פורום הפרעות אכילה - תמיכה

הי הילה! תשמעי, יש לי בעיה. אז ככה: אחרי כמה שנים, שתמיד הייתי ילדה מאוד רזה, [הכי רזה]! פתאום עכשיו [בכיתה ט'] אני התחלתי להשמין!! וממש נהייתה לי כרס. התחלתי לעשות דיאטה. החברות שלי קוראות לזה הרעבה. הילה, אם אני אוכלת ארוחה אחת ביום, זה נקרא הרעבה?! נכון, שאם אוכלים ארוחה אחת ביום, ועושים ספורט, והולכים ברגל, אז אפשר לרדת מהר ובקלות!? כי זאת הדיאטה שלי. הילה, אני מפחדת להגיע למצב, שבו אני יישקול 40! כי אז אני מתהההההההההההההההההההההההה!! אה, ועוד משהו.. היום, בגלל שלא אכלתי כל היום הייתי מזה רעבה.. אז כשבאתי מבי"ס.. התחלתי לאכול מלאאאאא כמה הצטערתי על זה אחר כך!! הצטערתי כל כך שניסיתי להקיא את זה!!!!!!!!! תביני הילה, אני לא אנורקסית בולמית או משהו בסגנון. אני בסך הכל עושה דיאטה. אז למה זה הולך לי ככה?! אמנם לא הצלחתי להקיא את זה, אבל עצם המחשבה שניסיתי!!! בבקשה תעזרי לי..!

ב"ה לכל הדיעות, אי אפשר להתקיים מארוחה אחת ביום ואת מובילה את עצמך לאנורקסיה ביחוד לאור כל מה שאת מרגישה על עצמך ועל אחת כמה וכמה אם את מנסה להקיא שזה בכלל דפוס בולמי לחלוטין. דעי, חוסר מוביל לחוסר גדול יותר וחוסר מוביל לטירוף חסר גבולות של השבעת רעב ללא הצלחה. כל המטבוליזם ותהליך העיכול נפגם, את לא תרזי מזה, את רק תשגעי את המערכת, תאמללי את עצמך ותזיקי לביראותך. אחרי זמן מה את תרזי ואחכ את תתקעי במשקל כי המערכת שלך לא תעבוד וכשאין תנועה אין שריפת אנרגיה נכונה, הגוף לוקח מזון ממקומות שהוא לא אמור לקחת מהם כדי להתקיים וחבל, את מאבדת את עצמך. אני מציעה לך לפנות לרופאת משפחה שהיא תפנה אותך לדיאטנית קלינית מתמחה בהפרעות אכילה ואם את במכבי אני מכירה מישהי ממש טובה, אני לא הייתי אצלה כמעט אבל מהמעט שזכור לי היא מצויינת, בכל אופן כל כתובת שרופאת משפחה תתן לך כדאית ביותר לטיפול בבעיה שלך, במידה ואת צריכה לרזות אל תעשי את זה עם ארוחה אחת ביום, את משיגה תוצאות הפוכות אני לא בטוחה שאת צריכה לרדת במשקל עובדתית מבחינת יחס גובה משקל מה שנקרא BMI רק בגלל כרס קטנה, אל תשכחי שאת בגיל התבגרות ואת מתפתחת. ונראה לי שאת נמצאת בנורמה אבל כולם קבעו שרזה שלדי זה הצלחה מסחררת אז מי אני שיגיד לך שזה זוועה מהלכת. בכל אופן אני ישמח לשמוע מה קורה איתך ומה את מתכוונת לעשות בנידון אני ב"ה יכתוב לך שבוע הבא אל תנסי להקיא!!!!!.. זה ממש מסוכן!!! המון אהבה יפה שבת שלום. לכי לקבל טיפול בהקדם! :-) שלך הילה

הי הילה. הפסקתי עם הדיאטה הזאת שלי, שנמשכה 5 ימים. לא הרבה. הבנתי שזה מזיק לי, וחוץ מזה זה גם היה מאוד קשה לי לא לאכול כל היום!. אבל עכשיו יש משהו אחר שמציק לי. כשעשיתי את הדיאטה, לא הייתי אוכלת בבוקר בבית, לא בבי"ס, וגם לא בצהריים כשחזרתי הביתה. רק בערב. הייתי אוכלת צלחת אורז ליום. וזה היה ממש קשה להשתלט על הרעב. ועכשיו, כשהפסקתי עם הדיאטה, אני פתאום כבר לא חשה רעב. לא בבוקר בבית, ולא בבי"ס. אמא שלי מכינה לי אוכל ואני לא אוכלת אותו. אני פשוט לא יכולה. אני מרגישה שאם אני יאכל בבוקר אני ייתפוצץ!. אני פשוט לא מסוגלת. אני רעבה רק בערב. בצהריים אני רק מנשנשת.. אז, הילה, למה כשעשיתי את הדיאטה הייתי כל כך רעבה, ועכשיו שאני כבר לא בדיאטה, פתאום אני לא מרגישה רעבה?? החברות שלי חושבות שאני ממציאה תירוצים כדי לא לאכול. אבל אני לא ממציאה תירוצים! באמת! אני ממש לא רעבה!! רק בערב!. איך זה יכול להיות?? אגב, ה-bmi שלי, הוא 17.86 מה זה בדיוק אומר?

אני כל הזמן בודק אימייל ונכנס לפורום בודק אימייל ונכנס לפורום אין לי מה לעשות היום בלילה יש לי תור אצל הפסיכיאטר אבל עד אז... עכשיו אני הולך לישון אני מקווה שאני ישן הרבה אח"כ אני עוד פעם יבדוק אימייל אוף

ב"ה בד"כ אני כותבת הרבה, אני גם אוהבת, אני מצטערת שאין לי אפשרות עכשיו, מה לעשות שהכל תלוי בפרוצדורות מעצבנות וכנראה שיהיה לי מחשב רק שבוע הבא. בכל אופן איך היה אתמול ומה קורה איתך היום??? השינה הזאת לא נשמעת לי טוב בכלל מה עם חברים???? תצא החוצה, תסתובב, תטייל יש משהו מתחת לשמיכות שעושה הרבה יותר רע מאשר טוב וכשזה מגיע להפרעות אכילה ודיכאון זה רק מעצים אותם, אז תחפש משהו . אולי לכתוב? טלויזיה? אולי קריאה בתהילים?? אולי תורה?? לימוד תורה יש קבוצות ממש טובות אני יכולה להמליץ לך בכל אופן צריך לחשוב על תעסוקה כי עם כל זה שהמצב חמור, המצב יחמיר עוד יותר מהשמעמום הזה אלא אם כן זה ישרת משהו בגדילה שלך. אני מקווה שאתה בטוב היום המון אהבה שבת שלום :-)

אני דתי ואני משתדל ללמוד כמה תורה שאני יכול למרות שאני לא מצליח כל כך הרבה ובגלל זה אני לא בישיבה כמו כל החברים שלי כי יש לי קוצים ואין לי סבלנות לכלום ואני לא מסוגל להתרכז במשהו מסוים יותר מחצי שעה אז בבית אני פשוט מעביר את הזמן אבל יש פעמים שכמה שאני מנסה אני פשוט לא מצליח ולא מוצא שום דבר להתעסק איתו

אתם לא יודעים איזה יום עבר עליי...היה לי יחסית יום כייפי...טיילתי בצהריים במשך איזה שעתיים..שזה עשה לי טוב כי הזזתי את עצמי קצת...הלכתי להתעמל קצת בהתעמלות קרקע...למרות שקצת כאב לי הנקע...אתם לא יודעים איזה כייף (למרות שלא יכולתי כמעט לעשות כלום בגלל הנקע שלי בקרסול...אתם לא מאמינים הנקע המסריח הזה כבר חודשיים וחצי והוא לא רוצה להתרפות.. :( ). קיצר ואכלתי היום כל היום רק שני פירות...ואז אכלתי בערב ארוחה אחת וזהו...קיצר אני גאה בעצמי...כי אני עומדת בדיאטה שלי כבר 4 ימים וזה יופי... ועוד לפני הארוחת ערב עשיתי איזה הליכה של שעה,ואז הרגשתי מזה כייף.. עכשיו לפחות אני חוזרת לצבא בהרגשה טובה מהבית...ואני מקווה שיהיה לי יותר טוב שם עם הדיאטה והכל...אני יחזור עוד 11 יום... מקווה שיהיה לכולםםםםםםםםםםםם אחלה שבועעעעעעעע בייייייייייייייי אוהבת מעיין

ב"ה אני לא יודעת אם להגיד וואלה, כל הכבוד, הצלחת!!! אני מרגישה בפנים עצוב שאת מאמללת את עצמך אבל אם זה עשה לך טוב מי אני שיגיד אחרת.. יפה, שיהיה לך רק טוב שיהיו לך הרבה ימים של הצלחות ושל בריאות ושל הסתכלות נבונה על עצמך כי זה מה שחשוב... המון אהבה לך ולכולם שלך הילה

אני בבית דרך אגב...אבל רק היום חזרתי בשביל הפנייה לתור לרופא... ואת לא תאמיני...אני עדיין מחזיקה עם הדיאטה הזאת....ואני יותר מכל יודעת שאם אני לא יצליח אני ישבר...שוב... אבל אני מאמינה שאני יצליח ומקווה... קיצר אני הולכת מחר בבוקר... תודה לך על הברכות...אל תידאגי יהיה לך טוב בבית החדש...בדרך כלל התחלות כאלה הן טובות...נראה לי...אבל אני מאחלת לך התהקלמות מהירה... ותהני בבית החדש... אני שבוע בא חוזרת אבל היום אני עדיין בבית...

ודרך אגב כשאתה מצליח אני לא כל כך מרגישה שאני מעמללת את עצמי...אני די שבעה לכל היום מהארוחה האחת שאני אוכלת...וזה דווקא הגיוני...ואני אוכלת בשאר היום כשמשעמם לי פירות וירקות...אני בקושי עושה עדיין ספורט בגלל הנקע... קיצר סוף שבוע טובבבבבבבבבב אוהבת המוןןןןןן מעיין...

אני עונה לך פה כדי לא ללכת לאיבוד שם למטה... מה שלומך, יקירתי?? קודם כל, אל תתנצלי! לא קרה כלום ואני מבינה שיש לך הרבה על הראש עכשיו. הכל יחכה. את יודעת, אני לא הולכת לשום מקום... דבר שני, אני לא קבעתי ולא החלטתי מראש שחיי אינם אוהבים אותי. אני פשוט חיה, וזה מה שיוצא, לצערי. שלישית, טרם היה לי המועד האחרון. הוא יתקיים בסוף השבוע ואינני בטוחה שאגש, כי כמובן ששוב לא הרגשתי טוב ונמחקו לי יומיים פלוס... ולבסוף, אני מודה לך מאד על כל מה שכתבת, ואיך אומרים? הלוואי מהפה שלך לאלוהים... ונצל"ש לאחותי האהובה אם את קוראת - קיבלתי את המייל שלך, ואני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה לשמור על עצמך כי אני דואגת לך!!! שיהיה לך המשך שבוע טוב ואנחנו עוד נשתמע. אני אוהבת אתכן!! שיהיה לכולנו לילה טוב ... אלינור.

ב"ה אני יענה לך בהרחבה כשתהיה לי אפשרות, אבל אני מניחה שאת יודעת בכל מקרה, היית במבחן??? אם כן אני מקווה שהלך טוב, אם לא אני מניחה שיש עוד מועד לאט לאט, אני בטוחה שתצליחי ותסיימי את זה לטובה זה לא מנחם וזה חודש טעון רגשית חודש של סליחות ומחילות והרבה משברים נפשיים, כי זה חלק מלסיים את השנה הזאת אני מקווה שנעבור את זה בחמלה מה אני יגיד שיהיה רק טוב נשמה שמרי עלייך אני אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד מחזיקה לך אצבעות ושיהיה לך שבת שלום :-)

ויאללה, ברוך שפטרנו ! (אני מקווה לפחות...). אבל עזבי את זה... העיקר - איך את??? נו, רק כשאין מחשב מגלים שמכורים, אה? לא נורא, בקרוב הכל יסתדר שם... הילונת, הלוואי שיהיה רק טוב! בחודש הזה, בחודש הבא ובכלל... אבל אצלי כל החודשים אותו דבר... תשרי, חשוון, כסלו, טבת... הכל אותו זיפת. לא משנה אם זה לפני פסח, כיפור, ראש השנה (שלשם כיוונת כמדומני)... בעבורי כבר אין משמעות לשום דבר גם כשאני מנסה בכוח לחפש משמעות כי פעם היתה בי הרבה אמונה (+ שטיפות מוח בבי"ס דתי) גם כשאני מנסה להתעלות מעל הכל... אני לא מצליחה! כאילו - כן, "אלינור", את עמוק בבוץ. על מי את עובדת? ענייני הרוחניות וה"מעבר" הם ממך והלאה, פייס איט! anyway מודה לך על מילותייך... אוהבת אותך יותר... שבת שלום וסופ"ש נעים! אני. אה, רגע ! כתבת משהו למעלה על מרפאה חדשה... התמוטטות עצבים... משהו... (או שסתם היה נדמה לי?), אז... יותר פרטים בבקשה. ותודה. לילה טוב! נשיקות...

אני לא יודעת למה אבל בערב אני פשוט לא מסוגלת לסגור את הפה. לא תמיד יוצא לי לאכול טוב במשך היום, אתם חושבים שאולי זאת הסיבה? נוצר מצב שגם אם אני אוכלת טוב אז ברגע שמגיע זמן של הארוחה הבאה ואני מכינה לי אוכל גם אחרי קשה לי לסגור את הפה ואני מצליחה לסתום אותו רק אם מסטיק או גזר ובעקבות כך אני פשוט מפחדת לאכול.... שאלה נוספת- בזמן האחרון אני רואה מלא אנשים שפתאום נראים טוב וכאילו שכל העולם רזה ורק אני השמנתי. זה נראה לכם שרק אני רואה את זה או שזה באמת כך? סליחה מראש אם מה שכתבתי נשמע מטומטם אני פשוט לא יכולה יותר!

בקיץ כולם פתאום מרזים... ככה זה... ואל תטעי- הם באמת לא אוכלים הרבה- זה לא סתם ככה בפוף... וגם אני לא סוגרת את הפה בערבים, בתקופה קשה יותר הייתי נשארת ערה כל הלילה רק בשביל לאכול (ואחר כך כמובן להקיא הכל) מתוך הידיעה שצלחתי את היום כך שלא אכלתי הרבה...- פיתחתי התמכרות למסטיקים ממש בעקבות כך! את הפתרון עוד לא מצאתי, אבל נדמה לי שאם מסיימים ארוחה ומחכים אחר כך 20 דקות בערך אז כבר לא מתחשק לאכול. ואם עדין אין לך תחושת מלאות את יכולה למלא את הבטן במשקה ללא קלוריות- אחר כך בטוח לא תרצי לאכול עוד...זה פשוט לא ייכנס... בהצלחה.............

זה זמן מה שאני קוראת את דברייך גם פה וגם בפורום השני (ז"ל), ואני שואלת את עצמי - היא נשמעת כזאת בחורה אינטליגנטית עם ראש על הכתפיים ומה, היא טרם הבינה? היא טרם הבינה שהיא חולה? אז אני שואלת אותך כאן: עינת,האם את מודעת לכך שאת ח ו ל ה? האם את מבינה שכל התופעות שחוזרות על עצמן הן תוצרי המחלה הזו? ומדוע את מופתעת בכל פעם מחדש כאשר הרעב האמיתי מרים ראש (מנסה לפחות) או כאשר תוקפות אותך כל ההרגשות הרעות? כי ככה זה כשאת חולה במחלה שקוראים לה "הפרעות אכילה". כל מה שאת מתארת קורה לך בגלל המחלה הזו שאת חולה בה. מה את מצפה, שתרעיבי את גופך והוא ישתוק ולא ינסה לקבל את שלו? שתצומי או שתאכלי פרוסת לחם קל וירק ולא תרגישי רעב? תשכחי מזה! את לא יכולה לסתום את הפה פשוט כי את ר-ע-ב-ה. את ענית בעצמך על השאלה שלך. וה"סרטים" האלה יוקרנו בשידורים חוזרים כל הזמן כל עוד תהיי תקועה באותו מצב. ו--כן, התפיסה מעוותת. מעוותת מאד. לכן אומרים לך שרזית, ואת חושבת שאת רק מתנפחת. לכן נראה לך שכולם מרזים סביבך ואת לא. כן, זה רק בראש שלך. זה לא כך באמת,במציאות. אז את רוצה חיבוקי? קבלי חיבוק ענק! את רוצה תמיכה? קבלי מכל הלב! את רוצה שנעזור לך? שנוציא אותך מזה? אנחנו לא יכולות/ים. את זה רק עינת יכולה. זה תלוי רק בך! ואני מאחלת לך בהצלחה בטיפול מכל הלב שלי! אלינור.

כן אני יודעת שמשהו אצלי דפוק ולא כשורה ואלי אני פשוט לא מבינה עד כמה. אני לא מרעיבה את עצמי. נכון שאני מנסה להסוות את תחושת הרעב לפעמים אבל כן אוכלת ארוחת צהריים וערב, ולא רק סלט. כן הבנתי או לפחות התחלתי להבין איך זה לאכול בריא אבל בתקופה האחרונה כאילו משהו השתנה. ואולי באמת ההתפקות אוכל הן לא נוראיות ואני רק חושבת ככה אבל משהו קורה ומשהו עובר עליי ואני פשוט לא מבינה מה. לא יכול להיות שהבטן תהיה נפוחה פי 2 ורק אני אראה את זה!! קבעתי לי תור לדיאטנית השבוע ונראה מה עושים... כרגע אני בהחלט מרגישה שמנה ודובה ודי מפחדת מהמפגש אצלה אבל אני גם לא יכולה לחיות בחוסר ודאות שאולי אני עושה משהו שרק גורם לי להשמין.. אני לא יודעת איך בדיוק להסביר את מה שקורה לי בראש..... תודה על החיבוק והתמיכה אני אכן זקוקה להם ואני כל כך רוצה טיפול אבל באותה נשימה אני גם הודפת אותו ממני.

לא זה לא כל כך נשמע מטומטם,גם אני שמתי לב לזה בזמן האחרון...למרות שנראה לי שתמיד ראיתי את זה...שכולם תמיד יותר רזים ממני... ובקשר ללאכול בערב זה תמיד ככה כשמשעמם...אבל אם ממש קשה לך אז או שתלכי לישון מוקדם,או שתאכלי גזר או מסתיק...או שפשוט תנסי בכוח רצון לא לאכול...או שהשיטה הכי טובה זה פשוט לאכול ירק או פרי...כשמשעמם לך...גם לי ממש קשה אבל אני מנסה להחזיק את עצמי... את לא מאמינה התחלתי דיאטה ובנתיים אני מחזיקה בה כבר 4 ימים...לאכול רק ארוחה אחת...ופירות וירקות...אני ינסה להחזיק מעמד כמה חודשים אני חייבת... קיצר נסי את מה שאמרתי לך זה טוב...עם הפירות וירקות...וזה גם מנקה את הגוף אז זה טוב... מעיין

ללכת לא ללכת? להישקל לא להישקל? מי חשב שאלו יהיו הצרות שלי....

ב"ה היית??? פעם ראשונה שאין לי מה לכתוב, כל מה שאלינור בעיקר, כתבה לך נשמע לי כל כך נכון וכל כך ראוי להרהור והתבוננות מחדש ביחס לכל מה שקורה לך ולא רק לך, לכל מי שהשתתפה בתגובות. אני כבר שומעת הרבה זמן שאת רוצה טיפול ואת כל כך פוחדת ואני שומעת שאת פוחדת להאמין שיש יציאה מזה אני גם שומעת שאת לא רוצה לצאת מזה ומי כמונו יודעים למה ומה היא נותנת לנו, כי עם כל התסכול, היא נותנת לנו הרבה מאוד רווחים וזה ממכר וזה בלתי נסבל ואז כשבאמת באמת רוצים, לא מצליחים, לפעמים זה אבוד, לפעמים יש תקווה, אני מקווה שאת תישארי בתקווה. אני מאחלת לך את כל הכוח שבעולם לרצות לעזור לעצמך אל פחד יקירה ואהובה שבת שלום המון אהבה ספרי מה קורה איתך...

