פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4268 הודעות
3148 תשובות מומחה
הפורום נסגר
25/08/2005 | 01:43 | מאת: מירה

היי. התחתנתי עם בעל ,שהבת שלו עברה לגור איתנו.שמתי לב שאחרי כל ארוחה במקום לעזור לי עם פינוי השולחן,היא אומרת שהיא רצה לשירותים.בהתחלה כעסתי מאוד כי פרשתי את זה כעצלות,או שהיא מתחמקת מלעזור לי.לאט לאט התחלתי לחשוד שאולי היא הולכת לשירותים ,להקיא. באחת הפעמים פשוט רצתי אחריה ושמעתי אותה מקיאה. אני לא בטוחה שהיא בולמית,אבל הייתי רוצה את עזרתכם בחומר רקע או בתופעות לוואי כדי שאוכל לבטח לזהות את המחלה ולעזור לה. בתודה עמוקה. מירה.

לקריאה נוספת והעמקה
25/08/2005 | 11:19 | מאת:

ב"ה זה נשמע ללא ספק כמו בולימיה, התופעה הזאת מורכבת למדי מכדי לנסות להגדיר אותה אבל היא נוצרת לרוב מהחנקה אלימה של רגשות ואי יכולת לבטא אותם בחופשיות באופן מילולי הרבה בגלל נסיבות חיים לא פשוטות או חוסר גיבוש עצמי, פרפקציוניזם מוגזם ושאיפה חסרת גבולות לשלמות. הזנה לא מבוקרת של מזון היא לרוב פיצוי על הזנה לוקה בחסר מבחינה רגשית, התשלום על האשמה שמתעוררת לרוב בעקבות התנהגות כזו, היא היטהרות של הקאה, שכן היא מרגישה שלא נותר בה מקום להכיל, ההקאה כביכול מסדרת את התחושות האיומות והיא יוצרת תחושה מושלית של זיכוך וטוהר וגם שליטה, מה אני כן מרשה שישאר בתוכי ומה אני מסלקת, סוג של בחירה ושליטה ברגשות, בחיים, אי יכולת להיות היא באשר היא... לרוב בולימיה היא סוג של נחמה וגם סוג של כישלון אם היא רוצה להיות רזה ולא מצליחה. אני מציעה לך לדבר איתה חשוב לי לציין שיש טיפול למחלה האיומה הזאת וחשוב לפעול בהקדם כי היא מסוכנת סביר להניח שהיא תכחיש את זה אבל אם את רואה שדפוס ההקאות חוזר אחרי כל ארוחה תתעקשי שהיא תיגש לטיפול הולם ותעמדי על כך. הן לעיתים גם מסתירות אוכל, אוכלות בסתר, מבזבזות סכומים אדירים של כסף, פזרנות ועוד התמכרויות אחרות, התבודדות תמיד כשזה מגיע לאוכל. לרוב הרבה פעמים הן מגלמות דמות מאוד בטוחה חיצונית, כאילו לא חסר לה דבר, בעוד שמבפנים עולם שלם מתמוטט. אחרי שתעברי את השלב הזה, אני ישמח להמשיך להנחות אותך לגבי טיפול הולם. המון אהבה בהצלחה יום נעים :-) הילה

24/08/2005 | 23:50 | מאת: מיטליקה

יש לי שאלה אלייך או כול אחת פה שתוכל לעזור אני אשמח:) עליתי בתקופה של 6 7 חודשיים בערך כמעט 15 קילו... אחריי צומות מרובים ומה לא....... עליתי ואני מצטערת על הרגע הזה אבל עכשיו כול מה שנותר לי זה להשלים עם עצמי!!! ואני מתחילה לעשות את זה לאט לאט... השאלה שלי היא: יש לי כול מיני סימנים בעור סימני מתיחה כניראה אני לא יודעת איך קוראים לזה..הם אדומים כאלה..וזה בעיקר במותנים כזה בצדדים.. וברגלים..גם יש קצת.. האם אפשר להפטר מזה?!??..על ידי איזה משחה או משהוו כזה.. שמעתי שיש ניתוח לזה אבל אין מצב שאני ישעה ניתוח בשביל זה... אשמח לתגובה:) בתודה מיטל

לקריאה נוספת והעמקה
25/08/2005 | 00:16 | מאת:

ב"ה כמה דברים... שמן גרניום (תמצית בלבד!!) זו "תרופה" אידיאלית לתופעה, למרוח כמה שיותר ביום ובעיקר לפני השינה את האזורים הבעייתיים, זה ריפוי אדיר לעור ותכשיר מתיחה מעולה, קשה למרוח אותו מפאת הסמיכות שלו אבל חשוב לעסות אותו חזק ועמוק, מזהים אותו בד"כ ע"פ הסמיכות שלו, אם זה תמצית את תחושי בקושי למרוח אותו זה כמעט מרגיש כמו דבק. לגבי ניתוח, אל תכנסי לזה בכלל כי תמיד את יודעת איך את נכנסת, לעולם לא תדעי איך תצאי והחיים יקרים מידי בשביל עניינים שכאלה אז חבל ואם זה לא שאלה של חיים ומוות רצוי להניח לזה ובאמת ללמוד לקבל את עצמך כפי שאת והאמיני לי זה מספיק נפלא בשביל החיים האלה ובשבילנו, שותפייך כאחד. אני מציעה לך במקביל, מאחר ואינני יודעת מה הסיבה לעליה במשקל שלך אם היא באה בעקבות תת משקל, הפרעת אכילה וכדומה, בכל מקרה תפני לתזונאית טובה ושמרי על עצמך, כי ענייני משקל הם אולי באופנה, עובדתית הם רעל מרוכז שלעיתים ללא גבול או רסן יכולים לכסות אותך, חס וחלילה חס ושלום, בטרם עת מתחת לערימת עפר, לא נראה לי שלשם כך את בחיים, אז נסי את השמן הוא מעולה ואולי גם תאהבי את הריח בעיני יש לו ריח מיוחד למדי ושמרי עלייך!!!!!!. המון אהבה וספרי אם חל שיפור ליל מנוחה :-) הילה

ב"ה טלפון: 052-3879295 היא משיגה מוצרים איכותיים למדי ושווה להשיג את זה דרכה, את גם תוכלי להתייעץ איתה בקשר לתזונה, היא מבינה גדולה. המון אהבה בהצלחה

29/08/2005 | 14:28 | מאת: עדי

רק עכשיו ראיתי את השאלה שלך על סימני המתיחה האדומים מהנסיון שלי כמדריכת מכון כושר, יש המון נשים שרוצות להיפטר מסימני המתיחה , חלקם לבנים-פנינה וחלקם אדומים. מה שאני מציעה לך לעשות זה להתחיל להתאמן על מסת השריר שלך בשילוב אירובי וכמובן תזונה מאוזנת ואת תראי תוצאות כבר בחודש השני-מובטח.

23/08/2005 | 23:33 | מאת: ...

נורא לא נעים לי לדבר על הקאוןת וכל זה.. זה די מגעיל אבל זה המקום היחיד שבו זה מתאפשר../: טוב.. היום לפני כמה רגעים קרה לי דבר שהדאיג אותי מעט- הקאתי באופן בלתי רצוני. כאילו, תכננתי להקיא את מה שאני אוכלת כבר באמצע המנה אבל לא תכננתי שזה יקרה באמצע המנה- וזה פשוט בא... עכשיו, אני מבינה שייתכן ונגרם לי נזק למעיים או לשסתומים בגוף אבל זה לא נראה לי סביר כיוון שאני לא מקיאה תקופה ארוכה... כרגע אני מקיאה פעם או פעמיים ביותר. בסופי שבוע זה יותר. אם יש תקופות שאני לא אוכלת אז אני לא מקיאה- אני מקיאה רק שאני חושבת שמשהו מסויים לא היה צריך להכנס לגוף- לא בהגזמות מטורפות. כל כך מהר יכול לקרות לי כזה נזק???????? תודה הילה.. את מקסימה!

לקריאה נוספת והעמקה
24/08/2005 | 00:00 | מאת:

הקאות זה דבר מסוכן וזה מאוד אינדוודואלי כמה מהר האסון מגיע יש כאלה שאחרי חודשים, יש אחרי שנה ובמקרה שלי אחרי 7 שנים של הפרעה ועוד פעם אחרי 13 שנים של הפרעה, זה משתנה מאחד לאחד וזה לא סותר את העובדה ואת ההמלצה הטובה שככל שתימנעי מזה ייטב בעבורך, כי זה משפיע על הרבה מערכות בגוף ואת לא יודעת תמיד לצפות מאיפה המכה תגיע לכן חשוב לטפל, אני יודעת שזה לא פשוט אבל זה הכרחי. כדי לשלול אסון אני ממליצה לך ללכת דרך רופא משפחה לבקש בהמלצתו הפניה למומחה גסטרואנטרולוג דרך הקופה או אפילו באופן פרטי ולעשות בדיקה או שמעבר לסכנה שאכן משהו נדפק, פשוט מה שאכלת עורר בך בחילה, זה גם יכול לקרות. בכל מקרה כשזה מגיע להקאות בלתי רצוניות זה יותר תוצר של שסטומים פגועים וזה לא קשור למעיים באופן ישיר. בכל מקרה תעקבי אחרי זה אם את רואה שזה מחמיר וזה חוזר על עצמו יש סיבה להיבדק בדחיפות, איך שלא יהיה בולמיה והקאות זה לא דבר בריא בלשון המעטה. שמרי עלייך את חשובה גם לי המון אהבה ותעדכני אותי מה קורה... ליל מנוחה קסם הילה

22/08/2005 | 23:56 | מאת: מימי

סתם רציתי לברר כי שמעתי מחברה שלי ואני דיי מודאגת... אני לוקחת משלשלים כמעט כל יום אני לא ינקוב בשמותיהם כי זה לא נחוץ...אבל כל יום אחד ואני מגוונת יום תרופתי ויום טבעי (כולם כדורים). ת'אמת שאני לא אוכלת כ"כ הרבה בשביל להוציא אבל חרדות...אויש החרדות האלה... וכאן נעבור לשאלתי המדאיגה אותי ומדירה ממני שינה: האם יש נזק לטווח ארוך למעיים? האם זה נזק בלתי הפיך? האם יש דרך שאני יחזור לצאת לשירותים ללא עזרה תרופתית??? אני כרגע בטיפול אבל כרגע אני חייבת לדעת את התשובות. המון תודה... מימי

לקריאה נוספת והעמקה
23/08/2005 | 00:10 | מאת:

ב"ה אני לא רוצה להיות נביאת זעם אבל זה נזק חמור ביותר למעיים, כל שימוש שהוא בתרופה לשם יציאה ורזון. אני יצאתי מזה בנס, תכלס, הייתי כמעט לפני ניתוח ובזכות זריקות כואבות מאוד כל יום בשבוע במשך חצי שנה או שבעה חודשים, אני כבר לא זוכרת, יש דברים שאני פשוט רוצה למחוק מזכרוני, אח"כ, תודה לאל בחסד רב, זה הביא את המעיים שלי למצב של ספיגה ויכולתי לשוב לאכול וגם לחוות יציאות נורמאליות ללא עזרה תרופתית, שכן לפני כן, מעבר לזה שלא היה מה להוציא לכשהייתי מגיעה לשלב ההתפנות, האוכל היה יוצא כפי שהוא היה נכנס, שמיותר לציין שזה מעיד על אי ספיגה מוחלטת. אחכ לא היה די בכל הגיהינום ואני המשכתי להזיק לעצמי ואני חושבת שקרה נס כי לכל הדיעות זה היה אמור להיגמר בקבר. תהליך השיקום מכאיב, זה בערך כמו להיגמל מסמים או מאלכוהול או מכל התמכרות אחרת, זה לא תמיד מצליח ואני חושבת שאין צורך להוסיף, זה תהליך לא פשוט בכלל בלשון עדינה ביותר. ברמה יישומית, הייתי מציעה לך להוריד כל פרק זמן במינון של התרופות בלי לחץ עד להפסקה מוחלטת בואי נאמר עוד חצי שנה מהיום אפילו שנה העיקר שתורידי את זה, אח"כ את תדעי איך לחצות את הגשר ב"ה אמן. אני יכולה לומר לך שרק אחרי הפסקה ושיקום יהיה אפשר לנסות להחזיר את הגוף לתפקוד פחות או יותר תקין אבל ללא ספק זה מסוכן, זה גם יכול ליצור דימומים.. דימומים בד"כ, שלא נדע מובילים למוות. מתוקה, אזרי את האומץ שלך להפסיק את הרבה יותר חשובה מזה... הנשמה שלך זקוקה ליותר מזה. באהבה רבה ליל מנוחה שלך הילה

23/08/2005 | 17:02 | מאת: מימי

א.תודה רבה על התשובה המהירה והמפורטת כ"כ ב. אני לוקחת רק כדור ליום ולא יותר ולפעמים רק פעמיים שלוש בשבוע אז עדיין יש נזק? ג. נראה לך שיש הבדל בין כדור תרופתי לבין כדור טבעי?

22/08/2005 | 03:35 | מאת: שיר

בהמשך להודעה שכתבתי בשבוע שעבר, הדכאון, התסכול, הכעס, חוסר היכולת לבצע סתם דברים מטוטמים כמו לצאת לעיר ולראות אנשים ממשיכים בשגרת חייהם, נמשכים.. בגדול.. אני חייבת לספר לכם- השעה עכשיו 3:20 בבקר, וחזרתי מהכתל המערבי. הלכנו לקבל את פני העקורים מהיישובים קטיף ועצמונה. אחרי יום שלם של לראות טלויזיה, לבכות, לראות טלויזיה, לבכות, לבכות, להתעצבן, לבכות... ז ה היה פשוט מרומם. אנשים מגעים- פליטים, באשכרה חסרי כל, בדרך לפנימיות כדי שיהיה להם איפה להניח את הראש, וכולם באים שם לבכות איתם, לחבק אותם, להתפלל איתם... ואז מתחילה השירה הגדולה, והריקודים... לא יודעת אם אתם זוכרים את דוד חטואל- איבד בגוש קטיף את אשתו וארבעת בנותיו, והיום גורש משם- היה שם ורקד עם כולם.... באמת שאין מילים לתאר את העוצמה... אנורקסי שלנו כתב על התקשורת המגעילה- אין מילה יותר טובה לתאר את זה- כמה שקרים, תרמית, גועל. כשאני ניזונה מהתקשורת אני מרגישה כמו תסמין האשה המוכה- או בעצם אפשר גם לדמות את זה להפרעה- אני יודעת שהכל שקרים וזבל, אבל אני בכל זאת חוזרת פעם אחרי פעם להתחבר למציאות דרך שם. סתם קריאה אישית- באמת שאל תאמינו למה שאתם רואים שם לא לטוב ולא לרע. מדהים איך שקומץ אנשים במדינה או אם תרצו בעולם הזה מחליטים מה נכון ומה לא ומלעיטים אותנו בשקרים האלה... ולמול זה- האמת- הערבות הגדולה, האהבה שהיתה היום בכתל, וכבר בערך שבוע זה ככה עם כל ישוב שמתפנה, אבל את זה לא יספרו לכם בתקשורת.. כי חיבוק גדול של איזה 5000 אנשים כנראה לא מצטלם כל כך יפה.. ועוד דבר מדהים שקרה לי שם היתה התפילה... הרגשתי כל כך קרובה לאלוקים, שפשוט עמדתי ובכיתי לו כמו שהרבה זמן לא בכיתי.. וסיפרתי לו הרבה דברים.. מי שלא מכיר לא חייב להצמד לטקסט של הסידור (למרות שהתפלה המנוסחת היא מדהימה בפני עצמה), פשוט ספרו לו מה שכבד לכם. הוא אבא שלכם, והוא המלך... אתם לא יודעים איזו תחושה מדהימה זאת וכמה זה מקל.... תודה על ההקשבה אוהבת את כולכם ומקווה לימים יותר טובים בקרוב שיר

23/08/2005 | 00:11 | מאת:

ב"ה את מדהימה והאמת שככל שהימים עוברים זה רק מרגיש לי יותר רע ואני מקווה שהכל לטובה. המון אהבה יפה ליל מנוחה

21/08/2005 | 22:12 | מאת: *עינת*

אני מרגישה חרא חרא חרא! אני שונאת את עצמי, חוזרת שוב פעם למעגל הנורא די, נמאס!!!!! אני עוד לא מוכנה לצאת מזה, עוד לא, אני רק רוצה לרזות עוד קצת רק רוצה לראות שוב את העצמות שפעם ראיתי לקחתי מספר טלפון של מטפלת בהפרעות אכילה, אבל אני בכלל לא רוצה לצאת מזה אז בשביל מה? אני כותבת עכשיו ודמעות יורדות מעיני. מרגישה כל כך מגעיל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

23/08/2005 | 00:11 | מאת:

ב"ה אני מקווה שראית ואני מקווה ששלומך טוב יותר היום ושלא עשית שטויות המון אהבה יפה ליל מנוחה

23/08/2005 | 15:33 | מאת: *עינת*

ראיתי את המייל. מצטערת שלא החזרתי תשובה פשוט הייתי מותשת אתמול. אני מרגישה שמנה מיום ליום, רוצה להתחיל טיפול אך לא מרגישה בנח לבקש טיפול כשאני רואה עד כמה אני מגעילה. כבר מתחילים להעיר על המראה ועל איך רזיתי ואין לי כח לזה ואולי זה מה שמפריד ביני לבין התהום... אני נוסעת הערב ל 3 ימים, מקווה לשאוב כוחות מחודשים. אני לא יודעת למה קשה לי יותר לסגור את הפה ולאכול דברים שפעם לא אכלתי...אולי לא בכמויות אסטורנומיות אבל בכל זאת זה עושה לי רע עצם המחשבה... מקווה שיהיה בסדר. האמת-חייב להיות השאלה-מתי? אוהבת והמון תודה!

21/08/2005 | 00:07 | מאת: פושון

אני מחפשת דחוף חוות הרזייה לאנשים מאוד שמנים וחולים.

לקריאה נוספת והעמקה
21/08/2005 | 11:21 | מאת:

לגבי מרכז כזה אני יודעת שבתל השומר יש טיפול הולם לבעיה הזו, כולל אשפוז במקום. אני מציעה לך לפנות ישירות לתל השומר, לבקש לדבר עם מחלקה של הפרעות אכילה ביתן 69 ולשאול דרכם. הטיפול שם טוב וגם השיקום שלו. המון אהבה :-) הילה

21/08/2005 | 11:24 | מאת:

http://www.sheba.co.il/h/940/&mod=search&searchWords=הפרעות%20אכילה&st_id_search=27&time=0&sub=1 בהצלחה

20/08/2005 | 23:54 | מאת: ...

רציתי לדעת אם אני רוצה ללכת לפסיכולוג, אז בטרם אבחר פסיכולוג אני צריכה שהוא יהיה מומחה להפרעות אכילה או שזה מיותר כי באמת אף אחד בעולם לא יודע על זה ואני גם לא רוצה שידעו כי זה לא מ"זעקה לעזרה" פשוט מהאובססיה השכיחה (מידי) לרזות... האמת שאין לי כל כך ברירה... לא חשוב! זה מה שרציתי לדעת! תודה! שבוע קל לכולם!

