פורום הפרעות אכילה - תמיכה

הרופא הודיע לי כי קיימת בעיה של סחוס בחוט השדרה שחיקה איך ניתן לטפל ? יש לי כאבים חזקים!!!!!!!!!!!!!!!! קבלתי זריקת וולטרן אולי משהו טבעי מגב גלופקס?

קראתי קצת מהדברים שכתבת. יכול להיות שאנחנו מכירים.... :)

איך קוראים לך?

מה שלומך, מתוקה? שלחתי לך עכשיו... תודיעי לי אם לא קיבלת. יום טוב! אלינור.

אני יענה לך יותר מאוחר שיהיה לך יום נפלא חיבוקים הילה

כל פעם מחדש אני נדהמת מהאנרגיות שיוצאות מההודעות שלך ... באמת ובשיא הכנות ... אני לא רוצה להרחיב מחשש של להשתמש בקלישאות ולהפוך את הכבוד והערכה שיש לי אלייך למשו נדוש .. אבל תדעי שאת בהחלט מדהימה .. את צודקת בקשר לזה שאני מפחדת .. אני באמת מפחדת לתת לעצמי להיות לבד בלי המחלה ... כי הרי הרחקתי מהחיים שלי את רוב הדברים שגורמים לי אושר והנאה .. חוץ מהחברים ... וזה הדבר היחיד שנאר לי .. תמיד איתי .. רק שלי .. בזמנים הקשים והקלים ... ואני כ"כ מפחדת שהשליטה הזאת תצא לי מהידיים ... ואז מה אני יהיה שווה ?? מה ישאר לי ?... קשה לי לוותר על הדבר היחידי שתמיד היה לי יציב בחיים .. כי החיים שלי באמת לא היו משו יציב במיוחד .. וכנראה שסיגלתי לי את זה כמן דרך התמודדות ... הרסנית .. אבל הצד ההרסני ... תמיד היה קיים בי ... כי פשוט לא האמנתי שאני שווה יותר ... והאמת גם לא ממש טרחו להביהר לי בבית אחרת ... אבל אני גם מודעת לזה שהאשמות לא יובילו אותי לשום מקום ... ואני כ"כ מבולבלת ... כאילו לא יודעת לאן ללכת מה עושים עכשיו .. מה שכן .... נראה לי .. שביום ראשון אני מרימה טלפון לרמב"ם ומבברת בידיוק מה אני צריכה לעשות והכל .. שלפחות יהיה לי איזה שהוא סדר .. כי גם ככה אמרו לי שזה יקח לפחות חודשיים עד שאני באמת יתחיל שם משו ... בקשר למה שאמרת של לשתף .. תראי .. אמא יודעת על ההקאות ואני מאמינה שזה גם תרם לי להפסיק להקיא כי כל פעם שהייתי מקיאה אם היא הייתה בבית הייתי חושבת פעמיים .. כי היא תפסה אותי כמה פעמים בזמן שהייתי בשירותים והיא הבהירה לי שהיא יודעת מה אני עושה ושאני אפסיק ... אבל אמא שלי היא ממש לא בנאדם שאני אשב איתו לשיחה .. ממש לא .. יש לי בחילה רק מלחשוב על זה .. כנ"ל לגביי אבא (... הוא עד היום לא יודע על האישפוז בגלל הכדורים .... ) אני כ"כ לא יודעת מה לכתוב האמת ... פשוט מרגישה אבודה .... אני רושמת ומוחקת רושמת ומוחקת ... בכל אופן השבת עברה עלי נחמד האמת בשישי בערב הייתי אצל חברה וגם בשבת ... אבל עדיין מבחינת אוכל ....לא היה טוב אבל כ"כ ניסיתי לא לחשוב על זה ... אני כ"כ עייפה מזה .... ממש ... אז פשוט לא חשבתי על זה .. אבל מחר .. אני בחופש של בגרות ואני יודעת שהדבר הראשון שאני אעשה כשאני אקום .. זה לרוץ למראה לבדוק אם השמנתי .. ואז ישר למשקל .... ואני כ"כ כ"כ כ"כ מפחדת שקשה לי לתאר לך .. אני יודעת שהעליתי .. אני משוכנעת ... ואני ממש מפחדת מהתגובה שלי .... ואיך עברה עלייך השבת ?. ... בילית? נחת ??.. מקווה ששמרת על עצמך .. כי את פשוט שווה זהב ... אני בטוחה שאת לומדת להכיר בזה לאורך השנים .. .. המון תודה על הכל ... אוהבת מאוד ... שיהיה לך שבוע טוב .... שופע נחת אנרגיות חיוביות .. והמון המון אושר ...

טוב, זהקצת מוזר שאני כותצב לך עצה שאני לא כל כך מישם אותה בעצמי אבל בכל זאת אני מנסה לעזור ואולי זה ישפיע גם עלי איכשהו... בכל אופן באשפוז שלי בתל השומר אמרו לנו משהו שהוא ממש ממש נכון, אמרו לנו שהפרעת אכילה זה מצב שבו מבטאים רגשות ע"י מעשים במקום ע"י מילים ולכן ממש אבל ממש חשוב להוציא את הרגשות החוצה ולספר כל מה שמרגישים. אני ממש התלהבתי מהמשפט הזה כי לגבי זה היה ממש נכון וכשישמתי את זה וכשדיברתי על הרגשות שלי זה ממש ממש עזר ופתר לי ה-מ-ו-ן דברים (ביניהם זה פתר לי את היחסים עם אח שלי שלא היו ממש טובים כבר המון זמן) אני ממליץ לך למצוא מישהו שתוכלי לדבר איתו בכנות ולשתף אותו ברגשות שלך,את אפילו יכולה לכתוב כאן באתר את מה שאת מרגישה כל פעם שרע לך אפילו אם לא תקבלי תשובה מידית תכתבי או תספרי למישהו רק בשביל להוציא את הדברים החוצה המון המון בהצלחה @---{----

ואת תראי שבלעדי המחלה את רק תרגישי יותר טוב מנסיון החלק של האמון הוא למעשה החלק הכי בעייתי להחליט שפתאום אנחנו בלי זה. גם לי היה משבר מאוד גדול להסכים לראות את עצמי בלי אבל ברגע שהנחתי וויתרתי אז גיליתי שהשד הזה כביכול הוא לא באמת נורא אני רק הפכתי אותלו למפלצת חסרת תקדים וגילית שיש בי דברים שאפילו לא רציתי להכיר. אני מספרת לך את זה בגלל הפחד שלך ואני חושבת שעד שלא וויתרתי אני גם לא הייתי מבינה שיש משהו אחר וזה באמת תרגיל מאוד חזק וחשוב באמון. זה יבוא! אני מאמינה שזה יקרה בזמן הנכון ואין טעם להאיץ, תהליכים כאלה של השלמה חייבים להיות איטיים אחרת אנחנו יכולים ליצור עוד טראומות ואנחנו לא באמת רוצים שזה יקרה. מה שגורם לך אושר והנעה את יכולה להחליט עכשיו, היום שאת חוזרת לעשות באופן מינוני מצומצם כדי שתוכלי שוב להכניס את החלקים האלה ולא להיבהל יותר מידי שחס וחלילה יותר מידי טוב בחיים שלך. אבל אנחנו חייבים הנאות כי אחרת אנחנו יכולים להישבר, זה סוג של כוח, לדעת להינות ולהתפרק ולתת לעצמינו לא להיות חייבים לכלום, פשוט להיות ולגרות את חיישני השמחה שלנו וזה בדכ קורה רק שאנחנו עושים משהו שמאוד טוב לנו איתו. לצייר ולכתוב נשמע נפלא. אל תוותרי על זה. לגבי אמא. האמת, שאת צודקת להתעמת עם אמא או אבא יכול להיות נושא לא פשוט אבל הכרחי וזה משהו שאת תוכלי להיות מסוגלת לו רק במסגרת טיפול, בשביל להשלים את ההחלמה שלך ולעיתים אנחנו נהיה חייבים למצוא דרכים אחרות כי הדרך הזאת לא תמיד מתאימה. ואני מניחה שעם ההצטרפות שלך לרמב"ם אז הרבה דברים יעלו וצריך לזרום איתם. אני מקווה שכבר ביררת וזה מתקדם. אני מחזיקה לך אצבעות\ מאמינה בך תנסי לראות את עצמך במראה ורק להיום לא להחליט שום דבר נורא לגבי עצמך, רק היום! השבת עברה לי מצויין ואני שמחה שגם לך המון אהבה שלך הילה

בואי אגיד לך דבר אחד!! לברוח לא פותר את הבעיה אם את זוכרת או לא היה לי אדם שלא נתן לי לברח מהמציאות לא נתן לי פשוט רציתי לברוח לניו יורק רק לברוח ולא לראות אף אחד ממטר שלא יראו אותי במצב גרוע שלא יפגעו ואמר לי לא שרק אנשים מסביבך יפגעו אלא את פוגעת בעצמך כי לא פתרת את הבעיה אלא ברחת ממנה היא אצלך את צרכה לצאת ממנה אותו אדם אני מעריכה אותו על כל הדברים שעשה למעני הוא חלק מחיי ואני אוהבת אותו כל כך אם היה לי את היכולת שידבר איתך שיכתוב לך מכתב אחד אולי דעתך היתה משתנה כמו שהוא שינה אותי הראה לי השקפת עולם אחרת -החיים ללא המחלה דניאלה

דניאלה יקרה! אני לא יודעת אם אני בורחת או אולי נוסעת במטרה להנות. מצד אחד אני מרגישה שאני צריכה שינויי כלשהוא בחיים אך מצד שני אני לא יודעת אם נסיעה לחו"ל זו התשובה. אני כבר לא מאמינה לדברים שאני אומרת לעצמי. כל כך הרבה פעמים גיליתי שאני סתם משלה את עצמי, מחפשת תירוצים. דברים שחשבתי שהם נכונים הפכו להיות עוד סיבה שהמצאתי כדי להמשיך עם המחלה. כל המחשבות שרצות לי בראש כבר לא נראות לי באמת שלי.....זה נשמע מוזר, אני יודעת. אז עכשיו אני לא יודעת אם אני רוצה לנסוע כי "בא לי", או אולי החלטתי ש"בא לי" כי אני מנסה לברוח. שום דבר לא מסתדר לי יותר...

הכי טוב שתהיי בשקט אולי זה לא הזמן להחליט החלטות. תראי מה את מרגישה ואחכ תחליטי יכול להיות שזה יכול להיות נחמד אם זה יהיה לשבוע למשל... לפעמים זה עושה טוב אני מקווה שהוקל לך ושאת בטוב המון אהבה שלך הילה

דבר ראשון שבת שלום -ותהיי לכם שבת נפלאה!!!! אנורקסיה-אולי תחליף את הניק למשהו יותר נחמד כמו שחקן אהוב או שם כל שהוא ולא אנורקסיה זה מביא ויברציות בגוף השם שלך כשם המחלה שלי:-) כמו ג'ימס, אלוויס, גים, גימי, דני, תומר, אביב, דניאל, כל שם יתקבל בברכה מבטיחה לא יהיה שום בעיה אבל אנורקסיה - כשם המחלה הנוראית הזאת שלקחה לי אנשים רבים- קצת מפחיד... ודבר שני לך: רוצה אולי לכתוב לי במייל?? כי לי נמאס מהכל!! ממש מהכל!! אני לא רוצה להמשיך בשקר של המשקל אבל אני חייבת אם תרצה במייל יהיה לך יותר נוח אין לי בעיה:-) כל עוד תתן לי טיפים:-) תודה בכל אופן ואני מבינה אותך למה אתה לא רוצה אבל אם תהיי מוכן אני אשמח:-) טלי- קראתי את ההודעות שלך בכך שאת רוצה לצאת מהמחלה זה נותן לגיטימציה ולדחוף אנשים אחרים לצאת מהמחלה אני במקווה כמו שאת מבינה המחלה לקחה לי אנשים רבים ועד היום לא ראיתי אדם אחד קרוב אליי ממשית שיצא מהמחלה הזאת ראיתי רק מוות וכאב ולא יציאה מהמחלה. לינויהההה- חולה עלייךךךךך ימהממת שלי אני אדבר איתך בקרוב פשוט אחרי אתמול הראש לי קצת לא במקום למרות שסידרתי קצת הכל זה נרגעתי יהיה בסדר אני אנסה אח"כ לדבר איתך אוהבת אותךךךךךךך מלייןןןןןןןןןןןן שיר- ברור שאני זוכרת אותך עם המכתב הארוך שאני בקרוב אם אצליח לכתוב אולי אפרסם אותו פה בפורום כי יש לי בעיה להראות הכל החוצה -כי אני פוחדת ש"יגלו" את הסוד שלי ואולי אנשים יתרחקו ממני ואת זה אני לא רוצה אבל אם אכתוב אני אפרסם נראה לי כי אתם יודעים הכל עליי על הסוד הנורא הזה אנורקסיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הילונת- נרגעתי קצת אני בסדר אם יצא לנו נדבר במוצ"ש ואל תדאגי הסתדר לי לינויה שאני מתה עלייה הרגיעה אותי ואני בסדר ואין על האופטימיות שלה היא מצליחה לעשות מפיל זבוב ובקשר למולאן אני מקווה שתחזור אליינו מהר כי השאירה אצלי קצוות פתוחים ומאיה- שתרגיש טוב אין יום שאני לא חושבת עלייה דניאלה

אבל תלכי להיבדק כמו שאמרת אנורקיסה לוקחת יותר מידי אנשים וגם את מי שהיה קורב אליך אנחנו לא רוצים שהיא תיקח אותך!!!! אז, שבוע נפלא יקירה המון אהבה שלך הילה :-)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3087142,00.html מומלץ

חברה שלחה לי לינק .... מאוד נכון ועצוב .. ולפי דעתי ... כשלנו כבר יהיו ילדים .... כבר לא יהיה מצב ביינים כמעט לא יהיו ילדים במשקל תקין, ילדים רגילים בריאים .. נפשית ופיזית .. או שהילדים ילכו בדרך של להרגיע את עצמם עם אוכל ואז יצברו משקל עודף ... או שפשוןט ירעיבו את עצמם .. ואמנם אני עוד צעירה ויש לי זמן לחשוב על ילדים (וקודם גם המחזור צריך לחזור ... ) אבל בכל זאת ... יום אחד יהיו לי ... ואני כ"כ מפחדת שהם יחפשו לאותם הדברים שאני נחשפתי ושהם יאלצו להתמודד עם המחלה הזאת .. כי הוכח גם שיש קשר גנטי ....

זה תלוי בנו עם קצת נכונות ורצון!!!! זה אפשרי בהחלט!!!

קראתי את המכתבים שלכם ואני מתכוונת לענות ברצינות רבה בתום השבת דניאלה אני מקווה שאת בסדר, ראיתי פנים עצובות ולא הצלחתי לתפוס אותך במסג, אני מקווה שאת בטוב ושהשבת תעבור בנעימים שיר מקסימה, כייף לראות אותך כותבת ואני יענה לך בהמשך, נשמע שאת מאוד עסוקה ויש אתגרים. לינוי מקסימה, אני שמחה שנכנסת לומר שלום ושהכל פחות או יותר בסדר. אלינור מקסימה, קיבלתי שני מיילים עניתי לך בקצרה ונדמה לי שמייל אחד לא הגיע אז אני מציעה לך לכתוב דרך וורד. עדי מקסימה אני שמחה שקיבלת את המייל שלי כי הוא היה חשוב ואני ישמח לשמוע ממך בתגובה לכשיתאים לך. אחרונה חביבה טלי יקירה ראיתי שעצוב לך מאוד ואת כותבת מקסים, אני חושבת שעם יצר כזה נפלא של יצירה את צריכה לנצל אותו לעיתים קרובות, לא הספקתי לענות לך אבל אני מתכוונת לענות לך בהרחבה בתום השבת ואין זו טרחה עבורי אני רק מצטערת שאני לא יוכל לעשות זאת לפני, בכל אופן עד אז אני מקווה שאת תרגישי טוב ושהשבת תעבור לך בנעימים ויכול להיות שעד סוף השבת יהיה לי טיפ בשבילך כמו שביקשת. ולשאלות שלכן, בקשר למולאן, דיברתי איתה, היא בסדר, משתדלת וזה טוב, היא לא כותבת כי אין לה מחשב אבל זה יסודר בקרוב כפי שאמרה לי. בקשר למאיה, היא מאוד עצובה ובהתחשב במה שעברה זה לא מפתיע, אני מקווה שכולכם תהיו בטוב ושרק תגדלו מכל נפילה שהיא וזה בהחלט אפשרי ואני מקווה שמאיה אם את קוראת את זה שהשבת תעבור לך עם חיוכים וקצת שמחה. אז לכולכם בהמון אהבה שבת שלום ומבורך הילה

תודה על התגובה למרות שהיית צריכה ללכת ..... ותודה על המחמאה .... כתבתי האמת בלךי לחשוב רק מה שהיה בפנים ורצה לצאת ... והיום .. בנימה יותר אופטימית ... זה הסופ"ש ... ויש לי סופ"ש ארוךךך כי גם ראשון- שני אני לא לומדת -חופש של בגרות ... אז תהיי לי הזדמנות לנוח -פיזית ונפשיץ ואני מקווה שאני אנצל את זה לטובתי ולא לטובת הרס עצמי .... בהמון המון אהבה... ותמשיכי לשמור על עצמך ולהיות כזה מקור אנרגיה ותקווה פה ...

בהצלחה עם הבגרויות איך עברה לך השבת??? אני מקווה שנחת ושהיית טובה לעצמך כתבתי לך .. תקראי ותחשבי ברצינות על הנקודות שעלו לי בקשר אלייך. המון אהבה שבוע טוב :-)

איך את?? ואיך הייתה השבת??? אני מקווה שאת בטוב המון אהבה ושבוע טוב שלך הילה :-)

ליפול ככה על הפורום בנימה מאוד לא אופטימית ... פשוט משו בפנים נשבר ... השנאה התפרצה לה החוצה בלי שום סיבה מיוחדת ... מרגישה כ"כ אפסית כ"כ חסרת ערך .. שהייתי חייבת להוציא אז כתבתי את זה : לא יכולה לתאר את מה שאני מרגישה, לא יכולה למצוא חרוז לרמות השנאה .... לא יכולה להפטר מהרגשת חוסר הערך העצמי ... לא יכולה למצוא משו טוב בתוך תוכי .. אני לא יכולה להכיל את שניהן ... את המחלה ואת האהבה ... הן לא הולכות יחדיו .. מעולם לא הלכו ... המחלה מספקת אהבה .. כל עוד אני אותה מזינה .. והיא אותי .. מרעיבה ... מותירה אותי רעבה לא למזון ... להשלמה .. רעבה לשקט ומעל הכל לאהבה... אהבה עצמית?? נראה לי ... שמעולם לא באמת הבנתי את המושג ... נראה לי שבשבילי הוא רחוק מהישג יד ... לא יכולה יותר .... פשוט לא יכולה .... הכאב תופס לו כל חלקה שהייתה טובה ... לא משאיר מקום לכלום .. חלקת השמחה קטנה וקטנה ... לבסוף לא ישאר כלום חוץ מקליפה ריקה ... אפס... כך אני את עצמי מכנה ... מרגישה חסרת כל עמוד שדרה .... ללא כל משו חיובי ... אך עם הרבה דברים שלילים ... אז אולי בעצם המושגים שגויים ? אולי בהעצם אני חיבור של הרבה מספרים שליליים ? חסרת כל ערך ... וחסרת אהבה... זאת ההרגשה כשהמחלה ניצחה ... הילה .. אמרת שחבל שאני לא כותבת יותר .... זה דווקא היה טוב שלא כתבתי זה סימן שהכל היה בסדר .. על פני השטח בכל מקרה ... כי אני כותבת רק כשרע .. כשממש רע ...

טלי יקרה המון כאב רואים מהמכתבים שלך, כאב עמוק. אם את באמת רוצה לצאת מהמחלה, ונמאס לך, ואת באמת אומרת די ! נמאס כבר מכל ההתעסקויות המטומטמות האלה בכלום! נמאס כבר לחיות בשביל לרדת עוד גרם ועוד קילו, בשביל זה באנו לעולם הזה? בשביל להתעסק עם הגוף שלנו כל היום?! אני ממליץ לך ללכת למרכז להפרעות אכילה בתל השומר כי הטיפול שם מעולה וממש עוזר (למי שרוצה להעזר) אם את רוצה אני אביא לך את הטלפון שם תחזיקי מעמד

תודה רבה ..... כן באמת נשבר לי ואמרתי דיי .... אבל אני כן רוצה לרדת מצד שני ...אבל אני לא יכולה לעשות את זה "בדרך בריאה" ... ואני לא יכולה להפסיק להתעסק בזה ... זה ככה מהרגע שאני פותחת את העייניים ועד לרגע שאני הולכת לישון ... ובקשר למרפאה להפרעות אכילה בתה"ש..... תודה .. אבל בעיקרון אני אמורה להתחיל טיפול ברמב"ם שגם עליו שמעתי לא מעט המלצות וגם קצת יותר קרוב אליי .... תודה רבה לך .. ומה איתך ??.... איפה המצב שלך עומד כרגע ? ...

