פורום הפרעות אכילה - תמיכה

שלום לכולם. אני מוצאת שזה עושה לי די טוב לכתוב לאנשים שמבינים מה אני מרגישה. עלתה במוחי מחשבה היום שמעולם לא דיברתי עם אף אחד על המחלה. אף אחד בעולם לא יודע. יש לי חברה שגם סבלה פחות או יותר מבולמוסי אכילה והיינו נעצבות אל ליבנו יחד,אבל אצלה זה הפסיק בעוד שאצלי זה ממשיך.ומחמיר. בנוסף,רציתי לשאול אם למישהו יש המלצה על ספרות בנושא.כל דבר שיכול להוביל להקלה בתופעה ולהוות תחליף לפסיכולוג (כאמור,אין באפשרותי ללכת לאחד כזה עכשיו). אני מתעניינת בגורמים הפסיכולוגיים למחלה. איפה מתחילים לחפש? אני אדם מאושר! יש לי מלא חברים שאני אוהבת ואוהבים אותי. הורים שאוהבים אותי ותומכים בי תמיד (אבל איכשהו לא מודעים לבעיה הזאת). הייתי תלמידה מעולה. ספורטאית מצויינת.יש לי מלא תחביבים.ובקיצור, על פני השטח הכל נראה טוב ויפה (חוץ מכמה שומנים עודפים. וסימני מתיחה..). אין לי דימוי עצמי מאוד נמוך (רק קצת...)ויש לי בטחון עצמי . המחשבה שעלתה במוחי היום היא שאולי המחלה נובעת מכך שתמיד הייתי צריכה להיות בשליטה בחיים שלי.כלומר,לא במובן של שתלטנית אלא במובן של לדעת שיש בידי את הבחירה. ובנוסף,הורי התגרשו כשהייתי די צעירה וההרגשה זתמיד ליוותה אותי היא שאני חייבת להיות חזקה כדי לעזור בבית. אולי המחלה בעצם נתנה לי הזדמנות "לאבד שליטה" ולהיות חלשה. אולי גם כדי להיות נזקקת כי תמיד נראתי "מושלמת" וחזקה. (למרות שמעולם לא סבלתי מחוסר תשומת לב.להיפך.רק הרבה אהבה כלפי...) מה אתם חושבים?! בשלבים הראשונים של המחלה עוד התנזרתי מאוכל.רציתי להרזות.למרות שהייתי ילדה די רזה בת 10. מאוד מקובלת ומוערכת ע"י הסביבה. וכאמור, חוץ מהעובדה שהורי היו גרושים - אני לא זוכרת בעיות מיוחדות או משבר שהיה יכול להוביל ילדה בת 10 למעשים כאלו. אז איך מוצאים את השורש של בעיה שנבעה ממשהו שקרה לפני 8-9 שנים?! אני מרגישה שכיום הבולמוסים הם למעשה התניה של הגוף.הרגל.ולא נובעים מבעיה פסיכולוגית קיימת.או שכן?! טוב, אני יוצאת להליכה עכשיו אחרי שאכלתי איזה 5000 קלוריות. אני אמשיך להרהר תוך כדי:-) אני מקווה שאני לא מעיקה עם ההודעות המאוד ארוכות שלי. אם הן לא מתאימות לפורום אני אשמח לדעת... ערב טוב לכולם.

ב"ה אחד הבעיות הכי גדולות מעבר לסיבה היא ההרגל עצמו כדי להשתחרר מהרגל חייבים לתרגל משהו אחד אחר שונה מההרגל שלך למשך תקופה ולעמוד בזה. מנסיון שלי רק לעבוד על תרגול זה כמעט לא עובד בייחוד שההרגל מכניע והוא תמיד יעמוד החייל בראש להילחם בך ובסיכוי שלך לצאת. ואז את מוצאת את עצמך נכשלת שוב ושוב ורק מוסיפה להתרחק. סיבה האמת שיש מליון סיבות. עדיין אף אחד לא משנה את העובדה שבפועל כדי להימנע מההרגל הזה את תצטרכי לתרגל התנהגות שונה ואחרת מספיק זמן כאמור ועד שלא תתרגלי לא משנה אילו סיבות יהיו את צריכה לפעול מעשית כדי למגר את זה. כדי להבין ולראות דרוש לשם כך מסע התבוננות ממושך של התכנסות ושתיקה. רק אז תוכלי לראות את הסיבה האמיתית לכך ועם כל הכאב להחליט שאת מעיזה להחליט משהו אחר עבורך. אני מניחה שביום שתראי יהיה לך קל יותר ליישם את התרגול שאני מדברת עליו כמו למשל להכניס בכל אופן אפשרי איזון לתוך חיי ההזנה שלך. זה משהו שרק את תוכלי לגלות. רק את תוכלי להבין. רק את יודעת. אני מניחה שככל שתספרי אולי אנחנו ואחרים יוכלו לשקף לך עוד דברים כי אחרי הכל בין יתר הדברים בשביל זה אנחנו חיים. אני ממליצה לך בחום רב על הספר של מיטל שחר אם לא קראת "להיות מושלמת" של הקיבוץ המאוחד. שווה לקרוא אותו הוא מאוד אופטימי אני מאחלת לך הרבה בהצלחה המון אהבה :-)

סיפורנו הוא די דומה... מקווה שתצליחי להתגבר((::

דווקה היבנתי איך אני רוצה לעזור לעצמי והיבנתי גם מה אני צריכה ודווקה זה לא היה בעזרת פסיכולוגים אלא דווקה ביזכות חויות שהיו לי וגם בזכות חבר שלי לשעבר היבנתי בתור דבר ראשון שכשאני מנסה לשפר בעצמי משהו אני צריכה לעשות אותו מתוך אהבה לעצמי ולא מתוך שינאה לעצמי לדוג הפרעות אכילה כשאני לא אוהבת את עצמי אני נוטה מהר מאוד ליפגוע בעצמי על ידי הרעבה עצמית או אכילה אימפולסיבית (מתוך תיסכול של "ברור שאני לא יצליח") אם אדם אוהב את אצמו החשיבה הראשונית שלו היא אני רוצה להראות יפה יותר אבל אני גם אוהב את עצמי לכן אני רוצה להישאר בריא ומתוך כך הוא מגיע למסקה של דיאטה טובה גם אם היא קשה לו וגם אם הוא יהיה מתוסכל יהיה לו יותר קל להמשיך איתה כי הוא אוהב את עצמו אז אומנם עוד לא היגעתי לדרגה העילאית שאני אוהבת את עצמי אבל בשנתיים האחרונות למדתי לא לישנוא את עצמי ולדעת שאני יכולה לעשות כל מיני דברים בחיים שהם לא חייבים להיות מושפעים אחד מהשני ואם כן אז רק לטובה לדוגמא אני הרבה פחות עם בעיות אכילה בזמן האחרון וזה ניראה לי רק יתקדם וגם לדוגמא אם אני רוצה ללמוד משהו אני לא ניכנסת ישר לתיסכול שאני בטוח לא יצליח אלא אומרת לעצמי " אני רוצה ללמוד את ואת זה אבל אם אני יצליח להיתקבל יש כך וכך ללמוד וגם אם אין לי תעודת בגרות אני יכולה ללמוד כלכך הרבה דברים אחרים שאני יכולה לעבוד בהם ככה שאין טעם להידבק רק לזה. וכן אני עדיין ינסה להגיע את המטרה" אז נכון שיש מקום תמיד לעזרה מיקצועית וגם ניסיתי אבל לא ראיתי ממש שיפור וגם לא הייתי באותה תקופה במקום של לקבל ועכשיו דווקה אני פחות בהיתנגדות יותר מישיקולים כספיים וחוסר זמן אני יודעת שאני יואהב את עצמי ואני יצליח להיתקדם בחיים ואני גם יצליח יותר לישלוט באכילה שלי כי אי חייבת את זה לעצמי. ולזה היגעתי מה לעשות רק בעצמי. אני גם חושבת שמה לעשות אם כל העזרה של הפסיכולוגים ואני בכלל לא מנסה להמעיט בערכם אם את לא תגיעי לתובנות האלו בעצמך אף אחד לא יוכל לשכנע אותך אחרת ואני זוכרת את זה כלכך טוב מעצמי ועדיין מרגישה את זה

בקשר להיתאבדות מה שאני יכתוב כאן יראה לך אולי משונה כי באמת בדרך כלל אנשים עושים את זה כי בטח זה הסוף אבל אני יאיר את עינייך שאני בתור מישהי דתייה ממש לא מאמינה שזה הסוף ולא רק זה מיבחינתי מי שמנסה להיתאבד יזכה גם לעונש הגון שאותו אי אפשר לתאר במילים מכיוון שאנו לא ממש מבינים מה הולך שם למעלה ודווקה בגלל זה רציתי להיתאבד בחשיבה המעוותת שלי רציתי להעניש את עצמי יותר ממה שכבר הענשתי ומגיע לי את העונש הנורא מכל עונש של מיתאבדים שלפי היהדות הוא בכלל לא סימפטי מכיוון שהעונש הוא בנשמה ולא בגוף

ב"ה אני לא מאמינה שלאף אדם מגיע כזה עונש ואם את דתיה את אמורה להבין שרק בורא עולם, רק בידיו להעניש אם בכלל לכן אין זכות להעניש את עצמך מלבד לחיות את חייך ולהפיק מהם את המירב גם אם לכאורה נדמה לך שהכל סתמי. אני מאמינה בך ואני יודעת שאם כל ההתבוננות שלך הרבה תשובות יגיעו לידייך וכולי תקווה שהן יסייעו לך בהחלמה שלך או איך שתבחרי לקרוא לזה. אני מאחלת לך שתהני מהחיים האלה וזכרי, כמו שייצרת את זה היא גם באותה קלות יכולה להיעלם. נסי לחשוב איך זה התחיל מה היה הקש ששבר את גב הגמל אולי יעלה לך משהו המון אהבה יפה :-)

אני יודעת איך זה היתחיל ואני יודעת בדיוק מה גרם לי לישנוא את עצמי לצערי עבר עלי יותר מידי בחיים יותר מידי דברים שגרמו לי לישנוא את עצמי ולישנוא את הגוף שלי ולישנוא כל דבר בעצמי אני לא יודעת אם אי פעם אפשר להיתגבר על דברים כאלו אבל אני כן יודעת שאני יכולה להפסיק לישנוא את עצמי מתישהו אני יבין שאני לא אשמה בכל דבר שקרה לי בחיים אבל במיקרה הזה אני חושבת שהדרך עוד ארוכה

היי, אני לא יודעת אם יש מי בכם שהיה בצבא, או שבצבא עכשיו, אבל רציתי לדעת אם אתם אולי מכירים קבוצת תמיכה להפרעות אכילה בחר"פ בצריפין? תודה..

היי, תראי אני יודעת שהבנות שסובלות מהפרעות אכילה ובכל זאת משרתות בצבא נשלחות לטיפול בבי"ח תל השומר במרכז להפרעות אכילה שם. שווה לך לבדוק את זה עם הרופא או הקאר"ית של המרפאה היכן שאת משרתת. בחרל"פ אני ניתקלתי בדיאטנית בשם ליאת גרנית אני מקווה בשבילך שהיא עוד שם, היא דיאטנית שנדיר להיתכל בכאלה ( מבחינת סבלנות והבנה ). שווה לך לבדוק גם את האוצייה הזאת. המון בהצלחה מעיין.

יש דיאטנית בצבא? לא ידעתי על זה...נראה לך שבכל מרפאה בצבא יש?

איי איי איי... בכל פעם שאני נכנסת לפורום ראשי מסתחרר מכמות המחשבות שצצות בו.. אני אפילו לא מסוגלת להעלות את כולן על הכתב.. הילה- אני באמת מופתעת מחדש להווכח עד כמה את רחוקה מהפרעת האכילה שהיתה לך. אני נפעמת. זה מאחורייך לגמרי? ואת לא מזדעזעת לראות כמה התגובות בפורום חוזרות על עצמן? כלומר, כל כך הרבה אנשים מרגישים את אותם דברים, זה באמת מ]חיד איך זה שואב כל כך הרבה אנשים...כל הכבוד לך על הסבלנות המדהימה לפניות הללו... ולכם חברי הפורום- כולנו מנסים לחזק אחד את השני, אבל יש לי הרגשה, בתוך תוכי, שאפשר לחלק את הפורום הזה ל2- אלו שבאמת ובתמים היו רוצים לראות עצמם מחוץ למחלה מתמודדים עם משקל הגיוני וריאלי, ואלו שהיו ששים לראות על המשקל מספר לא ראלי של קילוגרמים המצביע על תת משקל. אנחנו בתיאוריה מצליחים למצוא שיטות להתגבר על סימפטומים מעטים של המחלה אך אנחנו על עצמנו לא ממהרים ליישם- או אולי לא מוצאים כוחות. אוףף כל זה באמת טוחן לי במוח... בכל מקרה- ואפילו שבדיוק יצאתי מהשירותים אחרי שהקאתי את קופסאת הגבינה היחידה שאכלתי היום, אני מאחלת לכולכם למצוא את מקום ההתמודדות עם המחלה. אגב- אני מוכנה להודות, אני מהאלה ששמחים לראות תת משקל. אבל בקטנה... ככה רק שאני אדע שאני לא צריכה לרדת במשקל.. שזה אסור לרדת במשקל יותר, זה נוסך בי ביטחון... השאלות שאני שואלת את עצמי לגבי המחלה רק מחזקות בי את הטענה הזו. יום יבוא ואפטר ממה שגורם לי להיות כל כך חסרת ביטחון על מנת שאצטרך למלא את אותו הביטחון במשקל. או שאולי זו סתם פסיכולוגיה בגרוש... אחחחחחחחח... המוח האנושי...

כן...הוא כזה מטומטם....מי חשב על כל זה מהתחלה...איך המוח הגיע לזה... החיים נראים קצת עבודים ככה...:( לא????? קיצר לילה טוףףףף לכולם....ולמי שכבר ישנן..אז חלומות מתוקים:) מעיין.....

ב"ה לא מופתעת נהפכו זה מזכיר לי את עצמי בזמנו, כל מה שאתם כותבים כל כך מוכר שאני מכירה את כל המניפולציות, השקרים, הפחדים ובאיזשהו מקום זה עוזר לי להבין כמה דברים יותר טוב לגבי העניין אכן כן יצאתי משם ואני רחוקה מזה לגמרי. מפתיע? אני לא יודעת זה לא בא בקלות. עשיתי המון עבודה עם עצמי ולא היה פה שום הוקוס פוקוס. ללא ספק הקנסיולוגיה הכריעה רבות את ההחלמה שלי וכל מי שמכיר אותי יודע את זה כי אין דרך אחרת להסביר את זה אני הייתי חולה ברמות שכבר אף אחד לא האמין שאני אהיה בריאה ביום מן הימים והנה זה קרה. אם את שואלת אותי אחרי יותר מידי שנים של בזבוז אתן לך דוגמא את תמיד יודעת אם קרה שינוי רק כשמשהו בחיים מוכיח לך באופן סופי שאת כבר מגיבה אחרת שונה ממה שהגבת כשהיית חולה או בסיטואציה מסויימת שהית בה רגישה והיו לך בדיעבד לאחור כמו מוקש והיום הם בסימן אויר, לא לכאן ולא לכאן. אחד הדברים ששברו אותי כשהייתי חולה אם מישהו היה מעיר לי על בטן נפוכה או ששמנתי או משהו בסגנון. הייתי מתפוצצת וממהרת לרדת חזרה. זה היה מסע דיאטה רצחני אחרי משפט כזה, נסיון התאבדות ודכאון שלרב לא יצאתי ממנו. הייתי במיטה מסרבת לדבר או לראות מישהו שלא נדבר על זה שמיד היתי מנתקת קשרים עם אנשים שהיו אומרים לי משפטים כאלה אני יודעת שהמשפטים האלה באו לבחון אותי איפה אני עומדת ביחס לעניין באמצעות התגובה שלי כך היתי יודעת אם השתניתי או שיש לי עדיין מלא עבודה לעשות. רב הזמן זה לא היה קורה כי כמעט ולא היו מצבים שהייתה לי בטן או ששמנתי אבל שכבר לכאורה הייתי מחלימה. בשבילי לשמוע את המשפטים האלה עוררו בי פלצות וזה בד"כ בא אחרי כל עליה במשקל שמן הסתם עוררה התפעלות כי זה העסיק הרבה מקרובי לפני כמה ימים בחג, לא פחות ולא יותר, אבא שלי בא לבקר והוא אומר לי משהו כמו :"הילה צמחה לך בטן.. לא להגזים הא..." בעבר משפט כזה היה מפיל אותי בראש שלי עברה מחשבה: "אלוהים, כמה אתה אדיוט..." אני חושבת שהביאו לי את זה בהפוכה מהיקום הזה לראות שאני כל כך רחוקה מהפרעות אכילה כי יותר מזה שזה דחה אותי שאבא שלי מעיר לי על שטויות. לא הרגשתי לא בנוח עם עצמי . נהפכו עניתי שאין לי בעיה עם זה וטוב לי איך שאני אמת ויציב יותר מזה אני אישה וזה חלק מלהיות אישה לעניות ודעתי הוספתי ואמרתי בראשי שגברים שאוהבים שלדים הם לבטח כלבים כי רק כלבים אוהבים עצמות אבל מפאת הכבוד שאני רוכשת לאבי סתמתי את הפה אבל זה די עמד לי על קצה הלשון לומר לו את זה. אני מספרת על זה בהקשר למה ששאלת, כי באמת אלה מסוג המשפטים שהיו מפילים אותי ואני שמחה לראות בפועל שאני חיה אחרי משפט כזה דבילי, ריקני וחסר כל תכלית כמו שאבא שלי יודע הכי טוב לומר. אני יכולה לומר: וואוו, כנראה שבאמת קרה לי משהו חזק אם אני עוד בחיים אחרי משפט דבילי כזה. זה לא היה נעים גם בגלל שיש לי מטען כבד ורציני מול אבא שלי ומול אמא שלי והם פשעו בי לא מעט אבל זו הייתה חוויה רבת חשיבות עבורי לראות את כל עמלי ואת השכר על יזע דם והרבה דמעות בדרך להחלמה להעיז לקבל את עצמי כפי שאני ושזה לא יהיה תלוי בשום דבר שמישהו אומר על אחת כמה וכמה אם אבא שלי אומר לי משהו כזה שהוא נסוג האנשים שתמיד הצליחו להפיל אותי. היום אני צוחקת עליו. והצחוק הזה רחב לב, כי אני מבינה כמה הסיטואציה הזאת הבילית ממש אם כל משה האדם רואה לנגד עיניו זו בטן נפוחה ולא אני, הילה שהיא קצת מעבר לזה. בקשר לשאר הדברים שכתבת אני ידועת שהמחשבות האלה הם חלק מהתהליך הזה לחפש אחר הדרך שתוביל אותך למקום של שלום עם עצמך. זה חייב להיות בשבילך לתהות כי זה חלק מניסוי וטעייה שהם הכרחיים למקום שאת רוצה להגיע אליו ואני בטוחה שהוא הרבה יותר מאשר להיות במשקל נמוך. אני בטוחה שאת תעדיפי להרגיש סבבה עם עצמך ושאת לעולם לא תחשבי על זה, שיהיה לך חופש מלא עם מי שאת. בעיני זוהי תהלית שיש בה הרבה יותר שמחה וכייף והיא הרבה יותר מציאותית, הרבה יותר ממה שאת מסוגלת עוד להבין או לראות בשלב זה. אני מאחלת לך המון בהצלחה מקווה שמחר לא תזדקקי להקיא תחושה רעה נסי לשאול את עצמך מה בעצם הקאת תופתעי לגלות שזה הרבה יותר מקופסא של גבינה לבנה.. המון אהבה יפה :-) הילה

באמת, אני כל כך מעריצה אותך על היכולת להגיב בכזה הומור על משפטים אוויליים הנוגעים למראה חיצוני...וואו.. אני עודני מתעסקת בשטויות האלה.. כל כך נמוך הא? אני הרבה שואלת את עצמי איפה בתוך תוכי נמצאים סימפטומנים אחרים של המחלה- כלומר, הסברים פסיכולוגים שהובילו אותי לדרך המספרית שמחפשת אחרי משקל מושלם. אני איפשהו מוצאת, אבל לא יודעת לטפל בהם, ולא יודעת אם יש בכלל אדם שיכול לעזור לי......... אגב- לגבי הורים... אבא שלי הכי לא מבין שהבת שלו מתחרפנת מאוכל והוא תתתתתתתתתמיד אומר את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון, ועם כמה שאני מעריכה אותו- לפעמים פשוט הייתי רוצה להוריד לו איזו סטירה מעוררת..

