פורום הפרעות אכילה - תמיכה

הילה, אני באמת רוצה לפתוח בתודה כנה, משום שהתשובה שלך מאד עודדה אותי. תמיד כשאני מדברת עם חברה שלי על הבעיות שלה אני מרגישה שאין לי כלים לענות או לייעץ, והתשובות שלך באות ממקום אמיתי ומזדהה - וזה מאד עוזר. הקראתי לה את התשובה שלך בהתרגשות, ואני חושבת שזה נתן גם לה ניצן של תקווה לגבי דרך פתרון הבעיות שלה. בקיצור - אני אשמח אם תוכלי להפנות אותי לקישורים לגבי התחום הזה שהזכרת - קינסיולוגיה מח אחד, ואיך מגיעים למטפלים מהסוג הזה. כמו כן הייתי רוצה לדעת איך ניתן ליצור קשר עם דניאלה גריין (היא גם מטפלת בשיטה כזו?) שהזכרת את שמה. אז שוב - תודה שמצאת את הדרך לתת יחס חם גם במסגרת כזו דרך האינטרנט.

ב"ה דניאלה גריין מטפלת בשיטה הקונבנציונאלית אין לי מושג מי היא מפני שלא התנסיתי אצלה אבל יש דיעות טובות, שווה לנסות אני שמחה על הבעת תודתך. אני מאוד משתדלת שזה יהיה מענה חם ואנושי. זה חשוב לי אכן כן מסרי לה שזה אפשרי לצאת מהפרעות אכילה. התנאי לכך היא דרך נכונה לא תמיד לא אני ולא את יודעות מהי, לעיתים אנו עוברים בשבילים, באזורים שלא חלמנו שנגיע אליהם והם חלק מהדרך לריפוי גם אם נדמה שלא תמיד רואים תשובה זמינה באופק. אני רוצה לחזק שמה שעזר לי יכול לעזור, יחד עם זה היא זו שתהיה מחוייבת לכך והיא זו שתהיה מכוונת לריפוי שלה מבלי להתבסס על אכזבות של עבר שהם לא יותר מתירוץ ללמה לא להמשיך לנסות. ומאחר והיא מנסה אז קצת על השיטה... קינסיולוגיה מוח אחד הינה שיטה עתיקה מאוד שבבסיסה היא מאגדת בתוכה חוכמות עתיקות שהצורות להן השתנו בכל העידנים והורכבו לאינסוף הגדרות שונות בשם, אך למעשה נשארו אותה חוכמה. החוכמה עליה אני מדבר במילים אחרות, מובנות יותר, מרכזת בתוכה את מה שנקרא במשפט אחד "חוק שימור אנרגיה".....מה זה אומר? לא פעם דיברתי על מה שמתגבש כאנרגיה בחלל הגוף.. בתאים השמורים .. בעור.. במערכת העצבים.. גזע המוח ותת ההכרה שהם בבחינת אזורים שמהם נוצרת מציאות של בן אנוש.. מה שמכונה דנ"א על פני האדמה כחיבור מלא ומאוחד למושג 'שמיים וארץ' שניהם חופפים והולכים יחידיו, מזינים זה את זה ומושפעים זה מזה. אדבר אפוא יותר על מחשבה שכן למחשבה יש מעין יונים שמשתחררים לקוסמוס מאחד לשני ע"פ תורת הכאוס ויוצרים את מה שאתם מכנים בשפתכם מציאות.. מחשבה זו אינה חייבת להישמע בקול מספיק שהיא צפה על פני השטח בראי שכלי זה או אחר הופכת להיות מעין דיאלוג סרק חסר שליטה בביטוי אוטומטי למדי בין עצמי לעצמי וכאן נופל 'חוק שימור האנרגיה' כנבואה שמגשימה את עצמה, אלא אם כן אתם, בני האנוש מחויבים לשינוי כל אחד עם עצמו ומתנגדים באופן שוטף להרגלים שלכם.. אז האנרגיה עוברת התמרה ומיד מחליפה את הזיכרון שלה למשהו שהוא בבחינת אור... הכוח הנעלה.. חיבור למקור... כאשר משתחררת מחשבה שהיא בבחינת הגדרה חדשה של תא שהופך להיות זיכרון שהופך להיות מציאות ....תהליך שהוא בבחינת מפגש הזרע עם הביצית.. שם נברא עולם שיהיה קשה להגדירו במלים מעבר למה שחקוק בתורת הביולוגיה, הפיסיקה והכימיה ...אלה הם סודות קוסמים שאינם אמורים להיות גלויים לכם כדי שיצר ההרסנות שלכם לא יהפוך להיות משהו שולט ברמת אל, שכן אלה נתונים בידי בורא אל עליון ואכן הוא כך! אך יחד עם זאת כן ניתנת לכם ההזדמנות להיתקן שוב ושוב. החוקים הקוסמים משאירים לכם תמיד את השרביט להפוך את החושך הזה לאור.. הרבה מעבר להשתלטות החושך בכם.. אמת שאין לערער עליה ואכן הוא כך! חיים שלמים נופלים כאשר אינכם מודעים לעוצמת האור שבכם.. לכוח שבזה ולרמת הבריאה ששרביט זו מעניקה לכל אחד מכם בן/בת אנוש שווים בני שווים.. למען יצירת מציאות שהיא בבחינת הגשמה מלאה של הפוטנציאל הנעלה שלכם שההכרה עימו נעשית ע"י הקשבה עצמית .. נאמנות לקול הפנימי והליכה בשביל מעבר לכל הפחדים.. המכשולים והסלעים שלרוב אתם מציבים לעצמכם מבלי שבכלל הם התכוונו להיות שם. קינסיולוגיה מוח אחד.. ברמת הגדרה וציור מטפורי היא למעשה אחת השיטות שמאפשרת מחדש איסוף עצמי ...את כל החלקיקים .. את כל הרסיסים שאתם ניפצתם בעצמכם מפאת ההרסנות שבכם.. מפאת השיעורים בזמן.. מפאת חוקי אנרגיה כאלה ואחרים שאינם תמיד בשליטתכם... היא מאגדת לאחד שלם מאוחד עם הבורא אל עליון ועם כל חלקי העצמי הגבוה.. היא מחברת שכלים.. היא מחברת תאים.. היא משנה ביוכימית את כל המבנה התאי שלכם, בני האנוש ומאפשרת לכם לכל אחד מכם לעשות שינוי וטרנספורמציה בסדר גודל ענק. כאשר מתבצע טיפול כזה .. כאשר מבצעים את שיטת התרגול מתלווים לכך כל המדריכים שנקבעו לשרת את בן אנוש מיום היוולדו.. מיום שבו חתם את ברית החיים הזו לזמן הזה, כל אחד מצוות ההדרכה הבין מימדי מחויב להפעיל חלק אחר בתהליך הזה ולהביא אתכם למצב של בחירה אמיתית ושליטה מלאה ונבונה על חייכם ללא יוצא מן הכלל.. יש כאלה שתוך כדי תרגול נשמתם עוזבת ומתחלפת לנשמה ששייכת לאותו ניצוץ נשמה שהיא בזמן מסוים נמנית מבין הנשמות שאמורות להמשיך את התהליך של החלק האחר שהתחיל אותו שהוא למעשה מי שאתם. אל בהלה על המילים האחרונות שכן ברמת הנשמה וברמה הפיזית אין זה מוות .. חשוב לי לציין שמה שמכונה נשמה .. היא לעולם אינה קטנה .. היא אינה מתאגדת רק בגוף אחד.. לעיתים אותה נשמה מתאגדת במספר גופים כאשר לכל גוף יש חלק אחר במשימה ההווייתית שלו ובתיקון הנשמה. נעזוב את אלה .. כי עובדה זו אינה הכי רלוונטית לנושא המדובר.. העיקרון בפעולת התרגול והגדולה שבכך נעוצה למעשה ביכולת לשנות גורל... לשנות קו מחשבה.. דפוסים.. תיקוני קרמה מציאות חיים. קינסיולוגיה מוח אחד והפרעות אכילה.... ובכן זהו נושא שמשבש את כל המערכת התאית.. הגדילה.. הצמיחה וההוויה של הנשמה שבאה לתיקון מאוד גדול ורציני. הפרעת אכילה יוצרת הגדרות וזיכרון בתאים של השחטה שברמה אנרגטית מנציחה מוות ממושך.. הנשמה הופכת להיות כלואה והיא אינה יכולה לתקן את עצמה וזה משהו שיוצר הפרעה אנרגטית חמורה ביותר.. להרבה מבני האנוש ששייכים לאותה ניצוץ של נשמה.. גם הם הופכים להיות מושפעים מכך .. מגיבים בהרסנות ובאינסטינקטים של השחטה מבלי בכלל להבין מדוע ברמת המודע, אפילו שהם לכאורה נמצאים במקום גיאוגרפי שונה .. הם מושפעים מכך באותה מידה בדיוק כמו המקור שמפזר את הזיכרון התאי והופך את זה למשהו בלתי נשלט של כוח הרס עצום והשחטה שאין מילים לתאר אותו בדיוק. דווקא מהבחינה הזו 'קינסיולוגיה מוח אחד' בגלל הגדולה שלה לזעזע את התאים ולשנות אותם .. את ההגדרות שלהם... את הזיכרון שלהם ..יכולה להתערב בדיוק במקום הזה שהנשמה הופכת להיות כלואה.. מאפשרת לה מחדש למצוא את השביל החוצה ולהחליט ולגבור על הנפש שכולא אותה כל הזמן.. במצב זה יהיה ניתן לנהל דיאלוג עם החלקים ההרסניים ולאט לאט להפחית משמעותי את תדר ההתפרצות שלהם.. במילים אחרות יתאפשר מצב שבו הפרעת אכילה תעבור למישור צדדי ועם הזמן למשהו מרוחק שאין לו הגדרה יותר בתאים.. ע"י כוונה ממוקדת של שינוי תפיסה ע"י הגדרות חיוביות חדשות על האדרת העצמי.. הזנת האגו .. שינוי דפוסי מחשבה ושחרור מטראומות של העברים. רק קינסיולוגיה מוח אחד מסוגלת ויכולה לשחרר נשמה בזמן .. לשחרר את התאים הפיזיים מזיכרונות כואבים שאינם משרתים יותר נאמנה אף אחד מכם ואכן הוא כך! זוהי מתנה שגילתם את היסודות שלה ואת הניצוצות שלה לריפוי.. בשיטה הזו גלומים הרבה מאוד סודות קוסמים שאפילו לא ידעתם... היא מחוללת ניסים והיא כלי עליון שיש להשתמש בו בתבונה. חשוב לציין שלכל נשמה, מה שאינו חדש לכם, יש מערכת חוזים וקרמות שעליה לעבור בשבילם ... במסגרת הזמן והגוף על פני האדמה או בכל מימד אחר שהיא בחרה להיות בו כדי לתקן את עצמה... לעיתים מחלה היא סוג של קרמה והתנסות שהנשמה מחויבת לעבור בשבילים שלה, על אף הנחרצות שהיא מסמנת לא אחת במסע הזה של ההחלמה ומובילה כביכול למוות של הגוף... הגוף משיל את עצמו נספג באדמה והתאים יוצרים מציאות חדשה.. שצורתה אינה ידועה מראש... גם אלה לא מתים באמת על אף שברמה האנושית תהליך זה נתפס כמוות. הנשמה משתחררת והיא יוצאת למסע אחר.. לשלב הבא מתוך רשימת החוזים שלה עם בורא אל עליון. אם נתמקד לצורך העניין בהפרעות אכילה.. הפרעות אכילה הן גם סוג של תיקון.. תיקון שבו הקורבן לכך מחויב ללמוד את ערכו העצמי והלמידה של זה היא בבחינת התיקון. השחטה עצמית שמובילה למוות מעידה על כישלון מסוים ובמילים אחרות על וויתור מוחלט על החיים .. לקיחת שליטה והתערבות שאין לה גיבוי ולכן השיעורים בזמן הופכים להיות בלתי נסבלים חוזרים על עצמם שוב ושוב כי הנשמה מחויבת לכך.. לחזור לכאן על פני האדמה.. לכן המוות שקורץ כידיעה מרגיעה שהסוף קרב ועומד בבחינת פתרון לכל התחלואים מסתכמת בצמד מילים פשוט 'הבל הבלים'!.. אין מוות ואין זו חדשה... לכן .. לימדו את השיעור הזה בסלחנות .. לימדו להעריך את עצמכם.. לימדו להיות נאמנים לעצמי הגבוה שלכם.. לימדו להזין את הנפש שלכם ואת הרוח שלכם במה שיעזור לכם בסופו של דבר להימנע מבריחה להרס עצמי והשתמשו בכלים שיש לפניכם. קינסיולוגיה מוח אחד ללא ספק כלי כזה .. קינסיולוגיה - מוח אחד כל אדם הינו בעל ניסיון חיים אישי, חוויות וקשיים אישיים, גנטיקה אינדיבידואלית שהינה ביטוי של זרם התורשה האינדיבידואלי של הוריו. האם ניתן להתאים לכל אדם טיפול אינדיבידואלי שיותאם לצרכיו ונתוניו האישיים ? האם יש טכניקה המאפשרת להביא בחשבון את כל אותן השפעות שעיצבו את האדם להיות מה שהוא בנקודת זמן מסוימת ? קינסיולוגיה הינה טכניקת טיפול המאפשרת לנו להיות בקשר עם רבדים אחדים בגופו ואישיותו של המטופל, להביא בחשבון את עברו הבריאותי והרגש י– חוויתי ולמעשה להתאים לכל אדם טיפול. כשם שאין מטופל אחד דומה למשנהו – אין טיפול אחד דומה למשנהו. הטיפול בקינסיולוגיה מכסה שלוש רמות התייחסות : 1. החלק הפיזי-גופני - מגע בריאות. 2. המוח האנושי ומיצוי הפוטנציאל שלו - קינסיולוגיה לימודית. 3. גישה ישירה לתת מודע בטכניקה הנקראת מוח אחד. ההתייחסות בשלושת ההיבטים הנ"ל הינה גישה הוליסטית אמיתית שמצביעה לנו על הקשר בין כאב פיזי לבין הדפוס ההתנהגותי-חוויתי שמנהל אותנו. שום "תקלה" פיזית איננה מקרית, אלא ביטוי למסרים המאותתים לנו שנתעורר למשהו. הקינסיולוגיה אינה מתייחסת ישירות למחלות של הגוף אלא לאדם בעל הגוף החולה. טראומות מהעבר (ינקות, ילדות) "יושבות" שם ואנו מסווגים כל מקרה דומה מן ההווה ומעוררים את הזיכרון והביטוי של אותן חוויות עבר כמו גירוי ותגובה. ברגע שאדם מודע לתהליך זה יש בידו את האפשרות לבחירה חדשה. בגישה ההוליסטית לא ניתן להפריד בין תא, ריקמה, איבר ומצב רגשי. אירוע כמו כישלון, עלבון, דחייה - יוצרים תגובה רגשית חזקה, ומאחר וכל תא הוא בעל תודעה וזיכרון, כך קורה שאנו מגיבים ממקום של שיעתוק העבר לטראומה של ההווה. כל מחלה מקורה בהפרעה בכח החיות, והסימפטומים הם רק התוצאה. על פי הקינסיולוגיה הטיפול בסימפטום משול לתיקון מחוגי השעון אשר נעצרו כאשר המנגנון הפנימי התקלקל. נושאים בלתי פתורים מצטברים כחומר נפץ. אם נהיה מודעים, נשכיל להפוך את הבעיה כקרש קפיצה לצמיחה. במוח אחד אנו לומדים לקבל את השיעור, במקום להלחם בו. כפי שאיבר שקפא מרפאים בקרח, אותו מפתח שנועל את הדלת הוא גם הפותח אותה. בכל מגרש משחקים החוקים ידועים – אך במגרש החיים איש לא לימד אותנו את חוקי המשחק. מוח אחד מהווה גישה המקבלת את הטוב והרע ומשתמשת בהם על-מנת להפיק מהמצב את הדברים הרצויים למטופל. הטכניקה הישומית הינה בדיקות שרירים. הגוף הפיזי, השריר, זוכר ומוציא מן המח ונבכי הזכרון והתת מודע את התשובות המתקבלות - אמת מוחלטת שלא תלויה בבודק או בנבדק. בדיקות שרירים אלה מאפשרות לבודק לסייע גם לילדים עם קשיי למידה וריכוז למצות את היכולות שלהם, לשפר קשיי קריאה, כתיבה, ריכוז, לימוד שפות ועוד ואינו מוגבל לתקשורת המילולית או לגילו של הנבדק. הקינסיולוג אובייקטיבי. הוא אינו מלמד, אינו מחנך ואינו דורש מהנבדק להשתנות. אני רושמת לך את האימייל שלי מפני שיש שתי כתובות שמטפלות בקינסיולוגיה שאני יודעת עליהן והן לא מעוניינות בפרסום אז רשמי למייל ואחזור אליך עם טלפון [email protected] עדי קינסיולוגיה 052537374891 אני לא טופלתי אצלה אבל היא מקצועית מאוד לטלפונים האחרים צרי עימי קשר דרך מייל עוד מישהי שהיתה בולמית לשעבר ויצאה בזכות עצמה פתחה סדנאות להרזיה הוליסטית ונשמע שהיא עושה חיל בתחום שמה אריאן לב 0508871767 04837884 אדית דיטה דניאל הומאופטית, היא עצמה עברה בשבילים של אנורקסיה בולימיה ועד לכאן חזרה. מטפלת טובה ואחראית 03-5165923 אם היא תרצה לשאול אותי שאלות היא מוזמנת 0545298599 המון אהבה וברכת הצלחה לשתיכן הילה :-)

שלום לכולם! קוראים לי דנהב, אני בת 14 בקרוב מאוד וחשבתי שכאן זה המקום בו אני יכולה לקבל תשובות לכמה שאלות. לפני מס' שבועות אופיינתי כאנורקטית (42 קילו על 166 ס"מ). מאז הייתה לי ולאמא שלי פגישה עם עובדת סוציאלית שהפנתה אותנו לפגישות עם פסיכולוגית ותזונאית. מאז השיחה עם העובדת הסוציאלית החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים וחוזרת לעצמי. אני מתקדמת יפה והצלחתי לעלות בערך 2 קילו. האמת, אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני צריכה להגיע למשקל הקודם שלי, כ-52 קילו. יש לי מס' שאלות שאני מאוד מקווה לקבל עליהן תשובות: מאז ה"דיאטת כסאח" לא קיבלתי מחזור (כבר 3 חודשים). אני מודעת לבעיה,ויודעת שזה בגלל האנורקסיה, רק רוצה לשאול אם יש מצב שאני אחזור לקבל? מה צריך לעשות כדי לקבל שוב? אני ממש מודאגת... מצפה לתשובה, דנה

ב"ה כדי לקבל שוב את המחזור החודשי יהיה עלייך להמשיך להזין את עצמך ולבנות רקמת שומן מספיק דשנה כדי שהוא ישוב. זה יקרה לבד ברגע שתעלי בברכה. אל דאגה, אם כי התנאי לשיפור תלוי בהזנה שלך. אם תרצי לכתוב ולהיתמך את יותר ממומזמנת המון אהבה בהצלחה למעלה.... :-) הילה

כ"כ כיף לקרוא סוף-סוך הודעה של מישהי שלוקחת את עצמה בידיים. חזקי ואמצי וצעדי לעבר הבריאות בראש מורם. רוב הסיכויים שהמחזור שלך יחזור ברגע שבגופך יהיו די רקמות שומן. זה כמובן אומר שאת חייבת לעלות במשקל, כי את רזה מאד, מאד, מאד. נשמע שאת בדרך הנכונה! בהצלחה!

