פורום הפרעות אכילה - תמיכה

היום בארוחת ערב אחות שלי עושה לי "באנה כמה את אוכלת?" חטפתי את השוק של החיים שלי... יכול להיות שאכלתי הרבה ואכלתי את הכל בשעה...ואני מתביישת להגיד מה אכלתי... למרות שלא הייתי כל כך רעבה פשוט ידעתי שאני צריכה להכניס פחמימות לגוף ועכשיו אין צורך שאני אגיד עד כמה רע לי ועד כמה שאני שונאת את עצמי, ושהבטן שלי נפוחה כמו חודש 20 ופשוט בא לי להקיא. להקיא ואז למות! ועוד יותר הורג אותי שגם עכשיו (למרות שלא נשאר עוד מקום בבטן הענקית שלי) אני יכולה לאכול עוד איזה משהו.. אני צריכה לצאת עכשיו מהבית אבל איך אני עושה את זה בדיוק, שאני נראת ככה אחרי הארוחת ערב הזאת?!!?!? בכלל יש לי תחושה שהשמנתי, ואני מנסה להדחיק ת העובדה הזאת אבל אני כבר לא כל כך יכולה... רע לי ומגעיל לי ואין לי כח יותר! סורי לי המגילה פשוט הייתי חייבת לפרוק...

כבר כתבנו מלא הודעות בסגנון וזה תמיד ירגיז ותמיד יכאב ותמיד נרגיש רע ונרצה למות או להקיא או לצום או לטרוף או משהו אחר הזוי בסיגנון. קחי נשימה, צאי מהבית ועוד שעה את כבר תרגישי אחרת... עד שיבוא יום שמשפט כזה לא יזיז לך כהוא זה. וזה יקרה!!!! אני אוהבת אותך אל תשברי....תמשיכי הלאה ואל תעצימי את השנאה שלך לעצמך גם אם בא לך להיעלם, כי זה בדיוק מה שאת לא אמורה לעשות במצב הזה וזה המבחן שלך לעמוד בזה, להבין שהיא אמרה ושזה לא אומר על מי שאת כלום! הרבה אהבה חיזוקים וחיבוקים :-) תצאי ותבלי

אני לא יודעת מה קורה לי, ובלי קשר למה שהיה היום בערב... היה לי עכשיו בולמוס שהצלחתי לעצור אבל פתאום עוד פעם אני חוזרת אחורה... עד מתי?! אני מרגישה שהשמנתי ואני משתגעת מזה!! אני אפילו בטוחה בזה! ביום חמישי יש לי אירוע משפחתי, תיכננתי ללבוש גופית ערב יפה וצמודה ועכשיו איך לעזאזל אני אמורה ללבוש אותה כשהבטן כל כך נפוחה ושהשמנתי?!?! ובכלל למה הבטן הזאת כל הזמן נפוחה?! הרבה זמן כבר לא הרגשתי ככה מגעיל גם בנפש וגם בגוף הרבה זמן הבטן שלי לא התנפחה למימדים כאלה הרבה זמן לא היה לי בולמוס בטח שאני מלאה לחלוטין ורוצה לאכול בשביל להשביע משהו אחר שהוא לא תחושת הרעב... אז מה קרה פתאום?! למה אחרי כל כך הרבה זמן זה שב וחוזר?! אני מרגישה כל כך רע, ואני יודעת שאני חוזרת ואומרת את זה...אני פשוט לא יודעת מה לעשות... אני לא רוצה לצום מחר, אבל מצד שני אין לי יותר מידי ברירות כי יום חמישי אני צריכה להיות רזה רזה רזה ונכון שאי אפשר להוריד כל כך הרבה ביומיים אבל לפחות הבטן לא תיהיה נפוחה כל כך... אוףףףףףףףףףף לא חשוב אני סתם מזבלת את המח...אני סתם מטומטמת שמנה שלא יודעת כלום....

אנורקסיה יקר! כשחזרתי לחדר הסתכלתי על תפוח הפלסטיק שהבאת לי. הוא מונח לו על הפסנתר...כולו אדום ומבריק....עגול ומושלם. כמו שאנחנו רצינו להיות. היינו מטופלים טובים, אני ואתה. לא עשינו בעיות, לא נתנו אגרופים לקיר. לא חתכנו כל מיני אברים...ולא שמענו דיסקמן בזמן הקבוצות :) אפילו במקום בו ציפו מאיתנו להרפות, לשחרר....דאגנו להיות בסדר. אני לא יודעת מה איתך, אבל אני "עבדתי" על כולם. הייתי אופטימית, שידרתי תיקווה....אבל בבית, כשאף אחד לא ראה, הייתי שוברת את כל החוקים. אני לא חושבת שהתייחסתי ברצינות לאישפוז. אני בעיקר זוכרת שהיה כיף. וזאת לא הייתה המטרה. אולי באמת עוד לא הייתי ממש מוכנה. שינויים קורים כשאתה מוכן לתת להם לקרות. ואתה יודע משהו....אני כבר פחות מחפשת את ה -% 100 . אני שמחה שפגשתי אותך כאן.

בהצלחה לשניכם מכל הלב הילה

אצבעונית המקסימה אז בואי אני אגלה לך משהו, גם אני לא שמתי על הכללים ולא רק בבית, אני לא יודע אם שמת לב אבל גם אני החבאתי אוכל בארוחות, צפצפתי על המטפלים, עשיתי ספורט בחדר (כמו שאת בודאי יודעת...) ואני לא מדבר על מה שהיה בבית... גם אני מאד נהנתי באשפוז ואני מתפלל כל יום לקום 20 קילו פחות ואני עושה הכל כדי לרדת במשקל אבל הגוף שלי שומר באדיקות על המשקל הקיים ואני לא מצליח לרדת לצערי. אולי אני עושה את זה כדי לחזור לאשפוז... נראה לי שכן אני לא יודע למה, (וזה הורג אותי כל יום מחדש) אבל אני לא מצליח לרדת ולא משנה איזה דיאטות אני מנסה. אם יש לך טיפים תתני לי. וחוצמזה מה אתך? איך את מסתדרת עם האוכל? את אוכלת לפי תפריט? או לפי תפריט בולמוסים? (-: אני ישמח אם נפגש איזה יום אחד על כוס קפה (עם סוכרזית, אל תדאגי) ותצחיקי אותי קצת כמו שאת יודעת לעשות כי אין לי חיים שמחים כל כך...

הי קסם, לרדת במשקל?? אתה תצחק, אבל זה יקרה רק כשתתחיל לאכול מסודר אז יש לך עכשיו אתגר..... חיזוקים וחיבוקים :-)

אולי במקום לחפש בנרות את הדרך להוריד עוד כמה פאונדיםםםםםםםם תלך לחדר כושר תאכל הרבה חלבונים תפתח שרירים............! תהיה ג-ב-ר!!! לא נקבה חזק! שרירי!! סקסייייייייייייייייי! הא....? מה אתה אומר............??? לאט מי סי דה מאסלל!!! ...................הממממממ מענייןןןןןןןןן

בנות הפורום שלום, אני מחפשת מידע מאוד מסויים, שקשור לסל הבריאות - הגעתי למרפאה להפרעות אכילה (בבית חולים רמב"ם), והם לא בכל הפרעות האכילה אלה רק ב1 משלושת הסוגים. 1. אנוקרסיה-נרבוזה 2. בולימה 3. IBD (משהו כזה, שזה אמרה האחות בינג'ין דיסאוראודר). אם, הייתי סובלת מתת משקל, אז היו מקבלים אותי למרפאה מייד. אבל בגלל שאני שמנה (BMI30) אז כן זה אמיתי, היא אמרה שאני צריכה לעשות אבחון אצל הפסיכאטר ורק הוא יקבע אם אני יכולה להתקבל למרפאה, כמו כן ניסתה לרמוז דברים כאלה ואחרים שהשמנה זה כלול בסל הבריאות, שהגיעו בנות אחרות שמנות ולמרפאה ולא התקבלו. אני רוצה לדעת איפה אפשר להשיג מידע על העניין. אני בת 23 סובלת שנים ארוכות ורבות מהפרעת אכילה כפייתית, ועלייה וירידה במשקל לסרוגין של כ70 קילו. עכשיו "הצלחתי" לפתח סכרת. אבל - שאלת הפרעת האכילה שלי בעינם נותרה בספק. אני באמת, מאוד סובלת, מחרדות מאכילה בלתי נשלטת מפחד לבריאות שלי שכבר נהרסה ולמה שעוד עלול לקרות, ואני לא מצליחה להשתלט על זה בכוחות עצמי, כי ככל שאני מפחדת יותר ככה אני מרגישה "חייבת" לאכול בשביל רק להרגע. אני מאוד סמכתי על הטיפול שאפשר לקבל במרפאה להפרעות אכילה והם מצידם לא נראה שזה בטוח שאני אתקבל לשם. אני מרגישה חסרת אונים. אני באה ואומרת הינה יש לי הפרעת אכילה, ואני לא רוצה למות מהתקף לב או מסכרת או מכל הסיבוכים שקשורים להשמנה, והם אדישים. אני כל כך עצובה, ואני מרגישה שזה לא הוגן. ואני לא יודעת לאן לפנות. מישהו?

עצוב לשמוע וכל כך לא בפעם הראשונה כמה שהמערכת שלנו אטומה ואפתית.. לאף אחד לא אכפת כל אחד דואג לטוסיק שלו.. ואין לך מה לעשות אלא לנהוג בהם באותה צורה.. תבררי מה הן הזכויות שלך ותנצחי אותם במשחק שלהם.. אני לא מבינה בזה כ"כ סל בריאות בלאגנים.. בטח הילה תבין יותר ואולי תעזור לך.. אל תוותרי..! ואל תאשימי את עצמך באטימות שלהם ע"י כך שתמשיכי לאכול ולסבול! יש פתרון לדברים האלה ואם תחפשי בתוך עצמך אני מאמינה שלפחות חצי מהעבודה את יכולה לעשות לבד.. פה בשבילך.. מולאן!

תפני בהקדם לתל השומר באופן ישיר, כי הם מקבלים במצב שלך לטיפול, אני לא כל כך מבינה מה פשר הדבר הזה, זה בהחלט מקומם אבל את יכולה להיות בטוחה שבתל השומר במחלקת בוגרות יש מענה לזה ושווה לבדוק. לגבי סל בריאות, אני לא יודעת באיזה קופת חולים את אבל טיפול כזה בהחלט נחשב לחלק מסל הבריאות לפחות במכבי, אני לא יודעת אם לא שווה לך לעבור, לא שאני מצדדת בקופה הספציפית הזו אבל את צריכה טיפול וצריך לעזור לך ושווה לנסות כל מה שאפשר, בכל מקרה תפני ישירות לתל השומר ותראי מה הם יגידו לך, אני ישתדל לברר לך עוד פרטים בינתיים הרבה אהבה מגיע לך להירפא ולהיות באהבה לעצמך במקום לרפד את עצמך בהגנה מפני החיים ומפני כל צרות העין שיש בהם, את יכולה להיות מספיק חזקה ומספיק מוצלחת כדי להיות את בזכות עצמך ללא הגנה שפוגעת בך. אני מאמינה בך ואני מאמינה שכל אחד אחר פה גם... שלך הילה

http://www.mentalnet.org.il/doctor/?id=eitangur&act=view אני מציעה לך גם לנסות הומאפטיה מישהי מעולה שעובדת עם קופח כללית דיטה 03-5165923 טיפול הומאופטי יכול לעזור לך גם בצד הנפשי פסיכולוגי וגם ברמת הסכרת http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=839 זה הקישור לאתר שלה ותפני גם לפורום של בלה אגמון הרזיה ללא דיאטה ותשאלי אותה מה היא מציעה לך לעשות http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1353 מומלץ לנסות תעדכני מה קורה איתך באהבה רבה אל תאמרי נואש :-) הילה

אני לא יכולה לנסוע לתל השומר גם רמב"ם זה מאוד רחוק לי. ואני רוצה לציין שסל השירותים זה משהו שמוכתב ממשרד הבריאות והוא לא תלוי בקופת החולים..... ותודה על התמיכה

לא קראתי עכשיו את ההודעות של שאר הבנות אבל יש לי לומר לך משהו את לא חייבת ליכנס לטיפול כזה את נגשת לרופא המשפחה ומבקשת ממנו הפניה לדיאטנית ולפסיכולוג שברור הדיאטנית והפסיגולוג ממומן חלק ע"י הקופת חולים רציתי לומר לך לא משנה באיזה משקל את\מה הMBI שלך את בה"א צריך לטפל בך ואני חושבת שאת יכולה ליכנס לטיפול אם תלחמי על זה כי זה לא נמע הגיוני כלל כי אם באמת מציעים עזרה לה"א אז למה במקרה של השמנה לא? ויש דבר כזה מרכזי OA שזה לאכילה כפייתיתי זה קבוצות של אנשים ברחבי הארץ יש בכל עיר תראי את הקישור של אלינור נתנה לגלי אני חושבת לא בטוחה אבל התגובה של אלינור בקשר לזה.. והעלות היא רק12 שקל למפגש נראה לי אני לא בטוחה וזה להשכיר את המקום וכ"ו ואני חושבת אם את פונה לבתי חולים הגדולים בארץ הם מקבלים את הטיפול הממומן ע"י הממשלה שאת מקבלת זאת חינם.. שלך דניאלה ואנחנו כן כדאי לעזור לך בכל:-)

בדקתי עוד אפשרויות ולצערי קיבלתי תשובות מאוד דומות לאלה שכבר נתתי לך אני מציעה לפנות למשרד הבריאות ולשאול מה הם מציעים לך לעשות במצב הזה. המון בהצלחה באהבה רבה הילה

אני בת 17 ורואה סביבי את חברותי עסוקות באוכל באופן מוגזם, חלקן הגיע למצב של אנורקסיה או בולמיה.לאמי גם כן יש הפרעת אכילה ,לכיוון השני -מכורה לאכול.ויש לציין שמנה.אני ממוצעת לגילי 1.62 ושוקלת 60 קילו.וכן ,הייתי יכולה להיראות טוב יותר.אך מכיוון שההפרעות אכילה הסובבות אותי, מבעיתות אותי כ''כ ,הן לקיצונות של חברותי והן של אמי.באופן מכוון אני לא מתייחסת למה שאני אוכלת, לא איכפת לי אם אני אוכלת שמן או לא, לא סופרת קלוריות ולא שום דבר.אבל באופן זה גם אני הגעתי למצב של השלכה על המזון משהו רגשי.האם אני כ''כ נדירה שאין לי הפרעת אכילה למרות שאני בגיל ההתבגרות?אני ממש מתוסכלת מהמצב...פוחדת מצד אחד להיות כמו אמי ומצד שני פוחדת להגיע למצב של הרעבה עצמית ובכך לאפשר למשאלת מוות להתקיים בחיי.מקווה שתענה לילילי

אני נאלצת לצאת, אני מבטיחה לענות לך יותר מאוחר בינתיים אני שולחת לך חיבוק ענקי והסבר מפורט בהמשך... שלך הילה

את ללא ספק שייכת לקבוצת סיכון של הפרעות אכילה.. מה זה אומר??.. האמת שהסביבה משפיעה אבל הבית משפיע יותר ואם אמא שלך נמצאת במצב של אכילה בלתי מבוקרת והשמנה כתוצאה מכך והיא גם מאובחנת כאחת שיש לה הפרעות אכילה, סביר להניח ושכיח ביותר שגם את תדבקי במחלה, מפני שאין לך מסגרת שלמעשה אומרת לך שאפשר אחרת. מה עושים? אני הייתי לוקחת יוזמה, מדברת עם אמא שלך ומסבירה לה שהמצב שלך מדרדר בגלל ההשפעה של כל הנושא שיש לזה עלייך ומבקשת ממנה ללכת לטיפול, איזה שתבחרי, זה יכול להיות פסיכולוגי, הומאופטי, תרפיה באומנות.. מה שאת רק רוצה כדי שלא תישארי עם זה לבד ושיותר מזה תוכלי בפועל ללמוד תרגילים מעשיים כיצד להיות אחרת ביחס לעניין ולנהל דיאלוג חופשי אוהב ומזין עם אוכל ועם עצמך בכלל. את רעבה? רעב לאוכל.. או רעב לאהבה? מתי שאנחנו רעבים לאכול ברור שהכי טבעי ללכת לאכול ולהשביע את הרעב באוכל טוב כשאנחנו רעבים לאהבה או לריצוי עצמי אז המשימה להשביע הופכת להיות מסובכת עד מאוד ויש מה לעשות ואפשר לעשות ורצוי להתחיל כבר מעכשיו כדי שלא תסתבכי אם הפרעות אכילה מה שאני מאוד מקווה שאת טרם שם ושאפשר להציל את זה עכשיו מבעוד מועד אפילו שמבחינת משקל את בסדר גמור ורצוי שתשמרי על זה אבל בעזרת עזרה נכונה ונבונה. וכן, לשאלתך הריצפה שלנו מאוד עקומה, הייתי אומרת שזה אפילו התקרה מאחר והכל נובע מההסתכלות המעוותת של החברה שלנו לגבי דימוי עצמי בלתי אפשרי לכל הדיעות, אבל בבחירה שלנו לא לשתף עם זה פעולה וזה מה שיהיה הכי נכון עבורך לעשות היום למרות הקושי הרגשי הפסיכולוגי שמלווה לכך ואני בטוחה שתצליחי. אני מזמינה אותך לכתוב יקירה מתי שאת רק רוצה דברי עם אמא וחפשי לך טיפול טוב אני מוכנה להמליץ לך באהבה רבה במידה ואת רוצה אל תיכנסי למעגל הזה כי החיים יקירים מידי ואת כבר יודעת מה עולה בגורל הדבר האיום הזה... ערב נעים :-) הילה

אניע ושה דיאטה כבר חודשים בהתחלה ירדתי הרבה ולאחר מכן נעצר קצת ונראה לי שהמשיך טוב ככה שזה דיאטה מאוזנת... לאחרונה אני סובל מרעב אני כל הזמן רעבה ורוצה לאכול כאילו אני רוצה הרבה פחמימות לחם וכאלה אני לא יודעת ממה זה נובע והאם זה מוזר שזה פתאום? אני מפחדת לאכול כדי לא להשמין..... האם זה הפרעת אכילה? היד לוקחת לאכול ואז המוח מצטער...

את רעבה כי זה הכי טבעי להרגיש כך אחרי הרעבה חסרת רחמנות של חודשים, אני לא באמת יודעת מה מצבך אבל נשמע שזה כבר איבד איזון. לגוף אין חוכמות הוא יודע לשים סטופרים, אנחנו לא מקשיבים לו ואז התנאים שלו הופכים להיות בלתי נסבלים כדי לקיים את עצמו במיוחד כשאנחנו מתנגדים, הנפש שלך יוצאת למלחמה ואם את לא מחליטה שאת הולכת עם עצמך ולא נגדך כל פיסה ממך יוצאת בסופו של דבר נפסדת, כי יש לזה גבול וזה מתבטא ממש בסימפטומים שאת חשה בהם עכשיו כמו להרגיש רעבה ולפחד מזה.. למה בעצם???.. כי זה לא מוצלח?.. מה?. כל התרבות שלנו סביב הנושא הפכה להיות ממכרת למדי וזה כמו לופ, מספרים על זה וזה עובר הלאה ונדבקים אם אנחנו חלשים ואם אנחנו חושבים שבזכות זה נהיה יותר מאושרים או מוצלחים, אז זה מצליח להפיל ברשת. אבל אני יודעת וגם את יודעת שזו לא יותר מאשר אשליה מרה בלבד. מה אני מציעה?? גשי בהקדם לעשות בדיקות. שרופאת משפחה תפנה אותך לדיאטנית ומה היא חושבת על פי חוות דעתה שכדאי יהיה לך לעשות. אני מציעה לך לספר את כל הפרטים שסיפרת לנו כדי שחוות הדעת שלה תהיה מדוייקת ושהיא באמת תוכל לעזור לך. הפרעת אכילה זה דבר מסוכן כאשר אנחנו לא עוצרים בזמן, היא גודלת והופכת להיות הרסנית עד לשלב שכמעט ואין לה תרופה והיא מכניעה. תמיד דיאטות מתחילות בגלל אי שביעות רצון ממי שאנחנו יהיה עלייך להבין ששביעות רצון אמיתית משיגים באמצעות החיים עצמם והתכנים שאת בוחרת להתמקד בהם וגם הרבה מעבר לזה. אני מאחלת לך בהצלחה אני מקווה שתגשי להיבדק ואני מזמינה אותך להמשיך לכתוב בכל עת שתבחרי באהבה רבה שלך :-)

יושבת בחושך. הבטן מקרקרת. מקרקרת...איזה מילה מצחיקה...איזה ביטוי מצחיק...הרי הקולות שהבטן עושה כלל לא נשמעים כמו קרקורים. היא כמו תינוק קטן. בוכה כדי לקבל את תשומת לבי. בוכה....לא מקרקרת...כי צריכה לאכול. אם היה זה תינוק קטן, הייתי אוספת אותו בזרועותיי, מחבקת,מאכילה ומשקה אותו עד שיירדם... עם אותו חיוך מלאכי על פניו שיש רק לתינוקות. אבל זאת רק הבטן שלי....למה שאקשיב לה....הרי היא לא מקשיבה לי. מה כבר ביקשתי? רק שתישאר שטוחה....לא ביקשתי את הירח. מנסה למצוא את אותה נקודה רעבה בבטן. מעין כאב קטן...שכמו מתחיל בנקודה מסויימת ומתפשט לאורך כל הגוף...לצלעות, לגב...ללב. ובחלום שלי אני קמה....הולכת למיטבח, פותחת את המקרר...מכינה לי סנדוויץ חביב וחוזרת למחשב כאילו כלום לא קרה. איך צביקה פיק שר "לפעמים חלומות מתגשמים". בעזרת השם....ובעזרתי. אבל לא היום.