רצוי מאוד שמי שמטפל יהיה מתמחה בהפרעה אפילו שמה שאת אומרת נכון במידה חלקית אבל בלי לשים לב את גם יוצרת בחשיבה הזאת שלך גבול שפוגע בך. גם אם הם לא חוו את זה על בשרם בגלל ההתמחות שלהם בנושא הם הרבה יותר רגישים לנושא הזה וזה משפיע על הטיפול בצורה מאוד ברורה. אני חוויתי טיפול גם אצל מישהו שמבין וגם אצל מישהו שלא מבין ומיותר לציין שנשארתי אצל מי שזו הייתה ההתמחות שלו. והאמת שזה מאוד מאוד עזר ועוזר אל תוותרי בזמן שלך, גשי לקבל טיפול ואם זה עניין של כסף יש מרכזי טיפול שלא גובים אגורה אחת. המון אהבה יקירה שבוע טוב :-) הילה

21/08/2005 | 16:30 | מאת: ...

אני רוצה ללכת לפסיכולוג, רק אשמח ללכת לאחד שמטפל בזה- אבל הבעיה היא שההורים שלי ככל הנראה יהיו מעורבים בבחירת הפסיכולוג- אפילו שאני כבר מעל 18 (הרי הם אלו שכותבים בסוף את הצ'ק..(: ) ואני לא רוצה שהם ידעו.. מה עושים???

20/08/2005 | 23:51 | מאת: ...

טוב. אז- אני בולמית, וקראתי כאן ש"הקאות על בסיס מים ודם".. מה??? איך מגיעים למצב הנוראי הזה???? וגם רציתי לדעת- מה הנזקים לגוף (עם דגש על הגוף-לא הנפש) לבולמים- כלומר, מה יכול לקרות אחרי תקופה של בולמיה ממושכת?? מהסימפטומים הכי קטנים- שאני אדע מתי יש סיבה לדאגה...

לקריאה נוספת והעמקה

לגבי הקאות של מים ודם, אני בטוחה שזה לא קרה רק לי אבל אני בעבר הגעתי למצב הזה ואני רק צריכה להודות שזה נגמר בחיים, אני פשוט מאסתי בלאכול ובאיזשהו שלב שתיתי מים כדי להקיא בהתחשב בעובדה שפשוט רק רציתי להקיא זה היה מעין O.C.D שהיה קשה לי מאוד להשתחרר ממנו אבל הנה עובדה, היום אני ללא זו הצרה. נזקים: עד היום אני סובלת מבעיית סידן, ברזל וספיגה של ויטמינים אחרים, מערכת חיסונית לקויה ולכל הדיעות יקח זמן רב עד שזה ישתקם. הייתה תקופה שהשיניים שלי היו חלשות מאוד, אם לא מטפלים בזה זה נהיה גרוע יותר, בדכ הן פשוט מתפוררות, מתפתחים חריצים כתוצאה מהחומצה של הקיבה וזה בסופו של דבר מה ששובר אותן. כל הפעילות ההורמנאלית משתבשת, ממחזור לא סדיר ועד להפסקתו גם אחרי החלמה יש בעיות עם זה, לוקח לגוף הרבה מאוד זמן עד שהוא חוזר לעצמו אבל זה משהו שהוא די אינדוודואלי וזה די תלוי בחומרה של המצב. חוסר איזון בבלוטות בגוף בעיקר אלה שסביב הצוואר והפנים ובשאר חלקי הגוף בשלבים מאוחרים יותר, מערכת חיסונית נחלשת עד לתפקוד לקוי ביותר. תנודות במשקל, חוסר איזון מוחלט במטבוליזם גם לאחר שיקום במיוחד אם מדובר במקרה של בולימיה שהוא יותר משלוש שנים, כל שלב שעוצרים את זה מוקדם זה נס לגוף. פצעים בוושט, צריבות חומציות ייתר בקיבה מעיים שיכולים להיקרע ולדמם וזה כמובן מוביל למוות תופעה של מזרם חוזר שזה נקרא בשפה מקצועית "ריפלקס אקספוז'ל דיזיס", הסוגר שמפריד בין הוושט לקיבה נקרע כתוצאה מהקאות מרובות ומלחץ ואז מה שקורה שההקאות הופכות להיות בלתי רצוניות, או שהן באות כתוצאה מהפעלה של שרירי בטן חזקים, זה שלב מאוד מסוכן ובדכ מצריך ניתוח אם בכלל, לרוב זה מצב שדורש טיפול תרופתי לכל החיים. חוסר איזון בנוזלים, צבירת נוזלים מוגזמת, אי יכולת לווסת את המשקל באופן מאוזן. איבוד מוחלט של מנגנון תחושת שובע רעב חוסר איזון מוחלט של כל מה שקשור ברמת הסירטונין במוח ואני בטוחה שיש עוד חומרים אחרים שחוסר האיזון שלהם כתוצאה מחומרת המצב גורם למחלות נפשיות, לחרדות ולדכאונות, לאובססיות ולנטיות אובדניות (עובדה!!!) כך שגם ברמה הכימית יש לזה הסבר. הזנה ישירה במצב של תת משקל או חוסר תזונה מהשרירים עד להחלשתם המוחלטת. חוסר איזון במלחים בגוף שיכול להוביל לדום לב ולשבץ מוחי. בקיצור, קחי את הרגלים שלך ותעופי משם, כי הרשימה לא מסתיימת פה, אני מניתי לך את התוצאות הכי מחרידות ואני חושבת שזה מספיק. יקירה ואהובה אני יודעת שכשנמצאים שם, זה נשמע בדיחה לומר שאפשר לצאת מזה אבל אפשר ויש מה לעשות. צריך נכונות ורצון ולהכיר את האנשים הנכונים שיעזרו לך .. ויש כאלה!!!! המון אהבה שבוע טוב הילה

19/08/2005 | 16:42 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

מה קרה לכם? נעלמתם?????? יוהוווווווו ??? somebody home ???

לקריאה נוספת והעמקה

חג אהבה שמח ממש.. המון אהבה :-)

19/08/2005 | 16:35 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

ביום רביעי היתי שוב פעם בעבודה הזאת של הקייטרינג וארזתי מנות עם 2 אתיופים והיה מזה משעממם כל הזמן הסתכלתי על השעון מתי יעבור הזמן ובסוף הלכתי ב16:00 (הגעתי ב10...) היה פשוט סיוט וגם נשבר לי הגב כי עמדתי כל הזמן בערב הלכתי לחדר כושר ולא היה כל כך כיף אני לא יודע אם זה סתם בגלל שלא היה כיף או בגלל שראיתי שעליתי במשקל 800 גרם נראה לי שלפי מה שהמשקל מראה ככה האימון שלי נראה אם אני יורד או לפחות נשאר אותו דבר האימון מעולה ואני ממש נהנה אבל אם אני עולה אז אין לי כח להתאמן ואני ממש מחכה שהזמן יעבור כדי שאני יוכל לסמן V שהיתי בחדר כושר אתמול עבר לי הזמן די מהר ולא השתעממתי הרבה (רק קצת) היום הלכתי גם כן לחדר כושר והיה אימון טוב מבחינת הריצה (רצתי55 דקות ועוד 15 דקות אופניים ) אבל לא הספקתי לעשות משקולות כי זה היה כבר מאוחר וסגרו את החדר כושר מבחינת האוכל אתמול לא חרגתי מהתפריט ואני מאוד גאה בעצמי אבל היום חרגתי ב200 קלוריות ואני מקווה שאני לא יחרוג עוד אני לא יודע אם זה מענין מישהו אבל בכל אופן לי זה עוזר כי זה כאילו מסכם לי את הזמן שעובר וכך אני רואה שאני בשליטה והכל בסדר זה כאילו אני נותן לעצמי דו"ח על איך אני מתנהג אז זהו שיהיה שבת שלום לכו-לם ונשיקות וחיבוקים עם המון אהבה והרבה תקוה (חרוז) ועוד שפע שנים של אושר עושר יושר וכושר (הכי חשוב) ואני סתם מקשקש פה כל מיני שטויות בלה בלה בלה אז יאללה ביי

לקריאה נוספת והעמקה

חבל שאתה לא מנצל אותה לדברים אחרים המון חיבוקים וחיזוקים חג אהבה שמח שבוע טוב :-)

19/08/2005 | 09:47 | מאת: נטלי

שלום היא פנתה למרפאה בעין כרם וזה ייקח זמן עד שייצרו איתה קשר ועד שיקבעו לה תור. אני חושבת שהיא לא בסכנה מיידית אך רצוי מאוד מאוד שתתחיל בטיפול לכן אני מחפשת עבורה טיפול מתאים באיזור ירושלים, גם באופן פרטי. אגב, איזה מסגרת מתאימה לטיפול בבולימיה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
19/08/2005 | 16:08 | מאת:

הכי נכון במקרים האלה לחכות בסבלנות, לפנות דרכם לגורם המתאים ולשאול את כל השאלות, כי הם מתמצאים במוסדות לטיפול בבעיה הכי מקיף שיכול להיות על אחת כמה וכמה באזור ירושלים. כל מידע שאני יתן לך לא יהיה רלוונטי כי זה משהו מאוד אינדוודואלי בקשר לעזרה פרטית ונכון לגבי האזור הזה אני באופן אישי לא מתמצאת אבל אני יודעת שברגע שאת פונה להדסה עין כרם הם מטפלים ברצינות ומפנים אותך הלאה. מה שאני כן מציעה, זה גם לפנות דרך קופת חולים לרופא משפחה ולשאול דרכו למי כדאי ללכת.. תבררי לגבי מרכז OA בירושלים צריך להיות גם שם מרכז כזה והוא מצויין לטיפול קבוצתי בבעיה המון אהבה בהצלחה שבת שלום הילה

19/08/2005 | 16:21 | מאת:

מיטל טופאן 02-6450925 מנחה קבוצות לטיפול בבעיה OA ברמת גן, תשאלי דרכם עוד פרטים לגבי ירושלים 03-5745799 בהצלחה :-)

18/08/2005 | 01:56 | מאת: שיר

אני יודעת שזה נושא שרוי במחלוקת וזה לא ממש מענייני הפורום, אבל פה אני מרגישה בבית לפרוק... זה קרה. זרקו היום אנשים מהבתים שלהם. החריבו יישובים שלמים. הגעתי ניום הביתה מאוחר ואני לא יכולה להפסיק לבכות. ראיתם בערוץ 2 את משפחת כהן? חברים שלי. כשהשלישיה שלהם נולדה עשינו משמרות לישון איתם בלילה כדי שהאמא תוכל לנוח. ראיתם את נוה דקלים? זה מקום שאני מרגישה בו בבית מחוץ לבית שלי. אני לא מכירה שם את כולם, וממש לא כולם מכירים אותי, אבל תמיד אני מרגישה שם בבית, בכיף בנוח.. ופשוט הולכים להחריב את זה... ועושים ממני פושעת. מטורף- אני צריכה לפחד משוטרים. כאילו אני איזו עבריינית. בטלויזיה הראו תמונות יפות, מרגשות, חיבוקים.. אני לא עושה הכללות, אבל אני מרגישה שהמדינה מתיחסת פה לכמות עצומה של אנשים כמו אל זבל. לרגשות שלהם, לרצונות שלהם, לקול שלהם. אני מצטערת, אני יודעת שזה לא מקום לפולטיקה, אבל בשבילי זו בכלל לא פוליטיקה, כמו בשביל הרבה מסכנים אחרים. זה אחד הדברים היותר אישיים וכואבים. תחושה של חוסר התחשבות. זה עוד לא נגמר, אבל תחושה של בדרך לאובדן. הרבה כעס, הרבה תסכול. לא ישנתי בכלל כבר 30 שעות,ולא נראה לי שאני אצליח בזמן הקרוב. ואותי אפילו לא זרקו מהבית.

כל מה שנעשה פה במדינת ישראל ברובו, הדרך שבה נוקטים מעוותת הזויה לגמרי ואני חושבת שאם היו פועלים אחרת גם אם לכאורה היו מחליטים על אותה תוצאה או מטרה או מה שזה לא יהיה, אני חושבת שזה היה משנה המון וגם אחרים היו מגיבים אחרת לגמרי, כי ככה זה למטבע תמיד יש שני צדדים. האמת שגם אני בכיתי בעיקר כשראיתי את החיילת הזאת, זה הדבר שהכי נתן אישור למה שאני מרגישה, כי סביר להניח שגם היא הרגישה את הטירוף הזה ובשביל זה היא בכתה ולא בכדי, יש פה עצמה של אטימות שקצת קשה לתאר במילים והאמת שאני לא בעד אף אחד.. אף אחד מבחינתי לא טלית שכולה תכלת, אבל אני מסכימה שיש דרך לעשות דברים אם בכלל, ואני חושבת שבהתחשב בכל מה שההסטוריה היהודית עברה, זה היה מיותר ואת יכולה להרגיש חופשי להביע את דעתך אחרי הכל מה שמניע הפרעות אכילה להתפרץ ולשלוט הם כל מה שאנחנו חווים ועוברים מסביב, זה בכלל לא קשור באוכל כמה שזה נשמע אבסורד להגיד. אני אמוד מצטערת על כל המשפחות האלה, אני מצטערת על הדרך ואני מצטערת על זה שאנחנו אף פעם לא לומדים ואני תוהה למה בעצם אני בטוחה שאין לנו כוונות רעות אבל יחד עם זאת אנחנו לא משנים, אז איך אנחנו באמת רוצים שינוי עם כל מה שאנחנו עושים נובע מהתגוננות ומפחד???? גם לי יש הרבה שאלות.. יפה, חיבוק ענקי אוהבת אותך סופשבוע נעים

19/08/2005 | 16:24 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

אני אומר את זה ממש בכאב לב אבל התקשורת שלנו ממש מסריחה בושה וחרפה איך הם הציגו את אלה שהתפנו אז צעקו קצת על החיילים אז תלו שלטים על הבתים שכתוב בהם את שם החייל שגרש אותם אני רוצה לראות איך הכתב המגעיל ששמעתי ברדיו מתנהג אם יגרשו אותו מהבית הוא לא יצעק???? הוא לא יקלל??? אני מסכים שבאמת לא צריכה להיות אלימות וצריך להבין את החיילים שהם בסך הכל ממלאים פקודה אבל איך בכלל יש לכתבים זכות לתקוף אנשים שגירשו אותם מהבית אחרי 25 שנה ולהגיד שהם התנהגו לא יפה??? ולא רק שכל הזמן מציגים את הפן השלילי ואת המקרים ה"אלימים" - הם גם כל הזמן מחפשים כל סיפור קטן שצעקו קצת או עשו משהו ועושים מזה הו הא כאילו מה קרה זה היה פשוט מגעיל לשמוע כל הזמן את השדרן באולפן שואל את השדרן בשטח "האם רואים כבר אלימות", או "איך אתה מגדיר את הפינוי מבחינת האלימות שהיתה?" ואז הכתב עונה לו "הצבא אומר שזה פינוי שקט אבל לדעתי אם זה פינוי שקט אני לא יודע מה זה פינוי יותר רועש..." בושה וחרפה!!! מה זה האם רואים כבר אלימות? כשאומרים "כבר" מתכוונים לזה שבטוח יהיה אלימות אבל היא "עוד לא הגיעה" למה התקשורת כל הזמן מחפשת את הסיפורים הלא יפים שקרו בסך הכל זה עבר בשלום והתושבים לא עשו הרבה בעיות אני רוצה לראות את הכתבים איך הם יתנהגו כשיפנו אותם מהבית תסלחו לי אבל זה היה ממש מגעיל ודחוה לשמוע חדשות בזמן האחרון אני עוד לא נרגעתי

17/08/2005 | 00:03 | מאת: *עינת*

אין הרבה מה להגיד, זה אומר הכל... עד עכשיו אכלתי ואכלתי ועכשיו אני לא מכניסה כלום לפה. רוצה, אבל לא מסוגלת... הבטן מתנוונת, מתחננת אבל המח לא מאפשר. ראתה אותי היום המורה למודרני שלי (היא לא ראתה אותי חודש) היא אמרה לי שרזיתי וזה כבר מוגזם. ואני כל הזמן רק בוכה על זה שהשמנתי.. אז מה, זה באמת הכל בראש?

17/08/2005 | 00:10 | מאת:

:-( אבל.... זה גם משמח כי זה אומר שאפשר לשלוט בזה אני אוהבת אותך לילה טוב יפה אני

17/08/2005 | 17:55 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

כשאת אומרת שעד עכשיו רק אכלת ואכלת השאלה היא מה את "כל הזמן אוכלת"? אפשר לאכול ולאכול ולאכול ירקות כל היום , אחרי זה זה יהיה לך יסורי מצפון ותחשבי שעלית ותצומי ובסוף תראי שירדת זה לא חכמה לאכול זבל ואחרי זה תחשבי שאכלת המון תנסי כמה ימים לאכול נורמלי אבל באמת נורמלי ולא לצום עד שכבר את לא יכולה ואז לעשות ארוחת שחיתות כי אז בטח שיהיה לך יסורי מצפון תנסי לאכול 5 ארוחות מסודרות ביום למשך כמה ימים ותרשמי יומן שתפרטי בו כל מה שאכלת ותראי (אני מבטיח לך) שזה לא כל כך נורא כמו שאת חושבת בגלל שאת צמה הארוחות שלך הם נורא גדולות אבל אם תאכלי מסודר תראי שזה יהיה יותר טוב בהצלחה ותעדכני אותי

17/08/2005 | 19:59 | מאת:

אז מה קורה עם כולכם, לאן נעלמתם אני מקווה שרק בשורות טובות אמן.. המון אהבה ערב נעים.. :-)

16/08/2005 | 21:25 | מאת: אור

הי, שמי אור, סבלתי מבעיות אכילה שנים, ואפשר לומר שדי החלמתי בארבעת השנים האחרונות. כפי שבטח תבינו זה חוזר לי אחת לעיתים נדירות,ף בתק' לחץ בעיקר. אנינפונה לפורום הזה בעקבות מחקר קטן שאני מקיימת באוני' העברית בנושא פסיכו' ואינטרנט, שבו אני מנסה למצוא האם קיים איזשהו קשר בין גלישה ברשת לבין הפרעות אכילה כאלו או אחרות. השאלון שלי הוא קצרצר, כמובן ששומר על אנונימיות, וכמו כן דיסקרטיות. מי שמוכנ/ה לסייע לי ולענטת על שאלון, יכול/ה לשלוח לי מייל ל [email protected] רב תודות ורק טוב לכולנו..

