פורום הפרעות אכילה - תמיכה

לפני שנה כשהייתי מאושפז הייתי בטוח שאני הולך ללמוד תזונה ושזה הולך להיות המקצוע שלי כשאני יהיה גדול אבל עכשיו נראה לי שזה קצת מצחיק שאני איעץ לאנשים מה לאכול. עכשיו אני מתלבט מה ללכת ללמוד ואני בשום פנים ואופן לא עולה לי משהו שמענין אותי והדבר שהכי נראה לי מענין אותי זה תזונה זה פחות מענין אותי מפעם אבל פשוט לא עולה לי שום מקצוע אחר שאני יכול ללכת ללמוד לחיים ואם כבר ללמוד משהו אז זה הדבר שאני הכי מתחבר אליו מה נראה לכם? ללכת על זה?

לאאאא לא היתי ממליצה לך ללכת ללמוד על תזונה זה מענין אותך כי מה?? זה ייתן לך אולי כול מיני טריקים להרזיה כול מיני פטנטים שיטות... אני לא באמת יודעת.. אבל אני חושבת שזה לא כדאי עד שלא תטפל בעצמך ותחליט שזהוו המחלה מאחורך אל תלמד על זה!!! לא כדאי שמור על עצמך! תהילה

דבר ראשון את חדשה פה לא? ספרי על עצמך (אם לא אכפת לך) דבר שני זה מאוד מענין אותי ונראה לי שאני יכול מאוד לעזור לאנשים עם הידע שלי בנושא כי אני באמת יודע איך מרגיש בן אדם שרוצה לרדת במשקל ומה הדברים שיכולים להפריע לו ואיך להתגבר עליהם וכו' חוצמזה שלא שנראה לי שיש עוד טריקים שאני לא יודע עליהם איך לרדת במשקל ככה שלהזיק זה לא יכול להזיק השאלה היא אם זה באמת יביא למיצוי הפוטנציאל העצמי שלי

אני פעם ראשונה כאן , אז שלום לכולם :) אני אתחיל בקצת רקע על עצמי ואיך הכל התחיל: מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה שמנה. אהבתי לאכול. הייתי אוכלת הרבה, אוכלת שוקולד, ממתקים, לחם וכו'. אמא שלי שהיתה רואה שאני משמינה,ניסתה להפסיק את זה ע"י כך שהיתה אומרת- "די, אכלת מספיק..", "לא צריך יותר" , "את תשמיני.." והייתה מנסה לעודד אותי לעשות פעילות גופנית (בתור ילדה לא אהבתילזוז ולהתעמל) - " אי אפשר לשבת בבית כל היום.." , "תראי , כל הילדים משחקים למטה ורק את בבית..." וכו'. ככה זה נמשך שעד שהחלטתי , לאחר שהמורה לספורט בכיתה ד' סיפרה על מבחני הכושר העתידיים שיהיו לנו בשנה הבאה , והחלטתי שאני הולכת להצליח בהם. כלומר לשפר את הכושר ולהוריד במשקל. זה היה בחופש הגדול: הפסקתי לאכול ממתקים ושטויות ,אכלתי שלוש פעמים ביום באופן קבוע ומסודר והתחלתי להתעמל יוםיום - לקפוץ על חבל, לרוץ קצת, לרכב עלאופניים בשכונה וקצת תרגילים.. והתחלתי לרדת במשקל. התאהבתי בספורט בריצה, בשחייה, באופניים, כדורגל ,כדורסל.. השקעתי בכך חלק ניכר מזמני. התחלתי לשחק כדורסל במסגרת מקצועית. פעם ראשונה בחיים שלי שהתחלתי להרגיש טוב עם עצמי,כבר לא הייתי שמנה , יכולתי להתלבש יפה ולקנות בגדים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שלבשתיחולצת בטן. זה היה חלום שהתגשם. ירדתי במשקל באופן מהיר כ-20 קילו עד למשקל 38 שבו כבר הייתי רזה מאוד.לאחר לחצים מהסביבה :ההורים, משפחה, שכנים .. התחלתי שוב לאכול והרבה ועליתי במשך הזמן כל המשקל ויותר חזרה . עד שבסוף כיתה הייתי שוב שמנה. לא הרגשתי טוב עם זה, שנאתי את זה. וכל הזמן דאגתי בקשר למעבר לחטיבה - איך אני אמצא חברים, מי ירצה להתחבר איתי כשאני נראית כל כך נורא.. רציתי להרזות שוב , אבל דחתי את הרגע כי ידעתי שזה כרוך במאמץ ושינוי הרגלי חיים. אמנם המשכתי לשחק כדורסל, אבל הכושר שלי ירד מאוד - משום שהרגשתי אשמה להתאמן. לקראת אמצע כיתה ז' , שקלתי 72 קילו והייתי כמטר שישים וחמש. הייתי שמנה מאוד וספגתיעלבונות מהסביבה והחברים לכיתה: "מה תלבשי למסיבה? טרניניג?", מהמאמנים של הכדורסל "את צריכה להוריד קצת משקל, אתלא חושבת?" וגם ההורים רמזו. שוב לקחתי על עצמי לרדת במשקל. אז קבעתילי תפריט,, חזרתי להתעמל כל יום ושוב התחלתי לרזות. ירדתי וירדתי במשקל , עם הירידה במשקל הרגשתי טוב יותר עם עצמי, הרגשתי בטחון עצמי וקיבלתי מחמאות מהסביבה. עד סוף השנה כבר שקלתי כ-53 קילו. בחופש הגדול המשכתי לרזות בשיא המרץ. התאמנתי יוםיום כשעה אתלטיקה וריצה, תרגילים שונים. לאחר מכן הייתי ממשיכה לעוד כשעה וחצי כדורסל במגרש בשכונה. ואחה"צ הייתי רוכבת על אופניים או סתם הולכת. התחלתילהוריד ולהוריד בכמויות שטני אוכלת והמשכתי לרזות. לפעמים אף ויתרתי על ארוחת ערב. אהבתי ללכת לישון רעבה. הרגשתי כוח. ההורים כבר התחילו לדאוג ולהעיר הערות, ולשאול מה אכלתי. אז הייתי מרמה - זורקת אוכל מהחלון כשהם לא הסתכלו ,מחביאה בכיסים, מזיזה כל מיני דברים ומלכלכת את הצלחת כדי שיראה שאכלתי. ירדתי למשקל של כ-48 קילו. שוב הופעלו עליי לחצים נסביבה- ההורים , רכזת השכבה, החברים.. בסופו של דבר התחלתי לאכול , בהתחלה מתוך לחץ של ההורים ואז מתוך רצון לפצות על כל האוכל שהפסדתי בזמן הדיאטה. אכלתי ואכלתי ללא שליטה או הגבלה. בהתחלה מתוך מחשבה של "אני רזה , אז מותר לי להשמין.." ואז מתוך הרגשה של "רק היום אני אוכל ככה, ממחר אני אחזור לעשות דיאטה ואני אוריד הכל חזרה.." . אבל איכשהוא לא הצלחתי לחזור שוב לשליטה. העלתי במשך כ-שנה את כל המשקל שירד וחזרתי לשקול מעל 70 קילו. השנים עברו וכל הזמן חייתי בהרגשה שאוטוטו זה יקרה ואני שוב ארד במשקל ואחזורלאהוב את עצמי. חייתי בהרגשה שהכל יהיה טוב ומושלם כשאני ארד במשקל- אני אהיה יפה, יהיו לי הרבה חברים, וכו'. אבל כל הזמן דחיתי את הרגע. כל יום חייתי בהרגשה שמחר אני אתחיל דיאטה והייתי זוללת כל יום כמויות אדירות של מזון (כי זה היום האחרון לפני הדיאטה)אבל איכשהו כל יום דחיתי את רגע למחר ומצאתי תירוצים. במהלך כיתה יב' , כשהייתי שקועה בלמידה לבגרויות חשבתי שברגע שאני אסיים ללמוד אני ארזה חזרה. סיימתי ללמוד ונשארו לי 10 חודשי חופש עד הגיוס לצבא. היה ברור לי שאני ארזה לפני הצבא. הצבא מבחינתי היה מקום להתחלה חדשה , אנשים חדשים ורציתי "להתחיל ברגל ימין". להיות חיילת נראה מבחינתי גאווה וייצוג של המדינה ולא היתה כל אפשרות מבחינתי להיות חיילת שמנה. רק כ-3 חודשים לפני הגיוס נכנסתי ממש למסגרת של דיאטה. לפני זה כל הזמן ניסיתי ונשברתי. במשך קצת יותר משלושה חודשים ירדתי כעשרה קילו ושקלתי בגיוס 61. הייתי מתאמנת כל יום בבריכה או בחדר כושר. לאט לאט משך זמן האימון ורמת האימון עלתה. אכלתי תפריט שכלל פחות או יותר סנדויץ של 2 פרוסות לחם קל עם גבינה , נס קפה ופרי לפני שהייתי הולכת להתאמן בבוקר. בצהריים חלבון כלשהוא (דג, עוף, טונה) וירקות. לפעמים קצת אורז או פתיתים או עוד 2 פרוסות. עד הערב הייתי אוכלת עוד פרי. ובערב הייתי אוכלת סנדויץ נוסף ולפעמים גם הייתי מוותרת עליו אם היה אפשר. בבמהלך ההרזייה הרגשתי טוב יותר ויותר ככל שרזיתי, הכושר עלה, הבטחון העצמי עלה, הבגדים התחילולהיות גדולים עליי ולא התפוצצו, בגדים ישנים וקטנים יותר עלו עליי. הרגשתי נוח ללבוש בגדים צמודים וגופיות (דבר שלא לבשתי עד אז) והרגשתי מצויין! הגיוס מאוד הפחיד אותי, כי זה ידוע שבנות רבות משמינות בצבא ושהאוכל בצבא מאוד משמין ולא בריא... החלטתי שאני לא אשמין בצבא, ולא משנה מה. במהלך הטירונות שנמשכה 14 יום ירדתי עוד 2 קילו ושקלתי פחות או יותר 58 קליו בסיומה. אכלתי 3 ארוחות ביום, אבל לא אכלתי הרבה והגבלתי את עצמי במזון. לאחר מכן התחלתי קורס של חודשיים. הפריע לי מאוד בקורס שיושבים כל היום על התחת מהבוקר עד הערב. הייתי רגילה להתאמן כל יום. לפחות בטירונות הריצו אותנו קצת. שנאתיאת המצב הזה שאני יכולה להתאמן רק בסופי שבוע. בקורס הורדתי בהדרגה את כמויות המזון שאכלתי. התחלתי לאכול פחות ופחות. עד שהגעתי למצב שאכלתי כמעט רק ירקות. היו ימים שאכלתי רק קצת עגבנייה בבוקר, שניצל תירס בצהריים עם קצת ירקות ועוד ירקות בערב. היו ימים שבהם הייתי אוכלת רק ירקות. לפעמים כשממש כאבה לי הבטן והיתה לי ממש סחרחורת הייתי אוכלת גם קצת קוטג' בבוקר או קרקר אורז בערב. הקורס היהממאוד אינטנסיבי והיו רק 2 הפסקות ביום: שעה בצהריים וחצי שעה בערב. אותן ניצלתי בדר"כ כדי ללכת להתאמן בחדר כושר של הבסיס. הייתי לובשת בגדים מתחת למדי ב' כדי לא "לבזבז זמן" . לא תמיד היה לי כוחלהתאמן , לפעמים הייתי חלשה מדי ולא הצלחתי. כמובן שככל שהתקדם הקורס ירדתי עוד ועוד במשקל. שנאתי את הקורס , את האנשים בקורס ואת הצבא. לא היה לי אכפת מכלום וחשבתי שלפחות אני אנצל את הסיטואציה לירידה במשקל. האנשים בקורס העירו לי שאני לא אוכלת מספיק ושאני חלשה , וכל הזמן שאלו "את בטוחה שאתאוכלת מספיק?", "את חייבת לאכול..". נמאס לי שכל הזמן בודקים מה אני אוכלת. בסופו של דבר מישהו הלך לדבר עם המפקדים. הם דיברו איתי ואמרתי להם שהכל בסדר. רוב הזמן חשבתי רק על אוכל, מה הייתי רוצה לאכול עכשיו, מה אני אוכל כשאני אחזור הביתה בסופ"ש... זה היה קשה , אבל הרגשתי כוח, הרגשתי חזקה וכל מי שאוכל נראה לי חלש. את הקורס סיימתי במשקל של כ-50 קילו. כל זמן הקורס אמרתילעצמי שכישגמר הקורס אני אפסיק להרעיב את עצמי ואתחיל לאכול מסודר. אבל איכשהו כשהוא נגמר זה לא קרה. הוצבתי בבסיס פתוח וכל יום חזרתי הביתה. בשבועות הראשונים לא הייתי אוכלת כל היום כלום חוץ מירקות עד שהייתי מגיעה הביתה בשבע בערב ואז הייתי אוכלת ארוחה גדולה ומיד אח"כ הולכת להתאמן. ירדתי עד למשקל של בערך 45קילו. אהבתי את זה . הרגשתי הכי טוב בעולם, הכי יפה , הכי חזקה . הרגשתי קלילה. הרגשתי גאווה אדירה וכוח. אהבתי שהמדים גדולים עליי ונופלים ממני, אהבתי שמעירים לי שאני ממש רזה. הרגשתי מעולה , כאילו לקחתי סמים או משהו, מן סוג של אופוריה. לא ידעתי כמה זמן אני אוכל להחזיק ככה , אבל רציתי למשוך את זה כמה שיותר . הייתי אוכלת בעיקר רק לפני שהייתי מתאמנת, כדי שיהיה לי אנרגיה לאימון. רוב הזמן כאב לי הראש. ידעתי שזה לא הכי בריא, אבל זה עשה לי טוב. רק ככה יש לי בטחון עצמי. לפני כשלושה חודשים, הלחץ מצד אמא שלי רק הלך וגבר (למרות שאין לה מה לעשות כשאני בת 19), לחץ מצד החברות - "את חייבתלהשמין" , "יותר יפה לך להיות מלאה" ובעיקר מה ששבר אותי היה שהמנהל של החדר כושר בו אנימתאמנת העיר לי שאני לא צריכה לעשות כל כך הרבה אירובי שאני רק אמשיך להרזות ככה.. ואח"כ הוא גם לא אפשר לי להכנס לשם. אחרי שדיברתי איתו הוא אמר שהוא מרשה לי להכנס רק לחצי שעה אירובי ורבע שעה משקולות. מבחינתי זה היה סוף העולם. אימון כזה לא שווה לכלום. הרגשתי נורא עם הלחץ הזה שמופעל מכל הצדדים. התחילו להיות לי התקפי זלילה , שבהם הייתי אוכלת הרבה, ולאחר מכן מתחרטת . אם הייתי הולכת להתאמן הייתי נרגעת, ואם לא הייתי מרגישה נורא עם עצמי. בהתחלה התדירות היתה מאוד נמוכה - פעם בחודש , אחר מכן פעם בשבועיים, פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, יום כן יום לא, שבוע שלם של זלילה. גם כככל שעבר הזמן הרשיתי לעצמי יותר ויותר סוגים של מזונות שלא הרשתי בעבר. שוקולד, גלידות, עוגות, ממתקים, בורקסים, חומוס, אבוקדו, לחמים, כל דבר..... החודש וחצי האחרונים היו משוגעים ביותר מבחינתי. כל יום חזרתי הביתה מהצבא , לאחר שכל היום רק אכלתי - האוכל שהבאתי מהבית, אוכל מהחדר אוכל, מהשק"ם , אוכל של אנשים אחרים.. והייתי אוכלת כמויות אדירות למרות שלא הייתי רעבה, עד שאני מרגישה ממש שאני מתפוצצת ולא יכולה יותר. לאחר מכן אני בוכה בהיסטריה מתקלחת והולכת לישון כי אני לא יכולה לחיות עם עצמי ככה.. אני מרגישה נורא, לא מבינה לאיזה מצב הגעתי. אני כועסת על עצמי שהרסתי הכל ואיבדתי שליטה. אפילו להתאמן אני לא יכולה יותר, אני מרגישה שמנה ומכוערת ומתביישת ללכת לחדר כושר שכולם יראו שנכשלתי. אני גם מרגישה אשמה להתאמן. כבר חודש בקושי התאמנתיוהכושר שלי ממש ירד. כמובן עליתי במשקל - פעם אחרונה שנשקלתי הייתי52 ובטוח כברעליתי עוד הרבה מאז. אני חושבת כל היום על אוכל ורק רוצה לאכול. תוך כדי שאני אוכלת אני חושבת על הדבר הבא שאני אוכל ואני אוכלת רוב הזמן. אני מרגישה נורא גםמבחינה גופנית:חם לי, אני מזיעה בכמויות , הלב שלי דופק מהר (לפני זה היה לי דופק נמוך, בסביבות ה-50), יש בחילות ושלשולים והבטן שלי נפוחה כמו אישה בהריון. אני לא מצליחה להפסיק את הזלילה הנוראית הזו, איבדתי שליטה לגמרי, אני מרגישה נורא עם עצמי ובא לי למות. כבר חשבתי להתאבד כמה וכמה פעמים אבחל אני מאוד פוחדת. כל פעם ששאני מקבלת נשק אני יודעת שזאת ההזדמנות , אבל אני לא מעיזה , זה מפחיד מדי. אני כל הזמן אומרת לעצמי ממחר אני אתחיל דיאטה ואני אוריד הכל שוב, אבל אני לא מסוגלת , אני לא מצליחה. הלוואי והייתי יכולה לחזור למצב לפני שנשברתי, הרגשתי כל כך טוב. ההורים שלי רוצים שאני אקבל טיפול. אני יודעת שאני צריכה, אבל אני יודעת שזה לא יאפשר לי לרדת שוב במשקל אז אני דוחה את זה כל הזמן. אני אומרת לעצמי - קודם תרדי חזרה ואז תלכי לטיפול. זה נראה לי דפוק ללכת לטיפול כשאני כבר עליתי כל כך במשקל. אני כבר לא רזה. אני פשוט שונאת את עצמי, שונאת איך שאני נראית עכשיו אחרי שהשמנתי. אני מאוכזבת מעצמי לאיודעת מהלעשות. מתביישת לצאת מהבית, מפחדת לראות חברים - לא רוצה שיראו שהשמנתי כל כך. כל הבגדים כברקטנים עליי. בא לי למות!!! אני לא עונה לטלפונים, לא מתקשרת לאף אחד, רק שוכבת במיטה ובוכה וזוללת וזוללת... איבדתי הכל, אין לי חיים , אני אחזור להיות שמנה ומגעילה.. אני כל הזמן מתלבטת אם לצאת מהצבא. אני בצבא כבר שבעה חודשים , ואני שונאת את המסגרת הזו. אני שונאת לנסוע כל כך הרבה שעות ביום באוטובוס, אני שונאת לחזור מאוחר הביתה ולהיות עייפה מלא לעשות כלום, אני שונאת את הבזבוז זמן הנורא הזה. ואני לא סתם פקידה או משהו , עקרונית אני בתפקיד שנחשב"יוקרתי". אני כל יום חושבת על היום שאני אשתחרר ויש לי כל כך הרבה זמן!!! אני לא יודעת אם זה כך בגלל בעיית האכילה שלי או בגלל המסגרת הזאת באמת לא בשבילי. מה שבטוח הצבא מקשה עליי את החיים עוד יותר ואני מספיק משתגעת גם ככה. כל כך רע לי! אני לא יודעת מה לעשות. אתמול בערב רק בכית ואמא שלי רצתה לקחת אותי לפסיכיאטר בחדר מיון , אבל לא רציתי כי מה יעזרו לי עכשיו כדורים נגד דיכאון.. אמא שלי פנתה למטפל בהפרעות אכילה מארגון שנקרא "תפנית" , אבל הוא רוצה שאני אביא אישור מהצבא לטיפול. אז אני צריכה ללכת קודם לקב"ן בשביל זה. למה אני צריכה להלחם בשביל לקבל טיפול?, אין לי כוח ללכת לקב"ן, מה אי אגיד לו? הוא בכלל יתן לי אישור? מישהו מבין בזה ויכול לעזור לי? כבר קבעו לי תור אחד לקב"ן וביטלתי אותו כי הרגשתי שאני אתגבר על זה בעצמי. מה אני יכולה לעשות עם עצמי בנתיים? אני משתגעת לגמרי וזה ככה כבר חודשיים! אין לי מצב רוח לכלום, אני לא מתרכזת בכלום ואני לא נהנית מכלום . כל כך הייתי רוצה להחזיר את הזמן אחורה. מה לעשות?בבקשה תעזרו לי!!!! אני כבר איבדתי תקווה.