הרבה זמן לא כתבת וכן גם לא כתבתי לך אבל לפי ההודעה שלך אני הייתי מוכרחה לכתוב לך תגובה על זה הגוף יודע מה הוא רוצה אם הבטן רוצה לאכול תני לה מה יקרה ביג דיל אז אכלת? זה יעשה אותך פשוט מאושרת יותר אם לא אכלתי לא זה יעשה אותך קצת יותר עצבנית אם בכלל אם אני זוכרת את טסת לחו"ל לא שאלתי אבל אך היה? אני חושבת חופשה עושה טוב... היא משחררת היא גורמת לתחושת אושר ,שלווה ,רגיעה ל]עמים זה טוב כל החופשה הזאת היא עושה טוב ויכולה לעשות ההפך:-) אחרי ש"קמתי לתחייה חדשה" אני קוראת לזה... אני נותנת לגוף שלי לאכול מה שהוא רוצה הוא רוצה כריך עם מליין גבינה צהובה אני אוכל אם הבטן שלי רוצה צי'פס אני אוכל אם הבטן שלי רוצה כאן ועכשיו ללכת לנאפיס ולאכול משהו הכי משמין משם אני אקח את האוטו אס לנפיס ואוכל והכל בלי להקיא וזה כדאי לילחם במחלה אני יודעת שאני אמשין אני לא בתת תזונה אני אשמין אבל אני אנצח את המחלה ואני מקווה שגם את ואת לא תתני למחלה להרוס אותך... כמו שהיא הרסה אותי ואת המשפחה שלי גרמה צער וכאב לכל המשפחה שלי ולכל הסובבים אותי שלך דניאלה אל תחמירי עם עצמך לא שווה החיים יותר שווים הנדלה אמרה משהו מעדיף לי לעלות כל קילו שירדתי ושהאושר יחזור אליי תפנמי זאת אולי תרצי את האושר גם כמו שאני רוצה... כמו שכולנו רוצות..

זה עניין של החלטה ואת תגיעי לזה, הכי קשה לנו לטפל בתינוק שבפנים שהוא בעצם אנחנו בדכ לשם השגת המטרה אנחנו נתקלים בהרבה מאוד קשיים כדי להגיע לזכות האמיתית של השיא ושל החיבור האמיתי שאינו מעורער ע"י שום תנאי. זה חוק קוסמי. ואני מאמינה שזה יגיע, באמת באמת אבל מעבר לכל המילים אני יודעת שזה קשה אז אני שולחת לך הרבה חיזוקים ואהבה ושתרגישי שזה בסדר להכיל את מי שאת, כי אין לך אף אחת אחרת חוץ מאשר את עצמך. והיא באמת נפלאה ויותר... אוהבת המון תאכלי באהבה כי מיגע לך!!!!! :-) אני

קיבלתי את המייל שלך, הייתה לי הרגשה שלא קיבלת אז את שלי.... אני יותר טוב ואני ישיב לך מחר נשיקות הרבה אהבה חיזוקים וחיבוקים :-)

אל תמהרי... החיפזון מהשטן! ;-) תשמרי על עצמך ושיהיה לך לילה טוב! אני.

"אני יותר טוב..."? מה זה יותר טוב...........? מתי היה פחות טוב......???? תעני בזמנך החופשי... אני יודעת שבזמן האחרון אין לך הרבה כזה...... מקווה שאת לא מתחרפנת מהלחץ............. חחח בטח את כל היום עושה להם מדיטציות חח לילה טוב....!

הייתי קצת חלשה, אפשר להבין בהתחשב בכל העומס.... :-) וכן, צדקת, אני עושה להם הרבה מדיטציות של צחוק מוטרף.חחחח מפאת החירפון שאני לוקה בו בשלב שכבר אין מאיפה לסחוב ...

מעיין יקירה -קראתי עכשיו בריפרוף מה שרשמת לי ואני רואה שיש לך "כמעט אותו בעיה שלי" אני מוכנה לאכול שוקולד מאשר ארוחה אם נקרא לזה ארוחה או שאני אוכלת זה עשה בחילה וזה רק בגלל שאנו הכנסנו את זה לראש שלנו רק בגלל זה ולא יותר מזה יש לי להוסיף- בצבא זה קצת קשה אבל מישהו נתן לי טיפים איך הצבא יעבור לי בשלום ולא בעצבים...:-) הילונת -קיבלתי את המייל אין לי מה להגיב עליו אבל תודה בכל אופן יקירתי ולא השגתי אותה וזה ממש חבל ואני לא יודעת מה לעשות ואני אובדת עצות כבר אבל אני אתקשר ואני אראה מה אני אעשה כבר(לא לה כי אלייה אני לא אצליח ) מולאני- מליין זמן לא דיברנו ונו איך היה עם האח שלך? את לא נורמלית אם אחי היה טס הייתי בוכה צועקת רק שיחזורררררר שישארררררררררררררררררררר שלא יעזוב אותייייייייייייי :-) טוב ספרי הכל הכל הכל מהכל אם תרצי ברור במייל שלי יקירתי:-) הנדלה- מכיוון שאני קוראת למצב שלךבחוץ הייתי רוצה לדעת קצת על המחשבות שלך:-) איל עובר עלייך היום אם המחשבות רק על הקלוריות.. וכ"ו אנורקסיה- לפעמים ישנה התחושה הזאת אני מקווה שישתפר יקירי אחיים אינם באים בקלות ולא הבטיחו לנו את זה... איך הולך לך הפסיכומטרי? אני עוד מאט אתחיל גם אני אנסה להתקבל לקורס של עכשיו ואעשה את המבחן הספטמבר:-) שירוש- כתבתי לך -->שם תגובה יותר למטה אני מקווה שראית אם לא תראי:-) ולינויההההההההה- געגעתי לאב אוול דניאלה שבוע טוב- באיחור רציני:-)

נו אז מה הוא הטיפ כדי לעבור את הצבא בשלום??????????

הטיפים שנתן לי זה הטיפים איך לעבור את הצבא בשלום בלי שידעו שאני בה"א את האמת אין לי כבר מה להשתמש בהם בגלל שאני כבר לא בדגר ה"א אולי כן אבל אני בהחלמה בגלל שאם אני מצליחה לאכול ארוחה שלמה בלי לכעוס על עצמי אני במצב טוב מאד!! כך הוא אמר לי * לקחת קרוב הביתה- כי אז אי לא אוכל בבית וגם לא בצבא ובכל מקום אני אגיד שאכלתי אבל לא אוכל(זה לא יקרה כי אם לא אוכל אני אפול תריצפה ולא אקום אני בטוחה..-לכן אני בסדר ואני לא אעשה זאת הוא נתן לי עוד טיפים-כיוון שאני כבר לא בתחום הזה אני מרגישה אני לא אצטרך ואם אפול שוב למחלה הזאת אז אני נכנסת לטיפול מיידי ואנייוצאת מזה כמו שצריך כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד מה איתך? מתי חוזרת לצבא? דניאלה

אני לא הצלחתי לעבור את הצבא בשלום... לדניאלה, אני מאוד מקווה שתצליחי להשיג את חברתך היקרה, אני מקווה ששלומה בטוב. בכל מקרה אם יש משהו שאת רוצה לדבר איתי או לשאול אותי את יותר ממוזמנת נשיקות המון חיזוקים וחיבוקים :-) אני

מה שלומך יקרה? לא ראיתי איפה כתבת לי.. תני לי מיקום יותר ספצפיפי אני אשמח לראוןת. אני מקווה שאת בטוב. אוהבת המון ומחכה לשמוע ממך שיר

חלומות פז... ליל מנוחה והרבה כוכבים מנצנצים... :-) ** ****

http://www.livecity.co.il/site/detail/depart/homepage/index1.asp?depart_id=3139

ישבתי עם חברים...מין מפגש שיגרתי. פתאום הופיע חבר שלא ראיתי מספר חודשים. הוא אמר לי "איזה יופי, רואים שעלית באיזה קילו או שניים". מיותר לציין שבאותו רגע קרס עליי עולמי...חשכו עיניי....הרגשתי איך הבטן שלי מתכווצת ומתהפכת. אני יכולה להמשיך בתיאורים פיוטיים אבל נראה לי שהנקודה ברורה. ניסיתי להירגע, חיפשתי בכוח את קול ההיגיון...אילצתי את עצמי לחייך...להדוף את מילות השינאה המוכרות..."שמנה"..."שמנה". ניסיתי לחשוב על הדרך שעברתי, אני אמורה להיות בנקודה אחרת ,לא? הוא התכוון להחמיא לי ובאותו רגע רק רציתי להיעלם....הוא אמר "את נראית יופי", ואני שמעתי "השמנת". מתי כבר אלמד לקחת אמירות מהסוג הזה בצורה קלה? ואולי המישקל אף פעם לא יהיה משהו שולי בחיי?

אצבעונית יקרה... במצבים מסויימים בחיים המחמאות הכי גדולות יכולות לשבור אותמו הכי הרבה... במצב שאת נמצאת זה באמת פוגע וקשה לקבל אמירה כזאת, למרות ששמחתי לראות שאת מכירה בזה שזה בא ממקום של מחמאה! אולי לך עוד קשה לקבל את זה, אבל לפחות היום את יודעת לעשות איזושהיא הבחנה (גם אם לא שכנעת את עצמך לחלוטין) של מאיזה מקום אותו אדם אמר את זה. מה אני אגיד לך... זה מבאס לשמוע דברים כאלה כשאנחנו במצב רגיש. כשהאוזניים שלנו שומעות דרך מחלה והעינייםש שלנו מכוסות בהרבה שכבות... מתי תלמדי? אני לא יודעת... אני רק רוצה לחזק אותך שזה יקרה מתישהוא. את לא בהכרח תדעי להצביע איפה ואיך ומתי אבל זה יבוא. כמובן זה לא יבוא לבד, אלא בהרבה עבודה קשה שלך. אבל כשזה יגע זה יהיה כל כך טוב... שמישהו יכול אפילו להגיד לך 'שמנהש ואו שתחצקי איתו, או שתגידי לעצמך- שילך לעזה! ותעברי על זה לסדר היום. אז מה אם את עוד לא שם?! ובינתיים, אם אותו חבר שלא ראית הרבה זמן התכוון להחמיא לך,ויצא שהוא פגע בך, אז תחמיאי לעצמך בדברים שאת יודעת שהם באמת מעודדים אותך ומחמיאים לך. וזה לא חייב להיות קשור למראה. לילה טוב,המון אהבה.. אני מבינה אותך....שיר

אני רואה סיטואציות כאלה כמו מבחנים קטנים שבודקים איפה אנחנו נמצאים ביחס לעצמנו, אז את יכולה לראות שאת לא אוהבת את עצמך כפי שאת והערה כזו יכולה לצבוט לך בלב חזק, אבל יעברו להם מספר ימים חודשים ותבוא סיטואציה דומה, אני מניחה שעם כל העבודה שאת עושה עם עצמך, את גם תגיבי אחרת ואז תוכלי לראות שבעצם השתנית, לכן סיטואציות כאלה מלכתחילה באות ומספרות לנו מה אנחנו חושבים על עצמנו, כמה אנחנו מזדהים עם הקולות האלה וכמה אנחנו מעיזים להכיר תודה על מי שאנחנו. את אהובה באמת תראי את זה.... :-) ליל מנוחה המון אהבה

ההצגה יצאה לדרך, אני זקוקה לעזרה בפרסום כלומר מקומות בהם אני אוכל להופיע בפני צוות רופאים, אנשי חינוך, פסיכולוגים ומטפלים אחרים, בפני נערות ונשים חולות כדי להלעות את הנושא לדיון ממקום של מרחק- מהמקום של התאטרון אורית שמעתי גם שיש מקום בו אפשר לפרסם עבודות תזה בנושא .כתבתי מחקר בתחום ההרס העצמי והפרעות אכילה- האם יש לכם אינפורמציה בנושא?

אני מציעה לך לפנות ישירות למחלקות של הפרעות אכילה תל השומר הדסה עין כרם שניידר איכילוב רמב"ם נופית שחף אפילו לפנות לעמותת אביב דרך האינטרנט להשאיר הודעה את כל הפרטים תוכלי להשיג ישירות ב 144 אני מציעה לך גם לפנות לבתי ספר במיוחד בקבוצת גילאים של נוער לפנות ישירות למנהל ולהציג את הרעיון שלך יש מה שנקרא אומנות לעם מעבר לזה אני לא כל כך בטוחה שאני מבינה את השאלה שלך עד הסוף אבל אלה הם בהחלט כתובות שיכולות להיות יעילות מאוד, ברמה של לחשוף הלאה את הסכנות שיש בכך ולהעביר מסר חשוב ביותר במיוחד אם יש לך ניסיון אישי בתחום.... בהצלחה שבוע טוב הילה :-)

הפסקתי עם הדיאטת חלבונים שעשיתי עד עכשיו כי כל הזמן היתי רעב וזה היה רעב שאי אפשר להתגבר עליו ונראה לי שאכלתי יותר מדי ועליתי במשקל אני לא יודע למה אני כבר לא יכול לצום כמו שהיתי צם פעם פעם היתי מסוגל לא לאכול חודש שלם חוץ מ2 ירקות ליום והיום האוכל נהיה הנושא המרכזי בחיים שלי כך שגם אם אני לא רעב אני אוכל לפעמים כי סתם בא לי למה אני לא מצליח לרדת במשקל אני רוצה לרדת עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד די נמאס לי מהחיים המחורבנים האלה איזה חיים דפוקים מטומטמים מעצבנים מפגרים בחיים לא יהיה לי טוב אני דפוק מפגר מעצבן מטומטם נמאס לי אין לי מה לעשות בחיים רק לרדת ולרדת ולרדת ולרדת ולרדת אני רוצה לרדת במשקל למה לא הולך לי??????????? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי נמאסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

אנורקסיה יקר... גם אני עברתי את השלב הזה. פעם הייתי מסוגלת לחיות חודשים על תפוח ביום....עכשיו, לא מצליחה. האוכל מעסיק אותי,הרעב מציק לי והמישקל אינו מה שהיה פעם. איך מתמודדים....? אני מחפשת חיזוקים. דברים שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. אני יוצאת,לא מסתגרת. מקבלת מחמאות שמזכירות לי שאני לא כזאת דוחה ושמנה. אני מדברת עם אנשים שמזכירים לי שאני לא מפגרת וטיפשה. אני מחפשת ביקורת אובייקטיבית. פעם גם אני הייתי יורדת על עצמי בצורה קיצונית. זה כבר הפך למשהו אוטומטי. אולי לפני שאתה לומד להחמיא לעצמך, קיים מעין שלב ביניים. שלב בו אתה לא נותן לעצמך להיכנע לאותן מחשבות אוטומטיות ומסתמך יותר על הראייה של אנשים הקרובים לך. אני לא חושבת שאתה באמת מאמין שאתה "מפגר", או "דפוק".... אני חושבת שהתיסכול שלך רק מראה שאתה רוצה לשנות... אבל איך משתנים? לאט...לאט....לאט....לאט...אני מאמינה שהעבודה משתלמת.

אני מצטרפת לכל מילותיה החמות של אצבעונית היקרה שלי/שלנו אבל כולנו יודעים שזה לא פשוט ושזה הרבה זיוני שכל, כי בפועל אתה הוא זה שחי את חייך ואתה לא אוהב אותם....אז מה אני בעצם באה ומבלבלת לך במוח ולא רק לך, בידיעה שאתה הוא זה שיהיה עליו להחליט מהו הוא מתכוון לעשות עם חיו, גם אם אני מאוד ירצה לעשות קסם ולקחת את כל הסבל שלך ושל כל אחד אחר אבל אנחנו צריכים לזכור שהוא משרת את הגדילה שלנו עד שאנחנו יכולים להחליף אותו באהבה... מה עושים??. אני עשיתי רשימה... מה אני אוהבת, מה אני לא אוהבת, מה פוגע בי, מה משרת אותי, מה עוזר לי, מה הורס אותי. למדתי לזהות את הדברים שעושים לי רע. לחשב קלוריות ולרצות להיות 20 קילו עשה לי רע הרבה יותר מאשר טוב, כי זה רק העצים את הדיכאון שלי ומנע בעדי לקום מהמיטה.. זה טוב???... לא נראה לי!!!!! אז החלטתי בכל הכוח למצוא דרך להסית את המחשבה הרעה ברגע שהיא מגיעה. אני זוכרת שנתקלתי ממש ברגעים שכמעט נשברתי בהם והלכתי להקיא אפילו שעברו כמה שעות מאז שאכלתי, זה היה כמו קריז לסמים, הייתי חייבת להישאר חזקה כדי להמיס את ההרגל ההרסני שלי למשהו חדש. זה משהו שעשיתי שוב ושוב, נשברתי, הצלחתי, נפלתי, הצלחתי שוב .. עוד פעם כמה צעדים אחורה.. כמה קדימה...עד שכל דבר כזה נעלם מהרשימה שלי ושבחזרה אליה כל הדברים שעושים לי טוב הרבה מהם מנת חלקי היום. לצערי אין הוקוס פוקוס אבל יש הרבה מקום לעבודה ותרגול. אני מאחלת לך להתחבר לחיים כי בלי זה.. זה לא ילך. הלוואי ותאהב את עצמך ותבין שאתה שווה ומוצלח לא פחות ממני ולא פחות מאף אחד אחר. תבין, זו אשליה שיש להתפכח ממנה, לרצות להיעלם.... הרבה אהבה חיזוקים וחיבוקים ולילה של קסמים אולי מחר יקרה לך נס ותבחר בחיים... :-) אני

וואי כמה זמן לא כתבתי כי לא היה לי מחשב ולא יכלתי להתפרק... בקיצור אני בתקופה טובה ואפילו יש בחור חדש על הפרק שהפעם לשם שינוי אני גם רוצה אותו, אך אני שמה לב שהתקופה הטובה הזו גורמת לי לאכול יותר, גם קצת שוקולדים ועוגיות וכו וזה פשוט מתסכל אותי ואני לא יודעת מה לעשות! אני זקוקה למילה חמה ועידוד או משהו אחר כדי שיגרום לי להסיק לחוש אשמה כל הזמן ולהשאיר את ההרגשה הטובה בשלמותה...

תהני תהני תהני.. פשוט תחגגי! תחווי באופן מלא, ואל תחשבי, פשוט תזרמי עם החווייה הנפלאה שלך בדיוק כפי שתיארת, אם תהיי מרוכזת בעכשיו אני מניחה שלא תחשבי על משקל וענייני גוף. לא אמרתי שזה פשוט אנ מברכת אותך ואני שמחה תמיד לשמוע ממך אני מצטערת שאין לי פתרון של זבנג וגמרנו... זה אף פעם לא עובד כך, גם אם מאוד הינו רוצים אבל זו הדרך, את מכירה אותה הכי טוב. ועל כל טעות תמיד אפשר לגדול ולהתעלות מעליה בכמה רמות. המון חיזוקים וחיבוקים שלך באהבה רבה :-)

אני מעוניינת לשווק ולפרסם הצגת יחיד המארת ילדה מנתבגרת שנקלעה לקשיים ומצאה בהפרעת אכילה פתרון לבעיותיה אורית

אז את כאילו רוצה מישהו שיהיה השחקן?

