פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אני שלחתי לך מייל לפני השבת ביום שישי, אני מקווה שקיבלת אותו כי לא השבת לי אז תודיעי לי ואני מאוד מקווה שאת בסדר, בכל מקרה אם לא קיבלת שמרתי, אני יכולה לשלוח לך שוב, מה שלומך??? תני לי סימן המון אהבה יקירה ליל מנוחה ביי ביי אני

שלחתי לך מייל קצרצר עכשיו. אנא קראי אותו לפני שתשלחי לי שנית את המייל שלך (שכמובן שלא קיבלתי אותו). שיהיה לך יום נפלא! שלך, אני.

שלחתי לך, לא יודעת למה היתה לי הרגשה שהוא לא הגיע ספרי לי מה קורה איתך בבקשה.. אוהבת המון :-) יום נפלא יפה

היום עבדתי והזמן פשוט לא עבר וחוצמזה שהייתי רעב וכל הזמן חשבתי על אוכל. מיד כשהגעתי הביתה נהייתי מבואס כי חשבתי על האימון שאני עוד פעם הולך להפסיד היום

:-)

נו אז מה אם חשבת על אוכל?!?!?!?! מה רע?!!?! תגיד לי אם אני חושבת כל היום על החתיכת עוגה שש לי בבית מה רע בזה?? אז אני שונה מך? או שאני דפוקה?? מפגרת וכ"וו.. זהו שאתה אדם רגיל כמוני וכמוך.. פעם חשבתי אם אני אוכלת אז אני שמנה פרה מגעילה סתומה מפגרת מטומטמת היפפוטם חזירה חסרת חיים חסרת אונים חסרת חיים וחסרת שכל!!!! אבל היום .. מה זה אוכל למען השם??? זה הישרדות החיים אם לא אוכלים אז מתים אין הפתעות (לדוגמא- יש לי במשפחה כמה שמתו מאנורקסיה באמת, אני לא רוצה לראות עוד אחד כזה... עוד אחד שימות מזה אני רואה את זה בכל יום את הכאב את הסבל שהורי עוברים בגלל י ובגלל האחים שלי עוד אחד? עוד משפחה מה עשיתי רע? מה עשיתי רע שאני בסרט הנוראי הזה בשם"אנורקסיה"? אני לא רואה אותך שונה ממני אבל אתה חייב להבין 50?!?!?!?!?! אני לא 50 קילו? מה אתה לא נורמלי ואתה תהיה 17 BMIתגיד אתה בסדר? לא קראת את ההודעות הקודמות שלי אנחנו הנשים אוהבות אדם עם שרירים -ובגלל שיש לך מסת של שרירים גבוה וכמו שאתה יודע ששרירים יותר במשקל משומנים ?? אז?? מה אתה לא נורמלי תהיה שלד עצמות.. סיפרתי לך שראיתי את השלד עצמות באקזיט -ראיתי זאת ראיתי את אחותי במצב הזה אז גבר במצב הזה זה יותר גרוע.. אפרופו אני- האחים שלי שיגיעו למצב כזה אני מעדיפה למות מאשר לראות אדם כזה.. גבר צריך להיות עם שרירים ולא רזה וציפלון ושגבר אחר יבוא לעשות לי משהו שיוכל לעשות משהו ו"יציל אותי ולא ישאיר אותי חסרת אונים.."... ואם הפסדת יום או יומים ואפילו שלוש ימים של אימון? אז מה סוף העולם ? לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא בכלל לא אני כבר חודש לא עשיתי ספורט לא יצאתי לריצה של 10 קילומר? נו?? זה לא נורא בכלל וגם אתה לא אוכל הרבה כמו שאתה מראה אני בטוחה... 2000 קלורות לגבר? זה כלום הום אני רואה את האחים שלי בכל יום אני מנסה ואני אומרת להם שיאכלו כמה שיותר כי הם עובדים ... והם צרכים לאכול המון כי הם מוציאים יותר אנרגיה גם ממני אני הולכת מן האוטו לחניה ומהחניה ובית קפה? כמה שרפתי- נדה! כלום! כפיש! אתה צריך לאכול את זה.. ובקשר לכל פעם שאתה רוצה להוסיף תוסיף גם אני בכל פעם מוסיפה דברים.. או שוכחת דברים בהודעה שרציתי ואני אח"כ מוסיפה אם תרצה בכייף אהיה מוכנה לשמוע מה שאתה רוצה לומר בקשר לאחותך!! אל תחשוב רעות.. אף פעם ואם זו מחלת הנשיקה הכל יעבור בשלום מבטיחה לך !! כי אני זוכרת מה קרה לפני שבועיים בערך רציתי למות חשבתי רעות על מה שקרה למישהו ואני חושבת שסופו כך שלך דניאלה אל תחמיר עם עצמך זה סתם מביא סבל והרס עצמי ותזרוק את המשקל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אתה לא צריך להרזות כלל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני מקווה שאתה אוכל כמו שצריך אחרי האימונים שלך אתה מוזמן לקרוא את מה שכתבתי ב: ספורט עדין להפרעות אכילה... אני מקווה שזה יתן לך משהו חיובי

:-) זה רק לשם העדכון

לאחר כשלושה שבועות כשהיינו בשיא המתח (מה עושים, למי הולכים, פסיכולוג, פסיכיאטר..) הילד פתאום התחיל לאכול , ואיפה ? - בגן כנראה שסביבה של ילדים אוכלים עשתה לו משהו, עם הזמן הוא נפתח לאט לאט, והתחיל לאכול בבית. עדין הוא לא אוכל הכל אבל אנחנו על דרך המלך. נרגענו... הילה, תודה רבה על העצות, התמיכה ותשומת הלב עמית

אתם רואים... הכל מסתדר, עם קצת נרגעים ומאמינים וסומכים על היקום הזה שהוא בעצם בעדנו הכל באמת זורם... אני ממש שמחה לשמוע אני מאחלת לכם הרבה בריאות ושפע של הזנה באהבה באהבה רבה בהצלחה בהמשך :-) אני

אמרתי שזו שאני אחזור להפרעה שהתייאשתי שאין כוח הפסקתי טיפול והפסקתי לקחת את הכדורים הרמתי ידיים והכל שחור ועצוב. ואני נמצאת לבד עכשיו וכל כך רע כאן ומנסה רק להגיע ליעד ונכון ש38 זה מוגזם לילדה גבוהה אבל זה היופי הרזון הטהור הזה.. ומשכנעת את עצמי בשטיות ופוגעת. ואיך הם לא מוותרים עלי ובורחים איך אפשר לסבול אותי הגועל שבי הדפיקות והטיפשות השומן והכיעור איך לעזאזל אתם נשארים איתי איך?? אז חשבתי לשים לזה סוף כמו אפרת כמוך.. וויתרת הלכת הרמת ידיים ועכשיו את מלאך שם בשמיים וכואב לי נורא ורוצה להיות שם גם לעוף איתך.. אך זה לא יקרה לא מסוגלת לבצע כישלון-כמו תמיד. אין אומץ אז אחייה את חיי בסבל ככה כמו עכשיו ואשרוד אותם.

למה הפסקת את הטיפול הכדורים??...למה?? אם את רואה שהמצב הולך ומחמיר.... האמת שאני לא יודעת מה להגיד לך..למה את שונאת את עצמך כולכך?מה עשית? אם הם לא עוזבים ונשארים איתך זה רק אומר משהוו אחד: אוהבים אותךךךךך וה-ר-ב-ה!!!!!!!!! אני לא אומרת לך לכי תטפלי בבעיה אני יודעת כמה זה קשה... אפילו מייאש לפעמיים...אבל בסופו של דבר זה עוזר וזה משתלם!!! אני מקווה שתעזרי לעצמך.... ותקבלי את עצמך ככה כמו שאת לא פחות ולא יותר! את כותבת מדהים ואני בטוחה שאת יודעת... 38????... מה הגובה שלך אם אפשר לדעת???... תרגישי טוב.. המון חיזוקים.. מירית!!!

"לגמור עם הסבל".. - מה שאומר התאבדות בשפתך.. רק יוביל אותך לסבל הרבה יותר גדול .. אז אולי את לא מאמינה שיש אלואים ושיש חיים אחרי המוות.. אבל תחשבי טוב בשביל הסיכוי הקטן שיש חייים אחרי המוות והמוות הוא לא חידלון.. היית רוצה לקחת את הסיכון הזה שאחרי כל הסבל שלך כאן את תלכי למקום שתסבלי בו הרבה יותר.. פה לפחות את יודעת מה הכי גרוע שיכול לקרות.. את מודעת להכל.. אם תתאבדי את יכולה לללכת בשביל שאין לך מושג לאן הוא מוביל וכן יכול להיות הרבה יותר גרוע הרי אף אחד לא יכול להוכיח שאין חיים אחרי המוות..(לגבי להוכיח שכן תתפלאי אבל אפשר..) ומה עם כל אלה שלא ויתרו..?! את מוכנה להרפות איפה שהם מנסים לתפוס כל כך חזק.. זה החיים שלך.. והם עושים כל כך הרבה כדי להשאיר אותך בהם.. זה לא יהיה הוגן.. לא כלפיי עצמך בטח.. אבל גם לא כלפייהם... חוץ מזה שאף אחד לא יודע מה יוליד יום.. אני יודעת שכרגע את לא מאמינה שיכול להיות בסדר... תשאלי את הילה אם לפני שנתיים שלוש היא היתה מאמינה שאלה יהיו החיים שלה.. ולשאלתך הם נשארים איתך כי את חלק מהם כי הם אוהבים אותך כי את מדהימה וחכמה ומוכשרת ואת אדם טוב.. אני יודעת כי אני מכירה אותך.. ורק חשיבה מעוותת ולא אוביקטיבית גורמת לך לחשוב ולהרגיש ככה.. תביני שזה לא מה שקיים המציאות היא אחרת.. ואם תחזרי לטיפול אולי תוכלי לראות אותה... פשוט.. כמו שהיא..!

גוון מתוקה כמה פעמים חיפשתי אתך בכל יום מחדש אני פותחת את הבלוג שלך ובודקת אם כתבת משהו חדש האם את מרגישה אחרת מפעם האחרונה תנסי לא לוותר!! תנסי לא להרים ידיים במקום להרים ידיים ארימי את הראש למעלה ותראי כמה העולם יכול להיות נפלא ללא אנה ומיה בבלוג את מראה כמה את אוהבת את אנה ומיה- אני שונאת אותן הן מביאות לי בכל יום מחדש צער ,כאב, התביישות בעצמי ובמשפחה, מביאה אותי לחסרת אונים וחסרת ביטחון עצמי ובכלל גורמתי לי לחסרת ערך החיים וסחרת אהבה כלפי עצמי ולאחרם ואני הפכתילהיות מרירה ועצבנית מתוקה דבר אחד אוכל להוסיף שהנני רוצה לדבר איתך במסנגר ולשאול אותך כמה דברים אולי אצליח לעזור לך מתוקה בבקשה אל תרימי ידיים כי זה כל כך מפחיד לאחורה אני מסתכלת על המשפחה שלי סבתא איך רגמה לנו לכאב צער והפכה את כל העולם על פיה אחרי מותה.. איך בן דוד שלי מת לפני 4 חודשים בגלל האנורקסיה טוב אח"כ המשיך דניאלה

אני מצטערת לשמוע על הייאוש המוחלט הזה שאופף אותך, כמה שזה נשמע דבילי זה אופטמי שאת נותנת לכאב הזה ביטוי, באיזשהו מקום זה כבר עושה את שלו, עדיין זה לא סותר את העובדה שיש לך בעיה שיש להתייחס אליה ברצינות רבה, אני לא יודעת כמה את מתייחסת ברצינות ונותנת את הדעת לגבי הפיתרון של הבעיה יותר מאשר להגיד שיש לך בעיה. אני מניחה שכל הדבר הזה הוא סוג של תהליך ויש שלבים שבהם מגיעים למצב שהפתרון הופך להיות בוער מתמיד ואז זה מגיע ויש אפשרות להחליט לכאן או לכאן. אני רק מאחלת לך להחליט בתבונה, אני שמחה שיש בתוכך קול ששומר עלייך, אני רואה את זה כהצלחה בניגוד לראייתך שלך את הדבר ככישלון מוחלט. לאף אחד לא פשוט לחיות גם אם יש אנשים שההגדרות בכלל לא מזיזות להם ונראה שהם בכלל חיים בסרט אחד גדול, עדיין זה לא סותר את העבודה שבאמת לעיתים מאוד לא פשוט לחיות, להבין את עצמנו ולגדול מעל כל הקשיים, להבין שזה שם, שם ממקום של זכות להיות בהזדמנות מופלאה וקשה כאחד להשתנות, להשתפר, להזדכך וללכת הלאה. כל המילים שלי, יכולות לעוף באוויר, זה לא באמת משנה עכשיו בעתים כאלה של קושי ותסכול. אני לא יודעת כמה נבון להפסיק כדורים במצב הזה, מזכרוני כל הפסקה קיצונית כזאת שהייתה לי, עשתה לי בעיקר רע. אז אפשר לקרוא לשימוש בהם הרע במיעוטו, עדיין זה כמו קביים לתפקד ולמצוא את הדרך לריפוי, כי בלי זה, לא נותר אלא לפנות מקום לדיכאון שינצח וישלוט בך ואת תהיי לקורבן מסכן ואומלל, מבלי יכולת להביט באוכל ולהרגיש שמחה על ההילולה ועל החיים ועל העצמה שיש בהזנה נבונה. אני מאחלת לך שתתאוששי מהר ואל תאמרי נואש, כל החיים עוד לפניך, כמה שזה נשמע קילשאה והם באמת יכולים להיות אחרת, בדיוק כמו שאת כל כך מוכשרת בלכתוב ולתת ביטוי כל כך נוקב סביב כל הדימויים הכי קטלניים שאפשר לבטא דרכם את המחלה, באותה מידה את יכולה להחליט שאוצר הדימויים יכול להשתנות, בדיוק כפי שיצרת את עולם הדימויים הנוכחי שלך, באותה מידה את יכולה ליצור עולם דימויים חיובי ולאט לאט עם הזמן, לא יאחר לבוא והמציאות שלך תהיה שיקוף לכך וכל שנותר לך עתה הוא לנסות מספיק זמן, להיווכח ולראות לבד ... ומעל הכל לרצות, כי אחרת זה נדון לכישלון מוחלט. המון אהבה הרבה חיזוקים וחיבוקים אני מקווה שאת יותר טוב עכשיו אני

מענין , כל פעם שאני שולח את ההודעה אני נזכר ששכחתי משהו ...... אחותי כבר המון זמן לא מרגישה טוב וכל הזמן יש לה בחילות וכאבי ראש והיא כל הזמן עיפה אמא שלי חושבת שיש לה מחלת הנשיקה והיום שדיברתי עם אמא שלי אמרתי לה (לא יודע אם בצחוק או ברצינות) שאולי יש לה סרטן.... כי קראתי פעם ספר של חולה סרטן שגם לא היו כל הזמן את הסימפטומים האלה והוא לא ידע למה עד שגילו אצלו סרטן אבל אני מקווה שלא מאוד מקווה...

ועדיף לא לחשוב ולא לומר, כי לכל מחשבה כזו ולכל מילה כזו יש כוח לברוא נס וגיהינום באותה מידה ובאותה קלות שבה הן נשלפות באוטומטיות הזויה מבלי לשים לב שכל דבר כזה עובר הלאה ומיותר לציין שמי שנפגע מזה הם אנחנו והסביבה שלנו... לכן עדיף במקרים כאלה לומר למוח שלנו "מבוטל מבוטל!" שלא יווצר מצב שאתה בטעות ללא כוונה תחילה מאחל לה את הזוועה הזאת חס וחלילה. שים לב

אז זהו שהבדיקות חזרו והכל ברוך השם בסדר

מישהו פה מתענין בטור דה פראנס אז רק שתדעו לכם שלאנס ארמסטרונג עומד לקחת מקום ראשון פעם 7 ברציפות אחרי שהוא התגבר על מחלת הסרטן הוא בן אדם עם כוח רצון!!! הלוואי שהיה לי הכח רצון כמו שיש לו זה בן אדם עם משמעת עצמית משטר אימונים קבוע כל יום פעמיים ביום תפריט קבוע שלא מאפשר לו לעלות במשקל אבל מה שהכי חשוב בעיני זה שיש לו מלא כוח רצון להתאמן שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם ואני לעומתו כזה לוזר... לא מסוגל להתמיד באימונים בחדר כושר כי "אין לי כוח" פדלעה שמנה שכמוני...

ואם הוא אדם בשר ודם דומני שגם אתה כזה, נובע מכך שיש בך את אותו פוטנצייאל לנצח ולהרוויח לעצמך את כל הכוח שאתה רק חולם עליו ולא מאמין ביכולתך להיות שם, אחרי הכל, במצבים האלה אנחנו עושים את השינויים הכי גדולים שלנו לטוב ולרע ולעיתים אנחנו מגלים שהכוח שלנו הוא לא נתפס, מרוב עוצמה ויכולת, מה שלעולם לא חשבנו שאנחנו יכולים ומסוגלים. גם אתה יכול לנצח את האנורקסיה!!!!!! יכול בהחלט!!!!

כואב לי הלב, המצפון מת מכאבים על זה שלא עשיתי ספורט לא ביום חמישי ולא ביום שישי ועכשיו אני עוד יושב ולא עושה שום פעילות גופנית חוץ מלכתוב על המחשב... בשלושה ימים האחרונים אני מצליח מאוד לשלוט על מה שאני אוכל ואני לא מרגיש רעב והצלחתי לא לעבור את ה1800 קלוריות מקווה להמשיך הלאה אני מרגיש מלא גאווה על זה אבל זה עדיין לא מספק אותי כי פעם הייתי עושה המון פעילות גופנית והיום לא בא לי אז אני יודע שאני ארד פחות מהר במשקל וחוצמזה זה מראה שאין לי מספיק כח רצון כמו שהיה לי פעם. לא נורא עכשיו אני 69 (שמן שכמוני) כשאני אגיע ל60 אני אתחיל בכאסח עד 50 ואז... הווו אז.... זה מספיק לי, נראה לי ש50 קילו זה הגבול זה יוצא BMI 17 כי אני דיי גבוה אז 50 קילו מספקים אותי לבנות זה נראה לכם אולי המון 50 קילו אבל דבר ראשון אין לי טיפת שומן בגוף ככה שרוב המשקל זה שרירים ושרירים שוקלים יותר משומן לכן אני נראה הרבה יותר רזה ממה שאני שוקל באמת וחוצמזה אני בן ולבנים 50 קילו לגובה שלי זה ממש לא הרבה אוקיי, אז סיכמנו על 50 קילו אני מקווה שאני לא ישבר עד אז ומתפלל כל יום לרדת עוד ועוד ועוד יש לי יסורי מצפון שאני לא עושה עכשיו ריצה או לפחות הליכה שנה שעברה היה לי יותר כוח רצון ואני זוכר שבדיוק לפני שנה הייתי בערך 60 קילו והייתי עושה הליכות בשארית כוחותי היתי הולך שעתים כל לילה והיום אני פדלעה יושב מול המחשב וכותב שטויות אבל אני מקווה שהכח רצון יגיע עם הירידה במשקל זהו לבינתיים אני אמשיך לעדכן אותכם שבוע טוב

... רצון זה הדבר האחרון שחסר לך...!

