פורום הפרעות אכילה - תמיכה

לא יכולתי שלא להעביר הלאה .. שימו לב אם יש פה אמת אז חייבים להתעורר, כי זה יגמר רע חלמאות מסוכנת בבתי החולים!!! חייבים לעשות משהו!!! עד מתי??? בתחקיר של כולבוטק (שעדיין לא שודר) התגלה כי בחדרי המיון של בתי החולים בארץ (כמעט כולם) קיימת הוראה להשתמש במחטים שימוש חוזר, לאחר ניקוי באלכוהול בלבד! המידע הנ"ל כמובן שאינו מועבר לציבור וההוראה היא שרק אם החולה או משפחתו מבקשים זאת – יש להשתמש במחטים חדשות. בכיר במשרד הבריאות אישר את ההוראה הזו ונימק אותה באילוצי תקציב ובמלאים חסרים של מחטים למזרקים החדשים (מזרקים מסוג מוחן-תרום 2) שהוכנסו לשימוש בשנתיים האחרונות (המלאי של המחטים הישנות אינו אפקטיבי). מנהל בית חולים במרכז הארץ, הודה שלא לציטוט כי הוא "אינו ישן טוב בלילה" כשהוא חושב על כל מקרי ההדבקה אשר עלולים להיגרם כתוצאה ממדיניות זו, אך אין לו ברירה והוא חייב לקיים את ההוראה. יש לציין כי מלבד הסכנה הברורה בהדבקה מאיידס, קיימות עשרות מחלות אחרות כגון צהבת אשר עלולות לגרום נזק בלתי הפיך ואף מוות!!! ידוע לי כי התחקיר צולם לפני למעלה מחודש אך הוא עדיין אינו משודר (כנראה משיקולים של רייטינג) כנראה שרק בארץ יכולים שיקולי רייטינג לחבור לשיקולים כלכליים-לוגיסטים ולסכן כל כך הרבה אנשים במשך תקופה כל כך ארוכה!!! מה תוכל לעשות כדי למנוע את הסיכון? דבר ראשון, העבר מכתב זה לכמה שיותר אנשים. נכון שבדרך כלל אין להעביר מכתבי שרשרת, אך אין ברירה! מדובר בעניין של חיים ומוות! ככל שהזעקה הציבורית תהיה רמה יותר, אולי קברניטי המשק יתעוררו משנת החלמאות שלהם וישנו את הנהלים. בנוסף, דרוש לראות מחט חדשה בכל מזרק או עירוי בבית חולים (המחטים החדשות מגיעות עם "נצרה" מפלסטיק אשר נשבר בפתיחה). זכרו, הבעיה אינה בצוות של בתי החולים, הם אינם יכולים לפעול בניגוד להוראות מפורשות שקיבלו. רק אנחנו יכולים לשנות את רוע הגזירה!!! המלצה!!! לדאוג שבכל בדיקה שאתם עושים לבקש שהמחטים יהיו אחרי שהם שכבו בשקית ווקום סטרילית ושזה נעשה מול העיניים שלכם, אכן מוודאים שהיא יוצאת משם.

עוד פרט לאוסף המחדלים והפיגורים במדינה הזאת...

כי זה שנגיד שזה זוועה זה לא יזיז שום דבר העיקר בוכים על מי שמת במקום להציל אותו זה יכול לקרות רק פה...אבל אני לא ימשיך כי אני יכולה לרדת מהפסים בעקבות הדברים האלה וסתם להמשיך לדבר שטויות .. מיותר אבל עם כל גל הבדיקות של כולם .. למי שפה בפורום ובכלל רק תשימו לב כי זה יכול להיגמר רע, במיוחד כשהולכים לעשות בדיקות דם שלא נדבר על ניתוח. שבוע טוב הילה

סדנא לחשיבה חיובית/השיטת לואיז ל. היי הסדנא מקנה כלים לצמיחה אישית, שיפור הבריאות, הצלחה ושקט נפשי, דרך עבודה עם חשיבה חיובית, מודעות וקבלה עצמית. הסדנא מועברת באופן חוויתי בדמיון מודרך, מדיטציה, ועוד... תתקיים ביום שישי שבה בתאריכים 20-21/5/05 בחיפה לפרטים: ג'ודי 052-3961611

:-)

וחושבת עלייך המון המון המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה

גם אני ישמח לדעת מה קורה איתכן המון אהבה חיבוקים וחיזוקים שבוע טוב :-)

:-)

שבוע טוב מקסימה אני מקווה שאת בטוב המון אהבה שלך הילה :-.)

רע,הילה. רע. עליתי חצי קילו..אני לא מבינה איך.זה לא הגיוני! כול השבוע אני אוכלת סלטים,כמו שסיפרתי לכן,וסיפרתי לך,ופה ושום אני אוכלת אורז או חזה עוף..לא מנשנשת לא כלום. יום שישי אכלתי המון.יום שבת אכלתי סלט. איך השמנתי בדיוק!? נמאס לי .כבר. את רואה הילה? את רואה? אני שונאת את הגוף שלייייי שונאתתת אותווווווווווו להמ הוא עושה לי את זה!?#$ אני מתחילה לחזור לחשוב על הקאות.תראי לאן הגעתי!?@#$# כבר שבוע בערך לא הקאתי!! ועכשיו השמנתי..אני שוקלת 50.8 ואני שוקלת 50 בדר"כ. אני נשקלתי היום בבוקר,בלי בגדים.כול היום הייתי עצבנית..רבתי עם חברים..רבתי עם המורה..הוצאתי עצבים על ידידים,על חברים על אחי הקטן. אני לא שפויה יותר. אני השמנתי. עכשיו ,או שאני יחזור לאט לאט למשקל של קודם ואחוזר 12 קילו ואהיה שמנה,וחיי יקרסו עליי, או, שפשוט אין פתרון לבעיה.איך אפשר להשמין מ-לא לאכול!? לעזאזל. מה הפתרון? גם יום שישי לא לאכול ואז זהו!? להקיא כול מה שאוכלים!? מה מה. אני רוצה למות.אין טעם בשום דבר יותר.. נמאס לי מהכול.

סביר להניח שעוד כמה ימים אם תמשיכי כך הנפיחות תרד וזה בדיוק העניין שהעליתי בפניך שכשאת מעיזה לאכול הגוף מתחיל להשתולל עד שהוא מתאזן לכן לא הייתי מתרגשת מזה ומפסיקה להשקל באופן מיידי מה שכן כדי להוכיח את מה שאני אומרת את יכולה לראות את זה בבגדים כי במקרים האלה בדכ בבגדים כמעט ואין שינוי ואם יש תקבלי את זה בברכה זה חלק מההשתוללות של הגוף שלך על אף שלא נראה לי שאת באמת תגיעי לזה .. פשוט אל תשקלי ואת תרגישי יותר טוב כי לא לא להישקל שווה להניח ולקבל תהליכים .. אל תשכחי זה חלק מלנסות שוב להכיל ללא הפרעות של הקאה וזה גורם לשינויים במשקל על אף שהם אינם קשורים באופן ישיר למשקל עודף או שומן .. תזכרי את זה ... אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר... המון אהבה שלך הילה

טוב הרבה זמן לא נכנסתי... לא התקלקל לי המחשב או משהו כזה פשוט הייתי צריכה חופש מהכל... להתנתק לרגע לשכוח מההפרעה הדפוקה הזאת ולחפש קצת את עצמי... כמו שכתבתי לפני פסח הייתי בפגישה ראשונה בטיפול.... זה הדליק אצלי הרבה נורות ופתאום שום דבר כבר לא היה איכפת לי... כל פסח עבדתי נורא קשה ולא היה לי הרבה זמן לאכול אז חזרתי למשקל שלי מהקיץ.... שמרתי שבועיים שלמיםם על משקל אחיד זה מטורףףףף זה לא קרה לי אפילו פעם אחת בשנה האחרונה... אך בשבוע האחרון אכלתי המון ועליתי 2 קילו לפחות... לא יודעת אם אני הכי מדוכאת כי כבר הגעתי למצב של אדישות.... כבר לא הכי איכפת לי..... מה שכן הבדידות הולכת וגוברת ועכשיו אני נמצאת תחת לחץ נוסף מהלימודים ואני פוחדת פחד מוות שאני לא יעבור בגלל זה... בכל מיקרה בנות אני מקווה שיהיה בסדר.... התגעגעתי אליכן נורא הילוש דניאלה ולינוי... שיהיה לכן שבוע טוב ובריא הכי חשוב.... :)) באהבה רוני.. :))

רוני'לה מה איתך? דאגתי לך מאוד!! דבר ראשון את לא צרכה לחשוש אני מאמינה בך את תצליחי!! דבר נוסף את חוששת בגלל המבחנים והבגריות מאמי זה קטן עלייך תאמיני לי זה קטן באמת מה עם הפגישות איך הולך לך? ובקשר למשקל את צרכה להפסיק להסתכל עליו אני כבר לא נשקלתי יומיים ואני מאושרת היום אלך לישקל לראות מה המצב איתי ורוני'לה נשמתי אם נשקלים זה מלחיץ אבל רק ככה אנחנו נרגעות אני ממחזיקה לך אצבעות ושולחת לך המון המון נשיקות וחיבוקים שלך דניאלה:-)

אל תישברי בגלל זה קחי את זה כאתגר ותתני לעצמך אפשרות מלאה להיות שם מבלי לשפוט שום דבר ממה שעולה לך. ואני באמת מציעה לך ללמוד מזה.....ולהבין מעל הכל שזה תהליך עד שתוכלי לסגל לעצמך אורח חיים תקין בריא ונכון ביותר עבורך... אני ישמח לשמוע ממך תמיד כמו כולנו ואני מאחלת לך בהצלחה...קחי את זה לאט לאט ואל תלחצי על עצמך ככל שתאיטי את הקצב כך כל מה שתעברי יוטמע ביתר יעילות וכל מה שיהיהבתוכך אחכ יהיה יציב יותר בעקבות התהליך האיטי. אני שולחת לך הרבה חיזוקים וחיבוקים להבין שאת שווה הרבה יותר מההתעסקות הסתמית במשקל שאמור אך ורק להיות עבור כל התהליכים שאת עוברת....תכבדי את זה מעל הכל בשביל עצמך... המון אהבה ושבוע נפלא :-) הילה

אני לא יודעת מה לעשות. אני סובלת מאנורקסיה יותר מ - 10 שנים ולא מוכנה לקבל טיפול. הייתי בכל כך הרבה טיפולים וכל פעם הגעתי לפגישה אחת וזהו לא יכולתי להמשיך כי יש בי את הפחד לצאת מהאנורקסיה. בכל פעם שאני מסבירה לצוות הרפואי שאני לא רוצה טיפול אז הם מאשימים אותי שאני הורסת את הגוף שלי וזה הגוף שלי וזה מה שאני רוצה לעשות לו בלי רגשי אשמה ובלי שיגידו לי מה לעשות וכמה לאכול כי זה רק גורם לי לרצות ולהמשיך לרדת במשקל, יש מצבים שאני מאבדת כוחות ופשוט רוצה למות ולהעלם כי גם ככה קשה לי עם החיים וגם ככה קשה לי שמכתיבים לי איך להתנהג ומה לעשות. מה עושים כדי לשכנע אותם שזה בסדר שאני ככה מבלי שיאשימו אותי כל הזמן. אני צריכה את הצעתכם כי אני לא יכולה יותר. תבינו אני לא רוצה לצאת מהבועה שלי כי טוב לי בה אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט ושיתנו לי למות בשקט בלי הצקות. תודה ,,, מעיין...

יקירה ואהובה מי שרודפת אחרי עצמה בעיקשות רודנית למדי הינה את בלבד... "הם" בחוץ רק משקפים את חוסר המנוחה שבך...את הקונפליקטים וההיפוכים , ההגדרות הלא ברורות בתוכך, אם להיכנע או לא, אם להיפרד מאנורקסיה או לא, למעשה בפועל אף פורום לא יוכל לגרום לכך "שהם" יתנערו מעלייך ויניחו לנפשך, אני אומרת "הם" במרחאות כפולות ומכופלות מפני שהם מייצגים לא פחות את הקולות שנימצאים בתוכך במאבק הזה. לדעתי את רוצה לצאת לחיים חדשים אבל את פוחדת להכיר את עצמך בלעדיה ואני יכולה לחזק ולומר שברגע שתתחילי תהליך טיפולי ממושך וטוב ומעל הכל חם ואפמפטי את לאט לאט תסגלי לעצמך כוחות שלא ידעת שהיו בתוכך ואת באמצעותם תוכלי לוותר על האנורקסיה. את צריכה להבין שהיא זו שמאמללת אותך ולא הם את צריכה להבין שהיא זו שורדפת אחריך ושהיא זו שיהיה עלייך להוריד מעלייך ומחייך. את לא רוצה למות את רק פוחדת לחיות.... האמת,.אני לא מאשימה אותך אני אפילו מזדהה עם הפחד הזה אבל יש שלב שחייבים ללמוד להניח ולזרום עם מה שהחיים מציעים באמת, לזרום ומי שאת ולהפסיק לפחד מהרצונות שלך וממי שאת, נשמע קל במילים ולא במעשים אבל תהליך הגון של למידה יאפשר לך להכיר את הכוחות האלה שבך ואת בהכרח תוכלי למצוא מחדש את השביל שלך בחיים האלה באמצעות אמונה, כי לכל אחד יש שביל כזה את רק צריכה לפקוח עיניים, ולהכיר תודה על הנפלאות שבו. ו"הם" לאט לאט ירדו מעלייך. החיים האלה חשובים ואני לא באמת סגורה על זה שאת רוצה למות יחד עם זאת לא אמרתי שההתמודדות הזאת קלה ושהיא בהחלט מעוררת את הרצון למות, אני יודעת, הייתי שם ואף על פי כן מה שגרם לי לצאת מהסבך החשוך הזה היה עיקשות ואמונה שהיא תפסיק לנהל את חיי וזה אכן קרה, אני רק מצטערת ששליש מחיי הלכו להם לאבדון. אז בואי לא נצטער כי את בחיים ויש לך עבודה לעשות עם עצמך, קחי את זה פרוייקט ואת לא חייבת להצליח את רק צריכה להיות נאמנה ללב שלך ואם תקשיבי הוא צורח לך להישאר בחיים. עכשיו בכל מקרה הכדור בידיים שלך, קחי לך זמן ושקט לחשוב טוב טוב כיצד את משקמת את חייך או אולי בוחרת באפשרות הפשוטה לעזוב את סרט החיים. אני מאחלת לך שתהיי נאמנה לעצמך ולא משנה מה זה אומר מבחינתי או מבחינתם העיקר שאת תהיי טובה לעצמך...השאר כבר יסתדר מאליו. המון אהבה חיזוקים וחיבוקים שבוע נפלא שלך הילה

שלום הילה, מצטערת, אני מבולבלת בטעות רשמתי לך שלום קרן וזה נשלח פעמים...

נשלח מיידית, בכל אופן זה מונע את ההודעות הכפולות, וזה בהחלט תופס אחרי לחיצה אחת של "שלח" חיבוקים... שבוע טוב

שלום קרן אני בת 20 בעבר שקלתי 40/39 ק"ג ואני בגובה 1.48. [לא היתי אנורקסית] לפני כמה חודשים העליתי 5 ק"ג ומאז המשפחה שלי קוראת לי "דבה", "התחלת להשמין" וכו' אני לא חושבת שאני שמנה אבל זה מאוד פוגע בי עכשיו אני מתחילה לעשות דיאטה.. שבת שלום:] ענבל

ענבל יקירה רציתי לומר לך דבר אחד ויחיד!!!!!!! לאאאאאאאאאאאאאאא להקשיבבבבבבבבבבבב להם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ענבל מתוקה רציתי לומר לך דבר חשוב שזה את בסדר גמור או קיי אז עלית 5 קילו לא ביג דיל! טוב זה לא הכל בחיים להיות "יפים ורזים" מצטערת יש חיים חוץ מזה דבר ראשון אם את מרגישה שעלייך להוריד את ה5 קילו שעלית תעשי זאת עם דייאטנית ולעשות זאת עם ספורט ביחד (אבל לא להפריז עם הספורט כי אז את יכולה לפגוע בשרירים שלך!) וענבל יקירה רציתי לומר לך שימי פס על כולם כי אמרו לך שאת "דבה" אויש החברה הזאת היא לא מהינה את ההשלחות שלה כלפי בני האדם אנחנו אנשים עם רגשות דבר ראשון לפני הכל אם את חושבת שאת בסדר ונוח לך ככה שימי זין על כולם! מי הם בכלל ואני לא מבינה את המשפחה שלך בכלל אצלי עיניין ה"אנורקסיה" הוא מאוד רגיש ואני לא מבינה אותם את בסדר גמור ואת לא צרכה לעשות שום דבר קיצוני, אני ממליצה לך רק אם את רוצה תפני לדיאטנית היום כולם יכולים לקבל יעוץ דייאטנית מחברות קופת חולים שאת נמצאת בהם.. ותעשי ספורט שוב לא להפריז שאת אמרת על זה שאת עושה דייאטה את יכולה לפרט איזו דיאטה את עושה? בשביל לדעת מעניין .. ושימי פס ע כולם כולל המשפחה כי הם אומרים לפעמים בציניות "שמנה" "דבה" מילים מעליבות כאלה בלי לשים לב... אני בטוחה שהמשפחה שלך אוהבת אותך והם עשו זאת לצחוק.. לפאן.. כי ההם הם המשפחה.. אתן לך דוגמא: אני רזיתי קרוב ל10 קילו בשנה האחרונה עקב ה"דיאטה" שלי הייתי בארוחה משפחתית אמרו לי שיו כמה רזית וכ"ו וכ" וכ"ו לא סיפרתי ברור איך עשיתי זאת אבל אמרו לי יפה.. ואז מישהו זרק הערה " כן לפני שנה היא היתה "דובה" אבל זה היה בצחוק כי לפני שנה הייתי בסדר גם... אבל במצב כאילו של ארוחה עם אנשים שאני לא ממש מכירה אז זה נשמע לי בצחוק אבל אם הייתי עם רוב האנשים שאני מסתובבת והם לא היו אומרים את זה מכיוון שהם חושדים על מצבי... מקווה שעזרתי לך אני מזמינה אותך לכתוב פה לכל עט... שלך דניאלה

זה לא משנה מה שהם אומרים ועצוב לי שזה מגיע עד לפסים האלה, אחרי הכל זה תלוי בנו אם אנחנו משתפים עם זה פעולה או לא ואנחנו לא חייבים לשתף פעולה עם ההרסנות הזאת. מתי זה הופך להיות בעיה, בעיקר מתי שאנחנו מזדהים עם הקולות שבחוץ ואנחנו מיד נרתמים למסע התיקון. אני מציעה לך לגשת לשיחות אני מציעה לך להקשיב לעצמך באמת ולא להתחיל דיאטות חריפות סתם כי זה יכול לפגוע בך ואנחנו לא רוצים שזה יקרה. אני מציעה לך לשבת לדבר עם הורייך ולהסביר להם מה זה עושה לך או אפילו לערב מישהו מבחוץ שיתערב. ואם אין באפשרותך להתחיל טיפול אני מציעה לך להימנע מלשתף פעולה עם החלקים ההרסנים האלה. במידה ואת רוצה לחיות עם תפריט בריא, לכי לדיאטנית והימנעי מדיאטות כאסח כי הן מסוכנות, בני לעצמך תפריט מאוזן ולכי על פיו. ואם את לא חושבת שאת שמנה אז תזרמי עם זה ותסגרי חזק את האוזניים שלך ואת הלב שלך כשאת שומעת אותם אומרים את השטויות האלה. כי מה שאת מרגישה אודות עצמך זה החשוב במידה ואת לא פוגעת בעצמך או באחר. אני מאחלת לך שתמצאי את הכוחות לא להישאב למצב של חוסר שליטה ביחס לגוף שלך או לדימוי העצמי שלך ולעיתים שיחה הגונה יכולה לפתור הרבה מאוד מאשר לקחת בנחישות את הסכינים ולהתחיל לחתוך את מה שלא מוצא חן בעינינו .. מניסיון זה לא עובד, זה רק יוצר סיבוכים ובעיות עיקשות ומסובכות לפתירה. המון חיזוקים ואהבה אני ישמח לשמוע ממך שבוע טוב הילה

בעבר הייתי אנורקסית במשך שלוש שנים עכשיו אני בריאה והחלמתי אבל נשארה לי רק בעיה אחת סימני מתיחה של העור מישהי/ו מכירה משהו מישחה או כדורים שיכולים לעזור הם ממש סימנים אדומים ומכוערים!! חייבת עזרה שבת שלום לכולם...