לא יאמן......... מאיפה להתחיל??? מזמן לא היה לי כ"כ הרבה אקשן ביום אחדדד היום החלטתי לאכול .. עם המשפחה.. עוד טעות איומה אני זוכרת פעם שעברה שעשיתי את זה וז נגמר באסון.. אניווי באתי לאכול ועוד לא הגעתי לשולחן עם האוכל כבר אבא שלי מתחיל לרדת עלי.. נשארתי במטבח לרגע כ"כ לא רציתי להתקדם ועוד פעם התחלתי להרגיש כ"כ מטומטמת כ"כ הצטערתי שכבר שנמתי הכל בצלחת אם לא הייתי הולכת אבל זה כבר היה מאוחר מדי הרגשתי כ"כ נבגדת כי באמת שאני עושה את זה בשבילם ימי שישי הכי קשה לי לא לאכול איתם אני מרגישה תמיד כ"כ רע עם זההה אפילו חשבתי על זה שמעכשיו כל יום שישי אני יאכל לפחות שיום אחד אני יאכל איתם ועוד בערב שזה כאילו חשוב זה לא כמו יום רגיל אני תמיד מרגישה חרא להתחמק כל הזמן ולברוח לחדר.. באתי לשולחן.. רק ישבתי ופתאום אח של טל התחיל לצעוק.. זה לא פעם ראשונה שאנחנו שומעים אותו.. הפעם זה היה ממש חזק.. אמא שלי ואחותי כמובן יצאו אל האקשן ואני התעצבנתי עליהם שזה לא עניינם אחר כך יצאתי לכיוון הבית של טל .. רציתי איכשהו להוריד את הרמה של העצבים של יניב להוריד אותו "מהשוונג" ידעתי שאלי הוא ידבר יפה ואז אולי ירגע שאלתי איפה טל למרות שלפני שניה דברתי איתה בטלפון חרבשתי כמה שאלות שיכולתי והלכתי.. התברר שזה לא ריב בכלל וזה סתםם ויכוח אבל הוא צורח כמו מטורףףף חזרתי הביתה והתכוונתי לאכול ואז אבא שלי אמר משהו על זה שאני לא יתקרב אליו או משהו התעצבנתי ואמרתי שזה לא קשור ושזה נשמע רע מהצד כי ככה זה "שמעת פעם את עצמך פעם שאתה צועק זה לא יותר טוב.." הופה! זה המשפט שהדליק אותו מכאן והלאה ידעתי שדברים הולכים להדרדר תאדדםםם וואל קאם טו מאי פאדר'ס ג'ורההה ריב ריב ריב ויכוח ויכוח ויכוח והופ הנה הדמעות עוד שניה מתפרצות ניסיתי באמת ניסיתי לקחת עוד ביס ולא לשמוע מה שהוא אומר לא רציתי לעשות סצינה זה כבר היה טו מאץ' בעדינות כבלי לדבר קמתי החזרתי ת'צלחת והלכתי לחדר לבכות ברק הוא אמר "אה עכשיו בגללי היא לא אוככלת" ואז ישבתי בחדר בכיתי ושמעתי איך הוא מספר לאחותי שנעבר שלי ירדוף אחרי לכל מקום וזה שהעיפו אותי מהפנימיה וזה ששתיתי בטיול למשואה והגעתי לבית חולים ובגלל זה לא טסתי לפולין זה חמור מאוד וכל מיני דברים שמפריעים לו לא קשורים בשיט! לויכוח אבל היי! מי צריך קשר שיש כ"כ הרבה דרכים אחרות לפגוע.. הייתם חושבים שזה כל הסרט.. טעות ...! זהו רק פרט זניח בעלילה המפותלת שלנו הלילה הזה.. מכאן דברים כבר לא ממש קשורים בי..(ודי מכניסים לפרופורציה את הבעיה שלי..) אני בוכה בחדר ומירית באה.. מירית זו זו שהלשינה עלי ליועצת השלמנו יום שלישי אחרי שהבנתי שהיא באמת רק רצתה לעזור.. ספרתי לה מה קרה היא מצאה אותי בוכה ואז ישבנו בחוץ.. דברנו קצת על אח של טל כי זה היה קשור לבכי שלי אבל דברנו גם על המון דברים אחרים.. פתאום שמענו צרחות אדירות ומשהו נשבר.. רצנו לשם.. די קרוב.. יניב היה עם מטאטא כסא וכל מה שהוא מצא.. אחרי ששבר כד או שניים מאיים על אחיו הגדול שמחזיק תינוקת ביד.. ואמא שלו צורחת ביניהם לא יודעת מה לעשות.. היא צרחה לי שאני יקרא לאבא שלי.. בעלה לא היה בבית הוא ברח בדיוק בגלל יניב הוא כבר לא יכל להתמודד איתו.. ברור שלא קראתי לאבא שלי.. נכנסנו אני ומירית וניסינו בגבורה לעצור אותו זו פעם ראשונה שהתערבתי זה כבר היה בלתי נסבל.. ניסנו להרגיע את יניב ואני חושבת שאיפשהו הצלחנו אני לא נתתי לא לצאת מהחדר נעלתי אותו ואמרתי לו שאני עושה את זה כי אני יודעת שלי הוא לא יעשה כלום הוא אמר לי לתת לו לצאת שהוא לא יעשה כלום השארתי אותו וניסיתי לדבר איכשהו להגיד משהו שיעזור.. בינתיים אמא שלו התעלפה בחוץ.. שחררתי אותו.. אני ומירית טיטנו.. שמתי לב למזרונים על הרצפה בסלון אמרתי לו שזה אסון מבחינה אנרגטית הוא אמר שזה שטויות והוא לא מאמין שזה יכול לגרום למשהו רע הוא דיבר כאילו זה לא פעם ראשונה שהוא שומע את זה.. כל השכונה קמה על הרגליים פתאום כולם עירניים ומשועממים באו גם מהשכונה למעלה.. כל החב'יבות שרעבות לקצת רכילות יצאתי לרגע אמא שלי שיגעה אותי שאני ילך לביית ולא יתערב.. מפחדת מהצל שלה זו.. אמרתי ללאה שיניב דואג לה ושואל עליה.. חזרתי לביית של יניב המשכנו לנקות והדפוק עוד מוצא לנכון להתווכח עם מירית שלא תזרוק תזכוכיות כי הוא אוהב ת'כד הזה.. הוא אמר שאחיו איים עליו ברצח.. כאן המשטרה נכנסה לעניין.. יניב התחיל לדבר יפה בשפה גבוהה.. זה היה מדהים! המשטרה כמו כל השכומנה הבינה שזו בעיה נפשית ולא פלילית ועזבו אותו לבסוף והמליצו על טיפול.. ואפילו אשפוז בכפייה.. יצאתי לאיפה שכל הבררה השכונתית ולרגע חשבתי על הבעיה שלי איך אין לה מקום בדרמה המטורפת נהזו.. תמיד כשאני רואה שומעת מדברת עם יניב אני פתאום אסירת תודה... כן אחיות שלי יש יותר גרוע.. בהחלט יותר גרוע! בקצור עד איזה 2 2 וחצי בלילה כולם היו בחוץ.. אולי טוב שהיה הפיצוץ הזה יש לי הרגשה שהם ישימו לזה סוף.. המשפחה הזו סובלת מזה כ"כ וכולנו ריחמנו על טל שלא יודעת כלום על זה .. ומאמא שלה הבנתי היום עד כמה שזה מפריע לה... מבחינתי עניין יניב היה וטו ביננו אני בחיים לא העליתי את הנושא לא רציתי לחטט איפה שכואב מדי.. אבל היום גיליתי שעם השכנה השנייה שלי היא כן מדברת על זה.. ואני כביכול אמורה להיות האדם הכי קרוב אליה.. דברתי איתה בסביבות 2 רציתי שהיא תבוא אחר כך היא ענתה לי להודעה באיסי בסביבות שלוש שאלה מה דחוף ואמרה שהיא לא יכולה לצאת בשעה כזו בסופו של דבר לא אמרתי לה כלום למרות שהיא שגעעעעעעעעה אותי זה לא מתפקידי בטח לא באיסי מצד שני לא יכולתי לדבר איתה כאילו הכל רגיל.. ההיא התחילה להגיד לי שאין לי מושג מה היא עוברת ושגם ככה קשה לה ושאני יבוא להלוויה שלה ושהיא הכינה תהורים שלה והם יודעים על המצב שלה והם לקחו אחריות.. ובפעם האחרונה שדברנו הכל היה רגיל.. אלואים כמה דברים הילדה הזו מסתירה ממני כ"כ התעצבנתי התאפקתי כמה פעמים לא לנתק לה את האיסי בפנים ולא לקלל.. טוב זהו הילה הוא בטח סכיזופרן אפשר לאשפז אותו בכח? זהו שימו לב מה השעה.. אני לא עיפה בכלל הגיעו ימי הקיץ העליזים כל יום עד ארבע חמש בבוקר אין לי כח לזה ואני דווקא קמה בעשר אחד עשרה לא כזה מאוחר אוף בזמן האחרון שמתי לב שאני ישנה הרבה פחותתת.. פעם הייתי ישנה יותר ועדיין קמה עייפה.. חייבת לעבוד משעמם אבל יום ראשון אני יעשה מנוי לספריהה סוף סוף נמצא איזה הובי קטן אולי זה יעזור............... לילה \בוקר טובב אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת.

לא פשוט לנו הרבה פעמים לגלות את עצמנו גם בפני אנשים שאנחנו מרגישים קרובים אליהם. כל מה שסיפרת, מעיד על חוסר תקשורת מוחלט, הרבה מצוקה ופחד ואני לא כל כך בטוחה שאת קשורה לכל העניין הזה, כל אחד מתפרץ מהסיבות שלו וכמעט תמיד זה על שטויות וזה נשמע תמיד כמו הלם חירשים, אף אחד לא מבין בכלל מה קרה ועל מה כל המהומה ובכל זאת בוחרים להתפרץ, להעליב ולפגוע כי לא יודעים איך לצאת מזה. הרבה פעמים זו דרך מעוותת למדי להראות כאב. אני מצטערת שזה מה שקרה לך במיוחד עם כל מה שאת עוברת, זה בטח לא הוסיף לתחושה 'הנפלאה' ושכמו שכתבתי לך למטה, אני מקווה שישרור בביתכם שלום במהרה. בקשר לטל, את יכולה לראות שכמו שאת לא מספרת ונפתחת באמת ושזוהי זכותך המלאה, כמוך בדיוק לכל אחד אחר יש את אותה הזכות, אז תביני שאנחנו שווים. הרבה אהבה מקסימה שלי אינסוף חיבוקים חיזוקים ואהבה אמיתית אלייך :-) ליל מנוחה

כמה כבר פנו אלי ואמרו לי שאין בפורום שום לינק לאתר שלי ושבעצם אף אחד לא באמת יודע את הסיפור האישי שלי, חלק מכם כן אבל גם הרבה שלא ושזה חשוב שידעו על איזה רקע אני בעצם כותבת. למעט כמה הודעות במסגרת הפורום שכתבתי לכמה בנות והשארתי לינק ישיר לאתר ולוידאו שעשו עלי אבל זה לא באמת צויין כמשו שקשור בי. אז לפניכם שתי כתובות http://www.hilauriel.com/personal.html http://www.realovercoming.co.il/emall/content.asp?cc=55563 מקווה שזה יעזור לראות שאפשר אחרת, על סמך הפאר בין כל מה שהיה וההישג הגדול מתוך כל מה שאני היום. כייף שזה נשאר מאחור... הרבה אהבה :-)

עד שהצלחתי להכנס לאתר שלך כדי לקרוא אותו עוד הפעם-הסיפור שלך.. את מפרסמת אותו פה.. מה חוץ מזה............? איך מתקדמות החזרות..?? שתהיה לך שבת מהממת כמוך.. אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

החזרות מתישות, אבל אני נהנית, כייף כייף כייף וזה מתקדם ממש טוב. אוהבת המון מהממת שלי שבת שלום יפה שלי :-)

היי הילה, אני לא מקבלת טיפים הרסניים מאחותי הקטנה:) היא הייתה אנורקסית והיא אושפזה בתל השומר והיא יצאה מזה כבר והיא על משקל תקין עכשיו. והיא קלטה מה עובר עליי, היא אמרה לי שלפעמים גם היא חוטפת בחילה שהיא מסתכלת במראה ויש לה רגשות אשם על כול חתיכת לחם שהיא מכניסה לפה ובא לה לצום לנצח אבל היא מארגנת את המחשבות שלה בראש מחדש.. היא אמרה לי שיכול להיות שהמחשבות תמיד יהיו לה שם בראש..השאלה מה היא תעשה איתן. וזה הטיפים שאני מקבלת ממנה, איך לא להרעיב את עצמי למרות שממש בא לי. כי בעני היא גיבורה, היא מסתובבת עכשיו כבחורה בריאה בבית שלנו עם גינס שטיפה צמוד עליה והיא שמחה. אני לא יודעת כמה זמן האושר שלה ימשך, כי סה"כ לי יש הפרעות אכילה יותר שנים ממנה ואני יודעת מזה להרגיש "ניצחתי את זה" ואז הכול חוזר.. אבל היא עושה רושם לא רע בנתיים.

אני רק יכולה לברך את שתיכן בבריאות ובשמחה, תזהרו, כי זה באמת קשה ואני מקווה שרק טוב יהיה מנת חלקכן ושרק תתחזקו כל אחת לעצמה. בכוח לחשוב טוב. בכוח להביט במראה ולחייך כי זה מה שיש לנו בכוח לאסוף את עצמנו ולהאמין בעצמנו כי זה מגיע לנו וכי זה זכותנו מלידה לחיות בדיוק כפי שבאנו לעולם הזה לא פחות ולא יותר כמו כל אחד אחר ולא צריך לרעוב בשביל זה ולא צריך להיות מיס או מר עולם בשביל זה.. חשוב להיות מי שאנחנו כי זו המתנה הכי מופלאה שיש לנו כשאנחנו זוכים להתייחס אליה בכבוד, בהערכה ובנאמנות למי שאנחנו באמת וזה לא תלוי בשום דבר אחר בטח שלא במראה חיצוני. אני שמחה שהטיפים חיוביים ולא הרסניים קצת חששתי. ואני מאמינה שאת תהיי בטוב, את עובדת על עצמך ואין שום סיבה שלא, הרבה סבלנות והרבה אהבה... שבת שלום :-) אני

בוקר טוב נשמה, לך ולכל שאר הפורום. אני רוצה לספר לך משהו קטן ומשמעותי. גם אני, כמוך במשך שנות ההתבגרות שלי ועד גיל 24 (היום אני בת 30), לא הייתי אף פעם שלמה עם הגוף שלי והתעסקתי בדיאטות וספירת קלוריות, עד אז זה היה בגבול הנורמלי. כשהתחלתי עם האנורקסיה, איבדתי כ"כ הרבה במשקל, ועכשיו אני יכולה לומר לך בלב שלם- אני עכשיו שונאת את הגוף שלי מאי פעם. הייתי בשמחה מחזירה את הגלגל אחורה, הייתי מעדיפה כל ק"ג שירד ממני, ושאיתו תחזור שמחת החיים שהייתה לי פעם, והייתה לי. מה שאני מנסה לומר לך, את חייבת ללמוד להשלים עם הגוף שלך, תאמיני לי שעדיף להיות נורמלית ואפילו קצת מלאה מאשר עור ועצמות, כאבי מפרקים, כאבי בטן, תסכול, מרירות ועצב. שלך הנדלה, שיהיה לכולנו שבת שלום.

לפעמים אני פשוט אוכלת מה שאני רוצה,אבל אני כל הזמן חושבת על זה,אני לא יצליח...אני נגיד אני אוכלת שוקולד,ואז מפחיתה באוכל,כאילו מנסה לאזן,וזה כל הזמן ככה אצלי.אני מעדיפה לאכול שוקולד על אוכל לפעמים,אני לא יודעת איך אני כן התגבר על זה,אני לא יודעת איך ואני גם לא רוצה להשלים עם הגוף שלי כי אני רוצה סה"כ להרזות וזה לא הולך... טוב קיצר שיהיה לך סוף שבוע נעים וכיייף ושבת שלום

אני מתפללת שכל אחד פה יחווה את עצמו באופן מלא, שלם ומאושר בחלקו, אין יותר טוב מזה, כי משם כבר הכל מסתדר, אבל בואו נזכור שזה תהליך וזה עניין של הרבה תרגול ולמידה והרבה סבלנות... באהבה רבה אני אתכם מכל הלב שבת שלום ... :-) אגב, הנדלה יקירה, אני שמחה מאוד שאת כותבת, רוצה לדעת מה שלומך??... אני מקווה שרק משתפר... המון אהבה

אני גם אוהבת לעשות ספורט,זה הדבר כמעט היחידי שמוציא אותי לכמה זמן מהדיכי,קיצר ולפני שבועיים נקעתי את הרגל וזה הכי מתסכל בעולם,ואני סגורה במוצב שבוע או שבועיים שלמים,בלי לעשות ספורט,ואני לא מסוגלת,והשבוע החלטתי שאני חייבת לזוז קצת והלכתי מפה לשם,וניסיתי לרוץ וכאבה לי הרגל אבל בכל זאת רצתי טיפה בשביל לקפוץ על מקפצה...ואני גם חייבת לעשות ספורט כדי להוריד את מה שאני אוכלת ואין לי איך לעשות ספורט עוד עם רגל נקועה,אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף קיצר אני אבודה...אוכלת הרבה ולא עושה ספורט התוצאה לא תיהיה טובה,נראה לי שאני יפחית הרבה באוכל אני חייבת...אוףףףףףףףףף ואני לא יכולה להשלים עם הגוף שלי כי אני לא אוהבת אותו...איך אפשר להשלים עם הגוף שלך??????????????? זה נורא פשוט...למה אי אפשר ליהיות רזים לעולם???????? טוב שבוע טוף לכולם ונקווה שהוא יהיה טובבב

שלום זאת מעיין,לפני שבוע הייתי כאן בפורום אם אתן זוכרות,ובגלל שיש כאן מעיין נוספת אני יקרא לעצמי מעיין 1,הייתי בצבא.כמובן שלא אכלתי מסודר,אני אף פעם לא מצליחה,ניסיתי לאכול מסודר איך שהוא זה לא הולך...בחלק מהימים אכלתי רק בערב ובחלק מהימים כמעט לא אכלתי,ניסיתי כמה שפחות לאכול,ואיך שהוא אחרי השבוע שהייתי כאן בפורום ואני לא זוכרת מי (יכול ליהיות דניאלה) אמרה לי "שיש לי הפרעת אכילה" לא כל כך נראה לי שזה זה אבל...קיצר מישהי במוצב שלי אמרה לי שכל מה שאני אוכלת אני מתחרטת עליו,וזה נכון,והיא גם אמרה לי שאני לא אוכלת הרבה,ולפעמים שמציעים לי לאכול אני לא רוצה,ומה שהיא לא יודעת שיש לי תקופות שאני מנסה לאכול כמה שפחות והשבוע היה אחד מהתקופות האלה,ולרוב אני אוכלת מספיק ואפילו יותר מידיי,ואני מתכוונת למספיק,ואז פתאום חשבתי אל מה (שנראה לי שדניאלה אמרה לי),וחשבתי שפתאום מישהו אומר לי אל זה משהו וזה גרם לי לחשוב...זה נכון שכמעט כל מה שאני מכינסנ לפה אני מתחרטת על זה,ואז אני אומרת לעצמי שאני לא יאכל יותר,וכמובן שני אוכלת תלוי במצב רוח,קיצר נראה לי שמזה 7 שנים בערך אני רק מחשבת קלוריות,ומנסה לעשות דיאטות למינהן,ומנסה להרזות,וכ'ו,ושמתי לב שמאז שבאמת התחלתי לשים לב לזה אז האיתי שהתחלתי להשמין,כי כשלא שמתי לב לזה אז לא שמתי לב לזה אם השמנתי או לא,והייתי תמיד רזה,ועכשיו אני לא שמנה או משהו אבל אני לא שלמה עם הגוף שלי ואם אני לא יצליח להרזות אז אף פעם אני לא יהיה שלמהעם הגוף שלי.קיצר אני לא אוהבת את החיים שלי,אני מרגישה שאני חייה כדיי לצאת לידיי חובה או משהו כזה...(לפעמים),אני הרבה פעמים חושבת למה לחיות בכלל?מה מחכה לנו בהמשך רק סבל...לא יודעת אולי אני סתם סתומה שלא מעריכה את החיים,כי אני חושבת שאין לי על מה....

