פורום הפרעות אכילה - תמיכה

כמה מ"ג את לקחת מהטופאמקס? כי אני לוקח עכישו 175 וזה לא מוריד לי את התאבון בגרוש כמה את לקחת כשאת אומרת שירד לך התאבון? אני אגיד לפסיכיאטר שלי שיעלה לי את המינון

לא זוכרת, נראה לי 150

ב"ה חלומות פז.... :-)

ויש לי בחילה... בחילה מהחיים האלה. הזכירה עדי למטה את עניין ההצגות כלפי חוץ. אז זהו, עדי - גם אני הייתי ככה עד לא מזמן. אבל היום כבר לא. היום אני כבר לא מתאמצת להראות שכאילו הכל בסדר. היום הייאוש, הדיכאון והחולי הם-הם הגלים הנשלחים מהכיוון שלי.אני כבר הפסקתי להתאפר, להתבשם ולפזר חיוכים לכל עבר כאילו הכל טוב. ואל דאגה,תגובת הסביבה לא איחרה לבוא... "מה יש לה?" "היא נראית חולה". "היא נראית לא טוב" "מה עובר עליה?" "מה אוכל אותה?" (מטומטמים! רוצים לרכל? לפחות תוודאו שהתרחקתי אינף). היום אני יוצאת לרחוב, ואנשים מתרחקים ממני... ממש פוחדים להידבק...חחח... אבל היום כבר לא אכפת לי! אני דווקא נהנית מזה.אני מרגישה בעלת השפעה.זה גורם לי לגחך קצת...ומה רע בגיחוך קל בתוך אוקיינוס הדמעות? ולמה לי להתאמץ בכלל? לשם מה? ממילא התאכזבתי מכולם. כולם פגעו. פגעו ועזבו. :-( כולם פגעו ועזבו. וכך נותרתי לי לבדי עם כל התחושות המגעילות ביקום, והכי גרוע - עם הכאב החד והמפלח הזה שלא נותן לי לישון, גם לא הלילה. טוב, נו, מה זה עוד לילה לבן בשבילי?

ב"ה :-( אני לא רוצה לבאס אותך כבר כתבתי לך על זה וזה ממש לא היה ממקום של לרדת עלייך או משהו. את יודעת שאני מאוד אוהבת אותך ואת יקרה לי מאוד אבל זה גם קשור בכמה את מרשה לאחרים להבין אותך ואת צודקת לא תמיד הם מבינים גם אנחנו לא תמיד מבינים ... גם אני לא תמיד מבינה אני בטוחה שגם את בכלל, לא תמיד פשוט להבין , כי יש הרבה אנשים והרבה מוחות והרבה דרכים והרבה גוונים והגמישויות והנכונות להבין היא הרבה פעמים גלגל הצלה במקרים האלה באיזשהו מקום גם אני היתי רוצה שיקראו את המחשבות שלי ויבינו לבד, כי יש הרבה אטימות שמעציבה אותי אבל גם אני לאממש טורחת להסביר ממקום של אגו אני מוכרחה לציין שמראש אני פוסלת בידיעה כביכול שהם ממילא לא יבינו ..מוכר?? אבל זה לא עובד כך אני ממש מקווה שהתחושה הקשה חלפה לך ואת יותר בטוב את יודעת שגם אני עוברת לא מעט ובדבר אחד אני מתנחמת שהכל עובר בסופו של דבר דבר אחד מחזיק אותי תמיד...אני בכוח מנסה להחזיק זכרון טוב, חוויה טובה מספיק זמן במחשבה שלי כדי שיעורר בי חיוך. אני מוכרחה לציין שזה עוזר.. איך את עכשיו???? ספרי ספרי.... אוהבת המון המון המון יפתי שמרי עלייך שלך הילה

אף אחד לא יודע שלמרות ההיפר אקטיביות שלי והחיוך הקבוע שמתנוסס על הפנים אני מתחרטת כול יום שאני קמה בבוקר... אף אחד לא יודע שעדי שוחרת הבריאות, יודעת יפה מאוד להרוס את שלה... אף אחד לא יודע שהיא בוכה בערבים לפני השינה ומוסיפה עוד דף ליומן "אני רוצה למות" אף אחד לא יודע שמ12 בצהריים עד 8 בערב עדי הייתה בבולמוסים, אח"כ היא רקנה על האסלה והוריקה את עצמה החוצה.. אח"כ היא שטפה את הפנים ויצאה לשעה ריצה, אח"כ היא חזרה הביתה ונטלה 3 כדורים משלשלים לפני השינה. ואבא שואל, אולי תחזרי לקחת טופומקס? והילדה עונה..בשביל מה? אז אני לא ארגיש רעב יותר? ואני אפסיק לאכול? כמו פעם?..15 קילו פחות בחודשיים?..גם זאת הפרעת אכילה אבא. אני כבר לא בת אני כבר לא בת 17, אני כבר לא בת 19, ואני שוב, הולכת לסגור עוד שנה עם הפרעות אכילה הן עוזבות אותי לפעמים, אני חודשיים נקייה, והופס...זה חוזר לי חלילה. מחר, אני נרשמת שוב למרכז טיפולי בהפרעות אכילה. אני לא מבינה למה שאני ממשיכה להלחם...הרי זה ברור לי שהמחשבה היחידה שמנחמת אותי, זה לא עדי בריאה בלי הפרעות אכילה, זאת עדי קבורה מתחת לאספלט..

ב"ה אני מאמינה שאת ממשיכה משום שאת באמת רוצה לצאת מזה ואני באה ואומרת לך כל הכבוד !!!! תמשיכי!!!! אל תעצרי!!!! אפילו שזה נראה לך מיותר ושאת עובדת על כל העולם. אני יודעת שעל עצמך את רחוקה מלעבוד ואת יודעת מתי את טועה ומתי לא לכן זרמי עם הלב שלך ואם מרגיש לך לטפל על תוותרי על ההזדמנות את לעולם לא יודעת מאיפה תבוא לך ישועה. מאמינה בך גם שכנדמה לך שהכל הלך לאיבוד את שווה הרבה מאוד ואת עושה הרבה מאוד למען עצמך אל תשכחי לראות את זה בדיוק ברגעים האלה המון אהבה אהובה ויקרה עד מאוד חיבוקים וחיזוקים נשיקות :-)

אני כבר חודשיים קוראת יום, יום, הודעה , הודעה בפורום הזה, לא מוצאת מה לכתוב, אבל אין דרך יותר טובה לתאר את הרגשתי מאשר מה שעדי כתבה....אני פשוט לא רואה אור בקצה המנהרה....:(

עדי ומאיו וכל השאר... אני יודעת על מה כתבתן, אני מכירה את ההרגשה, אני נלחמת/לא נלחמת בה יום-יום. שבוע אחד טוב יותר, שבוע שני הרבה פחות וההתמכרות לרעב לא עוזבת אותי. או שאני לא מעזיבה אותה? אבל לא יתכן שזה ימשך כך כל חיי. לא יתכן שלא יהיו לי לעולם חיים נורמליים. הרי אחרים רבים הצליחו לצאת מזה. אז יום אחד גם אני אצליח לעשות את זה. אני פשוט עדיין לא אמיצה מספיק. אני מאחלת לכן אומץ וכח ותקווה ואני מבטיחה לכן שהבריאות אפשרית ובהישג יד. אני מכירה בנות שיצאו מזה ובנו לעצמן חיים נורמטיביים לחלוטין ומוצלחים עד מאד. גם אנחנו יכולות!

היי כולם, אני יושבת מול המחשב וקוראת את ההודעות. כולנו רוצים לצאת מההפרעות אכילה הארורות האלו, וכל אחת/ד פה כותב שהלוואי ולא היה נכנס לזה, גם אני בתוך זה, עמוק מאד, אני לא רואה סוף לאנורקסיה שלי, אבל היא נתפסה בי או שאני נתפסתי בה, היא שומרת עלי ומגנה עלי מפני העולם, גם אני הייתי רוצה להיות נורמאלית, לפחות עם האוכל, האויב הכי גדול שלי, אבל אני לא מצליחה בכל פעם שאני מנסה לאכול נורמאלי, זה נמשך לבולמוס רציני ואריו הקאות ומשלשלים, לא מסוגלת להרגיש אוכל בתוכי, אני יודעת בדיוק מה ההשלכות של ההפרעה, ואני עדיין ממשיכה איתה, החלום שלי הוא להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם ואין לי מחזור כבר שנה וחצי, אני ממש לא בריאה, זרימת הדם שלי איטית, דופק חלש ולחץ דם נמוך, ואני עדיין ממשיכה, אני מכורה ולא יכולה להפסיק, אני רוצה להיות בריאה ולא מצליחה, המחלה הזו חזקה ממני, לפעמים אני מיואשת ובאמת רוצה שהיא תיקח אותי כבר ולפעמים אני באמת מאמינה שהכל עניין של כח רצון, אז אני רוצה להבריא, אבל מפחדת להבריא, איך אני אהיה מסוגלת לסבול על גופי שומן, אני מבועתת רק מהמחשבה כך שאני מעדיפה לחיות איתה ככה. אני מזדהה פה עם כולם, לצערי, אני רואה שהמחלה הזו חזקה וכולנו באמת רוצים לצאת ממנה אבל זה כ"כ קשה, אני לא מסוגלת. שיהיה לכולם בהצלחה והלוואי והיה לזה פתרון פשוט.

ב"ה עדיין את יכולה להמשיך לבחור לומר כמה קשה לך וכמהבלתי אפשרי לצאת מזה או לבחור לחפש ואולי למצוא דרך להתגבר על הפחדים שלך, כי אחרי הכל לא ממשת את הפחדים שלך באמת, הם עדיין נותרו רק פחדים ואת לא באמת ידועת אם תהייי שמנה, מעבר לעובדה שמשקל מורכב מהרבה דברים אחרים ושומן הוא תמיד אחוז יחסי בלבד למסת שריר ונוזל במידה ומדובר בבנות שנכון להיום הן אנורקסיות. תתפלאי לגלות שהמשקל מורכב ברובו מאחוז נוזל לא מועט ומסת שריר גבוהה לאלה שפעילים מאוד במשך היום. הפחדים שלך על משקל הם לא מציאותיים את לא אמורהלהיות שמנה בטבעי שלך את כן יכולה ללמוד כיצד להשתמש בכלי שלך נכון להבין למה הוא זקוק, מתי הוא זקוק ואיך הוא רוצה את ההזנה שלו להבין שהרבהמההזנהשלך היום הן מחשבות רעות אודות עצמך וזה בהחלט משהו שאפשר להחליף אם תרצי כן יש מקום לחפש אחר הנוסחא שתציל אותך מהבעיה את צריכה מספיק לרצות בזה יש שלב שחייבים לומר לפחד שלום לדעת שהוא עורב מנגד אבל לא משנה כמה הוא מאיים את מחליטה היום להקטין אותו כל יום טיפה יותר עד שהוא כבר יפסיק להיות שם וזה תעשי כמובן דרך החיפוש שלך. אני מקווה שאת בטיפול ואם הוא לא עובד או נכשל מלהצליח להגיע אליך חפשי משהו אחר כי כל מה שלא יעבוד יהפוך להיותהתירוץ שלך לזהשניסית הכל ושום דבר לא עובד אז הגיע זמן למות או משהו בסגנון שמרי עלייך אהובה ואם אתצריכה הכוונהאני אשמח לייעץ לך המון אהבה הילה

תודה על התגובה המהירה קודם כל, כל מה שכתבת הוא נכון, אני היום מטופלת כבר שנה ברמבם עם דיאטנית ופסיכולוגית, כיף לי שם, לפחות עם הפסיכולוגית כי אני מוצאת מקום לפרוק משקעים מאד עמוקים ואני מפרקת אצלה הרבה, אבל מעבר לזה המצב שלי עם עצמי לא משתפר, זה נכון שהמשקל הוא רק מסה של נוזל ושריר וזה בכלל לא העיקר, זה אני ששונאת את הגוף שלי ואת עצמי בעיקר , זה בכלל לא משנה כמה אני אשקל זה פשוט חלק מההפרעה המלחמה היומיומית עם האוכל כדי לענות את עצמי ואת גופי,ואני אשמח לקבל טיפים להתמודדות עם ההפרעה תודה

לפני הכל אני רוצה להגיד שאת ממש לא מחטטת, אני אפילו שמחה ששאלת. אז ככה למזלי הטוב הבנות שלי לא מתמודדת עם ההיעדרות שלי מכיוון שהיום אין לי התקפי רעב, נושא ההקאות חוזר אומנם בממוצע של אחת לשבוע וגם זה לפעמים לו וכשזה קורה לי זה לא קורה בכוונה תחילה ולא גם אחריי זלילה אלא כשאני אוכלת ואז מרגישה יותר מדיי מלאה. נכון שלפני שהיו לי ילדות הייתי שקועה בזה בצורה כרונית, היו לי התקפות ליל, התקפות בוקר ואני אפילו לא יכולה לדמיין את זה היום כשיש לי שתי בנות, עבודה, בית ובעל. וכאן לפעמים אני קצת מרשה לעצמי להתגאות בכח שיש להן עליי אני פשוט לא מסוגלת לעולל להן את זה, הבת שלי כבר בבה"ס והקטנה אמנם בת 4 אבל הן צורכות המון אנרגיה והמון תשומת לב. כל זה אבל נכון אני עדיין מרגישה שהבולימיה הרסה בי המון, ויכול להיות שאם אף פעם לא הייתי חווה אותה היה יכול להיות לי ולהן הרבה יותר טוב. ולגביי בעלי פעם עוד לפניי שהתחנתנו הוא ידע וחשב שזה ניגמר ופה ניגמר הסיפור, אני חושבת שככה היה לו ולהורים שלי נח להבין שכשאמרתי שהפסקתי אז הפסקתי הם לא ממש חקרו לשורש הבעיה. אז זהו, אני מקווה שלא כתבתי יותר מדיי. שיהיה יום טוב ומאושר. אביבית

היי! כמה נפלא לשמוע שהיום תופסים את מקומה של הבולימיה עיסוקים אחרים, שאת האנרגיה שבעבר השקעת בה, היום את משקיעה באפיקים חיוביים יותר. אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי מחויבותך ואחיותך כלפי בנותייך הצעירות. אך האחריות רחבה וכוללנית יותר מאשר זו היומיומית (אוכל, הסדרי שינה, גבולות, אהבה וכו'). בנותייך זקוקות לאמא בריאה, פיזית ורגשית. זכרי, שהן נשים קטנות וגם אם לא חזו בך בהתקף בולמוס או ראו אותך מקיאה, אזי הדבר יחדור להכרתן במוקדם או במאוחר. והרי אין ספק בלבי שלא היית רוצה שיאמצו את דפוסי האכילה, מהם סבלת את שנים כה רבות. בודאי היית רוצה עבורן חיים בריאים וטובים יותר. אגב, מחקרים מצביעים, כי קיים קשר חיובי וחזק בין קיומה של הפרעת אכילה אצל אמהות ובנות. ובואי לא נשכח שכנשים אנו מבטאות, פעמים רבות, את מצוקותינו דרך האוכל. לכן, דעתי היא, שאת חייבת להיעזר בכל מי שרק יכול ומוכן להציע לך עזרה, על מנת להתמודד עם האתגר העצום שניצב בפנייך כיום. אולי תוכלי להיעזר בבעלך, לשתף אותו בקושי ולגייס אותו לסייע לך?! אולי תוכלי להיעזר במי שעזר לך להתגבר עליו בפעם הקודמת?! אולי תוכלי להיעזר באנשי מקצוע?! הכי חשוב הוא שתזכרי שיש לך ולמשפחתך הרבה מה להפסיד אם את לא תדאגי לבריאותך. את זקוקה לחיים ובנותייך זקוקות לאמא בריאה, חזקה ומתמודדת. בהצלחה!

