פורום הפרעות אכילה - תמיכה

ניסיתי והתאפקתי לא לתת למחשבות הרעות להשתלט עליי אבל אני כבר לא מסוגלת להילחם נגדן יותר!! הן ניצחו אותי שוב!! כבר 3 ימים שהבטן נפוחה כאילו שאני בהריון, אני רואה איך כל השומנים פשוט יוצאים ממני מרגישה כל כך שמנה שבקושי יוצאת מהבית, מפחדת להרשות לעצמי לאכול משהו כי אני הרי כל כך שמנה ולא סתם הבטן נפוחה ככה (האמנם?!!?) אני כבר לא יודעת מה לעשות!! כל פעם דוחה את הטלפון לדיאטנית כי אני מפחדת לראות שהשמנתי! עוד שעה אני נפגשת עם חברים בבית קפה, אז נכון לפי התפריט אני אמורה לאכול עוד 700 קלוריות בערך...אבל לפי מצב הגוף אין סיכוי!! אני כל כך מתוסכלת, מיואשת ומגעילה את עצמי!!

השאלה היא אם החזקת בתפריט ב3 ימים האלה? תלכי לדיאטנית...אם כבר התחלת לנסות לעבוד עם עצמך..אז לכי עד הסוף...את לא חושבת?תנסי לעשות מאמץ קטן ולהתקשר לדיאטנית..... אוהבת עם המון תמיכה מעיין:)

ב"ה מעבר למה שאת כבר יודעת.. אני שולחת לך הרבה חיזוקים ואהבה שמרי עלייך והיי טובה לעצמך באהבה רבה.. לפחות תשתדלי להינות :-)

כן.הילה זאת ורד שנפגשנו.אני החלטתי לעזור לעצמי אבל כפי שאת יודעת זה נורא קשה ומתיש.כל יום שעובר נהיה יותר ויותר קשה בגלל זה אני לא יכולה לצאת מזה.אני גם עוברת תקופה לא קלה בחיים לכן רע לי.החלטתי שאני כן רוצה לנסות את הטיפול שלך.אנא תצרי איתי קשר בבקשה. יום טוב ורד

ב"ה כי ניסיתי כמה פעמים אין קול ואין עונה אז רק באיזה שעה ואני אתקשר... המון אהבה תחזיקי מעמד :-)

שלום לכולכן.אני בת 24 כיום,ועברתי סיוט כמו שאתם בטח מתארות וחוות.היום כשאני מסתכלת על זה זה סיוט...כשחוויתו את זה,לא יודעת,אולי קצת נהנתי מההרעבה,מהתחושה...אבל לא מהדיכאון המלווה.לא ממש לא.זאת הרגשת מוות.הייתי מאושפזת פעמיים בתל השומר.אני מדברת על תקופה של עד לפני שנתיים.והוגדרתי כמצב אבוד,בעיקר בגלל גישתי.טופלתי בכל תרופה אפשרית,ויצאתי נגד המטפלים,נגד ההורים,הועברתי בכפיה למחלקה פסיכיאטרית,נזעי חשמל לטפול בדיכאון.כלום לא עזר והחשיבה הכפייתית על האוכל נשארה.עד שפגשתי מטפלת נפלאה(פסיכיאטרית שאני הולכת אליה) שהפגישה אותי עם הטופומקס).אני נוטלת כיום 400 מיליגרם.אני לא רזה.אני אוהבת את עצמי כמו שאני,ובפעם הראשונה בחיים שלי יש לי חבר ואני מאושרת,ולא חושבת בכפיתיות על אוכל. בנות,חבל עלינו.אנחנו כ"כ יקרות מלהתמודד עם דברים כ"כ מתחתינו.אם לא תעשונה בעיות באכילה ולא תהיו בתת משקל -יתכן וגם לכן יוצע הטופומקס-כי לא נותנים אותו לאנשים בתת משקל.תתנהגו יפה ותתחילו לחזור לחיים-אם אני -מלכת האובדנויות(אה לא סיפרתי?)-יצאתי מזה-גם אתן יכולות. נעה

תראי, דבר ראשון את נותנת המון תקווה (: דבר שני- לא מפחיד אותך לקחת כל מיני דברים שישפיעו לך על המוח שאופן שאין לך שליטה? אותי זה נורא מפחיד...

אוקיי אז יש לנו פה כמה אופציות.לאבד שליטה על עצמנו אנו ולא לדעת לחלוטין מה קורה עם עצמנו,ולהאמין שאנחנו יודעות מה קורה איתנו(חלק גדול מהמחלה).או "לאבד שליטה על עצמנו" בדרך אחרת בכך שחס וחלילה נפקיר ידינו ברופאים וניתן להם לתת לנו תרופות,ולשלוט בנו ע"י כך.נכון תרופות משפיעות על מערכת העצבים והמוח אך הןם לא מכניעות אותו.אני למדתי שזאת מעין הרמוניה בין הגוף שלך לתפיסה שלך-הפיסי והנפשי.וככה התרופות פועלות.נכון שיש תופעות לואי בתחילה,ואני גם חוויתי כמה,אבל הן שוות את הרגשת השלמות עם עצמך והאושר שלא הרגשתי מזמן.וזאת לא רק התרופה.זאת גם אני.אם את פוחדת לקחת תרופות תאלצי לעבוד הרבה יותר חזק על עצמך-כי אני עם תרופות הייתי צריכה לעבוד חזק על עצמי,אז אני משערת שהייתי משקיעה אין ערוך מאמצים בלעדייהן אם בכלל..תרופות הוכיחו את עצמן,ועדיף לשלבן בטיפול בהתאם להקל,כדי להקל את הסבל. השאלה היא אם הבעת את כל החששות שלך מתרופות?ואין עוד

אז ככה אני מאז שהתגייסתי אני כל הזמן הולכת להפניות...וזה לא בכוונה אני פשוט הולכת...אז גם היום יש לי והרווחתי לילה בבית. קיצר בשבועיים האחרונים אתם לא מבינים איך טחנתי שוקולדים...ושטויות והכל...אפילו לא עצרתי את עצמי לא היה לי כוח...ופשוט לא חשבתי אפילו לעצור את עצמי...אבל יש בעיה קטנה...אכלתי אכלתי...השמנתי קילו...ואני לא עושה ספורט כי אין לי זמן שמה... אז לקחתי את עצמי בידיים...משילשום...שילשום אכלתי 300 קלוריות בערך...(ואני גאה בעצמי...)ואתמול משהו כמו 250 קלוריות...קיצר הורדתי בין קילו וחצי לשתיים...ואני מרוצה... פשוט אמרתי לעצמי לאכול או רק ירק לכל היום...(מן צום כזה...)אבל בסוף אכלתי סלט פה סלט שם...ואולי גם פרי אחד...קיצר לא יותר מידיי...כי אני חייבת להרזות...וזהו...אני חייבת להצליח...אז נראה עד כמה אני יצליח ככה...אני לא עושה ספורט אז זה לא נורא...אני יעשה היום קצת... טוב קיצר אז שיהיה לכולםםםםםםםםם שנה טובה...שבוע טוב... מעיין

אני נמצאת רק היום פה...אז אני יענה לכם בקשר להורים בערב אם תיהיו פה אז סבבה...

היום אכלתי בערך220 קלוריות בערך....ואז החלטתי שעד שאני בבית ולא עושה כלום אני חייבתת לעשות הליכה או לעשות משהו עם עצמי...אז עליתי על ההליכון שיש לי בבית והלכתי וגם קצתרצתי בסה"כ שעה...זאת הרגשה כל כך כייפית...הרגשת סיפוק כזאת...אתם לא מבינים איזה כייף...והורדתי 450 קלוריות...אז כאילו לא אכלתי היום...אולי אני יאכל עוד איזה פרי קטן וזהו...קיצר אני מצליחה נהדר עם הדיאטה שלי... ומחר אני חוזרת לצבא...אז אני חייבת להמשיך להחזיק את עצמי...למרות שנראה לי שיהיה קשה יותר... קיצר מאחלת לכולם שבוע טוב..... אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מעיין

ב"ה זה מדהים ... אבל נשאלת השאלה, אם להיות רזה שווה להיות חלשה...כי הרזון והירידה הלא מבוקרת במשקל אכן מובילים לשם... אז איך תוכלי להינות מזה ואם לא שווה למצוא דרך אחרת לשמור על עצמך ולהרגיש טוב עם עצמך ללא ירידה במשקל...?...אחרי הכל שתיני יודעות שאת לא שמנה.. אז מדוע בעצם? ומה זה משרת?... אני מקווה שיהיה לך שבוע נפלא שמרי עלייך גמר חתימה טובה :-)

אווווווף!. שמעתי את אבא שלי אומר לאמא שלי: "זה לא יכול להימשך ככה, היא לא אוכלת כלום ועושה ספורט, בסוף היא תיעלם". מה זאת אומרת להיעלם? לאן אני ייעלם? למה לי להיעלם? בעקבות זה אמא שלי התחילה להשים לי סנדוויצ'ים לבי"ס. אבל היא יודעת שאני לא יאכל את זה!. וואי אני כבר לא יכולה ככה יותר. אני כבר מתחילה לחשוב שבאמת יש לי משהו. אבל איך? יש לי משהו? בעיה? ואני לא יודעת על זה?? ופתאום גם הדודים שלי, שינו את דעתם, פתאום גם הם מתחילים עם הדאגות: "זה לא בריא... את צריכה לגדול..." "ככה מתחילות האנורקסיות".... אני מנסה למצוא את הדאגה שלהם, באמת! אבל אני פשוט לא מוצאת!! אני מסתכלת במראה, ולא מרוצה ממה שאני רואה! אז איך כולם אומרים : את נורא רזה?? אוף.. הלוואי וכולם כבר יפסיקו עם הפרנואידיות הזאת... הלוואי.

ב"ה לא רואה... לא מרגישה... הן אלה בדיוק מילות מפתח לגיהינום הזה את בטוחה שזה בסדר? ואת רק רוצה להמשיך לרדת... יקירה, זה בכלל לא משנה איך תקראי לזה את מתארת מצב לא מאוזן שהמחיר שלו יקר, זה הכל אם את לא מרוצה מאיך שאת... יש הרבה דרכים ללמוד כיצד לחוות שביעות רצון מאיך שאת ואת תופתעי לגלות ששום דבר מזה לא מותנה במשקל גוף, אלא בגיבוש פנימי וטיפוח הערך העצמי, כל אלה יכולים להסב לך אושר רב ויש דרך ללמוד להכניס אותם לחייך. תפסיקי להילחם בעצמך ויהיה לך טוב תני אמון "הם" רוצים רק בטובתך אבל זה לא מספיק .. את צריכה לרצות את זה עבור עצמך לא פחות, אם לא יותר, מאשר הם. שמרי עלייך נסיכה :-)

אחרי שהרגשתי חולשה נוראית ועייפות גמורההה ולא יכולתי אפילו לקום מהמיטה, לקחתי את העצה שלך. חשבתי על זה קצת. לשמחתי ולצערי, אחרי שהלכתי לדיאטנית, הפסקתי את הדיאטה. זה ממש קשה לי!! גם אם אני אוכלת פרור, אני מסתכלת ישר על הבטן שלי ורואה שהיא התנפחה! אני מנסה שלא להתפתות לעשות שוב דיאטה. כי עם כל הכיף והרזון, את צודקת, יש לזה מחיר. לפני הדיאטה, הייתי רצה, צוחקת .. אפילו משחקת כדורגל לפעמים.. ועכשיו, אני כבר בקושי מצליחה לעשות משהו. בטח שלא לחייך.. קשה לי לזוז.. אני כל הזמן עייפההה באמת שזה כיף להיות רזה, אבל עכשיו, הדיאטנית אמרה, שאני צריכה לעלות במשקל. והרבה. אבל איך?! איך עושים את זה?! הילה אני לא מסוגלת לראות איך אני עולה במשקל, ולא לעשות עם זה כלום! להיפך, אני זו שגורמת לעלייה!. אווווףףף אני רוצה חיים נורמאליים..:( נסיכה

בשבת היתי אצל סבתא שלי כי לאחותי הקטנה היה ניתוח אפנדציט אז ההורים שלי היו איתה בשנידר ואנחנו (הילדים הינו אצל סבתא שלי). זה היה נורא מצחיק כי אני הגעתי עם שתי שקיות גדולות (בגודל של שקיות זבל ) מלאות באוכל כדי שייה לי את כל האוכל שאני צריך לקחתי מלפפונים, קישואים ופטריות (כדי להכין את הסלט שאני תמיד מכין), קרטיבים לייט של שטראוס, סחוג, ביצים קשות, 2 סוגים של לחם קל, וסוכרזית כדי שאם לסבתא שלי יגמר. הרגשתי ממש אידיוט אבל מה אכפת לי... שיקפצו לי כולם, עדיף לי להגיע עם האוכל שלי ולהיות מתוכנן מאשר לאכול דברים לא במקום . מה שעוד רציתי לספר לכם זה שביום שישי הלכנו לבקר את אחותי בשניידר (הניותח היה ביום חמישי בלילה) ואני ירדתי למטה לקומה 2 למחלקה להפרעות אכילה (היתי מאושפז שם מגיל 14.5 עד 18 און אנד אוף) וקיוויתי לפגוש שמה אנשים ולדבר איתם אבל לא היה שם אף אחד אז השארתי להם מכתב שיצאו מזה מהר כי כשמתבגרים זה נהיה הרבה יותר חמור. תאמת, ממש התגעגעתי, ולא רק לשם התגעגעתי, גם לאשפוז בתל השומר (שהיתי שם לפני שנה)אני מתגעגע, אני לא יודע למה אבל היה שם ממש כיף, שלוות נפש, רוגע, בלי לחץ, אחחחחח, אני מת להיות שם עוד פעם אבל בשביל זה צריך לרדת במשקל וזה מה שאני מנסה לעשות... סתם רציתי לספר לכם... אז שיהיה שבוע טוב והמון אהבה (-:

שאתה רוצה לחזור לאשפוז. אני חושבת שאתה רוצה לברוח ממצב קיים שבו אתה שולט על החיים שלך אל מצב בו מכתיבים לך מתי לקום בבוקר, מתי לאכול, מתי לישון, ובו בעת אתה ם יכול להתפנק. אני יכולה להבין את זה ועם זאת, חבל לי שאתה מרגיש ככה כי זה אומר שטרם מצאת את ה"נישה" שלך במצב בו אתה שולט על חייך. כשמתבגרים, באמת לא כיף לאבד את כל הפינוק הזה כמו שהיה בתקופת בית הספר, ופתאום מצפים ממך ליותר לדאוג לעצמך, לקדם את עצמך, אולי אתה רוצה לחזור לאשפוז בשביל זה? אני מאמינה שאם תגלה שכיף לך בחיים, כלומר, אם תמצא משהו שיספק אותך בחיים יותר ממה שעכשיו- אולי לא תרצה כל כך לחזור לאשפוז כי באופן אובייקטיבי- אשפוז אינו משהו חיובי. אני רק קצת מנסה להבין אותך, אבל לא מתיימרת לעשות זאת... פשוט תזהר טוב?

ב"ה לא צריך להתאשפז בשביל להרגיש מוגן, נעים, מסרב לגדול, לתת אמון, לקחת אחריות רק צריך לפתוח את עצמך לדעת איך לעשות את החיים שלך הכי נעים, הכי מעניין, כדי שיהיה לך טוב בהם מספיק, כדי לוותר על העוגן הזה שיצרת לך סביב הזיקה לחזור לאשפוז מתוך אשליה ששם אולי יותר נעים אבל גם מאוד מצמצם. אולי זה רק אומר לך שאתה פוחד לגדול... האמת, אני יכולה להבין את זה, זה די מפחיד לגדול אבל זה גם יכול להסתבר לך כדבר הכי מעניין ומספק שיש, אם ואך תנסה. מה בעצם מעורר בך געגוע, כי נשמע שיש הרבה מעבר לזה שרק היה לך כייף הרי בינינו להיות באשפוז עם הפרעות אכילה זה גיהינום, אז מה בכל זאת הפך את זה למטרה ושאיפה שאתה לא פחות ולא יותר מוכן לחזור לשם בשביל מה.?.. תחשוב בריא תחשוב לגדול תחשוב להיו אתה עם כל מה שזה אומר ללא מורא אני מאחלת לך את זה :-) ליל מנוחה

היי הילה. בעלעול מרקי לחלוטין באינטרנט אני מוצאת את עצמי בפורום שמדבר אליי מזה זמן רב ואני מנסה בכל פעם מחדש להדחיקו מעליי. היום אני חיילת שהשתחררה לפני כחודש מהצבא, מלאת תוכניות ללימודים אקדמאיים, ועובדת בניהול חנות בגדים בעירי מרוויחה סביר כדי לממן את לימודיי. יש לי חבר מזה שלוש שנים ואני גרים יחד כמעט שנה. עד כאן נשמעת המציאות שאני חיה בה מאוד ריאלית ונורמליות ואף עים גיץ לעתיד טוב... אני היא הילדה שכן חולמת המון ורוצה להגשים את עצמי וגם הסביבה שלי ( החבר המשפחה והחברים) מאמינים בי ואף לעיתים נראה מהם זיק של צרות עין. ילדה מסודרת תמיד נקייה לבושה היטב לרוב על פי צו האופנה, פנייה רעננות וגופה חטוב היטב ויש האומרים רזה עד מאוד .... היא בלימודייה הצטיינה ובתחום הבמה הפגינה כישרון הראוי להערצה. אותה הילדה שהסביבה כל כך אהבה, ומשפחה שהאמינה בה לא ידעה מה מתחולל בגופה מה מסתער בליבה ומבקש לצאת מן המסתור הזה שמלא בלכלוך בגועל בבחילות הקאות גועל בכי והרבה כאב, שאף אחד לא ידע ואף אחד לא נגע בו כדי להציל אותי ממנו. האסלה והמקלחת עצמים ללא קול ללא עניים ללא אוזניים הם ששמעו את פי יורק החוצה את הגועל שגופי ארז בגופו עד כדי התפוצצות, גופי החטוב מציג בטן נפוחה כבלון העלול בשניות להתנפץ, ובאחיזה של שתי ידיים בבטן ואצבעות שבדר"כ יוצרות לפה ויורקות את שנאכל בחזירות קודם לכן. כל כך הרבה נכנס לגוף בשניות שזה לא ייאמן. הכול מהכול בשר ואורז ממתקים מלוחים חריף ובקבוקי מים מלאים. נכנסת למקלחת שגופי התנקה מהגועל ששכן בגופו ובטני הוכיחה עצמה מול המראה כי היא יפה, וכת מסבנת את עצמי חזק ככול האפשר\ את הפה משפשפת בצורה אובססיבית ואת הפה מצחצחת במהירות ועוצה לא רגילה.. עכשיו אני נקייה. עכשיו אני יכולה להמשיך הלאה.וכך יום ועוד יום ולעיתים כמה פעמים ביום. אני נלחמת במחלה הנוראה הזו מזה 4 שנים בסך הכול בת 20 ומרגישה ששנים רבות יותר על חיי. אחרי שאבא שלי נפטר ממחלת הפרקניסון מזה 8 שנים, המחלה התגברה בגופי בחיי והשתלטה עליי. אני יודעת שאני צריכה עזרה. ואני מזה שנה טופלתי אצל פסיכיאטרית וזאת ע"י שיחות ושילוב של תרופות, אך ללא הועיל. היום החלטתי שאני זורקת את התרופות לפח ומנסה לבד. אבל זה קשה. אני רוצה לממש את עצמי, ולהיות הילדה הטובה המסודרת הנקייה היפה המצליחה . בלי השקר המכוער הזה. תעזרי לי. מה עליי לעשות ?

שירי. לי, אישית- אין ניסיון עם הקאות. וגם לא עם להיות חטובה, ויפה, וגרה עם חבר. אבל את תחושת הגועל העצמי שאת מתארת אני, לצערי, מכירה. אין לי הרבה נחמה לתרום לך, רק הזדהות עמוקה עם הצורך להקיא את עצמי מעצמי, כאילו הגוף הוא הבעיה, ולא רק הסימפטום. הריקנות הזאת, כשלא אוכלים (בטח דומה למה שמרגישים אחרי שמקיאים) ובעיקר הבדידות הזאת עם התחושות האלה, הנוראיות, שכל כך סותרות את מה שכולם מסביב משדרים לך. מי זה היצור הזה שהם רואים בי?! ואיך אני, המוכשרת, נותנת למפלצת הזאת, שגרה בתוכי- לעשות כרצונה? להאביס אותי בכל האוכל הזה?- ואז הניצחון. הקאתי. לא לגמרי התמסרתי לה. הלוואי שהיו לי מתכונים לנצח את זה. אבל נשמע לי שאת חייבת לנסות משהו חדש. זה בטח ישמע לך אידיוטי, או לא בא בחשבון- אבל תנסי לשתף בזה, להתוודות על המחלה שלך, בפני מישהו שאת אוהבת. שדואג לך, שאת יודעת שרוצה בטובתך (נגיד... חבר שלך?) הוא יוכל לשמש לך מראה, ללטף אותך כשהכי תצטרכי, להזכיר לך שהוא מת עליך בדיוק ככה. ושאין שום רע בלאכול ולהשאיר ת'אוכל בבטן. וכשנורא תרצי להקיא, לא תצטרכי להגיד כלום והוא יראה אותך נאבקת עם השד הזה בתוכך. לפעמים יחבק, לפעמים ילווה לשירותים, לפעמים יכעס, לפעמים יגרש בעצמו את השד. מקווה שלפחות תשקלי את זה, או משהו אחר. נשמע לי שיש לך המון מה לאבד ומצד שני המון מקורות כוח. תושיטי יד. הם נורא ישמחו לעזור!

היי עדי. רציתי לומר כי התרגשתי מדברייך שהיו חמים ומלאי איכפתיות . היה נחמד לשמוע כי יש משהו אי שם כי איכפת לו לשמוע לייעץ ולתמוך למרות שאין הוא מכיר את האדם, האירוני הוא שהאנשים שמכירים אותך כל החיים לא יכלו לומר לי ולו מילה קטנה ממה שאת אמרת. הם יכלו ללעוג או להבין שאני נראת כך רק כי .... והכל במובנים שליליים שעכשיו הם במקביל אליי יכולו להראות טוב יותר ... אני מדברת ממקום שנורא כואב לי וזוהי המשפחה שלי. אמא ידעה על זה עוד בימים שאבא שלי היה חולה. היא הייתה מטפלת בו במשך שמונה שנים , אים לקלח אותו ולהחליף לו חיתולים הימים שכבר היה כול גופו משותק, ואנו בבית עדים לכול זה . לכול הריחות הלא נעימים שיתפזרו באויר הבית מחדרו המוצחן וזאת למרות שניקתה אותו כמה פעמים ביום. והייתה מאכילה אותו והוא יורק אליה בחזרה את שאכל , והכול על חולצתו הנקייה שלפני רגע הלבישה לו בזעתה. אמא שלי האישה החזקה הזו ואני מספרת עליה על קצה המזלג ידעה עוד אז כי יש לי בעיה . והיא גילתה אותו ובתחילה עמדה עם הדברים מולי ואי הכחשתי... רק לאחר זמן בזמן מותו של אבי. לא אכלתי ואף צמתי, הרעבתי עמצי ימים ולילות עד שהגיעו להם הימים של הבולמוסים הנוראיים, בהם הייתי אוכלת בלילות ומקיאה את נשמתי עד גרוני הרגיש שריטות צרובות שהקשו על הקול. הנשימה שלי הייתה רפה, ודפיקות הלב מהירות, בכי כל מותו של אבא... ובכי על המצב בו אני נמצאת. היום השלמתי עם המוות של אבא אך עודני ממשיכה בטקס הטיהור הזה. אני מבינה את חומרת המצב... אנימבינה את בעייתי אך עדיין הגוף שלי החשק המטורף הזה לא עוזב אותי.....

היי עדי. רציתי לומר כי התרגשתי מדברייך שהיו חמים ומלאי איכפתיות . היה נחמד לשמוע כי יש משהו אי שם כי איכפת לו לשמוע לייעץ ולתמוך למרות שאין הוא מכיר את האדם, האירוני הוא שהאנשים שמכירים אותך כל החיים לא יכלו לומר לי ולו מילה קטנה ממה שאת אמרת. הם יכלו ללעוג או להבין שאני נראת כך רק כי .... והכל במובנים שליליים שעכשיו הם במקביל אליי יכולו להראות טוב יותר ... אני מדברת ממקום שנורא כואב לי וזוהי המשפחה שלי. אמא ידעה על זה עוד בימים שאבא שלי היה חולה. היא הייתה מטפלת בו במשך שמונה שנים , אים לקלח אותו ולהחליף לו חיתולים הימים שכבר היה כול גופו משותק, ואנו בבית עדים לכול זה . לכול הריחות הלא נעימים שיתפזרו באויר הבית מחדרו המוצחן וזאת למרות שניקתה אותו כמה פעמים ביום. והייתה מאכילה אותו והוא יורק אליה בחזרה את שאכל , והכול על חולצתו הנקייה שלפני רגע הלבישה לו בזעתה. אמא שלי האישה החזקה הזו ואני מספרת עליה על קצה המזלג ידעה עוד אז כי יש לי בעיה . והיא גילתה אותו ובתחילה עמדה עם הדברים מולי ואי הכחשתי... רק לאחר זמן בזמן מותו של אבי. לא אכלתי ואף צמתי, הרעבתי עמצי ימים ולילות עד שהגיעו להם הימים של הבולמוסים הנוראיים, בהם הייתי אוכלת בלילות ומקיאה את נשמתי עד גרוני הרגיש שריטות צרובות שהקשו על הקול. הנשימה שלי הייתה רפה, ודפיקות הלב מהירות, בכי כל מותו של אבא... ובכי על המצב בו אני נמצאת. היום השלמתי עם המוות של אבא אך עודני ממשיכה בטקס הטיהור הזה. אני מבינה את חומרת המצב... אנימבינה את בעייתי אך עדיין הגוף שלי החשק המטורף הזה לא עוזב אותי.....

היי הילה אני שכחתי לציין שכרגע הלכתי לעשות בדיקות דם מקיפות בשביל לראות מה קורה איתי אבל אם אין שום בעיה של ממש אני מיתכוונת להמשיך.אני נהנת לא לאכול זה כאילו משחרר אותי ממשהו.כשהשמנתי הייתי מיסתכלת על תמונות שלי כהייתי רזה ופשוט הייתי בוכה.היסתכלתי על עצמי בתמונות כאילו זה בן אדם אחר שמת.אני אפילו לא יודעת איך לתאר את זה.אני לא רוצה לעשות לעצמי נזקים של ממש אבל אם מדובר רק באנמיה או חוסר ויטמינים זה לא מה שיבהיל אותי. ניהייתי הרבה יותר רגישה ואני בוכה מכל שטות ויש לי מצבי רוח שמישתנים בשנייה אבל אני מתחילה להרגיש קצת יותר טוב ואז הדבר הכי קטן מפיל אותי . אני אגב מאוד אוהבת את אמא שלי ויש לנו קשר חם בריא ותומך מאוד.היא האהבה הכי גדולה והחברה הכי טובה בחיי.אני מאוד פתוחה איתה והיא בעצמה יזמה איתי שיחות ודיברנו אבל אני מרגישה אותו דבר .אני חייבת לציין שאני לא מקיאה.אוכל האמת לא מגרה אותי כל כך וגם אם כן אז ממש אין לי בעיה לא לאכול כמו בחג.היו כל כך הרבה עוגות ואוכל וניסיתי לאכול אבל אני לוקחת ביס ממשהו ומרגישה כאילו אני מתפוצצת ואנשים לא מבינים שאני באמת לא רוצה יותר וחושבים שאני סתם מפסיקה כדיי לא לאכול יותר מידיי.אני בסך הכל רוצה לאהוב את עצמי זה מה שאני באמת רוצה.אם יכלתי לאהוב את עצמי גם שמנה וגם רזה הייתי מאושרת אבל בינתיים צריך להסתפק בדברים שיטחיים כמו גוף.אני מבינה שמה שאני חושבת דפוק וגם מה שאני עושה אבל אנ כאילו לא יכולה להפסיק.כאילו יש לי קול בפנים שאומר לי את הדברים האלא זה כל כך מוזר. אף אחד לא באמת מבין או יכול להבין כי אף אחד לא יודע איך זה להיות למטה.כשכולם רק חושבים איך לסגור את הפה ואני לא מסוגלת לאכול יותר מ2 ביסים.אני מבולבלת ועייפה ורע לי בטירוף כבר שנים וזה רק גדל אבל אני מרגישה שאסור לי לעצור. היום למשל אכלתי חצי קוראסון בבוקר.4 חתיחות קטנות של בשר ובערב אכלתי רגל קטנה של עוף ו3 חתיכות של מלון וזה ניקרא לחגוג בסוף שבוע .אני לא מעיזה לאכול חצי מזה ביום יום ואני גם עושה כל יום ספורט בערך שעה וחצי ביום כדיי לשרוף את כל מה שאכלתי ויותר.אני עכשיו כניראה גם אלך לטיפול פסיכיאטרי כי יש לי עוד הרבה מאוד בעיות שפסיכולוג כבר לא יוכל לעזור.בכל מיקרה אני שוב מודה לך המון על הסבלנות וההקשבה תודה רבה :)

ב"ה את יודעת, זה מדהים כמה שנים סגדתי לגוף וכמה שנים פספסתי ולא היה לי כלום חוץ מזה והאמת שזה די מצער אותי כשאני חושבת על זה. נורא קשה להתעורר למשהו אחר שלא תלוי בזה, אם כל החיים את מרגילה את עצמך לחשוב שאת היא ממשות של גוף ולא משהו שהוא הרבה מעבר לזה ושתינו יודעות שזה לא תלוי בגוף. את יודעת, לא חסר סיבות להרגיש רע עם עצמנו ואני בטוחה שתמיד יהיה משהו שיסב לתשומת לבנו ויגרום לנו אולי להרגיש חוסר שביעות רצון או אי נעימות ביחס לנקודה שבה אנחנו נמצאים אבל חשוב שתביני שהכל הוא בר שינוי כי אחרת לא באמת הינו חיים. בחיים, בחוץ אנחנו נחשפים להרבה דברים, להרבה תובנות, להרבה דרכים שיכולות לטוות לנו עולם שלם ועשיר ממש שלא תלוי בגיהינום הזה. תחווי תטעי ואל תעצמי עיניים תהיי עם היד על הדופק שבעת שתרצי לצאת מזה לא יהיה מאוחר מידי לידעתך, בדיקות דם לא תמיד מעידות על מצב פיזי קטסטרופלי, לא תמיד הבדיקות השגרתיות שנותנים לעשות ממצאות את המצב, אז אל תטעי לחשוב שאת במצב טוב, כי לגוף יש שפה משלו והוא לא שוכח. שמרי עלייך יפה הרבה אהבה ליל מנוחה :-)

היי הילה אני מאוד מודה לך על ההקשבה וההבנה והאיכפתיות.אני דיברתי על זה אם אנשים אבל אף אחד לא ממש הבין.לכולם כל כך קשה להבין ובצדק.אני מטר 50 ושוקלת 42 אם ציינתי את זה כבר.אתחיל בזה שלפני שנה שקלתי 38 קילו והייתי דיי מרוצה מהמישקל וגם פיזית הרגשתי טוב רק שלא אכלתי ואז טסתי לחול לחצי שנה ועליתי 10 קילו וכשחזרתי לארץ התחלתי בדיאטה שבה עיבדתי כבר 8 קילו אבל אני לא מסוגלת לאכול יותר קר לי יותר מאנשים רגילים(זה מגיע למצבים לא נעימים אפילו בעבודה או לימודים כאוגוסט וחם וכולם מזיעים ורק אני מבקשת לכבות את המזגן בזמן שאני יושבת אם בגדים חמים).קשה לי לשבת על משהו קשה יותר מ 20 דקות כי העצמות של הישבן מכאיבות לי נורא.אם אני הולכת למיסעדה זה פשוט מגוחך כי אני לוקחת 5 ביסים קטנים ומיתמלה ואז כל האנשים שיושבים איתי צוחקים או אומרים משהו. אמא שלי אישה מהממת.היא ניראת כמו ילדה בת 16 ויש לה גוף מאוד רזה וחטוב והיא גם מאוד מטופחת.ף פעם לא רציתי שיחשבו שאמא שלי ילדה משהו פחות מוצלח מימנה אז תמיד ניסיתי להגיע להראות כמוה.כשהיייתי בת 15 הייתי מלאה ואבא שלי תמיד היה מעיר לי על זה כך שניראה לי שגם זה הוסיף .בכל מיקרה זה בערך הכל . תודה רבה על התמיכה וההבנה בערכה רבה יאנה.

ב"ה ילדה מוצלחת? מדוע זה תלוי בתחרות או בהשוואה, מדוע זה לא מספיק מוצלח להיות את כמו שאת, איך שאת... הרי לאימא שלך יש חיים משלה.. יש לה עצמיות שהיא שונה משלך וזה בכלל לא ברמה של טוב או רע זה רק אומר שזה שונה ושזה אחר ומה שלך יש לא פחות מוצלח או טוב ממה שלה יש האם אמא שלך גורמת לך לחשוב או להרגיש שאת לא מוצלחת?.. אם כן מדוע שלא תדברי איתה ותסבירי לה מה קורה לך... קרבה לאמא חשובה במצבים האלה אני יודעת שלשבת לדבר עם אבא שלך יישמע לך ויעורר בך פלצות חשוב שתבני את עצמך וחשוב שתביני שמה שאת מעוללת לעצמך מזיק לך ושאפשר בהחלט להגיע לעמק השווה ולהרגיש טוב עם עצמך בזכות מי שאת ללא הרעבה עצמית, שליטה במשקל והעצמת השנאה העצמית שלך בכל רגע נתון שאת למעשה מכחידה בה את עצמך בכך שאת לא רוצה להזין את עצמך ... את רוצה לטפל בעצמך??..את רוצה להרגיש יותר טוב?. להרגיש שלמה..לאהוב את עצמך?? ניסית ללכת לטיפול?...בדקת אפשרות לעזור לעצמך..? אני מאוד מקווה שתרצי, כי את מספרת דברים שבד"כ הם ביטוי לסימפטומים חמורים של מחלה, על אף שיהיה כדאי ללכת לרופא מומחה ולבדוק את זה ברצינות. האימני לי, אין כל פחד בלגדול וגם לא צריך להיות אפילו שזה שונה ממה שהכרת עד כה. זה יכול להיות קשה או לא מוכר אבל זה אפשרי וזה בהחלט יכול להוליד הנאות חדשות אחרות וממלאות סיפוק של ממש. תרגישי חופשי לכתוב לי.. שמרי עלייך ואני מקווה שתאזרי אומץ לפנות לטיפול, כי את מכניסה את עצמך למקות אפל ממש ויש תקווה.. יש תקווה ממנו ואת בהחלט יכולה ליצור את זה לעצמך הרבה אהבה :-) אני

היי הילה אני בדיאטה כבר 3 חודשים הורדתי במישקל אבל זה הרגשה של לא מספיק אני רוצה ליראות את העצמות שלי יוצאות החוצה.אני כל הזמן נוגעת במקומות אם עצמות בולטות באובססיביות.אני כועסת על אנשים שאוכלים יותר מימני.אני מרגישה שאוכל זה האויב שלי.אני די רזה ורזיתי הרבה אבל זה לא מספיק בשבילי.זה אף פעם לא יספיק.אני גם מרגישה שמנה למרות שאני יודעת שאני לא.את חושבת שמדובר במחלה?

ב"ה את מציגה הרבה מאוד סימפטומים שהם בהחלט אופייניים לאנורקסיה, יחד עם זאת, כבר נתנו לי פה על הראש שאינני בעלת מקצוע ומפאת ושאני לא יכולה לקבוע לך דבר כזה, אמת ויציב נכון למדי! אבל בגלל האתיות של העניין, הכבוד והערכה כלפייך אני כן רוצה לכוון אותך... אני יכולה אך ורק לענות לך ממקום של ניסיון וכן, מה שאת מתארת מעיד על כך שאת ללא ספק מפתחת לך הפרעת אכילה אכזרית למדי וזה רק יתעצם ויגדל אם לא תטפלי בזה. ומה שעוד יותר מעורר דאגה הוא שאם את יודעת שאת לא שמנה אז מדוע ללכת עד הסוף עם משהו שהוא כה הרסני ונורא ואשר יש לו השלכות רבות על העתיד שלך אם את תמשיכי ככה.. אני לא באמת יודעת אם את בהתחלה או שזה כבר מתבשל אצלך כמה שנים ורק עכשיו זה מתפרץ.. בכל אופן אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג, כי אני כן חושבת שהבעיה פה היא לא קשורה בגוף שלך אלא יותר בדימוי העצמי שלך ואולי אפילו קשור במערכת היחסים שיש לך עם אמא שלך וככל שאת תלמדי יותר אודות עצמך את תגלי שמה שקורה לך ביחס לאוכל היום הוא לא קשור באוכל אלא בדברים אחרים לגמרי וזה משהו שרק מתוך למידה ממושכת אצל מורה טוב כמו פסיכולוג את תוכלי ללמוד לזהות מה קורה לך ומדוע את בעצם פונה להרס עצמי דרך משקל. לפני שאני בעצם מאוד בטוחה במה שאני אומרת לך אני מציעה לך לבדוק את זה אצל רופא מומחה אפילו לפנות לרופאת משפחה ולשאול אותה שאלות סביב הנושא להגברת המודעות שלך ואולי ללכת לתזונאית כדי לעשות את כל מה שאת עושה בצורה יותר מבוקרת כולל לקבל הכוונה לתפריט שמירה על המשקל ולא ירידה ולשמור על מצב בריאותי תקין. אני לא יודעת אם את יודעת אבל משקל לא בנוי אך ורק מיחסים של גובה ומשקל.. מתווספים לזה גם מסת שריר, גם מסת שומן ורמת הנוזלים בדם ולשם כך את חייבת לעשות בדיקה שאכן יכולה לתחום היכן את עומדת ביחס למשקל שלך ואם מה שאת עושה בריא לך. לי נשמע מכל מה שכן סיפרת שזה רחוק מלהיות בריא וככל שתמשיכי עם זה .. זה ללא ספק יתפתח למחלה. לכן, בדקי טוב טוב ועצרי את זה עכשיו! בהצלחה אני אשמח לשמוע ממך עוד פרטים ומה באמת מושך אותך לזה, איך זה התחיל ואם תרצי שאני אפנה אותך אני יותר מאשמח.. שבוע טוב המון אהבה :-)

אני ורד בת 17 וחצי סובלת מהפרעות אכילה כבר 4 וחצי שנים.אני מאוד רוצה לעזור לעצמי אבל המחשות ב\הרעות לא יוצאות ממני בכלל.מה עושים?זה פשוט לא עובר לי המחלה הזאתי

ורד יקירה את לא נתת עוד איפורמציה אם את בטיפול האם את רוצה להיות בטיפול... אני במחלה 10 שנים הייתה לי עליה של תקופה קצרה שבה חשבתי שהמחלה "נעלמה" אבל אני רואה שהיא חוזרת בדרך אחרת ומגעילה יותר... רני ממליצה לך אם את גרה באזור המרכז אז יש את בית חולים איכילוב שיש שם טיפול דיסקטרי לחלוטין או אם מצבך גרוע ואת ממש ממש ממש רוצה יש את תל השומר ששם את חייבת להתחיב לעצמך כי שם די קשה להיתקבל ולקבל טיפול ... שלך דניאלה שבוע טוב וכמובן אנחנו פה נעזור לך בכל תמיכה שתרצי

ב"ה בכל אופן לי תמיד עזרו כל הסטיקרים שהדבקתי לי על הקיר תמיד כתבתי לי מחשבה חיובית כמו: "אני רוצה להרגיש טוב" "אני רוצה להחלים" "אני רוצה לחשוב חיובי" "אפשר שיהיה לי טוב" "אני רוצה לאפשר לעצמי למצוא דרך לעזור לעצמי" משהו בסגנון הזה כל פעם שהיה לי רע, לא היה לאן לברוח, מיד הבטתי באמרות האלה וזה מיד גרם לי לחשוב, לתהות מה אני עושה עכשיו כדי שבאמת יהיה לי טוב רוב הזמן התשובה הגיעה, לא תמיד מהר אבל הגיעה וזה מה שחשוב וכמו תמיד זה מסוג ההתמודדויות האלה שזה אף פעם לא סטטי.. זה תמיד בא באופן הכי לא צפוי שיש.. פעם למעלה.. פעם למטה... אבל אני כן יכולה להעיד ולומר שזה בהחלט פתח לי דרך למצוא מה באמת יכול לעזור לי וזה בהחלט עבד בשבילי בסופו של דבר, אחרי הכל המחשבות הן אלה שיוצרות את מציאות חיינו. שמרי עלייך המון אהבה יפה ושבוע טוב הילה

היי הילה.. זאת ורד שהכרתי לך. אני כל כך דואגת לה ופוחדת שיקרה לה משהו. היא זקוקה לעזרה והיא לא יודעת מאיפה לקחת אותה למרות שהיא מטופלת.. מה עושים?? מאוד מפחיד אותי שיקרה לילדה הזאת משהו היא יושבת אצלי עמוק בתוך הלב וכמה שאני מנסה לעודד אותה זה קשה כי כמו שאת יודעת אני גם במצב שלה רק בלי טיפול נורמלי... שיהיה לך שבוע טוב מעיין.

אז אחת מאיתנו תצטרך לשנות ניק או להוסיף כוכבית או משהו... אגב, אני העדי שמתעסקת בספורט. הילה מה נסגר בסוף? עם את יודעת מה?:) אני מקווה לטוב..

עדידוש אף פעם לא יצא לי להכירך אבל באיזה ספורט את מתעסקת? האם את המחלה... אני זוכרת את עדי בטיפול במוח שלך דניאלה

ב"ה אני מחכה לתשובה בערך עוד 10 ימים, זה אמור להגיע וכן.. גם אני מקווה שיהיה טוב ויסגר לטובה, אפילו שזה מרגיש לי רחוק מזה אבל בהתחשב בכל מה שעברתי.. מיותר לציין... את בטח יודעת למה התכוונתי בלי שום קשר מה שלקחתי כבר תקופה התחיל לעזור, אז זה משמח ממש המון אהבה יפה.. ספרי מה קורה איתך ואני חושבת שהתבלבלתי.. תעשי לעצמך כוכבית טוב יפה?... שיהיה שבוע טוב ושנה קסומה תעדכני מה קורה איתך :-)

שלום! אני בת 17 (גובהי 155)ואני התחלתי דיאטה של נוזלים שעשויים רק מדיאט מירקות וקצת עוף הורדתי הרבה במשקל שלפני כן שקלתי 45 ועכשיו אני 40 ואני רוצה לרדת עוד שלוש קילו האם זה מסוכן ויש לי סיכויים לחלות?? אני יודה לך אם תעני לי

האם את יכולה לחלות?? שאלה די אינדיבידואלית כולם יכולים "לחלות" בזב כי גם אחת במשקל של 100 קילו יכולה לחלות וגם במשקל של 50 קילו השאלה היא האם את אוכלת כמו שצריך?? אוכלת את כל אבות המזון? האם את חושבת על רזון? ואם את לא זה סימני מצוקה גם שאת רוצה להוריד עוד ק"ג אבל כל אחד והמצב שלו שלך דניאלה שבוע טוב

ב"ה שלום לך אני יכולה לומר שכל מה שציינת בתפריט היומי שלך, לא ממש מאוזן וגם לא בריא לטווח ארוך בכל מקרה אם את רוצה לרזות ואם כן חשוב לך לא לחלות, הייתי מציעה לך לגשת למי שמתמחה בזה כגון דיאטנית קלינית טובה ולעשות את התהליך הזה איתה. מה גם שאני לא באמת יודעת אם הירידה הזו טובה לך, כי תחשיב של BMI הוא קצת יותר מיחס של משקל וגובה, מצטרף לחישוב גם מסת שומן ושריר ונוזלים ועד שאת לא באמת יודעת מהי החלוקה (בדיקה שעושים אצל דיאטנית), את לא יכולה באמת לקבוע אם את במשקל עודף או לא וחשוב לעשות את הבדיקה הזו כי יכול להיות שהדיאטה הזו היא לא באמת טובה לך ואולי את בכלל לא צריכה לרזות, אפילו שהמשקל מסמן לך שאת במשקל אולי עודף?... תבדקי את זה בכל מקרה התפריט שלך לא מאוזן וכל דבר שעושים אותו בחוסר איזון הוא מן הסתם יוצר חוסר איזון שמרי עלייך שנה טובה ושבוע נפלא הילה

יש לי חברה, שהיא אנורקסית כבר כמה שנים במצב מאוד מאוד מסוכן, היא הייתה מאושפזת תקופה ואז יצאה מזה ועכשיו היא במעקב אבל היא רק יורדת ויורדת... הייתה לנו פגישת מחזור וכולם רק דיברו על זה שהיא נוווווווראאאאאא רזה ולא רואים ילדה... זה ממש ממש מפחיד! אני יודעת שהיא אוהבת שאומרים לה שהיא נוורא רזה- זה עושה לה טוב. היא רוצה לרדת וחלילה לעלות... היא ממש במצב קשה... גם אם מסבירים לה שזה עושה אותה מכוערת ופחות יפה ממה שהיא חושבת היא לא מפנימה.......... מה עושים?!?!?!?!?!?!!? עזבו, אפילו שאני כביכול במחלה אני לא מצליחה למצוא פתרון- מה גם שהיא בכלל לא יודעת שאני מחורפנת בקטע של האוכל גם אז בכלל היא לא תקשיב לי אפילו אם אבוא מתוך אמפתיה... מהההה לעשות?!?!?

אני לא חושב שיש מה לעשות חוץ מלדבר איתה אם היא לא תסכים להתאשפז (או להתחיל לאכול - מה שלא נראה לי שיקרה) מה שיקרה זה שהיא תרד ותרד עד שיכניסו אותה לבי"ח בצו בית משפט עם זונדה אני הכרתי אחת שהיתה מאושפזת איתי והיא עוד יצאה באמצע האישפוז כי היא החליטה שהיא מספיק שמנה ואז הלכה הביתה והורידה הכל ועוד פעם התאשפזה ועוד פעם הלכה הביתה ועוד פעם התאשפזה אבל הפעם במצב יותר גרוע ככה איזה 4 פעמים נראה לי היום אני כבר לא בקשר איתה

את כחברה לא יכולה לעשות דבר תני להורי החברה שלך לעשות את העבודה כי היא כרגע חייבת חברה ולא מישהי שתגיד לה על המחלה אחותי אנורקסית ואני לא יכולה לעשות דבר אז מתוקה תני להורים לעשות את העבודה הקשה לא את כי היא באמת צרכה חברה בכל הרגעים הקשים של הטיפול והאישפוז... ואם את בכיבול בתוך המחלה אז אולי עזרי לעצמך גם תנסי איך שאת רוצה לעזור לה עזרי לעצמך גם...-כי איך שרציתי לעזור לאחותי לא יכולתי ליישם עליי... שלך דניאלה

ב"ה אם לא אני מציעה לך ואת כחברה.. היי שם בשבילה ותאהבי אותה תני לה לבחור והאירי לתשומת ליבם של הוריה על מצבה.. בלי שום קשר לשום דבר שאלי את עצמך אם טוב לך להיות בקשר אם מי שסובלת מאנורקסיה ושאת רוצה בעצמה להגיע למצב הזה מפאת חיידק הרזון שלא מניח ולא מרפה.. אחרי הכל סיפרתי שההתמכרות הזו התחילה אצלך בעקבות זה שהיית שם בשביל חברות שלקו במחלה ושבעצם לא שמרת על עצמך.. אז שקלי את זה ברצינות והישמרי ... האמיני לי, זה שתשמרי עלייך, זה יהיה הדבר הטוב שאת יכולה לעשות ביחס לעניין שהעלית גם אם זה לרגע יקומם מה שאמרתי אבל יש לך נטייה להישאב, כפי שבעצמך העדת וזה לא עושה לך טוב.. גם את זה אמרת... המון אהבה ושבוע טוב :-)

איפה את????? התגעגעתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני במסנגר עם בא לך מחכה לך:) רוצה לדבר איתך מהממת!!! אוהבת אותך המוןןןןןןןןן לינוי ומולאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן איפה את מאמייייי??? מקווה שהכול בסדר..אני דואגת!!! תני סימןןןןןןן אוהבתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

גמ'ני מתגעגעת פעם או פעמיים נכנסתי שהיה לי 5 דקות בכל פעם ואל היית וחבל אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת חולה עלייךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך מהממת מה עם מולאן?? מוזר בטרוףףףףףףףף ובננית??? דניאלה

לא יצא לי ליהות פה הרבה זמן=[ אבל אני אף פעם לא נעלמת=] אני באה והולכת...באה והולכת...תמיד חוזרת!!! רציתי לאחל לכם לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם שנה טובה מתוקה מאושרת שמחה שכול משאלות לבכם יתגשמו לטובה! ויהיה לכם רק טוב!!! שניצא בע"ה ממעגל הקסמים הנוראי הזה ונקבל את עצמנו כמו שאנחנו איך שאנחנו לא פחות ולא יותר בע"ה אמןןןןן!!!!!!!! הילונת ולך אני רוצה להגיד תודה!!!! מלאכית מדהימה שאת!!! ולאחל לך את כול הטוב שבעולם מגיע לך! אני יודעת שמי שנותן מקבל:)אז יש לך זכות מאוד גדולה!!! ותודה לכולם פה אתם מדהימים! אוהבת אתכםםםם המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן שנה טובה לינוי :)

ב"ה כייף לשמוע ממך תודה לך על האמון תודה שאת בוחרת לעזור לעצמך זה הרווח הכי גדול שאי פעם יכול להיות לי ולך כאחד וגם לי היא זכות גדולה היי חזקה היי טובה לעצמך היי בברכה בשלום ובשלווה ואל תניחי לאהבה לעזוב מלחיות ולהתגשם בתוכך כל זמן מצב ומקום שלך באהבה רבה שנה טובה טובה ומתוקה ממש הילה :-)

אלוהים יורדות לי דמעות!!! אני כ"כ מבינה אותך אין לי מה להוסיף....היתה לי הרגשה כאילו אני כתבתי את זה!!! תיהי אופטימית עדידי!!! יהיה טוב בע"ה בסוף תמיד טוב...... גם לי קשה עכשיו ממש קשה!! היום בכלל הרגשתי רעע=[ אבל אני מקווה שיום אחד אני יחייה חיים אמיתים וכול עיניין האוכל הזה יהיה עיניין שולי בחיים ולא כ-ו-ל החיים!!!! אני עדיין אופטימית.... אני פה בשבילך עם את צריכה:) תרגישי טוב שנה טוב ומתוקה אוהבת לינוי

חחחח עדי.... התבלבלתי התכוונתי להגיב מתחת להודעה שלך... אווופסייי ערב טוב אוהבת לינוי

ב"ה ושהשבוע הזה יהיה טוב ממש הרבה חיוכים ושמחה בלב :-)

המון אהבה!!

ב"ה אני עוד מעט עונה לך.. הרבה אהבה שבוע טוב :-)

שבוע טוב!!

היי. דיברתי עם ורד והיא עושה שבת בבית כי דר' שטיין מתל השומר הישאה אותה מהמחלקה בגלל שהיא הרביצה למדריכה או לאחות לא הבנתי בדיוק למי.. אמרתי לה שחיפשת אותם והיא אמרה לי למסור לך שהיא מאוד רוצה לדבר איתך. היא שכחה את האימייל שלך במחלקה אז אני יעביר לה אותו בהקדם.. אני מקווה שהיא תסתדר. ביי בינתיים. מעיין.

ב"ה שבוע טוב יפה :-)

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני נלחמת. כן, אני גם פייטרית בלי קשר, אבל האויב הכי גדול של בריאות הנפש שלי הוא האוכל. המערכה היומית איתו (או לפעמים אפילו פרק הזמן הוא שעה, או 10 דק', תלוי מה מזמן הקרב) קובעת את המצב רוח, את האכילה בהמשך היום/ השבוע/ השעה. אם ניצחתי (וזה כבר הרבה זמן לא קרה) אז אני ממש ב'היי'. אני יכולה להפסיק לאכול למשך ימים. יום כיפור קטן עלי אם אני רק מחליטה שזה מה שאני רוצה. הבעיה מתחילה בימים שהוא מנצח. האוכל. אז הכל הופך להיות לא חשוב. ואני נשאבת... מן 'לופ' כזה- אכלתי יותר מדי, אז אם כבר אכלתי אז מה זה משנה מה אני אוכל מעכשיו (ומי יודע עד מתי...)- אז אני נכנסת לאמוק. ממש אמוק בליסה ברמות שאין לי מושג אפילו מה נכנס לי לפה- פותחת ת'מקרר, ת'ארון ופשוט דוחפת פנימה, לפה- כל מה שאני רואה, אוהבת, לא אוהבת, טעים לי, לא טעים לי. אפילו מגוונת- פעם מתוק, פעם מלוח. שלא יהיה משעמם... ואז מרגישה רע ומגעיל. בטח, אומר לי הקול- אכלת כמו מטורפת איך לא יהיה לך מגעיל בבטן?! ואז מגיע שלב העונש- אם את מרגישה רע, אז מגיע לך להרגיש עוד יותר רע. אז אני ממשיכה לטרוף. כבר מרגישה רע אז מה זה משנה... כבר אכלתי (הרבה) יותר מדי אז מה זה משנה. בקיצור- כלום לא משנה. ועם התחושות האלה גם אין סיכוי שאני אפגוש חברים, אראה את עצמי בחוץ, אצליח לעטות את פרצוף ה'הכל בסדר' ואמשיך בחיים, בחוץ. אז מסתגרת, מסננת שיחות, לא רואה חברים, לא מחזירה טלפונים. ואז רע לי עוד יותר כי אני לבד. לבד באמת, ואין לי חשק לשתף, אפילו ת'חברים הקרובים באמת- כי מה אני אפיל עליהם עכשיו, עוד פעם- ת'דכאונות האידיוטיים האלה. ומה זה החוסר אונים הזה שלי מול כוחות הרשע של עצמי? מתביישת להודות שאני חסרת אונים מולם, יודעת שזה נשמע אידיוטי ולא בא לי לצייר אתעצמי כאידיוטית מול החברים שלי. או מול אף אחד אחר. אז שבועות אני נעלמת, החברים שלי כבר רגילים לזה, וכל פעם אני צריכה אח"כ לשקם ת'יחסים עם כולם. כי כן, הם מבינים ונותנים לי ת'ספייס שאני צריכה, אבל איפה אני כחברה בשבילם, כשהם צריכים אותי?! בקיצור, לופ. לא יודעת מה לעשות עם זה, זה ממש שולט לי בחיים וזה גם, כמובן- מתוסבך עם יחסים מורכבים עם ההורים ועם העובדה שעכשיו, מנסיבות שנוצרו- אני אצל ההורים לאיזה חודש וגם היחסים איתם, עם ובלי קשר לאוכל- לא ממש עוזרים לי להרגיש טוב. אז בקיצור, לא תקופה משהו... אני כלכך מכירה כבר ת'הסברים ואת המחשבות שלי, פשוט נראה לי שבא לי לרענן אותן עם משהו מבחוץ. מתנדבים?

ואף אחד לא מבין, ומי שניסיתי להסביר לו סתם תקע לי משפט של "מה? את חולת נפש??" אוווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

עזבי, אי אפשר להסביר. בינינו, גם לעצמי אני לא ממש יכולה להסביר את זה... אבל אני חושבת שמה שהכי נורא זה הרצון הזה של אנשים שכבר מזהים שיש בעיה, הדרך שבה הם עושים את זה, כאילו מעירים 'בצחוק', מצטרפים אלי כשאני יורדת על עצמי. טוב, זה ממש לא עוזר. קולות כאלה שצוחקים עלי ומשפילים אותי יש לי מספיק בתוך עצמי, אני לא צריכה את זה גם מבחוץ. ומה שהכי מדהים זה שיש ימים שאני בעצמי לא מבינה את ההתקפים האלה. נגיד היום היה יום ממש סולידי, ניסיתי להביא את עצמי לזלול, כדי לראות איך אני מגיבה להתנהגות שלי כשזה לא מתוך דחף בלתי נשלט, שזה כאילו "בראש צלול". ואני אשכרה לא מבינה את עצמי בבליסה, לא הצלחתי לבלוס גם כשהחלטתי שזה מה שאני רוצה, שאני רוצה לחוות את זה פעם אחת מבחירה, ולא "להיכנע לכוחות הרשע שלי". וזה לא עובד. צריך לאבד שליטה כדי להיכנס לטרנס. אי אפשר לבחור מתי נוח לי, מסתבר...

אני באמת מזדהה עם כל מילה וגם אני עברתי תקופות כאלה (זה לא שעכשיו המצב שלי יותר טוב אבל לפחות לא כזה גרוע) ואתם יכולים לעשות חיפוש ולראות איך כתבתי ואיך מילאתי את הפורום בהודעות איך שרע לי ואני רוצה למות ושאני לא מפסיק לאכול וכל מיני הודעות כאלה אבל בגלל שאני עכשיו בטיפול אצל פסיכיאטר אמרתי לו את זה שאני כל הזמן אבל כל הזמן רעב וכל הזמן חושב על אוכל והוא נתן לי את הטופאמקס ולקח חודשיים אבל עכשיו ברוך ה' זה מתחיל לעזור לי ואני מתחיל לחשוב פחות על אוכל וחוצמזה אני גם לוקח כל מיני כדורים פסיכיאטרים זמשקיטים את כל ההרגשות הרעים האלו ולכן אני מרגיש שמח ולא בדיכאון (אתם לא יודעים איך הרגשתי קודם.... חבל לכם על הזמן..... משהו איום ונורא באמת... עשיתי לעצמי חתכים וכויות וניסיתי להתאבד וכל מיני דברים כאלה ואז ההורים שלי לקחו אותי לפסיכיאטר ואני כמובן סרבתי ללכת אבל הסכמתי רק לפגישה אחת כדי לרצות את ההורים שלי שיפסיקו לשגע אותי ולאט לאט הוא התחיל לרכוש את האמון שלי וניסינו כל מיני כדורים עד שהגענו ל"שילוב המנצח" שעכשיו אני לוקח וטוב לי איתו ברוך ה' וככה גם אני לא חושב על אוכל כל הזמן בגלל שאני לוקח את הטופאמקס ולכן גם אין לי את הזלילות האלה וגם בגלל הכדורים הפסיכיאטרים אני לא מדוכא וזה עוד סיבה שיכולה לגרם לזלילות ובגלל שאני לא מדוכא יותר אני לא זולל. וחוצמזה מצאתי עבודה ברוך ה' אז יש לי תעסוקה עד הערב וככה אני נמצא פחות בקרבת האוכל ואין לי זמן לחשוב על אוכל כל הזמן אז כשאני מגיע הביתה אני משתדל להעסיק את עצמי ולצאת החוצה כמו לחדר כושר וכאלה דברים כדי שלא יהיו מקרים שאני יבוא לזלול ברוך ה' המצב שלי עכשיו יותר טוב - והוא לא היה ככה מהתחלה!!!!!! זה אפשרי אחרת!!!! מעודד ומחזק אתכן שפע חיבוקים ונשיקות (-: המון אהבה ותקוה

ב"ה תמיד נמצא שק של תירוצים למה לא לצאת מזה ואנחנו כל כך מיומנים בלשכנע את עצמנו שאופס התבלבנו וזה אפילו הצליח לעבוד.. שכחנו שרצינו לצאת מזה שהיה נמאס כל כך ועצוב כל כך בלב ואז חוזרים לשם שוב...ואז רוצים שוב ואז מגיע תירוץ חדש ואז עוברות להן שנים ואז איבדנו חיים שלמים. זה מוזר, דווקא מהאופן שבו כתבת את הכל אני בטוחה שעברת הרבה תהליכים עם עצמך ושמודעות לא ממש חסרה לך ויחד עם זאת אני לא כל כך בטוחה שאת מוכנה לוותר על זו הצרה וזה בסדר כל עוד את מבינה שזה העניין ולא מתסכלת אותך לחשוב שאת רוצה ולא מצליחה כי כדי לרצות צריך לעשות דברים מסויימים כדי לצאת מזה, צריך לתרגל, לתרגל מספיק זמן עד שזה יצא ולא רק לחשוב שאת רוצה ולא מצליחה. רב הזמן אנחנו מנסים דברים שלא באמת עובדים ואז אנחנו מוסיפים לשק התירוצים שלנו.."הנה, נסיתי הכל.. זה לא עובד.. אני לא אצליח אף פעם.."מוכר לך?? אז זהו שלא תמיד אנחנו מנסים דברים שהם מספיק יעילים ולא חסר שיטות שהן לא יעילות אבל שהן בהחלט משרתות את ייצר הדווקא שלנו לומר שזה לא עובד והנה מצוטרף לו עוד תרוץ לשק שכבר מת שמישהו ישחרר אותו לשלום, כי כבד לו לסחוב את עצמו... אז אם את יודעת שזה לא עובד ואם את רוצה מאוד לצאת מזה הצרה .. מחובתי לומר לך שזה אפשרי ושאולי עד היום לא מצאת את הדרך הנכונה אבל כמו שהגעת לשם את בהכרח גם תוכלי לדעת איך לצאת משם כי ככה זה עובד. אני לא אומרת שזה קל, כי בשלב מסויים זה מסתבך ואת לא מבינה איך נכנסת לזה בכלל שלא נדבר על לצאת משם... בכל אופן רק רציתי ליידע אותך שזה אפשרי ואני אמוד אשמח לדעת איך את מנסה לעזור לעצמך בהנחה שאת מנסה... המון אהבה בריאות ואשמח לשמוע ממך שבוע טוב :-)

כן, מודעות לא חסרה. אני טוחנת ת'מחשבות והתובנות האלה כבר שנים, בעצם- מאז ומתמיד את נאבקת עם הבולמיה הזאת (בלי להקיא), עם התקפי המקרר והבליסה האינסופית.ואין לי ספק שאלו משחקי שליטה- האוכל שולט בי? אני שולטת בו? אני נותנת לו לשלוט בי? אני בוחרת שהוא ישלוט בי? ואני גם יודעת שאם אני מחליטה עכשיו לצום, אז זה מה שיהיה. אבל אין לי מוטיבציה, אני כל כך מכורה להרגשת החרא הזאת, להתבודדות מהעולם, להיעלמות הזאת, שהיא בדיוק ההיפך מההיבט הפיזי של למלא את עצמי באוכל ושטויות. הכובד הזה בבטן ומצד שני ההסתגרות בבית, סינון הטלפונים, ההידבקות לטלויזיה. רוצה פשוט לא להיות. בטוח שאפשר לצאת מזה, בטוח שעוד לא מצאתי ת'דרך המתאימה לי, אבל זה כל כך שואב אותי שאין לי אפילו מוטיבציה לצאת מזה. אני מכורה. ואני שונאת את עצמי ככה, נכנעת,] בוחרת לוותר על הקרב, מתרחקת מהחברים שלי שאין להם מושג מה עובר עלי ומה זה כל המצבי רוח האלה שמעלימים אותי לימים, שבועות, כל כמה זמן. בזמן האחרון אפילו החברות שהסתרתי מהן ת'היעלמויות שלי ואיתן הצלחתי לגרד איזה אחה"צ כייפי של ים, קפה וכאלה- אפילו הן מקבלות עכשיו ניתוק בפרצוף והיעלמות לשבועות. לא יודעת. לא מבינה את עצמי. אבל יודעת שאני במקום לא טוב. אולי לא רוצה לצאת ממנו?!

רק שתדעו, שטרם בלסתי את כל מה שיש בבית, ולא הקאתי כל החג, ואפילו היו לי ימים "נקיים" כאלה, שאני פשוט- אכלתי נכון. וזה תענוג צרוף. אפילו עשיתי ספורט. באמת עוזר לי הפורום הזה... אני רוצה לאחל לכולכם התמודדות קלה עם כל מה שעובר בדרככם- תהא שנה ו..... הצלחותיה אולי????? אוהבת

ב"ה שנה טובה טובה מתוקה מתוקה ממש :-)

תבחרי לעצמך כינוי (-: מה דעתך על צפרדע? או.... המממממ תני לי לחשוב... ה"שמנה" (-: (-: (-: חחחחחחחחחחחחח סתם ת'אמת שחשבתי ברצינות על כינוי בשבילך אבל שכחתי אותו אני אומר לך, גם כשאני לא מול המחשב אני חושב עליך ועל הפורום אני ינסה להזכר... (-:

מה ההגדרה בכלל של אנורקסיה?הרעבה ממושכת או סתם כשבא מידי פעם לערעיב את עצמך או לא יודעת מה...

ב"ה והיא תעשה הכל כדי להגשים משקלים לא שפויים ממש ההגדרה? הרעבה עצמית בפועל כל הסימפטומים די משתנים מאחד לאחד כולל הסיבות אבל ברמת העקרון על... זה להיות רזה, רזה כל כך שאפילו אם תהיי שלד ממש זה לא יספק אותך ושוב כאמור, את תעשי הכל כדי להגיע לשם ולאתשקטי עד שלא תשיגי את זה ופה בדיוק זה הופך להיות מחלה. השמרי מפניה שמרי עלייך!!!

לאנורקסיה יש הדגרה מאוד ספציפית אבל יש לזה כל מיני "שלוחות" שגם הם נחשבות הפרעות אכילה והם בתת קטגוריה של אנורקסיה וקוראים להם NOS (זה ראשי תיבות של איזה משהו שאומר כאילו זה הפרעה לא ספציפית)

הילה רציתי לאחל לך שנה טובה, ולשאול אותך האם את יודעת מי היא (או הוא)פורשה נלסון. תודה תומר

ב"ה האמת שאני ראיתי את זה כתוב על פלייר פרסומי על למידה עצמית וזה מאוד מצא חן בעיני אבל אני לא יודעת מי זה..חחח אני מבטיחה לברר. עד אז... אני מאחלת לך שנה טובה ומתוקה מתוקה :-) הילה

ב"ה עם הרבה חוכמת חיים

אוף אתם לא יודעים איזה יום כייפי ממש היה לי...הייתי בטיול בצפון...בקייקי הגושרים...שהיה ממש ממש כייף ומצחיק..ובטיול טרקטורונים...אתם לא יודעים איזה כייף היה...ואז בדרך חזרה מזה היה בי לי לבכות...גם עכשיו...:( התחלתי לספר לחברה שלי, שהיא כמובן כבר יודעת אבל ממבט קצת שונה,איך ההורים שלי פגעו בי(לא פיזית...ריגשית)כל כך הרבה פעמים...כאילו לא אכפת להם ממני...ואז ניהיה לי מזה עצוב...שאני מרגישה שלהורים שלי לא אכפת ממני, או ממה שממש חשוב לי...אכפת להם מהעיקרונות שלהם...וכל מיני דברים שלהם...ועוד הכי מצחיק שחברה שלי מבינה אותי..ועוד מנסה לשכנע אותי שההורים שלי לא עושים את זה בכוונה...ושככה כנראה הם חונכו...ואז אמרתי לה,שאמרתי להם הרבה פעמים שזה חשוב לי,שזה פוגע בי,אבל לא אכפת להם כנראה מספיק ממני...ואז חשבתי שוב...החיים כאלה חרא...מבחינת הכל....עד שיש משהו כזה כייף כמו טיול אתגרי כזה...החיים האלה חייבים להרוס את זה...הכל פשוט חרא בחיים האלה...ואז חשבתי לעצמי...רגע למה לא אכפת לי למות,או למה אני מעדיפה למות...כי כנראה אני לא יחסר לאף אחד...אולי ההורים שלי יבינו את זה רק אחרי שבאמתת יקרה משהו...כי עכשיו לא אכפת להם כל כך...אני מרגישה שאני לא כל כך חשובה להורים שלי...וכל פעם שאני מדברת על זה פשוט בא לי לבכות...כי זה כואב לי...שההורים שלי ככה...ושלא תגידו לי שאני צריכה לדבר איתם...כי ניסיתי מספיק לדבר איתם וזה לא כל כך עזר...ואני כבר התייאשתי מזה...מלהתמודד איתם...ומלהתמודד עם החיים האלה... אוף ומחר אני צריכה לחזור לצבא...(אני מתנחמת שאני חוזרת לצבא רק לשבוע) אין לי כוח לחיים האלה יותר...מה טוב בהם בכלל?!?! תשובה: שום דבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! גם כשיש דברים טובים הם נהרסים אצלי אחרי 2 דק' או 5, אז זה לא כל כך משנה...קיצר דיייייייייייייייייי אני כבר התייאשתייייייייייייייייייייי...פשוט אין לי כוח להתמודד עם הכל........ מעיין

ב"ה פעם למטה פעם למעלה פעם בצד, יש כל כך הרבה זויות ראיה, כל כך הרבה כיוונים במעגל הזה שזה מדהים ולא תמיד הכל מושלם או נעים או כייף אבל יש לפעמים רגעים שלא הינו מחליפים אותם בחיים ואני בטוחה שגם לך היו כאלה. אני לא אגיד לך מה את צריכה לעשות, נשמע לי שאת יודעת לבד אבל תמיד אמרתי שיש גם מוכנות ולא תמיד אפשר להקדים את זמנם של הרבה דברים שבזמן אחר אנו מוכנים להם יותר ומעל הכל ליישום שלהם אם בכלל. בכל אופן מערכות יחסים זה לא דבר פשוט אני חושבת שאת מתרחקת מההורים כי כבר נמאס לך להיאבק ואת כבר מיואשת מהמחשבה שלא מבינים אותך והאמת שזה באמת מייאש אבל את גם מעצימה את זה כשאת מחליטה מראש שלא יבינו אותך או ירצו להיות איתך. זה לא פשוט להבין דכאון ולא פשוט להבין הפרעות אכילה אבל אם זה כל כך חשוב לך אז לכי לקראת, דברי, היי. אולי החיים חרא כי הם זועקים לך מהמעמקים שתשני אותם ואני חושבת שבכל זמן מצב ומקום יש לנו אפשרות לשפר אותם וזה תלוי בך כמה שזה מעצבן לשמוע אני מאחלת לך שתהיה שנה נפלאה ושנה טובה מתוקה מתוקה תנסי להינות מהחוויה שכן היתה לך ותפסת אותה כנעימה, מה שבמילים אחרות אנו אומרים להכיר בקסם ובערך של זה תודה רבה על מה שיש ולא על מה שאין. שלך באהבה רבה שיהיה לך שבוע נעים. :-) הילה

זאת הבעיה שאני פשוט כבר שמכעט ולא מסתכלת על הדברים הטובים את מבינה...אני כל כך שלילית...ואני מנסה שלא...לפעמים...אני כבר לא יודעת מה לעשות...אני פשוט רוצה שהכל יסתיים לא אכפת לי כבר באיזה צורה....אבל שיסתיים כי אין לי כבר כוח...למרות שאני מגרדת עוד קצת ועוד קצת כוח..אבל כבר אין לי יותר כוח...אף אחד פשוט לא מבין אותי... ואני דווקא חושבת שהכל התחיל בגללם...בגלל ההורים שלי...גם האוכל...גם הדיכאון...ואין להם מושג בכלל מה הולך עם החיים שלי..אני לא משתפת אותם בדברים שבאמת חשובים לי...כי אני רואה...והספקתי לראות שלא אכפת להם מדברים שחשוהים לי והם לא מוכנים לעשות כלום לגבי דברים שחשובים לי,כי להם זה לא נראה,ולא נראה לי שזה צריך ליהיות ככה...ועוד חברה שלי אומרת לי היום..שאני יכולה לשנות אותם,שאני צריכה לדבר איתם...ניסיתי לדבר...לא הולך,כנראה שמישהו אחר צריך להכניס להם את זה לראש...כי אני לא מצליחה...ואני גם לא מנסה יותר כי לא הולך... מעיין

זה לא נכון שאני מחליטה שאני לא רוצה שיהיו אותי או שלא מבינים אותי...ניסיתי הרבה פעמים....נשברתי הרבה פעמים...וכנאה עם הזמן זה מה שקורה...וזה פשוט ממש כואב לי שזה ככה...ולא סתם אני בוכה בגלל זה...כי בכל זאת הם ההורים שלי...ולא כמו כל אחד...או לפחות כמו חלק...אני לא יכולה לבוא להורים שלי לבכות להם...או באמת לשתף אותם בדברים...כי הם כאלה ואי אפשר לשתף אותם כי הם מרחיקחם אותי אולי...אני כבר לא יודעת... מעיין :(

היי הילה.. לגבי יפה היא דתייה אוליי בגלל זה את לא מצליחה להשיג אותה כי היא לא מדברת בטלפון בחג. ורד נמצאת איתה אצל ההורים של יפה ואני בקשר איתה במחשב היא נשמעת לי בסדר לפחות איך שהיא מתארת. לגבי הבעייה שלי, תראי, כשההתי בתל השומר הסברתי להם שאני לא רוצה להתאשפז והם בכל זאת ביקשו שאני יגיע לסדנאות הכנה לאשפוז. בפגישה האחרונה שנייתי שם הבנתי שמי שמגיעה לסדנאות חייבת להגיע גם לדיאטנית כי זה חלק מההכנה ולא ניראה לי שהם הקשיבו למה שאני מבקשת מהם אז פשוט יצא לי להגיד דברים לא קלים במפגש וגלית הפסיכולוגית נבהלה וכשדיברתי גם עם דר' גור הוא הבין שאין טעם להמשיך למרות שהוא נתן לי את האופצייה לחזור אליהם אם במידה ואני משנה את דעתי.. הילה, אני לא רוצה להתאשפז למרות שהם באמת צוות מדהים, אני גם החלטתי שאני לא רוצה להבריא גם אם זה יעלה בחיים שלי אוליי עדיף ככה אין לי יותר כוח להתמודד עם החיים הם כבדים וקשים לי. מקווה שתביני. מעיין.

ב"ה מעיין נסיכה כמה שזה עצוב אני לגמרי מבינה את זה אבל מבקשת לשמור מקום לאופטימיות ולאחל לך שתרצי.. שתרצי לצאת מזה כי מגיע לך חיים נפלאים ממש ואני חושבת שכמו כל האנשים בעולם הזה גם את ראויה לכך אבל תעשי רק מה שאת מרגישה ומוכנה לכך וכל דבר בזמן שלו חשוב שתעשי רק כי את רוצה לא כי אמרו לך אבאל תשמרי מקום לאופטימיות תשמרי מקום למשאלת לב כי אני באמת מאמינה שיכולים להיות לך חיים נפלאים. בקשר לורד גם אני שומרת ולא נסיתי ליצור איתה קשר בחג אני הבנתי מיפה כי דיברתי איתה שהמצב ממש רע ושביום ראשון היה ממש רע בכל אופן לא הצלחתי להשיג אותה אז תמסרי לה את דרישת השלום ואני מחזיקה לך אצבעות לשנה טובה ממש שמרי עלייך :-) הילה

אני לא מבין למה אם את שולחת לי אימייל זה אומר שאת כבר לא אנונימית כאילו עכשיו שאת יודעת את האימייל שלי את יודעת עלי משהו???? אם את בכל זאת לא רוצה - את יכולה ליצור מייל חדש בוואלה או משהו כזה בשם דלחעיריחלטןםכוחעחראןךלטאוצאוןתטםאחעיןעיןקין או איך שתרצי.... (-: מחכה למייל שלך (-: וחוצמזה סתם נקודה קטנה למחשבה - אם לא תהיי אנונימית, מה יהיה?

אצה יודע שלבלומיה קוראים בשפה המקצועית "כשלון האנורקסיה"? ואתה, שפוחד כל כך מכשלון, רוצה להכנס לזה ברצינות?

אני דתי אז לא יכולתי לכתוב אליכם במשך כל החג (ודרך אגב רק שתדעו שהחג הוא 2 ימים ולא רק יום אחד) אבל תאמינו לי שחשבתי עליכם כל הזמן אבל ככככככככלללללללל הזמן מבטיח לכם - ממש ככככככככככככככככככככללללללללללללללללללללל הזזזזזזזזמממממממןןןןןןןןןןןןןןןן אני שולח מכאן את תנחומי למי שהחג לא הלך לה טוב ושולח ברכות למי שהחג כן הלך לה טוב לי אישית הלך מצוין ברוך ה' כידוע לכם ראש השנה הוא 2 ימים ולכן יש 2 ארוחות בערב ועוד 2 ארוחות בבוקר שזה המוןןןןןןןןןןןןןן אז ככה: בערב הראשון הגיעו אלינו שני אורחים שלא היה אכפת לי שיראו שאני לא אוכל אז אכלתי רק קצת סלט קישואים (שאני מכין אותלו והוא בלי כלום חוץ מקישואים ופטריות, אני מתכון בלי דברים עם ערך קלורי כמו שמן וכאלה) ואפילו לא שתיתי דיאט ספרייט כי ממש לא היתי רעב והאוכל ממש לא דיגדג לי בסעודה בבוקר אכלתי את הארוחת צהריים הרגילה שלי והלכתי לישון בסעודה בערב השני הגיעו אלינו אורחים והיה מלא בלאגן כי היו להם תאומים קטנים אז הם היו עסוקים איתם ולא כל כך שמו לב כמה אני אוכל אבל שתיתי בקבוק דיאט ספרייט ועוד קצת חסה בסעודה בבוקר השני (שזה היה היום) אכלתי את הארוחת צהריים הרגילה שלי ועוד כמה קרטיבים דיאט של שטראוס (מזה טעימים....) סה"כ יצאתי ממש בזול ולא חרגתי בכלוםםםםםםםם[ ברוך ה' כמה שאני שמח אבל וכאן מגיע האבל הגדול - בגלל שלא אכלתי הרבה בימים האלה אני יודע שמתי שהוא בימים הקרובים יגיע יום שבו אני יהיה ממש רעב ואז יהיה בלאגן.... אני מזה מפחדדדדדדדדד. לא יודע מה לעשות עד אז מקווה שיהיה בסדר אז שיהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה (לא מסוכר, מסוכרזית...) ואני מת עליכן

ב"ה אני יודעת שאם מחליטים וזורמים אפשר למנוע הרבה בלגאנים כאלה.... שנה טובה ושמחה ממש :-)

ב"ה אני יודעת שאם מחליטים וזורמים אפשר למנוע הרבה בלגאנים כאלה.... שנה טובה ושמחה ממש :-)

יש אצלנו בבית לפחות 5 סוגים שונים של עוגות מיוחדות ומטעימים שיש רק בחג. אני מתאפקת לא לגעת אך יודעת שעוד אגע בהם-ואקיא את זה אח"כ. רוצה להמנע אבל לא יכולה......זה קרב ובא ואני מפחדת שזה יגיע. ההורים שלי לא יבינו...מה עושים?????

מחבקת אותך מפה ואם זה מנחם אז את לא היחידה...

הדבר היחיד שאני יכולה זה לעזור לך בזה שאם תאכלי מזה תנסי לסלוח לעצמך אני יודעת כמה זה קשה -אני יודעת! מתים להקיא את זה אולי כדורים רק להוציא את הזבל הזה ממני.. מתוקונת -מותר מדיי פעם ,אנחנו לא נותנות לעצמנו להנות מן החיים ואוכל זה חלק של הנאה בחיים ואצלי עוגות זה כל יותר מאוכל וכל הג'אנק... חיזוקים חיבוקים ומאחלת לך שנה טובה ואולי לצאת ממערבולת אנה מיה שלך דניאלה

אם אצלכם יש 5 סוגים - אצלנו יש 100 ועוד כל מיני מאכלים שאמא שלי מכינה וכאילו זה לא מספיק - קיבלתי אריזת שי מהעבודה החדשה שלי לכבוד ראש השנה עם טונות ממתקים ואני לא נוגע בהם אם יש לך כח לא לאכול את חייבת למצוא את הכח לא לגעת בעוגות פשוט תנסי להתרחק מהם כמו לצאת מהבית להליכה או משהו כזה לפעמים כשאני ממש מעוצבן שלהם מותר ולי אסור באה לי קריזה ואני חותך תיכת עוגה ומועך אותה ביד וזורק לפח אבל אני לא אומר לך לעשות ככה.... זה סתם קריזות שלי...

ב"ה אם תרשי לך קצת לא יהיה לך צורך לבלוס אני מקווה ששמרת על עצמך ולא הקאת המון אהבה ושנה טובה :-)

מישהו יכול להמליץ לי על ספר טוב...לכיפור...הזדמנות לקרוא...אולי על דיכאון,אולי על משהו שממנו אני יוכל ללמוד,או לדעת מה עושים או להתמודדות או לא יודעת...אבל מעניין...אז תגידו לי אני מחפשת ספר לקרוא בכיפור...

היי מעיין.. את מחפשת סתם ספר או על הפרעות אכילה???? יש ספר שקוראים לו הלב של רם אורן. יש ספר שקוראים לו כשהשמיים בוכים של רויטל צוויבל - סיפור אמיתי על הסופרת שהייתה אנורקטית קשה והחלימה... אוכל להמליץ לך על עוד ספרים.. מעיין.

יש לי רק דבר אחד לאמר...יש לך שם יפה...:) כן אבל לא יודעת יותר על פסיכולוגיה (כל מיני דברים או סיפורים או לקחים או לא יודעת מה שקשורים קצת לדיכאון או...לאוכל...אבל לא על אנורקסיה או על בולמיה...) קיצר אם יש לך הצעות אז סבבהה...עדיין לא יצא לי להכיר אותך... לי קוראים מעיין אני בת 20 בצבא לצערי...... מעיין

תגיד, אתה יודע איך שולחיחם איי מייל מחסוי?? לא בא לי לצאת מהאנונימיות...... ודווקא כן בא לי לעשות לך חג שמח......

כלונ מכירים את המצב בו יושבים עם המשפחה מול שולחן החג, כולם אוכלים....ואוכלים...ואוכלים- ואנחנו- "המופרעים", איש איש והפרעתו שלו.. בואו שתפו! איך היה, מה היה, איפלו מה אכלתם! אני העברתי את כל הארוחה ברומן מתמשך עם דיאט ספרייט (האפשרות היתה זה או לרוץ לשירותים אחרי כל מנה, בחרתי באפשרות הזו ואני מרוצה!) אני מאמינה שהלילה אני אוכל ככה את העגבניות שלי, את הגמבות שלי, את הדברים שאני רגילה, הארוחה שהוגשה הערב הכילה למנה ממוצעת אילו 1500 קלוריות (לא מגזימה) לכן, עדיף בהחלט היה לסתום את הפה ולא לאכול כלום- למזלי אף אחד לא הסתכל לי לצלחת מה שהיה נחמד, אני לא רגילה שלא בוחנים אותי מימין ומשמאל מה אכלתי ומה לא אכלתי...... אבל כל הזמן המחשבות שלי בראש נדדו...כל הזמן הרהרתי במה אוכלים, מה לא אוכלים, איך זה שאני כזאת מופרעת....האם אי פעם אוכל לאכול את הדברים הללו ולא לרצות להקיא אח"כ... וכו'....... אז זה מה שעבר עליי...... לשנה טובה, מתוקה, יפה ומאושרת... אני.

טוב אז לי היה ממש נחמד...הייתי אצל סבתא...והיו דודים ובני דודים שלא ראיתי הרבה זמן...בגלל צבא וכ'ו...והיום בגלל שאחרי שבועיים עליתי על המשקל,קיבלתי את השוק של החיים והחלטתי לא לאכול בצהריים...אכלתי כל היום מנגו...ואז בערב אכלתי סביר לא התפוצצתי...אבל אני צריכה להתחיל לעשות שוב דיאטה אני לא מסוגלת לחיות עם עצמי ככה...עם המשקל הזה...אם לא הייתי מודעת למשקל זה היה טוב..או שלא כי הייתי משמינה...ורואים עליי שהשמנתי מאז שהתגייסתי...קיצור אני חייבת להוריד את כל מה שהשמנתי מאז שהתגייסתי...ועוד קילו שתיים...אוף ובגלל שאני מבואסת ואין לי כוח להחזיק את עצמי,או שפשוט אין לי כוח רצון חזק כרגע אז...אבל היום ויתרתי על קליל כריות שזה הכי טעים...בקיצור...הערב חג היה ממש נחמד...וזהווו...מקווה שלכולם היה ערב חג נחמד... אוהבת מעיין

שלוש נקודות הדבר היחיד שיש לי לומר לך יפה על האומץ לא לאכול כלום בארוחה כי אני הייתי צרכה לאוכל כי ישבו ליידי אנשים שכל הזמן הסתכלו על הצלחת שלי אז מלאתי מלאתי ומלאתי והייתי צרכה לאכול מזה קצת ובכל פעם קמתי לפח לזרוק קצת עד שקמתי לשטוף כלים.. קיצר אני אכלתי אכלתי ואכלתי ולא הקאתי .................... שאר הדברים כבר לא רלוונטי ליציאה מן המחלה שנה טובה דניאלה

ב"ה אכלתי רק ממה שבאמת אהבתי וזה כייף לאכול כך כי באמת הרגשתי שאני נהינית מכל ביס אלוהים, כמה שזה שונה ממה שפעם היה... אני מאחלת שוב לכולם שהשנה צהזו תהיה לכם הסעודה הכי מזינה שיש באהבה רבה :-) שנה טובה ומתוקה ממש

עוד כמה דקות נכנס החג וכולם צריכים את הטלפון(יש לי אינטרנט על טלפון ולא ADSL) אבל לא ויתרתי כי אני חייב להגיד לכם שנה טובה אז שתהיה שנה טובה לכולם אני שולח חיבוקים אמיתיים באמת אני באמת באמת באמת מחבק את כולם מכל הלב ושולח נשיקות לכולם כי באמת אוהב אותכם ומעריץ את כולכם אז שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה ואבא שלי צורח עלי אז אני מנתק בייייייי

ב"ה :-)

אוף אתם לא יודעים אילו שבועיים עברו עליי...שבוע אחד עבר עליי חרא...ושבוע אחד יותר טוב..בגלל שאני לומדת שם ועושה מבחנים שם בחודשיים האלה שאני סוגרת הרבה...אז אין לי כוח להחזיק את עצמי מבחינת האוכל...לאכול מסודר...לא לאכול שטויות ...אז בקיצור בשבועיים האלה טחנתי הרבה שוקולדים (שאני מכורה לשוקולד..)והרבה שטויות ואוכל משמין...וכול הזמן פשוט אכלתי...והיו ימים שלא אכלתי ארוחות מסודרות וסתם שטויות וגם כשניסיתי לאכול מסודר אז לא הצלחתי לעמוד בפני שוקולדים...בקיצור אין לי כוח להחזיק את עצמי ולהגביל את עצמי....:( יואו אתם לא מבינים איך הפורום היה חסר לי...רציתי כשהיה לי עצוב לפוך הכל אבל לא היה לי למי:( בקיצור...שבועיים לא כל כך קלים... מעיין

ב"ה קצת ביאס אותי ...האמת שרשמתי לך הרבה אבל כנראה שלא קיבלת שום דבר ממה שכתבתי לך. אני ממש מאחלת לך שהשנה הזאת תהיה טובה ממש, שתביני אודות עצמך עוד ועוד דברים שתתקרבי לעצמך ותשמרי על עצמך באהבה רבה שנה טובה ומתוקה ממש :-) אגב שוקלדים זה דבר מדהים תקבלי את זה באהבה:-)

אני אוהבת ממש שוקולדים ולא מצליחה להיגמל מהם...וזה לא דבר כל כך טוב כי בגלל זה אני משמינה:( ודרך אגב גם אותי ביאס שלא קיבלתי תשובות לאימיילים כי ממש הייתי צריכה מישהו שיקשיב לי ויענה לי:( אבל לא נורא...

לכל משתתפי הפורום היקרים שהשנה הזאת תהיה טובה באמת, שיהיה טוב ושנצליח גם לראות את הטוב . שנה של גאולה, כללית לכולם ואישית לכל אחד ואחת מאיתנו. שכל משאלות לבכם יתגשמו לטובה תודה על הכל.. אוהבת המון שיר

ב"ה אני מאחלת לך מכל הלב שלי שתהיה לך שנה מדהימה, שתתקרבי לעצמך יותר ויותר ושיהיה לך טוב, טוב ממש. שנה טובה ומתוקה ממש הרבה בריאות ואהבה :-) שלך הילה

נווו באמת אל תהיי לי פתאום כזאת צדיקה את מקיאה על ימין ועל שמאל ולא דואגת לעצמך ולי את כן דואגת ??!?! נוו באמת.... וחוצמזה לדעתי זה כן יכול לעשות לי טוב כי כל פעם אחרי שאני חורג מהתפריט אני משתגע וחותך את עצמי ועושה כויות וכל מיני דברים כאלה ואני חושב שאם אני אדע להקיא אני פשוט אקיא וככה אני ארגע (זה יותר טוב מלחתוך....) בקיצור הנה המייל שלי, אני רוצה תשובה עד מחר כדי שיהיה לי חג שמח (-: בבקשההההההההההה אני נותן לך מילה שלי שאני לא ישתמש בזה יותר מדי אלא רק במקרה חרום [email protected]

אתה מצחיק נורא... איפה הילה שתעזור לי בשאלות המוסריות הללו??? לגלות או לא לגלות את הסוד הכמוס של "איך מקיאים".... חחחחחחחח...... אתה רציני???????????????????? ואני פחות הרסנית ממך מאמי, אתה אוהב להתעלל בעצמך, להרוס את עצמך, אני מבינה את זה לפי הסיפורים שלך- אתה מרחיק לכת הרבה יותר ממני............ מניין לי לדעת שלאט תתחיל להקיא דם פתאום? תראה, לי לא אכפת להסביר לך צעד צעד את מבצעים את הפעולה המשהו משהו הזאת אבל המצפון שלי יעבוד שעות נוספות....

נו יאללה תגלי לי כבר ראש השנה עוד כמה דקות ועוד לא גילית לי ואני הולך לאכול אותה (תרתי משמע) בגדול!! בגללך!!! (-: נו די כבר בבקשה שלחי לי למייל אני מחכה לזה במוצאי ראש השנה אני רוצה שזה יהיה כבר אצלי אוקיי??

ב"ה אז ככה אני רוצה לאחל לכולכם חג שמח, הרבה בריאות שמחה ואהבה שתדעו להפוך את הקושי הזה לאתגר ושרק תצמחו משם אני מאמינה שזה אפשרי ואני רוצה לאחל לכם את זה שמרו עליכם ושתהיה השנה טובה טובה ומתוקה ממש חג שמח משהו קטן.... "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים" מאת:פורשה נלסון 1. אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק, אני נופל לתוכו. אני אבוד...אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק, אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת. 3.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק, אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של ההרגל. עיני פקוחות, אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי. אני יוצא מיד. 4.אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק, אני עוקף אותו. 5. אני הולך ברחוב אחר סוף אז זהו, זה מה שאני מאחלת לכל אחד מכם באהבה רבה, לשנה החדשה וללכת ברחוב, שאין בו הליכה רק כך סתם, מכורח ההרגל, אלא ישנן התנסויות חדשות, רחוב אחר... קורים הרבה ניסים שם, ברחוב האחר והם בד"כ המתנה הכי גדולה על שהעזנו לוותר על העקשנות שלנו ללכת בדרך שאינה טובה לנו, כי התעקשנו להיות צודקים, בין היתר. שנה טובה ומתוקה של זרימה, של הקשבה והתבוננות מלאה ליישום מופלא של מי שהינכם ב"ה אמן. הילה

שלום חזרתי מהצבא...(אני רואה ששוב יש עוד מעיין,טוב שם יפה אני לא מתלוננת, :) אז אני יחזור למעיין 1...) הילה אני מאחלת גם לך ולכל אחד מכאן שנה טובה...שנה של שמחה והמון הצלחה...שכולם יהיו בריאים ושמחים תתחילו את השנה ברגל ימין...תנסו לשנות אותה מהשנה הקודמת אם היא הייתה כמובן לא טובה...שתיהיו לראש ולא לזנב...ובקיצור חג שמח וכייפי...עם כלללל המשפחההה...והילה אני מאחלת לך אל כל הטוב שאת עושה ומנסה לעשות שעם הזמן תתוגמלי על זה.... אוהבת מעיין

לכולם- שתהיה שנה טובה ומתוקה שנה של אושר ובריאות שנה של חיוכים ודמעות משמחה

טוב.. אז בשונה מרוב ההודעות שקראתי פה אני לא אנורקטית.. וגם לא בולמית... להפך. לא חשבתי שזאת הפרעה. עד שקראתי על זה משהו באתר מסויים. בכל אופן, אז השאלה שלי האם זו באמת הפרעה ומה עושים אם זוהי כן הפרעה... אני בת 17 וקצת... מאז שזכור לי הייתי אובססיבית לגבי אוכל. אני כל הזמן חושבת על אוכל ועל איך הוא משפיע עליי. יש לי ימים שאני רק טוחנת פשוט עד שבא לי להקיא (ואז אוכלת עוד קצת) לעומת זאת יש ימים שאני בקושי אוכל או לא אוכלת בכלל (כי אני מרגישה רע בגלל שאכלתי) בשנה וחצי האחרונה הייתי בפיקוח של דיאטנית וירדתי 12 קילו. אבל מאז עליתי שוב 6 קילו בערך ואני מאוד מאוכזבת מעצמי שחזרתי לדפוס ההתנהגות המטומטם שלי. יש לציין שגם כשהייתי בדיאטה הייתי אובססיבית לאוכל. בקיצור, נמאס לי מזה. האם זאת הפרעה? באתר שביקרתי בו היה כתוב על זה שזה עלול להתקשר לטראומה מסויימת שעברתי בילדות. יכול להיות. מה זה ומה עושים? תודה. רק אני.

את כן בהפרעה, כאילו, נדמה לי- אני הייתי ככה שנים, אפשר להגיד שמצבך מאפיין את רוב הבנות בארץ...אם כי לא כולן "נופלות" בסוף למחלה שהיא "פעילה" כביכול. את מבינה? ההגדרות הן מאוד רחבות, אבל אני לדוגמא- נפלתי בסוף למחלה ביג טיים. אז את צריכה לשמור על עצמך, בגבולות השפיות, לדעת לקחת דברים בפרופורציות וכן- את עושה את הדבר הנכון כשאר את תחת פיקוח. אז כן- זאת מין הפרעה קטנה, אבל היא לא יוצאת דופן, את חולקת אותה עם הרבה אחרות (: אבל לפי דברים שאמרו לי- כנראה לא נגזר עלייך לחיות בהפרעה בקשר לאוכל ואפשר גם לא לשים לזה כל כך לב כמו שאת שמה כרגע..(אני עוד לא גיליתי איך, אבל אומרים..) אם זה קשור לטרואמה שבאמת עברת בילדות- לגבי זה אני לא יודעת לעזור, יש טראומה כזו שאת חושבת שגרמה לכך?? (את לא חייבת לענות (-: ) שתהיה לך שנה טובה טובה טובה ומתתתתתתתתתתתוקה מאמי!!!

אז כן היתה טראומה מסויימת שאני לא רוצה לפרט... אבל אני די בטוחה שזה גרם לזה. בכל אופן... אני שמחה שאני לא לבד :) ואני כנראה אחזור לדיאטנית שלי ואולי גם אקשיב לה (לשם שינוי)... בכל אופן אני באמת מקווה שזה לא יגיע לרמות קיצוניות. למרות שלפעמים אני מרגישה שזה לא תלוי בי. תודה על המענה. רק אני

ב"ה מאוד קשה לקבוע אם יש לך הפרעת אכילה או לא, נכון להיום הרבה נשים סובלות מדימוי עצמי נמוך וכל הזמן מתעסקות באוכל ובמשקל ויחד עם זאת לא כולן מוגדרות כאנורקסיות או בולמיות או מה שזה לא יהיה. אני חושבת שזה מאבד את גבול הטעם הטוב כשזה באמת מגיע לעניין של חיים ומוות ואובססיביות כזאת שכל החיים שלך סובבים סביב זה ואני לא באמת מכירה אותך ואני גם לא יודעת אם את מספיק כנה עם עצמך כדי להודות בפני עצמך שיש לך בעיה. אני חושבת שאם זה מפריע לך, אולי כדאי שתלכי למבדק ותשתדלי להיות בו כנה. את המבדקים האלה את יכולה לעשת דרך מרפאה של איכילוב או תל השומר. בכל אופן, אני מציעה לך לבדוק עם עצמך מה זה באמת עבורך, מה את רוצה להשיג בזה ואם החיים שלך עומדים על הכף ובכל מחיר תרצי להשיג את זה יותר מאשר להתקדם בחיים ולהגשים את עצמך, אז לדעתי יש לך בעיה חמורה ויש מה לעשות. באופן כללי בלי שום קשר להפרעת אכילה שום דבר שאנחנו עושים אותו באובססיביות לא ממש מאפשר לנו להיות באיזון, נשמע שאת מתארת מצב של חוסר איזון התנהגותי בכל מה שקשור לתזונה ואפשר לפתור את זה הרבה פעמים ע"י יצירת סדר מבוקר אצל דיאטנית או מישהו אחר שמבין כמו תזונאי טוב, או אפילו נטרופתית וזה הרבה פעמים עוזר, אם את בכל מחיר רוצה כמה שפחות להזין את עצמך ואם את מאוד נוקשה עם עצמך, לעניות ודעתי יש פה משהו אחר שאת צריכה לטפל ואני נזהרת כי אני לא באמת מכירה אותך אבל שווה לך לבדוק עם עצמך איפה בדיוק את עומדת ביחס לזה. בד"כ התזונה שלנו מושפעת הרבה מאוד מחוסר מימוש עצמי , משיעמום, מביקורת , חוסר שביעות רצון וכו, האוכל והמשקל הופכים להיות שעיר לעזעזאל כי תמיד בד"כ אפשר לשלוט במשקל ובחוויה אישית בהרבה דברים אחרים לא.... וזה גם מה שיוצר את הקונפליקט. לכן אם יש בעיה כזאת אני הייתי מציעה לך להתייחס בבעיה ולא בהשלכה שכביכול אם תשיגי משקל גוף נמוך את תהיי הכי מאושרת בעולם. אני לא אומרת לך מה לעשות אבל אני חושבת שכדאי לך לבחון קודם כל לפני שאת מחליטה מה יש לך או מה אין לך איך את ביחס לכל מה שציינתי, אני חושבת שזה יעזור לך למקד את הבעייתיות ולפעול בהתאם המון אהבה שמרי עלייך ושנה טובה טובה שלך הילה

איזה אומץ יש לך, את יודעת? גם אני כבר בגילך הבנתי שיש לי בעיה עם אוכל, הגדרתי אותו כאויב ומאז אני נלחמת, לא בהצלחה מרובה אני חייבת להגיד. אני בעיקר אוכלת... אני צוחקת על עצמי (עם עצמי בדר"כ) שאני בולמית-סנילית. טורפת אבל שוכחת להקיא... אז יש תקופות של שליטה, ויש תקופות של חוסר שליטה, חוסר רסן ובליסה מטורפת, שרק מנציחה את עצמה כי אם מלחמה חסרת סיכוי- אז אני מצטרפת לצד המנצח וטוחנת בלי הכרה! אם כבר חוסר רסן אז לפחות להינות מזה (מי נהנה מזה לעזאזל? מי בכלל מרגיש ת'טעם של האוכל?!) בקיצור, אני עד היום לא עשיתי עם זה כלום. אבל השיעור האחרון שקיבלתי היה מרתק, וזה טרי מהחודש האחרון: הייתי עכשיו בטיול של כמה חודשים בחו"ל וירדתי הרבה במשקל. אני יכולה לספר מכאן ועד מחרתיים שאכלתי שם מה שאני רוצה וכל הזמן חשבתי על אוכל (מה שנכון, אגב) אבל ת'אמת- אחוז גבוה מהזמן פשוט הייתי רעבה. מדהים כמה זה קל להיות בשליטה כשאין מקרר לידי... בכל מקרה, עברו שלושה שבועות בדיוק, אתמול- ומאז שחזרתי אני ט-ו-ר-פ-ת! עליתי, מן הסתם את כל מה שהורדתי בשלושה חודשים (!) אבל יותר מזה הריקנות הזאת שלא מתמלאת עם האוכל היא זו שתשאב אותי בסוף... בקיצור, אין לי בשורות טובות, וגם בתכל'ס זה לא מנחם לדעת שעוד אנשים מתמודדים עם המלחמות שלך. אולי אני סוף סוף אעשה משהו עם התובנות התיאורטיות שלי. שיהיה לנו רק טוב! ושנה מלאת בריאות ואהבה עצמית

שיהיה לכולם שנה טובה ומתוקה מגיע לכם רק טוב ועוד יבוא היום הזה יהיה טוב בע"ה, לא משנה מה קורה אףף פעם אל תאבדו את התקווה...תנצלו את השנה הזאתי להתחלות חדשות... הילונת מה נשמע? איך את מרגישה? שיהיה לך חג שמח ושנה מתוקה מגיע לך רק טוב על מה שאת עושה פה על זה שאת פה עם הבנות שאת עוזרת להן תודה לך על הכל גם לי עזרת והרבה :) את נשמה טובה... בקשר אליי כרגיל אני נעלמת וחוזרת, אפילו שאני נעלמת אני חושבת על הפורום יוצא לי לפעמים להיכנס ולראות תגובות נקשרתי לפורום הזה... אז ככה...היה לי צו ראשון קבעו לי פרופיל 97 אני לא יודעת איך הם נתנו לי כזה פרופיל אני עדיין בהלם וגם אמא שלי בכלל הרי אני תת משקל יחסית רציני ואפילו שבפרטים רשום לי משקל תקין אבל עדיין אומרים לי חברים שרואים עליי שאני יותר מידי רזה ואיך הם לא שמו לב כי הרי הם בדקו אותי חחח...בקשר למחלה היא עדיין שולטת בי :( קשה לי איתה אבל אני יודעת שיבוא יום ואני עוד ייצא מזה בע"ה וגם כולם פה כנראה שה' יודע מה הוא עושה אפילו שכואב אבל מה אפשר לעשות,רק לסמוך עליו ויבוא היום ויהיה טוב...חבר שלי החליט לעזור לי עם המחלה שאני יפסיק להקיא הוא יעזור לי ואפילו יראה אותי יותר בשביל שאני יאכל קצת לפחות ואני לא יקיא אני יעשה הכל בשביל עצמי זה הכי חשוב ואני יוכיח גם לו שאני מסוגלת ואני יודעת שאני מסוגלת אני מרגישה את זה...אבל רק הפחד להשמין :( אני יעשה הכל בשביל לא להשמין טוב לי ככה עם הגוףף שלי אפילו אמא שלי אמרה לי שהיא מסכימה שאני יהיה ככה רק שאני ייקח כדורים למחזור ושאני יאכל אפילו קצת ואני יפסיק להקיא...תגידי ויטמין B12 יכול להחזיר לי את המחזור? כי לפי מה שהבנתי מאמא שלי היא חושבת שכןן...אם כןן אני יתחיל לקחת... שנה טובה ומתוקה...תנצלו תשנה הזאתי להתחלות חדשות...:) שיהיה לכולם רק טוב... אוהבת...בננית :)

ב"ה נשמה איזה כייף שנכנסת לפה, אם כי אני לא כל כך שמחה לשמוע שרע לך ואת קצת מבואסת מענייני המחלה והמשקל וכל מה שיוצא מאלה, האמת שזה די מובן. אני שמחה שכולם נרתמים לעזרתך, האמיני לי, זו זכות ממש גדולה, כי יש כאלה שאפילו את זה אין להם לא שזה אמור לנחם אבל את ברת מזל. שלומי טוב ברוך השם ותודה על האיחולים זה מחמם את הלב בקשר לצבא גם אני הייתי בתת משקל חמור ואחכ הם לא הבינו איך הם בכלל גייסו אותי, תכלס הם לא תמיד מקפידים, אני זוכרת שהם גם כתבו שאני מטר 58 כשאני 170 ואז הבנתי שהם לא ממש שמים שיט על מה המצב שלי, אלא אם כן את מחליטה שאת לא רוצה ועושה את עצמך חצי מתה ואז לפי דעתי הם משחררים מיד, אני חושבת שזה דווקא טוב שאת מתגייסת והעיקר שאת תרגישי טוב ושילך לך רק טוב שהשנה הזאת תהיה שנה מלאה בשמחה ובריאות ואהבה אמן ושתרגישי טוב עם עצמך שתאהבי את עצמך כי את ראויה לזה נשמה וזה אפשרי. לגבי הבי 12, זה לא תמיד עוזר, זה יותר קשור לרקמת שומן מאשר לויטמינים, בכל אופן בשביל זה את תצטרכי ללכת לרופא מומחה, אגב אני זוכרת שאז היית בדרך ללכת לבדיקת גסטרו איך היה?? אני מקווה שבסדר המון אהבה ובהצלחה שלך הילה שנה טובה טובה

היי!. הילה יש לי שאלה, אם מישהי, עושה דיאטה וזו דיאטה נכונה, היא אוכלת בריא ועושה ספורט, אבל היא יורדת יותר מדי במשקל, כלומר, יותר ממה שמותר לה לרדת.. ואז היא נמצאת בתת משקל.. אבל היא לא אנורקסית ולא בולמית ולא שום דבר כזה.... אז יכול לקרות לה משהו? סיבוכים? בעיות? או דברים כאלה??

ב"ה אהבתי את הכינוי שבחרת לעצמך אז מה שלומך עכשיו??? אני מקווה שאת בטוב ובכן, את מתארת מצב שהוא לא מאוזן האם המישהי הזאת זו את.? אני אתייחס אלייך, אפילו אם הפניה הזאת נועדה להסביר מקרה של מישהי אחרת אני לא מכירה אותך, לא ראיתי אותך, אין לי נתונים של גובה ומשקל ביחס אלייך ואני לא יודעת אם את מספיק כנה עם עצמך, או שהיא מספיק כנה עם עצמה אף אחת לא רוצה להודות שהיא אנורקסית כשהיא אנורקסית וגם בולמית מרגישה בושה ביחס לזה שהיא בולמית ולא תודה בכך.. "אני??.. מה פתאום!!!" וכך היא תמשיך שנים כי זה קשה, זה קשה כי זה אומר שאני צריכה עכשיו להכיר בכך ולהתמודד עם כל מה שזה אומר ובנינו זה באמת קשה כי ברוב המקרים זה בכלל לא קשור באוכל אלא באינסוף דברים אחרים, הדברים של החיים. גם אני אמרתי את זה ואני לא יודעת אם את כזאת, היא כזאת מה את חושבת?? ולמה בעצם פנית לפה אם את לא בטוחה שיש לך הפרעות אכילה לי יש הרגשה שאם פונים לפה ביחס לענייני תזונה זה כבר מעיד על איזושהי בעיה כי זה הכי אנושי וטבעי לבוא להגדרה "הפרעות אכילה - תמיכה" ולשאול כשמשהו בהגדרה הזאת מזדהה לך בלב עם מה שאת מרגישה ביחס למה שקורה לך גם אם את לא באמת מוכנה להודות בכך ואני לא אומרת שזה העניין אבל שווה לך לבדוק ואני בכוונה מציגה את הדברים ככה כי רק דרך שאלות מנחות אפשר לאתר הרבה בעיות שאולי בכלל לא קשורות בתזונה אולי במשהו אחר.. מה את אומרת?? בכל מקרה, ממשיכה לרדת? נמצאת בתת תזונה? אוכלת בריא?... מה זה בריא??? ספורט?... האם היא מקבלת תזונה שמיועדת להזנה אחרי ספורט??? את יודעת מה זה אנורקסיה??? אני אשמח להסביר לך ולשאלתך... כן, זה יכול לגרום לסיבוכים כל גוף מגיב אחרת, איזה סיבוכים??? זה כבר עניין של המערכת איך היא תגיב וכמה היא תוכל לספוג את ההרעבה הזאת, כי מבחינת הגוף זה הרעבה. שמרי עלייך חג שמח ושנה טובה טובה טובה

כן..המישהי הזאת זאת אני.. ולא!!!! אני לא אנורקסית!!! למה אתם כל הזמן אומרים את זה?! כל מי שעושה דיאטה היא אנורקסית?? אין לי קשרר בכללללל לעולם הזה!! פניתי לפה כדי להתיעץ ולדעת..לא ידעתי למי לפנות. ממשיכה לרדת-כן לא, זה לא תת תזונה, זה תת משקל. כלמר, אני אוכלת טוב, מזה טוב? אני מתכוונת, לא מרעיבה את עצמי, אני עושה דיאטה! דיאטה נורמאלית.. ומה זאת אומרת תזונה שמיועדת להזנה אחרי ספורט?? כן, אני יודעת מה זה אנורקסיה, שמישהי לא אוכלת כלום כלום כלום... אבל אני כן אוכלת! אז.. לשאלתי.. לאילו סיבוכים זה יכול לגרום? אני בכל זאת לא אנורקסית.. לא בולמית.. לא כלום. רק דיאטה. ולמה את קוראת לזה הרעבה? זאת לא הרעבה כי אני אוכלת. נכון?? אשמח אם תעני לי, חג שמח גם לך, ושנה טובה טובה טובה

שלום אני בן 28 ונראה לי שיש לי IBS ואני אסביר למה. היציאות שלי הן רכות בתדירות של כמה ימים לכל יציאה (כאשר חלב , מלון או כל דבר אחר שמזרז את השלשול לא נצרך) . מביקור אצל גסטרולוגים הכל בסדר. בעיית אינאונות ללא פתרון. עברתי טיפול תרופתי נוגד דיכאון אך ללא הצלחה בשיפור העיכול והאינאונות. השאלה שלי איך ולמי אפשר לפנות כדי לקבל טיפול שיבקר את הIBS ?

ב"ה מאחר ואני לא מתמצאת בנושא, אני מציעה לך לפנות ישירות לפורום של ד"ר יוסף דיין זה הקישור בברכת שלום ואהבה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/675 שבת שלום ושנה טובה הילה

טוב.....נכון אמרתי לכם שאני משתגעת בלילה? אין לי זמן לאכול כל היום.. עכשיו אכלתי ממש המון- כאילו- יות מ100 קלוריות...קופסאת גבינה וכו'...כאבה לי הבטן נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אז הקאתי-אחחחח איזו הקלה, הכל יצא כה בקלות!!! אני יודעת... זה לא בסדר.... אבל באמת זה לא היה טבעי לכל מה שהכנסתי להכנס לשם כל כך מהר.... בכלל היה יום גרוע... גם ממש בכיתי היום... עזבו, תקופה קשה, נעבור גם את זה, בניו אורלינס סובלים יותר (:

ב"ה אני יודעת שזה קשה וזה גם די משחרר אני רק מאחלת לך להגיע לרמת שחרור כזו גדולה בחיים שלא תזדקקי לזה... המון אהבה יפה :-)

לעזאזל למה רק אני לא יודע איך להקיא מה דעתך לשלוח לי במייל הסבר? אני רציני

הייתי שולחת לך הסבר מפורט אילו הייתי חושבת שזה היה מיטיב עמך, שנינו יודעים שאם תלמד להקיא זו תהיה השטות הכי גדולה שתעשה בחייך לא???????

אני לא כל כך מכירה אותך אבל כפי שאני רואה את די חדשה פה.. גם לי היו ימים קשים בלילה התקפות אוכל רוצים לבלוס לבלוס לבלוס אבל אצלי היה שאני הייתי אוכל אולי בבליסה אולי 200 קלוריות הכי הרבה שזה די מעצבן שהגוף שלי לא קיבל יותר אוכל כי גם בבליסה ההיתי מגבילה את עצמי... לפעמים הבכי עוזר.. היה לי שבוע קשה עם בכי וכעס עצמי בעיקר וכלפי כל האנשים סביבי ישנם אנשים בכי משחרר וישנם אנשים שבכי עושה יותר רע... רציתי לומר לך דבר נוסף יום יבוא ותראי הכל אחרת אני אחרי 10 שנים של אנה\מיה בדרך מקווה החוצה או שאני נכנסת למחלה יותר ואין יציאה רק דרך טיפול אינטנסיבי ובניו אורלינס ברור יותר גרוע יש לי משם קרובי משפחה (הכל בסדר ברוך ה'.. בטח הבית לא משהו..) אבל רק תדעי לך שנפשית אנחנו יותר גרוע... היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם, צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד, לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער, להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר. באהבה דניאלה:-)

מצב מטורף שאנחנו בו... מצחיק שאת מצטטת שלמה ארצי... תמיד אומרים שהוא לא כותב טוב ואני תמיד חשבתיח שדווקא כן... כיף שעוד מישהי חושבת כמוני(: בכל מקרה... הלילות האלה מתישים אותי כל פעם מחדש... אני באמת מתקשה ללכת לישון... וגם אם אני נכנסת לסחרחרה של לאכול (עגביות, מלפפונים וכו') אז זה מטריף אותי.. זה סיוט אמיתי ואני לא מצליחה להפטר ממנו, אני גם כל הלילה צריכה לשרותים אח"כ ואני לא מסוגלת לישון כראוי וזה בכלל משגע לי את היום........... אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שנה טובה...

בקיצלור אז מצאתצי עבודה קרובה לבית וגם מתחילים לעבוד ב11:00 כי זה חנות אופניים ורק אז הם פותחים (כי מי ילך לקנות אופניים יותר מוקדם בבוקר??) אז אני מרכיב אופניים ומתקן פנצרים והילוכים וכל מיני דברים כאלה אני יודע שאתם אולי מעקמים את האף כי זה לא נשמע לכם אי אי אי אבל דבר ראשון אני משוגע על אופניים ומתעניין בכל דבר שקשור אליהם וחוצמזה יש שם עובד אחד שיודע הככככככככככככככככככככככלללללללללללל על אופניים משהו מדהים אני אומר לכם, בקיצור אז הוא מלמד אותי וזה מזה מענין... כל המכניקה של האופניים וכל הביפנוכו של כל הדברים והצ'ופצ'יקים הכי קטנים והוא מסביר לי מה עושה כל דבר מאוד יפה מצידו שיש לו סבלנות אלי בקיצור אז בינתיים אני עובד שם יומיים, השיא שלי שהייתי הכי הרבה זמן בעבודה אחת זה 3 שבועות הלוואי העזרת ה' שאני יחזיק מעמד בעבודה הזאת הרבה זמן ושהיא לא תשעמם אותי כי יש לי בעיה (אחת הבעיות....(-: ) שאני משתעמם ממש מהר ואני "ממצה את הקטע" ועובר הלאה אז אני מקוה שזה לא יקרה לי גם כאן הקיצור שיהיה לכם לילה טוב תאכלו הרבה מלפפונים ותשתו דיאט ספרייט ותהיו לי בריאים (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-:

איך הכסף?

ב"ה נראה לי שזה פתח להתחלה חדשה תשמור על זה אתה שווה את זה המון אהבה :-) מזל טוב

:-) דניאלה רואים את האושר שמגיע ממך:-)

דבר ראשון רציתי להגיד לך שאני ממש מבינה אותך- זה מטריף גם אותי... ואני עוד בכלל מתלבטת- אם אני הולכת לאכול בחג ולהקיא או לא לאכול בכלל- נראה לי שאני לא אוכל בכלל... הפתרון שלי הוא לא להיות בבית, או בארוחות, למלא את הקיבה במשקאות מוגזים וסלטים. אני פשוט יודעת שכל חריגה תביא לביקור לא נעים בשירותים, או/ו ייסורי מצפון איומים- זה הכל בשליטתך. זה הכל תלוי בך, אל תתני לאוכל לשלוט בך!!!!!!!!! אני יכולה לשאול שאלונת? רק רציתי לדעת מה מצבך הבריאותי, תת משקל אני מניחה, אני טועה??

בקשר לחג אני מניחה שאני באמת אשתה ואמלא את הבטן בזה ולא באוכל אבל עדיין כמות השטויות שיכנסו אליי תיהיה הרבה יותר גדולה. זה כבר התחיל היום- כמות השוקולדים שיש לנו בבית... בקשר למשקל אז אסור לי לרדת יותר ונתנו לי גם תפריט השמנה, אני לא מצליחה כל כך לעמוד בו... יש בעיות עם המחזור ונשירת שיער די רצינית... אבל יש עוד שומן שצריך להעלם.. אני אמורה לקבוע פגישה עם הדיאטנית שלי אבל נראה מתי עם כל החגים האלה..

אתמול קרעתי את עצמי גם שעה וחצי בחדר כושר וגם 3 שעות מודרני. הרגליים שלי כמעט קרסו. היום שוב הייתי בחדר כושר ולא נתתי להן וכנראה שיש לי דלקת בגיד. אוף! הימים האחרונים היו בסדר כי לא אכלתי יותר מידי ובכלל לא שטויות אבל היום בערב היתה נפילה קטנטונת, בנוסף עשינו קניות לבית והוא מלא בשוקולדים וגיליתי שהולכות להיות בחג כמה ארוחות ענקיות עם המשפחה והפחד אצלי רק גדל!! אני יודעת שאין לזה תשובה ואצל כל אחד זה אחרת אבל מה עושים עם חג הזה? יש לי הרגשה שאני הולכת לטרוף וזה מפחיד אותי כל כך!!!!

אני קונה המון אבל המווווווווון דיאט ספריט ולא אכפת לי שאני יהיה רעב אני ישתה עד שאני יתפוצץ

איזה צירוף מקרים... בדיוק סיימתי עכשיו בקבוק שלם...

ב"ה אני תמיד נכנסתי לחדר שלי ושמעתי מוסיקה זה היה פתרון די מוצלח, בהתחשב בזה שכל ההתקהלות סביב השולחן הייתה מעיקה למדי ואם את לא ממש נהינית מזה, תמצאי לעצמך סידור שיגרום לך להרגיש יותר טוב, כמו למשל, להיכנס לחדר ולעשות דברים שאת אוהבת, או אולי להיפגש עם חברות, מה את אומרת??? חיבוק ענקי :-)

אז נכון שהצלחתי להתגבר על זה ולצאת בזול בעזרת נס קפה אבל עדיין התחושה הנפשית שזה משאיר אחרי זה וגם הבחילה. אני עכשיו לבד בבית ולא רוצה ליפול לשם....כי אחרת זה מה שיהיה כל החג אני והאסלה... והיום אני לא אהיה בחדר כושר ובכלל אני מרגישה שמנה ודוחה! אוףףף החג הזה עושה לי כל כך רע!!! ואני מופיעה בערב חג, צריכה ללבוש בגד גוף!! כולם יברחו כשיראו אותי!

יש לי שאלה: האם מותר לשתות את השייקים של הרבלייפ לאנשים חולי סכרת (המכילים גלוקוז ופרוקטוז) ?

ב"ה אני מניחה שהיא בתור דיאטנית תדע לענות לך מצרפת לך קישור http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353 שנה טובה :-)

שלום לכולם, אני מחפשת ספר שאיני זוכרת את שמו או את שם המחברת... )-: זה ספר שתורגם לעברית והפך לקלסיקה . בנושא אכילה כפיתית. אחד הדברים שאני יודעת שנאמרו שם זה שהגוף משמש כשכבת מגן מהעולם. שקורבן אונס יגרום לעצמו להשמין כדי להרגיש מוגן. פרטים מעטים ובכל זאת , אולי מישהו יודע...

יש ספר אחד בשם "נשים אוכלות את עצמן" יש עוד אחד בשם "השפה הסודית של הפרעות אכילה" יש עוד אחד בשם "הפחד לתפוס מקום" ונדמה לי שיש עוד אחד שראיתי פעם אבל אני לא זוכר את השם שלו וגם לא נראה לי שהוא על אכילה כפייתית תנסי את אלה

ב"ה אני חושבת שככה קוראים לספר שאת מחפשת, אם אני לא טועה כמובן בהצלחה שנה טובה :-)

האם ידוע למישהו האם ניתן להתנדבב גוף מסוים/מחלקה לה"א במסגרת מחויבות אישית?

ב"ה אני מציעה לך לפנות למרכזי טיפול המתמחים בנושא ולהציע את עצמך את פשוט צריכה לפנות ישירות אליהם ולשאול בהצלחה יישר כוח ושנה טובה

היי הילה, קודם כל תודה רבה רבה רבה על שהסכמת להיפגש עם ורד היא אומנם בפחדים איומים אבל אני בטוחה שתוכלי לעזור לה לא סתם פניתי אלייך.... הילה אני בבעייה, אני לא מסוגלת לחזור לתל השומר, התחלתי שם קבוצת הכנה לאשפוז כי הם החליטו שבגלל שהמצב שלי מצריך אשפוז אז אני צריכה מעקב בקבוצה ומעקב אצל דיאטנית עד האשפוז, הם אומנם מאוד מדהימים ויש להם את כל הסבלנות שבעולם אבל אני לא מרגישה מחוברת למקום. בפגישה האחרונה שהייתה לי שם ( יום שני ) הסברתי בקבוצה למה אני לא רוצה להתאשפז וכשהתחילו לחקור יותר מידיי התחלתי לענות ברמזים ואז כבר לא יכולתי יותר ואמרתי שם לפני כולם שאני רוצה למות ושזאת השאיפה שלי. גלית הפסיכולוגית ( אם את מכירה ) קראה לי לשיחה ודיווחה במקביל גם לדר' גור שגם איתו שוחחתי, את האמת הוא נראה וותרן ולא עושה סיפור מכל דבר אבל אני לא מספיק מכירה אותם טוב על מנת לדעת שהם לא יפנו עם הזעקה שלי למות לעוד גורמים נוספים. גלית הפסיכולוגית הראתה שהיא בלחץ ואני פוחדת שהם לא יניחו למצב שלי. מה את אומרת? את מכירה אותם יותר טוב מימני...

ב"ה אני מזכירה לך ככל שתהיי פחות אימפולסבית, את תזכי להרבה ניסים, מעבר לזה שאני באמת חושבת שכדאי יהיה לדבר עם הרופאה שלך על זה. אני הבנתי שיש בתל השומר מרפאה פתוחה כמו שיש באיכילוב, שאת באה רק לדיאטנית ופסיכולוגית ונמצאת במעקב ללא אשפוז, תבררי את זה. בהצלחה וחאהבה אינסוף :-)

היי הילה, אני לא חושבת שאני אימפולסיבית. אני מאמינה שזה בא מתוך פחד ומתוך התנאים הלא קלים שיש באשפוז. דיברתי עם גלית הפסיכולוגית ועם ציפי הדיאטנית והן החליטו שאני צריכה להתאשפז ולכן התחלתי להגיע לקבוצות הכנה לאשפוז, בפגישה האחרונה הבנתי עד כמה אני לא שייכת לשם, כל הבנות שמגיעות לשם זה מהבחירה שלהם לפי מה שהן מתארות הן רוצות להבריא מה שלי זה נראה מאוד רחוק. הבהרתי לגלית למה אני לא מוכנה להגיע ואני מאוד מקווה שהיא הבינה ולא תעשה מיזה סיפור כי גם דר' גור מעורב.... אין לי יותר כוחות להתמודד עם כל הקשיים האלה... תודה על הכל. מעיין.

סתם רציתי לדעת אם התחלת את הקבוצת תמיכה בתל השומר ואיך הולך לך את יודעת את השמות של המנחות של הקבוצה? פשוט הייתי מאושפז שם לפני שנה ומענין אותי לדעת אם זה אותם מנחות

היי כן התחלתי אבל מהר מאוד הפסקתי. המנחות הן גלית ואלומה שתיי פסיכולוגיות...

היי... לאחרונה יש לי בעיה חדשה- בלילה אני פשוט משתוקקת לאכול. אחרי ארוחת הערב. כאילו נפתח מן שסתום בגוף שאומר- "הנה, התחלת לאכול היום- אז יאללה-לבלוס!!!" העניין הוא- שאני לא בולסת דברים עתירי קלוריות- בכלל לא, מקסימום עגבנייה או גבינה. אבל הכמויות שאני אוכלת אותם הן יחסית גדולות לחצות הלילה. והכי גרוע- עד הרגע בו אני עוצמת עיניים אני עוד חושבת על מה עוד אוכל להספיק לאכול היום וזו מחשבה שלא מניחה לי, כאילו כל היום אני לא אוכלת ואז בלילה-בום! ואני מבינה, זה יכול להיות כי אני לא אוכלת מספיק ביום, אבל- זה פשוט מצב בלתי נסבל- איך משתיקים את הרעב הזה מבלי להגזים באוכל???? איך מפסיקים את המיני בולמוס הזה?? פעם הייתי מקיאה אחרי בולמוסים כאלה, היום אני לא מקיאה היות וכמות הקלוריות הן אולי 100, לכן זה ממש מיותר... אנא עזרו לי מהר, זה הופך את לילותיי לטרופים...לפעמים אף ללבנים... אוהבת, תודה (: המשך שבוע טוב

עכשיו קצת פחות, כי אני מתחילה לאכול רק בצהריים ואז אין לי בכלל זמן לאכול את כל מה שאני צריכה לפי התפריט, אז יוצא גם ארוחת לילה ואז אני לא מנשנשת אלא אוכלת ארוחה קלה. אני רק יכולה להגיד שאני מבינה כי עד לפני חודש היה לי בדיוק כמוך אוכלת גבינה, גזר וכו ובכמויות. אני חושבת שהפתרון הוא לאכול נורמלי במשך היום וגם אם נוצר מצב של רעב בלילה אז לאכול משהו טוב ומשביע כמו סנדויץ ואז לא יהיה את המיני בולמוס הזה.

אני לא מבין אתם קוראות מיני בולמוס ל100 קלוריות? תחליטו, אתם אוכלות הרבה או 100 קלוריות? אני לא מבין את זה וזה לא פעם ראשונה שאתם מדברות על זה