חזרתי עכשיו מהחדר כושר ושרפץתי 1150 קלוריות עשיתי 20 דקות ספינינג ואז 40 דקות קרוסטרינר ואז 35 דקות אופניים סה"כ שעה ושלושים וחמש דקות מחר אני גם הולך בעז"ה אההה ועוד משהו עליתי על המשקל ו.... עליתי!!! )))))))-: למרות שאני בטוח שזה נוזלים כי שתיתי היום המון ואכלתי המון מלח (מלח צובר נוזלים בגוף) אז אני לא נבהל מזה ונראה כמה אני ישקול מחר

אוו ווה.. איזו בקיאות בצבירת הנוזלים בגוף... אולי פעם תעביר לי איזה שיעור בנושא? נראה לי מעניין... לגבי השעות- ככה זה שיש יותר מידי מחשבות, חוץ מזה שאני עובדת בלילה אז השעות הללו הן קבילות למדי((:::

ראשית, תודה! תודה על התשובה המושקעת והרצינית שלך ותודה על כך שכתבת לי שאני יקרה ואהובה, מבלי אפילו להכיר אותי. זה העלה חיוך על פניי. אני מוכנה לנסות לחפש באזור שלי מישהו שעוסק בקינסולוגיה. כל דבר שיוכל לעזור, רגע אחד לפני ההתמוטטות הסופית. טוב לדעת שלך זה עזר ושהצלחת לשרוד את המעגל הנורא הזה. יש לך כנראה המון כוחות. כל הכבוד שאת דואגת להעלות חיוך על פניהם של אנשים ןכל הכבוד שאכפת לך. תודה!

ב"ה אני בהחלט מאמינה בכך ביחוד לאור העובדה שכמוך ניסיתי אינסוף שיטות וכלום לא עזר קנסיולוגיה מח אחד הותירה את פי פעור למעשה הייתי בשוק כשזה קרה כי לא האמנתי שאני אצא יום אחד מהפרעות אכילה זה היה תהליך אבל זה עבד וזה היה הרבה יותר קצר מכל השנים שבזבזתי אצל הפסיכולוג שלי על אף שאי אפשר לבטל זאת לחלוטין אבל עדיין זה לא מה שהוציא אותי בפועל מהפרעות אכילה ואני מאוד מקווה שתזכי לחוות את זה גם אני מכירה שלוש בנות שיצאו מזה באמצעות קינסיולוגיה מח אחד, אני מניחה שיש עוד הרבה מקרים ואני אשמח לשמוע על עוד במידה ומישהו קורא את ההודעה הזו ורוצה לשתף יש סיפורים מדהימים וכנראה לא סתם אני מאמינה בך וכן אני מאמינה שאת יקרה ואהובה ממש בדיוק כמו שאני הייתי ראויה לזכות בכל האהבה שקיבלתי וקיבלתי לא היו לי כוחות אבל כנראה שהטיפה האחרונה הספיקה להכריע את הגורל שלי בענין ואני מאמינה שגם לך נשארה טיפה אחת בודדה וקטנה אבל אולי היא כל כולה ככל שתהיה מזערית היא היא הפתח שלך לנס אני מאמינה שאם הגעת עד הלום אספי את שארית כוחותיך ואל תאמרי נואש.. אני מחזקת אותך ואשמח לשמור על קשר תעדכני מה קורה איתך המון אהבה שלך :-) הילה

:(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( אין לי מה להגיד יותר מזה לא מוצאת מילים להרגשה המגעילה הזאת ששולטת עליי כבר המוןןןןןןןןןןןןןןןןןן זמן :(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((

ב"ה נשמה אל תהיי עצובה אני שולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים ואהבה מחר יום חדש אולי יהיה טוב יותר, את לא באמת יודעת תעשי לעצמך טוב לפחות תנסי, תשתדלי, תתכוונני ואני בטוחה שתגיעי לך ישועה קטנטנה המון אהבה יפה חיבוק ענקי שלך :-) הילה

תנסי להביע את הכאב במילים במקום לשמור אותו בלב עד שהוא יפוצץ אותך מבפנים תוציאי אותו החוצה אבל בדרכים חיוביות לא בדרכים של הקאות וצומות אלא בדרכים של דיבור, ציור או כתיבה תכתבי לנו חיבוקות ונישוקים (-:

הילונת מהממת מה איתך? איך את מרגישה? אני מקווה שהכול בסדר:)... אני מרגישה היום קצת יותר טוב.. עדיין יש לי הרגשה ממש מוזרה לא יודעת איך להסביר.. אני מקווה שיהיה טוב כמו תמיד:) אהה... ועזבתי את הפסיכוווו לא חוזרת אליה אין מצב! לא רוצה טיפוללללללללל אושר מדהיםםםםם מה איתך?? מה עובר עלייך? איך אתה מרגיש? אני מקווה שהכול בסדר:-).. אתה יודע יש אחד שלומד איתי וקוראים לו אושרי וכול הזמן שאני רואה אותו אני חושבת עלייך וגם עכשיו שאני כותבת לך אני מדמינת את הפנים שלוו חחח לא יודעת למה! מבחינתי אתה זה הוא:)-בחיצוניות!!! תשמור על עצמך אוהבתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי :)

הילה,אנא צרי איתי קשר.אני צריכה להתייעץ איתך לגבי משו חשוב.אני ערה עד11 בלילה

ב"ה תחזיקי מעמד עד מחר טוב יפה אגב ניסיתי להתקשר אבל אף אחד לא ענה את עוד בבית החולים? תגידי לי איפה נשיקות יפה :-)

אכלתי היום 500 קלוריות יותר מהתפריט אבל זה בגלל שלא רציתי להשאר רעב כי אני הולך עכשיו לחדר כושר ואני אחזור מאוחר ואם עכש/יו אני יהיה רעב כשאני אחזור אני אהיה מתתתתתתתת מרעב ואז אני יאכל הרבה יותר לכן אכלתי עכשיו קצת כדי שאני לא יאכל מאוחר הרבה אני הולך לשרוף את המכשירים בחדר כושר.......................................... לכסח להם את הצורה............ איזה אימון אני הולך לעשות לשרוף את כל הקלוריות שאכלתי

ב"ה בתאבון אח"כ

הילה בבקש שלחי הודעה מהר , נמאס לי כב מהכול , נמאס לי לחיות , אין כבר טעם לחיים האלה , אני שונאת את החיים האלה , אני שונאת את עצמי , את הגוף שלי , את האופי שלי את הכול !!! היום אכלתי הרבה וופלים ואני מרגישה כל כך רע עם זה ואין מי שיעזור לי אני לבד ואני רק נכנסת יותר לדיכאון ונמאס לי כבר להיות בדיכאון כל הזמן אין שום דבר שמצליח לשמח אותי חוץ מזה שאני ירד במשקל ואז אני יהיה באמת שמחה אבל לבנתיים אני מרגישה נורא, ואין מי שיעזור לי ההורים שלי לא כל כך מבינים אותי ועד שאני ילך לפסיכולוגית נראה לי שזה יקח עוד הרבה זמן ולבינתיים אין מי שיעזור לי ואני לבד אולי אמא שלי פה ושם מדברת איתי אבל רוב הזמן היא בעבודה ואני לבדי שוקעת בדיכאון שלי ונמאס לי!! אני לא מצליחה ללמוד בשקט כי אני כל הזמן חושבת על זה ואני כל הזמן בוכה ואפילו אבא שלי אמר לי שאיבדתי את שמחת החיים שלי. בבקשב עיזרי לי ושלחי הודעה כמה שיותר מהר. עדן.

תנסי לעשות דברים משמחים...לא יודעת לצאת מהבית..ליהיות עם חברות..תעסיקי את עצמך...גם אני ככה רוב הזמן...למרות שבזמן האחרון זה קצת משתפר...כי אני בבית...עושה דברים כייפים ומעסיקה את עצמי שזה הכי חשוב... ואצלי למשל כל עוד אין לי משהו מתוק בהישג יד יותר קל לי...אז אולי אל תיהי בקרבת מתוק... זה קשה אני כל כך מזדהה איתך...זה ממש קשה...אבל תנסי לפחות... המון חיזוקים...וחיבוקים :) מעיין...

אפילו שאני מעסיקה את עצמי אני כל הזמן חושבת על זה וזה לא יוצא לי מהראש וזה ממש מדכא אותי . ובקשר לדברים מתוקים , זה לא שהם כל הזמן מול הפנים שלי ממש לא , אני עצמי הולכת למטבח ולוקחת מה אני יגיד להורים שלי לא לקנות בגלל שאני לא רוצה לאכול ממתקים . אבל ביום ראשון אני חוזרת לביה''ס שזה פנימיה ואני לא לוקחת לשם שום אוכל חוץ ממסטיקים ללא סוכר ומים , אבל שאני בבית יש ימים שאני שולטת על עצמי אבל יש ימים שכל כך בא לי ואני לא עומדת בפיתוי. תודה על הכול...עדן.

בת 30. אני אנורקסית מגיל 15 ונמצאת בטיפול. ההרגשה היא ששום טיפול לא עוזר ואני בייאוש טוטאלי. הייתי מאושפזת בעבר למשך 3 חודשים וכעת אני לא בתת משקל, אך מתקשה לחיות עם האוכל בשלום וממעטת באכילה. הבעייה מקשה עליי לתפקד כראוי בעבודה ולהיות מרוכזת בה. אני לא רואה פתרון קרוב ואין באפשרותי להתאשפז היום ולעזוב את עבודתי. מה עושים?

ב"ה אני יודעת שנכון להיום במצב שלך אחד הדברים שהכי יוכלו לסייע היא שיטה שנקראית קינסיולוגיה מח אחד דווקא בגלל שאת סוחבת את זה 15 שנה סביר להניח שאת שקועה בהרגל ומרגישה כנועה לו ונשלטת ואז לא משנה מה תעשי התשובה תתרחק ממך לכן יש צורך בהתערבות אחרת שלך לא תהיה שליטה עליה כי הבעיה העקרית פה היא שליטה והרגל ולכןבלי לשים לב את מרחיקה ממך תשובות שיש בכוחן לרפא אותך אבל הפחד שלך לא באמת מאפשר לך למצוא בחיפוש את הדרך הנכונה. אני רק יכולה להדגיש ולומר שזו בבחינת עובדה שכן את בעצמך אומרת שעד היום ניסית והתוצאה כשל וכזב גם מפני שאת מחכה שמישו יציל אותך . קנסיולוגיה מח אחד היא מסוג השיטות שמתערבת לך בשליטה בדרך ייחודית מאוד וגורמת לידי כך שאת עד מהרה תוכלי לחיות חיים ללא הפרעות אכילה. איך? שיטת התרגול היא הופכת להיות בבחינת הקוסמת לכך ואחרי שאכתוב לך אני אצרף לך קישורים על הנושא ולמי לפנות אני הגעתי לשיטה רק אחרי שנים של טיפול באמצעות שיטות קונבנציונאליות ושום דבר מהן לא ממש היה יעיל לאורך זמן למעט העובדה שעליתי מהר במשקל והבעיה נשארה כי זה לא גרם לי לקבל את עצמי או לחיות עם עצמי בשלום נהפוכו אני רק הוספתי להתרחק מעצמי ויותר מזה זה לא מנע בעדי לחזור לשם שוב כל פרק זמן הקנסיולוגיה לעומת זאת סיימה את פרק הפרעות אכילה בחיי באופן סופי. אני לא יודעת אם את רוצה אני זוכרת שבשלב הזה הפחיד אותי לחשוב מי תהיה הילה ללא הפרעות אכילה שכן לא יכולתי לראות את חיי בלי זה מפאת ההרגל והאובססיה שהיו לי סביב העניין המחשבה לראות את עצמי בלי עוררה בי פלצות וגם הרחיקה אותי מחיפוש אחר הדבר המתאים ביותר עבורי לשם ריפוי חשוב לי שתשאלי את עצמך את השאלות האלה מפני שאם תלכי עם פחד ותתני לו את כל המקום שום דבר לא יעבוד יותר מזה הוא רק יעצים את הלא ואת הכשלון וזה יצטרף לך לרשימת התירוצים, למה בעצם זה לא מצליח לך . חשוב שתבואי לכל דבר שתבחרי בלי לדעת מה יהיה או לאן זה יוביל התנאי להצלחה של זה הוא לבוא להיות שם ללא תנאי להתכוון לתת אמון והכל כבר ידאג לשאר אני עוד כמה רגעים מצרפת לך חומר כדי שתוכלי לקרוא על זה מעבר לזה אני מזמינה אותך לכתוב לי בהצלחה המון אהבה :-) הילה

