פורום הפרעות אכילה - תמיכה
לא יצא לי ליהות פה הרבה זמן=[ אבל אני אף פעם לא נעלמת=] אני באה והולכת...באה והולכת...תמיד חוזרת!!! רציתי לאחל לכם לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם שנה טובה מתוקה מאושרת שמחה שכול משאלות לבכם יתגשמו לטובה! ויהיה לכם רק טוב!!! שניצא בע"ה ממעגל הקסמים הנוראי הזה ונקבל את עצמנו כמו שאנחנו איך שאנחנו לא פחות ולא יותר בע"ה אמןןןןן!!!!!!!! הילונת ולך אני רוצה להגיד תודה!!!! מלאכית מדהימה שאת!!! ולאחל לך את כול הטוב שבעולם מגיע לך! אני יודעת שמי שנותן מקבל:)אז יש לך זכות מאוד גדולה!!! ותודה לכולם פה אתם מדהימים! אוהבת אתכםםםם המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן שנה טובה לינוי :)
ב"ה כייף לשמוע ממך תודה לך על האמון תודה שאת בוחרת לעזור לעצמך זה הרווח הכי גדול שאי פעם יכול להיות לי ולך כאחד וגם לי היא זכות גדולה היי חזקה היי טובה לעצמך היי בברכה בשלום ובשלווה ואל תניחי לאהבה לעזוב מלחיות ולהתגשם בתוכך כל זמן מצב ומקום שלך באהבה רבה שנה טובה טובה ומתוקה ממש הילה :-)
אלוהים יורדות לי דמעות!!! אני כ"כ מבינה אותך אין לי מה להוסיף....היתה לי הרגשה כאילו אני כתבתי את זה!!! תיהי אופטימית עדידי!!! יהיה טוב בע"ה בסוף תמיד טוב...... גם לי קשה עכשיו ממש קשה!! היום בכלל הרגשתי רעע=[ אבל אני מקווה שיום אחד אני יחייה חיים אמיתים וכול עיניין האוכל הזה יהיה עיניין שולי בחיים ולא כ-ו-ל החיים!!!! אני עדיין אופטימית.... אני פה בשבילך עם את צריכה:) תרגישי טוב שנה טוב ומתוקה אוהבת לינוי
חחחח עדי.... התבלבלתי התכוונתי להגיב מתחת להודעה שלך... אווופסייי ערב טוב אוהבת לינוי
ב"ה ושהשבוע הזה יהיה טוב ממש הרבה חיוכים ושמחה בלב :-)
המון אהבה!!
ב"ה אני עוד מעט עונה לך.. הרבה אהבה שבוע טוב :-)
שבוע טוב!!
היי. דיברתי עם ורד והיא עושה שבת בבית כי דר' שטיין מתל השומר הישאה אותה מהמחלקה בגלל שהיא הרביצה למדריכה או לאחות לא הבנתי בדיוק למי.. אמרתי לה שחיפשת אותם והיא אמרה לי למסור לך שהיא מאוד רוצה לדבר איתך. היא שכחה את האימייל שלך במחלקה אז אני יעביר לה אותו בהקדם.. אני מקווה שהיא תסתדר. ביי בינתיים. מעיין.
ב"ה שבוע טוב יפה :-)
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני נלחמת. כן, אני גם פייטרית בלי קשר, אבל האויב הכי גדול של בריאות הנפש שלי הוא האוכל. המערכה היומית איתו (או לפעמים אפילו פרק הזמן הוא שעה, או 10 דק', תלוי מה מזמן הקרב) קובעת את המצב רוח, את האכילה בהמשך היום/ השבוע/ השעה. אם ניצחתי (וזה כבר הרבה זמן לא קרה) אז אני ממש ב'היי'. אני יכולה להפסיק לאכול למשך ימים. יום כיפור קטן עלי אם אני רק מחליטה שזה מה שאני רוצה. הבעיה מתחילה בימים שהוא מנצח. האוכל. אז הכל הופך להיות לא חשוב. ואני נשאבת... מן 'לופ' כזה- אכלתי יותר מדי, אז אם כבר אכלתי אז מה זה משנה מה אני אוכל מעכשיו (ומי יודע עד מתי...)- אז אני נכנסת לאמוק. ממש אמוק בליסה ברמות שאין לי מושג אפילו מה נכנס לי לפה- פותחת ת'מקרר, ת'ארון ופשוט דוחפת פנימה, לפה- כל מה שאני רואה, אוהבת, לא אוהבת, טעים לי, לא טעים לי. אפילו מגוונת- פעם מתוק, פעם מלוח. שלא יהיה משעמם... ואז מרגישה רע ומגעיל. בטח, אומר לי הקול- אכלת כמו מטורפת איך לא יהיה לך מגעיל בבטן?! ואז מגיע שלב העונש- אם את מרגישה רע, אז מגיע לך להרגיש עוד יותר רע. אז אני ממשיכה לטרוף. כבר מרגישה רע אז מה זה משנה... כבר אכלתי (הרבה) יותר מדי אז מה זה משנה. בקיצור- כלום לא משנה. ועם התחושות האלה גם אין סיכוי שאני אפגוש חברים, אראה את עצמי בחוץ, אצליח לעטות את פרצוף ה'הכל בסדר' ואמשיך בחיים, בחוץ. אז מסתגרת, מסננת שיחות, לא רואה חברים, לא מחזירה טלפונים. ואז רע לי עוד יותר כי אני לבד. לבד באמת, ואין לי חשק לשתף, אפילו ת'חברים הקרובים באמת- כי מה אני אפיל עליהם עכשיו, עוד פעם- ת'דכאונות האידיוטיים האלה. ומה זה החוסר אונים הזה שלי מול כוחות הרשע של עצמי? מתביישת להודות שאני חסרת אונים מולם, יודעת שזה נשמע אידיוטי ולא בא לי לצייר אתעצמי כאידיוטית מול החברים שלי. או מול אף אחד אחר. אז שבועות אני נעלמת, החברים שלי כבר רגילים לזה, וכל פעם אני צריכה אח"כ לשקם ת'יחסים עם כולם. כי כן, הם מבינים ונותנים לי ת'ספייס שאני צריכה, אבל איפה אני כחברה בשבילם, כשהם צריכים אותי?! בקיצור, לופ. לא יודעת מה לעשות עם זה, זה ממש שולט לי בחיים וזה גם, כמובן- מתוסבך עם יחסים מורכבים עם ההורים ועם העובדה שעכשיו, מנסיבות שנוצרו- אני אצל ההורים לאיזה חודש וגם היחסים איתם, עם ובלי קשר לאוכל- לא ממש עוזרים לי להרגיש טוב. אז בקיצור, לא תקופה משהו... אני כלכך מכירה כבר ת'הסברים ואת המחשבות שלי, פשוט נראה לי שבא לי לרענן אותן עם משהו מבחוץ. מתנדבים?
ואף אחד לא מבין, ומי שניסיתי להסביר לו סתם תקע לי משפט של "מה? את חולת נפש??" אוווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
עזבי, אי אפשר להסביר. בינינו, גם לעצמי אני לא ממש יכולה להסביר את זה... אבל אני חושבת שמה שהכי נורא זה הרצון הזה של אנשים שכבר מזהים שיש בעיה, הדרך שבה הם עושים את זה, כאילו מעירים 'בצחוק', מצטרפים אלי כשאני יורדת על עצמי. טוב, זה ממש לא עוזר. קולות כאלה שצוחקים עלי ומשפילים אותי יש לי מספיק בתוך עצמי, אני לא צריכה את זה גם מבחוץ. ומה שהכי מדהים זה שיש ימים שאני בעצמי לא מבינה את ההתקפים האלה. נגיד היום היה יום ממש סולידי, ניסיתי להביא את עצמי לזלול, כדי לראות איך אני מגיבה להתנהגות שלי כשזה לא מתוך דחף בלתי נשלט, שזה כאילו "בראש צלול". ואני אשכרה לא מבינה את עצמי בבליסה, לא הצלחתי לבלוס גם כשהחלטתי שזה מה שאני רוצה, שאני רוצה לחוות את זה פעם אחת מבחירה, ולא "להיכנע לכוחות הרשע שלי". וזה לא עובד. צריך לאבד שליטה כדי להיכנס לטרנס. אי אפשר לבחור מתי נוח לי, מסתבר...
אני באמת מזדהה עם כל מילה וגם אני עברתי תקופות כאלה (זה לא שעכשיו המצב שלי יותר טוב אבל לפחות לא כזה גרוע) ואתם יכולים לעשות חיפוש ולראות איך כתבתי ואיך מילאתי את הפורום בהודעות איך שרע לי ואני רוצה למות ושאני לא מפסיק לאכול וכל מיני הודעות כאלה אבל בגלל שאני עכשיו בטיפול אצל פסיכיאטר אמרתי לו את זה שאני כל הזמן אבל כל הזמן רעב וכל הזמן חושב על אוכל והוא נתן לי את הטופאמקס ולקח חודשיים אבל עכשיו ברוך ה' זה מתחיל לעזור לי ואני מתחיל לחשוב פחות על אוכל וחוצמזה אני גם לוקח כל מיני כדורים פסיכיאטרים זמשקיטים את כל ההרגשות הרעים האלו ולכן אני מרגיש שמח ולא בדיכאון (אתם לא יודעים איך הרגשתי קודם.... חבל לכם על הזמן..... משהו איום ונורא באמת... עשיתי לעצמי חתכים וכויות וניסיתי להתאבד וכל מיני דברים כאלה ואז ההורים שלי לקחו אותי לפסיכיאטר ואני כמובן סרבתי ללכת אבל הסכמתי רק לפגישה אחת כדי לרצות את ההורים שלי שיפסיקו לשגע אותי ולאט לאט הוא התחיל לרכוש את האמון שלי וניסינו כל מיני כדורים עד שהגענו ל"שילוב המנצח" שעכשיו אני לוקח וטוב לי איתו ברוך ה' וככה גם אני לא חושב על אוכל כל הזמן בגלל שאני לוקח את הטופאמקס ולכן גם אין לי את הזלילות האלה וגם בגלל הכדורים הפסיכיאטרים אני לא מדוכא וזה עוד סיבה שיכולה לגרם לזלילות ובגלל שאני לא מדוכא יותר אני לא זולל. וחוצמזה מצאתי עבודה ברוך ה' אז יש לי תעסוקה עד הערב וככה אני נמצא פחות בקרבת האוכל ואין לי זמן לחשוב על אוכל כל הזמן אז כשאני מגיע הביתה אני משתדל להעסיק את עצמי ולצאת החוצה כמו לחדר כושר וכאלה דברים כדי שלא יהיו מקרים שאני יבוא לזלול ברוך ה' המצב שלי עכשיו יותר טוב - והוא לא היה ככה מהתחלה!!!!!! זה אפשרי אחרת!!!! מעודד ומחזק אתכן שפע חיבוקים ונשיקות (-: המון אהבה ותקוה
ב"ה תמיד נמצא שק של תירוצים למה לא לצאת מזה ואנחנו כל כך מיומנים בלשכנע את עצמנו שאופס התבלבנו וזה אפילו הצליח לעבוד.. שכחנו שרצינו לצאת מזה שהיה נמאס כל כך ועצוב כל כך בלב ואז חוזרים לשם שוב...ואז רוצים שוב ואז מגיע תירוץ חדש ואז עוברות להן שנים ואז איבדנו חיים שלמים. זה מוזר, דווקא מהאופן שבו כתבת את הכל אני בטוחה שעברת הרבה תהליכים עם עצמך ושמודעות לא ממש חסרה לך ויחד עם זאת אני לא כל כך בטוחה שאת מוכנה לוותר על זו הצרה וזה בסדר כל עוד את מבינה שזה העניין ולא מתסכלת אותך לחשוב שאת רוצה ולא מצליחה כי כדי לרצות צריך לעשות דברים מסויימים כדי לצאת מזה, צריך לתרגל, לתרגל מספיק זמן עד שזה יצא ולא רק לחשוב שאת רוצה ולא מצליחה. רב הזמן אנחנו מנסים דברים שלא באמת עובדים ואז אנחנו מוסיפים לשק התירוצים שלנו.."הנה, נסיתי הכל.. זה לא עובד.. אני לא אצליח אף פעם.."מוכר לך?? אז זהו שלא תמיד אנחנו מנסים דברים שהם מספיק יעילים ולא חסר שיטות שהן לא יעילות אבל שהן בהחלט משרתות את ייצר הדווקא שלנו לומר שזה לא עובד והנה מצוטרף לו עוד תרוץ לשק שכבר מת שמישהו ישחרר אותו לשלום, כי כבד לו לסחוב את עצמו... אז אם את יודעת שזה לא עובד ואם את רוצה מאוד לצאת מזה הצרה .. מחובתי לומר לך שזה אפשרי ושאולי עד היום לא מצאת את הדרך הנכונה אבל כמו שהגעת לשם את בהכרח גם תוכלי לדעת איך לצאת משם כי ככה זה עובד. אני לא אומרת שזה קל, כי בשלב מסויים זה מסתבך ואת לא מבינה איך נכנסת לזה בכלל שלא נדבר על לצאת משם... בכל אופן רק רציתי ליידע אותך שזה אפשרי ואני אמוד אשמח לדעת איך את מנסה לעזור לעצמך בהנחה שאת מנסה... המון אהבה בריאות ואשמח לשמוע ממך שבוע טוב :-)
כן, מודעות לא חסרה. אני טוחנת ת'מחשבות והתובנות האלה כבר שנים, בעצם- מאז ומתמיד את נאבקת עם הבולמיה הזאת (בלי להקיא), עם התקפי המקרר והבליסה האינסופית.ואין לי ספק שאלו משחקי שליטה- האוכל שולט בי? אני שולטת בו? אני נותנת לו לשלוט בי? אני בוחרת שהוא ישלוט בי? ואני גם יודעת שאם אני מחליטה עכשיו לצום, אז זה מה שיהיה. אבל אין לי מוטיבציה, אני כל כך מכורה להרגשת החרא הזאת, להתבודדות מהעולם, להיעלמות הזאת, שהיא בדיוק ההיפך מההיבט הפיזי של למלא את עצמי באוכל ושטויות. הכובד הזה בבטן ומצד שני ההסתגרות בבית, סינון הטלפונים, ההידבקות לטלויזיה. רוצה פשוט לא להיות. בטוח שאפשר לצאת מזה, בטוח שעוד לא מצאתי ת'דרך המתאימה לי, אבל זה כל כך שואב אותי שאין לי אפילו מוטיבציה לצאת מזה. אני מכורה. ואני שונאת את עצמי ככה, נכנעת,] בוחרת לוותר על הקרב, מתרחקת מהחברים שלי שאין להם מושג מה עובר עלי ומה זה כל המצבי רוח האלה שמעלימים אותי לימים, שבועות, כל כמה זמן. בזמן האחרון אפילו החברות שהסתרתי מהן ת'היעלמויות שלי ואיתן הצלחתי לגרד איזה אחה"צ כייפי של ים, קפה וכאלה- אפילו הן מקבלות עכשיו ניתוק בפרצוף והיעלמות לשבועות. לא יודעת. לא מבינה את עצמי. אבל יודעת שאני במקום לא טוב. אולי לא רוצה לצאת ממנו?!
