פורום הפרעות אכילה - תמיכה

.. אם הייתי מקבלת שקל בכל פעם שהייתי משנה את דעתי... איך אפשר שלא להשתגעעעעעעעעעע?!?!?!?!?!?!?!?!?!!

צריך לזרום!!!! חחחח

הי הילה, שמעתי את ההודעה שהשארת לי בפלא פון היה לי קשה לחזור אלייך הייתי בשוק מזה ועדיין קשה לי לדבר איתך, אני ביום חמישי משתחררת ואני במצב טוב זה אשפוז של שבועיים שהיה אמור לתת לי פוש עם האוכל וזה עזר מאוד, אני פשוט בהלם איך עלה בדעתך שזו אני.. היום אני בסדר מרגישה חזקה יותר מתמיד ואני מעריכה וגאה בעצמי על הצעד שעשיתי אני ידבר איתך בימים הקרובים ואולי סוף סוף ניפגש. אני גם מחוברת למייל אפשר לכתוב לי (המייל מופיע למעלה) אוהבת אותך ליאור

עשית את הדבר הנכון ואני רק תומכת בזה אפילו שזה מאוד איכזב אותך, עדיין אני יכולה לראות שזה לא אומר כלום, כי זה נבע מפחד ולפעמים צריך להגיב לו כדי למנוע נפילה חמורה עוד יותר ולסגור את עצמך לשבועיים נשמע לי יותר כמו לשמור על עצמך וזה חיובי ביותר. אין דבר כזה מושלם והדרך שלנו לגדול היא הרבה פעמים מעצם הטעיה וההתנסות שנלווית לכך... אוהבת אותך המון ואני מצפה לראותך מתי שתרגישי שלך :-) אני

אגב היה לי חשד לזה ואת האמת אחרי ההודעה שכתבת אמרתי שזו את... מאמי אני מקווה ששלומך יותר טוב -כי דאגתי אחרי שנה במצב מאוזן וטוב יחסית את באישפוז?!?!?!? בכל אופן רציתי לדעת שללום אביך-האם זה משפיע על המשפחה איך-אם בא לך תשתפי:-) אני יודעת שאימי חשדה עליי הבית היה קטן עליינו הכל התפרק הכל הסתבך הכל הפך להיות גרוע!! בכל אופן דאגתי לך אוהבת דניאלה <אם תרצי אשלח לך מיילים לעידוד> <את מולאן זה הצחיק...>

אם את רוצה לרדת במשקל, באופן שבו תוכלי גם לשמור על התוצאות לאורך זמן, העניין דורש דיאטה מבוקרת, מאוזנת ובריאה, בשילוב פעילות ספורטיבית, שגם היא צריכה להיות מבוקרת. ולכן, לדעתי, הדבר החכם ביותר לעשות הוא לפנות לדאטנית קלינית, כזו שתוכל לבנות לך תפריט, שלא יהיה מתסכל מדי, אבל יעזור לך להגיע למטרתך המיוחלת. כמובן, שאי-אפשר להתחיל לבלוס ללא הפסקה לאחר הירידה במשקל, אלא לשמור על תזונה נכונה. בעניין דימוי הגוף... ובכן, אני מכירה אנשים שאינם חטובים כמו הדוגמניות בפרסומות, אך עדיין אוהבים את גופן וחוגגים אותו. העניין אינו טמון במספר שמופיע על המאזניים כשאת עולה עליהם, אלא בשינוי החשיבה שלך לגבי עצמך וגופך. וזה תהליך ארוך, שדורש עבודה קשה. אולי כדאי שבמקום לרוץ מדיאטה אחת לאחרת, תעצרי שניה ותסתכלי פנימה לתוך עצמך. אין לי ספק שאת יותר ממספר על גבי המאזניים. כולנו כאן התחלנו מדימוי גוף מעוות והגענו לכדי הפרעת אכילה. זה לא מקום שטוב להיות בו ואם את רוצה לשמור על בריאותך, הפיזית והרגשית, עשי את הדברים בחוכמה ובצורה בריאה. בהצלחה!

אני רק חושבת שצריך להתמקד יותר באיזון ולא בירידה כי עובדתית הגוף שלך לא זקוק לירידה. ובתוך תוכך את יודעת את זה אבל מה לעשות חיידק הרזון יכול להיות רעיל למדי.

לסתו- קראתי את מה שכתבת..... מה שכתבת ועשה לי תחושה שנכון כולנו באותו מצב המגעיל בתוך אנה\מיה אנחנו באותו מצב אולי אחד יותר גרוע אחד יות רטוב.. אבל זו לא אפואנטה אלא שרק אלה בהיה \בתוך הה"א הן\ם יודעים\ות מה עובר עליינו בכל יום איך אנחנו לפעמים לא רוצות לוותר על אנה\מיה כמה אנה\מיה גורמות לנו ל"אושר" אבל אושר משוקר.., האושר הזה זה שקר אחד גדוללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל אם תרצי להמשיך לפרט אשמח לשמוע או אם תרצי לכתוב לי דברים למייל:-) לג' יקירה ועוד איך את בה"א לדעתי מחליפה שני וחמישי דיאטה כלל היום חושבת איך להרזות ,לחשוב איך לא לאכול\לאכול כל היום אוכל אוכל אוכל ואוכל ועוד איך את בה"א אני רואה את עצמי לפני 9 שנים זה היה כמעט דבר כזה הייתי במליין דיאטניות לשנות תפריטים וכ"ו... וכמו שסתו אמרה שיש כלא ה שהגיעו למצב שלנו רק בגלל דבר כזה... וגם הגובה-החיצוניות זה לא הכללללללללללללללללללללללללללללללללללללל באמת מה שחשוב זה הפנימיות ואני בטוחה שאת חכמה נבונה אוהבת וכ"ו... ** יש לי דבר נוסף לציין דיאטניות לא פותרות שום דבר!! אני כבר יותר מ10 שנים אצל דיאטית אף פעם לא הקשבתי לה.. אף פעם לא שמעתי בקולה לא לפני 10 שנים ואל היום!! זה בעיה שלי ואני דפקתי לעצמי את החיים ואולי יש כאלה שדיאטית תסדר לה את התפריט היומי ותעזור לה מה לאכול אבל לא תעזור לה בה"א ..*** שלכן דניאלה

הילה, תודה רבה על תגובתך החמה, הכנה והרצינית. בהחלט גרמת לי לחשוב. לאחרונה, התחלתי טיפול במרפאת הפרעות אכילה ואני בטיפול פרטני מחוצה לה. בינתיים, אני נעה בין הרצון להאחז בהפרעה ולא לתת לה ללכת, לבין התהיה איך חיי יראו בלעדיה. לעתים אני אפילו מפחדת לפנטז על זה. מהדברים שכתבת עולה, שעברת תהליך מ-ד-ה-י-ם! אני כ"כ מקווה שביום מן הימים אוכל לספר לכולם שעברתי תהליך דומה ושאני במקום אחר לגמרי מזה שבו אני נמצאת היום. כשקראתי את הדברים שכתבת חשבתי לעצמי "איזה כיף לה, היא אחרי כל הסיוט הזה, היא קיבלה החלטה שהיא חיה איתה כיום באושר". גם אני רוצה להיות מאושרת, כמו כולנו. הרי אף אחד לא נהנה להיות אומלל, חלקנו פשוט רגילים לאומללות, משלימים איתה, מקבלים אותה כמשהו הכרחי. ויש קול קטן בתוכי שמרמז לי שביום מן הימים גם אני אהיה מאושרת, כי אני לא חושבת שאני מסוג האנשים שיוכלו להשלים עם אומללות לאורך זמן. ומה כרגע? לא יודעת. אולי להתחבט ולהתלבט ולשאול ולנסות ולסגת ולחזור שוב ולטפס ולהחליק ולהתרסק ולקום שוב ולבנות את הכל מהתחלה, עד שזה יצליח, עד שהבסיס יהיה איתן דיו כדי להחזיק את כל כובד משקלי (הייתי חייבת בדיחה קטנה בתוך כל הרצינות שנפלה עלי). ומשם, הכל כבר יהיה טוב יותר. הנדלה, לא אחת אני מוצאת את עצמי מזדהה עם סיפור חייהם ועם חוויותיהם של אחרים המתמודדים עם הפרעת אכילה. ברור לי כשמש, שרק מי שסבל / סובל מהפרעת אכילה יכול להבין לפרטי פרטים מה עובר עלי מדי יום. כשאני מנסה להסביר לאחרים מה עובר במוחי ה"מופרע", הם אינם מסוגלים להתייחס לזה ברצינות, הם לא מסוגלים לתפוש שלמרות שאני רזה, אני מרגישה ענקית, אז הם מגיבים בביטול או בצחוק לדברי. אין, אבל אין, כמו התחושה שמישהו מבין אותך באמת. כיום, אני בטיפול קונבנציונאלי. בעבר ניסיתי לפנות לערוץ האלטרנטיבי יותר, ואני מאמינה שיש בכוחו לסייע ולקדם את ההחלמה, אך לא צלחתי מעבר לפגישת ההכרות. כרגע, הטיפולים הללו מעט מלחיצים אותי, שכן אני מכירה את סיטואציית הטיפול הקונבנציונאלי לפרטי פרטיה ושם קשה "להפתיע" אותי, ולכן אני בשליטה ומרגישה נח יותר איתה. יכול להיות שבהמשך בהחלט אשקול לשלב זאת עם משהו קצת אחר. שמעתי על דיטה ואף קראתי פעם כתבה שעשו עליה בעיתון. נשמע שהיא עברה כברת דרך רצינית ואין לי ספק שהיא יכולה לשמש מודל ולתת תקווה להרבה אנשים. אני מקווה עבורך שהטיפול ההומאופטי יגרום לך לנחת ולהקלה. אני חושבת שאחרי כ"כ הרבה זמן של התמודדות עם ההפרעה, מגיע לך לנוח קצת. בהצלחה!!! יהיה מעניין לשמוע איך העניין מתקדם...

אני שמחה דווקא לקרוא את מה שאת כותבת, כי זה בהחלט מעיד שאת בכיוון הנכון. אני תמיד אומרת שבכדי לגדול חייבים לטעות ממושכות ולהתנסות עם כל מה שעולה בעקבות ההתנסות, היא לא תמיד פשוטה, כמעט אף פעם לא במיוחד כשזה מאלץ אותנו להכיר בטעויות שלנו כי כאילו לכאורה מה זה בעצם אומר עלינו אם לא יותר מאשר פשוטו כמשמעו, אנושיים אבל כאלה הם אנחנו וכאלה הם החיים, אחרים יגידו שלרצוח זה אסון טבע במיוחד אם הצורה של זה היא יותר פורמאלית וישירה אבל אני שואלת אותך, מה שאנחנו עושות זה לא רצח???...וזה לכאורה נחשב מקובל. ויחד עם זה זה אחד השיעורים הכי משמעותיים שכל נשמה חייבת לעבור בשלב זה או אחר כדי להבין שזה טעות גדולה מידי. זה אף פעם לא או שחור או לבן ואני חושבת שהחיים נועדו לגדילה ובהחלט אפשר להגיע בהם למקום מאוד טוב של שקט שלמות ושלווה שנובעת בעיקר מהערך שיש בחלקיו כי אז זה אומר שכל אדם יש לו את הייחוד שלו ושהוא בעצם תורם בסופו של דבר להווייה השלמה ואת תגיעי לזה לאט לאט עם הרבה תרגול, רצון, כוונה, אמונה והרבה הרבה סבלנות שלך באהבה רבה אני ישמח לשמוע ממך אני

שלום לכולם אתנצל מראש על כך שלעת עתה לא אזדהה בשמי ולצורך העניין תקראו לי ג' למען האמת אני לא שמנה, בפי כל אני אפילו נחשבת לחטובה אך אנימעולם לא ולעולם לא אהיה מרוצה מהגוף שלי. אני תמיד סובבת סביב הדיאטה וכל דיאטה חדשה אני מסתערת עליה כמו חתול על החלב. למען האמת קצתי בכך, לאחרונה עשיתי את דיאטת חרמון וירדתי לא מעט אך לשמור על התוצאות זה מאוד קשה לכן עליתי 5 ק"ג וזה מייאש אותי בצורה איומה. אני יודעת שהדיאטה הכי טובה היא אכילה נכונה אך אני לא מצליחה למצוא את עצמי יורדת. ניסיתי את הדיאטה של שומרי משקל אך רק המחשבה על כך שארד ק"ג 1 לשובע גרמה לי להתייאש, וכן אני יודעת שזאת הדרך הטובה ביותר אך לא הולך לי עם זה. אנא עיזרו לי למצוא את הדרך אני ממש מיואשת מכך תודה מראש ג

ג' שלום, לא הצלחתי להבין ממה שכתבת האם את סובלת מהפרעת אכילה או פשוט אחת שכל החיים שלה עסוקה בדיאטות שזה גם סוג של הפרעות אכילה, אני מציע לך ללכת לדיאטנית שתאזן אותך מבחינה תזונתית ואם היא תחשוב שאת צריכה לרדת במשקל היא הכתובת לכך אני מבינה שגם נפשית את לא ממש מסתדרת עם הגוף שלך נסי טיפול בתנועה (אם את כמוני שלא אוהבת לדבר בטיפול פסיכולוגי) שזה מדהים מאוד וגם משחרר בהצלחה רבה

אני לא יודעת אם דיאטה תעזור לך אבל הביטוי הרגשי שלך זועק הצילו ומבקש להשמיע קול, בשביל מה לרזות אם את כבר חטובה ורזה??... האם יהיה משקל שבאמת תהיי ממנו שבעה??? יש לי תחושה שלא סיפוקים מעין אלה נובעים אך ורק מהגשמה עצמית שלא קשורה באכילה אלא בהווי היום יומי שלך ומה באמת את עושה עם עצמך. אני יודעת שככל שאנחנו מסופקים בחיים כך גם התזונה שלנו משקפת את השובע והסיפוק שבאוכל, גוף ובריאות בכלל. הכל נובע מכך שאנחנו הולכים לאיבוד, לא מבינים מה קורה לנו והתעסוקה החדשה שמצאנו לעצמינו מצליחה לגמרי להסתיר את מה שמלכתחילה הגענו לדבר הזה בגללו כדי להכיר את החלקים האלה שלך צריך לעשות עבודה עצמית שהיא לא תמיד פשוטה אבל יחד עם זאת הכי פשוטה שיש. אני מציעה לך לפנות לפסיכולוג טוב ולשלב ביקורים אצל נטורפטית או אפילו אצל הומאופטית. במידה ותרצי פרטים אני יותר מישמח לתת לך אבל אני לא יכולה לשתף עימך פעולה במידה ואת רוצה לרזות כי עובדתית את לא זקוקה לזה וכל ירידה במשקל בהחלט יכולה להביא אותך לסכנה לא מבוטלת שיכולה לעלות לך בחיים שלך. הרבה אהבה יקירה אני מזמינה אותך לכתוב לי, לספר קצת יותר ולשאול כל מה שאת עוד רוצה לדעת עליו. אנחנו פה ערב נעים :-) אני

הילה שלחתי לך מכתב מה זה ארוך על הבוקר כשברקע מחרפנים אותי אנשים ונראה לי שהוא לא נשלח אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף זהכ כבר פעם שנייה תודיעי לי אם הוא הגיע..

אני מציעה לך לכתוב לי את המכתבים שלך דרך WORD ואז לשלוח אותם דרך מייל מה קרה לך שם למעלה.. מה החלטת שלא קיימת???. אני מציעה לך לא להחליט החלטות, פשוט תזרמי אוהבת... אני

אני קורעת את עצמי חחחחחחחחחחחח הבנת? כאילו כמו שהמרוקאים עושים......... חחחחחחחחחחחחחחחח רק אני יכולה להקרע מהבדיחות של עצמי.. אני ישלח לך מייל בעעע די נכון זו מילה מגעילה? מיילללללללללללל את יודעת שיש המון מילים שאני שונאת ברמה שאני לא מסוגלת להגיד אפילו.. גם אם אני ממש צריכה להשתמש בהם... מוזר...! ובקשר לפיצול שלי אני כבר יסביר לך במכתב.. מאוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת את יודעת במי..?

אין לי מושג על מה לוחצים....אני רואה פה רק הוספת הודעה חדשה... בכל מקרה..מולאן שאלת אותי איך יצאתי מהמחלה לבד,אז ככה..האנורקסיה התחילה לי כשהייתי בצבא,היה לי ממש רע בצבא!! אח"כ הייתי גם בולמית וכמעט שחררו אותי בגלל זה אבל בסוף כבר היה נשאר לי חודשיים לשירות,אז נשארתי בקושי... ואז,איך שהשתחררתי החלטתי עם עצמי שאם אני רוצה למצוא עבודה ולהתחיל ללמוד ולעשות משהו נורמלי עם החיים שלי אני חייבת לקחת את עצמי חזק בידיים,ופשוט הכנסתי לעצמי כל רגע לראש שאני צריכה לאכול כדי לחיות וכדי להיות חזקה וכדי לנהל חיים רגילים ונורמליים,כל כך רציתי את זה!!! והמצחיק הוא שרציתי את זה כל כך בדיוק כמו שרציתי להיות כל כך רזה,הרצון הזה שלי כל כך קיצוני לכל דבר...אוףףף... וזהו בעקרון,למרות שהרגישות לנושא הזה תישאר אצלי כל החיים,ספק אם אני אחזור לזה כי אני כבר ממש השתנתי מאז,אבל זה עדיין מפחיד...כי אני מרגישה תמיד שאיפשהו ניצוץ של המחלה הזו תמיד איתי לאן שאני לא הולכת ומה שאני לא יעשה בחיים....טוב מספיק בלבלתי תמוח....... רציתי גם להגיד הרבה הרבה תודה על כל התגובות שלכן בנות ...מאוד עזר לי!!!! ביי ותרגישו טוב נדבר. לילך........

את קוראת את ההודעה ואז יורדת עם החץ הסגול ורואה למטה כבר מוכן "טופס שליחת הודעה.." ואז ממלאה שם אימייל נושא ואז את המכתב... ובקשר לרצון קצוני לכל דבר מתוקה גם אצלי זה ככה..שאת מחליטה משהו והולכת איתו עד הסוף.. או לפה או לשם.. זהו הבנת אותי איך רושמים תגובה? אם לא תשאלי... להתראות מתוקה אני פה דברי איתי..

הבנתי...איזה קטע..איך לא שמתי לב... בכל אופן תודה על ההסבר! בת כמה את???????????????

בוקר טוב לך ולכולם, אז ככה- דבר ראשון לא יצאתי לגמרי מהקללה הזו, אך אני בהחלט במצב שיפור- לא בסכנה וחסרים לי כמה ק"ג מעטים למשקל הנכון. השינוי המרכזי שלי הוא במצב הרוח ובדרך החיים, חזרתי לחיות- לצאת, לבלות, חידשתי קשרים עם חברים וכ"ו. אם את רוצה לשמוע על כל התהליך אשמח לנדב לך פרטים. בנתיים תחזיקו מעמד כולכם וגם אני. שיהיה יום מקסים לכולם. הילה, את מדהימה והכוח שאת נותנת בהחלט מחזק.

אני רגועה, אם את אצל דיטה את בידיים טובות לגמרי ואת תראי שזה רק יוביל אותך למקום טוב במיוחד אם את נחושה ורוצה ותמיד תזכרי שלא משנה מה, את בדרך הנכונה וזה בריא לטעות כי אחכ את תלמדי לזהות מה טוב לך באמת ומה לא משרת אותך יותר נאמנה ולפעמים רק מתוך קושי מספיק גדול אנחנו למדים מחדש על דברים שהם לכאורה כל כך פשוטים... אוהבת אותך בהצלחה :-) אני

הילה שלום קודם כל בקשר לבת שלי, אז בכל שבוע היא מבקשת ומקבלת גם את הממתק שלה. היא תמיד מבקשת מסטיקים וסטכריות נטולי סוכר, וסוג מסוים של פריכיות מתוקות שהן שלה ורק היא אוכלת אותן, כך שאין הפרדה בינה לבין אחיה הקטנים. ומה שאמרת נכון מאוד, והיא אפילו מבטאת את זה בפועל, היא מחפשת הגשמה עצמית בחייה, ולא חווה אותה בשום תחום. לא לימודים ששם היא תמיד רוצה להיות הכי מצליחה, ויש הרבה בנות שהציונים שלהן יותר טובים, ולא ביחסים עם בנות אחרות ששם היא היתה רוצה שתהיה לה חברה טובה טובה, ואין לה. (למרות שהיו לה 2 , אך היא התאכזבה קשות מהן) וגם בתחום האהבה שהיא לא מצליחה למצוא. אינני אומרת "לא" מיד להצעה שלך, אני רק רוצה ממך מס' מילות הסבר. מהי קינסולוגיה? ואיך מטפלים באדם מרחוק? האם הטיפול ארוך? והאם הוא יקר? אני רואה אצלה נסיונות נואשים לצאת מהסבך, אפילו שהיא בבית וצריכה ללמוד כל היום, היא קמה ומתאפרת ומתלבשת, וזה טוב. אני מחכה לסיום הלחץ שלה, אולי ירגע קצת המצב

הטיפול מומלץ לחצי שנה עד שנה רק בשביל שיקום התחלתי, עדיין זה לוקח הרבה פחות מאשר טיפול פסיכולוגי וגם בהרבה מקרים יותר יעיל. בדכ אם רוצים שינוי מהותי יותר כמובן שאין לזה סוף אבל בשביל שיקום זה מספיק וזה תלוי במה שהגוף שלך יגיד, יכול להיות שזה בכלל לא יתקבל והגוף לא יתן אישור לכך, יש גם מקרים כאלה, לעיתים לא כל שבוע יש אישור לטיפול כזה, לעיתים פעם בשבועיים או פעם בחודש, אבל זה לא מדד קבוע זה משתנה מפגישה לפגישה בהתאם למצב שלך ושלה כאחד אם אנחנו מדברים על טיפול מרחוק. זול??? בהתחשב בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי זה גרושים. האנשים שאני מכירה לוקחים 150 ש"ח לשעת טיפול עד שעה וחצי, לשעתיים 200 ש"ח לא תמיד אפשר לצפות כמה זמן טיפול כזה אורך אבל זה בדכ לא יותר משעה שעתיים. כן זה אפשרי לעבוד עליה מרחוק מפני שאנרגיה זה דבר שהוא אינסופי והוא עובר בחיוב כמו על תקן שלילה. ברגע שמתמקדים בה וכל האנרגיה והמחשבה ממוקדת בה, האנרגיה הזאת עוברת וזה משהו שהוא מדעי לגמרי ומוכח לטוב ולרע. בכל מקרה קיניסיולוגיה מוח אחד, היא שיטה ייחודית שפועלת על זיכרון התא שלנו באופן מאוד עמוק ויש בה היכולת לשנות את כל הלך זכרון התא למשהו חיובי בגיל סיבה. מה זה אומר??.. זה אומר שבאמצעות תרגול מאוד פשוט לכאורה, אנחנו משנים את מה שמלכתחילה יצר את הבעיה בהווה ע"י הטמעה של דפוס חשיבה חיובי ואיתו יורדים לזמן שייצר את הבעיה ע"י כוונה מודעת לכך ובזמן הזה עוקרים את הבעיה מהיסוד, מאפשרים הזנה חדשה ובעיקבותה שחרור.. מה שקורה בפועל אחרי תהליך כזה הוא שבדכ הדברים שעד אז היית נוטה להיות חסומה ביחס אליהם פתאום משתחררים ואת מסוגלת מתוך בחירה לחוות חווייה חדשה וחיובית יותר... מאוד קשה להסביר את השיטה דרך מלל אבל על רגל אחת זה פחות או יותר מה שזה אומר וזה כלי אדיר לשינוי.. הכלי שמקשר בין המוח שלך למדריך הוא השרירים שלך ע"פ סימני התנגדות ורפיון פשוטים של השריר ..גלים שהמוח מעביר כתשובה על סמך הזיכרון התאי שלך בכל זמן שהוא. אני ממליצה לך בחום רב... וכרגע הימנעי מלהעיר לה גם אם היא חוטפת את הממתק של אחותה.. תדאגי שלאחותה יהיה עוד ממתק שיהיה שמור אצלך במידה וזה קורה... אני מקווה שזה יעזור .... אבל על הקיניסיולוגיה מומלץ מאוד לנסות.. זה יעזור לשתיכן... הרבה אהבה יקירה :-) אני

יש על הנושא כתבה חשובה בעיתון לאישה, היא מביאה שם מקרה ומסבירה אותו באמצעות כל התרגול של הקיניסיולוגיה, מומלץ שתרכשי את הגליון האחרון ותקראי את הכתבה כי היא מסבירה את זה ממש יפה ואולי תביני דרך זה קצת יותר... בהצלחה :-)

חשבתי על זה שאמרת לכתוב לפני נפילה.. ואז חשבתי ..-טוב גם אם כן מה אני ירשום..? "החיים מסריחים בא לי לאכול עצמי לדעת...?!" ואז חשבתי שאולי אני פשוט יכתוב ויכתוב ואז אם זה ישמע מגוחך מדי או לא קשור.. אז.................-ושימי לב להברקה היצירתית משהו..- אני לא ישלח! מגניב לא?! גם ככה המחשב עושה לי פוזות עכשיו ולא שולח כל דבר.. ואו...! אולי באמת..