ברור שאני זוכרת אותך כמו שאני הבחנתי אותך(אני לא רופאה אבל מה שאני הבנתי כי לא סתם פונים לפורום של ה"א ) את בה"א כי לאכול רק בערב? מי לימד אותך? או לא לאכול כל היום?מי לימד אותך? כמו שאני מבינה כל השבוע הזה בצבא לא הלך טוב עם "אכילה מסודרת" החשיבה שלך אינה נכונה כי מה שאוכלים זה כנראה הגוף צריך ואת את מתחרטת על זה ,זה סימן הזהרה כי הגוף צריך את האוכל ואני אגיד לך את האמת בזמן האחרון אני רואה התקדמות אני חושבת שאני בסדר ואני אסביר למה בדר"כ אני לא משתפת מה הולך בחיי הפרטיים פה בפורום הזה אבל החלטתי לספר זאת להראות את מצבי הטוב היום הייתי בלחץ(לא אפרט למה כי זה לא מעיין אף אחד וסתם כאב ראש לכך ולכן אצנזר) אכלתי יותר מן הרגיל ואז אף אחד לא בבית אני אוכלת (אוכלת כמות שאף פעם לא ישבתי ואכלתי כמו בן אדם עם ערך קלורי מעל 100 קלורות ..) אכלתי ספגטי עם גבינה לבנה וגבינה קשה צפתית(אני אוהבת גבינות מאד!) ואף אחד לא הי בבית זה רמז לכי תקיאי..לכי מהר תקיא לפני שמישהי יגיע ואז את נשארת עם האוכל - אבל לא אני לא הקאתי אני הרגשתי טוב כי אכלתי כי הגוף שלי היה צריך את האוכל כי אם הגוף לא היה צריך את האוכל אני לא הייתי אוכלת את האוכל ... אני היום לא משאירה את עצמי רעבה או אוכלת בשביל להקיא...(זה אני בכל אופן להראות כמה אניחזקה מן המחלה הנוראית הזאת) אני במצב של דיאטות הקאות וכ"ו כבר 10 שנים תביני כמה זמן אני נותנת את חיי למחלה אולי לשם שינוי לפני שחייך היו כמו חיי כל היום ספירת קלוריות בין דיאטה לדיאטה אולי תכירי כי את המחלה ותקחי את עצמך ביידים לצאת מזה לפני שיהיה יותר גרוע! דבר נוסף את רשמת שאת לא אוהבת את החיים שלך? תביני החיים שלך נפלאים החיים שלך הם הכי טובים שיכול להיות את בצבא את יכולה ללכת את יכולה לראות את יכולה לדבר את יכולה להכיר אנשים חדשים את יכולה להמשיך את חייך ולא לישאר במצב של סבל בגלל המחלה -ניתן לצאת (לדוגמא- דיטה דניאל,מיטל שחר,והילה אוריאל המלאכית שלי-ויש עוד.. אבל לעומת זאת עם הרקע שלי שמת לי אדם יקר לפני 3 חודשים... שכל האחים שלי במצב של אנה\מיה אני נלחמת במחלה ואני אצליח כמו שאת כמו גדולה!!) את צרכה לשמוח על החיישם לך כי את לא יודעת מתי את תוכלי לעשות זאת אני לא רוצה לפתח על זה עוד כתיבה אבל אני חוששת לאדם שקרוב לליבי שקרה לו משהו לכן תממשי את עצמך תגידי למה שרצית לעזרי לעצמך ואל תתחשבי כל היום על הדיאטה או על הקלורות ופה אנחנו נעזור לך אני הילה וכל אחת מפה את תכירי פה את הבנות הן מאד נחמדות ותומכות אחת בשניה כאילו אנחנו אחיות ומעיין אנחנו אותה סירה אולי כל אחת בצורה שונה של המחלה אבל אנחנו באותה סירה חושבות להגיע לרזון אין סופי(היום אני חושבת איך להתקדם להביא ילדים לעולם והכיר את החדש שלי...) מעייין את אמרת שאת לא תגידי לגוף הנכון- טעות!! את בגוף הנכון - ואם תעשי טעות תגיד למצב גרוע אוהבת דניאלה אם תרצי אני במייל :-)

הבעיה שאני רוצה להרזות, ואני לא מצליחה וזה מתסכל...מאוד...וניסיתי הכל כמעט,חוץ מלהקיא (שניסיתי פעם אחת ולא הצלחתי),אני גם לפעמים אוכלת כי בא לי לא כי אני רעבה,כאילו אכילה כפייתית כזאת,אני לא יודעת,נגיד בא לי משהו מתוק ואני יהיה מפוצצת,אבל לא אני לא יוותר על שוקולד...אני הרבה פעמים מחזיקה את עצמי והרבה פעמים לא...דווקא השבוע שמחתי מעצמי שלא אכלתי הרבה...הרבה פעמים אני מנסה לדכא את התיאבון של עצמי,יש לי בחילות ואז לא בא לי לאכול...ולפעמים זה נגרם מרצון...ודרך אגב אני לא רואה מהזווית שלי שהחיים שלי הם כאלה נפלאים...אני כל הזמן משנה שעברה בדיכאונות כאלה וזה מבאס...ומדכא...ולא הכל נראה וורד,יותר נכון הרבה לא נראה וורוד,בעיניי לפחות... טוב לילה טוב ותודה ..

מאוד קשה לי לעזור לך, מפני שאת מתארת מצב שבעצם לא מאפשר לי גישה אמיתית ויד אמיתית לתת לך כדי שאת בעצם תוכלי לעזור לעצמך ולא מפני שאני לא רוצה, אני גם יסביר למה אבל יחד עם זאת אני מאוד רוצה שתמשיכי לכתוב ושננסה כולנו ביחד לשקף לך ולעזור לך... זה נראה שאת מאוד ממוקדת בלרזות, מאוד ממוקדת בלרצות למות, שזה יותר מדאיג, מאוד מזכיר לי את עצמי ואני רק יכולה לומר לך מזיכרון עמוק של חוויה דומה מהעבר, שלהיות בדיכאון, לא לרצות לחיות או להבין מה בכלל הטעם של החיים האלה זה משהו שמאוד מקשה על כל תהליך הריפוי אם בכלל. אני זוכרת שכשאני רציתי לרזות וזה מאוד היה מלווה בלא להבין לשם מה נועדו החיים מלכתחילה, היה לי מאוד קשה לזרום עם טיפול או בכלל לרצות דבר כזה, כי לא רציתי לחיות... אני לא יודעת מה יגרום לך לראות שאת טועה בגדול, שהחיים הם משו שיש לחיות, כי יש לך משמעות וזה מספיק חשוב בשבילך לדעת ובשביל כל אחד אחר פשוטו כמשמעו, כי אלוהים העניק לך הזדמנות לחוות, להיות ולהשתפר וגם להעצים את עצמך.... יהיה עלייך לגלות מה יגרום לך לרצות לחיות אבל כל דבר כזה שאת רוצה להבין ואת רוצה להיות מסוגלת לחוות אחרת, תהיי לשם כך חייבת להיפתח, חייבת לנסות לחוות דברים חדשים, אני גם זוכרת שאמרתי לך שזה אפילו יהיה כדאי לצאת מהצבא כדי לפנות מקום לטיפול כזה. חשוב מאוד מעיין יקירה שתהיה לך מסגרת טיפולית בונה חזקה וטובה כי בלי זה יהיה מאוד קשה לתפוס אותך ולעזור לך ואני מאוד חוששת שהרצון שלך לא להיות שאי היכולת שלך להבין לשם מה נועדו החיים יכריעו בשבילך ואת תפגעי בעצמך וזה יהיה חבל ועצוב ומיותר הרבה מעבר למה שאת תופסת את החיים כמיותרים, כי כשאת מתה אין לך הזדמנות ליצור מציאות אחרת, כשאת חיה יש לך בהכרח אפילו שזה מאוד קשה ואפילו שזה מאוד לא מובן זה אפשרי וכשאת מצליחה זה כוח שקשה לתאר במילים, זה עוצמה נעלה לשמה... לגבי התזונה... זה החלק הכי פחות קריטי כמה שזה נשמע דפוק להגיד ולא בגלל שאת לא רזה או בגלל שאת צריכה דיאטה או בגלל שהתזונה שלך 'מדהימה', אלא יותר בגלל שכל הבעייתיות הזאת לא נובעת ממקום של אוכל אלא ממקום של הזנה רגשית וזה משו שרק טיפול טוב, מערכת טיפולית שתעזור לך להגיע לעצמך לעזור לעצמך, רק הם יכולים לבנות את הבסיס שלך ואחכ תוך כדי בשיתוף פעולה להגיע לחלק הסימפטומתי, שהוא בעצם ההזנה בפועל. אני מקווה שאת תחשבי על הדברים ותקבלי החלטות נבונות, כי יבוא יום ואת תביני מה המשמעות הנעלה של החיים וזה ינבע מתוכך, אני לא חושבת שיש מישו שיידע להגדיר את זה יותר טוב ממה שאת בעתיד ב"ה תוכלי להגדיר עבור עצמך.. באהבה רבה תרגישי טוב שבת שלום :-)

נכנסתי לאתר שבו הסיפור שלך וממש נידהמתי...אני שומעת ורואה מלא אנשים עם בעיות ותמיד נראה לי שה"בעיה" שלי היא כל כך מטומטמת...כאילו אני סתם בוכה,ודרך אגב ההורים שלי גם כאלה אטומים ולכן אני אף פעם לא סיפרתי להם מה עובר עליי,וכולם חושבים שהם יודעים מה באמת אתה מרגיש אבל הם לא יודעים שהם פשוט לא יודעים כלום עלייך!!! אני גם כזאת כאילו חלק מהזמן שאני שמחה וצוחקת זה כי אני ברגעים האלו שוכחת את הבעיות שלי,אבל אנשים חושבים שהכל בסדר,בעיקר ההורים שלי הם חושבים שהכל מצויין,וזה לא ככה,גם כל הסביבה כזאת אטומה ש...אני לא יודעת.אבל אני שמחה שלפחות מישהו שמח לחיות ולהינות מהחיים,אני בהלם מהסיפור שלך... את פשוט..........אין לי מילים......... ולא משנה מה תגידי לי את ממש חמודה

זה המקום היחידי שנפתחתי בו עד כדי כך שאמרתי מה אני מרגישה,כי זה יותר קל כשאנשים מרגישים בערך כמוך,ואתה לא מכיר אותם,אף אחד מהחברים שלי לא יודע באמת מה עובר לי בראש,ואתמול הגעתי למסקנה שההורים שלי כל כך אטומים ופשוט...ואתמול אמרתי לחברה שלי והיא שאלה אותי "מה אם יקרה לך משהו זה יפול עליהם בבום!" ואמרתי לה שכן...עם אותה חבררה "צחקתי שנה שעברה שנבלע הרבה כדורים (כדרך למות)אני לא יודעת עד כמה היא הייתה רצינית לגבי זה אבל אני בערך הייתי רצינית לגביי זה כי הרגשתי הכי נורא בעולם... מצד אחד צריך מישהו שימשוך אותך לטיפול או לעזרה או שמהו כזה...ולי פשוט אין...אני רוצה ומנסה לדבר עם חברות שלי איך שהוא אבל אני ...זה קשה לי...אני לא יספר להם הכל ברור אבל קצת...שידעו איך אני מרגישה בערך...הם יודעות שאני בדיכי אבל הן לא חושבות שזה עד כדיי כך...אני לא יודעת אם זה עד כדיי כך או שאני מנפחת את זה...אוף אין לי כוח יותר...ועוד כשמשעמם לי מה שעובר לי בראש זה אסון... שבוע טוב לכולםםםםםםםםםםםםם

מאמי תנסי להיות בזמן הקרוב במסנג'ר אני צרכה לדבר איתך על משהו אוהבת אותך מליין דניאלה

:-) ואני לא נעלמת זאת לינויה נעלמת :-(

אני אוהבת אתכן.... :-) חיבוקים וחיזוקים.... תרגישו טוב אני ישמח לדעת מה קורה על לינוייה שלנו...

אני אתמול היום ומחר וביום ראשון בחזרות מעלות החמה עד צאת הנשמה אז אני ישתדל לענות לכן מחר באיזה אתנחתא שתהיה לי קיבלתי את המייל שלכן דניאלה ואלינור.. את שלך מולאן לא קיבלתי, אם תרצי תנסי שוב בכל מקרה אני ישתדל לענות מחר ... ולשאלתך אלינור מקסימה שלי, הלכתי לרופא, הוא נתן לי לקחת כל מיני תוספי מזון וזה בהחלט עובד, מרגישה יותר טוב, אבל ללא ספק כל החולשה נובעת בין היתר מכל העומס, אבל עוד מעט זה ירגע ואני ינוח. אוהבת אתכן תרגישו טוב יפות שלי ביי ביי יום נפלא :-) אני

תודה שענית לשאלתי... ותשמרי על עצמך טוב-טוב, את שומעת?? אל תרגישי מחוייבת להשיב לי (או למישהי אחרת). הכל יחכה. לא יתמוטט העולם... מאחלת לך יום טוב, חזרות מוצלחות ומהנות והמון-המון בריאות וכוח!!! שלך, :-) אני.

הילות אין בעיה כתבי לי את המייל שתוכלי לכתוב לי העיקר תרגישי טוב ואם תרצי לשתף אותי אני אשמח:-) אני

את בטח תהיי מהממתת!

למולאן מהממת..??......לא יודעת אני בלחץ... אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא חחח טוב, לא משנה, בקשר 'ללשתף', סתם הייתי מאוד חלשה בזמן האחרון, קיבלתי כל מיני תוספי מזון ואני מוכרחה לציין שזה עובד מצויין. הרבה אהבה .. תחזיקו לי אצבעות ושיהיה שבת שלום.... :-)

אני לא יודעת אם אתם זוכרות אותי , אבל אני חשבתי שהחלמתי אך חזרתי לכל ההקאות, הילה בבקשה, והשבוע 2-3 פעמים בשבוע! בא לי לללמוותת!! אני כל כך מתוסכלת ומפוחדת!! בבקשה אני צריכה עזרה. התחלתי לטפל אצל משהי שמומחת בעניין כי אני כבר חודשיים עם כל ההקאות שחזרו.. אני רוצה ל-מ-ו-ת-!

עצוב כל כך לשמוע מה שאת אומרת.. הייתי חיבת להגיד משהו.. כמה זמן היית בהחלמה...? תהיי חזקהה! אם תרצי מספיק זה יקרה.. את צריכה רק לדעת לאן לפנות..

לבת 21 כן ברו שאני זוכרת אותך ושלחתי לך מיילים לפני המון זמן ולא החזרת לי תשובה בכל אופן אני כל כך עצובה ממה שאת מרגישה בכל אופן אם את צרכה משהו אני בטוחה שהילה והבנות פה ישמחו לעזור לך ותדעי .. לכל פילה צרכה להיות עליה:-) מולאני לא ראיתי את המייל שלחי לי שוב שלכן דניאלה

במיוחד אם דיברתי איתך בטלפון בכל מקרה יפה שלי חלק מהבעייתיות נובעת מזה שהחלטת שהכל בסדר ואני מאוד בירכתי על כך וזה היה נשמע לי כמו פוש, כל מה שעברת, אבל לכולם יש נפילות וכשאנחנו לא מטפלים במשהו ברצינות אז המשו הזה פשוט מתמזל מזלו, משתתק ואחכ הוא מתעורר בשלב אחר ובדכ מתוך מצב של חוסר שקט מוחלט וכשזה קורה זה שובר למדי וזה מה שקרה לך. את כבר יודעת שטיפול ומסגרת נבונה הם תנאי הכרחי לגמילה מכל הפרעת אכילה. אני לא הבנתי את זה בשנים שהייתי חולה, היום ממרחק לאחור אני יכולה לראות שזה נתן לי מסגרת להבין, לזהות ולדעת למנוע את הנפילות הבאות מתוך התבוננות והכרות מעמיקה של כל מה שקורה לי וזה בהחלט עזר. את כבר יודעת מה צריך לעשות. צריך טיפול, זה יכול להיות איזה טיפול שאת תבחרי, אבל העיקר שתהיי מטופלת, כי ככל שהלחץ שלך סביב הנושא יגדל, את רק תרגישי אומללה וחסרת אונים. אם תרצי אני מזמינה אותך ליצור עימי קשר.. אני ישמח לדבר איתך ולבדוק יחד איתך מה אפשר לעשות. אל תיבהלי ואל תיכנסי ללחץ מיותר, אפילו שאת מאוד מאכזבת, אפשר ליצור סדר ואת תהיי חייבת ללמוד לזהות מה מפיל אותך. הייתה לי שיחה עם ליאור אתמול וזה היה מדהים, היא דיברה על הלזהות וחשבתי פתאום שזה הדבר הכי משמעותי בכל התהליך הזה כי כשאנחנו יודעים לזהות אנחנו גם יכולים להשיב תרופה למכה. אל תדאגי אם הצלחת עד עכשיו את יכולה לחזור לזה, השאלה אם את רוצה.... חמודה שלי המון המון אהבה חיבוקים וחיזוקים שלך הילה

שלום, אני לא יודע אם הגעתי לפורום המתאים, אבל לא מצאתי פורום מתאים אחר. בני בן ה- 3 חווה חוויה טראומתית של חנק בזמן אכילת חתיכת נקניקיה לפני כשבוע וחצי (אשתי ואני הצלחנו לחלץ את החתיכה ע"י הטיית הילד וטפיחות נמרצות בגב) הילד מתנהג רגיל לחלוטין חוץ מעייפות יותר במעבר, הרופאה אמרה שיש שכנראה יש פצע בגרון ושצריך להתעלם מ"ההצגות" של הילד ולהמשיך כרגיל. בנתיים עבר שבוע וחצי, הילד חוץ משתית שוקו לא אוכל כלום, אפילו ממתקים הוא לא רוצה. הייתי מגדיר את התופעה כחרדה מאכילה (הוא שם יד על הפה, מסרב לאכול ומראה סימני פחד) כללית הוא ילד רזה מאד, אין עודפי שומן ! מה עושים, איך מוציאים אותו מזה, זה מתחיל להפחיד אותנו, האם למישהו היתה "חוויה" דומה ? האם טיפול פסיכולוגי לילדים יכול לעזור (מה עושים בטיפול כזה), אולי טיפול תרופתי, האם מישהו עבר או שמע על מקרה דומה, נשמח לקבל פרטים נוספים. תודה עמית

מכל מה שהספקתי להבין פשוט הייתי מציעה לשוב ולטעום את 'הדייסה' יחד איתו אבל ממקום אחר, חלילה לא ממקום של לחץ או דאגה, כי זה עובר אליו וזה מגביר את הפחד אצלו, לכן תנו לזה ניסיון מבלי להיכנס לפאניקה. כשמתיישבים לאכול, יהיה כדאי ורצוי לאכול יחד איתו את האוכל שהוא אוכל, לטעום מהצלחת שלו ובאופן ידידותי, להראות לו שהכל כשורה, להפוך את זה ממש למשו ידידותי ולא ברמה של חובה ..אם אתם אוכלים את אותו מזון ולא קורה לכם כלום אז הוא ירגיש ביטחון אבל זה חייב להיות מלווה ברגשות נעימים. כל לחץ או חרדה שתפעילו לגביו רק ימחיר את המצב. רעב מתעורר והוא לבד ירצה לאכול באיזשהו אופן במיוחד אם הוא עדיין ילד. יכול להיות שעדיין יש לו פצע וזה מפריע לו לאכול, אז לתת לו זמן. ואפשר לרסק לו אוכל של ממש ולתת לו לשתות את זה באופן זמני עד שהוא ירגיש ביטחון יותר. כל הפתרונות האלה ידודיתיים, בלי לחץ, להבין שיש קושי וצריך ללמוד איך מתגברים עליו. אבל יש חוק ככל שאנחנו מפעילים לחץ ואנרגיה של פחד, ההימנעות והרתיעה רק תגדל אצל כל אדם, חלק מצליחים להתנגד לזה חלק לא וכשלא הגישה הכי ידידותית לגבור על זה, היא פשוט להירגע ולגרום לו להרגיש ביטחון ביחס לאכול, ע"י טעימה משותפת, בלי ציוויים, בלי איומים, בלי בלגאנים של תנאים, פשוט להיות עם המצוקה שלו ולנסות באמת להבין מה קורה לו ואתם תראו שזה יעבוד, כי ככה בהם ילדים, אנחנו הביטחון שלהם ואם אנחנו משדרים להם חוסר ביטחון הם נוהגים אותו הדבר.. פשוט מאוד. יהיה מאוד לא שפוי להתחיל כבר מהגיל הזה בטיפול תרופתי ובטח שלא אחרי מקרה כזה בודד. הכל קם ונופל על תחושת הביטחון שלו, חשבו יחד איך אתם גורמים לו להרגיש ביטחון סביב נושא ההזנה באהבה ומתוך רגיעה. לאמא תמיד יש פתרונות יצירתיים, אבל לא ממקום של לחץ.. חשוב מאוד! במידה ויש בעיה שהיא ממשיכה להתהוות ואין שיפור, הייתי פונה דווקא לתחום אלטרנטיבי כגון הומאופטיה, קיניסיולוגיה, מפני שהתחומים האלה פועלים מצויין על ילדים והאפקטיביות שלהם יעילה הרבה יותר מטיפול קונבנציונאלי, גם יותר מהנה עבורם. במידה והמצב יחמיר ותרצו עוד פרטים אני ישמח לתת לכם טלפון. אני ישמח לשמוע מכם על כל התפתחות בהצלחה ובאהבה רבה יום נעים הילה

הילה, תודה רבה על ההתייחסות "מכל הלב" שלך, זה חיזק אותנו ונתן לנו עוד רעיונות לההתמודדות עם הבעיה. נעדכן בהמשך עמית

להילה וכל שאר המשיבים-תודה על העצות והתמיכה. הילה-קבלתי את המייל ואני אעשה בו כבר מחר שימוש.אינסוף תודות.

:-) תעדכני מה קורה איתך....

שלחתי לך מייל עכשיו ארוך ונראה לי שלא הגיע תגידי לי אם כן..

תמיד תרשמי מיילים ארוכים דרך וורד, הכי פשוט ותשלחי את זה כקובץ... תנסי שוב... אני יענה לך מחר או ביום חמישי כי מצפים לי ימים ארוכים מאוד... הרבה אהבה ליל מנוחה

לא לוקחת אחריות. בהתחלה תליתי את ההחלמה שלי בפסיכולוגית אליה הלכתי. האמנתי שהיא תדריך אותי ותעזור לי למצוא את התשובות....כך לא הייתי צריכה לחפש אותן לבד. היה לי נוח להעביר את האחריות אליה ולא להתמודד. אחר כך, אחרי שהתחלתי להבין דברים, תליתי את ההחלמה שלי באמא. האמנתי שהמחלה שלי היא תוצאה של הקשר הלקוי שלנו ולכן ברגע שנעבוד עליו, אני אבריא. כמובן שאמא שלי לא השתנתה והדבר נתן לי לגיטימציה להישאר גם באותו המצב. כי הרי מדובר בעבודה משותפת.. לאחר מכן העברתי את האחריות לחבר שהיה לי. האמנתי שבעזרתו אני אלמד לאהוב את עצמי. אולי אם אראה שהוא מקבל אותי, גם אני אקבל את עצמי. רציתי שהוא יציל אותי...וישמור. יורה חיצים לכל הכיוונים שרק אפשר. מחפשת להפיל את האחריות על כל מי שקרוב ויודע...רק שלא אצטרך אני להתמודד. ויותר מכך....אינני לוקחת אחריות על מעשיי שלי. מנצלת את המחלה כדי לפעול בדרכים שאחרת לא הייתי מרשה לעצמי. לשקר, לאחר, להתעצבן ולכעוס... אני יכולה להגיד שזו לא באמת אני. יש אותי, ויש את המחלה (שגורמת לי להתנהג בצורה מסויימת), אבל האם זו לא רק עוד דרך להתנער מאחריות?