ואו. אולי אני לא עברתי את כול מה שאת עברת, אני לעולם לא הייתי ילדה שמנה... בגיך ההתבגרות סתם השמנתי קצת, והייתי יותר רחבה, אבל.. אני שקלתי 63 וירדתי ל 48, ואני בולימית ואנורקסית, ואני דיי אוהבת את זה.. אני אוהבת את התוצאה, לא את התהליך. ולאחרונה אני רעבה 24 שעות ביממה. זסה בחיים לא קרה לי בעבר, ואני משמינה. אני לא אתן לעצמי בחיים להגיע למשקל הקודם, אני רוצה לחזור ל 48, ןזה הדבר הכי קשה שקיים. קשה לנצח את הרעב של הבולמוס, הוא פסיכולוגי והוא משתלט. תראי, מאיה. אני אישית נמצאת באותה סירה שאת נמצאת בה, ואני כולכך מכירה את זה.. ואי. שאין לך כוח לאף אחד, שאת שונאת את כולם כי את שונאת את עצמך, שבא לך למות.. שאת יושבת בשירותים סתם, ומתחילה לבכות שאת מסתכלת על הבטן שלך נפוחה.. הכול נראה לך מעוות כ"כ, הכול נראה כמו הסוף..שאין סיבה ואין טעם לחיות יותר אם את שמנה. את בטח מתייחסת לשומן כמו אל לכלוך, כולנו ככה. כולנו אבודים, אני אישית לא רוצה להבריא ולהשמין. אני רוצה לא לאכול.. אני אוהבת לא לאכול . אני אוהבת לשקול קצת ולהיות קלילה, ולא לאכול כלום חוץ מסלט פעמיים ביום. זה נראה לי שפוי .. או לפעמים לא. אבל לי אישית לא אכפת, אני רוצה להגיע למטרה שלי, ולא משנה מה יקרה, אני אגיע אליה. אם ישלך מספיק כוח רצון , את תחזרי למשקל שלך, אבל.. תחשבי אולי שלהרעיב לא ייצא מזה כלום . תאכלי כמו פעם.. את הדג את הפרי פרוסות לחם, אני בטוחה שתרדי.. אבל לאט ובטוח. אל תקחי ממני דוגמא.. אני פשוט מעריצה רזון. אני חולה על זה שהעצמות בולטות..ואני אוהבת רזון יתר. זה לא שפוי. מקווה שיום אחד יהיה לכולנו חיוך אמיתי. גם לך.

ב"ה שבוע טוב קראתי את סיפורך ונשמע שזה די מחלה כמה שזה אולי לא מנחם אני לא חושבת שעד היום באמת קיבלת טיפול יאה לטיפול במחלה הזו וכן כל דבר שיוצא מאיזון ומצליח לשלוט כך בחינו הופך עד מהרה למחלה אני מציעה לך בהקדם לפנות לקב"ן, שתפי אותו בכל הפרטים וזעקי לעזרה, כדי שתוכלי לזכות להגיע לטיפול טוב במהרה בימים אני לא חושבת שלהיכנס ללופ של דיאטות כבעבר יעזור במשהו ולכן לא כדאי יהיה לחזור על זה מעבר לעובדה שאת נשארת אומללה למדי בעקבות הרגל המתמשך הזה כשל וכזב את בעצמך יכולה לראות שזהו דפוס לא יעיל במיוחדבהתחשב בעובדה שאת כל הזמן ללא הפסק חוזרת לנקודת ההתחלה ואני שואלת מה הטעם?... מה הטעם אם זה באמת לא אישר אותך עד היום ויותר מזה לא נשאר לנחם אותך ברגעים קשים, מעבר לזה שזה לא באמת משיג את המטרה. בתקופת הצבא הייתי חולה אבל הקדמתי לטפל בזה באופן פרטי מחוץ למסגרת הצבא ואני לא יודעת אם את יכולה להרשות לעצמך את זה בהנחה שאולי ההורים שלך לא באמת מודעים לבעיה או לחומרת העניין ויכולים לסייע לך בטיפול מחוץ לצבא ההרגלים שלי היו מעט שונים משלך אבל זה לא באמת משנה. באיזשהו שלב הייתי במצב של אשפוז ואז הפסיכולוג שלי התערב ובעקבות זה הגעתי לשחרור שלי. אני לא רואה שום טעם מאיה יקירה להמשיך לעשות ולהיות בתפקיד שמאמלל אותך ואולי מוסיף להחמיר את מצבך שגם כך נראה לא מזהיר במיוחד. הכל תלוי בשיתוף שלך בכנות שלך בכוונה שלך לצאת מזה ובחיפוש אחר עזרה שתהיה היעילה והטובה ביותר עבורך אני לא מאמינה שתוכלי לעשות את זה במסגרת הצבא אבל אני כן יודעת שמודעים לבעיה הזו וכן אפשר לשחרר על דבר כזה כדי שאת תקבלי טיפול טוב אולי אפילו במסגרת הצבא. אני לא יודעת אם את מודעת לסכנה הבריאותית שיש כתוצאה מהתנהגות זו של אכילה לא מבוקרת של ירידה ועליה במשקל אף הן בלתי מבוקרות. את פוגעת בלב ובהרבה אברים נוספים גם אם לכאורה הבדיקות שלך יהיו בסדר לרב הבדיקות משקפות מצב שטחי למדי בהתחשב בעובדה שהגוף עושה הכל כדי לגבות את עצמו ולכן זה לא משהו שיעלו עליו גם לא אחרי 7 שנים, אם כי באמצעות בדיקות מכוונות וממוקדות יהיה ניתן לראות על חוסר איזון מוחלט בהנחה שתשתפי רופאת משפחה במצב שלך ולא תמעט בפרטים. זה לא באמת משנה כדי לקבל עזרה, יהיה עלייך להיחשף לתת אמון לשבור את מעגל ההרגלים שלך כדי שתוכלי להכניס סדר אחר לחיים שלך אני לא אמרתי שזה קל זה אולי נשמע מופרך ובלתי אפשרי אבל זה אפשרי אם יש לך הזדמנות לפנות לקב"ן עשי זאת בהקדם האפשרי אני לא רואה איך אפשר לעזור לך אחרת במסגרת הזו. אני אשמח שתעדכני מה קורה איתך המון אהבה בהצלחה הילה

אני קוראת את המכתב ולא מפסיקה לבכות יודעת למה? כי אני קוראת את המכתב ורואה אותי דניאלה הקטנה-חוץ מהספורט שאת עשית אני ככה אותו דבר רק שלי זה הרעבות והקאות אני יכולה לחזק אותך יקירה לומר לך שאני מבינה אותך ודעי לך אם את הולכת לקב"ן את יוצאת מהצבא אני גם התגייסתי המצב שלי די בסדר כי השמנתי 7 קילו ומצבי עם האוכל בסדר אני מבינה אותך אבל אולי זה שתכנסי למסגרת של טיפול בבעיה זה יפתור את הבעיה של הה"א ? אני היום אחרי שהשמנתי אני יכולה לומר לך שאני שונאת את המחלה מה שגרמה לי את הכאב והסבל ואת הבעיה שהרסה לי חלקים פנימיים בגוף שעכשיו שאני בצבא צרכה לעבור את הסדר בדיקות הכי נוראיות ועוד דרך צה"ל החסכנים אני רק יכולה לומר לך אם הייתי במקומך שאם הוריי ואני היינו מדברים על ההפרעה שלי הייתי הולכת על לפתור את הבעיה כי מי שהיום יודע על הבעיה שלי ואני מדברת איתו על זה זה רק חבר שלי שאת זה הלוואי שלא היה יודע מזה בכלל אוהבת דניאלה

תודה רב לכולם על התגובות, וכל הכבוד שהיה לכם סבלנות לקרוא מכתב כזה ארוך ! המצב רוח שליי קצת יותר טוב עכשיו. אעדכן אתכם בהמשך...

קראתי את המכתב שלך ומאוד התרגשתי לי יש נקודה אחת שקצת דומה לך אבל מזוית אחרת והיא שאת בצבא ולא יודעת אם לפנות לקב"ן או לא ואני לםני גיוס (אני בן 20 אבל עד עכשיו דחיתי גיוס במסגרת "מעמדי כבן ישיבה") ועוד מעט יש לי צו ואני ממש לא מרגיש שאני יכול להתגייס עם האנורקסיה שלי ואני לא יודע אם ללכת לקב"ן או לא מה את אומרת? עכשיו אני יגיד לך מה אני חושב לדעתי את ממש לא צריכה לרדת במשקל ורק אחר כך לפנות לעזרה לי גם היה את הבעיה הזאת של ברעב הבלתי פוסק והלכתי לפסיכיאטר והוא נתן לי כדורים ועזרו לי להפסיק את הרעב הזה הרעב הזה זה בעיה ביולוגית באיזשהוא חומר שמופרש במוח ואת לא אשמה בזה שאת עולה במשקל כל הזמן ובזה שאת אוכלת יותר מדי - זה החומר הזה במוח אשם ואת זה אפשר לסדר בעזרת תרופות אבל בשביל זה את צריכה לפנות לעזרה. אין שום בעיה לקבל תרופות נגד דיכאון ואני מקבל כבר 6 שנים את התרופות האלה וכל פעם מחליפים לי אותם ובודקים אם יש משהו שיכול לשפר את המצב כי זה כמו שאם כואב הראש לוקחים אקמול ככה אם כואב בנשמה לוקחים כדורים נגד דיכאון אין לך מה לחשוש מזה זה סתם סטיגמה שהדביקו לזה בחברה שלנו תלכי לפסיכולוג/פסיכיאטר/דיאטנית או כל מה שהרופא ימליץ כי הם יכולים לעשות לך טוב אל תפחדי זה לא כזה נורא שיהיה לך רק טוב ותמשיכי לעדכן אותנו

האם ישנה אפשרות ליצור איתך קשר טלפוני? אני אובדת עצות וחייבת לטפל בעניין בכל ההקדם! תודה בכל מקרה.

ב"ה 0545298599 את יכולה ליצור איתי קשר מחר מהשעה 19 בערב המון אהבה שבוע טוב :-)

הייתי בחדר כושר והגעתי מוקדם מהרגיל ישר אחרי "ארוחת" הערב (3 ליטר מים עם טון מלפפונים) לא משנה הקיצר כל האוכל היה לי עדיין בבטן והתחלתי להתאמן ואמרתי שבא לי להקיא אז מישהו אמר לי "מה הבעיה? תלך לשירותים, תכניס אצבע ותקיא ואז תוכל להתאמן! זה מה שאני עושה !" ואני שאלתי אותו אבל איך? סתם להכניס אצבע? והוא אמר לי כן! מה אתה לא יודע להקיא?!?! היה בא לי לפוצץ לו את הצורה! נכון מעצבן? חוצמזה איך הלך לי האימון: רצתי שעה על דופק ממוצע 155 שרפתי 750 קלוריות שזה לא משהו אבל באמצע הריצה נהיה לי שפשוף בכף רגל וזה ממש הציק לי אז בקושי סגרתי שעה נכון שזה מעצבן? ריצה ראשונה מאז שהתרפא לי ברוך ה' הנקע וכבר יש לי שפשוף שמגביל אותי עוד פעם מלרוץ אחד מהמכון אמר לי שזה בגלל שלא רצתי הרבה זמן אז העור התרכך והייתי צריך להתחיל לרוץ בהדרגה כדי להקשיח אותו לאט לאט. אמרתי לו שלא יעצבן אותי ושלא יפחיד אותי כי מחר יש לי עוד אימון ואני לא מתכוון לוותר עליו!!! אחרי הריצה עשיתי שעה ורבע משקולות אחר כך עשיתי 42 דקות אימון אופניים על דופק ממוצע 142 ושרפתי 450 קלוריות גם לא משהו אבל אין מה לעשות אסור לי לבזבז היום את הכוח כי מחר יש לי גם אימון והיום הייתי חייב להתאמן בזהירות כדי לא לפגוע באימון של מחר

ב"ה בהתחשב בעובדה שהבריאות שלך לא באמת מענינת אותך אולי זה בא לקומם אותך בכונה כי זה לא היה מעצבן אותך אם משהו בך לא היה מזדהה אם מה שהוא אמר אז אם מה אתה מזדהה? אני מקווה שלא תתיקל באנשים כאלה יותר המון אהבה שבוע טוב :-)

היי לכולם, היי הילה יקירתי. מה שלומכן ? באמת תענו לי.. חשוב לי לדעת מה שלום כולן כאן. לא עידכנתי מה קורה איתי בחוד חודשיים האחרונים.. המצב מחמיר איתי. הילה, בנות . אני אוכלת..מה אני אוכלת.רגע. אוקיי, אני קיימת חייה ונושמת סלט מיים מסטיקים פירות וירקות 25 שעות ביממה. השעה הנוספת היא להמחיש עד כמה חיי סובבים אחרי מה שנכנס לי לפה. דומעות עומדת לי בגרון, אני לא מרחמת על עצמי.. אני מרחמת על הגוף שלי. אני מסתכלת על אנשים שאוכלים 1200 קלוריות ביום, אכולת קנאה. למה הם אוכלים, למה ? למה הם נשארים אותו משקל.. למה אני משמינה? למה כול שטות שאני אכניס לפה, ולמה אם אני אוכל סלט יותר מדיי, גם אז אני אשמין ? מה יש? הילה, בנות .. אני נראית מצוין. באמת, אני לא נראית אנורקסית בכלל. אני עליתי למשקל 50, להזכיר לכולן ולכולם ששקלתי 47-8. עליתי, ולמה ? ככה. סתם.. אני נשבעת שלא אכלתי דברים משמינים, אני המשכתי באותה דרך חיים מסריחה של לאכול קצת קצת לשתות הרבה הרבבה.. לאכול רק ירקות ובלה ובלה. אבל מה? הגוף שלי שונא אותי.. הוא בוגד בי בלי בושה.. אני מנסה שהוא יאכל אותו הדבר, לפעמים הוא בוגד בי ותוקף אותי ברעב זוועתי.. ואז אני אוכלת כול מה שאני רואה, ואז אני שותה המון, ואז אני מחכה. ואז..השירותים. כמובן. אז אוקיי, שבוע שעבר.. התקפה רשונה ואח"כ שירותים היה בסדר, לקח לי רבע שעה.. כי אני לא אוהבת להקיא ולמרות שאני מתנדנדת בין בולימיה לאנורקסיה ללא הרף, אני עדיין שונאת את תהליך ההקאה כמו ביום הראשון שהקאתי. התקף שני, יומיים אחרי.. גם הוא בסדר. התקף שלישי, יום שישי אחרי ארוחה ענקית עמוסת קלוריות של שניצלים קוסקוס ספגטי וכו וכו.. הקאתי, כאב לי, לא יצא הרבה..שכחתי לשתות. ו- ירד לי כמות דם מהגרון תוך כדי. להגיד שזה הבהיל אותי ? כן. זה קצת הבהיל אותי. אבל.. מרוב שלא אכפת לי כבר מהחיים שלי.. לא מזיז לי מהגוף שלי, בא לי להכאיב לו, פיזית,בתוך תוכו, כמו שהוא לא מפסיק לפגוע בי נפשית. אני במלחמה לא נפסקת נגד הגוף שלי.. אני מעריצה מס' אחת של הרזון, של הטוהר. של הנקיון בחוסר שומן. אני אוהב עצמות בולטות ואני תמיד אהבתי ותמיד אוהב. אני שונאת רזון חולני, או רזון מעבר לגדר הנורמלי (שלי), שזה מדיי רזה.. שאני עדיין אובייקטיבית, ואני עדיין אומרת שרזות מדיי זוועתיות לטעמי. הקטע הוא, שאני לא מצליחה לעזעזאל לשמור על ה-48. ואיך עכשיו אני ארד אליהם חזרה,? אוכל תפוח ביום ? לא לא.. לא נראה לי. הלימודים חשובים לי, ואם אני ארעיב את עצמי קשות אני לא אצליח ללמוד. אוקיי, אז מה עושים? אין לי מושג. שאני משמינה, כמו עכשיו למשל.. אני מוציאה את הכול על הסביבה שלי.. אני שונאת לראות את הבטן שלי נפוחה אחרי אוכל.. אני כ"כ שונאת.. אה, ושכחתי להזכיר. לאחרונה מדיי פעם , גנבתי מחברה שלי כדורים משלשלים, גנבתי לאמא שלי תה טיבתי.. הייתי שותה 4 כדורים שמומלץ 1, שתיתי לפעמים אפילו 6 תיונים של תה שמומלץ בעצם 2, רק בגלל שזה הקל לי על הכאב. הרגשתי שאולי ככה.. אני מחפרת על מה שאני. שזה יטהר אותי.. עכשיו אני בבעיה חדשה. אין לי יציאות, כן כן. אני כבר חודש שלם עושה את צרכי פעם - פעמיים בשבוע לכל היותר.. שפעם חילוף החומרים שלי היה משחרר אותי להתפנות 3 פעמים ביום. אז עכשיו נדפקתי, עכשיו אני עושה צרכים פעמיים בשבוע, והבטן שלי ממש לא כמו שהיא הייתה שהייתי באילת וחייתי שם על שייקים של פירות.. הבטן כבר רחוקה מלהיות דבוקה לגב, כי יש בה כמויות ענקיות של סלט, של פירות, של ירקות.. ושל כול החרא הזה. אז היא אוגרת אותו, היא לא משחררת.. ואז הבטן נפוחה, ואז זה עושה לי רע.. ואני רוצה למות. ואניר בה עם כול הסביבה, כי לי יש בטן נפוחה, וכי בר שמנה. אבל כולם אומרים לבר שהיא נורא רזה, וזה ממש יפה לה.. אבל בר רוצ להיות 48. וזה לא יעזור כלום . אני חולה, אני יודעת. אבל אין לי רצון להירפא נכון לעכשיו. אני יודעת מה התרופה. -התרופה היא לקבל את עצמך, לקבל את הגוף שלך.. לאהוב את עצמך. להפסיק להישקל. להשמין .

המכתב שלך מאוד נוגע ללב ודי מזכיר לי אותי בתקופה הזאת אמנם אני לא חי על סלט והלוואי שהיתי יכול לא לאכול כלום חוץ מירקות אבל גם אני חי על תפריטים מאוד קטנים יחסית למה שאני צריך ואני עושה המון ספורט (המוווון) ובכל זאת - המשקל לא יורד. לפי דעתי זה נובע בגלל (עם דגש על ה"בגלל") שאנחנו לא אוכלים מספיק מה שקורה זה שהגוף נכנס למצב של לחץ וחוסך בקלוריות והוא מאט את חילוף החומרים ומבזבז קלוריות רק על מה שהוא באמת אבל באמת צריך כי הוא רואה שאין לו במאגרים. ו... כמו שאת אומרת פעם בכמה זמן מגיע ההתקף הזה שבו אנחנו זוללים כל מה שבא לי ואז הגוף אומר "יופי! מגיע לי אוכל! ומכיוון שאני יודע שאחרי שהאוכל הזה אני אהיה במצב שלא יהיה לי אוכל - את כל האוכל שמגיע עכשיו אני אאגור כשומן" את מבינה? במצב רגיל הגוף לא היה מגיב ככה! אני זוכר את התקופה הזאת בשנה שעברה שהייתי מאושפז בתל השומר והייתי שם על תפריט של 3000 קלוריות כדי לעלות במשקל והיה לי מנהג להוריד כל יום 200 קלוריות בערך פעם החבאתי , פעם ירקתי בלי ששמו לב וכל פעם הייתי מוצא איך שהם לא ישימו לב (וזה היה מאאוווווווווווד קשה כי המשמעת שם מאוד קפדנית) ואני כל פעם הייתי משתגע איך יכול להיות שלמרות שאני אוכל 2800 קלוריות אני יורד כל שבוע קילו, קילו וחצי בכיף! בלי להתאמץ בכלל! ובתקופה שלפני האשפוז שהיתי מתקיים על 800 קלוריות ביום והייתי עושה הליכות של שעתיים וחצי כל יום והייתי יורד בשבוע אולי חצי קילו את מבינה? זה נורא קל להגיד את זה אבל קשה לאכול נורמלי למרות שאני מבטיח לך שאם תאכלי נורמלי ואחרי שהגוף שלך יראה שהוא מקבל מזון באופן סדיר והוא לא צריך לאגור אוכל לימים קשים הוא יתחיל להגיב בהתאם ואז תוכלי להתחיל להוריד טיפה טיפה מהתפריט שלך בהדרכת דיאטנית ותראי (אני מבטיח!) שתרדי בטילים במשקל אני שוב אומר שזה נורא קל להגיד אבל עובדה שגם אני לא מקיים את זה כי בכל זאת יש את המחלה שלא מאפשרת לנו את זה אבל עם קצת רצון את בטוח תצליחי בהצלחה!