שלום, אני בת 25. אני שוקלת 41 קילו. גובהי 1.60. אני סובלת מהקאות ובחילות מידי יום. אין לי תיאבון בכלל (תפוח, בננה, פרוסה אחת ליום). ניתן לי בתור טיפול - רסיטל 20 מ"ג ליום + פרפאנן 4 מ"ג ליום. שאלותיי הן: 1. האם ישנה האפשרות לטפל בחוסר התיאבון, ההקאות והבחילות ללא תרופות פסיכיאטריות? 2. האם הטיפול התרופתי שניתן לי הוא הטיפול היחיד או שישנה חלופה נוספת? בתודה מראש פדידה

האם את רוצה להקיא, או שזה בא מעצמו? האם חוסר התאבון מלווה במצב רוח רע, שינוי בהרגלי השינה או שאת לא רוצה לאכול?

ב"ה פדידה יקירה ואהובה אם את מכוונת עוד ועוד לחידק הרזון סביר להניח שהוא מכניע אותך וזה לא קשור בתרופה או בנוסחאת פלא שתוציא אותך מזה,...האם יש לך שאיפה להיות רזה יותר ויותר ואת כאילו אומרת שאת סובלת מבחילות, כי זה בהחלט סימפטום נפוץ בהפרעות אכילה מתוך התנגדות להיות כנה קודם כל עם עצמך לגבי הבעיה שיש לך אני לא יודעת אם את מגדירה נכון את הבעיה שלך ואם את מוגדרת כאחת שסובלת מהפרעות אכילה במידה וכן תרופות פסיכיאטריות עוזרות בלבד!!!!. הן לעולם לא פותרות את הבעיה. דווקא בתחום האלטרנטיבי יש משלים טוב מאוד לעניין אני מכירה פסיכיאטר שמשלב אלטרנטיבה בצד התרופות ואם תרצי אוכל לתת לך מספר. יהיה שווה להיעזר בו גם בגלל שהוא מאוד מנוסה בתחום מעבר לזה שבלי שום קשר לשום דבר יהיה כדאי לך להיוועץ בגסטרואנטרולוג מומחה לעניין ולשאול בעיצתו לאלטרנטיבה איזה שלא תהיה יכולה להיות תשובה נפלאה עבורך ויעילה למדי. השאלה אם את מקיאה באופן רצוני או לא...אם כן רק החלטה פנימית תעצור את העניין. אם לא אולי יש פה בעיה רפואית שהיא מעבר לבעיה נפשית. ברור שבחילות והקאות נגרמות כתוצאה ממשהו נפשי ומקושי רב בעיכול רגשי ונפשי זו הסיבה למעשה שבעיה כזו מתעוררת. זה מגיע לפסים פיזים כאשר החנקת הרגשותהופכת להיות קיצונית למדי. ככל שתביאי לידי ביטוי את הרגשותשלך, התחושות שלך, הרצונות שלך במילים כלפי חוץ עם הדגשה לחוץ!!!! הצורך לדחות ייעלם עם הזמן ועם התרגול כמובן. לא אמרתי שזה קל אך זו בהחלט הדרך .. בהצלחה והמון אהבה הילה

שלום הילה, יש לי חברה בת 25 שעברה הטרדה מינית מאביה כשהייתה קטנה וכתוצאה פיתחה בולימיה. לפני כשנתיים עברה טיפול פסיכולוגי שלווה בתרופות אנטי דיכאוניות ואנטי בולימיות.מצבה התייצב בעזרת הטיפול והתרופות, אך הטיפול הופסק וכן לקיחת התרופות, ותופעת הבולימיה חזרה על עצמה בשנית. היום, היא החלה טיפול פסיכולוגי חדש וכן לקיחת התרופות, אבל אני חוששת שהטיפול לא יפתור את הבעיות שלה. רציתי לדעת אילו מסגרות נוספות או דרכי טיפול קיימות לנושא הבולימיה בהקשר של הטרדה מינית. כמו כן רציתי לדעת האם ייתכן מצב שהיא תצטרך לקחת תרופות כל החיים ואיך זה ישפיע עליה. דבר נוסף - האם יש לך עצה כלשהי לגבי איך אני יכולה לעזור לה או למנוע ממנה את ההקאות. תודה...

לפנות לטיפול - זה בטוח אני פניתי לדניאלה גריין - כתבה את הספר נשים ואוכל.. מעולה עזרה לי להחלים לחלוטין ברוך השם..יש תקווה ענקית הכי חשוב לתמוך בה ולעזור לה להקשיב לה ולהתמיד בטיפול בהצלחה טלפון דניאלה- 0522-99-22-648

ב"ה הטרדה מינית והפרעות אכילה תמיד נוגעות לליבי, משום שגם אני היתי קרבן לכך גם לפסיכולוג שלי ולפסיכיאטרית שלי הודעתי חד משמעית שהתרופות והטיפול הקונבנציונאלי אני אישית נגדו. זכיתי למטפלים שהם לא קונבנציונאלים ובדיחה היא שהם למעשה מטפלים בכלים קונבנציונאלים לגמרי. הסיבה שזה עבד נעוצה בכך ששניהם רוחניים מאוד וידעו כיצד לנתב אותי בדרך שלי אני לא בטוחה שיש הרבה מאוד מטפלים מסוג זה, שיהיו מסוגלים להביא אותך להתנסות מעשית שתהיה יעילה עבורך. יש בהחלט אבל הם מעטים משום שמעט מאוד מעיזים להתבונן פנימה ולעשות עבודה עם עצמם ולכן גם הטיפול מוגבל מהבחינה הזו. זו דעתי בכל אופן ואני לא מתכוונת לעשות פה שידוך או פרסום, כי זו לא המטרה אני מאמינה שכולנו מגיעים בסופו של דבר למה שנקבע מה שכן אחרי הרבה מאוד זמן של התנסות שלא הביאה אותי לפתרון הבעיה במסגרת הפסיכיות לכל גווניה שכן היתה מסגרת תומכת בלבד (שזה בהחלט גם משהו... עדיין רחוק מלפתור את הבעיה...) הגעתי לקינסיולוגיה מח אחד....נשמע כמו שם של מפלצת היא בהחלט תותחית בלפתור כמעט כל בעיה הבעיה היא שיש דברכזה שנקרא התנגדות לשינוי ועם חלית בזה סביר להניח שבתת מודע שלך תתנגדי לכל מה שיהיה עשוי לעזור לך וזה חלק מהתהליך לתשובה לא כל מטפל קינסיולוגי יכול לפתור בעית אכילה התרגול חייב להיעשות במיומנות עד כדי להצליח לפצח את העניין וזכיתי להכיר קבוצת אנשים שאכן חוללו פלאים באמצעות אייפק קינסיולוגיה מח אחד וזה מה שלמעשה הביא אותי למצב שהיום אני כותבת לכם מצד אחר אני כבר לא חולה סופנית אני כבר לא מקיאה אחרי שהקאתי כמעט כל חיי אני גם אומרת כמעט בוודאות מוחלטת שלא אחזור לשם לעולם ואומרת כמעט מפני שלעולם אין לדעת מה יהיה אבל אם זה תלוי בי (וזה תלוי!!!!) לא אחזור לשם לעולם!!!!!! ומתוך התנסות וידיעה מזה זה אומר מכל צד של המתרס אני כותבת לכם ואני בהחלט הייתי רוצה שיהיה מודעות לשיטה מפני שהיא לא מוכרת וחבל שזה מתפספס. אני הבנתי שגם דניאלה גריין מחוללת פלאים, אז יש בפניך עוד כתובת לא מבוטלת להיוועץ בה. אם תרצי לשמוע על הקינסיולוגיה אשמח לצרף לך קישורים בנושא. רק חשוב להדגיש שזו שיטה אלטרנטיבית אבל יחד עם זאת מדעית לגמרי ברמה עובדתית. לגביך ומה אתיכולה לעזור אני מניחה שאחד הדברים שעזרו לי בתהליך היא האהבה חסרת תקדים של כולם כולם היו שם איתי ברמות שאני לא יכולה לתאר, שכאילו עוד שניה אובד להם אוצר...25 שעות היו שם ונתנו כל מה שרק היה לתת. לא זכיתי לאהבה הזו ממשפחתי ואולי זה מה שעיכב את ההחלמה ואולי לא עדיין זכיתי לחוויה וזה מה שחשוב כך הם התיחסו אלי אהבה ללא תנאי כמובן כמו כל אחת שיש לה הפרעת אכילה, התנגדויות לחום ואהבה הן כמעט כמו טבע שני. עדיין על אף ההתנגדות שלי זה עבד וזה ריפא בי המון חלקים חולים והדהד בי חזק יותר ויותר את הרצון להחלים ולעשות למען זה. אוזן קשבת תמיכה כמה שפחות דיבורים על אוכל ועל מראה חיצוני הרבה חיבוקים ו"אני אוהבת אותך"!!!!לומר לה אם כמובן את מרגישה כך. בהצלחה אם תרצי לשאול עוד אתיותר ממוזמנת המון אהבה הילה

תוכלי לשלוח לי שוב את הטלפון של דניאלה גריין כי נראה לי שהיתה ספרה מיותרת.... תודה על ההתייחסות.

שלום, אני חוששת שאחותי בת ה 22 אנורקסית. מהם הסימנים לאנורקסיה? איך ניתן להיות בטוחים? והאם יש דברים שאני יכולה לעקוב אחרייהם כדי לבדוק את חששותיי? היא רזה מאוד, הלחיים שלה מוכנסות פנימה..היא נראית כמו מקל וכל הזמן אומרת שהיא שמנה... אני פוחדת.. אנא עזרו לי, תודה.

יש בעיה עם בת 22 שלא רוצה עזרה. ניסיתם להפנות אותה? מה היא אומרת ? תתקשרי להתיעץ עם איש מקצוע, רופא , יש מרפאות להפרעות אכילה בכל הארץ .

ב"ה האם תמיד היא היתה רזה??? זה שהיא אומרת שהיא שמנה ומוטרדת מכך בהחלט מעיד שיש לה בעיה ואולי אנורקסיה נסי לבדוק אם אחרי ארוחה (אם בכלל) היא הולכת לשרותים או "להתקלח" נסי לבדוק אם היא זורקת אוכל, מחביאה.... אם היא מביטה יותר מידי במראה ובוחנת את עצמה בשפיטה יתרה האם היא נשקלת לעיתים תכופות האם היא אוכלת לבד בכל אופן אלה מן הקמצוץ שיכולים להדליק נורה אדומה במידה ואת מרגישה שמשהו לא תקין שתפי את הוריך בעניין וגשו לטפל בכך במהרה. נסי לשקף לה שיש לה בעיה ועל הסכנות שיש לכך במצבים קיצוניים למדי כשזה מגיע לשיא כמו ששושי אמרה יש הרבה מאוד מרכזים בארץ לטיפול בבעיה וחשוב לטפל בהקדם!!!!! כי ככל שהזמן עובר זה מחמיר יותר ויותר הציעי לה להיכנס לפורומים של הפרעות אכילה אני מניחה שבתוך תוכה היא יודעת מה זה אבל חשוב שהיא תקרא על הסכנות שיש לכך העניקו לה הרבה אהבה ונסי להציע לה ללכת עימה לקבל עזרה כדי שאולי זה יהפוך את זה ליותר קל. לפני כן יהיה עליה להכיר בכך שיש לה בעיה ויש לי תחושה שיש לה חשוב לזכור שאם היא לא תכיר בבעיה לא משנה מה תעשי, שום דבר לא יעבוד לכן חדדי לה אתהמודעותלגבי העניין בעדינות ובזהירות רבה הימנעי מאימפולסיביות והצהרות גרנדיוזיות לגבי העניין כי זה עשוי להרחיק אותה ולגרום לה להתנגד תני לה לעכל את העניין וקרבי אותה כמה שיותר להכיר בכך במידה ואכן יש לה בעיה מומלץ להיוועץ עם אדם מתמחה בתחום כדי לאבחן אותה סופית וגם כדי שתוכל לקבל עזרה מתאימה. אני מקווה שדרכה תצלח וגם שלך אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול המון אהבה הילה

שלום לכולם לפני מספר שבועות נפגשתי במקרה (או שלא) עם בחורה מקסימה, שכולכם כאן כבר מכירים - הילה. מתוך חיבור לא מודע בין שתינו, ועניין הדדי שנוצר במפגש בינינו, גילינו שלא סתם נפגשנו, ולא סתם נמשכנו זו לזו. לשתינו יש משהו משותף, יש לנו גם עם רובכם כאן באתר - שתינו סבלנו מהפרעות אכילה. אני סבלתי מהפרעות אכילה כל כך הרבה שנים שאני אפילו לא יודעת מתי זה התחיל. בהתחלה זו היתה אנורקסיה (שכמובן, לא ידעתי שזה מה שהיא היתה), ואחר כך עם השנים הפכה האנורקסיה לבולימיה. בזכות טיפולים שעברתי, והרבה עבודה שעשיתי ואני עדיין עושה עם עצמי, אני שמחה לומר שאני לא סובלת יותר מהפרעות אכילה. זה כבר לא ISSUE בחיים שלי, למרות שמעולם לא האמנתי שזה בכלל אפשרי. היום אני יכולה להשאיר עוגייה בקופסה בארון וללכת לישון בשקט בלי לשמוע אותה קוראת לי כל הלילה - אני מניחה שלחלקכם ההרגשה הזו מוכרת, ולכן גם תחושת ההישג. אדם מבחוץ, שלא סבל מעולם מהפרעות אכילה, לא יוכל להבין את הנצחון הזה שלי על העוגייה. לכאורה אני אדם בוגר ואינטליגנטי, אבל עוגייה כזו קטנה יכלה בקלות להוציא אותי משלוותי עד שבסוף היתה מכריעה אותי והייתי אוכלת אותה, ובדרך כלל גם מקיאה אותה אחרי... אי אפשר להסביר למי שלא עבר את זה את הסבל היומיומי ההתעסקות המתמדת באוכל. לא משנה מה עשיתי, לא משנה עם מי הייתי מהשנייה שקמתי ועד הרגע שהייתי הולכת לישון (ולפעמים אפילו מתוך שינה) התעסקתי באוכל ובאיך אני נראית - מה אני אוכל, מה אכלתי, כמה אכלתי, איך אני אקיא... תסכול שלא נגמר. לפעמים זה נראה שאין מוצא, שאין סיכוי לצאת מזה לעולם. אבל זה אפשרי!!!! זה קשה. זה מאבק. זו מלחמה יומיומית. אבל זו המלחמה שלנו על החיים שלנו. בגלל זה אסור לנו לוותר!!!!! לעולם!!!! מהמקום של מישהי שעברה את הסבל הזה, והצליחה לצאת מזה למרות הייאוש העצום, עזבתי את המקצוע שלי ועברתי לטפל באנשים. זכיתי לא רק בחיים שלי מחדש, בזכות הבחירה שלי, בגוף שלי ובבריאות שלי, זכיתי גם לעזור לאנשים, להעניק להם תקווה, לאפשר להם להתחיל לבחור, ללמוד לאהוב את עצמם, להבריא את עצמם מחדש. זה אפשרי!!! אני כאן בשביל כל מי שזקוק - למילת עידוד, לחיבוק חם, להחזיק את היד. אל תאבדו תקווה, לעולם!!! לא משנה כמה קשה זה נראה. זה אפשרי, וזה שווה את המאמץ - זה הכוח הכי חזק שלנו - הכוח לחיות את החיים המאושרים שמגיע לכל אחד מאיתנו. המון אהבה מחזקת את כולכם ליאת

ב"ה וואוו כולי התרגשות איזה יופי שכתבת, חיכיתי לזה ולא היה לי ספק שעוד תכתבי את אכן מדהימה וזה מרגש אותי לקרוא את כל מילותיך ויותר מזה זכות גדולה עבורי היתה לפגוש בך כך "במקרה" אני מצטערת על כל השנים של הסבל אבל יש מה שנקרא ייעוד וכאמור לא במקרה שתינו יודעות שאין מקרה ואני מניחה שזה משרת את שתינו נאמנה במה שבחרנו לעשות עם זה נכון להיום אני אוהבת אותך ואת מוזמנת להיות פה וליצור קשר מתי שאת רק רוצה ישר כוח אהובה המון אהבה יפה שלך הילה:-)

ב"ה נשיקות :-)

מזמן לא היה לי יום מיואש כמו היום. פשוט סתמי. אין ממש סיבה לזה, ואין לי יותר מדי על מה לבכות, בגלל זה הדמעות גם לא באות, וסתם נשארת הרגשה מעיקה. מה שמפחיד קצת הוא שבכלל לא חשבתי באובססיביות על האוכל היום. כי פתאום חשבתי על מה שמפחיד אותי באמת. מה שמפריע לי באמת. וזה יותר כואב מלהתעסק באוכל... בינתיים לפחות. דברים שמפריעים לי ביחסים שלי עם אנשים, דברים שקשים לי בבית עם אמא, חששות מהטיול שעוד מעט אני יוצאת אליו, תהיות לגבי הבחור של חיי... והכל נראה גדול ומאיים. ואני לא בורחת אל האוכל. שמצד אחד זה נשמע מאוד טוב, אבל מצד שני - פתאום כל הדברים נופלים עליי בצורתם האמיתית.... אני יודעת שצריך סבלנות, ושאני צריכה להיות חזקה, אבל אין לי אנרגיות. אין לי כח להחליט החלטות. אפילו לעצמי לא בא לי לכתוב, אז אני כותבת לכם, אנשים שאין לי באמת מושג מי אתם ומאיפה אתם.... אנשים שלא באמת יודעים מי אני ואיך אני... הכי קל - כי הרי אתם לא תוכלו לבקר אותי ולספר לי על עצמי. אז תודה שיש לי את האופציה.