נראה לי שאת כבר יודעת את התשובות את רק צריכה להחליט וזה עניין של מוכנות אז תהיי סלחנית עם עצמך, כי גם כשאני הבנתי ונפלו לי האסימונים לקח לי הרבה זמן מאותו שלב להחליט שאני לוקחת אחריות וזה גם עניין של בשלות והרבה הרבה הרבה סבלנות שיכולה במצב הזה להיות מורטת עצבים אבל אין כמו השלבים האלה, כי אחכ הם אלה שמביאים אותך לרגע שבו את מסוגלת לבחור בחיים, להחליט ולקחת אחריות .. זה לא יכול להיות אחרת וכשזה יקרה את תביני גם למה. באהבה רבה מקסימה אל תאמרי נואש שלך הילה

ואי לפני שאני עונה לך אני חייבת להגיד לך.. אני כל הזמן שוכחת.. את יודעת שכל פעם שאני רואה את השם שלך עולה לי בראש תמונה של מאריה ג'סטין הורנבאכר(מבוזבזת..) כאילו תמיד זהו הפרצוף שלה דבוק לי לשם שלך..! מוזר.. אולי בגלל צורת הכתיבה שלך.. קראתי את מה שרשמת.. אני אוהבת את איך שאת כותבת.. יש לך הברקות כאלה לפעמים.. בקצור קראתי וקראתי לי..ופתאום לקראת הסוף הקפצת אצלי משהו.. זה מה שאני תמיד חושבת.. כל דבר אומרים לך .."זו המחלה גורמת לך להגיד את זה.." וכשאת רעה למשהו בגלל ההפרעה שלך.. או שאת עושה מעשה רע אז "זה המחלה גרמה לך להתנהג ככה..." ושאת אומרת דברים לא הגיוניים אז זו "המחלה שמדברת מגרונך.." ואני תמיד מתחרפנת מזה.. זה משגע אותי לפעמים כל כך כי מי היא המחלה הזו בכלל ..אם לא.. אני..?! אני מודעת לזה שצריך לעשות הפרדה בין האדם למחלה... אז ביני לבין עצמי אני עושה את ההפרדה.. כשאני חושבת כשאני ממלמלת לעצמי.. אבל כלפי חוץ.. איפה שרואים.. אני היא אותה מחלה.. והמחלה היא אני.. ומי שעושה את כל זה זו אני!!!! להגיד שלא זו שיא הבריחה מאחריות!!! אומנם יש כאן בעיה של קונפליקט שהוא בין הידיעה של הדבר הנכון לעשות וזריקה של כל אלה לעזאזל במצבי לחץ.. והתנהגות בפועל שהיא מגונה.. אבל עדיין מי שנתנה לבעיה להשתלט וברחה באותו רגע במקום להתמודד.. זו אני.. זה כמו לוותר לילד שהרביץ לילד אחר..כי "יצר הרע השתלט עליו.." יש יצר ויש בעיה.. אבל זה לא נותן לגיטמציה להיות לא בסדר.. לא יודעת אולי אני סתם מערבבת פה בין מחט לתחת... אבל שמנסים לנחם אותי ואומרים לי שזה "בגלל המחלה ואני בעצם בסדר.." זה תמיד משאיר אותי תלויה באויר.. מבולבלת..

ואני בטוחה שיהיה לך ספר...הוא יהיה מעניין ביותר. דרך אגב, אצבעונית מתוקה, מה שלומך.???? אני מקווה שיש שיפור ושבת שלום הרבה אהבה :-) אני

על הכתבה שפורסמה על מיטל שחר בעיתון גו..?

:-( מתי זה יצא??? חמודה שלי אני אוהבת אותה.... אני כבר ידבר איתה... כתבתי לך על החלום תראי זה מעניין... נשיקות :-)

:-):-) חמודה שלי....

בגלל זה אמרתי.. אבל לא קראתי את זה אוףף

אני אינני אנורקטית אבל מאז ומתמיד אני בעלת הרגלי אכילה נוראים(ואין כרגע סיכוי שישתנו). אינני אוכלת ירקות בכלל!!!מוצרי חלב!!!!וכמעט לא פירות-רק לעיתים נדירות. רוב תזונתי-בשר+תוספת תפוחי אדמה ובשאר היום ממתקים. כיוון שאני בת 45 והמחזור החודשי כבר הפסיק לי אבקש לברר האם יש קשר בין הפסקת המחזור לתזונה שלי והאם עלי לקחת ויטמינים ומה המלצתך??? תודה רבה.

לפני שאת קובעת נחרצות שאין לך הפרעת-אכילה, שאלות לי אלייך: למה את לא אוכלת את כל הדברים שציינת?? כי זה לא טעים לך? כי זה מגעיל אותך? כי את אלרגית? כי זה משמין? סתם כי לא בא לך? כי פעם נמנעת בכוח מאיזושהי סיבה (דיאטה מסוימת?) והיום את ממשיכה "מכוח האינרציה"? השאלה היא - ל מ ה ?? ברור לך שתזונתך לקויה, אז מאיזו סיבה אינך מנסה לשפרה? ובאשר להפסקת המחזור - יש נשים שהמחזור מפסיק להן גם בגיל שלך באופן טבעי. העניין הוא בעיקרו גנטי, כאשר הפן התזונתי יכול "להציץ ולהפריע"... באיזה גיל הפסיק המחזור לאמך? לסבתך? מעבר לזה - בדיקת רופא וייעוץ אצל דיאטנית יתנו לך תשובות ברורות הרבה יותר. יום טוב לך! אלינור.

בהמשך לכל מה שאלינור כתבה לך, נשמע לי שרלוונטי מאוד לשאול ולראות מה מסתתר מאחורי התזונה הלקוייה שלך. מה באמת גורם לה להיות כפי שהיא, מדוע את נמנעת באמת מכל המזונות הנ"ל שציינת, בכל מקרה, שווה במקרה שלך לפנות לנטורפתית טובה, אני כבר יצרף לך מספר טלפון. חשוב יהיה להבין שתזונה הרבה פעמים משקפת את היחס שלך כלפי עצמך, כמה באמת את אוהבת את עצמך, כמה באמת את מוכנה להיות את, כמה באמת את מוכנה לתת לעצמך מקום. שאלות ששוה לשאול, שכן הרבה מהמבנה התזונתי שלנו הוא ברובו רגשי, נפשי והתנהגותי סביבתי, לכולם יש הרגלים שהם לא תמיד נכונים, אבל הם ההרגלים שלנו. צריך מאוד לרצות כדי לגרום לשינוי, שינוי שבדכ מתרחש רק מתי שהמצב בלתי נסבל. יש לי תחושה שזה לא הפרעת אכילה ברמה של אנורקסיה או בולימיה או אכילה כפייתית, אבל בהחלט יש לך איזשהו אי רצון להזין את עצמך טרטי משמע באופן שבו יהיה הכי נכון עבורך פיזית ובכל רמה שהיא ולדעתי יש לזה שיקוף מובהק בחיים שלך, את יכולה להתבונן בזה ולנסות למצוא קווים דומים במבנה הפעולה שלך בחיים, כמה מקום את מאפשרת לעצמך להכיל דברים שהם טובים לך ולא הרסניים ????. אני חושבת שיהיה כדי לברור מחדש, מה באמת נכון לך, להכיר מחדש את עצמך, אילו מזונות באמת יתנו לך כוח וישרתו אותך. את צריכה לרצות, כל גיל מתאים לצורך העניין בשביל שינוי, אין פה חוקים ואין פה גבולות של זמן עדיף מאוחר מאשר בכלל לא. נטורפתית שמה מירב ירימי טלפון 0505377232 באופן כללי נטורפתיה משלבת גם תוספי מזון. מירב מתמחה בתחום של כל סוגי הפרעות אכילה, יודעת לזהות את הגורמים ולטפל בהתאם, יש לה טיפים ששווה להכיר, לתרגל ולהתיימן מחדש בהכרת צמד המילים "מה נכון לך" וללכת על פיהם. בכל מקרה את תהיי חייבת לשתף פעולה, כי אחרת זה לא ילך. אני ישמח לשמוע ממך קצת יותר, שתפרטי כי הפרטים שמסרת דלים מידי אני מקווה שהכתובת שהשארתי לך תעזור לך. לגבי המחזור, אין סיבה לדאגה. אבל ללא ספק כמעט תמיד יש קשר הדוק בין תזונה למחזור, בעיקרון הזמן שבו הופסק לך נשמע נורמאלי ונמצא במתחם התחתון של הסטטיסטיקה, אין חוקים. הרבה אהבה כל טוב ורפואה שלמה :-) הילה

ואוו-כמה נכון ומרגש מה שכתבת. אני לא אוכלת את כל מה שציינתי כי מאז ינקותי כך התרגלתי והאוכל נראה לי פשוט לא טעים.אין קשר לחשש מהשמנה(כי אני מרבה מאוד לאכול ממתקים...). יתכן שהעניין גם מגביר את מחלת הפסוריאזיס שלי ובעיות לחץ הדם ולכן אשמח לשמוע בעצתך ולפנות לנטורפתית.השאלה-אם ידוע לך אם היא ממומנת ע"י קופת חולים מכבי או באיזו עלות בערך מדובר. בכל מקרה תודה על ההתיחסות.

להילה וכולן שלום, מה שלומכן? אני בסדר תודה רבה על התמיכה קראתי את ההודעות שהיו אני בסדר (יש קצת קשיים) אבל אני בטוחה שאני בכיוון הנכון. קשה לי עוד להרחיב כרגע, בכל מקרה אני פה תוד רבה ליאור

משמח אותי לשמוע שאת בסדר ושאת בכיוון הנכון. אני מאחלת לך להמשיך ולהתחזק חרף כל הקשיים. אנחנו פה מתי שרק תרצי. לא הולכות לשומקום... רק בריאות, והרבה! :-) אלינור.

מכל הלב, אני ממתינה לשמוע ממך מתי שתרגישי הרבה אהבה אהובה, הכל לטובה..... יום נעים :-) אני

שירי מתוקה כן שמתי לב שאת "ברחת" איך הולך עם תקופת המחנים רק שתגעי שלא אוכלים אז אין כח ללמוד(מנסיון) מתוקה בבקשה אם החלטת ללמוד אז תלמדי כמו שצריך בלי שטויות תשקיעי כמה שאת יכולה את המקסימום!! מתוקה ספרי המ איתך:-) אם את תרצי להיות בקשר במייל\מסנג'ר אז תגידי ומולאני- ירעה שוב אני אקרא לך רעה ואני לא שולחת לך על ההתפתחות שלי עם ה"חדש" שלי כעונש:-) מאמי ספרי את המשך החלום עליי:-) אני מחכה למייליםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם ועכשיו אני במתח כי לא סיפרת את החלום עליי ובקשר לחלום עם הילה- אין לי מושג בחלומות אבל נראה לי שאת מקנאה טיפה בחופית כי היא באותו כיתה איתך ואת יותר גדולה ממנה ובקשר לסיגריות למה אמנרנו שאת מפסיקה?? אני אמרתי שאת מפסיקה (זורקת את הסיגריות של מולאן) <מולאן בטח תהרוג אותי> **אבל עשיתי מצווה-לא יהיה לך עכשיו סרטן הריאות מספיק היא בה"א** לאב יווווווווווווווווווו עכשיו 3ימים חופשששששששששששששש אוהבת אתכן מאד בננות שלכן דניאלההההההההההההההההההההההה

את יודעת כמה אני אוהבת אותך..? אני בטוחה שלא! אני מתה עלייך ואת מצחיקה אותי עם ההודעת שלך והאימיילים אני חולה עלייך ואתמול שלחתי לך אימייל ארוך שחני וטל ואנה היו פה והם הפריעו לי וספרתי לך שם הכל לא נשלח אני ינסה היום עוד פעם אני אוהבת אותך מאמי וזהו אני מאוד מבולבלת עכשיו אני מגלה כל יום מיליון דברים חדשים אני חושבת שהמח שלי כבר פשוט לא עומד בזה אני עייפה שיגמר כבר החופש הזה! אין לי מה לעשות כל היום אני צריכה מסגרתת

שלום רב. אני אמא לנערה בת 17, שאוכלת בצורה מוגזמת, במשקל מאוד גבוה. חשבתי על איזושהי מסגרת לחופש שתוכל לעזור לה. האם יש מסגרת לנערות בגיל הזה שיכולות לסייע בעזרה בעיניני משקל והתנהגות? אשמח לקבל תשובה בנושא זה. בתודה מראש פנינה

פנינה יקירה אני לא רופאה אבל אני אחת שבהפרעת אכילה אם באמת ביתך עם משקל גבוהה אני רצינית רק אם ובאמת.. אם לא חבל אם יש לה רק עודף קטן ואת רואה אותה בולסת המון כי יש כאלה עם חילוף חומרים מהיר בגוף.. טוב אני מציעה לך לפנות לדיאטנית של קופת חולים ויעזרו לה ואם זו אכילה כפיתית ישנה קבוצות תמיכה בארץ של OA הן מאוד מומלצות הן חינם רק עם תשלום סימלי של 12 שקל אם אני זוכרת למפגש שזה לתשלום להשכרת מקום וכ"ו.. בכל אופן אם את רואה שזה גרוע את תגידי לי באיזה אזור את ואני יכולה להגיד לך .. באיזה מקום יש לך.. הכי קרוב יש לי דבר נוסף לומר לך - בגיל 17 ובתקופה כזאת היא תקופת הבגרויות ואוכלים המון וכ"ו.. אולי זו תקופה כזאת ואני מציעה לך לעשות זאת בצורה הכי נחמדה שלא תרגיש חרא עם זה ותפתחת אנורקסיה\בולמיה ואת יכולה להסביר לה כמה חשוב הבריאות וכ"ו ואם כייף לה בגוף שלה תני לה.. שמעתי היום באודטה" גם גדול יפה וגם קטן יפה.." שלך דניאלה

בנוסף לכל מה שדניאלה היקרה שלנו כתבה לך אני לא יודעת אם שווה באמת ללכת למסגרת שמגדירה מפורשות הפרעות אכילה, מאחר וזה נושא טעון וטראומטי למדי. חשוב מאוד מאוד לגרום למצב של הבנת המניעים להתפזרות הבלתי מבוקרת לטענתך של בתך באכילה, בכל מקרה כל צעד בנדון יהיה חייב להיעשות ברגישות רבה תוך כדי בחירת מילים עדינות למדי. הייתי מציעה לשתיכן ללכת לטיפול משולב כי הפרעת אכילה תמיד נוצרת ממערכת יחסים בעיקר לקויה בין האם לבת, כי עיקרון ההזנה הכי חזק נובע מתוך דמות אם, זה משהו שהוא טבעי לגמרי וכל אדם שיש לו הפרעות אכילה קשור באופן שבו אם ובת או אם ובן מנהלים מערכת יחסים יותר מאשר הדמות הזכרית לכאורה. אין לי מושג אם זה מדבר אלייך ואין לי שום כוונה להאשים או למצוא שעיר לעזעזאל לבעיות של בתך מעבר לזה שזה גיל התבגרות ובינינו הוא מחורבן לכולם, שקרן מי שיגיד שלא, בקיצור תקופה לא פשוטה שיש ללמוד לעבור אותה בתבונה. מה עושים??? אני מציעה לך לפנות לטיפול הומאופטי, להתחיל עם משהו שהוא אלטרנטיבי ולא קונבנציונאלי בגלל שכל מגע עם משהו שקשור בפסיכיות יכול להיתפס רע ואני לא בטוחה שהיענות של זה תהיה זורמת מצד בתך היקרה, כי זה לא נעים לחשוב "רגע מה? אני פסיכית, יש לי בעיה?.. ".. יכול להיות שזה בכלל לא יבוא ממנה , יכול להיות שזה בכלל השלכה שאתם תעשו עליה, היא תרגיש בכך ותרתע, יש פה כל כך הרבה אפשרויות ובאמת צריך להיזהר בהפניה ובפניה עצמה שכן כל הפרעת אכילה מייצגת משו רגשי חנוק למדי וזה בדכ נובע מכאב, שיעמום , חוויות לא פשוטות, ריקנות, אי יכולת להצליח, אי יכולת לדעת לאהוב את העצמי או לגבש אותו לצורך העניין במיוחד בגיל הזה. למה טיפול הומאופטי טוב?... א. הוא יחסית עדין וחזק וממצא בהרבה רבדים ומישורים פיזית נפשית ורגשית כאחד ומעל הכל רוחנית, הרבה פעמים הבעיות נובעות משם. ב. הוא בהחלט יכול להגיע למישורים שאת רוצה עבור בתך ברמה של להקנות לה הרגלים חדשים ביחס להתנהגות באכילה, מעבר לזה שהיא תבין מה גורם לה להיות שם ואולי בהכרח ע"י כך היא תמנע בעד עצמה להגיע לשם, אבל עליה להבין קודם מדוע היא נמצאת שם. ג. זה יגרום לה להרגיש יותר טוב כי ברגע שמצליחים להתאים תרופה הומאופטית בדיוק, זה יכול לחולל פלאים, יש לזה ניסים רבים ולא אחת בהסטוריה דיברו על מקרים נפלאים של הצלחה אדירה בתחום *מעבר לזה שיש עוד תחומים, אבל זה נראה לי הכי ידידותי, מה גם אני לא פוסלת לשלוח את הבת שלך לפסיכולוגית טובה או פסיכולוג טוב ושהם יעזרו לה בעניין, זה תלוי בך ובה *תמיד תזכרי שהרגלים לקויים בתזונה נובעים מהאופן שכל בני המשפחה אוכלים בו בעיקר ההורים, כמה הרגלי אכילה שלכם באמת טובים ומה אתם מעבירים הלאה בלי לשים לב, כל אלה דברים שצריך לשקול ולראות וללכת ביחד לטיפול משותף , כי במקרה הזה כל עבודה שתעשו בשיתוף רק תקרב יותר ותעזור הרבה יותר מאשר תרחיק ותגרום לניכור בהנחה שאתם זורקים את הבעיה עליה ולכם אין חלק בתמונה, היא לא למדה את הרגלי האכילה שלה מהאוויר ולכן חשוב מאוד לשים לב להרגלי האכילה של כולם. לנסות לאכול ביחד, באופן מסודר מבוקר יותר, מזונות יותר איכותיים, מזינים יותר ללכת לתזונאית אפילו דרך הקופה שתסדר תפריט שיסייע לכולכם, כי זה שהיא זוללת ואת אולי לא אוכלת, זה לא אומר שהבעיה נמצאת רק אצלה, אולי זה מלחיץ לראות אמא שהיא לא אוכלת ואולי לא משמינה ואולי לא שמנה. אני לא רומזת לך להיות שמנה בשביל זה, יכול להיות שאני סתם מבלבלת לך במוח אבל לעיתים יש קשר לדברים האלה שיהיה שווה לראות ברצינות ולבדוק בהתאם מה ניתן לעשות. לכי לדיטה ההומאופטית, יש לה ניסיון רב בהפרעות אכילה, מומלץ בשלב זה עבור בתך ועבורך כאחד! טלפון 03-5165923 כתובת ישירה לאתר שלה http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=839 עוד בחורה מקסימה שיוצרת סדנאות לאנשים שנוהגים לאכול יתר על המידה. היא מתבססת בסדנאות שלה, על החלפת הצורך לאכול, היענות לרעב בלתי מוסבר ע"י הכרת העצמי, הבנה מדוע זה קורה, למה אנחנו רעבים וע"י כלים יצירתיים בפועל למתן את כל ההרגלים האלה כמה שיותר עד להיעלמות מוחלטת של כל הסימפטומים. שמה עדי צין הסדנא שלה מומלצת ביותר וזה נעשה בקבוצה כפי שמלכתחילה רצית 052-3320900 אני מציעה לך נכון להיום להימנע מלהשתתף בסדנא של OA אפילו שזה ללא תשלום מאחר וזה יכול להיות לה טראומטי, צריך מאוד להיזהר עם הדברים האלה וכרגע חשוב להתחיל משהו שהוא צנוע יותר, אינטימי יותר, מה שאת רואה לא בהכרח בתך רואה וחשוב ללכת עם מה שהיא רוצה כטיפול. הייתי מציעה לך פשוט להציע לה שאת רוצה וחשבת על משהו שיהיה לה עכשיו לאוזן קשבת אם תבואי אליה ככה, היא לא תרגיש מאויימת והיא תוכל לנצל את זה למירב תועלתה. אם תבואי ותגידי לה שהיא שמנה ושהיא אוכלת בלי אבחנה סביר להניח שהיא תטרוק לך את הדלת בפרצוף ותקלל אותך, כי זה יהיה בבחינת עלבון ורחוק מלהתכוון לרצות לעזור לה כפי שאת טוענת. הרבה בהצלחה אני ישמח לשמוע ממך על כך התפתחות באהבה רבה שלך יום נעים הילה

מה שלומכן?.. אני כרגע בתקופת מבחנים... מה שאומר שאני מנסה כל היום לשבת וללמוד ,אבל אני לא כל כך טובה בלשבת כל היום... יחסית לעצמי אני יושבת הרבה, בקושי ישנה וטוחנת... סוכר וסתם דברים... ומשמינה... ויודעת כל הזמן שאני צריכה לעשות משהו אחר. כמעט כל פעם שאני עושה משהו יש לי ייסורי מצפון שבעצם אני אמורה לעשות משהו אחר.. תקופה עמוסה משהו. אבל אני בדיאלוג עם עצמי, ואני אומרת לעצמי שזה לא נורא... אז קצת השמנתי, מה קרה?! אני עובדת על זה... חוץ מזה שלומי טוב ברוך ה'.רק קצת עמוס. טוב שהחיים מעניינים. המון אהבה לכולכם, שיר מולאן, אני ממש מתנצלת על ההתעלמות. אני עוד רוצה לענות לך על מה שכתבת על ה"א כמחלה, עזרה עצמית וכו'... סליחה על העיכוב נשמה. אגב, החלום שלך מרתק. תרגישי טוב!

