פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אני סובלת מעודף משקל (15ק"ג) ולא מצליחה לרזות. אני שונאת ספורט. לא מצליחה לשלוט בדחף לאכול (במיוחד דברים שמנים ולא בריאים). האם יש דרך לדכא את הדחף הזה לאכילת יתר?????? אם אני מנסה לעשות דיאטה אני בקושי מצליחה לשמור על הקיים. ואם אני לא עושה דיאטה אני עולה במשקל. יש מוצא???

יעל יקירה , את לא יורדת כי את עושה משהו לגוף שלך שלא מתאים לו. כדי לרזות במידה ובאמת יש טעם לכך, את צריכה להזין אותו באופן מלא, מאוזן ומבוקר, כדי שתמיד תהיה תנועה מטבולית, ברגע שאת מחסירה בעד עצמך מזון, את במילים אחרות מחסירה בעדך את האפשרות להיות, לרצות , לחלום, לקוות, להאמין שמגיע לך יותר. דיאטה לעולם לא תביא לך את אלה, את תצטרכי ליצור את זה בחיים, בלי דיאטה או השגות מטרות דרך משקל גוף שזה רעיון ממכר למדי, בשביל זה מתים מזה. לעשות דיאטה? לכי לתזונאית, לכי קודם לרופאת משפחה כי סביר להניח שמשיכה למזונות האלה מעידים על חוסר מסויים שאפשר למלא ע"י תוסף מזון מתאים ואז זה ישקיט לך את הרעב לדברים שמנים, אפשר לאתר את זה באמצעות בדיקות דם פשוטות. אני ממליצה לך ללכת לנטורפטית טובה, אני יכולה להמליץ לך במידה ותרצי ולא לדיאטנית רגילה. הקפידי לאכול לחם מלא, כי זה יעזור לך מאוד להימנע מהאכילה הזאת שאת רגילה לה, תתחילי את היום שלך עם שלוש פרוסות לחם מלא בלבד עדיף משיפון, ואם את מרגישה רעב לפני השינה מלאי אותו עם שתי פרוסות לחם גם משיפון, זה פשוט יאזן לך את רמת הסוכרים בדם ובאופן מיידי זה ישקיט לך את הצורך להמשיך לאכול באופן בלתי מבוקר במידה וזה עניין של רעב לא מוסבר שלא קשור במשהו שהוא רגשי נפשי. ביום עצמו תקפידי לאכול ירקות ופירות, שתי הרבה מים במיוחד בתקופה החמה של השנה. וכל פרק זמן קצר תאכלי משהו אחד עד שניים, כך גם לא תהיי עסוקה בזה, כי הרעב יסופק ואת גם תרזי. הקפידי על הליכה של שעה במהלך היום או בבוקר או בצהרים רצוי, הימנעי מזה בשעות הערב. תאכלי דברים שהם מזינים ולבד הצורך באכילה של שמנים מתוקים ולא בריאים יפחת כי ברגע שתנקי את הגוף שלך הוא יאותת לך על מזונות אחרים ממה שאת נוהגת לאכול עד היום. כל מה שכתבתי לך עד עכשיו זה בולשיט אחד גדול, כי זה רק החלק הקוסמטי נשמע שאת חייבת להתחיל לנהל דיאלוג עם הרגשות שלך, לקבל את עצמך ולהרחיק את עצמך במודע ממחשבות לא הגיוניות אודות עצמך ומי בכלל אמר שמשקל עודף הוא לא בריא??.. בעצם?? ו 15 קילו זה לא נורא כל כך אם זה יותר הייתי אומרת שיש גם חשש רפואי לעניין. אפשר להשיג הכל, אם רק תורידי את הלחץ שלך סביב העניין, תרגיעי נשמי עמוק ותביני שזה לא סוף העולם ושיש זמן ועת לכל חפץ גם להוריד 15 קילו במידה ואת באמת צריכה. אבל זה לא ירד עם לחץ, לכן הירגעי!!!! יש מישהי שפגשתי שעובדת עם מקרים של עודף משקל, אישה צעירה מדהימה היא יצרה סדנא שנקראת "מעבר לאוכל"- הרזיה ללא דיאטה , על סמך הניסיון האישי שלה, לחיות מתוך בחירה "אווטר" טלפון 0523320900 שמה עדי צין והיא מקסימה אמיתית, יש לי תחושה שהיא יכולה לסייע לך הרבה מאוד, שווה להרים לה טלפון ולדבר איתה. המחיר לסדנא שפוי בהחלט, יש אנשים שמלמדים וממש מדביקים במה שהם למדו על בשרם, היא מסוג האנשים האלה, כי גם היא נלחמה הרבה שנים על משקל עודף ואני יכולה לומר לך שהיא יפיפייה. הרבה בהצלחה אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב המון אהבה חיבוק ענקי הילה

הפסיכיאטר שלי אמר לי משהו ממש נכון: ככל שחושבים יותר על האוכל - כך רעבים יותר וזה נכון גם בקטע של הדיאטה - שככל שאת חושבת כל הזמן מה תאכלי ומה מותר ומה אסור ובמה יש יותר קלוריות ובמה פחות וכל המחשבות האלה שמעסיקות אותך כל היום - ככה תהיי יותר רעבה זה ממש ממש נכון אפילו לגבי אנורקסיות תנסי לקבוע לך תפריט מוגדר ולמצוא עבודה שתעסיק אותך ופשוט אל תחשבי מה את אוכלת כל הזמן, את יודעת שיש לך את הארוחות שלך בזמן המתאים וזהו. חשוב שתתעסקי במשהו כדי שלא יהיו לך את הדחפים האלה כי אפילו אני (שסובל מתת משקל...) כשאני בבית כל היום אני נהיה מזה רעב... בהצלחה ואם את רוצה אני מכיר דיאטנית מ-ע-ו-ל-ה קוראים לה נדיה גרינשטיין 054-4698895 ובלי צחוק - היא הדיאטנית הכי טובה בעולם... באמת!

אני מקווה שמשתפר... המון אהבה ערב נעים הילה

הילה בוקר טוב אני מודעת ליופי החיצוני והפנימי שבי אספר לך קצת יותר אני בת 37 כשהיתי בת 20 היתי דוגמנית במשך 5 שנים העניין עם ההשמנה החל כאשר הוריי נפטרו מסרטן אחד אחרי השני הם היו הורים שאולי בסיפורים ובאגדות יהיה אפשר אולי להזכיר כאלה הורים. וכמובן שתי הריונות שגם תרמו להשמנה ואני עצמי לא אהבתי את המראה השמן והשינויים שחלו בגופי לכן התחלתי בדיאטה קיצונית והגעתי עד הלום, כולם אמרו לי תראי איך את ניראת ליד בעלך וכו זהו חלק קטן בעניין משום מה כשאני כותבת לך ליבי נפתח קצת אלייך ואני מוכנה לטיפול שלא חשבתי בכלל שארצה להגיע אליו ,אני גרה בגבעתיים ועובדת ברוב שעות היום לפעמים עד שעות הערב . לרופא המשפחה שלי אני לא רוצה להיחשף לבעיה אז אולי את יודעת על רופא באזור? דעי לך שלמרות שאיני מכירה אותך אולי בגלל שמך את נותנת לי קצת כח סליחה הילה אבל הילה הקטנה שלי יושבת לידי ומבקשת שאסביר לה מה אני כותבת . תודה ויום טוב

במיוחד אם הם היו שני מלאכים ואולי משם נובע הקושי והעצב, אולי מפני שלפעמים קשה לנו באמת להרגיש במלוא העוצמה התרחשות מכאיבה זו או אחרת בדכ אנחנו נוטים לברוח כי זה מכאיב מידי ורק אחרי הרבה זמן פתאום משהו מתעורר בנו ואנחנו מבינים שזה כבר בלתי אפשרי להשאיר את זה קבור ללא מענה רחוק מלהיות פטור בתשובה ויכול להיות שאין תשובה, אבל יש אפשרות לתת לזה ביטוי, לשחרר ולסלוח. הורים מייצגים סוג של חוט שדרה, החוט הזה שלך היה איתן עד לרגע שהם הלכו, פתאום הקביים נעלמו ואת היית צריכה למצוא דרך לחיות את החיים האלה שונה ממה שהם סיגלו אותך להאמין כי העולם בחוץ רחוק מלהיות מלאכי ואם אין עוד אנשים כאלה, הולכים לאיבוד ומתחילים לשים שכבות ולהסתיר כי זה פשוט יותר מידי מאיים ולא תמיד יודעים איך לחיות בשלום עם עצמנו ולא משנה כמה ההורים שלנו נפלאים, צריך ללמוד את זה וזה בהחלט בגדר האפשר, כי קיבלת דוגמא שהרבה היו מפללים לה! להיות דוגמנית מהעבר זה גם עסק לא פשוט, אני רק שמחה שזה היה לפני כמה שנים ולא בשנים האחרונות כי אז אני מניחה שכבר לא היית בחיים, עדיין זה לא הופך את זה ליותר קל. את נפלאה בזכות מי שאת, הריונות זה דבר מדהים ואפשר לראות את זה בכל מיני זוויות ראיה, אני יודעת שזה מחולל שינוי מהותי ביותר בגוף, לעיתים זה בכלל לא פשוט וזה אפילו מרגיש כמו מחלה ואת בעצם נאלצת לקבל מישהי חדשה כי לא תמיד אפשר לחזור לאותם מימדים מהעבר אבל את מקבלת הזדמנות לתת לשתי נשמות יקרות ויותר הזדמנות לעשות פה תיקון, האמיני לי זוהי זכות. *********** אני השארתי לך טלפון של פנינה היא מקבלת בתל אביב, זה גם קרוב לגבעתיים ואת בהחלט יכולה לדבר איתה על הנושא הזה מבלי לחשוש, היא גם תפנה אותך הלאה. ****************** אני תמיד יודעת שמה שאנחנו רואים בחוץ, הרבה פעמים כמעט תמיד מעיד על מה שאנחנו נוטים לחשוב או להאמין אודות עצמינו. "הם" מייצגים את הקולות שיש לך בפנים, זה מעורר בך התנגדות וזעם וכעס וחוסר אהבה לעצמך מפני שבתוכך יש חלק שמזדהה עם אותן מילים מכאיבות. תבדקי את זה ותראי שזה נכון. הרעיון הוא למצוא דרך לקבל את נעמי החדשה, לקבל אותה ומתוך שלמות הקבלה והסליחה למי שאת, אחרים כבר לא יאמרו מילה, כי את תשדרי משהו אחר לגמרי. זה מזכיר להבדיל אלפי הבדלות את הסיפור של מיכאלה ברקו, היא אחת הנשים היותר מהממות שיש בעיני ולא בגלל היופי החיצוני שלה בגלל שהיא אנושית, תמיד היא נראתה לי כזו על אף שהיא עסקה בתחום כל כך לא אנושי וגם היא הייתה צריכה ללמוד לגבש לעצמה זהות, כי היא פשוט לא מצאה את עצמה, עם כל ההריונות זה גרם לה להיראות אחרת וזה גרם לה לחוות שיעור שלא פשוט לחוות אותו בעידן של היום כשכל נושא התדמית הוא רחוק מלהיות אנושי. העניין הוא כמה את בוחרת לשתף עם זה פעולה. את יכולה להחליט שלא!!! זה תלוי בך! גם אני מרגישה הרבה פעמים עצב על מה שלכאורה יכולתי להיות ואז אני מבינה שזה לא באמת מה שאני רציתי להיות אלא מה שהחברה רוצה שאני יהיה ואז מספיק שאני יזדהה עם זה וכל הקול שלי כבר לא יהיה שלי ואני כבר לא יהיה אני וזה החלק שאת תהיי חייבת ללמוד לזהות בכל מחיר כי היום זו מלחמה על שפיות. אני רוצה לספר לך משהו אני לא יודעת אם את מכירה את הסיפור שלי, בקצרה, אחד הגורמים המשמעותיים ביצירת המחלה שלי הוא שאני באתי מאונס ולא קיבלתי על כך שום הסבר, קיבלתי הרבה שתיקה וזה לא נושא שאני אי פעם אוכל לקבל עליו תשובה, נאנסתי אני בגיל שמונה מפני שמשכתי לעצמי אנרגיה שהיא קשורה הרבה מאוד לאנרגיה שאיתה באתי לעולם. אני שנאתי את עצמי ולא הייתי מודעת לזה כלל, חשבתי שזה פשוט לרצות להיראות יפה יותר שווה רזה יותר. בגיל 27 נקלטתי להריון שלא היה מתוכנן וזה כבר היה אחרי שלא הייתי בתת משקל קרוב לחצי שנה אבל היה מבורך על שני הצדדים. ההריון לא עלה יפה ואחרי שהחזקתי ארבעה חודשים, באמצע חודש רביעי הפסיק הדופק, העובר הצטמק. הייתה לי רעלת הריון, עברתי הפלה ועוד גרידה, קרה משהו נורא מוזר. כשעברתי את ההפלה עשו לי הרדמה מלאה, אני קמתי בוכה ברמות שאני לא יכולה לתאר, אני הרגשתי שאני בכלל לא פה, זה מאוד הבהיל אותי מזל שהחבר שהיה לי, היה שם ותמך. אחכ, רק רציתי לברוח וללכת הביתה, הייתי עוד בשלבי החלמה מהפרעות אכילה, זאת הייתה התקופה הכי ארוכה שהפסקתי להקיא בה ולאכול באופן שפוי, ללא הרעבות אבל יחד עם זאת לא אהבתי את עצמי. יום למחרת חזרתי הביתה, התקפלתי מכאבים והייתה לי הרגשה שמשהו לא בסדר ושאני הולכת למות. הגעתי לבית חולים עם 40 מעלות חום, וכאבי תופת בהתחלה ראו משהו מוזר אבל לא היה שום ממצא שהם יכלו להסתמך עליו כי אני הגעתי לבית חולים מתי שלא היה אף אחד, הייתי צריכה לחכות שרופא מומחה יגיע. בלילה של אותו יום, אני לא יכולתי להתיישר מרוב כאבים, אחרי הפלה והרדמה, משהו היה לא כשורה, מאחר וזה לא אמור לקרות, אני צווחתי לאחות לפנות בוקר שאם לא לוקחים אותי אני מתה. אף אחד לא הקשיב, מעבר לרשלונות הרפואית שהייתה, הייתה אחות מתלמדת צעירה שכנראה שהייתה קשובה יותר לאינטואיציות שלה, דרשה שיקחו אותי במיידי. הגעתי לרופאה, ומיד כשעשו לי בדיקה מיד הפנים שלה היו נפולות, כאילו את יודעת שמשהו רע קורה, פתאום היו עוד חמישה רופאים בחדר, בלי שום התרעה מוקדמת ואני צרחתי כמו שבחיים שלי לא צרחתי,. מה שקרה שהיה לי זהום רציני , עם הרבה קרישי דם בגודל מזעזע. הרופאה אמרה שאם לא הייתי מגיעה סביר להניח שזה לא היה נגמר בחיים. לא יכלו לעשות לי בשלב זה הרדמה ולכן הם נאלצו קריש קריש להוציא לי בזהירות רבה עם אולטרסאונד, כי הם לא יכלו לקחת סיכון שישאר שם עוד קריש, אני חושבת שזה בערך היה כמו לעבור שואה, אני הרגשתי שסכין הולכת לי בתוך הרחם וזה היה בערך 20 דקות שנראו כמו 20 שנה או יותר, אני פשוט חשבתי שזה לא נגמר. אחכ הייתי חודש בבית חולים עם אנטיביוטיקה לווריד, חלשה ומדוכאת ברמות שאני לא יכולה לתאר, השלתי 15 קילו, אחרי שכבר הייתי בסדר. למה אני מספרת לך את כל זה. המקום הכי פגוע שלי בגוף זכה לדמם ולכאוב ובאופן אבסורדי להירפא מכל מה שאני עברתי, כי אף פעם לא הייתה לי הזדמנות ממשית לדמם על זה במודע ומתוך שחרור של החלמה. אני יצאתי משם בדיכאון אבל גם עם חיים חדשים, מיד אחכ, חודש אחרי, הפכתי להיות הילה חדשה, שום דבר מהעבר לא כאב לי ברמות של שיתוק וזכיתי להיוולד מחדש, עליתי חזרה במשקל הפסקתי במודע להקיא באופן רשמי עד היום אני עוד עט חוגגת שנה וקצת של החלמה. ככה אני ראיתי את הלידה שלי, על אף שזו הייתה סיטואציה לא פשוטה, נולדתי מחדש. סיפרתי לך את זה כי באמת יש אפשרות לראות את הכל בכל כך הרבה דרכים, יכולתי לראות שזה היה נורא ובחרתי לראות שעם כל זה שזה היה נורא קיבלתי מתנה ושמירה שאני לא יכולה לתאר במילים. הגוף שלי השתנה, העצמות שלי התרחבו, אני כבר לא רזה ובאופן אבסורדי בעיין אובייקטיבית זה באמת מאוד החמיא לי וזה היה הדבר הקטן הזה שגדל לי בתוך הבטן, שאפילו לא זכה לחיים, הוא פשוט בא להציל אותי ולתת לי חיים. ואני חושבת שגם את קיבלת הרבה מתנות עם כל ההריונות שלך וכדאי יהיה להעריך את הדברים החשובים באמת ולא את הקטנות. תמיד תראי את המסרים האלה, יש כל כך הרבה, ואני בטוחה שגם את קיבלת הרבה הבנות בעקבות השינוי הזה, הגוף פה לשרת אותך, מעבר לענייני יופי. ואני בטוחה שאת יותר יפה מאי פעם, כי הגוף, אם מרשים לו להיות איפה שהוא רוצה, הוא הכי יפה שיכול להיות. אז שואלים, מה זה מה שהוא רוצה??\ בשביל זה צריך לשתוק, להירגע ולהעיז לשמוע באמת. המון אהבה יום נפלא יקירה הילה

יש לך הודעה חשובה ממני :-)

ראיתי שתהית איפה אני .... אז .. האמת שהמצב שלי לא מוגדר.. עד לא מזמן לקחתי את העצה שלך .. והתחלתי לאכול נורמלי(!!) וגם עקב חוסר זמן וגם כי פשוט רציתי הפסקתי זמנית עם ההליכות .. ולא עליתי והאמת טיפה ירדתי אבל התייצבתי על המשקל ... ותקופה זה היה טוב ומתאים ואפילו הייתי מרוצה .. אבל עכשיו שוב .. אין שקט ... שוב תוקפים אותי כל הקולות והשגעונות ... ולאט לאט שוב קיצצתי את התפריט (וירדתי ....) ושוב חזרתי לעשות הליכות .. כי אני פשוט לא יכולה בלי זה ... אני נורא מנסה להקפיד אבל .. לאכול במשך היום .. ולא לקצץ יותר מידי (ובהתחלה השליתי את עצמי שזה מתוך רצון לבריאות שלי .. אבל האמת? שזה רק כדיי שאני יירד יותר מהר .. אני לא אפרט למה .. אבל אני בטוחה שאת מבינה את השיטות ...) זה משגע אותי שאני שוב תקועה באותו מצב ... אתמול האמת גם נשברתי .. והקאתי ....אבל דיי העברתי את זה על סדר היום ... כי בסה"כ אני באמת מחזיקה טוב בתחום הזה ובאמת בקושי מקיאה ....(יחסית ..) אתמול. אחרי ההקאה ... הלכתי לישון בסביבות 2 .. (שזה דיי מוקדם..) ולא הצלחתי להרדם ... השגעתי . אני שונאת את הלילות .. בזמן האחרון .. אני לא מצליחה להרדם לפני 6 בבוקר ... וכמו שאת בטח יודעת בלילה את נשארת לבד עם עצמך . ועם כל המחשבות והשדים ... ואין לאן לברוח ... אין איך להעסיק את עצמך ... ואני ניצבת מול עומס מציף של מחשבות שהדחקתי במשך כמה זמן .. ואני פשוט לא יכולה להתמודד .. והכל רץ לי בראש במהירות מטורפת ואני לא יכולה להרדם... אתמול פשוט הרגשתי שאני משתגעת והרמתי טלפון לחברה .. (ב3 בלילה ) ומזלי שהיא הייתה ערה .. והעברתי איתה את הלילה .. דיברנו עד 6 בבוקר ... לא על המחלה או משו ממש חשוב .. פשוטו העובדה שלא הייתי לבד ששמעתי עוד קול בצד השני שצחקנו .. זה עזר ... אבל מה יהיה עכשיו ? הרי חופש .. ככה זה יהיה כל החופש ? כשיש ביצפר זה הרבה יותר קל אני הרוגה בסוף היום ואז מותחת את זה עוד קצת וכשאני מגיע למיטה אני נרדמת ישר ..... מצד שני .. הרי התחלתי את זה בכוונה -הייתי הולכת לישון מאוחר .. מאוד .. וקמה מאוחר בסביבות אחה"צ .. כדיי לא לאכול ... אני פשוט תקועה בין השגעונות של עצמי כנראה... אגב ראיתי את ההודעה של על ה"בחור" הזה שהעיר את ההערה המטומטמת הזאת .. ואני נורא מבינה אותך .. טריגרים יכולים לגרום למפלות גם אצל האנשים הכי חזקים ... .... וכן אני מתכוונת אליך .. אבל זה היה שבירה זמנית . ואת במצב שלקח לך זמן קצר מאוד להבין את זה .. ולא לתת לבנאדם שלא מכיר אותך בכלל ולא אכפת לו ממך לדרדר אותך .. כי עבדת קשה בשביל להגיע לאן שאת עכשיו . והכוח שלך מדהים בכי זה לא תמיד רע ... זה משחרר הרבה דברים אפילו לא ספיציפייים לאותה הערה ... אבל אני בהחלט בטוחה שיגיע בקרוב הזמן שהערה מסוג זה לא תזיז לך כלל. ולא תבזבי עליה דקה שולחת חיבוק חם .. אוהבת !!

טלי מקסימה, עד לאן??? יחד עם זאת הכל, כל מה שתיארת זה הרע במיעוטו, אני חושבת שבכל מקרה להכניס משהו לגוף ולא להקיא זה סוג של הישג. כן שאלתי עלייך, כי תהיתי מה קורה איתך ואני מאוד מקווה בשבילך שאת תזכי לטיפול במהרה בימים, הנה עוד מעט גם לינוייה שלנו מתחילה טיפול ואני חושבת שזה מאוד חיובי. אפשר לקחת דוגמא, כי בסהכ אנחנו באמת רוצים תמיד להרגיש יותר טוב. העניין עם השינה, כשלא אוכלים ומורעבים זה ישר פוגע בשינה. הלוואי והייתי יכולה להסביר את זה באופן שבו תוכלי ממש להבין אבל הרבה תהליכים בגוף קורים בעת ליל וברגע שאת פוגעת בתהליך הטבעי של הגוף משהו משתבש, את הופכת להיות עצבנית ועם חסר לו משהו הוא בד"כ מאותת על כך בשעת ליל בגלל שהוא עובר בשעות האלה תהליכי התמעה חשובים לתפקוד שלו ובין היתר לתפקוד שלך. הרעבה עצמית, יוצרת דיכאון, אי שקט, כאבים, מצב של כניסת שדים לרקמת ההילה החיצונית של הגוף, השתלטות על הלך הרוח עד לאיבוד שפיות במצבים של חולשה נוראית. לא סתם דיברת על שדים. את פוחדת בלי סיבה, מחשבות קשות, לא הגיוניות, את רק רוצה להיעלם, לרדת יותר ויותר, את חושבת מה אני עושה כדי לרזות וכמה הכי פחות או הכי פחות קלוריות לאכול, או כמה הכי הרבה אני יכולה לאכול עם מעט קלוריות ואז זה כאילו שלא אכלתי כלום מה שבאמת נכון. אין לזה סוף. זה הופך להיות סם, הגוף לבד כבר ידרוש את זה ולכן דרוש פה תהליך ארוך של גמילה. את לא רוצה לצאת מזה כי זה מפחיד אותך ואני לגמרי יכולה להבין את הפחד הזה, אני עד היום חווה אותו באופנים אחרים, אבל אני זוכרת מה זה להיות שם ולא להרגיש שזה היה מספיק רזה על אף שאחת הפעמים זה היה ההישג המושלם כביכול כי באמת נראיתי שלד, עדיין זה לא הספיק לי וזה החלק המדהים, עדיין יש בי חלק שחושב על אי מימוש הרזון שאני רציתי להשיג, על אף שעל סמך תמונות נראיתי שלד אבל ברמת החוויה זה היה רחוק משם, זה מכאיב לי וזה מפחיד אותי, כי זה זיכרון שאני לא כל כך בטוחה שאני יכולה לשכוח ואני גם יודעת שאני לא יתן לעצמי להגיע לשם, אבל זה שם. אני רק יודעת שיש דברים במודע שאני נמנעת מהם כדי שחס וחלילה לא יווצר מצב שאני יהיה שם ואני יודעת וזוכרת בדיוק מה הפיל אותי ואני בטוחה שעם הזמן זה ייעלם. כך שאני לגמרי מבינה את ההתמכרות המטורפת הזו לרזון. השאלה מתי באמת מפסיקים, מישהי כבר מתה מזה לפני קצת יותר משבוע ואני לא בטוחה שאת בכלל מודעת לסכנות שיש בזה. עם כל הפחד ועם כל הרצון להשיג משהו בלתי אפשרי, אני חושבת שאת צריכה להתחיל במקביל עוד תהליך שיוביל אותך בסופו של דבר להשלמה ואני חושבת שרק טיפול באמת יאפשר לך זאת. אני לא רוצה סתם להעיק עלייך אבל את מאותתת שאת במצוקה ונראה לי שרק לדבר על זה יגרום לך להרגיש יותר טוב. אני שמחה שכתבת אני מלאת אהבה אלייך תשמרי עלייך וכן את צודקת דמעות תמיד עדיפות על הרס עצמי ולכן גם הרשיתי לעצמי לבכות באמת. כל טוב הילה

שוב תודה תודה תודה רבה על ההודעה שלך .... כמו תמיד את יודעת לענות באופן שגורם לי לחשוב . תראי עכשיו אני יותר טוב .. המצב קצת יותר רגוע . אבל אני חושבת שזה בגלל שכמה ימים עשיתי מן התחמקות קטנה מלישון הסבר? ביום שלישי לא ישנתי .. הלכתי לביצפר (לתגבור ) פשוט כמן המשך של היום ... אחכ בסביבות 1 בצהריים ישנתי כמה שעות .. בערב עשיתי הליכה ואז בערך ב12 הייתי כבר הרוגהה ונרדמתי מהר- בואי לא נצתיין שקמתי ב4 בצהריים ... מוזר ביותר .. בכל אופן אני יותר טוב מבחינת המחשבות כי .. פשוט אני נורא שומרת על האכילה ושוב הגעתי למצב של ההתחלה . למשל היום ...: אכלתי צהריים כוס אורז וחסה ... עד הערב שתיתי שתיי כוסות תה .. ובערב שוב חסה עם מעט קוטג' שתיי לחם קל ... אח"כ תה .. וקצת ענבים .. למרות שזה היה מיותר .. וזה מן מצב כזה שאני יכולה לשמור עליו הרבה זמן .. כי אני לא רעבה במשך היום וגם לא חסר לגוף שלי כלום כי סה"כ הארוחות שלי דיי טובות ... וככה אני גם לא נשברת ומקיאה ... ואני גם מצליחה לישון בשקט כי לא משגעות אותי מחשבות כמו כשאני אוכלת יותר .... תראי נכון אני לא רוצה להשתחרר מזה . כי אני רוצה לרדת. מאוד רוצה לרדת .אבל מצד שני אני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה כי אני רוצה לרדת אבל לא רוצה את כל הדיכאונות והבאלגנים שכרוכים בזה . ולבנאדם פשוט ץ נורא קל להגיד אז פשוט תעשי דיאטה נורמלית . אבל מי כמוך יודעת כמה זה קשה . הרי לשמור על איזון זה הכי קשה . ביינתיים אני פשוט מתרכזת בלימודים .. כדיי שלפחות זה ייצא בסדר ... אז אין לי יותר מידי זמן להתעסק עם זה (לטובה ולרעה..) .. אבל כשיגמר הלחץ אני יוכל לחשוב קצת וגם אני מקווה ללכת לטיפול .... אוהבת המון ... שולחת חיבוק חם ואיחולים ליום טוב !!