ב"ה קינסיולוגיה מוח אחד הינה שיטה עתיקה מאוד שבבסיסה היא מאגדת בתוכה חוכמות עתיקות שהצורות להן השתנו בכל העידנים והורכבו לאינסוף הגדרות שונות בשם, אך למעשה נשארו אותה חוכמה. החוכמה עליה אני מדבר במילים אחרות, מובנות יותר, מרכזת בתוכה את מה שנקרא במשפט אחד "חוק שימור אנרגיה".....מה זה אומר? לא פעם דיברתי על מה שמתגבש כאנרגיה בחלל הגוף.. בתאים השמורים .. בעור.. במערכת העצבים.. גזע המוח ותת ההכרה שהם בבחינת אזורים שמהם נוצרת מציאות של בן אנוש.. מה שמכונה דנ"א על פני האדמה כחיבור מלא ומאוחד למושג 'שמיים וארץ' שניהם חופפים והולכים יחידיו, מזינים זה את זה ומושפעים זה מזה. אדבר אפוא יותר על מחשבה שכן למחשבה יש מעין יונים שמשתחררים לקוסמוס מאחד לשני ע"פ תורת הכאוס ויוצרים את מה שאתם מכנים בשפתכם מציאות.. מחשבה זו אינה חייבת להישמע בקול מספיק שהיא צפה על פני השטח בראי שכלי זה או אחר הופכת להיות מעין דיאלוג סרק חסר שליטה בביטוי אוטומטי למדי בין עצמי לעצמי וכאן נופל 'חוק שימור האנרגיה' כנבואה שמגשימה את עצמה, אלא אם כן אתם, בני האנוש מחויבים לשינוי כל אחד עם עצמו ומתנגדים באופן שוטף להרגלים שלכם.. אז האנרגיה עוברת התמרה ומיד מחליפה את הזיכרון שלה למשהו שהוא בבחינת אור... הכוח הנעלה.. חיבור למקור... כאשר משתחררת מחשבה שהיא בבחינת הגדרה חדשה של תא שהופך להיות זיכרון שהופך להיות מציאות ....תהליך שהוא בבחינת מפגש הזרע עם הביצית.. שם נברא עולם שיהיה קשה להגדירו במלים מעבר למה שחקוק בתורת הביולוגיה, הפיסיקה והכימיה ...אלה הם סודות קוסמים שאינם אמורים להיות גלויים לכם כדי שיצר ההרסנות שלכם לא יהפוך להיות משהו שולט ברמת אל, שכן אלה נתונים בידי בורא אל עליון ואכן הוא כך! אך יחד עם זאת כן ניתנת לכם ההזדמנות להיתקן שוב ושוב. החוקים הקוסמים משאירים לכם תמיד את השרביט להפוך את החושך הזה לאור.. הרבה מעבר להשתלטות החושך בכם.. אמת שאין לערער עליה ואכן הוא כך! חיים שלמים נופלים כאשר אינכם מודעים לעוצמת האור שבכם.. לכוח שבזה ולרמת הבריאה ששרביט זו מעניקה לכל אחד מכם בן/בת אנוש שווים בני שווים.. למען יצירת מציאות שהיא בבחינת הגשמה מלאה של הפוטנציאל הנעלה שלכם שההכרה עימו נעשית ע"י הקשבה עצמית .. נאמנות לקול הפנימי והליכה בשביל מעבר לכל הפחדים.. המכשולים והסלעים שלרוב אתם מציבים לעצמכם מבלי שבכלל הם התכוונו להיות שם. קינסיולוגיה מוח אחד.. ברמת הגדרה וציור מטפורי היא למעשה אחת השיטות שמאפשרת מחדש איסוף עצמי ...את כל החלקיקים .. את כל הרסיסים שאתם ניפצתם בעצמכם מפאת ההרסנות שבכם.. מפאת השיעורים בזמן.. מפאת חוקי אנרגיה כאלה ואחרים שאינם תמיד בשליטתכם... היא מאגדת לאחד שלם מאוחד עם הבורא אל עליון ועם כל חלקי העצמי הגבוה.. היא מחברת שכלים.. היא מחברת תאים.. היא משנה ביוכימית את כל המבנה התאי שלכם, בני האנוש ומאפשרת לכם לכל אחד מכם לעשות שינוי וטרנספורמציה בסדר גודל ענק. כאשר מתבצע טיפול כזה .. כאשר מבצעים את שיטת התרגול מתלווים לכך כל המדריכים שנקבעו לשרת את בן אנוש מיום היוולדו.. מיום שבו חתם את ברית החיים הזו לזמן הזה, כל אחד מצוות ההדרכה הבין מימדי מחויב להפעיל חלק אחר בתהליך הזה ולהביא אתכם למצב של בחירה אמיתית ושליטה מלאה ונבונה על חייכם ללא יוצא מן הכלל.. יש כאלה שתוך כדי תרגול נשמתם עוזבת ומתחלפת לנשמה ששייכת לאותו ניצוץ נשמה שהיא בזמן מסוים נמנית מבין הנשמות שאמורות להמשיך את התהליך של החלק האחר שהתחיל אותו שהוא למעשה מי שאתם. אל בהלה על המילים האחרונות שכן ברמת הנשמה וברמה הפיזית אין זה מוות .. חשוב לי לציין שמה שמכונה נשמה .. היא לעולם אינה קטנה .. היא אינה מתאגדת רק בגוף אחד.. לעיתים אותה נשמה מתאגדת במספר גופים כאשר לכל גוף יש חלק אחר במשימה ההווייתית שלו ובתיקון הנשמה. נעזוב את אלה .. כי עובדה זו אינה הכי רלוונטית לנושא המדובר.. העיקרון בפעולת התרגול והגדולה שבכך נעוצה למעשה ביכולת לשנות גורל... לשנות קו מחשבה.. דפוסים.. תיקוני קרמה מציאות חיים. קינסיולוגיה מוח אחד והפרעות אכילה.... ובכן זהו נושא שמשבש את כל המערכת התאית.. הגדילה.. הצמיחה וההוויה של הנשמה שבאה לתיקון מאוד גדול ורציני. הפרעת אכילה יוצרת הגדרות וזיכרון בתאים של השחטה שברמה אנרגטית מנציחה מוות ממושך.. הנשמה הופכת להיות כלואה והיא אינה יכולה לתקן את עצמה וזה משהו שיוצר הפרעה אנרגטית חמורה ביותר.. להרבה מבני האנוש ששייכים לאותה ניצוץ של נשמה.. גם הם הופכים להיות מושפעים מכך .. מגיבים בהרסנות ובאינסטינקטים של השחטה מבלי בכלל להבין מדוע ברמת המודע, אפילו שהם לכאורה נמצאים במקום גיאוגרפי שונה .. הם מושפעים מכך באותה מידה בדיוק כמו המקור שמפזר את הזיכרון התאי והופך את זה למשהו בלתי נשלט של כוח הרס עצום והשחטה שאין מילים לתאר אותו בדיוק. דווקא מהבחינה הזו 'קינסיולוגיה מוח אחד' בגלל הגדולה שלה לזעזע את התאים ולשנות אותם .. את ההגדרות שלהם... את הזיכרון שלהם ..יכולה להתערב בדיוק במקום הזה שהנשמה הופכת להיות כלואה.. מאפשרת לה מחדש למצוא את השביל החוצה ולהחליט ולגבור על הנפש שכולא אותה כל הזמן.. במצב זה יהיה ניתן לנהל דיאלוג עם החלקים ההרסניים ולאט לאט להפחית משמעותי את תדר ההתפרצות שלהם.. במילים אחרות יתאפשר מצב שבו הפרעת אכילה תעבור למישור צדדי ועם הזמן למשהו מרוחק שאין לו הגדרה יותר בתאים.. ע"י כוונה ממוקדת של שינוי תפיסה ע"י הגדרות חיוביות חדשות על האדרת העצמי.. הזנת האגו .. שינוי דפוסי מחשבה ושחרור מטראומות של העברים. רק קינסיולוגיה מוח אחד מסוגלת ויכולה לשחרר נשמה בזמן .. לשחרר את התאים הפיזיים מזיכרונות כואבים שאינם משרתים יותר נאמנה אף אחד מכם ואכן הוא כך! זוהי מתנה שגילתם את היסודות שלה ואת הניצוצות שלה לריפוי.. בשיטה הזו גלומים הרבה מאוד סודות קוסמים שאפילו לא ידעתם... היא מחוללת ניסים והיא כלי עליון שיש להשתמש בו בתבונה. חשוב לציין שלכל נשמה, מה שאינו חדש לכם, יש מערכת חוזים וקרמות שעליה לעבור בשבילם ... במסגרת הזמן והגוף על פני האדמה או בכל מימד אחר שהיא בחרה להיות בו כדי לתקן את עצמה... לעיתים מחלה היא סוג של קרמה והתנסות שהנשמה מחויבת לעבור בשבילים שלה, על אף הנחרצות שהיא מסמנת לא אחת במסע הזה של ההחלמה ומובילה כביכול למוות של הגוף... הגוף משיל את עצמו נספג באדמה והתאים יוצרים מציאות חדשה.. שצורתה אינה ידועה מראש... גם אלה לא מתים באמת על אף שברמה האנושית תהליך זה נתפס כמוות. הנשמה משתחררת והיא יוצאת למסע אחר.. לשלב הבא מתוך רשימת החוזים שלה עם בורא אל עליון. אם נתמקד לצורך העניין בהפרעות אכילה.. הפרעות אכילה הן גם סוג של תיקון.. תיקון שבו הקורבן לכך מחויב ללמוד את ערכו העצמי והלמידה של זה היא בבחינת התיקון. השחטה עצמית שמובילה למוות מעידה על כישלון מסוים ובמילים אחרות על וויתור מוחלט על החיים .. לקיחת שליטה והתערבות שאין לה גיבוי ולכן השיעורים בזמן הופכים להיות בלתי נסבלים חוזרים על עצמם שוב ושוב כי הנשמה מחויבת לכך.. לחזור לכאן על פני האדמה.. לכן המוות שקורץ כידיעה מרגיעה שהסוף קרב ועומד בבחינת פתרון לכל התחלואים מסתכמת בצמד מילים פשוט 'הבל הבלים'!.. אין מוות ואין זו חדשה... לכן .. לימדו את השיעור הזה בסלחנות .. לימדו להעריך את עצמכם.. לימדו להיות נאמנים לעצמי הגבוה שלכם.. לימדו להזין את הנפש שלכם ואת הרוח שלכם במה שיעזור לכם בסופו של דבר להימנע מבריחה להרס עצמי והשתמשו בכלים שיש לפניכם. קינסיולוגיה מוח אחד ללא ספק כלי כזה .. המזור שחיפשתם ולא ידעתם עליו.. כי לא סיפרו לכם.

תודה על מה שכתבת. מה זה בדיוק תזונאי סיני? זה רפואה סינית או שזה תחום קצת שונה? איך אני מבררת דרך הקופה? אני במכבי. אם את יודעת על מישהו באזור שלי תגידי. אגב, קטע של קינסולוגיה יכול לעזור כאן, או שאני סתם מערבבת בין דברים?.. שמעת על הספר 'הדיאטה הסינית' (/ליאורה חוברה)? סתם שמעתי בתקשורת ראיתי אותו פעם בלי להסתכל בפנים. יכול להיות יעיל? בינתים שוב תודה, אני שמחה לשמוע שאת בטוב ואני מקווה שהשינויים באמת יבואו עליך לטובה, ושתקבלי אותם בקלות יחסית. אוהבת ומעריכה, שיר

ב"ה [ בבני ברק ברח רבי עקיבא יש מרפאה אלטנטיבית של מכבי וצריך להיות שם תזונאי סיני וכן זה שייך לרפואה סינית. לי זה מאוד עזר אני גם הלכתי לשם את יכולה לברר דרך הקופה או מודיעין של מכבי קינסיולוגיה מאוד יכולה לעזור אני עדיין מטופלת בקנסיולוגיה גם על נושאים כאלה יש לי בעיות פרקים והיה לי גוש בגב שירד פלאים בגלל טיפול קנסיולוגי כך שמבחינתי קנסיולוגיה מחוללת פלאים וזה ממש לא לערבב היא מטפלת גם בנושאים כאלה הספר שאת מדבר עליו מצויין וגם המחברת היא מדהימה והיא אחת ששוה להתייעץ איתה בנושא אני רק לא בטוחה שהיא במכבי.. בהצלחה יפה :-)

יש לי כמה שאלות.. לגבי הרפואה הסינית-זה נשמע לי ממש סבבה, אבל אני קצת מפחדת שאולי זה לא יעשה לי טוב, קטע של הגבלות מטורפות על אוכל, או שאני לא יעמוד בזה או שאני אקח את זה בקיצוניות גדולה מדי כמו אז.. באופן סמוי, זה אולי הפחד שלי מכל 'דיאטה' שהיא, זה יושב אצלי באופן לא מודע על משהו לא טוב. זה גם קצת עצלנות, כי זו לא התמודדות קלה למנוע מעצמך תענוגות..מצד שני אולי פשוט הגיע הזמן לעשות את זה. להכיר בכוחות שלי, לעמוד מול עצמי בצורה בוגרת, ולהגיד- הפעם אני יעשה את זה נורמלי. מבחינה טכנית- איך זה הולך- הגבלות על אוכל לכלכ החיים? (למשל, אסור לך לאכול יותר קמח.. יש לי חברה שמותר לה לאכול רק אורז עוף ותפוחי אדמה, אבל אני לא יודעת אם זה דרך רפואה סינית). לגבי הקינסולוגיה- א. זה מסוג הטיפולים שצריך לעשות אותם כל החיים? או שיש מצב של טיפול לתקופה מסוימת, ואז אתה לומד את השינוי וזה נשאר איתך ללא עזרת המטפל ב.כדאי ללכת דדוקא על מישהי שמומחית בהפרעות אכילה או מבינה בתחום, או שמי שיש לו את ההכשרה הבסיסית זה בסדר? יש לאחותי חברה בישוב. אני לא מכירה מישו אחר באזור.. מה נראה לך עדיף בשבילי ספציפית? הקינסולוגיה או התזונה הסינית? לא נעים לי להגיד, אבל בסופו של דבר זה מן הסתם יפול על פי שיקול כלכלי, ובכל מקרה אני אצטרך לחכות קצת עד שאני אתחיל לעבוד, בעזרת ה'.. אגב, חשבתי קצת על אופציה של טיפול אצל בלה אגמון, אבל זה לא נראה לי כל כך רלוונטי כרגע. חוצמזה שיותר התלהבתי מהקטע של התזונה הסינית. את בטח חושבת שאני מסתובבת סביב עצמי במעגלים.. זה קצת נכון (כל שניה אני שואל ת אותך על טיפולים ובינתיים לא עשיתי כלום..) אבל אני באמת מאמינה שאני במקום אחר עכשיו, ואני באמת מקווה שבסוף יצא מזה משהו בעזרת ה'.גם אני שואלת אותם שאלות, שתדעי שעזרת לי להתקדם הרבה. רק השומנים עוד נשארו.. :) הילה, אלפי תודות!אין לי עוד הרבה דרכים להגיד ולהביע את זה, אז שתדעי שאני באמת אומרת את התודות מעומק הלב. אוהבת וממש מעריכה אותך על הכל! לגבי הספר- יש מצב להעזר בו בלי תזונאי?

שלום הילה.זאת אני עדן אם את זוכרת.... רציתי לומר לך שלבנתיים הבעיה שלי בכלל לא נפתרת ולהיפך היא רק נעשית חמורה יותר ואני לא יודעת מה לעשות. עשיתי את הביקות והם יצאו בסדר , אבל אני חשבת שהם לא כל כך יצאו טוב , כי היתה תקופה שאכלתי רק ארוחה אחת ביום . אבל אני מרגישה כל כך גרוע כי אני לא משתלטת על עצמי לפעמים אני קובעת שאני לא יאכל כלום באותו ערב ואז אני מרגישה חלשה ויש לי בחילות ולכן אני אוכלת ואחרי זה אני מצטערת על זה, או שבא לי כל כך משהו מתוק ואני מחפשת משהו מתוק שהוא לא כל כך משמין ואז בסוף אני אוכלת משהו מתוק שהוא כן משמין וזה נורא , אני מנסה להקיא אבל אני לא מצליחה , אז אני עושה ספורט ולא תמיד יש לי כוח לעשות ספורט ואז אחרי זה אני כל כךמדוכאת מזה שאכלתי . ובמיוחד שאומרים לי שאני בסדר(במשקל או בגוף) אז אני מרגישה כל כך נורא כי אני רוצה להיות ממש רזה לשקול 5 קילו פחות ממשקלי , אבל האמת שהרוב אומרים לי שאני רזה , אבל אם אומרים לי שאנ נורמלית או משהו בסגנון זה עושה לי ממש רע ואני רוצה עוד לרזות אבל יש ימים שזה לא כל כך הולך לי ואני מתה כבר לרזות . לא אכפת לי שאני יראה מגעיל העיקר שאני ירגיש טוב עם עצמי וגם לא נראה לי שזה יפגע בבריאות שלי כי אם הבדיקות מראות שהכול בסדר זה אומר שאם אני ימשיך בזה אז לא יקרה כלום. אני צריכה דחוף שתעזרי לי..... עדן.

ב"ה בדיוקת שהן בסדר לא תמיד מעידות על מצב פיזי טוב או לא מאחר והגוף נלחם לגבות את עצמו אבל זה לא אומר שהמאגרים שלו הכי תקינים ללא ספק את חייבת להיות במסגרת טיפולית וזה בכלל לא משנה מה אומרים את נמצאת בבעיה הרזון השלדי קורץ לך משקל גוף תקין לא אומר שהכל תקין במיוחד לאור מה שמסתובב לך בראש ולא תמיד הבעיה בהפרעות אכילה נגלית לעין כך שזה לא ממש מדד וזה לא אומר שלא יהיה כדאי לפנות לעזרה כלשהי אני ממש מציעה לך לשתף מישהו שיכול לעזור לך בכך כי אמור מנסיון שלי אם לא מטפלים הבעיה רק מחמירה כתבתי לך עוד משהו קטן למעלה תרגישי טוב יפה :-)

אז ככה התזונה שלי ממש לא מאוזת אני לא מנסה לשכנעה את עצמי כי אני ממש לא מרגישה טוב עם המישקל שלי וגם לא עם עצמי ניסתי פעמיים להיתאבד וכמו שאת רואה ללא הצלחה ובאותה תקופה התזונה שלי היתה עוד יותר גרועה אני כן מנסה להבין מה יש לי כי ככה אני מצליחה לאזן את עצמי ולטפל במה שיש לי אני לא עושה את זה עם מישהו למרות שהציעו לי אני עובדת לבד ואני חושבת שאני בהיתקדמות ולא לא נתנו לי אף פעם את השם הפרעות אכילה מן הסתם כ יש לי כלכך הרבה בעיות אחרות ככה שהיצלחתי להעלים את זה מאחרים כימעט מהרופה אומנם היא עדיין לא חושבת לגמרי על זה אבל היא בכיוון

ב"ה איך את באמת חושבת לעזור לעצמך?? אני רוצה להאיר לך משהו לגבי התאבדות ואולי אין לי זכות ואני לא מתיימרת לקבוע לך אבל אני רוצה לומר כמה דברים ואת תעשי עם זה מה שאת רוצה דעי שהדברים נאמרים מאהבה ודאגה. גם אני נסיתי להתאבד אני שמחה שלא הצלחתי כי הבנתי שאין לי זכות לקחת את החיים יש לי רק זכות לחיות אותם ואם לחיות אותם אז לחפש את הדרך לחיות אותם הכי טוב שאני רק יכולה כי אחרת סביר להניח שאשאר אומללה ממש נסי לזרוק את עצמך למציאות שלא באמת מגשימה את עצמה אולי מוות הוא לא סוף ולא את ולא אני יודעות זאת אבל אם בשביל הספק שאין פה סוף אז את בבלגאן רציני. את המטרה לא השגת ואולי אפילו סבכת את העניינים אל תחשבי על זה כאופציה כי זה רע ממש ואני לא בטוחה שאת רוצה למות אני כן מסכימה עם התסכול שאת לא מוצאת דרך לחיות את החיים שלך יותר טוב אבל את יכולה להתנחם בעובדה מעצם האתגר שאת תמיד יכולה לחפש ותופתעי לגלות שאת גם עתידה למצוא. אל תאבדי תקווה חשבי לעזור לעצמך בדרך מקצועית אני חושבת שלעיתים הרבה דברים בחיים נופלים רק מפני שלא ידענו לנהוג בתבונה והחלטנו מראש שזה לא ילך במקום לתת צ'אנס קטנקן לסיכוי ענק ואת לא באמת יודעת. אני מצטערת שניסיתי להתאבד זה היה מיותר אני מבינה את הכוח של החיים ואני חושבת שזה יהיה מיותר גם עבורך לנסות למות בייחוד שיש בך משהו שמאוד רוצה להיחלץ מזו הצרה ואני מאמינה ובטוחה שתצליחי גם אם תבחרי לעזור לעצמך לבד כמו שאת רוצה. אני מאחלת לך המון בהצלחה ואם את רוצה הדרכה אני אשמח לעזור :-) הילה

הי מעיין אני אחרי צבא ואני ממש מבינה כשאת אומרת שאת לא מצליחה לעמוד בפיתוי של השוקולד אבל אני ראיתי על עצמי משהו מאוד מעניין שכשאני לא גרה בבית אני לא אוכלת כלכך שוקולד כימעט ביכלל אולי זה גם קשור למיסגרת שאת נימצאת בא

אני לא יודעת...נראה לי שבבית בגלל שאני מוצאת לעצמי תוכניות אז טיפה יותר קל לי...אבל בכל זאת...זה לא כל כך עוזר....

אני לא רוצה לעשות רע לאף אחד נהפוך הוא. הכל יוצא לי עקוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

למה אתם לא הולכים לישון???????? מי משוגע להיות ער ב 3:50 לפנות בוקר?????

יש לך איסיקיו/מיסנג'ר רע לי ואני רוצה לדבר עם מישהו יש עוד מתנדבים?

סתם מעניין אותי לדעת איזה סוג של ריקוד את רוקדת??? אוהבת מעיין

מודרני זה מגניב....רציתי פעם לרקוד...אבל פאנק...אבל פשוט לא יכולתי לוותר על ההתעמלות קרקע שלי...אז נשארתי שם...כמה זמן את רוקדת?אני התעמלתי 7 שנים,ואני עדיין,כשאני חוזרת מהצבא...אבל כבר איזה חודש לא היה בגלל החגים...זה מבאס... אוהבת מעיין

אני פשוט מכור לפורום אני יושב ובוהה במחשב כשהפורום פתוח לפני ולא עושה כלום ואין לי ADSL זתומרת שכל דקה שאני באינטרנט - אני משלם על זה כסף והטלפון תפוס

ב"ה הרבה רגעים שמחים... איך עבר לך החג???