בהצלחה במבחנים!!!:-) שימי לך מוסיקה שקטה, הרבה נשימות עמוקות ומחשבות טובות, אחכ אלוהים גדול, יהיה בסדר. הרבה מכל הזלילות בתקופות האלה קשורות ללחץ כפי שאת יודעת, אז תשתדלי במודע להירגע ואני מניחה שבעקבות התרגול יבוא שיפור מאוד גדול, מבטיחה לך, אבל את צריכה לנסות! הרבה אהבה מקסימה :-) הילה

תודה בכל אופן.

תרגישי טוב... :-) אלינור.

חלמתי עלייך היום איזה חלום מוזר... ועוד אחר כך נשארתי במיטה עם עיניים עצומות אבל הייתי ערה וחשבתי על זה וזה עדיין נראה לי אמיתי! לקח לי זמן להבין! ואז חזרתי על הכל כמה פעמים כדי שאני יזכור ויספר לך.. טוב אז ככה.. את היית פסיכולוגית ומטפלת בה.א.. ובאת אלי לעשות לי טיפול.. כל הטיפול היתה לי הרגשה של אכזבה כזה.. הבאת לי איזה טבעת כחולה עם תליון ענק כזה באמצע היא נראתה כמו טבעת צעצוע.. ומכל מה ששאלת הבנתי כמה מפגרת ועלובה הייתי כל השנים האלה.. ואת היית עניינית כזו בטיפול ואז שנגמר הזמן דווקא שהתחלתי להבין דברים וכזה להפתח והרגשתי שזה הולך לאנשהו נגמר לנו הזמן וחייכת ואמרת שאת מצטערת אבל מה לעשות את לא מאלה שמאריכים ת'פגישה ברבע שעה כשצריך.. ומישהו חיכה לך בחוץ ועזבת אותי ככה..אחר כך הייתי למטה .. ואת ואחותי חופית הייתם בחדר שלי אבל בחלום הוא לא היה שלי.. וצחקקתם לכם ובכלל היית איתה הרבה יותר מאשר איתי.. ואז כזה כשירדתי במדרגות את בדיוק התלבשת היית עם הגב שלי היית עם טייץ קצר צהוב ובדיוק שהרמת את הג'ינס אני עברתי .. ואני חושבת שאחותי אמרה שיש לך גוף מהמם או משהו כזה.. ואז נכנס קטע מסרט מצוייר ובסרט כל דמות היתה צריכה לקפוץ מגבוהה לא יודעת מה אני איכשהו הצלחתי לעבוד עליהם ולקפוץ ממקום נמוך ואז הייתי על הרצפה ואז את ואחותי חופית רצתם כזה מהחדר שלי וירדתם במדרגות ועברתם לידי.. ואני בדיוק הרמתי תיד עם הטבעת שתראי.. אני לא חושבת ששאלתם אפילו מה קרה ואני פתאום התמלאתי שנאה לחופית שהיא ככה לוקחת לי אותך.. ואז אמרתי לה משהו כזה ש"אני שונאת אותך הלוואי ותעלמי..." ואז שתיכן הסתכלתן עליי במבט כזה של "איכס איזה ילדה מגעילה.." ואני הרגשתי רעעע ואז חשבתי לעצמי איך בכלל את בבית שלי ואז נזכרתי שאמא שלי הזמינה אותך שתטפלי בי.. ופתאום למרות שבשיחה שלנו בטיפול הרגשתי חרא הבנתי כמה שזה נכון וצריך את זה ואם לא זה לא יעלם לבד ורק כך אפשר לפתור את זה שלא יופיע בשנים הבאות.. ואז בשלת ארוחת צהריים והיית בעצם אמורה להשאר עוד הרבה זמן אצלנו .. אולי עד שיגמר הטיפול.. ואני חשבתי לעצמי כמה מצחיק זה שאת באמת חושבת שאני יאכל איתכם ארוחת צהריים ואז פתאום נתקפתי פחד כשהבנתי שאת בעצם הולכת להשאר אצלנו הרבה ואני לא יאכל להתחמק כי את יודעת הכל... מצד שני אני גם לא יכולה לאכול.. ובסיטואציה הזו שהיתה שאת היית במטבח והרצתם צחוקים ואני הייתי במסדרון וחשבתי על כל זה.. זה לא היה ברור אם את זו את - הילה או שזו אחותי הגדולה.. ובכלל איך שכל הסיטואציה האחרונה התנהלה זה היה משהו שמאוד מתאים אם זה היה קורה עם אחותי הגדולה.. פשוט אם אני מחליפה אותך באחותי הגדולה זה משהו שבהחלט יכול לקרות במציאות.. אני חושבת שזהו.. מה שהיה מוזר זה שכל הזמן הזה.. בחלום.. את היית בשבילי כמו במציאות בערך.. אבל אני לא הייתי ככה בשבילך את בקושי שמת עליי.. היית הרבה יותר עם אחותי... היה נראה שפשוט באת לעשות את העבודה שלך .. בלי רגש.. לא יודעת מה הקשר בינך לבין אחותי אבל שתיכן הייתן ביחד כל היום.. איזה ארוךךך קטלני מצידי לזכור.. ואז חזרתי לישון וחלמתי על דניאלה.. וזה היה כבר בוקר שמעתי ת'משאיות זבל בחוץ.. פעם ראשונה שאני חולמת על משהי מהפורום שהיא לא את.... עם דני זה סתם היה קצר.. אני יספר לה בהודעה אחרת.. אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

חחחח מתוקה שלי כמה דברים כחול זה צבע של ביטוי, כנראה שהענקתי לך הזדמנות לבטא את עצמך, כי זה צבע שמרפא את מהות הביטוי מיסודה, לרוב ביטוי במילים במיוחד אם התליון היה גדול. משום מה אני לא הקשבתי לך או לא הייתי אמפטית כלפייך אבל כל זה נובע משום כך שאת לא מאמינה בתוך תוכך שמישהו יכול להיות שם עבורך ולאהוב אותך ללא תנאי ולהקשיב לך באמת ללא הגבלה של זמן, מתוך רצון אמיתי לעזור לך. את ראית בי את הפחד שלך אבל את יודעת שזה רק פחד שקורא לך בעצם לתת אמון, לתת את עצמך כדי שיעזרו לך ולא לקבוע מראש שהיא לא תאהב אותך. הגוף שלי מהמם?.. הגוף שלה.. עם דגש על השלה....???? שוב ביטוי לפחד שקיים בתוכך שמישהי אחרת יותר מהממת ממך, להבין שאין לזה שום משמעות אם את אוהבת את עצמך כפי שאת, מרוצה מעצמך ושבעה על היותך מי שאת לא פחות ולא יותר, מתוך שלמות לא יכול להיווצר מצב כזה שאני יתבונן בך במבט על ויזלזל בך, כי גם אם זה יקרה, אם תאהבי את עצמך זה בכלל לא יעניין אותך. הטבעת נפלה, הרמת אותה כדי שאני ישים לב, עוד משהו שמעיד על הפחד שלך על האטימות של מטפלת שהיא לא רגישה כלפייך, אני בחלום הגשמתי את הפחד שלך ועוד בחרת לך דמות שאת מאוד אוהבת ואני יכולה לזהות את האהבה שלך כלפי וזה היה מספיק עצום כדי שאני יאכזב אותך ואת לא תוכלי לתת בי אמון, זה לא היה קורה אם זה לא היה מישהו שאת אוהבת. לגבי ההישארות שלי בבית שלכם מעידה על הפחד שלך שיקחו לך את החופש שלך להרוס את עצמך אבל לא מעבר לזה. חשוב שתזכרי שזה רק פחדים ושאת צריכה לעשות חתיכת עבודה עם עצמך כדי שהם יעלמו. להבין שבחיים, יש הרבה עזרה והרבה מתנות והם כולם נמצאים גם בשבילך. אוהבת אותך המון תלמדי לאהוב את עצמך זה אפשרי!!! אגב, אין סיכוי שמישהו יראה אותי בטיץ צהוב ועוד קצר ולצורך העניין בשום טיץ, זה מתחום הפריטים הבלתי נסבלים עלי במסגרת הגרדרובה ההזויה של הנשים בעידן החדש... שלך אני

את צריכה לראות אותי קוראת הודעה שלך יום אחד אני יצלם וישלח לך.. חחח הטייץ זה היה כאילו משהו ששמת מתחת לג'ינס את לא הסתובבת איתו ככה.. זה היה כמו בוקסר כזה.. ובהודעה היתה לי טעות כתבתי שהיית עם "הגב שלי" והכוונה היתה "עם הגב אליי".. וכן היא אמרה עלייך שיש לך גוף מהמם.. למה תמיד שאני חולמת עלייך את לא כמו במציאות אליי..? זוכרת חלום שעבר..? את ואח של עדי חברה שלי שאני בקושי מדברת איתו מה לי ולא.. הייתם שתיכם נגדי.. מוזר.. אני לא יכולה לדעת אם את אוהבת אותי.. לא בוודאות.. אחרי הכל בכלל לא ראית אותי ואת מכירה עשרות בנות מהאנטרנט אבל זה בכלל לא אכפת לי אם כן או לא.. אני לא אוהבת אנשים כדי שיאהבו אותי חזרה ויש כמה אנשים בחיי שאני אוהבת אותם הרבה יותר ממה שהם אוהבים אותי הרבה יותר אבל זה רחוק מלהטריד אותי.. אני יודעת שזה פשוט ככה וזה בעיה שלי שככה התאהבתי בהם זה לא אומר שזה צריך להיות הגדד ואני בכלל לא מצפה לזה.. טוב לי ככה.. אבל אני יודעת שאכפת לך ממני.. ואני יודעת שכל מה שאת אומרת לי הוא בשבילי ואני סומכת עלייך ובוטחת בך הכי בעולם אז למה בחלום זה ככה .?. מוזר.. את יודעת אתמול בערב חשבתי שבטח יש קשר לכל מה שקרה עם עדי ואחותי לחלום.. יש קשר נכון..? טוב די לשאול עלי שאלות טוב שאני לא מרוכזת בעצמי.. תגידי ההופעה שלך אצל נטע כבר היתה.. בראשון לשביעי או שזה הראשון לשמיני..?

מאמי דיברנו אתמול על כול הדברים ששולחים לך במייל מצידי תציפי אותי בזה אני מתה על הדברים האלו שלחי לי את כול ההודעות שיש לך במייל מצידי 1000 מחכה וזו הכתובת מקסימה [email protected] שלחי טוב?? מחכה לתשובה המשך לילה קסום אוהבת מאיה

וסורי רק עכשיו שמתי לב שהתנתק לי המסנג'ר אני אפתח שוב שלך דניאלה

היי אלינור. אני מטופלת במרפאה ל - F.M.Fכבר חמש שנים ואני אישית לא בטוחה שיש לי את המחלה הזאת. רציתי לדעת איזה בדיקות דם עושים לחולים באנורקסיה כי אני חייבת לדעת מה המצב שלי. אני לא מסוגלת יותר להחזיק את עצמי. אודה לך אם תוכלי לברר בשבילי את סוגי בדיקות הדם האלה.

שלום לך, את מטופלת 5 שנים במרפאה ל- F.M.F, ומה אומרים הרופאים? מה ז"א "אני אישית לא בטוחה שיש לי את המחלה הזאת"? אם אכן את מטופלת שם תקופה כה ממושכת, אני מניחה שעשו לך את כל הבדיקות הרלוונטיות והגיעו לאיזושהי אבחנה לגבייך. אני אישית לא יודעת איזה בדיקות בדיוק עושים. מטרת פנייתי אלייך היתה להביא לידיעתך את העובדה שיש בתה"ש יחידה מיוחדת המטפלת ב- F.M.F. תרגישי טוב... אלינור.

תודה רבה לכן על האינפורמציה.

:-)

אבל נזכרתי במשהו עכשיו זוכרת מה שאמרתי לך על טל..? שהיא יודעת עלי הכל ולא אומרת ממש כלום וזה הגיע למצב שזה כבר ממש מעצבן כי נראה שלא אכפת לה.. ובגלל זה חשבתי ואני עדיין חושבת שאיפשהו היא מקנאה.. גם בקשר לכל החריטות היא יודעת הכל.. בהתחלה היא הזדעזעה אבל מאז ועד היום היא תמיד צוחקת על זה היא אומרת שזו אומנות.. שאני אמנית.. היא קוראת לי פיקאסו.. בקצור לא מזמן חרטתי עוד ועשיתי חריטה קטנה גם בפנים.. בלחי שבכלל לא בולטת אני רציתי שתבלוט יותר.. בקצור היא ראתה את זה והתחילה להרביץ לי.. "מה גם בפנים עכשיו מה את מפגרת???" בהתחלה אמרתי זה סתם.. אבל אז כבר צחקתי.. הופתעתי מעצמי ואפילו אמרתי לה את זה על זה שאני עדיין מנסה להסתיר ממנה דברים.. אבל מאותו יום היא הפסיקה לדבר על זה.... ויום שישי עוד פעם צחקה איתי על זה.. שבוע שעבר היא ישנה אצלי בשישי בערב.. ההורים שלה לא היו בבית.. ואז בשבת.. היה זמן שאמא שלי ישנה חופית(אחותי אגב היא קטנה ממני בשנה אם זה חשוב.. אבל אנחנו אותה כיתה חחח כי נשארתי שנה..) היתה במחשב... וטל בחדר.. אז באתי כאילו לקחת תארוחת צהריים שלי לבחוץ לחתולים.. ואז כזה כבר לקחתי שקית פתחתי ת'סיר ובאתי לעשות את זה פתאום טל באה מאחורי.. נבהלתי ואמרתי לה שתלך..(הופתעתי מזה שנבהלתי כי היא כבר יודעת..) היא אמרה לי "מה את עושה..?" אמרתי לה "סתם לכי עזבי.." הייתי צריכה להעיף אותה מהר לפני שאמא שלי תתעורר או חופית תבוא למטבח ותראה.. והיא הכתעקשה.. היא כזה התחילה להבין.. אמרתי לה "טל תקשיבי תלכי עכשיו (ממש דחפתי אותה..) ואמרתי לה אני יספר לך מה עשיתי אחר כך אבל לכי עכשיו.. היא המשיכה להתעקש.. אמרתי לה "}תקשיבי זה מזעזע אני לא רוצה שתראי את זה ..(פתאום הבנתי באמת כמה זה נראה נורא.. למרות שהיא יודעת היה לי חשוב מאוד שלא תראה את זה..) נשבעתי לה שאני יספר לה הכל אמרתי לךה -טל את יודעת שאת יודעת עלי הכל בבקשה תלכי עכשיו תאמיני לי שאני יספר לך בדיוק מה זה היה נשבעתי לה ב-ה'.. פתאום היא הבינה .. היא העיפה אותי משם ואמרה שאין מצב שהיא תיתן לי לעשות את זה.. אמרתי לה "טוב תקשיבי אל תשחקי איתי משחקים עכשיו מה את מעמידה לי פני מופתעת את יודעת הכל.. ואני לא ילדה קטנה ואני לא עושה את זה מהיום לא רציתי שתראי כי זה באמת לא נראה טוב אבל לדעת...- תמיד ידעת! אז חאלס!" והיא פשוט החזיקה אותי שם בכח ולא נתנה לי לעשות את זה היא אמרה" את ממש התחרפנת.. אני בחיים לא עשיתי דבר כזה.."( תמיד היא מדברת על עצמה כאילו היא היתה ממש חולה אני לא מבינה את זה אבל שיהיה..) ואז היא אמרה את רוצה תעשי את זה שאני ילך... עשיתי את זה בזמן שהיא אכלה אצלי קמתי לרגע..חחח מול העיניים שלה לא ממש ניסיתי להסתיר.. אז זהו 2 הקטעים האלה מראים לי שהיא לא כזו אטומה כמו שחשבתי.. וכנראה שאיפשהו כן אכפת לה.. אולי היא לא עושה ולא אומרת כלום כי היא מפחדת ממני.. יכול להיות.. אה ואמרתי לה מה שאמרת על לנקות את החדר ולא לשון על מזרון על הרצפה.. והיא אמרה לי שאמא שלה כל הזמן יושנת על מזרון על הרצפה.. ובאמת אני נדזכרת כל פעם שאני באה לקרוא לה שתבוא אלי אני רואה באמת את זה אמא שלה ישנה על מזרון ברצפה.. אז היא אמרה את זה לאמא שלה ואמא שלה התחילה לפחד ואמרה גם אני חושבת שהיא לא תעשה את זה יותר.. אז סופי אני נשארת לבד עד יום רביעי.. ההורים שלי משאירים לי כסף לאוכל איזה כיףףףף מזל שאני לבד אז זה רק לי.. אני באמת צריכה סגריות בקושי נשאר לי.. אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתת

מי יודע אולי המשפט הזה גם תופס עבורך, אולי את חורטת על עצמך כדי לראות שאת חיה???... מה את אומרת?? אם זה עניין, אז את חיה אבל את חיה רע מאוד את חייך וזה כבר נתון לשיקול דעתך. אני לא אוכלת את זה שטוב לך עם החריטות האלה, אני לא קונה את זה שזה לא איכפת לך, את עושה את זה כזעקה, את פשוט אומרת את זה בברור רב מידי אפילו אם תבחרי שלא להסכים עם מה שאני אומרת. חריטות... לבד... סיגריות, איפה אמא ואבא שלך בכל התמונה?? מה קורה לעזעזאל???! בכל מקרה את אף פעם לא סיפרת לי איך את מרגישה עם הלישאר כתה אחת מתחת, מה זה גורם לך להרגיש ומה את חושבת שזה אומר עלייך, האם זה השפיע עלייך ברמה שכל ההרס העצמי הזה הוא בעצם ביטוי לכל הקושי שלך, הכאב שלך, התסכול שלך והכעס שלך על האטימות של כולם.??.. שווה לתת את הדעת על זה ולראות שאת בעצם בוחרת להיות קורבן לוותר על הכוח שלך לטובת מה שאחרים חושבים שלכאורה נחשב יותר ממה שאת חושבת או מרגישה, מדוע את לא עומדת על שלך???? טל כנראה באמת חברה טובה שלך, יותר מכפי שאת יודעת, היא נשארת שם אבל אני לא בטוחה שהיא בעצמה יודעת מה לעשות עם טירופים מסוג אלה ואולי אלה אינם זרים לה כי היא חווה גם טירופים כאלה ואחרים ואולי בזה אתן נפגשות, אולי זה מה שמשאיר את שתיכן בקו השפיות לדעת שהיא שם ואת שם כאחד. היא חשובה לך, מעניין אותי לדעת אם את רואה את זה, או שאת מתחמקת כי את לא רוצה להרגיש, כדי לא להיפגע, יכול להיות???.. מה את אומרת.<?? אני לא אוהבת את הסיפור הזה שלך עכשיו, אני רק רוצה שתביני שאת מספיק קיימת ולהיות קיימת אפשר לתבוע לעצמך בדרכים אחרות.. תחשבי באמת מה זה לחרוט עבורך, מה המשמעות של זה, מדוע באמת את עושה את זה, אם תעיזי להיות בשקט ולראות מה מסתתר מאחורי הזוועה. אני מעניקה לך צל"ש,אם תהיי מסוגלת לכך, שכן תעידי על הרבה גבורה ואומץ אבל זה גם יהיה הכוח שלך, הכוח הטוב שלך להעיז לראות וכשאנחנו רואים באמת רק אז השינוי בא בהכרח!! גם אני לא הבנתי עד שלא באמת ראיתי ולא ברמה של כוכבים, נהפוכו, הכי אדמה, הכי מחובר לקרקע, הכי מי אני בכל התמונה הזאת.. כאן ועכשיו. הרבה פעמים כשאנחנו מזהים מה אנחנו רוצים והולכים לקראת הגשמת הרצון הנעלה שלנו משמע להיות מחוברים במלוא מובן המילה לכוחות שלנו. את איכשהו ויתרת על הכוחות שלך שלא באשמתך ומתוך הרבה בורות של מחנכייך ואיכשהו את תהיי חייבת להחליט שאת היא זו שמחליטה אבל באמת עם החיים, עם כוח החיות והשמחה של החיים ומה שבעצם מלכתחילה הביא אותך לחיים שהוא לא תלוי לא באמא שלך ולא באבא שלך כאחד אלא באלוהות שהיא נצחית ושהיא ללא גבול ואת כמו כולם שייכת לניצוץ הזה והוא בעצם מה שמחזיק אותנו אם אנחנו מעיזים להבין שזה שם לתמוך בנו ולהאיר לנו בכל מחשך שאנחנו נמצאים בו מפאת האימה שבראשנו בוחרים ליצור ולחשוב ולראות סרטים רעים אודום עצמנו גם ובעיקר בגלל פחדים לא הגיוניים. מה אני יגיד לך הרבה חיזוקים וחיבוקים אני מקווה שתשמרי על עצמך בשבוע הזה שלך באהבה רבה :-) הילה