דווקא מזה שאנחנו לא מצפים לשום דבר קורים הניסים הכי גדולים של החיים. נשמע לי רעיון מגניב. גם אני נוטה להתעצבן שחבל"ז מהדברים האלה, צריך לשמוע אותי זה נשמע די מצחיק כשאני מתחילה להתעצבן על זה, במיוחד אם רגע לפני נשמתי יצאה לאחד מהאנשים שאני מאוד מאוד אוהבת בניסיון להסביר מה קורה לו/ה... שלך קושקושה באהבה רבה :-)

אין יותר סיוט מזהההההההההההה אבל תגידי בתור מנהלת הפורום זה לא אמור להיות אצלך שונה..? כאילו שתוכלי איכשהו למצוא את זה ובכלל את רואה ת'פורום בדיוק כמו שאנחנו רואות אותו.. זה לא מסודר אצלך אחרת או משהו..?

שמעתי שיר חדש של רמי זה מתאים לכל אחת מאיתנו.... לפעמים הרוח טובה ושמש חמה נוגעת בפני לפעמים העולם יפה ואין אחד כזה בעולם שיכול עלי ברגע אחד אני משתנה צפים הפחדים, אני שוב שונא ימים חשוכים, שדות חרוכים והסוף לא נראה הרבה פנים לי יש לפעמים אני חושש כמו כל אחד אני יכול להיפגע וליפול הרבה פנים גלים גלים בים גועש אני חוזר אל קו החוף הטוב יותר בתוך ליבי לא מוותר יש מקום בתוכי שרק תני את קולך כולו סובב סחרחר יש חלום ימים רבים אחרייך הולך שבי במדבר פתאום בלי סיבה אני מתנפץ ואז כל הרוע מתפרץ עולים הפחדים, ימים אבודים עוברים כאב איך בפתאום הכל יכול ללהשתנות הכל יכול להיות ורוד ופתאום הכל שחור... פתאום העולם יפה לנו ופתאום לא פתאום יש בנו פחד.. ואנחנו חושבים הכל רע... לפעמים אנחנו חוששים ..שנפגע... ממילה אחת של אדם זר\מוכר... אבל אנחנו חייבות\ים לא לוותר לא לתת שירמסו אותנו... ופתאום לכל אחת פה יש מועקה בבטן-הכל יתפרץ בסוף כמו לבה מתוך ההר געש... ושזה יצא החוצה -תרגישו כל כך הקלה.... והכל יראה ורוד גם מה שנראה סוף העולם.. בכל אופן בננות- רוצה שכל חלום שתרצו יתשגם לכן כי חבל לאבד את החיים בגלל מחלה דפוקה... ואולי לשם שינוי כל אחת תוציא את המסכה שבה וכך תוכל לפתור את הבעיה... וצאת מן המערבולת המסובכת הזאת... שלכן דניאלה :-) נ.ב-לכל אחת יש פה כמה סוגים של פנים... איך היא מוכרת את זה לכל אחד...

לא יודעת אם זה מהשיר הנ"ל ממה שכתבת בהמשך או מהשיר של ריטה שמתנגן ברקע חחחח... "הלוואי יהיה בי כח.." בכל זאת זה עשה משהו אין ספק.. אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

ודרך אגב שיר מדהים תמשיכי לכתוב זה עוזר לבטא את עצמך... ממעיין

שכל חלום שאי פעם חלמת שיתגשם לך ולכל מי שרק מעיז לחלום את חלומותיו וללכת בעקבותם גם אם לעיתים זה מרגיש כאילו הם לא ניתנים להגשמה.. אני מאמינה בך נסיכה :-)

או שזה רק אצלי.......? אמאאאאאאאאאאאאא נראה לי הוא גוסס המחשב שלי מה זה?! לא שולח הודעות מתחיל להוריד צבע ממש מזדקןןןןןןןןן יו! אם הפורום ימחק לי לגמרי?.. זה רק אצלי הוא דוהה?

:-)חחחחח

צטערת לומר לך דבר אחד ופשוט את לוקחת את האוכל כפותר כל בעיה גם אני חשבתי כך זו טעות אם תראי את החיים לא כל היום באוכל לא כל היום כמה אני שמנה תראי החיים יפים השאלה במה תבחרי אם תבחרי בדרך החיים קלים וורודים או חיים שחורים וקשים מעיין אני הייתי באותו במצב אבל הכל ישתנה-בגלל משו מיוחד וראיתי כי החיים יפים יש אנשים שאוהבים אותי ואני אוהבת אותם אני מקבלת חיבוק מוחץ אני מרגישה את הפרפרים בבטן של אהבה ולא את הלחץ בחזה בכלל בולמוס רציני:-) אוהבת דניאלה שמרי על עצמך-החיים יפים "דעי להביט בחלון הנכון ותראי שהעולם הוא בסדר חייכי אלוי וגם הוא יחייך אלייך החיים הם יפים למרות הכל דעי לנצלם בתבונה הביטי וחיכי ותראי שהכל אחרת זכרי זאת תמיד זכרי על עצמך לשמור ובדרך הנכונה לבחור" שלך דניאלה

דניאלה תקשיבי,נכנסתי לפורום הזה בהתחלה סתם כדי לשאול או לקבל עצה איך לאכול נכון,אני כן עשיתי כל מיני שטויות ולא אכלתי או צמתי וכ'ו,לא חשבתי על זה אף פעם בתור הפרעת אכילה...אני אוכלת כל יום ,כל יום עם הקריזות שלו...או שאוכלת בבוקר או שלא אוכלת בערב...אני אוהבת לאכול ולפעמים זה מה שמוציא אותי מהדיכי שאני נמצאת בו...אבל בין היתר יש את המחשבות האלה אוף השמנתי, אוף המכנס הזה פעם עלה עליי,אוף היום אני לא יאכל,היום אני יעשה דיאטה,אני אני יצום,היום אני יאכל רק סלטים,וזה קורה לי הרבה,אבל לא נראה לי שזאת הפרעת אכילה זה מה שקורה לכולם לא??? אני נכנסתי לפורום הזה בתחלה סתם כדי לשאול...יש לי בעיה אחרת והיא שאני סתם כל הזמן בדיכאון...

לינויה לא יצא לי להיות במחשב אני שמחה שירדת לאילתתתתתתתתתת אני אוטוט יורדת גם לאילת אחרי שאסדר משו פה אוהבת חייבת לדבר איתךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך מולאן-יש לך מיילים לעידוד ומצחיקים רצחחחח-את רובם ראיתי:-) בכל אופן אוהבת דניאלה חולה עליכןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מליין חיבוקים ונצ'יקותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

מאיפה את מביאה תדברים האלה..........? הרגת אותי...!!! חחחחחחחחחח נדפקת רצח אהה...?! מה חוץ..?

זאת-->משם ביקשה ממני היית עצובה קצת שלחתי לך מיילם לעידוד:-) חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני בסדר אני אשלח אם יצא לי מחר מייל ואספר לך כי אין לי כח אני מתה מעייפות-מחר-יום-ארוךךךךךךךךךךךךךך חחחחחחחח וידידים שלי שולחים לי מליין מיילים-רוצה עוד?? אם לא אני אעצור מעכשיו כל עוד את יכולה:-) חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אוהבת אותך -את האמת את רוב המיילים ראיתי-יש לי לפחות עוד 300 מיילים-לא רק כאלה גם מכתבים מכתבים... עם תוכן רציני!!! בכל אופן מה איתך?? דניאלה

ראשית, אני גאה בך שהצלחת לרפא את עצמך, אני במלחמה יומיומית וממש מבינה לליבך. היום אני מאושרת כשאומרים לי אם עליתי קצת כי יש לי עוד הרבה לעלות, אבל השד בפנים מתעצבן. אני לא נותנת לו לשלוט בי ובאותם רגעים חושבת רק על כך שאני חיה, קיימת ושבעה סוף סוף. יש לי עצה בשבילך- פשוט אל תסתירי את עברך מאף אחד שחשוב לך- משפחה, חברים, ידידים, מי שאוהב אותך- ישאר לצידך, את יכולה לבקש מאותם אהובים לא להעיר לך- אני בטוחה שהם יקבלו את זה בהבנה. אם יש אנשים שאת מתביישת לספר להם- כנראה הם לא כ"כ חשובים בחייך, ואם אחד מאלה שסיפרת להם- עדיין מעיר לך- הוא כנראה לא צריך להיות חלק מחייך בשלב הזה. לקח לי המון זמן להבין וליישם את מה שאני כותבת כאן, אבל מרגע שעשיתי זאת- החיים שלי הרבה יותר קלים. בהצלחה מתוקה, ואל תעיזי לתת לאף אחד לשבור אותם- אני בטוחה שאת ניראת עכשיו הרבה יותר טוב מעור ועצמות.....

הנדלה-רציתי לשאול לשלומך איך עובר עלייך היום-כי אני חושבת על איך עובר עלייך היום ללא המחלה ואיך אני אהיה כזאת...-בסופו של דבר לילך יקירה רציתי לומר לך כל הכבוד על זה ש"יצאת מזה לבד" בכל אופן מה שרציתי לרשום לך הוא ששימי זין על כולם את חושבת עם ה2-3 קילו יותר את שונה? תשובה:ממש לא את אותה לילך המוכשרת,מהממת,חמודה,חכמה,מופנמת,סימפטית,אוהבת,מחבבת,לוחמת, ובעיקר לא גורמת לאף אחד לשבור אותך-את זה אני רוצה שתדעי כי את אותובנאדם ששלם עם עצמו רציתי לומר לך את אותה לילך:-) כי אני עכשיו בקשר עם בחור מהמם חמוד חתיך מתאים בשבילי!! סיפרתי לו עליי הכל כל הה"א על הבעיה על מה שאני נלחמת יום יום הוא אומר לי שמעי אני אוהבת אותך את האופי שלך את חמודה את מתוקה אני אוהב אותך ואת יקרה לי ... אמרתי לו אתה יודע ביום מין הימים אם זה ילך אתה תצטרך לחיות איתי עם הה"א אמר לי שמעי אני לא מוכן לשמוע את זה אני לא אתן למחלה לקחת אותך.. כמו את___(שמור ) בכל אופן אם את יוצאת עם אותו בחור תסבירי לו מי את מה הבעיה כי כל הערה יכולה לגרום לך לדיכאון כמו אצלי לשבוע ואני אוכלת רק קרח ומלפפון כל היום... שלכן דניאלה שמרו על עצכן:-)

היי....רציתי לספר לכם משהו שמאוד מציק לי ומפריע לי... לפני שלוש שנים הייתה לי אנורקסיה וגם בולמיה במשך כשנה וחצי,היום אני בת 24 ואפשר לומר שאני ממש ממש בסדר ויצאתי מזה לבד ללא כל טיפול,פשוט עם כוח רצון שהיה לי, הייתי אז שנייה אחת לפני אשפוז. היום אני שוקלת אפילו 2 או 3 קילו ממה שאני צריכה להיות,אבל זה לא ממש מפריע לי. מה שמפריע לי זה שלפעמים יוצא שאנשים מעירים לי ששמנתי קצת..ומרוב שהנושא הזה רגיש אצלי אז אני כל כך נפגעת ובבת אחת אני מחליטה שאני לא אוכלת יותר.רק בגלל מילה קטנה של מישהו זר. זה קרה לי אתמול במקרה שישבתי בפאב עם חברה וידיד שלי העיר לי שיש לי קצת בטן...באותה שנייה רציתי ללכת כבר הביתה ובכיתי כל הלילה.אני ממש לא יודעת מה לעשות ..למה זה קורה?? אני חיה רגיל אוכלת רגיל אני לא בדיאטה ולא כלום ופתאום מישהו מעיר לי על המשקל והכל חוזר לי,כאילו אסור לדבר איתי בכלל על הנושא הזה.אני מאוד אשמח אם מישהו יוכל להגיב ולעזור לי לעזור לעצמי באיזשהי דרך .... תודה רבה.... לילך..

מאמי אני כל כך מבינה אותךךךךךךך אוף אנשים יכולים להיות לפעמים כל כך דפוקיםםםםםםםםםםם! אני לא מבינה למה להגיד לבן אדם "השמנת"..? כאילו מה הקטע?!?!?! ....... -אתה חושב שאני לא יודעת-?!?!?!?!?! ....... נראה לך שאין לי מראה\בגדים בבית?!?!?! למה להגיד למען השם אני בחיים לא אמרתי למשהי "השמנת"! האמת שלי לא אומרים את זה גם אם אני עולה 10 קילו! כנראה האנשים שמסביבי יודעים מה זה יכול לעשות לי... אבל למרות שהם לא אומרים מפורשות לפעמים הם יכולים להגיד דברים כל כך טריגרים ובלי "לשים לב" לגרום לך להרגיש כל כך שמנההההה בעעעעעעעעעעעע! אוף מתי יגיע היום שאנשים ילמדו לשמור על הפה שלהם ואת ה"תובנות" שלהם לעצמםםם!? שיבינו כבר שלאף אחד אין צורך בזההההה באמת יצאת מזה לבד? לגמרי?! ספרי לי איך...! פליז אם לא קשה לך..

לפעמים קורים לנו דברים כאלה בחיים כדי לבדוק איפה אנחנו עומדים ביחס אליהם, זה בדיוק כמו האיש שאמר לי "איזה תחת יש לך..." וחוץ מבכי זה לא גרם לי לפצוח בדיאטה כמו שבמחלה הייתי נוטה לעשות ואז ראיתי שוואלה התקדמתי, לעומת זאת זה כן השפיע עלייך ואני מאוד מקווה שהתאוששת מזה ושהחלטת לא לרדת במשקל, כי אז זה אומר שרק התבאסת אבל שאת לא מתכוונת לחזור להרס עצמי, אם החלטת שאת מתכוונת לרזות, סימן שאת עדיין חולה וחשוב שתלכי לטיפול הולם, כי גם אם יצאת מכלל סכנה, זה מפריע לך וזה עדיין שם... מעניין אותי לדעת מה גרם לך לא לללכת לטיפול.???ואני ישמח אם תעני לי על כך כי אולי את מחניקה בתוכך משהו שהוא פשוט זועק לך לפתרון. תמיד תזכרי שמה שאנחנו שומעים בחוץ הרבה פעמים משקף את מה שקורה לנו בפנים במיוחד במיוחד אם זה הדבר שהכי מרגיז אותנו לשמוע, יש אנשים שיודעים תמיד ללחוץ על הכפתור המתאים כדי לעורר בנו את הזעם והם גם השיעורים הכי גדולים שלנו. אני מקווה שהחלטת בכל זאת להמשיך לשמור על עצמך ודווקא שאת 3 קילו יותר ממה שאת צריכה לשקול זה אומר שזה די טוב, כי זה רק ישמור עלייך ואני בטוחה שככל שתרגישי טוב מבפנים המשקל הזה לא ישנה לך. תאהבי את עצמך כי יש על מה.. בהמון המון אהבה מחזיקה לך אצבעות .. :-)

יושבת בבית שהוא לא שלי. מאחורי ישן גבר שפעם הכרתי. עכשיו אני כבר לא בטוחה. ביקשתי שיחזיר אותי הביתה.....אני מתחילה להיות עצבנית. לא אכלתי כלום היום ואני רק רוצה לחזור לבית שלי...לאוכל שלי. לא מסוגלת לאכול כשאני אצלו. אבל הוא רוצה לנוח....עוד מעט הוא אומר. אבל אני רעבה.....אני צריכה להשקיט את הבלגן שבפנים. אני מתעצבנת עליו..."אתה כבר ער, אז בוא ניסע". "את לא יכולה להעסיק את עצמך?" הוא שואל... אני יכולה. ובלב אני מוסיפה- אבל לא כאן....כי התעסוקה היחידה שיכולה להרגיע אותי לא נמצאת כאן. ועכשיו גם הקרבה כבר לא מרגיעה....מרגישה כמו לביאה שמוכנה לציד. תקום כבר.....לפני שאני אשתגע! עוד רגע לוקחת את התיק והולכת לתפוס טרמפים עד הבית... לא מסוגלת להיות פה עוד רגע... אני מתחילה לרעוד.... תקום! תקום! תקום! לא אכפת לי אם תשנא אותי או תתעצבן....אני הולכת להעיר אותך ואנחנו נוסעים! לא אכפת לי מה תגיד....אתה לא מעניין אותי עכשיו. רק האוכל.

אם יש משו בפנים כל כך כל כך שאנחנו לא רוצים להרגיש, האוכל הוא כמו סם שפשוט מעיף אותנו מהחיים ואז נרגעים ואז חושבים ואז אומרים "וואי איזה דפוקה, איך נפלתי, אוף! זה אף פעם לא הולך!!!.. מתי אני יצא מזה??.. בא לי למות!!!... נמאס לי מהחיים והנה אני כבר מוצאת את עצמ בבלמוס הבא, כי אני לא מסוגלת כבר לסבול את עצמי .. אני זוכרת את זה, ככה גם אני הרגשתי והייאוש רק הולך וגדל והרגש רק הולך וכהה ואני שואלת מה אוכל אותך שם בפנים, מה באמת יכול לעזור לך יקירה ואהובה שאת. אבל אני צריכה אותך בשביל זה, כי את היא זו שתצטרך לגלות מה יכול לעזור לה לצאת מהאפלה הגדולה של חייה. אני אוהבת אותך מאוד אני מקווה שאת יודעת את זה ואני מאוד מקווה שבת קול קטנה תבוא ותחבק אותך ותאמר לך "אצבעונית יקירה שלי, מותר לך לחיות, מותר לך להיות, את נפלאה ואהובה כפי שאת!!!!"... זו האמת לאמיתה את רק צריכה לראות.. וזה יהיה שלך :-)

מאמי!!!!!!!!!!!!!! זה בדיוק מה שחשבתי לעצמי היום!!!! הייתי מאוד קרובה עד עכשיו.. ברגעים אלו ממש ובשעתיים האחרונות התמודדתי ואני מתמודדת והגעתי למצב שכבר אמרתי "כוס אמק לא אכפת לי תעשי מה שאת רוצה" והגעתי לךמצב שכבר לא מפריע לי לאכול.. אבל אני מפחדת לאכול ואני כאילו מרשה לעצמי לפול אבל אני לא מסוגלת אני מפחדתתתתתתתת ואת יודעת שלפעמים הבעיה הגדולה שלי היא שאני לא רוצה לפול ולא רוצה לא לפול... וזה העניין.. את מבינה אותי..? ואז אני משתגעתתת אבל לא נפלתי.. ומה שרשמת עכשיו כל כך עזר!!! המשפט הראשון שכתבת שאת עושה את זה ואומרת "אוי בא לי למות איך נפלתי".. די זה מדויק!!!!!!!!!!!!!!!!! כשאני רואה שזה קורה גם לאחרים וזה ידוע וזה קיים! זה גורם לי פתאום מאוד לא לרצות לעשות את זה ולגדול מעל זה.. די ברגעים אלו ממש הדברים שלך הצילו אותי..!!! אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מולאן!

אתמול כתבתי לדניאלה הודעה והיא לא עלתה.. ועכשיו כתבתי גם לסימה משהו וזה נמחק כאילו שלחתי ולא עלה כלום אוףףףףףףףףף מה זה?! את יכולה לבדוק את זה..? ויכול להיות שהבעיה היא מהמחשב שלי..?

את צריכה להפעיל את המחשב שוב במקרים כאלה ואת תראי שבדכ הכל מסתדר.. נשיקות.. :-) אוהבת המון המון המון

שכתבתי..? אוףףףףףףף מה לכבות להדליק כאילו?

הילה שלום אני כותבת לך שוב, כי אני חייבת לספר למישהו מה עובר עלי. כתבתי לך שעכשיו בתקופת הבחינות המצב של בתי הורע, ואפילו הורע מאוד. כתבת לי לנסות לקבל ארכה האוניברסיטה, אך אף אחד בעולם חוץ ממני לא יודע על הבעיה שלה, והיא לעולם לא תספר לאף אחד, כי כלפי חוץ היא מעמידה פנים שהכל בסדר. היא בלחץ אטומי, לא ישנה טוב בלילה ואוכלת, ואוכלת ואוכלת. יש לי עוד 2 ילדים קטנים ממנה בבית, הקטנה בת 10, ופעם בשבוע כשאני בקניות בסופר אני קונה לכל אחד מהם ממתק לפי בחירתו, מכיון שזהו הפינוק היחיד שלהם, כי אני לא קונה ממתקים הביתה (בבחינת אויב לא מארחים בבית). היא נכנסת לחדרים שלהם ואוכלת להם את הממתקים, אפילו כשהקטנה בת 10, בוכה ואומרת שזה שלה ושלא תיגע בדברים שלה. כשאני שואלת אותה אם היא רוצה לאכול, זה תמיד תשובה שלילית, אבל אח"כ כשלא רואים היא מחסלת את תכולת המקרר, ובזמן האחרון גם לא הולכת ברגל. הבולמיה שלה היא ללא הקאה רק בולמוסי אכילה ואחריהם צום. אבל עכשיו היא גם משמינה במהירות, מכיון שהיא רק אוכלת ובכמויות. כואב לי עליה, אני לא אומרת לה מילה, רק מנסה לעודד אותה ולומר לה שיהיה טוב. את חושבת שבתום הלחץ המצב יחזור להיות יותר טוב כמו שכבר היה? או שההתדרדרות הזו אומרת שהמסע יתחיל עכשיו מחדש? הלכנו צעד קטן קדימה, ועכשיו אנחנו רצים מהר אחורה. מה יהיה?