גם אני ממש מכורה...כל הזמן אני נכנסת לראות אם יש הודעה חדשה....זה לא הולך ככה... ואז כשאני חוזרת לבסיס אני אומרת לעצמי..איך אני הסתדר בלי הפורום...כי הוא מהווה לי מאין תמיכה...יותר נכון כמעט התמיכה היחידה....פה זה המקום היחידי שאני כותבת ואומרת הכל...אף אחד אחר לא יודע את זה... נו אנורקסיה מה חדש???? מעיין...

ב"ה שמרו על עצמכם והמון אהבה ליל מנוחה :-)

שאלת אותי אם כל מה שחשוב לי בחיים זה הספורט אז רק שתדעי לך שממש לא אבל זה מה שנותן לי הרגשה שאני שווה משהו אני מרגיש שאני לא שווה כלום ושאין בי שום דבר טוב אז לכן אני מתאמן ורוצה להיות טוב בריצה ולכן אם הולך לי ואני מתאמן ויוצא לי אימון טוב - זה מהווה בשבילי אוקיי וזה מראה לי שאני אכן שווה משהו אבל אם לא הולך לי ויוצא לי אימון גרוע - זה מוכיח את ההנחת יסוד שלי שאכן אני לא שווה כלום כי הנה אפילו אימון מסכן אני לא מסוגל לעשות ויש אנשים שעושים אימונים הרבה יותר קשים לכן זה כל כך מתסכל אותי ומבאס אותי

ב"ה הריקוד היה לי סוג של הצלחה אם לא רקדתי זה היה סוף העולם אבל אני כן יכולה להעיד אחרי שהשתנו כמה דברים בחיי שאפשר להשיג הצלחות רבות בחיים ועוד יותר מספקות אם אנחנו קצת מעיזים לוותר על השליטה. הריקוד הוא לא הכל בחיים שלי אבל הוא הכל בלב שלי. מאז שוויתרתי אני רואה שיש עוד הרבה דברים לא מבוטלים שאני מצליחה בהם ועוד יותר מזה גיליתי שהם יותר מספקים מאשר לרקוד. עדיין זו לא סיבה לוותר אבל שווה לשים את זה בפרופורציה אחרת אני חושבת שספורט זה דבר נפלא אבל אני בטוחה שיש עוד הרבה דברים שתוכל למצוא את עצמך בחיים מצליח בהם אם רק תאפשר לך לגלות ושוב כאמור זה לא אומר שאתה צריך לוותר על זה לחלוטין, אלא שכן יותר למקד את זה באיזון וקצת אחרת כדי שתוכל להכניס לחיים שלך דברים חדשים. להרבה רגעים מצליחים שבדרך.... :-)

אנורקסיה יקר.. צר לי לאכזב אותך, אין לי חברה שמתחתננת בכ"ט תשרי... מי זאת אחותך? שכנה?.. אני לא בדיוק מי שאתה חושב.. אבל באמת אני מעדיפה השאר אנונימית, אני מקווה שאתה לא נפגע, זה לא חלילה מסנוביות, אלא זה מאד מקל עלי. ברגע שאני ארגיש חשופה מדי, יהיה לי קשה להוציא פה דברים שזה באמת המקום היחידי בשבילי להוציא אותם. ומדי פעם אני חושפת פה דברים מאד אישיים. זה לא טוב או רע להחשף פה, פשוט ככה אני מרגישה שהכי טוב לי. לגביך- זה נשמע לי שורש הבעיה.. אתה לא מרגיש שאתה שווה כלום..א ז אתה מתאמן בצורה כפייתית, אתה צם, חשוב לך להצליח ולהתבלט בעבודה...אני באמת לא מכירה אותך ולא רוצה סתם להסיק מסקנות לגביך, אבל באמת זה לפעמים שורש השורשים.. התחושה הזאת שאנחנו לא שווים כלום, שאנחנו סתם, ואנחנו צריכים משהו שייחד אותנו, משהו שנהיה יותר טובים בו מכולם, והכי טובים בו בעולם. אתה מתאר שנים של טיפולים..אשפוז, פסיכיאטר.. אני לא יודעת איך היה ומה היה, אבל אני אומרת לך ממקום חברי ולא מטפל, שהגיע הזמן שתתחיל להכיר בעצמך, ואולי גם להכיר את עצמך.. יכול להיות ששיחות זה לא מה שיעזור לך כרגע, אולי אתה צריך מעשים.. למשל איזה בן אדם שתהיה לו מאד חשוב ומשמעותי.. משהו שייאלץ אותך להיות 'נורמלי' (אפילו שאנחנו מחפשים בדיוק להיות לא נורמלים..) למשמל, אחד הדברים שזירזו בצורה משמעותית את ההחלמה שלי, היתה הכניסה להדרכה בסניף.. אחר כך שרות לאומי וכו'.. הקטע של נתינה לאחירם מאד גרמה לי להכיר בערך עצמי, ושיש שם מישהו, מעבר לשומנים..אני מקקוה שאני מובנת ואני מקווה גם שאני לא נשמעת מתנשאית ומדברת מלעלה, אבל אולי תחשוב ל זה קצת.. ביתים יום טוב

תודה וסתם ככה אני לא חשבתי שאני מכיר אותך סתם שאלתי באיזה אולפנא למדת וגם אם תגידי לי זה לא יגיד לי כלום כי אני לא מכיר אף אחת מאף אולפנא בפ"ת אבל אם למדת בדרכי נועם זה יכול להיות נחמד כי יש לי איזשהוא קשר לכלל המוסדות של דרכי נועם ושוב פעם - גם אם תגידי לי אין לי סיכוי לדעת מי את אבל איך שאת רוצה...

תאמת שלא משהו דבר ראשון כאב לי הקרסול אז לא יכולתי לרקוד (בשמחת תורה רוקדים אצלנו עם הספרי תורה וכל זה, זה לא ריקודי דיסקוטק אבל בכל זאת..) דבר שני אני לא יודע מה קורה אבל מיום חמישי האחרון התאבון תוקף אותי מכל פינה יכול להיות שהתרופות הפסיקו לפעול? אני לוקח עכשיו גם טופאמקס וגם פרוזק ששניהם אמורות להפחית את התאבון ויש לי תאבון כמו של פיל בהריון!!! אתמול למשל חרגתי ב950 קלוריות מהקצבה שהקצבתי לעצמי ושהצלחתי לעמוד בה בשבועיים האחרונים היום חרגתי "רק" ב400 קלוריות מחר יום הדין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מחר אני הולך לחדר כושר אחרי יותר משבוע שלא הייתי בו (הייתי בחדר כושר אחר כי מה שאני הולך בדרך כלל היה סגור בגלל סוכות) ואני יעלה על המשקל שאני תמיד נשקל לפני האימון ו.... נראה אם עליתי או שירדתי מה אתם אומרים.??? אני כבר איבדתי את כח השיפוט פעם יכולתי להגיד במדויק כמה עליתי או כמה ירדתי אבל היום... זה כבר משהו אחר אתם לא מתארים לעצמכם כל החג חשבתי איך אני מתגעגע לשנה שעברה כי בדיוק בשנה שעברה הייתי בתקופה הזאת בתל השומר והייתי ה-ר-ב-ה יותר רזה 13 קילו פחות כי הייתי בתחילת העליה במשקל ואז גם יכולתי לשלוט על התאבון שלי והיום אני מקבל את הזריקה המגעילה הזאת שבגללה אני נהיה רעב כל הזמן אתם לא יודעים כמה אני מתגעגע ממש מתגעגע

ב"ה נסה לחשוב אם לא הרגשת משועמם ואז זה מסביר את הרעב? אני לא יודעת אם זה פותר את הבעיה אבל הרבה פעמים היכולת שלנו לזהות דברים עוזרת לנו לגרום לפתרון.

סתם מסקרן אותי חחחחחחחח

ב"ה שכן כל הודעה שתכתב עם תוכן דומה, תימחק מיד אגב, זו היתה הודעה עבורך. יש לי בעיה עם הנושא הזה אבל אין לי בעיה שתעשו את זה מחוץ לפורום שכן אאחל לשניכם שלא תבקשו לדעת ולשתף בכך, כי אחרי הכל לאן זה מוביל אם לא להחמרת המצב?! ואם כך, מה אתם עושים פה בעצם? המון אהבה רב ברכה ושבוע טוב :-)

תאמת שזה כבר לא כל כך משנה לי כי אני כבר לא בראש הזה של להקיא אני אפילו לא מנסה

אני יודעת שזה יישמע קצת מתיימר ואני מודעת לקושי שבדבר אבל אני מציעה לך מהיום לא ממחר להגיד לעצמך שאת לא אוכלת יותר סתם מאכלים ואם את רעבה לא להיתפתות לאכול שטויות אלא לאכול רק בזמנים שאת מחליטה שהם נועדו לאכול כל יום ללכת לפחות שעה אם לא יותר תאמיני לי מנסיון רק ממהליכה את יורדת במישקל רצוי אבל שזו תהיה הליכה מהירה כי מהליכה איטית לא ממש מרזים ואני אומרת לך שאת תיראי תוצאות דווקה פחות במישקל אלה יותר בהיקפים של המותניים והרגליים וזה עובד על כולם מנסיון

התחלתי מאתמול לחזור לכושר...ולעשות כל יום הליכה...או אופניים....אתמול נסעתי איזה שעה וחצי באופניים...היה ממש כייף... ואני גם יעשה הליכה וגם לא יאכל כלום...זה לא סותר...אני יאכל סלט...אני חייבת להרזות וזה מתסכל אותי ומעצבן אותי...ואני לא מסוגלת להסתכל במראה...פשוט בא לי לבכות כשאני מסתכלת במישקל או במראה...קיצר אני חייבת להרזות...ואני ינסה עד שלא יודעת מה...ולא אכפת לי מה יקרה לי ומה לא...לא מעסיק אותי התוצאות של מה יכול לקרות לי...אני עדיצה לגביי זה, כי פשוט לא אכפת לי... אבל תודה בכל מקרה... מעיין...

האמת שאני בדרך כלל מישתדלת לא להפחיד יותר מידי אבל אני חושבת שלך רצוי להגיד את האמת אני לאיו דעת אם את עכשיו לומדת או לא וגם בעתיד אם את לומדת אבל חוסר בוויטמינים משפיע באופן ישיר על הזיכרון כשתילמדי את תיראי את התוצאות האלה בברור ואז שוב תיכעסי על עצמך ותגידי לעצמך למה עשיתי כך וכך אבל לא תמיד אפשר לתקן כל תוצאה של מחסור בוויטמינים כמובן לטווח ארוך

שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אין דבר בעולם שאני שונאת יותר..

דניאלה חמודה מה קורה??????? למה מה קרה????? כן נראה לי שהרבה מרגישים ככה...... מקווה שיהיה לך חג כמה שיותר שמח...:) ועם כמה שפחות באסה וכמה שפחות דיכי... אוהבת... מעיין

אנה מיה זה אנורקסיה בולמיה? (: בכל מקרה- אל תתני להן לנצח אותך, את תנצחי אותן ובגדול!

אני חושבת שזה יהיה צעד חשוב מאד אם תמחקי אחת ולתמיד מהלקסיקון שלך את צמד המילים "אנה" ו"מיה". את מרבה להזכיר "אותן", וברור מאד שהאנשת המחלות האלו לא עושה לך טוב בלשון המעטה. דניאלה, אין דבר כזה אנה ומיה. זה לא יותר מקשקוש מקושקש. אנה ומיה/מאיה הן שני שמות יפים לילדות חמודות; אנורקסיה ובולימיה הן שני שמות של שתי הפרעות נפשיות קשות ספק מחלות נפש שהורסות וממררות את חיי הסובל מהן, ועלולות אף להעניק לו ביקור מוקדם של קוצר הנשמות המרחף ממעל. אין שום הקבלה/דימיון/קו משיק/מכנה משותף או כל דבר אחר בין שני הדברים. חג שמח, אלינור.

חבל שאת כותבת כל כך בקצרה תוציאי את מה שיש לך תכתבי כל מה שקשה תשפכי הכל תראי איך שזה יעזור אם לא נעים לך לכתוב את זה לכולם בפורום את יכולה פשוט לקחת דף ועט ולכתוב תראי כמה שזה עוזר אבל אל תתקמצני במילים תכתבי כל מה שעובר לך בראש בהצלחה

ב"ה האמת שלשנוא לא מוביל אף אחד מאיתנו רחוק נהפוכו אני חושבת שהשנאה רק מעצימה את האכזבה, הכשלון והבאסה שיש מכל העניין. אני מציעה לך לקבל את זה שיש נפילות ושלעיתים זה מרגיז. הקבלה מקלה על ההתמודדות. כתבי הרבה כי זה עוזר ואת יכולה לכתוב לי באופן אישי עם זה יעזור לך המון אהבה יפה שמרי עלייך :-)

והיום עוד פעם הייתי בחדר כושר אבל היום עשיתי רק שעה ספינינג שרפתי 726 קלוריות דופק ממוצע 148 לא אימון חזק במיוחד (((((((((-:

כל הכבוד לך....אתה לא תאמין אני היום עשיתי עם חברה שלי טיול באופניים בערך שעה וחצי...איזה כייף יואו ממש....ועוד אכלתי היום רק סלט כרוב...אבל הכי באסה היום ארוחת חג....ואז אני רוצה לאכול ארוחת חג...ומחר גם...אצל דודים...אבל רק בארוחה עצמה אני יאכל לא מעבר.... טוב שיהיה לכולם חג שמח... אוהבת מעיין

סליחה שלא באתי לבקר בסוכה- הייתי רוצה(: ני בטוחה שהייתה לך סוכה מושקעת במיוחד

חחחחח תאמת שבאמת היתה סוכה מושקעת אבל עכשיו היא לא נראית כמו שהיא היתה ביום הראשון... את יודעת נופלים קישוטים וכל מיני כאלה וחוצמזה יש לנו שכן שיש לו CP (זה סוג של פיגור) והוא כל היום נמצא אצלנו ויש לו תחביב לשחק בחוטים אז כל שנה הוא מוריד לנו את כל השרשראות מהסוכה.... אבל לא נורא, מסכן... הנה אני שומע שעכשיו הוא נכנס לסלון...

דבר ראשון מה קורה איתן הרבה זמן לא כתבת אני מקווה שלא קרה לך שום דבר חוצמזה מה עם הקרסול שלך? עדיין נקוע? כי נראה לי שהחלפתי אותך... עכשיו אני נקעתי את הקרסול. תקראי את ההודעה שמתחת וחוצמזה תרגישי טוב ותמשיכי לעדכן אותנו ואם את רוצה זה האימייל שלי [email protected]

כן חזרתי מהצבא...ב11 רק הייתי בבית אחרי 6 שע' על הכבישים מאילת...מטורף...אני כרגיל...וכן הקרסול שלי עדיין לא בסדר..אבל יום רביעי יש לי צילום CT ...כי עשו לי מיפוי עצמות ויש לי חשש לסדק או שבר באיזו עצם כל שהי אין לי מושג...מקווה שלא נדפק כלום...אני ימשיך לכתוב מחר או יותר מאוחר בלילה...אז לילה טוף לכולם...

לאנורקסיה... ומה איתך?יש חדש?וממתי נקעת את הרגל?אני איזה 4 חודשים לא יכולתי לעשות ספורט ממש מאומץ אלה משהו לא יותר מידיי מאומץ.ויש לי שאלה אלייך: אתה מנסה להקיא? אני ניסיתי השבוע איזה 5 או יותר פעמים...בצבא...ולא הצלחתי...וממש היה בא לי להקיא...מהאוכל, ממש הרגשתי כאילו הוא נתקע לי בגרון....אבל פשוט לא הצלחתי להקיא...כל פעם שניסיתי...אחרי שעה ניסיתי שוב...כי לא קיבלתי את זה כאילו שאני לא מצליחה להקיא..אפילו שממש היה בא לי להקיא עם כל האוכל וכל זה...קיצר אני לא יודעת אם זה לטובה או לא...אבל נראה לי שאני ימשיך לנסות...כשיבוא לי ממש להקיא...כי זו הרגשה מגעילה שבא להקיא...והאוכל ממש עומד בגרון,כאילו הוא לא מצליח להתעכל..ואז זאת בטח הרגשה טובה אחרי שמצליחים לסיים עם הבחילות והתחושה המגעילה הזאת של האוכל ו... קיצר אני מתחילה שוב דיאטת כאסך...אני מקציבה לעצמי לאכול רק ירקות, ורק 200 קלוריות ביום...אני לא יכולה יותר...אני חייבת להרזות...ודרך אגב מישהו מכיר את הטבליות של טבעון..מדכאות את התיאבון???כי אני חייבת להשיג אותן... בקיצור...מצבי לא משתפר כל כך...אני כל הזמן בחשיבה שלילית...לא מבינה לפעמים למה אני חייה בכלל...אבל אני פחות בוכה...שזה נראה לי יותר טוב קצת...אבל אני לא יכולה עם האוכל הזה יותר...אם אוכלים משמינים,אם לא אוכלים אז רעבים...למרות שהבעיה שלי היא אפילו לא רעב...אני בכלל לא אוכלת שאני רעבה,אני אוכלת כשבא לי...וזה משגע אותי... קיצר מה שלום כולם??? אוהבת מעיין

