פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אני כרגע לא חושבת בכלל על הריון אני לא נשואה בכלל סתם רציתי לדעת אם זה יכול להשפיע.. הבעיה אצלי זה שאני כל הזמן חוטפת התקפת אכילה(בולמוס) ואני אוכלת הרבה ואני לא יכולה להרשות לעצמי לא להקיא כי אז אני כמובן ישמין . ואם אני משמינה אני בדכאון.! אני שונאת להקיא כואב לי ומגעיל לי אבל אין לי ברירה..מה עושים עם כל האוכל הזה שהכנסתי ? אם הוא ישאר שם המצב יהיה גרוע. עשיתי דיאטה די סבירה ולא עם הרבה הקאות והורדתי 4 קילו עכשיו אני במשקל יפה ונראית טוב. אני כבר חודש עושה הרבה ספורט , כל יום אני שוחה חצי שעה קבוע. ובשבוע האחרון התחלתי מכון כושר שעה וחצי פעילות..זה יותר מידי לדעתכן? אני פשוט רוצה לשמור על המשקל כי אני עכשיו אוכלת רגיל ואני פוחדת שוב להשמין. אני כרגע במשקל 55 וחצי וגובה 162. אני רוצה לרדת עוד 2 וחצי קילו. בקיצור זו הבעיה היחידה שלי, שאני אוכלת המון ואח"כ מקיאה יש תקופות שבכלל לא ויש תקופות שכל יום ופעמיים ביום. אני לא לוקחת שום משלשלים ובד"כ לא קורעת את עצמי בספורט רק בתקופה האחרונה ואני מרגישה טוב עם זה . לא נראה לי שאני מגזימה. בקשר לטיפול.. הייתי לפני חצי שנה ברמבם אחרי שחיכיתי לתור במשך 4 חודשים . וזה היה סיוט!!. אמרו לי שאני יכולה לקבל טיפול פרטני רק אם אני משתתפת בקבוצת תמיכה. אז בלי ברירה הלכתי פעם אחת לקבוצה והיו שם איזה 20 בנות וחשבתי שאני מתה . לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אמרו לי לדבר ולא יכולתי. רק רציתי לברוח משם. נתנו לי גם פסיכאטר או פסיכולוג אני לא זוכרת והוא היה ממש על הפנים ובכלל לא הבין אותי! בקיצור ברחתי משם הכי מהר שיכולתי. ואני לא אחזור לשם. והאמת אני לא רוצה לחזור לאף טיפול. אני מטופלת אצל פסיכולוגית מקסימה ואני בטוחה שהיא תעזור לי..עוד לא ממש דיברנו על הבעיה הזו. זהו בנתיים ..זו אני. מקווה שיהיה טוב. לפעמים אני מרגישה כאבים כאלה בלב שאני בטוחה שעוד רגע אני חוטפת התקפת לב. מפחיד..

א.. זה שאת בטיפול זה די אופטימי .. אני מניחה שיעלו הרבה דברים בטיפול הזה ויובילו אותך למצבים שהם לא תמיד יהיו לך נעימים ואפילו יחמירו את מצב ההפרעה כי אולי זה יהיה חלק מהתמודדות אבל אף על פיכן דעי שבדרך כלל כשאת במסע טיפול ושאת נותנת לו מספיק אורך זמן כל מה שקורה בו בסופו של דבר הוא חלק מההחלמה שלך לטווח ארוך גם אם יש נפילות מזעזעות וזה משתנה מאחת לאחת .. ב. בעיית ההקאות נובעת מזה שקשה לך להכיל באופן כללי הרבה מאוד דברים .. בעיקר דברים רגשיים.. רצונות .. שאיפות בלתי הגיוניות .. הרבה לחץ וחוסר מיקוד .. ואני יכולה לומר לך שארגון וסדר פנימי ולגיטמציה רגשית כולל הבעה מילולית של מי שאת מבלי לפחד לתת לעצמך מקום בחיים האלה באופן מלא יכולים למתן באופן משמעותי את ההקאות ואפילו עד הרחקתן המוחלטת מזירת הפרעת האכילה שלך כולל את מה שיוצר אותן.. ג. אני כן מציעה לך לשקול טיפול תרופתי אצל פסיכיאטר/ית מומחה שכן התרופות בהחלט מסייעות ונותנות כלים לפחות ברמה של כוח ראשוני לגבור על כל הסימפטומים שכן תהיי חייבת לזכור שהן אינן פותרות את הבעיה והן לא במקום טיפול אלא כלי בלבד להקלה משמעותית בסימפטומים כאשר היעוץ הזה אפקטיבי ומותאם לך באופן אישי בלבד ובפיקוח רפואי .. לפי כל התסמינים שאת מגלה מבחינה כימית ונפשית בכלל.. תחשבי על זה ברצינות כשילוב לטיפול שלך אחד לחודש.. לא צריך יותר מזה ואם ההתאמת טובה את יכולה אפילו פעם בחצי שנה .. ואני חושבת שרצוי מאוד שתתחילי לשתף את המטפלת שלך בכל מה שקורה לך בענייני הפרעות אכילה .. רצוי מאוד.. ושגם תהיה לך מסגרת דיאטנית שלפחות יהיה לך תפריט ללכת על פיו כדי לגרום לאיזשהו סדר בכל הבלגאן הזה שיש לך עם האוכל לפעמים זה עוזר למנוע הרבה בולמוסים .. ואפשר יהיה ליצור לך תפריט שילך יחד עם הקריזות של הבולימיה ברמה שהוא יהיה מספק מספיק כדי שההתקפים יקרו כמה שפחות .. ואני בטוחה שהרבה מהבולמוסים שלך קורים אחרי צום או הימנעות ממושכת מאוכל במקביל להתקף זעם רגשי.. זה תמיד השילוב שמביא את המצב הזה להיות קטסטרופלי.. בקשר לרמבם לא נותר לי לומר אלא חבל .. ויכול להיות שזה פשוט לא התאים באמת ושכל שנותר לך הוא להמשיך לנסות.. לפעמים צריך להתאמץ ולחפש הרבה זמן עד שמוצאים מסגרת מתאימה ולא תמיד הפורומים האלה מתאימים אני גם יכולה להעיד על זה .. שכן את רוב הצלחת הטיפול שלי השגתי דרך טיפול פרטני ממושך אבל עדיין זה לא חוק .. כל אחת צריכה למצוא את הדרך שלה שתתאים לה כדי להירפא.. מעבר לזה שלא תמיד מוכנים להחלמה ולעיתים לוקח הרבה זמן להתרגל לרעיון במיוחד כשעוד ברקע יש רצון לרדת במשקל במקום לקבל את עצמך כפי שאת מתוך אהבה אבל איך תוכלי להשכיל לעשות כן אם כולם שופטים גוף של אישה שהוא במימדים נורמאלים ?! אבל עדיין אני לא חושבת שצריך לשתף עם העניין הזה פעולה.. וזה כבר עניין שלך .. וכמה מקום את נותנת לזה בחיים שלך .. כי לא חייבים להישחף אחרי המגיפות האלה.. אבל זה לא לעכשיו .. מה שהכי חשוב הוא שתהיי במסגרת טיפולית .. ושתהיי נאמנה לטיפול שלך כי ההחלמה שלך היא החשובה מכל כעת.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב.. המון בהצלחה.. המון אהבה יום נפלא.. שלך הילה :-)