השם שלך. אני קוראת אותו שוב.. אני מנסה לחשוב עליו. אתה מאמין שאפשר להיפתר ב 100 אחוז מהמחלה שלנו ? אתה מאמין שאפשר לזרוק את האנורקסיה, חברה המפלצתית שלנו, שנותנת לנו להרגיש טוב רק שאנחנו תומכים בה.. לפח ? אני מאמינה שלא. הייתי רוצה להאמין שכן, אבל אני לא. אני יודעת שלא. קל להגיד, קשה לעשות.. אתה יודע מה, ניסיתי. באמצע התליך נגעלתי מעצמי קשות.. איכס. הבטןןן.. ואל תשכח, אני רזיתי 16 קילו, אני ישר רואה את עצמי שוקלת כמו פעם. ישר.. אני נתקפת הזיות, צורחת מרביצה לעצמי.. תופסת את השומן. רוצה לחתוך אותו.. שונאת את עצמי. שונאת. ואף אחד לא יבין.. אף אחד לא מבין, אף אחד לא יודע. אני כזו חכמה, לא שמים לב. .... ספורט.. הייתי עושה פעם. הוא גורם לי לאכול הרבה, והוא עושה לי שרירים נורא מהר. זה מכער לי את הגוף..אני שונאת גוף שרירי לנשים. אני גלשתי כול הקיץ, תאר לך.. כול הקיץ הייתי בים.. ובקושי הייתי אוכלת. אחחח כולכך כיף. הייתי שותה שייקים, קופצת לשייקספ'רי בקינג ג'ורג', קונה שייק ענק.. וזה היה האוכל שלי ליום.. במשך הקיץ חייתי עם פחות הקאות, יותר הרעבות. יותר פירות, יותר שייקים. שקלתי קצת.. הרגשתי הכי יפה בעולם. הרגשתי נקייה כולכך.. הרגשתי מלכה. שכולם מסכנים.. שכולם שמנים, שרק אנחנו עם המחלה שלנו, מחייכים חיוך אמיתי, שאנחנו רזים, שאנחנו נקיים. אבל לא ידעתי.. שהחיוך האמיתי הוא לא שלי. הוא לא שלנו. לנו יש חיוך של אי סיפוק מתמשך. אף אחד מאיתנו.. אף אחד, לא יכול להיות מסופק מהמשקל ליותר משבוע-שבועיים. אפשר להמשיך ככה? היום אכלתי המון. אכלתי מלא סלט, אכלתי קורנפלקס ספשל K, חבילה שלמה. משהו כמו 1200 קלוריות.. יא אללה. כמה שאני הייתי רעבה היום. ואני לא יודעת די. אני לא מצליחה להפסיק. נשבעתי בנדר לא להקיא, לא להקיא עד מוצ"ש. וככה זה מה שיש.. אתמול היה לאבא שלי יום הולדת בקולומבוס. נשאר אוכל, לנו. מלא. אמא שלי ביקשה שיארזו .. שנקח לאחי הקטן הביתה. חזרנו, כולם נרדמו. אני, שבקולומבוס אכלתי סלט (כי כולם מעריצים את בר על זה שהיא כזו רזה , חטובה, תמיד נראית לעניין.. תמיד אוכלת סלט, תמיד לא מתפתה) אז אכלתי סלט,כמובן. באנו הביתה.. כולם נרדמו. ישבתי על האוכל. סיימתי הכול. זה המון. ואל תשכח, אני זו שהייתה אנורקסית לחלוטין, אני לא הייתי אוכלת כלום . אחח.. כמה כיף זה היה. לא לאכול כלום. אוקיי, אז אכלתי הכול. מעניין כמה אני יעלה עד סוף השבוע. ומעניין מה אני אוכל לעשות בשביל להוריד את הכול . הרעבות ? מרוב שנחשפתי לאכול אני מקווה שאני אצליח בכלל. אנחנו, אנחנו לא שונים מנרקומנים. יש לכולנו אותה מטרה, להחזיק ולהיות שמחים. אצלהם זה הסמים, הם לוקחים סמים לשמוח, להרגיש בעננים. אנחנו לוקחים או לא לוקחים אוכל. אנחנו מקיאים אותו להרגיש טוהר, שמחה.. אנחנו לא אוכלים אותו.. להרגיש ריקנות כיפית. מה יהיה.

רק רציתי לשאול מה שלומכם? מה עובר עליכם? אני באופן אישי חושבת לאחרונה יותר מידי, על הרבה דברים.. חוקרת.. שואלת.. עזבו... מקווה שתשמחו לדעת כי כל שבוע שעבר לא הקאתי, אבל הסופ"ש היה קצת משוגע. באופן מודע אכלתי במטרה להקיא. סיגלתי לאחרונה אוכל שמותר ואוכל שאסור (מכירים בשומרי משקל את הרעיון שחלק מהמאכלים שווים 0 נקודות? אז רק אלו בערך נמצאים תחת הכותרת-'מותר') וכל ביס אוכל שאסור נכנס ויוצא כלעומת שבא- אם הבנתם.. שירותים...לא כדרך הטבע (: ההורים שלי לוחצים עליי "לשנות דיאטה" אבל הגעתי למצב שאני לא מסוגלת אמיתי... אני לא מצליחה לאכול פרוסת לחם למשל ולא לרצות להקיא אותה אח"כ. למען האמת- אני די מרוצה מזה.... חולני הא? אני יודעת. זה לא מפריע לי באמת. אבל מה שמפריע לי הוא שלמשל, בשעות הערב, אחרי שאכלתי כל היום אולי מלפפון אחד, אני רוצה לבוא הבייתה ולאכול בשקט כמויות אדירות מה שמותר. ובשעות האלה, כחברים רוצים להפגש איתי או משהו בדומה לכך אני פשוט מתנתקת- לא רוצה לאכול עם חברים, לא רוצה שהם יהיו שם ויראו אותי אוכלת, זקוקה למן 'חופש' שכזה עם ק"ג העגבניות שאני רוצה לאכול- בלי הגבלה. זה האמת מנתק אותי מהעולם והופך את השעות האלה לטירוף... גם אם הייתי אוכלת לאורך כל היום 'מסודר' זה היה קורה, אז אין קשר-מניסיון. אה וגם אני לא מצליחה לרת עוד במשקל אפילו שמותר לי לפי המדד לרדת עוד 2 קילוגרמים לפחות! חחח אפילו לא התכוונתי לכתוב מה עובר עליי.. באמת רציתי לשמוע מה קורה איתכם (: יום נעים! אוהבת

ב"ה הישג גדול מאוד שהצלחת לא להקיא במשקל כמעט שבוע אז יש נפילות יש שבירות המשיכי הלאה עדיין אני חושבת שהבעיה נובעת בעיקרה מאי היכולת שלך או הרצון שלך לשתף ואולי להיעזר בגורמים שכן יכולים לסייע לך בעניין. כולי תקוה שיבוא יום וזה ישתנה. ישמע בדיחה ככל שישמע את חשובה ממש ולכן הטיפול חשוב, כי ההישארות שלך בחיים ואיכות החיים שלך חשובה לכולנו האמיני לי אחד לא בסדר, אף אחד לא בסדר, לכן חשוב שנשמור על עצמינו לטובתינו ולטובת כולם אני מניחה שאם זה לא היה כך אלוהים לא היה בורא אותנו כך סתם. אני מאחלת לך בהצלחה השתדלי להחזיק את עצמך ושמרי עלייך המון אהבה יפה :-) הילה

הי הילה, רציתי לשאול אם את יכולה להמליץ לי על מטפלת בקינסיולוגיה באזור השרון או ת"א?! הטיפול יקר? אני חיילת ואני לא ממש "שוחה" בכסף!!!! כמה זמן לוקח התהליך עד שרואים שיפור וכמה טיפולים בערך לוקחים? (אני די בטוחה שתגידי שזה אינדיבידואלי אבל הייתי חייבת לשאול...) או כמה זמן לקח לך עד שנרפאת? ובכלל (אני מקווה שזה בסדר שאני שואלת) באילו דרכים השתמשת כדי להיפטר מהפרעות האכילה מלבד בקינסיולוגיה??? תודה ושיהיה לך יום נפלא:-)

ב"ה אז ככה את צודקת זה די אינדוודואלי אבל אני אספר לך כמה זמן לי לקח כל הסיפור לקח לי 7/8 חודשים להשקיט את כל הסימפטומים שזה כלום זמן בהתחשב בעובדה שסחבתי את זה 16 שנה. לקח לי עוד שנה אחת לחזק את השורשים שלי ביחס להחלמה וזה בערך הסתכם שם. היום אני ממשיכה לעבוד על דברים אחרים מפני שאני רציתי בכך לא מפני שמישהו חייב אותי לכך. עלות הפגישה זה עולה לי 200 ש"ח לשעתיים בד"כ טיפול כזה לא אורך פחות מזה ברמת העיקרון היו תקופות במיוחד בהתחלה שיכולתי לבוא לטיפול ברמה הפיזית רק פעם בחודש ורק אח"כ פעם בשבוע, בגלל החולשה של הגוף. טיפול כזה תלוי הרבה במצב של הגוף. יש מצבים שהגוף לא מרשה טיפול וזה קורה. אני מכונה לתת לך את הפרטים של יהודית היא באזור ת"א אצרף לך את פרטיה רק אם תכתבי לי ישירות למייל מפני שלה יש התנגדות לפרסם את פרטיה פה בפורום אז הנה לך כתובת המייל [email protected] היא בעיקרון גם מי שהוציאה אותי מהפרעות אכילה יש גם את עדי הקינסיולוגית שכתבת פה לא מעט היא נמצאת ברחובות טלפון 0525374891 היא גם הבטיחה הנחה למי שבאה מהפורום חוץ מזה אני מאחלת לך המון בהצלחה ואשמח אם תשתפי קצת יותר שבוע נפלא יפה :-) הילה

ב"ה בהמשך למה שכתבתי אני חושבת שמה שמאוד עזר להצלחת הטיפול היה השילוב בין קינסיולוגיה לפסיכותרפיה עצמה שכן שני המטפלים שלי היו בשיתוף פעולה. דברים שעלו בשיחות השלמתי בעבודה טיפולית מעשית באמצעות הקינסיולוגיה, כך שאם את הולכת לשיחות, זה מאוד מומלץ לעשות. אני חושבת שזה למעשה הדבר העיקרי שהכריע עבורי את ההחלמה, שכן פסיכותרפיה או תרופות בלבד היו רחוקות מלהוציא אותי ברמה המעשית, יותר מלהבין מה קורה לי ולמה זה קרה לא יכלתי ליישם בחיים שלי שום דבר מזה וזה בדיוק הבעיה של טיפולים מהסוג הזה אם כי אני יודעת שיש בנות ואנשים שזה עושר להם מאוד והם טוענים שזה גם גרם להם לצאת למקום אחר. האנשים האלה מעטים. עזרה לי הומאופטיה ואני מניחה שאם היתה לי הכוונה טובה אולי גם הייתי יוצאת באמצעותה מהפרעות אכילה אבל לא ממש הצליחה לעלות על המהות שלי וזו בדיוק היתה הבעיה. זה מאוד תלוי מי מטפל בך וכמה הוא רגיש למצב שלך לשם התאמת תרופה. רק קינסיולוגיה מח אחד הוציאה אותי בפועל מעשית מהפרעת אכילה. המון אהבה יפה בהצלחה אם תחליטי ללכת לכיוון אחר המשיכי לחפש כל אחד מחפש ומוצא לו נוסחאת ריפוי התכווני לריפוי שלך ואני מבטיחה לך שתגלי מהי הדרך הטובה ביותר עבורך אם מצאת גלי וספרי כמה שיותר שבוע טוב שלך הילה

היה אימון על הפנים כי לא היה לי כח גם אתמול לא היה לי כח אבל הלכתי רק כי היה לי משעמם בבית ולא רציתי להשאר בבית ולאכול אז הלכתי והכרחתי את עצמי לעשות תרגילים למרות שהיתי מת מעיפות והייתי חלש מאוד כי כמעט ולא אכלתי כל היום. הקיצר גם היום לא היה לי כח ואפילו המאמן שאל אותי מה זה פה בית אבות? ועשיתי אימון של שעה ועשרה על הקרוסטרינר שרפתי 800 קלוריות והדופק הממוצע היה 154 שזה על הפנים אני לא יודע למה אבל אני ממש לא מצליח להרים את הדופק ואני ממש מנסה ומנסה אבל לא מצליח. אני מתאמץ בשיא הכח עד שכבר כואבות לי הרגלים אבל הדופק עולה מקסימום ל165 פעם היתי מצליח להרים אותו ל180 ואני לא יודע למה אני כבר לא מצליח יכול להיות שזה בגלל שאין לי מספיק אנרגיה כי אני לא אוכל מספיק? או שזה בגלל שאני לא מתאמץ מספיק? בכל אופן אחרי הקרוס טרינר עשיתי 45 דקות משקולות ואז 35 דקות אופניים שבהם שרפתי 356 קלוריות ולא מדדתי דופק.כי לא התחשק לי. חוצמזה היה לי יום עלהפנים עזבו אלתשאלו... מחר אני גם צריך ללכת להתאמן ואני מקווה שיהיה לי כח

ב"ה אין לך אנרגיה.. המשוואה הזו מאוד פשוטה, לא יכול להיות אחרת אם אין הזנה נאותה מיותר לציין שזה מסוכן מאוד להתאמן כך נראה לי שהגוף נותן את אותותיו בכל אופן שיהיה לך היום יום נפלא עם הרבה גשמי ברכה אני רואה שיורד גשם, אז שישטוף את כל החרא המון אהבה :-)

לדעתי עדיף לא להגיד מילים כאלו סתם לא מכובד ולא יפה

ב"ה אחרת איך הוא ידע מה לשטוף?... חחח יום טוב :-)

ב"ה נראה לי שגם לא קיבלת את שלי שבוע שעבר אז תשלחי לכתובת הזו [email protected] המון אהבה יפה :-)

את שלך בסוף קיבלתי, וזה הראה לי שזה נשלח בארבע לפנות בוקר.. אני אנסה לשחזר את מה שכתבתי עוד מעט בנתיים יש משהו חדש על הפרק רעב שלא נגמר, כאילו לקיבה שלי אין תחתית לא אכלתי כל כך טוב עד 4 כי עבדתי וישר אחרי זה הלכתי לחדר כושר ומשש בערב, כשחזרתי פשוט לא יכלתי לסתום את הפה אכלתי ואכלתי וזה לא נגמר!! היום ראיתי שהשמנתי אני מרגישה עם זה רע כל כך אני מתוסכלת, עייפה, מאוכזבת ומיואשת לא רוצה לחזור להרעבות אבל כנראה שאין ברירה

שלום אני מחפשת פסיכאטר, יש לי בעיית השמנה רצינית. רציתי לדעת... א. האם יש פסיכאטרים ספציפים שמתמחים בתחום? ואם כן איך מגיעים אילהם? ב. מהו התהליך? חברה שלי אמרה לי שהם עושים אבחון שעולה כ 1000 ש"ח? זה נכון?והבנתי גם שעלות מפגש היא כ 350 ש"ח. ג. על מה חשוב להקפיד כשמחפשים פסיכאטר. תודה טל

ב"ה לגבי המחירים אלה המחירים שבד"כ לוקחים איך בוחרים? את צריכה להרגיש שנעים לך לדבר עם האדם שיושב מולך שנוח לך לשתף אותו/ה שיש דינמיקה הדדית את צריכה לבחון עם הפסיכיאטר שלך בגישה מעשית מעבר לתרופות, כי אחרת מה הטעם ללכת? אני מכירה אחד שאולי יכול להתאים לך לא באופן אישי אבל אני מכירה הרבה שהולכים אליו ושומעת רק טוב אודותיו. שווה לך לנסות אלה הפרטים שלו שמו חנן 03-9386342 אני יודעת שהוא מתעסק עם עוד שיטות שאולי יכולות להיות יעילות עבורך הוא מקבל בהוד השרון אם אינני טועה. בהצלחה שבוע טוב והמון אהבה :-)

משעמם לי ואין לי מה לעשות נראה לי שאני אלך היום לחדר כושר למרות שאין לי כוח (פיזי, לא רק שלא בא לי) היום לא אכלתי ארוחת צהרים כי לא הייתי רעב סה"כ אכלתי היום 1000 קלוריות ואני הולך לשרוף עכשיו 1000 קלוריות בחדר כושר קרררררררר אני שונאאאאאאאאאאאאאאאא חורף ליד החדר כושר יש מאפיה ובזמן האחרון כל פעם לפני שאני הולך לחדר כושר אני עובר ליד המאפיה ומריח את הריחות ו"אוכל" עם העיניים. להגיד את האמת ? זה די משביע... בא לי למות אין לי כוח ללכת לחדר כושר לא בא לי וגם אין לי מספיק אנרגיה רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי חיייייייייםםםםםםםםם דפווווקקקקקקקקקקקייייייייםםםםםםםםםם

למה רע...? תנסה להעסיק את עצמך במחשב...או בטלויזיה...ואפילו ללכת לחדר כושר אבל אימון כייפי ורגוע...כדי לשכוח שרע...אני כשאני עושה ספורט...לא משנה מה, אז אני פשוט לא חושבת על כלום,מקסימום תלך, תעשה אימון רגוע ותהנה מהאימון... איך עברה השבת? בהצלחה:) מעיין

ב"ה אני תמיד בורחת לטלויזיה או לספר טוב מומלץ לנסות זה די משכיח את המחשבות אני מקווה ששלומך טוב יותר שבוע טוב :-)

זה היה ממש יפה...אני אוהבת לראות את כל סיגנונות הריקוד...זה כל כך יפה.. מעיין

חחחחחח רציני! מה את רואה טלויזיה? לא ראיתי את זה אבל שמעתי ברקע הייתי אצל סבתוש לומדת.. אני אוהבת אותך!!!!!!! התגעגעתי חבל שאין לנו ממש איך לדבר כמו פעם.. מתה עלייך! אם אני לא יענה זה כי אין לי איך.. אוהבת את כולכםםםםםםם! הילה!!!!!!!!!! אוף התגעגעתי נווו אבל שהיית פה עכשיו הייתי חונקת אותך.. - במובן החיובי של המילה את כזו מאמייייייייייייייייייייייייייייי! אוף נראה לי אני חוזרת להעריץ אותך בהסטריה.. הסטריה זה לא טוב..! את הכי מהממת בעולם הכי חמודה הכי מאמי הכי הכי הכי אני או-הבת!! אותך!!!!!!!!!