הרבה זמן לא כתבתי מה קורה איתי אז אני רק יעדכן אותכם ביום רביעי רצתי אבל הפעם לא בחדר כושר כי הוא היה סגור אז רצתי בחוץ וכנראה עשיתי תנועה לא נכונה עם הרגל והתחיל לכאוב לי קצת הקרסול השמאלי ביום שישי הלכתי לחדר כושר ועשיתי ריצה 40 דקות ואז התחלתי להרגיש כאבים בקרסול אבל היתי חייב לגמור את הריצה לפחות שעה אז המשכתי עוד עד שבדקה ה52 כבר לא יכולתי וירדתי מהמסילה כשאני מתפתל מכאבים. עליתי על האופני ספינינג כי עליהם לא כאב לי הקרסול ועשיתי עליהם עוד חצי שעה, אז יוצא שסה"כ עישתי אירובי שעה ועשרים שזה די טוב מה שאכזב אותי זה שעוד פעם קרה לי משהו שגרם לי שאני לא יכול לרוץ כל פעם זה משהו אחר לפני חודש וחצי נתפס לי הגב ולקח שלושה וחצי שבועות עד שזה השתחרר, לפני שבוע וחצי כאבו לי הברכיים משהו מפחיד אז לא יכולתי לרוץ, שבוע שעבר סתם לא הרגשתי טוב והייתי חלש כזה, והיום נקעתי את הקרסול זה ממש מתסכל !!!!! כל פעם קורה לי משהו שגורם לי שאני לא יוכל לרוץ אוףףף!! היתי בדיכאון כל השישבת והיום בערב שוב פעם הלכתי לחדר כושר ועשיתי עוד פעם שעה ועשרים אופניים והיה די בסדר שרפתי 1026 קלוריות אחרי זה עשיתי אימון משקולות מכיוון שבעזרת ה' אנחנו נוסעים ביום שישי בבוקר לצפת אז אני יוכל להתאמן רק ביום רביעי או ביום חמישי אז לכן אני חייב להתאמן גם מחר כי אחרת לא יצא לי שלוש אימונים לכן אני חייב לבוא מחר ואז זה יהיה אימון שני ואז את האימון השלישי אני יעשה ביום רביעי או ביום חמישי בעז"ה אבל מה שהכי מבאס אותי שנקעתי את הקרסול ועוד חודשיים ו12 יום יש את מרתון טברים וכל פעם קורה לי פציעה אחרת אז אני לא יכול להתאמן כמו שצריך אז לפי איך שזה נראה אם זה ימשיך ככה שכל יום אנהי יפצע וכל יום אני לא יוכל לרוץ מסיבה אחרת אני יאלץ לא לבוא למרתון ואני לא רוצה לפספס אותו כי זה הזדמנות של פעם בשנה בקיצור אני ממש מבואס למה דווקא אני לא יכול להתאמן כמו בן אדם????????? למה דווקא לי קורות כל התאונות האלה?????? ואל תגידו לי שאני מתאמן קשה מדי כי יש אנשים שמתאמנים הרבה יותר חזק ממני , לדוגמא עכשיו גמרתי לקרוא את הספר של לאנס ארמסטרונג שזכה 6 פעמים בטור דה פראנס (שזה התחרות הכי קשה בעולם) ותאמינו לי - הוא מתאמן הרבה יותר קשה ממני ולא צריך ללכת כל כך רחוק - אפילו אחד העובדים שעובד איתי בחנות מתאמן גם ורוכב על אופניים והוא מתאמן 7 פעמים בשבוע שזה פי 2 ממני והנה, עובדה שלא קורה לו כלום!!! בקיצור הגענו עוד פעם למסקנה שאני דפוק... אז שיהיה לכם יום כתום יום של קינלי יום יום כתום (זוכרים את הפרסומת הזאת??) המון חיבוקות ונישוקים ומאוד נעלבתי שאף אחד לא הגיע אלי לסוכה.... )-: ממש חיכיתי לכם לא נורא, בשנה הבאה (-:

למה דווקא לך?... אולי מנסים להגיד לך משהו לא מנסים לרמוז, אלא לצעוק... אתה מכיר את הסיפור על מי שסומך על הנס?.. לגבי ארמסטרונג- איך אתה בכלל משווה? הבנאדם התאמן בצורה מבוקרת, כשרה ובפיקוח רפואי. והוא לא היה אנורקס.. ספורטאי עד הסוף צריך אורח חיים של ספורטאי, וזה אומר פיקוח רפואי ותזונתי ולא לחפף באוכל. שאלה דוגרית- ככה אתה רואה את עצמך עד 120? זה הדבר היחידי שחשוב לך? אני לא שואלת מזלזול, אם כן זה לא דבר רע, רק צריך לעשות את זה אחרת... אבל אולי גם לא. אתה צריך לחשוב ברצינות על זה.בן כמה אתה בכלל? ולשאלתך, מצטערת אני מעדיפה לא להגיד איפה למדתי.. באחת האולפנות בפ"ת, אבל אני לא רוצה להגיד איפה, מן הסתם יהיה אפשר לזהות אותי כך ן=וטוב לי עם האנונימיות. סיימתי כבר שנתיים שירות, אני כרגע לומדת באוניברסיטה.. חג שמח וגמר טוב

בדרכי נועם?

אני חושבת שאני לא ממש היסברתי את עצמי טוב אז כך המישקל שלי אומנם תקין אבל אני מגיל קטן סובלת מאנמיה כך שאם הבדיקות שלי לא יוצאות טוב אני תמיד מתרצת את זה בכך שאין לי קליטה טובה של ויטמינים אף על פי שאני יודעת שזה לא כך ליפני כמה זמן רציתי להתחיל ללכת לחדר כושר ורציתי אישור מהרופא שלי והיא היתנתה את זה בבדיקות כי היא יודעת שהם תמיד יוצאות גרועות מאוד אז אני ניסיתי לרמות קצת על בדיקות וליפני הבדיקה לקחתי ויטמינים וברזל למרות שאי אפשר ממש לרמות כי אין קליטה כל כך מהירה של זה אבל לפחות זה לא יצא יותר גרוע מזה ממה שיצא כי אחרי הבדיקות הרופאה שלי ממש צעקה עלי והייתי ממש מובכת היא שאלה אותי מה אני אוכלת ואמרה שלא יכול להיות שאני אוכלת אם תוצאות כאלה גם אני נותת הרגשה תמיד של ילדה מלאה כי הפנים שלי עגולות ואני הולכת תמיד עם בגדים רחבים ועם אני הולכת עם חולצה צמודה אז כולם פיתאום חושבים שממש רזיתי ושאני ניראת ממש מצויין אבל אני ממש לא חושבת ככה בסוף הרופאה שלי לא נתנה לי אישור לחדר כושר ואמרה לי שבכלל מסוכן לי לעשות כושר עם ברזל כזה נמוך למי שמבין היה לי 17 כשצריך להיות בין 50-150 היא אמרה לי שאם ההמוגלובין שלי גם היה נמוך היא כבר היתה מאשפזת אותי בבית חולים אבל למזלי כמו שאמרתי לקחתי כדורים ליפני הבדיקות וכך ניצלתי מהאישפוז כי ההמוגלובין יכול להישתפר תוך שבוע אז נכון שזה היה עדיין נמוך היה לי רק 12 וגם בימים הטובים שלי ההמוגלובין שלי לא כזה גבוה כי בדרך כלל הוא רק 9 אבל לפחות לא אישפזו אותי אני חושבת אבל שאני בכל זאת עם הרגלי אכילה מאוד מאוד גרועים ואני לא חושבת שזה סתם הרגלי אכילה כי אני יכולה כמו שאמרתי לא להרגיש מה שהגוף שלי מרגיש ואנשים אחרים בהרגלי אכילה גרועים גם אם הם הכי גרועים מרגישים בכל זאת מה שהגוף שלהם מרגיש ופועלים לפי זה אבל אני יכולה לא להרגיש רעבה ממש לא להרגיש רעבה אבל אני יתחיל להרגיש את החולשה שנוצרת מהרעב ואני יכולה להרגיש שאני פשוט צריכה לידחוף מלא אוכל לפה שלי ואולי ככה אני מאזת את עצמי עד שאני כבר כימעט יכולה להרגיש שאני עוד שנייה מקיאה אם אני ממשיכה ואנ ימשיך עד שאני ממש ירגיש את האוכל למעלה כימעט יוצא והבטן שלי ממש כואבת לי אבל אני צריכה רק לאכול

האם הרופאה לא המליצה לך להתחיל לקחת ויטמינים למיניהם? לדעתי, כדאי לך להתייעץ איתה בעניין הזה, או עם דיאטנית קלינית, או עם נטורופת. אולי היום אינך מרגישה את ההשלכות של הערכים הנמוכים הללו שציינת, אבל בעוד יום-יומיים, שנה-שנתיים, זה יתחיל. לכן, אני ממליצה לך להתחיל לדאוג לעצמך כבר עכשיו. כשאת לוקחת ויטמינים לפני שאת עושה בדיקות (שאגב, באמת לא נראה לי שהם משפיעים על התוצאות כ"כ מהר), את עובדת רק על עצמך. ועצה נוספת - לגשת לדיאטנית כדי שתעזור לך לבנות הרגלי אכילה בריאים יותר. כך, גם תוכלי לתרום לבריאותך וגם להרגיש שאת אוכלת באופן שפוי יותר. חג שמח!

הרופאה שלי כן המליצה לי לקחת וויטמינים וגם לשם שינוי לקחתי אותם הפעם, פעם גם את זה לא הייתי עושה וגם היתחלתי לקחת תוספי תזונה ליתר ביטחון (אם אני זוכרת לקחת) אבל אני די מזניחה את את כל הקטע של ללכת לדיטאנית למרות שאני ממש רוצה אני לא יודעת למה אני פשוט לא הולכת פעם אפילו פחדתי מזה אני ממש לא יודעת למה אבל זה פשוט הילחיץ אותי וגם אני רגילה מגיל די קטן כל פעם שהכינו לי ארוחה לא הייתי אוהבת לאכול וחיפשתי תרוצים איך לא לאכול וכשלא היו רואים הייתי הולכת לשרותים להוציא את האוכל מהפה בזמן האחרון אני חושבת שאני בתהליך של גמילה כשאני מצליחה כמובן מכל צורת האכילה הזו בעיקר כי קראתי הרבה על ההשפעות של חוסר ברזל בתיפקוד היומי וחוסר ווטמינים אני מנסה להתחיל לאכול טוב אבל זה ממש קשה לי לאכול ארוחות אני שובעת מהר מדי ואני לא תמיד מצליחה לאכול את כל הארוחה או שמאידך אני חייבת לאכול ארוחה גדולה מידי אבל אני חושבת שאני בתהליכים של היתקדמות

הי הילה, מגיל 11 בערך אני סובלת מהפרעות אכילה. הייתי על סף האנורקסיה כי עשיתי מעין דיאטת פירות וירדתי כ-8 קילו. הדבר נמשך כמה חודשים אבל לאט לאט יצאתי מזה מרצוני. הבעיה היא שמאז (כיום אני בת 19) אני סובלת מהפרעות אכילה. ברגע שסיימתי עם האנורקסיה התחלתי לאכול המון! אני חיה מבולמוס לבולמוס ואף פעם אני לא אוכלת מסודר אלא תמיד עד שאני מתפוצצת ובא לי להקיא! (אני לא מקיאה אח"כ וכי אני לא נותנת לעצמי להשאב גם למחלה הזאת). אני חושבת שבהתחלה זה נבע מכך שבתור ילדה קטנה הרגשתי שאני חייבת לאכול מלא הן כדי "לפצות" על הזמן בו לא אכלתי והן כדי לדאוג שאני אוכלת "מהכל" כך שיש לי את כל המרכיבים החיוניים לבריאות. היום זה נראה לי פשוט הפך להרגל. מיותר לציין שאני משמינה מיום ליום. חוץ מהבעיה הזאת (שאף אחד בסביבתי לא מודע לה) אני מנהלת אורח חיים תקין ודי בריא. האוכל אותו אני אוכלת (בכמויות מסחריות) הוא לרוב בריא. (אבל מצד שני אני לא חוסכת מעצמי ג'אנק וממתקים). אני מרגישה שאם אצליח להתגבר על הבעיה הזאת אני אהיה כ"כ מאושרת. אבל הבעיה היא שעם על השליטה העצמית שיש לי, רק בתחום הזה אני פשוט לא מצליחה לשלוט בעצמי. כשאני בבולמוס זה כאילו מסך ירד על המח שלי ואני לא חושבת בכלל.. ובנוסף,אני חוששת שמערכת העיכול שלי כבר לא מתפקדת כמו שצריך. מישהו יודע מה ההשלכות של צורת אכילה שכזו?! אני מתוסכלת מהמצב מאוד אבל עם זאת בטוחה שיש דרך להתגבר על כך ולחיות חיים נורמליים ובריאים. אז בבקשה, לכל מי שיש לו עצות איך להיפטר מהמחלה הנוראית הזאת ולהתחיל לאכול כמו בן-אדם כך שאני גם אצליח להוריד במשקל וגם לא ארגיש שהאוכל הוא אויב שלי. (ובבקשה לא להציע פסיכולוגים למיניהם.אני לא פוסלת את העניין אבל כרגע הוא לא רלוונטי...) שיטות אלטרנטיביות תתקבלנה בברכה. תודה לכולם וחג שמח ובריא לכולנו

היי מאיה, ברוכה הבאה. קראתי את ההודעה שלך וחשתי צורך לענות לך, לגבי שיטות אלטרנטיביות- זה התחום של הילה. נחכה עד שהיא תענה. אבל בנתיים, לפי דעתי ,יש לך המון רגשות ודחפים שאת לא יכולה להתמודד איתם אז את מנסה להתמודד איתם דרך האוכל. מי שלא יכול להתמודד עם עצמו, לא מצליח להתמודד עם המון דברים בחיים אחד מהם הינו :אוכל, הרי אוכל הינו צורך אנושי, כפי שהדחפים שלנו והרגשות הם צרכים אנושיים מאוד. כול הכעס שהבאת על עצמך, מסע ההרס העצמי, והנסיון לשלוט בפיסה קטנה בחיים שלך בעת תהליך ההרעבה שלך, השאיר בך המון כוויות לא נעימות, את עוד לא התמודדת עם הכעס הזה פנים אל מול פנים, את קצת מפחדת מזה...ואת אוכלת המון כרגע כדי לפצות על חוסר ההתמודדות שלך-כנסיון התמודדות בעצם. בעת זלילה לא מתונה מערכת העיכול מרימה אמברקס. ולעיתים יש עצירויות, או צאווה שחורה מידי שמעידה על עיכול לא תקין. לפי מה שהבנתי ממך, את אוכלת מעבר לצריכה הקלורית שמומלצת לך לתפקוד יומי, לכן הגיוני שהגוף שלך שומר את האוכל כשומן. (פחמימות וחלבונים בצריכת עודפת נהפכים לשומן). הגיוני שאחוזי השומן שלך בגוף יעלו. עקב גילך הצעיר דרך זה לא ממש צריך להדאיג אותך, אך ישנו את עניין האסתטיקה שאני בטוחה שזה כן חשוב לך אני כן הייתי מציעה לך טיפול פסיכולוגי, כי יש לך המון דברים להתמודד איתם. אבל אם זה לא רלוונטי, אני אומרת שתמצאי את הכוחות לנסות להבין את עצמך, אל תציבי לעצמך מטרות מטורפות כמו=היום אני אוכלת רק ירקות. תתחילי להפחית בצורה מתונה מהתפריט היומי שלך, תתיעצי עם דיאטנית קלינית ותצייני לפניה את הבעיה שלך. תנהלי יומן מחשבות, שכותבים לפעמים מבינים יותר. המון בהצלחה, ותאהבי את עצמך. עדי

עדי, רציתי רק להגיד תודה רבה! הדברים שאמרת אמנם כבר עלו במחשבותי ואני די מודעת אליהם, אבל אני לא מוצאת את הכוחות לעשות משהו כדי להפסיק את התופעה. אני באמת חושבת שכדי לפתור את העניין אני צריכה לרדת לעומק הבעיה ולנסות להבין על מה אני מפצה באכילה. ו (שהיא בעצם רק תסמין חיצוני לבעיה נפשית) ואז הכל יפתר. וכידוע, לפשפש בנבכי הנפש זה מתיש הרבה יותר מלהתמודד עם הכעס העצמי שבאכילה המטורפת הזאת. בכל מקרה,יום יום אני מנסה לאזור כוחות ולהתמודד עם זה.היום לא הצליח אז כנראה שגם מחר אני אנסה... אני אשמח אם למישהו יש עוד עצות. תודה

סיוון לשאלותיך משקל הכי נמוך השנה היה 50-51 ז"א פחות 2 קילו אני בתת משקל... לשאלתך השניה אם יצאתי מזה-זה קצת מסובך כי אומרים שזה תמיד חוזר זה חוזר בדרך קבע אצל אחותי בכל תקופה... אבל אני מרגישה יותר טוב עם עצמי עם ה5 קילו למרות שיש מצבים שנמאס לי כי הייתי במשקל נמוך נראתי נפלא לדעת כולם נראתי גרוע וחיוורת וחסרת חיים בקשר לאימך- הוריי תמיד עצמו עיניים בקשר לה"א שלי ושל האחים ואחיות שלי כי כולם ללא יוצא מן הכלל יש לו ה"א אחים שלי ואחיות שלי באנורקסיה\בבולמיה והורי פשוט לא לקחו חלק בהלחמה כי סבתא שלי מתה מאנורקסיה והם פחדו אם הם ידעו יותר ויותר על המצב הם יאבדו אותנו גם מזה הם חששו לדעתי גם היום הם אומרים שהם לא יקחו חלק בהחלמה שלי ושל אחותי הם יכניסו אותי לאישפוז ואני לא אראה אותם... היום אותו דבר החבר שלי עושה לי אמר לי אם אכנס לאישפוז הוא לא בא לבקר אותצי אמרתי לו מעכשיו אם אתה תעשה לי תנאים עם המחלה נסגור פה ועשכיו כי הוא לא יעשה לי תנאים או הוא או המחלה כי איבדתי המון אנשים שבחרתי במחלה ואין סיבה שגם אותו אני אבד בגלל המחלה... מה שרציתי לומר לך זה שהרופא משפחה שלי בלי לשאול אותי אמר לאימי שאני מקיאה ולוקחת משלשלשים בתקופה שלא לקחתי משלשלים בכלל הוא אמר לה את זה ואימי פשוט הייתה בשוק שהוא אמר לה את זה כי אני מקיאה ולוקחת משלשלים אבל מאותו הרגש שהוא אמר שאני לוקחת משלשלים ואת זה אנילא רציתי לקחת התחלתי לקחת ולהרוס לי את הקיבה אז מה שאני באה בכל זה לומר לך הוא שתבקשי מאימא שלך לקחת חלק מכל עיניין ההחלמה או שפשוטתפני לגורם חיצוני ולא מרופא המשפחה אלא אם את גרה באזור ברכז יש באיכילוב\תל השומר\בשיבא מקום לטיפול בה"א ששם זה גם חינם וגם עוזרים לך... בדיאטנית בפסיכולוג ובקבוצות תמיכה אני אישית לא שוללת את זה ואני לא אומרת שזה טוב... אבל אם את מוכנה לעזור לעצמך תעשי זאת... דיאטנים- אני 10 שנים איתם שום דבר לא עזר לי רק עשה לי יותר רע... פסיכולוגים- אני לא אתחל לדבר עם מה שדחתי עם השנים.. ק.תמיכה- אני לא בקטע הזה לשבת ולומר.." אני דניאלה, ואני בה"א.." לא בקטע שלי כי אולי אחותי לא הייתה בטיפול הזה אז אני לא אקח טיפול כזה...אני מנסה את אותה דרך כמו של אחותי... אם תרצי יש לי מסנג'ר:-) שלך דניאלה שבוע טוב:-)) :-) אם תחייכי לעולם הוא יחזיר לך חיוך:-))