ב"ה ב"ה

אני לא יודעת מה לעשות...אמא שלי הביאה תהפניה של הגסטרו לרופא משפחה הוא לא מסכים להפנות אותי לתל השומר הוא אומר שאני צריכה פסיכיאטר אני החלטתי לא לעשות עם עצמי שום דבר לתת למחלה לנצח שרוצים לצאת מזה אףף אחד לא מוכן לעזור אפילו אמא שלי לא הסכימה להביא תהפניה לרופא היא אומרת שזה ישאר כתם לכל החיים אם אני יילך לתל השומר למי אכפת מכתם הכי חשוב זה להיות בריא אבל לא נראה לי שזה מה שיהיה אני מרגישה הכי חרא שבעולם אני מרגישה שבחיים אני לא יוכל לצאת מזה שהמחלה פשוט תנצח ולא מספיק גם השמנתי בימים האלו 4 קילו ועוד מההקאות אני יודעת שממחר אני מתחילה הכל חזרה לצום ולהרזות והפעם יש לי משקל יעד חדש אני מרגישה עד שלא יראו אותי שלד שלד או שאני ימות לאףף אחד לא יהיה אכפת...למה המחלה הארורה הזאתי לא לוקחת אותי איתה?! :( מה אני יכולה לעשות במקרה שלי? להישאר ככה ולתת למחלה לנצח? כי אני יודעת שלבד אני לא יצליח לצאת מזה ניסיתי וסיימתי היום בשירותים :( המון נשיקות וחיבוקים בננית

ב"ה גם לי עם כל הכתם שנשאר מהאשפוז, ידעתי להקשיב ללב ןכל פעם שהקשבתיהיה לי טוב אם אתמרגישה שזו התשובה עבורךלכי על זה, אחרי הכל אלה הם חייך ואת רוצה לחיותאותם טוב אני חושבת שכבר הסקת את כל המסקנות שהניתן היה להסיק לגבי הלבדות מול המחלההזו לכי עם הלב אני מחזקת אותך המון אהבה :-)

אני כל כך שמחה להרגיש שוב שיש לי עם מי לדבר. התגעגעתי לתחושה כזאת שמישהו באמת יכול להבין אותי. תראי כפי שכבר הכרת אותי תמיד נמנעתי מלפנות לעזרה מקצועית, יכול להיות שאם הייתי רווקה בלי ילדים הייתי מוצאת לנכון להתחיל טיפול, אבל זה כל כך קשה באותו מרתון שאני עוברת כל יום, אני מתעוררת בבוקר ועוד לא מספיקה כלום וכבר מגיע הערב. אני כל כך מבולבלת כי אני מרגישה בתוך תוכי שיש לי כרגע את השליטה על הבולימיה, ומצד שני ישנם כל כך הרבה דברים בשיגרת חיי שאני חושבת שהבולימיה יותר מפיזית פגעה במשהו רגשי, היכולת שלי להבין למשל מתי אני אוהבת ומתי אני לא התבלבלה עוד לפני שבכלל התחתנתי והיום חוץ מהעובדה הרגשית שאני אוהבת את הבנות שלי קשה לי להבחין במדויק מה אני מרגישה, רוב הזמן אני חייה בתסכול שהחיים שלי יותר מדיי קשים וכ', ומאשימה את עצמי ואת הבלבול שחייתי בו. לא יודעת אני מרגישה שאולי אני קצת מבלבלת לך ומתבלבלת תוך כדי. לא יודעת אני פשוט שמחה שאת כאן ושאני מצליחה לשאוב ממך כוחות. תודה. לגביי הטלפון שלך כן אין לי אותו כי הכל היה בזכרונות של הפלא', אם תוכלי להעביר לי אותו אני אשמח, וברגע שיתאפשר לי לדבר באופן חופשי אני אשמח מאוד ליצור איתך קשר. ובינתיים שיהיה לך לילה מקסים באהבה, אביבית

תגידי יקירתי... איך אפשר לחיות בתוך המחלה הנוראה הזו ולהתמודד עם גידול בנות? זה שתי דברים שלוקחים המון כוחות נפש,לא? הן לא שמות לב לאמא שנעלמת מידי פעם(או שהן קטנות מידי?) היתי רוצה לאמר לך שאת כל הכוחות נפש העצומים שיש לך..תשקיעי בילדות המדהימות שלך שצריכות אמא חזקה ובריאה...אבל מי אני לדון אותך... מה בעלך אומר על הסיפור הזה? (סליחה שאני מחטטת...את לא חייבת לענות...) תחזיקי מעמד.. סנופית

ב"ה גם אני לקיתי בזה, גם שתי אחיותי את החינוך הזה קיבלתי גם מאמא שלי וגם מאבא שלי אני מניחה שגם בנותיה של אביבית רואות דברים רבים היא כבר תענה לך.... אין טעם לדוש בזה בעיני, אבל כן יש מקום לטפל נשיקות המון אהבה

ב"ה איני איתה בתגובה לשאלתך אני חושבת שאת עושה המון כי למדתי להכיר אותך עם הזמן אבל לצערי ממה שכן זכור לי, הפחד שלט בך חזק ואני לא באמת יודעת אהובה כמה זה עוזר לך. עם כל הכוח שיש בך ועם ההצלחה שלך למתן את המחזוריות לפעם בשבוע, רק מוכיח שאני מסוגלת להרבה יותר. את פשוט לא יודעת איך וחובתי לומר לך שאפשר ללמוד איך. אני לא יודעת למה אבל יש לי תחושה שהרבהבזכות זה שאת לא מספרת, את מעצימה את הלבדות שלך סביב העניין ומרחיקה את עצמך מהסיכוי שלך להחלים. אני זוכרת שכששמרתי את זה בסוד, רק התרחקתי, הסתובבתי סביב עצמי, פחדתי יותר והפתרון נראה לי רחוק תמיד אבל אבן ירדה לי מהלב ברגעששיתפתי ראיתי אור כשסיפרתי והתחלתי לשתף הרבה דלתות החלו להפתח. הפתרון לא הגיע מהר אבל לפחות היה לו פתח אני חושבת שאת מספיק חזקה היום לבקש את העזרה פגשתי הרבה אנשים בחיים שלי ויהיה חבל לי לאבד אדם מיוחד במינו כפי שראיתי בך אינני רומזת שאת הולכת חס וחלילה חס ושלום אבל אל תשכחי. בולימיה היא קטלנית מאוד ואת לעולם לא תדעי לצפות מתי תבוא המפלה לכן בבקשה בבקשה אמרי משהו הסוד הזה גומר אותך אגב, הפלפון שלי הוא 0545298599 אני אשמח להיפגש איתך אבל אני לא מומחית ואני לא באמת ידועת אם אני יכולה לעזור לך באופן שבו יהיה לך הכי נכון והכי יעיל אם כי אשמח להמשיך להיות בקשר איתך מכל הלב. יש אנשים שכן יוכלו לעזור לך ואין שום סיבה שלא תפני לעזרה. הבנות שלך רואות הכל וזה מדבק. גם אני היתי קרבן של אמא שלי מבלי שהיא בכלל אמרה משהו ההתנהגות שלה בילדותי היתה החינוך הכי ברור והכי ישיר בדרך להפרעות אכילה מבלי שבכלל לידעתי לכנות בשמות מה יש לה .. מה יש לי והנה, סחבתי את זה 16 שנה עם הרבה כאב וכמו שאת אומרת, אני די מסכימה עם זה שזה מיותר. אני אוהבת אותך שמרי עלייך יפה אמיתית שלך הילה

ב"ה נשיקות

עשיתי בדיקת דם! אני גיבורה!!! חחח.. אני מפונקת הא?? לא אכפת לי! וגם גבהתי (בגילי עוד גובהוים כנראה!) בסנטימטר וחצי!!! וואו!!! יום טוב לכם!

תגידי להורים שלך שיפנקו אותך ויקחו אותך לאיזו מסעדה לאכול או משהו כזה חחחחחחח

תודה! בטח- נלך לאכול גלידה בטעם עגבנייה ומלפפון ועוגה של קישואים!!!!!! יאאאאאאאאאמיייייייייי! האמת שזה טעים- יש לי אחלה מתכונים - אם תרצה- בכיף! אני הולכת לשתות את מרק ה10 שלי!! (טעם בצל) גורמה!

איך אפשר לאכול שתי תמרים ולרוץ להקיא אותם??????? מה עובר עלי???? איכסססססססס 7 פעמים ביום אני מקיאה למה??????????? וגם משלשלים??אני הורגת את עצמי למה אני לא יכולה להפסיק???למה?????????

תראי - הייתי שם... לתקופה קצרה עד שתפסתי שכל. אני מכירה את ההרגשה שזה לא יכול להאר בפנים וכל מה שאכלתי צריך לצאת. ועכשיו. מיידית כי כל רגע שזה נשאר זה מתעכל ואחר כך זה כבר לא יוכל לצאת. את חייבת להבין- עדיף שתאכלי מעט בהתחלת- כדי להפטר מדפוס המחשבה של - לאכול ולהקיא. אני לא יודעת מה את יודעת על להקיא- אבל זה הרסני. יותר ממה שאת חושבת. ואם לפעמים כואב לך הגרון או שיש לך צרבת- זה יותר גרוע ממה שאת חושבת. באמת. זה רע רע רע. ואם תורידי לאט לאט את מכסת ההקאות היומית שלך- תטיבי עם עצמך מאוד. מתוקה, לפני שאת אוכלת- תחשבי רגע על הרגע שאחרי- אם את מרגישה שלא טוב וכנראה שתמצאי את עצמך בשרותים וכמו שזה נכנס ככה זה ייצא- תוותרי. אני יודעת שכרגע להגיד "תאכלי נכון ומספיק" אולי זה לא ריאלי אבל לאט לאט, תפטרי מההקאות, אולי בתחילה זה יהיה קשה, אבל הגוף מתרגל להכל- וגם לזה תתרגלי- אם זה עניין של רעב, יש דרכים להשתיק את הרעב הזה. אם זה עניין של פחד מאוכל שנכנס לגוף- תאכלי דברים דלים. לפחות בהתחלה, את חייבת להפסםיק כי עוד מעט כבר לא תוכלי!! זה הרסני!!!!!! אני יכולה להעיד על עצמי שהקאתי כמעט 15 פעמים ביום- מתוך מודעות אדירה למה שאני עושה, המעטתי בערך של זה. אני עכשיו כמעט ולא מקיאה, להקיא זה יותר גרוע מהכל לפי מה שהבנתי- אגב- זה גם משמין.

אני לא ממש יודעת למה זה הרסני ומה יכול לקרות אני רק יודעת שהכנסתי את עצמי למעגל חולני שאני לא מסוגלת לצאת ממנו אני בדרך לטיפול אבל אני יודעת שהטיפול הראשוני צריך לבוא ממני ואני צריכה לעשות לעצמי שטיפת מוח כדי להפסיק עם האנורקסיה-בולמיה שנכנסתי אליה(למה לעזאזל זה קרה לי???????) אני לא יודעת מה לעשות אני רק יודעת שהמצב מתדרדר ואני חייבת לטפל בעצמי. זה פשוט מפחיד אותי.נורא. אני מפחדת שעוד מעט יעלו עלי שאני מקיאה כי אחרי כל ארוחה אני מיד הולכת לשירותים להקיא.ושלא תחשבי שמדובר בכמויות של אוכל.ממש לא. זה יכול היות חצי מלפפון ורבע עגבניה.זה ח-ו-ל-נ-י-~!! אני מקווה שיום אחד יהיה לי את השכל/אומץ/כוחות לצאת מהתיסבוכת הנוראית הזו

מה שלומך? אני מקווה שהכל בסדר. אני מניחה שניסית להשיג אותי בפלא' שלי, אבל גנבו לי אותו. ואני ניתקתי לגמרי קשר גם מהפורום אבל חשבתי עלייך המון ביום יום שלי ועל כל מיני דברים שייעצת לי לעשות. האמת היא שלאט לאט במאמצי הזמן שלי להחלים בכוחות עצמי אני מגלה שאני פיזית אני לרוב מחזיקה מעמד, ומה שטוב שאני גם כבר לא כל כך מתאמצת בשביל לעצור את זה. בממוצע ההקאות זה קורה לי אחת לשבוע בלבד וגם אז זה קורה שאני ממש מתמלאת מארוחה שהחלטתי לאכול. נכון שביום יום אני כן נלחמת לא לאכול יותר מדיי אבל אני חושבת שזה יותר ממה שהייתי מרשה לעצמי פעם. עם כל זה הרבה פעמים אני מרגישה מיואשת ולא מהבולימיה אלא ממה שהבולימיה גרמה לי להיות, השיניים שלי בתשובה לשאלתך כמעט לא שלי כל שן שהצלחתי לטפל בה הגישה שן אחרת, אין לי אף שן בריאה, חלקן שבורות ולעזאזאל התחושה שיכולתי למנוע את זה.... מה שגם אני חושבת שאם הבולימיה לא היתה תוקפת את חיי החיים שלי היו נראים אחרת, וקשה לי להשלים עם זה, הביטחון העצמי הנמוך שלי, והבילבול בחיי גרמו לי לטעות פעם אחר פעם. אני מקווה שלא כתבתי יותר מדיי.... פשוט הרבה זמן הרגשתי צורך לכתוב לך היחידה ששותפה לבעיה הזאת בחיי וזה אולי קצת מוזר כי כל מי שסביבי לא יודע ואילו את שרק במפגש אחד הצלחת לעזור לי המון. אני מקווה שייצא לנו להיפגש שוב. אני מאחלת לך שבוע טוב וניפלא ואני מודה לך ולאלוקים שאת כאן. בהמון אהבה,אביבית.