לקריאה נוספת והעמקה
16/08/2005 | 23:22 | מאת:

האם הן מתעצמות בעקבות גלישה באנטרנט??? זו הכוונה??? בכל מקרה מניסיון שלי ומהכרות מעמיקה שלי לגבי אנורקטיות וגם חלק מהבולמיות לרוב הן גולשות באנטרנט, מחפשות חומר, קוראות ספרים בנושא על שיאי גינס של חולי ושל רזון ועל מקרי מוות כאלה ואחרים כתוצאה מכך והן ללא ספק כמעט תמיד שואפות בעקבות המראות ה"היפיפיות" האלה להגיע לייעד מסויים זה או אחר של חולי, זה בדרך כלל מעצים את המחלה והתעסקות בזה בהחלט כמעט תמיד מעצימה את זה, זה די עובדה, גם אם יגידו שלא ממקום של הכחשה, בשטח זה לרוב מה שקורה, אני זוכרת גם מחווייה אישית איך זה השפיע עלי כשראיתי שיא של רזון, רציתי להיות כך ועשיתי הכל כדי להגיע לייעד הזה כשהייתי חולה אבל בכל מקרה ההתעסקות בזה הוציאה אותי מאיזון מוחלט, גם כשהייתי מאושפזת, יש אפשרות לגלוש חופשי בזמן הפנוי ובנות היו מתכתבות אחת עם השניה ונותנות טיפים אחת לשניה וזה לא באמת תרם, כי שני הצדדים תמיד לקחו את זה למקום של חולי ואולי אפילו תחרות. זה די בא לידי ביטוי בדיאלוגים שניהלנו כל זמן חופשי שהיה לנו במסגרת כתלי המחלקה.. תמיד שמעתי משפט : "יו, כמה היא רזה.. איזה כייף לה, גם אני רוצה.." או במקביל "אוי, אוף!!! אני כזאת שמנה, תראי כמה שאני שמנה" והפנים נופלות ולדעתי הלב מפסיק לפעום. בכל מקרה אני ישמח לדעת מה קורה איתך היום.. אני מאחלת לך שזה יתרחק ממך כמה שיותר... המון אהבה יקירה בהצלחה במחקר הילה

16/08/2005 | 15:27 | מאת: נטלי

שלום אני מחפשת באופן דחוף מסגרת טיפולית בבולימיה לחברה שלי. היא לא במצב טוב. יש לה מחשבות אובדניות.היא גרה באיזור ירושלים. תודה

משם הם יפנו אותה... בהצלחה!!!

15/08/2005 | 19:41 | מאת: מעיין

אוף כל כך רע לי ובא לי למות כל כךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך..... אני לא יודעת אפילו למה אני כותבת את זה פה פשוט אני חייבת לשחרר את ההרגשה המגעילה הזאת.....אני כבר 3 ימים בבית מהמחשב לטלויזיה...וגם כשחברות שלי בבית אחרי שהן חוזרות מהצבא...אין להן כוח...ואני עדיין תקועה בבית ולא מצליחה להעסיק את עצמי...ואני חוזרת לצבא מחר עם הרגשה רעה כזאתתתתת..... אוף החיים כאלה מבאסים.....אני כל כך שונאת אותםםםםםםםםםםםםםםםםםםם.... ואני מזה מנסה לא להוציא הכל על אוכל...לא להתנפל על האוכל...לא אכלתי היום כמעט כלום...רק אבטיח בנתיים...אתמול לא הצלחתי להחזיק את עצמי אבל אני מנסה היום...ואולי מחר ואולי מתי שהואאאאאאאאאאא קיצר נמאס לי פשוט מהכל...אלה הימים שפשוט בא לי להיעלם מהעולם הזה לתמיד... פשוט להיעלם...מה ביקשתי סה"כ.....למה העולם או החיים האלה כאלה אכזריים.... אוף...אני ינסה לחפש מה לעשות אולי נמצא...ואולי לא!!! מה שלום כלוןןןןןןןןןןן???? אוהבתתתתתתת מעיין :( :( :(

לקריאה נוספת והעמקה
16/08/2005 | 03:39 | מאת: מעיין

אני עזבתי אתכן לשבועיים בנתיים....מקווה לעבור אותם בשלום...או שבעצם לא... הילה-רציתי לומר לך שבאמת אני משתפת חברה אחת שלי במה שאני מרגישה וכמעט בכל מה שעובר עליי...והיא באמת מנסה לעזור...נראה מה יהיה בסוף..... לכולם פה....אוהבת את כולכם................. מעיין

16/08/2005 | 23:10 | מאת:

אני מאחלת לך שבועיים קלים ממש... המון אהבה :-) זכרי, שום דבר לא באמת סוף פסוק...

במוצאי תשעה באב נפתרה מישהי שאני מכירה, מישהי קדושה למדי אם היא נפטרה במועד הזה, מישהי שמאוד רצתה לחיות והזמן לא נתן לה אבל היא עשתה הכל כדי להרוויח עוד רגע אחד קדוש עם בעלה, בתה ובנה. זה גורם לי לפעמים לחשוב בתור אחת שכל הזמן זלזלה בחיים בדיוק מהמקום שממנו את כותבת הודעה כל כך כואבת ואני תוהה מה אני כבר יכולה לומר שלא אמרתי מאשר לחבק אותך וירטואלית ולומר לך שיש תהליך ויש מסע וקורים בו נסים כי נסתרות דרכי האלוהים, היום רע והכל שחור משחור, מחר סביר, מחרתיים בעננים והעתיד ורוד ממש, כל זמן בעל אופי שונה כי ככה זה בחיים, השאלה אם את מסוגלת לקבל את החלקיות הזאת ולהבין ששום דבר הוא לא סוף פסוק, היום רע לך מחר יכול להיות אחרת וכל רגע הוא רגע חדש באמת. בכל מקרה, לי, בגלל ההכרות שיש לי עם החלק שלא מוכן לקבל מוות ודי נשאר אדיש שזה קורה כי אני לא מסוגלת להתחבר לזה מהסיבות שלי ולא ניכנס לזה, לראשונה הבנתי שזה כואב, לראשונה בכיתי כשמישהו הולך ובאופן אבסורדי אני שמחה שזה קרה כי זה חיבר אותי לגוף, זה חיבר אותי לחיים להבין שיש רגשות בפנים וצריך לתת להם ביטוי כי אחרת זה מעיד על עצמי שאולי אני קרח?... אני לא באמת יודעת, אבל עד היום אני חושבת שבמובנים מסויימים גם אני חשבתי שמוות יפתור לי הרבה בעיות בחיים והחיים הוכיחו לי שככל שהתנגדתי להם סבלתי יותר, ככל שזרמתי עימם הם חייכו לי וגם לאישה שנפרדה מאיתנו כי למרות הכל היא עשתה הכל כדי לחיות בשמחה עד הרגע האחרון וכך היה ומבחינתה ואני מניחה שיש עוד סיפורים כאלה, זה היה חלק מלזרום, היא לא נאבקה בזה מתוך הכרות עימה ובשביל זה ברוך השם היא לא סבלה כמו שהיא הייתה אמורה לסבול אם היא הייתה נלחמת בזה. מוות לא פותר שום דבר על אחת כמה וכמה אם זה בא ממקום כל כך לא נכון ושתינו יודעות זאת היטב. האישה הנפלאה שסיפרתי עליה היא נקודת אור רצינית בחיים שלי בכך שהיא גרמה לי להתחזק ולהאמין באלוקות ובכוח החיים, כי היה לה כוח רצון ונחישות שקשה לי לתאר במילים מול התמודדות לא פשוטה במחלה איומה ואכזרית, אני מספרת לך את זה, כדי שתביני שגם לך זה יכול לקרות חס וחלילה חס ושלום ולא תדעי מאיפה, רגעים שפתאום תהיה לך תקווה חדשה והשחור כבר יתבהר ויהפוך לצבע אחר, את אף פעם לא באמת יודעת, אלא אם כן תחליטי שזה ככה וזהו וזו בחירה לכשלעצמה, לכן חשוב לחיות את הרגע הזה במלואו, כנראה שלא סתם אומרים.... כי החיים הם באמת לא תמיד צפויים, כמעט תמיד לא. ולא תרצי לסיים אותם בלי לפתור, בלי להיות שלמה עם עצמך.. נכון?.. אם כן, רק זכרי לעת עתה שיש מה לעשות ואולי זה יהיה לתקוותך. המון אהבה יפתי, אני מקווה שהמצב השתפר... שלך :-) לילה טוב

14/08/2005 | 19:26 | מאת: *עינת*

מרגישה מגעיל פיזית ונפשית מרגישה ריקה מתוכן, חסרת משמעות לא מצליחה למצוא את שביל הזהב וכבר מיואשת מהחיפושים. סתם פתאום נתקפתי בעצבות... המחשבות לא מפסיקות והניסיונות ללא הצלחות... מרגישה על סמים שאני מזריקה לעצמי. סמי שנאה ורעל. אולי נהייתי מכורה אליהם?!

14/08/2005 | 19:50 | מאת: מעיין

גם לי קצת עצוב אני כל היום בבית מתחרפנת לא מוצאת את עצמי, לא יודעת כבר מה טוב לי ומה לא... למה עצוב לך?סתם תחושת ריקנות כזאת? מה קורה?ספרי...

באותה מידה אפשר "להזריק" חומר אחר אפילו שקשה כמו מילה טובה טובה טובה לעצמך. יש מצב? זה עניין של תרגול, הרעל הזה גדל והתעצם מתרגול, אחרי הכל... תחשבי איזה כוח ואיזה עצמה תהיה לך אם תחשבי הפוך אני לא מאשימה אותך החברה שלנו לא תורמת בזה אבל את גם לא חייבת לשתף פעולה עם זה. זה בידיים שלך!!!! המון אהבה יפתי וגם לך מעיינוש תרגישו טוב זה יום לא פשוט גם לי הייתה מועקה בלב כל היום אבל אני לא מגדירה אותה באופן שבו אתן בחרתן להגדיר... זה רק עוד יום, זה לא אומר שום דבר על מי שאנחנו באמת ובהחלט לא סוף פסוק...

14/08/2005 | 19:51 | מאת: מעיין

גם לי קצת עצוב אני כל היום בבית מתחרפנת לא מוצאת את עצמי, לא יודעת כבר מה טוב לי ומה לא... למה עצוב לך?סתם תחושת ריקנות כזאת? מה קורה?ספרי...לא יודעת אם אני יכולה לעזור, כי אני לא מצליחה לעזור לעצמי, אבל אני ינסה...מה יש להפסיד...

14/08/2005 | 22:04 | מאת: דניאלה

את מרעילה את עצמך אותו דבר שאני צרכה את הרעל לחיות... וכך אני מרעילה את עצמי אוהבת דניאלה

15/08/2005 | 00:01 | מאת: *עינת*

ואת כולם אני יודעת. כן אחד מהם הוא האובססיה הזאתי אבל יש עוד ערוצים שמנתבים את ההרגשה הזאת וגורמים לה להתעצם. אני מנסה לעבוד על זה, אבל זה קשה. קשה מאוד. יודעת שמיום שישי אני ארגיש יותר טוב בחלק אחד אבל עדיין בחלק הכי קשה צפוי עוד קרב ארוך ומייגע.

14/08/2005 | 16:09 | מאת: מעיין

אני לא יודעת למה אני כותבת את זה אבל סתם רציתי לספר... שבוע שעבר עשיתי מן דיאטה ניסיתי לא לאכול בכלל אבל אכלתי פה ושם ירק או פרי...ונראה לי שהרזתי קילו..גם זה משהו...אני מרגישה עם זה מצויין... השבוע אני גם מנסה אבל...לא כל כך הולך...אבל...למשל אתמול לא אכלתי ארוחה...אבל אכלתי קצת שטויות...ועשיתי ספורט...גם זה טוב... היום לא אכלתי כלום חוץ מאיזה חצי כדור שוקולד כדי לבלוע כדור לבטן...חוץ מזה כלום... למרות שאני שונאת את התקופות האלה שכשאני מנסה לעשות דיאטה ואני לא מצליחה ואז כבר אין לי כוח להחזיר את עצמי,לאכול או לא לאכול...ואז יש לי אטרף של אוכל,ואז אני אוכלת משהו ואז עוברת למשהו אחר ואז....אלוהים יודע מה... קיצר אני גאה בעצמי היום אל שלא אכלתי נראה כמה זמן אני יחזיק... אוףףף ואתם לא מבינים עדיין הנקע ברגל לא עובר לי וחודש וחצי לא עשיתי ספורט ממש...ואני מתבאסת לאאלה...קיצר...אלה חייי...................לצערי........... כל יום אני נאבקת באוכל...יום דיאטה יום אטרף של אוכל וכ'ו.............אני שונאת את האוכל הזה הוא עושה רק רע...מבחינה חיצונית,המראה.... אבל אני אוהבת לאכול שוקולד... אני עדיין לא בטוחה מה יש לי...נראה לי התקפות אוכל,ואכילה כפייתי(כי לפעמים,או לרוב אני אוכלת כשבא לי לא כשאני רעבה...)קיצר..............זהו.............סתם הייתי חייבת להוציא את המחשבות שלי מהראש..... אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מעיין

14/08/2005 | 20:32 | מאת:

נשמע שהיא מפילה אותך בחקה שלה היטב, אפילו בלי להתאמץ. יש שלב שכל שנותר לי הוא להתפלל בבקשה תעזבי את זה חיבוק ענקי

14/08/2005 | 20:52 | מאת: מעיין

אוף לא הצלחתי להחזיק את עצמי...אכלתי קצת....אבל זה הכי מתסכל בעולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם..................... אוף נמאס לי מזה........ זה אפילו לא מחלה............... אוף.........................

14/08/2005 | 14:46 | מאת: לימי

שלום לכולם אני חדשה באתר אבל שנים במחלה אז אספר לכם בקיצור מי אני בחורה בת28 אמא ל 3 ילדים מקסימים את ה2 הגדולים ילדתי לפני 10 שנים ללא שום בעיה ואת הקטנה 8 חודשים ילדתי אחרי המון מלחמות והמון רצון אחרי9 שנים של סבל אחרי 3 אישפוזים במשקל 27 קילו ,אחרי קריסת מערכות וכמט דום לב .היום אחרי שחשבתי שנפתרתי לתמיד מהמחלה מסתבר שטעיתי ובגדול בהתחלה אמרתי שזה לא נורא אני יוכל קצת והקיא ולא ישימו לב ולא יקרה כלום אבל אז פתאום תופעה של קרה לי בעבר פשוט לא הצלחתי להקיא אז מה עושים פשוט לא אוכלים יום יומיים ואז מתחילים ההערות תוכלי,רזית,מה קורה לך יש לך 3 ילדים לגדל וכול..........היום אני במצב שאני מבולבלת לא מוכנה להסתכל על אוכל,רוצה פשוט שכולם יעזבו אותי אני לא מסוגלת שכל המשפחה מעירים לי די נמאס כנראה שלהיות אנורקסית זה הדבר הטוב בשבילי? אבל יש לי סחרחורות ואני מיתעלפת ויש לי 3 ילדים לטפל בהם? בבקשה תעזרו לי מה עושים ? אני פשוט מרגישה שאני לא יכולה יותר אין לי את הכוחות ליתמודד אם הדברים. בתודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה
14/08/2005 | 20:26 | מאת:

שאלת השאלות.. את בטיפול???? אם לא אני מציעה לך ללכת לאחד כזה בדחיפות אני יודעת שיש סביבך הרבה לחץ ולי מרגיש שאת לא רוצה לחיות אחרת מרגיש לי שאת לא רוצה לחיות בכלל, עושה כדי לרצות, לא מסופקת בכלל, לא שמחה בלשון עדינה ואני בספק אם הילדים שלך הם סיבה מספיק טובה בשבילך להבריא.. אני טועה????... את מובילה את עצמך למטרה אחת והיא למות. אני לא מכירה אותך, אבל מהמעט שכן סיפרת יש לי תחושה מאוד חזקה שזה קשור במשהו שקרה לך, זה לא תמיד מתחיל באופן הזה, אבל משהו גרם לך להגיע למצב הזה ויותר מזה יש לי תחושה שאת בכלל לא רוצה לגעת בזה והאמת שאני יכולה להבין וגם לקבל, גם לי לקח הרבה מאוד שנים עד שהגעתי להבנות האלה והחלטתי שאני יוצאת מזה, לשמחתי אני בלי ילדים נכון להיום, כך שמי שנפגע מזה היא בעיקר אני אבל די מספיק זה שייך לנחלת העבר. אי אפשר להמשיך לרצות אחרים אי אפשר להמשיך להוכיח למישו משו אם את לא באמת רוצה בכך עבור עצמך. יש שלב שיהיה כדאי להניח לכל התירוצים בצד לנסות לזהות מדוע מלכתחילה זה קורה לך ולאט לאט כל יום מחדש לעשות משהו אחד בודד מזערי ביותר נגד ושונה ממה שאת רגילה לעשות עד היום. אני לא מאמינה שתוכלי לעשות את זה לבד, אני מאוד מקווה שיש לך איש שיחה שעוזר לך להגיע להבנות האלה ולרמה יישומית, כיצד משתחררים מזה בפועל. נשמע שאין לך אחד כזה אני מוכנה להמליץ לך. בכל אופן הגיע הזמן לקחת אחריות את מבקשת עזרה אבל אני שומעת "תעשי בשבילי את את העבודה"... אז בואי ואגלה לך סוד גם אם אני מאוד רוצה את היא זו שתצטרך להציל את עצמה אם כמובן תרצי בכך. אף אחד מאיתנו לא יוכל להיות האביר על הסוס הלבן שיבוא להצילך, את היא זו שתצטרך לגלות מהי הדרך לשם עם כל הכאב הציפייה והאכזבה אבל עם שכר עצום בצידה. אני ישמח לתת לך את הכלים אבל בלי היישום שלך זה לא יעבוד.. אני מאחלת לך מעמקי נשמתי שתשאירי את האפלה מאחור, תלמדי לזהות מה באמת מפיל אותך אבל באמת ומשם כשתדעי ותראי כל שנותר לך הוא להזיז את זה הצידה, זה יהיה כל כך פשוט שאת אפילו לא יכולה לתאר לעצמך. אני מזמינה אותך לכתוב ולהמשיך לשאול שאלות, מתחשק לי לשמוע עלייך קצת יותר, זה יעזור לי לכוון אותך... הרבה אהבה ערב נעים להרבה ימים של ריפוי שלך הילה

15/08/2005 | 01:53 | מאת: לימי

קודם כל תודה. אתן צודקות בהכל אבל אני פשוט לא מוצאת כרגע משהו להישען עליו ולהגיד קדימה את יכולה לצאת מזה לפני שהיהי מאוחר כאילו שאין לי רצון לעזור לעצמי אני מטופלת על ידי כדורים, שיחות, פסיכאטרית. ולא משתפת אף אחד במה אני מרגישה באמת תמיד אותו משפט"הכל טוב" וזהו תעזבו אותי לנפשי והכי מצחיק שאני יודעת לאן אני נכנסת וזה אפילו לא מרתיע אותי אני חושבת שאני פשוט משתגעת רק לפני שנה אמרתי אני לזונדות לא אחזור בחיים ובטח לא לאישפוז היה לי כל כך כיף לצאת מהמחלה למה עכשיו אני לא בורחת מימנה?אולי זה רק יאוש וזה יעבור?אבל תמיד אמרתי מי שנכנס לשם היהי לו קשה לצאת, קשה מאוד.....אולי זה רק חלום רע ?אולי זה לא קורה?והלואי שזה כבר יגמר