את רוצה להגיד לי שפחות מ-50 זה תת משקל? הבנתי ש-45 זה תת משקל. אם את מרגישה טוב עם עצמך.. בקשר ל-5 קילו שהעלית אז לדעתי זה סימן שאת מחלימה.. כי בנות שמשמינות הם מדכאות ת'צמן יותר בגלל זה.. ככה אני לפחות אבל את העלית משקל וזה מעודד אותך אז זה סימן טוב. ובקשר להורים שלך- סורי שאני שופטת אותם אבל לדעתי זה לא נכון מה שהם עשו.. הם מודעים למחלה שלך ושל האחים שלך והם מעלימים עין במקום לעזור?? הרי אמרת בעצמך שאם אמא שלי תדע היא תעזור לי להתמודד לא? אז איפה זה מתבטא אצלך? לדעתי הם לא צריכים להעלים עין אבל זה שיקול שלהם. תראי קראתי הרבה על אנורקסיה ובולימיה.. ואסור לשפוט בנאדם שנמצא במצב הזה.. כי את במצב הזה ובנאדם שלא אז הוא רואה את זה באור שונה.. הוא לא מבין את התיסכול של המצב הזה... בגלל זה תמיד אמרתי שאף אחד לא מבין אותי. וחבר שלך מציב לך תנאים שאם תהיי באישפוז הוא לא יבוא לראות אותך... שאם חס וחלילה באמת תגיעי למצב הזה אז אני מאמינה שתצטרכי את כל התמיכה שאפשר לקבל ולא שינטשו אותך.. לא? לדעתי תסבירי לו את זה.. בכל מקרה לא נראה לי שהוא ינטוש אותך. הוא סתם מנסה להפחיד אותך כדי שתיבהלי ותתחילי לאכול. בקשר למשלשלים.. את בחורה חכמה... כמו שאמרת עליי.. את מודעת למצב שלך נכון? אל תקחי משלשלים! את בקושי אוכלת ואת עוד לוקחת משלשלים.. זה ברור שתהרסי ת'קיבה הרי נכון? אל תהרסי לעצמך את הגוף! את אומרת שלא תלכי לקבוצת תמיכה.. ושאחותך לא הלכה לזה אז גם את לא תלכי כי את הולכת בדרך שלה. חשבת על זה שאולי לך זה יעזור? עושה לך יותר טוב לדבר על זה נכון?? לשבת ולספר לי או לאנשים אחרים על המצב שלך ולקבל עצות והסברים.. אני בטוחה שזה עוזר לך גם אם לא תגידי את זה. אז בקבוצת תמיכה או אצל פסיכולוג זה יעזור לך יותר.. כי פסיכולוג יודע מה הוא עושה זה התפקיד שלו.. ואת לא רופאה שתוכלי לעזור לעצמך אלא ההפך.. תוכלי רק להרע לעצמך. ובטוח בטוח שלפני שהתחלת לקחת משלשלים חשבת לפני נכון? לפני כל מעשה יש מחשבה. חשבת לעצמך שהמשלשלים הם גם דרך להרזות ולהוציא אוכל מהגוף.. את רואה.. זה שיקול שלך.. אבל אם תגידי את זה לרופא הוא יבעט בך רק כי הצעת את זה... ורופאים יודעים יותר.. בגלל זה אני אומרת שכדאי לך לקבל עזרה מקצועית.. שיקשיבו לך. בכל מקרה אל תדחי כל דבר שמציעים לך בלי לנסות. ואת יודעת מה הכי מצחיק פה?? שאני שומעת ת'טענות שלך.. שזה בדיוק מה שאני אומרת בד"כ.. ואני אומרת לך דברים שאני בעצמי מתנגדת אליהם.. כמו ללכת לעזרה או פסיכולוג.. ובמיוחד קבוצת תמיכה. וכן תביאי לי את המסנג'ר שלך בבקשה (: שיהיה לך שבוע טוב.. ובהצלחה בהכל.. אני מחזיקה לך אצבעות! (:

סיווני יש לך מייל אני שאוכל לשלוח לך את הכתובת המסנג'ר שלי?? אוהבת דניאלה :-) ואם כך אני אסביר לך הכל במסנג'ר

מה שלום כולם?... הילה מה שלומך?יאך עברו עליך החגים ואיך מתחילה לך השנה? לא להאמין שכבר סוכות שוב פעם... יש לי שאלונת.. אני יודעת שלפני מחזור טבעי לאכול יותר ולפעמים אפילו לבלוס, ועולים במשקל, וזה אולי אפילו נצרך לפעילות התקינה של הגוף, ולא צריך להלחץ, והכיטוב להיות בנחת... אבל בכל זאת, יש איזה טיפ איך למזער את הנזקים?..אני היום הרגשתי צורך עז (להבדיל מרעב) לאכול, כמו לפני מחזור, למרות שלפי חישוב גס, זה אמור להיות רק עוד כמה ימים. זה הגיוני לבלוס נגיד 5 ימים לפני?.. חוצמזה ששמתי לב, שיש איזהשהוא קשר (אולי זה מקרי נאילא יודעת) בין כמות הבליסות לפני, לכאבי מחזור. כשאני מצליחה לא לאכול, וא שהיו פעמים נדירות שלא הרגשתי בכלל צורך, לא כל כך כאב לי בזמן המחזור. בכלל, בעבר לא היו לי כאבי מחזור, וגם לא היו לי בליסות לפני. בחתך גס ולא מדוייק אני חושבת שבפעם הראשונה שהיה לי מחזור סדיר (כלומר לפני ההפסקה של השנתיים בגלל האנורקסיה..) זה לא היה, ואחרי התחיל הקטע שהגוף שלי דורש כמויות גדולות של שומן לפני המחזור. ועוד משהו,באמת הבנתי השנה, שצריך להרגע, ששינוי במשקל וביחס לגוף קשור ברוגע,בקבלה וכו'. באמת שאני עובדת על זה, אבל אני עדיין די שמנה.. זה גם לא בריא (לסבים משני הצדדים היתה סוכרת..), וגם מציק לי..למה זה לא עובד? אני מודה שיש עליות וירידות, אבל לא משהו משמעותי, אני אף פעם לא משתמשת במשקל, אבל אני חושבת שזה בחריגות של 2-3 קילו כל פעם. אולי השיא היה לרדת בערך 5..ואני רוצה להאמין של א עליתי הכל בחזרה.. קשה לדעת... למה זה לא עובד לי? למרות שזאת קצת מילה גסה ומסוכנת.. אולי אני צריכה פשוט לעשות דיאטה.. בינתיים שיהיה חג ממש שמח!

היי שירוש אין לי איך להגיב לך על ההודעה כי המחזור לי די דפוק בזמן האחרון שבוע טוב דניאלה אם תחייכי לעולם הוא יחזיר לך חיוך".. :-)

מה קורה איתך אמרת שאת גרה בפ"ת אז סתם ככה מענין אותי לדעת איפה למדת בתיכון? מה את עושה עכשיו שירות לאומי?

ב"ה לגבי מחזור חוסר איזון הורמנלי הוא ביטוי לתזונה לא מאוזנת. דווקא תזונאית סינית יכולה לעזור לך הרבה מאוד. תנסי לברר דרך הקופה. יכול להיות שהמזונות שאת אוכלת לא מאפשרים לך לאזן את הפעילות ההורמונאלית שלך וזה יכול לגרום לתופעות של רעב לא מוסברות שכן לפי מחקרים בימים אלה לא משנה מה תאכלי את לא תעלי במשקל. לא שזה משנה את המחשבות שיש לך ביחס לזה. מזונות לא טובים הכוונה לכך שיכול להיות שיש לך חולשה מסויימת של איבר בגוף שלא טוב לו מאכל מסויים ואת לא באמת יודעת איזה מהם אבל תזונאי סיני בהחלט יוכל לבדוק זאת עבורך ע"י דופק או לשון. אני מסכימה עם זה שהדאגות והמתחים שלנו משפיעים מאוד על המחזור על הכאבים שבו ותמיד מומלץ לתרגל אמוני רגיעה כדי שאת תשקטי בזמן הזה וזה מן הסתם ישפיע רבות על התחושה שלך במחזור לטוב ולרע. אני עוד לא מצאתי תרופה לכך אבל שמתי לב שככל שאני במתח המחזור כואב לי הרבה יותר כשאני רגועה אני כמעט לא מרגישה כלום אני מציעה לך לבדוק את העניין הזה של התזונה כי יכול מאוד להיות שזה יעזור לך בהצלחה יפה והמון אהבה אגה השנה מתחילה מעניין ויש לי תחושה להרבה מאוד שינויים שעתידים לקרות בחיים שלי אני לא יכולה לומר שאני אוהבת את כולם אבל הם חייבים לקרות ואני זורמת עם זה בקיצור הכל לטובה להרבה ימים של הצלחה שנה טובה :-)

אוף! שונאת את ההרגשה הזאת! כואבת לי כל כך הבטן, אבל גם בא לי לאכול ולאכול וגם המחשבות לא מפסיקות.... מרגישה כל כך שמנה, כל כך מגושמת, כל כך לבד..

ב"ה תראי טלויזיה נשמע בנאלי אך לעיתים זה מממש מכניס לעולם אחר אני מקווה שהתחושה הרעה תחלוף במהרה שיהיה לך שבוע נפלא יפה המון אהבה :-)

אולי את לא זוכרת מי אני אבל בכל פעם שאני נכנסת ל"סרט" הזה שאני שמנה מגושמת וכ"ו.. אני נזכרת ב"שני" אם את עוד זוכרת אותה... אני לא יודעת מה איתה אבל אני בטוחה שהיא מרגישה בחסרוננו שאנו לא איתה בדרך כל שהיא... ואני זוכרת כמה היא לקחה משלשלים והיא הייתה בדיכי וחתכה ורידים וצמה ואפילו שלא הייתה אוכלת הייתה לוקחת משלשלים.. אני מסתכלת על מצב שלה ואולי אם תחשבי גם את -אולי לא תרצי להיות במצב שלה ותרצי לעזור לעצמך בדרך כל שהיא כי אני מדי פעם נכנסת ל"סרט" הזה ופוחדת -פוחדת מהסוף שיכול להתקרב אליי ואני אישית נזכרת ב"שני" וזה עוזר לי... לחשוב אחרת או שזה מגיע יוצאת החוצה לנשום אויר נקי שלך דניאלה

את לא לבד מתוקה יש עוד הרבה בנות ואפילו בנים במצב שלך. התחושה שאת מרגישה את הבטן שלך נדבקת לך לגב מרוב רעב.. ובראש תקועה לך רק מחשבה אחת "לא לאכול כדי לא להשמין" או "לא לאכול כי אני שמנה" הרבה אין לי מה להגיד כי אני במצב שלך פחות או יותר אני מאחלת לך שתצליחי להתגבר על המחשבה הזאת שאת שמנה!!! סיון

לא יכול לעשות כלום כחוץ מלתמוך בך מכאן ולחזק אותך חיבוקות ונישוקים והרבה חיזוקים

עכשיו לדוגמא, אני על סף שיגעון טוטאלי אוכלת כרגיל ועם כל ביס מתמלאה בהרגשת גועל הולכת להיות ארוחת ערב ענקית היום ואני לא יודעת מה אני אעשה רואה את כל התבשילים מלאים בשמן, את העוגות בא לי לבכות בא לי להעלם מרגישה כל כך שמנה, מרגישה שאין לי זכות קיום

הילה,רציתי להתנצל על מה שכתבתי בפורום זה לא היה מכוון לאף אחת ובמיוחד לא אלייך.הייתי פשוט בשעה קשה.מריבות עם אמא על דברים.אנא תצרי איתי קשר.אני לא יודעת מה לעשות

ב"ה אני מרגישה רצון רב לענות לכולם ונאספו כמה הודעות, לכן לא אוכל להתקשר עכשיו אני אשמח לדעת מה קורה איתך ואם לא אצא לי לדבר היום, אני אתקשר מחר בכל אופן אני אכתוב לך אם תכתבי לי למייל ותספרי לי מה קרה, מה הוחלט, איפה את ביחס להכל . שמרי עלייך יפה ואין שום בעיה מון אהבה :-) שבוע טוב בינתיים

קורה לי לאחרונה דבר נורא. אתן דוגמא- היום אכלתי עוגייה. רק עוגייה. ובביס השני תאום נתקפתי בחרדה איומה- המצב של "אחרי" האכילה, שאתה פתאום קולט מה אכלת ואז זה משתק אותך לכל היום, אני מרגישה בימים האלה הכי שמנה ולא יוצאת מהבית לשום מקום בגלל זה, אז פתאום באמצע הביס קלטתי את התחושה הזאת, ומהחרדה הנוראית שהדבר הפחממתי הזה ייכנס אלי לגוף הקאתי אותה. הקאה מכוונת. בכוח ומאמץ אדירים. כזאת שמסיימים עם דמעות ועיניים אדומות וגרון כואב. החרדות האלה לא מגיעות רק בעת אכילת עוגיות וכד'- אם אני אוכלת ביס של לחם, אפילו לחם קל- ישר אני רצה להקיא. אני לא נותנת לעצמי מנוח... אני לא מכניסה לגוף כמעט כלום ככה- לא אורז, לא פריכית, לא תפוח או כלום- אני לא מסוגלת. ההרגשה של "אחרי" יותר מידי איומה מבחינתי......... אני לא נורמלית... ומצד שני אני כל כך מודה על החרדות האלה שלא נותנת לי לאכול באופן שלוח רסן. לפעמים אני רק לועסת ויורקת- אבל בד"כ אני מקיאה את זה. ההרגשה של אחרי ההקאה היא נהדרת לעומת ההרגשה של אחרי האכילה. נראה כאילו איבדתי שליטה על הרגשות שלי.. עצות?!

עצה: אני לדוגמא היה לי את הקטע ללעוס לזרוק יש לי את זה עדין אבל באמת שטות כמו עוגיה או משו "אסור" ההרגשה הזאת אני מבינה כל כך אבל אני מדי פעם מרשה לעצמי אם הייתי "ילדה טובה" לא אכלתי... אבל תנסי מדי פעם לאכול פחממה כל שהיא או מרק עכשיו קר מאד שתי מרק שיהיה לך משהוא בבטן אל תהרסי את הגוף שלך הרבה חיזוקים ואהבה דניאלה

אני חייבת לשאל אותך שאלה לטענתך החלמת מהפרעות אכילה,ואני ממש שמחה בשבילך מכל הלב.אבל את מציינת שאת עדיין לועסת ויורקת ,את מודעת לכך שזאת גם הפרעת אכילה.אהי פשוט שואלת זאת משום שכמו שכבר אמרתי לך בעבר גם לי יש את ההפרעה הזאת ואני ממש רוצה להחלים איתך. ועוד דבר אני ממש אעדיף אם אפשר לדבר איתך באופן אישי תודה רבה וחג שמח

גם לי היה פעם את כל החרדות האלה ומאז שאני מקבל את הזריקה החדשה שהפסיכי שלי נותן לי כבר אין לי אותם ואני מאוד מצטער על זה אבל הוא לא מוכן להוריד לי את הזריקה אני ממש מקנא בך כי אני אוכל יותר בחופשיות ממך לא בחופשיות אבל יותר ממך ואני לא רוצה לאכול כלום שיהיה לך בהצלחה וכל הכבוד שזה מפריע לך

ב"ה כמה שיותר לשאול שאלות מנחות כמו למשל: מדוע זה קורה? מתי זה קורה? מה קורה לפני? מה קורה אחרי? מה את מרגישה... מה את באמת מרגישה. בד"כ נקודות אלה למחשבה מאפשרות לראות את התמונה הרחבה של ההפרעה או איך שתקראי לזה. אני מאמינה שכשאנחנו מזהים מה המקור לכך, אנחנו בהכרח גם יכולים מיד להימנע מכל הנפילות האלה, מההרגלים האלה שאלי את עצמך אם את רוצה לראות שאלי את עצמך אם את רוצה לאכול רגיל שאלי את עצמך מה את רוצה באמת מה את אוהבת לאכול מה את אוהבת בעצמך מה את לא אוהבת שאלי אם את רואה את עצמך עושה שינוי אני לא יודעת אם זה יפתור לך את הבעיה אבל זה בהחלט ימקד אותך ויפתח לך פתח לשינוי במידה ותרצי בו כי אחרי הכל הגברת מודעות היא תנאי רציני לגיבוש השינוי. אני מאחלת לך שתשמרי על עצמך שתאמיני שתרצי שתאהבי המון אהבה יפה שבוע טוב :-)

וזולל,במיוחד נקניקים וגבינות צהובות. מה לעשות?

ב"ה אתם מוכן לפרט קצת יותר איזה תרופות אתה לוקח, מדוע אתה לוקח אותם זו פשוט אנפורמציה שמאוד תעזור לי בתשובה אליך בכל אופן תמיד יש מזונות שעדיף לאכול אותם במצבים האלה יותר מבד"כ מפני שהם יותר מרוכזים, יותר עשירים וגורמים לשובע בכל מקרה רק דיאטנית יכולה להדריך אותך לכך ואני לא מוסמכת לכך, ניתן לפנות לאחת כזו בכל קופ"ח או שהזלילות קשורות במצב נפשי ירוד? זו שאלה ששווה לשאול בכל אופן אני אשמח אם תרחיב ואשתדל לייעץ לך המון אהבה שבוע טוב :-) הילה

והבעיה בעיקר בלילה.אני נרדם מאוחר ואוכל המון. תודה רבה.

אני חושבת שכדאי לך לחזור לרופא/פסיכיאטר שרשם לך את התרופות ולעדכן אותו באשר לתופעות הלוואי הללו. יכול להיות שהתגובה שלך לתרופות אחרות תהיה שונה. יש הרבה תרופות בשוק, התגובה של כל אדם להן היא אינדיווידואלית, ואין מנוס מחיפוש התרופות המתאימות לך ביותר ע"י ניסוי וטעייה. חג שמח, אלינור.

אני נוטלת כדורים משלשלים מסוג ביסאקודיל כבר תקופה על מנת לרדת במשקל, לאחר שירדתי 12 ק"ג בדיאטה מבוקרת במשך שנה, הגעתי למשקל 54 ק"ג (גובהי 1.63) ואני רוצה להוריד רק את 5 הק"ג הנותרים על מנת שאוכל להסתכל על עצמי במראה ולא להגעל. לאחרונה שיתפתי בפורום של השמנה והרזיה את העניין שאני נוטלת כדורים משלשלים ומישהו שם זרק את המילה בולמיה, שנורא פגעה בי, אני יודעת שבולמיות הן רזות דבר ראשון, ושנית הן מקיאות על מנת להוציא בדרך לא טיבעית את מה שאכלו, אני לעומת זאת לא רזה וגם מוציאה את האוכל בדרך הטיבעית רק מזרזת אותו, אז נכון שאין לי שום הפרעת אכילה?