ב"ה עצוב לשמוע עכשיו אני מבינה למה לא היה זמין אני ממש מקווה בשבילך שיהיה לך מפנה ב"ה. ממש מקווה בכל אופן אין טעם שתאשימי את עצמך כן יש מקום לנסות לשקם את עצמך אני בטוחה שיש מצב שיכולים לעזור לך בזה דרך ביטוח לאומי או אפילו ויצו או נעמ"ת בשיקום שלך. אולי אפילו דרך קופת חולים אין מקום להאשים או לבכות מה היה יכול להיות אילו הית נוהגת אחרת מה שקרה קרה ואת צריכה לנהוג נכון להיום אחרת בהכרח אם כבר המחשבות האלה עולות יש מה לעשות ויש מקום לעשות ולטפל באופן שבו תוכלי לשקם שוב את חייך על הצד הטוב ביותר וכן בהחלט אפשר להיפגש אם את רוצה את יודעת מה המספר שלי המון אהבה יפה איך הילדודס שלך??? אגב יש קבוצה להורים עם הפרעת אכילה בתל השומר, את רוצה שאני יברר לך??? :-) שבוע טוב

אוהבת אתכםםם המוןןןןןןןןןןןןןן!!! לינוי :)

ב"ה :-) גם לך יפה

כמה אכלתי השבוע כל השבוע אכלתי 5200 קלוריות זה המון!!!!!!!!!!!!!! ושרפתי באימונים רק 3000 פלא שלא ירדתי במשקל... היום אכלתי 1000 קלוריות אתמול 600 אני ממש מגזים... פעם הייתי מסתפק ב400 430 מקסימום והיום אני ממש מתפרע עם הכמויות... איזה שמן אני עוד מעט אני לא יוכל להכנס בדלת מרוב השומנים שנוטפים ממני איכסססססססססססססססס

ב"ה והכריות באצבעות יתנפחו משומן ולא תוכל להדפיס מרב שהן עוד שניה תתפוצצנה ... נו באמת... אתה בטח ציפלון שבוע טוב שיהיה שלחתי לך מייל קצרצר בתשובה על המייל עם האשפוז..

תגיד- לא נמאס לך לספור כל הזמן?!!? הבגרות במתמטיקה הייתה פחות קשה מהחישובים האינסופיים שלך!! אני מבינה, מבינה את האובססיה אבל "אני לא אוכל להכנס בדלת...." מאמי... הגזמת!!!!!!! לא ראיתי אותך אף פעם- אך משום מה יש לי התחושה שזה לא המצב... אני טועה!??!!?

ב"ה :-(

הילונת שבוע טוב :) אני מפחדת לעלות במשקל זה הפחד שלי זה מה שמונע ממני ללכת ולטפל בעצמי בשבוע האחרון הרגשתי שדיי אני לא יכולה להמשיך ככה רחוק אני לא יגיע ואני סתם מענה את עצמי אתמול אכלתי בהתחלה התחלתי אבל לא היה לי שליטה על עצמי אז אכלתי והקאתי ואחריזה אכלתי שוב פעם הרבה וכבר לא הקאתי וגם היום בהתחלה אכלתי כמו שצריך אבל בערב נשברי ואכלתי מלא שטויות אבל אני לא יקיא בשום מצב השיניים שלי כבר התחילו להצהיב למזלי עדיין עוד לא שמים לב שאני מקיאה אבל אני לא ימשיך עם זה ואי אפשר בכלל להמשיך עם המעגל ולחיות לפי המשקל אם אני מרוצה מהמשקל יהיה לי יום טוב ואם לא אז יהיה לי יום שחור...כרגע הבטן שלי נפוחה וגם השמנתי בטח אבל זה לא מה שמעניין אותי כרגע מעניין אותי לצאת מכל המחלה הזאתי ולהתחיל חיים חדשים והכי חשוב להוליד ילדים בעתיד...חשבתי שאולי אני יוכל לצאת מזה לבד אבל אני רואה שאני לא יצליח אני רק ישמין וישמין ויחזור לאותו מצב כמו לפני שנה אז חשבתי ללכת לתל השומר יש לי הפניה של הגסטרו אני רק צריכה להביא אותה לרופא משפחה והוא ישר מביא לי הפניה לתל השומר חשבתי ללכת לשמה אמא שלי לא רוצה אבל אני לא שואלת את אמא שלי אבל יש לי בעיה אם אני יילך מה יהיה עם הצבא לא יקבלו אותי אחריזה? ואם כןן יורידו לי פרופיל?! תראי איזה דפוקה אני,אני חושבת על הצבא מה יהיה ולא על הבריאות שלי שהיא קודמת להכל...עכשיו ברגעים אלו בא לי לקחת תרגליים שלי ולעוףף לתל השומר להתחיל חיים חדשים בלי המחלה הזאתי... שבוע טוב יהיה טוב בע"ה הילונת תודה על הכל תודה שאת פה את עוזרת לי ועכשיו אני בטוחה שתעזרי לי לגבי החלטה חשובה בחיים שלי אני רק מחכה לתגובה ממך ואם כן מחר על הבוקר אני אצל הרופא ואז אני מקווה שכבר ביום שני יכניסו אותי לשמה אבל בטח זה ייקח זמן הכל שמה תהליכים ובכלל אני מתחת לגיל 18 ואם לא יהיה לי טוב שמה ואני ירצה לצאת ואמא שלי גם לא תוכל להוציא אותי? כי הם יחליטו שאני במצב לא טוב בשביל לצאת...אני מקווה שלא להגיע לזה למה בכלל אני חושבת על זה צריך לחשוב רק על טוב ועוד יהיה טוב בע"ה... שבוע טוב המון נשיקות וחיבוקים אוהבת...בננית

ב"ה היום כבר בודקים טוב טוב לפני שמגייסים מה שכן את כן תוכלי לעשות צבא אם את תבטיחי לשקם את עצמך את יכולה לעשות את זה דרך ארגון ויצו מיותר לדבר על הדברים האלה כי הבריאות שלך היא קודמת לכל ואם לא תטפלי בה לא תגיעי לשום דבר ממה שאת באמת רוצה עבור עצמך. אז נראה לי שהכי חשוב הוא סדר עדיפויות חדש. כמו לטפל בעצמך ומה שיהיה יהיה לטובה תחשבי על זה את מספיק חזקה לעמוד בזה המון אהבה וחיבוק ענקי :-)

חשבתי על זה והבריאות שלי קודמת להכל אז שום דבר לא ימנע ממני להיות בריאה מחר בבוקר אני יילך לקופת חולים להביא הפניה לתל השומר...בע"ה אני ייצא מכל זה ויהיה טוב רק ככה באמת יהיה לי טוב רק טיפול באמת יוציא אותי מכל זה... אני לא שלמה עם מה שאני הולכת לעשות אבל אני יודעת שאין לי דרך אחרת להפסיד אני לא יכולה להפסיד יותר ממה שהפסדתי אני יכולה רק להרוויח אז מה שאני צריכה עכשיו זה כח רצון וביחד עם זה להצליח ולנצח את אנה ומיה ולהעיףף אותם מהחיים שלי ושהן יהיו רק זיכרון העבר...ד"א איך זה הולך האישפוז מתחת לגיל 18? זה בדיוק כמו מעל גיל 18? ואם מחר יש לי כבר הפניה כבר אני יוכל ללכת להתאשפז או שזה תהליכים ארוכים? סורייי שאני שואלת כ"כ הרבה שאלות פשוט זה חשוב לי...הילונת תודה על הכל שה' יברך אותך על כל מה שאת עושה מגיע לך רק טוב...יהיה טוב בע"ה שבוע טוב המון נשיקות וחיבוקים אוהבת בננית...

ב"ה שבוע טוב :-)

חזרתי לאחר שעברה עליי תקופה קשה :( נמאס לי כבר מכל זה אני לא רואה דרך יציאה קשה לי להבין את עצמי מצד אחד מסבירים לי ואני גם מודעת לזה שאם אני ימשיך ככה רחוק אני לא יגיע וגם אני לא יוכל ללדת ילדים וגם אני לא יוכל להישאר כל החיים עם גוף של ילדה אז עכשיו החלטתי שאני יתחיל לאכול מסודר ונראה לאן אני יגיע יש לי את אמא שלי שתומכת בי בכל העניין הזה וגם את חבר שלי שהדבר שיעשה אותו הכי מאושר זה שאני ייצא מהמחלה הארורה הזאתי והוא גרם לי להבין הרבה דברים והוא שאל אותי הרבה שאלות שאין לי תשובות להן ואני יודעת שכל מי שיש לו הפרעת אכילה לא יוכל לענות לי עליהן מזה משנה אם אני קילו יותר או קילו פחות למה יאהבו אותי פחות?! אם אני יהיה קצת יותר אז לא יאהבו אותי?! וגם שאני במשקל הזה שהשגתי שחשבתי שזה יהיה "החלום" מסתכלים עליי כאילו אני רגילה או שמסתכלים עליי במלוא רחמים ואומרים לעצמם בלב זאתי אנורקסית מסכנה...למה בעצם אני ככה למה אני לא יכולה להיות כמו כל בנאדם נורמלי שאוכל לא יהיה כל החיים שלו ויחשוב רק על האוכל?! למה אני מפחדת לעלות במשקל אפילו גרם אחד יותר?! ומזה נותן לי להיות כ"כ רזה הרי זה רק מזיק לי מכל הבחינות...אני יתחיל לעסיק את עצמי ימצא עבודה והכי חשוב להעיףף תמשקל אני מקווה להצליח למה אני יודעת שיבוא יום ואני יצטער על זה עדיףף שאני יסבול עכשיו וירגיש חרא ואחריזה אני יודה לכל מי שעזר לי לצאת מכל החרא הזה...אני ייקח תסיכון שאני יכולה להשמין ומה שיהיה יהיה מה שבטוח בסופו של דבר יהיה טוב בע"ה...ד"א הילונת אני יכולה לאכול נורמלי או קצת פחות מהנורמלי ולעשות ספורט ולהישאר אותו משקל או אפילו קילו או שתיים יותר? לא יותר מזה למה בשביל להיות משקל תקין אני יצטרך להשמין הרבה :( לינויה נעלמת לי :( אני מקווה שאת בסדר אני דואגת לך שאת רואה את התגובה פה דברי איתי אני יחכה לך במסנגר תשמרי על עצמך ותרגישי טוב את חשובה לי ולעוד הרבה... הילונת מה איתך? איך את מרגישה? ליל"ט חלומות מתוקים... המון נשיקות וחיבוקים אוהבת המונמוןןן בננית :)

ב"ה תתפלאי לשמוע שלא עולים כל כך הרבה גם אני חשבתי שאני אהיה הר אדם ברגע שאני אתחיל לאכול האמת שעליתי במשקל בהתחלה ממש הרבה, אח"כ המשקל נעצר ועוד התחלתי לרדת לבד כששאלתי מישהי מקצועית היא הסבירה שהגוף פשוט מווסת את עצמו ומתייצב, כי עד היום לא נתתי לו. אחרי ההתייצבות נשארתי באותו משקל והיום אני בכלל לא מבינה מה היה כל הקטע, ממה בעצם פחדתי, זה בכלל לא היה קשור בגוף או באוכל לצורך העניין. כך שאת יכולה להיות רגועה, יש גבול והוא הרבה יותר קרוב ממה שאת חושבת. בהחלט קיים משקל שתוכלי להישאר בו לטווח ארוך, להיות מאוזנת ולא לעלות. מעבר לזה שיהיה עלייך ללמוד על עצמך יותר, לחזק את עצמך יותר וכשאת תהיי מחוזקת הדברים האלה כבר לא יפריעו לך. נשמה יקרה שמחתי לשמוע ממך נשיקות והמון אהבה :-) אני

"נו..מתי את לא אוכלת???!?!?! ב3 בלילה את עדיין עומדת וחותכת עגבנייה!!! מתי היא לא אוכלת?!?!?!!?!?!?!??!!?!??! כל הזמן היא רק אוכלת! אל תעשי הצגות!!!!!" ומיד אח"כ-"אולי תתחילי לאכול ואז לא תהיי כל כך חיוורת? את כבר נהיית מכוערת!" למה הוא גור לי ככה לבכות? מה הוא לא רואה את הנקודה הכי רגישה בחיים שלי? נו באמת, הוא רואה את זה והוא יודע!!! כמה שאני לא אסביר לו הוא עדיין ימשיך לעקוץ!!! זה כל כך כואב לי!!!!!!!!!!! לא בכיתי ככה שבועות!! בא לי להכנס לבית חולים ולהעמיד אותו על טעותו, שיצטער ויבכה על העוולות שהוא עושה לי!!!!!!!

היום הייתי בקופ"ח. אמרתי לרופאה שאני צריכה לעשות בדיקות דם כי התזונה שלי לא מאוזנת. אז היא שקלה אותי- ואני בסדר. ואז היא הציאה איזה 20 טפסים של בדיקות דם שאני צריכה לעשות ביום ראשון (אמהלה! מחט!) וכמובן התחילה להרצות- זה את צריכה לאכול, וזה גם, והתאים נפגעים ולא תמיד אפשר לראות בדם בלה בלה בלה ... טוב, די עם זה! שמעתי אלף פעם הרצאות על מה אני צריכה לאוכל וכמה- אני יוכלה לכתוב בעצמי ספר! קצת רציתי להרביץ לה. לא אמרתי לה שאני מקיאה. לא רציתי. אני גם לא חושבת שיש צורך כי כבר שבועיים בערך לא הקאתי וגם כי אמרתי בפירוש- אני רוצה לבדוק הכל הכל בדם- כל מה שיש- אז בטח גם יבדקו לי אשלגן ושטויות. סתם, הביכה אותי היום הסיטואציה וממש הייתי צריכה את הפורום היום... אוי ואבוי- הגם אני במכורים לפורום?!?!?!?