ב"ה נועם יקירה את צודקת זה בדיוק העניין כשלא מתרכזים באוכל או בחישובים או באיך שאני נראית או באיזושהי הסתרה כזו או אחרת שעולה על דעתך מלראות את מה שבאמת מציק לך אז באמת מתחילים להרגיש וזה כואב הרבה פעמים אפילו שזה כואב יש בזה משהו מאוד אופטימי את יכולה להתבונן בכאב ולראות שאת לא נשברת ושיש מקום לחוות להבין ולהתחזק מזה על כל מה שזה אומר בעיני להרגיש מעיד על אומץ רב הרבה יותר מאשר לברוח להפרעת אכילה מוכרת שהיא לא כלום יותר מאשר הסתרה שרק מרחיקה אותך מלדעת ולהבין מה באמת כואב לך או מציק לך ומה את יכולה לעשות ביחס לעניין אם בכלל. אפילו שאת לא מכירה אותי או כל אחד אחר פה את כותבת את כותבת לעצמך כתיבה היא כלי והיא בהחלט יכולה לשקף לך מה את מרגישה ומה נכון לך לעשות ביחס לעניין זה או אחר שמציק לך רמז קטן כשאנו נוטים להסתכל על הכל בגדול, זה הופך להיות מאיים ומפחיד היתי קוראת לחלק הזה "היצ'קוק" (במאי סרטי האימה של פעם) שחי בתוכנו ואחראי להפחיד אותנו עם הרבה תחכום שאפילו את לעצמך מתלבלבלת לא לדעת שזה עתה יצרת במוחך סרט אימה ולזכור שסרט תמיד אפשר למחוק אנו כל יום יוצרים סרטי אימה בתוכנו ואנחנו בכלל לא מודעים (רבים מאיתנו) שום דבר מזה עוד לא קרה באמת לכן אל תחליטי מה שכן יכול לעזור לך הוא לחוות ומתוך חווייה, להיות קשובה היטב מה קורה לך , מה את מרגישה ורק אז להחליט כל רגע הוא רגע חדש ולא תמיד צריך לדעת.... יותר מזה, רב הזמן אנחנו לא יודעים ואם תהיי מסוגלת לחיות אם זה בשלום בלי להפחיד את עצמך בידיעה שאת לא יודעת והרגע יעשה את שלו עבורך הכי טוב שרק אפשר...אז הרווחת ובגדול! המון אהבה יפה תעשי לעצמך טוב תהנייייייייייייי ליל מנוחה :-)

הילה! איך אני יכולה להפסיק את הנישנושים הליליים..?! אני חוזרת מהעבודה לפעמים ב23:00, והיה לי יום ארוך בעבודה מעייף מתיש נפשית... בדרך כלל זה מלווה בכאבי בטן.. יש כאלו שאומרים כאבי ראש, אצלי זה הבטן! זה ממש נורא.. אני מתנפחת... קשה לי לתפקד...! ואז אני באה הבייתה היא כאילו קצת נרגעת אבל יש לי את התחושה שאני חייבת משהו מתוק דחוף בשביל להירגע.. ואז אני מסוגלת לנשנש עד שהיא שוב כואבת.. ומחר אני צריכה לקום ב5:00 שוה לעבודה! והיא תכאב שוב.. ואני אתעצבן... ואמנע מעצמי לאכול עד שהיא תכאב עוד יותר... ואז בכלל יהיה לי קשה לאכול, כי היא לא תצליח לקבל את האוכל.. ואז כל היום שלי יסתובב סביב נושא האוכל! אני שונאת את המעגל הזה! ואני לא מצליחה להפסיק את זה..! וגם רשמתי לך בהתחלה אני שוקלת רק 33 קג על 143 סמ, כאילו שזה לא נורא אם אני מנשנשת, כאילו יותר טוב אשמין. אני לא רוצה! אני חושבת שאני מפחדת מזה.. הייתי מתה לראות את הבטן שלי שטוחה איזה יום אחד ולא נפוחה! תודה חמודה על העזרה שלך, את מדהימה כל כך טוב לי שענית לי אז שתפשוט כיף להוציא את כל מה שאני חושבת כי אני יודעת שמבינים אותי! תודה לילה טוב!

ב"ה באופן מבוקר ומסודר אין קיצורי דרך את מנשנשת כי לא אכלת מזין במהלך היום את מנשנשת כי תוסיפי לזה שאת חוזרת עייפה מאוד אח"כ את אוכלת....תקני אותי אם אני טועה את נעשית עירנית יותר ואני לא בטוחה שהשינה שלך רגועה. לכן חשוב שתקפידי לאכול במהלך היום אם את מאוד רעבה תאכלי כשאת חוזרת שתי פרוזות לחם מקמח שיפון מלא וזה אמור להשקיט את הרעב שלך. תלעסי את זה לאט אם עדיין תהיי רעבה סביר להניח שאת באמת רעבה כי את בהרעבה או שאת פשוט רעבה למשהו אחר??..... בהצלחה נשיקות הילה :-)

הי הילה! שוב תודה על המענה שלך! את צודקת בכך שאם אני מנשנשת אני מרגישה עירנית יותר... איך שהוא גם כאילו רגועה יותר.. משום מה המתוק מרגיע אותי כאילו.. הבעיה היא שבדרכ אני לא מרגישה רעבה.. רק במקרים שקמתי ממש מוקדם בבוקר כמו 5 אז אני אהיה רעבה אחכ אבל זה מין רעב כזה שאני לא מצליחה להשתיק אותו... כי כל מה שאני אוכלת הבטן ממש כואבת.. עוד בעיה היא שאם אני אוכלת לחם זה ממש מכביד עליי מעייף אותי! מוזר נכון...?! אני ממש מנסה לאכול הכי לאט שאפשר וללעוס כמה שיותר.. אבל לפעמים זה כל כך קשה כי אין לי זמן ממש.. ואז אני מתחילה לחשוב מחשבות כמו אולי לוותר על ארוחה ובעצם אני מכריחה את עצמי לאכול משהו...אבל שוב המשהו הזה בדרכ גורם לכאבי בטן, והיא מתנפחת... אוי והשינה שלי מה זה דפוקה... יש לי סיוטים חבלז! דיברתי על זה כבר עם הפסיכולוג.. אני מקווה שלא עם הזמן זה ישתפר.. כי ממש בא לי שכל זה יפסיק.. זה מקשה עליי את מהלך היום.. וזה מכניס אותי למצבי רוח נוראיים... תודה חמודה לילה טוב!

באיזה מצב דרוש אישפוז לאנורקסיה-בולמיה?? במה זה תלוי?

ב"ה לעניות ודעתך את לא מספיק רזה? כי אולי אם את לא רזה אז אין לך בעיה עם אוכל או דימוי עצמי???.... או ??? או ??? כי מה בדיוק???? לפני האשפוז היתי רזה מאוד אבל לא הגעתי לשיא רק אח"כ הוספתי להגיע לעוד "שיא" פחדתי שיחשבו שהכל טוב אם נאי לא רזה כמו שאני רציתי להיות מיותר לציין שאנשים בריאים בנפשם רואים את הרזון אחרת ממה שאני בדיעבד לאחור או את רואות מיותר לציין היה שלפי הממצאים ומה שהם ראו בפועל המצב היה רחוק מלהיראות טוב בד"כ בולמיות אומרות שאם הן לא רזות מספיק אז אין בעצם סיבה או טעם להתאשפז כי זה כאילו אומר שאין בעיה לא כי אין אלא יותר כי זו החוייה האישית שלהן, זה לא מספיק רזה שווה לזה שזה לא מספיק טוב, לא מספיק נחשב בד"כ אם את מספיק כנה עם מה שקורה איתך ואת עונה על מרבית הסימפטומים שבהם למעשה לוקה מופרעת אכילה איזו שלא תהיה הם ממליצים לאשפוז. זה יכול להיות צומות דיאטות מחשבות על אוכל, קלוריות וספורט באופן אובססיבי מחשבות אובססיביות אי יכולת לאכול בחברותא אכילה בסתר זלילות ובליסות בלי סוף השמנת יתר הקאות מרובות שימוש בלקסטיבים בלתי מבוקר ומוגזם למדי עליות וירידות במשקל לשני הקצוות נשירת שיער רזון חולני שיעור יתר שיניים מתפוררות כולל סדקים וגוון צהבהב שבירת שיניים מזרם חוזר (הקאות בלתי רצוניות כתוצאה מהקאות מרובות) עור צהבהב בלוטות נפוחות נטיות אובדניות איבוד המחזור מחזור יתר דכאון ואי יכולת לתפקד מספיק שיהיה לך חלק מזה וימליצו לך להתאשפז ועל הנזקים אני כבר לא מדברת אגב, לי עד היום יש בעיה מאוד חריפה של דלקות נשנות וחוזרות בסינוסים זה נגרם כתוצאה מהקאות של 16 שנה רוצים שאני יעבור נתוח אני מנסה לפתור את זה בדרכים אחרות אבל הקאות של שנים יכולות לגרום להרבה מצבי זוועה חלק מהתלנות של מי שבא לאשפוז הרבה פעמים הם כאבי ראש עזים אני זוכרת שבאשפוז הרבה מאוד התלוננו על זה בגלל הפסקה של ההקאות זה עובד על העצבים חזק ולכן מתעורר הכאב נעילת לסתות בלגאן מזעזע!!!! והרבה הרבה כאבי ראש לוקח הרבה זמן עד שיש שיפור בעניין אם את באה לקבל עזרה שואלים אותך שאלות מכוונות ואם את מספיק כנה ומצביעה על בעיה כלשהי ביחס לעניין ממליצים לך על מסגרת טיפולית שהיא לרב במסגרת האשפוז המון אהבה יפתי שבוע טוב :-)

מקווה שאראה אותו היום או מחר מוקדם בבוקר כי הצבא מחכה לי... אוהבת!

ב"ה אני מתנצלת, פספסתי אותך שתהיה לך משמרת נפלאה המון אהבה יפה הילה

המון זמן לא הייתי בפורום כי הרגשתי שאינני אתרום לאף אחד.. אתחיל בזה שהשמנתי המון!! אלוהים למה אני משמינה?? בצורה אוף כל כך נמאס לי מהכל אני מרגישה לא טוב מצב הבריאותי בשפל... כנראה הגוף מתנקם בי בכל השנים האלה(10 שנים) עכשיו הכל חוזר אליי כמו בומרנג כל דבר הולך ונעשב יותר קשה קהש וקשה יותר ראיתי תמונה של מישהי מעל 100 קילו ואני הרגשתי ככה כאילו אני נראת ככה ואני מול המראה ורואה את עצמי כך שמנה ואז אני עולה על המשקל ובכלל אני לא שוקלת 100 קילו אפילו לא קרובה למה זה קורה לי פתאום?? התחלתי לשקר לעצמי בעיקר נגיד שאני משקרת להורים לחברים לחבר לחברות ולכולם אבל למה לעצמי הריי אני אנוכי מכירה את עצמי את ה"שיגעון" ואת כל מה שמסביב הריי אני יודעת מתי אני מרעיבה את עצמי מתי אני מקיאה מתי כל העולם נופל ומרגישה אנוכי לבד ולא אכפת לי פשוט מכלום אז למה ברגעי משבר אני פשוט נוטשת את עצמי במקום לעזור לעצמי אני אומרת שהכל טוב הכל מצויין..אין דבר מאושר ממני עליי האדמות רק אני דניאלה הקטנה שוב...דניאלה הקטנה שוב יוצאת החוצה ואומרת שהכל טוב הכל מצויין ין שום דבר חריג ... בכל מקרה אני לא הייתי כאן כי אני במשך היום בבסיס וגם אני בטיפולים עקב בעיה בריאותית.. שנוצרה לי כנראה מהמחלה הנוראית הזאת.. אז אני מתחילה השבוע טיפול חדש ואני מקווה שזה הסיום של הבעיה כי אם זה לא יצליח אני אצטרך טיפול יותר מורכב ובעל כוחות יותר מהטיפול הזה.. בקשר לטיפול המחלה אינני יכולה לקבל בגלל מסגרתי הצבאית ואין לי איך לטפל בבעיה אבל אני אוכלת טוב לשם שינויול א200 קלוריות ליום כמו לפני חצי שנה שאפילו 200 קלוריות לא היה בתפריט שלי.. אוהבת דניאלה שבת שלום

מה קורה מתוקה? איך בצבא... לא אמרת שלקחת את עצמך בידיים קצת לפחות...תנסי לא להרוס את זה...תנסי להמשיך... מקווה שיהיה יותר טוב...ובהצלחה בבדיקות... אוהבת מעיין

ב"ה את יודעת מה אני חושבת ואני מציעה לך לפנות במסגרת הצבא לטיפול אם תרצי אני אסביר לך מה לעשות המון אהבה יפתי שמרי עלייך :-)

הילה... היי יש לי בעייה, יצרתי קשר עם עובדת סוציאלית שמתמחה בהפרעות אכילה והיא מצאה לי פסיכולוגית שמטפלת בהפרעות אכילה קרוב לאיזור מגוריי ויצרתי איתה קשר הסכום שהיא דורשת הוא יותר מידי יקר ( 350 ש"ח לפגישה ).. אני יודעת שזה לא יגמר בפעם בשבוע כי התחלתי להידרדר שוב והפעם נראה לי שהמצב נעשה יותר קשה ואין לי שום שליטה על המצב.. טוב, בהתחלה אמרתי לפסיכולוגית שאני מוכנה לנסות ובפעם השנייה שהיא התקשרה נלחצתי וחטפתי התקף חרדה כמו שקרה לי לפני הפגישה הראשונה שלי בתל השומר והתחלתי להמציא לה כל מיני תירוצים ואיך שהוא הצלחתי להתחמק ולא לקבוע איתה פגישה.. אני לא מסוגלת להתמודד עם הבעייה שלי לבד ושכבר יש מי שמוכן לעזור אז אני לא מסוגלת לקבל את העזרה שלו.. בא לי למות .. מעיין

עד שלפחות קיבלת את האומץ הראשוני תלכי על זה...אל תחשבי יותר מידיי פשוט תלכי ותגיד על החיים ועל המוות...בהצלחה לך...

היי.. זה לא קל, בחיים שלי לא סבלתי מחרדות ופה אני מרגישה שהפחד גובר יותר ויותר. תראי, להוציא סכום כסף על משהו שאני לא בטוחה שיכול להועיל לי לא כדאי בכלל בעוד שזה מביא אותי למצב של לחץ ופחד וזה גם משפיע עליי בחיי היום יום, אני כרגע בוויכוחים עם הרופאה שלי אם כן להתאשפז או לא ( למרות שזה הדבר האחרון שאני יעשה ).. בכל אופן תודה לך.. מעיין

ב"ה :-) הרבה חיוכים ושמחה בלב גם אם לא כל כך מתחשק נשיקות :-)

הילה.הבטחת לתמוך בי.למה את לא יוצרת קשר בכלל??אני במצב קשה מאוד מבחינה נפשית וגם פיזית.תעני לי לאימייל בבקשה ורד המיואשת מהחיים

ב"ה אני אכתוב לך במוצ"ש שבת שלום אהובה

אתם לא מבינים איזה מצב מייאש...הלכתי היום להתעמל...ועדיין לא עובר לי הנקע...מלפני ח מ י ש ה חודשים....אני שונאת את זה...אבל נראה לי אני לא ינוח עד שישבר לי משהו...אני פשוט לא מסוגלת לא לעשות ספורט...והכי מבאס אותי שכשאני בצבא...אז אין לי שם דרך לעשות ספורט...לפחות ב5 חודשים האחרונים...וזה הכי מבאס בעולם... ואני פשוט לא יכולה לעשות הרבה דברים בהתעמלות.... אוף אין לי כוח....... מעיין

ב"ה מניסיון שלי כשלא מקשיבים לגוף הוא בועט אני נפלתי לפני שנה בערך מהמדרגות ועד היום יש לי בעיה באגן בגלל שלא נחתי חזרות והופעות....למי יש זמן לנוח גם אני לא הרגשתי מסוגלת לעשות את הוויתור הזה די מבאס אבל אם לא היה לי את זה אולי בכל זאת היתי שוקלת לנוח מקווה גם בשבילך וגם בשבילי שזה לא יחמיר אולי בכל זאת שווה לנוח אני אומרת את זה גם לעצמי המון אהבה יפה שבת שלום :-)

כשאני במוצב אני נחה(יותר מידיי)...ופשוט לא עושה עם עצמי כלום...כמעט...אני מנסה אבל כמעט ואין לי דרך....אוף זה כל כך מדכא...תארי לך ספורטאית שלא עושה ספורט...זה כאילו לקחו לה את החיים...ככה אני מרגישה...שאין לי למה לחיות אם אני לא עושה ספורט...אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מידיי יום...אני כל הזמן מדוכאת...מנסה לא לחשוב, או להוציא את זה באוכל...וזה קצת מצליח לי... למה אני כל הזמן מדוכאת???כל הזמן אני מגיעה למצב שאיך שהוא נופלת עליי ההרגשה הזאת....הרגשת באסה...ולא קורה שיום עובר בלי זה...אין לי אפילו עם מי לדבר על כל מה שאני מרגישה...בא לי למות...אין לי למי להוציא הכל...אני גם לא יכולה...כאילו כל יום אני מחכה לאיזו ישועה...אני שוקעת יותר ויותר בחרא...ואני עוד במצב טוב יחסית עכשיו...אבל מה אני יכולה לעשות???כלום...פשוט כלום...אני אפילו לא מבינה למה אני חייה את החיים האלה בכלל??? מעיין

אוי אני כל כך מבינה אותך מעיין! הייתי רקדנית בלט עד ליום האחרון לפני הגיוס... איזה ייאוש.. בהתחלה היה לי כל כך קשה... הייתי נכנסת לדיכאונות...לאט לאט התחלתי למצוא זמן אפילו שבתות כי היה לי מה זה משעמם אז הייתי הולכת לרוץ מתיחות בטן תחת הכל... בלט זה קשה כי צריך סטודיו מתאים... עד היום אני לא רוקדת... עדיין קשה לי לראות אנשים אחרים שרוקדים.. למסיבות אני בקושי יוצאת כי כבר אזלו הכוחות.. וחבר שלי לא מעריץ של זה... למדתי לחיות עם זה... עוד דבר זה ששנים סבלתי מכאבי תופת בגידים מאחוריי הברך.. כנראה דפקתי משהו בבלט.. לפני חודש פחות סוף סוף הלכתי לפיזיוטרפיה! וואו תאמיני לי זה עוזר לא ייאומן! מה אכפת לך תוכלי לצאת מוקדם מהבסיס! וגם פעם היה לי נקע ברגל עד שהמפקד שלי צעק עליי ללכת לטפל בזה, הייתי יוצאת פעם בשבוע מוקדם יותר, וזה כל כך עזר לי חבל על הזמן! ממליצה בחום!