רק שתדעו, שטרם בלסתי את כל מה שיש בבית, ולא הקאתי כל החג, ואפילו היו לי ימים "נקיים" כאלה, שאני פשוט- אכלתי נכון. וזה תענוג צרוף. אפילו עשיתי ספורט. באמת עוזר לי הפורום הזה... אני רוצה לאחל לכולכם התמודדות קלה עם כל מה שעובר בדרככם- תהא שנה ו..... הצלחותיה אולי????? אוהבת
ב"ה שנה טובה טובה מתוקה מתוקה ממש :-)
תבחרי לעצמך כינוי (-: מה דעתך על צפרדע? או.... המממממ תני לי לחשוב... ה"שמנה" (-: (-: (-: חחחחחחחחחחחחח סתם ת'אמת שחשבתי ברצינות על כינוי בשבילך אבל שכחתי אותו אני אומר לך, גם כשאני לא מול המחשב אני חושב עליך ועל הפורום אני ינסה להזכר... (-:
מה ההגדרה בכלל של אנורקסיה?הרעבה ממושכת או סתם כשבא מידי פעם לערעיב את עצמך או לא יודעת מה...
ב"ה והיא תעשה הכל כדי להגשים משקלים לא שפויים ממש ההגדרה? הרעבה עצמית בפועל כל הסימפטומים די משתנים מאחד לאחד כולל הסיבות אבל ברמת העקרון על... זה להיות רזה, רזה כל כך שאפילו אם תהיי שלד ממש זה לא יספק אותך ושוב כאמור, את תעשי הכל כדי להגיע לשם ולאתשקטי עד שלא תשיגי את זה ופה בדיוק זה הופך להיות מחלה. השמרי מפניה שמרי עלייך!!!
לאנורקסיה יש הדגרה מאוד ספציפית אבל יש לזה כל מיני "שלוחות" שגם הם נחשבות הפרעות אכילה והם בתת קטגוריה של אנורקסיה וקוראים להם NOS (זה ראשי תיבות של איזה משהו שאומר כאילו זה הפרעה לא ספציפית)
הילה רציתי לאחל לך שנה טובה, ולשאול אותך האם את יודעת מי היא (או הוא)פורשה נלסון. תודה תומר
ב"ה האמת שאני ראיתי את זה כתוב על פלייר פרסומי על למידה עצמית וזה מאוד מצא חן בעיני אבל אני לא יודעת מי זה..חחח אני מבטיחה לברר. עד אז... אני מאחלת לך שנה טובה ומתוקה מתוקה :-) הילה
ב"ה עם הרבה חוכמת חיים
אוף אתם לא יודעים איזה יום כייפי ממש היה לי...הייתי בטיול בצפון...בקייקי הגושרים...שהיה ממש ממש כייף ומצחיק..ובטיול טרקטורונים...אתם לא יודעים איזה כייף היה...ואז בדרך חזרה מזה היה בי לי לבכות...גם עכשיו...:( התחלתי לספר לחברה שלי, שהיא כמובן כבר יודעת אבל ממבט קצת שונה,איך ההורים שלי פגעו בי(לא פיזית...ריגשית)כל כך הרבה פעמים...כאילו לא אכפת להם ממני...ואז ניהיה לי מזה עצוב...שאני מרגישה שלהורים שלי לא אכפת ממני, או ממה שממש חשוב לי...אכפת להם מהעיקרונות שלהם...וכל מיני דברים שלהם...ועוד הכי מצחיק שחברה שלי מבינה אותי..ועוד מנסה לשכנע אותי שההורים שלי לא עושים את זה בכוונה...ושככה כנראה הם חונכו...ואז אמרתי לה,שאמרתי להם הרבה פעמים שזה חשוב לי,שזה פוגע בי,אבל לא אכפת להם כנראה מספיק ממני...ואז חשבתי שוב...החיים כאלה חרא...מבחינת הכל....עד שיש משהו כזה כייף כמו טיול אתגרי כזה...החיים האלה חייבים להרוס את זה...הכל פשוט חרא בחיים האלה...ואז חשבתי לעצמי...רגע למה לא אכפת לי למות,או למה אני מעדיפה למות...כי כנראה אני לא יחסר לאף אחד...אולי ההורים שלי יבינו את זה רק אחרי שבאמתת יקרה משהו...כי עכשיו לא אכפת להם כל כך...אני מרגישה שאני לא כל כך חשובה להורים שלי...וכל פעם שאני מדברת על זה פשוט בא לי לבכות...כי זה כואב לי...שההורים שלי ככה...ושלא תגידו לי שאני צריכה לדבר איתם...כי ניסיתי מספיק לדבר איתם וזה לא כל כך עזר...ואני כבר התייאשתי מזה...מלהתמודד איתם...ומלהתמודד עם החיים האלה... אוף ומחר אני צריכה לחזור לצבא...(אני מתנחמת שאני חוזרת לצבא רק לשבוע) אין לי כוח לחיים האלה יותר...מה טוב בהם בכלל?!?! תשובה: שום דבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! גם כשיש דברים טובים הם נהרסים אצלי אחרי 2 דק' או 5, אז זה לא כל כך משנה...קיצר דיייייייייייייייייי אני כבר התייאשתייייייייייייייייייייי...פשוט אין לי כוח להתמודד עם הכל........ מעיין
ב"ה פעם למטה פעם למעלה פעם בצד, יש כל כך הרבה זויות ראיה, כל כך הרבה כיוונים במעגל הזה שזה מדהים ולא תמיד הכל מושלם או נעים או כייף אבל יש לפעמים רגעים שלא הינו מחליפים אותם בחיים ואני בטוחה שגם לך היו כאלה. אני לא אגיד לך מה את צריכה לעשות, נשמע לי שאת יודעת לבד אבל תמיד אמרתי שיש גם מוכנות ולא תמיד אפשר להקדים את זמנם של הרבה דברים שבזמן אחר אנו מוכנים להם יותר ומעל הכל ליישום שלהם אם בכלל. בכל אופן מערכות יחסים זה לא דבר פשוט אני חושבת שאת מתרחקת מההורים כי כבר נמאס לך להיאבק ואת כבר מיואשת מהמחשבה שלא מבינים אותך והאמת שזה באמת מייאש אבל את גם מעצימה את זה כשאת מחליטה מראש שלא יבינו אותך או ירצו להיות איתך. זה לא פשוט להבין דכאון ולא פשוט להבין הפרעות אכילה אבל אם זה כל כך חשוב לך אז לכי לקראת, דברי, היי. אולי החיים חרא כי הם זועקים לך מהמעמקים שתשני אותם ואני חושבת שבכל זמן מצב ומקום יש לנו אפשרות לשפר אותם וזה תלוי בך כמה שזה מעצבן לשמוע אני מאחלת לך שתהיה שנה נפלאה ושנה טובה מתוקה מתוקה תנסי להינות מהחוויה שכן היתה לך ותפסת אותה כנעימה, מה שבמילים אחרות אנו אומרים להכיר בקסם ובערך של זה תודה רבה על מה שיש ולא על מה שאין. שלך באהבה רבה שיהיה לך שבוע נעים. :-) הילה
זאת הבעיה שאני פשוט כבר שמכעט ולא מסתכלת על הדברים הטובים את מבינה...אני כל כך שלילית...ואני מנסה שלא...לפעמים...אני כבר לא יודעת מה לעשות...אני פשוט רוצה שהכל יסתיים לא אכפת לי כבר באיזה צורה....אבל שיסתיים כי אין לי כבר כוח...למרות שאני מגרדת עוד קצת ועוד קצת כוח..אבל כבר אין לי יותר כוח...אף אחד פשוט לא מבין אותי... ואני דווקא חושבת שהכל התחיל בגללם...בגלל ההורים שלי...גם האוכל...גם הדיכאון...ואין להם מושג בכלל מה הולך עם החיים שלי..אני לא משתפת אותם בדברים שבאמת חשובים לי...כי אני רואה...והספקתי לראות שלא אכפת להם מדברים שחשוהים לי והם לא מוכנים לעשות כלום לגבי דברים שחשובים לי,כי להם זה לא נראה,ולא נראה לי שזה צריך ליהיות ככה...ועוד חברה שלי אומרת לי היום..שאני יכולה לשנות אותם,שאני צריכה לדבר איתם...ניסיתי לדבר...לא הולך,כנראה שמישהו אחר צריך להכניס להם את זה לראש...כי אני לא מצליחה...ואני גם לא מנסה יותר כי לא הולך... מעיין
זה לא נכון שאני מחליטה שאני לא רוצה שיהיו אותי או שלא מבינים אותי...ניסיתי הרבה פעמים....נשברתי הרבה פעמים...וכנאה עם הזמן זה מה שקורה...וזה פשוט ממש כואב לי שזה ככה...ולא סתם אני בוכה בגלל זה...כי בכל זאת הם ההורים שלי...ולא כמו כל אחד...או לפחות כמו חלק...אני לא יכולה לבוא להורים שלי לבכות להם...או באמת לשתף אותם בדברים...כי הם כאלה ואי אפשר לשתף אותם כי הם מרחיקחם אותי אולי...אני כבר לא יודעת... מעיין :(
היי הילה.. לגבי יפה היא דתייה אוליי בגלל זה את לא מצליחה להשיג אותה כי היא לא מדברת בטלפון בחג. ורד נמצאת איתה אצל ההורים של יפה ואני בקשר איתה במחשב היא נשמעת לי בסדר לפחות איך שהיא מתארת. לגבי הבעייה שלי, תראי, כשההתי בתל השומר הסברתי להם שאני לא רוצה להתאשפז והם בכל זאת ביקשו שאני יגיע לסדנאות הכנה לאשפוז. בפגישה האחרונה שנייתי שם הבנתי שמי שמגיעה לסדנאות חייבת להגיע גם לדיאטנית כי זה חלק מההכנה ולא ניראה לי שהם הקשיבו למה שאני מבקשת מהם אז פשוט יצא לי להגיד דברים לא קלים במפגש וגלית הפסיכולוגית נבהלה וכשדיברתי גם עם דר' גור הוא הבין שאין טעם להמשיך למרות שהוא נתן לי את האופצייה לחזור אליהם אם במידה ואני משנה את דעתי.. הילה, אני לא רוצה להתאשפז למרות שהם באמת צוות מדהים, אני גם החלטתי שאני לא רוצה להבריא גם אם זה יעלה בחיים שלי אוליי עדיף ככה אין לי יותר כוח להתמודד עם החיים הם כבדים וקשים לי. מקווה שתביני. מעיין.
ב"ה מעיין נסיכה כמה שזה עצוב אני לגמרי מבינה את זה אבל מבקשת לשמור מקום לאופטימיות ולאחל לך שתרצי.. שתרצי לצאת מזה כי מגיע לך חיים נפלאים ממש ואני חושבת שכמו כל האנשים בעולם הזה גם את ראויה לכך אבל תעשי רק מה שאת מרגישה ומוכנה לכך וכל דבר בזמן שלו חשוב שתעשי רק כי את רוצה לא כי אמרו לך אבאל תשמרי מקום לאופטימיות תשמרי מקום למשאלת לב כי אני באמת מאמינה שיכולים להיות לך חיים נפלאים. בקשר לורד גם אני שומרת ולא נסיתי ליצור איתה קשר בחג אני הבנתי מיפה כי דיברתי איתה שהמצב ממש רע ושביום ראשון היה ממש רע בכל אופן לא הצלחתי להשיג אותה אז תמסרי לה את דרישת השלום ואני מחזיקה לך אצבעות לשנה טובה ממש שמרי עלייך :-) הילה
אני לא מבין למה אם את שולחת לי אימייל זה אומר שאת כבר לא אנונימית כאילו עכשיו שאת יודעת את האימייל שלי את יודעת עלי משהו???? אם את בכל זאת לא רוצה - את יכולה ליצור מייל חדש בוואלה או משהו כזה בשם דלחעיריחלטןםכוחעחראןךלטאוצאוןתטםאחעיןעיןקין או איך שתרצי.... (-: מחכה למייל שלך (-: וחוצמזה סתם נקודה קטנה למחשבה - אם לא תהיי אנונימית, מה יהיה?
אצה יודע שלבלומיה קוראים בשפה המקצועית "כשלון האנורקסיה"? ואתה, שפוחד כל כך מכשלון, רוצה להכנס לזה ברצינות?
