פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4248 הודעות
3139 תשובות מומחה
הפורום נסגר
30/07/2005 | 22:51 | מאת: מולאן

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הרגת אותי הצלחתי איכשהו להכנס בזכות התמיכה התכנית לאינטרנט 70 מיילים !?<?!<?!?!?!!? חולה עלייך מהממתתתתתתתתתת! מתה עלייך!!!!!! איך עברה השבת?

סיימתי לשלוח לך עוד מספר מיילים ומחקתי הכל הכל הכל! שיו גיזס אין לי כח יותר יש עוד 100 אבל זה יחכה +750 בזה שאמרתי לך אל תשלחי כי שם זה פיצוץ אוכלוסין!! חיחי 70 מיילים? אממ.. סורי:-) אוהבת אני בסדר הייתי בביקור בית בקשר לזה מה שאמרת לי לברר -קיבלתי תשובה מחברה אחת אבל אני אשלח לך במייל כי זה סתם יעצבן אנשים שאני מספרת משהו בלי לדעת את הרוב וזה בטח לא מעיניין את כולם על זה אוהבת שבוע טוב מהממת דנדוש

30/07/2005 | 23:40 | מאת: דניאלה

את יודעת על מה:-) לאב דניאלה

30/07/2005 | 22:45 | מאת: סנופית

מקווה שהשבוע הזה יהיה טוב לכולנו....

לקריאה נוספת והעמקה
30/07/2005 | 22:58 | מאת: מולאן

ימהממתתתתתתתתתתתתתתתתתתת התגעגעתי כל השבת חשבתי רק עלייך וראיתי תתמונה של סנופי והסתכלתי עליו טוב טוב .. ואת יודעת מה עשיתי?!?!? הבטחתי שלא יקרה לך מה שקרה לסנופי!!! שאת תחיי!!!!!!! אם המוות של סנופי לימד אותי משהו זה שהחיים שברירים ולא צפויים ועלולים להגמר ברגע אחד של חוסר מחשבה פזיזות וטעויות מתמשכות לאורך כל הדרך..(סנופי לא היה אוכל בריא.. הרבה ממתקים ושטויות.. אז המערכת החיסונית שלו לא היתה טובה והוירוס חיסל אותו..) הוטרינר אמר בניתוח שלאחר המוות שהחיידק היה אומנם אלים ותקפני אבל לסנופי לא היו הכלים הגופניים להתמודד איתו אם היה סנופי חזק יותר והיינו פונים אליו מוקדם יותר יכול להיות שסנופי היה ניצל...!!!! לך זה לא יקרה את שומעת?!!?!?!?! אנחנו כן נטפל בזה בזמן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אל תזניחי את עצמך כי אני לא עושה את זה לך!!!! אני מאוד מאוד מאוד אוהבת אותך ורואה בך מטרה עילאית שהצבתי לעצמי!!! אנחנו הולכות להציל אותך את שומעת?!!?!?!! אנחנו והפסיכולוגית שאת חוזרת אליהה.. אוהבתתתתתתת!!!

30/07/2005 | 23:01 | מאת: דניאלה

סנופית מתוקה גמ'ני אוהבת אותך מאד לא דיברנו פה הרבה כי "מולאן" לקחה אותך ירשע ועוד אומרת עליי:-( השבוע יהיה בטוח יותר טוב מבטיחה תראי שלא תצטכי את המשלשלים המגעילים האלה רק נזק עושים:-( אוהבת דניאלה ושבוע מצוייןןןןןןןןן

30/07/2005 | 23:02 | מאת:

:-)

ליל מנוחה :-)

30/07/2005 | 19:40 | מאת: אצבעונית

אני חושבת שעשיתי טעות נוראית.... ביום שיש הלכתי לפאב ושתיתי קצת יותר מדי. אני אוהבת את ההרגשה הזאת...שלא חושבים על כלום....ששום דבר לא כואב....סוג של אופוריה משכרת. זאת הסיבה שלפעמים אני שותה קצת יותר מהרצוי, כדי לא לחזור למצב השפוי, כדי לא לחשוב. לכן אני מגבילה את עצמי ליום אחד בשבוע (לרוב יום שישי), בו אני מרשה לעצמי לשתות. לא רוצה לאבד פרופורציות. לא רוצה להוסיף התמכרות על התמכרות... בדרך כלל אני שומרת על עצמי...אני תמיד דואגת להיות בסביבה של חברות....או עם החבר. אף פעם לא במצב שיכול להיגמר רע... אבל ביום שישי....אני לא יודעת מה קרה....עשיתי שטויות....ועכשיו אני רק רוצה לקבור את עצמי מרוב בושה. סוף סוף התחלתי לבנות את עצמי, לשקם את עצמי, להנות...ועכשיו אני מרגישה כאילו נזרקתי כמה שנים אחורה מבחינת ההערכה העצמית שלי. אני בן אדם נוראי....אם עד עכשיו האמנתי בכך בלי שום סיבה....עכשיו יש כמה סיבות. למה הפכתי להיות....? "מפלצת". כל השינוי הזה שחל בי לאחרונה: הבילויים, היציאות, ההנאות החדשות...כמו קיבלו תפנית אכזרית. אולי זה מה שקורה כשאני מרשה לעצמי להנות, לא לחשוב... עכשיו אני כבר לא בטוחה מה יותר נורא....הבן אדם שאני בעקבות המחלה...או הבן אדם שאני כאשר אני מרפה ממנה... לא אהבתי את עצמי לפני זה....אבל לפחות הכרתי את עצמי. עכשיו אני כבר לא יודעת מי אני...אני עושה דברים שבחיים לא חשבתי שאעשה...כל כך מפחדת. רוצה לחזור קצת לבועה שלי....להסתתר....לקבור את הראש מתחת לכר ולהיעלם. לא רוצה לצאת....לא רוצה להיות עם אנשים עכשיו... כל המחמאות שלכן לא מגיעות לי....לא עכשיו. מה אני עושה...?!

30/07/2005 | 20:01 | מאת: דניאלה

אצבעונית יקירה:-) שבוע מצויין שיהיה לך ממה שאני קוראת וממה שאני מבינה.. למה זה לא טוב לצאת לבלות להשתות?? אני לפני המון שנים הייתי שותה בלי חשבון זה היה בזמן ההפרעה שהלכה והתגברה והרב=סה אותי אני כרגע לא שותה שזה לא יגמר ברע אבל אם את מרשה לעצמך פעם בשבוע לשתות יום שישי עם חברות עם החבר תזכייר לי זה רע? זה ממש ממש ממש ממששששששששששששששששששש לא נכון הלוואי שכולנו יכולנו לצאת החוצה לבלות ולא לחשוב על המחר.. למה את רוצה לחזור להסתגר בבועה? לא לצאת לא לבלות לא לשתות לא להיות עם ה"חברה" עם הסביבה?? מה שאת עושה זה ממשיכה לצאת לבלות לחיות לשם שינוי כמו אדם נורמלי שלא מסתגר בעמו וחי והורס את עצמו לאט לאט אם לא הבנתי נכון מה עשית טעות? לא הבנתי מה רע לצאת לבלות ולשתות... שלך דניאלה שבוע נפלא:-))

30/07/2005 | 22:28 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

אני מאוד מאוד מזדהה עם מה שאת מתארת שרוצים לשכוח מהמחלה ועושים דברים כיפיים ופתאום מקבלים בוקס בפנים וכל מה שעשינו לא שווה. אבל לדעתי את צריכה לקחת דברים בפרופורציות. בסדר, תלכי לפאב, תשתי, אבל תשמרי על עצמך לא לשתות יותר מדי (אני לא מבין איך לא אכפת לך מהקלוריות אבל לא זה לא הענין) תשימי לעצמך גבולות! ואת יודעת לשים גבולות מי שיודע לשים לעצמו גבולות עכשיו אני אוכל עכשיו אני מקיא עכשיו אני עושה ספורט - יודע לשים לעצמו גבולות ולהפסיק לשתות מתי שמספיק! לדעתי את יכולה לשים לעצמך גבול ולעמוד בו אז תנסי שבוע הבא לא לקחת את היום הזה (שאת מרשה לעצמך לשתות) כיום התפרקות שבורחים לגמרי מה-כ-ל אלא כהנאה קטנה, משהו סימבולי, קטן כדי לתפוס קצת ראש טוב אבא שלי חייב את המחשב והוא מתעצבן עלי אני מסיים בייי ובהצלחה

30/07/2005 | 23:01 | מאת:

לי נראה שנמאס לך ממש ההתנהגות הזאת מבטאת בריחה אולי גם רצון להפסיק להיות בשליטה שאת כל הזמן שומרת עליה לפעמים צריך לנהוג כך כדי להמיס את הקרח אלה הם שלבים הכרחיים בדרך לאיזון לעשות שטויות, להחליט שעכשיו אני אוויר אולי זה יעזור לך למצוא את האמצע כנראה שנדע עוד כמה ימים את כבר יודעת ששום דבר לא באמת קורה סתם אוהבת המון "מפלצת" יפה שלי שבוע טוב :-)

30/07/2005 | 09:39 | מאת: מעיין

להילה דרך אגב סתם שאלה...המלצת לי ללכת לאיכילוב נכון? זה לא עד גילאיי 18?אני בת 20...זה בסדר כאילו?הבנתי שזה לנוער...בכל מקרה נראה לי שזה לא כל כך משנה...אני לא נראה לי יילך בכלל...אין לי אומץ במיילא... טוף קיצר שבת שלום לכולם..................

30/07/2005 | 22:58 | מאת:

זה לא הגבול בשבילך, את רק רוצה לרזות את רוצה למות זה מה שמעניין אותך ואותי זה כבר מתחיל להדאיג ממש.. שמרי עלייך פרח שבוע טוב יפה וסליחה על האיחור בתגובה שלי מיום רביעי אני יהיה כבר זמינה הרבה יותר

30/07/2005 | 04:30 | מאת: מעיין

אתם לא תאמינו.....חזרתי עכשיו ממאקס ברנר ובא לי למות...רציתי לנסות להקיא הכל....אוף אם הייתי יכולה...אכלתי וואפל בלגי עם כללללללללללללל התוספות שבאות עם זה...,ועדיין בא לי למות ולהקיא...אוף למה זה חייב ליהיות ככה... אני לא יכולה ליהנות עד הסוף משום דבר...תמיד אני מתחרטת על מה שאני אוכלת,יואו איך שבא לי להקיא אני מפוצצת...זהו אסור לי לאכול יותר שוקולד במשך הרבה זמן........... קיצר לילה טוףףףףףףףףףף

30/07/2005 | 18:33 | מאת: מולאן

תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!!!!!!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!!!!!!!!!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!!!!!!!!!!!!!!!!! בא לי לרשום את זה על כל הדף אבל יש לי עוד מה להגיד!!!!!!!!! אין לך ולעולם לא יהיה לך מושג כמה אני מקללת את היום הזה שהתחלתי להקיא אין לך מושג פשוט אין לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם לא הייתי מתחילה להקיא מזמן הייתי או רזה ממש או בריאה!!!!!!!! אבל מזמן!!!!!! אני במשך שנתיים הייתי לא אוכלת כמעט כל הזמן עד שהייתי באה לביית ושם אוכלת הרבה (הייתי בפנימיה..) מדי פעם הקאתי פעמים ממש נדירות סתם סקרנות.. אבל מאז שהתחלתי להקיא ממש ברצינות כיתה י'.. לא הצלחתי יותר לא לאכול!!!! כמעט בכלל חוץ מכמה ימים פה ושם .. וזה היה סיוט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כי לא רציתי לאכול! ובכל יום שהקאתי הייתי בטוחה במיליון אחוז שזו פעם אחרונה ולמחרת הייתי מוצאת את עצמי באותו מצב מזדרגג!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז לא רק שזה לא יגרום לך להפטר מהאוכל כאילו "לא אכלת" זה גם יחבל בסיכוי שלך להרזות בכלל!!! וזב הסיוט הכי גדול עלי אדמות ואני אומרת לך את זה עכשיו אחרי שחודשיים וחצי לא הקאתי ואני איזה 3 קילו יותר מאז ואין לי דרך להתחיל אפילו להסביר כמה זה הרבה הרבה הרבה יותר טוב עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! פשוט אין לי! כשאת אוכלת ומקיאה את מאבדת את כל הקשר בין אוכל למשקל.. כי הרי את אוכלת הרבה ולא משמינה אבל את דופקת את הקשר הזה באופן כללי ולא רק בזמן שאת אוכלת ואחר כך קשה מאוד לחזור לזה אני לא יודעת ממש להסביר את כאילו בכלל לא רוצה ולא צריכה לאכול ולא אכפת לך מאוכל אבל בסוף את אוכלת כי זה בכלל לא נראה לך אותו דבר זה לא נראה האוכל שדברת עליו זה כאילו משהו אחר לא יודעת זה מה שהיה קורה לי ועכשיו זה נעלם אני יודעת שהאוכל הזה שאני רואה ושיש במטבח ובמקרר זה האוכל שדברתי עליו זה אותו אחד וזה יכול להגמר ממש רע אם אני יאכל אותו לא בצורה שתכננתי.... את מבינהה אותי? אולי לא כי את לא מקיאה בקביעות.. את מדברת על חרטה? אין לך מושג על מה את מדברת בכלל!!!!!!!!!!!!! את לא יודעת מה משמעות המילה חרטה עד שאת יודעת מה משמעות המילה בולמוס ואיך הוא מרגיש.. אני יכולה להגיד לך שאני אישית אחרי שהייתי עושה את זה וצריכה להקיא.. איך אני יסביר לך איך הרגשתי? הכי מפגרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת הכי מטומטמתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת צריכה למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת שמנההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה מפלצתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת "ואיך יכולתי לעשות את זה מה אני מטומטמת מה אתץ לא זוכרת מה היה אתמול איך לעזאזלך איך שום דבר לא הגיוני הכל מתפרק שום דבר לא הוגן לא ידעתי שזה יהיה ככה אם ידעתי זה בחיים!!!!!!!!!!!!! לא היה קורה.." ועוד ועוד ועוד.. והיום זה לא קורה לי.. אני יודעת שאכלתי מה שהייתי צריכה!!!! ואם היתה לי עוד הזדמנות הייתי אוכלת את אותו דבר בקיצור אני לא רוצה לסיים את זה כי יש לי כל כך הרבה מה להגיד על הקאות אבל אני מניחה שמתישהוא אני יצטרך לסיים בבקשה תביני דבר אחד את לא רוצה להקיא!!!!!!! את לא רוצה!!!!!!!!!!!!!!!!!! פשוט לא רוצה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה הרבה יותר גרוע מלא להקיא לא מרזים מזה לפעמים אפילו משמינים ועלי אני יודעת טוב מאוד.. אם לא הייתי מתחילה להקיא הייתי או רזה או בריאה אני אומרת לך את זה!!!!!!!! אבל אני יודעת שזה היה חייב לקרות כי זה מה שאני בולמית! את לא בוחרת מה להיות את לא בוחרת להיות מופרעת אכילה הפרעת אכילה בוחרת אותך את גם לא בוחרת להיות אנורקסית או בולמית זהנ פשוט מה שאת זה בא מתוכך את רק נותת לזה ביטוי את צריכה ללכת ולטפל במה שבפנים במה שגרם לזה ולא רק לאכול רגיל או לא להקיא כי אז זה פשוט כמו לגלח זה תמיד יצמח מחדש את צריכה לעשות לייזר!!!!!!!!!! גם אני הולכת לטיפול תעשי לי טובה לפחות תחשבי על הרעיון ושלא תחשבי על להקיא ובטח ובטח אל תצטערי שאת לא עושה את זה!!!! אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

30/07/2005 | 20:13 | מאת: דניאלה

תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!!תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! תגידי תודה שאת לא יכולה להקיא!!! מואלני צודקת תגישי מליין תודות שאת לא יכולה זה הרס אותי זה הרס את הגוף שלי זה הרס את המשפחה שלי ואת הערכה כלפי עצמי זה הרס את השיניים שלי ואת הקיבה בעיקר ולא שנגיד גם את הכבד דפקתי תודה לחברה הנאמנה שלי אנה\מיה זה הולך ונעשה קשה.. תגידי תודה!! בזכות אנה\מיה אני נראת מצויין ואולי קצת מרגישה שמנה אבל זה תהליך זה לא בן יום או ליל אני אצא מזה אבל אני יודעת דבר אחד!! דבר אחד ופשוט תגידי תודה אני הרסתי לעצמי את הקיבה כי הקאתי אפילו חומצות מהגוף שלי בקיבה יש 1.5 % של ומצה הקאתי .. וזה גרם לקיבה שלי לייצר עוד ועוד חומצות שהרסו לי את הקיבה אני חושבת שלפני שנה לקחת כדורים כדי לגרום לקיבה להירגע וזה לא הכי נעים שתיתי או לא שתיתי כדור בצהרים .. רגע עכשיו בערב אני צרכה עוד אחד? אני עם ידידים שלי רגע שיט שכחתי.. עכשיו אני צרכה לחזור... והגוף לא נמצא במצב טוב שצריל חיות על תרופות... מעדיף טיבעי!! דבר נוסף שאני רוצה לומר לך את לא לבד במצב הזה אני אציג לפניכם מכתב שהמון זמן אני מחכה לו ועכשיו אחרי 10 שנים אני אציג אותו לפניכם אולי זו תהיי תפנית חיובית או שלילית אבל זה מסכם 10 שנים במחלה אני חושבת... ישנם אכזבות ישנם מירמורים עצמים ומחשבה שלילית אבל תדעי בזכות האנשים שהכרתי מפה ומחיי החברה שלי זה "הציל" אותי מליכנס יותר עמוק למערבולת האנורקסיה אני נפגעתי מהמחלה כי מתו מספר אנשים היקרים לי מאד מהמחלה הזאת ואני לא רוצה להיות קורבן אנה\מיה ואני אראה לך את האור שבקצה המנהרה ואני מבטיחה לך חייך היו יותר טובים... אוהבת דניאלה :-) שבוע מצויין מתי את חוזרת לבסיס?? ונ.ב מה ששאלת את הילונת על איכילוב מקבלים כל אחת לא רק צעירות ואני מציעה לך לפנות לשם מהר!! מהר מאד!! לא להיתקע סתם עם זה תנסי מה יכול להיות יותר גרוע מזה? לא,ממש לא יהיה יותר טוב מבטיחה לך תנסי.. תפני לשם :-) אוהבת :-)

30/07/2005 | 22:49 | מאת: מעיין

אני חושבת על הרעיון כבבר כמה זמן אבל אני לא מסוגלת לעשות עם זה משהו זה בעיה......... ואני מתכוונת שבא לי להקיא,כאילו להוציא את כל מה שאכלתי עכשיו מהבטן,את כל מה שהכנסתי עכשיו לבטן כי ז הגורם לי להרגיש רע שאכלתי כל כך הרבהההההההההההההה,אוך גם היום הייתי אצל סבא וסבתא ואכלתי מלא....וגם שוקולדים בלי הפסקה אין לי גבולות אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף.......... קיצר שיהיה שבוע טוב.......... אוהבת מעיין דרך אגב אם להקיא או לא, אז לא איכפת לי מהגוף שלי או מהבריאות שלי כל כך...אני פשוט ניסיתי כמה פעמים להקיא וזה לא הולך לי...אבל אני מבינה למה את ודניאלה מתכוונות אבל ...כאילו לא מפנימה....אבל במיילא אני לא מצליחה להקיא אז זה לא משנה............

29/07/2005 | 18:31 | מאת: שיר

לכולם! שתהיה לכם שבת של שקט והמון נחת... מולאן- לא הספקתי לענות לך לפני שבת, גם לא במייל. SORRY בלי נדר במוצ"ש... קבלו חיבוק של שבת (זה חיבוק מיוחד) אובהת המון שיר

29/07/2005 | 22:08 | מאת: דניאלה

שמעתי על המאמרים שלך אז אני רוצה שתשלחי לי אותם גם אם את יכולה מולאני תשלח לך את האימייל שלי כי מולאן לא מצליחה לשלוח לי את המאמרים:-( אני מאחלת לך ולכולם שבת נפלאה עם אושר וללא אכזבה אוהבת דניאלה

29/07/2005 | 23:59 | מאת: מעיין

שבת שלום לכולם וסופ"ש רגוע ושקט שיהיה לכולם........... באהבה מעיין

חיבוק של שבוע טוב הוא תמיד מיוחד מאוד :-) באהבה רבה אליכם

29/07/2005 | 17:34 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

מצטער שלא עניתי לך עד עכשיו פשוט מה ששאל ת בקשר לצבא זה נושא מורכב ורציתי לענות לך תשובה מושקעת ולא לכתוב כמה מילים . בכל אופן אם אני בן 20 ז"א שהייתי אמור להתגייס לפני בערך שנתיים אבל בגלל שאני דתי וכל החברים שלי הולכים לישיבה גם אני הלכתי לישיבה אחרי התיכון אבל מה לעשות שאחרי שנה נכסתי שוב לדיכאונות והאנורקסיה החריפה אז עזבתי את הישיבה ומאז אני פוחד לעזוב את הבית להרבה זמן כי נהייתי נורא תלוי באוכל ואני חייב שיהיה לי את כל המלפפונים שלי ואת כל הדיאטים שלי וכו' וכו' אז לכן לא חזרתי לישיבה ולכן גם לא עשיתי שום דבר אחר חוץ מלהעביר את היום כי אני לא רוצה לחזור לישיבה כי לא טוב לי שם ובצבא אני פוחד שאני לא יסתדר עם האוכל וחוצמזה אני פוחד שלא יהיה לי מספיק אנרגיה לעבור את הטירונות כי אני לא אוכל מספיק אז לכן אני לא עושה צבא. בינתיים היתי על תקן של בן ישיבה ודחיתי כל הזמן את הגיוס אבל עכשיו עזבתי את הישיבה רשמית (כבר שנה אני לא שם אבל עכשיו זה רשמי) אז אין לי תירוץ לדחות את הגיוס ואוטוטו אמורים לשלוח לי צו ואז יש לי כמה אפשרויות: 1. או שאני יוריד פרופיל ל21 ולא יתגייס בכלל 2. או שאני יחכה שהמצב שלי מבחינת האוכל יהיה יותר טוב ושאני לא יהיה כל כך תלוי באוכל ואז אני יהיה גובניק . 3. או שאני יוריד פרופיל ויעשה שירות לאומי אבל בשביל זה אני גם צריך לחכות שהמצב שלי יהיה יותר טוב כי אמרתי לך שכרגע אני לא מסוגל לעזוב את הבית... בכל אופן הבעיה נהיית יותר מסובכת כשאנחנו מגיעים ל"מה אומרים החברים" כי אף אחד מהחברים שלי לא יודע על האנורקסיה ולכולם אני אומר שאני לא בישיבה כי אני לומד בבית (אעלק) ואז הם שואלים אותי מה עם הצבא אז אני אומר להם שבשנה הבאה במרץ (שאז מתגייסים הרבה מהחברים שלי אז זה נשמע תירוץ סביר) אבל מה לעשות שמרץ 06 מתקרב ואני לא יודע מה להגיד להם כבר כי אני לא יוכל לספר להם עוד תירוצים אז מה שנראה לי שאני אגיד להם זה שאני פשוט לא מתגייס בגלל סיבה רפואית וזהו. זה מה שאני חשבתי אבל אז את יודעת, כולם מתחילים לשאול מה יש לך וכל מיני שאלות חטטניות שאני לא סובל אז זה לא נראה לי רעיון הכי טוב. לכן כתבתי את כל זה כדי להבהיר לכם את הנקודה ולשאול מה אתם מציעים לעשות???