כך בחשבון שבמצב הזה אין שום איזון בין כל האנרגיה שאתה מוציא לבין כל האנרגיה שאתה מכניס, אין שום סירקולציה תקינה בגוף בגלל החוסר עקביות, ההשתוללות, הבולמוסים הלא צפויים והצומות ההזויות ואם לא תשאף לאיזון ולתזונה נבונה סביר להניח שהגוף שלך יהיה בבלגאן רציני ויותר מכך אתה גם לא תרזה, אז בשביל מה?... אחרי הכל זאת המטרה... אז איך זה שאתה עושה ההיפך הגמור?!.. במקרה שלך הפחתה בקלוריות רק תשמין אותך, אלא אם כן, מקווה מאוד שלא, תצום באופן מוחלט ותיעלם לנו מהחיים ואז זה יהיה עצוב מאוד, מיותר וחבל. אני מאחלת לך להיות במעקב, לרצות לאכול בריא ולעזוב את השטויות, יש הרבה יותר מזה בחיים. אני רק היום מבינה וחבל שכל כך מאוחר... חיבוקים וחיזוקים אהבה מליון ועוד יותר... אני

אלינור, ספורט עדין הכוונה תנועות עדינות במפרקים, למשל סיבובים עדין באגן, התגלגלות על גבי כדור כנגד מזרן וכדומה, הפעילות לא תהיה מעבר ל10-15 דקות לאנורקטיות שלא שיפרו את הרגלי האכילה שלהן,על מנת לא ל"שרוף" את השומן ההכרחי (אלו כבר נוסחאות בפזיולוגיה שאני לא אכנס אליהן) לאחר מכן אפשר להגביר את הפעילות העדינה ל 30 דקות.(אם באמת חל שיפור באכילה) לפי מחקר שנערך במכון להפרעת אכילה בארה"ב, בחורות עם הפרעות אכילה שביצעו כמה דקות ביום את הספורט העדין הזה, התגלגלות על מזרן , או כנגד כדור, הרגישו יותר נוח ליצור מגע עם האוכל לאחר מכן, ולאחר תקופה מסויימת הרגלי האכילה שלהן השתפרו. בארץ- ישנן סדנאות לריקודי בטן במיוחד בשביל נערות עם הפרעות אכילה , הרי אפשר להגדיר את זה כספורט עדין גם. התנועות הנשיות גורמות להן להתחבר לגופן מחדש. בעיני ספורט הינה השיטה האולטיבמטית להחברות הנפש לגוף . סיפורי האישי- היום אני מדריכת מכון כושר מוסמכת, ובעלת המון מדליות על ניצחונותי בספורט תחרותי, אני יכולה להגיד לכן בלב שלם שמה שאיזן לי את ההפרעות אכילה היה ספורט, ספורט,ספורט...כי הספורט גרם לי להבין עד כמה אני חלשה בלי אוכל כי לא עמדתי בדרישות, לא היה לי כוח לרוץ, דופק המנוחה שלי היה מאוד גבוה, לא הצלחתי להרים משקולות. וכמובן שלפעמים אמרתי: "לא אכפת לי העיקר שאני יהיה רזה" אבל כמובן שאחרי פרק זמן מסויים נשברתי, כי מאוד הפריע לי שכולם מצליחים בספורט חוץ ממני. ולמען האמת מאוד קנאתי באנשים שמתאמנים 3 שעות ביום ואח"כ אוכלים בנחת בלי לחץ..קנאתי מהחוסר פחד והחרדה שלהם מאוכל בשורה התחתונה הבנתי, לאחר 4 שנים, שספורט בלי מזון זה כמו כדור לראש... רק שתדעו שאחרי כול אימון הגוף שלכם מפריש הורמונים קטבולים (הרסניים) שגורמים להרס ברקמות השריר ועוד...רק ע"י אוכל אפשר למתן את הפעולה שלהם כי האוכל מפריש אינסולין, ועוד הורמונים ממתנים. וירקות אחרי אימון זה לא אוכל רבותי... אני יכולה לספר לכם מהיום ועד מחר מה קרה לי שאני התאמנתי על קיבה ריקה....וזה לא סיפורים נעימים. תאמינו לי שעכשיו אתם מתאמנים על בטן ריקה ואתם מרגישים בשליטה..אבל לגוף לוקח זמן להראות לכם עד כמה הוא סובל...ושהוא יראה לכם אולי זה כבר יהיה מאוחר מידי. כי סה"כ הגוף שלכם..יותר חזק ממכם....ואני מקווה שלא תצטרכו להבין את זה על בשרכם. אני למשל, התמוטטתי באמצע תחרויות, בבית הייתי מתעלפת..קמה ושוב מתעלפת.. ומאוחר יותר פגיעות באיברים פנימיים.... אז אנא ממכם, להרגע!! והילה לגבי שאלתך מה שלומי, אז שבוע הבא אני משתתפת בתחרות הרמת משקולות לנשים ואני מאוד בטוחה בעצמי. והכול נהדר. אני מקווה שגם אצלך. ובנימה אופטימית זאת...המכתב הנ"ל נכתב ע"י מישהי שהתאמנה במכון כושר חזרה הביתה ואכלה קערת ספגטי ושני חזה עוף בלי להרגיש רע אח"כ....ואני מקווה שבקרוב אצלכם. אמן!

אני אוהבת שאת משתפת בידע שלך באמת רצוי שכולם ידעו שזה ממש לא נבון להתאמן ולאכול אחכ סלט, אני ואת בטח יודעות מה קורה אחרי זה, זה ממש לא נבון, גם לא ממש מרזה. ואני יודעת שפעילות גופנית עדינה יכולה לעלות את כל רמת הסירטונין במוח ולגרום ע"י כך לשיפור משמעותי במצב הרוח ובחיוניות בכלל ואולי אפילו למנוע דיכאון. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בתחרות, אני בטוחה שאת תהיי טובה מאוד. שמרי עלייך ותספרי מה קורה... המון אהבה ליל מנוחה אני

אני לבד בבית.. חברה שלי כרגע הלכה.. יש חדירת מחבלים לשדרות אפ'חד לא יוצא מהבית כל הכבישים חסומים משטרות בלאגנים.. שגית הציעה שאני ישן אצלה.. אבל לא רוצה! לא יודעת למה אני לא מסוגלת.. אני מרגישה שלא יהיה לי נח ואני יצטרך לשחק תפקיד שם שאין לי כח להכנס אליו... אני ממש מפחדתתתתתתתתתתתתתת! למה היא לא ישנה אצלייייייייייייייייי??!!??!! הצעתי לה היא אמרה שאני יבוא.. וההורים שלה כבר באו לקחת אותה בגלל כל העניין.. אוף שיעזבו אותנו בשקט לא מספיק הקאסמים האלו שיכולים ליפול עלייך מכל מקום.. משומקום אין לך שום בטחון.. כשמדובר בפיגועים את יכולה לא לצאת למקומות ציבוריים ולא לעלות על אוטובוסים אבל במקרה של קאסמים את לא בטוחה בשום! מקום.. ועכשיו הם גם מסתובבים פה חופשי? למההההההההההההההההה?! אוף זה מפחידדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד שיגיע כבר הבוקררררר! והנה אני עוד פעם מפרטת דברים לא קשורים.. מצטערת אני פשוט מפחדתתתתתתתתתתתתתתתת עוד מעט שתיים בלילה אין לי כח לישון מה עושים???????!!!!!!!!!!!!!!!

אני מקווה שאת בסדר מתוקה אני כל כך שמחה שאת כאן :-).. אני מקווה שאת לא מבואסת או משהו חוץ ממה שסיפרת בהודעה חיוכים חיבוקים .... אוהבת.... אני

תגידי את האמתתתת! היתה לך הרגשה שאני יחזור נכון?!! חשבתי על זה באוטובוס כי הרי ידעת שאני הולכת לחודש אז למה אמרת שתעני לי על המייל יום חמישי אם אני לא יקרא את זה במלא חודש אז למה יום חמישי ??? אם היית בטוחה שאני יסע לחודש היית עונה באותו יום.. אני צודקת?! אגב ואם שלחת כבר תדעי שלא הגיע.. אני בסדר תודה לאל הגיע הבוקר והייתי בסדר מזלללל אחרי שכתבתי את זה היה פיצוץ אדיר של קאסם והצטערתי שאני לבד בבית.. היום היה צום .. י"ז בתמוז.. לא יודעת מה נסגר איתי הייתי רעבה רצח זה היה מוזר מה נסגר ממתי? זה לא אמור להזיז לי בכלל ולא בגלל שיש לי הפרעה אלא בגלל שאם אני יודעת שאין מצב שאני יאכל אז אני לא חושבת על זה בכלל ולא מרגישה רעב אני מרגישה רעב רק כשאני יכולה לאכול.. אוףףף זה היה מעצבן כמעט פתחתי לפני הזמן אני אומרת לך לא יודעת מוזר רצחחח אבל בסוף חיכיתי ועשיתי את זה רק בגלל שחייב אם זה היה צום שהייתי מטילה על עצמי מזמן הוא היה הולך לעזאזל... ואכלתי ועכשיו אני שבעה וזה לא היה הרבה וברור שלא הקאתי והיום יותר מדי התחלתי לחשוב שאני הופכת לבן אדם רגיל וזה מפחיד מצד אחד ומעניין מצד שני.. אני ממש יכולה להרגיש איך אני הופכת להיות אדם רגיל ואנטי לא יכולה לפרט כי זה פשוט המון המון המון דברים שגורמים לי להבין את זה.. את יודית מה הילה ... אני באמת באמת חושבת שאני יכולה ואני יצא מזה לבד גם אם אני ירצה וגם אם לא אני מרגישה ש"אין לי את זה".. יותר.. שכאילו כבר דברים שעניינו והטרידו אותי פעם היום פשוט לא עושים את זה.. כאילו הרפיתי שחררתי את האחיזה עכשיו אני פשוט חיה ואולי אפילו כמו שצריך.. בוא נגיד ככה שאם כדי שטיפול יצליח את חיבת לעשות עבודה גדולה על עצמך וזה החלק הכי חשוב.... אז את זה כבר עשיתי.. כבר הרבה זמן שאני מרגישה שההפרעה הזו נחלשה והיא כבר לא פועלת בעוצמות חזקות כמו פעם.. כאילו אני בהתחלה או משהו.. לא יודעת.. אבל הילה עכשיו בניגוד לשאר הפעמים לפחות אני יודעת שזה לא בלוף כי זה כבר תקופה ארוכה ככה.. זה לא איזה "הארה" פתאומית זה משהו שקורה לי כבר הרבה זמן.. אני מרגישה שאני ממש בקרוב כבר לא יוכל לשים את עצמי בקטגוריה של" מופרעות אכילה " שאני יותר ויותר הופכת לאדם רגיל.. ואני אוהבת את הרעיון הזה.. אני לא קופצת לשמיים משמחה כי זה נראה לי מובן מאליו כאילו כבר התרגלתי לרעיון.. הילה אני באמת חושבת ככה.. ואני לא מצבקשת שתאמיני לי או משהו כי אני יודעת שאת מה שעובר ועבר עליי בפרטי פרטים אני לא יוכל להעביר ואת אף פעם לא ממש תוכלי לדעת אבל זה נכון.. ואת תראי.. כמו שאמרתי לך שאני יפסיק להקיא ואני כבר חודשיים וחצי בלי ולאורך כל הזמן הזה ניסיתי להרוג גם את כל שאר הסימנים של הבולמיה של אכילה בהתקפים היטהרות וכ'ו.. כמו שק'ראתי בספר ההוא אני מאמינה שבאמת יש כוחות גדולים לאדם והוא יכול להתגבר על מחלות פסיכוסמטיות בעצמו וזו הסיבה שחלק מאנשים יפסיקו להשתמש בסמים אלכוהול וסגריות לבד וחלק לא יצליחו לעולם בלי טיפול.. אני לא אומרת שאני כבר בחוץ אבל אני בהחלט כבר הרבה זמן שלא מרגישה בפנים.. אוהבתתת אותך נשמתי ואו התגעגעתי אני מרגישה שלא דברנו שנים.. אז אני פה עכשיו להמשיך להציק לך עם ה"הארות והתובנות" שלי חח שבוע טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב!

פ'פפפפפפפפפ באסההה.. אבל עדיין לא מצטערת היו הרבה צדדים טובים לכל דבר.. מי שרוצה פירוט שישאל כי הגעתי למסקנה שאני יותר מדי מרבה בפרטים על החיים שלי ואולי אני סתם מבלבלת לכם ת'מח.. וחושבת שאני כל כך מעניינת שצריכים לדעת עלי ה-כ-ל! שמתי לב שאני היחידה שמפרטת כל כך גם דברים שלא קשורים לאוכל.. אז זהו.. הבנתם אני מניחה.. אוהבת את כולכם.. אז אני פה עכשיו .. די הילדה הזו פשוט לא מפסיקה להפתיעעעע! הילונת מזל אני יודעת מזמן .. יומולדת בקרוב.. תאריך..?! אוהבתתתתתתתתתתתת ולבד בביתי אמאבא וחופית הקטנה בניצנה טיול מפגר לשדרותניקים מסכנים שמרחמים עלינו.. אוי ואיזמירר....... שבת שלוםםםםםםם ושיר כמו שאת רואה יש לי גישה למחשב.. אני פה.. ודברי איתי רק בלי להעלם הפעם וקשה כי את עוצרת לא בסתם שיחות על " הא ועל ד'ההההההה".. את עוצרת כשנהייה מעניין ומשאירה אותי לתהות.. "המממ... מעניין.. למה היא התכוונה הממ... אולי היא צודקת.." הממממממממ.....! אולי תעני..?!?!?!? מצטערת שהלימודים העסוקים לא מספיק מרגיעים אותי.." כי עם קצת רצון ויכולת.... נו - את יודעת את ההמשך.. יאללה בביייייייי אה ותשמעו בדיחה שטל סיפרה לי על הבוקרר ביבי נתניהו אבו מאזן ואריאל שרון נוסעים בספינה.. פתאום היא מתהפכת והם טובעים.. מי ניצל..? ......................... המדינה...! חחחחחחחחח בדיחה שגורמת לך קצת לחשוב.....! תראו מי מנהל לנו תמדינה...!

המדינה צריכה קצת יותר מזה כדי להינצל, גם היא לא בדיוק תלית שכולה תכלת, אחרי הכל, את יודעת... בכל אופן אני שמחה שאת פה ולעדכון.. הגעתי לעולם המהמם הזה (חח)28/7/1976 היה זה יום בהיר בצהרי היום הגחתי לי, מאיזושהי סיבה לא ברורה.. חחחח בהתלהבות דביליתולא מובנת, לא עברו 10דקות וכבר היתי בחוץ, מעניין מאוד למה?!חחחח והנה אני פה מבלבלת לכולם במוח, מנסה להבין בין היתר מה אני אומרת לכולכם ולחיות על פי זה, כי אחרת אני יכולה לסגור את המחשב ולא להדליק אותו יותר אף פעם.. אני יהיה בת 29... אני עוד שנה בת שלושים.... אימלללללללללללללללללללללללללללללל'ה לא איכפת לי, אם היית רואה אותי לא היית נותנת לי יותר מ 18, זה מאוד נחמד.. אני כזאת ילדה קטנה שנראה לי שגם בגיל 60 אני יראה כמו ילדה... כן, זה ממש רלוונטי לפורום.. מותק, אני מקווה שאת בסדר, את בסדר??? המון חיבוקים יפה שלי

אז הימולדת שלך עוד לפני ההופעה.. ואו עוד 4 ימיםםםם אאאאאאאאאאאא! 29 פש'שששששששששששש דוגרי את נראית בת 17 זוכרת שאמרתי לך שראיתי תסרט..? הייתי בטוחה שעשית אותו מזמן אני רק לא מבינה איך בתמונה בפורום את נראית כל כך שונה תהרגי אותי אוף זה משגעעע ואגב בסוף לא שלחתי לך תמונה ואני כנראה גם לא ישלח ואלתשאלי אותי למה זה יותר מדי מתוסבך ... אני מעדיפה שלא.. תסלחי לי טוב?...... חולה עלייך ממושית מהממתתתתתתתתתתתת כן אני בסדר... ובקרוב כבר לא יהיה לנו על מה לדבר חוץ מפוליטיקה דת ומזג האויר חחח כי אני משתחררתתתתתתתת! לילה טוב נר לי דקיק מתה עלייך!!!

לא מרגישה טוב.... אתמול הייתה חתונה....הלכתי, שתיתי, רקדתי כאילו אין מחר....כל כך נהניתי. חזרתי הביתה בסביבות 3 לפנות בוקר. הייתי כולי עירנית ומסובבת, מלאה באדרנלין. לא יכולתי להירדם אבל גם לא היה לי מה לעשות... אז אכלתי....ואכלתי. התיישבתי על הכורסה לכמה דקות לפני שאלך להקיא. בינתיים הסחרחורת עברה והעייפות התחילה להכביד. בלי לשים לב נרדמתי. קמתי בשש וחצי בבוקר....לא יכולה להתחיל לתאר מה הרגשתי. מיד רצתי להקיא....מה שנשאר. הרגשתי כאילו אני מוכנה למות באותו רגע. אין יותר ערך לחיים, אין ערך לעצמי. אין לי מה לצאת מהבית....מתביישת לצאת מהבית. והראש מלא בתוכניות איך ממחר אני צמה....איך אני מורידה את המישקל שהתווסף ואפילו עוד קצת. דומה קצת לתוכניות שלך 'אנורקסיה'...לא? המחשבות האלה עזרו לי לצאת מהבית וללכת לעבודה. כל היום חשבתי על המישקל...ראיתי את הבטן הענקית....חשבתי, חישבתי, ספרתי, לא הצלחתי להרפות. גם אני נזכרתי איך פעם הייתי רזה....איך פעם יכולתי בקלות לא לאכול...איך פעם הייתה לי שליטה מוחלטת. בערב דיברתי עם אבא. סיפרתי לו את הדברים. כמובן שהוא ביטל אותם בהינף יד...חזר ואמר שאני נראית כמו גפרור והלוואי שיהיו עוד ימים כאלה שבהם אני אירדם עם האוכל. פעם הייתי יוצאת מתוסכלת וכועסת אחרי שיחה כזאת. איך הוא לא מבין? איך הוא מעיז לצחוק על נושא שבשבילי מהווה עניין של חיים ומוות? אבל אחרי שדיברתי איתו....לשבריר של שנייה, יכולתי לראות כמה החשיבה שלי מעוותת. עכשיו אני יושבת ומרגישה את הבטן מנסה לפרוץ החוצה מהחולצה. אבל אני נאחזת בכוח באותו שבריר שנייה של היגיון. אז עכשיו אני חצויה.....דבר שהוא כל כך שכיח במחלה הזאת. מצד אחד הייתי נותנת הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורה כך שאקיא את כל האוכל בזמן. מצד שני, אני נאלצת להתמודד עם חרדות ומחשבות שכמעט ואף פעם לא עולות על פני השטח. אני הרי דואגת לאכול ולהקיא באופן שיטתי ומאורגן כך ש"אין מקום לטעויות". אז אולי זו ההתמודדות האמיתית. להשתגע....להתחרפן...להיכנס לסרטים, (במילים האלה ניסיתי להסביר לאבא שלי איך הרגשתי, הוא לא הבין מה אני רוצה...)....ואחר כך להיות מסוגל לדבר עליהם ולראות את הצד השני של המטבע. אז אולי באותו רגע שהתעוררתי והרגשתי את האוכל בבטן, שום דבר בעולם לא היה יכול להרגיע אותי...אבל עכשיו אני יכולה לראות שמדובר בחרדות ובמחשבות חולות. אנורקסיה יקר....אני מאוד מזדהה איתך עכשיו. באיבוד שליטה על האוכל....ברצון החזק מתמיד לרזות. אבל אולי זה עוד מבחן בדרך להחלמה....כי כשהכל הולך לפי התוכניות...וכשהכל בשליטה....אנחנו לא מתמודדים, לא מרגישים. כשהכל מסביבנו מתרסק, אנחנו מתחילים להרגיש....וזה קשה. הרי האוכל בא כדי להעלים רגשות קיצוניים מכל סוג. צריך לדעת לעכל רגשות... אולי רק כשהאוכל באמת מתעכל (ולא יוצא החוצה או לא נכנס מלכתחילה),ניתן להתחיל לעכל גם דברים אחרים.....פסיכולוגיה בגרוש.

מה שאני אוהב בדברים שאת כותבת זה שכל פעם יש להם "סוף טוב" כלומר אני מתכוון שתמיד את מסיימת בנימה אופטימית ולא בתחושת כשלון שמה שקרה לך זה איום ונורא ואין דרך חזרה. אהבתי... וחוצמזה כשהיו לך את המחשבות בראש שאיןם טעם לחיים וכו' וכו' מה עשית כדי לפצות על זה? כי כשלי יש את המחשבות האלה שנכשלתי אני חייב לפצות על הכשלון הזה איך שהוא ואז אני מתחיל לחשוב מה לעשות משהו קיצוני כדי לפצות על זה ואז אני חושב שממחר אנילא סוטה טיפה מהתפריט וזה בדרך כלל משקיט את המחשבות אתם מכירים את זה ? שהמוח דופק דופק דופק אחרי שאכלתם משהו לא בתוכנית או שעשיתם משהו בלי לחשוב יותר מדי? מה אתם עושים במקרה כזה כדי להשקיט את המחשבות?

קרה לי לא פעם ששכחתי להקיא, כי נרדמתי או כי זה לא יצא וקרה דבר מוזר, יום למחרת כרגיל באובססיביות רגילה למדי של כל כמה שעות הישקלות הייתי נשקלת ולא מבינה איך רזיתי מכל הטירוף שדחסתי לעצמי שכבר הייתי מעיזה לאכול, אני הרגשתי בדיוק מה שאת מתארת אבל כנראה שהגוף שלי פשוט בלע את זה וזה לא הספיק לו. זה יהיה טוב אם תעשי את הבדיקה הזאת אחרי זלילה במצב שלך, אני חושבת שאת תהיי בהלם לגלות, שאת אולי אפילו רזית מזה או שרק נשארת באותו משקל שגם זה לא ברור ומובן מאליו כשאת נמצאת בטירוף של ההפרעה כשאת בטוחה שבאותה זלילה העלית לפחות 20 קילו אם לא יותר. זה לא שאני מעודדת אותך לחגוג על זה שהנה ירדת אבל אולי אני רוצה להרגיע אותך שצריך הרבה מאוד אוכל במצב שלך כדי שהוא יקלט וכדי שאת תשמיני באמת, סביר להניח שאת תישארי באותו משקל. ואני גם מסכימה איתו הלוואי והרבה פעמים תירדמי ולא תקיאי, כי הגוף שלך צריך את זה. הלוואי ותצאי מזה את מדהימה פשוט מדהימה

שבת שלום לכולם, אנורקסיה יקר, גם אני הייתי כמוך, מכריחה את עצמי ללכת למכון למרות שלא היה לי כוח פיזי או נפשי, כל פעם הפכה למלחמה, אל תתיאש, אם אתה לא יכול, אל תלך. אתה צריך להפוך את הספורט לתחביב כיפי ולא אילוץ. תנסה להבין שהאובססיה הזו רק תזיק לך, אתה הרי מתאמן עכשיו כדי לרדת במשקל ולא באמת נהנה. תלחם בזה, ואז תוכל להתמיד. דרך אגב- אני מדריכת ספורט (בעבר) ואני אומרת לך בפה מלא שעדיף לך להתאמן 3-4 פעמים בשבוע ולא כל יום זה מזיק לעצמות, והלהתפתחות השרירים. השרירים זקוקים לפחות ליום מנוחה בין פעילות אחת לשניה. שוב, תנסה להפוך את הספורט לתחביב, אולי אפילו תעבור מכון כדי לחדש והפטר מהאנרגיות הרעות במכון הנוכחי. שתהיה לך שבת שלום ונטולת דאגות. שבת שלום ושקט לכולם....נשיקות.