אני דתי אז לא יכולתי לכתוב אליכם במשך כל החג (ודרך אגב רק שתדעו שהחג הוא 2 ימים ולא רק יום אחד) אבל תאמינו לי שחשבתי עליכם כל הזמן אבל ככככככככלללללללל הזמן מבטיח לכם - ממש ככככככככככככככככככככללללללללללללללללללללל הזזזזזזזזמממממממןןןןןןןןןןןןןןןן אני שולח מכאן את תנחומי למי שהחג לא הלך לה טוב ושולח ברכות למי שהחג כן הלך לה טוב לי אישית הלך מצוין ברוך ה' כידוע לכם ראש השנה הוא 2 ימים ולכן יש 2 ארוחות בערב ועוד 2 ארוחות בבוקר שזה המוןןןןןןןןןןןןןן אז ככה: בערב הראשון הגיעו אלינו שני אורחים שלא היה אכפת לי שיראו שאני לא אוכל אז אכלתי רק קצת סלט קישואים (שאני מכין אותלו והוא בלי כלום חוץ מקישואים ופטריות, אני מתכון בלי דברים עם ערך קלורי כמו שמן וכאלה) ואפילו לא שתיתי דיאט ספרייט כי ממש לא היתי רעב והאוכל ממש לא דיגדג לי בסעודה בבוקר אכלתי את הארוחת צהריים הרגילה שלי והלכתי לישון בסעודה בערב השני הגיעו אלינו אורחים והיה מלא בלאגן כי היו להם תאומים קטנים אז הם היו עסוקים איתם ולא כל כך שמו לב כמה אני אוכל אבל שתיתי בקבוק דיאט ספרייט ועוד קצת חסה בסעודה בבוקר השני (שזה היה היום) אכלתי את הארוחת צהריים הרגילה שלי ועוד כמה קרטיבים דיאט של שטראוס (מזה טעימים....) סה"כ יצאתי ממש בזול ולא חרגתי בכלוםםםםםםםם[ ברוך ה' כמה שאני שמח אבל וכאן מגיע האבל הגדול - בגלל שלא אכלתי הרבה בימים האלה אני יודע שמתי שהוא בימים הקרובים יגיע יום שבו אני יהיה ממש רעב ואז יהיה בלאגן.... אני מזה מפחדדדדדדדדד. לא יודע מה לעשות עד אז מקווה שיהיה בסדר אז שיהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה (לא מסוכר, מסוכרזית...) ואני מת עליכן
ב"ה אני יודעת שאם מחליטים וזורמים אפשר למנוע הרבה בלגאנים כאלה.... שנה טובה ושמחה ממש :-)
ב"ה אני יודעת שאם מחליטים וזורמים אפשר למנוע הרבה בלגאנים כאלה.... שנה טובה ושמחה ממש :-)
יש אצלנו בבית לפחות 5 סוגים שונים של עוגות מיוחדות ומטעימים שיש רק בחג. אני מתאפקת לא לגעת אך יודעת שעוד אגע בהם-ואקיא את זה אח"כ. רוצה להמנע אבל לא יכולה......זה קרב ובא ואני מפחדת שזה יגיע. ההורים שלי לא יבינו...מה עושים?????
מחבקת אותך מפה ואם זה מנחם אז את לא היחידה...
הדבר היחיד שאני יכולה זה לעזור לך בזה שאם תאכלי מזה תנסי לסלוח לעצמך אני יודעת כמה זה קשה -אני יודעת! מתים להקיא את זה אולי כדורים רק להוציא את הזבל הזה ממני.. מתוקונת -מותר מדיי פעם ,אנחנו לא נותנות לעצמנו להנות מן החיים ואוכל זה חלק של הנאה בחיים ואצלי עוגות זה כל יותר מאוכל וכל הג'אנק... חיזוקים חיבוקים ומאחלת לך שנה טובה ואולי לצאת ממערבולת אנה מיה שלך דניאלה
אם אצלכם יש 5 סוגים - אצלנו יש 100 ועוד כל מיני מאכלים שאמא שלי מכינה וכאילו זה לא מספיק - קיבלתי אריזת שי מהעבודה החדשה שלי לכבוד ראש השנה עם טונות ממתקים ואני לא נוגע בהם אם יש לך כח לא לאכול את חייבת למצוא את הכח לא לגעת בעוגות פשוט תנסי להתרחק מהם כמו לצאת מהבית להליכה או משהו כזה לפעמים כשאני ממש מעוצבן שלהם מותר ולי אסור באה לי קריזה ואני חותך תיכת עוגה ומועך אותה ביד וזורק לפח אבל אני לא אומר לך לעשות ככה.... זה סתם קריזות שלי...
ב"ה אם תרשי לך קצת לא יהיה לך צורך לבלוס אני מקווה ששמרת על עצמך ולא הקאת המון אהבה ושנה טובה :-)
מישהו יכול להמליץ לי על ספר טוב...לכיפור...הזדמנות לקרוא...אולי על דיכאון,אולי על משהו שממנו אני יוכל ללמוד,או לדעת מה עושים או להתמודדות או לא יודעת...אבל מעניין...אז תגידו לי אני מחפשת ספר לקרוא בכיפור...
היי מעיין.. את מחפשת סתם ספר או על הפרעות אכילה???? יש ספר שקוראים לו הלב של רם אורן. יש ספר שקוראים לו כשהשמיים בוכים של רויטל צוויבל - סיפור אמיתי על הסופרת שהייתה אנורקטית קשה והחלימה... אוכל להמליץ לך על עוד ספרים.. מעיין.
יש לי רק דבר אחד לאמר...יש לך שם יפה...:) כן אבל לא יודעת יותר על פסיכולוגיה (כל מיני דברים או סיפורים או לקחים או לא יודעת מה שקשורים קצת לדיכאון או...לאוכל...אבל לא על אנורקסיה או על בולמיה...) קיצר אם יש לך הצעות אז סבבהה...עדיין לא יצא לי להכיר אותך... לי קוראים מעיין אני בת 20 בצבא לצערי...... מעיין
תגיד, אתה יודע איך שולחיחם איי מייל מחסוי?? לא בא לי לצאת מהאנונימיות...... ודווקא כן בא לי לעשות לך חג שמח......
כלונ מכירים את המצב בו יושבים עם המשפחה מול שולחן החג, כולם אוכלים....ואוכלים...ואוכלים- ואנחנו- "המופרעים", איש איש והפרעתו שלו.. בואו שתפו! איך היה, מה היה, איפלו מה אכלתם! אני העברתי את כל הארוחה ברומן מתמשך עם דיאט ספרייט (האפשרות היתה זה או לרוץ לשירותים אחרי כל מנה, בחרתי באפשרות הזו ואני מרוצה!) אני מאמינה שהלילה אני אוכל ככה את העגבניות שלי, את הגמבות שלי, את הדברים שאני רגילה, הארוחה שהוגשה הערב הכילה למנה ממוצעת אילו 1500 קלוריות (לא מגזימה) לכן, עדיף בהחלט היה לסתום את הפה ולא לאכול כלום- למזלי אף אחד לא הסתכל לי לצלחת מה שהיה נחמד, אני לא רגילה שלא בוחנים אותי מימין ומשמאל מה אכלתי ומה לא אכלתי...... אבל כל הזמן המחשבות שלי בראש נדדו...כל הזמן הרהרתי במה אוכלים, מה לא אוכלים, איך זה שאני כזאת מופרעת....האם אי פעם אוכל לאכול את הדברים הללו ולא לרצות להקיא אח"כ... וכו'....... אז זה מה שעבר עליי...... לשנה טובה, מתוקה, יפה ומאושרת... אני.
טוב אז לי היה ממש נחמד...הייתי אצל סבתא...והיו דודים ובני דודים שלא ראיתי הרבה זמן...בגלל צבא וכ'ו...והיום בגלל שאחרי שבועיים עליתי על המשקל,קיבלתי את השוק של החיים והחלטתי לא לאכול בצהריים...אכלתי כל היום מנגו...ואז בערב אכלתי סביר לא התפוצצתי...אבל אני צריכה להתחיל לעשות שוב דיאטה אני לא מסוגלת לחיות עם עצמי ככה...עם המשקל הזה...אם לא הייתי מודעת למשקל זה היה טוב..או שלא כי הייתי משמינה...ורואים עליי שהשמנתי מאז שהתגייסתי...קיצור אני חייבת להוריד את כל מה שהשמנתי מאז שהתגייסתי...ועוד קילו שתיים...אוף ובגלל שאני מבואסת ואין לי כוח להחזיק את עצמי,או שפשוט אין לי כוח רצון חזק כרגע אז...אבל היום ויתרתי על קליל כריות שזה הכי טעים...בקיצור...הערב חג היה ממש נחמד...וזהווו...מקווה שלכולם היה ערב חג נחמד... אוהבת מעיין
שלוש נקודות הדבר היחיד שיש לי לומר לך יפה על האומץ לא לאכול כלום בארוחה כי אני הייתי צרכה לאוכל כי ישבו ליידי אנשים שכל הזמן הסתכלו על הצלחת שלי אז מלאתי מלאתי ומלאתי והייתי צרכה לאכול מזה קצת ובכל פעם קמתי לפח לזרוק קצת עד שקמתי לשטוף כלים.. קיצר אני אכלתי אכלתי ואכלתי ולא הקאתי .................... שאר הדברים כבר לא רלוונטי ליציאה מן המחלה שנה טובה דניאלה
ב"ה אכלתי רק ממה שבאמת אהבתי וזה כייף לאכול כך כי באמת הרגשתי שאני נהינית מכל ביס אלוהים, כמה שזה שונה ממה שפעם היה... אני מאחלת שוב לכולם שהשנה צהזו תהיה לכם הסעודה הכי מזינה שיש באהבה רבה :-) שנה טובה ומתוקה ממש
עוד כמה דקות נכנס החג וכולם צריכים את הטלפון(יש לי אינטרנט על טלפון ולא ADSL) אבל לא ויתרתי כי אני חייב להגיד לכם שנה טובה אז שתהיה שנה טובה לכולם אני שולח חיבוקים אמיתיים באמת אני באמת באמת באמת מחבק את כולם מכל הלב ושולח נשיקות לכולם כי באמת אוהב אותכם ומעריץ את כולכם אז שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה ואבא שלי צורח עלי אז אני מנתק בייייייי
ב"ה :-)
אוף אתם לא יודעים אילו שבועיים עברו עליי...שבוע אחד עבר עליי חרא...ושבוע אחד יותר טוב..בגלל שאני לומדת שם ועושה מבחנים שם בחודשיים האלה שאני סוגרת הרבה...אז אין לי כוח להחזיק את עצמי מבחינת האוכל...לאכול מסודר...לא לאכול שטויות ...אז בקיצור בשבועיים האלה טחנתי הרבה שוקולדים (שאני מכורה לשוקולד..)והרבה שטויות ואוכל משמין...וכול הזמן פשוט אכלתי...והיו ימים שלא אכלתי ארוחות מסודרות וסתם שטויות וגם כשניסיתי לאכול מסודר אז לא הצלחתי לעמוד בפני שוקולדים...בקיצור אין לי כוח להחזיק את עצמי ולהגביל את עצמי....:( יואו אתם לא מבינים איך הפורום היה חסר לי...רציתי כשהיה לי עצוב לפוך הכל אבל לא היה לי למי:( בקיצור...שבועיים לא כל כך קלים... מעיין
ב"ה קצת ביאס אותי ...האמת שרשמתי לך הרבה אבל כנראה שלא קיבלת שום דבר ממה שכתבתי לך. אני ממש מאחלת לך שהשנה הזאת תהיה טובה ממש, שתביני אודות עצמך עוד ועוד דברים שתתקרבי לעצמך ותשמרי על עצמך באהבה רבה שנה טובה ומתוקה ממש :-) אגב שוקלדים זה דבר מדהים תקבלי את זה באהבה:-)
אני אוהבת ממש שוקולדים ולא מצליחה להיגמל מהם...וזה לא דבר כל כך טוב כי בגלל זה אני משמינה:( ודרך אגב גם אותי ביאס שלא קיבלתי תשובות לאימיילים כי ממש הייתי צריכה מישהו שיקשיב לי ויענה לי:( אבל לא נורא...
לכל משתתפי הפורום היקרים שהשנה הזאת תהיה טובה באמת, שיהיה טוב ושנצליח גם לראות את הטוב . שנה של גאולה, כללית לכולם ואישית לכל אחד ואחת מאיתנו. שכל משאלות לבכם יתגשמו לטובה תודה על הכל.. אוהבת המון שיר
ב"ה אני מאחלת לך מכל הלב שלי שתהיה לך שנה מדהימה, שתתקרבי לעצמך יותר ויותר ושיהיה לך טוב, טוב ממש. שנה טובה ומתוקה ממש הרבה בריאות ואהבה :-) שלך הילה
נווו באמת אל תהיי לי פתאום כזאת צדיקה את מקיאה על ימין ועל שמאל ולא דואגת לעצמך ולי את כן דואגת ??!?! נוו באמת.... וחוצמזה לדעתי זה כן יכול לעשות לי טוב כי כל פעם אחרי שאני חורג מהתפריט אני משתגע וחותך את עצמי ועושה כויות וכל מיני דברים כאלה ואני חושב שאם אני אדע להקיא אני פשוט אקיא וככה אני ארגע (זה יותר טוב מלחתוך....) בקיצור הנה המייל שלי, אני רוצה תשובה עד מחר כדי שיהיה לי חג שמח (-: בבקשההההההההההה אני נותן לך מילה שלי שאני לא ישתמש בזה יותר מדי אלא רק במקרה חרום [email protected]
אתה מצחיק נורא... איפה הילה שתעזור לי בשאלות המוסריות הללו??? לגלות או לא לגלות את הסוד הכמוס של "איך מקיאים".... חחחחחחחח...... אתה רציני???????????????????? ואני פחות הרסנית ממך מאמי, אתה אוהב להתעלל בעצמך, להרוס את עצמך, אני מבינה את זה לפי הסיפורים שלך- אתה מרחיק לכת הרבה יותר ממני............ מניין לי לדעת שלאט תתחיל להקיא דם פתאום? תראה, לי לא אכפת להסביר לך צעד צעד את מבצעים את הפעולה המשהו משהו הזאת אבל המצפון שלי יעבוד שעות נוספות....
נו יאללה תגלי לי כבר ראש השנה עוד כמה דקות ועוד לא גילית לי ואני הולך לאכול אותה (תרתי משמע) בגדול!! בגללך!!! (-: נו די כבר בבקשה שלחי לי למייל אני מחכה לזה במוצאי ראש השנה אני רוצה שזה יהיה כבר אצלי אוקיי??