אני מקווה שהצלחתם להינות ולהשטות .. המון אהבה והמשך חג שמח.. הילה :-)

תודה על המייל המקסים-מקסים-מקסים ששלחת לי !!! אני אגיב לך בהקדם, אבל רק תגידי לי לאיזה כתובת לשלוח, כי אחרי הכל אני רוצה שרק עינייך היפות יישזפו אותו... ואיך היה החג? סביר, אני יודעת... היינו פורום די מצומצם, אז זה היה כמו סעודת-שישי רגילה ופחות כמו "ליל-סדר"...אז עבר בשלום יחסית, השבח לאל... ואיך היה לך??? שיהיה לך חוה"מ נעים ! אוהבת!!! אני.

שלחתי לך עוד מייל .. אבל בעיקרון את יכולה לכתוב לי לאיזה שאת רוצה.... וזה יהיה חסוי לגמרי... נשיקות יקירתי.. ושיהיה המשך חוהמ שמח ונעים ונחמד... המון אהבה שלך הילה :-)

בולימיה בולמוס אכילה כפייתית המלווה בהקאה מיידית, התוצאה: חוסר איזון מלחים בדם , פגיעה באמייל המגן על השיניים וריקבון שיניים התנפחות וצריבה בבלוטות הרוק, בגרון ובוושט. כיב קיבה בולמוס אכילה כפייתית המלווה בנטילת משלשלים , התוצאה: מחסור בנתרן ואשלגן שיכול לפגוע בשרירי הלב. פעימות לב לא סדירות ובעיות לב בעיות כרוניות בפעולת המעיים ועצירות. בולמוס אכילה כפייתית המלווה בפעילות יתר מתישה של ספורט , התוצאה: כאבים, עייפות מתיחה ונזק לשרירים ירידה בכושר סדקים בעצמות שבר בשוקיים פגיעה במיתרים ובמפרקים מעומס יתר בולמוס אכילה כפייתית מלווה בצום , התוצאה: ירידה במטבוליזם חולשה של הגוף צמצום מסת שריר (חוץ מעליה במסת השומן) נשירת שיער ויובש בעור עיכובים במחזור החודשי מודאגת יקרה אלה הן התוצאות.. וכן יכול להיות בעיות פוריות... שלך דניאלה וחג שמח:))

אני מאחלת לכולם לגדול מעל כל זה .. המון אהבה :-) הילה

ובכלל אשמח אם תרשמו אילו בעיות יכולות להיגרם מבולמיה. ראיתי שרשמן משהו על אשלגן.. אני כל הזמן עושה בדיקות דם וחוץ מחוסר ב b12 ובברזל תמיד הכל בסדר. זה אומר שבאמת הכל בסדר או שהם לא בודקים הכל? תודה

חוסר בויטמין B12 וברזל יכול ליצור לך בלגאן שחבל על הזמן .. והם לא תמיד נספגים גם כשאת לוקחת תוספות ... זה מתחיל בזה וזה נגמר בשיבוש כל התאים במוח שלך.. זה ידוע שבבדיקות לא תמיד עולים על הבעיה .. ואז רק מתי שיש אירוע אקוטי שמתבקש התייחסות מיידית אז מתחילים לצוץ ולעלות על כל מיני בעיות שלא תמיד צופים אותם מראש .. אז אל תסמכי על זה שהבדיקות בסדר כי כפי שכבר כתבתי לך בהתייסות הראשונה שלי אלייך את לא יודעת איפה זה יפגוש אותך ואני מאחלת לך שזה לא יפגוש אותך ואני מאחלת לך שבפעם שזה יפגוש אותך זה לא יהיה בלתי הפיך כי אז חבל על הזמן .. את לא תדעי מאיפה זה בא לך והחיים גם ככה קשים אז כדאי להפוך אותם לכמה שפחות לא נסבלים ע"י התכוונות ברורה להחלמה שלך ויישום טיפולי של כל הכלים שאת מקבלת במהלך הטיפול למען ההחלמה שלך .. בהצלחה והמון אהבה שלך הילה :-)

קראתי שמישהי כתבה שהיא דואגת שהיא דפקה לעצמה את היכולת ללדת.. מאוד נלחצתי האם זה נכון? האם בולמיה יכולה לגרום לבעיות כאלה? אני כבר 5 שנים בולמית עם הפסקות . האם כדי לי ללכת להיבדק? אני בת 22.