לקריאה נוספת והעמקה
29/07/2005 | 23:05 | מאת: דניאלה

אולי באמת תשנה את השם לאושר? אם לא מתאים אז נמצא לך אחר כמו אור:-)או נמצא אבל תשנה את הניק שלך:-)) אבל תשנה את השם שכך אולי זה ישנה אותך:-) שהתחלתי לקרוא למחלה אנה\מיה זה הכניס אותי יותר ויותר למחלה עכשיו אני כבר לא קוראת לה כי אינני רוצה בה יותר:-) אני רוצה שתלך ולא תחזור... אז ככה כן באמת לא הבנתי כמה זמן עד שאתה עונה לי אולי אתה לא רוצה לשוחח עימי אבל הבנתי כרגע שזה בגלל שהדבר מורכב גם אני חושבת לדברים חשובים צריך להשקיע ולא לעשות זאת על רגל אחת בכל אופן עכשיו הבנתי את הסיפור שלך אצלכם(דתים) כל הזמן עם בגדים ארוכים ושכבות מעל שכבות אז אני מבינה שלא שמים לב למצב שאתה נמצא בו (אפרופו דתים ראיתי היום ב7 ימים על הדתיות אינני מתפלה על המצב שם שכל אחת נמצאת בדיכאון ש12 ילדים זה קצת.. וצריך לפחות 18 ילדים וכל הזמן זה הריון לידה הנקה שוב ושוב ושוב...- זה סתם כי קראתי את זה בדרך וזה נראה לי מוזר אני בקושי רוצה 2 זעטוטים שיתרוצצו לי בבית והם 18 ילדים נשמע לי מוגזם אם אפילו אם לא הייתי בה"א אחרי 5 לידות הייתי נכנסת לדיכאון כזה של ה"א זה סתם בלי קשר לתוכן של התשובה שלי כי קראתי את זה לפני כמה דקות... שחזרתי) טוב אני מציעה לך מכל הלב באמת אם אתה רואה שאתה תלך ותכנס יותר ויותר למחלה אז לך לטיפול תוריד פרופיל תעשה מה שאתה יכול כדי לא ליכנס למסגרת הזאת כי שם אתה רק תפול יותר ויותר אני נכנסת למסגרת הזאת כי אני לא יוכל לחיות ככה בגלל שינה בעיה כי כולם אצלנו אנשים צבא גדולים ביחידות מובחרות ואם לא אתגייס אני אהיה בבעיה (אפרופו מולאן לשתובה שלך) תקשיב תעשה הכל כדי ליכנס לטיפול לא ליכנבס למסגרת הזאת כי שם אתה תמות מרעב ותהיי כמו גוויה ואל ישימו עלייך שום דבר לכן תעשה משהו !! יש לך עד מרץ הקרוב!! בקשר לצבא-היה אחד שנתן לי טיפ אבל זה לא לקטע של העיניין- שם תוכל להוציא 101 פטורים לאכול בחדר האוכל אני בטוחה שאני לא אכנס לחדר האוכל כי האוכל שלי מיוחד ללא שמן כמעט בלי פחממות בלי לחם בלי פסטות בלי כל הדברים משמינים אני עם מלפפון וקוטג' ופחממות כמו תפוח אדמה אבל מיוחד שבצבא בטוח לא יכינו לי אותו לכן שאני אגיע הביתה זה יהיה לי מוכן!! והאוכל העיקרי שאני אוכלת זה פירות וירקות וקוטג' (בצבא הקוטג מגעיל כאילו זה לא בא בקופסאות זה בא בשקיות מגעילות ולכן סיכוי שלא אגע בזה אבל אני כל יום אכנס לסופר הקרוב ואקנה לי קוטג חצי% ויוגורטים של 0% לרוב אני אוכלת וכמו שאמרת על המלפפונים יש בשפע אתה יכול ליכנס ולהגיד שאתה סטרילי ואתה לא אוכל כאלה דברים ואתה תרוויח מזה כמוני ואני אעשה זאת כי אני לא אוכל את הפסטה מרובת שומן או בשר(אני לא אוהבת בשר או גדים וכ"ו המכילים המון % שומן גבוהים... אם אתה חושב שבצבא יהיה לך קשה עם האוכל אז זהו שלא יהיה לך נוח אם תבקש את זה -כמוני(אני עוד מעט מתגייסת ולכן אני אגיד לך איך יצא לי [אם אראה שלא הולך לי אני הוציא פטור]) ובעיניין האחרון שרשמת- החטטנים שים זין... תגיד שזה לא עיניים שלך שבת שלום דניאלה אם לא התייחסתי למשהו שרצית שאני אתייחס אז תגיד אני אתייחס יותר לעומק אגב הצבא יכול לעשת טוב או רע

29/07/2005 | 23:05 | מאת: דניאלה

אולי באמת תשנה את השם לאושר? אם לא מתאים אז נמצא לך אחר כמו אור:-)או נמצא אבל תשנה את הניק שלך:-)) אבל תשנה את השם שכך אולי זה ישנה אותך:-) שהתחלתי לקרוא למחלה אנה\מיה זה הכניס אותי יותר ויותר למחלה עכשיו אני כבר לא קוראת לה כי אינני רוצה בה יותר:-) אני רוצה שתלך ולא תחזור... אז ככה כן באמת לא הבנתי כמה זמן עד שאתה עונה לי אולי אתה לא רוצה לשוחח עימי אבל הבנתי כרגע שזה בגלל שהדבר מורכב גם אני חושבת לדברים חשובים צריך להשקיע ולא לעשות זאת על רגל אחת בכל אופן עכשיו הבנתי את הסיפור שלך אצלכם(דתים) כל הזמן עם בגדים ארוכים ושכבות מעל שכבות אז אני מבינה שלא שמים לב למצב שאתה נמצא בו (אפרופו דתים ראיתי היום ב7 ימים על הדתיות אינני מתפלה על המצב שם שכל אחת נמצאת בדיכאון ש12 ילדים זה קצת.. וצריך לפחות 18 ילדים וכל הזמן זה הריון לידה הנקה שוב ושוב ושוב...- זה סתם כי קראתי את זה בדרך וזה נראה לי מוזר אני בקושי רוצה 2 זעטוטים שיתרוצצו לי בבית והם 18 ילדים נשמע לי מוגזם אם אפילו אם לא הייתי בה"א אחרי 5 לידות הייתי נכנסת לדיכאון כזה של ה"א זה סתם בלי קשר לתוכן של התשובה שלי כי קראתי את זה לפני כמה דקות... שחזרתי) טוב אני מציעה לך מכל הלב באמת אם אתה רואה שאתה תלך ותכנס יותר ויותר למחלה אז לך לטיפול תוריד פרופיל תעשה מה שאתה יכול כדי לא ליכנס למסגרת הזאת כי שם אתה רק תפול יותר ויותר אני נכנסת למסגרת הזאת כי אני לא יוכל לחיות ככה בגלל שינה בעיה כי כולם אצלנו אנשים צבא גדולים ביחידות מובחרות ואם לא אתגייס אני אהיה בבעיה (אפרופו מולאן לשתובה שלך) תקשיב תעשה הכל כדי ליכנס לטיפול לא ליכנבס למסגרת הזאת כי שם אתה תמות מרעב ותהיי כמו גוויה ואל ישימו עלייך שום דבר לכן תעשה משהו !! יש לך עד מרץ הקרוב!! בקשר לצבא-היה אחד שנתן לי טיפ אבל זה לא לקטע של העיניין- שם תוכל להוציא 101 פטורים לאכול בחדר האוכל אני בטוחה שאני לא אכנס לחדר האוכל כי האוכל שלי מיוחד ללא שמן כמעט בלי פחממות בלי לחם בלי פסטות בלי כל הדברים משמינים אני עם מלפפון וקוטג' ופחממות כמו תפוח אדמה אבל מיוחד שבצבא בטוח לא יכינו לי אותו לכן שאני אגיע הביתה זה יהיה לי מוכן!! והאוכל העיקרי שאני אוכלת זה פירות וירקות וקוטג' (בצבא הקוטג מגעיל כאילו זה לא בא בקופסאות זה בא בשקיות מגעילות ולכן סיכוי שלא אגע בזה אבל אני כל יום אכנס לסופר הקרוב ואקנה לי קוטג חצי% ויוגורטים של 0% לרוב אני אוכלת וכמו שאמרת על המלפפונים יש בשפע אתה יכול ליכנס ולהגיד שאתה סטרילי ואתה לא אוכל כאלה דברים ואתה תרוויח מזה כמוני ואני אעשה זאת כי אני לא אוכל את הפסטה מרובת שומן או בשר(אני לא אוהבת בשר או גדים וכ"ו המכילים המון % שומן גבוהים... אם אתה חושב שבצבא יהיה לך קשה עם האוכל אז זהו שלא יהיה לך נוח אם תבקש את זה -כמוני(אני עוד מעט מתגייסת ולכן אני אגיד לך איך יצא לי [אם אראה שלא הולך לי אני הוציא פטור]) ובעיניין האחרון שרשמת- החטטנים שים זין... תגיד שזה לא עיניים שלך שבת שלום דניאלה אם לא התייחסתי למשהו שרצית שאני אתייחס אז תגיד אני אתייחס יותר לעומק אגב הצבא יכול לעשת טוב או רע

30/07/2005 | 22:53 | מאת:

מה "הם" חושבים ממזמן הלך לישון וטרם התעורר, אני מציעה שלא יתעורר אף פעם. מה אני מציעה לך לעשות??? להקשיב ללב ורק ללב, למציאות שלך, לאפשרויות שלך, לעכשיו שבו אתה נמצא. לי נשמע שהלב הזה לא באמת רוצה ללכת לשירות, או ישיבה, נשמע לי שהוא רוצה את החופש שלו לחפש מה טוב בשבילו באמת ולעיתים לשם כך נחוץ זמן לא מבוטל של בטלה שקטה. אז למה לא באמת?? בגלל שזה כביכול לא מקובל?? שטויות! הגיע הזמן להקשיב ללב אין חוקים ואין צריך יש נכון לי ומה נכון לי תמיד מתגלה מתוך שקט והתרחקות מהמולה ורעש. בהצלחה :-) שבוע טוב

29/07/2005 | 03:34 | מאת: מעיין

אני יודעת שכבר מאוחר,3 וחצי בלילה...אבל חזרתי עכשיו ורציתי קצת לכתוב איך אני מרגישה...עד שהיה לי נחמד היום,פגשתי חברה ממש טובה שלא ראיתי חצי שנה בגלל הצבא המסריח הזה,ועוד הספקתי ללכת לעיר הבירה בת"א,אז חייב לההרס הכל...אבד לי החוגר...או שמישהו גנב לי אותו נראה לי,קיצר עכשיו זה סיפור מהתחת לעלות משפט ולנסוע לאילת בלי חוגר וכרטיס ערבה והרישיון הלך לי...קיצר אתם לא יודעים איזה חודש נפל עליי...היום זה לא היה השיא אבל חודש שלם של מזל נאכס מי היה מאמין...זה התחיל לי בנקע בקרסול שעדיין אני לא יכולה לעשות ספורט(שזה הכל בחיים שלי :( ),נתפס לי הצבר,אבד לי החוגר,עברו עליי שבועיים הכי חרא שאני מכירה בצבא...רציתי למות,קיצר למה כל המזל הנאכס נפל עליי מה עשיתי רע :( אוף!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי נראה לי שאלוהים מקשה עליי בכוונה אולי כדיי שאני ימות אני כבר לא יודעת... קיצר לילה טוב לכולם שבטח אתם כבר ישנים אז ביייביייביייבייי

לקריאה נוספת והעמקה
29/07/2005 | 12:55 | מאת: מולאן

חבל שלא ראיתי את זה אתמול אולי הייתי עונה לך והיינו עוברות לאיזה צ'אט גם אני לא נרדמתי עבר עלי לילה זוועה זה אחד הדברים שאני הכי שונאת בעולם לא להרדם אני לא יכולה לתאר כמה זה מדכא ומפחיד ומעציב אותי אולי אני יוצאת מפרופורציות אבל זה שאני מרגישה והייתי מחשב קצת בשעה הזו בערך.. אבל אז אבא שלי החליט להתעורר באמצע הלילה ולא היה לי כח אליו (הוא חושב שאני במחשב עם בחורים..) אז כיביתי באמצע שיחה עם חברה שלי ואימייל קצר.. ואז גם בחדר לא נרדמתי אם זה ממשיך יש מצב אני קונה כדורי שינה אני לא יכולה ככה מבאס כל מה שקרה לך.. אשכרה צרות באות בצרורות.. למה שיגנבו לך חוגר..? לא הבנתי.. אם אלואים היה רוצה שתמותי כבר מזמן לא היית כאן הוא לא צריך להקשות עלייך בשביל זה.. אנחנו לא יכולים לדעת הכל ואת לא יכולה לדעת למה קורה לך מה שקורה לך את חושבת שאני יודעת? לפעמיטם קוראים לי הדברים הכי רעים בעולם ואני לא מבינה למה למה למה? אבל אחרי שאני בוכה אני מנסה להרגע ולהבין שאני בחיים לא ידע למה אז מה שנשאר לי זה פה בעולם הזה על האדמה הזו לעשות מה שאני יכולה ומה שתלוי בי כדי להמנע ממצבים כאלה ולתקן את מה שנראה לי לא בסדר.. אל תחפשי "אחראים" זה החיים שלך ובמידה רבה יש לך השפעה ושליטה בהם לא על הכל אבל על הרב רע לך במצב שאת נמצאת..!? נראה לך שאת לא חייה נכון..?! נראה לך שיכול להיות אחרת..?! קומי ותעשי את כל מה שתלוי בך ובאחריותך כדי לשים לזה סוף!!! אל תשבי לתהות.. את רוצה שינוי.. ובכן רק את יכולה לגרום לו להגיע! יש לך בעיה ויש לה התחלה אמצע וסוף.. היא כבר התחילה ועכשיו את באמצע אז מה שנשאר זה רק להגיע לסוף אל הסוף שלה לפני שזה יהיה הסוף שלך הבעיה שלך יכולה להרוג אותך... תסיימי אותה לפני שהיא תסיים אותך.. הקם להורגך השכם להורגו..! שבת שלום נשמה..!!

29/07/2005 | 14:14 | מאת: מעיין

את לא תאמיני מה קרה,במקום להתעסק בכל מה שהיה קורה עם החוגר שגנבו לי...היום בבוקר אבא שלי מתקשר אליי ושואל אותי אם אני יודעת שאיבדתי את החוגר שלי...קיצר שאלת קידבאק...והוא אומר לי שמישהו התקשר אליו ומצא לי את החוגר,אני הייתי כולי הפוכה משינה...אבל ראית איזה מזל...מישהו מרמת גן שני מטר ממני אז אבא הסיע אותי לשם ועכשיו החוגר אצלי היית מאמינה... קיצר אני לא מסוגלת לטפל בעצמי,אין לי את האומץ להתחיל...אני כל הזמן חושבת לעצמי וזה סתם,ושהכל בסדר אצלי ואני סתם מנפחת את המצב...אני לא יודעת מה לא בסדר איתי,יש לי הכל אם כבר...כל הזמן אני חושבת על אוכל,וכל מה שאני אוכלת אני מתחרטת עליו ואני חושבת למה אני לא יכולה להקיא את זה אחר כך או משהו כזה...ואני בדיכי רוב הזמן ואני לא יודעת מה לעשות...אני חושבת הרבה פעמים שאם אני לא יילך לפסיכולוג או משהו כזה אז אני לא ייצא מזה,אבל בפועל אני לא יכולה לעשות כלום אני לא מצליחה למשוך את עצמי,אני חושבת שאולי אני באמת סתם מנפחת הכל...???אני כבר לא יודעת...קיצר מה איתך??? רגע סתם שאלה בת כמה את?

29/07/2005 | 15:13 | מאת: מעיין

ויכול ליהיות שהבעיה שיש לי עם יש לי ואין לי כבר מושג מה היא,אז היא באמת תהרוג אותי...אבל נראה לי שאני פשוט מעדיפה שתהרוג אותי...אין לי כוח לחיים האלה...אין לי יותר מידיי תקוות או מטרות,שזה מה שמחזיק אותך,אבל חלומות יש ואני בטוחה כמעט שאני לא יוכל להגשים אותם אז מה הטעם בחיים... אני יספר לך משהו...אני בן אדם הכי ספורטיבי בעולם,ספורט זה החיים שלי,אני טובה ברוב סוגי הספורט...אבל גיליתי לאחרונה ויש לי בעיה יחסית רצינית בברכיים,ידעתי שיש לי בעיות בברכיים אבל לא ידעתי מה...והייתי בפיזיותרפיה ואמרתי לה שאני מתכוונת להמשיך להתעמל ולעשות ספורט,והיא אמרה לי שאם השנים אני יכולה לפגוע בעצמי ולהגיע למצב של נכות...לא איכפת לי את מבינה...אני ימשיך לעשות ספורט אבל אם חשבתי לעשות משהו\מקצוע בספורט אני לא יחזיק מעמד יותר מידיי,לא איכפת לי לפגוע בעצמי..ועוד בשביל משהו שאני ממש אוהבת אבל כל החיים שלי נראים ממש דפוקים שאני לא רואה יותר מידיי תקווה באופק...

29/07/2005 | 22:25 | מאת: דניאלה

מעיין אני בטוחה שזה הולך ומשתפר את תראי את זה אני מבטיחה לך או קיי אבד החוגר- נמצאה האבדה- יופי תחייה עם זה אם לא היית מוצאת נגיד ש... אבל מצאת תתעודדי כי אם באמת לא היית מוצאת אז... היית נשפטת וזה לא היה מחווה נעימה לספורט- אני כבר חודש לא רצתי-כן חודש ובדרך כלל כל יום הייתי רצה 10 קילומר לפעמים הייתי עושה יותר +4\3 שעה אירובי -כבר חודש אולי לא עשיתי את זה ואני חייה עם זה טיפה טוב אבל אני אתחיל שוב כי השמנתי אני חושבת קצת בגלל שהתחלתי לאכול מעל ממה שאכלתי והרגלתי את עצמי לאכול ולכן שהתחלתי לאכול את האוכל המינימלי התחלתילהשמין ואולי זה אולי רק נוזלים אבל אני עושה זאת לעצמי ואני לא מאשימה אף אחד.. אבל קחי לעצמך את הזמן בלי לחץ שלא יההי לך נזק מצטבר בגלל הבירכיים כי את לא רוצה שיהיה לך אחוזי נכות תאמיני לי לא שווה (אף אחד לא יודע את זה אבל דפקתי לי במשך השנים האלה את הכבד ולפני 10 שנים היה לי בעיה בכבד ועקב אנה\מיה דפקתי את זה יותר אני כמעט בטוחה אני לא באה לבכות או משהו אני אומרת לך את זה עם משהו פגום אני לא ממליצה אז אל תעשי לך נזק לגוף שלך -הגוף יודע מתי להגיד די) בעיניין המשפחה- בבקשה יקירה אל תקחי את זה ללב באמת המשפחה איננה יודעת את הזנק שהיא גורמת אנחנו האחים והאחיות עושות לנו קצת צחוקים בקשר למשקל כי כולנו בהפרעת האכילה של אנה\מיה ולכן אנחנו צוחקים על זה אומרים "כן יום אחד ימצאו אותנו כל היום עם מללפון אחד ביום ... זה בצורה של גיחוך לפעמים עד בכי אבל זה קורה כי אנחנו בבעיה ההורים שלי עושים גם את גם אבל בצורה למה אתם לא אוכלים.. בצורה מרוגזת כי אנחנו בהפרעה אבל אימי לא יכולה לומר כלום כי לאימי יש גם את זה.. ולפעמים הם מאשימים אותנו אבל לרוב הם אשמים בגלל הלחץ של האוכל בגלל הלחץ שיש .. ההורים שלי גידלו אותי כמו נסיכה לא נסיכה כמו מלכה הכל קיבלתי אני לפעמים מרגישה רע עם זה כי יש אנשים במצב גרוע ואני במצב טוב ואני ממצב של הפרעת אכילה ויש עוני בארץ.. יש אבטלה יש אנשים שמתאבדים בגלל שאין להם איך לשלם את המשכנתא אבל לי היה מעיניין הרזון המשקל..(שמה לב- היה !! עבר כבר לא השאיפות שלי לחיים זה איך לשקם את הגוף שלי לשקם את עצמי ויותר מזה לשקם את המצב של מערכת היחסים שלי ואולי לתת לחדש שלי ליקשר אליי ולגרום לי לאהוב את עצמי כמו שאני) זה היה על רגל אחת אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב ואם לא אני פה רוצה במייל או מסנגר אם יש לך אני מוכנה לנסות לעזור לך - כי הכל בא לפי הרצון שלך.. אם יש לך רצון זה יצליח ואם לא אז.. זה לא יצליח ואני מוכנה לעזור לך חחחח- מולאני יקירה כמעט שכחתי אותך(לא שכחתי רואהההה) נשמתי יש לי פיצוץ במייל אני עוד מעט אראה אותו ורגע את מדברת עם בנים ?? יו וי שיו רוצה מכות? ואיך אני לא יודעת- ? עד שעות מאוחרות מה את עושה?? הא הא הא עכשיו שבוע בלי טלויזיה!!!!! סתם אוהבת חכי יש לי את כל הערב לזה... אוהבת דניאלה (אם שכחתי משהו אי הוסיף):-))

29/07/2005 | 23:14 | מאת: מולאן

אמרתי שהוא "חושב".. לא מדברת עם בנים באיסי בקושי עם בנות.. לא מתלהבת מזה אבל יש אחד שאני קצת מדברת איתו כי הוא ממש חנוד וספרתי לו עלי ואיזה קטע גיליתי שגם לו היה יותר משנה ה.א! הייתי בשוקקקקק! שבת שלום מהממת שלי!

29/07/2005 | 23:57 | מאת: מעיין

אני לא יודעת אם אני מוכנה בכלל לעזור לעצמי,אולי עצם זה שאני מדברת איתכן כאן בפורום (חוץ מזה שסוף סוף יש לי עם מי לדבר שבאמת יבין אותי,בחלק מהדברים,)אז אני מנסה או רוצה בתת מודע לעזור לעצמי ... אבל שאלה קטנה אם אין לי רצון לחיות בכלל איך אני אמורה שיהיה לי רצון לעזור לעצמי?!?!? לא יודעת מה הבעיה שלי אבל כל דבר שני מדכא אותי או מעציב אותי או לא יודעת מה,ואני מתכוונת ממש כל דבר בחיי היום יום מחברות ועד הורים והכל... אני ישמח אם תנסי לעזור לי אבל אני לא יודעת אם אני יצליח לעזור לעצמי... אני כמו כולן כאילו מחכה שמישהו יבוא וימשוך אותי מהבוץ,או שמישהו ידאג לי או שמישהו ידחוף אותי לזה אבל...אין.....ואם אני בכלל יעשה משהו עם עצמי אז הכל יהיה לבד ולא נראה לי שזה אפשרי לעבור הכל לבד....בלי ידיעת חברים או הורים או אף אחד... שבוע טוף אוהבת מעיין

מעיין מתוקה קראתי עכשיו את כל ההודעות שלך ושל מולאן ושל דניאלה ביחס לכל מה שכתבת קראתי גם את המייל שכתבת לי ותשובתי לך פשוטה, מה שעניתי לך עוד כשהיית בצבא המסגרת הזאת היא אסון בשבילך, לגבי העברת מיקום או תפקיד, לא נראה לי שזה יועיל לך במשהו, צר לי על האופן שבו אני בוחרת לענות לך, אני פשוט חושבת שלאור כל מה שאת כותבת לנו זה מאותת נורה אדומה על מצוקה לא פשוטה ואני די שוקלת אם לערב את ההורים שלך לגבי זה, קחי בחשבון שאני יכולה לאתר היכן את נמצאת. אין לי רצון לאיים עלייך חלילה, אבל דברייך מעוררים דאגה רבה במיוחד כשאת חוזרת הרבה מאוד על הרצון שלך למות. יש הרבה אנשים שמדברים על זה ואחרים צוחקים עליהם כי הם אף פעם לא מעיזים לעשות את זה, עד שקורה אסון והם אומרים לא ידענו... אני לא רוצה שזה מה שיקרה לך אני כבר עשיתי את זה פעם אחת פה בפורום ומה שקרה שזה היה די רע מבחינתי זה שאיבדתי בחורה יקרה מאוד העונה על שם "אור" את יכולה לחפש את ההודעות שלה פה בפורום, איבדתי אותה אבל אני יודעת שהיא היום מקבלת עזרה וזה מבחינתי ההישג אפילו שלכאורה היא קיללה אותי אבל אני יודעת שבתוך תוכה היא הודתה לי על כך. הכוונות שלי היו נקיות לגמרי, המצוקה שלה היתה בלתי אפשרית ואם לא הייתי עושה כלום סביר להניח שמכל בדיחות הדעת היא עוד הייתה עושה את זה אפילו שהיא לא באמת התכוונה. אני יודעת על עצמי אני כל הזמן שיגעתי לכולם את השכל שאני יתאבד עד שזה באמת קרה ומה שהשאיר אותי בחיים היה נס, כי זה יכל להיגמר במוות לכל הדיעות אני לא רוצה שזה יקרה לך אבל אם לא תעשי שום דבר, אני יפעל, כי אני דואגת לך תשתחררי מהצבא בהקדם פני להורים שלך במיידי ותגשי לאיכילוב לגבי שאלתך, מקבלים שם גם בגילאים של 20 ומעלה היו איתי אז גם בגיל 20 גם בגיל 30 וגם בגיל 40 כך שאין לך מה לדאוג לגבי הגיל ולהציב לך את זה כמחסום. קחי לתשומת ליבך את דברי, כי אני מתכוונת לכל מילה אינני מאיימת אבל חייך חשובים את חשובה ואני לא יכולה לפעול שלא מאהבה אלייך וזה חלק מלבטא אהבה אלייך המילים שלך נשמעות לי חריפות מידי זה יכול להיגמר ברע את חושבת שזה משחק אבל יש רגעים שזה תופס ואז מי ששולט הוא הטירוף ולא האני שלך ואני לא רוצה שזה יקרה לך אהובה שלך באהבה רבה :-) אני

לא אני לא רוצה לומר להורים שלי וגם לא את... את לא מבינה אוף אסור לי ואני לא רוצה לערב ההורים שלי........... אני בטוחה שאת לא תעשי לי את זה נכון?!?!?!?!? איך בדיוק את יכולה לאתר אותיי???? אוף אל תפגעי בי גם את..... אני לא יהיה מסוגלת להיתמודד עם זה את לא מבינה........... לא נראה לי שאני באמת התאבד אין לי אומץ לזה...זה שאנ רוצה....זה משהו אחר... את לא מבינה,חברה שלי הכי טובה פעם אחת אמרה להורים שלי מאחוריי הגב שלי שלא אכלתי 3 ימים,ואני יותר לא מספרת לה דברים אישיים שקורים לי או שאני מרגישה כי אני לא בוטחת בה יותר... אם אני מספרת גם פה,אני יודעת שגם אתם לא תוכלו להגיע אליי איך שהוא ולספר להורים שלי ואני גם לא רוצה.... את לא מבינה זה החשש הכי גדול שלי...אני מבקשת ממך אל תעשי לי את זה בבקשה............ אוהבת מעיין את לא מבינה עכשיו אני לא יהיה רגועה בגלל מה שאמרת לי תגידי לי שלא תעשי את זה טוב?????????????????

כמו שאת רואה -תראי מה השעה!! רק עכשיו נכנסתי הביתה אני חייבת מקלחת ולעוף אם תהיי עוד רבע שעה תשיגי אותי אז אני אדבר איתך אם לא אני אנסה בערב מהמחשב אחר לא מבטיחה כי המחשב שם קצת דפוק גררררררר אבל אל תחשבי שאני בורחת לך חס וחלילה פשוט היה לי יום זוועתי כמעט כל דבר לא משהו:-( מולאני ראיתי את המיילים אני אנסה עכשיו לענות לך אחרי המקלחת ואם לא אז יותר מאוחר הילונתתתתתתתת מזל טוב נשמתי האהובההההההההה חולה שרופה עלייך אני אנסה לא מבטיחה אני חייבת להיות עוד שעה בערך אפילו פחות אצל מישהי שקרה משהו אז אינני יכולה אבל אנסה אני אראה מתי אני אסיים שם ואתקשר:-( אני כ"כ מאוכזבת לא משנה אבל אני מאחלת לך נשמתי הרבה הרבה הרבה מזל טוב אם היה לי זמן היית מקבלת מכתב ארוך ומייגע של משאלות ושבחים עלייך מפאת אי הזמן שנשאר לי ואני חייבת לטוס כבר אז אני אסיים כך את ההודעה אוהבת שמרו על עצמכן תעשו חיים :-) לאב לאב לאבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב נשיקות ומליין חיבוקים ולפדלעה רואה אני לפני ואת לא נמצאת:-( אז מה שהבטחתי לך לא יקויים היום בגלל מה שקרה אוהבתתתתתתתתת דניאלה

28/07/2005 | 23:00 | מאת: מולאן

רק אל תגידי לי שקרה מה שאני חושבת.. הגרע מכל.. התקשרת לברר?: דברי איתייייייייי!

