פורום הפרעות אכילה - תמיכה

שלום.. לא דיברתי על מה שקורה לי עם אף אחד ואני מרגישה שאני חייבת לספר זאת למישהו. כבר המון זמן (זה בא בתקופות) שאני הולכת ומקיאה לאחר ארוחה. זה כבר הפך להיות כמעט פעמיים בשבוע..אני נראית טוב (טוב מאוד אפילו) אין לי בעיות חברתיות..להיפך. יש לי חבר, אני באה ממשפחה שאני מאחלת לכל אחד שתהיה לו כזו ואני מאוד מרוצה מהחיים שלי..(לימודים,עבודה,חברים,משפחה..)אין לי מושג מדוע זה קורה לי ומדוע אני מרגישה את הצורך הנוראי הזה ללכת להקיא כדי לא להשמין..(אני שוקלת 57 קילו וגובהי 1.68)כך שאני לא מוגדרת כשמנה (אני אף מתאמנת במכון כושר).רציתי לדעת האם אני בולמית או האם יש לי הפרעת אכילה (אני בטוחה שכן)ומה את מציעה לי לעשות. דרך אגב- אני מרגישה שאני מסוגלת לשלוט בזה... מחכה לתשובה\עזרה תודה רבה

הצעה: אם את יכולה לשלוט בזה הפסיקי מיד!! כי אני אחת שחשבתי עד שאגיע למשקל X אבל אח"כ ביקשתי X-10 וככה זה מה שרציתי לומר לך תפסיקי כל עוד את יכולה אם הייתי עושה כך מההתחלה לפני 10 שנים בערך היום לא הייתי במצב הזה אני מזמינה אותך לכתוב פה לכל עט כי אצלי במשפחה אף אחד לא יודע ופה אני בלי מסכה ואני שלמה עם עצמי בכל החלטה שאקבל שלך דניאלה

אני לא יודעת אם את מוכנה לנסות להתבונן בזה את אומרת שטוב לך, שאת מקובלת, שיש לך חבר, משפחה מקסימה שאת מאחלת לכל אחד ואולי אכן כך ונפלא וטוב שכך! ואף על פי כן יש לך הפרעת אכילה לכל הדיעות, בולימיה תקראי לזה איך שאת רוצה, זה לא באמת החלק החשוב בסוגייה הספציפית הזאת .. אני לא יודעת אם את יודעת אבל הפרעת אכילה היא תוצר של אי יכולת לגבש את עצמך מבחינה רגשית ומבחינות אחרות גם כן, היא תוצאה של חסרים מאוד גדולים ואי יכולת להזין אותם בדרך אחרת או להבדיל במצבים של אנורקסיה הכחשה טוטאלית של הרגשות .. שתיהן ואף אכילה כפייתית במילים אחרות מסתכמות באותו מכנה משותף, אי יכולת לאהוב את העצמי ולא תמיד רואים את זה או מבינים את זה או מזהים את זה, כי הרבדים של כל מה שיוצר מלכתחילה את הבעיה עמוקים ברמות שלא תמיד ניתן לעלות עליהן מיד. עצם זה שבחרת ליצור לעצמך הפרעת אכילה מצביעה על כך שמשהו אינו כשורה, לכל אחת ואחד הסיבה והמניעים שלה/ו אבל את תהיי חייבת לבדוק את זה מהר!!!! יכול להיות שאת גדלה בבית שלא מאפשרים לך באמת להתייחס לחלקים הלא חזקים שלנו וכדי להרגיש שווה או מקובלת את מחניקה אותם כדי אולי לא לשבור את הפנטזיה שרווחת בבית שאוי ואבוי אם נהיה חלשים או משהו בסגנון..וזה לא תמיד מודע, הדברים האלה בד"כ חבויים ואנחנו לא תמיד מרגישים בהם באופן ישיר, אני לא באמת יודעת, אבל שווה לך לבדוק, כי יכול להיות שמשהו ברמה ההתנהגותית והתפיסתית שלך גורמים לך ליצור לעצמך הפרעה לא סימפטית בכלל. את אומרת שאת יכולה לשלוט בזה לבד. אני לא פוסלת את האפשרות אבל יחד עם זה אני מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי או למרכז תמיכה שמתמחה בה"א, אני יכולה להפנות אותך במידה ואת רוצה. אני הייתי מציעה לך לגשת כבר עכשיו לרופאת משפחה ולבקש ממנה בדיקות מקיפות לומר לה ולהסביר לה שאת מפתחת הפרעת אכילה, שאת מקיאה אחרי ארוחות ושאת רוצה ייעוץ תזונתי. אני חשובת שעם הכוח שלך והסדר שיהיה לך באמצעות תפריט נכון יכולים בהחלט לעזור לך אבל ברמת הנפש והפסיכה האישית שלך והגיבוש שלה אני חושבת שאת חייבת טיפול, כי יכול להיות שיש דברים שאת לא רוצה לראות ושהם למעשה מפילים אותך למקום שיכול לעלות לך בחייך אם לא תתפסי את זה עכשיו. נכון להיום המשקל שלך הוא בערך שתי מעלות מעל המינימום שאת צריכה לשקול ומותר לך לשקול, לכל הדיעות יהיה גרוע אם תעודדי את עצמך לרדת במשקל שכן אז את מובילה את עצמך לאנורקסיה. מתחת ל55 ביחס לגובה שאת נמצאת בו מקרב אותך לתת משקל ומשם הדרך לאנורקסיה קצרה. כפי שכתבתי לך למעלה אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולשאול שאלות אני ישמח לעזור שבוע טוב יקירה הילה

אז ככה נעים מאוד אני אחות של מאיה ושמי עדן.... כרגע מאיה יצא מסכנה יצאה מטיפול נימרץ אך עדיין במצב קשה הרופאים מייצבים את מצבה ברגעים אלו עד כמה שאפשר ומאיה נכנסת ביום ראשון לאישפוז מלא בתל השומר... כרגע היא העדיפה בלי ביקורים ומסרה המון תודות על הדאגה והאכפתיות והיא מתגעגעת מאוד לבית המקסים והמסור הזה,אני בטוחה שעם הזמן מאיה תשמח שתבקרו אותה אבל כרגע היא נירית פשוט נורא אז היא ביקשה את סליחתם, בנות:"אני חוזרת ומתחננת אל כול אחד ואחת מימכם אל תעשו את זה לעצמכם,תאכלו אוכל זה אחד מההנאות הגדולות שבחיים,בזמן שכולם חגגו את העצמאות אני ישבתי ליד מאיה שלי ובכיתי רק שהיא לא תמות..המחלה הזו נוראית אל תיכנסו לזה.." אתם צריכים לראות איך מאיה שלי ניראית כמו ילדה בת 4 מכוסה ב8 שמיכות כולה רועדת שם במיטה של בית החולים... אנשים יקרים מאיה ביקשה מימני לעדכן אותך מידי יום במצבה ואני לא יכולה לסרב למקסימה שלי וזה באמת מה שאני יעשה כדי שלא תדאגו אז כרגע מיום ראשון מאיה נכנסת לתקופת אישפוז בת חצי שנה לפחות שם יעזרו לה מעט לעלות במשקל ולייצב את מצבה הקריטי בין לבין יש לנו בית חולים ליד על כול צרה שלא תבוא כולי תיקווה שגם מאיה וגם אתם תיצאו מהמחלה הארורה הזו שהורסת לא רק בן אחד אלא משפחות שלמות... אוהבת,ושומרת מרחוק.. עדן-אחות של מאיה.

עצוב ליי כ"כ שזה מה שקרה למאיה:( אבל האמת איי אפשר לצפות לדברים אחרים מהמחלה הארורה הזאת! שנכנסים לזה זה כבר סרט אחר......... כבר באותו יום של העצמאות שייצא לנו לדבר..אמרתי לך היא תשרוד לפחות היא בהכרה שזה כבר משהוו....אבל בטח ובטח שהמצב מאוד קשה!!! אני כ"כ שמחה בשבילה שהיא לפחות תקבל טיפול סופסוףףףףףףףףףףףףףף!!!! אני מחזיקה אצבעות בשבילה שזה יצליח והיא תיצא מזה כמה שיותר מהר! ותרגיש הכי טוב בעולם אמןןןןןןןןןן!!!!! בסופו של דבר הבריאות זה הדבר הכי חשוב!!!! אני שמחה שתעדכני.. כולם ממש דאגוו..... תמסרי לה את כול אהבתנוווווווווווווווווווו אני מתגעגעת אליהה מאודד מאווד מאווד....אני בטוחה שכולם פה!!! שתרגיש טוב כמה שיותר מהר אמןןןןןןןןןןןןן! אני מפללת בשבילה.... אוהבתת המוןןןןןןןן עדד אינסוףףףףף לינוי עדן מתוקה.. כמה שזה קשה תיהי חזקה בשבילה..תחזקי אותה יהיה טוב בסוףף בע"ה!.... שבת שלום... המוןן אהבה לינוי

רציתי לומר לך תודה על שנכנסת לעדכן אותנו. כולנו דואגים למאיה שלנו מרחוק ומתפללים להחלמתה. אנא מסרי לה את אהבתנו! בשעה קשה כזאת אני רוצה לחזק גם אותך ואת כל משפחתך. כולי תקווה שהמשבר הקשה הזה יחלוף במהרה ושלא תמשיך לרחף עוד סכנה מעל ראשו של איש! החזיקו מעמד והתפללו לטוב! שתהיה שבת שלום! אלינור.

עדן דיברתי איתך ואז התנתקתי כי הייתי חייבת אבל אני רציתי לומר לך שאני מחזיקה אצבעות למאיה ובכל זמן שאוכל לבקר אותה תגידי לי שאבוא ואת צודקת בקשר להריסת משפחות המחלה הפכה את המשפחה שלילהיות מרוחקת מאד! והרסה אותה ולא מאחלת זאת לאף אחד שלך דניאלה

תשאלי את מאיה אם היא רוצה שאני יבוא במידה וכן תגידי לי .. תגידי לה שאני מחזקת אותה ואני יהיה איתה בקשר ואם את צריכה ממני משהו את יודעת איפה להשיג אותי מתפללת לטוב ותחזיקי מעמד ואל תהססי לבקש במידה ואת צריכה למרות הקושי שלך. שיהיה שבוע טוב ומבורך להתחלה חדשה, אמן. שלך הילה

שבת שלום לכולכן,הלוואי ותעבור עלינו שבת שקטה.. שנתעסק באוכל כמה שפחות:\ הילה,אני אוהבת אותך,תודה על העזרה. ותודה לכולן,תודה לכול מי שעוזרת לי,תודה לכול הקוראות. הילה, יש לי צילומים לפרסומת של מקדונלדס ביום חמישי שישי. אני אצטרך לאכול. מה אני יעשה? אני אתחרפן.אני לא יכולה. וזה טייק שצריך לצלם אותו מספר פעמים,ככה שאני יאכל המון . המון. אני לא נוגעת בלחם!.. מה לזעזאל אני אעשה!? אוהבת המון. ומתוסכלת המון.. נמאס כבר. בר.

תיכנסי לבית מרקחת ותקני לעצמך "אינשור" נוזל מרוכז בטעמים שהוא הזנה של ארוחה של 250 קלוריות ושל 375 קלוריות ותשתי את זה לפני הצילומים זה אמור לעזור לך ורחוק מלנפח אותך. מעבר לזה את צריכה לדאוג לעצמך אני אוהבת אותך ומחזיקה לך אצבעות שבוע טוב מקסימה שלך הילה

אבל למה לקחת אותו? קלוריותתתתת? עוד?להכניס עוד קלוריות???? אבל בשביל מה:\ הילה..לאחרונה התזונה שלי השתנתה עוד יותר..נכון פעם הייתי אוכלת כול יום אורז עם חזה עוף,ותפוחים? עכשיו אני כמעט ולא רעבה אף פעם..והאורז עושה לי כאב בטן ומכביד עלי,אפילו הכמות הקטנה. אז אני אוכלת כמעט כול יום סלט גדול בצהריים,סלט גדול בערב. תפוחים כול היום.. ורק יום שישי אוכלת נורמלי!@## איך עוד לא התמוטטתי? איך זה יכול להיות שהגוף שלי מצליח לחיות על כמה זה בערך? 200-300 קלוריות ליום?ולחיות על סלט..ואני מרגישה נפלא ואני חזקה והכול. מה ההיגיון?!. אוהבת המון המון. בר.

שמרו על עצמכן/ם... המוןןןןן המוןןןןןןן המוןןןןןןןן בריאות לכולםםם!!!! תאמיני בעצמכן/ם...כי כ-ו-ל א-ח-ד מסוגל לשנות!!!!!!! "בסוף תמיד טוב..אם לא טוב...זה בטח לא הסוף" אוהבתתתתת המוןןןןןןןן המוןןןןןןן עד אינסוףףףףףףףףףףףףףף לינוי המשך יום טוב.... תתפללו בשביל מאיוששש....שתרגיש טוב כמה שיותר מהר אמןןןןן!!!

אני חושבת ששבת כפי שכבר כתבתי לא אחת יכול להיות זמן מעיק למדי בגלל השבירה של השגרה .. ההתבודדות והלבדות .. והוא אכן לא פשוט להרבה אנשים אני כן חושבת שאחרי הכל זה זמן מבורך להתבונן בחיינו .. להינות .. לנפוש ולהחליט לשבוע הבא דברים חדשים וללכת על פיהם וזה בהחלט אפשרי .. תרגיל של רשימה מאפשר להתבונן הרבה מאוד בחיים כאפשרות לראות מה משרת אותנו נאמנה ומה לא ומה לאט לאט אנחנו מנפים מהרשימה בהתאם למה שמפסיק לשרת אותנו ובאופן עקיף גם את הסביבה שלנו כאחד ... חסרונות מול יתרונות או לפעמים להניח ולסגל את עצמנו להיות בשקט שזה לכשעצמו שיעור לא פשוט גם מתוכו עולים הרבה דברים ובעיני שום דבר אינו סתמי .. הדברים מתגלים עם הזמן ומה שהיה רועש הופך שקט ולאט לאט השינוי נכנס לתפקיד .. חיכתם זמן רב והנה הוא קורה מתוך תרגול רב שלכם לשינוי הזה ואתם בכלל לא שמתם לב ואת כבר רחוקים מהפרעות אכילה אני מאחלת לכם שכל שבת כזו תקרב אתכם יותר ויותר לאמת שלכם.. אחת הבנות סובלת פה מאוד לפחות ממיטב ידיעתי המחלה מכניעה אותה ...כולם פה סובלים בדרך זו או אחרת אני שולחת לך ולכולם את ברכתי לריפוי ואני מקווה שתצאי מזה במהרה, מדליקה נר ומתפללת בשבילך.. המון אהבה שבת שלום ומבורך.. הילה הילה

הראשון מבין שניים, לעת עתה. מקווה שאת בטוב. לילה טוב ושבת שלום !! ממני האוהבת...

אני לא יספיק לענות היום .. מבטיחה במוצש.. אוהבת אותך ובניגוד לכל החששות שתהיה לך שבת נפלאה.. אני מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך מכל הלב שלי .. המון אהבה יקירה שלך הילה

תעני לי מתי שיבוא לך... פשוט רציתי לוודא שהוא אכן הגיע לידייך... שתהיה גם לך ולכולן שבת שלום ורק בשורות טובות! שלכן, אלינור.

רציתי לשאול אתכן ובמיוחד את הילה שהחלימה...נגיד שבאמת עובר כמה זמן ואני מחזיקה את עצמי לא להיכנס לבולמוס ולהקיא. וזה טוב ויפה . אבל הצורך שלי לאכול הרבה ולהקיא קיים בתוכי כל יום כל היום. ואני מתאפקת נורא. השאלה היא האם מתישהו הצורך הזה פשוט יעלם או שאני יחיה ככה תמיד?...כי אני לא אוכל להחזיק את ההרגשה הזו לנצח זה בלתי אפשרי וזה חזק ממני. יום ראשון אני סוגרת שבועיים ללא הקאות אבל זה נורא נורא קשה לי ואני מתגעגת לזה..מתגעגת לרגע הזה שאני אוכלת הרבה ושוכחת לרגע מהכל. אז מה יהיה? זה יעלם? הילה את עדיין מרגישה צורך כזה? דרך אגב..בזמן האחרון כשהתחלתי להכנס לפורומים האלה ולראות כמה כמוני יש שמתמודדים עם המחלאה בנוראית הזאת וכמה זה קשה לכולם. התחלתי לכעוס על האנשים שלא מבינים אותנו. נגיד על אמא שלי שגילתה שאחרי הפסקה שהיתה לי עם המחלה חזרתי אליה היא התיחסה לזה כאילו התבגרתי לזמן מה וחזרתי להתנהגות הילדותית. כאילו מה היא חושבת? זה כל כך מעצבן אין להם מושג אפילו כמה זה קשה ועם מה אני מתמודדת. לא יודעת...קטע מרגיז. גם כשאני אומרת לפסיכולוגית שלי שאני מנסה להרפא ואני לא מקיאה אז היא גאה בי והכל..אבל לא נראה לי שהיא באמת מודעת לקושי של זה. פשוט מי שלא חווה את זה בעצמו לא יכול לדעת. אבל אולי צריך להגביר את המודעות .. סוף שבוע נעים לכולנו! שני

קודם כול הדחףף הזה לבולמוס לא יותר חזק ממך ממש לא!!! תראי איך החזקת שבועיים את חזקה ומאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדד!!!!!!!! אל תשכחי את זה אףף פעם!!!! נכוןן.....יש את הרצון הזה לדחוףף אוכל ולשכוח לשנייה אחת הכול אבל בנינו זה לא פתרון זה רק אשלייה..אשלייה אחת גדולה!!!!! איי אפשר להדחיק את מה שאנחנו מרגישים...האוכל יכול ליהות מאוד מנחם! את אוכלת נהנת לא איכפת לך מכלוםם..ומה אזז?? הולכת "מטהרת"את הגוףף שלך מהאוכל "מתנקה"מרגישה יותר גרוע האמת אני לא חושבת שזה שווה את זה!!!! אם את אוכלת בצורה מאוזנת ויש לך תפריט שמתאים לך...אם כול הדברים שאת אוהבת אני מאמינה שלא יהיה לך את הצורך הזה לבולמוסים וגם אם לפעמיים זה קורה את צריכה לדעת להמשיך הלאה..ולא לתת לזה לשבור אותך.. אני מקווה שאת מודעת לזה שיש לך כוח ואת חזקה...אם שבועיים הצלחת..זה צריך לחזק אותך ולגרום לך לרצות להצליח!!! אני מאחלת לך בהצלחה תמשיכי ותתחזקיי יש לך את הכוחות!!! המוןןןן אהבה ובהצלחה.. לינוי.. לא עניתי בדיוק על מה ששאלת כי גם אני לא יודעת איך מרגישים אחרי שיוצאים מה"א אני משאירה את זה להילונת המדהימה שלנוו!

גם אני הייתי במצב ההז בלי לפתוח את הפה אני הצלחתי גג 3 שבועות בלי אני היום לא יכולה בלי אבל הילונת תמצא את התשובות הנכונות לשאלותיך:) דניאלה

אני לא יודעת מה קורה איתך אבל שווה לבדוק את זה .. אני יודעת שצורך בזלילה מעיד הרבה פעמים על כמה באמת את מרשה לעצמך להיות בחיים האלה כמה את באמת מרשה לעצמך להיות מסופקת ומה את מוכנה לעשות בשביל להגיע למקומות האלה בחיים של סיפוק וריצוי עצמי שמבוסס על החלומות שלך על הרצונות שלך באופן מלא או אפילו בשלב ראשון חלקי, אבל לדאוג שתהיה להם הזנה, מבלי להתבסס על חוויות מאכזבות שהיו לך בעבר .. למה אני חוטרת?.. אני מתכוונת לזה שאם היית מרגישה מסופקת בחיים סביר להניח שלא היה לך צורך לזלול למעט תחושת רעב טבעית שאמורה להתעורר אחת לפרקי זמן שונים להזנה הסדירה של הגוף שהיית מקשיבה לה וזה היה מסתכם בכך .. אני כן הצלחתי לראות שבעקבות הזנת החיים שלי הרבה דברים ברמת ההזנה של פרטי מזונות השתנו ללא היכר .. היו הרבה דברים בעבר שפחדתי מהם ונמנעתי מלעשותם .. כי פחדתי מביקורת .. כי פחדתי לא להיות טובה.. כי פחדתי שלא יאהבו אותי.. הלחץ היה כל כך גדול והסרטים בראש שלי היו סרטי אימה שהובילו רק לשיתוק מוחלט הפסקתי לרקוד.. הפסקתי לצייר ויותר מכך הפסקתי לחיות .. הסתגרתי בחדר ולא יצאתי הפסקתי לעשות כל מה שרציתי וכל מה שחלמתי עליו .. כי פחדתי .. אני יכולה לומר שבזמנים של הניתוק נשאבתי חזק יותר למחלה.. הרעבתי את עצמי וגם נקלעתי למצבים של מחזור זלילה היטהרות שנבעו מחוסר מאוד מאוד עמוק שלי ומתחושת בזיון וכישלון על כל חיי בזמן ההחלמה חלק מהתהליך היה להחזיר לאט לאט בבניה איטית ומבוקרת את כל אחד מהדברים שנהגתי לעשות ואשר גרמו לחיי ולעצמי סיפוק רב, רק מתי שבאמת יצרתי ללא ציפיות מתוך האהבה העמוקה שלי ליצירה... אז, כל הסימפטומים בהדרגה הלכו ונמוגו.. לעיתים נדירות במצבים של חוסר שקט אני פונה לזלילות .. היום אני מספיק מיומנת לעצור את זה ואני לא נשאבת לזה אני תמיד בודקת מה קורה בחיים שלי שגורם לי לברוח למקומות שעושים לי רע כמו למשל הצורך הבלתי נדלה לזלול כל הזמן ואני יכולה לומר לך שזה נובע מחוסר שאת חייבת להתבונן בו כדי ללמוד מחדש כיצד את מזינה אותו בחיים ללא עכבות מיותרות, כי אלה הן שחוסמות אותך ומונעות בעדך לחיות חיים מלאים. מה שעצר אותי בפני הבולמוס הבא הוא בעיקר ההחלטה לשוב ולעשות את מה שתמיד אהבתי .. שבתי לצייר ולרקוד בהדרגה וזה די ממלא אותי וגם אין לי צורך לזלול בעיקבות הסיפוק שיש לי ממה שאני עושה הן מבחינת הפורום והן מבחינת היצירה בכלל בחיי וזה הולך ביחד, כי אני לא מונעת בעד עצמי לרצות ולהיות בעקבות הרצונות שלי במידת האפשר. המסר שלי שעם כל ההחלמה שלך והתהליכים שאת עוברת אם יש משהו שאת רוצה לכי עליו ואל תעצרי את עצמך בגלל פחדים כי יכול להיות שזה יהיה מה שידכא לך באופן סופי את ההתקפים האלה ואת יכולה להיות בטוחה שכל ההתקפים האלה קשורים ביכולת שלך למלא את עצמך בחיים .. מתי שאת לא מצליחה אז ההתקפים חזקים מאיתנו וכשאת מלאה והמלאות הזאת נובעת רק במצב שאת נאמנה לעצמך לחלוטין אז את חזקה עליהם.. ואני יכולה לומר לך שעם הרבה סבלנות ובניה איטית של עצמך והקשבה קפדנית למה שאת רוצה והליכה אחרי האמת שלך והקשבה נאמנה ללב שלך אלה הם מה שיהיה הכוח שלך לעמוד מול כל ההתקפים השוברים. פעם הבאה זה כבר לא יכניע אותך כי ידעת לקרוא בין השורות .. וזה עניין של למידה והרבה תרגול.. נסי לבדוק מה חסר לך ושאלי את עצמך מה את עושה כדי למלא את החלל לא באוכל אלא באמצעות אמצעים בריאים וכלים שאת יכולה למצוא בהווי היומיומי שלך כל יום מחדש ולבנות באמצעותם מציאות חדשה ולמלא באמצעותם את החלל החסר כך שלא תפני יותר לזלילות המעיקות והשוברות.. התשובה תגיע מתוך שקט את יכולה לסמוך על זה אם רק תאמיני שהכוח טמון בתוכך.. נשמע שאת מבינה מה קורה לך ונשמע שאת בדרך ונשמע שהמודעות שלך גוברת אני רק יכולה לחזק אותך, נסי מה שהצעתי לך ואת תראי שלאט לאט מתוך ישום את תצליחי להתגבר כל פעם על משהו קטן עד שאת כבר תשכחי שבכלל סבלת מזה .. לגבי אמא את בהחלט יכולה להסביר לה מה המילים שלה עושות לך מבלי לצפות שמשהו ישתנה רק מעצם זה ששחררת לאוויר את מה שאת מרגישה, שזה מתסכל אותך , שזה מכאיב לך האדישות שלה וההתייחסות המזלזלת שלה, יהיה שווה מבחינה מעשית עבורך למלא את החלל הזה ולהרשות את המקום שלך שווה בשווה כי זוהי זכותך מלידה לחיות ולהביע את רצונך. ואני חושבת ששיחה עימה יכולה לעשות לך מאוד טוב ולה כאחד זה יכול למוסס הרבה מאוד פחדים עיקשים ולזכך אוויר שלם.. אני מציעה לך לכתוב לפני שאת מדברת .. זה יוסיף מאוד לביטחון שלך וליכולת שלך ליצור ביטחון בכל מה שקשור בתזונה שלך אחכ תראי לבד, אלה הם מסוג הדברים שמעוררים פלאים בכל מה שקשור ביכולת שלך להתאפק מול בולמוס ולעצור אותו, כי נמנעת מלסרס את הרצונות שלך בזמן אמת, אלה הם המבחנים הכי גדולים בהחלמה ואותם חייבים לעבור על מנת ליצור מחדש את הביטחון שלך רק במפגש עם בני אנוש אחרים .. ראי בכל התנסות למידה ממושכת בדרך שמובילה כתנאי הכרחי לגיבוש המאוחד של עצמך. המון אהבה יקירה אני מחזיקה לך אצבעות ואני חושבת שלסגור שבועיים ללא הקאות זה הישג נפלא ומבורך!!!! וזה הכוח שלך !!! את יצרת את זה!!! זכרי את זה ברגעים הקשים!!!! סופשבוע נעים ושבת שלום שלך הילה