מה שדניאלה כתבה לך למעלה .. די ממצה לגבי הנזקים שיש בעקבות בולימיה .. אני מניחה שאצל כל אחד ואחד זה משתנה כי אחרי הכל הגוף שלנו לפעמים חזק יותר.. חלש יותר.. התדירות של הסימפטומים משתנה מאחד לאחד.. אבל תכלס זה עסק מאוד לא בריא ועצוב למדי לטווח ארוך.. הריון תמיד יכול להיות בעייתי.. בכלל, הריון הוא לא דבר מובן מאליו .. לעתים לוקח הרבה זמן עד שהוא נקלט ולא כל אחת קולטת אותו במיידי .. לא תמיד כשהוא נקלט הוא מחזיק מעמד במיוחד אם זה בהריון הראשון וגם זו עובדה שמשתנה מאחת לאחת .. במקרה של הפרעות אכילה לא משנה איזה .. זה בהחלט מקצין את הבעייתיות שיש מלכתחילה בקליטת הריון שאליה מתווספים גם גורמים נפשיים רגשיים ופיזיים כאחד.. וגם לעיתים מוכנות לעניין ההריון .. לא כל אחת מוכנה לקבל את הרעיון שהיא תהיה בהריון תשעה חודשים .. וגם להיות אם..זה שינוי מהותי למדי בחייה של כל אישה ומשום כך הוא לא פשוא עם כל השמחה שיש מאחורי הרעיון הזה ולא תמיד יש שם שמחה או אהבה לצורך העניין.. זה נושא לא פשוט גם ככה.. גם טיב היחסים בין בני הזוג יכול להשפיע על קליטת ההריון .. ולא כל יום אישה יכולה להיכנס להריון.. יש ימים מסויימים שהיא יכולה להיכנס בהם להריון ולשם כך את צריכה להכיר את הגוף שלך וללמוד את ההפרשות שלך שכן הן משתנות מפעם לפעם.. גם הצבע .. גם הסמיכות וגם הריח....ואת בהחלט דרך זה יכולה ללמוד בין היתר מתי את בביוץ. הפרעות אכילה בהחלט יכולות לשבש את קליטת ההריון..ויכולות ליצור סיבוכים בעת ההריון עצמו.. יכולות לגרום לרעלת הריון ובכלל לתפקוד לוקה ביותר של כל המערכות בגוף.. כמובן שגם זה משתנה מאחת לאחת .. אבל להתעסק עם בולימיה זה מסוכן למדי בכל מקרה ולא משנה איפה זה יתפוס אותך .. זה יתפוס אותך את יכולה להיות בטוחה וכשזה יקרה זה יהיה רע !!!! .. אני יכולה לומר לך שאני נכנסתי להריון ממש בתחילת ההחלמה שלי ממעגל האנורקסיה - בולימיה.. וההריון הזה התפתח עד ארבעה חודשים יפה יחסית אבל עם הרבה תופעות די מורטות עצבים.. אחכ הייתה לי רעלת ואני כמעט מתתי עם העובר הזה .. כל התקופה הזאת היו לי תופעות מחרידות וכאבים לא מוסברים מעבר למה שבדכ אמור להיות שכן ידוע שבכל מקרה התקופה הראשונית של ההריון היא לא פשוטה ולעיתים עד סוף ההריון ממש.. אבל כל מה שהיה קשור לגבי היה קטסטרופלי .. מה גם שאני לא באמת ידעתי איך זה אמור להרגיש להיות בהריון וסביר להניח שהוא כנראה לא היה תקין מלכתחילה על אף שלא ראו זאת באולטרסאונד .. הרופאים אמרו לי שזה שכיח אבל הם גם לא ידעו את הסיפור שלי .. הרופאה האישית שלי שהכירה אותי מקרוב אמרה לי שזה בגלל תקופה כל כך ממושכת שהייתי בה חולה בהפרעות אכילה שהסתכמה בשש עשרה שנה .. ואני יכולה לומר לך שבתקופה כזאת נהרסים הרבה מאוד דברים ואני לא כל כך בטוחה שזמן החלמה של שנה וחצי כמעט שיפרו לי את המצב..עד היום אני מתמודת עם כל מיני תופעות לא נעימות אבל עדיין ברוך השם הרבה פחות זוועתיות ממה שהייתי כשהייתי חולה.. לכן אני מחכה ואני משתדלת לחיות את החיים שלי כמה שיותר באיזון ולהתחזק עכשיו ללא הפרעות אכילה מספיק זמן כדי שבשנה שנתיים הקרובות אני יוכל להיקלט .. אני מחכה להתחזק כמה שאוכל כי עדיין כאמור אני סובלת מתופעות שלא ממש מקלות עלי את יומי ואני גם חוששת ממצב שבו לא אוכל להיכנס להריון.. אבל אני מאמינה שעם כל התחזקות שלי הסיכויים שלי להריון תקין לכל הצדדים רק יגברו .. אז זה רק עניין של זמן אבל עדיין הסיטואציה שלי שונה משלך כי אני כבר לא חולה תודה לאל. אני גם יודעת ומאמינה שמה שצריך לקרות קורה ומכתוב.. אז אני נרגעת אבל זה עדיין לא סותר את העובדה שאת צריכה לעשות עבודה עם עצמך וזה עדיין לא תירוץ. ועדיין יש מה לעשות ואם יש לך בעיה ואני חושבת שזה בעצם החלק הכי חשוב בכל המכתב הזה הוא שאת חייבת לגשת לטיפול בהקדם האפשרי ולומר "לא!!!!" אחד גדול להפרעות אכילה לפני שהן יקחו את חייך מוקדם מידי .. אז אני מקווה שאת תיגשי לטיפול ואין טעם להקדים את המאוחר לבוא.. כרגע השלב שבו את צריכה להתמקד הוא הבניה של מי שאת .. גיבוש האישיות שלך .. האהבה שלך את עצמך .. ההחלמה שלך .. זה מה שחשוב.. לא ההריון.. זה יבוא אחכ.. ואם זה צריך לקרות זה יקרה ויש היום הרבה מאוד תמיכה וכלים ליצירת הריון תקין .. את רק צריכה לעזור לזה ברמה של לדאוג לגוף שלך.. לתחזוקה שלו ... לגיבוש שלו .. לבריאות שלו .. לנשמה שלך .. לנפש שלך .. ולכל מה שאת רוצה עבור עצמך מבלי להתכחש יותר למי שאת ואני מניחה שהכל יסתדר בעקבות ההשתדלות שלך והמוכנות שלך להחלמה שלך ולשלומך הנעלה מכל ב"ה אמן. אני מוכנה לעזור לך למצוא עזרה מתאימה במידה ואת רוצה .. ואת מוזמנת להמשיך לכתוב פה .. הרבה בהצלחה .. והמון אהבה חג שמח .. שלך הילה :-)

רציתי לדעת לאלו תופעות התכוונת בתחילת ההריון ?! שהיו קיצוניים מהרגיל ?!

כבר הרבה זמן שיש לי דחף/יצר כמעט ובלתי נשלט לפוצץ קערה בקורנפלקס "כריות" עם חלב, בצד ממרח של שוקולד ה"שחר", וכדי לשבור את המתוק, לפתוח שקית במבה צהובה.. ואני בולסת את זה בקצב מזעזע!!! כבר הגעתי למצב שהגוף שלי רגיל לזה, אני לא יודעת כמה אני כבר מרגישה את הטעם. אני רק יודעת שהמינון עולה. ויש לי את שלושת המוצרים רק בבית. במקום אחר אני אוכל לחיות יפה מאוד בלי זה. אני חיילת, כך שרוב הזמן אני בבסיס סגור. וכשאני בבית אני פשוט-בולסת את העסק הזה לפחות פעם אחת ביום. זה מרגיש כמו מנת סוכר שאני צריכה להזריק לעצמי. מנת גלוקוז עצבנית. מעיין התמכרות. ולא- אני לא מקיאה אח"כ. ממשיכה את יומי בכיף. אז מלבד בעיית השומן העודף שזה גורם..איך יוצאים מההרגל הנוראי הזה?! כן..אני יודעת שצריך להחליט שדיי ואז לבצע.. העניין הוא שלכל דבר יש תחליף..