ב"ה אז ככה אני רוצה לאחל לכולכם חג שמח, הרבה בריאות שמחה ואהבה שתדעו להפוך את הקושי הזה לאתגר ושרק תצמחו משם אני מאמינה שזה אפשרי ואני רוצה לאחל לכם את זה שמרו עליכם ושתהיה השנה טובה טובה ומתוקה ממש חג שמח משהו קטן.... "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים" מאת:פורשה נלסון 1. אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק, אני נופל לתוכו. אני אבוד...אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק, אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת. 3.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק, אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של ההרגל. עיני פקוחות, אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי. אני יוצא מיד. 4.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק, אני עוקף אותו. 5. אני הולך ברחוב אחר סוף אז זהו, זה מה שאני מאחלת לכל אחד מכם באהבה רבה, לשנה החדשה וללכת ברחוב, שאין בו הליכה רק כך סתם, מכורח ההרגל, אלא ישנן התנסויות חדשות, רחוב אחר... קורים הרבה ניסים שם, ברחוב האחר והם בד"כ המתנה הכי גדולה על שהעזנו לוותר על העקשנות שלנו ללכת בדרך שאינה טובה לנו, כי התעקשנו להיות צודקים, בין היתר. שנה טובה ומתוקה של זרימה, של הקשבה והתבוננות מלאה ליישום מופלא של מי שהינכם ב"ה אמן. הילה
שלום חזרתי מהצבא...(אני רואה ששוב יש עוד מעיין,טוב שם יפה אני לא מתלוננת, :) אז אני יחזור למעיין 1...) הילה אני מאחלת גם לך ולכל אחד מכאן שנה טובה...שנה של שמחה והמון הצלחה...שכולם יהיו בריאים ושמחים תתחילו את השנה ברגל ימין...תנסו לשנות אותה מהשנה הקודמת אם היא הייתה כמובן לא טובה...שתיהיו לראש ולא לזנב...ובקיצור חג שמח וכייפי...עם כלללל המשפחההה...והילה אני מאחלת לך אל כל הטוב שאת עושה ומנסה לעשות שעם הזמן תתוגמלי על זה.... אוהבת מעיין
לכולם- שתהיה שנה טובה ומתוקה שנה של אושר ובריאות שנה של חיוכים ודמעות משמחה
טוב.. אז בשונה מרוב ההודעות שקראתי פה אני לא אנורקטית.. וגם לא בולמית... להפך. לא חשבתי שזאת הפרעה. עד שקראתי על זה משהו באתר מסויים. בכל אופן, אז השאלה שלי האם זו באמת הפרעה ומה עושים אם זוהי כן הפרעה... אני בת 17 וקצת... מאז שזכור לי הייתי אובססיבית לגבי אוכל. אני כל הזמן חושבת על אוכל ועל איך הוא משפיע עליי. יש לי ימים שאני רק טוחנת פשוט עד שבא לי להקיא (ואז אוכלת עוד קצת) לעומת זאת יש ימים שאני בקושי אוכל או לא אוכלת בכלל (כי אני מרגישה רע בגלל שאכלתי) בשנה וחצי האחרונה הייתי בפיקוח של דיאטנית וירדתי 12 קילו. אבל מאז עליתי שוב 6 קילו בערך ואני מאוד מאוכזבת מעצמי שחזרתי לדפוס ההתנהגות המטומטם שלי. יש לציין שגם כשהייתי בדיאטה הייתי אובססיבית לאוכל. בקיצור, נמאס לי מזה. האם זאת הפרעה? באתר שביקרתי בו היה כתוב על זה שזה עלול להתקשר לטראומה מסויימת שעברתי בילדות. יכול להיות. מה זה ומה עושים? תודה. רק אני.
את כן בהפרעה, כאילו, נדמה לי- אני הייתי ככה שנים, אפשר להגיד שמצבך מאפיין את רוב הבנות בארץ...אם כי לא כולן "נופלות" בסוף למחלה שהיא "פעילה" כביכול. את מבינה? ההגדרות הן מאוד רחבות, אבל אני לדוגמא- נפלתי בסוף למחלה ביג טיים. אז את צריכה לשמור על עצמך, בגבולות השפיות, לדעת לקחת דברים בפרופורציות וכן- את עושה את הדבר הנכון כשאר את תחת פיקוח. אז כן- זאת מין הפרעה קטנה, אבל היא לא יוצאת דופן, את חולקת אותה עם הרבה אחרות (: אבל לפי דברים שאמרו לי- כנראה לא נגזר עלייך לחיות בהפרעה בקשר לאוכל ואפשר גם לא לשים לזה כל כך לב כמו שאת שמה כרגע..(אני עוד לא גיליתי איך, אבל אומרים..) אם זה קשור לטרואמה שבאמת עברת בילדות- לגבי זה אני לא יודעת לעזור, יש טראומה כזו שאת חושבת שגרמה לכך?? (את לא חייבת לענות (-: ) שתהיה לך שנה טובה טובה טובה ומתתתתתתתתתתתוקה מאמי!!!
אז כן היתה טראומה מסויימת שאני לא רוצה לפרט... אבל אני די בטוחה שזה גרם לזה. בכל אופן... אני שמחה שאני לא לבד :) ואני כנראה אחזור לדיאטנית שלי ואולי גם אקשיב לה (לשם שינוי)... בכל אופן אני באמת מקווה שזה לא יגיע לרמות קיצוניות. למרות שלפעמים אני מרגישה שזה לא תלוי בי. תודה על המענה. רק אני
ב"ה מאוד קשה לקבוע אם יש לך הפרעת אכילה או לא, נכון להיום הרבה נשים סובלות מדימוי עצמי נמוך וכל הזמן מתעסקות באוכל ובמשקל ויחד עם זאת לא כולן מוגדרות כאנורקסיות או בולמיות או מה שזה לא יהיה. אני חושבת שזה מאבד את גבול הטעם הטוב כשזה באמת מגיע לעניין של חיים ומוות ואובססיביות כזאת שכל החיים שלך סובבים סביב זה ואני לא באמת מכירה אותך ואני גם לא יודעת אם את מספיק כנה עם עצמך כדי להודות בפני עצמך שיש לך בעיה. אני חושבת שאם זה מפריע לך, אולי כדאי שתלכי למבדק ותשתדלי להיות בו כנה. את המבדקים האלה את יכולה לעשת דרך מרפאה של איכילוב או תל השומר. בכל אופן, אני מציעה לך לבדוק עם עצמך מה זה באמת עבורך, מה את רוצה להשיג בזה ואם החיים שלך עומדים על הכף ובכל מחיר תרצי להשיג את זה יותר מאשר להתקדם בחיים ולהגשים את עצמך, אז לדעתי יש לך בעיה חמורה ויש מה לעשות. באופן כללי בלי שום קשר להפרעת אכילה שום דבר שאנחנו עושים אותו באובססיביות לא ממש מאפשר לנו להיות באיזון, נשמע שאת מתארת מצב של חוסר איזון התנהגותי בכל מה שקשור לתזונה ואפשר לפתור את זה הרבה פעמים ע"י יצירת סדר מבוקר אצל דיאטנית או מישהו אחר שמבין כמו תזונאי טוב, או אפילו נטרופתית וזה הרבה פעמים עוזר, אם את בכל מחיר רוצה כמה שפחות להזין את עצמך ואם את מאוד נוקשה עם עצמך, לעניות ודעתי יש פה משהו אחר שאת צריכה לטפל ואני נזהרת כי אני לא באמת מכירה אותך אבל שווה לך לבדוק עם עצמך איפה בדיוק את עומדת ביחס לזה. בד"כ התזונה שלנו מושפעת הרבה מאוד מחוסר מימוש עצמי , משיעמום, מביקורת , חוסר שביעות רצון וכו, האוכל והמשקל הופכים להיות שעיר לעזעזאל כי תמיד בד"כ אפשר לשלוט במשקל ובחוויה אישית בהרבה דברים אחרים לא.... וזה גם מה שיוצר את הקונפליקט. לכן אם יש בעיה כזאת אני הייתי מציעה לך להתייחס בבעיה ולא בהשלכה שכביכול אם תשיגי משקל גוף נמוך את תהיי הכי מאושרת בעולם. אני לא אומרת לך מה לעשות אבל אני חושבת שכדאי לך לבחון קודם כל לפני שאת מחליטה מה יש לך או מה אין לך איך את ביחס לכל מה שציינתי, אני חושבת שזה יעזור לך למקד את הבעייתיות ולפעול בהתאם המון אהבה שמרי עלייך ושנה טובה טובה שלך הילה
איזה אומץ יש לך, את יודעת? גם אני כבר בגילך הבנתי שיש לי בעיה עם אוכל, הגדרתי אותו כאויב ומאז אני נלחמת, לא בהצלחה מרובה אני חייבת להגיד. אני בעיקר אוכלת... אני צוחקת על עצמי (עם עצמי בדר"כ) שאני בולמית-סנילית. טורפת אבל שוכחת להקיא... אז יש תקופות של שליטה, ויש תקופות של חוסר שליטה, חוסר רסן ובליסה מטורפת, שרק מנציחה את עצמה כי אם מלחמה חסרת סיכוי- אז אני מצטרפת לצד המנצח וטוחנת בלי הכרה! אם כבר חוסר רסן אז לפחות להינות מזה (מי נהנה מזה לעזאזל? מי בכלל מרגיש ת'טעם של האוכל?!) בקיצור, אני עד היום לא עשיתי עם זה כלום. אבל השיעור האחרון שקיבלתי היה מרתק, וזה טרי מהחודש האחרון: הייתי עכשיו בטיול של כמה חודשים בחו"ל וירדתי הרבה במשקל. אני יכולה לספר מכאן ועד מחרתיים שאכלתי שם מה שאני רוצה וכל הזמן חשבתי על אוכל (מה שנכון, אגב) אבל ת'אמת- אחוז גבוה מהזמן פשוט הייתי רעבה. מדהים כמה זה קל להיות בשליטה כשאין מקרר לידי... בכל מקרה, עברו שלושה שבועות בדיוק, אתמול- ומאז שחזרתי אני ט-ו-ר-פ-ת! עליתי, מן הסתם את כל מה שהורדתי בשלושה חודשים (!) אבל יותר מזה הריקנות הזאת שלא מתמלאת עם האוכל היא זו שתשאב אותי בסוף... בקיצור, אין לי בשורות טובות, וגם בתכל'ס זה לא מנחם לדעת שעוד אנשים מתמודדים עם המלחמות שלך. אולי אני סוף סוף אעשה משהו עם התובנות התיאורטיות שלי. שיהיה לנו רק טוב! ושנה מלאת בריאות ואהבה עצמית
שיהיה לכולם שנה טובה ומתוקה מגיע לכם רק טוב ועוד יבוא היום הזה יהיה טוב בע"ה, לא משנה מה קורה אףף פעם אל תאבדו את התקווה...תנצלו את השנה הזאתי להתחלות חדשות... הילונת מה נשמע? איך את מרגישה? שיהיה לך חג שמח ושנה מתוקה מגיע לך רק טוב על מה שאת עושה פה על זה שאת פה עם הבנות שאת עוזרת להן תודה לך על הכל גם לי עזרת והרבה :) את נשמה טובה... בקשר אליי כרגיל אני נעלמת וחוזרת, אפילו שאני נעלמת אני חושבת על הפורום יוצא לי לפעמים להיכנס ולראות תגובות נקשרתי לפורום הזה... אז ככה...היה לי צו ראשון קבעו לי פרופיל 97 אני לא יודעת איך הם נתנו לי כזה פרופיל אני עדיין בהלם וגם אמא שלי בכלל הרי אני תת משקל יחסית רציני ואפילו שבפרטים רשום לי משקל תקין אבל עדיין אומרים לי חברים שרואים עליי שאני יותר מידי רזה ואיך הם לא שמו לב כי הרי הם בדקו אותי חחח...בקשר למחלה היא עדיין שולטת בי :( קשה לי איתה אבל אני יודעת שיבוא יום ואני עוד ייצא מזה בע"ה וגם כולם פה כנראה שה' יודע מה הוא עושה אפילו שכואב אבל מה אפשר לעשות,רק לסמוך עליו ויבוא היום ויהיה טוב...חבר שלי החליט לעזור לי עם המחלה שאני יפסיק להקיא הוא יעזור לי ואפילו יראה אותי יותר בשביל שאני יאכל קצת לפחות ואני לא יקיא אני יעשה הכל בשביל עצמי זה הכי חשוב ואני יוכיח גם לו שאני מסוגלת ואני יודעת שאני מסוגלת אני מרגישה את זה...אבל רק הפחד להשמין :( אני יעשה הכל בשביל לא להשמין טוב לי ככה עם הגוףף שלי אפילו אמא שלי אמרה לי שהיא מסכימה שאני יהיה ככה רק שאני ייקח כדורים למחזור ושאני יאכל אפילו קצת ואני יפסיק להקיא...תגידי ויטמין B12 יכול להחזיר לי את המחזור? כי לפי מה שהבנתי מאמא שלי היא חושבת שכןן...אם כןן אני יתחיל לקחת... שנה טובה ומתוקה...תנצלו תשנה הזאתי להתחלות חדשות...:) שיהיה לכולם רק טוב... אוהבת...בננית :)
ב"ה נשמה איזה כייף שנכנסת לפה, אם כי אני לא כל כך שמחה לשמוע שרע לך ואת קצת מבואסת מענייני המחלה והמשקל וכל מה שיוצא מאלה, האמת שזה די מובן. אני שמחה שכולם נרתמים לעזרתך, האמיני לי, זו זכות ממש גדולה, כי יש כאלה שאפילו את זה אין להם לא שזה אמור לנחם אבל את ברת מזל. שלומי טוב ברוך השם ותודה על האיחולים זה מחמם את הלב בקשר לצבא גם אני הייתי בתת משקל חמור ואחכ הם לא הבינו איך הם בכלל גייסו אותי, תכלס הם לא תמיד מקפידים, אני זוכרת שהם גם כתבו שאני מטר 58 כשאני 170 ואז הבנתי שהם לא ממש שמים שיט על מה המצב שלי, אלא אם כן את מחליטה שאת לא רוצה ועושה את עצמך חצי מתה ואז לפי דעתי הם משחררים מיד, אני חושבת שזה דווקא טוב שאת מתגייסת והעיקר שאת תרגישי טוב ושילך לך רק טוב שהשנה הזאת תהיה שנה מלאה בשמחה ובריאות ואהבה אמן ושתרגישי טוב עם עצמך שתאהבי את עצמך כי את ראויה לזה נשמה וזה אפשרי. לגבי הבי 12, זה לא תמיד עוזר, זה יותר קשור לרקמת שומן מאשר לויטמינים, בכל אופן בשביל זה את תצטרכי ללכת לרופא מומחה, אגב אני זוכרת שאז היית בדרך ללכת לבדיקת גסטרו איך היה?? אני מקווה שבסדר המון אהבה ובהצלחה שלך הילה שנה טובה טובה
היי!. הילה יש לי שאלה, אם מישהי, עושה דיאטה וזו דיאטה נכונה, היא אוכלת בריא ועושה ספורט, אבל היא יורדת יותר מדי במשקל, כלומר, יותר ממה שמותר לה לרדת.. ואז היא נמצאת בתת משקל.. אבל היא לא אנורקסית ולא בולמית ולא שום דבר כזה.... אז יכול לקרות לה משהו? סיבוכים? בעיות? או דברים כאלה??