תודה לכן! הילה כל מה שכתבת כל כך נכון. זה נכון שאני מתעסקת עם זה יותר מידי בגלל שחסרים לי הרבה דברים בחיים. אני די לא עושה שום דבר עם עצמי כרגע ויש לי יותר מידי זמן פנוי כדי לחשוב על לאכול. אני מאמינה במה שאמרת שכשיהיו לי דברים אחרים שאני יעשה ויאהב מה שאני יעשה ויהיה מסופקת מזה אז הצורך לזלול כבר לא יהיה קיים כמו היום. הבעיה היא שאני לא יודעת מתי הזמן הזה יגיע. מתי באמת אני יעשה משהו שאני באמת אוהבת. אני אפילו לא יודעת מה אני אוהבת. בקיצור אני די מתוסבכת. אני מאוד לבד וזה מאוד משפיע עלי. מכניס אותי לדיכאונות . אין לי חברים\ות בכלל. וחוץ מהמשפחה שאני די מרוחקת גם מהם כרגע בגלל חוסר הבנה מצדם נשארה לי רק הפסיכולוגית שלי שאני מודה לאלוהים שיש לי אותה. הכל אצלי מבולבל אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות ומפחדת לעשות צעד משמעותי בחיים . אז כנראה כל עוד אני לא יפתור את כל שאר הבעיות שלי המחלה תמיד תישאר ברקע. אבל אני בהחלט לומדת איך להתמודד איתה ואני מקווה לא להשבר. אני כרגע מונעת מעצמי לחלוטין את המאכלים שאני יודעת בוודאות שאם אוכל אותם אני אקיא לאחר מכן. ובגלל זה אני כל היום חושבת על המאכלים האלה. אז אני מקווה להתחיל לאט לאט לאכול קצת כל פעם מכל מאכל כזה ואולי זה ירגיע את המצב. אני כל כך עיפה עכשיו ומטושטשת..שאני לא זוכרת אפילו על מה אני כותבת..איבדתי את עצמי....:-)..אז אני אפסיק פה. אני באמת שמחה שמצאתי את הפורום הזה . כולכן פשוט מקסימות ותומכות ואנושיות. אני אוהבת אתכן ומאחלת לכולן הרבה הרבה בריאות . שני

עצובבבבב לייייייי קשהה ליייייייייייייי רעע לייייייייייייייייי רוצה לשנות להשתנות שהמחשבות הלא נורמליות האלה יצאוו לי מהראשש כברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר :((((( נמאס לייייי כמה כבר אפשר להגיד את זה כאילו זה עוזר במשהוווווווווווווווו אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף בנות יצאתןן אתמול???? אניי כןןן הייתי שם אם כולם אבל הראש היה במקום אחר!!!! ואני כרגיל אם החיוך הדפוקק הזה כאילו הכול טוב מושלםם ואין לי שום בעיות שום דאגות (פחחחחחחחחחחחחחחחחח) אני מאוד דואגת למאיה התפללתי המוןןן גם הדלקתי נר!!! אני מקווה שהיא תצא מזה.......אמןןן אמןןן אמןןןן הילונת בסוף תפסת את אחותה בפוןןן??? בנות יקרותת תרגישוו טוב שמרוו על עצמכןןן אוהבתתת המוןןןןןןןןןן המווןןןןןןןן המוןןן עד אינסוףףףףףףףףףףףףףףףףףף לינוי

את יודעת שאת לא מרגישה טוב מבפנים ואת יודעת שאת עובדת על עצמך וזה לפחות החלק האופטימי .. מתי זה יעלם ??.. זה עניין של זמן וסבלנות .. אני יודעת שהמקרה של מאיה משפיע וזה די מפחיד אבל אני חושבת שהדיאלוג שאת מנהלת עם עצמך שונה .. כי מאיה לפחות נכון להיום לא מוכנה לוותר ולא מוכנה לנהל דיאלוג בכלל עם המחשבות שלה או הרגשות שלה או בכלל עם כל מה שקורה בתקווה שזה ישתנה כי הבנתי שהיא בתל השומר בהשגחה מה שנראה לי חיובי ביותר בהתחשב במצב.. להעמיד פני חיוך לפעמים זה שומר עלינו וכל עוד את יודעת מבפנים שמצבך טעון שיפור ושיש מה לעשות זה החלק החשוב.. וזה יקרה צריך לקבל שיש תהליכים שחייבים לעבור ואת לא נותנת לעצמך ליפול לפחות על פי מה שיצא לי להספיק לראות ולשמוע ממך .. אולי אני טועה אבל את מאוד נאבקת ונלחמת על חיים טובים יותר וזה החלק החשוב והחיובי שבכל התמונה .. חשוב להסתכל גם על החלקים האלה .. יחד עם זאת אני לא אומרת שזה לא מייאש... זה בהחלט מייאש אבל אל תפסיקי לקוות ולהאמין בהחלמה שלך זה לפחות החלק המשמעותי שלך בהתמודדות מעבר לעשיה כי לא תמיד ניתן לעשות לפעמים פשוט צריך להמתין ולתת לדברים לקרות . דיברתי עם מאיה וגם היא מאוד דואגת ולחוצה ובצדק.. אבל עדיין מרגיש לי שהיא לא באמת מתחברת לסכנה שיש בזה בניגוד אלייך.. אני לא יודעת כבר מה טוב יותר אבל את חייבת לשאוב כוח ולהבין שזה תלוי בך ושיש לך יכולות להתגבר על זה ... ומעבר לזה חייבים לקוות ולהאמין כי בלי זה אין הרבה דחף לעשות דברים חשובים או שיכולים להיות חשובים בחיים שלנו.. לכן אל תתני לזה להפיל אותך ומאיה לא ממש רוצה שזה מה שיקרה .. אבל אני כן חושבת שחשוב להתבונן במקרים כאלה ולראות מה באמת ניתן ללמוד .. לפעמים ההתפלספות לא מובילה לשום מקום יש פה לכל הצדדים כאב לא מבוטל והדרך להתגבר עליו היא פשוט לתת לו להיות ולהבין שהוא עובר.. אני אוהבת אותך ויהיה טוב תשתדלי להינות מהמשך החג.. שלך הילה

הילונתתת מהממת שליייי..... האמת אין לי כ"כ הרבה מה להגיד... אני לא יודעת אם אני נאבקת..ואם כןן אז זה בטח לא מספיק... אני מנסה ליהות אופטימית אני כולכך רוצה לצאת מזה.... אבל חושבת מה יהיה אז????זה נראה לי מוזר אני כבר לא זוכרת איך מרגישים בלי ה"א..יותר ממוזר זה נראה לי מפחיד!!! הרי ליהות ללא הפרעת אכילה זה אומר לא לחשוב על מה אני יאכל 24 שעות מה מותר מה אסור.. מתי מותר לאכול?! אם מותר! ומתיי אסור!! איי אפשר לברוח לבולמוסים שאני כ"כ שונאת אבל מצד שניי צריכה אותם כי אז לרגע אחד אני שוחכת מהכול....<אשלייה> אם "מיה" אני לא מתעסקת...קרה לי פעמיים מעטות שהתנסתי בזה...וגם זה בערך!!! ואני לא רוצה להיכנס גם לסרט הזה מספיק לי מה שיש!!!!! אני בסה"כ רוצה ליהות נורמלית להבין שמותר לי לאכול זה לא ייעשה לי כלום האוכל הוא לא האוייב שליי! אני האוייבת היחידה של עצמיי! כול הזמן מרחמת על עצמי בזמן שיש אנשים שסובלים הרבה יותר!!! אבל אני חושבת שאני המסכנה היחידה והאומללה!!! גאדדדדדדד איזו אנוכיות!!! אני שונאת את עצמיי אני יודעת שבשביל לצאת מכול המעגל הזה צריך קודם כול לקבל את עצמנוו כמו שאנחנו לא פחות ולא יותר ואני לא מסוגלת ממש לא!!!! אני לא יודעת אם אני מנהלת דאלוגים אם עצמיי...אבל בטוח שעכשיו יותר מפעם.. פעם בכלל לא רציתי לנסות להבין מה אני מרגישה פשוט "התעלמתי"...מהכולל מכולםם!!!! עכשיו אני מנסה להקשיב לעצמי קצת יותר זה לא ממש הולך אבל לפחותת גם משהוו... אני מרגישה אבודה כאילו אני לא יודעת מה אני רוצה אבל בעצם אני כן יודעת!!!! מ-ת-ו-ס-ב-כ-ת!!!! מקווה שיום אחד אני יבין מה נסגר איתי ומה אני רוצה באמת ואני ייעשה אם זה משהווו.. דברתי אם אמא בערךך...גם לה קשה לי לספר דברים אני בכלל לא מספרת!אבל איכשהוא הגענוו לנושא הזה אם אני רוצה ללכת לפסיכוו.... ואמרתי לה שאני לא יודעת...בתוך הלב אני יודעת שזה יכול לעזור אבל גם ככה אני לא ייספר לה כלוםם אז מה עשינוו פה?? אני יודעת שאני צריכה לנסות לפני שאני מדברת אבל אני יודעת מה הולך ליהות... בנתיים לא החלטתי מה לעשות!!!! הילונת בקשר למאיה... זה מאוד משפיע.... אבל אם זאת זה גורם לראות את הדברים בצורה שונה... אםם דברת איתה זה כבר הרבה יותר טוב.. ממש פחדתי אחותה בהתחלה אמרה שהרופאים אמרוו שלא בטוח שהיא תעבור את הלילה חאס וחלילה!..אני מקווה שהיא תבין באיזה סכנה היא נמצאת שכול מי שנמצאת במעגל הזה תביןן!!!! ושיהיה טוב בע"ה ושניצא מזהה אמןןןןן!!! בשביל מאיה..אני ימשיך להתפלל...ובכלל בשביל כול הבנות אני אוהבת את כולכן כ"כ!!! להעמיד פני חיוך שומר עלינו?!אני רק מרגישה צבועה...כי הכול כ"כ חרא מבפנים ואני משחקת אותה כאילו הכול טוב!!! אבל אני מעדיפה את זה....זה עדיף מלהסתובב אם פרצוף תשעה באב!!! אני מקווה שבאמת יהיה טוב.....בע"ה! אני אופטימית...וכניראה שזה מה שמחזיק אותיי עדיין!!!! הילונת מלאכית שליי תודה שאת פה את מדהימה!!!!! אוהבת אותך המוןןןןןןןן המוןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןן לינוי

לינויה נשמתי אני באמת מבינה אותך אנו רוצות בשינוי אבל לא יכולות הלוואי שהיה תרופת הפלא שהיינו לוקחות אותה והיא היתה עוזרת לנו לחשוב אחרת לקבל את עצמנו אחרת אני מבקשת דבר אחד בובה אל תשברי בבקשה את לא יודעת כמה אני דואגת לך אני יודעת לפעמים זה קשה לפעמים זה מעצבן ולפעמים אנו לא מצליחות אבל דבר אחד אומר לך שאני אותך אוהבת ודואגת ואת אף פע לא לבד ואולי השינוי את תקבלי אותו אחרי שאת יודעת את מצבה של מאיה (אני אומרת זה לא סיבה אבל זה יכול לקבל שינוי חיובי) ואת תעשי את המאמץ להשתנות אני משנה להשתנות אחרי המוות אבל קשה לי אני לא יכולה אני פוחדת פוחדת להפסיד את "אנה" ואת "מיה" ומצד שני אני פוחדת למות אחרי המקרה שסיפרתי אני לא רוצה למות אני רוצה לחיות ועל כך עלייך לקבל את עצמך כחולה במחלה ולעשות שינוי אני אוהבת אותך ומתה עלייךךךךךךךךךך דניאלה נשיקות ומליין חיבוקיםםםםםם

אזז זהווו שלצעריי אין תרופת פלאא!!!!:(:(:( עצוב עצוב אבל זאת המציאות!! רגעע מי אמר שאנחנו לא יכולות?! מה אמרתי לך?? אין לא יכולה.. יש לא רוצה...פוחדת..ועוד אלף ואחת סיבות אבל אין דבר כזה לא יכולה!!!! גם אני פוחדת לאבד את "אנה"אבל מצד שניי רוצה להשתחרר ממנה..... אני חייבת!אני לא רוצה להמשיך במצב הזה כול החיים ממש לאאאאאאאאאא!! אבל כמו שאמרתי לך אני פוחדת....אני יודעת שאני יכולה כמו שאת יכולה אבל אנחנו פוחדות את בעצמך אמרת לי שאת פוחדת ללכת לטיפול וטיפול זה מה שיכול לעזור אבל יש את הפחד שגם עליו אפשר להתגבר תלוויי ככמה אנחנו רוצות! "אין דבר העומד בפני הרצון" נשמתיי אני אוהבת אותך כ"כ..ודואגת לך מאוד! אל תשכחי שאני תמיד אבל תמיד פה בשבילך כולנוו וגם את לא לבד לפעמיים יש את המצבים שניראה לנוו שאין לנו אף אחד אבל זה רק הרגשה כי למרות הכול יש אנשים שאוהבים אותנו!!! את מכירה אותיי אני אופטימית אני לא יישבר...אין סיכויי אבל מה שכןן נמאסס ומעצבן מאוד.. אבל יש לי הרגשה שזה ייגמר!!!!! אז מהממת שלייי יהיה טוב תאמיניי והכי חשוב תאמיני בעצמך אם היית יודעת כמה את חזקה ויש לך כוחות! תעשי אם כול זה משהוו..משהוו למען עצמך..גם אני יינסה לעשו קצת בשביל עצמיי אני מקווה!!!! דניאלושש מלאכיתת שליי אוהבתת אותךך עד אינסוףףףףףףףףףףף לינוי :) ד"א איך היה אתמול בסוףף?? אני במסנגר אם בא לך:D

הרבה זמן לא כתבתי פהה.... לא הרגשתי כ"כ טוב!!!! גם שאני לא כותבת אתןן תמיד בלב שליי ואני חושבת על כולכןן!!! אני רוצה לספר לכןן משהווווו.... מאיוששששש מאיה הקטנה שלנוו בטיפול נמרץ:(((( היא במצב לא טוב בכללללללללללללללללללללללל אתמול דברתי אם מאיה....והיא אמרה שהיא איבדה את ההכרה והיום היא מתאשפזת.... עכשיוו דברתי אם אחותה שסיפרה לי שהיא בטיפול נמרץ והרופאים לא כ"כ אופטימים אלוהים ישמור!!!!1 בנות תתפללו!!! אחותה אמרה שהיא רוצה להציל בנות אחרות לכןן חשוב שתדעוו את זה!!! אני מדברת גם בשמיי..... אני מקווה בכול ליבי שהיא תצאא מזהה כמה שיותר מהר אמןןןןןןןן המצבב לא טובב!!!!! בנות אנחנו חייבות לדאוג גם לעצמנוו למרות הכול אנחנו חייבות לקחת את עצמנוו בידים! ששומעים דברים כאלה פתאום כןן בא לי להשתנות לעשות משהוו זה קשה אבל אפשריי!!!! מה שאני רוצה להגיד בכול זה שתתפללו בשבילה..אני מקווה שהיא תיצא מזהה מהר מאוד!!!!זה כ"כ עצובב וכואבב:(((( ותשמרו על עצמכןן!!!!אנחנו חייבות!!!!!!! מתפללת ומקווה שמאיה תיהיה בסדרר אמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!! אוהבתתת המוןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

דיברתי עם אחותה גם בבקשה בנות שמעו ללינוי כי היום אחרי 9 שנים אני מנסה בינתיים לא ממש הצלחה של 100% תנסו בבקשה אם תראו את החיים ללא המחלה מבטיחה יהיה יותר טוב תהיו יותר מאושרות ולא כל היום לספור קלוריות לא לדפוק את הראש באסלה בבקשה דניאלה

אני לא יודעת למה אבל היא תמיד הפחידה אותי הכי הרבה אולי מפני שהיא שיקפה לי את חוסר האונים שבי אל מול הדבר הזה שנקרא הפרעות אכילה.. אפילו שקברתי את עצמי שם ואפילו שקמתי לתחיה במקום האובדני הזה. היום יש כבר יותר מידי סיפורים קשים ומבחילים לגבי העניין הזה אני מתפללת אבל יש לי תחושה שהפעם רק היא תציל את עצמה.. אם היא תבין שהיא בעלת המילה האחרונה, כבר יותר מידי פעמים. אחד הדברים שהיה לי קשה איתם שמאיה אפילו לא הסכימה להקשיב וזה לעניות דעתי המצב הכי בעייתי .. הכי מפחיד הכי קשה והכי נוראי שאדם מבקש עזרה וגם כשהוא מקבל הוא אוטם את עצמו מכל בחינה שהיא והעזרה נשארת בקיפאון מוחלט. ואני ראיתי את מאיה ואני רוצה לומר שהיא מדהימה ושהיא לא רואה את זה ושהיא מאוד מתעקשת להיות המחלה ולא היא עצמה עד כדי כך שאפילו לא הצלחתי לראות מי זאת מאיה.. רק ראיתי אפרוח מדהים וכל כך מפוחד.. היא באמת מאוד מיוחדת וגם כשהייתי שם אני לא מבינה איך המחלה הזאת מצליחה להיות כל כך קטלנית .. טיפול נמרץ?.. לא כולם מגיעים לטיפול נמרץ וזה כבר לא לטובתה ואני מאחלת לה שברגעים האלה ללא הכרה היא תזכה בהבנה שלה ובהארה שלה להתחלה של חיים חדשים הלוואי אמן ושתבין שהיא לא לבד כי הרבה רוצים בטובתה וזה אפשרי בניגוד לכל מה שהיא סיגלה לעצמה להאמין והאמת שאני לא מאשימה אותה אפשר להבין לגמרי למה המחלה הנוראית הזאת מסוגלת שזה פשוט קטלני יותר ממה שכל אדם שמעולם לא חווה את זה מסוגל לתאר לעצמו. אני לא יודעת למה אבל תמיד נדמה לי שהמשבר שנכנסים אליו לפני ואחרי צבא מכריע רבות בהתפתחות של המחלה .. או בכלל לפני כל סגירה או התחלה חדשה לאנשים מסויימים זה יכול להיות בעייתי, התחושה שאתה יוצא לבד לעולם ואתה לא באמת יודע לקראת מה אתה הולך וזה מפחיד, לעיתים עד כדי שבירה . כולם משוגעים, כך אני רואה את זה לכל אחד יש את השיגעון שלו ... אלה שמתפקדים נקראים נורנאלים כביכול אלה שלא מתפקדים ומתקשים בחברה נקראים חולי נפש זה כל ההבדל וזה מאוד מלחיץ. מאיה לא מאמינה בהחלמה שלה היא למעשה לא מאמינה בכלל שהיא תהיה בלי זה ... והיא רחוקה מלא לתפקד במחוייבות היומיומית ואני לא יודעת כמה היא יודעת כמה כוח יש בזה וכמה היא תוכל בעקבות זה לנצח את המחלה הארורה הזאת אני מקווה מאוד ואני מאוד מקווה שתקראי את המילים האלה, מאיה יקירה ושתביני שאת חשובה ושהחיים שלך יקרים ולכל אדם יש משמעות ויש חלק שלא ניתן להחליף לעולם בניגוד לאמרה שלכל אדם יש מחליף. ואני חושבת שהחיים שלך יקרים מפז ואני מתפללת שתראי את הייחודיות שבך את עצם העובדה שאת נפלאה בדיוק כפי שאת. אוהבת אותך .. תצאי משם היא רק מאמללת אותך .. האמיני שיש חיים אחרים אני מתפללת בשבילך שלך הילה

מה השם משפחה של מאיה הזאת? אני שואל כי באשפוז הקודם היתה אית אחת שקראו לה מאיה ולא שמעתי ממנה כבר חצי שנה ורציתי לדעת אולי זאת היא

:( שבת שלום... ויום טוב.......

היא לא הייתה בתל השומר באישפוז אבל עכשיו היא בהשגחה בתל השומר והיא אומרת לי שהיא שמנה שזה רחוק לגמרי מהמציאות .. שזה די עצוב דרך אגב, מה שלומך???? המון אהבה מתפללת לטוב שבת שלום הילה

מה שלומך הבוקר? איך עובר עלייך יום עצוב זה? טוב, אז בקיצור, לא קיבלתי את המייל ההוא... אני לא מבינה למה ואיך, הרי השני כן הגיע, אבל לא קיבלתי... אז תנסי שוב בבקשה. מקווה שיגיע כבר... בהמון אהבה, אני.

כשאני יגיע... יכול להיות שאני טעיתי שם עם כל מיני הגדרות ביי בינתיים מתוקה

תבדקי.....

לפעמים החיים פשוט עוברים לידי. אני עומדת במקום ורק הנוף מסביב כמו משתנה במהירות מכעיסה. כל כך הרבה דברים קרו....כל כך הרבה השתנה...ועדיין מסרבת להרפות. מבחנים, ראיונות, חברים, פרידות, עליות ומורדות.....בעיקר אדישה. הכל מסביבי משתנה. כמו נופלת בתוך בור חסר תחתית. חייבת לתפוס במשהו. משהו מוכר ובטוח. תופסת את המחלה....תופסת חזק.

יום אחד עם כל התחזקות עם כל שלב שנראה לך סתמי את תגיעי לעוד הרבה הבנות ואולי בזמן אחר לא תרצי לתפוס כל כך חזק במחלה ואז יתאפשר לך בעצם לחוות משהו חדש ואת לא באמת יודעת אם זה יקרה או לא אבל זה יכול לקרות .. נכון?.. ומשום שזה אכן יכול לקרות הייתי מציעה לך לא לשפוט פשוט לתת לדברים לקרות .. אל תשכחי שמתוך כל מה שסיפרת בעבר ומזכרוני והתעמקתי בדברייך את עוברת הרבה מאוד גירויים לשינוי ולכן בהכרח קורים בעקבות אלה הרבה שינויים שלא תמיד קל לקבל .. לכן פשוט זרמי והביני שהכל לטובה וגם זה עניין של החלטה ולפעמים האדישות מועילה הרבה .. כי אולי זוהי פשוט דרך לתת לדברים לקרות מבלי להסתער לא מבפנים ולא מבחוץ. אני מציעה לך לכתוב לספר קצת יותר אולי יש לי איזה הארה מעניינת בשבילך שנוכל שתינו ללמוד ממנה .. אולי זה יהיה לגרות את האדישות מחדש ולהעיז במקומה להרגיש. אז אם תרצי תספרי לי קצת .. אם בא לך ואני מקווה שעם חג החירות הזה את תצאי לדרך חדשה וכולנו .. אולי לא סתם כתבת אתמול .. אני מחזקת אותך .. המון אהבה התגעגעתי אלייך.. שמרי עלייך הילה

אני בסדר כמה שניתן לומר אני רבה טיפה עם ההורים על האוכל שוב אני מקווה כבר לצאת מהמבוך המסובך הזה אני מרגישה שהכל מתגלגל ומתגלגל ולא נעצר.. בינתיים אני בכיוון של עליה ואני חושבת על טיפול!! מראה על נכונות לצאת מהמבוך הסתום הזה מה איתך ?המון זמן לא דיברנו וגם היה לי לחץ קצת... שלך אוהבת מלייןןןןןןןןןןן דניאלה

אתן כולכן היום נסיכות .. (אויש אני אוהבת את זה) אני מצטערת לשמוע על המריבות עם ההורים אני מציעה לך להסביר יותר מה עובר עלייך באמת בלי לכנות .. אני חושבת שטיפול תמיד מבורך ואני מאוד ישמח לשמוע שאת כבר מצאת לך אחד כזה אבל בינתיים אני חושבת שאת מתחזקת ואני רק מאחלת לך שתמשיכי כך כי למרות הכל המוסיקה שדרכה את כותבת ומשמיעה את עצמך הרבה יותר חיובית מאי פעם וזה מעיד על התקדמות אני רק מקווה שאת באמת נמצאת שם ולאט לאט גם טיפול יגיע .. עצם זה שאת מבינה את זה ורוצה בזה זה המון ומעבר לזה זה עניין של תהליך ומוכנות אין טעם להאיץ בשום דבר.. ובקשר אלי אני לפעמים ככה לפעמים ככה .. אני כן יכולה לומר שמבחינה נפשית אני שמחה על אף שהימים האלה של השואה ויום הזיכרון לא עושים לי טוב ולא רק לי .. אני קרובה לאנשים שחוו את זה על בשרם מאוד קשה וזה עצוב כי אחרי הכל מעבר להבנות הרוחניות אנחנו בני אנוש ועצוב לנו כשלמישו קרוב מאוד עצוב ועצוב לנו כשאנחנו מאבדים מישהו .. אז עוברים הרבה הדברים והרבה שינויים ואני מניחה ורוצה לקוות שהכל לטובה .. בכל מקרה זה מאוד חיזק אותי להיות בצד המחזק למישהו נזקק, זה גרם לי להרגיש ולו במקצת שאני עושה משהו מועיל למען מישהו אחר וב"ה אני עובדת על עצמי ואני מאמינה שגם העניינים הפיזים ישתפרו.. אז מתוקה חג חירות שמח שתצאי במלוא מובן המילה לדרך חדשה.. שכולנו .. אמן המון אהבה שלך הילה

אני מקווה שאת בטוב רק תיכנסי לרשום מילה אחת כי בכל זאת השארת מייל שקצת קשה להתעלם ממנו אני מקווה שאת בטוב ושהיום אכן התחיל ברגל ימין יום חדש תמשיכי כאילו לא קרה כלום תאספי את עצמך רק היום ותראי מה קורה ואם את רוצה אני ממליצה לך מאוד להיעזר בארגון סהר אני ראיתי שמישהי כתבה לך הודעה ואני יכולה לומר לך שהארגון הזה גם לי עזר המון במקרים כאלה ושווה לנסות.... אחרי הכל ביקשת עזרה.... המון אהבה ויום טוב שלך הילה

תודה הילה באמת מאוד מעריכה את הדאגה שלך . כצפוי אתמול זה הסתיים בהקאה לא היה מנוס מיואשת וקשה לי אבל מקווה שהיום יהיה יותר טוב מקווה למצוא את הכוחות שאני יודעת שיש לי ולהאבק במחלה הזאת כי פשוט נמאס לי ממנה תודה ובאמת תודה רק דרך הידיעה שמישהו דואג לי זה עוזר לי המון מקווה לא להקלע עוד פעם למצב של אתמול כי זה היה פשוט סיוט נוראי ההרגשה שאת הולכת ומשתגעת לא יודעת מה לעשות הרגשתי שאני דפוקה את האמת לעזוב את כל העולם ולקום ולהקיא זה היה כאילו יותר חזק ממני ומרצונותיי כאילו משהו דחף אותי לזה רוצה להגמל מהמחלה הזאת ולחזור להיות נורמלית נשיקות ..

