פורום הפרעות אכילה - תמיכה

בזמן האחרון יש לי חוסר תאבון ובעיות רכיוז למשל אני רואה משו בטלווזיה אני לא זוכרת מה אמרו לפני כן.. ממה יכולים לנבוע שני הדברים הללו??

ב"ה אני מציעה לך ללכת לרופאת משפחה ולעשות בדיקות, כי בעיות זיכרון יכולות לנבוע מחוסר של אינזם מסויים, מינרל או וויטמין זה או אחר בד"כ מקבוצת ה B חשוב מאוד שתבדקי, כי תוסף תזונה זה או אחר יכולים לפתור לך את הבעיה. מה שעוד מחמיר את הבעיה, הינם כל המוצרים שיש בהם קפאין מקפה ועד דיאט קולה בפרט, כולל שוקולד, קקאו וחליטות שיש בהן קפאין, פשוט הימנעי מהם. תבדקי גם אחוזי סידן, מגנזיום ואבץ, ברזל, כי זה יכול ליצור תופעות כגון שכחה. במקביל כדאי יהיה לך לשפר את התזונה, לכי לקבל הנחיה מפורשת ומבוקרת של דיאטנית מוסמכת לגבי תזונה נבונה על פי בדיקות שעשית, על כל מה שהכי נכון וטוב לך ואני מניחה שזה יעזור לך, כי גם תזונה לקויה ומתח רב יכולים ליצור בעיה של זיכרון וריכוז בכלל. האם הנשימה שלך תקינה? כאשר הנשימה לא תקינה ואת לא נושמת טוב, זה גם יוצר תופעות כאלה ברמה הפסיכוסומטית, שאלי את עצמך, מה את לא רוצה לראות? מה את לא רוצה לזכור? וטפלי בשורש הבעיה, כי לפעמים היא רגשית ולא קשורה לשום דבר ממה שכבר מניתי לך. בהצלחה המון אהבה ושבוע טוב הילה

הי, קורה לי לפעמים שאני אוכלת ואז מקיאה. התדירות משתנה. זה התחיל לפני כמה חודשים, אחרי שירדתי במשקל ופחדתי לעלות בחזרה, אז הייתי מקיאה כשאכלתי דברים "שאסור". הייתי מקיאה לפעמים פעם בשבוע ולפעמים כמה פעמים ביום. הרבה פעמים הקאתי בגלל כעס או כל מיני רגשות קשים שככה הוצאתי אותם. באיזשהו שלב תפסתי את עצמי (כשהתחילו כאבים בגרון) והפסקתי עם זה. עכשיו אני לא מקיאה הרבה - מקסימום פעם בשבוע. לפעמים פחות. פעם בשבועיים או חודש או אפילו זה לא. זה תלוי בתקופות. רציתי לדעת אם יש לי ממה לדאוג ואם צריך לעשות עם זה משהו? תודה

יש לך למה לדאוג!! אני לא באה לעודד אנשים למחלה אבל להקיא?? אחרי ארוחה אפילו אם זה פעם בשבוע זה מראה על בעיה שהתחיל לי הבעיה הייתי מקיאה נגיד כל היום לא אכלתי היה מגיע השעה 5 בצהריים והייתי צרכה לאכול אמרתי אני אוכל פוקפורן במיקרו ללא שמן אחרי זה רצתי להקיא עם הכאב בגרון אינני הפסקתי להקיא כי הרגשתי רע עם סיום ה"אכילה" אני מציעה לך לפנות למרפאה להפרעות אכילה אם תרשמי מאיפה את באיזה אזור מרכז צפון דרום הילונת\אני נוכל לפנות אותך למקום לה"א יש לך לדאוג מכיוון שאם אוכלים ומקיאים בגלל כי לא מרגישים בטוב זה מראה על בעיה... שלך דניאלה

ב"ה אני מציעה לך לגשת לטיפול בהקדם פסיכולוגי ותזונאי כלשהו, אפילו אם לכאורה את במצב מאוזן יחסית, אם תרצי אני מוכנה להפנות אותך. אני לא יודעת אם צריך לאבד את הראש בגלל מה שאת מספרת אבל נשמע לי שאת נמצאת בקבוצת סיכון וזה יכול לתפוס אותך בהפתעה בגלל הרגישות שלך לנושא ואני חושבת שאת צריכה להיערך לזה כי עסק עם בולימיה זה מציאות שנגמרת באסון וחשוב להקדים תרופה למכה, המסגרת הטיפולית תהיה לך לתמיכה שבה תוכלי לבטא במילים את מה שאת מנסה ליצור לעצמך ברמה החיצונית וזה די נכשל. אז שמרי עלייך ונסי כבר עכשיו לבדוק אפשרויות לטיפול, לכי בהקדם ושמרי עלייך אם את צריכה לשאול שאלות נוספות או לכתוב את יותר ממוזמנת המון אהבה ושבוע טוב הילה

תודה לשתיכן. הבעיה עם טיפול שזה נורא יקר, ואין לי כסף. אני סטודנטית... אם תוכלו לייעץ לי מה אפשר לעשות במצב כזה. אני גרה באזור השרון.

שלום. בת 25, בעבר היו לי כמה פעמים הקאות- או שדחפתי אצבעות לגרון או שלחצתי על קיבה עד שיצא האוכל בהקאה. בשבוע שעבר הקאתי פעמיים- דחפתי אצבעות לגרון ויצא הרבה. כל פעם שמקיאה גרון כואב יותר ויותר משבוע שעבר עדיין לא עבר לי כאב גרון וזה כאב חזק ושום תרופה לא עוזרת, מה לעשות?אני מתה מכאבים בגרון.השבוע הפסקתי להקיא, אבל יש לי עדיין דחף להקיא שעדיין שולטת בו, אבל מפחדת לאבד שליטה, לא רוצה להגיע לבולימיה ולהיות חולה.אולי אני צריכה לאכול דברים קלים כמו יוגורט, או כל פעם משהו קטן אחד ואני שותה מים עם לימון טרי, סחוט.עושה ספורט 3 פעמים בשבוע.

ב"ה יקירה ואהובה את בטיפול??? אם לא, אני מציעה לך לגשת לאחד כזה בהקדם, כי עסק עם בולימיה רק הולך ומחמיר עם הזמן, זה לא הולך ונהיה יותר קל, גם אם לכאורה את מצליחה לשלוט בזה נכון להיום, זה מסוכן וזה לא ממש בריא ואת גם לא ממש תרזי מזה. ידוע לך שהסיבה לבולימיה היא הרבה יותר עמוקה ושורשית מזו שנגלית לעין ואינה בהכרח כמעט תמיד, לא קשורה במזון עצמו או במשקל גוף או לצורך העניין בשום דבר שהוא פיזי או חיצוני, בד"כ היא משקפת את העולם הנפשי -רגשי - רוחני ויש להכיר כמה שיותר, לזהות כמה שיותר, לגדול כמה שיותר כדי שאת תהיי מספיק חזקה לחיות ללא זו הצרה מגובשת מבפנים וזה אכן אפשרי אם תתכווני לכך באמת, הדרך להשגת המטרה תהיה לך ברורה ואפשרית עד מאוד. בקשר לפצעים בגרון, תגרגרי מים עם מלח ולימון כל כמה זמן, תרופת סבתא יעילה ביותר, זה חיטוי מושלם לאזור הפגוע, ואל תאכלי דברים קשים, שהבליעה שלהם קשה ולעיתים במצבים כאלה כואבת, כי זה פוצע עוד יותר. הכי טוב, זה לשתות נוזלי, ממש לרסק את האוכל, זה מה שאני הייתי עושה והאמת שזה די עזר, כמובן שזה עד שהמקום יחלים. היו פעמים שהיה לי דימום פנימי במצב הזה חייבים לגשת לטיפול רפואי מיידי, כי זה יכול להיגמר במוות. יוצא לך דם??.. אני מקווה שתהיי עם עצמך מספיק כנה אם כן גשי לגסטרואנטרולוג בדחיפות, כי זה מסוכן!!!!. כפי שאמרתי עסק עם בולימיה זה דבר מסוכן ומחייב טיפול אם את זקוקה להכוונה, אני ישמח לייעץ לך בהמשך המון אהבה הרבה ברכה, בריאות ו... שבת שלום הילה

שלום לך הילה. תודה רבה על תגובתך- מאד הבהרת לי את המחלה, סכנותיה ותוצאותיה.את בעצמך אם הבנתי נכון היית חולה בבולימיה ומכירה אותה?רצו לשלוח אותי לפסיכיאטר וגם פסיכולוג, אבל התחננתי להזדמנות אחרונה לפני שאלך לרופאים כנ"ל, אז ויתרו לי.את רופאה, פסיכולוגית או פסיכיאטרית?הייתי רוצה להיפתח לפניך, אבל מאד מפחדת. יש לי בעיה לסמוך על אנשים.מאד צריכה לדבר עם מישהו מקווה שזה יהיה איתך.מקווה שיהיה בסדר.

עינתוש, תמיד אומרים שהפרעות אכילה לא באות ממקום של הפרעת אכילו ותו לא. זה תמיד עמוק יותר, ואם מחטטים מספיק בנבכי הנפש מגלים מה הביא לאותן הפרעות, שכנראה לא מקורן רק ב"להיות רזה". לפי מה שהבנתי הפרעת האכילה שלך היא אחת מיני בעיות שאת סוחבת על עצמך... זה בוודאי כבד... היית שמחה אילו הייתי יכולה להתת לך יד בסחיבת המטענים הללו יש לי עצה קטנה- בימים שאת מרגישה אובדן שליטה על האוכל, תלכי לעשות פעילות אירובית- היא גם מורידה את התיאבון לזמן מה וגם משחררת אנדרופינים במוח שגורמים למצב רוח להשתפר (וגם שורפים קלוריות!!!!!) בעצם- אין לך מה להפסיד!! אני מקווה שתצליחי להתמודד....... סופ"ש כיפי שיהיה מאמי

אני עושה 5 פעמים בשבוע אירובי בחדר כושר, למרות שמותר לי רק 3 ... הפרעות אכילה אכן לא צומחות ככה סתם, ויש עוד דברים שאני מעדיפה לא לפרט אותן פה. אין לי עוד איזה מחלות נפש למינהן או משהו בסגנון, אבל אדם מורכב אני כן...

ב"ה כדאי ללמוד את זה.. אני יכולה לברר, יש שיטה כזאת :-) שבת שלום

היי... קראתי את ההודעות האחרונות שלך בפורום. אני לא מפסיקה לחשוב עליהם. אני כל הזמן חושבת על לגשת לפורום ולכתוב לך כאן משהו שיעזור לך לצאת מה"אי אושר", שלא לאמר- דיכאון שאתה שרוי בו, אבל אני לא מצליחה לחשוב על משהו כזה אחד שיוכל לשכנע אותך להפסיק להלקות את עצמך על כל חריגה מהתפריט שלך, על כל אימון שלא מוציא לך את המיץ.. אני מבינה את המצוקה שלך, הרצון פשוט להקיא אם אכלת יותר ממה שרצית, התחושה של הכישלון- אבל דע לך: הכושר שאתה נמצא בו- הוא הישג אדיר! דרושים כל כך הרבה משמעת עצמית וכוח רצון על מנת להכנס לכושר בכלל- ולשמור עליו בפרט. היות ואני לא מכירה אותך, אני לא יודעת להצביע על עוד הישגים מרשימים שוודאי אתה יכול להיות גאה בהם, אך אני סבורה שישנם כאלה- והם בכלל לא קשורים לאוכל או רזון. נדמה לי שפשוט חסר לך משהו. משהו שיסיח קצת את דעתך משלשאות האנורקסיה שאתה כבול בהן. אני מקווה שתמצא משהו שישכיח ממך קצת את זה.. באמת, מכל הלב, מנסה לעזור. שיהיה בהצלחה וסופ"ש טהור. נ.ב. לא כדאי שתנסה להקיא... עדיף שתסבול מייסורי מצפון מאשר שתסבול מקריסת מערכות...ובכלל-זה לא מגעיל אותך אפילו קצת??

וואוו אני ממש מסמיק מגאווה (-: ת'אמת? לא חשבתי על זה כתכונות טובות כמו שאת ציינת זה שכתבת שהכושר שאני נמצא בו זה הישג גרם לי קצת לסלוח לעצמי ולהגיד אוקיי, אולי אני לא רץ כי כואב לי הגב אבל בכל זאת אני מתאמן, ואולי אני קצת חורג מהתפריט - שזה כישלון בשבילי - אבל יש גם את הצד הטוב שאני שומר על כושר גבוה באמת תודה נ.ב. תבחרי לעצמך כבר שם! זה קשה לדבר אליך ככה בלי שם למרות שזה רק בפורום וזה רק בכתיבה אבל בכל זאת.... עד שבת אני יכנס שוב פעם לפורום בעזרת ה' אבל אם את לא תכנסי אז שיהיה לך שבת שלום ושוב תודה זה מאוד עוזר ומעודד שמישהו כותב לך הודעה קצת יותר ארוכה מ"היי וביי" וזה מאוד מחמם את הלב.. (-: אז שבת שלום

אכלתי ב18:00 ארוחת ערב ולא חרגתי מהקלוריות היומיות שהקצבתי לעצמי אבל לפני שעה חזרתי הביתה והייתי רעב אז אכלתי עוד 800 קלוריות למה אני לא יודע להקיא??? זה היה פותר לי את כל הבעיות אני חייב שמישהו ילמד אותי איך להקיא ככה לא יהיה לי את כל היסורי מצפון שיש לי כל הזמן בגלל שכל הזמן אני חורג מהתפריט אם אני יוכל יותר מדי - אני יקיא אני יודע שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע כי מתמכרים לזה וזה אבל לא אכפת לי

ב"ה מזל שאתה לא יודע להקיא, כי זה יותר מסוכן מרזון, רק לשם ידע כללי, כדאי שתדע ולא זה לא יפתור לך שום בעיה, אתה גם לא תרזה מזה אתה אפילו תשמין מזה כי מי שמקיא, הגוף נכנס לפאניקה ואז איך שאתה מתחיל לאכול הגוף מתחיל לעכל את האוכל כשהוא נמצא בפה, כך שגם אם תקיא 90 אחוז ממה שאכלת יתעכל ולא תצליח להקיא את הכל גם אם לכאורה תראה באסלה שהקאת כמעט את הכל, כך שהשיטה הזאת מאוד לא יעילה ואפילו מזיקה ברמות יותר חריפות ומסוכנות, הרבה יותר מאשר להגיע לרזון קיצוני. אז בהתחשב בכך שהיה לך אימון אתמול, נראה לי שהתוספת שאכלת היתה הכרחית ונראה לי שאתה אפילו תרזה מזה. המון אהבה שבת שלום :-)

אנחנו רק ביום חמישי... (-:

אני סובלת מהליכה כפייתית וצורך לעמוד במשך כל היום הייתי בהרבה מאוד טיפולים ועוד לא מצאתי משהו שעזר לי לצאת מזה אני בודקת אפשרות להכנס לכפר גמילה "הדרך" בנס עמים רציתי לשאול האם מישהי מכירה או שמעה משהו על המקום?

ב"ה אני מציעה לך פשוט ללכת לשם ולשמוע הרצאה, פשוט לראות את המקום, לבקש לדבר עם אנשים שהיו שם, זה הכרטיס ביקור הכי טוב שיכול לתת לך אמת מידה לגבי הטיפול שם או איך זה מתנהל. דרך אגב, קיניסיולוגיה מוח אחד יכולה לעזור לך הרבה מאוד וגם לשחרר אותך סופית מהבעיה, בעמוד של הפורום הנוכחי השאירה מישהי בשם עדי הודעה, את יכולה ליצור איתה קשר ולשמוע יותר אם זה מעניין אותך אבל רק שתדעי שזו שיטה יעילה לטיפול באינסופ בעיות, גם לבעיה כמו שלך בהצלחה :-)

ב"ה קישור להודעה שהשאירה http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1210/xPG/58/xFT/41296/xFP/41317

אור, תודה שקראת את המכתב שלי! אשמח לקשקש איתך במייל רק שיש עם זה בעיה קלה- האנונימיות שאני יכולה לשמור עליה בפורום תיעלם ברגע שאשתמש במייל, ואף אחד בעולם לא יודע שיש לי הפרעת אכילה, ואשמח שזה ישאר ככה... את מבינה? יום מקסים! אוהבת

ב"ה ספרי מה קורה איתך, אם בא לך סופשבוע נעים שלך הילה

היי הילה. יש לי בעייה רצינית. הכרתי משהי מבאר שבע שהבת שלה מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר היא מנסה כל הזמן להתאבד ומצבה הולך ומתדרדר. מנהל המחלקה רוצה להעביר אותה למחלקה פסיכיאטרית מה שיהרוס את הילדה הזאת עוד יותר. אמא שלה מאוד נואשת והיא מחפשת משהיא שיצאה מההפרעות אכילה על מנת שאוליי אותה אחת שהבריאה תנסה לדבר איתה כי היא חושבת ( האמא ) שזאת הדרך האחרונה אוליי להציל את הבת שלה, היא לא רואה שום פיתרון טוב אחר כרגע. שאלתי היא האים את מכירה משהי שתסכים לדבר אם אותה נערה כי מצבה באמת לא טוב. אשמח אם תוכלי לעזור לי. דרך אגב התחלתי טיפול בהפרעות אכילה בתל השומר ואני נמצאת במסגרת של קבוצת הכנה לאשפוז למרות שאני משוכנעת שאני לא יתאשפז שם. ביי בינתיים. מעיין.

ב"ה ואני אחזור אליה המון אהבה וכל הכבוד על הטיפול שהתחלת

המון המון תודה על העזרה שלך. אני משאירה לך את הטלפון שלי כי אני לא רוצה שיטרידו את אמא שלה. אם את יכולה תצרי איתי קשר ואני יתן לך את הטלפון של אמא של אותה נערה. 0523559088... שוב תודה מראש.

בטח נמאס לכם לשמוע כל הזמן על האימונים שלי אז אני ישתדל לא לכתוב עליהם יותר כל כך הרבה אז היום הייתי בחדר כושר והיה אימון מזה מעפן כי כאב לי נורא הגב ולא יכלתי לרוץ וגם לא עשיתי על הקרוסטרינר כי אני חושב שזה גם גורם לזה שיכאב לי הגב אז עשיתי רק אופניים בערך שעה ו20 דקות אבל זה לא כזה רציני כי דבר ראשון לא התאמצתי כל כך לפי זה שלא הגעתי לדופק גבוה ואפילו לאהגעתי לסף הדופק הנמוך שקבעתי לעצמי ודבר שני באופנים לא שורפים הרבה קלוריות כמו בריצה או בקרוס טרינר אז לא היה היום אימון שווה אני מקווה שמחר אני ילך לרכב על אופניים בחוץ ולא בחדר כושר ואז זה יהיה באמת אימון טוב לילה טוב בינתיים תהיו לי בריאים ותשמרו על עצמכם

ב"ה בהצלחה באימון .... :-) אימון של מנוחה... מה דעתך.?...?

שלא תטעי, אני חושבת עלייך המון מאז השיחה שלנו, חווה נפילות מאז וגם המון תהיות לגביי ההמשך, כן לטפל, אצליח לבד וכו' . אני כרגע בבית, לא עובדת, מטפלת בבתי בת השנה בבוקר ואחה"צ בבת השלוש שחוזרת מהגן. אחת הסיבות לדעתי שאני בבית היא שאני לא רוצה להתמודד שוב עם הלחץ של הלהראות טוב בעבודה, להתלבש ולהתחתך, אני מעדיפה להתמודד עם המצב בלי לחצים מיותרים שקיימים גם ככה, למרות שבתוך תוכי הייתי מאוד רוצה לחזור לעבוד, אבל להיות נורמלית... מאחר ואני כל היום עם בנותיי גם אין סיכוי שאמצא זמן ללכת לטיפול כי אז אצטרך להחשף ולהודות בבעייה שלי בפני עצמי ובפני משפחתי. אני בהדחקה גמורה, מרגישה נפוחה כל היום רוצה לאכול כל היום ולא יודעת מה. האם את אוכלת לפי תפריט מסויים?? תדעי לך שהקסמת אותי בפורום ושבית אותי בטלפון, את פשוט מקסימה וכשמדברים איתך אז נדמה כי השמיים הם הגבול!! אבל איך מתחזקים?? מאין שואבים את הכוחות??

ב"ה רק הגבול שאנחנו שמים בראש שלנו, במחשבות שלנו.... ככה, אני אוכלת לפי דברים מסויימים שאני יודעת שמותר לי לאכול ונמנעת ממה שאסור לי לאכול, יש לי תמיד בעיה של ליחה, של מחסור בסידן ובברזל, אז אני חייבת שהתזונה שלי תהיה בהתאם ומאז שאני שומרת על התזונה המסויימת הזאת נפתרו לי הרבה בעיות אם כי יש עוד מה לשפר, אני הרבה פעמים חורגת אם בא לי משהו מתוק שזה לא בדיוק הולך ביחד אם הדברים שאני אמורה להימנע מהם אבל זה לא קורה לי הרבה, רק מתי שאני בקריזה למתוק או בעצבים היסטריים, אני אוכלת הרבה על פי מודעות של שנים, תפריטים שקיבלתי בעבר וגם תפריט שהוא מאוד כללי שאני מקבלת היום, אני רוב הזמן אוכלת דברים קבועים שטוב לי איתם, אוכלת מעט כל כמה זמן ולועסת טוב טוב את האוכל שלי ואני לא מתעסקת בשום דבר אחר כשאני אוכלת והאמת שאני ממש לא חושבת על זה, שזה מדהים, כי פעם זה לא היה, אני לוקחת הרבה תוספי מזון שמצילים אותי והם מותאמים לי לפי המצב הפיזי שלי וזה משתנה מפעם לפעם. מאיפה שואבים את הכוח? האמת שאני הייתי על סף שבירה טוטאלי לפני שבכלל חשבתי שאני אצא מהפרעות אכילה, קרה נס, כי לא ציפיתי, הקיניסיולוגיה הצילה אותי, אני מניחה שמה שהציל אותי באמת בנוסף, זה האהבה של כולם, עטפו אותי בכזאת אהבה שאני לא יודעת אם יש בן אנוש שזכה לכל כך הרבה אהבה כמו שאני קיבלתי בחיים האלה, למרות הזוועות של העבר שלי. ובכל זאת, אני חושבת שאת מבינה מה מצבך, אני חושבת שכל עניין ההחלמה, הוא עניין של מודעות גדילה והתפתחות אישית שלא תלויה בשום דבר שמציבים לך כגבול או שאת מציבה לעצמך כגבול ולעיתים התהליך הזה מורט עצבים ודווקא במקום שאת לא מצפה שם כנראה קורים הניסים הכי גדולים. אני חושבת שאת צריכה להחליט וההחלטה הזאת היא מכאיבה כי זה מכאיב להיפרד ממה שכל כך מוכר לנו וכל כך בטוח לנו מאיזושהי סיבה לא ברורה אבל את צריכה להחליט מה את רוצה, מה את באמת רוצה ולהשתדל למקד את זה ולא לפעול מתוך פיצול, כל זמן שתפעלי מתוך פיצול יהיה שווה לכך שלא החלטת, מתי שתחליטי אז תהיי מאוחדת עם עצמך ואז יהיה דרור להחלטה שלך וגם הדרך שלך תיפתח ואת תדעי בדיוק מה עלייך לעשות וגם יהיה לך את הכוחות לשרוד את זה ויותר מזה לחיות מעל כל זה. אני שמחה שעדי כתבה, היא גם מטפלת בקיניסיולוגיה מוח אחד, את יכולה לדבר איתה אני מאחלת לך הרבה בהצלחה תחשבי על זה חיבוקים ואהבה מליון ועוד :-)

הי יפתי, האם עדי היא זו שטיפלה בך? את נתת לי טל' של הבחורה שטיפלה בך ואני לא מוצאת אותו.. האם תוכלי לתת לי שוב? אני מעוניינת לדבר איתה, לפחות קצת לרחרח.. לגבי התפריט, גם לי יש הרבה דברים שעושים לי רע ( נפיחות וגזים ) אבל אני לא בדיוק יודעת מה ובימים כאלה אני ממש יכולה להשתגע וזה מה שמביא אותי לנפילות כי אז אני בטוחה שכל הנפיחות תשתחרר, וזה בד"כ מה שקורה... אבל אני לא רוצה שזה יהיה הפתרון. לאיזה רופא צריך ללכת על מנת לדעת מה טוב לקיבה ומה לא?

ערב טוב הילה היקרה מה שלומך מקווה שטוב טוב טוב... מזמן לא כתבתי כי הייתי מאוד עסוקה. כל פעם שאני קראת בפורום אני נידהמת מהיכולות שלך לייעץ ולעזור מדהימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ישר כוח! אני שוב פעם מזכירה לבנות שקינסיולוגיהומוח אחד היא דרך טיפול יחודית שעוזרת ומצעידה את האנשים לדרך חדשה , דרך של שחרור מדפוסים ישנים וקבלה עצמית אמיתית. עזרו לעצמכן, חבל על כל יום של כאב וסבל לילה טוב עדי

הי עדי, האם את יכולה להסביר לי יותר בפירוט על הטיפול בדרך זו? תודה מראש..

מור ערב טוב קיים המון חומר על הקינסיולוגיה ומוח אחד תכנסי דרך גוגל כמו כן הילה כתבה בפורום רבות על הקינסיולוגיה . אני פשוט מתנתקת בעוד מספר דקות... מה שאני יכולה לאמר מנסיוני שזוהי דרך טיפול מדהימה שעוזרת רבות עם בעיות אכילה מאחר והיא מאוד ממוקדת בקשיים הריגשיים הקיימים בעבר ובהווה של המטופל. עובדים בה בכל המישורים הפיסי הריגשי והמנטלי . זוהי דרך טיפול הוליסטית אמיתי מאחר ונוגעים בקשיים בכל ההקשרים שלהם. קיימים תרגילים פיסיים, אפשרות של תמיכה בתמציות פרחי בך אך העיקר זה העבודה על אירועים ומצבים שהאדם חווה בעבר כשהם עדיין לצערינו מנהלים אותו בהווה. אם ברצונך לשאול עוד שאלות אני מאמינה שהילה עם ניסיונה האדיר תענה לך במידה ואת רוצה לשאול אותי משהו ספציפי את מוזמנת לכתוב למייל שלי או לטלפון 0525374891 לילה טוב

לקראת השנה החדשה לקחו על עצמם הפסיכולוגים של קהילת "קבוצות" אתגר קהילתי רחב היקף: לקיים ימי סדנה מרוכזים באזורים שונים בארץ בנושא התמודדות עם המצוקות שמעוררת תקופת החגים. לשם כך, פיתחנו סדנה ייעודית להתערבות מניעתית עבור אוכלוסיות בסיכון, המתבססת על שיטות קוגניטיביות-התנהגותיות, שמטרתן לפתח בפרט חוסן פנימי, העצמה ומיומנויות קונקרטיות להתמודדות. הסדנאות תתקיימנה ללא כוונות רווח, במטרה להיטיב עם מצבם של אנשים רבים בישראל המעונינים בסיוע בהתמודדות בתקופת החגים. הקהילה תקיים סדנאות בתל-אביב, בירושלים, בשרון, בבאר-שבע, בחיפה ובכרמיאל. סדנה אחת תונחה בשפה הרוסית, עבור עולים מחבר העמים, ותתקיים בתל-אביב. קהילת "קבוצות" היא יוזמה של מנחים ומטפלים בישראל, המקדמים את העבודה הקבוצתית בציבור. הקהילה שמה לעצמה למטרה לאפשר למשתתפים להצטרף לקבוצות מגוונות, ברמה מקצועית גבוהה ובעלות נמוכה. www.igroups.co.il מנהל פורום יקר, נודה לך אם לא תמחוק מודעה זו שכן הפעילות לא נועדה למטרות מסחריות.

ב"ה ישר כוח בברכה רבה :-)

איזה ימים עוברים עליי... ולא רק בגלל האוכל הכל פשוט רע ומגעיל מרגישה מוזר, מרגישה דוחה גם חיצונית וגם פנימית. מרגישה שאני טמאה........

אם תוכלי לפרט למה בדיוק את מרגישה רע? מישהו עשה לך משהו לא הולך לך? אולי ככה נוכל לעזור לך

הרגשה רעה שסתם באה לה פתאום ועכשיו אכלתי לחם קל אחד וגבינה עם כפית שוקולד ואני מרגישה רעעעעע אני יודעת שמבחינת התפריט זה בסדר גמור אבל כל פעם שאני מתקרבת לכמות שאני צריכה לאכול אני רוצה למות. וזה מה שקרה עכשיו. אני מרגישה כל כך קטנה, כל כך אפסית שאני מצליחה להגיד לעצמי לא ולהתאפק. כל פעם אני אומרת שממחר לא זה לא וכל פעם אני מוותרת לעצמי.

סורי שלא עניתי פשוט רק עכשיו נכנסתי לפורום. איל אני יכולה להשיג? כי אני מדריכה. יש לי פה ושם הטבות בכמה רשתות ספורט. בכול מקרה אני לא רואה דרך שאני יכולה להשיג לך אחד כזה חצי חינם כי אני אצטרך לפגוש אותך בשביל זה ולהעביר כספים ואני רוצה להשאר אלמונית..קוקו:)

פשוט כבר קניתי אחד אבל רק אציתי לדעת אם יצאתי פראיר או שיצאתי בזול

שיהיה יום טוב ומהנה לכולם בלי הרבה אכזבות ובלי הרבה תסכולים אחלה של יום

ב"ה :-)

אני לא יודע למה אבל כל הזמן כואב לי הגב בצד שמאל זה התחיל מיום שלישי אחרי האימון אחרי שרצתי שעה וחצי על שיפוע ואז התחיל לכאוב לי בצד שמאל בגב למטה ומאז אני פשוט לא מסוגל לרוץ וכל דריכה קשה שאני עושה זה כואב לי וניסיתי היום לרוץ לפחות בקצב איטי וממש לא הצלחתי אוף זה ממש מתסכל אסור לי להפסיק לרוץ אני לא יכול להרשות לעצמי לנוח שבוע כי אז אני בטוח יעלה במשקל וחוצמזה אני לא יכול להפסיד שבוע של אימונים אז היום במקום לרוץ עשיתי שעה ועשרים על הקרוסטרינר בדופק ממוצע של 75% ואחרי זה עוד יותר כאב לי הגב ואני ממש לא יודע מה לעשות כי לא נראה לי שזה הולך להתרפא ואז מה אני יעשה אתמול הלכתי לבית מרקחת וקניתי BENGAY את הכי חזק שיש וגמרתי כמעט את כל השפופרת וזה לא עזר בגרוש שמתי גם וולטרן אמולגל וגם זה לא עזר ואני ממש לאיודע מה לעשות אני רק מקווה שלא הולך לכאוב לי הגב כל פעם אחרי שאני ירוץ מה אני יכול לעשות מה לעשות מה לעשות ווואווו אני פשוט אבוד ביום שלישי יש לי עוד פעם אימון ומזה לא בא לי לעשות עוד פעם על הקרוסטריינר כי זה לא כיף כמו לרוץ זה כיף לעשות עליו קצת בשביל הפיניש אבל שעה??!! זה ממש לא כיף כמו לרוץ אני חייב לרוץ ולא נראה לי שעד יום שלישי אני יוכל אני ממש אובד עצות דרך אגב הBENGAY הזה מממממממממממממש מסריח דודים שלי באו אלינו אתמול והם היו צריכים לסבול את הריח שהיה בכל הבית כי שמתי את המשחה. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ככל שאני חושב על זה יותר אני ממש נהיה מבואס ואני הולך להשתגע מה אני יעשה???????? אני ממש הולך לאיבוד גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת.... (שלמה ארצי)

הי, באמת התבלבלתי כי למעשה המכתב שממש התרשמתי ממנו הוא של ... המכתב שיועד לפסיכולוגים הורים וכל השאר. גם את הכתיבה שלך אני אוהבת(קראתי מה שכתבת בתק' האחרונה בעקבות המכתב שלא שלך שאהבתי...), בכל אופן, אולי תוכל לעזור לי ולהגיד לי איך אני יכולה לפנות לכותב/ת המכתב המדובר?? חוץ מזה, קצת מעורר קינאה האנרגיה שלך להזיז את עצמך כ"כ ולעשות המוווון ספורט. כל הכבוד! bengay זו באמת מישחה מצחינה!!! יום נפלא! אור

ב"ה את צודקת המכתב הזה מדהים וגם מזעזע בנכונות שבו ובמידת הדיוק שבו, גם אני מאוד אהבתי אותו ואני חושבת שזה מכתב זעקה לעולם הזה שיתעורר כבר. אני ישמח ש.....תענה לך המון אהבה יפה השארתי לך כתובות למטה בהצלחה :-)

ב"ה הרבה אמבטיות מלח במים חמימים ומנוחה ותלך לקופת חולים אלטרנטיבי למישהו שיכול לעשות לך טיפול במוקסה, זה ממש עוזר ועובד. אגב, הבן גיי הזה לא משהו וכן הוא באמת מסריח, נהג מונית צרח עלי וביציאה אמר לי ברוך שפטרנו ואני התחלתי לצחוק..חחח המון אהבה :-)

נשמע כאילו הזעזועים מהמסילה פגעו לך בגב התחתון ועוד ביחוד ריצות שיפוע שהן מעמיסות יותר על חוליות עמוד השידרה התחתונות. שריר הגב התחתון מאוד רגיש והוא מאזן עומסים באיזור האגן, חובה לחזק אותו ע"י תרגילים מיוחדים לכך. בכול מקרה, לפי מה שאתה כותב או שהגו תחתון תפוס או שזה הקרנה של שריר תפוס אחר..או שזה יכול להיות עוד המון דברים אחרים. אם עוד שבוע זה לא עובר תקבע תור על אורתופד. תמנע מתרגילים מכאיבים ומכפיפות בטן. לפני השינה מים חמים ובנגיי!

הילה, היי ..התגעגעתי,המון. אני עדיין בזה,כמובן.. זה כמו שרשרת של אסיר, שלא משנה לאן תלך,היא תסחב אחרייך..ותכביד. אני כבר חייה על סלטים,כמעט כול יום סלטים..לוקחת ויטמינים. פעמיים בשבוע אוכלת בגדול ורצה לשירותים. מקיאה חצי מהכמות,כי אני רואה שהבטן עדיין נפוחה,זה אומר שעדיין יש בפנים. שקלתי 48 שהייתי באילת, חזרתי..התחלתי לאכול נורמלי,כי באילת כול היום לא אכלתי, שתיתי רק שייקים.היה לי כולכך כייף..נהניתי. הרגשתי מלכה. שאני לא אוכלת, החיוך שלי גדול...אני מרגישה כאילו כול העולם שלי. אני עולה, אני מרגישה שאני דוחה.. שאין אדם יותר דוחה ממני,שהטן נפוחה,אני מרגישה שאני מיותרת בעולם. שאני סתם עוד אדם מגעיל,מיותר. שמן. לא יודעת למה, אני עליתי. אני שוקלת 49.7 עכשיו. וזה לא זז.. אני רוצה 48,זה לא יעזור,כבר ציינתי. אני חייה על סלט..אני מתפקדת ממש טוב..אני מצטיינת בלימודים,אני עושה הכול כמו שצריך. מה אני יעשה צום ?! מה אני כבר אעשה. לא יורד ? כבר נמאס לי מהכול. מהחיים. אני לא שואפת ל-26 ק"ג. אני לא רואה ברזון יתר בתור דבר יפה ושפוי,ממש לא. זה דוחה בעיניי. אני רוצה את ה -48 שלי . אני רוצה את החיוך של אילת. אני רוצה את הבטן הדבוקה לגב, הבטן שלא נפוחה בחיים. אוהבת,בלי סוף. בר.

את לא יורדת בגלל שאת חיה רק על סלט את עושה את הטעות שגם אני עושה לצערי וגם אני מתאכזב מזה שאני צם כל הזמן וכמעט לא אוכל ועושה המון אבל המוווווון ספורט ואני לא יורד גרררררם קטן במשקל וזה מאוד מאכזב אותי ואני כל הזמן מנסה ומנסה ומנסה ולא מצליח ואני ממש ממש מתוסכל ואני יודע את הסיבה - זה פשוט בגלל שאני משגע את הגוף שלי ואני עושה צומות עד שמגיע רגע שאני לא יכול יותר ואז יש לי התקף אכילה (לא בולמוס אבל אני אוכל איזה 1500 קלוריות בבת אחת במקום לאכול את זה ב3 ארוחות שזה הרבה פחות משמין) ומה שבעצם קורה זה שכשאנחנו לא אוכלים הגוף מאט את חילוף החומרים כדי לחסוך באנרגיה ואז כשתוקף אותנו הרעב הגדול ואנחנו דופקים ארוחה הגוף לא מבזבז אף קלוריה ואוגר את הכל וכך לא רק שאנחנו לא יורדים - לפעמים אפילו עולים במשקל מה שצריך לעשות (אולי אני יודע יפה להגיד את זה אבל אל תחשבי שאני עושה את זה כי גם פוחד) זה פשוט לאכול 4-5 ארוחות מסודרות נורמליות (ולא סלט) במשך היום ולא להגיע למצב של הרעבה כדי שהגוף לא יכנס למצב של סטרס (לחץ) ויאגור קלוריות אני יודע יפה מאוד לדבר אבל זה קשה מאוד וגם אני לא עושה את זה כי אני מפחד לאכול נורמלי אבל מי יודע אולי את לא תפחדי תנסי ותגידי לי איך הולך לך בהצלחה

אנורקס ? בינתיים. יקר . ממ..אין סיכוי.אני אומרת את זה בלי לפחד,כבר התרגלתי למצב..אין סיכוי שנכון לעכשיו אני אהיה מסוגלת להכניס יותר מארוחה אחת ביום לפה. ובמידה ואני כן אכניס,זה יעשה לי כאלו נקיפות מצפון,שהארוחה תסיים בסופו של דבר באסלה,מעוכלת למחצה. חבל . אני לא יודעתץ למה כולכל קשה לחזור לפעם..איזה ילדה מאושרת הייתי פעם,כמה אהבתי לאכול .אוי,כמה נדפקתי מאז. כמה כואב לי..שומדבר לא מציק לי יותר מעניין התזונה שלי. היום היו לי בדיקות דם,אמא שלי הכריחה אותי..וכולכך לא רציתי,אני מפחדת מהתוצאות,אני כולכך מפחדת. אם התוצאות ייצאו גרועות..הם יאכילו אותי בכוח .אני אשמין,אני אהיה כזו מגעילה. כנראה שאלו החיים, לא בחרתי אותם..הם נוצרו. בלי ששמתי לב אפילו. קל לך להגיד,גם לי קל..אני יודעת שמה שאנחנו עושים הוא לא דרך חיים.הוא כמו להיות חיים אבל בעצם זה כמו מוות. ואתה יודע עד כמה זה נכון .. החיוך היחיד שיכול לעלות לך בפנים,זה רק אם תראה חצי קילו פחות במשקל,או שתדע שלא עובר עליך בולמוס לאחרונה.. ואתה לא אוכל.ואתה מרגיש חזק, כי שלא אוכלים מרגישים שמנצחים את המפלצת הנוראית - הרעב . בר.

ב"ה השאיפות שלך לא שפויות. יפה שלי, אני לא יודעת כמה החיוך שהיה לך באילת היה שלם והעיד על שמחה , אני יודעת שכשמח בלב שום דבר חיצוני לא יכול להעיף את זה גם לא קילו יותר וגם לא טיל שמתעופף באוויר ומאיים על חייך,כי ככה זה כשזה מגיע לעושר רוחני. אבל זה חלק מהעניין, רומן עם הפרעות אכילה זה עסק של שנים, לכל הדיעות את לא אמורה להישאר במשקל הזה , המשקל הנוכחי שלך הוא בגדר תת משקל כמעט חמור הייתי אומרת ואת נקראית אנורקסית גם אם את לא רוצה להודות בזה אל תשכחי שאת גבוהה מאוד ו29 קילו בשבילך זה כמו להוריד 10 קילו מהמשקל הנוכחי שלך וזה יהיה שווה ערך למי שהגובה שלה הוא 167 ותשקול 29 כי החלוקה שונה כשהגובה מרקיע לשחקים וזה במקרה שלך. מעבר לזה שאת מתארת מצב של אגירת נוזלים, הגוף שלך אוגר ומתנפח, הוא כנראה הגיע לשלב שאם את לא צמה הוא נלחם על כל פירור שאת מכניסה לגוף, יותר מזה הוא כל כך גועש שהוא הופך להיות כבד וזה לא תמיד קשור לשומן,למעשה זה כמעט אף פעם לא קשור לשומן יותר מזה ברגע שאת בולסת ומקיאה הגוף מעכל בשניותאת האוכל בגלל שהוא יודע שאת הולכת למנוע את זה ממנו ואז את סופגת הרבה יותר ממה שנדמה לך וגם משמינה. אם תעשי בדיקת אחוזי שומן בדם,את תראי את זה, המשקל הזה נובע מההלם של הגוף, כי הוא לא מסוגל להתמודד עם הרעיון שאין לו הזנה טובה. אני מבינה שעכשיו כל עניין ההקאות מתחיל להיכנס לחייך והאמת שזה ממש לא משמח אותי כי זה אפילו יותר חמור מתת משקל. את מבקשת ממני שאני יעזור לך ואני שואלת אותך איך?? כי זה מאוד פשוט, מה צריך לעשות, אני רק לא בטוחה שאת עוד מוכנה לזה אני מוכנה לבוא איתך אם את רוצה לבקש עזרה אני מוכנה לדבר בשבילך אם קשה לך אבל את היא זו שתצטרך ללכת לקבל אותה, אני לא יוכל לעשות את זה במקומך, כי ככה זה. יש כתובות טובות ממש העזרה שאת מבקשת היא יותר ברמה של לעזור לך להגיע ל 48 קילו ועם זה אני לא מוכנה לשתף פעולה. אז אני מתנצלת ואני מקווה מאוד שתשמרי על עצמך, כי זה נשמע לא טוב. אני ישמח שתמשיכי לכתוב, אולי תביני שאין דרך אחרת, יש הרבה דוגמניות תודה לאל היום שכבר מבינות שצריך להזין את הגוף באופן נבון למדי והן נשארות רזות, תתפלאי לשמוע אבל אני להבדיל, אני לא רואה את עצמי דוגמנית גם לא מתקרבת, התחלתי לרזות ממש רק כשהתחלתי לאכול, הפוך על הפוך, ככל שזה ישמע לך אבסורד ככה זה לבתים מסויימים וזה מה שקרה לי בתוך הבית של עצמי,עד כדי כך שזה אפילו הגיע למשקל שהכי הייתי מאושרת איתו, חזקה איתו ובריאה איתו ושמחה איתו. זה יכול לקרות גם לך אבל רק אם תאפשרי, הגוף לא בנוי לצום כדרך חיים. יש מה לעשות.... הרבה אהבה שלך הילה

מטורף מה שקראתי עכשיו. הילה, לא מובן איך לצאת מזה..כיף לי ככה. תראי, בעצם..לא נגיד כיף,כי זה סיוט. אני נהנית מהמרדף,אני מרגישה שיש לי עיסוק, אני כולכך מנסה להישאר במשקל הזה, את לא מבינה עד כמה. אני חייה על 340קלוריות ליום בלבד. וזה סבבה לי.. ולפעמים אני קמה עם בטן כזו נפוחה,ולפעמים אני קמה עם בטן דבוקה לגב. הגוף שלי משתגע,אני הייתי רוצה לדעת מה בדיוק עובר עליו.. הקאתי לפני מספר שעות,והושט ממש שורפת לי.. אבל ממש. אני לא מזוכיסטית, התחלתי כבר ללכת לישון אחרי הסלט והחזה עוף של הצהריים.. רק בשביל לא להוציא אותו בעזרת ההקאות או כדורים משלשלים או כל דבר אחר שאני רואה. אני מטורפת, אני פשוט לא מסוגלת שיהיה אוכל בגוף שלי.. אני רוצה להיות רזה לנצח. אני רוצה להיות דקיקונת.להיות קלה תמיד.. שתמיד לא יהיה עלי עודף. הילה,תרשמי לי בבקשה את האימייל שלך,אני אשמח לשלוח אך ורק לך תמונה שלי, בבגד ים, שתראי את כול הגוף..שתביני שאני כלל וכלל לא נראית חולה. ואת תראי . אני גבוהה, נכון .. אבל אני עדיין מלאה טיפונת ביריכיים,כמובן שזה יחסי..אבל יחסית לגוף שלי,לבטן הדקה שלי הרגליים טיפה עבות וכול מיני דברים כאלו. שמעידים על כך שאני לא כזו כזו רזה הילה. באמת שלא, באמת באמת שלא. אחוז השומן בגוף שלי הוא 7.2 וזה ממש קצת,אני יודעת..אני שוקלת עכשיו 49 וחצי. זה לא זז.. לא למטה לפחות. רק למעלה ,מדיי פעם. להקיא אני שונאת,תמיד שנאתי..ואת יודעת כמה אני מנסה להימנע מזה. אם כבר אני מרעיבה את עצמי,אבל זה כבר לא נקרא להרעיב,כי שאני ממש רעבה אני בשום אופן לא מצליחה לא לאכול. אין מצב . אני לא מרעיבה את עצמי כבר, כי תחושות הרעב שלי הולכות ונהיות נדירות יותר ויותר, הן כבר בקושי מגיעות.. רק לפעמים. אוי הילה,כמה שכואב לי. גיליתי השבוע שחברה שלי בולימית,היא חזרה משנתיים בחו"ל.. והיא בולימית כבר שנה וחצי. וזה כולכך עצוב לי לחשוב שאני ככה נראית, מהצד. משועבדת לקלוריות, בודקת הכול.. דכאונית מכול ביס. זה עצוב לי כולכך. היא אומרת "אל תבכי ילדה,היית נהדרת.." ואני בוכה. אוי,עד כמה שהייתי נהדרת. מה אני היום ? סתם עוד ילדה עם הפרעות אכילה, שרואה את האור בקצה המנהרה אבל לא מבינה למה האור לא מפסיק להתרחק ממנה. אני נמצאת במרדף אין סופי שהסוף שלו הוא מוות,ואני מודעת לכך. אבל זה לא המקום שאני שואפת אליו, אני שואפת ל-48 עם חיוך. אני שואפת למצב שבו אני אוריד את השמלה וארגיש כולכך שלמה עם עצמי.. שאני לא אצתרך להגיד ..אוי בר,נכון שלא היית צריכה לאכול את הפרחית הזו. זו פרחית לעזאזל. שאני לא אצתרך לפגוע באחרים רק בגלל שאני כזו פגועה מעצמי בפנים. שנאה עצמית,איך שנקרא לזה .מאז ההפרעות..אני כולכך רעה לאנשים. כבר לא אכפת לי. שיסבלו, גם אני סובלת . אז מה. אבל אני אוהבת ..אני כולכך יודעת לאהוב. אבל את עצמי אני כולכך שונאת. ואני תלמידה כזו טובה, ואני ילדה טובה..ואני טובה לאמא ,לאבא, לאחי. ואני לא מאכזבת, ואני נמצאת עם 2 בנים במקביל,ואני אוהבת את שניהם..ואני פוגעת בשניהם. ולא אכפת לי. ואני בוכה. למה להפרעות אכילה יש כזו השפעה ? אני כזו קטנה. אני קטנה עדיין,אני לא רוצה לאבד את התמימות האפסית שנשארה בי. להגיע למקום ה"טהור".. המקום שלא קיים. אני אוהבת, בר.

תודה רבה על העצה, בתחילת הודעתך הרגשתי שאת תוקפת מבלי לשאול מה ניסינו לפני שהתחלנו באיסורים. בתחילה נתנו לה לאכול מתי שהיא מרגישה לנכון והצענו לה לבחור באוכל כזה או אחר. רק כשראינו שהיא מאבדת שלטה ולא סוגרת את המקרר והפה התחלנו לאסור עליה לקחת כל מה שבא לה. מקרר הבית פתוח לרשותה כל הזמן וכל זמן שהיא צריכה . המגבלות שאנו מציבים לה זה כמה לקחת ממה שיש במקרר וכמובן לפי השעה במשך היום. לגבי אוחתה, מעולם לא השוונו בינהם, הדגשתי כדי שאולי זה משפיע עליה. אנחנו נותנים לה להרגיש שהיא הכי יפה בעולם (והיא באמת מאוד יפה) ואם תשאלי אותה היא תגיד לך שהיא מאוד יפה ונבונה כי זה מה שאנו משרישים בה ולכן יש ביטחון עצמי גבוהה מאוד . התחלתי לשים לה מגבלות בעצתב של תזונאית והרגשתי היא שזה לא עוזר. הסיבה שאנו חוששים לגבי עתידה כי ממש אוהבת אוכל וכשלא מגבילים אותה היא לא עוצרת לבד. בכל מקרה תודה על העצה.

ב"ה אני יודעת שהודעתי הייתה תקיפה אבל זה מפני שאני מאוד רגישה לנושא ואני מתנצלת מראש, אני פשוט זוכרת מקרים קיצוניים שאימא שלי הייתה נועלת אוכל בארון ומונעת ממני ומאחיותי לאכול בשביל שלא נהיה שמנות ואנחנו לכל הדיעות רחוקות מזה, בשביל שלא יגמר האוכל או השד יודע מה והורי הם לא בדיוק עניים, זה יצר אחכ מצב שאני באופן אישי הרגשתי אשמה לאכול וסירבתי לאכול, כשהיו איתי באשפוז היו עוד שלוש שהסיפור שלהם עם אמא היה דומה, מה אני יגיד לך התוצאה של זה לא משהו ואני לא כל כך יודעת איך תזונאית אמרה לך להעמיד גבולות באופן הזה מעבר לזה שצריך לדעת איךלהעמיד אותם, אני מציעה לך לחשוב על כל מיני טריקים כמו תחליפי תזונה עשירים יותר שמובילים לשובע רב יותר. בכל מקרה בלי שום קשר להזדהות האישית שלי אני כתבתי לך למעשה על תבנית פסיכולוגית שעולה הרבה מאוד בכל מה שקשור לילדים כשאוסרים עליהם דבר זה או אחר מה שמעורר כאמור את יצר הדווקא, זה גם קיים אצל מבוגרים ואפילו יותר קיצוני אם תשאלי אותי. אני שמחה מאוד שכתבת שהיא חושבת שהיא יפה אני שמחה מאוד שאמרת שאתם מחמיאים לה ושאין תחרות אפילו שזההיהנשמע כך מתוך דבריך אל תחשבי שלרצות לאכול זה רע ואל תחשבי שזה יוביל אותה למקום שלא יהיה בו שליטה על האופן שבו היא אוכלת או על הכמות שהיא אוכלת, דברים כאלה משתנים אם עוטפים את זה בהרבה שקט ושלווה ואהבה,כל עוד אתם מספקים לה תמיכה רגשית טובה וכנה וכל עוד אתם מכבדים אותה כפי שהיא ומעריכים אותה על מישהי, את יכולה לשקוט, כי היא תגדל וזה ישתנה. אני לא יודעת מה עם הרגלי האכילה שלכם, אבל תאכלי איתה ביחד, תלמדי אותה מה בריא, מה לא, כשהיא רוצה לאכול תני לה משהו שהוא מרוכז מבחינה תזונתית כמו חטיפי אנרגיה שהם גם בריאים, לא משמינים וגם מספקים את הרעב המידי הזה אם את תרשי לה את זה כמה שיותר, אם את תלכי לקראתה ולא תחנכי אותה שזה אסור, היא תירגע, כי ילדים מתנהגים ככה הרבה בגלל חוסר רגשי ולא תמיד הסביבה שלה קשורה בזה, יש דברים שאנחנו באים איתם וצריך לכבד את זה וצריך להיות גם מורים טובים לזה. נשמע שאת רגישה לכל מה שקורה עם הבת שלך וזה דווקא משמח אותי אבל עשי לי טובה אל תקראי לבת שלך גנבת אפילו לא בצחוק, כל דבר קטן שאת חושבת ואפילו לא אומרת ילדים קולטים וזה משפיע ברמות שאת אפילו לא תוכלי לתאר כי את לבטח לא זוכרת איך הורייך השפיעו עלייך כשאת היית קטנה. לכן, צריך להיזהר גם ממחשבות. כל מה שאת מתארת נשמע שהיא צריכה את המזון הזה את יודעת, לפעמים לגוף יש דרישה למזון באופן קצת יוצא מגדר הרגיל, את יכולה לשלוח אותהלחוג שחיה או יוגה לילדים, זה גם יעשה לה טוב וגם יאזן אותה וגם מה שהיא תוכל יתאזן להטוב בגוף. בהצלחה המון אהבה וסליחה, זה לא מכוונה רעה. שלך הילה

הי, קראתי את המכתב המדהים שייעדת לכל הפסיכו', הורים ושאר ירקות. אני ממש מודה לך!! כתוב בצורה שנונה, מעינינית ובעיקר נכונה לעניות דעתי. אני אמנם לא אנורקסית, (היו לי נטיות מספקות כאלו בעברי, גיל התבגרות, היום אני בת 28) היום אני יותר בעיניין של לאכול בכל שינויי הורמנלי, סתאם לחץ, עצבים נו ו... כמוכר וכידוע. בכל אופן! תודה! אני מצליחה אפילו להוציא מפי את הפנטזיה הגדולה ביותר שלי, להיות בדרך לאנורקסיה, ואז להיעצר, להיות רזה כמו שאני מדמיינת, ואז להיות מסוגלת לא להיכנס לטירוף ולהיעצר.. בכל אופן פנטזיה שלא אפשרית, וגם לא תמומש.. אשמח לתגובה ממך, או אולי אפילו לקשקש קצת במייל [email protected] ערב טוב, ורק טוב

לא אני כתבתי את המכתב או שאנחנו לא מתכוונים לאותו מכתב... (-:

תודה רבה! אם תרצי שנקשקש במייל מאוד אשמח (:

הי, בעבר הייתי מגיעה הרבה לפגישות וזה ממש עשה לי הרגשה טובה, אין לי כ"כ מושג בשלוש שנים האחרונות היכן הן ניפגשות אשמח אם מישהו/י בפורום יוכל לסייע לי. אני בתקופה של אכילה מוגזמת, מה שפחות בולט בפורום שלכן (שבו רובכן, כפי שהבנתי, יותר בכיוון האנורקסי). רב תודות, ורק טוב לכולנו.

ב"ה קבוצה בירושלים זה הטלפון שלהם אני יודעת שיש להם מרכזים בכל הארץ תתקשרי ותבררי, זה הטלפון ברמת גן 03-5745799 תבדקי גם אפשרות להיעזר במכון סאמט למבוגרים 02-6733584 ציפורה 5 ירושליים בקשר לעניין האנורקטי, לכל אדם שיש לו הפרעות אכילה מאנורקסיה, בולימיה אכילה כפייתית ומה שזה לא יהיה,יש לו מקום בפורום זה ואת בהחלט יכולה להצטרף, לכתוב וגם להיענות. אני ישמח לשמוע עלייך קצת יותר, הבנתי שאת בת 28, אז אנחנו קרובות בגיל המון אהבה יום טוב ובהצלחה הילה

ב"ה אז ככה מחר היום הגדול, בכל מקרה אני קיבלתי את המיילים שלך ורציתי להרחיב על איכילוב על המחלקה החדשה. אני ראיתי שיש שם אנשים ממש לעניין, יש שם שלוש נשים שהן מטפלות אני לא זוכרת את השמות זה כתוב לי בעבודה אבל נשמע שהן פשוט צוות לעניין. בכל מקרה המקום מטפל בכל מה שקשור לנשים מדיכאון, התמוטטות עצבים (חחח אני צוחקת כי את בטח תגידי שזה בדיוק בשבילך( הפרעות אכילה כמובן אונס ותקיפה מינית, המרכז הזה נותן מענה לכל הדברים האלה בחינם ברחוב הנרייטה סולד 13 וזהו אני חושבת ממה שהתרשמתי זה ממש מקום טוב ושווה ללכת להתעניין ולטפל. יפה שלי אני יודעת שרע לך ואני כבר לא יודעת מה להגיד אני רק מתפללת שיקרה נס ואני יודעת שיקרה לך. המון אהבה יפה שלי שבוע טוב אולי אני יספיק לענות לך מאוחר יותר או מחר שלך הילה

ב"ה פעם אחרונה ששמעתי ממך היית על הפנים, אני מקווה שהמצב לא הוסיף להידרדר בכל מקרה, השמיעי קול וספרי מה קורה איתך אוהבת אותך המון :-)

ב"ה תבדקי שבוע טוב :-)

הצחוק יפה לבריאות! ;-) אבל אותי זה אשכרה מפחיד ואת יודעת למה... ואני מתפללת רק לא להגיע לאשפוזזזז... ;-) ;-) ;-) לילה טוב והרבה איחולים אופטימיים עבורך מחר ! :-) שלך כמו תמיד, אלינורונת-הפרונת-החזירונת-הבהמונת. אוינק-אוינק- מו-מווו- חרר-חרררר... :-) זהו.

ב"ה אין מה לעשות אני תמיד צוחקת מציניות אפילו שאני יודעת שזה במקום לכאוב ואני בדכ צוחקת מכל הזדמנות כי זה משאיר אותי שפויה, כבר שמת לב לזה.... קיבלתי את המייל שלך ואת פשוט נשמה מדהימה ואני יודעת שעם כל הטוב הזה שלך זה יחזור אלייך בגדול, כי ככה זה בחיים אני יעדכן אותך לגבי יום. אני אוהבת אותך המון אני יכתוב לך מחר שבוע טוב נשמה :-)

הי יש לי 2 בנות אחת בת 5.5 רזה שאוכלת אך ורק שהיא רעבה וביעקר ירקות, השניה בת 4 אשר כל הזמן חושבת על אוכל. במשך היום בגן ביא אוכלת ארוחת בוקר כריך ןפרי ובר"כ את רוב הארוחה, בצהריים היא אוכלת ארוחה בשרית של הצהרונית ולעיתים מבקשת תוספת. בשעה 16:00 היא מקבלת כריך ופרי כשלוקחים אותה בערך ב 16:30. בשניה שהיא נכנסת הביתה היא דבר ראשון פותחת את המקרר ומתחילה "אמא מה יש לאכול", אמא אני רוצה פרי, ממתק ומאותו רגע אני והיא במלחמה. אני נותנת לה את הפרי או הירק הראשון ואז מגבילה אותה בהסבר שעוד מעט היא אוכלת ארוחת ערב . לפעמים אני מוצאת אותה גונבת מהמקרר נקניק, גבינה, פרי כו'... וכשאני מוציאה אותה מהמטבח בכוח היא מתחילה לכעוס עם כל המשתמע מיכך. היא כל הזמן מדברת על אוכל, ממתקים פירות וכו'.. מה עושים ? הי קצת שמנמונת ואני לא רוצה שבעוד שנה שנתיים יהיו לה בעיות בבית הספר. יש לציין שהיא ילדה מאוד אינטליגנטית, שופעת טוב לב, שובבה ... אני אשמח לקצת מיידע בנושא רוחה

ב"ה לאמא המודאגת שבוע טוב וכמה מילים על פוטנצייאלים של הפרעות אכילה, יחסים לוקים בין הורים לילדים ותחרות בין הילדים שמתעצמת בד"כ הרבה בגלל ההורים ויחסם לילדים. לא יכולתי שלא לפתוח את נושא ההודעה בשאלה הזו, מה זאת אומרת גונבת? אסור לה לפתוח את המקרר מתי שבא לה? זה לא מותר?? זה לא מקובל? היא לא אמורה להרגיש חופשי בבית שלה?? גם אם היא מרגישה צורך לאכול ילדים מרגישים וקולטים הכל ויש ילדים שצריכים לאכול יותר וזקוקים ליותר אבל זה גם המעוף שלהם וגם הביטוי לשמחת החיים שלהם. זה שזה קורה עכשיו זה לא אומר שזה יתפתח להיות חסר גבולות בעתיד עם אבל אחד גדול, משמעותי ורציני עד לנקודה שבה הורים משפיעים על הילדים שלהם ומה זה אומר ולמה אני מתכוונת.

ב"ה לא יכולתי שלא לראות שכתבת על אחת הבנות שלך שהיא רזה יותר ואוכלת פחות שווה ליותר מוצלחת??? ושווה גם בלי לשים לב ליצירת תחרות בין בנותייך למה זה יותר טוב להיות רזה ולא לרצות לאכול יותר מידי .?? את חייבת להבין שכל מתח וכל תחושה של תסכול וחוסר אונים שתכניסי לבת שלך לראש סביב הנושא הזה של הזנה, זה מה שלמעשה בפועל יעצים את זה בעתיד ויהפוך את זה להפרעה. אני לא מאשימה אותך, תכלס החברה שלנו מזעזעת לגבי דימוי גוף ודימוי עצמי בכלל וזה די מצער שלאנשים שמנים אין פה מקום של כבוד מי יודע מה ואני לא רומזת שהבת שלך תהפוך להיות שמנה אני רק אומרת שזה תלוי מאוד בכל ההזנה הרגשית שהיא מקבלת ואם ההזנה הזאת תלויה במתח ובתחושה שלצרכים שלה אין מקום בלי ללכת רחוק מידי הנפש שלה תפעיל את יצר הדווקא שלה והיא תעשה דווקא כדי להשיג את ההזנה שהיא זקוקה לה הרבה מעבר למה שהיא באמת צריכה רק מפני שאת אוסרת את זה ממנה אלא אם כן תרשי ואז התמונה תהיה אחרת. את צריכה להרשות לה, כמה שפחות להפעיל לחץ עליה, כמה שפחות להראות לה שמה שהיא זקוקה לו לא בסדר ואת תוכלי להשתלט על זה רק אם באמת תקשיבי לה אבל באמת. בעתיד המודעות שלה תגדל ותתעצם והיא תזדקק להתנהגויות אחרות והיא תבין יותר מה טוב לה, מה לא אבל אל תשכחי שהיא ילדה והיא זקוקה להיות היא עצמה. הרבה בעיות נובעות רק מעצם זה שההורים מבקרים ומחליטים שמשהו בילדים שלהם לא תקין. ילדים הם לא שטנץ אי אפשר לתכנת אותם ורצוי שלא כי אז את מאבדת את הייחודיות שלהם. הבת שלך זקוקה רק שתרשי לה וככל שאת בתור אם תקבלי אותה כפי שהיא וכמה שאת תהיי רגועה סביב הצרכים שלה ייטב בעבור שתיכן. את העבודה העיקרית את צריכה לעשות עם עצמך אם בת אחת רזה, זה לא אומר שהבת השנייה צריכה להיות כמותה. אני יכולה להוסיף ולומר שכל אחד יש לו את הטוב שלו ואין פה חוקים, אני לא מדברת על פסים של אלימות ועל דברים אחרים שמן הראוי שצריך לשים לזה גבולות מאוד ברורים, אחרי הכל מדובר בהזנה והזנה שווה שמחה ושווה אהבה, אל תמנעי את זה ממנה, רק מפני שזה לכאורה לא מקובל, כי הצרכים שלה ישתנו והם ישתנו מהר מאוד אם את תורידי את הלחץ שלך סיב העניין. אם את מרגישה שיש פה בעיה חמורה יותר אני מציעה לך לפנות יחד איתה לתזונאית טובה ולסדר לה תזונה שתהיה טובה לה ושגם אולי תוכלי לשאול בתור אימא שאלות שמציקות לך סביב כל נושא של משקל והזנה כי יש לי תחושה שאת לא קולטת נכון את הבת שלך ואני דווקא מאוד חושבת שהיא לבד תתאזן אם את תהיי באיזון סביב הנושא. אם הבת שלך רוצה לפתוח את המקרר תרשי לה, כי את יוצרת מצב שבלי לשים לב את גורמת לה להרגיש פושעת סביב הרצון שלה להזנה ורק זה בלבד יכול לגרום לה להפרעות אכילה חמורות בעתיד. אני מציעה לך בנוסף ללכת לייעוץ עם מטפל מומחה לילדים והורים המון אההב שבוע טוב הילה :-)

היי לכולם שבת שלום לכולם עוברת עליי תקופה די קשה לצאת מהמערבולת "אנה מיה" עליתי במשקל!-אין יותר מדי התקדמות רק פחד לחזור כי סוף סוף אני במצב "נורמלי, התחלתי לעלות במשקל כדי לגרום לגוף שלי לרצות את האוכל ולעכל אותו ושמתי לב כי האוכל מעכל כל פעם עוד קצת ועוד קצת הגוף מעכל את האוכל בהתחלה יש בחילות ואולי הקאות ואולי קושי ברצון לאכול אבל האוכל מתעכל ושמתי לב כי זה הרצון שלי לא רצות את האוכל לא לרצות לאכול לא לרצות להשמין אבל זה קרה כי השמנתי-אני פוחדת לחזור לאנה מיה רוצה לגרום לעצמי אושר ושמחה וזאת אני מאחלת לכולם מכל הלב!! לא להיות בפורום תקופה ארוכה הרגשתי חוסר מסויים אבל התמודדתי עם זה קשה אני מודה אבל יש אדם מסויים שאמר לי "דנדוש אין אדם חזק ממך אני אתך ב100%" לכן אני אתמודד גם עם עוד התמוטטות אוהבת דניאלה

דניאלה חמודה מה קורה? גם אני התגעגעתי ממש........... נו איך את אוכלת בבסיס?כמו בהתחלה? ולאן את הולכת את יודעת?או מה את הולכת לעשות???? אוהבת המןןןןןןןןןןן מעיין...

טוב לשמוע דברים מעודדים בפורום הזה מדי פעם מה קורה איתך למה את כבר לא כותבת התגעגענו מה את עושה עכשיו?

ב"ה שבוע טוב הרבה מזל טוב על הגיוס שלך אני מקווה שיהיה זה פתח לדרך חדשה, טובה יותר ושבאמת תצליחי להתגבר על כל מה שאת רק רוצה, אני מאמינה בך, אין שום סיבה שזה לא יקרה לך כתבתי לך מייל תשובה, אז תקראי. ולאט לאט הגוף יתאזן, לפעמים מלחץ ומפחד קורות כל מיני תופעות אבל זה רק למעט זמן, אחכ זה יתאזן. המון אהבה יפה שבוע טוב :-)

אני לא מגדירה את עצמי כאחת עם הפרעות אכילה..אלא יותר עם בעיית אכילה..לא מגדירה עצמי אנורקסית-בולמית, אני לא. מה אני בעצם? ולמה כולם כל הזמן טורחים להזכיר כמה אני חיוורת ועייפה ועוד שנייה נשברת? ולמה מאיימים באישפוז ולמה כולם סוגרים עיניים ולמה שותקת? ולמה לבד? אני. רע לי. בא לי לחתוך :(

למה?? את באמת שואלת למה?? שאלה שאין לה ממש תשובה את יודעת כמה פעמים אימו עליי באישפוז? כמה פעמים אמרו לי אם לא אתחיל לדבר על המצב יקחו אותי לפסיכולוג?? למה כלום לא קורה בשטח?? כי אולי אנחנו בכל פעם שמאיימים עליינו אנחנו הופכות להיות האדם הכי אמין הכי מדבר הכי שאוכל והאדם הכי מאושר.. רק שלא יעשו דבר..(זה אצלי בכל אופן!!) למה אומרים כי את חיוורת כי את באמת חיוורת ורוצים לעזור לך גון מתוקה אני אתך-לא עוצמת עיניים!! ואני מבינה שרוצים לחתוך שרוצים שהכל יעלם -כל אחד בזמן שלו יבין "עד מתי...." יום אחד יפול האסימון ותראי שהחיים יותר טובים... שיש סיכוי לחיים טובים יותר לחיים מאושרים יותר.. לחיים"מושלמים... אוהבת דניאלה

ב"ה אני הבנתי מה אס אם אס שלך שהמצב רע ממש אי אפשר להכריח אותך לאשפוז אבל אני חושבת שזה הכרחי במצב שלך וכדאי יהיה שתשתפי פעולה, גם בגלל המסגרת, גם בגלל שישמרו עלייך, גם בגלל שתקבלי הזדמנות טובה יותר לדבר ולהיות במצוקות שלך מבלי לברוח, כי יהיו שם להיות איתך ולהקשיב לך כל הזמן במשך כמה חודשים טובים. וגם בגלל שזה יהיה עבורך הזדמנות להעניק לעצמך הזדמנות ענקית חדשה לחיות את החיים האלה טוב יותר ללא זו הצרה. ולגבי השאלות שלך .. את חושבת שאת חזקה? האמת שאת חזקה מאוד אם הצלחת לשרוד את זה, אבל עדיין לא לאורך זמן, הגוף נחלש וכבר בשלב מסויים אין כבר מאיפה למשוך ואנחנו ממש לא רוצים שזה יקרה לך. את מפחדת, אני יכולה להבין את זה אבל תתני אמון אם את מאוד רוצה להרגיש טוב ואני יודעת שאת רוצה ושרע לך אנחנו רוצים בטובתך, לא רוצים להציק לך אבל אולי כולם מציקים, כי אולי המצב שלך באמת כבר חמור ממש. אנחנו לא רוצים להציק לך כדי להפריע לך, אנחנו רוצים לעזור ומתחננים שתאפשרי. כמה דם כבר אפשר לשפוך ולמה זה טוב, זה רק מעצים את עצם העובדה שלא נשארה בך טיפת שמחה. ואני יודעת שאפשר לחיות חיים אחרות ולשנות כל מה שאת רק רוצה עם הרבה נכונות וכוונה ורצון, אבל את היא זו שצריכה לבקש, את היא זו שצריכה לגדול, את היא זו שצריכה לחלום על משהו אחר ולראות ביום מן הימים שזה מתגשם. המון חיבוקים חיזוקים ואהבה אינסופ שלך הילה

אתמול התאמנתי במכון כושר אבל כאב לי הגב ולא היתי מסוגל לרוץ כי באימון של יום שלישי רצתי שעה וחצי על שיפוע שזה כידוע דופק את הגב אז ישר אחרי האימון נתפס לי הגב בצד שמאל בצורה מפחידה לכן אתמול לא היתי מסוגל לרוץ אז עשיתי אופניים וקרוסטריינר בערך על 78% מדופק מקסימלי שזה די טוב סה"כ היה אימון טוב חוצמזה שדי התבאסתי שלא רצתי כי בשבילי אני יכול לסמן V על האימון רק אם יש ריצה. היום נורא התחשק לי לסע באופנים אז ב10 בבוקר תפסתי את האופניים ונסעתי על כביש מס' 1 והיה כזה כיףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף חבל לכם על הזמן בגלל שאתמול היה לי אימון ארוך אז היום הרשיתי לעצמי לעשות אימון קליל ולא הכרחתי את עצמי לעלות לדופק גבוה אז התאמנתי בערך על ממוצע של 68% מדופק מקס' יוווווווווווווווווווווו היה כזה כיףףףף אין לכם מושג זההיה האימון הכי כיף שהיה לי במסלו ל הספציפי הזה, כלומר עשיתי את המסלול הזה המון פעמים והפעם הזאת זה היה לי הכי כיף. דרך אגב זה גם הפעם הראשונה (נראה לי) בחיים (!!!) שעשיתי 4 אימונים חזקים בשבוע כי בדרך כלל אני עושה 3 וגם זה בקושי אבל הפעם עשיתי 4 ואם תשאלו אותי אין לי בעיה לעשות עוד אחד מה שיותר מעצבן אותלי זה שאני על 100מג טופאמקס ואין לזה שום השפעה על התאבון שלי ואני ממש לא מרגיש יותר שבע. האם אני יצטרך להשאר לנצח במשקל הזה?????? ))))))))))-: אני רוצה לרדת!! לפחות קצת זה ממש לא פייר!!!! אני לא יורד גרם!!! אתם קולטים מזה??? גרם אחד מסכן!!! כלום ! נאדא! גורנישט! nothing! למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה ??? מישהו מוכן להסביר לי? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף טוב נגמר לי מה לכתוב למרות שלא אכפת לי לשבת פה אפילו עוד שעה ולקשקש סתם שטיות כי זה ממש מרגיע אותי לתקתק על המקלדת וכרגע סיימתי להקליד לאחותי איזה משהו שהיא היתה צריכה והיה לי מאוד כיף להקליד לה את זה דרך אגב יש לי בדיחה לסיום (בקשר למה שקרה בניו אורלינס) אריק שרון מתקשר לבוש ואומר לו: "אל תדאג, אתה לא צריך לעשות כלום! פשוט תגיד להם שלכל אחד יש פתרון" אהבתי.... אז אם אני לא יכנס שוב פעם לפורום שיהיה לכם שבת שלום חודש טוב פסח כשר ושמח שנה טובה ומתוקה היי דרך אגב מתקרב ראש השנה איזה כיף! סתם בכלל לא כיף כולם יאכלו ויאכלו ורק אני יכרסם איזה מלפפון....

החלטתי לוותר עליה, כי אני לא בטוחה שתעמוד בביקורת שלי אליך. אני עוקבת אחרי מה שאתה כותב בפורום כבר הרבה זמן ובכל פעם מחדש אני נעצבת כשאני קוראת את ההודעות שלך. אני מצטערת שאתה כ"כ סובל...

רגעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע מכל ההודעה הזאת יש לי תגובה למשהו יחיד!!! "אז א לא יכנס שוב פעם לפורום שיהיה לכם שבת שלום"??????... מה זה? תן הסבר!! בכל אופן יש לי שאלה על הטופמקס אני רוצה להתחיל לדבר על התרופה הזאת עם איזה פסיכו' כי התחלתי להשמין ולא רוצה לחזור לאנורקסיה רציתי לדעת כמה זה "עוזר" לך כי אני התחלתי להשמין מהזמן שלא אכלתי והתחלתי לאכול והתחלתי להשמין ורוצה להפסיק להשמין!! ובקשר לאימון קח את זה בקלות וגם אם אתה עושה 3 פעמים בשבוע אימון כמו שצריך זה גם טוב!! זה מצויין!! אוהבת שבת שלום דניאלה

ב"ה אז ככה, ככל שתתאמן ויהיה יותר ויותר עומס על השרירים שלך ולא תזין את עצמך כראוי, המשוואה די פשוטה אתה לא תרזה, כי ככה זה כשעושים פעילות גופנית שאין לה שום גיבוי של הזנה. אני מאוד מקווה שאתה שומר על עצמך, כי לא אהבתי את המשפטים האחרונים שלך. ולדעתי הטופמאקס לא עוזר, כי אולי זה לא יודע לווסת את מנגנון הרעב אצלך בגוף, בגלל שכל גוף מגיב אחרת ולצורך העניין זה בכלל לא משנה איזה תרופה תיקח, מה גם שהתרופה הזאת בכלל לא נועדה לווסת את מנגנון רעב שובע, אלא להשקיט מצבים של דיכאון ולשם כך היא נועדה מלכתחילה כשהפסיכי שלך נתן לך אותה. אני ישמח לדעת מה שלומך ??? המון אהבה שבוע טוב :-) הילה

הייתי היום במיון והרופא ישר איבחן אנורקסיה הוא רשם לי בהמלצות הפנייה לבית חולים שניידר הפרעות אכילה עכשיו בעיקרון תמיד ידעתי שיש שם מחלקה מעולה להפרעות אכילה אבל אני שייכת בעיקרון לבלינסון שניידר זה לילדים אני בת 21 אבל מצד שני הוא ידע שאני בת 21 אז למה הוא נתן מישהי יודעת אם שניידר יכולים לקבל אותי (גם אם אני לא ילדה?( כי זה מה שרשם הרופא מי מכיר תפרצודרה בשניידר? חייבת תשובות דחוף, מאיה

רגע לא היית בטיפול או שלא התחלת טיפול...מאז שעזבת את הפורום???? לי אין מושג בזה אני לא הולכת לשום טיפול... מעיין

אני היייתי בשניידר ונראה לי שהם לא מוכנים לקבל מעל גיל 18 והם יפנו אותך לבילינסון היה לי ניסיון התאבדות אחד שבעקבותיו הגעתי דבר ראשון לשנידר (כי כשהיתי פחות מ18 טיפלו בנו שם מאוד יפה ) אבל נתנו לי שם רק טיפול ראשוני וישר העבירו אותי לבילניסון ולא הסכימו להשאיר אולתי למרות שאבא שלי ביקש שישאירו אותי בשנידר כי הרופאה שטיפלה בי נורא אהבה אותי וטיפלה בי נורא במסירות כשהיתי שם מאושפז בגלל האנורקסיה למה היית במיון? לא מזמן היית בטיפול לא?

לא נראה לי שיקבלו אותך לשניידר, וסביר להניח, שיפנו אותך לתל-השומר. אגב, לא השתחררת משם לא מזמן?? אני מבינה שמצבך עדיין בכי רע... מאחלת לך בריאות רבה!

ב"ה מה שלמך?.? :-)

:-) דניאלה

ב"ה מצד אחד אני מבינה שהמצב ממשיך להידרדר וזה די עצוב, מצד שני אולי זה דווקא טוב שהיפנו אותך לטיפול מתמחה במחלקה של הפרעות אכילה וכמו שמלודי אמרה, סביר להניח שיפנו אותך ישירות לתל השומר, מה גם שאת יכולה לפנות לתל השומר באופן עצמאי אם כבר המליצו לך על אישפוז ובלי שום בעיה לקבוע שם פגישה, הם כבר מסדרים את כל עניין הפרוצדורה בין הקופות. בכל מקרה תעדכני מה קורה איתך המון אהבה יפה ושבוע טוב שלך הילה

תגידי לי כי כבר קניתי ואני כן מתכונן להתאמן עם מד דופק ואם תוכלי להשיג לי בחצי מחיר אני יחזיר את זה ויקנה אחד יותר טוב

אוף פשוט נמאס לי מהחיים האלה...היום דיברתי עם חברה שלי על הצבא...וסיפרתי לה עד כמה חרא לי שם...אבל אמרתי לה שלפעמים נחמד...ואז היא אומרת לי שבמקום כל הזמן לראות את הצד השלילי של הדבר לנסות לראות את החיוב...לנסות לא לחשוב על מה שמבאס אלה כן לעשות בזמן הפנוי את מה שטוב לי ומה שכייף לי לעשות...אבל כמובן איך לא...שאני לא יהיה שלילית ופסימית...אוף וכל דבר שהיא אומרת לי,למשל תנסי דברים חדשים...אז אני מגיבה לה בכך שאני אומרת לה לא אני לא יכולה...אני לא רוצה...ואז אני מתחילה לחשוב...שאם אני לא יכולה ולא רוצה...והמצב באמת לא השתפר...אז יהיה לי חרא כל החיים אז למה?!?!אוף למה זה צריך ליהיות ככה...למה החיים כאלה מסריחים...או שנגיד אמרתי לחברה שלי שאני פשוט לא מצליחה לאכול מסודר ואם כבר אז שאני לא יכולה בלי לאכול שוקולד(כי אם כבר תענוגות של החיים אז אי אפשר לחיות בלעדיהם...)אז היא אומרת לי אבל תנסי...ותפחיתי וכ'ו וכ'ו...אוף נמאס לי כל הזמן שיגידו לי תעשי וככה ולמה וכ'ו...פשוט נמאסו עליי החיים...אני פסימית ואני רואה רק את השחור...(אם יש שחור ולבן אז...)וכל הזמן רק שחור...וגם שיש קצת טוב אז קשה לי להינות ממנו...אוף אני לא יכולה יותר ככה...וכשמנסים ללעזור לי אז אני כל הזמן מגיבה ככה...למשל יגידו לי טוב אז אם לא טוב לך תעשי ככה...ותמיד אני יגיד לא אבל אי אפשר או אני לא יכולה...או לא יודעת כבר מה...אוףףףףףףףףףףףףףף פשוט נמאס עליי הכל...אין לי מה לעשות יותר...אני כאילו רק מחכה למשהו נורא שיקרה לי ואז אני פשוט יעדיף למות וזה יתן לי פוש...אבל עד אז...נראה לי שאני פשוט ימשיך לסבול...ולחשוב כל הזמן על כמה נורא וכמה רע וכמה לא טוב וכמה אני סובלת וכ'ו וכ'ו... קיצר עזבו את החיים שלי מה איתכם...עם כולם??? מקווה שאצלכם המצב בהרבה יותר טוב... מעיין

אוף במצבים של עכשיו,יום שישי בערב אחרי שאני משכנעת אנשים לצאת...אז יוצא לי החשק...ואז השיא זה כשאני מחפשת מה ללבוש....במצבים האלה אחרי שאני מסתכלת במראה אנ רוצה לקבור את עצמי איפה שהוא שאני לא יראה את עצמי יותר...אוף אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי זה ניהיה בלתי נסבל עוד יותר ועוד יותר מפעם לפעם...אוףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שבת שלום לכולםםםםםםםםםם מעיין

מעינוש מתוקה רציתי לדעת איך את מרגישה עדין אני מכירה את ההרגשה לא רוצים לצאת רוצים לישאר בבית עם ה"שק" וליקבר במיטה אבל אם תמשיכי ככה את לא תצאי מזה עלייך לצאת החוצה עלייך לבלות לשים בגדים שמוציאים לכולם את העיניים שגורמים לבחורים לרצות אותך אוהבת דניאלה

שלוםםםם חזרתי...מהצבא...היום אני יחסית מרגישה בסדר...חוץ מזה שאני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה בלי לאמר לעצמי ("אסור לי לגעת באוכל יותר,אסור לי לאכול יותר כלכ החיים...) אוף אני שונאת את זה...אני לא יכולה לסבול את הגוף שלי...הוא נראה זוועה...אבל לפחות אני הולכת להתאמן היום קצת..למרות שהנקע עדיין לא עבר לי לגמרי...ועדיין כואב לי אבל אני השתדל לא להרוס לי את הרגל...ואתמול אחרי שאכלי מלא והיה בא לי להקיא אז שיחקתי כדור סל עם הרס"ר שלי..ואז היה עוד יותר בא לי להקיא...חבל על הזמן...אוף והתחלנו ביום ראשון לסגור...11 3 אבל צ'יפרו אותי ובמקום לחזור יום ראשון ל18 יום, אז אני חוזרת רק ל11 יום למוצב ואז שוב בית... קיצר אתמול מזה הרגשתי חרא...לא היה לי עם מי לדבר...הרגשתי שהייתי חייבת את הפורום..אבל לא היה לי אז לא היה לי למי לפרוק את זה...רציתי כל כך למות...אתם לא מבינים...היינו צריכים ללמוד כל השבוע,לא למדתי בעצמי כי אני לא מסוגלת ללמוד יותר...אבל היו לנו הדרכות...ואז אתמול היה לנו מבחן ורציתי למות, כי בסדר זו תקופה של חודשיים לימודים וזהו...,אבל למה אני צריכה ללמוד אם אני לא רוצה...אוף אני שונאת ללמוד,קיצר היה סתם מבחנון אבל הולך ליהיות לי כל יום רביעי בחודשיים הקרובים מבחן..אני מרגישה כאילו אני לומדת 13 שנות לימוד ומעלה...ואני הכי שונאת את זה בעולם...אבל אין לי מה לעשות...אני ילך אולי השבוע או שבוע הבא לקב"ן, אבל אני לא יודעת מה זה יעזור כי אני לא רוצה כל כך לעזוב את המוצב שלי...לפעמים כן ולפעמים לא...אתמול כל כך לא רציתי ליהיות יותר במוצב...אבל...טוב אני לא יודעת למה אני מספרת לכם את זה...כאילו שזה מעניין מישהו...??? אוף איך אני כן יוכל לאכול בלי לחשוב על זה אחר כך???או שאיך אני יוכל לאכול בלי להשמין???ואך אני יצליח לרזות????שברתי את הדיאטה לפני שלושה ימים...והתייאשתי שוב...וכאילו אני מגיעה למצבים שאני אומרת לעצמי "אוף אין לי יותר כוח לזה אני יאכל מה שאני רוצה..."ואז אני מתחרטת על זה בגדול...מה לעשות אוף...אני רק רוצה לרזות כמ הקילו לא יותר מידיי...אני מוכנה לעשות הכל בשביל זה... מישהי מכירה אולי משהו שיכול להוריד את החשק לאכול??? אוף אני לא יודעת אפילו מתי אני אוכלת כשאני רעבה...אם זה קורה בכלל...אתם לא מבינים אני אוכלת כי מתחשק לי לא כי אני רעבה...מה עושים עם זה...אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף טוב... אני יפסיק לקשקש כאן י אז אני לא יסיים עם זה... אוהבתתתת מעיין

התחלתי ליהיות מדוכאת כזאת מלפני שנה וחצי בערך...ומאז אני כאילו מרגישה כזאת חסרת תקווה..(אולי יש טיפה תקווה במודעות...) קיצר זה הרגשה של פחד...מהתמודדות עם החיים...כאילו אני לא רואה את עצמי בעתיד...אני לא רואה את העתיד שלי בכלל, ממש שום דבר...לא לומדת, שזה בין הסיוטים שלי...,לא מתחתנת פשוט כלום... כאילו החיים שלי יגמרו בנק' מסויימת שיכול ליהיות שזה בגלל המחשבות שלי...שאולי יצרתי לעצמי או משהו ...קיצר לא יודעת אבל אני פשוט לא רואה שום תקווה, לא שהמצב השתפר...לא בעתיד...לא שיהיה יותר טוב בעתיד...קיצר לא יודעת...ככה אני מרגישה הרבה...כשאני מדוכאת...וגם כשלא... קיצר...אוהבת... מעיין

אני כל-----כך אבל כל-------------------כך מזדהה איתך גם אני מחפש ומחפש משהו שיוריד לי את החשק לאכול וגם אני שונא אבל שוווווווווווווווונננננננאאאאאאאאא את הגוף שלי ורוצה לרדת עוד ועוד ועוד במשקל ואני לא כזה רזה, כאילו, יש לי מה לרדת (למרות שאני מאוד מחוטב ולא שמן אבל בכל זאת היתי רוצה להיות מקלון) אז דבר ראשון בקשר לצבא אני לא יודע למה את נשארת במוצב שלך אני למשל לא עשיתי צבא ואני לא יודע אם אני הולך לעשות כי אני מאוד אבל מאאאאוד קשור לאוכל ואני בקושי זז מהבית כדי שלא יתפקשש לי שום דבר עם האוכל אז אני נורא פוחד לצאת מהבית אפילו לזמן קצר ובטח לזמן ארוך כמו בצבא לכן בינתיים אני דוחה גיוס עד שהצבא לא יסכים לדחות לי ואז נראה באיזה מצב אני יהיה כלומר אם אני יהיה במצב שאני יכול לעשות צבא אני יעשה בעזת ה' אבל אם לא - אני לא יעשה לכן אני לא מבין למה את מכריחה את עצמך כי לפי מה שאת אומרת את לא במצב שאת יכולה לעשות צבא, כלומר אולי את שורדת שם אבל את לא חייה כמו בנאדם אלא שורדת בשארית כוחותיך למה שלא תעזבי את הצבא ותלכי ללמוד מקצוע, לעבוד, לעשות פסיכומטרי, או אנ'לאיודע מה'שתרצי לעשות ותהני מהחיים את יודעת מה? אני לא אומר שתהני, רק אל תסבלי כי לפי מה שאת מתארת את מאוד סובלת בקשר למה שאמרת שאת כל הזמן בדיכאון אני גם מאוד מזדהה איתך וגם אני הייתי כל הזמן אבל ככככככלללללל הזמןם בדיכאונות ב5 שנים האחרונות עד שלא מזמן התחלתי ללכת לפסיכיאטר אחד שהוא ממש ממש טוב והוא מביא לי איזה זריקה אחת מאוד חדשה שהיא ממש עוזרת ולא רק שאני לא בדיכאון - אני ממש שמח ויודע להנות מהחיים ולוקח דברים הרבה יותר בקלות אני לא אומר שרק הזריקה הזאת טובה אבל כדאי לך לקבל טיפול תרופתי, זה לא כל כך נורא וזה יכול מאוד לעזור מה אכפת לך? תנסי שיהיה לך שבוע טוב וקחי את החיים בקלות!!! (-:

לא רוצה להרוס לך את הצפייה אבל בתור אחת שעשתה טריאתלונים אני לא מבינה איך אתה הולך להתחרות עם אכילה כמו שלך... אני מקווה שהספורט יכניס לך קצת הגיון לראש...אתה תבין כמה הגוף שלך צריך אוכל, בספורט אין חוכמות

ב"ה שבוע טוב :-)

אתם לא יודעים נראה לי שמהשמים לא רוצים שאני יקנה את המד דופק הזה זה מתחיל בזה שהפסיכיאטר שלי אמר לי שלדעתו אני לא צריך לקנות את זה כי אני סתם יתמכר לזה לפסיכיאטר שלי גם יש מד דופק הכי משוכלל שיש (לא חסר לו כסף...)והוא אמר לי שהוא התמכר לזה וזה הפך לו את האימונים לסיוט ולכן הוא הפסיק להשתמש בזה והביא את זה לבת שלו והיא משחקת עם זה אז ניסיתי לשכנע אותו למכור לי את זה כי הרי הבת שלו לא באמת צריכה את זה אז מה אכפת לו למכור לי את זה ולקנות לבת שלו שעון יותר יפה אבל הוא לא הסכים בשום פנים ואופן אבל מממממממממשששששששש ממששששששש לא הסכים ולא משנה כמה שניסיתי לשכנע אותו אחרי שהתיאשתי ממנו עברתי לחפש יד שניה באינטרנט ולא תאמינו אבל כל מה שראיתי והתקשרתי אליו אמר לי שזה כבר לא רלוונטי אז עזבתי את הרעיון לקנות יד שניה ניסיתי לחפש באתרים בחו"ל, דווקא מצאתי שם שעונים די זולים אבל כדי לקנות משהו דרך אתר בחו"ל צריך כרטיס אשראי בין לאומי וצריך מישהו בחו"ל שיהיה אפשר לשלוח לו את המוצר אז שאלתי את דוד שלי שהוא עובד בחו"ל אם הוא מוכן לקנות לי את השעון ואני יחזיר לו כסף כשהוא יגיע לארץ אבל הוא בשום אופן לא היה מוכן לתת את הכרטיס אשראי באינטרנט והוא לא הפסיק לשכנע אותי כמה שזה לא טוב ושיכולים לגנוב לו כסף וכו' וכו' עד שאני בסוף השתכנעתי בסופו של דבר התפשרתי והסכמתי לקנות את השמעון בארץ כי לבן דוד שלי יש הנחות במגה ספורט בגלל שהוא איש צבא קבע אז הלכנו לחנות אחת של מגה ספורט ולא היה להם את הדגם שרציתי אלא רק דגמים יותר יקרים הלכנו לחנות שניה והיה להם את הדגם שרציתי אבל.... אי אפשר היה לשלם עם ההנחה של אנשי צבא קבע אז לא רציתי להטריח את בן דוד שלי לסוע לעוד חנות והוא אמר לי שהוא יקנה לי מחר (כלומר היום) בת"א בקיצור, נראה לי שמהשמים לא רוצים שאני יקנה את השעון הזה נכון? זה ממש ככה!!!

ב"ה אני יודעת וגם אתה יודע שאתה לא צריך את זה, עובדה, כשמשהו לא זורם, הוא לא לא זורם כי ככה זה, שנינו יודעים שיש לזה סיבה והיא שאתה לא באמת עושה את הפעולות שלך ממקום ששלומך הנעלה חשוב לך, אלא יותר ממקום של הרס עצמי. תתחזק מבפנים, זה יתן לך כוח וזה יתן לך כייף לקום בבוקר לעשות ריצה גם בלי מד. המון אהבה מלאך... :-) שבת שלום

הפסיכי שלך צודק, יש לך אופי שנוטה לפתח אובססיות (אהממ אהממ הפרעות אכילה אהממ) אז למה שתפתח לך עוד אחת? גם אני התאמנתי עם פולר והרגשתי שאני מתאמנת בשביל השעון ולא בשבילי, תקשיב לאחרים עם נסיון לפי דעתי אם יהיה לך את השעון אתה תתחיל לברר מה הדופק ששורף יותר שומן ותנסה לדבוק בו. אני יכולה לסדר לך שעון בחצי מחיר אפילו פחות. אבל גם אני חושבת שזה מיותר. יום טוב.

אוהבת אותך נשמה. את עושה עבודת קודש. פרוייקט למלאכים שכמוך. נשיקות וחיבוקים.

ב"ה אני אוהבת אותך יפה שלי תודה :-)

קודם ווידוי- חטאתי. הקאתי היום. בכוונה. זה עוון . זה לא בסדר- וזו הבשורה- שאני יודעת שזה לא בסדר- ואחרי פעם אחת (בד"כ זה קורה רק אחרי 15 פעמים שאני דוחפת אצבע ואז יש פוש כזה) ואחת בלבד- הפסקתי! כל הכבוד לי!!! אני שמחה לבשר שאני לא אגיע למצב שאקיא את עצמי למוות! הרבה בזכותכם ובמיוחד בזכותך הילה! אוהבת ושיהיה לכם רק טוב!

ב"ה אני שאבתי את הכוח מכל אחד שהצלחתי לא להקיא וככה התקרבתי מיום ליום למצב שלא הקאתי בכלל, ככה מקבלים כוח לראות מה כן טוב בזה בדיוק כפי שסיפרת והעדת על עצמך. וזה גם בזכותך, תודה לך שאת פה, מעיזה לעשות עם עצמך עבודה ולהתקרב. המון אהבה יפה ושיהיה לך סופשבוע נעים שבת שלום.. :-)

ובכל אופן, בראבו על הכח לתפוס את עצמך בזמן ולהקיא. אני שולחת לך כוחות מרחוק ומקווה שלא תרגישי את הצורך לעשות צעד נואש שכזה אי-פעם ולעולם. שבת שלום!

וואוו אתם לא יודעים כמה אני מתרגש מחר אני הולך בעזרת השם עם בן דוד שלי לקנות שעון מד דופק של פולאר ואז אני אתחיל להתאמן למרתון טבריה שיהיה בעזרת השם ב5.1.06 אל תדאגו אני לא הולך לרוף את כל המרתון אלא רק חצי שזה 21 ק"מ וזה כמובן בעזרת ה' שאני יהיה בריא עד אז ולא יעשה שטויות למרות שאני לא יודע אם זה מה שיהיה כי עכשיו אני התחלתי לקחת את הטופאמקס ואני מקווה שזה יוריד אותי במשקל והתכנון המקורי שלי היה לרדת הרבה במשקל ולא אכפת לי אם בגלל זה אני לא אצליח לעשות ספורט אבל עכשיו כשאני חושב על זה אולי אני לא ארד הרבה אלא רק קצת ואז אני יוכל להמשיך לרוץ וואלה רעיון טוב יוווו אתם לא יודעים איך אני מתרגש לקראת מחר המון זמן חיכיתי למד דופק הזה....

ב"ה אבל ללא ספק בשביל זה אתה חייב להיות חזק, אם אתה רוצה לעמוד בזה. אני מאחלת לך שתצליח, כי חבל לפספס משהו כזה בשביל משקל נמוך מידי עדיין, אני רק משקפת, אתה באמת ובתמים עוד לא רוצה לצאת מזה.. המון אהבה בהצלחה :-)

כל הכבוד על הכושר שיא שלך... עצמוב לי לשמוע שאתה מסובך ממש עם התזונה וכל זה.. ואני מוקווה שלא תתעלף בדרך... תבדוק אם הפולאר מראה דופק נורמלי ותשמור על עצמך ממש- כולי קנאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אלוקים הוא המלך

ביומיים האחרונים יש לי בערב חשק למתוק... זה אולי לא הרבה ומתסכם בעוגיה וחצי, כף גלידה,כפית דבש ועוד איזה קוביית שוקולד אבל זה מצליח איכשהו לבאס אותי. כשאני לא מבואסת מזה שאכלתי, אני מבואסת מזה שאני לא מבואסת.. הפעם אני לא יודעת מה משפיע על מה. אני לא רוצה לעלות במשקל ואני מפחדת שזה מה שיקרה אם אני אלך לפי התפריט של הדיאטנית. כבר 5 ימים עברו ועוד לא אכלתי כמו שהיא אמרה. אני פשוט לא מסוגלת, גם לא מבחינה פיזית. כך אני אוכל כל החיים שלי?! אני לא מרעיבה את עצמי, אני אוכלת בריא, לפעמים עד שאני לא נושמת...אז מה לעזאזל היא רוצה ממני?! מקווה שהיומיים האלה לא יראו עלייה במקשל אחרת...יהיה רע מאוד....

ב"ה אז ככה, אני שומעת ממך כל הזמן שני קולות "אני רוצה לצאת מזה".. "אני לא יעמוד בזה"... יש שלב בהפרעה הזאת שהוא די ארוך ויכול להתפרס על שנים אם את לא באמת עוצרת את הדפוס הזה ומספרת את האמת למטפלים שלך ושנים יכולות לעבור והם לא ידעומה קורה מפאת הבושה שלך והאכזבה שלך שאולי את לא מגשימה את זה מספיק מהר כמו שאת רק רוצה ... היכולת לחשוב כביכול שאת רוצה לצאת מזה ולעשות הכל כדי לא לצאת מזה. את לא יכולה לטפל בעצמך ולחשוב שאם את תלכי לטיפול אז השינוי יקרה מאליו ואם תראי שהוא לא קורה תאמרי לבטח שהטיפול לא שווה, את מנסה למעשה להוכיח לה שאת בסדר, בעוד שאת רק מחכה לרגע הזה כדי שהיא תאמר לך שאת לא בסדר ואת לבטח תתענגי על זה, כי אז זה אומר שאת משיגה מה שאת רוצה, להיות רזה ממש והיא מאשרת שאת אנורקטית ואת זקוקה לשמוע את זה, כי זה חלק מהחולניות של העניין. הטיפול נכון להיום הוא יותר כלי עבורך, טריגר להידרדר, לשמוע את מילת הקסם, אני יודעת שהיא כמעט תמיד כמו סם ואם מישהו אומר לך שאת ירדת, זה חגיגה, כל מה שאת מספרת זה כדי לחסות על העיוות שבעניין אבל את יודעת שמשהו פה לא בסדר ואת מנסה לשכנע את עצמך שהכל בסדר. הטיפול נכון להיום עבורך, לא באמת עוזר לך, כי את לא באמת רוצה לטפל בזה, כי את רוצה לרזות וזה בדיוק העניין בשביל זה לכאורה שום דבר לא עוזר ואת לא משתחררת מזה ויותר נכון את רק יוצרת עוד ועוד טריגרים כדי להידרדר. אני לא יודעת למה אבל היה חשוב לי לשקף לך את זה, כי את יכולה לכתוב שאת לא יודעת אבל את כן יודעת ואת יכולה לכתוב ולספר לכולם שאת לא מבינה ואת כן מבינה ויודעת בדיוק מה את רוצה להשיג וזה בדיוק מה שמפחיד אותי. את מספרת על דברי מתיקה כאילו שנחשוב שאת בסדר, את מספרת על זה שזה אסור לחיות, שזה אסור לאכול, שזה אסור שאת תהיי את כי אחרת מה???? וכל מה שאת כותבת ואני לא שופטת, אני רק משקפת כדי שאולי תוכלי ללמוד מזה משהו ואולי תרצי שזה יוביל למשהו אחר, את אומרת " מקווה שהיומיים האלה לא יראו עלייה במשקל אחרת... יהיה רע מאוד..." כי אולי זה יוכיח שהיה לך בולמוס ואולי זה יעיד כביכול על כישלון ואולי זה הופך להיות תחרות בשבילך מי מגיעה יותר מהר אל התואר הנכסף להיות אפס במשקל?! אני יודעת שלא ציפית לתשובה כזו ואולי תשאלי אוקי אבל מה אני עושה ועד שלא באמת תהיי כנה עם מה שבאמת קורה לך כולל בולמוסים, כולל הרעב הזה שאת מרגישה בפנים ושאת מפחדת להגיד לנו ולעצמך שאת רעבה ואני אומרת לך שזה הכי אנושי שרק יכול להיות אז למה את מונעת את זה בעד עצמך, למה?? אהובה שכמותך למה????? שמרי עלייך ותהיי כנה עם עצמך, את לא חייבת להוכיח לאף אחד כלום אבל עם עצמך תהיי כנה כי את יקרה ואהובה.. אני אוהבת אותך :-)

ויש משהו בדברייך, אבל אני כן מנסה. עכשיו חזרתי מהחדר כושר ויש לי בחילה נוראית בגלל שאכלתי מלא בצהריים בגלל התפריט ועכשיו שוב אכלתי ביו דנונה וגרנולה כי חייבים לאכול אחרי ספורט. בקיצור, אני כן אוכלת ואני מתכננת ומחשבת את השעות כדי לא ליצור יותר מידי הפרש.חולני במקצת אבל זה מה יש.... מצד שני אני עדיין מפחדת להגיע לכל הכמות הכתובה לי בתפריט ועדיין לא עשיתי את זה. אתמול בערב נתקפתי בפחד עצום מלעלות במשקל. עשיתי אתמול יום כיף עם אמא וארוחת צהריים במסעדה. הבלגתי ואכלתי עם הנאה מסוימת. אחרי זה ארוחת ערב גם יצא לאכול דברים משמינים יחסית וכבר היה לי קצת רע על הנשמה ובלילה פתאום נפל לי האסימון של האוכל שאכלתי (שהיה פחות ממה שאני צריכה) והרגשתי רע עם עצמי. אני בקונפלקטים פנימיים עצומים. מצד אחד לא רוצה לעשות שביתותרעב כי אחרי זה יש בולמוסים וסתם הרגשה נפשית חרא אחרי זה, מצד שני אני מפחדת לאכול באופן "חופשי" בלי ביקורת עצמית... אכן שני קולות יש אצלי בראש. בריא וחולה. ואני עוד לא יודעת מי ינצח....

שונאת את עצמי שונאת את הסופש הזה שונאת את הבטן שהיא נראת ככה שונאת את זה שאני לא נושמת שונאת את זה כשאני אוכלת כדי להשביע משהו שהוא לא רעב שונאת את האידאלים הלא הגיוניים שונאת את זה שאני לא שונאת את המחלה כלל סתם יומיים קשים אני עומדת להקיא\להפסיק לנשום....

ב"ה יפה שלי אני מצטערת לשמוע על כך ההידרדרות הזו אבל אני יודעת ממבט לאחור שזה תהליך וקורים בו תהפוכות רבות וגם ניסים ונפלאות אני מציעה לך לשקול אשפוז, זו לפעמים כתובת לא רעה בכלל בהתחשב בכל מה שאת מתארת. עדיף לתפוס את זה עכשיו ולקבל את כל העזרה שאת רק יכולה מאשר לחכות עם זה עד למצב בלתי הפיך. תאהבי את עצמך כי יש הרבה מה. אני אוהבת אותך יפה שבוע טוב :-)

בנות יש חדר כושר מצוין שניפתח ברמת גן שפתוח 24 שעות ביממה הכי גדול בגוש דן מישהי מחפשת ורוצה להירשם איתי זה כמעט בחינם אם ביאים 2 זה 2 במחיר אחד 700 שקל לשנה מישהי מחפשת?

ב"ה לפחות נכנסת, מה שלומך???... ואיך את??? הרבה זמן לא שמעתי ממך העיקר שתעשי את זה בשפיות אם יש מקום בעולם הזה למושג הזה. ספרי לי איך את.. המון אהבה יפה

חמודה לפי מה שהבנתי את אחרי הפרעות אכילה חמורות. לא כדאי לך לבזז 700 על משהו שיותר ירפא אותך מבפנים במקום להוציא אותו על מכון כושר שרק יכול לעורר לך הפרעות אכילה. במכון שלי אם חושדים שלמישהי יש הפרעת אכילה ישר מרימים טלפון להורים והן לא חוזרות יותר. אני חושבת שאולי כדאי לך לחשוב על זה שוב...

הילה תודה שענית לי!!! אני בטיפול כבר איזה 5 שנים ....לא נוטלת תרופות... הבעיה שלי היא שאני לא סומכת עליהם....נדמה לי שמה שהם עושים הוא לא נכון!! לא יודעת ...אני במעין מלכודת... מצד אחד אם אני אקפיד על התפריט של הדיאטנית אני בטוח אעלה במשקל ( זה בערך פי 3 ממה שאני אוכלת עכשיו)....אני יודעת שהגוף צריך להתרגל , וכל זה.. אבל אני מרגישה שאין לי את הכוחות הנפשיים והסבלנות לחכות ובנתיים להשמין...(כי מתפריט כזה אני אשמין....לפחות בהתחלה...) אוף................................................................................................ לא יודעת , נראה שהדיאטניות האלה עובדות בצורה שיטתית כזאת..... את עולה במשקל-כל הכבוד את יורדת 20 גרם -כועסות פשוט לא סומכת על אף אחד!!! ובנתיים מתלבטת....לאכול את הסנדוויץ' או לא.... יום טוב.......לכולם

ב"ה הגוף צריך להתרגל ולפעמים כמעט תמיד בהתחלה יש בלגאן אחכ זה מתאזן, זה מתאזן!!!! את יכולה להיות בטוחה כי אני אומרת לך את זה על סמך חווייה והתנסות שהיא לא רק משותפת למה שאני חוויתי, ככה זה עם כל שינוי יש בהתחלה בלגאן אחכ זה מתסדר ואין שום סיבה שלא. תעשי לעצמך כייף, כמה שפחות מחשבות יותר טוב. תשאלי את עצמך מה עושה לך טוב ותרבי לעשות את זה, משהו אחר בנפרד לכל התהליך הזה יחזק אותך והדיאטניות מגיבות כך, כי לעיתים הן אוטומטיות ולעיתים הן באמת דואגות. אבל את אוכלת בשביל הבריאות שלך, נכון?... אם כן, זה לא צריך להטריד אותך. לגבי תרופות, אם את יכולה בלי מה טוב, אם תראי שקשה לך, אני ממליצה לך לנסות כי לעיתים הן יכולות להועיל באיזון כימי בגוף וזה מאוד תורם להצלחת התהליכים שלך. אני ישמח לשמוע ממך המון אהבה יפה ותאכלי לאט לאט ואם קשה לך, שימי מוסיקה ברקע, אולי מישהו שאת יכולה לדבר איתו, אולי טלויזיה, לפעמים צריך את זה, כדי להתגבר על קושי כזה באכילה. שלך הילה

אני כמובן לא ישנה... מקווה שאתן כן, וגם אתה - א-ו-ש-ר. בכל אופן - היום יצא לי להיות באחד הקניונים בת"א. אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שכווולללםםם סובלים מהפרעות אכילה, והיום קיבלתי עוד חיזוק לדעתי החולנית.זה כבר לא רק נערות, ילדות, צעירות, בחורות... בואו נאמר שכ- 80% מהנשים שראיתי היום שם נראו רזות באופן חשוד. ואני מדברת על טווח גילאים של מ-35 ועד 60. אני זוכרת טוב מאד שלפני 10 שנים לא היה דבר כזה, ולראות אשה כבת 50 רזה במידה 36 היה מחזה די נדיר. היום לצערי זה די נפוץ (לפחות במקומות מסוימים) ולי, בכל אופן, זה עושה ממש עצוב... האם כולן באמת השתגעו? נורא ! וכך נוצר מצב שעבור מי שכבר כן רוצה להבריא עומד מכשול ממש רציני. איך אפשר להתמודד בכלל עם מבול הטריגרים בכל מקום? טוב, אני מניחה שכשנגיע לגשר נחצה אותו...(אם נגיע...) לילה טוב, אלינור.

ב"ה זה כל כך נכון פעם למדתי אופנה, הייתי באיטליה כמה זמן בבתי אופנה לשם מחקר, ייעדו לי גדולות ועתיד וורוד, מעצבת על אלק...חחח, אזה שטויות אלוהים ישמור... ברוך השם ותודה לאל שאני לא, כי סביר להניח שגם זה היה קובר אותי בהתחשב בלחץ החברתי שיש על אחת כמה וכמה למי שעוסק בזה, וגם כי האופנה שיש היום מזעזעת, המידות שהיו פעם רחוקות להיות ממה שהם היום, מה שהיה פעם מידה 38 רק לשם עדכון עובדתי היום ברמה עובדתית לגמרי מבחינת גזרה שווה ל 40 42 שזב בערך שתי מידות יותר ולא בגלל שהמשקל הוא יותר, אלא מפני שרוצים שאת תיעלמי ...אז אני שואלת אתכם, מה אישה אמורה לחשוב על עצמה אם לא להיות עצמות לכלב?.... אני רק יכולה לומר שיהיה לזה סוף והוא לאט לאט מתחיל להגיע אני דווקא די אופטימית, יש יותר מודעות ויש יותר נשים שמוכנות לעצור את זה וגם עושות בשביל זה, עדיין זה לא סותר את העובדה "אלינור" שמה שאמרת נכון וגם עצוב. אני אוהבת אותך לימים טובים בדרך שלך הילה

אלינור אני כ"כ מבינה אותך בקשר להחלמה.... שאת רואה את כול העולם ככה מה כבר אפשר לחשוב! כול היום אני שומעת אנשים מדברים על דיאטות חדר כושר אוווווווווווווווווווווף מאוס כבר לשמוע על זה! היום חברה שלי התחילה לדבר על דיאטה שהיא רוצה לעשות וניסיתי להסביר לה שמה שהיא חושבת שטוב בשביל להרזות הוא גרוע בשביל הגוף שלה ויותר מזה.... כמה שאני מנסה להכניס לאנשים אחרים קצת שכל ושפיות בכול הנוגע לאוכל אני בעצמיי לא שפויה בקטע הזה לא שפווייהה בכלללללל!!!:((( אולי יום אחד אני יהיה?! מי יודעעעעעע......... הילונת אני באמת מקווה שזה ישתנה יום אחד..... כמה שאני אופטימית לפעמיים אפילו יותר מידי בקטע הזה אני לא כ"כ אופטימית אנשים הולכים ונגררים יותר ויותר אחריי כול עיניין הרזון המטורף הזה!!! אני מקווה שזה באמת ישתנה הלוואי אמןןןןןןןןןן!!!! אוהבתתתתתתתתתתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

זה נורא עצוב, והכי גרוע - נורא מייאש כי כולן איבדו את שפיות דעתן. אבל אותי זה פשוט יגעיל תמיד לראות פרצוף מקומט מחובר לגוף של ילדה. נוצר מצב שאם את תעמדי מאחורי מישהי, את לא תדעי מי עומדת לפנייך - בחורה, אשה, או אולי... סבתא?? בעעעעע!!! ולינוינוי (איך זה?...) - קודם כל, טוב לראות אותך פה מדי פעם... שנית, אם התחלת כבר טיפול, חבל לך להרוס את הכל. תחשבי איך את יכולה להתקדם הלאה. הלאה...איכשהו... לילה טוב לכם! אני פורשת מכם מצורבת, מיובשת, מסוחררת וכו'... ביי ...

הלכתי לישון ב1:00 ועד שנרדמתי היה 2:00 בערך עכשיו קמתי ואני ממש ערני ולא מצליח להרדם אז באתי לבדוק אם יש פה מישהו אני רואה שאין אף אחדד ושאף אחת לא כתבה דרך אגב מה עם דניאלה, לינוי, ומולאן??? נהיה משעמם בלעדיהן

אוחחחחחחחחח התגעגעתייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם אושררר מה איתך? איך אתה מרגיש? איך בטיפול??...חוץ מכדורים הפסיכיאטר מדבר איתך על הדברים שבאמת צריך לעבוד עליהם שכ"כ מפריעים לך...ואני בטוחה שלא הכול קשור רק לאוכל!!! אני מקווה שתעזור לעצמך!!! כי אתה חשוב ומאודדדד לנווו ואני בטוחה שלעוד הרבה! אז בבקשה תשמור על עצמך!!! והאמת שאני חושבת שעם תעסיק את עצמך יהיה לך יותר קל להתמודד אני לא אומרת שזה יעלים תבעיה אבל זה יעזור לך להתמודד... וחוץ מזה אני רוצה להגיד לך שאני מבינה אותך ומאודדד... אגב יש לך איסיי??? היתי רוצה לדבר איתך:) אהה ועוד משהווו...לא יעזור לך עם תספור קלוריות מיום קודם מה שהיה היה כול יום זה יום חדש!!!תגיד לעצמך את זה וזה יעזור!!! גם לפי מה שאני קוראת אני רואה שמאוד מאוד חשוב לך הסדר..סדר בתפריט סדר ביום! ולמה בעצם למה כ"כ חשוב לך הסדר הזה??? סתם מעניין אותי לדעת עם חשבת על זה בכלל.... תאמין שיהיה טוב ויהיה בע"ה:) הילונתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מלאכיתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת התגעגעתיייייייייייייייי התעדכנתי קצת והבנתי שעברת דירה.... משנה מקום משנה מזל!!!!-->זה כ"כ נכון!!! שיהיה לך הכי טוב בעולם בדירה החדשה בחיים... שתיהי מאושרת ובריאה זה הכי חשוב!! מותר לך לגלות פה לאיפה עברת?:) כאילו עם זה עדיין באותו עיר לא התכוונתי לכתובת או משהוו חחח את יודעת מה עם דניאלה??? היא לא אמרה לי עם היא התגייסה כבר ?!וווואאאאניייייייייי מתגעגעתתת אליהה:( ומולאנצ'ווווקק אוףףףףףף איפה היאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא??? בעיות עם המחשב???אני דואגת לה מקווה שהכול בסדר!!! אוהבתתתת אתכןןןןןןןןןןןןן מהממותת שליייייייייי!!!!!!!!!!! ועכשיוו קצת מידע עליי חחח לא יוצא לי להיכנס כ"כ הרבה ולכתוב לא בגלל שאניי לא רוצהה(אין מצב כזה) אלא בגלל שאין לי זמן לכלום בזמן האחרון(דניאלה הדביקה אותי חחח) אבל גם עם אני לא כותבת אני נכנסת לקרוא כולםםם פה חשובים ליי מאוד מאוד באמת שאין לכם מושג כמה!!! אז ככה שאני מתעדכנת... בקשר לטיפול בטח זה מעניין אותך הילונת..... הפסקתי עם הדיאטנית מהר מאוד היתי שתי פעמיים שלוש ועפתייי משםםםםםםםםםם לא נתתי לזה כ"כ סיכוי... עשיתי הפסקה של שבועיים מהפסיכו ברוך השם!!! אני חושבת עם להפסיק לגמריי !!!אני עדיין בהתלבטויות... אממממממ..עצוב לי בחודש הזה אבל אני מבינה שלא רק אני ככה... אני אופטימית כמו תמיד:)) מקווה שיהיה טוב בע"ה!!! אוהבתת אותכםםםםם המוןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןן תרגישו טוב יהיה טוב מתישהואא יהיה:) המשך יום מצויין לכולםם מואהמואהמואהמואהמואה לובלובלובלובלובלובלובלוב!!!! לינוי :)>

ב"ה כן כן עברתי, משנה מקום משנה מזל, מהפה שלך לאלוהים בכל מקרה לגבי הטיפול אני מקווה שלא עשי שום דבר קיצוני ושאם את עושה שינוי אז תחשבי על זה טוב טוב, כי חבל יהיה לפגוע במה שכבר בנית. אני שמחה מאוד שכתבת כי חשבתי עלייך הרבה ואני שמחה לשמוע שדווקא את "נשמעת" לא רע... אבל אל תעשי שטויות כי באמת השגת הרבה וחבל להרוס דווקא בגלל שאולי יש שיפור ויותר טוב.. תחשבי על זה... אני מחבקת אותך ושולחת לך מליון ויותר אהבה ולגבי דינאלה, נראה לי שהיא בטוב וחוץ מזה שאני יודעת שהיא עסוקה מאוד, אני לא באמת יודעת מה קורה איתה. לאושר... זה די ברור למה אתה לא מצליח לישון וזה גם קשור לתזונה שלך אז אם זה יהיה המוטיבציה שלך לשפר אותה, בבקשה, אבל ככל שהיא תהיה מאוזנת התזונה, אתה תישן יותר טוב, כי זה הולך ביחד... המון אהבה הילה

היה לי יום גרוע זה התחיל מאתמול שב22:30 בלילה אכלתי 800 קלוריות אחרי שכל היום הצלחתי לצום כל כך יפה דפקתי הכל ועוד בלילה!!! היום לא רק שלא הורדתי בתפריט - הוספתי בריבוע !!!! פשוט כל היום הייתי רעב כל היוםםםםםםםםםםםםםםםםם לא רציתי לאכול אז כל הזמן לעסתי לחם ולא בלעתי וזרקתי לפח , לעסתי וזרקתי לפח אבל זה ממש לא השביע אותי אז בצהריים אכלתי ארוחה טובה שהשביעה אותי פחות או יותר ואז ה"תקציב" הקלורי שלי (כלומר מה שאכלתי עד עכשיו) עמד על 1900 קלוריות שזה מה שהקצבתי לעצמי ליום שזה אומר שאם עכשיו אני על 1900 קלוריות ועכשיו רק צהריים - אסור לי לאכול כלום עד הבוקר של מחר, ומכיוון שידעתי שאני לא יעמוד בזה כבר הייתי מדוכא על זה שלא רק שאתמול הוספתי גם היום אני עומד להוסיף הלכתי לישון עד הארוחת ערב ואכלתי ארוחת ערב קטנה של 450 קלוריות אבל היא ממש לא השביעה אותי והוספתי בלי להרגיש אפילו עוד 550 קלוריות יוצא שסך הכל הוספתי היום 1000 קלוריות!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואם נחשיב גם את ה-800 קלוריות של אתמול יוצא שסה"כ אכלתי עוד 1800 קלוריות שלא אמורות להכנס!!! אני ממש לא יודע מה לעשות איפה לקבור את עצמי אני ממש אבוד מה אני יעשה זה כאילו שאני צריך לצום עכשיו יום שלם אבל אני לא מסוגל לצום אפילו שעה אתם לא מבינים! אני ממש לא מסוגל לסגור את הפה אני כל הזמן רעב הפסיכיאטר שלי אומר לי שזה משעמום ואני חייב למצוא לעצמי מה לעשות ובלה בלה בלה הוא לא מבין שאני באמת מרגיש רעב ורק אם אני אוכל 3000 קלוריות ביום אני מרגיש שבע 3000 קלוריות זה המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן בהמה שכמותי בהמההההההההההההההההההההה (דרך אגב, התפריט לשמירה על משקל שקיבלתי מתל השומר היה של 3000 קלוריות) אני פשוט חזיררררררררררררררררררררר שמן דובון בלע סבון איזה סבון? סבון רחצה איזה רחצה? רחצה בים איזה ים? ים המלח איזה מלח? מלח בישול איזה בישול ? בישול עוף איזה עוף? תקבל אגרוף (זה שיר שהאחים הקטנים שלי שרים) בקיצור איפה היינו??? אההה שאני שמן מגעיל ומכוער דרך אגב הוא התחיל לתת לי את הטופאמקס ואני כרגע לוקח 75 מ"ג ליום ואני לא מרגיש שוםםםםםםםםםםםםםם שינוי ברעב אני רק מרגיש יותר ויותר רעב ווואלה לא חשבתי על זה!! מאז שהתחלתי לקחת את הטופאמקס נהייתי יותר רעב!! והוא אמור להפחית את הרעב! טוב, אני מוטציה לכן זה לא עובד עלי... כן, אני בהחלט מוטציה מכוערת. היום הייתי בחדר כושר ולא היה לי כוח להתאמן יכול להיות שהגוף שלי עוד לא התאושש מהאימון של יותם שישי שהיה אימון מאוד קשה ויכול להיות שאני סתם פדלאה מסכנה ומגעילה בכל אופן היתי על הקרוסטרינר 25 דקות אחר כך רצתי חצי שעה לא בקצב משהו אחר כך עשיתי שעה אימון משקולות אבל באיזי אחר כך התחשק לי לעשות עוד קצת אופניים אז עשיתי עוד 30 דקות אופניים ובסוף קינחתי בעוד 13 דקות על הקרוסטרינר זה נראה הרבה אבל עשיתי את הכל באיזי ולא באטרף כמו שאני עושה תמיד עשיתי את זה כמו מתוך שינה סה"כ הייתי איזה 2:45 שעות אני רק מקוה שאני לא יקום בלילה מת מרעב ויאכל כמו בהמה אז שיהיה לי לילה טוב כי אני עיף

ב"ה אתה רוצה לאכול יותר כי אתה שורף יותר, זה מאוד פשוט... לגבי הטופ זבל (סליחה לא יכולתי להתאפק), כל אחד מגיב אחרת לתרופה, אצל חלק זה מעורר רעב, חלק סותם רעב אני זוכרת שבעבר קיבלתי תרופה שהייתה אמורה לפתוח רעב ולי היא רק סתמה אותו, כך שזה משתנה מאחד לאחד ורצוי שתגיד את זה לפסיכיאטר שלך אבל אני גם חושבת שזה מאוד קשור בכל הפעילות שאתה עושה וגם זו שקשורה למחשבות שלך כי אתה טוחן את זה בערך 24 שעות ביממה נון סטופ ורק זה לדעתי עושה אותך רעב יותר אולי ממה שאתה באמת, יחד עם זאת כל פעילות גופנית שתעשה בהגזמה, תגרום לך לרעב ולהרבה ממנו ולכל הדיעות כדי להזין פעילות כזו 3000 קלוריות זה סביר זה אפילו בגדר המינימום שאתה חייב כי אחרת הגוף שלך יקח את ההזנה שלו ממקומות שהם לא מתאימים לצורך הזנה וחבל כי זה רק מחליש וזה משיג פעולה הפוכה ואת זה אתה כבר יודע, אז אין טעם להרחיב בנושא אבל איכשהו אתה מתעקש לחשוב שאם תוכל פחות, תרזה, רק אם לא תתעמל בכלל, רק אז אולי ואני בספק. היום יום חדש, אני מקווה שאתה כבר לא בוכה ושאולי יש שיפור יש?? אני מאוד מקווה המון אהבה קסם יום טוב :-)

שלום קוראים לי נלי ואני תלמידה בכיתה י"ב עצם היתי תלמידה במגמת תקשורת התבקשנו לצלם סרט תיעודי על כל נושא שניבחר, אני וחברי לקבוצה חשבנו על נושא האנורקסיה/בולמיה מפני שזהו נושא רגיש היום והרבה בנות חולות בזה... אם יש מישהי המעוניינת שנצלם עליה סרט ושתספר את הסיפור שלה על המחלה וההתמודדות איתה,אני אשמח שתיצור איתי קשר באימייל [email protected] תודה מראש....

:-)

לכל חוקרי הפרעות האכילה למניהם: לאחר שנים של תמיכה בחברותיי בעלות הפרעות האכילה, בבתי חולים איתן באישפוז, בסיפורים האישיים שלהן, בהתמודדות עם ההורים שלהן שהופכים פתאום לאויביהם וכו'- הגעתי גם אני לאותו מצב. איזה יופי?(בנימה צינית..כן?) כבר אז הייתי משוטטת בין ספרי מידע ואתרים כאלו ואחרים אשר יוכלו לפצח לי את רזי המחלה. הייתי גומעת חומר תיאורטי במטרה לעזור לחברותיי ולהוציא אותן מהבועה האיומה הזו אשר הייתי מזדעזעת רק לשמוע עליה- אני היתי נקודת השפיות בעניין הפרעות האכילה (אוי! תראו איפה אני היום- רמז: בין צום לשירותים.) רציתי להגיד לכל כותבי המאמרים והפסיכולוגים בגרוש: לא. אנחנו לא מטומטמים. לא. אנחנו לא מחפשים " פיצוי אוראלי על תחושות נפשיות קשות". אנחנו לא. אנחנו לא שקופים. ולא שטחיים- באמת שיש לנו עולם פנימי עשיר (טוב, לחלקנו, לא רוצה להסתבך עם הכללות, קחו אותי בערבון מוגבל או קי?) ולהלן ניפוץ מיתוסים: -אם אומרים לאנורקסית שהיא לא רזתה- זה לא עוזר. זה לא גורם לה לגיד לעצמה "אוי, אז זה לא בעצם מה שמעניין אותי כי אפילו שלא רזיתי הם עדיין אוהבים אותי כפי שאני!" -אנחנו לא מנסים לחקות דוגמנים ושחקנים מעולם הזוהר אשר הרזון והיופי מצטיירים לנו כסמל להצלחה ושגשוג- פשוט, מה לעשות? לטס פייס איט- רזה זה יפה. לא לשקר חמודים. אנחנו יודעים את זה- וגם אתם, אחרת לא היו עובדים בפוטו שופ שעות על הצרת ירכייה של דוגמנית לתמונה. -אנחנו באמת לא חושבים שהמשקל מעיד על אופיינו. אנחנו חושבים שזה מעיד על איך שאנחנו נראים. או על מטרה שאנו רוצים להשיג(תקנו אותי אם אני טועה כן?) לכן נשמח אם נשיג אותה -אנחנו לא תמיד אוכלים כי אנחנו בדיכאון- לפעמים אוכלים רק כי יודעים שזה טעים. ואפשר גם ככה להקיא את זה אח"כ אז מה טוב. -לא כיף לנו לאכול עם אנשים בד"כ. פשוט כי אנחנו מעדיפים לא לאכול בכלל. שלא יחטטו לנו בצלחת- גם ככה כולם מסביב עושים את זה נונ סטופ! -חשוב להסביר- לבוא אלינו ולהגיד לנו- "כואב לנו עליכם", "אנחנו אוהבים אותכם"- וכו'- לצערכם: לא בהכרח יעזור. זה לא שאנחנו לא מאמינים לכם. זה פשוט שהרזון חשוב לנו. כנראה שיש משהו שמוביל לסרט הזה של הרזון- אותו אתם צריכים לגלות. בו אתם יכולים לעזור. עם הרזון ומה שאנחנו אוכלים- תנו לנו להתמודד- הכפייה לא תעזור. -אנחנו לא פושעים- ואל תסתכלו עלינו ככה:פלאש ניוז: להקיא זה לא כיף. אל תכעסו. הקאנו ואנחנו יודעים שזה לא טוב ולא בריא. צריך לתפוס את זה לפני שאוכלים את מה שעומדים להקיא. מסובך? לא כלכך- לזה אתם צריכים לשים לב... אם לא נקיא- זה לא יעשה אותנו מאושרים יותר. סביר להניח שזה יעשה אותנו עצבניים, דכאוניים ומושפלים יותר. והכי חשוה לי להגיד. לכל ההורים, שנורא חושדים בילדים שלהם, אני לא הולכת לעודד אתכם, אבל כדאי שתדעו מספר דברים שאולי יעזרו לכם בתור אחת שפעם לא היו לה הפרעות אכילה: *לא כל בת שאוכלת בלילה מפתחת הפרעות אכילה. *לא כל אחד שהולך לשירותים אחרי ארוחה מקיא. *לא כל אחד שלובש בגדים רפווים וגדולים מפתח אנורקסיה. *לא כל אחד שמתלונן על הפרעות בעיכול הוא בולמי. *לא כל בת שסופרת קלוריות אנורקסית. באמת. תפקחו עיניים באופן שפוי ולא חשדני. ואם תגלו הפרעות אכילה- אל תתחילו להעיר על כל שטות. זה מעצבן. פשוט תאהבו. תהיו שם. תקשיבו למצוקות שלנו. תנו לנו לאכול בשקט. נורמלי וב-ר-י-א(לפחות תמליצו, שלא נרגיש שיש לנו הפרעה.) וכן, תעודדו לאכול נכון. אל תדחפו לנו דברים שגם ככה אתם יודעים שהיינו מעדיפים לא לאכול. אגב- חלקנו נורא גאים בעצמנו שאנחנו אנורקסים. תמיד נשאר אנורקסים- אבל שימו לב לדרגת הקושי. יש כאלה שבאמת כבר לא רואים בעיניים- אני לא מתיימרת לקרוא את מוחו של כל אדם ואדם. אל תנסו גם אתם. אני לא אומרת שכל האנורקסים שפויים. יש כאלה שבאמת כמו שאתם אומרים עם כל השטויות שלכם. אבל ללללללללאאאאאאאאא כולם!!!! הפסיכולוגיה בגרוש שמופצת באינטרנט כמו פטריות אחרי הגשם עושה לי חלחלה... באמת... אנחנו בני אדם... פשוט קצת איבדנו פרופוציה- זה הכל! כל אידיוט חושב היום לנתח את הפרעות האכילה בדרך המושלמת עם הנחות שווא ומחקרים שהוא בטוח שהם הנכונים והם יביאו את הישועה. אני מאוכזבת. היה לי חשוב להגיד את זה. כבר המווווווווווןןןןןןןןןןןןןן זמן. מקווה שלקחתם לתשומת לבכם. תודה שהשקעתם מזמנם לקרוא את חוות דעתי. ... שעוד לא בחרה שם בדוי (יש הצעות?חחח) שאו ברכה. -