היי נועה יקירה רציתי לומר לך שאת אדם חזק מאד!! בקשר לעור יש ניתוח אבל אני ממליצה לך רק אם את אחרי לידות וזהו כי חבל כי העור ימשיך... הניתוח עולה קרוב ל20 אלף כך שמעתי... שבת שלום דניאלה

אני לא מבטיחה שזה יעזור אבל זה יכול להקל משמעותית מעבר לזה אני מציעה לך פשוט ללכת לרופא עור מומחה ולשאול לדעתו יכול להיות שזה הרבה מעבר למה שנגלה לך לעין ומאחר והיית אנורקסית אז שווה לבדוק את זה לעומק כי ידוע שתקופות של הפרעות אכילה פוגעות בגוף באופן בלתי הפיך. לפחות לגבי מה שלי יש להציע לך ושגם אמור לעזור הם שני שמנים נדיפים, אתרים מצויינים האחד נקרא גרניום עם ברגמונט (תחפשי שילוב כזה או שתקני את שניהם ותערבבי) השני נקרא לבנדר.. חשוב שהשמנים יהיו מרוכזים ותמציתיים לטיפול ולא מהולים עם שמן בסיס. את יכולה להשיג את זה אצל קוסמטיקאיות שמשתמשות בחומרים אורגנים ובשמנים אתרים או שאת יכולה למצוא את זה בבתי טבע, את צריכה לחפש. בכל מקרה השמנים האלה מצויינים לעור ובכלל לבעיות עור ואפילו מתיחה של העור. הם מצויינים אבל את צריכה בכל מקרה לבדוק שאין משהו אחר בקשר לעור שלך ע"י ביקור אצל רופא טוב כאמור, לדעתי הם יכולים להקל אני לא יודעת אם זה יפתור לך את הבעיה. אבל אני ממליצה לך בחום רב, הם נהדרים, לי הם עזרו המון. בהצלחה. אני ישמח שתשתפי אותנו איך התגברת על האנורקסיה שלך .. זה חשוב, אם תרצי כמובן ותרגישי חופשי אני מזמינה אותך שבוע טוב המון אהבה שלך הילה

שלום לכולן, יום השואה היום בואו ונפתח פה שרשור להדליק נר לכל 6 מיליון הניספים. לא נסלח ולא נשכח הרבה בריאות לכולן אוהבת אתכן וחושבת עליכן תמיד ליאור

ושהיו חלק מהזוועה ההיא ..אכן כן זה לא משהו שיהיה ניתן למחוק לדורי דורות .. זה חקוק בכל תא ותא גם אם ירצו וגם אם לא ירצו לזכור.. זה חלק מאוד משמעותי מהעם היהודי ואני חושבת שלפחות מבחינתי זה רק מדגיש את הרעיון שאנחנו צריכים להיות טובים זה כלפי וחלילה לא אוייבים .. הלוואי ונחשוב על זה .. הלוואי וניישם את זה כל אחד בדרכו המופלאה כן יהי רצון אמן.. ולך ליאור מקסימה.. מה שלומך?.. איך את מרגישה ואיך העניינים שסיפרת אז בהקשר לאבא שלך האם הם הסתדרו .. אני ישמח לשמוע עלייך.. המון אהבה חיבוקים הילה

היי. רציתי לשאול אותך הילה ולכל מי שגם כמוך התגברו על הפרעת האכילה, אני בשנים האחרונות במקביל לבולמיה סובלת גם הרבה ממצב רוח ירוד דיכאון, ייאוש ועוד.. הבנתי שיש קשר בין דכאון והפרעות אכילה. אני מניחה שגם עלי זה השפיע. אבל רציתי לשאול האם לאחר שהתגברתן על זה שמתן לב לשינוי במצב הרוח? במידה כמובן שבמהלך ההפרעה הייתם גם במצב רוח ירוד. תודה

שני שלום, לרוב הבנות שסובלות מה"א יש מצבי רוח שונים ודיכאון זה בא בדרך כלל ביחד ועם עוד סוגים שונים של כפייתיות וטורדנות כלשהי. אני התגברתי על ה"א שלי אבל עדיין אני מתמודדת, המחלה כנראה תלווה אותי כל חיי אבל אין לי בררה אני חייבת לחיות ולחיות בצורה נורמלית וכן יש לי ימים שאני בדיכאון אבל אין מה להשוות לתקופה שהייתה לי ה"א, אם השאלה שלך היא האם הדיכאון יעבור לאחר שתתחילי לאכול מסודר אני בטוחה שכן אבל מה יכול להיות שווה לנסות גרוע יותר לא יהיה. נסי לחזור לעצמך וחשוב שתהיה לך עזרה מקצועית (טיפול משולב) בהצלחה רבה ליאור

בעיית סרטונין נמוך ותופעות אחרות אכן כן נובעות מה"א ויוצרות דיכאון לא פשוט ובכלל התנהגות מאוד לקויה ברמה התפקודית הכי בסיסית .. בתוספת של אובססיות התנהגותיות אחרות שמתווספות לכל הצרה הפרעת אכילה ובעיקר מצבים של בולמוסים והקאות כולל הרעבה עצמית חריפה יוצרים שיבוש רציני בכל המערכת הכימית בגוף ובכלל .. הרבה שנים התנגדתי לתרופות .. אני יכולה להגיד לך שאני ממש אנטי ואני עשיתי בבית חולים שישו ושימחו עם זה כי אני פשוט רציתי להרוג את הרופאים שהם נותנים לי כדור ובעצם הם נותנים לי הרבה מעבר לזה הם פשוט משתיקים אותי .. כך לפחות אני הרגשתי ביחס לעניין וזה משהו שהיה לי מאוד קשה להתגבר עליו או לעכל בכלל את הרעיון שאין לי ברירה ואני חייבת לקחת כדורים .. רק אחרי האישפוז שהגעתי למצב שלא יכולתי להתקלח ולא יכולתי לקום מהמיטה רק אז הסכמתי לנסות שוב כי כל הנסיונות שעשיתי וכל הכדורים שלקחתי לא באמת התאימו כי עדיין נשארתי מאוד חולה ועדיין הייתי בדיכאון ועדיין היו לי הפרעות אכילה .. אני חושבת שהם היו קביים נפלאים רק מתי שהסכמתי בלב שלם לקחת אותם רק אז הם פעלו אפילו שהיו תופעות לוואי לא נעימות בכלל. אני לוקחת תרופות עשר שנים עם הפסקות וכל פעם שניסיתי להפסיק גם כשהמצב השתפר מיד חלה הידרדרות במצבי וזה מבחינה פטולוגית ללא ספק קשור בכל מה שעוללתי לעצמי במסגרת הפרעות אכילה.. לגבי רמת הסרטונין אני לא באמת יודעת אם אני יוכל להימנע מתרופות בעתיד כי עד היום זה פשוט לא עבד אני יכולה לומר לך שהשנה נסיתי להפסיק למשך שלושה חודשים והפכתי להיות מאוד מדוכדכת ללא תופעות של הפרעות אכילה אלא יותר חוסר תפקוד.. הלך רוח קודר ועצבות מטורפת בעוד ששימוש בתרופות מיתן באופן משמעותי לחלוטין את הסימפטומים עד למשהו אפסי .. ואני די אנטי לדבר הזה כל הזמן יש לי מלחמות עם הלקיחה עצמה של כדורים מהסוג הזה זה גורם לי להרגיש נכשלת אבל אני גם יודעת שאין לי הרבה ברירות אם אני רוצה להמשיך לחיות ולשרוד עם סיכוי אחד שיום אחד אני לא יזדקק להם אני כן ירדתי במינון שזה משהו מאוד חיובי כבר שנה וקצת אני במינון ממש נמוך. בעבר הייתי לוקחת מארבעה סוגים שונים והייתי צריכה לקחת בערך 12 כדורים כל יום שהם רק מבוססים על תרופות פסיכאטריות ואני לא מדברת על כל האנטיביוטיקה שהייתי צריכה לקחת בגלל הדלקות שנוצרו לי לעיתים תכופות .. הייתי חיה על כדורים וזה ללא ספק בגלל ה"א וגם לא הייתה לי ברירה אלא לקחת אותם כל תחום אלטרנטיבי שניסיתי לגבי העניין הזה לא ממש עלה יפה ולא פתר את הבעיה אבל הקינסיולוגיה מוח אחד שאני מטופלת בה היום הורידה לי באופן משמעותי את כל התופעות והגעתי למצב של מינון נמוך בתרופות הרבה בזכות השיטה. . אני מניחה שזה משתנה מאחד לאחד אבל הדיכאון אצלי היה חמור ואם לא הייתי אוכלת סביר להניח שרמת הסרטונין שלי פשוט היתה מוסיפה לרדת ואפילו עם תרופות לא הצלחתי להתאזן .. התרופות עזרו לי רק מתי שאכלתי באמת ולא הקאתי וכל ניסיון שלי להפסיק כאמור לא עלה יפה אבל אני יודעת ויש לי תחושה וגם הרופאים אומרים שככל שאני יוסיף להתחזק אני גם יוכל להפסיק עם הכדור וחצי שאני לוקחת היום כדי לשמור על היכולת שלי לתפקד רגיל ועם הקינסיולוגיה אני בהחלט חושבת שאני ינצח את זה בקרוב מאוד, התפקוד שלי היום במסגרת החיים בהחלט יכול להעיד על זה ומלאכת הגיבוש לא פשוטה וארוכה למדי לפחות אצלי ... לא פשוט לי כי עד היום אני יכולה להיתקל במצבי הלך ירודים וזה מסוכן אבל בשביל זה אני עוד בפיקוח רפואי ומכל הניסון שלי ומה שאני חווה היום אני פשוט לא נותנת לעצמי להישאב למטה ולא משנה כמה רמת הסרטונין שלי נמוכה .. אני כן יכולה להוסיף ולומר שאני נמנעת מלאכול חצילים כי זה מוריד את רמת הסרטונין ותמיד אחרי אכילה שלהם הרגשתי בהבדל .. אני כן דואגת לאכול מספיק פחמימות כי זה שומר על רמת סרטונין יציבה במוח ובכלל על ארוחות סדירות כל כמה שעות עם מנת סוכרים ומנרלים עקבית מידי יום ביומו.. ההתמודדות לא פשוטה אבל אני רחוקה מלהיות חולה וזו לפחות הנחמה שלי .. לומר לך שלא הייתי שמחה לוותר על זה .. הייתי שמחה מאוד!.. אבל במסגרת כל מה שעוללתי לעצמי זה מה שניתן לעשות ואני רק צריכה לברך על זה שזה באמת שומר עלי.. ואני מאחלת לך שזה יקרה גם לך עם המון אהבה ואני יכולה לומר לך שמהתנסות ממושכת לפחות לגבי אכילה נבונה ומאוזנת בהחלט תרמו לאזיון רמת הסרטונין ולהפחתת הדיכאון באופן משמעותי .. אני לא בטוחה על פי הזיכרון שלי שכשלא אכלתי והייתי על תרופות הדיכאון נמג ואני לא בטוחה שלא שהייתי זומבי לגמרי חסרת רוח חיים ובלי שום טעם ואני חושבת שיש משהו בהזנה שהוא פשוט חיוני ולא משנה כמה נזק עשיתי לעצמך .. תמיד ההזנה הטובה לך תשפר את המצב כי היא כמו תרופה לפחות מאיך שאני תופסת את זה עם כל מה שעברתי במסגרת ההחלמה הפרטית שלי בהצלחה שלך הילה..

שלום להילה ולכולכם! האם יש אתר דומה שפונה לאכלני יתר כפייתיים? תודה רונה

אני לא מכירה אתר כזה אבל את בהחלט יכולה לפנות אלי .. אני מבינה את הבעיה ואני יכולה לנסות לעזור אחרי הכל אני שחיתי בחרא הזה של הפרעות אכילה וטעמתי עד לשובע רב מכל הגוונים שלה ולשמחתי הרבה אני מחוץ לזירה ההזוייה הזאת .. אז אני בהחלט מזמינה אותך לשתף.. להיתמך ולקרוא מעט על העניינים שעולים פה יכול מאוד להיות שהם ידברו אלייך ואני ישמח לענות לך מכל הלב.. המון אהבה ערב נעים הילה

מה שלומך נשמה? תודה על ההודעה. קודם כל, קראתי את ההודעה שכתבת לבר, על ההשלכות הפיזיות... ורציתי להגיד לך שהערצתי גדלה... אני ממש מעריכה אותך שאת חיה, לא רק פיזית, אלא מתעוררת כל בוקר, ואפטימית ונורמלית, ומסוגלת לסלוח לעצמך ולקבל את עצמך אחרי הכל. את בעיני ממש מצטיירת כבן אדם בריא. חוצמיזה תודה על הסימפטיה... הטיול ממש ממש לא נהרס בגלל זה, אני האחרונה שהדברים האלה הורסים לה... זה היה אפילו מציק, והייתי עם חברות מאד טובות שלי, כך שבכלל היה סבבה. מה שכתבתי היה רק חלק קטן ופנימי, שבמיוחד בזמן אמת לא נתתי לו להשתלט עלי, אבל אני לאמתעלמת מקיומו ונותנת לו את מקומו הראוי לו.. למדתי שם נותנים לו קצת צומי הוא הולך יותר מהר. הוצאתי, והתגובה שלך ממש עודדה אותי. פעם הבאה אני באמת אשתל לשים לב יותר.. בכל זאת, אוטו... בקשר להורים שלי, אני חייבת לצטט משפט שהם אמרו, לא כדי להשוויץ,אלא שנזכה להגיד ככה לילדים שלנו... הם אמרו לי שאוטו מקסימום(עם כל הקשיים....) הם היו יכולים להשיג אחד אחר, אבל בת- לא... איזה חמודים..... חוצמזה שלומי טוב ברוך ה'. אני מתרגלת הקשבה עצמית, במיוחד בנושא האוכל...ה דרך עוד ארויכה... תודה.. חבוק, שיר

אני רק יכולה להוסיף ולומר שאני מחזקת אותך נשמע שאת באמת מתחזקת ואת בטוב ואני רק מתפללת שתמשיכי כך ועם הזמן לאט לאט את בכלל לא תחשבי על שום דבר מענייני האכילה ותאכלי מתוך אהבה ומתוך דאגה לשלומך הנעלה וגם מתוך הנאה אני מחזיקה לך אצבעות ואני מעריכה מאוד את כל מה שאת עושה למענך זה מעיד על הרבה בריאות וכוח וזה נפלא כי מי כמוני יודעת שההתמודדות הזאת בכלל לא פשוטה.. הודי כל יום על כל הישג ולו הקטן ביותר והמשיכי להתחזק אוהבת המון שלך הילה

היי כמו ששמתם לב אני בלחץ בזמן האחרון בקושי יש לי זמן לנשום.!!! החג עבר וטוב שעבר כבר רציתי להעביר לכן בננות מסר חשוב מעוד בקטע הנ"ל: כמו שמנהלים אוהבים לומר: "אל תגיד לי אי אפשר" או "במחשבה אופטימית לשנה החדשה בנושא של יכולות" והרי הסיפור: כשהייתי קטן אהבתי מאד את הקרקס במיוחד אהבתי את החיות ומכל החיות אהבתי את הפיל בהמשך ההופעה הציג הייצור הענקי הזה את כישוריו בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטיעה באדמה היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה. למרות השרשרת הכבדה והחזקה היה ברור לי לחלוטין שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקשור מהאדמה ולברוח. התעלומה הייתה ברורה וגלויה לעין! מה מחזיק אותו שם? כשהייתי בן חמש או שש עדין סמכתי על חכמתם של מבוגרים כששאלתי ענו כי הפיל לא בורי משום שהוא פיל מאולף ששאלתי את השאלה המתבקשת אם הוא מאולף אז למה בכלל צריך לקשור אותו? לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית עם הזמן שכחתי את התעלומה הפיל והיתד אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם שידע את התשובה: "הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאד" עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן רגע אחרי שנולד.. אני בטוח שאז הפילון דחף ומשך הזיע וכעס הכל כדי להשתחרר אבל לשווא! היתד הייתה חזקה ממנו אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר לכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו עד שהגיע היום יום איום ונורא בחייו של הפילון שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנס לגורלו. מוסר השכל לא לפילים בלבד! הפיל החזק והגדול הזה שאנו רואים בקרקס לא בורח כי הוא מאמין שהוא לא יכול , הוא זוכר את האי יכולת שלו אם תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. הדבר הכי נורא היא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתבונה זו הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש.. המלצה: לערוך רשימה של אותם הדברים שאנו מאמינים שאיננו יכולים לעשות ולעשות כל יום משהו אחד מתוך רשימה ה"לא יכול" אני מאמינה בקטע הקריאה הזה אבל מעשית הוא קשה מאד אני מקווה ביום מן המימים כולנו נוכל לשנות את עצמנו שלכם דניאלה :)

כי יש באנולוגיה הפשוטה הזאת הרבה אמת על כל אחד מאיתנו ועל כל ההרגלים שלנו שלא תמיד מטיבים עימנו.. אנחנו רק צריכים להעיז להקשיב ללב שלנו ולהתנסויות חדשות מבלי לקבוע שום עמדה על סמך נסיון מר של עבר. :-)

היי יקירותיי. אני במצה רוח נוראי..אני לא יודעת מה קורה לי. אני הצלחתי בחודש חודשיים האחרונים למעט את ההקאות..אני לא חושבת שאני בבעיה,ואני לא חושבת שאני אנורקסית\בולמית או קשורה לאיזושהי הפרעת אכילה חמודה, אני 1.76 כבר,והיום בבוקר שקלתי 50.7. אני לא רזה,אני אומרת לכן,אני מתחננת אליכן שתאמינו לי,הילה,כולכן,אני לא רזה.. הצלחתי להפסיק עם ההקאות,כבר שיתפתי אותכן כמה הדבר הזה שנוא עליי,אני מתעבת את זה..זה לוקח לי המון זמן,אני אל עושה את זה בצורה מקצוענית מדיי,הלב שלי פועם מהר מדיי ואני מרגישה שאני הולכת להתמוטט בכול שניה.זה לא מתאים לי כול ההקאות האלו.הפסקתי. כול פסח הרעבתי את עצמי,כול פסח לא אכלתי פחמימות,אפילו לא פעם אחת! לא הייתי רעבה,ואני נשבעת לכן.אכלתי סלט סלט סלט סלט סלט כול היום.שתיתי פטל,שיהיה לי מתוק,לעסתי מסטיקים,ושתיתי המון מיים.לא ירדתי במשקל בכלל. טוב,זו לא הממש הייתה הכוונה שלי,הכוונה שלי פשוט לא לעלות,אני פשוט שונאת להרגיש רעב,אני מרגישה שמתי שאני רעבה הגוף מנצח אותי.שאין לי שליטה עליו. אני רוצה לשלוט ברעב שלי! אני רוצה לסדר מתי ארגיש רעבה! אני רוצה להיות רזה לעזאזל.אתן לא מבינות מה עובר עליי..אני באמת לא בבעיה.אני חושבת שאני נראית בסדר גמור עכשיו,אני מידה 25 בג'ינסים.ואני עדיין לא רזה.אפילו חברה שלי אמרה לי "איזה יופי לך שאת מידה קטנה אבל עדיין נראית רחבה ויש לך טיפת טוסיק ויש לך טליה"..אני לא רוצה שהיא תגיד לי שאני רחבה!!!אתן רואות!?אני כן רחבה המבנה שלי רחב!@#. יום שישי היינו בלונה פארק,אמא שלי הכינה לנו המון המון אוכל.הייתי דיי רעבה כי כול השבוע כמעט ולא אכלתי..פתאום יום שישי תקף אותי רעב.חיסלתי כמעט את כול מה שהיה שם.אכלתי כמות איומה בנות,איומה.זה משהו כמו 2 סירים שלמים,ולא הרגשתי שובע.מה קורה לי? למה זה ככה? אני שוברת את הראש ולא מצליחה להבין.אני הרי ילדה נבונה,אז מה גורם לי לאבד שליטה? בגלל שהייתי עם בני דודות שלי ואחי הקטן,לא יכולתי לעשות כלום בנידון,ושמתי שיש משהו שעוצר אותי מלעשות את השנוא עלי-להקיא.אז האוכל פשוט התעכל לו. לקחתי מכספי וקניתי לכולם אוכל,שלא יחשדו לאן נעלמו קופסאות האוכל המסחריות שאמא הכינה מוקדם לכן.טרפתי את הכול.עדיין לא הבנתי למה.4 שעות לאחר מכן..הייתי ממש אבל ממש צריכה להתפנות,רצתי לשירותים וכמובן חלק יצא(לא מהפה) ועדיין,הרגשתי שהבטן נפוחה ויש דברים שלא התעכלו.היה לחוץ בשירותים,ולא נתתי לעצמי אפילו לחשוב על להקיא.יצאתי מהשירותים.כולם הלכו למתקנים..לקחתי 50 שקל וקניתי לעצמי עוד אוכל.קניתי צ'יפס .המון.גלידות,3 אמריקאיות,במבות,ביסלי..מה שלא תרצו.כןכן,גמרתי הכול.ועדיין רציתי עוד.אני לא בולימית.בחיים לא היה לי התקף זלילה שכזה.אבל בחיים.למה דווקא שהכול עושה רושם שמסתדר הכול מדרדר ונהיה יותר גרוע מתמיד? מה קורה לי!?..אחרי כול האוכל הזה,כבר לא יכולתי לשבת..רצתי לשירותים,ולא היה לי אכפת מהכוסיות והמטומטמות שישבו בחוץ ובהו בי,רצתי לשירותים..ניסיתי להוציא הכול.בת דודה שלי נכנסה לשירותים..פחדתי שהיא תשמע אותי,אחרי הוצאת משהו כמו רבע ממה שאכלתי ניגבתי את הפנים בקלאסיות ויצאתי כאילו שום דבר לא קרה.כמובן שלא הצלחתי להיראות נורמלית עם כמות האדום בעינים אבל אמרתי לה שאני לא צריכה הטפות נכון לעכשיו.היא כמובן שיערה במה מדובר.יום שישי בארוחת קידוש לא נגעתי בכלום,יצאתי בערב חזרתי ב 2 ישבתי למטה במטבח,וגמרתי על כול שאריות הארוחה.וזה המון.הלכתי להקיא. יום שבת רק סלט..האוכל סיפק אותי לחודש אם לא יותר!!.אתמול אכלתי יותר ממה שאני בדר"כ אוכלת ונשנשתי טיפה.ואמרתי לא,אני לא אקיא.אח"כ אמא הלכה מהבית,נשארתי לבד והיה המון שוקולדים המון אוכל.אכלתי הכול.פשוט הכול.רצתי לשירותים..הקאתי הכול. יום שני,זה היום.אכלתי חזה עוף,ממש גדול.אכלתי טיפה פירה.אוקיי,וזה הספיק לי. אח"כ הרגשתי רעב טיפה,אכלתי קצת קורנפלקס.גמרתי על כול החבילה.היא הייתה שלמה שפתחתי אותה.אני יושבת כאן,ולא יכולה לזוז.האוכל הורג אותי ברכות.אני לא רוצה להקיא..אני שונאת את זה.אבל מה קורה לי? הילה,בנות,מה יש לי? איך איבדתי שליטה? פעם הייתי עומדת מול אוכל ומצליחה לא להתגרות אפילו טיפה!!לא הרגשתי אף פעם רצון!! למה אני לא מצליחה להתגבר על החשק הזה שפתאום נכנס בי?!אני בכלל לא רעבה !! זה סתם..סתם לדחוף אוכל.הוא האויב שלי! אני הצלחתי להרזות מאוד יפה,12 קילו ולשמור על להגיד לא לאוכל במשך כולכך הרבה זמן ולא להקיא ולשמור על תזונה.אז מה קרה?! מה התפקשש!? למה אני לא מצליחה לשלוט בעצמי יותר? אני מרגישה שאין לי כלום יותר.פשוט אין לי כלום.