ניסיתי להקיאאא בעעע ואני לא מצליחההההה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף עכשיו אני מרגישה יותר חרא ויותר מגעיללל כול פעם שאני מנסה אני לא מצליחה:( ואני יודעת שיש כאלה שיחשבו איזה מטומטמת אני שאני כ"כ רוצה את זה כי יש אנשים שהם לא פה בגלל זה ויש אנשים שסובלים מאוד בגלל זה! אבל אני לא רוצה להשמיןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אני מרגישה רע רע רע רע אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

אני מבינה את ההרגשה... את יכולה לצאת לריצה או לקפוץ בחבל כשזה קורה כדי "להוריד" את מה שאכלת... וגם- זה לא תמיד כזה גורל פעם אחת להכניס לגוף משהו שלא היה אמור להכנס. אחר כך מקזזים. בהצלחה.... אל תרגישי רע!

אוי גם אני ניסיתי כמה פעמים ואני לא מצליחה וזה מבאס כי אני מרגידה שהאוכל עומד לי על הקצה ופוש אחד והוא יוצא אבל לא אני לא מצליחה להקיא... אבל היום לא אכלתי כמעט כלום איזה כייף...אכלתי רק טיפה אבטיח וטיפה תמרים צהובים...איזה הרגשה כייפית...והרגשתי שעשיתי היום ספורט יותר מהחודשיים האחרונים שלא יכולתי לעשות...(בגלל נקע ברגל..למרות שהיום עשיתי משהו בהתעמלות שגרם לי לכאב בנקע...כי הוא עדיין לא הבריא...)והסתובבתי הרבה היום, כאילו הלכתי הרבה...איזה הרגשה כייפית...ואת לא מבינה אני אפילו לא רעבה...ואני עוד הולכת לעשות הליכה...

אתמול אחרי היום המדכא הזה שניסיתי להקיא ניסיתי וניסיתי וכלוםם רק עוד יותר גועל ייצא לי מזהההה בעעעעעעעעע עשיתי הליכה כפיפות בטן מלא וכול תרגיל אפשרי שאני מכירה רק כדי "להרגיע"את עצמי!!! וזה לא שאכלתי איזה משהוו קטן יותר...היה לי בולמוס ואני לא מתפלא למה:(((( שלא אוכלים זה מה שקורה אבל עדיין זה ביאס אותי רצח.. היום הזה עוד איכשהוא עבר לי יותר טוב:) מה איתכן מתוקות איך עבר היום?! ובכלל איך אתן מרגישות?!?.. אני מקווה שטוב...מאוד מקווה כי בסופו של דבר זה הכי חשוב להרגיש טוב מכול הבחינות!!! ערב טוב לכולם... ימית :)

הגשתי תביעה לביטוח הלאומי לקביעת אחוזי נכות והיתה לי וועדה והם כל הזמן שאלו אותי למה אני לא יכול לעבוד וכל הזמן אמרתי להם שאני נורא קשור לאוכל ולספורט שזה כובל אותי בבית כי אני לא רוצה ששום דבר ישתבש עד כדי כך שהמשפחה שלי יצאה לחופש בצפון ואני לא יצאתי איתם כי פחדתי שהאוכל לא יסתדר לי בדיוק כמו שאני רוצה הם ממש לא הבינו אותי ולא נראה לי שאני יקבל הרבה אחוזי נכות ממש חוצפה אני באמת לא יכול לעבוד בגלל שאני ממש ממש קשור לאוכל זה הורג אותי אני לא יכול לעשות כלום כי אני מפחד שזה לא יהיה טוב וזה לא יהיה טוב אני ממש לא יוצא מהבית אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

ב"ה גם אחותי דיברה כביכול הרבה שטויות, נסתה לסבן ולהגיד שאין לה כלום ושהכל בסדר איתה אבל היא לא יכולה לעבוד (כמה בסדר כבר יכול להיות במצב של סכיזופרניה...) בכל אופן יש לה מאה אחוזי נכות והיא מקבלת עזרה ממש רצינית. זה לא שאני סוגדת לעזרה הזאת אבל לפעמים היא עוזרת וגם אם לא יתנו לך, אולי זה מהש יוציא אותך מהבית לשם שינוי. אתה יודע, הכל מהשם. אני לא חושבת שיש לך מה לדאוג, עדיין אני חושבת שרצוי וכדאי לבנות לך מסגרת שתצא מהבית, כי בלי שום קשר לכסף, ההישארות בבית יוצרת לך עוד בעיות וחבל. בהצלחה המון אהבה :-)

אני לא יודע מה יש לי אבל בזמן האחרון אני כל הזמן רעב ואני כבר לא מצליח לעצור את הרעב יכול להיות שזה בגלל שהאימונים שלי הם נורא עצימים? לא נראה לי כי לא הגברתי את העצימות בזמן האחרון ופעם היתי מסוגל להתגבר על הרעב ועכשיו לא אין לי מושג למה זה בעצם עכשיו שאני חושב על זה יכול להיות שזה בגלל שאני משועמם כי תכלס מה שאני עושה כל היום זה לשבת בבית ולהעביר את הזמן אז אני נכנס 100 פעם לפורום ועוד 100 פעם לבדוק אם מישהו שלח לי מייל ואז אני הולך לאכול איזה מלפפון ועוד פעם ככה כל היום אני לא יודע מה לעשות עם עצמי אני מנסה לחפש עבודה אבל לא מוצא וחוצמזה שאני כל כך קשור חזק לאוכל ולחדר כושר שאני מפחד שאם תהיה לי עבודה אז הענינים לא ילכו בדיוק לפי התוכניות שלי ואולי משהו יתפקשש והפחד הזה משתק אותי אני ממש אובד עצות בבקשה שמישהו יעזור לי אני חיייב למצוא לעצמי תעסוקה וחוצמזה בעזרת השם אני הולך לעשות עוד מעט קורס קופירייטינג וזה עולה יותר מ15000 שקל ואין לי אבל מש אין לי מאיפה לממן את זה ואני חייב למצוא לעצמי עבודה כדי שיהיה לי מאיפה לשלם את זה וחוצמזה שכל הדיאט ספריט שאני שותה גם כן עולים המון כסף ושלא לדבר על הפסיכיאטר והתרופות.... בקיצור אני לא יכול להפיל את כל ההוצאות שלי על ההורים כי בלי עין הרע אנחנו שבעה ילדים (ורק שתדעו לכם שזה מאוד כיף) וההורים שלי לא מליונרים אני לא אומר שאין לנו כסף אבל בכל זאת ההוצאות שלי הם כמעט פי שלוש מילד רגיל ואני לא יכול להפיל את הכל על ההורים שלי וחוצמזה אני לא יכול להמשיך לבזבז את הזמן בבית אני חייב לעשות עם עצמי משהו שמישהו ימצא לי עבודה.... אני ממש מתוסכל

אולי אתה לא מוצא עבודה כי בתוכך את לא ממש רוצה, אתה מפחדת שאם תעבוד לא יהיה לך מספיק זמן לנהל מערכת שליטה על המכון כושר והאכילה שלך? אם אתה לא מצליח למצוא עבודה ועדיין רוצה לנצל את הזמן שלך בחוכמה תתנדב בעמותות.

ב"ה לא מוצא עבודה???... זה לא מפתיע, בד"כ מוצאים עבודה רק כשבאמת פנויים לזה אבל אם כל תוכן ההודעות שלך מתרכזות אך ורק בלרצות לרזות ובפיעילות גופנית חסרת הנחות, אז אין מקום לעבודה, גם אני לא הייתי מוצאת. זה עניין של ארגון מחשבה נכון ומקום פנוי בתוכך. לגבי הרעב. רעב כזה נוצר רק כתוצאה מזמן ממושך מאוד של הרעבה ועד שלא מספקים אותו הוא לא שוקט. אז הגוף שלך מתפלל שתסיק מסקנה אחת והיא שאם תזין אותו ייטב בעבורך אם לא, אתה בקונפליקט, יותר מזה, אתה בהיפוך, מצב שבו אתה אפילו לא יודע להגדיר מה טוב עבורך . מה עושים??? לוקחים את הזמן, בלי לחץ ומקבלים החלטה. אני בטוחה שאם זה יבוא ממך, אז הבחירה שלך תהיה הנכונה והטובה ביותר עבורך. המון אהבה ושבת שלום מקווה ששבוע הבא יהיה לי כבר מחשב...

אני אתן לך תשובה בקרוב,ו מזל טוב על המעבר לדירה חדשה.:)

ב"ה אני שמחה מה שלומך??? שמרי עלייך סופשבוע נעים, שבת שלום והמון אהבה :-)

אני לא מאמינה!!!! איך הצלחתי לעשות את זה!!!??!!? כל כך התאפקתי והשתדלתי וכבר הצלחתי ושוב נפלתי!! נפילה כואבת ואכזרית!!! כואב לי, קשה, נגמרו לי הכוחות בא לי לבכות, לבכות ולמות!! אני לא יכולה להקיא את זה עכשיו לצערי אז כבר לקחתי משלשלים אבל הם לא עושים את אותה עבודה.... אני כבר לא יכולה יותר!! כל פעם שאני מתקרבת לטיפול, הוא מתרחק ממני... :-(

ב"ה זה עצוב אבל זה לא כל יום יהיה כך, נכון? נסי לראות איך את מסדרת לך מסגרת שבה לא תצטרכי להמתין זמן רב כדי לדבר.. ספרי מה קורה איתך אני מקווה שאת יותר טוב המון אהבה :-) שבוע טוב

היום בעיקרון עבר בסדר, בארוחת ערב היה קשה לי לסגור את הפה אבל הייתי צריכה לאכול פחמימות ולא אכלתי דברים משמינים כך שזה לא נקרא בולמוס, למרות שאכלתי אף על פי שלא הייתי כל כך רעבה. הבטן שלי כל כך נפוחה כי גם שום דבר לא יוצא...וזה בכלל משגע אותי ואני לא יודעת מה לעשות ולמה זה קורה. ואני אוכלת המון סיבים תזונתים.. יום רביעי יש לי תור לדיאטנית אבל אני מפחדת ללכת אליה ככה כשהבטן נפוחה אז אולי אני אבטל את התור. חייבת עידוד חייבת תמיכה חייבת עזרה חייבת חיים נורמליים!

הי שמי אור, כתבתי בעבר הודעה דומה, וקיבלתי תגובו, אך אני זקוקה לעוד. אז הסיפור הוא כזה, סבלתי מהפרעות אכילה בעברי, מס' שנים,בעיקר מבולמוסים של אכילה ואחירהם הסתגרות בחדרי. די הבראתי, אחרי המון קריאה על ההפרעות, וכן ביקור בקב' תמיכה O.A אני פונה לפורום במסגרת מחקר קטן שאני מקיימת ובו מנסה למצוא קשר בין גלישה ברשת לבין הפרעות אכילה מכל סוג. בידי שאלון קצר, לא חודרני, אנונימי וישמר כמובן בדיסקרטיות, לכל מי שמוכנ/ה לענות לי על השאלון אבקש לשלוח לי מייל ל [email protected] רב תודות, ונקווה שיהיה רק טוב לכולנו! אור

ב"ה המון אהבה :-)

היי לכולם התגעגעתי אליכם המון!! חושבת עלייכם ומקווה שיש שיפור אני בסדר אופטימית תמיד אוהבת דניאלה לינויה! שיר! מולאני! סנופית! אושר! קיצ!! לכולנו והילונת המדהימה!! אוהבת מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן ומתגעגעגעתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת דניאלה:-) שבוע טוב אם לא יצא לי לכתוב עוד היום

איפה היית? מה שלומך? איך המרגש? למה לא כתבת עד עכשיו אלת'שלי, הפורום היה ריק בלעדייך אף אחד לא כתב

ב"ה ספרי ספרי :-)

דני מה קורה מתוקה???? התגעגעתי... השארתי לך מייל... איך בצבא????ספרי אם יש חדש???אני יהיה חמשוש הבא לא הזה... בייייייי אוהבת מעיין

סתם רציתי לפרוק מה שאני חושבת... אני הגעתי למסקנה שאני לא מבינה יותר אף אחד וכמובן גם את עצמי... אנשים מסויימים אומרים לי בקשר לתפקיד שלי בצבא: שאני צריכה לעבור תפקיד... והיום אני יושבת עם חברה שלי ומדברת איתה והיא אומרת לי שאני מוותרת לעצמי...יואוווו אי אפשר להבין את העולם הזה...ואז אני אומרת לה...מה נראה לך שאני עושה בנתיים,החזקתי 10 חודשים בתפקיד אז לא נראה לי שאני מוותרת לעצמי...בכלל...ואני אומרת לה למה אני צריכה בכלל לסבול...זה לא יעזור לי בעתיד או משהו...והיא אומרת לי, שאני חושבת או שאני באשליות שיש דבר כזה רק אושר...ואני כבר לא יודעת מה אני חושבת בעצמי... ואז התחלתי לחשוב לעצמי שוב....למה אני חייה???אם: ההורים שלי כאלה קרציות שאני לא יכולה לחיות איתם יותר...עם החיים האלה שלא באמת טוב בהם...(לפעמים, אני מודה...),ושאף אחד בעולם הזה לא מבין אותי מהצד שלי!!!!!! אף אחד בחיים לא יכול להבין אותי מהצד שלי...כי פשוט ככה... לאף אחד אין הורים כמו שלי...לאף אחד אין חיים כמו שלי...לכל אחד יש משלו ולכן אף אחד לא יכול להבין את שלי... וההורים יכולים ליהיות כאלה קשים...וקרציות....אוףףףףףףףףףףףף והכי נורא זה שכל מה שאני מכניסה לפה אני רוצה להקיא אותו ולא מצליחה,ניסיתי כמה פעמים,אבל לא הצלחתי,ותמיד בא לי להקיא אחרי שאני אוכלת...ואני פשוט לא מסוגלת להסתכל במראה יותר זה מחליא אותי ופשוט בא לי לבכות...ואין לי מה לעשות עם זה... אבל עכשיו אני שוב מתחילה מן דיאטה כזאת...יותר לאכול מסודר(ארוחה אחת ביום)זה נראה לי מספיק..., אוף ואני לא יכולה יותר לסבול את החוסר הצלחה הזה...את הנפילות...את החוסר כוח רצון הזה... קיצר ליליה טוף לכולם... מולאן מה שלומך...מקווה שיותר טוב...דברי איתי... אוהבת מעיין

המחשבה שלך ליגיטימית... אני מבינה אותך שינו מצב שאני גם לא מאמינה באף אחד... ושאף אחד לא מבין אותי.. אבל אני מבינה אותך את מצב שבו את נמצאת כי אני הייתי בו שתיאשתי מהכל גם מהחיים .. רציתי לומר לך שהייתי מוכנה לעשות הכל רק לא להקיא בינתיים המון זמן לא הקאתי המון המון המון!!! זמן!! אני לא רוצה ליפול עכשיו כי אם אפול עכשיו אני אראה רק את התחתית של המחלה אני השמנתי אני חושבת עליתי על המשקל.. טעות ראשונה!! אבל זה לא מה שישבור אותי וגם אותך לא קבלי חיזוק וחיבוק חזק ממני אוהבת דניאלה

תודה חמודה... זה לא סתם מחשבה נכון...אלה מחשבות שילוו ומלוות אותי לכל החיים ואני לא יפטר מהן... קיצר מה איתך איך את שורדת בצבא? מתגעגעת אוהבת המוןןןןןןןןן ותמשיכי כך ואל תתייאשי עשית דרך יפה עד כה... מעיין

כי היא הייתה בתחתית הפורום והכל.. וחשוב לי שתגיבי עליה הילה.. ובכלל... שכל מי שמעניין אותו שיגיב (הרי בשביל זה יש פורם לא?) אז אני כותבת שוב... דבר ראשון תודה ממש על היחס וההבנה והכל... דבר שני, לגבי הווסת והורמונים והכל- כן אני יודעת וצדקת... העניין הוא שאני באמת יודעת שזה מחליש את הגוף, ובאמת משתדלת שלא להקיא... ונראה לי שיש התקדמות בנושא... לבדיקות אני אלך. אני חייבת את זה לעצמי. אני רק צריכה למצוא ככה זמן, ללכת בלי אמא שלי ולבקש בדיקות כך שהאחות תדע שאני בולימית ותדע מה לבדוק (יוואו זה יהיה כל כך קשה לא אמרתי את זה לאף אחד אף פעם!!!!) השבוע עבדתי, אז עד 7 בערב לא אכלתי כלום בכלל (עדיף לא לאכול מאשר לאכול ולהקיא 4 פעמים נכון?...), ואז בערב כשבאתי לאכול, פתאום בביס השלישי הרגשתי הכל עולה לי אז הפסקתי- אבל אחרי שעה הצלחתי לאכול. ולא הקאתי את זה אחר כך (:. אני אהיה בסדר...מקווה.... תודה על הכל-בעקר על האמפתיה (: עכשיו הגיע עוד סופ"ש..אבל בזכות חוסר תאבון אני לא אוכלת ומקיאה. אחחחחח... איזו הרגשה טובה...... האמת שכרגע הצבא קצת עומד לי לרועץ- אני מפחדת ממה שיהיה- אם אוכל רק סלט ישלחו אותי לקב"ן, אם אוכל יותר- ארצה להקיא אחר כך או לא אצליח לתפקד בגלל יסורי מצפון....... יוווווווו איזה מעצבן!!!! אשמח אם תייעצו לי.... תודה...