דבר ראשון אצלי במוצב זו עבודה של 24 שע', אז כבר לא מתייחסים אלייך כאל בן אדם אלה כאל כוח עבודה, דבר שני מצד המפקד שלי שאני ימות שם ולא יהיה אכפת לו, כל עוד התחת שלו מכוסה (כי הוא סתם ילד), ודבר שלישי הייתי בפיזיותרפיה לברכיים, כי אני הייתי 7 שנים בהתעמלות קרקע, ועדיין, ונדפקו לי הברכיים, אז הייתי וזה לא עזר לי, אני צריכה שהאורטופד ימליץ לי מה לעשות בקשר לנקע שלי...זה כבר 5 חודשים כואב לי, המפרק של הקרסול, ואין לי מושג מזה... אוף חשבתי לעצמי...ואני מנסה כל פעם לשאול את עצמי, למה אני מעדיפה לברוח מהחיים, או למות, ואני חושבת שאני פשוט פוחדת מלהתמודד עם החיים, אולי אפילו מלגדול...זה אולי נשמע קצת מצחיק...אבל אני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי... היום ראיתי בקולנוע סרט, וכשאני רואה סרט אז אני פשוט יוצאת מהעולם הזה, ונכנסת לעולם של הסרט, ואני פשוט מעדיפה להישאר בעולם של הסרט, מאשר להתמודד עם הכל בעולם הזה...אין לי כוח לכל זה...אולי אני קצת לא עם רגליים על הקרקע או שאני חייה בסרט,אבל אני לא רוצה להתמודד עם כל זה...עם החיים...אני לא רוצה... אני שונאת אותם...הם כל כך מבאסים.... מעיין

אני לא יודעת מה לעשות לא מצליחה לשמר דיאטה כל הזמן אני רעבה מה עושים איך מתגברים?

ב"ה כך סתם בלי סיבה, איזה רעב שלא יהיה, רצוי לזהות מה מניע אותו ואיך באמת ניתן להזין רעב שאולי למעשה קשור ברגשות בלתי מעוכלים ומחסור רב בהזנה רגשית חמה ואוהבת??? או אולי שיעמום ???או אולי תחושה של "מה הטעם??" ניסית לשאול את עצמך למה את רעבה? לפעמים אנו נקלעים למצב של בלבול וחלק מאיתנו בורחים לעיסוק באוכל לעיתים אחרות עייפות מאוד גדולה וגם היא מובילה לאיבוד שליטה והזנה בלתי מבוקרת של מזון. אנילא יודעת אם אי פעם ניסית אבל חשוב מאוד עבורך יהיה לזהות מה קורה לך ברגעים שלכאורה אין מנוס מללכת לבלוס נסי לכתוב ברגעם האלה שאלי את עצמך שאלות מכוונות למה אני רעבה?? האם אני רעבה לאוכל??... או ל...? רצוי גם שתעשי בדיקות דם יכול להיות שיש לך מחסור כלשהו בלוטות חלשות וכו' היי כנה עם רופאת המשפחה כדי שתדע להתאים לך את הבדיקות הרצויות... בלי שום קשר לשום דבר טיפול טוב תמיד יכול לסייע נסי לשקול זאת ולהיעזר בעוד גורמים אם את מרגישה אבודה במערכה אולי הרעב שלך נובע מכך שאת פשוט לא מקבלת את הטבע שלך ומפאת יצר ההתנגדות שלך והרבהמאוד מן הדווקא את מובילה אתעצמך למצבים של איבוד גבולות ... חשבי על כך.. והמון המון אהבה את מוזמנת לספר עליך קצת יותר שבת שלום הילה

הייתי שמחה לשוחח עם מישהי ,אני בת 54 ודי בודדה אין לי חברה טובה וזה נורא חסר לי כמו כן בעלי חולה ואני עובדת קשה כי אני המפרנסת היחידה לכן כנראה שהאוכל הוא מיפלט,אשמח לכל תמיכה

ב"ה אם תרצי תוכלי ליצור עימי קשר גם באמצעות המייל שלי [email protected] אני שולחת לך הרבה חיזוקים חיבוקים ואהבה ליל מנוחה הילה :-)

הילה?? בשורה משמחת!!!! קיבלתי מחזור!!! עכשיו, אחרי ההתרגשות הראשונית אני חייבת הסבר דחוף למה שקורה לי. א- לא קיבלתי כבר חודשיים וחצי ופתאום עכשיו? (לא כמות רצינית בכלל) מה זה אומר?שזה חזר לי לתמיד? ב- זה אומר שאני חזרתי להיות שמנה?? ג- אפשר להכנס להריון? ד- דחוף לספר לי!!!אני במתחחחח מתה עליך, את המצילה הלאומית שלי. אלישבע

ב"ה אם כי אני מאוד אשמח לדעת שהדברים שאני אומרת לך עוזרים לך להציל את עצמך שמנה?.... ממש לא!!!! אני די סקרנית לדעת אם השגת לך את האבנים שדיברתי עליהם בכל אופן זה סימן טוב זה לא אומר שום דבר על שומן זה אומר שכנראה הגוף שלך מנסה לאזן את עצמו ואני מציעה לך לשמור על זה לגבי הריון כאמור זה לא מובן מאליו ואני מניחה שבלי שום קשר לשום דבר, יטב בעבורך אם תתחזקי ותשמרי על עצמך בכל דרך שתמצאי לנכון כל דבר בעיתו... אני מחזקת אותך המון חיבוקים חיזוקים ואהבה המון המון המון הילה :-)

בלי קשר לכלום... פשוט זה קרה בלי שום עזרה מצידי... בלי הקריסטלים והאבנים בכל אופן --- אלפי תודות

שלום הילה. אני בת 23, שוקלת בערך 33 קג, גובה 143 סמ בערך... הרופא שלי טען שאני המון מתחת לBMI הנכון.. ושלח אותי לתזונאי שנתן לי תפריט מפה עד להודעה חדשה. אמרתי לו במילים מפורשות אני לא אוכלת את זה.. גם כי אני צימחונית, התחלתי לפני שנה בערך בגלל בעיות עיכול.. יש לי עצירות מטורפת.. עד כדי כך שחופשי אני יכולה לעשות חוקנים..אפילו תקופה של פעם בשבוע הייתי עושה, כי פשוט כלום לא יצא ממני.. והכי קשה זה שאני אוכלת ולפעמים נתקפת זלילה כאילו חולשה למשהו מתוק.. חייבת עכשיו ומיד.. ואחכ כל כך מצטערת על זה.. שאני יכולה לבכות.. דיכאון כל היום.. למה אכלתי.. כל הזמן נדמה כאילו אכלתי פיל.. אני לא מקיאה, לא מצליחה..כאילו גיליתי את שיטת החוקן או הדרך השנייה שאני די גורמת לעצמי לשלשל את האוכל יום למחרת..כי זה ממש נוח לי. לפעמים מנסה להרעיב את עצמי עד נק' שבירה שהבטן כל כך כואבת צועקת הצילו.. וגם אחרי שאכלתי היא צועקת הצילו.. כואב לה.. היא כל היום נפוחה וגזים.. לא נעים בכלל.. התחלתי טיפול פסיכולוג.. בינתיים הוא לא אמר הרבה.. רק שמע אותי.. זרקתי לו משפט אפילו בלי לשים לב.. שהייתי רוצה להיות רזה יותר כי אז אני מרגישה טוב.. ואני לא מוצאת בגדים הכל גדול עליי ועדיין נדמה לי שאני לא רזה מספיק! אני גם אוכלת רק מוצרים דיאטיים וחלק אורגניים, פריקית של בריאות וספורט- יוגה ואירובי כמעט כל יום.. אם אני לא עושה את זה הבטן צועקת הצילו... חבר שלי טוען שיש לי את הגוף הכי מדהים בעולם! חברה שלי גילתה לי עכשיו שהיא בולימית, ואז כל העסק הזה אתי יצא לאור כאילו כי פתאום גיליתי שיש לנו דבר די משותף והיא טוענת שגם לי יש בעיה דומה.. לא ייחסתי חשיבות למה שאני עושה עד שהיא "גילתה" אותי.. נשמע מוזר... מה את אומרת?

ב"ה מה אני חושבת??? שתינו יודעות שאת מתארת מצב התנהגותי הרסני למדי ושהוא למעשה רחוק מלהוביל אותך למקום טוב אם בכלל... אני חושבת שזה לא משנה איך את נראית אלא יותר איך את מזינהאת הגוף שלך אני לא באמת מכירה אותך ויודעת עלייך אני מניחה שהפסיכולוג הזה שלך ידע לעשות את זה יותר טוב ממני מה שכן אני שמחה שאת הולכת לטיפול, כי מצב ממושך של הפרעות אכילה שללא ספק ממה שאת מתארת לא חסר לך מהן, הוא מסוכן למדי. אני מציעה לך לבדוק כמה שיותר עם עצמך מה באמת קורה לך ע"י כתיבה ושיחה אוכל אורגני פעילות גופנית... מה שכביכול מוגדר בריא.??? אני לא יודעתכמה בריא יכול להיותמשהו אם עושים אותו מעט מידי הרבה מידי או אובססיבים לגביו עד למצב של חולי מצב בריא הוא למעשה מקום ביניים והרבה מאוד מחשבות טובות, הרבה מעבר להזנה חומרית. שמרי עלייך עשי כל דבר עם הכוונה ובקרה כדי שלא יווצר מצב שתפלי למקום שאין ממנו חזרה המון אהבה שמרי על קשר ועדכני מה קורהאיתך שבתשלום הילה

הי הילה! תודה רבה על התשובה! אף פעם לא חשבתי ש"הבעיה" שלי נחשבת כ"בעיה"... כנראה תמיד הסתובבתי סביב נושא האוכל.. גם כי הייתי רקדנית בלט, למרות שלא הרצו לנו...תמיד היה חשוב לי להרגיש "כאילו הכי רזה" בקב'.. וזה המשיך ככה למרות שהיו לי תק' לא ראות כמו בצבא שהייתי אוכלת ולא הייתה בעיה... כשהשתחררתי התחלתי לעבוד במקום שלא אהבתי אותו בגלל האנשים איתם עבדתי... זה כנראה גרם לי לתסביכים.. שהיום הרופא הגסטרו שלי סובר שיש לי את המעי הרגיז. מכירה? זה מעצבן, כל היום יש לי גזים מטורפים ונפיחות בבטן, וזה כל כך מקשה עליי את האכילה... גם הגתע למצב שכאילו אני אוכלת "לשם הקיום", כי אני לא רעבה, ואין לי חשק לאכול, כי בלאו הכי בטן אחכ כואבת ומציקה, ואני לא נהינת מעצם מהאוכל.. היום אכלתי קציצה של כוסמת עם טופו ופטרוזיליה, אני מתה על זה! וקצת סלק, סלט חסה עם שמן זית וטחינה שאני מכינה.. אני מתה על זה! אבל מיד אחכ כואבת לי הבטן ןזה משגע אותי... האם אכלתי הרבה?! אולי הייתי צריכה לאכול פחות..אבל מהצד אומרים לי שאני לא אוכלת מספיק.. בעבודה למשל.. יום שני אני אצל הפסיכולוג כבר תכננתי על מה אני הולכת לדבר איתו.. מצחיק לא ככה.. :) אבל זה נחמד עול גדול שיורד ממני לאט לאט.. עכשיו אני שותה תה צמחים להקלה על הבטן ושגורם ליציאות.. באמצע הלילה שילשלתי את מה שאכלתי אני חושבת כי לקחתי מיץ טיבעי על בסיס פירות יבשים..אני לוקחת את הכמות המירבית כי אם לא, אז כלום לא קורה... ואני יכולה להשתגע מזה.. וואו סתם נוחמד שאפשר לדבר עם אנשים על זה.. פתאום מגלה שיש מישהו שיכול להבין על מה את מדברת... תודה!

אני כרגע כאן (אתן יודעות איפה) ונראה לי שאני עומד לעזוב מחר כי אני כבר לא מסוגל יותר. האימייל הישן שלי לא עובד כאן אז תשלחו לי מייל לכתובת חדשה כי אין לי את הכתובת שלכם וככה אני יוכל לעדכן אותכם [email protected]

ב"ה שתקבל את ההחלטה הכי נבונה עבורך מחזיקה לך אצבעות המון אהבה ליל מנוחה הילה

הלוואי שיחול אצלך המפנה ושתחזור אלינו חזק, מחוזק ומחזק. הלוואי.

ב"ה נשיקות וחיבוקים המון המון אוהבת אותך :-)

היי הילה.. קודם כל אני שמחה שאת זוכרת אותי ואת הרקע שממנו אני באה... תראי אני כרגע לא בטיפול והמצב באמת מחמיר, אני רוצה לעבור לשירותי מכבי כי לפי מה שהבנתי שם יש אפשרות לטפל בבולמיה בעלויות נמוכות יחסית מכיוון שפניתי למטפלת הזו שהציעו לי בפורום- נדיה שמה.. היא באמת מקסימה- והיא הפנתה אותי לעוד 2 גורמים- האחת היא פסיכולוגית שמתמחת בהפרעות אכילה והשניה דיאטנית- וגם שניהן גובות המון כסף לטיפול. אני מחפשת פסיכולוגית - , שמתמחה בהפרעות אכילה- שתעזור לי להשתלט על הבולמוסים המטורפים הללו והבנתי שרק מכבי מספקים שירותים כאלו (אני בכללית). ד"א מאז שדיברנו בטלפון עליתי המון במשקל! ואני כרגע מעל למשקל הרצוי!!! הילה, חשבתי הרבה על האפשרות של לעזוב את הבית בגלל אחיותיי (דוגמניות- ורזות מטבען)- אבל אני לא רוצה לעשות זאת גם בגלל שאם אני ישכיר דירה - זו השקעה ענקית של כסף שאין לי כרגע, וגם בגלל שאני רוצה לדעת ל-ה-י-ת-מ-ו-ד-ד- עם המצב שאני חיה איתו בבית.. זו השאיפה שלי -לדעת להתמודד.. ואני יודעת שאני יצליח.. יבוא יום ואני אצחק עליהן ועל העובדה המטופשת הזו שאני מקנאה להן (למרות שזה קשה מאוד- כי בכל זאת יש תמיד את ההרגשה של "הכבשה השחורה") כי גם לאחי הגדול אין נטייה להשמנה בכלל.. אז זה בכלל לא קל- אבל חייבת להיות אלטרנטיבה ודרכים להתמודד ולקבל בהיגיון את המצב בבית..(ולא בהקאות ועצבים).. גם אני רוצה לטפל בנפש שלי שכאשר אני פגועה\עייפה\מתוחה\מתלבטת- ישר אני מבלמסת.. הילה שמתי לב בזמן האחרון שיש לי כאבי ראש ושאני אולי מאמצת את עיניי.. אני משערת שיש קשר להקאות.. הילה, עזרי לי שוב.. זו תקוותי האחרונה- יש בי ה-מ-ו-ן כח להחלים - אני מתה כבר לצאת מי זה- ולהתחיל להתרכז בדברים אחרים וחשובים בחיים. אוהבת אותך המון- בת 22 (מ')

ב"ה וואוו אני מכירה את זה היטב תחושה איומה של חוסר אונים ..זוועת אלוהים!!!! האמת שאני לא יודעת אם שווה להישאר בבית ולהיגמר בשיל שיעור שאפשר לעשות אותו גם מרחוק ואם זה באמת שיעור, אל דאגה הוא תמיד יתפוס אותךבכל מיני ווריאציות כאלה ואחרות כך שאין לך מה לדאוג את חיה בין היתר בשבייל זה נסי לבדוק עם עצמך מדוע את באמת רוצה להישאר שם בגלל כסף???.... שתינו יודעות שהסיטואציה הזו מדרדרת לעיתים צריך לשקול ורצוי עד מאוד לראותמה עומד מול מה, סדר עדיפויות, מה באמתחשוב לך.. אם חשוב לך להחלים...צאי מהבית אח"כ דברים יסתדרו לגבי טיפול באיכילוב הטיפול רלוונטי לגמרי והוא ללא תשלום ע"פ מה שכן הבנתי אני לא כל כך בטוחה שאחיותיך רזות מטבען או שהטבע של החברה ניכר בגופן... את יודעת לגבי מכבי אם את מחליטה לעבור מכללית לשם תדגישי שאת בריאה ושאת לא חולה כדי שהם לא ימנעו בעדך להירשם כחברת קופה..חשוב מאוד! האפשרויות לטיפול בהפרעה במכבי רבות יותר נכון גם שם וגם פה משלמים כסף אז עדיף שתשלמי למי שיכול לתתלך עזרה באמת אני שולחת לך את אהבתי המון אהבה אהובה ויפה שמרי עלייך בהצלחה הילה

הי בת 22... אני מאוד מבינה אותך על הרצון העז להישאר בבית ולנסות להתגבר על הכל משם ולהתמודד ישירות עם הבעיות האמיתיות. נמאס לך לברוח ממה שבאמת קשה.. גם לי. אבל, אני מאמינה שאי-אפשר לטפל בהכל בבת אחת. זה עלול לגרום לך ללכת לאיבוד, ולפספס שלבים מאוד חשובים בטיפול הנפשי. נורא נורא קשה להכיר פתאום בכל הקושי מכל הכיוונים, זה כמו להטיח את כל מה שנמצא בפנים, בתוכך, על הרצפה, ואז לנסות לאסוף הכל ולסדר אותו לפי הסדר הנכון. אל תעמידי את עצמך בפני הכל ביחד!! זה מסוכן מדי. כל הכבוד לך על הכוונות האמיתיות, והנכונות! אין שום סיבה שלא תשתפרי ותתחזקי ותתגברי על מה שקשה לך, לאט לאט... תתחילי עם הבעיה הדחופה, ותני זמן לשאר הדברים. את תלמדי על עצמך ועל המשפחה המון תוך כדי. אבל אם אפשר להקל על עצמך כמה שאפשר - תני את האפשרות... ואל תחשבי יותר מדי על הכסף, כי אם יש לך כסף להשקיע, את יכולה להיות בטוחה שאין לך דבר יותר חשוב מזה להשקיע בו עכשיו!!!! בלי השקט הנפשי אין שום דבר ששווה לנו לעשות, לכן טיפול אמיתי חשוב לכל אחד מאיתנו לפני הכל. שיהיה לך המון בהצלחה!! ותזכרי שאת באמת רוצה להשתפר. אל תפחדי מדברים שיתגלו. הם יהיו כואבים, אבל רק טוב יצא מלפתוח אותם. תרגישי טוב...