אוףףףףףףף אני לא יודעת כ"כ מה להגיד! אני רק יכולה להגיד לך שאת בבעיה...תחשבי מה גורם לך להרגיש ככה?!..חייבת ליהות סיבה שזה פתאום קרה..לאכול זה בסדר גמור השאלה כמה!?! ואת חייבת לטפל בזה!!!! יש שלב שכבר את לא זאת שיכולה להחליט מתי את רעבה ומתי לא וזה פשוט קורה!! לדעתי את רזה מאוד את גם גבוהה אבל אני יודעת שזה לא יישנה מה שאנ י יגיד את גם ככה לא תאמיני...:( ואל תשברי כולכך מהר יש גם ימים כאלה אין מה לעשות... הייתת צריכה את זה כנראה.. לכול דבר יש סיבה.. אל תרגישי כולכך רע..אל תשכחי שמחר יום חדש.. ולפחות לא הקאת ואני חשובת שזה גם השג השג גדול מאוד מאוד כול הכבוד!!!!! אני מקווה שגם לא תשחבי על זה..את בעצמך רואה שזה לא הפתרון!! ברוש מתוקה.. מחר יום חדש ובע"ה יהיה טוב.. תרגישי טוב מתוקה אחרי הכול זה לא סוף העולם...(אפילו שעכשיו נראה שכןן) אוהבתת אותך המוןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןן לילה טוב לינוי :)

לינוי,יקירה. אני לא יודעת מה נכנס בי,תאמיני לי שהייתי שמחה לדעת. לא,לדעתי לאכול זה רע.אני מעוותת שכלית ואני רואה את האוכל בתור אויב מספר אחת ומיצידי שלא להזדקק לו בכלל.אבל בכמויות? למה? למה אני צורכת את זה.. מה גורם לי לא לשלוט על עצמי? את חושבת שזה אפשרי לעצור את זה? את חושבת שאת תצליחי לשלוט על מצב כזה? אני באמת שואלת.זה מסקרן אותי,לדעת אם אני לבד.אולי אלו רק מחשבות שלי. אני נהנית לקרוא שאת רושמת שזו רק תקופה או יום.זה מנחם אותי. זה נותן לי להרגיש שמחר אני אקום ולא אפחד יותר מאוכל. שאני אחייך כמו כולן..ואני אחייך כי אני באמת רוצה לחייך. לא כי אני מעמידה פנים שאני משהו שאני לא. גיליתי שהמלחמה שלנו היא המלחמה העצובה והקשה ביותר מכול המחלות. אין מחלה יותר קשה מהתעסקות באוכל.זה רודף אותך.זה מסדר לך את כול החיים.. "מסדר". זה מארגן את כול הסדר של הכול..זה יכול לבנות וזה יכול להרוס אותך. אותי זה הורס..לאט לאט .אבל זה הורס. וההאכזבה שלי מעצמי היא לא משתווה אפילו לכמות ההרס שאני מבצעת לגוף ולנפש שלי. קראי לי מזוכיסטית,אבל אני לא רוצה להפסיק. אני נהנית בצורה מסוימת מן הכאב של לא לאכול..העינוי הזה בסופו של דבר מספק אותך. אני נורא פרפקטציוניסטית. אני אוהבת שהכול טיפ טופ והכול מושלם. ככה זה אצלי תמיד היה,תמיד שמרתי על זה. הציונים שלי עדיין מאוד גבוהים וככה הם ישארו,והכול טוב ויפה. אני פשוט רוצה גוף מושלם.שאני רק אני ,אהנה לבהות בו ולהגיד "ואוו,זה שלי". לא יבוא היום הזה לעולם.אני יודעת שלא. אף פעם לא מספיק לי.אני רק רוצה עוד ועוד.אני מרגישה שאני מכוערת. שאני אדם מכוער..אדם מכוער זה אדם שהורס את עצמו וזו אני.זה מגעיל. זו סטייה נוראית לאהוב להכאיב לעצמך,לגוף שלך. הגוף הוא הדבר הכי בגדני שקיים.הגוף שלי בוגד בי המון. הוא מעלה ומוריד אותי במשקל למרות שאיני אוכלת דבר.הוא עושה מה שהוא רוצה עם חוקים משלו.אני שונאת אותו.אני שונאת אותי. שום דבר כבר לא יעזור.גם אדם מבחוץ.אני לא רוצה להכיר בבעיה שלי כי אני לא חושבת שהיא קיימת.אני מסוגלת לשנות אותה,אני פשוט לא רוצה. להקיא אני חייבת להפסיק,אני בכול מקרה נורא שונאת את זה .באמת.אני לא יודעת להקיא כמו שצריך כמו שכבר ציינתי בעבר,וזה כנראה המזל שלי.הגוף שלי מוציא את האוכל אחרי המון זמן וזה נורא מייאש לעמוד ככה לדחוף את היד להמתין ולהמשיך עם דפיקות לב מואצות שיכולות למוטט אותי,דמעות שלא מפסיקות לרדת..ולא להפיק מזה לפחות תוצאה. אז אני אפסיק להקיא.ואז אני בכלל לא אוכל שומדבר שיש לו טעם. רק אורז חסה סלט וחזה עוף כול חיי. כי ככה אני אשמור על המשקל שלי. הלוואי ויכולתי לרדת..אבל ציצי כבר לא נשאר לי והצורה שלי תעלם ואני מודעת לזה..וזה מכוער בת בגוף בלי טעם.אז לא נרזה יותר.אבל לפחות להישאר במשקל לי.אבל איך? אין לי כבר תזונה נכונה.שיבשתי הכול.אני כמעט ולא רגילה לאכול.אז איך אני לא אשמין עכשיו אם אני ארגיל את הקיבה לאכול מחדש? אפילו אוכל דיאטטי והכול.אבל עדיין? אני צורכת פחות מ 200 קלוריות ביום. עכשיו איך אפשרי לעלות את זה ל 600 חזרה (ככה אני תמיד) בלי להשמין? ובבקשה,אנא ממכן,אל תשקרו לי ותגידו לי שזה לא ישמין.כי אם אדם שרגיל לאכול 1200 קלוריות יעלה אותן ל 3000 הוא ישמין וכולנו יודעות את זה. אז בבקשה,תספרו לי.אבל בבקשה,אל תחסכו ממני את האמת. תודה לך לינוי,אני אוהבת המון. ותודה לכול מי שקורא ושומע. ותודה להילה, המון תודה. אתן היחידות שיש לי.

יש לך בעיה חמורה לחשוב שאין לך כלום אולי שם קבור הכלב.. את אומרת שאין לך הפרעת אכילה ולא ניכנס לאיזה מהן וכל המכתב שלך דיברת רק על זה .. אני כן יספר לך מה עובר עלי בקצרה כדי שתביני כמה שזה מסוכן וכמה שאת צריכה להתעורר אין יום שעם כל האופטימיות שלי אני לא מתעוררת לתוך פחד שיקרה לי משהו רע כי המערכות של הגוף שלי רחוקות מלתפקד תקין ואני כביכול מקרה הצלחה.. החלמתי מהפרעות אכילה .. ממש מהמם וכל הגוף שלי הרוס.. אני נראית ממש נחמד אבל זה רק הקליפה החיצונית וטוב לי עם איך שאני נראית .. לא רוצה פחות לא רוצה יותר ואני מוכנה לקבל כל שינוי .. אין לי שום בעיה עם זה .. אני אוכלת מאוזן כבר יותר משנה .. אני לא מקיאה ואני בערך באותו משקל ואני כבר הרבה זמן לא בתת משקל .. ועדיין אם חשבת שיצאתי מכלל סכנה את טועה כי יש לי בעיית ברזל שלא מתאזנת .. שרירים חלשים.. מחסור בסידן .. חולשה... עויתות .. כאבים ומערכת חיסונית ששווה לאפס.. בלקאווטים ורגעי זיכרון מחוקים.. זה בא בהפתעה ואני רק יכולה לומר לך שזה גורם לחוסר אונים מוחלט וזה לא נעים אבל משהו בחיוניות שלי מרים אותי ואני לא מוותרת וגם לא מתכוונת אני יעשה הכל כדי לשפר את עצמי ולמצות את הרגע עד הסוף.. מעבר לזה יש לי בעיית נשימה סינוסים דלוקים וכאבי ראש בלתי פוסקים .. מחזור לא סדיר כל חיידק הכי קטן הופך להיות סיפור ממושך .. להכל לוקח הרבה יותר זמן להחלים מלפני כל הסיפור.. ואני לא מצליחה לגמור את היום חזקה כי אני עייפה מכל דבר ואני רק בת 29 עוד מעט... וכל זה בגלל הפרעות אכילה כי לא נולדתי עם כל החרא הזה את יכולה להיות בטוחה... ואני לא באתי לספר לך את זה כדי להתבכיין כי תכלס אני אדם מאושר היום ואני עושה כל מה שטוב לי איתו על אף הכל ולמרות הכל ואף על פיכן אני שלמה לגמרי עם החיים ועם המחוייבויות שלי והזכויות שלי איך שאני לא פחות ולא יותר במידה שווה.. אני רק מצטערת שמהבחינה הזאת יכולתי להיות חזקה הרבה יותר אם לא הייתי דופקת לעצמי את החיים כי קשה לי מאוד מבחינה פיזית.. זה הדבר הכי בעייתי שנשאר והפך להיות למציאות לא ממש נעימה שכול הזמן אני צריכה להיות עם היד על הדופק ולהיבדק כדי ששום דבר לא יחמיר .. ומה שאני מנסה לומר לך וסליחה מראש אם זה נשמע כמו הטפה.. שכל ההרס הזה חייב להיגמר במיידי!! מה את רוצה .. לא להרגיש רעבה?! הרי כל כך הרבה זמן מנעת בעדך מלאכול ומלהרגיש בכלל רעב .. את חושבת שזה נורמאלי?! הגוף שלך בין אם תרצי ובין אם לא לא יוכל להתקיים ללא אוכל .. והרעב הזה הוא רעב למלא את תחושת הריקנות שיש לך והוא אפילו לא מצליח תביני שאת יכולה למלא את עצמך בעולם ומלואו והוא כבר קיים בתוכך את רק צריכה לפקוח עין ולראות .. ולא לפחד.. החיים האלה יקרים ואני מבין שתינו לפחות מצטערת להיות בגיל הזה ולהרגיש כמו בת 100 לכל הדיעות .. לפעמים נמאס לי מזה ולא איכפת לי לספר את זה אם זה יגרום לך להבין שאת חייבת עזרה .. חייבת להפסיק לשחק את המשחק ולהגיד שהכל טוב ושאת לא רזה .. ושאת בלי בעיות והכל טוב ויפה ומחר את יכולה לא לקום מהדבר הזה .. אני בכלל לא יודעת אם את מודעת לעוצמת ההרסנות שיש בזה ואני עד מחר יכולה ללחוץ עלייך ועדיין ההחלטה תהיה חייבת להיות שלך רק דעי שזה מהרבה אהבה והרבה רצון שאת ועוד הרבה אחרים יפקחו עין ויעריכו את מה שיש להם ויטפחו את עצמם ויעשירו את עצמם בכל הגדולה שמוצעת להם בחיים.. רק לגדול ולהתעצם.. זה תלוי בך! אני יכולה לנסות עד אין סוף לנחם אותך ולתמוך בך ועדיין את היא זו שתצטרך לטפל בעצמה ולהציל את עצמה.. כל מה שקורה לך קצת הרחיק לכת ואיבד שליטה .. את מוכרחה למען עצמך לתפוס את זה עכשיו לתת מעט אמון ולהיעזר... יהיו הרבה אנשים שירצו לעזור לך .. תניחי לפחדים אפילו שהדיבורים קלים והמלאכת לא פשוטה.. אל תוותרי על החיים שלך ועל הסיכוי שלך לחיות אותם מתוך שמחה.. ואני כיולה לומר לך שאני עד היום לא יודעת מה גודל המחיר כי זה כל יום מוכיח את עצמו ברמת ההרס.. אני רק יודעת שאני מפחדת על הבריאות שלי באופן מוגזם ושזה לא וירטואלי .. יש לי את כל הסיבות לחשוש מכך שכן המערכת שלי לא בדיוק מתגמלת אותי באהבה על כל השנים שאני מיררתי את חיה לאבדון מוחלט.. אז התמיכה שלי היא חיבוק של אהבה כמה מילים חמות עלייך כי אני חושבת שאת נפלאה אני רק מאחלת לך לראות את זה ולעשות את הדבר האחרון הזה למען עצמך... בבקשה גשי לקבל עזרה .. המון אהבה שלך הילה וליל מנוחה :-)

הילה,אני לא רוצה להגיע למצב הזה. רע לי וכ"כ כואב לי שאת צריכה להתמודד עם הסבל והזק עצמי הזהז שגרמת לעצמך. אני לא יכולה להזדהות איתך,כי אינני מרגישה שום נזק עד כה,אבל אני יכולה לתאר לעצמי מה עובר עלייך. אני מעריצה אותך,חלק נורא גדול בי מעריץ אותך על זה שהצלחת לצאת מזה בלי שום תסמינים של חזרה לעבר.שהצלחת לצאת מזה בלי להדרדר חזרה..וללכת אחורה. אני כולכך שמחה בשבילך על כך,את אדם עם אופי.אופי אמיתי. רק אדם כזה מסוגל ובעל הכוח לשנות כמו שאת עשית,כמו שאת שינית. הילה,אני לא רוצה לצאת מזה. אני נהנית מהמלחמה שלי עם הגוף,אני אוהבת להרגיש רעב ולא לספק אותו.אני נהנית מזה אני לא יכולה אפילו להסביר למה,אני פשוט לא אובת את הרגשת השובע וההתפוצצות שמרגישים אחרי חיסול כמות של אוכל ולגרום לא להתעכל. אני מרגישה מלוכלכת שהאוכל מתעכל בגוף.אני מרגישה שאני מזיקה לו.זה כולכך ההפך,אני מודעת לזה.אבל ככה אני מרגישה..אני אח"כ צועקת על עצמי בלב,למה אכלת@!? לא יכלת לחכות עם זה למחר?!@. אני כולכך מאוכזבת מעצמי.אוי,כולכך. איך הדרדרתי.. מילדה שכול הזמן צחקה ואהבה את החיים..לצאת לבלות לקנות להשתולל. נהייתי סתם איזה ילדה שמחייכת רק בשביל להראות שהכול בסדר,עם התקפות עצבים..מרביצה לעצמי,מוציאה אגרסיות על כול העולם.שונאת לצאת,אוהבת להסתגר,אוהבת להישאר עם עצמי ולא לאכול.שונאת שמדברים איתי על האוכל..שונאת שאוכליםם הרבה!!אני נגעלת כולכך מלראות אנשים בולסים אוכל! אני מרגישה שכולם צריכים לא לאכול! תראי מה נהייה ממני..רק תראי.אני מעוררת רחמים.זה מה שאני. אפילו בתמונות,כול האיפור,כול הפוזות,הצילומים.הכול משחק,זו לא אני.הילדה הזו זו לא אני. אני משהו אחר..זה כמו סדין שמכסה אותי.מתחת אליו חבוי משהו אחר לחלוטין. אני לא הקאתי,נתתי לאוכל להתעכל.הבטן שלי לא מפסיקה לעשות רעשים של עיכול.זה בלתי נסבל.הילה,אני פשוט מפחדת לעלות במשקל.אני רוצה לשמור על המשקל שלי כמו שהוא. אבל איך לעזעזאל אני אמורה לעשות זאת שהרגלתי את הגוף שלי לא לאכול!? עכשיו כול כמות שאני אכניס לפה,אני אשמין ממנה.זה פשוט ככה עובד.אז מה עושים?ממשיכים לא לאכול,במטרה לשמור על המצב כמו שהוא.אני שונאת את עצמי,אני שונאת את מי שנהייתי..אני שונאת את האובססיה הזו למשקל..אני שונאת לחיות סביב זה 24 שעות ביממה.אני לא רוצה עזרה,אני אל רוצה שאנשים מבחוץ שקוראים לעצמם פסיכו סוציו או כול קידומת אחרת ינסו לעזור לי!אני יודעת לעזור לעצמי.אם אני ארצה לצאת מזה,אני אצא.כמו שידעתי היום לא להקיא,אם אני ארצה אני אוכל לצאת מכול הבעיה הזו.אני פשוט לא רוצה.אני מעריצה רזון,אני חושבת שרזון זה דבר שנהיה מכוער עם הזמן..שאם מחמירים איתו הוא נראה זוועתי אבל לא אכפת לי.אני פשוט רוצה להיות רזה.את יודעת מה,אז אם לא רזה אז פשוט לשמור על משקלי כיום ולא לעלות.נמאס לי כבר. עושה רושם ששום דבר כבר לא שווה את זה..זה לא נגמר.הטירוף למשקל לא נגמר.אני בחיים לא מצליחה להרגיש סיפוק.החיים שלי הרוסים כבר..אני יכולה לצאת מזה ואני לא רוצה.אף אחד לא יודע על זה בכלל..אין לי כם מי לדבר על זה.אני מוקפת באנשים כול הזמן אבל אני לבד.אני פשוט לבד.כולם סביבי הם סתם קישוט,סתם קישוט עצוב. בסופו של דבר נשארת רק אני,ילדה מסכנה עם סוג של הפרעות אכילה,מפחדת לגעת באוכל אבל שאף אחד לא מסתכל עושה בדיוק הפוך.ומסיימת מעל האסלה.המקום הכי טמא בכול סביבה אפשרית.מסתכלת על המראה ונחדרת..כול פעם מחדש.שונאת את עצמי. עדיף כבר להיות שמן ושמח, או שבעצם לא.

היי הילה. מצד אחד מאוד כואב לקרוא את מה שכתבת ומצד אחד מאוד משמח. זה עצוב לדעת את הצרות שהמחלה הזאת עשתה לך , את הפחד הזה היומיומי שאולי משהו השתבש. עלי אישית מה שכתבת מאוד השפיע כי לי אמנם לא נגרמה איזו בעיה רפואית רצינית עד כמה שידוע לי אבל אני מודעת לכך שזה יכול לקרות בכל יום וזה מפחיד. מגיע לך כל הכבוד על כך שאת התגברת על המחלה הנוראית הזו ושהצלחת לשנות גם את צורת המחשבה על כל נושא המשקל ולקבל את עצמך ולהיות מרוצה מאיך שאת. זה מאוד קשה להשלים עם זה. אני מקווה שהמצב הבריאות שלך רק ילך וישתפר ושיהיה לך רק טוב כי מגיע לך. ורואים איך את משקיעה בכל מכתב ומכתב כדי שכל אחת מאיתנו תסיק מזה משהו . ותדעי לך שזה באמת משפיע. עלי לפחות. אז כל טוב ותודה על מה שאת עושה למעננו.

מאמי החיים הם לא באים בקלות אך אני יכולה לומר לך מתוקה שאת יכולה לשנות הכל רק עם הרבה רצון אני עברתי בריפרוף כי אין לי המון זמן בזמן האחרון אבל אני רציתי להוסיף על כל מה שכולן אמרו זה רק שיש לך פה אותנו ואנחנו נתמוך בך בכל דרך שאת תרצי אני בכל אופן נותנת לך את זה. בקשר לפסח כן ככה זה לכולם אין מה לאכול וזה ממש ממש ממש חג מגעיל לא אהבתי אותו בכלל..(תאמיני יש לי סיבה!) מאמי או קיי עבר עלייך בולמוס אוקיי עברי אותו תשני אותו ליום הבא תלמדי זה לא סוף העולם... אני מאמינה בך את חזקה ואת נבונה ואת תבחרי את הדרך הנכונה שלך עם המון המון המון אהבה דניאלה:)

דניאלה:) תודה שאת דואגת לי..תודה שאת מתעניינת. תודה לכולכן שאתן מתעניינות.. אתן הרי הכול בשבילי עכשיו.אני מתמודדת עם הבעיה בצורה אישית..לבד.בלי אף אחדץ היחידם שעוזרים לי זה רק אתן.. אתן לא יודעות כמה זה עצום בשבילי.. לנהל הבראה דרך מסך. אבל אני מודה לך,אני יודעת שהחיים חשובים.אני לא רוצה להרוס את עצמי. והבולמוס ..אני מלמדת את עצמי לשלוט עליו@!@ ופסח אכן היה נורא.הנה הוא נגמר.ככה טוב.

חברתי חזרה היום לספסל הלימודים לאחר שבוע וחצי של אשפוז עם בעיות קשות בהליכה. להזכיר לכם, היא היתה מאושפזת בבי"ח כמעט שבועיים בגלל מחסור חמור במלחים ואני סיפרתי לרופא על בעית הבולימיה שלה. אין לי מושג אם הוא עשה משהו עם המידע שנתתי לו. אמא שלה ביקשה ממני שאהיה צמודה אליה כל היום בגלל שמאד קשה לה ללכת לבד ולעלות במדרגות והיא אפילו נופלת כמה פעמים. לפי מה שהיא אומרת לי (חברתי) הרופאים אמרו לה שהבעיה ברגליים אמורה לחלוף תוך כמה ימים ושזה נובע מהשכיבה המרובה בבי"ח ומהבצקות החמורות שהיו לה. בכל אופן, היום, באמת הייתי צמודה אליה במשך כל היום! אפילו לשירותים התעקשתי ללכת איתה למרות ההתעקשות שלה שלא (מה שעוד יותר הגביר בי את החשד שהיא ממשיכה להקיא). לא לחצתי עליה אבל בלי שהיא ראתה הלכתי כמה פעמים לבדוק מה היא עושה שם וכמובן, היא ממשיכה להקיא! היום היא הקיאה לפי מה שהבחנתי 3 פעמים וסביר להניח שאפילו יותר כי לא בכל הפעמים הלכתי איתה לשירותים (ומדובר פה רק מהבוקר עד שעה 16:00 אחה"צ בערך...) מי יודע כמה עוד היא מקיאה בבית... אחרי כל דבר קטן שהיא הכניסה לפה היא הלכה להקיא! פעם אחת אפילו לפני האוכל מה שנראה לי מוזר לכשלעצמו....היא במצב ממש גרוע... ואם המצב ימשיך ככה היא תהיה אפילו יותר במצב גרוע. האם באמת כדאי לפעמים ללמוד להניח? אני לא יכולה לשבת סתם כך מהצד ולא לעשות כלום. אני ממש מודאגת! אנא עזרתכן!!!

לא מעבר.. וזה גם פחות יאמלל אותך לעיתים כל מה שתתני זה לא עוזר ואת לא באמת יודעת מה היא מרגישה ביחס למה שאת בשבילה ולעיתים האדם צריך להחליט כמה החלטות .. ואם הוא לא רוצה אין טעם שתאמללי את עצמך כי גם את חשובה אבל זה לא אומר שאת לא צריכה להיות שם בשבילה מהמקום המחבק ולא מהמקום השוטר כי זה לא באמת עוזר וזה לא מועיל לך לא פחות מאשר לא מועיל לה.. ורק אם את באמת רוצה בכך אל תשכחי את זה הבחירה חייבת להיות שלה ואין כאן צודקים או לא.. המצב שלה חמור ומדאיג אבל אני מקווה שהיא תגיע למצב שבו היא תחליט אחרת. הייתי מציעה לך לדבר עם אמא שלה על טיפול פסיכולוגי בשבילה .. זה יכול לתרום הרבה מאוד.. הרבה בריאות ואהבה ערב נעים הילה

התגעגעתיייייייי:( ראיתי שכתבת פה בפעם האחרונה ב-30 ככה שעבר רק... יומיים ונראה לי כאילו עבר מלאא זמןןןןןן.. אני מקווה שאת מרגישה טוב... והכול בסדר כי גם לא ענית לי:( תרגישי טוב.. אוהבתת המוןןןןןןןןןןןן המוווןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןן +לינוי+ :)

האמת שאני עמוסה בטירוף ואני חוזרת בשעות מאוחרת ואז כבר אי אפשר לענות אני מקווה שאת בסדר.. ואני גם שולחת לך הרבה חיבוקים ואהבה ספרי לי מה קורה איתך ואיך היה החג.. אוהבת המון שלך הילה

הילונתת מהממת! חוץ מזה... שאת עמוסה מאוד חח איך את מרגישה?!..הכול בסדר?!.. אני מקווה שהכול בסדר מכול הבחינות:) אני בסדר.. החג גם עבר בסדר...רגיל כזה לא משהוו מיוחד:/ יהיה טוב בע"ה.. אוהבתת המוןןןןןןן המוןןןןןן המוןןןןןןן +לינוי+ :) לילה מצוויןן לךך ולכולן/ם!!!! נשיקות&חיבוקים!