אני לא מכירה אותך אבל פה היחס מדהים!! אוהבת את כולם פה אני מפת זמן שיש לי ואין לי אז אין לי זמן ואיך ליכנס לפה אבל פה אנשים נפלאים הילה אושר מולאן שיר לינוי וכולם!!בלי יוצא מן הכלל ואת לא תלכי לקבן כל כך מהר אני לא אכלתי כלום חוצ מקרח 5 ימים ולא הגעתי לקבן אז על סלט לא יקחו אותך אבל אני על סוכריות שוקולדים ובמבה כל היום בזמן האחרון... העצה שלי : אם את מרגישה יותר מידי הפסיקי מהר!! אם יש לך חשק להקיא צאי החוצה(בשאיפה שאת לא מקיאה בחוצ) או קשקשי על דף מה את מרגישה כך אני עושה שקשה לי אוהבת דניאלה שמרי על עצמך

ב"ה אז ככה, מה קורה עכשיו??? פספסתי את ההודעה שלך??... אני מתנצלת אם כן, בכל אופן אין לי מחשב כמה ימים אז אני כותבת לך בהנחה שזה אולי טיפה יעזור עד אז. בכל מקרה לגבי בדיקות, את חייבת לעשות, כי אין פה שאלה. זה ברור והגיוני למדי שהתפקוד של הגוף שלך לא משו הרבה בגלל ההזנה המדהימה שלך. כל הסיפור עם לשתף מוכר וידוע מראש, אני לא הכרתי משהו אחר אז בדיעבד לאחור חוץ מפחד אבל יש שלב שחייבים לבלוע את הצפרדעים ולעשות משהו בנידון, אני מוכנה לעזור לך או לבוא איתך אם את רוצה וזה יעזור, תודיעי לי. אז אני מקווה שאת בטוב שמרי עלייך וטפלי בעצמך למרות הפחד, כי את חשובה המון אהבה :-) הילה

:-)

:)

ב"ה ואין לי מחשב :-( יקח לי עד סוף השבוע או אולי אפילו קצת לפני, אני מקווה שמחר כבר יבואו להתקין לי קו אנטרנט, כי אצלהם הכל הולך באיזי. נתקעתי בלי, מבלי להודיע שום דבר וממש התבאסתי, זה היה לא צפוי כל הסיפור עם המחשב, נתקו לי לפני שחשבתי שינתקו, מרוב עומס לא נערכתי טוב. התגעגעתי מאוד ואני שמחה שאתן כותבות כנראה שבאמת התמכרתי לפורום הזה, כל הזמן חשבתי עליכם. אני מקווה שאתן בטוב עניתי לכן, אז תסתכלו ודניאלה אני ממש רוצה לשמוע מה קורה איתך ומה קורה עם הפרוייקט הזה שלך המון אהבה שבוע טוב

הי. זאת בערך הפעם השניה שאני כותבת בפורום הזה, אבל אני קוראת בו דווקא די הרבה. כדי להבין בעיקר. בפעם הקודמת כתבתי שאני עובדת על הפסקת המחשבות על האוכל, ושאני מאמינה שאני אצליח לבד לסלק את השאריות המיותרות של ההפרעת אכילה. באמת חשבתי שזה אפשרי. והילה ענתה לי וכתבה שהיא חושבת שטיפול הוא הדבר הכי נכון שמישהו יכול לתת לעצמו כדי להפסיק עם משהו שהוא כל-כך לא אוהב. כל-כך לא רציתי ללכת לטיפול, לא רציתי לשמוע את עצמי מדברת על זה שאני לא מפסיקה לחשוב על אוכל, לחשב ארוחות, ולתכנן את כל היום לפי הארוחות, בעיקר כשאני כן אוכל נכון וטוב. וכשאני אומרת נכון, אני מתכוונת לזה באמת - פסטה, אורז, גבינות, ביצים - בכמויות של רוב בני-האדם. זה פשוט לא נתפס לי איך אפשר גם לאכול טוב, גם לאהוב את הגוף שלי, ועדיין להטריד את עצמי בחישובים מתישים... זה הביך אותי להגיד את זה. אבל פתאום פשוא הרגשתי צורך לדבר. הרגשתי שאני רוצה לשמוע חוות-דעת של מומחה, שיעזור לי לברר מאיפה זה מגיע. כי הרי אין קשר בין הפרעת האכילה לבין האוכל עצמו. רובנו לא באמת רוצים לרזות, במובן הפיזי. אנחנו לא רוצים להיראות הכי רזים בעולם כי זה יפה. אנחנו פשוט מחפשים את השליטה על החיים שלנו. מחפשים את התשומת לב שחסרה לנו. מחפשים דרך להביע את מה שאפילו לא הבנו שכואב לנו. אני יודעת שאצלי השליטה זה החלק המשמעותי בעניין. אני מנסה לסדר לי את כל העניינים בחיים לפי מידת השליטה והמודעות לגבי האוכל שלי. וזאת האשליה הגדולה... אז התחלתי ללכת לפסיכולוג. וכבר בפגישה הראשונה הוא גרם לי לחשוב על דברים אחרים לגמרי ממה שחשבתי לפני. כמו למשל על היחסים שלי עם ההורים. שתמיד נראו לי בסדר גמור, אף-פעם לא קרה משהו יוצא דופן בינינו. תמיד היתה לי הרגשה טובה עם ההורים. אבל פתאום, כשהוא שאל על אמא שלי, הבנתי כמה אני צמאה לחום ממנה, כמה חסר לי קשר קרוב איתה... מחשבות שהדחקתי. וגם קניתי ספר ממש מעניין שנקרא "נשים אוכלות את עצמן". כתבו אותו 2 פסיכולוגיות, והן ממש מתארות שם במדויק את מה שעומד מאחורי הפרעות אכילה. למי שזה מעניין אותו ונמצא במצב של לקרוא בנושא, אני מאוד ממליצה. מוזר לי שאיכשהו יצא לי מכתב אופטימי, כי עוברים עלי ימים די קשים, לאו דווקא ביחס ישיר לאוכל. אולי הידיעה שאני מתחילה לטפל בדברים לאט לאט, מהנקודת מוצא הזאת, זה החלק המעודד. אני באמת מאחלת לכל מי שכאן, שירצה להבין למה הוא הגיע למצב הזה, ושירצה לשנות. ואני לא אומרת את זה במבט מלמעלה, כי אני עדיין לא "יצאתי" מהתסבוך הזה, אבל הרי כולנו אמורים לשאוף לחזור רגע ליום הזה שקדם למחשבות המטופשות, לחזור רגע להיות תמימים ומבסוטים, להיות מרוצים מעצנו, ולראות מה קרה בתוכנו שעשה כזה שינוי, שהלך והסתבך בלי ששמנו לב... אני מחכה כבר ליום שבו "יטרידו" אותי דברים אחרים, ושיהיה לי מקום לחוות דברים כמו שצריך, עם בטחון, ובלי חישובים לא מעניינים וסתמיים. לחיות כמו רוב בני האדם...

אני לא חושבת שאני למשל רוצה ליהיות רזה בגלל השליטה על החייים שלי או לא...אני רוצה ליהיות רזה כי אני רוצה ליהיות רזה...יכול ליהיות שזה גם השליטה בעצמך אבל...אני לא יודעת... אבל אצלי אחת הבעיות העיקריות בחיים זה ההורים...הם כאלה...אי אפשר אפילו להגדיר אותם...כאלה קשים ואם מדברים אליהם אז מדברים לקיר כי לא נעים להם לשמוע ביקורות...או משהו שהם לא עושים טוב...כשהבת שלהם אומרת להם...מה אכפת להם...קיצר ההורים הם בעיה גדולה בחיים... ואני חושבת שאי אפשר להכל טוב או טעים וגם לאהוב את הגוף שלך...חוץ מזה שנראה לי שבחיים אני לא אוהב את הגוף שלי... אוהבתתתתתתתתת מעיין

ב"ה אז ככה סליחה על האיחור אני יכולה לספר קצת מה הניע אותי לצאת מההפרעות האלה. אני גיליתי שהסיבה שיצרתי אותם נבעה מעצם זה שכל מה שרציתי עבור עצמי ביטלתי וקבעתי מראש שזה לא ילך, שאני לא יצליח, שאין לי סיכוי בחיים האלה וזה העציב אותי, מיותר לציין שהתחליף לחיים היו הפרעות אכילה אנורקסיה ובולמיה מסביב לשעון כשאחת לא הייתה השניה הייתה והפוך. את מדברת על התמיכה מאמא. אני הייתי צריכה להשלים עם העובדה שאימא שלי לא נועדה להיות לי אימא, אלא אני אימא עבורה. זו עובדה אבל ברגע שקיבלתי את העובדה הזאת ובכיתי את נשמתי עליה קרו לי הרבה דברים טובים כי הפסקתי לצפות לה מצד אחד, מצד שני אני יכולה לראות שלאימא הזאת יש הרבה תחליפים בחוץ כי מאז שהגעתי לחיים יש לי מלא אימהות ומלא אבות, אל תשאלי אותי למה, זה פשוט קרה וכולם מייצגים עבורי את התפקיד הזה כי ההורים שלי שנים על גבי שנים לא ידעו להיות הורים וכנראה שהם לא נועדו לכך עבורי . השינוי החל עם ההבנה שאני מפסיקה לצפות כי זה לא ישתנה. שינוי נוסף שקרה היה כשחזרתי לרקוד וכשהתחלתי עם הפורום הזה. רקדתי שנים ואהבתי את זה כל כך ואחרי האשפוז ויתרתי על הכל החזרה לריקוד ריפאה אותי גם הכתיבה והעזרה לאחרים, נתנה לי עניין וכיוון שלא תלוי בשום דבר שחשבתי עד אז. זה היה תהליך וזה תהליך שנובע הרבה מכל השיחות האלה אצל הפסיכולוג. השינוי הוא איטי אבל ברגע שהוא קורה אף רוח לא יכולה להעיף אותו וזה יקרה גם לך אפילו שקשה לך מאוד מאוד מאוד יותר ממה שאת מוכנה להודות. אני מאחלת לך הרבה בהצלחה יפה תמשיכי לכתוב, לקרוא מה שבא לך .. זה בסדר המון אהבה :-)

טוב אז ככה אני אתחיל עם היום שהיה לי אימון מעולההההההההההה רצתי בקצב 13 קמ"ש שזה המון ושיפרתי את השיא שלי הרגשתי ממש ממש טוב וזה ממש העלה לי את המצב רוח השבוע עבר די רגוע חוצמזה שביום ראשון בערב היה לי התקף זלילה, בעצם אני לא יודע אם לקרוא לזה התקף זלילה או שהיתי באמת רעב כי כמעט לא אכלתי בזמן האחרון בכל אופן אכלתי בבת אחת איזה 1200 קלוריות של חלבונים בלי פחמימות כמובן שזה מאוד ביאס אותי למחרת ניסיתי לצמצם ולאכול פחות אבל לא הלך לי בערב הלכתי לחדר כושר והיה בסדר ביום שלישי אכלתי לפי התפריט (המצומצם שקבעתי לעצמי) אבל באיזה 22:30 בערב נתקפתי ברעב ואכלתי את הארוחת בוקר של מחר כמובן שלמחרת ביום רביעי ניסיתי לא לאכול את ארוחת הבוקר (כי הרי אכלתי אותלה אתמול בערב) אבל בצהריים הארוחת צהריים ממש אבל ממממממש לא השביעה אותי ואכלתי כמות ששוה לארוחת בוקר אז יוצא שלא חסכתי כלום וסתם הוספתי 500 קלוריות ביום שלישי זה מאוד ביאס אותי וממש נכנסתי ללחץ כי לא רק שהוספתי ביום ראשון 1200 קלוריות, אתמול גם הוספתי 500 קלוריות!!! איך אני יוריד את זה? ביום רביעי בערב היתי בחדר כושר וכמובן שעליתי במשקל למרות שלא נראה לי שעולים כל כך מהר במשקל ונראה לי שזה היה יותר נוזלים מאשר עליה אמיתית. חזרתי מהאימון והיתי קצת רעב אבל לא אכלתי כלום באמצע הלילה ב4:30 קמתי והיתי ממש ממש ממש רעב וניסיתי לסתום את התאבון עם מים וגמרתי איזה 2.5 ליטר בבת אחת אבל זה לא השביע אותי אז אכלתי את הארוחת בוקר של מחר ועוד איזה 500 קלוריות גם אז לא כל כך שבעתי אבל לפחות יכולתי להרדם ביום חמישי לא אכלתי ארוחת בוקר בגלל כל מה שאכלתי בלילה אבל ב11:30 בצהרים לא יכולתי יותר ואכלתי את הארוחת בוקר והצהרים ועוד קצת ואז באמת כבר היתי שבע היום קמתי ואכלתי כרגיל אבל אני עדין רעב אבל לא רעב כל כך גדול אז אני ממלא את עצמי בדיאט ספרייט ומלפפונים אני לא יודע למה אני כל הזמן רעב יכול להיות בגלל כל הכושר שאני עושה? לפי מה שכתוב במכשיר בסוף האימון אני שורף בערך 950 קלוריות באימון וואו אני לא מאמין סה"כ הוספתי השבוע 2600 קלוריות!!! זה כמו מה שאני אוכל ביומיים אני מתחיל לקחת עכשיו טופאמקם ואני מקווה שזה יוריד לי את התאבון אז שיהיה לכולם שבת שלום חודש טוב פורים שמח פסח כשר ושמח חג סוכות שמח בקיצר שיהיה לכם חיים שמחים (-:

מה קורה אושר?????????????? לפחות אתה מתאמן ואתה יכול להתאמן... לי עדיין יש נקע ברגל,כבר איזה חודשיים וקצת... ואני לא יכולה לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם...ספורט... אז סוף סוף מתחיל ההתעמלות קרקע שהייתי מתעמלת שם ואני אלך להתעמן כמה שאני יכולה,בהתעמלות... אני כבר חודשיים לא הזזתי את עצמי והתפדלעתי...אתה לא מבין איך זה מבאס את החיים...אתה גם אוכל מלא...כל הזמן יש לי התקפי אכילה ואני לא מסוגלת לעמוד בפני האוכל...והתפקיד המסריח הזה שאני עושה בצבא גורם לי עוד יותר להתפדלע... אבל היום התחלתי דיאטה וזהו,זה סופי.אני חייבת לעמוד בזה...

ב"ה אני מציעה שתלך לבדיקת גסטרו כי נשמע שכל מה שאתה מעולל לעצמך נשמע רע מאוד ואני בטוחה שלעדי יהיה הסבר מאוד טוב לכל מה שאתה מעולל לעצמך, כי כל מה שאתה כותב מעיד על הרס עצום. ולא נראה לי שאתה משיג דרך זה את מה שאתה רוצה ושלא חייבים לוותר על שום דבר אבל יש דרך לעשות את זה אחרת. לגבי הכדורים, מה הוחלט??.... שמור על עצמך... המון אהבה :-) שבוע טוב הילה

אני את דעתי כבר אמרתי לך:) זאת בחירה שלך אם להפנים או לא. אבל למען האמת אני מבינה אותך, אני הייתי מאתמנת יותר חזק ממך ואוכלת קערת סלט אח"כ..בגלל זה הנפילה שלי הייתה יותר מהירה משלך. אני נבדקתי אח"כ בוינגט- והתוצאות של הבדיקה הבהילו אותי. סה"כ אם השינוי לא יבוא מתוכך האזהרות שלי או של כול מישהו אחר אולי לא יועילו. סה"כ אתה בטח מספיק חכם להבין שאתה גם מזיק לעצמך. אבל אני מאמינה שאתה תצא מזה יום אחד. ואגב, תן לי ליישר איתך קן לגבי השריפת הקולריות שאתה מוציא על מכשירי המאמץ האווירני (מסילה אופניים אליפטי או השד יודע מה) : הקלוריות ממש ממש לא נכונות, לכול אדם יש קצב שריפת קלוריות שונה, זה מסתמך בעיקר על קצב מטבוליזם וקצב עבודת הלב. אם אתה באמת רוצה לדעת כמה קלוריות אתה שורף אתה יכול לערוך בדיקה במרכז לרפואת הספורט בוינגט. בנתיים רוב הסיכויים שאתה שורף פחות ממה שהמכונה מראה לך בסוף אימון. תנסה להרויד בערך 40 אחוז. לילה טוב

שלום , שמנו מיכל וטלי ,אנחנו סטודנטיות לפסיכולוגיה, העושות מחקר על הפרעות אכילה. דבר ראשון רצינו להגיד , שזה דבר נפלא וחשוב שנפתחים פורומים כאלו אשר יכולים להוות תמיכה לבנות שנפגעו מהמחלה ואנחנו מאמינות שפורום כמו זה יכול להציל ולעזור להמון בנות. בשביל המחקר שלנו אנחנו מחפשות בנות שחולות כרגע או חלו בעבר כדי שיוכלו לעזור לנו להבין את המחלה לעומקה על מנת שאולי נוכל להעזר במידע זה על מנת לעזור לבנות אחרות בעתיד. מי שתהיה מוכנה לעזור לנו תישאר בעילום שם מוחלט והמידע שתמסור ישאר אצלנו ולא יופץ. אנחנו מאוד מודות לכל מי שתהיה מוכנה לשתף פעולה. לכל המעוניינת אנא פני אלינו למייל : [email protected] המון תודה מראש לכל מי שמוכנה לעזור. מיכל וטלי.

ב"ה המון אהבה בהצלחה :-) השארתי לכן פרטים דרך המייל שהשארתן

האמת שנורא התלבטתי..אני לא ממש בתת משקל..אבל יש מצב שאני בתת תזונה..ארוחה אחת ביום במשך 5 ימים..סופ"ש אני טורפת..לא כפת לי..ממתקים מפה ועד הודעה חדשה..פיצה, תירס, כל מה שרואה טעים מכניסה..ואז הכאב..הפיזי! כאבי בטן..בחילה..ולא..אני לא מקיאה, כבר הרבה זמן...אבל לך תסביר ש-5 ימים אתה אוכל ארוחה אחת ביום או במשך היום אוכל 500 קלוריות חס וחלילה ובסופ"ש לא כפת לי להכניס לפחות 2500 קלוריות כמו בהמה. איך זה הגיוני?! כמובן שתחילת שבוע אני שונאת את עצמי כי עליתי במשקל מהסופ"ש..אבל ככה שומרת על משקל מאוזן<?> אוף! איזה תסכול.. ושאלה..מישהי פעם לקחה כדור נגד דיכאון שנקרא מירו? שיהיה לכם שבת שלום.

געגעתי אלייך שמרי על עצמך אני מחפשת את השאריות של הבלוג שלך וגם אם תוכלי שלחי לי למייל את מה שביקשתי את התמונות וכ"ו אוהבת דניאלה

ב"ה אני לקחתי את הכדורים האלה שבוע ימים בלבד, ממזמן ממזמן אבל הפסקתי מהר, זה עשה לי כאבי ראש מוגזמים אל תקחי את זה כמגבלה כי כל אחד מגיב אחרת לכדורים וזה לא אומר שלך זה יקרה. בקשר למה שקורה לך עם התזונה שלך, זה חלק מהעניין ועד שלא תהיי באיזון סביר להניח שעוד תתקלי בהרבה שגעונות מעין אלה. שמרי עלייך יפה טפלי בעצמך המון אהבה :-)

שלום רב ! בני בן ה-15 אננו אוכל שום דבר מהחי אפילו לא ביצה מטעמי הומניות. הוא אינו מתעמל כלל , היה מאוד ירוד רזה וחיור, בחודשים האחרונים קיבל תרופות פסיכיאטריות עקב דיכאון פריזמה ובנוסף בגלל כפיתיות של נקיון ריספרדל כיום התרופות הופחתו ומצבו משתפר מיום ליום וגם התפקוד שלו כשהתרופה ריספרדל גרמה לו לתאבון והוא שמן מעט אבל אוכל רק דגנים ירקות גבינות צ'פס פסטה ולפעמים טופו . הוא בזמן גדילה והוא נחוש בדעתו ויש לו הסבר לכל דבר ואי אפשר לו . מה עליו לאכול שישלים תזונה לגילו גם לא לוקח אוכל לביה"ס או משליך את הסדויץ מה יש לכם להציע לו לאכול שאולי מהרשימה יסכים לאכול משהו אחר נוסף זה גם פוגם לו בלימודים בלי אוכל ללמוד זה ילד שלומד בבית ספר של מחוננים מכתה ג' ויש לו הסבר לכל דבר מה אני עושה ? תודה רבה

ב"ה אז ככה, קודם כל סליחה על האיחור בתגובה יש מישהו שאני מכירה ולדעתי יהיה חשוב לפנות אליו יכול מאוד להיות שהבן שלך פשוט צמחוני והוא נוטה באופן טבעי לצמחונות ואסור להתנגד לזה, שכן ייטב בעבורך אם תלכי עם זה ולא תתנגדי לו כל כך, כי לכל אחד מתאימה הזנה שונה. המישהו הזה, שמו גיורא הוא מתעסק בהתאמת תוספי מזון במיוחד לאנשים כמוהו. הצרה היא שתוספי מזון זה עסק יקר אבל אני מטופלת בזה כבר כמה שנים ואני יכולה לומר לך שמאז שאני משלימה את התזונה שלי עם כל התוספים האלה אני פשוט אדם אחד, כל הסימפטומים שציינת גם אני סבלתי מהם אבל הם פחתו באופן משמעותי מאז השימוש במוצרים האלה. אז כל שנותר הוא לנסות אני מאוד מקווה שהוא יעזה לך הנחה, תאמרי לו שאני שלחתי אותך טלפון 09-9505945 המון אהבה בהצלחה :-) הילה

להילה היקרה ! רב תודות לך על ההענות ואני אתקשר עם גיורא ואגיד גם אגיד שאת שמו ומספרו קיבלתי ממך . גם בני מודה לך ונקווה שנוכל לעמוד בהוצאות . אני גם הייתי כילדה כמוהו רק שבשנים האחרונות הפכתי לקניבלית כי ממש נחלשתי אני גם נגעלת וגם מזדעזעת וגם כואב לי לאכול חיות וזה גם לא טעים אפילו זה בכוח כי הייתי חצי בן אדם. כנראה שזה עבר אליו בתת מודע מבלי שאמרתי אגב אם שמך באמת הילה אז יש לי סנטימנטים עמוקים מאוד מאוד לשם הזה אולי בהזדמנות אחרת אסביר . בכל מקרה הילה זו עטרה של אור את כנראה אדם ששולח אור כשמך כן את . תודה

גם עכשין שהפרעת האכילה כבר מאחורי, אני עדיין מרגישה אותה שם נושפת לי בעורף. ואני מנסה לא להקשיב לה, אבל בזמן האחרון הכי תוקפת אותי יום יום..פשוט קול בתוך הראש שלי אומר לי "אולי תקיאי את מה שאכלת לארוחת ערב?" "אולי לא תאכלי בכלל" הכול מתחיל בלחץ שיש לי בעבודה, ואני מפרשת את זה ל: אני לא טובה מידי כי אני לא רזה מידי. היום צעק עליי לקוח וכ"כ נפגעתי ומיד חשבתי את צריכה דיאטה. אני יודעת שהמחשבות האלה הן היצר הרע שלי ואני לא ממש מיישמת אותן (אולי פה ושם הורדתי קצת פחמימות) אבל בזמן האחרון כמעט כול יום עולות לי המחשבות האלה בראש וזה מתחיל להלחיץ אותי.... החצי נחמה שלי שלפחות את החלק הקשה של ההחלמה שלי עברתי...או שגם זה החלק הקשה? אוף, אבודה.