ב"ה "רק דברים טובים יצאו מזה..." המון אהבה חיזוקים וחיבוקים ליל מנוחה :-) הילה

דבר ראשון רציתי לציין שזה פורום מדהים...כבר כמה זמן שאני מחפשת אתר שאני יוכל לדבר בו עם מישהו!!אוקיי ככה אני בת 17 1.67 שוקלת 46.5 בטטטטטטה בדקתי את ה-BMI שלי והוא 16.67(מזה אומר?כי אין לי מושג?)אני בי'ב עכשיו ובכיתה י' התחלתי לעשות דיאטה כי הייתי חייבת לרזות הייתי נראת כמו איזה פיל שקלתי 52 בערך...ואז התחלתי לרזות ולא לאכול והייתי פשוט מאושרת מזה שסוף סוף יהיה משו טוב בחיים שלי אבל אני נכנסתי לדיכאון והסתגרתי מכל החברים שלי ופשוט נשארתי לבד!!רציתי לרזות עוד הרבה יותר הגעתי רק ל-45 אבל המשפחה והאנשים מסביבי תפסו אתזה ב''זמן'' כמו שאומרים...ועד שהודתי בזה..לקח זמן..ובסוף לקחו אותי לשניידר לשיחות במחלקה של ההפרעות אכילה אבל זה לא עזר ...בסוף הם רצו לקחת אותי לאישפוז יום...ולא היתיי מסוגלת אז אני ואמא שלי אמרנו שייתנו לנו איזה חודש לנסות לשפר ת'מצב ואם לא אז שיעשו מה שהם רוצים....עליתי בזמן הזה למשקל של 47 בערך....בחיים שלי לא שנאתי את עצמי יותר מזה...כל הזמן רציתי למות לא יכולתי להסתכל עלכצמי אני כל הזמן מסתכלת על הזכין ומחכה שיהיה לי את האומץ לעשות עם זה משו!!ואני לא מסוגלת!!!אני לא רוצה להיות בעולם הזה...אני לא קיבלתי מחזור שנה וחצי כמעט... ובחודש שעבר...היו לי סימנים של מחזור כאלו...המשפחה שלי היייתה מאושרת וזה הכניס אותי ליותר דיכאון והפסקתי לאכול כמו שאכלתי ורזיתי חצי קילו והוא לא חזר לי החודש הז המחזור...הדבר היחיד שגורם לי כן לאכול זה העובדה שאני כן רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד ואז אני אוכלת בשביל זה..בשביל לקבל מחזור..ואז שאני מסיימת אני נכנסת לדיכאון רוצה למות לא יוצאת מהבית כי אני שמנה מדי בשביל לצאת מהבית!!!עוד דבר זה...שיש לי בעיות נוראיות בבטן...שלשולים נוראיים וכאבי בטן והבטן מתנפחת לי מאודדדד ויש לי גזים נוראיים!!וזה קורה רק בשנייה שאני מכניסה משהו לפה..לא משנה כמה למה מתי עשיתי בדיקות ולא הצליחו למצוא מזה...האם יכול להיות שזה פסיכוסומטי?שהבטן שלי מגיבה למחשבות שלי?מזה בדיוק אומר פסיכוסומטי?איך מטפלים בזה?אני כאילו מצד אחד רוצה להבריא..ומצד שני אני רוצה להמשיך בזה...לרזות ולרזות כמה שזה נשמע מטומטם...אני רוצה להיות חולה!!!אני באמת לא יודעת מה לעשות...ואני לא מסוגלת לדבר עם פסיכולוג....אני מאוד מאוד מאוד ביישנית אני בחיים לא יצליח לדבר!מה לעשות?תעזרו לי

ב"ה נשיקות :-)

טוב אז אחרי שסגרתי 21, ואלו היו ה21 ימים הכי נוראיים שהיו לי במוצב...חזרתי...אתם לא מבינים מה עבר עליי ב21 יום האלה...רציתי למות...היום לי מבחנים,דפקו לי את השעות שינה, היו לי פי 3 מישמרות מהרגיל...והיו לי מבחנים (שבסוף התחמקתי מהם). קיצר חרא של סוף שבוע, וחרא של ימים...בזה אני מסכמת את זה... ודווקא באוכל היה בסדר...אכלתי בלי להסתכל מה אני אוכלת...ואכלתי בסדר, יום אחד ארוחה אחת ואולי גם ממתק, יום אחד 2 ארוחות ויום אחד 3 ארוחות, כשהיה בא לי אכלתי...ואתמול כמעט ולא אכלתי...עד היום בצהריים, אתמול הייתי במצב רוח מגעיל... אז לא היה בא לי לאכול את האוכל של הצבא... קיצר מקווה שלכולם היו ימים טובים יותר... מה קורה עם כולם?????? אושר מה איתך? הילה מה שלומך? אוהבת מעיין

פחות או יותר... יותר פחות מאשר יותר למען הדיוק על הפנים.... המצב לא יכול להיות יותר גרוע עזבי....

מה שמעתי חזרת לאישפוז???? ספר מה קורה איתך? אל תשמור את זה בלב...ספר מה על הפנים,מה חרא...קיצר שפוך... אני מקווה שיהיה יותר טוב ושאם אתה חזרת לשם באמת אז אני מאחלת שזה יעזור לך או יתרום לך, או שתחלים... אוהבת והמון בהצלחההההה מעיין

בעקבות התגובה של יעל והילה אני ינסה לפרט כמה שיותר. האמתי שלא הפסקתי בבת אחת זה לוקח זמן אבל פשוט ראיתי את המטרה שלי מול העיניים,הבנתי שאני גם רוצה להראות טוב וגם להרגיש טוב.החלטתי שבעצם אין לי גם מה להפסיד כי כשהיה לי את ההפרעת אכילה בכל מקרה הרגשתי חרא עם עצמי אז החלטתי לשנות כיוון.. בשנה שסבלתי מההפרעה הכל היה סובב סביב האוכל.אפילו בלילה כבר חשבתי מה אני הולכת לאכול למחרת ואחכ לצום יומיים.הגוף שלי התחיל לבגוד בי--מה שהכי הפחיד אותי זה לא היה הפסקת המחזור אלא הנשירה האיומה של השיער היה לי שיער ארוך ובריא ופתאום הוא התחיל לאבד מהברק והתחיל לנשור בכמויות מכל נגיעה קטנה..מאז שיניתי כיוון-זה התחיל בהירשמות לחדר כושר.אמוני כוח לחיטוב הגוף ואירובי לשריפת קלוריות.לאט לאט הגבלתי את עצמי בכל ארוחה אכלתי מכל דבר בכמות וזה כמו שאמרתי שזה הסוד על לשמור על הגזרה ועדיין להנות מהאוכל ומהחיים. לדוגמא-בבוקר אני קמה אוכלת ברנפלקס עם מעדן שוקולד 0 אחוז שומן(אם אני מדלגת על הארוחה הזאת אני רעבה למשך כל היום--זאת הארוחה הכי חשובה!!).לאחר 3 שעות 4 פרוסות לחם עם פסטרמה וככה לאורך היום עד 8-9.ככה שבכל ארוחה בסביבות ה300 קלוריות כל 3 שעות.חשוב גם לדעת שככה אני מגבירה את חילוף החומרים בגוף ככה שהגוף שורף יותר קלוריות אם מאכילים אותו כמו תינוק .. מאשר בנאדם שאוכל את כל מה שאכלתי במהלך כל היום בארוחה אחת ענקית מפוצצת --חילוף החומרים שלו יהיה נמוך מאד והגוף שלו ישרוף מעט מאד קלוריות..אני גם מקפידה על לשתות 3 ליטר מים ביום ותה ירוק שזה גם עוזר לחילוף החומרים. עכשיו-נניח שאני הולכת למסעדה אז זה בא על חשבון ארוחה אחת או 2 מתוך החמש ארוחות--אני לא צמה כל היום כדי שאוכל לפוצץ תעצמי בארוחה במסעדה.. ככה שגם אני נהנית מהאוכל במסעדות (למרות שאותם אני לא יכולה לתחקר כמו שאני מתחקרת את אמא שלי כמה שמן היא שמה באוכל:) אני אשמח לקבל תגובות, שאלות ,כל מה שבא לכם.. בהצלחה!!

ב"ה תנועה ופעילות מעיים תקינים שהם ללא ספק תוצר של הזנה קבועה ונבונה בהחלט תנאי להרגשה טובה ותפקוד יעיל יותר של הגוף, כאמור באמצעות סדר יומי של "תינוק", כל כמה שעות משהו קטן ולא הכל בבת אחת מביאים לידי כך שלא נחוץ בהרעבה עצמית כדי להרגיש כביכול יותר טוב עם עצמינו, אלא יהיה ניתן לראות מהתנסות זו שיש איזון ושהתחושה לגבי המזון אינה קשורה למזון או לגוף עצמו כלל. אני מחזקת אותך ברמה ההתנהגותית. חשוב גם לתת מקום למה מרגישים ולאיך שאת מתמודדת עם כל מה שמתעורר לך מבפנים. אחרי הכל הפרעת אכילה היא בין היתר ביטוי להרבה מאוד תחושות בלתי מעוכלות שיש לתת עליהן את הדעת כדי שהאוכל לא יהפוך להיות עיקר תכלית חינו אלא אמצעי בלבד, דלק וכוח חיוני לקיום הנשמה עלי אדמות. המון חיזוקים וחיבוקים באהבה רבה אליך הילה

אבל כולנו יודעים שזה המתכון להצלחה. הייתי רוצה לשמוע מה מבינה נפשית הביא אותך לשינוי, ולא מה מותר ומה אסור לאכול, רובנו כבר יודעים על זה יותר מידי.... קל להגיד- קשה יותר לעשות, ואם העניין היה חוסר המידע מה בריא לגוף, בן רגע היה הדבר משתנה, אך כיוון שזה לא הסיפור, זה לא עודד אותי במיוחד. אבל כל הכבוד לך שהצלחת לצאת........................

תודה רבה על התשובה הכ"כ מפורטת... אני מאד ישמח אם תתני לי שמות של אבני חן שיעזרו לי להחזיר את המחזור האבוד, כי כרגע מזונות עטירי שומנים זה לא בדיוק הכיוון שלי..הלוואי ואני יצליח להגיע לדרגה הזאת... אלפי תודות, אלישבע

ב"ה שמות המינרלים הם: "בלאד -סטון", "קארנליאן", "רודוקורסייט" ניתן להשיג אותם במרכזי העידן החדש.... מומלץ שיהיה איתך בכור "שבא" אותו את נושאת אך ורק בתיק בלבד!!!!! מעניק לך הגנה חשוב להיות איתם לפחות חודש ימים אם תרגישי צורך ביותר על פי תחושה אישית שלך המשיכי או הפסיקי את הקארנליאן והבלדסטון בלבד את יכולה להשרות במים מינרלים שבע שעות ואח"כ לשתות את המים בירח מלא בלבד! את הרודוקורסייט רק לשאת מפני שהיא רעילה שיהיו איתך קרוב מומלץ בנרתיק קטנטן על הגוף מחובר לבגד בחרי אבנים קטנות. אם יש ריאקציה ואת רגישה מידי השתמשי אך ורק בקארנליאן אני מחזיקה לך אצבעות מעבר לזה שהן אמורות לחזק ברמה אנרגטית ולהשפיע על רקמת ההילה שלך להביא אותך לידי שינוי וחיזוק בכיוון המטרה שלך. לשם כך היי סבלנית.... כאשר הן ברשותך אחזי בהן ביד ימין ובקשי משאלה מהקדוש ברוך הוא שיביא לך רפואה שלמה ב"ה אמן. אהבתי אלייך .... המון חיזוקים וחיבוקים שלך הילה

ב"ה היום היתה לי אפשרות לבדוק בשבילך יותר לעומק הבחירה של הקארנליאן מתוך כל מה שאמרתי לך הכי טובה עם השבא תצטרכי ללכת בתיק כמו שאמרתי את יכולה כמו כן להשרות את הקארנליאן בלבד במים אחרי 7 שעות ולשתות מתי שיש ירח מלא ולשאת אותה כל הזמן עד שיש שיפור לגבי האחרות אני פשוט חוששת שהן תהינה לך חזקות מידי, לכן התחילי בקארנליאן בהצלחה יפה המון אהבה הילה :-)

מומחית ורצינית לי באופן אישי לא יצא להיות אצלה כי אני עדיין לא רוצה לוותר על האנורקסייה אבל יש לי חברה בולמית קשה שטיפלה אצל נדיה ויצאה מזה לגמריי הטלפון שלה הוא 0544698895

ב"ה אני מאחלת לך שתרגישי מספיק חזקה להיעזר גם כן את מוזמנת לשתף אם את רוצה אנחנו פה גם עבורך המון אהבה וחיבוק ענקי הילה

רק שאני לא שיתפתי פעולה אז היא לא כל כך עזרה לי (או שאני לא עזרתי לעצמי) אבל בכל אופן היא מעולה!!!

אין בי כוחות.. אחרי 2 הקאות והעיינים נפחות.. בנות, חברות, אנשים יקרים!! אני כותבת עכשיו והדמעות ממש זולגות ומרטיבות את פניי בלי הרף.. זהו.. נפשי על הסף... ממש בקצה התהום.. עוד רגע נופלת.. נפשי כבר התמוטטה! - אין היא יכולה להתמודד מול השכל, מול המחשבה, ומול הדמיון שמנסים כל כך לעזור לה להחלים... היא ניצחה את כולם- ומכריזה מתי שבא לה- מלחמה!! טירררווףף של אכילה של כמה שעות בלי מנוחה, אח"כ היא דועכת ומשתתקת.. ופתאום השכל מתחיל להבין שנעשתה פה טעות חמורה- ומיליון קלריות נכנסו לגוף האומלל, ואז כבר הנפש נרדמת, אך לא לפני שהיא מעירה את הכעס העצום ואת יצר ה"דווקא" של - לדחוף שתיים שלשה או ארבעה אצבעות לגרון ולהוציא חלק נכבד ממה שהנפש הכניסה לגוף המסכן.. בבקשה מכם,רגע לפני שהשכל מבצע בצורה סופנית והכי קיצונית את מה שהדמיון כבר מתחיל לצייר (כן המוות נראה כפתרון!) - אני נותנת הזדמנות אחרונה לעצמי בכך ש: ***אני פונה כרגע לכל מי שיכול לעזור לי- אני רוצה להפסיק לבלמס!! אם לא יהיו בולמוסים לא תהיה הקאה!! בבקשה, הילה, חברות יקרות כל מי יודע על מטפלת שהיא פסיכולוגית מומחית לבולמיות מטורפות- בבקשה תפנו אותי אליה!! אני רוצה להחלים את נפשי.. ולא רוצה לרצוח אותה... כל עזרה - היא בשבילי עוד תקווה שנפשי תחייה ביחד איתי עד 120 שנה. בדמעות אין קץ... .. כבר בת 22...

אוי ואבוי..

היי מותק...מקווה שאת מרגישה יותר טוב!! אני מבינה אותך כך גם אני הרגשתי...יש טלפון של המטפלת דניאלה גריין בהודעות הקודמות תראי לפי דינדין..היא מומחית בהפרעות אכילה אך.....תחילה תביני שבכדי לטפל זה תהליך ולא בגלל שהקאת עכשיו זה מה שאת מרגישה ומחר שוב תביני שזה תהליך והכי חשוב להתמיד!! אל תתני להרגשות האלה לשלוט בך תעמדי על הרגליים!! ותרצי להבריא..!!להיות שם כשאת חווה כל מיני מצבים מה קורה לך לפני ההקאה לדוגמה במקרה הספציפי שאת מתארת מה היה לפני ספרי לי מחכה לך?? תהיי חזקה הרי שווה להנות מהחיים ואת יודעת את זה הייאוש לא מועיל ובוודאי שלא יעזור תנסי למצוא פיתרון בשלב הראשוני בואי נברר מה קורה לך ? ספרי בדיוק מה אירע לפני הבולמוס? איזה מחשבה התרוצצה? מה הפריע? מה היה לא נוח? מחכה לך דינדין

ב"ה אני מקווה שאת בטיפול החלטת להפסיק ואולי זה חלק מהחיפוש שלך אם כי נראה לי שאת לא בכיוון הנכון דיברנו לא מעט ושתינו יודעות שזהו מעגל קטלני למדי אני לא באמת יודעת אם את מוכנה אבל את זקוקה לעזרה. בין היתר תמיכה הופכת להיות סוג של מסגרת, חשבון נפש, התבוננות, מסע עם סיכוי אחד לאלף מעופף שתמצאי תשובה ואת הדרך לצאת מהמעגל הנורא אני בהחלט כאמור וכידוע לל מאמינה שזה אכן אפשרי ואת מספיק חזקה לתבוע את זה עבור עצמך ללא ספק המציאות המשפחתית שלך ואחיותיך הדוגמניות אם זכרוני אינו מטעני לא תורם לך כלל ולדעתי יהיה עלייך להתרחק מהזירה המשפחתית כמה שיותר מהר כי כל עוד יהיה לך מודל הזוי שכזה, יכול מאוד להיות שתרגישי לחץ אימים לשאוף להיות רזה יותר ויותר ולא תוכלי לצאת מהמעגל הזה לכן לעיתים חייבים להתרחק במקרים אלה. אני שולחת לך את אהבתי המון חיזוקים וחיבוקים שלך הילה

טוב, אחרי כל כך הרבה הודעות אופטימיות שרצו כאן, הגיע הזמן לאיזו אחת פסימית לאיזון, לא? סתם... ברור שלא, אבל זו המציאות... ואני כל כך כועסת על עצמי... אני אסביר לכם (לכל המעוניין לשמוע.. אשמח אם גם תגיבו שאדע שאני לא לבד בעולם(: ) העניין הוא כזה, הבוקר קמתי עם בחילה איומה נורא ולא יכלתי לאכול כלום, אז שתיתי תה ואחר כך- שלא מיוזמתי כלל וכלל- הקאתי אותו. וואו זה היה נורא לא נעים, כשזה לא מיוזמתך זה סיוט אמיתי... בכל מקרה, אחרי שלוש שעות לערך, חזר התאבון, אם כי עדיין לא הרגשתי כל כך טוב, ופשוט לאורך כל היום היה לי צימאון נורא. פשוט מן צמא שלא הצלחתי להרוותו בכלל בעזרת שתיה. זו תופעה שכבר כמה ימים מופיעה לי, חשבתי שאולי זה בגלל החימום, אבל אפילו מפזר חום לא דלק היום. תהיתי- האומנם תחושת הצמא הזו היא לא אחרת מאשר רצון של הגוף שלי לקבל משהו שאני לא נותנת לו ואני רק מפרשת אותה כתחושת צמא? ובכן, ניסיתי לספק לגופי מתוק- אפילו ניסיתי דבש, אך זה לא עזר. חשבתי פחמימות- ניסיתי- לא עזר. היום (לפני שעה) הצמא הגיע לשיא אמיתי- ואז ניסיתי אחרי הממממון שתייה לספק לו פחמימה. אכלתי ביס מפיתה. לא עזר. ניסיתי עוד דברים. ועוד...ועוד... אתם כבר מבינים לאן הולך הסיפור? צדקתם.. ובכן, הצמא לא עבר. אבל הדברים היו חייבים לצאת. והנה מגיע השפל החדש עליו דיברתי: פחדתי להקיא בשירותים. פן ישמעו...הקאתי בתור קערה מחוץ לבית. אתם מבינים?? זה שפל אמיתי. שפכתי הכל לשירותים, הורדתי את המים, שטפתי את הקערה ובזאת נגמר הסיפור. אבל אני עדיין צמאה. אוף... הייתה איזו תקופה שלא הקאתי בכלל...