מה שלום כולן? אני נכנסת מדי פעם להתעדכן ולקרא, גם כשאני לא כותבת. אני ממש אשמח לשמוע מכן! דניאלה, לינוי, אנורקסיה... כל מי ששכחתי אגב, מה עם מולאן? ראיתי שהרבה זמממממן אין כלום ממנה. מישו יודע? שלומי טוב מאד, ברוך ה'. היה לי שבוע די מטורף, מלא עבודות באוניברסיטה, מלא עבודה בפנימיה, כשגולת הכותרת היתה לבלות לילה במיון עם מישהי שששתתה אקונומיקה/ סבון רצפה/ סתם אמרה את זה לצומי... אבל בכל זאת זה הוגדר כניסיון אובדני ובילינו את הלילה במיון. אח"כ אשפזו אותה ל24 שעות. בקיצור היה חוויות. אבל בסה"כ היה שבטוע כיף. יש לי בעיה קטנה. זוכרת שסיפרתי לך על האכילה בלילה? האמת שבזמנו ממש עודדת אותי וזה די נפסק (ואז גם רזיתי יפה), אבל מאז שחזרתי לעבודה מחופ שפסח,זה התחיל שוב. למען האמת אני לא תמיד אוכלת ממש ארוחת ערב בפנימייה, או שאני אוכלת מעט ואז אני חוזרת ב11-12 ורעבה. ובגלל שכבר התרגלתי לאכול בשעות כאלה, אני כמעט תמיד אהיה רעבה בשעות כאלה... ואני יודעת שזה לא בריא לא פיזית ולא נפשית וזה משמין ומלחיץ אותי והכל. בקשר לבדיקות דם, עשיתי בפסח, ואני לא מוצאת את הזמן להגיע לקופת חולים להביא את זה... אני על הפרצוף, אני מודה... בעיה נוספת שלעדתי גורמת לזה היא שקשה לי ללכת לישון מיד כשאני חוזרת (אפילו שאני מאד עייפה), כי אני בהיפר כזה. יש הרבה ימים שאני חוזרת הביתה אחרי שמ8 לא הייתי בבית, וגם סתם, קשה לי מיד להתנתק וללכת לישן. יש בי איזה פחד שאני אוכלת כדי להתמודד עם מה שכבר עלי במשך היום, להתמלא קצת מכל הבחינות. אני מנסה לחשוב על תחליף, כמו לקרוא, לכתוב, להכנס לפה... אבל מה לעשות שכמה שזה עוזר לכתוב פה זה לא משביע כמו אוכל.. האוכל הואפיתוי הרב יותר חזק, ש(במיוחד כשאני נמצאת בתוך הבית שלי), קשה לי לעמוד בו...ובינתיים אני משמינה חזרה.. כמה שאני ממש משתדלת להוריד את עניין הלחץ, ולאלכול כשהגוף מבקש ולא לשים על כל עניין השומנים... מה לעשות, אני שונאת חולצות צמודות. ועדיין קשה לי עם זה שבערך כל מי שאני רואה ברחוב יותר רזה ממני... אני מרגישה שאני נראית סביר, ואז אני רואה תמונה ולא מבינה איך הגעתי למצב כזה. הילה אל תבהלי ממני אני יודעת שאני רושמת מחשבות של חולה, אבל אני לא שם... מצד שני אני לא משקרת לעצמי.. במיוחד ל א בפורום הזה. באמת עם כל כמה שנהייתי כנה עם אחרים ועצמי, ואפשר להגיד שנהייתי די כנה, הפורום הזה הוא המקוםש אני מרגישה שאני הכי יכולה להיות אמיתי. בליש ום חציצות ובלי כלום.אפילו יותר דוגרית לפעמים מאשר בלילה מתחת לשמיכות. בגלל זה אנ י נשארצ עם שם בדוי, כי באמצ הדברים הכי אישיים שלי כתובים פה,. זה ממש כיף לי ועושה לי המון טב שיש לי אותך הילה ואת כל הפורום הנפלא הזה בשבילי כאן. מצחיק, בעקרון הפורום הוא אי -ש ם בסייברספייס, אבל הוא חלק מהבית שלי, והוא עמוק בתוכי. חלק מהחיים שלי. שוב התכוונתי לכתוב הודעה קצרה ויצאה לי מגילת העצמאות... שתהיה לכולן שבת של שלום! המון אור ושמחה! ושוב תודה, אוהבת, שיר

אני יודעת שאת לא חולה אבל לפעמים צריך עזרה גם כשלא חולים. עצם זה שזה עדיין מציק לך זה אומר שיש משהו לא פתור מבחינתך שכדאי יהיה לתת עליו את הדעת בשיא הרצינות וזה לא אומר שאת צריכה להיות חולה בשביל ללכת אפילו פעם בחודש למישהו ולדבר איתו על הנושא הזה כדי לעזור לך להתגבר על השאריות שיש לך ואולי זה יעזור לך. וכן הבנות האלה יכולות להעיק לא ברמה שהן לא שוות או שאין להן מקום כי הן יכולות להיות נפלאות באותה מידה אלא מפני שהחברה הפכה אותן לתדמית שכך צריכה להיראות אישה ואני אומרת שרק כלבים אוהבים עצמות,ואת זה גבר אמר לי באחת הנפילות שלי שהייתי שלד, גבר אמיתי 'עם ביצים' כמו שאומרים לעולם לא יאהב באמת אישה כחושה ותסלחי לי מראש על ההתבטאות, אני לפעמים בוטה. נכון אוכל זה דבר טעים ומגרה בפוטנצייאל תמידי כמעט ולפעמים הרעב הזה חשוב ולפעמים צריך להזין אותו גם אם הוא בדכ מעבר למה שאת רגילה להזין אותו בזמנים שאת מפוקסת על עצמך ואין חריגות. נשמע שאת עוברת המון, זה גם אומר שאת מוציאה הרבה אנרגיה, אם תרצי או לא זה מה שקורה, מן הסתם זה בעצם לא מפתיע שיש לך צורך לאכול יותר אם זה אכן הדבר ואני לא מבלבלת לך את המוח. אנחנו עוברים הרבה מאוד תהליכים וחלק מהם קשים וזה לוקח אנרגיה שצריך ללמוד אח"כ להזין. קשה לקבל את זה במיוחד אם היו לך הפרעות אכילה אבל זאת האמת ואת חייבת ללמוד להזין את האנרגיה הזאת ולהבין שאם תקשיבי לה באמת בלי לשפוט אותה את גם לא תשמיני גם אם זה בלילה. אני יספר לך ולכולם סוד. יש ימים שאני אוכלת רק בלילה אני אוכלת ביום ובערב אני לא מספיקה לאכול כי יש לי חזרות בערב אחרי העבודה ואז אני חוזרת וזה יוצא בלילה, אני הולכת לאכול ולא איכפת לי מכלום. אומרים שזה לא בריא, יכול להיות, אבל תסכימי איתי שלאכול באמצע חזרה של ריקוד ולפני החזרה זה לא בדיוק רעיון חכם,וגם זה לא בריא אז בריא זה עניין יחסי, זה גם לא מועיל לחזרה גם להוציא אנרגיה על עיכול וגם על ריקוד. אז אני אוכלת אחכ, אבל אני משתדלת להקשיב למה שאני באמת צריכה. אני לא זוללת גם אם אני מאוד רעבה, אני משתיקה את הרעב עם משהו קטן ואז אני אוכלת באמת מה שאני צריכה ולא מעבר רוב ההתנפלות על האוכל נובעת מרעב מטורף. ויש ימים שזה ככה. פעם, זה מאוד הפריע לי הייתי נשברת מזה, היום אני מבינה שזה חלק מהמציאות שלי ותכלס אני אוכלת ואני לא מקיאה ואני גם לא עולה במשקל וקרה אפילו דבר מפתיע ירדתי עכשיו במשקל מאכילה בלילה ואני מתכוונת להוסיף באוכל שלי כי אני ממש לא מעוניינת בירידה הזאת. הירידה הזאת נבעה מפני שעכשיו אני מוציאה יותר אנרגיה פשוט שכחתי להקשיב לה. מדוע זה כבר לא מפריע לי? מפני שהפסקתי לייחס לזה חשיבות ובאופן משמעותי ברגע שזה קורה אני פשוט מניחה לזה ונגמר כל הסיפור ואני באמת גם לא משמינה כי זה לא מפריע לי וזה ההבדל. אני מספרת לך את זה כי יש פה מוסר השכל זה עניין של גישה את הגוף את לא יכולה לצפות מראש, הצרכים שלו משתנים אבל יחד עם זאת את כן צריכה ליצור סדר מסויים והזנה מסויימת של מזונות הכרחיים אבל מעבר לזה את פשוט צריכה להניח לעצמך לחוות רעב כפי שהוא ואם את רעבה יותר, תמיד תחשבי על זה שאו שאת מוציאה יותר אנרגיה או שכעסת עכשיו מאוד ולא הוצאת לידי ביטוי במילים את מה שאת מרגישה או משהו אחר ברמה הרגשית שחנקת, כך לרוב מפרשים רעב. נשמע שעובר עלייך הרבה, אז באמת תניחי לעצמך ואת תראי שגם אם את תניחי אז לא תשמיני נשבעת לך שזה הולך ביחד את לא יודעת כמה המחשבות שלנו משפיעות על הגוף שלנו ויותר מזה על כל המערכות שלנו. זה פשוט מדהים. מה קורה עם החברה שלך?.. איך היא מרגישה?? ותשתדלי גם לנוח, אל תעמיסי על עצמך יותר מדיי, לפעמים צריך לדעת לעשות סטופ וגם לנוח. כייף שכתבת אני שמחה לשמוע ממך ותחשבי על מה שאמרתי לך המון אהבה שבוע טוב הילה :-)

יש לי חשש כבד לגבי בת 22 שחלתה באנורקסיה. היא יורדת במשקל ללא הפסקה לא מוכנה להראות את המשקל שלה, נראית חיוורת וירודה(בניגוד לעבר) אוכלת ארוחה אחת ביום. היא מאד עקשנית ואין סיכוי שתסכים לטיפול. מה ניתן לעשות במקרה כזה. דרך אגב לגבי המחזור לא ניתן לדעת אם הוא נפגע כי היא נוטלת גלולות. אודה לכל תשובה. אני מודאגת ביותר ואובדת עצות

זה לא חשש, את יכולה להיות בטוחה שזה מתכון של א..נ..ו..ר...ק...ס..י...ה!!! וזה בהחלט מוביל לשם על פי מה שתיארת ועצוב שכך. מזעזע!! בכל אופן אין הרבה מה לעשות למעט העובדה שאת יכולה לחשוף אותה כמה שיותר לסכנות שיש בזה, זה נגמר במוות, את יכולה לחשוף אותה לאנטרנט שתקרא חומר בנושא ושתבין שיש פה משהו חמור שיהיה עליה לטפל בו. מהצד שלך לנסות להתקרב, להרעיף אהבה כמה שיותר פחות ללחוץ, יותר להיות. לשמוע מה באמת מציק לה ואם היא רוצה לדבר, שאת תהיי הכתובת של זה בכל מצב לפעמים צריך לדעת במיוחד במקרים של הפרעות אכילה שיהיה שם מישהו שישמע ויקשיב באמת ויתמוך. תהיה התנגדות כי זו מהות המחלה אבל לך אסור להישבר אם איכפת לך. היתי רוצה לדעת אם את אמא שלה. אם כן אני יתן לך הדרכה אחרת. אבל את צריכה לזכור שהיא זו שחייבת להחליט אם ללכת לטיפול או לא כמה שזה עצוב זו בחירה מלאה שלה לכאן או לכאן וחשוב שזה יבוא ממנה. תחשפי אותה כמה שיותר לסכנות שיש בזה ויש בזה הרבה. זה יכול להגיע עד לקריסה מוחלטת של כל המערכות בגוף, חולשה נוראית, מערכת חיסונית חלשה ולקויה, אי יכולת לספוג ולעכל כמו שצריך את המזונות השונים ולבסוף בשביל הפינל'ה דום לב. גרמי לה להבין בכל דרך אפשרית שמה שהיא עושה לא נכון ושמעל הכל אם יש משהו שמציק לה שתדבר עליו. נסי לעזור, דובבי אותה וחקרי את העניין שלה, פקחי עיניים ותהיי עם היד על הדופק, כי זה באמת מסוכן, תני לה לעבור את זה, כי היא לא סתם עושה את זה לעצמה עם כל זה שזה נשמע מזעזע מה שאני אומרת עכשיו, לפעמים צריך לעבור בשבילים האלה כדי לגדול. הציעי לה שאם היא רוצה טיפול שאת תבואי איתה שהיא תרגיש ממך שאת לטובתה, ולא עויינת ומלחיצה זה מאוד חשוב ואני ישמח לעזור ולכוון בנוגע לעוד שאלות את יכולה להציע לה לפנות אלי ישירות, אני יכולה להסביר לה בהרחבה. אם היא בת 22 אני יכולה לומר לך שזה גיל בעייתי ואם יש לה קושי להשתלב בחברה ולמצוא את עצמה זה תהליך של דיכאון שבהחלט יכול לגרום לאנורקסיה או לכל הפרעת אכילה אחרת או בכלל לשחוף לכל התמכרות הרסנית אחרת. חשוב לכוון אותה ולדבוק מה היא באמת צריכה ואיפה באמת אפשר לעזור אם בכלל. המון אהבה שבוע טוב הילה

אוף כל כך נמאס לי!! נמאס לי כל כך לינויה אני מחפשת אותך!! והילונת אני אכתוב לך במייל או שנדבר אח"כ כי אני חייבת כרגע לנוח היה לי לחץ בחזה קל.. ואני חייבת לדעת למה כל זה קרה אני פוחדת שיש לי כרגע בעיה בלב... רשמתי לא להלחיץ אלא לומר שיש לי לדבר איתך הילונת ולינויה ואם מולאן רואה את ההודעה אז שתכתוב לי אני רוצה לדעת מה ההמשך דניאלה

נשמתיייייייייייייייי שליייייייייייייי לא ייצא לי ליהות כ"כ בבית..... עכשיו אני פה מהממת אני מחכה לך במסנגר! אוהבת אותךך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן עד אינסוףףףףףףף אני דואגת.... ואני מאמינה שאת יודעת בגלל מה זה:( את חייבת לטפל בעצמך מהממת!!!! מחכה לך.... ודואגת:( לינוי הילונת מלאכית איך את מרגישה? הכול בסדר??... אוהבתתתת עד אינסוףףףףףףףף שבת שלום כבר מעכשיו...:) לינוי

לא צריך לקרות הרבה מספיק שהיית חולה וזה משפיע בשלב זה או אחר אני מקווה שאת בסדר ואני מציעה לך לעשות בהקדם בדיקת לב מקיפה נסיתי למצוא אותך ולא היית מחוברת וגם לא השארת לי מייל אני מחזיקה לך אצבעות שתרגישי טוב אני שולחת לך את אהבתי מה שיכול לעזור.. לשכב לנשום נשימות עמוקות סדירות ולנסות להירגע, זה מאוד יכול לעזור, מעבר לזה צריך בדיקה כולל בדיקת לחץ דם. המון אהבה שבוע טוב ספרי מה קורה הילה :-)

כן האורך בהחלט מראה על הנכונות בעיקר שלך לעזור .. וזה מקסים .. רואים את ההשקעה שאת מכניסה בכל מכתב ומכתב ולא סתם חוזרת על קלישאות ומשפטים חסרי כל ערך ....תודה .... בקשר למיסטיקה שדיברת עליה .... לא אני לא מתעסקת בכתות כגון הוויקה או כת השטן .. נכון אני מעניינת ..... אבל ממש לא מתכוונת להשאב לכל העולם הזה .... פשוט תמיד נורא התעניינתי בכל הרובד של מה יש מעבר .. אבל האמת אף פעם לא ממש טרחתי לברר באמת ולהתעמק ... בכללי אני בדר"כ לא מתעסקת בדברים אפילו שהם מעניינים אותי .. אפילו את הציור והכתיבה (שירים בעיקר ...) דיי נטשתי... האמת שמה שהכי מעסיק אותי עכשיו ..... זה למה אני לא יורדת .... חודש שלם אכלתי מעט ...ואני אפילו מודה שזה מעט . ...ועשיתי הליכות ... ורק 2 קילו ..... שגם הם רק בשבועיים הראשונים ...ואתמול הלכתי עם חברה להליכה בצהריים ... ובערב לעוד הליכה אבל ממש ממש הליכה ... ולקראת הסוף גם קצת ריצה .... והיום נשקלתי .. והעליתי בערך קילו וחצי !!!!!!!!!!!!! ...... אני כבר לא יודעת מה לעשות אני הכי מתוסכלת בעולם .... איך זה יכול להיות ?? ...... אני מבינה שבטח עליתי בגלל יום שלישי שאכלתי כמו לא יודעת מה אבל גם לפני יום שלישי עליתי .... אני פשוט לא מבינה את זה ... חברות שלי ירדו המון ועשו הרבה פחות ממה שאני עושה .... ביינתיים היום אכלתי רק פרוסת לחם וקפה ... וכ"כ בא לי להמשיך ... ואני יודעת שאני יכולה .. כי עשיתי את זה כ"כ הרבה פעמים .... מצד שני אני יודעת שזה יגרום לי לחזור להקיא בשלב כלשהו .... אבל אני לא יכולה אפילו לסבול את המחשבה של להכניס אוכל לגוף הזה ... שהעלה קילו וחצי .... כמה שזה מסתכל ... לקרוע את התחת חודש שלם ולא לרדת כמעט .... ולראות שכולם מסביב (כל מי שבדיאטה ..) יורדים הרבה יותר מהר בחצי מאמץ וביותר קלוריות .... אני מרגישה אבודה ..... פשווט כאילו כלום לא יציב ... כל העולם שלי מתנדנד ב גלל המשקל הזה ... ואני כ"כ מרגישה כמו אפס בגלל זה .. כאילו כל הקיום שלי וכל ההערכה העצמית שלי תלויה במספר הזה שמופיע ..... יש לך הסבר ?? משו שירגיע אותי טיפה ??.... אני פשוט לא מתפקדת ... ויש לי עכשיו בגרויות ומתכונות ודיי לחוץ בביצפר.. ואסור אסור אוסר לי להתפרק ... כל השנה הזאת כן הרשיתי לעצמי וראיתי לאיזה ציונים הגעתי ..... המון המון תודה על היחס החם ... בקשר למטפל ... תודה אבל אני חושבת שברגע שאני יהיה מוכנה וירד הלחץ בביצפר אני אתחיל להזיז דברים עם הטפסים ברמב"ם .. ביינתיים אני לא יכולה לדבר עם אף אחד ...

אני חושבת שיש הרבה דברים שאת לא מבינה ברמת הפיזיות , אני חושבת שאת מתייחסת לגוף שלך כאל מישהו שאת בכלל לא התעללת בו, את משווה אותך לאחרים שעושים דיאטה ושמעולם לא חוו ירידה במשקל, מן הסתם הם ירדו הרבה יותר מהר לכשהם יתחילו עם זה אבל תמיד בהתחלה יורדים הרבה אחכ מפסיקים ויורדים מעט תהליך שהוא מתרחש בכל גוף. הגוף שלך פוחד ממך ובצדק פעילות גופנית לא מרזה ובטח שלא במקרים של ידיעת הגוף שאת רוצה להעלים אותו, הפעילות הגופנית מעלה את מסת השריר, יוצרת שינויים של נוזלים והיא יכולה גם להכביד על המשקל ובמקרים מסויימים אם מגזימים היא יכולה ליצור נפיחות שאם את לא מתגמלת את גוף שלך ברמה המטובלית את אפילו תשמיני או תיתקעי באותו משקל. את לא מבינה מה שאני אומרת כי זה כאילו לא הגיוני, אדם שעושה דיאטה וספורט מן הראוי בתפיסה ההגיונית שהוא ירד במשקל. אבל זה משהו שיכול ללכת ביחד רק עד גבול מסויים ורק לצד תזונה שהיא מבוקרת ומאוזנת אבל הגוף לא בנוי כך, בטח לא מה שאת בוחרת לחולל בו. את חושבת שאם לא אוכלים אז יורדים במשקל... לא תמיד ואולי את יורדת יותר ממה שאת חושבת ואפשר לבדוק את זה רק שלא תמיד המאזניים הרגילים מעידים על כך לעיתים באמצעות בדיקת שתן יש דבר כזה שנקרא מהילות בשתן ויכול להיות שאת מאוד מהולה בנוזלים מה שיכול להעיד על כך שאת אפילו יכולה להיות חמש עד שש קילו פחות אם לא יותר במסגרת המשקל הנוכחי שאת רואה על המאזניים שכאילו את לא יורדת, אבל את לא באמת יודעת. יש משהו שמאוד ציער אותי בין כל מה שסיפרת והוא שאת אוהבת לכתוב ולצייר ונטשת את זה. אני מציעה לך חוזר לזה בכוח כי אני חושבת שזה יכול לעזור לך המון ואפילו לתת לך כוח במסגרת כל הבגרויות אני חושבת ששעה בשבוע להירשם לחוג כזה שיש בבית אריאלה ליד המוזיאון בכתיבה או באגדות הציירים לישראל בתל אביב באל חריזי יש בהחלט חוגים בציור ולדעתי גם במסגרת המוזיאון ששווה לך לברר עליהם ולהירשם לזה, אני יכולה לומר לך שזה נותן המון כוח. לגבי המיסטיקה אני שמחה על התשובה שלך זה מעיד על זהירות ואני חושבת שאם תקחי את הטיפים שלי כנקודת מוצא זה בהחלט יכול לעזור לך במידה ותרצי להחשף לתחום. לגבי רמב"ם, אני מקווה שעד אז פשוט תניחי לעצמך. אבל את יכולה לראות שיש הרבה מאוד דברים שמציקים לך שאת בכלל לא כותבת עליהם ויכול מאוד להיות שדיבור איתם יכול לשנות את כל התמונה ואולי בכלל לא תרצי לרזות. את לא באמת יכולה לדעת אם לא תנסי המון אהבה יקירה שלך הילה

שוב תודה ... אנחנו כל פעם פותחות דיאולוג ארוך שאמנם אני שואבת ממנו דברים חיוביים אך קשה לי לא להרגיש שאני גורמת לך להוציא אנרגיות עליי ... ושאני לא ממש שווה את זה .... בכל אופן ... חזרתי עכשיו מעוד הליכה .... ואכלתי היום האמת בסדר .. אמנם לקראת ערב אכלתי בערך מה שאכלתי במשך כל היום אבל לבסוף הגעתי לבערך 800 אולי טיפה פחות .... ובקשר לכל מה שאמרת על פעילות ותזונה נכונה ... לא יודעת באמת זה כאילו נוגד את ההיגיון אך מצד שני מאוד הגיוני ... כי הגוף בכל זאת מציד מגננות מסוימות.. שנובעות ממקום של רצון לקיום ... א אבל מכיוון אחר .. אני כ"כ אובדת עצות אני במן אפלה וכאב עמוק עד כדיי שזה משגע אותי .. במיוחד בימים האחרונים .. שאני לא יורדת בהם ואף עליתי קצת ... אני מרגישה אבודה .. כי תמיד כשהיה לי רע או כשרציתי לרדת .. פשוט פצחתי בדיאטה .. תמיד ... מאז שאני זוכרת את עצמי ... מגיל 9 בערך ... (ואז אמנם הורדתי 10 קילו מהר מאוד .... והלוואי ועכשיו הייתי יורדת ככה... ) זה כ"כ מסתכל .... ואני הולכת עם חברה שלי ואני שותקת ... ואני שותקת .. בסופו של דבר היא שאלה על מה אני חושבת ניסיתי להסביר לה ... והיא הבינה בערך ... אבל לא יכולתי לתאר לה את הרמות של השנאה העצמית וכאב שבתוכי .... ואני כ"כ שונאת להיות ככה .. אני לא בנאדם עצוב .. אני לא בנאדם שאוהב להתבוסס בכאב שלו .. אחרת כבר מזמן לא הייתי בחיים כנראה .. כי החיים שלי ממש לא פשוטים ... (המצב בבית ... ) ....זה כאילו מן מעקה כזה .. קרש בטיחות שתמיד יכולתי לסמוך עליו .. נפל והתמוטט עליי .... ובדרך מעך כל שמץ על הערכה עציית ותחושת גאווה ... אני פשוט לא יודעת איך להחזיר את החיים שלי למסלול .. אני לא מכירה שומדבר אחר מלבד זה ... תמיד פניתי לזה ... תמיד ... מה אני עושה עכשיו ?.... והחלטתי שאני עושה הפסקה קצרה מההליכות ... לשבוע לפחות לראות מה קורה... אבל אז מה אני עושה עם האוכל ? האם אני חוזרת ל400 קלוריות ?? או שאני מנסה להעלות טיפה כדיי לססדר את החילוף חומרים לפחות טיפה ... אבל אז אני מסתכנת בעלייה ... ואני יודעת שאני לא אקבל את זה טוב ....(בלעתי כדורים לפניי חודשיים בערך .. כמובן שזה גם היה קשור לה"א ... ואני מרגישה שמבחינה נפשית .. אני מזה קרובה לעשות משו קיצוני שוב .. אבל אני לא רוצה .. אני לא אגרור את אמא שלי שוב בזה .... ) ואני יודעת שאת לא אמורה לתת לי טיפים שלך איך לרזות כי ברור שהמטרה פה היא לא להכניס אנשים יותר עמוק למחלה ... אבל פשוט תגידי לי משו שייתן לי הכוונה .. משו שאני אדע מה לעשות ... כי אני פשוט על הפנים ... המון המון תודה .. טלי ... שממש מיואשת מעצמה ...

