פורום הפרעות אכילה - תמיכה

לעולם לא. לינויה -יפה שליייייי געגעתי לך מלייןןןןןןן יש לי אולי רבע שעה 20 דקות אם תהיי נדבר ויש לי המון מה לספר לך מהממתתתתת הילונת-המון זמן לא יצא לי ליכנס בשל לחצים בינתיים הלחץ לא יורד מקווה בקרוב הכל ירד כי זה נמאס לי ובקשר על מה שדיברנו יהיה מה שיהיה אין לי כוחות אם היא רוצה למות שתמות אני לא אכריח אותה לחיות מצטערת מאיה- אני דואגת לך מולאן?!?!!? גררררררררררר את ....לא ........נורמלית ..................דאגתי!??!?!?!?! יאלה ספרי מה קרה:) ומולאן מה עם מסנגר?? יש?? (אני מקווה שכן) ליאור המון זמן לא כתבת אני מקווה ששלום אביך בסדר עכשיו התחילו הבעיות בלב ואני חשבתי עלייך מקווה ששלומך טוב וכן גם שלום אביך. רוני-אני לא הייתי פה ואם את רואה ויש לך לחדש משהו אשמח לשמוע:) אנורקסיה-אין תרופת פלא מצטערת לנפץ את האשליה-זה במכתבך האחרונה שראיתי לא זוכרת מתי אין תרופה כזאת מצטערת לנפץ את האשליה בכל אופן חג שמייח לכולם שלכם דניאלה

למה דאגת..? הכל בסדר... אני ממש בסדר בדיוק כמו שצריך להיות ואני ממש לא מתכוונת לזה שאני לא אוכלת או משהו.. מה איתך? אני כל הזמן שואלת ואת לא מפרטת מספיק אני לא יודעת כלום עלךייך מה עובר עלייך תנסי לפרט הפעם טוב כל המילים הכלליות האלה לא מספקות אותי אני רוצה לדעת יותר.. למי התכוונת שתמות? אמא שלך..? תשמעי לפעמים קל יותר לותר וכשמצב נורא נמשך הרבה זמן ושמשהו קרוב אלייך מתנדנד ומשחק בין מות לחיים לפעמים זה נמאס ואת כבר שיקרה משהו.. אבל אם זה יקרה ההרגשה הזו תתחלף בצער ועצב ואולי אפילו אשמה אם תחשבי שלא עשית מספיק וויתרת עליה מוקדם מדי אני יודעת שגם לך יש בעיות וגם לך קשה מאוד.. אבל מאמי את הבת שלה את לא יכולה להסיט את הראש שלך מהצב שלך ולזרוק אחריות ולנסות להעביר את האחריות הלאה.. אני לא אומרת שזו האחריות שלך מה שקורה לה אבל אם את יכולה לעזור במשהו על ידי שתקחי על עצמך אחריות לעשות הכל כדי שלא תשארי בלי כלום.. (מבינים תחשיבות של בן אדם יקר רק כשהוא נעלם..) אני מקווה שיהיה יותר בסדר מאמי אני רק יכולה לדמיין לעצמי מה את עוברת אני איתך ואני בסדר ואני לא סתם אומרת אני באמת בסדר מכל הבחינות מה יהיה הלאה? אין לי מושג אני זורמת וזורמת ולפעמים נתקעת בסלעים בדרך אבל מה לעשות אין לי כבר כח לחשוב מה הכי כדאי שיקרה לי ואני רוצה כבר שתהיה לי דרך אחת סלולה וידועה מראש ללכת בה בלי שאני יתעורר כל בוקר ויחשוב "מעניין מה יהביה היום." חוסר הידיעה הזה הורג אותי.. אני אוהבת אותך............... ומעניין אותי מה קורה לך.. ספרי כבר! הכל... אל תיפי אל תחסירי אל תדלגי ואם קשה לך מדי פה אז במייל אבל תני לדעת מה קורה כבר לעזאזל.. אני בקושי יודעת עלייך משהו!

אני רק מתפללת שתשמרי על עצמך כי רק אנחנו יכולים לקחת אחריות על החיים שלנו ואפילו שאנחנו מאוד רוצים אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת במקומינו.. אני מצפה לשמוע ממך הרבה אהבה שלך הילה

ביתי בת 5 ואוהבת מאוד לאכול (מאז שנולדה). כל היום היא עסוקה מה היא תאכל עכשיו, מה לקינוח, ואחר כך ממתק, וכשהולכים לאירוע שיש גישה חופשית לאוכל, היא אוכלת ללא מעצורים, ונדמה שאין לה נקודת שובע. אני מוצאת שאני כל הזמן מנסה לבלום אותה כדי שלא תפריז וזה מעסיק מאוד אותה ואותי. היא מגלה נטיה להשמנה ויש לה ממש כרס, גובהה 107 ס"מ ומשקלה 24 ק"ג. אני חוששת שהנסיונות שלי לעצור אותה והפחדים שלי שהיא תהיה שמנה מחמירים את הבעיה. שאלותי הן: א. האם יש מצב שאין נקודת שובע? היא אוכלת כמויות של מבוגר, ואם אני לא עוצרת אותה היא לא עוצרת לבד. ב. איך מונעים הפרעת אכילה אצלה היום ובעתיד? איך מונעים השמנה אצל ילדה? היא מאוד אוהבת פחמימות-לחמים וממתקים (בהם אני נאבקת), אך אוכלת גם ירקות ופירות (שנמצאים בבית בשפע). אציין שהילדה גדלה בסביבה מאוד אוהבת ומקבלת המון אהבה (כך שאם יש לה חסך במשהו אני לא יודעת מה?) בתודה מראש.

תראי אמנם אני לא מומחית אבל בתור ילדה שגדלה בסביבה דומה אני יכולה להגיד משו ... אני אמנם לא הייתי ילדה מלאה בכלל לא אבל אמא שלי תמיד הייתה מעירה לי בנוגע לאוכל ... מה אני אוכלת כמה ולמה .... זה נורא הפריע לי ותמיד הרגשתי שמנה ובכללי הרגשתי נורא מגעיל אחרי שהייתי אוכלת ובערך בכיתה ד' התחלתי דיאטת רעב ראשונה ... ומאז עד להיום פיתחתי הפרעת אכילה ... או שהייתי צמה כדיי שאמא סופסוף לא תעיר לי (ורוב ההערות זה סתם בגלל של לחסוך בקניות של הסופר .. ) או שהייתי אוכלת בסתר בלילה ומקיאה .... כי פשוט לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לאכול לידה .... הערות לא מתקבלות טוב במיוחד אצלל ילדים ... תראי אני יכולה להבין את הצד שלך אבל חשוב שאת הערות תעשי בצורה נעימה ולא בצורה שתגרום לה להרגיש רע עם עצמה או שתגרום לזה שהיא תרגיש "שמנה" כי זה לא יעזור בכלום חוץ מבלהכניס אותה לדיכאון ולגרום לה לאכול יותר ... אמנם היא קטנה עכשיו אבל הרגלי אכילה הם דבר שמשתרש !!!!!!! חשוב שתזכרי את זה ... ולפי דעתי כדאי לך לשבת לדבר איתה (עד כמה שאפשר עם ילדה בת חמש ..) ולהסביר לה שזה לא בריא וכו וכו'.... לפי דעתי כמויות האוכל ילכו ויקטנו עם הגיל ועם ההבנה שמשקל עודף זה לא דבר נחמד .... בנוסף מכיוון שהיא ילדה ולילדים אין שליטה בדחפים .. כדיי לעזור לה הייתי מציעה לכם לעבור לאוכל דל קלוריות ולהוציא מהבית את רוב הדברים המתוקים ודברי המאפה ... לא הכל .. כי ילדים צריכים קצת .. אבל בהחלט להראות גם אכילה טובה ובריאה לידה .. בנוסף לתת לה ארוחות גדולות ומשביעות -עם ירקות שתורמים להרגשת השובע ... ושאחריהם גם אם היא תרצה היא לא תוכל לאכול יותר .... והכי חשוב .. לתת לה הרגשה טובה ... ושלא משנה מה אתם תמיד תאהבו אותה -ציינת שהאוירה בבית אוהבת וזה חשוב ... כי אני יודעת שאצלי זה היה משנה הרבה !! חג שמח ומקווה שעזרתי ...

אני לא יודעת למה את קוראת אהבה אבל כל מה שתיארת רחוק ממנה. אני חושבת שהבעיה היא בך , לא ברמה שאני באה לשפוט אותך או לומר לך שאת לא בסדר אלא ברמה שאת מקשיבה ללחץ חברתי שאומר: שמן זה לא יפה, זה לא בריא והאמת שזה גם לא באמת נכון לגמרי, כי רזה זה לא תמיד בריא וגם לא תמיד יפה. הבת שלך זקוקה לאהבה והרבה, היא זקוקה לתמיכה רגשית לחיבוק,לומר לה, אני אוהבת אותך מפורשות את יקרה לי ואת חשובה לי בעדינות בלי שפיטה ואם זה נורא מזיק מה שהיא עושה לבוא ולומר לה שהיא נפלאה כמו שהיא אבל שתחשוב שכשעוברים גבול מסויים אז זה הופך להיות לא טוב ושאת מאוד רוצה שיהיה לה טוב, אז שתנסה לראות ולהקשיב מתי היא באמת רעבה ותתני לה את כל החופש לגרום לה להבין שהיא טועה במידה וכן בכל מקרה זה יגרום לה לחשוב ולפתוח אותה יותר לכיוון מחשבה אחר מתוך זה שתבין שהיא בסדר, ילד לא יכול לעשות שינוי אם אומרים לו שהוא לא בסדר ומשהו בו לא תקין, זה סוגר אותו אבל כל זה לא ילך אם הצורך הרגשי שלה לא יסופק, ילדים הם שיקוף מוחלט להורים תרצי או לא תרצי 99,9% מהבעיות של הילדים נובעות מזה שההורים רואים בהם את עצמם ולא אוהבים את עצמם ומשליכים הכל על ילדיהם כאשר להם בפועל אין שום בעיה לחיות עם עצמם כפי שהם, אני יודעת על עצמי בתור אחת שזוכרת את עצמה כבר מהגילאים האלה. סוג כזה של דיבור אפילו לילדה בת חמש שמבינה הרבה יותר ממה שאת מבינה יגרום לה לחשוב, יגרום לה להיפתח,כי את אוהבת אותה באמת כל מה שאת עושה רק סוגר אותה ומרחיק אותה עובדתית וכל מה שקורה הוכחה חיה לכך. לאכול מעיד על הרבה שמחה וחיות ואם היא מרגישה צורך לאכול בין היתר זה מעיד גם על כך וזה דבר חיובי גם אם זה לכאורה יוצא מפרופורציות , זה מעיד הרבה על איך שהיא תהיה בחיים והיא תהיה מסוגלת לסגל לעצמה סדרים אחרים רק אם את תבואי ממקום של חמלה וחלילה לא שפיטה ופחד שמה שקורה לה מאבד כל גבול. הבת שלך תאהב את החיים, כי כל האכילה שלה מעידה על כך, את צריכה ללכת איתה ולא נגדה ולהעיר לה רק באמת איפה שצריך אבל לא ברמה שלבוא ולקחת לה את האוכל כדי שהיא תהיה רזה, כי משם את פועלת ואת טועה בגדול. מה שטלי כתבה לך מעולה, רק הימנעי מלהכניס מוצרי דלי שומן כי אז זה יכול לעורר בשלב יותר מאוחר אצל בתך "לא אוהבים אותי, לא מגיע לי...אני לא ראויה לאהבה" וכו' וברמה הרגשית כך זה יתפס, היי בטוחה. אז אני מציעה לך ללכת לטיפול טוב שמתמחה בגידול ילדים ובהבנת הפסיכה האישית שלהם. את חייבת להבין שככל שתגרמי לה להרגיש לא בנוח עם עצמה היא תברח לחממה שבטוחה לה, כי לכל אחד יש את המפלט שלו, לא הייתי מציעה לך בשלב זה לקחת אותה לדיאטנית שלא תעזי, כי את תגרמי לה נזק. תאהבי אותה כפי שהיא ותתאמצי לגרום לה להרגיש נפלאה ובטוחה כפי שהיא, השאר כבר לא יהיה חשוב ואת תראי שלבד הכל יסתדר אם הכל יהיה במינון הנכון שגם את צריכה ללמוד מהו. אני מבטיחה לך זה יעבוד. אני מציעה לך להתייעץ עם חנן גולדמן ויפעת ברונשטיין שהיא לכשעצמה מומחית בפסיכיאטריית הילד לא מפני שהיא זקוקה לטיפול פסיכיאטרי אלא מפני שאולי לשמוע מהם יעזור לך להבין כמה דברים נוספים ביחס לגידול של הבת שלך. אז ככה חנן 03-9386342 יפעת 0522753401 אני אוהבת אותך ואני מאמינה שתצליחי, הבת שלך נפלאה ואם את לא אוהבת את עצמך, כדי שתתחילי ללמוד לאהוב בלי תנאים בלי ציפיות ותאמרי שלום לביקורת והבת שלך תהיה שיקוף מוחלט לזה ושיקוף חיובי לכל שינוי שאת תעשי עם עצמך. אני ישמח לשמוע ממך בכל שאלה או סתם להתייעצות ותמיכה המון אהבה וחג שמח שלך הילה

על ההערות וההארות, ועל הטלפונים. אני חושבת שאני באמת זקוקה ליעוץ מקצועי בנושא, ולא מהמקום שאני חושבת שאין לי מספיק אהבה לילדה שלי או לעצמי (כן, לפעמים יש לי ביקורת אבל זה לא מחוסר אהבה, כך אני חשה) אלא באמת לתת לי כלים להתמודד עם התופעה שבה היא מפרשת כל רגע חסר תעסוקה כרעב לאוכל. לפעמים אני מציעה לה לראות קלטת שהיא אוהבת או ללכת לגן שעשועים ואז פתאום היא לא רעבה יותר.... לפני שניה היא יללה שהיא נורא רעבה ופתאום היא מתלהבת ממשהו לא אכיל והכל בסדר. בקיצור - אני צריכה ללמוד איך להוריד את השיחה על אוכל בבית מהנושא העיקרי לנושא משני. ושוב תודה על היחס והתשובות.

ילד לא יכול לעשות שינוי אם אומרים לו שהוא לא בסדר ומשהו בו לא תקין, זה סוגר אותו אבל כל זה לא ילך אם הצורך הרגשי שלה לא יסופק, ילדים הם שיקוף מוחלט להורים תרצי או לא תרצי 99,9% מהבעיות של הילדים נובעות מזה שההורים רואים בהם את עצמם ולא אוהבים את עצמם ומשליכים הכל על ילדיהם כאשר להם בפועל אין שום בעיה לחיות עם עצמם כפי שהם העתקתי את זה כי זה העביר בי צמרמורת.. זה מה שאני חשבתי כל הזמן!! במילים האלה.. הילה אני כבר לא יודעת איך להגיד לך כמה את מדהימה אותי כל פעם מחדש.. התשובות שלך כל כך לא צפויות.. אני קבלתי בום שראיתי מה כתבת לה בהתחלה ואז המשכתי לקרוא והבנתי יותר... רואים שאת רואה משהו מעבר... היא בקושי סיפרה על עצמה ואת כבר ידעת להגיד דברים שאני למשל.. בכלל לא ראיתי.. את רואה? בגלל זה אני אומרת שאת צריכה לעשות הרצאות את יכולה לעזור כל כך הרבה לאנשים זה פשוט בזבוז.. או שלפחות תזרזי כבר ת'ספר שלך העולם חייב להכיר אותך את יכולה ללמד אותנו כל כך הרבה אנני פשוט נדהמתתתתתתתתת ממך כל הזמן ולא קל להדהים אותי אבל את.. טוב זה פשוט תופעה כבר אני כולי בשוק ממך את מודעת לעצמך בכלללללללל? בחייםםםם אבל בחיים! לא ראיתי משהי כמוך את אוף אני לא יודעת איך להסביר.. מקווה שהבנת אותי אני פשוט עדיין בהלם אולי בגלל זה.. אגב היום היה טוב מאוד אכלתי קצת בצהריים כזה ולא התרטתי או התעצבתי או משהו כזה זה היה בסדר גמור מצדי.. ומאז לא היתי רעבה.. וזה היה מספיק אני חושבת בערב יצאתי להליכה ומזל שעשיתי את זה כי כל היום היתי במחשב והתחלתי כבר להתחרפן הרגשתי כאילו החיים נעצרים וכבר היתי מוטשת מלשבת כל כך הרבה .. לא ידעתי שזה יכול להתיש ולחרפן כל כך.. כל שניה שעזבתי תמחשב הרגשתי יותר טוב חח מוזר.. ואו את לא מאמינה מה קרה היום.. בגלל שנמאס לי לשבת אז חשבתי לעצמי שאולי אני ירקוד קצת כי שמתי מוזיקה במחשב לפני וזה.. בקצור הלכתי להביא מראה מהחדר יש לי 3 מראות בחדר אבל רק אחת אפשר להזיז ממקום למקום.. וזו מראה מרזה ממש.. זו מראה שמלווה אותי מהיסודי כאילו אני מתה עליה ..(וגם כל מי שמסתכלת בה..) תמיד שאני מסתכלת בה אני מרוצה ואפילו שאני מרזה עדיין נראה לי שבמראה הזו זה מה שהיתי רוצה להיות... ואת יודעת שלא מזמן חשבתי שכדאי שאני יוציא אותה מהחדר כי היא סתם תהרוס לי וכל הזמן שאני יסתכל עליה אני יחשוב שכדאי שאני ירד עוד קצת במשקל כדי להראות כמו במראה.. בקצור.. בדרך לסלון מהחדר .. אהבלה שכמותי החזקתי אותה כמו מזוודה מהחלק למעלה של המסגרת ופתאום היא נפלה לי מהיד.. היתי בהלם!! הסתכלתי עליה היא כזה קפצה על הרצפה פעם אחת ואז נשברה זה היה מפחידדדדדדדדדדדד היתי בשוק לא יכולתי לדבר.. את יודעת כמה פעמים היא נפלה לי ? היא בחיים לא נשברה! הסתכלתי עליה.. וזה היה רגע דרמטי ביותר.. ואז הלכתי לזרוק אותה עם גרביים וכל הדרך הלכתי כמו איזה זומבי מתחרפנת מהעובדה הזו שזהו היא לא תהיה יותר... כל כך הרבה עברתי עם המראה הזו.. הרגשתי כאילו אני הולכת לקבור את הילד שלי.. אני יודעת שזה הגזמה.. אבל עדיין.. אוף אהבתי אותה! טוף לילה טוב מאמי וברגע שיתאים לך ותעני לי באימייל אני יכתוב לך סוף סוף את כל מה שרציתי..... אוהבת אוהבת אוהבת!! מוואה..! מוואה...! מוואה..!

היי הילה זו שוב טלי.. רציתי להגיד לך שאני לא מצליחה להתגבר על הבעיה כי אפילו את המים שלי אני שותה כשאיש אינו במשרד.. אבל מענין אותי לדעת איך נוצרה לי הבעיה הזו כי רק בצבא יש לי בעיה לאכול ליד אנשים..רק אנשים מהבסיס.. יש כמה דברים שאני חושבת שזרמו לי להגיע למצב זה: 1. כי תמיד רציתי להיות דוגמנית מודל רזה. 2. אולי בגלל שיש לי בעיות עם המפקד שלי הוא התחיל להתריד אותי בדיבורים לפני כחצי שנה מאז אני לא אוכל אני שמחה כל בדיקה שיש לי אנמיה ונשבעתי לעצמי שעשה הכל בכדי לצאת מהבצא... כל הסיבות האלו איך אני שואלת את עצמי למה אני לא יכולה לאכול בערב לא בבסיס עם חברות מהבסיס<?

קראתי כל מה שכתבת ליעל, ממש הוקסמתי ממך. אני לא יודעת מה לומר אבל אני יכולה לספר לך שכשאני הייתי בצבא, אני הייתי באחת התקופות היותר קשות שלי במסגרת הפרעות אכילה ואני יצאתי משם כדי לטפל בעצמי ברצינות רבה יותר מה שלא ממש התאפשר לי במסגרת הצבא ואני לא כל כך בטוחה שלא יהיה שווה לך לשקול את זה כאפשרות ואין שום סיבה שהם לא ישחררו אותך בהתחשב במצב. את יודעת אנשים תמיד מעוררים אצלנו כל מיני דברים, לעיתים אנשים מזכירים לנו חוויות לא נעימות, אולי הבוס הזה דומה לאבא שלך, אולי הוא תקיף כמו אבא שלך או שאני סתם מקשקשת אבל אני יודעת שאת הבוס שלי לא סבלתי כי הוא דמה שתי טיפות מים לאבא שלי וגם לא הסתדרתי איתו ולא רק זה גם לא ממש הייתי מוסגלת לאכול במסגרת הצבא, כי לא הייתי מסוגלת להכיל כלום. אני חושבת שאם את רואה שאת מתדרדרת, הגיע הזמן לקחת אחריות, לשחרר את עצמך ולטפל ברצינות רבה יותר במצב שלך . כי המצב שאת מתארת מדאיג למדי. בקשר להטרדות, אני מאוד מקווה שהן לא מיניות במידה וכן אני חושבת שמן הראוי שתפתחי פה גדול ותאמרי משהו לפני שזה יסתיים במשהו חמור יותר.הבעיה היא שאנחנו כל כך זקוקות לאהבה במצבים האלה שאנחנו מסוגלות לבלוע הכל כי זה נתפס בעינינו אהבה אבל יש פה טעות וחשוב להימנע ממנה במידה ואת לא רוצה להיפגע. תפני למשקית תש שלך דברי איתה ותקבעי תור לקבן בדחיפות ושחררי את עצמך אני מאמינה שכל מה שיבוא אחכ יהיה יעיל יותר ואת גם תוכלי לאכול ולהבריא ודוגמנות כרגע זה החלק הפחות חשוב ואני לא כל כך בטוחה שבהתחשב למצב בכלל עבודה בדוגמנות תהיה טובה לך ואני לא רומזת שאת לא יפה או רזה מספיק בשביל זה, אני פשוט טוענת שזה הרסני למדי. יקירה שלי המון אהבה ואם את צריכה משהו אני יהיה פה יותר מאוחר שלך הילה

אני רוצה להסביר את עצמי יורת המפקד שלי בכלל לא מזכיר לי את אבא שלי. הוא כבר במשך עוד מעט שנה מציק לי ומספר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא רוצה אותי מבקש שנצא בגדול בחיים הוא לא נגע בי בניגוד לרצוני אבל מפריע לי לעבוד איתו כי הוא כל היום בוחן את הגוף שלי מספר לי על כמה שהוא אוהב ורוצה ואותי זה מאוד מגעיל ויותר סלידה מהגוף שלי אני מביטה אחרי זה במראה ובמקום להגיש יפה ונחשקת זה יותר לי את ההפך אני מרגישה שמנה מכוערת ודוחה.... יש לי שאלה שאת יצאת מהצבא זה היה דרך הקבן?? אני רוצה שישחררו אותי אבל על פרופיל רפואי ולא על אי התאמה...

"כשם שאיש לא יכול להגיד לך איך להרגיש למראה יופיה של שקיעת חמה, כך אין איש היכול להגיד לך איך לחיות את חייך. אתה האומן... עליך לעצב את התנסויותיך במו-ידיך." סוזן סטזבסקי הרבה אהבה וחג נפלא :-)

כתבתי לך תשובה למטה... המון אהבה!

תגידי מה שבאמת קורה לך, בלי לסנן, זה הכי חשוב. חג שמח מקסימה :-)

25/05/2005 היי, שמי יוחאי מירזאי, אני בן 23 וחליתי לפני חצי שנה במחלת הסרטן(לוקימיה). אני צריך את עזרתכם, בכך שתתרמו בשבילי דם מסוג A- בלבד! לצערי זה מאוד דחוף מפני שזהו סוג דם מאוד נדיר ובימים הקרובים יגמרו לי התורמים.... התרומה תתבצע בבית חולים רמב"ם בו אני מאושפז. אשמח אם תעזרו לי להציל את חיי!!!! אם אתם מתאימים אפשר ליצור קשר עם קרוביי: אסף: 057-7969023 רועי: 054-6486646 [email protected] שרית: 050-9002261 (כל הסידורים לתרומה, יאורגנו ויתואמו ע"י המשפחה) בתודה מראש משפחת מירזאי.

להלן ההסבר מאתר "לא רלוונטי" http://info.org.il/irrelevant/found.php?q=%E9%E5%E7%E0%E9

אני ראיתי את התמונה שלו וזה די היה עצוב לראות שכל החיים יכלו עוד להיות אבל מה אנחנו יודעים...

שלום רב, בני אוכל מגוון מצומצם מאוד של מאכלים.לאחרונה כל ארוחה הינה מאבק ממושך של מעל חצי שעה, שמסתיים בבכי של הילד ובפליטה (יריקה) של המזון שבפיו והילד ממש כמעט ומקיא. המנות שאני מוזגת לו אינן גדולות כלל וגם אותן הוא לא מסיים. חשוב לציין שהילד מתפתח יפה בגובה (117 ס"מ משקל 17 ק"ג) והוא ילד שמח וחיוני. המצב כיום בלתי נסבל ! גם כשאני מבשלת לו מה שהוא מבקש הוא לא מסיים את המנה שאני מגישה לו. שאלתי היא האם להמשיך ולאלץ אותו לאכול ולריב עימו על כל ביס או להניח לו לנפשו ולתת לו לאכול רק מה שהוא רוצה מהארוחה ? אנא תשובתך בהקדם.