14/08/2005 | 21:50 | מאת: דניאלה

לימי יקירה אחותי אנורקסית בזמן הכי קשה שלה היא חשבה על זה תנסי אולי זה יעזור לך לצאת תחשבי יש לך 3 ילדים מהממים,נפלאים, מדהימים,הכי יפים העולם אני לא באה להבהיל אבל יש מקרים של מוות מהמחלה של דולם לב כמו ששמת לב שכמעט עברת(כך אנשים יקירים שלי מתו:-( אבל לא באתי לומר את זה) תחשבי אם לא תראי אותם מסיימים תיכון בצבא באונברסיטה מקבלים את התואר 1 ,2 דוקטורט..... תחשבי על זה את רוצה? תחשבי על הקטנה שלך מי תלך איתה לסלום כלות ששתחתן? אימא יש רק אחת בגלל זה אני נלחמת עם אימי יחד במחלה כי אני רוצה שהיא תזכה לראות אותי בחתונה שתבוא איתי לסלום כלות שתבוא לבחור איתי שימלה לחתונה למקווה הכל אני רוצה בזה כל כך תחשבי על זה זה מביא תמריץ לחיות אוהבת דניאלה תמיד תשאלי מה יותר חשוב האנורקסיה או הילדים שלך בקשר להתעלפויות יש לי גם אצל אחותי לא ראיתי את זה כי לא מסכימים שאני אהיה איתה המון שלא נדבק אחת לשניה וכך המשפחה שלי תאבד את כולם טוטאלית אבל אני מציעה לך שיהיה איתך ברגעים של הופוגליקמיה דברים מתוקים(אצלי יש בשפע תעשי זאת גם) :-) מקווה שעזרתי

13/08/2005 | 22:15 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

וואו אני ממש מקווה שיהיה לי כח לצום את כל הצום כי בדרך כלל אני לא מסוגל לסגור את הפה לשניה כי או שאני לועס מלפפונים או שאני שותה ספרייטים ודיאטים למיניהם אז אני ממש מקוה שאני אצליח לצום לפחות עד הצהריים רק לחשוב שאסור לי לאכול עושה אותי רעב אז יאללה שיהיה צום קל לכולנו

13/08/2005 | 23:11 | מאת: דניאלה

הלוואי שאני אצום רגע ממתי עד מתי צמים? אולי אני אתחיל בדר"כ רק יום הכיפורים אני צמה ואין לי בעיה כי כמו שאני מכירה את עצמי אני יכולה כמה ימים לא לאכול ולא יזיז לי אבל מגיע רגע שאני אבלוס מאחלת לך יקירי צום קל ושלחתי לך את המייל אני חושבת שזה הוא כי אם לא אז קיבלת תמונה אחרת אוהבת מליין דניאלה

13/08/2005 | 23:30 | מאת: שיר

מדהים איך לפעמים צום הוא בלתי נמנע אבל ברגע שאנחנו ואמרים לעצמינו שחייבים, רעבים וצמאים כל היום.. אחי הקטן רצה להתחיל לצוםם (בן 6), ושניה אחרי שנכנס הצום הוא אמר שהוא כל כך רעב.. הצום נכנס היום בשבע וחצי ואם לא יבוא משיח במהלך היום הוא יצא מחר בחמשה לשמונה (למי שלא הבין, בעז"ה כשיבוא יגמר הצום ונעלה לחגוג..) אומרים שכל דור שלא נבנה בימיו בית המקדש, זה כאילו הוא היה שם כשהוא נחרב. אני חושבת שלדור שלנו יש הרבה סיבות למה הוא עוד לא נבנה, אז עכשיו זו התקופה להסתכל על עצמינו ולעשות הכל כדי להביא את העולם לגאולה- ואם תרצו במילים יותר עממיוית- להפוך את העולם למקום טוב יותר... נראה לי שיש לנו לאחרונה הרבה נסיונות בנושא של אהבה... אחדות... למי ששרד עד עכשיו, אני רוצה לספר לכם משו מדהים בעיני- אני לא יודעת מי עקב/זוכר, אבל לפני בערך חודש, נרצחו בפיגוע ירי ביציא ה מגוש קטיף דב ורחל קול ז"ל. מי היו האנשים האלה שנרצחו דווקא בתקופה הזאת? זוג בשנות ה50+ לחייהם. היא היתה דתיה, והוא חילוני, ימנית ושמאלני מובהק ואחד היה ספרדי ואחד אשכנזי (אני לא בטוחה מי מה אבל זה לא משנה). הם נסעו לשבת לגוש קטיף לבקר את אחותה (למרות הדעות השונות הוא היה מאד קרוב למשפחה שלה). אני ראיתי בזה קריאה משמים, באמצע כל הבלאגן הזה ומאבקים, לזכור את האהבה. רב גדול, בשם הרב קוק ז"ל אמר - "מוטב ש'נכשל' באהבת חינם, משנכשל בשנאת חינם... בשורות טובות...

13/08/2005 | 23:44 | מאת: מולאן

כולם אומרים "צום קל".. ואוכלים ארוחה מפסקת.. ואמא שלי אומרת לי "בואי שתי תה".. "לא רוצה!" " לא את חייבת זה כדי שלא תהיי צמאה בצום.." ואני שואלת אתכם.. מה נשארררררררררררררררררר?!?!!?!?!?! רק מחפשים איך יהיה להם יותר קל אז למה צמים!?!?!? אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להחמיר ולפתוח תצום רק למחרת היא התחרפנה חחחחחחח ועוד משהו מעניין.. שמתם לב.. יום צום זה בעצם גם יום הזדהות איתנו חחח אני יסביר.. לפני הצום אנשים בולסים כאילו זו הפעם האחרונה שיפגשו עם האוכל..(בולמוס..).. (תמיד שהייתי אוכלת ככה הייתי בטוחה שזו פעם אחרונה לזמן הקרוב..) ואז הם צמים..(היטהרות) ואז הם פותחים תצום כאילו שנים שלא ראו אוכל..(בולמוס) ואז מתחרטים כי כואבת הבטן ומרגישים חרא..(מה שמתלווה לבולמוס..) אהה..?!!? חשבתם על זה פעם.. גדול! יום הזדהות עם מופרעי האכילה באשר הם.... אוהבת לילה טובבב

14/08/2005 | 01:31 | מאת: מעיין

את מצחיקה............... משהו משהו..... אוהבת מעיין

13/08/2005 | 23:45 | מאת: מולאן

כולם אומרים "צום קל".. ואוכלים ארוחה מפסקת.. ואמא שלי אומרת לי "בואי שתי תה".. "לא רוצה!" " לא את חייבת זה כדי שלא תהיי צמאה בצום.." ואני שואלת אתכם.. מה נשארררררררררררררררררר?!?!!?!?!?! רק מחפשים איך יהיה להם יותר קל אז למה צמים!?!?!? אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להחמיר ולפתוח תצום רק למחרת היא התחרפנה חחחחחחח ועוד משהו מעניין.. שמתם לב.. יום צום זה בעצם גם יום הזדהות איתנו חחח אני יסביר.. לפני הצום אנשים בולסים כאילו זו הפעם האחרונה שיפגשו עם האוכל..(בולמוס..).. (תמיד שהייתי אוכלת ככה הייתי בטוחה שזו פעם אחרונה לזמן הקרוב..) ואז הם צמים..(היטהרות) ואז הם פותחים תצום כאילו שנים שלא ראו אוכל..(בולמוס) ואז מתחרטים כי כואבת הבטן ומרגישים חרא..(מה שמתלווה לבולמוס..) אהה..?!!? חשבתם על זה פעם.. גדול! יום הזדהות עם מופרעי האכילה באשר הם.... אוהבת לילה טובבב

14/08/2005 | 09:48 | מאת:

אני באופן אישי לאור כל מה שעברתי בחיים שלי סביב אנורקסיה לא צמה יותר אף פעם בכל מקרה לגבי שינוי דרך ומחורבן לקום למקום של אהבה ושלום... לעניות ודעתי הגיע זמן ליישם ולא רק לייסר את עצמנו שכן הוא בלבדו לא מוביל לשום מקום אפילו שעבר זמנו ואנחנו בכלל לא חיים את העכשיו כי אנחנו מתאבלים על משהו שהיה לפני עידנים רבים והאמת שלא ממש השתנה משו שכן מלכתחילה החורבן הזה קרה משנאת חינם וזה קורה באותה מידה היום אם לא יותר. הגיע הזמן להיות אנשים טובים אחד לשני. אתמול הייתי בתשעה באב החילוני בצוותא בתל אביב, אני שמחה שהייתי, זה היה ערב מעניין מאוד, זה לא להאמין כמה חזק זה היה כמה אנשים מדהימים היו שם וכמה גזענים וכמה שנאה יש בינינו כשזה מגיע לנושאים מסויימים. היה שם הרב מגבעתיים שגרם לי להעריץ אותו מפאת הצניעות שלו ומפאת הקבלה שלו אדם באשר הוא באשר מי שהוא ולא משנה אם הוא חרדי או חילוני בחיוביות ואהבה אמיתית, זה כבר לא משנה שהוא נראה דוס, פשוט ראיתי נשמה. מבחינתי הלוואי וכולם היו נוהגים כך. היתה שם גם הערביה נסרין אבו.. משהו אני לא זוכרת את השם במדוייק. היא ערביה לכאורה אבל הלוואי והיו המון יהודים כמוהה כי היא באמת מדהימה ומרגשת ואמיתית וחסרת כל פשע או שנאה, היא פשוט טהורה לגמרי, ללמוד ממנה. מדהים אותי לראות כמה אנחנו השונאים של עצמנו הרבה יותר נכון להיום מאשר שהעולם שונא אותנו זה מה שמפיל אותנו הדרך שלנו כל כך מעוותת ואני שואלת את עצמי למה אנחנו לא לומדים אף פעם... אנחנו עושים לנו מה שעשו לנו בעבר ותאמינו לי זה רע! זה רע ממש אני מתפללת דווקא ביום הזה שזה ישתנה ב"ה אמן. אומרת לכם את זה מי שמזדהה עם כל זרם שהוא ונוטה לראות את עצמה שווה בת שווים.

13/08/2005 | 20:30 | מאת: רוני

מי שקצת ותיקה פה כנראה זוכרת אותי... מולאן דניאלה לינוי הילה ועוד כמה.... הגעתי לפה חסרת אונים בשיא ה"מחלה" אם אפשר לקרוא לאובססיה המטורפת שיש לי לגוף ככה... אני לא מקיאה אני לא מרעיבה את עצמי אבל הייתי בולסת תקופה ארוכה ומקיאה תקופה קצרה וניסיתי כל דיאטה אפשרית.... אני לא יודעת אם זאת מחלה אני יודעת שזאת אובססיה בלתי נשלטת על המשקל שגורם לי לחשוב על זה 24 שעות ביממה.... הגעתי לפה לפני כמה חודשים טובים חצי שנה לפחות, הבנות פה עזרו לי להבין כמה דברים חשובים הילה המדהימה דחפה אותי לטיפול.... אני כיום בטיפול אני יחסית יציבה אין בולמוסים התחלתי לאכול מסודר יותר לא לגמרי אבל הרבה יותר מסודר ממה שהיה פעם.... עליתי כתוצאה מכך במשקל מההתייצבות... לא אגיד שאני בריאה כי עדיין אני אובססיבית ועוד שלושה ימים אני נוסעת לאיה נאפה ואני לא יודעת איך אני ילך עם בגד ים על החוף אבל הבנתי כמה דברים על האובססיה הזאת.... שזה לא הרצון להרזות יעשה אותי מאושרת כמובן שזה יעלה את הדימוי העצמי שלי ואני ירגיש יותר בנוח עם הגוף שלי אך אני לא אהיה שלמה עם עצמי שלמות נובעת מבפנים.... זה הכל עניין של תשומת לב הבדידות גורמת לי לרצות תשומת לב ולכן האובססיה נובעת מכך ישנה תחושה שאם אני ירזה אנשים יאהבו אותי יותר... אך זה לא ככה מי שאוהב אותי יאהב אותי בזכות מי שאני וכל שינוי שארצה לעשות בעצמי זה רק כדי להרגיש בנוח עם הגוף שלי ולאהוב את מי שאני באמת.... לפני כמה פגישות אמרתי למטפלת שאני מרגישה שאני חייבת לרזות כי לא נוח לי עם עצמי אני מרגישה גדולה ומגושמת ואני מרגישה שגם אחרים רואים אותי ככה... אז היא אמרה לי רוני.... בדרך האובססיבית זה לא ילך.. כלומר, תרזי אבל אחרי שתהיי שלמה עם עצמך מבפנים ואז לא תיראי בזה כמכשול... ואז הבנתי שהגוף מפריע לי גם כשאבריא אדע שלא נוח לי להיותעם השלושה או החמישה קילוגרמים העודפים האלה על גופי ואני יעשה עם זה משהו מתישהו בחיים שלי אני רואה אותי מתישהו בעתיד עוברת את המכשול הזה... זאת פשוט בדידות פשוטו כמשמעו... כיום אני בת 17 לפני שנתיים עברתי דירה מנתניה לירושלים ההורים התגרשו בניתי חיים חדשים.... בגיל 15..... הצלחתי יפה אני מכירה את האיזור יש לי עבודה ומסגרת.... אבל לא מצאתי חברות אמיתיות פה אנ מרגישה לבד ומתגעגעת לחברות שלי מנתניה אני לא מוצאת את עצמי פהיש לי פה חברה מאוד טובה ועוד כמה אבל החברה היחידה הטובה שלי מתרחקת ממני בזמן האחרון ואני מרגישה ממש לבד... יש משפט שאומר שהבדידות הוא מקום נחמד לבקר בו אבל מקום רע לגור בו...... וזה נכון..... מקווה לטובב בנות... רק עכשיו אחרי כמה חודשים שלא כתבתי אני מרגישה שאני יכולה לחזור לכתוב כי בחרתי בחודשים האחרונים להתעלם מהבעיות שלי ולהתנהג כאילו הן לא קיימות אבל הבנתי לאחרונה שעד שאני לא יתמודד איתן הן לי יעלמו... שיהיה לכולכן צום קל לאלה שמכן צמות ולשאר שבוע טוב :)))) רוני....

לקריאה נוספת והעמקה
13/08/2005 | 23:09 | מאת: דניאלה

אני לא בטוחה אבל אני חושבת שגם את רשומה שם תראי תודה אין דבר שאני יכולה להביע שהתחלתי לרשום פה בפורום קיבלתי את החיים שלי בחזרה מאמי שלחתי לך מייל תראי ואם תרצי שלחי לי גם מתוקה מתגעגעת ואני בטוחה אם אני הייתי עם בגד ים ביקיני החודש גם את יכולה להיות! ואת יותר רזה! אוהבת מליין נראה לי ששלחתי לך מהמייל החדש שלי כי המייל שני נדפק טוטאלית אוהבתתתתתתתתתתתתת חולה עלייך מהממת לא שכחתי אותך סופר סטאר דניאלה

התגעגעתי בטירוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שאלתי את עצמי הרבה לאן נעלמת ולא השארתי הודעה כי ראיתי שהמון זמן לא היית פה.. יפה ממה שאמרת על הבדידות בקשר לחברה שמתרחקת עברתי את זה כל כך הרבה עם החברות הכי טובות שהי לי כל אחת בתורה וזו הרגשה חרא אבל לפעמים זה פשוט עובר יש תקופה כזו שמתרחקים ושני הצדדדים מבינים את זה.. לפעמים זה פשוט "פסק זמן".. כמו בקשר רומנטי עם חברה טובה באמת יש המון תופעות שדומות לקשר רומנטי כמו קנאה .. ריבים ורכושנות.. תשתדלי להתעלות עמעל זה אני באמת חושבת שזו רק תקופה.. ובקשר אלייך יפה שלי!!! גאה בך עד הגג שהלכת לטפל בזה.. מזמן התחלתי לקרוא את "הנזיר שמכר את הפרארי שלו".. אז זה היה נראה לי שטויות ידעתי שזה נכון לא היה לי מושג איך ליישם אבל והפסקתי באמצע יום חמישי קראתי במקרה דף כי הוא היה לידי והמחשב לא הגיב אז "בינתיים".. מאז לא הפסקתי וקראתי אותו מהתחלה!!! וסימתי היום לא מזמן.. בחיים לא קראתי ספר בשלושה ימים..!!!! בכל חיי קראתי ממש ממש קצת ובד"כ לא סיימתי.. עכשיו אבל כשקראתי הכל היה נראה אחרת יישמתי חלק ומה שהפתיע אותי שהרבה מהספר אני כבר עשיתי בלי קשר.. אני חושבת שגם בשבילך עכשיו זה זמן טוב לקרוא אותוט תקראי הוא בדיוק!!! מה שאת צריכה הוא יעזור לך לראות את מה שכבר התחלת ויותר מזה תעשי לי טובה תמצאי דרך להשיג אותו הוא פשוט מושלם.. אוהבת ומחכה לחשוב מה נראה לך .. מולאןןןןןןןןןןן

14/08/2005 | 09:54 | מאת:

וואוו.. איזה תהליך מדהים עברת אני ממש שמחה בשבילך כתבת הרבה ועברת הרבה, אני מבינה לגמרי מדוע מלכתחילה נפלת והגעת לזה. כל התכנים שדיברת עליהם וכל מה שעברת מעידים בין היתר על חוסר יציבות ולעיתים היא עושה את שלה וזה לא תמיד טוב. אני שמחה שאת בטיפול ממש ממש כי אני חושבת שזה יאפשר לך ללמוד הרבה מאוד ויכולת היישום שלך תגדל ככל שאת תראי ותביני באמת מה גרם לך להיות במקום הזה ואת תביני שלחיות אין לזה תנאי, היחידי מבינהם הוא שאת תעשי הכל כדי לשמור על עצמך. תכלס זו זכותך מלידה לחיות את כפי שאת לא פחות ולא יותר שווה בשווה. זה שאנחנו נוטים להבדלות זה כמעט תמיד נובע מפחד ואנחנו לא חייבים לשתף עם זה פעולה. כבר תהיתי מה קורה איתך ואני שמחה על כל מה שאת מספרת ואני רק מחזקת אותך ומאחלת לך את מיטב ברכתי לך לימים טובים של ממשות מלאות והבנה וחמלה ואהבה ותהני לך בטיול שלך, אם תתמקדי בהנאה את תעברי את זה בשמחה.... אני מחזקת אותך ואוהבת אותך מאוד מאוד.. מודה לאלוהים שהגעת לפה, שאי ברכה יפה מצפה לשמוע ממך הילה :-)

12/08/2005 | 16:42 | מאת: מולאן

מה קורה..?!?!?! להתחיל לדאוג.........?!?! מקווה שהכל בסדר אוהבת אותך מדהימה שלי!!!!!!!

12/08/2005 | 17:10 | מאת: מעיין

כן גם אני התפלאתי איפה את????????????? הילההההההההההההההההההה מה קורה איתך????????????????? מתגעגעיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם אוהבת מעיין

12/08/2005 | 17:56 | מאת: ד

מלאכית אם את רואה כתבתי לך משהו למטה!! תראי! חשוב! לאב דניאלה שאוהבת אותך מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן נשיקות וחיבוקים

איפה את למה את לא עונה לי?!... יו הורבל הורבל וומאן!!!!!! מה איבדת תדרך..? יענו לא מצליחה להכנס...? אם לא אז תעני לי נוווווווווווווו! מוזר לי כל ההעלמות הזו סבבה במייל מבינה אבל למה פה דאמט ?!?! אני מתחילה לדאוגגגגג כאמ באכ בייבי פליזזז וי בילונג תוגדרר!!!