דבר ראשון- את לא שמנה!!!!!!!!!!! את יכולה בעצמך לבדוק במסת BMI, אין לך אפילו עודף משקל! דבר שני- הכדורים המשלשלים גורמים להוצאה לא תקינה של המזון שנכנס!! כדאי שתבררי טוב יותר מה הם עושים לגופך- חבל עליו, אם את לא יודעת מה הם עושים וכיצד הם מזיקים ייתכן שאת במצב מסוכן... בובה אני מקווה שתצליחי להתמודד...(-: כל הכבוד על 12 הקילוגרמים!

סיון תראי גם אני סובלת מהפרעות אכילה ואני בטיפול אצל מומחית להפרעות אכילה וגם תזונאית שהיא למעשה סבלה בעצמה מאנורקסיה במשך כמה שנים מש שאומר שהיא תבין אותך הכי טוב לגבי הפרעת האכילה שלך וממש תעזור לך אני אישית מציעה לך כן לשוחח עם ההורים שלך כי כך תאכלי לקבל את הטיפול המסור ביותר אם את מעוניינת לשוחח בצורה יותר אישית המסנג'ר שלי [email protected]

תודה רבה!!! נכנסתי אליך ואני מצפה לדבר איתך (: בקשר להורים שלי אני לא חושבת שאני אספר להם בזמן הקרוב אין לי עדיין את האומץ

היי סיון אשמח מטוד אם תתקשרי אלי המספר שלי 0506666326

נמאס לי פשוט נמאס נמאססססססססססססססססססססססססססססססססס נמאססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס אני רוצה למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

אושר מה קרה? אם תרצה ויש לך מסנגר אוכל לדבר אתך ואם לא אני במייל אם תרצה אני זוכרת בימים שרציתי למות פשוט שרצתי במיטה והתפללתי לאלוקים קח אותי געל אותי מיסוריי ואני לא אדם דתי אבל התפללתי והיום אני שמחה שאני חייה ואני יודעת כמה המחלה קשה אני עוברת אותה מידיי יום במקום להקיא אני עוצרת את עצמי במקום לקחת לקסעידין אני עוצרת את עצמי בבית מרקחת ואם אני בסופו של דבר זורקת את הכדורים בשירותים שלא אתפתה אוהבת דניאלה נשיקות חיבוקים ומליין חיזוקים

הלכתי לישון אתמול ישר אחרי הפורום והיום קמתי רענן ובמצב רוח יותר טוב תודה בכל אופן... (-:

שלום. קוראים לי סיון ואני בת 18 ויש לי הפרעות אכילה.. יותר בכיוון של אנורקסיה. שקלתי 50 קילו והחלטתי לעשות דיאטה ולאכול פחות... רק שלאט לאט זה נמשך להרעבה עצמית. כולם אמרו לי להתחיל לאכול ואני התעקשתי שאני יכולה לצאת מזה, עד שניסיתי וגיליתי שלא. ירדתי בפחות מחודש 6 קילו בצורה של הרעבה עצמית. אני לא יודעת אם אני נחשבת אנורקסית אבל יש לי את רוב המאפיינים כמו: -איבוד משקל בפרק זמן קצר,ללא עדות למחלה גופנית. -אי שביעות רצון ממבנה הגוף ותחושת השמנה.פחד מעלייה במשקל. -שקילה תכופה,התייצבות ממושכת לפני הראי. -צמצום המגוון של מוצרי המזון בצורה קיצונית ,למרות מבנה גוף רזה. -התפתחות מגוון נזקים גופניים כגון: לחץ דם נמוך,דופק ירוד,אנמיה,נשירת שיער, בחילות,חולשה,סחרחורות, כאבי ראש ובטן. מראה חיצוני: -שקעים שחורים מתחת לעיניים,פנים חיוורות ,הבעת מתח,סבל/עצב/כעס. -נשירה של שיער בגוף והעור נהפך ליבש ונסדק בקלות. המשפחה שלי לא מודעת למצב שלי הם יודעים שאני לא אוכלת אבל לא יודעים שאני במצב הזה. יש לציין גם שאני אנמית בדרגה נורא נמוכה (8.2 למי שמבין) אבל אני מטפלת בזה ע"י כדורי ברזל אשמח אם תעזרו לי.. כי אני כבר לא יודעת איך לעזור לעצמי. סיון

מנסה לחזק... מקווה שתצליחי להשתלט על מה שקורה איתך (-:

סיון לא ציינת מה גבהך,אך זה לא משנה.ברור שקיימת כאן הפרעת אכילה ועליך לפנות תזונאית המתמחה בנושא,שתרכיב לך תפריט בהתאם לצרכייך.רק זה יעזור-תאמיני לי!והיא תלך לקראתך ולקראת הדברים שאת אוהבת.היום דרך קופות החולים יש תזונאיות מעולות. אני מאחלת לך המון בהצלחה עם זה.תמיד אנחנו כאן בשבילך

קודם כל תודה שהגבתם!! אהמ.. הגובה שלי.. 1.58 פלוס מינוס אני לא יודעת בדיוק. ואני שוקלת 44. אם אני אפנה לתזונאית או לרופא או לכל גורם חיצוני אז הם יידעו את ההורים שלי ואת זה אני לא רוצה. בגלל שאין לי עדיין 18 יש לי עוד חודשיים בערך..

אני יכולה לומר לך דבר אחד אם את רוצה לצאת מזה את תצליחי אני יכולה לומר לך דבר נוסף אני במחלה 10 שנים של ה"א בלי מחלה מוגדרת... הוריי אינם "עוזרים" לי לצאת מן המחלה מבחינת אישפוז או טיפול רציני כי אני איבדתי את סבתי מהמחלה הזאת (אנורקסיה) כן כך השנה איבדתי את בן דודי מהמחלה ולהוריי אין את הכח לאבד בת נוסת כי נפשית הם איבדו את האחים ואחיות שלי מהמחלה הזאת כי כל אחד והבעיה שלו אני כ11 שנים אצל תזונאית ואף פעם הן לא עזרו לי והיתי אצל כמה דיאטניות ושום דבר לא עזר לי... רק יותר ויותר מצבי הלך והתדרדר... ואת יכולה לפנות באזור מיגורך לטיפול בלי שהורייך ידעו זאת נסי לעשות זאת לפני הצבא כי אני היום בצבא ולא יודעת איך לפתור את הבעיה הזאת מכיוון שבצבא אין את הכלים לעזור לי אבל מצבי הולך ומשתפר בגלל אדם מסויים שעזר לי בתהליך ההחלמה שלי שלך דניאלה דבר נוסף את לא הזכרת שום דבר בקשר למחזור לך אבל אני יכולה לתת לך אור אדום אם יש לך בעיות עם המחזור -כי אני אחרי 10 שנים של ה"א דפקתי לי את המערכות בגוף ואני מדברת בלשון יחיד שלי זה דפק וכן דפק לאחותי שבמשך שנה וחצי לא קיבלה מחזור... מקווה שעזרתי דנדוש

קודם כל אני ממש ממש מודה לכולכן על שהגבתם לי.. זה ממש חשוב לי (: עכשיו אני אגיב לכן.. זאתי שהכינוי שלה זה (...): תודה מתוקה!!! אני מקווה שאני אצליח להשתלט על זה גם. נעה: כן זה בסדר אם תחזירי לי תשובה ביום שני.. ואני מודה לך מאוד!!! דניאלה: הרגיע אותי מאוד מה שרשמת "אם תרצי לצאת מזה את תצליחי" כי אני בעצמי לא ממש מאמינה שאני אצא מזה.. אין לי ממש את הרצון ואני מפחדת שאני לא אצליח לעשות את זה לבד. אני נשבעת לך לפני שנכנסתי לזה הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם..!! מאלה שכל היום עם חיוך על הפנים.. ואני השתניתי לכיוון ההפוך.. אני נהייתי דיכאונית אני יושבת ובוכה וכל היום אני עם בחילות.. זה מטורף מה שנהיה איתי. בקשר אליך.. אני מקווה בשבילך שתצליחי לצאת מזה כי 10 שנים לסבול את זה.. זה סיוט! ואני משתתפת בצערך בעיניין של סבתא שלך. בצבא אף אחד לא מקשיב לך.. זה קצת בעייתי אבל תמיד יש משו שאת יכולה לעשות. תפני לרופא תוציאי בדיקות שלך שמראות שאת באמת חולה בזה.. זה לא הגיוני שהם יתעלמו מזה!!. אני שמחה שהמצב שלך הולך ומשתפר.. את אמרת שהמצב שלך משתפר בגלל בנאדם מסויים.. שזאת גם דרך.. להידבק למשהו שמשמח אותך ולתת לזה להשפיע עליך מבחינת החלמה. בכל מקרה אני פה בשבילך לכל דבר שתצטרכי!! (: מבחינת המחזור.. למזלי הרב אין לי בעיות במחזור..אז בעיניין הזה אני לא דואגת

הי אני לא יודעת אם אני אם הפרעות אכילה וכניראה אני כן בגלל זה אולי אתם תוכלו לעזור לי ולהגיד לי אם אני באמת כזו אז כך אני נוטה לאכול בהתקפי בולמוס או לא לאכול בכלל ליפעמים הגוף שלי מרגיש רעב אבל אני לא מרגישה רעבה בכלל וליפעמית הגוף שלי מרגיש שבע מאוד אבל אני מרגישה מאוד מאוד רעבה ואני אוכלת עד שאני כבר מרגישה כמעט את האוכל עולה לי אבל אני אף פעם לא מקיע ואף פעם לא מרעיבה את עצמי למוות

היי... אני מבינה שאת מודאגת מנתח החשיבות שהאכילה תפסה בחייך... ויש לי להגיד לך כמה דברים, תראי, לעניות דעתי, בחברת השפע שאנו חיים מעטים האנשים שאין להם הפרעות איכלה- כמעט כולם בדיאטה ומתעסקים יתר על המידה באוכל- השאלה החשובה באמת כאן היא באיזו מידה, או עד כמה רחוק את הולכת עם זה. אני מכירה היטב את הרגלי האכילה שאת מתארת- הם לא בריאים, את יודעת את זה, נשמע שמנגנוני השובע והרעב שלך השתבשו לחלוטין.. כל עוד זה לא מזיק לך מבחינה פיזית ונפשית יותר מכפי שאת מתארת- טרם הדרדרת. אני אומרת טרם כי בד"כ המצב משתדרג ומתדרדר לפי מיטב ידיעתי... אני חושבת שאת פשוט צריכה לשים יד על הדופק ולבחון היטב את מקור בעיית האיכלה הזו... כנראה היא לא נובעת מכלום. מקווה שעזרתי ולא בלבלתי...((:

ב"ה האמת שבאמת לכולם יש הרגלים לא משו באכילה זה משתנה מאחד לאחד הרבה בגלל מודעות הרבה בגלל עד כמה אנחנו הולכים עם זה למקום של הפרעה בהתחלה זה יכול לבוא לידי ביטוי באי סדר מוחלט אח"כ מרוב מיאוס זה יכול לרדת לפסים מעשיים של הפרעה וזה מסוכן. אני כן חושבת שאת בקבוצת סיכון, יותר מאשר לקרוא לזה בשם ותמיד יהיה טוב ללכת למסגרת שבה תוכלי ללמוד את עצמך, לזהות מה מניע אותך להרגל הזה וכיצד את יכולה לחיות אורח חיים נעים יותר, מאוזן יותר וזה בהחלט אפשרי כמובן עם כוונה ברורה ללמידה שלך את עצמך. לפעמים זה מעיד על חוסר שביעות רצון וזה בהחלט דברים שאפשר ללמוד איך משפרים אותם וזה בכלל לא קשור לא באוכל ולא בגוף חשוב לשאול שאלות מנחות והכי חשוב לזהות ולראות מה מניע אותך לידי כך. חשבי על כך... אני אשמח לשמוע ממך קצת יותר לאן המחשבות לוקחות אותך ביחס לדימוי גוף איך את רואה את עצמך ויכול להיות שדרך זה יהיה לי קל יותר לכוון אותך אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב המון אהבה חג שמח הילה :-)

הילה אני כבר מיואשת המצב לא טוב תשרשרו לי פה כמה שיותר מקומות לטיפול ל לא תשלום חוץ מתל השומר וכמה שיותר מתחננתתתתת כול מי שמכירררררר לטיפול באנורקסיההההההההה

ב"ה אני מניחה שכבר היית שם תכלס אין יותר מדי חידושים והמצאות את כן לעומת זאת צריכה להחליט שאת רוצה לצאת מזה שכן כל החלטה שלך תהפוך עד מהרה כל טיפול ליעיל מה המצב עכשיו? אני מחזיקה לך אצבעות שמרי עלייך המון אהבה :-)

מרפאת הנוטרים ברעננה. אני חושבת שזה ברחוב הנוטרים ומתאים למי שחבר בקופ"ח כללית. חוץ מזה, יש את בי"ח "אסף הרופא", באזור המרכז, "הדסה עין כרם" בירושלים ורמב"ם בחיפה. אלה המקומות שאני מכירה, ללא תשלום. הלוואי ותצליחי!

ב"ה הכרתי רקדנית מבסקה מדהימה בשם הזה אני אשמח לשמוע עלייך אם תרצי המון אהבה וחג שמח :-)

אני אישית יכולה להמליץ על הנוטרים, אני ואחותי טופלנו שם, יש שם דיאטנית קלינית שמתמחה בהפרעות אכילה בשילוב טיפול פסיכולוגי (חינם שנה) קבוצות תמיכה (גם להמשפחה שלך) ופסיכאטרית מעולה (חינם) הבעיה היא שאם המצב שלך מחמיר הם שולחים לאישפוז בבתי חולים...למשל, אני ואחותי בשלב מסויים הכרנו את שניידר מקרוב:) אבל הם ממש טובים

אני במצוקה והפורום הזה לא תומך.לא צריך כלום ממכן

ב"ה חבל שלא נמאס לך מההתנהגות שלך כלפי עצמך כמו שנמאס לך מהפורום ומזה שלא כל העולם עומר נר לרגליך וואי, היית זוכה בגדול אם היית משכילה למאוס בהתנהגות הברוטלית שלך כלפי עצמך. יחד עם זאת אני מצטערת שלא הייתי פה ויותר מלקוות שתשמרי על עצמך ושתרצי בטובתך, שתינו יודעות מה התשובה לכך אני בכוונה מגיבה כך כי כל אחד צריך לקחת את האחריות על מקומו את היא זו שהורסת ואין סיבה לכך כשמשתפים פעולה..לעיתים קשה והאמון והבטחון נפגעים זה לא פשוט לחיות עם ורד החדשה שהיא כבר לא רזה כמו שהיא רוצה אבל יקירה ואהובה אם את לא תרצי אף אחד אחר לא יוכל לרצות בשבילך אז אני מקווה שתחשבי על זה ושתסיקי מסקנות נבונות החיים האלה ביידים שלך היום כי שוב כאמור אחרי מה שהיה כל ה10 חודשים האחרונים, מטפלים הרימו ידיים כי את לא משתפת פעולה. זה לא משנה מי נמצא בפורום לענות לך אם את לא תקחי אחריות על חייך כי עכשיו תרגעי ומחר תתפרקי ומה אז? אני מבינה נכון להיום לאור מה שהיה שאף אחד לא ירדוף אחריך כי את ממילא לא רוצה ואת חוזרת ואומרת שוב ושוב אני אל יודעת אם זו אמת או שקר כי לא תמיד כשאנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים במצבים האלה אנחנו מתכוונים לכך בבאמת רק את יודעת ורד ואני חושבת שאם כל השינויים החדשים ועם זה שאת משתחררת מהחלקה בקרוב את תהיי חייבת למצוא דרך לעזור לעצמך גם אם לא כל הזמן נמצאים לידך אין לי שום כוונה לפגוע בך אבל אני מרגישה צורך לשקף לך כמה דברים כי את אומרת כל הזמן דבר והיפוכו איך את רוצה שאני אהיה שם בשבילך או כל אדם אחר אם את לא רוצה להיות שם עבור עצמך? את חייבת להבין שאת היא זו שחיה את חייה וכולנו עוזרים לספק אחד לשני כלים לחיות אותם הכי טוב שאפשר ואת רק מוזמנת בינתיים להקשיב אח"כ אם זה יתאים לך תבחרי אם להשתמש בכך או לא תשראי שוב ושוב את ההודעות שלך את לא משאירה מקום לאף אחד מאיתנו לעזור לך .. שמרי עלייך המון חיבוקים ואהבה אני אהיה פה רק במוצ"ש

ורדית, נשמע שאת רוצה-לא רוצה עזרה. קשה לך עם חייך כפי שהם מתנהלים, אבל את מפחדת לקבל החלטות אמיצות, שיהיו טובות עבור עצמך. ואם את מתייאשת ומרימה ידיים לגבי עצמך, מדוע שהאחרים יתאמצו? הרי הם יכולים "לדפוק את הראש בקיר" עד מחר ולנסות להיות שם בשבילך עם הרבה רצון טוב לעזור לך ללא הרף, אבל אם את לא תעשי צעדים מינימליים של שיתוף פעולה, מאמציהם יהיו לשווא. ואגב, אף אחד לא יכול להיות בשבילך 24 שעות ביממה ולתת לך מענה מיידי ומלא בכל פעם שאת במצוקה, גם לא הילה ושאר הבנות מהפורום. את, לעומת זאת, נמצאת עם עצמך כל הזמן, ולכן עליך למצוא את הדרך גם "להיות שם" עבור עצמך. זוהי תחילתה של לקיחת האחריות. אני למדה זאת על בשרי - אין שום משפט שמישהו יאמר לי שיגרום לי לשנות את דרכי ולחזור בי מרצוני העז להישאר באנורקסיה. רק אם אהיה אמיצה מספיק לנסות דרך חדשה, אמצא חיים טובים יותר עבור עצמי. בקרוב אצל שתינו...

נמאס לי פשוט נשבר לי מהחיים.אני רוצה למות.המחשבות החראיות האלו לא יוצאות.אני שמנה,מגעילה מכוערת והכל ביחד.אכלתי עכשיו ארוחת ערב ואני מרגישה שהשמנתי.כל מה שאני אוכלת מסודר אני מרגישה שאני תופחת.די אני לא יכולה יותר.לא משנה מי,איך,ולמה,אני לא יבריא מאנורקסיה בכלל בחיים לא.לא אכפת לי מה יהיה.

ב"ה אם לא היה אכפת לך לא הית שמה קצוץ על הנכונות להביע כמה רע לך וקשה לך... זה סימן טוב להתחלה חדשה להאמין שאפשר לנצח את זה.. רוצה לנסות?