סתם מענין אותי כמה זמן את מחזיקה בריאה

אלה בסך הכל שיירי קולות המחלה שעדיין נמצאים בך, והם יהיו בך תמיד עקב עברך החולני (וסליחה על הפסימיות). הניתוק המוחלט הזה של הקשר בין חוויות היום לעניין הרזון/דיאטה/אוכל - הוא-הוא הדבר הקשה ביותר לעשות במחלה המטומטמת הזאת. הרי מה הקשר בין גערה של מישהו לבין העניין אם את מספיק רזה או לא? והאם זה פועל גם הפוך? כלומר - האם כאשר מישהו מחמיא לך או מודה לך על השירות שקיבל, האם משמעו של דבר עבורך הוא שאת רזה מספיק ושאת לא צריכה דיאטה? אני מנחשת שלא, נכון?? אז רק העניין השלילי מדבר פה, הלא כן? מחלה מטומטמת, כבר אמרתי?? אם היה לך יום רע - תעבירי אותו. אח"כ יגיעו גם ימים טובים. מתישהו... תעשי לעצמך טוב! אלינור.

ב"ה אני רק יכולה לאחל לך הרבה בהצלחה ושתזכרי שאין או שחור או לבן כל יום מביא איתו משהו אחר ואני מקווה שהמחשבות האלה שלך ילכו וישקטו מיום ליום עד שלא תשמעי אף אחת מהן, כי מי כמונו יודעים שהן איומות. תמיד יש דברים מעשיים שעוזרים לנו להתרחק מהן, חפשי אותם והעסיקי את עצמך בהם, כי יכול להיות שלעת עתה הם יהיו המזור שלך נגד המתקפה.. המון אהבה יפה, זה שהן שם זה לא אומר שום דבר על ההחלמה שלך, כי היא עובדה והיא לא תאחר לבוא, למעשה את כבר בדרך לשם מתקרבת כל יום שעובר וגם אם יש נפילה זה לא אומר שום דבר, תמשיכי כאילו לא קרה כלום. כל לגיטימציה שתתני לעצמך תיקח את הלחץ ויכול מאוד להיות שגישה כזו תפחית משמעותית את תדירות המחשבות. שמרי עלייך ושבוע טוב :-)

שלוםםםםםםם לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםם..... חזרתי מהצבא...שוב יש כאן עוד מעיין,אני רואה שכולם אוהבים את השם :) אז קראתי לעצמי כך..... אין לי כוח או חשק לכתוב כאן היום... אז סתם לשאול את כולםם מה קורה? מה חדש? אני כבר הספקתי להתייאש.....מכל מיני דברים... קיצר ספרווווווווווווווו

ב"ה אני שמחה שחזרת ספרי לי מה קורה איתך, איך את?? אני מקווה שאת בטוב המון אהבה, אני ישתדל לענות בהמשך השבוע ברגע שיהיה לי מחשב שבוע טוב :-)

אני לא משהו כרגיל אותם מחשבות ואין לי מה לעשות...אני גם לא יעשה אז זה לא משנה... תמיד איך שהוא כשאני מתחילה לחשוב אז אני מגיעה לשאלה למה אני בכלל חייה... ואתמול התחלתי לחשוב על זה וירדו לי דמעות כי חשבתי על אח שלי הקטן שהוא הדבר הכי יקר לי בעולם...ואז ניסיתי להסיט את עצמי מזה כי כאילו לא איכפת לי מכלום,כדי שאני יחשוב על זה שאם בא לי למות אז לא איכפת לי מאף אחד... קיצר עזבי מצבי לא משתפר... אבל אני עדיין חייה מנסה לשרוד בצבא...הולכת ליהיות לי תקופה קשה של חודשיים וחצי שאני לא הולכת לראות כמעט את הבית בכלל,אולי זה יותר טוב בשבילי כמה שפחות ליהיות בבית כי ההורים שלי מתחילים לעצבן אותי ואני לא יכולה לסבול את זה יותר... קיצר התגעגעתי... אוהבתתתתתת מעיין

יומיים עכשיו לא הייתי בבית ובקושי אכלתי, הבטן נדבקה לגב ולא היתה נפוחה, הרגשתי רזה והיה לי כיף. אחרי שיעור קלאסי חזרתי הביתה, אכלתי ארוחת ערב כמו שצריך וכמובן שאחריה הרגשתי דובה אמיתית וגם עכשיו 5 שעות אחרי פתאום נהייתי רעבה. בהתחלה הכנתי לי נס קפה שפוצץ אותי ואחרי זה אכלתי עוד טיפה. ואני מרגישה כל כך מגעיל עכשיו, אני מרגישה פשוט שמנה ודוחה. אכלתי בקושי 100 קלוריות עכשיו אז למה אני מרגישה ככה? אסור לי לאכול!! ברגע שאני אוכלת משהו אני ישר נהיית בלון אוףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא מבין, 100 קוריות זה ארוחת ערב כמו שצריך???

בלילה, כמה שעות טובות נתקפתי שוב ברעב ואז אכלתי משהו כמו 100 קלוריות...

זקוקה לתמיכה במהלך הפרויקט שמתחיל מבחינתי עכשיו. הנני 88 ק"ג, גובה 1.60, עייפתי מלהיות שמנה ומתוסכלת. זקוקה לתמיכה התהליך הפרויקט האישי שלי- האם מישהו מוכן לתמוך בי דרך הפורומים?? מישהו שאיכפת לו מאנשים ושילווה אותי בכל תהליך ההרזיה והשינוי.כמו כן אדם שיראה לי רק את החיובי. כתיבת יומן אישי מדברת אליי כיצד עושים זאת??? אולי סוף סוף אפתח דף חדש??!! יפעת

דבר ראשון בהצלחה, תני לאדם מאחורי כול השכבות המיותרות לצאת. לכתוב יומן- תכתביכול יום מה אכלת, בנוסף אם היה לך בולמוס תכתבי למה( ככה תצליחי להבין את עצמך) ותכתבי כמו בכול יומן מה טוב לך מה משמח אותך מה רע לך מה מעציב אותך. וזהו, אני מקווה שיהיה לך דרך סבירה כי דרך ללא מכשולים לא מוליכה לשום מקום.

ב"ה סליחה על האיחור, יקח עד סוף השבוע עדשיהיה לי מחשב אבל את יכולה להמשיך לכתוב לי ואני יענה לך, אני מניחה שלא רק אני. אחד הדברים שגם לי עזרו במחלה בין היתר היתה כתיבה לא משנה שאת כולם זרקתי מפאת האנרגיה השלילית שהיו גדושים בה במנות עמוסות וגדושות למדי שבא יה כבר להקיא, החלטתי שאני נפרדת מהאבל הם שירתו מטרה נעלה בזמן שהתאים. כתבתי בהם הכל, לא סיננתי אף מילה, זה הגיע למצבים שאני הרגשתי שדרך הכתביה שלי אני שואלת שאלות ומנסה דרך הדמיה לשמוע תשובה ממישהו דמיוני שיענה לי במקומי. זה מעניין היה לראות שהתשובות שקיבלתי כביכול מהמישהו הזר היו שונות לגמרי ממה שאני הייתי נוטה לענות לעצמי. הכתיבה הזאת עזרה לי מאוד. וכל שאת צריכה הוא פשוט לכתוב. עוד משהו שעוזר, הליכה והרבה אפילו עם חברה או עם מוסיקה ואם תרצי להתכתב איתי ישירות למייל אז ככה [email protected] המון אהבה בהצלחה בתהליך שלך שמרי עלייך

אני מקווה שראית את השרשור שלי אבל אם לא אז אני שואל עוד פעם נראה לי שאני מכיר אותך אז בבקשה לעני לי כי זה מאוד נחמד לפגוש אנשים שלא ראיתי המון זמן ומענין אותי מה איתם היית בתל השומר לפני שנה? את לומדת רפואה? אם כן אז נראה לי שאני מכיר אותך איזה יופי...

אנורקסיה יקר , טעות . אני לא מי שאתה חושב . איך אתה מרגיש היום ? קשה לי לעשות ספורט עם הטופמקס , הכדור הזה פשוט מתיש אותי , ובנוסף יצאו לי הרבה פצעים על הפנים . מקווה לשיפור בימים הקרובים . אני נהנית לקרוא הודעות שלך כאשר אתה מחובר להגיון ההחלמה . במיוחד לקחתי ממך את העניין של לאכול שלוש ארוחות ולא לצום ... כי מייד אחר כך מגיע השדון . מר בולמוס בכבודו ובעצמו. שיהיה לך ערב טוב ורגוע ממני ליהי

בכיף, ואל תרימי ידיים אף פעם.

היי הילה. השתכנעתי והלכתי למרפאה להפרעות אכילה בתל השומר, זה היה מפחיד בטירוף. אין להם הרבה מה להציע. ריאתי שם פסיכולוגית ודיאטנית אני יראה רק בשבוע הבא. אחרי כל המפגשים האלה הם יציעו לי טיפול אבל הפסיכולוגית אמרה שזה הולך להיות או אשפוז או קבוצות תמיכה. טוב, אשפוז אני לא מוכנה בשום פנים ואופן וקבוצות תמיכה זה ניראה לדעתי לא לעיניין כי אם אני מתחילה כבר טיפול אז עדיף שזה יהיה פרטני. בכל אופן אני נמצאת בתקופה מאוד מאוד קשה ועם המון פחדים לגבי מה שיחליטו. ברגע שאני אהיה אצל הדיאטנית אני יעדכן אותך. שיהיה לך המשך ערב מדהים. מעיין.

ב"ה אני מתנצלת על האיחור, לא היה לי מחשב ואני מאוד מקווה שבימים הקרובים יהיה לי. בכל אופן שמחתי לשמוע שהלכת למרות הפחדים. אני רוצה לשתף אותך בחווייה אישית שלי ...כשהלכתי להתאשפז ישבתי במפגש שהיה שם וכתבתי. אחרי שסיימתי לשתות את הדיאט קולה האחרון שלי לפני האשפוז, כי זה מה ששתיתי חחח, קמתי הלכתי כמה צעדים קדימה עם מזוודה וכל הזמן בראש שלי, היה לי "הילה, לכי הביתה".. באותם רגעים אני רעדתי פיזית כי פחדתי פחד מוות. הבטתי שוב קדימה לכיוון המחלקה והלכתי עד לשם עם דמעות, נכנסתי ואני חושבת שהחיים שלי השתנו מאותו רגע. זה היה קטסטרופה אבל זה הוביל אותי למקום של חיפוש אמיתי לנוסחת הריפוי שלי שלוש שנים אחרי מצאתי אותה ואני מניחה שזה אישי ואינדוודואלי לכל אחד. מה שאני מנסה לומר שתשתדלי לא לתת לפחדים שלך להנחות אותך כי יכול להיות שתהיה לך שם תשובה שתוביל אותך למה שאת כל כך רוצה. אל תוותרי. תחשבי על שיתוף ההורים, שום דבר לא באמת יכול לפגוע בך ואם זה מה שצריך לעשות כדי להתאשפז, אז יהיה כדאי להתייחס לזה ברצינות גם אם זה יקח זמן. לגבי הקבוצות, אני יכולה לומר לך שהן די אנטימיות והן טובות ויש מקום לשמוע ולדבר ולעשות שם עבודה. דווקא בגלל שכולם רגישים לנושא יותר קל להיות בקבוצה הזאת מאשר בקבוצה שתחומי העניין בין אחד לאחד משתנים. אני חושבת מניסיון שזה יכול להיות חשוב מאוד עבורך ושווה לתת לזה צ'אנס. המון אהבה יקירה בהצלחה אל תאמרי נואש שבוע טוב :-)

רע לי !!!!! רע לי כשאני צמה, רע לי כשאני אוכלת, רע לי בבוקר, רע לי בלילה, רע לי בבית, רע לי מחוץ לבית... אצלי יש רק רע! רע, רע ועוד רע !!! יושבת וחושבת - בסך הכל רציתי שיהיה לכולם טוב, אז איך נהיה כל כך רע לעזאזל?! הרע הזה - זה מה שאני מרגישה כל הזמן. חוץ מזה אני כבר לא מרגישה כלום. מתפללת שיגיע הסוף כבר, אבל הוא לא בא. מישהי מוכנה להלוות לי קצת טוב אולי? להלוות? רק כדי להיזכר קצת? אלינור בשחור. " למנצח על איילת השחר מזמור לדוד. אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי אלוהי אקרא יומם ולילה ולא תענה ולילה ולא דומיה לי..."

את יודעת, יש שיר שקוראים לו אלינור ודווקא בשיר כתוב שאת לא כל כך רעה גם אני המון פעמים חושב כמה אני דפוק וכמה רע לי וכמה אני לא שווה ואז אני נכנס לפורום וכותב על זה ואנשים אומרים לי שאני לא אחמיר עם עצמי כל כך יש אנשים הרבה יותר גרועים ועוד עצה שיש לי להביא לך זה ללכת לפסיכיאטר שיתן לך כדורים כי מאז שאני הולך לפסיכיאטר אחד (שהוא מעולה!!!) המב שלי השתפר פלאים! אין לך מושג כמה אני מאושר עכשיו והכל בגלל כדור אחד מסכן אז הנה השיר ושיהיה לך רק טוב אלינור-זהר ארגוב אלינור את יפה כמו מלאך ופנייך יעידו כך בלעדייך לא שווה לי כל העולם אלינור אני פה לבד יושב ועלייך רק חושב לשנות את המזל את מוכרחה אלי - התאכזבתי קשות, לא ישנתי לילות עוד תשובי אלי ונמשיך כך יחדיו אל אותם הימים - אפורים וורודים אלי - שלי את לעד ואני פה לבד יושב ועצוב לבד וכאוב חושב על אותם הימים שחלפו עמוק, עמוק ופתאום מצאתי בך חלומי להיות איתך נערה כה מתוקה את אלינור וזה סיפור של אהבה נכזבת, אהבה כה כואבת שהסוף צריך להיות אינשאללה טוב אלי - התאכזבתי קשות, לא ישנתי לילות עוד תשובי אלי ונמשיך כך יחדיו אל אותם הימים - אפורים וורודים אלי - שלי את לעד ואני פה לבד יושב ועצוב לבד וכאוב חושב על אותם הימים שחלפו

זה מאד יפה מצדך... תודה לך! אגב, לא התכוונתי שאני רעה. אני ממש לא רעה... התכוונתי שרע לי. ו-- אכן, התאכזבתי קשות. כמאמר השיר... שיהיה לך רק טוב! אלינור.

ב"ה התנצלות ענקית אני חייבת לך מייל שאני כבר כל הזמן רוצה לענות ולצערי נתקעתי בלי מחשב עד יום שלישי רביעי הזה, אז לשמחתי אני יושבת עכשיו וכותבת אצל חברה אבל אין לי את המייל שכתבת לידי ואני רוצה להתייחס אליו ברצינות ובאריכות כמו שאני אוהבת התבאסתי מאוד שלא יכולתי לענות לך באותו יום על ההודעה הזאת, כנראה שזה אומר שהתמכרתי לפורום הזה, כי כולכם פה מדהימים אחד אחד וזה ביאס אותי ממש שלא יכולתי. כפי שאת יודעת, אני כבר שם וזה הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי אני מתאקלמת וזה די טוב, הדיכאון שהיה לפני לא הצדיק את זה אבל כנראה שככה זה כשזה מגיע למשהו נסתר ולא ברור ולא ממש צפוי מראש. אני הבנתי שהיה לך מועד אחרון, אז רציתי לשאול בטוב או רע איך היה ואני מקווה שעבר ממש טוב כי מגיע לך הרבה מעבר לזה. מה אוכל לומר כדי לעודד אותך.... אל תחליטי שום דבר, אולי אם לא תחליטי ואולי אם לא תקבעי מראש שזה רע ממילא, אולי פתאום יכנס משהו חדש ויאיר את ליבך. הלב שאני מכירה בך כל כך מואר, כל כך גדול, כל כך עצום, כי זכיתי להכיר מישהי מדהימה באמת ואני מודה על כך מאוד, את פשוט מתנה ענקית. כך את בשבילי כי הרשית לי להכיר אותך ממש ואני יודעת שללב הזה מגיע הרבה מאוד וזה יקרה אם לא תחליטי מראש שהחיים האלה לא אוהבים אותך, כי הם כן ואם תאפשרי אני בטוחה שרגע אחד כזה מיוחד במינו מהסוג הטוב יכנס לחייך להזכיר לך את מה ששכחת ושבהחלט יכול לשוב להיות חלק מהחיים שלך. אני מאמינה בך ואוהבת אותך המון המון המון, את לא יודעת כמה ב"ה אני מקווה שנשתמע לקראת סופשבוע המון אהבה יפתי שלך הילה דרך אגב פרק כ"ג בתהילים מומלץ לקריאה מידי יום ביומו