הילה יקרה, קראתי בעיון שוב ושוב את תשובתך אלי. תודה רבה על ההשקעה, על הרצינות ועל האכפתיות. נתת לי כוח להמשיך לבדוק, לשאול ולנסות לעזור. לרגע התייאשתי וחשבתי שהתערבותי מיותרת, שאני צריכה להניח לה – אבל הבנתי ממך שאני צריכה להיות רגישה, אכפתית ובו זמנית עיקשת – ביתי מקיאה מזה חודשיים בלבד – אולי עוד אפשר לעזור לה לא לגרור את המחלה שנים. אמש, בארוחת הערב אמרתי לה שאני מבקשת ממנה לא להקיא לאחר הארוחה ואם היא מתכוונת להקיא אז בבקשה שלא תבוא לאכול ואני אכין לה את אותם הדברים שהיא אוכלת ללא הקאה כמו מילק שייק, מיצים, גבינות ויוגורטים. היא אמרה שהיא מעדיפה אם כך לא לבוא לאכול אבל לא הגיבה בתוקפנות, אלא בעדינות וחשתי בהבעת פניה שהיא אינה דוחה אותי. היום אמרתי לה שאקנה את אותם דברים שהיא אוכלת ולא מקיאה כי אני רוצה להקל עליה. אין לה בולמוסים של אכילה – בכל אופן אני לא ראיתי כאלה. את כותבת על שדון שנמצא שם בראשן של הבולמיות– זה כמו הסיפור של פינוקיו והמצפון שלו... כיצד אם כך נפטרים מן השדון? האם בטיפול פסיכולוגי? היא אינה מוכנה ללכת לטיפול – אז מה עושים? היא למעשה אינה מטופלת – וזה מפחיד אותי. אני מרגישה שאני עושה לה עוול שאני לא "מכריחה" אותה לקחת את עצמה בידיים – אבל האם אני בכלל יכולה? הרי היא נערה בת 16 – וכיצד אפשר להכריח אותה לטפל בעצמה? את כותבת על עוצמת הפכים וניגודים שיש לבנות הבולמיות – זה ממש מפחיד – כי באמת קשה מאוד להתמודד עם עוצמות כאלה ובייחוד כאשר הן מנוגדות – כיצד היא תדע לאן לפנות? איזה שביל לקחת? ללא הנחייה? ללא עזרה? את כותבת שהן מרגישות נבגדות ונכשלות – אני מנסה לחשוב, להביט אחורה – אילו אירועים גרמו לה להרגיש כך? נבגדת? אולי ע"י אביה שעזב אותנו כשהייתה ילדה בגן, ואחר כך לא הקדיש לה תשומת לב ואחר כך נפטר. נכשלת? ממה? למה? היא הרי כ"כ חכמה, יפה ומוצלחת – האם אינה רואה זאת? היא גם לא שמנה – היא מלאה, ויש לה חבר שכ"כ אוהב אותה... אני מאוד רוצה ליישם את עצותייך ואיני נעלבת או מרגישה נבגדת. אני גם החלטתי להפסיק לשאול "מה עשיתי לא בסדר... ומדוע זה מגיע לי..." הגעתי למסקנה שאיני האדם החשוב כאן בעניין זה ושרק היא חשובה ואעשה הכל כדי לעזור לה. הבנתי שחשוב לה שלאמא שלה איכפת ממנה ושהיא שמה לב למה שקורה ואינה עומדת מן הצד ושותקת – לפני כן לא הייתי בטוחה בכך וחששתי להיות "נודניקית" ולהזיק לה. עכשיו אני בטוחה שאני צריכה להתערב, להראות שאיכפת לי ולהראות לה שאני מוכנה לעשות כל דבר למענה. את כותבת שאני צריכה תבונה ושיקול דעת כדי לעזור – בשביל זה אני חייבת להתייעץ ולהבין - ואני כל כך מודה לך על הזמן שאת מקדישה לי. מאוד התרגשתי לקרוא את שכתבת על הורייך – זה מאוד עזר לי להבין את תפקידי בעניין. לפני כן חשבתי שאין לי מה לעשות ורק היא יכולה לעזור לעצמה – עכשיו, בזכותך, אני יודעת שיש לי הכוח לעזור לה – אם רק אדע מה לעשות. אני מחבקת אותה – היא אומרת לי "בלי חיבוקים" אז אני אומרת לה: "רק נשיקה" אז היא מושיטה לי את לחייה. אבל הילה - הרי זה לא מספיק שאני מנסה לעזור לה - ומה עם טיפול פסיכולוגי? הרי אני לא מסוגלת לגרום לדימוי העצמי שלה לעלות, ולגרום לה לאהוב את הגוף שלה ואת עצמה, ולהפסיק את ההקאות הללו... אני מבינה שהבולמיה היא מחלה ששורשיה נמצאים אי שם עמוק בתת המודע של המתבגרת – וכיצד אני יכולה לעזור בזה? אז מה עושים? ומדוע היא התחילה להתקלח 4 ו- 5 פעמים ביום (לפני כן רק פעמיים) וכל מקלחת אורכת יותר מ- 20 דקות ולפני כן רק 5 דקות? למה זה קשור? ושוב תודה רבה לך על תשומת הלב, על האיכפתיות ועל הזמן שאת מעניקה לי.

ב"ה מרגש אותי עד מאוד לקרוא את המכתב שלך ולענות לך ואני אשיב לך בהרחבה כל זמן שתפני אלי. אם תרצי גם לדבר איתי 0545298599 אני מבקשת שתשימי לב לענייני המקלחת מקלחת היא לרב בריחה להקאה בייחוד שהיא נערכת הרבה זמן,לא תמיד אבל שווה לבדוק אני הייתי נועלת את הדלת מפעילה מים והרעש של המים חיפה על רעש ההקאה יכול להיות שאת הבולמוסים שלה היא עושה מחוץ לבית ומרב בושה היא לא רוצה לדבר על זה. אני לא באמת יודעת אבל חשוב לשים לב. חודשיים זה אופטימי, זה אומר שאפשר לתפוס את זה בזמן בהנחה שזה באמת חודשים והיא לא הסתירה את זה. אני רוצה לספר לך על השיטה שהוציאה אותי מהפרעות אכילה ודי שיגעתי לכולם את השכל אודותיה במסגרת הפורום שכן נכון להיום אני נלחמת שיכניסו אותה כשיתוף פעולה למערכת הקונבנציונאלית כולל במסגרות האשפוזיות. עד היום הכניסו את השיטה הזו למערכת החינוך והיא אכן זכתה להצלחה רבה בענייני לקויות למידה וחוללה ניסים עד כדי כך שאני מצטערת שהיא לא היתה בזמני. כל מה שסיפרת על אבא הדליק לי נורה אדומה וזה בהחלט קשור לתחושת האהבה העצמית שלה אפילו שיש לה חבר אני מניחה שהכל עולה וצף בתוכה בגלל הקשר אפילו שהוא מאוד אוהב אותה ואני שמחה עד מאוד שיש לה את החוויה הזו אני בכלל חושבת שהסיפור של בתך יכול להגמר אופטימי למדי. דמות אבהית לרב משפיעה רבות על עיצוב נשיותה של הבת. אין פה חוקים אבל זה משפיע ואם לא היה קשר מאוזן וקרוב יכול מאוד להיות שזה יצר לה איזושהי בעיה בגיבוש העצמי שלה. אני יודעת שאת אמא נפלאה. אמרתי לך הלוואי ואמא שלי הייתה נוהגת כמותך ואני חושבת שבהחלט יש מה לעשות. את מדברת על טיפול פסיכולוגי. ובכן, טיפול פסיכולוגי נמצא באופן עובדתי כלא יעיל הוא לכשעצמו בלבד לטיפול בבעיה אלא אם כן משלבים אותו. הקשר שיש לך איתה יכול להכריע הרבה מאוד בהחלמה של בתך. אני הייתי מציעה לך ללכת לשיחות אצל מישהו מתמחה שיעזור לך בשלב זה לנהל איתה דיאלוגים יותר מוצלחים ולנהוג בכל מה שקשור בהפרעה בתבונה רבה יותר עם איזשהו כיוון דרך יעיל יותר ליישום בפועל. השיטה כאמור שדיברתי עליה מכונה "קינסיולוגיה מח אחד" היא מוכרת בארה"ב. יש לה הצלחות אדירות על אף היותה אלטרנטיבית אבל יחד עם זאת עם בודקים אודותיה, היא כל כולה על רקע מדעי לגמרי ומוכח. הרבה מסגרות היום של בתי הספר נעזרות בשיטה בגלל היותה מחוללת ניסים גם בנושאים של הפרעות אכילה ומחלות אחרות שיש בהן יסוד גנטי. תתפלאי לשמוע אבל גם להפרעות אכילה יש יסוד גנטי וזה לא כל כך רלוונטי, רק יהיה חשוב לחפש אחר הדרך שתהיה יעילה ביותר לנצח את העניין. אם בתך לא תרצה בהחלמה יהיה מאוד קשה לתבוע עבורה טיפול אבל את תוכלי באמצעות ייעוץ מכוון וטיפול קינסיולוגי מרחוק שבו יהיה ניתן לעבוד על בתך מרחוק באמצעותך, את ללא ספק תוכלי לחולל בה ניסים וגם בך כאחד. אני עוד מעט אחפש לך קישור על משהו שכתבתי בנושא כדי שתוכלי להכיר מקרוב את השיטה אם כי אין מה להשוות בין תרגול לקריאה שטחית אודותיה ואני מאוד ממליצה לך לחפש מטפל שמתמחה בשיטה באזור מגורייך אולי אפילו דרך קופת חולים משלימה. את נוהגת בבתך בתבונה. אהבתי את הדרך שאת נוהגת עימה ואני חושבת שזה יכול מאוד לעזור לך,כמו כן הציעי לה לכתוב מה היא מרגישה ומה היא חושבת, מה מפריע לה. קני לה מחברת לכך ואמרי להש תכתוב בה כשהיא מרגישה. לי הכתיבה עזרה המון וגבשה את המודעותשלי, הראיה שלי ואת יכולת היישום שלי. בולימיה היא לא מחלה קצרת טווח אבל בהחלט יש מה לעשות וחשוב להתחיל מהר ומיותר לציין עשית צעד משמעותי לשחוף את בתך אחריו. המשיכי בדרכך. השתמשי באנטואיציות שלך. תודה לאל התבכרת באנטואיציה שתבוא על כולם מרב שהיא אדירה בעצמה... השתמשי בה! היא תנחה אותך. באהבה רבה ושבוע נפלא :-) הילה

ב"ה קינסיולוגיה מוח אחד הינה שיטה עתיקה מאוד שבבסיסה היא מאגדת בתוכה חוכמות עתיקות שהצורות להן השתנו בכל העידנים והורכבו לאינסוף הגדרות שונות בשם, אך למעשה נשארו אותה חוכמה. החוכמה עליה אני מדבר במילים אחרות, מובנות יותר, מרכזת בתוכה את מה שנקרא במשפט אחד "חוק שימור אנרגיה".....מה זה אומר? לא פעם דיברתי על מה שמתגבש כאנרגיה בחלל הגוף.. בתאים השמורים .. בעור.. במערכת העצבים.. גזע המוח ותת ההכרה שהם בבחינת אזורים שמהם נוצרת מציאות של בן אנוש.. מה שמכונה דנ"א על פני האדמה כחיבור מלא ומאוחד למושג 'שמיים וארץ' שניהם חופפים והולכים יחידיו, מזינים זה את זה ומושפעים זה מזה. אדבר אפוא יותר על מחשבה שכן למחשבה יש מעין יונים שמשתחררים לקוסמוס מאחד לשני ע"פ תורת הכאוס ויוצרים את מה שאתם מכנים בשפתכם מציאות.. מחשבה זו אינה חייבת להישמע בקול מספיק שהיא צפה על פני השטח בראי שכלי זה או אחר הופכת להיות מעין דיאלוג סרק חסר שליטה בביטוי אוטומטי למדי בין עצמי לעצמי וכאן נופל 'חוק שימור האנרגיה' כנבואה שמגשימה את עצמה, אלא אם כן אתם, בני האנוש מחויבים לשינוי כל אחד עם עצמו ומתנגדים באופן שוטף להרגלים שלכם.. אז האנרגיה עוברת התמרה ומיד מחליפה את הזיכרון שלה למשהו שהוא בבחינת אור... הכוח הנעלה.. חיבור למקור... כאשר משתחררת מחשבה שהיא בבחינת הגדרה חדשה של תא שהופך להיות זיכרון שהופך להיות מציאות ....תהליך שהוא בבחינת מפגש הזרע עם הביצית.. שם נברא עולם שיהיה קשה להגדירו במלים מעבר למה שחקוק בתורת הביולוגיה, הפיסיקה והכימיה ...אלה הם סודות קוסמים שאינם אמורים להיות גלויים לכם כדי שיצר ההרסנות שלכם לא יהפוך להיות משהו שולט ברמת אל, שכן אלה נתונים בידי בורא אל עליון ואכן הוא כך! אך יחד עם זאת כן ניתנת לכם ההזדמנות להיתקן שוב ושוב. החוקים הקוסמים משאירים לכם תמיד את השרביט להפוך את החושך הזה לאור.. הרבה מעבר להשתלטות החושך בכם.. אמת שאין לערער עליה ואכן הוא כך! חיים שלמים נופלים כאשר אינכם מודעים לעוצמת האור שבכם.. לכוח שבזה ולרמת הבריאה ששרביט זו מעניקה לכל אחד מכם בן/בת אנוש שווים בני שווים.. למען יצירת מציאות שהיא בבחינת הגשמה מלאה של הפוטנציאל הנעלה שלכם שההכרה עימו נעשית ע"י הקשבה עצמית .. נאמנות לקול הפנימי והליכה בשביל מעבר לכל הפחדים.. המכשולים והסלעים שלרוב אתם מציבים לעצמכם מבלי שבכלל הם התכוונו להיות שם. קינסיולוגיה מוח אחד.. ברמת הגדרה וציור מטפורי היא למעשה אחת השיטות שמאפשרת מחדש איסוף עצמי ...את כל החלקיקים .. את כל הרסיסים שאתם ניפצתם בעצמכם מפאת ההרסנות שבכם.. מפאת השיעורים בזמן.. מפאת חוקי אנרגיה כאלה ואחרים שאינם תמיד בשליטתכם... היא מאגדת לאחד שלם מאוחד עם הבורא אל עליון ועם כל חלקי העצמי הגבוה.. היא מחברת שכלים.. היא מחברת תאים.. היא משנה ביוכימית את כל המבנה התאי שלכם, בני האנוש ומאפשרת לכם לכל אחד מכם לעשות שינוי וטרנספורמציה בסדר גודל ענק. כאשר מתבצע טיפול כזה .. כאשר מבצעים את שיטת התרגול מתלווים לכך כל המדריכים שנקבעו לשרת את בן אנוש מיום היוולדו.. מיום שבו חתם את ברית החיים הזו לזמן הזה, כל אחד מצוות ההדרכה הבין מימדי מחויב להפעיל חלק אחר בתהליך הזה ולהביא אתכם למצב של בחירה אמיתית ושליטה מלאה ונבונה על חייכם ללא יוצא מן הכלל.. יש כאלה שתוך כדי תרגול נשמתם עוזבת ומתחלפת לנשמה ששייכת לאותו ניצוץ נשמה שהיא בזמן מסוים נמנית מבין הנשמות שאמורות להמשיך את התהליך של החלק האחר שהתחיל אותו שהוא למעשה מי שאתם. אל בהלה על המילים האחרונות שכן ברמת הנשמה וברמה הפיזית אין זה מוות .. חשוב לי לציין שמה שמכונה נשמה .. היא לעולם אינה קטנה .. היא אינה מתאגדת רק בגוף אחד.. לעיתים אותה נשמה מתאגדת במספר גופים כאשר לכל גוף יש חלק אחר במשימה ההווייתית שלו ובתיקון הנשמה. נעזוב את אלה .. כי עובדה זו אינה הכי רלוונטית לנושא המדובר.. העיקרון בפעולת התרגול והגדולה שבכך נעוצה למעשה ביכולת לשנות גורל... לשנות קו מחשבה.. דפוסים.. תיקוני קרמה מציאות חיים. קינסיולוגיה מוח אחד והפרעות אכילה.... ובכן זהו נושא שמשבש את כל המערכת התאית.. הגדילה.. הצמיחה וההוויה של הנשמה שבאה לתיקון מאוד גדול ורציני. הפרעת אכילה יוצרת הגדרות וזיכרון בתאים של השחטה שברמה אנרגטית מנציחה מוות ממושך.. הנשמה הופכת להיות כלואה והיא אינה יכולה לתקן את עצמה וזה משהו שיוצר הפרעה אנרגטית חמורה ביותר.. להרבה מבני האנוש ששייכים לאותה ניצוץ של נשמה.. גם הם הופכים להיות מושפעים מכך .. מגיבים בהרסנות ובאינסטינקטים של השחטה מבלי בכלל להבין מדוע ברמת המודע, אפילו שהם לכאורה נמצאים במקום גיאוגרפי שונה .. הם מושפעים מכך באותה מידה בדיוק כמו המקור שמפזר את הזיכרון התאי והופך את זה למשהו בלתי נשלט של כוח הרס עצום והשחטה שאין מילים לתאר אותו בדיוק. דווקא מהבחינה הזו 'קינסיולוגיה מוח אחד' בגלל הגדולה שלה לזעזע את התאים ולשנות אותם .. את ההגדרות שלהם... את הזיכרון שלהם ..יכולה להתערב בדיוק במקום הזה שהנשמה הופכת להיות כלואה.. מאפשרת לה מחדש למצוא את השביל החוצה ולהחליט ולגבור על הנפש שכולא אותה כל הזמן.. במצב זה יהיה ניתן לנהל דיאלוג עם החלקים ההרסניים ולאט לאט להפחית משמעותי את תדר ההתפרצות שלהם.. במילים אחרות יתאפשר מצב שבו הפרעת אכילה תעבור למישור צדדי ועם הזמן למשהו מרוחק שאין לו הגדרה יותר בתאים.. ע"י כוונה ממוקדת של שינוי תפיסה ע"י הגדרות חיוביות חדשות על האדרת העצמי.. הזנת האגו .. שינוי דפוסי מחשבה ושחרור מטראומות של העברים. רק קינסיולוגיה מוח אחד מסוגלת ויכולה לשחרר נשמה בזמן .. לשחרר את התאים הפיזיים מזיכרונות כואבים שאינם משרתים יותר נאמנה אף אחד מכם ואכן הוא כך! זוהי מתנה שגילתם את היסודות שלה ואת הניצוצות שלה לריפוי.. בשיטה הזו גלומים הרבה מאוד סודות קוסמים שאפילו לא ידעתם... היא מחוללת ניסים והיא כלי עליון שיש להשתמש בו בתבונה. חשוב לציין שלכל נשמה, מה שאינו חדש לכם, יש מערכת חוזים וקרמות שעליה לעבור בשבילם ... במסגרת הזמן והגוף על פני האדמה או בכל מימד אחר שהיא בחרה להיות בו כדי לתקן את עצמה... לעיתים מחלה היא סוג של קרמה והתנסות שהנשמה מחויבת לעבור בשבילים שלה, על אף הנחרצות שהיא מסמנת לא אחת במסע הזה של ההחלמה ומובילה כביכול למוות של הגוף... הגוף משיל את עצמו נספג באדמה והתאים יוצרים מציאות חדשה.. שצורתה אינה ידועה מראש... גם אלה לא מתים באמת על אף שברמה האנושית תהליך זה נתפס כמוות. הנשמה משתחררת והיא יוצאת למסע אחר.. לשלב הבא מתוך רשימת החוזים שלה עם בורא אל עליון. אם נתמקד לצורך העניין בהפרעות אכילה.. הפרעות אכילה הן גם סוג של תיקון.. תיקון שבו הקורבן לכך מחויב ללמוד את ערכו העצמי והלמידה של זה היא בבחינת התיקון. השחטה עצמית שמובילה למוות מעידה על כישלון מסוים ובמילים אחרות על וויתור מוחלט על החיים .. לקיחת שליטה והתערבות שאין לה גיבוי ולכן השיעורים בזמן הופכים להיות בלתי נסבלים חוזרים על עצמם שוב ושוב כי הנשמה מחויבת לכך.. לחזור לכאן על פני האדמה.. לכן המוות שקורץ כידיעה מרגיעה שהסוף קרב ועומד בבחינת פתרון לכל התחלואים מסתכמת בצמד מילים פשוט 'הבל הבלים'!.. אין מוות ואין זו חדשה... לכן .. לימדו את השיעור הזה בסלחנות .. לימדו להעריך את עצמכם.. לימדו להיות נאמנים לעצמי הגבוה שלכם.. לימדו להזין את הנפש שלכם ואת הרוח שלכם במה שיעזור לכם בסופו של דבר להימנע מבריחה להרס עצמי והשתמשו בכלים שיש לפניכם.

:) אוהבתתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

:) אוהבת מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה

ב"ה לשנה טובה ממש :-)

אוף הערב התחיל לי בסבבה...ואז כמובן הוא היה חייב להדרדר...הלכתי לבית קפה...ובבתי קפה אני אוהבת להזמין סופלה שוקולד..(אני חולה על שוקולד), קיצר וחברה שלי שאני אומרת לה לשמור עליי (כאילו כשאני רוצה לאכול שטויות,שוקולדים, אז היא מנסה לעצור אותי...), בקיצור היא אמרה לי לא לקנות, ואז חשבתי, רגע אני לא באמת רעבה, סתם בא לי, כי אני מתה על שוקולד...ואני מרגישה כל כך מועקה כזאת..ללכת לבית קפה ולא להזמין סופלה שוקולד :( דבר ראשון זה שיא...שאני עומדת בפני הפיתוי של דבר כזה,דבר שני זה ביאס לי לגמרי את הערב, פשוט בא לי למות, לבכול,מה לא, כל כך החזקתי את עצמי לא לבכות שם, או שאפילו לא ירדו לי דמעות, כי הייתי עם חברות שלי שם ו... .קיצר מה אני יעשה עם החיים האלה? אם אני לא יכולה לאכול או לעשות מה שאני אוהבת. אני מתה לפרוק את כל התיסכול והכעס על איזה שק איגרוף, או שפשוט ליהיות בים ולצעוק...(זה בטח נשמע מטומטם...)אבל אני חייבת לפרוק הכל, אני אוגרת כל כך הרבה דברים...וזה לא טוב...אני פשוט רוצה לבכות... ואני שונאת את החיים האלה... ושוב כמו תמיד חשבתי לעצמי: למה לחיות? ואז אמרתי לעצמי...רגע אם כל יום אני קמה, ואני לא יכולה לאכול,כי אני ישמין,ואם אני לא יכולה לעשות ספורט (שזה החיים שלי! ), כי הרגל שלי התחילה שוב לכאוב, ואם פשוט אני לא יכולה לעשות מה שאני אוהבת...אז מה אני כן יכולה לעשות...אז באמת למה לחיות?! אני באמת לא יודעת... אני פשוט שונאת אל ההרגשה הזאת...אני רוצה או שזה יגמר כבר...לא אכפת לי איך, או שפשוט יקרה נס ויהיה לי טוב שוב... אוףףףף:( מעיין

אולי את תעזרי לעצמך רק קצת אני לא באה לשפוט אותך אין מצב שאני יעשה דבר כזה אבל אני רוצה להגיד לך שאת כן יכולה לעשות לעצמך טוב את לא חייבת לסבול!!! בקשר לספורט.. את בטיפול עם הרגל??? בכול אופן אני מאמינה שזה דבר שיעבור בע"ה אז תיהי אופטימית חוץ מזה את יכולה לעשות הליכה לא מהירה סתם כדי לנקות את הראש וגם בשביל להרגיש יותר טוב עם עצמך...ואז אולי גם זה לא יזיק לרגל!!! בקשר לאוכל.... למה אסור לך לאכול?? למהה????? אין דבר כזה אסור לאכול!!! יש דבר כזה לא רוצה לאכול לא רוצה לחיות לא רוצה להרגיש ולמה את לא רוצה את כול זה??? ממה את פוחדת? מה כואב לך?? תחשבי על זה אולי יהיו לך תשובות ותגיעי לכמה מסקנות ותביני ששום דבר לא שווה את זה! את ההרגשה הזאת שלך את חושבת שעם תמותי זה יעזור?! לא תרגישי?! מאיפה את בכלל יודעית מה יהיה? את תיהי הרבה יותר אומללה! את פה חיייה ונושמת ולכול דבר יש סיבה! תעזרי לעצמך זה קשה אני יודעת אבל זה אפשרי וכול עוד זה אפשרי זה הכי חשוב! אל תאגרי בעצמך כ"כ הרבה זה באמת לא טוב זה עושה רע תדברי אם מישהו שאת סומכת עליו באמת אולי אפילו כאן תגידי הכוללללללללללל כול מה שיש לך להגיד אומנם זה לא כמו מישהו שישב לידך ויחבק אותך ויבכה איתך או לא יודעת מה! אבל זה גם ייתן לך הרבה לפחות תרגישי שאמרת את כול מה שיש לך! מאחלת לך שתרגישי הכי טוב בעולם!!! שבת שלום ומבורך לך ולכולםם!!! אוהבת לינוי :) אהה וקראתי שכתבת משהוו על הרבלייף אז רק שתדעי לך שזה לא שווה כלוםםםם ואל תתעסקי עם כול השטויות האלה! באמת שלא כדאי.............

דבר ראשון עם הרגל זה ככה, נקעתי אותה לפני 5 חודשים, ונחתי מלא, ככה שאני לא מסוגלת לנוח יותר, כי ספורט זה החיים שלי...ועשיתי צילום CT לרגל ואני מחכה לתוצאת, אבל גם אם זה סדק או משהו כזה אז אין לזה טיפול, יש מנוחה, ואני לא מסוגלת לנוח יותר, אני מתחרפנת...במוצב שלי אני נחה יותר מידיי ואני כבר מתוסכלת מהמנוחות האלה... מצד שני אם אני יאכל, או אוכלת אז אני ישמין, ואני רוצה להרזות, ואני חייבת לעשות עם עצמי משהו בקשר לזה...ואני מתחילה השבוע עם הדבר הזה שמדכא תיאבון...ולמה אסור לאכול?! כי אני ישמין, ואני אוכלת שטויות, ושוקולדים, ובגלל זה אסור לי לאכול...בעיקר שטויות...אז אני מנסה להפחית כמה שאפשר...ואני לא מסוגלת להסתכל על הגוף שלי יותר, או לסבול אותו...אני פשוט חייבת להרזות... ממה אני פוחדת...אז כהה אני פוחדת מלהתמודד עם החיים האלה, זה אולי נשמע טיפשי אבל לא יודעת...קשה לי איתם, בבית ספר היה לי קשה בסוף, בצבא קשה לי, כל הזמן קשה לי, אני פוחדת שאני ישמין יותר ממה שאני עכשיו,לא יודעת, אני פוחדת מהרבה... ומה כואב לי...לא יודעת ...כואב לי שהורים שלי ככה, ואני מנסה להתמודד עם זה מלא זמן...ואני מנסה לקבל את זה...כואב לי שאני לא יכולה לעשות מה שאני אוהבת...כי אני לא יכולה ככה כי אז אני ככה, כואב לי שאני צריכה לסבול...במקום להינות...ואני מנסה להינות, אבל אם זה אני לא יכולה לעשות, ואת זה אני לא יכולה לאכול, אז מה הטעם... ואני לא יודעת אם אני ימות זה יעזור..אני פשוט חושבת לפעמים שבא לי לברוח מהכל...ולמות זה כנראה לברוח מהכל...כי שם זה צריך להיגמר.. אני לא יודעת איך לעזור לעצמי...אני לא יודעת אם אני רוצה...בנתיים אני רוצה להרזות...ולא יותר באמת...ואני עושה לעצמי אבל...ואני יודעת את זה,אבל מה אני יכולה לעשות...וכשלא כל כך קשה לי אז זה משמח אותי כשאני מצליחה, וכשקשה לי אז אני רוצה למות..וזהו....אני כבר לא יודעת מה לעשות ומה לא... אוהבת ותודה שאת מנסה לעזור לי... מעיין

לפעמים אני לבד ואומרת "תודה לה' על זה שאני חייה"(אני לא אדם דתי כלל!!) לפעמים אני אומרת לעצמי אולי הכל מה' , ה' בוחר את הדרך שאני פונה עליו והוא גורם לי ללמוד מכל טעות שעשיתי בחיים שלי... לפעמים אני מבקשת רק דבר אחד.. לחיות.. אפילו שהשמנתי ואני מרגישה חרא עם זה... היום אני חושבת על זה , פעם עם משקל יותר גבוה ממה שאני היום אני הרגשתי יותר טוב עם שמחת חיים אפילו שכמעט לפני כמה חודשים הגעתי לתת תזונה ואפילו בזמן הטירונות הייתי על תת תזונה וגם תת משקל אבל לא נשקלתי שלא ארגיש את החרא שאני נמצאת בו... אז אני רוצה לומר לך הלוואי שאני יכולתי לומר לעצמי לא לאכול פרוסת עוגה כמוך.. הייתי באיזה בית קפה ששם זה כל המאפים הגדולים ולא יכולתי לאכול וזה לא כי לא רציתי אלא כי ידעתי מה יהיה אח"כ אני אקפוץ לפראם הראשן ואקנה כדורים... או כמו תמיד אזרוק או שאקח סיכון ואקח... וכבר בין זה שאקח ובין זה שאזרוק צמוד כל כך.. אז יש לך משמעת עצמית יותר טובה ממה שיש לי כי אני אתמול וזה כמו יום רגיל אכלתי קרוב ל2 פרוסות עוגה ובקלאווה וקרונפלס עם שוקולד!! ברור שיש חרטה אבל סוף ההשמנה תגיע לסיומה אני חושבת אצלי אז הפואנטה שלי בכל זה , זה לומר לך שהלוואי שהייתי במקומך ולא אוכלת את זה..... היום אני אחרי מעל 10 שנים בבעיה אומרת: "אני שמחה שאני חייה- ואלוהים גורם לי כל פעם מחדש לפני הדום לב לקחת את עצמי בידיים... וגם בכל פעם מחדש מחזיר אותי לאותו מצב.." (יש מקורבי משפחה שלי שמתו מאנורקסיה\בולמיה והאבסורד ששלרוב המשפחה שלי יש בעיה כזו..." דבר נוסף: מותר מדיי פעם לאכול שוקולד! תאמת מומלץ כי אצלי בלי שוקולד אני נראת כמו אדם מת!! ואני חיוורת וסמרטוט כי יש לי היפו ושוקולד רק גורם לי להתאוששות מהיפו אבל מותר מידיי פעם לאכול שוקולד ועוגה עשירה בקלוריות ואת יודעת מהמ היום אי לא מסתכלת על מה שאני אוכלת ואם אני רוצה אני אוכלת... אפילו שזה סופלה שוקולד!! שלך דניאלה שבוע טוב:) חייכי לחיים והם יחזירו לך חיוך:)))))))))))))))))))))))))

מה קורה דניאלה? התגעגעתי... זה לא בזכות כוח הרצון שלי,כי אם זה היה תלוי בי הייתי אוכלת את העוגה הזאת...זה בזכות חברה שלי...אבל אז מזה שווה...אם אני לא אוכלת אותה ואז אני מרגישה חרא... ואני כן אוכלת שוקולד מידיי פעם...אבל יש גבול...ואצלי עם שוקולד אין יותר מידיי גבולות..בגלל זה אני אומרת לחברה שלי שתששמור עליי שאני לא יאכל שוקולד ושטויות...אבל הרבה פעמים אני פשוט אוכלת לא משנה מה היא אומרת...אבל אתמול כן הקשבתי לה והרווחתי איזה 700 וייותר קלוריות...אבל הרגשתי חרא..:( ולמה התכוונת שיש לך היפו? כי כשהסוכר נמוך זה היפו לא? קיצר איך את מרגישה? אוהבתתתת מעיין

שלום יש לי שאלה אני 10 חודשים אחרי לידה והיתי בשומרי משקל אבל בזמן אחרון יש לי בולמוסים לאיתים קרובות פעם בשבוע אני אכלת ולפעמים רצה ומקיא ה אכשוו אני בדיאטה של חרמון וחשבתי אחרי ניקוי מי המיתוקים שבועים אני יחזיק מעמד אבל הבולמוסים חזרו מה את יכולה להמליץ לי כדי לתפל בבעיה אני מבינה הסימנים של הפראות אכילה

ב"ה לדעתי את מפתחת לך הפרעת אכילה בהתחשב בעובדה שאימצת לך הרגל של לזלול ולהקיא וזה בהחלט מעיד על הפרעת אכילה או אפילו התחלה של בולימיה. אני יודעת שאחרי לידה לנשים מסויימות הדימוי העצמי שלהן יורד הרבה בגלל השומן העודף, הלחץ שהן לא יורידו את המשקל הנוסף ועוד סיבות אני מניחה.... שומרי משקל היא מסגרת טובה לחזור אליה בהתחשב בעובדה ששם עשית איזשהו תהליך ויכול להיות שהם יעזרו לך. אני מציעה לך להיות שם כנה כדי שזה יהיה יעיל. תאמרי שבעקבות כך וכך נוצרה לך בעיה ומה הם ממליצים לך לעשות בנידון. אני חושבת שהם אמורים לעזור לך בהתחשב בזה ששלימת עבורם לרזות הם גם צריכים לצפות לתוצאות ולהגיב בהתאם מבלי לשפוט אף אחד אבל באמת מעניין מה יהיה להם להגיד כשאת נמצאת במצב הזה וכמובן למען שלומך הנעלה. הקאות לא יעילות להרזיה. חשוב לי שתדעי את זה יותר מזה הגוף נכנס לשוק הוא מתחיל לאגור ולקחת באופן עקבי עבור האברים החשובים יותר ולאברים אחרים כמעט ואין מקור תזונה מה שיוצר אחכ חולשה, הצטברות נוזלים חלוקה של שומן בלתי יעילה וסדירה בגוף.. יותר מזה הן יוצרות הצטברות שומנים ונוזלים, מסת שריר הולכת ויורדת אם את לא עושה פעילות.. בקיצור מיותר ומסוכן למדי בהתחשב בעובדה שזה גם לא באמת משיג את המטרה. רק אחרי הרבה שנים מגלים שזה באמת לא השיג את המטרה ויותר מזה נלקח שנים רבות ועקבותיהן לא נמצאו. אז יקירה ואהובה אם אתמרגישה שיש לך הפרעה פני לכל עזרה שתמצאי לנכון כדי לעזור לך.. שמרי עלייך אני מזמינה אותך לשאול עוד שאלות.. כמו כן הייתי מעוניינת לדעת האם אבחנו אותך כחולת הפרעות אכילה בעבר ואם טופלת אם לא את ללא ספק נמצאת בקבוצת סיכון וחשוב לטפל בהקדם. יש קבוצה מצויינת באיכילוב ללא תשלום, אולי כדאי שתפני לשם. אשמח לתת לך פרטים המון אהבה שבוע טוב :-) הילה .

שתהיה שבת שלום שבת של אושר, שמחה והמון חום ואהבה

ב"ה מה שלומך???

ורק רציתי לעדכן אותכם שהיום הייתי בחדר כושר ועשיתי שעה ספינינג, 35 דקות קרוסטריינר, ו17 דקות אופניים סה"כ שעה 52 דקות דופק ממוצע 156 לא משהו שרפתי 1400 קלוריות לא היה אימון חזק במיוחד אני מתלבט אם ללכת במוצ"ש או לא מה אתם אומרים?

ב"ה שמור על עצמך ושבת שלום :-)

מקווה שתעבור בטוף :) מעיין

ב"ה וכן אכן כן מזל טוב שנה חלפה... המון אהבה רב ברכה ובריאות הילה

היי הילה.. הרבה זמן שלא כתבתי לך כאן... למרות שדיברנו בטלפון ויכולתי להתייעץ איתך.. תראי, אני נמצאת בתקופה לא קלה והמחשבות האובדניות לא עוזבות אותי לרגע. אני מרגישה שהכל סביבי רחוק מימני ולא שייך אליי... אני מרגישה שאני שמנה מאוד ונורא קשה לי עם זה התחלתי לקחת כדורים שמדכאים את התאבון והרופאה שלי התחליה לצרוח עליי ולאיים שהיא תדבר עם הרופא המחוזי של הקופת חולים כדי שיאשפזו אותי.. היא רואה שאני שמנה וזה לא מזיז לה היא אומרת שאני מדמיינת שאני רואה את עצמי מעוותת במראה וזה כל כך לא נכון.. הרי היא לא מרגישה כמוני ולא מבינה את מה שאני מרגישה כלפי הגוף שלי... חשבתי להתחיל טיפול נוסף אבל מהר מאוד שללתי את האופצייה הזאת כי גם ככה כולם אומרים לי שאני חייבת להתאשפז... מה אני יעשה??? גם ככה מאוד קשה לי בחיים האלה... גם ככה אני לא יכולה לסבול את הגוף שלי... את חושבת שזה יעבור מתי שהוא?? אין לי יותר כוחות להתמודד עם שום דבר.. המצב של ורד נוראי ואני לוקחת את זה ללב יותר מידי אני יודעת שהיא לא תשרוד וזה כבד לי בטירוף.. גם ככה אני עם המצב שלי ומנסה למצוא כל מיני פיתרונות לעזור גם לה ונגמר לי הכוח.. בבקשה תייעצי לי מה לעשות אוהבת, מעיין.

ב"ה אני מצטערת לשמוע על הקושי .. על הייאוש.. החוסר אמונה והתקווה האבודה אני יכולה להבין את זה, כי זה באמת קשה לחיות את זה או יותר נכון למות את זה בעוד שאת טרם מתת. עצוב ממש. וכולי איתך אם כי לא אוכל להחליט במקומך גם אם מאוד ארצה. אני עדיין יכולה להבין את הפחדים. אלה הם מסוג הפחדים שקשה מאוד להסביר אבל זה רק פחד וזה החלק האופטימי של העניין. את לא באמת יודעת מה יהיה גם אני לא. עדיין אני חושבת שיש אפשרויות שלא יהיה כדאי לפסול גם אם מאוד מכאיב או מפחיד לנסותם בהנחה שהם יצילו אותך ואולי אז אפשר לומר או לשאול שאת למעשה לא רוצה הצלה נסי לשאול את עצמך לשם מה נועדו העיכובים האלה. מדוע את חוסמת. אני לא יודעת אם השאלות האלה והתשובות עליהן יהיו בבחינת פתרון אבל הן בהחלט יוכלו לעזור לך לראות ולמקד את עצמך בקלות רבה יותר אל הפתרון ההתבוננות תביא לשינוי ב"ה אמן. לגבי ורד, ישמע מטורף.. אני מאוד אופטימית לגביה ויותר מזה אני יודעת ומשוכנעת שהיא תצא מזה. אל תשאלי אותי איך, אני פשוט יודעת בקרוב מאוד היא תבין משהו וזה יגרום לה לעשות הכל כדי לצאת מזה מהכרות איתה, אני יכולה לומר שהיא לא אדם ותרני ואם אופי כזה אני לא מאמינה ומאוד רוצה לקוות שהיא אכן תמצא דרך לנתב את העקשנות שלה לכיוון חיובי. אם את שואלת אותי היא עוד לא אמרה נואש והיא לא באמת רוצה למות מצבה קשה... אמת, עדיין זה רחוק מלהחליט שאין סיכוי. אני מאחלת לשתיכן המון בהצלחה ולך הרבה אהבה חיזוקים וחיבוקים אל תאמרי נואש עוד יהיה טוב שלך שבת שלום הילה

אם אפשר תירשמי את האימל שלך שאני יוכל ליראות אותו כי אין לי גישה דרך הקישור בנוסף מיצטערת שאני לא רשמתי לך כלום למרות שנתת לי מקום פשוט הירגשתי שרשמתי כבר יותר מידי תודה בכל אופן

ב"ה אני לא שמחה שרע לך אני מאוד הייתי רוצה שתמשיכי לכתוב, אפילו מבקשת. אני בשמחה אנסה לעזור, מקווה בכל אופן. האימייל שלי בתקווה שהם לא יעשו את זה בצורת לינק, זה די חדש הצורה הזו שבה זה מופיע בכל מקרה אני רושמת לך שוב [email protected] המון אהבה ושבת שלום שלך הילה

זאת תגודה למה שכתבת לי בעמוד הקודם בקשר להרבלייף....אבל זה כאילו את מתחילה אורך חיים בריא...אני לא מבינה איך התערובת הזאת יכולה להפוך אותי לשלד..גם אם אני אפילו לא קרובה לזה..וגם את יודעת איזה מרכיבים אלה או כל מיני דברים על ההירבלייף... אוף ואני לא יודעת מה לעשות...אני מחפשת כדורים שמורידים את החשק לאכול...אני חייבת לעשות או להתחיל משהו ומהר...לא יודעת משהו שיעזור לי לרדת במשקל, ולהפחית עם השטויות שאני אוכלת...ו....לא יודעת אני פשוט חייבת להוריד במשקל...אני לא מסוגלת לחיות עם עצמי...עם המשקל הזה... אוהבת מעיין

אבל אף רופא לא יתן לך את זה

למה? אבל אתה לא מבין מה עשיתי היום...איך שהו השגתי איזה כדורים מדכאי תיאבון וישר הזמנתי מיאוש כבר...אני פשוט חייבת לעשות משהו עם עצמי...עשיתי את זה אפילו בלי יותר מידיי מחשבה כי אני מחפשת כבר הרבה זמן כדורים או כל דבר כזה שמדכא תיאבון...ואי אפשר לקנות את הכדורים שאמרת ללא מרשם רופא נכון? תודה מעיין