גם לך....

אין לי כח ללכת לחדר כושר אתמול הלכתי ופשוט לא היה לי מצב רוח לאימון ניסיתי להתאמן אבל לא הצלחתי אפילו להכריח את עצמי להתאמן אז אמרתי לעצמי טוב לא נורא, נשלים אתצ האימון הזה מחר הגיע מחר (היום) ומזזזזזה אין לי כח ללכת פשוט לא בא לי אבל אני חייב חייב חייב לעשות את האימון הזה ולגמור איתו כבר לעזאזל לעשות וי וגמרנו אבל ממש לא בא לי לעזאזל אתם רואיםן , עוד פעם אני כבר לא מספיק חזק כמו פעם כי פעם היתי מכריח את עצמי והולך והיום אין לי את הכח הזה להכריח את עצמי התפדלעתי (נהיתי פדלעה) אין לי כח רצון אני אפס מאופס איך אני ארד במשקל אם איני לא עושה ספורט? אני חייב לעשות ספורט חיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייב שמעתי עכשיו ברדיו על מזל סרטן (שזה אני ) שהיו שנתיים לא טובות אבל עכשיו יהיה שיפור וימים שישי שבת זה ימים לא טובים אבל ביום ראשון שני יהיה שיפור להאמין לזה

גם אני... מחכות לי שנתיים עם שבתאי... שאני ממש 'אוהבת' אותו במרחאות כפולות ומכופלות בלשון עדינה מאוד, זה אחד השיעורים הכי קשים שיש, מזל שאני מזל אריה, אחרת אני לא בטוחה שהייתי שורדת את זה, אומרים שזה מזל עם הרבה כוח.. שיהיה... . בכל מקרה אתה קסם של ממש, ממש לא אפס מאופס, למרות שמותר לך להיות גם כזה. ואם זה מאוד חשוב לך, תנעל נעלי התעמלות ופשוט תלך, מניסיון אחכ בא החשק.. אני הרבה פעמים הייתי באפיסת כוחות וכשהחלטתי ללכת לרקוד אחכ זה הסתדר זה אפילו נתן לי כוח, אז אולי שווה לך לנסות בכל זאת.. שוב אם אין לך כוח מותר לך להישאר בבית, לפעמים צריך גם את זה במיוחד אם אתה רוצה להיעלם... תספר מה יצא... מקווה שלא תתבאס כל כך..:-( באהבה רבה שבת שלום :-) אני

מה שלומכן? דניאלה, מולאן סליחה על ההתעלמות... ושלום לכל /שאר האשנים המיוחדים פה! חבוקים גדולים!היי הילה! שלומי בסה"כ ממש טוב ברוך ה. סיימתי מועדי א של המבחנים שבוע שעבר, אני מקווה שלא יהיו לי מועדי ב... אז היה עמוס בטירוווווף ואז ישר נפלו המון דברים. אני לא רוצה לפתוח פה דיון בנושא אבל אנ רק אסביר שאני מאד עסוקה ומאד מוטרדת (גם ברמה המעשית וגם ברמה הנפשית) ממשהו שעובר כרגע על כל המדינה שלנו... ומי שהבין הבין... אני חושבת שלא זה הפורום לפתוח את הנושאץ אם מישהו רוצה פירוט באופן אישי אז בשמחה. לא הייתי עכשיו כמה ימים בבית. היו ימים מדהימים וקשים.. אבל באמת שבכללי שלומי בטוב. חבר'ה (כבר אי אפשר לפנות פה רק לבנות..) אני רוצה לצאת פה בקריאה נרגשת לכולן- לכו עוד היום להתמודד עם מה שמציק לכן... כבר ספרתי בעבר על אמא של י ועל הכ=בית שהיא גדלה בו. היא השתקמה וב" ה הקימה בית מדהים. היא בת44. אבל עדין יש דברים שהיא לא מצליחה להשתחרר מהם. ואני לא מדברת בכלל על ה"א. אלא מצוקות רגשיות, ודימוי עצמי אפסי וכל דבר שקורה לה בחיים מרמת זה ששוכחים לסדר את החדר ועד לביקורת קשה מצד הורים בבי"ס (היא מורה) גורם לה לחשוב שזה בגלל שהיא לא חשוב הולאנשים לא אכפת ממנה. אני מרגישה שלאחרונה זה התחדד למרות שבעצם נראה לי שה צמיד היה קיים רק שהים אני יותר מבינה את שורש הבעיה, ואני גם יותר מסוגלת להפריד שהבעיה אצלה בנושא הזה ולא בהכחר אצלי. מה שקשה לי זה שהרבה פעמים היא מצפה ממני לגבות אןותה ולכעוס איתה ולא תמיד אני מסכימה ואז היא עוד יותר מתבאסת ומתעצבנת. אני אל רוצה להמיות המטפלת שלה, היא לא מטופלת אציל, היא אמא שלי! אני חושבת שיש כאן גם בעיה אצלי באיך שאני תופסת את הדב5ארים, שאני מזלזלת בה הנרבה פעמים. אבל המצב הזה מאד מורכב לי. מצד אחד לעודד אותה לולכבד אותה ולהיות שם בשבילהומצד שני אני רוצה שהיא תהתיה שם בשבילי ולפעמים קשה לי לראות אןתה בתור דמות מספיק חזקה ואני לא מספיק מעריכה אותה. אני מיד חשבת שאני יודעת יוךר טוב ממנה. יש לזה כל מיי סיבות. אולי גם יש לי ציפנות גבוהות מדי ממנה, תמיד ציפיתי ממנה להיות מושלמץת. נאי זוכרת ויכוחים בתור ילדה קטנה שלא תתגיעד לי שהיא לא יודעת, כי אמהות יודעות הכל! וברור שזה שלב שצריך לעבור אבל אני חושבת שהיא יותר מדי הורידה את זה בעיני. יותר מדי הורידה את ערכה בעיני. אני לא רוצה להאשים אותה בזה, אני רוצה למצוא את הפתרונות אצל עצמי, כי שוב, אני יכולה לשנות רק את נקודת המבט שלי ואת התתמודדות שלי!! זאת סתם דוגמא לבית מקסים ותומך, וסתם בעיה רגשית קטנה שלא מצילחים להשתחרר ממנה. אני ואמתר את זה לא רק כדי להוציא, אלא גם שנראה מה ההשלכות של כל יום נוסף שאנחנו מחזיקות בתסביכים שלנו ולא מנסות להפטר מהם לשלום. מולאן- לא ידעתי שאת גרה בשדרות! איזה גיבורה.... מהתיאורים שלך להיה נשמע שגרת בשכונה הכי קלה בלי קשר, אז להוסיף על זה שזה בשדרות.. תהיה לך עכשיו גישה למחשב? אני מקווה שהירידה לאילת תהיה משחרתת ומחלימה ולא רק בריחה, כדי לדפוק ראש לפרוץ גבולות ולהשתחרר מהכל, כולל החיים הנורמליים.אני מקבלת את הביקורת שלך ושל דניאלה, אני אשתדל לא לנטוש ככה באמצע, אני זוכרת שאני עדיין חייבת לך תשובה על העניין של ה"א כמחלה, אני פשוט רוצה לבדוק את זה שוב סופחית ךלפני שאני מבלבמת אוותך. בינתיים שבתש לום לכום! תנוחו הרבה בשבת חיבוקים ונשיקות, שיר

את מאוד נבונה אפשר ללמוד ממך הרבה מאוד אני מרגישה צורך להוסיף ולומר לגבי כל העניין של ההורות בחיינו אנחנו בעצם גודלים להיות ילדים של הורים ואחכ הורים של ילדים, זוהי זכות מושאלת, אף אחד לא באמת שייך לאף אחד, מכעיס לחשוב על זה כך אבל זה נכון, אנחנו לא יותר מאשר משלימים ושיקופים אחד לשני וככל שהקשר התאי שלנו עמוק יותר כך האתגר מסובבך עוד יותר. אנחנו מצפים מהם בצדק או שלא בצדק להיות כמו אלוהים בשבילנו והם בעצם אנושיים בדיוק כמונו, הם לא תמיד מצליחים והם הרבה פעמים טועים ומפוחדים כמו ילדים קטנים. היום אחרי כל כך הרבה זמן אני יכולה לראות את זה כמתנה כי זה גורם לי לחשוב ולהאמין שבזכות זה גדלתי ולא רק אני אם השכלנו לקחת את זה לכיוון חיובי. לכן עם כל הקושי שיש בזה עם מערכת ציפיות שהיא לעיתים חסרת גבולות, לעיתים הם האנשים שהמתחם הרגשי שלנו בו פרוץ לגמרי ואנחנו לא מוגנים, לא בטוחים, מפוחדים, רוצים עד מאוד שהם יאספו אותנו מכל צרותינו ומה קורה כשזה לא באמת קורה אלא רק באופן חלקי ומזערי למדי?.. קשה מאוד\ וכמו שאמא שלך הורידה בערך של עצמה, תמיד תזכרי שהיא אנושים בדיוק כמוך, מעבר הלהיות אמא, היא פשוט אדם וגם לה יש מנת שיעורים ללמוד ובעקיפין זה גם השיעור שלך. הרב פעמים זה מאוד עוזר להבין ולראו תמונה רחבה יותר שלנו, כי זה מאפשר לנו לחמול ולקבל שזה חלק מתהליך. זה קשה, אבל זה בעצם אומר שבמקום הזה השיעור שלך הוא להכיר בערך של עצמך בדיוק כפי שאת מצפה מאימך לעשות, לעיתים השיקופים הפוכים.. במקום שהם יהיו לנו המורים, אנחנו הילדים להם המחנכים. אני שמחה שסיימת באופן חלקי את מועדי הבחינות וששלומך טוב ברוך השם, אני ממש שמחה לשמוע. אני שולחת לך ממני המון חיזוקים וחיבוקים תרגיל בשבילך לשאול שאלות, מה היה קורה אם את היית במקום אלה שכל כך קשה לך איתם, איך היית רוצה להיות ואיך את חושבת שהיית נוהגת במקומם. אני יודעת שזה תרגיל שמאוד מחבר לאנושיות שבנו ולעצם העובדה שאנחנו צריכים לנסות הרבה מאוד עד שאנחנו מגיעים למה שנכון וטוב עבורנו באמת. נסיכה יקרה ואהובה אני שולחת לך אהבה מליון וסופשבוע נפלא שבת שלום :-)

נכון תמיד אומרים שהפרעות אכילה נובעות בעצם ממצב נפשי לא תקין או משהווו... מאיזשהיא בעיה במשפחה.. עם אחד ההורים או עם שתיהם.... אבל מה עם כול הבנות/בנים שנופלים לזה..בגלל שהם רוצים ליהות דוגמנים/דוגמניות ומעירים להם שעוד 3 4 קילו יפתרוו תבעיה ואז הם נכנסים למעגל קסמים הנורא הזה?! והם לא יכולים לעצור אז מה קורה גם להם יש בעיה נפשית?!...הרי זה התחיל מהערה... או כאלה שחושבים שהם חייבים ליהות חלק מהחברה הלא נורמלית שלנוו...ואין להם ביטחון..וחושבים שבעזרת כמה קילו פחות הם יהיו כמו כולם!!! בעצם השאלה שלייי הפרעת אכילה לא מתפתחת רק ואני מדגישה רק! בגללל מצב נפשי לא תקין או בעיות במשפחה יש עוד גורמים אני חושבת אז למה תמיד אומרים מי שחולה בהפרעת אכילה זה בעיה נפשית!??!?!? אשמח לקבל תשובה. יום נעים לכולם.. מירית.

איפה בדיוק הפרעת אכילה פוגשת אותך? האם את דוגמנית? רגישה לנושא? בכל מקרה לשאלתך היום הפרעת אכילה מסווגת כהפרעה התנהגותית בלבד היום כבר יודעים שזו לא מחלה נפשית גם אם מתוך בורות בוחרים להגדיר אותה ככזו ולכן נכון להיום מאשפזים בעיקר במחלקות שתחום ההתמחות שלהן הן הפרעות אכילה שלא כמו בעבר שאישפזו במחלקה פסיכיאטרית למעט מקרים שיש שילוב של הפרעה נפשית שבאה בעקבות החמרה של הפרעות אכילה. למה אומרים להם לרדת 3-4 קילו???? כי החברה שלנו בפירוש איבדה צלם אנוש ושפיות!!! לא תמיד יש קשר בין משפחה לסביבה לגבי יצירת מחלה או ההתהוות שלה אבל אם עמוד השדרה שמקבלים בבית חזק ואיתן, הרגישות לזה בחוץ תהיה נמוכה הרבה יותר ממקרים שבהם אין גב כזה ואז כל מה שהסביבה אומרת, היא למעשה הקובעת והילדים שלנו קורבן לזה כי אנחנו לא חזקים מספיק לעצור את זה.. יותר מזה אני שלחתי הרבה מכתבים למערכות כגון בתי אופנה, וואלה ועוד ...הם רק אמרו לי שהם יחזרו אלי ומיותר לציין שהם בחרו לא להגיב לפניה שלי כי דרשתי לעשות שינוי בנוגע לכל הזוועה הזאת שרווחת בקרב החברה שלנו לגבי דימוי עצמי וגוף ונימקתי מדוע.. לאף אחד לא היה אומץ להשיב.. יותר מזה אני בטוחה שהם חשבו שאני פסיכית.. מי אני בכלל או משהו בסיגנון. זאת החברה שלנו את לא חייבת לשתף עם זה פעולה וזה הכוח שלך, כל דבר שתעשי נגד זה, כל מי שיהיה בסביבתך רק ירוויח מזה, כי זה המקסימום לצערי הרב שאת יכולה לעשות נכון להיום, אולי בעתיד תוכלי לעשות יותר. אני מקווה שאת למרות הכל שומרת על עצמך ונמנעת מלהיות קורבן של צרות העין שרווחת היום בקרב החברה הישראלית ובכלל בעולם. המון אהבה וסופשבוע נעים שבת שלום :-) הילה

אני לא דוגמנית... יש לי הפרעת אכילה כבר שנתיים... צום...צום....צום...מנסה להחזיק ככה כמה שאפר... שאני אוכלת...(בולמוס בדר"כ) לוקחת משלשלים.. להקיא אני לא יודעת ניסיתי כמה פעמיים לא הלך לי אז עזבתי את זה!!! שאלתי על דוגמניות מפני שבת דודה שלי דוגמנית... וככה זה התחיל אצלה... לכן נתתי את הדוגמא על דוגמניות אבל זה לא רק בעולם שלהם ההערות האלה על:עוד 3 4 קילו ואת "מושלמת"... אני מסכימה איתך שהחברה שלנוו איבדה כול שפיות!!! וזה עצוב.. אבל אני באמת לא יודעת איך אפשר לשנות את זה.... אפילו נשים בנות 30 40 מפתחות הפרעות אכילה אז מה יגידו נערות ילדות שרואות כמה האמהות מתעסקות במראה החיצוני...ואיך החברה שלנוו מנדה את כול מי שיש לו עודף משקל ולא נראה מקל כמו שרוצים!!!! וזה מטריף אותי ומשגע אותי אבל עם כול זה אני שם!!! במעגל קסמים המטורף הזה! לכן גם שאלתי למה תמיד אומרים שהפרעת אכילה היא מחלה נפשית הרי יש כאלה שבגלל כול מיני הערות נמצאות שם וזה לא בהכרח בגלל מצב נפשי.... אבל הבנתי שכיום מתיחסים לזה כאל הפרעה התנהגותית שזה כבר נשמע אחרת! תודה רבה הילה! אני כ"כ שמחה שמצאתי את הפורום הזה:) מירית.

הילונת- אני חייבת לך מייל אבל כמו שאת שמה לב באיזה שעות אני חוזרת ואני כבר עייפה ושדודה לכן אל תחשבי ששכחתי אותך פשוט היה לי שבוע מעייף אני אנסה לכתוב עד הסופ"ש :-) גוון לא כתבת המון זמן רציתי לדעת מה איתך נכנסתי לבלוג זה לא כל כך משמח לא יכולתי לענות בגלל שאני לא נמצאת בתפוז בפורום ובבלוגים שם לכן אני לא יכולה להגיב ולענות אז סורי הייתי רוצה לענות לך אם תוכלי תהיי במסנג'ר אני אשמח מאד!! הנדלה- בזמן האחרון חשוב לי כל כך ליידע אבל התחברתי לאחותי אנחנו מדברות קצת על זה היא יודעת פחות או יותר אני סגורה אבל אני מאמינה שאני אוכל להתחבר אלייה ואוכל לנהל איתה שיחה כמו שצריך- בינתיים אנחנו מדברות המון!! ותודה לך על זה בגלל שזה חשוב לי כל כך ואת נתת לי תמריץ שניתן לינוייה- על מה שדיברנו אתמול נראה לי בטוח ולכן אני לא לא מצפה שיקום ליפתאום ויגיד"הינה ני'כאןןןןןןןןן כמו ציפרים שרותת..." אין סיכוי אולי כן אבל אני לא מצפה לכן דיברתי איתך הסיכוי הוא כל כך קטן.. אבל אני לא מצפה יותר מידי שלא אתאכזב... שיר- מולאן צודקת את כל פעם כותבת והולכת רציתי לדעת מה איתך אנורקסיה יקירי- כתבתי לך למטה בשירשור עם הילה :-) מקווה ששלומך טוב אם תרצה יש לי מסנג'ר מייל ואני רוצה להזכיר אני 10 שנים הקרבתי את עצמי לאנה\מיה ואני מבינה את זה כל כך והייתי בבצוץ הזה אוולי אני עדעין בבוץ .. בינתיים אני מקווה שיש לי עוד תקווה נתתי לעצמי תקווה לחיים מקווה שאני אתן לך גם מה שאני קיבלתי מאדם יקר לי בכל ליבי אני אתן לך שתראה את החיים ללא אנה\מיה יהיה יותר קל:-) שלכם דניאלה חיבוקים נשיקות והמון חיזוקים:-)))

ומתי שתרצי אני פה... אני מחזקת אותך והמון המון אהבה סופשבוע נפלא הרבה חיזוקים וחיבוקים ושבת שלום :-)

אני בסנג'ר.. בכל אופן..אני לא בתקופה טובה בכלל.. הפסקתי טיפול והמצב דיי בקרשים.. לפעמים אין כבר כוחות להמשיך. וויתרתי על עצמי. מצטערת. יודעת שאיכזבתי הרבה..

זה ממש לא נבון וזה די מסוכן להפסיק אני לא באמת מאמינה שזה מה שאת רוצה לא?

ויום מהממםםםםםםם:) הילונת... מלאכית מהממתתתתתתתתתתתתתתתת מה איתך איך את מרגישה???? אפילו שאני לא כותבת בזמן האחרון אני מתעדכנת פה:)..אני מכורה חחחחח.. מקווה שאת שומרת על עצמך והכול בסדר... אוהבתתתתתתתתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מולאןן עזבה:(... אני מאוד מקווה שזה רק לחודש:P... אני יתגעגעע... טוב הילוששששש.. אוהבת אותךךךךךךךך!!!!!!!!!! שמרי על עצמךך.. ויום מהממם לכולםםםם.... מהמם.. עד כמה שאפשר עם החום הזה=/ נשיקות לינוי :)

אני מרגישה טוב, רק קצת לחוצה אני שמחה שכתבת חשבתי עלייך הרבה אני מקווה שאת אכן בטוב איך בטיפול?? אני מחזיקה לך אצבעות אני ישמח לשמוע ממך יותר המון אהבה יקירה וסופשובע נפלא שבת שלום :-)

חיכיתי שתגיבי לי:) אני שמחה שאת בטוב:) הילונת שבוע הבא את יש לך יומהולדתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת נכון?אני לא טועה זה 28? אוחחחח אני לא יתחיל לאחל לך כבר מעכשיו אני יתאפק חיחיח... איך בטיפול?!.. קשה קצת...אבל יהיה בסדר:) אני לומדת דברים על עצמיי ובכלללל שלא ידעתיי... ואני מאמינה שהכול לטובה... יהיה טוב בע"ה.. הילונתת מלאכית שליי תרגישי טוב.. ושמרי על עצמך טוב טוב טוב טוב טוב טוב!!! אוהבת המוןןןןןןןן המוןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןן ערב/לילה טוב!!! נשיקות וחיבוקים לינוי :-)

הזמן הולך ואוזל ואני מפחדת...

אני אשלח לך מייל נוסף במשך היום כרגע אני בדרך לעבודה.. אוהבת!

אבל עוד לא קיבלתי ממך מייל אני מקווה שאת בטוב אני שולחת לך הרבה חיבוקים וברכת הצלחה ענקית לבאות שמרי עלייך!! באהבה רבה הילה

אני מחפשת טיפול.. שאוכל ללכת לבד בלי ההורים...אפילו בלי שהם ידעוו או שידעוו אבל שאני יוכל ללכת לבד.. יש דבר כזה??? שמעתי שיש משהוו באיכילוב אבל אני לא בטוחה.. אשמח עם תוכלי לפרט לי על מקומות שאת מכירה.. או אפילו לתת לי מספר טלפון.. אני גרה באזור המרכז.. זה ממש חשוב לי... בתודה ברוריה.