צר לי מאוד שאבא שלך ככה מתנהג אליך אבל אין לי מה ליעץ לך כי אני ממש לא במצב שלך כי אצלי ההורים ממש מבינים אותי והם כל הזמן מנסים לעזור וכל הזמן תומכים ומראים אהבה ואכפתיות עד בלי די אז אני לא יכול להגיד לך איך להתנהג כי אין לי את הנסיון במקרה שלך. ניסית פעם לדבר איתו שיחה רצינית כמו שני בוגרים ובלי ירידות אחד על השני?

הצילו - רקדנית שעלתה במשקל במהלך החופש הגדול כל הבית סובל..... אין לה מה ללבוש והיא מסרבת לקנות בגדים במידות גדולות. לובשת כל הזמן מכנס עד הברך עם שרוך במותן למרות שכבר חורף.... בוכה בלי סוף.... בבקשה לפני שאסתבך עם הפרעות אכילה. הצעתי לה לשמור ולא לאכול מתוקים, ולהמתין חודש לפני שתמדוד ג'ינס שאינו עולה עליה עכשיו. התאריך קרב וכל הטענות מופנות כלפי אין לי בעיה עם זה, אני פשוט לא רוצה שבגילה תסבול כל-כך במקום להנות מהחיים. אוסיף שאין בביתינו "אויבים" והאוכל איננו אוכל שמן.

ב"ה רקדנית?? בוכה בלי סוף על המראה שלה? נשמע שזה די נוגע בעניין השנוא מכל והיא אכן מפלסת דרכה לשם אם היא כבר לא במקרה ובטעות נמצאת שם. גם בגלל רקע ברקוד. מניסיון שלי עולם הריקוד במסלול המקצועי, תובעני מאוד והיחס לגוף שם נוקשה וחסר פשרות. אם היא לא עומדת כביכול, בקריטריונים יכולים לכבל לה קשות בדימוי העצמי ולכי תדעי מה כבר עוללו לה בעניין. הייתי מציעה לך לפנות לגורם מקצועי .. פסיכולוג טוב ותזונאית שיוכלו לסייע לה להתייצב, כדי שיהיה לה יותר קל לקבל את עצמה. חשוב לציין שאין פתרונות מיידיים והתהליך הוא לרב ארוך מה הכוונה "שאין בביתיתנו "אויבים"..." רק מעצם זה שציינת את זה ניתן להבחין שיש לך איזושהי בעיה סביב העניין ואולי גם עקרון שאת מעבירה לבתך בלי לשים לב אוכל הוא לא אויב. לא אם לא הופכים אותו לאויב, יהיה ג'אנק ככל שיהיה, את גם לא תרצי לאכול את זה כאילו אין מחר אם תתיחסי לזה בשפיות. כאמור היא רק בת 14 החינוך לדימוי עצמי מתחיל בבית אני יודעת שזה מקומם אבל שם אנחנו מקבלים ולומדים ליצור את עמוד השדרה הפרטי שלנו ואם הוא לא חזק ואיתן סביר להניח שאנחנו לא נהיה חזקים ואיתנים לעמוד על שלנו להתמוסס אל מול השטויות שהחברה שלנו מרעילה אותנו לחשוב ולסגל אותנו להאמין שכך צריך להיות... לא אם את לא תחנכי את הבת שלך לסמוך על עצמה בקיצור יהיה שווה לעשות איזושהי עבודת מחקר בעניין. ללמוד לזהות מהם ההרגלים שלכם.. למה אתם בעצם מחנכים ואם תתעקשי לחשוב שזה לא מתחיל מהבית, יהיה כדאי לפנות לעזרה מקצועית שתכוון אותך ואת בתך. רצוי לפנות בהקדם. הכי טוב לפנות לרופא משפחה שינחה אתכם מנקודה זו. המון אהבה בהצלחה הילה

הכנתי לי עכשיו ארוחת בוקר פתחתי קופסת שימורים של פטריות ושמתי בקערה הכנתי מרק 10 בטעם בצל ושפכתי לקערה וככה היה לי מרק פטריות מעולה עכשיו חתכתי לי 5 מלפפונים ו3 עגבניות בצלחת וסידרתי אותם יפה כמו במסעדה ולקינוח הכנתי כוס תה קמומיל (עם סוכרזית כמובן...) אחחחחחח ממש נהדר טובנו מה אתם רוצים, אתמול אכלתי 1750 קלוריות זה אומרשאכלתי בשביל 3 ימים אזאני חייב לפצות על זה איכשהו לא?

שתדעי שהייתי פעם בדיוק כמוך!הייתי עושה ככה עד שהבנתי שאא להמשיך ככה. היום אני אוכלת כל יום 1500קלוריות ביום ועושה ספורט והרבה יותר רזה מאשר הייתי כשהייתי אנורקסית כי עכשיו האחוזי שומן שלי בגוף נמוכים לעומת הזמן שלא הייתי אוכלת כלום ואז רק השריר היה מתפרק והמשקל היה יורד אבל לא האחוזי שומן.. כדי לצאת מהמעגל של אנורקסיה כדאי להרשם למכון כושר ככה שאוכלים ושומרים על משקל!! בהצלחה!

הי הילונת אני לא יודעת אם את זוכרת אןתי כ"כ..הייתי דיי פעילה כאן לפני 3 חודשים ואז טסתי לחו"ל לתקופה ועכשיו חזרתי... במצב הרבה יותר גרוע.. עד אז רק לקחתי משלשלים ואכלתי מעט והיום...אני מקיאה. אני לא מאמינה על עצמי שהגעתי לרמה הזאת. אני שכ"כ אסטניסטית,דוחפת את הראש לאסלה בלי חשבון ופשוט מקיאה...אני שונאת את זה ואין לי שום שליטה אני יכולה להקיא 4-5 פעמים ביום וה-כ-ל. ירקות פרות .... ועוד משהו שמעולם לא הרגשתי..בולמוס. אני מורידה שורה שלמה של עוגה כשאני יודעת בוודאות שאני הולכת להקיא אותה בעוד רגע... ואני עדיין עם משלשלים.... אני שונאת אותי. ואני אחרי כל זה...לא רזה בכלל. רע לי איכס סנופית

ב"ה עצוב מאוד לשמוע שזה המצב אני לא יודעת מה קורה עם עניין הטיפול אבל נשמע שאת בהחלט צריכה לטפל במצב שלך תנסי אולי דרך תל השומר עכשיו שחזרת, אולי יהיו לך יותר אנרגיות ופנאי לטפל בעצמך אם תרצי יש לי מייל חדש [email protected] המון אהבה יפה שבוע טוב :-)

היי לכולם ולכל מי שזוכר אותי... לינויה- קראתי שיש לך מומולדת ולכן אני רוצה לאחל לך שנה נפלאה ויציאה מה"הפרעה" אם יכולתי לעשות דבר אחד להעניק לך הוא יום אחד ללא המחלה שתחיי קצת מהחיים שתראי את האור את השלווה והשקט הנפשי... חולה עלייך מהממתתתתתתתתתתתתת הילונת- רציתי לומר לך שרציתי ליכנס ו"טיפול" אך לא מקבלים אותי מסיבות כל שהן שכרגע הן לא רלוונטיות ומה שאני יכולה לומר לך זו תודה על כל מה שהענקת לי את הכח ולצאת מההפרעה אבל זה כבר לא רלוונטי ליכנס לטיפול כי לא יכולים לקבל אותי אבל מה שקורה זה שאני לא מצליחה להרזות וזה מתסכל כי היה לי עודף נוזלים ומלחים ועכשיו זה די מתסכל כי השמנתי ואני לא מרזה... אגב הילונת אני הרסתי את הגוף שלי בדיקות יצאו לי גרועות אבל אחותי אומרת לי שזה לא חייב להיות מההפרעה והרסתי לעצמי חלקים פנימיים בגוף שאינם מתפקדים כמו שצריך שלדעתי זה מההפרעה אבל בינתיים אני בבירורים מה לעשות... וכמו שאומרים.. לכל מעשה יש תוצאה... אושר- אני לא קראתי מחוסר זמן שאני לא קוראת את רוב ההודעות אבל מה שאני רואה זה שאתה עסוק בקלוריות... אני כבר הפסקתי ושמתי את הקלוריות בצד ומה שאני רוצה אני אוכלת! בין מלפפון ובין שוקולד!! ואני שמה קצוץ על כולם... מולאן? איפה את ילדה?? געגעתי נסיכונת:-)) מאיה הקטנה- על מה שדיברנו, אין לי מה לחדש לך הרבה כי אינני יכולה לעזור לך... לכולם!!מחוסר זמן ומאוחר בשבילי כי אני קמה מאוד מוקדם ואני חייבת את השעות לישון ולכן אני אסיים באיחול לילה טוב ואת אף אחד לא שכחתי אוהבת דניאלה :-) אפרופו- עוד מעט אני פה שנה... אני לא מאמינה איך הזמן טססססס והמחלה נשארת... כמו שהשנה עברה מהר כך 10 שנים חלפו... :-)

ב"ה אני אשמח אם תפרטי יפה שלי למה הכל בקודים מה באמת קורה אם את רוצה תכתבי לי למייל [email protected] אני מקווה שהכל יסתדר אוהבת אותך יפה :-)

באמת מאוד משמח לשמוע שיש גם אנשים שרוצים וגם מצליחים לצאת מהבוץ הזה וטוב שאת כובת את זה בפורום כדי שזה קצת יעודד אנשים אחרים כדי שתהיה אווירה של החלמה ולא איך להיות חולים עוד יותר נותר לי רק לאחל לך בהצלחה! ותמשיכי להציץ פה לפעמים חסרות לנו ההודעות שלך... )-:

מה איתך?! איך אתה מרגיש??? אני מקווה שטוב יהיה טוב בע"ה... תשמור על עצמך!!!!! ותרגיש טוב אוהבתתת לינוי :)

געגעתיייייייייי המוןןןןןןןןןן המוןןןןןןןן המוןןןןןןןן את ביזי ביזי ביזי כול הזמן אההה??? תודה מהממת שלי גם אני מאחלת לך את אותו דבר ויותר! שתמיד תיהי מאושרת שמחה ובריאה בסופו של דבר זה מה שהכי חשוב! לא כ"כ הבנתי למה התכוונת חשבת להיכנס לטיפול ואת לא יכולה?? למה??? אבל אני שמחה שבכלל חשבת על זה. פעם שדיברנו על זה זה בכלל לא בא בחשבון מבחינתך אני שמחה שעכשיו לפחות כן!אם הבנתי נכון ואני מקווה שכן:) בכול אופן מהממתת שלי תשמרי על עצמך ותרגישי טוב!!! אוהבת אותך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן נשיקות וחיבוקיםם לינוי :)

מה את מחשיבה בתור ירקות? אני מחשיב קישואים מלפפונים פלפלים ופטריות חסה וכרוב אנחנו קונים רק גוש קטיף וזה נורא יקר אז זה לא בא בחשבון וכל השאר לא הולך אצלי מה אצלך? את אוכלת מהירקות חופשי או שגם זה במידה?

ב"ה מתכון סלט: עלי חסה עלים של חסה מכל מיני סוגים 20 ג'ר אגוזי מלך גרגירי רימון מרימון אחד שלם רוטב: כף חרדל דיז'ון כפית דבש כף חומץ בלסמי שליש כוס מים לערבב לערבב לערבב עד לעיסה סמיכה לשפוך על העלים וזהממש מדהים וזה גם בריא ללעוס את זה לאט לאט וזה גם פותר בעיות של עצירות בתיאבון :-)

20 גרם אגוזי מלך זה 111 קלוריות רימון זה 68 קלוריותץ ל100 גרם (לא יוןדע כמה שוקל רימון אבל נראה לי 130 גרם אז זה בערך 100 קלוריות) כף חרדל זה בערך 15 קלוריות חומץ בלסמי אני לא יודע מה זה ומה עוד היה שם? כפית דבש זה עוד איזה 20-30 קלוריות סה"כ יוצא לך לסלט איזה 250 קלוריות עכשיו אני מבין את כל האנשים שאוכלים סלט כמו שלך במסעדה ושפכים עליו טונות רוטב אלף האיים וכל מיני כאלה ואחרי זה טוענים שהם אכלו "רק סלט"

היי הילה.. בקשר לורד היא עדיין לא עברה למחלקה פסיכיאטרית והיא אפילו חזרה לילמוד בביה"ס. אני מאוד מקווה שאמא שלה לא לוקחת סיכון בלהשאיר אותה ככה ועם כל המחשבות האובדניות שלה.. ביום חמישי הן מגיעות לתל השומר ואז יחליטו מה לעשות איתה.. יש לי בעייה.. אני לא יודעת עם סיפרתי לך אבל אני עובדת כמזכירה רפואית בבי"ח בחדר מיון.. ואני כבר שבועיים מקיאה. יצא לי לדבר עם חברה לעבודה על דיאטות ופתאום נכנסת אחות שהיא סגנית האחות האחראית במיון והתחילה לשאול אותי כל מיני שאלות על מה וכמה אני אוכלת ואמרתי לה שאני שומרת על המשקל הנוכחי ולא מגזימה ( והרי זה לא נכון כי אני מאוד רוצה לרדת במשקל ומנסה כמה שפחות לאכול ) ואז באה השאלה לא ידעתי איך להתחמק מימנה " כמה קלוריות? " ואז בלי לחשוב הרבה אמרתי לה שאני אוכלת 500 ניסיתי להגזים כי אני אוכלת בין 150 ל - 300 קלוריות ואז היא התחילה להסתכל עליי מילמעלה על למטה, אני לובשת בגדים גדולים יחסית לגוף שלי ואז היא שאלה אותי " אז למה את לובשת בגדים גדולים? " אז עניתי לה כי מתחת לבגד הגדול אני לובשת עוד כמה חולצות וזה לא נוח שהחולצה הגדולה צמודה כי קשה ככה לזוז.. מה אני יגיד לך הילה טוב שלפחות עברתי את החקירה ככה בלי יותר מידי שאלות זה היה ממש מפחיד רק חסר לי שידעו בעבודה ויפטרו אותי בגלל זה.. גם ככה קשה לי עם כל מה שאני עובדרת ואם אני יאבד את העבודה הזאת בכלל לא יהיה לי מה לחפש בחיים האלה מעיין.