שוב תודה ... אנחנו כל פעם פותחות דיאולוג ארוך שאמנם אני שואבת ממנו דברים חיוביים אך קשה לי לא להרגיש שאני גורמת לך להוציא אנרגיות עליי ... ושאני לא ממש שווה את זה .... בכל אופן ... חזרתי עכשיו מעוד הליכה .... ואכלתי היום האמת בסדר .. אמנם לקראת ערב אכלתי בערך מה שאכלתי במשך כל היום אבל לבסוף הגעתי לבערך 800 אולי טיפה פחות .... ובקשר לכל מה שאמרת על פעילות ותזונה נכונה ... לא יודעת באמת זה כאילו נוגד את ההיגיון אך מצד שני מאוד הגיוני ... כי הגוף בכל זאת מציד מגננות מסוימות.. שנובעות ממקום של רצון לקיום ... א אבל מכיוון אחר .. אני כ"כ אובדת עצות אני במן אפלה וכאב עמוק עד כדיי שזה משגע אותי .. במיוחד בימים האחרונים .. שאני לא יורדת בהם ואף עליתי קצת ... אני מרגישה אבודה .. כי תמיד כשהיה לי רע או כשרציתי לרדת .. פשוט פצחתי בדיאטה .. תמיד ... מאז שאני זוכרת את עצמי ... מגיל 9 בערך ... (ואז אמנם הורדתי 10 קילו מהר מאוד .... והלוואי ועכשיו הייתי יורדת ככה... ) זה כ"כ מסתכל .... ואני הולכת עם חברה שלי ואני שותקת ... ואני שותקת .. בסופו של דבר היא שאלה על מה אני חושבת ניסיתי להסביר לה ... והיא הבינה בערך ... אבל לא יכולתי לתאר לה את הרמות של השנאה העצמית וכאב שבתוכי .... ואני כ"כ שונאת להיות ככה .. אני לא בנאדם עצוב .. אני לא בנאדם שאוהב להתבוסס בכאב שלו .. אחרת כבר מזמן לא הייתי בחיים כנראה .. כי החיים שלי ממש לא פשוטים ... (המצב בבית ... ) ....זה כאילו מן מעקה כזה .. קרש בטיחות שתמיד יכולתי לסמוך עליו .. נפל והתמוטט עליי .... ובדרך מעך כל שמץ על הערכה עציית ותחושת גאווה ... אני פשוט לא יודעת איך להחזיר את החיים שלי למסלול .. אני לא מכירה שומדבר אחר מלבד זה ... תמיד פניתי לזה ... תמיד ... מה אני עושה עכשיו ?.... והחלטתי שאני עושה הפסקה קצרה מההליכות ... לשבוע לפחות לראות מה קורה... אבל אז מה אני עושה עם האוכל ? האם אני חוזרת ל400 קלוריות ?? או שאני מנסה להעלות טיפה כדיי לססדר את החילוף חומרים לפחות טיפה ... אבל אז אני מסתכנת בעלייה ... ואני יודעת שאני לא אקבל את זה טוב ....(בלעתי כדורים לפניי חודשיים בערך .. כמובן שזה גם היה קשור לה"א ... ואני מרגישה שמבחינה נפשית .. אני מזה קרובה לעשות משו קיצוני שוב .. אבל אני לא רוצה .. אני לא אגרור את אמא שלי שוב בזה .... ) ואני יודעת שאת לא אמורה לתת לי טיפים שלך איך לרזות כי ברור שהמטרה פה היא לא להכניס אנשים יותר עמוק למחלה ... אבל פשוט תגידי לי משו שייתן לי הכוונה .. משו שאני אדע מה לעשות ... כי אני פשוט על הפנים ... המון המון תודה .. טלי ... שממש מיואשת מעצמה ...

לינוי אני מחפשת אותך כבר 4 ימים אני חייבת לדבר איתך!! משהו חשוב ביותר!! אז אם את רואה אני אחזור בשבות הערב אולי קצת לפני.. אוהבת מלייןןןןןןןןןןןןןןןן מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה ולינוי זה כבר עלה ל200 ואין לי כח לזה אולי יום שישי אני אראה חחחחחחח טוב שתדעי שאני אוהבת אותך מאדדדדדדדדדדדד ומתגעגעתתתתתתתת טוב יאלה בוקר נפלא יש לי יום א-ר-ו-ך דניאלה

פספסתי אותך באותו יום אני מקווה שאת בטוב המון אהבה תבלי לך בסופשבוע וגם אני ישמח לדעת מה קורה עם לינוייה הילה

אתמול (יום ד') היתה כתבה בזמנים מודרנים בידיעות אחרונות על היחס של האנשים למשקל והחשיבות המוגזמת שנותנים לו. כדאי מאוד להשיג את הכתבה ולקרוא

טוב דבר ראשון איך עברה השקילה?? ודבר שני אני במצב כמעט דומה לשלך ההורים רוצים לשקול אותי איך אני מעלה "משקל" בלי לאכול הרבה?? ואני אחפש למי יש את העיתון עוד ואקרא בתודה דניאלה

אולי באנטרנט יש איזה קישור שאתה יודע עליו?? דרך אגב, שקילה קונבנציונאלית לא בהכרח מעידה על המשקל שיש שלכם באמת רק שתדעו ביי בינתיים הילה

היי...מקווה שאתן זוכרות את המקרה שלי...רציתי להגיד לכן המון תודה על מה שכתבתם לי ובכלל כל הפורום הזה..אני קוראת כאן את מה שהבנות כותבות וזה מתחיל לעבוד עלי.. הילה- הדפסתי את המכתב ששלחת לי והוא נמצא איתי כל יום כל הזמן..מדי פעם אני שוב קוראת ושוב קוראת..מנסה להבין מה קרה לי..למה אני במצב הזה בכלל..אין לי שום סיבה בעולם להגיע לזה..אני מנסה לחשוב אם חסר לי משהו וממש לא..טוב לי בחיים..אמרת שאולי יש לסביבה \משפחה שלי דרישות גבוהות ממני ו..גם...ממש לא. אין לי שום סיבה בעולם להגיע למצב של ה"א. לפני יומיים כמעט נשברתי..חזרתי הביתה לאחר יום מתיש של לימודים ועבודה ולא אכלתי רוב היום ארוחה חמה..(לא כי לא רציתי אלא כי לא היה לי זמן..)וכשחזרתי הייתי כל כך רעבה שאכלתי מהר מאוד ..כמעט נשברתי..הלכתי לשירותים במטרה אחת..ושוב הוצאתי את המכתב(שלך)וקראתי שוב..זה כל כך עזר לי..פשוט יצאתי אחרי דקה ואמרתי לעצמי..די, מספיק... אני כמעט בת 26 ויש לי חיים שממלאים אותי..טוב לי..באמת... נראה לי שכל ההקאות היו סתם..כי הייתי אוכלת מהר ..(בכמויות נורמליות)..ורצה להוריד את ה 2 קילו הנוספים..מקווה שזה היה סתם ג'וק שחלף ובזכותך ובזכות דניאל וכל הבנות שרושמות כאן חוויות כל כך קשות..אני אולי בדרך הנכונה. שוב תודה, המון אהבה א.

כל אדם, אחרי הכל נושא בתוכו כל כך הרבה רבדים ואת לעולם לא באמת יכולה להיות ערה לכולם. אני מאמינה שבכולנו לא משנה מה, קיים גם טוב וגם רע, הם יכולים להתעורר ולהתעצם תמיד בעקבות הסביבה שלנו ממנה אנחנו מושפעים הכי הרבה, אבל בפועל יש לנו הרבה מאוד חלקים שבאים לידי ביטוי ללא שום קשר לסביבה שלנו, משפחה, עיסוק וכדומה. לפעמים יצר ההרסנות גובר והוא נמצא בכל אחד וכשזה מגיע להפרעות אכילה הרבה דברים עמוקים יכולים להניע אותנו והם לא בהכרח קשורים במשהו חיצוני ובמקרה שלך לא צריכה להיות סיבה אבל הרבדים האלה ישנם כי אחרת לא היית יוצרת הפרעת אכילה. בניגוד לאנשים אחרים מפאת הסביבה הטובה שבה את נמצאת את יכולה בהחלט לקבל עזרה מקיפה ולעניות דעתי הרבה מאוד תמיכה מהאוהבים אותך שזה משהו יחודי ונפלא לך וזה לא תמיד קיים בסביבת המתמודדים עם ההפרעה. לכן אל תחפשי סיבה מפני שאנחנו מאוד עמוקים ואולי נכון להיום היא נסתרת ואולי היא בכלל לא קשורה בחיים האלה, אחרי הכל ההווייה שלנו לא מתחילה רק מעצם היותך חיה מתאריך לידתך ועד היום שכן כל ההוויה שלך קדומה ותרצי או לא גם היא משפיעה, עדיין זה לא באמת משנה, מבחינה התנהגותית , את תהיי חייבת לטפל בדרכים שלך ביתר תשומת לב, כי סיבה לא סיבה יש לך הפרעת אכילה וזה לא דבר תקין ואפילו מסוכן. כשאנחנו אוכלים מהר לרוב אנחנו לא באמת בשקט תנסי לחשוב מדוע את אינך בשקט אני מציעה לך לאכול רק מתי שאת רגועה .. רגעים של אי שקט חולפים אם מבינים אותם וזה משהו שצריך לחקור אותו לעומק כדי ללמוד את ההתנהגות שלך באופן מקיף כדי שתוכלי באמת כמה שיותר למתן את ההפרעה שלך. אי יכולת להתעמק בסיבה ולאתרה קשורה הרבה מאוד ברווחים שיש לך כתוצאה מההתנהגות המסויימת שיש לך ביחס לאוכל וזה משתנה מאחד לאחד, יכול להיות שזה כל כך משרת אותך שאת אפילו לא מוכנה לראות מעבר ואלה לא באמת נושאים שניתן לראות בוודאות, הם לרוב חבויים. אני כן מאמינה שככל שתשחררי את עצמך יותר ולא תלחיצי את עצמך ובכל זאת תקבלי את עצמך כפי שאת הרבה דברים יעלו על פני השטח וכל מה שהיה מודחק יהפוך להיות גלוי ואת תביני שההפרעה הזאת מסתירה משהו כמוס ביותר. את היא זו שתצטרך לגלות מהו ואם את אומרת שזה לא קשור בסביבה שלך או בעברך הייתי מציעה לך לכתוב על עצמך ולשאול אותך כל מיני שאלות ולנסות לענות עליהן מבלי להיות יותר מידי הגיונית פשוט לזרום עם מה שיעלה, אני יכולה לומר לך שכתיבה מהסוג הזה יכולה להועיל לך הרבה מאוד באיתור הבעיה והיא לא חייבת להיות קשורה בסביבה או בעבר שלך. אני מקווה שזה יעזור לך אני בטוחה שתצליחי המון אהבה יקירה שלך הילה

רציתי לומר לך שהסביבה ממש קשורה כל הסביבה שלי עם ה"א אנורקסיה\בולמיה חברות משפחה וכ"ו אז זה ממש קשור אני חושבת ספרי מה איתך יקירה?? שלך דניאלה

היי, רציתי להודות לכן על התשובה ששלחתן לי..אבל לא כל כך הבנתי...הילה, את אומרת שיכול להיות שאין לה"א קשר לסביבה שלי ..(ואני די מאמינה בזה) ולעומת זאת דניאלה, את אומרת לי שזה ממש קשור.. ניסיתי לחשוב המון על מה שכתבתן..ועדיין אין לי את הסיבה..הילה, אמרת לי לספר על עצמי..אני לא יודעת כל כך ממה להתחיל..אני מנסה לחשוב על דברים שליליים בחיים שלי ו..אין לי..לא עברתי טראומות כולשהן..אני מלאת שמחת חיים וכל מי שמכיר אותי יודע שהכי חשוב זה לחייך,הרבה,כמה שיותר..אני בת 26 מסיימת תואר,עובדת בתחום שאני לומדת ומאוד מאוד מסופקת מהעבודה..הכל טוב מאוד אפילו.. (פרט לזה שנפרדי מחבר לי..אבל ההקאות התחילו עוד לפני שהכרתי אותו..ואני שלמה עם הפרידה..)... כל כך חשוב לי לדעת מה הסיבה שבגללה בכלל התחלתי להקיא...כי סיבה הגיונית אין לי.. ודרך אגב- כבר אמרתי לכן שזה ממש עוזר לי..לכתוב פה..ולקרוא את מה שעוברות בנות אחרות..את התשובות שלכן...אני מרגישה שאני בדרך הנכונה..מיום העצמאות שלא נכנסתי לשירותים במטרה להקיא..אני אוכלת בריא..לאט..ועושה גם ספורט..וכל פעם שהרצון להקיא אחרי ארוחה חוזראני מנסה לגרש אותו..להיות הגיונית ו..מצליחה... שוב תודה מכל הלב א.

קיבלתי את המיילים שלך (ושלחתי לך משהו קטן...). תודה רבה-רבה-רבה לך!!! את מקסימה ואני אוהבת אותך!! ואנחנו עוד נדבר... שיהיה לך יום טוב!! שלך...

רציתי לעכדן שקיבלתי אותו שיהיה לך יום נפלא חיבוקים וחיזוקים המון אהבה הילה

תעדכני אותי אם קיבלת או לא ליל מנוחה המון אהבה הילה :-)

כן הילה קבלתי!!! אני אחזיר לך תשובה מפורטת במייל אני צריכה איזה שעה חופשית אחת לשבת מול המחשב בשביל זה אני לא רוצה סתם לחפף ושוב תודה תודה תודה

איך הייתה לך השבת??? אני מקווה שאת בטוב... המון אהבה שבוע טוב :-) הילה

לפני כמה שנים הכרתי בחור והתאהבתי בו, נכנסנו לקשר קצת מעורער. הוא אמר לי שהוא לא אוהב את המבנה גוף שלי, עשיתי דיאטה, נפרדנו, נשארתי עם ההפרעות אכילה, האשמתי אותו בהפרעות האכילה שלי, האשמתי אותו ואת כול המין הזכרי. שנאתי אותם. בדיעבד לאחר 3 שנים בטיפול פסיכולוגי הבנתי שהפרעות האכילה שלי נבעו מתוכי ולא בגלל מה שהבנים או החברה החיצונית דורשת ממני להראות. אני עדיין לא מאמינה בזה בלב שלם אבל אני יודעת שזה כיוון החשיבה שעליי לזרום עימו.. היום, לאחר 3 שנים של מערכות יחסים קצת כושלות ועם שקרים, הרגשתי מספיק בטוחה ובוגרת לספר לחבר החדש שלי שיש לי הפרעות אכילה. לספר לו באמת ובתמים שאני אוכלת רק ירקות ומתאמנת כמו פסיכית. שפעם -פעמיים בשבוע אני יורדת על אוכל רגיל ואם בא לי אני גם יקיא אותו. וסתם לשלוח או הודעות SMS באמצע הלילה "גיא הקאתי עכשיו" סתם שידע... אין לכן מושג איזה טוב זה עושה שמישהו אוהב אותכן בלי המסכות והשקרים והוא לצידכן במאבק היומיומי הזה. תהיו חזקות. כולכן!

אני חושבת שכולנו תורמים אחד לשני במשהו וכשזה מגיע לאהבה זה נפלא וזו תחושה אדירה. בכל מקרה את מתחילה היום משהו חדש, הרבה בזכות ההבנות החדשות שיש לך וזה נפלא. אני מקווה שגם את תהיי במהרה ללא הפרעות אכילה ואם את צריכה להבין משהו ספציפי את יותר ממוזמנת לשאול ואני יענה לך ולא רק אני ואני שמחה שאת בטיפול, זה דבר חשוב בהתחשב ולאור מה שסיפרת. אני מציעה לך להבין שאם את שלמה עם עצמך ואת בוחרת במודע לא לשתף פעולה עם הביקורת שנמצאת בתוכך אז את יוצרת לעצמך מצב של קבלה מלאה ובעצם אהבה ומהמצב הזה את רק יכולה להרגיש הכי טוב שבעולם כי אנשים אחרים או דעתם האישית לא יהוו פתאום איום על הדימוי העצמי שלך בגלל שהתחלת להבין שבך יש עולם ומלואו וכל שחשוב שתתני לו ביטוי ותהיי נאמנה לו ע"י ההגשמה שלו וע"י שמירה על שלומך הנעלה. חשבי על זה כעוד משהו משורת התהליך שיש לתת את הדעת עליו ולשקול מה ברמה היישומית של זה את בוחרת להיות לנסות ולטעות עד שתמצאי את המקום שיהיה לך בו הכי טוב. המון אהבה והמשך יום נפלא הילה

היי .... טוב אז אני יתחיל בזה שכבר מגיל 9 אני עושה דיאטות רעב ... ואז הורדתי מהר נורא אני זוכרת שהורדתי 10 קילו ... שבדיעבד ... ממש לא הייתי צריכה להוריד ... ומאז אני מכורה לזה .. וזה בא בתקופות ....בשנה שעברה העליתי 12 קילו ... ממשקל תקין יחסית למשקל גבוה מאודדד.... השנה הורדתי הכל וכרעג אני מטר 60 ושוקלת 63 ... ומרגישה נורא ... שמנה הררר... בחודש האחרון אני שוב בדיאטה אבל הפעם בצורה יותר טובה מאשר בשנים קודמות ... אני אוכלת בין 300 ל600 קלוריות ליום ועושה הליכ8ות לפעמים פעמיים ביום .... אבל כבר שבועיים שאני לא יורדת במשקל !! אני גם חייבת לציין שבשבועיים שלפני שהורדתי בהם שתיי קילו הייתי אוכלת בערך 600 ליום ולא עושה הליכות .. אז איך זה יכול להיות שעעכשיו אני אוכלת 400 ולא יורדת ?? .... וגם עד לפניי חודש הייתי מקיאה ... במשך כ4 חודשים ... כל יום כמעט ואפילו 3 פעמים ביום ..... והפסקתי אבל נורא חשוב לי לשמור על הדיאטה ... כי אני יודעת שאם אני אצא משליטה ויאכל הרבה אני יחזור להקיא וזה הדבר האחרון שאני רוצה .. כי ההקאות התישו אותי נפשית ופיזית .... אני כבר לא יודעת מה לעשות אני היסטרית בקשר ללרדת והייתי כ"כ גאה בעצמי שכבר חודש אני מחזיקה ואוכלת טוב כמעט בלי הקאות .... אגב כבר שנתיים בערך יש לי מחזור של יום אחד ... אבל הוא תמיד מגיע בזמן .... זה תקין ?? ... ברכל מקרה עכשיו הוא מאחר לי בשבועיים והוא גם לא מראה שום סימנים שהוא הולך להגיע ואני מפחדת כי אני לא רוצה להתחיל לקחת גלולות כמו כמה מהחברות שלי ....

את לא יורדת במשקל כי המטבוליזם שלך לא עובד .. אין לך תנועה במערכות ולמעשה מה שבאמת קורה הוא שהגוף שלך פשוט נכנס למשטר של הלם ואז הוא מתחיל לאגור ולצורך העניין גם אם תאכלי 100 קלוריות סביר להניח שלא תרזי מזה את אפילו תשמיני או תתקעי במשקל ובנוסף לכך המערכות שלך רק ימשיכו לקרוס ואת לא באמת יודעת לאן זה מוביל אני רק יכולה לומר לך שזה לא סימפטי בכלל. נכון להיום רק תפריט של 1000 1200 קלוריות יגרום לך אם בכלל להרזות לפחות לאיזשהי תקופה של חצי שנה אבל עדיין את תהיי חייבת לעשות זאת באופן מבוקר וע"י פיקוח רפואי מה שנשמע לי זועק מתוך כל מה שאת כותבת. את זקוקה להזנה והגוף מסמן לך את זה, מחזור של יום אחד זה לא מחזור והבעיה במשקל היא כבר לא בעיה של שומן סביר להניח שזה תרכובת של כמה דברים ואני לא יתפלא אם זה גם בין היתר הצטברות נוזלים חריפה וששלפוחית השתן שלך חלשה (צורך במתן שתן לעיתים תכופות) אני חושבת שאת חייבת לעבור בדיקות מקיפות כי כל מה שאת מתארת מעיד על כך שהמערכות שלך בגוף לא עובדות כמו שצריך בכלל ואת לא מזינה אותו וזה אפילו לא נקרא דיאטה זה נקרא הרעבה עצמית אפילו שנאה עצמית ושוב כדי להגיע לאיזון את חייבת להפעיל את המערכת שלך בצורה תקינה אני מציעה לך ללכת לתזונאית ולעבוד יחד איתה על תזונה מבוקרת לא לפני שתבקרי אצל רופאת משפחה, ספרי לה על הבעיה ומשם שהיא תפנה אותך לכל מה שדרוש. להפסיק להקיא זה נפלא אבל אם זה אומר שאת לא אוכלת כלום בשביל זה, אז זה אומר במילים אחרות שאת לא באמת הפסקת, זה רק אומר שמצאת לעצמך התמכרות אחרת במסגרת אותה התמכרות. עלייך להבין שכל שילטה בגוף היא למעשה התמודדות קוסמטית לבעיות רגשיות נפשיות והתנהגותיות עמוקות יותר מאלה שנגלות לך על פני השטח ושיש לטפל בהן בדחיפות ע"י טיפול אצל פסיכולוג טוב או כל שיטה טיפולית אחרת שתבחרי לנכון להיות מטופלת בה שהיא למעשה החלק הכי חשוב במכתב הזה, מעבר לכל הטיפול הקוסמטי שאת נואשת לו. זה לא יפתר ע"H השלת משקל, זה יפתר אך ורק ע"י טיפול הולם שבו תביני מדוע מלכתחילה הכנסת את עצמך לבעיה ומה בפועל את עושה כדי ליצור לעצמך מציאות אחרת ממשקום של חמלה וקבלה ולמידה עצמית מחודשת. לגבי המחזור, זה לא לגמרי תקין אבל עדיין אני לא ממליצה לך לקחת גלולות כי הן יכולות להחליש אותך. אני כן מציעה לך ללכת להיבדק באופן אוברולי למדי. ואם את עדיין רוצה לשאול שאלות ובכלל לשפוך את שעל ליבך את מוזמנת המון אהבה ויום טוב שלך הילה

תודה .. באמת תודה על ההתיחסות והתגובה .... ואני באמת לא יודעת מצמה נובע זה שאני לא יורדת כבר שבועיים אבל אני באמת אוכלת בסדר !! זו הדיאטה הראשונה שאני עושה שאני באמת לא מסתובבת רעבה ...אמנם נכון שתגידי שזהבגלל שהרגלתי את הגוף אבל באמת שאני אוכלת 3 ארוחות ביום אמנם עם מעט קלוריות אבל זה בהחלט יותר טוב ממה שהייתי עושה פעם שהייתי כל היום אוכלת או רק יגורוט או רק כוס מרק ירקות .... או רק כוס קפה ... בקשר למחזור .... כן הוא כבר שנתיים רק יום אחד אבל עכשיו הוא בכלל מאחר לי !! כבר שבועיים וזה אף פעם לא קרה לי .. לכן העליתי את הגלולות .. בקשר לבידאז האמת שהפנו אותי פעם למרפאה להפרעות אכילה .. ולא ממש עשיתי עם זה משו אבל הם אמורל י לעשות בדיקות אז עשיתי כי אמרתי שזה לא יזיק .. והן יצאו דיי תקינות כאילו הכל בתחום הנורמה אבל טיפה נמוך למשל היו שם משו שהתחום היה בין 80 ל160 נדמה לי והיה לי 81 וככה הרוב היה ....אבל בכל אופן תקין לזה התכוונת לבדיקות דם רגילות נכון ?? .. וחשבתי באמת כן ללכת לטיפול במרפאה אבל אולי ככה עוד חודש... כשיירד הלחץ בלימודים ואולי גם כשאני ארד .... בקשר למה שאמרת .. אבל איך זה יחכול להיות ?? מה פתאום לאכול 100 קלוריות ביום אני ישמין בצורות מטורפותתת אני ימותת פשוט .... ושוב תודה ... שיהיה לך יום טוב ... !!