הבנת נכון איכילוב בהחלט כתובת מצויינת לפנות אליה באזור המרכז והיא אכן ללא תשלום וגם יעילה, גם מהבחינה הזו שאת לא צריכה לשתף את כל העולם ולהקתו ואחותו בזה שאת הולכת לטיפול. טלפון 03-6974707 לגבי כתובות נוספות, אני מכירה כתובות שהן יותר בתשלום במידה ואת רוצה אני ישמח להפנות אותך. בכל מקרה אם תרצי לשתף, אנחנו כאן אני מזמינה אותך להרגיש חופשי לכתוב ולהיענות באהבה רבה סופשבוע נעים ושבת שלום הילה

אני יודע ששדרות זאתת עיר גדולה אבל אולי את מכירה מישהיא בשם מלי ברבי משדרות?

"עיר גדולה.." גדולה כמו הקופסת נעליים של המגף שפיץ החדש שלי חח עאלק! תגיד איזה גיל מאיזו שכונה.. בכל זאת אני ישאל אם משהו מכיר.. מלי ברבי אמרת נכון..?! סבבוששש מה קורה חוץ.. תתגעגע אלי......?

אני עכשיו אכנס למייל קודם נכנסתי לפה ואני אענה לך ישר מבטיחה אפילו במחיר שאני ארדם על המקלדת:-) לאב דניאלההההההההה אגב איזה יוםםםםם גי'זס אל תשאלי לא משנה אוח אני כל כך מאושרת בשבלך לאב לא בלאבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב לאבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב יו שמרי על עצמך דניאלה :-)

וחוצמזה אני מפסיק מהיוןם לקחת את התרופות כי נראה לי שהם גורמות לי להרגיש רעב כל הזמן

כל הפסקה מידית בתרופות פסיכיאטריות יכולה לגרום לריאקציה לא סימפטית בלשון עדינה אז אני מציעה לך לעשות את זה הכי איטי שיכול להיות כי אתה תצטער על זה. כל הפסקה כזאת זה שוק למוח ולכן זה חייב להיות בהדרגה, כי הדיכאון שיבוא אחכ יהיה בלתי נסבל במידה ותפסיק את זה ללא פיקוח ואני מודיעה לך שזה יהיה רע. שמור על עצמך!!!!!

ביום ראשון נפגשתי עם הפסיכיאטר שלי ודברנו על זה שאני צריך תעסוקה כדי לא להרגיש רעב כל הזמן אז מצאתי לי תעסוקה ובאמת כשאניעובד אני לא מרגיש רעב אבל אתמול כשחזרתי מהעבודה פתאום הייתי מ-----------------------ת מרעב וניסיתי להצמד לתפריט אבל נשארתי רעב אבל בכל זאת חיכיתי קצת ואז עשיתי בולמוס על 5 חבילות בינה ו10 פרוסות לחם קל וניסיתי להקיא אחרי זה ולא יצא לי כמעט כלום כמוטבן שזה עוד יותר ביאס אותי אז ישר הלכתי לישון כדי לשכוח מהכל ולא להיות רעב למה אני לא מצליח להקיא? למההההההההההה בבקשה שמישהו יגיד לי איך כי אני בין כה וכה עושה בולמוסים אז זה לא שכרגע אני לא עושה ואם ילמדו אותי איך להקיא אני כן יעשה כי אני בין כה וכה עושה אז לפחות שלא יהיו לי את תחושות האשמה שאחרי הבולמוסים ולפחות שאני לא יעלה במשקל בבקשה שמישהו יגיד לי... אני יודע שזה בקשה מוזרה אבל נראה לי שזה יכול לעזור כי יש לי רגשות אשמה נוראיים ואני לא יוצא מהבית כי אני לא מפסיק לעלו ת במשקל עם הכמויות שאני אוכל ואם אני ידע איך להקיא יהיה לי במה להתנחם כי אני יגיד לעצמי טוב, אולי אכלתי הרבה אבל הקאתי אז זה בסדר אבל בגלל שאני לא יודע איך להקיא ואני לא מצליח להקיא אני מנסה לנחם את עצמי בדברים אחרים כמו חתכים וכויות ואני לפעמים לא מסוגל יותר וחושב על התאבדות אבל הדבר היחיד שמונע אותי זה שאני חושב על ההורים שלי. אז אולי שמישהו יגיד לי איך להקיא בבקשההההה

אני מצטערת לשמוע אבל אתה לא באמת מצפה ממני שאני יתן לך טיפים איך להקיא מזכרוני זו הייתה הקללה של חיי, להקיא את כל מה שאני אוכלת ואת כל מה שאני עוד לא הספקתי לאכול, בהתחשב בזה שהייתי מקיאה מים גם בלי לבלוס, נשמע דפוק אבל זה מה שהיה... זה פשוט מיותר, במיוחד שזה הופך להיות כמו סם, אי אפשר להפסיק אחכ. אבל דבר אחד נכון הטיפול התרופתי בהחלט יכול לעורר רעב אז חשוב להגיד את זה לפסיכיאטר שלך ומומלץ להחליף את הסוג, אני לא חושבת שלהיות בלי תרופות זה נכון במצבך אלא אם כן אתה הולך על משהו אלטרנטיבי בא לך לנסות??? למה אתה מרגיש אשם אחרי שאתה אוכל.? מה זה אומר תנסה לתת לזה מילים מרגיש אשם כי מה? מה יקרה אם תאכל רגיל? מה יקרה אם לא תהיה מידי רזה? מה יקרה אם תרשה לעצמך להיות אתה עצמך? תנסה לתת לזה מילים, אני בטוחה שזה יעזור לך אני שולחת לך המון חיבוקים ואינסוף אהבה .. אם נפלת, תמשיך כאילו לא קרה כלום אל תיכנע לזה כי זה ממכר... באהבה הילה

אני לא שווה כלום הדבר היחיד שיש לי בו מיוחדות על אחרים זה האוכל וזה שאני מצליח להתגבר על הרעב ועכשיו גם הדבר הזה "נלקח" ממני פעם היייתי שווה משהו כי ידעתי לשלוט על הרעב שלי והייתי מסוגל לחיות כל היום על 4 וחצי ירקות בכל היום והיום אני לא מצליח לסיים את היום לפני 4000 קלוריות!!!!! את שומעת מה זה?!?!?!?!? 4000 קלוריות !!!! אני בעצמי לא מאמין לזה זה מטורף!! ואני לא מרגיש אפילו מלא בבטן אחרי שאני אוכל את זה אלא אחרי 4000 קלוריות אני רק מתחיל להצליח להתגבר על הרעב שלי , וגם זה בקושי אין לי מספיק כוח רצון כמו פעם פעם הייתי מסוגל להחזיק רעב ימים שלמים ולרדת במשקל והיום אני לא מסוגל לחכות אפילו רבע שעה בגלל רעב ולא רק שאני לא יורד אני אפילו עולה ועולה ועולה ... עד מתי???? עוד כמה אני יעלה כדי שזה יהיה "בסדר" ??? אני רוצה להיות רזההההההההה אבל את יודעת מה, עזבי אותך רזה, תתני לי להיות לפחות כמו שאני עכשיו אבל לא להיות רעב כל הזמן ולא לעלות במשקל כל הזמן. רק שתביני, ארוחת בוקר שלי הייתה 800 קלוריות (בשעה 7:00 כי לא יכולתי לחכות יותר ) אח"כ ב12:00 אכלתי עוד 1000 קלוריות תוך איזה 20 דקות בקושי הצלחתי לחכות עד 16:00 ואכלתי עוד 1200 בלי להרגיש בכלל וגם אז עצרתי את עצמי ממש בכח. ועכשיו 19:00 ואני מרגיש שאני יכול לטרוף עכשיו זברה!!! (לקוח מתוך מלך האריות...) מה קרה לי?? למה אני לא מצליח להתגבר על הרעב??? ואני מנסה להרגיע אותו בירקות ובשתיה ולא מצליח! אני גומר טונות של מלפפונים ולפחות 8 ליטר מים ביום (לפחות.....) וכל הזמן הולך לשרותים ואני לא מצליח להשקיט את הרעב פשוט לא מצליח את מבינה זה למה אני מרגיש אשם אני קובע לעצמי כללים ולא רק שאני לא עומד בהם אני אפילו חורג מה"נורמליות" של בן אדם רגיל מי שמע על בן אדם שאוכל 4000 קלוריות ביום כל יום!!! לא פעם ב... אני פדלעה שמן מגעיל לא עושה עם עצמו כלום מטומטם מפגר והרשימה עוד ארוכה... לא אכפת לי להתמכר להקאות לא אכפת לי כלום רק להפסיק לעלות במשקל אני לא מדבר על לרדת במשקל רק להפסיק לעלות1!!! אני הולך עכשיו לדר כושר ואני מקווה שאני לא אחזור ואטרוף את כל הבית אני לא יודע אם לאכול עכשיו או לא כי מצד אחד אכלתי כבאר מספיק היום ומצד שניאם אני לא יאכל עכשיו אני אחזור בערך ב22:00 מהמכון כושר ואני יהיה מ--ת מרעב ואז אני מפחד שאני יאכל יותר ממה שהייתי אוכל אם אני יאכל עכשיו משהו.... סיבכתי אותך.... לא נורא דרך אגב תוכלי לכתוב לי את האימייל שלך כי לא נראה לי שכולם צריכים לראות כל מה שעובר עלי...

האם התפרסם מחקר או האם יש מידע לגבי קשר בין בעיות חרדה בילדות (גיל 3-5) לבעיות שיכולות להופיע בגיל ההתבגרות או בבגרות, במילים אחרות האם לילדים שסבלו מבעיות חרדה שונות, סיכוי רב יותר ללקות בבעיות דומות.שונות בבגרות. האם כדאי לקחת ילד בן 3 לפסיכולוג ילדים גם לאחר שהחרדה עברה וזאת על מנת למנוע או להפחית בעיות דומות/שונות בעתיד ?

יש קשר שהוא יותר תורשתי, גנטי ואם יש קשר כזה רצוי תמיד להיות יותר מכל אדם אחר עם היד על הדופק כדי למנוע החמרה במצבו של הילד ועם זה אומר טיפול אצל פסיכולוג, אז מומלץ להתחיל כבר מעכשיו, למרות שאני באופן אישי חושבת שפסיכולוג לא יועיל בגיל הזה. רצוי לציין שווקא בגילאים כאלה במידה ויש בעייתיות מהסוג הזה שאתה מתאר, טיפולים כמו הומאופטיה, אנתרופוסופיה וקיניסיולוגיה יכולים להיות יעילים הרבה יותר לילדים מאחר והם מגיבים לשיטות האלה בצורה מופלאה הרבה יותר ממה שמבוגרים מגיבים לזה מפני שיש להם יכולת טבעית להרגיש מה טוב בשבילם והם מזהים את הכוח של זה הרבה יותר מאשר שיחה אצל פסיכולוג והרבה יותר ממה שמבוגרים נוטים לזהות כיעיל, עובד ועוזר. תמיד בעיות שמופיעות בגיל צעיר אם הן לא מטופלות עם תשומת הלב הדרושה לכך, הן יכולות לצוץ שוב בגיל ההתבגרות עם החמרה גדולה מאוד ועם סיבוך שיהיה קשה מאוד לפתור, זה גם מאוד תלוי בסביבה של הילד, כמה היא תומכת, משקיעה ואוהבת מעבר לסתם מגדלת. חרדות תמיד מבטאות רגישות מאוד גבוהה שכן סביר להניח שהילד/ה הזה רואה ושומע דברים שאתם לא שומעים ולא רואים וזה לא נקרא מחלה נפשית, זה נקרא לא פחות ולא יותר מאשר חיבור אבסולוטי לצד הרוחני שלו. לגבי גיל ההתבגרות והבגרות בכלל זה לא תמיד קורה ולא תמיד ניתן לעשות הקבלה כזו בין מה שקרה בילדות לאחכ וזה לא תורה מסיני ואי אפשר לצפות את זה, כי אנחנו כל הזמן בשינוי, מה שיצג לו חרדה בזמן ילדות, בשלב אחר אם הוא לומד להכיר את החרדה שלו, הוא בעצמו כבר יתחיל לא פחות ולא יותר מאשר להתידד איתה וללכת איתה, כי זה בעצם מה שימיס את החרדה בפועל, לשם כך חשובה התנסות קרובה לגורם המאיים עם ליווי ותוך כדי התנסות לשקף שהגורם המאיים, בעצם מתגלה כלא מאיים כלל, זה עניין של הרבה רגישות, תרגול שחשובה להם מאוד הבנה של מבוגר ויכולת לתמוך ברגעים האלה ולנסות להכיר את הפחדים .. שהם גם הפחדים שלנו, אנחנו מאויימים מזה בדיוק כפי שילד מאויים מזה.. ולעיתים אנחנו פשוט משתפים בלי לשים לב פעולה עם אותה חרדה ..באישזהו שלב מתוך היותנו בוגרים זה נתפס כשטות אבל אם מעיזים להיות שם ברכות ובידידות, זה יכול להיות אחרת. ילד עובר הרבה מאוד תהליכים, אם אנחנו המבוגרים משמשים דוגמא ומתמודדים, הילד לומד להשתמש בכלים האלה לעצמו וגם אם יש בעיה היא תבוא על מקומה בשלום, במידה ואין חינוך כזה, הולכים לאיבוד ויש מקום לטפל וללמוד. לדוג חרדה מחושך, במקרים כאלה מומלץ ללוות את הילד לתוך חדר חשוך יד ביד ולשאול אותו שאלות, מה הוא רואה?.. אם יש לזה צבע.. צורה ולאט לאט להרגיע, אם יש צורה, אם יש צבע.. אם יש לזה קול, מה הוא אומר, איזה צבע .. איך זה נראה וכו וכו.. ולמה זה מאיים.. זה בהחלט תרגיל שאם חוזרים עליו יכול להיות ריפוי לא רע לחרדה מסוג זה. מתוך כוונה להכיר את האוייב ואולי לגלות שהוא לא בדיוק כזה. אפשר להשתמש ביצירתיות אישית ולהלביש את זה על הרבה סיטואציות אחרות של חרדה אם מתכוונים לזה. אני באופן אישי לא מכירה כתבות או מאמרים בנושא אבל יש לי ידע שהוא על בסיס ניסיון אישי ומהמעט שאני יכולה להעיד מתוך הכרות אישית בנושא זה לא תמיד קשור אבל זה מאוד תלוי כיצד מטפלים בזה ובאופן חד משמעי אם לא מטפלים בזה, זה פורץ בשלב אחר בדיוק כמו שכל דבר אחר שאנחנו נוהגים להחניק בתוכנו הופך להיות שלילי עד לידי מחלות סופניות שלא עלינו חס ושלום. עמית לסיכום... תמיד עבר, כל עבר וכל חווייה שארעה בו נשמרת בזיכרון של תא, התא הזה נמצא בכל ההוויה הזאת שנקראת "אדם" והרבה מעבר לזה ..הזיכרון תמיד יהיה שם ואם לא נעשה עבודה עם עצמנו הוא תמיד יצוץ ברגעים שאנחנו הכי לא מוכנים .. ברגעים שאנחנו הכי חלשים כי זה בדיוק מה שיזכיר לנו שאנחנו צריכים לעשות עבודה עם עצמנו. חרדה יכולה להיות ביטוי מאוד מורכב לזיכרון התאי ויכול להיות שהזיכרון הזה ילווה אותו כל חיו אבל ללא ספק אנחנו חיים כדי לגדול ויש מקום לטפל בזה וגם להצליח בזה .. חשוב שהמסגרת לא תהיה יותר מידי טיפולית, כי אחרי הכל הוא רק ילד. בהצלחה :-) הילה

תודה על ההתענינות, דיטה באמת מקסימה ואני מרגישה שהיא באמת תעזור לי. בנתיים, מצבי טוב בכללי, אין עדיין שינוי בתזונה שלי, אבל יש שינוי בהתנהגות, מצב רוח ובאופטימיות. מקווה שזה ימשך כך, לי וכולם. נשיקות.

עוד יקרה שינוי גדול ... הכל לטובה אני מחזקת אותך והמון המון אהבה שבוע נפלא.. :-)

הי! אני בת 14 הגובה שלי 1.44 והמשקל שלי 36. למרות שאומרים לי שאני רזה אני שמה לב שאני שמנה! יש לי בטן שמנמונת ועגולה ואני מתפדחת להסתובב עם בגד ים ביקיני או חולצות בטן!. אני מאוד רוצה לעשות דיאטה, והתחלתי, אבל אני פוחדת להיות אנורקסית כי שמעתי על המחלה וזה נורא מפחיד. אני רוצה לרדת בכל זאת, רק 6 קילו. כדי להיות במשקל של 30 קילו. אני לא רוצה שאמא שלי תדע, כשהיא קוראת לי לאכול אני אומרת לה שאני לא רעבה, וככה כל היום. עד שאני יאבד את תחושת הרעב, ויצליח בדיאטה. אבל אני בטוח לא אהיה אנורקסית?! בקשה תגידי שלא!!.

למה את רוצה לרדת במשקל? בגלל שאת שמנה?.. זה נשמע מאוד לא משכנע, נשמע שמסתתר מאוחרי זה משהו אחר לגמרי. ולמה את לא רוצה שאמא שלך תדע? אני מאוד רוצה להגיד לך שלא תהיי אנורקסית, את די בהתחלה וחשוב לעצור את זה עכשיו! לכן דווקא בגלל הסכנה, אני ממליצה לך לדבר עם אמא ואולי לנסות ללכת לדיאטנית שתיתן לך תפריט מאוזן של שמירה על המשקל שלך, כך תוכלי להרגיש יותר בטוחה עם עצמך. עובדתית מבחינת היחס משקל גובה שלך את במינימום שאת אמורה לשקול, אני לא רואה שום סיבה רלוונטית לרדת במשקל, אני כן חושבת שמאוד כדאי ללמוד תזונה נבונה ולחיות על פיה כדרך חיים שזה משהו שכדאי לכל אחד ללמוד בלי שום קשר להפרעות אכילה. אני לא אומרת שיש לך הפרעת אכילה נכון להיום, אבל השאלות שלך והרצונות שלך הם סממנים ראשונים ליצירת מחלה. אני מציעה לך לדבר עכשיו כי ככל שתעשי את זה יותר מוקדם, התהליך יהיה קל יותר, מה שאמרת לי, תספרי לאמא ותשאלי אותה מה היא חושבת שאת צריכה לעשות, מה היא מציעה לך וביחד תנסו להתגבר על הקושי, אני בטוחה שזה יעזור לך מאוד. אל תתרחקי מאמא שלך כי זה יעשה לך רק רע וזה ישאיר אותך מאוד בודדה מול הבעיה ומנסיון במצב הזה זה רק מסתבך, לכן חשוב לדבר ולשתף. אם את צריכה משהו, אני יהיה פה מחר באהבה רבה ליל מנוחה יקירה ואהובה שאת תאהבי את עצמך, אל תתחילי עם השטויות, כל החיים עוד לפניך.. ואת באמת נפלאה כמו שאת, אני בטוחה אפילו שאיני מכירה אותך, אני מאמינה שכל אחד כזה באמת ובתמים, אז הישמרי. אם משהו מפריע לך, יש פה ויש מילים לדבר את הקושי, אל תחניקי אותו בפנים ואל תתמכרי לאשליות אפילו שזה מאוד קל ומאוד שוחף, הכי קל ליפול. תנסי לחשוב מ6 קילו יתנו לך מה מסתתר מאוחרי "אני שמנה" ומה את באמת רוצה להשיג אם זה מחשבה שיאהבו אותך יותר, אני רק יכולה לומר לך שכשאת אומללה אוהבים אותך פחות כשאת חזקה ואוהבת אוהבים אותך יותר, אז שווה לך להתאמץ לאהוב את עצמך ולהיות שמחה עם מי שאת, כי זה מה שימשוך אהבה. שלך הילה :-)

זה נכון. את צודקת. אני באמת לא כל כך חושבת שאני שמנה. זה בגלל מה שמצפים ממני שאני יהיה. אני רוצה שייאהבו אותי!! אף אחד לא אוהב ילדות שמנות. ואנשים שמים לב אם אני משמינה, חברה שלי אמרה לי שאני צריכה קצת לרדת במשקל, 2 קילו. ואחים שלי כל הזמן אומרים לי שנהייתי שמנה!. בבר מצווה של אחי לבשתי חולצה כלשהי, וכשהסתכלתי בקלטת הזדעזתי לראות את עצמי עם החולצה כי ממש ראו לי בטן!! ואפילו אחים שלי אמרו את זה.! אני ועוד חברה שלי התחלנו ביחד דיאטה, והיא אפילו אמרה שאני באמת צריכה. הפסקתי עם הדיאטה, אבל הצלחתי לרדת 2 קילו. אני לא רוצה להסתובב עם בגד ים ביקיני בבריכה ושחברות שלי ידברו עליי ויגידו שנהייתה לי בטן. ויש ילדה בכיתה שלי, שהיא מאוד מקובלת, והיא ממממממממש רזה!!!!! בגלל זה אני רוצה לרזות. איך אני יוכל לרזות ולהוריד מעצמי, בלי להיות אנורקסית, ובלי ללכת לדיאטנית? כי פעם כבר הלכתי, אבל היא רק הראתה לי פירמידת מזון.. ואמרה שאני צריכה לעלות במשקל. ואני באמת, באמת באמת לא רוצה להיות גמדה שמנה!! ואני ממש לא רוצה לעלות במשקל! תוכלי לעזור לי?!?!