אני חושבת עכשיו על כל מיני דברים, גם על הצבא, אני מבועתת מהצבא- כן לאכול, לא לאכול, אני באמת מסוגלת להקיא אם אמצא את עצמי אוכלת. באמת, יש בנות שאומרות ש"בצבא מגעיל להקיא, השירותים דוחים"- תקשיבו, אין אצלי דבר כזה- כל המגעיל- הרי זה משובח! אפילו במחנה קיץ בצופים הקאתי באושר - ושם יש רק שירותים כימיים- המבין יבין... בלהקיא אין דבר העומד בפני הרצון. אוף. אני צמאה. טוב- שורה תחתונה: אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףף.

ב"ה לגבי הצמא זה אומר שמשהו במלחים שלך לא תקין וזה עשוי להיות מסוכן אני יודעת שזהנשמע דבילי אבל תשתדלי להימנע כמה שאת יכולה מהקאות ומכל מה שגורם להן, כי זה קשור בזה. אני לא יודעתמה לומר כדי שיעודד אותך אני מניחה שאת צריכה לרצות ולהגיע להחלטה כל יום מחדש להתקרב טיפה יותר למטרה להרגיש טוב יותר, מחלימה יותר, מאוזנת יותר אני לא אומרת שזה קל הרבה פעמים כמו שאני אומרת ומספרת הרבה זה עניין של תרגול ורצון עז להצליח להשתלט על המצב אם הית יודעת שאת היא בעלת הבית ולא המצב על הבית וואוו כמה כוח פתאום הית מרגישה ומקבלת לפתע האמת שזו האמת משום מה אנו מתעקשים להאמין שהמצב הוא הבוס שלנו כל יום תחליטי עד שתגיעי לרגעי איזון ולעוד ולעוד ולאט לאט תתחזקי. אני איתך המון אהבה יפה :-) הילה

מה נשמע? אני מקווה שהכל בסדר.. הילה איזה נשמה, ראיתי שדרשת בשלומי ורק עכשיו מחשבינו היקר חזר מתיקון.. תמיד הרקע של ההודעות בפורום היה אפור? עד עכשיו הוא היה לבן אצלי.. עכשיו זה נראה יותר משוכלל. בכל מקרה אני בטוב ברוך ה', חוצמזה שחזר לי התאבון ובגודל, ואיתו חוזרים הקילוגרמים.. אבל הכל בנחת..אני מקוה שיהיה בסדר. שבוע נפלא! אושר יקר, מה שלומך? יבשת אותי קשות בתגובה שלך להודעה בפורום.. :) אם בא לך לסר אני אשמח לשמוע מה שלומך. אני מקוה שעכשיו גם המייל יעבוד בעז"ה ואז לא תיובש ממני כל כך

ב"ה ברוך השם ובעזרתו שרק ימשיך להיות טוב ומתעצם אני מחזקת אותך המון אהבה וחיבוקים אם אינני טועה אושר שלנו התאשפז היום אז בהזדמנות זו אני מאחלת לך בהצלחה נשמה ותהיה בקשר המון אהבה לשניכם הילה

יש לי ידידה בת 14 גובהה 160 מטר ומשקלה 42 ק"ג בעבר היא שקלה יותר והייתה מלאה היא התחילה בשיטה הפופולארית של הרעבה עצמית. כיום היא מקיאה הרבה אוכלת מעט ומה שהיא אוכלת לא תמיד מגיע למטה מצבה כרגע ניתן לשינוי מכיוון שהיא עושה את זה רק מספר חודשים היא בחיים לא תפנה לעזרה מקצועית ושאלתי היא מה לעשות איך אני מוציא אותה מזה כל רעיון יתקבל בברכה. תודה לכולם ויום טוב.

ב"ה לצערי הרב אין מעשה פלא שיכול לוציא אדם מהבוץ העמוק הזה אלא אם כן הוא יבחר להיעזר וירצה בכך מאוד. מה שכן, דיבור עדין, תמיכה רבה של חום ואהבה, אכפתיות הם אלה לרב מה שעוזרים ואף מקרבים את האדם לרצות בעזרה ולגשת לקבלה. אהבה מנצחת נהיא סייעה גם במקרה שלי גם אם לכאורה לא היו תוצאות מידיות של הקלה או שיפור. אהבה מעוררת תקווה החום ממיס הרבה כעס עיקש וישן זה עניין של תהליך מוכנות ורצון ללוות מהצד להיות כשצריך מבלי לשפוט ומבלי לרצות שהכל יקרה כאן ועכשיו. מומלץ לדבר על הסכנות שיש במצב זה של הפרעות אכילה לספר שאכן יש תקווה וכן אפשר לצאת מזו הצרה יש אנשים שיכולים לעזור ובהחלט יש מזור היא לצערי לא היחידה היום מכירים בהפרעה ויש מקום לסיוע רב. מקווה שהארתי במקצת המון אהבה ובהצלחה :-) הילה

כל הכבוד שאתה מנסה לעזור וזה חשוב לכל אדם שיש לו מישהו שרוצה לעזור במיוחד בזמן ההפרעה הזו הלוואי ולי היה תמיכה בזמנו לפני 13 שנה בערך מאז ועד לפני שנתיים החלטתי שאני רוצה עזרה באמת!! כי רק להגיד זה לא מספיק היא צריכה להבין שיש לה בעיה ולא להכחיש..אם היא בהכחשה יש לה בעיה יותר חמורה..ורק אח"כ לחפש טיפול מתאים .. באשר לתמיכה ואהבה זה עוזר מאוד וחשוב לאורך כל תהליך ההחלמה השאלה אם היא תהיה אמיתית עם עצמה ודרך זה גם פתוחה אלייך להתוודע לבעיותיה האמיתיות שמתחת לפני השטח!! בכל מקרה אני הבראתי עם עזרה של דניאלה גריין מטפלת מומחית בהפרעות אכילה הטלפון שלה הינו052-2-9922648- וגם היא תגיד לך שהיא באמת לא קוסמת והכל תהליך שהחברה שלך בעצמה צריכה לרצות ולהתמיד בו ואני בטוחה שאהבתך ודאגתך יתרמו לטיפול כי לי לדוגמה לא היתה משפחה שמבינה ותומכת להיפך הורסת, צועקת ואני גם לא כועסת עליהם כי לפני 13 שנה לא היתה מודעות כל כך גדולה כמו היום יישר כוח בהצלחה באהבה גדולה דינדין

שלום לכולם,קוראים לי סיון אני בת 18 וחצי .גם לי היתה הפרעת אכילה.הייתי אוכלת ביום אחד 200 קלוריות של חלבונים וזהו אבל בירקות לא הגבלתי את עצמי..ככה שהייתי מרגישה נפוחה אחרי כל "ארוחה" של ירקות וזאת הרגשה מגעילה..לא הקאתי אבל הייתי מאד קרובה לזה.הפסיק לי המחזור נשר לי השיער בכמויות והייתי בדכאון .לא היה לי כוח לכ-ל-ו-ם. לפני חצי שנה החלטתי לקחת את עצמי בידיים-אני אוכלת חמש ארוחות קטנות ביום .מגיעה ל1500 קלוריות והולכת למכון כושר ללא יותר משעתיים כל פעם. אפשר לעצור את ההפרעה .זה נורא נורא קשה,אני יודעת והיו לי הרבה לילות של בכי אבל זה משתלם.כיום אני אוכלת כל דבר ,כן,כולל שוקולד אבל לא נוגעת במטוגנים.הרבה אורז ,קורנפלקס בריא,מאפים(לחם,פיתות)רק מקמח מלא שמגביר את רמת חילוף החומרים.המפתח להצלחה זה שאתם יכולים לאכול הכל בכמות.תמדדו כל דבר ותאכלו ככה שאתם תוכלו לדעת בדיוק כמה הכנסתם לגוף.אם מישהו רוצה לדבר יותר אני אשמח לענות.אני ככ מזדהה עם כל אחת ואחד מכם שאני באמת רוצה לעזור!

תודה רבה את באמת חמודה איך שאת מנסה לעזור ככה לכולנו עם עצות טובות. הלוואי והיתי ברמה שלך לאכול אפילו פעם אחת ביום (לא חמש!אחת!) תמשיכי לעודד אותנו עם אופטימיות מתוקה.

ב"ה אני אשמח שתכנסי לפה ותספרי כמה שיותר על ההחלמה שלך ...על האיך ..על המפנה...מה עשית...איך זה קרה...כמה שאת יכולה וכמה שיותר הרבה בנות רוצות בכך ואני מאחלת לך שרק תמשיכי להתחזק ולפלס את דרכך להגשמה, שמחה וסיפוק עם הרבה בריאות ואהבה עצמית המון אהבה יפה בהצלחה בהמשך... שלך הילה

הילה יקרה, ראשית... את מדהימה...אין לך מושג כמה כח את נותנת לבנות כאן בפורום ע"י העצות והחיזוקים שלך...אני לא פעם קיבלתי חיזוקים ממך לגבי הרבה תשובות מדהימות ועדינות.. ה' הטוב ייתן לך הרבה כח להמשיך בעבודת החסד המדהימה שלך וישלם לך כגמולך הטוב. ועכשיו..שאלונת מטרידה מאד.. אני אנורקטית כבר 7 שנים ובולמית חצי שנה. המחזור האחרון היה לפני חודשיים ומעט מאד והחודש האחרון---כלום. עדיין אפשר להכנס להריון?? המחזור יחזור לי איי פעם?? אני בלחץ אטומי. בבקשה תעזרי לי. אלפי תודות, אלישבע

ב"ה אני שמחה שזה עוזר לך תודה על המחמאות והאיחולים, הם מחממים את ליבי לגבי המחזור יש אבני חן שיכולות לסייע לך בכך, אני אשמח להמליץ לך במידה ותתני לי אישור החזרתי כבר לכמהבנות את המחזור וקיבלתי על זה פידבק חיובי למדי המחזור מגיע כאשר יש רקמת שומן מספיקה שעוטפת את ההורמונים, בלעדי מעטפת שומן יקרה זו יהיה קושי רב בקבלת המחזור. חשוב שתאכלי מוצרים עטירי שומן, שומן צמחי עדיף...אגוזי מלך, שמן זית, טחינה עינן גולמית מרוכזת... ברגע שתוסיפי את המזונות הנ"ל, תוך זמן קצר תקבלי חשוב לבנות את רקמת השומן בגוף שלך בכלל יהיה יותר יעיל לגשת לתזונאית ושהיא תתאים לך תזונה לגבי העניין הספציפי הזה דיקור יכול לעזור הרבה מאוד. במרפאה יש אלטרנטיבי משלים ואת בהחלט יכולהלקבל טיפול כזה דרך הקופת חולים שלך בכל אופן לגבי ההריון ברגע שתקדימי לטפל בזהיטב בעבורך. הריון זה לא דבר מובן מאליו וכמי שעברה הפלה וכמעט מתה מההריון שלה אני יכולה לומר לך שהמחזור לא תמיד קשור לעניין ושיש עוד הרבה גורמים וסיבות שבעקבותם הריון לא מתנהל כשורה. לכן שמרי על עצמך ויש בורא אל עליון שהוא דואג לכל ולטובה וכשאת שומרת על עצמך הוא תמיד איתך לטובתך... המון אהבה יקירה שלך הילה

שלום הילה! אני חליתי בהפרעה הזו בהיותי בת 15 רקדנית מופלאה מאז ועד היום בת 29 אני חולה ..אבל לפני כשנתיים התחלתי טיפול אצל דניאלה גריין שכתבה את הספר "נשים ואוכל" והיא שינתה אצלי את החשיבה את הניתוח של דברים שגורמים לי לבלוס וללכת להקיא כמויות אדירות שנתיים אני בתהליך גמילה..לאחר שהייתי מקיאה יומיום כמה פעמ' היום אולי רק בסופ"ש גם לא תמיד וגם זה ייפסק ..אני בתהליך להבראה מלאה שיהיה בהצלחה לכולם להבריא בע"ה שלכם דינדין

זה תמיד מעורר תקווה לקרוא הודעות כמו שלך. זה גורם לי להבין שאפשר לחיות גם אחרת. תודה לך על הודעתך ובקרוב אצל כולנו!

..שתדעי לך שאפשר לצאת מזה וההרגשה נפלאה לאכול ולטעום מהכל בלי לפחד מאוכל מסויים להרגיש רע אח"כ ולהעניש את עצמי על זה..מגיע לנו להנות מהאוכל זאת אחת ההנאות שיש בחיים כמה נוכל לברוח? אני הבאתי ילדים התחתנתי התגרשתי וההפרעה הזו ליוותה אותי הגיע הזמן להיפרד לתמיד...אבל באמת לתמיד!! אבל ?! ההחלטה לא באה אחרי הקאה - שזאת תהיה האחרונה ואחריה אתחיל לא?! מעכשיו הרגע !!! ההחלמה היא כל רגע בהתמודדות עם הבעיות הרגילות הפשוטות לא לברוח , לא להעניש את עצמי כי אנשים פגעו אמרו עשו לא ...אני אתמודד מול העלבון, הכעס, הפגיעה כל דבר לא לברוח..והכלים? נרכשו בטיפול הנפלא שעברתי עם דניאלה הייתי אצל לפחות שישה פסיכולוגיים ואף אחד לא הצליח להגיע לבעייה עצמה הרי האוכל הוא רק הסימפטום.. השיטה שלה היא משהו מיוחד..כדאי ושווה לנסות הכי חשוב...עיקביות והתמדה ותדעי שגם הנפילות הן תהליך בריפוי כבר שמעת לא פעם שאין הוקוס פוקוס ובאמת אין אבל בתוכנו הכוח לעמוד מול זה... לידיעתך וכשתרצי ותהיי מוכנה באמת להתחיל לתת ולאהוב ולהעניק לעצמך הטלפון שלה הוא: 052-2-9922648- דניאלה גריין תהיי חזקה כל יום הוא עבודה מתמדת..שווה לא לרחם על עצמי ולשקוע בעצב וקושי..כי אם לאזור האומץ להתמודד ולזכות בחיים.. 10 שנים סבלתי הגרון כבר יצא לי הפצע במעלה היד שנעלם...הקרע שהיה לי בוושט שכל בליעה גרם לי לצריבה..העייפות העצבות האי חשק בחיים..הכל יכול להיעלם תודה רבה לאל...שאני מתקדמת ונרפאת אני כבר לא מקיאה בכלל אולי לפעמים נפילה פה ושם תוך מודעות וניתוח מה גרם לי להגיע לכך...לחץ, עצב, כעס ובפעם הבא אזהה את זה לפעמים גם זה ההרגל האוטומטי שנכנס לנו בראש חייבים למצוא תחליף לאוטומט הזה..זה שווה את החיים..את יודעת..ימים שלמים בתוך האסלה כשהבנות שלי אומרות לי "אמא מתי תצאי מהשירותים" "את הרבה זמן"...אמא" אמא" ואני בדמעות וכעס אוי ואבוי אם תדענה...מה אמא שלהן מאחורי דלת העץ עושה לעצמה..הייתי חייבת להתגבר..להנות מילדותן להיות שם כשהן צריכות אותי במקום לברוח..די מספיק..חבל על הזמן תתחילי עכשיו הרגע!! בהצלחה לך ולכולם..הלוואי שכולם יצליחו להרגיש שוב נפלא כמוני ולחיות מחדש ..!! באהבה גדולה!!

התלבטתי הרבה אם לכתוב כאן עוד פעם. קצת לא נעים לי, כי אני קוראת את מה שכולכם כותבים, ומרגישה שאני רק יכולה לנסות להבין מה אתם מרגישים, ולא באמת לדעת. אז אני חוששת לכתוב דברים שיכולים לפגוע. במקום זה, אני אכתוב עליי. היו לי בערך חודשיים שממש חייתי בלי ההפרעה. לא הטריד אותי שנגמר במקרר האוכל שהכנתי במיוחד בשבילי, לא הטריד אותי שיש סיכוי שיתחשק לי משהו מתוק היום ואני אוכל אותו, לא הייתי מודאגת שאני אסע ואהיה רעבה פתאום מחוץ לבית, ואקנה לי משהו שכבר שנים לא קניתי... כמו סנדוויץ' למשל. הייתי מאוד מרוצה, ורגועה בנושא. והתחלתי קשר חדש עם מישהו שנתן לי המון בטחון בקשר לעצמי ולאיך שאני מחליטה החלטות בחיים. הוא גרם לי להרגיש ממש בסדר. עם כל מי שאני. וברגעים הקצרים שבהם חשבתי על אוכל באובססיביות, או שחישבתי שעות מהארוחה האחרונה, עצרתי ושאלתי את עצמי: מה הלחיץ אותך פתאום? מה המחשבות האלה מנסות להסתיר? למה משנה עכשיו כמה אכלת היום? זה ממש עבד, בכל פעם כזאת הייתי מגלה שאני פשוט לחוצה ממשהו שהוא קשה לי כרגע, ושאני אמורה להתרכז בשאלות שמפחידות אותי באמת, ולא במחשבות על האוכל. לפני שבוע הפסקתי את הקשר עם הבחור. כי הוא לא יכל להעניק לי מספיק מעצמו, והרגשתי שאני עלולה להיפגע יותר מדי. ובאותו יום התחלתי להיות אובססיבית עם האכילה. אני אוכלת הרבה יותר ממה שהגוף שלי מבקש. אני מנסה להרגיע את עצמי עם אוכל טוב. הבטן שלי מלאה וזה מציק לי ואני מרגישה שזה מיותר... אבל מאוד קשה לי להפסיק. אם אני בבית, אני פשוט אוכלת. אז אני מנסה לצאת הרבה, אבל איכשהו אני מרגישה שזה לא באמת הפתרון הבריא. כי אני צריכה ללמוד להיות בבית, במקום שבו יש אוכל מכל הסוגים, והמקרר תמיד נגיש, בלי לטעום מהכל... בלי לחשב זמנים בין ביס לביס. חשוב לי לציין שאני לא מקיאה, ואני לא בתת תזונה, ואני נראית בריאה באמת. אבל בכל פעם שמשהו קצת מתבלבל לי בחיים, המחשבות ישר רצות למקום הכאילו בטוח הזה של האוכל, השליטה בכאילו הזאת, שלא באמת עוזרת לאף אחד מאיתנו... והאבסורד הוא שזה לא באמת מרגיע לשלוט באוכל שנכנס לגוף, זה אפילו מאוד מטריד ומעייף. אבל למרות הכל אני לא עוזבת את הבריחה הזאת..... מה עושים?