הילונית קבלתי את המייל שלך, החזרתי לך תשובה אבל משום מה זה לא עבר אז אוהבת אותך תמיד אושר, בריאות, והמון אהבה פנימית וכמובן חיצונית נשיקות:)

ב"ה ממני אלייך גם באהבה רבה תודה :-)

ואולי גם בקשה נסתרת לעזרה... היי לכולם זו הפעם הראשונה שאני "מעיזה" להיכנס לפורום כזה כל הכבוד לכם שאתם מסוגלים לשתף ולחשוף... אני כבר בת 20 סובלת 10 שנים מהפרעות אכילה שנה אנורקסיה שנה בולמיה-בלי הפסקה הגלגל חוזר על עצמו כאילו המוח שכח את כל שארע. איבדתי כמעט את הכל חברים,לימודים,אהבה.... בכל אופן,מי מביניכם שהיא רק "מתחילה" (או הוא) תלחמו בזה בכל הכוח תקבלו כל עזרה שניתנת - כמעט ובלתי אפשרי לעשות זאת לבד תנצלו את ההזדמנות שלכם לחיות אלוהים לא מחלק יותר מדי הזדמנויות.

אלוהים אולי נותן לך את ההזדמנות.את מוותרת עליה בנקל. 10 שנים זה לא מעט זמן.אני סבלתי 8 שנים שזה גם לא מעט זמן.זה לא משהו שמחליטים פתאום בתוכנו-לשנות דפוס התנהגותי.ככה לפחות זה היה אצלי.הייתי צריכה לחוות המון כאב עד שהבנתי שאני מוותרת על המחלה(אני בת 24).זה קורה בהדרגה,ואסור להבהל מהשינויים שחלים לטובה.אבל השינויים לא יחולו אם לא תשתפי פעולה עם הטיפול.אבל זה יקרה פעם ועוד פעם.כל פעם דבר ישתנה בתפיסתך.גם אם תחושי שנכשלת.את לא.וזה שווה את המאמץ.דבר נוסף,אני ממליצה לך אולי להיוועץ עם פסיכיאטר באשר טיפול בטופומקס.זאת תרופה שתעזור לך להמנע מחשיבה כפייתית על אוכל ותמנע את הדחף לבולמוסים. אם את צריכה תמיכה אנחנו תמיד כאן שלך נעה

גם אני צרכתי אותה אבל באיזה שהוא שלב היא הובילה אותי לאנורקסיה ממש חזקה.. חוץ מזה שבאיזה שהוא שלב היא כבר לא עזרה לי...יכול להיות שכול מקרה לגופו.. לך היאעזרה?

היי לך.ברוכה הבאה, ואני מקווה שתשארי איתנו, גם שתבריאי ואת? מקבלת עזרה?

ב"ה את לא משאירה הרבה מקום להגיב אבל אני מרגישה מחוייבת לומר שכן אפשר לנצח הפרעת אכילה אני כן מסכימה שצריך למצוא את הדרך הנכונה לכך והבטובה ביותר עבורך כדי שאת תוכלי לחיות ללא זו הצרה וזה בהחלט אפשרי ולא כל מה שמקובל נכון להיום לטיפול בבעיה נמצא כיעיל ולא תמיד אנחנו באמת רוצים ומן הסתם גם לא מוצאים כי זה הולך ביחד בכל אופן אני מזמינה אותך לספר קצת יותר ומי יודע אולי אני אוכל לכוון אותך המון אהבה שמרי עלייך הילה

פעם הייתי שוכבת במיטה חסרת אונים מבקשת את אנה מיה.. הייתי מוכנה לעשות הכל עבורן היו איתי עוד טיפה שלא ילכו לי שישארו איתי עוד קצת שיעזרו לי לילחם באוכל שיעזרו לי לצאת מהמצב של האכילה כן הן עזרו לי מצד אחד גרמו לי לא לאכול אבל מד שני הן הרסו לי את האושר שלי את החווית החיים.. הן הרסו אותה גרמו לי לא לחיות במשך 10 שנים זה כבר יותר אבל למי יש כח לספור מרוב השנים זה כואב יותר ויותר... אני לא יודעת למה חשבתי פתאום שהן יכולות לעזור לי... עכשיו אני צרכה לעזור לעצמי לצאת אל החיים ולחיות אותן את החיים שלי בלי מחשבה על אנה מיה בלי מחשבה על האוכל... אני רוצה יום אחד לקום ללא חרטה על מה שאכלתי יום קודם לא לחשוב על הארוחה שאיננה התעכלה אצלי בבטן... אני יכולה טובה לתת עצות לכולם אבל לבסס זאת על עצמי אינני יכולה -למה.? זה לא בגלל שהמחלה חזקה ממני זה בגלל שאינני יכולה להתמודד זאת לבד כרגע.. אבל לעומת זאת הכרתי בחור-מדהים!! הוא פשוט מדהים הוא עוזר לי הוא חמוד מתוק והכל! אבל דבר אחד הוא נתן לי תנאי -הוא יודע שזה קשה לי ואמר לי שעליי להפסיק על המחשבות... הוא יודע כמה קשה לי עם ההשמנה שלי(5 קילו אלוהים רק היה לצידי שהשמין את הכמות הזאת ותודה לו באמת כי אם עוד קצת הייתי בתת משקל אני מספיק הייתי לפני זה על תת תזונה אז גם על תת משקל לא תודה ולכן עליי לומר לו תודה על כך..) למרות שכיפור כבר נגמר אבל עליי לבקש סליחה מכמה אנשים... סליחה להוריי כי אני שיקרתי להם ע הכל ,על המחלה על אנה מיה סליחה להוריי שלא סיפרתי לכן על אחותי סליחה לאחותי שלא עזרתי לה ברגעים הקשים שלה כי אני הייתי באותו בעיה סליחה לכל האחים שלי שקיבלנו גן דפוק-המחלה סליחה לאחד שאני חייבת לו את חיי כי בזכותו הוא גרם לי לתחושה של רצון ליות כי עד היום לא היה לי ורק היום אחרי שנה וחצי שאני מכירה אותו אני מבינה כמה הוא עזר לי כמה הוא נתן לי ביטחון עצמי כמה הוא נלחם שאצא מן המחלה אבל אני בחרתי באנה מיה במקומו וידעתי שעשיתי טעות ,טעות שאני לא יכולה לקבל אותו בחזרה סליחה לבחור שאהבתי ונקשרתי אליו כל כך וידע על מצבי ולא עשה כלום סליחה לבחור שאהבתי ונקשרתי אליו ובסוף בגד בי עם האקסית שלו סליחה לבן דודי שהיום אינו בחיים כי מת השנה מאנורקסיה סליחה לעצמי על זה שסבלתי כל כך מהמחלה הזאת שגרמה לך לעוגמת נפש ואי רצון לשפיות סליחה אנה ומיה שבכלל הכנסתי אותכן לחיי.... לכולם המשך שבוע נפלא אוהבת דניאלה :-) "אם תחייך לחיים הם יחזירו לך חיוך" :-) :-)

ב"ה אני בקטע של איחולים אז אני רוצה לאחל לך שהשנה הזו תהיה מאירה ושכן תצליחי לתפוס את עצמך ולהמשיך לחזק את מה שכן השגת עם הרבה אומץ ואמונה בלב. אני מאמינה שתצליחי אני מחזיקה לך אצבעות תאשרי את עצמך ואל תוותרי למען חיזוק האהבה שלך בתוכך המון אהבה יפה שתזכי לקצור הרבה פרות :-) הילה

חג שמח לכל הקוראים.אני מכוונת מכתב זה אל החולים אשר מאסו מהמחלה והפנימו אותה היטב(בין אם זאת אנורקסיה ובין אם זאת בולימיה או כל הפרעה אחרת).אני רוצה לתת לכם/ן כוח להמשיך אבל אם אתם מאוהבים במחלה ובתופעות ההרסניות שהיא גוררת אחריה אין לקרוא-אם אתם הגעתם לשלב הבוגר שאתם כבר רוצים לצאת ולהמשיך הלאה-יש טעם לקרוא. לפני יומיים היה לי יום הולדת.חגגתי עם המשפחה וחבר שלי,ויום לפני עם חברים.עד לפני יומיים פשוט תעבתי את כל הימי הולדת שהיו לי.זה היה היום המקולל בשנה:היום בו נולדתי.הייתי בורחת מהבית לאיזו חברה ולא מגיעה כל היום.הייתי בוכה על הסיבות שילדו אותי ומחפשת מהות ביום הזה במיוחד ,ובימים אחרים בפרט.היום הולדת השנה היה שונה.הכל היה שונה.חיכיתי לו שבוע לפני זה משום מה,היתה הרגשה שונה באוויר,עם מצבים בריאותי ונפשי שונים.היתה שמחה בלב.היו לי ציפיות חיוביות שהתממשו.כל האנשים שאני אוהבת היו לצידי-כל אלה שהיו לצידי כשהייתי חולה אז במחלקה הסגורה ובתל השומר,עכשיו גם לצידי ברגעים המאושרים-וזה פוצץ אותי מרוב אושר.אני מרגישה ששווה לראות אותם יותר בצד הזה של המתרס.זה פשוט יותר נעים. יש לכל אחד/ת מאיתנו את הסיפור שלו.גם לי יש.אני חושבת שניתן ללמוד מכל דבר,ושאני יכולה לתת הרבה תקווה(בלי טיפים איך להוריד במשקל :) ). אז שיהיה המון המון אהבה ושוב חג שמח ממני המתוקנת

אנחנו נשמח לשמוע את הטיפים שלך. ואת הסיפור שלך. כול הכבוד על הגישה האופטימית וחג שמח..וכמובן..מזל טוב:)

ב"ה שנה של הרבה בריאות ממשות שמחה אהבה קרבה לעצמך נכונות לאתגר ולשינוי והכי חשוב תאהבי את עצמך והודי כל יום על מה שיש ברשותך השגת המון ואני מאחלת לך רק להמשיך להתחזק ולהיות הכוח השולט בחייך למען תועלתך הנעלה. המון אהבה ממני יום שכולו שמחה :-) הילה

תודה רבה לכם על תגובותיכם ועל החיזוקים תהיו גם אתם חזקים אוהבת נעה

היי עדי.. שאלת למה אני לוקחת אנטיביוטיקה? כי מצאו לי זיהום בשד ולמזלי הרע האנטיביוטיקה לא עזרה לי ככה שיכולתי להפסיק אותה לפני כיפור ולצום, טוב אבל לא חשוב יש לי עוד המון הזדמנויות לצום. אני להבדיל מימך לא הייתי בולמית כי אני לא מצליחה להקיא אבל במקום זה אני לוקחת כדורים מדכאי תאבון וכדורים משלשלים בכמיות גדולות וככה מצליחה להתנקות ממה שאני מכניסה לצערי לפה ( עדיף לא להכניס כלום כי זה סתם עינויי עם כל החומרים המשלשלים שמעוותים לי את הבטן ). מה אני יגיד לך עדי? החיים זה לא פיקניק והם נעשים קשים ומגעילים מרגע לרגע. אני יספר לך משהו: אתמול 17.10.05 הייתי בחדר מיון של בית חולים תל השומר כי לא הרגשתי טוב יש לי צריבה נוראית ביד ימין וכאבים חזקים בשד ימין והרופאה שם בחדר מיון לא מצאה מימה זה נובע אז בסוף הטיפול היא הפנתה אותי לפסיכיאטרית של המיון וניצלתי שוב מאישפוז במחלקה להפרעות אכילה כי היא לא מצאה לנכון לאשפז אותי בכפייה שם ואני סרבתי אשפוז מרצון.... מתיי החיים האלה יגמרו כבר אוליי אז יהיה לי סוף סוף שקט מהכלללללללל...

כ"כ מעצבן שהרופאים במיון אף פעם לא יודעים מה יש לך ומאיפה קיבלת את המחלה...ממש מעצבן...את נוסעת עד לשם והם לא יודעים מה להגיד לך. זה קרה לי לפני שבועיים שאני אושפזתי שם. אני לא יודעת כמה זמן את לוקחת כדורים משלשלים אבל אני כ"כ דפקתי לעצמי את הבטן שהיום כדורים משלשלים לא גורמים לבטן שלי להגיב....אני יכולה לבלוע 3 ושום דבר לא יקרה. גם זמן את לוקחת משלשלים? כי לי נהיו קרעים זעירים בקיבה בגלל זה. א-ב-ל זאת לא הנקודה שלנו, את צודקת החיים הם לא פיקניק...וטוב שככה כי אם הם היו פיקניק לא היינו לומדים כלום ומיישמים כלום....דרך ללא מכשולים לא תוביל אותנו לשום מקום... ואם אחד מהכשולים שאת בחרת בחייך הם- הפרעות אכילה. את צריכה לקחת אחריות עלייך ועל החיים שלך, ולנסות להרים את עצמך, להתסכל למחלה בעיניים ולהתמודד איתה. המחלה הזאת מתחילה בראש...תעבדי על עצמך לאט לאט, תתמודדי איתה. תנסי להבין מה גורם לך להתנהג ככה. ותוציאו מהראש את המחשבה שהחיים יפים אבל אצלך הם שחורים ולכולם טוב ולך הכי קשה , לכולנו קשה כאן...גם אלו שאין להם הפרעות אכילה. כי אם הפרעות האכילה לא הייתה הבעיה המרכזית בחיים שלך,,תאמיני לי שהייתה לך כבר בעיה מרכזית אחרת. וזאת הדרך שלנו ללמוד אני משערת... תראי מעיין, אני יודעת שכתבתי לך עכשיו נאום קצר שהכול טוב ויפה והכול תלוי בך, ובטח שמעת את זה המון פעמים. גם לי אמרו את זה שחשבתי שאני לא אצליח להתמודד עם המחלה הזאת וגם אני הרמתי גבה ואמרתי..אין לי סיכוי תעזבו אותי בשקט המילים שלהם פשוט עברו לי מאוזן ימין לשמאל. והינה היום אני שוקלת יותר, אוכלת נכון, טיפה יותר שמחה..כמובן שהבעיה עדיין שם אבל פחות מבעבר. ולמה? כי אני החלטתי שזהו זה. וגם את צריכה להחליט שזהו זה. וקשה להחליט שזהו זה, כי הפרעת האכילה ממלאה את כול החיים שלנו ואנחנו אוהבים אותה ומרגישים יותר שווים איתה, או שלפעמים היא פשוט הרגל מגונה שיושב שם. אני מקווה שאת תרגישי יותר טוב, ויש לך את הכוחות לצאת מזה. תמשיכי לכתוב לנו:) עדי:)

ב"ה http://attach.walla.co.il/?w=/@attach&acode=UISAfffitalyheferrlam55cool&fid=-1000&id=20413468&aid=1&n=1.&save=1&filename=love[1].html

ב"ה תעמוד על הקישור ותקח אותו למנוע החיפוש שנמצא למעלה בדף איפה שכל הקישורים של גוגל ואז זה יכנס משם. זה אמור לעבוד אם לא המון אהבה וחג שמח :-)

ב"ה לקרוא עד הסוף!!!!!! מדהים אתם חייבים לקרוא עד הסוף !!! יום אחד כשהייתי בכיתה ט', ראיתי ילד מהשכבה שלי שהיה בדרכו הביתה מביה"ס, שמו היה עידו. נראה היה שהוא סוחב את כל הספרים שלו. חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים שלו הביתה מביה"ס? הוא בטח יורם. היה לי סופשבוע עמוס (מסיבות ומשחק כדורגל עם החברים שלי בשבת אחה"צ) אז משכתי בכתפי והמשכתי ללכת. בשעה שהלכתי , ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוון עידו , העיפו לו את כל הספרים מהיד והפילו אותו לאדמה. המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ' ממנו. הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו. ליבי יצא אליו, רצתי וכשהוא זחל מסביב כדי לחפש את משקפיו וראיתי דמעות בעיניו. נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו "החברה האלה מגעילים" הוא הסתכל אלי ואמר "היי- תודה " וחייך אלי. זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית , עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו למה לא ראיתי אותו קודם , איפה הוא גר. הסתבר שהוא גר לידי , אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן. הוא אמר שהוא הלך לבי"ס פרטי קודם לכן. בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי"ס פרטי לפני כן. דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים. מסתבר שהוא ילד "גזעי". שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל ? הוא ענה שכן. בילינו ביחד כל אותו סופ"ש וככל שהכרתי אותו יותר כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי. ביום ראשון בבוקר ראיתי אותו שוב עם כל הספרים. אמרתי לו , נראה לי שאתה הולך לפתח שרירי ידיים חזקים במיוחד אם תסחוב את כל הספרים האלה כל יום . הוא צחק והעביר לי חלק מהספרים. במהלך 4 השנים הבאות , עידו ואני נעשינו חברים טובים. כשסיימנו את התיכון , התחלנו לחשוב על צבא ואוניברסיטה. ידעתי שכל הזמן נישאר חברים למרות שכל השכבה ואני צחקנו עליו על כך שהוא "יורם" הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים בטקס סיום התיכון. ראיתי את עידו באותו יום, הוא נראה נהדר, הוא היה אחד מאותם נערים שבאמת מצאו את עצמם במהלך התיכון. הוא התמלא וממש נראה טוב למרות המשקפיים. היו לו הרבה חברות במהלך התיכון. הוא היה מאוד נרגש מהנאום. טפחתי לו על השכם ואמרתי לו "אל תדאג- אתה תהיה גדול" הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים ( מלאי הכרת תודה) וחייך."תודה" הוא אמר. כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכך בגרונו ואמר: סיום התיכון הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעשות את זה במהלך השנים הקשות הללו – ההורים שלך המורים שלך.אבל יותר מכל החברים שלך. אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זהו המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו . אני הולך לספר לכם סיפור , הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני כששמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו. הוא סיפר שהוא תיכנן להתאבד באותו סופשבוע. הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה אותם כדי שאימא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן. "למזלי , ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מהתאבדות". שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך , הפופולרי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו. ראיתי את ההורים שלו מסתכלים עלי למחייכים את אותו חיוך מכיר תודה, שעד לאותו רגע לא הבנתי את המשמעות של אותה הכרת תודה. אף פעם אל תמעיט מהעוצמה של פעולותיך ביותר - שיכולות לשנות חייו של אדם לטובה או לרעה. אלוהים שם אותנו בתוך חייו של האחר כדי שנשפיע זה על זה בדרך כלשהי. כעת יש לכם שתי אפשרויות : 1. להעביר את הסיפור לאחרים. 2. לשכוח מהסיפור. אני בחרתי באפשרות הראשונה " חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף " !!! תודה על היותך מלאך בחיי... בכלל... בלי שום קשר לשום דבר תודה על כל מה שיש חג שמח... :-)

מקסים

אני כל הזמן חושב עליכם... (-: (-: (-: (-: (-:

ב"ה :-)

כתבתי לך וזה כבר הספיק לעבור דף... ריאת?..