התקלת אותי.. תראי.. בקשר לחריטות אני באמת לא עושה את זה הרבה נו.......! מהיומולדת שלי זו הית היתה בערך פעם אחרונה.. אחרי זה סתם שיחקתי קצת עם הסכין אבל לא היה לי כח להמשיך.. ולא ראיתי טעם.. זה היה קצת כמו לנסות לישון למרות שאת לא עיפה.. (כמו שקרה לי אתמול למשל.. איזה לילה! סיוט.. פשוט ישבתי במיטה וחשבתי על זה שזה אחד הדברים הכי מדכאים שיש.. ממש התעצבתי מזה.. זה כבר יצא משליטה בסוף נרדמתי אין לי מושג איך.. למה אני מספרת את זה ? אין לי מושגגג תמיד אני מרגישה שאני צריכה להגיד לך הכל.. אוי כמה אני נסחפת.. די לדבר עם עצמך מפגרת.. טוב הנה אני מפסיקה.. חחח פיצולל!) אז זהו שלפני כמה זמן היה צורךךךךךך אוי כמה שהיה צורךךךךךךך היה סיוטטטטטט רערערע........! זה פשוט שרע כ"כ ואת מוכנה לעשות כל דבר שיכול לעזור.. אני זוכרת שחשבתי בבירור שזה ישאר הרי זה לא יורד וכבר אמרו לי שזה נשאר לתמיד מה שיש לי מלפני חצי שנה עדיין שם בולט.. מוזר אני הייתי בטוחה שאם הייתי יודעת את זה לא הייתי עושה את זה יותר.. אבל דאמט היה רע מדייייי כך שלא היה לי אכפתתת ועדיין.. זה לא נראה לי נורא.. יש לי חריטות על כל הבטן הרגליים חלק מהיד למעלה ולמטה ועדיין.. זה לא מטריד אותי.. אם זה כדי לראות שאני חיה? לא חושבת היה לי יותר מדי כואב לא יכולתי להרגיש יותר חיה ממה שהייתי.. כשמרגישים זה אומר שחיים לא? בגלל זה כשנראה שחולמים אנחנו מבקשים שיצבטו אותתנו לראות שאנחנו פה.. ואולי דווקא מהדוגמא הזו יוצא שזה כן נכון כי כאב פיזי גרם לי להרגיש שאני פה.. אולי.. אולי רחפתי ברמות של דכאון מטורף שלא הרגשתי מחוברת.. אולי בסופו של דבר אני לא חושבת שאני יעשה את זה יותר אני יודעת שאמרתי את זה גם אז.. אבל הילה כמו שהרגשתי כשעשיתי את זה לא הרגשתי בחיים! זה באמת היה הכרחי.. אמא ואבא שלי...? דברי לקיר הוא יבין אותך יותר.. אמא היום עוד פעם העירה לי על הטי.. "איך זה עוד לא ירד.." "עזבי לא יודעת.." אמרתי. נקסט.. סגריות.. את יודעת מה? לא מזמן חשבתי כמה מצחיק זה שעל הסגריות הם עלו מהתחלה.. התקשרו אליהם מהפנימיה ולאט לאט הם מצאו אצלי.. ועל זההההה דייייייייייייייייייי כמה מקרים קרו ואפילו אמרו להם במפורש מלא פעמים המון! מדריכים מנהלים רכזים דודים אחים.. כלוםםםםםם! יותר טוב! מה אני צריכה את זההה כאילו שזה היה משפיע אם הם היו יודעים זה לא מה שהיה גורם לי להפסיק זה רק היה קצת מקשה.. בקשר ללהשאר כיתה.. אין לי שום בעיה עם זה להפך.. אני מאוד לא הייתי רוצה לסיים השנה.. כמו טל למשל.. הייתי מעדיפה לחזור אפילו לכיתה ז'.. או לפחות ל-י'.. אני ממש מרחמת על אלה שסיימו.. אני ממש לא רוצה לגדול מאחרי בצפר החיים רק הולכים ונהיים קשים יותרר אני לא מרגישה פחות חכמה בגלל זה ממש לא אני יודעת שאני חכמה.. לא בטוחה שזה יתרון.. אין שכל אין דאגות... אבל נו.. גם נשארתי שנה בבצפר חדש הרי מהפנימיה העיפו אותי.. אז למרות שהכרתי כמה אנשים שכבה מעלי שהייתי אמורה להיות איתם.. עדיין הרגשתי רגיל.. היית צריכה להזכיר לי שנשארתי שנה.. אני אומרת לך העניין הזה היה מפריע יותר לאנשים שהייתי מספרת להם את זה מאשר לי..! אני גם לא מתביישת בזה.. אני יודעת למה העיפו אותי.. אוכל וחוסר עניין מוחלט בלמודים.. שנבע מה.א ומהרבה נסיבות שפעלו לרעתי בעניין היו עוד עניינים שהפריעו לי ללמוד.. גם אני חושבת שטל פשוט לא יודעת מה לעשות איתי.. מה להגיד לי.. אני ממש לא רואה שהיא חשובה לי.. ובדיוק יום שישי היא שאלה אם אני אוהבת אותה ואמרתי בשיא הטבעיות שלא.. יש לי הרבה תשובות כנות ישירות ולא צפויות שכאלה.. לפעמים אני מדהימה אנשים.. לטוב ולרע.. אני חושבת שאני תופסת את טל כדבר מובן מאליו.. זה גם מה שחני אמרה לי..(תמיד שאנחנו איתה אנחנו רבות וחח כמו אצל טיפול זוגי והיא פשוט מחרפנת אותי כי היא משחקת אותה טיפשה והיא יודעת את זה היא מודה בזהה) אני יכולה לעשות לה פרצופים מפה ועד להודעה חדשה לרדת עליה בלי הפסקה להתאכזר אליה בכוונה כדי שתעזוב אותי ובסוף היא תחזור... משחקי אגו זה ממנה והלאה.. ולפעמים זה כבר מוגזם.. לפעמים אני פשוט משתגעת מהעובדה שאין לה שום כבוד עצמי וזה מזעזע אותי כי שלי כ"כ חזק.. אין לי הזדמנות ממש לדעת אם אני אוהבת אותה ורוצה להיות איתה כי היא תמיד פה.. את המתנחלים יהיה יותר קל לפנות ממנה.. אל תדאגי נשמה שלי אני יהיה בסדר גמור בשבוע הזה בעז"ה ואני לא יעשה שטויות לא תהיה לי סיבה וגם אני ידאג למלא את הבית.. נקרא לכמה יצורות ממעגל החברות שלי.. אתמול והיום היה נחמד מאוד.. יום שישי לא עלינו.. בגלל אחים שלי למה הם באווווווווווווו? וזהו מאמי אני אוהבת אותך אל תדאגי אני לא דואגת.. בסופו של דבר אולי קשה לך להאמין אבל אני אוהבת את עצמי ואכפת לי מעצמי ואני מוכנה לעשות הרבה בשבילי...... זה תמיד היה ככה.. פרט לימים מסוימים.. .." אבריבדי הארט סאמ טיימ.." מכירה ת'שיר..? בכלל את שומעת מוזיקה..? איזה..? אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מאוד מאודדד

אוהבת אותך נשמה.את עושה עבודת קודש. פרוייקט למלאכים שכמוך. נשיקות וחיבוקים.

היי הילה רציתי להודות לך על הכתובות שנתת לי. מעיין.

אם תשימי לב גם הנדלה השאירה לך כתובת לטיפול וגם אלינור, תבדקי וטפלי בעצמך בהתאם. הרבה אהבה ורק בריאות ערב נעים :-)

עצבות נועלת שערי שמים תפילה פותחת שערי שמים והשמחה בכוחה לשבר חומות! **לכן כדאי לקחת את השמחה ולא את העצב** שלכן\ם דניאלה

לבני האדם כוכבים ומזלות, אך הם רואים אותם איש איש בצורה אחרת. לאלה היוצאים למסעות, ישמשו הכוכבים מורי דרך. ואילו בעיני האחרים, אין הם אלא אורים זעירים. המלומדים יראו אותם כבעיות מדעיות בלבד, ואילו הסוחר שלי העריכם כאוצרות זהב. כל הכוכבים הללו דוממים. אולם אתה תזכה לכוכבים שלא נפלו בחלקו של שום אדם בעולם, כי תסתכל בשמי הלילה, שעה שאגור על אחד הכוכבים ואשמיע את צחוקי משם. דמה בנפשך כי הצחוק בא מכל הכוכבים כולם. יהיה לך, אחי, כוכבים היודעים לצחוק! לכל אחד יש את הכוכבים שלו שיראו את הדרך הנכונה... את הדרך הבטוחה את הדרך הישרה את הדרך אולי קשה אבל נכונה ביותר לי יש ואולי לעוד כמה מפה יש את המלאכית הזאת שאני אוהבת אותה והיא מורת הדרך שלי-ואולי של עוד כמה והיא צנועה ,חמודה,מהממת הילה-אוריאללללללללללללללללל (מה עם המייל שאת חייבת לי)???????????? דניאלה

אני אוהבת אותך ואני מאחלת לך ולכולם כאחד לגדול ביחד. האמיני לי, הפעם אני מצטרפת למסע בלי שאלה ובאהבה רבה כי גם אני גודלת מזה כאחד. הרבה אהבה וזוהי זכות מאוד גדולה להיות פה בשביל כל מי שרק מעיז ורוצה גם בשבילך. בהמון אהבה לך ולכולם שבוע נפלא עם הרבה כוכבים מאירים ואמונות קטנות וחדשות של תקווה שיהיו השיר שבלב להמשך :-) חיזוקים וחיבוקים הילה אגב, כתבתי לך מייל קצרצר, אני מחכה לתשובה ואני יענה לך בפירוט על הכל....

א נ א קיראו פרק קצר זה (אם אפשר ברגע זה,כי מנסיון- כשדוחים או מעבירים ורוצים אח"כ לקרוא.. לעיתים פשוט שוכחים..) לרפואת אליעזר בן נעמי- בחור מקסים בן 28 שנישא לפני כחודשים ועבר בחודש שעבר תאונת דרכים קשה מאד ומאז לא התעורר!! שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך. הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ה' שומרך, ה' צילך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה ה' ישמרך מכל רע, ישמור את נפשך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם (מזמור קכ"א בתהילים) שתזכו לרפואה טובה ושלמה עד 120 אתם ומשפחתכם וכל עם ישראל!! בשורות טובות ו ת ו ד ה ר ב ה ! ובנימה אופטימית זו שבוע טוב לכולם רק בריאות ואהבה ובשורות טובות עלינו לבאות באהבה רבה, :-) הילה

אבל מזמור קכ"א זה מה שכתבת או שגם את זה צריך לקרוא..?

איך שאת מרגישה, תודה.... ערב נעים מקסימה :-)

אל תשאלו,,,הייתי מזה חולה שלושה ימים ורק היום אני מרגישה כבר יותר טוב היה לי וירוס של הקאות,שלשולים וכמעט 40 חום!!! ממש לא תפקדתי... סיוט.. הקאתי איזה 30 פעם בלילה,ואבא שלי אמר לי:"טוב לך זה לא קשה להקיא כי את כבר יודעת איך.."משהו כזה. וגם רזיתי מלא(ומה שמדאיג זה שאני מאושרת מזה שרזיתי אפילו שזה לא בכוונה וזה נתן לי מרץ להמשיך..) כי לא יכולתי לאכול כלום,טוב אני חייבת לזוז כי אני צריכה לנסוע. אז אני אחזור יותר מאוחר.אז רציתי רק לאחל לכולכם שבוע מצויין וקל... אוהבת,לילך.

אני מקווה שאת תחזרי לקו השפיות ושאם את יכולה לאכול אז כדאי שתתחילי עם משהו קל ואל תתלהבי יותר מידי מהרזון, כי יש שלב שהוא הופך להיות שטני ביותר גם כשאת כבר החלמת וזה שאת מאושרת ממנו זה רק מעיד כמה את באמת חולה וכמה כבר הספקת להתרחק מעצמך מרחק של גלקסיה בערך אם לא יותר. אני יספר לך סיפור ואני מוצאת לנכון את ההזדמנות לספר אותו עכשיו אפילו שלא רציתי שאף אחד ידע שזה באמת מה שעובר לי בראש לפעמים בעיקר ברגעי חולשה. אני זוכרת שכשהייתי חולה, הפנטזיה שלי הייתה לשקול 20 קילו, אני לא הצלחתי להגיע לממש את הפנטזיה הזאת, סיפרתי את זה לאלינור, מי שמשתתפת בפורום בדיוק כמוך ושיקרה לליבי מאוד, במירוץ המיילים שאנחנו שולחות אחת לשניה כדי לעזור כמה שיותר ולהבין כמה שיותר ואני רואה את זה מאוד הדדי, כי היא נמצאת שם בשבילי בדיוק כפי שאני נמצאת שם בשבילה וככה אני רואה את הפורום הזה, כולנו שם בשביל כולם ואני מרגישה את זה בכל הודעה שאני כותבת או שאתם כותבים כותבות אחד לשני/ה . לכאורה מה שאני מספרת לך לא קשור באופן ישיר במה שכתבת אבל הוא חשוב, כי זה משהו שצריך לדבר עליו וזה משהו שצריך לחשוב עליו במיוחד כשאתה נמצא בתחתית ואני מצטערת שאני יותר מידי נשאבתי למלכוד הזה. הרבה פעמים אני מרגישה כאב שלא הגשמתי את ה20 קילו שלי, כי הגוף שלי לא נתן לי, לא נתן לי להמשיך, זה כבר לא היה נתון לשיקול דעתי כי כנראה שהיה בי ניצוץ שרצה בחיים מאוד וזו הסיבה שעצרתי, אם כי זה לא היה במודע. 38 קילו לא הספיק לי, שלא נדבר על ההיתקעות ב 45 קילו אחרי העליה שכמעט שברו אותי לגמרי, שזה כאילו לכאורה היה הביטוי של הכישלון שלי באי היכולת שלי לרדת ל20 קילו, תעשי את החישוב הזה על מטר 70, נמוך אבל לא מספיק בטח לא בשביל אנורקסית. זה גרם לי להיתקע בעובדה שאני לא חזקה מפני היצרים שלי, התחושות שלי, הרצונות שלי. ולהיות מאופשזת זה לא בדיוק מה שרציתי, הגוף שלי לא הצליח בשלב מסויים להכיל ירידה במשקל , גם כשמאוד נסיתי, אלא אם כן זה היה נגמר באשפוז וזה משהו שלי היה מאוד קשה להסכים לו וזה כל הזמן היה מלחמת קונפליקט.. כן לא כן לא כן לא ואני כבר יצאתי מדעתי.. עברתי הרבה זמן של התאבלות על זה שאני לא יהיה רזה כפי שרציתי וזה משהו שאדם שפוי לא יהיה מסוגל להבין אבל את וכל אחד אחר מהמשתתפים פה אולי כן, כי כולנו מנהלים או ניהלנו את המלחמה הזאת בווריאציה זו או אחרת להשגת הרזון, מי שהצליח הצליח .. מי שלא סביר להניח שריפד את עצמו בקילוגרמים של אכזבה ודיכאון קיומי קשה מנשוא אלא אם כן אנחנו מחליטים שאנחנו משתנים וזה יותר לא מכניע אותנו. זה מה שקרה לי אבל זיכרון העצב על האכזבה טמון בי עמוק עמוק ואני יודעת שרק הזמן אם בכלל ירפא אותו. זה הכי קשה לחיות מעבר לזה ולדעת שאת לא חוזרת לשם יותר, זה הכי קשה למי שכל כך היה מכור לתחושה שיש בזה. אני יודעת מה רזון עושה אבל זה נורא אם אני אחרי שנה וחצי של גמילה מרגישה עצובה על כך מידי פעם בנסיבות מסויימות וזה לכאורה הכי אנושי הכי טבעי שרק יכול להיות אפילו שאני מודיעה לך חד משמעי שאני רחוקה מכל הפרעת אכילה שהיא, כי זו הייתה ההחלטה שלי לדורי דורות. ויש פה שאלה. אף אחד בזמן חולי לא מאמין שהחלמה אכן תתרחש בחיים שלו, על אף שכל הזמן הם ואתן אומרות " כן, אני רוצה להחלים, מה אני יעשה, למי לפנות... אני הולכת לפסיכולוגית אבל היא לא עוזרת.. מה כבר לא נסיתי.. ?!!!".. וכל המשפטים האחרים ובשורה התחתונה אתן "יודעות/ יודעים" שאתם לא יוצאים מזה! ואז קורה נס ומצאתם את הדרך החוצה ואתם ממש ממש מופתעים, זה לפחות מה שקרה לי ואני בטוחה שיש מזדהים לתחושה. ההחלמה.. אני מצאתי אותה, דיטה מצאה אותה, מיטל שחר מצאה אותה, רויטל צוויבל מצאה אותה, טלי סבך מצאה אותה ועוד הרבה אחרות וגם הרבה אחרות אחרים שלא. כולן לא האמינו שהן תצאנה מזה ואני לפחות מבחינתי, מדברת בשם עצמי, יודעת שיצאתי מזה, לא רציתי לצאת מזה בדיעבד לאחור ואני מאושרת שאני מחוץ לזה אבל מתוך הדואליות שבי יש לי כאב שאני יודעת שהוא לא יעלם כל כך מהר, כי הרעל שזרעתי בתוכי היה כל כך מרוכז וזה מה שאני רוצה לשקף לך ולאחרים. כי אני מצטערת שמלכתחילה הכנסתי את עצמי לזה ואני זוכרת היום לאחור שהיו לי מלא הזדמנויות לצאת מזה והרזון הכריע הרבה פעמים את המילה שלי בדיוק בסיטואציות של חולי שנהניתי על כל הקילוגרמים שמושלים מגופי ללא כל מאמץ והיו הרבה כאלה והרבה משפטים כמו של אבא שלך שעפו באוויר לעברי ואני לא באמת נעלבתי מהם אני רק הייתי מאושרת על זה שאני נעלמת, מזכיר לך משהו???. אני רק יכולה לומר ויודעת שלשם אני לא חוזרת, לא משנה כמה תחושת פספוס ואכזבה יש לי סביב העניין הזה שלכאורה לא מציתי את עניין הרזון עד הסוף. אולי את יכולה עוד למנוע את זה. אולי את יכולה להתעלות ולהבין שאין מנצחים ואין באמת הישג. כי לא ניצחתי, הפסדתי הרבה זמן ואני רק עכשיו התחלתי לחיות ממש כמו תינוק בן יומו עדיין עם כל האופםטימיות שלי אני מוותרת על כל העבר הזה שלי ולא רואה בו שום טוב על אף שהרבה יחלקו עימי על המשפט האחרון שמרי עלייך ותתעוררי מהר זה מסוכן!!!!! המון אהבה שלך הילה

היי,טוב קודם כל לא ממש ציפיתי לתגובה כזו ממך...למרות שזה בסדר והבנתי מה ניסית לומר,אבל האמת אני קצת מבולבלת,תראי אני הייתי שם למטה,בגיהנום הזה ויצאתי מזה בכוחות עצמי,יכול מאוד להיות שבגלל שלא פניתי לטיפול כמו שצריך אז המחלה נשארה בפנים ורק הסימפטום נעלם,אני יודעת ובטוחה שאני לא רוצה לחזור למקום שהייתי בו כי גם אני סבלתי,וגם אני נהניתי מכל קילוגרם שהשלתי,ואני זוכרת טוב טוב את הימים הנוראיים האלו שחשבתי שאין תקווה ורציתי רק למות כל הזמן.... אמנם היעד שלי היה 35 קילו ולא 20,למרות שלא הגעתי לזה,המשקל הכי נמוך שהצלחתי להגיע אליו בזמן המחלה שלי היה 43 ואני מטר 70 ואני לא גאה בזה בכלל ושלא תביני לא נכון אני ממש,אבל ממש לא רוצה לחזור לזה,ואני אפילו חושבת שזה מגעיל להיות רזה בצורה קיצונית כל כך. אני אספר לך משהו,היום למשל אמרתי לאמא שלי שאני מתחילה לשמור קצת אז היא ישר נבהלה ואמרה לי שאני רק לא אחזור למצב שהייתי או משהו כזה,ואמרתי לה שלא שאני בסך הכל רוצה קצת לשמור ואני באמת מתכוונת לזה.אני מתכוונת לשמור דיאטה ולאכול ולא לצום ולא להקיא אלא לאכול נכון,כי כמו שכבר אמרתי לך אני שוקלת 3 או 4 קילו יותר ממה שאני צריכה,ואגב אני אף פעם לא נשקלת.אני פשוט רואה את זה על עצמי. ושתדעי הילה שדווקא בגלל שכבר הייתי שם בסיוט הזה של האנורקסיה/בולמיה,דווקא בגלל זה אני חושבת שלמדתי לקח ואני חושבת שאני יודעת היום יותר מאי פעם מה הגוף שלי צריך,ואני לא מתכוונת להרוס אותו שוב. אז נכון,אני מודה שכשאני מרזה זה גורם לי אושר מפחיד,אבל זה ככה.חשוב לי להיות רזה,אבל לא חולה,אני עשיתי דרך ארוכה כדי לצאת מזה לבד,ואני לא ממעיטה בכוח הרצון כי רציתי לחיות...ואפילו היום קורה לי לפעמים כשאני יושבת ואוכלת הקול הקטן הזה שלוחש לי בראש ואומר לי שאני שמנה,אני משתיקה אותו ,אבל אני לא שוכחת אף פעם שהקול הקטן הזה מנסה להרוג אותי,ואני לוקחת בחשבון שאני צריכה לחיות את חיי, אז נכון יש כאילו דממה כזו שלהיות ללא המחלה אבל בסופו של דבר מגיע הזמן שבו שבו זה נעשה קל יותר..ואני מוצאת את עצמי יותר חזקה מאז. אז שבוע מקסים הילה אוהבת מאוד לילך