ב"ה מסוכן מאוד אני אספר לך סיפור כשהייתי חולה עשייתי הרבה שטויות קניתי הרבה תכשירים לסתימת תיאבו, זה היה בתקופה של הבולימיה קרה מקרה ממש רע וזו הסיבה שאני מזהירה התחלתי לקחת תכשיר, אני אפילו לא זוכרת מה השם. פתאום התחילו לי תופעות מוזרות של דיכאון קצת יותר חמור מגדר הרגיל, אם רצון אבדני קצת יותר חמור מגדר הרגיל. אני לא יודעת למה אבל הייתה לי תחושה שהמוצרים האלה קשורים בהרעת מצבי. עשיתי בדיקה. התקשרתי אז לפסיכיאטרית שלי ושאלתי אותה ככה על הדרך מה קורה אם מישהי לוקחת כדורים כאלה ואם זה יכול להעצים נטיות אבדניות ודיכאון, כי הרגשתי שאני ממש הולכת ללכת על זה בלי להתבלבל. מעבר לעובדה שלקחתי טיפול פסיכיאטרי והוא משום מה הפסיק לעזור דווקא בזמן שלקחתי את המוצרים האלה ולקחתי כמה סוגים. אני לא אומר לך איזה היא אמרה לי שזה עושה כל כך הרבה תופעות חמורות ,ביניהם על החמרת דיכאון ושיבוש כל האיזון הכימי בגוף שמוביל לעוד הרבה קטסטרופות אחרות. שבאותו יום פשוט זרקתי את זה לפח, גם מפני שזה לא עזר וגם מפני שפחדתי שיכאב לי ולא תהיה לי שליטה על זה. אני לא אומרת לך לא להשתמש בהרבלייף אמרתי לך לא! כי את עושה את זה לבד. אם קורה לך משהו אין את מי לשאול וזה החלק המסוכן, אין מישהו שמלווה אותך ויהיה איתך עם היד על הדופק אם קורה משהו כזה כמו שלי הייתה רופאה לא יהיה לך את מי לשאול אם וחס וחלילה יקרה לך משהו בהנחה שאת בכלל צריכה להשתמש בכדורים כאלה שלדעתי מהכרות כללית עמך זה מיותר אבל יהיה נבון יותר לעשות את זה בפיקוח שלא יקרה מצב שאת תתחרטי עליו וכמה שזה ישמע מופרח האמיני לי יש מצבי חרטה והם כואבים.. כל שנותר לי לומר לך הוא: שמרי על עצמך המון אהבה ושבת שלום שלך הילה

אוף אבל אני חייבת לעשות עם עצמי משהו...אני מקווה שלא יהיה לזה תופעות לוואי...אבל אני חייבת לנסות לראות אם זה עובד עליי...ואולי אני אפילו ירזה מזה...בשביל זה אני קונה את זה..ואולי אני צריכה לנסות את זה על עצמי ורק ככה ללמוד...אני לא יודעת...אני בזמן האחרון טיפה יותר בסדר...אבל עכשיו יש לי את הקורס אז מקווה שיהיה בסדר...ואני גם פחות אוכלת...בערך,מנסה לפחות...ועושה כל יום מינימום שעה ספורט ביום...וזהו..ועוד השבוע אני גם שומרת לעשות ספורט כל יום וגם אני יתחיל לקחת את זה...זה מן אבקה טיבעית כזאת...ואני מקווה מאוד להרזות... וזה לא הרבלייף זה משהו אחר...דווקא נראה לי שהרבלייף יותר טוב מזה, אבל שיהיה...לא אכפת לי,אני פשוט חייבת לעשות משהו עם עצמי... מה זה ממש השפיע עלייך מבחינת הדיכאון? אני מקווה מאוד שזה לא ישפיע עליי בצורה כזאת... קיצר שבת שלום... אוהבת מעיין

כן כן הייתי התאמנתי היום עוד פעם למרות שגם אתמול התאמנתי אמרתי לכם שאני מקבל את הפרוזק שנותן לי מרץ הקיצר אז עשיתי שעה ועשרים וחמש דקות על הקרוסטרינר דופק ממוצע 158 שרפתי 975 קלוריות היה ממש כיף וירדתי עוד קצת במשקל

אבל מה עם הרגל שלך? אני למשל לא יכולה להתאמן יותר מידיי...כי הרגל כואבת...ואני כבר מחכה לתוצאות של הCT שעשיתי...אני היום הולכת להתאמן... חזרתי מהצבא...ואתה יודע...אני מתחילה קורס מהצבא של מדריכי חדר כושר...אני לא יודעת אם נעשה שם משהו פיזי יותר מידיי, כי אמרו לי שלא...אבל אין לי כוח ללימודים....אבל שטויות מקווה שיעבור...ויהיה כייף...זה בוינגייט... קיצר סוף שבוע טוף... מעיין

כמעט כמו חדשה היתי אצל האורטופד והוא אמר שאין לי שום דבר רציני וזה רק נקעונצ'יק ובאמת זה כבר כמעט עבר לי ברוך ה' זה לא כואב לי בכלל אבל אני עדיין לא יכול לרוץ תהני בקורס מדריכי חדר כושר אני גם עשיתי אחד כזה וממש ממש נהניתי במיוחד מהשיעורים העיונים על האנטומיה והפיזיולוגיה

שכבר יום רביעי היום- ולא הקאתי ולו פעם אחת מתחילת השבוע!!!

ב"ה יותר ברכה מזה לא יכול להיות בהתחשב במצב כל הכבוד אני רק מקווה שגם התזונה שלך טובה שיהיה לך חודש נפלא :-) המון אהבה

משהו מטורף חבל חכם על הזמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 האימןו הכי טוב שהיה לי אי פעם אני חושב שרפתי 1500 קלוריות!!!! רק באימון האירובי וזה חוץ מהאימון האנאירובי (-שזה משקולות) בהתחלה עשיתי שעה ועשרים וחמש דקות ספינינג ושרפתי 1065 קלוריות והדופק הממוצע היה 163, אחר כך עשיתי 45 דקות משקולות ואחר כך עשיתי עוד 40 דקות אופניים שבהם שרפתי 496 קלוריות והדופק הממוצע היה 153 שזה מעולה יחסית לאימונים של האופניים שאני עושה בדרך כלל כי אני עושה אותם תמיד בסוף ואז אני עושה אותם קלים אבל דופק ממוצע של 153 זה מעולה בתור אימון "קל". בקיצור הרגשתי ממש בהיי כאילו לקחתי איזה אקסטזי או משהו כזה (לא שלקחתי פעם שאני יודע איך מרגישים אבל אני מתאר לעצמי...) חבל חכם על הזמן אני עד עכשיו מה זה בהיי בחיים שלי זה לא קרה לי ואתמול שהייתי אצל הפסיכי הוא אמר לי שהפרוזק שהוא נותן לי חוצמזה שהוא מוריד תאבון הוא גם ממריץ ובאמת שמתי לב לזה שמאז שתהחלתי לקחת אותו אני מתאמן 4 פעמים בשבוע ויש לי המון כח ואני מרגיש שאני אפילו יכול להתאמן 14 פעמים בשבוע! אההה ודרך אגב שכחתי להגיד לכם שירדתי מיום ראשון עוד 400 גרם יוצא שסה"כ ירדתי בשבוע האחרון 1.400 קילו הלוואי שאני אמשיך לרדת ככה ואז אני מהר מאוד מגיע למה שאני רוצה ואפילו מעבר איך אומרים בסרט צעצוע של סיפור " אל האינסוף ומעבר לו!!!"

מרץ... נשמע טוב!!!

זוכרת שאמרת שקר לך כל הזמן והילה אמרה לך שתשתי תה עם קינמון או משהו כזה? אז תסתכלי בעמוד הבית של האתר (דוקטורס) יש שם כתבה על זה יאללה אני חייב לעוף למכון כושר אני אספר לכם איך היה אחר כך

מצפה לשמוע איך היה(:

שאלתי אם מסת הBMI שלך תקינה

שלךום לכם אני שמנתי עכשיו 15 קילו לאחר נתוח שלא היתי צריכה לעבור קריתת בלותה התריס מקבלת אלטרוקסין אני הגשתי תביעה משפטית אבל תחלס אני רוצה להוריד קבלתי מתנה סכרת עקב כך מה אליי לעשות לרדת להיות 65 קילו בחזרה שמי וייס דבורה 048234534

ב"ה אני מניחה שאם אכן קרה הדבר והייתה פה רשלנות רפואית רצוי יהיה להביא לחומרת הדין. מעבר לזה שלא משנה מה יעלה במשפט תצטרכי לתת לעצמך איזשהו מענה אחר שקשור בשקום הפיזי שלך. אין באפשרותי לעזור לך בעניין. אני יודעת שד"ר יוסף דיין יכול לסייע לך, אולי, בתחום גם אם לא, יהיה שווה לך להיוועץ בו אני אצרף לך קישור לפורום. המון אהבה בהצלחה ורפואה שלמה הילה

ב"ה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/675 בהצלחה

ומוזר לי להגיד את זה אבל מאוד נהנתי זה בגלל שהוא בן אדם ממש מקסים ומאוד כיף לדבר איתו גם בלי קשר לזה שהוא פסיכיאטר הוא השאיר את התרופות אותו דבר והוא אמר שעוד איזה שבוע וחצי הם אמורות להתחיל להשפיע הוא גם נתן לי את הזריקה למרות שהורדנו את המינון (כבר שבוע שעבר הורדנו אבל שכחתי לספר לכם)

ב"ה בהצלחה בהמשך....

מרגישה רע, מגעיל ולא כיפי... לא חשוב.........אני סתם מפגרת

מתוקה לא חשוב מה תעשי אבל תנסי איכשהו לשפר את מצב רוחך! אל תיפלי!!!!!!!

ב"ה קיבלת את המייל שלי ??? ספרי מה קורה :-(

אוף!! אממ...האמת היא שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, וגם אין לי כח לכתוב יותר מידי, אני מתה כבר ללכת לישון, אבל אני אנסה בכל זאת... המחשבות של לרדת עוד שוב הגיעו, אחרי שהיה שקט. עדיין אכלתי את המעט פריטים שאני מעיזה...בימים האחרונים אני מרגישה שאני ממש שמנה, ומתסכלת אותי העובדה שאני לא יורדת יותר, ואני פשוט לא מבינה למה!! בכלל אופף אותי מצב רוח מוזר בשבוע האחרון, אני מתחילה לצלול לתהום, ואיכשהו מצליחה לעלות בחזרה. אני יודעת שזה רק עיניין של זמן עד הנפילה הגדולה... המצב הגופני שלי טוב, יחד עם המועקה שאני חשה יש לי גם רגעים של אנרגיות ושמחה ואפילו בחדר כושר אני יותר בסדר ולא חוזרת מותשת, והיום אפילו תרמתי דם! כל הדברים הנל שלכאורה הם חיוביים גורמים לי להרגיש רע, גורמים לי עוד יותר רצון של להרעיב את עצמי ולפגוע ולהרוס. כן זה דפוק, אני יודעת,אבל מעולם לא טענתי שאני חכמה במיוחד... מיום ליום אני מרגישה עוד שכבת שומן מעליי, (למרות זאת אני קופאת מקור) מיום ליום אני מרגישה עוד יותר גועלית ומפלצתית מיום ליום החשש גובר ויחד איתו הרצון והפחד..

[email protected] אם אתה רוצה לשלוח לי דוא"ל אני גם מעדיפה לענות לך על זה בדוא"ל אניאסביר אח"כ למה פשוט אני בדרך החוצה עכשיו.. כל טוב....

ב"ה :-)

אני קוראת פה כבר המון זמן עדיין לא מצאתי את האומץ לכתוב אם אפשר להגדיר את זה ככה האמת שאני גם לא יודעת מאיפה להתחיל! לא משנה....... הילה רציתי להגיד לך שאת מ-ד-ה-י-מ-ה מתוקה אמיתית!! איזה אושר אושר שיש אותך פה אני מזדהה פה עם הרבה מאוד אנשים שכותבים ואני רוצה להגיד שכולם פה נחמדים ואני מקווה שיום אחד ימצאו את הדרך אל האושר ויחייו וירגישו וישמחו ויקבלו את עצמם בדיוק כמו שהם לא פחות ולא יותר הלוואי אמן וזה יקרה!!! באמת אני מאחלת את זה לכולם מכול הלב. הילה מתוקה רציתי לשאול אותך אם יש לך ספר שכתבת עלייך?!? ואם לא את מתכוונת להוציא???... היתי רוצה לקרוא את הסיפור שלך ואת כול התהליך שעברת זה ממש מדהים שאחרי 16 שנה(קראתי פה בצד איפה שהתמונה שלך:)...יצאת מזה וזה ממש מדהים בעיני ונותן המון תקווה! לי בכול אופן ואני בטוחה שלעוד המון המון!!! בריאות והמוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אושר הילה!!! כיף שאת פה:) ערב טוב לכולם ליאת

ב"ה אני מאוד אשמח לדעת מה קורה איתך בכל אופן אם לא נוח לך פה את יכולה לכתוב למייל האישי שלי [email protected] ולספר קצת יותר אני אכן כותבת ספר ובעיקר עובדת על השכתוב שלו, זוהי עבודה ממש מאתגרת ובעיקר הרבה עבודה, בייחוד שאני מרגישה שאני רק רוצה לשפר אותו עוד ועוד ובעיקר לתת ממנו את המסר העיקרי כיצד לצאת מזה וכמה טוב ומומלץ השילוב בין רפואה קונבנציונאלית ורפואה משלימה. בקרוב תהיה גם כתבה אני יאמר בהמשך לגבי זה. אני מקווה שבשנה הקרובה הספר יצא לאור ב"ה אמן. את יכולה לקרוא עלי קצת יותר באתר שלי שכתובתו עוד מעט עומדת להשתנות אבל לדעתי יש עוד חודש לכך אז את יכולה בינתיים להכנס ולקרוא http://www.hilauriel.com המון אהבה תודה ספרי ספרי.... ערב נעים :-) הילה

יש לי לחץ דם 121 ודופק 73 זה בסדר???? אני בת 17 וזה ניראה לי הרבה מאוד....

ב"ה אבל זה נראה לי בגדר הנורמאלי. חשוב שתפני למישהו מומחה את יכולה לחפש בפורמים של הרופאים פה בדוקטורס ולשאול יש סיבה מיוחדת לדאגה שלך, את עם הפרעות אכילה??. המון אהבה :-) הילה

כן אני עם הפרעות אכילה ואני חושבת שהלחץ דם שלי גבוהה ממש לך זה נראה בסדר?? מה זה נורמאלי את יודעת? תודה גל

לגל אין לך סיבה לדאגה הלחץ דם שלך נורמלי לחלוטין ואפילו טיפה נמוך אבל ממש לא רציני אני חושבת שיש לך דברים אחרים לידאוג מהם

ב"ה הוא די תקין אבל אני לא באמת יודעת כמה מצבך תקין לאור העובדה שיש לך הפרעת אכילה את מטופלת? אני אשמח לשמוע איפה את עם זה. בכל מקרה אני ממליצה לך ללכת להיבדק המון אהבה :-) הילה

תודה על תשובתך אשמח לקבל מספר טלפון וגם רציתי לדעת האם אפשר להגיע אליך

ב"ה הפלפון שלי 0545298599 המון אהבה יפה שמרי עלייך :-)

יששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש סוף סוף אני מתחיל לרדת במשקל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ירדתי היום קילו !!! שבוע שעבר ולפני שבועיים התאמנתי 4 פעמים במקום 3 אתם חושבים שזה בגלל זה? מחר יש לי תור אצל הפסיכי ואני חייב להגיד לו שיוסיף לי במינון של הטופאמקס (למרות שאני יכול לעשות את זה גם לבד אבל זה לא יפה כי עשיתי את זה פעם אחת וכבר סיכמנו שאני לא יעשה דברים בלי לשאול אותו) עכשיו אני על 100 טופאמקס אבל זה לא ממש מוריד לי את התאבון אני חייב להעלות את המינון ודרך אגב אני גם לוקח פרוזק והוא הראה לי בספר של הרופאים (התנ"ך של הרפואה) שיש שם אזהרה מיוחדת לגבי החומר הזה להשתמש בו בצורה מבוקרת עם חולי אנורקסיה כי הוא מוריד תאבון והם עלולים להשתמש בו לרעה חחחחחח ועוד משהו - אני חייב את עצתכם אני מקבל זריקה שמאוד מעלה לי את התאבון אבל מצד שני מאוד אבל מאאאאאאאאאאאוד מורידה לי את כל האובססיות ושאלתי היא האם להתעקש על זה שיוריד לי את הזריקה ?? כי מצד אחד אני רוצה לרדת במשקל אבל מצד שני אם מפסיקים את הזריקה הזאת - גם אם מתחילים לתת אותה מחדש היא לא משפיעה אותו דבר אז אני יכול להדפק כי אם אני יוריד את הזריקה והמצב יהיה יותר מ-ד-י גרוע - לא יהיה פתרון כי הזריקה כבר לא תועיל כמו פעם אז אני ממש לא יודע מה לעשות??? מה אתם אומרים???

נראה לי- מי שהחליט לתת לך אותה כנראה יודע מה הוא עושה... וואה זריקה.. איזה אמיץ אתה אני כבר הייתי מתעלפת! לא חושב שירדת קילו בגללל האימונים.. תגיד- בכנות, אתה בכלל צריך לרדת במשקל? או שאתה רוצה? כאילו- מסת הBMI שלך- גבוהה יחסית או מתחת לתקין??? בכל אופן אני שמחה שהצלחת להגיע למטרה שלך לרדת במשקל- זה משמח לשמוע!

ב"ה אל תפסיק את הזריקה ואני בניגוד אליך לא ממש מתלהבת מהקילו שירדת בכל מקרה יהיה כדאי להיוועץ בפסיכיאטר, אחרי הכל הוא המומחה לענייני תרופות. מקווה שתהיה עם היד על הלב ותשמור על עצמך. המון אהבה :-)

איזה יופי! ויותר מכך! אפילו עשיתי ספורט (אנורקסי- חשבתי עלייך!) רצתי, אופנים קרוס טריינר, בריכות, משקולות- מה שלא תרצו! אפילו אכלתי קצת! ממש יום בריאות היה לי! מבחינה פיזית- יש אופטימיות באוויר חברים! מבחינה נפשית- עוד קשה. יש תקופות- אין שמש- המוח מפריש פחות סרטונין ואז אנחנו בדיכי... וקר ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי וזהו. אוהבת אתכם. חיבוקים ונישוקים. שבוע נהדר שיהיה לכם! לעובדים מביננו- שבוע של עבודה שלם יש עכשיו- קשה אם כי משתלם!

ב"ה איזה יופי נשמה אני ממש מלאה בשמחה שהצלחת תמשיכי ולא משנה מה תמשיכי מחזיקה לך אצבעות שמרי עלייך יש בשביל מה המון אהבה :-)

ב"ה אתה מוזמנ/ת לשתף קצת יותר אם בא לך לימים קלים ושמחים :-) הילה

והיה כתוב בפיענוח שיש לי חשש לAVULSION במולאסה משהו כזה והוא הסביר לי שזה אומר שיש חשש שהעצם נתלשה מהחיבור שלה לגיד ת'אמת שעברה בי צמרמורת... שאלתי אותו מה עושים והוא אמר שבינתיים לא עושים כלום וקבעתי ליום שלישי תור לאורטופד והוא יגיד אם לעשות גבס או ניתוח אני מה זה מפחד יכול להיות שאני יצטרך להפסיק לעשות ספורט... אני לא מאמין זה לא יכול להיות עדיף כבר למות ואם כבר למות זה מזכיר לי משהו בשבת היינו בצפת וטיילנו כל המפשחה ועברנו מתישהוא ליד בית הקברות של צפת אז אמרתי לאמא שלי שזה עושה לי חשק... חחחחחחחח סתםםםםם ת'מת שעכשיו כבר אין לי את הרצון הזה למות פעם היה לי אבל אני חושב שהתרופות עושות לי טוב בקשר לזה עוד מעט אני הולך לחדר כושר ונראה איך יצא לי האימון עם איך שהרגל שלי נראית...

ב"ה אני הייתי עושה השוואת התבוננות, מה עומד מול מה ומסיקה מה יוצא לי מהדבר הזה אם אני ממשיכה להתאמן כשהגוף שלי אומר לי STOP ברור מאוד, כי הלא ברור שיש לו גבול ואם הרצון והשאיפה הם להמשיך להתאמן אולי באמת כדאי יהיה לתת לרגל להחלים ואח"כ אם בכלל לחזור לאימונים בצורה מבוקרת יותר. כל שנותר לך הוא לקחת לתשומת ליבך בתקווה שתסיק מסקנות נבונות המון אהבה שבוע טוב החלמה מהירה!!!! :-) הילה

מוזר לי ומפחיד פה.. אני אצל חברה היא אוכלת כמה שניות יש לי פה.. אז זהו הכל בסדר אצלי.. כן.. די בסדר.. הילוש שמעתי שהתקשרת וחשבתי שזה מספיק כדי שתדעי שאני בסדר אבל אז חשבתי שאולי תחשבי שאני מסתירה ממנה או משהו.. אז אחותי דפקה תאימאימא של המחשב כי היא ניסתה להתחבר דרכו ללפ טופ שלה והאמת שיכולתי ללחוץ שהןא יתוקן אבל לא כל כך בא לי הוא מפחיד אותי כל התקופות הכי נוראיות שלי קשורות אליו לא יודעת להסביר חברה שלי כמעט תיקנה לי אותו היום וממש לא התלהבתי אז זהו הכל בסדרררררררר! אוהבת את כולכם מקווה שיהיה בסדר לא יודעת מה קורה איתכם כי אין לי זמן לקרוא הודעות היא מסתובת פה.. היה חרא ומפחיד היה לי הרבה זמן לא טוב אבל אולי משהו משתנה אני עובדת על זה ומנסה לחזור למה שהיתי.. התקופה האחרונה היתה הרבה יותר טובה לי בלי קשר למה שאכלתי משהו הישתנה.. משהו בי התהפך.. אחרי שחשבתי שזה כבר לא יקרה........... אוהבת אותכם. הילה אין לך מושג איזה צמרמורות עברו בי שמעתי שהתקשרת הייתי בהלם איזה יומיים ולא הפסקתי לחשוב עלייך.. עד שזה עבר לי.. את יודעת שאת מפחידה אותי..? לפעמים אני פשוט משותקת רק מהמחשבה עלייך את מדהימה ואין עלייך בעולם לא יהיה לי עוד אדם משמעותי כל כך בחיים כמוך אני בטוחה בזה.. הלוואי ששהחיים יחזירו לך את כל מה שנתת לכולנו.. לא יכולתי להעריך אותך יותר ממה שאני.. שבוע טוב לכולם............!