אם זאת המור שאני מכירה אז תדמייני שאני קופצת עלייך בהתרגשות ממש עכשיו ולא מפסיקה לנשק אותך ולחבק אותך כי מאז שאת בצבא אין לי קשר איתך ואת רחוקה יותר מידי ואני ממש רוצה לראות אותך ולדעת שאת בסדר וטוב לך כי כבר הרבה זמן לא התראנו .. אז בכל מקרה אני מקווה שאת בטוב שם .. ואם זה לא המור שאני מכירה אז אני רוצה לומר שלפעמים הצורך למתוק מעיד משהו על חוסר בשמחה?.. שאלה שכדאי יהיה לך לשאול את עצמך .. האם את מרגישה שמחה?.. בדכ מבחינה רגשית זה יושב על העניינם האלה. ולפעמים מתוק מייצג סתם את ההנאות הקטנות של החיים... בין היתר שקשורות בהזנה .. אני חושבת שזה נופל וזה הופך להיות מעיק כשזה מגיע להתמכרות ואז צריך ללמוד לגרום לעצמנו להרגיש שמחים במה שיש לנו ועם מי שאנחנו ואז הצרכים האלה מקבלים את המידה המתאימה ביותר.. ואז לא מרגישים שזה מעצבן.. וכל עוד זה לא הפרעת אכילה .. אז תהני מכל רגע.. בקשר להרגלים .. הגוף בנוי על הרגלים .. ברגע שאת מרגילה את הגוף שלך למשהו מסויים הוא ידרוש את זה ממך אפילו באותו זמן שסיפקת לו את זה בפעם האחרונה שהוא פגש את הבמבה .. אז הדרך לעצור את זה היא למנוע במודע את ההרגל למשך תקופה של חודש נאמר .. אחכ תוכלי לשלוט בזה ולאכול את זה רק מתי שבאמת מתחשק לך ולא מכורח ההרגל.. בזמן שאת לא אוכלת את זה ואם את לא באמת רעבה אני מציעה לך לשתות מים או להעסיק את עצמך בעניין מסויים או פשוט לנשום לתוך הצורך הזה ובאמצעות התכוונות לגרום לזה להיעלם רק מעצם זה שיגיע למקום התובעני הזה חמצן .. ורק מעצם ההירגעות אנחנו כבר מרגישים שאנחנו לא צריכים הרבה דברים שסיגלנו את עצמנו להאמין שאנחנו צריכים מעישון וכלה בכל התמכרות אחרת שאנחנו בוחרים כדי להסוות את הרגשות שלנו ... וזה יעבוד אם תתני לזה צ'אנס.. ואני מציעה לך להתייחס לזה באיזון.. לא תמיד אכילת במבה היא דבר לא בריא או מיותר.. לפעמים צריך את זה ... אני מציעה לך כן להשתדל לאכול באופן מסודר אני יודעת שאיזון יכול למנוע הרבה מאוד מהתופעות האלה.. .. שווה ללכת לדיאטנית פעם פעמיים כדי לבנות תפריט שיהיה לך טוב איתו.. ושלא בהכרח יהיה מיועד להרזיה אלא רק לשם סדר ואיזון ושיהיה לך חג שמח מתוקה.. שירות קל .. פורה מעניין וכייף.. וחג שמח.. ואני ישמח לשמוע ממך גם אם את לא המור שאני מכירה... המון אהבה :-) הילה

ברכות לחג האביב הכל פורח מסביב הגיע פסח ואיתו השרב השמש זורחת באור צהבהב השמים כחולים ואין אף ענן הגיע הרגע, הגיע הזמן לאחל לכולכם חג שופע שמחה, לכם ולכל המשפחה! שלכם דניאלה :-)

:-)

אה... וחג שמח

טל מתוקה רציתי להגיד לך שזה לא סוף העולם פסח הוא כמקום של התחלה חדשה מקווה שאת מרגישה טוב שלך דניאלה אני פה אם את צרכה:)

תקשיבי, אני כבר יודעת שזה יומיים אחרי אבל רק עכשיו התאפשר לי להגיב ואני מקווה שמה שאני יאמר לך יגרום לך קצת לחשוב על הדברים ולא לכעוס על עצמך כל כך .. כי לפעמים עם כל הסיטואציה המאוד לא פשוטה שמכניסה אותנו הפרעת אכילה כל פעם מחדש .. לפעמים צריך פשוט לדעת להניח כי ההאשמה העצמית יכולה רק להחמיר את זה .. ולגרום לך להרגיש עוד יותר לא שווה ממה שאת גם ככה מרגישה על עצמך וזאת לא המטרה כי את רחוקה מלהיות לא שווה וזה שנפלת זה לא מעיד כהוא זה על עניין האהבה שהינך בכל רמ"ח ושס"ע.. העניין הוא שחג וסופי שבוע הוא לא דבר פשוט להרבה מאוד אנשים .. יש אנשים שמאשפזים את עצמם לחג כי הם פוחדים להיות עם בני המשפחה שלהם.. או שהם פוחדים להיות לבד כי אף אחד לא מבין אותם .. או כי אין להם אף אחד באמת או כי זה יושב על כך כל הרבה דברים מכאיבים שקשורים בעבר לא פטור ועוד הרבה סיבות אחרות שעוד לא חשבתי עליהן ושכל מפגש כזה מעמת אותם עם חלקים כאלה ואחרים שיכולים לגרום להרבה מאוד דברים לא פשוטים לפרוץ החוצה כמו למשל להקיא 4 ארוחות מה שקרה לך ואני מקווה שלא יותר מזה .. וסביר להניח שכשאנחנו לא נמצאים בשגרה אנחנו מתעמתים עם החלקים האלה וזה לא דבר פשוט .. אני מציעה לך להבא פשוט ללמוד את זה .. להבין שעבורך זאת סיטואציה לא פשוטה ואיך במודע את מונעת בעדך להגיע למצב הזה אולי ע"י מפגש עם חברים.. או ללכת לכתוב . אולי לצייר.. או לטייל או לשמוע מוסיקה גם אם זה לא מוצא חן בעיני משפחתך יש דברים שאת צריכה לעשות כדי לשמור על עצמך ..ושהם יתגברו על אי שביעות רצונם אירועים משפחתיים לאלה שסובלים מהפרעות אכילה הרבה יותר מסוכנים ממה שבדכ בעייתי לאנשים אחרים שיש להם בעיה מסויימת עם המשפחתיות, בגלל כל ההמולה שיש סביב האוכל ... ושולחנות אוכל בישראל זה בערך כמו לפחד שעוד שניה מגיעה שואה ..ואני מניחה שזה מעורר הרבה מאוד דברים גם אם לא עברת שואה .. במיוחד אם יש לך הפרעת אכילה, כי האוכל הוא בעצם הזירה של המחלה במיוחד אם את בולמית או אכלנית כפייתית וזה תמיד מתעצם אם החשיבה שלך אנורקטית.. בקיצור זירה קטסטרופלית למדי ואם האנשים שמסביב לשולחן אין לך שפה איתם .. זה יכול ליצרו צשהו מאוד בעייתי ועובדה שזה לא נשאר בבטן כי לא היית מסוגלת להכיל את זה בשום רובד שהוא . וזה לא דבר פשוט לכל הדיעות לכן פשוט נשמי עמוק אפילו שזה נשמע קלישאה .. על תחמירי עם עצמך ודעי שאחרי השבוע הזה השגרה תחזור לעצמה ואת תמשיכי בשלך לייצב את עצמך ואם יש נפילות את תמיד תזכרי להתייחס לעצמך בסלחנות כי לא יהיה ניתן להתקדם מהמקום שאת רק שופטת את עצמך .. ואת עדיין יכולה לעשות וליצור לעצמך חג שמח .. אני מקווה שאת בטוב.. אני ישמח לדעת מה שלומך היום .. . אני בעקרון כבר בפורום עד כניסת שבת הבאה אז את יכולה לכתוב ואני יענה לך בהקדם.. וכולנו פה כך שאין בעיה... המון אהבה וחג שמח אהובה .. .. שלך הילה :-)