בעידן של היום יש לנו את כל הסיבות שבעולם לדאוג, כי אנחנו לא ממש נוטים לאהוב את עצמינו כפי שאנחנו, מבחינה חברתית זה כמו מגיפה אחד מדביק את השני ואם היה לנו סכין וזה היה אפשרי אני מניחה שהיינו ממזמן חותכים את כל מה שאנחנו לא אוהבים בגוף שלנו או בעצמנו אבל מעבר לכל השיגעון והטירוף והפחד סביב כל הנושא של הפרעות אכילה, אנחנו צריכים לזכור שילדים מאוד קשובים למה שהם צריכים ואת תראי שעד מהרה, הגוף שלו גם ידרוש הזנה אחרת ויפתיע אותך לגלות שבגילאים מאוחרים יותר הוא פשוט יטרוף אוכל, הצורך שלו בכמות גדולה יותר יתעורר ואני מניחה שהוא יקשיב לזה וגם זה ישתנה במידה והוא תמיד ישאר קשוב לגוף שלו , מה שכן תמיד רצוי לפקוח עין להיות עם היד על הדופק לשים לב לדכאונות, לחוסר שמחה, התבודדות, התנהגות אלימה, או הסתגרות קיצונית קשיים בהסתגלות חברתית וכו' אלה הם דברים שחייבים לשים לב אליהם שאחכ יכולים ליצור הפרעות אכילה והפרעות אחרות אם אנחנו לא שמים לב ולא מטפלים בזמן הנכון. רצוי מאוד שתימנעי מלהציק לו, תני לו לאכול מה שהוא רוצה, עודדי אצלו מודעות למאכלים בריאים, אבל ביחס לכמות רצוי שתניחי לו בשלב זה, כי נשמע שאם הוא יהיה רעב הוא יאכל. את יכולה לגרום לו להרגיש מטרד רב סביב נושא ההזנה ורק מתוך זה לייצר בעיות שלא קיימות בכלל אבל יצרו קושי מסויים אם תמשיכי להציק לו. יש ילדים שאוכלים מעט מאוד, ההתפתחות שלהם תקינה ואחכ הם משתנים ודורשים כמויות אחרות. בכל מקרה מומלץ לפקוח עין ולשים לב. יש משהו שנשמע לי מדאיג, פליטה של אוכל, קושי בלאכול, מאבק סביב נושא של הזנה הוא לא סתמי אף פעם וכן יש בעיה שאת תהיי חייבת לאתר, זה בהחלט יכול להעיד על איזושהי בעיה פיזית או נפשית במידה והיחסים ביניכם בעייתיים. אני ממליצה לך לגשת איתו לגסטרואנטרולוג מומחה, לא לפני שאת הולכת לרופא משפחה טוב ולעשות בדיקת צילום כי יכול להיות שיש משהו בפנים בכל מערכת העיכול שלו, אולי משהו לא תקין בוושט, שמשקשה עליו את האכילה, אולי השסטום שיש לו בין הוושט לקיבה לא פועל כשורה וצריך לבדוק את זה. תמיד תזכרי שילד לא סתם מגיב כמו שהוא מגיב והרבה פעמים אין לו שום רצון לעשות דווקא אלא אם כן יש משהו שמאוד מציק לו. יכול להיות שמשהו מפריע לו בעת האכילה אבל הוא גם לא יודע לומר מה ויכול להיות שזה גם רפואי, לכן חשוב לעבור אצל רופא מומחה ולשלול אפשרות במידה והכל כשורה. במידה וכן פשוט תניחי לו ואת תראי שהשינויים יקרו מאליהם, אבל לגורמים האחרים הייתי מלמפרע מציעה לך לפקוח עין ולטפל במידה ויש חשש להתנהגות בעייתית במסגרת מה שמניתי לך. תמיד תזכרי שהזנה יכולה להיות בעייתית גם במידה ויש איזשהו קושי עם הסביבה שבו גדל הילד, אולי מתחים בינך לבין בעלך, מריבות, צעקות, אווירה לא נעימה בבית, חוסר תמיכה רגשית, או חוסר בתשומת לב חמה ואוהבת, בהחלט יכולים להשפיע על הזנה, אני לא אומרת שזה המצב אבל שווה לבדוק כל אפשרות ולהשתדל לעשות את מה שנדרש בהתאם. במידה ויש בעיות מסוג אלה, הייתי מציעה לך ללכת ליועץ משפחתי שמבין ביחסים בין הורים לילדים ולטפל בהקדם, ככל שמקדימים בטיפול כך ייטב בעבור כולם. בכל אופן בדקי את האפשרויות וללכת לרופא, נשמע לי צעד נבון ביותר. אני ישמח לשמוע ממך ואם תרצי אולי תספרי קצת יותר ע"פ מה שכתבתי לך או בכלל ואז אולי אני יכול לעזור לך יותר. הרבה בהצלחה המון אהבה וחג שבועות שמח :-) הילה

אני חושב שאין לך מה לדאוג כמו שהילה אמרה את תראי שהוא יגדל ויטרוף אוכל ולא תהיה לו שום בעיה אני יכול להגיד לך מנסיון אישי שיש לי אחות שכשהיא היתה קטנה היא לא אכלה כמעט כלום אבל באמת כלום! וההורים שלי היו מזהמודאגים והיום היא בת 13 ואוכלת יפה מאוד ואפילו קצת שמנמנה וחוצמזה יש לי אח קטן בן חמש (ו3 חודשים ליתר דיוק) וגם הוא ציפלון פיצפון וממש צריך לדאוג שהוא יאכל כי הוא יכול לא לאכול כלום כל היום חוץ מבקבוק שוקו בבוקר ובערב אבל ההורים שלי לא צועקים עליו ולא נהיים היסטריים מזה שהוא לא אוכל אלא הם פחות או יותר הולכים בכיוון שלו ואם הוא לא רוצה - שלא יאכל, א-ב-ל כמובן שהם שמים לו גבולות כלומר אם הוא אוכל ולא גומר את הצלחת הם לא רודפים אחריו אבל אם הוא לא אוכל כלום או שאוכל ממש קצת הם שמים לו הגבלות ואומרים לו אתה לא תקבל את זה ואת זה. נראה לי שכה את גם צריכה לעשות. אבל הכי חשוב - אל תצעקי עלי בשום פנים ואופן כי זה יכול מאוד להזיק לו כשיהיה גדול כי אם תצעקי עליו יכול להיות לו תראומה מאוכל או כל מיני דברים לא ממש רצויים. בהצלחה והכי חשוב - אל תדאגי יותר מדי אלא רק תשימי לב

יש לי שאלה...האמת אני בעצמי לא יודעת איך לנסח אותה כ"כ טוב.. במה מתבטאת הפרעת אכילה..??? זאת אומרת.. אם את לא בתת משקל את לא אנורקסית...אבל אם את מרעיבה את עצמך ...אם את כול היום על איך את צריכה ליהות נשקלת.כול יום מודדת... שאת אוכלת יש לך מליוןן ואחד יסורי מצפוןןן את חושבת למה ולמה.... אבלל אם יש לך התקפי בולמוס הרבה התקפי בולמוס מה זה אומרררר לעזאזל?!.. אני לא מקיאה פשוט אוכלת בלי להרגיש שובע רעב.. אוכלת ואוכלת עד שבא לי להקיא.. אפילו ניסיתי כמה פעמיים להקיא וזה לא הלך!!! ואמרתיי זהוו יותר אני לא מנסה זה מייאש אותיי כ"כ...אז כרגע אני לא מקיאה ובעבר גם לא הקאתי... אני לא יודעת איך להגדיר את עצמיי...התיאשתי ככ.. הפסיכולוגית שלי אמרה שאני לא אנורקסית ולא בולמית ולכן היא הגדירה את זה(אני לא זוכרת בדיוק במילים שלה אז מקווה שתביני)כ: קשיים בויסות הרגלי אכילה..וקושי בגיבוש הזהות הנשית או משהו כזה והיא הסבירה לי שהכוונה שלה זה..שאני לא מקבלת את שינויים שחלים בגוף של האישה וכו' ואני לא הסכמתי איתה כ"כ..היא אמרה לי שהיא לא רוצה להגיד את זה כ- הפרעת אכילה.. אבל איך איך היא אומרת דבר כזה?!..חשבתי על זה ככ הרבה. ומצד שני היא אומרת שעדיף לא לכתוב הפרעות אכילה בגלל הצבא וכול זה אבל מה הקשר בכלל אני לא מבינה ... או שיש הפרעת אכילה או שאין!!! זה שהיא אמרה לי שיש לי קשיים בהרגלי האכילה זה נכוןן מפני שהסברתי לה שאצלי זה הולך ככה או לצום או לבלוס בלי הפסקה...למרות שאני יודעת איך צריך לאכול אני יותר מיודעת אני כבר מומחית בתחום אל על עצמי אני לא מצליחה ליישם את זה... האמת שאני הייתי אצלה לא יותר מפעם אחת לבינתיים אבל זה ממש הפריע לי אני יודעת שיש הרבה על מה לדבר ואני לא יכולה לשפוט בפגישה אחת מה היא הבינה ממני אני רק יודעת שזה כ"כ מעצבן שעד שאני מכירה בבעיה שליי ומוציאה את זה החוצה אומרים לי משהוו שונה.. זה כמו שאני יאמין שיש לי עיניים כחולות וככה אני יחייה כול החיים אם הידיעה שלי יש עיניים כחולות פתאום משהוו יבוא ויגיד סליחה אבל יש לך עינים ירוקות!!! זהוווו...לסיום השאלה זה האם מה שיש לי זה הפרעת אכילה?!.. זה מה שאני רוצה לדעת היא כ"כ בלבלה אותי אם מה שהיא אמרה לי... אולי בטיפולים הבאים...זה ישתנה לא יודעת כברר.... אני כ"כ שמחה שמצאתי את הפורום הזה...קראתי כמעט את כול הדף פה ואני יכולה להגיד לך הילה שאת מדהימה אלוהיםם איזה לב!!! תבורכי את מדהימה! כול טוב ושבוע טוב...

שנים הכחשתי שיש לי הפרעות אכילה, בערך עד הצבא, ידעתי שיש לי בעיה אבל לא הגעתי לטפל בה הרבה מאוד שנים אפילו שכל הסיפור הזה התחיל בגיל 12 כי אז עשיתי דיאטה באופן רישמי וכשרציתי בטיפול ההורים שלי מנעו בעדי ואפילו זכיתי לאיומים מצד אבי שאם לא אתחיל לאכול הוא יגרש אותי מהבית, במסגרת מבנה האישיות שלי זה הפחיד אותי מאוד, אני התחלתי לאכול ולעלות במשקל ושנאתי כל רגע רק מפני שאבא אמר שהוא לא יהיה מסוגל לקבל אותי או להעניק לי את צרכי אחרי שמלכתחילה הוא גרם למצב הזה שהייתי בו ... פחדתי ולא פחדתי... התחלתי לאכול כי כולם כבר הציקו לי ובאופן אבסורדי זה רק סגר אותי, כי אבא שלי לא אמר את זה מתוך אהבה אלי ושנינו ידענו את זה יפה מאוד. פעם אחת בכל התקופה הזאת הגעתי למשקל שלדי ופעמיים אחרות לסתם תת משקל לא מפואר במיוחד, הייתי נוהגת ללכת עם בגדים מאוד רחבים וזה לא היה נראה בעייתי למי שלא רצה לראות, מי שראה לא באמת ידע מה לעשות עם זה אבל כולם ידעו שיש איתי בעיה. עברו להם כמה שנים במסגרת כל האכילה המאוד לא תקינה שלי זכיתי לטפל בה רק כשהגעתי לגיל 18 היה מטפל הוליסטי שהיה גם רופא שאמר לי שאין לי שום הפרעת אכילה ושאני רק לא אוהבת את עצמי, כשהייתי בצבא והייתי בתת משקל רציני, נראיתי לגמרי שלד וכולם ראו את זה, אז הרופא שטופלתי אצלו אמר וחתם על מסמך שאני אנורקטית במצב קשה מאוד ושהוא ממליץ על אשפוז מיידי וזה היה אחרי כמה שנים שממילא לא טופלו כראוי, שכן גם משקל הגוף הציל אותי, כי עד אז הייתי שלוש פעמים בתת משקל, לפני הצבא בשנה האחרונה של הלימודים הייתי במשקל תקין, אבל הייתי הרבה במצבים של צומות, הקאות ללא בליסות. המשקל לא ירד, כי הגוף שלי היה בתקיעות ובצבירת נוזלים מטורפת, היתי סתם בלי שום צורה וגם לא ידעתי לומר מה יש לי או איך אני נראית. אני גם זוכרת שרק אחרי שסיימתי את התיכון באופן רשמי אני ידעתי שאני מתכוונת בכל מחיר לרזות אחרי שכבר הפסקתי לפחד מהאיומים של כולם, אני הייתי בולעת משלשלים בכמויות מטורפות מה שלא העזתי לעשות עד אז, כל מה שעשיתי עד אז הגזמתי אותו יותר, הייתי רוקדת חמש שעות כל יום, חוזרת הביתה ורצה שעה וחצי ללא הפסקה, לא ישנה, את המעט שאכלתי הייתי מקיאה ואיכשהו הפעם הצלחתי לרזות באופן שממש רציתי, כי עד אז הגעתי למשקלים נמוכים אבל בגלל שעצרו אותי באחת הפעמים ופחדתי מהאיומים הפסקתי עם זה וחיכיתי לזמן שאהיה ברשות עצמי כביכול כי אז לא יוכלו לומר לי כלום. הגעתי למצב פיזי נוראי, זה היה נס שבכלל הצלחתי להרים את עצמי. הרבה מטפלים לא חשבו שיש לי בעיה, כי הייתי חייכנית ודאגתי להיראות פיקס אבל זה פגע בי כי בשלב שזה כבר לא נראה פיקס אז נשאלת השאלה מה התפקיד של רופא, אם הוא לא באמת מצליח לאתר אם יש לך בעיה או אין, האם אינטואיציות שלו חריפות, מה הוא באמת קולט ממך ואיך הוא בוחר לסייע לך, אם בכלל. אני חושבת שהרופאה הזאת לא ברוכה באינטואיציות מי יודע מה ואין לי שום כוונה לפסול אותה אבל רק בשביל הספק שיש פה הפרעת אכילה, מתוך כל סך השנים שעברתי במסגרת הגיהינום של הפרעות אכילה אני יכולה לומר לך שמילה של אדם יכולה להכריע הרבה מאוד בשיקולים שאת תבחרי לעשות לגבי עצמך ברמת הטיפול וכשזה מגיע להפרעות אכילה זה יכול להיות בעייתי מאוד במידה וזה מה שיגרום לך להאמין שאין לך בעיה ושלא תטפלי בה. עכשיו לחלק הענייני. כל מה שאת מתארת מעיד על הפרעת אכילה וזה רק עניין של זמן עד שאת תכניסי הקאות, צומות או משלשלים או פעילות ספורטיבית מטורפת או אובססיה אחרת . הפרעת אכילה היא תהליך, היא לא תמיד כבר מההתחלה או בולימיה או אנורקסיה או אכילה כפייתית יש הפרעות אכילה של אנשים שאוכלים בכמויות אדירות ויורקים לתוך שקית את מה שאכלו בלי לבלוע וזה לכאורה לא אנורקסיה או בולימיה אבל הם יכולים להגיע לתת משקל נוראי מהדבר הזה או אפילו להשמין וזה נקרא הפרעת אכילה . יש עוד סוגים של הפרעות אכילה, כל עוד את לא מסוגלת להרגיש רעב אמיתי, כל עוד את לא מסוגלת לסגל לעצמך הרגלי אכילה נכונים ושמעל הכל את לא באמת אוהבת את עצמך ורק מחפשת איך להרוג את עצמך וזה מתבטא באכילה לא מבוקרת או הימנעות מאכילה הרי לפניך הפרעת אכילה. זה סוג של הרס עצמי. יש בך קול שיודע שיש לך הפרעת אכילה אבל יש בך חלק שגם לא רוצה להודות בזה ואולי המפגש עם הרופאה גרם לך לייפות דברים מפני שנבהלת להודות בזה בפני עצמך.. הרבה פעמים יש קושי רב לתאר בפני מישהו אחר מה באמת קורה לנו ברגעים האלה כי אנחנו חווים את עצמנו מפלצתיים ביותר וזה לא פשוט לראות את זה ורק זה יכול לסגור אותך מלספר באמת מה קורה לך ברגעים הקשים האלה ולעיתים הרבה מאוד אבחנות נופלות בפח בגלל הדבר הזה. בדיוק כפי שאני הייתי מאוד "שמחה" "עליזה" וידעתי להסתיר את הרזון שלי, כי הייתי שחקנית מצויינת, כשאדם רואה אותך מחייכת וחיובית הוא לא בדיוק רואה שיש לך בעיה, אני גם הייתי רקדנית וספורטאית, אז כל הדבר הזה היה מקובל לגמרי, עדיין זה לא סותר את העובדה שהייתה לי בעיה הזויה לגמרי עם אוכל, הייתי גם אנורקסית, גם בולמית ותודה לאל לאכילה כפייתית לא הגעתי. היה מאוד קשה לדעת מה קורה איתי, כי במקום לבכות הייתי צוחקת, עד היום יש מצבים שבא לי לבכות ואני צוחקת כי אני לא מסוגלת להכיל את הכאב. אז רופא שמבין בהפרעות אכילה ואין כמעט כאלה צריך לדעת לאתר את הבעיה כדי שאת תהיי מסוגלת ויודעת לטפל בבעיה. אני שמחה שלא צריך רופא כי את בעצמך יודעת שיש לך הפרעת אכילה. אנשים שיש להם הפרעת אכילה יודעים שיש להם הפרעת אכילה. וזה ידוע שהפרעת אכילה היא מורכבת מאוד ויש לעיתים כל מיני אובססיות שלכאורה לא מוגדרות בספרים ועדיין הן באות לידי ביטוי כהפרעה. את צריכה להבין שיש פה משהו עמוק מאוד ויש לי תחושה שזה קשור בכלל בכל מבנה החיים שלך אולי איזושהי תחושה עמוקה שאת לא מספיקה שום דבר, בדכ זה יכול לגרום לך לרצות לבלוס, כי על זה אין לך שליטה ומה שקורה בחיים מייצג חוסר שליטה ואת גורמת להזנה שלך להיות בלי שליטה, כפיצוי על כל החסכים שלך ובזה את משיגה שליטה כי בחים לא הצלחת כביכול ואוכל זה משהו זמין מעבר לזה שהוא פעול מאוד חזק רגשית. אפשר לטפל בזה. הטיפול לא פשוט, הרבה עבודה של תרגול ומוכנות לסדר חייבת להיעשות פה כדי להגיע לאיזון עם אכילה אבל היא קשורה במשהו מאוד עמוק שחסר לך ועד שלא תספקי את המקום הזה בדרכים שלא יפגעו בך בחיים עצמם את תמשיכי להשיג שליטה דרך אוכל ומשקל גוף. את צריכה מטפל טוב דחוף!!!! ואני מאמינה שאת תצליחי. את כנראה נבהלת ממשהו מאוד חזק, אוכל תמיד מצליח במצבים מסויימים להסתיר הרבה מאוד מהכאב שלנו, האכזבות שלנו ועוד הרבה דברים שעבר זמנם ושמקורם לא בגלגול הזה אבל אף פעם אין לך אפשרות לבדוק את זה וזה גם לא באמת רלוונטי לשום דבר, כי את חיה את החיים האלה. אני טוענת שהרבה גלגולים של השכבה הצעירה היום הם חזרה של הנשמות שהיו בשואה, אם תשימי לב רק בשלושים שנה האחרונות מתי שאמורה להיות חזרה של גלגולים מהדור הקודם, רז אז התחילה הפרעת אכילה לקבל תעוצה מטורפת בעידן החברתי של היום וזה קשור בכל הזיכרון של המערכת התאית שלנו. אני לא נוטה לספר את זה כי לא באמת ניתן להוכיח את זה אבל אפשר לראות דמיון רב בהתחשב בכך שכל הנושא הפיזי בשואה היה בזוי ברמות מזעזעות, שכל נושא ההזנה היה מופקר והרבה מעבר לזה. לכל אחד יש זיכרון של תא ולעיתים הרבה תשובות גלומות בזיכרון הזה ואת לא באמת יודעת למה זה קורה אבל יש רגישות לזה ואת פועלת לפי הזיכרון הזה מבלי בכלל לדעת למה אבל זה גם חלק מהתיקון ההוויתי שלך על פני האדמה. בדיוק כפי שאת נוקעת קרסול , בנפילה הבאה (חס וחלילה לא עלייך) תמיד המקום הזה יהיה רגיש יותר וסביר להניח שאת תמיד תיפלי על האזור שכבר נפלת וזה נובע מהזיכרון של התאים. איך מנצחים את זה ?? איך משנים את זה??? ע"י מודעות והכרה חשיבתית חיובית והרבה הרבה תרגול ועזרה מבחוץ. כמה טלפונים. מירב ירימי נטורפטית מומלץ ביותר 050-5377232 חנן גולדמן פסיכיאטר חביב למדי ודי מבין 03-9386342 אני מאחלת לך הרבה בהצלחה שתאהבי את עצמך ואני מזמינה אותך להצטרף אלינו בכל שאלה עם הרבה אהבה המון המון אהבה שבוע טוב וחג שמח שלך הילה

וואווווו איזה איכפתיות... וואוווו איזה סיפור...אני חושבת שאת חזקה אם הצלחת ואני בטוחה שזה משהוו שמתמודדים איתו יום יום...כול הכבוד לך לא סתם אני אומרת שאת מדהימה! אני מודה לך אין לך מושג כמה!!!... ואני בשוקקקק אבל ממשש.... בעניין השואה אני גם חשבתי כמוךך אני לא מאמינה..אני אפילו לא יודעת להסביר מה חשבתי מה הרגשתי אבל לא יודעת למה תמיד חשבתי על השואה... מה אני יגיד לך פשוט מדהים...לחשוב על זה בכלל! הייתה לי גם את התקופה של הספורט הייתי עושה הליכה כול יום שעה וחצי טיפה יותר אחר"כ חדר כושר...עכשיו אני המוןן המוןן בחדר כושר..זה גם עושה לי הרגשה יותר טובה!...משלשלים מידי פעם...אבל אני לא ישקר ויגיד שלא התנסתי בזה.. האמת את כול זה לא ציינתי לפסיכולוגית...תת משקל הייתי כמה פעמיים..ואז עליתי גם מלחץ...הורים וכו'..... אצלי זה לא כ"כ בלט אני חושבת..... אני לא יכולה להגיד כי גם שכולם אמרו לי כמה רזה אני לא האמנתי הייתי פשוט עיוורת. עכשיו אני בדיוק במשקל תקין ואני לא יכולה לסבול את זה אני שונאת את מי שאני איך שאני הכוללל פשוט הכול..... אני שונאת את הבליסות המטורפות האלהה איכססס זה דוחה ואני יודעת שזה עושה לי רק רע וכמו שאמרת אין לי שליטה בימים שאני צמה יש לי שליטה והכול "טוב" אני ב"היי" בשבוע צום....אני מרגישה כאילו אני שולטת בהכול(אשלייה)...ובימים של בולמוסים אני לא יודעת מי אני מה אני ולמה אני עושה את זה.... הפסכיכולוגית נתנה לי דף כזה ואמרה לי לכתוב מה אכלתי מה הרגשתי לפני אחרי וכו' עד עכשיו לא מילאתי את זה לא יודעת למה אולי מפחד?!..להבין מה אני מרגישה?!..אין לי מושג האמת... אני מקווה רק לצאת מהמעגל המטורף הזה..לפעמיים אני בספק שאפשר אבל עובדה מי כמוך יכולה להעיד שאפשר...ועוד איך אפשר!!! זה כ"כ קשה...במיוחד שאני לא יודעת איך להגדיר את מה שיש לי! שזה הכי קשה אם את לא יודעת מה יש לך איך תדעי לטפל בזה....אני לא יודעת אם את מבינה אותי אבל היה חשוב לי שיגידו לי מה יש לי בוודעות יש לך הפרעת אכילה!!!! שאני יבין התכחשתי לזה כ"כ הרבה זמןן ועד שאני אומרת את זה אומרים לי משהוו אחר!!!אני מקווה להצליח בטיפול... אני ינסה לעשות הכול בשביל להצליח... אני רק יודעת שזה לא עשה לי טוב ללכת אליה אמרתי לעצמי עכשיו אני חייבת להיות.....אנורק........ בטח תחשבי שאני לא נורמלית!!!ואני לא יודעת מה זה?!! אבל אני יודעת כ"כ יודעת!!! כי גם שם הייתי תקופה..ועכשיו אני בתקופה שגם הצטרפו להם הבליסות..... אבל באותו רגע חשבתי על מי שאני מכירה שנמצא בזה ויודע בוודעות שהוא ככה... אני ינסה להמשיך ולראות איך יהיה המשך הטיפול בסה"כ זה היה פגישה ראשונה אני לא יכולה לשפוט לא סיפרתי הכול אמרתי דברים ככה בקטנה..נראה מה יהיה בהמשך אם אני יראה שהיא לא מתאימה לי אני ייחפש משהוו אחר...אבל בינתיים ניתן הזדמנות ואני מאוד מקווה שיהיה בסדר!!! הילה תודה תודה רבה!!! את פשוטטטט....מ-ד-ה-י-מ-ה!!! שיהיה לך שבוע טוב... וחג שבועות שמח.. תמשיכי להתחזק... אוהבת..............

מאמי רק רציתי להגיד שאני מסכימה עם הכל... את כל כך צודקת... בהכל... ומה העניין הזה עם השואה...? נשמע לי מעניין... אם בא לך תרחיבי ... למרות שגם ככה יש לנו מלא עניינים.. אז רק אם יהיה לך זמן... מתה מתה מתה על הפרוז'קטור שלי חחחח מממייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שהולך טוב הביקור... ושזה לא ידכא לך ת'חג..

מאמי רק רציתי להגיד שאני מסכימה עם הכל... את כל כך צודקת... בהכל... ומה העניין הזה עם השואה...? נשמע לי מעניין... אם בא לך תרחיבי ... למרות שגם ככה יש לנו מלא עניינים.. אז רק אם יהיה לך זמן... מתה מתה מתה על הפרוז'קטור שלי חחחח מממייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שהולך טוב הביקור... ושזה לא ידכא לך ת'חג..

אני מקווה שיקבלת שבת שלום אהובה שמרי עלייך!!!! הילה :-)

אנא שלחי שוב. אני מקווה ששמרת. שבת שלום ורק טוב! אני.

נשיקות אהבה שבת שלום איך את ??? אני מקווה שיותר טוב שלך הילה

עכשיו אני יותר טוב אף על פי שאתמול בלילה היה לי בולמוס... לא הקאתי כי חברה היתה אצלי אבל מיותר לציין כמה חרא הרגשתי. הייתי בחדר כושר היום אז אני מקווה שזה עזר לי. אמנם שרפתי רק 350 קלוריות אבל הגעתי למצב שאני כל יום הולכת לחדר כושר ולפעמים אפילו שורפת בסביבות 500 קלוריות. תמיד הייתי טיפוס ספורטיבי רק שהפעם אני לא יודעת אם התמכרתי לזה כי זה משחרר ומרגיע או כי ככה אני יורדת יותר מהר. האמת שנראה לי שלא ירדתי במשקל כבר שבוע, אבל אני גם צריכה לקבל מחזור אז אי אפשר לדעת. בקיצור אני יותר טוב אבל המצב עדיין בקאנטים. איך אני יכולה לקבל טיפול מבלי לשלם טונה של כסף? פשוט אין סיכוי שההורים שלי ידעו על זה לכן אני לבד... וזה גם מאוד מקשה על כל העיניין... שיהיה לך סוף שבוע טוב המון תודה, אוהבת!

מה עם איכילוב??? כבר הזכרתי בעבר שהצטרפות למסגרת כזו היא ללא אשפוז, מאוד ליברלית וגם תוכלי לקבל שם טיפול מלא ללא תשלום או ידיעה של ההורים בעניין. טלפון 03-6974707 המון אהבה מקסימה שבת שלום שמרי עלייך!!!!! הילה

אני פחדנית, אני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה ולהרים טלפון... חוץ מזה מה אני אגיד להם? אני לא בתת משקל ואני לא בולימית... אני כלום...תרתי משמע... אני לא מסוגלת לעשות את זה לבד. נראה לי ככה לפחות... תודה בכל אופן ואני אשמור את הטלפון למקרה ו....