ב"ה אהבתי את הכינוי שבחרת לעצמך אז מה שלומך עכשיו??? אני מקווה שאת בטוב ובכן, את מתארת מצב שהוא לא מאוזן האם המישהי הזאת זו את.? אני אתייחס אלייך, אפילו אם הפניה הזאת נועדה להסביר מקרה של מישהי אחרת אני לא מכירה אותך, לא ראיתי אותך, אין לי נתונים של גובה ומשקל ביחס אלייך ואני לא יודעת אם את מספיק כנה עם עצמך, או שהיא מספיק כנה עם עצמה אף אחת לא רוצה להודות שהיא אנורקסית כשהיא אנורקסית וגם בולמית מרגישה בושה ביחס לזה שהיא בולמית ולא תודה בכך.. "אני??.. מה פתאום!!!" וכך היא תמשיך שנים כי זה קשה, זה קשה כי זה אומר שאני צריכה עכשיו להכיר בכך ולהתמודד עם כל מה שזה אומר ובנינו זה באמת קשה כי ברוב המקרים זה בכלל לא קשור באוכל אלא באינסוף דברים אחרים, הדברים של החיים. גם אני אמרתי את זה ואני לא יודעת אם את כזאת, היא כזאת מה את חושבת?? ולמה בעצם פנית לפה אם את לא בטוחה שיש לך הפרעות אכילה לי יש הרגשה שאם פונים לפה ביחס לענייני תזונה זה כבר מעיד על איזושהי בעיה כי זה הכי אנושי וטבעי לבוא להגדרה "הפרעות אכילה - תמיכה" ולשאול כשמשהו בהגדרה הזאת מזדהה לך בלב עם מה שאת מרגישה ביחס למה שקורה לך גם אם את לא באמת מוכנה להודות בכך ואני לא אומרת שזה העניין אבל שווה לך לבדוק ואני בכוונה מציגה את הדברים ככה כי רק דרך שאלות מנחות אפשר לאתר הרבה בעיות שאולי בכלל לא קשורות בתזונה אולי במשהו אחר.. מה את אומרת?? בכל מקרה, ממשיכה לרדת? נמצאת בתת תזונה? אוכלת בריא?... מה זה בריא??? ספורט?... האם היא מקבלת תזונה שמיועדת להזנה אחרי ספורט??? את יודעת מה זה אנורקסיה??? אני אשמח להסביר לך ולשאלתך... כן, זה יכול לגרום לסיבוכים כל גוף מגיב אחרת, איזה סיבוכים??? זה כבר עניין של המערכת איך היא תגיב וכמה היא תוכל לספוג את ההרעבה הזאת, כי מבחינת הגוף זה הרעבה. שמרי עלייך חג שמח ושנה טובה טובה טובה
כן..המישהי הזאת זאת אני.. ולא!!!! אני לא אנורקסית!!! למה אתם כל הזמן אומרים את זה?! כל מי שעושה דיאטה היא אנורקסית?? אין לי קשרר בכללללל לעולם הזה!! פניתי לפה כדי להתיעץ ולדעת..לא ידעתי למי לפנות. ממשיכה לרדת-כן לא, זה לא תת תזונה, זה תת משקל. כלמר, אני אוכלת טוב, מזה טוב? אני מתכוונת, לא מרעיבה את עצמי, אני עושה דיאטה! דיאטה נורמאלית.. ומה זאת אומרת תזונה שמיועדת להזנה אחרי ספורט?? כן, אני יודעת מה זה אנורקסיה, שמישהי לא אוכלת כלום כלום כלום... אבל אני כן אוכלת! אז.. לשאלתי.. לאילו סיבוכים זה יכול לגרום? אני בכל זאת לא אנורקסית.. לא בולמית.. לא כלום. רק דיאטה. ולמה את קוראת לזה הרעבה? זאת לא הרעבה כי אני אוכלת. נכון?? אשמח אם תעני לי, חג שמח גם לך, ושנה טובה טובה טובה
שלום אני בן 28 ונראה לי שיש לי IBS ואני אסביר למה. היציאות שלי הן רכות בתדירות של כמה ימים לכל יציאה (כאשר חלב , מלון או כל דבר אחר שמזרז את השלשול לא נצרך) . מביקור אצל גסטרולוגים הכל בסדר. בעיית אינאונות ללא פתרון. עברתי טיפול תרופתי נוגד דיכאון אך ללא הצלחה בשיפור העיכול והאינאונות. השאלה שלי איך ולמי אפשר לפנות כדי לקבל טיפול שיבקר את הIBS ?
ב"ה מאחר ואני לא מתמצאת בנושא, אני מציעה לך לפנות ישירות לפורום של ד"ר יוסף דיין זה הקישור בברכת שלום ואהבה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/675 שבת שלום ושנה טובה הילה
טוב.....נכון אמרתי לכם שאני משתגעת בלילה? אין לי זמן לאכול כל היום.. עכשיו אכלתי ממש המון- כאילו- יות מ100 קלוריות...קופסאת גבינה וכו'...כאבה לי הבטן נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אז הקאתי-אחחחח איזו הקלה, הכל יצא כה בקלות!!! אני יודעת... זה לא בסדר.... אבל באמת זה לא היה טבעי לכל מה שהכנסתי להכנס לשם כל כך מהר.... בכלל היה יום גרוע... גם ממש בכיתי היום... עזבו, תקופה קשה, נעבור גם את זה, בניו אורלינס סובלים יותר (:
ב"ה אני יודעת שזה קשה וזה גם די משחרר אני רק מאחלת לך להגיע לרמת שחרור כזו גדולה בחיים שלא תזדקקי לזה... המון אהבה יפה :-)
לעזאזל למה רק אני לא יודע איך להקיא מה דעתך לשלוח לי במייל הסבר? אני רציני
הייתי שולחת לך הסבר מפורט אילו הייתי חושבת שזה היה מיטיב עמך, שנינו יודעים שאם תלמד להקיא זו תהיה השטות הכי גדולה שתעשה בחייך לא???????
אני לא כל כך מכירה אותך אבל כפי שאני רואה את די חדשה פה.. גם לי היו ימים קשים בלילה התקפות אוכל רוצים לבלוס לבלוס לבלוס אבל אצלי היה שאני הייתי אוכל אולי בבליסה אולי 200 קלוריות הכי הרבה שזה די מעצבן שהגוף שלי לא קיבל יותר אוכל כי גם בבליסה ההיתי מגבילה את עצמי... לפעמים הבכי עוזר.. היה לי שבוע קשה עם בכי וכעס עצמי בעיקר וכלפי כל האנשים סביבי ישנם אנשים בכי משחרר וישנם אנשים שבכי עושה יותר רע... רציתי לומר לך דבר נוסף יום יבוא ותראי הכל אחרת אני אחרי 10 שנים של אנה\מיה בדרך מקווה החוצה או שאני נכנסת למחלה יותר ואין יציאה רק דרך טיפול אינטנסיבי ובניו אורלינס ברור יותר גרוע יש לי משם קרובי משפחה (הכל בסדר ברוך ה'.. בטח הבית לא משהו..) אבל רק תדעי לך שנפשית אנחנו יותר גרוע... היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם, צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד, לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער, להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר. באהבה דניאלה:-)
מצב מטורף שאנחנו בו... מצחיק שאת מצטטת שלמה ארצי... תמיד אומרים שהוא לא כותב טוב ואני תמיד חשבתיח שדווקא כן... כיף שעוד מישהי חושבת כמוני(: בכל מקרה... הלילות האלה מתישים אותי כל פעם מחדש... אני באמת מתקשה ללכת לישון... וגם אם אני נכנסת לסחרחרה של לאכול (עגביות, מלפפונים וכו') אז זה מטריף אותי.. זה סיוט אמיתי ואני לא מצליחה להפטר ממנו, אני גם כל הלילה צריכה לשרותים אח"כ ואני לא מסוגלת לישון כראוי וזה בכלל משגע לי את היום........... אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שנה טובה...
בקיצלור אז מצאתצי עבודה קרובה לבית וגם מתחילים לעבוד ב11:00 כי זה חנות אופניים ורק אז הם פותחים (כי מי ילך לקנות אופניים יותר מוקדם בבוקר??) אז אני מרכיב אופניים ומתקן פנצרים והילוכים וכל מיני דברים כאלה אני יודע שאתם אולי מעקמים את האף כי זה לא נשמע לכם אי אי אי אבל דבר ראשון אני משוגע על אופניים ומתעניין בכל דבר שקשור אליהם וחוצמזה יש שם עובד אחד שיודע הככככככככככככככככככככככלללללללללללל על אופניים משהו מדהים אני אומר לכם, בקיצור אז הוא מלמד אותי וזה מזה מענין... כל המכניקה של האופניים וכל הביפנוכו של כל הדברים והצ'ופצ'יקים הכי קטנים והוא מסביר לי מה עושה כל דבר מאוד יפה מצידו שיש לו סבלנות אלי בקיצור אז בינתיים אני עובד שם יומיים, השיא שלי שהייתי הכי הרבה זמן בעבודה אחת זה 3 שבועות הלוואי העזרת ה' שאני יחזיק מעמד בעבודה הזאת הרבה זמן ושהיא לא תשעמם אותי כי יש לי בעיה (אחת הבעיות....(-: ) שאני משתעמם ממש מהר ואני "ממצה את הקטע" ועובר הלאה אז אני מקוה שזה לא יקרה לי גם כאן הקיצור שיהיה לכם לילה טוב תאכלו הרבה מלפפונים ותשתו דיאט ספרייט ותהיו לי בריאים (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-:
איך הכסף?
ב"ה נראה לי שזה פתח להתחלה חדשה תשמור על זה אתה שווה את זה המון אהבה :-) מזל טוב
:-) דניאלה רואים את האושר שמגיע ממך:-)
דבר ראשון רציתי להגיד לך שאני ממש מבינה אותך- זה מטריף גם אותי... ואני עוד בכלל מתלבטת- אם אני הולכת לאכול בחג ולהקיא או לא לאכול בכלל- נראה לי שאני לא אוכל בכלל... הפתרון שלי הוא לא להיות בבית, או בארוחות, למלא את הקיבה במשקאות מוגזים וסלטים. אני פשוט יודעת שכל חריגה תביא לביקור לא נעים בשירותים, או/ו ייסורי מצפון איומים- זה הכל בשליטתך. זה הכל תלוי בך, אל תתני לאוכל לשלוט בך!!!!!!!!! אני יכולה לשאול שאלונת? רק רציתי לדעת מה מצבך הבריאותי, תת משקל אני מניחה, אני טועה??
בקשר לחג אני מניחה שאני באמת אשתה ואמלא את הבטן בזה ולא באוכל אבל עדיין כמות השטויות שיכנסו אליי תיהיה הרבה יותר גדולה. זה כבר התחיל היום- כמות השוקולדים שיש לנו בבית... בקשר למשקל אז אסור לי לרדת יותר ונתנו לי גם תפריט השמנה, אני לא מצליחה כל כך לעמוד בו... יש בעיות עם המחזור ונשירת שיער די רצינית... אבל יש עוד שומן שצריך להעלם.. אני אמורה לקבוע פגישה עם הדיאטנית שלי אבל נראה מתי עם כל החגים האלה..
אתמול קרעתי את עצמי גם שעה וחצי בחדר כושר וגם 3 שעות מודרני. הרגליים שלי כמעט קרסו. היום שוב הייתי בחדר כושר ולא נתתי להן וכנראה שיש לי דלקת בגיד. אוף! הימים האחרונים היו בסדר כי לא אכלתי יותר מידי ובכלל לא שטויות אבל היום בערב היתה נפילה קטנטונת, בנוסף עשינו קניות לבית והוא מלא בשוקולדים וגיליתי שהולכות להיות בחג כמה ארוחות ענקיות עם המשפחה והפחד אצלי רק גדל!! אני יודעת שאין לזה תשובה ואצל כל אחד זה אחרת אבל מה עושים עם חג הזה? יש לי הרגשה שאני הולכת לטרוף וזה מפחיד אותי כל כך!!!!
אני קונה המון אבל המווווווווון דיאט ספריט ולא אכפת לי שאני יהיה רעב אני ישתה עד שאני יתפוצץ
איזה צירוף מקרים... בדיוק סיימתי עכשיו בקבוק שלם...
ב"ה אני תמיד נכנסתי לחדר שלי ושמעתי מוסיקה זה היה פתרון די מוצלח, בהתחשב בזה שכל ההתקהלות סביב השולחן הייתה מעיקה למדי ואם את לא ממש נהינית מזה, תמצאי לעצמך סידור שיגרום לך להרגיש יותר טוב, כמו למשל, להיכנס לחדר ולעשות דברים שאת אוהבת, או אולי להיפגש עם חברות, מה את אומרת??? חיבוק ענקי :-)
אז נכון שהצלחתי להתגבר על זה ולצאת בזול בעזרת נס קפה אבל עדיין התחושה הנפשית שזה משאיר אחרי זה וגם הבחילה. אני עכשיו לבד בבית ולא רוצה ליפול לשם....כי אחרת זה מה שיהיה כל החג אני והאסלה... והיום אני לא אהיה בחדר כושר ובכלל אני מרגישה שמנה ודוחה! אוףףף החג הזה עושה לי כל כך רע!!! ואני מופיעה בערב חג, צריכה ללבוש בגד גוף!! כולם יברחו כשיראו אותי!
יש לי שאלה: האם מותר לשתות את השייקים של הרבלייפ לאנשים חולי סכרת (המכילים גלוקוז ופרוקטוז) ?
ב"ה אני מניחה שהיא בתור דיאטנית תדע לענות לך מצרפת לך קישור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353 שנה טובה :-)
שלום לכולם, אני מחפשת ספר שאיני זוכרת את שמו או את שם המחברת... )-: זה ספר שתורגם לעברית והפך לקלסיקה . בנושא אכילה כפיתית. אחד הדברים שאני יודעת שנאמרו שם זה שהגוף משמש כשכבת מגן מהעולם. שקורבן אונס יגרום לעצמו להשמין כדי להרגיש מוגן. פרטים מעטים ובכל זאת , אולי מישהו יודע...
יש ספר אחד בשם "נשים אוכלות את עצמן" יש עוד אחד בשם "השפה הסודית של הפרעות אכילה" יש עוד אחד בשם "הפחד לתפוס מקום" ונדמה לי שיש עוד אחד שראיתי פעם אבל אני לא זוכר את השם שלו וגם לא נראה לי שהוא על אכילה כפייתית תנסי את אלה
ב"ה אני חושבת שככה קוראים לספר שאת מחפשת, אם אני לא טועה כמובן בהצלחה שנה טובה :-)
האם ידוע למישהו האם ניתן להתנדבב גוף מסוים/מחלקה לה"א במסגרת מחויבות אישית?