15.6.05: סדנת מבוא בריברסינג תתקיים בתאריך 15.6.05 יום חמישי בשעות 19:30-22:30 בנווה סביון. הסדנא תכלול רקע על הריברסינג, תהליך חוויתי של נשימה מעגלית ותהליכי מודעות. מחיר הסדנא 90 ש"ח. לפרטים באתר : http://www.rebirthing.co.il ובטלפון 052-8566947

:-)

רציתי לדעת מה מסמלים הערכים הבאים: MONO.abs MONO% EOS.abs אשמח לתשובה מהירה. תודה רבה.

אם זה קשור בזה. בהצלחה.

התרשמתי מאד מהכנות והישירות במכתבך הכן ישנם דברים נסתרים שאולי פסיכאטר יוכל להגיע לעומק הבעיה למרות שמימי לא פניתי לגורם כזה ובטח לא שוללת את האפשרות שיכולה לעזור לי. כמו כן עם המעט שכתבתי גם את נגעת בדברים שלא חשבתי לדבר עליהם . שאלתי אלייך האם אותו פכסיכאטר עובד עם קופת חולים מכבי? ואם יש צורך בהפניה? לבתי הקטנה קוראים הילה והיא מלאת הילה . אשמח לדבר איתך שוב תודה ושוב תודה.

הילה, שם עצמתי ומחייב יש לבת שלך וכנראה שהיא לא סתם הגיעה אלייך בדיוק כפי שאני לא סתם הגעתי לאימי, שכן הרבה אור הכנסתי לחייה. ולענין, חנן לא מקבל דרך קופת חולים מכבי על אף שמאוד הייתי שמחה אם כן היית פונה אליו בגלל שהוא אישיות מופלאה והוא בהחלט יוכל לעזור לך המון ואולי הוא כן, שווה לבדוק. יש עוד מישהו שאני יודעת עליו שהוא איש מקסים, עובד דרך מכבי, שמו רוני אלפנדרי, גם מומלץ אבל הוא פסיכולוג,052-5563965 יכול להיות שהוא יכול להמליץ לך על עוד אנשים ממכבי, והוא בהחלט כתובת מומלצת שאפשר להיוועץ עימו בקשר לטיפול, כי אני לא בטוחה שתרצי להגיע אחת לשבוע או יותר לפרדס חנה אלא אם כן, את קרובה לשם, כי הוא מקבל שם. ולשאלתך בדכ במקרים כאלה יש צורך בהפניה, לשם כך את צריכה ללכת לרופאת משפחה, אני ממליצה לך לפנות לפנינה בסרגליק דרך מכבי שהיא רופאת משפחה מסורה ביותר בתל אביב 035234333 לספר לה על הבולימיה ושהיא תפנה אותך להמשך טיפול, אני מניחה שגם היא תפנה אותך לאנשים המתאימים וגם לבדיקות מחייבות במצב הזה. אני ישמח להמשיך לדבר איתך, תרגישי חופשי ואם תרצי לשאול עוד שאלות גם באופן ישיר 0545298599 אני מזמינה אותך לכתוב בכל עת שתבחרי המון אהבה בהצלחה הילה

תמיד תזכרי שזה הכי יפה להיות כפי שאת, אל תשני את הייחודיות שלך ותעזבי את הדיאטה, אין בה שום אמת למעט להעיז להקשיב לרצונות של הגוף שלך מתוך רגיעה ושקט חרישי. ואם יש עוד מישהו שקורא את זה, אני חושבת שזה היופי שלנו אם אפשר לקרוא לזה כך, אך לשם הראיה המסויימת הזאת חייבים לראות באמת את מי שאנחנו ולהכיר על כך תודה, כי זה לא מובן מאליו וזה מספיק טוב בשביל שאת תהיי חזקה לחיות את החיים האלה במלאות והגשמה ושלום, לא תמיד צריך לשנות, לפעמים צריך את השלווה להשלים עם משהו שהוא ממילא לא נועד לשינוי. וזה עניין של תרגול, אחרי הכל אנחנו בנויים על הרגלים והרגלים אפשר לשנות, צריך לומר תודה שזה רק הרגל ויש בזה הרבה מאוד אופטימיות, כי אם זה לא היה הרגל אז לא הייתה תקווה, לפחות לגבי הפרעות אכילה, כי זה באמת גיהינום אחד גדול ומפואר להיות שם. באהבה רבה הילה

היי לכולם רציתי לומר אני בסדר פשוט היה לי שבוע מעייף ולא היה לי זמן לנשום אפילו אני לא רוצה לספר כרגע על מצבי כי אינני יודעת.. אני בסדר אני מרגישה נפלא אבל תמיד יש אבל... לינויה יקירה שלי אני חולה שרופה מתה עלייך אני חייבת לדבר איתך לוב יוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווונשיקות וחיבוק מוחץ!! אני מקווה שיש בשורות משמחות יפה שלי:) אנורקסיה עברתי ממש בריפרוף על מה שכתבת דיאטניות -אני הייתי עכשיו אני סופרת אני הייתי אצל דיאטניות כבר 11 שנה!! המון!!ולא יצא לי כלום חוץ מנזק אז תעשה מה שליבך אומר לך ובקשר למאיה אינני יודעת כי המון זמן לא דיברתי איתה אבל בפעם האחרונה שדיברתי איתה היא לא נכנסה לאישפוז כי אין לה למה ליכנס היא אמרה משהו כזה אני דואגת לה גם ובקשר לתרופת הפלא ולפסיכיאטר אני חושבת שלי בכל אופן זה לא יעזור אז תודה הילונת מלאכית אני בסדר אבל שיהיה לי יותר זמן אני ארחיב על מצבי כי היה לי משבר משפחתי על מה שדיברנו קודם ומה שחשבתי זה באמת אבל לא משנה לא אשאיר דברים באויר... אין למי לעזור ואין למה לעזור כי זה לא יצליח אז אני מרימה ידיים ואין לי את הכוחות להתמודד עם זה מצטערת ותודה על האכפתיוית מולאן ומאיה אם אתן רואות אזזזזזזז אוח תענו כי אני דואגת ומולאן קראתי לפני כמה זמן על הפגיעה וחתכים נזכרתי בך והידעת שלנסיכה דיאנה היא היתה חותכת גם את עצמה?? גון קראתי קצת עכשיו בין המיילם ובין הכל ויש לי רק לחזק שיר לא שכחתי אותך שמרי על עצמך ולא שכחתי את המכתב שגרם לי תחושת נצחון של אנה ומיה ובר בפעם האחרונה שקראתי את מה כתבת זה ע הפרסומת מקווה שעבר בסדר רוני- לא ראיתי אותך -ואם כתבת ולא שמתי לב אז אני מקווה שהטיפול עוזר לך ואלינור- ראיתי את מה שאמרתי על האנורקסיה ובת 16 וחצי.. נגע לליבי מאד! ולעוד כמה אני בטוחה אמרו לי דברים קשים בקשר לזה אבל לא משנה לילה טוב וליל מנוחה טוב דניאלה

נשמע לא טוב אני עדיין חושבת שיש מה לעשות ואני ממש מקווה שזה לא יחמיר יותר ממה שזה כבר איבד וכן אני יודעת שיש לך חושים טובים מאוד וכשסיפרת לי את זה ידעת בוודאות שזה העניין\ אבל צריך לעשות משהו, כי יש יותר מידי מקרי מוות, מה גם שאני לא כל כך בטוחה שרוצים בהם גם אלה שחולים בזה ונראה לי שכל התערבות שלך רק תחזק אותך. אז אני מחזיקה לך אצבעות, תחשבי על זה אפילו שאת פוחדת מאוד אני שולחת לך עידוד ומתפללת שהמצב ישתפר שמרי עלייך ותהיי בקשר, אם תרצי דברי איתי אני מקווה שאת בטוב ובקשר למאיה, היא לא רוצה אשפוז והיא לא נראית לי במצב טוב ואפילו שמנה לטענתה אבל יש דברים שחייבים לעבור , כדי להגיע לשינוי במיוחד אם אנחנו לא מבינים את חומרת המצב. המון אהבה יקירה שלך הילה

איןן לך מושג כמה דאגתייי:(...מהממת שלייייי!!!!! איך את מרגישה???? מה איתך???? גם אם קשה עכשיו יהיה טוב לאט לאט.... הכי חשוב תאמיני בעצמך.. ובחיים אל תגידי שאת מרימה ידיים!..ואין מה לעשות! כי יש תמיד יש מה לעשות!!!! קודם כול תדאגי לעצמך ושמרי על עצמך את חשובה!!! תרגישי טוב..יהיה טוב בע"ה.. אוהבת אותךךך הכיהכיהכיהכיהכי בעולםםםםםםםם:P אווחח כמה התגעגתייי.. בשרות משמחות??!?!?...חחח טוב נוווו....יש.... יום חמישי אני מתחילה טיפול מה שאמרתי לך... אני הולכת לפסיכוו..אני מצידי לא רוצה יותר נכוןן פוחדת אבל אין לי ברירה:( נקווה שיהיה טוב!!! מה אם מולאן?!ורונייי??..התגעגעתי מאוד!!! הילונת מהממת!!! מה איתך איך את מרגישה??... אני בסדר..עד כמה שאפשר..אני הולכת לטיפול:).. אני מאוד מקווה שיהיה בסדר וזה יישנה משהוו סופסוף!!! גם אם אני לא כותבת אני נכנסת וקוראת פשוט בזמן האחרון אין לי הרבה זמן.... אוהבת אותך המוןןןןןןןןן עד אינסוףףףף בנות..תרגישו טוב שמרוו על עצמכןןן!!! אוהבת עד אינסוףףףףףףףףףףףףף +לינוי+ נשיקות חיבוקים ומלייןןן חיזוקים!

מה את חושבת שאת עושה?????? מה את מסיתה אותנו נגד אנה ומיה ?????? את רעהההההההההההההה! את הורסתתתתתת אותנוווווווווווווווווווווו!!!!

אני מישהי שסובלת מאנורקסיה כבר 6 שנים מאוד קשה לי זה לא רק שאני סובלת מאנורקסיה גם אין לי ביטחון עצמי ואני שונאת איך שאני נראת כולם מחמאים לי אבל אני לא בטוחה שאני באמת נראת טוב אמא אני רוצה להיות רזה כוסית ויפה אבל אני לא יודעת שפעם אהיה כזאת אני נמוכה מטר 60 זה כלום ולא יודעת באלי להיות כמו כולן שחייה את הגיל שלה אבל אני בכלל לא נהנת ממה שיש לי ותמיד משווה את עצמי לאחרים אז מה אפשר לעשות בדבר זה אני סובלת מאוד קשה ליייייי

להיות "כוסית" כי?.. זה אפילו לא באמת מכבד, להיות נשית, יש לזה כוח שהוא מעבר לכך כי זה מה שדורשים מאיתנו??? כי זה מה שאת באמת רוצה??? או מה שמקובל??? או משהו שנראה כל כך מושלם כי אפשר לראות מבעדו מאומה ואז כביכול את מוגנת??? מה שהדליק לי נורה אדומה, הוא החוסר ביטחון שלך, זה שמחמיאים לך על רזון.....זה שתמיד מה שאחרים חושבים חשוב יותר ממה שאת חושבת אודות עצמך... זה אומר הרבה מאוד, כי אם היה לך ביטחון עצמי, היה לך קול אחר שהיה אומר לך "יקירה, את נפלאה כפי שאת, מגיע לך לאכול, כי מגיע לך לחיות ולהיות, כי זו זכותך מלידה לחיות." זה באמת מה שהקול הזה היה אומר לך אם היה לך ביטחון במי שאת, באמת!!! מה עם טיפול?? מה עם לנסות לעבוד לעומק על הקול הזה שאומר לך שאת לא שווה ושאת לא ראוייה??? מה אם באמת לדבר על מה שאת מרגישה ולראות באמת מבלי לברוח להיעלמות, על אף שאני יודעת שהיא מאוד עוזרת ולכן קשה לוותר עליה, היא מזינה את חוסר הביטחון ושם באופן מושלה יש לך ביטחון אבל את רחוקה ממנו. מה אם לחיות מבלי שאחרים יפגעו בך, כי את חזקה עם מי שאת??? אפשר ללמוד את זה יכול להיות שעד היום הטיפול היה מתיש ואינני יודעת מה באמת חווית אבל נראה שזה רק מרחיק אותך יותר יותר מהאמת. יש שלב שאי אפשר לחיות עם זה ואני מקווה מאוד בשבילך שזה השלב כי מישהי בשבוע שעבר אחת נוספת נפתרה מזה בגיל 16 וחצי, מוקדם מידי או שאולי זה מה שאת באמת רוצה.??? זה יכול להיות אחרת כל דבר שאנחנו יודעים אנחנו למדנו לפני כן, אפשר ללמוד גם את זה אבל את תהיי חייב לתת אמון, כי זה לא ילך בלי. מה שגם שמשקל גוף נמוך לא יתן לך את זה לעולם!!!!! אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב, כי נשמע לי שזה מאוד יהיה חשוב שתדברי ותוציאי כמה שיותר מעבר לזה שאת צריכה טיפול במידי, אני מוכנה להפנות אותך ולהיות לך לעזר בהצלחה המון אהבה הילה

לפני כשנה עשיתי דיאטה וירדתי במשקל כ25 קג ומאז כל מה שאני אוכלת אני מקיאה ,וזאת מהפחד להשמין שוב והצורך לרדת עוד במשקל כיוון שאני יודעת שאני הולכת להקיא אז אני אוכלת מתוק חמוץ ומכל הבא ליד עד מחנק . יש ימים שאני אוכלת שתי תפוחים ביום ויש שימים שאת כל מה שיש במקרר ולאחר מכן מקיאה יש לציין שאני אמא לשתי ילדים נשואה באושר הבעיה הנוכחית מעסיקה אותי כל היום ולא יודעת מה לעשות אולי דרך שורות אלה מישהו יכול ליעץ לי מה לעשות או לאן לפנות. תודה

אני מבין את הקושי שלך ונראה לי שבמקרים כאלה אין מנוס מלפנות לעזרה. את יכולה ללכת לפסיכולוג או לדיאטנית אם נראה לך שהם יצליחו "לשכנע" אותך ואם זה לא יעזור אז רק שתדעי שבתל השומר יש טיפול ממש טוב ואני הייתי שם אחרי שלא עזרו דיאטנים ופסיכולוגים וזה ממש עזר לי זה מאוד עוזר להוציא את הדברים שחושבים ומרגישים החוצה אז תשתמשי בפורום כדי לעשות את זה שיהיה לך בהצלחה ותמשיכי לכתוב לנו ונשמח לעזור

מה שאת מתארת רחוק מלהגדיר מצב של אושר, אולי את נמנעת מלתת ביטוי מלא לרגשות שלך כי את פוחדת מחולשה, אולי כי חנכו אותך שזה לא מותר לדבר על מה שמרגישים, לכאורה על פני השטח יש לך ממש חיים כמו שמתכננים תפריט שהכל בו ידוע וצפוי מראש, אנחנו מתחתנים, עבודה ילדים, הכל מושלם ובתוך תוכנו, אלה איסטר ולהקתו בסיבוב הופעות מתקדם ואת בכלל לא יודעת מזה ואת חושבת שאם הגוף שלך יהיה כמו זו שמצולמת באחת הפירסומת, נראית כמו שלד וזועקת הצילו ואף אחד לא באמת שומע, את חושבת שתהיי מבסוטה מעצמך, כי אם זה לא היה כך לא היית מקיאה. אני לא יודעת אם בדקת, מה גורם לכך, אני מקווה שאת מבינה שלרדת במשקל הוא סוג של סמפטום, להקיא אחרי אכילה, באיזשהו מקום אומר בפשטות רבה, שאת בעצם לא מאפשרת לעצמך להיות, להיות מוזנת, להיות באמת, מבלי התמונה הציורית שהכל בה מאוד בסדר, בדיוק כמו שההורים או הבעל רצו, מה את רוצה??. יתכן שאני טועה, אבל שווה לבדוק, בכל מקרה כשמאתרים את הבעייתיות שמלכתחילה גרמה לסוג זה של התנהגות, ניתן יהיה ביתר יעילות למנוע בעדך מלחזור שוב ושוב על אותו הרגל שלעניות ודעתי רק מאמלל אותך ורחוק מלהסב לך אושר. אני מציעה לך להיבדק, אני מציעה לך ללכת למישהו ולדבר איתו ברצינות רבה על הנושא ולבדוק אותו מכל זווית אפשרית\ אני ממליצה לך ללכת לחנן גולדמן, פסיכיאטר מומחה, מאוד ליברלי, מאוד חם, אני קוראת לו מלאך, אני לא הייתי מטופלת שלו אבל לפני שהתאזפתי, הוא עזר לי להבין כמה דברים ע"י שיחה פשוטה איתו, יש לי חברה שהולכת אליו והיא מבסוטה, היא עוברת שם תהליך מדהים ויש עוד מישהו שכבר לא זקוקה לו אבל שבעבר הוא עזר לה המון גם בגלל הייחודיות שבטיפול שלו, הוא מאוד פרקטי ומעשי. 03-9386342 אני לא יודעת אם את יודעת אבל בולימיה יכולה להביא למצב של שבץ מוחי ודום לב, כן אפשר למות מזה יותר מהר ממה שאת חושבת ואני לא בטוחה שאת רוצה לאחל זאת לילדייך, כי הם מושפעים ממך במיוחד כשזה מגיע להזנה. אני יודעת כי אמא שלי הייתה מרעיבה את עצמה מול הפרצוף שלי כשאני הייתי תינוקת ואחכ כשגדלתי היא הייתה לוקחת אותי למכון כושר ואני צופה בה מהצד מתעמלת ונעלמת ואני רחוקה מילדים רחוקה מחיים, אחכ אני הפסקתי לאכול והתחלתי לבלוס ולהקיא את נשמתי ושוב רעבתי ושוב בלסתי, היית פעם אחת קיצונית במיוחד שכמעט נעלמתי וחשבתי שזה הסוף שלי, כפיצוי, לא באמת הבנתי שזה היה רחוק מלהיות פיצוי. הגעתי לשולחן הניתוחים כמעט מתתי וידעתי שבפעם השלישית אני כבר לא יקום וזו הייתה הפעם ששברתי את מעגל המוות בחיים שלי, הייתי ילדה לאמא מופרעת אכילה ולאחיות שסובלות בדיוק כמוני ולאבא עוד יותר מופרע שרק מעודד רזון ומושלמות. תחשבי על זה וטפלי בעצמך במידי!!!! אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב, אני ישמח לעזור לך. המון אהבה הילה

רק רציתי לעדכן אותכם שסיכמתי עם הדיאטנית שנפסיק את המעקבים כי בין כה וכה אני לא עושה מה שהיא אומרת ואין לי כח לבוא אליה אז היא אמרה שכדאי שנפסיק כדי שלא ימאס לי לבוא ואז גם כשאני ירצה עזרה אני לא אבוא אלא נפסיק עכשיו ונשמור על קשר פעם בכמה זמן. אז כרגע אני נפגש עם פסיכיאטר פעם בשבועיים, ודרך אגב, הוא ממש נחמד ומי שרוצה אני אתן לו את הטלפון שלו, וחוצמזה הוא נותן לי תרופה שממממממממממממששששששששש עוזרת - חבל לכם על הזמן! משהו מעולה ביותר! בחיים שלכם לא ראיתם תרופה כזאת טובה!!!! קוראים לה RISPERIDAL CONSTA (כן, כן, החברה שמיצרת את הריספרידל )וזה מגיעה בזריקה של 25 מ"ג / 37.5 מ"ג אין לה תופעות לוואי ותאמינו לי - בתור אחד שניסה כמעט את כל התרופות שקיימות בשוק - היא ממש עוזרת ! אני מרגיש שמח ומלא שמחת חיים, הקולות האובססים ירדו פלאים למרות שאני עדיין עושה ספורט ולא אוכל הרבה אבל הרבה יותר גמיש מאיך שהייתי קודם ויודע לוותר לעצמי מדי פעם תאמינו לי - מומלץ בחום רבבבבבבבבבבבבב מי שרוצה שיפנה אלי ואני אתן לו את הטלפון של הפסיכיאטר הזה הוא מעולה וגם הוא נורא נחמד שווה שווה שווה שווה שווה !!!!!!!!!

אז תבדוק ויום טוב :-)

היה לי שבוע עמוס במיוחד אז לא היה לי זמן להכנס לפורום אז מה שלומכם? איך עבר עליכם השבוע? איך המרגש ? מה חדש? דברתי לא מזמן עם אחת הבנות שהיתה מאושפזת איתי בתה"ש והיא אמרה לי שהיא עדיין במעקבים שם אצל דיאטנית וכל הבנות שהיו אתנו - במצב גרוע.... אתם קולטים את זה? אני לא מאמין, היינו שם בערך 30 אנשים וזה לא עזר לאף אחת / ד !! זה ממש מעציב אותי... אחת חזרה להקאות עוד אחת חזרה במשקל 24 קילו!!!!!!!! אתם קולטים את זה??? עוד אחת נסתה להתאבד ועוד כל מיני סיפורים לא כל כך טובים אוףףף זה ממש מעצבן ! היו שם כמה שממש ריחמתי עליהם ורציתי שהם כן יצאו בסדר אבל הם לא... דרך אגב מישהו יודע מה עם מאיה?

על כל אחד זה פועל אחרת, אני חושבת שאם המשפחה שלי בדיעבד לאחור לא הייתה מפורקת, אולי זה היה נותן לי כוח להמשיך ולהיאבק, הלבדות העציבה אותי וגם הייאוש. גם הבנות מהאשפוז שלי יצאו במצב חמור, אחד הבנים שהיו שם יצא במצב אובדני וכל הזמן בכה ונבהל נורא, כי הוא לא היה מסוגל להכיל בשלב זה כלום ואחת מדהימה חזרה להקיא וכל כך הייתה מבויישת מזה והאמת שגם לצוות היה חלק בהדרדרות הזאת. אי אפשר לצפות דברים כאלה, היום כל אחד סוחב פה תיק שלא נדע ולא פשוט לאכול את זה כמו שאומרים, חלק באמת טוענים שזה לא קשור למציאות או למשפחה, זה כל כך מורכב, אני עדיין חושבת שיש מה לעשות, מה גם שאשפוז יכול להיות מאוד מפחיד וטראומטי, לעיתים אחריו יש נסיגה מפני שיש פחד מאוד גדול לוותר לדבר הזה, אבל אחכ אפשר להגיע לאיזון, כי הבהלה מתאזנת ואפשר לעכל את זה וזה לוקח זמן, לעיתים העיכול של זה, להכיר שאני או אתה נהיה בלי הפרעות אכילה, בעת שעד היום זה היה הביטחון הכי גדול שלנו, זה יהיה בערך שווה ערך כמו לרצוח אותנו, צריך זמן וההדרדרות הזאת היא חיובית כמה שזה נשמע מטורף, חלק יצאו מזה, חלק לא, אבל לא מפני שהם לא מנסים או רוצים, אלא מפני שיש פה הרבה מאוד דברים שאנחנו בכלל לא יודעים אודותם ולעיתים הם שולטים בנו וזה חלק ממה שאנחנו היום ואין לדעת מה יהיה אחכ בהנחה שיהיה אחכ. אני עדיין חושבת שצריך לעשות פה מהפכה וזה רק עניין של זמן עד שכל המכתבים שלי יגיעו לצלמים לרשתות אופנה פרסום וכיוצא באלה, כי זה מדבק וזה מחנך לשנאה ולפירוד ואני ממליצה כבר עכשיו לכתוב מכתבים כאלה, אתם שסובלים, אתם שכל כך רוצים שזה יהיה אחרת, יש לנו כוח להשפיע, אבל אנחנו צריכים לעשות משהו בשביל זה ואני בטוחה שאם החברה שלנו לא תהיה כל כך מלחיצה ולא הגיונית, גם טיפולים מסוג אלה יהיו יותר יעילים. משהו שאיש דת צנוע מאוד הסביר לי, אפשר ללמוד מזה משהו שקשור בכלל בהזנה. הוא הסביר לי שבכל דבר יש נשמה, בכל חפץ, חי דומם, בהכל, מה שכבר ידעתי מלמפרע. מאוד חשוב לברך במיוחד על המזון כי יש בו נשמה והיא יכולה להיות במעמד מאוד נחות, מאוד שלילי, בעת שאנחנו מברכים בפשטות, בלי יותר מידי הצהרות שזה לכאורה הופך אותי לאדם דתי, אלא פשוט יותר להודות ולברך שהכל נהיה לפי דברו, בסידור יש ברכות מסודרות לברכת המזון שמומלץ ללמוד, מה שוקרה בפועל, אנחנו מעלים ע"י זה את הנשמה, אנחנו מאפשרים לה תיקון ואנחנו מודים שבכלל נתנה לנו האפשרות להזין את עצמנו, כי גם לה יש חלק בזה, אנחנו זוכים בהגנה כשאנחנו נוהגים כך ואז זה מונע מצב מאוד לא פשוט. במצבים של חוסר, במצבים של אימה, במצבים של שנאה במצבים של כל דבר שלילי אחר שתעלו על הדעת, אתם יושבים לאכול ולאוכל הזה נדבק סוג של אנרגיה, היא לא חיובית אבל היא נתמעת, כי אנחנו עסוקים בלא לאהוב את עצמנו, הנשמה שיש במזון לא זוכה לתיקון ואנחנו נדבקים ממנה. הרבה פעמים הרגשתי בעבר, כשנמנעתי מלברך שלא נדבר על להודות, הרגשתי שיש בי דיבוק, שיש בי מפלצת, אני לא באמת הבנתי מי היא זו שמעוללת לעצמה את ברית הגהינום, זאת הייתה אני אבל אני בטוחה שהנשמה שהזנתי את עצמי בה הייתה עשוייה מאותם חומרים ולא רק, אלא שכן היא העצימה את המפלצתיות שבי כלפי עצמי. אם נתייחס לזה בפשטות אם אנחנו מברכים את האדם שנמצא מולנו הוא נפתח, אנחנו מקללים אותו הוא נסגר, קל לדמות את זה לבני אנוש כי אנחנו מכירים בכך שבכולנו יש נשמה, חלק אפילו יגידו שלא מפאת רוע, אבל בכולנו יש רוע ומפלצות, העניין הוא כמה אנחנו נותנים לזה ביטוי ואם אנחנו בכלל בתהליך של תיקון או לא. אני יודעת שחלק מהאנשים, הדברים האלה יתפסו כשטויות, אבל יש בהם הגיון רב ובסהכ לא יהיה מזיק לתת עליהם את הדעת מאחר והמצב ממילא לא ממש מזהיר. תמיד חשוב לצבור יותר ויותר התנהגויות ובחירות שעובדות בפועל ועוזרות מאשר לשפוט אותן בזה שהן לכאורה לא מקובלות, כי מה שעובד ומה שעוזר לחיות את החיים האלה בשלום, זה בין שאר הדברים מטרה נעלה ביותר, במיוחד אם אנחנו נמנעים מלפגוע בעצמנו ובאחרים. המון אהבה הילה

שיש לי היום שיחה אצל המטפלת שלי ונראה לי שאני היום הולכת להגיד לה הכל (או כמעט הכל) על ההפרעת אכילה.. אבל אני מפחדת... ולא יודעת עוד מה לעשות... אני מקווה שתיהיי פה כדי שנדבר רגע לפני... אוהבת!