הילונת מהממת שלייייייייייייייייייייי אין אנורקטית בעולם שהגיעה ל-20 קילו ונשארה בחיים! עד כמה שאני יודעת השיא הוא 23 ק"ג.. את לא היית חיה עם 20 קילו כך שלא היתה לך אפשרות להגשים את ה"פנטזיה הזו.." זה כמו שיהיה לך חלום כל החיים לעוף בעזרת שתי הידיים שלך ממש כמו ציפור וכל החיים תשברי את הראש במאמצים ודרכים להשיג את זה.. ובסוף תתאכזבי אחרי שתדעי שאין שום מצב בעולם שתוכלי לעשות את זה... כי לא היה שום מצב בעולם מהתחלה שתוכלי לעשות את זה.. כי מהתחלה ה' ברא אותנו כך שלא נהיה מסוגלים לזה.. צפורים כן.. אנחנו לא..! ככלבים חתולים עופות ...יכולים לשקול 20 קילו.. אנחנו לא! אז מה הפלא...........? אם זו היתה מטרה ברת יישום אני בטוחה! בטוחה לחלוטין שהיית משיגה אותה! אבל היא לא.. בגלל זה קוראים לזה "פנטזיה.." פנטזיות לא מתגשמות..! לא באמת.. מעצם הגדרתן הן בלתי אפשריות...............................! דבר שני שאת רואה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף מה זה? אני כל הזמן חושבת שאת איזה אדם חסר חולשות חזקה כ"כ מיוחדת.. את האדם היחיד שאני מכירה שיצא מזה לחלוטין.. ולא יודעת איך להסביר אוףףף זה קרה לי גם שראיתי את הסרט שלך וכתבתי על זה ממש בהרחבה.. אבל המייל ההוא לא הגיע אליך.. פתאום לדעת שאת עדיין מתמודדת עם דבר כזה.. וכל העניין הזה עם הבחור הדפוק שאחר כך קראתי את כל ההודעה.. מה שרשמת על זהה בהתחלה והייתי בשוק זה לא מסתדר לי פשוטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט כי את הכללללללללללללללללללללללללללל! הכי חזקההההההההההההההההההההההה הכי חכמהההההההההההההההההההההההההההההה את מבינה יותר מכולנו על מה שקורה כאןן בחיים האלה.. ומה אנחנו עושים פה בכלל.. ומה העניין של כל המחלה הזו בכלל.. אז איך זה עדיין משפיע..? עלייך..? זה דבר שאני לא מבינה אולי בגלל שזה אני.. וכל מה שאני! חושבת עלייך.. הסכימה (ידע מאורגן) שיש לי עלייך בראש.. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף זו בטח רק אני......... אז זהו שתדעי שאני אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אותךךךך! ואחותי עכשיו הולכת ומחר גם ההורים שלי... מצפים לי כמה ימים לבד בבית וזה מעציב אותי.. לא בגלל הפחד לפול בגלל זה או משהו.. אני פשוט לא אוהבת להיות לבד.. אבל בטח טל תתנחל פה אז יהיה בסדר.. שבוע טוב מהממתתתתתתתת אני מתה עלייך.................

לשקיעה כמו לזריחה יש צבע ארגמן.. ואין אילן בלי שורשים ופרי ללא ניצן.. ואין סופים בלי התחלות והתחלות ללא סוף והנופים הם האדם.. והאדם הוא נוף וכשעולים על דרך חדשה.. לא תמיד יודעים לאן תוביל ולפעמים אין שום ברירה צריך ללכת עם השביל.. ולכן גם אם לא יודעים לאן נגיע.. ולאן הדרך מושכת- יש לזכור תמיד מה גרם לנו לצאת.. ולמה בכלל התחלנו ללכת..!

שבוע טוב מתוקה:))) אוהבתתתת לינוי

תודה מקסימה.... :-) מה שלומך??. אגב, קיבלתי את המייל שלך אולי אני יענה לך עוד היום אוהבת המון שבוע נפלא :-) אני

הכל בסדרררררררר סוף סוף בסדר! הגיע הזמן אלואיםםםםםםםם כמה זמן מבוזבז................! ובקשר לאימייל זה בסדר ואני בכוונה לא שאלתי בו שאלות כדי שלא יהיה לך על מה לענות.. אני יודעת שאת עסוקה.. מספיק לי לדעת שקבלת אותו... באמת! אני רצינית אין על מה לענות שם ואם בכל זאת את רוצה להגיד משהו על זה תגידי לי פה.. אוהבת אותך מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד אחי הדוס כאן.. אבל לא דברנו בכלל על כל הקטע.. בקושי דברנו.. בכלל אנחנו בקושי מדברים.. וגם שלומי היה פה.. זה שאמרת שהיה איתי.. אבל לא אמרתי לו כלום.. זהו הייתי היום בהליכה אחרי 4! ימים מסוייטיםםםםםםםםם גהנוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם שלא הלכתי.. סוף סוף! אני חושבת שאני מתחילה להבין..

נשמתי כנסי למסנג'ר אוהבת דניאלה

מחכה לך.......... שבוע מושלם שיהיה לך ולכולןןןןןןןןןן אוהבתתתתתת הכי המוןןןןןןןןן לינוי

:-)

אני לא אדם דתי אבל יש משהו שצבט אותי חזר ואמר לי תתעוררי ביקשתי מהאלוהים / מחבר: לא ידוע ביקשתי מאלוהים כח, ואלוהים הערים עלי קשיים כדי שאהיה יותר חזק. ביקשתי מאלוהים חוכמה, ואלוהים נתן לי בעיות לפתור. ביקשתי מאלוהים שפע, ואלוהים נתן לי שרירי המוח להפעיל. ביקשתי מאלוהים אומץ, ואלוהים העמיד בפני סכנות כדי שאתגבר עליהם. ביקשתי מאלוהים אהבה, והוא הפגיש אותי עם אנשים בצרה כדי שאעזור להם. ביקשתי מאלוהים טובות, ואלוהים נתן לי הזדמנויות. לא תמיד אנחנו מבינים את דרכו של עולם. לא תמיד אנחנו מבינים את הלך מחשבתו של הבורא. אנחנו מתפללים ומבקשים בקשות ולפעמים נדמה לנו שהם אינן מתגשמות. אולם ייתכן מאוד שכל הבקשות שלנו מתגשמות וכל תפילתינו נענות ואנחנו לא יודעים זאת. כי הן נענות ומתגשמות לא בצורה שהיינו רוצים שתתגשמנה,אלא בצורה שאלוהים חושב שטובה ומתאימה לנו יותר. אז אל תשכח להודות על מה שיש לך ועל מה שזכית וקיבלת,וכבר אמר איש חכם אם התפילה היחידה שאתה מדקלם כל חייך היא "תודה לך" דיינו *** ראיתי את זה וזה העיר אותי מישהו בכל פעם מחדש מביא לי משפטים וסיפורים חדשים מישהו שאני אוהבת הוא עושה לי את זה כל הזמן ואני דניאלה רוצה להביא לכם משהו אולי זה יפתח לכם את העיניים ותראו כמה השד לא גדול ואתם יכולים לעשות לצאת מזה *** אוהבת דניאלה שבת שלום לכולם לינויה-ימהממת את לא יודעת כמה זה ריגש אולי התפילה רק שתדעי התפילה הולכת איתי בתיק כל הזמן המראה (כי ברור אני עם מראה בתיק שחס וחלילה הכל בסדר) והתפילה נמצאת שם שאדע להבחין בין הדברים שאני יכולה לשנות(את המצב שלי) ואת הדברים שאינני יכולה לשנות (כמו המוות) הילות שלחתי לך מייל קטן -מקווה שהוא העביר לך את המסר שלשם שינוי אני במצב מאוזן ביותר ואני אוהבת את עצמי ואת כולי ואת תראי את המיל אולי תביני הנדלה- את מביאה לי את הכח ושאני רואה שיש כאלה שיוצאות מזה שלכן דניאלה בהמון אהבה:-) ומולאן יאלה תתקני את המייל ולא אני לא אשלח לך יותר מיילים!!:-)

אני שמחה להבין שאת בטוב, אני לא יודעת למה אבל חשבתי אחרת בכל מקרה קיבלתי את האימייל שלך, ירדה דאגה מליבי, אני שמחה על כל ההתפתחויות החדשות שלך ושרק ימשיך להשתפר... ואני ישמח לשמוע עוד אם את רוצה לספר הרבה אהבה ותודה עצומה על התפילה, היא באמת בעלת חשיבות רבה אני חושבת עבור כל בן אנוש ...דתי, חילוני מי שזה לא יהיה, אנחנו לא תמיד יודעים לבחור ואנחנו לא תמיד יודעים שמה שבחרנו הוא לא תמיד טוב עבורנו, צריך הרבה אומץ להקשיב בפשטות למה שהדרך מסמנת לנו להיות..ולהיות בה מתוך שמחה פנימית על מה שיש. הרבה אהבה ברכת שלום ושבוע טוב שלך הילה :-)

הי חמודה. אני כ"כ מבינה אותך ואת התחושות הנוראיות שאת עוברת כרגע. גם אני הייתי שם. במרה השחורה, ואין אור ברקע. אני רוצה שתדעי שלא האמנתי שזה ישתנה אי פעם, אבל זה כן. היום אני רואה את האור, מאושרת ואופטימית לעתיד. הייתי בטיפול אצל מומחית להפרעות אכילה, אח"כ במחלקת ה"א ושום דבר לא עזר לי. עד שהגעתי לאישה מופלאה שכלל לא מתמחה בה"א, היא פסיכולוגית אבל בלי קשר ספציפי לתחום, היא היחידה שהוציאה אותי מהדיכאון, היא מדהימה, לא תוקפנית, לא מאיימת והחשוב ביותר- גורמת לך להבין מה את שווה ואני בטוחה שאת שווה המון. אם תרצי, תשאירי הודעה בפורום- אני יעביר לך את הפרטים שלה. היא גרה בכפר סבא. בנתיים, תחזיקי מעמד, כולנו כאן מבינות אותך ואולי התהליך החלמה של כולנו יחד יהיה קל יותר אם נתאחד לקבוצה אחת גדולה מול הקללה הזו. לילה טוב ושבת שלום.

:-) שבוע טוב לך מתוקה מה שלומך???

שלום לכל מי שיכולה לעזור לי. אני צריכה המלצה על פסיכולוגית טובה לטיפול בהפרעות אכילה כי אני מרגישה שאם אני לא יתחיל טיפול מיידי אני אוכל לסרוד יותר את החיים האלה. אני בדיכאון קשה וכל מה שאני רוצה כאן ועכשיו זה ל - מ - ו - ת!!!!!! תודה מראש. מעיין.

היא פסיכיאטרית אבל מבינה גם בתחום הזה והיא יכולה להתאים לך גם טיפול תרופתי הולם במקרים כאלה במידה ואת לא מתכוונת להתחיל טיפול הומאופטי או בהמלצתה של הנדלה, לגבי הכתובת שהיא המליצה לך, שווה לך לבדוק גם את הכתובת שלה. בכל אופן שמה יפעת טלפון 0522753401 את יכולה לומר שאני שלחתי אותך נשיקות :-)

באיזה איזור את מחפשת?

הילה שלום, אני סובלת מהפרעות אכילה כ - 13 שנים ( אנורקסיה ). מאז הדיאטה אני סובלת מכאבי בטן עזים, גם הרופאה שלי וגם פרופ' מבי"ח שיבא חושבים שיש לי מחלה הנקראת קדחת ים תיכונית ( F.M.F ) שזה דלקות בכל הריריות בגוף שיכול להביא לאי ספיקת כליות סופנית. אני יודעת שהפרעות אכילה יכולות לגרום לדלקות בכל מערכת העיכול עקב ההרעבה ויש בדיקות דם שעושים לחולים באנורקסיה הצרה היא שאני לא יודעת איזה בדיקות אלה על מנת שאוכל לבקש מהרופאה שלי לעשות אותן כי לי לא נראה שיש לי את הקדחת הזאת. אשמח אם תוכלי לברר לי על בדיקות דם ספציפיות אם את יכולה על מנת שאוכל לעבור אותם ולראות מה המצב שלי. אין לי כוח להילחם ברופאים האלה בקושי יש לי כוח לסרוד את החיים הנוראים האלה ועוד מנחיתים עליי כל מיני מחלות מוזרות. תודה מראש. מעיין.

אני מצטערת שלא יכולתי לענות לך קודם לכן אבל אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר. בכל אופן כשלי היו בעיות מאוד דומות לשלך, אני לא זוכרת מה הבדיקות שעשיתי ואין לי כל כך את מי לשאול עכשיו אבל ללא ספק הרבה מזה נוצר בגלל תזונה לקויה ויש מצב לגמרי שתפני לד"ר יוסף דיין שכן הוא עזר לי מאוד בתקופה שאני הייתי חולה, הייתה לי בעיית מעיים קשה שדי סיבכה לי את העניינים, הוא נתן לי זריקות והאמת שזה הציל את המצב והוא מתעסק עם מקרים כאלה בכל מה שקשור לרפואה פנימית, אז אני מצרפת לך קישור ישיר לאתר שלו וטלפון, צריך להיות לזה גם כיסוי דרך קופת חולים, תבדקי את זה דרך הקופה שלך ואפילו אולי דרכו, כי באופן פרטי זה יקר מאוד. ד"ר יוסף דיין 054-4549090 03-649688 אגב גם הומאופטיה תוכל לעזור לך הרבה מאוד, אם תרצי יהיה כדאי לך לפנות לדיטה וזה גם יעזור לך בקשר לשיחות שרצית כי היא עושה גם שיחות והיא מאוד מבינה בתחום דווקא בגלל שהיא הייתה קורבן להפרעות אכילה וריפאה את עצמה באמצעות השיטה דיטה 03-5165923 הרבה אהבה בהצלחה :-) הילה

http://www.dayan-clinic.co.il/ http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=839 בהצלחה :-)

אני יודעת שיש מחלקה מיוחדת בתל-השומר המטפלת ב- F.M.F. , כך שאם את מטופלת אצל פרופ' בשיבא, מדוע לא מפנים אותך למחלקה ההיא? אם כבר, הם אלה שיודעים איזה בדיקות צריך לעשות, ולא רופאת-המשפחה שלך. תבדקי את זה. רק בריאות, אלינור.

הילה יקרה שלום רב מזמן לא שוחחנו הייתי מאוד עסוקה ולא התפנתי לכתוב בפורום הכל כך מיוחד ואינטימי שלך. אכן את עושה עבודת קודש עבודה מיוחדת במינה שלא ראיתי במקום אחר. אני לא אכתוב פה בשנית על מהי הקינסיולוגיה ומח אחד אך אני מזמינה את מי שמעוניינת לעשות טיפול שונה , עמוק, עוצמתי ביכולתו לעשות שינוי אמיתי ב אדם לבוא ולטפל בעצמה. אני יצאתי לחופשת קיץ ואני פנויה יותר לקבל מטופלות חדשות והלוואי שנוכל ביחד לצאת ולעלות על דרך חדשה לבריאות רגיעה וקבלה עצמית. ולך הילה שבת שלום ומבורכת מצפה להיפגש כמו שתיכננו בעבר הפעם יש זמן ואין תירוצים שבת שלום וכל טוב לכולכן עדי נייד 0525374891

וואי אני כל כך שמחה שכתבת משהו, תהיתי כבר מה קורה איתך וגם סיפרתי על יהודית עלייך, היא הייתה מאוד מסוקרנת, אולי אני יבוא יחד איתה, מה את אומרת???? אני מאוד רוצה לראות אותך אבל בגלל שאני מופיעה, יתאפשר לי רק אחרי ה1 לאוגוסט לקפוץ לביקור. אז מתוקה אני מאחלת לך שעד אז יהיה לך שבוע נפלא וחודש נפלא ובכלל חופשה מהנה ואני ישמח לשמוע ממך שלך באהבה רבה הילה :-)

הילה אשמח להיפגש איתכן באוגוסט עד אז שיהיה לכן חופש נעים ומהנה תסעו הרבה לים לפנות ערב הוא מדהים ועושה טוב לגוף ולנשמה שבוע טוב עדי

הילה אשמח להיפגש איתכן באוגוסט עד אז שיהיה לכן חופש נעים ומהנה תסעו הרבה לים לפנות ערב הוא מדהים ועושה טוב לגוף ולנשמה שבוע טוב עדי

אני לא יודעת כמה זמן לא כתבתי כאן אולי פחות מחודש או חודש אבל עברו עליי כמה דברים מאז, והכול התרחש דיי מהר, ואני שמחה שהדברים האלו התרחשו. כמובן שבאיזה שהוא שלב התמוטטתי ואושפזתי ובגלל שאני לא קטינה הומלץ להורי ולי לאשפז אותי במחלקה פסיכאטרית ולקבל טיפול להפרעות אכילה, סירבתי. חזרתי הביתה ובהסכם שסכמתי עם ההורים שלי הפסקתי להתאמן, ההסכם לא החזיק הרבה זמן, הצלחתי לסיים את הלימודים בוינגט ואני יתחיל לעבוד בקרוב במכון כושר כמדריכה, החדשות הטובות הן שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים, ונרשמתי למרפאה להפרעות אכילה, ביום ראשון יש לי תור לתזונאית ספורט שאמורה לסדר לי את התפריט מזון.בנתיים אני הצלחתי להעלות כמה קילוגרמים בכוחות עצמי כדי לחזור להרים משקלים כבדים במכון כושר. כמובן שכול פעם שאני עוברת מול מראה אני ישר חושבת לעצמי אני חייבת להפסיק לאכול, אבל אני מנסה להתמודד עם זה. ואם אני רוצה תמיכה אני ישר ניגשת לאחותי הקטנה שהיא הייתה אנורקסית ואני מקבלת ממנה טיפים. וזהו....זאת פעם ראשונה מזה 3 שנים שאני נגשת לקבל עזרה מתזונאית וממרפאה להפרעות אכילה ואומרת לכולם שבאמת יש לי בעיה. ואני חושבת שהפורום הזה עזר לי, אפילו שלא כתבתי כאן יותר מידי. ברגעים שהרגשתי רע, התחברתי לאינטרנט וקראתי את ההודעות שלכן והרגשתי יותר טוב כי הזדהתי. תודה. ותודה הילה.

פעם אחרונה שכתבתי לך היה בהקשר של הרבלייף, אני רק מקווה שהשימוש בהם נעשה באופן מבוקר ונבון. אני קצת דואגת לך ואני מציעה לך כמה שיותר להתאפק ולהוריד משמעותי פעילות גופנית כי כל מה שאנחנו מקצינים איתו הוא הרבה יותר רע מאשר טוב. אני שמחה שלמרות הפסיביות שלך בכתיבה רק מעצם קריאת ההודעת של כולם הפורום נתן לך הרבה מאוד, אני מקווה שתצליחי להתגבר על המפלה כי זה באמת מסוכן ועם מודעות כמו שלך את בטח יודעת שלגוף יש גבולות ואם אנחנו לא שמים אותם הוא שם לנו באופנים שאנחנו לא תמיד מצפים להם והם תמיד רחוקים מלהיות נעימים גם מעצם ההפתעה הרועמת שהם מנחיתים את עצמם עלינו. אני מאוד מקווה שאת מטופלת נאות, כי נשמע לי שזה לא לגמרי ממצא ואם כן אני רק שמחה על כך, אני מקווה שעד מהרה מצבך ישתפר. איזה טיפים את מקבלת מאחותך??? אני מקווה שלא טיפים הרסניים ולגבי המראה, אני מציעה לך שלפחות בסביבתך תימנעי מלהציב מראה ולהביט בה לפרק זמן, שכן כל התמקדות במראה, יותר נכון במה שנשקף בה לא מועיל לתהליך החלמה שאת עוברת עכשיו, רצוי כמה שיותר במודע להימנע מטריגרים שמעוררים את המחשבות ההרסניות לצאת החוצה ולהפיל, כי נכון לעכשיו זה לא מועיל בכלום. אני ישמח לשמוע ממך אני מברכת אותך בשבוע טוב הרבה בהצלחה והמון המון אהבה ממני שלך :-) הילה