29/07/2005 | 22:48 | מאת: דניאלה

נשמתי זה ברור על מה שדיברנו לא התקשרתי אין לי אומץ רשמתי לך למה אני אמות מבוש על מה שקרה פתאום אני אראה כמו "אלמנה מסכנה" אם יקראו לי ככה מאמי אני מנסה בקשר לזה לירגע אבל קרה משהו אחר במשפוחה שלי אבל הכל הסתדר אוהבת דניאלה מה איתך? רגע לא הגעתי למייל שלך יש לי מיילין מיילים אני אשלח לך את ה-את יודעת מה ואז את המיוחד וששם יההי רשום זה הראשון!! שתפתחי ברור!!! ורגע מה הקטע עם הבחורים? את מדברת עם בחורים? ולא מספרת? הא הא הא חכי חכי עכשיו תקבלי עונששששששששששששששששששששש עכשיו שבוע בלי טלויזיה!!!:-( סתם אוהבת אוהבת אוהההההההבתתתתתתתתתת דנדוש

28/07/2005 | 14:06 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

איזה כיף היום לא הלכתי לעבודה ואני מרגיש ממש כיף עם זה כי הזמן עובר מהר ואני לא חושב על אוכל כל הזמן כי יש לי משהו שיעסיק אותי כי אני צריך לעשות כל מיני סידורים. כבר ממש שכחתי איך זה לא להיות עצוב אז טוב שהיום הזה בא כדי להזכיר לי. יכול להיות שזה בגלל שהחלפתם לי את השם ב"אושר" ??? מי יודע .. בלכ אופן ווואאוו אני מרגיש ממש אופטימי אני לא מאמין אפילו היום בבוקר חשבתי לחזור לתפריט (וכמובן לספורט) אבל לא היה לי מספיק אומץ כי הספורט בשבילי הוא ביוט ועכשיו בגלל שאני אוכל קצת אני מרשה לעצמי לא לעשות ספורט כי ממש אין לי אנרגיה. מקווה שהטוב הזה רק ילך ויגבר

28/07/2005 | 14:09 | מאת: מעיין

אני מקוווה גם בשבילך...תמשיך להרגיש טוב ושמח כל יום...

28/07/2005 | 15:10 | מאת: מולאן

קודם כל אני ממש מאושרת בשבילך.. הלוואי שהימים האלה ימשכו.. דבר שני גם אתה אמור לשנות "לאושר" זה הקטע!! אני כבר באתי לשאול אם לא אהבת את השם ובגלל זה לא שינית.. הודעה הבאה תכתוב "אושר" ולא "אנורקסיה בינתיים" זה ממש עצוב לי לראות תשם הזה כל פעם מחדש אתה לא מחלה אתה בן אדם תעשה תהפרדה!!

29/07/2005 | 11:07 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

לא יודע.... יותר מסתדר לי אנורקסייה בינתיים אבל נראה לי בסדר שאתם תקראו לי אושר

28/07/2005 | 12:56 | מאת: מולאן

מה ששלומך היום ???.... ולמה לא ענית לי על מה ששאלתי אותך אתמול על אחי שיהיה לך יום מהמם כמוךךך מולאן!

28/07/2005 | 14:55 | מאת: סנופית

אין לי מושג על הישיבה הזאת...סורי. מה שלומי? אז ככה.. אכלתי מעט מאד אתמול ולא יכולתי לעצור בעצמי ולקחתי משלשלים... זה מתסכל אותי החוסר שליטה הזה. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף חוץ מזה... יום נחמד וחםםםםםםם מה איתך מותק??

28/07/2005 | 15:17 | מאת: מולאן

מאמי למה את לוקחת משלשלים זה סתם עושה נזק וגם ככה זה לא עושה את העבודה המתבקשת למה סתם? אז מה אם אכלת מאמי זה לא אומר שזה לא יכול להשאר אצלך אני יודעת שהמחשבה הזו בלתי ניסבלת אבל הנזק שאת עושה לעצמך נמשך הרבה יותר זמן מההרגשה הרעה קצת על זה שאכלת.. בבקשה אני כל כך מתנגדת למשלשלים האלה את לא יודעת איזה נזק זה עושה אף פעם לא הבנתי למה בנות משתמשות בזה כי זה לא מוציא את האוכל ועושה כל כך הרבה נזק למערכת שאת יכולה לראות כבר מהתחלה שלא כמו בהקאות נגיד שלוקח יותר זמן.. אני בסדר.. רעבה ואין לי כח לקנות לחם חחח לא יודעת מה אני יעשה כי הלחם בבית לא טוב אולי אני ילך עוד מעט לקנות ובינתיים לא יודעת מה אני יעשה.. אבל אני אוכלת את יודעת? כל יום! 3 פעמים!!! ואני לא מרגישה רע וזה לא מפריע לי ההפך אני מרגישה שאני משתנה ואוהבת את זה פעם בחיים לא הייתי מסוגלת לחשוב על עצמי אוכלת ועוד 3 פעמים ביום ולא שיניתי את זה כבר הרבה זמן.. בד"כ אני משנה החלטות כאלה כל יומיים.. ומחר כל המשפחה שלי באה.. ואני יאכל איתם ואני לא יקיא .. בטח ובטח לא יקח משלשלים וזה לא מפריע לי למרות שזה אוכל אחר ממה שאני רגילה אבל עדיין פשוט צריך להיכנס לפרופורציות.. אני מאוד מאוד מקווה שהטיפול שלך יצליח נשמה אבל יותר מהכל את צריכה לרצות בעצמך.. הלוואי שתירצי בעצמך!!

28/07/2005 | 11:08 | מאת: אלינור

היום יום הולדת להילונת שלנו! היא כבר ילדה גדולה... אז... הילה יקרה! המון המון מזל-טוב ליום הולדתך!! הרבה בריאות, אושר, שמחה, כוח, צחוק, הנאה, הצלחה, וכל מה שאת רוצה! הלוואי שיתגשמו כל משאלות לבך ושתראי רק טוב! מזל טוב, מקסימה!!! :-) :-) :-) ממני.

28/07/2005 | 11:26 | מאת: סנופית

מזל טוב, אחותי שתדעי רק טוב בחייך שיהיה לך עוד הרבה שנים של כח לעזור לכולם ולהמשיך להיות מקסימה כ"כ!! מ-ז-ל----ט-ו-ב----!!!!!!!!!!!!!!!!!

28/07/2005 | 11:43 | מאת:

מרגש מאוד תודה תודה תודה על כל המילים החמות והאוהבות אני יוצאת לדרכי עכשיו אני הולכת לחגוג היום ממש אני בדכ לא עושה את זה אבל נראה לי שהיום יותר מתמיד יהיה כדאי לעשות את זה אני יחשוב עליכן אוהבת אתכם כל כך אתם לא יודעים כמה אלינור מקסימה אני יענה לך בהמשך אוהבת תודה :-)

28/07/2005 | 12:48 | מאת: מולאן

רציתי לכתוב לך ב12 בלילה דאם!!! טוף מא שלי משגעת וצורחת עלי אני יכתוב לך אחר כך.. אה והגבתי לך אתמול על הקעקוע כנסי אני רוצה לראות אם אתמסכימה איתי מזל טוב נשמתי המעלפתתתתתתתתתת

28/07/2005 | 13:36 | מאת: מעיין

להילה מתוקה לא ידעתי בכלל אב ל עכשיו אני יודעת ואף פעם לא מאוחר למזל טוב... אז המון המון המון..........מזל טוב,עד 120 שנים מאושרות...תמשיכי לעזור לכולם, ולתת להם בעזרת עצותייך כוח להמשיך ולהילחם... תגשימי את כל חולומותייך ושאיפותייך...ושיהיו לך המשך שנים מאושרות ושמחות ומלאות כוח... באהבה והמון נשיקות מעיין ורציתי לשאול אותך מה את חושבת על מה שכתבתי לך לפני שבועיים,קשר לתפקיד,אני פשוט לא יודעת מה לעשות...

28/07/2005 | 16:29 | מאת: מולאן

שלחתי לך מייל.. וזה של אתמול הגיע..? שיהיה יום מהמם ובלתי נשכח...

28/07/2005 | 13:50 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

מישהו פעם אמר דבר נכון, שיום הולדת זה היום שבו אלוקים החליט שהעולם לא יכול בלעדייך אני חושב שלגבייך המשפט הזה הוא הרבה יותר מנכון, הוא אפילו נכון מאוד מאוד. אז באמת, שיהיה לך ה----מ-----ו-------ן מזל טוב ותמשיכי לעזור לאנשים כמו שאת עושה מעולה ושוב המון תודה ממני ואני חושב שגם מכל הבנות על היחס החם שכל אחד ואחת מקבל אצלך ועוד פעם, מזל טוב באמת מכל הלב

28/07/2005 | 17:17 | מאת: מולאן

אהבתי חבל על הזמןןןןןןןןןןןןןןן! ומסכימה עם כל מילה שלך...

אם יש דבר כזה "הכי" תודה לכם על הכל אני מרוגשת עד מאוד שבוע טוב באהבה רבה אני :-).. עוד מחייכת...

28/07/2005 | 10:56 | מאת: דודה מודאגת

יש לי אחיינית בת 12 שמאוד שמנה לגיל שלה בחופש הגדול הם הרבה אצלי משחקים יחד עם ילדיי השבוע ראיתי אותה אוכלת בהחבא (מיותר לציין כי זה אחרי ארוחת צהריים מאוד מזינה ) כול החופש היה לי שיחות איתה על משקל ועל איך נערה בגילה צריכה להראות פלוס מינוס הייתי רוצה לדעת כמה דברים 1.האם אכילה בהחבא מסמלת אכילה כפייתית (משיחות עם שאר הדודות מסתמן שגם הם אבחינו)? 2.איך אני יכולה לגשת לילדה לדבר איתה מבלי חשש לפגוע בה ? 3.האם כדי לספר לאמא של הילדה .? 4.בברכה דודה שמאוד אוהבת את הילדה

לקריאה נוספת והעמקה
28/07/2005 | 11:41 | מאת:

מסכנה הילדה הזאת שאתם כל כך מציקים לה, היא בטח לא הגיעה לזה לבד, שיהיה לך ברור, גם נטיות של השמנה לא מצדיקות התנהגות מסוג זה שאת מתארת, אני מצטערת שהיא חיה בחברה של היום אם אתם סולדים ממנה ולא אוהבים אותה על מה שהיא, ככה זה נשמנע אפילו שאת מאוד דואגת לכאורה, על מה את בעצם דואגת???. את אומרת שאת אוהבת אותה, אבל את גורמת לה להרגיש כמו פושעת ולא רק את אם היא בוחרת ללכת לפינה ולאכול בסתר. למה היא לא יכולה להיות כפי שהיא, זה לא התחיל סתם מתוך רצון אישי שלה ואם לא היו גורמים לה להרגיש כמו פושעת סביר להניח שעם הזמן המודעות שלה הייתה גוברת והיא לבד הייתה עוצרת את עצמה או רוצה עזרה או מגיעה לאיזושהי הבנה לגבי עצמה. התנפלתי עלייך, לא בכוונה בטוח ובמליון אחוז שגרמו לה להרגיש שאסור לה לאכול, כי אם היא תוכל היא תהיה שמנה אבל היא זקוקה לאכול, כי אוכל מייצג גם הזנה רגשית ואם היא לא מקבלת את ההזנה הזאת בבית ואת לא באמת יודעת מזה אז החוסר שלה רק יגדל וכנראה שהוא לא מאחר לעשות את זה. ילדה כמוה צריכה טיפול הולם, שיהיה יותר בבחינת סדנא של כייף להרגלים חדשים עם עוד ילדים, משהו שמיועד לילדים, משהו שיגרום לה להרגיש ביטחון עם עצמה. להפוך את האכילה לכייף, מה היא רוצה לאכול, לשאול אותה למה היא רעבה, הכי חשוב לגרות אותה כמה שיותר בדברים אחרים ישסבו לה הנאה כייף ועניין. סביר להניח שיש לה משקעים לא מעטים גם מההורים וגם מהסביבה. אני לא באמת מכירה את האמא ואת החינוך שלה אבל ההתנהגות שלה משקפת את זה, הסביבה כידוע תמיד מעצימה דברים גם אם זה לכאורה לא קשור אליה באופן ישיר. אני כן ממליצה לך לדבר עם אמא שלה וללכת לטיפול משותף, זה נשמע לי משהו שמאוד יעזור לה ולאמא ומעל הכל לילדה האהובה הזאת דווקא טיפול הומאופטי בגיל הזה יכול להיות מצויין ואם היא בכללית יש מישהי מדהימה שאני יכולה להפנות אתכם אליה. סליחה על התגובה הבוטה שלי אבל יהיה כדאי לקחת את זה לתשומת לבכם, כי היא לא עושה את זה בכוונה אני אפילו יודעת מלמפרע שהיא סובלת מזה, היא לא הייתה עושה את זה אם לה היה כך הדבר. בהצלחה המון אהבה :-) הילה

28/07/2005 | 12:08 | מאת: להילה המקסימה

ראשית אני לא חושבת שהיית בוטה מידי אבל הרשי לי לתקן אותך אני לא סולדת ממנה ואני כן אוהבת אותה אני פשוט מודאגת מזה כי גם מבחינת חברות אין לה בגלל שכול הזמן מעירים לה על כמה היא שמנה היית בדבר אחד צודקת הכן מבחינת רגשית יש חוסר עצום אני רוצה שתדעי לקחתי לתשומת לבי את אשר אמרת רק אם תוכלי להפנות אונו למשיהי ספציפיט אני אודה לך מאוד ולבטח בעתיד גם הילדה בברכה ושב תודה

28/07/2005 | 00:56 | מאת: שיר

מולאן- שלחתי לך את האימייל אני מקווה שהוא הגיע. כן אני גרה בבית ב"ה ובדרך כלל יש לי גישה למחשב חוץ ממתי שהוא עושה דאווינים או שאבא שלי עובד עליו (ארועים שקורים כמה פעמים בשבוע) או שסתפ מישו אחר משתשמש בו. ברוך ה' יש הרבה אנשים בבית שיודעים להשתמש במחשב.. אגב מעניין שככל שהגיל יורד, יודעים להשתמש יותר טוב... מן דור טכנולוגי שכזה. אם אני לא נכסת זה בדדרך כלל כי אין לי מה להגיד ואם יש לי מה להגיד ואני לא נכנסת זה בגלל שאייייין לי זמן או שאני לא נמצאת בבית. אם קראת את הקאמבק שלי של שהבוע ראית נגיד ששבוע שעבר בכלל לא הייתי בבית ועוד כהנ וכהנ תירוצים.. בעקרון עכשיו אני בחופש אבל יש מצב ששבוע הבא אני שוב לא אהיה בבית מס' ימים... תקופה מורכבת עוברת עלינו... אני מזדהה מא ד עם מה שכתבת על ים של תיאוריות שבתוכן צריך למצוא את עצמינו. בעצם עדיף לא למצוא את עצמינו בתוך תיאוריה, אלא פשוט לזרום עם החיים שלנו.. לחיות אותם בעיקר וככה לגלות את התשובות. אבל יש מצבים מסויימים שבהם אנחנו צריכים להעזר באנשים אחרים כדי לעשות את החיים שלנו טובים יותר..ואז יש אנשים שחשב על כל מיני פתרונות חכמים. אגב יש גם זרם שלם בפסיכולוגיה שחושב ככה, אם אץת מכירה, הזרם ההומניסטי- אקסיטנטציאליסטי. אבל עם כל השליטה הנפשית- מנטלית הגדולה שלנו, אי אפשר להתעל מהאספקט הביולוגי. הגוף והנשמה שלנו הם לא נפרדים, הנשמה שוכנת בתוך הגוף ולכן זה ברור שהיא מושפעת ממנו,ואני לא מדברת רק ברמה שמי שמבואס חולה הרבה, אלא שתהליכים כימיים באברים משפיעים על הרגשות והתנהגות שלנו, וגם המטען הגנטי שלנו משפיע על איך נגיב לכל מיני מצבים. קצת קשה לבודד בין סביבה לתורשה, כי אם יש לדוגמא הרבה ה"א במשפחה אחת, קשה להגיד אם זו התנהגות נלמדת או מושפעת מגנים. זה נושא מעניין ורחב שיש עוד המון מה ללמוד ולהגיד עליו. אולי אני אתעסק בו בעתיד מבחינה מקצועית... אם את ממש מתעניינת אני ממליצה לך על הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, יש את 'מבוא לפסיוכלוגיה'. שווה עיון אם זה נופל לידייך. דניאלוש.. תסביר לי למה זה כמו דני דין אני לא כלכך זוכרת את התכנית הזאת... זה תכנית בכלל... אגב ככל מה שכתבתי למולאן תקף גם לגביך.. מה זה אומר רגל אחת בחוץ? שלך מחוץ לפורום? מחוץ למחלה? אני אשמח שתסבירי לי. מה את עושה עכשיו בחופש? הילה- היי.. שלומי טוב ברוך ה'. אני מתה מעייפות... בכלל התכוותי לכתוב לכם שאין לי כח ואני אענה מחר, אבל פחדתי ממכתבי שטנה... לילה טוב לכולכם.. אוהבת, שיר

28/07/2005 | 01:18 | מאת: מולאן

אני אוהבת אותך את יודעת?.. את בוגרת כזו וחכמה.. ודוגרי גם אני לא ידעתי אם לענות לך עכשיו או לא כי לא רציתי לעשות לך הרבה עבודה עד שהצלחת לענות שניה אחרי זה תגובה.. מבוא לפסיכולוגיה למדתי בתור פרק בתוכנית הלימודים.. ואני קוראת וקראתי הרבה ספרים בפסיכו זה מעניין ארצח.. סערת נפש בטח קראת.. זה אחד היותר טובים.. ואני בכלל לא קוראת ספרים כל החיים קראתי איזה 3 ועכשיו לפני שלושה שבועות בערך עשיתי מנוי ל2 ספרים ובקושי קראתי מהם לא יודעת זה מעניין אבל קשה לי לדמיין את עצמי יושבת לקרוא.. נו את רואה ? שבוע לא היית בבית אבא תופס לך תמחשב .. זה דווקא כן תרוצים שקונים אותי זה גורם לי להבין אותך ממושית מסכימה עם כל מה שכתבת.. רואה למהה אמרתי שאת מעניינת? בבקשה תשארי פה! ולא ענית לי על שאלה חשובה.. האם את חושבת שניתן לנצח ה.א לבד עם עזרה שבאה מכיוון ידע רחב בכל הנושא בכללותו (מאמרים עדויות ספרים פסיכולוגיה) כן או לא? הולכת לראות מה שלחת לי במיילל אוהבת אותך מדהימה שלי! לילה טובו'ששששששששש

27/07/2005 | 23:41 | מאת: סנופית

יש לך אתר שלך? שמתאר את מה שעברת? זה מאד מעניין אותי.... תודה

28/07/2005 | 00:11 | מאת:

http://www.realovercoming.co.il/emall/content.asp?cc=55563 http://www.hilauriel.com/ אני מצרפת לך קישור לאתר, ווידאו אבל אל תשאירי באתר הודעות כי הוא סגור עד ספטמבר בגלל אילוצים טכניים. אני ישמח לשמוע עלייך בהרחבה שיהיה לך ליל מנוחה אם תרצי את יכולה לכתוב לי למייל האישי שלי [email protected] המון אהבה :-) הילה

28/07/2005 | 11:23 | מאת: סנופית

אלפי תודות... מרגש עז דמעות... לפחות עכשיו אני יודעת מי את...ועם מי יש לי עסק... שיהיה לך יום מדהים מתוקה... אני עוד יכתוב לך במייל...

רק עכשיו קיבלתי אישור לכתוב, לא רציתי לשתף אתכם כי לא ידעתי אם זה בסדר ליאור חברתנו היקרה, איבדה את אמא שלה השבוע בצער רב באופן לא צפוי ביום שבת האם נפטרה, במקביל לכל האי בהירות בנוגע למחלתו של אביה. בואו נכתוב לה משהו לחיזוק, זה לא יחזיר לה את אמא אבל לפחות שתדע שאנחנו איתה. **** ליאור מקסימה, אין לי מלים, אני רק שולחת לך את אהבתי, אני איתך אני יודעת ששום דבר שאני יגיד לך לא יקח את הכאב ממך נכון להיום אבל אני רוצה שתדעי שאת לא לבד.. אולי המוות שלה הוא דרך חדשה לכולכם לך ולכל משפחתך, מי יודע, יש דברים שהם גדולים על הבנתינו כדרכו של עולם ואולי זה יביא לכם ניסים ויאיר פינות חשוכות שעד היום לא היה להם מענה, אני בטוחה שהיא עוד תהיה אתכם ברוחה להרבה מאוד שנים. ואת יקרה לי מאוד ואני מאמינה שלאט לאט לא תדעי יותר צער והחיים יחייכו לך ב"ה אמן. את חשובה ויקרה מאוד שמרי עלייך ואל תאבדי תקווה ואל תצומי בגלל שקשה לך זה הזמן לשמור על עצמך יותר מתמיד יפה שלי באהבה רבה מתי שיצא לך לקרוא ממני הילה אנחנו אוהבים אותך

27/07/2005 | 22:41 | מאת: דניאלה

זה באמת מקרה מצער מאד ליאור מתוקה אם את רואה את ההודעה אני יודעת מצב של מוות מאד קשה בבקשה אל תשברי אני יודעת איך מרגישים שמאבדים אדם שאוהבים מאד מוות של אם לא חוויתי ואני מקווה לא לחוות זאת כי אני יודעת מה יקרה לי -הבטחתי לעצמי כל עוד אימי תהיי במצב בסדר אני אמשיך להיות נורמלית אני לא אומרת כאשר אימי חס וחלילה יקרה לה משהו -אני ארצה למות אבל אימי זה כל מה שיש לי היא האדם שאני אוהבת ואהבת אם היא אהבה מיוחדת אני מוסרת לך את תנחומי אל תשברי תעשי זאת לאימך אני כותבת ולא יודעת מה לומר לך שתרגישי יותר טוב הדמעות זולגות לי בלי להרגיש מרוב שזה כואב לי ,כואב לי כי אני יודעת מה את מרגישה תנסי לא לצום כמו שהילונת רשמה כי אני זוכרת שקרה לאימי משהו באותו הזמן לא אכלתי הייתי נראת כמו גוויה נשבעת לך מרוב דיכאון שנכנסתי אבל אח"כ זה היה בסדר ואימי החזירה אותי למסלול בבקשה תנסי לא לישבר עכשיו אוהבת דניאלה מוסרת לך חיזוקים וחיבוק מוחץ

27/07/2005 | 23:11 | מאת: לינוי

בדיוק לפני כמה זמן חשבתי עלייך.... ושאלתי עלייך... האמת אני ממש לא יודעת מה להגיד לך.. אני אף פעם לא יודעת מה להגיד במצבים כאלה...אני חושבת שאף אחד לא יודע! זה מצב ככ רגיש.. אני רק מקווה שאת תשמרי על עצמך... ותדאגי לעצמך את חשובה.. אל תשברי... בסופו של דבר אני מאמינה שה' יודע מה הוא עושה! ולכול דבר יש סיבה! תמיד במקרים כאלה קצת קשה להבין את זה ויש המון שאלות... אבל עם מאמינים לוקחים את זה קצת אחרת... בכול אופן ליאורי יקרה אנחנו פה בשבילך להכולל אני מקווה שאת יודעת את זה! אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת אותךךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!! אני משתתפת בצערך.. ומאחלת לך שתראי ימים טובים ומאושרים..ותאמיני שזה יקרה בע"ה אמן!!! אל תשכחי שיש לך פה אותנו לכול דבר! תרגישי טוב ושמרי על עצמך... ותדעי לך שאמא שלך תמיד תיהיה איתך!!! אוהבת המון המון המוןןןן לינוי נשיקות חיבוקים ולמלייןן חיזוקים!

28/07/2005 | 00:49 | מאת: מולאן

לא חושבת שיצא לנו לדבר.. מה אני יגיד לך? .... בעצם אין מה להגיד.. את מסורתית לא? אני מקווה שכן כי לאנשים מאמינים זה פחות קשה לקבל את זה.. יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע.. תהיי חזקה! קחי את הזמן... להתאבל אבל לא לשקוע.. זה אף פעם לא מועיל לכלום משום בחינה בטח לא דתית.. מקווה תחזרי לפה מתישהו או אפילו לאורך התקופה הזו מי יודע אולי משהו ממה שנגיד יוכל לגרום לך להרגיש יותר טוב.. הלוואי שתוכלי להמשיך הלאה ולזכור את אמא שלך כמו שהיא הייתה רוצה.. אומרים שכל עוד חושבים על אדם ומדברים עליו הוא לא מת.. אמא זה אמא ואולי האדם המשמעותי בחיינו .. אני לא יכולה לדמיין לעצמי מה את עוברת.. אני מקווה שעוד תהיי בסדר ודברים יתבהרו בקרוב.. לילה טוב כל מילות העידוד והתמיכה אלייך!!!

ליאור, אני ממש מצטערת לשמוע את זה... אם את חוזרת לפה ואם את רוצה לספר, אנחנו פה בשביל להקשיב... אני לא יודעת אם אפשר לצאת ידי חובת מצוות ניחום אבלים באינטרנט , אבל מכיוון שהקשר היחידי הוא פה- המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וריושלים , ולא תוסיפו לדאבה עוד. חיבוק גדול והמון אהבה שיר

28/07/2005 | 01:18 | מאת: מעיין

ליאור...זאת בשורה לא משמחת ואפילו עצובה,ואני בטוחה שממש קשה לך,ואת צריכה לבכות ,אם בא לך,ולהתפרק לא לעצור את עצמך...ותשמרי על עצמך, תנסי להישאר חזקה... ואם את רוצה לדבר כולנו כאן בשבילך...

27/07/2005 | 19:54 | מאת: מעיין

שלום לכולם......... חזרתי...והפעם רק בתור מעיין כי יש רק אחת...בפורום הזה... היה לי שבועיים מזה חרא בצבא,וחודש הכי נורא שיש...כל המזל הכי נאכס שבעולם נפל עליי קשות... קיצר מה קורה עם כולם? נמאס לי לדבר על עצמי זה הכל אותו הדבר כל הזמן...(רוצה למות...). הילה-אוף... אני חושבת שאני לא מסוגלת ללכת לאיכילוב לקבוצה הזאת מה לעשות?!?!?!? ועוד משהו הצלחתי לדבר עם חברה שלי טובה שלי ואני ימשיך לדבר איתה על מה שעובר עליי,אבל איך שהוא היא מזדהה איתי בעיניין הדיכי...אני לא יודעת מה קורה לעולם הזה??כולם בדיכאון. כל הזמן ,כמעט,במוצב הייתי עצבנית ובכיתי,עיצבנו אותי אני שונאת את התפקיד...אבל....קיבלת את ההודעה שלי באי מייל שלך?ניסיתי לשלוח דרך הפלאפון. אני לא יודעת מה יהיה איתי בסוף...אני לא רואה את העתיד שלי רק את הסוף...