ב"ה אני במקומך היתי מעמידה גבולות משהו כמו "גופי, המראה שלי... הוא ענייני הפרטי!." מעבר לזה שההתעניינות שלה מעוררת התפעלות ומי יודע אולי היא תוכל לעזור לך, את לא באמת יודעת. אולי שווה לך להיפתח אני יכולה לספר לך סיפור קטנטן הבוסית שיש לי היום הגעתי אליה אחרי האשפוז היא ידעה על זה והיא ראתה שלא היתי אוכלת כלום היא ליוותה אותי לבדיקות, לטיפולים רפואיים לכל מה שהייתי צריכה היא קנתה לי אינשורים כי היא ידעה שאני לא יאכל כלום חוץ מזה אחרי הכל אני הייתי עובדת שלה. היא כנראה מאוד אוהבת אותי, אני עד היום לא מבינה מה היא מצאה בי אז נכון שזה לא נורמאלי מה שאני מתארת שמישהו אחר היה מעיף אותי ממזמן אבל גם הייתי עובדת מעולה ויוצרת בחסד רב. קרה נס שהזדמן לחיי ואת אף פעם לא יודעת מאיפה תבוא לך הישועה אני לא אומרת שהיא הצילה אותי אבל היא בהחלט תרמה הרבה מאוד לשיקום שלי והיא גילתה את זה לבד, עקבה אחריך ולא נתנה לי ליפול היא באה כמה פעמים כשלא קמתי מהמיטה וסחבה אותי משם לקחה אותי לבית שלה וכל קרבה שלי אליה גרמה לי להתחזק אפשר לציין ולהדגיש שאחרי האשפוז בתל השומר הייתי מפורקת לחלוטין מכל בחינה שהיא ועם כל הטראומות שעברתי אני חושבת שזו היתה הכי גרועה מביניהן הודות לאדית מטרני הבוסית שלי, הכירה אותי לפני האשפוז, היא תמיד רצתה שאני יעבוד אצלה אחרי האשפוז אמרתי לה שהכל בסדר ועשיתי את עצמי אוכלת היא פשוט הבינה לבד שאני משקרת עם כל ההסתרות שלי היא מאוד עזרה לי למה אני מספרת לך את זה לא ציפיתי ממנה יותר מזה פחדתי ממנה כי היא מאוד סמכותית ודרמתית כזו לא באמת ידעתי אם אני יכולה לבטוח בה היא פשוט מאוד אהבה אותי ואת לא יודעת... יש אנשים טובי לב והם עוזרים בדיוק ברגעים שאת חושבת שאף אחד לא יהיהשם עבורך אולי זה הנס שלך .. מה את יודעת?! לגבי ורד דיברתי איתה היום היא דווקא נשמעה לי טוב אני מקווה שזה יוביל אותה למקום יותר טוב שמרי עלייך אהובה ליל מנוחה הילה

מה שלומך?איך את מרגישה?אני ממש אשמח לשמוע! כיף לי לכתוב פה שוב..למרות שזה משהו לא כל כך טוב שניע ואתי לכתוב פה..לא קריטי, אבל לא אידיאלי. השבוע, במסגרת הלימודים היתה לנו שיחה של מכורה נקיה מסמים.היתה שיחה מאד יפה, שהיו לי בה כל מיני נקודות הזדהות..וגם הרבה נקודות שוני. בכל מקרה, אחד הדבריםש היא אמרה, זה שכחלק מהריפוי היא לא מתקרבת יותר למקומות, לאנשים ולדברים שקשורים להתמכרות.(זה חלק משיטת NA...)למשל- היא לא שומעת טרנסים.. היא אמרה שאסור לה ליגוע בכלל באלכוהול, כי למשל אם היא תשתה היום קצת בירה, מחר היא תלך לקנות מנה...ותיפול... בלי קשר, היום היה לי יום לא טוב באוכל..בכלל בשבועות האחרונים לא היה לי כמעט חשק לאכול, והייתי מאד קשובה לגוף שלי, והאמת שירדתי די הרבה. ואז בסוף שבוע שעבר חזר החשק.. וחזרו הכמויות, אם כי בצורה שפויה, וכמובן שחזרו גם כמה קילו.. (בשיא האובייקטיביות, וראים אצלי כל קילו שאני עולה\ יורדת)וכמובן שזה קצת מבאס אותי.. אבל לא בטירוף. בקיצור, היום אכלתי לא מסודר ולא בהכרח בהתאם לצרכים שלי. למשל לפני שיצאתי מהבית אכלתי וזה עשה לי בחילה, ואז בלימודים כן אכלתי בוקר ולא צהרים.. חזרתי הביתה מאוחר, אכלתי קצת ולא ערב.. ואז היתי רעבה אז אכלתי סלט.. בערב עשיתי הליכה וחזרתי עם סוג של תחושת חוסר שובע שכזאת, והדבר הראשון שראיתי כשנכסתי היתה חבילת שלווה.(אל תדאגו לא אכלתי את כולה!) בקיצור, אכלתי קצת, ואז פתאום הגיעה לי התחושה שאני מסוגלת עכשיו לאכול עד כדי פיצוץ, שאני לא מסוגלת להפסיק... תחושה של הנאה עכשווית גדולה, אבל גם תחושה קצת מפחידה, מאיימת, רגע של חוסר שליטה. בסופו של דבר נשנתי מפה ומשם, ותכל'ס אני לא יכולה להגיד שאכלתי כמות של בולמוס,אבל אכלתי דברים שלא היתי צריכה, ובעקרון אני מ ת ה מעייפות אבל אני יודעת שעכשיו יהיה לי קשה להרדם בגלל שאני ארגיש את האוכל בבטן, כרגע אני לא מפוצצת אבל אני יודעת שברגע שאני ארצה ללכת לישון זה ישב שם.. ויעשה לי בחילה וצרבת.. ופתאום חשבתי..שאולי יש כאן משהו כמו מה שמכורה ספרה- קשה לי לקחת קצת ולהפסיק.. אולי אני צריכה פשוט לא לאכול בלילה (במיוחד אם כבר אכלתי..), אני מנסה להלבהיר שזה לא מקטע מטומטם של איסור וסיגוף, אלא אולי באמת זה יעזו רר לי לא ליפול, המענות מהסיטואציה הזאת. כי אכילה כזאת בלי לשבת ולחשוב, אני באמת מרגישה שאם אני מתחילה, אז קשה לי לעצור. אני חושבת שהיום אני יותר מודעת וחשבת ויתר יש לי אפשרות לעצור, אבל זה לא כל כך קל.. מה את אומרת?.. חוצמזה פניתי למכבי על הרפואה הסינית, ואני צריכה לספר לך מה הם אמרו, אבל אין לי כח כרגע. בלי נדר מחר.אגב, נראה לי שהמחזור מתקרב, למרות שכבר אמתרי לך זה קורה לא רק יום יומיים לפני.. תודה על ההקשבה.. אוהבת מאד, שיר

ב"ה זה הרי ברור שהרבהמההרגלים ימשיכו להיות הקצ' הוא ללמוד אותם ולנסות כל פעם קצת יותר להימנע מהם עד שיבוא יום ועם כל התרגול שלך לא תזדקקי לזה. זה אחרת לגמרי כשאת נמצאת במצב שלמודעות בניגוד למצב שבו את מכורה לרזון ולא רואה ממטר אז מן הסתם ההרגל יכניע אותך היום בניגוד ובשונה את יכולה ליפול ומחר להחזיק את עצמך ולהרים את עצמך מהמפלה בזכות המודעות שלך והרצון שלך להתעלות מעל ההתמכרות והחולשה וזה עניין של הרבה תרגול, התבוננות והקשבה ויישום התנהגותי יום יומי שונה ממה שאת רגילה לו בד"כ חשוב להבין שנפילה מסמנת פסיק, אם תאמני אתעצמך לחשוב כך במקום לחשוב שהתחלת שורה חדשה. המשיכי הלאה ותמיד למדי מהנפילות שלך היישום הוא זה שיוביל אותך להצלחת העניין וההתחזקות האישית שלך אני מאמינה שיבוא יום וזה לא יציק לך יותר את בדרך לשם המון אהבה יפה אני מצפה לשמוע מהאמרו במכבי ליל מנוחה הילה

ב"ה אני ברוך השם בטוב, אחרי שפעת נוראית שהיתה לי עכשיו פשוט מאוד עסוקה הרבה עבודה הרצאות, עיצובים והופעות לא משעמם לי ... ונהנית מכל רגע תודה לאלוהים :-)

הלכתי היום לחדר כושר כי היה לי אימון ומהתחלה לא היה לי חשק להתאמן ובאמת אחרי 45 דקות (במקום שעתיים שאני עושה בדרך כלל) נשברתי ובתוך הראש שלי צרחתי דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי! נמאס לי מכל העולם הזה!!!!!!!! אתם לא מבינים זה לא שסתם "לא התחשק לי" ממש נ-מ-א-ס ל-י תחושת הכשלון ממש צורבת לי בעור כמו איזה משהו רותח אני לא מסוגל לשאת את זה יותר אני, שהייתי רגיל לשרוף 5000 קלוריות באימונים במשך שבוע, הגעתי כבר לאמצע השבוע ושרפתי רק 1400 קלוריות וגם אם אני אתאמן ב4 הימים שנשארו (אני לא מתאמן בשבת אבל במוצאי שבת) אני לא אצליח לשרוף את הקלוריות שנשארו לי ולהשלים ל5000 כמו בשבועות הקודמים כשלון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא ראוי לכלום!!!!!!!!!!!! אתם שומעים אותי????????????????????? כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אושר... גם אם אתה משכנע את עצמך בזה שאתה לא ראוי לכלום, רק שתדע שאני ממש מתנגדת בכל תוקף לדעתך, ואני מוכנה לחתום לך שיש עוד הרבה מאד אנשים שהם בצד שלי.. ואמן שבקרוב מאד המחלה שלך תכשל, וזה יהי הנצחון הכי גדול שלך..

מותר לי גם לקרוא לך "אושר"? אהבתי את הרעיון.. בכל מקרה, יכול להיות שקצת נמאס לך, וזה בסדר, וזה יעבור, אז השבוע ייתכן ולא תגיע ל5000- סבבה, יש את שבוע הבא, ואם לא- גם 4000 זה בסדר( - אני יודעת שלא מושלם בשבילך, חתיכת פרפקציוניסט אחד!) הסר דאגה מליבך... טוב?? אני לא אוהבת לשמוע כשאתה עצוב. והרשה לי לחלוק עליך- אתה מה זה רחוק מלהיות כישלון.... שנות אור!!!

כי היא ממש לא אהבה את אנורקסיה (בינתיים) וזאת היתה תקופה שהייתי ממש בדיכאון אז היא החליטה לקרוא לי אושר וחוצמזה זה גם יותר קצר.... (-: אתם יכולות להגיד שאני לא כישלון כמה שאתם רוצות אני רוצה תוצאות!!!!!!!!

למה את לא מתחברת למסנגר??? :-( התגעגעתיייייי המונמוןןןןןןן ב-16 היה לי יומולדת:) ולמאיה יש היום:) חחח סתם שתדעייי:P ומה איתך הילונת???? איך את מרגישה??? עסוקה יותר מידי <???> בכול אופןןןןןןןןןן===>אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי :-)

מה שלומך? טוב לשמוע ממך- אם את בכלל זוכרת אותי.. מזל טוב ענק ליומולדת! אני מקווה שאת בטוב!

ברורררר שאני זוכרתתת נראה לך שאני יישכח אותך!!! מה שלומך?! איך את מרגישה?! ואני..כן דיי בטוב ברוך ה':) משתדלים את יודעת חח תשמרי על עצמך אוהבת לינוי :)

ב"ה ואוו איך שכחתי?! אז בהזדמנות חגיגית זואני אאחל לך כל מה שכבר רציתי לאחל לך הרבה זמן תודה שהזכרת לי ולא נעלבת ממני ואם כן אני מתנצלת את צודקת אני מאוד עסוקה .. אני כבר לא רואה ממטר מרוב עיסוקים צחוק הגורל או שאין נדה מנדה דנדה דנישט או שאני פשוט תובעת מרוב שיש הכל טובה אינשלה שיהיה רק לברכה ולך אהובה יקירה נסיכה שנה טובה שתהיה לך עם הרבה צחוקים וחיוכים הם הריפוי, לעניות ודעתי לפחות שהבריאות שלך תשתפר מעת לעת שתהיי חזקה לעצמך ותבראי בחייך כל מה שאת רק רוצה וחולמת להגשים בהם. האמיני בכוחך ודעי שגם השמיים הם לא הגבול ואם יש גורל ונדמה לך שהוא חוסם הכל ועיקש, תמיד זכרי שלא הית חיה אם לא היה מקום בשבילך לשנות ולהתעלות מעל כל הקשיים אני מאמינה בךו אוהבת אותך שמרי עלייך אהובה הרבה מזל וברכה שלך הילה

ב"ה מאיה יקירה ואהובה שתהיה לך שנה נפלאה שתעטוף אותך בקרני שמש חמימים ומאירי פנים שיומך יקבל אותך בברכה עם הרבה זרים בשלל גוונים, דרכם לראות ולהאמין בנפלאות היקום שיזמנו לך תמיד רגעים מלאים בהגשמה, שמחה, אמונה ותקווה חדשה ומעל הכל אהבה. שמרי עלייך נסיכה אהובה שלך הילה

תודה תודה תודה!!! אני אוהבת אותך המוןןןןןן!!! אני מאחלת לך גם המון בריאות ואושר שכול משאלות ליבך היתגשמו לטובה בע"ה אמן!!! ותמיד תזכרי מי את וכמה את ש-ו-ו-ה!!!ומיוחדת ומדהימה וטובה וזה לא ייגמר אם אני ימשיך:-) אני מאושרת שהכרתי אותך אין הרבה כמוך!!! תשמרי על עצמך טוב טוב! ו...תודה:) אוהבתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

הורדתי עכשיו מקאזה את השיר "אהבה קצרה" בביצוע של מאיר בנאי וארקדי דוכין ושמעתי אותו 5 פעמים וממש בא לי לבכות זה מזכיר לי את התקופה הזאת בדיוק לפני שנה שהייתי מאושפז בתל השומר (9-12/04) כי היינו שומעים את השיר הזה כ-ל הזמן אבל ממש כל הזמן. זה מזכיר לי את התקופה הזאת ואני ממש מתגעגע ולא שאני מתגעגע לבי"ח אבל אני מתגעגע לקבוצה המגובשת שהיינו שם ולהוואי שפיתחנו וגם לבנות המקסימות שהיו שם (לא כולם אבל חלק...) כדאי לכם לשמוע את השיר בביצוע של ארקדי דוכין ואהוד בנאי ולא רק של אחד מהם ותקשיבו טוב למילים אהבה קצרה/ארקדי דוכין ואהוד בנאי מה את מנסה לומר לא אכפת לי מה מאוחר כל כך עכשיו ואין כאן אהבה מבטים נפגשים ואנחנו שני זרים. את היית יפה כל כך אז במסיבה בעינייך השתויות הצעת לי אהבה האורות עמומים ואנחנו כבר עוזבים. רוח בשדרה, את כאן לצידי לילה יעבור בביתך או בביתי ובנגיעה יש בה גם תקווה שאת האחת שחיפשתי בדרכי. אבל זה סיפור נוסף של אהבה קצרה והאש שבערה כמעט מיד כבתה בלי כאב, בלי דמעות כאן דרכינו נפרדות שוב למעגל בו אני לכוד בן לוקח בת ורוקד איתה ריקוד שוב מהתחלה דלת תיפתח וכשאכנס, להיכן אני נכנס? בלי כאב, בלי דמעות כאן דרכינו נפרדות

ב"ה בזמן האחרון היו לי גם כמה קטעים שהזכירו לי את התקופה ההזויה הזאת דרך שירים ששמעתי אז. דווקא לא התגעגעתי. אבל בכיתי מרב כאב אני חושבת שאני מבינה פתאום כמה זה היה נורא, רק עכשיו.. אז לא ראיתי את זה. ....