13/08/2005 | 14:06 | מאת: נטלי

הייתי שבת אצל חברות ועכשיו אני יוצאת. אל תדאגי, אני אשלם על הכל במייל (-:

13/08/2005 | 23:49 | מאת: מולאן

12/08/2005 | 16:10 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

היא כבר לא ענתה להודעות שלנו יומיים אני מקווה שלא קרה לה כלום...

לקריאה נוספת והעמקה
12/08/2005 | 17:57 | מאת: דניאלה

בשורות רעות מגיעות מהר לכן אני כמעט בטוחה שהכל בסדר איתה לאב דניאלה

12/08/2005 | 18:33 | מאת:

הכל טוב, אל תדאגו... :-) שבת שלום

12/08/2005 | 12:00 | מאת: מעיין

שבת שלום לכולםםםםםםם..... אני קמתי על רגל שמאל...היוםם....אוף כואבת לי הבטן....אני מתה מכאבים.....אבל אני ישרוד את הזה..... קיצר "מה שלום כולם....אני יורד מהפסים....."חיחיחיחיחיחיחיחחיחיחייייי (נראה לי הבטן משפיע עליי קצת....) סתם.....................קיצר ספרו מה חדש אצלכםםםםםםםםםםםםם.... אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מעיין

12/08/2005 | 16:03 | מאת: מולאן

במובן של רגילה.................. במובן של בלי בעיה...... במובן של מאושרתתתת! כפרה עלייך! ממה כואב הבטן ממוש אכלת דבר מה מקולקל..??? תשמרי על עצמך ותזהרי כי קיץ עכשיו יו נאו דברים חופשי מתקלקלים שימי עין על התאריך... חולה עלייך.. תהיי בריאה! שבת שלום!!!

12/08/2005 | 16:22 | מאת: מעיין

לא....כואבת לי הבטן מהדבר הרגיל...שיש פעם בחודש.... כן כן כן............. באסה .............. קיצר מה עושה בסוף השבוע? אוהבת מעיין

12/08/2005 | 17:59 | מאת: דניאלה

מתוקה אולי כואב לך הבטן כי את לא אוכלת? חשבת על זה? כי אם היתה לך תזונה נכונה לא היה כואב לך הבטן אוהבת דניאלה ראיתי את המייל אני אענה לך עליו:-)

12/08/2005 | 18:34 | מאת:

מאוד פשוט כשמתעללים בה... היא כואבת... בתקווה שהשבת הזו יהיה אחרת אמן המון אהבה שבת שלום שבת של שמחה וצום קל למי שצם :-)

באתי לפה לפני קצת יותר מחצי שנה בדצמבר האחרון את באמת באתי עם כלים היה אדם שעזר לי להתמודד עם המחלה הוא נתן לי את הכוח הוא נתן לי את התמריץ אבל לא לקחתי את זה אבל אח"כ פגשתי את הילה והיא עזרה לי וכמובן עם כולן לינוי ילדה בצרה שיר אור ש.אילון בננת וכמובן גוון ומאיה וכל השאר שכבר כמה ברחו לנו...חבל אבל אז היו לי עליות וירידות כמובן והילה וכלן סבלו את זה בשמחה לא התלוננו כמובן חוץ מפעם אחת שהיא קיבלה את הג'ננה על זה שאני גוון אלינור נראה לי ומאיה רצינו כבר למות מרוב כאב שלא רצינו כבר שיכאב לנו בגלל המחלה אבל אז קרה לי דבר נוראי דבר שאין לתאר אותו מישהו במשפחה שלי מת בגלל האנה\מיה הגרועות האלה לקחו אותו פחדתי אני במצב דומה לא יותר גרוע אבל דומה והוא מת אמרתי אני לא רוצה למות לא יכולתי להודות לאותו אדם שעזר לי תחילה לפני שנתיים אולי קצת פחות אבל הוא עזר לי ,עזר לקחת את עצמי בידיים מה שהילה לא יכלה לתת לי שזה הפסיכולוג ... הוא היה ידיד אמת שהקשיב לי לכל מה שרציתי לספר לו כנ"ל הוא סיפר לי על עצמו והיה ידיד אמת ששמר את הסוד שלי והוא גם פסיכולוג אז עזר לי בדרך הנמוראית של הפסיכולוגים שנתן לי את התשובות כאשר אני עונה לעצמי על השאלות ששאלתי ... בקיצורררררררררררררר רציתי לומר תודה לכולם אם לא אמרתי למישהו פה אז אני אומרת כעת תודה:-) תפילת התודה משהו נחמד מאד:-) http://www.anatweb.com/tfilat_toda.htm שלכם דניאלה ששמחה שפגשה אתכם מאד

יואו איזו חמודה.... זה ממש יפה דרך אגב.. וממש עצוב לי שאני לא יכולה לואמר תודה על כלום...אולי לפעמים על קצת אבל על הרוב לא... את יודעת,אני חושבת שלא מגיע לי לחיות...אני לא מעריכה כלום בחיים...אוףףףףףףףףף אבל כלום.....אני לא מעריכה את עצמי...את ההורים לפעמים ...את החיים... שיהיה לא איכפת לייייייייייייייייייייייייייי אולי עד שיקרה לי משהו באמת עצוב...ואז אולי אני יתחיל להעריך את מה שיש לי ואת החיים עצמם... למרות שאני לא חושבת שאני יעריך מתי שהוא את החיים... קיצר אוהבתתתתתתתתתתתתתתתת מעיין

11/08/2005 | 23:19 | מאת: דניאלה

כתבתי לך מייל לפני איזה שעה אולי יותר הייתי רוצה שתקראי אותו טוב ותעשי מה שביקשתי ממך תראי את האור אולי דרך זה תגידי לי מה התחושה שהרגשת שעשית זאת היום ישבתי לי בחדר דמיינתי את זה כל כך בברור רציתי בזה כל כך פתחתי את עיניי ראיתי אין לי כלום ביד אלא רק תחושת רייקנות כי אין לי את זה אבל אני אגרום לעצמי שזה התגשם אני מקווה שאת גם כתבי לי מה שהרגשת ואם לא ארדם אז מאוחר יותר אני אענה לך על זה אם לא אז מחר בבוקר אני כל כך רוצה להראות לך כמה את שווה וכמה עלייך להעריך את עמצך כפי שאת כל כך נפלאה כל כך מדהימה אני לא ראיתי אותך ול איודעת גם לא כל כך משנה לי איך את נראת יודעת למה? כי אני מעריכה אותך כפי שאת לפי סוג הכתיבה שלך כפי שאת מראה את עצמך לא לפי מה שאת נראת ואני רוצה להראות לך לא משנה אף אחד עלייך להעריך את עצמך כי כמו שאומרים אם אין אני לי מי לי?? אוהבת דניאלה

12/08/2005 | 15:59 | מאת: מולאן

אחחחחחח מתה עלייך מתה!!!!!!!!!!! אני באתי איזה שבוע אחרייך ככה יוצא שאנחנו מכירות כבר איזה חצי שנה אהה..? מגניבבבבב מהתחלה היית אחת הבנות שנוצר איתה הקשר הכי חזק.. ועד עכשיו לא התנתקנו ואני כל כך שמחה שיש לי אותך יפה שלי וכל המיילים שלך חחחח אין אין אני חולה עלייך יאללה אני יצא מפה לפני שיתחילו הדמעות.. כפרה עלייך!!

12/08/2005 | 16:02 | מאת: מעיין

מולאני מה קורה?יש לי אימייל חדש רוצה תכתבי לי טובבבבבבבבבבבב???????????? בייייי אוהבת ושבת שלום מעיין

12/08/2005 | 18:02 | מאת: דניאלה

חולה עלייך ועל הריגשי שלך תגידי נראה לך שהייתי יכולה להתנתק איתך? אריאל שרון יכול לנתק את המתנחלים אבל אני ממך? אין סיכוי חולה עלייך אוהבת דניאלה מחכה למייל ממך כי כתבתי לך משהו חשוב על הפטימה וכ"ו

12/08/2005 | 19:18 | מאת:

תודה תודה תודה.. :-)

11/08/2005 | 16:52 | מאת: סנופית

פשוט כלום. סתם נכנסתי... התאכזבתי שאין לי הודעות חדשות... ויצאתי. בי

פ'ששששששששששש ... יאללה איזו מקוריות...........!!! מה כאילו שנייה תסבירי לי איך את עושה את זה כאילו -מתחברת לאינטרנט- נכנסת לדוקטורס.. -תמיכה.. -פורום .. -בודקת.. אין..- יוצאת!!!!!! פ'ששש גדול!!! חיבת לעשות את זה!!! תאמיני לי סנופית את משהו את!!! לא מפסיקה להפתיע אותי עם ההברקות שלך!!!............. מה נסגר??!?!?!?!?!??!?!?!?!?!!??!!!!!!!!!!!! כולנו עושות את זה.. זה בהחלט לא מיוחד.. לא היו לך הודעות כי לא רשמת משהו לפני זה.. רב הזמן את רושמת משהו ומגיבים ולפעמים ירשמו לך משהו בלי קשר אבל רק לפעמים.. אני מקווה שלא רשמת את זה בבאסה.. ואגב עכשיו יש לך הודעות חדשות חח.. אז אם זה היה בשביל לעשות לנו ריגשי הצלחת חחח וחוץ מזה לפעמים אני למשל עונה לך על משהו ואז את לא עונה עליו חזרה ואת בעצם עוצרת תרצף כבר אמרתי לך את זה .. לפעמים יש שם אפילו שאלות שאת לא עונה לי עליהם ולפעמים אפילו באימייל זה נראה כאילו את מקבלת ממני מכתב ואת אפילו לא רואה מה כתוב בו וישר שולחת חזרה.. התגובה שלך כמעט אף פעם לא מתיחסת למה שכתבתי.. אז סתם שתהיי בעניינים אני אומרת.. טוב חולה עלייך מהממת שלי ומתגעגעת ומקווה שלא עיצבנתי עם מה שרשמתי עכשיו אני אוהבת אותך וזהו לא ציפית שאני לא יגיד על זה כלום נכון?!?!?.... טוב אני פה ואני מתגעגעת אלייך אני כבר ידבר איתך במייל יש לי משהו אישי להגיד לך.. מתה ................... ..... ...........................עלייך נו מה..........?!

תקשיבי קרעת אותי....איזה הרקות יש לשתיכן.................... גם אני רוצה לקבל הרבה הודעות... וגם לי זה קורה....שאני נכנסת ואין לי הודעות.... קיצר מצחיקותתתתתתתתתת גרמתן לי קצת לצחוק......... אוהבת מעיין אני לא מכירה אותך סנופית ספרי קצת על עצמך.....

12/08/2005 | 10:19 | מאת: סנופית

כשכתבתי שאין הודעות לא ממש חיכתי רק לך ולא ממש ציפיתי שתתקיפי ככה. וחוץ מזה לא ידעתי שיש לך כאלה יציאות עלי.טוב לדעת יש לך משהו "אישי" במייל. שבת שלום ולא להתראות

11/08/2005 | 14:32 | מאת: סימה

הילה שלום הופתעתי מהתגובות על מה שכתבתי לך, ולכן אני רוצה להבהיר את עצמי. את בתי אני אוהבת יותר מכל דבר שבעולם, אני מוכנה לעשות הכל כדי שהיא תהיה מאושרת, ואפילו אם אלו רסיסים קטנים של אושר. יש לנו יחסם נפלאים, היא מספרת ומשתפת אותי בכל הקורה בעולמה, ואפילו נתנה לי הצצה לעולם הבולמיה. היא ספרה על התחושות, והרגשות שלה, ועל הפחדים בקשר לעתיד שלה. אני כלכ כך מזדהה איתה ורוצה לעזור לה , ומצד שני אני חשה כל כך הרבה תסכול וכעס על עצמי, שאינני יכולה לעזור לה, וזה מוביל לערבוב הרגשות שלי איליה. אני יודעת שמהצד זה נראה כאילו היא צריכה רק לרצות, ואז תתגבר, אבל המציאות מאוד מאוד שונה, ואני כועסת על כל העולם למה הילדה היפה והמיוחדת שלי,היתה צריכה לחלות במחלה האיומה הזו, ולהתמודד כל יום מחדש עם חרדות,ופחדים, במקום להינות מהחיים.אני לא שונאת אותה, אני שונאת לראות אותה אוכלת לידי, ללא כל גבול, וללא עצירה, אפילו ללא כל הנאה מהאוכל.מה עוד שהיא אוכלת כך רק לידי ובבית, בחוץ היא לא אוכלת כלום, ליד אף אחד.אני יודעת שזה מראה שהיא מרגישה נוח לידי, אבל הייתי רוצה שהמצב הזה יעלם, אני רוצה את בתי המחייכת ומלאת שמחת חיים.

לקריאה נוספת והעמקה
11/08/2005 | 17:17 | מאת: מולאן

כל הכבוד לך את אמא מדהימה!!! אני חושבת שלהרבה הורים יש המון מה ללמוד ממך אני ממש מעריצה אותך!!! זה היה ברור שזו הכוונה זה רק לא נשמע הכי טוב.. בהתחלה.. אני חושבת שבסוף כולן הבינו.. תמשיכי בעבודה הטובה הבת שלך ברת מזל שיש לה אותך ואני מניחה שהיא יודעת את זה...!!! אני ממש מתפוצצת פה מגאווה בך קשה לי להסביר.. את הגיבורה שלי!!! מולאן!

11/08/2005 | 19:41 | מאת: דניאלה

סימה אימא יקרה אני מבינה את מה שכתבת על זה "ששונאת.." גם אני אומרת לאימי שאני שונאת אותה וזה בגלל אותו הרגע אני מבינה אותך את שונאת את המצב ואת המחלה הזאת ושאת רואה את הילדה שלך את רואה את המחל העצמה הלוואי שיו לי היחסים שיש לך עם ביתך כי לי ולאימי אין כל כך הרבה יחסים כי אני אוטמת את עצמי כדי לא להכאיב לה אני רואה כמה לך כואב אז אני לא רוצה שלאימי זה יכאב אימי סבלה מספיק אני חושבת ראיתי את אימי ותמוטטת מול העיניים שלי שהייתי במצב גרוע לא אתן לה עוד פעם לכן בכל נפילה או כאב יש לי את הפורום פה או את החברה הטובה שלי שאני מעריכה את מה שהיא עושה למעני... ולא משתגעת כמו שאני משתגעת מהמחלה... מבינה אותך ואם הבת שלך מספרת לך זה סימן שהוא סומכת עלייך והיא מרגישה נוח איתך כי אני לייד אימי לא יכולה להראות לה מה עובר עליי ולא יכולה לספר לה כלום- אני מקווה שכמה מזל יש לך!! אוהבת דניאלה

12/08/2005 | 18:51 | מאת:

אני ממש לא התכוונתי לומר שאת לא אוהבת אותה ונראה לי שלא הבנת את המסר שלי נכון כי אני הבנתי אותך לגמרי וניסיתי להסביר באופן הכי פשוט מה באמת נכון להיות ניתן לעשות, אגב אני לא כל כך בטוחה שלא הייתי מתחילה הליכים לאשפוז וזה משהו שאת יכולה לטפל בו בניגוד לרצונה, יש מצבים שזה נראה לי הכרחי אפילו שהיא לא תאהב את זה. ואני יודעת שאת אוהבת את הבת שלך מאוד אבל לעיתים כשקוראים משהו מבינים משהו אחר לגמרי וכשאמרתי שזה אנושי אני התכוונתי לשנאה למחלה, כי בלתי אפשרי לאהוב משהו כל כך הזוי ורע. אני עדיין חושבת שלהתעמת מול השנאה הגדולה למחלה, היא הדרך לקחת את השקט הטרוריסטי הזה ולחבק אותו כשזה קורה, ממש כזה קורה. זה שהיא מספרת לך זה לא עוצר את זה וזה אל אותו הדבר וזה ההבדל, זה מאוד חיובי שהיא מספרת לך אבל עדיין בולמיות ואנורקסיות אלופות בלהסביר ולנתח פסיכולוגית, תכלס הן רק מסבכות את העניינים והן מספרות את זה תמיד באופן שבו זה יהיה תירוץ וסיבה מספיק מוצדקת ללמה לא לצאת מזה, אני יודעת כי הייתי שם לצערי. וזה ההבדל. אני מאוד מקווה שהבנת למה התכוונתי ברמת היישום של זה. אבל אני חושבת שיש מקום להתערב ונראה לי שזה מה שיחזיר את הילדה שלך לחיים. אני כמעט בטוחה אם את צריכה משהו אני פה.. המון אהבה יפה... :-)

11/08/2005 | 10:32 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

את יכולה לכתוב לי את המייל שלך כי יש לי משהו פרטי לכתוב לך

11/08/2005 | 23:27 | מאת: דניאלה

אולי לא קראת\ראית את מה שאני עושה אבל ישנו פרוייקט מסויים מיני פוייקט כדי שאוכל לחיות "נורמלי" אז עשיתי הסתכלות מסויימת וראיתי על איזה דוגמן הראו אותו לפני ואחרי הייתי רוצה לשלוח לך את זה אם תוכל אולי אני אשלח לך את הקטע המצולם? כי זה זיעזע אותי מעט ארצה באמת לראות לך את זה הייתי צרכה לשמור את זה כלינק אבל לא עשיתי זאת שמרתי רק את הקטע מצולם כי עשיתי זאת עם עוד אדם שעזר לי והראה לי קטעים אמרתי לו שמור כמסמך ולא כלינק ואין פה באפשרותי לשלוח קבצים דרך האתר אם תוכל אשמח לשלוח לך את זה ראיתי זאת כאשר ראיתי את כל ה"חומר" שיש לי וראיתי את זה אולי זה יפנה אותך למקום אחר (כלומר להצלחה) אוהבת דניאלה

12/08/2005 | 16:03 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

[email protected]

11/08/2005 | 00:56 | מאת: *עינת*

כן, כן..אני גאה בי הגעתי הביתה אחרי חזרות מפרכות ולא נגעתי בשום דבר מתוק. האמת כל היום הזה לא נגעתי במתוק בכלל. אז נפשית אני מרגישה הרבה יותר טוב. אכלתי קצת סוכריות ללא סוכר שזה גם לא משהו אבל זה עדיף... אני עדיין שונאת את הגוף שלי והבטן שנראית כמו בחודש 101 אבל אפשר לסגור את היום עם חיוך קטנטן ולא עם דמעות...