אז באמת המחשב נדפק.. הפעם לגמרי הוא אפילו לא נדלק.. בגלל דוד שלי שהדליק וכיבה אותו אלף פעם רק כדי לעצבן את אחותי.. אז אחותי סידרה אותו אבל הוא עדין ממש דפוק בקושי אפשר להשתמש בו והמחשב הוא לא היחיד שנדפק... לפני שבוע ביום שיש הקאתי בפעם הראשונה אחרי 3 חודשיים ושבוע ומאז אני או לא אוכלת כלום רק איזה 40 קלוריות של נס או אוכלת ומקיאה אתמול הקאתי דם בפעם הראשונה בחיי בחיים לא הקאתי דם.. משום מה זה לא כזה הפחיד אותי ובאותו יום הקאתי עוד פעם אני לא יודעת אם זה קרה בגלל שלא היה לי את הפורום... סביר להניח שכן.. אני אפילו בטוחה שזה קשור אני כבר לא יודעת מה לעשות הבנתי שלא יעזור כלום זה תמיד באאאא תמיד חשבתי שאם אני יאכל יותר זה לא יקרה אבל זה לא נכון ומבחינתי להיות על ארבעים קלוריות או מאה קלוריות או אפילו 800 שניסיתי פעם.. זה פשוט אותו דבר!!! זה לא משנה לי.. אז אין לי עוד מה לעשות מה לעשות שיעלים את זה חשבתי היום ברצינות פשוט לוותר די כמה אפשר מה לא ניסיתי מה לא עשיתי די אולי אני פשוט יאכל כל יום ויקיא או כמה ימים לא יאכל ואז יאכל ויקיא כמו עכשיו.. רזיתי אבל אף אחד לא אומר כלום וזה מכניס אותי לסרטים שאולי לא רזיתי למרות שאין ספק שכן אבל אף אחד לא אומר כלום והיום אכלתי רק בגלל זה זה כבר מוגזם ירדתי איזה 6 קילו וכלוםםםםםםםםםםםםםם אף אחד לא אומר כלום זה שיגע אותי כי אולי לא? אולי לא רזיתי ? אבל אני יודעת שכן לפי הבגדים והמשקל שהוא דפוק אבל עדיין אפשר לראות כמה ירדתי ..מההפרשים.. אז איך אף אחד לא אומר כלום אפילו אחותי שתמיד אומרת לי לא אמרה והיום ממש עמדתי לידה והיא לא אמרה כלום ואז אחרי שכבר התחלתי לאכול פתאום הסתכלתי במראה וראיתי שממש רזיתי ופתאום זה היה לי ברור שכן אבל אוף כולם גרמו לי להריש כל כך שמנהההההההה רק בזה שלא אמרו כלוםםםםםםםםםם ואתמול היה לי ממש רע בלילה אז חתכתי באיזור הפנים עם סכין שהוא פשוט חייתי ההורים שלי קנו מערוץ הקניות פעם אחת נחתכתי ממנו ממש שריטה וכל הבית התמלא דם אני הייתי בשוק מכמה היא חזקה ואתמול שעה אני עם הסכין וזה לא עושה כלום ולא הבתי איך זה יכול להיות אז באתי בעצבים ולחצתי ממש חזק וחרטתי חזק חזק וכלום... אחר כך כאב יותר והיום בבוקר כבר קמתי עם סימנים רציניים אמרתי שזה חתול בינתיים רק אחותי ראתה ועוד מישהו.. זה בפנים אז לא יודעת מה אני יעשה בבצפר לא אכפת לי אין לי כח יותר כלום די זה החיים שלי עכשיו ואין לי רצון להמשיך לחיות ככה אבל לרגע לא הייתי רוצה למות אגב אנה חברה שלי חלמה עלי חלום ממש מפחיד פעמיים ואני לפני כמה ימים חלמתי שמישהי אמרה לי שעוד חודש אני יהיה חולה אבל נראה לי שבחלום הכווונה היתה למשהו קטן כאב בטן או ראש.. וחלמתי את זה כי באותי יום מישהי שאלה אותי למה אני נראית תמיד או עיפה או חולה.. וזהו בגללל זה חלמתי את זה אבל זה הפחיד אותי ממש החלום עלו לי מחשבותץ שאולי זה "מסר" ועוד חודש יקרה לי משהו.. עשיתי דרך כל כך ארוכה.. כל כך כל כך הרגשתי תשינוי בכל נקודה קטנה בראש ובגוף ומה עכשיו? זה גורם לי לחשוב כאילו הכל סתם כאילו הכל הלך לעזאזל. בהתחלה שהקאתי ביום הראשון אמרתי לעצמי ששטויות ולא נורא ויום אחד לא יקח את כל מה שעשיתי 3 חודשים... אז עכשיו אני 9 ימים אחרי.. ממש לא מרגישה שחזרתי למסלול אולי עכשיו שחזרתי משהו יזוז.. תראו איזו השפעה יש לכם עלי.. אוהבתתת יום חמישי חווזרים ללימודים אני לא רוצה להמשיך להקיא אין מצב שאני עוברת עוד שנה כזו אין מצבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

ברגע שראיתי סוף סוף הודעה ממך נשמתי לרווחה... למרות שהתוכן שלה לא כל כך משמח, משמח אוי לשמוע ממך, ושלמרות הכל את עוד חיה... אני מצטערת ממש על מה שעברת בשבועות האחרונים, עצוב לי בשבילך.. אבל אחותי.. בינינו, את לא נורמלית! אני אומרת לך בכל הכנות שאסור לך לזרוק את כל ההשקעה שלך לזבל... את כל החיים שלך... מעבר לחוסר נוכחות של הפורום, מה עוד הפריע לך בשבועות האחרונים? תנסי לחשוב איזה שינויים או דברים קשים גרמו לך להתנהג בצורה כזאת? זה לא חייב להיות משו ספציפי.. אבל אולי אם תוכלי לזהות את המקור להתנהגות, צוכלי למצוא דרכים אחרות להתמודד.. חוצמזה בשביל כל האנשים שכבר לא ידעו איך להגיב כשהם ראו אותך, אני אומרת ןלך- וואי, איך רזית! הגעת לרמות מטורפות! אנשים כבר לא יודעים איך להגיב, מפחדים להגיד את הדבר הלא נכון, לא רוצים להחמיא לך על נזק שאת עושה לעצמך... אם את מודה בזה, ואת מרגישה בזה כנראה שזה נכון. ואלי זה יכול להיות לך תרגיל טוב, בלהעריך את המצב שלך לפי ההרגשה שלך, ולא רק לפי תגובות חיצוניות. מולאנצ'יק, אני לא יודעת אם אני מגיבה נכון או שאני סתם מתסכלת אותך, אולי זה לא יפה ישר להגיד לך כככה, אבל אני מרגישה במידה מסוימת מספיק קרובה להגיד לך את האמת בפרצוף, בלי פדיחות וצנזורות. ואני מרגישה (כמו שאר משתתפי הפורום) שיש לי את הזכות להגיד לך דברים כאלה... נשמה ,זה לגטימי, ואת בן אדם כמו כולם. זה הדבר הכי הגיוני שיהיו לך נפילות בדרך, כמו שלא נהיית חולה תוך יום אחד, גם אי אפשר להבריא תוך יום אחד, אבל אף חאד לא יכול לעשות את זה בשבילך... הגיע הזמן לפעול...וכן, עכשיו כשהברזל לוהט וזה בוער לך, ולא לחכות עד שה יעבור וכבר לא תרגישי צורך לקבל עזרה... כיף לי מאד שחזרת, היית חסרה! גם החוסר נוכחות שלך השפיעה מאד על הפורום, וגם על כל אחד באופן אישי אני בטוחה. נשקות ותשמרי על עצמך! מאד מאד. אוהבת אותך, שיר

לא רוצה לעשות לך רע... אבל מאז שיצאתי מהפורום ורבנו... אני בהדרדרות נוראית...הגברתי את המשלשלים כמו שבחיים לא עשיתי... יש לי הרגשה שהפורום הזה מחזיק אותי מעל המיים אבל מאז שנעלמת..לא מצאתי עניין להכנס אליו..אז אני שמחה מאד שחזרת אהובתי..כי רק ככה אני מצליחה לא לעשות שטויות מידי גדולות... אני כ"כ התגעגעתי שבא לי לבכות...ממש. מולאנוש? את זוכרת אותי קצת??? אני ממש מחכה לשמוע ממך יפה שלי... (המייל כרגע בכריזה..אני לא יכולה לפתוח אותו..)

וואוו טוב שחזרת אין לך מושג, הפורום היה פשוט רייייייייייייייייק בלעדייך באמת! תבדקי! כמעט ואף אחד לא השאיר אף הודעה את יכולה לבדוק בקיצר רק רציתי להגיד לך שיכול מאוד להיות שבגלל שלא היה לך פורום המצב הדרדר כי אני זוכר עד היום משפט שאמרה אחת המטפלות שלי בתל השומר לפני שנה היא אמרה שבהפרעת אכילה הבעיה היא שלא יודעים להביע רגשות אז במקום להביע אותם על ידי מילים מביעים אותם ע"י מעשים שקשורים לאוכל ואז יוצא שלא אוכלים או שאוכלים ומקיאים או שחותכים או כל דבר אחר אז כדאי מאוד שעכשיו תתחילי להיעזר בפורום יותר מהרגיל וכל פעם שתבוא לך מחשבה כלשהיא אפילו אם היא הכי מטומטמת בעולם ולא נראה לך שזה יענין אותנו - תכריחי את עצמך להכנס לפורום ולעדכן אותנו ולספר לנו עליה בקשר לזה שאף אחד לא העיר לך שרזית זה לא אומר כלום ועוד פעם אני אצטט משפט שאמרה אחת המטפלות בתל השומר לפני שנה אחת הבנות נורא התאכזבה מזה שהיא יצאה לחופשה מהבית חולים והסתובבה בקניות ואף גבר לא שם לב אליה ולא אמר לה כמה שהיא יפה ואף אחד לא ניסה להתחיל איתה אז כשהיא חזרה לבי"ח יום אחר כך היא דיברה בקבוצה שהיא מכוערת ושאף אחד לא רוצה אותה וכו' וכו' אז המטפלת אמרה לה שלא תחשוב שכשהיא עוברת ברחוב כולם בוחנים אותה לראות אם היא עלתה במשקל או ירדה במשקל כי אנשים עסוקים בדברים אחרים ולא כל מה זמענין אותם זה אם רזית או לא רזית כי הם בכלל לא חושבים על זה!!! מה נראה לך שאנשים מסתכלים עליך כל הזמן ובוחנים אם כן רזית או לא רזית, השמנת או לא השמנת? לפעמים זורקים איזו הערה או שתיים אבל חוצמזה אנשים לא חושבים על זה בכלל אז תמשיכי לעדכן אותנו ועוד משהו קטן אל תהרסי את כל מה שעשית בשלושה חודשים עבדת כל כך יפה ואל תחשבי שכדי לתקן הפרעת אכילה בן כמה שנים טובות יספיקו לך 3 חודשים צר לי לאכזב אותך אבל זה יקח הרבה יותר מזה הכי חשוב זה לקום כל בוקר ולהגיד - זזזזזזזזזזהההההההוווווווווווווו!!!!!!!! היום יום חדש ולא מענין אותי מה היה אתמול ולהגיד את זה חזק חזק ולהכניס את זה לראש כדי שגם תאמיני בזה תנסי לבנות לך תפריט שיראה לך הגיוני ותצמדי אליו וגם אם לא בא לך לאכול תכריחי את עצמך כי את יודעת שאם לא תאכלי עכשיו יבוא לך התקף בולמוס ענק אחרי זה ואז יוצא שלא "חסכת" שום דבר בזה שלא אכלת אז שיהיה לך המוווווווווווווווווווווון בהצלחה חיבוקים ונשיקות (-:

גם אני כמו כולם שמחה שחזרת!! אין לי הרבה מה להוסיף ממה שאחרים כתבו כי הם צדקו בכל מילה! אל תזרקי את כל מה שבנית לפח! יש נפילות גם בדרך למעלה, אבל את מספיק חזקה בשביל להמשיך ולעלות ולא להדרדר ולהדרדר! אוהבת אותך כל כך מאמינה בך ופה בשבילך!!

מולאנוששששש מה קורה מותקקקקקקקקק???????????? חזרתי היום מהצבא...את לא מבינה מזה...סגרתי שם 16 יום...התחרפנתי...והיו מצבים שפשוט לא יכולתי יותר אבל... התגעגעתי................ קראתי מה שכתבת ו..... אל תדאגי אם התחלת טיפול ועמדת בו 3 חודשים...אני בטוחה ואני סומכת עלייך שאת יכולה להמשיך...עוד קצת ועוד קצת...ועד שבסוף תיהי בריאה...תחשבי על זה ככה.... אל תעשי שטויות טוף...תשלחי לי לאימייל,אין לי את המייל שלך את יודעת :( קיצר מתוקה שמרי על עצמך...

וסוף סוף מצליחה להגיב.. דחוף להביא לפה מישהו שיתקן תמחשב והפעם אני לא נותת לאף אחד לגעת בו.. אחותי הקרציה כל הזמן הורסת אותו ואני היחידה בבית שכל הזמן דואגת לתקן אותו היא בפנימיה .. שונאת אינטרנט כל הזמן בעיות פ'פפפ בינתיים אני יכנס מתי שאני יצליח.. שיר כפרה עלייך התגעגעתי.. והיום נזכרתי בך בבצפר.. יש ילדה שקוראים לה שיר בכיתה שלי ותמיד שאני מדברת איתך או חושבת עלייך עולה לי תמונה שלה.. אז היום בבצפר דיברו איתנו על ההתנתקות הוראה של משרד החינוך לכל בתי הספר.. אז היינו אמורים לרשום שיר קצר מכמה מילים על ההתנתקות.. והיא היחידה שרשמה וגם הקריאה וקרעה אותי מצחוק כי היא פרחה נעל כזאת ופתאום היא באה לך בשיר כזה שהיא כתבה זה מצחיקק.. אבל היא ילדה חמודה.. ממש! אז עוד יותר נזכרתי בך.. והיא גם אמרה שבערב שכולם היו פה באו לבית שלה אנשים להתקלח ולאכול.. יש מצב שהיית בבית שלה.. קראתי כל מה שרשמת את מדהימה ואני אוהבת אותך .. מאוד.. מקווה שהכל בסדר איתך.. סנופית.. מה עוד שבוע ?.. באמת? כבר..? לא אמרת אחרי החגים?? מצטערת שהמצב אצלך מידרדר כולם מידרדרים בזמן האחרון אולי זה משהו באויר.. תמשיכי עם הפסיכולוגית אל תחכי שיהיה מאוחר.. אושר.. עוד לא החלפת שם אה..?! סבבה.. זכור! לך דווקא כמעט הצלחתי לענות וכבר התחלתי ופתאום עצרתי לא יודעת להסביר לא הצלחתי לרשום לא היה לי מה להגיד לא הצלחתי לתרגם את מה שאני מרגישה.. אמרת שם שה.א קשור בהבעת רגשות אני יודעת שזה נכון וזה בדיוק מה שקרה לי שבאתי לענות לך ובהגזמה.. כבר כמה ימים שאין לי מושג לעזאזל מה אני מרגישה.. ואיך אני יכולה להביע רגשות אין לי מושג מה מפריע לי איך אני ידע איזה רגשות אני מדחיקה? שבאתי לענות לך ניסיתי לחשוב.. ניסיתי לחשוב מה אני מרגישה.. שמחה? לא עצובה? לא מפחדת? לא עצבנית? לא כלום.. לא מצליחה להבין איך אפשר לדעת? עינתוש.. אוהבת אותך ומקווה שתישמרי על עצמך.. הבנתי שהתחלת טיפול מה קורה עם זה?.. מעיין.. 16 יום בגלל ההתנתקות כאילו..? ברגיל את לא ככה לא? ואו סיוט.. גם אני התגעגעתי אלייך מהממת שלי.. איך את מרגישה בימים האחרונים..? בקשר למה שעשיתי בפנים.. אבא שלי ראה את זה והתחיל להתחרפן אמרתי שזה חתול.. הוא התחיל להגיד "מה את מפגרת חתול שורט אותך ואת לא שמה לב? מה עשית עם זה עכשיו? הלכת לרופא ? "לא" למה? את יודעת שזה מסוכן יכול להיות שיש לו שחפת את יודעת אם יש לו שחפת מה יקרה לך? יעשו לך 7 זריקות בבטן זה לא צחוק את ממש מטומטמת אני לא מבין..". טוב מזמן אבא שלי לא דיבר אלי ככה אני מניחה שזו דרכו המוזרה משהו להביע דאגה.. ואז אמא שלי נכנסה ושישו ושימחו "אייייייייייייייייייייי וועליה מה זה" דאמט למה לא פיזרת תשיער אוף איתךךךךךךךךךךךךךךך!!!! מוזר אבל הם האמינו לסיפור החתול לא הייתי בטוחה שכן וזה הפחיד אותי רצח מזל! כן מזל.. אם הם היו מתחילים לחשוד אין לי מושג מה הייתי עושה.......... אז זהו אני יעדכן כשיהיה לי קצת יותר מה להגיד אני בסדר.. לא רע לי ואני חייה ולא נראה לי שאני יפגע בעצמי מצחיק אני מנסה לכתוב על עצמי ולא הולך טוב אז באמת נדבר כשיהיה לי איך.. אוהבת לילה טוב ..

ב"ה אני מצטערת ממש שלא יכולתי להיות באותו יום עבורך כשכתבת את ההודעה גם לי היו כל מיני דברים לא צפויים (ולא מה שאת חושבת) שלא יכולתי להיות זמינה לפורום. אני ממש מצטערת לשמוע שרע לך ושיש הידרדרות במצבך אני אולי אופטימית חסרת תקנה ואולי אין באמת מקום לזה בהתחשב בזה שקשה לך ואני לא יודעת מה שלומך היום אבל אני מקווה שאת בטוב איך התחילו הלימודים שלך??? אני מקווה שנכנסת ברגל ימין ושהיו לך מחשבות טובות בראש כי זה עוזר. אני יודעת על סמך זיכרון של עבר שהיו הרבה ימים של שיפור ופתאום משומקום נפילה שלא ידעתי לצפות. מן הסתם הנפילות האלה היו קשות מאוד, הן גרמו לי לייאוש. הדבר שהציל אותי מהן הוא שפשוט פתאום החלטתי ברגע אחד שאני אוספת את עצמי, ממשיכה הלאה, מנסה שוב גם אם הנפילה הזאת הייתה מזעזעת. הרבה פעמים עם הגישה הזאת, הצלחתי להרים את עצמי.כי ידעתי שיש לי רגע חדש. אל תשכחי שכשאנחנו נמצאים במצב שהשגרה שלנו נשברת ופתאום קורים לנו שינויים הרבה פעמים במצב של רגישות אנחנו מאבדים את חוט השדרה שלנו ומאבדים את הצפון, נשמע שזה מה שקרה לך אבל זה לא אומר שום דבר על היכולת שלך להשתפר ולצאת מזה בבוא העת ואני עדיין מאמינה בך, כי כל רגע הוא רגע חדש וזמן חדש להתרגל לשינוי ואני מקווה ב"ה שאת בטוב עכשיו. אני מתפללת בשבילך. תעדכני מה קורה איתך המון אהבה נסיכה שלך תמיד הילה :-)

אני יודעת שאת שם איפה שהוא.... הגעגועים קורעים אותי... אני לא מפסיקה לחשוב עליך...

ב"ה ספרי, ליל מנוחה :-)

המצב קשה... אני נוסעת לחו"ל לאיזה 3 חודשים... מקווה שיהיה שם מחשב שאני יוכל להיות איתכם בקשר המצב מדרדר... אני מקווה לחזור יותר שפויה (אם יש כזה מושג...) הילונת, את מקסימה מכל הבחינות אני לא מאמינה מאיפה הכוחות שלך ככה לעזור לאנשים.. כל הברכות.. שלך לנצח סנופית

זה לא נשמע ככה מהמייל שלך.. שניסיתי לענות עליו ולא הצלחתי.. דרמה דרמה דרמה.......... איך את אוהבת את זה אה...?!?!!?!?