וזה לא מה שישבור אותך לימודו אותי לקח חשוב אם נפלתי אני אקום ואני אעזור לעצמי.. ולא אמשיך להיות על הריצפה ובקשר נורמלית.. יש דבר כזה?? אני עדין לא מצאתי אדם נורמלי\מושלם אם כן ספרי לי עליו אני ארצה לדעת מי הבר מזל הזה:-) אוהבת דניאלה

אנחנו פה בשבילך! דאגנו נורא.

יש לך מייל קטן... אך חשוב... ולילה טוב !! שלך באהבה, אלינור.

תבדקי... ליל מנוחה ואני שמחה שעבר בשלום המון אהבה יקירה שלך הילה

קיבלתי,אבל מייל אחד... את התשובה למכתב השני... שלחי לי שוב את הראשון... וסליחה על הטרחה... לילה טוב ושמרי עלייך!!! אוהבת...

אני מתחילה להבין שזה לא המשקל זאת אני... אני מתאוששת אני מכירה את זה... אני למדתי לעצור את עצמי באכילה ממש אני ממש גאה באיך שאני עוצרת בולמוסים... יש פה ושם אבל עם הזמן אני מאמינה שזה יישחק גם כן... בכל מיקרה אני הכי מודה לכן בעולם על התמיכה... אוהבת אתכן המון... רוני... :))

אני מחזקת אותך אם את רוצה את מוזמנת לספר יותר .. מה עובר עלייך .. ההבנה שהגעת אליה בהחלט נכונה וזה בהחלט משהו שאת יכולה לפתח וללמוד עוד ועוד אודות עצמך מול הפרעת אכילה ובכלל את ביחס לחיים .. אחרי הכל את נפלאה.. תקפידי לראות את זה ולטפח את זה ותמיד תדאגי לשלומך הנעלה תהיי בריאה כי זה מה שחשוב בליזה אין חיים ותשדלי להפיק מכל רגע את המירב ולאט לאט ההבנות שלך לגבי עצמך ובכלל יתעצמו ויתגברו ויתחזקו ואת רק תהיי במקום טוב יותר כי זה מה שההתבוננות והלמידה עושים לבנאדם.. המון חיזוקים וחיבוקים נפלא על ההתחזקות שלך משמח אותי מאוד לשמוע גם לשני היו ימים טובים תמשיכו ככה ב"ה אמן אוהבת מליון שלך ליל מנוחה הילה

אולי ספרי קצת... אני גאה בך כל כך אוהבת דניאלה :-)

אני שמחה שכתבת כי זה גורם להרגשה טובה שעוד אחת גאה :-) דניאלה

לא שמעתי ממך אני מקווה שאת בטוב .. חיבוקים אוהבת .. שלך הילה

כבר שמונה ימים שלא הקאתי. מצד אחד גאה בעצמי, מצד אחד פוחדת פחד מוות שלא אשבר! אני יודעת אם אשבר פעם אחת זה יחזור! החיים שלי כרגע מלאים בקשיים והזמן הזה שהייתי לוקחת לעצמי כל יום ואוכלת בלי סוף חסר לי. למרות שאח"כ הייתי שונאת את עצמי. אבל בזמן האכילה עצמה הייתי שוכחת מהכל ופשוט מתענגת על האוכל. ועכשיו זה כל כך חסר לי. אבל איך שהוא אני מתמודדת כי יש לי למי להוכיח שאני מסוגלת. מקווה להחזיק מעמד! בהצלחה לכולנו!

ואני מחזיקה לך אצבעות להמשך החיזוק שלך וההתקדמות שלך בבניה שלך את עצמך .. אני חושבת שהמאמצים שלך ראויים לשבח ואת נפלאה ונהדרת כפי שאת.. אני יכולה לתת לך טיפ שיקל עליך .. מיד אחרי האוכל תמיד תדאגי להעסיק את עצמך בדברים שלא קשורים בגוף.. תימנעי מלהישקל .. מלהסתכל על עצמך במראה ... מלבדוק את עצמך ... אני יודעת שברגע שלא חושבים על זה .. זה עובד! כל הכבוד על ההישג ואת חייבת את זה אך ורק לעצמך כי את החשובה ואת היקרה .. אלה הם החיים שלך וזה בכלל לא משנה מי נמצא מנגד, כי הוא לעולם לא יגיד אני במקומך והוא לעולם לא יחייה את חייך במקומך וזה אולי מקור החולשה והפנטזיה שיהיה אחרת אבל גם הכוח הגדול שלך להבין שאת יכולה לחיות אחרת ושאת יכולה להתגבר על כל מכשול .. אני מחזקת אותך המון אהבה חיבוקים שלך הילה

עד היום רק קראתי, אבל הנה הצטרפתי נהדר שאת לא מקיאה

דניאלה :-)

אוףף אבל כמה שזה קשה!!! לא נורא יהיה בסדר! הלוואי וכך ימשיך! ובהצלחה לכולנו! נשיקות שני

אמנם קצת באיחור, אבל בכ"ז... כל הכבוד לך,שני, ויישר כוח! אהבתי את ההודעה שלך! זה חשוב מאד לקרוא גם דברים כאלה! אז תודה לך והמשיכי להתחזק! אלינור.

שלום עבר זמן רב משכתבתי פה אך מצבי הולך ומדרדר בבקשה עיזרו לי עכשיו אני אכלתי צהריים בעבודה ואני מתכננת איך להקיא את זה אפילו חשבתי לברוח מהעבודה הביתה כדי להקיא תיכננתי לרדת בקונדיטוריה לקנות עוגה שלמה ולאכול אותה אני לא נורמלית רוצה למות כואב לי בלב ובנשמה רוצה להעלם מהעולם הדפוק הזה בקושי אני מחזיקה את עצמי אני נלחמת עם עצמי . בא לי לאכול עד שתצא לי הנשמה ץ הייתם מאמינים שאכלתי שלוש קופסות גדולות של ממרחית שוקולד ואפילו רציתי עוד ץ נמאס לי מכל המצב הזה אבל בתוך תוכיאני יודעת שאני מתעללת בעצמי כי לא טוב לי בחיים בכלל חסר לי שינה אהבה הבנה רוצה למות להעלם הרי גם ככה אני לא שווה כלום רק מישהו דפןק שיכלית חושב באובססיה על אוכל אפילו שהוא שבע ומפוצץ באוכל אני חולה חולה נפשית ופיזית מפחדת לדבר לבקש עזרה רוצה למות לבד כך אני אנוח מכל הגועל נפש הזה נמאס.

מיד כשאת יוצאת מהעבודה כי המצב שלך מסוכן ומדאיג.. ברגע שתפני למיון סביר להניח שיאשפזו אותך וזה נראה לי הדבר הנכון ביותר בהתחשב למצב אני מקווה שתעשי את זה הילה

0545298599 תרגישי חופשי שמרי עלייך המון אהבה הילה

אם את חולת נפש בגלל שאת רוצה לאכול בלי סוף אז כנראה שגם אני ועוד הרבה פה ובכלל חולים בנפש! את לא היחידה במצב הזה..יש עוד הרבה כמוך. וזה יכול רק לנחם אותך כי את לא חולת נפש יש לך בעיה שיש לעוד מלא אנשים. אנשים שמתמודדים עם זה כל יום. ורשמת שיש לך עוד בעיות וחסר לך אהבה והבנה וזה מובן בהחלט כי משם מגיעה המחלה הזו. אבל אל תתיאשי יש הרבה אנשים שיהיו מוכנים לעזור לך לצאת מזה. קודם כל אנחנו פה בפורום. וחשוב שתשתפי הורים או חברה או גורם חיצוני ותלכי לטיפול. אני מכירה את ההרגשה שאוכלים בלי סוף ומרגישים גועל נפש מעצמנו מהגוף שלנו ובא לנו להיעלם. אני מכירה ועוד הרבה מכירים אז את לא לבד! מקווה שאת חשה יותר טוב עכשיו. אני כאן אם בא לך לדבר. שני

כל כך כואב.. עצוב ונמאס.. לאכול ולהקיא, לבכות .. ולהתעצבן.. אני מבינה כמה נמאס לך.. גם אני יודעת כאב מהו.. גם אני מרגישה את העצבות הזו... ואפילו שאת מנסה להפסיק את לא מצליחה - ואז... עוד יותר זה מעצבן... יש מקום שקצת קצת יכול לעזור... אולי.. לי הוא עזר פעם, כשהשמיים נראו לי מאד שחורים, והשמש לא הציצה שם... הם היו שם בשבילי, והקשיבו.. ודיברתי, והם שמעו... בעצם אפשר להגיד שהם היו הכתף לבכות עליה.. קוראים להם : סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. מכירה אותם ? (www.sahar.org.il) בבקשה... תנסי אותם...

ככתובת נפלאה לסיוע והקשבה בעיתים של מצוקה .. אין מה להפסיד .. אפשר רק להרגיש יותר טוב... אני מקווה שאת בסדר... תעדכני מה קורה איתך שלך באהבה רבה הילה

כן שמתי לב שהמון זמן לא היית זה מעלה נורה אדומה.. אני יודעת מה את מרגישה!! אני יודעת זה קשה אבל תנוחי תנוחי ותנוחי אני בטוחה שתרגישי יותר טוב ואיך את מרגישה עכשיו? מה החבר אומר על זה? אוהבתתתתתתתתת מלייןןןןןןן דניאלה

גם אני רציתי להיעלם מהעולם .. גם לי יש רגעים של שבירות ואני ממש יכולה להבין את זה .. באמת באמת .. זה לא נעים וזה רחוק מלהיות פשוט וקל אבל אפשר לדבר ואפשר לנסות לעשות משהו אחר ביחס לזה אני נורא מצטערת שאת מרגישה כמו שאת מרגישה ואני נורא מצטערת שאין לי כוח להשפיע עלייך אבל אולי מה שאני יכתוב לך יגרום לך לחשוב קצת ולבדוק מה מחר ביום חדש ואמנם לא שמח בכלל אבל עדיין את בחיים והרגע יהיה חדש אם את יורדת לסוף דעתי. אני יכולה לומר לך שמה שעזר לי להתגבר על הרגעים האלה הוא פשוט התנתקות התנתקתי .. התעלמתי מהמחוייבויות וחיכיתי בסבלנות שהגל הנורא הזה יעבור והחלק הכי מפתיע ואני אומרת מפתיע כי הוא מאוד הפתיע אותי שאחרי יום יומיים זה עבר ויכולתי לשוב לסדר .. זה קרה רק מתי שאני הפסקתי להיאבק עם הנפילות האלה ונתתי להן להיות מבלי להרגיש אשמה .. לא אהבתי אותן אבל לא התנגדתי להן וזה מה שהציל אותי .. הייתי מסוגלת לזה אחרי הרבה מאוד זמן של התבוננות וסבל במסגרת ההתמודדות שלי בתוך המחלה ... הבנתי את זה הרבה בזכות הטיפול שהייתי בו וזה באמת הוכיח את עצמו כשלא התנגדתי כשוויתרתי על האגו ועל העקשנות שלי שאני לכאורה יודעת מה טוב בשבילי.. היו ימים שממילא לא הייתי מסוגלת לעשות כלום אז נשאלת השאלה מדוע להיאבק בזה .. הרי את לא באמת תשיגי יותר או פחות ואני בטוחה שקרה משהו שהוביל לקראת הנפילה הזאת הלא ברור שהיא לא אירעה סתם מעבר לעובדה שזלילות קיצוניות ואכילה בלתי מבוקרת יכולים לגרום לדיכאון לא פשוט שלא באמת יהיה לו הסבר במילים .. הפסיכולוג שלי תמיד אמר לי ברגע שתאשימי את עצמך וברגע שתלחיצי את עצמך כמו למשל.."הנה שוב זה לא הלך.." את רק תרצי להיעלם ולהישאב לזה עוד יותר .. ברגע שאת פשוט תניח לזה עם כל כמה שזה קשה את פשוט תעברי את זה ותוכלי בזמן אחר להפוך את זה לאתגר ולא למשהו שיהרוס אותך כמו שקרה היום וזה בהחלט מובן שרצית לוותר .. אני מקווה שאת מבינה מה אני מנסה לומר לך ואני מאוד מקווה שהיום הזה הסתיים רק בהקאה .. עם כל זה שזה נשמע מזעזע זה הרע במיעוטו ואני מאוד מקווה שלא הזקת לעצמך כי אני בהחלט חושבת שיש לך סיכוי לחיות את החיים האלה אחרת בזכות עזרה נאותה.. אל תוותרי .. ותניחי לעצמך כי לכולם יש שבירות .. ותמיד תזכרי שאחרי השבירה יהיה רגע של כוח שבו תוכלי לתפוס את עצמך שוב להשתפר מתוך דאגה ואיכפתיות לשלומך הנעלה.. אני שולחת לך את אהבתי ... המון המון המון המון אהבה שמרי עלייך ליל מנוחה שלך הילה

אני מצטערת לשמוע מה שעובר עלייך. ברור שאת נמצאת בעיצומו של גל מסויט וגועלי... מעגל השנאה העצמית מתגבר עם כל התקף נוסף... ואני יודעת שכרגע את כ"כ שונאת את עצמך שכל מה שאת יכולה לעשות הוא מקסימום לדמיין את מותך... אז ראשית, טוב שכתבת קצת, כי זה אומר שעוד נותר בך כוח. שנית, אגיד לך את זה: גם הימים הכי קשים והכי מסויטים עוברים בסופו של דבר. גם הסערות הכי חזקות שוככות... וגם אם זה ייקח יום,יומיים ואפילו שבוע - בסוף זה יעבור, ולאחר מכן תגיע רגיעה. וגם אם היא זמנית - היא בכל-זאת רגיעה. אז אם כרגע את בעיצומה של סערה - החזיקי חזק וחכי עד יעבור זעם. אחר-כך שבי ותחשבי ברצינות מה את עושה הלאה. אני מכירה את תחושת הייאוש הטוטאלי והחידלון המוחלט,וצריך לעשות הכל כדי לברוח מהתחושה הזו בכל מחיר, כי במלים פשוטות - אי-אפשר לחיות ככה. את לא יחידה ואת לא לבד! יש עוד ה מ ו ן כמוך, אפילו יותר מכפי שאת משערת... ותחשבי על זה שכל פעם שאת זוללת ומקיאה, באותו זמן בדיוק עשרות אלפי נערות ובחורות עושות את אותו הדבר בדיוק בבתיהן שלהן... ויוצאים להן אותם קולות...וזה אותו סירחון...ואותו נייר-טואלט מתגלגל לו...ואותו חרא,בקיצור. לא שזה בא לנחם או משהו...סתם עוד נקודה למחשבה. אל תתייאשי! אנחנו פה איתך, ממש מאחורי הצג... תיכנסי ותכתבי יותר! זה עוזר. רק בריאות! אלינור.

וקרא את ההודעה של אתמול את האמת אתמול פחדתי מעצמי חשבתי שהנה אני הולכת להשתגע אחרי שכתבתי התחלתי לבכות לבד חסרת אונים לא יודעת מה לעשות עם עצמי ישבתי שעה ככה חושבת על עצמי ועל החיים ובסוף תפסתי את עצמי ויצאתי לרחוב רציתי להתפתות ןלקנות עוד אוכל וברגע האחרון החזקתי את עצמי עבר לו היום אך בערב אכלתי והקאתי כאילו זה בה ככה טבעי בלי שום סיבה כל הלחץ והמאבק של היום הזה הפנימי הוצאתי דרך ההקאה הזאת אני יודעת שזה נשמע מאוד מגעיל אך מה אני אעשה לא יכולתי יותר רציתי להוציא את זה החוצה לא סבלתי את עצמי אני יודעת שהיום יום חדש ואני אנסה לא למעוד ולהקיא תודה לכל הבהות שענו להודעה שלי אוהבת אתכם באמת ואני אמשיך לכתוב פה כי אני מרגישה יותר טוב אחרי הכתיבה והידיעה שמישהו דואג לי. מאחלת לכולם יום טוב והלוואי שיעבור בשלום

לא יכולתי שלא להעביר הלאה .. שימו לב אם יש פה אמת אז חייבים להתעורר, כי זה יגמר רע חלמאות מסוכנת בבתי החולים!!! חייבים לעשות משהו!!! עד מתי??? בתחקיר של כולבוטק (שעדיין לא שודר) התגלה כי בחדרי המיון של בתי החולים בארץ (כמעט כולם) קיימת הוראה להשתמש במחטים שימוש חוזר, לאחר ניקוי באלכוהול בלבד! המידע הנ"ל כמובן שאינו מועבר לציבור וההוראה היא שרק אם החולה או משפחתו מבקשים זאת – יש להשתמש במחטים חדשות. בכיר במשרד הבריאות אישר את ההוראה הזו ונימק אותה באילוצי תקציב ובמלאים חסרים של מחטים למזרקים החדשים (מזרקים מסוג מוחן-תרום 2) שהוכנסו לשימוש בשנתיים האחרונות (המלאי של המחטים הישנות אינו אפקטיבי). מנהל בית חולים במרכז הארץ, הודה שלא לציטוט כי הוא "אינו ישן טוב בלילה" כשהוא חושב על כל מקרי ההדבקה אשר עלולים להיגרם כתוצאה ממדיניות זו, אך אין לו ברירה והוא חייב לקיים את ההוראה. יש לציין כי מלבד הסכנה הברורה בהדבקה מאיידס, קיימות עשרות מחלות אחרות כגון צהבת אשר עלולות לגרום נזק בלתי הפיך ואף מוות!!! ידוע לי כי התחקיר צולם לפני למעלה מחודש אך הוא עדיין אינו משודר (כנראה משיקולים של רייטינג) כנראה שרק בארץ יכולים שיקולי רייטינג לחבור לשיקולים כלכליים-לוגיסטים ולסכן כל כך הרבה אנשים במשך תקופה כל כך ארוכה!!! מה תוכל לעשות כדי למנוע את הסיכון? דבר ראשון, העבר מכתב זה לכמה שיותר אנשים. נכון שבדרך כלל אין להעביר מכתבי שרשרת, אך אין ברירה! מדובר בעניין של חיים ומוות! ככל שהזעקה הציבורית תהיה רמה יותר, אולי קברניטי המשק יתעוררו משנת החלמאות שלהם וישנו את הנהלים. בנוסף, דרוש לראות מחט חדשה בכל מזרק או עירוי בבית חולים (המחטים החדשות מגיעות עם "נצרה" מפלסטיק אשר נשבר בפתיחה). זכרו, הבעיה אינה בצוות של בתי החולים, הם אינם יכולים לפעול בניגוד להוראות מפורשות שקיבלו. רק אנחנו יכולים לשנות את רוע הגזירה!!! המלצה!!! לדאוג שבכל בדיקה שאתם עושים לבקש שהמחטים יהיו אחרי שהם שכבו בשקית ווקום סטרילית ושזה נעשה מול העיניים שלכם, אכן מוודאים שהיא יוצאת משם.

עוד פרט לאוסף המחדלים והפיגורים במדינה הזאת...

כי זה שנגיד שזה זוועה זה לא יזיז שום דבר העיקר בוכים על מי שמת במקום להציל אותו זה יכול לקרות רק פה...אבל אני לא ימשיך כי אני יכולה לרדת מהפסים בעקבות הדברים האלה וסתם להמשיך לדבר שטויות .. מיותר אבל עם כל גל הבדיקות של כולם .. למי שפה בפורום ובכלל רק תשימו לב כי זה יכול להיגמר רע, במיוחד כשהולכים לעשות בדיקות דם שלא נדבר על ניתוח. שבוע טוב הילה

סדנא לחשיבה חיובית/השיטת לואיז ל. היי הסדנא מקנה כלים לצמיחה אישית, שיפור הבריאות, הצלחה ושקט נפשי, דרך עבודה עם חשיבה חיובית, מודעות וקבלה עצמית. הסדנא מועברת באופן חוויתי בדמיון מודרך, מדיטציה, ועוד... תתקיים ביום שישי שבה בתאריכים 20-21/5/05 בחיפה לפרטים: ג'ודי 052-3961611

:-)

וחושבת עלייך המון המון המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה

גם אני ישמח לדעת מה קורה איתכן המון אהבה חיבוקים וחיזוקים שבוע טוב :-)

:-)

שבוע טוב מקסימה אני מקווה שאת בטוב המון אהבה שלך הילה :-.)

רע,הילה. רע. עליתי חצי קילו..אני לא מבינה איך.זה לא הגיוני! כול השבוע אני אוכלת סלטים,כמו שסיפרתי לכן,וסיפרתי לך,ופה ושום אני אוכלת אורז או חזה עוף..לא מנשנשת לא כלום. יום שישי אכלתי המון.יום שבת אכלתי סלט. איך השמנתי בדיוק!? נמאס לי .כבר. את רואה הילה? את רואה? אני שונאת את הגוף שלייייי שונאתתת אותווווווווווו להמ הוא עושה לי את זה!?#$ אני מתחילה לחזור לחשוב על הקאות.תראי לאן הגעתי!?@#$# כבר שבוע בערך לא הקאתי!! ועכשיו השמנתי..אני שוקלת 50.8 ואני שוקלת 50 בדר"כ. אני נשקלתי היום בבוקר,בלי בגדים.כול היום הייתי עצבנית..רבתי עם חברים..רבתי עם המורה..הוצאתי עצבים על ידידים,על חברים על אחי הקטן. אני לא שפויה יותר. אני השמנתי. עכשיו ,או שאני יחזור לאט לאט למשקל של קודם ואחוזר 12 קילו ואהיה שמנה,וחיי יקרסו עליי, או, שפשוט אין פתרון לבעיה.איך אפשר להשמין מ-לא לאכול!? לעזאזל. מה הפתרון? גם יום שישי לא לאכול ואז זהו!? להקיא כול מה שאוכלים!? מה מה. אני רוצה למות.אין טעם בשום דבר יותר.. נמאס לי מהכול.