התגעגעתיייייייייייייייייייייייייי אין לך מושג כמה!!!!! כתבתי לך את כול מה שרציתי באיסי:) אוהבת אותךךךך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי :)

ב"ה חכיתי לזה הרבה זמן גם לאור הדברים האחרונים שכתבת וקיוויתי ששלומך טוב עד כמה שאפשר בכל אופן את יודעת שאהבתי אלייך רחבה עד מאוד, אני לא כל כך ידעתי מה קורה איתך אני מאוד אשמח לשמוע ממך ואני שמחה שאת מנסה להשתקם גם אם זה לא תמיד קל וגם אם זה לא תמיד זורם והולך כפי שאת היית רוצה אבל אני בטוחה שזה יוביל אותך למקום הנכון שוב כאמור גם אם הדרך מזוגזגת לה ולא הכי זורמת. אל תוותרי תמשיכי יפה המון אהבה ושתהיה לך שנה קסומה ממש :-) שלך הילה

פשוט כל הזמן חשבתי על אוכל ולא יצאתי מהבית בכלל בגלל שנורא כאבה לי הרגל יכול להיות שבגלל שלא עשיתי כלום חבתי כל הזמן על אוכל אבל לא משנה, בכל אופן היה זוועה!!! אני לא יודע אם לשמוח או להיות עצוב אבל נגמרה תקופת החגים ומתחילים לעבוד כרגיל מצד אחד לא בא לי ללכת לעבודה אבל מצד שני אני נהנה בה וזה מה שמציל אותי מלחשוב כל הזמן על אוכל טוב נראה לי שאני אחזור לישון למרות שאני לא עייף

ב"ה מקווה שהרגל תשתקם לה במהרה בימים החלמה מהירה

מצטערת לשמוע שהייתה לך שבת לא טובה בכלל, אני מקווה שהעבודה תטיב עמך. כתבת ב5 בבוקר?????? מה אתה עשית ער בחמש לפנות בוקר אם מותר לי לשאול?

סליחה על הריגשי... פשוט הסתכלתי עכשיו באתרי אינטרנט שונים ובפורומים של הפרעות אכילה ופתאום קלטתי דברים נורא מפחידים. לא יודעת. אני פוחדת נורא עכשיו... כאילו- זה היה נראה לי כל כך נורמלי ההפרעות אכילה שלי שפתאום קלטתי כמה נורא זה............ אוף .... סליחה אבל אני כל כך לבד בסיפור שלי ורק בפורום הזה אני מרגישה "בבית"... אז אני בוכה להנאתי בזמן שאני משחיטה את עצמי.

סתם מענין אותי לדעת, מה הסיפור מאחורי ההפרעת אכילה שלך? כלומר, כמה שנים, איך התחלת עם זה וכל זה? אני תאר לעצמי שכבר כתבת את זה כשהצטרפת לפורום אבל אם לא אכפת לך לחזור על זה אני אשמח

ב"ה סיפרת אז שעזרת להרבה בנות שהיו עם הפרעות אכילה ונדבקת בלי להאמין או לחלום שאי פעם את תמצאי את עצמך בצד השני של המתרס אז יפתי... הפרעות אכילה, לא משנה איזה, היא הפרעה עצובה למדי גם מפני שמסתתר מאחוריה עצב רב והוא לא תמיד, כמעט תמיד למעשה מתועל בדרך שאת באמת יכולה לחוות שחרור ולהמשיך הלאה בחייך וזו כאמור השאיפה, אני מקווה גם שלך. אז מה בכל זאת... מה דרדר אותך? מה היה הקש ששבר את גב הגמל? מה אהבת.. מה חשבת שיקרה אם תבלסי ותקיאי? לאן רצית להגיע עם זה ויותר מזה היכן הרחיקו הפנטזיות שלך לגבי זה אני בטוחה שמשהו בשיחות ובמילים ששמעת מהבנות האלה גרם לך להתמכר מה היה ממכר לך? מה משך אותך? אני לא סתם שואלת... נסי לחשוב על זה אולי תקבלי מסר מענין על הדרך שלך.. המון אהבה יפה את לא לבד ואת יכולה לקבל הרבה יותר מזה אם תסכימי לתת אמון שלך באהבה רבה הילה :-)

אבל אם ביקשת מי אני שאסרב... אני מעתיקה את מה שכתבתי פעם, מקווה שזה יספיק(: הנימה קצת עוקצנית אבל זה מה שהיה לי אז- היום יש קצת ריגשי אז עדיף שפשוט אכתוב שוב את אותו דבר..(: "אני בת 18... עוד מעט סוגרת שנה של מחלה (וואו אחגוג יומואנוקרסוובולימיולדת!!! איזה יופי- מוזמנים לחגיגה הגדולה...) המחלה פעפעה בי קלות והפציעה ביום בהיר אחד, אחי תקופת השמנה מתונה שהייתה מלווה בהרבה הופעות על במה ומודעות עצמית גבוהה שהובילה ל-יאוש והכרח לרזות. אז אחרי ארוחה נהדרת, משפחתית ומהנה, הלכתי לשירותים- באופן שפוי לחלוטין, ואז אמרתי לעצמי: אולי בכל זאת.. ננסה... נדחוף אצבע... אף פעם לא הצלחתי להקיא עד אז אפילו שקיבלתי שיעורים מדוקדקים מחברותי (שלא חשבתי לרגע לישם אותם)- ואז- הרי אין דבר העומד בפני הרצון- הצלחתי להקיא!! ובזאת התחילה להתגלגל בולימיה. היום- 12 קילו פחות, ללא התקפי זלילה אלא עם הקאות יזומות כמו תפריט יומי,שאפשר לקרוא לזה יותר אנורקסיה מבולמיה כי אני כבר בקושי אוכלת, אני מגלגלת הפרעת אכילה משגשגת!"..... אוסיף כי שנים אני מלווה חברות עם הפרעות אכילה...מבלי שהן יודעות שגם אני נשאבתי. שמחה שאתה מעוניין לשמוע (:

בסוף יש שאלה אז אם האורך של המכתב מרתיע אתכם- פשוט תגיעו לשאלה ותעזרו לי בבקשה. תודה. טוב.. אני לא יודעת עד כמה זה מעניין אתכם- אבל אני צריכה קצת לפרוק- היה לי שבוע איום מבחינת האכילה... לא ברור למה, אבל אחרי שלא הקאתי הרבה זמן פתאום השבוע הזה- ממש הרבה. לא ברור למה- דווקא היו לי ימים בסדר, אבל הקאתי כל יום. מפחיד... בדיוק כשחשבתי שאני כבר בשיא השליטה, וכבר לא הייתי מקיאה כמעט בכלל- הגיע השבוע הנוראי הזה... נראה לי קיצרתי לעצמי את החיים בשבוע האחרון....... השיא הגיע עכשיו... באופן מודע לחלוטין החלטתי "טוב. אוכלים ומקיאים- יאללה." במודע ועם קול קטן שיודע שאוווףף זה לא היה צריך לקרות. אבל הקול החזק יותר אומר שמגיע לי להנות קצת מהאוכל ושממילא אם אוכל עכשיו אז ארגיש בטטה מחר- אז אפשר להקיא. לא יאומן... רק אתמול ידעתי לעצור את עצמי בזמן- לקחתי ביס ממאכל שנורא אהבתי וידעתי לעצור את עצמי. אבל עכשיו פשוט רציתי לאכול עוד ועוד. לקבל סיפוק. זה היה בולמוס אמיתי. כזה שמגיע פעם בשנה.... נורא רציתי לסלוח לעצמי על החריגה, ברם האפשרות להקיא ולשכוח קרצה לי הרבה יותר. זה נורא. הנה- מגיע שלב ההלקאה העצמית. למה עשיתי את זה? היתי צריכה לצפות את זה! טוב. בזאת אני מכריזה קבל עם ועדה- השבוע הקרב הולך להיות שבוע ט ו ב. אני לא אקיא. ולו פעם אחת. אני אוכל כמו בן אדם. צפו לחדשות! נראה כמה אני יכולה לעמוד בהבטחה! וכעת, בהנחה שהחזקתם מעמד לכל אורך ההתבכיינות האינסופית שלי אני זקוקה לעצה מיודעי דבר- בתקווה שאתם יודעי דבר: לחברה בולמית שלי נתגלה לאחר 8 שעות של כאבי בטן עזים- גוש של חומצה בקיבה. האם יש קשר בין התגלית המזעזעת הזאת לבין העובדה שהיא נוהגת להקיא? או שהחומצה בקיבה נובעה רק מהפרשי שעות של אי אכילה- כי גם את זה היא עושה. הבעיה היא שבמרפאה לא יודעים שהילדה מקיאה. אז אולי לא הניחו קשר לכך. אבל ייתכן ויש?? עזרו לי לעזור לה פללללללללללללייייייייייייייייז תודה. וואו. החזקתם מעמד עד כאן? אתם מקסימים אמיתיים. תודה על העזרה, אתם כל כך חשובים לי.(: אוהבת.

דבר ראשון כל מה שאת כותבת בשבילנו הוא זהב לכן גם אם זה היה יותר ארוך היינו קוראים דב רשני מטער אבל אין לי פתרון לשאלה שלך מכיוון שאין לי נסיון בהקאות... (-: שיהיה לך שבוע מוצלח יותר חיבוקות ונישוקים

גם לך

ב"ה ב"ה אני מאחלת לך בהצלחה וגם אם לא, לא נורא, גם אם זה יהיה יום יומיים שלושה בלי, אני חושבת שזה יהיה הישג גדול ושוב כאמור בהנחה שלא תעמדי בשבוע של, ם כי יודעת אני מה זה להיגמל מהצורך לבלוס ולהקיא... לא פשוט בכלל!!! כל הכבוד על הרצון, זה מעיד הרבה מאוד.. בהצלחה!!!! לגבי שאלתך אני בזמנו הקאתי גושי דם שנקרשו מפאת חומצה בקיבה אני הגעתי למיון וללא ספק זה קשור בהקאות בליסה והקאה מגבירים את החומציות בקיבה גם מפני שרב הזמן הקיבה כאילו מופעלת ובעצם לרב מעכלת הרבה יותר מיצי קיבה מאשר מזון וזה ללא ספק גורם למצבים של פצע או חומציות יתר, קרישים כמו שקרה לחברתך. באיזשהו מקום זה היה מאוד חיובי שהדם הזה יצא החוצה. בכל אופן הם הפסיקו את הדימום ואם לא הייתי תופסת את זה בזמן סביר להניח שזה היה מסתיים במוות הם ידעו על הרקע שלי עם הפרעות אכילה שכן ההקשר היה ברור מאוד אני מניחה שבד"כ אם המטופלת לא מספרת הם לא מתעקשים לשאול שוב ושוב ברמת תחקיר אם היא לא מעוניינת לשתף פעולה לגבי מצבה זה בד"כ מה שקורה במיון עד שזה מגיע לטיפול נמרץ או מחלקה שמתמחה בהפרעות אכילה ואז אין בכלל שאלה. המשוואה להפרעה ההתנהגותית הזו היא בכלל לא נתפסת ברמת החומרה שלה והסיכון שלה הרבה מכפי שאת יכולה להעלות על הדעת. איך לעזור לה? ככל שהיא תהיה כנה יותר עם המטפלים שלה כך ייטב בעבורה כי רק כך הם באמת יוכלו לעזור לה.. רפואה שלמה המון אהבה אפשר לעצור את זה!!!!

?

אני ירדתי במשקל 45 קילו בעיקר בעזרת ספורט אחרי שירדתי הגעתי למשקל נמוך עקב עודף ספורט 5-6 שעות כיום אני עושה עילות במשך 2-3 ביום מכון כושר שעה ו2 הליכה חלקה מהירה (לא רצוף) ובהמת התחלתי לעלות במשקל . שאלתי אני הוכלת טפריט שאני בנתי והיתי אוכלת אותו גם שהיתי רזה מאוד ועעשתי המון ספורט גם עכשיו אני אוכלת אותו תפריט והעלתי 15 קילו אני מפחדת לחזור ולהיות שמנה אני יודעת שכמה ספורט שהיתי עושה מזיק ולכן אני לא יודעת מה לעשות גם הטריט שלי לא כול כך גדול וחסרים בו מרכיבים רבים ואני יודעת אך מפחדת להוסיף אני בת 22 גובה 171 משקל כיום 57 התפריט שלי הוא: בוקר סלט יוגרט 0% קווקר +כוס חלב 1% פופקרן ללא שומן אימון אחרי האימון חטיף חלבון יוגרט פופקר ן צהריים סלט יוגרט חטיף קוקוס 4 יןגרט חטיף אנרגיה לחמניה קלה ערב ירקות מאודים ביצה חצי גביעה קוטג סלט לילה יורט כוס חלב

ב"ה לא תוכלי להמשיך עם תזונה כזו במקביל לאימונים כשלך נהפכו את תוסיפי לעלות במשקל אם לא תאכלי יותר, כמה שזה ישמע אבסורד לומר מפני שהגוף שלך במצב של אגירה בגלל שאת לא מספקת לו את הכמות הדרושה לו להזנה בהתחשב בכל מה שאת שורפת, כי לכל הדיעות אי אפשר לעלות במצב מאוזן ממה שאת אוכלת בהנחה שהכמויות שאת אוכלת קטנות או אפילו בינוניות אני מציעה לך לשקול ברצינות ייעוץ תזונתי ובקרה של דיאטנית קלינית לגבי התזונה שלך כי שומן שומן..רזון רזון... הכל טוב ויפה אבל זה לא שווה אם לא תוכלי לשמור על הבריאות שלך ומיפה ורזה תהפכי להתגלמות הכיעור והחולי בהנחה שאת שואפת להגיע לפסגות ייעדים של אנורקסיה כי זה נגמר רע מאוד.. יותר מזה את גם לא תזכי להינות מזה. בכל אופן יש באיכילוב מרפאה לטיפול בהפרעות אכילה שמשלבת גם קבוצות וגם מענה דיאטני שווה ללכת פעם בשבוע סה"כ זה ממש לא הרבה ואת גם יכולה לקבל איזושהי אחבנה וגם לומר את שעל ליבך ללא תשלום אני ממליצה לך בחום רב אם תרצי אשאיר לך מספר טלפון שמרי עלייך המון אהבה :-) הילה

אני אמא לנערה בולימית בת 16. אני יודעת על כך כחודש ימים. אני מנסה להסביר לה שהיא חייבת ללכת לטיפול - בתחילה היא הכחישה אך לאחר שתפסתי אותה "על חם" היא הפסיקה להכחיש אךאינה מוכנה להקשיב לי, צועקת עלי שחייה אינם ענייני ומבלה זמן רב מחוץ לבית כדי שתוכל לאכול ולהקיא מבלי שאני אראה. בבית היא רק שותה כדי שלא תצטרך להקיא. מה עושים?כיצד מביאים אותה להבנה שהיא מפתחת מחלה נוראית? כיצד מביאים אותה להבנה שהיא חייבת לעזור לעצמה וללכת לטיפול פסיכולוגי. אנא עזרו לי לעזור לה.

אני נאטמתי ונאטמת לאימי, ואני יודעת, כמוה, שהמחלה היא נוראית ועם זאת את הכוח איני מוצאת בהורי, הם כמנגנון ביקורת ולכן אני מתשדלת להמנע מלשתף אותם- רק אל תתני לה הרגשה שהיא פושעת...טוב? אני מקווה שתצליחי על אף המחסום הגדול שהיא מציבה לך, לעזור לה.

אני מודה לך שענית להודעתי. אנא - אמרי לי מה יכול לעזור לה לעזור לעצמה? כיצד את עוזרת לעצמך למרות שאינך מוכנה לשתף את אימך? ומה את מרגישה כלפי אימך בנוסף לכך שהיא מבקרת אותך - ומה היית רוצה לשמוע מאימך כדי להרגיש טוב יותר? מה היית מצפה מאימך? מה היית רוצה שתעשה, שתאמר לך?

שלום... שמי ענבל ואני בת 14 וחצי. אני רוצה להודיע שהסיפור שלי הוא סיפור נורא עצוב. סיפור שמאוד קשה לשמוע... אל תחשבו שכזה קל לי לפרסם אותו. אבל אני יודעת שאני חייבת שזה יגרום רק לטוב.. עכשיו שאת עומדת מול המסך וקוראת את השורות האלו את יודעת שיש לי בעיה. שאני לא ילדה רגילה כמו כל הבנות. יפה ורזה עם תחת יפה ושדיים פצצתיות. הייתי כזאת.. אבל כבר לא. הנה בא הסיפור שלי: הייתי בכיתה ז´. עבר יום שלם של לימודים וחברותי הטובות ליוו אותי הביתה. אני הייתי ילדה רגילה לא שמנה ולא רזה. חבל, שרק עכשיו אני נזכרת. רעות בדרך הביתה הראתה לי את העגיל החדש בטבור. ואז היא אמרה:" פשוט מדהים. נכון?! יאללה כמה זמן חיכיתי לזה!!!" וכשאני הסתכלתי על הבטן היפה הזאת שלה פשוט ממתי מקנאה. לא יכולתי לשלוט על עצמי. ואז בדרך הבית זרקתי את התיק שלי ורצתי למראה. הורדתי את החולצה והתחלתי לבכות ולבכות כאילו שאני הילדה הכי שמנה בעולם!! צרחתי על עצמי שאני פרה שכל היום טוחנת ולא רציתי לצאת לעולם מהחדר!!! היום, אני יודעת שמשם התחיל טעות חיי. ואז הלכתי אל השירותים שנמצא בחדר שלי. והתחלתי לדחוף אצבעות אל גרוני.. עד שהרגשתי מועקה והקאתי.. בהתחלה הקאתי לאט לאט אבל לא התייאשתי. וכך עבר לו שבוע ועוד שבוע ועדיין לא הייתי מרוצה מעצמי. למרות שכל חברותי לא הפסיקו להחמיא לי על כך שרזיתי ושאני נראת "פצצה". אני חשתי טוב. אבל ל הסתפקתי בזה. רציתי להיות הכי רזה בשכבה. עברו להם 5 חודשים. ועדיין אני מקיאה בכוח. לא קראתי לעצמי "בולימית" פשוט אהבתי שזה נותן לי את האפשרות "לצאת מזה" קראתי לזה "הצלה פנימית" רק ביני לבין עצמי. אף אחד לא חשד. בכל יום הייתי אוכלת 4 פרוסות ואת ה4 הקאתי. זה יוצא שכמעט ולא אכלתי (בהתחלה שאכלתי לא הקאתי הכל) ואז חברתי רעות אמרה לי "ענבל.. את חייבת להחליף את הדיאטה שלך את נהיית מיום ליום עור ועצמות" ואמא הייתה יושבת לידי שאני אוכלת. זה.. שהיא עוד לא ידעה שאני "הצלה פנימית" ואז החלטתי להפסיק וטוב לי כך עם גופי. יום אחד ראיתי את השוקולדים שעל המטבח ישר רצתי אליהם והתחלתי לטחון ולטחון את כל מה שראתי זה נעלם תוך דקה. לא הסכמתי לעצמי ועפתי לשירותים. ומאז עבר עוד חודש כבר נגרה השנה ואנחנו בחופש הגדול. זהו, כבר לא יכולתי להשתלט על זה!!! הייתי מקיאה לבד לבד ורק רואה את עצמי מרזה מרזה עוד ועוד. יום אחד ביום הרביעי לחופש הלכתי לאכול עם המשפחה. ואז הרגשתי שוב את ה"דחיפה" הזאת ורצתי לשירותים. שם.. כבר אמא עקבה אחריי.. היא פתחה לי את הדלת והתחילה לבכות. ולצרוח על עצמה " איך לא שמתי לב לזה איך?! את בולימית!!" "אני מה?", אמא המשיכה לבכות ולא רצתה לשמוע אותי... היא חלפה זמן רב באינטרנט כדי לקבל יעוץ.. ואז שלחה אותי ישר לבית החולים. רק שם הבנתי מה עובר עליי. והתפלאתי לשמוע שלעוד לפחות אלפי בנות בארץ ישראל קורה את אותו הדבר! זה היה היוט הגדול!! פעם אולי בשבוע הייתי רואה את אמא ל5 דק´. עכשיו אני רואה אותה המון כי כבר הרופאים לא נתנו לי עוד אפשרות לחיות.. הם אמרו שכבר הייתי חצי בקבר. את אבא לא ראיתי חודש כך גם את האחים והאחיות.. הדודים והדודות.. הידידים והחברות! ורעות?! רעות הרגישה שהיא רוצה למות.. היא כעסה על עצמה שהראתה לי את הטבור... (חחח.. כאילו שבלעדי העגיל הזה לא הייתי נכנסת למחלה הבת זונה הזאת!) למדתי להתקרב לקדוש ברוך הוא.. ואני מתפללת.. הרבה. זהו... היום את השורות האלה אני כותבת מבית החולים . אני כבר יודעת שאני לא ינצל אני יודעת שאני לא אצא מזה. אני יודעת ש... אני עומדת למות. והכל התחיל בגלל איזה קילו או 2 מיותרים?! בגלל זה הרסתי לעצמי את החיים. ולא רק לי גם לאמא גם לאבא גם לאחיי ואחותי. לחברות שיבכו לידידים שהיו. אבל אין לי עוד מה לעשות כי אני נאבקתי. לכן אני רוצה רק לבקש. בנות!! זוהי לא הצלה פנימית זה הריסה חיצונית!! את הורסת את הגוף שה´ נתן לך והורסת לך תחיים. אם את רוצה להרזות לכי לדיאטנית א לריצות אבל בחיים!! אבל בחיים אל תבלמי!! . הלוואי שהייתי יכולה לעצור את הבולימיה בוא נקווה שאולי כמה בנות יבינו שזה לא משחק. זה החיים. החיים שלך! שלום לעד. ענבל! עכשיו אתן/ם תחליטו... אתם רוצים להרוס את החיים.. או שאתם מעדיפים לאאיבק עם השומן כמו שצריך!! לשאלות ולהתענינות 244212132. אני הייתי בין חברותיה הכי טובות והיא ביקשה ממני לפרסם את המכתב הזה באינטרנט. המשאלה האחרונה שלה הייתה ..לעצור את הבולימיה והאנורקסיה!