ב"ה אני מציעה לך לפנות למרכזי טיפול המתמחים בנושא ולהציע את עצמך את פשוט צריכה לפנות ישירות אליהם ולשאול בהצלחה יישר כוח ושנה טובה
היי הילה, קודם כל תודה רבה רבה רבה על שהסכמת להיפגש עם ורד היא אומנם בפחדים איומים אבל אני בטוחה שתוכלי לעזור לה לא סתם פניתי אלייך.... הילה אני בבעייה, אני לא מסוגלת לחזור לתל השומר, התחלתי שם קבוצת הכנה לאשפוז כי הם החליטו שבגלל שהמצב שלי מצריך אשפוז אז אני צריכה מעקב בקבוצה ומעקב אצל דיאטנית עד האשפוז, הם אומנם מאוד מדהימים ויש להם את כל הסבלנות שבעולם אבל אני לא מרגישה מחוברת למקום. בפגישה האחרונה שהייתה לי שם ( יום שני ) הסברתי בקבוצה למה אני לא רוצה להתאשפז וכשהתחילו לחקור יותר מידיי התחלתי לענות ברמזים ואז כבר לא יכולתי יותר ואמרתי שם לפני כולם שאני רוצה למות ושזאת השאיפה שלי. גלית הפסיכולוגית ( אם את מכירה ) קראה לי לשיחה ודיווחה במקביל גם לדר' גור שגם איתו שוחחתי, את האמת הוא נראה וותרן ולא עושה סיפור מכל דבר אבל אני לא מספיק מכירה אותם טוב על מנת לדעת שהם לא יפנו עם הזעקה שלי למות לעוד גורמים נוספים. גלית הפסיכולוגית הראתה שהיא בלחץ ואני פוחדת שהם לא יניחו למצב שלי. מה את אומרת? את מכירה אותם יותר טוב מימני...
ב"ה אני מזכירה לך ככל שתהיי פחות אימפולסבית, את תזכי להרבה ניסים, מעבר לזה שאני באמת חושבת שכדאי יהיה לדבר עם הרופאה שלך על זה. אני הבנתי שיש בתל השומר מרפאה פתוחה כמו שיש באיכילוב, שאת באה רק לדיאטנית ופסיכולוגית ונמצאת במעקב ללא אשפוז, תבררי את זה. בהצלחה וחאהבה אינסוף :-)
היי הילה, אני לא חושבת שאני אימפולסיבית. אני מאמינה שזה בא מתוך פחד ומתוך התנאים הלא קלים שיש באשפוז. דיברתי עם גלית הפסיכולוגית ועם ציפי הדיאטנית והן החליטו שאני צריכה להתאשפז ולכן התחלתי להגיע לקבוצות הכנה לאשפוז, בפגישה האחרונה הבנתי עד כמה אני לא שייכת לשם, כל הבנות שמגיעות לשם זה מהבחירה שלהם לפי מה שהן מתארות הן רוצות להבריא מה שלי זה נראה מאוד רחוק. הבהרתי לגלית למה אני לא מוכנה להגיע ואני מאוד מקווה שהיא הבינה ולא תעשה מיזה סיפור כי גם דר' גור מעורב.... אין לי יותר כוחות להתמודד עם כל הקשיים האלה... תודה על הכל. מעיין.
סתם רציתי לדעת אם התחלת את הקבוצת תמיכה בתל השומר ואיך הולך לך את יודעת את השמות של המנחות של הקבוצה? פשוט הייתי מאושפז שם לפני שנה ומענין אותי לדעת אם זה אותם מנחות
היי כן התחלתי אבל מהר מאוד הפסקתי. המנחות הן גלית ואלומה שתיי פסיכולוגיות...
היי... לאחרונה יש לי בעיה חדשה- בלילה אני פשוט משתוקקת לאכול. אחרי ארוחת הערב. כאילו נפתח מן שסתום בגוף שאומר- "הנה, התחלת לאכול היום- אז יאללה-לבלוס!!!" העניין הוא- שאני לא בולסת דברים עתירי קלוריות- בכלל לא, מקסימום עגבנייה או גבינה. אבל הכמויות שאני אוכלת אותם הן יחסית גדולות לחצות הלילה. והכי גרוע- עד הרגע בו אני עוצמת עיניים אני עוד חושבת על מה עוד אוכל להספיק לאכול היום וזו מחשבה שלא מניחה לי, כאילו כל היום אני לא אוכלת ואז בלילה-בום! ואני מבינה, זה יכול להיות כי אני לא אוכלת מספיק ביום, אבל- זה פשוט מצב בלתי נסבל- איך משתיקים את הרעב הזה מבלי להגזים באוכל???? איך מפסיקים את המיני בולמוס הזה?? פעם הייתי מקיאה אחרי בולמוסים כאלה, היום אני לא מקיאה היות וכמות הקלוריות הן אולי 100, לכן זה ממש מיותר... אנא עזרו לי מהר, זה הופך את לילותיי לטרופים...לפעמים אף ללבנים... אוהבת, תודה (: המשך שבוע טוב
עכשיו קצת פחות, כי אני מתחילה לאכול רק בצהריים ואז אין לי בכלל זמן לאכול את כל מה שאני צריכה לפי התפריט, אז יוצא גם ארוחת לילה ואז אני לא מנשנשת אלא אוכלת ארוחה קלה. אני רק יכולה להגיד שאני מבינה כי עד לפני חודש היה לי בדיוק כמוך אוכלת גבינה, גזר וכו ובכמויות. אני חושבת שהפתרון הוא לאכול נורמלי במשך היום וגם אם נוצר מצב של רעב בלילה אז לאכול משהו טוב ומשביע כמו סנדויץ ואז לא יהיה את המיני בולמוס הזה.
אני לא מבין אתם קוראות מיני בולמוס ל100 קלוריות? תחליטו, אתם אוכלות הרבה או 100 קלוריות? אני לא מבין את זה וזה לא פעם ראשונה שאתם מדברות על זה
איך זה הולך??????????????? ולאן פונים?
ב"ה ותבקשי לקבוע פגישה, במחלקה להפרעות אכילה בוגרות ביתן 69 את צריכה ללכת לרופאת משפחה, לספר על המצב ושאת צריכה אישפוז, היא תתן לך לבד אם את במצב רע ממש, לקחת הפניה ועם זה לבוא לתל השומר הם שולחים לך זימון, את באה ואז הם מחליטים מה לעשות, במצבים קשים הם בדכ כמעט תמיד ממליצים על אישפוז ואז את באה למפגשי הכנה עד שקובעים לך מועד לאישפוז, הם כבר יגידו לך פרטים. בעיקרון זה לתקופה של 4 ..5.. חודשים של אשפוז שאת צריכה להיות מוכנה לתקופה שלא תוכלי לעשות כלום חוץ מזה. בהצלחה תודיעי מה קורה :-)
אתם יודעים כמה כסף הוצאתי אתמול??? 1500 שקל תוך שעה!! 700 שקל לפסיכי ועוד 800 שקל לתרופות
ב"ה אתה לא מקבל את זה דרך הקופה?
זה אחרי ההנחה של הקופה...
שלום. איך אפשר לדעת אם אני אכלנית כפייתית? מה הסימפטומים לזה?
ב"ה אכילה כפייתית היא למעשה בולימיה בלי להקיא, יש כאלה שיורקות את האוכל כל פעם שהן לועסות ביס לתוך שקית אשפה, מה שמעורר יותר רעב ויותר צורך לאכול, אלה בד"כ מצליחות לשמור על משקל תקין. רוב הזמן את חושבת רק על אוכל, כל הזמן את נמצאת סביב אוכל, מחשבות על לאכול לאכול ולאכול והשמנת יתר רצינית שבאה בעקבות. בד"כ לסוג זה של הפרעה, פחות מפריע להם, איך שהם נראים, הם יותר מרוכזים בלאכול ויותר במצבים של אי שקט שזה בערך כל הזמן. מזון מתוק ומלוח וערבובים של טעמים וסוגים שונים של מזון בלי שום סדר. התנפלות על אוכל, בולעים בלי ללעוס בכלל. קניות מרובות, בזבוז אדיר של כספים ומאניות. אכילה מתוך שיעמום, כל החיים סובבים סביב אוכל וכמויות גדולות מאוד, אלה הופכים להיות סוג של ייעוד ומשמעות לחיים נגד הרגשת רגשות ולקיחת אחריות על החיים ועל העצמי. בלגאן אחד מוחלט באכילה, בתפיסה של מנגנון שובע רעב, לא יודעים מתי רעבים מתי שבעים. בישול של כמויות גדולות אפילו שרק אדם אחד גר בדירה. אכילה בלילה התבודדות, טקסים סביב אוכל והתנהגות אובססיבית ורוכושנית עם אוכל ואולי בכלל. ברמה הבריאותית שומנים בדם, לחץ דם גבוה, סתימת עורקים,עור צהוב, כבד חלש, נשימה לא סדירה, השמנה, מחזור לא סדיר, פגיעה בבלוטת התריס, חום פנימי, ליחה מוגברת, חולשה, כאבי ראש, כאבי גב, כאבים בקרסול, מצבי רוח, במצבים של עומס ייתר השסטום של הוושט יכול להיקרע ואני בטוחה שעוד הרבה דברים לא נעימים. מיותר לציין שזה יכול להסתיים בדום לב כל הפרעת אכילה היא ביטוי לשנאה עצמית, אי יכולת לגבש את האני, לאהוב, דימוי עצמי נמוך ואינסוף ואחד דברים אחרים שנובעים כביטוי לשנאה הזאת וחוסמים את כל תהליך החיים, שהופכת אותם למשהו עצור, חסר סיפוק, משמעות ותכלית, מה שבפועל מגביר את הלופ ואת אי הידיעה איך יוצאים משם. בכל מקרה יש טיפול הולם ובמקרים האלה, אשפוז הוא הטיפול היעיל ביותר בשילוב עם סדנא ללימוד עצמי וחיזוק האני, הכרה בערך העצמי, שזה בד"כ קיים במסגרת האשפוז. אח"כ לא חסר טיפולים של חיזוק ושמירה על הקיים אם את שייכת לקבוצת סיכון של אכילה כפייתית, חשוב לי שתדעי שיש טיפול בכל מקרה, אם אין לך סדר באכילה ואם את מרגישה שאת חושבת רק על זה ומתעסקת רק בזה, אפילו אם זה לא בדיוק מה שתיארתי לך, אני מציעה לך לגשת לטיפול. אם את רוצה, תעדכני מה קורה איתך או אפילו אם את רוצה שאני יפנה אותך. המון אהבה שבוע טוב :-) הילה
אני סובלת מהשמנה, עודף כולסטרול, לחץ דם גבוה, וחוסר שליטה במתוקים. אם אני מתחילה לאכול סוג עוגיות ספציפי, קשה לי מאוד להפסיק. אני יכולה לזלול מזה בכמויות. קרובה שלי היא אכלנית כפייתית, והבנתי ממנה שאלו הסימפטומים. אבל אחרי שקראתי מה שכתבת, מסתבר שהיא טעתה, וטוב שכך. כי החיים שלי לא סובבים כולם סביב אוכל, ואני מאוד אוהבת את עצמי (או לפחות רוב הזמן...). אולי אני פשוט צריכה לעשות קצת סדר באורח החיים שלי, והכל יהיה בסדר... תודה רבה הילה, בהחלט נרגעתי!
אצבעונית אם את רואה את ההודעה תתקשרי אלי לפלאפון התא הקולי יגיד לך את המספר החדש שלי כי פשוט נהרס לי הפלאפון וקניתי חדש אבל נמחקו לי כל המספרים ואני רוצה לדעת את המספר שלך אז אם את רואה את ההודעה בבקשה תתקשרי
ב"ה אבל יכול להיות שהיא נסעה היא השאירה איזה הודעה כזאת שהיא רוצה לנסוע תמסור לה ד"ש חם :-) שבוע טוב
מה שלומכם? אני שואלת בכוונה שלמה את כל מי שקורא.. אמנם אני לא נכנסת, אבל באמת אני חושבת עליכם. בשבועות האחרונים לא יתה לי גישה למחשב, אני נמצאת רב הזמן מחוץ לבית. תכף אני סוגרת חודש במחיצתם של מגורשים מגוש קטיף.. אשניננמצאת עם יישוב שגר כרגע בפנימיה (אולפנא..). מפעילה גן ילדים. אני אגיד בקצרה שזה מתיש אך מספק. אני חייבת לרוץ להתארגן לסליחות.. מקווה שעד הפעם הבאה לא תעבור יותר מדי זמן שיהיה שבוע טוב כולם יש לי רבה דברים לומר לכם אבל אני לא מספיקה. אז שתדעו שלבי גם אתכם..
את האמת אני מאוד מעריך אותך על זה שאת עוזרת למגורשים גם אצלנו בישוב התארח ישוב שלם שגורש וכל הישוב שלנו עזר לארגן את כל הדברים וגם כל המשפחה שלי עזרה אבל כמובן שאני לא עזרתי אפילו במשהו קטן כי כל היום הייתי בבית וחשבתי על אוכל וספורט אני פשוט לא מצליח להשתחרר מהמחשבות האלה והם כובלות אותי בבית ואני לא עושה כלום חוץ מלחשוב על אוכל ולתכנן מה אני יאכל וכמה ספורט אני יעשה היום בערב זה ממש ממש העציב אותי שראיתי את כולם עוזרים וידעתי שזה לא שאני לא רוצה, אני לא יכול!!!!! אף אחד לא מבין את זה רציתי מאוד לעזור בארגון ולהיות שותף באירוח של המשפחות אבל פשוט לא יכולתי כי חשבתי כל הזמן על אוכל וספורט ופחדתי שאם אני ילך לעזור באירוח - משהו ישתבש ואו שאני לא יאכל כמו שצריך או שאני יהיה רעב (ואני שונאאא להיות רעב כי זה מכניס אותי לאטרף) או שאני לא יוכל לעשות ספורט וכל מיני דברים כאלה דרך אגב, (אלא אם כן את רוצה להשאר אנונימית) איפה את גרה? נדמה לי שאמרת שבירושלים לא?
שאתה כל כך כבול, אני בהחלט מכירה את ההרגשות האלה ואת המצב הזה. אין לי זמן לפרט כל כך, בלי נדר כשאחזור, אבל אני אגיד בקצרה שאחד הדברים שהכי עזרו לי בריפוי היה דווקקא הקטע של נתינה לאחרים, ההרגשה הזאת שאתה נצרך, סומכים עליך, יש לך אחריות ואתה שווה משהו. זה צריך להיות מטרה מספיק חשובה כדי לתת את הפוש ולהתחיל... בהזדמנות אני אאריך. בכל מקרה כל הכבוד ליישוב שלך.. מזעזע מה שהולך היום. גם זה שהתבאסת מזה שלא עזרת מראה שיש לך מקום לחשוב על אחרים. אני גרה בפתח תקווה.זה מקום שקל להשאר בו אנונימי.. איפה אתה?(לא חייב..) שבוע טוב!