אולי מישהו, רצוי רופא או דיאטן/ית יוכלו לענות לי על שאלה שמאד מציקה לי. מה עושים עם ילד בן 6 שמאז יום היוולדו לא אכל ולא רוצה בשום אופן לטעום אף ירק טרי כמו עגבניה, מלפפון, פלפל, גזר שלא לדבר על כרוב חסה וכו'. בעיני זה פשוט מצב גרוע, האם יש איזושהי דרך או פתרון? תודה רבה מראש למי שיתן לי עצה טובה, בברכה, מירי

אמנם אני לא רופא אבל לדעתי זה לא כל כך נורא אמנם הוא לא מקבל ויטמינים מסוימים אבל דבר ראשון את יכולה לנסות להכין לו סלט אולי את זה הוא כן יאכל דבר שני את יכולה להכין לו ירקות מבושלים או מאודים כמו קישואים, גזר, קולרבי , פלפלים ועוד... כיד הדמיון הטובה עליך מנסיון שלי זה יוצא ממש טעים אמנם ירקות מבושלים זה לא כמו ירקות חיים אבל אל תדאגי כשהוא יגדל עוד טיפה זה בטוח ישתנה

תודה רבה למישהו הזה שענה לי אבל הרי זו כל הבעיה. הרי ניסיתי להכין סלטים נהדרים יפים וטעימים וניסיתי להכין לביבות ירקות. ברגע שהילד הזה רואה משהו ירקרק או כתום מבצבץ הוא לא נוגע בזה. הוא כבר בן 6 ומעולם לא ניסה לאכול אף ירק זאת ממש בעיה, זה לא שהוא לא אוכל מלפפון או עגבניה בנפרד וצריך להכין סלטים, הוא גם לא נוגע בתפוחי אדמה (רק צ'יפס) או גזר או כל דבר אחר שהוא לא לחם, חומוס המבורגר, או פיתה, זה ממש איום הוא כבר מתחיל לגדל כרס קטנה, זה די מיאש שלא לדבר על כל מיני מינרלים שחסרים לו. תודה בכל מקרה על תשובתך, אולי לעוד מישהו יש בעיה דומה, ואולי גם פתרון, אשמח לשמוע. בברכה, מירי

ב"ה ילדים יודעים מה טוב עבורם בד"כ ואני בטוחה שיש לזה סיבה במידה ויש התנגדות למזונות האלה שציינת, אם כי זה לא נשמע חריג בכלל, זה קורה וזה די טבעי, אין חוקים בגילאים האלה ורצוי שיהיו כמה שפחות כשזה מגיע לאוכל גם בגלל שאוכל והזנה רגשית הולכים ביחד. זה היה נשמע לי יותר חמור אם הוא לא היה אוכל בכלל או שלא הייתה לו שום התלהבות לאוכל או יתר התלהבות בכל מה שקשור לאכילה. אני מציעה לך לגשת דרך קופת חולים לרופא משפחה ובהמלצתו לתזונאית. אני מניחה שהם ידעו להנחות אותך במקצועיות רבה יותר לפתרון יעיל במידה ויש פה בעיה. אגב, נסית מיץ ירקות? זה טעים וכמעט תמיד הטעם ההתחלתי משתנה לגמרי, טריק ששווה לנסות. גם קל לעיכול. בהצלחה ליל מנוחה :-) הילה

ב"ה אני מקווה שראית את הודעתי ושיש שיפור תעדכני מה קורה המון אהבה שבוע טוב :-) הילה

אני לא מאמין דפקתי לעצמי את הדיאטה חזרתי עכשיו הביתה והיתי ממש ממש ממש רעב ואכלתי עוד 1200 קלוריות אכלתי ואכלתי ואכלתי ואכלתי ולא יכולתי להפסיק כי הייתי מזזזזזזהההההההה רעב שמרתי את הרעב הזה כבר חודש וכבר חודש אני מצליח לשלוט על עצמי ולאכול קצת וגם לעשות המון ספורט ועכשיו פשוט דפקתי את כל העסק אתם קולטים מזה? אכלתי עוד 1200 קלוריות עכשיו!!!! זה המון! זה כמעט מה שאני אוכל ביום רגיל אז יוצא שפשוט אכלתי היום פי 2 ואני יודע שמחר אני לא יכול לצום כי אחרת זה יביא לי בולמוס עוד יותר גדול מה אני יכול לעשות?????????????????? אוףףףףףףףףףףףף לעזאזל הפסיכיאטר שלי נתן לי כדורים שאמורים להשקיט את הרעב (כי עד אז כל הזמן אבל ממש כל הזמן חשבתי על אוכל ועליתי המון במשקל כי היתי כל הזמן רעב בגלל איזה תרופה שאני לוקח ועכשיו הוא נתן לי את הכדורים האלה ואנימרגיש פחות רעב אבל אני עדיין לא יכול לצום לגמרי) חחחח היה כזה מצחיק חבל לכם על הזמן... שכחתי לספר לכם למרות שזה היה לפני חודש הקיצר הוא אמר לי שהוא יתן לי כדורים שמורידים תאבון ואז שאלתי אותו "איזה, טופאמקס?" והוא היה בהלם איך אני מכיר את הכדור הזה (שזה כדור שנותנים לאפילפסיה אבל לא מזמן הכניסו אותו גם לתחום הפסיכיאטריה והוא ממש אבל ממממממש מוריד תאבון) ואז הוא אמר לי שהוא לא יתן לי את הטופאמקס כי אז אני יהיה שלד מהלך ואני ניסתי כל הזמן לשכנע אותו שיתן לי ועכשיו כל פעם שאנחנו נפגשים הוא שואל אותי אם אני מרגיש פחות רעב וכל פעם אני משקר לו ואני אומר לו שאני אוכל המון ואני לא מפסיק להשמין ואני כל הזמן רעב והוא אמר שאם הכדור שהוא נותן לי לא יעזור הוא יתן לי טופאמקס איך אני מחכה לזה.... קיצר אז פעם הבאה שאני ילך אליו הוא ישקול אותי ויראה אם עליתי ואם כן אני מקווה שהוא יתן לי את הטופאמקס נראה לי שאני ישתה איזה 2 ליטר לפני הפגישה כדי שיראה ש"עליתי" חחחחחחחחחח ואז אני יוכל לא לאכול בכלל ואני ארד מהר במשקל.... אני כבר מפנטז.... אז איפה הינו? אהההה כן, שהיום עשיתי בולמוס על 1200 קלוריות ובא לי להרוג את עצמי ואני חייב לפצות על זה לא יודע מה לעשות ....... אני חייב לפוצץ מישהו, להרביץ למישהו חייב איכשהו לפצות את האנורקסיה על זה שחרגתי מהכללים שלה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף אני לא יכול לחשוב על משהו שיהיה פיצוי הולם הלוואי שיכולתי לצום בלי להיות רעב אחר כך אבל הבעיה היא שאם אני מדלג על ארוחה או אוכל ארוחה אחרי הזמן שלה כל האוכל משתבש לי ואני נהיה יותר רעב אז לכן אני נורא מקפיד על הארוחות ועל הזמנים שלהם טוב אני רואה שאני סתם מקשקש פה בשכל יכול להיות שאני עוןשה את זה כי אני עצבני וזה עוזר לי לתקתק על המקלדת דרך אגב אתם יודעים שמאז שהתחלתי לכתוב בפורום אני מתחיל לכתוב ממש מהר כמעט הקלדה עיוורת כי מרוב שאני כותב פה אני מקליד מאוד מהר קיצר אז לילה טוב שיהיה לכם ותשמרו על עצמכם חיבוקים ונשיקות...

ב"ה אנורקסיה וההיעלמות שלך בפורום הולכים ביחד??...היתכן.?.. זה הולך עם שיגעון הרזון ??...באסה!!!!! חבל שנעלמת, די תהיתי מה קרה איתך וגם עם מולאן אני מקווה שלא קרה יותר מזה שהמחשב שלה נדפק כמו שבדכ קורה. לי נשמע שכבר הספקת יותר מידי להכאיב לעצמך עם יש עוד מה לעשות בנידון נראה לי מיותר שכן עשית את זה יפה מאוד היום בלי יותר מידי להתאמצץ ואני מאוד מקווה שהרופא הזה לא יהיה מטומטם לבלוע את השטויות שלך ושהוא לא יתן לך את ה"טופ זבל" הזה, אני מאוד מקווה. המממ...מעניין מה אפשר לומר במצב הזה שיגרום לך לחשוב קצת על כל הנזקים שאתה זורע בגופך, לא נראה לי שכבר נותר לכסיקון של ניבי תבונה בראש שלי בשביל לנסות לגרום לך לצאת מזה או לפחות לרצות בשלב הראשון אלא אם כן באמת תרצה לחיות חיים נורמאלים, רצון שמן הסתם ינבע מתוכך ואז אולי משו יזוז אולי? .. הלוואי אמן. לגבי הכתיבה, כן האמת שגם לי זה משחרר הרבה אגרסיות חחח... המון אהבה נשיקות חיבוקים וחיזוקים ליל מנוחה :-) שמחר לא תעשה שטויות מתחננת....

ההעלמות שליבפורום נוןבעת מדבר אחד- ברגע שטוב לי והראש שלי שקט ולא דופק כל הזמן ממחשבות של "כן אכלתי בסדר , לא אכלתי בסדר, עשיתי מספיק ספורט , לא עשיתי מספיק ספורט" וכל מיני מחשבות כאלה אז כשהראש שלי לא כל הזמן חושב על זה אני אמנם לא כותב בפורום כי אני לא מרגיש שיש לי דברים לשתף אבל רק שתדעי שאני נכנס לפורום כל יום לפחות 3 פעמים וקורא את כל ההודעות אבל מה לעשות שבזמן האחרון כמעט אף אחד לא כותב וחוצמזה שלא היו לי דברים לכתוב אתמול בגלל שאכלתי יותר מדי היה לי רע אז מיד נכנסתי לפורום וכתבתי בשבוע האחרון (שימי לב שהפעם האחרונה שכתבתי היתה ביום שישי שעבר) היה לי שבוע טוב ברוך השם לכן לא היה לי מה לכתוב כי לא היו דברים מענינים. אז אמנם לא כתבתי אבל אני נכנס וקורא את כל ההודעות. ודרך אגב לא עשיתי לעצמי שום דבר לא אתמול ולא היום ואכלתי גם היום לפי התפריט למרות הזלילה של אתמול כי דבר ראשון היתי רעב וחוצמזה אמרתי לך שאני יודע שאם אני לא יאכל לפי התפריט זה יביא לי התקפי רעב ואת זה אני ממש ממש לא רוצה כל טוב עד לפעם הבאה שאני אכתוב ותראי שאם את תכתבי לי אני יענה לך מיד כי אמרתי לך שאני נכנס לפה 3 פעמים ביום (לפחות)

יקירי גם אני נטלתי טופומקס , 150 מיליגרם ליום. הכדור הזה מאוד השקיט לי את הרעב, וכמו שאתה אמרת הייתי "שלד מהלך" ניצלתי את התופעות של הכדור לא בשביל הרזיה אלה בשביל חיזוק ההפרעות אכילה שלי. תמיד הייתי משקרת לפסיכאטרית שאני עכשיו אוכלת מסודר שלמעשה לא אכלתי כלום. יום אחד אני מקווה שתתעורר ותרצה לקחת שליטה על החיים שלך לא דרך האוכל, כי בנתיים האוכל שולט בך. שאלה לי אליך, איך ההרגשה להיות נשלט?...קצת מצער לא? אתה בטח בחור צעיר בן 20, וכבר הכנסת את עצמך לכלא.. אני הפסקתי לקחת טופומקס ברגע שהחלטתי לקחת שליטה ואחריות על החיים שלי, כי אני שונאת להיות נשלטת. ועוד משהו, להתאמן ולא לאכול אח"כ....נו נו נו!:) בעת האימון הגוף שלך משחרר הורמון קטבולי (הרסני) שהורס תאים..(ראה ערך-קורטיזון) כדי לאזן את ההורמון הזה צריך שהגוף יפריש אינסולין ע"י נטילת פחמימות. חשוב גם לקחת חלבון אחרי האימון כדי שהגוף שלך לא יפרק חלבון מהשריר, כי חלבון הוא אבן הבנייה באתר הבנייה שלך (הגוף) ברגע שלא אוכלים פחמימות הגוף מפרק חלבון והופך אותו לפחמימה-בעת תהליך זה משתחרר חנקן לגוף..שגורם רק נזקים ואם אתה חושב שאם תמנע מעצמך פחמימות הגוף שלך יהיה נטול פחמימות אתה טועה, כי גם ככה הוא יהפוך חלבון לפחמימה.... לידעתך, גם בחלבונים יש פחמימות.. לידעתך...כדי לשרוף שומן צריך פחמימה כי פחמימה היא מקור האנרגיה הראשוני בעת הוצאת אנרגיה... מי שלא אוכל נכון ומרעיב את עצמו כול אחוזי השומן שלו עולים בגוף למרות שהוא כזה רזה.. למשל אנוקסיות בעלות 30 אחוז שומן ומעלה...וזה המון..

בקשר לשאלה שלך למה אני לא אוכל אחרי אימון אז דבר ראשון אני מתאמן בלילה אז אני לא רוצה לאכול לפני השינה וחוצמזה שאני אוכל לפי תפריט ואני גומר את מה שמוקצב לי עוד לפני האימון. ודבר אחרון והכי חביב- אני לא מתאמן כדי לבנות שריר ולכן גם שיטת האימון שלי היא ALL OUT שזה אימון עד שהשריר כבר לא יכול יותר דרך אגב המון אנשים שואלים אותי גם בחדר כושר למה אני מתאמן על משקל כזה נמוך ואני אורמ להם שאם אני ישים משקל גבוה (זה שיטת אימון שעושים קצת חזרות אבל הרבה משקל) אני יתנפח וזאת לא המטרה שלי לכן אני שם משקל יחסית נמוך אבל עושה המון חזרות

התחלתי לשתות טופמקס בהמלצת הפסיכיאטר שלי לטיפול בבולמיה ותיקה מאוד. אני כרגע שותה מינון התחלתי של 25 מ"ג . לא מרגישה שינוי ב"תאבון" והבולמוסים וההקאות כרגיל . אני אמורה לעלות בכל שבוע כפול במינון ואני פוחדת מתופעות הלוואי . הפסיכיאטר שלי אומר לי שהנזק מהבולמיה הוא יותר גדול מהנזק של הכדור . מנסיונך , האם נגרמו לך בעיות בזכרון וביכולת הריכוז ? אני מאוד עייפה ולא מסוגלת לעשות ספורט .האם לדעתך כדאי לנסות לשתות את התרופה בערב ולא בבוקר ? אשמח לתגובתך, אני חרדה ובודדה במלחמה הארורה הזאת עם התרופות ... והכל ביחד. בברכה ליהי

הילה את יודעת מה קורה עם מולאן ודניאלה? גם 'אנורקסיה ' לא כתב המון זמן... מה קורה??? אם אתן קורואת, תנו אות חיים...

ב"ה למולאן נדפק המחשב, כי זה תמיד הענין לצערי ואני כמותך מקווה שהיא בסדר ובטוב ואושר (אנורקסיה בינתיים) כבר הספיק לכתוב למעלה ועוד מישהי מגעילה הספיקה לענות לי ביחס לאותה שאלה שאת שאלת אבל היא לא זכתה להישאר מפאת טוב ליבה, מבקשת בהזדמנות זו להימנע מלהכתים את הפורום בניבי "חוכמה" שכאלה, המבין יבין.... דניאלה מאוד עסוקה ואני מקווה שלא קרה שום דבר רע, כי היא גם לא ענתה לי על מייל ששלחתי לה, מה שדי מוזר בהתחשב שהיא בד"כ כמעט תמיד עונה לי אבל לפי כתובת המסנג'ר שלה עובר עליה יום טוב, חוץ מזה אני מקווה באמת באמת שכולכם בטוב. אוהבת המון ליל מנוחה :-)

שאלה שיא החשובה... יכול להיות שעולים קילו שלם(!!!) במחזור?? לא אכלתי כלום אני נשבעת!! ואיך שהתחיל המחזור קפצתי בקילו??? תעזרי לי!!!!!!!!!

ב"ה יפתי, תמנעי מלהישקל בזמן מחזור, המשקל הזה לא נכון אף פעם בימים האלה. משלשלים טבעיים, אם את שאלת, אני כבר לא זוכרת, מוצלץ בנוסף לכל מהש כבר אמרתי, רכז שזיפים טבעי, אבל כוס אחת ביום בלבד, את יכולה להשיג את זה בבית טבע, ליטר עולה 13- 14 שקל. נשיקות יפה... המון אהבה ליל מנוחה את צריכה לאכול, רצוי וכדאי הגוף צריך כוח בימים האלה

היי הילה, את יכולה לשלוח לי את הכתובת אימייל שלך שוב? היא נמחקה לי ואני צריכה את העזרה שלך לגבי משהו...ולזכירך הכתובת אימייל שצירפתי כאן היא בדויה. אז אני מקווה שאולי את שמרת את האימייל שלי תודה עדי:)

ב"ה [email protected] נשיקות, נסיכה

ב"ה עניתי לך וגם שאלתי שאלה שמאוד חשוב לי שתעני לי עליה מפאת כל מה שקורה לי עם הנושא. המון בהצלחה ורוצה מאוד לשמוע ממך ערב נעים :-)

הילה יפה שלי חזרתי ומרגישה הרבה יותר טוב מה שלומכן יפות שלי?מקווה שהכול בסדר לכול החדשות הייתי מאוד רוצה להכיר אותכן ולשוחח איתכן תשרשרו פה איסיקיומ ומיסינג'ר למי שיש מחכה לשרשור ארוך מאיה

ב"ה וואי, הרבה זמן מה מצבך מה קורה עם הרזון שלך. . אני מקווה שמצבך באמת טוב יותר המון אהבה יפה שבוע טוב :-)

מאיה יקרה! אני לא חדשה אבל אני לא בטוחה אם את זוכרת.. בכל מקרה טוב לראות שחזרת! דאגנו לשלומך.. ספרי איך את מרגישה.. טוב לשמוע ממך! אוהבת שיר

סתם בשביל לקבל תמיכה...כי זה המקום היחיד... אתמול ושלשום לא הקאתי -כל הכבוד לי. יש אצלי בד"כ דפוס חוזר של שבוע שמבחינת אוכל הוא יחסית מצומצם אז אני מקיאה ממש מעט ואז בסופ"ש אני משחררת את הרסן- אוכלת כל מה שחלמתי עליו והופ- להקיא! אז יוצא שאני מקיאה בשישישבת בערך 20 פעמים... אבל ביום שישי אפילו לא הקאתי. אני יודעת שזו לא תחילתה של ההבראה מהמחלה אבל ניתנה לי תחושה של שליטה כשקמתי בבוקר למחרת ואמרתי לעצמי:"היי, לא הקאת אתמול!! כמה שפחות להקיא- כמה שפחות נזקים" ועוד יותר התעודדתי כשקיבלתי מחזור באופן סדיר ביותר! אז אני לא במצב פיזי כל כך גרוע כמו שחשבתי! אבל ליתר ביטחון אלך לרופא שמטפל בבעיות במעיים וכאלה כי אני סובלת לפעמים מבעיות ואני לא רוצה לדאוג... אמא שלי כל הזמן חושדת. האמת שהיא חשדה הרבה לפני שנהייתי בולמית אז אני מרגיעה אותה יופי. היא פשוט לא תוכל להתמודד עם זה- אני יודעת. אני בחורה עם פרופורציות (כן...אני יודעת שלהגיע למצב של בולימיה זה חסר פרופורציות לחלוטין ובכל זאת אני מעזה להגיד שאני בחורה עם פרופורציות.) אני אלך לטיפול לעצור את זה בזמן. בינתיים ההתמודדות הולכת ונהיית פשוטה יותר- פעם הייתי מגיעה הבייתה ובולס את כל האחרות אבל כבר כמה חודשים שאני אוכלת רציונלי- כאילו, מעט. סלט, גבינה, ביצים- כאלה. ככה שאני מרגישה שליטה בעסק. לפעמים, לפני שאני יוצאת למקומות חשובים ואני פשוט מרגישה נפוחה ושכל בגד לא יושב עליי טוב אני נכנסת למשבר של בכי.... זה די נורא ועם זה אני לא יודעת מה לעשות.. זה כרגע נקודת תורפה רצינית שלי והיכולת שלי להתמודד עם זה הולכת ודועכת...יש לכם עצה אולי??? טוב אני אפסיק כאן.. למרות שהיד עוד נטויה... אשמח אם תגיבו.. תשתפו גם אותי... אין לי עם מי לדבר על זה... אני שמחה שהקדשתם זמן לקרוא קצת משעל ליבי... שבוע נהדר שיהיה לכם!! תהיו חזקים ויפהפיים!!!!!!