אני שמחה לשמוע שאתה מתגעגע לאנשים, ולא לבי"ח כי לפני כמה זמן אמרת שאתה מרגיש שאתה מתגעגע לבי"ח אבג- לא קורה איתי הרבה, אבל תודה על ההתעניינות. מוזר- אני מתעסקת עכשיו הרבה פחות בכל מה שקשור להפרעות אכילה, נראה שפשוט השלמתי עם זה.

אתמול הלכתי לחדר כושר ומה זה לא התחשק לי להתאמן [ביום שישי עשיתי שעתיים אימון אירובי (כשאני אומר אירובי זה אימון אירובי של בנות - אני מתכוון אירובי כמו ריצה קרוס טריינר אופניים וכאלה) עד שכבר יצא לי מכל החורים ואתמול הגעתי עוד פעם למכון ואמרתי לעצמי שאני חייב לעשות עוד שעתיים וממש לא התחשק לי וממש התחלתי לשנוא את המכון אתם חיבים להבין שבזמן האחרון כל אימון שלי הוא 4 וחצי שעות אז הגעתי למצב שאני אומר "דייייייייייייייייייייייי נמאססססססססס!!!!!!!!!!!!!" יצא לי מכל החוריםםםםםםםםם!!!!!!!" ואחרי חצי שעה של קרוסטריינר ירדתי כי פשוט שנאתי את כל העולם ואחותו שנאתי את עצמי שנאתי את המאמן שנאתי את המכשירים שנאתי את כל מי שרק אפשר. פתאום חשבתי שאני די מכיר את התחושה הזאת, זאת התחשוה שהייתה לי לפני שהפסיכי שלי נתן לי את הזריקה הנפלאה שהוא נותן לי ובאמת פתאום שמתי לב שבפעמיים האחרונות הוא באמת הוריד לי את המינון בצורה דרסטית בגל ל שלחצתי אותו אל הקיר והוא בקושי נותן לי אפילו לא שליש מהכמות אז החלטתי שלא משנה מה יהיה אני אומר לו שיחזור לתת לי את הזריקה במלואה. אני חושב שזה שילוב של שני הדברים גם בגלל שהוא הוריד לי את המינון של הזריקה (ובצורה דרסטית לא רק קצת) וגם בגלל שאני מגזים יותר מדי בזמן האחרון רק שתדעו שאתמול בערב זה ממש הרג אותלי שבמקום שעתיים אירובי עשיתי רק חצי שעה ובמקום לשרוף 1300 קלוריות שרפתי רק 300 פשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמי וכמו שאומר השיר של אביב גפן "אם לא היה מוות היה מזמן מתאבד בקפיצה / יריה" ממש ככה אם הייתי יודע שלא היה קורה לי כלום אם הייתי מת (כמובן שזה מגוחך להגיד את זה אבל בתיאוריה) הייתי מעדיף לקבור את עצמי כי פשוט הרגשתי אפס לא שווה כלום אין משמעות לחיים פשוט אין למה להמשיך לחיות מה אני יעשה? איך אני אמור לשרוף עכשיו את ה1000 קלוריות האלה? מתי אני אמור להשלים את האימון הזה? אין לי מתי!!! ביום שלישי יש לי גם אימון שבו אני גם צריך לשרוף 1300 קלוריות וביום רביעי גם כן וביום שישי גם כן נשאר לי רק יום שני שזה היום אבל אם היום אני יעשה אימון אני פוחד שלא יהיה לי כח לאימון של מחר ואז כל השבוע ילך לי ויהיה בלאגן שלם. אני אבוד... אבל הלכתי לישון והיום אני קצת יותר רגוע

אני לא מכרה אותך, אבל ההגדרות שלך למצבי רוח שמושפעים באופן ישיר מהזריקה קצת חורות לי- כלומר, לא יכול להיות ש4 וחצי שעות לגוף שמקבל מזון שמספיק לו בקושי לחימומו זה קצת יותר מידי...? לא יכול להיות שחורף מוריד את המצב רוח או דברים אחרים? לא הכל מתחיל ונגמר בזריקה (למרות שנדמה לי שאתה דווקא סבור שכן...) האמת- אני בכלל חושבת שאם אתה רוצה לרדת במשקל ויכול עוד לרדת- תעשה את זה בלי טירוף מיותר כי אתה יודע שזה מעגל- הגוף לך לא יאהב את זה לטטווח הארוך.. תחשוב רגוע- תרד לאט ובטוח. אגב- סיפרת שקנית ירקות ב-80 שקל... אני גם מבזבזת מיליונים על ירקות! פלפלים, כרוב, כרובית, קישואים, מלפפונים, עגבניות- מלללללללאאאאא כסף... אני תמיד מחפשת מבצעים כי יש מקומות מטורפים שלוקחים מלא כסף לקילו- ליד הבית שלי לוקחים 14 (!!!) שקלים לקילו של פלפלים... ט-י-ר-ו-ף-! סתם.. תתעודד מאמי, יהיה בסדר! (-:

איפה היית כל הזמן? למה לא כתבת? מה איתך איך הולך בעבודה? מה עם המשקל? המצב רוח?

ב"ה קראת בכלל??? כתבתי את זה לטלי.. אני חושבת שזה ממש חשוב שתעשה את זה זה יעזור לך להבין כמה דברים המון אהבה

ב"ה אם כבר אז כבר...

היי, זוכרת אותי? אני מקווה שאצלך הכל בסדר, מאוד התגעגתי לכתוב רק שלא תמיד יש לי אפשרויות במרתון החיים שאותם אני חיה. עבודה, ילדים, ושיגרת החיים. בגדול לא השתנו אצלי הרבה דברים, חוץ מזה שמהפעם האחרונה שדיברנו התחלתי לעבוד, ולהוסיף עוד תעסוקה לחיי. גם בנושא הבולימיה אין לי הרבה לחדש אני מנסה לסחוב הרבה ימים מבלי להכנע, לעתים מצליחה אך לשמחתי הפעמים בהן אני נכשלת הן מועטות, לרוב אני מעבירה את הימים בנסיון לא לחשוב על זה להוסיף קצת לתפריט(כמובן כמה שפחות דברים משמינים) ואני אפילו מרגישה שעליתי קצת במשקל- מבלי להישקל. זהו, הרבה זמן רציתי לכתוב לך התגעגעתי אלייך, לחיזוקים שלך, לנפלאות שקיימת בך, אני מקווה שאוכל להיות קצת יותר שותפה בפורום זה. באהבה רבה והמון נשיקות אביבית

ב"ה וואי כמה שאני נסיתי להשיג אותך אמרו לי שימסרו לך את ההודעה אבל נראה לי שלא קיבלת בכל אופן חשבתי עליך המון ותהיתי מה קורה איתך אני שמחה על מה שאת מספרת אפילו שיש נפילו אבל אני יודעת שאת לא מוותרת לעצמך וזה אופטימי ממש, גם אז אמרתי לך את זה. אני מאחלת לך מכל הלב שהמצב רק ילך וישתפר אגב, טיפלת בשיניים? אז אמרת שאת רוצה ללכת לטפל בזה בכל אופן אני מאוד מקווה שיהיה לך טוב מחזיקהלך אצבעות ומתה כבר לשמוע ממך אוהבת אותך :-) הילולה

וזה כל מה שרציתי לכתוב. :)

תסתכלי

ב"ה יש בפורום הזה אהבה?... :-)

קראתי פה פעם אחת שמישהי שאלה על סימני מתיחה שניהו עקב עליה במשקל והילה הציעה שמן גרניום עם אני לא טועה?!? רציתי לשאול האם זה באמת עוזר?! ואיפה אפשר להשיג את זה?! תודה :-)

ב"ה אכן כן! גרניום הוא שמן מעולה ואפשר להשיג אותו אצל קוסמטיקאיות אלה שבעיקר מתמחות בשמנים ארומתים את יכולה לפנות לתחיה פידלר... טלפון 0523879295 היא גם מתמחה ויודעת על כל העניין הרפואי של העור, כך שאת בהחלט יכולה להיוועץ בה. וכן זה ממש עוזר כבר שמעתי הרבה אנשים שזה חולל אצלם פלאים העניין הוא שלא כל אחד מוכן לנדב את המידע הפשוט הזה, אלא רק כל מה שקשור בניתוחים. המון אהבה ובריאות הילה

אתמול כל היום הסתובבתי עם גופיה, חולצה ארוכה ושלוש (!!!!) פליזים כשמתוכם אחד מהפליזים הוא של POLARTEC ומי שיודע מה זה פליז של POLARTEC מבין שזה יותר מחמם ממעיל דובון... וזה למרות שאתמול היה יום חם יחסית ואבא שלי הסתובב עם חולצה קצרה היום גם קר לי זה לא רק אבל גם בגלל שאני לא אוכל מספיק אבל לא רק בגלל זה אלא גם בגלל שאני שותה די הרבה אני שם לב שאחרי שאני שותה פתאום נהיה לי מה זה קר... קפוא...

ב"ה וגורמת לירידה בחום של הגוף כשמדובר בכמות גדולה יחסית אז פשוט תשים לב. שיהיה לך חורף חם ונעים נראה שהיום באמת התחיל החורף.. המון אהבה קסם תרגיש טוב :-)

היי.. גם אני דיברתי עם אמא שלה והיא סיפרה לי שורד לקחה סכין יפנית וחתכה את הבטן שלה.. מה ניראה לך שככה אפשר להמשיך??? היום היא חותכת את הבטן ומחר היא יכולה לקפוץ מהחלון.. אותי זה מאוד מפחיד כל הקטע הזה.. שאלת עליי??? מה אני יגיד לך? אני עייפה נפשית ופיזית מהחיים האלה, אין לי כוח להתמודד עם כלום בנוסף לכל הבאלגן שלי התחלתי גם להקיא זה התחיל ביגלל וירוס ועכשיו אין לי שליטה על זה, אין לי התקפי בולמוס גם אם אני שותה מים הכל פשוט יוצא בלי שתהייה לי שליטה על זה.. מה אני יכולה לעשות??? תודה, מעיין.

ב"ה אני לא באמת ידועתמה אמא שלה עושה כדי לעזור לה מעבר לזה שהיא מדברת יותר ופחות עושה אני מצטערת שזה המצב בקשר אליך אני מציעה לך ללכת להיבדק כי אם ההקאות שלך לא רצוניות אז המצב קצת מסוכן לדעתי מעבר לזה שאני בהחלט חושבת שלאור המצב תשקלי באמת לחזור לקבל עזרה אבל אתצריכה לרצות בזה אני מקווה שהכל יבוא על מקומו בשלום שמרי על עצמך המון אהבה יפה שבוע טוב :-) הילה

שלום, הבנתי שגם לרפואה המשלימה יש פתרונות להפרעות אכילה. . תוכלי להפנות אותי מי יכול לעזור לי בתחום בריפוי אכילה כפייתית ? תודה יעל

ב"ה עדי צין מתמחה בזה ויש לה פתרונות אלטרנטיביים 0523320900 אדית דיטה דניאל בהומאופטיה 03-5165923 בהצלחה אם תרצי לספר ולהיתמח אני גם אוכל לעזור לך המון אהבה ושבוע טוב :-) הילה

שלום, אני בת 23 ומאז ומתמיד רציתי להיות יותר רזה - אף פעם לא הייתי ממש שמנה פשוט תמיד היה משהו להוריד ואף פעם לא הצלחתי להחזיק מעמד בדיאטה. מזה כמה חודשים שהתחלתי להקיא את כל מה שאני אוכלת - אפילו אם זה רק במבה. מצד אחד אני שונאת להקיא ומצד שני כל פעם שאני אוכלת אני מרגישה אשמה ופוחדת ישר להשמין כי באמת רזיתי ואני אוהבת את זה שרזיתי רק שעכשיו הפחד הוא להשמין אז כל פעם שאני רוצה להפסיק להקיא - הפחד משתלט עליי ואני חוזרת לזה - אני לא יודעת מה לעשות.לפעמים אני כבר לא רוצה לאכול כלום כי אין לי תאבון - אני מרגישה רע הרבה פעמים פשוט כל עוד יש בי את הפחד הזה אני לא יודעת איך אני יכולה להפסיק עם זה. מה כדאי לי לעשות ?

ב"ה אני רק יכולה לומר שמסגרת טיפולית טובה יכולה לעזור אין תשובה מיידית ואין פתרונות של קסם אבל בהחלט יש טיפולים שיכולים לעזור ואפילו בבוא העת גם לרפא השאלה אם את מוכנה באמת לקחת אחריות על זה ולהכיר במלוא מובן המילה בבעיה שיש לך וגם לעשות הכל כדי להביא מרפא לכך עד שלא תחליטי אני לא מאמינה ששום משפט שאני יאמר או מישהו אחר פה יוכל לעזור לך אני רק יכולה לומר שאת בהחלט גבולית ואת בקלות ע"פ מה שאת מספרת יכולה למצוא את עצמך במצב אנורקטי ולא רק בולמי וזה מסוכן את בטיפול?? היית בטיפול?? בכל אופן אני ממליצה לך על טיפול פסיכולוגי, דיאטני ואפילו שילוב של משהו אלטרנטיבי תוך כדי שיתוף פעולה בין כל הצדדים המטפלים, זה הכי יעיל וחשוב לבחון כל פעם בשאלה אם זה עובד, אם לא המשיכינלחפש עד שתמצאי את השיטה שמתאימה לך לטיפול בבעיה שלך מניסיון שלי מגיעים לתשובה רק מתי שבאמת רוצים לצאת מזה האם יש לך קשר טוב עם ההורים? אולי כדאי יהיה להיעזור באחד מהם המון אהבה ספרי מה קורה איתך.... :-) הילה

נכון זה כבר טיפשי והכל כה מיותר. כאן זה נגמר.