והיא לא שרדה את זה...המכתב ממש נגע לליבי...והוא ממש עצוב...לא מאחלת לאף אחד להגיע למצב הזה... אוהבת מעיין

לא הבנתי של מי בעצם הסיפור שלך או של הילדה ההיא?שכיביכול החברה שלך איפה היא היום?היא חייה?\האיסיקיו שהשארת להתענינות הוא שלך? אשמח לתשובות, מאיה

ב"ה סיפור מאוד עצוב אני מלאת רחמים אבל גם קוראת לך ולה כאחת להתפכחות אולי יש משהו שאת לא יודעת, שהיא לא יודעת הרבה פעמים מצב נראה סופני הרבה בגלל, כמעט תמיד, בעקבות הפחד הנוראי לצאת מזה, חוסר אמונה מוחלט שאכן אפשרי לצאת מזה, הרבה יותר מאשר עובדה כביכול שהמצב אכן באמת סופני. הוא ללא ספק יכול להיות כך אם היא תחליט שכך יהיה הוא ללא ספק יכול להיות אחרת אם היא תחליט שהיא עושה הכל כדי לצאת מזה וזה בהחלט אפשרי!!! בואי ואני יאמר לך משהו על אף שאני לא מבטלת את החווייה הקשה שלה ושלך כאחת בתור היותך חברה ואת בהחלט יכולה להעביר זאת לענבל היקרה עד מאוד אפשר לצאת מזה!!! גם איתי הרימו ידיים .. אוהוהוהוהו.. כמה הרימו.. חבל על הזמן מה שנקרא.... אמרו לי משפטים באשפוז כמו :" את לא תצאי מזה.. גם ההיא אמרה שהיא תצא מזה והיא כבר מתה..." ואני היום ללא "זה"... כן כן "זה" מה שהיה פעם בולמיה.. מה שהיה פעם אנורקסיה ה"זה כבר לא קיים בחיים שלי מלבד זה שאני יושבת פה וכותבת לכן בתקווה שתראו את מה שאני הצלחתי לראות במסע ההחלמה הפרטי שלי ומיטל שחר ללא הפרעות אכילה, היא כתבה ספר ורוויטל צוויבל ללא הפרעות אכילה גם היא כתבה ספר מעיין כרת גם לא.. גם לה יש ספר אדית דיטה דניאל.. גם לה יש ספר טלי סבך גם לא ואני מאוד מקווה שהספר שלה בדרך יש עוד הרבה שיצאו מזה, הן חיות ובאמת כל הכבוד לכל אחת מהן שהעיזה למרות הסופניות של העניין. אז אני שואלת אותך שיר.. זה לא נחשב? את יודעת איזה גיהינום כל אחת מאיתנו עברה?? וואי וואי וואי אם היית שומעת את הסיפורים שלנו את היית מבינה שהמסר של ענבל הוא לא יותר מאשר תירוץ עצוב של התגלמות נוראית של פחד וסרבנות אם כי אני לא מנסה לבטל את כאבה האישי. מה את בעצם רוצה להיתפס בעינינו כהירואית, תראו אותי, אל תגיעו לשם.. כמה אני מסכנה.. אני רציתי ולא הצלחתי??... מה בדיוק??? כל אחת מאיתנו עברה גיהינום ורק מי שהייתה שם יודעת כל אחת מאיתנו נכון להיום חיה חיים ללא הפרעות אכילה וחיים טובים למדי גם אנחנו הינו במצב סופני על אמת אני יכולה להעיד עלי, על מיטל, על אדית דיטה דניאל ועל טלי סבך מהכירות קצת יותר אישית אז איך אנחנו הצלחנו??... סתמתי לך את הפה?? לא כתבתי את זה בשביל לסתום לך אותו כתבתי לך את זה כדי שתביני שזה לא נגמר פה זה לא נגמר פה ואת מוזמנת להעביר את זה הלאה ככל שישמע בוטה שישמע. צר לי אבל חשוב לי להבהיר לך מסר ברור העבירי לענבל את המסר הזה אולי היא תרצה לשמוע .. אולי אמרה לה להפסיק לרחם על עצמה ושתעיז סוף סוף לתת אמון במשהו שאולי יכול הפתיע אותה לטובה, במילים אחרות הגיע הזמן לקחת אחריות. הפרעת אכילה היא לא איידס הפרעת אכילה היא לא סרטן ממאיר הפרעת אכילה היא מחלה של מחשבה תודה לאל ברוך השם יש לנו את כל הכלים שבעולם לשלוט על המחשבה שלנו כי אחרי הכל הבולימיה התחילה משם. זה לא סותר את העובדה שהסיפור של שענבל מרגש ועצוב וכואב ממש ועצוב לי שכך הלוואי וזה באמת יהיה בין היתר המסר שלו היא התכוונה אבל לא ברמה שלומר לנו שזה סוף וזהו כך אנ רוצה לגמור את חיי סיפור... יש בו הרבה עצב הרבה כאב הרבה אמיתות חיים יש בו את ענבל וזה לא סתם קרה.. לא סתם זה קרה לה אבל זה לא סוף פסוק לא אם היא לא תחליט שאכן כך יהיה זה בידיים שלה!!!! ואני לא סתם אומרת את זה יש מה לעשות ואם היא לא הגיעה לטיפול הנכון עד היום זה לא אומר שלא קיים טיפול כזה וזה לא אומר שהיא צריכ הלהפסיקה לחפש המכתב הזה לא נשמע לי כמו של מישהי שרוצה למות המכתב הזה נשמע לי כמו זעקה נוראית לעזרה וחשוב לי לומר לך שאפשר לקבל עזרה נכונה אבל זה ייאלץ אותה להבין שהיא קיימת ושהיא צריכה להתאמץ בחיפוש של אחת כזו ושאולי זה לא נמצא במסגרת הטיפולית שבה היא מקבלת עזרה לא יעילה למדי. מסרי לה את אהבתי והחלמה מהירה.... המון המון אהבה הילה

רציתי לשאול...מאיפה אני משיגה את המלח הגס הזה..אם יש מלח גס רגיל כזה בבית...אז זה טוב....או מלח רגיל? אוהבת מעיין

כתבתי לך תגובה בעמוד הקודם...וגם דילגת על איזה הודעה שכתבתי לך...על הרבלייף...ועל דיאטנית.... אוהבת מעיין:)

ב"ה זה המלח הגס להמלחת בשר בכל סופר יש אני מקווה שכבר השגת המון אהבה יפה :-)

ב"ה :-)

היום הייתי בחדר כושר והאימון היה כזה: שעה אימון ספינינג, דופק ממוצע 160, 850 קלוריות אחרי זה שעה וחצי משקולות בסוף 25 דקות אופניים דופק ממוצע 148, 300 קלוריות סה"כ שרפתי היום (בלי האימון משקולות) 1250 קלוריות וכואבת לי הרגלללללללללללללללללללללללללללללללללללללל

אוי איזה באסה...אתה לא מאמין...גם לי עדיין כואבת הרגל באימון שלי...ואני נקעתי אותה לפני 5 חודשים....הייתה מאמין!!! אוף וזה הכי מבאס שיש...ועוד איזה בדיקות לא עשיתי לרגל...מיפוי עצמות,CT, והתוצאות של הCT יהיו לי עוד שבוע..אבל התור לרופא רק עוד איזה חודש...ואני מקווה שלא נדפק לי שם משהו והרגל צריכה רק מנוחה... מה מצב הרגל שלך??? היא נפוכה או משהו....שלי הייתה נפוכה אישה 3 חודשים או חודשיים וחצי...מצב לא נורמלי...אתה מתאמן עם תחבושת אלסיטית? אני יתחיל... בקיצור שבת שלום..:) מעיין

בכלל לא הייתי צינית... עם כל הצער שבדבר- אני גם עשיתי כל מיני תחקירים פריקים כאלה על מה קורה במערכות הגוף שלי לכן זה באמת מעניין אותי כל השטיקים על צבירת הנוזלים.. תראה- כמוני כמוך... חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אז בואי אני אגלה לך משהו צדקתי!!!!! מאתמול להיום ירדתי 2.5 קילו במשקל!!! כמובן שזה היה מכל המים ששתיתי אתמו ל ומכל המלח שאכלתי את קולטת מה זה?? 2.5 קילו של נוזלים ביום אחד!!!

כתבתי לכם תגובות למטה , בשרשורים.. בהצלחה בחיפוש..

ב"ה אני מקווה שזו רק ההודעה הזו ושלא פיספסתי בטעות אחת אם כן סמני לי שבת שלום יפה ליל מנוחה :-)

הי הילה.. יש לי לעצמי [ואלייך] חדשות טובות וחדשות רעות. נתחיל בטובות: קיבלתיייייייייי!!!!!!!!! קיבלתי מחזור!!!!!!!!!!! אחרי מיליון שנה שלא קיבלתי.. חזרתי לאכול קצת... וקיבלתייייי:::::::::::::::) ולחדשות הרעות: :( חבל שלא חשבתי לפני שאני מתחילה לאכול שזה עלול גם להביא לעלייה במשקל.. אוףףףףףףףףףףףף נשקלתי היום!!! הגעתי למשקל שכל כך לא רציתי להגיע אליו!! רק לא אליו!! עכשיו אני חייבת לעשות עם עצמי משהו.. אחרי שלקחתי את עצמי בידיים... אוווווווווווווווווווווווווווווף. נסיכה.

ב"ה מזל טוב!!!! ואף פעם אל תישקלי במחזור זה ממש לא מדד נכון חכי עד שבוע אחרי המחזור ואז תישקלי אך ורק בבוקר לפני אוכלללא בגדים זה פחות או יותר המשקל המדוייק שלך. בהצלחה :-) שבת שלום יפה

ב"ה שלום הילה את מדהימה! יש לי כמה שאלות... לפני שנה היתי במצב לא טוב היתי בתת משקל של 10 קילו וכך במשך אותה שנה היתי בתת משקל רזה מאוד אני לא ראיתי את זה ועל כך אני מצטערת מאוד! שנה אחרי היתי כבר במצב אחר עליתי במשקל מאוד מהר 20 קילו והשנה הזאת היתה השנה הכי גרועה בחיים שלי אגב השנה הזאת עדיין ממשיכה אני לא יכולה לקבל את הגוף שלי העלייה היתה ממש מהירה ולי זה ניראה כמו חלום בלהות אני לא יודעת איך כ"כ מהר השמנתי כול מי שמכיר אותי נדהם!!! אני מתביישת בעצמי.... יש לי סימנים מגעילים בבטן וברגלים סימני מתיחה אגב גם לך זה קרה שעלית במשקל??? את יודעת מה עושים עם זה זה ממש מפריע לי!!! ויש לי עוד שאלה.. כרגע אני לא אוכלת מאוזן בכלל לאא אני חייה מבולמוסים אני לא מצליחה לאכול מסודר.. היתי אצל פסיכולוגית ודיאטנית ברחתי דיי מהר....זה לא התאים לי... את חושבת שאני יצליח לרזות בתקופה האחרונה כרגע אני התחלתי לעשות הליכות כדי להרגיש קצת יותר טוב מה את ממליצה לי לעשות?...מה למשל לאכול כדי שזה יהיה מאוזן ובריא... כול מה שאת יודעת אין לי בעיה שתגידי לי אם את מוכנה אני ממש אומללה מהמצב הזה אפילו הגעתי למצב שאני אומרת להישאר ככה אבל לא להשמין עוד זה לא נורמאלייי... אבל לפחות מה לאכול? שיהיהי בריא.. מה לאכול? האם אני יצליח להרזות? מה לעשות עם סימני המתיחה? סיכמתי לך את השאלות שלי.. איזה כיף שיש אותך! קראתי פה את ההודעות ואת מה שכתבת על עצמך! את ממש מדהימה אני מאוד מקווהשאת יודעת את זה!!!! תודה רבה!!! אני

ב"ה אני שמחה שאת מתחברת לדברים אני לא שמחה שאת במצב הזה אבל אני בהחלט בטוחה שיש לך את הכוח לצאת ממנו למקום טוב יותר עבור עצמך זה יהיה מאוד לא אחראי לומר לך מה לאכול למרות שזה עומד לי על קצה הלשון אבל אסור לי ויותר מזה אני גם לא בטוחה שזה יהיה פייר כלפייך על אחת כמה וכמה אחראי. לגבי המתיחות והסימנים לי מאוד עוזר, לטיפול בעור, שמן גרניום והוא ידוע כמשהו ברמה של ריפוי לעור. אפשר להשיג אותו אצל קוסמטיקאיות שמטפלות בשמנים את לא צריכה טיפול בשביל זה רק את השמן זה שמן שמאוד קשה למריחה וככה את יודעת אם הוא אמיתי או לא הוא אמור להיות מאוד סמיך אני לא מבטיחה שזה יעלים לך לחלוטין זה יכול לעזור משמעותית יחד עם זאת אני חשובת שזה ענין קוסמטי וזה לא העיקר מה שחשוב יותר הוא לסדר את התזונה כמו שאת אומרת לא היו לי סמני מתיחה מפני שאת העליה במשקל שלי עשיתי מאוד לאט בניגוד לפעם שעליתי המון בתקופה של הצבא וזה היה רע באמת גם מפני שלא הסתגלתי לזה עדיין העליה הזאת הייתה הכרחית אבל לא ברמה הזו שיכולתי להתמודד איתה וזה נשמע לי כמו מצב שאת מתארת עכשיו וזה לא קל. אני כן חשובת שכדאי יהיה לך ללכת לתזונאי ת דרך הקופה אם את במכבי אז יש לי מישהי מדהימה בשבילך שלי היא מאוד עזרה אני הבנתי שבלה אגמון שיש לה פורום שנקרא הרזייה ללא דיאטה באתר של דוקטורס היא מעולה ומישהי שהייתה בפורום הולכת אליה ומספרת פלאים אז שווה לנסות ואולי דרך הפורום להיוועץ בה. מאוד חשוב שתסדרי את התזונה שלך גם בגלל שהסדר מאוד יכול לעזור לך בהרגשה הכללית שאת לא הולכת לאיבוד. אל תספרי לאף אחת מהן סיפורים אם את הולכת לתזונאית פשוט תבקשי ממנה תפריט שרק יהיה לך סדר מול העיניים תקחי את התפריט ותראי מה בו את יכולה ליישם. מניסיון שלי כל פעם ששיתפתי את הדיאטניות בבאסה שלי מהמשקל זה רק חירבן את התהליך לא יישמתי את התפריט וההליכה אליהם הייתה מיותרת לחלוטין שכן רציתי רק לרזות והן היו בבחינת הוויכוח שלי עם עצמי בפעמים שרק לקחתי את התפריט זה לימד אותי פחות או יותר איך אני צריכה לבנות סדר יום וזה מאוד עזר לי לסדר את היום שלי בצורה שפויה מעבר לזה את חייבת לדבר ולהביא לידי ביטוי רגשות שלך ותהליכים שאת עוברת כי הרבה מהבלגאן הזה שבא לידי ביטוי באוכל הוא קשור ללא יוצא מן הכלל ברגשות שלך ובתהליכים שאת עוברת בחיים וכשיש מישהו שמקשיב ואת מתבוננת יחד איתו בדברים זה מאוד עוזר ועושה את התהליך להרבה יותר קל וזורם. מה אני אומרת? סוג של מסגרת לא יודעת אם טיפול אבל מסגרת טובה אגב יש מסגרת טיפולית מצויינת באיכילוב ללא תשלום שווה לך לשאול אני מוכנה לתת לך פרטים זה נותן גם מענה דיאטני ויעוצי כאחד וזה בדיוק לשלב שבו את נמצאת תחשבי על זה אני מאחלת לך בהצלחה יפה אני אשמח לשמוע ממך ואם את רוצה כתובת אז תגידי המון אהבה שבת שלום אני אהיה פה במוצ"ש :-)

לא טעיתי את מדהימה:-) תודה רבה על כול מה שכתבת.. עשית לי הרגשה קצת יותר טובה... דווקא רציתי שתצעי לי דברים לאכול אולי בריאים יותר שיוכלו להועיל לי אבל את לא רוצה:( ואני מכבדת את זה! בקשר לשמן גרניום את אומרת??? אצל כול קוסמטיקאית אפשר לקנות את זה??..את יודעת כמה זה עולה??? הלוואי וזה יעזורררררר היתי אצל שתי דיאטניות וזה לא עזר לי לא עשיתי מה שהם אמרו... הדיאטנית הראשונה היתה בתקופת האנורקסיה... והאמת שהיא רק עזרה לי לרדת במשקל כול ירידה היא היתה אומרת לי כול הכבוד!!! עד שאמא שלי באה איתי וראתה את המשקל שלי וכמעט התעלפה ולא הבינה איך היא נתנה לי... למרות שאני חושבת שהיא לא אשמה בכלל אני זאת שלא אכלתי ובזבזתי את הזמן איתה! הדיאטנית השניה היתה כבר אחרי שהשמנתי... ואני רק רציתי לרדתת ואולי פעם פעמיים עשיתי את התפריט וזהווו היא הבינה את הבעיה שלי היא התמחתה בהפרעות אכילה אבל לי זה לא התאים!!! ועשכיו אני ככה לא יודעת מה לעשות עם עצמיייי תמיד אמרתי שאין מצב שאני יקיא בחיים זה לא בשבילי.. וניסיתי יותר מ5 פעמיים ואף פעם לא הצלחתי בפעם האחרונה כמעט אבל זה היה כ"כ מתיש והרגשתי אחר"כ עוד יותר גרוע אז עזבתי את זה! כרגע אני נמצאת במצב לא מוגדר יש לי המון בולמוסים אני מרגישה רע רער רע ולא יודעת מה לעשות.. אני פוחדת שהרגלתי את הגוף שלי את עצמי לבולמוסים האלה ואני לא יודעת איך לצאת מזה! וכן אני בקופת חולים מכבי איך קוראים לדיאטנית שלך?? תודה רבה לך על הכולל!!! שבת שלום מבורך לך ולכולםם!!! אני