אני בת 20 מטר 65 ושוקלת 53 אך אני מרגישה שמנה אני מנסה לרדת במשקל הרבה פעם אני מרעיבה את עצמי אך לא מצליחה. יש לי בעיה לאכול ליד אנשים אני מאוד מתבישת וחושבת שאם אני אוכל והם הסתכלו הם ישר יחשבו שאני שמנה . אני מפחדת שיצחקו עלי אני לא מרגישה טוב עם הגוף שלי ולא יודעת מה לעשות

את בהחלט מתארת מצב של הפרעות אכילה, אין סיבה בעצם להרגיש שמנה ויחד עם זאת את מרגישה וגם פיתחת לך הפרעות נוספות שלמעשה תמיד נולדות מהפרעת אכילה. החלק הבעייתי קשור יותר בפחד שלך לאכול ליד אנשים, מנסיון זה גיהינום, זה פשוט נורא. אין הרבה קיצורי דרך, את חייבת ללמוד להתמודד עם הפוביה הזאת ואולי מסגרת של אשפוז דווקא מאוד יכולה להתאים, בגלל האכילה שמנוהלת שם בקבוצה וגם האפשרות לנהל דיאלוג עם הפחדים שלך באופן יותר אינטנסיבי במהלך כל היום.... לא לכולם זה מתאים, אבל אופציה שבהחלט שווה לבדוק. הפוביה הזאת לא התחילה סתם, בטוח יש מישהו שלחץ על כפתור וגרם לך להיסגר, אני רק יכולה לומר שיש שלב שחייבים להמיס את הפחד כי אז מה שיקרה, את לא תרצי לצאת מהבית,מניסיון, ויקח הרבה זמן עד שבכלל תעיזי לצאת משם עם בכלל ורק תיסגרי כי יצרת לעצמך עוד בעיה שהיא לא תמיד הולכת עם הפרעות אכילה אבל הן תמיד יוצרות אותה, לכן חשוב עכשיו להקדים ולטפל, כי זה מסוכן. אני מציעה לך לקרוא הודעות שאני כותבת לאחרים, מפני שתוכלי לראות הרבה דמיון בינך בין מה שלי קרה ובין מה שקורה לכולם ביחס לעניין הזה ויהיה ניתן ללמוד מזה דבר מה, כי זה משותף לכולם. את בעצם אומרת, מישהו החליט בשבילי שלא מגיע לי לאכול, שלא מגיע לי לחיות אותי מעניין לדעת מי זה המישהו הזה, אני בטוחה שהוא נמצא שם. להתגבר על זה?? רק מתי שמעיזים לתת יד לפחד ולצלול יחד איתו לאן שיקח מבלי להתנגד, רק שם מוצאים תשובה ממשית והרבה עזרה לעוף משם כמה שיותר מהר רצוי. עזרה ומהר, להשיג פסיכולוג טוב גם פיקוח דיאטני, הייתי מציעה לך לשקול טיפול תרופתי שבהחלט יכול לסייע במקרים כאלה יפה מאוד. עשי בדיקות לבדוק מה בדיוק קורה נכון להיום אחרי כל התקופה הזו שעברה עלייך. טלפונים חנן גולדמן 03-9386342 פסיכיאטר ורד מיכאלוביץ 0522422579 דיאטנית מתמחה בהפרעות אכילה טלי יקירה, יש הרבה דברים שאת לא מקשרת בחיים למצב הזה, אבל יש להם קשר בלתי נפרד להיווצרותו ולכן יהיה עלייך לאט לאט לחשוף עוד רובד ועוד רובד כדי שתביני מדוע את בכלל נמצאת במקום הזה, למה ברחת לשם בתקווה שבמהרה בימים תפלסי לעצמך את הדרך החוצה. זה קשור הרבה בהורים המצב הזה שאת מתארת ואת חייבת להביא לשם שלום כי זה רק יכבה אותך, אם לא תמהרי להבין מה קורה לך באמת, מה מסתתר מאוחרי "אני פוחדת שיחשבו שאני שמנה"... מה זה אומר להיות שמנה, מה זה שמנה? מה מסתתר מאוחרי המושג הזה, תנסי לראות אם זה לא מעיד במקרה על דימוי עצמי מסויים שסיגלת לעצמך להאמין ולחשוב שזה תורה מסיני ורק לשם את חייבת להגיע, כי מישהו אחר לימד אותך להאמין שזה יותר טוב, מוצלח יותר?.. אני בספק!!!!. התשובה טמונה בהרבה מאוד אכזבות שהיו לך סביב דימוי גוף, דימוי עצמי בכלל אם בחרת לברוח מהחיים. אני רק רוצה לומר שאפשר להגיע לעמק השווה מבלי לעבור את כל הגיהינום הזה כי את ניצבת בפני אחד כזה. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב טפלי בהקדם.. המון אהבה שבת שלום ומבורך הילה

אני באמת מנסה וליד החבר שלי שאני המון המון זמן איתו אין לי בעיה לאכול ויש לי עוד כמה חברים טובים שאין לי בעיה לאכול איתם. הבעיה שלי מתחילה בזה שאני חיילת בבוקר אני קמה 5 אוכלת לחמניה ושותה קפה הולכת לבסיס לא נוגעת בכלום זה הגיע למצב שאפילו את המיים שלי אני מחביא בתיק שלי ושאיש לא במשרד אני שותה . אני לא מוכנה לגעת בכלום. דיברתי עם רופא היחידה והיא רצתה שאני יהיה קבן אבל אני לא רוצה כי זה יהיה רשום לי בתיק רפואי שכולם רואים. אז אמרתי לה שאני לא אוכל אני אני שונאת את הריח בחדר אוכל ונגעלת לאכול בבסיס. אז היא שאלה למה שאני לא אביא מהבית?! ופשוט לא עניתי לה. כי תשובתי תראה לה מפגרת שאני מתבישת ולא מסוגלת לגעת בזה ליד אנשים. הבעיה שלי מתחילה בכך שמשעה 5 הבטן שלי עובדת על לחמניה וקפה שאר היום יש לי 3 בקבוקי מים ובשעה 8 בערב שאני בבית יש לי ארוחת צוהורים אבל אין לי כבר הרבה תאבון אז חצי ממנה הולך לפח.... תודה רבה מכל הלב ושבת שלום..

שמרי עלייך!!!! :-)

הייתכן שאת מלאכית? חבל שלא מצאתיך מזמן

מה שלומך??? שיהיה לך יום נפלא :-)

אני שולחת לך מליון חיבוקים של חיזוקים ואהבה מחר יהיה יותר טוב יום חדש ואני מבטיחה לענות לך בהרחבה שלחתי לך מייל קצר לעידוד תחזיקי מעמד, ליל מנוחה המון אהבה שלך הילה

שולחת לך המון אהבה באקספרס! עני לי רק מתי שיהיה לך נוח... ליל מנוחה! כל טוב! אני.

ויום נפלא אני מקווה שקמת עם אנרגיה חדשה וחיוך אוהבת.... :-)

מזה שנתיים אני סובלת מהתקפי זלילה שגרמו לי לעלות המון מה עושים???????? נא עיזרו לי ותנו לי טלפונים

כנראה שבשנתיים האלה הכל חרג מהשגרה המוכרת לך ולעיתים לחלק מאיתנו לא פשוט להתמודד עם מעברים כאלה על אף שלא ציינת אחד כזה באופן ישיר. הרבה פעמים קורים כל מיני תהפוכות ושינויים בחיים, ממה שהיה שגרתי, פתאום נכנס סדר אחר שרחוק מכך בהתחלה, יש הרבה בלגאן, אי שקט ודאגות, משהו לא מסתדר, אנחנו מאבדים את הראש וכל אחד בורח למקום חממה שסיגל לעצמו במהלך החיים והפך אותו להרגל. חלק בורחים למכון כושר, חלק לים, חלק לדת, חלק לבודהיזם, חלק למיסטיקה, חלק לזנות, חלק לסתם סקס, חלק לסמים חלק לאלכוהול, חלק לזלילה ולשאר הרפרטואר ההזוי של הפרעות אכילה ועוד ועוד אני בטוחה שהרשימה לא מסתיימת פה ולא תמיד הבריחה הזאת שווה משהו לטווח ארוך, כל הידיעות האלה לכאורה מסתירות את הפחד שלנו מפני משהו שהוא אפילו לא ממשי. הכל פועל כמו סם, המוח דורש אותו באיזשהו שלב לא צפוי ובלי לשים לב אנחנו מעצימים את ההרגלים שלנו והם לא תמיד טובים לנו. דיאטה זבנג וגמרנו אף פעם לא עובדת כי לא שם נמצאת הבעיה. הרבה פעמים אנחנו צריכים סדר וגבולות ואין שום פסול בזה, אבל לא תמיד הגבולות האלה מתאימים לנו ולשם כך צריך ללמוד מהו סדר נכון, נכון עבורך לא אומר שהוא נכון עבור מישהו אחר, הרבה תרגול, הקשבה ולמידה של הצרכים שלך, הוא תנאי הכרחי ליצירת סדר כזה עם הרבה תרגול וטעיה בצידו. מעבר לזה שתמיד מומלץ לבדוק פיזית אם לא חסר לך משהו ע"י בדיקות דם פשוטות כי יכול להיות שגם זה יכול לעורר הרבה התקפי זלילה, במידה ויש חוסר באב מזון מסויים, אינזם, מלחים וכו. תקפידי לאכול לחם מלא, אני חוזרת ואומרת את זה שוב ושוב בהרבה הודעות מפני שזה מווסת את רמת הסוכרים בדם וזה מונע את הצורך הפיזי לאכילה לא מבוקרת של סוכרים ומלוחים למיניהם, שווה לנסות, לעיתים די בשתי פרוסות כדי לעצור זלילה כזו. אבל יש לי תחושה, שזה לא קשור בזה. אולי פשוט צריך להירגע, אולי את צריכה לדבר ולתת לרגשות שלך יותר ביטוי, אולי את צריכה לזרום עם השינויים שמתחוללים בחיים שלך במקום להיאבק בהם. יש מישהי שמה עדי צין, יש לה סדנא שהיא למעשה הרגלים נכונים באכילה ע"י ניהול דיאלוג שוטף עם מה שאת מרגישה ורוצה לעצמך מבלי להתכחש לחלקים האלה אפילו שלכאורה הם יכולים מאוד לאיים עלייך, אני מניחה שבסדנא יתאפשר לך לקבל כלים לנהל דיאלוג אחר עם כל האכזבות שלך ולמתן באופן משמעותי את הצורך שלך כהסתרה לכל אלה לברוח לזלילה, בדכ כשאנחנו משקיטים את הרעש, אנחנו רגועים והזלילה, הצורך לה בכלל לא מתעורר, הוא מתעורר רק מתי שחסר לנו משהו באופן מספיק טוטאלי למדי, מתי שהינו עד כדי כך אכזריים להתכחש למה שאנחנו באמת רוצים. אם אין התכחשות לכך, אנחנו מוצאים שהכל הוא בגדר האפשר, המחסומים הם בראש, הם יוצרים את הפחד והאימה אבל הם רחוקים מהמציאות הרבה פעמים ואני לא מדברת על מקרים שלכאורה אין מה לעשות, שכן לא תמיד צריך לעשות לעיתים די להניח והחיים עושים את שלהם ובאופן מפתיע הכל מסתדר טלפון עדי 052-3320900 טלפון של תזונאית נטורפתית מירב ירימי 0505377232 טלפון של איש שיחה מעולה חנן גולדמן 03-9386342 מזמינה אותך לכתוב ולהיתמך בכל עת שתבחרי בהצלחה המון אהבה ליל מנוחה הילה

איך שמים לזה סוף? איך הולכים לטיפול בלי שההורים ידעו? איך משלימים עם העובדה שיש בעיה? איך אוכלים משהו מבלי להרגיש אשם? איך הולכים לחדר כושר מבלי להיות על סף העילפון אחר כך? איך חיים יום אחד שלם מבלי לחוות מאבקים ומלחמות פנימיות? כל כך הרבה שאלות, ואף לא תשובה אחת קלה...

מתקשרים ל 03-5225575/42 ומבקשים לקבוע תור לד"ר אילן רבינוביץ מומלץ בחום !!! שווה כל גרוש אני גם שאלתי את כל השאלות שלך ועברתי מלא טיפולים וכל פעם שלחו אותי לפסיכולוג אחר וניסו כל פעם תרופה אחרת ושום דבר אפילו לא הזיז לי עד שבאתי אליו והוא נתן לי תרופה שממממממממממממממממממממממממממש עוזרת ואני מאושר ושמח. אמנם אני לא אוכל כמו שצריך אבל המצב רוח שלי כבר המון זמן לא היה כזה יציב וטוב ועכשיו אני כבר שלושה שבועות במצב רוח מעולה! (וזה הרבה זמן יחסית למה שהיה קודם...)

נראה לי שזה פשוט חשוב למי שמתעניין אם אתה לא יודע אז תברר ואני שמחה ששלושה שבועות אתה במורל מצויין, שרק ימשיך המון אהבה ליל מנוחה הילה

מחפשת עזרה במציאת פתרונות למצב של חרדה עצומה שמשתלטת עלי בכל פעם שאני נגשת למבחן "קריטי" כמו:פסיכומטרי-שניסיתי 4 פעמים ובכל פעם החרדה הזו "שיתקה" אותי מחדש למרות שלקחתי רטלין לפני הבחינה..כמו כן עד שעברתי מבחן נהיגה עשיתי 9 מבחנים...וגם בזמן שהתכוננתי לבחינות שלי כל הזמן הייתי באי שקט למרות שאני שולטת בחומר ...ממוצע הבגרויות שלי הוא--98-- רק שאז קיבלתי הארכת זמן שקצת עזרה לי(הייתי באיבחון דידקתי ושם הומלצתי להארכת זמן) הייתי מאוד מבקשת למצוא פתרון טוב להמשך תודה מראש BDH012

כשמיישמים, אז כל השדים חוזרים הביתה ואז מגלים שזה הרבה יותר קל ופשוט ממה שחשבנו. כשהייתי שם לא חלמתי שזה כך, רק כשעברתי בשבילי היציאה לחיים אמיתיים, אז הבנתי שזה כך. נכון להיות מנקודת מבט שאת נמצאת בה זה באמת בלתי אפשרי, אבל יש רגע שצריך לקפוץ למים מבלי לדעת מה יהיה ושם זה הרגע הקריטי של מה שמלכתחילה אמרתי לך וזה לא יכול לקרות אחרת ולא תדעי אם לא באמת תנסי ולא רק תשאירי את זה בגדר מחשבה ואימה, כפי שאת בוחרת נכון להיות להשאיר את זה וזה באמת מפחיד אבל תחשבי שככל שהזמן עובר במחשבות על זה הפחד רק גדל יותר ויותר, לכן תנסי למצוא את הרגע שאת מפסיקה לחשוב, קפצי למים וכמו שזה נשמע מופלץ, תתחילי לשחות ויהיה בסדר, גם אני לא ידעתי את זה והנה זה פשוט קורה. המון אהבה מקסימה אני מתפללת שתמצאי את הכוח לוותר למה שכל כך רוצה לבלוע אותך ולהעלים אותך, רחוק מכל הרווחים שאת חושבת שזה נותן לך. ליל מנוחה יקירה שלך הילה

אני מקווה שאת בסדר, עם כוחות חדשים שיהיה לך יום נפלא :-)

אני שוקלת 114 קילו גובה 164 רע לי נורא וכבר הפסקתי לנסות לעשות דיאטות כי אני נשברת אחרי חודש ומעלה את המעט שהורדתי. אני כל היום זוללת שטויות וזה עושה לי טוב ומרגיע אותי אני מרגישה שהאוכל הוא החבר שלי אבל...אחרי זה ההרגשה איומה אני חלשה ואין לי כוח אני רוצה לישון ומצטערת שאכלתי ככה כיצד אוכל לשכנע את עצמי לחזור למעגל הזה של דיאטה וספורט מאין אשאב כוח לזה אנא יעצי לי תודה רבה רבה לך ויום טוב.(אני בת 41)

אנחנו תמיד מגיעים למצבים כאלה ואחרים מפני שאנחנו במילים אחרות היינו מעדיפים למות, מאשר להתמודד ולהגשים את עצמנו על סמך מה שבאמת הינו רוצים, לא מתבססים על אכזבות וכשלונות של העבר, אלא על משהו חדש שגם יכול להיות מאוד מה שרצינו עבור עצמינו ואולי לא אבל לא נדע עד שלא ננסה באמת. תמיד יש משפט שאומר ברקע "כן, אבל ממילא זה לא ילך!!!" מכירה את המשפט הזה? אני בטוחה שכן ולא נראה לי שאת אוכלת בגלל שטוב לך, את אוכלת כי יש בך יצר שהיה רוצה להרוס את הכל ומה שאת עושה זה סוג של הרס, הכל או לא כלום, נשמע שסוף העולם מגיע. מאוד קשה להחזיק מורל כשעסוקים רק בזה, כי זה באמת יכול לטמטם ולא רק אותך ואני גם לא בטוחה שבמצב שבו את נמצאת היום את בכלל מרגישה את הטעם של האוכל, נשמע שזה יותר כמו הרגל. מה אני מציעה? לעשות רשימה, מה את רוצה בשביל עצמך, אבל באמת באמת כשאת עושה אותה אל תתמקדי במגבלות, תזרמי עם זה עד הסוף ורצוי שקו המחשבה יהיה חיובי. אחכ את מבטיחה לעצמך שדבר אחד מתוך הרשימה את מתחייבת להעניק לעצמך השנה ולא משנה כמה שזה יהיה קשה את מתחייבת לעמוד במשימה כי זה מה שיתן לך את הכוח להעניק לגוף שלך להיות במקום הנכון ביותר עבורו מבלי להתייחס למספר נמוך בשלב זה. אחכ, כשתהיה בך התהלבות וכייף לקום בבוקר לקראת הדבר שאת מאוד היית רוצה עבור עצמך ושעד היום מסיבות כאלה ואחרות תירצת לעצמך שזה בלתי אפשרי, את מתחילה לטפל בבריאות שלך, כי זה מה שיתן לך את הכוח לטפל בה. בדיקות, דיאטה מבוקרת שלא בנויה על דיאטה, אלא יותר הזנה שהיא טובה לך עם הרגלים חדשים שיתאימו לך. אחד הדברים החשובים בהצלחת התהליך הוא להרגיע ולהוריד כמה שיותר לחץ סביב הנושא. צריך מסגרת מתאימה ואם את מרגישה שאת לא יכולה לבד, הייתי מציעה לך לעבור תקופה של אשפוז שתקנה לך יכולת הסתכלות נרחבת על המצב וגם תאפשר לך לרכוש כלים שיעזרו לך למתן כמה שיותר את ההרגלים שרחוקים מלהסב לך אושר ושמחה. הייתי מציעה לך כבר מעכשיו לפני שאת בכלל מתחילה כל תהליך של מחשבה בעניין לנסות לשאוף למשקל גוף שפוי שהוא אפילו בגדר המלא ולא לשאוף לרזון, מאוד חשוב שתגיעי למצב של תמונה אפשרית במוח שלך ולא מזיקה, אפילו עם עודף משקל קל, עד 7 קילו נאמר. מאוד חשוב שתכניסי לחיים שלך עניין כי בלי זה, זה לא ילך, אסור יהיה לך להתמקד רק בהרזיה. אני מניחה שאם תתני את הדעת על כל נקודה שציינתי, את תוכלי איכשהו לפלס לעצמך דרך יציאה איטית למקום שיהיה הטוב ביותר עבורך. אני מאחלת לך בהצלחה ואם יש עוד שאלות או שהיית רוצה לכתוב ולהענות את יותר ממוזמנת. עצה, אם את מרגישה שאת לא מסוגלת לטפל בעצמך עכשיו, אין דבר יותר טוב מלוותר ולהניח עד לנקודת זמן שבה את תהיי מסוגלת לנהל עם זה דיאלוג אבל ממקום של רצון אמיתי וחלילה לא ממקום של לחץ או שנאה או משהו ביקורתי או שיפוטי אחר, כי הם לא כלום אלא רעל מרוכז בלבד, לכן חשוב לפעול בזמן הכי טהור, הכי מתאים הכי נכון שיהיה מבחינתך בלבד ולא בגלל או בעקבות הערות שאת שומעת או כי אנשים אחרים מאוד היו רוצים לראות אותך שלד. המון אהבה הילה

תודה רבה לך על תשובתך המהירה והרצינית. כל כך כיף היה לי לקרוא אותך ולהרגיש שאת מבינה אותי מבפנים גרמת לי שמחה בלב ורצון עז ליישם את דברייך ואני מברכת אותך על כך אני אכתוב לך מדי פעם שלך באהבה והערכה פז.

אני סובלת מעודף משקל (15ק"ג) ולא מצליחה לרזות. אני שונאת ספורט. לא מצליחה לשלוט בדחף לאכול (במיוחד דברים שמנים ולא בריאים). האם יש דרך לדכא את הדחף הזה לאכילת יתר?????? אם אני מנסה לעשות דיאטה אני בקושי מצליחה לשמור על הקיים. ואם אני לא עושה דיאטה אני עולה במשקל. יש מוצא???

יעל יקירה , את לא יורדת כי את עושה משהו לגוף שלך שלא מתאים לו. כדי לרזות במידה ובאמת יש טעם לכך, את צריכה להזין אותו באופן מלא, מאוזן ומבוקר, כדי שתמיד תהיה תנועה מטבולית, ברגע שאת מחסירה בעד עצמך מזון, את במילים אחרות מחסירה בעדך את האפשרות להיות, לרצות , לחלום, לקוות, להאמין שמגיע לך יותר. דיאטה לעולם לא תביא לך את אלה, את תצטרכי ליצור את זה בחיים, בלי דיאטה או השגות מטרות דרך משקל גוף שזה רעיון ממכר למדי, בשביל זה מתים מזה. לעשות דיאטה? לכי לתזונאית, לכי קודם לרופאת משפחה כי סביר להניח שמשיכה למזונות האלה מעידים על חוסר מסויים שאפשר למלא ע"י תוסף מזון מתאים ואז זה ישקיט לך את הרעב לדברים שמנים, אפשר לאתר את זה באמצעות בדיקות דם פשוטות. אני ממליצה לך ללכת לנטורפטית טובה, אני יכולה להמליץ לך במידה ותרצי ולא לדיאטנית רגילה. הקפידי לאכול לחם מלא, כי זה יעזור לך מאוד להימנע מהאכילה הזאת שאת רגילה לה, תתחילי את היום שלך עם שלוש פרוסות לחם מלא בלבד עדיף משיפון, ואם את מרגישה רעב לפני השינה מלאי אותו עם שתי פרוסות לחם גם משיפון, זה פשוט יאזן לך את רמת הסוכרים בדם ובאופן מיידי זה ישקיט לך את הצורך להמשיך לאכול באופן בלתי מבוקר במידה וזה עניין של רעב לא מוסבר שלא קשור במשהו שהוא רגשי נפשי. ביום עצמו תקפידי לאכול ירקות ופירות, שתי הרבה מים במיוחד בתקופה החמה של השנה. וכל פרק זמן קצר תאכלי משהו אחד עד שניים, כך גם לא תהיי עסוקה בזה, כי הרעב יסופק ואת גם תרזי. הקפידי על הליכה של שעה במהלך היום או בבוקר או בצהרים רצוי, הימנעי מזה בשעות הערב. תאכלי דברים שהם מזינים ולבד הצורך באכילה של שמנים מתוקים ולא בריאים יפחת כי ברגע שתנקי את הגוף שלך הוא יאותת לך על מזונות אחרים ממה שאת נוהגת לאכול עד היום. כל מה שכתבתי לך עד עכשיו זה בולשיט אחד גדול, כי זה רק החלק הקוסמטי נשמע שאת חייבת להתחיל לנהל דיאלוג עם הרגשות שלך, לקבל את עצמך ולהרחיק את עצמך במודע ממחשבות לא הגיוניות אודות עצמך ומי בכלל אמר שמשקל עודף הוא לא בריא??.. בעצם?? ו 15 קילו זה לא נורא כל כך אם זה יותר הייתי אומרת שיש גם חשש רפואי לעניין. אפשר להשיג הכל, אם רק תורידי את הלחץ שלך סביב העניין, תרגיעי נשמי עמוק ותביני שזה לא סוף העולם ושיש זמן ועת לכל חפץ גם להוריד 15 קילו במידה ואת באמת צריכה. אבל זה לא ירד עם לחץ, לכן הירגעי!!!! יש מישהי שפגשתי שעובדת עם מקרים של עודף משקל, אישה צעירה מדהימה היא יצרה סדנא שנקראת "מעבר לאוכל"- הרזיה ללא דיאטה , על סמך הניסיון האישי שלה, לחיות מתוך בחירה "אווטר" טלפון 0523320900 שמה עדי צין והיא מקסימה אמיתית, יש לי תחושה שהיא יכולה לסייע לך הרבה מאוד, שווה להרים לה טלפון ולדבר איתה. המחיר לסדנא שפוי בהחלט, יש אנשים שמלמדים וממש מדביקים במה שהם למדו על בשרם, היא מסוג האנשים האלה, כי גם היא נלחמה הרבה שנים על משקל עודף ואני יכולה לומר לך שהיא יפיפייה. הרבה בהצלחה אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב המון אהבה חיבוק ענקי הילה

הפסיכיאטר שלי אמר לי משהו ממש נכון: ככל שחושבים יותר על האוכל - כך רעבים יותר וזה נכון גם בקטע של הדיאטה - שככל שאת חושבת כל הזמן מה תאכלי ומה מותר ומה אסור ובמה יש יותר קלוריות ובמה פחות וכל המחשבות האלה שמעסיקות אותך כל היום - ככה תהיי יותר רעבה זה ממש ממש נכון אפילו לגבי אנורקסיות תנסי לקבוע לך תפריט מוגדר ולמצוא עבודה שתעסיק אותך ופשוט אל תחשבי מה את אוכלת כל הזמן, את יודעת שיש לך את הארוחות שלך בזמן המתאים וזהו. חשוב שתתעסקי במשהו כדי שלא יהיו לך את הדחפים האלה כי אפילו אני (שסובל מתת משקל...) כשאני בבית כל היום אני נהיה מזה רעב... בהצלחה ואם את רוצה אני מכיר דיאטנית מ-ע-ו-ל-ה קוראים לה נדיה גרינשטיין 054-4698895 ובלי צחוק - היא הדיאטנית הכי טובה בעולם... באמת!