אולי גם היא צריכה לדעת שמחכה לה ממתק עבורה, זה טעות לעשות הפרדה כזו מפני שברמה הרגשית, זה רק יעצים את המאבקים הפנימיים שלה אפילשו אני לא סגורה על זה שזה באמת מה שהיא רוצה, אני חושבת שהיא יותר הייתה רוצה להרגיש מוגשמת ומאיזושהי סיבה זה לא קורה לה בחוויה הרגשית שלה. זה מפחיד להודות שאנחנו רעבים במיוחד אם אנחנו חולים רגשית, כי הפחד הכי גדול של בולמית היא להודות שהיא צריכה, מרגישה, רוצה וזקוקה. אני יודעת שזה מצב קשה מנשוא, אני יודעת שזה הרעה משמעותית, אבל את חייבת להבין שיש מסע שכל אחד מאיתנו חייב לעבור. אני כן הייתי ממליצה לך לפנות למטפל קיניסיולוג ושהוא/היא יעבדו עליה באמצעותך מרחוק ויגרמו לשיפור מצבה, כי היא זקוקה לעזרה שנראית לי יותר עמוקה ממה שהיא זוכה לה עכשיו. כל עבודה שיעשו עליה מרחוק תעזור לה באופן משמעותי למדי כי היא לא תהיה מעורבת בכך באופן ישיר ולא תהיה לה התנגדות אבל היא כן תזכה לאחד השחרורים היותר גדולים שלה אני אומרת לך את זה בוודאות רק במידה ותהיה התמסרות מוחלטת. אני יכולה להעיד שאמא שלי עברה את זה עם אחת האחיות שלי מפני שהיא לא הייתה מוכנה לטיפול וחל שיפור עצום במצבה כך שמומלץ ביותר לנסות וגם ההצלחה מובטחת אני ישמח לתת לך פרטים במידה ותשאירי לי את המייל שלך מאחר והמטפלים האלה רוצים להישאר חסויים מפני פרסום אם את רוצה את יכולה להשאיר לי את כתובת המייל שלך ישירות לאימייל שלי שהוא [email protected] אני מאוד ישמח להעביר לך את הפרטים אודות המטפלים השונים שיכולים לסייע לך בעזרה מרחוק ונדמה לי שהבת שלך זקוקה לזה במיידי וזה דווקא מאוד טוב שהיא לא תהייה מעורבת כעת באופן ישיר, חשוב שיהיה שיפור ואז יהיה ניתן לשתף אותה בתעלומה בנוגע לשיפור שהיא חווה אבל זה תהליך. אני יכולה רק לומר לך שאין לך כבר מה להפסיד, אבל את כן יכולה להפסיד את הבת שלך ולכן מומלץ לפעול באופן קצת שונה וחריג מגדר הרגיל שכן זה יכול לעזור לשתיכן כאחד! אל תאמרי 'לא' מהר מידי, תשקלי את זה ברצינות אני ישמח לסייע לך המון המון אהבה שלך הילה

כפי שרשמתי לך בפעם האחרונה למחלה יש 2 פנים ילדתך יכולה להראות לך הכל בסדר-אבל היא ממשיכה היא יכולה להראות בסדר-והיא בסדר הכל צריך לקחת העירבון מוגבל... סימה יקירה דבר נוסף-מצב של ביתך מעציב אותי מכיוון שאני רואה את ביתך וזה חורא לי בגלל מצבה-זה מביא אותי להסתכלות אחרת בקשר לדברים כמו איך סובבים אותי איך המחלה שוברת את המשפחה שלי וכך המחלה עוש למשפחתך... ולכל ירידה -יש עליה=לימדי ובכל אופן סימה יקירה -תגידי תודה שהיא לא מקיאה כי לא היית רוצה למצוא את הבת שלך במצב של דום לב .. אחותי ראתה אותי אמרה לי אל תאכלי-יודעת מה אל תאכלי-אבל גם אל תקיאי.. אחותי שמה לב אליי -אמרה תעשי מה שאת רוצה רק אל תקיאי... שלך דניאלה

לא אמרתי שלא עברתי טיפול כדי שתתלהבי מזה... ממש לא. אמרתי לך כדי להראות לך את הצדדים האפלים של זה. לא הייתי בטיפול, חשבתי שהחלמתי לפני איזה 5 שנים... אבל מסתבר שהמצב הוא לא ממש כזה. היום אני בעודף משקל, בהסתבכויות עם עצמי ועוד אין לי מערכת יחסים נורמלית עם אוכל. וכל הזמן אני אומרת לעצמי שאני צריכה ללכת לטיפול...וכל הזמן אני דוחה את זה. והיום באמת שאני מתכוונת ללכת על זה, בעז"ה בעתיד הקרוב. אני לא אבכה על זה עכשדיו ככי כנראה ז\ו הדרך שהייתי צריכה לעבור, אבל אני חושבת שאם הייתי מתייחסת למחלה כמו שצריך כבר אז, ולא מזלזלת בה , ומטפלת וסוגרת קצוות כמו שצריך, החיים שלי היו יכולים להיראות קצת אחרת. וב"ה היו ל חיים טובים, אבל המטרה שלנו היא לשאוף למקסימום, לא להיות בינוניים ולפספס . אמא שלי גם היתה אנורקסית בעברה הרחוק, לתקופת זמן קצרה, והא גדלה ברקע מאד קשה. אף פעם היא לא טפלה בעצמה, כי מאד קשה לה הלודות ולהתמודד עם רגשות שלה , והיא נחשבה הנורמלית שיצאה מהמשפחה שלה. והיום היא בת 43, יש לה משפחה מדהימיה וכו', אבל ככל שהזמן עובר היא רואה שמה שהיא השאירה מאחורה רודף אותה יותר ויותר... הפחד שלי הוא להעביר את השריטות שלי לילדים שלי. זה הכל עובר בצורה לא מודעת, אבל אם מודעים לדברים זה מונע הרבה. חוצמזה שתדעי לך שמבחינה רפואית- פסיכולוגית אם תקראי לזה, הסיכויים להלחלים מהפרעות אכילה לחלוטין, גבוהים ככל שמטפלים בהן בשלב יותר מוקדם. אז קחי בחשבון שכל עיכוב יעלה לך אחר כך בבריאות. אולי אפילו בקילוגרמים... מואלן אני לא רוצה לאכזב אותך , אבל טוב שהאשליה שזאת בונה לעצמך תנחת קצת. חלק מהסירוב ללכת לטיפול נובע בעיני מפחד. פחד להפרד מההפרעה סופית, יותר מזה פחד להתמוודד עם הבעיות שהשקענו כלכ ך הרבה בלברוח מהן. בהשרדות במצבי לחץ בטבע יש חוק: fight OR flight כלומר: ברח או הלחם. אם בורחים - בטבע יש סיכוי סביר שהסכנה תרדוף אחרינו ותשיג אותנו. בלחימה יש סיכוי להפסיד אבל יש גם סיכוי לנצח. כשמדובר ברגשות שלנו, בעצמי שלנו,א ני חושבת שאין אופציה של ברח. כי זה לא משהו חיצוני לנו, אלא בתוכינו וזה יבוא אויתנו לכל מקום. האפשרת היחידה שנשארה לך היא להלחם. ובשביל לנצח את צריכה לגייס את כלי הנשק הכי יעילים שיש.... מקווה שפתחתי לך קצת כיווני מחשבה, ושאם שברתי אצלך משהו אז זה בצורה חיובית אוהבתותך, שיר

:-)

יו את ממש יודעת להסביר דברים.. תראי.. דבר ראשון אני רוצה לדעת מה גרם לך לחשוב שיצאת מזה.. ואז אני יתאם עם עצמי.. דבר שני.. מה אני יגיד לך... חשבתי שבחופש אני ילך לטיפול ועכשיו כשאני חושבת על זה אני לא רואה את עצמי הולכת לדבר כזה.. מה שכן.. את בטח תחשבי שזה לא מספיק אבל הכתיבה פה וההכרות עם הילה ועם בנות פה באמת עוזרת.. אני רואה בזה טיפול...-סוג של.. את יודעת שקראתי ספר בפסיכולוגיה והיה כתוב שם על התפיסה של "אלכוהוליזם" "סמים" ו"הפרעות אכילה" כמחלות... וכבעיה שיש לאדם שהוא לא אשם בה.. מצד אחד עוזרות כי הם מורידות לחץ מהבן אדם וגורמות לו לטפל יותר בבעיה ולהפריד אותה ממנו.. אבל מצד שני זה לא טוב כי זה מוריד את האחריות מהבן אדם ומצייר אותי כיצור פאסיבי הנשלט בידי דחפיו... ובעצם "מנקה מאשמה" את ה"חוטא העיקרי".. באותו הקשר הם דנו בשאלה למה יש אנשים שאחרי טיפולים רבים ממשיכים להיות אלכוהוליסטים צרכני סמים קבועים ומופרעי אכילה..ולעומת זו יש כאלה שמפסיקים עם ההרגלים הרעים האלה ולא חוזרים אליהם.. ואם זו מחלה אז איך זה שיש אנשים שמפסיקים לבד את השתייה צריכת הסמים הפרעות אכילה...? התשובה שם הייתה שזו אכן מחלה אך לאדם יש כוחות מיוחדים שטמונים בו שיכולים לנצח מחלות שכאלה עם עבודה עצמית רצון ונכונות.. אז.........?! אני מניחה שמה שאני מנסה להגיד.. זה שאולי.. אולי גם לי יש את הכוחות האלה.. ועוד פעם שירוש תביני אני יודעת שהגורמים הנפשיים והאישיותיים שהובילו אותי לזה חייבים להפטר ע"י טיפול.. אבל השאלה היא אם אני יהיה מוכנה אי פעם ללכת לטיפול ואם אני ימשיך להרגיש כמו עכשיו שאני לא-רוצה-לא -צריכה.. אז אני לא ילך עוד הרבה זמן ואם אני במלא לא ילך אז עדיף שלפחות עד אז אני ינסה לעבוד על עצמי לבד .. מבינה אותי..?! כי נראה לי שאני יותר מדי מסתבכת.. את בהחלט מחדדת לי... מאודדד את העובדה שזה הכרחי.. ואת משכנעת ומנערת... זה עשה לי משהו מה שכתבת.. אבל זה נראה לי מוזר אפילו לדבר איתך על זה עכשיו.. מה אני יגיד אני לא מרגישה חולה.. הרגשתי ככה רק שאכלתי והקאתי.. זה תמיד היה ככה רק אז.. אוהבת אותך מאוד ודברי איתי יש לי הרבה מה ללמוד מהנסיון שלך...!!!

אני מקווה שטוב יותר ושרק משתפר בכל מקרה דניאלה שאלה לחלק משלומכן אני באמת ישמח לדעת מה קורה וגם מאוד ישמח לדעת מה קורה עם בר, אני מאוד מקווה שאתם בטוב זכר ונקבה אחד ובכלל.. אני מאחלת לכולכם שבוע הכי טוב שרק אפשר, סימן לבאות, להתחלות חדשות והרבה בשורום טובות.. מבטיחה לענות בערב הרבה אהבה :-)

שבוע טוב לכולן/ם לא נעלמתייי:) היתי באילת....היה ליי הכי כיף בעולםם... אתן מאמינות לי שאכלתי ולא חשבתי על זה ולא היה איכפת לי... פשששש אני בעצמי לא מאמינה על עצמייי..מדהים שאיך שאני מגיעה לבית הכול משתנה!!:( מולאןן נשמתייי במלון היו כמה משדרות..אז חשבתי עלייךךך מה איתך מאמי..איך את מרגישה??.. אני צריכה להתעדכןןן...... דנדיייייייי מהממתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת תכנסיי כבר אני מחכה לך... אני מתה לדעת מה איתך איך את מרגישה??.... אני מחכה לך חסר לך ולא תיהי היוםםם....:P הילונת מלאכית מהממתתתת... מה איתך איך את מרגישה???.. אני מקווה שהכול בסדר:) שיהיה לך ולכולםםם שבוע מצוייןןןןןןן שמרו על עצמכןןןןן אוהבת עד אינסוףףףף לינוי המשך יום מהמםםםם....... :-)

איימ אימפרסט..!!! ואו זה מדהיםםםםםםםםםםםם איזה כיף לשמוע אני כל כך שמחה בשבילך!!! יו איזה כיף לראות שמדי פעם זה קורה.. ושיש מצב.. רק שתמשיכי ככה בעז"ה... תכנסי לאיסי מותק את חסרה לי שם כבר שנים!!!

איימ אימפרסט..!!! ואו זה מדהיםםםםםםםםםםםם איזה כיף לשמוע אני כל כך שמחה בשבילך!!! יו איזה כיף לראות שמדי פעם זה קורה.. ושיש מצב.. רק שתמשיכי ככה בעז"ה... תכנסי לאיסי מותק את חסרה לי שם כבר שנים!!!

איימ אימפרסט..!!! ואו זה מדהיםםםםםםםםםםםם איזה כיף לשמוע אני כל כך שמחה בשבילך!!! יו איזה כיף לראות שמדי פעם זה קורה.. ושיש מצב.. רק שתמשיכי ככה בעז"ה... תכנסי לאיסי מותק את חסרה לי שם כבר שנים!!!

איימ אימפרסט..!!! ואו זה מדהיםםםםםםםםםםםם איזה כיף לשמוע אני כל כך שמחה בשבילך!!! יו איזה כיף לראות שמדי פעם זה קורה.. ושיש מצב.. רק שתמשיכי ככה בעז"ה... תכנסי לאיסי מותק את חסרה לי שם כבר שנים!!!

אני מאושרת לשמוע שיש שיפור, מגיע לך חיבוק ענקי, מיטב ברכות וכוח להמשיך, בכל מקרה מגיע לך אבל עכשיו במיוחד. את רואה שאת יכולה????!! אוהבת המון המון המון שלך הילה

מה איתך פרינסס שלי...??? מתרגשתת.....? את יודעת הופעה.. עניינים.. תגידי.... המייל שלי הגיע..?

לא יפה לא לענות...! חחח סתם אני יודעת שלא ראית... אז עכשיו את יודעת.. ואני גם רוצה לדעת אז תעני לי פליז..? דיד יו גאט מיי דואר? (שונאת תמילה הזו ממיללללללללל!)

מה שלומכן מקסימות? מולאן, ראיתי שכתבת על נפילה. זה נורא מאכזב, מבאס, מייאש אפילו... אבל אני חושבת שעצם המלחמה הפנמית שזה גרם לך , ועצם זה שאת קוראת לזה נפילה מודעת לזה שזה לא טוב, וז\ה מפריע לך, מראה שאת במקום אחר... שהתקדמת. כשנמצאים במקום יותר קשה אז לפעמים קשה יותר להתמודד, אבל את במקום שאת קצת יותר מסוגלת להתמודד... חוצמזה אני לא ידעת אם זה מנחם לשמוע, אבל אני באמת מחשיבה את עצמי שהחלמתי מכל הבלאגנים האלה, פיזית בטח, אבל גם נפשית, וגם לי יש הרבה פעמים נפילות... אם זה התקפי אכילה ואם זה מחשבות מטומטמות, שאני אומרת לעצמי, איך את בכלל יכולב לחשוב ככה? כי שאת רוצה להיות במקום אחר ואת חושבת שאת במקום אחר, זה קשה פתאו ם לחזור למקום הזה. זה כואב. אבל זה חלק מהתהליך... ואני לא רוצה לאכזב אותך ולהגיד שיש לך עוד הרבה התמודדויות כאלה. אבל אני כן רוצה להגיד ך שככל שתטפלי בזה באמת כמה שותר מוקדם, לדעתי ייטב לך. אני כל הזמן דוחה את הטפול וחושבתש אני לא צריכה אותו, אבל אני חושבת שאם הייתי מתיודדת עם הדברים יותר מוקדם זה היה ממצה את עצמו יותר מוקדם ונסגר קרודם. ומונע ממני הרבה עוגמת נפש... אבל זו כנראה הדרך שאני הייתי צריכה לעבור... דניאלה- נראה שעוברת עליך תקופה לא קלה.. אני מקווה שהשהבוע יהיה יותר טוב. ואי אשמח לשמוע ממך. הילוש- שבוע נפלא....... המון אהבה, שיר

מה לא היית בטיפול...........?!?!? אני בשוקקקקקק הייתי בטוחה שהיית בטיפול והחלמת... ואו..! אז לכל זה הגעת לבד?!?!? הילההההההההההההההה! רואה שזה אפשרי?!?!?! אני יודעת שמהקטע הנפשי של ההפרעה אני לא יוכל לצאת לבד... אבל לאכול לבד נכון כאילו רק בקטע הטכני אני כן יכולה לבד! אני עוד לא יודעת במה אני צריכה לטפל.. אולי כשתהיה לי תשובה אני ילך סופית לטיפול.. וזהו אתמול היה טוב מאוד.. בערב כמעט נפלתי אבל התמודדתי עם זה אין לי מושג איך אחרי הכל עוד היתה לי מחשבה כזו.. אבל זה שם.. ועד שזה יעלם לגמרי.. הדרך עוד ארוכה.. ומה איתך מאמי? את כל הזמן קופצת לאיזנ יום וחצי ואז נעלמת..:? תשתדלי הפעם להשאר קצת סבבוש..? אני רוצה לדעת עלייך יותר...

מלא חיזוקים וחיבוקים ושבוע נפלא שיהיה לך המון המון אהבה :-)

רק שתדעי לא שכחתי אותך יקירה:-) ובכל אופן עברה עליי תקופה לחוצה -לא היה לי זמן לנשום!! מאמינה!! בכל אופן-אני עכשיו בקצת רגיע יש לי עכשיו קצת לחצ קטן אבל אני מסדרת את זה אני ארד לאילת וארגע אהיה בשמש אלך בדוכנים-אעשה שופינגגגגגגגגגגגגגג ובכל פעם שאני כותבת מכתב אני מנסה כמו מה שאמרתי לך פעם שעברה אבל זה קשה מאד!! יום אחד יפול האסימון-ואני אכתוב בלי לחץ.. שבוע טוב יקירה אוהבת דניאלה

רציתי לדעת מה איתך? שבוע טוב מלאכית:-) אני אשלח לך את המייל החדש שלי ושם תשלחי לי את מה שכתבת לי אם זה שמור לך וגם אני הוסיף לך:-) שלך דניאלה

מה שלומך יקירה ואהובה שאת ??? אני ישמח שתשלחי לי את החדש שלך ואני חושבת ששמרתי אותו לגבי מה ששלחתי לך אז, אני בדכ שומרת ... אני מאחלת לך מכל הלב שלי שבוע נפלא ושתהיי בטוב אני בסדר גמור קצת חלשה פיזית אבל בסדר גמור בסהכ המון המון אהבה שלך הילה :-)

אמרת שאין לך כח.. כמו שהילה כתבה חייבת כח רצון מתוקה אני לא יודעת אם את מבינה אבל את נמצאת בה"א -אני לא רוצה להלחיץ אבל מה שיכול לקרות לך הוא דבר מר.. אם את מדברת על הצבא... אז יש המון פתרונות אם את רוצה אני יכולה לתת לך תפריט של שבוע ימים 1200 קלוריות להיות מרזים מזה +הספורט בצבא אבל תביני את במשקל בסדר גמור זו רק ההרגשה שלך יקירה בכל אופן מעיין קיבלתי בשורות שאינם משמחות אני לא רוצה שתדרדרי למצב הזה ונראה לי שאמרת משו עם דיאטניות-אני כבר 10 שנים איתן-בולשיט!! לי זה לא עוזר ורק אני מסתבכת יותר ויותר... אני לא רוצה שתגיעי למצב הזה אי חשק לאוכל לוותר על ההנאות בחיים ההנאות בחיים הם סקס אוכל ושינה :-) אל תוותרי על האוכל כי זה דבר בסיסי כדי להפעיל את הגוף זה כמו דלק לאוטו-האוטו לא יכול ליסוע ללא הדלק ואנו לא יכולים לחיות ללא האוכל שבוע טוב דניאלה

כן דיברתי לא רק על האוכל,דיברתי על החיים בכללית,אין לי כוח לחיים בכלל,אין לי חשק אליהם,לא רוצה אותם...,לאוכל כמעט תמיד יש לי כוח עד שאני נכנסת לאיזה אטרף ולא אוכלת כלום או מנסה כל מיני דיאטות למינהם, או לאכול מסודר וזה לא הולך...זאת הבעיה שלי שאני כל הזמן אוכלת,כל הזמן מעסיקה את הראש שלי באוכל,וזה מה שלא טוב,כי אז אני משמינה וזה עוד יותר לא טוב...אבל הבעיה העיקרית שלי זה לא אוכל,זה שאין לי כוח לחיים ולכלום ליו דווקא קשור לאוכל...

אני בת 18, גובה 1.50 ושוקלת 38 ק"ג. הצבא עושה לי בעיות עם המישקל......אני חייבת לעלות 4 קילו בחודשיים. הייתי אצל דיאטנית שעשתה לי תפריט מיוחד אך ללא הועיל. איזה דברים משמינים אני צריכה לאכול בשביל לעלות בתקופה כזו קצרה ???? תודה מראש

את רצינית שאת רושמת את זה פה.......? טובבבבבבבבבבבבבבבבב.. מקווה שהילה תעזור לך..

אני מציעה לך לאכול כל דבר שהערך התזונאי שלו מעל 400 קלוריות ל100 גרם כמו שוקולד דברים עם קוקוס את יכולה חטיפים של שוקולד ואגוזים 0זה בריא כם האגוזים\בוטנים ואם את לא רוצה ב"אוכל" יש אינשורים שזה תוספי מזון 350 קלוריות לפחית ויש פחות של 250 נראה לי קלוריות לפחית\ יש בטעמים שוקו\תות\וניל\בננה.. שלך דניאלה ושבוע טוב וגיוס נעים שיהיה לך:-)

תקפידי לאכול לחם מלא במיוחד עם חמניות תקפידי לאכול כל שעה משהו מזין באמת, בכמויות שהן לא גדולות אבל שהערך הקלורי שלהם גבוה ולא ממתקים כי הם יחלישו אותך יותר מאשר יזינו אותך על אף שהערך הקלורי שלהם גבוה. פירות יבשים, אגוזי מלך או פקאן או ברזיל מצויינים ועם ערך תזונתי גבוה חטיפי אנרגיה מרוכזים עם הרבה מים לאכול אותם ולהקפיד לשתות אחכ כי יש בהם הרבה סיבים. טחינה גולמית לא מעובדת כשתי כפות ליום, גם בעלת ערך תזונתי גבוה ומזין ביותר את יכולה לשתות שייק פירות שהוא מבוסס על הפירות המלאים יותר כגון בננה ותמר ולשתות משקה מרוכז שנקרא 'אינשור' של 375 קלוריות בואי נאמר שאת יכולה להוסיף את זה עד ארבע פעמים ביום בנוסף לארוחות שלך. ניתן להשיג את זה בבית מרקחת בטעמים שוקו, וניל ותות ורצוי להשיג לזה מרשם רופא כי אחרת זה יעלה לך 12 שח ליחידה במקום 2 שח ליחידה הרבה קלוריות, אנרגיה שאת יכולה ליצור בנוזל אם קשה לך לאכול. להכין שייקים על בסיס של אורז וירקות או תפוא אדמה וירקות או אפילו בתוספת של עוף או דג ולשתות את זה, ככה את גם תרגישי פחות לחץ על הקיבה, כי כל העבודה של ריסוק המזון את עושה בבלנדר במקום שהקיבה תעשה ואת גם תוכלי להכיל יותר. ורצוי שתהיי במעקב אבל אני יכולה לומר לך שזה משהו שמאוד עזר לי להשמין בפרק זמן קצר וזה אכן עבד אבל יש בעיה שיכולה לנבוע מכך... האם את רוצה להשמין???? אם לא, חבל על הזמן את בבעיה רצינית ואת כנראה צריכה אשפוז כי זו תהיה הדרך לוודא שאת אכן מזינה את עצמך כראוי לפחות בשלב הראשון עד שתגיעי לגעת במה שמלכתחילה יצר את הבעיה סביב אוכל משקל ודימוי עצמי נמוך למדי... בהצלחה רפואה שלמה אני ישמח לשמוע ממך באהבה רבה שלך :-) הילה .

מכתב שכתבתי לעצמי: אני מרגישה ואני יודעת שאני מבזבזת את הילדות שלי.. ובעצם כבר ביזבזתי. אני הספר בקצרה, כי הגעתי לאתר שלך והתחלתי לקרוא את מלוא מאמרי הפורום בנושאיי הפסיכולוגיה.. אני בת 18 וחצי, בצבא כרגע - רחוק מהבית לצערי.. בקרוב יהיה קרוב, כי ביקשתי הפיינה לפסיכולוג.. יש לי הרבה הרבה בעיות. שאני כבר לא יודעת איפה לכבור את עצמי. נתחיל בזה שאני לקוית למידה (שזאת הבעיה הכי קלה כרגע), או שנתחיל מזה שאני חיילת כרגע, שלא יודעת אנגלית ושלא עשתה בגרויות, כי למה? כי היו לי הפרעות אכילה, ועכשיו כבר אין לי, אבל אני כן מתעסקת המון בנושאי ספירת הקלוריות ובכמויות זה מטריד אותי יום-ויום ועוד יותר מטריד אותי בגלל שאני בבסיס רחוק מהבית, וכל הזמן אני יורדת לסופר לקנות.. ואני מחשבת כל הזמן, יש מי שמטפל בי בזה בפרטי רק לפני שבוע התחלתי אז אני כבר פחות דואגת עוד שבועיים יהיה לי תפריט כמו שצריך. או שנתחיל בזה? שאני בחיל המודיעין בתפקיד ממש טיפשי לחיל. שזה לא משנה איזה תפקיד אבל אף אחד שם לא יודע שיש לי הפרעות אכילה או שהיו לי, ואני בקרוב הולכת לפסיכולוג של הצבא, כדי לספר לו, למה אני צריכה שיעיבר אותי קרוב לבית.. ואני מקווה שהוא לא יוצא אותי מהחייל.. הוא יוריד לי נפשי, אין מצב נכון?. או שרגע!! אני יודעת נתחיל בזה, שהיום יום חמישי השעה 23:00 כולם הלכו לרקוד במסיבה סיום קורס של אחותי התאומה, ואני נשארתי בבית כי טיפה כואב לי הרגל, וכי מחר אני צריכה לקום בבוקר מוקדם בשביל הספינינג? וביינתים עובר לי בראש: "העם יעבירו אותי בסיס או לא" העם הפסיכולוג יוצא אותי מהחייל - למרות שאני לא רוצה, אני כן רוצה להיות פקידה באותו חייל ולעשות כמה שאני יכולה על מנת לתרום לצבא. "העם אני יצליח לישון בלילה? משום מה תמיד בלילה הלב שלי פועם בבומים לא יודעת למה, ולוקח לי זמן להירדם. עוד חודש אני תורנית במבטח בבסיס, מה אני יעשה כדי לצאת מזה?): עוד מחשבות שעובורת לי בראש *אני לא יכולה להתקשר עכשיו למור, עכשיו אני צריכה להתאמו על שפגטים, כי עם אני יבוא לקיקבוקסינג ויראו שאני כבר פחות עושה שפגטים טוב, לא יאוהבו אותי ולא יחמיאו לי! אבל מצד שני.. אני כל הזמן קוראת ספרי פסיכולוגיה, ועושה לי טבלאות וספרים של ד"ר ברנס ואני מבינה שאני לא בסדר, ואני אומרת שמהיום לא משנה באיזה שעה מעכשיו אני התחיל לממש, ולא זה לא מצליח משום מה. אני נהיית אובססיבית מהר מאוד לדברים. אני נורא איטית ואדישה בעבודה, אני הכי רוצה בעולם, לשרת בשירות צבאי קרוב לבית. באותו חייל, עם זה אפשרי, להיות פקידה לא לעשות תורניות, אבל לעבור כמו שצריך ושאני יחזור הביתה אני אוכל ללמוד אנגלית, כי עם לא לטפל בזה עכשיו אז מתי? אחרי הצבא.. זה כבר יהיה מאוחר מידי, איך אני פותחת את העיינים עכשיו? ונהנת מהחיים? יש ימים שאני נהנת וכל שהאר הימים לא משהו.. אני יודעת שהצבא זה בית ספר לחיים, אבל אני לא מפיקה כלום ואני בקושי ישנה בין שבת לראשון(היום בו חוזרים לבסיס) מה אני עושה ומה אני צריכה להגיד לאותו פסיכולוג שאני הולכת עילו של הצבא, כדי שיעיבר אותי קרוב לבית? ויבין למה אני צריכה. בעצם מה אני עושה עם עצמי עכשיו? ממש בלי מסיבה.. והם כבר הלכו אבל אני צריכה ללכת לישון כי מחר צריכים לקום ב 8 לאכול כי ב 9 וחצי צריכים לצאת לספינינג, ואחרי זה צריכים ללכת לעשות תכשיט בחרוז כזה.. אין לי כוחות יותר! פשוט אין לי! אני רוצה עזרה , ורוצה לשמוע מה אתה חושב תודה. זה מכתב שכתבתי לאיזה פסיכולוג - חשוב לי מאוד לציין כאן שאני לא מקיאה ואף פעם לא הקאתי , רק פעם אחת ניסתי ללא הצלחה לפני שנים ומאז ל ניסתי שוב.. הבעיה היחדיה שלי עכשיו, שאני לא מפסיקה לספור ולמדוד קלוריות. אני אולת כמאט הכל אבל לא מפסיקה לספור

יקירה ואהובה שאת שבוע טוב.. אז ככה.. כמה דברים לי אליך, סביר להניח שפניה לקב"ן אודות כל מה שעובר עלייך, יכולה לגרום לכך שהוא ימליץ לשחרר אותך או אפילו לאשפז אותך, יותר מאשר להעביר אותך בסיס. אני אומרת לך את זה מפני שאני בזמן הצבא הגעתי למצב נוראי של תת משקל וכשהגעתי לקב"ן, הם רצו לאשפז אותי, מזלי שהיה לי פסיכולוג אדיר שהלכתי אליו באופן פרטי מחוץ למסגרת צה"ל, הוא התערב והמליץ על השחרור שלי, לא עבר חודש והייתי בחוץ אבל במצב של רגל אחת לפני הקבר. אני בטוחה שאם הייתי נשארת להתאשפז, סביר להניח שהייתי מתה, כי כמו שאני מכירה את עצמי אני לא יכולה לסבול שסוגרים אותי ושאם אני מחליטה לסגור את עצמי זה יהיה חייב לבוא מבחירה ולכן זה היה חיובי ששחררו אותי, כי אז התחלתי לטפל בעצמי ברצינות לא משנה שלקח לי 7 שנים אחכ לצאת מהפרעות אכילה אבל התהליך לצאת מזה התחיל שם, לא משנה שעוד נפלתי שלוש פעמים אחכ אבל יצאתי לבסוף גיבורה אמיתית ללא הפרעות אכילה!!!!. גם לי יש לקויות למידה קשות ביותר וזו הסיבה שאין לי היום בגרות או תואר אני בכלל לא מבינה איך סיימתי תיכון או נכון להיום שלמדתי במסגרת של לימודים גבוהים לא מפני שאני טיפשה או לא בעלת יכולות, מפני שאני יכולה להכניס הרבה דוקטורים לכיס הקטן שלי ביטוי די מכוער שאני לא אוהבת להשתמש בו אבל הוא מאוד מתאים לתחום הזה, כי הכל שטויות, האנשים האלה לא מעידים על חוכמה בלתי נדלית, הם לרוב מעידים על טפשות מוחלטת והרבה משחקים של אגו, היררכיה ושכביכול הם שווים יותר אבל זה שטויות וגם הם יודעים את זה, לפחות חלק מהם. אני לא יגיד לך שלא קשה לי עם זה אבל מצאתי דרך ללמוד באופן שבו אני יהיה מסוגלת להבין מה אני לומדת וגם ליישם את מה שאני לומדת וזה יכול לקרות לי רק מתוך שקט וקצב מאוד איטי, אני תמיד מתמקדת על נושא וחוקרת אותו לבדי וככה אני לומדת, אין לי תעודה אבל אני יודעת הרבה מאוד ואין לי שום רצון להוכיח לאף נפש חיה אם אני יודעת או לא, מספיק לי שאני יודעת ומיישמת את מה שאני יודעת מתוך רגישות מאוד גבוהה לעצמי ולזולתי כאחד אבל אני בטוחה שיכולת הקליטה שלי גבוהה ביותר ואני בטוחה שגם שלך, כי כאלה הם האנשים שיש להם לקויות למידה הם בדכ גאוני הדור על אף שאני רחוקה מלראות אותי כזו אבל אני בהחלט יכולה לראות שהתברכתי בהרבה מאוד יכולות והיום כשאני כבר גדולה ובוגרת, אני יכולה לראות שהרבה מהתארים האלה ומתעודת הבגרות לא שווים כלום אם את לא תהיי בת אנוש על טהרה של אמת וקדושת אלוהים, העושה מעשים טובים לעצמה ולסביבתה, כי אחרי הכל, אם את חרא של בנאדם, התעודה הזאת לא שווה כלום!!!!!! ואני בטוחה שיש לך יכולות ושאת מוכשרת בצורה בלתי רגילה ואני מצטערת שבבית לא ידעו לטפח את זה בך ושגם בביס לא באמת ידעו מה לעשות איתך בנושא, אבל אני מודיעה לך שאחרי הצבא את תתחילי חיים חדשים ואת תבני את עצמך מתוך הקשבה לעצמך ואת תגלי דברים נפלאים, מוכרח להיות, אני חותמת לך. אבל לשם כך את תהיי חייבת להתפנות לכך לגמרי וסביר להניח שהצבא לא באמת תורם לך הוא יותר מזיק לך ואני לא כל כך בטוחה שזה לא יהיה טוב עבורך להשתחרר ואם את חוששת שזה יזיק לך, את יכולה להיות בטוחה שאת אף אחד זה לא מעניין. גם אני פחדתי מתעודת השחרור שלי מצה"ל, עד היום אף אחד לא שאל אותי על זה כלום! בשום מקום עבודה שעבדתי בו. כך שאם זה יקרה ויכול להיות כאמור שזה יהיה מאוד חיובי עבורך, אין לך מה לחשוש, הכל יסתדר. אבל כמו שאמרת את צריכה טיפול וזה בהחלט צעד נבון לפנות לקב"ן, אל תחששי ואני מציעה לך להגזים את זה כמה שיותר, את כל התיאורים, הכל על תחסכי, מה גם שהם לא באמת צריכים אותך ולא מפני שאת לא חשובה, אלא מפני שזה באמת מיותר לאנשים מסויימים, מגיע לך הרבה יותר מזה וחבל שסתם תסבלי, אם היית נהנית ומרגישה שאת לא נפגעת, הייתי מברכת אותך להמשיך ולסיים את זה כמו כל אחד אחר אבל לא נראה לי שזה המצב . ואני בטוחה שיום אחד את תוכלי ללמוד לגמרי מתוך חופש ואהבה לדברים שאת מסוקרנת אודותם, אבל מישהו טוב צריך ללמד אותך כיצד לגרום לזה והמישהו הזה הוא לא פחות ולא יותר מאשר את!!!!! רק אם תשובי להאמין בעצמך, כי אני בטוחה שאת מדהימה והמכתב שכתבת לי מעיד על מישהי אינטלגנטית בצורה בלתי רגילה, זה אומר משהו....בעיקר בשבילך אני מאוד רוצה לשמוע ממך ולדעת מה קורה תכתבי לי מתי שתרגישי באהבה רבה שבוע נפלא בהצלחה :-) הילה

זה כאבב.....!!! עדיין......... לא הקאתי... שקלתי את זה ממש לרגע אבל יש לזה יותר מדי חסרונות.. זה עדיין בולמיה אני יודעת.. מה שהכי עצוב היה שכל כך לא הייתי רעבה כל כך לא ושהתחלתי עם זה רק אז הבנתי כמה הקיבה שלי התכווצה בימים האחרונים .. ידעתי שאני הולכת לעשות את זה היה לי כואב יותר מדי הלכתי לקניות עם אבא והוא הקפיץ אותי כך שהיה לי ממש שביל קטן ללכת ועדיין הרגשתי כל כך פרה מה אני יגיד זה לא היה מגיע לי ... חזרתי והתמודדתי למרות הכל לא עשיתי את זה.. רק אחרי איזה שעתיים שלוש .. שמאז כמובן לא הפסקתי לחשוב על כמה שאני שמנה הבנתי שאני הולכת לעשות את זה לא ידעתי אפילו מה אני יאכל רק ידעתי שאני חיבת וכן ידעתי שאני משתמשת בדבר הזה כדי להפסיק את הכאב... זה מה שרציתי וידעתי גם שזה לא יעזור ואחרי זה יהיה לי רק יותר רע ידעתי... אבל לא היה לי משהו אחר להשתמש בו.. והאוכל.. הוא פועל כל כך חזק.. כל כך מהר.. ועדיין זה לא היה פזיז מדי חיכיתי שאני יסיים לשטוף את החצי של הבית שרציתי ואז חשבתי מה לאכול ולקחתי את מה שאמא שלי הכינה בצהרים..(חחח חרימי מכירים..?) מה אני צוחקת בא לי לבכות!! אכלתי איזה שני ביסים והרגשתי מפוצצת איכס לא רציתי וזה היה מוזר כי מה שאכלתי מהבוקר היה רק תפוח וגזר.. אז החזרתי את זה אחרי שהבנתי שאני לא יכולה עם זה ואז חשבתי על משהו אחר ואכלתי בוטנים עם שוקולד שזה דבר שבד"כ אני אוהבת אבל זה היה בכח פשוט אכלתי בכח והיתי שבעה רצח וזה עצבן אותי כי רע לי כל כך ואפילו בולמוס אני לא יכולה לעשות כמו שצריך.. ואז אמרתי "מה? זהו"?" לאאאאא! אין מצב את תאכלי עוד עכשיו ותשתמשי ותפני לאוכל כמו שאת יודעת טוב מאוד לעשות קדימה לא שכחת איך עושים את זה.. תמצאי משהו שאת יכולה לאכול.."! ואז אכלתי שניצלונים כאלה עם אורז ות'אורז כבר זרקתי כי לא יכולתי זה היה פיצוץ אדירררררר מדהים איך אפשר ללכת ולעשות במודע כל כך דבר שאת יודעת כל כך את התוצאות וההשלכות שלו שלב אחרי שלב.. אם הייתי רעבה הייתי מקבלת את זה אבל אפילו המשפט "עם האוכל בא התאבון.." לא עזר פה.. אז ככה שגם אכלתי בהתקף וגם זה היה בכח וסבלתי מכל רגע.. ואט דה פאק פאק!!! מה קורה פה.........? מצטערת הייתי חייבת לספר אני חייבת להיות כנה אני לא רוצה שתצטייר פה תמונה שלי מחלימה ונקייה מנפילות כי היום היה ברור לי שיש עוד בעיה למרות שלא חשבתי לרגע שזה נגמר סופי אבל מקרה כזה לא צפיתי.. מודה! איך אפשר להיות כל כך חכמה לדעת הכל להיות עם ניסיון טוב של שנים ועם ידע כל כך רחב.. ובכל זאת ליפול.. למטה למטה למטה............ האם הנפילה לא תסתיים לעולם?

אויש אני מזה מצטערת בקשר לנפילה שהיתה לך.. מאד!!! אני מקווה שלא אקאת כי את יודעת מה ההשלחות של זה... בכל מקרה מתוקה אני שולחת לך מיילים שישפרו את המצב רוח שלך אבל אח"כ כי עבר עליי יום ארוך ומייגע:-) בכל מקרה גם אני אוהבת בוטנים ושוקולד-זו החולשה שלי שוקולד... מאמי אני כל כך מבינה אותך -אנחנו לפני שאנחנו מקיאות אנחנו יודעות שזה הולך לקרו אבל אנחנו יותר מידי בתוך הפאקינג מחלה ואנחנו לא יכולות\רוצות לעזוב אותה וזו הבעיה שלנו -בכל אופן מה שאני מבינה אוהבת אותך אשלח לך מיילים לעידוד ומצטערת שזה הודעה מאוחרת כי רק עכשיו ראיתי דניאלה

מאמי כתבתי לך תגובה ענקית ורק עכשיו אני קולטת שזה לא עלה שיט! אוףףףףףףףףףף לא משנה בגדול שתדעי מה שחשוב שאלת אז לא.. לא הקאתי! אוףףףףף מעצבן.. לא משנה במלא מה שכתבתי היה יותר קשור אלי מאלייך.. נדבר כבר אחותי משגעת אותי פה..

זה מעצבן ובטח ממש לא בא לך לשמוע שזה בעצם לא אומר כלום על התהליך שאת עוברת ועל העובדה שיבוא יום שתהיי מסוגלת למנוע את ההתקפים האלה. אמרת שחשבת על משהו, אותי מעניין לדעת על מה שחשבת כי סביר להניח שזה מה שהפיל אותך לזלילה. אני זוכרת מתי שכבר זה היה קורה לי, היה לי קטע כזה שמה שהרגשתי לפני נפילה היה בלתי נסבל וכשהייתי מתחילה לאכול באופן לא מבוקר, אני לא הרגשתי בכלל טעמים, או רעב, או שובע, אני פשוט לא הרגשתי כלום, אולי אפילו לא הייתי שם, אין לי מושג מי זאת הייתה שעוללה לעצמה את ברית הגיהינום הזה אבל את יכולה להיות בטוחה שמה שקדם לזה היה רע למדי. מה אני בעצם אומרת, שיהיה כדאי לך לכתוב מה את מרגישה לפני שאת מזהה שמשהו כזה קורה לך, להוציא את זה ולתת לזה ביטוי באיזשהו אופן ואני מאוד מקווה שזה לא קשור במה שקרה עם אחיך ובעקבות מה שאני דיברתי איתך עליו, שכן גם שלחתי לך מייל ארוך ומקיף בתשובה על מה שכתבת לי ואני מאוד הייתי רוצה שתתיחסי לזה כפי שזה מבלי לחפש מעבר. נפילות קורות ואני ממש מקווה בשבילך שהיום הצלחת לחזור לתלם ולאיזשהו איזון, אני מאוד מקווה. ואם יש לך משהו לומר לי ולשאול אני יותר מישמח לענות לך כפי שאת כבר יודעת באהבה רבה אלייך שיהיה שבוע טוב מקסימה :-)

זה מה שחסר לי עכשיו... שתחשבי גם שההתקפים שלי קשורים אלייך.. לעניין הזה.. לא! ממש לא! זה לא היה קשור.. בשלב הזה אני כבר הרגשתי הרבה יותר טוב לגבי כל העניין.. אמרת להגיד מה חשבתי לפני.. -לא הבנתי לא כתבתי שחשבתי משהו לפני.. אלא אם כן התכוונת לזה שאמרתי שחשבתי מאז שיצאתי לקניות עם אבא שלי ועד שחזרתי שאני שמנה.. לזה הכוונה? היום חזרתי לאיזון.. אני בסדר.. היו מחשבות ליפול אבל התגברתי תודה לאל ומה ששונה עכשיו זה שהיום למשל הרגשתי שאני באמת "חושבת על זה" ו"שוקלת" את כל היתרונות-חסרונות.. בנגוד לפעם שזה היה כאילו "ברור" שלא.. (לא לעשות את זה..)והייתי מקיפה את עצמי בהסברים ללמה לא כל כך הגיוניים ונכונים..- אבל בצד בראש זה היה ממשיך וידעתי שזה יקרה וברב הפעמים זה גם היה קורה היייתי מצליחה להמנע מנפילות רק שלא הייתי מגיעה למצב שהייתי חושבת עליהם אבל אם הייתי מגיעה למצב שאני מרגישה שאני רוצה וצריכה ומתחילה לתכנן אפילו.. אז זה כבר היה אבוד ולא משנה מה היה קורה או על מה הייתי חושבת.. את מבינה.. בקצור אני יכולה לומר שהיום אני יותר מרגישה שזה נתון להחלטתי ואני לא מנהלת דיאלוג שהוא בעצם חד שיח- עם אחת שרוצה -לא מקשיבה לי -תעשה מה שבא לה בכל מקרה בלי קשר אליי.. היום אני מרגישה שגם הדעה שלי נחשבת..! שגם לי יש מה לומר ואפילו יש סיכוי שזה יתקבל ושזה מה שיקרה בסוף.. זה הישג שאני כל כך מאושרת ממנו.. זה מדהים.. גם לא עבדתי קשה בכלל להגיע אליו.. לפעמים אני מרגישה ואפילו די בטוחה שבסופו של דבר אני עושה מה שנח לי וקל לי.. יותר מדי פעמים אני שמה לב שכשמשהו קשה מדי או דורש מאמץ גדול מדי אני עוזבת.. אני מוכנה להתמודד רק כשזה קל אם יש כאן עבודה אני מחפשת מקום אחר שבו אפשר לנוח.. מבינה על מה אני מדברת.. לא נראה לי שזה בריא במיוחד.. אני כמעט ולא מוצאת את עצמי מתמודדת וזה שעד עכשיו עשיתי שיפור גדול זה רק כי זה היה קל! מדי.. לא יכולה ממש להגדיר את כל הגורמים שהפכו את זה להיות קל... אבל אני יודעת שהתוצאה הסופית היתה העובדה שלא ליפול ולעשות את הדבר הנכון.. היה גם הדבר הנח והמתאים לי ביותר.. אולי אני סתם מבלבלת במח.. ככה נראה לי לפעמים.. לכתוב לפני? גם לי זה נראה רעיון טוב.. מאוד.. הבעיה היא שכשזה קורה אני נוטה לבטל כל מחשבה ושיקול שיכול להיות טוב ונכון בשבילי.. והרי זה חלק מהעניין "להרוס"... ואם את הולכת ועושה משהו בונה וחיובי כל כך כמו לכתוב.. הרגש התוקפני ויצר ההרס העצמי לא מקבל ביטוי... -וזה נשמע מצחיק כי המטרה היא-שיצר ההרס לא יקבל ביטוי.. אבל זו כל המשמעות וכל הבעייתיות בעצם של המחלה הזו .. העניין הזה הוא אחד הדברים שמבטאים בצורה הכי טובה את הפרדוקס של הבולמיה הידיעה הברורה של הדבר הנכון לעשות ושיכול להציל אותך..וההליכה העיוורת אחרי הדבר השלילי ביותר ..אחרי הטעות הזו שתהרוס אותך... כל - פעם - מחדש..!!! שאלת אם יש לי מה לשאול.. אני חושבת שכל דבר שאת מספרת לי על עצמך בעיקר על הבולמיה שלך עוזר לי.. את לא יודעת כמה!!!(או שאולי את כן..) כל הדברים האלה שפתאום אני מבינה שלא רק אני עשיתי ולא רק לי הם קרו והעובדה שגם אחרים עשו את אותו דבר כך שאני לא שונה בעניין הזה ואצלי זה לא -"לא אותו דבר"... עוזרים מאוד.. הם פוקחים את העיינים.. מכריחים אותי להסתכל.. זה דברים חשובים שעזרו ועוזרים לי כל כך .. אי אפשר למדוד את החשיבות שלהם.. מאוהבת בך מדהימה שלי לנצחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח! מולאן! את תמיד תהיי תופעה מדהימה בשבילי אין לי בחיים עוד אדם מיוחד כמוך! את הכל בשבילי אין לי איך לתאר................ שיהיה לך שבוע טוב ממוש שלי מהממת!!!!!!!!!!!!!!!

שבת שלום הילה,שמחה מאוד להכירך.אני בסוף שנות העשרים לחיי ונכנסתי לפורום הזה בפעם הראשונה לפני יומיים. קשה לי להגדיר את עצמי כאנורקסית או בולמית אבל אני יודעת בוודאות שבשנים האחרונות אני מתמודדת עם סוגים שונים של הפרעות אכילה. אולי המילה מתמודדת אינה מתאימה כאן לחלוטין כי אין ספק שאני יותר בורחת ממתמודדת. אני מוצאת את עצמי מזדהה עם המון דברים שנכתבים פה בפורום, על ידך ועל ידי המשתתפות, וזה קצת מבהיל. אין ספק שיש לי בולמוסי אכילה, אין ספק שאוכל אצלי זה טקס שאני מייחסת לו חשיבות מאוד מאוד גבוהה, הרבה יותר מאנשים נורמליים. אני נוטה לפצות את עצמי באוכל על תחושות כמו לבד, או שיעמום כל הזמן. אני לא חושבת שיש יום בשנתיים האחרונות שלא זכרתי, ספרתי וחישבתי מה אכלתי בו. על מנת שתכירי אותי מעט אני יכולה לספר לך שאני בחורה רזה, בעלת ביטחון עצמי, ספורטיבית ובדרך כלל שמחה. אנשים שלא מבלים איתי זמן ייתקשו מאוד לדמיין איזה דברים עוברים לי לפעמים בראש. אבל קשה מאוד להתעלם מהעליות והירידות הללו. מהתקופות שהחרדה הכי גדולה שלי בחיים היא לעלות במשקל. מהייסורים או הספורט האינטנסיבי של אחרי חבילת עוגיות או שוקולד.לפעמים כל כך בא לי משהו מתוק אז ההליכה לסופר, שיכולה להיות גם באמצע הלילה, ובחירת הדבר המתוק שהכי בא לי לאכול הם ממש בגדר טקס. באותו רגע אני לא רואה כלום בעיניים חוץ מזה. אבל לעתים אני שמה לב שאם דעתי מוסחת באופן זה או אחר, כמו למשל שיחת טלפון מעניינת או הזמנה לבילוי, אני פתאום שוכחת בכלל את החשק העצום הזה שהיה לי והוא כאילו נעלם לחלוטין. אני לא מקיאה וגם לא בדיוק צמה, אבל אני סובלת. אני פשוט ממש רוצה שכל הקטע הזה עם מתן החשיבות ההיסטרית הזאת לאוכל יעלם. המחשבה הראשונה או השניה שלי בבוקר היא מה אני אוכל בצהריים וכך הלאה. קראתי שכתבת שזה עוזר לתכנן, אבל האם התכנונים האלה אינם מגבירים את העיסוק באוכל? יש תקופות בחיים שבהן אני מאושרת יותר או עסוקה מאוד ובהן אני מרשה לעצמי להפסיק לחשבן ואני לרוב אפילו מרזה בתקופות אלה. אני פשוט כל הזמן רעבה גם כשאני יודעת שאין שום סיכוי בעולם שאני אמורה להיות רעבה. התחלתי לכתוב לך בכלל כי קראתי כבר כמה תגובות שלך (מהבוקר לסתו למשל) וסה"כ רציתי לומר לך כמה אני נדהמת מכושר הביטוי שלך את תחושותייך (בעבר ובהווה), מעבר לכך את סבלונתך ונכונותך לעזור.אני אשמח לשמוע את עצתך ואמשיך לקרוא את דברייך בהערכה. תודה ושבת נהדרת.

באחת הפעמים שנסיתי להרהר מה יוציא אותי מהדבר הזה נתקלתי במודעה שהיה כתוב בה: "הדרך היחידה להפטר מפיתויים, היא להתמסר להם" (אוסקר וילד, סופר) אני לא יודעת למה, אבל המשפט הזה פתח אצלי איזושהי חסימה במוח לגבי תבונה של הכלה והזנה בכלל. אין דבר כזה דיאטה שהיא לא משמינה, כי הנפש שלנו שמנה ואנחנו צריכים להיות מספיק נבונים כדי להזין אותה באופן שבו לא יחסר לה ושגם בעת ובעונה אחת לא ניפגע מכך באופן של שומנים עודפים ברמות קיצוניות יותר ויש מלא דרכים לעשות זאת ולא באמצעות דיאטה או מצב של חוסר, כי אז אנחנו מעוררים את הטבע שלה לגדול עוד ועוד ולנו אין שליטה על כך אחכ, כי זה הופך להיות בלתי נסבל או נשלט או בכלל בבחירה. אם היתי צריכה לרדת לסוף דעת המשפט הזה ומתבוננת בו היטב, הייתי רואה שבעצם כל שעלי לעשות הוא להפסיק להתנגד לרצונות שלי .. לצרכים שלי ויש בזה אמת לא מבוטלת לכל דבר כמעט. הייתי מציעה לך לבדוק היכן בחיים שלך ולא רק באוכל את מתנגדת לרצונות שלך לצרכים שלך ולכל הפיתויים שאת נוטה יותר לשפוט מאשר לקבל כי זה כאילו לא מקובל ולאט לאט מאפשרת לעצמך להתמסר למה שאת זקוקה לו. ברגע שנפל לי האסימון וזה היה מתוך עבודה מאוד אינטנסיבית שאני עשיתי עם עצמי של גדילה לא מבוטלת, אני הפסקתי במודע להתנגד לצורך שלי לאכול, צורך שאפילו אני בפני עצמי התכחשתי לו כי הייתי באנורקסיה וחשבתי שאני ואוכל לא חברים, אני לא אוהבת אוכל ולא צריכה אותו ואלה כמובן היו לשקר אחד מזוייף למדי אבל הוא היה שם כדי להאמין שאני לא זקוקה לאנושיות המכוערת שיש בזה כי ככה ראיתי את זה מסיבות שלי וברגע שוויתרתי על השקר הזה ונכנעתי לצורך שלי לאכול, הרגשתי אשמה כי לא עמדתי בהבטחה של עצמי להיות הכי רזה שיש בעולם ואז נאלצתי ללמוד לקבל את זה שאני רוצה לאכול, לקבל את זה שאני אוהבת לאכול, לקבל את זה שאני יכולה להיות יצור חייתי למדי ושזה לגמרי מקובל אם מבחינתי זה יהיה מקובל ושאני למעשה אנושית לגמרי כי לרצות לאכול זה חלק מלהיות אדם בשר ודם והרבה מעבר לזה. אני מאוד מקווה שתביני דרך מה שאני כותבת לך איפה זה בעצם פוגש אותך בחיים, תהרהרי בכך ותקשיבי .. תקשיבי לעצמך באמת ורק ליום אחד אל תתנגדי, ככל שתרבי לא להתנגד ליצרים שלך , לתחושות שלך כל ההרגלים האלה עד מהרה יעלמו מפני שאז את תביני באופן חד משמעי שמצאת את הדרך להזין את הנפש שלך בכל זמן שהיא מתעוררת לך וההזנה שלה היא בדכ ע"י דברים אחרים, שלא קשורים באופן ישיר בגוף או בקיבה לצורך העניין. ואת תראי שלאט לאט את מגלה סדר אחר, את פתאום מגלה מהו רעב אמיתי, מהו שובע אמיתי, מתי הקיבה רוצה את הדלק שלה ואת השקט שלה ומתי בעצם את זקוקה למשהו אחר שזקוק למענה אחר שלא קשור באוכל. זוהי משימת התבוננות לא פשוטה אבל אפשרית בהחלט ויש בצידה שכר רב אם תקשיבי לעצמך באמת באמת באמת מבלי להתנגד. אחת הבעיות הכי גדולות שלך היא שאת למעשה לא מאפשרת ליקום הזה לראות מי את, בפני עצמך קודם כל, את מסתירה את מי שאת ואת מחייכת בעוד שאת בוכה מבפנים וזועקת לשמיים ואם יום אחד תוותרי על זה, יפלסו לך דרך לראות מי את באמת ולהעיז להשתנות בהתאם על אף הקושי, על אף הפחדים ועל אף אי שביעות רצונך שזוהי את, כי את תראי את החסרונות שלך הרבה יותר מאשר את המעלות שלך ואז את תתמוטטי וזאת הסיבה בין היתר שאת נוטה להסתיר, אבל אפשר להגיע לעמק השווה ולראות שכמו חסרונות יש בך יתרונות ומעלות והרבה מקום לגדול ולהשתנות, אף אחד לא אמר לך שאין לך זמן לזה ואף אחד לא אמר לך שלא מגיע לך להגיע לאן שאת רוצה להגיע. הבעיה לרצות להיות מושלמת, רף ציפיות גבוה מידי שגם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליחה להגשים שליש מזה אם לא להגשים מאום, כי זה מלחיץ מידי ויש לי תחושה שהמפלות שלך נובעות משם, כי הציפיות שלך גבוהות מידי ויש תמיד אזור שנקרא עמק השווה, אפשר להגיע אליו ועדיין את תישארי שבעה הרבה יותר ממה שחשבת או תיארת לעצמך ולא תדעי אם לא תנסי ללכת בכיוון של הרפיה, וויתור וזרימה עם מי שאת באמת, משם תנבע לך הצלחה גדולה למדי, את אפילו תהיי בשוק לגלות שזו הייתה התשובה, אבל את גם צריכה להגיע לזה מתוכך. אני מציעה לך במקביל ללכת לתזונאית טובה ולהתחיל את היום בידיעה שאת יודעת כבר מה את הולכת לאכול היום, כי ההתנהגות הזאת לפרק זמן מה תרחיק אותך באופן מודע מהזירה הקטלנית של הפרעות אכילה ולא משנה מה הכינוי שלה, האמיני לי זה אותו זבל, כדי שאת תוכלי להתמודד עם מה שבאמת קשה לך וששתינו יודעות שזה לא קשור באוכל, אלא במשהו שהוא הרבה מעבר לכך. אני חושבת שקבוצה של פסיכודרמה, יכולה לסייע לך הרבה מאוד, כי זה יוציא ממך הרבה וזה גם יתן לך תחושה של משמעות אחרת לדברים מתוך הבנה עמוקה לשם מה נועדה המסיכה שאת בוחרת לשים עלייך ועדיפה על פני מי שאת באמת, זה לשחק זה גם להיות את, להכיר את עצמך ובמקביל לכל מה שאת עושה אני חושבת שזה יכול לחזק אותך מעבר לשיחות אצל פסיכולוג שהן לא מבוטלות מבחינתי או שימוש בתרופות שאף הן חיוניות להצלחת התהליך, בנוסף את תמיד יכולה לנסות עוד שיטות ואני יותר מישמח לשתף אותך בהן. באהבה רבה אני מזמינה אותך לכתוב לי בכל עת שתבחרי . שבוע טוב בהצלחה :-)

התשובות שלך הכי מיוחדות ושונות בעולם ומצד שני הכי הגיוניות ונכונות בעולם.. -מדהים-!

היי, אני כ"כ מזדהה עם מה שכתבת, זה כאילו את ואני חיות באותה סירה בדיוק. אני רוצה לציין שההבדל היחיד הוא שאני בהחלט רואה את האור. אחרי שלוש שנים של חושך מוחלט, בור ללא מוצא, היום אני אמנם לא בריאה לגמרי, אך מאושרת יותר. התחלתי טיפול הומופתי אצל אישה בשם דיטה (אם תרצי פרטים אשמח לתת לך), אמנם לא חל אצלי שינוי משמעותי, אך אני בתחילת הטיפול, ויש לי תחושה שהפעם זה יעבוד. אני מחזיקה לך ולשאר הסובלות אצבעות, ומקווה שלאט לאט ועם הרבה כוחות ננצח את הקללה הזו. שבת שלום ושקטה שתהיה לך ולכולנו.

אני כל כך שמחה לשמוע שיש לך הטבה, ממש מרגש... אני מחזיקה לך אצבעות... הרבה אהבה שבוע טוב :-)

אני בהתחלה נכנסתי לפורום הזה סתם כדי לקבל עצה איך לאכול כי אף פעם לא הצלחתי עם דיאטה הרבה זמן,ואני לא שלמה עם הגוף שלי עד שאני באמת ירזה.אבל אני מרגישה כמעט כמו איך שאת הרגשת אבל הבעיה שלי היא אחרת,ופשוט נתת לי הרגשה טובה כשדיברתי איתך.אני הייתי בדיכאון שנה שעברה ולא טיפלתי בזה,כדי שההורים שלי לא ידעו,כדי שאני ינסה לפתור הכל לבד.וכשאני מדוכאת אז זה קשה להחזיק את עצמך,ולשמור על דיאטה\אכילה נכונה(אני ינסה),ואז הכל כבר לא חשוב.כמו שאמרתי לך יש לנו בעיות שונות אבל אני לא יודעת עד כמה אני יחזיק מעמד ולא יאמר להורים כלום ולאף אחד,ואני צריכה בכל זאת מיישהו שכן יעזור לי וימשוך את אותי,וחשבתי על מה שאמרת שצריכה ליהיות אפילו רק חברה אחת שתמשוך אותך,אבל אני כן רוצה לנסות לדבר עם חברה שלי ולספר לה על חלק מהדברים שעוברים עליי,למרות שהיא יודעת על חלק מהם.קיצר אני לא בפורום הנכון לכתוב על הבעיה שלי אבל היה לי כיף לדבר עם מישהו כל כך אופטימי ותומך ומעודד

זוכרת שאמרתי לך על הרצון למות מאשר לחיות,ואמרת לעצמך שאסור לך ליהיות לבד,אבל הבעיה אצלי היא שאין לי משהו שיודע על כל מה שאני מרגישה או כל מה שעובר עליי,כי אני פוחדת שאם ידעו אז לא יודעת מה יחשבו,את יודעת אם אני יגיד למישהו שאני רוצה למות ישר יעבירו למישהו,את מבינה את זה ולכן זה נחמד לי לדבר עם מישהו שכן מבין את ההרגשה.קיצר,אם אני יכולה עדיין לדבר איתך בפורום הזה למרות שזה לא כל כך קשור אז תחזירי לי תשובה,אולי אני יעזר בך.ואני עדיין לא יודעת איך אפשר להתגבר על זה וכן לספר...

אני מבינה את הקושי אפילו שהבעיות שונות תכלס את מרגישה כלפי עצמך אותו הדבר, תקראי לזה איך שאת רוצה יש בעיה וצריך לפתור אותה וזה הרבה עניין של מוכנות רצון וכוונה, בכל מקרה אני פתוחה להקשיב לך גם אם את טוענת שהנושא לא קשור, ברצון ובחום לב מתי שתרצי ועל כל נושא שתרגישי רצון לדבר עליו. באהבה רבה שלך הילה

הרבה אהבה ושמחה וזמן איכות מבורך לעצמיכם..... מחזיקה אצבעות לשבת רגועה... המון אהבה סופשבוע נפלא :-) הילה

הילה מאמי תקשיבי אני ינסה לשלוח לך היום מייל לפני שיכנס שבת.. חל אצלי טויסט גדול בעלילה שלא ציפיתי לו בכלל.. זה שינה בהתחלה הרבה ואחר כך בעצם רק גרם לאיזון ולי להפסיק לחשוב ולשקוע בזה... בקשר לטל רק אתמול ראיתי תמייל משום מה למרות שבדקתי גם לפני.. אז אני יתן לה לראות ולענות לך שהיא תראה את זה.. אגב אנה חלמה חלום מאוד מוזר ומפחיד אבל היא לא יכולה לזכור אם זו היית את או הילה המורה למתמטיקה שלנו.. חוץ מזה אצלי הכל בסדר עדיין מחזיקה מעמד תודה לאל בלי נפילות...

אני כבר בודקת לגבי המייל, לגבי טל ואנה הן יותר ממוזמנות לכתוב לי ולספר ואני ישמח לשקף. הרבה אהבה מקסימה ושיהיה לך שבת שלום תמשיכי לשמור על עצמך :-)

אני בסוף שנות העשרים לחיי וסובלת מאנורקסיה כבר מספר שנים. אני בטיפול פרטני מזה כשנתיים (עם הפסקה למנוחה באמצע), אבל רק בחצי השנה האחרונה אני מסכימה לעסוק בו בנושא הפרעת האכילה ומרשה לעצמי לפתוח אותו יותר ויותר, אם כי גם זה במשורה ובזהירות רבה. כאמור, אני מתבוססת בתוך הגיהנום הזה כבר מספר שנים, כאשר היו לי אפיזודות בהן עליתי במשקל, גם ללא טיפול, והגעתי למשקל שנחשב תקין. זה לא היה מאיזושהי בחירה מודעת ורצון "לתקן את דרכי", אלא פשוט מעצם העובדה שהרשיתי לעצמי לאכול כל מיני דברים שנמנעתי מהם תקופה ארוכה, כשוקולד, חלבה, שקדים ואגוזים וכד'. אבל זה לא גרם לי להרגיש טוב עם עצמי. נהפוך הוא - הרגשתי שאני היצור הדוחה ביותר על פני האדמה והעצום ביותר בכל היקום כולו. הייתי עצבנית ומדוכאת וחזרתי לדיאטה שלי, שכ"כ מרגיעה אותי. והיום אני שוב בתת-משקל. הפעם גם נוסף לסיפור שימוש במשלשלים. לפני מספר חודשים חזרתי לטיפול הפרטני ולאחרונה גם התחלתי טיפול במרפאה להפרעות אכילה. אני לא מסתמנת כהצלחה גדולה בעניין הזה, אבל אני עדיין שם, נאבקת בכל פעם מחדש ברצון האימפולסיבי התוקף אותי לעזוב את הטיפולים למיניהם ולהניח לגופי ולנפשי לגווע בשקט. באופן אבסורדי, אני לא מרגישה אנורקטית טובה מספיק כדי לקבל טיפול, למרות שעלי להעלות מספר קילוגרמים לא מבוטל. ואני לא מצליחה לדבוק בתפריט, למרות שהוא ממש ממש ממש מצומצם. או שאני אוכלת יותר, או פחות בהרבה. היום, לצערי, זללתי כמו שמזמן לא עשיתי. ואני מתה מפחד לקראת השקילה בשבוע הבא, פשוט מבועתת מזה. אם אני אגלה שעליתי במשקל - אני לא יודעת מה זה יעשה לי, אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם זה. לא לחינם כתבתי לך את אשר כתבתי. אני כ"כ מתקשה לראות כיום אור בקצה המנהרה, שלקרוא את דברייך כעדות למישהי שהיתה בשאול וחזרה ממנו מחוזקת יותר מדליק בי ניצוץ של תקווה. לו רק אמצא את האיזון הנכון ואת האומץ ללכת בשביל אחר... האם את זוכרת את הרגע בו קיבלת החלטה להחלים? אם כן, מה עזר לך לקבל את ההחלטה הזאת ולפעול כדי לקיימה?

אני משאירה לך קישור לוידאו שעשו עלי, יש בו גם תשובה לשאלתך... http://www.realovercoming.co.il מחר אני יספר לך קצת יותר אל תאבדי תקווה ואל תאמרי נואש, אני ישתדל לעזור לך הרבה אהבה וליל מנוחה שלך הילה :-)

http://www.realovercoming.co.il/emall/content.asp?cc=55563

קודם כל אני מוכרחה להעיר לך, את תהיי חייבת להפסיק עם המשלשלים מיד מפני שזה עשוי לקרוע לך את המעיים ואת לא תשיגי את המטרה שאת חושבת עליה לשם היטהרות אלא שכן את יותר תחלישי את המערכת שלך ולא נראה לי שבהתחשב במצב זה מה שהיית רוצה.. אני הגעתי למצב הזה שכל הרירית של המעיים שלי פשוט הלכה לעזעזאל ואם הזריקות המכאיבות למדי שלא היו נותנים לי במשך חצי שנה ועוד חצי שנה למניעה לא היו עוזרות סביר להניח שזה היה מסתיים בניתוח שהרופא כל כך איים עליו ושאני הייתי די קפואה רגשית מזיז לי אם זה יקרה או לא. אני זוכרת שהכהות הרגשית הייתה כך כך גדולה, שאני כבר לא זוכרת מה הרגשתי, במיוחד בזמנים שהייתי בתת משקל חולני, בניגוד למצבים שהייתי בתת משקל גבולי, שלכאורה על פניו לא היה נראה כך אבל הרגשתי הרבה יותר ואני עד היום לא כל כך מצליחה להבין מדוע עוד תוספת משקל גרמה לי לסערות רגשיות, שלעולם לה היה להן מרחב נשימה כשהייתי בכחישות כזו גדולה אז הבנתי שנפח ורגשות הולכים ביחד, ככל שהכלי שלי גדול יותר להכיל כך אני מרגישה יותר וזה היה קשה למי שלא מסוגלת להרגיש פסיק ממה שבאמת גירד לי מתחת לפני השטח, רדף אותי כל חיי ועדיין לא הייתי מסוגלת להרגיש, סביר להניח שהייתי מתחילה לצחוק את הצחוק הפסיכי שלא נרגע אם לא הייתי רוצה להרגיש והוא באופן סופי היה מוחק גם את המעט שנשאר. את שאלת אותי שאלה מאוד רצינית, שאף אחד לא שאל אותי פה בפורום ואני מתכוונת לענות לך עליה, כי כנראה שיש בתוכך קול שמוכן לוותר על הכל ולצאת מזה אם העזת לשאול אותי שאלה כזאת. בכל אופן אני מאמינה שבכולנו יש צד שהוא טוב ויש צד שהוא רע, השאלה מה קורה כששני הצדדים מסתכסכים אחד עם השני ואף אחד לא באמת מנצח כשלכאורה בפועל, מי שמנצח נדמה כי הוא הקול הרודן, השטני בעוד שהמלאכי כל הזמן מנסה להביא לידי שלום רק שהוא פחות מורגש עם בפועל את לא באמת מצליחה לחיות. זה הגיע למצב שאחד מהם הכריע, אחד מהם מיצה את עצמו באופן סופי ואז הקונפליקט פשוט נמס, זה לא יכל להיות אחרת, אחד מהם היה חייב להכריע כדי שאני ימשיך הלאה. אני מסבירה לך את זה שכלתנית אבל זה בפועל מה שקרה. אני הגעתי למצב שלא קמתי מהמיטה זמן ממושך אחרי שני נסיונות התאבדות באופן ממשי שעלו בכשל רב, מעבר לההתאבדות שיש סביב כל הפרעת אכילה אבל לא החשבתי אותן כאחת מהפעמים המפוארות שלי לרצות למות וללכת עם זה עד הסוף, כאשר אחת מהן, הייתה מעין נסיון שהוא בבחינת לא לפה ולא לפה, לא היה לי ברור אם אני חיה או מתה, אני בטוחה שלא הייתי בתוך הגוף, התחושה הזאת גרמה לי להבין שיש משהו אחר ששולט בי ואני באמת רוצה לחיות, אני יהיה חייבת להחליט כי אם לא אז הרוח שרודפת אותי תנצח, אני בטוחה שהיו סביבי אנרגיות נמוכות שניסו להוריד אותי יותר ויותר, אני חשתי בהם והייתי חסרת אונים מול כל הרבדים שהצלחתי להרגיש מאחר והחושים שלי היו מחודדים יתר על המידה אבל עדיין לא הייתי מסוגלת לעשות עם זה כלום, הייתי מתעוררת בלילה בגלל שרוח ניסתה לחדור לתוכי, הייתי מרגישה אותי בחדות מתגוננת ורואה בדיוק איפה היא נמצאת, כאילו היא צוחקת עלי והיה משהו גדול ממני שהגן עלי ואני לא כל כך סגורה על זה שזאת הייתה אני, נשמע הזוי, נשמע לא שפוי, אבל זה מה שקרה, הייתי לאחר אשפוז שהיה אמור לעבוד ולא עבד, הייתי אחר שימוש של עשר שנים בתרופות פסיכיאטריות שנדמה ולא עשו מאומה אם נותרתי להיות במצב הזה ללא כל מענה ולכן הפסקתי אותן כמובן בהדרגה אבל עבר פרק זמן שלא הייתי מסוגלת לשמוע יותר על תרופות, הייתי אחרי אינסופ שיטות קונבנציונאליות ואלטרנטיביות כאחד, זיינתי ת'שכל ויותר מלדעת למה, לא יכולתי לקום ולחיות, כשלכאורה הכל היה אמור לעבוד, אז מדוע זה לא עבד????........! אז מתוך החדר החשוך, מתוך הצלליות השחורות שהייתי רואה ושהיו משתקות אותי מפחד, הבנתי שהמצב הזה הוא לא רחוק מאיך שנראים החיים מתחת לפני האדמה, בהיותך מכוסה בערימת עפר, את כאילו כלואה בתוך בועה, את רק רואה ולא מסוגלת לעשות כלום אבל כלום!!!! זה הגיע למצב הזה כי רמת האכזבה שלי מכל שנות הטיפול שעברתי הגיעה לשיאה, לא היה ניתן למדוד את עוצמתה, אני הרגשתי חסרת סיכוי, ערך וטעם לחיים האלה, מה קורה ולמה שום דבר לא עובד, שאלות שלא היו לי תשובות עליהן. הייתי יותר מידי רגישה, יותר מידי פגיעה, לא מבינה כלום בענייני רוחות,לא מבינה כלום בענייני שדים ובענייני חיים הרבה יותר ואני מרגישה שמעבר להפרעות אכילה משהו רע וחזק ממני רוצה להביס אותי ואני לא מבינה למה הטוב שכן זהיתי שהיה בי לא ניצח. וזה אכן קרה, רק שזה היה בתוכי ואז קרה משהו שהייתי מתאתרת אותו בהכי קלישאה שיש, פשוט נפל אסימון. הייתי במיטה, זה היה אחרי חודשיים שסירבתי לעבוד, לצאת מהמיטה או לקחת כדורים. אני הבנתי פתאום שאני בכלל לא רוצה לצאת מזה ואני הבנתי שיש לי משאלת לב שהיא חזקה מלרפא את עצמי ולא כל כך הבנתי למה, אני רציתי למות והייתי מוכנה לעשות הכל בשביל זה בעוד שכל הזמן הזה אני אמרתי לעצמי אני רוצה לחיות ואם אני רוצה אז למה זה לא הולך, בלי לשים לב נכנסתי לתפקיד הקורבן, בעוד שלא באמת הייתי מוכנה לוותר על הפרעת האכילה שלי בייחוד שהיא נבעה מהצורך שלי להיעלם. זה הגיע למצב שנעלמתי במלוא מובן המילה ועל אף התת משקל שבו הייתי, זה לא הדבר שהכריע, אלא יותר הניתוק מהחיים שלי, הייתי מת חי וזה הפחיד אותי, כי לא נולדתי כזו, הייתי מלאת שמחה בהיותי ילדה ואני לא כל כך הבנתי לאן כל זה נעלם. קרה נס, פעם ראשונה שהסכמתי לכתוב אבל הכתיבה הזאת הייתה שונה. אני עשיתי תרגיל שבו אני שואלת את עצמי שאלות שאין לי מושג מה תהיה עליהן התשובה ואני 'ממציעה' להן תשובה ודרך זה עליתי על הרבה פתרונות ועל הרבה מאוד אפשרויות שגרמו לי יותר ויותר להסיר את השמיכה ובקצב שלי לראות פעם ביום חמש דקום נוספות את זריחת החמה שלא הייתי מסוגלת להסתכל בה ואיכשהו לגדול מעל החושך ששמרתי עליו בקנאות. אני זכרתי שבמהלך כל אותן שנים הייתה שיטה שפחדתי ממנה הכי הרבה וזו הייתה הקיניסיולוגיה מוח אחד, ידעתי שהיא יכולה להציל אותי אבל סירבתי להתנסות בה באופן מסור למדי בגלל הפחד שלי לחיות בלי הפרעת אכילה, אני פשוט לא ידעתי איך אני יהיה, מי אני יהיה ואיך החיים שלי יראו בלי הביטחון הזה שיצרתי לעצמי במסגרת המחלה. ולאט לאט התחלתי להיות מטופלת בזה כאשר בפועל אני היא זו שיצאה מזה ולא היה פה יותר 'האביר על הוסס הלבן' שבא להציל אותי, אלא אני בלבד, ההחלמה שלי הייתה תלוייה בזה. לאט לאט האור חדר יותר ויותר כשהעזתי לוותר על זה ולנסות משהו חדש מבלי לדעת מה יהיה. אני זוכרת שעוצמת הכאב הייתה כל כך גדולה שהיו שתי אפשרויות או שזה יגמור אותי באופן סופי או שזה יהיה התרופה שלי, אחרי חצי שנה של התמודדות לא פשוטה במסגרת השיטה והכתיבה גיליתי שהכאב הזה והשחרור ממנה מרפא אותי הרבה יותר מאשר מכלה אותי וכך נבנה הביטחון שלי יותר ויותר לתת אמון במשהו שלא יכולתי ולא ידעתי לצפות מראש מתוך הפחד שלא תהיה לי זהות אחרי המחלה הזאת ומי אני יהיה. ארבע שנים של מסע אחר לגמרי שבו הבנתי שאני היא זו שיוצרת את מציאות חייה ולא משנה כמה העבר שלי לא היה נשלט מבחינתי ולא משנה כמה קורבן הייתי, היום אני בוגרת ויש לי בחירה וזה חלק שהייתי נוטה לפספס, כי היה בי משהו שלא רצה לראות, כי זה כאב מידי. לכאוה אני עונה לך על שאלתך, אבל את חייבת להבין שזה נבע מתוך תהליך מאוד ארוך מאוד מאוד, שרובו לא צפיתי בכלל. אני זוכרת שהיה בי חלק שאמר או הכל או לא כלום אם החלטתי למות אז אני הולכת עם זה עד הסוף וזה משהון שגרם לי למצות את העניין באופן סופי ולפנות את הדרך למשהו חדש וכנראה שזה לא ייכל לקרות אחרת. אם את רוצה לעזור לעצמך תנסי לשאול את שאלה שאני הרבה מאוד נשים לא העזתי לשאול והיא: האם זה עובד??? אם זה לא עובד, הניחי לזה תקשיבי טוב טוב לעצמך וחפשי אחר התשובה שתעזור לך באמת, צריך הרבה אומץ להניח למשהו שתלית בו את כל תקוותך והוא לא עובד, אבל אם את רוצה להמשיך ואם את רוצה להירפא באמת את תצטרכי לנסות דברים נוספים ומעבר לזה לראות מה באמת קורה לך ביחס לזה, מה באמת את רוצה ורק אחרי שתעני על השאלות האלה מתוך כנות רק אז תפעלי, כי יכול להיות שאת תגלי שאת בכלל לא מוכנה לוותר על זה ורצוי שתזרמי עם זה, כי אז המאבק יהיה פחות מאבק ותהיה יותר זרימה. חשוב שתמצי באופן סופי את החלק הרע שבך לפני שאת מכניסה אור לתאים שלך, כי אז הבחירה שלך תהיה שלמה יותר לא לפני שתמצי את יצר ההרסנות שלך, תמיד יש שלב שהוא בבחינת הזדמנות ובחירה עבורך להחליט עם מי את הולכת וזה יהיה תלוי בך מה תגידי ברגע הזה אבל הרגע הזה תמיד יגיע וככל שתהיי מוכנה יותר להתחייב לייצר החיובי שבך, כך הבחירה שלך תהיה שלמה יותר וחזקה יותר שאף ביטוי אחר להרס לא יכניע אותך במצב הזה אבל זה יהיה חייב להיות רק אחרי שמיצית את זה באופן סופי, זוהי לפחות אמונתי והמסקנה שלי מתוך כל מה שעברתי, כי זה באמת הגיע לנקודה שכבר לא היה לאן לקחת את זה יותר למטה, כבר לא היה למטה וסביר להניח שאם לא הייתי בוחרת, לא הייתי כותבת לך מילים אלה היום. יכול להיות שהמסגרת שבה את נמצאת לא פועלת עבורך, תראי את זה במידה וזו האמת, תניחי לכך ובזמן שיתאים לך תפעלי בהתאם לא לפני שאת קשובה לגמרי לצרכים שלך ולמוכנות שלך וליכולת ההכלה שלך באופו זמן. אני ישמח להפנות אותך לעוד גורמים לא לפני שאת תחליטי שאת מוכנה לוותר על זה באופן סופי ושאת מוכנה להכיר את סתו החדשה גם אם לא תדעי מיהי מראש וגם אם תחשבי שהשד נורא כל כך את תופתעי לגלות שזה לא היה כזה נורא, כי אם את תאהבי אותה היא פשוט 'תשב' לך טוב בכל דבר שתחליטי שאת מתכוונת לקחת חלק בו. יישר כוח יקירה שיהיה לך סופשבוע נפלא שבת שלום הרבה אהבה :-)

ת'אמת התלבטתי אם זו את או מישהי שלא אזכיר את שמה יוצאת ונכנסת מאישפוזים מפה אבל.... עכשיו אני בטוחה ואם תרצי אני אתן אות ראשונה של שמך אבל כפי שאני רואה את לא רוצה שידעו אני יודעת שאם תזדהי מי את זה יראה על כישלון אבל זה לא מכיוון שנכון סוף סוף יצאת מי המערבולת של ה"א אבל אוקיי חזרת אלייה יקירתי אני דואגת לך מאד אם תרצי אני אהיה מוכנה לבוא לבקר אותך ועוד דבר בזה שהיית בסדר וחזרת לזה ,זה לא מראה על כישלון תראי את האחותי חוזרת ויוצאת כמו דלת נפתחת ונסגרת.. שלך דניאלה (יודעת מי את) אוהבת נשיקות חיבוקים ומקווה שתרגישי טוב יותר

יותר ויותר לריפוי שלך אין חוקים, מי שלא תהיי העיקר שתבריאי, אני גם חשובת שאני יודעת מי את וכמו שאמרתי זה דווקא מעורר התפעלות. כל עוד את עושה עבודה עם עצמך, מה שעוזר ומה שעובד זה מה שחשוב וזה מה שקובע. תמיד חשוב לבדוק אם הדברים האלה עובדים,שימי לב .. עובדים!!!! אם כן, יהיה כדאי להמשיך לעשותם אם לא רצוי לחפש משהו אחר, אבל חייבים לראות את זה, אם הם באמת יעילים או שזה סתם בזבוז זמן... .ולעיתים צריך 'לבזבז' אותו כדי לראות מה עובד ומה לא... מזון למחשבה באהבה רבה :-)

מזה תקופה מסוימת שאני מדי פעם מציצה אל הפורום הזה וקוראת את ההודעות שמשאירים בו הגולשים, אבל בעיקר את תגובותייך שלך אליהן. ולא סתם קראתי לך "מלאכית". הרגישות, האמפתיה והמסירות בה את עושה את עבודתך מעוררת התפעלות והערכה עצומות בכל קנה מידה אפשרי. כאחת שמתמודדת (או.קי. אז אם להיות כנה אני לא מקפידה על התמודדות נאותה בכל יום, אבל עדיין, לפעמים אני מתמודדת) עם הפרעת אכילה מזה שנים ספורות, אני עומדת נפעמת אל מול התהליך ההחלמה והשיקום המדהים שעשית ואל מול האנרגיות החיוביות ויכולת הנתינה הנדירה והאדירה שיש לך. את ממלאת אותי בתקווה, שביום מן הימים אצליח לעמוד באתגר שההפרעה הזו מציבה בפני בהצלחה. את פשוט בן אדם מיוחד במינו. איך אמרנו מקודם?! מלאכית. תודה מקרב לב! סתו

את שיבחת אותי ממיטב מחמאותייך אבל כמעט שלא דיברת על עצמך. כינית אותי 'מלאכית', אבל אני רואה את עצמי יותר אנושית יותר ויותר מחוברת לאנושיות שבי ומשם נובעת הנתינה שלי, החמלה שלי על בסיס כל מה שעברתי, אפשר לומר שטעיתי הרבה מאוד כדי להגיע למקום שאני יכולה להכיל ולהיות שם באמת מתוך אהבה, אל תשכחי שהייתה שם שנאה מאוד גדולה וכל מה שמחליף אותה היום לא יכל לבוא אם היא לא הייתה שם מלכתחילה כי אנחנו למדים מהפכים וניגודים וממצב שהוא הרבה יותר שלילי מאשר חיובי ולי לא היה חסך בהם, עד שהם פינו מקומם למשהו חיובי שנולד מתוכי בתמורה לכל אותן שנים אפלות שהיו מנת חלקי זמן רב מידי. אני מספרת את זה כי זה נכון לגבי כולם וזה תלוי בנו מה אנחנו מחליטים לעשות עם הקושי. אני מודה לך ואני שמחה שזה עושה לך משהו המילים שלי, גורם לך לחשוב, להבין יותר. אני בהחלט מאמינה שלצאת מהפרעות אכילה זה אפשרי, הבעיה הכי גדולה היא לרצות בכך ולהיות מוכנים לוותר למען החלמה, שם נופלים הרבה פתרונות לקיצם, מפני שאנחנו לא באמת מכונות/מוכנים לוותר על כל הרווח שיש לנו כתוצאה מההתנהגות המסויימת הזאת וכמה שהרווח הזה מעוות, עדיין הוא רווח ועדיין קשה לוותר עליו והוא גם משתנה מאחד לאחד. אני מאוד הייתי שמחה לקחת חלק פעיל בהתמודדות שלך. אני מזמינה אותך לספר לי ואני ישמח להדריך אותך. תמיד זכרי שזה לא או שחור או לבן, עצם זה שאת אמרת שאת בתהליך זה שימח אותי, כי אני יודעת שבתהליך הזה יש הרבה צבעים והרבה גוונים וכולם בסופו של דבר מובילים לריפוי גם אם אנחנו לא יודעים מתי. אני מאחלת לך הרבה בהצלחה, שתאהבי את עצמך כפי שאת, כי אני בטוחה שאת נפלאה באמת. אני מאמינה בך ודעי שזה אפשרי לחיות חיים ללא זו הצרה. שלך באהבה רבה הילה :-)

אז ככה 4 ימים ישבתי על חצי צלחת קורנפלקס ופרי והרזתי 2 וחצי קילו .. עכשיו אני ממש לא מרגישהטוב אפילו דוחה אותי לאכול דברים מסויימים מה אני צריכה לעשות כדי להרגיל תגוף בחזרה ליותר אוכל

אלמונית שלום. הדבר הראשון שאת חייבת לעשות עכשיו זה להתחיל לאכול ומיד!!! אחרת המצב ילך ויחמיר תאבדי כל שליטה בגוף שלך זה הזמן לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר. בהצלחה

אני מציעה לך ליכנס לטיפול כי זה לא "סתם קרה" ש4 ימים את על חצי צלחת קרונפלס ופרי... אם לא תעשי משהו עכשיו את תצטערי עליו כי אני אמרתי טוב אז זה יהיה עכשיו ככה אני בקושי אוכל.. אבל אח"כ כל התאבון לאכול יורד ועד היום אני לא מצליחה לביא את הרצון לתאבון (כי לימדתי את הגוף שלי ככה) תתחילי אם קשה לך באמת באמת לאכול תשתי ביום אינשור אחד זה משקה עם קלוריות שזה מביא לך את הקלוריות בנוזלים ואז תקבעי תור לדיאטנית שתעזור לך מה לאכול מה את אוהבת והכי חשוב תחזירי את ההרגל לגוף שלך שאת צרכה אוכל שלך דניאלה :-)

בכל מקרה אני מציעה לך באמת בעצתה של דניאלה ללכת לדיאטנית ואם אין באפשרותך בגלל הצבא. אז תפריט אפשרי לדוגמא.... את חייבת להחליט שאת אוכלת שתי פרוסות לחם בבוקר עם ממרח איזה שתבחרי, זה יכול להיות אבוקדו, טחינה או אולי גבינה אם את לא רגישה לחלב ביניים פרי או חטיף אנרגיה איזה שתבחרי בצהרים: מנה של אורז או איטריות או תפוא עם עוד משהו חלבוני , עוף או דג או משהו בסיגנון עם קצת ירקות (כל המנות צריכות להיות קטנות עד סבירות כדי שתוכלי להתרגל למשהו חדש) ביניים: פרי עם יוגורט או חטיף או פרוסת עוגה קטנה בערב: ביצה עם לחמניה קטנה מקמח מלא וסלט ירקות בינוני אחכ את יכולה לאכול פרי או שניים לקראת השינה. זה לא הרבה וזה בהחלט אפשרי לעמוד בזה וזה די מאוזן אבל לא להרבה זמן, כי זה לא מספיק וצריך לגוון, אבל זה בהחלט טוב בשביל התחלה ואת גם לא תהיי רעבה ואת גם לא תשמיני ואת גם תאפשרי לגוף שלך להתאזן. במשך היום את חייבת להקפיד על שתיית עד שלוש ליטר מים לפחות פרוס על יום שלם וגם המיצי פירות שהולכים עכשיו מצויינים, לפחות כוס אחת ביום. וזה בהחלט תזונה שאת יכולה לאפשר לעצמך במסגרת הצבא, בכל מטבח יש את המזונות האלה וזה הכי בסיסי שיש. אני יודעת שלא לאכול יכול לגרום לתחושת היי אדירה שלעיתים מאוד קשה לצאת ממנה ואז את נקלעת לסכנה וממה שהבנתי ממך אם אני מקשרת נכון אז את לא באמת רוצה לרזות, את רק מאוד מדוכאת ובמצב נשפי לא קל, יש לך כוח וזה עניין של החלטה. אני רק יכולה לומר לך שלהמשיך כך, את מובילה את עצמך לסכנה שאני לא סגורה על זה שאת רוצה בה, את רק צריכה להחליט שממחר את מתחילה יום חדש ואת נותנת צ'אנס למשהו אחר לקרות, זה אפשרי. את יכולה לקחת את התפריט שנתתי לך ועליו 'להלביש' מה שלך נראה מבחינת המזונות שהיית רוצה לאכול ושמרגיש לך טוב איתם. כמו למשל במקום פרוסות לחם בבוקר, קורנפלקס עם יוגורט או חלב יחד עם פרי. אל תישאבי להרס עצמי, הכי קל ליפול, הכי קשה לקחת אחריות. מעבר לתזונה את תהיי חייבת ללכת לשיחות הרבה אהבה שלך הילה

היי, אני כבר שנים חיה עם ההפרעת האכילה שלי, הלכתי לפסיכולוגית שטיפלה בי וזה עזר לתקופה אך הבולמוסים לא מפסיקים, כל פעם שאני נתקלת בבעיה או במשבר אני תמיד פונה לאוכל, אני כל הזמן חושבת איך לרדת במשקל, מבחינת משקל אני נמצאת במקום טוב מאוד, אני לא נחשבת בכלל כשמנה וגם לא כרזה מדי, ממוצעת,ואני עושה המון ספורט ואני מרגישה ששום דבר לא מספיק לי, אני רוצה לרדת כמה קילו אבל ככל שאני מתעמלת יותר אני מרגישה משום מה שהבגדים צמודים עליי יותר ויותר. אני די מיואשת, אני מרגישה שהאוכל שולט בי ולא אני בו, מרגישה שזה תופס יותר מדי מקום בחיי. הילה, יש לך עצה בשבילי? :)

אני זוכרת בזמן שאני הייתי בולמית, מה שמאוד עזר לי הוא כל יום מחדש להחליט שאני אוכלת משהו מסויים שאני מחליטה עליו מראש כל פרק זמן מסויים ע"י תכנון ואני מחליטה שאת התפריט הזה אני לא מקיאה, אבל זה יהיה חייב להיעשות מתוך תכנון ובקרה ולא מתוך חופש, כי החופש לא מתאים במצבים האלה בטח שלא למי שלא מסוגלת להתמודד עם חופש כזה. אני לא חוויתי אף פעם בולמיה בסדר גודל של לסיים מקרר שלם. הבולימיה אצלי התבטאה בעיקר ברצון שלי להקיא וזה היה החלק הבעייתי. במקרים האלה לקח לי הרבה זמן עד שאני גרמתי לעצמי במודע לשבת, להחזיק בכלי כתיבה ולהתחיל לרשום את כל מה שמלכתחילה רציתי להקיא. ההתנהגות הזאת איפשרה לי מאוחר יותר לנהל דיאלוג מודע עם הרגשות שלי ולהביא אותם לידי הבנה במסגרת הטיפול שאני הולכת אליו וזה תמיד עבד כשיכולתי למקד מה מפריע לי וזה גם עזר לי לאכול טוב יותר אבל זה היה תהליך והחלטה יום יומית. לגבי פעילות גופנית, יש פעילות שמנפחת את השרירים והיא גורמת לתחושה שאת כביכול משמינה ויוצרת כבדות מיותרת במיוחד עם ההזנה שלך לא בריאה ולא באמת מתגמלת שכן אם כל בולמוס את מקיאה, מעט מאוד נקלט במצבים האלה ואני בטוחה שהמזונות שעליהם נבנה כל בולמוס לא מזינים מלכתחילה. אל תשכחי שהגוף שלך לא פועל כבר באופן הטבעי שבו הוא אמור לפעול, כי נכון להיום הוא יותר צובר מאשר מעבד, מכיל ומשחרר במידת הצורך. שווה לך נכון להיום ללכת יותר מאשר להיות במכון כושר, כי הליכה מסדרת את זה ומרגיעה את הגוף כולו ואת גם פעילה. יש מזונות שבתוך תוכך את יודעת שאם תוכלי את לא תקיאי אותם. את חייבת להחליט עליהם מראש. תמיד יש מזון מסויים שגורם לנו ליפול, אז באופן מודע את תכניסי את המזון המסויים הזה לתפריט מתוך רשות ולא איסור כי זה מה שימנע בעדך לבלוס את השאר ולגרום לעצמך תסכול רב ואז את תגלי שאם את מרשה לעצמך את תסתפקי לא יותר מבר של 50 גר, כי זה מה שהתנהגות של רשות גורמת אם היית אוסרת על עצמך סביר להניח שגם 100 גר לא היו מספיקים לך או להבדיל מזון אחר, תלוי מה עושה לך את זה. בכל אופן את אף פעם לא תקני לבית מזון כזה, את תמיד תאכלי אותו בחוץ, כי זה ימנע בעדך את ההשתוללות שתבוא אחכ. יכול להיות שהמזון 'האסור' לא בגדר יכולתך להתמודד מולו ויכול להיות שלזמן מסויים את תצטרכי להימנע מהאכילה שלו כדי להחזיר סדר לתפריט שלך עד שתוכלי ליישם תכנית א'. זה אומר לא להכניס אותו הביתה בשום אופן בכל מקרה עד שתהיי במקום אחר. אם את מרגישה שאת עומדת ליפול לבולמוס, את לוקחת את עצמך ועפה מהבית. אחרי שעהשל התרחקות את לא תרצי לבלוס ויכול להיות שאת תתחילי לבכות במקום. יכול להיות שבהתחלה כשתרבי לתרגל את זה את תרגישי עצבנית בטירוף. כי בולימיה היא ללא ספק סוג של התמכרות ולהימנע ממנה זה כמו להרגיש את הקריז שאת לא יכולה בלי הסם הזה ולוקח עד חודש בערך כדי להתרחק קצת מכל ההתנהגות הכימית שמתעוררת בגוף כשאת בולסת, לוקח הרבה יותר להיגמל מזה, אבל חודש אחד בלי יכול להיות פוש יפה לבאות. אני יודעת שזה לא פשוט, אבל אנחנו טובות בלתכנן ודווקא התכנון מראש יכול לעזור לך מאוד, אף פעם אל תגיעי ליום שלך לא מוכנה, על מה בדיוק לאכול. את חייבת לדעת את זה מראש גם אם לאיזושהי תקופה התפריט הזה יהיה משעמם למדי. עד שתוכלי לשוב להיות בטוחה בעצמך ולחשוף את עצמך לתפריט אחר. בכל מקרה זה לא על חשבון עזרה ושיחות, כי השיחות יחליפו את הבולמוסים, זאת המטרה. את תהיי חייבת לשחרר את זה באופן מסויים שיחליף את הצורך שלך לבלוס. אני מקווה שזה יעזור לך... במידה ואת נופלת את תהיי חייבת לקום ולהמשיך הלאה, אסור לך להגיע למצב שבו את אומרת לעצמך "דפוקה, אפילו בזה את לא יכולה לעמוד"... כי כל התנגדות שלילית שלך רק תפיל אותך יותר, לכן את פשוט מניחה לזה ומחר את ממשיכה כאילו לא קרה כלום, אחרת פשוט לא יהיה לך כוח להתמודד מול המפלות שלך, כי את תשאבי למקום שאת מאכזבת ושאת אשמה והרגשות האלה לא מועילים לשום התקדמות במידה ואת רוצה להתקדם. עוד דבר את חייבל לצרוח את זה בקולי קולות שאת מתכוונת למצוא פתרון הולם עבור הפרעת האכילה שלך ושאת פתוחה לשמוע מהו. הסעיף האחרון יביע את הכוונה שלך לרצות לצאת מהמעגל הקסמים הזה ואת תראי שהרבה שינויים אולי קשים בהתחלה ינבעו כתוצאה מהאמירה הזאת אבל ללא ספק זה יפתח אותך לדרך חדשה וטובה יותר עם הרבה סבלנות ואמונה שאת תצליחי לחיות חיים ללא זו הצרה בהצלחה הרבה אהבה ואני פה אם את צריכה משהו... שלך יום טוב הילה

היי קודם כל הילה רציתי להגיד לך שממש כיף לי לקרוא את התגובה שלך ובכלל, כיף לי לקרוא ולדעת שיש עוד הרבה אנשים כמוני. רציתי גם לשתף אותך בזה שאני מרגישה שאני מודעת לזה שיש לי הפרעת אכילה, אני יודעת אבל לא מצאתי עוד את הפתרון, ניסיתי פסיכולוגית וניסיתי ללכת ל - oa אבל לא התמדתי כי קשה היה לי להאמין ואולי אני לא מספיק רוצה לצאת מזה...יכול להיות מאוד שבאיזשהוא מקום כבר התרגלתי לחיים האלה של הבולמוסים והקאות והתרגלתי לזה שזה הפתרון שתמיד עוזר וזה תמיד זמין ותמיד עוזר בסוף. קשה לי עם זה, אני כבר המון שנים סוחבת את זה ממש מגיל 12 ואני היום בת 25 ואני ממש רוצה לשים לזה סוף מצד אחד, כי אני רוצה את החיים שלי בחזרה, רוצה להצליח במערכות יחסים ורוצה להצליח בכלל, אני מרגישה שההפרעה הזאת תוקעת ועוצרת אותי בהמון תחומים, לימודים עבודה ובכלל ביחסים הבינאישיים ושאני מנהלת אורך חיים לא תקין ולא כייפי לבחורה בגילי. אני בטוחה שאנשים קוראים את זה לא תמיד מבינים מה הבעיה, כי כלפי חוץ הכל בסדר, אני מתפקדת די רגיל, חוץ מדכאונות שתוקפים אותי ואז מה שבא לי לעשות זה לאכול ולישון ולהתנתק מהעולם. אני לא יודעת מה לעשות יותר, נורא בא לי לשנות אבל אני לא יודעת באיזו דרך ואיך מתחילים באמת ברצינות, ומהי הדרך הנכונה והבטוחה להצלחה. אני קוראת את התגובות שלך ואי אפשר שלא לקנא ולא לרצות להיות במקום שבו את נמצאת, אם כן מהי הדרך לאושר הפנימי? לקבלה העצמית? תודה רבה דנה

רציתי רק לומר לך שאני מזה מעריצה אותך אל זה שחזרת ליהיות חיובית וחזרת לתת ערך לחיים,אני יאמר לך מה אני חושבת על החיים,אני לא מעריכה אותם(מספיק),לא איכפת לי אם יקרה לי משהו,אין לי כוח להתמודד עם החיים,יש פעמים שפשוט אני רוצה למות מאשר להתמודד עם החיים הם נראים לי קשים מדיי,קיצר אני מעריצה אותך אל זה שחזרת להעריך את החיים אחרי מה שעברת ורציתי לומר לך שאת כזה בן אדם חמים ומתוק שנותן לאנשים בפורום כל כך הרגשה טובה.בהצלחה ובאהבה.....

כל מה שאני מעבירה, המורים שלי נתנו לי כולם עשו עבודה יוצאת דופן איתי ובזכותה אני מעניקה את הפירות שלה לכם ולי כאחד. זה לא היה קל. אבל זה היה שווה. הם מביטים בי מהצד והם די גאים ובצדק, הם עשו עבודה מעוררת התפעלות אבל כמו שהם אומרים אם לא הייתי משתפת פעולה כנראה שזה לא היה עובד. אין מה לייפות, יש שלבים שחייבים לעבור, חייבים לטעות, חייבים להתנסות, כדי להבין שיש משהו אחר, זה הולך ביחד, זה לא יכול לקרות אחרת, גם אם המצב הזה נתפס כסיוט עלי אדמות, יש בצידו שכר וככל שהמתנה שאלוהים נותן לנו גדולה יותר הבעיה שעטופה בה גדולה יותר וקשה יותר, נשמע קילשאה אבל זו האמת. ואני מקווה שגם את תגיעי למקום הזה, כי אני בטוחה שאת נמצאת בסוג של התנסות שהיא מבורכת למדי אפילו שאולי לא נראה בה אור. אני מכירה את הלרצות למות, את התחושה שאין ערך לחיים זה הופך להיות טבע שני ואת לא מכירה טבע אחר. הדרך לצאת משם היא ע"י התנגדות מודעת לטבע הזה, כי אחרת את תישארי שם ותאבדי את חייך ולא נשמע לי שאת רוצה כי בין המילים שלך נשמע קול רצון שאמר שזה רוצה להיות אחרת אבל הקושי מכניע אותך. הדרך שלי להתגבר על הטבע הזה הייתה במודע לא להישאר לבד, כשרציתי להישאר מכוסה מתחת לשמיכה ולא לצאת, הרמתי טלפון למטפלים שלי ואחד מהם היה מגיע, או אם אינו היה יכול היה מדבר איתי וכמו לתינוק וילד קטן היה אומר לי מה לעשות, איך שהוא הדבר גרם לי כל פעם מחדש להסיר את השמיכה מעלי ולצאת החוצה גם כשמאוד רציתי להישאר ולא לקום יותר אף פעם. אבל הייתי חייבת להודיע למישהו שזה המצב כי אף אחד לא היה מנחש זאת אלא אם כן לא שמעו ממני כמה ימים ולא עניתי לטלפונים, אז אמא הייתה פותחת את הדלת, כי היה לה מפתח ומכריחה אותי לקום מהמיטה, עברו הרבה שנים עד שהיא הבינה שזה מה שהיא צריכה לעשות במצבים האלה כדי שאני יחייה ועם כל הקושי וההתנגדות שלי זה עבד, אבל אני אפשרתי לזה, כי אני בחרתי לתת לה מפתח לדירה שלי. אולי את צריכה לבקש ממישהו שינהג כך איתך, אני בטוחה שיש מישהו אחד שהיה מוכן להיות שם בשבילך ואם אין את תמיד יכולה ליצור אחד כזה ע"י נכונות, כי גם לי לא היה ישר מההתחלה. חייבים מישהו מבחוץ שיניע אותנו במצבים האלה, כי הכי קל לנו להישאר לבד ואת כבר יודעת שהלבד הזה רוצה שתיעלמי אז את תהיי חייבת להתנגד לכך בכל הכוח, כי את חשובה ואת יקרה ויש חיים אחרי הגיהינום הזה, גם אני לא האמנתי אבל איכשהוא זה קרה. ואם את רוצה לדבר איתי רק בשביל התחושה הטובה, אני יותר מישמח להעניק לך את זה. וגם להדריך אותך במידה ואת רוצה הרבה אהבה ליל מנוחה שלך הילה

ביקרון אני לא מספרת לכל הסובבים שלי את כל מה שקרה לי,ואף אחד באמת לא יודע(חוץ מהיועעצת של הבית ספר ששנה שעברה איך שהוא עזרתי אומץ)אולי חברה אחת שלי יודעת שאני בדיכי והיא ידעה גם שהייתי שנה שעברה והיא כן מעודדת אבל לא תמיד.אני גם לא רוצה שאנשים ידעו מה עובר עליי כל כך, אני קמה בצבא כרגיל וכל הזמן מנסה להעסיק את עצמי כדי לא לשקוע בדיכאון אבל לא תמיד מצליח...ואז מגיעות ההרגשות האלה וכ'ו,ולכן אין לי מישהו שבאמת ימשוך אותי כי חברות שלי לא תמיד איתי.פעם ראשונה אני שומעת שמישהו באמת מזדהה איתי ולא חושב שאני מפגרת או משהו כזה...את מכירה אולי פסיכולוג בצ'אט או משהו?את סהר ניסיתי אבל זה לא הכי עזר,המשכתי הלאה ואני עדיין במצב הזה.יש לי את הרצון הזה אולי לעזור לעצמי אבל אם מישהו באמת לא ימשוך אותי ואני ימשיך רק לדבר אז אבוד...כי אני אומרת לעצמי שאני חייבת ללכת אבל אני לא רוצה פנים אל פנים,ואם יש בצ'אט זה יעזור לי,ואני לבד בזה,אני לא יואמר לחברות שלי שאני יילך לפסיכולוג או משהו כזה מבינה?אף אחד לא יבין אותי באמת...

מה זה CK יש לי 928 כשהגבול העליון 171

לפנות לפורום תזונה ודיאטה, כאשר דיאטנית מומחית עונה על השאלות עם ידע יותר מקיף בתחום תוצאות בדיקות הדם ותזונה בכלל..או פורום מומחיות רפואית. אלא אם כן יש הפרעת אכילה ואז אני ישמח לענות או בכל תחום אחר במידה ויש לי ידע סביב הנושא. בהצלחה :-) הילה

המון כסף ללא מאמץ-כנסו!!!!!!!! תקדישו 5 דקות לקריאה- שווה את זה במיליון האחוזים! לא תצטערו... טוב, הדבר הראשון שאני אמליץ לכם לעשות זה לשמור את המאמר הזה במחשב ולהדפיס אותו, כדאי לעשות את זה ליתר בטחון ולנוחות, אבל למה באמת,אתם תבינו ברגע שתקראו עד הסוף. לפני כחודש וחצי בערך גלשתי באינטרנט בדיוק כמוכם ונתקלתי במאמר דומה לזה, ולקרוא לא עולה כסף במאמר היה רשום שאם ארצה לתרום 30 ¤/ 6 דולר+ 6 בולים אוכל להרוויח כמויות אדירות של כסף! נשמע חשוד לא? אז אני לא יודע מה אתכם, לי זה היה נשמע ממש חשוד! אני בחור מאוד מאוד סקפטי ותמיד האמנתי שבמיוחד בדברים האלה תמיד יש איזה משהו שלא נאמר והופך את כל התמונה או שזה פשוט תרמית... כשסיימתי לקרוא סיפרתי לאחותי וחבר שלה, סיפרתי להם על המאמר במטרה להראות להם איזה מין בולשיט... להפתעתי הרבה, חבר של אחותי התלהב ואמר שזה נשמע רעיון גאוני ולמה לא לנסות את זה במיוחד שזו השקעה ממש מינימאלית.מה יש להפסיד?! אמרתי לו אני לא חושב שזה נכון אם אתה רוצה תעשה אתה ונראה מה באמת ייצא לך מזה והוא ביצע מה שהיה כתוב אחרי 4 שבועות לא האמנתי למה שאני שומע הייתי בהלם טואטאלי תתכוננו לשוק של החיים שלכם: בערך אחרי שבוע הוא התחיל לקבל כסף, הוא קיבל סכום של 160 ¤ בערך, אחרי שבועיים הגיעו אליו משהו כמו 6,000 ¤, אחרי שלוש שבועות הוא קיבל משהו כמו 75,000, עכשיו תקראו טוב את הסכום שהגיע אליו אחרי ארבע שבועות בלבד!!! מוכנים?- יותר מ250,000!!! ועדיין מגיעות לו מעטפות בדואר... שתבינו, עכשיו הוא יכול לעשות בערך כל מה שבא לו והוא השקיע רק 30 שקל! חבל פשוט לא לנסות אז זה הולך ככה עכשיו הפירוט שיוכל לשנות את חייכם: צעד 1 קחו 6 דפים (עדיף לקחת דפים כהים כדי למנוע אפשרות של גניבה דרך הדואר). על כל דף רשמו את המשפט הבא: "בבקשה תכניס אותי לרשימת הדיוור שלך" ותוסיפו את שמכם וכתובת. עכשיו קחו 6 מטבעות של 5 ¤ או 6 שטרות של דולר 1 ותכניסו כל מטבע או שטר בתוך כל דף כדי שהכסף לא יראה דרך המעטפה. טיפ חשוב- את המטבעות יש להדביק עם דבק סלוטייפ לדף הנייר. עכשיו קחו 6 מעטפות ובכל מעטפה שימו דף אחד מהדפים שהכנתם. צריכות להיות מונחות לפניכם 6 מעטפות סגורות שבכל אחת מהן דף עם המשפט הנ"ל, שמכם וכתובתכם ומטבע של 5 ¤ או שטר של דולר אחד. מה שאתם עושים הוא ליצור שירות. אתם מבקשים שירות לגיטימי שהוא להיכלל ברשימת הדיוור של האדם אליו אתם מפנים את הבקשה ואתם משלמים על זה. עכשיו שלחו את 6 המעטפות לכתובות הבאות . 1. ורה מנביץ, רח' שמחה הולצברג 8/8, ירושלים. 2. נטלי : ת.ד- 112 , מיקוד - 760118 ראשון לציון. 3. אורן פרטוש, רח' הגומא 449/9 , ירושלים 4. חי הופמן רח' גנים 33/2 ת.ד 11208 מיקוד 44837 5. בוריס יצחק, רח' יוסף קארו 9, אור יהודה, מיקוד 60217. 6. נשיא מלי רחוב הצנחנים 31 פ"ת מיקוד 49464 אלו הן 6 השמות והכתובות אליהן אתם צריכים לשלוח את המעטפות- אחת לכל שם! צעד 2 את המאמר הזה שאתם קוראים כעת יש לשלוח בשינוי אחד בלבד - הוציאו את השם הראשון מהרשימה (את השם העליון שהוא שם מספר 1), הזיזו את שאר השמות אחד למעלה (כך שמי שהיה מספר 6 יהיה מספר 5 ומי שהיה מספר 5 יהיה מספר 4 וכן הלאה) והוסיפו את שמכם כמספר 6 ברשימה. צעד 3 חפשו קבוצות דיון שונות (פורומים, קהילות, לוחות, מועדונים, צ'אטים וכד') יש לפחות 500,000 פורומים שונים כאלה כך שזה ממש לא בעיה ונעשה תוך שניות! כמובן שהאתרים בהם תחפשו צריכים להיות ישראלים והפורומים בעברית. צעד 4 שנו את מה שאתם צריכים אבל נסו לשמור על המאמר קרוב ככל האפשר למקור. פרסמו את המאמר שלכם לפחות ל- 300 קבוצות ברשת. כל מה שאתם צריכים זה 300 אבל זכרו שככל שאתם מפרסמים ביותר מקומות כך תקבלו יותר מזומן! כמו כן, שילחו לכל חבריכם את המכתב המתוקן כהצעה להצטרף למעגל השפע. בבקשה זכרו! התוכנית הזאת נשארת מצליחה בזכות הכנות והאינטגרציה של המשתתפים ועל ידי זהירות ותשומת לב במילוי ההוראות. תסתכלו על זה כך- אם אתם מבצעים את כל ההוראות כמו שצריך התוכנית תמשיך והכסף שכה הרבה אנשים קיבלו יעבור גם דרכיכם. אז אם כל מכתב מקבל התייחסות וההוראות מבוצעות בזהירות 6 אנשים יקבלו תמורה עבור השתתפותם כמפתחי רשימה של 5 ¤ או דולר אחד. השם שלכם יזוז למעלה ברשימה באופן גיאומטרי כך שכאשר שמכם מגיע למקום מס' 1 אתם כבר מקבלים עשרות אלפי שקלים!!! עכשיו- איך זה עובד בפועל ומדוע בעצם שווה כל כך להשתתף? מתוך 300 ההודעות שפרסמתם נניח שתקבלו רק 7 תשובות (אחוז מאוד מאוד נמוך) אז הרווחתם 35 ¤ עם השם שלכם כמספר 6 ברשימה. עכשיו כל אחד מהשבעה אנשים ששלחו לכם 5 ¤/ דולר יפרסמו מינימום 300 הודעות שכל אחת מהן עם שמכם כמספר 5 ורק 7 אנשים יענו לכל אחת מהשש המקוריים זה עוד 245 ¤ שתרוויחו. עכשיו 49 האנשים האלה יפרסמו מינימום 300 הודעות חדשות עם שמכם כמספר 4 ורק 7 אנשים יענו עליהם כבר הרווחתם 1,715 ¤. 343 האנשים יפרסמו מינימום 300 הודעות עם שמכם כמספר 3 וכל אחד יקבל 7 תגובות אתם מרוויחים 12,050 ¤. עכשיו החלק הכיפי מתחיל- 2,401 אנשים שולחים מינימום 300 הודעות עם שמכם כמספר 2 וכל אחד מהם מקבל רק 7 תשובות אתם מרוויחים 84,035! ו... האנשים שישלחו את ההודעה הזאת עם שמכם כמספר 1 וגם אם עדיין יענו רק 7 אנשים אתם מרוויחים- תחזיקו חזק- 588,245 ¤!!! לא לשכוח- השקעתם 30 ¤/ 6 דולר ו-6 בולים!!! זכרו- "כנות זו השיטה הטובה ביותר" אתם לא צריכים לרמות! תהיו הגונים ותקבלו את הרווח הענקי הזה. אז אם כולם יקבלו רק 7 פניות כמו ששיערנו קודם אתם תרוויחו סכום של 588,245 ¤! האם תהיו מוכנים לפספס הזדמנות כזו בשביל "סיכון" של 30 ¤/ 6 דולר+ 6 בולים?! לסיכום כל העניין הזה- כמו שאתם מצפים ומקווים שהכל ילך חלק והאנשים שיקראו את ההודעה שלכם לא ירמו ויפעלו לפי ההוראות כך גם המשתתפים הקודמים שבהם כלול גם אני... זאת פשוט תוכנית גאונית שחבל שלא חשבו עליה קודם לכן שנועדה לעזור לכל אחד מאתנו להגיע לפסגות ולהגשים חלומות ואולי זה גם יציל למישהו את החיים... מי יודע... הערות: -אולי תרצו לשכור תיבת דואר בגלל הכמויות האדירות של המכתבים שתקבלו. אם אתם מעדיפים להשאר אנונימיים תוכלו להשתמש בשם בדוי- כל עוד הדוור מעביר לכם את המכתבים. - אם ישנו אדם ברשימה שאתם מכירים אל תמנעו מלשלוח לו את ה-5 ¤/דולר, גם ם חלק מהדבר הגאוני הזה! אז אם לא תרמו ותבצעו את ההוראות בקפידה הכסף יתחיל לזרום אליכם כבר בשבוע הקרוב! ושימו לב- מה שאתם עושים זה לשבת בבית ולקבל מזומן! יש משהו יותר טוב מזה??בהצלחה לכולם

בלי שום קשר, שיהיה בהצלחה......

חפש בלוף אחר.

שלום קוראים לי מעיין הגובה שלי הוא 1.58 ואני שוקלת 58,ניסיתי כל כך הרבה דיאטות,אפילו לפעמים לא אכלתי כלום איזה 3 ימים ורק שתיתי אייס קפה,במשך שבועיים בערך.אני לא שלמה עם המישקל שלי,ואני רוצה להוריד בין 7 ל-8 קילו,זה מדכא אותי שאני לא מצליחה בדיאטות או בכלל לרדת במישקל,ואני מתביישת בגוף שלי כל עוד אני לא יוריד במישקל.יש הרבה פעמים שאם אני יהיה מפוצצת מאוכל אז אני מסוגלת לאכול עוד, כיאלו אכילה כפייתית כזאת,ואני "חולה" על שוקולד שזאת בעיה בפני עצה,אם אני רואה שוקולד רוב הפעמים קשה לי לוותר עליו.מה לעשות?מישהו יכול לעזור לי?????????????

מעיין נשמה יקירה ואהובה, מה אני יוכל להגיד שיגרום לך להרגיש יותר טוב עם עצמך, להבין שדיאטה זה הדבר הכי הרסני, הכי מיתוסי שיכול להיות עבורך והכי כושל, עובדה!!!!. אין דבר כזה לרזות מדיאטה. ולמה???? הגוף לא בנוי לדיאטות, הוא כן בנוי על הזנה מבוקרת, על פעילות ממושכת על פני יום שלם עד שעתיים לפני עת השינה וכשאת מאפשרת לעצמך את זה, הגוף יודע מה נכון מה טוב לא מה לא, זה גם הרבה עניין של אמון אבל אני בטוחה שההתנהגות שלך באוכל לא הייתה כזו ולכן נוצא הבלגאן, אני בטוחה שהיו שעות ארוכות מאוד שלא אכלת כלום ואז פתאום נתקפת בבולמוס, רק מזה אפשר להשמין וזה בכלל לא משנה שאכלת רק 300 קלוריות, את תשמיני מזה כי את מפעילה יותר מידי לחץ אחרי הרבה זמן שהמערכת בכלל לא עבדה וזה לא בהכרח יתרגם לשומן אלא יותר הצטברות נוזלים שתהיה לה משקל לא מבוטל ואש במשקל רגיל את בכלל לא תוכלי לבדוק את זה. ככל שתזיני את הגוף שלך מעט וקבוע על בסיס תזונה שתהיה טובה לך, ולא על בסיס ארוחות גדולות שיש בהן עומס, את לא תשמיני ובמידה ולגוף שלך תהיה דרישה להמסת שומנים הוא יעשה את זה, אך ורק במידה וזה באמת יתאים לו. נכון להיום המשקל שלך ממוקם באזור המקסימום מבחינת הBMI כך שגם אם היית שומרת על זה נכון לעכשיו זה היה מעולה, שכן קודם כל יהיה חשוב הכי חשוב לחזור ליצור איזשהו ביטחון לפני שאת בכלל מרזה עד 5 קילו לא יותר וגם עליהם את יכולה לוותר, כי לגוף לא תמיד בריא להיות רזה במיוחד אם זה לא המבנה שלך ואת גם לא בעודף משקל. אני מציעה לך ללכת לתזונאית, מעבר לזה לקבוע לעצמך תחום יצירתי, יותר לעשות משהו שיגרום לך להרגיש כייף עם עצמך, אולי סדנא במחול, אני שמעתי שריקודי בטן הם דבר נפלא לנושאים האלה, מה שיאפשר לך להתחבר לנשיות שלך. ואולי אפילו זה, יהיה מספיק כדי שאת תכירי את עצמך יותר טוב ותלמדי לאהוב את עצמך על מה שאת, מעבר לזה אני לא כל כך בטוחה שלא יהיה שווה לך ללכת לשיחות עם פסיכולוג טוב, כי ללא ספק הזנה קשורה לרוב בהחנקה של כל הביטוי הרגשי על כל מה שזה אומר ויהיה שווה לתת לזה ביטוי שכן כל החנקה כזו תגרום לך להרגיש רק יותר רע ורק יותר גורם להתמכרות והרגלים רעים מפני שאת לא מסוגלת להכיל רגשות. אני יודעת שאת לא ציפית לתשובה כזאת אבל יש לי נסיון כן להסביר לך איך אנחנו פועלים. כשאנחנו שליליים, אנחנו נותנים מקום לשליליות, כי לא צריך להתאמץ, היא פשוט נמצאת שם, היא שלילית מטבעה. אבל אם אנחנו לרגע מנסים ללכת בכיוון חיובי אז יש משהו שדוחף אותנו יותר ויותר למה שעושה לנו טוב ובדכ החיובי נמצא בפתרון אבל גם צריך ללמוד להתאים את הפתרון. במקרה הזה מה שעושה לנו רע ומה שכל כך שלילי, היא דיאטה. כי להגיד לעצמך שאת עושה דיאטה זה בעצם לומר לעצמך שאת לא שווה, שאת לא נראית טוב, שאת פרה, שאת חזירה, שאת שמנה, שלא מגיע לך כלום עד שלא תרזי ואני רוצה לשאול אותך אם לשאר הדברים בכלל יש קשר לדיאטה ואת תגלי שזה בכלל לא קשור בדיאטה, כי היא לבטח אשליה שחייבים לנפץ לפני שהיא תכלה אותך. לנסות ללכת ולבדוק אפשרויות שיעשו לך טוב, ללמוד בפועל מה גורם לך לאבד שליטה כביכול או יותר נכון להיות בשליטה ולא לתת אמון, הם אלה שיבריאו אותך בסופו של דבר, כי אז זה אומר שאת נותנת יותר פוקוס על הפתרון ולא על הבעיה שהיא מטבעה שלילית בניגוד לפתרון. אני ישמח להיות לך לעזר גם בהפניה לגורמים המתאימים ובכלל להמשיך לכתוב בכל עת שתבחרי .. הרבה אהבה ומספיק עם הדיאטות!!!!!! בהצלחה :-) הילה

אני בצבא שזאת בעיה ממש גדולה (אני בן אדם ממש ספורטיבי שכל אפשרות שיש לי אני עושה אבל לא חדר כושר ,ובתפקיד שלי אני סגורה במוצב שאין כל הזמן את הזמן או את המקום לעשות ספורט שאני אוהבת וזה עוד יותר מבאס).מאז שיתגייסתי השמנתי איזה 5 קילו,אני לא שמנה ולא רזה אבל אני יודעת שעד שאני לא ישלים עם הגוף שלי, ולא שאיכפת לי מאחרים אכפת לי מעצמי,אז אני לא יפסיק לנסות להרזות.אם לא עם דיאטות אז איך??? תזונאית הכינה לי תפריט אבל אני לא בן אדם שיתחיל לספור כמה כפות של גבינה וכ'ו.אני לא יודעת מה לעשות,מצד אחד כמו שאמרתי לך אני חולה על שוקולדים ואני יוכל בכל מצב,לפעמים אני מצליחה להחזיק את עצמי,אבל בואי נודה שצריך כוח נפשי לזה ואין לי כוח נפשי חזק בזמן האחרון(או יותר נכון בשנה האחרונה),וכשאני מתבאסת אז אין לי כוח כבר להחזיק את עצמי.אולי את צודקת בעיניין הפסיכולוג אבל אני לא רוצה שההורים שלי ידעו דבר ראשון ודבר שני אני לא יעזור אומץ ללכת לפסיכולוג ובנוסף זה עולה מספיק כסף.בקיצור אני לא יודעת מה לעשות,אבל אני שמחה שמישהו מקשיב לי =)

אין לי מה להציע לך חוץ מזה שאם את רוצה לאכול שוקולד תאכלי! כי אני מבינה אותך אני לא יכולה בלי שוקולד וזה רובהקלוריות שלי... כמו שאמרתי אל תוותרי כי אני אם אוותר על השוקולד אני לא אוכל כלום אל תוותרי על ההנאות בחיים אל תוותרי על כל מה שעושה לך טוב ובקשר שלא נוח לך עם המשקל אז תאכלי מסודר או שתלכי לדיאטנית שתסדר לך תפריט ואם את באמת רוצה תרדי רק עוד 3-4 קילו לא יותר ואת במשקל בסדר...את לא צרכה לרדת במשקל המשקל שלך טוב לגובה שלך.. שלך דניאלה

זאת הבעיה שאין לי מספיק כוח רצון או גם כוח נפשי להחזיק בסדר מסוים של אכילה נכונה או דיאטה לא משנה מה,וזאת הבעיה לרדת את הכמה קילו

אופסססס לא כתבתי הודעה בקודמת.... בכל אופן אני עכשיו בתקופת מרתון לפני הפסיכומטרי אז מ-ז-ה אין לי זמן ואני בקושי נמצא בבית כי אני לומד לבחינה. בכל אופםן מה שלומכן? איך הולך לכן? איך ההתמודדות? ואיך סתם ככה בחיים? תעדכנו אותי !!!! אני חוזר עוד שבועיים ואני לא רוצה לחזור ולא להיות מעודכן אז ביי לכם בינתיים.... תעשו חיים חיבוק ענק ונשיקות (-: (-: (-: (-:

חיבוק ומלא נשיקות :-) שמור עלייך!!!! הילה

ערב נעים מלא אהבה :-)

האם יש אתר בעברית העוסק במחלה? תודה

אני ממליצה לך לפנות לצ'ט רופאים ולשאול את השאלות שיש לך סביב הנושא בהצלחה :-) הילה

בעיות והוא עשה לי עם זה קצת בעיות.. ואני רואה חלקים של המכתב כי זה הגיע כבר ל900 MB המייל ואטוטו הוא נסגר לי בכל אופן מה שהבנתי במה שהצלחתי לפנח אולי אם אשלח לי אותו למייל החדש הבין אותו יותר בכל אופן אני אענה לך עליו אח"כ כי את טעית במייל את לא הבנת כלום במה שרציתי לומר לך טוב ליל מנוחה דניאלה

אני מחכה לאות ממך יכול להיות שטעיתי אני מוכנה לענות שוב חוץ מזה שהיה ברור שאת לא בטוב אז אני מקווה ששלומך הוטב עלייך ואני מצפה לשמוע ממך הרבה אהבה יקירה שלי :-) הילה

לכולכן שלום, כדי לא לאכזב אתכן לא אזדהה בשמי הפרטי אבל אני חזרתי לאשפוז בתל השומר אני מרגישה בסדר ומסתדרת טוב מאוד אוהבת אתכן שימרו על עצמכן

אני מקווה שזה יעזור לך אני מקווה שאני יודעת מי את ואנחנו יודעות שאת חייבת טיפול! ומהממת אני מקווה לראות אותך בקרוב כי חשבתי עלייך המון:-) אוהבת דניאלה

דניאלה שלום, את לא יודעת מי אני כי ההתדרדרות שלי התחילה לפני שבועיים בלבד ומיד החליטו לאשפז אותי הסיבה היחידה שאני לא אומרת מי אני זה רק בגלל שאני לא רוצה ליאש אף אחת. בהצלחה לך בהמשך אני אכתוב

אם את מרגישה שזו הדרך הטובה ביותר לשמור על עצמך, אל תחשבי שזה כישלון בעיני כישלון זה להישאר במחלה ולא להעיז לעשות כלום ביחס לזה ואני חושבת שזה אומץ אדיר ללכת ולסגור את עצמך על מנת לשמור על עצמך אפילו אם את לא יודעת מה יהיה אחכ, עדיין זה ניסיון חשוב ביותר לשמור על עצמך וזה בהחלט מבורך. אני מחזיקה לך אצבעות ואני/אנחנו כאן במידה ואת רוצה להיתמך ולשפוך את אשר על ליבך בכל עת שתבחרי. הרבה בהצלחה יקירה אני מתפללת בשבילך... שלך באהבה רבה הילה :-)

תשלחי לי איזו מילה או משהו... תרגישי חופשי להתקשר... אני פה מותק...

המיילים הגיעו ואני מקווה שאת בסדר. תודה! תשמרי על עצמך ולהשתמע בקרוב! אני.

קיבלתי את שני המיילים שלך ואני יענה לך בהמשך אוהבת המון :-)

יש לי יום חופש מהלימודים....אני בבית לבד ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. אז אני כותבת. לפני כמה ימים נזכרתי במשהו. כשהייתי קטנה, אני והאחים שלי היינו כמו "פראי אדם". היינו רבים וצועקים מבוקר עד ערב. לעיתים קרובות הייתה נחוצה התערבות עליונה כדי לסיים את הבלגן. אבא שלי, שיש לי רק דברים טובים להגיד עליו, היה נוהג להשתמש במכות חינוכיות כדי להחזיר את הסדר למקומו. כשסיפרתי לאמא שלי על כך היא טענה שהיא לא זוכרת שהוא אי פעם הרים את ידו עלינו. אבל אני זוכרת. ואותה מכה שכיום אולי תיראה לי זניחה, אז נראתה לי מאיימת וכואבת. אבל הוא אף פעם לא הרביץ לי. רק לאחיי. לא משנה אם אני התחלתי את המהומה. ואני זוכרת פעם אחת....שעשיתי רעש ורבתי עם אחד מהם....אבא התעצבן. אני ברחתי לחדר. ישבתי מכווצת במיטה ושמעתי איך הוא מרביץ לאחי. זאת תמונה שאני הולכת איתה כבר המון שנים....חוץ מזה כמעט ואין לי זיכרונות ילדות... אולי שם טמונה חלק מהאשמה שאני מפילה על עצמי. משהו מהשנאה העצמית. כי הרי אני הייתי צריכה לקבל את אותן מכות באותו יום....ובימים אחרים. אבל האחים שלי "ספגו" אותם בשבילי ואולי זאת הסיבה שגדלתי במחשבה שאני צריכה לכפר על כך. אולי יש גם קשר לעובדה שהיום אני מלכה את עצמי....ואולי זו הסיבה שאני כל כך מנסה להיות בסדר....כי אחד הזיכרונות הכי עמוקים שלי מוכיח שכשאני לא בסדר- אחרים סובלים.

אני לא חושבת שאת אשמה, אני בכלל לא מבינה מדוע צריך להכות ומדוע מלכתחילה צריך להיות אשם. אני בכלל חושבת שאין אשמים ושהכל מהכל הם סיבה ותוצאה וזה מאוד תלוי בנו לאיזה תוצאה בסופו של דבר אנו גורמים לה להיות. באותה מידה היה אפשר לפתוח את הפה ולהשכין שלום באמצעות הלשון במקום להרים יד ולהחליט שזה הפתרון, כי זה תמיד הכי נוח. מניסיון שלי ולא רק שלי היד הפוגעת תמיד הובילה לעוד מכה ועוד אשמה ולעוד מבוא סתום. מי שהעיז לפתוח את הפה ובדק את האפשרויות ולימד באופן שבו הוא מסביר מהי הטעות שבסיטואציה במידה ויש גם זכה ללמוד שיעור חשוב ביחס לכך וסביר להניח שמהמקום הזה הוא לא היה חוזר על הטעות, גם את לא אבל רק מהמקום שאנחנו מרגישים שמקבלים אותנו בכל מצב, כי כשגורמים לנו להרגיש שאנחנו לא שווים ואשמים אנחנו רק נסגרים. לכן הלשון חזקה הרבה יותר מהמכה. ואני מצטערת שאבא שלך והרבה הורים אחרים לא השכילו ומשכילים להבין את זה, בגלל המצוקה שמתעוררת ביחס לזה וחוסר האונים שאנחנו בעצם לא יודעים תמיד מה עושים במצבים האלה. הכי פשוט להרים יד ולסדר את העניין. הרבה יותר מסובך לדבר ולהבין. אני מצטערת שנאלצת לעבור את זה, אבל את רחוקה מלהיות אשמה. אני חושבת שלכל הצדדים היה חלק בסיטואציה וזה לא או שחור או לבן. אני כן מצטערת שאבא שלך לא היה נבון מספיק לגדול מעל כל זה וללמד אתכם באמת כיצד לנהוג. את היום אחרת. את נפלאה ומגיע לך לחיות חיים טובים באמת, אל תאשימי את עצמך בעוד שכולם כבר המשיכו בחייהם כך שבכל מקרה אין בכך תועלת לא לך ולא להם. וזו באמת יכולה להיות אחת הסיבות מדוע היום את מלכה את עצמך אבל יש לי הרושם שזה הרבה יותר עמוק מזה. הרבה אהבה יקירה :-) הילה

שלום אבקש לשמוע כל חוות דעת מנסיונכם האישי לטוב או לרע שמעתי על זה כל מני דברים אני יודעת שיש שייקים, ארוחות וכדורים למיניהם ושי סוגים רבים של תכניות בהתאמה אישית לפי חודשים או משהו כזה שילוב של דיאטה למס' חודשים שמירה על משקל למס' חודשים ולכל שלב יש את הכדורים והסגנון לאותה תקופה הכרתי מישהו שבחודש הראשון ירד 8 קילו - שייק בבוקר - שייק בערב וארוחת טובה בצהריים - וכדורים נלווים בארוחות או לפניהן האם זה מחזיק לאורך זמן ? כי בטח אי אפשר להמשיך בזה לנצח האם זה משפיע על מצב הרוח ? שמעתי גם על מקרים של תופעות לוואי ופגיעות בכבד או אולי בעוד מקומות. אשמח לשמוע כל המלצה, חוות דעת גם מכם הרופאים בפורום או מכל אחד בעל נסיוון תודה מראש

מכירה את זה טוב.. זה בולשיט טוב יש לך משקאות,וויטמינים זה בולשיט מציעה לך אם כן ללכת לדיאטנית והיא תעזור לך (לא לכולם דיאטנית זה עוזר אני 10 שנים ושום דבר... אבל תנסי לפני הרבלייפ) דניאלה ובקשר לכבד ועוד איך זה הורס כי אז את לא מכניסה את מה שאת צרכה ורוב הזמן את במשקאות וויטמינים..לא מומלץ בכל אופן...\

סוכן שיווקי של הרבלייף היה אומר לך שזהו מוצר גאונות, זה שנכנס תחתיו היה אומר לך שהוא גילה את תגלית חיו, אין בזה כלום אלא תחום שיווקי שגורף כספים רבים, רחוק מלהיות בריא!!!!! כשתהיי מתחת לסכין הניתוחים בעקבות שימוש חסר אחריות במוצרים האלה את לא תחשבי כך, יותר מזה, את תרגישי נבגדת בעודך תוהה "אבל אמרו לי שזה דבר מדהים..." זה באמת מדהים במזעזע שבזה ובסכנה שזה יכול לעורר ואני לא כל כך בטוחה שהסוכנים מודעים לה וגם הציבור ולמה... אי אפשר לומר על הדברים האלה שזה סתם בולשיט מבלי להסביר מדוע ואני יסביר למה. א. המוצרים האלה לא טובים לכל אחד, לא תמיד את זקוקה לכל אבות המזון האלה ולא תמיד הגוף יכול להכיל אותם או לפרק אותם נכון. יש דיעה שרווחת בשווקים האלה ואומרת שזה תמיד בריא לקחת ויטמין C וכמוהו כל ויטמין אחר ואני באה ואומרת לך שאם לגוף שלך אין צורך בכך את גורמת להרעלה. הידעת את זה????? ולכן לפני כל שימוש במוצר כזה, את חייבת להיוועץ ברופא ורק אחרי שאת מבצעת בדיקות מקיפות שמאשרות באופן וודאי שחסר לך חומר מסויים בגוף שיהיה עלייך להזין אותו ע"י תוסף תזונה זה או אחר רק אז את לוקחת אותו ולא בשום פנים ואופן על דעת עצמך ולא בגלל שהסוכן השיווקי אמר לך שזוהי תגלית עולמית, כי את יכולה למות מזה ואני לא מגזימה. ב. בקרת האיכות של המוצרים האלה היא לא סטרילית במאה אחוז וזה סוכן שיווקי לא יחשוף בפניך הוא גם לא יודע את זה. הדרך שלך לדעת את זה היא ללכת למפעל ולראות כיצד פועלים שם ואז תגלי הרבה דברים שהם לא לגמרי 'טיבעיים'. אם כבר מדברים על מוצר איכותי שגם אותו יש לקחת בתבונה וע"י נטורפתית מוסמכת של החברה ובדיקה רפואית אלה הם המוצרים של 'סאן ריידר', גם מפני שבקרת האיכות היא מהגבוהות שיש בעולם, גם מפני שהם המוצרים הכי מרוכזים וגם מפני שההנחיה שאת מקבלת עבור השימוש בהם היא מעוררת התפעלות והמוצרים האלה לעולם לא יגרמו לך להרעלה מאחר והם מורכבים בצורה כזאת שהם יכולים לטהר את עצמם במידה והם לא מתאימים לך, מה שאף מוצר אחר בשוק לא יודע לעשות ולא קרה מקרה אחד שדווח על הרעלה וזה גם לא מפתיע שכן ביקור במפעל מוכיח את זה ולכן זה גם עולה הון. הצרה היא שהמוצרים האלה מותאימים אך ורק לשכבה המליארדרית בחברה האנושית שכן העלות שלהם היא חסרת פרופורציה. היום יותר ויותר מוצרים מהסוג של תוספי מזון מתגלים כהרסניים מפני שהם לא מתאימים לכל אחד ולא כל אחד זקוק להם. ואני לא בטוחה שלסוכן שיווקי יש ביצים לומר לך את זה. אני אומרת לך את זה בתור אחת שבדקה את המוצרים האלה בעקבות מפגש שהיה לי עם סוכן שיווק רק שמאוד מוזר שלשאלות שלי לא היו תשובות וזה מה שהפליל עוד יותר את כישלון המוצר מבחינתי. ולא מפני שהוא כושל, אלא מפני שלא כל מוצר מתאים לי באופן שיסייע לי על הצד הטוב ביותר, שכן עם הבי 12 שלי גבוה והוא גבוה אני לא יכולה לקחת תוסף שמכיל אותו וסוכן שיווקי לא יודע על הסכנה שיש בלקיחת מוצר שאת לא צריכה ושהוא טען זו פצצה עולמית טרטי משמע. אז חן יקירה ואהובה יש לך חומר למחשבה ולא רק על המוצרים של הרבה לייף אלא על כל מוצר אחר. עיצה ידידותית לעולם אל תקחי תוספתי מזון על דעת עצמך, כי הם "בריאים", הם יכולים להתגלות לך לחומר הכי יעיל שיוביל אותך לקבר מהר יותר, סליחה על הציניות. באהבה רבה הילה

הי הילה ! אז ככה העלתי בפני ידיד שלי שנמצא כבר חודשיים עם הרבלייף את תשובתך לחן בנושא ומה שהוא ענה לי - זה הדבר הבא המאמר מלא בשטויות כי אם ה B12 שלה גבוהה זה אומר שבין השאר אולי, שהתזונה שלה לא מאוזנת בפורמלה של הרברלייף מקבלים את מה שהגוף צריך בצורה מאוזנת וזה מ ח ל י ף את התזונה הרגילה לא מתווסף אליה אני קיבלתי היום את התוצאות של בדיקות הדם שלי ואני יכול להשוות לתוצאות שעשיתי לפני שנה בדיוק ואפשר לראות שיפור ניכר בכול התחומים וזה כשאני משתמש בהרברלייפ פחות מחודשיים מצבי היום הרבה יותר טוב מלפני שנה וזה רק תודות להם לא צריך להזכיר לך שהם קימים מעל ל 20 שנה ואם היה משהוא לא בריא במוצרים שלהם היו הרבה מקרים אמיתיים ולא רק ספקולציות של ...מה יכול לקרות. מה אני יכולה לומר אחרי תשובה כזו ? תודה

הייתי בטורקיה לא מזמן.... שם, בין כל הזרים, הרשיתי לעצמי קצת להשתחרר. להתלבש אחרת, להרגיש אחרת. ואם שומעת שריקות כשהולכת...לא מסתכלת אחורה לחפש את הבחורה ששורקים לה. אולי עשיתי קצת שטויות...אבל הבנתי משהו. כל החיים שלי הייתי בסדר. עשיתי מה שצריך, חשבתי מה שנכון. ולא היה לי טוב. ולא הגעתי רחוק. ועכשיו, שאני כן מרשה לעצמי לעשות דברים שהם לאו דווקא ראויים (ואין פה כוונה לדברים בלתי חוקיים), אני מרגישה הקלה. אבל ההתנהגות הזאת עומדת בסתירה מוחלטת לכל מה שהאמנתי בו. לכל מה שחינכתי את עצמי. אז עכשיו לא כל כך בטוחה מי האני האמיתית....שתי הדרכים נראות לי פתאום מוזרות....

האם יש קשר בין הפרעות באכילה לכל הנוגע בפסיכיאטריה ואם כן כיצד לטפל?

לגבי שאלתך, הפרעות אכילה בהחלט קשורות בעיקר בחוסר גיבוש עצמי וקושי נוסף להבין את הזהות שלנו וההכרה במי שאנחנו. אין זו מחלה נפשית, אלא התנהגותית בלבד באופן מושרש ועמוק יותר מכפי שבכלל יהיה אפשר לתת לזה ביטוי ברמת כינוי גם במסגרת הפסיכיאטריה וגם במסגרת הפסיכולוגיה על אף שזה לכאורה מסווג כאנורקסיה בולימיה ואכילה כפייתית ויש עוד סוגים שהפרעות אכילה. אין זו מחלת נפש רגילה שההחלמה שלה תלויה בתרופות, אלא בעבודה אינטנסיבית ממושכת של התבוננות למידה ותרגול מעשי של שינוי הרגלים הרסניים בניגוד לסכיזופרניה להבדיל אלפי הבדלות, שם עבודה של שיחות לא באמת מועילה אבל התרופות כן. אנשים אלה שלוקים בהפרעות אכילה מתקשים להכיל, מתקשים לחוות במלוא מובן המילה ומתקשים לחוות הרגל אחר בדומה לכל התמכרות אחרת כגון סמים ואלכוהול, יש דמיון רב בהתנהגות. בהחלט אפשר ע"י איזון כימיכלי תרופתי שניתן לקבלו ע"י רופא פסיכיאטר להגיע באמצעותם למקום שהוא יותר מתמודד, לוקח אחריות ומעשי, אך לא על חשבון שיחות ולמידה מעשית של תיקון הרגלים. מה שקורה ולמה בעצם תרופה יכולה לסייע, מפני שאחרי זמן ממושך במסגרת המחלה כל המוח מתחיל להיות בחוסר איזון מוחלט מבחינה כימית, מתחיל לאבד את רמת הסרטונין וזה יוצר דיכאון שיהיה קשה לתאר במילים. יש תרופות שאחראיות לגמרי על וויסות רמת הסרטונין ויכולות לגרום לשיפור משמעותי בהרגשה מיד לאחר שלושה שבועות וכמובן בצמוד למעקב תרופתי, כי היא לא תמיד ממשיכה להשפיע ואז צריך להיות ערים מתי היא מפסיקה ולשנות בהתאם. הפרעות אכילה יכולות ליצור מחלות נפשיות ומוות של תאים במוח כגון מאניה דיפרסיה ואיבוד זיכרון בעיקר, מעבר לחולשה ותפקוד לקוי של כל האיברים בגוף. מעבר לזה שזה יכול להסתיים בשבץ מוחי ודום לב. מקווה שעזרתי... שיהיה יום טוב :-)

נראה לי שזו שהייתה בטורקיה אפשרה לעצמה להיות ללא מעצורים זה בדכ נובע מעצם העובדה שאת זרה ואף אחד לא מכיר אותך אף אחד לא מכיר אותך שווה למצב שאין בו ביקרות והרבה אפשרויות ללכת עם מה שמתעורר בך בפנים מבלי לשפוט את זה לטוב או רע כל עוד זה לא הרסני וזה בדכ מתעורר מתוך חופש מוחלט. הרעיון הוא ללמוד לעשות את זה במסגרת האנשים שאת מכירה, פה בארץ, להרגיש בנוח עם עצמך, להבין שגם פה את יכולה להיות פראית, יכולה להיות את ובאופן מפתיע את תגלי שגם אחרים יאהבו את זה הרבה יותר מכפי שאי פעם דמיינת או שיערת ברוחך ומשהו עצר אותך כי את לא אהבת את זה לגמרי. אני חושבת שזו שטיילה בטורקיה הייתה קרובה להיות יותר את עצמך, כי הרשית לעצמך ללכת כפי שבהכי עמוק שלך היית רוצה ופה משום מה את מתנגדת לכך. הסיטואציה הזאת מוכרת לי, כי גם אני נסעתי לתקופה די ממושכת, עד כדי כך הייתי אני שכל הפרעת האכילה שלי מותנה באופן משמעותי כשהייתי שם בניגוד למה שקרה פה, מפני ששם אף אחד לא הכיר אותי, איך שהוא זה היה בסדר להיות אני. וכשחזרתי לפה אני מוכרחה לציין שדי הייתי מדוכאת כי הבנתי שפה משום מה אני לא מרשה לעצמי להתנהג כפי שהתנהגתי שם, גם בגלל שהתרבות שונה לגמרי. אני יכולה להגיד שבאיטליה לא היה גבר אחד שלא הסתכל עלי והתפעל מיופי והוקסם מאיך שנראיתי אבל מתוך פרגון שהוא מעבר ל "איזה כוסית.." אלא יותר פרגון לאישה את רואה שהם אוהבים נשים ויחד עם זאת אני לא רואה את עצמי חיה שם, יש שם משהו מאוד מכבד בין אדם לחברו באופן מאוד מהותי מעבר לזה שאנחנו מאוד דומים להם, אבל הם יותר מתורבתים ונימוסיים ומכבדים ויחד עם זאת אני לא רוצה לחיות באף מקום אחר מלבד המקום הזה ואני לא באמת יודעת להסביר את זה, כי אני לגמרי שונה מהתרבות שיש פה בלי להשתחצן. היה שם משהו בתרבות שאפשר לך להיות מי שאת, גם לי בזריקה חדה של התבוננות לאחור,.... הרבה פעמים הסגירות הזאת והאמונות המאולצות האלה נובעות מפחד מפני מה יגידו או איך יקבלו את זה וכשלא מכירים אותנו אז זה לא באמת משנה. תנסי לזכור מה היה וככל שתביאי את זה לפה, יהיה לך טוב יותר, אבל זה צריך לבוא מבפנים!!!! אין שום סיבה שזה לא יתקבל בברכה אם את תהיי נאמנה לעצמך. הרבה אהבה יקירה שלי שיהיה לך יום נפלא :-)

הילה יקרה! את צודקת....בזמן השהייה שלי בטורקיה, כל הראייה שלי את עצמי הייתה שונה. ובעקבות כך גם היחס לאוכל היה מעט יותר סלחני. אני לא אומרת שהארוחות המפוארות במלון לא העסיקו אותי....השפע, המיגוון. אבל בלי שוםהכנה נפשית, מצאתי את עצמי בוקר אחד אוכלת פרוסת לחם ( פרוסה נאה ומכובדת שחתכתי מתוך כיכר ריחני)...וההרגשה באופן מפתיע הייתה מדהימה. לא הרגשתי מקופחת ומסכנה על כך שאני אוכלת רק מלפפונים, וגם לא הרגשתי אשמה וכעס על כך שאכלתי יותר מדי. זאת הרגשה מדהימה- למצוא את האיזון. אני בן אדם קיצוני. אני שואבת את הכוח ואת הרוגע הפנימי רק מהאחזות אובססיבית בדבר מסוים. זה מה שהכרתי עד עכשיו. כל ויתור שניסיתי לעשות היה כרוך בסוג של "קריז" שישר שבר אותי. איזון, בכל תחום שהוא, היה תמיד דבר ששאפתי לו אך לא הייתי מוכנה לקבלו. ושם, בטורקיה, לרגע אחד, הרשיתי לעצמי להרפות.

מרגישה קצת מנותקת.... אתמול מישהי אמרה לי שאולי אני צריכה לנסות לנצח את הבעיה דרך הגוף ולא דרך הראש. היא אמרה שמבחינת הבנה, כבר הבנתי "הכל"....אבל זה לא עוזר לי לשנות דברים. היא המליצה לי להשתתף בכל מיני קורסים שיש בהם מגע....ואולי כך למצוא פורקן בדרכים אחרות ולא רק דרך האוכל. אולי באמת אני צריכה לשנות טקטיקה......כבר 6 שני שאני מדברת ומדברת....אולי אני צריכה להתחיל לעשות....במקום לדבר על המחלה, להתחיל "לגעת" בה?

במעין אוזר דמדומים שאת מפסיקה לחשוב במקום שבו את נותנת אמון בתחושות הכי עמוקות שלך ושהן יובילו אותך לאן שאת צריכה להיות כדי לעזור לעצמך על הצד הטוב ביותר. מגע משחרר הרבה מאוד. אני שנאתי מגע, היום אני לא יכולה לוותר על זה, זה בהחלט עזר לי מאוד מאוד להתחבר למשהו מאוד עמוק וגם שיחרר הרבה מאוד תחושות קשות, זה היה פורקן שגם הוביל אותי לידי דמעות. לא צריך להתביית על דבר אחד כל דבר נכון להיום שיעשה לך טוב, גשי לעשותו רק מתוך ניסיון את תגלי מה באמת עוזר לך ומה לא, עם דגש על העוזר!!!!! אני אוהבת אותך אני מצפה לשמוע ממך ותשמרי עלייך אני בטוחה שאם לא תחשבי ותזרמי עם מה שמרגיש לך את תגיעי לתשובה הנכונה ביותר עבורך שלך בהרבה אהבה :-)