סביר להניח שעוד כמה ימים אם תמשיכי כך הנפיחות תרד וזה בדיוק העניין שהעליתי בפניך שכשאת מעיזה לאכול הגוף מתחיל להשתולל עד שהוא מתאזן לכן לא הייתי מתרגשת מזה ומפסיקה להשקל באופן מיידי מה שכן כדי להוכיח את מה שאני אומרת את יכולה לראות את זה בבגדים כי במקרים האלה בדכ בבגדים כמעט ואין שינוי ואם יש תקבלי את זה בברכה זה חלק מההשתוללות של הגוף שלך על אף שלא נראה לי שאת באמת תגיעי לזה .. פשוט אל תשקלי ואת תרגישי יותר טוב כי לא לא להישקל שווה להניח ולקבל תהליכים .. אל תשכחי זה חלק מלנסות שוב להכיל ללא הפרעות של הקאה וזה גורם לשינויים במשקל על אף שהם אינם קשורים באופן ישיר למשקל עודף או שומן .. תזכרי את זה ... אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר... המון אהבה שלך הילה

טוב הרבה זמן לא נכנסתי... לא התקלקל לי המחשב או משהו כזה פשוט הייתי צריכה חופש מהכל... להתנתק לרגע לשכוח מההפרעה הדפוקה הזאת ולחפש קצת את עצמי... כמו שכתבתי לפני פסח הייתי בפגישה ראשונה בטיפול.... זה הדליק אצלי הרבה נורות ופתאום שום דבר כבר לא היה איכפת לי... כל פסח עבדתי נורא קשה ולא היה לי הרבה זמן לאכול אז חזרתי למשקל שלי מהקיץ.... שמרתי שבועיים שלמיםם על משקל אחיד זה מטורףףףף זה לא קרה לי אפילו פעם אחת בשנה האחרונה... אך בשבוע האחרון אכלתי המון ועליתי 2 קילו לפחות... לא יודעת אם אני הכי מדוכאת כי כבר הגעתי למצב של אדישות.... כבר לא הכי איכפת לי..... מה שכן הבדידות הולכת וגוברת ועכשיו אני נמצאת תחת לחץ נוסף מהלימודים ואני פוחדת פחד מוות שאני לא יעבור בגלל זה... בכל מיקרה בנות אני מקווה שיהיה בסדר.... התגעגעתי אליכן נורא הילוש דניאלה ולינוי... שיהיה לכן שבוע טוב ובריא הכי חשוב.... :)) באהבה רוני.. :))

רוני'לה מה איתך? דאגתי לך מאוד!! דבר ראשון את לא צרכה לחשוש אני מאמינה בך את תצליחי!! דבר נוסף את חוששת בגלל המבחנים והבגריות מאמי זה קטן עלייך תאמיני לי זה קטן באמת מה עם הפגישות איך הולך לך? ובקשר למשקל את צרכה להפסיק להסתכל עליו אני כבר לא נשקלתי יומיים ואני מאושרת היום אלך לישקל לראות מה המצב איתי ורוני'לה נשמתי אם נשקלים זה מלחיץ אבל רק ככה אנחנו נרגעות אני ממחזיקה לך אצבעות ושולחת לך המון המון נשיקות וחיבוקים שלך דניאלה:-)

אל תישברי בגלל זה קחי את זה כאתגר ותתני לעצמך אפשרות מלאה להיות שם מבלי לשפוט שום דבר ממה שעולה לך. ואני באמת מציעה לך ללמוד מזה.....ולהבין מעל הכל שזה תהליך עד שתוכלי לסגל לעצמך אורח חיים תקין בריא ונכון ביותר עבורך... אני ישמח לשמוע ממך תמיד כמו כולנו ואני מאחלת לך בהצלחה...קחי את זה לאט לאט ואל תלחצי על עצמך ככל שתאיטי את הקצב כך כל מה שתעברי יוטמע ביתר יעילות וכל מה שיהיהבתוכך אחכ יהיה יציב יותר בעקבות התהליך האיטי. אני שולחת לך הרבה חיזוקים וחיבוקים להבין שאת שווה הרבה יותר מההתעסקות הסתמית במשקל שאמור אך ורק להיות עבור כל התהליכים שאת עוברת....תכבדי את זה מעל הכל בשביל עצמך... המון אהבה ושבוע נפלא :-) הילה

אני לא יודעת מה לעשות. אני סובלת מאנורקסיה יותר מ - 10 שנים ולא מוכנה לקבל טיפול. הייתי בכל כך הרבה טיפולים וכל פעם הגעתי לפגישה אחת וזהו לא יכולתי להמשיך כי יש בי את הפחד לצאת מהאנורקסיה. בכל פעם שאני מסבירה לצוות הרפואי שאני לא רוצה טיפול אז הם מאשימים אותי שאני הורסת את הגוף שלי וזה הגוף שלי וזה מה שאני רוצה לעשות לו בלי רגשי אשמה ובלי שיגידו לי מה לעשות וכמה לאכול כי זה רק גורם לי לרצות ולהמשיך לרדת במשקל, יש מצבים שאני מאבדת כוחות ופשוט רוצה למות ולהעלם כי גם ככה קשה לי עם החיים וגם ככה קשה לי שמכתיבים לי איך להתנהג ומה לעשות. מה עושים כדי לשכנע אותם שזה בסדר שאני ככה מבלי שיאשימו אותי כל הזמן. אני צריכה את הצעתכם כי אני לא יכולה יותר. תבינו אני לא רוצה לצאת מהבועה שלי כי טוב לי בה אני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט ושיתנו לי למות בשקט בלי הצקות. תודה ,,, מעיין...

יקירה ואהובה מי שרודפת אחרי עצמה בעיקשות רודנית למדי הינה את בלבד... "הם" בחוץ רק משקפים את חוסר המנוחה שבך...את הקונפליקטים וההיפוכים , ההגדרות הלא ברורות בתוכך, אם להיכנע או לא, אם להיפרד מאנורקסיה או לא, למעשה בפועל אף פורום לא יוכל לגרום לכך "שהם" יתנערו מעלייך ויניחו לנפשך, אני אומרת "הם" במרחאות כפולות ומכופלות מפני שהם מייצגים לא פחות את הקולות שנימצאים בתוכך במאבק הזה. לדעתי את רוצה לצאת לחיים חדשים אבל את פוחדת להכיר את עצמך בלעדיה ואני יכולה לחזק ולומר שברגע שתתחילי תהליך טיפולי ממושך וטוב ומעל הכל חם ואפמפטי את לאט לאט תסגלי לעצמך כוחות שלא ידעת שהיו בתוכך ואת באמצעותם תוכלי לוותר על האנורקסיה. את צריכה להבין שהיא זו שמאמללת אותך ולא הם את צריכה להבין שהיא זו שורדפת אחריך ושהיא זו שיהיה עלייך להוריד מעלייך ומחייך. את לא רוצה למות את רק פוחדת לחיות.... האמת,.אני לא מאשימה אותך אני אפילו מזדהה עם הפחד הזה אבל יש שלב שחייבים ללמוד להניח ולזרום עם מה שהחיים מציעים באמת, לזרום ומי שאת ולהפסיק לפחד מהרצונות שלך וממי שאת, נשמע קל במילים ולא במעשים אבל תהליך הגון של למידה יאפשר לך להכיר את הכוחות האלה שבך ואת בהכרח תוכלי למצוא מחדש את השביל שלך בחיים האלה באמצעות אמונה, כי לכל אחד יש שביל כזה את רק צריכה לפקוח עיניים, ולהכיר תודה על הנפלאות שבו. ו"הם" לאט לאט ירדו מעלייך. החיים האלה חשובים ואני לא באמת סגורה על זה שאת רוצה למות יחד עם זאת לא אמרתי שההתמודדות הזאת קלה ושהיא בהחלט מעוררת את הרצון למות, אני יודעת, הייתי שם ואף על פי כן מה שגרם לי לצאת מהסבך החשוך הזה היה עיקשות ואמונה שהיא תפסיק לנהל את חיי וזה אכן קרה, אני רק מצטערת ששליש מחיי הלכו להם לאבדון. אז בואי לא נצטער כי את בחיים ויש לך עבודה לעשות עם עצמך, קחי את זה פרוייקט ואת לא חייבת להצליח את רק צריכה להיות נאמנה ללב שלך ואם תקשיבי הוא צורח לך להישאר בחיים. עכשיו בכל מקרה הכדור בידיים שלך, קחי לך זמן ושקט לחשוב טוב טוב כיצד את משקמת את חייך או אולי בוחרת באפשרות הפשוטה לעזוב את סרט החיים. אני מאחלת לך שתהיי נאמנה לעצמך ולא משנה מה זה אומר מבחינתי או מבחינתם העיקר שאת תהיי טובה לעצמך...השאר כבר יסתדר מאליו. המון אהבה חיזוקים וחיבוקים שבוע נפלא שלך הילה

שלום הילה, מצטערת, אני מבולבלת בטעות רשמתי לך שלום קרן וזה נשלח פעמים...

נשלח מיידית, בכל אופן זה מונע את ההודעות הכפולות, וזה בהחלט תופס אחרי לחיצה אחת של "שלח" חיבוקים... שבוע טוב

שלום קרן אני בת 20 בעבר שקלתי 40/39 ק"ג ואני בגובה 1.48. [לא היתי אנורקסית] לפני כמה חודשים העליתי 5 ק"ג ומאז המשפחה שלי קוראת לי "דבה", "התחלת להשמין" וכו' אני לא חושבת שאני שמנה אבל זה מאוד פוגע בי עכשיו אני מתחילה לעשות דיאטה.. שבת שלום:] ענבל

ענבל יקירה רציתי לומר לך דבר אחד ויחיד!!!!!!! לאאאאאאאאאאאאאאא להקשיבבבבבבבבבבבב להם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ענבל מתוקה רציתי לומר לך דבר חשוב שזה את בסדר גמור או קיי אז עלית 5 קילו לא ביג דיל! טוב זה לא הכל בחיים להיות "יפים ורזים" מצטערת יש חיים חוץ מזה דבר ראשון אם את מרגישה שעלייך להוריד את ה5 קילו שעלית תעשי זאת עם דייאטנית ולעשות זאת עם ספורט ביחד (אבל לא להפריז עם הספורט כי אז את יכולה לפגוע בשרירים שלך!) וענבל יקירה רציתי לומר לך שימי פס על כולם כי אמרו לך שאת "דבה" אויש החברה הזאת היא לא מהינה את ההשלחות שלה כלפי בני האדם אנחנו אנשים עם רגשות דבר ראשון לפני הכל אם את חושבת שאת בסדר ונוח לך ככה שימי זין על כולם! מי הם בכלל ואני לא מבינה את המשפחה שלך בכלל אצלי עיניין ה"אנורקסיה" הוא מאוד רגיש ואני לא מבינה אותם את בסדר גמור ואת לא צרכה לעשות שום דבר קיצוני, אני ממליצה לך רק אם את רוצה תפני לדיאטנית היום כולם יכולים לקבל יעוץ דייאטנית מחברות קופת חולים שאת נמצאת בהם.. ותעשי ספורט שוב לא להפריז שאת אמרת על זה שאת עושה דייאטה את יכולה לפרט איזו דיאטה את עושה? בשביל לדעת מעניין .. ושימי פס ע כולם כולל המשפחה כי הם אומרים לפעמים בציניות "שמנה" "דבה" מילים מעליבות כאלה בלי לשים לב... אני בטוחה שהמשפחה שלך אוהבת אותך והם עשו זאת לצחוק.. לפאן.. כי ההם הם המשפחה.. אתן לך דוגמא: אני רזיתי קרוב ל10 קילו בשנה האחרונה עקב ה"דיאטה" שלי הייתי בארוחה משפחתית אמרו לי שיו כמה רזית וכ"ו וכ" וכ"ו לא סיפרתי ברור איך עשיתי זאת אבל אמרו לי יפה.. ואז מישהו זרק הערה " כן לפני שנה היא היתה "דובה" אבל זה היה בצחוק כי לפני שנה הייתי בסדר גם... אבל במצב כאילו של ארוחה עם אנשים שאני לא ממש מכירה אז זה נשמע לי בצחוק אבל אם הייתי עם רוב האנשים שאני מסתובבת והם לא היו אומרים את זה מכיוון שהם חושדים על מצבי... מקווה שעזרתי לך אני מזמינה אותך לכתוב פה לכל עט... שלך דניאלה

זה לא משנה מה שהם אומרים ועצוב לי שזה מגיע עד לפסים האלה, אחרי הכל זה תלוי בנו אם אנחנו משתפים עם זה פעולה או לא ואנחנו לא חייבים לשתף פעולה עם ההרסנות הזאת. מתי זה הופך להיות בעיה, בעיקר מתי שאנחנו מזדהים עם הקולות שבחוץ ואנחנו מיד נרתמים למסע התיקון. אני מציעה לך לגשת לשיחות אני מציעה לך להקשיב לעצמך באמת ולא להתחיל דיאטות חריפות סתם כי זה יכול לפגוע בך ואנחנו לא רוצים שזה יקרה. אני מציעה לך לשבת לדבר עם הורייך ולהסביר להם מה זה עושה לך או אפילו לערב מישהו מבחוץ שיתערב. ואם אין באפשרותך להתחיל טיפול אני מציעה לך להימנע מלשתף פעולה עם החלקים ההרסנים האלה. במידה ואת רוצה לחיות עם תפריט בריא, לכי לדיאטנית והימנעי מדיאטות כאסח כי הן מסוכנות, בני לעצמך תפריט מאוזן ולכי על פיו. ואם את לא חושבת שאת שמנה אז תזרמי עם זה ותסגרי חזק את האוזניים שלך ואת הלב שלך כשאת שומעת אותם אומרים את השטויות האלה. כי מה שאת מרגישה אודות עצמך זה החשוב במידה ואת לא פוגעת בעצמך או באחר. אני מאחלת לך שתמצאי את הכוחות לא להישאב למצב של חוסר שליטה ביחס לגוף שלך או לדימוי העצמי שלך ולעיתים שיחה הגונה יכולה לפתור הרבה מאוד מאשר לקחת בנחישות את הסכינים ולהתחיל לחתוך את מה שלא מוצא חן בעינינו .. מניסיון זה לא עובד, זה רק יוצר סיבוכים ובעיות עיקשות ומסובכות לפתירה. המון חיזוקים ואהבה אני ישמח לשמוע ממך שבוע טוב הילה

בעבר הייתי אנורקסית במשך שלוש שנים עכשיו אני בריאה והחלמתי אבל נשארה לי רק בעיה אחת סימני מתיחה של העור מישהי/ו מכירה משהו מישחה או כדורים שיכולים לעזור הם ממש סימנים אדומים ומכוערים!! חייבת עזרה שבת שלום לכולם...

היי נועה יקירה רציתי לומר לך שאת אדם חזק מאד!! בקשר לעור יש ניתוח אבל אני ממליצה לך רק אם את אחרי לידות וזהו כי חבל כי העור ימשיך... הניתוח עולה קרוב ל20 אלף כך שמעתי... שבת שלום דניאלה

אני לא מבטיחה שזה יעזור אבל זה יכול להקל משמעותית מעבר לזה אני מציעה לך פשוט ללכת לרופא עור מומחה ולשאול לדעתו יכול להיות שזה הרבה מעבר למה שנגלה לך לעין ומאחר והיית אנורקסית אז שווה לבדוק את זה לעומק כי ידוע שתקופות של הפרעות אכילה פוגעות בגוף באופן בלתי הפיך. לפחות לגבי מה שלי יש להציע לך ושגם אמור לעזור הם שני שמנים נדיפים, אתרים מצויינים האחד נקרא גרניום עם ברגמונט (תחפשי שילוב כזה או שתקני את שניהם ותערבבי) השני נקרא לבנדר.. חשוב שהשמנים יהיו מרוכזים ותמציתיים לטיפול ולא מהולים עם שמן בסיס. את יכולה להשיג את זה אצל קוסמטיקאיות שמשתמשות בחומרים אורגנים ובשמנים אתרים או שאת יכולה למצוא את זה בבתי טבע, את צריכה לחפש. בכל מקרה השמנים האלה מצויינים לעור ובכלל לבעיות עור ואפילו מתיחה של העור. הם מצויינים אבל את צריכה בכל מקרה לבדוק שאין משהו אחר בקשר לעור שלך ע"י ביקור אצל רופא טוב כאמור, לדעתי הם יכולים להקל אני לא יודעת אם זה יפתור לך את הבעיה. אבל אני ממליצה לך בחום רב, הם נהדרים, לי הם עזרו המון. בהצלחה. אני ישמח שתשתפי אותנו איך התגברת על האנורקסיה שלך .. זה חשוב, אם תרצי כמובן ותרגישי חופשי אני מזמינה אותך שבוע טוב המון אהבה שלך הילה

שלום לכולן, יום השואה היום בואו ונפתח פה שרשור להדליק נר לכל 6 מיליון הניספים. לא נסלח ולא נשכח הרבה בריאות לכולן אוהבת אתכן וחושבת עליכן תמיד ליאור

ושהיו חלק מהזוועה ההיא ..אכן כן זה לא משהו שיהיה ניתן למחוק לדורי דורות .. זה חקוק בכל תא ותא גם אם ירצו וגם אם לא ירצו לזכור.. זה חלק מאוד משמעותי מהעם היהודי ואני חושבת שלפחות מבחינתי זה רק מדגיש את הרעיון שאנחנו צריכים להיות טובים זה כלפי וחלילה לא אוייבים .. הלוואי ונחשוב על זה .. הלוואי וניישם את זה כל אחד בדרכו המופלאה כן יהי רצון אמן.. ולך ליאור מקסימה.. מה שלומך?.. איך את מרגישה ואיך העניינים שסיפרת אז בהקשר לאבא שלך האם הם הסתדרו .. אני ישמח לשמוע עלייך.. המון אהבה חיבוקים הילה

היי. רציתי לשאול אותך הילה ולכל מי שגם כמוך התגברו על הפרעת האכילה, אני בשנים האחרונות במקביל לבולמיה סובלת גם הרבה ממצב רוח ירוד דיכאון, ייאוש ועוד.. הבנתי שיש קשר בין דכאון והפרעות אכילה. אני מניחה שגם עלי זה השפיע. אבל רציתי לשאול האם לאחר שהתגברתן על זה שמתן לב לשינוי במצב הרוח? במידה כמובן שבמהלך ההפרעה הייתם גם במצב רוח ירוד. תודה

שני שלום, לרוב הבנות שסובלות מה"א יש מצבי רוח שונים ודיכאון זה בא בדרך כלל ביחד ועם עוד סוגים שונים של כפייתיות וטורדנות כלשהי. אני התגברתי על ה"א שלי אבל עדיין אני מתמודדת, המחלה כנראה תלווה אותי כל חיי אבל אין לי בררה אני חייבת לחיות ולחיות בצורה נורמלית וכן יש לי ימים שאני בדיכאון אבל אין מה להשוות לתקופה שהייתה לי ה"א, אם השאלה שלך היא האם הדיכאון יעבור לאחר שתתחילי לאכול מסודר אני בטוחה שכן אבל מה יכול להיות שווה לנסות גרוע יותר לא יהיה. נסי לחזור לעצמך וחשוב שתהיה לך עזרה מקצועית (טיפול משולב) בהצלחה רבה ליאור

בעיית סרטונין נמוך ותופעות אחרות אכן כן נובעות מה"א ויוצרות דיכאון לא פשוט ובכלל התנהגות מאוד לקויה ברמה התפקודית הכי בסיסית .. בתוספת של אובססיות התנהגותיות אחרות שמתווספות לכל הצרה הפרעת אכילה ובעיקר מצבים של בולמוסים והקאות כולל הרעבה עצמית חריפה יוצרים שיבוש רציני בכל המערכת הכימית בגוף ובכלל .. הרבה שנים התנגדתי לתרופות .. אני יכולה להגיד לך שאני ממש אנטי ואני עשיתי בבית חולים שישו ושימחו עם זה כי אני פשוט רציתי להרוג את הרופאים שהם נותנים לי כדור ובעצם הם נותנים לי הרבה מעבר לזה הם פשוט משתיקים אותי .. כך לפחות אני הרגשתי ביחס לעניין וזה משהו שהיה לי מאוד קשה להתגבר עליו או לעכל בכלל את הרעיון שאין לי ברירה ואני חייבת לקחת כדורים .. רק אחרי האישפוז שהגעתי למצב שלא יכולתי להתקלח ולא יכולתי לקום מהמיטה רק אז הסכמתי לנסות שוב כי כל הנסיונות שעשיתי וכל הכדורים שלקחתי לא באמת התאימו כי עדיין נשארתי מאוד חולה ועדיין הייתי בדיכאון ועדיין היו לי הפרעות אכילה .. אני חושבת שהם היו קביים נפלאים רק מתי שהסכמתי בלב שלם לקחת אותם רק אז הם פעלו אפילו שהיו תופעות לוואי לא נעימות בכלל. אני לוקחת תרופות עשר שנים עם הפסקות וכל פעם שניסיתי להפסיק גם כשהמצב השתפר מיד חלה הידרדרות במצבי וזה מבחינה פטולוגית ללא ספק קשור בכל מה שעוללתי לעצמי במסגרת הפרעות אכילה.. לגבי רמת הסרטונין אני לא באמת יודעת אם אני יוכל להימנע מתרופות בעתיד כי עד היום זה פשוט לא עבד אני יכולה לומר לך שהשנה נסיתי להפסיק למשך שלושה חודשים והפכתי להיות מאוד מדוכדכת ללא תופעות של הפרעות אכילה אלא יותר חוסר תפקוד.. הלך רוח קודר ועצבות מטורפת בעוד ששימוש בתרופות מיתן באופן משמעותי לחלוטין את הסימפטומים עד למשהו אפסי .. ואני די אנטי לדבר הזה כל הזמן יש לי מלחמות עם הלקיחה עצמה של כדורים מהסוג הזה זה גורם לי להרגיש נכשלת אבל אני גם יודעת שאין לי הרבה ברירות אם אני רוצה להמשיך לחיות ולשרוד עם סיכוי אחד שיום אחד אני לא יזדקק להם אני כן ירדתי במינון שזה משהו מאוד חיובי כבר שנה וקצת אני במינון ממש נמוך. בעבר הייתי לוקחת מארבעה סוגים שונים והייתי צריכה לקחת בערך 12 כדורים כל יום שהם רק מבוססים על תרופות פסיכאטריות ואני לא מדברת על כל האנטיביוטיקה שהייתי צריכה לקחת בגלל הדלקות שנוצרו לי לעיתים תכופות .. הייתי חיה על כדורים וזה ללא ספק בגלל ה"א וגם לא הייתה לי ברירה אלא לקחת אותם כל תחום אלטרנטיבי שניסיתי לגבי העניין הזה לא ממש עלה יפה ולא פתר את הבעיה אבל הקינסיולוגיה מוח אחד שאני מטופלת בה היום הורידה לי באופן משמעותי את כל התופעות והגעתי למצב של מינון נמוך בתרופות הרבה בזכות השיטה. . אני מניחה שזה משתנה מאחד לאחד אבל הדיכאון אצלי היה חמור ואם לא הייתי אוכלת סביר להניח שרמת הסרטונין שלי פשוט היתה מוסיפה לרדת ואפילו עם תרופות לא הצלחתי להתאזן .. התרופות עזרו לי רק מתי שאכלתי באמת ולא הקאתי וכל ניסיון שלי להפסיק כאמור לא עלה יפה אבל אני יודעת ויש לי תחושה וגם הרופאים אומרים שככל שאני יוסיף להתחזק אני גם יוכל להפסיק עם הכדור וחצי שאני לוקחת היום כדי לשמור על היכולת שלי לתפקד רגיל ועם הקינסיולוגיה אני בהחלט חושבת שאני ינצח את זה בקרוב מאוד, התפקוד שלי היום במסגרת החיים בהחלט יכול להעיד על זה ומלאכת הגיבוש לא פשוטה וארוכה למדי לפחות אצלי ... לא פשוט לי כי עד היום אני יכולה להיתקל במצבי הלך ירודים וזה מסוכן אבל בשביל זה אני עוד בפיקוח רפואי ומכל הניסון שלי ומה שאני חווה היום אני פשוט לא נותנת לעצמי להישאב למטה ולא משנה כמה רמת הסרטונין שלי נמוכה .. אני כן יכולה להוסיף ולומר שאני נמנעת מלאכול חצילים כי זה מוריד את רמת הסרטונין ותמיד אחרי אכילה שלהם הרגשתי בהבדל .. אני כן דואגת לאכול מספיק פחמימות כי זה שומר על רמת סרטונין יציבה במוח ובכלל על ארוחות סדירות כל כמה שעות עם מנת סוכרים ומנרלים עקבית מידי יום ביומו.. ההתמודדות לא פשוטה אבל אני רחוקה מלהיות חולה וזו לפחות הנחמה שלי .. לומר לך שלא הייתי שמחה לוותר על זה .. הייתי שמחה מאוד!.. אבל במסגרת כל מה שעוללתי לעצמי זה מה שניתן לעשות ואני רק צריכה לברך על זה שזה באמת שומר עלי.. ואני מאחלת לך שזה יקרה גם לך עם המון אהבה ואני יכולה לומר לך שמהתנסות ממושכת לפחות לגבי אכילה נבונה ומאוזנת בהחלט תרמו לאזיון רמת הסרטונין ולהפחתת הדיכאון באופן משמעותי .. אני לא בטוחה על פי הזיכרון שלי שכשלא אכלתי והייתי על תרופות הדיכאון נמג ואני לא בטוחה שלא שהייתי זומבי לגמרי חסרת רוח חיים ובלי שום טעם ואני חושבת שיש משהו בהזנה שהוא פשוט חיוני ולא משנה כמה נזק עשיתי לעצמך .. תמיד ההזנה הטובה לך תשפר את המצב כי היא כמו תרופה לפחות מאיך שאני תופסת את זה עם כל מה שעברתי במסגרת ההחלמה הפרטית שלי בהצלחה שלך הילה..