ב"ה אם אין בולימיה יש אנורקסיה, אם אין אנורקסיה יש בולימיה. זה לרוב מה שקורה אם כי לא תמיד, ההזנה בזמן שאת לא בולסת היא דלה מאוד ואני בספק אם היא באמת מזינה אבל זה לכאורה עבורך התנאי לא לבלוס, לא להקיא אבל זה לא מעיד על שיפור, עדיין במצב הזה זה נחשב הפרעה. אני כן חושבת שככל שתימנעי מההקאות ייטב בעבורך, השאלה אם התנאי לזה הוא להפוך להיות אנורקטית? ואז מיותר לציין שיש נזקים אחרים, בסופו של דבר שתיהן יכולות להסתיים מתחת לערימת עפר. וואי אני נשמעת רע, אני מצטערת. אני חלילה לא חושבת שאת לא מתאמצת לשפר את כל מה שקורה לך ביחס לזה אני יודעת מה זה ואני יודעת שזה מלחמת קיום יומיומית "הצלחתי לא הצלחתי" והייאוש הנורא שבא אחרי לא הצלחתי. אחד הדברים שמצליחים את התהליך הזה במיתון משמעותי של כל נפילה כזו הוא להוריד לחץ, אם קורה מצב של נפילה פשוט להמשיך כאילו לא קרה כלום בידיעה שפעם הבאה אני ממשיכה לאסוף את עצמי עד שתצלח דרכי, גישה שמבטלת ייאוש ובהחלט מעוררת סוג של תקווה ואמונה בהחלמה. זה לא מצב סטטי ותמיד יהיו ימים שכן תרצי להחלים וימים שתעשי דווקא, עדיין תמשיכי כמו עיוורת לנסות ולדעת בלב שיום אחד תצליחי וזו תהיה לתקווה שלך. עלי זה עבד, זו שיטה שבהחלט הובילה אותי לאנשים הנכונים ולשיטות התרגול הנכונות ביותר עבורי להיגמל מזו הצרה. מה קורה עם הטיפול? ומה מצב הבחילות שלך??? לגבי המחזור אם את מקבלת אותו באופן סדיר, בניגוד למה שכתוב בספרים זה לא מעיד על מצב פיזי טוב ולמה. בד"כ הופעה של ווסת היא תמיד קשורה באחוזי השומן שיש לך בדם ומסביב לרקמה החיצונית של ההורמונים, אם אני לא טועה וזוכרת נכון. בכל אופן אם אחוז השומן שלך גבוה או בינוני או סביר וזה לא בהכרח מעיד על כך שאת שמנה, רחוק מכך,כמה שזה נשמע מעוות להגיד בהתחשב בכל מה שלימדו אותך לחשוב על זה, אז את תקבלי את הווסת שלך כמעט כל חודש. עדיין מצב של חוסר איזון אם מדברים על מחזור יכול לגרום לתסמונת קדם וסתית מזעזעת שבה את פשוט הופכת להיות אדם אחר, עצבנית, עצובה, כואבת, רגישה, בוכה מכל שטות עד לנטיות אבדניות הווסת עצמה במצב הזה בד"כ מלאת גושים ורירית מה שמעיד על תפקוד מאוד לקוי של הגוף ולא זה לא תמיד אמור להיות כך. או שהיא מתארכת באופן משמעותי או שהיא מתקצרת באופן משמעותי היא הופכת להיות כואבת, הדימום עצמו גם, מה שמעיד על חולשה מאוד גדולה של הגוף. מה שאני מנסה להגיד שלא תמיד הסימנים האלה להחמרה פיזית הם נכונים, שכביכול את מקבלת, לוקח שנים עד שבבדיקת דם פשוטה את רואה שיש בעיה, אלא אם כן עושים לך בדיקות בידיעה מראש שיש לך בולימיה ואז לא בעיה לעלות על מה שצריך לעלות אבל עד שאת מגיעה לשלב שאת מודה, עוברות להן כמה שנים. הרבה פעמים זה מאוד מטעה, לכאורה אין סימנים ואז את חוטפת דום לב. אני מנסה לומר לך שזה מסוכן גם אם שוב לכאורה את לא רואה סימנים. גם לי הרבה פעמים נתקלתי במצבים שלא ראו כלום ואז הדיאטנית שלי לפני הרבה שנים שזה למעשה הפעם האחרונה שראיתי אותה בעקבות מה שהיא אמרה לי " יופי, הילה (גיחוך קל מסתכלת בבדיקות ) את יכולה להמשיך להקיא, הבדיקות שלך בסדר גמור" חוץ מברזל שתמיד הייתה לי בעיה עם זה, משום כך זה אף פעם לא היה חריג. האבסורד הכי גדול הוא שרק היום אחרי שהחלמתי הגוף שלי מבפנים הרבה יותר חלש ממה שהוא היה כשהייתי חולה, אני מפרשת את זה כך שהוא באמת ובתמים פשוט מרשה לו להוציא הכל החוצה כי תכלס אז הוא היה עסוק בלשרוד והיום הוא יודע שאני לצידו, אני מטפלת בו. אני יכולה לומר לך שאחרי 13 שנה של מחלה, ראו יפה מאוד בבדיקות את הנזקים שגרמתי לעצמי. כך שזה לא מעיד על כלום. את צריכה לשמור על עצמך כמה שיותר ולא לחשוב שאם אין סימנים אז זה אומר שהכל תקין, זה רק אומר שהגוף עסוק בלשרוד, כי הוא צריך להחזיק את הנשמה שלך והוא לא יוותר עד למצב שאם לא תשתפי פעולה הוא פשוט לא יוכל יותר ויוותר. 20 הקאות ביום לפעם פעמיים בשבוע יותר מסוכנות מלהקיא כל יום פעמיים שלוש, גם בגלל שהעומס יותר גדול וגם בגלל שהלב לא יעמוד בזה. ליבי זועק אלייך טפלי בעצמך ומהר.. המון אהבה יפה שמרי עלייך שבוע טוב

דבר ראשון תודה ממש על היחס וההבנה והכל... דבר שני, לגבי הווסת והורמונים והכל- כן אני יודעת וצדקת... העניין הוא שאני באמת יודעת שזה מחליש את הגוף, ובאמת משתדלת שלא להקיא... ונראה לי שיש התקדמות בנושא... לבדיקות אני אלך. אני חייבת את זה לעצמי. אני רק צריכה למצוא ככה זמן, ללכת בלי אמא שלי ולבקש בדיקות כך שהאחות תדע שאני בולימית ותדע מה לבדוק (יוואו זה יהיה כל כך קשה לא אמרתי את זה לאף אחד אף פעם!!!!) השבוע עבדתי, אז עד 7 בערב לא אכלתי כלום בכלל (עדיף לא לאכול מאשר לאכול ולהקיא 4 פעמים נכון?...), ואז בערב כשבאתי לאכל, פתאום בביס השלישי הרגשתי הכל עולה לי אז הפסקתי. אבל אחרי שעה הצלחתי לאכול. ולא הקאתי את זה אחר כך (:. אני אהיה בסדר...מקווה.... תודה על הכל-בעקר על האמפתיה (:

כול הכבוד לך, באמת, אני ממש יכולה להזדהות איתך. אני לא יודעת אם לדבר על הבעיה שהייתה לי בלשון עבר כי אני תמיד מפחדת שזה יחזור, אבל הקאתי את האוכל שלי 4 שנים. אני בחיים לא אשכח את ההשפלה על האסלה...הרגשתי בתחתית העולם כ"כ קטנה והאסלה כ"כ גדולה. כרעתי בתוך הקיא של עצמי כמו חתולת רחוב. שיא השפל..פשוט שיא השפל. בסופו של דבר כ"כ נגעלתי ופחדתי מההקאות הכול כאב לי...אז הפסקתי לאכול והגעתי למצב שלא הכנסתי כלום לפה, הסיפור שלי הוא דיי ארוך אבל בעזרת כוחות שמצאתי בתוכי אני חושבת שיצאתי מזה. היום אני בחורה בריאה עם גוף בריא, ואני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהקאתי:) אבל את הזכרת לי את ימי הגמילה שלי מכול הבוץ הזה...אם לא הייתי מקיאה יומיים או שלוש הייתי כ"כ גאה בעצמי ומספרת לכול המשפחה שלי" היום לא הקאתי" וכולם היו כ"כ שמחים..זה ישמע לך מוזר שאני חולקת איתם את זה אבל גם לאחותי ולאמא שלי היו הפרעות אכילה כמה שנים אז זה דיי מוכר לנו בבית. העצה שלי בשבילך היא להיות מאוד סבלנית עם עצמך...כי אם תתאכזבי מעצמך את יכולה להיגרר לעוד בולמוס ועוד הקאה. תציבי לעצמך מטרות ריאליות...אל תצפי מעצמך שתפסיקי להקיא ביום אחד, תפחיתי את ההקאות לאט לאט, ותנסי ללמוד את דפוס ההתנהגות שלך לגבי הקאות..מה הביא אותך להקיא...למה....איך היית יכולה להתמודד עם זה אחרת.. תשחררי מעצמך את הרסן תנסי לחיות את החיים ולא להתחרות בהם.. וכמובן טיפול פסיכולוגי הוא מובן מאליו...כדי שתנסי לקבל טיפול. אני חייבת המון לפסיכולוגית שלי:) בהצלחה

יש לי בעייה (מיני רבות), אני לא מאמינה בפסיכולוגים- מן תזה כזו שאימצתי לעצמי. קשה לי להאמין שיש אנשים שעובדים ללא אינטרס כספי ועוד מחטטים לך בנבכי הנפש מתוך מחשבה שהם יצליחו לביא אותך לתשובה.. עזבי. זה מסובך.... בכל מקרה- איך הפסיכולוגית שלך הביאה אותך לצאת מזה? אם אפשר כמובן לשאול (:

תודה הילה על התשובה המהירה,לגבי ביתו של בעלי,וחשדות הבולמיה...נראה לי שאת ממש צודקת.הבעייה שאני לא גרה בארץ אלא בלוס אנג'לס.(משם אני כותבת לך..)ולכן אני לא מכירה כאן אף אחד שיכול לעזור..אני אפילו לא יודעת איך אומרים באנגלית :בולמיה..? אודה על תשובתך..בברכת שבת שלום,מירה.

ב"ה יקירה, תפני לכל מרכז רפואי קרוב ותבקשי עזרה עבורה, אני מניחה שהם ידעו לאן להפנות אותך הלאה, יש שם מרכזים ממש טובים, יש לי בת דודה שהייתה מאושפזת בגלל אנורקסיה חריפה הרבה זמן, בניו יורק אמנם, אבל הטיפול שם הוא רציני ממש וגם השיקום ההתנגותי שלהם מעולה אני מניחה שלא חסר גם בלוס אנגלס, פשוט תבדקי את זה הטיפול פה הכרחי ודחוף!!!!. וככה מבטאים את זה bulimia בליO יש לי חברה שיכולה לבדוק לי את זה, כי היא מכירה את לוס אנגלס, אני יצור איתה קשר ואני יעדכן אותך בהמשך, אני מקווה שיהיו לי תשובות בשבילך... המון אהבה ושבת שלום

ב"ה http://www.eating-disorder-referral.com/CA/Los-Angeles.php?state=CA&city=Los%20Angeles

הילה המון תודה על התגובות והחיזוקים... זה מעודד ועוזר לדעת שאנשים איתך... עכשיו מגיע שלב המחשבות, חשבון הנפש... גם עצמאי וגם כללי, וכמובן שאוספים את הרסיסים שהתנפצו. מנסים לעזור לאלה שכל החיים שלהם התנפצו, ולמרות שלא חווינו את זה בדיוק באותה רמה, אוספים וחובשים גם את הפצעים שלנו... תודה... אוהבת, ורוצה לשמוע מה איתך? איך את מרגישה? מקווה שאת בטוב

ב"ה אם להתוודות לאמת אני לא משו אבל יש סיבה והכל בר חלוף, אם כך אני לא ממש דואגת, כי זה יעבור. תקף אותי הלך רוח כבד לאחרונה, אני כבר מכירה את זה, פחות נבהלת ויותר מתמודדת. בעבר זה ריסק אותי, היום זה כמו משבר, גורם לי להתרחק, לקחת מספיק זמן לעצמי ורק אחרי שהרגשתי שאני מספיק מחוזקת לצאת, אני פותחת את הדלת נושמת לרווחה ומתלכדת, כי אני מבינה שזה הריפוי, שלי לפחות. היום הסתיים לי במעגל אדיר עם הרבה תבונות, זה גורם לי להתחזק ואם אני יזכה למחר ב"ה, כי זה לא מובן מאליו, אני בטוחה שכבר יהיה בהיר, העננה הכבדה כבר משתחררת לה ממש עכשיו. יפה שלי, ליבי איתכם, שכל מחוז חייכם יבנה ממקום של התלכדות וגיבוש. מחזיקה אצבעות לשלומכם. המון אהבה יפה שמרי עלייך שבת שלום

מה שלומך יפה?? שמתי לב שהוספת ב"ה בתחילת כל הודעה.. יש סיבה מיוחדת? אני חייבת לציין שאני נכנסת לכל מיני פורומים בנושא ה"א ומגלה שיש כל כך הרבה שסובלים מכך בצורה זו או אחרת, וזה רק מאלה שמעזים לכתוב על כך ולהודות בכך, מי יודע כמה עוד יש, זה פשוט נראה לי ממש לא הגיוני שכ"כ הרבה הגיעו למצב כזה!! איך זה ייתכן? האם זה החברה שלנו שדורשת מכולם להיות רזים ומסכנים?? בקיצור ממש הזדעזעתי... יום נפלא!!

ב"ה נכון הוספתי ב"ה, אני בד"כ נוהגת תמיד לומר את זה בלב לפני שאני כותבת ופתאום הרגשתי שזה חשוב מאוד שזה יהיה לפני המילים שאני כותבת כי יש לזה כוח הכי נעלה, הכי עצום ומבחינתי אם הוא נמצא פה אני מפסיקה לדאוג, כי אני יודעת ומזכירה שאנחנו לעולם לא לבד, לא באמת. את צודקת, החברה שלנו מצפה מאיתנו לרזון וכן אחוז החולי בהפרעות אכילה הוא מן השיעור הגבוה בעולם פה בישראל וזה לא מפתיע אותי ההתנהגות שלנו אחד כלפי השני די מובילה למקום הזה. אני מתפללת שאנחנו נהיה כוח מספיק חזק לעצור את זה, להיות מלוכדים. ליל מנוחה שבת שלום

עשיתי עוד צעד בדרך לטיפול ומכייון שזה צעד חיובי החלטתי לפתוח שרשור חיובי ולא באותו שרשור שהיה שלילי ביותר.. אז ככה נפגשתי עם המטפלת שלי והיתה לנו פגישה מעולה וסיימנו אותה בכך שהמטפלת תדבר עם אמא שלי ותגיד לה על מצבי ועל זה שצריך טיפול המתמחה בהפרעות אכילה וצריך עכשיו כי הצבא קרוב... אמא שלי היא מתחום הפסיכולוגיה ועובדת עם אנשי מקצוע בכל התחומים ולכן היא תעזור לנו לקבוע מי זה יהיה. מקווה שלא יהיה לי לא נעים עכשיו כשאני אהיה לידה ו....מקווה שהדף שהתחלתי יהיה דף לבן ונקי...

ב"ה נשמע לי צעד כל כך נבון, הלוואי אמן, דף חדש ונקי אבל לעולם אל תשכחי שמה שהיה זה חלק ממך וזה לא תמיד רע, זה אפילו משלים את הצעד הבא. המון חיבוקים יפה :-) שבת שלום

בגדול אני יודעת שזה טוב מה שעשיתי אבל בכל זאת אני מרגישה כאילו חלק ממני נלקח..האמת היא שאני עוד לא יודעת אם המטפלת שלי אמרה לאמא או לא ועוד לא יודעת מה הטיפול יכלול ואיפה... הרבה סימני שאלה בקיצור... כרגע מקווה לשרוד את הסופש כמו שצריך... שתהיה לך שבת שלום! אוהבת!!!!!

היי. התחתנתי עם בעל ,שהבת שלו עברה לגור איתנו.שמתי לב שאחרי כל ארוחה במקום לעזור לי עם פינוי השולחן,היא אומרת שהיא רצה לשירותים.בהתחלה כעסתי מאוד כי פרשתי את זה כעצלות,או שהיא מתחמקת מלעזור לי.לאט לאט התחלתי לחשוד שאולי היא הולכת לשירותים ,להקיא. באחת הפעמים פשוט רצתי אחריה ושמעתי אותה מקיאה. אני לא בטוחה שהיא בולמית,אבל הייתי רוצה את עזרתכם בחומר רקע או בתופעות לוואי כדי שאוכל לבטח לזהות את המחלה ולעזור לה. בתודה עמוקה. מירה.

ב"ה זה נשמע ללא ספק כמו בולימיה, התופעה הזאת מורכבת למדי מכדי לנסות להגדיר אותה אבל היא נוצרת לרוב מהחנקה אלימה של רגשות ואי יכולת לבטא אותם בחופשיות באופן מילולי הרבה בגלל נסיבות חיים לא פשוטות או חוסר גיבוש עצמי, פרפקציוניזם מוגזם ושאיפה חסרת גבולות לשלמות. הזנה לא מבוקרת של מזון היא לרוב פיצוי על הזנה לוקה בחסר מבחינה רגשית, התשלום על האשמה שמתעוררת לרוב בעקבות התנהגות כזו, היא היטהרות של הקאה, שכן היא מרגישה שלא נותר בה מקום להכיל, ההקאה כביכול מסדרת את התחושות האיומות והיא יוצרת תחושה מושלית של זיכוך וטוהר וגם שליטה, מה אני כן מרשה שישאר בתוכי ומה אני מסלקת, סוג של בחירה ושליטה ברגשות, בחיים, אי יכולת להיות היא באשר היא... לרוב בולימיה היא סוג של נחמה וגם סוג של כישלון אם היא רוצה להיות רזה ולא מצליחה. אני מציעה לך לדבר איתה חשוב לי לציין שיש טיפול למחלה האיומה הזאת וחשוב לפעול בהקדם כי היא מסוכנת סביר להניח שהיא תכחיש את זה אבל אם את רואה שדפוס ההקאות חוזר אחרי כל ארוחה תתעקשי שהיא תיגש לטיפול הולם ותעמדי על כך. הן לעיתים גם מסתירות אוכל, אוכלות בסתר, מבזבזות סכומים אדירים של כסף, פזרנות ועוד התמכרויות אחרות, התבודדות תמיד כשזה מגיע לאוכל. לרוב הרבה פעמים הן מגלמות דמות מאוד בטוחה חיצונית, כאילו לא חסר לה דבר, בעוד שמבפנים עולם שלם מתמוטט. אחרי שתעברי את השלב הזה, אני ישמח להמשיך להנחות אותך לגבי טיפול הולם. המון אהבה בהצלחה יום נעים :-) הילה

יש לי שאלה אלייך או כול אחת פה שתוכל לעזור אני אשמח:) עליתי בתקופה של 6 7 חודשיים בערך כמעט 15 קילו... אחריי צומות מרובים ומה לא....... עליתי ואני מצטערת על הרגע הזה אבל עכשיו כול מה שנותר לי זה להשלים עם עצמי!!! ואני מתחילה לעשות את זה לאט לאט... השאלה שלי היא: יש לי כול מיני סימנים בעור סימני מתיחה כניראה אני לא יודעת איך קוראים לזה..הם אדומים כאלה..וזה בעיקר במותנים כזה בצדדים.. וברגלים..גם יש קצת.. האם אפשר להפטר מזה?!??..על ידי איזה משחה או משהוו כזה.. שמעתי שיש ניתוח לזה אבל אין מצב שאני ישעה ניתוח בשביל זה... אשמח לתגובה:) בתודה מיטל

ב"ה כמה דברים... שמן גרניום (תמצית בלבד!!) זו "תרופה" אידיאלית לתופעה, למרוח כמה שיותר ביום ובעיקר לפני השינה את האזורים הבעייתיים, זה ריפוי אדיר לעור ותכשיר מתיחה מעולה, קשה למרוח אותו מפאת הסמיכות שלו אבל חשוב לעסות אותו חזק ועמוק, מזהים אותו בד"כ ע"פ הסמיכות שלו, אם זה תמצית את תחושי בקושי למרוח אותו זה כמעט מרגיש כמו דבק. לגבי ניתוח, אל תכנסי לזה בכלל כי תמיד את יודעת איך את נכנסת, לעולם לא תדעי איך תצאי והחיים יקרים מידי בשביל עניינים שכאלה אז חבל ואם זה לא שאלה של חיים ומוות רצוי להניח לזה ובאמת ללמוד לקבל את עצמך כפי שאת והאמיני לי זה מספיק נפלא בשביל החיים האלה ובשבילנו, שותפייך כאחד. אני מציעה לך במקביל, מאחר ואינני יודעת מה הסיבה לעליה במשקל שלך אם היא באה בעקבות תת משקל, הפרעת אכילה וכדומה, בכל מקרה תפני לתזונאית טובה ושמרי על עצמך, כי ענייני משקל הם אולי באופנה, עובדתית הם רעל מרוכז שלעיתים ללא גבול או רסן יכולים לכסות אותך, חס וחלילה חס ושלום, בטרם עת מתחת לערימת עפר, לא נראה לי שלשם כך את בחיים, אז נסי את השמן הוא מעולה ואולי גם תאהבי את הריח בעיני יש לו ריח מיוחד למדי ושמרי עלייך!!!!!!. המון אהבה וספרי אם חל שיפור ליל מנוחה :-) הילה

ב"ה טלפון: 052-3879295 היא משיגה מוצרים איכותיים למדי ושווה להשיג את זה דרכה, את גם תוכלי להתייעץ איתה בקשר לתזונה, היא מבינה גדולה. המון אהבה בהצלחה

רק עכשיו ראיתי את השאלה שלך על סימני המתיחה האדומים מהנסיון שלי כמדריכת מכון כושר, יש המון נשים שרוצות להיפטר מסימני המתיחה , חלקם לבנים-פנינה וחלקם אדומים. מה שאני מציעה לך לעשות זה להתחיל להתאמן על מסת השריר שלך בשילוב אירובי וכמובן תזונה מאוזנת ואת תראי תוצאות כבר בחודש השני-מובטח.