27/07/2005 | 20:01 | מאת:

אבל כנראה לא קיבלת תהיתי באמת מה קורה איתך וכן אתן לא היחידות שבדיכאון, מה לעשות היום זה נחלת רבים, אפשר להבין למה. בכל מקרה יש מה לעשות, אל תפסלי את איכילוב כל כך מהר, תחשבי על זה, בינתיים תקבעי תור כי זה לא מיידי ועד אז אני מאמינה שאת כבר תהיי מסוגלת ללכת על זה, אחרי הכל אמרת שאת רוצה עזרה. אני שמחה שאת מדברת עם חברה שלך זה חשוב מאוד ואני ישמח לשמוע מה קורה איתך המון אהבה יקירה יהיה טוב :-)

27/07/2005 | 22:51 | מאת: דניאלה

מעיין אני לא יודעת אם זה עצה נכונה אבל אולי תדברי עם מישהו בצבא שיעזור לך?? רשמתי כי זו לא העצה הכי נכונה כי אני מציעה זאת אבל אני לא אעשה זאת מפחד ,פחד שיגלו שידעו כי אני אולי במצב של התרפאות מהמחלה אבל אולי זה יהיה פיתרון נכון עבורך ואם הינך בדיכאון לפעמים אם תרצי אני אתן לך שם של תרופה שעוזרת כי היה לי מצבי לחץ והמליצו לי (ניתן לקחת ללא מרשם אף אחד לא ידע מזה וזה לא ממכר כלל-להבדיל מפרוזק ) אני אוטוטו מתגייסת אם את מרגישה ככה אני לא יודעת איך אני אהיה שם מרוב פחד.. תנסי להעביר זאת כחוויה ולא כסבל כי אם תעשי זאת מתוך סבל מעדיף שתקחי משהו רוב הביתה בקריה או משהו את כתבת להילה שאת לא רוצה לפנות לאיכילוב - אני מציעה לך לפנות אולי זה יעזור ובקשר לחברה שלך כנראה עובר עלייה אולי משהו כזה.. הדיכי הזה נוצר כתוצאה של חוסר מסויים נסי להבין איזה מחסור יש לך ותנסי לשקם את עצמך:-) שלך דניאלה חיזוק מהלב:-))

27/07/2005 | 23:00 | מאת:

תעדכני בדיוק טוב מתוקה??? נאחל לך בהצלחה נשיקות .. מה קורה איתך יפה??? אוהבת המון :-)

28/07/2005 | 01:12 | מאת: מעיין

כן מתי את מתגייסת???? אני לא פוסלת,אני דווקא חשבתי על האופציה הזאת,איכילוב,אבל אני יודעת שאני לא מסוגלת,ולא יהיה מסוגלת ללכת לשם...אין לי את הכוח הזה... קיצר דניאלה-לצערי אין לי למי לספר במסגרת צבאית,אני מתכוונת לסגל,מפקדים או מישהו שיכול לעזור לי או להקשיב לי...יש חברות אבל אני לא מדברת איתן ממש על כל מה שאני חושבת ומרגישה כי אז הן יכולות לומר למישהו,או משהו כזה,הן לא יבנו אותי עד הסוף אבל הן מבינות קצת...אבל הן לא יודעות את כל המצב... הילה-כן כנראה לא קיבלתי את האי מייל שלך חזרה...חבל כי הייתי צריכה את התמיכה הזאת...ההרגשתי חרא...עכשיו טיפה יותר טוב אבל אני כל הזמן חושבת,הראש שלי עובד שעות נוספות,ולפעמים גם בצבא אני לא מצליחה להירדם בגלל מחשבות,או חושבת יותר מידיי על דרכים למות...אני לא יודעת מה יהיה הסוף...אם הוא קרוב או לא?!?!?!קיצר לילה טוב לכולן... והתגעגעתי לכולן כאן...

28/07/2005 | 17:15 | מאת: מולאן

אין לך מושג כמה דברים אני שומעת בזמן האחרון על הצבא.. חני ששיכנעה אותי תמיד וכעסה עלי שאני לא רוצה להתגייס התגייסה לפני איזה שבוע והיא רק בוכה ואומרת לכל בת שמוכנה לשמוע שלא כדאי וידיד שלי אמר לי שזו מערכת שרק שאת נכנסת אליה את מבינה כמה עדיף בלעדיה.. אני בשוק כולם אומרים אותו דבר וזה חרא חרא חרא הצבא הזה!!!!!!!! ובמיוחד לבנות כמונו ולא אכפת להם שם מכלום חני סיפרה לנו שאחת מאצלם אמרה למפקד שלה "המפקד אני חייבת לשבת אני עומדת להתעלף" אז הוא אמר לה שתגיד "הקשב אני חייבת להתעלף:" היא אמרה את זה ובום נפלה כל מי שבוכה על המקלחות אומרים להן "מצדנו אל תתקלחו" גם אם לא תאכלי ותמותי להם שם הם לא שמים פסססססס זה חרא של מערכת מתייחסים אלייך כמו לחפץ המפקדים חושבים שמותר להם הכל זה לא כמו בצפר כפרה אני כותבת לך את זה ועוד שנייה נופלת מעייפות רק כי זה ממש חשובבבבבבבב תחשבי טוב טוב מה את עושה מאמי זה לא מה שחשבת אני בטוחה כי רק בזמן האחרון שמתגייסים מסביבי אנשים אני מבינה כמה זה חראאאאאאאאאאאא!

28/07/2005 | 13:43 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

היי מעיין גם לי זה המון פעמים קורה שאני ךלא רואה שום דבר חוצמזה שרע לי ואני חושב שימשיך להיות רע ולא יהיה טוב בחיים. זה המון פעמים קורה לי אחרי שאני נכשל במשהו שרציתי לעשות והוא לא הלך לי כמו שרציתי ואז אני מרגיש שכל העולם נחרב וזהו, הכל אבוד. מה שעוזר לי זה לכתוב מה אני מרגיש ולהביע את הרגשות שלי בכתב ובמילים במקום במעשים זה המון פעמים עוזר ואת יכולה לראות את זה בדברים שאני כותב בפורום שהמון פעמים אני כותב שאני לא שווה ואין למה לחיות וכו' וכו' תנסי את זה ובהצלחה

28/07/2005 | 14:13 | מאת: מעיין

כן יש לי שירים של דיכי שכתבתי שנה שעברה אבל אם אני יכתוב אז אני לא יוכל להראות את זה לאף אחד,ולהסתיר את זה שלא יידעו, כי אתה יודע אתה כותב הכל!!! כן אפילו חשבתי לכתוב לי יומן חיים כזה כל יום שעצוב לי לכתוב בו מה אני מרגישה ומה עובר עליי ואיך עבר לי היום...אבל אני צריכה לקנות אחד כזה מתי שהו...

27/07/2005 | 19:18 | מאת: אצבעונית

לפעמים נראה לי שאני פשוט מנסה לסחוט מחמאות.... כאילו כל הזמן מחפשת הוכחות לכך שאני נחוצה...שאני ראויה. אתמול ישבתי ודיברתי עם איזה בחור שמכיר אותי ואת משפחתי...(היכרות שטחית). הוא אמר שבטח אני נערה מאוד מפונקת, הרי גדלתי כבת יחידה בין הרבה בנים. הדחף הראשון שלי היה להיעלב....אבל אולי יש משהו בדבריו, הרי קיבלתי כמעט כל מה שרציתי....כמו גם יותר תשומת לב מצד אבא והמשפחה המורחבת...אבל אני לא מרגישה מפונקת כלל. חשבתי והגעתי למסקנה שאולי הסיבה נעוצה בהרגשה של הילד (אני). אם הילד מרגיש שכל המתנות ותשומת הלב מגיעות לו, הוא גדל להיות מפונק. אבל אני מעולם לא הרגשתי שאני ראויה לתשומת הלב....לדברים שקיבלתי. כלפי חוץ, כל מי שמכיר אותי חושב שאני מפונקת...שקיבלתי הכל. אבל אני לא ביקשתי שום דבר...וכשקיבלתי משהו הרגשתי שאני חייבת להתאמץ אפילו יותר כדי להיות ראויה לו. תמיד הרגשתי שאני חייבת להיות מושלמת כדי לתת מענה לכל התשומת לב וההשקעה בי. אני לא מרגישה מפונקת.

לקריאה נוספת והעמקה
27/07/2005 | 19:57 | מאת:

חוץ מזה מה רע בלהיות מפונקת בעיני זה אומר שאת רק נהינית מהחיים אם את כזאת... ולמה את צריכה להרגיש אשמה שאת בת יחידה.. אם למישהו יש בעיה עם זה, כנראה שזה בעיה שלו, זה בד"כ העניין כשזה מגיע למשפטים דפוקים כאלה שלא מובילים לכלום. :-) תחייכי יקירה יש לך על מה...

27/07/2005 | 22:59 | מאת: דניאלה

אני לא מכירה אותך כל כך טוב ואני לא הרבה מגיבה כי בדר"כ אין לי מילים איך להביע זאת ולכן אני שותקת רוב הפעמים עכשיוראיתי את ההודעה הזאת נגע לליבי מכיוון שכולם אומרים שאני מפונקת נכון אני מקבלת מה שאני רוצה רוצה חו"ל אבא דיבר עם הסוכן נסיעות-->חו"ל לפני שחשבתי שאני רוצה אני קיבלתי תמיד חשבתי למה אני מקבלת את זה... האחים ואחיות שלי שהם גם בהפרעה הם אף פעם לא קיבלו מה שהם רצו אני הכל מקבלת.. אולי כי הם מאמינים בי אז אולי בגלל זה אני לא רוצה לגלות להם שיש לי בעיה ואני צרכה לפתור את זה שלא אאכזב אותם כי אני קיבלתי הכל אולי זה בגלל זה אינני יודעת זה בקשר אליי בקשר אלייך שימי זין על כולם!! כולם!! כולם!! כי זה לא מגיע לך שיתנהגו אלייך ככה אני רצינית מי יגיד לך שאת מפונקת? יש להם סמכות? שיתביישו!! ואם את מפונקת נו מה זה רע?? אני רואה רק היתרונות בפינוק חוץ מלצאת לעולם האמיתי ששם לא מקבלים הכל וצריך להתאמץ כדי לקבל את אותו מוצר או כל דבר אחר... תעשי מה שטוב לך ולא מה שהחברה אומרת לך כי אם תקשיבי לחברה שלנו את תפסידי ורק תסבלי (כמוני) 10 שנים בהפרעה ואולי רק אחרי 10 שנים אני אצא מהזוועה הזאת.. שלך דניאלה ואת אף פעם לא מיותרת את חלק מאיתנו חלק מהפורום ובלעדייך הפורום לא יכל להתקיים זה שאת כותבת מביעה מה שאת מרגישה זה טוב!! ואת לא מיותרת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוהבת-שמרי על עצמך "צחקי לחיים הם יחזירו לך חיוך"

27/07/2005 | 18:41 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

שוב פעם אני אומר לכולכן המון תודה על התגובות והזמן שאתן משקיעות.

לקריאה נוספת והעמקה
27/07/2005 | 20:02 | מאת:

יש שיר כזה לעוזי חיטמן תקשיב לו בהזדמנות... חיבוקים אוהבים אותך פה...

27/07/2005 | 23:26 | מאת: לינוי

תרגיש טוב.... שמור על עצמך.... חיזוקים וחיבוקים... אוהבתת לינוי :-)

27/07/2005 | 20:16 | מאת: מולאן

שאלתי משהו.. הודעה מתחת למקרה שפיספסת כפרה אני רוצה לדעת תשובה מהר כי אם כן אני צריכה לחדש תקשר עם הידיד הזה כי הוא די הלך לעזאזל לא יצא לנו לדבר שניםם אז תתענה לי טוף?? איך עבר היום?????????????.

27/07/2005 | 20:16 | מאת: מולאן

שאלתי משהו.. הודעה מתחת למקרה שפיספסת כפרה אני רוצה לדעת תשובה מהר כי אם כן אני צריכה לחדש תקשר עם הידיד הזה כי הוא די הלך לעזאזל לא יצא לנו לדבר שניםם אז תתענה לי טוף?? איך עבר היום?????????????.

28/07/2005 | 13:59 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

לא נראה לי שאני רוצה לדבר איתו לא יודע למה אבל אניכל הזמן חושב שלדבר על הפרעות אכילה עם בנים זה קצת מצחיק כי בנים בדרך כלל לא מתעסקים בזה בכלל ואני תמיד חושב שיצחקו עלי בכל אופן תודה ואיך אני עכשיו? ברוך השם יותר טוב היום יש לי דווקא יום יותר שמח גם לא הלכתי לעבודה וגם יש לי תעסוקה אז אני מרגיש בסדר פחות או יותר

27/07/2005 | 23:01 | מאת: דניאלה

טוב תחליט אם הניק הזה מוצא חן בעינייך או שפשוט תגיד שלא ונציע לך אפשרות אחרת.. תגיד איך אתה לא בצבא??? ואיך לא מגייסים אותך? אני עוד מעט מתגייסת קצת חוששת מזה:-)) בכל אופן אין בעד מה בכייף תמיד:-))) דניאלה

27/07/2005 | 15:16 | מאת: הילהההההה

מזמן לא דיברנו..... מה שלומך..? טוף תעני על הדרך במכתב שכתבתי לך במיילללללללללללללללללללללל

27/07/2005 | 15:19 | מאת: מולאן

חחח אופסס קראתי לעצמי הילה! איך העזתי?!?!!?! מזל שזה "הילההההה" ולא "הילה".. עדיין ככה יש הבדל.. תהיתי איך עד עכשיו זה לא קרה ..

27/07/2005 | 18:26 | מאת:

לא קיבלת??? :-(

27/07/2005 | 15:09 | מאת: מולאן

צריכה לדבר איתך דחוףףףףףףףףףףףףףףףף

27/07/2005 | 18:27 | מאת: ה

אם התכוונת אלי.. חחח :-)

27/07/2005 | 18:39 | מאת:

התפקשש לי

27/07/2005 | 14:44 | מאת: מולאן

כבר את הולכת ..? לא הספקנו לעשות כלום אני בקושי יודעת עלייך משהו בבקשה תחזרי אני ניקשרתי אלייך כל כך כי לכלב שלי קוראים סנופי והוא כזה חמוד וכל פעם שאני רואה אותו אני נזכרת בך והוא מהמם והוא מת! בבקשה תחזרי את גורמת לי להרגיש כאילו הוא חי! אני רוצה לדעת עלייך הכל מאיפה בת כמה איזה הפרעה וכמה זמן והאם את בטיפול וכ'ו דברי איתי פליזזזזזזזזזזז

27/07/2005 | 16:37 | מאת: סנופית

קצת לא נחמד לי לדעת שאני מזכירה לך כלב..... בכל אופן... אני עם הפרעות אכילה 6 שנים.... הלכתי פעם אחת לפסיכולוגית וזה הספיק לי בשביל לדעת שממש לא מתאים לי... אני בת 22 גרה באזור י-ם... וזהו... עכשיו תורך.

27/07/2005 | 16:51 | מאת: מולאן

למה אבל הוא כזה חמודדדדדדדדדדד הוא מתוקי מתוקי מתוקי.. יפיוף פרוותי.. הוא מהמם.. טוב נו היה מהמם.. לפני ש.. את יודעת.. הלך לעולמו איפה שכל הכלבים המתוקים מתוקים נמצאים..היי שיט הנה עולות הדמעות.. הבטחתי לעצמי שאני לא יבכה בגללו יותר אי סנופי סנופי למה עזבת אותי? מה היה רע לנו ביחד...... כל התכנונים שלנו להקים משפחה.. טוב לא משנה אני ינגב תדמעות כי אני רוצה לדבר איתך ברצינות בלי להשתפך פה.. יו את רואה אפילו בזה את דומה לי גם אני 6 שניםםםםםםםםם מאמי תראי בקשר לפסיכולוגית נכון שיש פסיכולוגיות שהם פסיכיות בעצמן בגלל זה אומרים שמי שהולך ללמוד את המקצוע הזה רוצה בעצם לטפל בעצמו ואולי בגלל זה גם אני רוצה ללכת למקצוע הזה (או שאני עושה את זה בשביל הכסף לא יודעת..) אולי אני גם יהיה וטרינרית כדי למצוא תרופה למחלה שממנה סנופי התפגר.. ואו בת 22 גדולה.. יש לך ילדים? רוצה שאני יהיה שלך? אבל אם את לא רוצה לא צריך אני לא יעלב אל תגידי סתם שכן למרות שאת לא כמו שאני אמרתי שאני רוצה את סנופי למרות שלא רציתי כי היה לו קרציות אבל בסוף שמחתי שהוא בא כי ככה לפחות היה לי חבר.. אז זהו מאמי תראי את צריכה להמשיך בטיפול את יודעת שכן אי אפשר בלי זה ואת כבר גדולה הגיע הזמן אין עוד זמן למשחקים! עזבי אותך משטויות אנה\מיה\זובי את צריכה להבין שזה נגמר ואין יותר להשען על ה.א את צריכה להתמודד בעצמך! אני פה כדי לעזור לך לאורך כל הדרך אל תעלמי לי. כי הממ.. אני חושבת שאני אוהבת אותך..

27/07/2005 | 13:44 | מאת: מולאן

שכחתי להגיד לך.. מקודם ניקיתי לאמא שלי איזה חדר במטבח ופתאום חשבתי עלייך ועל זה שהתמונה בפורום שלך כל כך שונה ממה שראיתי בוידאו ולתמונה של הפורום התרגלתי ואיתה דיברתי במשך כמה חודשים עד שראיתי את הסרט שלך וזה מעצבן כי בטח את נראית כמו בסרט ולא כמו בתמונה בפורום כי בסרט רואים אותך הרבה זמן ומדברת את יודעת שראיתי את זה היה לי מה זה תסביך לא יכולתי להסתכל הרגשתי שאם אני יקשיב לך ויאהב את מי שאני רואה בוידאו אני כאילו בוגדת בך כי זו מישהי אחרת.. אני בכל אופן דיברתי עם מישהי אחרת.. גם דיברת שם שונה כזה.. בקיצוררררררררררר לוקח הרבה זמן לכתוב את זה אבל את יודעת כשחשבתי על זה זה היה ממש לשניה ופתאום באותו רגע ראיתי מולי איזה קופסת שימורים שקצת מהמדבקה שלה היתה קרועה ובמה שנשאר היה כתוב ככה HILA חחחח איזה מגניב???

27/07/2005 | 14:28 | מאת:

מתוקה שלי, את יכולה להירגע, אני אותה הילה, גם בוידאו גם בתמונה גם באתר ואני חושבת שאת דווקא די צודקת, אני באמת דומה לזו שבוידאו יותר, אני חושבת.. אני לא באמת אובייקטיבית.. בכל אופן מה זה משנה אני אוהבת אותך באותה מידה לא משנה על מי תסתכלי ותחשבי שאני דומה לה יותר המון אהבה נסיכה :-)

27/07/2005 | 14:31 | מאת:

מעניין שאת כל הזמן חושבת על זה.. מה זה באמת משנה, איך אני נראית????

27/07/2005 | 12:01 | מאת: בר

אני אנורקסית ואני נורא חולה אני רוצה לצאת מבית חולים מי שרוצה לעושות דיאטה שלא יקאי כי אין דריך חזרה בבקשה על תקיא אפשר לרדיות בלי להקיא כי זה חור בלי יוצאה אני אנורקסית כבר 4שנים ואני כל כך מתביישת בזה אני שנאית את עצמי על זה שאני אנורקסית יכולתי היום להיות בצבא אבל במקום זה אני בבית חולים אני בת 18 לפני היא לי חבר ממש חתיך או ניפרד ממני כי או לא רוצה לצאת עם אנורקסית רק בגלל אנורקסיה אני לא איתו אולי אנכנו היום הינו מתחתונים ואולי היא לי 3 ילדים כי זה היא החולם שלי שהיא לי משפחה והיום אין לי כולם רק אני בחושך לבדדדדדדדדדדדדדדדד ויש לי מישהו להגיד זה בנות בבקשה על תקיאו כי אין דריך חזרה אז מה עם את שמנה מה שחושב זה מי שאת שתגדלי הבנים לא מסתכלים על איך שאת נוראת רק על מי שאת ואני מתפללית שיום אחד תבואי אולי ותגידי לי שאת לא אנורקסית ושיש לך ילדים ואני ממש ישמח לי בלב אין דבר כזה שמחה זההההההה אני מקווה שתצילחו לניצח אני יודעת זה לא קל טוב אז ביייי בהצלחההההההההההההה שמי זה בר מלקו

לקריאה נוספת והעמקה
27/07/2005 | 14:25 | מאת:

אני לא מכירה אותך אבל אני שולחת לך ברכת ריפוי ענקית ממני את עכשיו בידיים טובות ועוד יגיעו ימים טובים מאלה אפילו שמאוד קשה לך אני שמחה שזה מה שאת כותבת לא מפני שרע לך אלא יותר מפני שאת מבינה באמת ובתמים שלהיות שם זה אחד האסונות הכי גדולים שיש. לגבי החבר שלך, אם הוא אהב אותך הוא היה איתך גם היום גם אני הייתי אנורקסית והחבר שלי לא עזב אותי אף לא לרגע אחד גם כשהייתי מאושפזת, זה לא בגלל האנורקסיה שהוא עזב מישהו שאוהב מישהו לא עוזב מפני שקורה לך משהו רע ואני שמחה בשבילך שהוא עזב, כי אז זה אומר שיש עכשיו מקום למישהו אוהב באמת שיכנס לחייך להגשים את כל מה שאת רק רוצה וזה יקרה לך ברגע שתבריאי. אני שמחה שאת בטיפול ומבחינתי את בדרך הנכונה. אם את רוצה לכתוב ולספר קצת יותר את יותר ממוזמנת תרגישי חופשי המון אהבה יקירה שמרי עלייך החלמה מהירה רוב בריאות ברכה ושמחה שלך הילה

27/07/2005 | 23:15 | מאת: דניאלה

בר בואי אני אספר לך על עצמי ואולי אני יכולתי אולי לעצור אותך אני 10 שנים במחלה אני בת 19 עוד מעט בקשר לחבר שרשמת גם אותי עזב לאנורקסית אחרת את האמת (היא לא אנורקסית אבל נראת ככה בכל אופן) שאני היום חושבת על זה אני רוצה גם ילדים ,בעל וכלב בתוך בית שיהיה שלי שאוכל לבוא אליו ולהרגיש בטוחה בר היום שאני מסתכלת על זה להביא ילדים?- אני דפקתי את זה קצת עם המחזור שלי חבר- יש מישהו חדש שמוכן לעזור לי לפתור את הבעיה אצלי את עוד תראי יהיה לך קשה ליקשר שנית... למערכת יחסים אחרי זה - כך גם לי ואולי אני עכשיו אצליח להאיר את המנהרה שבך.. אני היום אחרי 10 שנים במחלה נגיד... היום אני רואה את האור אולי אני אצליח לצאת מהמצב הזה אולי תראי איך אני היום מאשר לפני שנתיים או שנה שהמצב שלי היה גרוע יותר.... אמרת לא להקיא כי אין דרך חזרה אני מצאתי - לצום אבל זה לא פיתרון מה שאני מציעה לך אולי לקחת את עצמך לשם שינוי יותר בידיים לצאת מהקללה הזאת ותאמיני לי תרגישייותר טוב יותר בטוח ויהיה לך ביטחון עצמי תאהבי את עצמך יותר ותתני לחיים שלך צאנס כמו שאני ננתי לחיים שלי צאנס הייתי רוצה להראות לך את הצ'אנס הזה שקיבלתי הייתי רוצה לתת זאת לכולם שתראו איך החיים ללא האנורקסיה\הבולמיה יותר טובים יותר נפלאים יותר נותנתי תחושת המשך לחיים יותר שמחה יותר אושר בריאות כמובן- כי המחזור הופך להיות סדיר וכמובן הצלחה- בכך שלא חושבים על האוכל 24 שעות ביממה יש לך מחשבות אחרות איך להתקדם איך לחשוב על העתיד כמו שאמת ילדים בעל.. לחשוב על זה ואל על המחלה שלך דניאלה מאחלת לך כל טוב ואם תרצי אני מוכנה לעזור לך בכל:-))

מולאן, יא מפחידה איזה איומים.... שדרותתי תמיד נשראת שדורתית, אה?!;) אני לא נוהגת להכנע לסחטנות אבל... מה שלומך ומה שלום דניאלה היקרה? ומה שלומך הילה? מולאן לשאלתך- יש היום כל מיני תאוריות על הווצרותן של הפרעות למיניהן- כל מיני הפפרעות נפשיות ובמיחוד התמכרויות שבתוך ההגדרה הרחבה הזאת נכלולות גם הפרעות אכילה. בגדול יש את האספקט הפסיכולוגי- חברתי (מה שנקרא פסיכו-סוציאלי) שזה נגרם בגלל הסביבה שלנו, בגלל כל מיני חוויות שחווינו, בגלל תפיסות מעוותו על החיים , בגלל היחס המעוות של החברה לנשים, שפע של אוכל ועו כל מיני. חוצמזה יש גם את הפן הביולוגי. הרבה מחקרים מגלים שמקורן של הפרעות שונות הוא בחוסר איזון כימי במח, שהו אלפעמים גנטי. למשמל בה"א אנ יודעת שנערכו כמה מחקרים אם זה גנטי אבל אני לא יודעת מה התוצאות. שווה לבדוק באתר של עמותת 'אביב' שזו עמותה ישראלית ללמיגור ה"א. אני כן יודעת שיש מחקרים שמוכיחים שזה נגרם מאיזשהוא חוסר איזון כימי במח (באזור שנקרא ההיפתולמוס).מי שמאמין בכיוון כזה, ינסה לטפל בה"א ע"י כדורים. זה ספציפית על ה"א. בכלל, בנושא ההתמכרויות יש שטוענים שהנטיה להתמכרות היא ביולוגית, שזו מעין מחלה שתמיד תהיה קיימת אצל אותו אדם, כמו למשל סכרת. השאלה אם הוא מכור פעיל או מכור נקי. למשל AA (אלכהוליסטים אנונימיים) על כל הואריאציות שלו (אכלני יתר, נרקומנים וכו'... אני לא יודעת אם את מכירה את זה) מחזיקים בגישה הזאת וכל שיטת הטיפול שלהם מבוססת על זה. לי אין על זה תשובה מוחלטת. נאי עדיין מאד לומדת ת את נושא, ואני מאמינה שזה שילוב של שכל הגורמים וגם הטיםפול צריך להיות בהסתכלות יותר שלמה על האדם. בשורה התחתונה כל אחד הגיע לזה בצורה שונה וכל אחד גם צריך למצוא את הדרך המתאימה לו החוצה. אם את רוצה י ש לי מאמר (סיכום מתורגם של מאמאר) בנושא הזה של גישות לעזרה לבנ"א. י ש 6 גישות כלליות לסיבות להווצרות של משבר ועל סמך זה גם איך אפשר להוצי א את הבנ"א מזה. אם את רוצה תני לי כתובת אימייל ואני יעשה אטצ'מנט. מקווה שזה קצת הסביר לך ואם יש לך עוד שאלות אז בשמחה. ולטענה הכוזבת שאני נעלמת לחודש- נשמות, זה לא אני שנעלמת לחודש, זה פשוט שהפורום מתקדם בכזה קצ ב מסחרר שגם אם אני לא נמצאת שבוע ומטה, זה נראה כאילו כל פעם שאני נכנסת אני חדשה....... אבל דוגרי באמת כיף לראות שאתן חושבות עלי. המון חיבוקים ואני אשמח לשמוע מכולם שיר