שלום להילה ולכולכם! האם יש אתר דומה שפונה לאכלני יתר כפייתיים? תודה רונה

אני לא מכירה אתר כזה אבל את בהחלט יכולה לפנות אלי .. אני מבינה את הבעיה ואני יכולה לנסות לעזור אחרי הכל אני שחיתי בחרא הזה של הפרעות אכילה וטעמתי עד לשובע רב מכל הגוונים שלה ולשמחתי הרבה אני מחוץ לזירה ההזוייה הזאת .. אז אני בהחלט מזמינה אותך לשתף.. להיתמך ולקרוא מעט על העניינים שעולים פה יכול מאוד להיות שהם ידברו אלייך ואני ישמח לענות לך מכל הלב.. המון אהבה ערב נעים הילה

מה שלומך נשמה? תודה על ההודעה. קודם כל, קראתי את ההודעה שכתבת לבר, על ההשלכות הפיזיות... ורציתי להגיד לך שהערצתי גדלה... אני ממש מעריכה אותך שאת חיה, לא רק פיזית, אלא מתעוררת כל בוקר, ואפטימית ונורמלית, ומסוגלת לסלוח לעצמך ולקבל את עצמך אחרי הכל. את בעיני ממש מצטיירת כבן אדם בריא. חוצמיזה תודה על הסימפטיה... הטיול ממש ממש לא נהרס בגלל זה, אני האחרונה שהדברים האלה הורסים לה... זה היה אפילו מציק, והייתי עם חברות מאד טובות שלי, כך שבכלל היה סבבה. מה שכתבתי היה רק חלק קטן ופנימי, שבמיוחד בזמן אמת לא נתתי לו להשתלט עלי, אבל אני לאמתעלמת מקיומו ונותנת לו את מקומו הראוי לו.. למדתי שם נותנים לו קצת צומי הוא הולך יותר מהר. הוצאתי, והתגובה שלך ממש עודדה אותי. פעם הבאה אני באמת אשתל לשים לב יותר.. בכל זאת, אוטו... בקשר להורים שלי, אני חייבת לצטט משפט שהם אמרו, לא כדי להשוויץ,אלא שנזכה להגיד ככה לילדים שלנו... הם אמרו לי שאוטו מקסימום(עם כל הקשיים....) הם היו יכולים להשיג אחד אחר, אבל בת- לא... איזה חמודים..... חוצמזה שלומי טוב ברוך ה'. אני מתרגלת הקשבה עצמית, במיוחד בנושא האוכל...ה דרך עוד ארויכה... תודה.. חבוק, שיר

אני רק יכולה להוסיף ולומר שאני מחזקת אותך נשמע שאת באמת מתחזקת ואת בטוב ואני רק מתפללת שתמשיכי כך ועם הזמן לאט לאט את בכלל לא תחשבי על שום דבר מענייני האכילה ותאכלי מתוך אהבה ומתוך דאגה לשלומך הנעלה וגם מתוך הנאה אני מחזיקה לך אצבעות ואני מעריכה מאוד את כל מה שאת עושה למענך זה מעיד על הרבה בריאות וכוח וזה נפלא כי מי כמוני יודעת שההתמודדות הזאת בכלל לא פשוטה.. הודי כל יום על כל הישג ולו הקטן ביותר והמשיכי להתחזק אוהבת המון שלך הילה

היי כמו ששמתם לב אני בלחץ בזמן האחרון בקושי יש לי זמן לנשום.!!! החג עבר וטוב שעבר כבר רציתי להעביר לכן בננות מסר חשוב מעוד בקטע הנ"ל: כמו שמנהלים אוהבים לומר: "אל תגיד לי אי אפשר" או "במחשבה אופטימית לשנה החדשה בנושא של יכולות" והרי הסיפור: כשהייתי קטן אהבתי מאד את הקרקס במיוחד אהבתי את החיות ומכל החיות אהבתי את הפיל בהמשך ההופעה הציג הייצור הענקי הזה את כישוריו בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטיעה באדמה היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה. למרות השרשרת הכבדה והחזקה היה ברור לי לחלוטין שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקשור מהאדמה ולברוח. התעלומה הייתה ברורה וגלויה לעין! מה מחזיק אותו שם? כשהייתי בן חמש או שש עדין סמכתי על חכמתם של מבוגרים כששאלתי ענו כי הפיל לא בורי משום שהוא פיל מאולף ששאלתי את השאלה המתבקשת אם הוא מאולף אז למה בכלל צריך לקשור אותו? לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית עם הזמן שכחתי את התעלומה הפיל והיתד אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם שידע את התשובה: "הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאד" עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן רגע אחרי שנולד.. אני בטוח שאז הפילון דחף ומשך הזיע וכעס הכל כדי להשתחרר אבל לשווא! היתד הייתה חזקה ממנו אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר לכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו עד שהגיע היום יום איום ונורא בחייו של הפילון שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנס לגורלו. מוסר השכל לא לפילים בלבד! הפיל החזק והגדול הזה שאנו רואים בקרקס לא בורח כי הוא מאמין שהוא לא יכול , הוא זוכר את האי יכולת שלו אם תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. הדבר הכי נורא היא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתבונה זו הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש.. המלצה: לערוך רשימה של אותם הדברים שאנו מאמינים שאיננו יכולים לעשות ולעשות כל יום משהו אחד מתוך רשימה ה"לא יכול" אני מאמינה בקטע הקריאה הזה אבל מעשית הוא קשה מאד אני מקווה ביום מן המימים כולנו נוכל לשנות את עצמנו שלכם דניאלה :)

כי יש באנולוגיה הפשוטה הזאת הרבה אמת על כל אחד מאיתנו ועל כל ההרגלים שלנו שלא תמיד מטיבים עימנו.. אנחנו רק צריכים להעיז להקשיב ללב שלנו ולהתנסויות חדשות מבלי לקבוע שום עמדה על סמך נסיון מר של עבר. :-)

היי יקירותיי. אני במצה רוח נוראי..אני לא יודעת מה קורה לי. אני הצלחתי בחודש חודשיים האחרונים למעט את ההקאות..אני לא חושבת שאני בבעיה,ואני לא חושבת שאני אנורקסית\בולמית או קשורה לאיזושהי הפרעת אכילה חמודה, אני 1.76 כבר,והיום בבוקר שקלתי 50.7. אני לא רזה,אני אומרת לכן,אני מתחננת אליכן שתאמינו לי,הילה,כולכן,אני לא רזה.. הצלחתי להפסיק עם ההקאות,כבר שיתפתי אותכן כמה הדבר הזה שנוא עליי,אני מתעבת את זה..זה לוקח לי המון זמן,אני אל עושה את זה בצורה מקצוענית מדיי,הלב שלי פועם מהר מדיי ואני מרגישה שאני הולכת להתמוטט בכול שניה.זה לא מתאים לי כול ההקאות האלו.הפסקתי. כול פסח הרעבתי את עצמי,כול פסח לא אכלתי פחמימות,אפילו לא פעם אחת! לא הייתי רעבה,ואני נשבעת לכן.אכלתי סלט סלט סלט סלט סלט כול היום.שתיתי פטל,שיהיה לי מתוק,לעסתי מסטיקים,ושתיתי המון מיים.לא ירדתי במשקל בכלל. טוב,זו לא הממש הייתה הכוונה שלי,הכוונה שלי פשוט לא לעלות,אני פשוט שונאת להרגיש רעב,אני מרגישה שמתי שאני רעבה הגוף מנצח אותי.שאין לי שליטה עליו. אני רוצה לשלוט ברעב שלי! אני רוצה לסדר מתי ארגיש רעבה! אני רוצה להיות רזה לעזאזל.אתן לא מבינות מה עובר עליי..אני באמת לא בבעיה.אני חושבת שאני נראית בסדר גמור עכשיו,אני מידה 25 בג'ינסים.ואני עדיין לא רזה.אפילו חברה שלי אמרה לי "איזה יופי לך שאת מידה קטנה אבל עדיין נראית רחבה ויש לך טיפת טוסיק ויש לך טליה"..אני לא רוצה שהיא תגיד לי שאני רחבה!!!אתן רואות!?אני כן רחבה המבנה שלי רחב!@#. יום שישי היינו בלונה פארק,אמא שלי הכינה לנו המון המון אוכל.הייתי דיי רעבה כי כול השבוע כמעט ולא אכלתי..פתאום יום שישי תקף אותי רעב.חיסלתי כמעט את כול מה שהיה שם.אכלתי כמות איומה בנות,איומה.זה משהו כמו 2 סירים שלמים,ולא הרגשתי שובע.מה קורה לי? למה זה ככה? אני שוברת את הראש ולא מצליחה להבין.אני הרי ילדה נבונה,אז מה גורם לי לאבד שליטה? בגלל שהייתי עם בני דודות שלי ואחי הקטן,לא יכולתי לעשות כלום בנידון,ושמתי שיש משהו שעוצר אותי מלעשות את השנוא עלי-להקיא.אז האוכל פשוט התעכל לו. לקחתי מכספי וקניתי לכולם אוכל,שלא יחשדו לאן נעלמו קופסאות האוכל המסחריות שאמא הכינה מוקדם לכן.טרפתי את הכול.עדיין לא הבנתי למה.4 שעות לאחר מכן..הייתי ממש אבל ממש צריכה להתפנות,רצתי לשירותים וכמובן חלק יצא(לא מהפה) ועדיין,הרגשתי שהבטן נפוחה ויש דברים שלא התעכלו.היה לחוץ בשירותים,ולא נתתי לעצמי אפילו לחשוב על להקיא.יצאתי מהשירותים.כולם הלכו למתקנים..לקחתי 50 שקל וקניתי לעצמי עוד אוכל.קניתי צ'יפס .המון.גלידות,3 אמריקאיות,במבות,ביסלי..מה שלא תרצו.כןכן,גמרתי הכול.ועדיין רציתי עוד.אני לא בולימית.בחיים לא היה לי התקף זלילה שכזה.אבל בחיים.למה דווקא שהכול עושה רושם שמסתדר הכול מדרדר ונהיה יותר גרוע מתמיד? מה קורה לי!?..אחרי כול האוכל הזה,כבר לא יכולתי לשבת..רצתי לשירותים,ולא היה לי אכפת מהכוסיות והמטומטמות שישבו בחוץ ובהו בי,רצתי לשירותים..ניסיתי להוציא הכול.בת דודה שלי נכנסה לשירותים..פחדתי שהיא תשמע אותי,אחרי הוצאת משהו כמו רבע ממה שאכלתי ניגבתי את הפנים בקלאסיות ויצאתי כאילו שום דבר לא קרה.כמובן שלא הצלחתי להיראות נורמלית עם כמות האדום בעינים אבל אמרתי לה שאני לא צריכה הטפות נכון לעכשיו.היא כמובן שיערה במה מדובר.יום שישי בארוחת קידוש לא נגעתי בכלום,יצאתי בערב חזרתי ב 2 ישבתי למטה במטבח,וגמרתי על כול שאריות הארוחה.וזה המון.הלכתי להקיא. יום שבת רק סלט..האוכל סיפק אותי לחודש אם לא יותר!!.אתמול אכלתי יותר ממה שאני בדר"כ אוכלת ונשנשתי טיפה.ואמרתי לא,אני לא אקיא.אח"כ אמא הלכה מהבית,נשארתי לבד והיה המון שוקולדים המון אוכל.אכלתי הכול.פשוט הכול.רצתי לשירותים..הקאתי הכול. יום שני,זה היום.אכלתי חזה עוף,ממש גדול.אכלתי טיפה פירה.אוקיי,וזה הספיק לי. אח"כ הרגשתי רעב טיפה,אכלתי קצת קורנפלקס.גמרתי על כול החבילה.היא הייתה שלמה שפתחתי אותה.אני יושבת כאן,ולא יכולה לזוז.האוכל הורג אותי ברכות.אני לא רוצה להקיא..אני שונאת את זה.אבל מה קורה לי? הילה,בנות,מה יש לי? איך איבדתי שליטה? פעם הייתי עומדת מול אוכל ומצליחה לא להתגרות אפילו טיפה!!לא הרגשתי אף פעם רצון!! למה אני לא מצליחה להתגבר על החשק הזה שפתאום נכנס בי?!אני בכלל לא רעבה !! זה סתם..סתם לדחוף אוכל.הוא האויב שלי! אני הצלחתי להרזות מאוד יפה,12 קילו ולשמור על להגיד לא לאוכל במשך כולכך הרבה זמן ולא להקיא ולשמור על תזונה.אז מה קרה?! מה התפקשש!? למה אני לא מצליחה לשלוט בעצמי יותר? אני מרגישה שאין לי כלום יותר.פשוט אין לי כלום.

אוףףףףףףף אני לא יודעת כ"כ מה להגיד! אני רק יכולה להגיד לך שאת בבעיה...תחשבי מה גורם לך להרגיש ככה?!..חייבת ליהות סיבה שזה פתאום קרה..לאכול זה בסדר גמור השאלה כמה!?! ואת חייבת לטפל בזה!!!! יש שלב שכבר את לא זאת שיכולה להחליט מתי את רעבה ומתי לא וזה פשוט קורה!! לדעתי את רזה מאוד את גם גבוהה אבל אני יודעת שזה לא יישנה מה שאנ י יגיד את גם ככה לא תאמיני...:( ואל תשברי כולכך מהר יש גם ימים כאלה אין מה לעשות... הייתת צריכה את זה כנראה.. לכול דבר יש סיבה.. אל תרגישי כולכך רע..אל תשכחי שמחר יום חדש.. ולפחות לא הקאת ואני חשובת שזה גם השג השג גדול מאוד מאוד כול הכבוד!!!!! אני מקווה שגם לא תשחבי על זה..את בעצמך רואה שזה לא הפתרון!! ברוש מתוקה.. מחר יום חדש ובע"ה יהיה טוב.. תרגישי טוב מתוקה אחרי הכול זה לא סוף העולם...(אפילו שעכשיו נראה שכןן) אוהבתת אותך המוןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןן לילה טוב לינוי :)

לינוי,יקירה. אני לא יודעת מה נכנס בי,תאמיני לי שהייתי שמחה לדעת. לא,לדעתי לאכול זה רע.אני מעוותת שכלית ואני רואה את האוכל בתור אויב מספר אחת ומיצידי שלא להזדקק לו בכלל.אבל בכמויות? למה? למה אני צורכת את זה.. מה גורם לי לא לשלוט על עצמי? את חושבת שזה אפשרי לעצור את זה? את חושבת שאת תצליחי לשלוט על מצב כזה? אני באמת שואלת.זה מסקרן אותי,לדעת אם אני לבד.אולי אלו רק מחשבות שלי. אני נהנית לקרוא שאת רושמת שזו רק תקופה או יום.זה מנחם אותי. זה נותן לי להרגיש שמחר אני אקום ולא אפחד יותר מאוכל. שאני אחייך כמו כולן..ואני אחייך כי אני באמת רוצה לחייך. לא כי אני מעמידה פנים שאני משהו שאני לא. גיליתי שהמלחמה שלנו היא המלחמה העצובה והקשה ביותר מכול המחלות. אין מחלה יותר קשה מהתעסקות באוכל.זה רודף אותך.זה מסדר לך את כול החיים.. "מסדר". זה מארגן את כול הסדר של הכול..זה יכול לבנות וזה יכול להרוס אותך. אותי זה הורס..לאט לאט .אבל זה הורס. וההאכזבה שלי מעצמי היא לא משתווה אפילו לכמות ההרס שאני מבצעת לגוף ולנפש שלי. קראי לי מזוכיסטית,אבל אני לא רוצה להפסיק. אני נהנית בצורה מסוימת מן הכאב של לא לאכול..העינוי הזה בסופו של דבר מספק אותך. אני נורא פרפקטציוניסטית. אני אוהבת שהכול טיפ טופ והכול מושלם. ככה זה אצלי תמיד היה,תמיד שמרתי על זה. הציונים שלי עדיין מאוד גבוהים וככה הם ישארו,והכול טוב ויפה. אני פשוט רוצה גוף מושלם.שאני רק אני ,אהנה לבהות בו ולהגיד "ואוו,זה שלי". לא יבוא היום הזה לעולם.אני יודעת שלא. אף פעם לא מספיק לי.אני רק רוצה עוד ועוד.אני מרגישה שאני מכוערת. שאני אדם מכוער..אדם מכוער זה אדם שהורס את עצמו וזו אני.זה מגעיל. זו סטייה נוראית לאהוב להכאיב לעצמך,לגוף שלך. הגוף הוא הדבר הכי בגדני שקיים.הגוף שלי בוגד בי המון. הוא מעלה ומוריד אותי במשקל למרות שאיני אוכלת דבר.הוא עושה מה שהוא רוצה עם חוקים משלו.אני שונאת אותו.אני שונאת אותי. שום דבר כבר לא יעזור.גם אדם מבחוץ.אני לא רוצה להכיר בבעיה שלי כי אני לא חושבת שהיא קיימת.אני מסוגלת לשנות אותה,אני פשוט לא רוצה. להקיא אני חייבת להפסיק,אני בכול מקרה נורא שונאת את זה .באמת.אני לא יודעת להקיא כמו שצריך כמו שכבר ציינתי בעבר,וזה כנראה המזל שלי.הגוף שלי מוציא את האוכל אחרי המון זמן וזה נורא מייאש לעמוד ככה לדחוף את היד להמתין ולהמשיך עם דפיקות לב מואצות שיכולות למוטט אותי,דמעות שלא מפסיקות לרדת..ולא להפיק מזה לפחות תוצאה. אז אני אפסיק להקיא.ואז אני בכלל לא אוכל שומדבר שיש לו טעם. רק אורז חסה סלט וחזה עוף כול חיי. כי ככה אני אשמור על המשקל שלי. הלוואי ויכולתי לרדת..אבל ציצי כבר לא נשאר לי והצורה שלי תעלם ואני מודעת לזה..וזה מכוער בת בגוף בלי טעם.אז לא נרזה יותר.אבל לפחות להישאר במשקל לי.אבל איך? אין לי כבר תזונה נכונה.שיבשתי הכול.אני כמעט ולא רגילה לאכול.אז איך אני לא אשמין עכשיו אם אני ארגיל את הקיבה לאכול מחדש? אפילו אוכל דיאטטי והכול.אבל עדיין? אני צורכת פחות מ 200 קלוריות ביום. עכשיו איך אפשרי לעלות את זה ל 600 חזרה (ככה אני תמיד) בלי להשמין? ובבקשה,אנא ממכן,אל תשקרו לי ותגידו לי שזה לא ישמין.כי אם אדם שרגיל לאכול 1200 קלוריות יעלה אותן ל 3000 הוא ישמין וכולנו יודעות את זה. אז בבקשה,תספרו לי.אבל בבקשה,אל תחסכו ממני את האמת. תודה לך לינוי,אני אוהבת המון. ותודה לכול מי שקורא ושומע. ותודה להילה, המון תודה. אתן היחידות שיש לי.

יש לך בעיה חמורה לחשוב שאין לך כלום אולי שם קבור הכלב.. את אומרת שאין לך הפרעת אכילה ולא ניכנס לאיזה מהן וכל המכתב שלך דיברת רק על זה .. אני כן יספר לך מה עובר עלי בקצרה כדי שתביני כמה שזה מסוכן וכמה שאת צריכה להתעורר אין יום שעם כל האופטימיות שלי אני לא מתעוררת לתוך פחד שיקרה לי משהו רע כי המערכות של הגוף שלי רחוקות מלתפקד תקין ואני כביכול מקרה הצלחה.. החלמתי מהפרעות אכילה .. ממש מהמם וכל הגוף שלי הרוס.. אני נראית ממש נחמד אבל זה רק הקליפה החיצונית וטוב לי עם איך שאני נראית .. לא רוצה פחות לא רוצה יותר ואני מוכנה לקבל כל שינוי .. אין לי שום בעיה עם זה .. אני אוכלת מאוזן כבר יותר משנה .. אני לא מקיאה ואני בערך באותו משקל ואני כבר הרבה זמן לא בתת משקל .. ועדיין אם חשבת שיצאתי מכלל סכנה את טועה כי יש לי בעיית ברזל שלא מתאזנת .. שרירים חלשים.. מחסור בסידן .. חולשה... עויתות .. כאבים ומערכת חיסונית ששווה לאפס.. בלקאווטים ורגעי זיכרון מחוקים.. זה בא בהפתעה ואני רק יכולה לומר לך שזה גורם לחוסר אונים מוחלט וזה לא נעים אבל משהו בחיוניות שלי מרים אותי ואני לא מוותרת וגם לא מתכוונת אני יעשה הכל כדי לשפר את עצמי ולמצות את הרגע עד הסוף.. מעבר לזה יש לי בעיית נשימה סינוסים דלוקים וכאבי ראש בלתי פוסקים .. מחזור לא סדיר כל חיידק הכי קטן הופך להיות סיפור ממושך .. להכל לוקח הרבה יותר זמן להחלים מלפני כל הסיפור.. ואני לא מצליחה לגמור את היום חזקה כי אני עייפה מכל דבר ואני רק בת 29 עוד מעט... וכל זה בגלל הפרעות אכילה כי לא נולדתי עם כל החרא הזה את יכולה להיות בטוחה... ואני לא באתי לספר לך את זה כדי להתבכיין כי תכלס אני אדם מאושר היום ואני עושה כל מה שטוב לי איתו על אף הכל ולמרות הכל ואף על פיכן אני שלמה לגמרי עם החיים ועם המחוייבויות שלי והזכויות שלי איך שאני לא פחות ולא יותר במידה שווה.. אני רק מצטערת שמהבחינה הזאת יכולתי להיות חזקה הרבה יותר אם לא הייתי דופקת לעצמי את החיים כי קשה לי מאוד מבחינה פיזית.. זה הדבר הכי בעייתי שנשאר והפך להיות למציאות לא ממש נעימה שכול הזמן אני צריכה להיות עם היד על הדופק ולהיבדק כדי ששום דבר לא יחמיר .. ומה שאני מנסה לומר לך וסליחה מראש אם זה נשמע כמו הטפה.. שכל ההרס הזה חייב להיגמר במיידי!! מה את רוצה .. לא להרגיש רעבה?! הרי כל כך הרבה זמן מנעת בעדך מלאכול ומלהרגיש בכלל רעב .. את חושבת שזה נורמאלי?! הגוף שלך בין אם תרצי ובין אם לא לא יוכל להתקיים ללא אוכל .. והרעב הזה הוא רעב למלא את תחושת הריקנות שיש לך והוא אפילו לא מצליח תביני שאת יכולה למלא את עצמך בעולם ומלואו והוא כבר קיים בתוכך את רק צריכה לפקוח עין ולראות .. ולא לפחד.. החיים האלה יקרים ואני מבין שתינו לפחות מצטערת להיות בגיל הזה ולהרגיש כמו בת 100 לכל הדיעות .. לפעמים נמאס לי מזה ולא איכפת לי לספר את זה אם זה יגרום לך להבין שאת חייבת עזרה .. חייבת להפסיק לשחק את המשחק ולהגיד שהכל טוב ושאת לא רזה .. ושאת בלי בעיות והכל טוב ויפה ומחר את יכולה לא לקום מהדבר הזה .. אני בכלל לא יודעת אם את מודעת לעוצמת ההרסנות שיש בזה ואני עד מחר יכולה ללחוץ עלייך ועדיין ההחלטה תהיה חייבת להיות שלך רק דעי שזה מהרבה אהבה והרבה רצון שאת ועוד הרבה אחרים יפקחו עין ויעריכו את מה שיש להם ויטפחו את עצמם ויעשירו את עצמם בכל הגדולה שמוצעת להם בחיים.. רק לגדול ולהתעצם.. זה תלוי בך! אני יכולה לנסות עד אין סוף לנחם אותך ולתמוך בך ועדיין את היא זו שתצטרך לטפל בעצמה ולהציל את עצמה.. כל מה שקורה לך קצת הרחיק לכת ואיבד שליטה .. את מוכרחה למען עצמך לתפוס את זה עכשיו לתת מעט אמון ולהיעזר... יהיו הרבה אנשים שירצו לעזור לך .. תניחי לפחדים אפילו שהדיבורים קלים והמלאכת לא פשוטה.. אל תוותרי על החיים שלך ועל הסיכוי שלך לחיות אותם מתוך שמחה.. ואני כיולה לומר לך שאני עד היום לא יודעת מה גודל המחיר כי זה כל יום מוכיח את עצמו ברמת ההרס.. אני רק יודעת שאני מפחדת על הבריאות שלי באופן מוגזם ושזה לא וירטואלי .. יש לי את כל הסיבות לחשוש מכך שכן המערכת שלי לא בדיוק מתגמלת אותי באהבה על כל השנים שאני מיררתי את חיה לאבדון מוחלט.. אז התמיכה שלי היא חיבוק של אהבה כמה מילים חמות עלייך כי אני חושבת שאת נפלאה אני רק מאחלת לך לראות את זה ולעשות את הדבר האחרון הזה למען עצמך... בבקשה גשי לקבל עזרה .. המון אהבה שלך הילה וליל מנוחה :-)

הילה,אני לא רוצה להגיע למצב הזה. רע לי וכ"כ כואב לי שאת צריכה להתמודד עם הסבל והזק עצמי הזהז שגרמת לעצמך. אני לא יכולה להזדהות איתך,כי אינני מרגישה שום נזק עד כה,אבל אני יכולה לתאר לעצמי מה עובר עלייך. אני מעריצה אותך,חלק נורא גדול בי מעריץ אותך על זה שהצלחת לצאת מזה בלי שום תסמינים של חזרה לעבר.שהצלחת לצאת מזה בלי להדרדר חזרה..וללכת אחורה. אני כולכך שמחה בשבילך על כך,את אדם עם אופי.אופי אמיתי. רק אדם כזה מסוגל ובעל הכוח לשנות כמו שאת עשית,כמו שאת שינית. הילה,אני לא רוצה לצאת מזה. אני נהנית מהמלחמה שלי עם הגוף,אני אוהבת להרגיש רעב ולא לספק אותו.אני נהנית מזה אני לא יכולה אפילו להסביר למה,אני פשוט לא אובת את הרגשת השובע וההתפוצצות שמרגישים אחרי חיסול כמות של אוכל ולגרום לא להתעכל. אני מרגישה מלוכלכת שהאוכל מתעכל בגוף.אני מרגישה שאני מזיקה לו.זה כולכך ההפך,אני מודעת לזה.אבל ככה אני מרגישה..אני אח"כ צועקת על עצמי בלב,למה אכלת@!? לא יכלת לחכות עם זה למחר?!@. אני כולכך מאוכזבת מעצמי.אוי,כולכך. איך הדרדרתי.. מילדה שכול הזמן צחקה ואהבה את החיים..לצאת לבלות לקנות להשתולל. נהייתי סתם איזה ילדה שמחייכת רק בשביל להראות שהכול בסדר,עם התקפות עצבים..מרביצה לעצמי,מוציאה אגרסיות על כול העולם.שונאת לצאת,אוהבת להסתגר,אוהבת להישאר עם עצמי ולא לאכול.שונאת שמדברים איתי על האוכל..שונאת שאוכליםם הרבה!!אני נגעלת כולכך מלראות אנשים בולסים אוכל! אני מרגישה שכולם צריכים לא לאכול! תראי מה נהייה ממני..רק תראי.אני מעוררת רחמים.זה מה שאני. אפילו בתמונות,כול האיפור,כול הפוזות,הצילומים.הכול משחק,זו לא אני.הילדה הזו זו לא אני. אני משהו אחר..זה כמו סדין שמכסה אותי.מתחת אליו חבוי משהו אחר לחלוטין. אני לא הקאתי,נתתי לאוכל להתעכל.הבטן שלי לא מפסיקה לעשות רעשים של עיכול.זה בלתי נסבל.הילה,אני פשוט מפחדת לעלות במשקל.אני רוצה לשמור על המשקל שלי כמו שהוא. אבל איך לעזעזאל אני אמורה לעשות זאת שהרגלתי את הגוף שלי לא לאכול!? עכשיו כול כמות שאני אכניס לפה,אני אשמין ממנה.זה פשוט ככה עובד.אז מה עושים?ממשיכים לא לאכול,במטרה לשמור על המצב כמו שהוא.אני שונאת את עצמי,אני שונאת את מי שנהייתי..אני שונאת את האובססיה הזו למשקל..אני שונאת לחיות סביב זה 24 שעות ביממה.אני לא רוצה עזרה,אני אל רוצה שאנשים מבחוץ שקוראים לעצמם פסיכו סוציו או כול קידומת אחרת ינסו לעזור לי!אני יודעת לעזור לעצמי.אם אני ארצה לצאת מזה,אני אצא.כמו שידעתי היום לא להקיא,אם אני ארצה אני אוכל לצאת מכול הבעיה הזו.אני פשוט לא רוצה.אני מעריצה רזון,אני חושבת שרזון זה דבר שנהיה מכוער עם הזמן..שאם מחמירים איתו הוא נראה זוועתי אבל לא אכפת לי.אני פשוט רוצה להיות רזה.את יודעת מה,אז אם לא רזה אז פשוט לשמור על משקלי כיום ולא לעלות.נמאס לי כבר. עושה רושם ששום דבר כבר לא שווה את זה..זה לא נגמר.הטירוף למשקל לא נגמר.אני בחיים לא מצליחה להרגיש סיפוק.החיים שלי הרוסים כבר..אני יכולה לצאת מזה ואני לא רוצה.אף אחד לא יודע על זה בכלל..אין לי כם מי לדבר על זה.אני מוקפת באנשים כול הזמן אבל אני לבד.אני פשוט לבד.כולם סביבי הם סתם קישוט,סתם קישוט עצוב. בסופו של דבר נשארת רק אני,ילדה מסכנה עם סוג של הפרעות אכילה,מפחדת לגעת באוכל אבל שאף אחד לא מסתכל עושה בדיוק הפוך.ומסיימת מעל האסלה.המקום הכי טמא בכול סביבה אפשרית.מסתכלת על המראה ונחדרת..כול פעם מחדש.שונאת את עצמי. עדיף כבר להיות שמן ושמח, או שבעצם לא.