מה נגמר ולמה?

ב"ה אוי מה קרה.?? לדאוג?? להביא לך ניידת??? אני מקווה שאת בשלום נשיקות יפה המון אהבה חיזוקים וחיבוקים ספרי באמת מה קורה איתך... שלך הילה

כתבתי עכשיו הודעה ארוכה והיא לא נכנסה איזה באסה לקח לי איזה רבע שעה לכתוב אותה

לאן לפה? לא נורא תכתוב אותה בחלקים... :) מה חדש?

השקעתי את הנשמה בהודעה הזאת כתבתי מכל הלב לא נראה לי שאני מסוגל לזה עוד פעם אני רק יכתוב שאכלתי השבוע (כ-ל השבוע, יענו אם תחברי את כל הימים) 3360 קלוריות ובאימונים שרפתי 5000 קלוריות ובכל זאת ירדתי רק 100 גרם וזה בלי להחשיב את הBMR שזה החיללוף חומרים הבסיסי שאיתו אנחנו שורפים קלוריות גם אם נישן כל היום בקיצור באסה לא נורמלית... שבת שלום ונשיקות

היי.. זהו ורד שוחררה היום הביתה ואני מאוד מקווה שהיא הסתדר בבית אני כל כך פוחדת שיקרה לה משהו..:( מעיין

ב"ה הבנתי שהיא עוברת לבית חולים פסיכיאטרי כך שאני מקווה שהכל יהיה לטובה אני לא מתלהבת מזה בכלל יותר מזה אני חשובת שאמא שלה טועה בגדול אבל מי אני שיאמר שיקבע בכל אופן לא הצלחתי להשיג אותה כשהיא היתה בבית חולים ואין לי טלפון שלה מסרי לה את אהבתי ואם היא רוצה היא יכולה להשיג אותיבפלפון אני מקווה כמוך שהכל יסתדר והיא תהיה בשלום ובטוב איך את???? ספרי מה קורה איתך המון אהבה יפה :-) שבוע טוב הילה

הילה יקרה, מדוע אמא שלה טועה בגדול? אנא, הסבירי לי מה לדעתך אמא שלה הייתה אמורה לעשות במקרה כזה? הבת שלי החליטה שתלך לטיפול פסיכולוגי - היא אמרה שזה לא יעזור לה אבל היא תלך... ביום חמישי ושישי קראה ספר "השפה הסודית של הפרעות אכילה". זהו ספר שקניתי לעצמי אבל היא לקחה אותו מן השקית, מיד כשחזרתי מן הקניון וקראה אותו בעיון רב, תוך יומיים! היא אמרה שכל מה שכתוב בו נכון... חוץ מאשר שהנערות רוצות עזרה אך לא מודות בזה... ומאז יום שישי התחילה להרעיב את עצמה (שתתה רק מים, מרק עוף זך ומיץ תפוזים טבעי) ואתמול הלכה 50 דקות - האם תתמיד בהליכה? האם תתמיד בהרעבה או ששוב תאכל ותקיא כי היא הודתה היום שהיא מתה מרעב... מה זו המחלה הזו? מה זה הדחף העצום הזה להרס עצמי? האם ביסוד המחלה ובתת המודע הרצון העז למות? ולכן ההרס המזיק הזה? וכיצד מביאים אדם שנמצא במקום הזה לרצות לעזור לעצמו? לראות שהחיים יפים? אני מוצאת את עצמי חושבת רק עליה 24 שעות ביממה, לא יודעת מה לעשות כדי לעזור לה - נדמה לי שכאשר אני מבקשת ממנה לאכול זה מחזק אותה לא לאכול כאילו שדווקא מולי היא רוצה להיראות יותר חולה... כאילו רוצה להוכיח לי משהו - האם יכול להיות דבר כזה? לעומת זאת היא מתקשרת אלי מספר פעמים ביום כדי לבקש מיליון דברים - שלא קשורים לאוכל - מצד אחד אינה יכולה בלעדי ומצד שני - אני ממש מבולבלת ולא מבינה מה קורה איתה....

שלום, מאז ומתמיד לעסתי מסטיקים כל יום-כל היום.. ברגע שהחלו לי כאבים בחיבורי לסת תחתונה ועליונה הפסקתי עם המסטיקים ולהפתעתי.. אני פשוט זוללת כל הזמן.. גם כשאני שבעה.. אני פשוט מתה למתוק.. ולפעמים אני מגיעה למצב של כאבי בטן (באיזור הקיבה) ותחושת התפוצצות של ממש.. לעיתים האוכל עולה לי למעלה ולוקח לו המון שעות לרדת.. (לפעמים ההרגשה הזו מתחילה בארוחת בוקר ועד הערב אני מפוצצת...) לפעמים גם כשאני מפוצצת אני ממשיכה לנשנש.. לא ברור לי למה.. אני שוקלת לחזור למסטיקים.. חשוב לי לומר שאני בד"כ שוקלת 47 (זה מבנה גופי) ומאז שהפסקתי (לפני חודשים) עם המסטיקים עליתי ל50 ... מה לעשות.. מה קורה לגוף שלי...

)))::: אגב- אולי תחליםי מסטיקים בסוכריות? זה מה שאני עושה לפעמים... ותנשנשי גמבה או כרוב... כרוב זה מתוק!

ב"ה שבוע טוב נסיכה

ב"ה מה שאת מתארת בהחלט קשור בתוצאה שהמסטיקים גורמים לה ולמה... המסטיקים יוצרים אשליה שהקיבה עומדת לקבל אוכל וכשהיא לא מקבלת היא מפעילה את המיצים שלה על ריק, היא כאילו נערכת לפעולת עיכול כשלמעשה בפועל היא מעכלת אוויר, מגבירה חומציות וגורמת לכאבים וצרבות במקרים קיצוניים. מעבר לעובדה שאת יכולה בקלות לאבד את תחושת השובע שלך בדיוק כפי שקורה לך וזה בכלל לא קשור לכמות שאת אוכלת כי השלית את הקיבה שלך לדפוס שהיא כביכול מקבלת אוכל כל הזמן ומיותר לציין שהיא קיבלה אוויר אחרי חצי שנה של איזון תזונתי עד שנה זה אמור לחלוף ולהתאזן אני מציעה לך במהרה לקבוע עם דיאטנית טובה מעבר לזה שא תגם מדברת על סוג של הפרעת אכילה שבהחלט מצריכה טיפול יותר מעמיק של שיחות או משהו טיפולי אחר לשיקול דעתך ספרי מה קורה איתך ואם אי פעם התנסית בטיפול זה או אחר המון אהבה נסיכה שבוע טוב הילה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3166094,00.html

ב"ה השימוש בהן מסוכן עד מאוד!!!!

אצבעונית אמרה שהיא עוזבת מולאן גם כן הודיעה אבל אתם לא אמרתם כלום! מה קורה?

מה קורה? אוף אתה לא מבין מה קרה לי בצבא...אני כבר מחכה לפגישה עם הקב"ן שבועיים,כי הוא החליט לא להגיע אתמול...אז יש לי שבוע הבא...אוף והיה חשוב לי להפגש איתו אתמול...אני חייבת לדבר איתו על כל מה שאני מרגישה במוצב...ואני לא יכניס את מה שקורה לי בחיים, או דברים שקשורים לאוכל...רק לדיכאון...ולא יותר מידי, כי רק ככה הוא באמת ייחס חשיבות...והלכתי לרופא שבמרפאה שלנו, והוא אמר לי שלא נראה לו שאני צריכה לראות קב"ן דחוף, אלא אם כן אני חושבת לפגוע בעצמי או משהו בסגנון, ואין לו מושג מה עובר לי בראש, ומה עבר לי כשהייתי אצלו, כי אני גם לא מסוגלת לומר לו, רק לקב"ן, וחשבתי לעצמי, רק אם הייתי מאיימת אצלו בהתאבדות, אז הוא היה שולח אותי לקב"ן, אבל אני לא מסוגלת לומר לו דבר כזה...אני לא רוצה שייחשבו עליי משהו... אוף קיצר אני חייבת לצאת מהמבחנים האלה שיש לי במוצב, זה מה שדוחף אותי בעיקר ללכת לקב"ן, אז אמרתי לעצמי, לא משנה מה אני יצרתרך לומר לו כדי שיעזור לי, אז חברה שלי אמרה לי שאני פשוט יהיה כנה, (זאת שיודעת את רוב מה שאני מרגישה...) קיצר אתה לא מבין באיזה סרטים אני חייה השבוע...פשוט חושבת מה לומר לקב"ן, כי זה ממש קשה לי להפתח למישהו זר...אבל המבחנים הם אלה שדוחפים אותי לעשות זאת...אין לי כוח אליהם יותר...והמפקד המטומטם שלי לא מבין אותי...הוא חושב שכן... אצלי הכל אותו הדבר...שפוט חרא...אני לא יודעת מה לעשות עם זה שדחו לי את הפגישה עם הקב"ן, אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי...כי יום רביעי יש לי פגישה איתו, ויום שני יש לי מבחן ענק...ואני פשוט לא מתכוונת לעשות אותו..אבל אני לא יודעת מה לעשות...אני רציתי לנסות להוציא גימלים ל3 או 4 ימים, ואז אני לא יהיה במבחן ובמוצב עד הפגישה עם הקב"ן, ואם לא יצליח לי, אז אני לא יידע מה לומר למפקד שלי, או איך להתחמק מהמבחן הזה...חשבתי שהדבר האחרון שיהיה לי זה לומר לו שאני לא יעשה את המבחן עד שאני יראה את הקב"ן, אבל אז הוא בטח יגיד לי מה הקשר...אוף אני לא יודעת איך לצאת מזה עכשיו:( מה איתך? מעיין

אפ את הולכת לקב"ן זה כדי להשתחרר מהצבא? בכל אופן מה אכפת לך מהמבחן תעשי מה שאני עושה בקשר לאימון שאין לי כח אליו אני אומר "יאללה היום מותר לי להתאמן על אש נמוכה ולעשות אימון בEASY" ותאמיני לי - דווקא האימונים האלה יוצאים האימונים הכי טובים שאני מסוגל להמשיך ולרוץ שעות ופתאום יש לי כח כמו סופרמן תבואי למבחן בגישה כזאת, של יאללה מה כבר יכול להיות לא אכפת לי מהמבחן הזה בכלל כי אני בין כה וכה עוד יומיים הולכת לקב"ן אז נעשה מה שאני יכולה וזהו עכשיו אני נזכר שככה גם עשיתי עם הפסיכומטרי שלי בסימולציות כל הזמן הייתי נלחץ והייתי מוציא ציונים גרועים אבל לבחינה האמיתית הגעתי בזולה ובסתלבט ועשיתי אותה כמו תשבץ והרגשתי שהלך לי ממש טוב אני עוד כמה ימים צריך לקבל ציונים ואז אני אדע אם זה באמת נכון אבל לפחות הרגשתי ככה

אתמול אכלתי 440 קלוריות ושרפתי באימון 1300 קלוריות היום אכלתי 800 קלוריות ושרפתי באימון גם כן 1300 קלוריות היום כמעט התעלפתי בסוף האימון כי כבר היתי מ-מ-ו-ט-ט ולא היה לי טיפת כח היתי היום 3 וחצי שעות בחדר כושר אני מתלבט אם מחר ללכת או לא הדילמה היא כי בגלל שביום שישי אני חייב ללכת אז אני לא יודע אם זה שאני אוסיף אימון מחר יפגע באימון של יום שישי או לא לכן אני לא יודע אם ללכת מחר או לא נראה לפי איך שאני ארגיש מה שמעצבן אותי זה שאני לא יורד במשקל ירדתי בחודש וחצי האחרון 6 קילו אבל עכשיו נתקעתי

ב"ה באיכילוב אתה יכול לעשות את הבדיקה אצל נחום ויסמן בהנרייטה סולד 13 ואז זה יסביר לך למה אתה לא יורד במשקל כך בחשבון שהיא עולה בערך 500 ש"ח וצריך לצום בשבילה אם אני לא טועה שבוע טוב המון אהבה :-) הילה

שלום.. אני הילה בת 19 עוד מעט. חיילת כ - 7 חודשים. סובלת מהפרעת אכילה כחצי שנה. בחצי שנה הזאת אני חייבת לציין שעובר עליי גיהנום,גיהנום שאין לתאר. הליכות,הרעבות,דיכאונות,תיסכול,חיה במן עולם משל עצמי,כועסת על עצמי שאני חלשה.. התעסקות אובססיבית באוכל,וכו.. אני עדיין סובלת מההפרעה אך לא מסוגלת לעשות דברים שעשיתי בעבר אם התחלת המחלה כגון:אם הייתי "קורעת " את עצמי במסלול הליכה מסויים,אני לא מסוגלת ללכת בו עוד...כי אני ניזכרת בסבל של פעם,ואני מיד משנה מסלולים והולכת בדרכים אחרות,יש לי סיוטים. בצבא התעלמו לגמריי מהבעיה שלי,שאני חיילת שסובלת,יורדת בצורה דרסטית במשקל,מרוחקת,ללא חברים,דיכאונית. הרגשה מתסכלת נורא שאין!אין מי שהתייחס ואני סובלת..<ירידה של כ13-14 קילו בחצי שנה> רק עכשיו כשההורים שלי התערבו איכשהו מתייחסים אלי.. ההרגשה כ"כ מתסכלת,כ"כ כואבת נישבר לי !נישבר לי מחוסר השקט הזה..מיזה שכולם מסתכלים עד כמה אני רזה,שאני לא מוצאת בגדים כי הכל ענקי עליי,מהחולשה הזאת,מהחוסר ודעות הזאת מהכל!!!!!!!אני שונאת את כל העולם. עד לא מזמן רציתי לעזור לעצמי,להרפא אבל עכשיו כבר לא טוב לי,טוב לי בעולם שלי הבודד הזה שהיה קשה לי לקבל ! אני נהנית להזיק לעצמי! אני כועסת על כל מה שקרה לי,כועסת על הצבא!על כולם שנטשו אותי<חברים> על כולם! אני לא רוצה להיות שם יותר<בצבא>שימותו!אני פגועה:( שוקלת כבר 41 קילו ואני לא יודעת מה יהיה איתי!אני בדיכאון! כי אני לא מבינה מה אני רוצה מעצמי!!:( :(