לקריאה נוספת והעמקה

את עוזבת חודש וכמו דני דין חוזרת חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח על מה המאמרים? כי אני אוהבת נושאים כאלה:-) אני אם שמת לב רגל אולי 2 בחוץ אני את האמת לא יודעת הכל בעירבון מוגבל:-) בכל אופן ספרי מה איתך?? איך את מסתדרת ולמה את בורחת הבנתי שיש לך מבחנים ומועדי ב' משהו כזה אבל כמה את יכולה להתרחק??!!??!?!?!?!? לאב לאב לאב דניאלה :-))

26/07/2005 | 23:16 | מאת: מולאן

חחחחחחחחחחחחחחחחח סתםם הייתי חיבת להגיד את זה.. צודקת שדרותית נשארת שדרותית לא יעזורר תשמעי יש לי שאלה לפני הכל.. את גרה בבית ושם יש מחשב? כי אם כן אני לא מבינה אותך מצטערת.. אבל אולי את במעונות סטודנטים או משהו.. לא יודעת אולי אין לך כזו גישה למחשב.. כמו לנו.. שלומי סבבי .. תלמידה מצטיינת באוניברסיטה של החיים.. כל מה שאת אומרת .. די מבולבל. כי ככה זה אני למדתי פסיכולוגיה וכמה שהמקצוע הזה מעניין... (קיבלתי 100 במתכונת רק כי גיליתי שזה מקצוע ענקק חבל שזה היה בחודש האחרון למגמה- והופ הנה אני עוד פעם ניסחפתת ) אניוויי.. הכל זה תאוריות.. וכל פעם שאת לומדת תאוריה את חושבת.. "וואלה זה מה זה נכוןןן" ואז באים כמה דוקטורים ופוסלים אותה באכזריות מכל הצדדים הופכים אותה לגמרי.. (אגב זה גם מה שקורה בגמרא.. ) ואז זה כאילו מייאש כי את אומרת "אז מי צודק.." אז זהו שאין ממש צודקים וכשפסיכולוג בא לטפל במישהו הוא מסתכל על כל התאוריות וביחד יש לו תמונה כללית.. אבל עדיין זה כללי! כי לא יעזור פסיכולוגיה זה לא מדע מדוייק.. אז מה שנשאר זה לחפש את עצמך בין כל הגישות והתאוריות ולמצוא אותך שם.. מה שאני אמרתי זה שלאדם כוחות גדולים והוא יכול להתגבר על מחלות פסיכוסמטיות לעיתים רחוקות לבד..! ויש מקרים כאלה.. כי בסך הכל המחלות האלה הן יותר בראש.. הן מובילות לפגיעה פיזית.. אבל עדיין.. יש לנו- כמה שישמע מצחיק -הרבה יותר שליטה עליהן.. מאשר מחלות שהן רק פיזיות ..(אידס סרטן וכל הסופניות..) שהן יגמרו אותך בכל מקרה.. אבל השליטה לצערי היא רק פיזית.. ומאחר שעיקר המחלה היא נפשית ורוחנית לא קל למצוא אנשים שבאמת עושים את זה.. אבל עדיין זה אפשרי.. ומכאן כל ההבדדל .. כל ההבדל כולו.. לאור כל האמור לעיל.. אפשר להבין שזה לא בלתי אפשרי לצאת מאחת מהמחלות האלה לבד..!(סמים אלכוהול אנורקסיה בולמיה הימורים ) מבינה אותי..? מסכימה איתי..? מה שיש לך להגיד אני כאן כדי לשמוע.. רק תשמיעי דאמט! וכמה שיותר מהר או יותר נכון כמה שפחות מאוחר.. טוב די ירדנו עלייך מספיק.. אני מניחה שהעניין ברור לא להעלם לנו.. .."אור אלס.."....... אל תגרמי להיות תוקפנית............... חחחח וכן רוצה מאוד שתשלחי לי את זה.. [email protected] ומה חוץ מזה מה איתך..? דואגת לעצמך עם כל הלחץ??? תספרי לי קצת איך זורמים החיים........ אוהבת אותך ממושית שלי ומאושרת מאושרת עד הגג שמצאת לי זמן... לילה טובו'ששש

27/07/2005 | 11:35 | מאת:

איך את יכולה לחשוב שאת לא חשובה לנו פה.. נו באמת שלומי טוב ואת.???? אני מקווה שגם חשובה מאוד אוהבים אותך פה מאוד שיהיה לך יום נפלא :-) אני

26/07/2005 | 19:10 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

יושב לבד בבית שקט, רע לי ועצוב כולם נהנים ורק אני שבוז ההורים במלון האחים נסעו עם סבתא לטיול אני יושב ושותה מרק 10 כדי לא להיות רעב אין לי חברים שאני יוכל ללכת אליהם ולשכוח מהעצבות כי אני "שכחתי" אותם בגלל שזה הפריע לי לעשות ספורט. את הפסיכולוג עזבתי הוא כבר נדוש את הדיאטנית גם עזבתי היא עצבנה אותי נשאר לי השמיכה והכרית שאוכל לבכות להם ויש את הקירות בבית שלא מזיז להם שרע לי, רעעעעעעעעעעעעעע מרגיש בודד, מתגעגע למישהו לא ידוע מישהו שיבוא וישמח אותי (אם יש דבר כזה בכלל) לא רוצה להזיק לעצמי לא רוצה להוציא עצבים על האוכל כי אני לא עצבני אני פשוט עצוב עצוב עצוב עצוב מרגיש כמו איזה כלב עזוב אני הולך, מקוה לכתוב דברים אופטימים בפעם הבאה

לקריאה נוספת והעמקה
26/07/2005 | 20:10 | מאת: מולאן

לא אמרנו שמעכשיו אתה אושר הא אושר? למה אתה מרגיש עצוב..? סתם .. או שקרה משהו מיוחד.. בקשר לחברים.. אם באמת תרצה זה ממש לא בעיה לחדש קשריםם.. היתה לי חברה טובה שהתרחקה מכל החברות שלה במשך יותר משנה כי חבר שלה סגר אותה ולא נתן לה לנשום וחלק מזה גם היה באשמתה כי היא מצידה ממש לא התאמצה וכולנו היינו בטוחים שכשהיא תפקח תעיינים תיפרד ממנו או סתם תרצה לחזור להיות איתנו בקשר תהיה לה בעיה רצינית והיא לא תצליח.. ואני מודיעה לך שהכלך בולשיט היא נפרדה ממנו וחזרה לכל החבר'ה שלה בלי יוצא מין הכלל וחידשה את הקשר IN NO TIME!!! אז באמת זה לא צריך להיות עניין גדול פשוט תבקש מהם לבוא אלייך או שתלך אתה או שארגן כבר איזה משהו אני סומכת עלייך.. באמת שזו לא בעיה.. יפה שאתה לומד לעשות את ההבדל בין עצוב\עצבני\רעב.. ולא מוציא הכל באמת על האוכל.. כי כולנו עושים את זה .. כל מי שפה.. או בהתנפלות או בהתנזרות אבל זה מקור הבעיה.. עם הזמן אם תרצה ותנסה.. תלמד יותר ויותר לעשות את ההפרדה ולהבין מה קורה לך כמו שעשיתי אני.. אל תשקע בזה.. מניסיון לא מתרגלים לזה.. אני חשבתי שאפשר להתרגל לדברים שמעציבים אותנו עד שהם כבר לא יעציבו.. טעות! זה הולך ונהיה יותר גרוע.. עצור את זה לפני שיהיה מאוחר ככל שתרד למטה יותר יהיה קשה לעלות בחזרה.. אני פה.. ומעניין אותי לדעת.. אל תהסס..

אנורקסיה אויש הייתי באמת רוצה תרופת פלא הייתי נותנת זאת לכולם!! לכל אדם שנמצא ביקום הזה לכל אחד יש בעיה או שסובל מכל דבר שמרגיש שהוא פגום הייתי רוצה תרופת פלא שנרגיש את הדברים הנכונים, את הדברים שאנו רוצים שיקרה אבל אתן לך טיפ: תחשוב על הדברים החיובים שיש לכל אחד את הדברים החיובים שלו תחשוב על זה בכל פעם שאתה מרגיש רע\חרא\עצוב\כועס וכ"ו תחשוב על זה ,זה ישפר את הרגשתך....:-) בקשר לחברים שלך זה מזכיר לי דבר חיובי ודבר שלילי כי היו לי ידידים וחברות בבית הספר מה שקרה ,זה מקרה מצער כי הבנות גילו שיש לי ה"א והתחילו להגיד זאת אני נפגעתי מאד כי הם גילו את הסוד שלי גם ה"ידידים" פחדתי שיכנסו לחיי יותר שידעו על ההפרעה אז עזבתי אותם אמרתי להם שזה ,זה נגמר אינני רוצה להיות אתם בקשר יותר זה היה קשה כי רוב היום הייתי בבית הספר ולכן שפתאום אמרתי זאת זה פגע בי אבל גיליתי מה החברים האמיתים שלי בסופו של דבר כי עזבתי אתם לטובת אנה\מיה אבל גם החברות שלי היו גרועות כמו אנה\מיה ... לכן אל תשמח כל כך על הקטע של החברים דרך זה שהתנתקתי מהם הגעתי להסכמה מסויימת עם עצמי שאני חייה, שאני לא נותנת לאף אחד לשבור אותי ואני חיה בשביל עצמי ולא לחברים שלי לעצמי!! היה לי ידיד קרוב הוא "עזב" אות כי רציתי את אנה \מיה יותר אמר לי אני או הן תחליטי אמרתי אנה\מיה אני יודעת היום למה הוא התכוון אבל הוא עשה בצורה הכי טובה ונכונה שאני אעזוב את ההפרעה גם במחיר החברות שלנו... לכן כל מה שכתבתי זה רק לומר לך אל תסתמך על ה"חברים" "חברים" זה רק להעביר את הזמן... ככה אני עושה.. משמעם לי אני עם החברים שלי לא יותר.. אני סגורה אני יודעת אבל זה האופי שלי:-) ובכל פעם שתרגיש לא טוב או קרה משהו אל תהסס כמו שמולאני כתב אל תהסס פשט כתוב יהיה תמיד מישהו שיענה לך ויכתוב לך תגובה מבטיחה גם אם תרשום זאת ב4 הודעות כל פעם משהו אחר:-) רגע יש לי שאלה אם תוכל אז תענה אתה בן 20 אמרת נכון? מה עם הצבא? מה עם זה?? ספר אם בא לך כי אני לפני צבא רוצה לראות איפה אני נמצאת.. מולאני ראיתי את המייל אני עוש שניה אפנה עליו אוהבת אוהבת אוהבת חחחחחחחחחחחחחחחחח מולאני מה שרשמת עם הדוגמא של החבר והחברה זה מזכיר לי אותי עם הבן זונה.. את יודעת על מי שאנחנו מדברים... על את יודעת...___ כן כן זה הוא היה לנו קבוצה אחרת של חברים אבל אם הייתי מדברת עם אחר או אנשים אחרים היה כועס בעעעעעעעע עליו סתם אני עדין אוהבת אותו:-)))))))))))))))))))) טוב לא משנה את יודעת כבר מה אני והוא.. לא איתנו.. אוף לא משנה יאלה אין לי כח לחשוב עליו הלך הלך אני נשארתי בחיים ואני אסתגל למצב הקיים... ואתמודד עם זה כמו גדולה אוהבת אוהבת אוהבת אתכם דניאלה:-)

26/07/2005 | 23:22 | מאת: אצבעונית

אנורקסיה יקר! אני מרגישה טיפה מיותרת....אחרי שקיבלת כל כך הרבה תגובות ועצות אני חוששת שאני פשוט אחזור על דברים שכבר נאמרו... איזה כיף זה שיש מקום שאפשר לפנות אליו כשרע.... ברגעים האלה שכלום לא מסתדר.....אפשר לשפוך הכל החוצה. וזה לא משנה אם חצי שעה אחרי זה מרגישים שוב רע... מה שחשוב זה לתת ביטוי מילולי לסערה הפנימית....ויש מקום שמחבק את אותן המילים. בזמן האחרון הפסקתי לענות להודעות....מרגישה קצת צבועה....נותנת עצות, מדברת דברים של חוכמה....אבל לא מיישמת כלום. אבל בשבילך....עד חצי המלכות. :) תמשיך לכתוב...

26/07/2005 | 23:27 | מאת: מולאן

את אפילו די נחוצה.. כבר אמרתי לך מה אני חושבת עלייך..!!! ובקשר לכל התגובות שהוא קיבל.. מה את רוצה..?! הוא גבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! חחח כמה זמן אפשר לסתפק רק בעזרת נשים שהקמנו לנו פה.. לילה טוב מתוקההה

27/07/2005 | 11:32 | מאת:

יש שלב שמבינים שלרחם על עצמינו לא מועיל לאנושות ובטח שלא לך, יש שלב שזורקים את השמיכה, מעיפים אותה הצידה, מתרוממים וקמים מהמיטה ומבינים שזה לא יכול להימשך ככה, זה השלב שאני מאחלת לך לשנות משהו בגישה שלך, כי אחרת זה יהיה רע, באמת רע, רע מאוד אפילו, אני מקווה שתתעורר בזמן. המון חיבוקים המון חיזוקים והמון אהבה אתה יודע כמה אנחנו אוהבות אותך פה?... אני מקווה שכן :-)

26/07/2005 | 00:24 | מאת: לינוי

נעלבתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי????????? חחחחחחחחחחח נוווווווו באמת????? הסירי כול דאגה מליבך!!:-)) אני מחכה למקרה שיקרה נס ותתחברי ולא ל5 דקותת:@!!! אני במסנגר בינתיים.... אוהבתתתתתתתתתת אוהבתתתתתתת אוהבתתתתתתתתתתתתתת מלייייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לילה טוב מהממת שלייייייי שמרי על עצמך טוב טוב טוב!!! לאבבבב יוווווווווווווו נשיקות&חיבוק מוחץץץץץץץץץץץץץץ!!!!! לינוי

למה לא בעצם???? :-)

25/07/2005 | 22:22 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

היום הזה יהיה יום עצוב עבור המון אנשים זה יהיה יום רגיל השמש תזרח כמו בכל יום רק משהו יבשר איזה סוף באוויר חבר יצלצל לספר לחבר השמועה תחל כבר להתפזר ומודעות אבל יתלו ברחובות הרי זהו היום שבו תמות רכבות יסיעו אנשים ממקום למקום באופן סמלי הרדיו שבו אהבת לשמוע פתאום יתקלקל בכל עת שמישהו חוגג מישהו אחר מתאבל ואני אבקש ממנה חבקי אותי, הכל הולך לי לעזאזל בעיתונים יבטיחו מטר של מטאורים אנחנו נצא כדי לראות אותם ולתפוס ריגוש פתאום כשנצחק נזכר בך ולרגע נבכה שאתה לא פה איתנו שאתה כבר לא חלק מזה ורכבות יסיעו אנשים... ואני אבקש ממנה חבקי אותי ואני אבקש ממנה חבקי אותי ואני אבקש ממנה חבקי אותי הכל הולך לי לעזאזל היום הזה יהיה יום עצוב עבור המון אנשים זה יהיה יום רגיל היום שבו תמות

לקריאה נוספת והעמקה
25/07/2005 | 22:34 | מאת: דניאלה

נכנסתי בידיוק לפני 15 שעה הביתה כמו מטורפת נכנסת לפורום לראות שהכל בסדר איך השיגרה שלנו הופכת לשיגרע רע רע רע אבל אתה ריגשת אותי כל כך עכשיו עם הקטע הזה -לא ענית לי אם אתה כותב את זה בעצמך הקטע הזה מזכיר לי דבר מסויים שקרה אני בוכה בלילות על אדם שאיננו אבל לשאר זה לא מעינין כאילו אני בוכה צועקת משתוללת כי הוא לא איתי לא איתי לחבק אותי לא איתי לנשק אותי לא איתי לחיות איתי לא איתי להגיד לי"דניאלה אני פה אעזור לך בהכל בבקשה רק תשבי ותרגעי.." או" טוב תדחפי אצבעות והשם שימור תקיאי כבר שתהיי רגועה לכמה דקות(אפילו שכל היום לא אכלתי ולבסוף הייתי מקיאה מיצי קיבה..).." בכל אופן זה כל כך מפחיד מישהו איננו אנחנו בוכים ומצד שני מישהו אחר צוחק,שמח, חיי את חיו כאילו לא קרה שום דבר.. אני שמחה שהצלחתי לעודד אותך אפילו טיפה אבל הראתי לך אני מקווה את האור בקצה המנהרה איך אתה מרגיש היום? אני מקווה שאינן מחמיר עם עצמך בקשר לאימון כי אני מעל מחודש לא עשיתי ריצה של 10 ק"מ כמו תמיד עכשיו קשה לי כל כך עם הריצה כי דפקתי לי קצת את הלב בגלל כל הבעיה אבל אני אתחיל לטפל בעצמי והכל יהיה בסדר ואתה שלא תחמיר עם עצמך אתה לא צריך את השטויות האלה השם ישמור!! הייתי עושה הכל הכל הכל שלא יהיה אף אחד במחלה הנוראית הזאת שיפגע כמוני מהמחלה שלך דניאלה חיבוקים ונשיקות והמון חיזוקים וחיבוק מוחץ כמובןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן :-)

26/07/2005 | 00:29 | מאת: לינוי

מ-ד-ה-י-ם!!! תראה כמה אתה יכול לתת... וכביכול זה "רק מילים"!!!!! תרגיש טוב..ושמור על עצמך זה הכי חשוב!!! לילה טוב וחלומות פז:-) אוהבתת לינוי..

26/07/2005 | 01:15 | מאת: מולאן

מה מרגש בזה זה מפחידדדדדדדדדד מאמי תן לי איזה שם לקרוא לך באמת כמה זמן יהיה שמך "אנורקסיה" ושם משפחתך "בינתיים.". די תחשוב קצת עלינו אלו שצריכים לדבר אליך זה לא הוגן ...... זה כמו שאני יקרא לעצמי "מופרעת" ושם משפחה.. "עד הטיפול.." אתה מבין זה לא מתאים.. טוב יש לך כמה ימים לתת לי שם אם לא אני ממציאה לך על דעת עצמי.. תגיד יש לך אחים..? אגב כשהבאת לי תאימייל שלך זה היה ששלי היה במצב ממש אנוש אז עכשיו הוא בסדר ואם יהיה לי משהו אישי אני יגיד לך שם.. פ'פפפ איזה חבל שאין לך איסי.. ואגב בן כמה אתה..? לילה טובבבבבבבב

26/07/2005 | 01:15 | מאת: מולאן

מה מרגש בזה זה מפחידדדדדדדדדד מאמי תן לי איזה שם לקרוא לך באמת כמה זמן יהיה שמך "אנורקסיה" ושם משפחתך "בינתיים.". די תחשוב קצת עלינו אלו שצריכים לדבר אליך זה לא הוגן ...... זה כמו שאני יקרא לעצמי "מופרעת" ושם משפחה.. "עד הטיפול.." אתה מבין זה לא מתאים.. טוב יש לך כמה ימים לתת לי שם אם לא אני ממציאה לך על דעת עצמי.. תגיד יש לך אחים..? אגב כשהבאת לי תאימייל שלך זה היה ששלי היה במצב ממש אנוש אז עכשיו הוא בסדר ואם יהיה לי משהו אישי אני יגיד לך שם.. פ'פפפ איזה חבל שאין לך איסי.. ואגב בן כמה אתה..? לילה טובבבבבבבב

26/07/2005 | 13:57 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

איך תקראי לי ... שאלה טובה נראה לי שאני נותן לך את הזכות לבחור שם בעצמך... וחוצמזה יש לי עוד 3 אחים ו3 אחיות ואני הכי גדול אני בן 20

27/07/2005 | 11:28 | מאת:

השם הזה נשמע לי מתאים מאוד רציתי להוסיף ולומר שמתי שתמות אתה תופתע לגלות שזה יהיה אחרת לגמרי ושונה לגמרי ממה שאתה תפסת בהיותך בן אנוש בהנחה שתמות, אם בכלל... (המבין יבין.. ) בכל מקרה זה לא כזה דרמתי וזה לא כזה עצוב, זה רק מזכיר לנו שמוות הוא חלק מלהיות חי, חלק מלהיות אנושי, גם אם לכאורה זה יקרה ואנחנו נתאבל ונהיה עצובים או אדישים או מה שזה לא יהיה, יש דברים שהרוח גדולה מהם ותהיה מופתע לגלות שכולם זוכרים את זה, גם אם אתה הוא זה שהולך למות, כי הרוח זוכרת הכל. למה פתאום זה עלה??? מעניין אותי מאוד לדעת מתכנן משהו??? אני מקווה מאוד שלא! חיבוקים וחיזוקים והמון אהבה :-) אני

25/07/2005 | 19:50 | מאת: שיר

כתבתי לך מכתב מה זה ארוך והייתי באמצע...ואז אבא שלי ביקש ממנ לעושות משהו.. עזבי היה פאדיחות כי הוא התעצבןעלי בזמן שהייתי בטלפון עם חברה שלי.. והוא ברך כלל המ זה לא כזה... ואז חזרתי ומישהו יצא מהפורום באמצע המכתב שלי........................... וגם אמא שלי עכשיו באה אלי ביציאה דפוקה שלמה לא השארתי חלב לערב כי אני שותה הכי הרבה חלב בבית... איז יציאות דפוקות מה נסגר איתם??????? בקיצור לא משנה כתבתי לך מכתב יפה וארוך ועכשיו ממש אין לי כח לשחזר אותו... איזה מניעות.. כל פעם משהו אחר... כנראה לא היית צריכה לקרוא אותו... זה היה על העניין שאמרת מזמן על ה"א בכחלה.. לא יודעת אם את זוכרת אפילו.. כל הבאסה............ איפה את עכשיו? את עדיין באילת? מה את עושה שם? אני מקווה שאת נהנית... אוהבתותך ומתנצלת שיר

25/07/2005 | 21:49 | מאת: מולאן

אם ציפית שאני ירחם עלייך.. "סורי רונג נאמברר"!!! טוב לדעת שאני לא היחידה שחושבת שיש בקטעים האלה משהו "גורלי".. וכן אני עדיין זוכרת את העניין הזה ואני חושבת שזה ממש עצלני מצדך לא למצוא עשר דקות לענות על זה .. אין תירוץ אחר ואני מבינה את זה וזה סבבה זה לא שישבתי וחיכיתי .. לפעמים פשוט אין כח.. וזה שאין כח אני יכולה להבין יותר מזה שאין זמן.. אוי מה אני עושה זה נשמע כמו התקפה.. אז זהו שלא פשוט לפעמים כשזה מאחורי מחשב זה לא נשמע כמו שהתכוונו בכל אופן אם יש לך מה להגיד אני ישמח לשמוע אבל בבקשה בבקשה במילניום הזה כי שמעתי ששנות ה- שלושת'לפים הולכות להיות ממש עמוסות.. וכן אני באילת ..הנה בדיוק עבר כאן מלצר עם טוסיק חמוד.. שנייה תני לי לשרוק לו.. אח.. תפוס נראה לי.. פ'פפפ חבל.. חחחחחחחחחחחחחח דפדפי דפדפי קצת בדף קודם מאמי אני כבר מיום חמישי בלילה חזרתי לפה.. י'לא מעודכנתת יאללה הזדמנות אחרונה לענות לי על מה שרצית.. כי אחר כך.. הו ... אחר כך.. את בסיכון גבוהה לעבור לרשימה השחורה ! אל תגידי "לא ידעתי.." ביו'שש

25/07/2005 | 22:36 | מאת: דניאלה

נו את כל פעם בורחת!! מה איתך המון זמן לא ראיתי פה הודעה שלך!!! את כותבת הודעה נעלמת לחודש נו באמת לא הולך ככה פתאום להעלם נו באמת מה את דני דין!!:( לאב לאב לאב דניאלה

25/07/2005 | 19:10 | מאת: אצבעונית

יכולה לבהות שעות באותה נקודה, אך לעולם לא אהיה מרוכזת. יכולה לשכב כל היום כך סתם במיטה, גם כשאין בי טיפת עייפות. יכולה להיות הכי מאושרת, ואז לחזור לחדר ולחפש "סכינים" יכולה לברוח מכל העולם... אבל לא מעצמי. ויכולה לשקר לכל מי ששואל להרגיע כל מי שדואג, לנחם כשעצוב, להצחיק כשכואב, למלא חיי אחרים בעוד הריקנות בתוכי מכריעה ורומסת כמו למות, אבל רק מבפנים.