11/08/2005 | 02:42 | מאת: מולאן

עוד יום ועוד יום ועוד יום.. תחשבי 7 כאלה וזה כבר שבוע בלי.. ועוד 29 זה כבר חודש.. ועוד 364 זה שנה.. נשמע הרבה אהה?!? תאמיני לי זה לא... הזמן טס שנהנים.. הוא טס בלי קשר אבל בימים קשים הוא יכול ממש לזחול.. וגרוע מזה לעמוד במקום.. מאחלת לך עוד 92736478634922 כאלה ויותר.. אוהבת כל כך עכשיו גם אני ילך לישון עם חיוך.. :-)

11/08/2005 | 19:42 | מאת: דניאלה

מקווה שהחיוך נשמר לכל אורך היום וכן גם אני מאחלת לך עוד המון ימים כאלה... אוהבת דניאלה

10/08/2005 | 22:52 | מאת: דניאלה

אני אשלח לך את זה למייל כדי לא לגנוב באמת ואני אשלח לך ספר כאלה הקלדתי ספר שלם על דברים כלא המילה במילה נכון מולני יש לי מספר אייסי וקיו אבל אין לי בבית אייסיקיו ואני לא הוריד אז למה לתת לך?הא? אולי תנסי שוב להוריד?מסנגר?? ושלחתי לך מייל קצת ארוך אבל זה בידיוק מה שרציתילומר!! לאב לאב לאב דני

11/08/2005 | 02:37 | מאת: מולאן

מאיפה לך ספר כזה..?!!? סבבוש תשלחי ואני מחכה אה'הה..!? לא למרוח שלחי מהר!!! צחוקים איתך בדיוק נמחק האיסיקיו אחותי ברב כשרונה מחקה אותו לפני שנסעה לפולין בטעות.. מה ז"א יש לך מספר ואין לך איסיקיו... דברי עברית אני לא מבינה בזה אמרתי לך אני בעצמי הורידו לי .. אבל עוד מעט באים לתקן לי תמחשב ואני על הדרך ינסה להוריד כבר פאקין מסנג'ר טחנתם לי תחיים עם הקקה הזה מה הז את ונטלי זה כבר ממש נהיה לחץ חברתי מה שקורה פה אני מרגישה שאני נכנעת לעשות דברים שלא מרצוני החופשי.. אבל נו מה לא עושים בשביל הממושיות שלי!!! אוהבת לילה טוב טוב טוב טובבבבבבבבבב מספיק עם זה!

11/08/2005 | 19:44 | מאת: דניאלה

מ-ס-נ-ג-'-ר שמעתי נכון? יכול להיות שיהיה לך? אני אשמח כל כך וכן יש לי מספר אייסיקיו אבל אין לי את התוכנה כי מי שפותח מייל בנענע מקבל יחד מספר אייסיקיו וזה מגניב.. יש מספר אין תוכנה לאב דנדוש

10/08/2005 | 21:35 | מאת: דניאלה

מולאני קראתי על מה שכתבת על מה שאני וסנופ הגבנו על מה שסימה האימא כתבה יש לי לומר לך משהו אין דבר כזה לשנוא את הילדה יש לשנוא את המחלה את המצב שבו היא נמצאת לא את הילדה אני כותבת את זה כי אימי אמרה לי מספר פעמים אני שונאת את המצב שאתם(הילדים שלה) נמצאים את כל הקטע של בעיות באוכל.... והיא שונאת את המחלה שלקחה את סבתא שלי (אני אומרת שהמחלה לקחה כי היא לא אמורה למות כל כך צעיר אני חושבת רק המחלה גרמה לכך שהיא תמות..) דניאלה

10/08/2005 | 22:26 | מאת: סנופי

אנחנו מכירות מאיזשהוא פורום ישן ונשכח?? סנופית/דביבונת

לא ידעת?? אגב- בטח לפי הפיצוץ של מיילים שאני שולחת את תדעי מי אני:-) ואת האמת אני הייתי פה בהתחלה ואח"כ שמעתי מ"מולאן" על הפורום שם--> ואבל הייתי יותר פה מאשר שם:-)

11/08/2005 | 02:03 | מאת: מולאן

ברור לי שהכוונה למחלה... אבל המחלה לובשת את הפנים של הילדה שלה ובשעת הכעס היא רואה את הילדה מולה ולא את המחלה.. את הילדה שחולה ורק אחת מכול מי שסובל מהמחלה שלה.. כי זה פוגע בכל מי שמיסביב מי כמוני יודעת.. כולן נפגעים ממני מזה חברות משפחה דודים והם אפילו לא יודעים שזה בגלל זה.. תנסי להבין מאמי זה קורה אני לפעמים מרגישה שנאה בלתי מוסברת לאנשים שלא מתאים בכלל שאני ירגיש אליהם ככה.. אבל זה קורה.. וזה לא נדיר.. ואין מה להתבייש בזה אין אדם שאת יכולה להרגיש אליו רק אהבה 24 שעות אנחנו בני אדם ולא תמיד אפשר לשלוט ברגשות.. אם היה אפשר במאה אחוז מהמקרים תסכימי איתי שאני ואת לא היינו פה... זה לא נורא כי כל עוד האהבה עולה על השנאה שהיא רגעית ולעיתים רחוקות אנחנו במצב טוב.. אל תקטלו אנשים על שהיו כנים.. אם גם פה נסתום פיות מה נשאר...?! אין רגש שהוא אסור יש רק רגש לא מקובל וזה כבר בעיה אחרת.. של החברה שהרגילה אותנו לחשוב בדרך מסוימת.. ואני מניחה שגם לזה יש צדדים חיובים.. יאללה לילה טוב.. פינק פוזיטיבבב!!! אוהבתתתתתתתתת!

11/08/2005 | 19:45 | מאת: דניאלה

:-)

10/08/2005 | 21:13 | מאת: מולאן

..."אני סמוך ובטוח שהיום אנחנו אדונים לגורלנו , ................... שהמשימה שהוטלה עלינו איננה מעל לכוחותינו.. ..שאוכל לעמוד במכאובים ובמאמצים שהיא תובעת.. ......כל עוד אנחנו מאמינים במטרה שלנו ויש לנו רצון ברזל לנצח .. ..הניצחון לא יחמוק מידנו..!!!! {וינסטון צ'רצ'יל}.. נחמד נכון..?!?!? אשכרה המוטו שלי...

10/08/2005 | 21:20 | מאת: דניאלה

מולאני מהממת אני געגעתי לך המון עובר עליי המון דברים ועברו עליי המון דברים תדעי שאני חושבת עלייך ועל הפדלעה הזאת שאני עכשיו לא דיברתי איתה המון זמן אגב- קטע מדליקה אהבתי אותו לי יש מוטו אחר של שייקספיר לא אכתוב שלא "אגנוב" לך את ההצגה חחח מולאני לאב דני

10/08/2005 | 22:46 | מאת: מולאן

המשפטים האלה הם החיים שלי יש לי פוללל כתבי נו תראי איך אני מבקשת יפה..! ובקשר לפדלעה גם אני כבר לא יודעת מה לעשות היא מחרפנת אותי עם ההעלמויות שלה.. ומה עובר עלייך יפתי ..?!?! אם בא לך יו נאו ואר אי אמ!!! אוהבת אותך מהממתתתתתתתת!

דיכי, אוף... טוב, לא משנה, אני אכתוב לך במייל.

10/08/2005 | 21:49 | מאת: דניאלה

מולאני שלחתי לך מייל עכשיו תראי אם קיבלת אותו כי הוא מתחיל לזייף לי שוב המייל:-( נטי נראה לי שפיצצתי לך את המייל:-) וגעגעתי אלייך

10/08/2005 | 22:47 | מאת: מולאן

12/08/2005 | 19:02 | מאת:

ספרי לי מי את.. אם את רוצה... המון אהבה :-) שבת שלום

10/08/2005 | 22:24 | מאת: סנופית

הלואי----- אני רחוקה מזה כ"כ----- הלואי והיתי נדבקת בהתלהבות שלך----

10/08/2005 | 22:33 | מאת: מעיין

הלוואי וגם אני הייתי מרגישה כך או שזה היה המוטו שלי אבל לא!!!! אבל אחלה מוטו...... לדני-אני לא יכולה להביא את המייל שלי הוא של אחותי גם וזה בעיה...קיצר מה יש לך לאמר לי מהעבודה או הפרוייקט שאת עושה...למה את עושה אותו בכלל????? דרך אגב שלום נטלי...נעים להכיר....אוהבת את כולןןןןןןןןןן מעיין

10/08/2005 | 22:44 | מאת: דניאלה

פתחי מייל של וואלה או של נענע שם זה 3 ג'גה רק שלך אך אני אוכל להראות לך את זה למה אני עושה זאת? כי אני חייבת זאת למישהו ולעצמי כמובן זה בידיוק 5 דקות פותחים מייל- חינם!! דניאלה

12/08/2005 | 18:59 | מאת:

:-)

14/08/2005 | 00:19 | מאת: מולאן

10/08/2005 | 15:21 | מאת: שירן

היה מה זה מפחיד וכואב ושקמתי מההרדמה נבהלתי

10/08/2005 | 20:26 | מאת:

וואי מסכנה שלי אני יודעת שזה טראומטי אני לא רציתי לומר כלום כי פחדתי שאם אני יספר את לא תלכי מזל שהית עם הרדמה לי עשו את זה בלי, אז חצי נחמה אני הייתי בפניקה 24 שעות בגלל זה וגם בגלל שהבדיקה יצאה זוועה בכל אופן, איך היה, מה התוצאה???? אני מקווה שאת בטוב עכשיו את חייבת לישון ולאכול טוב המון אהבה ומלא חיבוקים :-)

חזרתי...(ואני לא רוצה לחזור לשם :( )היה לי שבוע בחלקו חרא ובחלקו בסדר...כי כשאני לא חושבת על זה או שוקעת בדיכאון אז קצת יותר טוב לי... אתמול מזה התבאסתי... יצאנו לאפטר לאילת אחרי 8 ימים שהייתי סגורה במוצב...ושיכנעתי את חברה שלי לבוא...ופתאום נפל עליי הדיכי...מה יש לי אני לא יודעת...לא היה בא לי בכלל לצאת...כי חשבתי מה אני ילבש והתבאסתי עד שרציתי פשוט למות........... אני לא מסוגלת ללבוש צמוד כי זה מכוער עליי ובא לי למות כשאני מסתכלת במראה...יש לי גלגלים בבטן אתם לא יודעים איזה מגעילים................ אוף קיצר ההחיים שלי הם מבואי סתום...אני מרגישה בדיוק כמו עינת...שאני לא באמת חייה...שאני לא חייה מתוך אושר....לא יודעת כבר מה לעשות...העצות הם אותן עצות...אין כבר מה להציע לי....אני חסרת עצות...חסרת חיים...חסרת כל...........קיצר אני לא יסגר על עצמי בחיים... עכשיו אני עוד מרגישה בסדר אבל ככה אני מרגישה תמיד וזה פשוט לא צריך ליהיות ככה...אבל אולי אי פעם בחחיים שלי אני יגיע לתשובה או למשהו שיהיה מספיק משמעותי בשבילי?????????? כל החיים שלי זה שאלה אחת גדולההההההההההההההה אין לי תשובות לכל השאלות שלי... אני חושבת שגם הגעתי לכמה מסקנות...אני פוחדת מהחיים,מלחיות את החיים,מהתמודדות איתם,מזה שאני בחיים לא יצליח לעסוק באמת במשהו שאני אוהבת כי זה נראה לי לא אפשרי...קיצר אני בבית לשבוע... אוהבת את כולםםםםםםםםםםםםםםםםםם מעיין

10/08/2005 | 20:28 | מאת:

שרק לחיות אותם ולהסכים לקחת אחריות, זה למעשה מה שמקרב יותר ויותר למשמעות בחיים האלה. בקיצור מעבר לכל מה שכבר אמרתי לך זו עבודה לכל החיים ולחלק מאיתנו היא לא פשוטה כלל, על אף שאני בספק אם יש מישהו שזה פשוט לו לחיות אותם. המון אהבה יפה אני שמחה שחזרת. תעשי לך את הימים טובים :-)

10/08/2005 | 22:38 | מאת: מעיין

אני באמת ינסה לעשות את השבוע יותר טוב...לא יודעת אם אני יצליח אבל אני ינסה לפחות... אני עדיין במבוי סתום עם החיים שלי ואני ישאר כך לעד נראה לי.... אני כן חייה את החיים...לא עם יותר מידיי רצון או כוח או .......אבל חייה...בדיוק כמו שעינב אמרה(פשוט חייה יום יום, כי לא יודעת אפילו למה אבל...)...אין לי מה להוסיף לזה...אולי עוד קצת להוסיף אבל עדיף שלא.... קיצר..... המון אהבה חזרהההההההההההה מעיין

10/08/2005 | 21:25 | מאת: דניאלה

מעיין בפעם האחרונה שהיית אני לא הספקתי להיות מצטערת אבל התעדכנתי דבר ראשון עליי לרשום לך הוא שכולנו באותה סירה של ה"א ואני בכל אופן מבינה אותך על הקטע של ה"ספורט" אני לא עשיתי כבר יובלות ספורט אני מרגישה כמו בטטה בנוסף גם השמנתי שזה מצטער אותי כי הייתי במשקל יותר נמוך מזה לפני חודש או יותר אבל השמנתי כי ידעתי אם לא אתחיללעלות במשקל לא אתן לאנה\מיה לעזוב אותי אני כהתחלה לא הייתי מסתכלת בכלל במראה אם יש לך מייל או אם לא תרצי להשאיר פה מייל אני אשאיר ואשלח לך משהו כי התחלתי לעבוד על פרוייקט מסויים אני מקווה שאסיים אותו במזן הקרוב ובו מצאתי משהו על מראות כמה המראה משקרת כמה זמן אני הייתי מול המראה כמה המראה שיקרה לי והראתי לי כמה אני שמנה אבל הייתי ממוצעת לא רזה כי אני אף פעם לא הייתי רזה גם היום לא אני נמצאת ממוצעת שמרגישה עדין קצת שמנה ... אני שמחה שחזרת ושתשובי לשם עם כוחות מחוזקים:-) אוהבת דניאלה

10/08/2005 | 22:49 | מאת: מעיין

אוף את לא מאמינה...אני לא רוצה ללבוש יורת צמוד איכס זה מגעיל עליי...אתמול לא רציתי לצאת לאפטר בגלל זה...אוף זה ביאס אותי לגמריי....אין לי כוח להתמודד עם עצמי יותר...זה נשמע מצחיק אבל זה עצובבבבבבבבבבבבב....כשאני מתחילה לחשוב על משהו מהדברים האלה(דיאטה,משקל,צבא,חיים)אני מתבאסת לגמריי ולוקח לי כמה ימים לצאת מזה...ליום יומיים ואז אני נכנסת לזה שוב...ואני לפעמים לא מצליחה לצאת מהדיכאון ואני רוצה למותתתתתתתתתתתתתתתתתת קיצר אני מנסה להעסיק את עצמי ולא לשקוע בזה...אבל אם אני לא חושבת על זה אז אני לא יעשה עם זה כלום ואני לא יודעת מה יהיה עם המצב שלי בסוףףףףףףףףףף...אני חושבת וחושבת אבל לא נראה כאילו זה הולך להתבצע...(תהליך לפתרון כל שהוא...) קיצר מה איתך... יש חדש........אמרתי לך למעלה אני לא יכולה להביא את המייל שלי כי הוא של עוד אנשים בבית(אחותי...) אוהבת מעייןןןןןןןןן

10/08/2005 | 11:25 | מאת:

:-)

10/08/2005 | 12:50 | מאת: נטלי

הילה... מי את? אני מהפורום ב-YNET שסגרו )-: ספרי ל יעל עצמך

10/08/2005 | 16:13 | מאת: מולאן

נטלי זו את?!?!? כפרה עלייך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה קורה...........?!?!?!!?!!!!!!? כן אין פרצופים ואני יודעת שאת חולה על זה ובשבילך בטח משבר אבל אין מה לעשות.. תתמודדי..! אני למדתי אבל איך עושים פרצוף מחייך ועצוב.. שימי לב . 1:-( 2:-) אההה! איך..?!?!? יפה נכון..?!?!?! הסתכלתי על זה טוב יוםפ אחד ואז זה היכה בי!! זה בעצם נקודותיים מקו וסוגריים חחחח איך לא חשבתי על זה קודם וחסר לך שתצחקי עלי על זה אני כבר רואה אותך עכשיו מחייכת תזהרי ממני מחקי תחיוך!!! נו מה אני יעשה אני מאותגרת טכנולוגית כל אחד והפאקים שלו.. ואגב פה אני מולאן כפי ששמת לב.. ואני מקווה שבניגוד לדביבו לא יהיו לך הרבה הערות עליו ההיא לא הפסיקה לרדת עלי.. יאללה נשמתי אני צריכה ללכת לתלות כביסה ולהכין עוגיות אמא שלי עלתה לחדר שלה והשאירה לי רשימה היא מצחיקה אותי איך שהיא מרשה לעצמה להעביר אלי את כל התפקידים שלה נו אבל מה לעשות משפחה לא בוחרים!!! מתה עלייך!! ריממבר מאי נאימ..! - (פאיימ...) מולאן..

רק עכשו גילית איך עושים )-: (-: יא קרועה. מה איתך? מה זה השם הזה? שם צפונבוני בשביל אחת כמוך קחחחחחחח.. כפרה עליך.

10/08/2005 | 16:49 | מאת: סנופית

דווקא לצומת ליבך המתוק.... היא גם חושבת שהשם הזה לא מתאים לך..(צפונבוני...) מולאנוש מולאני... מה קורה אהבתי? אני בגעגועישן אני אצל חברה במרכז אז התנחלתי לה לשניה על המחשב.. אז נשיקות חמות... wellcom לנטלי!!! סנופית/דביבונת

10/08/2005 | 20:35 | מאת:

באסה שאין פה :-( אבל ... יש פה הרבה דברים אחרים ואנשים נפלאים ממש :-)

09/08/2005 | 23:58 | מאת: סנופית

אהלן מתוקתי. אין לי כח לחפש הודעות ישנות ולהתחיל להחזיר עליהם תשובות את יודעת למה??? כי המחשב שלך הוא יצור מגעיל ודוחה שנותן תחושה של איכססססססס והוא לא נותן לך לכתוב יום יום ולכן את באה פעם בשבוע(כמו ד"ר יוספה..) ומחזירה תשובות לכללללל ההודעות...והההההכל בגלל הדפיקות שלו.איך זה הא?? אז בשביל זה פתחתי שרשור חדש במיוחד לאהובתי מתוקתי... ותכתבי חזרה יא מותק אחת. ד"ש לאחות.. נשיקות רבות.

10/08/2005 | 03:12 | מאת: מולאן

היום את באה אלי ביציאות מוזרות חבל על הזמןןןןןןן איזה פעם בשבוע ואל תשווי אותי ליוספה פליז! אני כל יום פה וכמעט כל יום מצליחה גם לכתוב.. היום עוד הפעם הייתי בתמיכה התכנית.. אמרו לי שזה כנראה בגלל שמחקנו הרבה והוספנו הרבה בזמן האחרון למחשב אז הוא צריך לעדכן את וינדוז וקשה לו ובגלל זה הוא לא ממש מגיב.. מסכן אני ממש מרחמת עליו אוישש.. מה אני יגיד לך גם לי הוא עושה הרבה בעעעעעעעעעע ומעצבן אותי ברמות שאת לא קולטת אבל מה לעשות זה מה יש..! את יודעת שאני מתה עלייך ואני יענה לך תמיד גם כשהוא יתחרפן אני יחכה בסלנות עד שהוא יועיל בטובו לשים עלי ולהתחיל לזוז.. בוא'נה אני מדברת עליו כמו על איזה חבר שלי על עצמי אני לא מדברת כל כך הרבה...!!! יאללה לילה טובו'ש .. מחשבות חיוביות.! פינק פוזיטיבבב!!!