היי הילה. מצד אחד מאוד כואב לקרוא את מה שכתבת ומצד אחד מאוד משמח. זה עצוב לדעת את הצרות שהמחלה הזאת עשתה לך , את הפחד הזה היומיומי שאולי משהו השתבש. עלי אישית מה שכתבת מאוד השפיע כי לי אמנם לא נגרמה איזו בעיה רפואית רצינית עד כמה שידוע לי אבל אני מודעת לכך שזה יכול לקרות בכל יום וזה מפחיד. מגיע לך כל הכבוד על כך שאת התגברת על המחלה הנוראית הזו ושהצלחת לשנות גם את צורת המחשבה על כל נושא המשקל ולקבל את עצמך ולהיות מרוצה מאיך שאת. זה מאוד קשה להשלים עם זה. אני מקווה שהמצב הבריאות שלך רק ילך וישתפר ושיהיה לך רק טוב כי מגיע לך. ורואים איך את משקיעה בכל מכתב ומכתב כדי שכל אחת מאיתנו תסיק מזה משהו . ותדעי לך שזה באמת משפיע. עלי לפחות. אז כל טוב ותודה על מה שאת עושה למעננו.

מאמי החיים הם לא באים בקלות אך אני יכולה לומר לך מתוקה שאת יכולה לשנות הכל רק עם הרבה רצון אני עברתי בריפרוף כי אין לי המון זמן בזמן האחרון אבל אני רציתי להוסיף על כל מה שכולן אמרו זה רק שיש לך פה אותנו ואנחנו נתמוך בך בכל דרך שאת תרצי אני בכל אופן נותנת לך את זה. בקשר לפסח כן ככה זה לכולם אין מה לאכול וזה ממש ממש ממש חג מגעיל לא אהבתי אותו בכלל..(תאמיני יש לי סיבה!) מאמי או קיי עבר עלייך בולמוס אוקיי עברי אותו תשני אותו ליום הבא תלמדי זה לא סוף העולם... אני מאמינה בך את חזקה ואת נבונה ואת תבחרי את הדרך הנכונה שלך עם המון המון המון אהבה דניאלה:)

דניאלה:) תודה שאת דואגת לי..תודה שאת מתעניינת. תודה לכולכן שאתן מתעניינות.. אתן הרי הכול בשבילי עכשיו.אני מתמודדת עם הבעיה בצורה אישית..לבד.בלי אף אחדץ היחידם שעוזרים לי זה רק אתן.. אתן לא יודעות כמה זה עצום בשבילי.. לנהל הבראה דרך מסך. אבל אני מודה לך,אני יודעת שהחיים חשובים.אני לא רוצה להרוס את עצמי. והבולמוס ..אני מלמדת את עצמי לשלוט עליו@!@ ופסח אכן היה נורא.הנה הוא נגמר.ככה טוב.

חברתי חזרה היום לספסל הלימודים לאחר שבוע וחצי של אשפוז עם בעיות קשות בהליכה. להזכיר לכם, היא היתה מאושפזת בבי"ח כמעט שבועיים בגלל מחסור חמור במלחים ואני סיפרתי לרופא על בעית הבולימיה שלה. אין לי מושג אם הוא עשה משהו עם המידע שנתתי לו. אמא שלה ביקשה ממני שאהיה צמודה אליה כל היום בגלל שמאד קשה לה ללכת לבד ולעלות במדרגות והיא אפילו נופלת כמה פעמים. לפי מה שהיא אומרת לי (חברתי) הרופאים אמרו לה שהבעיה ברגליים אמורה לחלוף תוך כמה ימים ושזה נובע מהשכיבה המרובה בבי"ח ומהבצקות החמורות שהיו לה. בכל אופן, היום, באמת הייתי צמודה אליה במשך כל היום! אפילו לשירותים התעקשתי ללכת איתה למרות ההתעקשות שלה שלא (מה שעוד יותר הגביר בי את החשד שהיא ממשיכה להקיא). לא לחצתי עליה אבל בלי שהיא ראתה הלכתי כמה פעמים לבדוק מה היא עושה שם וכמובן, היא ממשיכה להקיא! היום היא הקיאה לפי מה שהבחנתי 3 פעמים וסביר להניח שאפילו יותר כי לא בכל הפעמים הלכתי איתה לשירותים (ומדובר פה רק מהבוקר עד שעה 16:00 אחה"צ בערך...) מי יודע כמה עוד היא מקיאה בבית... אחרי כל דבר קטן שהיא הכניסה לפה היא הלכה להקיא! פעם אחת אפילו לפני האוכל מה שנראה לי מוזר לכשלעצמו....היא במצב ממש גרוע... ואם המצב ימשיך ככה היא תהיה אפילו יותר במצב גרוע. האם באמת כדאי לפעמים ללמוד להניח? אני לא יכולה לשבת סתם כך מהצד ולא לעשות כלום. אני ממש מודאגת! אנא עזרתכן!!!

לא מעבר.. וזה גם פחות יאמלל אותך לעיתים כל מה שתתני זה לא עוזר ואת לא באמת יודעת מה היא מרגישה ביחס למה שאת בשבילה ולעיתים האדם צריך להחליט כמה החלטות .. ואם הוא לא רוצה אין טעם שתאמללי את עצמך כי גם את חשובה אבל זה לא אומר שאת לא צריכה להיות שם בשבילה מהמקום המחבק ולא מהמקום השוטר כי זה לא באמת עוזר וזה לא מועיל לך לא פחות מאשר לא מועיל לה.. ורק אם את באמת רוצה בכך אל תשכחי את זה הבחירה חייבת להיות שלה ואין כאן צודקים או לא.. המצב שלה חמור ומדאיג אבל אני מקווה שהיא תגיע למצב שבו היא תחליט אחרת. הייתי מציעה לך לדבר עם אמא שלה על טיפול פסיכולוגי בשבילה .. זה יכול לתרום הרבה מאוד.. הרבה בריאות ואהבה ערב נעים הילה

התגעגעתיייייייי:( ראיתי שכתבת פה בפעם האחרונה ב-30 ככה שעבר רק... יומיים ונראה לי כאילו עבר מלאא זמןןןןןן.. אני מקווה שאת מרגישה טוב... והכול בסדר כי גם לא ענית לי:( תרגישי טוב.. אוהבתת המוןןןןןןןןןןןן המוווןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןן +לינוי+ :)

האמת שאני עמוסה בטירוף ואני חוזרת בשעות מאוחרת ואז כבר אי אפשר לענות אני מקווה שאת בסדר.. ואני גם שולחת לך הרבה חיבוקים ואהבה ספרי לי מה קורה איתך ואיך היה החג.. אוהבת המון שלך הילה

הילונתת מהממת! חוץ מזה... שאת עמוסה מאוד חח איך את מרגישה?!..הכול בסדר?!.. אני מקווה שהכול בסדר מכול הבחינות:) אני בסדר.. החג גם עבר בסדר...רגיל כזה לא משהוו מיוחד:/ יהיה טוב בע"ה.. אוהבתת המוןןןןןןן המוןןןןןן המוןןןןןןן +לינוי+ :) לילה מצוויןן לךך ולכולן/ם!!!! נשיקות&חיבוקים!

שלום. אני בולמית כבר כמה שנים. לפעמים יש הפסקות של כמה חודשים. אבל תמיד כשזה חוזר אני שמה לב לתופעה של גזים. תמיד שאני אוכלת שטויות ויש לי בולמוסים ואני מקיאה כל יום מתחיל לי קלקול קיבה כזה לפעמים עצירות לפעמים שלשולים..וכל הזמן גזים לא נעימים. איך נפטרים מזה?? ואל תגידו לי מפסיקים להקיא כי כמובן שזה לא כזה פשוט. האם יש קשר בטוח בין הגזים להקאות? כי שמתי לב שכשלא הקאתי תקופה ארוכה לא היה לי בכלל והכל היה מסודר. תודה

כשאת מקיאה וגם כשאת בולסת את בולעת הרבה אויר .. כי את חייבת לנשום ואי אפשר לנשום באופן מאוזן במצב כזה של זלילה מטורפת לכן את גם לא סובלת מגזים במצב שבו את לא נתקפת בבולמוסים והקאות כי האכילה שלך היא בקצב נורמאלי יחסית ועדיין עם כל האוויר שתבלעי את לא תגיעי למצב שבו הגזים יטרידו אותך אלא אם כן טרפת עכשיו מקרר שלם .. הגזים הם בעצם האויר שאת בולעת שבכלל לא אמור להיכנס לשם מעבר לזה שכבר שיגעת לקיבה שלך את השכל והיא בהחלט מתגמלת אותך על זה .. מאחר והרגעים האלה קיימים ומגיעים אחת לכמה זמן מפאת כל המצוקות שלך ואי היכולת שלך לבטא את עצמך ובכלל לתת לעצמך מקום.. כל המערכת נכנסת למצב של הלם כל איבר תורם את עצמו למלחמה והגזים הם הרע במיעוטו .. אני לא רוצה ולא מאחלת לך להגיע למצב שלא יהיו לך מעיים.. או וושת .. וחס וחלילה להגיע למצב של שיתוק מוחין או דום לב כי אל תהיי שאננה שבולימיה לא יכולה להוביל לזה ובניגוד למה שאת רוצה לשמוע הדרך היחידה להפסיק את זה היא הימנעות מזלילות והימנעות מהקאות.. המלצה?.. טפלי בעצמך בבאמת ולא בסימפומים .. כשתשכלי לעשות כן גם הסימפטומים יפחתו בהדרגה אין הוקוס פוקוס יש הרבה עבודה עצמית קשה .. נכונות ורצון והרבה סבלנות וסלחנות בעיקר לעצמך ממקום של חמלה ואהבה כי אם לא תתני לזה צאנס .. חבל על הזמן ועם הזמן הנס יקרה וזה באמת יהיה כמו נס אם לא תתרכזי בלמצוא נוסחאת פלאים להשתקת הסימפטומים הגוף הוא כמו מפה.. הסימפטומים הם הנורה האדומה והם מאפשרים לך להכיר את המפה .. המפה הזאת לא רוויה בנקודות אדומות .. זה תלוי בך איפה את מחליטה להישאר.. וזה ענ יין של הרבה תרגול ועבודה אישית איזה מפה את רוצה ליצור לעצמך ולא אמרתי שזה פשוט תהליך התבגרות לא פשוט אבל יחד עם זאת מאתגר ומעניין.. בכל מקרה את תצטרכי לוותר על זה מתי שהוא ואם החלטת שלא את חייבת לשאת באחריות על הבחירות שלך כי אין לזה תרופת פלאים.. מה שכן יכול לעזור לך במקרים כאלה הוא לעשות לך חליטת קמומיל .. זה מאוד ירגיע ואפילו יקל משמעותית על הבעיה כולל חליטת מרווה + אכילה איטית ותקפידי שהפה שלך יהיה סגור ושאת אוכלת אך ורק במצבים של רגיעה אבל אל תשכחי שלהרוג את הסימפטום זה לא בהכרח להרוג את הבעיה אם לא להעצים אותה כפל כפלים.. תחשבי על זה.. ואם את זקוקה לתמיכה אנחנו פה.. המון אהבה ואני מקווה שתרגישי טוב.. שלך הילה

שלחתי לך עוד מייל. לכתובת שלך. מצטערת מראש על האווירה שם... מחכה לשמוע ממך בקוצר-רוח! בינתיים שיהיה לך יום טוב ומחזק!! אוהבת מאד... אני.

אני מקווה שאת יותר טוב היום אני מתפללת בשבילך.. נשיקות וערב נעים שלך הילה

אני כל-כך מודה לך... מודה לך שאת שם... מודה לך על הכל... אני כל-כך רוצה להרגיש טוב... כל-כך רוצה !!! אבל... זה נבצר ממני... אני פשוט לא יכולה... כאילו אין אפשרות כזו עבורי בכלל... כתבתי לך קצת... ואני אגיב יותר בהמשך... שיהיה לך לילה טוב, מלאך ! שלך...

איפה את נשמתיייי??... התגעגעתי:( אני מקווה שאת בסדר.... תרגישי טוב מתוקה שלי!!! גם אם עכשיו לא כ"כ טוב....בסוף יהיה טוב תחזיקי מעמד! את יכולה..את חזקה תאמיני בעצמך!!! עוד יהיה טוב בע"ה.. אני פה בשבילך להכול את יודעת!!! שיהיה לך שבוע טוב.. ויום מהמם כמוך..... אוהבתת עדד אינסוףףףףףףףףףףף לינוי :-)

לינויה מתוקונת אני בסדר פחות או יותר אני אהיה יותר בסדר מקווה עוד מעט אני מחכה קצת את יודעת עובר תקופה לא טובה... אני כועסת מרוגזת ואולי גם מרגישה חסרת אונים... הינה הלחץ ירד קצת ארגיש טוב עם עצמי יזרוק אותו לאלף כל הרוחות והשדים והיה בסדר:) מה איתך ??? אוהבת אותך מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אני אנסה ליכנס אח"כ לוב לוב לובבבבבבבבבב אגב דיברת עם מולאן כי אני לא וגם אני מנסה לפתוח את המייל כי כנראה מציפים אותי שוב לוב יו מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה :)

אני שמחה שלפחות הלחץ קצת יירד:) חכיי חכיי..הזמןן יעשה את שלוו.... תרגישי טוב מתוקונת שלייי יהיה בסדר בע"ה... לא לא דיברתיי עם מולאן:(..אמרתי לך היא לא מתחברת אז אין לי אפשרות לדבר איתה.. חחחחחחח מציפים אותךך! את מבוקשת אמרתי לך:) אני בסדר נשמתייי.... עוד יהיה טוב.. לאבבבבבבבב יווווווווווווווווו מליייייייייייייייייייןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!! תרגישי טוב... ושיהיה ערב נעיםםם=) אוהבתתת עד אינסוףףףףףףףףף +לינוי+

שבוע טוב לכולן/ם....... תרגישו טוב.... תעשו לעצמכן טוב.... זה יכול לעזור....לפחות לשפר את ההרגשה!!! תעזרו לעצמכן בכול דרך אפשרית..העיקר תנסוו!! יהיה טוב בע"ה..... אוהבתת המוןןןןןןןן המוןןןןןןןן המוןןןןןןןן לינוי :-)

:-)

להילה המתוקה מה קורה?? הרבה זמן לא כתבתי פה עבר עליי הרבה בתקופה הזאתי נפלתי לבולמיה זה נהיה כבר חלק ממני...מאנורקסיה לבולמיה מה יהיה הסוףף?! דיברתי על זה עם אמא שלי אמרתי לה דיי שנמאס לי כבר ואני רוצה לצאת מזה...והיא אמרה לי לברר איך איזה טיפולים יש... אממ פסיכולוג של קופת חולים זה טוב?? אני מוכנה לעשות הכל בשביל לצאת מהמצב הזה אני מרגישה שכל זה כבר גדול עליי אני לא מסוגלת לשלוט על עצמי... שבוע טוב...בע"ה יהיה טוב... אוהבת המון בננית...

מוזר לי לכתוב לך פה חחחח לפני הכולל כול הכבוד!!!!!!!! טיפול זה מה שבאמת יכול לעזור לצאת מהמצב הזה.... פסיכולוג זה טוב ואני מאמינה שלא רק... יש עוד כול מיני שיטות וטיפולים... תעזרי לעצמך בכול דרך אפשרית העיקר שתצאי מזה...בע"ה!!! שיהיה לך המון המון המוןן בהצלחה!!!!!! ו.. שבוע טוב.... אוהבת אותךך המוןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןן המוןןןןןןן המוןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןן לינוי :)

יש את המרכז להפרעות אכילה בתל השומר והם מטפלים שם ממש טוב (למי שרוצה לקבל את הטיפול...) אני היתי שם לא מזמן וזה מאוד עזר לי טל: 035305103 035305101

שיו מליין זמן לא היית אני שמחה שאת עושה שינוי בחייך המון המון המון המון המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אהבהההההההה שלך דניאלה

גםםם ממניייייי!!!! המוווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אהבה וב............הצלחהההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לינוי :)

כןן לא הייתי פה הרבה זמן והמצב שלי רק התדרדר התחלתי להקיא בעעע היום משום מה לא הקאתי היום עבר לי בסבבה ככה זה שאני מחוץץ לבית...יהיה טוב בע"ה... אני החלטתי לטפל בבעיה זהוו כבר התייאשתי מהמצב הזה כמה כבר אפשר לסבול רק סבל אני רואה בחיים האלו מקווה שאני יצא מזה בע"ה וגם אתן תשקלו טיפול תנסו תכלס מה אפשר להפסיד רק להרוויח.. דניאלוש יש לך מסנג'ר או אייסי?? אם תרצי בכיףף אני ידבר איתך... ולינוייה חיים שלי את יהיה טוב בע"ה אנחנו נעבור הכל ננצח לא משנה כמה נפילות יהיו לנו אףף פעם לא נתייאש אני תמיד פה בשבילך אוהבת אותך הכיהכי שבעולםםם

שאלתי עלייך כמה פעמים פה בפורום וקיוויתי שתכנסי אני מצטערת לשמוע שאת בנפילה תזכרי שאפשר לטפל בזה ושאולי באמת יהיה שווה לשקול מסגרת טיפולית טובה כמו באמת למשל תל השומר או איכילוב או כל מסגרת אחרת אבל במקרים כאלה של נפילות קיצוניות בזירה של המחלה חייבים להיות בפיקוח כי ברגע שנותנים יד חופשית לבולימיה היא השולטת ואין עם מי לדבר והמצב הזה מסוכן לכן תנסי לקבל איזה שהיא החלטה ותשיגי טיפול במיידי.. ופסיכולוג של קופת חולים יכול להיות טוב בתנאי שתבררי דרך רופאת משפחה מי מהם מתמחה בהפרעות אכילה כי חשוב שלפסיכולוג הזה יהיה נגיעה בתחום הזה.. ואני מאוד מקווה שתשמרי על עצמך כדאי שתעשי בדיקות לבדוק שאת בסדר.. ואני מחזיקה לך אצבעות שהיום ומחר תחזיקי מעמד לא ליפול .. אחכ אלוהים גדול המון אהבה יקירה מצפה לשמוע ממך שלך הילה

בטח שלא סתם נפלת אם את רוצה את מוזמנת לספר מה קרה .. ומה גרם לזה לקרות שוב.. אני ישמח לעזור לך להבין .. ואולי זה יעזור לך גם לעצור את הנפילות הבאות חיבוקים .. אוהבת .. הילה

תמיד אחרי נפילה תמיד יש עליה יהיה טוב בע"ה אני מאמינה... אין מצב שאי יתאשפז וזה נכון שאפשר להתאשפז רק מעל גיל 18?? היום הזה עבר עליי בסבבה משום מה הרגשתי שיש לי עוד טעם לחיים לא הקאתי אכלתי סבבה...והיה לי מצברוח כל פעם שאני יוצאת מהבית אז יש לי מצברוח נראה לי הכל בא בגלל המשפחה...כל זה התחיל משמה אני לא רואה שום דבר אחר שיגרום לי לסבול בצורה כזאתי...אם אני יודעת מה הבעיה אז איך פסיכולוג יכול לעזור לי מההפרעת אכילה? אם אין לבעיה פיתרון...ושמתי לב שלא רק אני סובלת זה גם כל האחים שלי אז ככה שהדפיקות לא רק בי...ונראה לי שהפסיכולוג של קופת חולים קשור להפרעת אכילה כי אז לפני יותר מחצי שנה שהייתי אצל גסטרו אז היא הפנתה אותי אליו בשביל לצאת מהאנורקסיה... אני בנתיים עושה מאמצים בשביל לא ליפול ולהקיא...הלוואי ואני ימשיך ככה...בדיוק דיברתי גם עם אמא שלי על זה היא אמרה לי להפסיק כבר להקיא שלא יהיו לי את אותם הדברים כמו בת דודה שלי מחלות לב חיידקים ואין לי מושג מה עוד...והיא אמרה לי שנלך לטיפול אני והיא ביחד כי גם לה נמאס כבר מכל המצב שלה... גן אני יעשה בדיקות בקרוב בשביל צו ראשון...אני מפחדת שיעלו על זה ויורידו לי מהפרופיל ואז לא תיהיה לי סיבה להתגייס...כי אין מצב שאני יתגייס עם פרופיל נמוךך...בצו ראשון יש כל מיני שאלות שקשורות להפרעות אכילה אם אני ישקר אם יכולים לגלות?? תודה על הכל שאת פה...כנראה שאני לא יענה כל היום בגלל שאני לא יהיה בבית אז אני יענה יום למחרת...יהיה טוב בע"ה המון נשיקות וחיבוקים ותרגישי טוב...קראתי ממה שכתבת לבר וכאב לי לראות איזה נזקים עשית לעצמך זה הדליק אצלי נורה אדומה...להציל את עצמי כמה שיותר מהר... ליל"ט אוהבת בננית...

ורציתי להוסיף עוד משהו לפי מה שאני ראיתי - מי שהיתה בולימית סבלה מזה ויש כאלה שיצאו מהמחלה, אבל עדיין לא ראיתי ואפילו לא שמעתי על מישהי שהיתה רק אנורקטית (בלי בולמוסים והקאות) ויצאה מהמחלה אתם שומעים אתזה????????????????? יש לי בכלל סיכוי להבריא??????

אנורקס יקר... קודם כל, עצוב לי לקרוא את הדברים שאת הכותב.. את הסבל שאתה סובל, על האשפוז הקשה, ועל זה שאתה כל כל בפנים שאתה אפילו לאו מו דע לכמה אתה סובל... אני החלמתי (פחות או יותר )מאנורקסיה, ולא, לא הייתי בולמית, ולדעתי לאף אחד זה לא בא כ'זבנג' ואין כאן שום הוקוס פוקוס וקיצויר דרך. אנחנו משלים את עצמינו שה ככה, ואומרים- ברגע שנסבול, נקבל את הזבנג ונחלים, או ננסה להחלים. לדעתי, בהפרעות אכילה, גם כשהזבנג מגיע, ובד"כ כהוא מגיע, אתה כבר כל כך עמוק בפנים שזה עוד יותר מסובך. בכל מקרה ההחלמה היא תהליך ארוך.. מורכב.. קשה.. אבל גם מקסים ומעניין. המלחה גורמת לבלול מושגים טוטאלי- כמובן מה זה רעב ומה זה שובע, אבל בעיקר מה זה אושר ומה לא. מה זה יופי ומה לא, מה אמיתי ומה לא.. יש כל מיני שלבים מתבקשים החלמה. יש מעבר בין קיצוניות, יש כאלה שמחליפים את האנורקסיה בבולמיה, יש באכילה כפייתית, אני מאמינה שיש כאלה שמחליפים אותה בהתמכרויות אחרות כנו סמים, אלכלוהול, אולי משהו ויותר 'קליל' כמו סיגרויות... כל חאד וה'תיק ' שלו. מי שלא מטפל בשורש הבעיה, בעיני זה מתכון ברור לזה שהאנורקסיה תתחלף בבעיה אחרת. היא לא נעלמת, פשוט מחליפה צורה. אני מקווה שהייתי מובנת, זו תשובה קצת ארוכה אבל קונקרטית לשאלות שלך. יש לך סיכוי להבריא? אם אתה כל כך לא רוצה אז למה אתה בכלל שואל? בכל מקרה, התשובה נמצאת רק רצלך. אתה ממש צודק, לא באשפוז , לא אצל ההורים ולא בספרים... בינתיים אני מאחלת לך שתזכה לטוב אמיתי... וכדאי לך להעזר בפורום ובהילה.. מומלץ בחום... בהצלחה, שיר

כל מה שאת אומרת הוא נכון מאוד רק השאלה היא איך מטפלים בשורש הבעיה? ותאמיני לי... עם הכסף שהוצאתי על פסיכולוגים ודיאטניות הייתי יכול להיות היום עשיר יותר מביל גייטס ככה שזה לא שלא ניסיתי, אני מנסה ומנסה כי אני גם מבין שזאת לא צורת חיים נורמלית ככה אבל אני מבין את זה בשכל ולא מסוגל להפנים את זה ולהרגיש את זה. אני ישמח אם תפרטי קצת יותר איך את הגעת להחלמה הפרטית שלך כדי שאולי אני יוכל איךשהוא להעזר בזה. ודרך אגב - זה לא שאני לא רוצה להבריא - פשוט אין לי ברירה אחרת כי אני לא רואה איך להלחם ולצאת מזה. זה בדיוק כמו שמסומם לא רוצה לקחת סמים אבל מה לעשות... הוא צריך את זה שבוע טוב שיהיה לך (ואולי גם לי...)