אני מחזיקה לך אצבעות צעד אמיץ וחשוב, אל תדאגי, אני בטוחה שהיא תעזור לך למקד את העניין בצורה הטובה ביותר. נראה לי שזה באמת הזמן הנכון בהתחשב בכל מה שסיפרת מלא חיבוקים ואני יכנס לבדוק אם כתבת המון אהבה :-)

אני לא יכולה להגיד את זה... אני לא יודעת מאיפה להתחיל... הלב דופק מהר...אמא'לה... טוב אני אעדכן שאני אחזור ואני מקווה שאני אגיד לה...

"מי יתן וחלומתיכם לעולם לא ייעלמו עם הזמן, אלא ימשיכו ויתקיימו יפים וחיים כמותכם מתוך אמונה שבאחד הימים אכן יתגשמו." ג'ואן דומנק מאחלת לכם מכל ליבי שאכן כך תהיה התוצאה לחלומותיכם המון אהבה שבת שלום ומבורך :-)

לא כתבתן הרבה זמן אני מקווה שאתן בסדר המון אהבה הילה :-)

מה שלומך, נשמה? למרות שאני מדפדפת מדי פעם, זה לא כמו להתכתב אליך, ובאשכרה התגעגתעי. תדמייני שאני נופלת על צווארך ומביאה לך חיבוק גדול. קראתי את מה שכתבת על המסכן ההוא מהרחוב. מסכן, גם הוא נפל קורבן לתרבות המטורפת שלנו. אני אומרת את זזזה גם על סמך איך הוא חושב שבחורה צריכה להראות, וגם איך הוא מדבר לבחורות ברחוב. חוסר חיים. בעיני גבר שבאמת מעריך ומכבד את עצמו (שלא נדבר על הבחורה שהוא רואה)לא ידבר ככה עם מישהי. חוצמזה, מצויין שבכית על זה. אני מבינה את הבהלה של 'הי, אני לא חולה, למה זה בכלל מפריע לי'?.. או משו בסגנון. אבל הילה, אם היית חולה, אפילו אם היית קצת פחות בריאה ממה שאת כיום, את לא היית בוכה על זה. היית מגיעה הביתה, ואו אוכלת את כל המקרר ביחד עם המדפים, או מקיאה, או סתם צמה לשבועיים הקרובים ולא נרדמת כל לילה מרב לחץ על איך את נראית. אבל כל מה שעשית היה לבכות... ועוד איזה בכי... איזה כיף לך! את מביעה רגשות בדרך הנורמלית במקום לברוח...וואו... תאחלי לנו בקרוב אצלינו... שלומי טוב ברוך ה', החיים שלי נהיים מטורפים (מבחינת עומס) מיום ליום. השבוע לימדת י את עצמי או הכרחתי את עצמי קצת להתנתק מהמשפחתון, וזה נתן לי תחושת שחרור עצומה, והעלה את התפקוד שלי בזמן שכן הייתי. חבל רק שנזכרתי לעשות את זה רק בסוף שנה... ועוד שכל הזזמן ידעתי שזה מה שיעזור לי... לצערי, מבחינה אישית, מבחינת אני האוכל ומה שביניהם, אני מרגישה שחזרתי למצב של תחילת שנה. עד לפני פסח היה לי שיפור עצום, השלמתי עם עצמי, הורדתי לחץ, הקשבתי לגוף, ובעקבות זה גם הורדתי כמה קילו. ואין מה לעשות זה גם שיפר לי המון את השלמות שלי עם עצמי, ואת האהבבהש לי לעצמי, גם כי נראיתי יותר טוב וגם הרגשצי יציבה ובראיה בנפשי ושאני מתנהגת בדרך הנכונה.פסח זה חג מאד מורכב מבחינת אוכל, במיוחד אצלי בבית, יש לנו מלא מנהגים מוזרים, ואנחנו אוכלים בערך רק תפוחי אדמה ובשר. ואני צמחונית.(התפוחי אדמה ובשר זה דימוי. יש עוד כמה דברים.. שוקולד למשל...) בקיצור עלה שוב קצת לחץ סביב נושא האוכל, התבלבלו קצת המנגנונים והרגשתי את זה. מאז פסח, באופן הדרגתי התחלתי לחזור לסורי. לאכול כשאני לא רעבה, לא לאכול כשאני רעבה (כיכ בר אכלתי הרבה..), להישבר, לאכול כמויות כפולות, לנשנש בלי הפסקה וקצת לבלוס. גם חזר הקטע של אכילה מאוחר בלילה, אני תמיד אחוש רצון מטורף לאכול כשאני אגיע הביתה איפהשוא בין 11 ל1 בלילה. בין אם אכלתי ארוחת ערב ובין אם לא (אלא אם כן אכלתי בבית). זה אפלו הגיע למצב השבוע, שלא הצלחתי להרדם כי התייסרתי בגלל שאכלית ועכשיו אני אשמין. ובאמת השמנת. אני משערת שעכשיו חזרתי למעל 70. ואני אל בחורה גבוהה. וקשה לי להשלים עם זה, כי זה לא טוב, ואני מרגישה לא נח עם עצמי, וג'יפה לי עם זה. כשירדתי (אני אל יודעת בדיוק, לא ממש נשקלתי), לא רצית כל הזמן לרדת עוד, אבל רציתי לפחות להשאר... הילה אני מודעת לזה שהלחץ בעצמו סביב הנושא הוא משמין, ושהכי בריא לקבל את עצמי ולהיןת בשלמות עם עצמי,אבל אני צריכה עזרה. תזכורת איך לחזור לשם. אני קצת בנפילה. אמרו לי פעם שלעלות חזרה למקומות שכבר היית בהם זה יותר קל מאשר לעלות בדרך חדשה לגמרי... אני מקווה... אני צריכה כמה טיפים,איך לקבל את עמ=צמי, איך להוריד לחץ, איך להרגע. אני גם כל הזמן פקעת של אנרגיה, אני לא יכולה לשבת במקום, קשה לי להרדם למרותש אני עייפה, אני כל הזמן מחפשת מה לעשות . גם האכילה שלי נראית ככה. אני נכנסת עוד שבוע לתקופת מבחנים וזה בכלל זמן מועד לפורענות באוכל. טיפול בגע זה ממש, לא כלך בא בחשבון. אני יודעת שכדאי שזה יבא, אבל לפני החופשש אין מצב להתחיל... אגב גם עוד לא קבלתי מחזור החודש. אני לא ממש יודעת תאריך קבוע, אבל בד"כ כנה ימים לפני מתחילות חגיגות האוכל, ואז כמובן זה עובר. ככה אני יודעת שה בא. החודש הזה אני כבר שבועיים כל היום מחפשת מה לאכול, והמחזור עוד לא הגיע.. הילוש, פעם שעברה העצות שלך עזרו לי מאד, גם אם זה רק עצות. בכלל, שתדעי שאת זזוכה לעזור לי המון המון. אני לא צריכה לספר לך כמה שאת עוזרת... אני מתה עליך. מדהים איך אפשר להרגיש קרובים לבן אדם, ושהוא משמעותי לך, מעל דפי האינטרנט.... אם לא נדבר לפני שבת רז שבת שלום. אוהבת, שיר

תקשיבי האמת שאין לי מושג מאיפה הגיעו הדמעות ונכון זה נגמר רק בדמעות והקטע הכי מכאיב שזה יצא כשאכלתי ארוחת ערב קלה ושבשבילי לבכות בין יתר שאר הדברים שסיפרתי בזמן שאני אוכלת זה בעיני נורא, אני עזבתי את האוכל נרגעתי והמשכתי לאכול שוב ואחכ שוב בכיתי כמו מטורפת ולאכול במצב הזה זה בפרוש נספג באוכל וזה היה לא נעים אבל נכון את צודקת לא היה לי חשק לא לצום, לא לזלול וגם לא סתם להקיא או לפצוח בריצה מטורפת או לחשוב איך אני נעלמת הכי מהר שיש , ממש לא התחשק לי אני אפילו לא חשבתי על זה מה שבדכ היה קורה כשהייתי חולה ואני שמחה שזה קרה ונכון זה באמת הייתה משימה בשבילי להביע רגשות בדרך האמיתית ואני מאחלת את זה לכולם על אף שלפעמים אני שופטת את זה וחושבת שזה הבילי אבל שטויות ונכון גם הוא חסר ביטחון וחסר חוט שדרה על אף שהוא שידר הפוך לגמרי. שיר מקסימה כמה עיצות אנחנו נשברים מתי שיש משהו שמעורר את התאים שלנו להגיב על סמך זכרון מסויים, כמה אירועים שונים יכולים לעורר את אותו תא מבלי שיהיה דמיון ישיר בינם אבל כן יהיה מכנה משותף בינם. סיפרת על פסח ונשמע שפסח די הפר את האיזון שכבר הספקת ליצור ובעיני הוא מסומן כאירוע מפר שלווה בהתחשב על סמך כל מה שסיפרת. אני חושבת שאת צריכה לעצור ולראות את זה, להבין שפסח שבר את ההרגל שלך, את הסדר שלך, כי את לא מספיק חזקה נכון להיום לעמוד בו מבלי להרגיש שאת נופלת לצורך של התמכרות. לכן עצרי וראי שאת פשוט נבהלת ואני יודעת שיש רגעים שאת אומרת שאם את חורגת אז יאלה מה זה משנה זה או שחור או לבן, כי זה ניצח כביכול את החולשה שלך, להיכנע לאוכל ככה זה פועל מבחינה רגשית ואת צריכה להבין שפסח נגמר ותנסי להחליט שאת חוזרת לאיזשהו סדר באוכל שהוא לא בהכרח לרזות ואולי זה באמת לא מתאים לך. משהו חשוב בקשר לרזון וזה פעם ראשונה שאני מעיזה לכתוב את זה בפורום, אחרי שכבר סיפרתי את זה לאמא סימה שכותבת פה. רזון זה לא דבר תמיד בריא והוא לא מתאים לכל אחד ואם הרזון הזה לא מולד ואם הרזון הזה הוא בגדר בריאות וכח עבור אנשים מסויימים עבור אלה שלא נולדו כך, זה מחלה. הגוף דורש דברים מסויימים וצריך לזרום עימם, לפעמים "משקל עודף" עד חמשה עשרה קילו לאנשים מסויימים זה מבורך, שומן הוא לא תמיד רע אבל סיגלנו את עצמנו לחשוב שכן, יש לו גם תפקידים חיוביים. אז מה שאני בעצם מנסה לומר לך שיכול להיות שעם כל האנרגיה שאת מוציאה ואני יודעת שאת מוציאה הרבה את פשוט זקוקה ליותר מזון, את "משמינה" מזה, כי את חושבת על זה כחטא וזה ידוע שזה משפיע על ספיגת האוכל לכן פשוט תביני את זה, לפעמים רק כשמבינים ורואים, מה בעצם הפר את השלווה ואני ממליצה שפשוט תראי את זה, יהיה לך קל לשחרר את כל זה אחכ ביתר קלות ולשוב לסגל לעצמך הרגל שהוא לא מאיים. אגב, קורס של דמיון מודרך ומדיטציה ככלי לתרגל אחכ כל יום, יכול להיות מדהים עבורך למקד את עצמך ולהיות שקטה עם עצמך, גם יוגה זה פשוט עוזר להיות בשקט וכשאת בשקט רק מה שצריך לצאת יוצא במקום הסטריה שהיא לא קשורה למה שאת מרגישה. אגב אני חושבת שגם האירוע של החתונה של אחותך גרם לך להרגיש משהו מסויים על עצמך, תנסי לבדוק אם לא הכנסת את עצמך לתחרות סמויה ושאת לא במקרה חושבת על זה גם היום ושזה לא במקרה מלחיץ אותך מאוד בגלל שאולי את לא נראית כמו שאת רוצה ואת חושבת שזו הסיבה אבל אם כן יש לזה יד בדבר, אני מודיעה לך שבן זוג טוב ושהוויה זוגית טובה מתחילה ונגמרת בקבלה שלנו את עצמנו ובתקשורת טובה ואמיתית מעבר לענייני אהבה. תחשבי על זה אולי אם תרשי לעצמך לחוות את הכאב שיש לך סביב נושא מסויים, זה מה שישחרר את הלחץ אבל לשם כך את חייבת למקד היכן זה יושב, לתת לזה מקום ואפילו לבכות כמו שאני עשיתי. שירוש מקסימה, אני חושבת שאם תתני לזה מקום את כבר לא תרגישי אותו דבר ולא תברחי למשו שלא טוב לך, את רק צריכה לאתר את זה ולהירגע לתוך זה אני מקווה שזה יעזור המון אהבה שבת שלום ומבורך :-)

ואתם שואלים את עצמיכם, למה כל כך הרבה אנשים סובלים מה"א בין יתר שאר הדברים, אלה מסוג הדברים שמי שסובל מהפרעות אכילה יכול להיכנס לחתיכת דיכאון מזה ... אני חוזרת הביתה מהעבודה עוצר אותי בחור גבוה ואומר לי :"לפני שלושה חודשים היתה לי חברה שדומה לך שתי טיפות מים, רוצה לראות תמונה?" אני עונה, "לא!!!" וממשיכה ללכת, כי פשוט לא בא לי עליו ומאחורי הגב אני שומעת ובלעג:"כן, אבל לא היה לה תחת כמו שלך חחח" נכון שהוא דביל ישראלי מצוי ואולי קצת תת רמה אבל למי שהיא בקבוצת סיכון של הפרעות אכילה, אמירה כזו יכולה להפיל אותה להתקף ולמי שכבר חוותה את זה ההערה הזאת גרמה לי לבכות על אף שאין לי שום בעיה עם הגוף שלי היום, הוא רק הזכיר לי משהו מאוד מכאיב וזה לא גרם לי להרגיש בנוח עם עצמי ומדוע את "הלא" שלי לא פשוט לקבל בעצם, מבלי לספוג הערות מטומטמות מהסוג הזה?!. אבל ככה החברה שלנו בין היתר והוא דוגמא להרבה אחרים שכך מסתכלים על גוף של אישה וגורמים לה להרגיש חרא איתו, היא בטח הייתה שלד החברה שלו והוא בטח חושב שזה שיא היופי והשלמות. אני רק מצטערת שלא אמרתי לו שמזל שהיא עזבה אותו. ואני רק מצטערת שאני חזרתי הביתה בוכה בגלל השטות הזו ועוד איזה בכי, אפשר לחשוב... אני לא יודעת למה אני מספרת דבר כזה בפורום שאני אמורה להיות בו בשביל אחרים אבל נראה לי שזה חשוב באיזשהו אופן גם לכם. פשוט עצוב לי ואני מקווה שיום אחד אם מישהו יאמר לי הערה כזאת אני לא יבכה בגללה כפי שבכיתי עכשיו.

ואני מצטערת לשמוע שבכית בגללו. מי הוא בכלל? בטח לדבר הוא בקושי יודע... עזבי, סתם מטומטם... אז למה זה כל-כל כאב לך בעצם?? כי הוא נגע לך בנקודת התורפה , שהיא תמיד תהיה שם. אין מה לעשות. תודה לאל את היום בריאה, אך את נושאת בקרבך הרבה זכרונות. או-קיי, עברת היום אירוע נקודתי, ודי, זה נגמר. אל תתני לאף אחד לערער את החוזק שלך!! לילה נעים... וחיבוק!! אלינור.

אני יענה לך אחכ על המכתב שלך מבטיחה ורוצה מאוד!!!! רציתי לענות לך מקודם אבל אני מצטערת שסתם בכיתי ובזבזתי זמן על שטויות ושהעיניים שלי נפוחות ואדומות בגלל השטות הזאת וכן זה בהחלט היה נקודתי ואולי טוב שזה היה, זה מעין שחרור פסולת של שאריות אחרונות, אני יכולה לראות גם את זה והאמת שאני די אוהבת את התחת שלי היום, אבל הוא תמיד יהיה נקודת תורפה, כי משם זה התחיל בשבילי לפחות, בגלל שפעם אבא שלי היה נוהג לומר לי שהוא גדול ושאני יזהר לא להתפוצץ והמבטים הלועגים כשהייתי לובשת משהו שלא היה נראה לו, ככה הדיאטה הראשונה שלי התחילה, הייתי רחוקה מלהיות שמנה אפילו תמונות יכולות להוכיח זאת, אבל בשורה התחתונה הוא לא גרם לי לאהוב את עצמי, אבל ברוך השם וטוב שכך זה שיך לנחלת העבר, מה לעשות שיש טריגרים שתמיד יכולים להציף את הזכרונות האלה ואדיוט שאני בכלל לא מכירה מצליח לעשות את זה וזה הרבה מעבר לזה, למה זה היה נחוץ מלכתחילה והוא בטח סתם נעלב שלא נעניתי לו בחיוב. אלינורי מקסימה חיבוקים אוהבת אותך אני מקווה שאת בסדר הילה

כל הכבוד לך אל תתני להערות כאלה להשפיע עליך. אם מישהו היה אומר לך הערה אחרת (לא בנושא המשקל) ולא היית מסכימה איתו - היית מתעלמת ככה תתעלמי גם עכשיו כל הכבוד אנחנו איתך (-:

ראיתי שכתבת, בהמשך למה שכתבת למעלה יותר, אני תמיד חושבת שלפעול עם הלב זה הכי נכון על אף שזה יכול לצאת ממש עקום בעיני מישהו אחר, כי כאילו, איפה השמירה ואיפה ההגנה שמתבקשת במצבים כאלה של אנורקסיה או בלומיה או מה שזה לא יהיה ואולי זה נורא מסוכן לא להיות במעקב, לפעמים הבחירות שלנו מטומטמות, לפעמים בזה שהם "מטומטמות" הן הכי נבונות, הן כל כך עוזרות לנו בעקיפין לגדול ותמיד בשלבים אחרים לבחור אחרת מהמקום שזה באמת נכון לנו ולא מפני שמישהו אחר אמר וזה הכוח שלנו, אנחנו לא תמיד יודעים למה אנחנו בוחרים בהתנהגות מסויימת ורק אחרי הרבה מאוד זמן, אנחנו מתחילים להבין מדוע באמת היה כך ולא אחרת. אז לבינתיים, אני חושבת שעם כל הכבוד שיש לי לבחירות שלך, אני כן הייתי מציעה לך להיות עם היד על הדופק וכן להיות קשוב ככה בעין פוזלת, אני שמחה שהטיפול התרופתי החדש עוזר לך, זה לוקח הרבה זמן עד שמוצאים תרופה ומינון נכונים ואני שמחה שמצאת אחת כזאת אצל מישהו מיוחד שגם עוזר לך לדבר איתו. אני בזמנו לקחתי רספרידל בגלל שהייתי מאוד אובדנית, זה מאוד עזר, אבל היו לי מלא תופעות לוואי, אני שמחה שלזו אין ובלי שום קשר, האם זה מאותה משפחה??. בכל מקרה הרבה חיבוקים ואני שמחה שהצטרפת אלינו לגדילה שיש פה, חשוב שיש מהמין השני, שסובלים מאותה הפרעה שישתפו פעולה ויספרו מה עובר עליהם ואיך עליהם זה משפיע, כי עם כל הדמיון יש שוני והתפיסה קצת שונה ואפשר ללמוד מזה הרבה מאוד, אז אני מזמינה אותך ואת כל בני מינך כן לקחת חלק ולא להשתיק, כי זה כל כך חשוב לכולנו, אחרי הכל, אנחנו לא כאלה נפרדים. המון אהבה יום טוב :-)

שלום , אני בחור בן 30 , גובהי 1.73 ואני שוקל 48 ק"ג . ברצוני לציין כי יש לי מבנה גוף קטן וכי מעולם לא שקלתי מעל ל -60 ק"ג . במשך שנים רבות עמד משקלי על 50 קילו לערך ולא חשתי בבעיות כלשהן . בשלוש השנים האחרונות התחלתי להרגיש בהשפעות המזיקות שבאו לידיי ביטוי בהרגשת חולשה כללית , בעיות של לחץ דם נמוך ת דיכאון וכד' . לפני כשנתיים התגרשתי וזמן קצר לאחר מכן חוויתי לראשונה בחיי התקפי חרדה . התקפי החרדה ( בסה"כ 2 ) , שהיו מלווים בקשיי נשימה וחוסר יכולת לשלוט על חלל הפה באו בזמן שאכלתי במסעדה. מאז , פיתחתי פחד מאכילה וכיום אני מתקשה לאכול לא רק במקומות ציבוריים . שאלתי היא מה ניתן לעשות על מנת להתגבר על הפחד מאכילה והאם משקלי הוא בבחינת אנורקסיה . בתודה מראש

עסק עם גירושים יכול להיות טראומטי למדי עבור כל אחד, על כך אחד זה יכול להשפיע ולעורר דברים שמן הסתם היו קבורים שם והושתקו, כי כך האמנו שצריך אבל אירועים מהסוג הזה הם תמיד יהיו טריגר ושעיר לעזעזאל לכל ההתפרצויות האלה וזה יהיה הזמן להתעמת באמת מול מה שאנחנו באמת מרגישים ולא רצינו להרגיש, ברמת הסימפטום הוא תמיד ידאג להשתיק את זה כי זה תמיד יותר נוח ופחות מכאיב להתמודד מול מה שבאמת כואב לנו. המשקל שלך הוא בערך 10 ק"ג מתחת למינימום שאתה צריך לשקול וזה בהחלט בגדר תת משקל וזה לא לטובתך, לכאורה הסימפטומים הם של אנורקסיה אבל לא הייתי ממהרת לקרוא לזה כך, מפני שגם חרדה עצומה יכולה לעורר את זה ולהשתיק את הרעב. מה זה רעב? רעב בין היתר זה היכולת שלנו להרגיש באמת, להכיל באמת וכשהערוץ הזה נפגע והחיים עצמם מאיימים על כל כושר הביטוי שלך, ההכלה שלך, הרגשות שלך, המקום הזה נפגע כי הוא הכי ראשוני שיש ועוברים בו תמיד רגשות רצוי של אהבה וכשזה לא, זה יכול לגרום להתכחשות מוחלטת לכל מה שמניע אתצ החיים האלה להיות וזה בין היתר גם סוג של דיכאון. אני כן הייתי מציעה לך להיות במעקב פסיכולוגי ודיאטני בדחיפות, כדורים פסיכיאטרים יכולים לסייע הרבה מאוד במצב הזה ולגרום לשיקום מיידי, אני מכירה כמה אנשים באופן אישי שלסוג הבעיות האלה כדורים פסיכיאטרים השפיעו עליהם נפלא והם חזרו לתפקד אבל לא מתוך הכחשת הרגשות שלהם ומה שקרה עבורם לא היה בבחינת לעבור לסדר היום, אלא באמת לנסות לנהל דיאלוג עם זה להוציא את כל הרעל, לסלוח ולעבור הלאה. בשביל כולם זה תהליך. וכדורים פסיכיאטרים יכולים לעזור פה מאוד זה לא אומר שאתה חולה נפש או כל מיני הגדרות שמממילא לא מועילות ולא מובילות לשום מקום. יש אנשים שמתביישים לקחת אותם כי מה זה אומר עליהם אבל אף אחד לא צריך לדעת וזה יכול לעזור המון. ואני מציעה לך להיעזר באדם קרוב אחד שירתם לעזרתך, שבו ביחד לאכול ולאט לאט כל פעם במודע תרגיל את עצמך להתיידד עם הפחד שלך והרתיעות שלך ורק עם הזמן הכאב ישכח ותחזור לחיות הכי שבע שניתן, הכי מסופק שניתן. אבל אתה צריך טיפול כי מה שקורה לך קשור בזה שאתה מחניק משהו מאוד כואב בתוכך והוא צריך לבוא לידי ביטוי אבל לא באופן שיהרוס אותך. טפל בזה מיידית כי המשקל שלך נמוך מידי והוא בקצב הזה יכול להמשיך לרדת וצריך לעצור את זה. יש לי שאלה מעבר לכל מה שכתבתי, אם אתה מרגיש שמן וזו הסיבה שאתה לא אוכל, אם הגוף שלך אינו לשביעות רצונך וזו הסיבה שאתה לא אוכל, עם פעילות גופנית מעוררת בך רצון להתמקד ולהשיג משהו שהוא מעבר לגבולות הגוף שלך ברמת רזון, אז יש פה בעיה שהיא יותר קרובה להיות אנורקסיה או הפרעת אכילה ויש עןד הרבה סימפטומים שלא מניתי אבל כולם קשורים בהשגת משקל גוף נמוך במיוחד עד היעלומות. הסימפטומים מורכבים, הם משתנים מאחד לאחד, אבל מה שקורה לך זה ביטוי של חרדה איומה שניתן לשקם אותה ברמה הכימית ע"י תרופה מתאימה וחרדות בהחלט יכולות ליצור סימפטומים של אנורקסיה אבל משום מה זה לא נשמע לי הסיפור, יש לי תחושה שאם היית מרגיש שאתה יכול לאכול בלי לפחד או להרגיש חרד סביב זה היית אוכל, במצב אנורקטי אין סיכוי שהיית מוכן להיכנע לתאווה שיש באוכל, כי זה ההישג הכי גדול של האנורקטים להימנע מכל התאווה הזאת ולהרגיש כביכול אלוהים, אני מצליח, אחרים לא וזה בגדר לא אנושי. אני מציעה לך לבדוק את הנושא הזה, כי הפרטים שנתת לי מצומצמים ביותר, בכל מקרה אתה חייב לגשת לטיפול, לשיחות ולמעקב תזונתי בהקדם. זה יכול להתפתח לאנורקסיה אם תמשיך כך בלי לטפל, כי מצב של רזון יכול לגרום להיי מאוד גדול ולעוורון מוחלט של המציאות וזה יכול להיות מהר מאוד הרגל והתמכרות שזה כבר נשמע לי בדרך לשם, אז אפשר למות מזה וזה לא מצחיק וזה לא משהו שאפשר לעבור לסדר היום איתו, כי זה עושה דברים איומים יותר מכפי שאתה יכול לתאר, יש גבול כמה הגוף יכול לספוג וכשאנחנו לא אוהבים אותו ומספקים לו את צרכיו ובעקיפין הרבה מעבר לכך הוא מנהל את עצמו לבד עד הקצה שהוא יכול ואם הוא עובר את גבול היכולת שלו, אז הכל יכול לקרות. משבר נישואים... אתה צריך לשאול את עצמך מה קרה שם שסגר אותך כל כך, מה קרה שזה הכי נכון פתאום להיסגר, לברוח ולא לקחת אחריות לחיות מתוך עצמה וחיבור למי שאתה, מעדיף להתפרק כי זה באמת הכי קל עם כל הקושי שיש בזה. בכל אופן זאת תקופה והיא תעבור, אבל תדאג שהיא תעבור הכי מהר שאתה יכול. המון בהצלחה ואני ישמח לשמוע על כל התפתחות יום טוב הילה

ראשית ברצוני להודות לך מעומק ליבי על ההתיחסות המעמיקה שלך . אינני רואה בעצמי כשמן או כבעל רצון לרזות , להפך , אני מודע למצבי הגופני ולעובדת היותי רזה מדי . לא מזמן עברתי סדנאות מסויימות ודיברתי המון על נושא הגירושין ( גם עם חברים ) , ה " רעל " לעולם לא יעלם אך לפחות הוצאתי חלק ממנו החוצה וזה עזר לי להתקדם הלאה . כיום יש לי חברה חדשה ואנחנו מתכוונים להתחתן . הבעיה שלי היא בפירוש ההרגל והפחד( שכנראה עדיין נשאר אי שם בתת המודע ) .. הרגלתי את עצמי לאכול בכמויות קטנות וארוחות לא מסודרות וכיום זה בא לידי ביטוי. לפני כשנה כשבקירתי אצל דיאטנית עליתי 7 ק"ג בחודש אולם הפסקתי את הטיפול מסיבות שונות . אני יודע עד כמה זה קל לעלות חזרה במשקל ( כח רצון ) , ואת ההרגל ניתן לשנות דיי במהרה . הבעיה שנשארה היא אותו הפחד ( טראומה ) מאכילה , הפחד להיחנק מאוכל כתוצאה מאותן התקפי חרדה ובזה אני נלחם כרגע . אני מקווה שטיפול תרופתי יוכל לעזור להתגבר על הפחד הזה ...כי הכי חשוב לי כרגע זה לעלות במשקל ולאכול באופן סדיר . שוב , תודה רבה על התיחסותך ..

תקראו על יעל ז"ל. רק בת 16.5. היתה. הלכה. http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2314-13785,00.html רדו לשורה: "זאת חופית חברה של יעל (ז"ל...)" עצוב מאד! יהי זכרה ברוך!

אני מקווה שיש פה עוד הזדמנות להבין לעומק שזה לא צחוק ושצריך לעשות משהו מהותי מבחינה חברתית כדי למגר את התופעה על כל היביטיה חבל ועצוב

להילה שלום קודם כל רציתי אם תוכלי לספר לי מעט מהי הקינסולוגיה של המוח, מה עושים בטיפול בעזרתה, האם הטיפול ממושך ויקר? דבר נוסף רציתי לשאול אותך, קראתי הרבה במדור שלך שאלות ותשובות בנושא, ואיכשהו נוצר בי הרושם שבולמיה, או התקפי האכילה הבלתי נשלטים הם חיפוי על צורך נפשי . אני רואה אצל בתי שבאמת כאשר מצב רוחה ירוד, היא אוכלת המון, וכאשר היא במצב רוח טוב היא כמעט ולא אוכלת. אבל, אצלה כמעט הכל קשור לאהבה וחברות. כל החברות שלה גרות עם חבר , או כמעט נשואות, או עם חבר קבוע וצמוד הרבה זמן, וכמובן שאין להן זמן עבורה, ולכן כמעט אין לה עם מי לצאת או לבלות. כרגע גם אין לה חבר, אך לפני מס חדשים הסתימה אצלה מערכת יחסים עם בחור שארכה שנה, והיא מאוד אהבה אותו, ואפילו רקמה בסתר תכניות לעתיד. אבל מצבה מבחינת אוכל היה ירוד מאוד, היא אכלה כל הזמן ללא חשבון, כשבדרך כלל היא לא אוכלת בנוכחות אנשים זרים, אבל איתו היא כל הזמן אכלה וכמובן השמינה מאוד, ולא עסקה בשום סוג של ספורט, אז אני מבולבלת, אם היה לה טוב? אז למה האכילה המופרזת? ודוקא עכשיו כשהיא בלעדיו היא יותר מנסה ומודעת לבעיה שלה, ולא כל כך טומנת את ראשה בחול. אני מודה לך על דבריך אלי, כי באיזשהו אופן פקחת את עיני לראות את סבלה, ולא את סבלי כאשר אני רואה אותה עם האוכל.דברתי עם כל בני הבית ןבקשתי מהם להבין את הבעיה שלה, כולל אמא שלי שמאוד קרובה אליה, אך גם מאוד העירה לה כל הזמן על המשקל, ושתפסיק לאכול, וכולם באמת שתפו פעולה ואף אחד לא אומר לה מילה, בנוגע למה היא אוכלת, כמה ומתי. אחרי מס' שבועות כאלה היא אמרה שהיא לא יודעת מה קרה לכולם, איך פתאום לא מדברים על אוכל אך זה מאוד טוב לה, וגורם לה להרגשי הרבה יותר טוב. אני מודה לך!איך לדעתך אוכל עוד לעזור לה להתגבר? אם יש לך עצות אשמח לקבל אותן. אני יודעת שאת ממליצה על טיפול , אך הטיפול שלה יקר וארוך וקשה להתמוד כלכלית עם עוד סדרת טיפול ויעוץ

כשנמצאים עם חבר פוטנצייאלי לפעמים אנחנו מאוד מוטרדים, קולטים מסרים שלא תמיד אפשר להביא אותם לידי ביטוי או דיאלוג, יש מתח ויכול להיות שהיא התנחמה באוכל אפילו שלכאורה הקשר הזה עשה לה טוב ואני לא באמת סגורה על זה, עובדה שהוא הסתיים ואולי טוב שכך. תמיד יכול להגיע עוד אחד וצריך לקוות שעם כל שינוי לטובה שלה המישהו הזה יהיה רק יותר טוב, לא מפני שהוא יותר טוב אלא מפני שהיא עשתה עבודה יפה מאוד עם עצמה, שלמה עם עצמה ומאושרת להיות מי שהיא, עד שהיא לא תהיה במקום הזה אני לא מאמינה שהאנשים בחוץ יהיו שונים מאיתנו ברמות האלה, הם תמיד ישקפו לנו את החלקים החלשים שלנו כי זה מה שמביא לשינוי וזה המדד לשינוי שלנו, ככה זה עובד. אני חושבת שאת פועלת יפה, אני חושבת שככל שלא תעירו לה בנוגע לאכול ומשקל ייטב בעבורה ועבורכם כאחד, כי היא תהפוך להיות יותר מאושרת ויותר פנויה להבין מה קורה לה באמת לפני כל התקף, היא לבד תרצה לוותר על זה כשכל הלחץ ירד כי אחרי הכל יש פה הרגל אבל הכי חשוב שתתכוונו לזה באמת ולא כי את ביקשת. לגבי מה שאני בדרך כלל כותבת, זה לא תמיד רק משהו נפשי או רגשי, לפעמים זה תורשה,גנום ודנ"א לפעמים זה עניין של גלגול נשמות ומשהו קרמתי שבלי לרצות זה נמצא בתוך הגנום והדנ"א גם אם את לא באמת יודעת מה קרה לפני כמה דורות ובאיזה הווייה היא הייתה, ועם מי היא הייתה ומה ההשלכות של זה והדמיון שיש לזה בחיים האלה וזה לא באמת משנה, יש כל מיני השפעות ואנחנו לא תמיד יודעים מה משפיע על מה אבל אנחנו חיים כאן ועכשיו ויש בעיה וצריך ללמוד להבין אותה במסגרת הכלים שכן יש ואיתם ללמוד לאכול את הדייסה ולמצוא שהיא יכולה להיות הרבה פחות מאיימת ממה שחשבנו שהיא עד היום. אני כן ממליצה לך להציע לה ללכת לסדנא של פסיכודרמה, היא תוכל למצוא שם חברה, להיות פעילה ולשתף פעולה עם עוד אנשים עם בעיות שונות וגם ללמוד להתייחס לבעיה שלה להחלמה שלה ברמות יותר יצירתיות. אולי חוג, משהו שיש בו מפגש עם עוד אנשים. אני ממליצה בחום רב, הציעי לה את זה ושימי דגש על הצד החברתי. אני כרגע לא חושבת שמכון כושר יהיה לה טוב, ההליכה נפלאה תמשיכי בזה ומבחינת פעילות גופנית זה בהחלט מספיק אלא אם כן היא תרצה יותר מזה וזה כבר עניין שלה. לגבי מזונות מסויימים. חלק מההתמודדות שלי בתקופת הבולימיה הייתה לא להכניס מזונות שאני ידעתי שיעוררו את ההתקף בזמן שבירה, אלא רק את מה שידעתי שאני יכולה לאכול, להשאיר בפנים ולא להקיא שאלי אותה אם היא רוצה במודע להימנע מהם ואולי לאיזושהי תקופה לא להכניס אותם הביתה ולשם כך אתם תצטרכו להתאים את עצמיכם וזה בהחלט יכול לעזור לה לפחות אחכ עם מספיק ביטחון ושיפור שלה היא תוכל לאט לאט להסתכל על זה בעין אחרת ולהכניס את המזונות האלה בקטנה מחדש לחייה רק מתי שהם לא יהיו מאיימים. יכול להיות שאין בעיה כזאת אבל שווה לבדוק איתה בעדינות!!!! הייתי מציעה לשאול אותה מה היא כן הייתה רוצה לאכול ושהיא יודעת שהיא לא תקיא וללכת עם זה. הרבה פעמים עוזר לקנות מנות מדודות של חטיפים, למשל באריזת חטיף אחד ולא חבילה שלמה של וופלים שזה כאילו כמות יותר גדולה אבל בזמן התקף היא יכולה לאכול את הכל ואחד יכול להיות ולהישאר בגדר נסבל במידה והיא בלי שום קשר לא מרגישה שלמה עם האכילה של זה. אני זוכרת שהייתה לי חולשה ללחם, הייתי קונה רק שתי לחמניות עגולות קטנות מלחם תושיה ורק אותם אוכלת, ידעתי שזה לא הרבה וזה בהחלט סביר וימנע ממני לבלוס, בניגוד לזה שאם היה לי כיכר לחם שלם מחמניות שהייתי מסוגלת לבלוס אותו בלי בעיה. אז יש כל מיני טריקים שצריך ללמוד אותם בשלבים מסויימים שנמצאים בתהליך הזה, לחלק מהשלבים התנהגות כזו יכולה להתאים הרבה מאוד. אני רק יכולה לומר לך שהיום העיניים שלי כבר לא פועלות כבעבר, אני גם לא צמה, וגם לא מרזה וגם לא עולה יש בביתי כל מה שאני צריכה בכמויות רגילות ורק מתי שאני מרגישה רעב אני אוכלת וזה היה תהליך, תמיד חשוב לזכור את זה, כי זה תהליך שמשותף להחלמה של כל מי שמעיז ללכת בה. אז תהיי חזקה ואם יהיו לך שאלות ספציפיות, אני ישמח לענות לך כי נשמע שאת מאוד ערה ורגישה למצב ההדדי של שתיכן וזה נפלא כן ירבו קשרים כאלה עם כל הבעייתיות שלכאורה יש בזה. יש תמיד שתי אפשרויות או שאנחנו עוצמים עין או שאנחנו הולכים על זה וזה מעיד על הרבה כוח ועצמה אם את מחליטה ללכת עם זה יחד איתה. לגבי לא לרצות לאכול בכלל מתי שאין בולמוס ולהצליח להינות מזה, כי היא מרגישה שהיא בשליטה, זה משהו שהוא חלק מהתהליך הזה, אבל את המעט שהיא אוכלת חשוב שתאכל ושתהנה מזה ושתלך עם משה היא מרגישה אפילו שלכאורה זה עדיין נתפס הרגל חולה, כי זה מה שאחכ יביא אותה לעוד שלב שבו היא תוכל להוסיף עוד משהו ועוד משהו עד שהיא תהיה מסוגלת להכיל באמת, בלי לבלוס, בלי להקיא וזה עניין של מוכנות וכל עוד היא אוכלת ומעט זה יותר טוב מכלום, אל תשפטי את זה ואל תשכחי שהיא סובלת מזה לא פחות ממך ואל תשכחי שרזה זה לא תמיד בריא וזה לא תמיד מתאים לכל אחד. אני יכולה לומר לך שאני היום לא רזה גם לא שמנה, אבל רחוקה מלהיראות רזה שדופה כבעבר וזה פעם ראשונה בחיים שלי שאני יכולה לומר לך שאני יכולה לראות שהרזון בכלל לא בריא, לא בריא למי שלא רזה באופן מולד ולי הוא לא היה בריא, אני סבלתי ממנו ויש עוד אנשים כמוני שזה לא מתאים בכלל לגוף שלהם. ואל תשכחי שרמת שומן במידה מסויימת שמשתנה מאחד לאחד יש חשיבות חיובית ביותר לגוף וזה יכול להיות טיפה יותר, טיפה פחות זה בכלל לא משנה, הרעיון הוא ללכת באמת עם הגוף משם נובע הרגל שהוא נכון רק אם את באמת לומדת להקשיב לגוף שלך, רק אז אם את מקשיבה טוב טוב, את תראי שיש לו צרכים אחרים לגמרי ממה שהחברה שלנו מסגלת אותנו לחשוב או להאמין שהוא צריך ואפילו טועה בגדול, הוא צריך דברים מסויימים, כי אז הקיבה שלך תדבר ולה יהיו דברים אחרים בתכלית לומר לך, הבלוטות בפה, החושים והגירויים השונים מדברים שפה אחרת אבל זה לא תמיד מה שהקיבה צריכה להעניק לגוף שלך ורק ההקשבה מביאה לתפריט הנכון והוא משתנה כי הגוף משתנה ואנחנו משתנים ורק שתדעי שזה משהו שהולך תמיד ביחד עם ההתפתחות הפנימית שלנו, כמה אנחנו באמת מאפשרים לעצמינו להיות בתקינות בכל הרמות שמתאימות להווייה שלך ומשתנות מאחד לאחד מעבר לדברים הקבועים שהם בסיס לתשתית שאת אמורה לשמר ולבנות ולטפח, כי זה מה שמחזיק אותך בחיים. והפרסומים רחוקים מהאמת הזאת, עובדה! והקושי שלך נובע מזה שאת מאמינה שזה צריך להיות אחרת וככל שתאפשרי לבת שלך להיות כפי שהיא, את בעקיפין תאפשרי לעצמך להיות כפי שאת, כי זה תמיד מתחיל ונגמר בסוג של קבלה אמיתית עם כל מה שזה אומר ישר כוח והמון אהבה שלך הילה

אני בן 19 בריא ועוסק בפעילות גופנית. משקלי 81 וגבהי 1.80 רוב חיי עד כיתה ח הייתי שמן וירדתי בצורה דרסטית במשקל תוך חודשיים כ 20 קילו לערך. כיום אני נתקף רצון עז למנצ'יז מדי פעם ואוכל כל מיני שטויות בלי סיבה ישירה לאם אכלתי או לא... זה קורא בלילה בד"כ או סתם אחרי הצהרים כשאני בבית... לאחר מכן אני מקיא את מה שאכלתי וכך זה חוזר חלילה... בבקשה את עזרתך המקצועית.

וזה נשמע הרבה יותר מורכב ממה שאתה מתאר הרבה פעמים מסבירים את הבעיה דרך הסימפטום כשלמעשה הבעיה שונה לחלוטין ואינה קשורה לסימפטום באופן ישיר ולשם כך חייבים לעשות עבודת מחקר אישית ומקיפה. אני כן מציעה לך לעשות בדיקות מקיפות וללכת למרכז טיפולי המטפל בבעיות של הפרעות אכילה או אפילו דרך פסיכודרמה. חשוב יהיה להבין מדוע זה קורה לך, מדוע יש לך צורך להקיא האם זה בגלל שאכלת הרבה או כי מתעוררת בחילה, או כי אולי השסטום בתחתית הוושט לא עובד באופן תקין או אולי במישור הנפשי רגשות בלתי מעוכלים, חוויות לא פשוטות, לחצים, חוסר שביעות רצון מהחיים בכלל וכו. מעבר לבעיה הפסיכולוגית שמלווה בהפרעה הזאת, חשוב לבדוק ולטפל במישור הפיזי לוודא שאין איזושהי בעיה שיכולה לעורר רעב מוגזם או משיכה למזונות מסויימים באופן יוצא דופן, בדכ מאתרים דברים כאלה יותר באמצעות הרפואה ההוליסטית, אבל לא לפני שחווים עד הסוף את הקונבנציונאלית. זה יכול לקרות אם חסרים הורמונים או אינזמים מסויימים או כל מיני דברים אחרים שאני לא באמת עד כדי כך מבינה בהם, אבל החוסר ואי האיזון בהחלט יכולים לגרום לתופעות האלה מעבר לזה שיש פה כבר הרגל והגוף בנוי על הרגלים. או שיש עבר וחינוך מסויים, פחדים סביב דימוי גוף, לכולם יש במידה זו או אחרת מעטים הם האנשים ששלמים עם עצמם באופן אופטימלי. אחרים גדלים על מוסכמות חברתיות ועל חינוך שלא תמיד מפרגן לנו להיות מי שאנחנו ללא כל העזרים האלה שדרך אגב הם לא תמיד בריאים, לא לכולם בריא להיות רזה. אני מציעה לך שני דברים א. שיחות עם מטפל טוב שמבין בתחום, רצוי שתלמד להבין מדוע זה קורה וחשוב מעבר לזה ברמה המעשית שתקבל כלים מתאימים ליישום של זה בחיים, כיצד משתחררים מההרגלים האלה ולמה הם קורים, מתי הם קורים, מה מעורר אותם ואיך עוצרים אותם. ב. ייעוץ דיאטני שיהיה בו מסגרת ברורה לתזונה מאוזנת שתהיה לך מתאימה ושתאפשר לך לא לחרוג אלא בקטנות ושלא יהיה שום סיבה לכך אם אתה באמת תזין את עצמך באופן שיהיה לך הכי נכון. אפשרות שלישית ואחרונה, פחות עדיפה עלי אבל הכרחית במקרים מסויימים אם ההקאות האלה חריפות ואם אתה מקיא הרבה פעמים ביום ואם אתה מרגיש שאתה לא יכול לעצור אותם אני מציעה במקרה הזה אשפוז, בתל השומר או מסגרת אחרת כי להקיא זה הכי מסוכן שיכול להיות ללב ושלא נדבר על אירוע מוחי שאפשר לחטוף מזה. אשפוז מאפשר לך להתרחק מההרגל, כי משגיחים עליך ולא יתאפשר לך להקיא או לזלול אתה תצטרך להתעמת כל הזמן עם מה שמעורר את ההתקפים האלה מלכתחילה וע"י טיפול אנטנסיבי בתוך כתלי המחלקה יש לך אפשרות להבין וללמוד את עצמך, לסגל לעצמך מחדש הרגלים נבונים ולקרוא בזמן את ההתקפים שלך וללמוד מהם ואולי איך באמת יהיה אפשר לעצור אותם בזמן אמת מחוץ לכתלי המחלקה. לפעמים זה מצליח לפעמים לא בדכ זה לא מצליח כשלא באמת רוצים לוותר על זה, כי עד היום זה היה פתרון מושלם לשמור על המשקל שלך אבל אתה בעצמך יכול לראות שזה רק מעורר בך כל מיני הזדקוקיות למזונות שלא בהכרח היית זקוק להם אם היית אוכל מאוזן ושלא נדבר על זה שרק להקיא יכול לעורר את כל השיגעון הזה כי זה כמו סם, ברגע שמקיאים ומתמכרים לזה המוח דורש את זה וזה החלק הכי קשה בתהליך ההחלמה, להימנע מזה כשזה הופך לצורך שהוא לא בהכרח בא לידי ביטוי בדיאלוג מודע, הרבה מזה הוא ביטוי כימי למה שההקאות יוצרות בגוף. זה לא מוריד במשקל, זה גם לא תמיד שומר על המשקל, זה חוסם את כל הפעולות הטבעיות של הגוף ואחרי מספיק זמן המערכת קורסת ולא נשמע לי שאתה בכלל ער לסכנה שיש בזה, כי אתה מספר על זה כבדרך אגב, נשמע שאתה לא מרגיש שיש פה בעיה שהיא מעבר לכינוי שלה. בכל מקרה שווה בדיקה רצינית ומקיפה ע"י מומחה בתחום ולא כך על רגל אחת. יש מה לעשות, ורצוי להקדים לעשות. כדי לעצור זלילה בלילה מומלץ לאכול שתי פרוסות לחם מקמח מלא, חיטה מלאה או שיפון עם חמניות, לחם שיהיה מספיק כבד, זה אמור להקל על המשך ההתקף וסביר להניח שהוא יסתיים בזה אלא אם כן יש פה משבר נפשי ואז המזון לא קשור בזה אבל זה בהחלט יכול לעזור לעצור את התהליך. אני פה לעוד שאלות הרבה בהצלחה והמון אהבה הילה

ציפיתי שתזכרו שאתמול עברה שנה מהאשפוז שלי אבל באמת לא נורא כי אני יודעת שלא התכוונתן ואתן שקועות בצרות שלכן. ליאור

האם התאריך פורסם בראש חוצות?.. בכל אופן - מזל -טוב!! איזה שיר את רוצה שנשיר לך?? "היום יומולדת?"... מה מצבך היום? אני מאחלת לך שלא תראי עוד אשפוזים לעולם!! לכי לחגוג... (-: אלינור.

זוהי באמת סיבה לחגיגה ושרק תדעי לבאות ימים מלאים בעניין ואתגר וסיפוק ולא חלילה ימים של תהום כפי שכבר ידעת. עשי את עצמך הכי מאושרת ואני מקווה שהצלחת לעצור את הנפילה האחרונה המון אהבה תרגישי טוב :-)

אני משתגעת! המחשבות האלה פשוט מטריפות אותי, אני אובדת עיצות, אני כבר לא יודעת מה לעשות אני רק משתגעת....לא נהנת משום דבר, פשוט לא מצליחה שכל היום אני רק שומעת מהקול הפנימי שאכלתי יותר מידי, או למה אכלתי את הדבר הזה, והזה, ואני עוד חייבת להרזות ועוד... אוף!!!!!! אני כבר לא יכולה!!

אבל איך אפשר להחלים אם לא מפסיקים לרצות לרזות???? אני כבר אמרתי לך אז, צריך לבחור הבחירה מכאיבה, אבל גם מה שקורה לך עכשיו מכאיב לא פחות השאלה מה את באמת רוצה מעבר לכל מה שאת כבר יודעת והנה עוד משהי מתה מאנורקסיה, יש לך קישור במעלה הדף להרחבה בנושא. אז מה זה שווה?? תגידי לי את חיבוקים מתפללת שתרצי לעשות לעצמך טוב ולא רק להיות מומחית בלעשות לעצמך רע מאוד המון אהבה שלך הילה

אני אב לילדה בת 9 שאוכלת ללא הכרה. לצערי , אנו מאבדים עשתונות וכועסים , צועקים ומנסים להסביר אך ללא הועיל. זה נראה כי זה כמו בור ללא תחתית... יש לציין כי אני והאם אנשים בעלי עודף משקל - אולי זו הבעיה... מישהו יכול להדריך - מה עושים ?? איך מתנהגים ? מתעלמים ? הולכים לייעוץ ? בבקשה - כל תגובה תעזור . תודה מראש.

אנני פסיכולוגית או תזונאית. דבר ראשון צעקות לא יעזרו, בתור בולימית, שההורים שלי היו תופסים אותו אוכלת בכמויות והם היו צועקים עליי זה רק החריף לי את הבולמוס. אני חושבת שכדי להפנות את ביתך ליעוץ פסיכולוגי- תזונתי כדי לנסות לאתר את הבעיה ולפתור אותה. לפי מה שאתה מספר אתה ואישתך בעלי משקל עודף. אולי זה נובע מאיזון הורמונלי לא תקין שעבר לילדה בתורשה וזה מה שגורם לה לתאבון ללא ויסות, שווה בדיקה. הילדה רק בת 9, ויש עוד המון מערכות בגופה שצריכות להתפתח בצורה נורמלית, אינך רוצה שומנים בדמה או עומסי דחיסה על העצמות שלה שעוד לא סיימו להתפתח.ואתה כמובן רוצה שיהיה לה דופק מנוחה שפוי. אם אתה רואה שמשקלה מתחיל לעלות בצורה לא תקינה חשוב לווסת את משקלה ע"י פעילות גופנית מיוחדת לגילה.

כל אדם שעוטף את עצמו בשומן זקוק להגנה, הגנה מפני רגשות, מפני תחושות, מפני רצונות וכו', כמו כן גם ביטוי לכשלונות ואכזבות, עבר לא פטור, צרכים לא ממומשים וכו' תמיד כשאנחנו פגועים מבחינה רגשית משהו בהזנה שלנו מושפע מכך, כי זה הולך ביחד, זה מעין תשובה מושלית לכל החסכים שלנו, כי ברמה הכימית זה משהו שגורר אותנו לדפוס מסויים כשאנחנו נמצאים במצב לא מאוזן, כי ככה המוח שלנו עובד הוא פועל לפי שדרים ברגע שאנחנו לא מוזנים רגשית ונפשית, האוכל ברמה כימית מספק את אותם חומרים ואם הנפש לא מספקת אותם אז האוכל או בעקיפין ההימנעות ממנו גורמים לאשליה כימית שכביכול ממלאת את החסכים האלה, אני מקווה שההסבר ברור, בשביל זה גם קשה להשתחרר מההתמכרות הזאת, כי זה פועל מאוד חזק מבחינה כימית, באופן מדומה זה כמו התמכרות לסם. ההצעה שלי היא ללכת לתל השומר, יש שם מרכז נפלא לילדים ומבוגרים והגיע הזמן לטיפול משפחתי במרכז להפרעות אכילה, לזמן פגישה, להעלות את הבעיה בפני אנשי מקצוע שמבינים בתחום ולטפל בה באופן קבוצתי ומקיף, אב ואם כל אחד לחוד וכמובן מפגשי ייעוץ לילדה שלכם שזקוקה להרבה אהבה ותמיכה רגשית וגם הבנה נפשית. אתם חייבים להימנע מצעקות ומלהשליך עליה את הכישלון שלכם כביכול בלהיות שמנים. ילד תמיד לומד מהורים ותמיד משקף אותם, עד שהוא מסגל לעצמו עצמי אחר. היא אוכלת כי חסר לה משהו ואתם חייבים לנסות למלא את החסך הזה כי התפקיד שלכם בין היתר הוא ללמד אותה מהו סיפוק ומהו גבול נבון ואולי כדי ללמד אותה אתם חייבים ללמוד כי נשמע שגם אתם לוקים בחסר ולא ממש מסוגלים להעביר את זה הלאה. ללא ספק ההתנהגות הזאת מעוררת הרבה זעם, פחד וכעס אולי על עצמיכם ואולי על הסבל שנגרם לכם בעקבות השומן העודף עם כל ההשלכות החברתיות שיש לכך. ילד תמיד יודע איפה ללחוץ ונשמע שהיא מצליחה לעשות את זה בגאוניות רבה אבל באותה נשימה היא גם זועקת לכם לעזרה. כי ההתעללות שלכם בה הניכור וביד הקשה שלא באמת מבינה מה היא מבקשת מכם, אבל אתם חייבים לזכור שהיא נתונה גם ללחץ שלכם וגם של הילדים בחברה שלה ואולי אתם לא מודעים לזה, אבל רק זה יכול להיות משהו מקומם עבורה ולעורר בה יותר ויותר את יצר הדווקא לא מפני שהיא לא רוצה לדעת מהו שובע אלא מפני שהיא איבדה שליטה. היו בטוחים שגם הילדים לועגים לה כי היום כל הנושא הזה של הפרעות אכילה ודימוי עצמי הפך להיות כמו מגיפה חברתית ולא נעים לגדול בחברה הזאת שמנים כי פשוט שונאים אותך על זה וזה מדבק ילדים מדביקים אחד את השני, חשוב לשים לב לזה . השאלה אם אתם נוטים לשים לב לדברים האלה שכן אולי אתם רגילים להחניק ולא להראות חולשה והבת שלכם באה ואומרת לכם, אני חלשה ואני לא יודעת איך לגדול עם זה, כי אתם מפחידים אותי והילדים שונאים אותי ואין לי תשובה כי אני ילדה וכאן התפקיד שלכם להיכנס ולהראות לה דרך אחרת אבל אם אתם סובלים ממשקל עודף ולא מטפלים בבעיה סביר להניח שאתם בולעים הכל ועוברים לסד רהיום כי מכאיב מידי לגעת באכזבות או בשינוי לא פשוט שאתם עומדים בפניו ולא כל כך יודעים מה לעשות ביחס אליו. עד היום הייתם רגילים לברוח וילדים לא נותנם לנו לברוח, כי הם השיעור הכי גדול שלנו בחיים בתור הורים לפחות. אז בואו ותטפחו אותה, נסו להבין אותה ודעו שההתנהגות הזו אינה סתמית, הרעב הזה אינו סתמי וחייבים ללמוד להזין אותו ואתם חייבים לשקף לכך דוגמא ולשם כך נחוץ טיפול לא אמרתי שזה קל. אז ככה. בנוסף לתל השומר ייעוץ פסיכולוגי טוב, משהו שמתאים לילדים. אני מכירה פסיכיאטרית טובה שמתמחה ברפואת ילדים ובהחלט מבינה בהפרעות אכילה. ניתן לשלב עימה טיפול או להתעניין דרכה באנשים נוספים שמטפלים בתחום. או דרך רופאת משפחה להתייעץ ושהיא תפנה אתכם לגורמים המתאימים. לפסיכיאטרת קוראים יפעת ברונשטיין הטלפון 0522753401 עוד פסיכאטר עם רגישות נפלאה לילדים חנן 03-9386342 אתם חייבים ללכת לטיפול רצוי שיהיה מטפל אחד שיכיר את כולכם ויטפל בכולכם, כך גם השיתוף פעולה וההכוונה תהיה יותר יעילה מתוך הכרות מקיפה יותר, מה שלא מתפאשר בטיפול מפוצל. היא חייבת לעבור בדיקות מקיפות יכול להיות שחסר לה משהו שהוא מעבר למשהו רגשי או נפשי על אף שאני בספק אבל שווה לבדוק. הבת הזאת, אני מדגישה זועקת לכם והדבר האחרון שמועיל במקרים האלה הוא שנאה או ניכור או זעם שהוא בגדר בור ללא תחתית. בכל מקרה גישה כזאת מרחיקה אתכם מהמטרה והיא לומדת לשנוא אתכם ולהתרחק מכם ולעשות דווקא כי בכולנו יש יצר דווקא כשאומרים לנו לא, אצל ילדים זה יותר קיצוני אבל תכלס אנחנו לא כל כך שונים מהם. המון בהצלחה ואני ישמח לשמוע ממך על כל שינוי או התפתחות או בכלל לשאול עוד שאלות המון אהבה ליל מנוחה הילה

היי כולם, היי הילה אז ככה, בגלל האתלטיקה נרבוזה (המון ספורט כלום אוכל) שלי בשילוב עם הבולימיה שרק החריפה לי בזמן האחרון (כנראה כתוצאה מלחצים ממבחני הגמר שלי) למרות נטילת הכדור המהולל טופומקס..חטפתי את מחלת הנשיקה. אז כרגע אני משותקת למיטה בלי יכולת להתאמן, וזה פשוט מוות גיבורים בעיני. אני במשך כמה שנים רגילה להתאמן 7 פעמים בשבוע כמו רמבו, משקולות ריצות רכיבות על אופניים, תחרויות, הכול...ועכשיו אני שוכבת בבית במיטה הגוף שלי כ"כ חולה ומותש ומרוקן מאוכל, קר לי, חם לי, יש לי 40 מעלות חום, כול המפרקים והשרירים כואבים לי, השקדים בגרון שלי מעולם לא נראו כ"כ רע. יש לי פריחות. אני ממש עייפה. פשוט זוועה. הרופאת משפחה שלי לאחר אבחון מקיף עם בדיקות דם אמרה לי שזה בגלל ההפרעות אכילה המפורסמות שלי. תבינו, לא אכפת לי לשכב עכשיו בבית חודש ולהשמין 10 קילו ולאכול כמו שצריך, העיקר להבריא ולחזור להתאמן....אני חייבת לחזור לעשות ספורט אנשים אני קראתי גם דברים שכתבתם בפורום...תעשו לי טובה ותקשיבו למה שהילה אומרת לכם. לילה טוב.

אבל זה מה שקורה כשמתישים את המערכת בלי אבחנה. אי אפשר לעמוד בזה, אף אחד לא יכול לעמוד בתנאים האלה. כל מה שנתפס בריא בכל מקרה כל דבר שאנחנו מגזימים בו ולא עושים במידה יש לו פוטנצייאל להפוך למשהו הרסני ביותר. זה לא עניין של להקשיב לי, התפקיד שלי הוא לשקף, את היא זו שיהיה עלייה לבחור ולנבוע מתוכך את הדרך שמתאימה לך. ולומר לי משפט שאמרת לא מזמן "אני לא מוכנה לזה בנתיים" אין יותר נכון מהמשפט הזה כי השינויים הכי גדולים שלנו אנחנו עושים כשאנחנו מוכנים לכך ולא בגלל שמישהו אמר, על אף שיש לי משאלת לב שהדבר הזה בכלל ימחק מהלכסיקון. כל מה שקורה לך מסתיר הרבה מאוד ומרחיק אותך מהאמת. הגוף שלך נפלא כי תמיד ידע מתי לשים לך סתופ השאלה אם את מוכנה להקשיב לזה וגם אין לך הרבה ברירות אבל זה כן מאלץ אותך להחליט, עכשיו יותר מתמיד, השאלה אם עכשיו או בשלב מאוחר יותר. את יודעת מה צירך לעשות ויחד עם זאת זה לא פשוט לוותר על הרגל וזה בכלל לא משנה מהו, עצם זה שאת רגילה לו והוא משרת אותך באיזשהו אופן, יהיה תמיד קשה לוותר על החבר הזה וזה חלק מהשעורים שלנו. אני מאחלת לך שתצאי מהמיטה לחיים חדשים, שתתאמני באיזון ושתהיי בריאה. יש לך הרבה ידע סביב הנושא ואת תחליטי מתי את מתכוונת להשתמש בו אבל רק דעי שהגוף שלך מאותת לך עכשיו! המון אהבה החלמה מהירה יקירה שלך הילה

היי הילה, אי אפשר להגיד שאת טועה, נכון את צודקת מבחינה רפואית אני מתחתי את הגבולות שלי.. וכפי שאת כתבת, הגוף שלי מאותת לי "עכשיו" להשתמש בידע שיש לי לגבי מתן העזרה שאני יכולה להעניק לעצמי בין השאר הידע שאת נתת לי לגבי מתן העזרה שהרפואה האלטרנטיבית מציעה לחולות בפרעות אכילה. אין לי מה להגיד, חוץ מלהשפיל את הראש באדמה ולהודות שאפילו שאני יבריא אני מודעת לעובדה שאני יעניק לעצמי "חצי עזרה" ולא עזרה מלאה שתוביל אותי לריפוי מלא. כי באיזה שהוא מקום אני לא רוצה להבריא לגמרי כי עדיין יש לי את התפיסה הלקויה של "כמה קילוגרמים מיותרים רק ירחיקו אותי מהמטרות שלי" ודווקא עכשיו שאני בצומת דרכים: התקבלתי למכון כושר יוקרתי (מלחיץ), אני שוב מתחילה ללמוד הפעם בניית עצם ואני מנסה להתקבל ללימודי פיזיותרפיה ויהיו לי המון לחצים שמן הסתם אני יפיל על קילוגרמים מיותרים. החצי נחמה שלי היא, שלפחות ההפרעות אכילה שלי יהיו מאוזנות יותר. תודה, יום טוב.

חביבתי, תקשיבי גם את למה שהילה אומרת לך! רק רציתי להגיד לך: לא כדאי לבדוק את קצה היכולת האנושית שלך. זה כואב מדי. מסוכן מדי. ולפעמים אין דרך חזרה... רק בריאות! אלינור.

ומאיה מוסרת ד"ש חם לך ולכולם, איך את מרגישה?? שיהיה לך ערב נפלא המון אהבה :-)

קיבלתי את המייל. המון תודה! אני אענה לך בהמשך. את לא צריכה להתבלבל בנסיונות להסביר... אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת. איך אני מרגישה? היו לי יומיים קשים, אבל עכשיו אני מאוששת. אל תדאגי לי... אני אהיה בסדר. אנא מסרי ד"ש חם-חם בחזרה למאיוש. מה שלומה???? תגידי לה שאני חושבת עליה המון! הילו'ש, שמרי גם עלייך! אוהבת אותך! ומאחלת לך ערב נעים מלא חיזוקים... שלך...

אני שמחה שקיבלת את המכתב הוא היה חשוב בהתחשב בכל מה שכתבת לי אני יודעת שאני לא צריכה להסביר אבל זה היה הכרחי לפחות לומר לך שאני מצליחה לקרוא בין השורות וגם לשקף לך שיש פה מצב שהכרחי לעבור אותו כדי לשנות משהו, זה נשמע מעוות בהתחשב בכל מה שהצעתי לך, אבל יש לי תחושה שברמת ההרגל זה לא זר לך ואת מבינה לגמרי ואת בעצמך אומרת, השאלה מה את עושה עם זה וכפי שכבר אמרתי, זה הולך לקרות, הכל מוביל לשם וזה הקלף שלך החוצה אם כל העיוות שיש בזה הרבה בגלל המודעות שלך. לפעמים צריך לוותר עד הסוף לנפילה, לצחוק ממנה, ליפול ולהתרסק במיוחד אם זה סוג של מטרה, אני חייבים חוות את זה באיזשהו אופן, כדי לזכות באיזושהי הארה שונה בתכלית בדקה התשעים שהיא לבסוף מקימה אותך על שני רגליים, אבל זה קורה רק מתי שאת מוותרת, מרפה מהלחץ ונכנעת לטירוף מבלי לדעת מה יהיה, פשוט נותנת אמון בכלום אחד גדול. באופן לא צפוי זה מה שקרה לי בהמשך לשאלתך, גם אני ויתרתי ושם קרה השינוי. תרגישי רק טוב וקחי את שאר השבוע ברגיעה בכייף ובשמחה ******* לשאלתך, אני עמוסה בדברים מאתגרים והכל בסימן השתפרות וזה משמח אותי מאוד. אני ימסור ד"ש למאיה, לדעתי היא לא בסדר, אבל היא אומרת שכן ואני לא יתווכח עם זה, אני רק מקווה שהיא באמת תהיה, היא גם לא ממש רצתה לדבר שזה היה נשמע יותר כמו לרצות אותי, אבל אני יכולה להבין ולכבד את זה, כי כל מה שהיה בבית חולים היה לה טראומתי למדי, היא פשוט אחרת לגמרי מאז וזה לא ממש מפתיע, זה הבהיל אותה מאוד. ואני מספרת את זה כי מי שעוד קורא, היא כתבה פה, והיא בחורה מהממת עם פוטנצייאל אדיר וזה לא נגמר טוב והיא עוד לא החליטה, זה שלב מאוד מסוכן במחלה הזאת מבחינתה ואני מקווה שיהיה מפנה בשבילה ובשביל כולם, היא גם ביקשה למסור לכולם את אהבתה, לכל מי שכתבה לו. אז... אלינור מקסימה אני מקווה שהימים הבאים יהיו קלים יותר המון אהבה חיבוקים שלך הילה

נאי לא יודע מה קורה לי שלשום הייתי ממש רעב ואכלתי 500 קלוריות יותר ממה שאני אוכל בדרך כלל אבל קיוויתי שלמחרת אני לא יהיה רעב ולא רק שלא קיצצתי אתמולמ - גם אכלתי 1000 קלוריות יותר!!!!!!!!! אתם קולטים ????? אני לא יודע למה אני לא מצליח להתגבר על הרעב פעם היתי מצליח לא לאכול כל היום כלום וזה לא היה מזיז לי והיום אני אוכל המון (יחסית...) למה אני לא מצליח? אני חייב להוציא את התסכול על משהו. אז חשבתי לעשות בולמוס אבל אני מפחד כי אני לא יודע להקיא וחוצמזה אני לא ירויח מזה כלום חוץ מלעלות עוד יותר במשקל. אני לא יודע מה לעשות אני מאבד את היכולת לשלוט ברעב אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

אתה רעב אתה מרגיש רעב אתה יכול להבין שהגוף צריך אוכל ובשביל זה אתה גם רוצה לאכול, כי זה הכי טבעי ואתה מבין שאי אפשר בלי אוכל, כי זה חלק מלחיות וזה חלק בלתי נפרד מהזנת החושים שלך. אתה מבין פתאום שיש לך צרכים ואי אפשר להתעלם מהם יותר, או לאכול נורמאלי בכל המובנים והמישורים של חיים או לבלוס ולהחנק עם הכל, שאלה עם הרבה בחירה. יש לך מחוייבות לגוף ומעל הכל לנשמה שלך וזה טוב שזה עולה על פני השטח כי זה אומר שאתה אנושי, אמיתי חי וקיים!!! לא אמרתי שזה קל ושזה בהחלט יכול להימאס, אבל אפשר לחיות בשלום עם עצמנו ואפשר לבנות הרגלי אכילה נכונים. נכון, זה מפחיד וזה לא היה צפוי ולא מתוכנן אבל זה אומר שאתה מחלים אם הגוף שלך מסוגל לאותת לך סמנים כאלה ומעל הכל שאתה מסוגל לזהות. יש מה לעשות וצריך!!! אבל צריך להתכוון לריפוי אחרת זה לא ילך וזה ימשיך להימאס ואולי טוב שכך כי אולי זה מה שיוביל אותך לנקודת מוצא חיובית חדשה. המון אהבה הילה

טרי שיאבו כאמור נפתרה כתוצאה ממחסור ממושך של פוטסיום (אשלגן)בגלל הקאות מרובות, בגלל בולימיה, לאט לאט איבדה לחלוטין את הפוטסיום וכולם יודעים מה קרה בסוף. הפוטסיום בין היתר אחראי על התפקוד התקין של ההתכווצות השרירית של הלב וברגע שיש מחסור בכך, השרירים מפעילים את עצמם באופן לא תקין, הלב פועל לא תקין וחלוקת החמצן בגוף הולכת לאיבוד הלב מבצע פעולות נוספות ומאמץ יתר שלא אמור בכלל לקרות במצב נורמאלי, וע"י כך לא מגיע חמצן למוח מה שיכול ליצור או דום לב או מצב של צמח או שניהם ביחד או השד יודע מה.וזה רע ההודעה היא כדי להזהיר ולהפחיד ברמה החיובית את אלה שמקיאים וצמים ולקרוא לשינוי ולתשומת לב יתרה במיוחד הורים לילדים, יש לפקוח עין בהירה לכל המתרחש כי זה כמו מגיפה שכן כל התנהגות כזו יכולה לגרום לדבר הזה ולכן חשוב להזין את המערכת במזונות הבאים: רשימה קצרה של אפשרויות הכרחיות לתפקוד התקין של כל אחד מהמרכיבים החיוניים לגוף בין יתר שאר הדברים. כמובן שפיקוח מעקב דיאטני תמיד מוסיף. פוטסיום: בננה, תפוזים, תפוחים, בטטה, תפו"א, ירקות הכל סודיום: אספרגוס, תרד, בשר אדום, מלח קלציום(סידן): חלב, יוגורט, ברוקולי, ביצים, טחינה גולמית. ברזל: פלפל ירוק, כל הירקות הירוקים כהים, תרד, ביצים, כבד עוף וכל החלקים הפנימיים. הרשימה הזאת חלקית אבל בהחלט מגבה את החסרים האלה וחשוב לצרוך אותם כי כל מחסור כזה פועל ישירות על יכולת תפקוד תקינה או לא תקינה של הלב. בהצלחה ורק מחשבות בריאות קחו את זה לתשומת ליבכם לפני שאתם מקיאים או צמים כי זה לכאורה פתרון נוח, אבל התוצאות שלו עצובות למדי המון אהבה ליל מנוחה\ הילה

הרשימה שצירפתי לקוחה מכתבה מקיפה ורצינית ביותר שנכתבה בברזיל סביב הנושא של הפרעות אכילה על סמך המקרה של טרי שיאבו, דיאטנית קלינית בכירה ומתמחה בנושא כתבה שם והמליצה על רשימת המזונות שצירפתי בהודעה העליונה, עם דגש על הזנת הפוטסיום . לכן חשוב לשים לב. כי אכילת המזונות האלה יכולה למנוע הרבה מאוד. נכון שזה בעייתי כי יש לכם הפרעת אכילה ובזמן בולמוס או הרעבה עצמית אתם לא חושבים על זה אלא שכן נכון יותר מציפים את עצמיכם במחשבות על אוכל וכו' וכו' אבל לפחות שתהיה מודעות לעניין. שאם כבר תחליטו לאכול או שאתם בתהליך החלמה, תקפידו לאכול מהמזונות האלה, או אפילו לשמור בזיכרון שאלה הם כמו תרופה עבור הלב ובכלל..... אגב לבעיית ברזל מומלץ לאכול גם ממגוון הפירות היבשים, היא אמרה שזה מחולל פלאים גם ברמת הספיגה של כדורי הברזל, למי שלוקח חייב לדעת שצריך להימנע מביצים, חיטה מלאה ומוצרי חלב בעת לקיחתם כשעתיים לפני ואחרי, חשוב לשים לב לזה ולא תמיד אומרים את זה וזה מאוד פוגע בספיגה שלהם במידה ולא מקפידים על זה. המון אהבה בהצלחה הילה

באמצע העמוד השארתי לפנייך הודעה, סמוך להודעות הראשונות שלך, עם טלפונים של אנשי טיפול מומלצים בתחום ובכלל. אני לא מכירה אותם אבל שמעתי שהם טובים והם ממוקמים באזור מגורייך אני עדיין חושבת שהכתובת של חנן יכולה להיות לך נפלאה ואני לא כל כך בטוחה שלא שווה יהיה לך להגיע אחת לשבוע לאזור הזה אולי את יכולה להתארגן.. מה גם שמרכז נופית ממוקם קרוב להוד השרון וגם הוא מרכז מצויין, שיהיה שווה להגיע אליו לטיפול. אני מקווה שתצליחי ושיהיה רק טוב המון אהבה שבוע טוב הילה

את שווה את זה ומגיע לך את כל הטוב שבחיים אבל את חייבת לטפל בעצמך ואני מקווה שזה יעזור תעדכני מה קורה איתך המון אהבה יקירה ושבוע טוב שלך הילה

http://www.nofitcenter.com/Site/article/main.asp הכתובת הנוספת שסיפרתי לך עליה אבל בהוד השרון מקווה שתעזרי ותגיעי למקום הנכון המון אהבה :-)

:-) הרבה ברכה

אתמול היתי אצל הפסיכולוג שלי ותוך כדי הפגישה חשבתי על זה שכל הדפקט שלי (אולי לא הכל אבל העיקרי) זה שאני לוקח הכל לפרפקציוניזם מוחלט, אבל ממש מוחלט, ומרוב שאני פוחד שהדברים שאני עושה לא יהיו 100% אני לא עושה כמעט כלום כי אני מתכנן את סדר היום שלי שכמעט לא יהיו בו דברים כדי שלא יקרה מצב שיהיו לי דברים לא צפויים ואז אולי דברים מסוימים לא יקרו כמו שאני רוצה ומרוב שאני פוחד מזה זה משתק אותי לגמרי. למשל אני לומד עכשיו בקורס לפסיכומטרי (וגם זה אחרי שהייתי כמה חודשים בבית בלי לעשות כלום...) וזה כולה 2 מפגשים בשבוע אבל איך שהוא זה ממלא לי את כל השבוע כי אני צריך ללמוד לבחינה אבל אם יש לי משהו הכי קטן לסדר במשך היום - כל היום שלי מבוזבז עליו ואני לא מצליח למצוא זמן ללמוד לפסיכומטרי וככה קורה שבעצם כל השבוע "אני לומד לפסיכומטרי" אני מחפש עבודה אבל לא מוצא שום דבר כי על כל עבודה אני ושב אם זה יסתדר לי עם זה ועם זה ועם זה ... ואני מפחד לעבוד כי "אולי משהו לא ילך כמו שאני רוצה" ונחזור לענין... בקיצור, אני לא יודע מה לעשות, כי זאת הבעיה העיקרית שלי ונראה לי שאם אני יפתר ממנה הרבה דברים יהיו יותר טובים. אבל מה לעשות שאני לא מצליח לשכנע את עצמי שלא כל דבר חייב להיות 100% פשוט לא מצליח...

אי אפשר לחיות על פי סטנדרטים כאלה ואתה בעצמך יכול להבין את זה. האמת שזה חלק מלהיות אנורקסי/ת ככה אנחנו מחשבים כל דבר, או הכל או לא כלום האמת שגם בולמים יכולים לפגוש באותו דפוס התנהגות והוא די בעייתי כשזה מגיע לחיים, כי זה אף פעם לא עובד כך וגם לא יכול גם אם מאוד רוצים, זה רק מאמלל את החיים ואת מה שממילא מסובך הופך למסובך יותר. הדרך היחידה לגבור על היצר הזה שהוא מעל לכל מה שאנושי, הוא פשוט לחיות את החיים, להתמקד במשהו אחד ולהחליט שרק את הדבר הזה אתה עושה הכי טוב שאתה יכול, לא יותר לא פחות במסגרת האפשר מבלי להתפזר על פנטזיות שהן לא ברות מימוש ורק מעצם החווייה אתה תוכל למוגג דפוס כל כך עיקש רק מתי שתחליט שרק דבר אחד נכון להיום אתה עושה אחרת, זה לכאורה נשמע פשוט אבל זה עובד אם אתה הולך על פסיקים ולא על כל הסיפור בשלמותו. מישהי בשם 'טופומקס' כתבה לך תגובה בקשר להודעה שלך "השקילה הייתה אתמול" ואני חושבת שמה שהיא כתבה לך עונה הרבה מאוד על מה שאתה שואל ואלה מסוג הדברים שהכרחי להביא בטיפול כדי להשתנות ואם הם לא עולים אז זה מעיד משהו על הטיפול. תגובה ממש לעניין אני מקווה שקראת, כי לא ראיתי שהגבת. אז המון אהבה בהצלחה ושבוע טוב הילה

קראתי ודי שעשע אותי הצורה שהיא כתבה את זה, קצת ציני...

ושתדעו: כל האנורקסיות שאתן רואות, ששוקלות כל כך מעט, והן כל כך רזות ומדהימות, פשוט מדהימות ביכולת העל טיבעית שלהן לשמור על משקל נמוך לאורך זמן: אז שתדעו לפי מחקרים שרוב האנורקסיות האלה תוך זמן מסויים הופכות בסוף להיות בולמיות, ואחר כך מעלות מאוד במשקל, והן הופכות למלאות. אז הכל בעצם למראית עין. למראית עין נדמה שיש בנות מדהימות כאלה שהן מאוד רזות ואלוהיות. ובעצם רוב הבנות האלה הן לא באמת כאלה לאורך זמן. ולמעשה אנורקסיה לא מובילה לרזון אלא דוקא לעליה במשקל, לטווח הארוך. ואלה שכן נשארות רזות וא]פילו מתות מזה, הן ממש ממש מעטות, ממש, כמעט ואין כאלה. אז בשביל מה לשים את כל המניות שלכן במחלה הזאת. בשביל מה להשקיע כמה שנים במשהו שבמילא ירד לטימיון בסופו של דבר. בסופו של דבר תהפכו לבולמיו7ת, שזה הנורא מכל, תשמינו, שזה הנורא מכל. לא יעזור לכן. לדעתי כדאי מעכשיו למצוא איזו דרך נכונה ומאוזנת להשלים עם הגוף שלנו והמגרעות שלו. מה יותר משתלם: כמה קילוגרמים עודפים, אבל הצלחה בלימודים, קריירה, סיפוק עצמי מדהים. או פשוט להיות אנורקסית שהצלחתה המהימה היא הישג של 36 קילו לרזומה.