שלום. אני בולמית כבר כמה שנים. לפעמים יש הפסקות של כמה חודשים. אבל תמיד כשזה חוזר אני שמה לב לתופעה של גזים. תמיד שאני אוכלת שטויות ויש לי בולמוסים ואני מקיאה כל יום מתחיל לי קלקול קיבה כזה לפעמים עצירות לפעמים שלשולים..וכל הזמן גזים לא נעימים. איך נפטרים מזה?? ואל תגידו לי מפסיקים להקיא כי כמובן שזה לא כזה פשוט. האם יש קשר בטוח בין הגזים להקאות? כי שמתי לב שכשלא הקאתי תקופה ארוכה לא היה לי בכלל והכל היה מסודר. תודה

כשאת מקיאה וגם כשאת בולסת את בולעת הרבה אויר .. כי את חייבת לנשום ואי אפשר לנשום באופן מאוזן במצב כזה של זלילה מטורפת לכן את גם לא סובלת מגזים במצב שבו את לא נתקפת בבולמוסים והקאות כי האכילה שלך היא בקצב נורמאלי יחסית ועדיין עם כל האוויר שתבלעי את לא תגיעי למצב שבו הגזים יטרידו אותך אלא אם כן טרפת עכשיו מקרר שלם .. הגזים הם בעצם האויר שאת בולעת שבכלל לא אמור להיכנס לשם מעבר לזה שכבר שיגעת לקיבה שלך את השכל והיא בהחלט מתגמלת אותך על זה .. מאחר והרגעים האלה קיימים ומגיעים אחת לכמה זמן מפאת כל המצוקות שלך ואי היכולת שלך לבטא את עצמך ובכלל לתת לעצמך מקום.. כל המערכת נכנסת למצב של הלם כל איבר תורם את עצמו למלחמה והגזים הם הרע במיעוטו .. אני לא רוצה ולא מאחלת לך להגיע למצב שלא יהיו לך מעיים.. או וושת .. וחס וחלילה להגיע למצב של שיתוק מוחין או דום לב כי אל תהיי שאננה שבולימיה לא יכולה להוביל לזה ובניגוד למה שאת רוצה לשמוע הדרך היחידה להפסיק את זה היא הימנעות מזלילות והימנעות מהקאות.. המלצה?.. טפלי בעצמך בבאמת ולא בסימפומים .. כשתשכלי לעשות כן גם הסימפטומים יפחתו בהדרגה אין הוקוס פוקוס יש הרבה עבודה עצמית קשה .. נכונות ורצון והרבה סבלנות וסלחנות בעיקר לעצמך ממקום של חמלה ואהבה כי אם לא תתני לזה צאנס .. חבל על הזמן ועם הזמן הנס יקרה וזה באמת יהיה כמו נס אם לא תתרכזי בלמצוא נוסחאת פלאים להשתקת הסימפטומים הגוף הוא כמו מפה.. הסימפטומים הם הנורה האדומה והם מאפשרים לך להכיר את המפה .. המפה הזאת לא רוויה בנקודות אדומות .. זה תלוי בך איפה את מחליטה להישאר.. וזה ענ יין של הרבה תרגול ועבודה אישית איזה מפה את רוצה ליצור לעצמך ולא אמרתי שזה פשוט תהליך התבגרות לא פשוט אבל יחד עם זאת מאתגר ומעניין.. בכל מקרה את תצטרכי לוותר על זה מתי שהוא ואם החלטת שלא את חייבת לשאת באחריות על הבחירות שלך כי אין לזה תרופת פלאים.. מה שכן יכול לעזור לך במקרים כאלה הוא לעשות לך חליטת קמומיל .. זה מאוד ירגיע ואפילו יקל משמעותית על הבעיה כולל חליטת מרווה + אכילה איטית ותקפידי שהפה שלך יהיה סגור ושאת אוכלת אך ורק במצבים של רגיעה אבל אל תשכחי שלהרוג את הסימפטום זה לא בהכרח להרוג את הבעיה אם לא להעצים אותה כפל כפלים.. תחשבי על זה.. ואם את זקוקה לתמיכה אנחנו פה.. המון אהבה ואני מקווה שתרגישי טוב.. שלך הילה

שלחתי לך עוד מייל. לכתובת שלך. מצטערת מראש על האווירה שם... מחכה לשמוע ממך בקוצר-רוח! בינתיים שיהיה לך יום טוב ומחזק!! אוהבת מאד... אני.

אני מקווה שאת יותר טוב היום אני מתפללת בשבילך.. נשיקות וערב נעים שלך הילה

אני כל-כך מודה לך... מודה לך שאת שם... מודה לך על הכל... אני כל-כך רוצה להרגיש טוב... כל-כך רוצה !!! אבל... זה נבצר ממני... אני פשוט לא יכולה... כאילו אין אפשרות כזו עבורי בכלל... כתבתי לך קצת... ואני אגיב יותר בהמשך... שיהיה לך לילה טוב, מלאך ! שלך...

איפה את נשמתיייי??... התגעגעתי:( אני מקווה שאת בסדר.... תרגישי טוב מתוקה שלי!!! גם אם עכשיו לא כ"כ טוב....בסוף יהיה טוב תחזיקי מעמד! את יכולה..את חזקה תאמיני בעצמך!!! עוד יהיה טוב בע"ה.. אני פה בשבילך להכול את יודעת!!! שיהיה לך שבוע טוב.. ויום מהמם כמוך..... אוהבתת עדד אינסוףףףףףףףףףףף לינוי :-)

לינויה מתוקונת אני בסדר פחות או יותר אני אהיה יותר בסדר מקווה עוד מעט אני מחכה קצת את יודעת עובר תקופה לא טובה... אני כועסת מרוגזת ואולי גם מרגישה חסרת אונים... הינה הלחץ ירד קצת ארגיש טוב עם עצמי יזרוק אותו לאלף כל הרוחות והשדים והיה בסדר:) מה איתך ??? אוהבת אותך מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אני אנסה ליכנס אח"כ לוב לוב לובבבבבבבבבב אגב דיברת עם מולאן כי אני לא וגם אני מנסה לפתוח את המייל כי כנראה מציפים אותי שוב לוב יו מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה :)

אני שמחה שלפחות הלחץ קצת יירד:) חכיי חכיי..הזמןן יעשה את שלוו.... תרגישי טוב מתוקונת שלייי יהיה בסדר בע"ה... לא לא דיברתיי עם מולאן:(..אמרתי לך היא לא מתחברת אז אין לי אפשרות לדבר איתה.. חחחחחחח מציפים אותךך! את מבוקשת אמרתי לך:) אני בסדר נשמתייי.... עוד יהיה טוב.. לאבבבבבבבב יווווווווווווווווו מליייייייייייייייייייןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!! תרגישי טוב... ושיהיה ערב נעיםםם=) אוהבתתת עד אינסוףףףףףףףףף +לינוי+

שבוע טוב לכולן/ם....... תרגישו טוב.... תעשו לעצמכן טוב.... זה יכול לעזור....לפחות לשפר את ההרגשה!!! תעזרו לעצמכן בכול דרך אפשרית..העיקר תנסוו!! יהיה טוב בע"ה..... אוהבתת המוןןןןןןןן המוןןןןןןןן המוןןןןןןןן לינוי :-)

:-)

להילה המתוקה מה קורה?? הרבה זמן לא כתבתי פה עבר עליי הרבה בתקופה הזאתי נפלתי לבולמיה זה נהיה כבר חלק ממני...מאנורקסיה לבולמיה מה יהיה הסוףף?! דיברתי על זה עם אמא שלי אמרתי לה דיי שנמאס לי כבר ואני רוצה לצאת מזה...והיא אמרה לי לברר איך איזה טיפולים יש... אממ פסיכולוג של קופת חולים זה טוב?? אני מוכנה לעשות הכל בשביל לצאת מהמצב הזה אני מרגישה שכל זה כבר גדול עליי אני לא מסוגלת לשלוט על עצמי... שבוע טוב...בע"ה יהיה טוב... אוהבת המון בננית...

מוזר לי לכתוב לך פה חחחח לפני הכולל כול הכבוד!!!!!!!! טיפול זה מה שבאמת יכול לעזור לצאת מהמצב הזה.... פסיכולוג זה טוב ואני מאמינה שלא רק... יש עוד כול מיני שיטות וטיפולים... תעזרי לעצמך בכול דרך אפשרית העיקר שתצאי מזה...בע"ה!!! שיהיה לך המון המון המוןן בהצלחה!!!!!! ו.. שבוע טוב.... אוהבת אותךך המוןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןן המוןןןןןןן המוןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןן לינוי :)

יש את המרכז להפרעות אכילה בתל השומר והם מטפלים שם ממש טוב (למי שרוצה לקבל את הטיפול...) אני היתי שם לא מזמן וזה מאוד עזר לי טל: 035305103 035305101

שיו מליין זמן לא היית אני שמחה שאת עושה שינוי בחייך המון המון המון המון המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אהבהההההההה שלך דניאלה

גםםם ממניייייי!!!! המוווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אהבה וב............הצלחהההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לינוי :)

כןן לא הייתי פה הרבה זמן והמצב שלי רק התדרדר התחלתי להקיא בעעע היום משום מה לא הקאתי היום עבר לי בסבבה ככה זה שאני מחוץץ לבית...יהיה טוב בע"ה... אני החלטתי לטפל בבעיה זהוו כבר התייאשתי מהמצב הזה כמה כבר אפשר לסבול רק סבל אני רואה בחיים האלו מקווה שאני יצא מזה בע"ה וגם אתן תשקלו טיפול תנסו תכלס מה אפשר להפסיד רק להרוויח.. דניאלוש יש לך מסנג'ר או אייסי?? אם תרצי בכיףף אני ידבר איתך... ולינוייה חיים שלי את יהיה טוב בע"ה אנחנו נעבור הכל ננצח לא משנה כמה נפילות יהיו לנו אףף פעם לא נתייאש אני תמיד פה בשבילך אוהבת אותך הכיהכי שבעולםםם

שאלתי עלייך כמה פעמים פה בפורום וקיוויתי שתכנסי אני מצטערת לשמוע שאת בנפילה תזכרי שאפשר לטפל בזה ושאולי באמת יהיה שווה לשקול מסגרת טיפולית טובה כמו באמת למשל תל השומר או איכילוב או כל מסגרת אחרת אבל במקרים כאלה של נפילות קיצוניות בזירה של המחלה חייבים להיות בפיקוח כי ברגע שנותנים יד חופשית לבולימיה היא השולטת ואין עם מי לדבר והמצב הזה מסוכן לכן תנסי לקבל איזה שהיא החלטה ותשיגי טיפול במיידי.. ופסיכולוג של קופת חולים יכול להיות טוב בתנאי שתבררי דרך רופאת משפחה מי מהם מתמחה בהפרעות אכילה כי חשוב שלפסיכולוג הזה יהיה נגיעה בתחום הזה.. ואני מאוד מקווה שתשמרי על עצמך כדאי שתעשי בדיקות לבדוק שאת בסדר.. ואני מחזיקה לך אצבעות שהיום ומחר תחזיקי מעמד לא ליפול .. אחכ אלוהים גדול המון אהבה יקירה מצפה לשמוע ממך שלך הילה

בטח שלא סתם נפלת אם את רוצה את מוזמנת לספר מה קרה .. ומה גרם לזה לקרות שוב.. אני ישמח לעזור לך להבין .. ואולי זה יעזור לך גם לעצור את הנפילות הבאות חיבוקים .. אוהבת .. הילה

תמיד אחרי נפילה תמיד יש עליה יהיה טוב בע"ה אני מאמינה... אין מצב שאי יתאשפז וזה נכון שאפשר להתאשפז רק מעל גיל 18?? היום הזה עבר עליי בסבבה משום מה הרגשתי שיש לי עוד טעם לחיים לא הקאתי אכלתי סבבה...והיה לי מצברוח כל פעם שאני יוצאת מהבית אז יש לי מצברוח נראה לי הכל בא בגלל המשפחה...כל זה התחיל משמה אני לא רואה שום דבר אחר שיגרום לי לסבול בצורה כזאתי...אם אני יודעת מה הבעיה אז איך פסיכולוג יכול לעזור לי מההפרעת אכילה? אם אין לבעיה פיתרון...ושמתי לב שלא רק אני סובלת זה גם כל האחים שלי אז ככה שהדפיקות לא רק בי...ונראה לי שהפסיכולוג של קופת חולים קשור להפרעת אכילה כי אז לפני יותר מחצי שנה שהייתי אצל גסטרו אז היא הפנתה אותי אליו בשביל לצאת מהאנורקסיה... אני בנתיים עושה מאמצים בשביל לא ליפול ולהקיא...הלוואי ואני ימשיך ככה...בדיוק דיברתי גם עם אמא שלי על זה היא אמרה לי להפסיק כבר להקיא שלא יהיו לי את אותם הדברים כמו בת דודה שלי מחלות לב חיידקים ואין לי מושג מה עוד...והיא אמרה לי שנלך לטיפול אני והיא ביחד כי גם לה נמאס כבר מכל המצב שלה... גן אני יעשה בדיקות בקרוב בשביל צו ראשון...אני מפחדת שיעלו על זה ויורידו לי מהפרופיל ואז לא תיהיה לי סיבה להתגייס...כי אין מצב שאני יתגייס עם פרופיל נמוךך...בצו ראשון יש כל מיני שאלות שקשורות להפרעות אכילה אם אני ישקר אם יכולים לגלות?? תודה על הכל שאת פה...כנראה שאני לא יענה כל היום בגלל שאני לא יהיה בבית אז אני יענה יום למחרת...יהיה טוב בע"ה המון נשיקות וחיבוקים ותרגישי טוב...קראתי ממה שכתבת לבר וכאב לי לראות איזה נזקים עשית לעצמך זה הדליק אצלי נורה אדומה...להציל את עצמי כמה שיותר מהר... ליל"ט אוהבת בננית...

ורציתי להוסיף עוד משהו לפי מה שאני ראיתי - מי שהיתה בולימית סבלה מזה ויש כאלה שיצאו מהמחלה, אבל עדיין לא ראיתי ואפילו לא שמעתי על מישהי שהיתה רק אנורקטית (בלי בולמוסים והקאות) ויצאה מהמחלה אתם שומעים אתזה????????????????? יש לי בכלל סיכוי להבריא??????

אנורקס יקר... קודם כל, עצוב לי לקרוא את הדברים שאת הכותב.. את הסבל שאתה סובל, על האשפוז הקשה, ועל זה שאתה כל כל בפנים שאתה אפילו לאו מו דע לכמה אתה סובל... אני החלמתי (פחות או יותר )מאנורקסיה, ולא, לא הייתי בולמית, ולדעתי לאף אחד זה לא בא כ'זבנג' ואין כאן שום הוקוס פוקוס וקיצויר דרך. אנחנו משלים את עצמינו שה ככה, ואומרים- ברגע שנסבול, נקבל את הזבנג ונחלים, או ננסה להחלים. לדעתי, בהפרעות אכילה, גם כשהזבנג מגיע, ובד"כ כהוא מגיע, אתה כבר כל כך עמוק בפנים שזה עוד יותר מסובך. בכל מקרה ההחלמה היא תהליך ארוך.. מורכב.. קשה.. אבל גם מקסים ומעניין. המלחה גורמת לבלול מושגים טוטאלי- כמובן מה זה רעב ומה זה שובע, אבל בעיקר מה זה אושר ומה לא. מה זה יופי ומה לא, מה אמיתי ומה לא.. יש כל מיני שלבים מתבקשים החלמה. יש מעבר בין קיצוניות, יש כאלה שמחליפים את האנורקסיה בבולמיה, יש באכילה כפייתית, אני מאמינה שיש כאלה שמחליפים אותה בהתמכרויות אחרות כנו סמים, אלכלוהול, אולי משהו ויותר 'קליל' כמו סיגרויות... כל חאד וה'תיק ' שלו. מי שלא מטפל בשורש הבעיה, בעיני זה מתכון ברור לזה שהאנורקסיה תתחלף בבעיה אחרת. היא לא נעלמת, פשוט מחליפה צורה. אני מקווה שהייתי מובנת, זו תשובה קצת ארוכה אבל קונקרטית לשאלות שלך. יש לך סיכוי להבריא? אם אתה כל כך לא רוצה אז למה אתה בכלל שואל? בכל מקרה, התשובה נמצאת רק רצלך. אתה ממש צודק, לא באשפוז , לא אצל ההורים ולא בספרים... בינתיים אני מאחלת לך שתזכה לטוב אמיתי... וכדאי לך להעזר בפורום ובהילה.. מומלץ בחום... בהצלחה, שיר

כל מה שאת אומרת הוא נכון מאוד רק השאלה היא איך מטפלים בשורש הבעיה? ותאמיני לי... עם הכסף שהוצאתי על פסיכולוגים ודיאטניות הייתי יכול להיות היום עשיר יותר מביל גייטס ככה שזה לא שלא ניסיתי, אני מנסה ומנסה כי אני גם מבין שזאת לא צורת חיים נורמלית ככה אבל אני מבין את זה בשכל ולא מסוגל להפנים את זה ולהרגיש את זה. אני ישמח אם תפרטי קצת יותר איך את הגעת להחלמה הפרטית שלך כדי שאולי אני יוכל איךשהוא להעזר בזה. ודרך אגב - זה לא שאני לא רוצה להבריא - פשוט אין לי ברירה אחרת כי אני לא רואה איך להלחם ולצאת מזה. זה בדיוק כמו שמסומם לא רוצה לקחת סמים אבל מה לעשות... הוא צריך את זה שבוע טוב שיהיה לך (ואולי גם לי...)

אני הייתי רק אנורקסית לכמה שנים טובות ורק בולמית לעוד שנים רעות ויצאתי משתיהן אם לא איכפת לך .. ויש אנורקסיות שיצאו מזה ושהן לא היו בולמיות שאני מכירה באופן אישי והן יצאו מזה בניגוד לכל מה שאתה חושב. ולמה אני מתעקשת לומר את זה פה בפורום כי נראה לי שאתה מחפש תירוצים וסיבות מוצדקות לטפח מסקנה עיקשת שאי אפשר לצאת מאנורקסיה ואני באה ואומרת לך שאתה טועה בגדול ושהבעיה היא הרבה מעבר לסימפטום אנורקטי ובינינו גם אתה יודע את זה!!! ומעל הכל יש פתרונות ואפשר לטפל בזה!!!! .. הגיע הזמן שלפחות ברמת ידיעה תכניס את זה טוב טוב לראש..!!! וכדי לחיות חיים שלווים יותר אסור להסיק מסקנות מהר מידי... תן צאנס לטיפול .. והרבה סבלנות אם אתה באמת רוצה לעזור לעצמך ... חיבוקים.. הילה

בבקשה אם למישהו יש רעיון אני אשמח. לא מזמן יצאתי מאשפוז בתל השומר ואני שוב פעם יורד במשקל ואי רוצה לרדת במשקל. ההורים שלי הציעו לי להתאשפז עוד פעם אבל הם לא מבינים שמי שלא רוצה לצאת מזה לא יצא מזה גם אם הוא יהיה מאושפז 1000 שנים ולא משנה מה יעשו לו כי הוא לא רוצה. באשפוז האחרון שלי ממש ראיתי את זה שבנות שבאו מרצונם כדי להבריא - האשפוז עזר להם אבל מי שבאה כדי שההורים שלה יפסיקו לשגע אותה - לא שיתפה פעולה וחוץ מלעלות במשקל היא לא עשתה כלום וישר אחרי האשפוז היא ירדה את הכל. אני פשוט לא רוצה להבריא, לא רוצה!! ככה טוב לי ואלו החיים הכי "יפים" שאני יכול לדמיין לעצמי שיהיו לי. אני יודע שזה לא נכון אבל מה לעשות, ככה אני מרגיש. דברתי עם אמא שלי והיא אמרה לי: נניח שתרד ותרד ותרד ותרד.. בסוף אתה תיפול או משהו כזה חס וחלילה. ואמרתי לה שאני לא חושב "מה יהיה", עכשיו טוב לי - אז אני ממשיך ככה ולא אכפת לי מה יהיה. יכול להיות שאני לא רוצה להבריא כי עדיין לא קיבלתי את הזבנג שיעורר אותי ועדיין לא סבלתי מספיק כדי לרצות להבריא אבל מה לעשות... מצטער על המגילה הארוכה אבל דבר ראשון אמא שלי מעצבנת אותי שאני חייב להתחיל לאכול ועוד כל מיני דברים כאלה ואין לי כח להסביר לה את זה אבל חשוב לי בכ"ז להוציא את זה דבר שני: יש פה מישהי שהבריאה (לפחות בינתיים) בלי לקבל "זבנג" (אני מתכוון שפתאום קמה בבוקר והחליטה שזהו, נגמרו המשחקים ומתחילים לאכול)? ממה שאני יודע ומהאנורקסיות/בולמיות שאני מכיר - לא היתה אף אחת שהבריאה בלי שהמחלה באמת הפריעה לה. אשמח לקבל תשובה

ובשורה התחתונה למעשה הגורם המכריע של ההחלמה אם בכלל.. אין כמעט כאלה שיוצאים מהמחלה מבלי לסבול ממנה כי פתאום הם החליטו שזהו כשנכנסים למחלה אין לך בכלל עצמי ... לוקח לך הרבה שנים לזהות אותו ולקבוע למחלה הזאת גבולות ומשם לפלס דרך של החלמה... יש משהו שמציק לי .. אתה רוצה לקבל תשובות מצד אחד ואין כאלה באמת אלא רק אלה שאתה יוצר לעצמך ומבשל לעצמך מידי יום ביומו .. כך לפחות אני מאמינה מצד שני אתה קובע מראש שאתה לא רוצה לצאת מזה אז על מה כל המהומה?... ועל מה בעצם אתה רוצה לקבל תשובה למען השם אם התשובה בכל מקרה לא מספקת אותך ?! אני לעומתך ישמח לקבל תשובה על השאלה שלי אלייך כי נראה לי שהשאלות שלך צריכות להיות אחרות לגמרי ויהיה לך שווה להתבונן בהן מתוך שקט ...

שבוע טוב! סתם נכנסתי וראיתי שאת פה... או שהיית לא מזמן...ולא יכולתי להתאפק מלכתוב לך הודעה. מה שלומך יקרה? איך עבר עליך החג? מזמן לא התעדכנתי בשלומך.. האמת שאני קצת מנסה להגמל מהפורום אבל כשמשעמם אני נכנסת סתם... ואלי לא סתם. האמת היא שבחג חשבתי עליך.. קרה משהו, וכשזה קרה הרגשתי צורך לשתף את הפורום למרות שעכשיו אני מרגישה ב"ה טוב יותר. וזה לא קשור לאוכל.. נסעתי עם חברות לטיול, ולקחנו את הרכב שלההורים שלי(בידיעתם, כמובן! למען הסיר ספק..) בקיצור, בסוף איזה מסלול תפסנו טרמף עד לאוטו, ובטיפשותי הרבה... השארתי את המפתחות של האוטו על הטרמפ... אין לי מושג מי האנשים האלה או איך להשיג אותם.. אין לי כח להאריך.. אחרי כשעתיים של התקעות באמצ עשומקום היה לנו נס גדול... אם זה נורא מעניין מישהו תשאלו אבל אין לי כח לפרט עכשיו. מה שהיה לי חשוב להגיד זה שהרגשתי מה ז ה רע עם עצמי. הורים שלי היו מקסימים והגיבו מה זה יפה. כשהגעתי הביתה במקום לכעוס הם אפילו התלהבו מאיך שהתמודדתי עם הסיטואציה. אבל זה לא שינה את העובדה שבאותם רגעים וגם קצת עכשיו ((אבל פחות) הרגשתי פשוט ד-פ-ו-ק עם עצמי. אמרת ילחברות שלי שאני לא אצא מהבית מרב פאדיחות... איזה דבר מטומטם לעשות וזה כלכ ך אני... באותם רגעם עבר לי בראש שאם הייתי בבית הייתי כותבת לפה מכתב בסגנון: אני מפגרת... מטומטמת... סתומה... פרה... אבלה... זבל של בן אדם... וכו'... מזל שלא הייתי בבית והיה לי זמן להתגבר. עכשיו הסיפור די מבדר ואין לי כלכך בעיה לספר אותו אבל אני יודעת שפה אני יכולה לכתוב את כל הרגשותש שלי, לא רק לכתוב, אלא גם להוציא.. זה נתן לי איזושהיא תחושה של שחרור... אז הרגשתי ממש חסרת אחריות. הרגשתי כשלון, והרגשתי באסה. ואלה כל הרגשות שממש קשה לי איתם, שאני שונאת להרגיש אוצם. אני לא אוהבת להכשל, אני לא אוהבת להרגיש חסרת אחריות. תחושת החמצה. כמובן שכשהגעתי הביתה מואחר באותו ערב(עברו עלינו עוד כמה תלאות קטנות כמו פקקים מטורפים וכו') הייתי חייבת לאלכול... לא בלסתי, אבל גם לא הייתי ממש רעבה. כשאני חושבת על זה עעעכשיו קצת הפריע לי שמצאתי איזשהוא רוגע באוכל. אבל גם דברתי עם אמא שלי... ולא אכלתי כמעט באותו ויום. זה רע לפעמים שאוכל הוא מנחם? עכשיו נגמרה החופשה.. באסה, אבל זה גם זמן טוב לתפוס את עצמי בידיים... בכלל לא התכוונתי לכתוב את הדברים האלה. סתם התרגשתי שראיתי שאת בפנים (עד שאני אשלח כבר תצאי...) אבל אז אמרתי לעצמי- למה לא?! שיהיה לכולן שבוע מעולה!!!!! אוהבת מאד, שיר

אני מצטערת לשמוע על מה שקרה אני ישמח אם תספרי קצת יותר אם בא לך כמובן קצת חבל לי שהנסיעה הזאת נהרסה.. בכל מקרה את בחיים וזה הדבר החשוב .. רכוש לא שווה כלום לעומתם... ומה שקרה בטח לא באמת יכול למדוד את מי שאת ובטח שאת לא טיפשה או מטומטמת או סתומה בגלל הדבר הפעוט הזה את מקסימה ונפלאה ולפעמים לא מרוכזים וקורים דברים וזה לא אומר שום דבר.. תשמרי עלייך ואני מאחלת לך עוד הרבה ימים של שמחה והנאה מעצמך.. שימי את זה בצד ואל תבזבזי אנרגיה על הדבר הזה כי זה בכלל לא שווה את זה ואני חושבת שיש לך הורים נפלאים שחיזקו אותך על ההתנהגות שלך ... המון אהבה שלך הילה

לי יש תופעה דיי מוזרה... כבר 3 שנים אך שמגיע הקיץ אני לא אוכלת טוב... פשוט לא בא לי לאכול כלום! שנה שעברה רזיתי בצורה מוגזמת! ואני לא רוצה שזה יקרה שוב... ושהייתי שנה שעברה אצל הרופא הוא לא ממש עזר חוץ מזה שהוא מאמין שאני עושה את זה כדי להיות רזה.... מלחץ חברתי או משהו.. וזה ממש מתסכל כי אני לא! זה פשוט משהו עם החום אני נכנסת לדיכאון ואני לא מסוגלת לאכול הכל עושה לי בחילה אני מכריחה את עצמי לאכול ואני ממש מפחדת מהמצב...

אני מאוד מקווה שאין לך הפרעת אכילה.. בלי שום קשר זה משהו שאת צריכה לבדוק עם עצמך ולא נראה לי שמה שאת מתארת קשור בכך.. אני כן יכולה לספר לך שלקראת קיץ כל עניין המטבולי משתנה ולעיתים באופן טבעי אם מקשיבים לגוף בד"כ יש נטייה לרצות יותר נוזלים .. מאכלים שהם קרים .. דלילים ופחות כבדים ממה שבדכ מרגישים צורך לאוכלם בחורף.. בכל מקרה לעיתים התיאבון במצבים של חום יכול להיות ירוד למדי .. אני מציעה לך לגשת לדיקור סיני כי זה יכול לפתור לך הרבה בעיות אני לא יודעת אם ניסית את זה בעבר אבל זה ממש יכול לווסת את התהליכים האלה בגוף שלך באופן מאוזן למדי ויכול מאוד להיות שלא תרגישי בכך יותר אחרי סדרת טיפולים שקשורים באיזון הספציפי ביחס לצורך ליכולת שלך להרגיש רעב בתקופות האלה.. .. אני גם יכולה להגיד לך שאין חוקים ולפעמים זה משהו שהגוף שלך ידרוש בניגוד לנורמה מקובלת על אף שלא נראה לי שזה מצב טבעי אלא משהו שבהחלט שווה לבדוק לעומק.. יכול להיות שזה גם קשור במלטונין ירוד שאולי תוספת של מלטונין תעזור לך עם זה .. יכול להיות שיש לך סימפטומים של דיכאון שיהיה שווה לבדוק ולטפל בהתאם ע"י איזון תרופתי אם במידה וצריך באמצעות חוות דעת של פיסכיאטר מומחה וזה לא אומר שאת חולה או משהו.. אני רק יכולה לומר לך שדווקא תחומי איזון אלטרנטיבים כגון הומאופטיה ודיקור שזה שני תחומים שונים בתכלית אבל יכולים בהחלט לעזור לך לצאת למקום טוב יותר הן מבחינה נפשית ופיזית כאחד.. מעבר לזה שיכול להיות שחסר לך ויטמין מסויים וחוסר איזון כימי בכלל שאת לא בהכרח יכולה לעלות עליו באופן ישיר דרך בדיקות דם.. אני ממליצה לך לחפש רופא נוסף ושווה ללכת הפעם לבדיקה שתעשה באופן פרטי .. שווה להוציא על זה כסף כי יכול להיות שיש לך בעיה שהיא חמורה הרבה מעבר למה שנגלה לעין ויכול להיות שהיום זה רק מופיע בקיץ .. אבל בהמשך אם לא תאזני את זה אין לדעת לאן זה יוביל לכן חשוב שתטפלי בכך כי כל מצב של תת משקל קיצוני ותנודות במשקל יכולות לגרום נזק בלתי הפיך למוח ובכלל לכל התפקוד הפיזי .. בלי שום קשר שווה לבדוק מה קרה לך מבחינה נפשית רגשית בתקופה הזאת לפני שלוש שנים שאולי גרמה לך בעקיפין לאבד את תאבונך ואולי בלי לשים לב גרמה לך לכל חוסר האיזון הזה כמו מעין משהו שחוזר על עצמו רק בגלל נושאים טראומטים.. שאת לא בהכרח מודעת אליהם באופן ישיר.. שווה לבדוק את זה ולטפל.. אם זה העניין פסיכולוג טוב יכול לסייע לך רבות ובכלל כל סדנא שתבחרי להתפתחות ולמידה עצמית יכולים בהחלט לסייע לך בהתמודדות עם דברים כאלה ואף להוביל אותך למקום יותר מחוזק שהכל ישפיע בו על הכל לטובה .. יש סברה ושהיא גם מוכיחה את עצמה לא אחת שעניינים פיזיים ונפשיים מאז ומתמיד הלכו ביחד.. לכן נסי למצוא את ההקשר והחלק המחבר שתמצאי ביניהם הוא זה שיקרב אותך למה שבאמת יכול להוציא אותך מכל המצב הזה ע"י התבוננות פשוטה וע"י שאלה השאלות הנכונות מה קרה ואיך זה השפיע עלייך וכל מה שיעלה לך חשוב שתתני על זהאת הדעת גם אם תרגישי או תחווי כאב מסויים שיגרום לך לא לרצות להרגיש .. אני בטוחה שקרה משהו .. סתם ביום בהיר דברים כאלה לא קורים ואני בטוחה שהייתה לכך סיבה שלא בהכרח קשורה בדימויי גוף כאלה ואחרים אבל שבהחלט השפיעה עלייך לכיוון הרסני .. תמיד תזכרי שהיכולת שלנו להזין את עצמנו כראוי תמיד מעידה על כמה אנחנו אוהבים את עצמנו באמת וכמה אנחנו לא .. יש בזה הרבה אמת אפילו שזה לכאורה פשוט וסתמי.. אני מציעה לך לנסות את האופציה הראשונה של דיקור .. זה יכול לעשות לך מאוד טוב.. ולא חסר היום מטפלים כאלה במידה ואת רוצה אני מוכנה להמליץ לך .. אז המון אהבה בהצלחה אני מקווה שיחול שינוי במצב ושהקיץ הזה לא תסבלי מהתופעות המעיקות שסיפרת עליהן.. ושיהיה שבוע טוב.. שלך הילה :-)

שלום... רציתי להעלות בעיה שיש לי... אני יתחיל לספר בקצרה על העבר שלי.. הייתי ילדה שמנה ובערך בגיל 13 ירדתי 13 קילו מאז היו לי עליות וירידות באופן דרסטי... הפעם האחרונה שהעלתי במשקלי היה לפניי בערך 3 שנים שבמשך תקופה קצרה העלתי קרוב ל -20 קילו. ירדתי בערך 8 קילו לפניי הגיוס (לפניי 4 חודשים) אבל יש לי עוד בערך 15 לרדת... באותה תקופה שעליתי 20 קילו התחלתי לאכול כמויות אדירות של אוכל חביולת שוקולד שלמות, ממתקים בכמויות והמון המון אוכל... הרגשתי שהכמויות רק הולכות וגוברות ואין לי כבר יכולת להפסיק לאכול את אותן כמויות ולהתחיל בדיאטה... 3 לחמניות נראו פתאום כמו 3 במבות קטנות... בעברי הייתי מסוגלת לעשות דיאטה וגם לשמור על עצמי מהשמנה (יש לי נטייה להשמנה כפי שוודאי ראיתם) ובאותה תקופה לא יכולתי להתחיל אפילו דיאטה, למרות שלא הפסקתי לנסות. ההשמנה הזאת הביאה אותי לדיכאון בלתי פוסק זה שעל פניו לא נראה כמו דיכאון אבל אם נכנסים לפרטים מבינים היטב כי מצבי הנפשי לא בשיאו. לא הייתי יוצאת עם חברים (ויש לי המון חברים) כי לא אהבתי את מה שראיתי במראה, לבשתי כל הזמן את אותם בגדים, כי שום דבר כבר לא עלה יותר. בקיצור הייתי המון בבית או בעבודה כתירוץ... (עבדתי בבית קפה). ומה שלא הייתי מפסיקה לעשות זה לאכול. לפניי הגיוס שלי בדצמבר, רבתי עם חברה הכי טובה שלי, זאת שהייתה בשבילי תמיד לא משנה מה ולא משנה איך ולמה... פשוט שם קיבלה ללא תנאים.. המריבה הזאת הביאה אותי להבין עד כמה הייתי תלותית כתוצאה מחוסר אהבה עצמית... והחלטתי לעשות שינוי לפניי הצבא כדי לא לגרור את זה לשם. כמובן שהשינוי היה בראש ובראשונה דיאטה.. כי כמו שהחדירו לי תמיד תאהב את עצמך יאהבו אותך... והדרך שלי לאהבה עצמית היא לא אחרת מדיאטה נחרצת... (זאת הדיאטה שירדתי בה 8 קילו). חלק מהדיאטה שלי היה הקאות אחרי אכילה. הדבר נעשה כדי להרזות מתוך ידיעה שהדבר עלול להפוך לדרך קבע.. הרגשתי שאני מכריחה את עצמי לעשות את זה ומזכירה לעצמי אחרי כל ארוחה שאני צריכה להקיא.. הדבר לא בא באופן טבעי... כשהתגייסתי פחות או יותר הפסקתי עם זה והתקופה של הקורס (עשיתי קורס מדריכות שיריון) הייתה התקופה היפה בחיי... אחרי שסיימתי עם הקורס (יכול להיות שקצת לפניי כן ) התחלתי להרגיש בלילה (לפעמים ממש באמצע הלילה) לחצים בצלעות ואפילו פעם אחת הייתי בבית חולים בגלל הכאבים.. אבל הרופא לא ראה סיבה לכאבים... אבל בכל פעם שהופיעו הכאבים הרגשתי צורך להקיא והייתי מקיאה. רק ההקאה הייתה משחררת לי את הלחצים בצלעות ורק בגלל ההקאה הייתי מסוגלת לישון. לאחרונה הכאבים מופיעים לעיתים קרובות כמעט כל לילה ובכול לילה אני מתעוררת ומקיאה... הלכתי לרופאה של הבסיס והיא לא ראתה שום סיבה היא הפנתה אותי לרופא אחר... כמו כן סיפרתי על כך להוריי (זאת אמא חורגת, אמא שלי נפטרה לפניי 14 שנה). בשבוע האחרון אני ברגילה וההורים שלי חושבים שהכאבים נובעים משומן... הם לוחצים עליי לעשות דיאטה ומציקים לי שאני חייבת דיאטה ושהכאבים נובעים מזה... בנוסף אני מרגישה שהם כאילו עוקבים אחרי מה שאני אוכלת, הם כל הזמן אומרים שאני אוכלת כמויות גדולות והמון שטויות (דבר שאני יודעת אבל מכחישה בפניהם) ושהם יחשבו בסוף שאני בולימית... אני מרוחקת מהם כבר שבוע מאז שהם מעירים לי (ודרך אגב גם בעבר כל תקופה מסוימת, מאז שעליתי את ה- 20 קילו הם היו מעירים לי על דיאטה ועל המראה, דבר שהיה מתסכל אותי מאוד והיה גורם לי לבכות בלי סוף) ואני לא יכולה ולא רוצה להיות לידם בכלל אני קמה בבוקר והולכת וחוזרת כשהם ישנים, אני גם לא אוכלת לידם כי אני מרגישה שהם עוקבים אחרי מה שאני אוכל.. אני גם שומעת מאחותי שהם מדברים ומפחדים שאני יהיה בולימית כי אני אוכלת בכמויות ומקיאה... חשוב לי להגיד שאני מקיאה רק בלילה ורק כשכואב לי בצלעות ולכן אני לא יכולה להגדיר את עצמי כבולמית עם זאת ישנם הרבה סימנים כמו: אכילה מטורפת בכמויות גדולות בעיקר של מתוקים, אכילה בסתר ודיכאון שחוזר אליי כל תקופה מסויימת בעיקר שנושא המשקל על הפרק... אני מבולבלת וקשה לי להגדיר מה קורה איתי.. האם זאת מחלה האם זאת הפרעת אכילה... פה אני פונה אליכם בבקשת עזרה.. סיפרתי רת הסיפור המלא פחות או יותר כמובן שיש עוד דברים שאולי חשובים אבל את הפרטים הרלוונטיים סיפרתי.. אני מקווה שתוכלו לעזור לי להגדיר האם אני בולימית או כל דבר אחר... תודה!

קראתי את מה שכתבת, ואני חושבת שבין אם את בולמית ובין אם לא את זקוקה לעזרה כי החיים כפי שהם לא סימפטיים בכלל. אל תסתבכי, לכי למישהו שיוכל לעזור לך, חבל,יש לך מודעות, חבל שהאוכל יהיה הנושא העיקרי סביבו את חיה.

למה את קוראת עזרה? פסיכולוג?

מה שאת מתארת בהחלט נובע ממצב בולמי עם חשיבה אנורקטית לגמרי.. הכאבים בצלעות שלך נובעים מהלחץ שיש לך בקיבה שלמעשה הקיבה שלך לא מסוגלת להכיל את הכמויות שאת מכניסה לתוכה ושבפועל את מקיאה ומרגישה אחכ הרבה יותר טוב מפני שע"י ההקאה את למעשה משחררת ממנה לחץ רב ובעקבות השחרור הזה הלחץ על הצלעות משתחרר ואת מרגישה טוב יותר אך כל אלה יקירה ואהובה לא ימשכו לאורך זמן.. לדעתי הדבר שהדליק לי נורה אדומה בכל הסיפור הזה שלך הוא עצם העובדה שאמך נפתרה לפני 14 שנה .. אינני יודעת מה טיב היחסים בינך לבין אימך הנוכחית אבל יש לי תחושה שיש לך טראומה רצינית בעקבות העניין ושהחסר בדמות אם גרמה לך בעקיפין לכל המצב הזה . אני כן ממליצה לך לפנות במיידי לייעוץ פסיכולוגי ושהטיפול יהיה ממושך כי המצב הזה רק ילך ויחמיר אם לא תטפלי בכך .. זה לא קשור בעליה או בירידה במשקל ... את לעולם לא תרגישי אהובה אם תרזי והפוך כי זה משהו שהוא הרבה מעבר למשקל .. אהבה עצמית לא קשורה בגוף היא משהו רוחני לגמרי שלא תלוי בכלום וזה משהו שאם הוא הלך לאיבוד נהיה חייבים ללמוד אותו בדרכים אחרות ע"י תרגול מודע לאהבה עצמית .. יש מלא שיטות שיכולות לעזור לך .. מעבר לכל שיטת הטיפול שיש יש רק דבר אחד שאת תהיי חייבת להחליט והוא לרצות לוותר על השליטה במשקל ... לרצות לוותר לגמרי על הרזון .. כי עד שלא תוותרי על כך לא תוכלי למצוא את השביל לאיזון .. כי כל המסביב פשוט למדי והוא לאכול מאוזן.. הולכים לדיאטנית .. אוכלים לפי תפריט וכאילו הכל נפתר וזה אף פעם לא נגמר שם כי זה רק אומר שזה בכלל לא קשור באוכל או בתפריט לצורך העניין שכן אלה בהחלט יכולים ליצור איזון שהוא לא מבוטל אם תלכי על פיו אבל הפרעת האכילה אף פעם לא תתן לך אותו והיא תמיד תגרום לך להיי כשתרזי אבל שבעצם באותם רגעים הירידה במשקל לא פתרה לך כלום את לא תרגישי אהבה את לא תרגישי כלום מנסיון... ואני חושבת שרק מסגרת טיפולית ממושכת וטובה יכולה לעזור לך להגיע למצב הזה של בחירה מודעת חדשה על חייך .. אני חושבת שיש לך והיו לך הישגים נפלאים .. אני חושבת שזה לא מעיד כהוא זה על היותך אדם נפלא או לא .. זה פשוט אומר שיש לך בעיה ושאת צריכה לתגמל אותה בטיפול הוגן וטוב כי את החשובה .. ואני מאחלת לך בהצלחה .. אם תרצי אני פה לעוד שאלות ואת בהחלט יכולה להשיג טיפול טוב.. ואם העובדה שאת בצבא מציקה לך את תצטרכי לקבל על עצמך אחריות .. לשתף את ההורים שלך ולפנות לעזרה במיידי כי זה רק ילך ויחמיר אם לא תטפלי בעצמך .. לכן טפלי עכשיו בעצמך .. ואת יכולה להמשיך לכתוב פה אם זה עוזר לך המון אהבה ושבוע טוב.. שלך הילה

אני לא מבינה למה הבנת את מה שכתבתי לך כזלזול בדברייך...ממש לא!! אני לא מזלזלת באף מילה שאומרים לי גם אם זה לא נראה לי נכון.. ומה שאמרת זה נכון מאוד אבל סך הכל רציתי להבהיר שאני כן עושה מאמץ לצאת מהבית ואני מעסיקה את עצמי הרבה במכון כושר אבל זה עדיין לא עוזר לי לשכוח מכך שאני רוצה לאכול וברגע שאני מגיעה הביתה אני ישר אוכלת . זה הכל..חס וחלילה לא פסלתי או זילזלתי באף מילה שאמרת. סליחה אם דבריי פגעו. ותודה.

לא, לא נפגעתי או משהו, ואת ממש לא צריכה להתנצל... מה שכן, אני קלטתי איזו נימת ביטול בדברייך, אז אולי אני הבנתי לא נכון. טוב, לא חשוב... תראי, הרי קשה מאד לעצור התקפי בולמוס. ובולמוסים נובעים גם מרעב פיזי וגם מרעב נפשי, וכשזה גם וגם בכלל חבל על הזמן... את המקרה המשולב הזה פשוט אי-אפשר לעצור. את אומרת שאת חוזרת ממכון-הכושר ואז זה תוקף אותך. האם את אוכלת משהו לפני המכון, או שאת לא אוכלת כלום? תנסי לאכול משהו פחמימתי מורכב לפני כדי לאזן קצת את עצמך וכדי שלא תחזרי מזת-רעב הביתה. אם תבטלי קצת מהרעב הפיזי, אולי יהיה לך פחות קשה להתמודד אח"כ. בכל מקרה זה קשה, אבל צריך תמיד לחשוב ולראות מה עושים כדי לצאת מהמצבים האלה וכדי להגיע לאיזשהו שיפור. בהצלחה ושבת נעימה! אלינור.

אני מצטערת שהתנפלתי עליכן פשוט כואב לי מאוד המצב השקרי הזה .. וזה בכלל לא חשוב היכן אתן נמצאות בתוך ההפרעה .. אם אתן בולמיות או לא ... עצם זה שיש לכן הפרעה ועצם זה שאתן לא מצליחות לחיות את חייכן בכייף ולהינות ממה שיש לכן זה מעציב אותי.. ואני חושבת שהמחלה מנצחת וזה בעצם מה שהתכוונתי לומר .. זה בכלל לא משנה איך קוראים לה אבל היא מונעת בעדכן את האושר שלכן ומעל הכל את הבריאות שלכן וזה פשוט חבל .. אני יודעת שאתן רוצות .. אבל תמיד כשזה מגיע לשלב הוויתור יש מליון ואחד תירוצים כי זה באמת מפחיד לחיות בלי זה וזה באמת מפחיד להעיז לוותר על זה כי זה כל כך מוכר.. רק לזה התכוונתי וחלילה לא התכוונתי להשוות .. אני תמיד אומרת שכל אחד לגופו .. אבל תכלס המחלה הזאת מסובבת אותנו על עצבע אחת קטנה והמערכות של הגוף נחלשות .. ולא צריך בשביל זה הגדרות ואני חושבת שיש לכן הרבה מאוד כוח אתן רק צריכות להתחבר אליו ולאט לאט בקטנה לוותר כל פעם על משהו אחד שכל כך מרחיק אתכן מהאמת שלכן כל אחת עם עצמה עם הסיפור שלה ללא השוואות פשוט תוותרו על זה וזה יהיה הפלא.. לפלא הזה התכוונתי .. כי זה עניין של שניות .. עד שזה לא קרה אני לא הבנתי את זה .. תמיד חשבתי שזה סיפור ארוך .. אבל תכלס הפלא הזה קרה בשניה ותכלס אחרי כל כך הרבה הרס אני חיה את חיי אבל אני משלמת מחיר כבד.. ואני עדיין לא חיה חיים חופשיים כי הגוף שלי חלש אבל עדיין אני בטוחה שניצחתי את זה ושאני לא מוכנה יותר להיות עבד של הדבר הזה ויקח זמן עד שהמערכת תתאזן אם בכלל כי עברה רק שנה .. חיצונית אני נראית פיקס בפנים הכל חלש ואני צריכה להגיד תודה שאני לא חולה כי אם הייתי אני לא רוצה לדעת מה מצבי היה היום ואני מאוד מקווה שזה יסתיים רק בזה .. אני מצטערת על זה מאוד כי אני יודעת שאני צעירה והגוף שלי לא אמור להיות במצב הזה ואני חושבת שבמכתב הזה אני גם עונה על שאלותייך שלך אלינור.. אני חושבת שזה היה מיותר לגמרי כי ירידה במשקל לעולם לא גרמה לי לאהוב את עצמי יותר מידי .. זה תמיד הסתכם באשליה ואחכ כשהרגשתי חולה ונאלצתי להישאר במיטה בכלל לא נהניתי מהרזון הזה .. אז בשביל מה לעזעזעל זה היה אז זה כל מה שניסיתי לומר לכם ואני חושבת שהוויתור הזה שאני מדברת עליו ושאני בכלל לא בטוחה שאני יכולה להגדירו במילים .. אני חושבת שהוא הפלא .. הנס שאני מדברת עליו תנסו לראות איך אתן עושות את זה ואיך אתן מתכוונות לכך באמת בלי שטויות .. בלי תירוצים .. בלי הצטדקויות.. תכלס אתן לא חייבות לאף אחד שום דבר גם לא לי אבל אתן כן חייבות את זה לעצמיכן דחוף!!! אני אוהבת אתכן .. ואני מאחלת לכן הרבה שלווה ונחת מחייכן .. המון אהבה שלכן הילה :-)

אני מזה חודשים מקיאה כמעט כל מה שאני אוכלת, בגבולות, רק מתוךם רצון לרזות ותו לא. החיים שלי באמת טובים, לא חסר לי כלום, ועם זאת הרצון לרזות מעורר בי את השטויות האלה... האמת שאני קצת בהלם מעצמי... פעם כששמעתי על בולמיות הזדעזעתי... זה נראה לי הדבר הכי נורא והכי מגעיל בעולם- ולפתע, הצלחתי להקיא בפעם הראשונה, ומאז, כשהמשקל והג'ינס מראים שאני מרזה אני מרגישה שאין לי מה להפסיד. כתבת כאן על נזקים רבים שיש לדבר הזה, אבל אני לא מרגישה שום דבר, להפך, זה באמת שרק עושה לי טוב. אני לא רוצה לספר להורים שלי- גם בגלל שזה יעציב אותם נורא וגם בגלל שאני לא רוצה שהשמועה תפרוש כנפיים, אני בד"כ משמשת הפסיכולוגית של עכל החברות שלי עם הפרעות האכילה....אבל האמת שאני חייבת לדבר על זה עם מישהו- לא מישהו שמכיר אותי, לא רוצה שידעו בכלל- ברגע שאנשים יודעים זה אות קין ממש... אני לא רוצה להפוך למצורעת, וגם אם הצבא יידע, לא לעניין בכלל. הבריאות שלי תקינה- כרגע... אני מתארת לעצמי שיום אחד זה יפגע... אני מקיאה בערך 4 פעמים ביום. לפעמים אני פשוט מרגישה שאכלתי לא לעניין, אבל לאחרונה אני מקיאה אחרי כל שטות, וגם אוכלת פחות- שזה דווקא טוב, אין לי בולומוסים, אני פשוט רוצה לרזות- אז בליל הסדר אחרי כל מנה הלכתי בשקט בשקט להקיא, וחזרתי לשירים ולכיף, למחרת אחרי הארוחה שוב הקאתי, אם אפשר לאכול מבלי שזה ישמין- למה לא??? אני נשמעת קצת מגוחכת אפילו לעצמי, אבל אני פשוט קצת מגששת באפילה בנושא... וזהו. אני הייתי שמחה לקבל מספר טלפון של איזה מקום שבו אוכל לשאול לשאלות, לברר, לדבר. ובכלל... תודה על הכל- מקווה שקצת תוכלי להבין או להזדהות...ולעזור(:

את אומרת שהכל טוב.. ואני אומרת שאם כל כך טוב לך אז מדוע את בעצם לא משאירה אותו בפנים, את הטוב הזה אם כל כך טוב..? זה אומר רק דבר אחד שלא באמת טוב לך ושאולי מכאיב לך להכיר בזה או להודות בזה .. ואני יודעת שלעיתים הילולת זלילה יכולה לגרום לך להרגיש כלום .. והיא יכולה להסתיר ממך את הכאב בעוד שבפנים את יכולה להיגמר ואת בכלל לא תדעי מזה וזה מפני שאת מסרבת להתחבר לרגשות שלך כי יש בזה משהו מאוד מאיים עבורך גם מפני שלא צפית את כל התהו ובוהו הזה מלכתחילה ושהוא די בא לך בהפתעה אני בטוחה שאם נרד לסוף דעתך ונכיר בכל מה שקורה ולא קורה.. את תראי שקורים הרבה מאוד דברים שהם לא גורמים לך אושר ושאת תולה את תקוותך בהרזייה .. את מלחיצה את עצמך.. את מסרבת להרגיש.. אי אפשר לעמוד בלחץ הזה ואני רק יכולה לומר לך שכל ההתנהגות הזאת היא בלתי אפשרית למערכות שלך ... אני יודעת שאת לא רוצה שום דבר.. שאת לא רוצה שידעו שאת לא רוצה שהשמועה 'תפרוש כנפיים' כביכול אבל את הולכת ונגמרת ואני חושבת שאת צריכה לקבל איזושהי בחירה עם עצמך כי זה מצב לא בריא בלשון עדינה.. אני לא רוצה לנסות לשכנע אתך כי לא נראה לי שזה יעזור בינתיים מה ששולט בך הוא הפחד ואני מאוד מקווה שתנסי לרגע אחד להיות עם בגרות להבין שאם לא תטפלי בזה ושאם תשארי עם זה לבד המצב רק יחמיר.. לעיתים כשאנחנו משתפים וכשאנחנו לא לבד עם ההתמודדות הזאת אפילו שהיא קשה .. זה מוריד הרבה מאוד לחץ זה גם לא תמיד פשוט אבל זה הרבה יותר מקל עצם העובדה שהם יודעים ושאת לא לבד.... כרגע השד נראה לך נורא אבל את חייבת לשבור את המעגל ההרסני הזה .. אני מציעה לך לחשוב על זה וכשתהיי מוכנה הכי חשוב שתדברי על זה .. ואם עוזר לך לכתוב פה את יותר ממוזמנת .. צר לי שאין לי משהו יותר מעודד לכתוב לך או איזושהי מילת קסם שתעלים את זה מהחיים שלך אבל את בהחלט יכולה ליצור לך אחת כזאת ע"י התכוונות מלאה לכך .. אמונה ותקווה בלב שאת יכולה להיגמל מההרגל הזה .. ותמיד תזכרי שזה בכלל לא קשור באוכל.. ואם חסר לך משהו אז את חייבת ללמוד לספק לעצמך אותו ע"י ההווייה עצמה.. ולא ע"י התמכרות לאשליות ואם את רואה שזה רק עניין של לאמן את עצמך בדחיית סיפוקים ולהציב לעצמך גבולות כי אי אפשר לבלוע את כל העולם .. אפשר לטעום ממנו בקטנה ועדיין להישאר מאוד מסופקים וזה משהו שצריך ללמוד ולתרגל עד שזה יהפוך למציאות חייך לאט לאט, אז את תסכימי לכך כי מה שתרגלת עד היום עושה לך רע מאוד.. המון אהבה ושבוע טוב שלך הילה :-)

טוב אמא תפסה אותי לשיחה בשעות הערב בזמן שאכלתי מרק זה הלך ככה: אני:אמא אני רעבה מה יש לאכול? אמא:מאיה הכנתי מרק מעולה מאמי אני:"מרק?נו טוב שיהיה... אמא:אל תדאגי מאיה זה הרוב מיים זה באמת שלא משמין אני:"אויש אמא מה הקשר בכלל תפסיקי לדבר שטויות?(מכחישה) אמא:"מאיוש אל תשכחי אני אמא שלך מאמי על אמא לא משקרים אמא יודעת עליך הכול אני:"אמא באמת שאין קשר אני רוצה להיות בריאה ולא חולה אני רוצה להיות מאושרת אמא:אני יודעת ילדה מקסימה שלי גם אני רוצה אותך בריאה ומאושרת אבל רק כאשר האוכל לא יהיה מרכז חייך רק כאשר האכול לא יהיה מרכז חייך רק כשאר המשל זה לא הדבר היחיד שיענין אותך במשך כול היום רק כשאר תחזרי לאכול כשאר הבנות בגילך רק אז תהיה מאיה הבריאה והמאושרת כמו שאמא מכירה כמו שאמא אוהבת אותך וכמו שמאיה ככ רוצה להיות ואז יהיה לך רק טוב מבטיחה לך ילדה שלי... אני:(בשוק) בלי מילים...כמה שהיא צודקת...כמה שבאמת אמא מכירה תילדה שלה אבל אני בתוכי ככ רוצה לצאת ככ רוצה להחלים אבל אפיל והטיפולים כב לא עוזרים השיחה הזאת עשתה לי ככ רע וקשה מישהי?)=

מאיה, קודם כל - מה שלומך?? שמחתי לראות שנכנסת... אז ככה: רציתי להגיד לך שיש כל מיני אמהות בעולם... רגישות יותר...רגישות פחות... דואגות יותר... דואגות פחות... מעניקות מול אגואיסטיות... חמות מול קרות... מגוננות מול מזניחות... יש מכל המינים והסוגים...טוב, הקטע מובן... אבל דבר אחד קושר את כולן - הידיעה שלהן אודות בנותיהן (וגם בניהן). זה קטע אינסטינקטיבי, ולא רק אצל בני-אדם... ככה זה בטבע...וזה לא משנה בת כמה תהיי - בשביל אמא את תמיד תהיי הילדה שצריך לדאוג לה ...בין אם את בריאה וכל שכן אם את חולה... אמא שלך אוהבת אותך ודואגת לך. אנחנו ,כקרבנות המחלה הזאת, נוטות לראות רק את עצמנו כי אנחנו החולות שסובלות, אבל אנחנו קצת שוכחות או לא מתייחסות לעובדה שלכל המשפחה נגרם סבל נורא ואיום, ובייחוד להורים, ובייחוד לאמא! הרי הדבר הכי נורא להורה זה לאבד ילד. ולגבייך, מאיה - אני מצטערת לשמוע שהטיפולים לא עוזרים. עד כמה שהמצב קשה צריך לבוא עם המון נכונות להשקיע ולעבוד קשה מאד כדי להצליח. קשה מאד לצאת מהבור הזה, אבל צריך לזכור שזה כן אפשרי ,ואף פעם ובשום מצב לא לאבד תקווה. מקווה שהרגשתך השתפרה ושיהיה לך יום נעים וחג שמח! אלינור.

מאיה, היית מאושפזת בתל השומר לא מזמן?

כנראה שהיא מאוד אוהבת..אותתתתתתתתתתתתתתתתך!!!!! ואני דווקא שמחה שהיא דיברה אלייך כך אולי תביני שאהבה אין לה תנאים ושהיא תקבל אותך בכל מצב ושהיא רוצה את הטוב ביותר עבורך לא פחות מכך... אני מציעה לך לשתף פעולה עם אמא נראה שהיא מאוד אוהבת אותך ורוצה בטובתך.... מאיהל'ה שלנו..... אל תגידי לא לאהבה שמציעים לך... אני יודעת שאחותך אוהבת אותך ודואגת לך.... תני יד הגיע הזמן לימים של כן ואם את רעבה אין יותר טבעי מזה ואין שום סיבה שהגוף שלך יבגוד בך אם המחשבות שלך לא ישיגו אותו..כבר יותר מידי פעמים שמעתי ממך שאת רעבה..לפחות את מודה בזה וזה תלוי בך כי הן יכולות להיות מרפאות... אני אוהבת אותך תרגישי טוב שלך הילה

אני מקווה שעכשיו כולם מתחילים פרק חדש... ברגל ימין.. שכל משאלות ליבכם יתגשמו ... שתעזרו להן להתגשם.. והכי חשוב שתהיו אתם עצמכם נאמנים לכך עם כל האהבה שיש בכם .. הכל לטובה .. המון המון אהבה שבת שלום ומבורך וסופשבוע נפלא... ממני הילה

כתבתי לך גם בשרשור למטה. ושלחתי לך מייל ב-27.4. קיבלת?? מאחלת לך את כל הטוב שבעולם... אוהבת מאד, אלינור.

אתן צריכות להבין שאני מנסה לא לחשוב על זה ולצאת מהבית אני הולכת למכון כושר וכל מה שעובר לי בראש זה מה אני אוכל כשאני אגיע הביתה. ואם אני לא הולכת ישר הביתה אז זה עדיין בראש שלי. אני מגיעה הביתה ואני אוכלת בלי סוף מקיאה ואז שוב רעבה ואוכלת שוב כך שלבסוף אני משמינה! כולם בבית לא מבינים איך אני אוכלת כל כך הרבה ועדיין רעבה ושוב אוכלת איזה מעצבן זה. אני לא יודעת מה יש לי כל היום אני זקוקה לאוכל ורק לשטויות במבות שוקולד ועוד שטויות. אני מתה כבר שיגמר הפסח הזה כדי לאכול בורקסים ושאר הבצקים המשמינים. אוף מה יהיה איך פותרים את זה?.?? חשבתי אולי מכיוון שאני כרגע בהתלבטות מה לעשות עם החיים שלי ללכת ללמוד תזונאית או משהו כזה וככה גם לרכוש מקצוע וגם אולי אם אני אבין בכל נושא הגוף והאוכל זה יעזור לי.. מה אתן חושבות? ובכלל איך יוצאים מזה??איך מפסיקים לחשוב על האוכל??גם אם אני כל היום עסוקה זה לא עוזר אני מוצאת את הזמן .

הירשמי במיידי לחוג שאת אוהבת .. חשבי על תחום עניין שמעניין אותך ... משו יצירתי אולי.. משהו אחר... כל דבר אחר שיכניס לך עניין אחר לחיים וירחיק אותך מהעיסוק המתמיד במה שאינו טוב עבורך.. הפרעות אכילה ורק עניין אחר יוכל לשבור את ההתמכרות הזאת אני זוכרת את הרגעים האלה שהיו לי ואני זוכרת שזה היה רע והדבר היחידי ששבר את המעגלים האלה זה באמת שבירה מודעת של כל הדפוסים ע"י יצירת מסגרת יצירתית שתאפשר לי להכניס קצת סדר לחיים שלי והתחום הנוסף .. ההתרחקות מהזירה בהחלט חיזקו אותי .. דבר נוסף שגרם לי למתן את מחזורי הזלילה וההקאות בתקופה של הבולימיה היה שימוש בתרופות שבהחלט נתן לי כלים לצאת מהמעגל המטורף הזה .. את חייבת להיות במסגרת אם לא תהיי תלכי לאיבוד.. תעשי לעצמך רשימה של תחומי עניין שמעניינים אותך ושהיית רוצה להעשיר בהם את חייך שאת אוהבת ותעשי את זה .. אני לא יודעת אם להתמקד בלימודי תזונה יהיה טוב עבורך כי יש לי תחושה שאת רוצה ללמוד באמצעות זה טריקים כיצד לרזות וזה שייך למחלה.אולי זה לא במודע כדאי לך לבדוק טוב טוב אם זו לא מטרת הלימודים במידה ואת מחליטה על זה . אני מציעה לך למצוא תחום עניין שלא קשור ישירות בהפרעות אכילה... כי זה יעזור לך .. את חייבת לעשות את הצעד הראשון כי בלעדיו הדברים לא יסתדרו.. ואני מקווה שתחשבי על משהו מעניין ואני יכולה לומר לך שזה מאוד עוזר ... וזה מעל הכל עובד! אז שבןע חדש בפתח .. החג עומד בפני סיום ותקופה חדשה עומדת להתחיל זה לא חייב להיות על בסיס פני הדברים כמו שהם ואת בהחלט יכולה ליצור לעצמך חיים נפלאים .. את רק צריכה עזרה .. הכוונה .. כלים ומסגרת תומכת ובונה.. המון אהבה ליל מנוחה חגשמח ושבת שלום :-)

שלום לכולם! אני אמורה להתחיל שם טיפול. הייתי שמחה לשמוע ממישהו שמטופל שם ומכיר את הצוות. תודה וערב טוב!

אני כבר לא זוכרת את השמות חוץ מהשם של יהודית האחות שהיא מדהימה... חוץ מזה יש שם פסיכולגית ממש טובה שכחתי את שמה.. את תוכלי לקבל שם גם טיפול פרטני גם תפריט מאוזן אצל הדיאטני שאני יודעת לפחות שהוא לא התחלף .. שכחתי מה השם שלו אני רק יכולה לומר לך שהוא מאוד נוקשה ומאוד ברור לו שאם את לא משתפת פעולה אז את יכולה לא לבוא אליו .. הוא לא רחמן במיוחד אבל אם את מצייתת לתפריט שזה בסהכ לטובתך הוא אפילו יהיה כמו חבר טוב שלך כי הוא בסהכ לא כזה רשע כמו שהוא מאוד עושה את עצמו... בסהכ הם מאוד נחמדים והם מאוד אמפטים ואני חושבת שהם יכולים לעזור המון אם כמובן משתפים עם זה פעולה.. אני זוכרת את הטיפול שהיה לי שם ממש לטובה .. חוץ מזה שהקבוצה יכולה להיות קצת מעיקה כי יש שם בנות שמקשות את ההתמודדות במיוחד אם את רואה את עצמך בדמות שלהן וזה התמודדות מאוד לא פשוטה.. אני יכולה לומר לך שלי היה מאוד קשה עם זה אבל גם מאוד למדתי מזה .. היו הרבה פעמים שרק הקשבתי ואני חושבת שעד שלב מסויים זה גרם לי להבין הרבה מאוד דברים גם מפני שרציתי מאוד לצאת מהפרעות האכילה שלי . אני יכולה לומר לך שהמסגרת הזאת מאד מועילה רק אם את משתפת פעולה עד הסוף כי יש בה משהו קצת חמקמק מעצם העובדה שאת לא שם 24 שעות וזה מאפשר לך חופש שהוא לא בהכרח הכי טוב לך או למישהו אחר לצורך העניין .. יש שלבים שטיפול מהסוג הזה מתאים ויש שלבים שטיפול כמו אשפוז מתאים יותר.. ולכן אם את רואה שזה לא מוביל אותך למקום של למידה ועבודה על עצמך הייתי שוקלת מסגרת של אשפוז או מסגרת פרטנית אחרת .. אני חושבת שמעבר לכל מה שאני מספרת לך את חייבת להחליט שאת רוצה לצאת מזה כי שום טיפול לא יעבוד.. מנסיון! בעקרון מגיעים לשם אחת לשבוע ממה שאני זוכרת עד פעמיים.. ומפנים אותך לכל מה שאת צריכה לעבור ... אני ממליצה בחום רב.. אל תחששי .. והמון בהצלחה.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב פה אם את רוצה.. חג שמח שלך הילה :-)

הילה, פניתי לאיכילוב אחרי שאלינור המליצה לי על המקום, בעקבות המילים החמות שהיא שמעה עליו ממך... פגשתי את הצוות שם ואכן כולם נראים אמפתים ומעוניינים מאד לעזור. טרם פגשתי בתזונאי והפגישה איתו הכי מלחיצה אותי, כי היא כוללת את השקילה, קביעת משקל היעד והתפריט. אני מבינה, שלמעשה, עשית מעברים מאנורקסיה לבולימיה ובחזרה וחוזר חלילה. באיזה שלב היית כשהיית מטופלת שם? האם היית בתת-משקל? כמה זמן היית מטופלת שם? האם יש לך מושג איך התזונאי שם קובע את משקל היעד ואם יש מקום "להתמקח" עליו (אני מפחדת שיקבעו לי משקל יעד שאני לא אהיה מסוגלת להשיג)? אני חושבת שהמצב "המשקלי" שלי לא כ"כ נורא. יש אנורקטיות הרבה יותר רזות ממני, אבל לכי תדעי מה יחשוב עליו הצוות באיכילוב... אני אשמח לשמוע קצת יותר, אם את מוכנה לשתף. תודה רבה ושבת שלום! :-)

שלום לכולם, אתמצול מצאתי את הפורום הזה והוא די נחמד לפני כמה חודשים יצאתי מאשפוז ועכשיו אני שוב יורד במשקל רציתי להגיד לכל העולם ובמיוחד להורים שלי: תעזבו אותי! אני לא במשבר ולא קשה לי ואני לא עושה את זה כי אני פוחד לאכול, אני פשוט רטצה לרדת עוד ועוד ועוד ועוד ועוד זה כיף לי וזה מה שאני רוצה! אני ירד עד שימאס לי ותפסיקו לחשוב שאם אני ילך לפסיכולוג שלי ולדיאטנית שלי זה יעזור כי אני לא רוצה לשתף פעולה אני לא הולך לפסיכולוג ודיאטנית כדי שיעזרו לי אני סתם יושב שם שעה ומקשיב למה שהם אומר וזה עובר לי ליד האוזן כי אני לא רוצה לקבל עזרה בכלל אני הולך אליהם כדי שאתם תהיו מרוצים ותפסיקו לנדנד לי זהו לבינתיים. רק רציתי להוציא את זה ולהגיד את זה למישהו

אני כבר לא יודעת אם לומר שזה באמת לא איכפת לך ושאתה רק עושה בכאילו ואם להאמין לך .. לפעמים זה כל כך מתיש ההתמודדות הזאת מול הפרעות אכילה שאנחנו מאלצים את עצמנו לחשוב שככה זה וזהו.. שכאילו היא לא קיימת .. שכאילו זה המצב ואין מה לעשות .. בעוד שיש הרבה מה לעשות.. זה יכול לתסכל במיוחד אם אתה לא מחובר להבנה מדוע זה בעצם נמצא שם.. אני רק יכולה לומר לך שסתם לא בורחים להפרעות אכילה וסתם לא יוצרים אחת כזאת כי זה מסב הנאה.. זה הרבה מעבר לזה .. וזה משהו שאתה צריך לחקור אם אתה רוצה בשביל עצמך חיים יותר טובים. אני מאחלת לך שלא משנה מה תבחר לעשות שיבוא יום שתבין שהחיים שלך שוויים הרבה מעבר למספר ששואף לאפס.... המון אהבה ושהפסח הזה יהיה מעבר מהמתים לחיים?... חג שמח... הילה

את האמת? זהבאמת מאוד עצוב ותאמיני לי שחשבתי ה-מ-ו-ן למה ברחתי לאנורקסיה והמסקנה שלי היא ש.. אני לא יודע איך להגדיר את זה כי זה ארוך אבל בקיצור הגעתי למסקנה. אני באמת לא בוחר לרדת במשקל אלא אני עושה את זה מחוסר ברירה כי אני באמת לא יודע מה לעשות, יש לי תפריט שקיבלתי מהבי"ח כשהשתחררתי אבל אני פוחד לאכול אותו כי אז אני יהיה חייב לעשות ספורט כי "הרי אני אוכל טוב - אז צריך לעשות ספורט כדי לא לעלות במשקל" לכן אני לא אוכל כמו התפריט אלא פחות מחצי וכך אני לא דואג כי ככה אני לא יעלה במשקל. עכשיו אני יכול לחשוב גם על דברים אחרים חוץ מהאוכל וכשאכלתי את התפריט לא יכלתי לחשוב על כלום חוץ מאוכל וספורט ושוב פעם אוכל ושוב פעם ספורט... אז מה אני יכול לעשות????????? מה את רוצה שאני יעשה ? יאכל לפי התפריט ושכל היום המחשבות האלה ישגעו לי את המח? הרבה יותר טוב לי ככה שאני אוכל קצת - אבל מסוגל לחיות ולעשות משהו בחיים שלי חוץ מלחשוב כל היום על אוכל וספורט

להילה יקירה יש לי כרגע מצב לא טוב עם האוכל הכל מצויין פחות או יותר אבל אני נשברת גיליתי שלבחור יש מישהי שאני מכירה חפיף אין לי כח יותר מיום ליום אני נשברת יותר אני לא יודעת מה לעשות אין לי הרבה אופציות... אני מחכה לא יודעת למי היום קרה לי דבר אסון ונורא נמאס לי מהכל הכל פאק יוצא לי נמאס לי אני רוצה לצעוק כבר.... הילונת נשברתי ממנו נמאס לי מהכל!!! ממש נמאס לי מהכל!!! הוא עכשיו עם מישהי שידעה על הקשר שלי איתו וכמה אני אוהבת אותו בת זונה אני שונאת אותהההההההה הילונת אני נשברת בכל יום מחדש אני לא יודעת מה לעשות כבר... טוב לילה טוב לכולם דניאלה:) שמרו על עצמכן\ם

האמת שזה תמיד עצוב לאבד חבר.. לפעמים אנחנו נאחזים במישהו אחר כי זה מפחיד אותנו לשאת את עצמנו .. וזה תמיד יהיה לא נעים לא משנה גם אם זו הסיבה .. גם אם לא.. אני חושבת שזה דווקא ראוי לשבח ומעורר התפעלות וכוח נפלא שלך שבכלל ניסית ליצור קשר אחרי תקופה עגומה על כל מה שעברת.. ואני חושבת שאת רק יכולה לעבור הלאה ולדעת שהדבר הנכון והמתאים יגיע בזמן הנכון.. הרבה דברים עומדים להתרחש בחייך.. ואת מתגייסת עוד מעט.. הרבה שינויים תני לעצמך לחוות אותם.. אל תבכי על מה שאין אפילו שזה מאוד קשה ואם עצוב לך אל תנסי לקבור את הרגשות שלך תני להם להיות לא משנה כמה קשים הם כי הם תמיד יחלפו רק אם תעיזי לתת להם להיות באמת ולפעמים אין תרופה.. לפעמים באמת מתאכזבים אבל את רק יכולה להתנחם באמונה שאם זה לא התאים לך וזה לא היה מיועד אך ורק לך אז קיבלת מתנה .. כי נסי לדמיין לעצמך סיטואציה שבה את נמצאת עם מישהו שאת מאוד רוצה לעצמך אבל הוא בכלל לא מתאים לך ואחרי הרבה שנים את מגלה את זה וכועסת על עצמך שבכלל הכנסת את עצמך לזה ובזבזת את כל השנים האלה על כלום וזה קורה כמעט בלי די.. לכן הביעי תודה על מה שכן יש לך .. יש לך את עצמך !!! וזה המון!! ויגיע עוד אחד... ומתוך העצמי המגובש שלך והמלא שלך זה גם יתאים וזה יהיה רק במידה הנכונה שתתאים לך ולו כאחד.. אם יש דבר כזה אבל אני בכל אופן מאמינה בזה ואני חושבת שאם הוא לא בחר בך .. אז הוא לא איתך והוא לא למענך.. ואז זה בכל מקרה מיותר גם בשבילך .. אז תראי את הצד החיובי שבזה .. ואל תשכחי להתחזק ממה שכן יש לך ויש לך!!!! אני אוהבת אותך ומחבקת אותך וימים עוד יאירו .. ואת רק תתחזקי ב"ה אמן.. שלך הילה

נכון, זה עצוב ומרגיז מאד, אבל איו לך כ"כ מה לעשות כרגע. אני יודעת שאת בחורה מאמינה (ממשפחה דתית?), אז תמיד אצלכם אומרים שהכל לטובה...ואולי באמת זה נכון - אולי באמת הכל לטובה... דניאלו'ש, את רק בתחילת חייך ועוד לא ראית כלום... עוד יהיו לך חברים ועניינים ועוד מצפות לך הרבה חוויות בנדון... נעימות וגם פחות נעימות... אבל הדבר הכי-הכי חשוב הוא - לא לתת לזה להפיל אותך בשום אופן!! נכון, זה קשה, אבל זה יעבור... הזמן יעשה את שלו... אף אחד לא שווה את העצבים והדמעות שלך!!! תרגישי טוב וחג שמח!! שלך, אלינור.