אני הייתי רק אנורקסית לכמה שנים טובות ורק בולמית לעוד שנים רעות ויצאתי משתיהן אם לא איכפת לך .. ויש אנורקסיות שיצאו מזה ושהן לא היו בולמיות שאני מכירה באופן אישי והן יצאו מזה בניגוד לכל מה שאתה חושב. ולמה אני מתעקשת לומר את זה פה בפורום כי נראה לי שאתה מחפש תירוצים וסיבות מוצדקות לטפח מסקנה עיקשת שאי אפשר לצאת מאנורקסיה ואני באה ואומרת לך שאתה טועה בגדול ושהבעיה היא הרבה מעבר לסימפטום אנורקטי ובינינו גם אתה יודע את זה!!! ומעל הכל יש פתרונות ואפשר לטפל בזה!!!! .. הגיע הזמן שלפחות ברמת ידיעה תכניס את זה טוב טוב לראש..!!! וכדי לחיות חיים שלווים יותר אסור להסיק מסקנות מהר מידי... תן צאנס לטיפול .. והרבה סבלנות אם אתה באמת רוצה לעזור לעצמך ... חיבוקים.. הילה

בבקשה אם למישהו יש רעיון אני אשמח. לא מזמן יצאתי מאשפוז בתל השומר ואני שוב פעם יורד במשקל ואי רוצה לרדת במשקל. ההורים שלי הציעו לי להתאשפז עוד פעם אבל הם לא מבינים שמי שלא רוצה לצאת מזה לא יצא מזה גם אם הוא יהיה מאושפז 1000 שנים ולא משנה מה יעשו לו כי הוא לא רוצה. באשפוז האחרון שלי ממש ראיתי את זה שבנות שבאו מרצונם כדי להבריא - האשפוז עזר להם אבל מי שבאה כדי שההורים שלה יפסיקו לשגע אותה - לא שיתפה פעולה וחוץ מלעלות במשקל היא לא עשתה כלום וישר אחרי האשפוז היא ירדה את הכל. אני פשוט לא רוצה להבריא, לא רוצה!! ככה טוב לי ואלו החיים הכי "יפים" שאני יכול לדמיין לעצמי שיהיו לי. אני יודע שזה לא נכון אבל מה לעשות, ככה אני מרגיש. דברתי עם אמא שלי והיא אמרה לי: נניח שתרד ותרד ותרד ותרד.. בסוף אתה תיפול או משהו כזה חס וחלילה. ואמרתי לה שאני לא חושב "מה יהיה", עכשיו טוב לי - אז אני ממשיך ככה ולא אכפת לי מה יהיה. יכול להיות שאני לא רוצה להבריא כי עדיין לא קיבלתי את הזבנג שיעורר אותי ועדיין לא סבלתי מספיק כדי לרצות להבריא אבל מה לעשות... מצטער על המגילה הארוכה אבל דבר ראשון אמא שלי מעצבנת אותי שאני חייב להתחיל לאכול ועוד כל מיני דברים כאלה ואין לי כח להסביר לה את זה אבל חשוב לי בכ"ז להוציא את זה דבר שני: יש פה מישהי שהבריאה (לפחות בינתיים) בלי לקבל "זבנג" (אני מתכוון שפתאום קמה בבוקר והחליטה שזהו, נגמרו המשחקים ומתחילים לאכול)? ממה שאני יודע ומהאנורקסיות/בולמיות שאני מכיר - לא היתה אף אחת שהבריאה בלי שהמחלה באמת הפריעה לה. אשמח לקבל תשובה

ובשורה התחתונה למעשה הגורם המכריע של ההחלמה אם בכלל.. אין כמעט כאלה שיוצאים מהמחלה מבלי לסבול ממנה כי פתאום הם החליטו שזהו כשנכנסים למחלה אין לך בכלל עצמי ... לוקח לך הרבה שנים לזהות אותו ולקבוע למחלה הזאת גבולות ומשם לפלס דרך של החלמה... יש משהו שמציק לי .. אתה רוצה לקבל תשובות מצד אחד ואין כאלה באמת אלא רק אלה שאתה יוצר לעצמך ומבשל לעצמך מידי יום ביומו .. כך לפחות אני מאמינה מצד שני אתה קובע מראש שאתה לא רוצה לצאת מזה אז על מה כל המהומה?... ועל מה בעצם אתה רוצה לקבל תשובה למען השם אם התשובה בכל מקרה לא מספקת אותך ?! אני לעומתך ישמח לקבל תשובה על השאלה שלי אלייך כי נראה לי שהשאלות שלך צריכות להיות אחרות לגמרי ויהיה לך שווה להתבונן בהן מתוך שקט ...

שבוע טוב! סתם נכנסתי וראיתי שאת פה... או שהיית לא מזמן...ולא יכולתי להתאפק מלכתוב לך הודעה. מה שלומך יקרה? איך עבר עליך החג? מזמן לא התעדכנתי בשלומך.. האמת שאני קצת מנסה להגמל מהפורום אבל כשמשעמם אני נכנסת סתם... ואלי לא סתם. האמת היא שבחג חשבתי עליך.. קרה משהו, וכשזה קרה הרגשתי צורך לשתף את הפורום למרות שעכשיו אני מרגישה ב"ה טוב יותר. וזה לא קשור לאוכל.. נסעתי עם חברות לטיול, ולקחנו את הרכב שלההורים שלי(בידיעתם, כמובן! למען הסיר ספק..) בקיצור, בסוף איזה מסלול תפסנו טרמף עד לאוטו, ובטיפשותי הרבה... השארתי את המפתחות של האוטו על הטרמפ... אין לי מושג מי האנשים האלה או איך להשיג אותם.. אין לי כח להאריך.. אחרי כשעתיים של התקעות באמצ עשומקום היה לנו נס גדול... אם זה נורא מעניין מישהו תשאלו אבל אין לי כח לפרט עכשיו. מה שהיה לי חשוב להגיד זה שהרגשתי מה ז ה רע עם עצמי. הורים שלי היו מקסימים והגיבו מה זה יפה. כשהגעתי הביתה במקום לכעוס הם אפילו התלהבו מאיך שהתמודדתי עם הסיטואציה. אבל זה לא שינה את העובדה שבאותם רגעים וגם קצת עכשיו ((אבל פחות) הרגשתי פשוט ד-פ-ו-ק עם עצמי. אמרת ילחברות שלי שאני לא אצא מהבית מרב פאדיחות... איזה דבר מטומטם לעשות וזה כלכ ך אני... באותם רגעם עבר לי בראש שאם הייתי בבית הייתי כותבת לפה מכתב בסגנון: אני מפגרת... מטומטמת... סתומה... פרה... אבלה... זבל של בן אדם... וכו'... מזל שלא הייתי בבית והיה לי זמן להתגבר. עכשיו הסיפור די מבדר ואין לי כלכך בעיה לספר אותו אבל אני יודעת שפה אני יכולה לכתוב את כל הרגשותש שלי, לא רק לכתוב, אלא גם להוציא.. זה נתן לי איזושהיא תחושה של שחרור... אז הרגשתי ממש חסרת אחריות. הרגשתי כשלון, והרגשתי באסה. ואלה כל הרגשות שממש קשה לי איתם, שאני שונאת להרגיש אוצם. אני לא אוהבת להכשל, אני לא אוהבת להרגיש חסרת אחריות. תחושת החמצה. כמובן שכשהגעתי הביתה מואחר באותו ערב(עברו עלינו עוד כמה תלאות קטנות כמו פקקים מטורפים וכו') הייתי חייבת לאלכול... לא בלסתי, אבל גם לא הייתי ממש רעבה. כשאני חושבת על זה עעעכשיו קצת הפריע לי שמצאתי איזשהוא רוגע באוכל. אבל גם דברתי עם אמא שלי... ולא אכלתי כמעט באותו ויום. זה רע לפעמים שאוכל הוא מנחם? עכשיו נגמרה החופשה.. באסה, אבל זה גם זמן טוב לתפוס את עצמי בידיים... בכלל לא התכוונתי לכתוב את הדברים האלה. סתם התרגשתי שראיתי שאת בפנים (עד שאני אשלח כבר תצאי...) אבל אז אמרתי לעצמי- למה לא?! שיהיה לכולן שבוע מעולה!!!!! אוהבת מאד, שיר

אני מצטערת לשמוע על מה שקרה אני ישמח אם תספרי קצת יותר אם בא לך כמובן קצת חבל לי שהנסיעה הזאת נהרסה.. בכל מקרה את בחיים וזה הדבר החשוב .. רכוש לא שווה כלום לעומתם... ומה שקרה בטח לא באמת יכול למדוד את מי שאת ובטח שאת לא טיפשה או מטומטמת או סתומה בגלל הדבר הפעוט הזה את מקסימה ונפלאה ולפעמים לא מרוכזים וקורים דברים וזה לא אומר שום דבר.. תשמרי עלייך ואני מאחלת לך עוד הרבה ימים של שמחה והנאה מעצמך.. שימי את זה בצד ואל תבזבזי אנרגיה על הדבר הזה כי זה בכלל לא שווה את זה ואני חושבת שיש לך הורים נפלאים שחיזקו אותך על ההתנהגות שלך ... המון אהבה שלך הילה

לי יש תופעה דיי מוזרה... כבר 3 שנים אך שמגיע הקיץ אני לא אוכלת טוב... פשוט לא בא לי לאכול כלום! שנה שעברה רזיתי בצורה מוגזמת! ואני לא רוצה שזה יקרה שוב... ושהייתי שנה שעברה אצל הרופא הוא לא ממש עזר חוץ מזה שהוא מאמין שאני עושה את זה כדי להיות רזה.... מלחץ חברתי או משהו.. וזה ממש מתסכל כי אני לא! זה פשוט משהו עם החום אני נכנסת לדיכאון ואני לא מסוגלת לאכול הכל עושה לי בחילה אני מכריחה את עצמי לאכול ואני ממש מפחדת מהמצב...

אני מאוד מקווה שאין לך הפרעת אכילה.. בלי שום קשר זה משהו שאת צריכה לבדוק עם עצמך ולא נראה לי שמה שאת מתארת קשור בכך.. אני כן יכולה לספר לך שלקראת קיץ כל עניין המטבולי משתנה ולעיתים באופן טבעי אם מקשיבים לגוף בד"כ יש נטייה לרצות יותר נוזלים .. מאכלים שהם קרים .. דלילים ופחות כבדים ממה שבדכ מרגישים צורך לאוכלם בחורף.. בכל מקרה לעיתים התיאבון במצבים של חום יכול להיות ירוד למדי .. אני מציעה לך לגשת לדיקור סיני כי זה יכול לפתור לך הרבה בעיות אני לא יודעת אם ניסית את זה בעבר אבל זה ממש יכול לווסת את התהליכים האלה בגוף שלך באופן מאוזן למדי ויכול מאוד להיות שלא תרגישי בכך יותר אחרי סדרת טיפולים שקשורים באיזון הספציפי ביחס לצורך ליכולת שלך להרגיש רעב בתקופות האלה.. .. אני גם יכולה להגיד לך שאין חוקים ולפעמים זה משהו שהגוף שלך ידרוש בניגוד לנורמה מקובלת על אף שלא נראה לי שזה מצב טבעי אלא משהו שבהחלט שווה לבדוק לעומק.. יכול להיות שזה גם קשור במלטונין ירוד שאולי תוספת של מלטונין תעזור לך עם זה .. יכול להיות שיש לך סימפטומים של דיכאון שיהיה שווה לבדוק ולטפל בהתאם ע"י איזון תרופתי אם במידה וצריך באמצעות חוות דעת של פיסכיאטר מומחה וזה לא אומר שאת חולה או משהו.. אני רק יכולה לומר לך שדווקא תחומי איזון אלטרנטיבים כגון הומאופטיה ודיקור שזה שני תחומים שונים בתכלית אבל יכולים בהחלט לעזור לך לצאת למקום טוב יותר הן מבחינה נפשית ופיזית כאחד.. מעבר לזה שיכול להיות שחסר לך ויטמין מסויים וחוסר איזון כימי בכלל שאת לא בהכרח יכולה לעלות עליו באופן ישיר דרך בדיקות דם.. אני ממליצה לך לחפש רופא נוסף ושווה ללכת הפעם לבדיקה שתעשה באופן פרטי .. שווה להוציא על זה כסף כי יכול להיות שיש לך בעיה שהיא חמורה הרבה מעבר למה שנגלה לעין ויכול להיות שהיום זה רק מופיע בקיץ .. אבל בהמשך אם לא תאזני את זה אין לדעת לאן זה יוביל לכן חשוב שתטפלי בכך כי כל מצב של תת משקל קיצוני ותנודות במשקל יכולות לגרום נזק בלתי הפיך למוח ובכלל לכל התפקוד הפיזי .. בלי שום קשר שווה לבדוק מה קרה לך מבחינה נפשית רגשית בתקופה הזאת לפני שלוש שנים שאולי גרמה לך בעקיפין לאבד את תאבונך ואולי בלי לשים לב גרמה לך לכל חוסר האיזון הזה כמו מעין משהו שחוזר על עצמו רק בגלל נושאים טראומטים.. שאת לא בהכרח מודעת אליהם באופן ישיר.. שווה לבדוק את זה ולטפל.. אם זה העניין פסיכולוג טוב יכול לסייע לך רבות ובכלל כל סדנא שתבחרי להתפתחות ולמידה עצמית יכולים בהחלט לסייע לך בהתמודדות עם דברים כאלה ואף להוביל אותך למקום יותר מחוזק שהכל ישפיע בו על הכל לטובה .. יש סברה ושהיא גם מוכיחה את עצמה לא אחת שעניינים פיזיים ונפשיים מאז ומתמיד הלכו ביחד.. לכן נסי למצוא את ההקשר והחלק המחבר שתמצאי ביניהם הוא זה שיקרב אותך למה שבאמת יכול להוציא אותך מכל המצב הזה ע"י התבוננות פשוטה וע"י שאלה השאלות הנכונות מה קרה ואיך זה השפיע עלייך וכל מה שיעלה לך חשוב שתתני על זהאת הדעת גם אם תרגישי או תחווי כאב מסויים שיגרום לך לא לרצות להרגיש .. אני בטוחה שקרה משהו .. סתם ביום בהיר דברים כאלה לא קורים ואני בטוחה שהייתה לכך סיבה שלא בהכרח קשורה בדימויי גוף כאלה ואחרים אבל שבהחלט השפיעה עלייך לכיוון הרסני .. תמיד תזכרי שהיכולת שלנו להזין את עצמנו כראוי תמיד מעידה על כמה אנחנו אוהבים את עצמנו באמת וכמה אנחנו לא .. יש בזה הרבה אמת אפילו שזה לכאורה פשוט וסתמי.. אני מציעה לך לנסות את האופציה הראשונה של דיקור .. זה יכול לעשות לך מאוד טוב.. ולא חסר היום מטפלים כאלה במידה ואת רוצה אני מוכנה להמליץ לך .. אז המון אהבה בהצלחה אני מקווה שיחול שינוי במצב ושהקיץ הזה לא תסבלי מהתופעות המעיקות שסיפרת עליהן.. ושיהיה שבוע טוב.. שלך הילה :-)

שלום... רציתי להעלות בעיה שיש לי... אני יתחיל לספר בקצרה על העבר שלי.. הייתי ילדה שמנה ובערך בגיל 13 ירדתי 13 קילו מאז היו לי עליות וירידות באופן דרסטי... הפעם האחרונה שהעלתי במשקלי היה לפניי בערך 3 שנים שבמשך תקופה קצרה העלתי קרוב ל -20 קילו. ירדתי בערך 8 קילו לפניי הגיוס (לפניי 4 חודשים) אבל יש לי עוד בערך 15 לרדת... באותה תקופה שעליתי 20 קילו התחלתי לאכול כמויות אדירות של אוכל חביולת שוקולד שלמות, ממתקים בכמויות והמון המון אוכל... הרגשתי שהכמויות רק הולכות וגוברות ואין לי כבר יכולת להפסיק לאכול את אותן כמויות ולהתחיל בדיאטה... 3 לחמניות נראו פתאום כמו 3 במבות קטנות... בעברי הייתי מסוגלת לעשות דיאטה וגם לשמור על עצמי מהשמנה (יש לי נטייה להשמנה כפי שוודאי ראיתם) ובאותה תקופה לא יכולתי להתחיל אפילו דיאטה, למרות שלא הפסקתי לנסות. ההשמנה הזאת הביאה אותי לדיכאון בלתי פוסק זה שעל פניו לא נראה כמו דיכאון אבל אם נכנסים לפרטים מבינים היטב כי מצבי הנפשי לא בשיאו. לא הייתי יוצאת עם חברים (ויש לי המון חברים) כי לא אהבתי את מה שראיתי במראה, לבשתי כל הזמן את אותם בגדים, כי שום דבר כבר לא עלה יותר. בקיצור הייתי המון בבית או בעבודה כתירוץ... (עבדתי בבית קפה). ומה שלא הייתי מפסיקה לעשות זה לאכול. לפניי הגיוס שלי בדצמבר, רבתי עם חברה הכי טובה שלי, זאת שהייתה בשבילי תמיד לא משנה מה ולא משנה איך ולמה... פשוט שם קיבלה ללא תנאים.. המריבה הזאת הביאה אותי להבין עד כמה הייתי תלותית כתוצאה מחוסר אהבה עצמית... והחלטתי לעשות שינוי לפניי הצבא כדי לא לגרור את זה לשם. כמובן שהשינוי היה בראש ובראשונה דיאטה.. כי כמו שהחדירו לי תמיד תאהב את עצמך יאהבו אותך... והדרך שלי לאהבה עצמית היא לא אחרת מדיאטה נחרצת... (זאת הדיאטה שירדתי בה 8 קילו). חלק מהדיאטה שלי היה הקאות אחרי אכילה. הדבר נעשה כדי להרזות מתוך ידיעה שהדבר עלול להפוך לדרך קבע.. הרגשתי שאני מכריחה את עצמי לעשות את זה ומזכירה לעצמי אחרי כל ארוחה שאני צריכה להקיא.. הדבר לא בא באופן טבעי... כשהתגייסתי פחות או יותר הפסקתי עם זה והתקופה של הקורס (עשיתי קורס מדריכות שיריון) הייתה התקופה היפה בחיי... אחרי שסיימתי עם הקורס (יכול להיות שקצת לפניי כן ) התחלתי להרגיש בלילה (לפעמים ממש באמצע הלילה) לחצים בצלעות ואפילו פעם אחת הייתי בבית חולים בגלל הכאבים.. אבל הרופא לא ראה סיבה לכאבים... אבל בכל פעם שהופיעו הכאבים הרגשתי צורך להקיא והייתי מקיאה. רק ההקאה הייתה משחררת לי את הלחצים בצלעות ורק בגלל ההקאה הייתי מסוגלת לישון. לאחרונה הכאבים מופיעים לעיתים קרובות כמעט כל לילה ובכול לילה אני מתעוררת ומקיאה... הלכתי לרופאה של הבסיס והיא לא ראתה שום סיבה היא הפנתה אותי לרופא אחר... כמו כן סיפרתי על כך להוריי (זאת אמא חורגת, אמא שלי נפטרה לפניי 14 שנה). בשבוע האחרון אני ברגילה וההורים שלי חושבים שהכאבים נובעים משומן... הם לוחצים עליי לעשות דיאטה ומציקים לי שאני חייבת דיאטה ושהכאבים נובעים מזה... בנוסף אני מרגישה שהם כאילו עוקבים אחרי מה שאני אוכלת, הם כל הזמן אומרים שאני אוכלת כמויות גדולות והמון שטויות (דבר שאני יודעת אבל מכחישה בפניהם) ושהם יחשבו בסוף שאני בולימית... אני מרוחקת מהם כבר שבוע מאז שהם מעירים לי (ודרך אגב גם בעבר כל תקופה מסוימת, מאז שעליתי את ה- 20 קילו הם היו מעירים לי על דיאטה ועל המראה, דבר שהיה מתסכל אותי מאוד והיה גורם לי לבכות בלי סוף) ואני לא יכולה ולא רוצה להיות לידם בכלל אני קמה בבוקר והולכת וחוזרת כשהם ישנים, אני גם לא אוכלת לידם כי אני מרגישה שהם עוקבים אחרי מה שאני אוכל.. אני גם שומעת מאחותי שהם מדברים ומפחדים שאני יהיה בולימית כי אני אוכלת בכמויות ומקיאה... חשוב לי להגיד שאני מקיאה רק בלילה ורק כשכואב לי בצלעות ולכן אני לא יכולה להגדיר את עצמי כבולמית עם זאת ישנם הרבה סימנים כמו: אכילה מטורפת בכמויות גדולות בעיקר של מתוקים, אכילה בסתר ודיכאון שחוזר אליי כל תקופה מסויימת בעיקר שנושא המשקל על הפרק... אני מבולבלת וקשה לי להגדיר מה קורה איתי.. האם זאת מחלה האם זאת הפרעת אכילה... פה אני פונה אליכם בבקשת עזרה.. סיפרתי רת הסיפור המלא פחות או יותר כמובן שיש עוד דברים שאולי חשובים אבל את הפרטים הרלוונטיים סיפרתי.. אני מקווה שתוכלו לעזור לי להגדיר האם אני בולימית או כל דבר אחר... תודה!

קראתי את מה שכתבת, ואני חושבת שבין אם את בולמית ובין אם לא את זקוקה לעזרה כי החיים כפי שהם לא סימפטיים בכלל. אל תסתבכי, לכי למישהו שיוכל לעזור לך, חבל,יש לך מודעות, חבל שהאוכל יהיה הנושא העיקרי סביבו את חיה.

למה את קוראת עזרה? פסיכולוג?

מה שאת מתארת בהחלט נובע ממצב בולמי עם חשיבה אנורקטית לגמרי.. הכאבים בצלעות שלך נובעים מהלחץ שיש לך בקיבה שלמעשה הקיבה שלך לא מסוגלת להכיל את הכמויות שאת מכניסה לתוכה ושבפועל את מקיאה ומרגישה אחכ הרבה יותר טוב מפני שע"י ההקאה את למעשה משחררת ממנה לחץ רב ובעקבות השחרור הזה הלחץ על הצלעות משתחרר ואת מרגישה טוב יותר אך כל אלה יקירה ואהובה לא ימשכו לאורך זמן.. לדעתי הדבר שהדליק לי נורה אדומה בכל הסיפור הזה שלך הוא עצם העובדה שאמך נפתרה לפני 14 שנה .. אינני יודעת מה טיב היחסים בינך לבין אימך הנוכחית אבל יש לי תחושה שיש לך טראומה רצינית בעקבות העניין ושהחסר בדמות אם גרמה לך בעקיפין לכל המצב הזה . אני כן ממליצה לך לפנות במיידי לייעוץ פסיכולוגי ושהטיפול יהיה ממושך כי המצב הזה רק ילך ויחמיר אם לא תטפלי בכך .. זה לא קשור בעליה או בירידה במשקל ... את לעולם לא תרגישי אהובה אם תרזי והפוך כי זה משהו שהוא הרבה מעבר למשקל .. אהבה עצמית לא קשורה בגוף היא משהו רוחני לגמרי שלא תלוי בכלום וזה משהו שאם הוא הלך לאיבוד נהיה חייבים ללמוד אותו בדרכים אחרות ע"י תרגול מודע לאהבה עצמית .. יש מלא שיטות שיכולות לעזור לך .. מעבר לכל שיטת הטיפול שיש יש רק דבר אחד שאת תהיי חייבת להחליט והוא לרצות לוותר על השליטה במשקל ... לרצות לוותר לגמרי על הרזון .. כי עד שלא תוותרי על כך לא תוכלי למצוא את השביל לאיזון .. כי כל המסביב פשוט למדי והוא לאכול מאוזן.. הולכים לדיאטנית .. אוכלים לפי תפריט וכאילו הכל נפתר וזה אף פעם לא נגמר שם כי זה רק אומר שזה בכלל לא קשור באוכל או בתפריט לצורך העניין שכן אלה בהחלט יכולים ליצור איזון שהוא לא מבוטל אם תלכי על פיו אבל הפרעת האכילה אף פעם לא תתן לך אותו והיא תמיד תגרום לך להיי כשתרזי אבל שבעצם באותם רגעים הירידה במשקל לא פתרה לך כלום את לא תרגישי אהבה את לא תרגישי כלום מנסיון... ואני חושבת שרק מסגרת טיפולית ממושכת וטובה יכולה לעזור לך להגיע למצב הזה של בחירה מודעת חדשה על חייך .. אני חושבת שיש לך והיו לך הישגים נפלאים .. אני חושבת שזה לא מעיד כהוא זה על היותך אדם נפלא או לא .. זה פשוט אומר שיש לך בעיה ושאת צריכה לתגמל אותה בטיפול הוגן וטוב כי את החשובה .. ואני מאחלת לך בהצלחה .. אם תרצי אני פה לעוד שאלות ואת בהחלט יכולה להשיג טיפול טוב.. ואם העובדה שאת בצבא מציקה לך את תצטרכי לקבל על עצמך אחריות .. לשתף את ההורים שלך ולפנות לעזרה במיידי כי זה רק ילך ויחמיר אם לא תטפלי בעצמך .. לכן טפלי עכשיו בעצמך .. ואת יכולה להמשיך לכתוב פה אם זה עוזר לך המון אהבה ושבוע טוב.. שלך הילה

אני לא מבינה למה הבנת את מה שכתבתי לך כזלזול בדברייך...ממש לא!! אני לא מזלזלת באף מילה שאומרים לי גם אם זה לא נראה לי נכון.. ומה שאמרת זה נכון מאוד אבל סך הכל רציתי להבהיר שאני כן עושה מאמץ לצאת מהבית ואני מעסיקה את עצמי הרבה במכון כושר אבל זה עדיין לא עוזר לי לשכוח מכך שאני רוצה לאכול וברגע שאני מגיעה הביתה אני ישר אוכלת . זה הכל..חס וחלילה לא פסלתי או זילזלתי באף מילה שאמרת. סליחה אם דבריי פגעו. ותודה.