בנות יקרות, הילו'ש,דניאלה,לינוי,מאיה, גון,ליאור,רוני,שיר וכל השאר - אני מאחלת לכולכן חג שמח וקליל (תרתי משמע...) וחוה"מ נעים! אני מאחלת לכולנו שהסדר יעבור בסדר בלי אירועים מיותרים, ושנרגיש רק טוב! שלכן, אלינור.

נשיקות ... אני עוד רוצה להתייחס לאימייל ששלחת לי אז תבדקי מאוחר יותר.. :-)

חג שמח לכן בנות מקסימות שנדע רק זמנים טובים וזמנים של חג... :))) שתהייה לכן שבת מדהימה וחג שמחחחחחחח באהבה גדולה גדולה גדולההה רוניייי

אני מקווה שאת בטוב.. חג שמח.. שבת שלום המון אהבה :-) ספרי מה קורה איתך....

בנות יקרות ולכל מי שנכנס וסתם קורא.... המון אהבה ... אני לא יהיה פה מחר אז... שזה יהיה מעבר לחיים חדשים.. פרק חדש ..מעניין.. מאתגר...זמן של שינויים... שהכל יהיה לטובה ובסימן ברכה לבאות ב"ה אמן.. אחרי הכל פסח מסמל את כל אלה... אז אנחנו רק צריכים להתכוון לכך ברצינות ובקלילות כדי למצוא את כל הדברים הנפלאים האלה גם בחיים שלנו ח....ג........ש....מ....ח ו.....כ....ש....ר ש..ב...ת... ש...ל..ו...ם.... ו...מ...ב...ו...ר...ך נשיקות....ומלא חיבוקים...... ממני באהבה הילה :-)

הילונת מדהימה! שיהיה לך חג שמח וכשר!!! איןן עליךךךך מלאכית!!! שיהיה לך רק טוב..אמן!!! וגם לכול הבנות המדהימות שפה.... חג שמח וכשר!..תרגישו טוב.. עוד יהיה טוב בע"ה..תאמינו בעצמכן! המוןןןןן המוןןןןןןן המוןןןןןןןן אהבה נשיקות וחיבוקים!!! אוהבתתת עדד אינסוףףףףף לינוי... :-) <--(''v'')-->

:-) חיבוקים..

יום מלא אהבה .. יום מלא שמחה .. הרבה מילים של מילים טובות .. הרבה מילים של מחשבות טובות אודות עצמך.. דם שיהפוך לנהר של תקווה .. פצע שיחתם כעבר להזכיר לך שקיבלת חיים חדשים במתנה .. מוות שהוא לידה מחדש.. והתחלה חדשה לבאות עצב וכאב שהם נהר השמחה שיכול להיות לך אם תרשי לכך לקרות ומעיין של ידע בלתי נדלה ליצירת מציאות חדשה .. אוהבת .. תומכת .. גודלת וצומחת להיות פרח יפיפה.. מאיר לכל הכיוונים ללא דימומים וכאבים עיקשים כך אני רואה אותך .. ואני מאחלת לך בכל ליבי שהשנה הזאת תהיה נפלאה עבורך.. שתהפכי אותה לאתגר גם אם קשה לך... המון אהבה חיזוקים וחיבוקים יום של שמחה .. יום של לידה מחדש... וחג שמח שלך הילה :-)

גם ממני... :-) המוןןןןןןן מזל טובב!!! ושיהיה לך רק טוב אמןןןן!!! אוהבתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

לגוון נשמתי מזל טוב:) החיים הם כמו רכבת הרים מלאים בריגושים כמו בחיים כך גם הרכבת נוסעת היא בדרך מפותלת יש ומגיעה היא לירידה תלולה והלב מחסיר פעימה נראה כאילו היא מאבדת שליטה דוהרת בפרעות בלי יכולת עצירה כך גם החיים לפעמים זה נראה כאילו אנו נופלים וגולשים אך זאת יש לזכור כי כל ירידה היא לשם עליה ותמיד נראה את האור בקצה המנהרה וכך גם הרכבת את מסלולה ממשיכה והנה היא מטפסת ועולה בעליה קצת תלולה וקצת קשה הדרך אך עוד רגע קט והיא אל הפסגה דוהרת כך גם לנו בחיים רגעי ניצחון קסומים רגעים בהם האושר הוא ללא גבולות ויש גם את המסלול הישר בו לא נמצא ירידה ולא עליה תלולה חיינו פשוט נמצאים בזרימה בסוף המסלול ישנה תחנה שבה הרכבת נעצרת יורדים אנשים מתחלפים באנשים חדשים והנה מתחיל לו מסלול חדש מסלול נוסף בחיים הנה עוד שנה חלפה ואת מגיע לעוד תחנה שוב מתחילה מסלול חדש חברים חדשים יכנסו לחייך נאחל שבניהם תמצאי את נסיך חלומותייך נאחל לך שבשנה זו הרכבת תדהר במרץ בעליות ותדלג בקלילות על הירידות שתסחוף אותך ברגשות מקסימים עם המון הפתעות וריגושים ובקיצור מיטב האיחולים אז מזל טוב ליום ההולדת והרבה אושר בריאות וצלחה בכל מהאוהבים אותך שלך דניאלה