אני גם היתי במצב שלך לפני כחצי שנה עד שההורים שלי רצו שאני אלך לפסיכיאטר ואני הסכמתי "אבל רק לפגישה אחת כדי שיעשה להם טוב על הנשמה" והוא נורא עזר לי והוא נותן לי זריקה שממש שיפרה את החיים שלי וגם אני הרגשתי כמוך וגם אני קרעתי את עצמי בכל מיני מסלולי הליכה והייתי הולך שעות עד שהיתי כבר צורח דיייייייי נמאס והיו לי כל מיני אובססיות שממש שיגעו אותי 24 שעות ביממה אבל ממש 24 שעות ביממה ואין לך מושג זה ממש שיגע לי את כל החיים עד שבאתי אליו והוא נתן לי את הזריקה (זה לא כואב אל תדאגי) שהזריקה הזאת זה התרופה הכי חדשה בתחום הפסיכיאטריה ואין לה תופעות לוואי ואין לה כלום והיא רק עוזרת חבל לך על הזמן. בקיצור כדאי לך מאוד ללכת אליו כי הוא הפסיכיאטר הכי מצליח בישראל. אם את רוצה שלחי לי מייל ואני ישלח לך את הטלפון שלו [email protected]

ב"ה האמת שאני מרגישה קרובה אליך גם בגלל השם בהנחה שזהו באמת שמך אני לא באמת מאמינה שנועדת למות מאנורקסיה אני יכולה להבין את התסכול, את הלבדות, את הכעס ואת השנאה העצמית היא מרגיעה באיזשהו מקום כי היא מוכרת לך מאוד והיא סוג של ביטחון עבורך השומןתמיד מאיים במצבים האלה ותמיד נדמה שאנחנו נאבד שליטה והגוף יתפוצץ מרוב שומן אבל לא באמת בהחנת את הפחד הזה במציאות ומצאת שיש בו אמת את לא מאמינה שיכול להיות משהו אחר מלבד זה. אני רק יודעת שאני יצאתי מזה רק מתי שבאמת באמת רציתי לצאת מזה אז גם מצאתי את הפתרון המושלם ביותר עבורי וגם את האנשים המושלמים בייותר עבורי אף אחד כבר לא הכעיס כולם עמדו נר לרגלי ובאו להציל אותי מעצמי ולתמוך בי עד שיכולתי לתמוך אני בעצמי זה קרה רק מתי שאני הסכמתי לוותר על הרזון תחשבי על זה... אני אשמח לשמוע ממך המון אהבה יפה :-) הילה

היי, אני חדשה פה וראיתי שאתה ממש מתמצא בתחום אז יש לי שאלה אליך ואני מקווה שתוכל לענות: אתה יודע כמה קלוריות שורפים ב40 דק' ריצה (רגילה,לא על הליכון) בינונית? וכמה מ-100 קפיצות על חבל? ומ100 כפיפות בטן? ובכלל, אם אני רוקדת (או משתוללת) כחצי שעה? תודה רבה מראש

ב"ה טלי יקירה ואהובה מאחר ופורום זה נועד אך ורק למיגור הפרעות אכילה, ייעוץ ותמיכה לא ניתן בו לקבל טיפים או מידע לשם החרפת מחלה. אני מתנצלת אם אני גורמת לך אי נוחות או מבוכה. אין כוונתי רעה אם תרצי לכתוב או להיתמך את יותר ממוזמנת פשוט אם הינו עונים על הודעות מסוג זה סביר להניח שלא הייתי מנהלת את הפורום הזה המון אהבה הילה

יש לי תשובה שתספק גם אותך וגם את הילה אין תשובה מדויקת לשאלה שלך יש המון פרמטרים שמשפיעים על קצב שריפת הקלוריות של הבן אדם בפעילות מסוימת ואפילו במנוחה כמו גיל,אחוזי שומן, משקל, דופק בשעת ביצוע הפעילות ועוד כל מיני דברים לכן אין תשובה ברורה לשאלתך חוצמזה אני לא חושב שכדאי להתעסק בדברים כאלה קטנוניים אני מתכוון שלא צריך לעמוד עם מד קלוריות ולספור כל קלוריה ששורפים צריך לעשות פעילות גופנית כל עוד זה בגבולות הנורמליים ולהנות מזה. לא נראה לי שזה נכון לעמוד ולהגיד: " על כל קפיצה בחבל שורפים 1.234665 קלוריות תכפילי את זה ב100 וכל מיני חישובים כאלה זה לא נראה לי הגיוני מסכימה?

איך עוברים יום בלי הבולמוסים האלו?! אני צריכה רק להצליח יום אחד ואני כבר ארגיש יותר טוב!!! זה כ"כ מתסכל...

ב"ה פשוט תמשיכי תנסי עד שתצליחי אני מחזיקה לך אצבעות המון אהבה יפה :-)

שלום, שמי יעל בת 28 ואני חדשה כאן. אני סובלת מאכילה כפייתית כבר מס' שנים אך בשנה האחרונה חלה החמרה והשמנתי בצורה קיצונית מאוד . כרגע אני מטופלת אצל דיאטנית ופסיכולוגית מזה כמה שבועות ועדיין לא ממש רואים תוצאות. ולכן החלטתי לקחת טופמקס . אני לוקחת מינון התחלתי וכבר תופעות הלואי קשות - חוסר ריכוז , בעיות בזיכרון ועייפות. לכן נראה לי שאצטרך להפסיק. אני מיואשת . נמאס לי לחיות במאבק תמידי ובחוסר שקט נפשי שכזה . הילה , ראיתי באחת ההודעות שיש הרבה טיפולים תוכלי בבקשה לפרט קצת יותר . כי עד עכשיו חשבתי שהטופמקס הוא המפלט האחרון. תודה יעל

ב"ה יפה לומר לך שאני לא מבינה.. לא אוכל לומר לצערי הרב עוד לא נולדה דרך קצרה לטיפול בבעיה. צריך להיות עיקביים מאוד עם הטיפול והוא לא תמיד מצליח. ולפעמים עוברים מאחד לשני כי זה חלק מהחיפוש אחר הנוסחא שתציל אותך ולא תוכלי למצוא אותה אם לא תחפשי אם לא תנסי.. רק אז תדעי מה נכון לך .. מה נכון לך!!!! ואין חוקים פה ולא כתוב בשום ספר מה נכון ומה לא אני אדם בשר ודם. אני משוכנעת שמה שעזר לי יכול לעזור גם לך אבל יכול להיות שאת תאמרי אחרת כי הדרכים שלנו שונות זה מזו. לא אומר בהכרח ששלי טובה משלך או ששלך טובה משלי זה רק אומר שהן שונות ואתיכולה לטעות ואני יכולה לטעות וזהחלק מללמוד עדיין אני יכולה לטעות וזהלא סותר את העובדה שאם אתרוצה לצאת מזה יהיה עלייך לחפש עם מלוא הנכונות והכוונה את מה שיעזור לך לצאת מזה הכי נכון הכי יעיל וטוב עבורך וזה בהחלט בגדר האפשר ואני פה לומר לך את זה יחד עם זאת אל תאמרי נואש אני את הטופמאקס לא נסיתי אבל אני מודעת לתופעותלוואי מאוד קשות של התרופות ואני יודעת שכל אחד מגיב אחרת לגמרי לכל אחת מהן. אי אפשר לקבוע שתרופהזו או אחרת באמת תשפיע עליך לכיוון הרזון לי היתה תרופה שמאוד עזרה אח"כ ירדתי יותר מידי במשקל ועוד נכנסתי למאניה ממנה מה שכביכול לא אמור לקרות קרה ותודה לאל שאני לא מתחת לערימת עפר, כי זה יכל להסתיים שם. מה אני אומר שאני כבר לאאמרתי פה מעבר לעובדה שמה שהוציא ואתי מהפרעות איכלה היתה הקינסיולוגיה מח אחד. אני לא באמת יודעת אם את בנויה להתנסות בה שכן היא ללא ספק אלטרנטיבית אבל יחד עם זאת מדעית לגמרי עם הוכחות זה עבד כי המטפלים שלי, פסיכולוג, פסיכיאטרית קינסיולוגית שתפו פעולה זה עם זה ולכן גם יכלו למקד איתי מכל בחינה שהיא את התרגול הטוב ביותר עבורי. אבל גם היה לי מזללמצוא את המטפלים שקיבלו אתהראיה שלי, את המוזרותשלי ולא חיפשו לומר לי לעולם שאני חולת נפש ולכן זה עבד, כי הם הלכו עם המוזריות שלי עם מי שאני כמובן שאם לאהייתי מיישמת שום דבר מזהלא היה עובד וזה לא תמיד היה קל.זה אף פעם לא היה קל אני גם בתחילה כמוך, כמו כולם לא האמנתי שיהיה משהו שיוציא אותי מהפרעות אכילה. ואז זה פשוט קרה ואני הייתי המומה אולי קצת מאוכזבת כי פחדתי לאבד שליטה אבל היהמשהו מאוד מזין בקינסיולוגיה שהאכזבה עד מהרה הפכה לאהבה וזה כבר לא עניין אותי זה תהליך עברתי 16 שנה בחרא הזה ואני מדגישה אתזה כי גם לי לא היה קל לצאתמזה וגם לי זה לקח זמן והרבה אני מציעה לך להמשיך בטיםול אולי יהיה כדאי לשלב אל תפסיקי תני צ'אנס. עבדי על עצמך אולימסגרת התנהגותית כמו תל השומר יכולים לסייע לך אולי את צריכה שישמרו עליך ..??? תחשבי על זה ואני כאן לעוד שאלות המון אהבה ייפה :-) הילה

היי יעל האם ניסית ללכת לפגישות של גריישיט ? זוהי קבוצה של אנשים ששוקלים ומודדים שלוש ארוחות ביום . חינם לא עולה כסף ויש פגישות בכל הארץ . תוכנית מופלאה

ב"ה http://www.tapuz.co.il/communa/usercommuna.asp?CommunaId=9640

ב"ה http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1608892

היי... רציתי לשאול איך יוצאים מזה?את יכולה לייעץ לי? אני לא מקיאה או משהו כזה... הבעיה שלי היא שאני אוכלת יותר מדי מסודר יש לי שעות קבועות ובהם אני אוכלת בדיוק מה שצריך לא יותר ולא פחות. אל תשלחי אותי לפסיכולוגית לפגישה פנים מול פנים כי אני לא מסוגלת..!

ב"ה אל ואל ואל .. מה את בעצם משאירה לי כפתרון יעיל? או כהלעאת אפשרות שנסיון מסוג זה לאחר חיפוש מעמיק שתעשי יוכל לעזור לך ?.. את לא באמת יודעת ואם נסית לחודשיים או אפילו לשנה... צריך הרבה יותר כדי שטיפול יעבוד יש דרך שאת צריכה לעבור הפתרון אף פעם לא מגיע כהרף עין, הוקוס פוקוס והנה הוא פה. את צריכה לעבור תהליך של תרגול, תהליך של התנסות שונה ממה שאת בד"כ רגילה לה בהנחה שההרגלים שלך באמת לא נכונים. האם אובחנת בעבר כאחת שיש לה הפרעות אכילה??? נסי לפנות לפורום של בלה אגמון "הרזיה ללא דיאטה" אולי יהיו לה כמה עיצות טובות עבורך המון אהבה :-) הילה

ב"ה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353

שלום! אחת התלמידות שלי אנורקטית, היא עדיין מכחישה זאת ולא משתפת פעולה. אני בקשר רציף עם האמא שלה ובנתיים עוד לא אמרתי לנערה שאני יודעת על מצבה. מידי כמה ימים אני יוזמת איתה שיחה ומדברת איתה על נושאים שונים. יש לי איתה מערכת יחסים נעימה (היא תלמידה מצטיינת ) ואני פוחדת להרוס את מערכת היחסים אם גם אני אכנס לרובריקה של "המבוגרים הנודניקים"....כיצד את ממליצה "להיות שם בשבילה" בלי שאהרוס את מערכת היחסים?? תודה, מורה שאכפת לה מאד...

ב"ה פשוט היי שם בשבילה ואם ההורים יודעים הניחי לקטע הנודניקי והיי שם בשבילה ממקום אחר אני בטוחה שהיא תזדקק לכך וזה לדעתי יהיה הכי נבון לעשות הרעיפי עליה כמה שיותר חום ואהבה ובדרכך היי שם. אל תעירי לה על איך שהיא נראית או על כמה היא לא אוכלת השתדלי להיות נטרלית את יכולה להמשיך לשתף את אימה במצבה, נראה לי שזה יכול מאוד לעזור ולהועיל בהתחשב בעובדה שאת רואה את הדברים מזווית אחרת ואולי את תוכלי לשקף ולהאיר את תשומת ליבה של האם על דברים שאולי היא לא רואה בהצלחה :-) הילה

האם מישהו ניסה טופמקס לצרכי הרזיה? יש המלצות? האם מישהו רזה בעקבות נטילת אפקסור

ואני ממליץ בחוםםםםםםםםםםםםםםםם כדור מעולה רק שהוא יעשה לך חור בארנק... כי אף רופא לא נותן לו מרשם דרך הקופה כי צריך אישור של נוירולוג ואם את משתמשת בו לצורכי הרזיה לא תשיגי אישור מנוירולוג סתם ככה מענין אותי מי הרופא שהמליץ לך על זה? יכול להיות שזה אותו רופא שהמליץ גם לי... אודה לך אם תרשמי את שמו

ב"ה ונסיתי להתאבד בגלל מאניה כתוצאה משימוש באפקסור כמובן שכל אחד מגיב אחרת אבל יש תרופות שיכולות לעשות תופעות כאלה הכי מומלץ וכדאי להיוועץ בפסיכיאטר כשזה מגיע לשימוש בתרופות בהצלחה המון אהבה

:(

ב"ה טירוף של דברים... :-(

ב"ה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353