לכבוד החג... לפני שנגמר...הגדה של פסח... http://haggadah.z-kit.com/h.swf לילה טוב... אלינור.

:-) חחח

שלום, אשמח לקבל תשובה או בכלל כיוון כללי לבעיה שיש לי האמת היא שהבעיה לא שלי אלה של אחותי. יש לי אחות בת 37 שלדעתי סובלת מבולמיה. אנחנו 4 אחיות כולן שמנות אחת יותר אחת פחות אבל כולנו שמנות (140 קילו 80 קילו 70קילו) רק אחותי הגדולה בת ה 37 תמיד היתה רזה אפילו רזה מאוד, לאחרונה בכמה שנים אחרונות היא השמינה קצת אבל עדיין מאוד רזה (57 ק"ג) . שמנו לב כל אחת לחוד שאחרי כל ארוחה היא הולכת לשרותים וחוזרת עם עניים אדומות למעשה הדבר חוזר על עצמו די הרבה פעמים גם אחרי ארוחה רגילה לא משהו משמין במיוחד. פנינו לאימי כדי שתדבר איתה בנושא אבל היא הכחישה, חשוב לציין שהיא אמא ל 3 ילדים עובדת מתפקדת הדבר היחיד ששמנו לב שקרה בעקבות זה הוא שהבלוטות שלה מתנפחות מדי פעם גם בצואר וגם בבית השחי. אני רוצה לדעת מה אפשר לעשות בנדון ?אם היא בכלל סובלת מבולמיה? עד כמה זה מסוכן תודה רבה על כל תשובה שתתקבל

אני ממליצה לך לדבר עם אחותך ולהסביר לה שיש לה בעיה חמורה שהיא עלולה למות ממנה .. כי בולימיה כמו אנורקסיה כמו כל התמכרות שיוצאת מאיזון בהכרח יכולה גם להרוג .. בולימיה מסוכנת מאוד.. זה בעיקר יכול להוביל לדום לב.. שבץ מוחי או כל אירוע מוחי אחר.. מערכת חיסונית לקויה .. אי ספיגה של הרבה מאוד חומרים רלוונטים לגוף והחלשת המערכת באופן טוטאלי.. אפשר לסחוב עם זה הרבה שנים אבל הנזק הוא בלתי הפיך.. ויכולת ההסתרה היא עצומה ולכן גם ההתבודדות .. ההסתגרות והבושה שיש בעקבות כל העניין הזה .. יש כאן ללא ספק מחסום רגשי שאני חושבת שבתור משפחה אתן כולכן לוקות בו ואני חושבת שכל הנושא התזונתי הזה לקוי מהבית לגמרי מכל הבחינות כולל החינוך שקיבלתן להזנה בבית .. היא פוחדת להיות שמנה ומונעת בעד עצמה במודע מלהיקלע לסיטואציה שהיא תהיה כזו ותגשים את הפחד הכי נורא שלה כי שמנה מבחינתה יהיה שווה ללא שווה או ללא מוצלחת או משהו בסגנון.. חייבים טיפול במקרים כאלה הן מבחינה פסיכולוגית פסיכיאטרית ודיאטנית כאחד וזה משהו ממושך וזה משהו שהיא חייבת להחליט עליו אבל לא יזיק לדבר איתה על זה ולחשוף אותה בפני הסכנות שלדעתי היא יודעת עליהן.. כי היא באמת עשויה לאבד את חייה וזה בהחלט נשמע כמו סימפטומים של בולימיה ולכי תדעי מה היא באמת מעוללת לעצמה את תהיי בשוק מה הבנות האלה מסוגלות לעולל לעצמן.. פקחי עיניים.. פקחי לה את העיניים וזה מבחן של אהבה .. בלי אהבה היא לא תוכל לשרוד את זה .. אהבה שווה בלי תנאים!!!! בהצלחה.. ואני ישמח להמשיך לייעץ לך בכל שאלה ואת גם מזומנת להמליץ לה להיחשף כאן ואולי לשאול את השאלות שלה יש לשאול.. אני חושבת שבכל מקרה ביקור דחוף אצל רופאת משפחה ובדיקות מקיפות יועיל הרבה מאוד.. אני מקווה שתוכלי להגיע אליה אבל אל תוותרי.. כי היא תבעט בך! המון אהבה הילה

אוףףף איזה יום גועלי היה לי! בבוקר אכלתי לחמניה של פסח ושתיתי כוס שוקו קר. בצהריים אכלתי אורז לבן עם פרגיות . אח"כ ישר אכלתי שתי במבות גדולות+חבילת שוקולד מריר גדולה! כמובן הקאתי הכל. עוד אכלתי אח"כ חתיכת עוגה , בננה, כמה מרשמלו, עוד שתי לחמניות ממצה. פיסטוקים . ועכשיו קינחתי בכוס שוקו חם. ואח"כ עוד צלחת אורז לבן עם שניצל .!!! איזה מן חזירה אני???מי אוכל כל כך הרבה??מתי אני יהיה מסוגלת לאכול כמו בן אדם נורמאלי. בנוסף לכך עוד דווקא היום עשיתי הפסקה מהספורט כי כואב לי כל הגוף! אוףףףף נמאס!

תשמעי... בימים כאלה של בולמוסים מגעילים כשאת מרגישה שאת לא מצליחה לשלוט בעצמך בכלל, העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך היא - לברוח מהבית. פשוט לקחת ת'רגליים ולברוח מהבית. אני לא יודעת איפה את גרה, אבל היום בכל מקום יש רחובות יפים וקניון אחד לפחות. גם שמש בחוץ ומזג-אויר סימפטי, אז כדאי לנצל. שתי מים או מיץ חמצמץ (לימון/אשכוליות), וצאי החוצה. דרך אגב - בת כמה את? מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב. אלינור.

קודם כל אני בת 21 וחצי. הלוואי וזה היה כזה פשוט ככה לברוח מהבית ושלכוח מזה.. אני אמנם כרגע לא עובדת ולא לומדת אבל אני הרבה זמן מחוץ לבית .. מבלה הרבה בקאנטרי במכון כושר..אבל זה לא עוזר ברגע שאני מגיעה הביתה אני מתחילה לאכול ולהקיא. זה לא פשוט ככה נשכח.

!!!!!!!

אני יעשה את זה מחר.. סליחה אני חייבת לעוף! נשיקות ואני מקווה שהמודאגת בסדר עכשיו.. ואם את רוצה לעזור לעצמך את תילחמי בהתקפים שלך ואת תצאי מהבית עד שההתקף יעבור....אין דבר כזה שהוא לא עובר .. הוא עובר!!! ולא אמרתי שזה קל אבל זה עובר! את רק צריכה להתרחק מהבית או מכל מקום אחר שיאפשר לך להיכנע לקריז אז תנסי ואל תוותרי עד שתשיגי שליטה בריאה על ההרגלים שלך המון אהבה בינתיים.. ערב נעים הילה

רק צריך להאמין וצריך להתמיד וצריך לתרגל וצריך לרצות וצריך לתת צ'אנס לחיים חדשים להיכנס ...כי אחרת עד עין כץ יהיה אפשר לומר שאין מזור ושזה לעולם לא ילך.. גם אני אמרתי את זה עד שחל בי השינוי גם בעקבות זה שלא ויתרתי וחיפשתי אחר תרופת הפלא שלי ומצאתי אתהקינסיולוגיה מוח אחד.. וזה אכן היה פלא לכן בדומה לי יכולה להיות תרופת פלא.. פסיכולוגית טובה .. אשפוז.. חוגים.. לימודים .. אהבה או משו אלטרנטיבי אחר.. אין לזה סוף.. אתן צריכות ליצור את זה עם הרבה כוח ואמונה וסבלנות ... ואין סיבה שזה לא ילך.. ישנן שפע דרכים להתגבר על הפרעות אכילה ברגע שאנחנו מתכוונים למשהו התשובות מגיעות .. ויום אחד הנס מתרחש.. אז מהיום מחליטים שאין מקום לייאוש כי ניסים עוד יבואו ויקרו המון אהבה שבת שלום הילה

מה בדיוק קורה לפני שאת מרגישה שאת רוצה לזלול ולטרוף ולהקיא... כי יכול מאוד להיות שאם תצליחי לשים במילים מה מציק לך ומה בעצם מעורר את התחושות האלה את גם תוכלי לעצור את זה .. אז תנסי לבדוק אם קרה משהו או שזה רק עניין שלשעמום או מהו שהלחיץ אותך או אפילו עצם העובדה שאין לך מסגרת שמעסיקה אותך כי זה ידוע שהרבה זמן בלי תעסוקה יכול להוביל חלק מאיתנו למקומות ממש לא סימפטים ובהחלט אפשר לפתור את זה .. אז תחשבי על השאלה שלי ונראה ביחד מה אפשר לעשות.. וחוץ מזה תנסי לרשום לי מה באמת מעניין אותך .. מה את אוהבת אולי אני יוכל להציע לך כל מיני סדנאות מעניינות .. מה את אומרת?.. שווה לתת לה צ'אנס לא?.. אז תכתבי לי .. אני מציעה לך כבר מעכשיו לתכנן מה את הולכת לעשות מחר ולעשות .. ולגבי המחשבות שיש לך וזה שזה לא יוצא לך מהראש .. אני רק יכולה לומר לך שעם תרגול ועבודה ולמידה עצמית עם הזמן זה ילך ויתמעט .. וכמו שכולן אומרותלך פה .. זה לא קל.. אבל זה יקרה אם תתמידי ואם תאמיני בעצמך... המון אהבה ואני מקווה שאת בטוב עכשיו ... ליל מנוחה ושבת שלום שלך הילה

אחד מבכירי התזונאים בעולם מגיעה לישראל. רוצים לשמוע הרצאה שלו שמתקיים ב9 למאי? שלחו דו א"ל ל [email protected], ציין שם, גיל וטלפון. מקומות מוגבלים

??? תודה :-)

ד"ר דויד היבר

מצגת ששלחו לי וזה נראה לי ממש נחמד לפסח.... אז תהנו....(חבל שאי אפשר לשלוח את הפורמט המקורי.. אבל תדמיינו שזה בערך אותו הדבר .. אחרי הכל התכון הוא זה שחשוה ויש בו כמה חוכמות ואמיתות פשוטות יפות... ניצוצות למחשבה...) :-) למדתי ש.... אי אפשר להכריח אף אחד לאהוב אותי. כל מה שאפשר לעשות הוא להיות אדם שאפשר לאהוב. :-) למדתי ש... השאר תלוי בצד השני... לא משנה כמה אכפת לי, תמיד יהיו כאלו שלא יהיה אכפת להם בחזרה! :-) למדתי ש... לוקח שנים לבנות אמון, ושניות ספורות להרוס אותו :-) למדתי ש... לא משנה מה יש לך בחיים, אלא את מי יש לך בחיים! :-) למדתי ש.. אסור לך להשוות את עצמך לטוב ביותר שאחרים יכולים לעשות, אלא לטוב ביותר שאתה יכול לעשות! :-) למדתי ש.. ברגע אחד אפשר לעשות משהו, שיגרום כאב לב לשארית החיים... :-) למדתי ש.. לא משנה כמה דק נחתוך את העוגה, תמיד יהיו שני צדדים. :-) למדתי ש.. לוקח לי הרבה זמן...להפוך לאדם שאני רוצה להיות... :-) למדת ש.... הרבה יותר קל להגיב מאשר לחשוב :-) למדתי ש... תמיד צריך להיפרד מהאהובים עלינו במילים אוהבות, זו עשויה להיות הפעם האחרונה שנראה אותם... :-) למדתי ש... אפשר להמשיך קדימה הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר אנחנו אחראים למה שאנחנו עושים, לא משנה איך אנחנו מרגישים לגבי זה... :-) למדתי ש... או שאנו שולטים בגישה שלנו, או שהגישה שלנו שולטת בנו... :-) למדתי ש.. גיבורים הם האנשים שעושים את מה שצריך להיעשות, כשצריך לעשות את זה, בלי להתחשב בהשלכות... :-) למדתי ש... ללמוד לסלוח זה דבר שדורש תרגול :-) למדתי ש... ישנם אנשים שאוהבים אותך מאוד, אבל פשוט לא יודעים איך להראות את זה... :-) למדתי ש.. כסף הוא דרך גרועה לצבור נקודות :-) למדתי ש... לפעמים כשאנו כועסים, זכותנו לכעוס, אבל זה לא נותן לנו את הזכות להיות אכזריים... :-) למדתי ש.. מערכת יחסים אמיתית ממשיכה לצמוח, אפילו מעל פני המרחק הכי גדול. אותו דבר לגבי אהבת אמת... זה שמישהו לא אוהב אותי באופן שאני מצפה, לא אומר שהוא לא אוהב אותי מכל הלב! :-) למדתי ש.. בגרות קשורה יותר לסוגי התנסויות שעברת ומה שלמדת מהן, ופחות קשורה לכמה ימי הולדת חגגת... :-) למדתי ש.. אסור להגיד לילד שהחלומות שלו מטורפים מדי או לא מציאותיים, זה אחד הדברים המשפילים ביותר שקיימים, וזו טרגדיה אם הילד מאמין לזה... :-) למדתי ש.. המשפחה שלך לא תמיד תהיה שם בשבילך. זה עשוי להיראות מצחיק, אבל האנשים שאתה לא קשור אליהם בדם, עשויים לדאוג לך ולאהוב אותך, וללמד אותך לבטוח שוב בבני אדם. משפחה אינה דבר ביולוגי!!! :-) למדתי ש.. זה לא תמיד מספיק כשאחרים סולחים לך. לפעמים חשוב ללמוד לסלוח לעצמך! לא משנה כמה כאב נגרם לך ע"י שברון לב, העולם לא יעצור בגלל הצער שלך... :-) למדתי ש.. הרקע והנסיבות שלנו היו עשויים להשפיע על מי שאנחנו היום, אבל אנחנו אחראים למה שאנחנו הופכים להיות... :-) למדתי ש... לפעמים כשהחברים שלנו רבים, אנו נאלצים לתמוך באחד הצדדים גם כשאנו לא רוצים בזה!!! רק בגלל ששני אנשים מתווכחים, זה לא אומר שהם לא אוהבים זה את זה. ורק בגלל שהם לא מתווכחים, זה לא אומר שכן... :-) למדתי ש... לפעמים צריך לשים את היחיד לפני המעשים שלו. אנחנו לא צריכים לשנות חברים, אם אנו מבינים שחברים משתנים... :-) למדתי ש.. אין צורך להיות כ"כ להוט למצוא משהו חבוי. זה עשוי לשנות את חייך לנצח. :-) למדתי ש.. שני אנשים יכולים להסתכל בדיוק על אותו דבר ולראות משהו שונה לגמרי. :-) למדתי ש... לא משנה כמה אנו מנסים לגונן על הילדים שלנו, בסופו של דבר הם ייפגעו, ואנו נפגע במהלך הניסיון. קיימות דרכים רבות להיכשל ולהישמר באהבה לא משנה מהן ההשלכות, אלו שכנים עם עצמם, מתקדמים בחיים. :-) למדתי ש... לא משנה כמה חברים יש לך, אם אתה עמוד הטווח שלהם אתה תרגיש בודד ואבוד בזמנים שבהם תזדקק להם הכי הרבה... :-) למדתי ש... החיים שלך יכולים להשתנות בתוך שעות ספורות, בידי אנשים שאפילו לא מכירים אותך. :-) למדתי ש... אפילו כשאנו חושבים שאין לנו עוד מה לתת, כשחבר זועק אלינו לעזרה, נמצא את הכוח לעזור... :-) למדתי ש.. כתיבה, בדיוק כמו דיבור, יכולה להקל על כאבים נפשיים :-) למדתי ש... התבנית שבה אנחנו חיים, היא לא כל מה שניתן לנו :-) למדתי ש... עיטורים על הקיר לא עושים אותך אדם הגון :-) למדתי ש... האנשים שהכי אכפת לך מהם בחיים, נלקחים ממך מהר מדי... :-) למדתי ש.. למרות שלמילה "אהבה" קיימות משמעויות רבות, היא מאבדת משמעות כשמשתמשים בה יותר מדי. :-) למדתי ש.. קשה להחליט איפה לשים את הגבול, בין להיות נחמד ובין לא לפגוע ברגשות אנשים, בכך שאני עומד מאחורי האמונות שלהם... ו... אני מניחה שיש עוד הרבה חוכמות ואמיתות פשוטות לחשוב עליהן מעבר למה שכתוב פה.. לקבל ולזרום יחד עימן ליצירת חיים מספקים ושלווים יותר.... המון אהבה .. חוה"מ שמח וכשר :-) הילה

שלחי לי את המצגת:)) ואני אח"כ ארכיב איך היה אני בלחץ קצת ואולי בערב יהיה לי זמן שלך דניאלה

אני כרגע לא חושבת בכלל על הריון אני לא נשואה בכלל סתם רציתי לדעת אם זה יכול להשפיע.. הבעיה אצלי זה שאני כל הזמן חוטפת התקפת אכילה(בולמוס) ואני אוכלת הרבה ואני לא יכולה להרשות לעצמי לא להקיא כי אז אני כמובן ישמין . ואם אני משמינה אני בדכאון.! אני שונאת להקיא כואב לי ומגעיל לי אבל אין לי ברירה..מה עושים עם כל האוכל הזה שהכנסתי ? אם הוא ישאר שם המצב יהיה גרוע. עשיתי דיאטה די סבירה ולא עם הרבה הקאות והורדתי 4 קילו עכשיו אני במשקל יפה ונראית טוב. אני כבר חודש עושה הרבה ספורט , כל יום אני שוחה חצי שעה קבוע. ובשבוע האחרון התחלתי מכון כושר שעה וחצי פעילות..זה יותר מידי לדעתכן? אני פשוט רוצה לשמור על המשקל כי אני עכשיו אוכלת רגיל ואני פוחדת שוב להשמין. אני כרגע במשקל 55 וחצי וגובה 162. אני רוצה לרדת עוד 2 וחצי קילו. בקיצור זו הבעיה היחידה שלי, שאני אוכלת המון ואח"כ מקיאה יש תקופות שבכלל לא ויש תקופות שכל יום ופעמיים ביום. אני לא לוקחת שום משלשלים ובד"כ לא קורעת את עצמי בספורט רק בתקופה האחרונה ואני מרגישה טוב עם זה . לא נראה לי שאני מגזימה. בקשר לטיפול.. הייתי לפני חצי שנה ברמבם אחרי שחיכיתי לתור במשך 4 חודשים . וזה היה סיוט!!. אמרו לי שאני יכולה לקבל טיפול פרטני רק אם אני משתתפת בקבוצת תמיכה. אז בלי ברירה הלכתי פעם אחת לקבוצה והיו שם איזה 20 בנות וחשבתי שאני מתה . לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אמרו לי לדבר ולא יכולתי. רק רציתי לברוח משם. נתנו לי גם פסיכאטר או פסיכולוג אני לא זוכרת והוא היה ממש על הפנים ובכלל לא הבין אותי! בקיצור ברחתי משם הכי מהר שיכולתי. ואני לא אחזור לשם. והאמת אני לא רוצה לחזור לאף טיפול. אני מטופלת אצל פסיכולוגית מקסימה ואני בטוחה שהיא תעזור לי..עוד לא ממש דיברנו על הבעיה הזו. זהו בנתיים ..זו אני. מקווה שיהיה טוב. לפעמים אני מרגישה כאבים כאלה בלב שאני בטוחה שעוד רגע אני חוטפת התקפת לב. מפחיד..