אני מקווה שמשתפר... המון אהבה ערב נעים הילה

הילה בוקר טוב אני מודעת ליופי החיצוני והפנימי שבי אספר לך קצת יותר אני בת 37 כשהיתי בת 20 היתי דוגמנית במשך 5 שנים העניין עם ההשמנה החל כאשר הוריי נפטרו מסרטן אחד אחרי השני הם היו הורים שאולי בסיפורים ובאגדות יהיה אפשר אולי להזכיר כאלה הורים. וכמובן שתי הריונות שגם תרמו להשמנה ואני עצמי לא אהבתי את המראה השמן והשינויים שחלו בגופי לכן התחלתי בדיאטה קיצונית והגעתי עד הלום, כולם אמרו לי תראי איך את ניראת ליד בעלך וכו זהו חלק קטן בעניין משום מה כשאני כותבת לך ליבי נפתח קצת אלייך ואני מוכנה לטיפול שלא חשבתי בכלל שארצה להגיע אליו ,אני גרה בגבעתיים ועובדת ברוב שעות היום לפעמים עד שעות הערב . לרופא המשפחה שלי אני לא רוצה להיחשף לבעיה אז אולי את יודעת על רופא באזור? דעי לך שלמרות שאיני מכירה אותך אולי בגלל שמך את נותנת לי קצת כח סליחה הילה אבל הילה הקטנה שלי יושבת לידי ומבקשת שאסביר לה מה אני כותבת . תודה ויום טוב

במיוחד אם הם היו שני מלאכים ואולי משם נובע הקושי והעצב, אולי מפני שלפעמים קשה לנו באמת להרגיש במלוא העוצמה התרחשות מכאיבה זו או אחרת בדכ אנחנו נוטים לברוח כי זה מכאיב מידי ורק אחרי הרבה זמן פתאום משהו מתעורר בנו ואנחנו מבינים שזה כבר בלתי אפשרי להשאיר את זה קבור ללא מענה רחוק מלהיות פטור בתשובה ויכול להיות שאין תשובה, אבל יש אפשרות לתת לזה ביטוי, לשחרר ולסלוח. הורים מייצגים סוג של חוט שדרה, החוט הזה שלך היה איתן עד לרגע שהם הלכו, פתאום הקביים נעלמו ואת היית צריכה למצוא דרך לחיות את החיים האלה שונה ממה שהם סיגלו אותך להאמין כי העולם בחוץ רחוק מלהיות מלאכי ואם אין עוד אנשים כאלה, הולכים לאיבוד ומתחילים לשים שכבות ולהסתיר כי זה פשוט יותר מידי מאיים ולא תמיד יודעים איך לחיות בשלום עם עצמנו ולא משנה כמה ההורים שלנו נפלאים, צריך ללמוד את זה וזה בהחלט בגדר האפשר, כי קיבלת דוגמא שהרבה היו מפללים לה! להיות דוגמנית מהעבר זה גם עסק לא פשוט, אני רק שמחה שזה היה לפני כמה שנים ולא בשנים האחרונות כי אז אני מניחה שכבר לא היית בחיים, עדיין זה לא הופך את זה ליותר קל. את נפלאה בזכות מי שאת, הריונות זה דבר מדהים ואפשר לראות את זה בכל מיני זוויות ראיה, אני יודעת שזה מחולל שינוי מהותי ביותר בגוף, לעיתים זה בכלל לא פשוט וזה אפילו מרגיש כמו מחלה ואת בעצם נאלצת לקבל מישהי חדשה כי לא תמיד אפשר לחזור לאותם מימדים מהעבר אבל את מקבלת הזדמנות לתת לשתי נשמות יקרות ויותר הזדמנות לעשות פה תיקון, האמיני לי זוהי זכות. *********** אני השארתי לך טלפון של פנינה היא מקבלת בתל אביב, זה גם קרוב לגבעתיים ואת בהחלט יכולה לדבר איתה על הנושא הזה מבלי לחשוש, היא גם תפנה אותך הלאה. ****************** אני תמיד יודעת שמה שאנחנו רואים בחוץ, הרבה פעמים כמעט תמיד מעיד על מה שאנחנו נוטים לחשוב או להאמין אודות עצמינו. "הם" מייצגים את הקולות שיש לך בפנים, זה מעורר בך התנגדות וזעם וכעס וחוסר אהבה לעצמך מפני שבתוכך יש חלק שמזדהה עם אותן מילים מכאיבות. תבדקי את זה ותראי שזה נכון. הרעיון הוא למצוא דרך לקבל את נעמי החדשה, לקבל אותה ומתוך שלמות הקבלה והסליחה למי שאת, אחרים כבר לא יאמרו מילה, כי את תשדרי משהו אחר לגמרי. זה מזכיר להבדיל אלפי הבדלות את הסיפור של מיכאלה ברקו, היא אחת הנשים היותר מהממות שיש בעיני ולא בגלל היופי החיצוני שלה בגלל שהיא אנושית, תמיד היא נראתה לי כזו על אף שהיא עסקה בתחום כל כך לא אנושי וגם היא הייתה צריכה ללמוד לגבש לעצמה זהות, כי היא פשוט לא מצאה את עצמה, עם כל ההריונות זה גרם לה להיראות אחרת וזה גרם לה לחוות שיעור שלא פשוט לחוות אותו בעידן של היום כשכל נושא התדמית הוא רחוק מלהיות אנושי. העניין הוא כמה את בוחרת לשתף עם זה פעולה. את יכולה להחליט שלא!!! זה תלוי בך! גם אני מרגישה הרבה פעמים עצב על מה שלכאורה יכולתי להיות ואז אני מבינה שזה לא באמת מה שאני רציתי להיות אלא מה שהחברה רוצה שאני יהיה ואז מספיק שאני יזדהה עם זה וכל הקול שלי כבר לא יהיה שלי ואני כבר לא יהיה אני וזה החלק שאת תהיי חייבת ללמוד לזהות בכל מחיר כי היום זו מלחמה על שפיות. אני רוצה לספר לך משהו אני לא יודעת אם את מכירה את הסיפור שלי, בקצרה, אחד הגורמים המשמעותיים ביצירת המחלה שלי הוא שאני באתי מאונס ולא קיבלתי על כך שום הסבר, קיבלתי הרבה שתיקה וזה לא נושא שאני אי פעם אוכל לקבל עליו תשובה, נאנסתי אני בגיל שמונה מפני שמשכתי לעצמי אנרגיה שהיא קשורה הרבה מאוד לאנרגיה שאיתה באתי לעולם. אני שנאתי את עצמי ולא הייתי מודעת לזה כלל, חשבתי שזה פשוט לרצות להיראות יפה יותר שווה רזה יותר. בגיל 27 נקלטתי להריון שלא היה מתוכנן וזה כבר היה אחרי שלא הייתי בתת משקל קרוב לחצי שנה אבל היה מבורך על שני הצדדים. ההריון לא עלה יפה ואחרי שהחזקתי ארבעה חודשים, באמצע חודש רביעי הפסיק הדופק, העובר הצטמק. הייתה לי רעלת הריון, עברתי הפלה ועוד גרידה, קרה משהו נורא מוזר. כשעברתי את ההפלה עשו לי הרדמה מלאה, אני קמתי בוכה ברמות שאני לא יכולה לתאר, אני הרגשתי שאני בכלל לא פה, זה מאוד הבהיל אותי מזל שהחבר שהיה לי, היה שם ותמך. אחכ, רק רציתי לברוח וללכת הביתה, הייתי עוד בשלבי החלמה מהפרעות אכילה, זאת הייתה התקופה הכי ארוכה שהפסקתי להקיא בה ולאכול באופן שפוי, ללא הרעבות אבל יחד עם זאת לא אהבתי את עצמי. יום למחרת חזרתי הביתה, התקפלתי מכאבים והייתה לי הרגשה שמשהו לא בסדר ושאני הולכת למות. הגעתי לבית חולים עם 40 מעלות חום, וכאבי תופת בהתחלה ראו משהו מוזר אבל לא היה שום ממצא שהם יכלו להסתמך עליו כי אני הגעתי לבית חולים מתי שלא היה אף אחד, הייתי צריכה לחכות שרופא מומחה יגיע. בלילה של אותו יום, אני לא יכולתי להתיישר מרוב כאבים, אחרי הפלה והרדמה, משהו היה לא כשורה, מאחר וזה לא אמור לקרות, אני צווחתי לאחות לפנות בוקר שאם לא לוקחים אותי אני מתה. אף אחד לא הקשיב, מעבר לרשלונות הרפואית שהייתה, הייתה אחות מתלמדת צעירה שכנראה שהייתה קשובה יותר לאינטואיציות שלה, דרשה שיקחו אותי במיידי. הגעתי לרופאה, ומיד כשעשו לי בדיקה מיד הפנים שלה היו נפולות, כאילו את יודעת שמשהו רע קורה, פתאום היו עוד חמישה רופאים בחדר, בלי שום התרעה מוקדמת ואני צרחתי כמו שבחיים שלי לא צרחתי,. מה שקרה שהיה לי זהום רציני , עם הרבה קרישי דם בגודל מזעזע. הרופאה אמרה שאם לא הייתי מגיעה סביר להניח שזה לא היה נגמר בחיים. לא יכלו לעשות לי בשלב זה הרדמה ולכן הם נאלצו קריש קריש להוציא לי בזהירות רבה עם אולטרסאונד, כי הם לא יכלו לקחת סיכון שישאר שם עוד קריש, אני חושבת שזה בערך היה כמו לעבור שואה, אני הרגשתי שסכין הולכת לי בתוך הרחם וזה היה בערך 20 דקות שנראו כמו 20 שנה או יותר, אני פשוט חשבתי שזה לא נגמר. אחכ הייתי חודש בבית חולים עם אנטיביוטיקה לווריד, חלשה ומדוכאת ברמות שאני לא יכולה לתאר, השלתי 15 קילו, אחרי שכבר הייתי בסדר. למה אני מספרת לך את כל זה. המקום הכי פגוע שלי בגוף זכה לדמם ולכאוב ובאופן אבסורדי להירפא מכל מה שאני עברתי, כי אף פעם לא הייתה לי הזדמנות ממשית לדמם על זה במודע ומתוך שחרור של החלמה. אני יצאתי משם בדיכאון אבל גם עם חיים חדשים, מיד אחכ, חודש אחרי, הפכתי להיות הילה חדשה, שום דבר מהעבר לא כאב לי ברמות של שיתוק וזכיתי להיוולד מחדש, עליתי חזרה במשקל הפסקתי במודע להקיא באופן רשמי עד היום אני עוד עט חוגגת שנה וקצת של החלמה. ככה אני ראיתי את הלידה שלי, על אף שזו הייתה סיטואציה לא פשוטה, נולדתי מחדש. סיפרתי לך את זה כי באמת יש אפשרות לראות את הכל בכל כך הרבה דרכים, יכולתי לראות שזה היה נורא ובחרתי לראות שעם כל זה שזה היה נורא קיבלתי מתנה ושמירה שאני לא יכולה לתאר במילים. הגוף שלי השתנה, העצמות שלי התרחבו, אני כבר לא רזה ובאופן אבסורדי בעיין אובייקטיבית זה באמת מאוד החמיא לי וזה היה הדבר הקטן הזה שגדל לי בתוך הבטן, שאפילו לא זכה לחיים, הוא פשוט בא להציל אותי ולתת לי חיים. ואני חושבת שגם את קיבלת הרבה מתנות עם כל ההריונות שלך וכדאי יהיה להעריך את הדברים החשובים באמת ולא את הקטנות. תמיד תראי את המסרים האלה, יש כל כך הרבה, ואני בטוחה שגם את קיבלת הרבה הבנות בעקבות השינוי הזה, הגוף פה לשרת אותך, מעבר לענייני יופי. ואני בטוחה שאת יותר יפה מאי פעם, כי הגוף, אם מרשים לו להיות איפה שהוא רוצה, הוא הכי יפה שיכול להיות. אז שואלים, מה זה מה שהוא רוצה??\ בשביל זה צריך לשתוק, להירגע ולהעיז לשמוע באמת. המון אהבה יום נפלא יקירה הילה

יש לך הודעה חשובה ממני :-)

ראיתי שתהית איפה אני .... אז .. האמת שהמצב שלי לא מוגדר.. עד לא מזמן לקחתי את העצה שלך .. והתחלתי לאכול נורמלי(!!) וגם עקב חוסר זמן וגם כי פשוט רציתי הפסקתי זמנית עם ההליכות .. ולא עליתי והאמת טיפה ירדתי אבל התייצבתי על המשקל ... ותקופה זה היה טוב ומתאים ואפילו הייתי מרוצה .. אבל עכשיו שוב .. אין שקט ... שוב תוקפים אותי כל הקולות והשגעונות ... ולאט לאט שוב קיצצתי את התפריט (וירדתי ....) ושוב חזרתי לעשות הליכות .. כי אני פשוט לא יכולה בלי זה ... אני נורא מנסה להקפיד אבל .. לאכול במשך היום .. ולא לקצץ יותר מידי (ובהתחלה השליתי את עצמי שזה מתוך רצון לבריאות שלי .. אבל האמת? שזה רק כדיי שאני יירד יותר מהר .. אני לא אפרט למה .. אבל אני בטוחה שאת מבינה את השיטות ...) זה משגע אותי שאני שוב תקועה באותו מצב ... אתמול האמת גם נשברתי .. והקאתי ....אבל דיי העברתי את זה על סדר היום ... כי בסה"כ אני באמת מחזיקה טוב בתחום הזה ובאמת בקושי מקיאה ....(יחסית ..) אתמול. אחרי ההקאה ... הלכתי לישון בסביבות 2 .. (שזה דיי מוקדם..) ולא הצלחתי להרדם ... השגעתי . אני שונאת את הלילות .. בזמן האחרון .. אני לא מצליחה להרדם לפני 6 בבוקר ... וכמו שאת בטח יודעת בלילה את נשארת לבד עם עצמך . ועם כל המחשבות והשדים ... ואין לאן לברוח ... אין איך להעסיק את עצמך ... ואני ניצבת מול עומס מציף של מחשבות שהדחקתי במשך כמה זמן .. ואני פשוט לא יכולה להתמודד .. והכל רץ לי בראש במהירות מטורפת ואני לא יכולה להרדם... אתמול פשוט הרגשתי שאני משתגעת והרמתי טלפון לחברה .. (ב3 בלילה ) ומזלי שהיא הייתה ערה .. והעברתי איתה את הלילה .. דיברנו עד 6 בבוקר ... לא על המחלה או משו ממש חשוב .. פשוטו העובדה שלא הייתי לבד ששמעתי עוד קול בצד השני שצחקנו .. זה עזר ... אבל מה יהיה עכשיו ? הרי חופש .. ככה זה יהיה כל החופש ? כשיש ביצפר זה הרבה יותר קל אני הרוגה בסוף היום ואז מותחת את זה עוד קצת וכשאני מגיע למיטה אני נרדמת ישר ..... מצד שני .. הרי התחלתי את זה בכוונה -הייתי הולכת לישון מאוחר .. מאוד .. וקמה מאוחר בסביבות אחה"צ .. כדיי לא לאכול ... אני פשוט תקועה בין השגעונות של עצמי כנראה... אגב ראיתי את ההודעה של על ה"בחור" הזה שהעיר את ההערה המטומטמת הזאת .. ואני נורא מבינה אותך .. טריגרים יכולים לגרום למפלות גם אצל האנשים הכי חזקים ... .... וכן אני מתכוונת אליך .. אבל זה היה שבירה זמנית . ואת במצב שלקח לך זמן קצר מאוד להבין את זה .. ולא לתת לבנאדם שלא מכיר אותך בכלל ולא אכפת לו ממך לדרדר אותך .. כי עבדת קשה בשביל להגיע לאן שאת עכשיו . והכוח שלך מדהים בכי זה לא תמיד רע ... זה משחרר הרבה דברים אפילו לא ספיציפייים לאותה הערה ... אבל אני בהחלט בטוחה שיגיע בקרוב הזמן שהערה מסוג זה לא תזיז לך כלל. ולא תבזבי עליה דקה שולחת חיבוק חם .. אוהבת !!

טלי מקסימה, עד לאן??? יחד עם זאת הכל, כל מה שתיארת זה הרע במיעוטו, אני חושבת שבכל מקרה להכניס משהו לגוף ולא להקיא זה סוג של הישג. כן שאלתי עלייך, כי תהיתי מה קורה איתך ואני מאוד מקווה בשבילך שאת תזכי לטיפול במהרה בימים, הנה עוד מעט גם לינוייה שלנו מתחילה טיפול ואני חושבת שזה מאוד חיובי. אפשר לקחת דוגמא, כי בסהכ אנחנו באמת רוצים תמיד להרגיש יותר טוב. העניין עם השינה, כשלא אוכלים ומורעבים זה ישר פוגע בשינה. הלוואי והייתי יכולה להסביר את זה באופן שבו תוכלי ממש להבין אבל הרבה תהליכים בגוף קורים בעת ליל וברגע שאת פוגעת בתהליך הטבעי של הגוף משהו משתבש, את הופכת להיות עצבנית ועם חסר לו משהו הוא בד"כ מאותת על כך בשעת ליל בגלל שהוא עובר בשעות האלה תהליכי התמעה חשובים לתפקוד שלו ובין היתר לתפקוד שלך. הרעבה עצמית, יוצרת דיכאון, אי שקט, כאבים, מצב של כניסת שדים לרקמת ההילה החיצונית של הגוף, השתלטות על הלך הרוח עד לאיבוד שפיות במצבים של חולשה נוראית. לא סתם דיברת על שדים. את פוחדת בלי סיבה, מחשבות קשות, לא הגיוניות, את רק רוצה להיעלם, לרדת יותר ויותר, את חושבת מה אני עושה כדי לרזות וכמה הכי פחות או הכי פחות קלוריות לאכול, או כמה הכי הרבה אני יכולה לאכול עם מעט קלוריות ואז זה כאילו שלא אכלתי כלום מה שבאמת נכון. אין לזה סוף. זה הופך להיות סם, הגוף לבד כבר ידרוש את זה ולכן דרוש פה תהליך ארוך של גמילה. את לא רוצה לצאת מזה כי זה מפחיד אותך ואני לגמרי יכולה להבין את הפחד הזה, אני עד היום חווה אותו באופנים אחרים, אבל אני זוכרת מה זה להיות שם ולא להרגיש שזה היה מספיק רזה על אף שאחת הפעמים זה היה ההישג המושלם כביכול כי באמת נראיתי שלד, עדיין זה לא הספיק לי וזה החלק המדהים, עדיין יש בי חלק שחושב על אי מימוש הרזון שאני רציתי להשיג, על אף שעל סמך תמונות נראיתי שלד אבל ברמת החוויה זה היה רחוק משם, זה מכאיב לי וזה מפחיד אותי, כי זה זיכרון שאני לא כל כך בטוחה שאני יכולה לשכוח ואני גם יודעת שאני לא יתן לעצמי להגיע לשם, אבל זה שם. אני רק יודעת שיש דברים במודע שאני נמנעת מהם כדי שחס וחלילה לא יווצר מצב שאני יהיה שם ואני יודעת וזוכרת בדיוק מה הפיל אותי ואני בטוחה שעם הזמן זה ייעלם. כך שאני לגמרי מבינה את ההתמכרות המטורפת הזו לרזון. השאלה מתי באמת מפסיקים, מישהי כבר מתה מזה לפני קצת יותר משבוע ואני לא בטוחה שאת בכלל מודעת לסכנות שיש בזה. עם כל הפחד ועם כל הרצון להשיג משהו בלתי אפשרי, אני חושבת שאת צריכה להתחיל במקביל עוד תהליך שיוביל אותך בסופו של דבר להשלמה ואני חושבת שרק טיפול באמת יאפשר לך זאת. אני לא רוצה סתם להעיק עלייך אבל את מאותתת שאת במצוקה ונראה לי שרק לדבר על זה יגרום לך להרגיש יותר טוב. אני שמחה שכתבת אני מלאת אהבה אלייך תשמרי עלייך וכן את צודקת דמעות תמיד עדיפות על הרס עצמי ולכן גם הרשיתי לעצמי לבכות באמת. כל טוב הילה

שוב תודה תודה תודה רבה על ההודעה שלך .... כמו תמיד את יודעת לענות באופן שגורם לי לחשוב . תראי עכשיו אני יותר טוב .. המצב קצת יותר רגוע . אבל אני חושבת שזה בגלל שכמה ימים עשיתי מן התחמקות קטנה מלישון הסבר? ביום שלישי לא ישנתי .. הלכתי לביצפר (לתגבור ) פשוט כמן המשך של היום ... אחכ בסביבות 1 בצהריים ישנתי כמה שעות .. בערב עשיתי הליכה ואז בערך ב12 הייתי כבר הרוגהה ונרדמתי מהר- בואי לא נצתיין שקמתי ב4 בצהריים ... מוזר ביותר .. בכל אופן אני יותר טוב מבחינת המחשבות כי .. פשוט אני נורא שומרת על האכילה ושוב הגעתי למצב של ההתחלה . למשל היום ...: אכלתי צהריים כוס אורז וחסה ... עד הערב שתיתי שתיי כוסות תה .. ובערב שוב חסה עם מעט קוטג' שתיי לחם קל ... אח"כ תה .. וקצת ענבים .. למרות שזה היה מיותר .. וזה מן מצב כזה שאני יכולה לשמור עליו הרבה זמן .. כי אני לא רעבה במשך היום וגם לא חסר לגוף שלי כלום כי סה"כ הארוחות שלי דיי טובות ... וככה אני גם לא נשברת ומקיאה ... ואני גם מצליחה לישון בשקט כי לא משגעות אותי מחשבות כמו כשאני אוכלת יותר .... תראי נכון אני לא רוצה להשתחרר מזה . כי אני רוצה לרדת. מאוד רוצה לרדת .אבל מצד שני אני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה כי אני רוצה לרדת אבל לא רוצה את כל הדיכאונות והבאלגנים שכרוכים בזה . ולבנאדם פשוט ץ נורא קל להגיד אז פשוט תעשי דיאטה נורמלית . אבל מי כמוך יודעת כמה זה קשה . הרי לשמור על איזון זה הכי קשה . ביינתיים אני פשוט מתרכזת בלימודים .. כדיי שלפחות זה ייצא בסדר ... אז אין לי יותר מידי זמן להתעסק עם זה (לטובה ולרעה..) .. אבל כשיגמר הלחץ אני יוכל לחשוב קצת וגם אני מקווה ללכת לטיפול .... אוהבת המון ... שולחת חיבוק חם ואיחולים ליום טוב !!

15.6.05: סדנת מבוא בריברסינג תתקיים בתאריך 15.6.05 יום חמישי בשעות 19:30-22:30 בנווה סביון. הסדנא תכלול רקע על הריברסינג, תהליך חוויתי של נשימה מעגלית ותהליכי מודעות. מחיר הסדנא 90 ש"ח. לפרטים באתר : http://www.rebirthing.co.il ובטלפון 052-8566947

:-)

רציתי לדעת מה מסמלים הערכים הבאים: MONO.abs MONO% EOS.abs אשמח לתשובה מהירה. תודה רבה.

אם זה קשור בזה. בהצלחה.

התרשמתי מאד מהכנות והישירות במכתבך הכן ישנם דברים נסתרים שאולי פסיכאטר יוכל להגיע לעומק הבעיה למרות שמימי לא פניתי לגורם כזה ובטח לא שוללת את האפשרות שיכולה לעזור לי. כמו כן עם המעט שכתבתי גם את נגעת בדברים שלא חשבתי לדבר עליהם . שאלתי אלייך האם אותו פכסיכאטר עובד עם קופת חולים מכבי? ואם יש צורך בהפניה? לבתי הקטנה קוראים הילה והיא מלאת הילה . אשמח לדבר איתך שוב תודה ושוב תודה.

הילה, שם עצמתי ומחייב יש לבת שלך וכנראה שהיא לא סתם הגיעה אלייך בדיוק כפי שאני לא סתם הגעתי לאימי, שכן הרבה אור הכנסתי לחייה. ולענין, חנן לא מקבל דרך קופת חולים מכבי על אף שמאוד הייתי שמחה אם כן היית פונה אליו בגלל שהוא אישיות מופלאה והוא בהחלט יוכל לעזור לך המון ואולי הוא כן, שווה לבדוק. יש עוד מישהו שאני יודעת עליו שהוא איש מקסים, עובד דרך מכבי, שמו רוני אלפנדרי, גם מומלץ אבל הוא פסיכולוג,052-5563965 יכול להיות שהוא יכול להמליץ לך על עוד אנשים ממכבי, והוא בהחלט כתובת מומלצת שאפשר להיוועץ עימו בקשר לטיפול, כי אני לא בטוחה שתרצי להגיע אחת לשבוע או יותר לפרדס חנה אלא אם כן, את קרובה לשם, כי הוא מקבל שם. ולשאלתך בדכ במקרים כאלה יש צורך בהפניה, לשם כך את צריכה ללכת לרופאת משפחה, אני ממליצה לך לפנות לפנינה בסרגליק דרך מכבי שהיא רופאת משפחה מסורה ביותר בתל אביב 035234333 לספר לה על הבולימיה ושהיא תפנה אותך להמשך טיפול, אני מניחה שגם היא תפנה אותך לאנשים המתאימים וגם לבדיקות מחייבות במצב הזה. אני ישמח להמשיך לדבר איתך, תרגישי חופשי ואם תרצי לשאול עוד שאלות גם באופן ישיר 0545298599 אני מזמינה אותך לכתוב בכל עת שתבחרי המון אהבה בהצלחה הילה

תמיד תזכרי שזה הכי יפה להיות כפי שאת, אל תשני את הייחודיות שלך ותעזבי את הדיאטה, אין בה שום אמת למעט להעיז להקשיב לרצונות של הגוף שלך מתוך רגיעה ושקט חרישי. ואם יש עוד מישהו שקורא את זה, אני חושבת שזה היופי שלנו אם אפשר לקרוא לזה כך, אך לשם הראיה המסויימת הזאת חייבים לראות באמת את מי שאנחנו ולהכיר על כך תודה, כי זה לא מובן מאליו וזה מספיק טוב בשביל שאת תהיי חזקה לחיות את החיים האלה במלאות והגשמה ושלום, לא תמיד צריך לשנות, לפעמים צריך את השלווה להשלים עם משהו שהוא ממילא לא נועד לשינוי. וזה עניין של תרגול, אחרי הכל אנחנו בנויים על הרגלים והרגלים אפשר לשנות, צריך לומר תודה שזה רק הרגל ויש בזה הרבה מאוד אופטימיות, כי אם זה לא היה הרגל אז לא הייתה תקווה, לפחות לגבי הפרעות אכילה, כי זה באמת גיהינום אחד גדול ומפואר להיות שם. באהבה רבה הילה

היי לכולם רציתי לומר אני בסדר פשוט היה לי שבוע מעייף ולא היה לי זמן לנשום אפילו אני לא רוצה לספר כרגע על מצבי כי אינני יודעת.. אני בסדר אני מרגישה נפלא אבל תמיד יש אבל... לינויה יקירה שלי אני חולה שרופה מתה עלייך אני חייבת לדבר איתך לוב יוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווונשיקות וחיבוק מוחץ!! אני מקווה שיש בשורות משמחות יפה שלי:) אנורקסיה עברתי ממש בריפרוף על מה שכתבת דיאטניות -אני הייתי עכשיו אני סופרת אני הייתי אצל דיאטניות כבר 11 שנה!! המון!!ולא יצא לי כלום חוץ מנזק אז תעשה מה שליבך אומר לך ובקשר למאיה אינני יודעת כי המון זמן לא דיברתי איתה אבל בפעם האחרונה שדיברתי איתה היא לא נכנסה לאישפוז כי אין לה למה ליכנס היא אמרה משהו כזה אני דואגת לה גם ובקשר לתרופת הפלא ולפסיכיאטר אני חושבת שלי בכל אופן זה לא יעזור אז תודה הילונת מלאכית אני בסדר אבל שיהיה לי יותר זמן אני ארחיב על מצבי כי היה לי משבר משפחתי על מה שדיברנו קודם ומה שחשבתי זה באמת אבל לא משנה לא אשאיר דברים באויר... אין למי לעזור ואין למה לעזור כי זה לא יצליח אז אני מרימה ידיים ואין לי את הכוחות להתמודד עם זה מצטערת ותודה על האכפתיוית מולאן ומאיה אם אתן רואות אזזזזזזז אוח תענו כי אני דואגת ומולאן קראתי לפני כמה זמן על הפגיעה וחתכים נזכרתי בך והידעת שלנסיכה דיאנה היא היתה חותכת גם את עצמה?? גון קראתי קצת עכשיו בין המיילם ובין הכל ויש לי רק לחזק שיר לא שכחתי אותך שמרי על עצמך ולא שכחתי את המכתב שגרם לי תחושת נצחון של אנה ומיה ובר בפעם האחרונה שקראתי את מה כתבת זה ע הפרסומת מקווה שעבר בסדר רוני- לא ראיתי אותך -ואם כתבת ולא שמתי לב אז אני מקווה שהטיפול עוזר לך ואלינור- ראיתי את מה שאמרתי על האנורקסיה ובת 16 וחצי.. נגע לליבי מאד! ולעוד כמה אני בטוחה אמרו לי דברים קשים בקשר לזה אבל לא משנה לילה טוב וליל מנוחה טוב דניאלה

נשמע לא טוב אני עדיין חושבת שיש מה לעשות ואני ממש מקווה שזה לא יחמיר יותר ממה שזה כבר איבד וכן אני יודעת שיש לך חושים טובים מאוד וכשסיפרת לי את זה ידעת בוודאות שזה העניין\ אבל צריך לעשות משהו, כי יש יותר מידי מקרי מוות, מה גם שאני לא כל כך בטוחה שרוצים בהם גם אלה שחולים בזה ונראה לי שכל התערבות שלך רק תחזק אותך. אז אני מחזיקה לך אצבעות, תחשבי על זה אפילו שאת פוחדת מאוד אני שולחת לך עידוד ומתפללת שהמצב ישתפר שמרי עלייך ותהיי בקשר, אם תרצי דברי איתי אני מקווה שאת בטוב ובקשר למאיה, היא לא רוצה אשפוז והיא לא נראית לי במצב טוב ואפילו שמנה לטענתה אבל יש דברים שחייבים לעבור , כדי להגיע לשינוי במיוחד אם אנחנו לא מבינים את חומרת המצב. המון אהבה יקירה שלך הילה

איןן לך מושג כמה דאגתייי:(...מהממת שלייייי!!!!! איך את מרגישה???? מה איתך???? גם אם קשה עכשיו יהיה טוב לאט לאט.... הכי חשוב תאמיני בעצמך.. ובחיים אל תגידי שאת מרימה ידיים!..ואין מה לעשות! כי יש תמיד יש מה לעשות!!!! קודם כול תדאגי לעצמך ושמרי על עצמך את חשובה!!! תרגישי טוב..יהיה טוב בע"ה.. אוהבת אותךךך הכיהכיהכיהכיהכי בעולםםםםםםםם:P אווחח כמה התגעגתייי.. בשרות משמחות??!?!?...חחח טוב נוווו....יש.... יום חמישי אני מתחילה טיפול מה שאמרתי לך... אני הולכת לפסיכוו..אני מצידי לא רוצה יותר נכוןן פוחדת אבל אין לי ברירה:( נקווה שיהיה טוב!!! מה אם מולאן?!ורונייי??..התגעגעתי מאוד!!! הילונת מהממת!!! מה איתך איך את מרגישה??... אני בסדר..עד כמה שאפשר..אני הולכת לטיפול:).. אני מאוד מקווה שיהיה בסדר וזה יישנה משהוו סופסוף!!! גם אם אני לא כותבת אני נכנסת וקוראת פשוט בזמן האחרון אין לי הרבה זמן.... אוהבת אותך המוןןןןןןןןן עד אינסוףףףף בנות..תרגישו טוב שמרוו על עצמכןןן!!! אוהבת עד אינסוףףףףףףףףףףףףף +לינוי+ נשיקות חיבוקים ומלייןןן חיזוקים!

מה את חושבת שאת עושה?????? מה את מסיתה אותנו נגד אנה ומיה ?????? את רעהההההההההההההה! את הורסתתתתתת אותנוווווווווווווווווווווו!!!!

אני מישהי שסובלת מאנורקסיה כבר 6 שנים מאוד קשה לי זה לא רק שאני סובלת מאנורקסיה גם אין לי ביטחון עצמי ואני שונאת איך שאני נראת כולם מחמאים לי אבל אני לא בטוחה שאני באמת נראת טוב אמא אני רוצה להיות רזה כוסית ויפה אבל אני לא יודעת שפעם אהיה כזאת אני נמוכה מטר 60 זה כלום ולא יודעת באלי להיות כמו כולן שחייה את הגיל שלה אבל אני בכלל לא נהנת ממה שיש לי ותמיד משווה את עצמי לאחרים אז מה אפשר לעשות בדבר זה אני סובלת מאוד קשה ליייייי

להיות "כוסית" כי?.. זה אפילו לא באמת מכבד, להיות נשית, יש לזה כוח שהוא מעבר לכך כי זה מה שדורשים מאיתנו??? כי זה מה שאת באמת רוצה??? או מה שמקובל??? או משהו שנראה כל כך מושלם כי אפשר לראות מבעדו מאומה ואז כביכול את מוגנת??? מה שהדליק לי נורה אדומה, הוא החוסר ביטחון שלך, זה שמחמיאים לך על רזון.....זה שתמיד מה שאחרים חושבים חשוב יותר ממה שאת חושבת אודות עצמך... זה אומר הרבה מאוד, כי אם היה לך ביטחון עצמי, היה לך קול אחר שהיה אומר לך "יקירה, את נפלאה כפי שאת, מגיע לך לאכול, כי מגיע לך לחיות ולהיות, כי זו זכותך מלידה לחיות." זה באמת מה שהקול הזה היה אומר לך אם היה לך ביטחון במי שאת, באמת!!! מה עם טיפול?? מה עם לנסות לעבוד לעומק על הקול הזה שאומר לך שאת לא שווה ושאת לא ראוייה??? מה אם באמת לדבר על מה שאת מרגישה ולראות באמת מבלי לברוח להיעלמות, על אף שאני יודעת שהיא מאוד עוזרת ולכן קשה לוותר עליה, היא מזינה את חוסר הביטחון ושם באופן מושלה יש לך ביטחון אבל את רחוקה ממנו. מה אם לחיות מבלי שאחרים יפגעו בך, כי את חזקה עם מי שאת??? אפשר ללמוד את זה יכול להיות שעד היום הטיפול היה מתיש ואינני יודעת מה באמת חווית אבל נראה שזה רק מרחיק אותך יותר יותר מהאמת. יש שלב שאי אפשר לחיות עם זה ואני מקווה מאוד בשבילך שזה השלב כי מישהי בשבוע שעבר אחת נוספת נפתרה מזה בגיל 16 וחצי, מוקדם מידי או שאולי זה מה שאת באמת רוצה.??? זה יכול להיות אחרת כל דבר שאנחנו יודעים אנחנו למדנו לפני כן, אפשר ללמוד גם את זה אבל את תהיי חייב לתת אמון, כי זה לא ילך בלי. מה שגם שמשקל גוף נמוך לא יתן לך את זה לעולם!!!!! אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב, כי נשמע לי שזה מאוד יהיה חשוב שתדברי ותוציאי כמה שיותר מעבר לזה שאת צריכה טיפול במידי, אני מוכנה להפנות אותך ולהיות לך לעזר בהצלחה המון אהבה הילה

לפני כשנה עשיתי דיאטה וירדתי במשקל כ25 קג ומאז כל מה שאני אוכלת אני מקיאה ,וזאת מהפחד להשמין שוב והצורך לרדת עוד במשקל כיוון שאני יודעת שאני הולכת להקיא אז אני אוכלת מתוק חמוץ ומכל הבא ליד עד מחנק . יש ימים שאני אוכלת שתי תפוחים ביום ויש שימים שאת כל מה שיש במקרר ולאחר מכן מקיאה יש לציין שאני אמא לשתי ילדים נשואה באושר הבעיה הנוכחית מעסיקה אותי כל היום ולא יודעת מה לעשות אולי דרך שורות אלה מישהו יכול ליעץ לי מה לעשות או לאן לפנות. תודה

אני מבין את הקושי שלך ונראה לי שבמקרים כאלה אין מנוס מלפנות לעזרה. את יכולה ללכת לפסיכולוג או לדיאטנית אם נראה לך שהם יצליחו "לשכנע" אותך ואם זה לא יעזור אז רק שתדעי שבתל השומר יש טיפול ממש טוב ואני הייתי שם אחרי שלא עזרו דיאטנים ופסיכולוגים וזה ממש עזר לי זה מאוד עוזר להוציא את הדברים שחושבים ומרגישים החוצה אז תשתמשי בפורום כדי לעשות את זה שיהיה לך בהצלחה ותמשיכי לכתוב לנו ונשמח לעזור

מה שאת מתארת רחוק מלהגדיר מצב של אושר, אולי את נמנעת מלתת ביטוי מלא לרגשות שלך כי את פוחדת מחולשה, אולי כי חנכו אותך שזה לא מותר לדבר על מה שמרגישים, לכאורה על פני השטח יש לך ממש חיים כמו שמתכננים תפריט שהכל בו ידוע וצפוי מראש, אנחנו מתחתנים, עבודה ילדים, הכל מושלם ובתוך תוכנו, אלה איסטר ולהקתו בסיבוב הופעות מתקדם ואת בכלל לא יודעת מזה ואת חושבת שאם הגוף שלך יהיה כמו זו שמצולמת באחת הפירסומת, נראית כמו שלד וזועקת הצילו ואף אחד לא באמת שומע, את חושבת שתהיי מבסוטה מעצמך, כי אם זה לא היה כך לא היית מקיאה. אני לא יודעת אם בדקת, מה גורם לכך, אני מקווה שאת מבינה שלרדת במשקל הוא סוג של סמפטום, להקיא אחרי אכילה, באיזשהו מקום אומר בפשטות רבה, שאת בעצם לא מאפשרת לעצמך להיות, להיות מוזנת, להיות באמת, מבלי התמונה הציורית שהכל בה מאוד בסדר, בדיוק כמו שההורים או הבעל רצו, מה את רוצה??. יתכן שאני טועה, אבל שווה לבדוק, בכל מקרה כשמאתרים את הבעייתיות שמלכתחילה גרמה לסוג זה של התנהגות, ניתן יהיה ביתר יעילות למנוע בעדך מלחזור שוב ושוב על אותו הרגל שלעניות ודעתי רק מאמלל אותך ורחוק מלהסב לך אושר. אני מציעה לך להיבדק, אני מציעה לך ללכת למישהו ולדבר איתו ברצינות רבה על הנושא ולבדוק אותו מכל זווית אפשרית\ אני ממליצה לך ללכת לחנן גולדמן, פסיכיאטר מומחה, מאוד ליברלי, מאוד חם, אני קוראת לו מלאך, אני לא הייתי מטופלת שלו אבל לפני שהתאזפתי, הוא עזר לי להבין כמה דברים ע"י שיחה פשוטה איתו, יש לי חברה שהולכת אליו והיא מבסוטה, היא עוברת שם תהליך מדהים ויש עוד מישהו שכבר לא זקוקה לו אבל שבעבר הוא עזר לה המון גם בגלל הייחודיות שבטיפול שלו, הוא מאוד פרקטי ומעשי. 03-9386342 אני לא יודעת אם את יודעת אבל בולימיה יכולה להביא למצב של שבץ מוחי ודום לב, כן אפשר למות מזה יותר מהר ממה שאת חושבת ואני לא בטוחה שאת רוצה לאחל זאת לילדייך, כי הם מושפעים ממך במיוחד כשזה מגיע להזנה. אני יודעת כי אמא שלי הייתה מרעיבה את עצמה מול הפרצוף שלי כשאני הייתי תינוקת ואחכ כשגדלתי היא הייתה לוקחת אותי למכון כושר ואני צופה בה מהצד מתעמלת ונעלמת ואני רחוקה מילדים רחוקה מחיים, אחכ אני הפסקתי לאכול והתחלתי לבלוס ולהקיא את נשמתי ושוב רעבתי ושוב בלסתי, היית פעם אחת קיצונית במיוחד שכמעט נעלמתי וחשבתי שזה הסוף שלי, כפיצוי, לא באמת הבנתי שזה היה רחוק מלהיות פיצוי. הגעתי לשולחן הניתוחים כמעט מתתי וידעתי שבפעם השלישית אני כבר לא יקום וזו הייתה הפעם ששברתי את מעגל המוות בחיים שלי, הייתי ילדה לאמא מופרעת אכילה ולאחיות שסובלות בדיוק כמוני ולאבא עוד יותר מופרע שרק מעודד רזון ומושלמות. תחשבי על זה וטפלי בעצמך במידי!!!! אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב, אני ישמח לעזור לך. המון אהבה הילה

רק רציתי לעדכן אותכם שסיכמתי עם הדיאטנית שנפסיק את המעקבים כי בין כה וכה אני לא עושה מה שהיא אומרת ואין לי כח לבוא אליה אז היא אמרה שכדאי שנפסיק כדי שלא ימאס לי לבוא ואז גם כשאני ירצה עזרה אני לא אבוא אלא נפסיק עכשיו ונשמור על קשר פעם בכמה זמן. אז כרגע אני נפגש עם פסיכיאטר פעם בשבועיים, ודרך אגב, הוא ממש נחמד ומי שרוצה אני אתן לו את הטלפון שלו, וחוצמזה הוא נותן לי תרופה שממממממממממממששששששששש עוזרת - חבל לכם על הזמן! משהו מעולה ביותר! בחיים שלכם לא ראיתם תרופה כזאת טובה!!!! קוראים לה RISPERIDAL CONSTA (כן, כן, החברה שמיצרת את הריספרידל )וזה מגיעה בזריקה של 25 מ"ג / 37.5 מ"ג אין לה תופעות לוואי ותאמינו לי - בתור אחד שניסה כמעט את כל התרופות שקיימות בשוק - היא ממש עוזרת ! אני מרגיש שמח ומלא שמחת חיים, הקולות האובססים ירדו פלאים למרות שאני עדיין עושה ספורט ולא אוכל הרבה אבל הרבה יותר גמיש מאיך שהייתי קודם ויודע לוותר לעצמי מדי פעם תאמינו לי - מומלץ בחום רבבבבבבבבבבבבב מי שרוצה שיפנה אלי ואני אתן לו את הטלפון של הפסיכיאטר הזה הוא מעולה וגם הוא נורא נחמד שווה שווה שווה שווה שווה !!!!!!!!!

אז תבדוק ויום טוב :-)

היה לי שבוע עמוס במיוחד אז לא היה לי זמן להכנס לפורום אז מה שלומכם? איך עבר עליכם השבוע? איך המרגש ? מה חדש? דברתי לא מזמן עם אחת הבנות שהיתה מאושפזת איתי בתה"ש והיא אמרה לי שהיא עדיין במעקבים שם אצל דיאטנית וכל הבנות שהיו אתנו - במצב גרוע.... אתם קולטים את זה? אני לא מאמין, היינו שם בערך 30 אנשים וזה לא עזר לאף אחת / ד !! זה ממש מעציב אותי... אחת חזרה להקאות עוד אחת חזרה במשקל 24 קילו!!!!!!!! אתם קולטים את זה??? עוד אחת נסתה להתאבד ועוד כל מיני סיפורים לא כל כך טובים אוףףף זה ממש מעצבן ! היו שם כמה שממש ריחמתי עליהם ורציתי שהם כן יצאו בסדר אבל הם לא... דרך אגב מישהו יודע מה עם מאיה?

על כל אחד זה פועל אחרת, אני חושבת שאם המשפחה שלי בדיעבד לאחור לא הייתה מפורקת, אולי זה היה נותן לי כוח להמשיך ולהיאבק, הלבדות העציבה אותי וגם הייאוש. גם הבנות מהאשפוז שלי יצאו במצב חמור, אחד הבנים שהיו שם יצא במצב אובדני וכל הזמן בכה ונבהל נורא, כי הוא לא היה מסוגל להכיל בשלב זה כלום ואחת מדהימה חזרה להקיא וכל כך הייתה מבויישת מזה והאמת שגם לצוות היה חלק בהדרדרות הזאת. אי אפשר לצפות דברים כאלה, היום כל אחד סוחב פה תיק שלא נדע ולא פשוט לאכול את זה כמו שאומרים, חלק באמת טוענים שזה לא קשור למציאות או למשפחה, זה כל כך מורכב, אני עדיין חושבת שיש מה לעשות, מה גם שאשפוז יכול להיות מאוד מפחיד וטראומטי, לעיתים אחריו יש נסיגה מפני שיש פחד מאוד גדול לוותר לדבר הזה, אבל אחכ אפשר להגיע לאיזון, כי הבהלה מתאזנת ואפשר לעכל את זה וזה לוקח זמן, לעיתים העיכול של זה, להכיר שאני או אתה נהיה בלי הפרעות אכילה, בעת שעד היום זה היה הביטחון הכי גדול שלנו, זה יהיה בערך שווה ערך כמו לרצוח אותנו, צריך זמן וההדרדרות הזאת היא חיובית כמה שזה נשמע מטורף, חלק יצאו מזה, חלק לא, אבל לא מפני שהם לא מנסים או רוצים, אלא מפני שיש פה הרבה מאוד דברים שאנחנו בכלל לא יודעים אודותם ולעיתים הם שולטים בנו וזה חלק ממה שאנחנו היום ואין לדעת מה יהיה אחכ בהנחה שיהיה אחכ. אני עדיין חושבת שצריך לעשות פה מהפכה וזה רק עניין של זמן עד שכל המכתבים שלי יגיעו לצלמים לרשתות אופנה פרסום וכיוצא באלה, כי זה מדבק וזה מחנך לשנאה ולפירוד ואני ממליצה כבר עכשיו לכתוב מכתבים כאלה, אתם שסובלים, אתם שכל כך רוצים שזה יהיה אחרת, יש לנו כוח להשפיע, אבל אנחנו צריכים לעשות משהו בשביל זה ואני בטוחה שאם החברה שלנו לא תהיה כל כך מלחיצה ולא הגיונית, גם טיפולים מסוג אלה יהיו יותר יעילים. משהו שאיש דת צנוע מאוד הסביר לי, אפשר ללמוד מזה משהו שקשור בכלל בהזנה. הוא הסביר לי שבכל דבר יש נשמה, בכל חפץ, חי דומם, בהכל, מה שכבר ידעתי מלמפרע. מאוד חשוב לברך במיוחד על המזון כי יש בו נשמה והיא יכולה להיות במעמד מאוד נחות, מאוד שלילי, בעת שאנחנו מברכים בפשטות, בלי יותר מידי הצהרות שזה לכאורה הופך אותי לאדם דתי, אלא פשוט יותר להודות ולברך שהכל נהיה לפי דברו, בסידור יש ברכות מסודרות לברכת המזון שמומלץ ללמוד, מה שוקרה בפועל, אנחנו מעלים ע"י זה את הנשמה, אנחנו מאפשרים לה תיקון ואנחנו מודים שבכלל נתנה לנו האפשרות להזין את עצמנו, כי גם לה יש חלק בזה, אנחנו זוכים בהגנה כשאנחנו נוהגים כך ואז זה מונע מצב מאוד לא פשוט. במצבים של חוסר, במצבים של אימה, במצבים של שנאה במצבים של כל דבר שלילי אחר שתעלו על הדעת, אתם יושבים לאכול ולאוכל הזה נדבק סוג של אנרגיה, היא לא חיובית אבל היא נתמעת, כי אנחנו עסוקים בלא לאהוב את עצמנו, הנשמה שיש במזון לא זוכה לתיקון ואנחנו נדבקים ממנה. הרבה פעמים הרגשתי בעבר, כשנמנעתי מלברך שלא נדבר על להודות, הרגשתי שיש בי דיבוק, שיש בי מפלצת, אני לא באמת הבנתי מי היא זו שמעוללת לעצמה את ברית הגהינום, זאת הייתה אני אבל אני בטוחה שהנשמה שהזנתי את עצמי בה הייתה עשוייה מאותם חומרים ולא רק, אלא שכן היא העצימה את המפלצתיות שבי כלפי עצמי. אם נתייחס לזה בפשטות אם אנחנו מברכים את האדם שנמצא מולנו הוא נפתח, אנחנו מקללים אותו הוא נסגר, קל לדמות את זה לבני אנוש כי אנחנו מכירים בכך שבכולנו יש נשמה, חלק אפילו יגידו שלא מפאת רוע, אבל בכולנו יש רוע ומפלצות, העניין הוא כמה אנחנו נותנים לזה ביטוי ואם אנחנו בכלל בתהליך של תיקון או לא. אני יודעת שחלק מהאנשים, הדברים האלה יתפסו כשטויות, אבל יש בהם הגיון רב ובסהכ לא יהיה מזיק לתת עליהם את הדעת מאחר והמצב ממילא לא ממש מזהיר. תמיד חשוב לצבור יותר ויותר התנהגויות ובחירות שעובדות בפועל ועוזרות מאשר לשפוט אותן בזה שהן לכאורה לא מקובלות, כי מה שעובד ומה שעוזר לחיות את החיים האלה בשלום, זה בין שאר הדברים מטרה נעלה ביותר, במיוחד אם אנחנו נמנעים מלפגוע בעצמנו ובאחרים. המון אהבה הילה

שיש לי היום שיחה אצל המטפלת שלי ונראה לי שאני היום הולכת להגיד לה הכל (או כמעט הכל) על ההפרעת אכילה.. אבל אני מפחדת... ולא יודעת עוד מה לעשות... אני מקווה שתיהיי פה כדי שנדבר רגע לפני... אוהבת!

אני מחזיקה לך אצבעות צעד אמיץ וחשוב, אל תדאגי, אני בטוחה שהיא תעזור לך למקד את העניין בצורה הטובה ביותר. נראה לי שזה באמת הזמן הנכון בהתחשב בכל מה שסיפרת מלא חיבוקים ואני יכנס לבדוק אם כתבת המון אהבה :-)

אני לא יכולה להגיד את זה... אני לא יודעת מאיפה להתחיל... הלב דופק מהר...אמא'לה... טוב אני אעדכן שאני אחזור ואני מקווה שאני אגיד לה...

"מי יתן וחלומתיכם לעולם לא ייעלמו עם הזמן, אלא ימשיכו ויתקיימו יפים וחיים כמותכם מתוך אמונה שבאחד הימים אכן יתגשמו." ג'ואן דומנק מאחלת לכם מכל ליבי שאכן כך תהיה התוצאה לחלומותיכם המון אהבה שבת שלום ומבורך :-)

לא כתבתן הרבה זמן אני מקווה שאתן בסדר המון אהבה הילה :-)

מה שלומך, נשמה? למרות שאני מדפדפת מדי פעם, זה לא כמו להתכתב אליך, ובאשכרה התגעגתעי. תדמייני שאני נופלת על צווארך ומביאה לך חיבוק גדול. קראתי את מה שכתבת על המסכן ההוא מהרחוב. מסכן, גם הוא נפל קורבן לתרבות המטורפת שלנו. אני אומרת את זזזה גם על סמך איך הוא חושב שבחורה צריכה להראות, וגם איך הוא מדבר לבחורות ברחוב. חוסר חיים. בעיני גבר שבאמת מעריך ומכבד את עצמו (שלא נדבר על הבחורה שהוא רואה)לא ידבר ככה עם מישהי. חוצמזה, מצויין שבכית על זה. אני מבינה את הבהלה של 'הי, אני לא חולה, למה זה בכלל מפריע לי'?.. או משו בסגנון. אבל הילה, אם היית חולה, אפילו אם היית קצת פחות בריאה ממה שאת כיום, את לא היית בוכה על זה. היית מגיעה הביתה, ואו אוכלת את כל המקרר ביחד עם המדפים, או מקיאה, או סתם צמה לשבועיים הקרובים ולא נרדמת כל לילה מרב לחץ על איך את נראית. אבל כל מה שעשית היה לבכות... ועוד איזה בכי... איזה כיף לך! את מביעה רגשות בדרך הנורמלית במקום לברוח...וואו... תאחלי לנו בקרוב אצלינו... שלומי טוב ברוך ה', החיים שלי נהיים מטורפים (מבחינת עומס) מיום ליום. השבוע לימדת י את עצמי או הכרחתי את עצמי קצת להתנתק מהמשפחתון, וזה נתן לי תחושת שחרור עצומה, והעלה את התפקוד שלי בזמן שכן הייתי. חבל רק שנזכרתי לעשות את זה רק בסוף שנה... ועוד שכל הזזמן ידעתי שזה מה שיעזור לי... לצערי, מבחינה אישית, מבחינת אני האוכל ומה שביניהם, אני מרגישה שחזרתי למצב של תחילת שנה. עד לפני פסח היה לי שיפור עצום, השלמתי עם עצמי, הורדתי לחץ, הקשבתי לגוף, ובעקבות זה גם הורדתי כמה קילו. ואין מה לעשות זה גם שיפר לי המון את השלמות שלי עם עצמי, ואת האהבבהש לי לעצמי, גם כי נראיתי יותר טוב וגם הרגשצי יציבה ובראיה בנפשי ושאני מתנהגת בדרך הנכונה.פסח זה חג מאד מורכב מבחינת אוכל, במיוחד אצלי בבית, יש לנו מלא מנהגים מוזרים, ואנחנו אוכלים בערך רק תפוחי אדמה ובשר. ואני צמחונית.(התפוחי אדמה ובשר זה דימוי. יש עוד כמה דברים.. שוקולד למשל...) בקיצור עלה שוב קצת לחץ סביב נושא האוכל, התבלבלו קצת המנגנונים והרגשתי את זה. מאז פסח, באופן הדרגתי התחלתי לחזור לסורי. לאכול כשאני לא רעבה, לא לאכול כשאני רעבה (כיכ בר אכלתי הרבה..), להישבר, לאכול כמויות כפולות, לנשנש בלי הפסקה וקצת לבלוס. גם חזר הקטע של אכילה מאוחר בלילה, אני תמיד אחוש רצון מטורף לאכול כשאני אגיע הביתה איפהשוא בין 11 ל1 בלילה. בין אם אכלתי ארוחת ערב ובין אם לא (אלא אם כן אכלתי בבית). זה אפלו הגיע למצב השבוע, שלא הצלחתי להרדם כי התייסרתי בגלל שאכלית ועכשיו אני אשמין. ובאמת השמנת. אני משערת שעכשיו חזרתי למעל 70. ואני אל בחורה גבוהה. וקשה לי להשלים עם זה, כי זה לא טוב, ואני מרגישה לא נח עם עצמי, וג'יפה לי עם זה. כשירדתי (אני אל יודעת בדיוק, לא ממש נשקלתי), לא רצית כל הזמן לרדת עוד, אבל רציתי לפחות להשאר... הילה אני מודעת לזה שהלחץ בעצמו סביב הנושא הוא משמין, ושהכי בריא לקבל את עצמי ולהיןת בשלמות עם עצמי,אבל אני צריכה עזרה. תזכורת איך לחזור לשם. אני קצת בנפילה. אמרו לי פעם שלעלות חזרה למקומות שכבר היית בהם זה יותר קל מאשר לעלות בדרך חדשה לגמרי... אני מקווה... אני צריכה כמה טיפים,איך לקבל את עמ=צמי, איך להוריד לחץ, איך להרגע. אני גם כל הזמן פקעת של אנרגיה, אני לא יכולה לשבת במקום, קשה לי להרדם למרותש אני עייפה, אני כל הזמן מחפשת מה לעשות . גם האכילה שלי נראית ככה. אני נכנסת עוד שבוע לתקופת מבחנים וזה בכלל זמן מועד לפורענות באוכל. טיפול בגע זה ממש, לא כלך בא בחשבון. אני יודעת שכדאי שזה יבא, אבל לפני החופשש אין מצב להתחיל... אגב גם עוד לא קבלתי מחזור החודש. אני לא ממש יודעת תאריך קבוע, אבל בד"כ כנה ימים לפני מתחילות חגיגות האוכל, ואז כמובן זה עובר. ככה אני יודעת שה בא. החודש הזה אני כבר שבועיים כל היום מחפשת מה לאכול, והמחזור עוד לא הגיע.. הילוש, פעם שעברה העצות שלך עזרו לי מאד, גם אם זה רק עצות. בכלל, שתדעי שאת זזוכה לעזור לי המון המון. אני לא צריכה לספר לך כמה שאת עוזרת... אני מתה עליך. מדהים איך אפשר להרגיש קרובים לבן אדם, ושהוא משמעותי לך, מעל דפי האינטרנט.... אם לא נדבר לפני שבת רז שבת שלום. אוהבת, שיר

תקשיבי האמת שאין לי מושג מאיפה הגיעו הדמעות ונכון זה נגמר רק בדמעות והקטע הכי מכאיב שזה יצא כשאכלתי ארוחת ערב קלה ושבשבילי לבכות בין יתר שאר הדברים שסיפרתי בזמן שאני אוכלת זה בעיני נורא, אני עזבתי את האוכל נרגעתי והמשכתי לאכול שוב ואחכ שוב בכיתי כמו מטורפת ולאכול במצב הזה זה בפרוש נספג באוכל וזה היה לא נעים אבל נכון את צודקת לא היה לי חשק לא לצום, לא לזלול וגם לא סתם להקיא או לפצוח בריצה מטורפת או לחשוב איך אני נעלמת הכי מהר שיש , ממש לא התחשק לי אני אפילו לא חשבתי על זה מה שבדכ היה קורה כשהייתי חולה ואני שמחה שזה קרה ונכון זה באמת הייתה משימה בשבילי להביע רגשות בדרך האמיתית ואני מאחלת את זה לכולם על אף שלפעמים אני שופטת את זה וחושבת שזה הבילי אבל שטויות ונכון גם הוא חסר ביטחון וחסר חוט שדרה על אף שהוא שידר הפוך לגמרי. שיר מקסימה כמה עיצות אנחנו נשברים מתי שיש משהו שמעורר את התאים שלנו להגיב על סמך זכרון מסויים, כמה אירועים שונים יכולים לעורר את אותו תא מבלי שיהיה דמיון ישיר בינם אבל כן יהיה מכנה משותף בינם. סיפרת על פסח ונשמע שפסח די הפר את האיזון שכבר הספקת ליצור ובעיני הוא מסומן כאירוע מפר שלווה בהתחשב על סמך כל מה שסיפרת. אני חושבת שאת צריכה לעצור ולראות את זה, להבין שפסח שבר את ההרגל שלך, את הסדר שלך, כי את לא מספיק חזקה נכון להיום לעמוד בו מבלי להרגיש שאת נופלת לצורך של התמכרות. לכן עצרי וראי שאת פשוט נבהלת ואני יודעת שיש רגעים שאת אומרת שאם את חורגת אז יאלה מה זה משנה זה או שחור או לבן, כי זה ניצח כביכול את החולשה שלך, להיכנע לאוכל ככה זה פועל מבחינה רגשית ואת צריכה להבין שפסח נגמר ותנסי להחליט שאת חוזרת לאיזשהו סדר באוכל שהוא לא בהכרח לרזות ואולי זה באמת לא מתאים לך. משהו חשוב בקשר לרזון וזה פעם ראשונה שאני מעיזה לכתוב את זה בפורום, אחרי שכבר סיפרתי את זה לאמא סימה שכותבת פה. רזון זה לא דבר תמיד בריא והוא לא מתאים לכל אחד ואם הרזון הזה לא מולד ואם הרזון הזה הוא בגדר בריאות וכח עבור אנשים מסויימים עבור אלה שלא נולדו כך, זה מחלה. הגוף דורש דברים מסויימים וצריך לזרום עימם, לפעמים "משקל עודף" עד חמשה עשרה קילו לאנשים מסויימים זה מבורך, שומן הוא לא תמיד רע אבל סיגלנו את עצמנו לחשוב שכן, יש לו גם תפקידים חיוביים. אז מה שאני בעצם מנסה לומר לך שיכול להיות שעם כל האנרגיה שאת מוציאה ואני יודעת שאת מוציאה הרבה את פשוט זקוקה ליותר מזון, את "משמינה" מזה, כי את חושבת על זה כחטא וזה ידוע שזה משפיע על ספיגת האוכל לכן פשוט תביני את זה, לפעמים רק כשמבינים ורואים, מה בעצם הפר את השלווה ואני ממליצה שפשוט תראי את זה, יהיה לך קל לשחרר את כל זה אחכ ביתר קלות ולשוב לסגל לעצמך הרגל שהוא לא מאיים. אגב, קורס של דמיון מודרך ומדיטציה ככלי לתרגל אחכ כל יום, יכול להיות מדהים עבורך למקד את עצמך ולהיות שקטה עם עצמך, גם יוגה זה פשוט עוזר להיות בשקט וכשאת בשקט רק מה שצריך לצאת יוצא במקום הסטריה שהיא לא קשורה למה שאת מרגישה. אגב אני חושבת שגם האירוע של החתונה של אחותך גרם לך להרגיש משהו מסויים על עצמך, תנסי לבדוק אם לא הכנסת את עצמך לתחרות סמויה ושאת לא במקרה חושבת על זה גם היום ושזה לא במקרה מלחיץ אותך מאוד בגלל שאולי את לא נראית כמו שאת רוצה ואת חושבת שזו הסיבה אבל אם כן יש לזה יד בדבר, אני מודיעה לך שבן זוג טוב ושהוויה זוגית טובה מתחילה ונגמרת בקבלה שלנו את עצמנו ובתקשורת טובה ואמיתית מעבר לענייני אהבה. תחשבי על זה אולי אם תרשי לעצמך לחוות את הכאב שיש לך סביב נושא מסויים, זה מה שישחרר את הלחץ אבל לשם כך את חייבת למקד היכן זה יושב, לתת לזה מקום ואפילו לבכות כמו שאני עשיתי. שירוש מקסימה, אני חושבת שאם תתני לזה מקום את כבר לא תרגישי אותו דבר ולא תברחי למשו שלא טוב לך, את רק צריכה לאתר את זה ולהירגע לתוך זה אני מקווה שזה יעזור המון אהבה שבת שלום ומבורך :-)

ואתם שואלים את עצמיכם, למה כל כך הרבה אנשים סובלים מה"א בין יתר שאר הדברים, אלה מסוג הדברים שמי שסובל מהפרעות אכילה יכול להיכנס לחתיכת דיכאון מזה ... אני חוזרת הביתה מהעבודה עוצר אותי בחור גבוה ואומר לי :"לפני שלושה חודשים היתה לי חברה שדומה לך שתי טיפות מים, רוצה לראות תמונה?" אני עונה, "לא!!!" וממשיכה ללכת, כי פשוט לא בא לי עליו ומאחורי הגב אני שומעת ובלעג:"כן, אבל לא היה לה תחת כמו שלך חחח" נכון שהוא דביל ישראלי מצוי ואולי קצת תת רמה אבל למי שהיא בקבוצת סיכון של הפרעות אכילה, אמירה כזו יכולה להפיל אותה להתקף ולמי שכבר חוותה את זה ההערה הזאת גרמה לי לבכות על אף שאין לי שום בעיה עם הגוף שלי היום, הוא רק הזכיר לי משהו מאוד מכאיב וזה לא גרם לי להרגיש בנוח עם עצמי ומדוע את "הלא" שלי לא פשוט לקבל בעצם, מבלי לספוג הערות מטומטמות מהסוג הזה?!. אבל ככה החברה שלנו בין היתר והוא דוגמא להרבה אחרים שכך מסתכלים על גוף של אישה וגורמים לה להרגיש חרא איתו, היא בטח הייתה שלד החברה שלו והוא בטח חושב שזה שיא היופי והשלמות. אני רק מצטערת שלא אמרתי לו שמזל שהיא עזבה אותו. ואני רק מצטערת שאני חזרתי הביתה בוכה בגלל השטות הזו ועוד איזה בכי, אפשר לחשוב... אני לא יודעת למה אני מספרת דבר כזה בפורום שאני אמורה להיות בו בשביל אחרים אבל נראה לי שזה חשוב באיזשהו אופן גם לכם. פשוט עצוב לי ואני מקווה שיום אחד אם מישהו יאמר לי הערה כזאת אני לא יבכה בגללה כפי שבכיתי עכשיו.

ואני מצטערת לשמוע שבכית בגללו. מי הוא בכלל? בטח לדבר הוא בקושי יודע... עזבי, סתם מטומטם... אז למה זה כל-כל כאב לך בעצם?? כי הוא נגע לך בנקודת התורפה , שהיא תמיד תהיה שם. אין מה לעשות. תודה לאל את היום בריאה, אך את נושאת בקרבך הרבה זכרונות. או-קיי, עברת היום אירוע נקודתי, ודי, זה נגמר. אל תתני לאף אחד לערער את החוזק שלך!! לילה נעים... וחיבוק!! אלינור.

אני יענה לך אחכ על המכתב שלך מבטיחה ורוצה מאוד!!!! רציתי לענות לך מקודם אבל אני מצטערת שסתם בכיתי ובזבזתי זמן על שטויות ושהעיניים שלי נפוחות ואדומות בגלל השטות הזאת וכן זה בהחלט היה נקודתי ואולי טוב שזה היה, זה מעין שחרור פסולת של שאריות אחרונות, אני יכולה לראות גם את זה והאמת שאני די אוהבת את התחת שלי היום, אבל הוא תמיד יהיה נקודת תורפה, כי משם זה התחיל בשבילי לפחות, בגלל שפעם אבא שלי היה נוהג לומר לי שהוא גדול ושאני יזהר לא להתפוצץ והמבטים הלועגים כשהייתי לובשת משהו שלא היה נראה לו, ככה הדיאטה הראשונה שלי התחילה, הייתי רחוקה מלהיות שמנה אפילו תמונות יכולות להוכיח זאת, אבל בשורה התחתונה הוא לא גרם לי לאהוב את עצמי, אבל ברוך השם וטוב שכך זה שיך לנחלת העבר, מה לעשות שיש טריגרים שתמיד יכולים להציף את הזכרונות האלה ואדיוט שאני בכלל לא מכירה מצליח לעשות את זה וזה הרבה מעבר לזה, למה זה היה נחוץ מלכתחילה והוא בטח סתם נעלב שלא נעניתי לו בחיוב. אלינורי מקסימה חיבוקים אוהבת אותך אני מקווה שאת בסדר הילה

כל הכבוד לך אל תתני להערות כאלה להשפיע עליך. אם מישהו היה אומר לך הערה אחרת (לא בנושא המשקל) ולא היית מסכימה איתו - היית מתעלמת ככה תתעלמי גם עכשיו כל הכבוד אנחנו איתך (-:

ראיתי שכתבת, בהמשך למה שכתבת למעלה יותר, אני תמיד חושבת שלפעול עם הלב זה הכי נכון על אף שזה יכול לצאת ממש עקום בעיני מישהו אחר, כי כאילו, איפה השמירה ואיפה ההגנה שמתבקשת במצבים כאלה של אנורקסיה או בלומיה או מה שזה לא יהיה ואולי זה נורא מסוכן לא להיות במעקב, לפעמים הבחירות שלנו מטומטמות, לפעמים בזה שהם "מטומטמות" הן הכי נבונות, הן כל כך עוזרות לנו בעקיפין לגדול ותמיד בשלבים אחרים לבחור אחרת מהמקום שזה באמת נכון לנו ולא מפני שמישהו אחר אמר וזה הכוח שלנו, אנחנו לא תמיד יודעים למה אנחנו בוחרים בהתנהגות מסויימת ורק אחרי הרבה מאוד זמן, אנחנו מתחילים להבין מדוע באמת היה כך ולא אחרת. אז לבינתיים, אני חושבת שעם כל הכבוד שיש לי לבחירות שלך, אני כן הייתי מציעה לך להיות עם היד על הדופק וכן להיות קשוב ככה בעין פוזלת, אני שמחה שהטיפול התרופתי החדש עוזר לך, זה לוקח הרבה זמן עד שמוצאים תרופה ומינון נכונים ואני שמחה שמצאת אחת כזאת אצל מישהו מיוחד שגם עוזר לך לדבר איתו. אני בזמנו לקחתי רספרידל בגלל שהייתי מאוד אובדנית, זה מאוד עזר, אבל היו לי מלא תופעות לוואי, אני שמחה שלזו אין ובלי שום קשר, האם זה מאותה משפחה??. בכל מקרה הרבה חיבוקים ואני שמחה שהצטרפת אלינו לגדילה שיש פה, חשוב שיש מהמין השני, שסובלים מאותה הפרעה שישתפו פעולה ויספרו מה עובר עליהם ואיך עליהם זה משפיע, כי עם כל הדמיון יש שוני והתפיסה קצת שונה ואפשר ללמוד מזה הרבה מאוד, אז אני מזמינה אותך ואת כל בני מינך כן לקחת חלק ולא להשתיק, כי זה כל כך חשוב לכולנו, אחרי הכל, אנחנו לא כאלה נפרדים. המון אהבה יום טוב :-)

שלום , אני בחור בן 30 , גובהי 1.73 ואני שוקל 48 ק"ג . ברצוני לציין כי יש לי מבנה גוף קטן וכי מעולם לא שקלתי מעל ל -60 ק"ג . במשך שנים רבות עמד משקלי על 50 קילו לערך ולא חשתי בבעיות כלשהן . בשלוש השנים האחרונות התחלתי להרגיש בהשפעות המזיקות שבאו לידיי ביטוי בהרגשת חולשה כללית , בעיות של לחץ דם נמוך ת דיכאון וכד' . לפני כשנתיים התגרשתי וזמן קצר לאחר מכן חוויתי לראשונה בחיי התקפי חרדה . התקפי החרדה ( בסה"כ 2 ) , שהיו מלווים בקשיי נשימה וחוסר יכולת לשלוט על חלל הפה באו בזמן שאכלתי במסעדה. מאז , פיתחתי פחד מאכילה וכיום אני מתקשה לאכול לא רק במקומות ציבוריים . שאלתי היא מה ניתן לעשות על מנת להתגבר על הפחד מאכילה והאם משקלי הוא בבחינת אנורקסיה . בתודה מראש

עסק עם גירושים יכול להיות טראומטי למדי עבור כל אחד, על כך אחד זה יכול להשפיע ולעורר דברים שמן הסתם היו קבורים שם והושתקו, כי כך האמנו שצריך אבל אירועים מהסוג הזה הם תמיד יהיו טריגר ושעיר לעזעזאל לכל ההתפרצויות האלה וזה יהיה הזמן להתעמת באמת מול מה שאנחנו באמת מרגישים ולא רצינו להרגיש, ברמת הסימפטום הוא תמיד ידאג להשתיק את זה כי זה תמיד יותר נוח ופחות מכאיב להתמודד מול מה שבאמת כואב לנו. המשקל שלך הוא בערך 10 ק"ג מתחת למינימום שאתה צריך לשקול וזה בהחלט בגדר תת משקל וזה לא לטובתך, לכאורה הסימפטומים הם של אנורקסיה אבל לא הייתי ממהרת לקרוא לזה כך, מפני שגם חרדה עצומה יכולה לעורר את זה ולהשתיק את הרעב. מה זה רעב? רעב בין היתר זה היכולת שלנו להרגיש באמת, להכיל באמת וכשהערוץ הזה נפגע והחיים עצמם מאיימים על כל כושר הביטוי שלך, ההכלה שלך, הרגשות שלך, המקום הזה נפגע כי הוא הכי ראשוני שיש ועוברים בו תמיד רגשות רצוי של אהבה וכשזה לא, זה יכול לגרום להתכחשות מוחלטת לכל מה שמניע אתצ החיים האלה להיות וזה בין היתר גם סוג של דיכאון. אני כן הייתי מציעה לך להיות במעקב פסיכולוגי ודיאטני בדחיפות, כדורים פסיכיאטרים יכולים לסייע הרבה מאוד במצב הזה ולגרום לשיקום מיידי, אני מכירה כמה אנשים באופן אישי שלסוג הבעיות האלה כדורים פסיכיאטרים השפיעו עליהם נפלא והם חזרו לתפקד אבל לא מתוך הכחשת הרגשות שלהם ומה שקרה עבורם לא היה בבחינת לעבור לסדר היום, אלא באמת לנסות לנהל דיאלוג עם זה להוציא את כל הרעל, לסלוח ולעבור הלאה. בשביל כולם זה תהליך. וכדורים פסיכיאטרים יכולים לעזור פה מאוד זה לא אומר שאתה חולה נפש או כל מיני הגדרות שמממילא לא מועילות ולא מובילות לשום מקום. יש אנשים שמתביישים לקחת אותם כי מה זה אומר עליהם אבל אף אחד לא צריך לדעת וזה יכול לעזור המון. ואני מציעה לך להיעזר באדם קרוב אחד שירתם לעזרתך, שבו ביחד לאכול ולאט לאט כל פעם במודע תרגיל את עצמך להתיידד עם הפחד שלך והרתיעות שלך ורק עם הזמן הכאב ישכח ותחזור לחיות הכי שבע שניתן, הכי מסופק שניתן. אבל אתה צריך טיפול כי מה שקורה לך קשור בזה שאתה מחניק משהו מאוד כואב בתוכך והוא צריך לבוא לידי ביטוי אבל לא באופן שיהרוס אותך. טפל בזה מיידית כי המשקל שלך נמוך מידי והוא בקצב הזה יכול להמשיך לרדת וצריך לעצור את זה. יש לי שאלה מעבר לכל מה שכתבתי, אם אתה מרגיש שמן וזו הסיבה שאתה לא אוכל, אם הגוף שלך אינו לשביעות רצונך וזו הסיבה שאתה לא אוכל, עם פעילות גופנית מעוררת בך רצון להתמקד ולהשיג משהו שהוא מעבר לגבולות הגוף שלך ברמת רזון, אז יש פה בעיה שהיא יותר קרובה להיות אנורקסיה או הפרעת אכילה ויש עןד הרבה סימפטומים שלא מניתי אבל כולם קשורים בהשגת משקל גוף נמוך במיוחד עד היעלומות. הסימפטומים מורכבים, הם משתנים מאחד לאחד, אבל מה שקורה לך זה ביטוי של חרדה איומה שניתן לשקם אותה ברמה הכימית ע"י תרופה מתאימה וחרדות בהחלט יכולות ליצור סימפטומים של אנורקסיה אבל משום מה זה לא נשמע לי הסיפור, יש לי תחושה שאם היית מרגיש שאתה יכול לאכול בלי לפחד או להרגיש חרד סביב זה היית אוכל, במצב אנורקטי אין סיכוי שהיית מוכן להיכנע לתאווה שיש באוכל, כי זה ההישג הכי גדול של האנורקטים להימנע מכל התאווה הזאת ולהרגיש כביכול אלוהים, אני מצליח, אחרים לא וזה בגדר לא אנושי. אני מציעה לך לבדוק את הנושא הזה, כי הפרטים שנתת לי מצומצמים ביותר, בכל מקרה אתה חייב לגשת לטיפול, לשיחות ולמעקב תזונתי בהקדם. זה יכול להתפתח לאנורקסיה אם תמשיך כך בלי לטפל, כי מצב של רזון יכול לגרום להיי מאוד גדול ולעוורון מוחלט של המציאות וזה יכול להיות מהר מאוד הרגל והתמכרות שזה כבר נשמע לי בדרך לשם, אז אפשר למות מזה וזה לא מצחיק וזה לא משהו שאפשר לעבור לסדר היום איתו, כי זה עושה דברים איומים יותר מכפי שאתה יכול לתאר, יש גבול כמה הגוף יכול לספוג וכשאנחנו לא אוהבים אותו ומספקים לו את צרכיו ובעקיפין הרבה מעבר לכך הוא מנהל את עצמו לבד עד הקצה שהוא יכול ואם הוא עובר את גבול היכולת שלו, אז הכל יכול לקרות. משבר נישואים... אתה צריך לשאול את עצמך מה קרה שם שסגר אותך כל כך, מה קרה שזה הכי נכון פתאום להיסגר, לברוח ולא לקחת אחריות לחיות מתוך עצמה וחיבור למי שאתה, מעדיף להתפרק כי זה באמת הכי קל עם כל הקושי שיש בזה. בכל אופן זאת תקופה והיא תעבור, אבל תדאג שהיא תעבור הכי מהר שאתה יכול. המון בהצלחה ואני ישמח לשמוע על כל התפתחות יום טוב הילה

ראשית ברצוני להודות לך מעומק ליבי על ההתיחסות המעמיקה שלך . אינני רואה בעצמי כשמן או כבעל רצון לרזות , להפך , אני מודע למצבי הגופני ולעובדת היותי רזה מדי . לא מזמן עברתי סדנאות מסויימות ודיברתי המון על נושא הגירושין ( גם עם חברים ) , ה " רעל " לעולם לא יעלם אך לפחות הוצאתי חלק ממנו החוצה וזה עזר לי להתקדם הלאה . כיום יש לי חברה חדשה ואנחנו מתכוונים להתחתן . הבעיה שלי היא בפירוש ההרגל והפחד( שכנראה עדיין נשאר אי שם בתת המודע ) .. הרגלתי את עצמי לאכול בכמויות קטנות וארוחות לא מסודרות וכיום זה בא לידי ביטוי. לפני כשנה כשבקירתי אצל דיאטנית עליתי 7 ק"ג בחודש אולם הפסקתי את הטיפול מסיבות שונות . אני יודע עד כמה זה קל לעלות חזרה במשקל ( כח רצון ) , ואת ההרגל ניתן לשנות דיי במהרה . הבעיה שנשארה היא אותו הפחד ( טראומה ) מאכילה , הפחד להיחנק מאוכל כתוצאה מאותן התקפי חרדה ובזה אני נלחם כרגע . אני מקווה שטיפול תרופתי יוכל לעזור להתגבר על הפחד הזה ...כי הכי חשוב לי כרגע זה לעלות במשקל ולאכול באופן סדיר . שוב , תודה רבה על התיחסותך ..

תקראו על יעל ז"ל. רק בת 16.5. היתה. הלכה. http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2314-13785,00.html רדו לשורה: "זאת חופית חברה של יעל (ז"ל...)" עצוב מאד! יהי זכרה ברוך!

אני מקווה שיש פה עוד הזדמנות להבין לעומק שזה לא צחוק ושצריך לעשות משהו מהותי מבחינה חברתית כדי למגר את התופעה על כל היביטיה חבל ועצוב

להילה שלום קודם כל רציתי אם תוכלי לספר לי מעט מהי הקינסולוגיה של המוח, מה עושים בטיפול בעזרתה, האם הטיפול ממושך ויקר? דבר נוסף רציתי לשאול אותך, קראתי הרבה במדור שלך שאלות ותשובות בנושא, ואיכשהו נוצר בי הרושם שבולמיה, או התקפי האכילה הבלתי נשלטים הם חיפוי על צורך נפשי . אני רואה אצל בתי שבאמת כאשר מצב רוחה ירוד, היא אוכלת המון, וכאשר היא במצב רוח טוב היא כמעט ולא אוכלת. אבל, אצלה כמעט הכל קשור לאהבה וחברות. כל החברות שלה גרות עם חבר , או כמעט נשואות, או עם חבר קבוע וצמוד הרבה זמן, וכמובן שאין להן זמן עבורה, ולכן כמעט אין לה עם מי לצאת או לבלות. כרגע גם אין לה חבר, אך לפני מס חדשים הסתימה אצלה מערכת יחסים עם בחור שארכה שנה, והיא מאוד אהבה אותו, ואפילו רקמה בסתר תכניות לעתיד. אבל מצבה מבחינת אוכל היה ירוד מאוד, היא אכלה כל הזמן ללא חשבון, כשבדרך כלל היא לא אוכלת בנוכחות אנשים זרים, אבל איתו היא כל הזמן אכלה וכמובן השמינה מאוד, ולא עסקה בשום סוג של ספורט, אז אני מבולבלת, אם היה לה טוב? אז למה האכילה המופרזת? ודוקא עכשיו כשהיא בלעדיו היא יותר מנסה ומודעת לבעיה שלה, ולא כל כך טומנת את ראשה בחול. אני מודה לך על דבריך אלי, כי באיזשהו אופן פקחת את עיני לראות את סבלה, ולא את סבלי כאשר אני רואה אותה עם האוכל.דברתי עם כל בני הבית ןבקשתי מהם להבין את הבעיה שלה, כולל אמא שלי שמאוד קרובה אליה, אך גם מאוד העירה לה כל הזמן על המשקל, ושתפסיק לאכול, וכולם באמת שתפו פעולה ואף אחד לא אומר לה מילה, בנוגע למה היא אוכלת, כמה ומתי. אחרי מס' שבועות כאלה היא אמרה שהיא לא יודעת מה קרה לכולם, איך פתאום לא מדברים על אוכל אך זה מאוד טוב לה, וגורם לה להרגשי הרבה יותר טוב. אני מודה לך!איך לדעתך אוכל עוד לעזור לה להתגבר? אם יש לך עצות אשמח לקבל אותן. אני יודעת שאת ממליצה על טיפול , אך הטיפול שלה יקר וארוך וקשה להתמוד כלכלית עם עוד סדרת טיפול ויעוץ

כשנמצאים עם חבר פוטנצייאלי לפעמים אנחנו מאוד מוטרדים, קולטים מסרים שלא תמיד אפשר להביא אותם לידי ביטוי או דיאלוג, יש מתח ויכול להיות שהיא התנחמה באוכל אפילו שלכאורה הקשר הזה עשה לה טוב ואני לא באמת סגורה על זה, עובדה שהוא הסתיים ואולי טוב שכך. תמיד יכול להגיע עוד אחד וצריך לקוות שעם כל שינוי לטובה שלה המישהו הזה יהיה רק יותר טוב, לא מפני שהוא יותר טוב אלא מפני שהיא עשתה עבודה יפה מאוד עם עצמה, שלמה עם עצמה ומאושרת להיות מי שהיא, עד שהיא לא תהיה במקום הזה אני לא מאמינה שהאנשים בחוץ יהיו שונים מאיתנו ברמות האלה, הם תמיד ישקפו לנו את החלקים החלשים שלנו כי זה מה שמביא לשינוי וזה המדד לשינוי שלנו, ככה זה עובד. אני חושבת שאת פועלת יפה, אני חושבת שככל שלא תעירו לה בנוגע לאכול ומשקל ייטב בעבורה ועבורכם כאחד, כי היא תהפוך להיות יותר מאושרת ויותר פנויה להבין מה קורה לה באמת לפני כל התקף, היא לבד תרצה לוותר על זה כשכל הלחץ ירד כי אחרי הכל יש פה הרגל אבל הכי חשוב שתתכוונו לזה באמת ולא כי את ביקשת. לגבי מה שאני בדרך כלל כותבת, זה לא תמיד רק משהו נפשי או רגשי, לפעמים זה תורשה,גנום ודנ"א לפעמים זה עניין של גלגול נשמות ומשהו קרמתי שבלי לרצות זה נמצא בתוך הגנום והדנ"א גם אם את לא באמת יודעת מה קרה לפני כמה דורות ובאיזה הווייה היא הייתה, ועם מי היא הייתה ומה ההשלכות של זה והדמיון שיש לזה בחיים האלה וזה לא באמת משנה, יש כל מיני השפעות ואנחנו לא תמיד יודעים מה משפיע על מה אבל אנחנו חיים כאן ועכשיו ויש בעיה וצריך ללמוד להבין אותה במסגרת הכלים שכן יש ואיתם ללמוד לאכול את הדייסה ולמצוא שהיא יכולה להיות הרבה פחות מאיימת ממה שחשבנו שהיא עד היום. אני כן ממליצה לך להציע לה ללכת לסדנא של פסיכודרמה, היא תוכל למצוא שם חברה, להיות פעילה ולשתף פעולה עם עוד אנשים עם בעיות שונות וגם ללמוד להתייחס לבעיה שלה להחלמה שלה ברמות יותר יצירתיות. אולי חוג, משהו שיש בו מפגש עם עוד אנשים. אני ממליצה בחום רב, הציעי לה את זה ושימי דגש על הצד החברתי. אני כרגע לא חושבת שמכון כושר יהיה לה טוב, ההליכה נפלאה תמשיכי בזה ומבחינת פעילות גופנית זה בהחלט מספיק אלא אם כן היא תרצה יותר מזה וזה כבר עניין שלה. לגבי מזונות מסויימים. חלק מההתמודדות שלי בתקופת הבולימיה הייתה לא להכניס מזונות שאני ידעתי שיעוררו את ההתקף בזמן שבירה, אלא רק את מה שידעתי שאני יכולה לאכול, להשאיר בפנים ולא להקיא שאלי אותה אם היא רוצה במודע להימנע מהם ואולי לאיזושהי תקופה לא להכניס אותם הביתה ולשם כך אתם תצטרכו להתאים את עצמיכם וזה בהחלט יכול לעזור לה לפחות אחכ עם מספיק ביטחון ושיפור שלה היא תוכל לאט לאט להסתכל על זה בעין אחרת ולהכניס את המזונות האלה בקטנה מחדש לחייה רק מתי שהם לא יהיו מאיימים. יכול להיות שאין בעיה כזאת אבל שווה לבדוק איתה בעדינות!!!! הייתי מציעה לשאול אותה מה היא כן הייתה רוצה לאכול ושהיא יודעת שהיא לא תקיא וללכת עם זה. הרבה פעמים עוזר לקנות מנות מדודות של חטיפים, למשל באריזת חטיף אחד ולא חבילה שלמה של וופלים שזה כאילו כמות יותר גדולה אבל בזמן התקף היא יכולה לאכול את הכל ואחד יכול להיות ולהישאר בגדר נסבל במידה והיא בלי שום קשר לא מרגישה שלמה עם האכילה של זה. אני זוכרת שהייתה לי חולשה ללחם, הייתי קונה רק שתי לחמניות עגולות קטנות מלחם תושיה ורק אותם אוכלת, ידעתי שזה לא הרבה וזה בהחלט סביר וימנע ממני לבלוס, בניגוד לזה שאם היה לי כיכר לחם שלם מחמניות שהייתי מסוגלת לבלוס אותו בלי בעיה. אז יש כל מיני טריקים שצריך ללמוד אותם בשלבים מסויימים שנמצאים בתהליך הזה, לחלק מהשלבים התנהגות כזו יכולה להתאים הרבה מאוד. אני רק יכולה לומר לך שהיום העיניים שלי כבר לא פועלות כבעבר, אני גם לא צמה, וגם לא מרזה וגם לא עולה יש בביתי כל מה שאני צריכה בכמויות רגילות ורק מתי שאני מרגישה רעב אני אוכלת וזה היה תהליך, תמיד חשוב לזכור את זה, כי זה תהליך שמשותף להחלמה של כל מי שמעיז ללכת בה. אז תהיי חזקה ואם יהיו לך שאלות ספציפיות, אני ישמח לענות לך כי נשמע שאת מאוד ערה ורגישה למצב ההדדי של שתיכן וזה נפלא כן ירבו קשרים כאלה עם כל הבעייתיות שלכאורה יש בזה. יש תמיד שתי אפשרויות או שאנחנו עוצמים עין או שאנחנו הולכים על זה וזה מעיד על הרבה כוח ועצמה אם את מחליטה ללכת עם זה יחד איתה. לגבי לא לרצות לאכול בכלל מתי שאין בולמוס ולהצליח להינות מזה, כי היא מרגישה שהיא בשליטה, זה משהו שהוא חלק מהתהליך הזה, אבל את המעט שהיא אוכלת חשוב שתאכל ושתהנה מזה ושתלך עם משה היא מרגישה אפילו שלכאורה זה עדיין נתפס הרגל חולה, כי זה מה שאחכ יביא אותה לעוד שלב שבו היא תוכל להוסיף עוד משהו ועוד משהו עד שהיא תהיה מסוגלת להכיל באמת, בלי לבלוס, בלי להקיא וזה עניין של מוכנות וכל עוד היא אוכלת ומעט זה יותר טוב מכלום, אל תשפטי את זה ואל תשכחי שהיא סובלת מזה לא פחות ממך ואל תשכחי שרזה זה לא תמיד בריא וזה לא תמיד מתאים לכל אחד. אני יכולה לומר לך שאני היום לא רזה גם לא שמנה, אבל רחוקה מלהיראות רזה שדופה כבעבר וזה פעם ראשונה בחיים שלי שאני יכולה לומר לך שאני יכולה לראות שהרזון בכלל לא בריא, לא בריא למי שלא רזה באופן מולד ולי הוא לא היה בריא, אני סבלתי ממנו ויש עוד אנשים כמוני שזה לא מתאים בכלל לגוף שלהם. ואל תשכחי שרמת שומן במידה מסויימת שמשתנה מאחד לאחד יש חשיבות חיובית ביותר לגוף וזה יכול להיות טיפה יותר, טיפה פחות זה בכלל לא משנה, הרעיון הוא ללכת באמת עם הגוף משם נובע הרגל שהוא נכון רק אם את באמת לומדת להקשיב לגוף שלך, רק אז אם את מקשיבה טוב טוב, את תראי שיש לו צרכים אחרים לגמרי ממה שהחברה שלנו מסגלת אותנו לחשוב או להאמין שהוא צריך ואפילו טועה בגדול, הוא צריך דברים מסויימים, כי אז הקיבה שלך תדבר ולה יהיו דברים אחרים בתכלית לומר לך, הבלוטות בפה, החושים והגירויים השונים מדברים שפה אחרת אבל זה לא תמיד מה שהקיבה צריכה להעניק לגוף שלך ורק ההקשבה מביאה לתפריט הנכון והוא משתנה כי הגוף משתנה ואנחנו משתנים ורק שתדעי שזה משהו שהולך תמיד ביחד עם ההתפתחות הפנימית שלנו, כמה אנחנו באמת מאפשרים לעצמינו להיות בתקינות בכל הרמות שמתאימות להווייה שלך ומשתנות מאחד לאחד מעבר לדברים הקבועים שהם בסיס לתשתית שאת אמורה לשמר ולבנות ולטפח, כי זה מה שמחזיק אותך בחיים. והפרסומים רחוקים מהאמת הזאת, עובדה! והקושי שלך נובע מזה שאת מאמינה שזה צריך להיות אחרת וככל שתאפשרי לבת שלך להיות כפי שהיא, את בעקיפין תאפשרי לעצמך להיות כפי שאת, כי זה תמיד מתחיל ונגמר בסוג של קבלה אמיתית עם כל מה שזה אומר ישר כוח והמון אהבה שלך הילה

אני בן 19 בריא ועוסק בפעילות גופנית. משקלי 81 וגבהי 1.80 רוב חיי עד כיתה ח הייתי שמן וירדתי בצורה דרסטית במשקל תוך חודשיים כ 20 קילו לערך. כיום אני נתקף רצון עז למנצ'יז מדי פעם ואוכל כל מיני שטויות בלי סיבה ישירה לאם אכלתי או לא... זה קורא בלילה בד"כ או סתם אחרי הצהרים כשאני בבית... לאחר מכן אני מקיא את מה שאכלתי וכך זה חוזר חלילה... בבקשה את עזרתך המקצועית.

וזה נשמע הרבה יותר מורכב ממה שאתה מתאר הרבה פעמים מסבירים את הבעיה דרך הסימפטום כשלמעשה הבעיה שונה לחלוטין ואינה קשורה לסימפטום באופן ישיר ולשם כך חייבים לעשות עבודת מחקר אישית ומקיפה. אני כן מציעה לך לעשות בדיקות מקיפות וללכת למרכז טיפולי המטפל בבעיות של הפרעות אכילה או אפילו דרך פסיכודרמה. חשוב יהיה להבין מדוע זה קורה לך, מדוע יש לך צורך להקיא האם זה בגלל שאכלת הרבה או כי מתעוררת בחילה, או כי אולי השסטום בתחתית הוושט לא עובד באופן תקין או אולי במישור הנפשי רגשות בלתי מעוכלים, חוויות לא פשוטות, לחצים, חוסר שביעות רצון מהחיים בכלל וכו. מעבר לבעיה הפסיכולוגית שמלווה בהפרעה הזאת, חשוב לבדוק ולטפל במישור הפיזי לוודא שאין איזושהי בעיה שיכולה לעורר רעב מוגזם או משיכה למזונות מסויימים באופן יוצא דופן, בדכ מאתרים דברים כאלה יותר באמצעות הרפואה ההוליסטית, אבל לא לפני שחווים עד הסוף את הקונבנציונאלית. זה יכול לקרות אם חסרים הורמונים או אינזמים מסויימים או כל מיני דברים אחרים שאני לא באמת עד כדי כך מבינה בהם, אבל החוסר ואי האיזון בהחלט יכולים לגרום לתופעות האלה מעבר לזה שיש פה כבר הרגל והגוף בנוי על הרגלים. או שיש עבר וחינוך מסויים, פחדים סביב דימוי גוף, לכולם יש במידה זו או אחרת מעטים הם האנשים ששלמים עם עצמם באופן אופטימלי. אחרים גדלים על מוסכמות חברתיות ועל חינוך שלא תמיד מפרגן לנו להיות מי שאנחנו ללא כל העזרים האלה שדרך אגב הם לא תמיד בריאים, לא לכולם בריא להיות רזה. אני מציעה לך שני דברים א. שיחות עם מטפל טוב שמבין בתחום, רצוי שתלמד להבין מדוע זה קורה וחשוב מעבר לזה ברמה המעשית שתקבל כלים מתאימים ליישום של זה בחיים, כיצד משתחררים מההרגלים האלה ולמה הם קורים, מתי הם קורים, מה מעורר אותם ואיך עוצרים אותם. ב. ייעוץ דיאטני שיהיה בו מסגרת ברורה לתזונה מאוזנת שתהיה לך מתאימה ושתאפשר לך לא לחרוג אלא בקטנות ושלא יהיה שום סיבה לכך אם אתה באמת תזין את עצמך באופן שיהיה לך הכי נכון. אפשרות שלישית ואחרונה, פחות עדיפה עלי אבל הכרחית במקרים מסויימים אם ההקאות האלה חריפות ואם אתה מקיא הרבה פעמים ביום ואם אתה מרגיש שאתה לא יכול לעצור אותם אני מציעה במקרה הזה אשפוז, בתל השומר או מסגרת אחרת כי להקיא זה הכי מסוכן שיכול להיות ללב ושלא נדבר על אירוע מוחי שאפשר לחטוף מזה. אשפוז מאפשר לך להתרחק מההרגל, כי משגיחים עליך ולא יתאפשר לך להקיא או לזלול אתה תצטרך להתעמת כל הזמן עם מה שמעורר את ההתקפים האלה מלכתחילה וע"י טיפול אנטנסיבי בתוך כתלי המחלקה יש לך אפשרות להבין וללמוד את עצמך, לסגל לעצמך מחדש הרגלים נבונים ולקרוא בזמן את ההתקפים שלך וללמוד מהם ואולי איך באמת יהיה אפשר לעצור אותם בזמן אמת מחוץ לכתלי המחלקה. לפעמים זה מצליח לפעמים לא בדכ זה לא מצליח כשלא באמת רוצים לוותר על זה, כי עד היום זה היה פתרון מושלם לשמור על המשקל שלך אבל אתה בעצמך יכול לראות שזה רק מעורר בך כל מיני הזדקוקיות למזונות שלא בהכרח היית זקוק להם אם היית אוכל מאוזן ושלא נדבר על זה שרק להקיא יכול לעורר את כל השיגעון הזה כי זה כמו סם, ברגע שמקיאים ומתמכרים לזה המוח דורש את זה וזה החלק הכי קשה בתהליך ההחלמה, להימנע מזה כשזה הופך לצורך שהוא לא בהכרח בא לידי ביטוי בדיאלוג מודע, הרבה מזה הוא ביטוי כימי למה שההקאות יוצרות בגוף. זה לא מוריד במשקל, זה גם לא תמיד שומר על המשקל, זה חוסם את כל הפעולות הטבעיות של הגוף ואחרי מספיק זמן המערכת קורסת ולא נשמע לי שאתה בכלל ער לסכנה שיש בזה, כי אתה מספר על זה כבדרך אגב, נשמע שאתה לא מרגיש שיש פה בעיה שהיא מעבר לכינוי שלה. בכל מקרה שווה בדיקה רצינית ומקיפה ע"י מומחה בתחום ולא כך על רגל אחת. יש מה לעשות, ורצוי להקדים לעשות. כדי לעצור זלילה בלילה מומלץ לאכול שתי פרוסות לחם מקמח מלא, חיטה מלאה או שיפון עם חמניות, לחם שיהיה מספיק כבד, זה אמור להקל על המשך ההתקף וסביר להניח שהוא יסתיים בזה אלא אם כן יש פה משבר נפשי ואז המזון לא קשור בזה אבל זה בהחלט יכול לעזור לעצור את התהליך. אני פה לעוד שאלות הרבה בהצלחה והמון אהבה הילה

ציפיתי שתזכרו שאתמול עברה שנה מהאשפוז שלי אבל באמת לא נורא כי אני יודעת שלא התכוונתן ואתן שקועות בצרות שלכן. ליאור

האם התאריך פורסם בראש חוצות?.. בכל אופן - מזל -טוב!! איזה שיר את רוצה שנשיר לך?? "היום יומולדת?"... מה מצבך היום? אני מאחלת לך שלא תראי עוד אשפוזים לעולם!! לכי לחגוג... (-: אלינור.

זוהי באמת סיבה לחגיגה ושרק תדעי לבאות ימים מלאים בעניין ואתגר וסיפוק ולא חלילה ימים של תהום כפי שכבר ידעת. עשי את עצמך הכי מאושרת ואני מקווה שהצלחת לעצור את הנפילה האחרונה המון אהבה תרגישי טוב :-)

אני משתגעת! המחשבות האלה פשוט מטריפות אותי, אני אובדת עיצות, אני כבר לא יודעת מה לעשות אני רק משתגעת....לא נהנת משום דבר, פשוט לא מצליחה שכל היום אני רק שומעת מהקול הפנימי שאכלתי יותר מידי, או למה אכלתי את הדבר הזה, והזה, ואני עוד חייבת להרזות ועוד... אוף!!!!!! אני כבר לא יכולה!!

אבל איך אפשר להחלים אם לא מפסיקים לרצות לרזות???? אני כבר אמרתי לך אז, צריך לבחור הבחירה מכאיבה, אבל גם מה שקורה לך עכשיו מכאיב לא פחות השאלה מה את באמת רוצה מעבר לכל מה שאת כבר יודעת והנה עוד משהי מתה מאנורקסיה, יש לך קישור במעלה הדף להרחבה בנושא. אז מה זה שווה?? תגידי לי את חיבוקים מתפללת שתרצי לעשות לעצמך טוב ולא רק להיות מומחית בלעשות לעצמך רע מאוד המון אהבה שלך הילה

אני אב לילדה בת 9 שאוכלת ללא הכרה. לצערי , אנו מאבדים עשתונות וכועסים , צועקים ומנסים להסביר אך ללא הועיל. זה נראה כי זה כמו בור ללא תחתית... יש לציין כי אני והאם אנשים בעלי עודף משקל - אולי זו הבעיה... מישהו יכול להדריך - מה עושים ?? איך מתנהגים ? מתעלמים ? הולכים לייעוץ ? בבקשה - כל תגובה תעזור . תודה מראש.

אנני פסיכולוגית או תזונאית. דבר ראשון צעקות לא יעזרו, בתור בולימית, שההורים שלי היו תופסים אותו אוכלת בכמויות והם היו צועקים עליי זה רק החריף לי את הבולמוס. אני חושבת שכדי להפנות את ביתך ליעוץ פסיכולוגי- תזונתי כדי לנסות לאתר את הבעיה ולפתור אותה. לפי מה שאתה מספר אתה ואישתך בעלי משקל עודף. אולי זה נובע מאיזון הורמונלי לא תקין שעבר לילדה בתורשה וזה מה שגורם לה לתאבון ללא ויסות, שווה בדיקה. הילדה רק בת 9, ויש עוד המון מערכות בגופה שצריכות להתפתח בצורה נורמלית, אינך רוצה שומנים בדמה או עומסי דחיסה על העצמות שלה שעוד לא סיימו להתפתח.ואתה כמובן רוצה שיהיה לה דופק מנוחה שפוי. אם אתה רואה שמשקלה מתחיל לעלות בצורה לא תקינה חשוב לווסת את משקלה ע"י פעילות גופנית מיוחדת לגילה.

כל אדם שעוטף את עצמו בשומן זקוק להגנה, הגנה מפני רגשות, מפני תחושות, מפני רצונות וכו', כמו כן גם ביטוי לכשלונות ואכזבות, עבר לא פטור, צרכים לא ממומשים וכו' תמיד כשאנחנו פגועים מבחינה רגשית משהו בהזנה שלנו מושפע מכך, כי זה הולך ביחד, זה מעין תשובה מושלית לכל החסכים שלנו, כי ברמה הכימית זה משהו שגורר אותנו לדפוס מסויים כשאנחנו נמצאים במצב לא מאוזן, כי ככה המוח שלנו עובד הוא פועל לפי שדרים ברגע שאנחנו לא מוזנים רגשית ונפשית, האוכל ברמה כימית מספק את אותם חומרים ואם הנפש לא מספקת אותם אז האוכל או בעקיפין ההימנעות ממנו גורמים לאשליה כימית שכביכול ממלאת את החסכים האלה, אני מקווה שההסבר ברור, בשביל זה גם קשה להשתחרר מההתמכרות הזאת, כי זה פועל מאוד חזק מבחינה כימית, באופן מדומה זה כמו התמכרות לסם. ההצעה שלי היא ללכת לתל השומר, יש שם מרכז נפלא לילדים ומבוגרים והגיע הזמן לטיפול משפחתי במרכז להפרעות אכילה, לזמן פגישה, להעלות את הבעיה בפני אנשי מקצוע שמבינים בתחום ולטפל בה באופן קבוצתי ומקיף, אב ואם כל אחד לחוד וכמובן מפגשי ייעוץ לילדה שלכם שזקוקה להרבה אהבה ותמיכה רגשית וגם הבנה נפשית. אתם חייבים להימנע מצעקות ומלהשליך עליה את הכישלון שלכם כביכול בלהיות שמנים. ילד תמיד לומד מהורים ותמיד משקף אותם, עד שהוא מסגל לעצמו עצמי אחר. היא אוכלת כי חסר לה משהו ואתם חייבים לנסות למלא את החסך הזה כי התפקיד שלכם בין היתר הוא ללמד אותה מהו סיפוק ומהו גבול נבון ואולי כדי ללמד אותה אתם חייבים ללמוד כי נשמע שגם אתם לוקים בחסר ולא ממש מסוגלים להעביר את זה הלאה. ללא ספק ההתנהגות הזאת מעוררת הרבה זעם, פחד וכעס אולי על עצמיכם ואולי על הסבל שנגרם לכם בעקבות השומן העודף עם כל ההשלכות החברתיות שיש לכך. ילד תמיד יודע איפה ללחוץ ונשמע שהיא מצליחה לעשות את זה בגאוניות רבה אבל באותה נשימה היא גם זועקת לכם לעזרה. כי ההתעללות שלכם בה הניכור וביד הקשה שלא באמת מבינה מה היא מבקשת מכם, אבל אתם חייבים לזכור שהיא נתונה גם ללחץ שלכם וגם של הילדים בחברה שלה ואולי אתם לא מודעים לזה, אבל רק זה יכול להיות משהו מקומם עבורה ולעורר בה יותר ויותר את יצר הדווקא לא מפני שהיא לא רוצה לדעת מהו שובע אלא מפני שהיא איבדה שליטה. היו בטוחים שגם הילדים לועגים לה כי היום כל הנושא הזה של הפרעות אכילה ודימוי עצמי הפך להיות כמו מגיפה חברתית ולא נעים לגדול בחברה הזאת שמנים כי פשוט שונאים אותך על זה וזה מדבק ילדים מדביקים אחד את השני, חשוב לשים לב לזה . השאלה אם אתם נוטים לשים לב לדברים האלה שכן אולי אתם רגילים להחניק ולא להראות חולשה והבת שלכם באה ואומרת לכם, אני חלשה ואני לא יודעת איך לגדול עם זה, כי אתם מפחידים אותי והילדים שונאים אותי ואין לי תשובה כי אני ילדה וכאן התפקיד שלכם להיכנס ולהראות לה דרך אחרת אבל אם אתם סובלים ממשקל עודף ולא מטפלים בבעיה סביר להניח שאתם בולעים הכל ועוברים לסד רהיום כי מכאיב מידי לגעת באכזבות או בשינוי לא פשוט שאתם עומדים בפניו ולא כל כך יודעים מה לעשות ביחס אליו. עד היום הייתם רגילים לברוח וילדים לא נותנם לנו לברוח, כי הם השיעור הכי גדול שלנו בחיים בתור הורים לפחות. אז בואו ותטפחו אותה, נסו להבין אותה ודעו שההתנהגות הזו אינה סתמית, הרעב הזה אינו סתמי וחייבים ללמוד להזין אותו ואתם חייבים לשקף לכך דוגמא ולשם כך נחוץ טיפול לא אמרתי שזה קל. אז ככה. בנוסף לתל השומר ייעוץ פסיכולוגי טוב, משהו שמתאים לילדים. אני מכירה פסיכיאטרית טובה שמתמחה ברפואת ילדים ובהחלט מבינה בהפרעות אכילה. ניתן לשלב עימה טיפול או להתעניין דרכה באנשים נוספים שמטפלים בתחום. או דרך רופאת משפחה להתייעץ ושהיא תפנה אתכם לגורמים המתאימים. לפסיכיאטרת קוראים יפעת ברונשטיין הטלפון 0522753401 עוד פסיכאטר עם רגישות נפלאה לילדים חנן 03-9386342 אתם חייבים ללכת לטיפול רצוי שיהיה מטפל אחד שיכיר את כולכם ויטפל בכולכם, כך גם השיתוף פעולה וההכוונה תהיה יותר יעילה מתוך הכרות מקיפה יותר, מה שלא מתפאשר בטיפול מפוצל. היא חייבת לעבור בדיקות מקיפות יכול להיות שחסר לה משהו שהוא מעבר למשהו רגשי או נפשי על אף שאני בספק אבל שווה לבדוק. הבת הזאת, אני מדגישה זועקת לכם והדבר האחרון שמועיל במקרים האלה הוא שנאה או ניכור או זעם שהוא בגדר בור ללא תחתית. בכל מקרה גישה כזאת מרחיקה אתכם מהמטרה והיא לומדת לשנוא אתכם ולהתרחק מכם ולעשות דווקא כי בכולנו יש יצר דווקא כשאומרים לנו לא, אצל ילדים זה יותר קיצוני אבל תכלס אנחנו לא כל כך שונים מהם. המון בהצלחה ואני ישמח לשמוע ממך על כל שינוי או התפתחות או בכלל לשאול עוד שאלות המון אהבה ליל מנוחה הילה

היי כולם, היי הילה אז ככה, בגלל האתלטיקה נרבוזה (המון ספורט כלום אוכל) שלי בשילוב עם הבולימיה שרק החריפה לי בזמן האחרון (כנראה כתוצאה מלחצים ממבחני הגמר שלי) למרות נטילת הכדור המהולל טופומקס..חטפתי את מחלת הנשיקה. אז כרגע אני משותקת למיטה בלי יכולת להתאמן, וזה פשוט מוות גיבורים בעיני. אני במשך כמה שנים רגילה להתאמן 7 פעמים בשבוע כמו רמבו, משקולות ריצות רכיבות על אופניים, תחרויות, הכול...ועכשיו אני שוכבת בבית במיטה הגוף שלי כ"כ חולה ומותש ומרוקן מאוכל, קר לי, חם לי, יש לי 40 מעלות חום, כול המפרקים והשרירים כואבים לי, השקדים בגרון שלי מעולם לא נראו כ"כ רע. יש לי פריחות. אני ממש עייפה. פשוט זוועה. הרופאת משפחה שלי לאחר אבחון מקיף עם בדיקות דם אמרה לי שזה בגלל ההפרעות אכילה המפורסמות שלי. תבינו, לא אכפת לי לשכב עכשיו בבית חודש ולהשמין 10 קילו ולאכול כמו שצריך, העיקר להבריא ולחזור להתאמן....אני חייבת לחזור לעשות ספורט אנשים אני קראתי גם דברים שכתבתם בפורום...תעשו לי טובה ותקשיבו למה שהילה אומרת לכם. לילה טוב.

אבל זה מה שקורה כשמתישים את המערכת בלי אבחנה. אי אפשר לעמוד בזה, אף אחד לא יכול לעמוד בתנאים האלה. כל מה שנתפס בריא בכל מקרה כל דבר שאנחנו מגזימים בו ולא עושים במידה יש לו פוטנצייאל להפוך למשהו הרסני ביותר. זה לא עניין של להקשיב לי, התפקיד שלי הוא לשקף, את היא זו שיהיה עלייה לבחור ולנבוע מתוכך את הדרך שמתאימה לך. ולומר לי משפט שאמרת לא מזמן "אני לא מוכנה לזה בנתיים" אין יותר נכון מהמשפט הזה כי השינויים הכי גדולים שלנו אנחנו עושים כשאנחנו מוכנים לכך ולא בגלל שמישהו אמר, על אף שיש לי משאלת לב שהדבר הזה בכלל ימחק מהלכסיקון. כל מה שקורה לך מסתיר הרבה מאוד ומרחיק אותך מהאמת. הגוף שלך נפלא כי תמיד ידע מתי לשים לך סתופ השאלה אם את מוכנה להקשיב לזה וגם אין לך הרבה ברירות אבל זה כן מאלץ אותך להחליט, עכשיו יותר מתמיד, השאלה אם עכשיו או בשלב מאוחר יותר. את יודעת מה צירך לעשות ויחד עם זאת זה לא פשוט לוותר על הרגל וזה בכלל לא משנה מהו, עצם זה שאת רגילה לו והוא משרת אותך באיזשהו אופן, יהיה תמיד קשה לוותר על החבר הזה וזה חלק מהשעורים שלנו. אני מאחלת לך שתצאי מהמיטה לחיים חדשים, שתתאמני באיזון ושתהיי בריאה. יש לך הרבה ידע סביב הנושא ואת תחליטי מתי את מתכוונת להשתמש בו אבל רק דעי שהגוף שלך מאותת לך עכשיו! המון אהבה החלמה מהירה יקירה שלך הילה

היי הילה, אי אפשר להגיד שאת טועה, נכון את צודקת מבחינה רפואית אני מתחתי את הגבולות שלי.. וכפי שאת כתבת, הגוף שלי מאותת לי "עכשיו" להשתמש בידע שיש לי לגבי מתן העזרה שאני יכולה להעניק לעצמי בין השאר הידע שאת נתת לי לגבי מתן העזרה שהרפואה האלטרנטיבית מציעה לחולות בפרעות אכילה. אין לי מה להגיד, חוץ מלהשפיל את הראש באדמה ולהודות שאפילו שאני יבריא אני מודעת לעובדה שאני יעניק לעצמי "חצי עזרה" ולא עזרה מלאה שתוביל אותי לריפוי מלא. כי באיזה שהוא מקום אני לא רוצה להבריא לגמרי כי עדיין יש לי את התפיסה הלקויה של "כמה קילוגרמים מיותרים רק ירחיקו אותי מהמטרות שלי" ודווקא עכשיו שאני בצומת דרכים: התקבלתי למכון כושר יוקרתי (מלחיץ), אני שוב מתחילה ללמוד הפעם בניית עצם ואני מנסה להתקבל ללימודי פיזיותרפיה ויהיו לי המון לחצים שמן הסתם אני יפיל על קילוגרמים מיותרים. החצי נחמה שלי היא, שלפחות ההפרעות אכילה שלי יהיו מאוזנות יותר. תודה, יום טוב.

חביבתי, תקשיבי גם את למה שהילה אומרת לך! רק רציתי להגיד לך: לא כדאי לבדוק את קצה היכולת האנושית שלך. זה כואב מדי. מסוכן מדי. ולפעמים אין דרך חזרה... רק בריאות! אלינור.

ומאיה מוסרת ד"ש חם לך ולכולם, איך את מרגישה?? שיהיה לך ערב נפלא המון אהבה :-)

קיבלתי את המייל. המון תודה! אני אענה לך בהמשך. את לא צריכה להתבלבל בנסיונות להסביר... אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת. איך אני מרגישה? היו לי יומיים קשים, אבל עכשיו אני מאוששת. אל תדאגי לי... אני אהיה בסדר. אנא מסרי ד"ש חם-חם בחזרה למאיוש. מה שלומה???? תגידי לה שאני חושבת עליה המון! הילו'ש, שמרי גם עלייך! אוהבת אותך! ומאחלת לך ערב נעים מלא חיזוקים... שלך...