מסכים עם כל מילה את יכולה קצת לספר על עצמך בת כמה את? כמה שנים חולה איך התחילה המחלה וכל זה? פשוט אין לך כינוי וזה קצת קשה להתיחס אליך ככה בלי לדעת עליך כלום

ב"ה אני מצטערת לשמוע על כל הכאב, אבל אני יודעת שכל מילה נכונה ואני מסכימה עם הכל, יחד עם זאת הייתי רוצה לומר לך בתור אחת שחוותה את זה בדיוק כמוך אבל יצאה מזה, אפשר לצאת מזה מגם אני לא האמנתי וזה פשוט קרה ויש לי הרבה חמלה לאנשים כמונו, כי אנחנו בני אדם ובניגוד למה שכולם חושבים זה ללא ספק מחלה של גאונות. אני יודעת שיש משהו מאוד ממכר ברזון אבל תכלס זה משאיר אותנו כל כך אומללים את לא יכולה שלא להסכים איתי, אז אני שואלת אותך גאון שכמותך, מדוע להישאר שם אם זה עושה כל כך רע ואת יודעת יפה מאוד על מה אני מדברת. אין פה קסמים ואין פה הוקוס פוקוס, למעשה נסתרות דרכי האל ואת אף פעם לא באמת יודעת למה קרה הדבר אבל הוא לא קרה סתם ואני בטוחה שתמצאי את דרכך החוצה. אני יכולה להזדהות איתך, אני יכולה לכאוב יחד איתך אבל גם רוצה לגרום לך להאמין שאפשר אחרת, עם הזמן, בזמן שלך בקצב שלך, בלי שום תיאוריות, רק מה שמתאים לך ורק אם את רוצה. המכתב שלך מעורר בי דמעות כי הוא נכון אבל זה לא אומר שזה לא יכול להיגמר וזה לא אומר שלא יכול להיות לך טוב מעבר לכל הציניות שיש במכתבהזה שבעיני מעידה על כאב. אני שולחת לך את אהבתי אני ישמח לעזור ואת יכולה להמשיך לכתוב, רציתי בהזדמנות זו לשאול האם אני יכולה לפרסם את המכתב הזה שלך באתר שלי, אני חושבת שהוא חשוב מאוד, אני אודה לך מאוד אם תתני לי אישור לכך אני מאחלת לך החלמה כי אני מאמינה בה ואנחנו כולנו ביחד יכולים לעזור לך להגיע לשם בדיוק כפי שאת עזרת לחברותיך ומפאת המגיפה נפלת לשם. אני אוהבת אותך שמרי עלייך :-) הילה אגב, את יכולה לקרוא לעצמך "מחלימה" או "ריפוי" או "אני רוצה" או "אני יכולה" או "אהבה".. מה את אומרת????

תודה (: אני בת 18... עוד מעט סוגרת שנה של מחלה (וואו אחגוג יומואנוקרסוובולימיולדת!!! איזה יופי- מוזמנים לחגיגה הגדולה...) המחלה פעפעה בי קלות והפציעה ביום בהיר אחד, אחי תקופת השמנה מתונה שהייתה מלווה בהרבה הופעות על במה ומודעות עצמית גבוהה שהובילה ל-יאוש והכרח לרזות. אז אחרי ארוחה נהדרת, משפחתית ומהנה, הלכתי לשירותים- באופן שפוי לחלוטין, ואז אמרתי לעצמי: אולי בכל זאת.. ננסה... נדחוף אצבע... אף פעם לא הצלחתי להקיא עד אז אפילו שקיבלתי שיעורים מדוקדקים מחברותי (שלא חשבתי לרגע לישם אותם)- ואז- הרי אין דבר העומד בפני הרצון- הצלחתי להקיא!! ובזאת התחילה להתגלגל בולימיה. היום- 10 קילו פחות, ללא התקפי זלילה אלא עם הקאות יזומות כמו תפריט יומי,שאפשר לקרוא לזה יותר אנורקסיה מבולמיה כי אני כבר בקושי אוכלת, אני מגלגלת הפרעת אכילה משגשגת! האמת, שבחודש האחרון מצבי השתפר- אני לא מקיאה כל כך הרבה- פעם בשבוע בערך... ורק בסופ"ש- אז אני מרשה לעצמי לאכול את כל מה שלא אכלתי כל השבוע. בשבועות האחרונים אפילו סופי השבוע היו "נקיים". אני עוד תרה אחר הכינוי המתאים........פנויה להצעות!

שלום לכולכן/ם. חברה טובה שלי, בת 23, סובלת מאז התיכון מהפרעת אכילה. אני וחברותיה האחרות מאוד מנסות לתמוך בה ולעודד אותה לאכול מזון בריא- מתוך חשש לבריאותה, כמובן מבלי לתייג אותה תחת תוויות של אנורקסית, בעייתית, משוגעת וכו'. לאחרונה היא השילה עוד קילוגרמים מגופה הצנום ממילא, כנראה בגלל תקופה לחוצה של בחינות ובעיות אחרות. אני מאוד מאוד דואגת לה, מאחר שהיא לא נמצאת בשום סוג של טיפול בבעיה, ואנחנו התמיכה העיקרית שלה. עליי לציין שבעבר השגתי לה טלפון של מטפל בתחום- אך הוריה העדיפו לא לשלוח אותה לטיפול (לטענתה). אם יש לכם איזו עיצה בשבילי- אשמח לשמוע על כל דבר שיכול לעזור. המון תודה, חברה מודאגת.

ב"ה רק הורים והמסגרת המשפחתית ומעל הכל היא עצמה יכולים להחליט לשים לזה סוף ואם יש התנגדות לצערי הרבה את לא תוכלי לעשות שום דבר חוץ מלהיות שם ולתמוך בה ולתת לה הרבה אהבה כי זו מחלה של שנאה עצמית, כמה שיותר לשקף לה על הסכנות שיש, וכמה חשוב לטפל בזה, אולי לנסות להציע לה דרך האנטרנט לכתוב בפורומים שנועדו לתמיכה בנושא, אני מניחה שזה מאוד יכול לעזור לה בשלב הזה גם בגלל שזה לא מחייב ואולי זה יקרב אותה אחכ לריפוי שלה ולבקשת עזרה. יש מסגרות טיפוליות שהן ללא תשלום ושהיא בהחלט יכולה ללכת לבקש שם עזרה במידה והיא רוצה, את יותר ממוזמנת ליידע אותה וחשוב שהיא תרצה כי ככל שהזמן יתרחק והיא לא תטפל בזה העתיד שלה בסכנה. תהיי שם בשבילה תאהבי אותה כל מנת אהבה שהיא תקבל, תציל אותה אם תרצי פרטים לגבי הטיפולים השונים בהנחה שתהיה לך היענות ממנה את מוזמנת ליצור עימי קשר, את יכולה להציע לה שאם היא רוצה היא יכולה גם לדבר איתי אם זה מעניין אותה כמובן וחשוב לה לשמוע כמה שיותר על זה, לפני שמטפלים ורצים לטפל חשוב גם להבין מה זה ולמה זה גורם ויכול להיות שיש לה בורות סביב העניין מה שאני בספק, בכל מקרה תיידעי אותה, לא חסר כתובות כאלה. המון אהבה חזקי ואמצי שלך הילה

שימו לב- שיש גם אנשים שאין להם הפרעות אכילה. כאילו... זה בלתי נתפס כזה? שיש אנשים שיכולים לאכול מלוואח... ו-פשוט להתעלם מהעובדה. ולא לספור. לא להקיא את זה. לא להרגיש ייסורי מצפון ולחשוב על זה כל הזמן. יש אנשים כאלה!!!!!!!! אין לי מושג איך זה פתאום התחוור לי, או יותר נכון- הציק לי עד כדי כך שאכתוב על זה כאן.... אבל עצם הידיעה שיש אנשים שבאמת "שוכחים לאכול" זה מעורר קנאה... והכי עצוב- שאף פעם לא אהיה כזאת. אף פעם בחיים. וכל כך הייתי רוצה...... ובנימה ממממ...........פסימית זו לצערי......... אני מקווה שיהיה לכולכם שבוע טוב, קל, בלי ירידות בלתי מבוקרות במשקל לאנורקסים מבינינו, עם אכילה מבוקרת וכמובן- בלי התעסקות אובססיבית באוכל.... כן....בטח............. אוהבת אותכם. מבינה אתכם. אני!

ב"ה כי את לא באמת יודעת אני יכולה להעיד על עצמי שאני הרבה פעמים שוכחת או לא חושבת על זה בכלל גם כשדיברתי עם טלי סבך מעפולה לפני האשפוז שלי שהייתה אנורקסית במצב מזעזע גם היא מעידה על אותו דבר על אותה תחושה שתיארת. גם מיטל שחר, גם מירב ירימי אותן לפחות אני מכירה באופן אישי אז אני יכולה לספר שהם היו שם וחוות את החופש הזה. אל תתרצי לעצמך, כי התירוצים האלה יוצרים גבולות והגבולות האלה לא בריאים להחלמה במידה ואת רוצה בה. המון אהבה :-)

שבוע טוב! מה שלומך? עכשיו עלעלתי בהודעות וראיתי שעברת דירה.. בשעה טובה ובהצלחה רה! אני מקווה שהמעבר באמת יעשה לך רק טוב ויביא המון בשורות טובות. תתחדשי! אוהבת שיר

ב"ה אני בהחלט חושבת שזה רק יביא טוב ב"ה יש הרבה ירק וצמחיה וזה עושה לי טוב תודה על הברכות וספרי מה שלומך????? המון אהבה יפה ושבוע טוב :-)

הפעם הראשונה שאני כותבת. אבל אני קוראת את הפורום כבר כמה שבועות. אני כל כך מזדהה!! אני לא יודעת מה לעשות נראה כאילו כל דבר שאני אוכלת (חוץ מירקות)אני עולה במשקל!!! אני בקושי יכולה להתלבש בבוקר ...אני מתה מפחד כל פעם מחדש!!!! אני לא יכולה להכניס פירור לפה עד השעה 14:00 כשאני מרגישה מורעבת לגמרי ורק כשהבגדים קצת מתרחבים !!! אני עושה ספורט....אני...עובדת קשה על הגוף ועדיין מרגישה נורא!!! מה לעשות ????????דבר לא עוזר לי!!! אני מטופלת...אבל זה לא עוזר!!!

ב"ה אז ככה, רק מתזונה שפויה אפשר לרזות, מצום ופעילות גופנית לרוב במצבים מסויימים משיגים את הההיפך הגמור, זה נשמע מטומטם, זה נשמע שטויות וחסר כל היגיון שכן דיאטה ורזון הולכים עם פה סגור וסיגופים חסרי הנחות של פעילות גופנית, כי ככה אמרו לנו אבל זה לא תמיד עובדזה כמעט אף פעם לא עובד עובדה!!!ואחד הסיבות שזה לא עובד ויוצר הרבה מאוד הצטברות של נוזלים ותקיעויות אחרות בגוף, מפני שאין זרימה, אין תנועה, הגוף לא באמת עובד ולא מעבד מזון כראוי וכדי להתקיים הוא לוקח מהרבה איברים אחרים וזה יוצר הרבה מאוד משקלים בגוף שלא קשורים בשומן וזה מה שאת רואה כביכול במשקל שלך, עובדתית לאור כל מה שסיפרת יהיה עלייך לאכול כמות של לא פחות מ 2500קלוריות ביום כדי לרזות, כי את שורפת המון , את לא יורדת כי את לא מכניסה אנרגיה והאנרגיה שנשרפת היא לא אנרגיה של שומן אלא יותר של ערכים חשובים לגוף שלך שאת לא מספקת לו אותה ולכן את גם לא יורדת במשקל ורק נחלשת ומוסיפה להתעצבן. אני לא יודעת אם זה ברור אבל רק "דיאטה" נבונה תחזיר אותך למצב של משקל מאוזן. אבל אם את עמוק בהפרעות אכילה ואם שאיפתך היחידה היא לרזות שום דבר ממה שאני יגיד לך לא באמת יעזור. כדי לרצות לצאת מהמעגל יהיה לשם כך דרוש ויתור, החלטה, נכונות, מוכנות ורצון ומעל הכל אמון שהדבר הזה אפשרי לאהוב את עצמך כפי שאת וזה עניין של תרגול, הרבה זמן של למידה והרבה זמן וסבלנות. אם את בטיפול את צריכה לשאול את עצמך אם הטיפול הזה עוזר לך, אם לא ואולי מפני שאת לא רוצה יהיה כדאי שתפסיקי כי כל דבר שתעשי ממקום של לרצות אחרים יכשל אבל אם את באמת רוצה לצאת מזה אז תני לזה צ'אנס. כמה זמן את בטיפול??? האם את בטיפול תרופתי??? האם את הולכת לדיאנית??? אני ישמח שתעני לי במכתב הבא, אם תרצי שאני יפנה אותך לגורמים אחרים אני ישמח לייעץ לך. המון אהבה שבוע טוב :-) הילה

ב"ה הרבה אהבה ושמחה בלב :-) שבוע של ניסים והצלחות

היום דברתי עם מישהו בחדר כושר והוא אמר לי שמיום העצמאות הוא ירד 18 קילו הוא פשוט הפסיק לגעת בעוגות ובורקסים ואוכל פחות ועושה ספורט פעמיים בשבוע 18 קילו מיום העצמאות זה אומר קילו בשבוע זה קצב יפה מאוד!! אז למה אני שלא נוגע בעוגות 5 שנים ולא אוכל כלום חוץ מלחם קל לא מצליח לרדת אני ממש מקנא בו

ב"ה רק בהנחה גמורה שהוא ימשיך עם הטירוף, הוא פשוט לא עבר את ההיסטוריה שלך ולכן הוא גם ירד מהר אבל אם הוא ימשיך בתקווה שלא סביר להניח שהוא יגיע לאותו מצב תקוע כשלך, גם אתה בהתחלה ירדת מהר מאוד אבל אחרי זמן והרבה זמן ברגע שהגוף מתרגל לזה שאין תנועה של עיכול וזרימה הוא פשוט נתקע ושורף את עצמו ואותך וחבל. קראתי את המייל שלך, תודה רבה רבה אני יחשוב על זה המון אהבה קסם שבוע טוב :-)

ב"ה תודה

הילה שלום הייתי רוצה לדעת מהן המסגרות הממשלתיות הקיימות, שאינן אשפוזיות. תודה

ב"ה למיטב ידיעתי איכילוב מקבל לטיפול בהפרעה ללא אישפוז מגילאים 18 ומעלה גם בתל השומר יש אפשרות לקבל טיפול ללא אשפוז וטיפול טוב ממש מרפאת הנוטרים גם שם הטיפול הוא ללא אשפוז ברמת השרון במרפאת מכבי באוסישקין, יש מרפאה להפרעות אכילה ללא אשפוז בשחף אצל מוריה גולן, רק שזה פרטי וזה עולה הרבה כסף אם אני לא טועה גם במרכז נופית אותו סיפור, זה פרטי בכל אופן בכל קופת חולים יש מרפאה לטיפול בהפרעות אכילה ע"י כיסוי של הקופה, בד"כ מסגרת שהיא ללא אשפוז, אלא אם כן אין ברירה ואשפוז מחייב במצב הזה. בכל קופה כזו צריך לברר במענה מרכזי שלה היכן מרכז כזה נמצא, אני רק יכולה להגיד לך שיש והן טובות דווקא בגלל שהן ללא אשפוז. אני ממליצה לך בחום רב על איכילוב, הכי מקיף והכי יעיל בתור אחת שביקרה בכל מרפאה כמעט, זה באמת היה הכי יעיל ולא עולה.. הם גם הקימו עכשיו מרפאה לנשים במשבר עם כל התחומים שקשורים בהפרעות אכילה, דיכאון, חרדות, התמוטטות עצבים, אונס וכו'. אני הייתי בערב פתיחה שלהם, הם עשו שם עבודה מדהימה ויש להם מענה נפלא לנשים. המון אהבה אם את צריכה הכוונה נוספת, אל תהססי לפנות שבת שלום :-) הילה