אבל עוד לא הסכמה מוחלטת כי אני מאמינה שלא כל כולה של הפרעת האכילה היא סובלימציה של בעיות אחרות, אך זה קצת נכון. אני יכולה מאוד להזדהות איתך בהרבה מאוד דברים.. ורק לקוות שתצליחי להתגבר על המכשול הקטן הזה שניצב לך ככה פתאום- ולא להפוך את זה למן דרך חיים... שבוע טוב!

את יודעת ..אני כל כך מבינה אותך!! לפעמים הצורך להיות בשליטה כל הזמן...כשהחיים לא תמיד ידועים מראש גורמת למן פחד שמה?? שמה?? מה יקרה אם נזרום ולא נדע? אנחנו צריכים לשחרר את השליטה בכל מה שנעשה? אולי את גם טיפוס שדורש שלמות ואם זה לא נעשה כמו שכביכול לדעתך צריך להיות זה שובר לך את התבנית ואת מרגישה שאת מאבדת שליטה!! * גם הקשר שהיה לך עם אדם שנתן לך להרגיש טוב עם עצמך...?! את לא זקוקה לאישורים מהאנשים הסובבים אותך כלפי עצמך, גופך כשרונתייך היי מודעת אליהם וקחי בחשבון שיש אנשים שיאהבו אותך ויש שלא אז מה? מה כולם חייבים לרצות אותי? לאהוב אותי? להגיד שאני בסדר? שאני טובה? שאני יפה? לא!! פשוט כך קבלי את זה דעי היטב כמה דברים נפלאים יש לך לעצמך ומי שיאהב ירצה ויכיר אותך יתאהב בזכות אישיותך ותהיו יחד כי טוב לכם לא בשביל שייתן לך להרגיש טוב עם עצמך!! עובדה שברגע שזה נפסק מה? כבר לא היית טובה? למי לא היית טובה ? אני בטוחה שאת נפלאה ויש לך אשיות נהדרת!! אז מה אם לא הלך יהיה מישהו אחר שיהיה יותר טוב בעבורך !!אל תתני לדברים האלה לערער לך ולשבור לך את החיים!! תתמודדי עם הכאב של עזיבה! פרידה! תרגישי שם את הכאב אל תברחי...מותר לך לבכות ולהרגיש כאב הרי ידוע לנו שמילוי החור באוכל והקאתו זה לא באמת ממלא את החור הרי הרהרגשות עדיין שם..ולא ייעלמו..עד שתתמודדי איתן קחי אותן ותרגישי אותן..ואל תעשי אוטומציה..כואב- אוכל עצוב- אוכל עלבון - אוכל.. קודם תעריכי את עצמך אהבי את עצמך ודעי שאת שווה הרבה ויש לך המון מה לתת אבל למישהו מתאים ותנסי להוריד לחץ מלהיות בשליטה כל הזמן אי אפשר לשלוט בחיים כל הזמן!! צריך לזרום עם מה שהחיים מזמנים לנו!! האם עברת בילדות טראומה? גירושים? הורים? - מה גרם לך בצורך להיות בשליטה? מישהו שבר לך רצף ? תבררי מה היה? בכל מקרה מתוקה אני כלכ ך מבינה אותך..תהיי חזקה קחי עצמך ביידים ותעמדי מול רוחות הרגשות כשתרגישי אותן תתמודדי איתן תבכי תכאבי..אנחנו לא מושלמים!! שיהיה לך בהצלחה אתפלל בשבילך! בהצלחה באהבה

וואו את כל-כך קולעת... האמת, שאחרי הכל, כולנו די דומות בבסיס של הבעיות שפיתחנו. אבל אני חושבת שאצלי החלק המשמעותי ביותר הוא הפחד שלי מהעובדה שמישהו יעיז לחשוב שאני לא יפה ולא נחמדה ולא נעימה... אני מנסה לעבוד על זה הרבה. לשחרר כעסים כשהם קיימים, וללמוד לצעוק אם זה מה שאני צריכה. כשהייתי קטנה צעקתי והשתוללתי רק בבית, בחוץ הייתי שקטה וחייכנית תמיד... אבל לא, לא קרה לי שום דבר טראומטי בילדות. הטראומה שלי הגיעה עם הגיוס... אני מאמינה שהעניינים ביחד גרמו לי לפתח את התסבוך. אני שמחה על המצב שלי היום, כי אני מודעת הרבה יותר מתמיד, ואני רוצה לשנות כל-כך, ואני מאמינה בעצמי ומרגישה חזקה. אבל יש עוד כזאת דרך ארוכה... זה דווקא די מרגש, לדעת שהכיוון הוא למעלה, ושעם כל שיחה כזאת והבנה כזאת יש רק מקום לשיפור. אני מאחלת לכולנו להיכנס למסלול הזה שמכוון קדימה ולא אחורה... אני חייבת לזוז אז אני אכתוב בהקדם. תודה לך המון המון!!!!!!!