אני שמחה שקיבלת את המכתב הוא היה חשוב בהתחשב בכל מה שכתבת לי אני יודעת שאני לא צריכה להסביר אבל זה היה הכרחי לפחות לומר לך שאני מצליחה לקרוא בין השורות וגם לשקף לך שיש פה מצב שהכרחי לעבור אותו כדי לשנות משהו, זה נשמע מעוות בהתחשב בכל מה שהצעתי לך, אבל יש לי תחושה שברמת ההרגל זה לא זר לך ואת מבינה לגמרי ואת בעצמך אומרת, השאלה מה את עושה עם זה וכפי שכבר אמרתי, זה הולך לקרות, הכל מוביל לשם וזה הקלף שלך החוצה אם כל העיוות שיש בזה הרבה בגלל המודעות שלך. לפעמים צריך לוותר עד הסוף לנפילה, לצחוק ממנה, ליפול ולהתרסק במיוחד אם זה סוג של מטרה, אני חייבים חוות את זה באיזשהו אופן, כדי לזכות באיזושהי הארה שונה בתכלית בדקה התשעים שהיא לבסוף מקימה אותך על שני רגליים, אבל זה קורה רק מתי שאת מוותרת, מרפה מהלחץ ונכנעת לטירוף מבלי לדעת מה יהיה, פשוט נותנת אמון בכלום אחד גדול. באופן לא צפוי זה מה שקרה לי בהמשך לשאלתך, גם אני ויתרתי ושם קרה השינוי. תרגישי רק טוב וקחי את שאר השבוע ברגיעה בכייף ובשמחה ******* לשאלתך, אני עמוסה בדברים מאתגרים והכל בסימן השתפרות וזה משמח אותי מאוד. אני ימסור ד"ש למאיה, לדעתי היא לא בסדר, אבל היא אומרת שכן ואני לא יתווכח עם זה, אני רק מקווה שהיא באמת תהיה, היא גם לא ממש רצתה לדבר שזה היה נשמע יותר כמו לרצות אותי, אבל אני יכולה להבין ולכבד את זה, כי כל מה שהיה בבית חולים היה לה טראומתי למדי, היא פשוט אחרת לגמרי מאז וזה לא ממש מפתיע, זה הבהיל אותה מאוד. ואני מספרת את זה כי מי שעוד קורא, היא כתבה פה, והיא בחורה מהממת עם פוטנצייאל אדיר וזה לא נגמר טוב והיא עוד לא החליטה, זה שלב מאוד מסוכן במחלה הזאת מבחינתה ואני מקווה שיהיה מפנה בשבילה ובשביל כולם, היא גם ביקשה למסור לכולם את אהבתה, לכל מי שכתבה לו. אז... אלינור מקסימה אני מקווה שהימים הבאים יהיו קלים יותר המון אהבה חיבוקים שלך הילה

נאי לא יודע מה קורה לי שלשום הייתי ממש רעב ואכלתי 500 קלוריות יותר ממה שאני אוכל בדרך כלל אבל קיוויתי שלמחרת אני לא יהיה רעב ולא רק שלא קיצצתי אתמולמ - גם אכלתי 1000 קלוריות יותר!!!!!!!!! אתם קולטים ????? אני לא יודע למה אני לא מצליח להתגבר על הרעב פעם היתי מצליח לא לאכול כל היום כלום וזה לא היה מזיז לי והיום אני אוכל המון (יחסית...) למה אני לא מצליח? אני חייב להוציא את התסכול על משהו. אז חשבתי לעשות בולמוס אבל אני מפחד כי אני לא יודע להקיא וחוצמזה אני לא ירויח מזה כלום חוץ מלעלות עוד יותר במשקל. אני לא יודע מה לעשות אני מאבד את היכולת לשלוט ברעב אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

אתה רעב אתה מרגיש רעב אתה יכול להבין שהגוף צריך אוכל ובשביל זה אתה גם רוצה לאכול, כי זה הכי טבעי ואתה מבין שאי אפשר בלי אוכל, כי זה חלק מלחיות וזה חלק בלתי נפרד מהזנת החושים שלך. אתה מבין פתאום שיש לך צרכים ואי אפשר להתעלם מהם יותר, או לאכול נורמאלי בכל המובנים והמישורים של חיים או לבלוס ולהחנק עם הכל, שאלה עם הרבה בחירה. יש לך מחוייבות לגוף ומעל הכל לנשמה שלך וזה טוב שזה עולה על פני השטח כי זה אומר שאתה אנושי, אמיתי חי וקיים!!! לא אמרתי שזה קל ושזה בהחלט יכול להימאס, אבל אפשר לחיות בשלום עם עצמנו ואפשר לבנות הרגלי אכילה נכונים. נכון, זה מפחיד וזה לא היה צפוי ולא מתוכנן אבל זה אומר שאתה מחלים אם הגוף שלך מסוגל לאותת לך סמנים כאלה ומעל הכל שאתה מסוגל לזהות. יש מה לעשות וצריך!!! אבל צריך להתכוון לריפוי אחרת זה לא ילך וזה ימשיך להימאס ואולי טוב שכך כי אולי זה מה שיוביל אותך לנקודת מוצא חיובית חדשה. המון אהבה הילה

טרי שיאבו כאמור נפתרה כתוצאה ממחסור ממושך של פוטסיום (אשלגן)בגלל הקאות מרובות, בגלל בולימיה, לאט לאט איבדה לחלוטין את הפוטסיום וכולם יודעים מה קרה בסוף. הפוטסיום בין היתר אחראי על התפקוד התקין של ההתכווצות השרירית של הלב וברגע שיש מחסור בכך, השרירים מפעילים את עצמם באופן לא תקין, הלב פועל לא תקין וחלוקת החמצן בגוף הולכת לאיבוד הלב מבצע פעולות נוספות ומאמץ יתר שלא אמור בכלל לקרות במצב נורמאלי, וע"י כך לא מגיע חמצן למוח מה שיכול ליצור או דום לב או מצב של צמח או שניהם ביחד או השד יודע מה.וזה רע ההודעה היא כדי להזהיר ולהפחיד ברמה החיובית את אלה שמקיאים וצמים ולקרוא לשינוי ולתשומת לב יתרה במיוחד הורים לילדים, יש לפקוח עין בהירה לכל המתרחש כי זה כמו מגיפה שכן כל התנהגות כזו יכולה לגרום לדבר הזה ולכן חשוב להזין את המערכת במזונות הבאים: רשימה קצרה של אפשרויות הכרחיות לתפקוד התקין של כל אחד מהמרכיבים החיוניים לגוף בין יתר שאר הדברים. כמובן שפיקוח מעקב דיאטני תמיד מוסיף. פוטסיום: בננה, תפוזים, תפוחים, בטטה, תפו"א, ירקות הכל סודיום: אספרגוס, תרד, בשר אדום, מלח קלציום(סידן): חלב, יוגורט, ברוקולי, ביצים, טחינה גולמית. ברזל: פלפל ירוק, כל הירקות הירוקים כהים, תרד, ביצים, כבד עוף וכל החלקים הפנימיים. הרשימה הזאת חלקית אבל בהחלט מגבה את החסרים האלה וחשוב לצרוך אותם כי כל מחסור כזה פועל ישירות על יכולת תפקוד תקינה או לא תקינה של הלב. בהצלחה ורק מחשבות בריאות קחו את זה לתשומת ליבכם לפני שאתם מקיאים או צמים כי זה לכאורה פתרון נוח, אבל התוצאות שלו עצובות למדי המון אהבה ליל מנוחה\ הילה

הרשימה שצירפתי לקוחה מכתבה מקיפה ורצינית ביותר שנכתבה בברזיל סביב הנושא של הפרעות אכילה על סמך המקרה של טרי שיאבו, דיאטנית קלינית בכירה ומתמחה בנושא כתבה שם והמליצה על רשימת המזונות שצירפתי בהודעה העליונה, עם דגש על הזנת הפוטסיום . לכן חשוב לשים לב. כי אכילת המזונות האלה יכולה למנוע הרבה מאוד. נכון שזה בעייתי כי יש לכם הפרעת אכילה ובזמן בולמוס או הרעבה עצמית אתם לא חושבים על זה אלא שכן נכון יותר מציפים את עצמיכם במחשבות על אוכל וכו' וכו' אבל לפחות שתהיה מודעות לעניין. שאם כבר תחליטו לאכול או שאתם בתהליך החלמה, תקפידו לאכול מהמזונות האלה, או אפילו לשמור בזיכרון שאלה הם כמו תרופה עבור הלב ובכלל..... אגב לבעיית ברזל מומלץ לאכול גם ממגוון הפירות היבשים, היא אמרה שזה מחולל פלאים גם ברמת הספיגה של כדורי הברזל, למי שלוקח חייב לדעת שצריך להימנע מביצים, חיטה מלאה ומוצרי חלב בעת לקיחתם כשעתיים לפני ואחרי, חשוב לשים לב לזה ולא תמיד אומרים את זה וזה מאוד פוגע בספיגה שלהם במידה ולא מקפידים על זה. המון אהבה בהצלחה הילה

באמצע העמוד השארתי לפנייך הודעה, סמוך להודעות הראשונות שלך, עם טלפונים של אנשי טיפול מומלצים בתחום ובכלל. אני לא מכירה אותם אבל שמעתי שהם טובים והם ממוקמים באזור מגורייך אני עדיין חושבת שהכתובת של חנן יכולה להיות לך נפלאה ואני לא כל כך בטוחה שלא שווה יהיה לך להגיע אחת לשבוע לאזור הזה אולי את יכולה להתארגן.. מה גם שמרכז נופית ממוקם קרוב להוד השרון וגם הוא מרכז מצויין, שיהיה שווה להגיע אליו לטיפול. אני מקווה שתצליחי ושיהיה רק טוב המון אהבה שבוע טוב הילה

את שווה את זה ומגיע לך את כל הטוב שבחיים אבל את חייבת לטפל בעצמך ואני מקווה שזה יעזור תעדכני מה קורה איתך המון אהבה יקירה ושבוע טוב שלך הילה

http://www.nofitcenter.com/Site/article/main.asp הכתובת הנוספת שסיפרתי לך עליה אבל בהוד השרון מקווה שתעזרי ותגיעי למקום הנכון המון אהבה :-)

:-) הרבה ברכה

אתמול היתי אצל הפסיכולוג שלי ותוך כדי הפגישה חשבתי על זה שכל הדפקט שלי (אולי לא הכל אבל העיקרי) זה שאני לוקח הכל לפרפקציוניזם מוחלט, אבל ממש מוחלט, ומרוב שאני פוחד שהדברים שאני עושה לא יהיו 100% אני לא עושה כמעט כלום כי אני מתכנן את סדר היום שלי שכמעט לא יהיו בו דברים כדי שלא יקרה מצב שיהיו לי דברים לא צפויים ואז אולי דברים מסוימים לא יקרו כמו שאני רוצה ומרוב שאני פוחד מזה זה משתק אותי לגמרי. למשל אני לומד עכשיו בקורס לפסיכומטרי (וגם זה אחרי שהייתי כמה חודשים בבית בלי לעשות כלום...) וזה כולה 2 מפגשים בשבוע אבל איך שהוא זה ממלא לי את כל השבוע כי אני צריך ללמוד לבחינה אבל אם יש לי משהו הכי קטן לסדר במשך היום - כל היום שלי מבוזבז עליו ואני לא מצליח למצוא זמן ללמוד לפסיכומטרי וככה קורה שבעצם כל השבוע "אני לומד לפסיכומטרי" אני מחפש עבודה אבל לא מוצא שום דבר כי על כל עבודה אני ושב אם זה יסתדר לי עם זה ועם זה ועם זה ... ואני מפחד לעבוד כי "אולי משהו לא ילך כמו שאני רוצה" ונחזור לענין... בקיצור, אני לא יודע מה לעשות, כי זאת הבעיה העיקרית שלי ונראה לי שאם אני יפתר ממנה הרבה דברים יהיו יותר טובים. אבל מה לעשות שאני לא מצליח לשכנע את עצמי שלא כל דבר חייב להיות 100% פשוט לא מצליח...

אי אפשר לחיות על פי סטנדרטים כאלה ואתה בעצמך יכול להבין את זה. האמת שזה חלק מלהיות אנורקסי/ת ככה אנחנו מחשבים כל דבר, או הכל או לא כלום האמת שגם בולמים יכולים לפגוש באותו דפוס התנהגות והוא די בעייתי כשזה מגיע לחיים, כי זה אף פעם לא עובד כך וגם לא יכול גם אם מאוד רוצים, זה רק מאמלל את החיים ואת מה שממילא מסובך הופך למסובך יותר. הדרך היחידה לגבור על היצר הזה שהוא מעל לכל מה שאנושי, הוא פשוט לחיות את החיים, להתמקד במשהו אחד ולהחליט שרק את הדבר הזה אתה עושה הכי טוב שאתה יכול, לא יותר לא פחות במסגרת האפשר מבלי להתפזר על פנטזיות שהן לא ברות מימוש ורק מעצם החווייה אתה תוכל למוגג דפוס כל כך עיקש רק מתי שתחליט שרק דבר אחד נכון להיום אתה עושה אחרת, זה לכאורה נשמע פשוט אבל זה עובד אם אתה הולך על פסיקים ולא על כל הסיפור בשלמותו. מישהי בשם 'טופומקס' כתבה לך תגובה בקשר להודעה שלך "השקילה הייתה אתמול" ואני חושבת שמה שהיא כתבה לך עונה הרבה מאוד על מה שאתה שואל ואלה מסוג הדברים שהכרחי להביא בטיפול כדי להשתנות ואם הם לא עולים אז זה מעיד משהו על הטיפול. תגובה ממש לעניין אני מקווה שקראת, כי לא ראיתי שהגבת. אז המון אהבה בהצלחה ושבוע טוב הילה

קראתי ודי שעשע אותי הצורה שהיא כתבה את זה, קצת ציני...

ושתדעו: כל האנורקסיות שאתן רואות, ששוקלות כל כך מעט, והן כל כך רזות ומדהימות, פשוט מדהימות ביכולת העל טיבעית שלהן לשמור על משקל נמוך לאורך זמן: אז שתדעו לפי מחקרים שרוב האנורקסיות האלה תוך זמן מסויים הופכות בסוף להיות בולמיות, ואחר כך מעלות מאוד במשקל, והן הופכות למלאות. אז הכל בעצם למראית עין. למראית עין נדמה שיש בנות מדהימות כאלה שהן מאוד רזות ואלוהיות. ובעצם רוב הבנות האלה הן לא באמת כאלה לאורך זמן. ולמעשה אנורקסיה לא מובילה לרזון אלא דוקא לעליה במשקל, לטווח הארוך. ואלה שכן נשארות רזות וא]פילו מתות מזה, הן ממש ממש מעטות, ממש, כמעט ואין כאלה. אז בשביל מה לשים את כל המניות שלכן במחלה הזאת. בשביל מה להשקיע כמה שנים במשהו שבמילא ירד לטימיון בסופו של דבר. בסופו של דבר תהפכו לבולמיו7ת, שזה הנורא מכל, תשמינו, שזה הנורא מכל. לא יעזור לכן. לדעתי כדאי מעכשיו למצוא איזו דרך נכונה ומאוזנת להשלים עם הגוף שלנו והמגרעות שלו. מה יותר משתלם: כמה קילוגרמים עודפים, אבל הצלחה בלימודים, קריירה, סיפוק עצמי מדהים. או פשוט להיות אנורקסית שהצלחתה המהימה היא הישג של 36 קילו לרזומה.

תתמקדי בעצמך, כי כל אדם לגופו של עניין. המחקרים האלה יכולים להטעות אותך מעבר לזה שהם יכולים להאיר לך ולעורר אותך לפעולה , לעיתים יש בהם אמת לעיתים אחרות לא ואת לא באמת יודעת. וכל מה שאני אומרת לך הוא על סמך הדמיון הרב שאני מוצאת ביני לבינך ברמת החיפוש וההתלהבות כשמשהו כזה יוצא לשוק ואת לא יודעת אם זה אמת או משאלת לב. מה שמתאים לך לא מתאים לאחרת ומה שאת חווה, אחרים חווים משהו אחר ועדיין יש פה הפרעת אכילה שמשותפת לכולם ואז יש אפשרויות וצריך לבחור. מה שאני גיליתי פועל על כולם ואני לצערי לא יכולה להמחיש לך את זה אבל רק יכולה להגיד לך את זה כדי שאת תעשי עם זה מה שאת רוצה. גם אני נסיתי את הכל ורק זה עזר, ולמישהי אחרת שאני מכירה רק הומאופטיה הוציאה אותה מזה, יחד עם זאת אני יודעת שזה בכלל לא משנה וגם מה שאני אומרת הוא לא וודאי כי עדיין את היא זו שתצטרך להחליט מה היא עושה עם זה ויכול להיות שברמת ההכלה שלך זה בכלל לא מתאים לך ואז את תצטרכי למצוא את הדרך שלך ושם תשאבי את הכוח שלך, אל תתפזרי כי יש הרבה דיעות ויש הרבה תרופות וכולם צודקים ורק את תגיעי לחלקת הצדק שלך ותגלי שהיא אחרת לגמרי מכל מה שאומרים ועדיין אנחנו מחוברים ויש מכנה משותף. את צודקת משקל נמוך זה רחוק מהישג, זה הכישלון של החיים. לקבל את עצמנו כפי שאנחנו זוהי משימה לכל החיים. מה אני יגיד לך הלוואי והטופמאקס הזה יעבוד לך אמן. הרבה ברכה והמון אהבה שלך הילה

אני האנונימית שכתבה על התרופה שעוזרת לשיפור בבולמיה ומרפאה אותה. אז קודם כל, אני ניסיתי תרופות שקרובות לתרופה הזאת, וללא ספק זה עזר לי מאוד מאוד. ולא רק לי, אלא שממחקרים ישנים לומדים כי תרופות נוגדות דיכאון עוזרות מאוד להרפא מבולמיה. עד היום השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון לרפא בולמיה, ולא תמיד זה עבד, וזה לא היה הכי יעיל. אבל עכשיו סוף סוף מצאו משהו יעיל במיוחד, ואני בהחלט חושבת שכדאי מאוד מאוד לדעת על זה. התרופה טופומאקס עוזרת ליצב מצבי רוח, ועוזרת להשתחרר מדפוסים אובססיביים. התרופה הזאת יכולה לעשות את הדרך לריפוי מבולמיה להרבה הרבה יותר קלה. למרות התנגדותך, הילה, לעניין הגנטי, אני בהחלט חושבת שהרבה מאוד מכל העניין הוא גנטי. מה לעשות שיש אנשים, כמו בולמיות, שהמוח שלהן משדר שוב ושוב ושוב מחשבות אובססיביות שקשורות לאוכל. ישנו איזה חוסר איזון מוחי שגורם לנו לחשוב מחשבות אובססיביות שאי אפשר להפטר מהן, ובמקרה שלנו זה אוכל, במקרה שלך אחרים זה ניקיון. זה משהו מוחי לגמרי, חוסר איזון, שאפשר לטפל בו בעזרת תרופות. טופומקס היא התרופה לזה. היא גורמת לכן להפסיק לרצות לאכול כל הזמן. היא גורמת לכן להפסיק בכלל לחשוב על אוכל. היא גורמת לכן להפסיק להיות אובססיביות. היא גורמת להרגשת שחרור ורוגע. ומי שלוקחת אותה , תוך זמן קצר מרגישה שהצורך הבלתי נשלט באכילה מופרזת פשוט מאוד נרגע. את לא מרגישה צורך להשתולל ולהתנפל על סוכרים ופחמימות. את נרגעת. אוכלת מעט ושבעה. וגמרנו עם הבולמיה. אצל הבולמיות האוכל הפך להיות שיטה לשליטה במצבי הרוח. כשאת בהיי, מצב רוח טוב, את נעזרת באוכל כדי להרגע ולהשקיט את מצב הרוח הסוער שלך. כשאת בדאון או בדיכאון, את גם נעזרת באוכל כדי להרגיע את עצמך ולשחרר את כל התחושות המגעילות והשליליות שלך. כלומר, שבולמיות משתמשות באוכל כדי להרגיע את מצבי הרוח הקיצוניים שלהן. ועכשיו אפשר פשוט להיעזר בתרופה הזאת כדי ליצב את מצבי הרוח ולהרגיע אותם בלי האוכל. התרופה פשוט מרגיעה, ואין צורך או דחף עמוק להשתולל עם האוכל. וחוץ מזה, היא גם מרגיעה את המחשבות האובססיביות. וזה הכל הכל גנטי. לדעתי. ולדעתי זה מזיק לחשוב שזה מעבר לכך. תחשבי על בולמיות שסובלות במשך שנים, ומאשימות את עצמן בבולמיה שלהן. הן מלאות רגשות אשם וגועל מעצמן. כשבעצם התגלית הזאת, שהפרעות אכילה זה גנטי, יכולה לגמרי לשחרר אותן מתחושת האשמה. כמו שחולה סוכרת לא יאשים את עצמו, כך גם חולת בולמיה צריכה להפסיק להאשים את עצמה. וחשוב מאוד להגיד שזה גנטי, כי כך חולות בולמיה יפסיקו ללכת לפסיכולוגים ולחקור את יחסיהן עם אמא, ויתחילו פשוט לדרוש את התרופה הזאת שיכולה לרפא אותן. וזה יהיה הרבה הרבה יותר זול. כמה עולה תרופה לעומת טיפול פסיכולוגי שהוא בדרך לא יעיל? זה הכל גנטי ואת הכל אפשר לרפא באמצעות תרופות וזאת בורות לחשוב אחרת. ולמי ששאלה אותי אם ניסיתי את התרופה: עדיין לא ניסיתי את התרופה הזאת. כל מה שאני אומרת הוא מתוך דברים שקראתי. מחקרים וספרים וכדומה. ומתוך ניסיון של כ 20 שנות בולמיה. אני אקח את התרופה מיד כשאפסיק להניק את התינוק שלי.

זה לא רק גנטי על אף שגם אצלי הרקע הוא גנטי והתנהגותי סביבתי אני יודעת מה זה בולימיה אני 16 שנה הייתי חולה כאשר בפועל זה היה מהול כל הזמן בין אנורקסיה לבולימיה, אז אני לגמרי מבינה. אין לי התנגדות לכך אבל יש לי שאלה והיא: מה יקרה אם תקחי את התרופה וזה לא יעשה את מה שאת חושבת שזה יעשה?? מה תגידי אז? הרי אין וודאות מוחלטת להצלחה של התרופה הזאת באמת, יש מקרים של הצלחה כמו שלכל תרופה יש וגם כשיש את לא באמת יודעת כמה זה הצליח וכמה אחראי על מה. ותתפלאי לשמוע שאני מסכימה עם כל מה שאת אומרת אבל אני חושבת שמפאת המצוקה שלך את מפספסת משהו חשוב, שיש אולי שיטות שיכולות לגעת בדיוק במהות הגנתית, תורשה ודנ"א ולהפוך את כל הקערה על פיה ואת אפילו לא ידעת עליהן כי אף אחד לא טורח לספר, לא תרצי לנסות בידיעה שאין להן לוואי? הרי לתרופה הזאת יש תופעות לוואי, אומרים שהן מעטות, וכמעט ואין אבל יש ואם היא לא פותרת את שורש הבעיה לא שווה לחקור דרך שכן תגרום לך לפתור את הבעיה אחת ולתמיד? ואני לגמרי חושבת שהדרך הזאת היא לא אצל פסיכולוג על אף שגם הדרך הזאת לא מבוטלת בכלל אבל היא חלקית ביכולת שלה לרפא. ואת גם מסכימה לזה ואם אני יבוא לך עם מחקר שאגב עשו בארהב שקיניסיולוגיה מוח אחד מרפאת הפרעות אכילה עם מקרי הצלחה אדירים ואני אחד בודד ביניהם וזה הצליח ולא היחידי בארץ, אז מה תגידי על זה? תסכימי לנסות? שאלה ששווה לשאול כי גם אני וגם את יודעת ששום פסיכולוג עד היום לא גרם לא לי ולא לך לצאת מהפרעות אכילה, אני מצאתי לעצמי את הקיניסיולוגיה מוח אחד, את עכשיו הולכת לקחת טופמאקס אבל את לא באמת יודעת אם זה יעבוד, את רק מסתמכת על דברים ששמעת וכמה דברים שמענו והם לא נכונים ובכל זאת אנחנו בולעים אותם מפני שאנחנו רוצים נואשות לקבל עזרה ולאצת מהמצב העגום שלנו, לא כך?. אני יכולה לומר לך שאת השיטה הזאת אני מצאתי במקרה מתי שאני הייתי באפיסת כוחות ומה שקרה, זה שלא ציפיתי לכלום וזה פתאום עבד כנגד כל הסיכויים ואני מדברת איתך על בעיה גנטית חמורה וזה נפתר. אז אולי תשאלי, כי אולי זה גם יציל אותך מאשר רק יעזור, אני חושבת שזו אופציה שבהחלט שווה לשקול בנוסף לכל מה שאת כבר עושה ואולי במקביל לטופמאקס שא מתכוונת לקחת כי נשמע שאת מאוד סובלת מזה ובצדק רב. ואם את מחליטה שלא, אין יותר ממני שתכבד את זה, ואם התרופה הזאת עזרה לך ועוד שנה תגידי לי שאת בלי זה, מבחינתי תציפי את כל הפורום הזה בהודעות שגילו תרופת פלאים ואני רק יחייך לדעת שיש עוד אחת מעבר למה שאני מכירה.כי אני יודעת שזה גהינום להיות שם. אני מאחלת לך הרבה בהצלחה ואני חושבת שהשאיפות שלך להגיע לאושר אמיתי אין יותר טוב מהן, לכי אחרי זה ותעשי רק מה שיעשה לך טוב ותמשיכי לעדכן ולספר חוויות רוב בריאות ואהבה שלך הילה

היכן ניתן להשיג את התרופה לבלומיה זה מעניין אותי מאוד.

מה שלומך הילה נשמה? איך את מרגישה? חזרתי לפני איזה רבע שעה... מהעבודה.. ובאופן שונה ומקורי בילית מהשעה 5 עד עכשיו במיון.. הפעם זה לא היה נסיון אובדני אלא וירוס... למרות שדי ברור לנו שה'וירוס' הזה חדר על רקע נפשי,אולי אפילו מניפולטיבי משהו... הייתי עם בת מותק, והיה אחלה וחשוב מאד לדבר איתה. היא עברה בעברה התעלוות קשה מאד (פיזית, נפשית, מינית) מצד בן משפחה. ויש לה בעיה גדולה עם דימוי הגוף שלה. האי כל הזמן מצבכיינת שהיא השמינה והיא לא מוכנה לקבל את זה וכו'... בקיצור היצה לנו שיחה ארוכה על כל הקטע הזה של דימוי עצמי ודימי גוף, ומי אמר ששמן זה מכוער, וכל הזמן אמרתי לה כמה חשוב שהיא תקבל את הגוף שלה כמו שהוא, ובכלל את עצמה כמו שהיא ותאהב את עצמה. אמרתי לה דברים מה זה יפים... אידיאליים.. וכל הזמן חשבתי לעצמי, איך אני מטיפה לה על זה כשאני בעצמי עוד צריכה לעבור הרבה כדי לקבל את זה. הרצית יפה, אבל כשזה בא ליישום, תכל'ס הסכמתי עם הרבה דברים שהיא אמרה והזדהיתי עם חלק מהתחושות שלה. מורכב. חוצמזה הגעתי הביתה עכשיו מתה מרעב, וכמובן זללתי... דוגרי, אכפת לי קצת. אני מצהירה שלא מזיז לי, והגיע לי לרדת ככה על המקרר (אבל לא במובן הבולמי של המילה. רק הזללני), אבל עמוק בפנים אני יודעת שזה מזיז לי ומדאיג אותי מתי אני כבר אצא מההרגלים המגונים האלהף, ודוגרי לא טוב לי עם איך שאני נראית(למרות שיותר טוב לי מלפנני כמה חושדשים), והייתי שמחה להשתנות. פיזית והתנהגותית. בעבר הייתי על הדרך הנכונה, אבל עכשיןו קצת נפלתי. כשאני אומרת הדרך הנכונה אני מתכוונת לקבלה עצמית וכו'. רק רצית לשתף... היית צריכה להוציא. אני מקווה שעכשיו אני אלך לישון יותר רגועה וקצת פחות עמוסה. תודה גדולה על ההקשבה.. אוהבת מאד, שיר

אני מקוה שישנת טוב. ותזכרי שללמוד את עצמינו ולהכיר תודה עלינו ועל מה שאנחנו ובכלל לקבל את עצמנו זוהי משימה לכל החיים וזה תהליך וזה לא לגמרי קשור אך ורק בהפרעות אכילה שכן זה הסימפטום להרבה מאוד דברים שאת נוגעת בהם, המפגש הזה היה חיובי ברמה שיכולת לשקף לה הרבה דברים ועדיין לראות במקביל היכן את נמאצת ביחס לזה ומבלי לשפוט רק לראות ולהבין שיש מקום לשפר. את נמצאת בתהליך הזה ואין שום סיבה שיום אחד לא תרגישי חופשיה מכל הטרדות האלה ואני עדיין חושבת שיהיה כדאי לפנות לשעת ייעוץ בשבוע, זה יעשה לך טוב. המון אהבה ושבת שלום יקירה אני שמחה תמיד לשמוע ממך שלך הילה

מה שלומך? מה חדש? שלחתי לך עכשיו תשובה על המייל ההוא. תודיעי לי אם לא קיבלת. ושיהיה לך ערב נעים! אלינור.

אני מקווה שהגיעו המון אהבה יקירה ושבת שלום ומבורך... מבלה?? ל"ג בעומר היום.. אחרי מה שסיפרת אני מקווה שאת נחה ומרגישה טוב יותר :-) תודיעי לי אם קיבלת