09/08/2005 | 20:04 | מאת: שירה

שלום לך הילה ותודה על התמיכה, אני בקופת חולים,מכבי ואני גרה בבת-ים. אשמח אם תמליצי,לי על טיפול מתאים בתקוה שאצא מזה. בתודה מראש שירה.

לקריאה נוספת והעמקה
09/08/2005 | 20:12 | מאת:

אני משאירה לך טלפון של ורד מיכאלוביץ ממכבי היא דיאטנית קלינית מוסמכת מתמחה בהפרעות אכילה ומצויינת מאוד בטיפול מעשי אני מציעה לך להיפגש איתה ולשאול לגבי טיפולים במסגרת מכבי המתמחים בהפרעות אכילה מפני שהיא מכירה וגם לעבור אצלה טיפול כי היא מדהימה! 0522422579 036960449 רופאת משפחה שאת חייבת לעבור אצלה וגם לשאול לגבי טיפול פסיכולוגי מתאים, היא גם תמליץ לך וגם תשלח אותך להיבדק באופן המותאם ביותר עבורך בהתחשב במצב שלך שמה פנינה בסרגליק, גם במכבי.. אני יודעת שהיא אדם מיוחד מאוד עם לב רחב ביותר 035234333 כל הכתובות שנתתי לך הם בתל אביב למיטב ידיעתי, בבת ים אין טיפול להפרעות אכילה במסגרת מכבי. תפני בהקדם בהצלחה והמון המון אהבה שלך הילה

לא קשור בכלל לנושא אבל... ידיד יקר שלי עולה מצרפת שנה וחצי בארץ מתוך תחושה מאוד חזקה שעליו להיות פה ולא בכדי שמו אכן קדוש והוא אכן צריך לחיות פה כי פה הוא מוגן כמה שזה נשמע מפגר להגיד בימים טרופים אלה אבל אני יודעת שישראל זה מקום קדוש ואני יודעת שכל מה שקורה פה משפיע על כל העולם ומבחינתי זאת עובדה שאין לי שאלה עליה. עבדתי איתו במסגרת האומנות שלי וככה הכרתי אותו וכמעט ולא ידעתי עליו למעט פרטים מעטים ביותר היום היה יום הולדתו ויצאנו לחגוג לו בים עם כניסת השקיעה במוצ"ש לאחר תפילה שלי, אני מקבלת מסר שאני צריכה לתת לו תהילים, לאחר מחשבה, מה אני רוצה לתת לו שיהיה מספיק משמעותי פתאום זה עלה לי במעין קפיץ של אנטואיציה ברורה למדי. ואכן דאגתי לכך בתחילת השבוע, על התהילים היה כתוב "מסר מדויד לדורות הבאים" משהו בי אמר לי, הילה תשימי תמונה של משהו על הכריכה מבפנים, אין לי מושג מאיפה ההפלצה הזאת הגיעה. אני? תמונה? בתוך ספר תהילים?... השתגעת???.! אבל הקשבתי ל"שטויות" שרצו לי במוח חיפשתי תמונה ידעתי בדיוק איפה לחפש ואיזה תמונה לשים מצאתי תמונה שצולמה באוסטרליה ע"י חברתי שהייתה שם בטיול ב97, שמתי תמונה של שקיעה נוף מרהיב ביופיו ללא אנשים, רק רקיע אפור, שקיעה וים וכתבתי לו הקדשה בעמוד הפתיחה רציתי להעניק לו את הספר כי זה הספר שאני הכי אוהבת מכל הספרים, אין מה לעשות, נתקע לי חזק. והרגשתי שהוא זקוק לשמירה ושיש לו מסר כי כל מה שקרה לי בהכנת המתנה לו היה מוזר לגמרי וגם לא ממש הייתי רגועה איך הוא יקבל את זה. אז ככה... זוכרים? מסר?. תהילים? אוסטרליה, שקיעה? ים? בכל אופן מיד אחרי שהוא קיבל את המתנה שלי הוא שואל אותי מאיפה התמונה ועניתי לו שחברה שלי שלחה לי אותה ב 97 כשהייתי חולה מאוסטרליה זה היה אמור לעודד אותי בברכתה לי כשהיא שלחה לי את התמונה אחכ הוא מספר לי שאחיו התאבד באוסטרליה הוא ידע שמשהו חזק אני הולכת לתת לו אני חושבת שאני הייתי בהלם זה קרה מתי שהתמונה צולמה, הוא התאבד ב 97 ואני חושבת שזה היה מסר מאחיו לדאוג לשלומו ביום ההולדת שלו אפילו שהוא לשם שינוי מוזר מכל הימים הוא לא חשב עליו היום אני כולי רועדת, כי זה נותן לי חיזוק שמה שאני יודעת אני יודעת אפשר לקרוא לזה צירוף מקרים אבל שנינו היינו בשוק מוחלט ואני עדיין בשוק ואין לי מושג איך אני הולכת לעבור את הלילה, כי אני בהלם מוחלט. אז אני רק אומרת לכם שאם אתם חושבים על מוות ועל להתאבד הנה לכם הוכחה.. בולשיט!!!!!!! כי נשמות זה דבר נצחי כשהוא סיפר את הסיפור על אחיו ועל אוסטרליה עבר לי בראש דבר אחד וגם אמרתי לו את זה ויש לי תחושה שזה היה אחיו שדיבר לי בתוך מחשבה שעברה לי בראש שמעתי שאם תינתן לאחיו הזדמנות נוספת הוא לא יעשה את זה לעולם ושהוא אוהב אותו ואני מאמינה למסר הזה כי אני לא ידעתי כלום, כלום ואני בחרתי דברים שלא הבנתי מאיפה זה הגיע בכלל!!! נראה לי שגם אני קיבלתי מסר אבל גם אתם אלה שכל כך חושבים שאם נמות זה יפתור את בעיותינו אז יש לי חדשות בשבילכם, זה רק יעצים אותן!!!!!! כי הרבה אנשים ונשמות אומללות מזה אחכ להרבה ימים של תקווה ותיקון ותשובה ב"ה אמן :-)

09/08/2005 | 08:30 | מאת:

יום נעים ומבורך לכולכם... :-)

09/08/2005 | 16:53 | מאת: לינוי

אלוהיםםםםםםם אני לא יודעת למה אבל יש לי כזאת צמרמורת!!! מה אני יגיד לך מ-ד-ה-י-ם!!! חוץ מזה מה איתך מהממתת?1 איך את מרגישה?!?!? אוהבתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי :)

"באמת נו... כל אחד יכול להגיע לזה אני לא שונה.. אולי קצת.." טוב אחותי..!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רואה........?!??!!!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!??!!?!??! אני ידעתי תמיד איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מאז שבאתי לפה את זוכרת?!?!?!??! מהיום הראשון אני תמיד ידעתי ואת תמיד אמרת לי שזה שטויות שזה יכולות שכל אחד יכול לפתח שאת בדיוק כמו כולם.............! יהההה ריייט!!! מה אני יגיד לך ... זה לא קל לחיות עם זה אני בטוחה זה לא כיף כמו בסרטים שיש כוחות והופכים אנשים מעצבנים לצפרדעים.. את בטח מתחרפנת מכל זה.. הלוואי שהיית גרה בשדרות פ'פפפפפפפפפפפפפפפפפפ איזה כיף ךמי שמכיר אותך........... לחברים שלך .. טוף תשני טוב בלילה אם ה' ירצה ממך עוד משהו הוא יגיד בינתיים תהיי רגועה... עד כמה שאפשר.. זה כנראה לא המקרה האחרון המיוחד בחיים שלך.. אוהבת אותך מאמי ואני בטוחה שזה קשה וסומכת עלייך ומאמינה בך שתדעי מה לעשות עם כל המסרים האלה.. יום טוב שיהיה..

וואו... זה באמת מצמרר.. באשכרה סיפור עוצר נשימה.. עם כל המשמעות של הביטוי וכל המשמעות של הסיפור. יש רשות להפיץ אותו (כמובן בלי שמות?) זה ממש מדהים.. הילה גם רציתי להתייעץ איתך על משהו בטלפון או אולי באימייל אבל לא מצאתי פה את המספר, לא היה לי כח לדפדף בכל הפורום. בהזדמנות.. תודה אוהבת אותך, שיר

אני עייפה מתה אני הולכת לישון תסלחו לי כנראה שזה היה לי יותר מידי יש דברים שעוד לא נשגבו מבינתי להבין אבל זה מדהים .... בכל אופן שירוש מספר הטלפון שלי 0545298599 תרגישי חופשי ליל מנוחה נשתמע מחר המון אהבה :-)

10/08/2005 | 21:31 | מאת: דניאלה

מההתחלה שנכנסתילפה הגעת אליי מהשמיים הרגשתי כמו מלאכית עם הילה מסביבה (כמו שמך) הארת את פניי נתת לי להרגיש כבת בית פה נתת לי תחושת שלמות עם עצמי ועם גופי ואין ביכולתילהראות לך מה הענקת לי את האושר והשלווה שנתת לי כמו שאמרתי את מלאכית שעזרת לי ועדין עוזרת בכל ואין לי איך להראות לך את האושר שהענקת לי נתת לי תחושה לחיות(היה אחד לפנייך אני מודה הוא היה למי עליי לחיות הוא גרם לי איך לעזור לעצמי נתן לי את הכלים איך להתמודד עם ה"מחלה" אבל את נתת לי את הדחיפה החזקה לצאת ממעגל האנה מיה הזאת אין דבר כזה במקרה- רק מה'(שיחוק אותיות)(מקרה- רק מה') אוהבת דניאלה תודה על הכל הילונת- אגב על הפרוייקט ארצה להתייעץ איתך בזמן הקרוב על זה אם נראה לך ואם אני אוכל להשתמש ב"חומר שלך" לפרוייקט

12/08/2005 | 19:06 | מאת:

אני מאמינה בך ואני יודעת שאת תחיי חיים מלאים ומאושרים ממש אני חושבת שזה כרב עכשיו קורה אני מחזקת אותך בקשר לחומר לפרוייקט המבורך שלך אין לי בעלות על שום דבר גם לא על הסיפור שלי כמה שזה נשמע דפוק להגיד אבל תכלס הוא הושאל לי כדי שאני ילמד ומשהו ויגדל ויעביר את זה הלאה. את יכולה להשתמש במה שאת רוצה.. על פי כמה וכמה אם זה ישרת את הריפוי שלך ואת הגדילה שלך המון אהבה יפה שלי שבת שלום נסיכה אני מתחילה אותה עכשיו באופן רשמי... הייתי חייבת לענות לכולכם

09/08/2005 | 00:02 | מאת: *עינת*

לפעמים אני שואלת את עצמי בשביל מה אני חיה ועונה ישר בלי לחשוב- בשביל להנות, לשמוח, לחוות דברים ואז כשאני חושבת על זה שוב תוך כדי מבט על גופי אני מקבלת צמרמורת, צמרמורת של גועל ומרמור ואני באמת תוהה בשביל מה אני חיה.. וכשאני מבינה שלא בא לי לחיות, אני שואלת את עצמי למה לא לסיים עם החיים וכשלזה אין לי תשובה אני מבינה שאני חיה בשביל לסבול. למה?! שאלה טובה בנתיים כל רגע עוברת בי הרגשה של חוסר אושר רק שומן, מראה , אוכל ומשקל יש לי בראש כל יום, כל דקה, כל שניה כמו מקדחה שקודחת וקודחת ולא נותנת רגע מנוח, לא נותנת אויר לנשימה ואני בתוך המעגל הזה מסתובבת ומסתובבת מבלי יכולת לצאת ממנו וכל סיבוב הדימוי העצמי יורד והמשקל עולה וכל סיבוב הנשמה מאבדת מכוחה ועכשיו אני מרגישה שנגמרו הכוחות, או אולי הרצון זה לא באמת משנה. אני רק רוצה לישון. לישון ולא לקום.

לקריאה נוספת והעמקה
09/08/2005 | 01:05 | מאת:

בניגוד להרבה אנשים שחושבים שבאים לכאן כדי לשמוח אני לא חושבת שבאנו לכאן כדי לשמוח אני חושבת שבאנו לעשות כאן עבודה קשה מאוד ואין הנחות ואם זכינו להעריך את מנחת הפז שניתנה לנו לחיות אז יש בכך שמחה ואזי הווה אומר אנחנו מתחברים לשמחה מתוך הכרת תודה. אין שמחה בלכאוב אין שמחה בלשנוא אבל הם המורים הכי הכי של החיים כי בלעדיהם לא נוכל לחוות שמחה לא נוכל לחוות חמלה ולא נוכל לחוות אהבה על כל מה שזה אומר אני גם לא הבנתי את זה בעברי ההזוי למדי לא רציתי לחיות כי הבנתי שזה גדול עלי בדיעבד לאחור וזה היה רע לא רציתי לקחת אחריות כי פחדתי להיות אפס, האמנתי בזה פחדתי לחשוב שאני חסרת משמעות, כי בזה האמנתי חזק היום אחרי שוויתרתי והנחתי לכל השטויות שטמנו לי במוח וחייתי על פיהם זה היה לאמונות שלי לא חשבתי שיש משהו אחר אפשר לקחת את הגרעין הזה ולהלביש אותי על אין סוף מציאויות אחרות ולמצוא את ההקשר יש חוט מקשר בין כולם אפילו שחוויותינו שונות לעיתים ואנחנו שונים ומיוחדים באמת אני מבינה שאלוהים צוחק עלי וצחק עלי לאורך כל הדרך כשחשבתי שאני ידועת שהחיים האלה הם קשקוש אחד גדול וזלזלתי כל כך, אני עד היום לא מבינה איך האמונה שלי בבורא עולם התקיימה עם הדבר הזה שכל כך זלזלתי בו, כנראה שבתוכי היה ניצוץ שהקשיב ואני מאמינה שהוא קיים גם בך, למעשה אני רואה אותו, הוא קיים בך ואת מביאה אותו בכתיבה שלך אף אחד מאיתנו לא באמת יכול להיות חסר משמעות את לא הית פה אם כך היה הדבר אנחנו לא הינו פה אם כך היה הדבר וכל שנותר הוא לחיות ולגלות הרבה הפתעות ותופתעי לגלות שהן עתידות להיות משמחות וזה עוד יקרה שלך באהבה ליל מנוחה :-)

09/08/2005 | 18:41 | מאת: מולאן

מה דעתך..? לחיות בשבילי..? מה לא?! טוב צודקת לא הכי הגיוני.. אני רק אחת מכל עשרות האנשים שאוהבים אותך... אז אולי בשביל כולנו..??!?!!? כבר נשמע יותר טוב לא..? אני יגיד לך סיבה אחת עזבי את כל העולם... את - לא - תרגישי - ככה - לנצח..!!! יום אחד זה יהיה מאחוריייך.. ואז כל התשובות ללמה לחיות יגיעו .. את לא תצטרכי לחפש הם יהיו מסביבך כל הזמן.. הם יהיו הדברים שאת אומרת המחשבות שאת חושבת המעשים שאת עושה והחלומות שיהפכו לשאיפות ברות ביצוע.. באמת קשה לחשוב על סיבות במצב שאת נמצאת בו היום.. יום יבוא ואת עוד תראי תאמיני לי זה לא נמשך לנצח שום דבר לא נמשך לנצח וכמו שהרגלת את עצמך להיות חולה את תלמדי להתרגל לכיוון ההפוך.. בחיים מתרגלים להכל!!! בדיוק כמו שהתרגלת לחיות בחושך את תוכלי להתרגל לחיות בעיניים פקוחות לרווחה ולראות סוף סוף !!! אני אוהבת אותך מאמי תחזיקי מעמד יש עוד הרבה מה לחיות בשבילו והרבה מה להגשים!!! תחשבי על זה.. את תראי שזה נכון..

09/08/2005 | 23:17 | מאת: *עינת*

אני מרגישה שאני סתם, פשוט נושמת , הולכת מדברת, אוכלת (לצערי) רק כי זה הדברים הפיזיולוגיים שאני אמורה לעשות ולא מעבר לזה. אפשר להגיד שהיה יום בסדר, מבחינת האוכל, אבל הבטן הזאת...מצד אחד היא יותר טוב אבל עכשיו חרא, פי 3 ממה שהיא בדרך כלל ואין לי מושג למה! אני לא מכניסה לגוף שלי כמויות של קלוריות מטורפות, אני הולכת לחדר כושר כל יום וזה פשוט מתסכל! כואב לי ברקות מרוב המחשבות!! אני לא מסוגלת לדבר על שום דבר אחר מלבד זה, אני פשוט משתגעת!

10/08/2005 | 11:33 | מאת: מעיין

יואו אני כל כך מזדהה איתך את לא יודעת...אני לא מסוגלת לעשות כלום עם זה אני לא יודעת מה איתך...אני כל כך שונאת את הגוף שלי את לא יודעת כמה....אני פשוט לא מסוגלת להתחיל להתלבש כשאני יוצאת כי אני מתביישת בגוף שלי..........ו........

10/08/2005 | 11:53 | מאת:

מעבר לזה שאתן "שמנות" תגדירו את זה במילים, כי זה לא בדיוק ההגדרה הנכונה ואתן יודעות את זה, אני חושבת שמה שעינת כתבה יותר מגדיר למה אתן מרגישות ככה, חוסר ערך, שיעמום, מה הטעם ועוד... נראה לי שגם אני רוצה להבין יותר למה אתן מתכוונות בכך שאתן שונאות את עצמכן ונחשוב ביחד מה עושים.... אני בזמנו עשיתי סטיקרים וכתבתי עליהם שאני אוהבת את עצמי כפי שאני ואז כל פעם שהייתי נכנסת לחדר שלי זה הדבר הראשון שראיתי, זה הדבר הראשון שחשבתי עליו אפילו ששנאתי את עצמי ואת החיים שלי ולאט לאט מכעס מאוד גדול וזלזול בעצמי התחלתי להתייחס לעצמי בכבוד לקח לי שנה עד שזה השתנה ברמת חשיבה כל הזמן בעקבות הסטיקרים האלה שתליתי על הקיר שיננתי את זה בראש עד שהתחלתי לראות את עצמי דרך עיניים שפויות. לקחתי מגנטים של פרסום של אינסטלטור, הוצאתי את הטופ העליון של הפרסומת ואז נשאר לי רק מה שמתחת, שכבה לבנה שיכולתי לכתוב עליה את המשפט הזה וזה למשל הייתי מצמידה למקרר, גם בגלל שזה מגנט, בדיוק איפה שהזירה נמצאת לחשוב פעמיים, מה זה אומר בשבילי לחשוב אחרת לגבי עצמי, אם אני פותחת את המקרר ואוכלת גם כשאני לא רעבה או לא אוכלת כשאני רעבה... תחשבו על זה... מומלץ לנסות המון אהבה יום נפלא הילה

08/08/2005 | 21:00 | מאת: שיר

הילה מה שלומך? אני רואה שידייך יהיו מלאות הערב בעבודה.. למרות שחלק נראה לי סתם מישו משועמם.. רק רציתי להגיד לך ששלומי טוב ברוך ה', אני מרגישה טוב. לפעמים קצת משועממת ואז אוכלת משמעמום ומתבאסת... הרגיל.. קצת יורת מדי משמינה בחופש.. קצת מודאגת מהמצב בארץ כרגע, כל הזמן בתחושה שלא עושה מספיק, זה מאד מטריד ואתי כרגע..אני חולמת על ההתנתקות בלילה... דניאלה- ראיתי שאת מחפשת חומר,,, אין לי כ כך תמונות בשבילך, אבל אני אשמח לשמוע על הרעיון שלך אם לא אכפת לך, נשמע מעניין. מה איתך? המון זמן לא שמעתי ממך! מה קורה איתך? איך את מרגישה? את יכולה גם לכתוב לי באימייל. רציתי לשלוח לך אבל לא קבלתי את המייל שלך! ומולאן- יש לך מייל... איכשהוא עברנו לתקשר במיילים... אנורקסיה- אושר, (איזה שם מטעה, זה לא אמור ללכת ביחד) מה קורה איתך? אני מקווה שמצבך משתפר מאז שהתחלת להכנס לפורום לילה טוב והמון אהבה לכולם שיר

לקריאה נוספת והעמקה
08/08/2005 | 22:35 | מאת: דניאלה

שיר שיר אין בעיה אני אשלח לך מייל ואסביר לך על מה זה בכלל:-) אשמח באמת את העזרה שלכם בזה כי זה ברוייקט די קטן אבל העוצמה שהוא מקרין כל כך גדולה אוהבת דניאלה

09/08/2005 | 00:57 | מאת:

ימים לא קלים אבל גם גדולים בעיני הם כמו הזדמנות פז לשינויים הכי גדולים שלנו בחיים התקופה הזאת עד אחרי יום כיפור, כל תקופה והמהות שלה, בעיקר ביהדות. לגבי ענייני שומן כאלה ואחרים...לא נורא את אישה לאישה יפה להיות מלאה וגם משמינה זה מעיד על רכות ושמחה אם תאהבי את זה אני מניחה שלאף אחד מאיתנו לא תהיה סיבה לא לאהוב את זה. נהפוכו תרשי לעצמך למה לא בעצם?... מה רע בזה?... אני כבר התחלתי לאהוב את זה אישה רכה היא אישה במלוא מובן המילה אז תתחברי לעצמך כי אין שום כיעור בזה באהבה רבה שלך :-)

09/08/2005 | 19:10 | מאת: מולאן

.. אז מה את נסחפת......?!??!?!?! חחח לחלום על ההתנתקות.. ומה זה "לא עושה מספיק" מה את כבר יכולה לעשות?..!?! יום שישי קראתי את כל העיתונים האלה שאבא שלי מביא מבית כנסת.. ובכולם רשום דבר אחד! שלא תהיה התנתקות.. הם כולם בטוחים בזה אבל עזבי בטוחים להגיד דבר כזה? זה פעם ראשונה שאני שומעת שמתנבאים כביכול על דבר שאמור לקרות כל כך בקרוב ממש עוד כמה ימים.. אז אני חושבת שאם הם העיזו לרשום את זה ככה בעיתונים כנראה שיש בזה הרבה כי אחרת את יודעת איזה פדיחות זה בשבילם.. הם לא היו מעיזים.. ותגידי את לא גרה באיזור מיוע לפינוי נכון..? אם כן אני יוכל אולי להבין תעובדה שאת חולמת על זה.. אוהבת אותך מאמיייייייייי אני מתה עלייך!!! ביו'שש

09/08/2005 | 23:41 | מאת: שיר

כרגע אני לא גרה באזור שמיועד לפינוי, לא בתוכנית הנוכחית... מי יודע זה עוד עלול להגיע עד פה. זה לא משנה איפה אני גרה וכמה אני קשורה למקומות האלו (באמת שהרבה!), ההשפעות של דברים כאלה הן על כולנו- כל אחד מה שהוא חושב- לטוב או לרע. התלבטתי מאד אם לענות על זה בפורום... החלטתי בסוף שכן, כי זה בדיוק העניין, זו לא בעיה של מי שגר שם, זה משהו שמשמפיע על כולנו. מעבר לסולידריות שאנחנו מרגישים לאנשים האלה. אני מאינה ורוצה מאד להאמין, שכל דעה בנושא- בעד ונגד- נובעת האינטרס לעשות לכולנו הכי טוב ולא משיקולים אישיים... חוץ מזה מה קורה איתך נשמה? שלחתי לך מייל.. אני חכה לתגובה... אוהבת אותך

08/08/2005 | 19:25 | מאת: סנופית

אני לא רוצה לאכול,באמת שלא. אני גם לא רעבה,ממש לא. אני רק רוצה להיות אדם שלם,בכל המובנים בהרגשה,שאתה יודע בוודאות מה אתה עושה ולא נשלט ע"י יצור פלצני שמתכנת אותך לפי הזוועות שלו. שלמה,בתחושה שאני מודעת להרס העצמי שלי שלמה עם כל המהלכים של חיי מתוך ידיעה ברורה שכל מה שאני עושה זה בגלל שא-נ-י החלטתי. וזה לא ככה... ממש לא... אני נשלטת וזה גורם לי הזיק לעצמי ולשנוא עצמי ואולי יום אחד...אני יגיע להרס עצמי חזק...ואני מפחדת...מאד... לא טוב לי,ממש לא. כבר הרבה מאד זמן. לא רוצה לטפל כי אין לי כוחות נפש לזה. אני רוצה לשמוח ולא הולך לי. רע לי.

09/08/2005 | 00:53 | מאת:

שמעתה ואילך את היא הכוח השולט בחייך!!! את בלבד!!!! אין יותר מה להוסיף.. זה מתחיל ונגמר שם ואפשר להוסיף... את הכוח השולט בחייך בתבונה!!!! ואכן הוא כך!!!! :-) לימים טובים יותר ב"ה אמן התברך אלה הם ימים של אב הם אינם קלים ועד יום כיפור, הרבה חשבונות נפש מצפים לנו זהו זמן טוב להחליט החלטות בתבונה ולעיתים החלטה היא גם חוסר מעש ושתיקה לא תמיד צריך לעשות את עצובה ואת אומרת את זה את אומרת את זה משמע שאת לומדת את זה, מתרגלת את זה באותה מידה את יכולה לתרגל שאת היא הכוח, את!!!!!! אנרגיה שונה מציאות אחרת עניין של גורם ותוצאה נסי לחשוב איזה אנרגיה את מתרגלת זה תמיד עניין של בחירה גם כשנדמה לך שלא.. זהי את זה ושלטי בזה, כי זה תלוי בך! חשבי על כך... המון אהבה

09/08/2005 | 18:10 | מאת: מולאן

שלחתי לך תגובה מקודם במייל.. אין לי מה להגיד.. אני יודעת שאת לא אוהבת הטפות.. אז רק תדעי שאני אוהבת אותך ואם יכולתי להגיד שמשהו שיעזור.. אני חושבת שזה רק המשפט האחרון באמת.. שאני א-ו-ה-ב-ת אותך!!! וקשה לי להבין איך את לא אוהבת אותך.. איך אפשר לא לאהוב אותך?!?!?! את חיה ככה כי את מסכימה לחיות ככה.. וכאב הוא אמיתי במידה שאנחנו נותנים לו להיות.. את יודעת איך אפשר להפסיק את זה.. אבל את עוד לא מוכנה ..אז אולי זה מיותר לנסות עכשיו לא יודעת אני לא גרה בתוכך ולא יכולה לדעת אחד לאחד מה עובר לך בראש זה רק את יודעת ואת כל התשובות רק את יודת.. ואת תמצאי אם תעזי לחפש.. לפעמים התשובות האלה זה מה שטאנחנו בורחות ממנו כל החיים אז תחשבי על זה.. אני פה ואני לא נעלמת נמאס לי להגיד את זה כבר אבל המחשב הזה עושה לי תמוות והוא חדש!!! כל התוכנות פה הכי חדשות שיש כבר נמאס לי לתקן אותו נמאס אוףףףףףףףף כשהוא במצב רוח טוב אבל אני נכנסת ואז אני את יודעת שאני יענה אוהבת!!!!!!!!

08/08/2005 | 19:05 | מאת: שירה

הילה מישהו אחר ענה לי במקומך אז אני אשמח אם תשיבי לי. בתודה מראש,שירה.

לקריאה נוספת והעמקה

אז שיהיה לך יום נפלא המון אהבה תשאירי לי פרטים על קופת החולים שלך ואני יברר לך לגבי המשך טיפול :-)

08/08/2005 | 18:22 | מאת: מרי

הילה שלום! קודם כל אני מודה לך על כך שאת קיימת כאן בשביל כולנו, את המדריכה הרוחנית של כל הבעייתיות כמוני כאן. אחרי שקראתי את הדברים שלך לגבי האישפוז התעוררו אצלי השאלות כמו כמה זמן זה יקח, האם אני אוכל להרשות לעצמי להתאשפז ליותר משבוע. אני גם לא יודעת האם זה בתשלום או לא, ואני די חוששת מהקטע של השחרור העצמי שכתבת עליו. אני לא רואה דרך מוצא מהצרה הזו ( אגב ראיתי את הכתבה על הילדה שנפתרה מהתקף לב) מאוד נבהלתי כי גם לי היו פעמים אחדותכאבים בחזה ומעין לחץ בלב. לא שזה חדש לאחת שסובלת מזה כבר 8 שנים, אבל עדיין זה די מרתיע. אני מאוד מודה לך הילה על הכל מרי ביי בינתיים

לקריאה נוספת והעמקה
09/08/2005 | 00:47 | מאת:

זה לא עולה כסף כל העסק עם האשפוז הזה, זה נעשה דרך מימון של קופת חולים ומשרד הבריאות. משך אשפוז הוא עד חמישה חודשים חצי שנה זה תלוי,לפעמים פחות מאוד תלוי בהחלמה שלך את צריכה לקחת בחשבון שיהיה עלייך להשתחרר מהשגרה לפחות לחצי שנה בהתחשב בנסיבות זה עומד מול החיים שלך ובהתחשב בזה שהם יכולים להסתיים מהר מאוד אם לא תטפלי, אני לא הייתי לוקחת את הזמן כמגבלה. יש דברים שחייבים לעשות ונשמע לי שזה הרגע המתאים, בכל מקרה צריך להתקשר זה לא כל כך מהר ההתקבלות לשם. לגבי הכאבים בחזה שלוש פעמים בעברי החולה במהלך הקאות הרגשתי שעוד רגע אני חוטפת דום לב כנראה שקרה נס חווייה לא פשוטה בלשון עדינה מאוד ואם אלה המסקנות שלנו אז אין בכלל שאלה. קדימה לעשות!!!! כי את חשובה מאוד לכולנו!!!!!!! המון אהבה יפתי אני פה לעוד שאלות בהצלחה :-)

08/08/2005 | 17:38 | מאת: *עינת*

מה שלומך? אשמח אם תכתבי לי פה את הכתובת של המייל שלך.. תודה!

08/08/2005 | 18:19 | מאת: סנופית

מה הסרט שלך???????? את רוצה שאני יתחרפןןןןןןןןןןןןן?? תחזירי לי מייל לפני שאני יפתיע אותך.....ממש לא כדאי לך.

09/08/2005 | 18:30 | מאת: מולאן

עניתי לךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך! מה הסרט שלי.. "מולאן" מה עוד לא הבנת???. והיום ראיתי אלאדין (ממש 2 דקות כי זה היה בעברית..) ונזכרתי בך.. שגיחחת על השם שלי יו ביץ'!!! ואגב שכחתי להגיד לך באחת ההודעת שלך רשמת "סנופי" במקום "סנופית"... חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח שמת לב?!?!? עכשיו זה לא קשור אלי זה את אמרת.. כנראה שסנופי באמת עשה לך משהו.. יאללה נלך לאחותי קצת נראה מה היא מספרת אולי קנתה לי משהו הבר קמצא הזווו! מכירה את בר קמצא..? סתם האמת שזה לא מעניין אותי מכירה לא מכירה... בסט ריגרדס!!! חולה עלייךךךךךךך זה כבר ממש כואב! דברי איתי....

09/08/2005 | 18:19 | מאת: מולאן

אני סבבי.. אחותי אוטוטו באה מפולין בסוף היה בסדר בלעדיה יו איזה קטע עכשיו אני שומעת תאוטו היא באהההההההההה! דוגרי חשבתי שיהיה יותר חרא.. מתה עלייך מהממת ומה איתך?!?!? chak7 @ walla .com

08/08/2005 | 16:21 | מאת: מנה

נמעהנמ

08/08/2005 | 18:16 | מאת: סנופית

חוןיייי גגר ד''אטיחנ וןםטוןטמ סדדדדעעכבבע ניייינלחיעעטא

09/08/2005 | 19:13 | מאת: מולאן

הממ... מעניין... רוצות לדבר על משהו...?!?!? הממ....

09/08/2005 | 00:41 | מאת:

הכל בסדר??.

08/08/2005 | 16:19 | מאת: ילדה בת שבע

החלה נןןןןןןןןן אחפה את

08/08/2005 | 16:41 | מאת: מולאן

בת 7? וכבר יודעת לכתוב כל כך יפה.......? איך קוראים לך? {או שמסתל-בטים עלי פה!!!}

09/08/2005 | 01:08 | מאת:

....

08/08/2005 | 16:18 | מאת: ילדה בת שבע

החלה נןןןןןןןןן אחפה את

09/08/2005 | 00:41 | מאת:

ברוכה הבאה אני פה... :-) הולכת לישון

09/08/2005 | 18:32 | מאת: מולאן

מסתל-בטים עלינו.. חחח איך ילדה בת 7 תגיע לפה ...?

08/08/2005 | 16:06 | מאת: סימה

הילה שלום מזמן לא כתבתי לך, זוכרת בקשר לבתי? אני כבר מיואשת. כל ההתקדמות המעטה שהיתה לה, הלכה לגמרי אחורנית. בהתחלה זה הבחינות והלחץ, אח"כ הציונים שתמיד היא רוצה יותר גבוהים, אח"כ חיפוש עבודה, וכשסוף סוף מצאה משהו, אז הלחץ הוא האם היא תתאים לשם? וכל זה מלווה באכילות מטורפות לאורך כל היום, כמעט ללא הפסקה, וגם בלי צום אח"כ, מה שתמיד היה בא אחרי התקפת זלילה. ובגלל שהיא אוכלת כלכ כך הרבהף הקיבה שלה צורחת, ולכן היא כל הזמן בשירותים, ויש לה גזים חזקים. אני כל כך אוהבת אותה, וכל כך שונאת אותה ביחד. כמה שאני מבליגה ולא אומרת כלום, ומנסה להעלם תמיד שהיא אוכלת, אני מתפוצצת בתוכי... כואב לי שהיא לא מסוגלת להתגבר על זה, ואני יודעת שהיא לא יכולה, כך שגם אני במצב ללא מוצא. מה עושים? איך גורמים לגלגל לחזור אחורה, ולהחזיר שוב את נקודת האור הקטנה שהחלה להתגלות לנו?

לקריאה נוספת והעמקה
08/08/2005 | 18:26 | מאת: סנופית

לא ממש הבנתי מה הסיפור של הבת שלך רק דבר אחד תתני לי להבין במשפט שכתבת..."אני כ"כ אוהבת אותה וכ"כ שונאת אותה..." את מי את הבת שלך???? את מסוגלת ל-ש-נ-ו-א את הבת שלך???בגלל מה?תזכירי לי? התקפי אכילה??

08/08/2005 | 22:32 | מאת: דניאלה

גם אני לא הבנתי את זה איך באמת היא שונאת את הבת שלה בגלל ההתקפי האכילה אימי חטפה התקפים בעצמה עקב אני ואחותי.. התקפים שאולי אני לא אסלח לעצמי על זה אז איך באמת היא יכולה לומר שהיא שונאת אותה על זה כי אם כן אימי תרצה שאני אמות! סנופנופ געגעתי לך מאד לאב לאב לאב דניאלה מה איתך? שלחתי לך מיילים ואת לא מחזירה תודיעי לי אם את מקבלת לפחות כי שלחתי לא רק לך מיילים ולא קיבלתי... אולי יש לי בעיה באימייל:-) ואולי פתחי למייל יותר גדול כי זה סתם מעצבן יש לך שם רק 3 מגה שזה כלום בוואלה ובנענע יש 3 ג'גה

09/08/2005 | 19:59 | מאת: מולאן

את תביני למה הכוונה.. כולנו מרגישים לפעמים שנאה לאדם קרוב שכביכול אסור לנו לנהרגיש ככה אני לפעמים מרגישה שאני פשוט שונאת את אמא שלי.. למרות שכולם יגידו לך שזה לא רק אסור אלא גם מוזר כי מה כבר אפשר לשנואת בה.. זה רגשות שקיימים.. היא פשוט היתה כנה...! תחשבי על זה .. אוהבת..

09/08/2005 | 00:40 | מאת:

סימה מקסימה שלי מה אני יגיד לך זה עסק לא פשוט בכלל נשמע מפגר.... אולי כבר אמרתי לך, רק עכשיו אני מבינה את זה, כשהייתי בגהינום או ואבוי אם מישהו היה אומר לי משהו כזה אבל יש דברים שכל נשמה חייבת לעבור ואת לא ממש מבינה למה, יש דברים שהם גדולים מאיתנו. את לא סתם שונאת אותה ואוהבת אותה אני חושבת שבעקיפין גם לך קורה משהו מאוד חזק. אני לא יודעת אם יש לך אומץ אבל יש לי תחושה שהגיע הזמן למלחמה כל פעם שזה קורה תעצרי אותה, אל תסתכלי מהצד כקורבן ותשאלי מדוע זה קורה לך קחי יוזמה, תעצרי את זה, היא מחכה לזה! קחי לה את זה מהיד, קחי לה את האוכל ותחבקי אותה תגרמי לה לבכות, כי יש לי תחושה שזה מה שיציל אותה וזה מה שיקרה אחרי שתעשי את זה אני לא מקנאה בך כי צריך הרבה אומץ לעשות את זה בייחוד לאור העובדה שהיא תהיה רחוקה מלאהוב את זה. תהיי איתה כשהיא מקיאה, אל תתני לה ללכת להקיא קחי לה את זה מהיד ותגרמי לה לבכות כי זה מה שיחבר אותה לחיים הגיע הזמן להפסיק להתכחש לרגשות כי זה יסתיים בדום לב לא את ולא אני רוצות שזה יקרה תאזרי את האומץ שלך ואל תתני לה להישאב לתחתית, זה תלוי בך היא תשנא אותך ואת תהיי חייבת להישאר חזקה היא תירק לך בפרצוף ואת תהיי חייבת להישאר חזקה תני לה להתפרק אבל אל תשכחי לתת לה את החיבוק הזה בזמן האמת לחטוף אותה ולחבק אותה אני רק יכולה לומר לך שברגע הזה היא לא תדע איפה לקבור את עצמה והיא תתחבר נחיה ונראה בהצלחה אל תישברי אני איתך ואת מוזמנת לדבר איתי ישירות במידה ואת רוצה המון אהבה :-)