היי בנות, מה קורה? קודם כל רצית להגיד אלפי תודות על זה שאתן פה בשבילי. ממש ממש ריגש אותי שקראתן והגבתן, אין לכן מושג עד כמה. אני מודה שלי לא תמיד יש את הסבלנות לשבת ולקרוא את כל הוהדעות הארוכות... אתן ממש מקסימות, תודה, זה עשה לי הרבה. ואני באמת מאחלת ומתפלל ת לקרוא את הסיפורים של כל אחת מכן שיהו עוד מט נחלת העבר ומאחלת לכן שתמצאו את הנס שלכן בקרוב! זה הכל בשבלבים, ובעיני זה שאתן כותבות פה זה כבר שלב ראשון החוצה, ואני מקווה שכבר יותר מזה. הילה, תודה על התגובה הארוכה והמלבבת... באשכרה זה המילה הכי טובה שיכולה לתאר את זה... תודה על ההשתתפות, למרות שבאמת ב"ה לא עברתי בסה"כ דברים כל כך קשים, לא חוויתי התעללויות,אף אחד לא ניסה להרע לי, ובאמת קבלתי המון טוב בחיים שלי. לפעמים אני מרגישה קצת רע שעשיתי כאלה סרטים למרות שקבלתי המון טוב, אבל כנראה שזו הייתה הדרך שהייתי חייבת לעבור כדי להיות מי שאני, ואני לא גאה בזה, אבל גם לא מתחרטת שעברתי את זה כי זה חלק ממני ובאופן אבסורד זה נתן לי המון.. באמת לא היתה לי ילדות גזולה או משהו, היתי לי ילדות מקסימה וכייפית מאד, אולי יותר את גיל ההתבגרות לא חוויי עד הסוף, אבל אני משלימה את זה עכשיו מבחינת הדברים הכייפים, זה סבבה, כי יש לי גם יותר אפשרויות.באמת נתברכתי בהמון טוב, וצריך להבין שגם ההפרעה היתה חלק מהטוב הזה, אם כי בצורה קצת שונה. א ני בדרך החדשה ששלי כבר הרבה זמן, אבל ב"ה השנה התקדמתי בכמה צעדים יותר גדולים משמעותיים. מן הסתם עוד יהיו נסיגות, אבל אני אשתדל לקבל גם אותן באהבה.. אני יודעת שאתן פה בשבילי אם צריך, וזה נותן לי באמת המון. מה שבאת עוד ילווה אותי זה הפחד שחס וחלילה דפקתי לעצמי את מערכת הרביה... זה לא מעסיק אותי יומם וליל, אבל צזה קצת קיים הפחד הזה... אגב- בהקשר של אמא שלי, גם לה היו בהתלחה בעיות ללדת, והרופא אמר לה שהיא אף פעם לא תוכל ללדת. הם התארגנו כמה חברות עם בעיות כאלה והיו מתפללות הרבה ביחד... ואז הורים שלי החליטו לעלות לארץ, וביום שהם עזבו את חו"ל הם גילו שאמא שלי בהריון.. וב"ה הם זכו ל9 ילדים שיהיו בריאים עד 120... אז יש תקווה.. בכל מקרה שיהיה לכן באמת חג כשר ושמח, חג של חירות והשתחררות מכבלים והעבדות שלנו, כי התמכרות זו ממש עבשות, חג של פריחה ואביב התחדשות... ושוב תודה! אוהבת אתכן הרבה, (_שוב כתבתי מגילה..) שיר

את כ"כ מדהימה!!! אני מאמינה בכול אחת ואחת פה ויודעת שבע"ה יגיע גם הזמן שלנו לכתוב את הסיפור שלנו כנחלת העבר! עוד יהיה טוב...... אני מרגישה שטוב לך וזה עושה לי ממש טוב!!!גם כי אני יודעת שיש עוד תקווה... (לא שלא ידעתי אבל לפעמיים יש ספקות!)ובעיקר בשבילך.. אני מאחלת לך את אותו הדבר.. חג כשר ושמח.. שיהיה לך רק טוב..אמןן!!! שמרי על עצמך כי זה הכי חשוב!.. ואל תשכחי שאחרי כול נפילה יש גם עלייה...אז אל תפחדי מזה! אוהבת אותך המוןןןן המוןןןןןן המוןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןן לינוי :-) שיהיה לך יום מהמם...... ואני יזכיר לך שוב...אנחנו פה בשבילך תמיד ולה-כ-ו-ל!!!!

אני שמחה שאת יכולה לראות גם את הטוב וגם הרע.. זו תכונה בהחלט חשובה וכולנו הסכמנו שאת יוצאת לדרך חדשה.. אז באמת המון אהבה וחג שמח .. :-) הילה

שיר מתוקה קראתי הכל אבל לא היה לי זמן להגיב כל כך בשל בעיות עם משפחתי.. רציתי לומר לך שעשית מעשה אמיץ מאד אם יכולתי להוציא את הסיפור מתוכי הייתי עושה אבל זה יותר מידי מסובך.. צחזקת אותך:) רציתי לאחל לך ולכל משפחתך ולבננות בפוורם חג שמח אוהבת אותכן מאד דניאלה

שלום,, לאחרונה גיליתי שחברתי היא בולמית. כרגע היא מאושפזת בבית חולים כי יש לה מחזור חמור באשלגן בגוף. סיפרתי את זה לרופא המטפל בה אך הוא לא ממש ייחס חשיבות למידע שנתתי לו. האם יש קשר לדעתך בין הבעיה שלה לבולימיה?

כן כן כן!!! עשיתי עבודת חקר..באמת,על הנושא של בולימיה והכול.. ובפעולת ההקאה פולטים מהמעי כמויות גדולות של אשלגן.. במקרים חמורים של חוסר אשלגן בגוף כתוצאה מבולימיה כורתים לבסוף את המעי בגלל בעיות עקב ההקאות והכול. אם הוא לא ייחס לזה חשיבות הוא לא אנושי.. תערבי מישהו בזה,תודיעי להם תספרי .. העיקר שהיא תצא בסדר .