א.. זה שאת בטיפול זה די אופטימי .. אני מניחה שיעלו הרבה דברים בטיפול הזה ויובילו אותך למצבים שהם לא תמיד יהיו לך נעימים ואפילו יחמירו את מצב ההפרעה כי אולי זה יהיה חלק מהתמודדות אבל אף על פיכן דעי שבדרך כלל כשאת במסע טיפול ושאת נותנת לו מספיק אורך זמן כל מה שקורה בו בסופו של דבר הוא חלק מההחלמה שלך לטווח ארוך גם אם יש נפילות מזעזעות וזה משתנה מאחת לאחת .. ב. בעיית ההקאות נובעת מזה שקשה לך להכיל באופן כללי הרבה מאוד דברים .. בעיקר דברים רגשיים.. רצונות .. שאיפות בלתי הגיוניות .. הרבה לחץ וחוסר מיקוד .. ואני יכולה לומר לך שארגון וסדר פנימי ולגיטמציה רגשית כולל הבעה מילולית של מי שאת מבלי לפחד לתת לעצמך מקום בחיים האלה באופן מלא יכולים למתן באופן משמעותי את ההקאות ואפילו עד הרחקתן המוחלטת מזירת הפרעת האכילה שלך כולל את מה שיוצר אותן.. ג. אני כן מציעה לך לשקול טיפול תרופתי אצל פסיכיאטר/ית מומחה שכן התרופות בהחלט מסייעות ונותנות כלים לפחות ברמה של כוח ראשוני לגבור על כל הסימפטומים שכן תהיי חייבת לזכור שהן אינן פותרות את הבעיה והן לא במקום טיפול אלא כלי בלבד להקלה משמעותית בסימפטומים כאשר היעוץ הזה אפקטיבי ומותאם לך באופן אישי בלבד ובפיקוח רפואי .. לפי כל התסמינים שאת מגלה מבחינה כימית ונפשית בכלל.. תחשבי על זה ברצינות כשילוב לטיפול שלך אחד לחודש.. לא צריך יותר מזה ואם ההתאמת טובה את יכולה אפילו פעם בחצי שנה .. ואני חושבת שרצוי מאוד שתתחילי לשתף את המטפלת שלך בכל מה שקורה לך בענייני הפרעות אכילה .. רצוי מאוד.. ושגם תהיה לך מסגרת דיאטנית שלפחות יהיה לך תפריט ללכת על פיו כדי לגרום לאיזשהו סדר בכל הבלגאן הזה שיש לך עם האוכל לפעמים זה עוזר למנוע הרבה בולמוסים .. ואפשר יהיה ליצור לך תפריט שילך יחד עם הקריזות של הבולימיה ברמה שהוא יהיה מספק מספיק כדי שההתקפים יקרו כמה שפחות .. ואני בטוחה שהרבה מהבולמוסים שלך קורים אחרי צום או הימנעות ממושכת מאוכל במקביל להתקף זעם רגשי.. זה תמיד השילוב שמביא את המצב הזה להיות קטסטרופלי.. בקשר לרמבם לא נותר לי לומר אלא חבל .. ויכול להיות שזה פשוט לא התאים באמת ושכל שנותר לך הוא להמשיך לנסות.. לפעמים צריך להתאמץ ולחפש הרבה זמן עד שמוצאים מסגרת מתאימה ולא תמיד הפורומים האלה מתאימים אני גם יכולה להעיד על זה .. שכן את רוב הצלחת הטיפול שלי השגתי דרך טיפול פרטני ממושך אבל עדיין זה לא חוק .. כל אחת צריכה למצוא את הדרך שלה שתתאים לה כדי להירפא.. מעבר לזה שלא תמיד מוכנים להחלמה ולעיתים לוקח הרבה זמן להתרגל לרעיון במיוחד כשעוד ברקע יש רצון לרדת במשקל במקום לקבל את עצמך כפי שאת מתוך אהבה אבל איך תוכלי להשכיל לעשות כן אם כולם שופטים גוף של אישה שהוא במימדים נורמאלים ?! אבל עדיין אני לא חושבת שצריך לשתף עם העניין הזה פעולה.. וזה כבר עניין שלך .. וכמה מקום את נותנת לזה בחיים שלך .. כי לא חייבים להישחף אחרי המגיפות האלה.. אבל זה לא לעכשיו .. מה שהכי חשוב הוא שתהיי במסגרת טיפולית .. ושתהיי נאמנה לטיפול שלך כי ההחלמה שלך היא החשובה מכל כעת.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב.. המון בהצלחה.. המון אהבה יום נפלא.. שלך הילה :-)

אני מקווה שהצלחתם להינות ולהשטות .. המון אהבה והמשך חג שמח.. הילה :-)

תודה על המייל המקסים-מקסים-מקסים ששלחת לי !!! אני אגיב לך בהקדם, אבל רק תגידי לי לאיזה כתובת לשלוח, כי אחרי הכל אני רוצה שרק עינייך היפות יישזפו אותו... ואיך היה החג? סביר, אני יודעת... היינו פורום די מצומצם, אז זה היה כמו סעודת-שישי רגילה ופחות כמו "ליל-סדר"...אז עבר בשלום יחסית, השבח לאל... ואיך היה לך??? שיהיה לך חוה"מ נעים ! אוהבת!!! אני.

שלחתי לך עוד מייל .. אבל בעיקרון את יכולה לכתוב לי לאיזה שאת רוצה.... וזה יהיה חסוי לגמרי... נשיקות יקירתי.. ושיהיה המשך חוהמ שמח ונעים ונחמד... המון אהבה שלך הילה :-)

בולימיה בולמוס אכילה כפייתית המלווה בהקאה מיידית, התוצאה: חוסר איזון מלחים בדם , פגיעה באמייל המגן על השיניים וריקבון שיניים התנפחות וצריבה בבלוטות הרוק, בגרון ובוושט. כיב קיבה בולמוס אכילה כפייתית המלווה בנטילת משלשלים , התוצאה: מחסור בנתרן ואשלגן שיכול לפגוע בשרירי הלב. פעימות לב לא סדירות ובעיות לב בעיות כרוניות בפעולת המעיים ועצירות. בולמוס אכילה כפייתית המלווה בפעילות יתר מתישה של ספורט , התוצאה: כאבים, עייפות מתיחה ונזק לשרירים ירידה בכושר סדקים בעצמות שבר בשוקיים פגיעה במיתרים ובמפרקים מעומס יתר בולמוס אכילה כפייתית מלווה בצום , התוצאה: ירידה במטבוליזם חולשה של הגוף צמצום מסת שריר (חוץ מעליה במסת השומן) נשירת שיער ויובש בעור עיכובים במחזור החודשי מודאגת יקרה אלה הן התוצאות.. וכן יכול להיות בעיות פוריות... שלך דניאלה וחג שמח:))

אני מאחלת לכולם לגדול מעל כל זה .. המון אהבה :-) הילה

ובכלל אשמח אם תרשמו אילו בעיות יכולות להיגרם מבולמיה. ראיתי שרשמן משהו על אשלגן.. אני כל הזמן עושה בדיקות דם וחוץ מחוסר ב b12 ובברזל תמיד הכל בסדר. זה אומר שבאמת הכל בסדר או שהם לא בודקים הכל? תודה

חוסר בויטמין B12 וברזל יכול ליצור לך בלגאן שחבל על הזמן .. והם לא תמיד נספגים גם כשאת לוקחת תוספות ... זה מתחיל בזה וזה נגמר בשיבוש כל התאים במוח שלך.. זה ידוע שבבדיקות לא תמיד עולים על הבעיה .. ואז רק מתי שיש אירוע אקוטי שמתבקש התייחסות מיידית אז מתחילים לצוץ ולעלות על כל מיני בעיות שלא תמיד צופים אותם מראש .. אז אל תסמכי על זה שהבדיקות בסדר כי כפי שכבר כתבתי לך בהתייסות הראשונה שלי אלייך את לא יודעת איפה זה יפגוש אותך ואני מאחלת לך שזה לא יפגוש אותך ואני מאחלת לך שבפעם שזה יפגוש אותך זה לא יהיה בלתי הפיך כי אז חבל על הזמן .. את לא תדעי מאיפה זה בא לך והחיים גם ככה קשים אז כדאי להפוך אותם לכמה שפחות לא נסבלים ע"י התכוונות ברורה להחלמה שלך ויישום טיפולי של כל הכלים שאת מקבלת במהלך הטיפול למען ההחלמה שלך .. בהצלחה והמון אהבה שלך הילה :-)

קראתי שמישהי כתבה שהיא דואגת שהיא דפקה לעצמה את היכולת ללדת.. מאוד נלחצתי האם זה נכון? האם בולמיה יכולה לגרום לבעיות כאלה? אני כבר 5 שנים בולמית עם הפסקות . האם כדי לי ללכת להיבדק? אני בת 22.

מה שדניאלה כתבה לך למעלה .. די ממצה לגבי הנזקים שיש בעקבות בולימיה .. אני מניחה שאצל כל אחד ואחד זה משתנה כי אחרי הכל הגוף שלנו לפעמים חזק יותר.. חלש יותר.. התדירות של הסימפטומים משתנה מאחד לאחד.. אבל תכלס זה עסק מאוד לא בריא ועצוב למדי לטווח ארוך.. הריון תמיד יכול להיות בעייתי.. בכלל, הריון הוא לא דבר מובן מאליו .. לעתים לוקח הרבה זמן עד שהוא נקלט ולא כל אחת קולטת אותו במיידי .. לא תמיד כשהוא נקלט הוא מחזיק מעמד במיוחד אם זה בהריון הראשון וגם זו עובדה שמשתנה מאחת לאחת .. במקרה של הפרעות אכילה לא משנה איזה .. זה בהחלט מקצין את הבעייתיות שיש מלכתחילה בקליטת הריון שאליה מתווספים גם גורמים נפשיים רגשיים ופיזיים כאחד.. וגם לעיתים מוכנות לעניין ההריון .. לא כל אחת מוכנה לקבל את הרעיון שהיא תהיה בהריון תשעה חודשים .. וגם להיות אם..זה שינוי מהותי למדי בחייה של כל אישה ומשום כך הוא לא פשוא עם כל השמחה שיש מאחורי הרעיון הזה ולא תמיד יש שם שמחה או אהבה לצורך העניין.. זה נושא לא פשוט גם ככה.. גם טיב היחסים בין בני הזוג יכול להשפיע על קליטת ההריון .. ולא כל יום אישה יכולה להיכנס להריון.. יש ימים מסויימים שהיא יכולה להיכנס בהם להריון ולשם כך את צריכה להכיר את הגוף שלך וללמוד את ההפרשות שלך שכן הן משתנות מפעם לפעם.. גם הצבע .. גם הסמיכות וגם הריח....ואת בהחלט דרך זה יכולה ללמוד בין היתר מתי את בביוץ. הפרעות אכילה בהחלט יכולות לשבש את קליטת ההריון..ויכולות ליצור סיבוכים בעת ההריון עצמו.. יכולות לגרום לרעלת הריון ובכלל לתפקוד לוקה ביותר של כל המערכות בגוף.. כמובן שגם זה משתנה מאחת לאחת .. אבל להתעסק עם בולימיה זה מסוכן למדי בכל מקרה ולא משנה איפה זה יתפוס אותך .. זה יתפוס אותך את יכולה להיות בטוחה וכשזה יקרה זה יהיה רע !!!! .. אני יכולה לומר לך שאני נכנסתי להריון ממש בתחילת ההחלמה שלי ממעגל האנורקסיה - בולימיה.. וההריון הזה התפתח עד ארבעה חודשים יפה יחסית אבל עם הרבה תופעות די מורטות עצבים.. אחכ הייתה לי רעלת ואני כמעט מתתי עם העובר הזה .. כל התקופה הזאת היו לי תופעות מחרידות וכאבים לא מוסברים מעבר למה שבדכ אמור להיות שכן ידוע שבכל מקרה התקופה הראשונית של ההריון היא לא פשוטה ולעיתים עד סוף ההריון ממש.. אבל כל מה שהיה קשור לגבי היה קטסטרופלי .. מה גם שאני לא באמת ידעתי איך זה אמור להרגיש להיות בהריון וסביר להניח שהוא כנראה לא היה תקין מלכתחילה על אף שלא ראו זאת באולטרסאונד .. הרופאים אמרו לי שזה שכיח אבל הם גם לא ידעו את הסיפור שלי .. הרופאה האישית שלי שהכירה אותי מקרוב אמרה לי שזה בגלל תקופה כל כך ממושכת שהייתי בה חולה בהפרעות אכילה שהסתכמה בשש עשרה שנה .. ואני יכולה לומר לך שבתקופה כזאת נהרסים הרבה מאוד דברים ואני לא כל כך בטוחה שזמן החלמה של שנה וחצי כמעט שיפרו לי את המצב..עד היום אני מתמודת עם כל מיני תופעות לא נעימות אבל עדיין ברוך השם הרבה פחות זוועתיות ממה שהייתי כשהייתי חולה.. לכן אני מחכה ואני משתדלת לחיות את החיים שלי כמה שיותר באיזון ולהתחזק עכשיו ללא הפרעות אכילה מספיק זמן כדי שבשנה שנתיים הקרובות אני יוכל להיקלט .. אני מחכה להתחזק כמה שאוכל כי עדיין כאמור אני סובלת מתופעות שלא ממש מקלות עלי את יומי ואני גם חוששת ממצב שבו לא אוכל להיכנס להריון.. אבל אני מאמינה שעם כל התחזקות שלי הסיכויים שלי להריון תקין לכל הצדדים רק יגברו .. אז זה רק עניין של זמן אבל עדיין הסיטואציה שלי שונה משלך כי אני כבר לא חולה תודה לאל. אני גם יודעת ומאמינה שמה שצריך לקרות קורה ומכתוב.. אז אני נרגעת אבל זה עדיין לא סותר את העובדה שאת צריכה לעשות עבודה עם עצמך וזה עדיין לא תירוץ. ועדיין יש מה לעשות ואם יש לך בעיה ואני חושבת שזה בעצם החלק הכי חשוב בכל המכתב הזה הוא שאת חייבת לגשת לטיפול בהקדם האפשרי ולומר "לא!!!!" אחד גדול להפרעות אכילה לפני שהן יקחו את חייך מוקדם מידי .. אז אני מקווה שאת תיגשי לטיפול ואין טעם להקדים את המאוחר לבוא.. כרגע השלב שבו את צריכה להתמקד הוא הבניה של מי שאת .. גיבוש האישיות שלך .. האהבה שלך את עצמך .. ההחלמה שלך .. זה מה שחשוב.. לא ההריון.. זה יבוא אחכ.. ואם זה צריך לקרות זה יקרה ויש היום הרבה מאוד תמיכה וכלים ליצירת הריון תקין .. את רק צריכה לעזור לזה ברמה של לדאוג לגוף שלך.. לתחזוקה שלו ... לגיבוש שלו .. לבריאות שלו .. לנשמה שלך .. לנפש שלך .. ולכל מה שאת רוצה עבור עצמך מבלי להתכחש יותר למי שאת ואני מניחה שהכל יסתדר בעקבות ההשתדלות שלך והמוכנות שלך להחלמה שלך ולשלומך הנעלה מכל ב"ה אמן. אני מוכנה לעזור לך למצוא עזרה מתאימה במידה ואת רוצה .. ואת מוזמנת להמשיך לכתוב פה .. הרבה בהצלחה .. והמון אהבה חג שמח .. שלך הילה :-)

רציתי לדעת לאלו תופעות התכוונת בתחילת ההריון ?! שהיו קיצוניים מהרגיל ?!

כבר הרבה זמן שיש לי דחף/יצר כמעט ובלתי נשלט לפוצץ קערה בקורנפלקס "כריות" עם חלב, בצד ממרח של שוקולד ה"שחר", וכדי לשבור את המתוק, לפתוח שקית במבה צהובה.. ואני בולסת את זה בקצב מזעזע!!! כבר הגעתי למצב שהגוף שלי רגיל לזה, אני לא יודעת כמה אני כבר מרגישה את הטעם. אני רק יודעת שהמינון עולה. ויש לי את שלושת המוצרים רק בבית. במקום אחר אני אוכל לחיות יפה מאוד בלי זה. אני חיילת, כך שרוב הזמן אני בבסיס סגור. וכשאני בבית אני פשוט-בולסת את העסק הזה לפחות פעם אחת ביום. זה מרגיש כמו מנת סוכר שאני צריכה להזריק לעצמי. מנת גלוקוז עצבנית. מעיין התמכרות. ולא- אני לא מקיאה אח"כ. ממשיכה את יומי בכיף. אז מלבד בעיית השומן העודף שזה גורם..איך יוצאים מההרגל הנוראי הזה?! כן..אני יודעת שצריך להחליט שדיי ואז לבצע.. העניין הוא שלכל דבר יש תחליף..

אם זאת המור שאני מכירה אז תדמייני שאני קופצת עלייך בהתרגשות ממש עכשיו ולא מפסיקה לנשק אותך ולחבק אותך כי מאז שאת בצבא אין לי קשר איתך ואת רחוקה יותר מידי ואני ממש רוצה לראות אותך ולדעת שאת בסדר וטוב לך כי כבר הרבה זמן לא התראנו .. אז בכל מקרה אני מקווה שאת בטוב שם .. ואם זה לא המור שאני מכירה אז אני רוצה לומר שלפעמים הצורך למתוק מעיד משהו על חוסר בשמחה?.. שאלה שכדאי יהיה לך לשאול את עצמך .. האם את מרגישה שמחה?.. בדכ מבחינה רגשית זה יושב על העניינם האלה. ולפעמים מתוק מייצג סתם את ההנאות הקטנות של החיים... בין היתר שקשורות בהזנה .. אני חושבת שזה נופל וזה הופך להיות מעיק כשזה מגיע להתמכרות ואז צריך ללמוד לגרום לעצמנו להרגיש שמחים במה שיש לנו ועם מי שאנחנו ואז הצרכים האלה מקבלים את המידה המתאימה ביותר.. ואז לא מרגישים שזה מעצבן.. וכל עוד זה לא הפרעת אכילה .. אז תהני מכל רגע.. בקשר להרגלים .. הגוף בנוי על הרגלים .. ברגע שאת מרגילה את הגוף שלך למשהו מסויים הוא ידרוש את זה ממך אפילו באותו זמן שסיפקת לו את זה בפעם האחרונה שהוא פגש את הבמבה .. אז הדרך לעצור את זה היא למנוע במודע את ההרגל למשך תקופה של חודש נאמר .. אחכ תוכלי לשלוט בזה ולאכול את זה רק מתי שבאמת מתחשק לך ולא מכורח ההרגל.. בזמן שאת לא אוכלת את זה ואם את לא באמת רעבה אני מציעה לך לשתות מים או להעסיק את עצמך בעניין מסויים או פשוט לנשום לתוך הצורך הזה ובאמצעות התכוונות לגרום לזה להיעלם רק מעצם זה שיגיע למקום התובעני הזה חמצן .. ורק מעצם ההירגעות אנחנו כבר מרגישים שאנחנו לא צריכים הרבה דברים שסיגלנו את עצמנו להאמין שאנחנו צריכים מעישון וכלה בכל התמכרות אחרת שאנחנו בוחרים כדי להסוות את הרגשות שלנו ... וזה יעבוד אם תתני לזה צ'אנס.. ואני מציעה לך להתייחס לזה באיזון.. לא תמיד אכילת במבה היא דבר לא בריא או מיותר.. לפעמים צריך את זה ... אני מציעה לך כן להשתדל לאכול באופן מסודר אני יודעת שאיזון יכול למנוע הרבה מאוד מהתופעות האלה.. .. שווה ללכת לדיאטנית פעם פעמיים כדי לבנות תפריט שיהיה לך טוב איתו.. ושלא בהכרח יהיה מיועד להרזיה אלא רק לשם סדר ואיזון ושיהיה לך חג שמח מתוקה.. שירות קל .. פורה מעניין וכייף.. וחג שמח.. ואני ישמח לשמוע ממך גם אם את לא המור שאני מכירה... המון אהבה :-) הילה

ברכות לחג האביב הכל פורח מסביב הגיע פסח ואיתו השרב השמש זורחת באור צהבהב השמים כחולים ואין אף ענן הגיע הרגע, הגיע הזמן לאחל לכולכם חג שופע שמחה, לכם ולכל המשפחה! שלכם דניאלה :-)

:-)

אה... וחג שמח

טל מתוקה רציתי להגיד לך שזה לא סוף העולם פסח הוא כמקום של התחלה חדשה מקווה שאת מרגישה טוב שלך דניאלה אני פה אם את צרכה:)

תקשיבי, אני כבר יודעת שזה יומיים אחרי אבל רק עכשיו התאפשר לי להגיב ואני מקווה שמה שאני יאמר לך יגרום לך קצת לחשוב על הדברים ולא לכעוס על עצמך כל כך .. כי לפעמים עם כל הסיטואציה המאוד לא פשוטה שמכניסה אותנו הפרעת אכילה כל פעם מחדש .. לפעמים צריך פשוט לדעת להניח כי ההאשמה העצמית יכולה רק להחמיר את זה .. ולגרום לך להרגיש עוד יותר לא שווה ממה שאת גם ככה מרגישה על עצמך וזאת לא המטרה כי את רחוקה מלהיות לא שווה וזה שנפלת זה לא מעיד כהוא זה על עניין האהבה שהינך בכל רמ"ח ושס"ע.. העניין הוא שחג וסופי שבוע הוא לא דבר פשוט להרבה מאוד אנשים .. יש אנשים שמאשפזים את עצמם לחג כי הם פוחדים להיות עם בני המשפחה שלהם.. או שהם פוחדים להיות לבד כי אף אחד לא מבין אותם .. או כי אין להם אף אחד באמת או כי זה יושב על כך כל הרבה דברים מכאיבים שקשורים בעבר לא פטור ועוד הרבה סיבות אחרות שעוד לא חשבתי עליהן ושכל מפגש כזה מעמת אותם עם חלקים כאלה ואחרים שיכולים לגרום להרבה מאוד דברים לא פשוטים לפרוץ החוצה כמו למשל להקיא 4 ארוחות מה שקרה לך ואני מקווה שלא יותר מזה .. וסביר להניח שכשאנחנו לא נמצאים בשגרה אנחנו מתעמתים עם החלקים האלה וזה לא דבר פשוט .. אני מציעה לך להבא פשוט ללמוד את זה .. להבין שעבורך זאת סיטואציה לא פשוטה ואיך במודע את מונעת בעדך להגיע למצב הזה אולי ע"י מפגש עם חברים.. או ללכת לכתוב . אולי לצייר.. או לטייל או לשמוע מוסיקה גם אם זה לא מוצא חן בעיני משפחתך יש דברים שאת צריכה לעשות כדי לשמור על עצמך ..ושהם יתגברו על אי שביעות רצונם אירועים משפחתיים לאלה שסובלים מהפרעות אכילה הרבה יותר מסוכנים ממה שבדכ בעייתי לאנשים אחרים שיש להם בעיה מסויימת עם המשפחתיות, בגלל כל ההמולה שיש סביב האוכל ... ושולחנות אוכל בישראל זה בערך כמו לפחד שעוד שניה מגיעה שואה ..ואני מניחה שזה מעורר הרבה מאוד דברים גם אם לא עברת שואה .. במיוחד אם יש לך הפרעת אכילה, כי האוכל הוא בעצם הזירה של המחלה במיוחד אם את בולמית או אכלנית כפייתית וזה תמיד מתעצם אם החשיבה שלך אנורקטית.. בקיצור זירה קטסטרופלית למדי ואם האנשים שמסביב לשולחן אין לך שפה איתם .. זה יכול ליצרו צשהו מאוד בעייתי ועובדה שזה לא נשאר בבטן כי לא היית מסוגלת להכיל את זה בשום רובד שהוא . וזה לא דבר פשוט לכל הדיעות לכן פשוט נשמי עמוק אפילו שזה נשמע קלישאה .. על תחמירי עם עצמך ודעי שאחרי השבוע הזה השגרה תחזור לעצמה ואת תמשיכי בשלך לייצב את עצמך ואם יש נפילות את תמיד תזכרי להתייחס לעצמך בסלחנות כי לא יהיה ניתן להתקדם מהמקום שאת רק שופטת את עצמך .. ואת עדיין יכולה לעשות וליצור לעצמך חג שמח .. אני מקווה שאת בטוב.. אני ישמח לדעת מה שלומך היום .. . אני בעקרון כבר בפורום עד כניסת שבת הבאה אז את יכולה לכתוב ואני יענה לך בהקדם.. וכולנו פה כך שאין בעיה... המון אהבה וחג שמח אהובה .. .. שלך הילה :-)

בנות יקרות, הילו'ש,דניאלה,לינוי,מאיה, גון,ליאור,רוני,שיר וכל השאר - אני מאחלת לכולכן חג שמח וקליל (תרתי משמע...) וחוה"מ נעים! אני מאחלת לכולנו שהסדר יעבור בסדר בלי אירועים מיותרים, ושנרגיש רק טוב! שלכן, אלינור.

נשיקות ... אני עוד רוצה להתייחס לאימייל ששלחת לי אז תבדקי מאוחר יותר.. :-)

חג שמח לכן בנות מקסימות שנדע רק זמנים טובים וזמנים של חג... :))) שתהייה לכן שבת מדהימה וחג שמחחחחחחח באהבה גדולה גדולה גדולההה רוניייי

אני מקווה שאת בטוב.. חג שמח.. שבת שלום המון אהבה :-) ספרי מה קורה איתך....