לקריאה נוספת והעמקה
25/07/2005 | 19:37 | מאת:

מעניין איך זה שאת תהיי מלאה בעינייך, נראה לי שכותבת את זה מישהי שהעולם שלה מאוד מלא ועשיר, מישהי ריקנית לעולם לא תוכל לכתוב מילים אלה. אוהבת אותך מדהימה אחת... :-)

25/07/2005 | 22:10 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

בטח שמעת את זה המון פעמים אבל אני אגיד לך מה שלי כל הזמן אומרים כשאני אומר שאני מרגיש ריקני וחסר תקווה ושכל החיים האלה לא שווים וכו' וכו' אז כולם אומרים לי שאני צריך למצוא עבודה שמענינת אותי כדי שיהיה לי על מה לחשוב ובמה להתעסק אני לא יודע כמה זה נכון כי עכשיו מצאתי עבודה (לא כל כך מענינת אבל זה עבודה אצל דוד שלי במשרד עד שאני אמצא משהו אחר) והזמן עובר יותר מהר ממה שעבר עד עכשיו אבל עדיין אני כל הזמן מסתכל על השעון ועדיין הזמן עובר לאט אבל לפחות יש לזה כמה יתרונות שדבר ראשון אני חושב פחות על אוכל ודבר שני תחושת הריקנות לא מלווה אותי כל היום אלא רק כשאני מסיים את העבודה ומגיע הביתה אני פתאום נכנס לדיכאון ופתאום מתחיל לחשוב שנמאס לי וכל המחשבות האלה אבל לפחות זה לא מעסיק אותי כל היום. אני בטוח שניסית את זה כבר אבל בכל זאת כשאת עובדת כל המחשבות האלהלא מעסיקות אותך פחות?? ועוד משהו, הרבה פעמים כשיש חבר/חברה אמיתי/ת זה מאוד עוזר אני למשל הפסיכולוג שלי אמר לי המון פעמים מצוא חברה כי זה המון פעמים מאוד עוזר כי זה נותן מישהו שותף שאפשר להיות גלוי איתו ולספר לו איך מרגישים ושבאמת יהיה אכפת לו ולא כמו ההורים שהמון פעמים אין להם זמן אלינו. אני למשל נורא נעזר בפורום כי נורא חסר לי מישהו שיקשיב ושיבין אותי ושבאמת יהיה אכפת לו ממני וכל תגובה שמגיבים לדברים שאני כותב אני ממש שמח וזה ממש מעודד חוצמזה אני יכול להביא לך דוגמא מאחת שהיתה מאושפזת איתנו שמאז שהיא מצאה חבר והתחתנה איתו היא מצליחה להתגבר על האנורקסיה כי זה נותן לה משמעות לחיים וזה נותן לה הרגשה שיש בשביל מה לחיות

25/07/2005 | 16:41 | מאת: סנופית

שלום לכן בנות אני די חדשה... באתי מפורום אחר שנסגר לצערי... אז באתי לנסות לראות אם אתן גם נחמדות כאן...

25/07/2005 | 17:23 | מאת: לינוי

ברוך הבאאאאא!!!!!!! יש לך מזל שאת פה:) כולן/ם פה נחמדותתת מאוד ויותר מזהה!!!! אין מילה לתאר..... אני מניחה שלא הגעת לפה סתם... אם בא לך ספרי על מצבך ומה שבא לך:).. אנחנו פה:) לינוי

25/07/2005 | 18:53 | מאת: מולאן

אני נחמדה...............!!! ואת..?

25/07/2005 | 19:38 | מאת:

מה שלומך??? ספרי לי על עצמך...ספרי לנו באהבה רבה המון חיזוקים וחיבוקים את מוזמנת לכתוב מתי שתבחרי שלך :-) הילה

25/07/2005 | 21:51 | מאת: מולאן

25/07/2005 | 22:37 | מאת: דניאלה

פה הבננות מזה נחמדות ומתוקות וכמובן עוזרות אחת לשניה ברוכה הבאה דניאלה

26/07/2005 | 02:55 | מאת: מולאן

אני מקווה שלא תעזבי פה כל כך מהר ותתני לנו צ'אנס.. תספרי לי קצת על עצמך.. את נשמעת לי מעניינת.. אל תעזבי אותי!!!!!!!

26/07/2005 | 17:11 | מאת: מולאן

יאללה אני יודעת שאת פה נו.. שקוף שנכנסת אלף פעם לראות תגובות אז יאללה תגידי משהו .. אמרת שאת נחמדה.. להתעלם ממנו זה לא נחמד .. זה לא נחמד בכלל.. זה אפילו לא חמוד!!!

25/07/2005 | 05:22 | מאת: מולאן

קראתי עכשיו מלא הודעות ישנות.. וזה קורה לי בכלל.. גם כשאני קוראת את ההודעות שלי לפני שאני עונה לך הילה או לכל אחת פה כדי לענות על הכל.. אני תמיד מרגישה מוזר מרגישה ריחוק ולא יכולה להאמין שאני וזו שכתבה את זה זו אותה אחת.. גם אם באותו יום אני עונה למישהי וקוראת את מה שאני כתבתי לה לפני.. למה זה ככה? זה נורמאלי? זה קורה לי גם שאני מסתכלת בתמונות אני לא מרגישה שזו אני.. ממש לא אני יודעת שכן אבל נראה לי שאני מסתכלת על מישהי אחרת.. לפי כל זה זה אומר שאין "אני".. כי אני לא בתמונות ולא במה שאני כותבת.. אז איפה "אני"..? מה קורה פה? זה נורמאלי? זה קשור להפרעה? זה קורה פה לעוד מישהי..? והילה אם את עונה על זה אני יודעת שלא תרצי לשתף פעולה עם ההפרעה או משהו אני לא חושבת כרגע על ההפרעה זה דבר שקורה לי והוא מוזר ואני רוצה לדעת למה זה ככה אם את יודעת אז תעני לי בלי לחשוב הרבה פשוט ישירות על זה בבקשב תעני לי אני רוצה לדעת את האמת.. אם מישהי פה מבינה אותי וקשה תענו אני רוצה לדעת אל תתעצלו זה חשוב לי כל מי שיודעת על זה משהו או מבינה אותי שתענה זה חשובבבבבבבבבבבבבבבבבב

לקריאה נוספת והעמקה
25/07/2005 | 09:17 | מאת:

הרבה אנשים עוברים שינוייים. בלהט של כל הבלגאן, אנחנו לא באמת רואים את עצמנו, עובר מספיק זמן ואז הכל פתאום נראה לנו אחרת, שונה מוזר, קורה פה משהו, אבל זה טבעי, זה חלק מלהיות אדם וזה חלק מהתפתחות מסויימת, גם אם לעיתים רוב ההרגלים שלנו לא באמת משתנים אם בכלל. אני מכירה את השלב הזה, גם אני הייתי בו, אני פתאום הרגשתי שאני נפרדת מהכל באופן מאוד טוטאלי וזה הפחיד אותי, יותר מזה זה גרם לי להחמיר את המצב כי לא יכולתי לקבל את המצב החדש. אני מניחה שזה ביטוי לדואליות שלנו.. רוצה לא רוצה.. כן לא, הכחשה מול רצון ואולי זה באמת הסוף לכל הצרה הזו ב"ה. זה יכול לקרות, אני מציעה לך להמשיך לחזק את עצמך על בסיס כל מה שאת כן עושה ולהכיר תודה על כך. בקשר לתמונות, אני גם רואה תמונות שלי והדבר היחידי שאני יכולה לומר עליהן מהמעט שיש לי שאני כמו זיקית, משתנה ונראית שונה, אחד הדברים שהפתיעו אותי לראות שבאמת הייתי מאוד מאוד רזה אז. שאלתי.. זאת אני?.. מסתבר שכן, אבל לא ראיתי את עצמי כך, לא הרגשתי שזאת אני ... כל אפיזודה כזאת מזכירה לנו שלא באמת הינו מחוברות למצב שבו הינו או למי שהינו או יותר נכון למי שאנחנו כי כל העברים האלה הם חלק ממי שאנחנו אבל את בהחלט מוזמנת להכיר את עצמך ולהתבונן בכך היום כשאת מעיזה סוף סוף לראות, אולי פעם זה היה קשה מידי, מאיים מידי והיום יש לך אפשרות להסתכל על זה אחרת.. המון אהבה מתוקה יום נפלא :-)

25/07/2005 | 18:56 | מאת: מולאן

הבנתי...............!!! וזה הגיוני..

יומהולדתתת למלאכית שלנוווווווו!!!! כתבת לי למטה שאת כמעט שנה ו...לא מקיאה ואת גאה בעצמך!!! ואני גאה בך יותררררררררררררררררררררררררררררררררררר שבכלל טיפלת עזרת לעצמך בנית את עצמך!!!!!כי זה פשוט ככה!!! את מ-ד-ה-י-מ-ה!!!ואני מאוד מקווה שאת יודעת את זה!!! אני כול הזמן קוראת את המכתב שכתבת לי...תשובה למכתב שליי שעשיתי לך בוורד..חחח זוכרת??!.. אני כול פעם מתרגשת מחדש..וכל פעם מרגישה כאילו אני קוראת אותו בפעם הראשונה חחח אני לא נורמלית!! אני באמת לא יכולה לתאר איזה בנאדם את...את כ"כ מדהימה מוכשרת נפלאה מלאכית מהממת!!!ואל תשכחי את זה בחיים!!! אני אוהבת אותךךך מליוןןןן ויותר מזה:P... בהצלחה עם המופע!!! איזה כיף למי שיראה אותך:) זה רק הופעה אחת??? אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת לילה טוב וחלומות מתוקים כמוך לינוי.. דניאלהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה פדלעהה:@!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין בעיה!!! נעלבתי=,[ מולאןןןןןןןןןןןןן נשמתיייייייייייייייייייייי מואהמואהמואהמואה! מתה חולה עלייךךךךךךךךךךך אני נכנסת עכשיו לאיסי:) מקווה שאת שם!!! אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת לא יכולה לתאר כמהההההההה לינוי :-)

נו לא ידעתי שאת רואה ירעה אחת והילונת יו נכון עבר עוד 3 ימים ולינויה ירעה אם אני ומולאן נפגשות לקפה אם לא תבואי אממ.. אמ... אמ.. אני אחשוב משו את רעה לא ידעתי את כבר "IN" LOVE LOVE LOVE לינויההההההההההההההההההההה נשיקותתת ומליין חיבוקים חולה עלייך ימהממתתתתתתתתתת _ואני לא מתחנפת כי קראתי לך פדלעה חחחחחחחחחחחח) לאב לאב לאבבבבבבבבבבבבבבבבב דניאלה

25/07/2005 | 04:10 | מאת: מולאן

פיספסתי אותך באיסי.. ודני צודקת את באמת פדלעהההה נו איפשר ככה גם את נהיית לי עסוקה לא אי אפשר לתאר מה שקורה פה כל אחת עושה טובה שהיא יוצרת קשר פעם בשבועעע!!! הלוווווווווווווווו! אני פה ואני מתגגעתתתתתתתתתתתת! טאלק טו מי יו ביטצ'סססססס... !!! מחר אני יהיה באיסי.. אוי לך ולנשמתך אם אני לא מוצאת אותך שםם לילה טובו'ששש אוהבת אותכןןןןןןןןן

25/07/2005 | 09:23 | מאת:

נשמה יקרה, אני גם מאוד אוהבת אותך פספסתי אותך אתמול אבל התרגשתי לקרוא את מה שכתבת לי בכל מקרה אני מקווה ששלומך טוב ושאת באמת בטוב אני גם ואני מאוד שמחה לחגוג באופן רשמי את העובדה שאני לגמרי בריאה. לגבי ההופעה, יהיו עוד הופעות החל מדצמבר, ינואר מאי יוני אחכ אלוהים גדול... מתוקה שלי הרבה חיזוקים וחיבוקים והמון אהבה יום נפלא :-) אני

25/07/2005 | 17:32 | מאת: לינוי

אני-אוהבת-אותך!!! אני שמחה שאת מרגישה טוב.. תמיד אומרים שלפני יומהולדת מרגישים מין לחץ כזה... חחח..לא יודעת אם זה נכון...בכול מקרה שמרי על עצמך טוב טוב טוב טוב!!! אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת עדד אינסופ!! אהה חשבתי שזה רק הופעה אחת.. אולי אני יפתיע אותך בע"ה:-) וכן אני באמת בטוב...מנסה עד כמה שאפשר:) מה שאני יכולה להגיד לך שהתקדמתי והמון.... אפילו שקצת קשה...יהיה טוב.. בסוף תמיד טוב:-) הילונתתתתת לאבב יווווווווווווווווווווווווווווו! דניאלהההה........ שששששששששששששששששששששש ח-נ-פ-נ-י-ת קטנההההה:P!!!! אבלל את יודעתתת שאנייי לאבב יוווווווווו המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!! מולאןן נשמתייייייייייי אני כבר כמה שעות טובות באיסיי לשם שינוי חחח והגברת לא מתחברת!!!!! :(((((((((((((((( מחכה לךך כפרה!!! אם אני לא יהיה מחוברת אז יש מצב שאני יהיה בערב מקווה שנדבר עוד היום!!! אוהבתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן! את כולכןן מהממות שלייייייי!!! נשיקות וחיבוקים לינוי מאיה אמרת שחזרת לאאא??? תכתביי לנווווו בובונת!!!!! מישהיי יודעת מה עם ליאור???.. עם כן אני אשמח לדעת:) אוהבתתתתתתתתתתתתתתת לינוי :)

http://www.realovercoming.co.il/realovercomingHEB.asp היא פשוט מדהימה מומלץ להקשיב יש לה מסר מדהים לכולנו באהבה .. להרבה ימים של ריפוי ושמחת חיים לכולכם... ליל מנוחה אני

יו ראיתי את זה ואפילו קצת הדמעות זלגו לי בלי להרגיש זה אולי מראה לי את הפחד את הכאב ואת ההשלכות שיש למחלה אצלי זה כבר 10 שנים כל היום מתעסקת עם האוכל במקום בגיל 8 -9 הילדים עוסקים בברביות ומשחקים(היו לי את הברביות הכי מהממות והכי חדישות שיצאו כי הורי היו באר"הב כל הזמן וזה היה המתנות שהיו שולחים לי כל הזמן והיו בכל העולם כל הזמן והיו מביאים לי המון מתנות של ברביות ומשחקים ואולי השריטה שלי זה להיות כמו הברביות אני לא יודעת...-) ובמקום לשחק הייתי מתעסקת באיך להגיע לרזון... היו מצבים שהייתי משמינה בטרוף והיה מצבים שהייתי עושה צום ... ממחר אין משקל אני מכניסה אותו למחסן (אני כבר המון זמן אל נשקלתי וזה משום שאני לא רוצה לראות את זה ואני אוכלת כמה שאני יכולה\רוצה וזה כדי להגיד לריפוי מסויים אני מגיעה לזה הילה אני לא יודעת אבל אני מגיעה לזה לאט לאט אבל אני מגיע לזה כמו שריציתי כל הזמן לבד!! לבד!! לבד!! אני יודעת באיזה שהוא שלב אני אקח לי פסיכולוג לצאת מהבלאגן של העבר שאני לא זוכרת אותו אבל אני יודעת מה אני אעשה בסופו של דבר אבל אני מצליחה אני כל כך גאה בעצמי שאני עושה את הצעד כמו שהיא עשתה ליציאה מהמחלה(ועוד את יודעת מה קרה ואני לא יודעת מה איתו אבל במקרה הזה אני לא רוצה לדעת כי אני בשלב של הירפאות ואני לא רוצה עוד מתח ואני לא רוצה להאשים אותו בזה ואולי הוא לא נמצא שאני האשים אותו פנים מול פנים.. אם את מבינה ..) בכל אופן רציתי לומר לך תודה שאת הראת את זה לכולנו ואולי כל אחת תמצא את התקווה שלה לצאת מן המחלה הזאת הכל אצלי בעירבון מוגבל כמו שאומרים אני לוקחת הכל בע"מ אולי זה ההצלחה של החיים החדשים א שזה סיבוך נוסף...(אני מקווה ההצלחה לצאת מן המחלה) טוב לא הייתי פה אולי 3 ימים אני פחות או יותר מצעדכנת אני אשלח לך את המייל שאני חייבת לך פשוט לא הייתי כמה ימים והייתי לפני כן עייפה וסחוטה שכל ערב הייתי חוזרת ב12 בלילה והייתי חוזרת עייפה סחוטה וזה היה ממש מעייף לשבת דקה נוספת על המחשב... אוהבת דניאלה לאב לאב לאבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

24/07/2005 | 22:58 | מאת: מולאן

חחחחחחחחחח באמת.. אולי בגלל זה אף פעם לא רציתי להגיע לרזון חולני.. חחח אולי.. והמשקל שלי דפוק הוא כל הזמן אומר משהו אחר וכולם אומרים לי שהוא דפוק.. אבל זה לא מעניין אותי אף פעם לא נשקלתי באובססיביות מקסימום פעםם פעמיים ביום ולפעמים שאני משמינה עוזבת אותו לעזאזל.. לא ראיתי תסרט עד שאני יסדר תרמקולים אבל ראיתי סרט אחר לפני שבועיים ב"ריכברי" איפה שהיה הסרט של הילה רציתי לראות אותו עוד פעם אבל החליפו אותו בסרט אחר (ראית מה זה הילה..?!) של אנורקטית לשעבר גם מעניין.. קיצר דני שלחתי לך מייל ואת יודעת שאני פה אז מה נסגר למה את לא מדברת איתי? חחח מה התבאסת שחזרתי בלי שהספקנו להיפגש?...... דברי איתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נשמתי חולה עלייך והמיילים שלך קורעים אותי מצחוק אבל לא ראיתי את כולם כי הרמקולים יש בעיה איתם.. אוף בטח אתם חושבים שאני עניה עם כל הבעיות האלה רק שתדעו שהמחשב חדש וגם הוינדוז הכי חדש שיצא אין לי מושג מאיפה כל הבעיות האלה.. אוהבת אותך דנו'ש מצטערת שלא יצאאאאא אה ואגב הילה היה פרסומת של ההופעה שלך ב-ואי בעשר מכירה? זה עשה לי צמרמורת.. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף הייתי מתה לבוא אבל אני לא יכולה אני לא מסוגלת מתה עלייך ועלייך דניאלהההההההההההההההההההההההההה!

24/07/2005 | 23:39 | מאת:

אל תזרקי אותו קרוב לבית אני נסעתי עד הבית של ההורים שלי, זרקתי אותו וחזרתי לבית שלי בידיעה שלבית הזה אני יותר לא מתקרבת, משמע גם למשקל.. זה עצה ממש חכמה.. מומלץ לנסות, איך לא זכרתי את זה ולא סיפרתי על זה... אוהבת המון לילה טוב חומד

25/07/2005 | 04:36 | מאת: מולאן

איזה קטעע נו זה מה שראיתי ... עכשיו סתם נכנסתי אמרתי אולי נקרא שפתיים.. חחח זה מה שראיתי לפני שבועיים שחיפשתי תסיפור שלך.. כן היא באמת משכנעת.. מזל שבדקתי.. לילה טוףףףףףףףף

25/07/2005 | 09:24 | מאת:

:-)

24/07/2005 | 21:57 | מאת:

אני שלחתי לך מייל לפני השבת ביום שישי, אני מקווה שקיבלת אותו כי לא השבת לי אז תודיעי לי ואני מאוד מקווה שאת בסדר, בכל מקרה אם לא קיבלת שמרתי, אני יכולה לשלוח לך שוב, מה שלומך??? תני לי סימן המון אהבה יקירה ליל מנוחה ביי ביי אני

25/07/2005 | 11:10 | מאת: אלינור

שלחתי לך מייל קצרצר עכשיו. אנא קראי אותו לפני שתשלחי לי שנית את המייל שלך (שכמובן שלא קיבלתי אותו). שיהיה לך יום נפלא! שלך, אני.

25/07/2005 | 11:27 | מאת:

שלחתי לך, לא יודעת למה היתה לי הרגשה שהוא לא הגיע ספרי לי מה קורה איתך בבקשה.. אוהבת המון :-) יום נפלא יפה

24/07/2005 | 21:38 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

היום עבדתי והזמן פשוט לא עבר וחוצמזה שהייתי רעב וכל הזמן חשבתי על אוכל. מיד כשהגעתי הביתה נהייתי מבואס כי חשבתי על האימון שאני עוד פעם הולך להפסיד היום

לקריאה נוספת והעמקה
24/07/2005 | 21:56 | מאת:

:-)

נו אז מה אם חשבת על אוכל?!?!?!?! מה רע?!!?! תגיד לי אם אני חושבת כל היום על החתיכת עוגה שש לי בבית מה רע בזה?? אז אני שונה מך? או שאני דפוקה?? מפגרת וכ"וו.. זהו שאתה אדם רגיל כמוני וכמוך.. פעם חשבתי אם אני אוכלת אז אני שמנה פרה מגעילה סתומה מפגרת מטומטמת היפפוטם חזירה חסרת חיים חסרת אונים חסרת חיים וחסרת שכל!!!! אבל היום .. מה זה אוכל למען השם??? זה הישרדות החיים אם לא אוכלים אז מתים אין הפתעות (לדוגמא- יש לי במשפחה כמה שמתו מאנורקסיה באמת, אני לא רוצה לראות עוד אחד כזה... עוד אחד שימות מזה אני רואה את זה בכל יום את הכאב את הסבל שהורי עוברים בגלל י ובגלל האחים שלי עוד אחד? עוד משפחה מה עשיתי רע? מה עשיתי רע שאני בסרט הנוראי הזה בשם"אנורקסיה"? אני לא רואה אותך שונה ממני אבל אתה חייב להבין 50?!?!?!?!?! אני לא 50 קילו? מה אתה לא נורמלי ואתה תהיה 17 BMIתגיד אתה בסדר? לא קראת את ההודעות הקודמות שלי אנחנו הנשים אוהבות אדם עם שרירים -ובגלל שיש לך מסת של שרירים גבוה וכמו שאתה יודע ששרירים יותר במשקל משומנים ?? אז?? מה אתה לא נורמלי תהיה שלד עצמות.. סיפרתי לך שראיתי את השלד עצמות באקזיט -ראיתי זאת ראיתי את אחותי במצב הזה אז גבר במצב הזה זה יותר גרוע.. אפרופו אני- האחים שלי שיגיעו למצב כזה אני מעדיפה למות מאשר לראות אדם כזה.. גבר צריך להיות עם שרירים ולא רזה וציפלון ושגבר אחר יבוא לעשות לי משהו שיוכל לעשות משהו ו"יציל אותי ולא ישאיר אותי חסרת אונים.."... ואם הפסדת יום או יומים ואפילו שלוש ימים של אימון? אז מה סוף העולם ? לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא בכלל לא אני כבר חודש לא עשיתי ספורט לא יצאתי לריצה של 10 קילומר? נו?? זה לא נורא בכלל וגם אתה לא אוכל הרבה כמו שאתה מראה אני בטוחה... 2000 קלורות לגבר? זה כלום הום אני רואה את האחים שלי בכל יום אני מנסה ואני אומרת להם שיאכלו כמה שיותר כי הם עובדים ... והם צרכים לאכול המון כי הם מוציאים יותר אנרגיה גם ממני אני הולכת מן האוטו לחניה ומהחניה ובית קפה? כמה שרפתי- נדה! כלום! כפיש! אתה צריך לאכול את זה.. ובקשר לכל פעם שאתה רוצה להוסיף תוסיף גם אני בכל פעם מוסיפה דברים.. או שוכחת דברים בהודעה שרציתי ואני אח"כ מוסיפה אם תרצה בכייף אהיה מוכנה לשמוע מה שאתה רוצה לומר בקשר לאחותך!! אל תחשוב רעות.. אף פעם ואם זו מחלת הנשיקה הכל יעבור בשלום מבטיחה לך !! כי אני זוכרת מה קרה לפני שבועיים בערך רציתי למות חשבתי רעות על מה שקרה למישהו ואני חושבת שסופו כך שלך דניאלה אל תחמיר עם עצמך זה סתם מביא סבל והרס עצמי ותזרוק את המשקל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אתה לא צריך להרזות כלל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

24/07/2005 | 13:08 | מאת: עדי

אני מקווה שאתה אוכל כמו שצריך אחרי האימונים שלך אתה מוזמן לקרוא את מה שכתבתי ב: ספורט עדין להפרעות אכילה... אני מקווה שזה יתן לך משהו חיובי

:-) זה רק לשם העדכון

לאחר כשלושה שבועות כשהיינו בשיא המתח (מה עושים, למי הולכים, פסיכולוג, פסיכיאטר..) הילד פתאום התחיל לאכול , ואיפה ? - בגן כנראה שסביבה של ילדים אוכלים עשתה לו משהו, עם הזמן הוא נפתח לאט לאט, והתחיל לאכול בבית. עדין הוא לא אוכל הכל אבל אנחנו על דרך המלך. נרגענו... הילה, תודה רבה על העצות, התמיכה ותשומת הלב עמית

24/07/2005 | 20:58 | מאת:

אתם רואים... הכל מסתדר, עם קצת נרגעים ומאמינים וסומכים על היקום הזה שהוא בעצם בעדנו הכל באמת זורם... אני ממש שמחה לשמוע אני מאחלת לכם הרבה בריאות ושפע של הזנה באהבה באהבה רבה בהצלחה בהמשך :-) אני

24/07/2005 | 07:16 | מאת: גון

אמרתי שזו שאני אחזור להפרעה שהתייאשתי שאין כוח הפסקתי טיפול והפסקתי לקחת את הכדורים הרמתי ידיים והכל שחור ועצוב. ואני נמצאת לבד עכשיו וכל כך רע כאן ומנסה רק להגיע ליעד ונכון ש38 זה מוגזם לילדה גבוהה אבל זה היופי הרזון הטהור הזה.. ומשכנעת את עצמי בשטיות ופוגעת. ואיך הם לא מוותרים עלי ובורחים איך אפשר לסבול אותי הגועל שבי הדפיקות והטיפשות השומן והכיעור איך לעזאזל אתם נשארים איתי איך?? אז חשבתי לשים לזה סוף כמו אפרת כמוך.. וויתרת הלכת הרמת ידיים ועכשיו את מלאך שם בשמיים וכואב לי נורא ורוצה להיות שם גם לעוף איתך.. אך זה לא יקרה לא מסוגלת לבצע כישלון-כמו תמיד. אין אומץ אז אחייה את חיי בסבל ככה כמו עכשיו ואשרוד אותם.

24/07/2005 | 14:06 | מאת: מירית

למה הפסקת את הטיפול הכדורים??...למה?? אם את רואה שהמצב הולך ומחמיר.... האמת שאני לא יודעת מה להגיד לך..למה את שונאת את עצמך כולכך?מה עשית? אם הם לא עוזבים ונשארים איתך זה רק אומר משהוו אחד: אוהבים אותךךךךך וה-ר-ב-ה!!!!!!!!! אני לא אומרת לך לכי תטפלי בבעיה אני יודעת כמה זה קשה... אפילו מייאש לפעמיים...אבל בסופו של דבר זה עוזר וזה משתלם!!! אני מקווה שתעזרי לעצמך.... ותקבלי את עצמך ככה כמו שאת לא פחות ולא יותר! את כותבת מדהים ואני בטוחה שאת יודעת... 38????... מה הגובה שלך אם אפשר לדעת???... תרגישי טוב.. המון חיזוקים.. מירית!!!