גם אני כמעט עברתי ניתוח בגלל זה.. מזל שתפסתי את זה בזמן וקיבלתי זריקות שהצילו את העניין .. ובעיות האשלגן .. המלחים בכלל .. זה פשוט מתנדף ברגע שמקיאים וזה יוצר הרבה מאוד סכנות שלא רק קשורות במעי אלא גם במוח ובכלל בכל הפעילות הכימית הסדירה של הגוף וזה ממש מסוכן.. גם אחרי הרבה שנים של הפסקת ההקאות לוקח הרבה זמן לגוף לחזור לאיזון גם אם לכאורה לא קרה כלום אבל הרבה תופעות קטנות ומעצבנות ממשיכות להתרחש בגלל שכל המערכת החיסונית של הגוף נפגעה.. וסביר להניח שחברתך היקרה נמצאת שם גם בגלל זה ואני מאוד מקווה שהיא תחלים ושהיא תטפל בעצמה ברצינות לכשהיא תצא משם.. אני ממש מקווה .. ובקשר לרופא.. רופאים בדכ לא נוטים לנדב אנפורמציה עד שהם לא באמת רואים על מה מדובר.. מעבר לזה שהם לא תמיד יודעים כמו שהם עושים את עצמם... רוב ברכה וחג שמח.. הילה

אף אחד לא יודע. אף אחד לא שומע. אף אחד לא רואה. עדדדדדדד מתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי זה לא בגללי... רק עכשיו אני מבינה את זה...

לינוי, מה שלומך? נראה לא כל כך טוב... מה קרה? אם את רוצה לספר- אני פה... אוהבת, שיר

יום חדש.. החג בפתח .. תעשי לעצמך כייף.. ותשמרי עלייך .. ותחליטי עבור עצמך החלטות נעימות לדרך חדשה ושמחה יותר וטובה יותר אפילו שהשנה הזאת אולי תובענית במקצת הייתי מוסיפה ואומרת עבור כולם ותלמדי לאפשר לעצמך להיפתח ולאפשר לאחרים לעזור.. כי את לעולם לא יודעת מה יקרה אם תתני אמון ואם תאפשרי לאחרים לדעת מה עובר עלייך... המון אהבה יקירתי .. אני מקווה שאת בטוב.. נשיקות .. חיזוקים וחיבוקים שלך הילה :-) יום טוב

הילונת!!! שיהיה לך חג שמח!!! אני אוהבתת אותךך המוןן המוןןן עד אינסוףף!!! אין כמוך.. תודה על הכול.. לינוי :-)

אממ..תודה על הייעוץ,העזרה,התמיכה. זה עוזר לי..כי אין לי אף אחד לדבר איתו על זה. אף אחד,גם לא הקרובים ביותר שלי יודעים שאני מקיאה..כבר דיי הרבה זמן. אין לי עם מי לדבר על זה.. הילה,קר לי כול הזמן,אני יודעת שזה תסמין והכול..אבל אני לא עור ועצמות.. אני לא מאלו שאומרות את זה והן לא,אני באמת לא עור ועצמות ואני אל מבינה למה קר לי כול הזמן כולכך. אני רוצה להיבדק..אבל איזו סוג בדיקה לעשות? תודה הילה, אוהבת המון:]

כמה המלצות .. אם את מכירה את שורש הזנגביל אני ממליצה לך לשתות הרבה ממנו .. פשוט להשרות אותו במים חמים פלח קטן עם קינמון ואת יכולה להמתיק את זה ולהוסיף לימון ולא הרבה .. זה פשוט משקה נפלא לאנשים שסובלים מקור מפני שאלה הם תבלינים מחממים ביותר ובתקופה שאני סבלתי מקור .. זאת הייתה התרופה שלי .. מעבר לזה שברור לך שאת סובלת מקור מפני שהגוף שלך פשוט חסר בהגנות ולא משנה איך תפרשי את זה הוא בעצמו מגיב ונותן את אותותיו לכל מה שאת מעוללת לעצמך ומעל הכל לו ... שהוא בעצם כאן לטובתך את רק פשוט לא יודעת את זה ... בדיקות .. אני חושבת שרצוי שתבדקי ברזל במיידי .. מכל הווריאציות שלו כולל מאגרים .. תפקוד בלוטות דחוף!! אשלגן.. סוכר תפקוד כבד וטחול ויטמין B12 B6 אבץ ומגנזיום כדוריות דם לבנות ואדומות כולסטרול ורצוי מאוד שתגידי לה מה את מעוללת לעצמך ואז אני מניחה שבתור רופאה!!!!! היא תפנה אותך למה שאת בדיוק צריכה לעשות .. אבל מזכרוני אלה הם בדיקות חשובות ביותר כדי לאתר אם יש בעיה שיכולה להעיד על החולשה שלך ועל הקור שאת מרגישה .. ומעבר לזה משהו שאת חייבת לעשות כדי לבדוק שההקאות לא פגעו בך. מעבר לזה שקור זה פונקציה שנוצרת בגלל מחסור בשומנים .. ובגלל תפקוד לקוי של ספיגת ברזל בגוף. את האשלגן את חייבת לבדוק.. וגם את העניין הזה של הבלוטות .. שמרי עלייך.. חיבוקים וחיזוקים המון אהבה שלך הילה

רציתי להגיב על זה מכיוון שיש לי בעיות עם הקור גם אני סובלת מאד עם הקור וכמובן אני לא נראת רע!! עשיתי לפני יותר מחצי שנה בדיקות והכל יצא טוב אני חושבת אני פוחדת ללכת שוב אולי ימצאו משהו עצה לברוש: שקר לך באותו רגע את יכולה לפתור את זה בשתיה חמה ככה אני עושה כל הזמן אבל כמו שאני אומרת זה לא פיתרון הילונת אם אני אעשה בסופו של דבר בדיקות וימצאו משהו איך אני אוכל להכחיש שוב?? זה בעיה אצלי... אני אנסה עוד למשוך את הבדיקות שלי ונראה.. שלכן דניאלה

אוהבת אתכן המוןןן המווןןןן... היה לי קשה אתמול כי זה היה בשבילי משהו חדש אני לא רגילה להיפתח... חשפתי אתמול בפגישה קלפים מאוד רגישים שגרמו לי לסערה... היום היה בסדר... מקווה לטובב תודה רבה לכן... אוהבת אתכן המון המון... רוני... :))

זה באמת מאוד מבהיל .. אני מבטיחה לך שלאט לאט עם כל היפתחות שלך זה ילך וישתפר ואת גם תביני מה רוצים ממך ומה את רוצה מעצמך.. אל תהיי נוקשה עם עצמך ובימים כאלה פשוט תניחי ותזרמי .. פשוט תהיי ותמיד תחפשי איך לעשות לעצמך יותר טוב.. ותכתבי ותוציאי את זה מהלב .. אל תשאירי דברים בפנים.. אני מחזקת אותך ויהיה טוב.. המון אהבה יום נפלא שלך :-) הילה

אין לי מה להוסיף הילונת אמרה את הכול.... רק שתדעי שאנחנו כאןן בשבילך תמיד לכול דבר!!! אוהבותת אותךך המון המון המון המוןן המוןן המוןן!!! הזמן עושה את שלו לאט לאט אני מאמינה שיהיה לך יותר קל! תרגישי טוב.. תאמיני בעצמך! שיהיה לך יום מהמם.. אוהבתת עד אינסוףףף לינוי :)