עשיתי בדיקת דם ב-29.11 וב30.11 ראיתי את התוצאות יש כמה דברים שלא יצאו טוב ואני אשמח לקבל הסבר אם את יודעת על הנושא כמובן.. אז הסתכלתי בבדיקה ואני ירשום לך בפירוט מה לא יצא טוב.. מוגלובין-יצא לי 15.2 שהכי גבוהה זה 16 RBC RED BLLOOD CELLS-יצא לי פה 5.83 שצריך ליהות 5.3 urea-יצא לי 16 שצריך ליהות 20(אגב מה זה אוריה?) MCH MEAN CALL HEMOGLOBIN -פה יצא לי 26.1 שצריך ליהות 27 אשמח לקבל פירוט מה זה כול דבר ומה את חושבת על התוצאה תודה רבה רבה רבה!!! יפית

אגב.. את יודעת אולי איפה כתוב על הקיבה והכליות והכבד??? הכוונה בבדיקת דם שאני יסתכל כי אין לי מושג מה זה באנגלית והרופא שלי לא נמצאת ביום ראשון לכן זה ממש דחוף לי!~ תודהה רבההה ושבוע טוב לכווולם!!!!

ב"ה בעקרון ממה שלפחות היה לי ברור, נראה שהמערכת החיסונית שלך לא משו בכל מקרה אני לא רופאה ועדיף שאני לא יענה לך על השאלות האלה, לכי בהקדם, מתי שיתאפשר ושאלי את השאלות בפני מוסמך מעבר לזה שאת יכולה להתייעץ עם בלה אגמון בפורום תזונה ללא דיאטה או בפורום של יוסף דיין כאן בדוקטורס. המון אהבה יפה שבוע טוב

http://www.infomed.co.il/testIndexEng.asp#U יש פה את כל המידע על כל הבדיקות שאת רוצה בעברית רפואה שלמה

נמצאו בבדיקות הדם שלי רמות גבוהות מעט מן הממוצע של אנזים המופרש כתוצאת מפגיעה ברקמות- ובעקרן בכבד. האם יש קשר לזה שאני מקיאה??

ב"ה הכבד למעשה האיבר הראשון שנפגע מכל השיט הזה לכי לרופאת משפחה מעבר לזה שאין מנוס, כדי לשפר את העניין יהיו כמה דברים שתצטרכי לעשות השאלה אם תהיי מסוגלת לעמוד בזה..... חיבוק ענק שבוע טוב

והתגעגעתי!!! אז אנורקסי- האמת שעם חצילים נגמר לי הרומן- לא טעים לי כל כך... אבל תודה על רעיון הפטריות(: בכל מקרה- התגעגעתי אליכם ואם רציתם לדעת אז הבדיקות של מדהימות+ אני ממש בסדר!!!!!! וזהו!!!!!!! בהזדמנות אכתוב יותר עכשיו אני לא בבית ומממ... לא רוצה שידעו באיזה פורום אני משוטטת....(:

ב"ה אל תחשבי שהכל בסדר בגלל שהבדיקות בסדר אני יודעת שזה נשמע אבסורד אבל עדיין הן הרבה פעמים רחוקות מלשקף את המצב באמת. שמחה שחזרת נשיקות שבת שלום והמון אהבה

גם אצל המון אנורקסיות במשקל מ-א-ו-ד נמוך רואים שהבדיקות ממש תקינות לחלוטין כי הגוף מוצא דרכים לפצות על החוסרים

את יכולה להביא לי את האימייל שלך? יש לי משהו מאוד חשוב להגיד לך ואני ממש לא רוצה שכולם יראו אני יודע שאת רוצה להשאר אנונימית אבל בשבילי...

תכתוב לי מה האיי מייל שלך ואשלח לך לשם....הולך?

[email protected] הוא לא יציג לך את האימייל אלא יכתוב "לשליחת אימייל לחץ כאן" או משהו כזה אז תשלחי ככה

אני מפסיק לאכול חצילים פתאום נהיה לי כח באימונים וזה מאז שהתחלתי לאכול את החצילים כנראה יש בהם יותר קלוריות ממה שכתוב

בדקתי בעוד אתר של קלוריות וכתוב שם שב100 גרם חצילים מבושלים יש 6.64 גרם פחמימות שזה די הרבה לירק אני נשאר עם הקישואים שלי תודה

ב"ה מומלץ להימנע מהם כי במקרים כמו שלך ושל כולנו למעשה זה יכול להחמיר מצב של דיכאון

אני עונה לך למייל האחרון ששלחת לי כי כדי להגיב למיילים אני צריך להתנתק ולהתחבר דרך שרת אחר, לא משנה.... בקיצור זה די ידוע שיש תחרות בין האנורקסים מי יותר רזה או מי יותר חולה וגם אם מנסים להסתיר את זה זה קיים. אני זוכר שבאשפוז הקודם אפילו הבנות ה"בריאות" (או לפחות שרצו להבריא ולצאת מהבוץ ושעשו צעדים להחלמה) היו נגועות בדבר הזה ומדי פעם התגאו כמה הם היו חולות ולאיזה משקל נמוך הם ירדו אין מה לעשות זה המצב...

ב"ה ואין לי מושג כמה התחרות הזו היא חלק מ"ריפוי" או איך שתקרא לזה אני ממש לא מבסוטית מעצם העובדה שאתה מתאשפז אני מסכימה שאתה צריך עזרה אבל נראה לי שאתה פונה לעזרה לא מתאימה והלוואי ואני טועה, עובדה שאתה חוזר לזה כל הזמן ואין שום ריפוי. אמרת במייל שאתה לא מספיק רזה? ושכאילו הסתכלו עליך בעיניים שאתה כאילו נראה בסדר אז זה אומר כאילו שאין בעיה וזה אומר כאילו שאין סיכוי שיאשפזו אותך והנה חזרו אליך והודיעו לך לבוא ביום שלישי הקרוב, כי הם יודעים עם מי יש להם עסק. אני יודעת שהאשפוז דרדר אותי רציתי להיות יותר רזה. וזה מה שקרה. אחרי האשפוז כמעט מתתי מזה ולאט לאט המטרה השתנתה... מריפוי ורצון להחלים המטרה היחידה שלי היתה להיעלם ואם לא היה קורה נס אולי זה באמת היה קורה סוף סוף כפי שאז יחלתי עבור עצמי. אתה כל הזמן אומר שאתה לא רוצה להשמין אז איפה הריפוי? גם שם מזכרוני מתעסקים בערך 4 פעמים ביום עם אוכל. שוקלים מודדים משגיחים עונשים וכו וכו חרא!!!! אני לא בטוחה שאתה נכנס לשם מהמקום הנכון אבל יחד עם זאת מי אני שאקבע לך מה המקום הנכון עבורך נראה כמו תמיד שכל אחד מאיתנו אמור לגלות זאת לבדו ובאמצעות שיקופים של כולנו אחד לשני. בכל מקרה אני מקווה שזה יהיה לסימן רק יותר טוב ושאכן יחול שיפור במצבך גם זה חלק מהשאיפות שלך אחרי הכל בהצלחה רבה מקווה שתמשיך לכתוב משם יש שם אנטרנט מחזיקה אצבעות המון אהבה ושבת שלום :-)

כתבתי לך כמה וכמה מיילים.. אני מסיקה שהם פשוט לא הגיעו אליך. יש כאן איזה מחשב קשה קליטה (או אולי קשה שליחה). בקיצור שתדע שלא שכחתי אותך.. ואתה עדיין מוזמן לענות לי כאילו אתה מקבל את המיילים שלי.. תרגיש טוב

תשאלי אני יענה (-: אין משהו חדש בינתיים....

ב"ה :-) ספרי ספרי .. נשיקות שבת שלום והמון אהבה