אני בשוק שהאנטרנט עובד אני תכננתי כבר לעשות את זה מטל זה פשוט נס.. אז זהו רציתי להגיד שאם הכל יסתדר בעז"ה אני מיום רביעי עוזבת את שדרות.. נו מור "שחר אדום" פור מייייייי מירית סידרה לי עבודה ואנחנו נוסעות לאילת אני היא וטל.. אני כ"כ שמחה אני כבר ממש מפחדת מהעיר הזו אני יודעת שגורל של בן אדם רודף אחריו לכל מקום אבל אפילו אם לא יקרה לי פה כלום רק החדרה והפחד זה כבר מספיק כדי לא לרצות להיות פה.. חוץ מזה שעוד לפני שהמצב עם הקאסמים החמיר רציתי את זה אני חיבת לעבור מפה אני מרגישה שאני נחנקת בבית הזה.. אני רוצה לצאת מפהה נמאס לי עצוב לי פה מדי כל דבר מדכא אותי כל דבר זה סוף העולםםםםם משעמם הורים מעצבנים אותי מתחרפנתתתתתתתתתתתתת יש מצב שאיכשהו זה לא יסתדר ואני יחזור מאוד מקווה שזה לא יקרה אני לא יודעת אם יהיה שם מחשב או לא אבל אני יודעת שאני יתגעגע המון זה יהיה לי ממש מוזר בלעדיכם אני כבר התרגלתי להכנס לפה 70 פעם ביוםם לינוי - אני לא יודעת מה נסגר איתך כל פעם שאת באה לאיסי זה לשניה אני לא יודעת מה קורה איתך תדעי שאני אוהבת אותך ורוצה לשמוע ממך אם את יכולה היום או מחר כנסי לאיסי...! דניאלה - כל האימיילם שלך.. אני לפעמים רואה אותם ולפעמים לא ולפעמים אני לא מצליחה להכנס אפילו לאימייל אני חושבת עלייך המון ומתבאסת מהעובדה שנראה לך שאני מתעלמת או מזלזלת או משהו זה לא ככה פשוט אין לי אפשרות.. שיר - כל פעם שאנחנו מדברות ומתחיל להיות מעניין את נעלמת לי.. אני מבינה שיש כאלה שיש להם חיים לימודים וכ'ו.. אבל הייתי רוצה לדבר איתך יותר לא משנה תדעי שאת אדם מאוד משכנע שיש הרבה מה ללמוד ממנו.. אני יתגעגע.. וכולם .. הלוואי שדברים יתחילו להסתדר ............. אוהבת אוהבת אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן! הילולית נדבר במייל...... לילה טובבבבבבבבבבבבבבבבבבב!

אני מקווה שיהיה לך רק טוב אני מאחלת לך את זה מכל הלב ואני מקווה שנשתמע... אם לא, אני איתך, מחזקת אותך באשר תהיי. המון אהבה נסיכה יפה... וליל מנוחה :-) אני

כתבתי לך מייל קראתי מה שרשום פה ישר עפתי למייל לכתוב לך מכתב גדול ועצום כי זה היה חשוב לי לציין כמה דברים שלא בפורום פה וזה קצת אישי אני חושבת שזה לא עיניינו של כל אדם הרוצה לדעת יכנס ויקרא את זה להנאתו מהממת יפיפה את תהיי חסרה לי מאד עם הבדיחות"מה זה אנורקסיות במסיבה וכ"ו.. חחחחחחחח זה קרע אותי חופשי בכל יום את הארת את פני הראת לי סוג אחר של חיים סוג אחר של שאיפה אולי סוג של נפלאות האנורקסיה הרגשתי איתך כמו אחות כמו אדם קרוב לליבי מצד אחד יש לי עצב ומצד אחד שמחה עצב: לא תהיי פה שמחה שסוף סוף תצאי מן המקום הזה סוף סוף אולי היציאה שלך תגרום לך לראיה שונה ולתפקד אחר(נתתי לך במייל דוגמא) אני שמחה שאת תראי הכל שונה את האווירה השונה של אילת את תראי שזה יעשה לך טוב ולכן אני מחליטה שהשמחה עולה על העצב אני מאחלת לך מהממת כל טוב שתהייה לך נסיעה נעימה והכי הכי הכי הכי הכי הכיייייייייי חשובבבבבבבבבבבבבב "לא לא אל תשכחי גם שעצוב לך יש לך אותי .. לא לא אל תשכחי אני כאן.." יזהר אשדות תדעי שאנחנו כאן(כמה שעוד אני אוכל להישאר מקווה שאני אספיק לראות ולשמוע ממך עד אז ואם לא אני אנסה בכל זאת לליכנס להתעדכן במה נעשה פה ומה קרה ... ותדעי שיש לך פה אנשים שמכבדים כל החלטה שתהיי לך כל מה שרציתי לכתוב כתבתי במייל אני חושבת ואין לי מה להוסיף חוץ מזנ שיש לך מייל אורך קצת ואני מקווה עד יום רביעי תפתחי אותו ותראי את מילות האור שיש לי לתת לך ואם יהיה לי זמן אני אשלח לך לפה או למייל משהו שרציתי שאת תכתבי\תדפיסי ושיהיה איתך דבר ראשון זה תפילת השלווה אם יש לך אז שמרי אותה בארנק או בכל מקום שהוא קרוב בלי פשלות!!! מתגעגעת כבר... אוהבת דניאלה מליין חיבוקים ונשיקות ובאילת דברי איתי אני יורדת גם אנחנו נעשה משהו.. דניאלההההההההההה לאב יו מיי דארלינג איי מי סיו סו מאץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ אנ יו נוו אי לאב יווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

הילונת שלחתי לך מייל.. ודניאלה כפרה עלייך סוף סוףףףףףףףףףףף הצלחתי לשלוח לך! נשמתי גם אני מתה עלייך וכיף לי לראות שזה מה שאת חושבת עלי אבל "נפלאות האנורקסיה.." חחח את רצינית..? תגידי לי שלא הבנתי נכון! אני לא מבינה מה ממה שאמרתי גרם לך להבין את "נפלאות האנורקסיה." חח מה לי ולאנורקסיה בחייים לא הייתי אנורקסית.. וגם לא לא כל כך לא רוצה להיות.. נשמתי תסבירי את עצמך.. אני באמת מקווה שאילת תשנה לי את החשיבה ביחד עם האוירה כי כבר נמאס לי לגמרי מכל זה.. אני מקווה שדברים ישתנו כשאני יחזור ושזה לא יהיה אותו דבר .. אני מקווה שם לתת לגוף רק מה שהוא צריך כמה שפחות אבל עדיין לאכול וזהו.. להקיא אני בטח לא יקיא כבר יותר מחודשיים שלא וגם אני לא יוכל לא לאכול כי אני יגור עם 2 חברות שלי ששתיהן יודעות עלי.. לטל אני יודעת שלא יהיה אכפת חופשי.. היא לא מנסה להגיד לי כלום על זה כי היא יודעת טוב מאוד שאין שום דבר שהיא יכולה לעשות אבל עם מירית זה שונה... זו היא שהלשינה עלי ליועצת .. ממנה אני לא יוכל להתחמק.. וזה לא ממש מטריד אותי בהתחלה זה כן אבל ברגע שחשבתי על זה והחלטתי לאכול שם זה נרגע.. אני מקווה שתשמרי על עצמך נשמה כי כבר אמרתי לך במייל לא נראה לי שאת עושה מאמץ אמיתי להבריא וחבל כי את לא רוצה גורל דומה לשאר המשפחה שלך דווקא את שרואה את זה כ"כ מקרוב צריכה לקום ולהפוך עולמות כדי לא לסיים עם אותם קורות חיים קחי את עצמך בידיים נשמה כי זה החיים שלך ואת צריכה לחשוב טוב טוב לאיזה כיוון את רוצה להביא אותם.. תאמיני לי גם אני משתנה המון ומוכנה כבר לוותר הרבה יותר מפעם אפילו שעליתי במשקל.. אני יודעת טוב מאוד שאני לא רוצה יותר להיות מופרעת אכילה אני רוצה להיות רגילה נורמאלית להמשיך בחיים ולא להתקע ככה לנצח! אני יודעת שהסוף הברור של זה צריך להיות טיפול אני מבינה את זה לצערי הבנתי את כל הרעיון שעומד מאחורי העובדה שאי אפשר לצאת מזה לבד כי זה בכלל לא קשור לאוכל וגם אם תאכלי נכון תקופה מסויימת זה לא יזיז כלום כי ההפרעה היא בראש היא זו שגורמת לך להתנהג ככה והיא באה לידי ביטוי במעשים אבל בתכלס היא בראש ויש בעיות שגרמו לה לצוץ ואת לא תוכלי לנצח אותה בלי לעלות קודם על הבעיות שהובילו אליה זה כמו הנמלים שלי בחדר שבאו כי השארתי פקק שתיה פתוח כל יום הייתי מעיפה אותן עם ניר טואלט רטוב אחת אחת ככה כל יום וכל יום היו באות עוד עד שאמא שלי שמעה על זה והציעה לי לאתר תמקום שממנו הן באות ולרסס שם וככה עשיתי וכמעט בכיתי מאושר כי אחרי כל העצבים האלה של לרדוף אחרים 20 פעם ביום הן נעלמו לגמרי ברגע שהבנתי מאיפה הן באות.. חחחחחחחחחחחחחחחחחח אני הורגת את עצמי עם הדוגמאות שלי אבל אם תשימי לב טוב טוב חחח נשבעת יש קשר את רק צריכה "לאתר" אותו חחחח מתה עלייך נשמתי אני יתגעגע מאוד אבל מה אני יגיד לך אני מאושרת לצאת מפה לא יכולה יותר פה רק לצאת ללכת לעזובבבבבבבבבב נדבר כבר או היום בלילה או אם אני ישיג משם אינטרנט איכשהו או בעז"ה כשאני יחזור חולה עלייך בובה מוואה ...............!

תבדקי עוד מעט בינתיים, נשיקות והרבה אהבה הילה

:-) ערב נעים מקסימה הרבה אהבה יהיה טוב אל תדאגי...

זהו נטשתי לכמה זמן אבל החלטתי לחזור לכתוב החלטתי שרק כאן זה הבית האמיתי האוהב והככ מיזדהה שלי אתה היחידים שמבינים אותי אפשר לחזור?תקבלו אותי?(= אתם חייבים לקרוא את זה פשוט מדהים(=היה היה מלך שהיה מאוד עצוב... בממלכה נכשלת והוא הרגיש שהכל אבוד. הוא היה מדוכא מאוד ואיבד כל תיקווה. הוא ניסה למצוא מישהו שישמח אותו, חיפש בכל מקום- אבל לא מצא. ואז פתאום הוא ראה אדם מאוד מאוד מאושר ושמח! הוא מייד אמר: "מי זה הבן אדם הזה??" "לא ראיתי חיוך כזה אמיתי מעולם!!" "מהר הביאו לי אותו!" ואז הלכו וניסו לתפוס אותו, אבל הוא היה כל כך מאושר ורקד וקפץ שהם לא הצליחו.. בסוף רק עם רשת של פרפרים הם הצליחו! הוא הגיע אל המלך ששאל מהו סוד אושרו: "איך אתה כל כך מאושר שאתה עני ומסכן?" האיש המאושר פשוט סיפר לו שהוא כל כך מאושר, בגלל שהוא יודע שהכל מלמעלה- שהכל קורה לטובה, ושאלוהים דואג לכל אחד באופן אישי ולכן אין לדאוג כלל! שכל דבר קטן גם אם נראה נורא ואיום- בסוף רק לטובתנו המלאה! הוא התחיל לרקוד ולשמוח עם המלך והמלך היה מאושר עד דמעות! מייד הוא אמר לאיש המאושר שהוא ממנה אותו להיות שר! "אני שר?! אבל אני לא יודע כלום!" -אמר האיש.. "אני אמנה אותך להיות שר השמחה של הממלכה!" "אתה תדאג שהממלכה תהייה מאושרת!" האיש הסכים ומייד קיבל שק גדול של מטבעות זהב! הוא חזר הביתה בליווי מלכותי עם השק ונתן אותו לאשתו ההמומה.. היא היתה מאושרת עד השמיים! כי היא לא ידעה איך הוא יתפרנס.. היא חשבה שבגלל שהוא רק רוקד ושמח כל הזמן הם יהיו עניים לעד.. וככה הצליח לעשות גם את אשתו למאושרת כי זה מה שרצתה! קודם כל האיש המאושר והמלך הלכו לאויבי הממלכה... בריקודים וחיוכים הצליחו המלך והאיש לעשות שלום לאט לאט.. ככה הם הלכו לכל מלכי הגבולות ובצורה כל כך פשוטה להביא לשלום! כי זה כל כך פשוט לעשות שלום אם רק יודעים ששמחה מרפאה.. המלכים היו כל כל מאושרים שהם פשוט שכחו מכל הצרות.. וויתרו על כל הסכסוכים שהיו עד אז בין הממלכות.. זה כל כך קל לעשות שלום! פשוט עד כדי כך! ואז האיש התחיל לשמח את הממלכה עצמה שהפכה לשמחה יותר.. לאט לאט אנשים הרגישו יותר שמחים והבינו שמותר להם לרקוד ולהנות.. הם התחילו לצאת ולקנות דברים ולהרגיש טוב ואז הממלכה שגשגה מחדש! בסוף הממלכה חזרה למצב כל כך טוב שלא היתה מעולם בימי המלך! סוף סוף למלך היה זמן פנוי.. והוא החליט לעבור לתחביב של המלכים- צייד! האיש המאושר לא כל כך אהב את הרעיון הזה, והוא רצה להצטרף ולצאת עם המלך ליער ביחד. כל פעם שהמלך עמד לירות ברובה שלו בחיה- מייד הצחיק אותו האיש והמלך פספס. ואז פתאום בטעות המלך ירה לעצמו ברגל... וגילה שהבוהן שלו עפה לגמרי מכף הרגל! הוא היה פשוט בתדהמה גמורה! התפתל מכאבים וסבל נורא... אבל מה האיש עשה? הוא היה מאושר!! והתחיל לרקוד!! "איזה יופי שזה קרה לך! זה בטוח סימן שמשהו טוב עומד לקרות! אתה תראה שזה יהיה לטובה!! ואיזו טובה עוד תהייה!!" אמר האיש בשמחה.. אבל המלך מאוד לא אהב את זה.. הוא כעס נורא על האיש שמעז לצחוק ככה על המלך! שהוא כואב וסובל כל כך הוא מאושר ורוקד!! "איך אתה מעז!! אני אעניש אותך! אני אשליך אותך עכשיו לבור!" המלך החליט לזרוק אותו לבור שהיה באזור.. בור מלא נחשים ועקרבים מסוכנים.. האיש המאושר הסכים ולא התלונן. "לפחות לפני שאתה זורק אותי, תן לי לחבוש את הפצע שלך!" אמר האיש... אבל המלך אמר לו בחזרה: "אל תחשוב שאני אסלח לך אם תעשה את זה! אני עדיין אשליך אותך לבור אחרי זה!!" האיש הסכים ואמר שהוא רק דואג למלך.. "אני לא רוצה שהפצע יזדהם או משהו! זה מסוכן..." אחרי שהאיש חבש את הפצע של המלך.. המלך בכל זאת זרק אותו לבור.. אבל מה? האיש היה מאושר!! ורקד בתוך הבור ושמח! המלך אז חשב כבר: "הוא משוגע לגמרי! שישאר בבור וזהו!" המלך מייד לקח את הסוס, ודהר במהירות לרופא הממלכה... שהוא יטפל בו בצורה רצינית. הוא דהר ודהר ביער ואז לפתע! הוא גילה שהוא מוקף אנשי שבט פראי מסוכן! הם תפסו אותו ואמרו לו שהם צריכים אותו.. כי הנסיך שלהם חולה אנושות ואין תרופה למחלתו.. והרופא אליל שלהם אמר להשיג גופת אדם שלמה, ושהנסיך צריך לאכול אותה, כדי להבריא... המלך כבר הבין שהמצב שלו אבוד. אנשי השבט שמו אותו בסיר והתחילו לחמם אותו.. זרקו כמה תבלינים והמלך הבין שהסוף שלו קרב. ואז פתאום הגיע הרופא אליל המפחיד... ופתאום הוא שם לב למשהו!! "מהי התחבושת הזאת!?" "תסירו אותה מייד!!" ואז שהם הסירו את התחבושת מה הם גילו? שחסרה הבוהן! והרופא מייד אמר: "תוציאו אותו מייד מהסיר!! אמרתי לכם שאני צריך גופת אדם שלמה!! אחרת הנסיך לא ירפא בכלל!!" ושחררו את המלך לחופשי.. המלך מייד דהר מהר מהר!! מבין שבאמת מה שקרה היה לטובה! בוכה מדמעות של אושר ושמחה! ממהר ממהר ולאן? לבור עם האיש!! "אתה צדקת!! אתה צדקת!!" הוא צעק בעודו דוהר ביער... הוא הגיע אל הבור. ומה ראה? שהאיש ששמע את הסיפור עוד יותר מאושר!! הוא היה כל כך מאושר ובכה מדמעות והכרת תודה, המלך חשב שזהו זה הוא השתגע כבר לגמרי!! "אני זרקתי אותך לבור ואתה מאושר ככה??" ואז האיש המאושר אמר לו באושר גדול: "זה לא רק שאתה ניצלת בזכות התאונה עם הבוהן! אפילו זה שזרקת אותי לבור היה לטובה!!! כי אם הייתי מצטרף ובא איתך ליער... היו לוקחים אותי במקומך!! הכל לטובה!! החיים טובים- כשאוהבים!

זה פשוט מדבק! ואת תמיד רצויה פה יקירה ואהובה שאת אני מקווה שנגמרו כל האישפוזים מאוד רוצה לדעת מה קורה איתך אני מקווה שאת בטוב המון אהבה ואת יותר ממוזמנת להמשיך לקחת חלק בפורום הזה רוב בריאות, חיזוקים וחיבוקים... :-) אני

אחלה סיפור ודרך אגב אני דתי ואני מאמין שהכל לטובה וגם אם אנחנו לא רואים את זה - בסוף כל דבר מוביךל למשהו טוב וגם אם לא נראה לנו שזה טוב - זה רק בגלל שאנחנו לא רואים את התמונה הכללית ורק מי שיושב בשמיים רואה את הכל והוא ארגן את הכל והכל לטובה. אתמול בלילה אחרי שעשיתי בולמוס ולא הצלחתי להקיא (כמובן שזה עוד יותר ביאס אותי) חשבתי וחשבתי בטירוף מה אני יכול לעשות כדי להעניש את עצמי והייתי מוכן אפילו למות אבל ריחמתי על ההורים שלי והתקשרתי לפסיכיאטר שלי ולא היה לו זמן כי היו צריכים להגיע אליו אורחים מחו"ל והייתי ממש אובד עצות ולא ידעתי איפםה לקבור את עצמי ואז שכבתי במיטה והתפללתי לאלוקים ואמרתי לו שאני לא כועס עליו כי אני יודע שהוא הביא עלי את המצב הזה וכל מה שקורה זה לטובה אבל בבקשה! תן לי לראות (בכתב מודגש....) שזה לטובה בבקשה זהו לבינתיים רק רציתי לשתף מישהו בהרגשה שלי...

לא יכול להיות אחרת אם אתה לומד תורה אתה צריך להבין שכל השיעורים האלה נועדו לשם גדילה ותיקון ואכן הוא כך. הרבה סבלנות.. לאט לאט עוד תראה הכל... לטובה!!!! :-)

הרעיון שלך מזכיר לי מקרה של ידיד שלי שהוא היה אנורקסט והוא היה אוכל אולי ארוחה וחצי ליום, כולם קראו לו "שלד" יום אחד אמא שלו העירה לו על זה והיא הציעה לו להרשם למכון כושר, והוא ניסה. והוא התמכר והבנאדם היום יצא מההפרעות אכילה לגמרי והוא עושה ספורט בריא ושומר על תזונה מאוזנת כדי לשמור על השירירים שלו. לפי דעתי ספורט יכול לתקן המון נזקים נפשיים...אני יכולה להעיד על עצמי ואחד הסיבות שמונעות ממני לא להרעיב את עצמי זה שאני לא רוצה לאבד מהיכולת שלי להרים משקלים כבדים במכון כושר. אבל בשורה התחתונה צריך להיות מי שאנחנו באמת. ואני כן מאמינה שאפשר לטפל בהפרעות אכילה דרך ספורט עדין, וזאת שיטת טיפול שכבר נוסתה בחו"ל.

ספורט המלווה בתת-תזונה אנורקטי גורם לנזקים רבים בגוף, חלקם בלתי הפיכים. או, במילים פשוטות: גורם להרס מוגבר של הגוף. אני אישית הפסקתי את פעילויות הספורט שלי עקב שחיקת מפרקים וכאבים בגוף, ואני אחזור לפעילויות הגופניות השונות רק אחרי שאבריא ושאוכל טוב כמו בנאדם נורמלי. אינני יודעת מה נכנס לקטגוריית "ספורט עדין", אך ברור לי מאד שכל פעילות שתדרוש מהגוף מאמץ פיזי כאשר מאגריו מדולדלים או ריקים תגרום לו נזק טהור. אלינור.

בהמשך למה שאלינור כתבה התכוונתי לכך שזה יכול להיות מסוכן כי לאף אחד מאיתנו אין גבולות וכשאנחנו מתמכרים למשהו זה בהכרח יהיה ללא גבול ולאנשים כמונו זה יכול להיות הרסני למדי ולפעמים צריך להימנע מכל מה שיכול לשאוב אותנו לתוך התמכרות לא רצויה במיוחד אם אנחנו במצב של חוסר איזון, לשם כך אנחנו צריכים להניח לכל הפיתויים האלה, כי בדכ פעילות גופנית תמיד מקושרת עם דיאטה ועם רזון ושריפת קלוריות וזה לא בדיוק התמודדות שתורמת לתהליך של ריפוי. אני לא מתכוונת לפסול את זה שפעילות גופנית יכולה להיות נפלאה אם עושים אותה במידה, אל תשכחי שאני רקדנית ואני יכולה להעיד על עצמי שגם אני לא יכולה לוותר על זה אבל אני גם זוכרת שהרבה שנים עשיתי והתאמצתי יתר על המידה כדי לרדת במשקל וזה לא ממש היה חיובי. אני מקווה ששלומך טוב, לא סיפרת כל כך.. בכל אופן אין לי שום התנגדות, אני באמת חושבת שזה נפלא אם יודעים איך לעשות את זה באהבה רבה הילה :-)

שבוע של הצלחה שבוע של ניצחון שבוע של ניסים ונפלאות שבוע של לא לשלם את מחיר הדיכאון שבוע של שיגשוג שבוע של אושר שבוע של לדבר על האוכל שבוע לחשוב על דברים חיובים שבוע של אהבה שבוע של מזל והצלחה שבוע ללא קשיים שבוע של דברים רק מוצלחים שבוע טוב לכולם וכמובן איך לא לתת למחלה לנצח ולהיות עקשן!! ישנם דברים נוספים שגל משאלות ליבם יתממשו ניצחון המחלה, הרגשה טובה ,לא להיות חסרי אונים, לחיות את המחר,לא להיות בדיכאון, לא לגרום לבכי צער ושיברון שלכם דניאלה תפתחו את השבוע בחיוך, השבוע ילך כל כך טוב תאמינו לי אין דבר כמו שבוע טוב המתחיל בחיוך מגיע לכולנו להיות מאושרים ואת זה אני מקווה שכולכם יודעים דניאלה:-) חיבוקים נשיקות וחיזוקים לכולם!! :-)

את פשוט מקסימה מי יתן ומכל הלב תדעי רק שמחה, ברכה ואמת אני אוהבת אותך יקירה שמרי עלייך את חשובה לי :-) שבוע נפלא לך ולכולם הילה

הי הילה ותודה על התגובה המהירה!! אם אספר בפירוט פשוט לא אסיים ... אז אנסה בקצרה. היום אני בת 32 אם לשניים ויש לציין שבמהלך השנים הפסקתי לתקופות קצרות אבל ברגע שנשברתי חזרתי מייד לסורי ולא יכולתי להפסיק שוב. היום ילדי חשובים יותר ואני בהפסקה כבר שלושה חודשים וחוששת לחזור למעגל הקסמים הנוראי ההוא!! טוב לי עכשיו למרות שכל יום הוא מאבק בפני עצמו שלא להישבר ולאכול בכמויות מוגבלות, והגעתי למצב שאני מצליחה לאכול בסביבות ה-1500 קלוריות ביום ולא להשמין, מה שבעבר לא הצלחתי, פשוט אכלתי ממש מעט ולכן תמיד נשברתי. אני פשוט מרגישה בטוחה היום וחוששת מן המשבר הבא.. איך מונעים אותו??

כדי לעצור משבר את צריכה לנסות לזהות מה גורם מלכתחילה למשבר לקרות, ממש לחשוב טוב טוב מה גורם לזה, מה מעצים את זה, מה קורה לפני שזה קורה. אחרי שתגלי ותראי את זה בברור את גם תוכלי לעצור את המשבר הבא בהכרח! הדרך ללמוד לזהות את זה, היא לא פחות מאשר להתבונן בכל המשברים שכבר היו, תבדקי עם עצמך, מה קרה שם, מה קרה לפני, מה שבר אותך. עניין הזיהוי חשוב מאוד במניעה של כל משבר. במידה ויש משבר והוא מגיע תתבונני בו, הניחי לו להיות ואל תשפטי ...חשבי מה קרה לך, מה הביא אותך למצב הזה ורק כשתראי, רק אז תוכלי למנוע ולשחרר את זה סופית להבא. אני ישמח להמשיך לעזור לך .. ואני מקווה שתהליך הזיהוי יהיה לך מהיר וקל. הרבה אהבה ליל מנוחה הילה

הילה מקסימה, איזה כיף לי, פעם ראשונה שאני פורקת את זה, מעולם לא דיברתי על כך עם מישהו מלבד בעלי שלא ממש מבין את זה.. ובאשר למשברים, הלוואי ואדע מה הגורם.. זה בד"כ לא משהו ספציפי, אלא הרגשת נפיחות שבא לי לשחרר, או שאכלתי יותר מידי ובא לי עוד ועוד, ולפעמים פשוט הריח של הבורקסים בסופר... מה שמפחיד אותי שכרגע אני ממש בשליטה, וזה לא נעלם לי לגמרי מהמחשבה, אני פשוט מפחדת מהרגע הבא. אין ספק שעכשיו הרבה יותר טוב לי, יותר נינוח יותר רגוע, אני מלאה באנרגיות, משקיעה בבית ובילדים (ממש קטנים, 3 ושנה..) נראית טוב יותר(+10קילו וזה מחמיא) מרגישה טוב יותר והעיקר שומרת על המשקל...ושוב הפחד מהנפילה שללא ספק תהיה חולשה רגעית ותגרור אותי שוב למעגל הייסורים... אנסה לחשוב על מה שיעצת לי ומקווה שאכן אצליח, ויותר מכך, שהתמיכה שמצאתי פה תעזור לי ותתן לי כח להמשיך הלאה!! לילה טוב.

מור קראתי את ההודעה שלך המכוונת להילונת הילונת נפלאה היא מלאכית!! מה שרציתי לומר לך אני מצב ההז 10 שנים אוטוטו אחותי היתה במצב הזה 5 שנים אולי יותר היא לא אמרה את זה בוודעות(אינני יכולה לדבר איתה על זה כי אני באותו מצב ואני לא רוצה שהיא תגלה את זה כמובן) יקירתי אני במחלה 10 שנים-אני בכיוון לצאת לבד!!(בעזרת ה' כמובן אני אצליח) אחותי 5 שנים היא עדין באותה שריטה אני מצליחה לאכול ולא לשלם את המחיר והיא אוכלת את הדבר הכי קטן כל אחד זה אינדיבידואלי- לי הצליח(להנדלה מהפורום גם ללא טיפול פסיכולוגי אבל טיפול אצל דיטה היא נפלאה אני איתה במייל היא פשוט נ-פ-ל-א-ה!! וכמו שאני מראה לך לי זה מצליח אצל אחותי לא כל אחד זה שונה אחותי גם עם טיפול לא מצליחה- שזה דבר שונה אחותי היתה בפסיכו'+דיאטנית+תמיכה מכל סוג ולא מצליחה אבל אם יש לך את הכח ויש לך את הרצון אני מאמינה שזה יצליח (כמו אצלי אבל אני לוקחת הכל בעירבון מוגבל זה יכול לעליה וזה יכול לירידה) שבוע נפלא נ.ב- אם יש תמיכה מצד הבעל והאמא זה בדר"כ מצליח:-) שלך דניאלה

הי הילה, רציתי לדעת האם אפשר לצאת לגמרי מבולמיה לבד וללא עזרה רפואית?

אני לא זוכרת שכשאני הייתי בולמית הצלחתי לשלוט בזה לבד יכול להיות שיש מקרי הצלחה שנובעים מלבדות, אני לעומת זאת לא הכרתי כאלה אני אישית הצלחתי לצאת מזה רק באמצעות עזרה טובה שקיבלתי כל השנים באהבה רבה מהמטפלים שלי. גם אני רציתי לצאת מזה לבד כי לא רציתי להודות בזה והתביישתי מאוד להכיר בזה ולספר על זה במיוחד כשהייתי בולמית מפני שלכאורה המשקל היה רגיל ולא ראו כלום ולכן היה לי מאוד קשה לשתף אחרים ולקבל עזרה, אבל באיזשהו שלב זה כבר היה בלתי אפשרי וידעתי שאני חייבת עזרה. כשהייתי אנורקסית, עוד איכשהו היה לי קל, כי הרזון שלי בלט לעין וזה היה ברור שיש לי בעיה, כשהרזון הוא לא חריג, מאוד לא פשוט לבוא ולהסביר שיש לך בעיה אבל את חייבת להבין מבפנים שיש לך בעיה ואז העזרה שתקבלי אחכ תהיה יעילה הרבה יותר מאשר שתפני למשהו כזה ממקום של חוסר יכולת להכיר בפני עצמך שיש לך בעיה ולא להתבייש בה,כי היא יכולה להרוג אותך. אני ישמח שתרחיבי, כי זה חשוב, אני ישמח לעזור לך מהמעט שאני יכולה במסגרת הפורום ואני מזמינה אותך לכתוב הרבה אהבה בהצלחה שבוע טוב הילה

פני קטיפה שראיתי רוך ותמימות של פורקן נעורים בך לגעת רציתי ולא היו בך חיים שמך חקוק על האבן רק אהבה נשארה לי בלב את עכשיו בגן עדן ולי נשאר הכאב - אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות הן זולגות אל הקבר החם יורדות בכל העולם. מלבדך לא היתה לי אף נערה לא אהבתי לפני אמונים לך שמרתי ואשמור לך גם אחרי פני קטיפה בשמיים לי מחייכת מבין עננים את עוצמת עיניים ומתכסה לך בתכריכים - אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות הן זולגות אל הקבר החם יורדות בכל העולם.

היא נמצאת בזמן אחר, הוויה אחרת ואולי זה לא מנחם אבל אתה יכול להיות בטוח שהיא איתך, כי זה חוק קוסמי, נשמות לעולם לא הולכות לאיבוד והן תמיד נמצאות והן תמיד קיימות והן תמיד איתנו, גם אם לכאורה הן לא עטופות בגוף. עצה? אחרי האבל, מומלץ לפנות מקום לאהבה חדשה, כי אחרי הכל, אתה בחיים וזה הרבה מאוד, הרבה מאוד בשביל לזכות בעוד כל כך הרבה אהבות. זה לא ישנה את הזיכרון המכאיב, אבל יש בכך מן התקווה לחשוב שיש לך זמן לברוא כל מה שאתה רק רוצה עבור עצמך, כל עוד אתה חי. חיזוקים וחיבוקים אם תרצה להרחיב אתה יותר ממוזמן ויותר ממוזמן להמשיך לבכות אם זה מה שהנשמה שלך רוצה, לפעמים צריך לתת לזה להיות, גם אם אין לזה סוף באיזשהו שלב זה משתחרר, זה לא יהיה לעד, זה בהחלט מסביר מדוע אתה רוצה להיעלם.... באהבה רבה, לימים יבשים עם חיוך ענק בלב שיבוא להאיר אותך שבוע טוב הילה :-)

קראתי בריפרוף על מה שקרה לך השבוע(מצטערת בריפרוף כי זה הזמן הנוטר לי אם לא אני נרדמת על המקלדת) הבנתי שעבר לך שבוע ח-ר-א לכולם יש שבוע חרא מולאן כל כך צדקה גם אני אוהבת גבר עם שרירים אפילו מלא ולא נמושה שמישהו יזרוק עליי במסיבה בירה כי נראה לו "קול" הוא לא יוכל לעשות כלום..(אגב יכולים לזרוק בירה ואז גפרור ודניאלה הופכת לפחם) בכל אופן אני לא זוכרת בן כמה אתה או את הסיפור אם תרצה אז בכייף אשמח לדעת ואם אתה כתבת את זה ,זה כל כך יפה אני למשל לפעמים כותבת לפעמים "לוקחת מאחרים" לדעת את התחושות שלי כי לפעמים אין לי את זה מוכן ביד ואין לי זמן להביע את זה כמו שאני אוהבת ולכן אני "גונבת" מאחרים יותר קל יותר פשוט יותר ואני לא צרכה לחשוש מליכנס לדיכאון שוב כי אני כותבת המון שאני בדיכאון שאני חוששת שיכולה \קרה משהו זה כל כך מתסכל אני יודעת אתה הזכרת על מה שקרה על הסכין החמה ואבא שלך בגלל שאני לא יודעת בן כמה אז אני לא יודעת איך לענות אבל אני אענה על זה בכלליות קרו לי דברים... קרו לי דברים שלא אשכח או אסלח לעצמי על כל דבר יש לי סימן בגוף.. אמא שלי שאלה אותי על הסימנים זה תיסכל כי שיקרתי לה אמרתי לה עם עט חד0.4 נתקע לי ביד או אפיתי זה מה שקרה.. רציתי לומר לך אני כל כך גאה בך שסיפרת את האמת שסיפרת מה שקרה זה כל כך חשוב לגלות את האמת.. ולא לחיות בשקר.. מאחלת לך המון אושר בריאות והצלחה ואני מקווה שהולך לך טוב עם הפסיכומטרי כי אני ניסיתי ליכנס עכשיו לקורס ולא נראה לי שאני אצליח ליכנס..:-( שלך דניאלה

תודה רבה לך ולכולכם על תשומת הלב ועל זה שאתם לא סתם כותבים משפט או שניים אלא ממש מאריכים וכותבים באמת מהלב. אומרים שהפרעות אכילה באות הרבה פעמים כי רוצים תשומת לב אבל לא יודעים להביע את הרצון הזה במילים אני לא יודע אם ככה זה גם אצלי אבל מה שבטוח שתשומת הלב הזאת מאוד מעודדת. בכל אופן הסיפור שלי הוא שבכיתה ט' עברתי לבי"ס חדש עם פנימיה ולא הכרתי שם אף אחד ובנוסף לכל זה אבא שלי היה המנהל של הבי"ס. אני חושב שבגלל זה הכל התחיל ולכן אני כותב שזה התחיל אז בכל אופן היתי קצת שמנמן ורציתי לרדת במשקל וירדתי וירדתי וירדתי איזה 30 קילו ואז נכנסתי לשניידר למחלקה להפרעות אכילה לידלים ועליתי במשקל ואז השתחררתי וירדתי שוב פעם ועוד פעם התאשפזתי ועוד פעם ירדתי (בערך 8 פעמים) לאט לאט התפתחו כל מיני אובססיות מגוונות ובעיקר אובססיה רצינית לספורט שעד היום אני לא משתחרר מממנה בכל אופן לפני שנה המצב שלי היה על הפנים והיתי בדיכאון לא נורמלי ואז נכנסתי לתל השומר ובא נאמר שלא שיתפתי שם פעולה בכלל. כמובן שחוץ מלעלות במשקל זה לא עזר כלום וכיום הנני כאן.... זה מאוד בקצרה. בכל אופן שוב פעם תודה על תשומת הלב חיבוקות ונשיקים

חדש בישראל אתר המשלם לכם כסף עבור גלישה /הבאת חברים וכמה שיותר תרויחו יותר קריאת דואר אלקטרוני הרשמות לאתרים ועוד לא עוד גולשים בחינם כאן לא מבזבזים זמן כנס ותתחיל להרוויח ליחצו על דגל ישראל והאתר בעברית צרפו כמה שיותר חברים ותרויחו על הצטרפותם http://www.kesefkal.net/?refer=ayelet102

שבוע טוב

ביום חמישי האירוע המשפחתי עבר בשלום, אחרי ארוחת הערב הרגשתי הכי שמנה ומנופחת בעולם ובסוף כן לבשתי את הגופיה הצמודה ובכלל רציתי למות. הלכתי עם בת דודה שלי לכיוון הקפה והעוגות והעמסתי צלחת לכל השולחן שישבתי איתו ופתאום קרובת משפחה שלי אומרת לי "את בטח לא מתכוונת לאכול את כל זה אחרי שרזית ככה.." ונוגעת לי בבטן ואומרת.."מה זה אין לך בכלל שומן.." כמעט העפתי לה סטירה! אז נכון המשפט הזה עיצבן אותי מאוד אבל ככה גם הבנתי עד כמה אני לא אוביקטיבית כי שניה לפני שהיא אמרה את זה חשבתי שהשמנתי בעוד כמה קילוגרמים טובים ובזכותה הבנתי שלא. אז בקיצור אני מרגישה קצת יותר טוב, עדיין חושבת רק על אוכל כל הזמן ועל כמה שהשמנתי, דואגת בגלל שאני מרשה לעצמי לחטוא עם פרוסת עוגה ומפחדת שזה ימשיך ככה... אני אכתוב לך מייל בקרוב כי יש משהו שעוד מאוד מפחיד אותי..אני טסה לשבועיים... אבל על זה נדבר כבר במייל.. אז המון תודה לך על העידוד והתמיכה! אוהבת כל כך!!

אני מקווה שתתעוררי מהמקום הזה, כי הוא לוקח אותך מאיתנו... שבוע טוב יקירה ואהובה שאת באהבה רבה אני מחכה לשמוע ממך :-)

אוקיי, עשינו הסכם באמת קשה לי ואני צריך מישהו שיהיה אפשר לספר לו את הקשיים (ושהוא גם יבין אותי לשם שינוי ולא יגיד לי שאני תם מקשקש) אני לא יודע אם אני עושה בחוכמה אבל הבוקר אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לחזור לאשפוז ולא בגלל שאני רוצה לחזור ולשתף פעולה עם הצוות המטפל אלא פשוט בגלל שאני רוצה להפסיק לאכול כל הזמן ולא אכפת לי לאכול לפי תפריט כי זה יותר טוב ממה שקורה לי עכשיו שאני כל הזמן רעב וכל הזמן חושב על אוכל ומתי תהיה הארוחה הבאה. אני פשוט רוצה לחזור לאשפוז כדי לאכול בשעות שצריך לאכול וכדי שאני לא יוכל לאכול בין הארוחות ולא כמו עכשיו שאני כל הזמן אוכל מלפפונים וזה לא תמיד בגלל רעב כי המון פעמים אני עושה את זה מתסכול ובגלל שנמאס לי לאכול כל הזמן אני אני אוכל דווקא! וחוצמזה אני מהדיאטות שלי עליתי איזה 8 קילו במשקל (מהמשקל שהייתי כשיצאתי מהאשפוז) וזה בשבילי איבוד שליטה ע-נ-ק-י ואני רוצה לחזור לאשפוז לא כדי להבריא אלא כדי לחזור להיות בשליטה. זהו לבינתיים... אני הולך עכשיו לעשות אימון על האופניים תאחלו לי בהצלחה ושאני אצליח לעשות את האימון כמו שאני מתכנן כי אני ממש משקשק שלא יצא לי אימון טוב וחוצמזה המון תודה לך אצבעונית שאת קשובה ומוכנה לשמוע לשטויות שלי כי נ-ו-ר-א חסר לי מישהו שיקשיב, ושישתתף אז שבת שלום (אם אני לא אספיק לכתוב עוד לפני שבת) ושוב פעם תודה

אני מכירה את ההרגשה הזאת....אתה כאילו נופל ונופל ואין לך במה לתפוס. האוכל הוא התחום היחידי בחיים שלנו שאנחנו כביכול שולטים בו. לשם אנחנו בורחים כשדברים לא מסתדרים....כשאנחנו לא עומדים בציפיות המוגזמות שלנו. כשרע...כשטוב...כשהכל מבלבל...יש לנו את הנקודה הזאת שהיא תמיד יציבה....מוכרת. (אני מדברת בלשון רבים אבל זאת היא פרשנות אישית). אז כשאנחנו מאבדים שליטה על האוכל....עולים במשקל, לא מצליחים להקיא, לעשות ספורט או לצום כמו פעם- זאת הרגשת נוראית של תסכול, חוסר אונים, ייאוש ופחד. לי יש סדר יום כל כך ברור כשזה מגיע לאוכל. מתי אוכלים, מתי מקיאים, מתי צמים. וזאת הסיבה שכל כך קשה לי לרצות לשנות דברים. כי למרות שלא טוב לי....השיגרה הזאת שומרת עליי....זה מה שאני מכירה. אני כמו מעדיפה להישאר במצב לא טוב אך מוכר מאשר לנסות לשנות משהו ולהגיע למצב לא מוכר....גם אם קיים סיכוי שהוא יהייה יותר טוב. אבל אם משהו פוגם בשיגרה שלי....כמו ארוחה שלא הקאתי או חריגה מסויימת מ"התפריט", אני פשוט משתגעת. אז משתלטת עליי המחלה בשיא עוצמתה וכמעט ולא ניתן להתמודד עם החרדות שעולות: אני אעלה במישקל? איך אני אוריד את הכל? שמנה....מכוערת... אלו הרגעים היחידים בהם אני מבקשת למות. כמו מאבדת כל שביב של היגיון ופרופורציה. בסערה הנוראית הזאת שמשתוללת בפנים....אני באמת מאמינה שאין טעם לחיים אם אני שמנה....ואין משמעות כלל לעובדה הנחרצת שאני היחידה שרואה את השומן הזה. אז איך עוברים את הרגעים האלה...את הימים האלה? איך משקיטים את החרדות כדי שיהיה אפשר לשמוע את קול ההיגיון?

וואלה שאלה טובה גם לי זה קורה המון פעמים שתוקף אותיהתקף זלילה כזה כי אני עצבני ורעב ואז יש לי מה זה יסורי מצפון כי זהו, הכל אבוד, ואז אני חייב.... לפוצץ מישהו להביא למישהו בוקס בעין ואז אני משתגע ואני מתחיל לחשוב מה לעשות כדי לדפוק את עצמי, כדי לעשות דווקא, כדי להראות לעצמי מה זה,להעניש את עצמי על מה שעשיתי לפעמים אני באמת עושה משהו אבל לפעמים אני אומר דיי, אני כבר לא יכול יותר אין מה לעשות, אז עשיתי טעות ... וכבתור פיצוי על הטעות אני מחליט ש"ממחר - דיאטה" ולא משנה כלום כי ממחר- אני מקפיד ולא חורג מהכללים וככה אני "מעניש" את עצמי וככה אני מצד אחד לא נכנס לדיכאון בגלל הטעות שעשיתי ובגלל שחרגתי מהכללים ואני גם לא עושה משהו לא טוב שאני יצטער עליו אחר כך ומצד שני (מהצד של האנורקסיה) אני כאילו מעניש את עצמי ומפצה אותה על הדרישה שלה להרוס. וחוצמזה שאני מקבל עכשיו איזה זריקה שאמורה להפחית את התחושות אשם האלה ועד עכשיו היא עבדה פחות או יותר אבל משבוע שעבר אני לא יודע מה קרה...

אוי ואי............! אל תשאלו איזה פחדדד היוםםםםם 7 בבוקר אני שומעת "שחר אדום...(ברגע זה נפל קאסם!) שחר אדום זה הסיסמא לפני שנופל קאסם.. אני עוד יושנת עם דודה שלי הקטנה עשיתי לה בייבי... חושבת לעצמי כמה מוזר זה שאני אמורה לשמוע את זה ופשוט לחכות שהוא יפול כמו תמיד .. לקוות.. למהההההההההההההההה? לא פייר! אוףףףףף ופתאום היה פיצוץ אדיררררררררררררר זה בחיים לא היה ככה חטפתי שוקקקקקקקקק פתאום אמבולנסים בלאגנים דודה שלי ואני קמנו לא ידענו מה לכעשות אמרתי לה שנצא מהחדר אולי מקלט משהו בסוף שכבנו על הרצפה חחחח די זה כזה מפחיד היא הסבירה לי מה אמרו לה לעשות במצב כזה בקייטנה אמרתי לה שתגיד "שמע" נפלו 3 קאסמים... ואני כבר לא חזרתי לישון ודאמט הלכתי לישון רק ב-4.. אני הייתי בטוחה שהיו נפגעים כי הרעש היה מחריד אבא שלי נשפך מצחוק שהבין שקמתי מהרעש.. "לפחות הקאסם העיר אותך..." אחר כך שכנים התחילו לעבור מביית לבית.. אמא אמרה שהקאסם נפל ביער.. היער ממש מאחורי הבית שלנו אז התחלתי להבין למה הפיצוץ היה כל כך רועש ואז טל באה והיא עושה לי "אין לנו מזל אני אומרת לך" לא הבנתי כמה זה קשור אליה אישי הרי כרגע לכל שדרות אין מזל לא? היא מסתכלת עלי "מה את לא יודעת?" הממ... ..... --לא--..... מתברר שהוא נ]פל אצלה בבית.. ממש צמוד לגדר נשברו חלונות עיתונאים משטרות בבית שלה... ובדיוק לפני שבוע היו אצלה משטרות ואמבולנסים בגלל יניב.. עכשיו הבנתי למה היא אמרה "אין לנו מזלל".. דווקא יש לה המון מזל ממש במקרה היא לא היתה בבית חני חברה שלי שיגעה אותה שתישן איתה וזה היה נדיר שהיא לא ישנה בית.. ועוד אצל חני היא חטפה התקף אסטמה ונכנסה להיסטריה .. אם היא היתה יושנת בבית.. אבוייי! אני בסדר... חחח תודה ששאלתם.. מתחילה להרגיש כמו בהתנחלות.. ......................................... רק שלא יפנו אותנו............................... הילה אין דואר היום אז יום ראשון.........................בעז"ה..... יאללה שבוע טוב לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם אוהבתתתתתתתתתתתתתתת

מקווה שאף אחד לא נפגע אני שולחת לך הרבה אהבה חיבוקים וחיזוקים נשתמע מחר שבוע טוב יפה... :-)

שלום, אני שמנה ומאד מדוכאת מזה. כבר עברתי את כל הדיאטות האפשריות (הרעבות, שומרי משקל, ועוד). כרגע התחלתי ללכת לדיאטנית שנתנה לי דיאטה אך אני לא מצליחה להצמד לדיאטה. בבוקר אני מתחילה בסדר ואז מגיע הצורך החזק לפחמימות ולדברים מתוקים ואני לא מצליחה לשלוט בעצמי. אני זוללת ללא הפסקה וללא הבחנה ובלילה אני לא מצליחה לישון מרוב צער ורגשי אשמה, ולמחרת הכל חוזר על עצמו. אני מפחדת לחזור לדיאטנית כי אני לא יודעת מה להגיד לה. אנא עיזרו לי

אפשר לחשוב שאני כתבתי את ההודעה שלך, אני נמצאת במצב מאוד דומה. אני בת 23, ומצאו אצלי תנגודת אינסולין (מצב קדם סכרת) ונגשתי בלית ברירה לדיאטנית שמחקה לי את -כל- הסוכר והפחמימות הזמינות מהתפריט. ידעתי עוד שהייתי אצלה, שאין מצב שאני יכולה לעשות את זה. וזה אפילו יותר קשה ממה שחשבתי שיהיה לי, הייתי אצלה ביום שני השבוע ואפילו מאז, לא הצלחתי לשמור מסוכר, ועשיתי לעצמי הנחות לא קטנות בדברים. זה מאוד קשה לשנות את אורך החיים, ונדמה לי בכלל שאני באמת מכורה לסוכר אין לי הסבר היגיוני יותר. הרגשתי את זה בעבר, אבל לא ניסיתי אף פעם להפסיק. אני לא יודעת מה הדרך הטובה ביותר להגמל מזה. יש אנשים שיכולים להסתדר עם גמילה הדרגתית, ואולי יש כאלה שצריכים הפסקה לחלוטין מצריכת סוכר ופחמימות זמינות לפי האינקדס הגלקימי. הסיבה שהלכתי בכלל לעשות דיאטה היא בריאותית, כי לא הרגשתי סיבה אחרת לעשות אותה. אני לא בידיוק בדכאון מזה שאני שמנה, לאחרונה הגעתי למצב של קבלה עצמית מסויימת. אבל הרגשתי שאכילה שלי לא בשליטה שלי, ונגשתי למרפאת הפרעות אכילה ברמ"במ, ואז... (אם תראי יש פה שרשור על שם "מחפשת מידע") בקיצור אני מחכה שהם יקבלו אותי אם בכלל לשם. אני חושבת שעיקר הבעייה שלי ומה שמזין את הכשלון, זאת תחושת חוסר הערך, איך בכלל התמכרתי לאכול, זאת הרגשה פטטית למדיי, איך הסוכר מכניע אותי? והתחושה הזאת מוסיפה תחושת אשם ובלומוסים בלתי נשלטים... מה שאולי יכול לעזור לך זה קבוצת OA יש להם אפילו קבוצת OA HOW שהתפריט שם בנוי על גמילה מסוכר ומקמח לבן. להכיר בבעיה עוזר לפתור אותה. קבוצת תמיכה גורמת להבין יותר טוב את מצבנו.. לא מתאים לכל אחד. אבל שווה לנסות.... מבינה כואבת ואוהבת... תמי

לשתיכן אני כותבת במשותף כי נשמע לי שזה מסר לשתיכן... אחת הסיבות שדיאטה לא מצליחה, נובעת מעצם כך שאנחנו מגבילים את עצמנו, אנחנו כובלים את עצמנו, אנחנו לא אוהבים את עצמנו, אנחנו רוצים להיות מה שאנחנו לא. הנפש צורחת ומתבכיינת ועושה דווקא, כי זה מה שקורה כשאנחנו אומרים לה לא אם אין לנו עמוד שידרה שעוזר לנו לעמוד על שלנו. מעטים האנשים שפונים לדיאטה כי טוב להם עם עצמם, רבים מהם חושבים שאם הם ירדו במשקל או יהיו רזים החיים שלהם ישתנו והם יאהבו את עצמם יותר, יהיו מסופקים מעצמם יותר וירגישו מוצלחים יותר, בעלי ערך ומשמעות. בזמן תהליך כולם מבינים באיזשהו שלב שזה בכלל לא קשור באוכל וברזון או במשקל לצורך העניין ובדיוק בגלל זה דיאטה לא עובדת! הבעיה היא למעשה אי היכולת שלנו לקבל את עצמנו, אי ידיעה לאהוב את עצמנו, אי יכולת להכיר ביכולות שלנו ובמי שאנחנו, אנחנו מחפשים עצמי אחר, דימוי אחר וזה התחיל עוד הרבה לפני ששמנו עלינו את כל המשקל העודף, או הורדנו באופן בלתי מבוקר משקל, כי זה התחיל בגלל חוסר ערך וכישלון. איך עוצרים את זה? אני תמיד הולכת על מה שיצר את זה, אם זה חוסר סיפוק, חוסר שמחה משמע שיהיה עלינו ללמוד כיצד אנחנו מספקים את עצמנו בחיים, מאשרים את עצמנו בחיים איך עושים את זה? לומדים את זה, מתרגלים את זה איך לומדים את זה? עושים הרבה רשימות של כל מה שהיינו רוצים לעצמנו, רשימה שתענה על כל השאלות הבאות: מי אנחנו מה טוב בנו מה הן היכולות שלנו במה אנחנו טובים, מה המגרעות שלנו מה עובד לנו מה עוזר לנו ומה לא משרת אותנו נאמנה מה יצר את הבעיות שלנו מה חסם אותנו, מי חסם אותנו למי לפנות, במי להיעזר אחרי שענינו על כל השאלות האלה מתחילים ליישם ולתרגל מה זה אומר להיות טוב במשו, מה אני צריך לעשות כדי להיות טוב במשהו ולגרום לעצמי סיפוק. התשובות לשאלות האלה ברורות, היישום שלהן פחות ולשם כך דרוש הרבה מחקר, חיפוש תרגול, סבלנות ואמונה. לאט לאט מתוך תרגול של יישום ממשי של כל מה שאתן רוצות עבור עצמיכן בבאמת שתיכן תראנה שהתחושה הפנימית משתפרת, האוכל מפסיק להיות ממכר ומנגנון רעב /שובע חוזר להיות שפוי, כי אז זה אומר שלמדתן להזין את הנשמה שלכן מתוך החיים, מעבר למינימום שהגוף צריך עבורו כדי להתקיים ברמת הזנה. רק אז הדיאטה תעבוד, כי אי אפשר להחסיר מעצמנו כשאנחנו נמצאים בחוסר אם החיים מלאים הדיאטה תעבוד וגם הרצון להיות בריאים ישרת אתכן בפעולה מלאה להגשמת המטרה במידה וזה נכון לגוף שלכן. אי אפשר לרזות אם חסר לכן אהבה אי אפשר לרזות אם אתן מרגישות לא מוצלחות אי אפשר לרזות אם אתן לא שמחות כי אוכל יודע ברמה הכימית בגוף לשחרר הרבה חומרים שהם בבחינת אשליה של תרופה לרגשות קשים מאלה. לכן צריך ללמוד להזין אותם בדרכים אחרות, יש מלא סדנאות לשם כך, אני מוכנה להמליץ אבל אתן לא יכולות ללכת למקום שנועד אך ורק להשלת משקל עודף. יהיה עליכן לחפש מקום שיעזור לכן לגלות את עצמיכן ויש קורסים כאלה מוצלחים ממש בשפע. הכי חשוב לזהות ולמקד, זה יעזור לכן לפעול בתבונה ואתן תרדו יותר מהר ממה שאתן חושבות. הרבה סבלנות וחמלה, כי זה מה שצריך בכל תהליך כזה במיוחד אם הוא התחיל ממקום של שנאה עצמית הזויה. באהבה רבה אני ישמח לתת לכן כתובות לטיפול ואני מזמינה אתכן לכתוב בכל עת שתרצו שבוע טוב הילה

אתמול כשנסעתי עם חברה, ראינו על הכביש נחש גדול ולידו- חתול. החתול הסתובב סביב הנחש ומדי פעם הרים את כף ידו כמו מנסה לשרוט. הנחש בתגובה נמתח לכיוונו והוציא את הלשון בליווי לחישה מפחידה. ישבנו באוטו מרותקות. הסתכלתי על החתול...כל כך קטן ועם זאת מרגיש שהוא יכול לגבור על הנחש המאיים. וכל פעם שהנחש ניסה לתקוף את החתול, אני קפצתי במושב ושחררתי איזו קריאה חרישית. כשהחתול ראה שהנחש לא כל כך מתייחס אליו, הוא הסתובב והלך. אומרים שהדחף הכי חזק אצל החיות הוא הדחף לשרוד. וגם אצל בני האדם....אומרים שאנשים מקבלים "כוחות עצומים" כשהם נמצאים בסכנת חיים וצריכים לחלץ את עצמם.. כאילו הרצון לחיות יכול לגבור על כל רציונל. אז האם מדובר בעוד מקרה קלאסי של "לי זה לא יקרה". כי אני אעשה הכל כדי להישאר בחיים....אבל אני לא אפסיק להתעלל בגוף שלי....כי אני לא אמות מזה... ואולי בזה מתבטא הרצון העז לחיות. בהכחשה האדירה הזאת. הפחד למות מהמחלה הוא כה גדול שאני משכנעת את עצמי שאני יכולה להמשיך כך לנצח. מה קשור החתול....אין קשר. סתם חוויה. מעין תוכנית של "נטיונל ג'אוגרפיק" ב- live . לא זוכרת למה רציתי לספר את זה בכלל...

............. את החתולל..!? אולי הנחש מזכיר לך את הבולמיהה ......... אולי.........

לרמות את עצמך בכך שאת רוצה לצאת מזה, כי את לא באמת רוצה... זה חלק מהעניין עובדה שזה עניין של שבריר שניה ההחלטה שמקבלים כשרוצים לצאת מזה, רק אז מפסיקים זה כמו להפסיק לעשן, הרבה אנשים מספרים שהם הפסיקו רק באמצעות החלטה, לא היתה שום הקדמה לכך אבל כשהם החליטו זה היה וודאי ומוחלט, היה תהליך אבל בפועל היה רצון מאוד ברור להפסקת העניין עד אז זה לא קרה כי לא הייתה נכונות לכך, לא באמת. אני לא יודעת מה לגביך, אבל נחש הוא תמיד סמל לפיתויים והחתול תמיד אוהב להתגרות, אבל הוא גם פחדן גדול, מאבק בין שני ניגודים, מי ינצח את מי, לי זה נראה כמו שני מפסידים, אין באמת מנצחים ואין באמת תכלית, הרבה רוח וצלצולים. כל אחד הולך לדרכו וכאילו אין סיפוק. הנחש לא משיג את מה שהוא רוצה, החתול לא רוצה להרגיש שהוא הפסיד אז ההליכה שלו משדרת הרבה גאווה כאילו הוא זכה בפרס חיו כשלמעשה הוא נכשל זה גם מה שקורה בהפרעות אכילה. העצמי שלנו, מול הפרעת אכילה זה כמו שני קולות שניהם מתנצחים ושניהם מפסידים במיוחד אם הפרעת האכילה לא מגיעה לשיאה מבחינת התכלית שלה ומה שהיא מציבה לעצמה כשיא עד שמגיע הקול השלישי שהוא למעשה הנשמה ואז הוא לוקח את שני הקולות ושם ביניהם שלום, הופך אותם לאחד, משהו כזה ואז הקצוות מתאחדות ואת מצליחה להחליט. מוזר שסיפרת את זה.... עושים על החיות האלה הרבה מבחני אישיות...מעניין ליל מנוחה :-) באהבה רבה

תבדקו מחכה לכן מייל תשובה ממני המון אהבה :-) אני

אבל התחלת לכתוב בסוף "אגב", ואז נקטע... ועכשיו אני הולכת לקרוא אותו כמו שצריך... שיהיה לך לילה טוב! אני.

לילה טוב האגב היה קשור בזה שראיתי את הסרטון, היה משעשע אבל גם מסוכן בטירוף... זה בערך מה שכתבתי נשיקות\ הרבה אהבה

תגידי... הגיע אלייך המייל שלי... אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת יום אחד אני יפתיע אותך .- אני יודעתת!! זכרי מה אמרתי!

המייל הגיע ועניתי לך בקצרה ממש ממש לא ממזמן, כי לא הרגשתי שיש הרבה מה לענות זה פעם ראשונה שאני לא באמת יודעת איך לפרש את החלום גם בגלל שזה כאילו אני רק כתבתי לך שאני תמיד נראית מאוד שונה אני לא יודעת איך זה קורה אבל יש לי תחושה שזה קשור הרבה מאוד ביכולת ההשתנות שלי שהיא גדולה מאוד.., מה שלומך??? אני מקווה שאת בטוב חיזוקים וחיבוקים שלך הילה :-)

קראתי אותו ומוזר שאת אומרת את זה כי אני חשבתי שזה דווקא החלום הזה היה הכי ברור מכולם.. לי הוא די ברור .. ורשמתי לך את מה שנראה לי במייל.. חשבתי שרק לי את נראית ככה שונה איזה מוזר אז איך אני ידע איך את באמת נראית פפ'פפפפפפפפפפ תגידי לי איזה מהתמונות הכי דומה לך! קשה ככה לחשוב עלייך עם 4 תמונות שרצות בראש.. אני סבבה.. מרגישה טוב... רגועה יותר.. אוהבת אותך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!

תעדכני אותי מה קורה עם שאר הבנות מענין אולתי לדעת אם מישהי שורדת

כדי להוכיח לעצמך שזה בלתי אפשרי לצאת מזה? לשמוח שאתה מצליח להוכיח לכולם שזה בלתי אפשרי לצאת מזה? או שבעצם זה מסתיר את הכישלון של עצמך מהפחד שאתה לא מצליח לצאת מזה, כי אתה פשוט לא יודע איך לאהוב את עצמך? ואם זה בלתי אפשרי לצאת מזה, זה מה שיגרום לך להפסיק לנסות? לקוות? להאמין? אני זוכרת שאני תמיד אמרתי על בנות שיצאו מזה שהן משקרות ואז גילית שאני פטתית, שאני לא רוצה לצאת מזה והפסקתי לשקר ולהגיד שאני רוצה כי זה היה רחוק מהמציאות ואז התחיל המפנה הגדול שלי שלפחות אם אני לא רוצה, אני מודיעה שאני לא רוצה ואני לא שולחת מסרים כפולים שמבלבלים גם את עצמי. אוהבת... :-)

לא יודע מה קורה לי אבל אני מקבל עכשיו זיקה שעולה 1200 שקל פעם בשבועיים וזה כבר לא עוזר פעם זה עשה לי מצב רוח ועכשיו אני שוב פעם עם הדיכאונות רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

נשמע לי מיותר להמשיך עם משהו שרק מחמיר את המצב או שאולי זה החמרה לצורך עליה? שווה לשאול שאלות...