לא, לא נפגעתי או משהו, ואת ממש לא צריכה להתנצל... מה שכן, אני קלטתי איזו נימת ביטול בדברייך, אז אולי אני הבנתי לא נכון. טוב, לא חשוב... תראי, הרי קשה מאד לעצור התקפי בולמוס. ובולמוסים נובעים גם מרעב פיזי וגם מרעב נפשי, וכשזה גם וגם בכלל חבל על הזמן... את המקרה המשולב הזה פשוט אי-אפשר לעצור. את אומרת שאת חוזרת ממכון-הכושר ואז זה תוקף אותך. האם את אוכלת משהו לפני המכון, או שאת לא אוכלת כלום? תנסי לאכול משהו פחמימתי מורכב לפני כדי לאזן קצת את עצמך וכדי שלא תחזרי מזת-רעב הביתה. אם תבטלי קצת מהרעב הפיזי, אולי יהיה לך פחות קשה להתמודד אח"כ. בכל מקרה זה קשה, אבל צריך תמיד לחשוב ולראות מה עושים כדי לצאת מהמצבים האלה וכדי להגיע לאיזשהו שיפור. בהצלחה ושבת נעימה! אלינור.

אני מצטערת שהתנפלתי עליכן פשוט כואב לי מאוד המצב השקרי הזה .. וזה בכלל לא חשוב היכן אתן נמצאות בתוך ההפרעה .. אם אתן בולמיות או לא ... עצם זה שיש לכן הפרעה ועצם זה שאתן לא מצליחות לחיות את חייכן בכייף ולהינות ממה שיש לכן זה מעציב אותי.. ואני חושבת שהמחלה מנצחת וזה בעצם מה שהתכוונתי לומר .. זה בכלל לא משנה איך קוראים לה אבל היא מונעת בעדכן את האושר שלכן ומעל הכל את הבריאות שלכן וזה פשוט חבל .. אני יודעת שאתן רוצות .. אבל תמיד כשזה מגיע לשלב הוויתור יש מליון ואחד תירוצים כי זה באמת מפחיד לחיות בלי זה וזה באמת מפחיד להעיז לוותר על זה כי זה כל כך מוכר.. רק לזה התכוונתי וחלילה לא התכוונתי להשוות .. אני תמיד אומרת שכל אחד לגופו .. אבל תכלס המחלה הזאת מסובבת אותנו על עצבע אחת קטנה והמערכות של הגוף נחלשות .. ולא צריך בשביל זה הגדרות ואני חושבת שיש לכן הרבה מאוד כוח אתן רק צריכות להתחבר אליו ולאט לאט בקטנה לוותר כל פעם על משהו אחד שכל כך מרחיק אתכן מהאמת שלכן כל אחת עם עצמה עם הסיפור שלה ללא השוואות פשוט תוותרו על זה וזה יהיה הפלא.. לפלא הזה התכוונתי .. כי זה עניין של שניות .. עד שזה לא קרה אני לא הבנתי את זה .. תמיד חשבתי שזה סיפור ארוך .. אבל תכלס הפלא הזה קרה בשניה ותכלס אחרי כל כך הרבה הרס אני חיה את חיי אבל אני משלמת מחיר כבד.. ואני עדיין לא חיה חיים חופשיים כי הגוף שלי חלש אבל עדיין אני בטוחה שניצחתי את זה ושאני לא מוכנה יותר להיות עבד של הדבר הזה ויקח זמן עד שהמערכת תתאזן אם בכלל כי עברה רק שנה .. חיצונית אני נראית פיקס בפנים הכל חלש ואני צריכה להגיד תודה שאני לא חולה כי אם הייתי אני לא רוצה לדעת מה מצבי היה היום ואני מאוד מקווה שזה יסתיים רק בזה .. אני מצטערת על זה מאוד כי אני יודעת שאני צעירה והגוף שלי לא אמור להיות במצב הזה ואני חושבת שבמכתב הזה אני גם עונה על שאלותייך שלך אלינור.. אני חושבת שזה היה מיותר לגמרי כי ירידה במשקל לעולם לא גרמה לי לאהוב את עצמי יותר מידי .. זה תמיד הסתכם באשליה ואחכ כשהרגשתי חולה ונאלצתי להישאר במיטה בכלל לא נהניתי מהרזון הזה .. אז בשביל מה לעזעזעל זה היה אז זה כל מה שניסיתי לומר לכם ואני חושבת שהוויתור הזה שאני מדברת עליו ושאני בכלל לא בטוחה שאני יכולה להגדירו במילים .. אני חושבת שהוא הפלא .. הנס שאני מדברת עליו תנסו לראות איך אתן עושות את זה ואיך אתן מתכוונות לכך באמת בלי שטויות .. בלי תירוצים .. בלי הצטדקויות.. תכלס אתן לא חייבות לאף אחד שום דבר גם לא לי אבל אתן כן חייבות את זה לעצמיכן דחוף!!! אני אוהבת אתכן .. ואני מאחלת לכן הרבה שלווה ונחת מחייכן .. המון אהבה שלכן הילה :-)

אני מזה חודשים מקיאה כמעט כל מה שאני אוכלת, בגבולות, רק מתוךם רצון לרזות ותו לא. החיים שלי באמת טובים, לא חסר לי כלום, ועם זאת הרצון לרזות מעורר בי את השטויות האלה... האמת שאני קצת בהלם מעצמי... פעם כששמעתי על בולמיות הזדעזעתי... זה נראה לי הדבר הכי נורא והכי מגעיל בעולם- ולפתע, הצלחתי להקיא בפעם הראשונה, ומאז, כשהמשקל והג'ינס מראים שאני מרזה אני מרגישה שאין לי מה להפסיד. כתבת כאן על נזקים רבים שיש לדבר הזה, אבל אני לא מרגישה שום דבר, להפך, זה באמת שרק עושה לי טוב. אני לא רוצה לספר להורים שלי- גם בגלל שזה יעציב אותם נורא וגם בגלל שאני לא רוצה שהשמועה תפרוש כנפיים, אני בד"כ משמשת הפסיכולוגית של עכל החברות שלי עם הפרעות האכילה....אבל האמת שאני חייבת לדבר על זה עם מישהו- לא מישהו שמכיר אותי, לא רוצה שידעו בכלל- ברגע שאנשים יודעים זה אות קין ממש... אני לא רוצה להפוך למצורעת, וגם אם הצבא יידע, לא לעניין בכלל. הבריאות שלי תקינה- כרגע... אני מתארת לעצמי שיום אחד זה יפגע... אני מקיאה בערך 4 פעמים ביום. לפעמים אני פשוט מרגישה שאכלתי לא לעניין, אבל לאחרונה אני מקיאה אחרי כל שטות, וגם אוכלת פחות- שזה דווקא טוב, אין לי בולומוסים, אני פשוט רוצה לרזות- אז בליל הסדר אחרי כל מנה הלכתי בשקט בשקט להקיא, וחזרתי לשירים ולכיף, למחרת אחרי הארוחה שוב הקאתי, אם אפשר לאכול מבלי שזה ישמין- למה לא??? אני נשמעת קצת מגוחכת אפילו לעצמי, אבל אני פשוט קצת מגששת באפילה בנושא... וזהו. אני הייתי שמחה לקבל מספר טלפון של איזה מקום שבו אוכל לשאול לשאלות, לברר, לדבר. ובכלל... תודה על הכל- מקווה שקצת תוכלי להבין או להזדהות...ולעזור(:

את אומרת שהכל טוב.. ואני אומרת שאם כל כך טוב לך אז מדוע את בעצם לא משאירה אותו בפנים, את הטוב הזה אם כל כך טוב..? זה אומר רק דבר אחד שלא באמת טוב לך ושאולי מכאיב לך להכיר בזה או להודות בזה .. ואני יודעת שלעיתים הילולת זלילה יכולה לגרום לך להרגיש כלום .. והיא יכולה להסתיר ממך את הכאב בעוד שבפנים את יכולה להיגמר ואת בכלל לא תדעי מזה וזה מפני שאת מסרבת להתחבר לרגשות שלך כי יש בזה משהו מאוד מאיים עבורך גם מפני שלא צפית את כל התהו ובוהו הזה מלכתחילה ושהוא די בא לך בהפתעה אני בטוחה שאם נרד לסוף דעתך ונכיר בכל מה שקורה ולא קורה.. את תראי שקורים הרבה מאוד דברים שהם לא גורמים לך אושר ושאת תולה את תקוותך בהרזייה .. את מלחיצה את עצמך.. את מסרבת להרגיש.. אי אפשר לעמוד בלחץ הזה ואני רק יכולה לומר לך שכל ההתנהגות הזאת היא בלתי אפשרית למערכות שלך ... אני יודעת שאת לא רוצה שום דבר.. שאת לא רוצה שידעו שאת לא רוצה שהשמועה 'תפרוש כנפיים' כביכול אבל את הולכת ונגמרת ואני חושבת שאת צריכה לקבל איזושהי בחירה עם עצמך כי זה מצב לא בריא בלשון עדינה.. אני לא רוצה לנסות לשכנע אתך כי לא נראה לי שזה יעזור בינתיים מה ששולט בך הוא הפחד ואני מאוד מקווה שתנסי לרגע אחד להיות עם בגרות להבין שאם לא תטפלי בזה ושאם תשארי עם זה לבד המצב רק יחמיר.. לעיתים כשאנחנו משתפים וכשאנחנו לא לבד עם ההתמודדות הזאת אפילו שהיא קשה .. זה מוריד הרבה מאוד לחץ זה גם לא תמיד פשוט אבל זה הרבה יותר מקל עצם העובדה שהם יודעים ושאת לא לבד.... כרגע השד נראה לך נורא אבל את חייבת לשבור את המעגל ההרסני הזה .. אני מציעה לך לחשוב על זה וכשתהיי מוכנה הכי חשוב שתדברי על זה .. ואם עוזר לך לכתוב פה את יותר ממוזמנת .. צר לי שאין לי משהו יותר מעודד לכתוב לך או איזושהי מילת קסם שתעלים את זה מהחיים שלך אבל את בהחלט יכולה ליצור לך אחת כזאת ע"י התכוונות מלאה לכך .. אמונה ותקווה בלב שאת יכולה להיגמל מההרגל הזה .. ותמיד תזכרי שזה בכלל לא קשור באוכל.. ואם חסר לך משהו אז את חייבת ללמוד לספק לעצמך אותו ע"י ההווייה עצמה.. ולא ע"י התמכרות לאשליות ואם את רואה שזה רק עניין של לאמן את עצמך בדחיית סיפוקים ולהציב לעצמך גבולות כי אי אפשר לבלוע את כל העולם .. אפשר לטעום ממנו בקטנה ועדיין להישאר מאוד מסופקים וזה משהו שצריך ללמוד ולתרגל עד שזה יהפוך למציאות חייך לאט לאט, אז את תסכימי לכך כי מה שתרגלת עד היום עושה לך רע מאוד.. המון אהבה ושבוע טוב שלך הילה :-)

טוב אמא תפסה אותי לשיחה בשעות הערב בזמן שאכלתי מרק זה הלך ככה: אני:אמא אני רעבה מה יש לאכול? אמא:מאיה הכנתי מרק מעולה מאמי אני:"מרק?נו טוב שיהיה... אמא:אל תדאגי מאיה זה הרוב מיים זה באמת שלא משמין אני:"אויש אמא מה הקשר בכלל תפסיקי לדבר שטויות?(מכחישה) אמא:"מאיוש אל תשכחי אני אמא שלך מאמי על אמא לא משקרים אמא יודעת עליך הכול אני:"אמא באמת שאין קשר אני רוצה להיות בריאה ולא חולה אני רוצה להיות מאושרת אמא:אני יודעת ילדה מקסימה שלי גם אני רוצה אותך בריאה ומאושרת אבל רק כאשר האוכל לא יהיה מרכז חייך רק כאשר האכול לא יהיה מרכז חייך רק כשאר המשל זה לא הדבר היחיד שיענין אותך במשך כול היום רק כשאר תחזרי לאכול כשאר הבנות בגילך רק אז תהיה מאיה הבריאה והמאושרת כמו שאמא מכירה כמו שאמא אוהבת אותך וכמו שמאיה ככ רוצה להיות ואז יהיה לך רק טוב מבטיחה לך ילדה שלי... אני:(בשוק) בלי מילים...כמה שהיא צודקת...כמה שבאמת אמא מכירה תילדה שלה אבל אני בתוכי ככ רוצה לצאת ככ רוצה להחלים אבל אפיל והטיפולים כב לא עוזרים השיחה הזאת עשתה לי ככ רע וקשה מישהי?)=

מאיה, קודם כל - מה שלומך?? שמחתי לראות שנכנסת... אז ככה: רציתי להגיד לך שיש כל מיני אמהות בעולם... רגישות יותר...רגישות פחות... דואגות יותר... דואגות פחות... מעניקות מול אגואיסטיות... חמות מול קרות... מגוננות מול מזניחות... יש מכל המינים והסוגים...טוב, הקטע מובן... אבל דבר אחד קושר את כולן - הידיעה שלהן אודות בנותיהן (וגם בניהן). זה קטע אינסטינקטיבי, ולא רק אצל בני-אדם... ככה זה בטבע...וזה לא משנה בת כמה תהיי - בשביל אמא את תמיד תהיי הילדה שצריך לדאוג לה ...בין אם את בריאה וכל שכן אם את חולה... אמא שלך אוהבת אותך ודואגת לך. אנחנו ,כקרבנות המחלה הזאת, נוטות לראות רק את עצמנו כי אנחנו החולות שסובלות, אבל אנחנו קצת שוכחות או לא מתייחסות לעובדה שלכל המשפחה נגרם סבל נורא ואיום, ובייחוד להורים, ובייחוד לאמא! הרי הדבר הכי נורא להורה זה לאבד ילד. ולגבייך, מאיה - אני מצטערת לשמוע שהטיפולים לא עוזרים. עד כמה שהמצב קשה צריך לבוא עם המון נכונות להשקיע ולעבוד קשה מאד כדי להצליח. קשה מאד לצאת מהבור הזה, אבל צריך לזכור שזה כן אפשרי ,ואף פעם ובשום מצב לא לאבד תקווה. מקווה שהרגשתך השתפרה ושיהיה לך יום נעים וחג שמח! אלינור.

מאיה, היית מאושפזת בתל השומר לא מזמן?

כנראה שהיא מאוד אוהבת..אותתתתתתתתתתתתתתתתך!!!!! ואני דווקא שמחה שהיא דיברה אלייך כך אולי תביני שאהבה אין לה תנאים ושהיא תקבל אותך בכל מצב ושהיא רוצה את הטוב ביותר עבורך לא פחות מכך... אני מציעה לך לשתף פעולה עם אמא נראה שהיא מאוד אוהבת אותך ורוצה בטובתך.... מאיהל'ה שלנו..... אל תגידי לא לאהבה שמציעים לך... אני יודעת שאחותך אוהבת אותך ודואגת לך.... תני יד הגיע הזמן לימים של כן ואם את רעבה אין יותר טבעי מזה ואין שום סיבה שהגוף שלך יבגוד בך אם המחשבות שלך לא ישיגו אותו..כבר יותר מידי פעמים שמעתי ממך שאת רעבה..לפחות את מודה בזה וזה תלוי בך כי הן יכולות להיות מרפאות... אני אוהבת אותך תרגישי טוב שלך הילה

אני מקווה שעכשיו כולם מתחילים פרק חדש... ברגל ימין.. שכל משאלות ליבכם יתגשמו ... שתעזרו להן להתגשם.. והכי חשוב שתהיו אתם עצמכם נאמנים לכך עם כל האהבה שיש בכם .. הכל לטובה .. המון המון אהבה שבת שלום ומבורך וסופשבוע נפלא... ממני הילה

כתבתי לך גם בשרשור למטה. ושלחתי לך מייל ב-27.4. קיבלת?? מאחלת לך את כל הטוב שבעולם... אוהבת מאד, אלינור.

אתן צריכות להבין שאני מנסה לא לחשוב על זה ולצאת מהבית אני הולכת למכון כושר וכל מה שעובר לי בראש זה מה אני אוכל כשאני אגיע הביתה. ואם אני לא הולכת ישר הביתה אז זה עדיין בראש שלי. אני מגיעה הביתה ואני אוכלת בלי סוף מקיאה ואז שוב רעבה ואוכלת שוב כך שלבסוף אני משמינה! כולם בבית לא מבינים איך אני אוכלת כל כך הרבה ועדיין רעבה ושוב אוכלת איזה מעצבן זה. אני לא יודעת מה יש לי כל היום אני זקוקה לאוכל ורק לשטויות במבות שוקולד ועוד שטויות. אני מתה כבר שיגמר הפסח הזה כדי לאכול בורקסים ושאר הבצקים המשמינים. אוף מה יהיה איך פותרים את זה?.?? חשבתי אולי מכיוון שאני כרגע בהתלבטות מה לעשות עם החיים שלי ללכת ללמוד תזונאית או משהו כזה וככה גם לרכוש מקצוע וגם אולי אם אני אבין בכל נושא הגוף והאוכל זה יעזור לי.. מה אתן חושבות? ובכלל איך יוצאים מזה??איך מפסיקים לחשוב על האוכל??גם אם אני כל היום עסוקה זה לא עוזר אני מוצאת את הזמן .

הירשמי במיידי לחוג שאת אוהבת .. חשבי על תחום עניין שמעניין אותך ... משו יצירתי אולי.. משהו אחר... כל דבר אחר שיכניס לך עניין אחר לחיים וירחיק אותך מהעיסוק המתמיד במה שאינו טוב עבורך.. הפרעות אכילה ורק עניין אחר יוכל לשבור את ההתמכרות הזאת אני זוכרת את הרגעים האלה שהיו לי ואני זוכרת שזה היה רע והדבר היחידי ששבר את המעגלים האלה זה באמת שבירה מודעת של כל הדפוסים ע"י יצירת מסגרת יצירתית שתאפשר לי להכניס קצת סדר לחיים שלי והתחום הנוסף .. ההתרחקות מהזירה בהחלט חיזקו אותי .. דבר נוסף שגרם לי למתן את מחזורי הזלילה וההקאות בתקופה של הבולימיה היה שימוש בתרופות שבהחלט נתן לי כלים לצאת מהמעגל המטורף הזה .. את חייבת להיות במסגרת אם לא תהיי תלכי לאיבוד.. תעשי לעצמך רשימה של תחומי עניין שמעניינים אותך ושהיית רוצה להעשיר בהם את חייך שאת אוהבת ותעשי את זה .. אני לא יודעת אם להתמקד בלימודי תזונה יהיה טוב עבורך כי יש לי תחושה שאת רוצה ללמוד באמצעות זה טריקים כיצד לרזות וזה שייך למחלה.אולי זה לא במודע כדאי לך לבדוק טוב טוב אם זו לא מטרת הלימודים במידה ואת מחליטה על זה . אני מציעה לך למצוא תחום עניין שלא קשור ישירות בהפרעות אכילה... כי זה יעזור לך .. את חייבת לעשות את הצעד הראשון כי בלעדיו הדברים לא יסתדרו.. ואני מקווה שתחשבי על משהו מעניין ואני יכולה לומר לך שזה מאוד עוזר ... וזה מעל הכל עובד! אז שבןע חדש בפתח .. החג עומד בפני סיום ותקופה חדשה עומדת להתחיל זה לא חייב להיות על בסיס פני הדברים כמו שהם ואת בהחלט יכולה ליצור לעצמך חיים נפלאים .. את רק צריכה עזרה .. הכוונה .. כלים ומסגרת תומכת ובונה.. המון אהבה ליל מנוחה חגשמח ושבת שלום :-)

שלום לכולם! אני אמורה להתחיל שם טיפול. הייתי שמחה לשמוע ממישהו שמטופל שם ומכיר את הצוות. תודה וערב טוב!

אני כבר לא זוכרת את השמות חוץ מהשם של יהודית האחות שהיא מדהימה... חוץ מזה יש שם פסיכולגית ממש טובה שכחתי את שמה.. את תוכלי לקבל שם גם טיפול פרטני גם תפריט מאוזן אצל הדיאטני שאני יודעת לפחות שהוא לא התחלף .. שכחתי מה השם שלו אני רק יכולה לומר לך שהוא מאוד נוקשה ומאוד ברור לו שאם את לא משתפת פעולה אז את יכולה לא לבוא אליו .. הוא לא רחמן במיוחד אבל אם את מצייתת לתפריט שזה בסהכ לטובתך הוא אפילו יהיה כמו חבר טוב שלך כי הוא בסהכ לא כזה רשע כמו שהוא מאוד עושה את עצמו... בסהכ הם מאוד נחמדים והם מאוד אמפטים ואני חושבת שהם יכולים לעזור המון אם כמובן משתפים עם זה פעולה.. אני זוכרת את הטיפול שהיה לי שם ממש לטובה .. חוץ מזה שהקבוצה יכולה להיות קצת מעיקה כי יש שם בנות שמקשות את ההתמודדות במיוחד אם את רואה את עצמך בדמות שלהן וזה התמודדות מאוד לא פשוטה.. אני יכולה לומר לך שלי היה מאוד קשה עם זה אבל גם מאוד למדתי מזה .. היו הרבה פעמים שרק הקשבתי ואני חושבת שעד שלב מסויים זה גרם לי להבין הרבה מאוד דברים גם מפני שרציתי מאוד לצאת מהפרעות האכילה שלי . אני יכולה לומר לך שהמסגרת הזאת מאד מועילה רק אם את משתפת פעולה עד הסוף כי יש בה משהו קצת חמקמק מעצם העובדה שאת לא שם 24 שעות וזה מאפשר לך חופש שהוא לא בהכרח הכי טוב לך או למישהו אחר לצורך העניין .. יש שלבים שטיפול מהסוג הזה מתאים ויש שלבים שטיפול כמו אשפוז מתאים יותר.. ולכן אם את רואה שזה לא מוביל אותך למקום של למידה ועבודה על עצמך הייתי שוקלת מסגרת של אשפוז או מסגרת פרטנית אחרת .. אני חושבת שמעבר לכל מה שאני מספרת לך את חייבת להחליט שאת רוצה לצאת מזה כי שום טיפול לא יעבוד.. מנסיון! בעקרון מגיעים לשם אחת לשבוע ממה שאני זוכרת עד פעמיים.. ומפנים אותך לכל מה שאת צריכה לעבור ... אני ממליצה בחום רב.. אל תחששי .. והמון בהצלחה.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב פה אם את רוצה.. חג שמח שלך הילה :-)

הילה, פניתי לאיכילוב אחרי שאלינור המליצה לי על המקום, בעקבות המילים החמות שהיא שמעה עליו ממך... פגשתי את הצוות שם ואכן כולם נראים אמפתים ומעוניינים מאד לעזור. טרם פגשתי בתזונאי והפגישה איתו הכי מלחיצה אותי, כי היא כוללת את השקילה, קביעת משקל היעד והתפריט. אני מבינה, שלמעשה, עשית מעברים מאנורקסיה לבולימיה ובחזרה וחוזר חלילה. באיזה שלב היית כשהיית מטופלת שם? האם היית בתת-משקל? כמה זמן היית מטופלת שם? האם יש לך מושג איך התזונאי שם קובע את משקל היעד ואם יש מקום "להתמקח" עליו (אני מפחדת שיקבעו לי משקל יעד שאני לא אהיה מסוגלת להשיג)? אני חושבת שהמצב "המשקלי" שלי לא כ"כ נורא. יש אנורקטיות הרבה יותר רזות ממני, אבל לכי תדעי מה יחשוב עליו הצוות באיכילוב... אני אשמח לשמוע קצת יותר, אם את מוכנה לשתף. תודה רבה ושבת שלום! :-)