24/07/2005 | 16:46 | מאת: מולאן

"לגמור עם הסבל".. - מה שאומר התאבדות בשפתך.. רק יוביל אותך לסבל הרבה יותר גדול .. אז אולי את לא מאמינה שיש אלואים ושיש חיים אחרי המוות.. אבל תחשבי טוב בשביל הסיכוי הקטן שיש חייים אחרי המוות והמוות הוא לא חידלון.. היית רוצה לקחת את הסיכון הזה שאחרי כל הסבל שלך כאן את תלכי למקום שתסבלי בו הרבה יותר.. פה לפחות את יודעת מה הכי גרוע שיכול לקרות.. את מודעת להכל.. אם תתאבדי את יכולה לללכת בשביל שאין לך מושג לאן הוא מוביל וכן יכול להיות הרבה יותר גרוע הרי אף אחד לא יכול להוכיח שאין חיים אחרי המוות..(לגבי להוכיח שכן תתפלאי אבל אפשר..) ומה עם כל אלה שלא ויתרו..?! את מוכנה להרפות איפה שהם מנסים לתפוס כל כך חזק.. זה החיים שלך.. והם עושים כל כך הרבה כדי להשאיר אותך בהם.. זה לא יהיה הוגן.. לא כלפיי עצמך בטח.. אבל גם לא כלפייהם... חוץ מזה שאף אחד לא יודע מה יוליד יום.. אני יודעת שכרגע את לא מאמינה שיכול להיות בסדר... תשאלי את הילה אם לפני שנתיים שלוש היא היתה מאמינה שאלה יהיו החיים שלה.. ולשאלתך הם נשארים איתך כי את חלק מהם כי הם אוהבים אותך כי את מדהימה וחכמה ומוכשרת ואת אדם טוב.. אני יודעת כי אני מכירה אותך.. ורק חשיבה מעוותת ולא אוביקטיבית גורמת לך לחשוב ולהרגיש ככה.. תביני שזה לא מה שקיים המציאות היא אחרת.. ואם תחזרי לטיפול אולי תוכלי לראות אותה... פשוט.. כמו שהיא..!

24/07/2005 | 19:02 | מאת: דניאלה

גוון מתוקה כמה פעמים חיפשתי אתך בכל יום מחדש אני פותחת את הבלוג שלך ובודקת אם כתבת משהו חדש האם את מרגישה אחרת מפעם האחרונה תנסי לא לוותר!! תנסי לא להרים ידיים במקום להרים ידיים ארימי את הראש למעלה ותראי כמה העולם יכול להיות נפלא ללא אנה ומיה בבלוג את מראה כמה את אוהבת את אנה ומיה- אני שונאת אותן הן מביאות לי בכל יום מחדש צער ,כאב, התביישות בעצמי ובמשפחה, מביאה אותי לחסרת אונים וחסרת ביטחון עצמי ובכלל גורמתי לי לחסרת ערך החיים וסחרת אהבה כלפי עצמי ולאחרם ואני הפכתילהיות מרירה ועצבנית מתוקה דבר אחד אוכל להוסיף שהנני רוצה לדבר איתך במסנגר ולשאול אותך כמה דברים אולי אצליח לעזור לך מתוקה בבקשה אל תרימי ידיים כי זה כל כך מפחיד לאחורה אני מסתכלת על המשפחה שלי סבתא איך רגמה לנו לכאב צער והפכה את כל העולם על פיה אחרי מותה.. איך בן דוד שלי מת לפני 4 חודשים בגלל האנורקסיה טוב אח"כ המשיך דניאלה

24/07/2005 | 21:13 | מאת:

אני מצטערת לשמוע על הייאוש המוחלט הזה שאופף אותך, כמה שזה נשמע דבילי זה אופטמי שאת נותנת לכאב הזה ביטוי, באיזשהו מקום זה כבר עושה את שלו, עדיין זה לא סותר את העובדה שיש לך בעיה שיש להתייחס אליה ברצינות רבה, אני לא יודעת כמה את מתייחסת ברצינות ונותנת את הדעת לגבי הפיתרון של הבעיה יותר מאשר להגיד שיש לך בעיה. אני מניחה שכל הדבר הזה הוא סוג של תהליך ויש שלבים שבהם מגיעים למצב שהפתרון הופך להיות בוער מתמיד ואז זה מגיע ויש אפשרות להחליט לכאן או לכאן. אני רק מאחלת לך להחליט בתבונה, אני שמחה שיש בתוכך קול ששומר עלייך, אני רואה את זה כהצלחה בניגוד לראייתך שלך את הדבר ככישלון מוחלט. לאף אחד לא פשוט לחיות גם אם יש אנשים שההגדרות בכלל לא מזיזות להם ונראה שהם בכלל חיים בסרט אחד גדול, עדיין זה לא סותר את העבודה שבאמת לעיתים מאוד לא פשוט לחיות, להבין את עצמנו ולגדול מעל כל הקשיים, להבין שזה שם, שם ממקום של זכות להיות בהזדמנות מופלאה וקשה כאחד להשתנות, להשתפר, להזדכך וללכת הלאה. כל המילים שלי, יכולות לעוף באוויר, זה לא באמת משנה עכשיו בעתים כאלה של קושי ותסכול. אני לא יודעת כמה נבון להפסיק כדורים במצב הזה, מזכרוני כל הפסקה קיצונית כזאת שהייתה לי, עשתה לי בעיקר רע. אז אפשר לקרוא לשימוש בהם הרע במיעוטו, עדיין זה כמו קביים לתפקד ולמצוא את הדרך לריפוי, כי בלי זה, לא נותר אלא לפנות מקום לדיכאון שינצח וישלוט בך ואת תהיי לקורבן מסכן ואומלל, מבלי יכולת להביט באוכל ולהרגיש שמחה על ההילולה ועל החיים ועל העצמה שיש בהזנה נבונה. אני מאחלת לך שתתאוששי מהר ואל תאמרי נואש, כל החיים עוד לפניך, כמה שזה נשמע קילשאה והם באמת יכולים להיות אחרת, בדיוק כמו שאת כל כך מוכשרת בלכתוב ולתת ביטוי כל כך נוקב סביב כל הדימויים הכי קטלניים שאפשר לבטא דרכם את המחלה, באותה מידה את יכולה להחליט שאוצר הדימויים יכול להשתנות, בדיוק כפי שיצרת את עולם הדימויים הנוכחי שלך, באותה מידה את יכולה ליצור עולם דימויים חיובי ולאט לאט עם הזמן, לא יאחר לבוא והמציאות שלך תהיה שיקוף לכך וכל שנותר לך עתה הוא לנסות מספיק זמן, להיווכח ולראות לבד ... ומעל הכל לרצות, כי אחרת זה נדון לכישלון מוחלט. המון אהבה הרבה חיזוקים וחיבוקים אני מקווה שאת יותר טוב עכשיו אני

23/07/2005 | 23:07 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

מענין , כל פעם שאני שולח את ההודעה אני נזכר ששכחתי משהו ...... אחותי כבר המון זמן לא מרגישה טוב וכל הזמן יש לה בחילות וכאבי ראש והיא כל הזמן עיפה אמא שלי חושבת שיש לה מחלת הנשיקה והיום שדיברתי עם אמא שלי אמרתי לה (לא יודע אם בצחוק או ברצינות) שאולי יש לה סרטן.... כי קראתי פעם ספר של חולה סרטן שגם לא היו כל הזמן את הסימפטומים האלה והוא לא ידע למה עד שגילו אצלו סרטן אבל אני מקווה שלא מאוד מקווה...

לקריאה נוספת והעמקה

ועדיף לא לחשוב ולא לומר, כי לכל מחשבה כזו ולכל מילה כזו יש כוח לברוא נס וגיהינום באותה מידה ובאותה קלות שבה הן נשלפות באוטומטיות הזויה מבלי לשים לב שכל דבר כזה עובר הלאה ומיותר לציין שמי שנפגע מזה הם אנחנו והסביבה שלנו... לכן עדיף במקרים כאלה לומר למוח שלנו "מבוטל מבוטל!" שלא יווצר מצב שאתה בטעות ללא כוונה תחילה מאחל לה את הזוועה הזאת חס וחלילה. שים לב

24/07/2005 | 21:40 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

אז זהו שהבדיקות חזרו והכל ברוך השם בסדר

23/07/2005 | 23:03 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

מישהו פה מתענין בטור דה פראנס אז רק שתדעו לכם שלאנס ארמסטרונג עומד לקחת מקום ראשון פעם 7 ברציפות אחרי שהוא התגבר על מחלת הסרטן הוא בן אדם עם כוח רצון!!! הלוואי שהיה לי הכח רצון כמו שיש לו זה בן אדם עם משמעת עצמית משטר אימונים קבוע כל יום פעמיים ביום תפריט קבוע שלא מאפשר לו לעלות במשקל אבל מה שהכי חשוב בעיני זה שיש לו מלא כוח רצון להתאמן שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם ואני לעומתו כזה לוזר... לא מסוגל להתמיד באימונים בחדר כושר כי "אין לי כוח" פדלעה שמנה שכמוני...

לקריאה נוספת והעמקה

ואם הוא אדם בשר ודם דומני שגם אתה כזה, נובע מכך שיש בך את אותו פוטנצייאל לנצח ולהרוויח לעצמך את כל הכוח שאתה רק חולם עליו ולא מאמין ביכולתך להיות שם, אחרי הכל, במצבים האלה אנחנו עושים את השינויים הכי גדולים שלנו לטוב ולרע ולעיתים אנחנו מגלים שהכוח שלנו הוא לא נתפס, מרוב עוצמה ויכולת, מה שלעולם לא חשבנו שאנחנו יכולים ומסוגלים. גם אתה יכול לנצח את האנורקסיה!!!!!! יכול בהחלט!!!!

23/07/2005 | 22:58 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

כואב לי הלב, המצפון מת מכאבים על זה שלא עשיתי ספורט לא ביום חמישי ולא ביום שישי ועכשיו אני עוד יושב ולא עושה שום פעילות גופנית חוץ מלכתוב על המחשב... בשלושה ימים האחרונים אני מצליח מאוד לשלוט על מה שאני אוכל ואני לא מרגיש רעב והצלחתי לא לעבור את ה1800 קלוריות מקווה להמשיך הלאה אני מרגיש מלא גאווה על זה אבל זה עדיין לא מספק אותי כי פעם הייתי עושה המון פעילות גופנית והיום לא בא לי אז אני יודע שאני ארד פחות מהר במשקל וחוצמזה זה מראה שאין לי מספיק כח רצון כמו שהיה לי פעם. לא נורא עכשיו אני 69 (שמן שכמוני) כשאני אגיע ל60 אני אתחיל בכאסח עד 50 ואז... הווו אז.... זה מספיק לי, נראה לי ש50 קילו זה הגבול זה יוצא BMI 17 כי אני דיי גבוה אז 50 קילו מספקים אותי לבנות זה נראה לכם אולי המון 50 קילו אבל דבר ראשון אין לי טיפת שומן בגוף ככה שרוב המשקל זה שרירים ושרירים שוקלים יותר משומן לכן אני נראה הרבה יותר רזה ממה שאני שוקל באמת וחוצמזה אני בן ולבנים 50 קילו לגובה שלי זה ממש לא הרבה אוקיי, אז סיכמנו על 50 קילו אני מקווה שאני לא ישבר עד אז ומתפלל כל יום לרדת עוד ועוד ועוד יש לי יסורי מצפון שאני לא עושה עכשיו ריצה או לפחות הליכה שנה שעברה היה לי יותר כוח רצון ואני זוכר שבדיוק לפני שנה הייתי בערך 60 קילו והייתי עושה הליכות בשארית כוחותי היתי הולך שעתים כל לילה והיום אני פדלעה יושב מול המחשב וכותב שטויות אבל אני מקווה שהכח רצון יגיע עם הירידה במשקל זהו לבינתיים אני אמשיך לעדכן אותכם שבוע טוב

לקריאה נוספת והעמקה
23/07/2005 | 23:52 | מאת: מולאן

... רצון זה הדבר האחרון שחסר לך...!

24/07/2005 | 21:26 | מאת:

כך בחשבון שבמצב הזה אין שום איזון בין כל האנרגיה שאתה מוציא לבין כל האנרגיה שאתה מכניס, אין שום סירקולציה תקינה בגוף בגלל החוסר עקביות, ההשתוללות, הבולמוסים הלא צפויים והצומות ההזויות ואם לא תשאף לאיזון ולתזונה נבונה סביר להניח שהגוף שלך יהיה בבלגאן רציני ויותר מכך אתה גם לא תרזה, אז בשביל מה?... אחרי הכל זאת המטרה... אז איך זה שאתה עושה ההיפך הגמור?!.. במקרה שלך הפחתה בקלוריות רק תשמין אותך, אלא אם כן, מקווה מאוד שלא, תצום באופן מוחלט ותיעלם לנו מהחיים ואז זה יהיה עצוב מאוד, מיותר וחבל. אני מאחלת לך להיות במעקב, לרצות לאכול בריא ולעזוב את השטויות, יש הרבה יותר מזה בחיים. אני רק היום מבינה וחבל שכל כך מאוחר... חיבוקים וחיזוקים אהבה מליון ועוד יותר... אני

23/07/2005 | 14:53 | מאת: עדי

אלינור, ספורט עדין הכוונה תנועות עדינות במפרקים, למשל סיבובים עדין באגן, התגלגלות על גבי כדור כנגד מזרן וכדומה, הפעילות לא תהיה מעבר ל10-15 דקות לאנורקטיות שלא שיפרו את הרגלי האכילה שלהן,על מנת לא ל"שרוף" את השומן ההכרחי (אלו כבר נוסחאות בפזיולוגיה שאני לא אכנס אליהן) לאחר מכן אפשר להגביר את הפעילות העדינה ל 30 דקות.(אם באמת חל שיפור באכילה) לפי מחקר שנערך במכון להפרעת אכילה בארה"ב, בחורות עם הפרעות אכילה שביצעו כמה דקות ביום את הספורט העדין הזה, התגלגלות על מזרן , או כנגד כדור, הרגישו יותר נוח ליצור מגע עם האוכל לאחר מכן, ולאחר תקופה מסויימת הרגלי האכילה שלהן השתפרו. בארץ- ישנן סדנאות לריקודי בטן במיוחד בשביל נערות עם הפרעות אכילה , הרי אפשר להגדיר את זה כספורט עדין גם. התנועות הנשיות גורמות להן להתחבר לגופן מחדש. בעיני ספורט הינה השיטה האולטיבמטית להחברות הנפש לגוף . סיפורי האישי- היום אני מדריכת מכון כושר מוסמכת, ובעלת המון מדליות על ניצחונותי בספורט תחרותי, אני יכולה להגיד לכן בלב שלם שמה שאיזן לי את ההפרעות אכילה היה ספורט, ספורט,ספורט...כי הספורט גרם לי להבין עד כמה אני חלשה בלי אוכל כי לא עמדתי בדרישות, לא היה לי כוח לרוץ, דופק המנוחה שלי היה מאוד גבוה, לא הצלחתי להרים משקולות. וכמובן שלפעמים אמרתי: "לא אכפת לי העיקר שאני יהיה רזה" אבל כמובן שאחרי פרק זמן מסויים נשברתי, כי מאוד הפריע לי שכולם מצליחים בספורט חוץ ממני. ולמען האמת מאוד קנאתי באנשים שמתאמנים 3 שעות ביום ואח"כ אוכלים בנחת בלי לחץ..קנאתי מהחוסר פחד והחרדה שלהם מאוכל בשורה התחתונה הבנתי, לאחר 4 שנים, שספורט בלי מזון זה כמו כדור לראש... רק שתדעו שאחרי כול אימון הגוף שלכם מפריש הורמונים קטבולים (הרסניים) שגורמים להרס ברקמות השריר ועוד...רק ע"י אוכל אפשר למתן את הפעולה שלהם כי האוכל מפריש אינסולין, ועוד הורמונים ממתנים. וירקות אחרי אימון זה לא אוכל רבותי... אני יכולה לספר לכם מהיום ועד מחר מה קרה לי שאני התאמנתי על קיבה ריקה....וזה לא סיפורים נעימים. תאמינו לי שעכשיו אתם מתאמנים על בטן ריקה ואתם מרגישים בשליטה..אבל לגוף לוקח זמן להראות לכם עד כמה הוא סובל...ושהוא יראה לכם אולי זה כבר יהיה מאוחר מידי. כי סה"כ הגוף שלכם..יותר חזק ממכם....ואני מקווה שלא תצטרכו להבין את זה על בשרכם. אני למשל, התמוטטתי באמצע תחרויות, בבית הייתי מתעלפת..קמה ושוב מתעלפת.. ומאוחר יותר פגיעות באיברים פנימיים.... אז אנא ממכם, להרגע!! והילה לגבי שאלתך מה שלומי, אז שבוע הבא אני משתתפת בתחרות הרמת משקולות לנשים ואני מאוד בטוחה בעצמי. והכול נהדר. אני מקווה שגם אצלך. ובנימה אופטימית זאת...המכתב הנ"ל נכתב ע"י מישהי שהתאמנה במכון כושר חזרה הביתה ואכלה קערת ספגטי ושני חזה עוף בלי להרגיש רע אח"כ....ואני מקווה שבקרוב אצלכם. אמן!

לקריאה נוספת והעמקה
24/07/2005 | 21:29 | מאת:

אני אוהבת שאת משתפת בידע שלך באמת רצוי שכולם ידעו שזה ממש לא נבון להתאמן ולאכול אחכ סלט, אני ואת בטח יודעות מה קורה אחרי זה, זה ממש לא נבון, גם לא ממש מרזה. ואני יודעת שפעילות גופנית עדינה יכולה לעלות את כל רמת הסירטונין במוח ולגרום ע"י כך לשיפור משמעותי במצב הרוח ובחיוניות בכלל ואולי אפילו למנוע דיכאון. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בתחרות, אני בטוחה שאת תהיי טובה מאוד. שמרי עלייך ותספרי מה קורה... המון אהבה ליל מנוחה אני

23/07/2005 | 01:50 | מאת: מולאן

אני לבד בבית.. חברה שלי כרגע הלכה.. יש חדירת מחבלים לשדרות אפ'חד לא יוצא מהבית כל הכבישים חסומים משטרות בלאגנים.. שגית הציעה שאני ישן אצלה.. אבל לא רוצה! לא יודעת למה אני לא מסוגלת.. אני מרגישה שלא יהיה לי נח ואני יצטרך לשחק תפקיד שם שאין לי כח להכנס אליו... אני ממש מפחדתתתתתתתתתתתתתת! למה היא לא ישנה אצלייייייייייייייייי??!!??!! הצעתי לה היא אמרה שאני יבוא.. וההורים שלה כבר באו לקחת אותה בגלל כל העניין.. אוף שיעזבו אותנו בשקט לא מספיק הקאסמים האלו שיכולים ליפול עלייך מכל מקום.. משומקום אין לך שום בטחון.. כשמדובר בפיגועים את יכולה לא לצאת למקומות ציבוריים ולא לעלות על אוטובוסים אבל במקרה של קאסמים את לא בטוחה בשום! מקום.. ועכשיו הם גם מסתובבים פה חופשי? למההההההההההההההההה?! אוף זה מפחידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד שיגיע כבר הבוקררררר! והנה אני עוד פעם מפרטת דברים לא קשורים.. מצטערת אני פשוט מפחדתתתתתתתתתתתתתתתת עוד מעט שתיים בלילה אין לי כח לישון מה עושים???????!!!!!!!!!!!!!!!

24/07/2005 | 21:31 | מאת:

אני מקווה שאת בסדר מתוקה אני כל כך שמחה שאת כאן :-).. אני מקווה שאת לא מבואסת או משהו חוץ ממה שסיפרת בהודעה חיוכים חיבוקים .... אוהבת.... אני

24/07/2005 | 22:51 | מאת: מולאן

תגידי את האמתתתת! היתה לך הרגשה שאני יחזור נכון?!! חשבתי על זה באוטובוס כי הרי ידעת שאני הולכת לחודש אז למה אמרת שתעני לי על המייל יום חמישי אם אני לא יקרא את זה במלא חודש אז למה יום חמישי ??? אם היית בטוחה שאני יסע לחודש היית עונה באותו יום.. אני צודקת?! אגב ואם שלחת כבר תדעי שלא הגיע.. אני בסדר תודה לאל הגיע הבוקר והייתי בסדר מזלללל אחרי שכתבתי את זה היה פיצוץ אדיר של קאסם והצטערתי שאני לבד בבית.. היום היה צום .. י"ז בתמוז.. לא יודעת מה נסגר איתי הייתי רעבה רצח זה היה מוזר מה נסגר ממתי? זה לא אמור להזיז לי בכלל ולא בגלל שיש לי הפרעה אלא בגלל שאם אני יודעת שאין מצב שאני יאכל אז אני לא חושבת על זה בכלל ולא מרגישה רעב אני מרגישה רעב רק כשאני יכולה לאכול.. אוףףף זה היה מעצבן כמעט פתחתי לפני הזמן אני אומרת לך לא יודעת מוזר רצחחח אבל בסוף חיכיתי ועשיתי את זה רק בגלל שחייב אם זה היה צום שהייתי מטילה על עצמי מזמן הוא היה הולך לעזאזל... ואכלתי ועכשיו אני שבעה וזה לא היה הרבה וברור שלא הקאתי והיום יותר מדי התחלתי לחשוב שאני הופכת לבן אדם רגיל וזה מפחיד מצד אחד ומעניין מצד שני.. אני ממש יכולה להרגיש איך אני הופכת להיות אדם רגיל ואנטי לא יכולה לפרט כי זה פשוט המון המון המון דברים שגורמים לי להבין את זה.. את יודית מה הילה ... אני באמת באמת חושבת שאני יכולה ואני יצא מזה לבד גם אם אני ירצה וגם אם לא אני מרגישה ש"אין לי את זה".. יותר.. שכאילו כבר דברים שעניינו והטרידו אותי פעם היום פשוט לא עושים את זה.. כאילו הרפיתי שחררתי את האחיזה עכשיו אני פשוט חיה ואולי אפילו כמו שצריך.. בוא נגיד ככה שאם כדי שטיפול יצליח את חיבת לעשות עבודה גדולה על עצמך וזה החלק הכי חשוב.... אז את זה כבר עשיתי.. כבר הרבה זמן שאני מרגישה שההפרעה הזו נחלשה והיא כבר לא פועלת בעוצמות חזקות כמו פעם.. כאילו אני בהתחלה או משהו.. לא יודעת.. אבל הילה עכשיו בניגוד לשאר הפעמים לפחות אני יודעת שזה לא בלוף כי זה כבר תקופה ארוכה ככה.. זה לא איזה "הארה" פתאומית זה משהו שקורה לי כבר הרבה זמן.. אני מרגישה שאני ממש בקרוב כבר לא יוכל לשים את עצמי בקטגוריה של" מופרעות אכילה " שאני יותר ויותר הופכת לאדם רגיל.. ואני אוהבת את הרעיון הזה.. אני לא קופצת לשמיים משמחה כי זה נראה לי מובן מאליו כאילו כבר התרגלתי לרעיון.. הילה אני באמת חושבת ככה.. ואני לא מצבקשת שתאמיני לי או משהו כי אני יודעת שאת מה שעובר ועבר עליי בפרטי פרטים אני לא יוכל להעביר ואת אף פעם לא ממש תוכלי לדעת אבל זה נכון.. ואת תראי.. כמו שאמרתי לך שאני יפסיק להקיא ואני כבר חודשיים וחצי בלי ולאורך כל הזמן הזה ניסיתי להרוג גם את כל שאר הסימנים של הבולמיה של אכילה בהתקפים היטהרות וכ'ו.. כמו שק'ראתי בספר ההוא אני מאמינה שבאמת יש כוחות גדולים לאדם והוא יכול להתגבר על מחלות פסיכוסמטיות בעצמו וזו הסיבה שחלק מאנשים יפסיקו להשתמש בסמים אלכוהול וסגריות לבד וחלק לא יצליחו לעולם בלי טיפול.. אני לא אומרת שאני כבר בחוץ אבל אני בהחלט כבר הרבה זמן שלא מרגישה בפנים.. אוהבתתת אותך נשמתי ואו התגעגעתי אני מרגישה שלא דברנו שנים.. אז אני פה עכשיו להמשיך להציק לך עם ה"הארות והתובנות" שלי חח שבוע טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב!

22/07/2005 | 22:36 | מאת: מולאן

פ'פפפפפפפפפ באסההה.. אבל עדיין לא מצטערת היו הרבה צדדים טובים לכל דבר.. מי שרוצה פירוט שישאל כי הגעתי למסקנה שאני יותר מדי מרבה בפרטים על החיים שלי ואולי אני סתם מבלבלת לכם ת'מח.. וחושבת שאני כל כך מעניינת שצריכים לדעת עלי ה-כ-ל! שמתי לב שאני היחידה שמפרטת כל כך גם דברים שלא קשורים לאוכל.. אז זהו.. הבנתם אני מניחה.. אוהבת את כולכם.. אז אני פה עכשיו .. די הילדה הזו פשוט לא מפסיקה להפתיעעעע! הילונת מזל אני יודעת מזמן .. יומולדת בקרוב.. תאריך..?! אוהבתתתתתתתתתתתת ולבד בביתי אמאבא וחופית הקטנה בניצנה טיול מפגר לשדרותניקים מסכנים שמרחמים עלינו.. אוי ואיזמירר....... שבת שלוםםםםםםם ושיר כמו שאת רואה יש לי גישה למחשב.. אני פה.. ודברי איתי רק בלי להעלם הפעם וקשה כי את עוצרת לא בסתם שיחות על " הא ועל ד'ההההההה".. את עוצרת כשנהייה מעניין ומשאירה אותי לתהות.. "המממ... מעניין.. למה היא התכוונה הממ... אולי היא צודקת.." הממממממממ.....! אולי תעני..?!?!?!? מצטערת שהלימודים העסוקים לא מספיק מרגיעים אותי.." כי עם קצת רצון ויכולת.... נו - את יודעת את ההמשך.. יאללה בביייייייי אה ותשמעו בדיחה שטל סיפרה לי על הבוקרר ביבי נתניהו אבו מאזן ואריאל שרון נוסעים בספינה.. פתאום היא מתהפכת והם טובעים.. מי ניצל..? ......................... המדינה...! חחחחחחחחח בדיחה שגורמת לך קצת לחשוב.....! תראו מי מנהל לנו תמדינה...!

24/07/2005 | 21:39 | מאת:

המדינה צריכה קצת יותר מזה כדי להינצל, גם היא לא בדיוק תלית שכולה תכלת, אחרי הכל, את יודעת... בכל אופן אני שמחה שאת פה ולעדכון.. הגעתי לעולם המהמם הזה (חח)28/7/1976 היה זה יום בהיר בצהרי היום הגחתי לי, מאיזושהי סיבה לא ברורה.. חחחח בהתלהבות דביליתולא מובנת, לא עברו 10דקות וכבר היתי בחוץ, מעניין מאוד למה?!חחחח והנה אני פה מבלבלת לכולם במוח, מנסה להבין בין היתר מה אני אומרת לכולכם ולחיות על פי זה, כי אחרת אני יכולה לסגור את המחשב ולא להדליק אותו יותר אף פעם.. אני יהיה בת 29... אני עוד שנה בת שלושים.... אימלללללללללללללללללללללללללללללל'ה לא איכפת לי, אם היית רואה אותי לא היית נותנת לי יותר מ 18, זה מאוד נחמד.. אני כזאת ילדה קטנה שנראה לי שגם בגיל 60 אני יראה כמו ילדה... כן, זה ממש רלוונטי לפורום.. מותק, אני מקווה שאת בסדר, את בסדר??? המון חיבוקים יפה שלי

24/07/2005 | 23:18 | מאת: מולאן

אז הימולדת שלך עוד לפני ההופעה.. ואו עוד 4 ימיםםםם אאאאאאאאאאאא! 29 פש'שששששששששששש דוגרי את נראית בת 17 זוכרת שאמרתי לך שראיתי תסרט..? הייתי בטוחה שעשית אותו מזמן אני רק לא מבינה איך בתמונה בפורום את נראית כל כך שונה תהרגי אותי אוף זה משגעעע ואגב בסוף לא שלחתי לך תמונה ואני כנראה גם לא ישלח ואלתשאלי אותי למה זה יותר מדי מתוסבך ... אני מעדיפה שלא.. תסלחי לי טוב?...... חולה עלייך ממושית מהממתתתתתתתתתתתת כן אני בסדר... ובקרוב כבר לא יהיה לנו על מה לדבר חוץ מפוליטיקה דת ומזג האויר חחח כי אני משתחררתתתתתתתת! לילה טוב נר לי דקיק מתה עלייך!!!

22/07/2005 | 22:02 | מאת: אצבעונית

לא מרגישה טוב.... אתמול הייתה חתונה....הלכתי, שתיתי, רקדתי כאילו אין מחר....כל כך נהניתי. חזרתי הביתה בסביבות 3 לפנות בוקר. הייתי כולי עירנית ומסובבת, מלאה באדרנלין. לא יכולתי להירדם אבל גם לא היה לי מה לעשות... אז אכלתי....ואכלתי. התיישבתי על הכורסה לכמה דקות לפני שאלך להקיא. בינתיים הסחרחורת עברה והעייפות התחילה להכביד. בלי לשים לב נרדמתי. קמתי בשש וחצי בבוקר....לא יכולה להתחיל לתאר מה הרגשתי. מיד רצתי להקיא....מה שנשאר. הרגשתי כאילו אני מוכנה למות באותו רגע. אין יותר ערך לחיים, אין ערך לעצמי. אין לי מה לצאת מהבית....מתביישת לצאת מהבית. והראש מלא בתוכניות איך ממחר אני צמה....איך אני מורידה את המישקל שהתווסף ואפילו עוד קצת. דומה קצת לתוכניות שלך 'אנורקסיה'...לא? המחשבות האלה עזרו לי לצאת מהבית וללכת לעבודה. כל היום חשבתי על המישקל...ראיתי את הבטן הענקית....חשבתי, חישבתי, ספרתי, לא הצלחתי להרפות. גם אני נזכרתי איך פעם הייתי רזה....איך פעם יכולתי בקלות לא לאכול...איך פעם הייתה לי שליטה מוחלטת. בערב דיברתי עם אבא. סיפרתי לו את הדברים. כמובן שהוא ביטל אותם בהינף יד...חזר ואמר שאני נראית כמו גפרור והלוואי שיהיו עוד ימים כאלה שבהם אני אירדם עם האוכל. פעם הייתי יוצאת מתוסכלת וכועסת אחרי שיחה כזאת. איך הוא לא מבין? איך הוא מעיז לצחוק על נושא שבשבילי מהווה עניין של חיים ומוות? אבל אחרי שדיברתי איתו....לשבריר של שנייה, יכולתי לראות כמה החשיבה שלי מעוותת. עכשיו אני יושבת ומרגישה את הבטן מנסה לפרוץ החוצה מהחולצה. אבל אני נאחזת בכוח באותו שבריר שנייה של היגיון. אז עכשיו אני חצויה.....דבר שהוא כל כך שכיח במחלה הזאת. מצד אחד הייתי נותנת הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורה כך שאקיא את כל האוכל בזמן. מצד שני, אני נאלצת להתמודד עם חרדות ומחשבות שכמעט ואף פעם לא עולות על פני השטח. אני הרי דואגת לאכול ולהקיא באופן שיטתי ומאורגן כך ש"אין מקום לטעויות". אז אולי זו ההתמודדות האמיתית. להשתגע....להתחרפן...להיכנס לסרטים, (במילים האלה ניסיתי להסביר לאבא שלי איך הרגשתי, הוא לא הבין מה אני רוצה...)....ואחר כך להיות מסוגל לדבר עליהם ולראות את הצד השני של המטבע. אז אולי באותו רגע שהתעוררתי והרגשתי את האוכל בבטן, שום דבר בעולם לא היה יכול להרגיע אותי...אבל עכשיו אני יכולה לראות שמדובר בחרדות ובמחשבות חולות. אנורקסיה יקר....אני מאוד מזדהה איתך עכשיו. באיבוד שליטה על האוכל....ברצון החזק מתמיד לרזות. אבל אולי זה עוד מבחן בדרך להחלמה....כי כשהכל הולך לפי התוכניות...וכשהכל בשליטה....אנחנו לא מתמודדים, לא מרגישים. כשהכל מסביבנו מתרסק, אנחנו מתחילים להרגיש....וזה קשה. הרי האוכל בא כדי להעלים רגשות קיצוניים מכל סוג. צריך לדעת לעכל רגשות... אולי רק כשהאוכל באמת מתעכל (ולא יוצא החוצה או לא נכנס מלכתחילה),ניתן להתחיל לעכל גם דברים אחרים.....פסיכולוגיה בגרוש.

לקריאה נוספת והעמקה
23/07/2005 | 22:44 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

מה שאני אוהב בדברים שאת כותבת זה שכל פעם יש להם "סוף טוב" כלומר אני מתכוון שתמיד את מסיימת בנימה אופטימית ולא בתחושת כשלון שמה שקרה לך זה איום ונורא ואין דרך חזרה. אהבתי... וחוצמזה כשהיו לך את המחשבות בראש שאיןם טעם לחיים וכו' וכו' מה עשית כדי לפצות על זה? כי כשלי יש את המחשבות האלה שנכשלתי אני חייב לפצות על הכשלון הזה איך שהוא ואז אני מתחיל לחשוב מה לעשות משהו קיצוני כדי לפצות על זה ואז אני חושב שממחר אנילא סוטה טיפה מהתפריט וזה בדרך כלל משקיט את המחשבות אתם מכירים את זה ? שהמוח דופק דופק דופק אחרי שאכלתם משהו לא בתוכנית או שעשיתם משהו בלי לחשוב יותר מדי? מה אתם עושים במקרה כזה כדי להשקיט את המחשבות?

24/07/2005 | 21:46 | מאת:

קרה לי לא פעם ששכחתי להקיא, כי נרדמתי או כי זה לא יצא וקרה דבר מוזר, יום למחרת כרגיל באובססיביות רגילה למדי של כל כמה שעות הישקלות הייתי נשקלת ולא מבינה איך רזיתי מכל הטירוף שדחסתי לעצמי שכבר הייתי מעיזה לאכול, אני הרגשתי בדיוק מה שאת מתארת אבל כנראה שהגוף שלי פשוט בלע את זה וזה לא הספיק לו. זה יהיה טוב אם תעשי את הבדיקה הזאת אחרי זלילה במצב שלך, אני חושבת שאת תהיי בהלם לגלות, שאת אולי אפילו רזית מזה או שרק נשארת באותו משקל שגם זה לא ברור ומובן מאליו כשאת נמצאת בטירוף של ההפרעה כשאת בטוחה שבאותה זלילה העלית לפחות 20 קילו אם לא יותר. זה לא שאני מעודדת אותך לחגוג על זה שהנה ירדת אבל אולי אני רוצה להרגיע אותך שצריך הרבה מאוד אוכל במצב שלך כדי שהוא יקלט וכדי שאת תשמיני באמת, סביר להניח שאת תישארי באותו משקל. ואני גם מסכימה איתו הלוואי והרבה פעמים תירדמי ולא תקיאי, כי הגוף שלך צריך את זה. הלוואי ותצאי מזה את מדהימה פשוט מדהימה

22/07/2005 | 13:48 | מאת: הנדלה

שבת שלום לכולם, אנורקסיה יקר, גם אני הייתי כמוך, מכריחה את עצמי ללכת למכון למרות שלא היה לי כוח פיזי או נפשי, כל פעם הפכה למלחמה, אל תתיאש, אם אתה לא יכול, אל תלך. אתה צריך להפוך את הספורט לתחביב כיפי ולא אילוץ. תנסה להבין שהאובססיה הזו רק תזיק לך, אתה הרי מתאמן עכשיו כדי לרדת במשקל ולא באמת נהנה. תלחם בזה, ואז תוכל להתמיד. דרך אגב- אני מדריכת ספורט (בעבר) ואני אומרת לך בפה מלא שעדיף לך להתאמן 3-4 פעמים בשבוע ולא כל יום זה מזיק לעצמות, והלהתפתחות השרירים. השרירים זקוקים לפחות ליום מנוחה בין פעילות אחת לשניה. שוב, תנסה להפוך את הספורט לתחביב, אולי אפילו תעבור מכון כדי לחדש והפטר מהאנרגיות הרעות במכון הנוכחי. שתהיה לך שבת שלום ונטולת דאגות. שבת שלום ושקט לכולם....נשיקות.

לקריאה נוספת והעמקה
22/07/2005 | 14:11 | מאת:

גם לך....

22/07/2005 | 10:36 | מאת: אנורקסיה (בינתיים)

אין לי כח ללכת לחדר כושר אתמול הלכתי ופשוט לא היה לי מצב רוח לאימון ניסיתי להתאמן אבל לא הצלחתי אפילו להכריח את עצמי להתאמן אז אמרתי לעצמי טוב לא נורא, נשלים אתצ האימון הזה מחר הגיע מחר (היום) ומזזזזזה אין לי כח ללכת פשוט לא בא לי אבל אני חייב חייב חייב לעשות את האימון הזה ולגמור איתו כבר לעזאזל לעשות וי וגמרנו אבל ממש לא בא לי לעזאזל אתם רואיםן , עוד פעם אני כבר לא מספיק חזק כמו פעם כי פעם היתי מכריח את עצמי והולך והיום אין לי את הכח הזה להכריח את עצמי התפדלעתי (נהיתי פדלעה) אין לי כח רצון אני אפס מאופס איך אני ארד במשקל אם איני לא עושה ספורט? אני חייב לעשות ספורט חיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייב שמעתי עכשיו ברדיו על מזל סרטן (שזה אני ) שהיו שנתיים לא טובות אבל עכשיו יהיה שיפור וימים שישי שבת זה ימים לא טובים אבל ביום ראשון שני יהיה שיפור להאמין לזה

לקריאה נוספת והעמקה
22/07/2005 | 12:14 | מאת:

גם אני... מחכות לי שנתיים עם שבתאי... שאני ממש 'אוהבת' אותו במרחאות כפולות ומכופלות בלשון עדינה מאוד, זה אחד השיעורים הכי קשים שיש, מזל שאני מזל אריה, אחרת אני לא בטוחה שהייתי שורדת את זה, אומרים שזה מזל עם הרבה כוח.. שיהיה... . בכל מקרה אתה קסם של ממש, ממש לא אפס מאופס, למרות שמותר לך להיות גם כזה. ואם זה מאוד חשוב לך, תנעל נעלי התעמלות ופשוט תלך, מניסיון אחכ בא החשק.. אני הרבה פעמים הייתי באפיסת כוחות וכשהחלטתי ללכת לרקוד אחכ זה הסתדר זה אפילו נתן לי כוח, אז אולי שווה לך לנסות בכל זאת.. שוב אם אין לך כוח מותר לך להישאר בבית, לפעמים צריך גם את זה במיוחד אם אתה רוצה להיעלם... תספר מה יצא... מקווה שלא תתבאס כל כך..:-( באהבה רבה שבת שלום :-) אני

22/07/2005 | 08:48 | מאת: שיר

מה שלומכן? דניאלה, מולאן סליחה על ההתעלמות... ושלום לכל /שאר האשנים המיוחדים פה! חבוקים גדולים!היי הילה! שלומי בסה"כ ממש טוב ברוך ה. סיימתי מועדי א של המבחנים שבוע שעבר, אני מקווה שלא יהיו לי מועדי ב... אז היה עמוס בטירוווווף ואז ישר נפלו המון דברים. אני לא רוצה לפתוח פה דיון בנושא אבל אנ רק אסביר שאני מאד עסוקה ומאד מוטרדת (גם ברמה המעשית וגם ברמה הנפשית) ממשהו שעובר כרגע על כל המדינה שלנו... ומי שהבין הבין... אני חושבת שלא זה הפורום לפתוח את הנושאץ אם מישהו רוצה פירוט באופן אישי אז בשמחה. לא הייתי עכשיו כמה ימים בבית. היו ימים מדהימים וקשים.. אבל באמת שבכללי שלומי בטוב. חבר'ה (כבר אי אפשר לפנות פה רק לבנות..) אני רוצה לצאת פה בקריאה נרגשת לכולן- לכו עוד היום להתמודד עם מה שמציק לכן... כבר ספרתי בעבר על אמא של י ועל הכ=בית שהיא גדלה בו. היא השתקמה וב" ה הקימה בית מדהים. היא בת44. אבל עדין יש דברים שהיא לא מצליחה להשתחרר מהם. ואני לא מדברת בכלל על ה"א. אלא מצוקות רגשיות, ודימוי עצמי אפסי וכל דבר שקורה לה בחיים מרמת זה ששוכחים לסדר את החדר ועד לביקורת קשה מצד הורים בבי"ס (היא מורה) גורם לה לחשוב שזה בגלל שהיא לא חשוב הולאנשים לא אכפת ממנה. אני מרגישה שלאחרונה זה התחדד למרות שבעצם נראה לי שה צמיד היה קיים רק שהים אני יותר מבינה את שורש הבעיה, ואני גם יותר מסוגלת להפריד שהבעיה אצלה בנושא הזה ולא בהכחר אצלי. מה שקשה לי זה שהרבה פעמים היא מצפה ממני לגבות אןותה ולכעוס איתה ולא תמיד אני מסכימה ואז היא עוד יותר מתבאסת ומתעצבנת. אני אל רוצה להמיות המטפלת שלה, היא לא מטופלת אציל, היא אמא שלי! אני חושבת שיש כאן גם בעיה אצלי באיך שאני תופסת את הדב5ארים, שאני מזלזלת בה הנרבה פעמים. אבל המצב הזה מאד מורכב לי. מצד אחד לעודד אותה לולכבד אותה ולהיות שם בשבילהומצד שני אני רוצה שהיא תהתיה שם בשבילי ולפעמים קשה לי לראות אןתה בתור דמות מספיק חזקה ואני לא מספיק מעריכה אותה. אני מיד חשבת שאני יודעת יוךר טוב ממנה. יש לזה כל מיי סיבות. אולי גם יש לי ציפנות גבוהות מדי ממנה, תמיד ציפיתי ממנה להיות מושלמץת. נאי זוכרת ויכוחים בתור ילדה קטנה שלא תתגיעד לי שהיא לא יודעת, כי אמהות יודעות הכל! וברור שזה שלב שצריך לעבור אבל אני חושבת שהיא יותר מדי הורידה את זה בעיני. יותר מדי הורידה את ערכה בעיני. אני לא רוצה להאשים אותה בזה, אני רוצה למצוא את הפתרונות אצל עצמי, כי שוב, אני יכולה לשנות רק את נקודת המבט שלי ואת התתמודדות שלי!! זאת סתם דוגמא לבית מקסים ותומך, וסתם בעיה רגשית קטנה שלא מצילחים להשתחרר ממנה. אני ואמתר את זה לא רק כדי להוציא, אלא גם שנראה מה ההשלכות של כל יום נוסף שאנחנו מחזיקות בתסביכים שלנו ולא מנסות להפטר מהם לשלום. מולאן- לא ידעתי שאת גרה בשדרות! איזה גיבורה.... מהתיאורים שלך להיה נשמע שגרת בשכונה הכי קלה בלי קשר, אז להוסיף על זה שזה בשדרות.. תהיה לך עכשיו גישה למחשב? אני מקווה שהירידה לאילת תהיה משחרתת ומחלימה ולא רק בריחה, כדי לדפוק ראש לפרוץ גבולות ולהשתחרר מהכל, כולל החיים הנורמליים.אני מקבלת את הביקורת שלך ושל דניאלה, אני אשתדל לא לנטוש ככה באמצע, אני זוכרת שאני עדיין חייבת לך תשובה על העניין של ה"א כמחלה, אני פשוט רוצה לבדוק את זה שוב סופחית ךלפני שאני מבלבמת אוותך. בינתיים שבתש לום לכום! תנוחו הרבה בשבת חיבוקים ונשיקות, שיר

22/07/2005 | 09:09 | מאת:

את מאוד נבונה אפשר ללמוד ממך הרבה מאוד אני מרגישה צורך להוסיף ולומר לגבי כל העניין של ההורות בחיינו אנחנו בעצם גודלים להיות ילדים של הורים ואחכ הורים של ילדים, זוהי זכות מושאלת, אף אחד לא באמת שייך לאף אחד, מכעיס לחשוב על זה כך אבל זה נכון, אנחנו לא יותר מאשר משלימים ושיקופים אחד לשני וככל שהקשר התאי שלנו עמוק יותר כך האתגר מסובבך עוד יותר. אנחנו מצפים מהם בצדק או שלא בצדק להיות כמו אלוהים בשבילנו והם בעצם אנושיים בדיוק כמונו, הם לא תמיד מצליחים והם הרבה פעמים טועים ומפוחדים כמו ילדים קטנים. היום אחרי כל כך הרבה זמן אני יכולה לראות את זה כמתנה כי זה גורם לי לחשוב ולהאמין שבזכות זה גדלתי ולא רק אני אם השכלנו לקחת את זה לכיוון חיובי. לכן עם כל הקושי שיש בזה עם מערכת ציפיות שהיא לעיתים חסרת גבולות, לעיתים הם האנשים שהמתחם הרגשי שלנו בו פרוץ לגמרי ואנחנו לא מוגנים, לא בטוחים, מפוחדים, רוצים עד מאוד שהם יאספו אותנו מכל צרותינו ומה קורה כשזה לא באמת קורה אלא רק באופן חלקי ומזערי למדי?.. קשה מאוד\ וכמו שאמא שלך הורידה בערך של עצמה, תמיד תזכרי שהיא אנושים בדיוק כמוך, מעבר הלהיות אמא, היא פשוט אדם וגם לה יש מנת שיעורים ללמוד ובעקיפין זה גם השיעור שלך. הרב פעמים זה מאוד עוזר להבין ולראו תמונה רחבה יותר שלנו, כי זה מאפשר לנו לחמול ולקבל שזה חלק מתהליך. זה קשה, אבל זה בעצם אומר שבמקום הזה השיעור שלך הוא להכיר בערך של עצמך בדיוק כפי שאת מצפה מאימך לעשות, לעיתים השיקופים הפוכים.. במקום שהם יהיו לנו המורים, אנחנו הילדים להם המחנכים. אני שמחה שסיימת באופן חלקי את מועדי הבחינות וששלומך טוב ברוך השם, אני ממש שמחה לשמוע. אני שולחת לך ממני המון חיזוקים וחיבוקים תרגיל בשבילך לשאול שאלות, מה היה קורה אם את היית במקום אלה שכל כך קשה לך איתם, איך היית רוצה להיות ואיך את חושבת שהיית נוהגת במקומם. אני יודעת שזה תרגיל שמאוד מחבר לאנושיות שבנו ולעצם העובדה שאנחנו צריכים לנסות הרבה מאוד עד שאנחנו מגיעים למה שנכון וטוב עבורנו באמת. נסיכה יקרה ואהובה אני שולחת לך אהבה מליון וסופשבוע נפלא שבת שלום :-)

21/07/2005 | 11:33 | מאת: מירית

נכון תמיד אומרים שהפרעות אכילה נובעות בעצם ממצב נפשי לא תקין או משהווו... מאיזשהיא בעיה במשפחה.. עם אחד ההורים או עם שתיהם.... אבל מה עם כול הבנות/בנים שנופלים לזה..בגלל שהם רוצים ליהות דוגמנים/דוגמניות ומעירים להם שעוד 3 4 קילו יפתרוו תבעיה ואז הם נכנסים למעגל קסמים הנורא הזה?! והם לא יכולים לעצור אז מה קורה גם להם יש בעיה נפשית?!...הרי זה התחיל מהערה... או כאלה שחושבים שהם חייבים ליהות חלק מהחברה הלא נורמלית שלנוו...ואין להם ביטחון..וחושבים שבעזרת כמה קילו פחות הם יהיו כמו כולם!!! בעצם השאלה שלייי הפרעת אכילה לא מתפתחת רק ואני מדגישה רק! בגללל מצב נפשי לא תקין או בעיות במשפחה יש עוד גורמים אני חושבת אז למה תמיד אומרים מי שחולה בהפרעת אכילה זה בעיה נפשית!??!?!? אשמח לקבל תשובה. יום נעים לכולם.. מירית.

לקריאה נוספת והעמקה

איפה בדיוק הפרעת אכילה פוגשת אותך? האם את דוגמנית? רגישה לנושא? בכל מקרה לשאלתך היום הפרעת אכילה מסווגת כהפרעה התנהגותית בלבד היום כבר יודעים שזו לא מחלה נפשית גם אם מתוך בורות בוחרים להגדיר אותה ככזו ולכן נכון להיום מאשפזים בעיקר במחלקות שתחום ההתמחות שלהן הן הפרעות אכילה שלא כמו בעבר שאישפזו במחלקה פסיכיאטרית למעט מקרים שיש שילוב של הפרעה נפשית שבאה בעקבות החמרה של הפרעות אכילה. למה אומרים להם לרדת 3-4 קילו???? כי החברה שלנו בפירוש איבדה צלם אנוש ושפיות!!! לא תמיד יש קשר בין משפחה לסביבה לגבי יצירת מחלה או ההתהוות שלה אבל אם עמוד השדרה שמקבלים בבית חזק ואיתן, הרגישות לזה בחוץ תהיה נמוכה הרבה יותר ממקרים שבהם אין גב כזה ואז כל מה שהסביבה אומרת, היא למעשה הקובעת והילדים שלנו קורבן לזה כי אנחנו לא חזקים מספיק לעצור את זה.. יותר מזה אני שלחתי הרבה מכתבים למערכות כגון בתי אופנה, וואלה ועוד ...הם רק אמרו לי שהם יחזרו אלי ומיותר לציין שהם בחרו לא להגיב לפניה שלי כי דרשתי לעשות שינוי בנוגע לכל הזוועה הזאת שרווחת בקרב החברה שלנו לגבי דימוי עצמי וגוף ונימקתי מדוע.. לאף אחד לא היה אומץ להשיב.. יותר מזה אני בטוחה שהם חשבו שאני פסיכית.. מי אני בכלל או משהו בסיגנון. זאת החברה שלנו את לא חייבת לשתף עם זה פעולה וזה הכוח שלך, כל דבר שתעשי נגד זה, כל מי שיהיה בסביבתך רק ירוויח מזה, כי זה המקסימום לצערי הרב שאת יכולה לעשות נכון להיום, אולי בעתיד תוכלי לעשות יותר. אני מקווה שאת למרות הכל שומרת על עצמך ונמנעת מלהיות קורבן של צרות העין שרווחת היום בקרב החברה הישראלית ובכלל בעולם. המון אהבה וסופשבוע נעים שבת שלום :-) הילה

24/07/2005 | 14:17 | מאת: מירית

אני לא דוגמנית... יש לי הפרעת אכילה כבר שנתיים... צום...צום....צום...מנסה להחזיק ככה כמה שאפר... שאני אוכלת...(בולמוס בדר"כ) לוקחת משלשלים.. להקיא אני לא יודעת ניסיתי כמה פעמיים לא הלך לי אז עזבתי את זה!!! שאלתי על דוגמניות מפני שבת דודה שלי דוגמנית... וככה זה התחיל אצלה... לכן נתתי את הדוגמא על דוגמניות אבל זה לא רק בעולם שלהם ההערות האלה על:עוד 3 4 קילו ואת "מושלמת"... אני מסכימה איתך שהחברה שלנוו איבדה כול שפיות!!! וזה עצוב.. אבל אני באמת לא יודעת איך אפשר לשנות את זה.... אפילו נשים בנות 30 40 מפתחות הפרעות אכילה אז מה יגידו נערות ילדות שרואות כמה האמהות מתעסקות במראה החיצוני...ואיך החברה שלנוו מנדה את כול מי שיש לו עודף משקל ולא נראה מקל כמו שרוצים!!!! וזה מטריף אותי ומשגע אותי אבל עם כול זה אני שם!!! במעגל קסמים המטורף הזה! לכן גם שאלתי למה תמיד אומרים שהפרעת אכילה היא מחלה נפשית הרי יש כאלה שבגלל כול מיני הערות נמצאות שם וזה לא בהכרח בגלל מצב נפשי.... אבל הבנתי שכיום מתיחסים לזה כאל הפרעה התנהגותית שזה כבר נשמע אחרת! תודה רבה הילה! אני כ"כ שמחה שמצאתי את הפורום הזה:) מירית.