נורא לא נעים לי לדבר על הקאוןת וכל זה.. זה די מגעיל אבל זה המקום היחיד שבו זה מתאפשר../: טוב.. היום לפני כמה רגעים קרה לי דבר שהדאיג אותי מעט- הקאתי באופן בלתי רצוני. כאילו, תכננתי להקיא את מה שאני אוכלת כבר באמצע המנה אבל לא תכננתי שזה יקרה באמצע המנה- וזה פשוט בא... עכשיו, אני מבינה שייתכן ונגרם לי נזק למעיים או לשסתומים בגוף אבל זה לא נראה לי סביר כיוון שאני לא מקיאה תקופה ארוכה... כרגע אני מקיאה פעם או פעמיים ביותר. בסופי שבוע זה יותר. אם יש תקופות שאני לא אוכלת אז אני לא מקיאה- אני מקיאה רק שאני חושבת שמשהו מסויים לא היה צריך להכנס לגוף- לא בהגזמות מטורפות. כל כך מהר יכול לקרות לי כזה נזק???????? תודה הילה.. את מקסימה!

הקאות זה דבר מסוכן וזה מאוד אינדוודואלי כמה מהר האסון מגיע יש כאלה שאחרי חודשים, יש אחרי שנה ובמקרה שלי אחרי 7 שנים של הפרעה ועוד פעם אחרי 13 שנים של הפרעה, זה משתנה מאחד לאחד וזה לא סותר את העובדה ואת ההמלצה הטובה שככל שתימנעי מזה ייטב בעבורך, כי זה משפיע על הרבה מערכות בגוף ואת לא יודעת תמיד לצפות מאיפה המכה תגיע לכן חשוב לטפל, אני יודעת שזה לא פשוט אבל זה הכרחי. כדי לשלול אסון אני ממליצה לך ללכת דרך רופא משפחה לבקש בהמלצתו הפניה למומחה גסטרואנטרולוג דרך הקופה או אפילו באופן פרטי ולעשות בדיקה או שמעבר לסכנה שאכן משהו נדפק, פשוט מה שאכלת עורר בך בחילה, זה גם יכול לקרות. בכל מקרה כשזה מגיע להקאות בלתי רצוניות זה יותר תוצר של שסטומים פגועים וזה לא קשור למעיים באופן ישיר. בכל מקרה תעקבי אחרי זה אם את רואה שזה מחמיר וזה חוזר על עצמו יש סיבה להיבדק בדחיפות, איך שלא יהיה בולמיה והקאות זה לא דבר בריא בלשון המעטה. שמרי עלייך את חשובה גם לי המון אהבה ותעדכני אותי מה קורה... ליל מנוחה קסם הילה

סתם רציתי לברר כי שמעתי מחברה שלי ואני דיי מודאגת... אני לוקחת משלשלים כמעט כל יום אני לא ינקוב בשמותיהם כי זה לא נחוץ...אבל כל יום אחד ואני מגוונת יום תרופתי ויום טבעי (כולם כדורים). ת'אמת שאני לא אוכלת כ"כ הרבה בשביל להוציא אבל חרדות...אויש החרדות האלה... וכאן נעבור לשאלתי המדאיגה אותי ומדירה ממני שינה: האם יש נזק לטווח ארוך למעיים? האם זה נזק בלתי הפיך? האם יש דרך שאני יחזור לצאת לשירותים ללא עזרה תרופתית??? אני כרגע בטיפול אבל כרגע אני חייבת לדעת את התשובות. המון תודה... מימי

ב"ה אני לא רוצה להיות נביאת זעם אבל זה נזק חמור ביותר למעיים, כל שימוש שהוא בתרופה לשם יציאה ורזון. אני יצאתי מזה בנס, תכלס, הייתי כמעט לפני ניתוח ובזכות זריקות כואבות מאוד כל יום בשבוע במשך חצי שנה או שבעה חודשים, אני כבר לא זוכרת, יש דברים שאני פשוט רוצה למחוק מזכרוני, אח"כ, תודה לאל בחסד רב, זה הביא את המעיים שלי למצב של ספיגה ויכולתי לשוב לאכול וגם לחוות יציאות נורמאליות ללא עזרה תרופתית, שכן לפני כן, מעבר לזה שלא היה מה להוציא לכשהייתי מגיעה לשלב ההתפנות, האוכל היה יוצא כפי שהוא היה נכנס, שמיותר לציין שזה מעיד על אי ספיגה מוחלטת. אחכ לא היה די בכל הגיהינום ואני המשכתי להזיק לעצמי ואני חושבת שקרה נס כי לכל הדיעות זה היה אמור להיגמר בקבר. תהליך השיקום מכאיב, זה בערך כמו להיגמל מסמים או מאלכוהול או מכל התמכרות אחרת, זה לא תמיד מצליח ואני חושבת שאין צורך להוסיף, זה תהליך לא פשוט בכלל בלשון עדינה ביותר. ברמה יישומית, הייתי מציעה לך להוריד כל פרק זמן במינון של התרופות בלי לחץ עד להפסקה מוחלטת בואי נאמר עוד חצי שנה מהיום אפילו שנה העיקר שתורידי את זה, אח"כ את תדעי איך לחצות את הגשר ב"ה אמן. אני יכולה לומר לך שרק אחרי הפסקה ושיקום יהיה אפשר לנסות להחזיר את הגוף לתפקוד פחות או יותר תקין אבל ללא ספק זה מסוכן, זה גם יכול ליצור דימומים.. דימומים בד"כ, שלא נדע מובילים למוות. מתוקה, אזרי את האומץ שלך להפסיק את הרבה יותר חשובה מזה... הנשמה שלך זקוקה ליותר מזה. באהבה רבה ליל מנוחה שלך הילה

א.תודה רבה על התשובה המהירה והמפורטת כ"כ ב. אני לוקחת רק כדור ליום ולא יותר ולפעמים רק פעמיים שלוש בשבוע אז עדיין יש נזק? ג. נראה לך שיש הבדל בין כדור תרופתי לבין כדור טבעי?

בהמשך להודעה שכתבתי בשבוע שעבר, הדכאון, התסכול, הכעס, חוסר היכולת לבצע סתם דברים מטוטמים כמו לצאת לעיר ולראות אנשים ממשיכים בשגרת חייהם, נמשכים.. בגדול.. אני חייבת לספר לכם- השעה עכשיו 3:20 בבקר, וחזרתי מהכתל המערבי. הלכנו לקבל את פני העקורים מהיישובים קטיף ועצמונה. אחרי יום שלם של לראות טלויזיה, לבכות, לראות טלויזיה, לבכות, לבכות, להתעצבן, לבכות... ז ה היה פשוט מרומם. אנשים מגעים- פליטים, באשכרה חסרי כל, בדרך לפנימיות כדי שיהיה להם איפה להניח את הראש, וכולם באים שם לבכות איתם, לחבק אותם, להתפלל איתם... ואז מתחילה השירה הגדולה, והריקודים... לא יודעת אם אתם זוכרים את דוד חטואל- איבד בגוש קטיף את אשתו וארבעת בנותיו, והיום גורש משם- היה שם ורקד עם כולם.... באמת שאין מילים לתאר את העוצמה... אנורקסי שלנו כתב על התקשורת המגעילה- אין מילה יותר טובה לתאר את זה- כמה שקרים, תרמית, גועל. כשאני ניזונה מהתקשורת אני מרגישה כמו תסמין האשה המוכה- או בעצם אפשר גם לדמות את זה להפרעה- אני יודעת שהכל שקרים וזבל, אבל אני בכל זאת חוזרת פעם אחרי פעם להתחבר למציאות דרך שם. סתם קריאה אישית- באמת שאל תאמינו למה שאתם רואים שם לא לטוב ולא לרע. מדהים איך שקומץ אנשים במדינה או אם תרצו בעולם הזה מחליטים מה נכון ומה לא ומלעיטים אותנו בשקרים האלה... ולמול זה- האמת- הערבות הגדולה, האהבה שהיתה היום בכתל, וכבר בערך שבוע זה ככה עם כל ישוב שמתפנה, אבל את זה לא יספרו לכם בתקשורת.. כי חיבוק גדול של איזה 5000 אנשים כנראה לא מצטלם כל כך יפה.. ועוד דבר מדהים שקרה לי שם היתה התפילה... הרגשתי כל כך קרובה לאלוקים, שפשוט עמדתי ובכיתי לו כמו שהרבה זמן לא בכיתי.. וסיפרתי לו הרבה דברים.. מי שלא מכיר לא חייב להצמד לטקסט של הסידור (למרות שהתפלה המנוסחת היא מדהימה בפני עצמה), פשוט ספרו לו מה שכבד לכם. הוא אבא שלכם, והוא המלך... אתם לא יודעים איזו תחושה מדהימה זאת וכמה זה מקל.... תודה על ההקשבה אוהבת את כולכם ומקווה לימים יותר טובים בקרוב שיר

ב"ה את מדהימה והאמת שככל שהימים עוברים זה רק מרגיש לי יותר רע ואני מקווה שהכל לטובה. המון אהבה יפה ליל מנוחה

אני מרגישה חרא חרא חרא! אני שונאת את עצמי, חוזרת שוב פעם למעגל הנורא די, נמאס!!!!! אני עוד לא מוכנה לצאת מזה, עוד לא, אני רק רוצה לרזות עוד קצת רק רוצה לראות שוב את העצמות שפעם ראיתי לקחתי מספר טלפון של מטפלת בהפרעות אכילה, אבל אני בכלל לא רוצה לצאת מזה אז בשביל מה? אני כותבת עכשיו ודמעות יורדות מעיני. מרגישה כל כך מגעיל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ב"ה אני מקווה שראית ואני מקווה ששלומך טוב יותר היום ושלא עשית שטויות המון אהבה יפה ליל מנוחה

ראיתי את המייל. מצטערת שלא החזרתי תשובה פשוט הייתי מותשת אתמול. אני מרגישה שמנה מיום ליום, רוצה להתחיל טיפול אך לא מרגישה בנח לבקש טיפול כשאני רואה עד כמה אני מגעילה. כבר מתחילים להעיר על המראה ועל איך רזיתי ואין לי כח לזה ואולי זה מה שמפריד ביני לבין התהום... אני נוסעת הערב ל 3 ימים, מקווה לשאוב כוחות מחודשים. אני לא יודעת למה קשה לי יותר לסגור את הפה ולאכול דברים שפעם לא אכלתי...אולי לא בכמויות אסטורנומיות אבל בכל זאת זה עושה לי רע עצם המחשבה... מקווה שיהיה בסדר. האמת-חייב להיות השאלה-מתי? אוהבת והמון תודה!

אני מחפשת דחוף חוות הרזייה לאנשים מאוד שמנים וחולים.

לגבי מרכז כזה אני יודעת שבתל השומר יש טיפול הולם לבעיה הזו, כולל אשפוז במקום. אני מציעה לך לפנות ישירות לתל השומר, לבקש לדבר עם מחלקה של הפרעות אכילה ביתן 69 ולשאול דרכם. הטיפול שם טוב וגם השיקום שלו. המון אהבה :-) הילה

http://www.sheba.co.il/h/940/&mod=search&searchWords=הפרעות%20אכילה&st_id_search=27&time=0&sub=1 בהצלחה

רציתי לדעת אם אני רוצה ללכת לפסיכולוג, אז בטרם אבחר פסיכולוג אני צריכה שהוא יהיה מומחה להפרעות אכילה או שזה מיותר כי באמת אף אחד בעולם לא יודע על זה ואני גם לא רוצה שידעו כי זה לא מ"זעקה לעזרה" פשוט מהאובססיה השכיחה (מידי) לרזות... האמת שאין לי כל כך ברירה... לא חשוב! זה מה שרציתי לדעת! תודה! שבוע קל לכולם!

רצוי מאוד שמי שמטפל יהיה מתמחה בהפרעה אפילו שמה שאת אומרת נכון במידה חלקית אבל בלי לשים לב את גם יוצרת בחשיבה הזאת שלך גבול שפוגע בך. גם אם הם לא חוו את זה על בשרם בגלל ההתמחות שלהם בנושא הם הרבה יותר רגישים לנושא הזה וזה משפיע על הטיפול בצורה מאוד ברורה. אני חוויתי טיפול גם אצל מישהו שמבין וגם אצל מישהו שלא מבין ומיותר לציין שנשארתי אצל מי שזו הייתה ההתמחות שלו. והאמת שזה מאוד מאוד עזר ועוזר אל תוותרי בזמן שלך, גשי לקבל טיפול ואם זה עניין של כסף יש מרכזי טיפול שלא גובים אגורה אחת. המון אהבה יקירה שבוע טוב :-) הילה

אני רוצה ללכת לפסיכולוג, רק אשמח ללכת לאחד שמטפל בזה- אבל הבעיה היא שההורים שלי ככל הנראה יהיו מעורבים בבחירת הפסיכולוג- אפילו שאני כבר מעל 18 (הרי הם אלו שכותבים בסוף את הצ'ק..(: ) ואני לא רוצה שהם ידעו.. מה עושים???

טוב. אז- אני בולמית, וקראתי כאן ש"הקאות על בסיס מים ודם".. מה??? איך מגיעים למצב הנוראי הזה???? וגם רציתי לדעת- מה הנזקים לגוף (עם דגש על הגוף-לא הנפש) לבולמים- כלומר, מה יכול לקרות אחרי תקופה של בולמיה ממושכת?? מהסימפטומים הכי קטנים- שאני אדע מתי יש סיבה לדאגה...

לגבי הקאות של מים ודם, אני בטוחה שזה לא קרה רק לי אבל אני בעבר הגעתי למצב הזה ואני רק צריכה להודות שזה נגמר בחיים, אני פשוט מאסתי בלאכול ובאיזשהו שלב שתיתי מים כדי להקיא בהתחשב בעובדה שפשוט רק רציתי להקיא זה היה מעין O.C.D שהיה קשה לי מאוד להשתחרר ממנו אבל הנה עובדה, היום אני ללא זו הצרה. נזקים: עד היום אני סובלת מבעיית סידן, ברזל וספיגה של ויטמינים אחרים, מערכת חיסונית לקויה ולכל הדיעות יקח זמן רב עד שזה ישתקם. הייתה תקופה שהשיניים שלי היו חלשות מאוד, אם לא מטפלים בזה זה נהיה גרוע יותר, בדכ הן פשוט מתפוררות, מתפתחים חריצים כתוצאה מהחומצה של הקיבה וזה בסופו של דבר מה ששובר אותן. כל הפעילות ההורמנאלית משתבשת, ממחזור לא סדיר ועד להפסקתו גם אחרי החלמה יש בעיות עם זה, לוקח לגוף הרבה מאוד זמן עד שהוא חוזר לעצמו אבל זה משהו שהוא די אינדוודואלי וזה די תלוי בחומרה של המצב. חוסר איזון בבלוטות בגוף בעיקר אלה שסביב הצוואר והפנים ובשאר חלקי הגוף בשלבים מאוחרים יותר, מערכת חיסונית נחלשת עד לתפקוד לקוי ביותר. תנודות במשקל, חוסר איזון מוחלט במטבוליזם גם לאחר שיקום במיוחד אם מדובר במקרה של בולימיה שהוא יותר משלוש שנים, כל שלב שעוצרים את זה מוקדם זה נס לגוף. פצעים בוושט, צריבות חומציות ייתר בקיבה מעיים שיכולים להיקרע ולדמם וזה כמובן מוביל למוות תופעה של מזרם חוזר שזה נקרא בשפה מקצועית "ריפלקס אקספוז'ל דיזיס", הסוגר שמפריד בין הוושט לקיבה נקרע כתוצאה מהקאות מרובות ומלחץ ואז מה שקורה שההקאות הופכות להיות בלתי רצוניות, או שהן באות כתוצאה מהפעלה של שרירי בטן חזקים, זה שלב מאוד מסוכן ובדכ מצריך ניתוח אם בכלל, לרוב זה מצב שדורש טיפול תרופתי לכל החיים. חוסר איזון בנוזלים, צבירת נוזלים מוגזמת, אי יכולת לווסת את המשקל באופן מאוזן. איבוד מוחלט של מנגנון תחושת שובע רעב חוסר איזון מוחלט של כל מה שקשור ברמת הסירטונין במוח ואני בטוחה שיש עוד חומרים אחרים שחוסר האיזון שלהם כתוצאה מחומרת המצב גורם למחלות נפשיות, לחרדות ולדכאונות, לאובססיות ולנטיות אובדניות (עובדה!!!) כך שגם ברמה הכימית יש לזה הסבר. הזנה ישירה במצב של תת משקל או חוסר תזונה מהשרירים עד להחלשתם המוחלטת. חוסר איזון במלחים בגוף שיכול להוביל לדום לב ולשבץ מוחי. בקיצור, קחי את הרגלים שלך ותעופי משם, כי הרשימה לא מסתיימת פה, אני מניתי לך את התוצאות הכי מחרידות ואני חושבת שזה מספיק. יקירה ואהובה אני יודעת שכשנמצאים שם, זה נשמע בדיחה לומר שאפשר לצאת מזה אבל אפשר ויש מה לעשות. צריך נכונות ורצון ולהכיר את האנשים הנכונים שיעזרו לך .. ויש כאלה!!!! המון אהבה שבוע טוב הילה