הרגע יצאה שבת ואמרתי לעצמי שאני חייב לשתף אותכם במשהושמאוד מציק לי מאתמול בערב. בערב שבת נפגשנו כמה חברים אצל מישהו וסתם ישבנו ודיברנו בגלל שרוב החברים שלי עכשיו התחילו את הצבא כמובן שהיו כל מיני "סיפורי גבורה" כאלה ואחרים וכל אחד סיפר חויות על איך שמתזזים אותם ואיך שהם סובלים וכו' וכו' בשמן השיחה שמתי לב לנקודה מענינת אם הייתי בן אדם רגיל בריא אני מתאר לעצמי שהייתי קצת מקנא בהם. בכל זאת הם עוברים כאלו חוויות ואני לא בצבא אז אין לי מה לספר... אבל שמתי לב שאני לא מקנא בהם בגלל שהם בצבא ואני לא - להפך, כל פעם שמיהו סיפר איך הם זחלו אעל קוצים או משהו כזה - אמרתי תודה רבה שאני לא בצבא ואני לא סובל ככה מאבל מה שכן "קינאתי" בהם זה שהם סובלים ואני לא אני עשוה לעצמי חיים קלים, יושב בבית ולא עושה כלום ואפילו עבודה אין לי. אין לי התמודדויות, אני לא קם ב5:30 בבוקר (והם כן) אני לא זוחל על קוצים (והם כן) אותי לא מתזזים ולא מריצים אותי הלוך חזור בלי שום סיבה (ואותם כן) ועוד כל מיני דברים שסובלים מהם בצבא מה שהפריע לי זה שפתאום חשבתי שאם אני הייתי שם, כלומר לדוגמא אם אני הייתצי בצבא והיתי צריך לקום ב5:30 בבוקר - פשוט לא הייתי מסוגל וזה מה שממש ממש הפריע לי למה הם כאלה חזקים ויכולים לעמוד בדברים האלה ואני לא הם מתאמצים וסובלים ואם אני הייתי במצב שלהם פשוט לא הייתי מסוגל לדברים האלה. זה אומר שאני ממש כישלון פתאום שמתי לב שזה לא רק בקטע הזה אלא גם בעוד הרבה תחומים בחיים. למשל שבוע שעבר סבתא שלי הייתה אצלנו למשך שבוע בבית ואני ראיתי איך שהיא עובדת כל הזמן ואני כמו איזה פדלעה קם לי בנחת ב8 ואחרי זה אוכל ארוחת בוקר בנחת, ממש כאילו אני איזה פנסיונר. ממש הפריע לי איך היא מסוגלת לעבוד כל הזמן במסירות, ולשטוף את הבית, לעשות כביסה, לתלות כביסה, לעשות קניות בסופר ועוד הרבה דברים ואני כל היום נמצא בבית ולא עושה כלום. גם כשאני רואה את אבא שלי קם כל יום ב6 בבוקר לעבודה זה ממש מעציב אותי ואני מרגיש תחושת כישלון שאני לאאאא יכול לעשות את זה. אני לא מסוגל לכל הדברים האלה מבחינתי זה ממש כישלון או למשל כשאני מדבר עם חבר שלי (שעובד באולם אירועים כמעט כל יום מ12:00 בצהריים עד 1:00 בלילה) אני ממש מקנא בו איך הוא יכול לשרוד ככה ואני אם הייתי כמוהו פשוט לא הייתי מסוגל. אני לא מסוגל לכלום אני מתכנן את סדר היום שלי מראש ככה כדי שלא יהיה לי לחץ והכל יהיה רגוע אבל זה חיים קלים, זה לא חוכמה מפריע לי שלהם יש חיים קשים ולי לא אני לא יודע אם הסברתי את עצמי מספיק טוב אבל אני מקווה שהבנתם... בכל אופן שיהיה שבוע טוב
ת'אמת אני מקנאה בך אני בכל בוקר לא 5 וחצי קמה אלא אני קמה ב4 וחצי ולפעמים ב4 בבוקר כדי רק להספיק לצחצח שיניים ולהחליף בגדים:-( בקשר לזה שאתה קורא לעצמך כישלון אתה לא!! ממש לא אבי היה קם כל בוקר ב4 בבוקר וחוזר ב8 בערב כדי לפתוח את המפעל בו הוא עובד כי הוא אחראי שם זו היתה תקופה די קשה שלא ראיתי את אבי באותה תקופה את האמת לא הייתי זוכה לראות את אבי בימי חול אלא רק ביום שבת ובו הוא היה ישן רוב הזמן כי הוא היה פותח ימי שישי את המפעל גם או שהיה יוצא עם אימי לטייל קצת(מגיע להם) קיצר-בזה שאני לא הייתי קמה ועובדת ורק כל היום נמצאת בבית צופה בטלויזיה ובמחשב ועם חברות לא מראה על כישלון אלא על ההנאות בחיים חלק מן ההנאות בחיים פיספסנו אני למשל אוכל אומרים שיש 3 הנאות בחיים אוכל סקס ושינה תדע להנות מן החיים אל תראה את עצמך ככישלון כי אינך כישלון אתה אדם חזק יש אנשים שלא עושים ספורט ואתה אדם ספורטיבי ומגיע לך הערכה בגלל היוזמה שלך בזה שלך דניאלה
ב"ה המראות האלה קשים לנו, השיקופים האלה לעיתים מבלבלים לנו את כל הסדר שיצרנו לעצמינו והוא כל כך נוח, מוכר, בטוח ולא מספק , אך לעיתים הם אלה שמובילים אותנו לשינוי בחיים. קנאה מדומת שיוצרת כאב שמעורר בך רצון למשהו אחר ואני בטוחה שזה יוביל אותך למקום שבו תרצה לחפש את הדרך איך לשוב לחיים, לקחת אחריות ובבוא העת לתפקד כמו החברים שסיפרו על ההתנהלות שלהם בצבא או התנהלות אחרת שיש בה מן החיים. בעיני זה משמח מאוד שזה קרה לך, כי זה גירה אותך לחשוב ולתהות על קנקנך ועל זה שהדרך שלך נכון להיום, לא נכונה ולא מספקת עבורך. אני בטוחה שזה יוביל אותך למקום של שינוי, של עשיה וצמיחה ב"ה, עוד יבואו ימים. בהצלחה המון אהבה ושבוע טוב הילה
להיות אנורקסית... מלבד הרצון לרזות, לשקול פחות ולהראות כמו כל הפירסומות שמציפות אותנו. לאחרונה נכתבו הודעות שהפרעות אכילה ואנורקסיה מעידות על משהו עמוק הרבה יותר מאשר להוריד עוד חמש קילו. אז נכון לפי דעתי הרצון האמיתי הוא להעלם. כאשר הסביבה שלנו לא קלה, לא תומכת ולעיתים מאוד מאוד מכאיבה. הרצון הבסיסי הוא להעלם. זה כאילו שאם אני ארד עוד חמש קילו אז פיסית אני אהיה יותר רזה ואז יראו אותי פחות ואם אני "אהיה" פחות אז אני ארגיש פחות ויכאב לי פחות. וזה הרצון האמיתי, הרצון האמיתי זה שיכאב לי פחות, שיפסיק לכאוב לי כל כך. אז זהו האמת היא שאני פשוט רוצה להעלם ולהפסיק להרגיש...
היי אני די ותיקה פה אפשר לומר... מתוקה הפרעת אכילה נכון זה מעיד לא רק להרזות את ה5 קילו האלה אבל אני יכולה לומר לך דבר אחד די פשוט זה מפחיד... להיות במצב של אנה\מיה זה הביא אותי לפחד מהחיים -פחד לחיות לנשום לאכול לזוז להרגיש אהבה להרגיש את החיבוק או הנשיקה .. את חושבת שאם את "תורידי" את ה5 קילו הכל יעבור לך??לא ממש לא הכל יכאב יותר הכל יפחיד יותר ירגישו את הצורך המפחיד יותר מהאחרים שיראו כמה את רזה וכמה את מסכנת את עצמך הכאב יכאב תמיד! הכאב יפסק רק אם תעזרי לעצמך לפתור את הבעיה שמאחורי ה"אנה מיה" הזה אם את חושבת שתעלמי בהקפים שלך את חושבת שכך תעלמי לתמיד??ממש לא כך כולם ישימו לב אלייך ויתנו לך תשומת לב שבכל פעם זה ירגיז אותך יותר ... פעם אמרו לי דבר חכם- אם תברחי מן המציאות זה לא פיתרון ומי שאמר לי את זה הוא אדם חכם מאד שאמר לי זאת שבכל פעם ברחתי מהמציאות דרך הצום ואמר שזה לא הפיתרון... ועליי לקחת את עצמי בידיים ולהתמודד עם הבעיה... שלך דניאלה :-)
שלום לך דניאלה יקרה, ברור לי שאת צודקת ולכן כתבתי את המילה "כאילו". אני הייתי אנורקסית לפני 7 שנים. היום אני בריאה לחלוטין. אבל גם אחרי 7 שנים הקול שמייצג את המחלה (בצורה נאמנה אני חייבת לציין) עדיין נמצא בי. בדרך כלל אני משתיקה אותו ולא נותנת לו מקום אבל היום הוא קיבל קצת מקום ולכן נכתבה ההודעה. אני יודעת שהכל נכון אבל לפעמים אני עדיין רוצה להאמין שאם אני אעלם קצת אז אני ארגיש פחות. וחוץ מזה כשלא אוכלים או לחלופין מתעסקים רק באוכל כמו בהתמכרות אז באמת חושבים פחות ומתמודדים פחות עם המציאות כמו מסומם אחרי מנת סם ואז באמת כואב פחות. חלילה אני לא באה לעודד... שוב פשוט היום זה אחד מאותם הימים הבודדים שאני נותנת לקול הזה של המחלה יותר מקום. מאחלת לך רק טוב
ב"ה אני גם לא יודעת שבוע טוב המון אהבה :-)
אני לא מאמין היום תכננתי לעשות אימון אופניים אבל כשחזרתי אתמול מהחדר כושר אבא שלי אמר לי שגנבו לו את האופניים. אז היום הלכתי לחבר לשאול ממנו את האופניים ואחרי שרכבתי 10 דקות - פנצ'ר... זה כזה מעצבן זה נראה כאילו מהשמים לא רוצים שאני יתאמן היום בדרך כלל אני מתאמן 3 פעמים בשבוע אבל בשבוע שעבר התאמנתי 4 פעמים ואצלי אם פעם אחת אני מתאמן 4 פעמים בשבוע - בשבוע שאחרי זה אני חייב להתאמן גם כן כמו שבוע שעבר 4 פעמים אחרת זה יהיה כשלון בשבילי ששבוע שעבר התאמנתי 4 והשבוע רק 3. נראה לי שמהשמים דואגים לי שאני לא יתמכר ל4 אימונים בשבוע ולכן היום הכל קרה נגדי וקרו כל התקלות האפשריות וכמובן שבסוף לא נסעתי באופניים. ביום ראשון יש לי חתונה של חבר ואני לא יוכל ללכת בערב לחדר כושר אז אני ממש מבואס אבל אני מתכנן לסע באופניים בבוקר ואז יצא לי בעזרת ה' 4 אימונים בשבוע כי אני יתאמן יום ראשון בבוקר - אופניים, ואחרי זה אני יתאמן שני רביעי שישי בחדר כושר ואז יצא לי 4 אימונים אני רק מקווה שהכל ילך לי חלק בשבוע הבא ולא יהיו שום תקלות בתוכנית. ועוד משהו שקרה לי היום ודי מבאס אותי ניסיתי להתקבל למסלול קופירייטינג ב"בצפר" שזה בצפר ללימוד פרסום ועכשיו קיבלתי תשובה שלא התקבלתי כי אני צעיר מדי.... זה הדבר היחיד שמענין אותי ובדקתי מלא מסלולים ואפשרויות לימוד ושום דבר לא ענין אותי חוץ מקופיריטינג ועכשיו גם את זה אין לי כי לא התקבלתי... וחוצמזה אכלתי היום עוד 900 קלוריות יותר ממה שאני אוכל בדרך כלל אז זה גם מבאס אותי נגמרו לי הכדורים של הטופאמקס ולא היה בבית מרקחת אז אני מפחד שבגלל זה אני יהיה יותר רעב כי רק ביום ראשון יש לי תור אצל הפסיכי והוא יתן לי כדורים בקיצור דיי, נמאס לי כבר.......... אבל הדבר היחיד שמעודד אותי זה שאני יודע שהכל לטובה וכל מה שקורה זה לטובתי גם אם אני לא רואה את זה הכל משמים שבת שלום ואני מקווה שלכם יש יותר מזל ממה שהיה לי היום...
נו אז מה?? אז 3 פעמים עשית השבוע במקום 4 זה נקרא כישלון?? ממש לא תדע דבר אחד אתה לא כישלון אל תחשוב כך לעולם ואם לא הלך אז לא הלך זה לא סוף העולם!! זה ממש לא סוף העולם ואולי כך תראה שאולי זה סימן באמת משמיים לא להרוס את הגוף שלך יותר! תגיד הטופמקס עוזר לך באמת?? פעם שקלתי לקחת אבל אז אמרו לי זה רק לבולמים ואני הייתי באותה תקופה של צום אבל לפעמים אני חושבת שאני אוכלת יותר מדי אבל זה כדי לסדר את מה שעשיתי לעצמי כמו קרחות בשער את המחזור שיגעתי ה"אי יכולת שלי לתפקד" וכ"ו... שלך דניאלה
יש לי תאבון כמו של שור יכול להיות שזה בגלל שאני עושה כל כך הרבה ספורט בכל אופן המשקל לא זז
ב"ה אני מציעה לך לומר את זה כמה שיותר מהר לפסיכיאטר שלך, כי נשמע שזה עושה לך הרבה יותר רע מאשר טוב וגם נשמע שאתה באי שקט הרבה יותר חמור מאז שאתה לוקח אותם. תעשה את זה בהקדם המון אהבה והרבה מזל טוב לחבר, תשתדל להינות שבוע טוב :-)
בזמן האחרון יש לי חוסר תאבון ובעיות רכיוז למשל אני רואה משו בטלווזיה אני לא זוכרת מה אמרו לפני כן.. ממה יכולים לנבוע שני הדברים הללו??