הלוואי והייתה לכך תשובה חד משמעית (: אני מבינה מה את אומרת לגבי השליטה והאוכל ומסכימה איתך כמעט ב100%, אבל עוד לא הסכמה מוחלטת כי אני מאמינה שלא כל כולה של הפרעת האכילה היא סובלימציה של בעיות אחרות, אך זה קצת נכון. אני יכולה מאוד להזדהות איתך בהרבה מאוד דברים.. ורק לקוות שתצליחי להתגבר על המכשול הקטן הזה שניצב לך ככה פתאום- ולא להפוך את זה למן דרך חיים... שבוע טוב!

את יודעת ..אני כל כך מבינה אותך!! לפעמים הצורך להיות בשליטה כל הזמן...כשהחיים לא תמיד ידועים מראש גורמת למן פחד שמה?? שמה?? מה יקרה אם נזרום ולא נדע? אנחנו צריכים לשחרר את השליטה בכל מה שנעשה? אולי את גם טיפוס שדורש שלמות ואם זה לא נעשה כמו שכביכול לדעתך צריך להיות זה שובר לך את התבנית ואת מרגישה שאת מאבדת שליטה!! * גם הקשר שהיה לך עם אדם שנתן לך להרגיש טוב עם עצמך...?! את לא זקוקה לאישורים מהאנשים הסובבים אותך כלפי עצמך, גופך כשרונתייך היי מודעת אליהם וקחי בחשבון שיש אנשים שיאהבו אותך ויש שלא אז מה? מה כולם חייבים לרצות אותי? לאהוב אותי? להגיד שאני בסדר? שאני טובה? שאני יפה? לא!! פשוט כך קבלי את זה דעי היטב כמה דברים נפלאים יש לך לעצמך ומי שיאהב ירצה ויכיר אותך יתאהב בזכות אישיותך ותהיו יחד כי טוב לכם לא בשביל שייתן לך להרגיש טוב עם עצמך!! עובדה שברגע שזה נפסק מה? כבר לא היית טובה? למי לא היית טובה ? אני בטוחה שאת נפלאה ויש לך אשיות נהדרת!! אז מה אם לא הלך יהיה מישהו אחר שיהיה יותר טוב בעבורך !!אל תתני לדברים האלה לערער לך ולשבור לך את החיים!! תתמודדי עם הכאב של עזיבה! פרידה! תרגישי שם את הכאב אל תברחי...מותר לך לבכות ולהרגיש כאב הרי ידוע לנו שמילוי החור באוכל והקאתו זה לא באמת ממלא את החור הרי הרהרגשות עדיין שם..ולא ייעלמו..עד שתתמודדי איתן קחי אותן ותרגישי אותן..ואל תעשי אוטומציה..כואב- אוכל עצוב- אוכל עלבון - אוכל.. קודם תעריכי את עצמך אהבי את עצמך ודעי שאת שווה הרבה ויש לך המון מה לתת אבל למישהו מתאים ותנסי להוריד לחץ מלהיות בשליטה כל הזמן אי אפשר לשלוט בחיים כל הזמן!! צריך לזרום עם מה שהחיים מזמנים לנו!! האם עברת בילדות טראומה? גירושים? הורים? - מה גרם לך בצורך להיות בשליטה? מישהו שבר לך רצף ? תבררי מה היה? בכל מקרה מתוקה אני כלכ ך מבינה אותך..תהיי חזקה קחי עצמך ביידים ותעמדי מול רוחות הרגשות כשתרגישי אותן תתמודדי איתן תבכי תכאבי..אנחנו לא מושלמים!! שיהיה לך בהצלחה אתפלל בשבילך! בהצלחה באהבה

וואו את כל-כך קולעת... האמת, שאחרי הכל, כולנו די דומות בבסיס של הבעיות שפיתחנו. אבל אני חושבת שאצלי החלק המשמעותי ביותר הוא הפחד שלי מהעובדה שמישהו יעיז לחשוב שאני לא יפה ולא נחמדה ולא נעימה... אני מנסה לעבוד על זה הרבה. לשחרר כעסים כשהם קיימים, וללמוד לצעוק אם זה מה שאני צריכה. כשהייתי קטנה צעקתי והשתוללתי רק בבית, בחוץ הייתי שקטה וחייכנית תמיד... אבל לא, לא קרה לי שום דבר טראומטי בילדות. הטראומה שלי הגיעה עם הגיוס... אני מאמינה שהעניינים ביחד גרמו לי לפתח את התסבוך. אני שמחה על המצב שלי היום, כי אני מודעת הרבה יותר מתמיד, ואני רוצה לשנות כל-כך, ואני מאמינה בעצמי ומרגישה חזקה. אבל יש עוד כזאת דרך ארוכה... זה דווקא די מרגש, לדעת שהכיוון הוא למעלה, ושעם כל שיחה כזאת והבנה כזאת יש רק מקום לשיפור. אני מאחלת לכולנו להיכנס למסלול הזה שמכוון קדימה ולא אחורה... אני חייבת לזוז אז אני אכתוב בהקדם. תודה לך המון המון!!!!!!!

עשיתי בדיקת דם ב-29.11 וב30.11 ראיתי את התוצאות יש כמה דברים שלא יצאו טוב ואני אשמח לקבל הסבר אם את יודעת על הנושא כמובן.. אז הסתכלתי בבדיקה ואני ירשום לך בפירוט מה לא יצא טוב.. מוגלובין-יצא לי 15.2 שהכי גבוהה זה 16 RBC RED BLLOOD CELLS-יצא לי פה 5.83 שצריך ליהות 5.3 urea-יצא לי 16 שצריך ליהות 20(אגב מה זה אוריה?) MCH MEAN CALL HEMOGLOBIN -פה יצא לי 26.1 שצריך ליהות 27 אשמח לקבל פירוט מה זה כול דבר ומה את חושבת על התוצאה תודה רבה רבה רבה!!! יפית

אגב.. את יודעת אולי איפה כתוב על הקיבה והכליות והכבד??? הכוונה בבדיקת דם שאני יסתכל כי אין לי מושג מה זה באנגלית והרופא שלי לא נמצאת ביום ראשון לכן זה ממש דחוף לי!~ תודהה רבההה ושבוע טוב לכווולם!!!!

ב"ה בעקרון ממה שלפחות היה לי ברור, נראה שהמערכת החיסונית שלך לא משו בכל מקרה אני לא רופאה ועדיף שאני לא יענה לך על השאלות האלה, לכי בהקדם, מתי שיתאפשר ושאלי את השאלות בפני מוסמך מעבר לזה שאת יכולה להתייעץ עם בלה אגמון בפורום תזונה ללא דיאטה או בפורום של יוסף דיין כאן בדוקטורס. המון אהבה יפה שבוע טוב

http://www.infomed.co.il/testIndexEng.asp#U יש פה את כל המידע על כל הבדיקות שאת רוצה בעברית רפואה שלמה

נמצאו בבדיקות הדם שלי רמות גבוהות מעט מן הממוצע של אנזים המופרש כתוצאת מפגיעה ברקמות- ובעקרן בכבד. האם יש קשר לזה שאני מקיאה??

ב"ה הכבד למעשה האיבר הראשון שנפגע מכל השיט הזה לכי לרופאת משפחה מעבר לזה שאין מנוס, כדי לשפר את העניין יהיו כמה דברים שתצטרכי לעשות השאלה אם תהיי מסוגלת לעמוד בזה..... חיבוק ענק שבוע טוב

והתגעגעתי!!! אז אנורקסי- האמת שעם חצילים נגמר לי הרומן- לא טעים לי כל כך... אבל תודה על רעיון הפטריות(: בכל מקרה- התגעגעתי אליכם ואם רציתם לדעת אז הבדיקות של מדהימות+ אני ממש בסדר!!!!!! וזהו!!!!!!! בהזדמנות אכתוב יותר עכשיו אני לא בבית ומממ... לא רוצה שידעו באיזה פורום אני משוטטת....(:

ב"ה אל תחשבי שהכל בסדר בגלל שהבדיקות בסדר אני יודעת שזה נשמע אבסורד אבל עדיין הן הרבה פעמים רחוקות מלשקף את המצב באמת. שמחה שחזרת נשיקות שבת שלום והמון אהבה

גם אצל המון אנורקסיות במשקל מ-א-ו-ד נמוך רואים שהבדיקות ממש תקינות לחלוטין כי הגוף מוצא דרכים לפצות על החוסרים

את יכולה להביא לי את האימייל שלך? יש לי משהו מאוד חשוב להגיד לך ואני ממש לא רוצה שכולם יראו אני יודע שאת רוצה להשאר אנונימית אבל בשבילי...

תכתוב לי מה האיי מייל שלך ואשלח לך לשם....הולך?

[email protected] הוא לא יציג לך את האימייל אלא יכתוב "לשליחת אימייל לחץ כאן" או משהו כזה אז תשלחי ככה

אני מפסיק לאכול חצילים פתאום נהיה לי כח באימונים וזה מאז שהתחלתי לאכול את החצילים כנראה יש בהם יותר קלוריות ממה שכתוב

בדקתי בעוד אתר של קלוריות וכתוב שם שב100 גרם חצילים מבושלים יש 6.64 גרם פחמימות שזה די הרבה לירק אני נשאר עם הקישואים שלי תודה

ב"ה מומלץ להימנע מהם כי במקרים כמו שלך ושל כולנו למעשה זה יכול להחמיר מצב של דיכאון

אני עונה לך למייל האחרון ששלחת לי כי כדי להגיב למיילים אני צריך להתנתק ולהתחבר דרך שרת אחר, לא משנה.... בקיצור זה די ידוע שיש תחרות בין האנורקסים מי יותר רזה או מי יותר חולה וגם אם מנסים להסתיר את זה זה קיים. אני זוכר שבאשפוז הקודם אפילו הבנות ה"בריאות" (או לפחות שרצו להבריא ולצאת מהבוץ ושעשו צעדים להחלמה) היו נגועות בדבר הזה ומדי פעם התגאו כמה הם היו חולות ולאיזה משקל נמוך הם ירדו אין מה לעשות זה המצב...

ב"ה ואין לי מושג כמה התחרות הזו היא חלק מ"ריפוי" או איך שתקרא לזה אני ממש לא מבסוטית מעצם העובדה שאתה מתאשפז אני מסכימה שאתה צריך עזרה אבל נראה לי שאתה פונה לעזרה לא מתאימה והלוואי ואני טועה, עובדה שאתה חוזר לזה כל הזמן ואין שום ריפוי. אמרת במייל שאתה לא מספיק רזה? ושכאילו הסתכלו עליך בעיניים שאתה כאילו נראה בסדר אז זה אומר כאילו שאין בעיה וזה אומר כאילו שאין סיכוי שיאשפזו אותך והנה חזרו אליך והודיעו לך לבוא ביום שלישי הקרוב, כי הם יודעים עם מי יש להם עסק. אני יודעת שהאשפוז דרדר אותי רציתי להיות יותר רזה. וזה מה שקרה. אחרי האשפוז כמעט מתתי מזה ולאט לאט המטרה השתנתה... מריפוי ורצון להחלים המטרה היחידה שלי היתה להיעלם ואם לא היה קורה נס אולי זה באמת היה קורה סוף סוף כפי שאז יחלתי עבור עצמי. אתה כל הזמן אומר שאתה לא רוצה להשמין אז איפה הריפוי? גם שם מזכרוני מתעסקים בערך 4 פעמים ביום עם אוכל. שוקלים מודדים משגיחים עונשים וכו וכו חרא!!!! אני לא בטוחה שאתה נכנס לשם מהמקום הנכון אבל יחד עם זאת מי אני שאקבע לך מה המקום הנכון עבורך נראה כמו תמיד שכל אחד מאיתנו אמור לגלות זאת לבדו ובאמצעות שיקופים של כולנו אחד לשני. בכל מקרה אני מקווה שזה יהיה לסימן רק יותר טוב ושאכן יחול שיפור במצבך גם זה חלק מהשאיפות שלך אחרי הכל בהצלחה רבה מקווה שתמשיך לכתוב משם יש שם אנטרנט מחזיקה אצבעות המון אהבה ושבת שלום :-)

כתבתי לך כמה וכמה מיילים.. אני מסיקה שהם פשוט לא הגיעו אליך. יש כאן איזה מחשב קשה קליטה (או אולי קשה שליחה). בקיצור שתדע שלא שכחתי אותך.. ואתה עדיין מוזמן לענות לי כאילו אתה מקבל את המיילים שלי.. תרגיש טוב

תשאלי אני יענה (-: אין משהו חדש בינתיים....

ב"ה :-) ספרי ספרי .. נשיקות שבת שלום והמון אהבה

1- למה כשמקיאים יוצא רוק צמיגי מאד?(סליחה על הגועל...) זה נורמלי? 2- מה עדיף? לאכול בידיעה שמקיאים? או לא לאכול בכלל??? 3- אני מתחילה טיפול עוד מעט ואמרו לי שהמצב מדרדר בד"כ תוך כדי טיפול... נכון או לא?? תודה מראש ... אוהבת... במבליק

ב"ה משום שבלוטות הרוק מופעלות יתר על המידה ודי בהיסטריה בזמן הקאה, מעבר לזה שזה שילוב של ליחה ונזלת שנכנסת מהאף אל חלל הפה והפוך זה גם יכול בין היתר לגרום לבעיות בסינוסים בהמשך במידה ולא תעצרי את זה אני שמחה שאת פונה לטיפול רצוי ומומלץ!!!! אשמח אם תספרי עלייך את מוזמנת להמשיך לכתוב המון אהבה ובהצלחה הילה

ב"ה שבת שלום :-)

הילה אני חושבת שזה יהי רעיון ממש טוב אם תעלי כאן בפורום גיבורות וגיבורים שאת מכירה מהתחום שיצאו מהפרעות אכילה והם יספרו לנו את הסיפור שלהם, זה יכול לשנות ולעודד בנו משהו

ב"ה :-) נשיקות

כמה מ"ג את לקחת מהטופאמקס? כי אני לוקח עכישו 175 וזה לא מוריד לי את התאבון בגרוש כמה את לקחת כשאת אומרת שירד לך התאבון? אני אגיד לפסיכיאטר שלי שיעלה לי את המינון

לא זוכרת, נראה לי 150

ב"ה חלומות פז.... :-)

ויש לי בחילה... בחילה מהחיים האלה. הזכירה עדי למטה את עניין ההצגות כלפי חוץ. אז זהו, עדי - גם אני הייתי ככה עד לא מזמן. אבל היום כבר לא. היום אני כבר לא מתאמצת להראות שכאילו הכל בסדר. היום הייאוש, הדיכאון והחולי הם-הם הגלים הנשלחים מהכיוון שלי.אני כבר הפסקתי להתאפר, להתבשם ולפזר חיוכים לכל עבר כאילו הכל טוב. ואל דאגה,תגובת הסביבה לא איחרה לבוא... "מה יש לה?" "היא נראית חולה". "היא נראית לא טוב" "מה עובר עליה?" "מה אוכל אותה?" (מטומטמים! רוצים לרכל? לפחות תוודאו שהתרחקתי אינף). היום אני יוצאת לרחוב, ואנשים מתרחקים ממני... ממש פוחדים להידבק...חחח... אבל היום כבר לא אכפת לי! אני דווקא נהנית מזה.אני מרגישה בעלת השפעה.זה גורם לי לגחך קצת...ומה רע בגיחוך קל בתוך אוקיינוס הדמעות? ולמה לי להתאמץ בכלל? לשם מה? ממילא התאכזבתי מכולם. כולם פגעו. פגעו ועזבו. :-( כולם פגעו ועזבו. וכך נותרתי לי לבדי עם כל התחושות המגעילות ביקום, והכי גרוע - עם הכאב החד והמפלח הזה שלא נותן לי לישון, גם לא הלילה. טוב, נו, מה זה עוד לילה לבן בשבילי?

ב"ה :-( אני לא רוצה לבאס אותך כבר כתבתי לך על זה וזה ממש לא היה ממקום של לרדת עלייך או משהו. את יודעת שאני מאוד אוהבת אותך ואת יקרה לי מאוד אבל זה גם קשור בכמה את מרשה לאחרים להבין אותך ואת צודקת לא תמיד הם מבינים גם אנחנו לא תמיד מבינים ... גם אני לא תמיד מבינה אני בטוחה שגם את בכלל, לא תמיד פשוט להבין , כי יש הרבה אנשים והרבה מוחות והרבה דרכים והרבה גוונים והגמישויות והנכונות להבין היא הרבה פעמים גלגל הצלה במקרים האלה באיזשהו מקום גם אני היתי רוצה שיקראו את המחשבות שלי ויבינו לבד, כי יש הרבה אטימות שמעציבה אותי אבל גם אני לאממש טורחת להסביר ממקום של אגו אני מוכרחה לציין שמראש אני פוסלת בידיעה כביכול שהם ממילא לא יבינו ..מוכר?? אבל זה לא עובד כך אני ממש מקווה שהתחושה הקשה חלפה לך ואת יותר בטוב את יודעת שגם אני עוברת לא מעט ובדבר אחד אני מתנחמת שהכל עובר בסופו של דבר דבר אחד מחזיק אותי תמיד...אני בכוח מנסה להחזיק זכרון טוב, חוויה טובה מספיק זמן במחשבה שלי כדי שיעורר בי חיוך. אני מוכרחה לציין שזה עוזר.. איך את עכשיו???? ספרי ספרי.... אוהבת המון המון המון יפתי שמרי עלייך שלך הילה

אף אחד לא יודע שלמרות ההיפר אקטיביות שלי והחיוך הקבוע שמתנוסס על הפנים אני מתחרטת כול יום שאני קמה בבוקר... אף אחד לא יודע שעדי שוחרת הבריאות, יודעת יפה מאוד להרוס את שלה... אף אחד לא יודע שהיא בוכה בערבים לפני השינה ומוסיפה עוד דף ליומן "אני רוצה למות" אף אחד לא יודע שמ12 בצהריים עד 8 בערב עדי הייתה בבולמוסים, אח"כ היא רקנה על האסלה והוריקה את עצמה החוצה.. אח"כ היא שטפה את הפנים ויצאה לשעה ריצה, אח"כ היא חזרה הביתה ונטלה 3 כדורים משלשלים לפני השינה. ואבא שואל, אולי תחזרי לקחת טופומקס? והילדה עונה..בשביל מה? אז אני לא ארגיש רעב יותר? ואני אפסיק לאכול? כמו פעם?..15 קילו פחות בחודשיים?..גם זאת הפרעת אכילה אבא. אני כבר לא בת אני כבר לא בת 17, אני כבר לא בת 19, ואני שוב, הולכת לסגור עוד שנה עם הפרעות אכילה הן עוזבות אותי לפעמים, אני חודשיים נקייה, והופס...זה חוזר לי חלילה. מחר, אני נרשמת שוב למרכז טיפולי בהפרעות אכילה. אני לא מבינה למה שאני ממשיכה להלחם...הרי זה ברור לי שהמחשבה היחידה שמנחמת אותי, זה לא עדי בריאה בלי הפרעות אכילה, זאת עדי קבורה מתחת לאספלט..

ב"ה אני מאמינה שאת ממשיכה משום שאת באמת רוצה לצאת מזה ואני באה ואומרת לך כל הכבוד !!!! תמשיכי!!!! אל תעצרי!!!! אפילו שזה נראה לך מיותר ושאת עובדת על כל העולם. אני יודעת שעל עצמך את רחוקה מלעבוד ואת יודעת מתי את טועה ומתי לא לכן זרמי עם הלב שלך ואם מרגיש לך לטפל על תוותרי על ההזדמנות את לעולם לא יודעת מאיפה תבוא לך ישועה. מאמינה בך גם שכנדמה לך שהכל הלך לאיבוד את שווה הרבה מאוד ואת עושה הרבה מאוד למען עצמך אל תשכחי לראות את זה בדיוק ברגעים האלה המון אהבה אהובה ויקרה עד מאוד חיבוקים וחיזוקים נשיקות :-)

אני כבר חודשיים קוראת יום, יום, הודעה , הודעה בפורום הזה, לא מוצאת מה לכתוב, אבל אין דרך יותר טובה לתאר את הרגשתי מאשר מה שעדי כתבה....אני פשוט לא רואה אור בקצה המנהרה....:(

עדי ומאיו וכל השאר... אני יודעת על מה כתבתן, אני מכירה את ההרגשה, אני נלחמת/לא נלחמת בה יום-יום. שבוע אחד טוב יותר, שבוע שני הרבה פחות וההתמכרות לרעב לא עוזבת אותי. או שאני לא מעזיבה אותה? אבל לא יתכן שזה ימשך כך כל חיי. לא יתכן שלא יהיו לי לעולם חיים נורמליים. הרי אחרים רבים הצליחו לצאת מזה. אז יום אחד גם אני אצליח לעשות את זה. אני פשוט עדיין לא אמיצה מספיק. אני מאחלת לכן אומץ וכח ותקווה ואני מבטיחה לכן שהבריאות אפשרית ובהישג יד. אני מכירה בנות שיצאו מזה ובנו לעצמן חיים נורמטיביים לחלוטין ומוצלחים עד מאד. גם אנחנו יכולות!

היי כולם, אני יושבת מול המחשב וקוראת את ההודעות. כולנו רוצים לצאת מההפרעות אכילה הארורות האלו, וכל אחת/ד פה כותב שהלוואי ולא היה נכנס לזה, גם אני בתוך זה, עמוק מאד, אני לא רואה סוף לאנורקסיה שלי, אבל היא נתפסה בי או שאני נתפסתי בה, היא שומרת עלי ומגנה עלי מפני העולם, גם אני הייתי רוצה להיות נורמאלית, לפחות עם האוכל, האויב הכי גדול שלי, אבל אני לא מצליחה בכל פעם שאני מנסה לאכול נורמאלי, זה נמשך לבולמוס רציני ואריו הקאות ומשלשלים, לא מסוגלת להרגיש אוכל בתוכי, אני יודעת בדיוק מה ההשלכות של ההפרעה, ואני עדיין ממשיכה איתה, החלום שלי הוא להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם ואין לי מחזור כבר שנה וחצי, אני ממש לא בריאה, זרימת הדם שלי איטית, דופק חלש ולחץ דם נמוך, ואני עדיין ממשיכה, אני מכורה ולא יכולה להפסיק, אני רוצה להיות בריאה ולא מצליחה, המחלה הזו חזקה ממני, לפעמים אני מיואשת ובאמת רוצה שהיא תיקח אותי כבר ולפעמים אני באמת מאמינה שהכל עניין של כח רצון, אז אני רוצה להבריא, אבל מפחדת להבריא, איך אני אהיה מסוגלת לסבול על גופי שומן, אני מבועתת רק מהמחשבה כך שאני מעדיפה לחיות איתה ככה. אני מזדהה פה עם כולם, לצערי, אני רואה שהמחלה הזו חזקה וכולנו באמת רוצים לצאת ממנה אבל זה כ"כ קשה, אני לא מסוגלת. שיהיה לכולם בהצלחה והלוואי והיה לזה פתרון פשוט.

ב"ה עדיין את יכולה להמשיך לבחור לומר כמה קשה לך וכמהבלתי אפשרי לצאת מזה או לבחור לחפש ואולי למצוא דרך להתגבר על הפחדים שלך, כי אחרי הכל לא ממשת את הפחדים שלך באמת, הם עדיין נותרו רק פחדים ואת לא באמת ידועת אם תהייי שמנה, מעבר לעובדה שמשקל מורכב מהרבה דברים אחרים ושומן הוא תמיד אחוז יחסי בלבד למסת שריר ונוזל במידה ומדובר בבנות שנכון להיום הן אנורקסיות. תתפלאי לגלות שהמשקל מורכב ברובו מאחוז נוזל לא מועט ומסת שריר גבוהה לאלה שפעילים מאוד במשך היום. הפחדים שלך על משקל הם לא מציאותיים את לא אמורהלהיות שמנה בטבעי שלך את כן יכולה ללמוד כיצד להשתמש בכלי שלך נכון להבין למה הוא זקוק, מתי הוא זקוק ואיך הוא רוצה את ההזנה שלו להבין שהרבהמההזנהשלך היום הן מחשבות רעות אודות עצמך וזה בהחלט משהו שאפשר להחליף אם תרצי כן יש מקום לחפש אחר הנוסחא שתציל אותך מהבעיה את צריכה מספיק לרצות בזה יש שלב שחייבים לומר לפחד שלום לדעת שהוא עורב מנגד אבל לא משנה כמה הוא מאיים את מחליטה היום להקטין אותו כל יום טיפה יותר עד שהוא כבר יפסיק להיות שם וזה תעשי כמובן דרך החיפוש שלך. אני מקווה שאת בטיפול ואם הוא לא עובד או נכשל מלהצליח להגיע אליך חפשי משהו אחר כי כל מה שלא יעבוד יהפוך להיותהתירוץ שלך לזהשניסית הכל ושום דבר לא עובד אז הגיע זמן למות או משהו בסגנון שמרי עלייך אהובה ואם אתצריכה הכוונהאני אשמח לייעץ לך המון אהבה הילה

תודה על התגובה המהירה קודם כל, כל מה שכתבת הוא נכון, אני היום מטופלת כבר שנה ברמבם עם דיאטנית ופסיכולוגית, כיף לי שם, לפחות עם הפסיכולוגית כי אני מוצאת מקום לפרוק משקעים מאד עמוקים ואני מפרקת אצלה הרבה, אבל מעבר לזה המצב שלי עם עצמי לא משתפר, זה נכון שהמשקל הוא רק מסה של נוזל ושריר וזה בכלל לא העיקר, זה אני ששונאת את הגוף שלי ואת עצמי בעיקר , זה בכלל לא משנה כמה אני אשקל זה פשוט חלק מההפרעה המלחמה היומיומית עם האוכל כדי לענות את עצמי ואת גופי,ואני אשמח לקבל טיפים להתמודדות עם ההפרעה תודה

לפני הכל אני רוצה להגיד שאת ממש לא מחטטת, אני אפילו שמחה ששאלת. אז ככה למזלי הטוב הבנות שלי לא מתמודדת עם ההיעדרות שלי מכיוון שהיום אין לי התקפי רעב, נושא ההקאות חוזר אומנם בממוצע של אחת לשבוע וגם זה לפעמים לו וכשזה קורה לי זה לא קורה בכוונה תחילה ולא גם אחריי זלילה אלא כשאני אוכלת ואז מרגישה יותר מדיי מלאה. נכון שלפני שהיו לי ילדות הייתי שקועה בזה בצורה כרונית, היו לי התקפות ליל, התקפות בוקר ואני אפילו לא יכולה לדמיין את זה היום כשיש לי שתי בנות, עבודה, בית ובעל. וכאן לפעמים אני קצת מרשה לעצמי להתגאות בכח שיש להן עליי אני פשוט לא מסוגלת לעולל להן את זה, הבת שלי כבר בבה"ס והקטנה אמנם בת 4 אבל הן צורכות המון אנרגיה והמון תשומת לב. כל זה אבל נכון אני עדיין מרגישה שהבולימיה הרסה בי המון, ויכול להיות שאם אף פעם לא הייתי חווה אותה היה יכול להיות לי ולהן הרבה יותר טוב. ולגביי בעלי פעם עוד לפניי שהתחנתנו הוא ידע וחשב שזה ניגמר ופה ניגמר הסיפור, אני חושבת שככה היה לו ולהורים שלי נח להבין שכשאמרתי שהפסקתי אז הפסקתי הם לא ממש חקרו לשורש הבעיה. אז זהו, אני מקווה שלא כתבתי יותר מדיי. שיהיה יום טוב ומאושר. אביבית

היי! כמה נפלא לשמוע שהיום תופסים את מקומה של הבולימיה עיסוקים אחרים, שאת האנרגיה שבעבר השקעת בה, היום את משקיעה באפיקים חיוביים יותר. אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי מחויבותך ואחיותך כלפי בנותייך הצעירות. אך האחריות רחבה וכוללנית יותר מאשר זו היומיומית (אוכל, הסדרי שינה, גבולות, אהבה וכו'). בנותייך זקוקות לאמא בריאה, פיזית ורגשית. זכרי, שהן נשים קטנות וגם אם לא חזו בך בהתקף בולמוס או ראו אותך מקיאה, אזי הדבר יחדור להכרתן במוקדם או במאוחר. והרי אין ספק בלבי שלא היית רוצה שיאמצו את דפוסי האכילה, מהם סבלת את שנים כה רבות. בודאי היית רוצה עבורן חיים בריאים וטובים יותר. אגב, מחקרים מצביעים, כי קיים קשר חיובי וחזק בין קיומה של הפרעת אכילה אצל אמהות ובנות. ובואי לא נשכח שכנשים אנו מבטאות, פעמים רבות, את מצוקותינו דרך האוכל. לכן, דעתי היא, שאת חייבת להיעזר בכל מי שרק יכול ומוכן להציע לך עזרה, על מנת להתמודד עם האתגר העצום שניצב בפנייך כיום. אולי תוכלי להיעזר בבעלך, לשתף אותו בקושי ולגייס אותו לסייע לך?! אולי תוכלי להיעזר במי שעזר לך להתגבר עליו בפעם הקודמת?! אולי תוכלי להיעזר באנשי מקצוע?! הכי חשוב הוא שתזכרי שיש לך ולמשפחתך הרבה מה להפסיד אם את לא תדאגי לבריאותך. את זקוקה לחיים ובנותייך זקוקות לאמא בריאה, חזקה ומתמודדת. בהצלחה!

ב"ה ב"ה

אני לא יודעת מה לעשות...אמא שלי הביאה תהפניה של הגסטרו לרופא משפחה הוא לא מסכים להפנות אותי לתל השומר הוא אומר שאני צריכה פסיכיאטר אני החלטתי לא לעשות עם עצמי שום דבר לתת למחלה לנצח שרוצים לצאת מזה אףף אחד לא מוכן לעזור אפילו אמא שלי לא הסכימה להביא תהפניה לרופא היא אומרת שזה ישאר כתם לכל החיים אם אני יילך לתל השומר למי אכפת מכתם הכי חשוב זה להיות בריא אבל לא נראה לי שזה מה שיהיה אני מרגישה הכי חרא שבעולם אני מרגישה שבחיים אני לא יוכל לצאת מזה שהמחלה פשוט תנצח ולא מספיק גם השמנתי בימים האלו 4 קילו ועוד מההקאות אני יודעת שממחר אני מתחילה הכל חזרה לצום ולהרזות והפעם יש לי משקל יעד חדש אני מרגישה עד שלא יראו אותי שלד שלד או שאני ימות לאףף אחד לא יהיה אכפת...למה המחלה הארורה הזאתי לא לוקחת אותי איתה?! :( מה אני יכולה לעשות במקרה שלי? להישאר ככה ולתת למחלה לנצח? כי אני יודעת שלבד אני לא יצליח לצאת מזה ניסיתי וסיימתי היום בשירותים :( המון נשיקות וחיבוקים בננית

ב"ה גם לי עם כל הכתם שנשאר מהאשפוז, ידעתי להקשיב ללב ןכל פעם שהקשבתיהיה לי טוב אם אתמרגישה שזו התשובה עבורךלכי על זה, אחרי הכל אלה הם חייך ואת רוצה לחיותאותם טוב אני חושבת שכבר הסקת את כל המסקנות שהניתן היה להסיק לגבי הלבדות מול המחלההזו לכי עם הלב אני מחזקת אותך המון אהבה :-)

אני כל כך שמחה להרגיש שוב שיש לי עם מי לדבר. התגעגעתי לתחושה כזאת שמישהו באמת יכול להבין אותי. תראי כפי שכבר הכרת אותי תמיד נמנעתי מלפנות לעזרה מקצועית, יכול להיות שאם הייתי רווקה בלי ילדים הייתי מוצאת לנכון להתחיל טיפול, אבל זה כל כך קשה באותו מרתון שאני עוברת כל יום, אני מתעוררת בבוקר ועוד לא מספיקה כלום וכבר מגיע הערב. אני כל כך מבולבלת כי אני מרגישה בתוך תוכי שיש לי כרגע את השליטה על הבולימיה, ומצד שני ישנם כל כך הרבה דברים בשיגרת חיי שאני חושבת שהבולימיה יותר מפיזית פגעה במשהו רגשי, היכולת שלי להבין למשל מתי אני אוהבת ומתי אני לא התבלבלה עוד לפני שבכלל התחתנתי והיום חוץ מהעובדה הרגשית שאני אוהבת את הבנות שלי קשה לי להבחין במדויק מה אני מרגישה, רוב הזמן אני חייה בתסכול שהחיים שלי יותר מדיי קשים וכ', ומאשימה את עצמי ואת הבלבול שחייתי בו. לא יודעת אני מרגישה שאולי אני קצת מבלבלת לך ומתבלבלת תוך כדי. לא יודעת אני פשוט שמחה שאת כאן ושאני מצליחה לשאוב ממך כוחות. תודה. לגביי הטלפון שלך כן אין לי אותו כי הכל היה בזכרונות של הפלא', אם תוכלי להעביר לי אותו אני אשמח, וברגע שיתאפשר לי לדבר באופן חופשי אני אשמח מאוד ליצור איתך קשר. ובינתיים שיהיה לך לילה מקסים באהבה, אביבית

תגידי יקירתי... איך אפשר לחיות בתוך המחלה הנוראה הזו ולהתמודד עם גידול בנות? זה שתי דברים שלוקחים המון כוחות נפש,לא? הן לא שמות לב לאמא שנעלמת מידי פעם(או שהן קטנות מידי?) היתי רוצה לאמר לך שאת כל הכוחות נפש העצומים שיש לך..תשקיעי בילדות המדהימות שלך שצריכות אמא חזקה ובריאה...אבל מי אני לדון אותך... מה בעלך אומר על הסיפור הזה? (סליחה שאני מחטטת...את לא חייבת לענות...) תחזיקי מעמד.. סנופית

ב"ה גם אני לקיתי בזה, גם שתי אחיותי את החינוך הזה קיבלתי גם מאמא שלי וגם מאבא שלי אני מניחה שגם בנותיה של אביבית רואות דברים רבים היא כבר תענה לך.... אין טעם לדוש בזה בעיני, אבל כן יש מקום לטפל נשיקות המון אהבה

ב"ה איני איתה בתגובה לשאלתך אני חושבת שאת עושה המון כי למדתי להכיר אותך עם הזמן אבל לצערי ממה שכן זכור לי, הפחד שלט בך חזק ואני לא באמת יודעת אהובה כמה זה עוזר לך. עם כל הכוח שיש בך ועם ההצלחה שלך למתן את המחזוריות לפעם בשבוע, רק מוכיח שאני מסוגלת להרבה יותר. את פשוט לא יודעת איך וחובתי לומר לך שאפשר ללמוד איך. אני לא יודעת למה אבל יש לי תחושה שהרבהבזכות זה שאת לא מספרת, את מעצימה את הלבדות שלך סביב העניין ומרחיקה את עצמך מהסיכוי שלך להחלים. אני זוכרת שכששמרתי את זה בסוד, רק התרחקתי, הסתובבתי סביב עצמי, פחדתי יותר והפתרון נראה לי רחוק תמיד אבל אבן ירדה לי מהלב ברגעששיתפתי ראיתי אור כשסיפרתי והתחלתי לשתף הרבה דלתות החלו להפתח. הפתרון לא הגיע מהר אבל לפחות היה לו פתח אני חושבת שאת מספיק חזקה היום לבקש את העזרה פגשתי הרבה אנשים בחיים שלי ויהיה חבל לי לאבד אדם מיוחד במינו כפי שראיתי בך אינני רומזת שאת הולכת חס וחלילה חס ושלום אבל אל תשכחי. בולימיה היא קטלנית מאוד ואת לעולם לא תדעי לצפות מתי תבוא המפלה לכן בבקשה בבקשה אמרי משהו הסוד הזה גומר אותך אגב, הפלפון שלי הוא 0545298599 אני אשמח להיפגש איתך אבל אני לא מומחית ואני לא באמת ידועת אם אני יכולה לעזור לך באופן שבו יהיה לך הכי נכון והכי יעיל אם כי אשמח להמשיך להיות בקשר איתך מכל הלב. יש אנשים שכן יוכלו לעזור לך ואין שום סיבה שלא תפני לעזרה. הבנות שלך רואות הכל וזה מדבק. גם אני היתי קרבן של אמא שלי מבלי שהיא בכלל אמרה משהו ההתנהגות שלה בילדותי היתה החינוך הכי ברור והכי ישיר בדרך להפרעות אכילה מבלי שבכלל לידעתי לכנות בשמות מה יש לה .. מה יש לי והנה, סחבתי את זה 16 שנה עם הרבה כאב וכמו שאת אומרת, אני די מסכימה עם זה שזה מיותר. אני אוהבת אותך שמרי עלייך יפה אמיתית שלך הילה

ב"ה נשיקות