תתמקדי בעצמך, כי כל אדם לגופו של עניין. המחקרים האלה יכולים להטעות אותך מעבר לזה שהם יכולים להאיר לך ולעורר אותך לפעולה , לעיתים יש בהם אמת לעיתים אחרות לא ואת לא באמת יודעת. וכל מה שאני אומרת לך הוא על סמך הדמיון הרב שאני מוצאת ביני לבינך ברמת החיפוש וההתלהבות כשמשהו כזה יוצא לשוק ואת לא יודעת אם זה אמת או משאלת לב. מה שמתאים לך לא מתאים לאחרת ומה שאת חווה, אחרים חווים משהו אחר ועדיין יש פה הפרעת אכילה שמשותפת לכולם ואז יש אפשרויות וצריך לבחור. מה שאני גיליתי פועל על כולם ואני לצערי לא יכולה להמחיש לך את זה אבל רק יכולה להגיד לך את זה כדי שאת תעשי עם זה מה שאת רוצה. גם אני נסיתי את הכל ורק זה עזר, ולמישהי אחרת שאני מכירה רק הומאופטיה הוציאה אותה מזה, יחד עם זאת אני יודעת שזה בכלל לא משנה וגם מה שאני אומרת הוא לא וודאי כי עדיין את היא זו שתצטרך להחליט מה היא עושה עם זה ויכול להיות שברמת ההכלה שלך זה בכלל לא מתאים לך ואז את תצטרכי למצוא את הדרך שלך ושם תשאבי את הכוח שלך, אל תתפזרי כי יש הרבה דיעות ויש הרבה תרופות וכולם צודקים ורק את תגיעי לחלקת הצדק שלך ותגלי שהיא אחרת לגמרי מכל מה שאומרים ועדיין אנחנו מחוברים ויש מכנה משותף. את צודקת משקל נמוך זה רחוק מהישג, זה הכישלון של החיים. לקבל את עצמנו כפי שאנחנו זוהי משימה לכל החיים. מה אני יגיד לך הלוואי והטופמאקס הזה יעבוד לך אמן. הרבה ברכה והמון אהבה שלך הילה

אני האנונימית שכתבה על התרופה שעוזרת לשיפור בבולמיה ומרפאה אותה. אז קודם כל, אני ניסיתי תרופות שקרובות לתרופה הזאת, וללא ספק זה עזר לי מאוד מאוד. ולא רק לי, אלא שממחקרים ישנים לומדים כי תרופות נוגדות דיכאון עוזרות מאוד להרפא מבולמיה. עד היום השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון לרפא בולמיה, ולא תמיד זה עבד, וזה לא היה הכי יעיל. אבל עכשיו סוף סוף מצאו משהו יעיל במיוחד, ואני בהחלט חושבת שכדאי מאוד מאוד לדעת על זה. התרופה טופומאקס עוזרת ליצב מצבי רוח, ועוזרת להשתחרר מדפוסים אובססיביים. התרופה הזאת יכולה לעשות את הדרך לריפוי מבולמיה להרבה הרבה יותר קלה. למרות התנגדותך, הילה, לעניין הגנטי, אני בהחלט חושבת שהרבה מאוד מכל העניין הוא גנטי. מה לעשות שיש אנשים, כמו בולמיות, שהמוח שלהן משדר שוב ושוב ושוב מחשבות אובססיביות שקשורות לאוכל. ישנו איזה חוסר איזון מוחי שגורם לנו לחשוב מחשבות אובססיביות שאי אפשר להפטר מהן, ובמקרה שלנו זה אוכל, במקרה שלך אחרים זה ניקיון. זה משהו מוחי לגמרי, חוסר איזון, שאפשר לטפל בו בעזרת תרופות. טופומקס היא התרופה לזה. היא גורמת לכן להפסיק לרצות לאכול כל הזמן. היא גורמת לכן להפסיק בכלל לחשוב על אוכל. היא גורמת לכן להפסיק להיות אובססיביות. היא גורמת להרגשת שחרור ורוגע. ומי שלוקחת אותה , תוך זמן קצר מרגישה שהצורך הבלתי נשלט באכילה מופרזת פשוט מאוד נרגע. את לא מרגישה צורך להשתולל ולהתנפל על סוכרים ופחמימות. את נרגעת. אוכלת מעט ושבעה. וגמרנו עם הבולמיה. אצל הבולמיות האוכל הפך להיות שיטה לשליטה במצבי הרוח. כשאת בהיי, מצב רוח טוב, את נעזרת באוכל כדי להרגע ולהשקיט את מצב הרוח הסוער שלך. כשאת בדאון או בדיכאון, את גם נעזרת באוכל כדי להרגיע את עצמך ולשחרר את כל התחושות המגעילות והשליליות שלך. כלומר, שבולמיות משתמשות באוכל כדי להרגיע את מצבי הרוח הקיצוניים שלהן. ועכשיו אפשר פשוט להיעזר בתרופה הזאת כדי ליצב את מצבי הרוח ולהרגיע אותם בלי האוכל. התרופה פשוט מרגיעה, ואין צורך או דחף עמוק להשתולל עם האוכל. וחוץ מזה, היא גם מרגיעה את המחשבות האובססיביות. וזה הכל הכל גנטי. לדעתי. ולדעתי זה מזיק לחשוב שזה מעבר לכך. תחשבי על בולמיות שסובלות במשך שנים, ומאשימות את עצמן בבולמיה שלהן. הן מלאות רגשות אשם וגועל מעצמן. כשבעצם התגלית הזאת, שהפרעות אכילה זה גנטי, יכולה לגמרי לשחרר אותן מתחושת האשמה. כמו שחולה סוכרת לא יאשים את עצמו, כך גם חולת בולמיה צריכה להפסיק להאשים את עצמה. וחשוב מאוד להגיד שזה גנטי, כי כך חולות בולמיה יפסיקו ללכת לפסיכולוגים ולחקור את יחסיהן עם אמא, ויתחילו פשוט לדרוש את התרופה הזאת שיכולה לרפא אותן. וזה יהיה הרבה הרבה יותר זול. כמה עולה תרופה לעומת טיפול פסיכולוגי שהוא בדרך לא יעיל? זה הכל גנטי ואת הכל אפשר לרפא באמצעות תרופות וזאת בורות לחשוב אחרת. ולמי ששאלה אותי אם ניסיתי את התרופה: עדיין לא ניסיתי את התרופה הזאת. כל מה שאני אומרת הוא מתוך דברים שקראתי. מחקרים וספרים וכדומה. ומתוך ניסיון של כ 20 שנות בולמיה. אני אקח את התרופה מיד כשאפסיק להניק את התינוק שלי.

זה לא רק גנטי על אף שגם אצלי הרקע הוא גנטי והתנהגותי סביבתי אני יודעת מה זה בולימיה אני 16 שנה הייתי חולה כאשר בפועל זה היה מהול כל הזמן בין אנורקסיה לבולימיה, אז אני לגמרי מבינה. אין לי התנגדות לכך אבל יש לי שאלה והיא: מה יקרה אם תקחי את התרופה וזה לא יעשה את מה שאת חושבת שזה יעשה?? מה תגידי אז? הרי אין וודאות מוחלטת להצלחה של התרופה הזאת באמת, יש מקרים של הצלחה כמו שלכל תרופה יש וגם כשיש את לא באמת יודעת כמה זה הצליח וכמה אחראי על מה. ותתפלאי לשמוע שאני מסכימה עם כל מה שאת אומרת אבל אני חושבת שמפאת המצוקה שלך את מפספסת משהו חשוב, שיש אולי שיטות שיכולות לגעת בדיוק במהות הגנתית, תורשה ודנ"א ולהפוך את כל הקערה על פיה ואת אפילו לא ידעת עליהן כי אף אחד לא טורח לספר, לא תרצי לנסות בידיעה שאין להן לוואי? הרי לתרופה הזאת יש תופעות לוואי, אומרים שהן מעטות, וכמעט ואין אבל יש ואם היא לא פותרת את שורש הבעיה לא שווה לחקור דרך שכן תגרום לך לפתור את הבעיה אחת ולתמיד? ואני לגמרי חושבת שהדרך הזאת היא לא אצל פסיכולוג על אף שגם הדרך הזאת לא מבוטלת בכלל אבל היא חלקית ביכולת שלה לרפא. ואת גם מסכימה לזה ואם אני יבוא לך עם מחקר שאגב עשו בארהב שקיניסיולוגיה מוח אחד מרפאת הפרעות אכילה עם מקרי הצלחה אדירים ואני אחד בודד ביניהם וזה הצליח ולא היחידי בארץ, אז מה תגידי על זה? תסכימי לנסות? שאלה ששווה לשאול כי גם אני וגם את יודעת ששום פסיכולוג עד היום לא גרם לא לי ולא לך לצאת מהפרעות אכילה, אני מצאתי לעצמי את הקיניסיולוגיה מוח אחד, את עכשיו הולכת לקחת טופמאקס אבל את לא באמת יודעת אם זה יעבוד, את רק מסתמכת על דברים ששמעת וכמה דברים שמענו והם לא נכונים ובכל זאת אנחנו בולעים אותם מפני שאנחנו רוצים נואשות לקבל עזרה ולאצת מהמצב העגום שלנו, לא כך?. אני יכולה לומר לך שאת השיטה הזאת אני מצאתי במקרה מתי שאני הייתי באפיסת כוחות ומה שקרה, זה שלא ציפיתי לכלום וזה פתאום עבד כנגד כל הסיכויים ואני מדברת איתך על בעיה גנטית חמורה וזה נפתר. אז אולי תשאלי, כי אולי זה גם יציל אותך מאשר רק יעזור, אני חושבת שזו אופציה שבהחלט שווה לשקול בנוסף לכל מה שאת כבר עושה ואולי במקביל לטופמאקס שא מתכוונת לקחת כי נשמע שאת מאוד סובלת מזה ובצדק רב. ואם את מחליטה שלא, אין יותר ממני שתכבד את זה, ואם התרופה הזאת עזרה לך ועוד שנה תגידי לי שאת בלי זה, מבחינתי תציפי את כל הפורום הזה בהודעות שגילו תרופת פלאים ואני רק יחייך לדעת שיש עוד אחת מעבר למה שאני מכירה.כי אני יודעת שזה גהינום להיות שם. אני מאחלת לך הרבה בהצלחה ואני חושבת שהשאיפות שלך להגיע לאושר אמיתי אין יותר טוב מהן, לכי אחרי זה ותעשי רק מה שיעשה לך טוב ותמשיכי לעדכן ולספר חוויות רוב בריאות ואהבה שלך הילה

היכן ניתן להשיג את התרופה לבלומיה זה מעניין אותי מאוד.

מה שלומך הילה נשמה? איך את מרגישה? חזרתי לפני איזה רבע שעה... מהעבודה.. ובאופן שונה ומקורי בילית מהשעה 5 עד עכשיו במיון.. הפעם זה לא היה נסיון אובדני אלא וירוס... למרות שדי ברור לנו שה'וירוס' הזה חדר על רקע נפשי,אולי אפילו מניפולטיבי משהו... הייתי עם בת מותק, והיה אחלה וחשוב מאד לדבר איתה. היא עברה בעברה התעלוות קשה מאד (פיזית, נפשית, מינית) מצד בן משפחה. ויש לה בעיה גדולה עם דימוי הגוף שלה. האי כל הזמן מצבכיינת שהיא השמינה והיא לא מוכנה לקבל את זה וכו'... בקיצור היצה לנו שיחה ארוכה על כל הקטע הזה של דימוי עצמי ודימי גוף, ומי אמר ששמן זה מכוער, וכל הזמן אמרתי לה כמה חשוב שהיא תקבל את הגוף שלה כמו שהוא, ובכלל את עצמה כמו שהיא ותאהב את עצמה. אמרתי לה דברים מה זה יפים... אידיאליים.. וכל הזמן חשבתי לעצמי, איך אני מטיפה לה על זה כשאני בעצמי עוד צריכה לעבור הרבה כדי לקבל את זה. הרצית יפה, אבל כשזה בא ליישום, תכל'ס הסכמתי עם הרבה דברים שהיא אמרה והזדהיתי עם חלק מהתחושות שלה. מורכב. חוצמזה הגעתי הביתה עכשיו מתה מרעב, וכמובן זללתי... דוגרי, אכפת לי קצת. אני מצהירה שלא מזיז לי, והגיע לי לרדת ככה על המקרר (אבל לא במובן הבולמי של המילה. רק הזללני), אבל עמוק בפנים אני יודעת שזה מזיז לי ומדאיג אותי מתי אני כבר אצא מההרגלים המגונים האלהף, ודוגרי לא טוב לי עם איך שאני נראית(למרות שיותר טוב לי מלפנני כמה חושדשים), והייתי שמחה להשתנות. פיזית והתנהגותית. בעבר הייתי על הדרך הנכונה, אבל עכשיןו קצת נפלתי. כשאני אומרת הדרך הנכונה אני מתכוונת לקבלה עצמית וכו'. רק רצית לשתף... היית צריכה להוציא. אני מקווה שעכשיו אני אלך לישון יותר רגועה וקצת פחות עמוסה. תודה גדולה על ההקשבה.. אוהבת מאד, שיר

אני מקוה שישנת טוב. ותזכרי שללמוד את עצמינו ולהכיר תודה עלינו ועל מה שאנחנו ובכלל לקבל את עצמנו זוהי משימה לכל החיים וזה תהליך וזה לא לגמרי קשור אך ורק בהפרעות אכילה שכן זה הסימפטום להרבה מאוד דברים שאת נוגעת בהם, המפגש הזה היה חיובי ברמה שיכולת לשקף לה הרבה דברים ועדיין לראות במקביל היכן את נמאצת ביחס לזה ומבלי לשפוט רק לראות ולהבין שיש מקום לשפר. את נמצאת בתהליך הזה ואין שום סיבה שיום אחד לא תרגישי חופשיה מכל הטרדות האלה ואני עדיין חושבת שיהיה כדאי לפנות לשעת ייעוץ בשבוע, זה יעשה לך טוב. המון אהבה ושבת שלום יקירה אני שמחה תמיד לשמוע ממך שלך הילה

מה שלומך? מה חדש? שלחתי לך עכשיו תשובה על המייל ההוא. תודיעי לי אם לא קיבלת. ושיהיה לך ערב נעים! אלינור.

אני מקווה שהגיעו המון אהבה יקירה ושבת שלום ומבורך... מבלה?? ל"ג בעומר היום.. אחרי מה שסיפרת אני מקווה שאת נחה ומרגישה טוב יותר :-) תודיעי לי אם קיבלת

שלום רב, אני בת 30, עובדת 12 שעות ביום, גוף בסדר, אבל שמנה (!) בבטן. עשיתי את כל הבדיקות הרלוונטיות , ומבחינה בריאותית הכל תקין . הבגדים, לא הבגדים שהולמים אותי, הכבדות, הסירבול, והדכאון סביב זה, מלווים אותי במשך כל שעות היום, כך שכאבי הבטן (נפשית כנראה) לא מפסיקים.... אני רוצה לרזות, אבל כל הזמן, פשוט כל הזמן , חושבת על אוכל. חשבתי על שילוב של דיאטנית + יועצת/פסיכולוגית.. מישהו יודע איפה אפשר למצוא כזה דבר? פשוט עייפתי מלהתעסק בזה ולהיות עצובה בגלל זה , כל שעות היממה. תודה

אני מציעה לך ללכת כל יום שעה, אולי לחזור מהעבודה ברגל, או לקום מוקדם להגיע לים וללכת לאורך החוף. הליכה היא סוג של פעילות גופנית היחידה מסוגה שלא מזיקה ואף תורמת ומחוללת פלאים וזה יכול לעזור לך בכל תהליך ההרזיה ובכלל בפעילות המטבולית התקינה ביותר שיכולה להיות לך כתוצאה מהתנועה הזאת. אני מכירה נטורפתית שיכולה לעזור לך במישור התזונתי וגם לעשות את זה באופן שפוי, אחת שמאוד רגישה לענייני תזונה מאחר והיא בעצמה הייתה בולמית לשעבר כמובן שמה מירב ירימי 0505377232 036875111 לי היא מאוד עזרה ואני ממליצה לך בחום רב לגבי ייעוץ פסיכולוגי, אני מציעה לך לפנות לרופאת משפחה לספר לה בגילוי לב על הבעיה ושהיא תפנה אותך למישהי מתאימה שנראית לה לטיפול בבעיה. אני חושבת שאם יהיה לך סדר נכון בתזונה הרבה פחות אנרגיה תצטרכי להשקיע בכך רוב הזמן המחשבות מתחילות להעיק כשאנחנו לא מזינים את עצמינו כראוי ואת לא באמת יודעת איך לעשות את זה הרבה פעמים לאכול מוצרים של 0 אחוז שומן הם לא בהכרח מוצרים שניתן לרזות עימם וצריך ללמוד את זה. הקפידי לשתות לפחות 3 ליטר מים ביום וכשאת רעבה נסי להירגע לפני שאת אוכלת פשוט תכניסי את זה למודעות שלך כך גם תוכלי לסגל לעצמך הרגלים נכונים יותר וזה ימנע ממך להתנפל על האוכל אם תירגעי לפני כל אכילה. אם תרצי לשאול שאלות או סתם להיתמך את יותר ממוזמנת המון אהבה הילה

אני לא יודעת אם יש לך תחביבים אבל יהיה כדאי אחת לשבוע או אפילו פעמיים בשבוע לפנות זמן לתחביב שאת אוהבת או משהו שיתמקד רק בנתינת אושר והנאה לנשמה שלך זה נותן המון סיפוק ואני יכולה לומר שזה אפילו יעשיר אותך בצורה כזאת שענייני משקל לא יהוו חלק מרכזי בחיים שלך יותר ממה שהם צריכים להיות באמת, לכן יהיה כדאי לך לחשוב על משהו בכיוון אני בטוחה שזה יכול לסייע לך הרבה מאוד אם תעשי את זה בנוסף לכל טיפול שתבחרי, כי יכול להיות שרק עבודה זה מתיש זה לא מתגמל ואחרי הכל את לא הולכת עם הכסף לשמיים וגם צריך לחיות ועניינים של הזנה הרבה פעמים הופכים להיות בעייתיים מתי שאנחנו לא מספקים את עצמנו רגשית, אז בואי תשאלי את עצמך איפה זה פוגש אותך ושם תזיני את המקום החסר הכי הרבה, כי הוא זה שצריך את ההזנה ותגלי שזה בכלל לא קשור באוכל או במשקל. בהצלחה המון אהבה שלך הילה

אני מציעה לך לא לעשות שום דבר מהעיצות של הילה, כמו שלא הייתי ממליצה לך לחזור בתשובה כטיפול בבעיותייך. אני ממליצה לך לקחת טופומקס, כדי לגרום לך להפסיק לחשוב על אוכל בצורה אובססיבית, והחזיר לעצמך את האיזון באכילה.

לאנונימית, בכל מקרה לא נראה לי שהמקרה פה הוא הפרעות אכילה ובכל מקרה טופמאקס יש לקחת רק עם מרשם רופא וע"י פיקוח של רופא פסיכיאטר במידה וזה בכלל רלוונטי. אני לא שוללת אפשרות שזה יכול לעזור אבל רחוק מלהציל. ואם כבר מדברים על מחקרים 99,9% מהמחקרים האלה אף פעם לא מדוייקים במיוחד כשזה מגיע לפרסום של תרופה ואם כבר מדברים על מחקרים אז אולי את לא יודעת אבל כמה מקרים קכבר רו שגילו שתרופות הן רעילות ביותר אחרי שהן כבר פורסמו שעברו בדיקות ותוי תקן ומוצלחות ביותר עבור שימושים כמו דיכאון ומאנייה דיפראסיה, לא חסר גם כאלה. וכמה מקרי מוות יש מתרופות כאלה, את יודעת?? את לא רוצה לדעת!!! ואל תהיי בטוחה שטופמאקס לא רעילה ויחד עם זאת אני לא שוללת אפשרות שהיא יכולה לעזור אבל כל פסיכיאטר טוב ואחראי יגיד לך ששום תרופה לא מצילה במצב של הפרעות אכילה, אבל כן עוזרת, שימי לב עוזרת!!!. זה לא וורוד כמו שאת מציגה את זה במיוחד אם לא ניסית את זה וכל עוד לא נסית את זה את יכולה להגיד שלום למחקרים, כי כל גוף מגיב אחרת לשימוש בתרופות ואולי תופתעי לגלות שאת לא מגיבה לה טוב, יכול להיות שכן אבל עד שלא תנסי את לא באמת תדעי. ולא כל כך ברור לי מדוע לא כדאי לבת 30 להתייחס לעיצות שלי כי היא יכולה למצוא שהן יכולות להיות יעילות ביותר, אם כמובן יהיה נסיון לכך. ולא נראה לי שמדובר, על סמך מה שהיא כתבה, בהפרעות אכילה, יכול להיות שאני טועה ואם לא אז השימוש בתרופה הוא לא מתאים והעיצות דווקא כן. ואני לא יריב איתך מי צודקת ומי לא אבל אני חושבת שהפניה שלך לא מכבדת. וכפי שאני לא פסלתי את דעתך ואם תקראי טוב את תראי שלא, אין שום סיבה שתפסלי עיצה שלי, יחד עם זאת זה לא אומר שאת צריכה להסכים עם דעותי, אבל אני חושבת שתגובתך גובלת בחוצפה. אז להבא הימנעי מכך, כי זה לא מתאים. במידה ואת רוצה עיצה ממני להבין יותר ואולי גם לדעת מעבר איך יוצאים מזה, אני ישמח להיענות.כי אני כבר יצאתי מזה. רק טוב הרבה ברכה ובריאות המון אהבה הילה

שלום הילה. אני כותבת איליך שוב, מכיון שאני מוצאת אצלך אוזן קשובה, לבעיה של בתי בת -23 שסובלת מבעית אכילה. כתבתי לך על השנוי שחל בה לאחרונה, אחרי טיפול של שנתיים אצל פסיכולוגית קלינית (אמנם לא מומחית להפרעות אכילה, אך היא אומרת שהקשר ביניהן מצויןף והיא לא רוצה לנסות שום טיפול אחר). אני מקונ שהיא צודקת. אתמול יצאנו לשתות קפה ביחד, והיא ספרה וספרה, דברים שאף פעם לא הסכימה לדבר עליהם. האמת, שחלק מהדברים הפחידו אותי. כאשר היא היתה ילדה קטנה, תמיד היתה עגלגלה, ואני הייתי אם צעירה מאוד ולכן ללא כל ידע הצקתי לה בקשר למשקל, וסחבתי אותה לדיאטנית, לחוג הרזיה וכו,. קשה לי לחשוב שהיתה לי איזה השפעה על הבעיה שלה היום, מכיון שאני יודעת שעשעיתי לה נזק. היא אמרה שבמסגרת הטפול, היא דברה על זה, אבל היא לא מאשימה אותי, ונראה לה שאין לזה קשר. היא אמרה לי שאוכל תמיד היה בעיה אצלה, ושבגיל ההתבגרות היא אכלה בלי סוף, מכיון שזה היה מרד נעורים (הרי אני רציתי שתהיה רזה). אחרי שחוותה משבר רומנטי היא נכנסה לדכאון קליני, ואש התחילה בטפול. היא ספרה לי שאוכל הוא בשבילה לא פיצוי על מה שאין לה (חבר, אהב, חברות טובות) אלא סבל צרוף, כלומר בכל פעם שהמשפחה מתכנסת למשל לארוחת צהרים בשבת, היא נכנסת למצב של מלחמה פנימית עצומה, האם לאכול או לא? אם היא אוכלת היא לא מסוגלת להרגיש את עצמה מלאה, ואז גם כאילו היא נכנעת לקיצוניות השניה , כלומר אכילה ללא גבולות, היא ספרה לי שאין לאוכל משמעות אז, היא אוכלת ואוכלת ולא משנה מה, העיקר למלא את עצמה במשהו. היא לא מסוגלת להגיע למצב של ארוחה מסודרת, היא אמרה שגם בימים טובים היא אוכלת בערך 500 קלוריות ליום, והיא רוצה לרדת עוד במשקל אבל לא יכולה. לדעתי היא נראית עכשיו די טוב, לא רזונת אבל גם לא מאוד שמנה, ומפחיד אותי שהיא רוצה לרזות, אולי היא תסחף לקיצוניות של אנורקסיה? היא אמרה שזה שעכשיו היא יותר מדברת, ומנסה לאכול קצת יותר נכון, זה בגלל שהיא התעיפה מהמלחמה הפנימית שלה,ולא בגלל שהיא קרובה לריפוי. אוכל מבחינתה הוא מיותר, אבל גם בלעדיו אי אפשר לחיות, לכן הבעיה שלה מעיפת אותה. היא רוצה כבר הרבה זמן לשכור דירה ולנסות לחיות לבד, ואתמול היא אמרה שחלק מהרצון הוא לחיות לבד עם מקרר ריק!! ואז גם אם היא תכנע לבולמוס האכילה, לא יהיה לה מה לאכול. ליבי שותת דם מלשמוע את הדבורים האלה, כל כך אני רוצה לעזור ואין לי איך? ושוב אני חוזרת לשאלת מיליון הדולר: איך יוצאים מזה? האם זה שהיא נפתחת ומדברת זה מצב מעודד? האם כדאי לנסות לשכנע אותה להצטרףלפגישות אצל הפסיכולוגית? מה הדרך שגרמה לך להבריא? אנא, נסי לעזור לי, אין בי כבר מקום לשאת את כל הכאב שלה.

עצם זה שהיא בכלל אמרה לך את הדברים האלה זה לא משהו שפשוט לדבר עליו וזה נפלא שהיא מוציאה את זה החוצה ונותנת לכך ביטוי במילים על אף שהתכנים עצובים מאוד מאוד מאוד מאוד וקשים, במיוחד כשלא רצית להרע לה ורצית בטובתה אבל הדרך שבה בחרת הייתה מוטעית לכל הדיעות ולעיתים חייבים לעבור בשבילים האלה כדי ללמוד את שיעור חיינו ואני חושבת שזה שיעור חייך וחייה כאחד. כדי שלך יהיה קל להבין את זה ואולי קצת לסלוח לעצמך אני ינסה לדבר אלייך. יכול להיות וסביר להניח שבתך היקרה הייתה לך מראה, את ראית בה את כל מה שאת לא רצית שיקרה לך ואת העברת לה את הפחד הזה עד כדי כך שלמדת אותה לפחד מהפחדים שהם לגמרי שלך ולא שלה בהכרח או שהיו טמונים בה מלכתחילה, היא שיתפה איתם פעולה מפני שאת היית מחנכת עבורה ואת היית לה דמות משמעותית שיש לחקות אותה או למרוד בה במידה ומה שאת מבקשה הוא בלתי אפשרי וסביר להניח שמה שביקשת מהילדה המקסימה שלך היה בלתי אפשרי, כי ההשמנה שלה נבעה מחוסר רגשי בלבד שהיה אפשר לספק אותו. כדי לגדול מעל כל זה את חייבת להבין שאת פחדת, פחדת לראות שהבת שלך כביכול לא תהיה מושלמת אם היא לא רזה ואני מודיעה לך שבכל מקרה שום דבר לא מעיד על מושלמות כזו או אחרת אבל זה היה הפחד שלך ואת חייבת להיות סלחנית כלפי עצמך כי זה מה שידעת ואני לא יתפלא אם על זה גדלת בווריאציה זו או אחרת ועם כל זה שזה מכאיב אין טעם להאשים כי אנחנו רוצים לגדול מעל כל זה ולא חלילה לדכא יותר את מה שממילא הוריד את שתיכן לתהום לא פשוט של קיום ואני מייחסת את המשפט האחרון לשתיכן כי לעניות ודעתי גם את חווה את זה בעקבות כל ההתמודדות שיש לבת שלך סביב הנושא וזה באמת מפחיד לראות את כל האמת ולהבין שאת בעצם לא ידעת לאהוב קודם כל את עצמך כי אחרת לא היית דורשת את זה ממנה וזה עצוב. יש משהו בשומן שמעורר בכולנו איזושהי חוויה של סלידה של שנאה נכון להיום לפחות ואנחנו נעשה הכל כדי לברוח מהמקום הזה, אני מדברת על הרוב על אף שלי אין שום בעיה עם זה נכון להיום כי הם קודם כל בני אדם שווים לי מעבר לכל עניין השומן. במילים אחרות זה מייצג את הכיעור שלנו, את הפחדים שלנו, את חוסר המוצלחות שלנו כביכול ואם אנחנו כל כך נרתעים אז זה אומר שאנחנו נמצאים באותו מקום של חולשה ומגננה וזה יקירה ואהובה בתור אם שנחשפת לבת שלה עתה יותר מתמיד יהיה עלייך להביא את החלקים האלה לשלום בתוכך וברגע שאת תהיי בשלום זה גם יקרין הלאה לבתך כי זה הולך ביחד. היא למדה את זה ממך על אף שלכאורה לך אין בעיות משקל אבל ברמה ההתנהגותית יש לך סטנדרטים שברמה הרגשית מתפרשים והופכים להיות מעורבבים עם כל חוויית ההזנה הכואבת שיש לבתך. להרגיש אשמים זו בחירה בעיני זה בזבוז זמן כי אפשר ללמוד ויש מה לעשות. סביר להניח שבתך נמצאת בסכנה ושהיא בהחלט מסוגלת להביא את עצמה לאנורקסיה נשמע שאם היא תגור לבד זה מה שהיא תעשה היא פשוט תרעיב את עצמה ולא נראה לי שהטיפול ימנע בעדה מללכת על זה עד הסוף כי היא למדה לשנוא את עצמה ואת האוכל ואת כל מה שקשור בחיים האלה ברמה של לחוות הצלחה וכמה היא באמת מסוגלת לעמוד מאחורי דבר כזה, זו שאלה שהיא שואלת את עצמה לא מעט, האם היא באמת יכולה להצליח ואם יש לה סיכוי. וזה עצוב אבל זה חלק מהתהליך שהיא חייבת לעבור כדי שהיא תחלים. אני חושבת שזה שהיא מדברת זה משהו שהוא ייחודי והוא בהחלט מעלה את הסיכוי שלה להירפא וזה חשוב שהיא אומרת לך את הדברים האלה. את צריכה ללמד אותה מחדש לאהוב אוכל או לפחות לעזור לה ואל תעשי את זה לבד, את חייבת ללמוד את זה. את שאלת מה הוציא אותי מהגהינום הזה. כולם מתנגדים לי בעיקר אנשים שלא חוו את זה, בעיקר משום שזה לא מוכר, בעיקר משום שזה לא לגמרי קונבנציונאלי אבל מאחר ושאלת, הדבר היחידי שהוציא אותי הוא קיניסיולוגיה מוח אחד. אגב, אני חושבת שלפני שתשלחי את הבת שלך לשיטה כזאת אם בכלל , שווה שאת תפני לייעוץ כזה לפני שהיא תגיע, תלמדי דרך זה ברמה מעשית איך להתמודד עם הבת שלך ומה באמת לתת לה, לא לפני שתזיני את המקום החולה הזה בתוכך. את חייבת הכוונה ולצערי הרב טיפול פסיכולוגי לא יוכל להעניק לך את זה. במידה ואת רוצה יש מספר מטפלים בשיטה שאני מוכנה להמליץ לך בחום רב אבל דרך מייל בלבד מאחר והם ביקשו חיסיון למספרים שלהם. בכל מקרה נשמע שהטיפול של הבת שלך טוב ולא כדאי יהיה להפסיק אותו אבל עדיין מצפה לשתיכן תהליך כואב וארוך אבל בצידו הצלחה אדירה כי שתיכן מוכנות ללכת לקראת שינוי ואת זה מאוד מרגישים גם מעצם הפניה שלך וגם מתוך כל מה שאת מספרת על הבת שלך. אני מקווה שתדעו ימים טובים ואני פה לשירותך המון אהבה יקירה שלך הילה

טוב אז ככה: אתמול היתי אצל הדיאטנית ונשקלתי ועליתי קילו וחצי אבל אני בטוח שזה נוזלים כי אני לא רואה על עצמי שעליתי. דיברנו על זה שנמאס לי כבר לבוא והיא אמרה ששוה לחשוב על זה שאולי אני ישקל במרפאה אצלנו ונפסיק להפגש כדי שאם/כשאני ירצה לחזור ולשתף פעולה - אני יוכל לבוא אליה ולא יוצר מצב שאני לא ירצה לבוא כי נמאס לי כבר. מחר יש לי פגישה עם הפסיכולוג ונראה לי שגם לו אני הולך להגיד שנמאס לי . מה אני יכול לעשות? באמת נמאס לי, אנחנו נפגשים כבר יותר משנתיים (לא רצוף אבל בלי הפסקות ממש גדולות) וכבר אין לי על מה לדבר..... מה אתן חושבות? ודרך אגב מישהו יודע מה שלום מאיה? ומה שלום עדן אחותה? היא הבטיחה שהיא תכתוב כל יום אבל היא לא כתבה כבר הרבה זמן

אבל השאלה היא אם אתה חושב שאתה מסוגל לקחת את זה למקום של גדילה ולא של מיאוס וייאוש אחד גדול סביב הנושא, להפוך את זה למשהו שמתוך הקושי הזה אתה מנסה להוביל את עצמך למקום של פריצת דרך ושינוי. אולי זה נשמע סינית אבל אם מכוונים את הטיפול לשאלות מהסוג הזה יכול מאוד להיות שהטיפול יקבל תפנית חיובית וגם שינוי. מה אתה אומר??? אולי שווה לתת עוד צ'אנס ולא לזרוק הכל לפח שכן הכי קל לעשות את זה. אני מקווה שתעלה את זה מחר בפגישה שתהיה לך ושאולי תוכלו לדון בכך ולראות מה ברמה מעשית ניתן לעשות כדי לשפר את המציאות, איזה כלים דרושים לכך כדי לפעול. תשתדל להיות ברור, כי עצם ההגדרה והבהירות הם אלה שמובילים לפתרון. מקווה שהתחושה שלך תשתפר מחזיקה אצבעות למחר המון אהבה הילה

אני חושבת שאתה צריך באופן דחוף לשאול את הפסיכולוג שלך מה הוא חושב על הטיפול הפסיכולוגי שהוא מעניק לך. אתה צריך לשאול אותו לאן הוא חושב שזה הולך, אם זה מאור להוביל לאיזה מקום, מדוע הטיפול לא מועיל, מה הוא חושב על הטיפול שלו, האם האו מתכוון לשנות משהו בטיפול הלא מועיל שלו, ולמה הוא חושב שיש תועלת בטיפול ממושך ולא מעויל. וכשהוא יענה לך שהטיפול מועיל מאוד, אבל שאתה כנראה לא מודע לשינויים, וכשהוא יתחיל להצביע לך על השינויים המדהימים שקרו לך ושלא היית מודע אליהם, או שהוא ינקוט בשיטה אחרת, במקום לענות על השאלות ברצינות, הוא יתחמק ויענה לך בשאלות על השאלות שלך, כלומר, שבמקום לענות על השאלה: מדוע הטיפול לא מועיל, הוא ישאל אותך: מדוע אתה חושב שהטיפול לא מועיל, כלומר יחזיר אליך את הכדור ובכך יעשה ממך צחוק ולא יתן תשובה הולמת ורצינית לשאלותיך-אני חושבת שבכל מקרה עליך לבקש תשובות רציניות ומספקות על השאלות והתהיות שלך באשר לטיפול והמחלה. ושאלת השאלות שצריך לשאול את הפסיכולוג הזה היא: האם טיפול פסיכולוגי אמור בכלל לעזור לטיפול באנורקסיה? האם יש הוכחות לכך ? כנראה שלא. ולכן צריך לשאול: אם כך, מדוע אנו מבזבזים את זמננו היקר? וזהו. בקיצור, להתעמת עם הפסיכולוגים האלה, מתוך ידיעה מוקדמת שהם כנראה בעצמם לא כל כך יודעים מה הם עושים, למרות כוונותיהם הטובות. אנורקסיה בהחלט מחלה קשה ביותר. לדעתי, אין כל כך מה לעשות. הכי טוב זה לחכות עד שזה עובר עם הגיל. זה לוקח המון שנים, והשנים מתבזבזות מאוד. לא עושים שום דבר כל השנים האלה, כי עסוקים מאוד בקלוריות ובמשקל, וזאת בהחלט עבודה קשה מאוד. וכך עוברות להן השנים, עד שמגיע גיל מסויים שאתה אומר לעצמך, די, באמת נמאס לי, וזה גם כבר לא משתלם לי. פתאום אתה עושה חשבון שאתה כבר בן 22 ולא הספקת כלום כלום חוץ מלתחזק את ה 40 קילו שלך. ואז אתה מבין שזאת מחלה לא משתלמת. שהרבה יותר משתלם והרבה יותר הגיוני, לאכול קצת יותר, כדי לאפשר לעצמך להתחיל לחיות, ולטייל וללמוד ולעשות דברים כיפיים שבתור אנורקס אי אפשר לעשות ממש. נראה לי שאנורקסיה היא פשוט מחלה שמאוד מאוד משתלמת. יש לה המון תגמול. המון המון תגמול. אמנם סבל גדול, אבל בסך הכל יש תגמול טוב, מהרבה בחינות. ולכן, כשיש משהו הגיוני, למה להפסיק לעשות אותו? למה להפסיק לעשות משהו הגיוני שמאוד משתלם ומתגמל? אבל יבוא היום שפתאום תתחיל לשאול שאלות, פתאום תרגיש פראייר רציני. פתאום תבין שבזמןם שאתה השלת את עצמך שאנורקסיה זה הדבר בשבילך, פתאום תראה שאחרים מסביבך עושים הרבה דברים הרבה יותר שווים. היום הם לא נראים לך שווים, אבל בעוד כמה זמן הם יראו לך מאוד מאוד שווים. ואז אתה די תתבאס וזה יגרום לך לעשות מאמץ רציני להשתחרר מהמחלה. לדעתי חבל לך על המאמץ ועל האנרגיה. אל תנסה בכלל לצאת מהאנורקיסה. תשלים איתה כמצב נתון. כמחלה. כמשהו שהאו חלק ממך. ותשאל את עצמך מה הלאה. מה עוד אתה רוצה להיות או לעשות חוץ מהאנורקסיה. יש משהו? ואם זה משתלב עם האנורקיסה אתה תמשיך איתה. אבל בדרך כלל החיים האמיתיים לא משתלבים עם האנורקיסה. ואז תעשה את החשבון שלך. מה יותר משתלם לי, ללמוד ארבע שנים באוניברסיטה משהו שאני אוהב ומספק אותי, או להמשיך 4 שנים לדבר עם פסיכולוגים על בעיית האכילה שלי. הכי גרוע זה לחשוב שאתה יכול לללמוד 4 שנים באוניברסיטה בשילוב עם הנאורקסיה. זה כאילו לחשוב שאתה יכול הכל. כאילו סופרמן. ואז אתה מתמוטט באמצע ומגלה שאי אפשר. זה באמת לא מומלץ אני חושבת שזה עניין של מה משתלם לאדם ומה לא. אנורקסיה ובולמיה משתלמות מאוד מאוד, לכן קשה להפסיק אותן. אבל הן אשליה רצינית. אשליה של אנשים שלא רואים מה באמת שווה ומה לא. יש חוסר יכולות לעשות הבחנה נכונה. זהו.

היי,אז ככה גם אני הייתי אנורקסית 3 שנים אם לא יותר הייתי גם בטיפולים במשך שנתיים וקצת וגם לי זה נמאס...אבל תקשיב כעיקרון הטיפולים נכון יכולים לעזור אבל זה תלוי אך ורק בך...אני המשכתי עם זה המון זמן(אני עדיין עם קצה האצבע שם..)וזה באיזשהו אופן עזר לי אבל בשביל לצאת מזה או לשפר משהו אתה צריך להתמודד עם הקושי והטיפולים יכולים לתרום לא מעט...והפסיכולוג....אל תפסיק להיפגש איתו....הוא עוזר הכי הרבה....

איך שהוא התפספס לי רציתי להתייחס למה שכתבת, אז אני מזמינה אותך לספר ולהיעזר בכל עת שתבחרי המון אהבה ובהצלחה בהמשך שלך הילה

למה נראה לי שאני מכיר אתכן? בבקשה אם תוכלו לכתוב את השם משפחה שלכם כי אם אני באמת מכיר אתכן זה יהיה ממש נחמד סגירת מעגל כזאת...

אנורקסי שלום, יכול להיות שאנו מכירים תגיד לנו מי אתה? ליאור

בוא נאמר שהייתי מאושפז בתל השומר לפני חצי שנה. אם גם את היית אז יש סיכוי שאנחנו מכירים. השם משפחה שלך הוא הזלמן?

אני מקווה שמשתפר ערב נעים המון אהבה וחיבוקים הילה :-)

לכל הבנות היקרות, אני סובלת מבולמיה כבר 20 שנה. לאחרונה שמעתי שיחה ברדיו עם פסיכיאטרית בכירה מתל השומר שאמרה שמחקרים אחרונים הגיעו למסקנה כי בולמיה ואנורקסיה הינן מחלות תורשתיות, ושהן קשורות להפרעה דו קוטבית (בי פולרית, מאניה דיפרסיה). כלומר, לבעיות ולחוסר יציבות במצבי הרוח. מחקרים אמריקאים אחרונים הוכיחו זאת. בגלל זה ישנן הרבה משפחות שלא רק אישה אחת חולה אלא כמה נשים יחד (או נערות). זה קורה בגלל העניין הגנטי. המחקרים גם הצליחו להוכיח חד משמעית כי טיפול תרופתי שניתן לחולות בהפרעה בי פולרית, עוזר מאוד לחולות בהפרעות אכילה. דרך אגב, במחקרים האלה הגיעו למסקנה שבולמיה ואנורקסיה הן מחלה אחת, ולא מפרידים ביניהן. בכל מקרה, ישנה תרופה בשם טופומאקס, שעוזרת מאוד למי שחולה בבולמיה או אנורקסיה. לכן, אולי כדאי לזנוח את כל הפסיכולוגים, ופשוט ללכת לפסיכיאטר ולבקש טופומקס, וגמרנו עם המחלה והסבל. במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר מחפשים חולות בבולמיה שיסכימו לקחת טופומאקס כחלק מניסוי שיתמוך הניסויים ובמסקנות של המחקרים האמריקאים. בגלל שזו תרופה חדשה יהיה מאוד קשה להשיג אותה דרך פסיכיאטרים רגילים. המקום היחיד שתוכלו לקבל אותה כרגע הוא בתל השומר, במחלקה להפרעות אכילה. אז תעשו את זה עכשיו. הרגע. תרימו טלפון. כדאי מאוד לנסות. זה הרי לא יכול להזיק.

ואני בטוחה שכולן כאן יתנפלו עלי ויגידו שלא יכול להיות שיש תרופה לבולמיה, כי זאת בכלל מחלה שקשורה לבעיות פסיכולוגיות, חברתיות, תרבותיות וכ"ו... בייחוד כל הפסיכולוגים, או כל מי שבאג'נדה הפסיכולוגית ממש יזדעם כשישמע שסוף סוף מצאו משהו שקרוב לתרופה למחלה המזויעה הזאת. זהו זה. הוכיחו שזה לא קשור לכך שההורים שלך התגרשו כשהיית ילד או נער, זה לא קשור להרגלי האכילה בבית, זה לא קשור לגילוי עריות, זה לא קשור לכלום. זה פשוט גנטי. וזהו. כלומר, גם אתן אותן בנות שחולות בבולמיה, יכולות להפסיק להאשים את עצמכן. אתן לא מפלצוןת. פשוט ירשתן את הגנים האיומים האלה, שזה בדיוק כמו להיות חולה בסוכרת. אי אפשר להאשים חולה סוכרת כמו שאי אפשר להאשים חולה בבולמיה. זה גנטי ואין לכן שליטה על כך. נראה לי שממש כדאי לנסות את התרופה.

אנונימית יקרה, האם ישנה אפשרות כלשהי ליצור עימך קשר? אין אף אחד שאני יכולה לדבר איתו בנושא.

אינני יודעת מה הם פרטיה של אנונימית, מאחר וגם לא המשיכה לכתוב אבל אני ישמח לעזור במידה ותרצי המון אהבה הילה

רק בבקשה אל תגידי לי שנמחק... לילה טוב ויום טוב!!! אוהבת, אלינור.

אבל המייל הקטן שכתבת לפני נמחק... תנסי דרך וורד נראה לי שזה יפתור את הבעיה בינתיים שיהיה יום טוב המון אהבה הילה

הילונת-לא קיבלתי את המייל:-( שלחי לי אותו שוב אם את יכולה וגם כבר אני ביאוש טוטאלי על כך אני אכתוב לך במייל הבא אחרי שאדע מה רשמת במייל הקודם ... ולינויהההההההה נשמתיייייייייייייי חולה עלייך יפה שליייייייייייייייייייייייייייייייי טוב אז ככה אני חייבת לדבר איתך בהקדם האפשרי חולה עלייך שרופה עלייך אני חייבת לדבר איתך (את יודעת על מה) טוב נדבר כבר לוב יו מיי דארלינג אוח אני כבר מתגעגעת טו מאץ למולאן טוב מקווה שתחזור מהר-אני דואגת לה שלכן דניאלה שאוהבת אותכן מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

שלחתי שוב אני מקווה שהמצב ישתפר אבל את גם חייבת לעשות בשביל זה ואני גם ישמח לדעת מה קורה עם לינוייה ואני מניחה שברגע שלמולאן יהיה מחשב היא תכתוב אז... תרגישי טוב בובה את מוזמנת לכתוב לי המון אהבה הילה

התגעגעתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי דנדיי מהממת שלייייי דיברנוו ספרתי לךך.....לפני רבע שעה חחח אני עדיין מחכה נעלמת לי:( מתה חולה שרופה עליךךךךךךךךךךךךךךךךךך הכיהכיהכיהכי! גם אני דואגת למולאן מאוד מאוד:( אבל אני חושבת שכמו שהילה אמרה ברגע שיהיה לה מחשב היא תכתוב...:-) הילונת מה שלומך?? איך את מרגישה??? שיאוווווווו את לא יודעת איזה שבוע זה היה! אמאא יודעת הכוללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל אנחנו מדברות כול יום אפילו היום עשינוו יום כיף חחח משהוו השתנה אני מבולבלת זה בא לי במכה.. סיפרתי לה הכול...אחרי שהיא גילתה יותר נכון לדעתי היא תמיד ידעה אבל לא הבינה כ"כ! אני לא חשבתי שהיא תביןןן הסתגרתי בתוך עצמיי וזהוווווווו! עכשיו אחרי שהיא גילתה החלטתי לספר זה ייצא....לא הכחשתי כלום פעם ראשונה בחיים..אפילו סיפרתי עלייך:) והיא מבינה אותיי עד כמה שהיא יכולה....היא עכשיו יותר מידי דואגת... כואב לה יותר מידי:( זה כואב גם לי:( אבל אני שמחה שסיפרתי שסופסוף ספרתייי! אולי אני בדרך? לא רוצה להגיד כלום אכזבתי את עצמי מספיק פעמיים אני מקווה שאני בדרך ויהיה טוב:) יותר נכוןןןןןןןן יהיה טוב זה בטוחחחחחחחחח!!! כרגיל אני אופטימית:D אוהבתתת המוןןןןןןןןןןןןןן את כולןןןן/ם פה!!! יהיה טוב בע"ה תאמינו הכי חשוב בעצמכםםםם! לילה טוב :) לינוי

באמת צריך למצוא שם ...) בכל אופן תודה על התגובות .של שניכם אנורקסי- אתה צודק זה ברור הרי שהפרעת אכילה זה ביטוי של דברים פנימיים שמציקים לנו ואנחנו מדחיקים והם באים לידי ביטוי בפגישעה עצמית.בולטת ככה שכולם ישימו לב שיש בעיה בלי שנאלץ להגיד משו. הילה !! בסוך כמובן שלא צלצלתי לרמב"ם ... אבל קרה לי משו מוזר היום אני חייבת שתגיבי לי ..: קמתי היום בבוקר (חח טוב נו. בצהריים ..) וישר הלכתי להשקל סופסוף לא היה אף אחד בבית. בקיצור כל השבוע הזה החלטתי ליתר דיוק התייאשתי ובפשוט נתתי לעצמי לשחרר טיפה את הרסן לנסות להתעלם מהקול הזה בראש שלי שצורח לי אל תאכלי. ואכלתי .. והגעתי באמת לכמויות ולקלוריות של בין 1000 ל1500 אולי אפילו פעם אחת 2000 ,,, ולא עשיתי שום הליכות כי באחת ההליכות האחרונות ממש הגזמתי וכאבה לי הרגל-ועדיין כואבת . בקיצור ירדתי ! מה שהעליתי את הקילו וחצי האלה ... אלה שנשקלתי אחרי ההלכיות והכל ונכנסתי ללחץ -הם ירדו .בשדרך מיסתורית .וגם בגלל שאכלתי טוב המחזור בא -אמנם אחרי איחור של שבועיים ובטח שאם היייתי ממשיכה לאכול כמו לפני שבוע הוא לא היה מגיע אבל הוא בא וחשבתי שבגלל שאני במחזור בכלל אני אשקול כמו אני לא יודעת מה ... ולא ! בקיצור הייתה לי הפתעה חיובית שגרמה לי לחשוב טיפה על כל הדפוסים האלה שלי ואאולי הפעם לנסות לעשות הכל טיפה פחות קיצוני ולא להתדרדר לדיאטת רעב כמו תמיד .... ויש היום לחברה יומודלת ואני ממש גוררת את עצמי בכוח לשם כי זה במסעדה ואני נוראא רוצה פשוט להשאאר בבית כדיי לא לריב עם עצמי בקשר למה שאני אלבש וכדיי לא להרגיש מגעיל עם הבטן של החודש ה7 בגלל המחזור וגם כדייי לא לשמוע הערות של מה .? זה כל מה שאת מזמינה (דיאט קולה) .... מקווה שהיום עובר עלייך בצורה הכי טוב שאפשר .... אוהבת ....

ברגע שמפעילים את מחזור המטבוליזם באופן תקין כפי שהסברתי לך את רואה לבד שזה אפילו יכול לגרום לירידה במשקל ואת רואה לבד שזה לא פתור לך את הבעיה של להרגיש טוב עם עצמך לכן את צריכה ללמוד לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך, כי המשקל לא ישעה את זה גם אם תרדי. ולא זה לא מוזר ברגע שמתחילים לאכול הגוף מתחיל לאזן את עצמו וגם לשחרר הרבה נוזלים ומתח ומה שזה אומר שכל המערכת מרשה לעצמה לקחת רק את מה שהיא צריכה ומה שלא היא משחררת אבל זה יכול לקרות רק אם מזינים אותה כפי שכבר הסברתי לך איך וגם עד גבול מסויים. אני מקווה שתצליחי להינות היום ואולי תזמיני סלט, מה כבר יכול להיות..... תשתדלי להינות. תתקשרי לרמב"ם מחר כי זה חשוב המון אהבה שלך הילה

בוקר טובבב (כן לא מזמן קמתי ... לא הלכתי לביצפר....) (: האמת קמתי עם מצברוח וקצת אופטימיות ... קיבלתי את המחזור -אחרי חתיכת איחור וגם ברור לי שאם השבוע הזה לא הייתי אוכלת כמו בנאדם הוא לא היה מגיע בכלל ... ואפילו שקצת כואבת הבטן אני מניחה שאני אתמודד - זה עדיף על לקחת גלולות .... בקשר לאתמול ביומולדת .. אכן יצאתי .. כי זאת חברה דיי טובה וממש לא הרשיתי לעצמי להבריז לה .... והזמנתי שוקו... כן הסלטים שם היו ממש (ממש !!) יקקריםם ... וגם עם כל מיני תוספות שממש לא רציתי ... וישבתי בשולחן וכלם הזמינו גלידות בעיקרון וגם האמת אכלתי קצת מגלידה של חברה והיה נחמד .. עד שיבתי ומשו הקפיץ אותי .. תביני זה לא היה ישר איך שסיימתי לאכול בהתחלה לא התמקדתי בזה פשוט פתאום זה כ"כ הבהיל אותי ... שהייתי חייבת ללכת ולהקיא .... לצערי גם החברות.... למרות שזה היה מהיר ובהתחלה הכחשתי אבל רציתי רק לגמור ולא לעשות סצינה אז ירדנו מהר למטה ... חבל לי על העובדה שהקאתי כי זה מראה שאין לי כוח רצון .. אבל אני לא אשקר כי מצד שני עדיין יש את השמחה, את ההקלה שזה מביא ... אבל היום יום חדש ואני ממש לא מתכוונת להתבוסס בזה ... היום יש עוד ארוחה .. אצל חברה אחרת בבית כי יש לה בית ריק ... ושם פשוט אין מצב שאני מקיאה ...אבל אני ממש מפחדת כי כולם יאכלו שם פיצה .... ואני יודעת שאפילו אם אני לא אקח ואני נגיד רק אקח ביס קטן מחברה ... אני ירגיש רע ..כאילו דפקתי את כל הערב .. זה מה שהכי מתסכל אותי שלפני כל דבר לפני כל נשימה כאילו אני צריכה לתכנן הכל לחשוב על הכל ... לפחד .. שחס וחלילה אני יאכל .... הקטע אצל חברים שלי .. שהם באים בכייף .. הם נהנים.. הם אוכלים בלי חשבון .. חלקם באמת רזים -במיוחד הבנים והבנות לא רזות .. לא כולן בכל אופן ... אבל הן לא ממש שמות על כל העניין והן פשוט אוכלות בכייף .ומקבלות את הגוף שלהן.... הלוואי ויכולתי לחזור לנק' הזאת לפני שהכל התחיל, לאכול בהנאה ... אבל בעצם כשאני מנסה לחשוב על נק' שהייתי כזאת .. זה היה כ"כ כ"כ מזמן ... שאני כבר לא זוכרת מזה לאכול בלי לרשום בראש מה אכלתי וכמה קלוריות וכמה גרמים וכו' .... אבל כמו שאמרתי קמתי עם מצברוח טוב ואני לא אתן לזה להרוס לי ! .. בכל אופן אני אשתדל ... שתדעי שההודעות שלך נותנות המון אופטימיות ... והמון כוח ... באמת אני קוראת גם הודעות שלך לבנות אחרות ... האכפתיות שלך פשווט אמיתית וכנה ....ורואים שאת משקיעה בכל הודעה .... מה שלומך הבוקר (אמ.... צהריים .... חחח ..) ?.... מקווה מאוד שהכי טוב .. מאלחת לך המשך יום נעים .... אוהבת המון .... ---\----@

למי שמעונין וזה נראה לו מתאים, נשמע שזה מעניין.... פרטים: הסכם לנרשמים לקורס ניקוי רעלים מהגוף בתאריך ה 4 ליולי מתחיל קורס ללימוד שיטת ניקוי רעלים מהגוף, הקורס יערך בקליניקה של דר' עדי סאקר מומחה עולמי בשיטה. היחידי בארץ המוסמך לתת תעודה מטעם האגודה הבינלאומית בתחום. הקורס יערך במסגרת הקליניקה של דר' סאקר שברחוב הירקון 224 בתל אביב. תכני הקורס מפורטים מטה. משך הקורס חודשיים יערך במפגשים של פעמיים בשבוע בימי שני בין השעות 15.00-20.00 ובימי שישי בשעות שיתואמו מראש אם התלמיד החל משעות הבוקר עד לשעות הצהרים המאוחרות. הקורס מוגבל למספר תלמידים איכותי. במהלך הקורס כול תלמיד יתנסה בתהליך של ניקוי רעלים מגופו בעזרת שיטת הקולון הידרותרפי תהליך הניקוי האישי הינו חובה במסגרת הקורס והינו חלק חובה ממהלך הסטאג ולימוד השיטה. מספר המשתתפים בקורס לא יעלה על 15 משתתפים. את הקורס ינחו דר" עדי סאקר וקרן אור מומחית ועובדת בשיטה. קורס הסמכת מטפלים בניקוי הגוף וקולון הידרותרפיה Colon Hydrotherapy הקורס מחולק ללימודים עיוניים וללימודים מעשיים, המפגשים העיוניים ייערכו אחת לשבוע במשך כ- 5 שעות. והמעשיים אחת לשבוע כול תלמיד בתאום אישי עם המדריכה. בחלק העיוני נלמד : • מה זה קולוניק - Colon Hydrotherapy ? • ההיסטוריה של השיטה • אנטומיה של מע' העיכול וכיצד היא עובדת • פתולוגיות במע' העיכול (עצירות, שלשולים, קיבה עצבנית, קנדידה, טפילים) • מצבים פתולוגיים של המעי והרקטום (טחורים, פיסורה, אבצסים, מחלת הקרון, קוליטיס, הרניה, מצבים של המעי הגס) • שאלות נפוצות המתייחסות לשטיפת המעי הגס (משלשלים, מינרלים, פלורה, זיהום וניקוב) • אינדיקציות וקונטרה אינדיקציות לטיפול • כיצד הקולוניק מונע מחלות ? • הקשר בין מע' החיסון למעי הגס • הקשר בין מצבים נפשיים למע' העיכול • ניקוי רעלים • תזונה • חשיבות תוספי המזון החלק המעשי : • הכרת המכונה והציוד הנלווה • כיצד מטפלים בקולוניק Colon Hydrotherapy • שאלון בריאות • אבחון בזמן הטיפול • סימנים פיזיים לאבחון אצל המטופל • הפרוצדורה של טיפול קולוניק Colon Hydrotherapy • טופס מעקב להתקדמות בטיפול • פרוטוקול כללי של הטיפול • הצד העסקי של הקולוניק Colon Hydrotherapy בסיום הקורס ייערכו מבחנים מעשיים, בכתב ובע"פ שיקנו תעודת מטפל מוסמך בינלאומית מטעם הארגון I-ACTהבינלאומי ל-Colon Hydrotherapy לפרטים והרשמה יש לפנות לאדית 03-5165923 מומלץ!!!!

אבקש ליצור עימי קשר בנוגע להרשמה לקורס 052-4530408

היי, רציתי להודות לכן על התשובה ששלחתן לי..אבל לא כל כך הבנתי...הילה, את אומרת שיכול להיות שאין לה"א קשר לסביבה שלי ..(ואני די מאמינה בזה) ולעומת זאת דניאלה, את אומרת לי שזה ממש קשור.. ניסיתי לחשוב המון על מה שכתבתן..ועדיין אין לי את הסיבה..הילה, אמרת לי לספר על עצמי..אני לא יודעת כל כך ממה להתחיל..אני מנסה לחשוב על דברים שליליים בחיים שלי ו..אין לי..לא עברתי טראומות כולשהן..אני מלאת שמחת חיים וכל מי שמכיר אותי יודע שהכי חשוב זה לחייך,הרבה,כמה שיותר..אני בת 26 מסיימת תואר,עובדת בתחום שאני לומדת ומאוד מאוד מסופקת מהעבודה..הכל טוב מאוד אפילו.. (פרט לזה שנפרדי מחבר לי..אבל ההקאות התחילו עוד לפני שהכרתי אותו..ואני שלמה עם הפרידה..)... כל כך חשוב לי לדעת מה הסיבה שבגללה בכלל התחלתי להקיא...כי סיבה הגיונית אין לי.. ודרך אגב- כבר אמרתי לכן שזה ממש עוזר לי..לכתוב פה..ולקרוא את מה שעוברות בנות אחרות..את התשובות שלכן...אני מרגישה שאני בדרך הנכונה..מיום העצמאות שלא נכנסתי לשירותים במטרה להקיא..אני אוכלת בריא..לאט..ועושה גם ספורט..וכל פעם שהרצון להקיא אחרי ארוחה חוזראני מנסה לגרש אותו..להיות הגיונית ו..מצליחה... שוב תודה מכל הלב א.

אני עדיין חושבת שזה לא תמיד קשור בסביבה וכל אחד עונה על שאלות כאלה מנקודת ראותו האישית ואין כאן נכון או לא נכון אחרי הכל את היא זו שיודעת מה נכון עבורך. לא תמיד יודעים ולפעמים התשובה מתגלית אחרי הרבה זמן, כי לכל אחד יש את מנגנוני ההגנה שלו ויכול להיות שלא לדעת זה חלק ממנגנון הגנה ואת לא באמת יודעת וגם אני לא. כרגע הניחי לזה כי כנראה שזה יוצר תסכול רב, אני כן ממליצה לך להיות מטופלת אצל פסיכולוג טוב במסגרת ובנוסף לכל מה שאמרתי לך במכתבים הקודמים. ואולי שווה לך לפנות לטיפול שמשלב היפנוזה, יכול להיות שאת מתאימה לטיפול כזה ויכול להיות שדרכו ע"י מישהו מתאים יהיה ניתן לאתר יותר נקודות שיח לבירור העניין ולהשלמתו מבחינה מעשית, כדי שאת לא תפני יותר למקום של ה"א והרס עצמי. אני יכולה לברר לך על אחד כזה, כי צריך להיזהר וחשוב שמי שעושה את זה יש לו ניסיון רב בתחום, בכל מקרה כדאי שאם את עושה את זה שמישהו יבוא איתך, כי זה יכול להיות לא פשוט בכלל. אני זורקת אפשרויות, אולי הן לא באמת מתאימות.ושווה לשאול את עצמך מה נראה לך הכי הכי, בטוח יש משהו שמדבר אלייך יותר ואחר מדבר אלייך פחות. נראה לי שעניין ההקאות וכל המצב הזה של התזונה מחייב לטיפול רציני ובזה תתמקדי נכון לעכשיו, מה שיעלה ויתעורר, כל דבר בעיתו אין מה לרוץ אחרי זה, נסי לשאול את אימא שלך אולי היא הבחינה במשהו שיכול והיה עשוי להיות בעייתי מבחינתך, אולי היא יודעת ואולי היא יכולה לעורר את תשומת ליבך. שאלי חברות שלך איך הן רואות אותך, או אפילו החבר שנפרדת ממנו, מדוע בעצם נפרדת, מה היה שם המקור הבעייתי להימשכות הקשר אולי משם תנבע לך התשובה, זה היה קשור בו? או אולי בך?? יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים , יש הרבה דברים שאת כתינוקת לא תמיד יכולה לזכור והרבה דברים שיכולים להשפיע על המציאות שלנו מבלי שבכלל נדע מדוע זה קרה ומדוע אנחנו מגיבים כך ומי שאחראי לחוויות האלה, לא באמת מספר. האמת שאני רומזת ולא רומזת, אני לא באמת יודעת וגם את לא ממש יכולה לבדוק ולהיות אובייקטיבית סביב חוויות שאולי עברת ואת בכלל לא מודעת להן. זה גם אפשרות ואין לזה סוף למה שיכל להיות ולמה שנסתר מעינייך ואם זה היה טראומתי סביר להניח שלא תזכרי . אני שמחה שהכתיבה פה עוזרת לך, את מוזמנת להמשיך ואולי כבר לא תקיאי מי יודע, אם הצלחת מיום העצמאות למתן את התופעות זה נפלא. תכתבי גם לעצמך הרבה מאוד, זה יכול מאוד לעזור לך כפי שכבר ציינתי תהיי 'החוקר' בכתיבה שלך ותובילי את עצמך לנושאים שהם פחות נעימים להתעמק בהם ונסי לענות על שאלות שקשורות בהם בשיא הכנות, נסי לבדוק את זה לטעות יחד עם זה ולחקור את העניין, מה באמת מוביל אותך להרס עצמי ואל תאמרי לי שאת לא יודעת, תעצרי תהיי בשקט וכל מה שיעלה לך כאפשרות אפילו לא סבירה תכתבי ואחכ תתבונני בזה ותראי אולי יעלו לך כל מיני דברים מעניינים שבכלל לא חשבת עליהם. אני שולחת לך המון חיבוקים המון אהבה שלך הילה

כל אחת שנותנת לך עצות זה מזווית ראיה שלה אצלי בכל אופן זה ככה כל החברות שלי -מהגן עד התיכון -(כמעט כולם -בה"א אנה\מיה) ממש לא יודעת למה להם אני מתחברת אלייהם אולי יש לי מגנט להפרעות אכילה:-) וגם אצלי כל!! כל!! כל!! האחים ואחיות שלי בה"א והמון מהמשפחה שלי כלומר-קרובי משפחה אני חושבת מזווית הראיה שלי אם אולי אחויות שלי לא היו בה"א או שהאחים שלי לא היו בה"א אני אולי לא הייתי ואולי בכלל היום לא הייתי רושמת פה בפורום אין לדעת אבל אומרים שאנורקסיה זה תורשתי וזה גן דפוק שקיבלתי.. כי אני לא יודעת איך כל האחים ואחיות שלי בהפרעה הדפוקה הזאת וא' יקירה הסביבה משפיעה אם ראיתי שאחת יותר רזה והיא בהפרעה- עשיתי אותו דבר כאילו להיות יותר רזה.. (מבינה??) כי ככה זה יקירה שהסביבה כזאת אז את כזאת והסביבה שאני נמצאת בה שהחברות שלי (אני כבר התרחקתי מהן-אלא שלא בהפרעה)עשו לי את המוות בגלל שאני בה"א ולא הודתי בזה.. והאלה שהיו בהפרעה זה דירבן אותי לפגוע בגופי יותר וגם המשפחה לא עזרה כי אני רואה את האחים ואחיות שלי רק מקיאים כל היום וכל הזמן סופרים קלוריות... ומה עושים ולא עושים... כמו שאמרתי שתגובתי הראשונה- אם את יכולה לעצור את זה -תעצרי עכשיו ומיד כי אני היום בהפרעה וקשה לי למרות שעליתי קצת במשקל למרות שאני התחלתי לאכול קצת פחממות וחלבונים כדי לא להרוס את גופי יותר ממה שהרסתי ובאמת הרסתי אותו כבר.. תנסי את אם את יכולה תעצרי ומתוקה קראתי על החבר שהיה לך מאמי לא רוצה לדחוף את האף יותר מידי הוא ידע מזה?? כי היה לי בחור את יודעת מה ענה לי שאמרתי לו שנמאס לי ובא לי להקיא את הנשמה שלי כבר.. אמר לי לכי לתקיאי ותחזרי שפויה..(חוצפן)(ואפילו שלא אכלתי תביני לא אכלתי איזה 28 שעות בערך וכנראה כי לא אכלתי עלו לי מיצי קיבה ורציתי להקיא -אמר לי לכי תקיאי..) א' יקירה-שמרי על עצמך ואני שמחה שפה את מרגישה "בטוחה" כי פה אני באמת בלי המסכה שאני משדרת לסביבה שלי שהכל מצויין פה אני יכולה לומר"פישלתי אבל אני קמה על הרגליים מחר יום חדש/ עם יותר מצב רוח" שלך דניאלה

להילה ולכולן שלום,. קשה לי היום קשה לי בשלושה ימים האחרונים, אני לא מתמודדת אני מרגישה שאני בנפילה הייתי אצל הדיאטנית שלי אתמול ואנחנו מנסות להמשיך ולהתקדם למרות הקשיים כבר שלושה ימים ברציפות אני מקיאה אני גם יודעת למה ואין לי כח להתמודד. עצוב לי היום. רע לי היום. קשה לי היום. צריכה אתכן היום. מפחדת מאוד היום. ליאור

אולי תכתבי, תוציאי כמה שיותר, אולי תדברי, ואם כבר עשית את זה אז חכי שזה יעבור, שזה לא מה שישבור אותך. עמדת יפה בתהליך וצריך לזכור גם את זה אי אפשר רק לתת מקום לייאוש, כי בכל זאת עמדת לאורך זמן יפה מאוד במשימה שלשמור על עצמך ואת גם הצלחת. אז ימים קשים יש לכולם והאמת שזה ממש לא מנחם אבל זו האמת כדי להבין שאין כאן או שחור או לבן לפעמים נחמד לפעמים עצוב לפעמים ממש מרגש ומשמח וזה לא משהו סטטי אבל אני כן יכולה לומר לך שככל שתוציאי כמה שיותר ותביאי לידי ביטוי את התחושות הקשות כך התחושה הנוראית שיש לך סביב העניין תחלוף מהר ואת יכולה להיות בטוחה היא אכן תחלוף. זה שנשברת זה לא אומר כלום, זה יחלוף ומותר לך להרגיש רע. שמרי עלייך מחזיקה לך אצבעות מחר יום חדש ואולי תרגישי טוב יותר המון אהבה הילה

הי הילה, תודה רבה על התמיכה אני מאוד מקווה שיהיו ימים יותר טובים מהימים האחרונים עד עכשיו זה בנתיים בסר אכלתי גם בבוקר גם בצהריים ולא הקאתי דבבר אחד ברור לי זה שצריך לצאת מזה כמה שיותר מהר אחרת זה שאני יורדת במשקל רק משמח אותי ויכול להחזיר אותי בחזרה למחלה ולאובססיביות של המחלה הנוראית. תודה רבה על התמיכה שלכן נשתמע ליאור

אכן יש ימים כאלה שנמאס מהכל שהכל לא הולך אבל תדעי יש תמיד יותר גרוע-ועכשיו שאת מרגישה שגרוע איך את עוזרת לעצמך?? ובקשר לדיאטניות -היו לי במשך כל חיי היו לי איזה 3 דיאטניות לא עזרו לי שנאתי אותם כל כך והם לא הבינו אותי כנראה את המצוקה שבה אני נמצאת מתוקה אם תרצי אנחנו פה ומה שלום אביך?? יותר טוב? מאמי אם תרצי מסנג'ר או מייל תגידי יקירה אין לי בעיה אשמח לעזור לך בהכל ,בכל מה שתרצי שלך דניאלה- עם המון המון המון המוןןןןןןןןןןןן חיזוקים וחיבוקים:)

קיבלתי את המייל שלכן ואני יענה בהמשך המון אהבה חיבוקים ויום טוב הילה

:-) המון אהבה הילה

:-)

שלום...אני חדשה...והייתי מאושפזת עם ****....לצערי הסיפור שלנו משותף...גם אני חויתי התעללות מינית ממושכת במשפחה...,גם אני נאבקת כבר שנים עם הפרעות אכילה.... אני לא מסוגלת לאכול כלום...מקיאה את המים שאני שותה....ומבטיחה לעצמי שוב ושוב,לא להקיא יותר... ניסיתי להתאבד מס' פעמים...וכל מה שאיכפת לי עכשיו ,זה לרדת עוד ועוד במשקל....לעשות עוד ועד הליכה.....לרדת עוד ועוד.... ניסיתי אנשור...ניסיתי דיאטניות...ואני לא מאמינה בהן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!,הן רק רוצות להשמין אותי....כל דבר קטן משמין אותי...ואני כ"כ שמנהההההההההההההה אני נגעלת מעצמי.... כשקראתי את הכתבה....,במיוחד את הקטע על השותפה שלה לחדר....(אני...),שהזהירה אותה שיש לה אחריות כלפי אחותה....נזכרתי,איך דיברה איתי על כך בפעם הראשונה באישפוז....היה לנו משהו משותף..... ולי רק בא לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחח-כי אני לבדדדדדדדדדדדדדד ואני רק רוצה להיקבר עמוק עמוק

זה תמיד נוגע לי בנקודות רגישות כל נושא של אונס והתעללות מינית, כך שאני מבינה לגמרי מה את אומרת. יחד עם זאת קשה לפתור ולמחוק משו שהיה וגם אין צורך, כי זה חלק מהעבר וזה החלק האופטימי שאם באמת נתאמץ לראות זה נשאר שם, אבל זה לא .. לא באמת. נשמע שאת עוברת גיהינום, האמת שזה מחלה של גיהינום אני כתבתי מכתב תגובה לנ' מהכתבה והצעתי לה להיעזר בי כדי שאני יוכל להפנות אותה לגורמי טיפול שונים שיכולים להוכיח את עצמם רק אם תרצי בכך באמת כאפשרות שיכולה להיות גם לך מתאימה ואני מקווה שהמכתב הזה הגיע כי הוא היה חשוב והוא יכול להיות חשוב גם עבורך כאחד אם כבר מדברים על הבחורה הזאת ונראה שאת לא שונה ממנה. לשם כך את חייבת להחליט שאת רוצה בכלל להיות בריאה ולנסות ליום אחד לראות את עצמך מעבר לעיניים השמנות כביכול. להרגיש שמנה זה לא משהו שאפשר למחוק אם את בכוח מחליטה שזה כך. את חייבת להבין שיש אכזבות אבל יש גם הצלחות ויש עוד אפשרויות ואת לא באמת מכירה את כולן. וצריך טיפול בשביל זה.ואם הוא לא בצליח עד היום זה לא אומר שהוא לא יצליח אם באמת תתמודדי עם הקושי והכאב. אם רצית שיהיה לך פה מזור יכול להיות שאני באופן חלקי יכולה להציע לך אותו. אבל אם רצית שרק נדע שהמחלה הזאת איומה ורצית לשכנע אותי להאמין שאת שמנה כביכול ולא שווה, אני מוכנה לשמוע ולהקשיב אבל לא לקבל, כי אני יודעת וגם את יודעת שזה לא נכון. אבל אני לא ישתף עם זה פעולה, כי בתוך תוכך את יודעת שזה לא נכון, כי זה לא!!!. אבל החיים האלה קשים וזו בריחה מצויינת לא להרגיש שפגעו בך מאוד ולא להעיז להתמודד עם מה שבאמת כואב לך שם. עד שלא פתחתי את דפי האונס שלי ועד שהמוגלה לא יצאה בשלמותה, אני לא יכולתי להמשיך הלאה, לא יכולתי להפסיק לנסות להתאבד ולא יכולתי להפסיק להרגיש שאני נגעלת מעצמי, גם אני הייתי בסרט הזה ואני מודיעה לך שאפשרי לחיות אחרת אבל זה לא קל בכלל. אין הוקוס פוקוס על אף שזה מה שהיית רוצה כי זה באמת מתיש כל הסיפור הזה. אבל ככה נוצרת הפרעת אכילה והיא מבקשת שתמצאי לה תרופה, את מבקשת את זה, כי אחרת לא היית כותבת פה. אני מקווה שתחליטי אחרת. אני מקווה שתתני עוד צ'אנס ותאמרי היום רק היום שלום לייאוש, אני מנסה משהו חדש. המון אהבה יקירה אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב לבכות, להיעזר וכל דבר אחר שתבחרי להעלות פה בהצלחה הילה

אין לי מילים...............רק דמעותתתתתתתתתתתתת אני כן רוצה חיים אחרים.....,ואם את עברת את זה כמוני,את יודעת,שאני לא רוצה רק במה לבכות עליה..... אני אחרי כמה אישפוזים,ואני רק בוכה..... אני לא רוצה למות אני לא רוצה להרגיש שמנה כל הזמן.... אני רוצה להרגיש שאני שווה משהו...ולא סתם...סליחה...מזרון...להשתמש בו ולזרוק לעזאזל.... אני רוצה אחרת.... לא רוצה התקפי חרדה,ופלשבקים... לא רוצה לזכור... רוצה חיים רגילים,כמו פעם..... עם רצון לעשות משהו מהחיים שלי!!!!!! אני לא יכולה להמשיך....הדמעות.... תודה על ההקשבה

קראתי את הכתבה... ריגשה אותי עד בכי אפשאר לומר.. אני מצטערת על ההתעללות שעברת ועל זה ששנים את בתוך המחלה הנוראית הזאת.. בקשר לטיפול עם דיאטנית -גם אני עד היום לא מצליחה.. ואני מתקשה לעכל את מה שהן אומרת לי בגלל זה אני מחליפה אותן בדר"כ כמו גרביים מרוב שהן סתומות כל כך ואינשור-זה עוזר כך במקום לאכול לוקחים פחית של השתיה ואני מסודרת לכל היום -לדעתי זה עוזר לעלות במשקל זה לא עוזר לפתור את הבעיה כדי לפתור את הבעי אני מציעה לך ליכנס לטיפול פסיכולוגי דחוף!! גם לי לא נראה שאצא מהסיבוך הזה ללא טיפול פסיכולוגי:-) מאי את לא לבד אני בטוחה שיש איתך המון אנשים שאוהבים אותך ורוצים לעזור לך ורוצים לטובתך (אבל שאת בתוך המחלה את חושבת שהם רוצים רק שתשמיני ותהיי פרה שמנה ומגעילה -אני יודעת כך גם אני מרגישה-אבל הם רוצים לטובתך יקירה) ואת לא לבד את יכולה להיות איתנו -אנחנו באותה סירה עם אותם בעיות כל אחד בשלב שונה -תתקבלי פה בברכה:-) ולהיקבר עמוק עמוק בתוך האדמה לא פותרת את הבעיה אלא זה בריחה-מישהו לימד אותי את זה ואני מעבירה את זה לאחרים שלך דניאלה

להל"ן תוצאות שקבלתי EBV IgG 167.3 POSITIVE EBV.EBNA 44 POSITIVE EBV.Igm 0.5 negative CMV IgG 4.6 POSITIVE CMV IgM POSITIVE אבקש לקבל חחות דעתכם על הטיפול כולל הומפאטי מדובר בבן אדם בין 58 תוצאות משטח גרון throat culture תמיחה רגילה תוצאות בדיקה א.א.ג. פה ולוע ב.מ.פ. בדיקת F.O נזופרינגס לרינגס היפופרינגס-ב.מ.פ. מצב לאחר fess דו-צדדי נראה יפה אין פוליפים סינוסים פתוחים יש כאבי גרון וליחה צרידות בדיקות אחרות wbc 5.2 rbc 4.6 hgb 14.2 hct 42.3 mcv 91.4 mch 30.6 mchc 33 rdw 12.5 pdw 16.3 pct 0.2 plt 200 mpv 8.8 neut% 55.3 eos%4.4 baso%0.4 mono%10.3 lym ^29.6 aly% %1.5 aly 0.1 lic%0.3 licx 0,0 neut abs neut.abs 2.9 eos abs 0.2 baso abs 0,0 mono.abs 0.5 lymp abs 1.5 esr 12\wbc 5.2 rbc 4.6 hgb 14.2 hct 42.3 mcv 91.4 mch 30.6 mchc 33 rdw 12.5 pdw 16.3 pct 0.2 plt 200.0 mpv 8.8. neut %55.3 e0s %4.4 baso%0.4 aly %1.5 lym%29.6 aly 0.1 luc .abs 2.9 eos.abs 0.2 baso abs 0,0 mono abs 0.5 mono abs 05 lymp.abs 1.5

שכן אינני רופאה ואינני בעלת סמכות או ידע לפענח לך תוצאות של בדיקות דם, מעבר לזה שהגעת לפורום של הפרעות אכילה תמיכה. במידה ויש לך שאלות ספציפיות בנושא התוצאות שקיבלת שאינני יודעת אפילו לומר לך אם הן תקינות או לא, אני מציעה לך לפנות לרופא מומחה להמשך קבלת ייעוץ ופתרון רפואי במידה ואתה נדרש לכך. המשך שבוע טוב הילה

מה שלוך יקרה? שלומי מצויין ב"ה. תודה רבה על ההודעה, זה באמת עושה לי המון זה שאני ייודעת שאת פה. קודם כל חברה שלי, שלומה מצויין, היא מתחתננת עוד 3 שבועות בע"ה אז היא קצת עמוסה וממש לא יצא לה הלכנס לספר לכם על צביה. למרות שהיא תשמח לעשות את זה. אני מנחשת שזאת החברה שהתכוונת. תכווני אותי אם לא. חזרתי עכשיו אחרי יום מפרך.. אני אכן צריכה לתת לעצמי לנוח אבל פשוט לא יוצא... אני בונה הרבה על החופש המשמש ובא..... קראתי בעניין רב מה שכתבת, ואני מפנימה.. לאט אבל בטוח. כמובן שהכל ידוע וברור לי במח, אבל אני צריכה להפנים את זה ולהפוך את זה לחלק מתוכי. לקבל את זה באמת. ואני ממודעת לזה שזה לוקח זמן, ובד"כ יש לי סבלנות... אני באמת עובדת על קבלה עצמית, הכלה של רגשות שלי, על מדת האמת. כי זו בעיני אחת המידות המרכזיות שהיו חסרות ליש בגללן הגעתי להפרעה. יום אחד אולי אני גם אלמד לקבל את הגוף שלי.. אני מקווה שזה יקרה. בקשר לשיחות פעם בחודש, אני מסכימה לחוטין, שזה יהיה לי טוב. האמת שלא חשבתי על אופציה של פעם בחודש, אבלב כל רקרה בקצב העכשווי המטורף זה לא יהי.. אני נרדמת תוך כדי כתיבה..... עוד מעט אכתוב באמת שטויות......... לילה טוב לכולם!

התכוונתי לזו שהייתה בבית חולים בכל אופן מזל טוב על החתונה ואני מקווה שהיא מרגישה בטוב הבחורה שרק 'בלעה קצת'... ובקשר אלייך אני מאמינה שעם הזמן הדברים רק ילכו ושיתפרו וכשתמצאי זמן לזה תחשבי ברצינות על האופציה שהצעתי לך לטיפול, נשמע שאת עושה עבודה עם עצמך, אז מעבר לכל הדיבורים זה באמת עניין של תהליך וזמן לאט לאט ואני מחזקת אותך על כל מה שאת עוברת. המון אהבה הילה

דיקור סיני הרבה פעמים יכול לסייע כמשהו אלטרנטיבי, או כדרך אחרת לגמרי טיפול הומאופתי טוב כך את זה בערבון מוגבל כי אינני יודעת באמת לאיזה טיפול אתה נדרש אבל אני יכולה לומר שסוג כזה של טיפול בהחלט יכול לאזן את הגוף מכל בחינה שהיא ויכול להיות משלים יפה למשהו קונבנציונאלי שוב במידה ואתה נדרש לכך. אם יש שאלה ספציפית בקשר לתזונה והפרעות אכילה, אני מניחה שאני יוכל לענות לך הרבה יותר. בהצלחה שבוע טוב הילה