חזרתי עכשיו מ"חופש" עם המשפחה שלי בצפון \. כל היום הייתי בצימר והם היו בטיולים. כל היום חשבתי מה אני יאכל ומה לעשות כדי לאכול כמה שפחות ואיך להתגבר על הרעב וכו' וכו' וכו' כל היום אני אוכל, אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף לא רוצה לאכול לא רוצה לאכול למה אני לא מצליח לצום איזה לוזר אני מפסידן, פשוט מפסידן! במוצאי שבת לקחתי סכין וחיממתי על האש אחר כך שמתי אותה על יד שמאל שלי היה לי רע, רע מאוד!!!! למחרת אבא שלי ראה את הכוויה אז אמרתי לו שנכוויתי מהפלטה של שבת ברור שהוא לא האמין אז סיפרתי לו את האמת, מה אכפת לי , שידע , שידע שרע לי ,מגעיל לי !!! אם היה לי כוח, אם היתי חזק כמו פעם היתי יורד במשקל, פעם היה לי כח פעם היה לי כח רצון אני נזכר באחת הבנות שהיתה איתי באשפוז, היא כבר 12 שנים חולה ועדיין מצליחה לרדת במשקל כל פעם מחדש. לא שאני רוצה להיות כמוה אבל אני כן רוצה לרדת במשקל כמו שהיא יורדת זה לא פייר לעזאזל

לא להצליח לרדת במשקל זה כוח, כי זה אומר שאתה מתחבר לחיים ולהתחבר אליהם זה כוח! זה לא סותר את העובדה שיש לך קונפליקטים אדירים עם זה וזה שובר במיוחד כשאנחנו רגילים למשהו מסויים ושהמשו החדש כל כך שונה מההרגל שלנו. זאת שמצליחה לרדת 12 שנה ברציפות, כנראה באמת רוצה למות וכנראה שזה מה שיעלה בגורלה אם היא לא תפסיק. אם היא מאושרת?.\ שנינו יודעים שזה קשקוש מה באמת מפריע לך?... אולי כדאי למצוא משמעויות חדשות, אולי זה מה שיעזור לך אל תפחד לוותר, זה רק יעיד על הכוח שלך באהבה רבה חיזוקים וחיבוקים :-) אני

בנים רזים זה פשוט דוחהההההההההההה! איכס בעעעעעעעעעעעעעעעע למה אתה רוצה להיות רזה זה לא יפה לגבר להיות רזה זה מגעיל.. כל הזמן אומרים שבנות מנסות להיות כמו בנים אני אומרת שזה בדיוק ההפך!!!! בנים שמים עגיל.. עושים פאנים... לובשים חולצות צמודות חלקם מתאפרים... היה לי ידיד חתיך סוף שהיה שם שחור בעיניים והיה רודף שמלות.. ועכשיו גם זה...? אז מי מנסה להיות כמו מי הא..? אני נשבעת שאני מדברת בשיא הכנות שזה פשוט מעורר בי סלידה בנים ששומרים על המשקל שלהם ואכלים "נכון" זה פשוט מגעיל אותי.. אני הייתי דלוקה על ידיד של אחותי אני זוכרת מזמן.. אבל הוא היה גדול.. אני זוכרת שיום אחד הוא ישב איתנו במעדה ואז אחי הציע לו להזמין משהו.."הו לא תודה אני לא נוגע בלחם בשעות כאלה.." בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע כמעט הקאתי עליו מאותו יום פשוט ירד לי הכל.. אני מבינה שה.א לא קשורות רק לרצון להיות רזה אני מבינה את זה.. ברור שיש בעיות יותר גדולות..\ אבל רק שתדע אולי חשוב להגיד את זה שבנות פשוט לא חושבות שזה יפה.. בשביל בנות לפחות אלה שאני מכירה "גוף".. של "גבר" נחשב כשהו גדול.. וחזק.. ולא שחיף מגעיל בנות שונאות שחיפים זה דוחה זה נשי.. די עם זה.. אני יודעת שנדרש הרבה יותר כדי שתפסיק עם זה מהידיעה שזה לא יפה.. אבל אם זה יכול לעזור אז תדע.. זה - פשוט - לא - יפה!!!!!!!!!!!!! לבנות כן... לבנים ... לאא פשוט ביג נאו נאו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מצטערת אם אני נשמעת תוקפנית פשוט היה לי ידיד אנורקס והייתי נגעלת ממנו... ואני זוכרת דווקא שכשאמרתי לו כמה זה מגעיל בעיני ובכללל.. והתחלתי להחדיר לו למח שאין בזה שום דבר יפה.. הוא הלך לטיפול... היום הוא הבריא.. ועוד פעם זה לא הידיעה הזו שגרמה לו להבריא .. אבל זה כן מה שגרם לו ללכת לטיפול.. בקצור אני חושבת שכדאי שתשמע את זה גם אם לא בפעם הראשונה.. בהצלחה...

זה מה שאת לא מבינה אני לא רוצה להיות יפה אני רוצה להזיק לעצמי ולהיות מכוער ככה כי מגיע לי כל הזמן אומרים לי אנשים שאני נראה 10 ושאני חתיך אבל הם לא מבינים שאני לא רוצה להיות חתיך אני רוצה להיות רזהההההההההההההההההה

הי. היום היתה הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום הזה. והופתעתי לטובה! לא חשבתי שיש באמת מקום שבו בנות פותחות ככה את המועקות שלהן באינטרנט, ובאמת מקבלות חיזוקים... טוב לדעת שזה קיים. אני בת 22. אני מגדירה את עצמי כבעלת שאריות של הפרעת אכילה, פחות או יותר... לפני שנתיים בערך התחלתי עם הסיפור שלי. הייתי בצבא, ולא היה לי טוב. ושם קרה בתוכי המעבר מ"לאכול בריא" ל"לא להכניס לגוף שלי שום דבר שטיפה חורג מהדיאטטי". לא שמתי לב במשך חצי שנה בערך למה שקורה. שמתי לב שרזיתי קצת, והייתי מרוצה מזה - הרגשתי עם הגוף שלי הכי טוב שהרגשתי בחיים! והיה לי חבר שמאוד מאוד אהב אותי, והאמין בי שאני יודעת מה אני עושה, ככה שגם הוא לא היה מודאג מהרזון שלי. לאט לאט אנשים מהמושב שלי התחילו לשאול אותי אם הכל בסדר, ולמה אני כל-כך מרזה, ואני רק התעצבנתי ולא הייתי מוכנה לראות שאני רזה מדי. העניין הוא שלא הרגשתי שמנה. הרגשתי טוב. הרגשתי שאני נראית מצויין. אבל פחדתי להשמין. אהבתי את השליטה. אני אחליט מה נכנס לי לגוף. אני לא אתן לצבא להזיק לי. אני לא אתנפח ואתמלא חצ'קונים כמו רוב הבנות בצבא. אני לא אתן לאף-אחד לשנות אותי.... בסוף המשפחה שלי טלטלה אותי. לא הייתי רזה נורא, שקלתי 50, אבל זאת היתה ירידה של 8 קילו בפחות משנה. לאט לאט, עם עזרב פסיכולוגית, הבנתי שאני גורמת לתוצאות ההפוכות מאלה שניסיתי להשיג - הגוף שלי נפגע, המוח שלי משתגע, וני רק נחלשת מרוב הנסיונות להיות חזקה. אז חזרתי לאכול. עברה כבר שנה וחצי. אני נראית טוב. אני מוכנה לעלות עוד טיפה. אבל מפחדת לעלות יותר מזה, אם אני ארשה לעצמי הכל. מצד אחד אני אוהבת את הגוף שלי, ומצד שני אני כל היום מחשבת את מה שאני מכניסה לפה. למה זה?? למה אני צריכה לחשוב לפני כל ביס? למה אני צריכה לשלוט כל הזמן? לא הכי מתחשק לי ללכת לטיפול כרגע. חשבתי שאני אוכל להשתחרר מהמחשבות האלה לבד. זה אפשרי? כי אני אוכלת טוב. רק המוח, הוא לא מפסיק לעבוד..... תודה שאתן כאן. נועם.

אם את יכולה להמשיך את הטיפול הרי זה הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות כדי למנוע החמרה משמעותית במצב במיוחד שאת עכשיו מפלסת את הדרך שלך החוצה יותר מאשר הייתי קוראת לזה שאריות כי כדי שיהיו לך שאריות את חייבת לצאת מזה ולעלות במשקל זה לא משהו שמעיד על כך שיצאת מזה כי החלק הכי מכריע בכל הפרעת אכילה איזה שלא תהיה במידה ואת לא משחררת היא השליטה שדיברת עליה, התחושה שאת כל יכול, תחושה שהכל בהישג, שלהיות רזה זה הצלחה מסחררת שאנשים אחרים לא יכולים לעמוד בה ואת כן ומשם נובע הסחרור והשליטה, כמובן שיש לזה עוד הרבה פרשנויות ולשם כך את חייבת להכיר את עצמך יותר כדי להבין מה מסתתר מאוחרי השליטה הזאת ומדוע את נהנית להזיק לעצמך, כי ברור לך שלהיות רזה לא מתאים לכל גוף מעבר לזה שאם אנחנו כבר מדברים על בריאות זה לא תמיד בריא שלא נדבר על זה שזה רחוק מכך כשזה לא הטבעי של הגוף שלך, ללא אילוצים של דיאטה. אני לא יודעת מה גרם לך פתאום להסתחרר מכך, מה גרם לך להישאב לרזון מעבר לחצקונים , מעבר לשומן שמעלים בצבא כפי שאת אומרת, מה גרם לך לרדת במשקל באמת. אני רק יכולה לתת לך רמז, התשובה נמצאת במשהו שהוא נפשי, רגשי, זהות?, משבר, שיעמום, חוסר שביעות רצון מהעצמי, חוסר סיפוק ועוד אינספור ווריאציות אחרות שאלופות בליצור הפרעות אכילה והתמכרויות נוספות אחרות. אחד הדברים שעוזרים לנו לצאת באמת מהפרעת אכילה היא לזהות מה מלכתחילה גרם לנו ליפול בחקה שלה. כשאנחנו רואים, זה מכאיב אבל זה נותן תשובה שלמעשה אנחנו יכולים ממנה להיות בנקודת מוצא לכיוון של החלמה אמיתית - ריפוי. לבד? יש כאלה שהצליחו לבד אני לא השכלתי להבין איך עושים את זה יש משפט שאומר טובים השניים מן האחד ונראה לי שבמשפט הזה גלום כל הסוד של הצלחת האנושות כולה. כולנו מתבודדים כי זה הכי נוח, הכי קל, הכי פחות מאיים ופוגע אבל לעניות ודעתי זה הופך אותנו לחצויים ושלא נדבר על זה שאנחנו מוספים להתרחק מלהיות שלמים. יש אנשים שהם לבד ויחלקו עימי אבל השני שאני מדברת עליו הוא לא בהכרח קשור בזוגיות או במשפחה, הוא קשור יותר מעצם כל ההווייה החברתית שלנו וכמה אנחנו לוקחים בה חלק ובוחרים להיעזר בה ולתת בה. נשמע לא קשור, אבל זה קשור. להיות לבד, זה קל, להיות אם אחר ולהיעזר זה מאיים כי אז את באמת נאלצת לראות את עצמך מזוויות שעד היום לא הסכמת לראות וכאן זה בדיוק שובר את השליטה שעליה דיברת ומכאן זה הופך להיות הדבר הכי מאיים אבל תמיד תזכרי שככל שזה ישמע קלישאה הדבר שהוא הכי מאיים שם טמונה התרופה שלנו. אני ישמח לעזור לך אם את רוצה עוד כתובות או לכתוב תרגישי חופשי ואם יש לך טיפול, אל תוותרי עליו תני לזה צ'אנס באהבה רבה חיזוקים וחיבוקים שלך הילה

הילה תודה שענית לי.. העניין הוא שכבר במשך חצי שנה אני בטיפול פסיכולוגי,מיזמתי אל אף שאני עדיין לא גיליתי את הסיבה מדוע יזמתי אותו. מנקודת הראות שלי הטיפול הזה למעשה בתהליך שלא זז במיוחד וזה מתסכל אותי ושיתפתי את הפיסכולוגית בזה. אמא שלי שמה לב ויודעת כמה אני מרבה לעסוק מחשבתית באונרקסיה וכמה אני מזועזעת מהתוצאות של כל מיני נינט חביבות שמחליטות להיות אופנתיות. אפילו היתה לי יוזמה פעם אחת והלכתי לדיאטנית כדי לקבל תפריט אכילה מסודר כדי לא ליפול לתהומות הזלילה או הצום. אך להפתעתי הרבה הגעתי לפגישה והדבר שהחריד אותי יותר מכל היה לגלות דיאטנית שנראת רזה להחריד, (אפילו אמא שלי שהיא תרפסטית באומנות אמרה שהיא נראת רעבה, למרות שהעור שלה לא היה חיוור,לא משנה!) מה גם שהדיאטנית הרעבה נתנה לי כמה טיפים לאכילה כגון "לתעסי 11 ביסים" עניין שנראה לי כהתעסקות יתר עם מה שאני מכניסה לפה וראיתי בספירת הביסים דרך מהירה להפסיק לאכול בכלל אז וירתי על התהליך הנחמד הזה, למרות שכן רציתי ואני רוצה שינוי. דבר נוסף: כתבת משהו בנוגע לקינגסולוגיה, את יודעת איך אני יכולה להשיג אינפורמציה על השיטה/דרך ריפוי/גילוי?? תודה מראש לילי

הלא דבר, מכל הלב.. דבר שני לגבי הפסיכולוגית שלך, חשוב שתדעי שחצי שנה היא בבחינת מעט זמן כדי לראות שיפור, טיפול פסיכולוגי במקרים האלה לוקח שנים עד שזה עובד ומוקדם מידי לומר. אני בחצי שנה הראשונה רק הדרדרתי כדי לאשר בפני הפסיכולוג שלי שיש לי בעיה, על אף שלו לא היה ספק בכך, אבל אני חשתי צורך לדרדר את עצמי וזה מה שקרה. לגבי הדיאטנית שלך, היא באמת לא נשמעת רצינית ורגישה לבעייתיות שיש סביב נושא הפרעות אכילה, אולי גרמת לה להבין שאין לך אחת כזו והן לא תמיד רוצות לזהות את זה, כי זה תיק, כך לפחות אני הרגשתי מהרבה מאוד דיאטניות שביקרתי אצלהן וזה לא שירת את ההתקדמות שלי לריפוי. אם את רוצה אני מוכנה להפנות אותך לכמה כתובות מעולות. לגבי קיניסיולוגיה אני מציעה לך לפנות ישירות לעדי הקיניסיולוגית ושלאול פרטים דרכה, אני מאמינה שהיא תשמח להסביר לך מעבר לזה שאת יכולה למצוא הרבה חומר כתוב בפורום על הנושא ע"י חיפוש בפורום זה, את תגיעי להרבה הודעות שכתבתי בנושא. בכל אופן היא מטפלת מעולה ושווה להיוועץ בה ואולי גם ללכת לטיפול, כי בפועל זה מה שהוציא אותי מהפרעות אכילה. גם הומאופטיה מצויינת לשם כך. טלפון עדי קיניסיולוגיה 0525374891 טלפון דיטה הומאופטיה 03-5165923 באהבה רבה בהצלחה :-) אני

הילונת -יש לך מייל קצת ארוך אבל אני ארצה שתעני לי עליו בהקדם האפשרי כי אני כבר אובדת עצות ושמרתי זאת מספיק בבטן אני חושבת מולאן שלחתי לך מייל תעני כבר- תגידי לי אם לא קיבלת אותו שיר- מה שכתבתי לך זה על זה שבכל פעם שאני מנסה לכתוב "ביי" למחלה היא חוזרת לכן אנ לא כותבת לה אני מראה לה שהיא תלך ממני כמו שצריך אני לא צרכה רק מכתב להגיד לה ביי אני צרכה ביצוע ואני חושבת את נתת לי תמריץ להגיד לה ביי ובקול רם!! ותודה:-) הנדלה מה איתך רוצה לשאול לשלמך אוהבת אתכן מליין דניאלההההההההה

היי דניאלה וכל השאר. אני בסדר, נעלמתי קצת, אני ממשיכה להילחם כל יום, אני בטיפול אצל דיטה ההומאופתית, לא חל אצלי שינוי עדיין בכל הנוגע לאוכל, אך חל אצלי שינוי בהתנהגות כמו למשל אני רגועה יותר, לוקחת יותר זמן לעצמי, נחה ובסך הכל הכללי שמחה. כמובן שנושא האוכל עדיין מקשה עליי, אבל אני משוכנעת שבקרוב, אני ישלוט בו. אני ממש ממליצה על דיטה, יש לי הרגשה שהטיפול ההומופאתי אכן יעזור לי לצאת מזה לגמרי. שיהיה לכולנו יום מקסים. נשיקות.

דניאלה אני עוד מעט ניגשת לענות לך, רציתי להוסיף ולומר שיש חלקים שאני כאילו לא עונה עליהם אבל בעקיפין עונה עליהם מסך כל המכתב והאופי שלו כתשובתי אלייך, כל דבר שאני בוחרת להתמקד בו קשור גם בכל מה שאת כותבת גם אם לא התייחסתי לזה באופן ישיר. הנדלה אני שמחה מאוד על התהליך שאת עוברת וכל שנותר לי הוא להמשיך לחזק אותך באהבה רבה, לעיתים לוקח זמן עד שהכל נכנס לתלם שהוא שונה ממה שהכרנו עד עכשיו, עצם זה שאת רגועה, זו נקודה חשובה להצלחת התהליך. בהצלחה, חיזוקים וחיבוקים :-) הילה

היי הילה פעם ראשונה בפורום זה ועפ''י התשובות הרשי לי לציין שאת מקסימה אמיתית . :-) וכעת לשאלה : אולי תוכלי לכתוב כתובות של אתרים או כל דבר לגבי קבוצות תמיכה לאכלנים כפייתיים באזור הצפון (נהריה , עכו) אני כבר בייאוש ובטח שלא צריכה להוסיף לגבי ההרגשה שלי כלפי עצמי. אני מחפשת עזרה ותמיכה. תודה מראש

אני אמנם לא הילה, אך אשמח לעזור... בכל אופן, לפי הידוע לי ארגון או.איי (אכלני יתר אנונימיים) מפעיל קבוצות-תמיכה בכל הארץ, וגם באזור הצפון. תוכלי ליצור עמם קשר ולקרוא יותר עליהם כאן: http://www.oa-israel.org/ רק בריאות! אלינור.

תודה רבה אכן נכנסתי וקראתי את הכתוב באתר וכעת אני מנסה לאזור כוח לאומץ ופשוט להזיז את הישבן העצל שלי ולעשות משהו עם עצמי ביי בינתיים ושוב , תודה

היי הילה! יש לי שאלה... האם יש קשר בן הפרעת אכילה שלי לבין הפרעת האכילה של אמי. אמי סובל מאכילה כפיתית ואני אני לא יודעת איך להגדיר את שלי אני מרעיבה את עצמיי כמה שיותר..ניסיתי להקיא כמה פעמים לא הצלחתי פרשתי... משלשלים ניסיתי כמה פעמיים אבל גם לא יותר מידי.. בזמן האחרון יש לי יותר מידי בולמוסים ואני נורא מפחדת אני מתילה לאבד שליטה אני יודעת איי אפשר לצום כול החיים זה לא פתרון אבל אני גם לא יכולה לסבול את עצמי בזמן שאני אוכלת..אני גם יודעת שאני עושה את זה בשביל לא להרגיש להתעלם ממה שאני מרגישה פוחדת להרגיש דוחקת הכולל פנימה את כול הרגשות..... השאלה שליי האם יש קשר בן מה שסיפרתי עליי לבן המצב של אמא שליי תמיד היתי אומרת אני לא רוצה ליהות כמוהה שמנה... אני לא יכולה לראות אותה לפעמיים אוכלת...וזה שובר אותי כי יש ימים של בולמוסים שאני יכולה לאכול יותר ממנה...אז איך אני מעזה להגעל בכלל?? כ"כ נמאס לי... אני לא יודעת מה לעשות אם עצמי איתה אני יודעת כמה שקשה לה אני ככ יודעת!!! אני אפילו לא יודעת אם תביני את מה ששאלתי בעצם כי כרגע יורדות לי דמעות וזה מבלבל אותי כואב לי מאוד!! מקווה שתביני.. את מ ד ה י מ ה!!!!!!!!!! הלית

בין מה שקורה לאמא שלך לבין מה שאת בוחרת היום לחיות בלאוו ברירה.אבל עם ידיעה שזה יכול להיות אחרת. גם אני גדלתי עם אמא אנורקסית, אחות בולמית ועוד אחת שגם לוקה באנורקסיה וגם בסכיזופרניה,כולל אבא שלא סותם את הפה ומצווה על כולם לסתום את הפיות כי לאישה לא יפה כביכול להיות שמנה אז השאלה שלך מובנת לי לגמרי. מצד אחד רעבתי ונעלמתי לא רציתי לזלול כי נגעלתי מאחותי, מצד שני גם אני הייתי ברגעים שמצאתי את עצמי מתבוססת באותו גועל שאין לו מוצא מפני שהחינוך וההתנהגות בבית להפרעות אכילה הייתה מאוד ברורה. אז יש קשר, הביטוי של מה שקורה לך קשור בזה שאמא שלך מייצגת את הפחדים שלך, כי הפחד שלה הוא להיות שמנה, כי היא חנכה אותך להבין ששמן זה רע, להבין שאוכל זה דבר שלא ראויים לו וכשנמצאים בשלב של גיבוש זהות, גם אני הלכתי לאיבוד, אז את לא שונה ממני. אז כן זה משפיע, זה סוחף אבל יש שלב שחייבים לעצור את זה, כי אמא שלך לא מסוגלת לעצור את זה בעצמה. עצוב לי לומר לך שאת במובן מסויים תהיי חייבת להיות האמא של עצמה ולהחליט שאת מטפלת בעצמך ומונעת בעדך להגיע למצב שאין ממנו מנוס. אם את רוצה עזרה והכוונה אני ישמח לסייע לך. אבל יש לך כוח לראות אחרת ויש לך כוח להירפא ויש לך כוח גם לסחוף אחרייך את אמא שלך לריפוי מלא. תאהבי את עצמך ותחשבי על מה שכתבתי לך ותתחילי לחפש דרך, מעתה ואילך מה את עושה כדי לצאת מזה. תרגישי חופשי לכתוב לי/ לנו באהבה רבה הילה

כמו שהילה שמתי לב רשמה שי שקשר אני חושבת שכל הה"א היא תורשתי -במקרה שלי הוא ברור תורשתי בכל אופן את בורחת את לא רוצה להיות כמו אימך אני רוצה להגיד לך משהו כל האחים ואחיות שלי הם בה"א(אנורקסיה \בולמיה -בלי יוצא מן הכלל) בן דוד שלי מת לפני 4 חודשים מאנורקסיה ישנם המון קרובי משפחה שלי שהם בה"א ולכן יש לך את בעיה בגלל אימך שלך דניאלה