ב"ה אני מציעה לך ללכת לרופאת משפחה ולעשות בדיקות, כי בעיות זיכרון יכולות לנבוע מחוסר של אינזם מסויים, מינרל או וויטמין זה או אחר בד"כ מקבוצת ה B חשוב מאוד שתבדקי, כי תוסף תזונה זה או אחר יכולים לפתור לך את הבעיה. מה שעוד מחמיר את הבעיה, הינם כל המוצרים שיש בהם קפאין מקפה ועד דיאט קולה בפרט, כולל שוקולד, קקאו וחליטות שיש בהן קפאין, פשוט הימנעי מהם. תבדקי גם אחוזי סידן, מגנזיום ואבץ, ברזל, כי זה יכול ליצור תופעות כגון שכחה. במקביל כדאי יהיה לך לשפר את התזונה, לכי לקבל הנחיה מפורשת ומבוקרת של דיאטנית מוסמכת לגבי תזונה נבונה על פי בדיקות שעשית, על כל מה שהכי נכון וטוב לך ואני מניחה שזה יעזור לך, כי גם תזונה לקויה ומתח רב יכולים ליצור בעיה של זיכרון וריכוז בכלל. האם הנשימה שלך תקינה? כאשר הנשימה לא תקינה ואת לא נושמת טוב, זה גם יוצר תופעות כאלה ברמה הפסיכוסומטית, שאלי את עצמך, מה את לא רוצה לראות? מה את לא רוצה לזכור? וטפלי בשורש הבעיה, כי לפעמים היא רגשית ולא קשורה לשום דבר ממה שכבר מניתי לך. בהצלחה המון אהבה ושבוע טוב הילה
הי, קורה לי לפעמים שאני אוכלת ואז מקיאה. התדירות משתנה. זה התחיל לפני כמה חודשים, אחרי שירדתי במשקל ופחדתי לעלות בחזרה, אז הייתי מקיאה כשאכלתי דברים "שאסור". הייתי מקיאה לפעמים פעם בשבוע ולפעמים כמה פעמים ביום. הרבה פעמים הקאתי בגלל כעס או כל מיני רגשות קשים שככה הוצאתי אותם. באיזשהו שלב תפסתי את עצמי (כשהתחילו כאבים בגרון) והפסקתי עם זה. עכשיו אני לא מקיאה הרבה - מקסימום פעם בשבוע. לפעמים פחות. פעם בשבועיים או חודש או אפילו זה לא. זה תלוי בתקופות. רציתי לדעת אם יש לי ממה לדאוג ואם צריך לעשות עם זה משהו? תודה
יש לך למה לדאוג!! אני לא באה לעודד אנשים למחלה אבל להקיא?? אחרי ארוחה אפילו אם זה פעם בשבוע זה מראה על בעיה שהתחיל לי הבעיה הייתי מקיאה נגיד כל היום לא אכלתי היה מגיע השעה 5 בצהריים והייתי צרכה לאכול אמרתי אני אוכל פוקפורן במיקרו ללא שמן אחרי זה רצתי להקיא עם הכאב בגרון אינני הפסקתי להקיא כי הרגשתי רע עם סיום ה"אכילה" אני מציעה לך לפנות למרפאה להפרעות אכילה אם תרשמי מאיפה את באיזה אזור מרכז צפון דרום הילונת\אני נוכל לפנות אותך למקום לה"א יש לך לדאוג מכיוון שאם אוכלים ומקיאים בגלל כי לא מרגישים בטוב זה מראה על בעיה... שלך דניאלה
ב"ה אני מציעה לך לגשת לטיפול בהקדם פסיכולוגי ותזונאי כלשהו, אפילו אם לכאורה את במצב מאוזן יחסית, אם תרצי אני מוכנה להפנות אותך. אני לא יודעת אם צריך לאבד את הראש בגלל מה שאת מספרת אבל נשמע לי שאת נמצאת בקבוצת סיכון וזה יכול לתפוס אותך בהפתעה בגלל הרגישות שלך לנושא ואני חושבת שאת צריכה להיערך לזה כי עסק עם בולימיה זה מציאות שנגמרת באסון וחשוב להקדים תרופה למכה, המסגרת הטיפולית תהיה לך לתמיכה שבה תוכלי לבטא במילים את מה שאת מנסה ליצור לעצמך ברמה החיצונית וזה די נכשל. אז שמרי עלייך ונסי כבר עכשיו לבדוק אפשרויות לטיפול, לכי בהקדם ושמרי עלייך אם את צריכה לשאול שאלות נוספות או לכתוב את יותר ממוזמנת המון אהבה ושבוע טוב הילה
תודה לשתיכן. הבעיה עם טיפול שזה נורא יקר, ואין לי כסף. אני סטודנטית... אם תוכלו לייעץ לי מה אפשר לעשות במצב כזה. אני גרה באזור השרון.
שלום. בת 25, בעבר היו לי כמה פעמים הקאות- או שדחפתי אצבעות לגרון או שלחצתי על קיבה עד שיצא האוכל בהקאה. בשבוע שעבר הקאתי פעמיים- דחפתי אצבעות לגרון ויצא הרבה. כל פעם שמקיאה גרון כואב יותר ויותר משבוע שעבר עדיין לא עבר לי כאב גרון וזה כאב חזק ושום תרופה לא עוזרת, מה לעשות?אני מתה מכאבים בגרון.השבוע הפסקתי להקיא, אבל יש לי עדיין דחף להקיא שעדיין שולטת בו, אבל מפחדת לאבד שליטה, לא רוצה להגיע לבולימיה ולהיות חולה.אולי אני צריכה לאכול דברים קלים כמו יוגורט, או כל פעם משהו קטן אחד ואני שותה מים עם לימון טרי, סחוט.עושה ספורט 3 פעמים בשבוע.
ב"ה יקירה ואהובה את בטיפול??? אם לא, אני מציעה לך לגשת לאחד כזה בהקדם, כי עסק עם בולימיה רק הולך ומחמיר עם הזמן, זה לא הולך ונהיה יותר קל, גם אם לכאורה את מצליחה לשלוט בזה נכון להיום, זה מסוכן וזה לא ממש בריא ואת גם לא ממש תרזי מזה. ידוע לך שהסיבה לבולימיה היא הרבה יותר עמוקה ושורשית מזו שנגלית לעין ואינה בהכרח כמעט תמיד, לא קשורה במזון עצמו או במשקל גוף או לצורך העניין בשום דבר שהוא פיזי או חיצוני, בד"כ היא משקפת את העולם הנפשי -רגשי - רוחני ויש להכיר כמה שיותר, לזהות כמה שיותר, לגדול כמה שיותר כדי שאת תהיי מספיק חזקה לחיות ללא זו הצרה מגובשת מבפנים וזה אכן אפשרי אם תתכווני לכך באמת, הדרך להשגת המטרה תהיה לך ברורה ואפשרית עד מאוד. בקשר לפצעים בגרון, תגרגרי מים עם מלח ולימון כל כמה זמן, תרופת סבתא יעילה ביותר, זה חיטוי מושלם לאזור הפגוע, ואל תאכלי דברים קשים, שהבליעה שלהם קשה ולעיתים במצבים כאלה כואבת, כי זה פוצע עוד יותר. הכי טוב, זה לשתות נוזלי, ממש לרסק את האוכל, זה מה שאני הייתי עושה והאמת שזה די עזר, כמובן שזה עד שהמקום יחלים. היו פעמים שהיה לי דימום פנימי במצב הזה חייבים לגשת לטיפול רפואי מיידי, כי זה יכול להיגמר במוות. יוצא לך דם??.. אני מקווה שתהיי עם עצמך מספיק כנה אם כן גשי לגסטרואנטרולוג בדחיפות, כי זה מסוכן!!!!. כפי שאמרתי עסק עם בולימיה זה דבר מסוכן ומחייב טיפול אם את זקוקה להכוונה, אני ישמח לייעץ לך בהמשך המון אהבה הרבה ברכה, בריאות ו... שבת שלום הילה
שלום לך הילה. תודה רבה על תגובתך- מאד הבהרת לי את המחלה, סכנותיה ותוצאותיה.את בעצמך אם הבנתי נכון היית חולה בבולימיה ומכירה אותה?רצו לשלוח אותי לפסיכיאטר וגם פסיכולוג, אבל התחננתי להזדמנות אחרונה לפני שאלך לרופאים כנ"ל, אז ויתרו לי.את רופאה, פסיכולוגית או פסיכיאטרית?הייתי רוצה להיפתח לפניך, אבל מאד מפחדת. יש לי בעיה לסמוך על אנשים.מאד צריכה לדבר עם מישהו מקווה שזה יהיה איתך.מקווה שיהיה בסדר.
עינתוש, תמיד אומרים שהפרעות אכילה לא באות ממקום של הפרעת אכילו ותו לא. זה תמיד עמוק יותר, ואם מחטטים מספיק בנבכי הנפש מגלים מה הביא לאותן הפרעות, שכנראה לא מקורן רק ב"להיות רזה". לפי מה שהבנתי הפרעת האכילה שלך היא אחת מיני בעיות שאת סוחבת על עצמך... זה בוודאי כבד... היית שמחה אילו הייתי יכולה להתת לך יד בסחיבת המטענים הללו יש לי עצה קטנה- בימים שאת מרגישה אובדן שליטה על האוכל, תלכי לעשות פעילות אירובית- היא גם מורידה את התיאבון לזמן מה וגם משחררת אנדרופינים במוח שגורמים למצב רוח להשתפר (וגם שורפים קלוריות!!!!!) בעצם- אין לך מה להפסיד!! אני מקווה שתצליחי להתמודד....... סופ"ש כיפי שיהיה מאמי
אני עושה 5 פעמים בשבוע אירובי בחדר כושר, למרות שמותר לי רק 3 ... הפרעות אכילה אכן לא צומחות ככה סתם, ויש עוד דברים שאני מעדיפה לא לפרט אותן פה. אין לי עוד איזה מחלות נפש למינהן או משהו בסגנון, אבל אדם מורכב אני כן...
ב"ה כדאי ללמוד את זה.. אני יכולה לברר, יש שיטה כזאת :-) שבת שלום
היי... קראתי את ההודעות האחרונות שלך בפורום. אני לא מפסיקה לחשוב עליהם. אני כל הזמן חושבת על לגשת לפורום ולכתוב לך כאן משהו שיעזור לך לצאת מה"אי אושר", שלא לאמר- דיכאון שאתה שרוי בו, אבל אני לא מצליחה לחשוב על משהו כזה אחד שיוכל לשכנע אותך להפסיק להלקות את עצמך על כל חריגה מהתפריט שלך, על כל אימון שלא מוציא לך את המיץ.. אני מבינה את המצוקה שלך, הרצון פשוט להקיא אם אכלת יותר ממה שרצית, התחושה של הכישלון- אבל דע לך: הכושר שאתה נמצא בו- הוא הישג אדיר! דרושים כל כך הרבה משמעת עצמית וכוח רצון על מנת להכנס לכושר בכלל- ולשמור עליו בפרט. היות ואני לא מכירה אותך, אני לא יודעת להצביע על עוד הישגים מרשימים שוודאי אתה יכול להיות גאה בהם, אך אני סבורה שישנם כאלה- והם בכלל לא קשורים לאוכל או רזון. נדמה לי שפשוט חסר לך משהו. משהו שיסיח קצת את דעתך משלשאות האנורקסיה שאתה כבול בהן. אני מקווה שתמצא משהו שישכיח ממך קצת את זה.. באמת, מכל הלב, מנסה לעזור. שיהיה בהצלחה וסופ"ש טהור. נ.ב. לא כדאי שתנסה להקיא... עדיף שתסבול מייסורי מצפון מאשר שתסבול מקריסת מערכות...ובכלל-זה לא מגעיל אותך אפילו קצת??
וואוו אני ממש מסמיק מגאווה (-: ת'אמת? לא חשבתי על זה כתכונות טובות כמו שאת ציינת זה שכתבת שהכושר שאני נמצא בו זה הישג גרם לי קצת לסלוח לעצמי ולהגיד אוקיי, אולי אני לא רץ כי כואב לי הגב אבל בכל זאת אני מתאמן, ואולי אני קצת חורג מהתפריט - שזה כישלון בשבילי - אבל יש גם את הצד הטוב שאני שומר על כושר גבוה באמת תודה נ.ב. תבחרי לעצמך כבר שם! זה קשה לדבר אליך ככה בלי שם למרות שזה רק בפורום וזה רק בכתיבה אבל בכל זאת.... עד שבת אני יכנס שוב פעם לפורום בעזרת ה' אבל אם את לא תכנסי אז שיהיה לך שבת שלום ושוב תודה זה מאוד עוזר ומעודד שמישהו כותב לך הודעה קצת יותר ארוכה מ"היי וביי" וזה מאוד מחמם את הלב.. (-: אז שבת שלום
אכלתי ב18:00 ארוחת ערב ולא חרגתי מהקלוריות היומיות שהקצבתי לעצמי אבל לפני שעה חזרתי הביתה והייתי רעב אז אכלתי עוד 800 קלוריות למה אני לא יודע להקיא??? זה היה פותר לי את כל הבעיות אני חייב שמישהו ילמד אותי איך להקיא ככה לא יהיה לי את כל היסורי מצפון שיש לי כל הזמן בגלל שכל הזמן אני חורג מהתפריט אם אני יוכל יותר מדי - אני יקיא אני יודע שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע כי מתמכרים לזה וזה אבל לא אכפת לי
ב"ה מזל שאתה לא יודע להקיא, כי זה יותר מסוכן מרזון, רק לשם ידע כללי, כדאי שתדע ולא זה לא יפתור לך שום בעיה, אתה גם לא תרזה מזה אתה אפילו תשמין מזה כי מי שמקיא, הגוף נכנס לפאניקה ואז איך שאתה מתחיל לאכול הגוף מתחיל לעכל את האוכל כשהוא נמצא בפה, כך שגם אם תקיא 90 אחוז ממה שאכלת יתעכל ולא תצליח להקיא את הכל גם אם לכאורה תראה באסלה שהקאת כמעט את הכל, כך שהשיטה הזאת מאוד לא יעילה ואפילו מזיקה ברמות יותר חריפות ומסוכנות, הרבה יותר מאשר להגיע לרזון קיצוני. אז בהתחשב בכך שהיה לך אימון אתמול, נראה לי שהתוספת שאכלת היתה הכרחית ונראה לי שאתה אפילו תרזה מזה. המון אהבה שבת שלום :-)
אנחנו רק ביום חמישי... (-:
