פורום הפרעות אכילה - תמיכה

ערב נעים מלא אהבה :-)

האם יש אתר בעברית העוסק במחלה? תודה

אני ממליצה לך לפנות לצ'ט רופאים ולשאול את השאלות שיש לך סביב הנושא בהצלחה :-) הילה

בעיות והוא עשה לי עם זה קצת בעיות.. ואני רואה חלקים של המכתב כי זה הגיע כבר ל900 MB המייל ואטוטו הוא נסגר לי בכל אופן מה שהבנתי במה שהצלחתי לפנח אולי אם אשלח לי אותו למייל החדש הבין אותו יותר בכל אופן אני אענה לך עליו אח"כ כי את טעית במייל את לא הבנת כלום במה שרציתי לומר לך טוב ליל מנוחה דניאלה

אני מחכה לאות ממך יכול להיות שטעיתי אני מוכנה לענות שוב חוץ מזה שהיה ברור שאת לא בטוב אז אני מקווה ששלומך הוטב עלייך ואני מצפה לשמוע ממך הרבה אהבה יקירה שלי :-) הילה

לכולכן שלום, כדי לא לאכזב אתכן לא אזדהה בשמי הפרטי אבל אני חזרתי לאשפוז בתל השומר אני מרגישה בסדר ומסתדרת טוב מאוד אוהבת אתכן שימרו על עצמכן

אני מקווה שזה יעזור לך אני מקווה שאני יודעת מי את ואנחנו יודעות שאת חייבת טיפול! ומהממת אני מקווה לראות אותך בקרוב כי חשבתי עלייך המון:-) אוהבת דניאלה

דניאלה שלום, את לא יודעת מי אני כי ההתדרדרות שלי התחילה לפני שבועיים בלבד ומיד החליטו לאשפז אותי הסיבה היחידה שאני לא אומרת מי אני זה רק בגלל שאני לא רוצה ליאש אף אחת. בהצלחה לך בהמשך אני אכתוב

אם את מרגישה שזו הדרך הטובה ביותר לשמור על עצמך, אל תחשבי שזה כישלון בעיני כישלון זה להישאר במחלה ולא להעיז לעשות כלום ביחס לזה ואני חושבת שזה אומץ אדיר ללכת ולסגור את עצמך על מנת לשמור על עצמך אפילו אם את לא יודעת מה יהיה אחכ, עדיין זה ניסיון חשוב ביותר לשמור על עצמך וזה בהחלט מבורך. אני מחזיקה לך אצבעות ואני/אנחנו כאן במידה ואת רוצה להיתמך ולשפוך את אשר על ליבך בכל עת שתבחרי. הרבה בהצלחה יקירה אני מתפללת בשבילך... שלך באהבה רבה הילה :-)

תשלחי לי איזו מילה או משהו... תרגישי חופשי להתקשר... אני פה מותק...

המיילים הגיעו ואני מקווה שאת בסדר. תודה! תשמרי על עצמך ולהשתמע בקרוב! אני.

קיבלתי את שני המיילים שלך ואני יענה לך בהמשך אוהבת המון :-)

יש לי יום חופש מהלימודים....אני בבית לבד ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. אז אני כותבת. לפני כמה ימים נזכרתי במשהו. כשהייתי קטנה, אני והאחים שלי היינו כמו "פראי אדם". היינו רבים וצועקים מבוקר עד ערב. לעיתים קרובות הייתה נחוצה התערבות עליונה כדי לסיים את הבלגן. אבא שלי, שיש לי רק דברים טובים להגיד עליו, היה נוהג להשתמש במכות חינוכיות כדי להחזיר את הסדר למקומו. כשסיפרתי לאמא שלי על כך היא טענה שהיא לא זוכרת שהוא אי פעם הרים את ידו עלינו. אבל אני זוכרת. ואותה מכה שכיום אולי תיראה לי זניחה, אז נראתה לי מאיימת וכואבת. אבל הוא אף פעם לא הרביץ לי. רק לאחיי. לא משנה אם אני התחלתי את המהומה. ואני זוכרת פעם אחת....שעשיתי רעש ורבתי עם אחד מהם....אבא התעצבן. אני ברחתי לחדר. ישבתי מכווצת במיטה ושמעתי איך הוא מרביץ לאחי. זאת תמונה שאני הולכת איתה כבר המון שנים....חוץ מזה כמעט ואין לי זיכרונות ילדות... אולי שם טמונה חלק מהאשמה שאני מפילה על עצמי. משהו מהשנאה העצמית. כי הרי אני הייתי צריכה לקבל את אותן מכות באותו יום....ובימים אחרים. אבל האחים שלי "ספגו" אותם בשבילי ואולי זאת הסיבה שגדלתי במחשבה שאני צריכה לכפר על כך. אולי יש גם קשר לעובדה שהיום אני מלכה את עצמי....ואולי זו הסיבה שאני כל כך מנסה להיות בסדר....כי אחד הזיכרונות הכי עמוקים שלי מוכיח שכשאני לא בסדר- אחרים סובלים.

אני לא חושבת שאת אשמה, אני בכלל לא מבינה מדוע צריך להכות ומדוע מלכתחילה צריך להיות אשם. אני בכלל חושבת שאין אשמים ושהכל מהכל הם סיבה ותוצאה וזה מאוד תלוי בנו לאיזה תוצאה בסופו של דבר אנו גורמים לה להיות. באותה מידה היה אפשר לפתוח את הפה ולהשכין שלום באמצעות הלשון במקום להרים יד ולהחליט שזה הפתרון, כי זה תמיד הכי נוח. מניסיון שלי ולא רק שלי היד הפוגעת תמיד הובילה לעוד מכה ועוד אשמה ולעוד מבוא סתום. מי שהעיז לפתוח את הפה ובדק את האפשרויות ולימד באופן שבו הוא מסביר מהי הטעות שבסיטואציה במידה ויש גם זכה ללמוד שיעור חשוב ביחס לכך וסביר להניח שמהמקום הזה הוא לא היה חוזר על הטעות, גם את לא אבל רק מהמקום שאנחנו מרגישים שמקבלים אותנו בכל מצב, כי כשגורמים לנו להרגיש שאנחנו לא שווים ואשמים אנחנו רק נסגרים. לכן הלשון חזקה הרבה יותר מהמכה. ואני מצטערת שאבא שלך והרבה הורים אחרים לא השכילו ומשכילים להבין את זה, בגלל המצוקה שמתעוררת ביחס לזה וחוסר האונים שאנחנו בעצם לא יודעים תמיד מה עושים במצבים האלה. הכי פשוט להרים יד ולסדר את העניין. הרבה יותר מסובך לדבר ולהבין. אני מצטערת שנאלצת לעבור את זה, אבל את רחוקה מלהיות אשמה. אני חושבת שלכל הצדדים היה חלק בסיטואציה וזה לא או שחור או לבן. אני כן מצטערת שאבא שלך לא היה נבון מספיק לגדול מעל כל זה וללמד אתכם באמת כיצד לנהוג. את היום אחרת. את נפלאה ומגיע לך לחיות חיים טובים באמת, אל תאשימי את עצמך בעוד שכולם כבר המשיכו בחייהם כך שבכל מקרה אין בכך תועלת לא לך ולא להם. וזו באמת יכולה להיות אחת הסיבות מדוע היום את מלכה את עצמך אבל יש לי הרושם שזה הרבה יותר עמוק מזה. הרבה אהבה יקירה :-) הילה

שלום אבקש לשמוע כל חוות דעת מנסיונכם האישי לטוב או לרע שמעתי על זה כל מני דברים אני יודעת שיש שייקים, ארוחות וכדורים למיניהם ושי סוגים רבים של תכניות בהתאמה אישית לפי חודשים או משהו כזה שילוב של דיאטה למס' חודשים שמירה על משקל למס' חודשים ולכל שלב יש את הכדורים והסגנון לאותה תקופה הכרתי מישהו שבחודש הראשון ירד 8 קילו - שייק בבוקר - שייק בערב וארוחת טובה בצהריים - וכדורים נלווים בארוחות או לפניהן האם זה מחזיק לאורך זמן ? כי בטח אי אפשר להמשיך בזה לנצח האם זה משפיע על מצב הרוח ? שמעתי גם על מקרים של תופעות לוואי ופגיעות בכבד או אולי בעוד מקומות. אשמח לשמוע כל המלצה, חוות דעת גם מכם הרופאים בפורום או מכל אחד בעל נסיוון תודה מראש

מכירה את זה טוב.. זה בולשיט טוב יש לך משקאות,וויטמינים זה בולשיט מציעה לך אם כן ללכת לדיאטנית והיא תעזור לך (לא לכולם דיאטנית זה עוזר אני 10 שנים ושום דבר... אבל תנסי לפני הרבלייפ) דניאלה ובקשר לכבד ועוד איך זה הורס כי אז את לא מכניסה את מה שאת צרכה ורוב הזמן את במשקאות וויטמינים..לא מומלץ בכל אופן...\

סוכן שיווקי של הרבלייף היה אומר לך שזהו מוצר גאונות, זה שנכנס תחתיו היה אומר לך שהוא גילה את תגלית חיו, אין בזה כלום אלא תחום שיווקי שגורף כספים רבים, רחוק מלהיות בריא!!!!! כשתהיי מתחת לסכין הניתוחים בעקבות שימוש חסר אחריות במוצרים האלה את לא תחשבי כך, יותר מזה, את תרגישי נבגדת בעודך תוהה "אבל אמרו לי שזה דבר מדהים..." זה באמת מדהים במזעזע שבזה ובסכנה שזה יכול לעורר ואני לא כל כך בטוחה שהסוכנים מודעים לה וגם הציבור ולמה... אי אפשר לומר על הדברים האלה שזה סתם בולשיט מבלי להסביר מדוע ואני יסביר למה. א. המוצרים האלה לא טובים לכל אחד, לא תמיד את זקוקה לכל אבות המזון האלה ולא תמיד הגוף יכול להכיל אותם או לפרק אותם נכון. יש דיעה שרווחת בשווקים האלה ואומרת שזה תמיד בריא לקחת ויטמין C וכמוהו כל ויטמין אחר ואני באה ואומרת לך שאם לגוף שלך אין צורך בכך את גורמת להרעלה. הידעת את זה????? ולכן לפני כל שימוש במוצר כזה, את חייבת להיוועץ ברופא ורק אחרי שאת מבצעת בדיקות מקיפות שמאשרות באופן וודאי שחסר לך חומר מסויים בגוף שיהיה עלייך להזין אותו ע"י תוסף תזונה זה או אחר רק אז את לוקחת אותו ולא בשום פנים ואופן על דעת עצמך ולא בגלל שהסוכן השיווקי אמר לך שזוהי תגלית עולמית, כי את יכולה למות מזה ואני לא מגזימה. ב. בקרת האיכות של המוצרים האלה היא לא סטרילית במאה אחוז וזה סוכן שיווקי לא יחשוף בפניך הוא גם לא יודע את זה. הדרך שלך לדעת את זה היא ללכת למפעל ולראות כיצד פועלים שם ואז תגלי הרבה דברים שהם לא לגמרי 'טיבעיים'. אם כבר מדברים על מוצר איכותי שגם אותו יש לקחת בתבונה וע"י נטורפתית מוסמכת של החברה ובדיקה רפואית אלה הם המוצרים של 'סאן ריידר', גם מפני שבקרת האיכות היא מהגבוהות שיש בעולם, גם מפני שהם המוצרים הכי מרוכזים וגם מפני שההנחיה שאת מקבלת עבור השימוש בהם היא מעוררת התפעלות והמוצרים האלה לעולם לא יגרמו לך להרעלה מאחר והם מורכבים בצורה כזאת שהם יכולים לטהר את עצמם במידה והם לא מתאימים לך, מה שאף מוצר אחר בשוק לא יודע לעשות ולא קרה מקרה אחד שדווח על הרעלה וזה גם לא מפתיע שכן ביקור במפעל מוכיח את זה ולכן זה גם עולה הון. הצרה היא שהמוצרים האלה מותאימים אך ורק לשכבה המליארדרית בחברה האנושית שכן העלות שלהם היא חסרת פרופורציה. היום יותר ויותר מוצרים מהסוג של תוספי מזון מתגלים כהרסניים מפני שהם לא מתאימים לכל אחד ולא כל אחד זקוק להם. ואני לא בטוחה שלסוכן שיווקי יש ביצים לומר לך את זה. אני אומרת לך את זה בתור אחת שבדקה את המוצרים האלה בעקבות מפגש שהיה לי עם סוכן שיווק רק שמאוד מוזר שלשאלות שלי לא היו תשובות וזה מה שהפליל עוד יותר את כישלון המוצר מבחינתי. ולא מפני שהוא כושל, אלא מפני שלא כל מוצר מתאים לי באופן שיסייע לי על הצד הטוב ביותר, שכן עם הבי 12 שלי גבוה והוא גבוה אני לא יכולה לקחת תוסף שמכיל אותו וסוכן שיווקי לא יודע על הסכנה שיש בלקיחת מוצר שאת לא צריכה ושהוא טען זו פצצה עולמית טרטי משמע. אז חן יקירה ואהובה יש לך חומר למחשבה ולא רק על המוצרים של הרבה לייף אלא על כל מוצר אחר. עיצה ידידותית לעולם אל תקחי תוספתי מזון על דעת עצמך, כי הם "בריאים", הם יכולים להתגלות לך לחומר הכי יעיל שיוביל אותך לקבר מהר יותר, סליחה על הציניות. באהבה רבה הילה

הי הילה ! אז ככה העלתי בפני ידיד שלי שנמצא כבר חודשיים עם הרבלייף את תשובתך לחן בנושא ומה שהוא ענה לי - זה הדבר הבא המאמר מלא בשטויות כי אם ה B12 שלה גבוהה זה אומר שבין השאר אולי, שהתזונה שלה לא מאוזנת בפורמלה של הרברלייף מקבלים את מה שהגוף צריך בצורה מאוזנת וזה מ ח ל י ף את התזונה הרגילה לא מתווסף אליה אני קיבלתי היום את התוצאות של בדיקות הדם שלי ואני יכול להשוות לתוצאות שעשיתי לפני שנה בדיוק ואפשר לראות שיפור ניכר בכול התחומים וזה כשאני משתמש בהרברלייפ פחות מחודשיים מצבי היום הרבה יותר טוב מלפני שנה וזה רק תודות להם לא צריך להזכיר לך שהם קימים מעל ל 20 שנה ואם היה משהוא לא בריא במוצרים שלהם היו הרבה מקרים אמיתיים ולא רק ספקולציות של ...מה יכול לקרות. מה אני יכולה לומר אחרי תשובה כזו ? תודה

הייתי בטורקיה לא מזמן.... שם, בין כל הזרים, הרשיתי לעצמי קצת להשתחרר. להתלבש אחרת, להרגיש אחרת. ואם שומעת שריקות כשהולכת...לא מסתכלת אחורה לחפש את הבחורה ששורקים לה. אולי עשיתי קצת שטויות...אבל הבנתי משהו. כל החיים שלי הייתי בסדר. עשיתי מה שצריך, חשבתי מה שנכון. ולא היה לי טוב. ולא הגעתי רחוק. ועכשיו, שאני כן מרשה לעצמי לעשות דברים שהם לאו דווקא ראויים (ואין פה כוונה לדברים בלתי חוקיים), אני מרגישה הקלה. אבל ההתנהגות הזאת עומדת בסתירה מוחלטת לכל מה שהאמנתי בו. לכל מה שחינכתי את עצמי. אז עכשיו לא כל כך בטוחה מי האני האמיתית....שתי הדרכים נראות לי פתאום מוזרות....

האם יש קשר בין הפרעות באכילה לכל הנוגע בפסיכיאטריה ואם כן כיצד לטפל?

לגבי שאלתך, הפרעות אכילה בהחלט קשורות בעיקר בחוסר גיבוש עצמי וקושי נוסף להבין את הזהות שלנו וההכרה במי שאנחנו. אין זו מחלה נפשית, אלא התנהגותית בלבד באופן מושרש ועמוק יותר מכפי שבכלל יהיה אפשר לתת לזה ביטוי ברמת כינוי גם במסגרת הפסיכיאטריה וגם במסגרת הפסיכולוגיה על אף שזה לכאורה מסווג כאנורקסיה בולימיה ואכילה כפייתית ויש עוד סוגים שהפרעות אכילה. אין זו מחלת נפש רגילה שההחלמה שלה תלויה בתרופות, אלא בעבודה אינטנסיבית ממושכת של התבוננות למידה ותרגול מעשי של שינוי הרגלים הרסניים בניגוד לסכיזופרניה להבדיל אלפי הבדלות, שם עבודה של שיחות לא באמת מועילה אבל התרופות כן. אנשים אלה שלוקים בהפרעות אכילה מתקשים להכיל, מתקשים לחוות במלוא מובן המילה ומתקשים לחוות הרגל אחר בדומה לכל התמכרות אחרת כגון סמים ואלכוהול, יש דמיון רב בהתנהגות. בהחלט אפשר ע"י איזון כימיכלי תרופתי שניתן לקבלו ע"י רופא פסיכיאטר להגיע באמצעותם למקום שהוא יותר מתמודד, לוקח אחריות ומעשי, אך לא על חשבון שיחות ולמידה מעשית של תיקון הרגלים. מה שקורה ולמה בעצם תרופה יכולה לסייע, מפני שאחרי זמן ממושך במסגרת המחלה כל המוח מתחיל להיות בחוסר איזון מוחלט מבחינה כימית, מתחיל לאבד את רמת הסרטונין וזה יוצר דיכאון שיהיה קשה לתאר במילים. יש תרופות שאחראיות לגמרי על וויסות רמת הסרטונין ויכולות לגרום לשיפור משמעותי בהרגשה מיד לאחר שלושה שבועות וכמובן בצמוד למעקב תרופתי, כי היא לא תמיד ממשיכה להשפיע ואז צריך להיות ערים מתי היא מפסיקה ולשנות בהתאם. הפרעות אכילה יכולות ליצור מחלות נפשיות ומוות של תאים במוח כגון מאניה דיפרסיה ואיבוד זיכרון בעיקר, מעבר לחולשה ותפקוד לקוי של כל האיברים בגוף. מעבר לזה שזה יכול להסתיים בשבץ מוחי ודום לב. מקווה שעזרתי... שיהיה יום טוב :-)

נראה לי שזו שהייתה בטורקיה אפשרה לעצמה להיות ללא מעצורים זה בדכ נובע מעצם העובדה שאת זרה ואף אחד לא מכיר אותך אף אחד לא מכיר אותך שווה למצב שאין בו ביקרות והרבה אפשרויות ללכת עם מה שמתעורר בך בפנים מבלי לשפוט את זה לטוב או רע כל עוד זה לא הרסני וזה בדכ מתעורר מתוך חופש מוחלט. הרעיון הוא ללמוד לעשות את זה במסגרת האנשים שאת מכירה, פה בארץ, להרגיש בנוח עם עצמך, להבין שגם פה את יכולה להיות פראית, יכולה להיות את ובאופן מפתיע את תגלי שגם אחרים יאהבו את זה הרבה יותר מכפי שאי פעם דמיינת או שיערת ברוחך ומשהו עצר אותך כי את לא אהבת את זה לגמרי. אני חושבת שזו שטיילה בטורקיה הייתה קרובה להיות יותר את עצמך, כי הרשית לעצמך ללכת כפי שבהכי עמוק שלך היית רוצה ופה משום מה את מתנגדת לכך. הסיטואציה הזאת מוכרת לי, כי גם אני נסעתי לתקופה די ממושכת, עד כדי כך הייתי אני שכל הפרעת האכילה שלי מותנה באופן משמעותי כשהייתי שם בניגוד למה שקרה פה, מפני ששם אף אחד לא הכיר אותי, איך שהוא זה היה בסדר להיות אני. וכשחזרתי לפה אני מוכרחה לציין שדי הייתי מדוכאת כי הבנתי שפה משום מה אני לא מרשה לעצמי להתנהג כפי שהתנהגתי שם, גם בגלל שהתרבות שונה לגמרי. אני יכולה להגיד שבאיטליה לא היה גבר אחד שלא הסתכל עלי והתפעל מיופי והוקסם מאיך שנראיתי אבל מתוך פרגון שהוא מעבר ל "איזה כוסית.." אלא יותר פרגון לאישה את רואה שהם אוהבים נשים ויחד עם זאת אני לא רואה את עצמי חיה שם, יש שם משהו מאוד מכבד בין אדם לחברו באופן מאוד מהותי מעבר לזה שאנחנו מאוד דומים להם, אבל הם יותר מתורבתים ונימוסיים ומכבדים ויחד עם זאת אני לא רוצה לחיות באף מקום אחר מלבד המקום הזה ואני לא באמת יודעת להסביר את זה, כי אני לגמרי שונה מהתרבות שיש פה בלי להשתחצן. היה שם משהו בתרבות שאפשר לך להיות מי שאת, גם לי בזריקה חדה של התבוננות לאחור,.... הרבה פעמים הסגירות הזאת והאמונות המאולצות האלה נובעות מפחד מפני מה יגידו או איך יקבלו את זה וכשלא מכירים אותנו אז זה לא באמת משנה. תנסי לזכור מה היה וככל שתביאי את זה לפה, יהיה לך טוב יותר, אבל זה צריך לבוא מבפנים!!!! אין שום סיבה שזה לא יתקבל בברכה אם את תהיי נאמנה לעצמך. הרבה אהבה יקירה שלי שיהיה לך יום נפלא :-)

הילה יקרה! את צודקת....בזמן השהייה שלי בטורקיה, כל הראייה שלי את עצמי הייתה שונה. ובעקבות כך גם היחס לאוכל היה מעט יותר סלחני. אני לא אומרת שהארוחות המפוארות במלון לא העסיקו אותי....השפע, המיגוון. אבל בלי שוםהכנה נפשית, מצאתי את עצמי בוקר אחד אוכלת פרוסת לחם ( פרוסה נאה ומכובדת שחתכתי מתוך כיכר ריחני)...וההרגשה באופן מפתיע הייתה מדהימה. לא הרגשתי מקופחת ומסכנה על כך שאני אוכלת רק מלפפונים, וגם לא הרגשתי אשמה וכעס על כך שאכלתי יותר מדי. זאת הרגשה מדהימה- למצוא את האיזון. אני בן אדם קיצוני. אני שואבת את הכוח ואת הרוגע הפנימי רק מהאחזות אובססיבית בדבר מסוים. זה מה שהכרתי עד עכשיו. כל ויתור שניסיתי לעשות היה כרוך בסוג של "קריז" שישר שבר אותי. איזון, בכל תחום שהוא, היה תמיד דבר ששאפתי לו אך לא הייתי מוכנה לקבלו. ושם, בטורקיה, לרגע אחד, הרשיתי לעצמי להרפות.

מרגישה קצת מנותקת.... אתמול מישהי אמרה לי שאולי אני צריכה לנסות לנצח את הבעיה דרך הגוף ולא דרך הראש. היא אמרה שמבחינת הבנה, כבר הבנתי "הכל"....אבל זה לא עוזר לי לשנות דברים. היא המליצה לי להשתתף בכל מיני קורסים שיש בהם מגע....ואולי כך למצוא פורקן בדרכים אחרות ולא רק דרך האוכל. אולי באמת אני צריכה לשנות טקטיקה......כבר 6 שני שאני מדברת ומדברת....אולי אני צריכה להתחיל לעשות....במקום לדבר על המחלה, להתחיל "לגעת" בה?

במעין אוזר דמדומים שאת מפסיקה לחשוב במקום שבו את נותנת אמון בתחושות הכי עמוקות שלך ושהן יובילו אותך לאן שאת צריכה להיות כדי לעזור לעצמך על הצד הטוב ביותר. מגע משחרר הרבה מאוד. אני שנאתי מגע, היום אני לא יכולה לוותר על זה, זה בהחלט עזר לי מאוד מאוד להתחבר למשהו מאוד עמוק וגם שיחרר הרבה מאוד תחושות קשות, זה היה פורקן שגם הוביל אותי לידי דמעות. לא צריך להתביית על דבר אחד כל דבר נכון להיום שיעשה לך טוב, גשי לעשותו רק מתוך ניסיון את תגלי מה באמת עוזר לך ומה לא, עם דגש על העוזר!!!!! אני אוהבת אותך אני מצפה לשמוע ממך ותשמרי עלייך אני בטוחה שאם לא תחשבי ותזרמי עם מה שמרגיש לך את תגיעי לתשובה הנכונה ביותר עבורך שלך בהרבה אהבה :-)

אני אגיד למישהו אחר לפתוח את המייל כדי לראות מה את כתבת לי... אם לא יצא לי ליכנס למחשב אז אגיד לו להדפיס לי מה שכתבת לי שיו מאמי אני בשוק בכל אופן נכנסתי עכשיו למחשב לעידכונים ל5 דקות בקושי יש לי קיצ-מחר יום ארוך תעני לי מאמי -זה חשוב ודחוף!!! לינויה אני אהיה חייבת לדבר איתך בקרוב מאדדדדדדדדדדדדדדדדדד אוח חבל שאת לא נמצאת כי אני חייבת לדבר איתך!! זה חשוב גם טוב חייבת לעוף אני עייפה כבר אוהבת דניאלה

ואם את בשוק מהזקנה העלובה הזו.... אל תיחסי לזבל הזו חשיבות תני לה שתמשיך לחיות את החיים העלובים שלה..

עניתי לך על המייל ששלחת לי במוצ"ש ואני ישמח לדעת מה כל הסיפור הזה שקרה עכשיו.. אני מקווה שאת בסדר הרבה אהבה שלך :-)

שלחתי לך מייל זה דחוף כפרה!! שיו מפחיד מאמי את חייבת לקרוא!! דניאלה

אין לי חדש לגביה אני מקווה שהיא בסדר אחרי מה שקרה הקשר נותק אבל היא קיבלה עזרה אז כל שנותר לי לומר שאני מאוד מקווה שהיא בטוב אפילו שאני בטוחה שהיא שונאת אותי על מה שעשיתי לה כביכול.... שכחתי פשוט לענות על זה במייל הרבה אהבה :-)

להילה שלום! אני מתרגשת לדבר איתך שמעתי עלייך כל כך הרבה וגם קראתי כמה הודעות מעניינות בפורום שלך על בנות עם ה.א וגם על מה שאמרת על השואה.. יש לי חברה שבקשר איתך ומבינה בכל העניין של ה.א ויום אחד שקראנו קצת בפורום שלך התחלנו לדבר על זה ואז סיפרתי לה שגם אני ניסיתי כמה פעמים להקיא אחרי שאכלתי די הרבה והרגשתי מפוצצת..זה קרה בערך 4 פעמים פחות או יותר והיו לי פעמים שחשבתי על לעשות את זה שוב אבל ויתרתי מהמחשבה שאולי אני יגרר לבולמיה או להפרעות אכילה בכלל...לא הצלחתי ממש וויתרתי כשראיתי שזה לא הולך..כשסיפרתי לה את זה היא הייתה המומה והתחילה לשאול אותי הרבה שאלות: מה אני חושבת על המשקל שלי(1.62 שוקלת 50) ושאלה אותי אם אני מרעיבה את עצמי לפעמים ואם אני חושבת הרבה על המשקל שלי כי דיברנו על זה הרבה פעמים והיא יודעת שאני עושה הרבה ספורט ואפילו יום אחד דיברנו על זה שלא לאכול יום אחד בשבוע זה בריא והיא הציעה לי לעשות את זה בצחוק ואני ישר הסכמתי וגם הצלחתי עד שבערב היא לא נתנה לי להמשיך..למרות שידעתי שיוכלתי להמשיך בלי בעיה.. אמרתי לה שכן לפעמים אני חושבת שאני שמנה ושכן קורא לי לפעמים שאני רעבה ולא הולכת כי אני חושבת שאכלתי מספיק לפעמים לאותו יום ושסיפרתי לה את התפריט שלי לימים מסויימים שהרבה פעמים נשמע לה מאוד מסוכן והיא אמרה שלא יכלה להאמין את זה עליי ולא מבינה איך היא לא שמה לב בכלל לפעמים אני אוכלת הרבה ואני מתחרטת על זה אז אני עושה ספורט. השאלה שלי היא האם יש סיכוי שאני בקבוצת סיכון לפתח ה.א חשוב לי לציין שאני לא מרגישה בכלל שיש בעיה ואני כותבת את זה רק בגלל התגובה שלה. ועכשיו הילה אני ממש מצטערת אם זה לא קשור אבל אני יודעת שאת מבינה בחלומות וניסיתי להיכנס לאתר כדי לשאול אותך שם כי זה נראה לי יותר הולם אבל לא הצלחתי אז אני רוצה לספר לך את זה פה כי יש חלום מסויים שממש מטריד אותי וחוזר הרבה... לפני שנה חלמתי שמישהו שאני מכירה בן אדם רגיל אין לי איתו קשר מיוחד היכרות שיטחית מהשכבה של אחותי(שמו עדי כיתה יא') הוא קרא לי לעשות על האש...אני הסכמתי ובאתי ובשלב מסויים הוא התחיל לגעת בי הכל היה מאוד מוחשי והרגשתי ממש הכל למרות שזה היה חלום..פתאום היינו בסלון בבית שלי והתחלתי לצרוח ושאלתי אותו מה הוא עושה ומה קורה לו..אמא שלי ואחותי היו בסלון ראו טלויזיה צרחתי לעזרה ואמרתי להן שיעזרו לי כבר ולמה הן לא עושות כלום הן רק הסתכלו אליי וחזרו לטלויזיה,קראתי להן כמה פעמים והן לא התייחסו..בסלון היה כוס לקחתי אותה וזרקתי כדי שתישבר ולקחתי את אחת הזכוכיות ותחלתי לדקור אותו בגב בסביבות \ ה-7-8 פעמים ואז חרטתי איקס גדול על כל הגב שלו הוא נפל על הרצפה עם הראש מונח על הספה וירד לו הרבה דם ואז הסתכלתי עליו וגיליתי שזה ידיד טוב מאוד שלי(בני כיתה ט') ופתאום הייתי המומה והתחלתי לבכות ולצרוח שאני מצטערת שלא ידעתי שזה הוא ושלא התכוונתי לעשות לו את זה צעקתי לאחותי שתתקשר לאמבולנס שהוא מדמם והוא יכול למות..מרוב הבהלה התעוררתי לקח לי זמן להירגע ואז חזרתי לישון..כשחזרתי לישון חלמתי "המשך" לחלום..ואז באותו מקום עוד מישהו שאני מכירה ידידים לא ממש קרובים והוא פעם אהב אותי ..בא וניסה לאנוס אותי באותו סלון והתחלתי לצעוק ולהגיד לו מה עכשיו גם אתה וכאלה והרגשתי אכזבה גדולה..ואז התעוררתי והיה נראה לי מוזר כי זכרתי שעל עדי ובני חרטתי איקס בגב ועל השלישי כלום..חשוב לציין שהם לא הצליחו לאנוס אותי אני נאבקתי והם לא הצליחו כי החזקתי מעמד עד שהתעוררתי.. לאחר חודש חודשיים בערך חלמתי שאיש דתי אחד שהיה נוהג לדבר איתנו על ענייני דת איתי ועם אנשים בשכונה בא אלינו ודיבר איתנו עוד פעם ואז כשהוא הלך אחרי כמה זמן אני גם הלכתי והגעתי למקום שהוא חיכה לי בו ולא ידעתי ואז הוא ניסה לאנוס אותי ולא הצליח כי נאבקתי והתעוררתי בזמן..מאז חלמתי עוד 2 חלומות על אונס שאני לא זוכרת.. אני אשמח מאוד אם תעני לי כי זה מאוד מטריד אותי ודיברתי על זה עם חברה שלי גם בלי קשר אלייך ואז כשהיא סיפרה לי על חלום שהיא מתכוונת לשאול אותך ושאת מבינה בכל זה רציתי מאוד לשאול אותך בקשר לזה..אני יבין ואת מוזמנת לא לענות אם זה לא קשור לפורום ולא יהיה לך זמן כי במילא מראש הפורום הזה לא מיועד לזה... אני מקווה שאני לא מטרידה וזה בסדר...לילה טוב ותמשיכי בעבודה המדהימה שלך אני אישית נדהמתי מהתשובות ומתשומת לב שלך לאנשים ומכל הידע שלך וההבנות שלך לגבי דברים שלא כולנו יכולים לראות..

אני שמחה לענות על כל שאלה ואת יכולה להרגיש חופשי גם בעתיד לשאול אותי גם אם לכאורה זה לא קשור לנושא של הפורום אני בעקיפין חושבת שכל נושא קשור במה שעולה פה בפורום כי אחרי הכל אנחנו בני אדם וכל מה שקורה לנו הוא בדכ נוגע בשורש שכולם נוגעים בסופו של דבר, אני קוראת לזה "אהבה", גם אם שוב זה לא קשור באופן ישיר להפרעות אכילה, הרבה דברים שיוצרים הפרעות אכילה בכלל לא קשורים באוכל רק לידיעתך, זה דווקא קשור בקבלה ובהגשמה עצמית ומתחת לתת נושא הזה יש כל כך הרבה מורכבות ואינסוף אפשרויות ונושאים לדיון שאם אנחנו מעיזים לחשוף אותם אנחנו גם נוכל לסלק הפרעת אכילה או כל הפרעה אחרת מתוך חיבור ואמון במי שאנחנו ובסד רהטוב של היקום הזה מבלי להתווכח יותר מידי עם מה שהוא שהוא כל כך חלק בלתי נפרד ממנו ובכל זאת יש בנו חלק שתמיד רוצה להתווכח אם כל דבר ולהוכיח שאנחנו צודקים יותר ממנו ולהבין שאנחנו כל כך טיפשים. בקשר לשאלותייך חשוב לי להדגיש, כי לא נראה לי שזה עבר ברור גם לחברתך שאני מאוד אוהבת ויודעת מי היא ואם אני לא ידגיש את זה אז זה אומר שאני מורה ממש גרועה. אז ככה, גלגולים ידועים כמחזור שהיה למי שמסכים להכיר בכך ולא להתכחש לפן הרוחני שבו. גם לך וגם לכל אחד אחר, אין צורך ואין טעם לדוש בכך מפני שעבר זמנם, עבר זמנם!!!!!!!. ואז תבואי ותשאלי אותי, אז מדוע את נגעת בזה?? לי זה קרה באמצעות חלומות ובאמצעות מחקר שעשיתי באופן לא נשלט שנבע מתוך עצמי ושעזר לי להבין נקודה מסויימת ברגע שהבנתי את זה, הנחתי לזה ולא המשכתי לחקור את זה על אף הסקרנות הבלתי נדלית שבי שיכולה להיות גם הרסנית למדי. זה מיצה את עצמו ואני הפסקתי וחשוב לדעת להפסיק כי את חיה כאן ועכשיו!! מה שיש לך זה כאן ועכשיו!!!!.כל מה שעשיתי זה להזין את הסקרנות שלי בגבול הטעם הטוב שגם זה עבורי היה שיעור לכשעצמו וגם כשקיבלתי תשובות אז אמרתי לעצמי "נו סו וואט, אז עכשיו אני מבינה למה זה קרה והבעיה נמצאת שם, אז מה עשיתי בזה???" ואז כשהבנתי את זה, אז נסיתי לחפש !!בכאן ועכשיו!!! כלים שיעזרו לי לעזור לעצמי וזה באמת מה שעשיתי אחרי שכל הזמן הייתי עסוקה בלהאשים את כל העולם מכל הסיבות הטובות שהיו לי לכך ושהרעילו רק אותי והעולם המשיך בשלו. אין טעם מתוך התנסות לבחוש בעבר מפני שהוא לא תורם מאומה למה שאת היום, מעבר לזה שמבחינת תיקון ותחושה שכאילו פספסת משהו, את תרצי לבחוש בו אבל אם את מספיק תתני אמון את גם תביני שתמיד תקבלי את ההזדמנות להשלים משהו מסויים שהתחלת משכבר הימים ולא תם, זה יגיע אם זה צריך להגיע ואם זה באמת נכון להגיע, לא כל דבר צריך לדוש בו מעבר לזה שזה גם לא באמת מועיל. נניח והינו יודעים בדיוק מה היה, את הגלגל לאחור לא נוכל להחזיר מן הסתם אבל אנחנו כן נוכל להיות ערים לדפוסים שבסהכ די חוזרים על עצמם וכן לנסות לתקנם במידה ויש בנו יכולת לכך , כי לא תמיד זה אפשרי ולא תמיד אפשר לדעת ורצוי שכך. אנחנו לא אמורים לדעת הכל, אנחנו לא אמורים לדעת, אנחנו אמורים לזרום ולהיות מבלי לחפש במחוזות שאפילו לא מוגדרים בעכשיו שבו את נמצאת ובכל זאת את בורחת לשם כי משהו בך לא שלם לא מסופק לא מוגשם, במקום להניח ולחוות את הרגע כפי שהוא ושהוא יוביל אותך לאן שאת צריכה להיות כביכול. אם כולנו הינו כאלה, וואלה, היה פה ממש טוב. בקשר לחלום החלום שלך מעיד ללא ספק על פחדים, הרבה פחדים וגם זיכרון של עבר שיכול להעיד על גלגולים אחרים ולא נדוש בכך כי זה באמת לא רלוונטי לשום דבר, הדפוס שכן חוזר על עצמו הוא הפחד שלך, שלא רואים אותך, שלא שומעים אותך, שלא מקשיבים לך, שיכול לקרות לך אסון ולאף אחד זה לא יזיז, זה הפחד שלך, הפחד שלך בלבד!!!!!!. זה גם יכול להעיד על כך שאת נוטה לשמור יותר מידי בפנים ולא להוציא, מתכחשת לרגשות שלך, לצרכים שלך ואולי הקשר עם אמא זועק למשהו חדש כי עושה רושם שאת בכלל לא מדברת איתה והיא בשלה כביכול לא רואה ואלי היא באמת לא רואה אבל את צריכה להאיר את עיניה. החלום כן מעיד על היכולת שלך לשמור על עצמך, כי את הצלחת לגבור בחלום על הסכנה על אף התחושה שנשארת לבד ואף אחד לא בא לעזרתך. וזה מעיד על כוח חיובי וגם הרסני כי זה מעיד על הרבה אימפולסיביות בהקיץ עצם זה שהרגת מישהו שלא ידעת שהוא בטובתך, הייתה לך אפשרות לחכות אבל הפחד שלך הכריע אותך ויכול להיות שמי שנתפס בעינייך טוב הוא לא בהכרח טוב עבורך ואולי האינסטינקט שלך היה בריא, בכולנו יש יצר של רוע, הריגה ורצח וגם הרבה מעבר לזה. החלום בהחלט קורא לך לתת אמון לדעת שאת מוגנת וששום דבר רע לא יעונה לך. החלום קורא לך לתת ביטוי לרגשות שלך החלום קורא לך להירגע ומהר, קורא לך לקבל את עצמך לטוב ולרע. החלום גם מעיד על הצדדים החייתיים שיש בך שאת די פוחדת מהם, את צריכה להבין שכל בן אנוש מורכב מהרבה מאוד הפכים וניגודים ואם אנחנו מכירים בהם ושלמים איתם אין שום סיבה שהצד הרע שבנו יכניע אותנו כי ברגע שאנחנו בשלום עם עצמנו הצד הטוב זוכה לכל הבמה ומצליח לגבור על הרע כמו באגדות. מי שמדמם בחלום זו את, כי את מתנגדת לעצמך. יכול להיות שכל מה שאני אומרת בכלל לא במודע אצלך וזו הסיבה שזה עלה בחלום ולא בהקיץ, אבל יהיה שווה לזכור את ההסבר הזה ולתתת עליו את הדעת רק מתי שיתאים לך באמת ותהיי מוכנה לכך. עצתי, אם את מרגישה שאת צריכה עזרה, לעולם אל תהססי לבקש אותה בגלל שיש בך קול שאומר לך שאת כל יכול ויכולה להיות לבד. אנחנו לא בנויים להיות לבד אפילו שזה מאוד קל לנו והרבה פחות מאיים. עוד נושא לעבודה, יהיה עלייך לקחת אחריות על מעשייך, לקחת אחריות ולטעון עבור עצמך את כוחך מחדש. אונס תמיד מייצג איבוד שליטה, וויתור מוחלט על כוחנו והיותנו קורבן. את צריכה להפסיק להיות קורבן, הם עשו לי, הם אשמים ואני נותרתי ללא כוח. את חייבת להאמין מחדש בכוחות שלך גם אם לכאורה לא נאנסת מה שדי מסקרן אותי לדעת אם כן נאנסת. אם את בטוחה בכוחות שלך ובהיותך מי שאת, את לא תגיעי למצב של אונס לעולם גם לא בחלום. אונס מתרחש רק כששני הצדדים מרגישים חסרי אונים וקורבן של החיים באופן אבסורד זה אותו דבר רק שתמיד יש אשם אחד וזה בדכ האנס. אם את שואלת אותי אין אשמים, יש וויתור על הכוח שלנו ויש פה שיעור שזקוק לתיקון ולמידה. כי יש לנו כוח, אנחנו רק לא מאמינים בו, חלק מאיתנו. אני מקווה שעניתי לך כי יש לי תחושה שההסבר שלי די מיצה את עצמו אני מקווה שאת תלמדי להכיר ביכולות שלך ובכוחות שלך ותתני ביטוי מלא למי שאת כי זה חשוב מאוד. אל תישארי לבד בגלל שאת יכולה, תמיד תבואי ממקום של צניעות שפותח את עצמו לשיתוף, כי שם תזכי להשלמה שאת כל כך רוצה בה... איש דתי מייצג אמונה, מייצג אלוהים, בחלום הוא איכזב אותך בהקיץ גם ואז את שואלת איך אני בעצם יכולה לתת אמון במשהו שלא בא לעזרתי כשאני צריכה, רחוק מכך אונס אותי לחיות, ללמוד להיתקן. אלוהים עוזר רק למי שעוזר לעצמו ומאמין בכוחו שלו, הוא לעולם לא ישתף פעולה עם ההרסנות שבנו ולכן לעיתים קרובות אנחנו נרגיש לבד ושאין אלוהים אבל לא מפני שאין. וזה השיעור שלנו למסור את השילטה לידיו ולתת אמון מוחלט במי שאנחנו ובחיים שלנו, כי רק אז נזכה לשלווה אמיתית. הרבה אהבה ושבוע נפלא שיהיה לך מזמינה אותך להמשיך לכתוב בכל עת שתבחרי שלך הילה

הילה, תודה על התענינותך. דיטה באמת מקסימה, קל היה לי להפתח בפניה ולשתף אותה בצדדים הכי מכוערים. התחלתי את הטיפול, כולי תקווה. דניאלה, שמחתי לראות קצת אופטימיות בדבריך, אני לא מכירה את הוריך ולא יודעת מה מערכת היחסים במשפחה שלכם, אך יש דבר אחד ברור- המשפחה שלנו תמיד רוצה את טובתינו, לא תמיד הם יודעים לבטא או להראות את זה, אבל זה נכון. אני חושבת שאם תיפתחי- את ואחותך בפני שאר המשפחה, התהליך יהיה פחות כואב. מחזיקה את ידיך. שיהיה לכולנו שבוע מקסים.

בהצלחה בהצלחה דיטוש, הגעת לכתובת הנכונה ואני מאמינה שמצבך ישתפר אם תרצי לשאול שאלות תרגישי חופשי באהבה רבה שלך הילה

דניאלה יקירתי! איזה כיף לשמוע ממך. חמודה שאת חושבת עלי. תחשבי גם על הדברים הטובים שקרו לי מאז שאמרתי שלום לאנה, ועל המתנות המדהימות שקבלתי. כמו היכולת להרגיש, והיכולת להגיד את האמת... אהבתי את הדימוי של 'אנה'. שמעתי את זה פעם פה בפורום, אבל פתאום כשכתבת את זה זהגרם לי לחשוב על זה... אנה מאד קשורה אלינו, ואנחנו מאד קשורות אליה. אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה. זה נראה שהיא ממש עוזרת לנו וטובה לנו, אבל בעצם היא כלכך שונאת אותנו שהיא מחפשת את הדרך הכי טובה ויעילה להרע לנו. היא מתיישבת על המקומות שהכי צריכים אותה ווגם יודעת להאחז בהם חזק... זה בעיני כמו היצר הרע. תמיד אנחנו מדמיינים איזה שטן עם קרניים, אבל בעצם הוא יודע להתחפש ולשכנע אותנו בצורה הכי טובה למה זה טוב. וככה הוא מפיל אותנו הכיטוב. לא קל להפרד מאנה. אני עד היום חווה את קשיי הפרידה... קשיי הפרידה שלה ממני, כי אני כבר ממש מאסתי בה ולא רוצה בה. אבל היא קשורה אליי חזק... מה שאני רוצה להגיד לך שככל שתטפלי בזה יותר מהר, אבל בצורה יותר שורשית ומעמיקה ולא תדלגי על אף שלב, יהיה יותר טוב, והחיים שלך יהיו יותר שלמים. בעזרת ה'. אגב, גם מבחינה סטטיסטית, יש יותר סיכוי לריפוי מהפרעות אכילה ככל שהטיפול הוא בשלב יותר מוקדם בהפרעה. אז קחי בחשבון שכל דקה שאת מזדרזת חוסכת ממך המון סבל.. למרות שבתור אנורקסיות 'אנחנו לא בסטטיסיטיקה. אנחנו מיוחדות... הכל תחת שליטתנו...' סליחה על הציניות, אני מקווה שזה לא פוגע, אבל ככל שנדע להתנתק מהמשפטים האלו , נתקרב לריפוי... ממש ריגש אותי מה שכתבת. כיף לשמוע שחושבים עליך, ובטח בכזה הקשר חיובי.... אני אשמח מאד להמשיך לשמוע ממך! אוהבתותך, שיר

..לא המשכתי את ההודעה. מולאן נשמה, מה איתך? קראתי ממך קצת. נראה לא משהו בכללי... איך המצב עכשיו? את לומדת עכשיו? פנימיה? או שאת גרה בבית? מה הצעדים הקרובים שאת מתכננת לנקוט נגד אנה? אני מקווה שיש כאלה בתכנון. הילוווווש!!!!!!!!! את אל יודעת כמה ההודעכות שלך עוזרות ומעודדות. אפילו שאני בוכה שוב ושוב על אותם דברים..אני קוראת את כל הודעה כמה פעמים וחוזרת וקוראת. בצורה הכי פשוטה, את מעולה. הייתי השבת בפנמיה והיה דווקא נחמד+. אני רוצה לפתח את הנושא של הפנימיה ומה שעבר עלי פה, אבל כרגיל הבשעה מאוחרת ונעצמות לי העיניים. כיף לי שאת פה בשבילי. אני מקווה שאנחנו גם פה בשבילך.המון אהבה שיר

לאט לאט, הרבה סבלנות, הרבה תקווה ואמונה, הם הסוד הגדול. מצפה לשמוע ממך, ספרי איך היה כשתוכלי ושיהיה שבוע טוב אני בכלל חושבת שכל ההתנהלות בפורום הזה הדדית ואני גם על זה שמחה מאוד :-) המון אהבה

:-)

אני צריכה לזוז אני יענה לך בהמשך..... שיהיה לך יום נפלא ושבוע טוב :-)

כתבתי לך וזה התחבר להודעה למטה אנא קיראי

תבדקי והרבה חיבוקים כל הכבוד לך!!!!!!! שלך הילה

שיהיה לכם רק טוב שכל רגע יהיה הכי מלא שאתם רק יכולים לחוות... מעל כל מה שתוקע אותנו. הרבה אהבה מחזיקה אצבעות לשבוע טוב ממש... :-)

:-)

יש לי אחת בעבודה ממש רזה וכול הזמן ידעתי עליה שהיא אנורקסית עקבתי אחריה בשקט,כשהיא אכלה תאוכל היא תמיד חתכה אותו לחתיכות,ואחרי שהיא הייתה אוכלת חצי פיתה הייסורי מצפו ןאף פעם לא הניחו לה:"יוו מאיה כמה אכלתי,למה אכלתי אלוהים איזו פרה.." ישר קלטתי שיש לה ה"א אבל תמיד היא הכחישה שלשום היא התפרצה בזעם נימאס לייייי אני רוצה למות אני פרההההההה וכולה מלאה עצמות היא תפסה תעצמות שלה ואמרה תעצמות האלו אני יראה כול החיים המנהל שלי בעבודה התקשר לאמא שלה וסיפר לה הכול שהילדה שלה עומדת למות שתתחיל להתעורר כבר לפתוח תעיניים,היא התחילה לצעוק עליו איך הוא עשה לה דבר כזה התחילה לבכות כאילו מישהו מת,הוא הלך וקנה לה לאפה אמר לה שבי בחדר הזה ועד שאת לא מסיימת תכול אין לך מה לצאת מפה ... פתאום זה עשה ליי ככ רע למה דווקא היא ניראית "חולה"ועלי בכלל לא עלו אולי עדיין יש מה להוריד אוף רעעעעעע מישהי?

שתינו יודעות יפה מאוד מה קרה לך בתקופה האחרונה ואני מניחה שהבוס שלך יודע שהיית שם בבית החולים מן הסתם ובגלל מה, מאוד לא קשה לראות מאיה שיש לך הפרעת אכילה, ושתינו יודעות שאת רזה באופן שלדי למדי אבל שתינו יודעות שהוא גם יודע שאת בטיפול ולכן הוא גם לא יעיר לך בניגוד לבחורה שעובדת איתך ושצריכה עזרה ולא מקבלת ואני לא כל כך יודעת מה העזרה הזאת שווה אם אחרי הכל גם את לא ממש רוצה לעזור לעצמך ורק רוצה להיעלם, אין לי בעיה לקבל שזה מה שאת רוצה אבל כדאי יהיה גם בפני עצמך לומר שזה העניין ולהפסיק להתחמק מזה כי את סתם עושה יותר עוול לעצמך. אבל אני בהחלט יכולה להבין את הקנאה ההזויה הזאת בהתחשב בזה שהמחלה דוברת מתוכך ולא את באמת. אני רק מאחלת לך מאיה שאת תראי שהחיים הם הרבה מעבר לקילו שניים פחות ובמקרה שלך פנטזיה על היעלמות מוחלטת, שזה הרבה מעבר לכל זה. אני יודעת שלפעמים חייבים לעבור שם כדי להעריך אחכ את החיים באמת ואני מקווה שתזכי להעריך אותם כי מבחינתי ממה שהבנתי ממך את בסכנה אמיתית ואני מאוד מקווה שאת תעיזי ואת תהיי מספיק אמיצה להמיס את החומות בלב שלך לתת צ'אנס להחלמה ולהבין שזה לא פשוט אבל זה אפשרי ושהן מונעות בעדך לחיות חיים מאושרים באמת. אני מאמינה בך...ואת תצליחי אבל את חייבת לתת אמון ולשים את הפחדים בצד, כי בלי זה זה לא ילך. חיבוקים והמון אהבה שבוע טוב :-) שלך הילה

מאיה מתוקה אני ואת יודעות בברור שאת שלד ועצמות ... את יודעת מה מאיה אצלי כל הזמן זורקים הערות מרגיזות י'אנורקסית אחת תאכלי כבר ...יופי תמשיכי כך את תכנסי לאישפוז אני נשבע לך לא אתן לך לשבור אותנו.... ועוד את יודעת מה מאיה אני רוצה רק יום אחד בלי שיגידו לי את זה רק יום אחד ואני אהיה שמחה אני ארגיש שלווה אני ארגיש טוב עם עצמי ואולי לשם שינוי הם ידעו על מצבי אם לא יזרקו לי הערות ... מאיה אני חושבת שאת צרכה את הזריקת הערות האלה שתרגישי שאכפת להם ממך אבל מאיה יש כאלה שהם פשוט לא יכולים לומר זאת כי זה כואב להם ובקשר לבוס הוא עשה זאת רק בגלל שידע אם יעשה סצנה בעבודה אצלך את תכנסי ללחץ וזה יכול להחמיר את המצב (ככה היה אצלי זרקו לי הערה חטפתי התמוטטות עצבים וכמעט היו צרכים לתת לי תרופת הרגעה בשל מצב לא טוב כי יש לי יותר מידי דברים על הראש) אוהבת דניאלה

הילה שלום עברתי בשנים האחרונות 2 תהליכי דיאטה גדולים שבהם בתקופה של מס' שנים ירדתי ממשקל של קצת מעל 100 ק"ג ל- 68 ק"ג המשקל הנוכחי שלי. בשיא הדיאטה שלי שקלתי 63 ק"ג ועכשיו עליתי. התופעה שחוזרת על עצמה אצלי בחודשים האחרונים היא שאני לא שומרת על התפריט שלי יום אחד ואז אני כאילו מחליטה לעצמי שאם כבר שברתי אז אהנה ואכפר על זה אחר כך, וככה יוצא (בעיקר בלילה) שאני מתחילה לאכול עוגיה עם חלב, ואז עוד עוגיה, ועוד רוגלך וכוס גלידה וקצת שוקולד (וכך הלאה, כאילו עוד קצת לא ישנה כבר...). לפעמים אני מצליחה להפסיק, ולפעמים בלי מודעות אני פשוט חוזרת פעם אחרי פעם למקרר, מהחדר למקרר או מהטלויזיה למקרר עד שאני מחליטה איכשהו להפסיק ולשתות משהו במקום או עד שאני פשוט מגעילה את עצמי. בשביל הרקע, לאמא שלי יש הפרעת אכילה הפוכה - אנורקסיה שכרגע מיוצבת. הייתי רוצה לשמוע איזה טכניקות השתמשת בשביל לצאת מהמעגל הזה, אם את חושבת שכדאי לי לחפש ייעוץ, אני לא רוצה לאבד את כל מה שעבדתי בשבילו ולעלות במשקל שוב... האם יש לי הפרעה, מה לעשות? תודה לילו

יקירה ואהובה קודם כל שבוע טוב ואני שמחה על פנייתך ואני ישתדל לכוון אותך ממיטב הבנתי. עצם זה שאמרת שלאמא שלך יש אנורקסיה והיא בשיקום אמרת את הכל. סביר להניח שכל הפחד שלך סביב אוכל והזנה קשור בזה כי אני יודעת מה זה לגדול עם אמא אנורקסית, אני בעצמי הפכתי להיות כזו וגם בולמית בשלב אחר כשראיתי אותה כל הילדות שלי מרעיבה את עצמה וגם אחיותי בעקבות זה. אני בטוחה שזה כאילו נכפה עלייך ושאם זה היה תלוי בך את בכלל לא היית נופלת לשם, אבל זה כל כך מפחיד אותך שרק מהפחד ורק מזה שאיכשהו גדלת להרגיש שלהיות שמן או מלא או מה שזה לא יהיה בקיצוניות השניה אז זה לא מקובל, לא יפה, שנוא ובהחלט מעורר הרבה מאוד התנגדות על אף שאין אחרת מאשר לתאר את זה כאסון טבע, מה גם שלא לכל אחד בריא ומומלץ להיות רזה. אני כן מציעה לך לעבור תהליך של שיקום מבלי להגדיר כרגע שיש לך הפרעת אכילה, ללא ספק יש לך בעיה עם זה וזה בכלל לא מפתיע אותי בהתחשב בסביבה שלך שהקשר הכי מהותי שלנו עם אמא נפגע באיזשהו אופן כפי שאת מתארת לא ישירות אבל בהחלט ניתן לראות זאת, גם בלי שום קשר לאמא שלך החברה הזאת שבה אנחנו גדלים לא ממש מאפשרת לך להינות ממי שאת אם את לא משתווה לסטנדרטים שלה ויחד עם זאת את תהיי חייבת להיות חזקה ואמיצה ללכת על פי האמת שלך מבלי להקשיב לכל הרעש הזה ולהבין שאחרי שאת דובקת במה שנכון ומתאים לך את גם תרגישי טוב אודות עצמך וזה משהו שאת תצטרכי ללמוד ולהכיר כי אני בטוחה שאת אפילו לא מזהה מה נכון לך ומה לא אם את תולה את כל תקוותייך בהמסת שומנים כביכול. איך עושים את זה???איך חיים, חיים אחרים??? אני חושבת שיש מטען רגשי עצום שאת בכלל לא לגמרי מביאה לידי ביטוי. אני מרגישה שאת כאילו נמצאת בשלב ביניים עד שתפתחי הפרעה מוגדרת ומסווגת כגון אנורקסיה, בולימיה או אכילה כפייתית זה רק עניין של זמן אם לא תתפסי את הקצוות עכשיו ותתחילי לטפל במה שמלכתחילה יצר את הסימפטום הזה, אל תשכחי שזה רק סימפטום וזה רחוק מלהיות הבעיה שלך!!!!!! אני ממליצה לך קודם כל על שיחות אחכ כשתביאי מספיק זמן לידי ביטוי את מה שאת מרגישה מבלי להתכחש לכך יהיה ניתן לשלב עוד דברים. אז ככה. אני מציעה לך או דרך הקופה ללכת לפסיכולוג או אם תרצי אני ימליץ לך על מישהו באופן פרטי יש גם סדנאות של עדי צין שהיא מעבירה על בסיס חווייה של אנשים שהיו שמנים ורצו לשלוט במשקל שלהם כדי להיות מאושרים, היא עובדת איתם יפה על למידה ותוכלת חיים חדשה ממה שהם הכירו עד עכשיו והיא לגמרי פועלת מנסיון אישי ומוצלח למדי שווה ליצור איתה קשר. 0523320900 במקביל, אני מציעה לך ללכת לתזונאית טובה וליצור יחד עימה סדר חדש שלא יהיה מבוסס על הרזיה אלא על שיקום וכשתעני לסדר הזה את מן הסתם יחד עם השיחות לא תגיעי למצב שבו תחליטי שאוכל הוא ההתמכרות שלך כי לא תרגישי בחוסר, כל עוד תרגישי בחוסר זה יבוא לידי ביטוי באוכל, לכן יהיה חשוב כמה שיותר לתת ביטוי לעצמך ולרגשות שלך מבלי להתכחש להם, זה הזמן!!!!!! אני מאחלת לך בהצלחה ואני ישמח לענות לך על עוד שאלות או להיות לך לעזר ולתמיכה בכל עת שתבחרי המון אהבה שבוע טוב :-) הילה

אני מבינה אותך... ככה היה לי לפני כמה שנים היה מגיע השעה מאוחרת הייתי גומרת מקרר שלם זה היתה התקופה שאחותי היתה במצב גרוע ...של אנה(אנורקסיה) הייתי אני חושבת ממבט מהצד שאולי כל זה ,זה קרה בגלל אימך כי היא במצב של אנה כי כאשר אחותי היתה במצב של אנה אני הייתי מיה ושהיא היתה מיה אני הייתי אנה ככה אנחנו עושות החלפות כל הזמן.. דווקא כייף משחק התפקידים שלי ושלך אחותי(צוחקת זה בציניות) אני מציעה לך לדבר עם אימך על מצבך ועל מצבה ולראות איך היא יכולה לעזור לך וכ"ו דניאלה

תודה רבה על התגובות המהירות והמעמיקות......... טוב, אם אתחיל להכנס לתסבוכים הפסיכולוגיים במשפחה שלי - אני לא אצא מזה :-) נראה לי שאברר לגבי פסיכולוג כמו שהצעת, למרות שיש לי פחד עז מהעניין ואולי הכי חשוב אחזור לפגישות עם תזונאית שכנראה למרות התהליך שלקח כמה שנים עוד לא "עיכלתי" את השינוי באורח החיים. אני פשוט כל כך פוחדת מהחוסר יציבות הזאת... אתן יודעות, אני חייבת לספר משהו מוזר: רוב הימים אני קמה בבוקר וכשאני מתלבשת וכו' אני מסתכלת במראה ורואה כל מיני נקודות שומן על הגוף ואני בטוחה שאני נראית כמו היפופוטם מ י נ י מ ו ם. אתמול החבר המקסים שלי פינק אותי ולקח אותי לערב רומנטי ועמד לידי מול מראה ופתאום ראיתי שאני נראית ממש טוב, לא יכולתי להאמין חבל שהמסקנה שלי הייתה שאני צריכה לקנות מראה כזאת....! שיהיה לכן שבוע מקסים ותודה שוב לילו

אלינור כתבתי לך שני מיילים אתמול ארוכים על מה שכתבת לי ביום רביעי ושלחת לך עוד משהו דבילי למדי אבל רציתי לשפר את מצב רוחך אולי לא קיבלת אני לא יודעת מולאן כתבתי לך עכשיו שני מיילים ארוכים על מה ששלחת לי גם על החלום, גם על טל וגם על השואה אני מקווה שאתן בטוב אוהבת המון :-)

קיבלתי את שני המיילים... תודה רבה! קיבלתי גם את הנספחים שלא כ"כ הבנתי מה רצה המשורר... אבל תודה! זה נחמד ולא דבילי! אוהבת אותך... אני.

:-)

מולאן- אל דאגה, אני לא מפחדת ובכל הכנות מוכנה לנסות לעזור. דניאלה- קודם כל את ממש לא מפריעה. אני אמנם בת 30, אך הקללה הזו- א תקפה אותי "רק" לפני ארבע שנים. שלוש וחצי שנים חייתי בתוך בועה, בתוך מרה שחורה, שהדרך ממנה החוצה לא הייתה אפילו באופק. בזכות אימי המדהימה ופסיכולוגית פרטית מקסימה (שרק אליה הצלחתי להפתח) התחלתי לראות את האור. אני עדיין בשלבי החלמה, פיזית ונפשית, אך היום אני מאושרת (כמובן שהכל יחסי), חזרתי לחיי החברה, אני יוצאת, מבלה, מחייכת ובהחלט רואה את האור. אני מבקשת ממך ומכולן- לא להתייאש. מי זאת החולרה הזו שתצליח להרוס לנו את החיים? אני בטוחה שכולנו יחד וכל אחת לחוד, חזקות ממנה. בנוגע לאחותך- אני לא יודעת מה מצבה, אבל אל תתיאשי ממנה. הכי גרוע זה להתרחק, מה שנשאר לנו זו המשפחה. תחזיקו מעמד, אני איתכם.

בקשר לקללה המרה הזאת נפלה עליינו כל אחת והבעיה שלה.. המצב אינו שונה אנחנו באותה סירה לא משנה באיזה גיל את:) ובקשר לאימך אני מצדיעה לך בכיוון שכל אחים שלי לא מוכנים לדבר עם אימי\אבי על המצב הנוראי הזה על הקללה הנוראית הזאת שלא נותנת לנו מנוחה... ואל תדאגי לא אתייאש מאחותי בסופו של דבר אני והיא נגיע לבית משוגעים ביחד חחחחחחחחחחחחחחחח צוחקת אנחנו נצא מזה ונצחק אח"כ מבטיחה:) וכן אני בטוחה שכל אחת מפה חזקה מהמחלה הנוראית הזאת כי יש כאלה עם סרטן ונלחמים ומנצחים ואנחנו עם אנה\מיה ננצח אותה בטוח רק כל אחת מפה החוזק תמון בתוכה והיא איננה יודעת זאת.. שלך דניאלה

תודה, חמודה! מסתבר שכאשר את הכנת לי הפתעונת מתוקונת, אני הייתי בעיצומה של כתיבה אלייך... בקיצור, אשרי לי בבקשה שני מיילים! ושבת נעימה! אוהבת!! אני.

תודה גם לך. אני יודעת שהיא איתך גם שם בחוץ. הכוונה שלי שתנסי להיות באותם רגעים במקום הומה אנשים, כדי "להסיח" את דעתה. אפשר לשאול בת כמה את? אני בת 30.

הבנתי אותך... אני ינסה את זה.. אבל אני לא בטוחה.. מקווה שזה לא יקרה יותר... זה לא קרה היום ובדיוק עכשיו חזרתי מהליכה.. וגם לא במשך היום.. אני בת 18 ורבע... נחמד מצדך להתייחס.. זה מרגיע שמשהי מבינה אותי בעניין הזה..

אני מבינה אותך מתוקה ומוכנה להתייחס אליך בכל פעם שתרצי. אם תרצי לדבר, אני מוכנה להיות קשובה בכל רגע שהיא תגיע. (מתפללת בשבילך שהיא לא).

שבוע טוב איך עבר אצל דיטה?? אני מקווה שאת מתחילה דרך חדשה המון אהבה :-)

שבת שלום לכולמוש שיר- אני עדין בכל פעם שאני מנסה לומר לאנה "ביי" אני נזכרת בך בכל אופן אני כאה בך ורציתי לדעת איך זה מתקדם.. מולאןןןןןןן-געגעתי לך אני אעדכן אותך במייל ובקשר למי שרוצה למות זה אני אגיד לך במייל גם:) לינויה אני געגעת לך אני רוצה לדבר איתךךךךךךךךךךךךךךךך אם תוכלי היום אני אשמח:) הילונת -מה שלוממך יקירה?? שלכם דניאלה

שבוע טוב מה שלומך??? תפרטי קצת המון אהבה יקירה :-)

גם אני חוויתי את אותן סיטואציות, עשרות פעמים. אני מייעצת לך באותם רגעים פשוט לקום וללכת. אם את לבד בבית, לצאת לרחוב, לקניון, לחוף הים. אם יש לך חברים\ משפחה זמינים באותם רגעים, פשוט להימצא בחברתם, זה תמיד עוזר. שיהיה לך שבת שלום ומלא שמחה.

אבל זה קרה בחוץ.. בהליכה.. לאן יכולתי לצאת..? ונכון כשיש אנשים מסביבי תמיד הרבה יותר קל לי אבל רב הזמן אני לבד.. כשאחותי באה למשל מהפנימיה הרבה יותר קל לי אפילו במצבים שהיו אמורים להיות ממש מזעזעים לפעמים אני חושבת שאם היא היתה בבית כל זה היה הרבה יותר קל! בהצלחה עם ההומואופתיה.. נשמע לי מעניין..

היי זו אני.. קראתי ששאלת עליי ולא יכולתי להתעלם אני קוראת הרבה בפורום... לא יכולתי להאמין שאת עדיין זוכרת אותי שלא לדבר על מקדישה לי מחשבה בכלל.. אולי בעקבות הדרמה הקטנה שעוררתי כאן שלא היתה לי כל כוונה ... אני בטיפול עוד מעט כבר 3 חודשים.. בהתחלה היתי באשפוז ועכשיו אני מגיעה לכל מיני בקורות וממשיכה עם התזונאית הפסיכולוגית והפסיכיאטר הטיפול הוא תהליך ארוך ומייגע אבל היום יותר מתמיד אני מבינה כמה הוא נחוץ.. למדתי כל כך הרבה דברים על עצמי ועל הנפש שלי והכי חשוב התחלתי להבין למה עשיתי את כל מה שעשיתי לא היה לי מושג אני חושבת שיותר מהכל הלכתי לטיפול כדי להבין... לפני שאני מטפלת להבין מה היה פה, בכלל ואם זו היתי אני אני עוד לא יכולה להגיד שיצאתי מה.א מובן שלא אבל אני חושבת שאני בדרך יש נפילות יש חרטות.. אבל קמים וממשיכים הלאה אין דרך אחרת.. ושוב תודה אישה מדהימה ואכפתית שכמוך מאחלת לך שיהיה לך רק טוב מכל הלב והנשמה.. וגם לכל בנות הפורום... שימצאו עזרה במהרה בקרוב ויבינו שככה אי אפשר לחיות!

וואי איך אני שמחה שנכנסת וכתבת משהו את לא יודעת כמה הרגשתי חרא שהרגשת חרא פעם קודמת שכתבת פה, הנושא הזה כל כך רגיש, שאנשים פשוט מתחרפנים אם משהו לא מובן בכל מקרה אני שמחה מאוד שאת בטיפול וכן, אני יודעת שזה לא פשוט בכלל אבל יום אחד את תזכי לפרס מאוד גדול, כי צריך הרבה אומץ להיות בטיפול כזה גם אם את לא יודעת שאת באמת הולכת לצאת מזה, עצם הנכונות שלך היא דבר ענק ואני ממש מתפללת בשבילך שתצאי לחיים חדשים במהרה בימים הבחורה שאיתה הייתה אי ההבנה, נמצאת במצב מאוד קשה וכל הזמן באשפוזים אני מקווה שגם היא תהיה בסדר אבל המחלה בינתיים מכניעה אותה. אני מאחלת לך הרבה טוב, הרבה בריאות ואהבה ואני מאוד רוצה להמשיך לשמוע ממך תמיד תזכרי שזה תהליך ובתהליך הזה קורים מלא דברים ויש בו מלא גוונים זה לא אומר כלום גם אם את נופלת, גם אם לכאורה שום דבר לא קורה, זכרי שיבוא יום שהכל יסתדר לך ואת תביני יותר ותהיי מסוגלת לראות יותר ולחיות את החיים שלך כפי שהם מתוך קבלה עצמית מלאה, כל דבר שנהגת להסתיר עד עכשיו האתגר הוא לראות את זה ולקבל שזה חלק ממך מבלי להיות נוקשה עם עצמך ולראות שזה אפשרי לחיות חיים ללא זו הצרה וזה עניין של הרבה זמן מוכנות ומעל הכל הכלה. שבת שלום יקירה ואהובה שאת... הילה :-)

לפרטים על הרצאות חינם וספרים שנותנים תשובות לחיים אפי 054-6553033

אתה מבסס את כל התיאוריות שגם אחרים יוכלו להבין כי ההודעה שלך לא באמת ברורה שבוע טוב הילה

בעקבות בקשה של מולאן למצוא הודעה מסויימת שהיא כתבה לפני הרבה זמן, קראתי אתמול הרבה הודעות, הרבה בנות שהשתתפו ולא לוקחות חלק בכתיבה היום, אני מאוד תוהה לשלומכן ואני מקווה שאתן בטוב, אפילו שאתן לא כותבות. אני ישמח לדעת שיש שיפור ושאתן מובילות את עצמיכן למקום טוב יותר וגם אם היו בנים שסובלים מההפרעה ולא כתבו, הברכה היא כאחד. יש אחת שבחרה לקרוא לעצמה 'פגועת הלם', דווקא מאוד הצטערתי על כל האי הבנות שהתעוררו בעקבות הפניה שלך, אני מקווה שאת קוראת את זה ואני מזמינה אותך לכתוב במידה ותרצי. וחוץ מזה... שיהיה הרבה טוב, הרבה שמחה ושבת שלום ומבורך... יכול להיות שאני יהיה פה בניגוד לשבתות אחרות.... הרבה אהבה :-)

כתבת לי מייל מדהים ולא הספקתי לענות לך, רציתי שתדעי שאני מתכוונת לכתוב לך בקרוב ושאני מקווה שאת בטוב יותר ושיהיה לך סופשבוע רגוע... אוהבת המון :-)

וכתבתי לך שניים "כבדים"... מקווה שקיבלת. כתבי לי רק כשיתפנה לך זמן ורק כשיתחשק לך. שבת שלום וסופ"ש טוב! המון בריאות לך ולאחותך! אוהבת... אני.

רק רציתי להגיד לך תודה ענקיתתתתתתתתת על זה שחפשת בשבילי את זה אבל לא רציתי שתחפשי את זה הרבה זמן זה לא היה כזה קריטי סתם סקרנות אבל האמת שזה באמת עשה לי משהו.. חבל על הזמן כי כשניסיתי להזכר בהודעה לא זכרתי אותה ככה בכלל וכן אני חושבת שיש משם הרבה שינוי אצלי..

ואני דווקא חושבת שזה היה יותר מחשוב לקרוא את זה ולראות את השינוי שלך בעקבות מה שכתבת אז ושהיום את לא מרבה לכתוב כך, אז יש שינוי ויש תקווה ואסור להפסיק להאמין.. וזה היה מאוד מאוד חשוב שתראי את זה שבוע טוב מקסימה.. :-)

אהלן מותק, מה שלומך? סליחה שלא התייחסתי למה שכתבת לי ..אני ממש שמחה לשמוע ממך.. אני מתה...אבל אני לא שוכחת אני באמת רוצה לשמו8ע מה קורה איתך, אני גם אנססה להתעדכן מההודעות שכתבת בפורום. אוהבתותך שיר

מה שלומך? תודה על התגובה זה באמת מעודד.. אוף עכשיו אכלתי סתם.סתם. הייתי קצת רעבה אבל כבר אכלתי הערב וזה היה סתם. אני יודעת שזה לוקח זמן אבל זה קצת מבאס. ואני כל הזמן אומרת לעצמי, בסדר, אני אטפל בזה בחופש.. אני אלך לטיפול.. וזה התירוץ שלי לוותר לעצמי. ואסור לי להיות ככה. אני צריכה להגיד לעצמי, שאני צריכה להפסיק עכשיו!לא לבנות על משהו ששקרה בעוד הרבה זמן. גם כשהייתי אנורקסית כל הזמן אמרתי לעצמי, אני יודעת שזה לא כל כך טוב, אבל עוד כמה שנים אני אפסיק.. כשאני אגיע למשקל מסויים... כשאני ארצה ללדת... וכו' וכו' אז גם עכשיו אני אומרת לעצמי, עוד מעט טיפול.. עוד מעט אני מסיימת את העבודה (ולא דברתי על זה הרבה אבל ממש קשה לי שם. לא עם הבנות, עם ההרגשה שאני לא עשיתי מספיק... בהזדמנות אני אכתוב על זה בלינדר. אין לי כח להכנס לזה כרגע, בכיתי על זה היום..) זאת לא תקופה נוראית בחיים שלי. ברוך ה' באמת טוב לי ויש לי הא=רבה דברים להודות עליהם. אבל למה דברים קטנים משמבשים לי את המערכות? אופי חלש? או שהפרעת אכילה זה כמו עמק במח, שברגע שאתה סוטה בצורה הכי קטנה אתה נופל לתוכו?... אי אפשר להפטר מזה לגמרי?... סדנאות להרגע?סבבה.. אבל רוגע זו המידה שמאפיינים אותי בה. עמדתי בפול סיטואציות מלחיצות, וצמיד כולם מסביב מתלהבים מכמה אני רגועה.. איך אני מחייכת ולא נלחצת וצוחקת... אז פתאום לי קשה להרגע? אז השטויות האלה משפיעות עלי וגורמות לי לאכול? ולמה לאכול למה לא לצום?.... סתם... נסחפתי.. אני מתה מעייפות אבל יש לי עכשיו מבחן ללמוד אליו.. וביום ראשון חניכות שלי מהפנמייה הקודמת מסיימות. והן מבחינתי כמו אחיות שלי..מיותר. אין לי ילדים, אבל כמו הבנות שלי. כי באשכרה הייתי אמא ואבא שלהן...ואני רוצה להכין להן משהו... אני הולכת להיות שבת בפנימייה של עכשיו . בכלל לא בא לי... אני צריכה לפרט את זה אבל לא לעכשיו. לילה טוב ותודה על ההקשבה. אוהבת שיר

לפני שאני פורשת לעיסוקי ואומרת לכולם שבת שלום אני רוצה שתדעי, שאני שמחה שאת כותבת, כי אפשר ללמוד ממך המון על תהליך דווקא בגלל שהשארת את האנורקסיה מאחור ואז את תגידי לי:"כן, אבל אני כל הזמן רעבה, אז מה יצא מזה?!" אני רוצה לומר לך שככל שאת תתקרבי לעצמך יותר ויותר, ככל שאת תאהבי מה שאת עושה כך ייטב בעבורך. עדיין אני מרגישה שיש לך טעות בתפיסה,את רוצה להימנע מאוכל, אבל זה בלתי אפשרי ואני דווקא חושבת שאם כל היום היית אוכלת כל פרק זמן קצר משהו ומפעילה את הגוף שלך, את היית רגועה יותר ביחס לזה ואת לא היית נתקפת זלילה ואת תתפלאי לשמוע שבמצב הזה אם זה בכלל רלוונטי לגוף שלך אפשר לרזות יפה מאוד, כי כל ההכלה הופכת להיות מאוד מאוזנת וחשוב שתדעי את זה כי את לא מבינה את זה וזה מקשה עלייך. אבל תנסי ואם קורה שאכלת, סביר להניח שהיית צריכה ואם באותו זמן היית מניחה לזה ומקבלת את זה, גם הגוף שלך היה סופג את זה יותר טוב ואת לא היית משמינה, את לא יודעת כמה המחשבות שלנו תוקעות תהליכים בתוך הגוף. את אמרת שאת רגועה, אולי זה נראה ככה מבחוץ אבל זה לא מה שבאמת קורה לך, את מאוד עצבנית ולא מקבלת כזה מגיע לתחושת רעב, את בדכ נלחמת איתה וזה מהש תוקע אותך. ועדיין אם את לא בלחץ ואוכלת סימן שאת זקוקה לזה ואם הית נמנעת משפיטה יכול להיות שהצורך הזה היה עובר יותר מהר ממה שאת חושבת ולא מתפתח לזלילה או סתם אכילה שלא באמת היית זקוקה לה. במצבים האלה אם את רוצה לאכול אקסטרה, תמיד תאכלי שתי פרוסות לחם מלא, כפי שכבר הזכרתי זה מווסת את רמת הסוכרים בדם וזה נפלא במצבים של רעב לא מוסבר, גם אני עושה את זה וזה פשוט מדהים. יכול להיות שזה לא מתאים לך אבל שווה לנסות ואני מאחלת לך הרבה הצלחה בפרוייקטים שלך הרבה אהבה יקירה ואני ישמח לשמוע על כל מה שרצית לפתח כנושא.... שבת שלום :-)

יש מצב שמחקת את ההודעה שלי מאותו יום... מה שחיפשתי היום? כי אני זוכרת בדיוק איך קראו לזה וגם איך קראו לחלק מההודעות תגובה ואף אחד לא מעלה את מה שרשמתי...(מאותו יום ש"החלטתי" להפסיק..)

:-)

אני מצטערת לא הצלחתי למצוא את זה נורא מוזר אני זוכרת את ההודעה הזאת פשוט עברתי על הכל ואולי פשוט פספסתי ... אולי תנסי לראות בעצמך יכול להיות שהיה שרשור שאני מחקתי בגלל תגובות 'מדהימות' שהיו פה ושלא כל כך התאימו אין לי מושג למרות שלא נראה לי שזה קשור בזה אני זוכרת שאת כתבת ואת אמרת משהו כמו "הילה ידעה..." ואז אני הסברתי לך מה אני הרגשתי ומשום מה פשוט לא מצאתי את זה... בכל אופן אני מקווה לענות לך עוד היום אם לא אז רק במוצש כי אני לא יהיה הרבה זמן ואני לא יספיק לכתוב, אבל שתדעי שקיבלתי ואני יענה לך המון אהבה נשמה :-) שבת שלום כבר מעכשיו

כל כך שיבחתי אותך בפורום אתם ואנחנו מכתבים למערכת. מגיע לך על פועלך תודה יקירה!!!

גם אני רוצה!

אני גם הרגשתי שזו הזדמנות פז בשבילי לענות גם למישהי כמוך הרבה פעמים נשים עם עודף משקל נבהלות כאשר יש פורום שמשתתפות בו הרבה אנורקסיות ובולמיות , הן לרוב שואלות איפה המקום שלי בכל הדבר הזה, האם גם לי יש מקום אפילו שאני לא רזה??? ואני רוצה להגיד לך שיש לך פה מקום ולא רק לך ואני מאמינה שאני יכולה לעזור גם לך ואני מאוד מודה לך, זה חימם לי את הלב. ואני מקווה שאת בטוב ומצליחה ליצור סדר בעקבות מה שדיברנו.. הרבה הרבה אהבה אני ישמח לשמוע ממך שלך הילה :-)

:-)

עכשיו קראתי שמשהו עצבן אותך.. איזה "בחור".. מה היה שם ולמה לעזאזל בכית אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף איזה אנשים דפוקים מטומטמים מסריחים יש בעולם הזה!!!!!!!!!!!!! עכשיו תסבירי לי מי זה "בחור"? הוא עדיין מסתובב פה? מה הוא אמר? ואם את יודעת.. אז גם איפה אפשר להשיג אותו..?

שטויות הבחור הזה ראה אותי ברחוב ורצה להתחיל איתי וזה פשוט נגמר פתטי למדי בכיתי כי הוא לגלג על התחת שלי ואני כנראה הייתי סתם ביום רע למרות שלא נראה לי שזה לגמרי היה קשור בזה זה אפילו די מצחיק אותי עכשיו.... אני מקווה שהקישורים שמצאתי לך זה מה שחיפשת הרבה אהבה :-)

אוף למה תמיד הדברים האלה קורים שאני לא פה כמו עם התמר הדפוקה הזו אם היתי פה נשבעת הוא היה מצטער על היום שהוא נכנס לפה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף זה מעצבן אותי עכשיווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו הלוואי שהוא יכנס לפה עוד הפעם הלוואייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי! מכירה תמתוסכלים האלה שאת לא נענית לחיזורים שלהם מתחילים פתאום ללכלך... איזה עליבות נפש מרחמת על הבן אדם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מהממת שלי! אני מתה עלייך את כל היום במחשבות שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אבל איך הוא הגיע לפורום וידע שאת פה...? אני ילך להתקלח לפני שחברה שלי תדע שאני פה ותהרוג אותי אנחנו צריכות ללמודדדדדד

ניסיתי כמה פעמים... אבל אולי הבעיה אצלי.. במחשב רוצה לשמוע משהו מגניב? אני היתי בהלם.. נכנסתי עכשיו לחיפוש כי רציתי לראות את ההודעה הזו שכתבתי אז... זוכרת? שאני רוצה להפסיק ומהיום זה יקרה..! בלה בלה בלה..די איזה תמימות.. רציתי לבדוק אם מה שכתבתי שם דומה למה שאני מרגישה היום כדי לדעת אם מה שאני מרגישה היום גם יעלם בקרוב.. ואם משהו השתנה מאז בכלל.. בכל אופן לא מצאתי תהודעה הזו אבל ראיתי שם מסר שלך על שינויים את זוכרת..? לפני כמה חודשים כתבת משהו על שינויים.. אז אני ואת עשינו שרשור שכל הזמן אני אומרת שאני לא מבינה קראתי את זה ומה שהסברת לי ואחר כך קראתי גם שאמרתי שעדיין לא הכל ברור ולא בטוחה שהבנתי.. ואז קראתי ת'הודעה עצמה על המסר על השינויים שהולכים לעבור ופרשת דרכים והכל( את זוכרת את זה?) ואני קוראת וקוראת ומבינה הכל! ואני מתחילה לחשוב "מה כבר יכל להיות לא ברור בזה" "ואיך יכול להיות שכתבתי לך שזה סינית ותשתתרגמי לעברית כי אני לא מבינה כלום" וגם אחרי ההסבר שלך לא הבנתי לגמרי.. אבל את אמרת שמה שכן הבנתי זה החשוב.. היום כשקראתי הבנתי מהתחלה עד הסוף... לא יודעת מה פיספסתי אז... וחוץ מזה מצאתי בהודעה הזו שכתבת על המסר והשינויים את זה תראי: הבחירה מתקיימת בכל זמן נתון ... 30 יום עברו חלפו של שינויים גנטיים של שינויי דנ"א של שינויים עוצמתיים שלא יהיה ניתן לתפוס במילים או בכל שפת אנוש מוגבלת אחרת ... כל אחד מכם היה שותף לשינויים האלה... אתם געשתם .. כל הסדר יצא מאיזון והחוסר איזון יצר סדר אחר שתופס את מימדיו ואת מקומו במי יודע כמה ממש ברגעים אלה... תופעה זו אינה פשוטה ... ברמה הרגשית ... הרבה תהפוכות יותר מתמיד.. הרבה קריאות לשינוי וטרנספורמציה בסדר גודל ענק.. זאת ההזדמנות שלכם לקחת את המושכות ולהניע א הגלגלים האלה לקראת מה שאתם רוצים לברוא בחייכם זה אפשרי ... מי שלא עומד בזה עובר למימד אחר .. לזמן אחר.. לשלב אחר.. לתבנית אחרת והכל ראוי והכל מקובל בבריאה הזאת.. אני יודעת שזה היה נכון לתאריך אחר.. אבל פתאום ועכשיו זה כל כך מתאים נכון..? חולה על ממושששששששששששששששששששששש מולאן!

בקשר לאתר לפעמים יש עומס באנטרנט ואז אי אפשר להיכנס גם אני בדקתי וזה רשם שאין אפשרות להגיע לשם, אבל את צריכה לנסות במהלך היום ואז תצליחי כי זה נורא תלוי בשעות עומס. האתר בעיקרון קיים ובקשר למסר כל מה שהיה כתוב שם היה קשור בתהליך שדיברתי עליו עד לזמן שכולל את שבועות כולל החתימה של שבועות. כאשר השיא של התהליך היה בפסח מן הסתם והסגירה שלו הייתה בשבועות אבל האתגר של זה מתחיל רק עכשיו. אני זוכרת יפה מאוד את המסר הזה ואני זוכרת שגם אדם בשם רוני רעש וגעש בעקבות הרוחניות שלי כביכול... ולכן החלטתי לעזוב את זה במסגרת הפורום הזה ולפנות את זה רק לאתר האישי שלי, לכן רק שם תוכלי למצוא מסרים מהסוג הזה, אלא אם כן מישהו מאוד יהיה מעוניין בזה ואז לא תהיה לי בעיה לענות לך דרך מייל או אפילו בפורום רק במידה וזה יבוא ממך ואת תבקשי את זה, אבל זה לא יהיה יותר על דעת עצמי. יש אנשים שזה סינית עבורם לא כל אחד יכול להתחבר לזה ודווקא אנשים בגיל שלך ובסביבות הגיל הזה יתחברו לזה יותר, כי אתם יותר פתוחים לנושאים האלה, כל הדור החדש. ואת היית צריכה את הזמן שלך להבין ולא תמיד גם אני מבינה מיד מאחר וזה לא אני שאומרת את המסר הזה אלא.. לא נרחיב על כך את הדיבור, זה ממש לא מעניין אותי לפתוח את זה כנושא פה בפורום. בכל אופן, אני לא מוחקת הודעות וההודעה שכתבת זכורה לי הייטב, אני לא האמנתי לך ואחכ נשברת ואחכ הבנת שזה לא הוקוס פוקוס ודווקא היום אני מרגישה שאת יותר מחוברת לריפוי מאי פעם ואת צריכה לראות שלא קרה שום אסון ושגם זה היה תהליך. כל הכבוד לך תמיד תזכרי שאם את באמת בוחרת לראות בהכל פיסת אמת, לא משנה מה, שאת מוצאת בה את עצמך, רק באופן שבו זה מתאים לך, רק באופן שזה מדבר אלייך, את זוכה להרבה מאוד התגלויות ואתגרים כי אז זה אומר שאת גם לא חוסמת את עצמך לקבל מהיקום הזה ותאמיני לי יש בו הרבה מאוד. באהבה :-)

איזה טלאפתיה.. וזה מפחיד אותי רצח לחשוב שאת עכשיו איתי באותו מקום יו אני כולי התרגשותתתתתתתתתתתתתתתת ואי הילה איזה כיף שאת יותר מאמינה לי את גורמת לי לרצות לצאת מזה היום אני מתה כבר שתראי שכל מה שדברת איתי לא היה סתם והצלחת לגרום לשינוי...

חדש בישראל אתר המשלם לכם כסף עבור גלישה קריאת דואר אלקטרוני הרשמות לאתרים ועוד לא עוד גולשים בחינם כאן לא מבזבזים זמן כנס ותתחיל להרוויח http://www.kesefkal.net/?refer=ayelet102

מה אתם חושבים שאנשים סטומים??................. דאמט! נמאס לי מהתחמנים ששמים פה הודעות ומנסים לעבוד על אנשים יאללה חאלס! זה פורום לתמיכה בהפרעות אכילה!... ולא בחשבון בנק של איזה פאקין מישהו שמנסה לנצל אנשים אבוי לאדם הבא שיפרסם פה הודעה כזו! ראו הוזהרתם.................. אני מכירה אנשים... חוצפה!

אני בת כמעט 30, עברתי אנורקסיה, אובססית ספורט ועכשיו אני בקיבעון מסוים, בו אני אוכלת מזון מסוים (כמובן שלא משמין) בשעות מסוימות. הקיבעון הזה, כמו האנורקסיה בעבר, מונע ממני להמשיך הלאה בחיי. עברתי טיפול פסיכולוגי, שעזר לי מאוד, כרגע אני זקוקה ל"פוש" אחרון. האם טיפול הומופתי יכול לעזור לי, אני ממש מרגישה מוכנה ל"צאת " החוצה, וזקוקה לעזרה קלה. אודה לתגובתיכם. הלוואי וכולנו נצליח לשלוט בשטן הזה ששולט בנו.

מה שלומך??? אני מבינה שה"א הפכה להיות זירה עויינת למדי וגם חממה בטוחה כביכול ומאוד היית רוצה לצאת לחיים חדשים ובצדק כי יש שלב שזה עובר את גבול הטעם הטוב. אני הגעתי להומאופטיה בגיל 20 עד גיל 22 הייתי מטופלת אצל יהודית אחידרור שהיא מטפלת בשיטת ההומאופטיה הקלאסית וכל הטיפול היה מאוד אינטנסיבי. היא לא הצליחה להוציא אותי מזה אבל יחד עם זאת, אני לא בטוחה שהיא קלטה אותי נכון. אני שמעתי סיפורים מדהימים על הומאופטיה ועל סיפורי הצלחה אמיתיים לגמרי. קחי את אדית דיטה חווה דניאל (אדם אחד עם הרבה שמות) היא מטפלת מוסמכת בהומאופטיה היא סבלה בעברה מאנורקסיה ובולימיה והוציאה את עצמה גם מזה וגם מזה. היא מטפלת היום במסגרת קופת חולים כללית אבל גם במסגרת פרטית ונשמע שהיא האדם לפנות אליו מאחר והיא מכירה את ההפרעה לעומק והיא תדע להתאים את התרופה הנכונה. שווה טיפול ובדיקה לעומק במיוחד אם היא עברה את זה על בשרה והוציאה את עצמה באמצעות תרופה הומאופטית, בעיני זו גדולה. טלפון 035165923 מה שכן חשוב לתת לזה צ'אנס ארוך ולזרום עם הטיפול, אין שום סיבה שזה לא יעבוד. רק מנסיון רצוי להיפתח כמה שיותר, כי אני לא זוכרת שלא עשיתי את זה וזה די פגע בטיפול שלי, כי פחדתי לספר מה קורה לי באמת, חוויתי הרבה בושה סביב ההפרעה שלי ולכן גם לא נפתחתי ואז הטיפול יכול מאוד לא להתאים, אז קחי בחשבון שחייבים לספר כל מה שרלוונטי ובעייתי נכון להיות בחיים שלך. היא גם תשאל אותך שאלות, אז תתייחסי לכל שאלה ברצינות, תהיי כנה בתשובות שלך כי זה מה שיעשה את הטיפול יעיל הרבה יותר את יכולה לבקר גם באתר שלה, אני ימצא לך קישור ותוכלי לקרוא חומר על זה.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב להיתמך ולהיוועץ בכל עת שתחרי המון אהבה בהצלחה עם דיטה במידה וזה יתאים לך... הילה

תוכלי לקרוא שם הרבה חומר על הומאופטיה ובכלל גם פורום לשאול שאלות לגבי התהיות שלך בהצלחה http://www.metaplim.co.il/a.asp?b=839 :-) ד"ש לדיטה

ראשית, אני רוצה להודות לך על התייחסותך. שנית, אני כ"כ שמחה לשמוע שאת ממליצה על אדית (דיטה), מפני שממש במקרה נכנסתי לאתר שלה לפני מספר ימים ואתמול שוחחתי איתה ואני נפגשת איתה היום בשש אחה"צ. עכשיו יש לי הרבה יותר ביטחון ופתיחות, בעזרתך. אשמח לעדכן בהמשך הטיפול. שיהיה לכולנו יום מקסים ואולי התחלות חדשות???

כבר לא נותרו מילים רק הדמעות זולגות וזולגות..

הלוואי שלא יהיו לך עוד ימים כאלה..

אני כל כך מבינה כמה קשה לך וכמה שהשלב שבו את נמצאת לא פשוט כלל אבל אפשר לראות את זה באלף ואחת מראות, לראות שעם כל הקושי, זה מאפשר לך לטעות, לבדוק כל פעם מחדש מה באמת מתאים לך ומה לא, מה משרת אותך נאמנה ומה לא. לעיתים צריך אומץ רב כדי לשחרר לשלום את מה שכבר לא משרת אותנו נאמנה, אבל כל עוד זה משרת אותך באיזשהו אופן קליל ולא משנה כמה חרא לך שם, את לא תהיי מסוגלת להשתחרר מזה. הזמן במקרים האלה עושה את שלו, אבל גם צריך לעזור לזה ולא נראה לי שיש מקום היום להתפלספות שלי כי קשה לך מאוד. אז אני שולחת לך חיבוק ענקי, הלוואי ותאהבי את עצמך לפחות כמו שאנחנו אוהבות אותך פה והאמיני לי זה הרבה מאוד. אני מקווה שהיום עם בואו של אור יום חדש את מאירה כמוהו. תמשיכי הלאה ותראי איך את עושה לעצמך היום טוב זה תלוי גם בך .. מעבר לכל מה שלא נשלט ממילא המון אהבה מחזיקה לך אצבעות שלך הילה

ואגב, נשיקות... קות... קות... קות... קות... (התחרפנתי לגמרי)

ושיהיה לך יום נעים! :-)

נחמד שאת מגיעה לפה.. איך הולך???? הרבה אהבה יום נפלא שלך הילה

מולאן- מה המצב מותק? לא קראתי את ההודעות שלך, רק ראיתי שאת פה.. טוב לשמוע ממך. הילה מה שלומך? אני מקווה שהימים האחרונים עוברים עליך בטוב.. אני די פעם קוראת תא ההודעה האחרונה שכתבת לי על העצות להתקפי אכילה... אני באמת מנהלת דיאלוג עם צעי, וב"ה יש לפעמים שיפור, ולפעמים ממש לא. אני מודעת לזה שתקופת מבחנים זה זמן יותר קשה בנושא הזה ,כי יש חופש, ופחות מסגרת וברו שזה ישפיע גם על האוכל. אני פשוט תוהה לעצמי, אם יש דברים שנובעים בעיקר מהרגלים דפוקים (כמו לאכול ב2 בצהריים למרות שאני לא רעבה כי זה הזמן לארוחת צהריים ויש ארוחת צהריים חמה על השולחן), ואולי המאמץ שלי צריך להתמקד בשבירת ההרגלים, אפילו לבנות לעצמי איזו תוכנית משמעתית? לא יודעת. אני יכולה כל החיים להתרפק על זה שיש לי הפרעת אכילה ויש דברים שמציקים לי וכו'... אבל כאן שורש הבעיה לדעתי. אני רוצה הרי להפריד את הדברים האלה מהאוכל, לא לסבך אותו עוד יות רבמקום רגשי. אולי זה הזמן פשוט לשבור הרגלים, להקפיד קצת....אולי טיפול באוריינטציה פסיכולוגית זה לא מתאים עכשיו ואני צריכה משהונ יותר לימודי, לימוד הרגלים... ראיתי שכתבת פה השבוע על איכילוב. זה נראה לך שיש משהו שם שיכול להתאים לי? אני כבר לא אנורקסית... :) חוצמזה את מכירה את מרכז נופית? ראיצ=תי שיש להם סדנא להרזיה ללא דיאטה מין קבוצה. את מכירה את זה? נשמע לך מתאים? באופן כליי שלומי ממש טוב ברוך ה'. אגב עשיתי בדיקות דם בפסח ועוד לא חזרתי לרפאה... פדיחות... אבל ז הנראה שהמ בתקין. יום נפלא אוהבת המון שיר

את יודעת, החלמה זה דבר ארוך וממושך אני כתבתי על 16 שנה הפרעות אכילה כאשר בפועל 9 שנים הייתי מרוכזת בהחלמה ורק במהלך הזמן הזה התאפשר לי לצאת משם, כשלמעשה 4 שנים אחרונות היו בסימן יציאה מוחלט. אבל זה לא היה מיידי וזה לא קרה לפני גם אם היו תקופות שלא הייתי לא פה ולא שם מבחינת הגדרה העונה על מה שיש לי, כי יש נטיה לחשוב שאם את לא אנורקסית ואם את לא מקיאה אז אין לך הפרעה מה שהופך את זה למשהו מבלבל למדי במסגרת הפרעות אכילה ועדיין משהו מאוד מציק לך סביב הנושא הזה, אז את מחזירה את עצמך למקום החולה כדי להגדיר בפני עצמך שיש לך בעיה ואז את נרגעת ושוב חושבת מה אני עושה כדי לצאת מהבעיה ולעיתים הרבה שנים יכולות לעבור כך, כי להיות בשלב ביניים יכול להיות מאוד מתסכל במיוחד אם את לא מבינה לגמרי עד הסוף מה באמת מניע אותך להיות שם. צריך להתרגל מחדש, צריך להבין ולהכיר לעומק יותר מה קורה לך ברגעים האלה ותמיד תקופות שהן יותר אנטינסיביות ומלחיצות יעוררו בך את ההפרעה או זיקים שלה. לגבי נופית, הפסיכיאטר שיש שם , שמו אביב הוא היה הפסיכיאטר שלי בצבא והוא המליץ על השחרור שלי, הוא למעשה דחף את כולם לשחרר אותי במהרה בטענה שאני בסכנת חיים, מאחר וכולם היו שם אטומים, הוא מקסים ונראה לי שכל תכנית במרכז נופית נשמעת לי ידידותית לגמרי, רציתי להתנדב שם אבל איך שהוא לא התאפשר והם לא חזרו אלי בסוף, כך שאני לא באמת מכירה את הפעילות שם אבל אני יודעת שיש שם סביבה נעימה מאוד. בכל מקרה שווה לבדוק כל דבר שאת חושבת שיכול לעזור לך כי אחרי הכל זו המטרה. לגבי איכלוב, אפילו שאין לך אנורקסיה, הקבוצות תמיכה שלהם יכולות מאוד לעזור. שווה לך לנסות. אני זוכרת שמעבר לכל הטיפול שהם הציעו שם, הקבוצות תמיכה היו האור בכל הדבר הזה למדתי המון מזה והבנות שהיו שם, כל כך אנטלגנטיות וחכמות מעבר לכל הקושי. את צריכה להבין שמעבר ללדעת באמת מה צריך לעשות ביחס לזה, צריך הרבה סבלנות, אל תשכחי שגם אם לכאורה את לא אנורקסית וכל הנושא של אכילה מציק לך, זה לא אומר שאת לא צריכה את הזמן לעכל ולהכיל מחדש את החיים ממקום אחר וזה לוקח הרבה אנרגיות וזה גם מבלבל ולעיתים לוקח הרבה זמן עד שמשהו כבר נהיה קבוע וזה לא מפריע לך יותר. אני דווקא ממליצה לך להירשם לקורס של דמיון מודרך, ללמוד טכניקות להירגעות, זה מאוד יכול לעזור לך. תנסי לפנות לעדיצין יש לה סדנאות נפלאות שמבוססות על הפרעות אכילה 0523320900 היא מקסימה ושווה לעבור אצלה קורס המון אהבה מקסימה שלי מצפה לשמוע ממך הילה

אני סבבה... מתחילה להבין... נראה לי שיהיה בסדר ולא היתי פה עד עכשיו כי לא היה לי מחשב..

אני סבבה... מתחילה להבין... נראה לי שיהיה בסדר ולא היתי פה עד עכשיו כי לא היה לי מחשב..

להילה שלום! כתבתי לך לאחרונה מתוך תחושת אושר, שהנה בתי מתקדמת בפסיעות קטנות לעבר התחלת ההחלצות מהמצב הקשה שלה, ובעצם של כולנו. היא דברה, ספרה על התחושות, ונראה שאפילו הצליחה מדי פעם לדבר על אוכל, לבקש אוכל, לומר שהיא רעבה, ללכת כל יום ברגל איתי, לבטל את המנוי למכון כושר שבו עסקה בפעילות אובססיבית, ואפילו מצב הרוח שלה השתפר. למרות ששום דבר בחיים שלה שגורם לה אכזבה, כמו חברות, שאין לה איתם קשרים טובים כמו שהיא היתה רוצה או חבר ואהבה,נראה היה שהיא נראית טוב , פורחת, וגם מרגישה טוב ומקבלת את עצמה. ופתאום, עכשיו היא נכנסה לתקופת הבחינות באוניברסיטה, ונכנסה ללחץ גדול, ושוב היא הולכת הרבה צעדים אחורה. במחול השדים הזה היא ממש נסוגה. היא עצבנית, מדברת בתוקפנות ובחוסר סבלנות, היא לא רוצה ללכת ברגל, אוכלת שוב מתוך בולמוס, ושוקעת במעין דכאון כמו קטטוני. ושוב, אני פונה איליך, היחידה שאני יכולה לדבר איתה על המחלה הארורה הזו, ושוב אני נואשת, איך מתנהגים עכשיו? האם כל ההתקדמות היתה למראית עין, ושוב נצטרך להתחיל מהתחלה? האם בגלל התקופה הלחוצה היא מתנהגת ככה? חשוב לה מאוד להראות טוב, והיא אכן נראית טוב, ובתקופה האחרונה היא קנתה המון בגדים חדשים וחגגה איתם, ועכשיו נראה ששום דבר לא חשוב יותר ושהיא שוקעת...

אני כל כך שמחה על מה שאת מספרת אני רק יכולה לומר לך שתמיד תקופות מלחיצות יכולות לעורר מחדש את הרצון לשבור את הכלים וללכת כמה צעדים אחורה, אל תתפרקי מזה, תביני שזה חלק מהתהליך והוא חיובי כי כל שינוי שאנחנו עושים ועושים אותו טוב נובע מתוך קושי וחייבים לעבור בשבילים האלה כדי שהיא תוכל לבנות את חוט השדרה שלה מחדש. תשאלי אותה מה יכול לעזור לה בתקופה המלחיצה הזו אולי תציעי לה ללכת לשיטת סילבה מיינד קונטרול, אני זוכרת שלי בתקופת הלימודים זה עזר כל כך ואני כל כך נרגעתי כי הם לימדו אותי טכניקות איך להירגע במצבים של לחץ וזה מאוד יכול לעזור לה גם למתן את ההתקפים המוכרים. אל תפלי יחד איתה תישארי חזקה אפילו שאת נבהלת, התקופה הזאת תעבור. עדיין אם כל הנפילות תמשיכו לבנות את כל מה שהצלחתן עד היום ואל תוותרי אפילו שהיא נשברת. אני מאמינה שזה יהיה בסדר וזה יסתדר. היא פשוט נבהלה. תציעי לה עזרה, אולי יש משהו שיכול לעזור לה, תגידי לה שתנסה לראות איך היא יוצרת לעצמה סדר ומה יכול לעזור לה ליצור אותו, כי לפעמים תחושה של בלגאן יכולה לעורר ולהציף את הכל מחדש. אולי תלמדו ביחד, זה יכול לעזור, תחשבו על רעיונות יצירתיים ואני בטוחה שזה יעשה הבדל משמעותי. אם היא מרגישה שהיא לא יכולה, אני לא כל כך בטוחה שלא שווה יהיה להניח ולעשות את הבחינות במועד אחר. אולי שווה לדבר ולבקש הארכת זמן בהתחשב במצב שהיא נמצאת, אני יודעת שאם כל המסגרת התובענית הזאת יש שם אנשים עם לב שיוכלו לעזור לה. ואני בטוחה שהארכת זמן יכולה להועיל. אני ינסה לברר לך את הטלפון של סילבה ואני יחזור אלייך ברגע שיהיה לי המון אהבה יקירה ואת בהחלט יכולה לומר לבת הנפלאה שלך שאם היא רוצה לדבר איתי היא יותר ממוזמנת, זו תהיה חווייה להכיר את שתיכן. הרבה בהצלחה ואני כאן לשירותך שלך הילה

הטלפון של סילבה מיינד קונטרול טניה ומשה ליברמן 03-6025755 בהצלחה :-)

באמת נו..? אי אפשר ככה..

לא נראה שלימישהו מהרדיו איכפת .. ולא נראה לי שבהתחשב בכל המכתבים שאני שלחתי למערכת וואלה, על החצאיות והבוקסרים ולמערכת MSN על כל הנושא של הדוגמניות, ולמעצבים השונים למישהו איכפת על אנורקסיה ובולימיה כי אף אחד מהם לא חזר אלי בתגובה ואף אחד גם לא עשה משהו כדי לשנות את זה, אפילו שמיקדתי את הנושא על ההשפעה השלילית שזה יוצר בכל המבנה החברתי שלנו. לקרוא לבחורה חצאית ולגבר בוקסר, איפה נשמע דבר כזה?! ושכל הבנות שם, רובן נראות לגמרי אנורקסיות וחלק מהן גם לא ממש מסתירות את זה. יש הרבה אנשים שאומרים שזה מפריע להם ולצערי הרב כשזה מגיע למערכות השונות ולשיתוף פעולה כולם סותמים את הפה, כי אחרי הכל אף אחד לא יעשה את זה, כי זה מכניס הרבה כסף ולצערי הרב אף אחד לא מבין שכסף אפשר ליצור גם בדרכים אחרות. אז אני מגלה יותר ויותר שמידת ההשפעה שלי היא במה שאני יבחר לעשות נכון להיום במסגרת האנשים שמכירים אותי ואולי זה יעבור הלאה ויצור שינוי, אני לא באמת יודעת. אני לא אומרת שזה או שחור או לבן, אני חושבת שיש רצון, להיות שם ולעשות משהו אבל זה מרגיש לכולם מאוד מסובך אף אחד לא מבין שאם מישהו אחד מתחיל אז אחר מצטרף ואז קורה שינוי, כי אם אחד מעיז אז האחר מעיז גם כן. אנשים אומרים, זה ממילא לא ילך אז מה הטעם, צריך לקרות משהו מאוד דרמתי כדי שמשהו ישתנה ואני לא מדברת רק על הפרעות אכילה, שלא נדבר על כל הנושא המדיני שלנו, כולם שם נמצאים בשביל כסף, רחוקים לגמרי משלום, כולם שם על מאבקי כוחות ואגו. לא משנה שלפני שבועיים יעל בת ה 16 וחצי נפתרה מאנורקסיה, גם היא רצתה להיות רזה "חצאית"... זה נגמר בקבר והיא לא היחידה ועל כל מקרי הבולימיה שגם הסתיימו בדום לב. אז את מדברת על רדיו.. לי זה נשמע חשוב, אבל זה לא תלוי בי... אולי אם כולם יבינו שיש פה משהו שצריך באמת לעשות שינוי לגביו, יהיה לא רק רדיו, אלא גם תכניות מסודרות בטלוויזיה, יהיה בית ספר ללמידה מסודרת להורים, לתלמידים, יהיה הרבה מעבר שאני בטוחה שלא רק אני ישמח לקחת חלק בזה. אבל כפי שכבר כתבתי לך במייל, הולכים לקרות הרבה שינויים ואני בהחלט מתכוונת לעשות משהו בנידון. סבלנות.... שלחתי לך מייל ואני מצפה לשמוע ממך על כל מה שרצית לספר ולא סיפרת המון אהבה הילה

כל היום אני מחפשת אותך כאן ובאימייל.. הכל בסדר........? אני רוצה להמשיך לכתוב לך את כל מה שיש לי אבל נראה לי שעדיף שקודם תעני על האימייל כי אז זה יצור בלאגן.. אני יודעת שיש לך הרבה עניינים ובטח לא נכנסת כי את עסוקה ... אבל אני כותבת את זה גם כדי לשאול אם הכל בסדר וגם שתביני למה לא ספרתי לך עדיין את הכל.. מקווה שאת בסדר חיי תשמרי על עצמך ותנוחי תנוחי קצת את לא צריכה לסחוב את כל העולם על הכתפיים .. תרגעי... תעשי מה שאת צריכה לעשות.. ודברי איתנו כשיתאים לך.. אנחנו נחכה...! לילה טוב מאמי שלי מהממתתתתתת!

הרבה אהבה שלך :-) אני

חג שמח מקסימה ..... טוב אז המצב על הפנים .... בבית במיוחד ....מאז שיצאתי מרמב"ם אחרי שבלעתי את הכדורים אז המצב בבית היה יותר טוב .. ז"א אמא התאמצה נורא להיות "בסדר" ..... ועכשיו זה חזר בידיוק לאותו מקום ... והאמת כבר הרצתי בראש איך אני יוצאת מהמצב הזה .... איך אני מתה, אבל סופית .. אני פשוט מרגישה שאם אני נשארת בבית הזה עוד דקה אני פשוט משתגעת ... אמא שלי משגעת לי את השכל עם האוכל ... כשאני אוכלת רק אורז אז יש לה תלונות שלא אוכלים ככה שזה לא בסדר שאני "עוד מעט אעלם" ... וכשאבא הביא הבייתה דברים לכבוד החג ואכלתי קצת -עוגת גבינה אז היא ישר מתקיפה אותי ... גורמת לי להרגיש גועל נפש .. שמנה .. רק לרצות לדחוף את האצבע ולהקיא , שוב ושוב ... ומשם הריב איכשהו מדרדר ל"חתיכת זבל " ועוד כל מיני כאלה מצידה .... הכי קטע שהיא לא מבינה מה היא עושה ... היא באה אליי לחדר מקודם ואמרה שעד שא-נ-י לא אבקש סליחה אין לי מה לפנות אליה ... וגם שהיא לא מבינה מה היא עשתה שאני מדברת אליה ככה..... אני כבר בת 17 והיא עדיין לא מכירה אותי ?? היא יודעת הרי טוב מאוד שאני ל-א בנאדם שמתקיף .. אף פעם .. רק אם מישו מתקיף אותי .... היא פשוט מפילה הכל עליי .. היא אומרת שאני לא בסדר שאני צריכה רופא .. יש לי הרגשה שאני כבר ממש דפוקה .. לגמריי, שפשוט אני ישאר ככה כל החיים ... אני יודעת שאם המצב לא ישתפר.... יהיה גרוע ... ממש רע לי פה ואני פשוט כותבת את זה עם דמעות...

היי, זאת אני... מצטערת לשמוע שרע לך עכשיו. אין מה לעשות, מריבות עם אמא תמיד מחריבות את המצברוח. תשמעי, אני חושבת שגם אמא שלך בבעיה, והאמת? אני ממש לא מקנאה בה. אני מאד אשתדל לכתוב לך עוד הלילה, ואם את רוצה לספר עוד - אז בבקשה. אני אהיה שם מאוחר יותר. תחזיקי מעמד! וח י ב ו ק ... אלינור.

אולי אמא שלך פשוט לא מבינה את פועלת ממקום של סגירות והיא פועלת ממקום של מגננה שתיכן למעשה פועלות מאותו מקום על אף שהביטוי לזה לכאורה שונה אני מציעה לך להתעלות אפילו שקשה לך לומר: "אמא, אני צריכה לדבר איתך" ולהסביר לה שאת רוצה לאכול ושקשה לך להסביר לה שאת לא אוהבת את עצמך ואת לא יודעת איך לצאת מזה ושזה לא אומר שאת לא אוהבת אותה, זה פשוט אומר שהיא מלחיצה אותך ואין לך תשובה ושאת צריכה עזרה." מאוד פשוט, את לא התכוונת לפגוע בה, זה פשוט נובע מהפחדים שלך. את יודעת לפעמים דיבור כזה יכול להמיס הרבה מוקשים בדרך ואולי תעלו על פתרון תוך כדי דיבור. לא סתם ניתנה לנו היכולות לדבר, אם אנחנו משתמשים בזה בתבונה הרבה ניסים יכולים לקרות. אז יש לך משימה ואני בטוחה שברגע שהקרח ישבר את תרגישי הרבה יותר טוב את חייבת להסביר לה מה קורה לך כדי שהיא תבין. תנסי לצאת מהתמונה ולראות את אמא שלך, מה היא מרגישה, היא רואה שאת לא רוצה, היא לא יודעת באמת מה קורה לך, היא מרגישה שאת רוצה לעשות דווקא וזו לא הכוונה אבל היא לא באמת יודעת את זה כי אתן לא מדברות וכמו שקרה ללינוי, ברגע שהיא דיברה עם אמא שלה, היא הגיעה לטיפול ואני בטוחה שלשתיהן הרבה יותר טוב עכשיו. אז מתוקה שלי אל תפחדי שום דבר לא יכול להיות כזה נורא יותר ממה שעכשיו ולדבר באמת עושה טוב על הנשמה. אז תהיי את הבוגרת אם אמא שלך לא מסוגלת ושתיכן תצאנה נשכרות מכך. המון אהבה מקסימה הילה

לעולם לא. לינויה -יפה שליייייי געגעתי לך מלייןןןןןןן יש לי אולי רבע שעה 20 דקות אם תהיי נדבר ויש לי המון מה לספר לך מהממתתתתת הילונת-המון זמן לא יצא לי ליכנס בשל לחצים בינתיים הלחץ לא יורד מקווה בקרוב הכל ירד כי זה נמאס לי ובקשר על מה שדיברנו יהיה מה שיהיה אין לי כוחות אם היא רוצה למות שתמות אני לא אכריח אותה לחיות מצטערת מאיה- אני דואגת לך מולאן?!?!!? גררררררררררר את ....לא ........נורמלית ..................דאגתי!??!?!?!?! יאלה ספרי מה קרה:) ומולאן מה עם מסנגר?? יש?? (אני מקווה שכן) ליאור המון זמן לא כתבת אני מקווה ששלום אביך בסדר עכשיו התחילו הבעיות בלב ואני חשבתי עלייך מקווה ששלומך טוב וכן גם שלום אביך. רוני-אני לא הייתי פה ואם את רואה ויש לך לחדש משהו אשמח לשמוע:) אנורקסיה-אין תרופת פלא מצטערת לנפץ את האשליה-זה במכתבך האחרונה שראיתי לא זוכרת מתי אין תרופה כזאת מצטערת לנפץ את האשליה בכל אופן חג שמייח לכולם שלכם דניאלה

למה דאגת..? הכל בסדר... אני ממש בסדר בדיוק כמו שצריך להיות ואני ממש לא מתכוונת לזה שאני לא אוכלת או משהו.. מה איתך? אני כל הזמן שואלת ואת לא מפרטת מספיק אני לא יודעת כלום עלךייך מה עובר עלייך תנסי לפרט הפעם טוב כל המילים הכלליות האלה לא מספקות אותי אני רוצה לדעת יותר.. למי התכוונת שתמות? אמא שלך..? תשמעי לפעמים קל יותר לותר וכשמצב נורא נמשך הרבה זמן ושמשהו קרוב אלייך מתנדנד ומשחק בין מות לחיים לפעמים זה נמאס ואת כבר שיקרה משהו.. אבל אם זה יקרה ההרגשה הזו תתחלף בצער ועצב ואולי אפילו אשמה אם תחשבי שלא עשית מספיק וויתרת עליה מוקדם מדי אני יודעת שגם לך יש בעיות וגם לך קשה מאוד.. אבל מאמי את הבת שלה את לא יכולה להסיט את הראש שלך מהצב שלך ולזרוק אחריות ולנסות להעביר את האחריות הלאה.. אני לא אומרת שזו האחריות שלך מה שקורה לה אבל אם את יכולה לעזור במשהו על ידי שתקחי על עצמך אחריות לעשות הכל כדי שלא תשארי בלי כלום.. (מבינים תחשיבות של בן אדם יקר רק כשהוא נעלם..) אני מקווה שיהיה יותר בסדר מאמי אני רק יכולה לדמיין לעצמי מה את עוברת אני איתך ואני בסדר ואני לא סתם אומרת אני באמת בסדר מכל הבחינות מה יהיה הלאה? אין לי מושג אני זורמת וזורמת ולפעמים נתקעת בסלעים בדרך אבל מה לעשות אין לי כבר כח לחשוב מה הכי כדאי שיקרה לי ואני רוצה כבר שתהיה לי דרך אחת סלולה וידועה מראש ללכת בה בלי שאני יתעורר כל בוקר ויחשוב "מעניין מה יהביה היום." חוסר הידיעה הזה הורג אותי.. אני אוהבת אותך............... ומעניין אותי מה קורה לך.. ספרי כבר! הכל... אל תיפי אל תחסירי אל תדלגי ואם קשה לך מדי פה אז במייל אבל תני לדעת מה קורה כבר לעזאזל.. אני בקושי יודעת עלייך משהו!

אני רק מתפללת שתשמרי על עצמך כי רק אנחנו יכולים לקחת אחריות על החיים שלנו ואפילו שאנחנו מאוד רוצים אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת במקומינו.. אני מצפה לשמוע ממך הרבה אהבה שלך הילה

ביתי בת 5 ואוהבת מאוד לאכול (מאז שנולדה). כל היום היא עסוקה מה היא תאכל עכשיו, מה לקינוח, ואחר כך ממתק, וכשהולכים לאירוע שיש גישה חופשית לאוכל, היא אוכלת ללא מעצורים, ונדמה שאין לה נקודת שובע. אני מוצאת שאני כל הזמן מנסה לבלום אותה כדי שלא תפריז וזה מעסיק מאוד אותה ואותי. היא מגלה נטיה להשמנה ויש לה ממש כרס, גובהה 107 ס"מ ומשקלה 24 ק"ג. אני חוששת שהנסיונות שלי לעצור אותה והפחדים שלי שהיא תהיה שמנה מחמירים את הבעיה. שאלותי הן: א. האם יש מצב שאין נקודת שובע? היא אוכלת כמויות של מבוגר, ואם אני לא עוצרת אותה היא לא עוצרת לבד. ב. איך מונעים הפרעת אכילה אצלה היום ובעתיד? איך מונעים השמנה אצל ילדה? היא מאוד אוהבת פחמימות-לחמים וממתקים (בהם אני נאבקת), אך אוכלת גם ירקות ופירות (שנמצאים בבית בשפע). אציין שהילדה גדלה בסביבה מאוד אוהבת ומקבלת המון אהבה (כך שאם יש לה חסך במשהו אני לא יודעת מה?) בתודה מראש.

תראי אמנם אני לא מומחית אבל בתור ילדה שגדלה בסביבה דומה אני יכולה להגיד משו ... אני אמנם לא הייתי ילדה מלאה בכלל לא אבל אמא שלי תמיד הייתה מעירה לי בנוגע לאוכל ... מה אני אוכלת כמה ולמה .... זה נורא הפריע לי ותמיד הרגשתי שמנה ובכללי הרגשתי נורא מגעיל אחרי שהייתי אוכלת ובערך בכיתה ד' התחלתי דיאטת רעב ראשונה ... ומאז עד להיום פיתחתי הפרעת אכילה ... או שהייתי צמה כדיי שאמא סופסוף לא תעיר לי (ורוב ההערות זה סתם בגלל של לחסוך בקניות של הסופר .. ) או שהייתי אוכלת בסתר בלילה ומקיאה .... כי פשוט לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לאכול לידה .... הערות לא מתקבלות טוב במיוחד אצלל ילדים ... תראי אני יכולה להבין את הצד שלך אבל חשוב שאת הערות תעשי בצורה נעימה ולא בצורה שתגרום לה להרגיש רע עם עצמה או שתגרום לזה שהיא תרגיש "שמנה" כי זה לא יעזור בכלום חוץ מבלהכניס אותה לדיכאון ולגרום לה לאכול יותר ... אמנם היא קטנה עכשיו אבל הרגלי אכילה הם דבר שמשתרש !!!!!!! חשוב שתזכרי את זה ... ולפי דעתי כדאי לך לשבת לדבר איתה (עד כמה שאפשר עם ילדה בת חמש ..) ולהסביר לה שזה לא בריא וכו וכו'.... לפי דעתי כמויות האוכל ילכו ויקטנו עם הגיל ועם ההבנה שמשקל עודף זה לא דבר נחמד .... בנוסף מכיוון שהיא ילדה ולילדים אין שליטה בדחפים .. כדיי לעזור לה הייתי מציעה לכם לעבור לאוכל דל קלוריות ולהוציא מהבית את רוב הדברים המתוקים ודברי המאפה ... לא הכל .. כי ילדים צריכים קצת .. אבל בהחלט להראות גם אכילה טובה ובריאה לידה .. בנוסף לתת לה ארוחות גדולות ומשביעות -עם ירקות שתורמים להרגשת השובע ... ושאחריהם גם אם היא תרצה היא לא תוכל לאכול יותר .... והכי חשוב .. לתת לה הרגשה טובה ... ושלא משנה מה אתם תמיד תאהבו אותה -ציינת שהאוירה בבית אוהבת וזה חשוב ... כי אני יודעת שאצלי זה היה משנה הרבה !! חג שמח ומקווה שעזרתי ...

אני לא יודעת למה את קוראת אהבה אבל כל מה שתיארת רחוק ממנה. אני חושבת שהבעיה היא בך , לא ברמה שאני באה לשפוט אותך או לומר לך שאת לא בסדר אלא ברמה שאת מקשיבה ללחץ חברתי שאומר: שמן זה לא יפה, זה לא בריא והאמת שזה גם לא באמת נכון לגמרי, כי רזה זה לא תמיד בריא וגם לא תמיד יפה. הבת שלך זקוקה לאהבה והרבה, היא זקוקה לתמיכה רגשית לחיבוק,לומר לה, אני אוהבת אותך מפורשות את יקרה לי ואת חשובה לי בעדינות בלי שפיטה ואם זה נורא מזיק מה שהיא עושה לבוא ולומר לה שהיא נפלאה כמו שהיא אבל שתחשוב שכשעוברים גבול מסויים אז זה הופך להיות לא טוב ושאת מאוד רוצה שיהיה לה טוב, אז שתנסה לראות ולהקשיב מתי היא באמת רעבה ותתני לה את כל החופש לגרום לה להבין שהיא טועה במידה וכן בכל מקרה זה יגרום לה לחשוב ולפתוח אותה יותר לכיוון מחשבה אחר מתוך זה שתבין שהיא בסדר, ילד לא יכול לעשות שינוי אם אומרים לו שהוא לא בסדר ומשהו בו לא תקין, זה סוגר אותו אבל כל זה לא ילך אם הצורך הרגשי שלה לא יסופק, ילדים הם שיקוף מוחלט להורים תרצי או לא תרצי 99,9% מהבעיות של הילדים נובעות מזה שההורים רואים בהם את עצמם ולא אוהבים את עצמם ומשליכים הכל על ילדיהם כאשר להם בפועל אין שום בעיה לחיות עם עצמם כפי שהם, אני יודעת על עצמי בתור אחת שזוכרת את עצמה כבר מהגילאים האלה. סוג כזה של דיבור אפילו לילדה בת חמש שמבינה הרבה יותר ממה שאת מבינה יגרום לה לחשוב, יגרום לה להיפתח,כי את אוהבת אותה באמת כל מה שאת עושה רק סוגר אותה ומרחיק אותה עובדתית וכל מה שקורה הוכחה חיה לכך. לאכול מעיד על הרבה שמחה וחיות ואם היא מרגישה צורך לאכול בין היתר זה מעיד גם על כך וזה דבר חיובי גם אם זה לכאורה יוצא מפרופורציות , זה מעיד הרבה על איך שהיא תהיה בחיים והיא תהיה מסוגלת לסגל לעצמה סדרים אחרים רק אם את תבואי ממקום של חמלה וחלילה לא שפיטה ופחד שמה שקורה לה מאבד כל גבול. הבת שלך תאהב את החיים, כי כל האכילה שלה מעידה על כך, את צריכה ללכת איתה ולא נגדה ולהעיר לה רק באמת איפה שצריך אבל לא ברמה שלבוא ולקחת לה את האוכל כדי שהיא תהיה רזה, כי משם את פועלת ואת טועה בגדול. מה שטלי כתבה לך מעולה, רק הימנעי מלהכניס מוצרי דלי שומן כי אז זה יכול לעורר בשלב יותר מאוחר אצל בתך "לא אוהבים אותי, לא מגיע לי...אני לא ראויה לאהבה" וכו' וברמה הרגשית כך זה יתפס, היי בטוחה. אז אני מציעה לך ללכת לטיפול טוב שמתמחה בגידול ילדים ובהבנת הפסיכה האישית שלהם. את חייבת להבין שככל שתגרמי לה להרגיש לא בנוח עם עצמה היא תברח לחממה שבטוחה לה, כי לכל אחד יש את המפלט שלו, לא הייתי מציעה לך בשלב זה לקחת אותה לדיאטנית שלא תעזי, כי את תגרמי לה נזק. תאהבי אותה כפי שהיא ותתאמצי לגרום לה להרגיש נפלאה ובטוחה כפי שהיא, השאר כבר לא יהיה חשוב ואת תראי שלבד הכל יסתדר אם הכל יהיה במינון הנכון שגם את צריכה ללמוד מהו. אני מבטיחה לך זה יעבוד. אני מציעה לך להתייעץ עם חנן גולדמן ויפעת ברונשטיין שהיא לכשעצמה מומחית בפסיכיאטריית הילד לא מפני שהיא זקוקה לטיפול פסיכיאטרי אלא מפני שאולי לשמוע מהם יעזור לך להבין כמה דברים נוספים ביחס לגידול של הבת שלך. אז ככה חנן 03-9386342 יפעת 0522753401 אני אוהבת אותך ואני מאמינה שתצליחי, הבת שלך נפלאה ואם את לא אוהבת את עצמך, כדי שתתחילי ללמוד לאהוב בלי תנאים בלי ציפיות ותאמרי שלום לביקורת והבת שלך תהיה שיקוף מוחלט לזה ושיקוף חיובי לכל שינוי שאת תעשי עם עצמך. אני ישמח לשמוע ממך בכל שאלה או סתם להתייעצות ותמיכה המון אהבה וחג שמח שלך הילה

על ההערות וההארות, ועל הטלפונים. אני חושבת שאני באמת זקוקה ליעוץ מקצועי בנושא, ולא מהמקום שאני חושבת שאין לי מספיק אהבה לילדה שלי או לעצמי (כן, לפעמים יש לי ביקורת אבל זה לא מחוסר אהבה, כך אני חשה) אלא באמת לתת לי כלים להתמודד עם התופעה שבה היא מפרשת כל רגע חסר תעסוקה כרעב לאוכל. לפעמים אני מציעה לה לראות קלטת שהיא אוהבת או ללכת לגן שעשועים ואז פתאום היא לא רעבה יותר.... לפני שניה היא יללה שהיא נורא רעבה ופתאום היא מתלהבת ממשהו לא אכיל והכל בסדר. בקיצור - אני צריכה ללמוד איך להוריד את השיחה על אוכל בבית מהנושא העיקרי לנושא משני. ושוב תודה על היחס והתשובות.

ילד לא יכול לעשות שינוי אם אומרים לו שהוא לא בסדר ומשהו בו לא תקין, זה סוגר אותו אבל כל זה לא ילך אם הצורך הרגשי שלה לא יסופק, ילדים הם שיקוף מוחלט להורים תרצי או לא תרצי 99,9% מהבעיות של הילדים נובעות מזה שההורים רואים בהם את עצמם ולא אוהבים את עצמם ומשליכים הכל על ילדיהם כאשר להם בפועל אין שום בעיה לחיות עם עצמם כפי שהם העתקתי את זה כי זה העביר בי צמרמורת.. זה מה שאני חשבתי כל הזמן!! במילים האלה.. הילה אני כבר לא יודעת איך להגיד לך כמה את מדהימה אותי כל פעם מחדש.. התשובות שלך כל כך לא צפויות.. אני קבלתי בום שראיתי מה כתבת לה בהתחלה ואז המשכתי לקרוא והבנתי יותר... רואים שאת רואה משהו מעבר... היא בקושי סיפרה על עצמה ואת כבר ידעת להגיד דברים שאני למשל.. בכלל לא ראיתי.. את רואה? בגלל זה אני אומרת שאת צריכה לעשות הרצאות את יכולה לעזור כל כך הרבה לאנשים זה פשוט בזבוז.. או שלפחות תזרזי כבר ת'ספר שלך העולם חייב להכיר אותך את יכולה ללמד אותנו כל כך הרבה אנני פשוט נדהמתתתתתתתתת ממך כל הזמן ולא קל להדהים אותי אבל את.. טוב זה פשוט תופעה כבר אני כולי בשוק ממך את מודעת לעצמך בכלללללללל? בחייםםםם אבל בחיים! לא ראיתי משהי כמוך את אוף אני לא יודעת איך להסביר.. מקווה שהבנת אותי אני פשוט עדיין בהלם אולי בגלל זה.. אגב היום היה טוב מאוד אכלתי קצת בצהריים כזה ולא התרטתי או התעצבתי או משהו כזה זה היה בסדר גמור מצדי.. ומאז לא היתי רעבה.. וזה היה מספיק אני חושבת בערב יצאתי להליכה ומזל שעשיתי את זה כי כל היום היתי במחשב והתחלתי כבר להתחרפן הרגשתי כאילו החיים נעצרים וכבר היתי מוטשת מלשבת כל כך הרבה .. לא ידעתי שזה יכול להתיש ולחרפן כל כך.. כל שניה שעזבתי תמחשב הרגשתי יותר טוב חח מוזר.. ואו את לא מאמינה מה קרה היום.. בגלל שנמאס לי לשבת אז חשבתי לעצמי שאולי אני ירקוד קצת כי שמתי מוזיקה במחשב לפני וזה.. בקצור הלכתי להביא מראה מהחדר יש לי 3 מראות בחדר אבל רק אחת אפשר להזיז ממקום למקום.. וזו מראה מרזה ממש.. זו מראה שמלווה אותי מהיסודי כאילו אני מתה עליה ..(וגם כל מי שמסתכלת בה..) תמיד שאני מסתכלת בה אני מרוצה ואפילו שאני מרזה עדיין נראה לי שבמראה הזו זה מה שהיתי רוצה להיות... ואת יודעת שלא מזמן חשבתי שכדאי שאני יוציא אותה מהחדר כי היא סתם תהרוס לי וכל הזמן שאני יסתכל עליה אני יחשוב שכדאי שאני ירד עוד קצת במשקל כדי להראות כמו במראה.. בקצור.. בדרך לסלון מהחדר .. אהבלה שכמותי החזקתי אותה כמו מזוודה מהחלק למעלה של המסגרת ופתאום היא נפלה לי מהיד.. היתי בהלם!! הסתכלתי עליה היא כזה קפצה על הרצפה פעם אחת ואז נשברה זה היה מפחידדדדדדדדדדדד היתי בשוק לא יכולתי לדבר.. את יודעת כמה פעמים היא נפלה לי ? היא בחיים לא נשברה! הסתכלתי עליה.. וזה היה רגע דרמטי ביותר.. ואז הלכתי לזרוק אותה עם גרביים וכל הדרך הלכתי כמו איזה זומבי מתחרפנת מהעובדה הזו שזהו היא לא תהיה יותר... כל כך הרבה עברתי עם המראה הזו.. הרגשתי כאילו אני הולכת לקבור את הילד שלי.. אני יודעת שזה הגזמה.. אבל עדיין.. אוף אהבתי אותה! טוף לילה טוב מאמי וברגע שיתאים לך ותעני לי באימייל אני יכתוב לך סוף סוף את כל מה שרציתי..... אוהבת אוהבת אוהבת!! מוואה..! מוואה...! מוואה..!

היי הילה זו שוב טלי.. רציתי להגיד לך שאני לא מצליחה להתגבר על הבעיה כי אפילו את המים שלי אני שותה כשאיש אינו במשרד.. אבל מענין אותי לדעת איך נוצרה לי הבעיה הזו כי רק בצבא יש לי בעיה לאכול ליד אנשים..רק אנשים מהבסיס.. יש כמה דברים שאני חושבת שזרמו לי להגיע למצב זה: 1. כי תמיד רציתי להיות דוגמנית מודל רזה. 2. אולי בגלל שיש לי בעיות עם המפקד שלי הוא התחיל להתריד אותי בדיבורים לפני כחצי שנה מאז אני לא אוכל אני שמחה כל בדיקה שיש לי אנמיה ונשבעתי לעצמי שעשה הכל בכדי לצאת מהבצא... כל הסיבות האלו איך אני שואלת את עצמי למה אני לא יכולה לאכול בערב לא בבסיס עם חברות מהבסיס<?

קראתי כל מה שכתבת ליעל, ממש הוקסמתי ממך. אני לא יודעת מה לומר אבל אני יכולה לספר לך שכשאני הייתי בצבא, אני הייתי באחת התקופות היותר קשות שלי במסגרת הפרעות אכילה ואני יצאתי משם כדי לטפל בעצמי ברצינות רבה יותר מה שלא ממש התאפשר לי במסגרת הצבא ואני לא כל כך בטוחה שלא יהיה שווה לך לשקול את זה כאפשרות ואין שום סיבה שהם לא ישחררו אותך בהתחשב במצב. את יודעת אנשים תמיד מעוררים אצלנו כל מיני דברים, לעיתים אנשים מזכירים לנו חוויות לא נעימות, אולי הבוס הזה דומה לאבא שלך, אולי הוא תקיף כמו אבא שלך או שאני סתם מקשקשת אבל אני יודעת שאת הבוס שלי לא סבלתי כי הוא דמה שתי טיפות מים לאבא שלי וגם לא הסתדרתי איתו ולא רק זה גם לא ממש הייתי מוסגלת לאכול במסגרת הצבא, כי לא הייתי מסוגלת להכיל כלום. אני חושבת שאם את רואה שאת מתדרדרת, הגיע הזמן לקחת אחריות, לשחרר את עצמך ולטפל ברצינות רבה יותר במצב שלך . כי המצב שאת מתארת מדאיג למדי. בקשר להטרדות, אני מאוד מקווה שהן לא מיניות במידה וכן אני חושבת שמן הראוי שתפתחי פה גדול ותאמרי משהו לפני שזה יסתיים במשהו חמור יותר.הבעיה היא שאנחנו כל כך זקוקות לאהבה במצבים האלה שאנחנו מסוגלות לבלוע הכל כי זה נתפס בעינינו אהבה אבל יש פה טעות וחשוב להימנע ממנה במידה ואת לא רוצה להיפגע. תפני למשקית תש שלך דברי איתה ותקבעי תור לקבן בדחיפות ושחררי את עצמך אני מאמינה שכל מה שיבוא אחכ יהיה יעיל יותר ואת גם תוכלי לאכול ולהבריא ודוגמנות כרגע זה החלק הפחות חשוב ואני לא כל כך בטוחה שבהתחשב למצב בכלל עבודה בדוגמנות תהיה טובה לך ואני לא רומזת שאת לא יפה או רזה מספיק בשביל זה, אני פשוט טוענת שזה הרסני למדי. יקירה שלי המון אהבה ואם את צריכה משהו אני יהיה פה יותר מאוחר שלך הילה

אני רוצה להסביר את עצמי יורת המפקד שלי בכלל לא מזכיר לי את אבא שלי. הוא כבר במשך עוד מעט שנה מציק לי ומספר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא רוצה אותי מבקש שנצא בגדול בחיים הוא לא נגע בי בניגוד לרצוני אבל מפריע לי לעבוד איתו כי הוא כל היום בוחן את הגוף שלי מספר לי על כמה שהוא אוהב ורוצה ואותי זה מאוד מגעיל ויותר סלידה מהגוף שלי אני מביטה אחרי זה במראה ובמקום להגיש יפה ונחשקת זה יותר לי את ההפך אני מרגישה שמנה מכוערת ודוחה.... יש לי שאלה שאת יצאת מהצבא זה היה דרך הקבן?? אני רוצה שישחררו אותי אבל על פרופיל רפואי ולא על אי התאמה...

"כשם שאיש לא יכול להגיד לך איך להרגיש למראה יופיה של שקיעת חמה, כך אין איש היכול להגיד לך איך לחיות את חייך. אתה האומן... עליך לעצב את התנסויותיך במו-ידיך." סוזן סטזבסקי הרבה אהבה וחג נפלא :-)

כתבתי לך תשובה למטה... המון אהבה!

תגידי מה שבאמת קורה לך, בלי לסנן, זה הכי חשוב. חג שמח מקסימה :-)

25/05/2005 היי, שמי יוחאי מירזאי, אני בן 23 וחליתי לפני חצי שנה במחלת הסרטן(לוקימיה). אני צריך את עזרתכם, בכך שתתרמו בשבילי דם מסוג A- בלבד! לצערי זה מאוד דחוף מפני שזהו סוג דם מאוד נדיר ובימים הקרובים יגמרו לי התורמים.... התרומה תתבצע בבית חולים רמב"ם בו אני מאושפז. אשמח אם תעזרו לי להציל את חיי!!!! אם אתם מתאימים אפשר ליצור קשר עם קרוביי: אסף: 057-7969023 רועי: 054-6486646 [email protected] שרית: 050-9002261 (כל הסידורים לתרומה, יאורגנו ויתואמו ע"י המשפחה) בתודה מראש משפחת מירזאי.

להלן ההסבר מאתר "לא רלוונטי" http://info.org.il/irrelevant/found.php?q=%E9%E5%E7%E0%E9

אני ראיתי את התמונה שלו וזה די היה עצוב לראות שכל החיים יכלו עוד להיות אבל מה אנחנו יודעים...

שלום רב, בני אוכל מגוון מצומצם מאוד של מאכלים.לאחרונה כל ארוחה הינה מאבק ממושך של מעל חצי שעה, שמסתיים בבכי של הילד ובפליטה (יריקה) של המזון שבפיו והילד ממש כמעט ומקיא. המנות שאני מוזגת לו אינן גדולות כלל וגם אותן הוא לא מסיים. חשוב לציין שהילד מתפתח יפה בגובה (117 ס"מ משקל 17 ק"ג) והוא ילד שמח וחיוני. המצב כיום בלתי נסבל ! גם כשאני מבשלת לו מה שהוא מבקש הוא לא מסיים את המנה שאני מגישה לו. שאלתי היא האם להמשיך ולאלץ אותו לאכול ולריב עימו על כל ביס או להניח לו לנפשו ולתת לו לאכול רק מה שהוא רוצה מהארוחה ? אנא תשובתך בהקדם.

בעידן של היום יש לנו את כל הסיבות שבעולם לדאוג, כי אנחנו לא ממש נוטים לאהוב את עצמינו כפי שאנחנו, מבחינה חברתית זה כמו מגיפה אחד מדביק את השני ואם היה לנו סכין וזה היה אפשרי אני מניחה שהיינו ממזמן חותכים את כל מה שאנחנו לא אוהבים בגוף שלנו או בעצמנו אבל מעבר לכל השיגעון והטירוף והפחד סביב כל הנושא של הפרעות אכילה, אנחנו צריכים לזכור שילדים מאוד קשובים למה שהם צריכים ואת תראי שעד מהרה, הגוף שלו גם ידרוש הזנה אחרת ויפתיע אותך לגלות שבגילאים מאוחרים יותר הוא פשוט יטרוף אוכל, הצורך שלו בכמות גדולה יותר יתעורר ואני מניחה שהוא יקשיב לזה וגם זה ישתנה במידה והוא תמיד ישאר קשוב לגוף שלו , מה שכן תמיד רצוי לפקוח עין להיות עם היד על הדופק לשים לב לדכאונות, לחוסר שמחה, התבודדות, התנהגות אלימה, או הסתגרות קיצונית קשיים בהסתגלות חברתית וכו' אלה הם דברים שחייבים לשים לב אליהם שאחכ יכולים ליצור הפרעות אכילה והפרעות אחרות אם אנחנו לא שמים לב ולא מטפלים בזמן הנכון. רצוי מאוד שתימנעי מלהציק לו, תני לו לאכול מה שהוא רוצה, עודדי אצלו מודעות למאכלים בריאים, אבל ביחס לכמות רצוי שתניחי לו בשלב זה, כי נשמע שאם הוא יהיה רעב הוא יאכל. את יכולה לגרום לו להרגיש מטרד רב סביב נושא ההזנה ורק מתוך זה לייצר בעיות שלא קיימות בכלל אבל יצרו קושי מסויים אם תמשיכי להציק לו. יש ילדים שאוכלים מעט מאוד, ההתפתחות שלהם תקינה ואחכ הם משתנים ודורשים כמויות אחרות. בכל מקרה מומלץ לפקוח עין ולשים לב. יש משהו שנשמע לי מדאיג, פליטה של אוכל, קושי בלאכול, מאבק סביב נושא של הזנה הוא לא סתמי אף פעם וכן יש בעיה שאת תהיי חייבת לאתר, זה בהחלט יכול להעיד על איזושהי בעיה פיזית או נפשית במידה והיחסים ביניכם בעייתיים. אני ממליצה לך לגשת איתו לגסטרואנטרולוג מומחה, לא לפני שאת הולכת לרופא משפחה טוב ולעשות בדיקת צילום כי יכול להיות שיש משהו בפנים בכל מערכת העיכול שלו, אולי משהו לא תקין בוושט, שמשקשה עליו את האכילה, אולי השסטום שיש לו בין הוושט לקיבה לא פועל כשורה וצריך לבדוק את זה. תמיד תזכרי שילד לא סתם מגיב כמו שהוא מגיב והרבה פעמים אין לו שום רצון לעשות דווקא אלא אם כן יש משהו שמאוד מציק לו. יכול להיות שמשהו מפריע לו בעת האכילה אבל הוא גם לא יודע לומר מה ויכול להיות שזה גם רפואי, לכן חשוב לעבור אצל רופא מומחה ולשלול אפשרות במידה והכל כשורה. במידה וכן פשוט תניחי לו ואת תראי שהשינויים יקרו מאליהם, אבל לגורמים האחרים הייתי מלמפרע מציעה לך לפקוח עין ולטפל במידה ויש חשש להתנהגות בעייתית במסגרת מה שמניתי לך. תמיד תזכרי שהזנה יכולה להיות בעייתית גם במידה ויש איזשהו קושי עם הסביבה שבו גדל הילד, אולי מתחים בינך לבין בעלך, מריבות, צעקות, אווירה לא נעימה בבית, חוסר תמיכה רגשית, או חוסר בתשומת לב חמה ואוהבת, בהחלט יכולים להשפיע על הזנה, אני לא אומרת שזה המצב אבל שווה לבדוק כל אפשרות ולהשתדל לעשות את מה שנדרש בהתאם. במידה ויש בעיות מסוג אלה, הייתי מציעה לך ללכת ליועץ משפחתי שמבין ביחסים בין הורים לילדים ולטפל בהקדם, ככל שמקדימים בטיפול כך ייטב בעבור כולם. בכל אופן בדקי את האפשרויות וללכת לרופא, נשמע לי צעד נבון ביותר. אני ישמח לשמוע ממך ואם תרצי אולי תספרי קצת יותר ע"פ מה שכתבתי לך או בכלל ואז אולי אני יכול לעזור לך יותר. הרבה בהצלחה המון אהבה וחג שבועות שמח :-) הילה

אני חושב שאין לך מה לדאוג כמו שהילה אמרה את תראי שהוא יגדל ויטרוף אוכל ולא תהיה לו שום בעיה אני יכול להגיד לך מנסיון אישי שיש לי אחות שכשהיא היתה קטנה היא לא אכלה כמעט כלום אבל באמת כלום! וההורים שלי היו מזהמודאגים והיום היא בת 13 ואוכלת יפה מאוד ואפילו קצת שמנמנה וחוצמזה יש לי אח קטן בן חמש (ו3 חודשים ליתר דיוק) וגם הוא ציפלון פיצפון וממש צריך לדאוג שהוא יאכל כי הוא יכול לא לאכול כלום כל היום חוץ מבקבוק שוקו בבוקר ובערב אבל ההורים שלי לא צועקים עליו ולא נהיים היסטריים מזה שהוא לא אוכל אלא הם פחות או יותר הולכים בכיוון שלו ואם הוא לא רוצה - שלא יאכל, א-ב-ל כמובן שהם שמים לו גבולות כלומר אם הוא אוכל ולא גומר את הצלחת הם לא רודפים אחריו אבל אם הוא לא אוכל כלום או שאוכל ממש קצת הם שמים לו הגבלות ואומרים לו אתה לא תקבל את זה ואת זה. נראה לי שכה את גם צריכה לעשות. אבל הכי חשוב - אל תצעקי עלי בשום פנים ואופן כי זה יכול מאוד להזיק לו כשיהיה גדול כי אם תצעקי עליו יכול להיות לו תראומה מאוכל או כל מיני דברים לא ממש רצויים. בהצלחה והכי חשוב - אל תדאגי יותר מדי אלא רק תשימי לב

יש לי שאלה...האמת אני בעצמי לא יודעת איך לנסח אותה כ"כ טוב.. במה מתבטאת הפרעת אכילה..??? זאת אומרת.. אם את לא בתת משקל את לא אנורקסית...אבל אם את מרעיבה את עצמך ...אם את כול היום על איך את צריכה ליהות נשקלת.כול יום מודדת... שאת אוכלת יש לך מליוןן ואחד יסורי מצפוןןן את חושבת למה ולמה.... אבלל אם יש לך התקפי בולמוס הרבה התקפי בולמוס מה זה אומרררר לעזאזל?!.. אני לא מקיאה פשוט אוכלת בלי להרגיש שובע רעב.. אוכלת ואוכלת עד שבא לי להקיא.. אפילו ניסיתי כמה פעמיים להקיא וזה לא הלך!!! ואמרתיי זהוו יותר אני לא מנסה זה מייאש אותיי כ"כ...אז כרגע אני לא מקיאה ובעבר גם לא הקאתי... אני לא יודעת איך להגדיר את עצמיי...התיאשתי ככ.. הפסיכולוגית שלי אמרה שאני לא אנורקסית ולא בולמית ולכן היא הגדירה את זה(אני לא זוכרת בדיוק במילים שלה אז מקווה שתביני)כ: קשיים בויסות הרגלי אכילה..וקושי בגיבוש הזהות הנשית או משהו כזה והיא הסבירה לי שהכוונה שלה זה..שאני לא מקבלת את שינויים שחלים בגוף של האישה וכו' ואני לא הסכמתי איתה כ"כ..היא אמרה לי שהיא לא רוצה להגיד את זה כ- הפרעת אכילה.. אבל איך איך היא אומרת דבר כזה?!..חשבתי על זה ככ הרבה. ומצד שני היא אומרת שעדיף לא לכתוב הפרעות אכילה בגלל הצבא וכול זה אבל מה הקשר בכלל אני לא מבינה ... או שיש הפרעת אכילה או שאין!!! זה שהיא אמרה לי שיש לי קשיים בהרגלי האכילה זה נכוןן מפני שהסברתי לה שאצלי זה הולך ככה או לצום או לבלוס בלי הפסקה...למרות שאני יודעת איך צריך לאכול אני יותר מיודעת אני כבר מומחית בתחום אל על עצמי אני לא מצליחה ליישם את זה... האמת שאני הייתי אצלה לא יותר מפעם אחת לבינתיים אבל זה ממש הפריע לי אני יודעת שיש הרבה על מה לדבר ואני לא יכולה לשפוט בפגישה אחת מה היא הבינה ממני אני רק יודעת שזה כ"כ מעצבן שעד שאני מכירה בבעיה שליי ומוציאה את זה החוצה אומרים לי משהוו שונה.. זה כמו שאני יאמין שיש לי עיניים כחולות וככה אני יחייה כול החיים אם הידיעה שלי יש עיניים כחולות פתאום משהוו יבוא ויגיד סליחה אבל יש לך עינים ירוקות!!! זהוווו...לסיום השאלה זה האם מה שיש לי זה הפרעת אכילה?!.. זה מה שאני רוצה לדעת היא כ"כ בלבלה אותי אם מה שהיא אמרה לי... אולי בטיפולים הבאים...זה ישתנה לא יודעת כברר.... אני כ"כ שמחה שמצאתי את הפורום הזה...קראתי כמעט את כול הדף פה ואני יכולה להגיד לך הילה שאת מדהימה אלוהיםם איזה לב!!! תבורכי את מדהימה! כול טוב ושבוע טוב...

שנים הכחשתי שיש לי הפרעות אכילה, בערך עד הצבא, ידעתי שיש לי בעיה אבל לא הגעתי לטפל בה הרבה מאוד שנים אפילו שכל הסיפור הזה התחיל בגיל 12 כי אז עשיתי דיאטה באופן רישמי וכשרציתי בטיפול ההורים שלי מנעו בעדי ואפילו זכיתי לאיומים מצד אבי שאם לא אתחיל לאכול הוא יגרש אותי מהבית, במסגרת מבנה האישיות שלי זה הפחיד אותי מאוד, אני התחלתי לאכול ולעלות במשקל ושנאתי כל רגע רק מפני שאבא אמר שהוא לא יהיה מסוגל לקבל אותי או להעניק לי את צרכי אחרי שמלכתחילה הוא גרם למצב הזה שהייתי בו ... פחדתי ולא פחדתי... התחלתי לאכול כי כולם כבר הציקו לי ובאופן אבסורדי זה רק סגר אותי, כי אבא שלי לא אמר את זה מתוך אהבה אלי ושנינו ידענו את זה יפה מאוד. פעם אחת בכל התקופה הזאת הגעתי למשקל שלדי ופעמיים אחרות לסתם תת משקל לא מפואר במיוחד, הייתי נוהגת ללכת עם בגדים מאוד רחבים וזה לא היה נראה בעייתי למי שלא רצה לראות, מי שראה לא באמת ידע מה לעשות עם זה אבל כולם ידעו שיש איתי בעיה. עברו להם כמה שנים במסגרת כל האכילה המאוד לא תקינה שלי זכיתי לטפל בה רק כשהגעתי לגיל 18 היה מטפל הוליסטי שהיה גם רופא שאמר לי שאין לי שום הפרעת אכילה ושאני רק לא אוהבת את עצמי, כשהייתי בצבא והייתי בתת משקל רציני, נראיתי לגמרי שלד וכולם ראו את זה, אז הרופא שטופלתי אצלו אמר וחתם על מסמך שאני אנורקטית במצב קשה מאוד ושהוא ממליץ על אשפוז מיידי וזה היה אחרי כמה שנים שממילא לא טופלו כראוי, שכן גם משקל הגוף הציל אותי, כי עד אז הייתי שלוש פעמים בתת משקל, לפני הצבא בשנה האחרונה של הלימודים הייתי במשקל תקין, אבל הייתי הרבה במצבים של צומות, הקאות ללא בליסות. המשקל לא ירד, כי הגוף שלי היה בתקיעות ובצבירת נוזלים מטורפת, היתי סתם בלי שום צורה וגם לא ידעתי לומר מה יש לי או איך אני נראית. אני גם זוכרת שרק אחרי שסיימתי את התיכון באופן רשמי אני ידעתי שאני מתכוונת בכל מחיר לרזות אחרי שכבר הפסקתי לפחד מהאיומים של כולם, אני הייתי בולעת משלשלים בכמויות מטורפות מה שלא העזתי לעשות עד אז, כל מה שעשיתי עד אז הגזמתי אותו יותר, הייתי רוקדת חמש שעות כל יום, חוזרת הביתה ורצה שעה וחצי ללא הפסקה, לא ישנה, את המעט שאכלתי הייתי מקיאה ואיכשהו הפעם הצלחתי לרזות באופן שממש רציתי, כי עד אז הגעתי למשקלים נמוכים אבל בגלל שעצרו אותי באחת הפעמים ופחדתי מהאיומים הפסקתי עם זה וחיכיתי לזמן שאהיה ברשות עצמי כביכול כי אז לא יוכלו לומר לי כלום. הגעתי למצב פיזי נוראי, זה היה נס שבכלל הצלחתי להרים את עצמי. הרבה מטפלים לא חשבו שיש לי בעיה, כי הייתי חייכנית ודאגתי להיראות פיקס אבל זה פגע בי כי בשלב שזה כבר לא נראה פיקס אז נשאלת השאלה מה התפקיד של רופא, אם הוא לא באמת מצליח לאתר אם יש לך בעיה או אין, האם אינטואיציות שלו חריפות, מה הוא באמת קולט ממך ואיך הוא בוחר לסייע לך, אם בכלל. אני חושבת שהרופאה הזאת לא ברוכה באינטואיציות מי יודע מה ואין לי שום כוונה לפסול אותה אבל רק בשביל הספק שיש פה הפרעת אכילה, מתוך כל סך השנים שעברתי במסגרת הגיהינום של הפרעות אכילה אני יכולה לומר לך שמילה של אדם יכולה להכריע הרבה מאוד בשיקולים שאת תבחרי לעשות לגבי עצמך ברמת הטיפול וכשזה מגיע להפרעות אכילה זה יכול להיות בעייתי מאוד במידה וזה מה שיגרום לך להאמין שאין לך בעיה ושלא תטפלי בה. עכשיו לחלק הענייני. כל מה שאת מתארת מעיד על הפרעת אכילה וזה רק עניין של זמן עד שאת תכניסי הקאות, צומות או משלשלים או פעילות ספורטיבית מטורפת או אובססיה אחרת . הפרעת אכילה היא תהליך, היא לא תמיד כבר מההתחלה או בולימיה או אנורקסיה או אכילה כפייתית יש הפרעות אכילה של אנשים שאוכלים בכמויות אדירות ויורקים לתוך שקית את מה שאכלו בלי לבלוע וזה לכאורה לא אנורקסיה או בולימיה אבל הם יכולים להגיע לתת משקל נוראי מהדבר הזה או אפילו להשמין וזה נקרא הפרעת אכילה . יש עוד סוגים של הפרעות אכילה, כל עוד את לא מסוגלת להרגיש רעב אמיתי, כל עוד את לא מסוגלת לסגל לעצמך הרגלי אכילה נכונים ושמעל הכל את לא באמת אוהבת את עצמך ורק מחפשת איך להרוג את עצמך וזה מתבטא באכילה לא מבוקרת או הימנעות מאכילה הרי לפניך הפרעת אכילה. זה סוג של הרס עצמי. יש בך קול שיודע שיש לך הפרעת אכילה אבל יש בך חלק שגם לא רוצה להודות בזה ואולי המפגש עם הרופאה גרם לך לייפות דברים מפני שנבהלת להודות בזה בפני עצמך.. הרבה פעמים יש קושי רב לתאר בפני מישהו אחר מה באמת קורה לנו ברגעים האלה כי אנחנו חווים את עצמנו מפלצתיים ביותר וזה לא פשוט לראות את זה ורק זה יכול לסגור אותך מלספר באמת מה קורה לך ברגעים הקשים האלה ולעיתים הרבה מאוד אבחנות נופלות בפח בגלל הדבר הזה. בדיוק כפי שאני הייתי מאוד "שמחה" "עליזה" וידעתי להסתיר את הרזון שלי, כי הייתי שחקנית מצויינת, כשאדם רואה אותך מחייכת וחיובית הוא לא בדיוק רואה שיש לך בעיה, אני גם הייתי רקדנית וספורטאית, אז כל הדבר הזה היה מקובל לגמרי, עדיין זה לא סותר את העובדה שהייתה לי בעיה הזויה לגמרי עם אוכל, הייתי גם אנורקסית, גם בולמית ותודה לאל לאכילה כפייתית לא הגעתי. היה מאוד קשה לדעת מה קורה איתי, כי במקום לבכות הייתי צוחקת, עד היום יש מצבים שבא לי לבכות ואני צוחקת כי אני לא מסוגלת להכיל את הכאב. אז רופא שמבין בהפרעות אכילה ואין כמעט כאלה צריך לדעת לאתר את הבעיה כדי שאת תהיי מסוגלת ויודעת לטפל בבעיה. אני שמחה שלא צריך רופא כי את בעצמך יודעת שיש לך הפרעת אכילה. אנשים שיש להם הפרעת אכילה יודעים שיש להם הפרעת אכילה. וזה ידוע שהפרעת אכילה היא מורכבת מאוד ויש לעיתים כל מיני אובססיות שלכאורה לא מוגדרות בספרים ועדיין הן באות לידי ביטוי כהפרעה. את צריכה להבין שיש פה משהו עמוק מאוד ויש לי תחושה שזה קשור בכלל בכל מבנה החיים שלך אולי איזושהי תחושה עמוקה שאת לא מספיקה שום דבר, בדכ זה יכול לגרום לך לרצות לבלוס, כי על זה אין לך שליטה ומה שקורה בחיים מייצג חוסר שליטה ואת גורמת להזנה שלך להיות בלי שליטה, כפיצוי על כל החסכים שלך ובזה את משיגה שליטה כי בחים לא הצלחת כביכול ואוכל זה משהו זמין מעבר לזה שהוא פעול מאוד חזק רגשית. אפשר לטפל בזה. הטיפול לא פשוט, הרבה עבודה של תרגול ומוכנות לסדר חייבת להיעשות פה כדי להגיע לאיזון עם אכילה אבל היא קשורה במשהו מאוד עמוק שחסר לך ועד שלא תספקי את המקום הזה בדרכים שלא יפגעו בך בחיים עצמם את תמשיכי להשיג שליטה דרך אוכל ומשקל גוף. את צריכה מטפל טוב דחוף!!!! ואני מאמינה שאת תצליחי. את כנראה נבהלת ממשהו מאוד חזק, אוכל תמיד מצליח במצבים מסויימים להסתיר הרבה מאוד מהכאב שלנו, האכזבות שלנו ועוד הרבה דברים שעבר זמנם ושמקורם לא בגלגול הזה אבל אף פעם אין לך אפשרות לבדוק את זה וזה גם לא באמת רלוונטי לשום דבר, כי את חיה את החיים האלה. אני טוענת שהרבה גלגולים של השכבה הצעירה היום הם חזרה של הנשמות שהיו בשואה, אם תשימי לב רק בשלושים שנה האחרונות מתי שאמורה להיות חזרה של גלגולים מהדור הקודם, רז אז התחילה הפרעת אכילה לקבל תעוצה מטורפת בעידן החברתי של היום וזה קשור בכל הזיכרון של המערכת התאית שלנו. אני לא נוטה לספר את זה כי לא באמת ניתן להוכיח את זה אבל אפשר לראות דמיון רב בהתחשב בכך שכל הנושא הפיזי בשואה היה בזוי ברמות מזעזעות, שכל נושא ההזנה היה מופקר והרבה מעבר לזה. לכל אחד יש זיכרון של תא ולעיתים הרבה תשובות גלומות בזיכרון הזה ואת לא באמת יודעת למה זה קורה אבל יש רגישות לזה ואת פועלת לפי הזיכרון הזה מבלי בכלל לדעת למה אבל זה גם חלק מהתיקון ההוויתי שלך על פני האדמה. בדיוק כפי שאת נוקעת קרסול , בנפילה הבאה (חס וחלילה לא עלייך) תמיד המקום הזה יהיה רגיש יותר וסביר להניח שאת תמיד תיפלי על האזור שכבר נפלת וזה נובע מהזיכרון של התאים. איך מנצחים את זה ?? איך משנים את זה??? ע"י מודעות והכרה חשיבתית חיובית והרבה הרבה תרגול ועזרה מבחוץ. כמה טלפונים. מירב ירימי נטורפטית מומלץ ביותר 050-5377232 חנן גולדמן פסיכיאטר חביב למדי ודי מבין 03-9386342 אני מאחלת לך הרבה בהצלחה שתאהבי את עצמך ואני מזמינה אותך להצטרף אלינו בכל שאלה עם הרבה אהבה המון המון אהבה שבוע טוב וחג שמח שלך הילה

וואווווו איזה איכפתיות... וואוווו איזה סיפור...אני חושבת שאת חזקה אם הצלחת ואני בטוחה שזה משהוו שמתמודדים איתו יום יום...כול הכבוד לך לא סתם אני אומרת שאת מדהימה! אני מודה לך אין לך מושג כמה!!!... ואני בשוקקקק אבל ממשש.... בעניין השואה אני גם חשבתי כמוךך אני לא מאמינה..אני אפילו לא יודעת להסביר מה חשבתי מה הרגשתי אבל לא יודעת למה תמיד חשבתי על השואה... מה אני יגיד לך פשוט מדהים...לחשוב על זה בכלל! הייתה לי גם את התקופה של הספורט הייתי עושה הליכה כול יום שעה וחצי טיפה יותר אחר"כ חדר כושר...עכשיו אני המוןן המוןן בחדר כושר..זה גם עושה לי הרגשה יותר טובה!...משלשלים מידי פעם...אבל אני לא ישקר ויגיד שלא התנסתי בזה.. האמת את כול זה לא ציינתי לפסיכולוגית...תת משקל הייתי כמה פעמיים..ואז עליתי גם מלחץ...הורים וכו'..... אצלי זה לא כ"כ בלט אני חושבת..... אני לא יכולה להגיד כי גם שכולם אמרו לי כמה רזה אני לא האמנתי הייתי פשוט עיוורת. עכשיו אני בדיוק במשקל תקין ואני לא יכולה לסבול את זה אני שונאת את מי שאני איך שאני הכוללל פשוט הכול..... אני שונאת את הבליסות המטורפות האלהה איכססס זה דוחה ואני יודעת שזה עושה לי רק רע וכמו שאמרת אין לי שליטה בימים שאני צמה יש לי שליטה והכול "טוב" אני ב"היי" בשבוע צום....אני מרגישה כאילו אני שולטת בהכול(אשלייה)...ובימים של בולמוסים אני לא יודעת מי אני מה אני ולמה אני עושה את זה.... הפסכיכולוגית נתנה לי דף כזה ואמרה לי לכתוב מה אכלתי מה הרגשתי לפני אחרי וכו' עד עכשיו לא מילאתי את זה לא יודעת למה אולי מפחד?!..להבין מה אני מרגישה?!..אין לי מושג האמת... אני מקווה רק לצאת מהמעגל המטורף הזה..לפעמיים אני בספק שאפשר אבל עובדה מי כמוך יכולה להעיד שאפשר...ועוד איך אפשר!!! זה כ"כ קשה...במיוחד שאני לא יודעת איך להגדיר את מה שיש לי! שזה הכי קשה אם את לא יודעת מה יש לך איך תדעי לטפל בזה....אני לא יודעת אם את מבינה אותי אבל היה חשוב לי שיגידו לי מה יש לי בוודעות יש לך הפרעת אכילה!!!! שאני יבין התכחשתי לזה כ"כ הרבה זמןן ועד שאני אומרת את זה אומרים לי משהוו אחר!!!אני מקווה להצליח בטיפול... אני ינסה לעשות הכול בשביל להצליח... אני רק יודעת שזה לא עשה לי טוב ללכת אליה אמרתי לעצמי עכשיו אני חייבת להיות.....אנורק........ בטח תחשבי שאני לא נורמלית!!!ואני לא יודעת מה זה?!! אבל אני יודעת כ"כ יודעת!!! כי גם שם הייתי תקופה..ועכשיו אני בתקופה שגם הצטרפו להם הבליסות..... אבל באותו רגע חשבתי על מי שאני מכירה שנמצא בזה ויודע בוודעות שהוא ככה... אני ינסה להמשיך ולראות איך יהיה המשך הטיפול בסה"כ זה היה פגישה ראשונה אני לא יכולה לשפוט לא סיפרתי הכול אמרתי דברים ככה בקטנה..נראה מה יהיה בהמשך אם אני יראה שהיא לא מתאימה לי אני ייחפש משהוו אחר...אבל בינתיים ניתן הזדמנות ואני מאוד מקווה שיהיה בסדר!!! הילה תודה תודה רבה!!! את פשוטטטט....מ-ד-ה-י-מ-ה!!! שיהיה לך שבוע טוב... וחג שבועות שמח.. תמשיכי להתחזק... אוהבת..............

מאמי רק רציתי להגיד שאני מסכימה עם הכל... את כל כך צודקת... בהכל... ומה העניין הזה עם השואה...? נשמע לי מעניין... אם בא לך תרחיבי ... למרות שגם ככה יש לנו מלא עניינים.. אז רק אם יהיה לך זמן... מתה מתה מתה על הפרוז'קטור שלי חחחח מממייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שהולך טוב הביקור... ושזה לא ידכא לך ת'חג..

מאמי רק רציתי להגיד שאני מסכימה עם הכל... את כל כך צודקת... בהכל... ומה העניין הזה עם השואה...? נשמע לי מעניין... אם בא לך תרחיבי ... למרות שגם ככה יש לנו מלא עניינים.. אז רק אם יהיה לך זמן... מתה מתה מתה על הפרוז'קטור שלי חחחח מממייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שהולך טוב הביקור... ושזה לא ידכא לך ת'חג..