לא בטוחה מה רוצה לכתוב... לא בטוחה למה פתחתי את המחשב... כן מרגישה שרוצה לדבר...אבל לא בטוחה איפה מתחילים. האמת, מרגישה קצת מנותקת, קצת לא שייכת. לא כל כך מרגישה שיש לי מקום, כאן...בכלל. אני רוצה לטוס לחו"ל. אולי להודו או דרום אמריקה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשנות כלום בסביבה הטבעית. ולמרות שאני לא מתמודדת טוב עם שינויים, אולי זה מה שאני צריכה כדי לעשות את הצעד הבא. כבר תקופה ארוכה אני מרגישה קצת תקועה. צריכה לשנות מקום, לשנות אווירה... אבל אם לא מסוגלת לאכול בבית....מה יגרום לי לאכול במדינה אחרת? אולי אני מבקשת עצה...אולי בגלל זה פתחתי את המחשב.

כשתחזרי הבעיות עשויות להישאר כפי שעזבת אותן אני נסעתי לספרד במסגרת התפתחות המחול שלי ואני יכולה לומר לך ששם הרשיתי לעצמי לאכול יותר כי אף אחד לא הכיר אותי ולא היה לי את הלחץ של הסביבה שפחדתי ממנה אפילו הפסקתי להקיא שם באופן מאוד אבסורדי אבל כשחזרתי לארץ זה פשוט היכה בפני .. חזרתי לצומות אפילו הייתה לי תקופה מזעזעת של בולימיה ואחכ שוב נפלתי לאנורקסיה גם אני רציתי לברוח וחשבתי שזה יפתור לי את הבעיה. זה כן גרם לי להרגיש טוב שלא הייתי פה אבל זה לא פתר לי את הבעיה ואם את נוסעת כדי לברוח את לא תצליחי, כי אני נסעתי כי היה לי רע ורציתי לברוח והאמנתי שזה יפתור לי את הבעיה אבל אם את נוסעת כדי להרגיש סתם טוב יותר או לשנות אווירה מבלי להחליט שזה מה שיפתור לך את הבעיה אז נראה לי שזה יותר ממבורך. תחשבי טוב טוב אם זה באמת מה שאת רוצה ואם כן אין סיבה שלא תעניקי את זה לעצמך אולי זה יכול להיות חיובי אבל אל תעשי את זה כדי לברוח כי זה יכול להכות בך אוהבת אותך יום נפלא הילה

אני מכינה עבודה על ההתמודדות המטורפת עם הפרעות אכילה כשאת חיילת.... אם מישהי כאן חיילת, אשמח אם תכתוב לי

שזה היה גהינום אפילו שזה כבר לא רלוונטי כי אני כבר תודה לאל לא חיילת אני רק רציתי למות ורציתי שלא יראו שום דבר וזה היה קצת קשה בסוף זה נגמר בשחרור, כי כבר הייתי על סף היעלמות המפקדים שלי לא ידעו רק לקראת הסוף כשהיה שינוי קיצוני במשקל שלי אני יכולה לומר לך שזה היה מיותר בהתחשב במצב אני יכולה לומר שזה משתנה מאדם לאדם ותלוי באיזה מצב את נמצאת אני חושבת שבמצבים מסויימים עדיף טיפול מאשר לקחת חלק במסגרת הזאת אני הופניתי לאישפוז מיד אחרי ובסהכ אני זוכרת את התקופה הזאת כגיהינום מוחלט אני חושבת שכשהמטלות שלך בצבא הן לא מי יודע מה ברמה של פקידות וזוטרות קל יותר ליפול .. נראה לי גם הגיוני, נראה שלי שתפקידים אחרים בהחלט יכולים לגרום למוטיבציה וזה מאוד תלוי גם עם האנשים שאת נמצאת איתם במסגרת השירות הצבאי ואני יכולה לומר לך שזה בהחלט יכול להשפיע על ההחמרה של ההפרעה אם רע לך בצבא סביר להניח שהמחלה תחמיר והאמת שזה לפחות מה שקרה לי אבל זה היה שילוב של הרבה מאוד דברים שלא היו לגמרי רק קשורים בצבא או באנשים שהיו איתי למרות שהם בהחלט תרמו בהרעה של המצב. תכלס כל הזמן הייתי בבתי חולים כי כל הזמן התעלפתי ודיממתי, היו לי בעיות במעיים וכל הזמן נדרשתי לטיפול רפואי אני כבר לא בטוחה שלא הייתי יותר בבית חולים במסגרת הצבא מאשר במסגרת עצמה. כשהייתי חיילת הייתי חולה,חולה מאוד, זה מה שאני זוכרת. קראו לזה אנורקסיה נרבוזה עם הקאות לא רצוניות שגם לזה היה שם מוזר, משהו כמו מזרם חוזר, ריפלוקס. מה שמנע בעדי לאכול בכלל ליד אנשים, זה יצר בעיה והחריף את העניין הייתי אוכלת רק בבית אם בכלל שכבר העזתי והסכמתי לאכול מפני שאף פעם לא ידעתי אם אני יצליח לא להקיא את זה, זה תמיד היה בלתי נשלט בגלל שהסוגר של הוושט נקרע לי בגלל הקאות מרובות ולא ידעתי אף פעם איך זה יגמר, אז פחדתי שזה יקרה ליד אנשים ופחדתי מה יגידו עלי. היום לשמחתי אני כבר שולטת בזה ויש גם תרופות שעוזרות אז הכל מסתדר, אני גם לא מקיאה הרבה זמן ואני גם לא אנורקסית וגם לא בולמית לשמחתי הרבה. אבל בתור חיילת זה היה סיוט וזה גם מאוד הלחיץ, אני מאוד התבישתי בכל מה שקרה לי ואני זוכרת בעיקר שלא רציתי שידעו כלום. רציתי שזה יגמר וזהו. אם יש לך שאלות ספציפיות אני ישמח לענות לך או שתחכי שמישהי מהשכבה הזאת תגיב לך המון אהבה בהצלחה הילה

כתבתי לך פעם על בתי בת ה23 שיש לה בולמיה. קבלתי את מה שאמרת לי, ואני משתדלת לישם. ספרתי לך עליה, שבזמן האחרון היא אוכלת בלי שליטה ומשמינה מאוד. היה לה מנוי למכון כושר, שהיא נורא רצתה שאעשה לה, אבל עכשיו לא מוכנה להשתמש בו. היא מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית כבר שנתיים. לפתע בזמן האחרון, חל איזה שינוי. היא החליטה שהיא לא רוצה ללכת למכון כושר, אבל רוצה להצטרף אלי להליכות יומיומיות בשכונה, וטוב לה עם זה. היא שומרת על המשקל (אבל זה אומר או אכילה ללא הפסקה, או צום כמעט לאורך כל היום). היא נראית הרבה יותר טוב, וגם מרגישה יותר טוב נפשית. היא גם מזכירה אוכל ממש במילים, כלומר מבקשת שאכין לה ארוחת ערב, או מתקשרת אחרי יום בלימודים ומספרת שהיא רעבה נורא. אני מחפשת כל הזמן סימנים שאולי המצב משתפר, ואולי היא תצא מזה, האם יש סיכוי? האם אלו סימנים שמראים התקדמות? האם אפשר לנצח את ההפרעה ולהגיע למצב של אכילה נורמלית? האם זה שהספורט המסיבי נעלם מראה על שינוי?

לפי ההודעה שלך נראה לי אישית שיש התקדמות כנראה היא בשינוי אבללללללללל יש אבל גגדול נגיד אני יום אחד אני יכולה להראות הכי טוב לי בעולם אבל אני במצב לא טוב אני אומרת שאני אוכלת אולי באמת יש את השיפור אך תבדקי זאת טוב כי אני מראה בכל יום מחדש כמה כייף לי שאני אוכלת אבל בסופו של דבר אני לא אוכלת "רציני" והכי חשוב זה תחושת האימהות איך את מרגישה כי אני במצב הזה9 שנים ואף אחד לא גילה!!(בעזרת ה' גם לא יגלו) שלך דניאלה ויום מוצלח:)

עצם זה שהיא נפתחת בדרכה צריך לכבד את זה את לעומת זאת צריכה להבין שאין הוקוס פוקוס ולעיתים מסע ההחלמה הוא ארוך ומייגע אבל בדיעבד לאחור אחרי ההחלמה נתפס כמעניין למדי ולא סתמי בכלל אני כן חושבת שעדיין טעון שיפור ברמה שכך או כך זו או הרעבות צומות או זלילות ומחזור היטהרות, כי זה מסוכן אבל כרגע היא כנראה לא יכולה אחרת וצריך לכבד את זה. אם היא לא רוצה ללכת לחדר כושר הניחי לה, תני לה למצוא את האמת שלה. אחד הדברים שבלטו לי אז היא האנרגיה המלחיצה מאוד שלך, נסי להימנע ממנה כי זה לא יועיל . אני כן מציעה לטפח את מה שיש. אם היא משמינה סביר להניח שקשה לה ושהיא זקוקה להגנות, אם היא בטיפול היא חייבת לחוות קצוות כדי לבחור, רק כך ברמה חווייתית אפשר להבין מה עומד מול מה וע"י כך לבחור. אני חושבת שדווקא הליכה הרבה יותר בריאה ממכון כושר ועצם זה שהיא עושה את זה איתך זה נפלא וזה שיפור אדיר ואת צריכה לשמוח על כך ולעודד את זה, נשמע שזה יותר שפוי ופחות קיצוני ממכון כושר. נשמע שהיא כן עושה למען ההחלמה שלה אבל את צריכה להבין שזה תהליך באמת לא פשוט וצריך להיות סבלניים וחומלים. אני חושבת שהיא מאוד מתאמצת ליצור סדר אבל היא צריכה להמשיך ליצור אותו במסגרת טיפול טובה וכן יש סוף לדבר הזה אבל אין פה הוקוס פוקוס יש פה תהליך עבודה ארוך מעניין ומאתגר הרבה יותר ממה שאת חושבת. תכבדי את התהליכים שלה ותזרמי עם מה שהיא מבקשת. להכין לה ארוחות יכול לסייע לה הרבה מאוד וגם להגביר את הביטחון שלה ובכלל את ההתקרבות ביניכן. אם היא מבקשת זה דבר מדהים ולא מובן מאליו בכלל זה גם מעיד על כך שהיא מאוד מתאמצת ליצור לעצמה סדר. עשי את זה עם הרגשה טובה ואל תשפטי אותה והימנעי מלמאוס מולה, כי כבר אז אמרתי לך שאלה הם דברים שיכולים להפיל. ואני חושבת שזה נפלא, ואני חושבת שכל איכפתיות שלך וכל קרבה שתהיה ביניכן יכולה להועיל המון אני מעריכה את השאלות שלך ואני יכולה לומר שאת בהחלט יכולה לקוות ולהאמין שאפשרי לצאת מזה. אחד הדרכים הוא לכבד את האדם השני בדרכו, לתת לו לטעות אבל גם להיות שם כשהוא צריך יד מושטת לעלות למעלה ולהבין שהוא בסהכ טעה ועכשיו יש מקום להתייחסות ולמידה חדשה וזה יכול לקרות בעיקר אם לא אוחזים בכוס היין חזק מידי. אני מקווה ששלומך טוב יותר ואני מאחלת לשתיכן הרבה בהצלחה המון אהבה ואני ישמח לשמוע ממך שלך הילה

רק עכשיו אני יודעת למה באמת ניכנסתי לכול הגיהנום הזה רק עכשיו אני יודעת למה אני ככ בדיכאון,למה אני ככ ילדה עצובה וחולה למה אני כמעט אף פעם לא מחייכת...רק עכשיו באמת גיליתי... יש לכם חלק עצוםם במחלה שלי.... הרי אם הייתם מביאים לי תתנאים שכול ילד בגילי היה מקבל לא הייתי ניכנסת לגיהנום הזה בגן-שהייתי חוזרת הביתה וככ רוצה תממתק שההוא אכל אבל לא קיבלתי כי לאמא לא היה כסף,שהייתי רוצה אוכל מבושל אבל לאמא לא היה זמן בישבילי שקינאתי בכו להילדים שאמא הייתה באה לקחת אותם מהגן בחיבוק ורק אמא שלי הייתה באה לקחת אותי תמיד עצבנית,אף פעם לא באמת היה לה זמן בישבילי אף פעם לא היה לה זמן לחבק אותי גם בגיל ככ קטן שככ הייתי צריכה חופ ואהבה,תמיד היא הייתה עסוקה במריבות אם אבא,תמי הייתי עדה לצרחות האלו בילדות-שכול ילדות הקטנות מתחילות לבקש מאמא לצאת ולהנות ורק מאיה נישארת בבית כי אמא מדוכאת ורבה עם אבא כי לאמא אין זמן להתייחס למאיה שעד עכשיו לא שמה לב שזה משהו לא רגיל שאסור לה שיתיחסו אליה כככה בהתבגרות-ילדה בת 14 מתבגרת צעירה שכבר מגיל 14 שכול הבנות קונות לעצמם בגדים לה אפילו את זה אין ומתחילה לקנות לעצמה כמה פירות וירקות כי לאמא אין כסף,לאמא אין זמן בשיבילי,רוצה לספר לאמא שקיבלתי מחזור שאנ יאישה לכול דבר אבל איך?!!לאמא אין זמן בישבילי!!! אמא עסוקה בלריב אם אבא ,לריב בכול השכונה והיום?היום אני יודעת אמא,אבא שרק אתם אשמים הרסתם לנו תמשפחה עכשיו אני יודעת למה אני מקנאה באחיינים של החבר שלי למה אנ ימקנאה בכול תינוק חדש שנותנים ל וחום ואהבה רק היום אני יודעת שאנ ילחום הזה ככ היית ירוצה לקבל,אבל אני כבר לא אקבל את זה הפכתי מילדה ש"אמורה להיות מאושרת אחרי שהוריה בנו אותה בשתי ידיהם לילדה עצובה מסוגרת עם מחלה ארורה שלא מניחה לה כן אמא'כן אבא נהייתי "אנורקסית קשה" היית י10 פעמים בבתי חולים במיון אבל אתם?אתם בשלכם אכפת לכם סיפרו לכם אני סיפרתי לכם ניסיתי לדבר איתכם אינספור פעמים אבל לכם אף פעם לא היה זמן בשיבילי הייתם עסוקים בלריב לצעוק לתווכח פעם 1 לא באתם אלי לבקר אותי בבית חולים אפיל וההורים נידהמו ששכבתי שם במצב קשה ושאלו מה אין לך הורים.?בטוח אין לי הרי איזה הורים לא יבואו לילדה ה"יקרה שלהם אז אמא'אבא..בפעם הבאה שתבואו להגיד לי:"מאיה תסתכלי על עצמך תיראי איך את ניראית כבר... תישאלו את עצמכם קודם:"תיתסכלו על עצמך "הורים"תיראו איך גידלתם אותי?!" תודה "הורים"

מכתבך כל כך נגע לליבי על איך "ההורים" גידלו אותנו אם יכולתי לדבר עם אימי על המצב עכשיו אולי לא הייתי מגיע למצב הזה כל חיי הורי רצו להגן עליי מפני דברים אבל הם חסמו אותי בדברים אחרים ודרך ההתגוננות שלהם הפסדתי דברים ורציתי לומר לך כמה את צודקת היום בראייה אחורה אני רואה אולי הורי היו עושים הכל אחרת אולי היום כל החים ואחיות שלי לא היו במצב הזה אבל אין אנו שנשפוט אותם אולי הם קיבלו כך את החינוך מהוריהם ואין אנו שנשפוט אותם על זה אבל הראייה קדימה איך אנו נשפיע על ילדינו איך נעזור לעצמנו לא לעשות את הטעות של הורינו אל שפטי אותם אסבירי להם אולי זה יראה הכל באופן שונה רציתי אם תוכלי לפרט האם יצאת מזה? את בתהליך? או עדין במחלה?? שלך דניאלה

מה שלומך היום?? אני יכולה לגמרי להזדהות עם כל מה שכתבת הייתי במצבך והאשמתי את הורי ואת כל העולם ולהקתו בסיבוב הופעות מתקדם והזוי לגמרי האמת? בצדק רב. כתבת ומיקדת על הכתב את הסיבות למצבך ועתה המציאות שונה אבל הילדה הכואבת לא גדלה. אחד הדברים שלי גרמו לגדול ולתת לילדה הכואבת הזאת לגדול היא לתת אמון באדם אחד. האדם הזה יכול להיות במסגרת כתלי בית החולים או אפילו מחוצה לו, יכול להיות אדם מאוד מסויים שאת היית רוצה שיהיה שם. איך מזהים אותו?.. האדם הזה בדכ תמיד איכפת לו והוא תמיד שואל לשלומך והוא תמיד ינסה לדבר אל ליבך. אני מאמינה שהיה לפחות אחד כזה בכל חייך. תפני אליו ותצרי איתו קשר קרוב. יכול להיות שזה אולי פסיכולוג/ית אבל אדם כזה חייב להיות ואת חייבת למצוא אותו אני יכולה לומר לך שלי היה אדם כזה שהוא לא היה לא אמא ולא אבא וגם לא אחות ובכל זאת שאבתי מכך הרבה מאוד כוח ואפשרתי לילדה הכואבת לגדול ולהירפא, כי לא הייתה ברירה אלא למות ובינינו זוהי לא לגמרי בחירה שלא את ולא אני רוצות בה בבאמת. דבר שני את חייבת לומר את זה להורים אפילו שהם אינם ואם הם כבר באים לנצל כל הזדמנות. להתיח אשמה, לומר כל שעל ליבך, אפילו אם זה מכוער אפילו אם הם לא יקשיבו יש אחרים שיתבוננו בזה ויגידו "מה? ככה מתמודדים?!" אבל יש משהו בזה ויש משהו בלומר את הדברים באופן הזה כי זה משחרר ואחרי הכל נכון להיום את היא זו שחיה את חייה בקושי רב עם שאיפה לחיות אותם ללא אנורקסיה וחלילה מסכת אשפוזים מיוסרת. את חייבת לצעוק, את חייבת "להקיא" את מה שאת מרגישה ואת חייבת לתת לזעם מקום כי אחרת את פשוט תיגמרי ונשמע שיש לך הרבה מהזעם הזה אני הגעתי למצב שהייתי צועקת לאבא שלי בטלפון ומנתקת לו אחכ תכלס רק היום הוא אחרת אבל את זה לא ממש ידעתי אז וזה בכלל לא שינה רק עצם זה שאמרתי את שעל ליבי ונתמכתי באדם האחד שאוהב אותי זה מה ששחרר אותי. את חייבת להבין שעם כל הכאב את חייבת לשחרר אותו ואת חייבת להניח לילדה הזו לגדול ואת חייבת להבין שאת יכולה היום לחוות דברים אחרים לגמרי. מה שהיה היה ואת לא חייבת לשכוח את זה אבל את כן וכדאי שתגדלי מעל זה כי זה רעל מרוכז להישאר שם. תנסי לפעול על פי מה שאמרתי לך פעולת השחרור והתמיכה שתהיה לך מאדם אחד יכולים לסייע לך הרבה מאוד עכשיו. אם אין לך מישהו כזה תתאמצי ליצור לעצמך כי אין שום סיבה שלא יהיה אחד כזה אבל זה כן יאלץ אותך להיפתח ולוותר על המחסומים הקשים. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולהוציא כל שעל ליבך מתי שאת רוצה.. ואני מזמינה אותך לקרוא את הסיפור האישי שלי אולי תביני דרכו שאפשר אחרת http://www.hilauriel.com http://www.realovercoming.co.il המון אהבה שלך הילה

מחר יש לי שקילה אצל הדיאטנית ואני מה זה מפחד... מצד אחד אני מפחד שאולי עליתי ואז אני ממש ממש יהיה עצוב כי אחרי כל המאמצים שאני עושה בשביל לרדת אם אני יראה שעליתי או שלא ירדתי מספיק אני ירגיש ממש כשלון ושאני לוזר ולא שווה כלום הלוואי שאני ירד לפחות קילו, לפחותתתתת ואוי וואי וואי... .אם אני לא יורד מחר... אני אשתגע מצטער שאני לא כותב דברים חיובים בניגוד לכולם אבל מה אני יכול לעשות אני לא מצליח לחשוב חיובי וכל מה שאני רוצה זה לרדת ולרדת ולרדת מצד שני כבר אין לי את הכוחות שהיו לי פעם להרעיב את עצמי ולעשות ספורט 24 שעות וזה מתסכל אותי כי אני מפרש את זה שאני לא מספיק "שווה" כמו פעם ואני לא מצליח לעמוד במשימות שלי אני כבר לא מספיק טוב. אוףףףףף זה מעצבן!!!!1 אני חייב לעשות משהו לפוצץ מישהו אם אני לא יורד מחר במשקל אני לא יודע מה אני יעשה... אני ישתגע לילה טוב לכולם ותשמרו על עצמכם @---{-----

אולי זה הזמן לפנות את האנרגיה לבניה ולא להרס. מאיה בבית חולים עכשיו וזה מה שקורה למי שרוצה לרדת "רק" קילו אחד גם אני הייתי בסרט הזה וכל מי שפה היה ובסרט הזה בווריאציה זו או אחרת ... אתה נשמע אדם נבון, אני שואלת אותך בשביל מה? מה הקילו הזה יתן לך .. תרגיש טוב יותר?.. אם תהיה מספיק כנה אתה תגלה שרחוק מכך אתה יודע מה אתה צריך לעשות אני רק מאחלת לך ולא רק לך להתחבר לאמת שממנה החיים יפים יותר אתה לא צריך להיות אופטימי בשביל אף אחד ולהזכירך אף אחד פה לא תמיד רק אוטימי. גם אני לא... אבל החיים האלה חשובים ואם אנחנו כבר חיים אותם אז בוא לא נעשה אותם עוד יותר קשים ממה שממילא הם יכולים להיות מבלי יותר מדי להתאמץ בשביל זה אבל הם גם יכולים לעבור אחרת. אני מקווה שתרגיש טוב מחר אני מאחלת לך שתראה שאתה לפחות באותו משקל ושיהיה בך נימת חמלה לקבל את עצמך כפי שאתה. זה אפשרי. זה תלוי בך.. המון אהבה וליל מנוחה הילה אגב, אם אתה רוצה לפוצץ מישהו אני מציעה לך לקרוע ניירות במקום...

אני לא ממש כתבתי לך כי את האמת לא היה לי מה לכתוב אבל תראה את מאיה ויותר מכך מאיה עדין במצב שהיא יכולה לצאת מזה תראה אנשים שכבר לא בחיים והם לא יחזרו למאיה אני מתפללת בכל יום שתצא מזה ויום אחד שנפגש נצחק על הכל מקווה שהשקילה עברה לך בשלום ואל תחמיר עם עצמך דניאלה

אני מקווה שנשארת בחיים ואתה מחייך... ספר מה קורה המון אהבה הילה

קמתי בבוקר התלבשתי ונסעתי לבקר את מאיה.. מאיה ניראית נורא 34 מעלות חום רועדת מקור עדיין בהכרה מעורפלת הגוף אינו מושפע מהזונדות האדירות שהיא מקבלת בבית החולים,המצב לא טוב הרופאים אומרים אני הולכת הביתה אחרי 10 שעות עם מאיה סוגרת תחדר עושה חושך ובוכה בוכה בוכה מתחננת לאלוהים שיציל את אחותי,שיתן לה עוד צ'אנס אחד לחיים.., פתאום גם אני נופלת רוצה להרגיש מה המחלה שהפילה את אחותי פתאום גם אני מרגישה ככ שמנה וסגרתי תיום על סלט חייבת לדעת למה אחותי נפלה חייבתתתתתתת נופלת עמוק עמוק לתיהום בנות תפסיקו תפסיקיו תפסיקו!!!! זה גיהנום המחלה הזו גיהנום שאין ממנה דרך חזרההההההההההההה הצילו,!!!

עדו את חיבת להיות חזקה בשביל אחותך וגם בשבילך. אסור לך להגרר למחלה הזאת גם כן. את חיבת להמשיך לקוות שיהיה טוב וכשמאיה תהיה במצב יותר טוב תראי לה שאת מאמינה בה ושאת בטוחה שיהיה יותר טוב. החשיבה החיובית חשובה בשביל ההחלמה לא פחות מהטיפולים והתרופות. שומעים את זה המון מחולי סרטן שהרופאים לא נתנו להם צ'אנם אבל הם לא ויתרו ונלחמו עוד ועוד עד שנצחו את המחלה שלהם. יהיה טוב בעזרת השם

עצמך, המחלה הזאת אוייבת מספר אחד שלה ושלך כאחד. אני גם פוחדת ודואגת, אני ממש כבר לא יודעת מה לחשוב ולא נראה לי שיש מה לומר, אני רק מקווה שהמצב יתייצב ויהיה ניתן לשקם. הדרך לדעתי להתגבר על זה היא להיות שם. אני הייתי בשביל אחותי ובאופן אבסורדי ועקיף זה עזר גם לי וגם לה. לכי לים הרבה, מקום ששואבים ממנו כוח אני יודעת שלי הוא עזר ברגעים קשים. תבקשי מאלוהים ושמרי עלייך, כי אין טעם שהיא תיקח עוד נשמה מדהימה. תחזיקי מעמד יקירה אני איתך שלך הילה

עדן יקרה, את חייבת להיות חזקה ולהחזיק מעמד! ואת חייבת לשמור על עצמך עם ובלי שום קשר למאיה! כדאי שתקבלי תמיכה נפשית מקצועית כדי לעבור את המשבר הזה. אל תישארי עם זה כך לבד! הלוואי ויכולנו לעשות משהו כדי לעזור... אך בשעה קשה זו לא נותר אלא להתפלל ולבקש רחמי שמים. וכולנו מתפללים אתכם. אלינור.

את חושבת שאם תפלי למחלה זה יעזור?? כמו שדיברתי איתם לפני כמה ימים תראי את המשפחה שלי אנחנו מאד מפורקים בגלל המחלה כל!! כל!! כל!! האחים ואחיות שלי במצב של אנורקסיה\בולמיה את חושבת שזה עוזר?? ממש לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא את צרכה להיות חזקה ולא לתת למחלה לשלוט עלייך כי תראי אותי היום כי אני מפחדת לעשות צער להורי ולאחים שלי אני לא מספרת על הבעיה כי אני יודעת הם ישברו אחרי המוות לפני 4 חודשים בערך אדם יקר מהמשפחה שלי שמת מאנורקסיה את חושבת שזה עזר?? ממש לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא זהגרם לסרטים יותר אוהבת דניאלה שמרי על עצמך :-)

הילה חומד הינא הכתובת http://info.org.il/irrelevant/

אני צריכה להעביר את זה הלאה בהמשך למחטים המלוכלכות.... האמת שהמיילים האלה אחת לכמה זמן לא תמיד במקום ובטח שלא עבור אנשים כמונו שמתמודדים על הפרעה לא פשוטה שמצריכה אותנו אחת לכמה זמן לעבור בדיקות שמעורבות בהן מחטים ושממילא ההתמודדות הזאת לא פשוטה ואתה לא תמיד חושב להיות מרוכז בעניינים שהם בכלל לא רלוונטים לבדיקה. זה לא היה סימפטי להיווכח שאין פה הגיינה ושכל הנושא הזה מופקר מכל בחינה שהיא. בלי שום קשר אני כבר לא יודעת אם לא שווה לשים לב בכל מקרה. אי אפשר לדעת היום, עצם זה שאדם עולה בדעתו לשלוח הודעה כל כך מרושעת אם הכוונה תחילה הייתה פה להסעיר את כולם .. בשביל מה? אני מודה לך מאוד על הקישור הזה ועל האיכפתיות המון אהבה \ שבוע טוב ליל מנוחה הילה

תודה על המייל המקסים והמחמם !!! הייתי חייבת להגיב לך עליו...ועשיתי זאת... לגבי היתר - עוד תשמעי ממני בהמשך... שיהיה שבוע טוב ורק בשורות טובות!!! אלינור.

אני יגיב לך מחר כי אני רואה שאני לא יספיק היום רק רציתי לומר לך שקיבלתי אותו ואני יגיב לך ברצינות.. המון אהבה שמרי עלייך ושיהיה ליל מנוחה שלך הילה

ואני אעביר אלייך את תשובתי לגבי המייל השני במהלך מחר או הלילה... רק טוב...

שם הכתבה: "פטור בלא כלום" אין לי קישור אבל התפרסמה כתבה מזעזעת ביום שישי על אישה צעירה ויקרה שהתעללו בה מינית בעשר שנים האחרונות ע"י אדם שחי והצטרף למשפחה בעייתית מאוד מבלי שום קשר להצטרפותו לחיק המשפחה, ביצע בה את זממו ודאג להשתיק כל פעם מחדש ילדה חסרת אונים שגדלה להיות אדם חצוי ומפוחד שאינו יודע מה טוב ומה רע, לקתה בהפרעות אכילה קשות עם נסיונות התאבדות וכעת היא עתידה לעבור טיפול מקיף בשנתיים הבאות במרכז שיקום . אני לא יודעת אם קראתם אבל אני נורא מבקשת שתקראו ותגיבו למערכת כי הבחורה הזאת צריכה את כל התמיכה שאפשר לתת ואנחנו צריכים להיות שם כי היום זאת היא מחר זאת מישהי אחרת וחייבים לעשות לסיפורים האלה סוף, זה לא יתכן שהתעללות של עשר שנים ממושכות תיגמר לא יותר מכליאה של שלוש שנים בלבד.. איפה נשמע דבר כזה למען השם?! איך בנות אחרות יעיזו לדבר אם זאת הענישה למקרים מזעזעים כאלה... איפה הכוח הנשי, מדוע אין שוויון ואין ענישה הוגנת במקרים כאלה. אנא, השיגו את הכתבה, קיראו אותה בעיון רב והגיבו .. נראה לי שכל תגובה עשויה לשנות את גזר דינו ואת גזר דינה של הנפש היקרה הזאת ושל הרבה אחרות לבאות. אל תעצמו עין שבוע טוב הילה

בדיוק דברנו על הכתבה הזאת בעבודה והחלטנו לשלוח מכתב תמיכה לבחורה למערכת העיתון

:-) אני ממש מקווה שהיא תהיה בטוב

דניאלה.. קודם כל רציתי להגיד לך תודה רבה..זה מוזר לי שאני כותבת כאן...זאת הפעם הראשונה שאני בכלל כותבת בפורום כולשהו..נחמד לדעת שאי שם יש מישהו שיודע מה עובר עלי... רציתי לשאול אותך מה את עברת? איך את התמודדת או מתמודדת...(אם בכלל בא לך לשתף כמובן)...ואולי יש לך תשובה בשבילי למה להתחלתי עם זה בכלל.. עם כל ההקאות... יכול להיות שזה בגלל שלפני 3 שנים בערך חברה שלי (שכיום אני לא בקשר איתה) סיפרה לי שהיא מקיאה כשהיא אוכלת הרבה בארוחה..אני לא כל כך הבנתי ...וחשבתי שזה חד פעמי אצלה ..וניסיתי גם...ורק לא מזמן חברה אחרת סיפרה לי שיש לה בעיה...מה..זה מדבק? למה בכלל התחלתי עם זה..? אין לי תשובה..אני כל כך מפחדת שזה יחמיר..או שזה ישפיע על הבריאות שלי בעתיד הרחוק.. דניאלה..את הבן אדם הראשון שבכלל יודע ומתקשר איתי בעניין..זה כל כך עוזר...אז שוב ..תודה

למה התחלת?. תנסי לבדוק עם עצמך מה הם הדברים שחסרים בחיים שלך ותנסי למלא ולהזין אותם בדרכים יצירתיות לפני שאת פונה לזלילות והקאות .. ראיתי שכתבת עוד הודעה אני תיכף מתייחסת אליה ואת מוזמנת להמשיך לכתוב בכל עת שתבחרי.. המון אהבה ושבוע טוב שלך הילה

לא' מתוקה למה זה התתחיל?? סיפור ארוך שאפשר לומר כי לא החזקתי את עצמי בהתחלה לא לעשות זאת נקלעתי למצב של אי שליטה(פעם היה אי שליטה זמנית והיום אי שליטה מלאה!!) ובקשר לסביבה בגלל שאת בסביבה של ה"א יכול להיות שאת רצית לנסות וכ"ו אצלי הה"א זה תורשתי כמה מתו מהמחלה וכמה עדין במחלה ובקשר אלייך זה יכול להיות בגלל שזה היה בתת המודע שלך ואח"כ זה הפך לניסיון אני ממליצה לך אולי ללכת לטיפול היום יש מקומות שזה ללא תשלום ואם עברת את גיל ה18 לא צריך אישור הורים.. ואין בעד מה מתוקה אם תרצי אני פה דניאלה ושבוע טוב

:-) מה שלומך????

היי רציתי להגיד לכן שאני מחר בבוקר נוסעת לחופשה באילת לכל השבוע. אז אני רוצה לאחל לכולכן שיהיה שבוע נפלא . ולמאיה שאני לא מכירה אותה אבל הלוואי שתרגיש טוב! אז ביייי תשמרו על עצמכן! אוהבת שני

תעשי כייף חיים :-) שמרי עלייך ושבוע טוב הילה

האשליה הכי גדולה בכל הסיפור של הפרעות אכילה היא היכולת לשלוט ב"מינון" של ההפרעה. כי בפועל אין שום יכולת לשלוט במינון הזה. אם היתה יכולת כזו, אז אף אחת לא היתה כותבת פה, כי היא היתה מפסיקה מזמן להיות בולמית / אנורקסית וכו. ולא היתה מגיעה אפילו במקרה לאתר הזה. בכל אופן הרומן שלי עם הבולמיה התחיל לפני 11 שנים. שמעתי חברה מקיאה. רציתי מאוד לרזות, והחיבור המתבקש לא אחר להגיע. אכלתי כמות עצומה והנסיון להקיא היה קשה מאוד. האף נסתם לי לגמרי ויומיים אחר כך עוד שכבתי 'חולה' במיטה. החרדה הגדולה התעוררה מאחר ולא הקאתי את רוב האוכל, ולחשוב שהוא נשאר שם בבטן ומתרגם לקלוריות ולעליה במשקל מזעזעת אותי גם בכתיבת שורות אלו. ומה עם האושר? התחתנתי, וגם ילדתי, וגם עשיתי תואר ראשון, ואפילו שני..וכמובן שאני בוגרת שנות טיפול רבות וגם הכרות מעמיקה עם עולם הדיאטות והדיאטניות.. אבל מה עם האושר? לפעמים נראה לי שרק ירידה במשקל גורמת לי להרגיש שוב מאושרת וחיונית. זה לא שאני לא יודעת להיות מאושרת בהורות שלי, ולפעמים גם בזוגיות.. אבל המשקל תמיד רודף אותי. אז מה יקרה אם אני אצליח לרדת את הקילוגרמים המיותרים (בערך 5+) האם אז אצטרך להתמודד עם הפרעת חרדה שאולי מסתתרת לה מאחורי עודף המשקל? או אולי עם העובדה שלמרות שאני די מוכשרת אני עדיין לא מוכשרת כמו שהייתי רוצה להיות? אני יודעת ואומרת בלב שלם שאני רוצה להפרד מהבולמיה. אני שונאת את עצמי כשאני נכנסת לבולמוס של אכילה (באמת ובתמים יש לי דברים הרבה יותר טובים לעשות עם הכסף שאני מקיאה) שונאת את הבטן המתנפחת, ובעקרון יותר שונאת את עצמי מאשר אוהבת. במסגרת הטיפולים שעברתי מעולם לא השתתפתי בסשן קבוצתי. אני לא בנויה לחשיפה הזו. אולי דרך הפורום הזה אצליח לקבל תמיכה שתעזור לי במסע אל החיים ללא הקאות. אל החיים בהם הפנאי (המועט) מנוצל לדברים שאני אוהבת ולא להתעסקות קומפולסיבית על אוכל. חיפשתי נשים בגילי - סוף שנות ה 20, אך חוץ מהילה רוב המשתתפות בפורום הן צעירות. ולא חלילה שלא יובן שהצעירות אינן יכולות להיות פרטנריות למסע. אני פשוט חושבת שבמקום שבו אני נמצאת (כאשר מדובר בבולמיה כאמור) כבר עברתי הרבה גלגולים והמחיר של להיות בולמית גדול הרבה הרבה יותר מהרווח. (וכן ישנם מחירים פיזיים קשים). לגבי המחירים הפיזיים, בניגוד לנכות או פגיעה חיצונית, קשה לראות אותם , וזה שהם בדרך כלל לא נראים, עזרו גם לי להדחיק אותם ולהתעלם מהם ולכן היום התחושה שרימיתי את עצמי היא הרבה יותר קשה.

נשמע שקשה מאוד לחדש לך על כל התסבוכת הזאת של הפרעות אכילה מכל היבט שהוא והאמת שאין לי רצון בכך.. מצער אותי שנכון להיום במסגרת מעמדך היא זו שמכניעה אותך. לגבי הבנות הצעירות, כשהייתי בשיא ההחלמה שלי הבנות הצעירות היו שם ותמכו בי באופנים שהמבוגרים פשוט לא ידעו להיות. ... יש להן קסם שהוא נטול התפלספות מיותרת .. הן פשוט יודעות להיות שם עם הלב ועם האמת הכי נעלה והיא אהבה שהייתי מאחלת להן כל פעם מחדש לשמוע את עצמן וללכת על פיה ואני לא רומזת שאת חושבת אחרת. בכל אופן, עם כל הידיעה שיש בך כן הייתי רוצה לנסות לעזור לך .. אני יודעת שטיפול פרטני פסיכולוגי ממושך יכול להיות אוסף של רגעי סרק שלא מובילים לשומקום ובטח שלא להחלמה, אחרי הכל הוא תהליך ארוך וממושך ואת לא תמיד יודעת מה יעלה בסופו. טיפולים מהסוג הזה לא תמיד יעילים ולא תמיד הדמות שמנגד, הפסיכולוג לצורך העניין עובדת על עצמה ולומדת את עצמה כפי שהיא אמורה במסגרת טיפול משלימה שכזו לשני הצדדים כאחד, כי בלי זה עיקרון ההזנה בטל ושניכם לא מתקדמים לשומקום אלא שכן אחד מהכיסים הופך להיות עמוק יותר וזה לא הכיס שלך טיפול טוב איזה שלא יהיה חייב לדרוש ממך לתרגל התנהגות אחרת שאם לא תיאלצי את עצמך במודע לנהוג על פיה ההרגלים שלך ימשיכו להרוס את חייך וכמו שאת כינית את זה הכי טוב והכי מזעזע "להקיא כסף" שיכול בהחלט להיות עבור איזושהי סדנת לימוד יצירתית שגם תאפשר לך בסופה להשתמש בכלים שלה למימוש היצירתיות וההגשמה שלך עצמך במסגרת החיים ובמידת האפשר כמה שיותר ללכת על פי הלב שלך והאמת שלך, על פי הרצונות שלך תוך הזנת החלקים שהשארת אותם חסרים. להיות בעלת תואר ראשון ושני לא יכולים לקנות אושר. יכול להיות שתחום העיסוק שלך אינו מסב לך הנאה או סיפוק יכול להיות שהדרך שבה בחרת נבעה מריצוי מתמיד של קולות שהם אינם שלך ושווה לבדוק את זה. יכול להיות שאת רוצה משהו ומאיזושהי סיבה לא ברורה החלטת שאת חייבת לוותר עליו, אני לא באמת יודעת אבל אלה הם שאלות שיהיה עלייך לשאול את עצמך בדרך להגיע לאיזשהו מפלט מכל הזירה האיומה הזאת, כי הלא ברור לך שהיא נובעת ומתעצמת מאותם חסרים שאני מונה בפנייך כעת. נסי לראות ולזהות מה החנקת ולחלקים האלה תתני ביטוי, מלאי אותם בדרכים אחרות ודרך ההזנה הבריאה שלהם שאת צריכה לגלות את הדרך שלה את תשאבי את הכוח לצאת מהמעגל הזה שהוא אינו, אלא אוסף של הרגלים לקוי ומעוות של תפיסה מוטעית לגבי מה שנכון ומה לא ואת בהחלט יכולה לשלוט בהם כפי שגם את מצליחה. אם את בטיפול אני חושבת שמן הראוי שתעלי את זה לדיון ונסי לבדוק יחד עם המטפל שלך מה ברמה מעשית את יכולה לעשות ולהבין יותר כדי לשנות את המציאות הזו שנוצרה בעקבות פחדים לא מעטים.. זכרי, זה עניין של תרגול. זה אפשרי, הסיפור שלי והנס שבא בעקבותו היה מספיק זוועתי ומספיק אדיר בעצמה כדי לטעון את הסברה הזאת. יצאתי מזה, אני היום חופשייה על אף שתהליך השיקום אינו פשוט והמלאכה עוד ארוכה אני פניתי לשיטה אלטרנטיבית, היא זו שהצילה אותי, התחברתי לזה ומצאתי את האמת שלי .. מצאתי כי חיפשתי והקשבתי ללב עם כל הרעש שהיה בי וזה מה שאני קוראת לך לעשות לנסות מחדש לשמוע את הלב שלך את תגלי שאוצר שלם מתגלה בפנייך .. אולי יש אפשרויות חדשות שיהיה כדאי לך להתייחס אליהן בדרך להחלמה שלך .. אולי יש עוד משהו שלא עלית עליו מעבר להבנה העמוקה שיש לך ברמה השכלתנית לגבי הבעייתיות שלך עם הפרעות אכילה.. אולי.... את היא זו שתדע לבסוף מה נכון לה.. שאלי את עצמך מה היא נותנת לך ההפרעה הזאת .. האם היא מכפה על הפחד שלך .. האם היא תירוץ.. האם היא פסק זמן והשהייה לבת קול שאומרת לך ומספרת לך על מציאות אחרת שאת חייבת לתבוע עבור עצמך ושאת מפאת הפחדים ומפאת כל האמונות שלך לא מעיזה. האם לדבר זה משהו שהוא חופשי לך .. האם את מאמינה שיקשיבו לך כשתאמרי את דברייך.. כל אלה והביטוי שלהם הוא חלק מלתבוע את הכוח שלך בחיים עבדי על כך. תרגלי את החיזוק של החלקים האלה והמציאות שלך תשתנה ללא היכר. ולפעמים השתבוה טמונה בדברים הפשוטים .. היא בד"כ נמצאת שם. המון אהבה ואני בטוחה שתצליחי את מוזמנת להמשיך לכתוב ולשאול כל שעל ליבך.. שבוע טוב יקירה שלך הילה

האמת היא שאני דברנית לא קטנה. כך שאני לא משאירה דברים על הלב הרבה זמן. (מעניין מה בדברי גרם ליצור רושם הפוך). אין ספק שהלימודים נתנו לי "כיסוי" חיצוני לאיזשהו חוסר פנימי. אבל הם סייעו לי ליצור מציאות אחרת חיובית שבה הרגשתי בעלת ערך (ולא בגלל ציוני) ואהובה. למזלי הטוב, למרות שאימי השפיעה על בחירת התחום הלימודי, זה היה החלק היחיד שלה בתחום המקצועי בו אני עוסקת (קשה להודות אבל כנראה שהיו עוד כמה חלקים) . במקום בו התחלתי להרגיש אהובה למדתי להתחיל בזעיר אנפין לאהוב את עצמי ולהבחין עם הזמן בין קולה של אימי לקולי שלי. זה לא היה קל ועדיין לא קל, אך לא בחרתי בתפקיד המשפחתי שהוטל עלי, ואני יודעת שהיום זה רק בכוחי לשנות את המצב. ואני לא מפסיקה לעשות זאת. בכל מקרה בעיניין מזלי הטוב אני עוסקת בדבר שאני חושבת שהוא המתאים לי ביותר. אני אוהבת את מה שאני עושה וזוכרת את היציבות והמימוש העצמי, שהעניק ומעניק לי תחום העיסוק שלי, ומקום עבודתי הספציפי (אני מניחה שישנם עוד תחומים שמעניינים אותי והייתי יכולה למצוא בהם סיפוק והנאה). אני יכולה להבין שמה שכתבתי נשמע קצת פלצני, אבל אני מודה שגם בפורום בו אני דמות לא מזוהה, זה היה מאוד קשה עבורי, ואני עדיין תוהה על הצורך לכתוב את מה שכתבתי ואיך שכתבתי את הדברים. אני יכולה לחשוב שאולי זה היה לי קשה למצוא את עצמי בבדידות אפילו בפורום, שהנה כל הבולמיות המזדקנות כבר מיצו את הבולמיה ורק אני עוד מתקשה להפרד. זה אכן קשה להיות אמא שגם עובדת במשרה מלאה גם מנהלת משק בית ובת זוג לעת מצוא וכמובן בולמית מזדקנת.המאמץ להסתיר את המחלה ולהמשיך 'לקיים' אותה הוא קשה. בכל מקרה שמחתי לקבל תגובה. אני לא חושבת שהייתי מגיבה ב"מקסימה" לכל כך הרבה הגנות, אבל אין ספק שיש לך את זה. וכנראה שפיספסתי אז אני אעיז ואשאל שוב על השיטה האלטרנטיבית שעזרה לך בתהליך ההחלמה. שוב רוב תודות לך על התגובה המחבקת נולה.

שלום.. לא דיברתי על מה שקורה לי עם אף אחד ואני מרגישה שאני חייבת לספר זאת למישהו. כבר המון זמן (זה בא בתקופות) שאני הולכת ומקיאה לאחר ארוחה. זה כבר הפך להיות כמעט פעמיים בשבוע..אני נראית טוב (טוב מאוד אפילו) אין לי בעיות חברתיות..להיפך. יש לי חבר, אני באה ממשפחה שאני מאחלת לכל אחד שתהיה לו כזו ואני מאוד מרוצה מהחיים שלי..(לימודים,עבודה,חברים,משפחה..)אין לי מושג מדוע זה קורה לי ומדוע אני מרגישה את הצורך הנוראי הזה ללכת להקיא כדי לא להשמין..(אני שוקלת 57 קילו וגובהי 1.68)כך שאני לא מוגדרת כשמנה (אני אף מתאמנת במכון כושר).רציתי לדעת האם אני בולמית או האם יש לי הפרעת אכילה (אני בטוחה שכן)ומה את מציעה לי לעשות. דרך אגב- אני מרגישה שאני מסוגלת לשלוט בזה... מחכה לתשובה\עזרה תודה רבה

הצעה: אם את יכולה לשלוט בזה הפסיקי מיד!! כי אני אחת שחשבתי עד שאגיע למשקל X אבל אח"כ ביקשתי X-10 וככה זה מה שרציתי לומר לך תפסיקי כל עוד את יכולה אם הייתי עושה כך מההתחלה לפני 10 שנים בערך היום לא הייתי במצב הזה אני מזמינה אותך לכתוב פה לכל עט כי אצלי במשפחה אף אחד לא יודע ופה אני בלי מסכה ואני שלמה עם עצמי בכל החלטה שאקבל שלך דניאלה

אני לא יודעת אם את מוכנה לנסות להתבונן בזה את אומרת שטוב לך, שאת מקובלת, שיש לך חבר, משפחה מקסימה שאת מאחלת לכל אחד ואולי אכן כך ונפלא וטוב שכך! ואף על פי כן יש לך הפרעת אכילה לכל הדיעות, בולימיה תקראי לזה איך שאת רוצה, זה לא באמת החלק החשוב בסוגייה הספציפית הזאת .. אני לא יודעת אם את יודעת אבל הפרעת אכילה היא תוצר של אי יכולת לגבש את עצמך מבחינה רגשית ומבחינות אחרות גם כן, היא תוצאה של חסרים מאוד גדולים ואי יכולת להזין אותם בדרך אחרת או להבדיל במצבים של אנורקסיה הכחשה טוטאלית של הרגשות .. שתיהן ואף אכילה כפייתית במילים אחרות מסתכמות באותו מכנה משותף, אי יכולת לאהוב את העצמי ולא תמיד רואים את זה או מבינים את זה או מזהים את זה, כי הרבדים של כל מה שיוצר מלכתחילה את הבעיה עמוקים ברמות שלא תמיד ניתן לעלות עליהן מיד. עצם זה שבחרת ליצור לעצמך הפרעת אכילה מצביעה על כך שמשהו אינו כשורה, לכל אחת ואחד הסיבה והמניעים שלה/ו אבל את תהיי חייבת לבדוק את זה מהר!!!! יכול להיות שאת גדלה בבית שלא מאפשרים לך באמת להתייחס לחלקים הלא חזקים שלנו וכדי להרגיש שווה או מקובלת את מחניקה אותם כדי אולי לא לשבור את הפנטזיה שרווחת בבית שאוי ואבוי אם נהיה חלשים או משהו בסגנון..וזה לא תמיד מודע, הדברים האלה בד"כ חבויים ואנחנו לא תמיד מרגישים בהם באופן ישיר, אני לא באמת יודעת, אבל שווה לך לבדוק, כי יכול להיות שמשהו ברמה ההתנהגותית והתפיסתית שלך גורמים לך ליצור לעצמך הפרעה לא סימפטית בכלל. את אומרת שאת יכולה לשלוט בזה לבד. אני לא פוסלת את האפשרות אבל יחד עם זה אני מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי או למרכז תמיכה שמתמחה בה"א, אני יכולה להפנות אותך במידה ואת רוצה. אני הייתי מציעה לך לגשת כבר עכשיו לרופאת משפחה ולבקש ממנה בדיקות מקיפות לומר לה ולהסביר לה שאת מפתחת הפרעת אכילה, שאת מקיאה אחרי ארוחות ושאת רוצה ייעוץ תזונתי. אני חשובת שעם הכוח שלך והסדר שיהיה לך באמצעות תפריט נכון יכולים בהחלט לעזור לך אבל ברמת הנפש והפסיכה האישית שלך והגיבוש שלה אני חושבת שאת חייבת טיפול, כי יכול להיות שיש דברים שאת לא רוצה לראות ושהם למעשה מפילים אותך למקום שיכול לעלות לך בחייך אם לא תתפסי את זה עכשיו. נכון להיום המשקל שלך הוא בערך שתי מעלות מעל המינימום שאת צריכה לשקול ומותר לך לשקול, לכל הדיעות יהיה גרוע אם תעודדי את עצמך לרדת במשקל שכן אז את מובילה את עצמך לאנורקסיה. מתחת ל55 ביחס לגובה שאת נמצאת בו מקרב אותך לתת משקל ומשם הדרך לאנורקסיה קצרה. כפי שכתבתי לך למעלה אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולשאול שאלות אני ישמח לעזור שבוע טוב יקירה הילה

אז ככה נעים מאוד אני אחות של מאיה ושמי עדן.... כרגע מאיה יצא מסכנה יצאה מטיפול נימרץ אך עדיין במצב קשה הרופאים מייצבים את מצבה ברגעים אלו עד כמה שאפשר ומאיה נכנסת ביום ראשון לאישפוז מלא בתל השומר... כרגע היא העדיפה בלי ביקורים ומסרה המון תודות על הדאגה והאכפתיות והיא מתגעגעת מאוד לבית המקסים והמסור הזה,אני בטוחה שעם הזמן מאיה תשמח שתבקרו אותה אבל כרגע היא נירית פשוט נורא אז היא ביקשה את סליחתם, בנות:"אני חוזרת ומתחננת אל כול אחד ואחת מימכם אל תעשו את זה לעצמכם,תאכלו אוכל זה אחד מההנאות הגדולות שבחיים,בזמן שכולם חגגו את העצמאות אני ישבתי ליד מאיה שלי ובכיתי רק שהיא לא תמות..המחלה הזו נוראית אל תיכנסו לזה.." אתם צריכים לראות איך מאיה שלי ניראית כמו ילדה בת 4 מכוסה ב8 שמיכות כולה רועדת שם במיטה של בית החולים... אנשים יקרים מאיה ביקשה מימני לעדכן אותך מידי יום במצבה ואני לא יכולה לסרב למקסימה שלי וזה באמת מה שאני יעשה כדי שלא תדאגו אז כרגע מיום ראשון מאיה נכנסת לתקופת אישפוז בת חצי שנה לפחות שם יעזרו לה מעט לעלות במשקל ולייצב את מצבה הקריטי בין לבין יש לנו בית חולים ליד על כול צרה שלא תבוא כולי תיקווה שגם מאיה וגם אתם תיצאו מהמחלה הארורה הזו שהורסת לא רק בן אחד אלא משפחות שלמות... אוהבת,ושומרת מרחוק.. עדן-אחות של מאיה.

עצוב ליי כ"כ שזה מה שקרה למאיה:( אבל האמת איי אפשר לצפות לדברים אחרים מהמחלה הארורה הזאת! שנכנסים לזה זה כבר סרט אחר......... כבר באותו יום של העצמאות שייצא לנו לדבר..אמרתי לך היא תשרוד לפחות היא בהכרה שזה כבר משהוו....אבל בטח ובטח שהמצב מאוד קשה!!! אני כ"כ שמחה בשבילה שהיא לפחות תקבל טיפול סופסוףףףףףףףףףףףףףף!!!! אני מחזיקה אצבעות בשבילה שזה יצליח והיא תיצא מזה כמה שיותר מהר! ותרגיש הכי טוב בעולם אמןןןןןןןןןן!!!!! בסופו של דבר הבריאות זה הדבר הכי חשוב!!!! אני שמחה שתעדכני.. כולם ממש דאגוו..... תמסרי לה את כול אהבתנוווווווווווווווווווו אני מתגעגעת אליהה מאודד מאווד מאווד....אני בטוחה שכולם פה!!! שתרגיש טוב כמה שיותר מהר אמןןןןןןןןןןןןן! אני מפללת בשבילה.... אוהבתת המוןןןןןןןן עדד אינסוףףףףף לינוי עדן מתוקה.. כמה שזה קשה תיהי חזקה בשבילה..תחזקי אותה יהיה טוב בסוףף בע"ה!.... שבת שלום... המוןן אהבה לינוי

רציתי לומר לך תודה על שנכנסת לעדכן אותנו. כולנו דואגים למאיה שלנו מרחוק ומתפללים להחלמתה. אנא מסרי לה את אהבתנו! בשעה קשה כזאת אני רוצה לחזק גם אותך ואת כל משפחתך. כולי תקווה שהמשבר הקשה הזה יחלוף במהרה ושלא תמשיך לרחף עוד סכנה מעל ראשו של איש! החזיקו מעמד והתפללו לטוב! שתהיה שבת שלום! אלינור.

עדן דיברתי איתך ואז התנתקתי כי הייתי חייבת אבל אני רציתי לומר לך שאני מחזיקה אצבעות למאיה ובכל זמן שאוכל לבקר אותה תגידי לי שאבוא ואת צודקת בקשר להריסת משפחות המחלה הפכה את המשפחה שלילהיות מרוחקת מאד! והרסה אותה ולא מאחלת זאת לאף אחד שלך דניאלה

תשאלי את מאיה אם היא רוצה שאני יבוא במידה וכן תגידי לי .. תגידי לה שאני מחזקת אותה ואני יהיה איתה בקשר ואם את צריכה ממני משהו את יודעת איפה להשיג אותי מתפללת לטוב ותחזיקי מעמד ואל תהססי לבקש במידה ואת צריכה למרות הקושי שלך. שיהיה שבוע טוב ומבורך להתחלה חדשה, אמן. שלך הילה

שבת שלום לכולכן,הלוואי ותעבור עלינו שבת שקטה.. שנתעסק באוכל כמה שפחות:\ הילה,אני אוהבת אותך,תודה על העזרה. ותודה לכולן,תודה לכול מי שעוזרת לי,תודה לכול הקוראות. הילה, יש לי צילומים לפרסומת של מקדונלדס ביום חמישי שישי. אני אצטרך לאכול. מה אני יעשה? אני אתחרפן.אני לא יכולה. וזה טייק שצריך לצלם אותו מספר פעמים,ככה שאני יאכל המון . המון. אני לא נוגעת בלחם!.. מה לזעזאל אני אעשה!? אוהבת המון. ומתוסכלת המון.. נמאס כבר. בר.

תיכנסי לבית מרקחת ותקני לעצמך "אינשור" נוזל מרוכז בטעמים שהוא הזנה של ארוחה של 250 קלוריות ושל 375 קלוריות ותשתי את זה לפני הצילומים זה אמור לעזור לך ורחוק מלנפח אותך. מעבר לזה את צריכה לדאוג לעצמך אני אוהבת אותך ומחזיקה לך אצבעות שבוע טוב מקסימה שלך הילה

אבל למה לקחת אותו? קלוריותתתתת? עוד?להכניס עוד קלוריות???? אבל בשביל מה:\ הילה..לאחרונה התזונה שלי השתנתה עוד יותר..נכון פעם הייתי אוכלת כול יום אורז עם חזה עוף,ותפוחים? עכשיו אני כמעט ולא רעבה אף פעם..והאורז עושה לי כאב בטן ומכביד עלי,אפילו הכמות הקטנה. אז אני אוכלת כמעט כול יום סלט גדול בצהריים,סלט גדול בערב. תפוחים כול היום.. ורק יום שישי אוכלת נורמלי!@## איך עוד לא התמוטטתי? איך זה יכול להיות שהגוף שלי מצליח לחיות על כמה זה בערך? 200-300 קלוריות ליום?ולחיות על סלט..ואני מרגישה נפלא ואני חזקה והכול. מה ההיגיון?!. אוהבת המון המון. בר.

שמרו על עצמכן/ם... המוןןןןן המוןןןןןןן המוןןןןןןןן בריאות לכולםםם!!!! תאמיני בעצמכן/ם...כי כ-ו-ל א-ח-ד מסוגל לשנות!!!!!!! "בסוף תמיד טוב..אם לא טוב...זה בטח לא הסוף" אוהבתתתתת המוןןןןןןןן המוןןןןןןן עד אינסוףףףףףףףףףףףףףף לינוי המשך יום טוב.... תתפללו בשביל מאיוששש....שתרגיש טוב כמה שיותר מהר אמןןןןן!!!

אני חושבת ששבת כפי שכבר כתבתי לא אחת יכול להיות זמן מעיק למדי בגלל השבירה של השגרה .. ההתבודדות והלבדות .. והוא אכן לא פשוט להרבה אנשים אני כן חושבת שאחרי הכל זה זמן מבורך להתבונן בחיינו .. להינות .. לנפוש ולהחליט לשבוע הבא דברים חדשים וללכת על פיהם וזה בהחלט אפשרי .. תרגיל של רשימה מאפשר להתבונן הרבה מאוד בחיים כאפשרות לראות מה משרת אותנו נאמנה ומה לא ומה לאט לאט אנחנו מנפים מהרשימה בהתאם למה שמפסיק לשרת אותנו ובאופן עקיף גם את הסביבה שלנו כאחד ... חסרונות מול יתרונות או לפעמים להניח ולסגל את עצמנו להיות בשקט שזה לכשעצמו שיעור לא פשוט גם מתוכו עולים הרבה דברים ובעיני שום דבר אינו סתמי .. הדברים מתגלים עם הזמן ומה שהיה רועש הופך שקט ולאט לאט השינוי נכנס לתפקיד .. חיכתם זמן רב והנה הוא קורה מתוך תרגול רב שלכם לשינוי הזה ואתם בכלל לא שמתם לב ואת כבר רחוקים מהפרעות אכילה אני מאחלת לכם שכל שבת כזו תקרב אתכם יותר ויותר לאמת שלכם.. אחת הבנות סובלת פה מאוד לפחות ממיטב ידיעתי המחלה מכניעה אותה ...כולם פה סובלים בדרך זו או אחרת אני שולחת לך ולכולם את ברכתי לריפוי ואני מקווה שתצאי מזה במהרה, מדליקה נר ומתפללת בשבילך.. המון אהבה שבת שלום ומבורך.. הילה הילה

הראשון מבין שניים, לעת עתה. מקווה שאת בטוב. לילה טוב ושבת שלום !! ממני האוהבת...

אני לא יספיק לענות היום .. מבטיחה במוצש.. אוהבת אותך ובניגוד לכל החששות שתהיה לך שבת נפלאה.. אני מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך מכל הלב שלי .. המון אהבה יקירה שלך הילה

תעני לי מתי שיבוא לך... פשוט רציתי לוודא שהוא אכן הגיע לידייך... שתהיה גם לך ולכולן שבת שלום ורק בשורות טובות! שלכן, אלינור.

רציתי לשאול אתכן ובמיוחד את הילה שהחלימה...נגיד שבאמת עובר כמה זמן ואני מחזיקה את עצמי לא להיכנס לבולמוס ולהקיא. וזה טוב ויפה . אבל הצורך שלי לאכול הרבה ולהקיא קיים בתוכי כל יום כל היום. ואני מתאפקת נורא. השאלה היא האם מתישהו הצורך הזה פשוט יעלם או שאני יחיה ככה תמיד?...כי אני לא אוכל להחזיק את ההרגשה הזו לנצח זה בלתי אפשרי וזה חזק ממני. יום ראשון אני סוגרת שבועיים ללא הקאות אבל זה נורא נורא קשה לי ואני מתגעגת לזה..מתגעגת לרגע הזה שאני אוכלת הרבה ושוכחת לרגע מהכל. אז מה יהיה? זה יעלם? הילה את עדיין מרגישה צורך כזה? דרך אגב..בזמן האחרון כשהתחלתי להכנס לפורומים האלה ולראות כמה כמוני יש שמתמודדים עם המחלאה בנוראית הזאת וכמה זה קשה לכולם. התחלתי לכעוס על האנשים שלא מבינים אותנו. נגיד על אמא שלי שגילתה שאחרי הפסקה שהיתה לי עם המחלה חזרתי אליה היא התיחסה לזה כאילו התבגרתי לזמן מה וחזרתי להתנהגות הילדותית. כאילו מה היא חושבת? זה כל כך מעצבן אין להם מושג אפילו כמה זה קשה ועם מה אני מתמודדת. לא יודעת...קטע מרגיז. גם כשאני אומרת לפסיכולוגית שלי שאני מנסה להרפא ואני לא מקיאה אז היא גאה בי והכל..אבל לא נראה לי שהיא באמת מודעת לקושי של זה. פשוט מי שלא חווה את זה בעצמו לא יכול לדעת. אבל אולי צריך להגביר את המודעות .. סוף שבוע נעים לכולנו! שני

קודם כול הדחףף הזה לבולמוס לא יותר חזק ממך ממש לא!!! תראי איך החזקת שבועיים את חזקה ומאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדד!!!!!!!! אל תשכחי את זה אףף פעם!!!! נכוןן.....יש את הרצון הזה לדחוףף אוכל ולשכוח לשנייה אחת הכול אבל בנינו זה לא פתרון זה רק אשלייה..אשלייה אחת גדולה!!!!! איי אפשר להדחיק את מה שאנחנו מרגישים...האוכל יכול ליהות מאוד מנחם! את אוכלת נהנת לא איכפת לך מכלוםם..ומה אזז?? הולכת "מטהרת"את הגוףף שלך מהאוכל "מתנקה"מרגישה יותר גרוע האמת אני לא חושבת שזה שווה את זה!!!! אם את אוכלת בצורה מאוזנת ויש לך תפריט שמתאים לך...אם כול הדברים שאת אוהבת אני מאמינה שלא יהיה לך את הצורך הזה לבולמוסים וגם אם לפעמיים זה קורה את צריכה לדעת להמשיך הלאה..ולא לתת לזה לשבור אותך.. אני מקווה שאת מודעת לזה שיש לך כוח ואת חזקה...אם שבועיים הצלחת..זה צריך לחזק אותך ולגרום לך לרצות להצליח!!! אני מאחלת לך בהצלחה תמשיכי ותתחזקיי יש לך את הכוחות!!! המוןןןן אהבה ובהצלחה.. לינוי.. לא עניתי בדיוק על מה ששאלת כי גם אני לא יודעת איך מרגישים אחרי שיוצאים מה"א אני משאירה את זה להילונת המדהימה שלנוו!

גם אני הייתי במצב ההז בלי לפתוח את הפה אני הצלחתי גג 3 שבועות בלי אני היום לא יכולה בלי אבל הילונת תמצא את התשובות הנכונות לשאלותיך:) דניאלה

אני לא יודעת מה קורה איתך אבל שווה לבדוק את זה .. אני יודעת שצורך בזלילה מעיד הרבה פעמים על כמה באמת את מרשה לעצמך להיות בחיים האלה כמה את באמת מרשה לעצמך להיות מסופקת ומה את מוכנה לעשות בשביל להגיע למקומות האלה בחיים של סיפוק וריצוי עצמי שמבוסס על החלומות שלך על הרצונות שלך באופן מלא או אפילו בשלב ראשון חלקי, אבל לדאוג שתהיה להם הזנה, מבלי להתבסס על חוויות מאכזבות שהיו לך בעבר .. למה אני חוטרת?.. אני מתכוונת לזה שאם היית מרגישה מסופקת בחיים סביר להניח שלא היה לך צורך לזלול למעט תחושת רעב טבעית שאמורה להתעורר אחת לפרקי זמן שונים להזנה הסדירה של הגוף שהיית מקשיבה לה וזה היה מסתכם בכך .. אני כן הצלחתי לראות שבעקבות הזנת החיים שלי הרבה דברים ברמת ההזנה של פרטי מזונות השתנו ללא היכר .. היו הרבה דברים בעבר שפחדתי מהם ונמנעתי מלעשותם .. כי פחדתי מביקורת .. כי פחדתי לא להיות טובה.. כי פחדתי שלא יאהבו אותי.. הלחץ היה כל כך גדול והסרטים בראש שלי היו סרטי אימה שהובילו רק לשיתוק מוחלט הפסקתי לרקוד.. הפסקתי לצייר ויותר מכך הפסקתי לחיות .. הסתגרתי בחדר ולא יצאתי הפסקתי לעשות כל מה שרציתי וכל מה שחלמתי עליו .. כי פחדתי .. אני יכולה לומר שבזמנים של הניתוק נשאבתי חזק יותר למחלה.. הרעבתי את עצמי וגם נקלעתי למצבים של מחזור זלילה היטהרות שנבעו מחוסר מאוד מאוד עמוק שלי ומתחושת בזיון וכישלון על כל חיי בזמן ההחלמה חלק מהתהליך היה להחזיר לאט לאט בבניה איטית ומבוקרת את כל אחד מהדברים שנהגתי לעשות ואשר גרמו לחיי ולעצמי סיפוק רב, רק מתי שבאמת יצרתי ללא ציפיות מתוך האהבה העמוקה שלי ליצירה... אז, כל הסימפטומים בהדרגה הלכו ונמוגו.. לעיתים נדירות במצבים של חוסר שקט אני פונה לזלילות .. היום אני מספיק מיומנת לעצור את זה ואני לא נשאבת לזה אני תמיד בודקת מה קורה בחיים שלי שגורם לי לברוח למקומות שעושים לי רע כמו למשל הצורך הבלתי נדלה לזלול כל הזמן ואני יכולה לומר לך שזה נובע מחוסר שאת חייבת להתבונן בו כדי ללמוד מחדש כיצד את מזינה אותו בחיים ללא עכבות מיותרות, כי אלה הן שחוסמות אותך ומונעות בעדך לחיות חיים מלאים. מה שעצר אותי בפני הבולמוס הבא הוא בעיקר ההחלטה לשוב ולעשות את מה שתמיד אהבתי .. שבתי לצייר ולרקוד בהדרגה וזה די ממלא אותי וגם אין לי צורך לזלול בעיקבות הסיפוק שיש לי ממה שאני עושה הן מבחינת הפורום והן מבחינת היצירה בכלל בחיי וזה הולך ביחד, כי אני לא מונעת בעד עצמי לרצות ולהיות בעקבות הרצונות שלי במידת האפשר. המסר שלי שעם כל ההחלמה שלך והתהליכים שאת עוברת אם יש משהו שאת רוצה לכי עליו ואל תעצרי את עצמך בגלל פחדים כי יכול להיות שזה יהיה מה שידכא לך באופן סופי את ההתקפים האלה ואת יכולה להיות בטוחה שכל ההתקפים האלה קשורים ביכולת שלך למלא את עצמך בחיים .. מתי שאת לא מצליחה אז ההתקפים חזקים מאיתנו וכשאת מלאה והמלאות הזאת נובעת רק במצב שאת נאמנה לעצמך לחלוטין אז את חזקה עליהם.. ואני יכולה לומר לך שעם הרבה סבלנות ובניה איטית של עצמך והקשבה קפדנית למה שאת רוצה והליכה אחרי האמת שלך והקשבה נאמנה ללב שלך אלה הם מה שיהיה הכוח שלך לעמוד מול כל ההתקפים השוברים. פעם הבאה זה כבר לא יכניע אותך כי ידעת לקרוא בין השורות .. וזה עניין של למידה והרבה תרגול.. נסי לבדוק מה חסר לך ושאלי את עצמך מה את עושה כדי למלא את החלל לא באוכל אלא באמצעות אמצעים בריאים וכלים שאת יכולה למצוא בהווי היומיומי שלך כל יום מחדש ולבנות באמצעותם מציאות חדשה ולמלא באמצעותם את החלל החסר כך שלא תפני יותר לזלילות המעיקות והשוברות.. התשובה תגיע מתוך שקט את יכולה לסמוך על זה אם רק תאמיני שהכוח טמון בתוכך.. נשמע שאת מבינה מה קורה לך ונשמע שאת בדרך ונשמע שהמודעות שלך גוברת אני רק יכולה לחזק אותך, נסי מה שהצעתי לך ואת תראי שלאט לאט מתוך ישום את תצליחי להתגבר כל פעם על משהו קטן עד שאת כבר תשכחי שבכלל סבלת מזה .. לגבי אמא את בהחלט יכולה להסביר לה מה המילים שלה עושות לך מבלי לצפות שמשהו ישתנה רק מעצם זה ששחררת לאוויר את מה שאת מרגישה, שזה מתסכל אותך , שזה מכאיב לך האדישות שלה וההתייחסות המזלזלת שלה, יהיה שווה מבחינה מעשית עבורך למלא את החלל הזה ולהרשות את המקום שלך שווה בשווה כי זוהי זכותך מלידה לחיות ולהביע את רצונך. ואני חושבת ששיחה עימה יכולה לעשות לך מאוד טוב ולה כאחד זה יכול למוסס הרבה מאוד פחדים עיקשים ולזכך אוויר שלם.. אני מציעה לך לכתוב לפני שאת מדברת .. זה יוסיף מאוד לביטחון שלך וליכולת שלך ליצור ביטחון בכל מה שקשור בתזונה שלך אחכ תראי לבד, אלה הם מסוג הדברים שמעוררים פלאים בכל מה שקשור ביכולת שלך להתאפק מול בולמוס ולעצור אותו, כי נמנעת מלסרס את הרצונות שלך בזמן אמת, אלה הם המבחנים הכי גדולים בהחלמה ואותם חייבים לעבור על מנת ליצור מחדש את הביטחון שלך רק במפגש עם בני אנוש אחרים .. ראי בכל התנסות למידה ממושכת בדרך שמובילה כתנאי הכרחי לגיבוש המאוחד של עצמך. המון אהבה יקירה אני מחזיקה לך אצבעות ואני חושבת שלסגור שבועיים ללא הקאות זה הישג נפלא ומבורך!!!! וזה הכוח שלך !!! את יצרת את זה!!! זכרי את זה ברגעים הקשים!!!! סופשבוע נעים ושבת שלום שלך הילה

תודה לכן! הילה כל מה שכתבת כל כך נכון. זה נכון שאני מתעסקת עם זה יותר מידי בגלל שחסרים לי הרבה דברים בחיים. אני די לא עושה שום דבר עם עצמי כרגע ויש לי יותר מידי זמן פנוי כדי לחשוב על לאכול. אני מאמינה במה שאמרת שכשיהיו לי דברים אחרים שאני יעשה ויאהב מה שאני יעשה ויהיה מסופקת מזה אז הצורך לזלול כבר לא יהיה קיים כמו היום. הבעיה היא שאני לא יודעת מתי הזמן הזה יגיע. מתי באמת אני יעשה משהו שאני באמת אוהבת. אני אפילו לא יודעת מה אני אוהבת. בקיצור אני די מתוסבכת. אני מאוד לבד וזה מאוד משפיע עלי. מכניס אותי לדיכאונות . אין לי חברים\ות בכלל. וחוץ מהמשפחה שאני די מרוחקת גם מהם כרגע בגלל חוסר הבנה מצדם נשארה לי רק הפסיכולוגית שלי שאני מודה לאלוהים שיש לי אותה. הכל אצלי מבולבל אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות ומפחדת לעשות צעד משמעותי בחיים . אז כנראה כל עוד אני לא יפתור את כל שאר הבעיות שלי המחלה תמיד תישאר ברקע. אבל אני בהחלט לומדת איך להתמודד איתה ואני מקווה לא להשבר. אני כרגע מונעת מעצמי לחלוטין את המאכלים שאני יודעת בוודאות שאם אוכל אותם אני אקיא לאחר מכן. ובגלל זה אני כל היום חושבת על המאכלים האלה. אז אני מקווה להתחיל לאט לאט לאכול קצת כל פעם מכל מאכל כזה ואולי זה ירגיע את המצב. אני כל כך עיפה עכשיו ומטושטשת..שאני לא זוכרת אפילו על מה אני כותבת..איבדתי את עצמי....:-)..אז אני אפסיק פה. אני באמת שמחה שמצאתי את הפורום הזה . כולכן פשוט מקסימות ותומכות ואנושיות. אני אוהבת אתכן ומאחלת לכולן הרבה הרבה בריאות . שני

עצובבבבב לייייייי קשהה ליייייייייייייי רעע לייייייייייייייייי רוצה לשנות להשתנות שהמחשבות הלא נורמליות האלה יצאוו לי מהראשש כברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר :((((( נמאס לייייי כמה כבר אפשר להגיד את זה כאילו זה עוזר במשהוווווווווווווווו אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף בנות יצאתןן אתמול???? אניי כןןן הייתי שם אם כולם אבל הראש היה במקום אחר!!!! ואני כרגיל אם החיוך הדפוקק הזה כאילו הכול טוב מושלםם ואין לי שום בעיות שום דאגות (פחחחחחחחחחחחחחחחחח) אני מאוד דואגת למאיה התפללתי המוןןן גם הדלקתי נר!!! אני מקווה שהיא תצא מזה.......אמןןן אמןןן אמןןןן הילונת בסוף תפסת את אחותה בפוןןן??? בנות יקרותת תרגישוו טוב שמרוו על עצמכןןן אוהבתתת המוןןןןןןןןןן המווןןןןןןןן המוןןן עד אינסוףףףףףףףףףףףףףףףףףף לינוי

את יודעת שאת לא מרגישה טוב מבפנים ואת יודעת שאת עובדת על עצמך וזה לפחות החלק האופטימי .. מתי זה יעלם ??.. זה עניין של זמן וסבלנות .. אני יודעת שהמקרה של מאיה משפיע וזה די מפחיד אבל אני חושבת שהדיאלוג שאת מנהלת עם עצמך שונה .. כי מאיה לפחות נכון להיום לא מוכנה לוותר ולא מוכנה לנהל דיאלוג בכלל עם המחשבות שלה או הרגשות שלה או בכלל עם כל מה שקורה בתקווה שזה ישתנה כי הבנתי שהיא בתל השומר בהשגחה מה שנראה לי חיובי ביותר בהתחשב במצב.. להעמיד פני חיוך לפעמים זה שומר עלינו וכל עוד את יודעת מבפנים שמצבך טעון שיפור ושיש מה לעשות זה החלק החשוב.. וזה יקרה צריך לקבל שיש תהליכים שחייבים לעבור ואת לא נותנת לעצמך ליפול לפחות על פי מה שיצא לי להספיק לראות ולשמוע ממך .. אולי אני טועה אבל את מאוד נאבקת ונלחמת על חיים טובים יותר וזה החלק החשוב והחיובי שבכל התמונה .. חשוב להסתכל גם על החלקים האלה .. יחד עם זאת אני לא אומרת שזה לא מייאש... זה בהחלט מייאש אבל אל תפסיקי לקוות ולהאמין בהחלמה שלך זה לפחות החלק המשמעותי שלך בהתמודדות מעבר לעשיה כי לא תמיד ניתן לעשות לפעמים פשוט צריך להמתין ולתת לדברים לקרות . דיברתי עם מאיה וגם היא מאוד דואגת ולחוצה ובצדק.. אבל עדיין מרגיש לי שהיא לא באמת מתחברת לסכנה שיש בזה בניגוד אלייך.. אני לא יודעת כבר מה טוב יותר אבל את חייבת לשאוב כוח ולהבין שזה תלוי בך ושיש לך יכולות להתגבר על זה ... ומעבר לזה חייבים לקוות ולהאמין כי בלי זה אין הרבה דחף לעשות דברים חשובים או שיכולים להיות חשובים בחיים שלנו.. לכן אל תתני לזה להפיל אותך ומאיה לא ממש רוצה שזה מה שיקרה .. אבל אני כן חושבת שחשוב להתבונן במקרים כאלה ולראות מה באמת ניתן ללמוד .. לפעמים ההתפלספות לא מובילה לשום מקום יש פה לכל הצדדים כאב לא מבוטל והדרך להתגבר עליו היא פשוט לתת לו להיות ולהבין שהוא עובר.. אני אוהבת אותך ויהיה טוב תשתדלי להינות מהמשך החג.. שלך הילה

הילונתתת מהממת שליייי..... האמת אין לי כ"כ הרבה מה להגיד... אני לא יודעת אם אני נאבקת..ואם כןן אז זה בטח לא מספיק... אני מנסה ליהות אופטימית אני כולכך רוצה לצאת מזה.... אבל חושבת מה יהיה אז????זה נראה לי מוזר אני כבר לא זוכרת איך מרגישים בלי ה"א..יותר ממוזר זה נראה לי מפחיד!!! הרי ליהות ללא הפרעת אכילה זה אומר לא לחשוב על מה אני יאכל 24 שעות מה מותר מה אסור.. מתי מותר לאכול?! אם מותר! ומתיי אסור!! איי אפשר לברוח לבולמוסים שאני כ"כ שונאת אבל מצד שניי צריכה אותם כי אז לרגע אחד אני שוחכת מהכול....<אשלייה> אם "מיה" אני לא מתעסקת...קרה לי פעמיים מעטות שהתנסתי בזה...וגם זה בערך!!! ואני לא רוצה להיכנס גם לסרט הזה מספיק לי מה שיש!!!!! אני בסה"כ רוצה ליהות נורמלית להבין שמותר לי לאכול זה לא ייעשה לי כלום האוכל הוא לא האוייב שליי! אני האוייבת היחידה של עצמיי! כול הזמן מרחמת על עצמי בזמן שיש אנשים שסובלים הרבה יותר!!! אבל אני חושבת שאני המסכנה היחידה והאומללה!!! גאדדדדדדד איזו אנוכיות!!! אני שונאת את עצמיי אני יודעת שבשביל לצאת מכול המעגל הזה צריך קודם כול לקבל את עצמנוו כמו שאנחנו לא פחות ולא יותר ואני לא מסוגלת ממש לא!!!! אני לא יודעת אם אני מנהלת דאלוגים אם עצמיי...אבל בטוח שעכשיו יותר מפעם.. פעם בכלל לא רציתי לנסות להבין מה אני מרגישה פשוט "התעלמתי"...מהכולל מכולםם!!!! עכשיו אני מנסה להקשיב לעצמי קצת יותר זה לא ממש הולך אבל לפחותת גם משהוו... אני מרגישה אבודה כאילו אני לא יודעת מה אני רוצה אבל בעצם אני כן יודעת!!!! מ-ת-ו-ס-ב-כ-ת!!!! מקווה שיום אחד אני יבין מה נסגר איתי ומה אני רוצה באמת ואני ייעשה אם זה משהווו.. דברתי אם אמא בערךך...גם לה קשה לי לספר דברים אני בכלל לא מספרת!אבל איכשהוא הגענוו לנושא הזה אם אני רוצה ללכת לפסיכוו.... ואמרתי לה שאני לא יודעת...בתוך הלב אני יודעת שזה יכול לעזור אבל גם ככה אני לא ייספר לה כלוםם אז מה עשינוו פה?? אני יודעת שאני צריכה לנסות לפני שאני מדברת אבל אני יודעת מה הולך ליהות... בנתיים לא החלטתי מה לעשות!!!! הילונת בקשר למאיה... זה מאוד משפיע.... אבל אם זאת זה גורם לראות את הדברים בצורה שונה... אםם דברת איתה זה כבר הרבה יותר טוב.. ממש פחדתי אחותה בהתחלה אמרה שהרופאים אמרוו שלא בטוח שהיא תעבור את הלילה חאס וחלילה!..אני מקווה שהיא תבין באיזה סכנה היא נמצאת שכול מי שנמצאת במעגל הזה תביןן!!!! ושיהיה טוב בע"ה ושניצא מזהה אמןןןןן!!! בשביל מאיה..אני ימשיך להתפלל...ובכלל בשביל כול הבנות אני אוהבת את כולכן כ"כ!!! להעמיד פני חיוך שומר עלינו?!אני רק מרגישה צבועה...כי הכול כ"כ חרא מבפנים ואני משחקת אותה כאילו הכול טוב!!! אבל אני מעדיפה את זה....זה עדיף מלהסתובב אם פרצוף תשעה באב!!! אני מקווה שבאמת יהיה טוב.....בע"ה! אני אופטימית...וכניראה שזה מה שמחזיק אותיי עדיין!!!! הילונת מלאכית שליי תודה שאת פה את מדהימה!!!!! אוהבת אותך המוןןןןןןןן המוןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןן לינוי

לינויה נשמתי אני באמת מבינה אותך אנו רוצות בשינוי אבל לא יכולות הלוואי שהיה תרופת הפלא שהיינו לוקחות אותה והיא היתה עוזרת לנו לחשוב אחרת לקבל את עצמנו אחרת אני מבקשת דבר אחד בובה אל תשברי בבקשה את לא יודעת כמה אני דואגת לך אני יודעת לפעמים זה קשה לפעמים זה מעצבן ולפעמים אנו לא מצליחות אבל דבר אחד אומר לך שאני אותך אוהבת ודואגת ואת אף פע לא לבד ואולי השינוי את תקבלי אותו אחרי שאת יודעת את מצבה של מאיה (אני אומרת זה לא סיבה אבל זה יכול לקבל שינוי חיובי) ואת תעשי את המאמץ להשתנות אני משנה להשתנות אחרי המוות אבל קשה לי אני לא יכולה אני פוחדת פוחדת להפסיד את "אנה" ואת "מיה" ומצד שני אני פוחדת למות אחרי המקרה שסיפרתי אני לא רוצה למות אני רוצה לחיות ועל כך עלייך לקבל את עצמך כחולה במחלה ולעשות שינוי אני אוהבת אותך ומתה עלייךךךךךךךךךך דניאלה נשיקות ומליין חיבוקיםםםםםם

אזז זהווו שלצעריי אין תרופת פלאא!!!!:(:(:( עצוב עצוב אבל זאת המציאות!! רגעע מי אמר שאנחנו לא יכולות?! מה אמרתי לך?? אין לא יכולה.. יש לא רוצה...פוחדת..ועוד אלף ואחת סיבות אבל אין דבר כזה לא יכולה!!!! גם אני פוחדת לאבד את "אנה"אבל מצד שניי רוצה להשתחרר ממנה..... אני חייבת!אני לא רוצה להמשיך במצב הזה כול החיים ממש לאאאאאאאאאא!! אבל כמו שאמרתי לך אני פוחדת....אני יודעת שאני יכולה כמו שאת יכולה אבל אנחנו פוחדות את בעצמך אמרת לי שאת פוחדת ללכת לטיפול וטיפול זה מה שיכול לעזור אבל יש את הפחד שגם עליו אפשר להתגבר תלוויי ככמה אנחנו רוצות! "אין דבר העומד בפני הרצון" נשמתיי אני אוהבת אותך כ"כ..ודואגת לך מאוד! אל תשכחי שאני תמיד אבל תמיד פה בשבילך כולנוו וגם את לא לבד לפעמיים יש את המצבים שניראה לנוו שאין לנו אף אחד אבל זה רק הרגשה כי למרות הכול יש אנשים שאוהבים אותנו!!! את מכירה אותיי אני אופטימית אני לא יישבר...אין סיכויי אבל מה שכןן נמאסס ומעצבן מאוד.. אבל יש לי הרגשה שזה ייגמר!!!!! אז מהממת שלייי יהיה טוב תאמיניי והכי חשוב תאמיני בעצמך אם היית יודעת כמה את חזקה ויש לך כוחות! תעשי אם כול זה משהוו..משהוו למען עצמך..גם אני יינסה לעשו קצת בשביל עצמיי אני מקווה!!!! דניאלושש מלאכיתת שליי אוהבתת אותךך עד אינסוףףףףףףףףףףף לינוי :) ד"א איך היה אתמול בסוףף?? אני במסנגר אם בא לך:D

הרבה זמן לא כתבתי פהה.... לא הרגשתי כ"כ טוב!!!! גם שאני לא כותבת אתןן תמיד בלב שליי ואני חושבת על כולכןן!!! אני רוצה לספר לכןן משהווווו.... מאיוששששש מאיה הקטנה שלנוו בטיפול נמרץ:(((( היא במצב לא טוב בכללללללללללללללללללללללל אתמול דברתי אם מאיה....והיא אמרה שהיא איבדה את ההכרה והיום היא מתאשפזת.... עכשיוו דברתי אם אחותה שסיפרה לי שהיא בטיפול נמרץ והרופאים לא כ"כ אופטימים אלוהים ישמור!!!!1 בנות תתפללו!!! אחותה אמרה שהיא רוצה להציל בנות אחרות לכןן חשוב שתדעוו את זה!!! אני מדברת גם בשמיי..... אני מקווה בכול ליבי שהיא תצאא מזהה כמה שיותר מהר אמןןןןןןןן המצבב לא טובב!!!!! בנות אנחנו חייבות לדאוג גם לעצמנוו למרות הכול אנחנו חייבות לקחת את עצמנוו בידים! ששומעים דברים כאלה פתאום כןן בא לי להשתנות לעשות משהוו זה קשה אבל אפשריי!!!! מה שאני רוצה להגיד בכול זה שתתפללו בשבילה..אני מקווה שהיא תיצא מזהה מהר מאוד!!!!זה כ"כ עצובב וכואבב:(((( ותשמרו על עצמכןן!!!!אנחנו חייבות!!!!!!! מתפללת ומקווה שמאיה תיהיה בסדרר אמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!! אוהבתתת המוןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

דיברתי עם אחותה גם בבקשה בנות שמעו ללינוי כי היום אחרי 9 שנים אני מנסה בינתיים לא ממש הצלחה של 100% תנסו בבקשה אם תראו את החיים ללא המחלה מבטיחה יהיה יותר טוב תהיו יותר מאושרות ולא כל היום לספור קלוריות לא לדפוק את הראש באסלה בבקשה דניאלה

אני לא יודעת למה אבל היא תמיד הפחידה אותי הכי הרבה אולי מפני שהיא שיקפה לי את חוסר האונים שבי אל מול הדבר הזה שנקרא הפרעות אכילה.. אפילו שקברתי את עצמי שם ואפילו שקמתי לתחיה במקום האובדני הזה. היום יש כבר יותר מידי סיפורים קשים ומבחילים לגבי העניין הזה אני מתפללת אבל יש לי תחושה שהפעם רק היא תציל את עצמה.. אם היא תבין שהיא בעלת המילה האחרונה, כבר יותר מידי פעמים. אחד הדברים שהיה לי קשה איתם שמאיה אפילו לא הסכימה להקשיב וזה לעניות דעתי המצב הכי בעייתי .. הכי מפחיד הכי קשה והכי נוראי שאדם מבקש עזרה וגם כשהוא מקבל הוא אוטם את עצמו מכל בחינה שהיא והעזרה נשארת בקיפאון מוחלט. ואני ראיתי את מאיה ואני רוצה לומר שהיא מדהימה ושהיא לא רואה את זה ושהיא מאוד מתעקשת להיות המחלה ולא היא עצמה עד כדי כך שאפילו לא הצלחתי לראות מי זאת מאיה.. רק ראיתי אפרוח מדהים וכל כך מפוחד.. היא באמת מאוד מיוחדת וגם כשהייתי שם אני לא מבינה איך המחלה הזאת מצליחה להיות כל כך קטלנית .. טיפול נמרץ?.. לא כולם מגיעים לטיפול נמרץ וזה כבר לא לטובתה ואני מאחלת לה שברגעים האלה ללא הכרה היא תזכה בהבנה שלה ובהארה שלה להתחלה של חיים חדשים הלוואי אמן ושתבין שהיא לא לבד כי הרבה רוצים בטובתה וזה אפשרי בניגוד לכל מה שהיא סיגלה לעצמה להאמין והאמת שאני לא מאשימה אותה אפשר להבין לגמרי למה המחלה הנוראית הזאת מסוגלת שזה פשוט קטלני יותר ממה שכל אדם שמעולם לא חווה את זה מסוגל לתאר לעצמו. אני לא יודעת למה אבל תמיד נדמה לי שהמשבר שנכנסים אליו לפני ואחרי צבא מכריע רבות בהתפתחות של המחלה .. או בכלל לפני כל סגירה או התחלה חדשה לאנשים מסויימים זה יכול להיות בעייתי, התחושה שאתה יוצא לבד לעולם ואתה לא באמת יודע לקראת מה אתה הולך וזה מפחיד, לעיתים עד כדי שבירה . כולם משוגעים, כך אני רואה את זה לכל אחד יש את השיגעון שלו ... אלה שמתפקדים נקראים נורנאלים כביכול אלה שלא מתפקדים ומתקשים בחברה נקראים חולי נפש זה כל ההבדל וזה מאוד מלחיץ. מאיה לא מאמינה בהחלמה שלה היא למעשה לא מאמינה בכלל שהיא תהיה בלי זה ... והיא רחוקה מלא לתפקד במחוייבות היומיומית ואני לא יודעת כמה היא יודעת כמה כוח יש בזה וכמה היא תוכל בעקבות זה לנצח את המחלה הארורה הזאת אני מקווה מאוד ואני מאוד מקווה שתקראי את המילים האלה, מאיה יקירה ושתביני שאת חשובה ושהחיים שלך יקרים ולכל אדם יש משמעות ויש חלק שלא ניתן להחליף לעולם בניגוד לאמרה שלכל אדם יש מחליף. ואני חושבת שהחיים שלך יקרים מפז ואני מתפללת שתראי את הייחודיות שבך את עצם העובדה שאת נפלאה בדיוק כפי שאת. אוהבת אותך .. תצאי משם היא רק מאמללת אותך .. האמיני שיש חיים אחרים אני מתפללת בשבילך שלך הילה

מה השם משפחה של מאיה הזאת? אני שואל כי באשפוז הקודם היתה אית אחת שקראו לה מאיה ולא שמעתי ממנה כבר חצי שנה ורציתי לדעת אולי זאת היא

:( שבת שלום... ויום טוב.......

היא לא הייתה בתל השומר באישפוז אבל עכשיו היא בהשגחה בתל השומר והיא אומרת לי שהיא שמנה שזה רחוק לגמרי מהמציאות .. שזה די עצוב דרך אגב, מה שלומך???? המון אהבה מתפללת לטוב שבת שלום הילה

מה שלומך הבוקר? איך עובר עלייך יום עצוב זה? טוב, אז בקיצור, לא קיבלתי את המייל ההוא... אני לא מבינה למה ואיך, הרי השני כן הגיע, אבל לא קיבלתי... אז תנסי שוב בבקשה. מקווה שיגיע כבר... בהמון אהבה, אני.

כשאני יגיע... יכול להיות שאני טעיתי שם עם כל מיני הגדרות ביי בינתיים מתוקה

תבדקי.....

לפעמים החיים פשוט עוברים לידי. אני עומדת במקום ורק הנוף מסביב כמו משתנה במהירות מכעיסה. כל כך הרבה דברים קרו....כל כך הרבה השתנה...ועדיין מסרבת להרפות. מבחנים, ראיונות, חברים, פרידות, עליות ומורדות.....בעיקר אדישה. הכל מסביבי משתנה. כמו נופלת בתוך בור חסר תחתית. חייבת לתפוס במשהו. משהו מוכר ובטוח. תופסת את המחלה....תופסת חזק.

יום אחד עם כל התחזקות עם כל שלב שנראה לך סתמי את תגיעי לעוד הרבה הבנות ואולי בזמן אחר לא תרצי לתפוס כל כך חזק במחלה ואז יתאפשר לך בעצם לחוות משהו חדש ואת לא באמת יודעת אם זה יקרה או לא אבל זה יכול לקרות .. נכון?.. ומשום שזה אכן יכול לקרות הייתי מציעה לך לא לשפוט פשוט לתת לדברים לקרות .. אל תשכחי שמתוך כל מה שסיפרת בעבר ומזכרוני והתעמקתי בדברייך את עוברת הרבה מאוד גירויים לשינוי ולכן בהכרח קורים בעקבות אלה הרבה שינויים שלא תמיד קל לקבל .. לכן פשוט זרמי והביני שהכל לטובה וגם זה עניין של החלטה ולפעמים האדישות מועילה הרבה .. כי אולי זוהי פשוט דרך לתת לדברים לקרות מבלי להסתער לא מבפנים ולא מבחוץ. אני מציעה לך לכתוב לספר קצת יותר אולי יש לי איזה הארה מעניינת בשבילך שנוכל שתינו ללמוד ממנה .. אולי זה יהיה לגרות את האדישות מחדש ולהעיז במקומה להרגיש. אז אם תרצי תספרי לי קצת .. אם בא לך ואני מקווה שעם חג החירות הזה את תצאי לדרך חדשה וכולנו .. אולי לא סתם כתבת אתמול .. אני מחזקת אותך .. המון אהבה התגעגעתי אלייך.. שמרי עלייך הילה

אני בסדר כמה שניתן לומר אני רבה טיפה עם ההורים על האוכל שוב אני מקווה כבר לצאת מהמבוך המסובך הזה אני מרגישה שהכל מתגלגל ומתגלגל ולא נעצר.. בינתיים אני בכיוון של עליה ואני חושבת על טיפול!! מראה על נכונות לצאת מהמבוך הסתום הזה מה איתך ?המון זמן לא דיברנו וגם היה לי לחץ קצת... שלך אוהבת מלייןןןןןןןןןןן דניאלה

אתן כולכן היום נסיכות .. (אויש אני אוהבת את זה) אני מצטערת לשמוע על המריבות עם ההורים אני מציעה לך להסביר יותר מה עובר עלייך באמת בלי לכנות .. אני חושבת שטיפול תמיד מבורך ואני מאוד ישמח לשמוע שאת כבר מצאת לך אחד כזה אבל בינתיים אני חושבת שאת מתחזקת ואני רק מאחלת לך שתמשיכי כך כי למרות הכל המוסיקה שדרכה את כותבת ומשמיעה את עצמך הרבה יותר חיובית מאי פעם וזה מעיד על התקדמות אני רק מקווה שאת באמת נמצאת שם ולאט לאט גם טיפול יגיע .. עצם זה שאת מבינה את זה ורוצה בזה זה המון ומעבר לזה זה עניין של תהליך ומוכנות אין טעם להאיץ בשום דבר.. ובקשר אלי אני לפעמים ככה לפעמים ככה .. אני כן יכולה לומר שמבחינה נפשית אני שמחה על אף שהימים האלה של השואה ויום הזיכרון לא עושים לי טוב ולא רק לי .. אני קרובה לאנשים שחוו את זה על בשרם מאוד קשה וזה עצוב כי אחרי הכל מעבר להבנות הרוחניות אנחנו בני אנוש ועצוב לנו כשלמישו קרוב מאוד עצוב ועצוב לנו כשאנחנו מאבדים מישהו .. אז עוברים הרבה הדברים והרבה שינויים ואני מניחה ורוצה לקוות שהכל לטובה .. בכל מקרה זה מאוד חיזק אותי להיות בצד המחזק למישהו נזקק, זה גרם לי להרגיש ולו במקצת שאני עושה משהו מועיל למען מישהו אחר וב"ה אני עובדת על עצמי ואני מאמינה שגם העניינים הפיזים ישתפרו.. אז מתוקה חג חירות שמח שתצאי במלוא מובן המילה לדרך חדשה.. שכולנו .. אמן המון אהבה שלך הילה

אני מקווה שאת בטוב רק תיכנסי לרשום מילה אחת כי בכל זאת השארת מייל שקצת קשה להתעלם ממנו אני מקווה שאת בטוב ושהיום אכן התחיל ברגל ימין יום חדש תמשיכי כאילו לא קרה כלום תאספי את עצמך רק היום ותראי מה קורה ואם את רוצה אני ממליצה לך מאוד להיעזר בארגון סהר אני ראיתי שמישהי כתבה לך הודעה ואני יכולה לומר לך שהארגון הזה גם לי עזר המון במקרים כאלה ושווה לנסות.... אחרי הכל ביקשת עזרה.... המון אהבה ויום טוב שלך הילה

תודה הילה באמת מאוד מעריכה את הדאגה שלך . כצפוי אתמול זה הסתיים בהקאה לא היה מנוס מיואשת וקשה לי אבל מקווה שהיום יהיה יותר טוב מקווה למצוא את הכוחות שאני יודעת שיש לי ולהאבק במחלה הזאת כי פשוט נמאס לי ממנה תודה ובאמת תודה רק דרך הידיעה שמישהו דואג לי זה עוזר לי המון מקווה לא להקלע עוד פעם למצב של אתמול כי זה היה פשוט סיוט נוראי ההרגשה שאת הולכת ומשתגעת לא יודעת מה לעשות הרגשתי שאני דפוקה את האמת לעזוב את כל העולם ולקום ולהקיא זה היה כאילו יותר חזק ממני ומרצונותיי כאילו משהו דחף אותי לזה רוצה להגמל מהמחלה הזאת ולחזור להיות נורמלית נשיקות ..

וזה לא מה שישבור אותך לימודו אותי לקח חשוב אם נפלתי אני אקום ואני אעזור לעצמי.. ולא אמשיך להיות על הריצפה ובקשר נורמלית.. יש דבר כזה?? אני עדין לא מצאתי אדם נורמלי\מושלם אם כן ספרי לי עליו אני ארצה לדעת מי הבר מזל הזה:-) אוהבת דניאלה

אנחנו פה בשבילך! דאגנו נורא.

יש לך מייל קטן... אך חשוב... ולילה טוב !! שלך באהבה, אלינור.

תבדקי... ליל מנוחה ואני שמחה שעבר בשלום המון אהבה יקירה שלך הילה

קיבלתי,אבל מייל אחד... את התשובה למכתב השני... שלחי לי שוב את הראשון... וסליחה על הטרחה... לילה טוב ושמרי עלייך!!! אוהבת...

אני מתחילה להבין שזה לא המשקל זאת אני... אני מתאוששת אני מכירה את זה... אני למדתי לעצור את עצמי באכילה ממש אני ממש גאה באיך שאני עוצרת בולמוסים... יש פה ושם אבל עם הזמן אני מאמינה שזה יישחק גם כן... בכל מיקרה אני הכי מודה לכן בעולם על התמיכה... אוהבת אתכן המון... רוני... :))

אני מחזקת אותך אם את רוצה את מוזמנת לספר יותר .. מה עובר עלייך .. ההבנה שהגעת אליה בהחלט נכונה וזה בהחלט משהו שאת יכולה לפתח וללמוד עוד ועוד אודות עצמך מול הפרעת אכילה ובכלל את ביחס לחיים .. אחרי הכל את נפלאה.. תקפידי לראות את זה ולטפח את זה ותמיד תדאגי לשלומך הנעלה תהיי בריאה כי זה מה שחשוב בליזה אין חיים ותשדלי להפיק מכל רגע את המירב ולאט לאט ההבנות שלך לגבי עצמך ובכלל יתעצמו ויתגברו ויתחזקו ואת רק תהיי במקום טוב יותר כי זה מה שההתבוננות והלמידה עושים לבנאדם.. המון חיזוקים וחיבוקים נפלא על ההתחזקות שלך משמח אותי מאוד לשמוע גם לשני היו ימים טובים תמשיכו ככה ב"ה אמן אוהבת מליון שלך ליל מנוחה הילה

אולי ספרי קצת... אני גאה בך כל כך אוהבת דניאלה :-)

אני שמחה שכתבת כי זה גורם להרגשה טובה שעוד אחת גאה :-) דניאלה

לא שמעתי ממך אני מקווה שאת בטוב .. חיבוקים אוהבת .. שלך הילה

כבר שמונה ימים שלא הקאתי. מצד אחד גאה בעצמי, מצד אחד פוחדת פחד מוות שלא אשבר! אני יודעת אם אשבר פעם אחת זה יחזור! החיים שלי כרגע מלאים בקשיים והזמן הזה שהייתי לוקחת לעצמי כל יום ואוכלת בלי סוף חסר לי. למרות שאח"כ הייתי שונאת את עצמי. אבל בזמן האכילה עצמה הייתי שוכחת מהכל ופשוט מתענגת על האוכל. ועכשיו זה כל כך חסר לי. אבל איך שהוא אני מתמודדת כי יש לי למי להוכיח שאני מסוגלת. מקווה להחזיק מעמד! בהצלחה לכולנו!

ואני מחזיקה לך אצבעות להמשך החיזוק שלך וההתקדמות שלך בבניה שלך את עצמך .. אני חושבת שהמאמצים שלך ראויים לשבח ואת נפלאה ונהדרת כפי שאת.. אני יכולה לתת לך טיפ שיקל עליך .. מיד אחרי האוכל תמיד תדאגי להעסיק את עצמך בדברים שלא קשורים בגוף.. תימנעי מלהישקל .. מלהסתכל על עצמך במראה ... מלבדוק את עצמך ... אני יודעת שברגע שלא חושבים על זה .. זה עובד! כל הכבוד על ההישג ואת חייבת את זה אך ורק לעצמך כי את החשובה ואת היקרה .. אלה הם החיים שלך וזה בכלל לא משנה מי נמצא מנגד, כי הוא לעולם לא יגיד אני במקומך והוא לעולם לא יחייה את חייך במקומך וזה אולי מקור החולשה והפנטזיה שיהיה אחרת אבל גם הכוח הגדול שלך להבין שאת יכולה לחיות אחרת ושאת יכולה להתגבר על כל מכשול .. אני מחזקת אותך המון אהבה חיבוקים שלך הילה

עד היום רק קראתי, אבל הנה הצטרפתי נהדר שאת לא מקיאה

דניאלה :-)

אוףף אבל כמה שזה קשה!!! לא נורא יהיה בסדר! הלוואי וכך ימשיך! ובהצלחה לכולנו! נשיקות שני

אמנם קצת באיחור, אבל בכ"ז... כל הכבוד לך,שני, ויישר כוח! אהבתי את ההודעה שלך! זה חשוב מאד לקרוא גם דברים כאלה! אז תודה לך והמשיכי להתחזק! אלינור.

שלום עבר זמן רב משכתבתי פה אך מצבי הולך ומדרדר בבקשה עיזרו לי עכשיו אני אכלתי צהריים בעבודה ואני מתכננת איך להקיא את זה אפילו חשבתי לברוח מהעבודה הביתה כדי להקיא תיכננתי לרדת בקונדיטוריה לקנות עוגה שלמה ולאכול אותה אני לא נורמלית רוצה למות כואב לי בלב ובנשמה רוצה להעלם מהעולם הדפוק הזה בקושי אני מחזיקה את עצמי אני נלחמת עם עצמי . בא לי לאכול עד שתצא לי הנשמה ץ הייתם מאמינים שאכלתי שלוש קופסות גדולות של ממרחית שוקולד ואפילו רציתי עוד ץ נמאס לי מכל המצב הזה אבל בתוך תוכיאני יודעת שאני מתעללת בעצמי כי לא טוב לי בחיים בכלל חסר לי שינה אהבה הבנה רוצה למות להעלם הרי גם ככה אני לא שווה כלום רק מישהו דפןק שיכלית חושב באובססיה על אוכל אפילו שהוא שבע ומפוצץ באוכל אני חולה חולה נפשית ופיזית מפחדת לדבר לבקש עזרה רוצה למות לבד כך אני אנוח מכל הגועל נפש הזה נמאס.

מיד כשאת יוצאת מהעבודה כי המצב שלך מסוכן ומדאיג.. ברגע שתפני למיון סביר להניח שיאשפזו אותך וזה נראה לי הדבר הנכון ביותר בהתחשב למצב אני מקווה שתעשי את זה הילה

0545298599 תרגישי חופשי שמרי עלייך המון אהבה הילה

אם את חולת נפש בגלל שאת רוצה לאכול בלי סוף אז כנראה שגם אני ועוד הרבה פה ובכלל חולים בנפש! את לא היחידה במצב הזה..יש עוד הרבה כמוך. וזה יכול רק לנחם אותך כי את לא חולת נפש יש לך בעיה שיש לעוד מלא אנשים. אנשים שמתמודדים עם זה כל יום. ורשמת שיש לך עוד בעיות וחסר לך אהבה והבנה וזה מובן בהחלט כי משם מגיעה המחלה הזו. אבל אל תתיאשי יש הרבה אנשים שיהיו מוכנים לעזור לך לצאת מזה. קודם כל אנחנו פה בפורום. וחשוב שתשתפי הורים או חברה או גורם חיצוני ותלכי לטיפול. אני מכירה את ההרגשה שאוכלים בלי סוף ומרגישים גועל נפש מעצמנו מהגוף שלנו ובא לנו להיעלם. אני מכירה ועוד הרבה מכירים אז את לא לבד! מקווה שאת חשה יותר טוב עכשיו. אני כאן אם בא לך לדבר. שני

כל כך כואב.. עצוב ונמאס.. לאכול ולהקיא, לבכות .. ולהתעצבן.. אני מבינה כמה נמאס לך.. גם אני יודעת כאב מהו.. גם אני מרגישה את העצבות הזו... ואפילו שאת מנסה להפסיק את לא מצליחה - ואז... עוד יותר זה מעצבן... יש מקום שקצת קצת יכול לעזור... אולי.. לי הוא עזר פעם, כשהשמיים נראו לי מאד שחורים, והשמש לא הציצה שם... הם היו שם בשבילי, והקשיבו.. ודיברתי, והם שמעו... בעצם אפשר להגיד שהם היו הכתף לבכות עליה.. קוראים להם : סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. מכירה אותם ? (www.sahar.org.il) בבקשה... תנסי אותם...

ככתובת נפלאה לסיוע והקשבה בעיתים של מצוקה .. אין מה להפסיד .. אפשר רק להרגיש יותר טוב... אני מקווה שאת בסדר... תעדכני מה קורה איתך שלך באהבה רבה הילה

כן שמתי לב שהמון זמן לא היית זה מעלה נורה אדומה.. אני יודעת מה את מרגישה!! אני יודעת זה קשה אבל תנוחי תנוחי ותנוחי אני בטוחה שתרגישי יותר טוב ואיך את מרגישה עכשיו? מה החבר אומר על זה? אוהבתתתתתתתתת מלייןןןןןןן דניאלה

גם אני רציתי להיעלם מהעולם .. גם לי יש רגעים של שבירות ואני ממש יכולה להבין את זה .. באמת באמת .. זה לא נעים וזה רחוק מלהיות פשוט וקל אבל אפשר לדבר ואפשר לנסות לעשות משהו אחר ביחס לזה אני נורא מצטערת שאת מרגישה כמו שאת מרגישה ואני נורא מצטערת שאין לי כוח להשפיע עלייך אבל אולי מה שאני יכתוב לך יגרום לך לחשוב קצת ולבדוק מה מחר ביום חדש ואמנם לא שמח בכלל אבל עדיין את בחיים והרגע יהיה חדש אם את יורדת לסוף דעתי. אני יכולה לומר לך שמה שעזר לי להתגבר על הרגעים האלה הוא פשוט התנתקות התנתקתי .. התעלמתי מהמחוייבויות וחיכיתי בסבלנות שהגל הנורא הזה יעבור והחלק הכי מפתיע ואני אומרת מפתיע כי הוא מאוד הפתיע אותי שאחרי יום יומיים זה עבר ויכולתי לשוב לסדר .. זה קרה רק מתי שאני הפסקתי להיאבק עם הנפילות האלה ונתתי להן להיות מבלי להרגיש אשמה .. לא אהבתי אותן אבל לא התנגדתי להן וזה מה שהציל אותי .. הייתי מסוגלת לזה אחרי הרבה מאוד זמן של התבוננות וסבל במסגרת ההתמודדות שלי בתוך המחלה ... הבנתי את זה הרבה בזכות הטיפול שהייתי בו וזה באמת הוכיח את עצמו כשלא התנגדתי כשוויתרתי על האגו ועל העקשנות שלי שאני לכאורה יודעת מה טוב בשבילי.. היו ימים שממילא לא הייתי מסוגלת לעשות כלום אז נשאלת השאלה מדוע להיאבק בזה .. הרי את לא באמת תשיגי יותר או פחות ואני בטוחה שקרה משהו שהוביל לקראת הנפילה הזאת הלא ברור שהיא לא אירעה סתם מעבר לעובדה שזלילות קיצוניות ואכילה בלתי מבוקרת יכולים לגרום לדיכאון לא פשוט שלא באמת יהיה לו הסבר במילים .. הפסיכולוג שלי תמיד אמר לי ברגע שתאשימי את עצמך וברגע שתלחיצי את עצמך כמו למשל.."הנה שוב זה לא הלך.." את רק תרצי להיעלם ולהישאב לזה עוד יותר .. ברגע שאת פשוט תניח לזה עם כל כמה שזה קשה את פשוט תעברי את זה ותוכלי בזמן אחר להפוך את זה לאתגר ולא למשהו שיהרוס אותך כמו שקרה היום וזה בהחלט מובן שרצית לוותר .. אני מקווה שאת מבינה מה אני מנסה לומר לך ואני מאוד מקווה שהיום הזה הסתיים רק בהקאה .. עם כל זה שזה נשמע מזעזע זה הרע במיעוטו ואני מאוד מקווה שלא הזקת לעצמך כי אני בהחלט חושבת שיש לך סיכוי לחיות את החיים האלה אחרת בזכות עזרה נאותה.. אל תוותרי .. ותניחי לעצמך כי לכולם יש שבירות .. ותמיד תזכרי שאחרי השבירה יהיה רגע של כוח שבו תוכלי לתפוס את עצמך שוב להשתפר מתוך דאגה ואיכפתיות לשלומך הנעלה.. אני שולחת לך את אהבתי ... המון המון המון המון אהבה שמרי עלייך ליל מנוחה שלך הילה

אני מצטערת לשמוע מה שעובר עלייך. ברור שאת נמצאת בעיצומו של גל מסויט וגועלי... מעגל השנאה העצמית מתגבר עם כל התקף נוסף... ואני יודעת שכרגע את כ"כ שונאת את עצמך שכל מה שאת יכולה לעשות הוא מקסימום לדמיין את מותך... אז ראשית, טוב שכתבת קצת, כי זה אומר שעוד נותר בך כוח. שנית, אגיד לך את זה: גם הימים הכי קשים והכי מסויטים עוברים בסופו של דבר. גם הסערות הכי חזקות שוככות... וגם אם זה ייקח יום,יומיים ואפילו שבוע - בסוף זה יעבור, ולאחר מכן תגיע רגיעה. וגם אם היא זמנית - היא בכל-זאת רגיעה. אז אם כרגע את בעיצומה של סערה - החזיקי חזק וחכי עד יעבור זעם. אחר-כך שבי ותחשבי ברצינות מה את עושה הלאה. אני מכירה את תחושת הייאוש הטוטאלי והחידלון המוחלט,וצריך לעשות הכל כדי לברוח מהתחושה הזו בכל מחיר, כי במלים פשוטות - אי-אפשר לחיות ככה. את לא יחידה ואת לא לבד! יש עוד ה מ ו ן כמוך, אפילו יותר מכפי שאת משערת... ותחשבי על זה שכל פעם שאת זוללת ומקיאה, באותו זמן בדיוק עשרות אלפי נערות ובחורות עושות את אותו הדבר בדיוק בבתיהן שלהן... ויוצאים להן אותם קולות...וזה אותו סירחון...ואותו נייר-טואלט מתגלגל לו...ואותו חרא,בקיצור. לא שזה בא לנחם או משהו...סתם עוד נקודה למחשבה. אל תתייאשי! אנחנו פה איתך, ממש מאחורי הצג... תיכנסי ותכתבי יותר! זה עוזר. רק בריאות! אלינור.

וקרא את ההודעה של אתמול את האמת אתמול פחדתי מעצמי חשבתי שהנה אני הולכת להשתגע אחרי שכתבתי התחלתי לבכות לבד חסרת אונים לא יודעת מה לעשות עם עצמי ישבתי שעה ככה חושבת על עצמי ועל החיים ובסוף תפסתי את עצמי ויצאתי לרחוב רציתי להתפתות ןלקנות עוד אוכל וברגע האחרון החזקתי את עצמי עבר לו היום אך בערב אכלתי והקאתי כאילו זה בה ככה טבעי בלי שום סיבה כל הלחץ והמאבק של היום הזה הפנימי הוצאתי דרך ההקאה הזאת אני יודעת שזה נשמע מאוד מגעיל אך מה אני אעשה לא יכולתי יותר רציתי להוציא את זה החוצה לא סבלתי את עצמי אני יודעת שהיום יום חדש ואני אנסה לא למעוד ולהקיא תודה לכל הבהות שענו להודעה שלי אוהבת אתכם באמת ואני אמשיך לכתוב פה כי אני מרגישה יותר טוב אחרי הכתיבה והידיעה שמישהו דואג לי. מאחלת לכולם יום טוב והלוואי שיעבור בשלום