רוניוש חמד מה איתך? תראי בהתחלה הכל קשה אבל תחשבי על זה שבסופו של דבר את עושה את המעשה הנכון שהוא לצאת מהגלגל הזה גלגל הפרעת האכילה גאה בך אוהבת דניאלה לא יצא לי לשלוח לך את המייל כי פיצצו אותי במיילים וזה קצת דופק לי את המייל ולכן שאני ארוקן קצת במייל אני אשלח לך למייל את מה שרציתי שלך דניאלה

שלום אני נמצאת בבעיה כבר די הרבה זמן, עכשיו שאני כותבת את זה אני ממש מתביישת1 אני לא מאמינה שהבאתי את עצמי לכזה מצב מטופש! אני לא זוכרת מתי, אבל בערך ליפני שלוש שנים הקאתי בפעם הראשונה. מאז כל פעם יש לי תקופה כזאת ואז זה עובר. לפעמים זה פעם פעמים בשבוע, לפעמים פעם בחודש. ניסיתי לגרום לעצמי להפסיק אבל זה לא הולך אני מאד רוצה לקבל טיפול כי אני מודעת לכך שזה עלול לעלות לי בבריאות באופן משמעותי אבל אני כל הזמן דוחה את זה כי אני אצטרך לערב את ההורים שלי משום שאני לא אוכל לממן זאת בעצמי. זה ממש מתסכל! רציתי גם לשאול אם אולי את מקירה ויכולה להמליץ על פסיכולוגית שעוסקת בהפרעות אכילה תודה רבה

אני חושבת שזה מעיד על הרבה מאוד כוח להעיז לשבור את המעגל ולרמוז באיזושהי דרך שאת רוצה עזרה .. אני מאוד מעריכה את זה.. אני כן חושבת שאת צריכה מסגרת טיפולית מקיפה ולא רק טיפול פסיכולוגי .. לגבי עניינים של כסף .. פשוט תפני לאיכילוב כי שם יש תכנית ממש מקיפה הן מבחינה דיאטנית פסיכולוגית ופסיכיאטרית ללא אשפוז כולל מפגשי תמיכה וכולל טיפול פרטני וזה ללא תשלום את רק צריכה לקבוע תור ולחכות בסבלנות כי לעיתים זה לוקח הרבה זמן .. עד חודשיים שלושה אבל לא מוותרים בגלל זה .. מחכים בסבלנות .. אחרי חמש שנים חודשים שלושה זה לא סיפור.. בכל מקרה גשי בהקדם לרופאת משפחה .. במידה ואת רוצה פסיכולוגית אני מציעה לך פשוט לשאול באופן ישיר .. לספר על ההפרעה ואם היא מכירה מישהי שיכולה לעזור לך דרך הקופה.. .. או מישהו באופן פרטי אני לא מכירה פסיכולוגית .. אני מוכנה לברר לך .. אני צריכה את האזור מגורים שלך .. בכל מקרה את צריכה לעשות בדיקות מקיפות ולבדוק שאת בסדר.. טלפון באיכילוב.. 03-6974707 את צריכה כמובן לומר שיש לך הפרעות אכילה בהצלחה ושיהיה חג שמח .. תחליטי להשאיר מאחור את מה שכבר הפסיק לשרת אותך נאמנה אני יודעת שעם כל כוונה שאת תביעי בפני עצמך קודם כל יש שיפור ויש שינוי ויש התקדמות .. אז שווה לנסות רק מעצם זה שתאמרי שאת רוצה לחיות את חייך אחרת .. ואני ממש מקווה שאת תהיי בטוב.. אני מזמינה אותך לכתוב בינתיים . לא להתבייש .. יש פה הרבה תמיכה והבנה ואהדה ותמיד תזכרי שלא משנה כמה זמן זה יקח את יכולה לצאת מהפרעות אכילה.. את יכולה!!! המון אהבה יום נפלא שלך :-) הילה

שלום להילה וכל הבנות! אני רשמתי את מספר הטלפון שלך ואני באמת רוצה לתת לך את הפרטים האישיים שלי כדי שתוכלי לכוון אותי לטיפול שדברת עליו. דרך אגב הייתי בבית-חולים במחלקה לפסיכיאטריה אצלנו בבאר-שבע (סורוקה) נתתי להם הפניה מהרופא המשפחתי להזמנת תור אצל עובדת הסוציאלית. אבל זמן ההמתנה במחלקה הזו הוא לפחות 10 ימים והגישה כל כך עדישה ואף שלילית שם שפשוט אין לך כל חשק להעזר במקום הזה. בקיצור כל אדם נורמאלי, אחרי השיחה עם הפקידה ישתגע ויקבל סוג של הפרעה. בקיצור אני ממש רוצה לעזור לעצמי ואני יודעת שכאן אוכל באמת למצוא את הדרך הפתרון הסופי למחלה הזו. אני רוצה לאחל לכל הבנות ולך הילה חג שמח וכשר - ושנוכל באמת לשיר מה נשתנה כשהשינויים יהיו לטובת הבריאות של כולנו - אמן! באהבה מרי

אני רק יכולה לומר לך לכי לפי הלב שלך .. אם נרשמת למרפאה תני לזה צ'אנס אל תרימי ידיים כבר מעכשיו אולי באת בלחץ .. אני לא יודעת אבל זה לא סיבה לא לתת לזה צ'אנס .. בלי שום קשר את לא חייבת להצהיר הצהרות פשוט תנסי את זה .. תראי מה קורה ואם את במקביל רוצה את תמיד יכולה ליצור איתי קשר ואני יפנה אותך בלי שום בעיה ובאהבה רבה בכל מקרה קחי בחשבון ששום טיפול הוא לא ממש קל ולא תמיד מבינים אותך ולא תמיד את מבינה את עצמך ויחד עם זאת הכל מהכל זה חלק מהטיפול וזה חלק מהיכולת שלך להתבונן בדברים יותר טוב ולהביא את עצמך למצב של שינוי .. זה לא זמן להחליט החלטות .. תשאירי את זה לאחרי פסח .. אבל אני ישמח לדבר איתך .. המון אהבה יקירה שלנו .. וחג שמח .. ושיהיה יום נפלא.. שלך הילה :-)

מה נשמע? מה שלום כולן? אני מקווה שכולן בריאות ושלמות עד כמה ששאפששר. אמנם לא כתבתי המון זמן, אבל נכנסתי מדי פעם, לפעמים קצת דפדפתי , לפעמים סתם לבדוק שאתן עדיין קיימות... פעם שעברה שכתבתי, אמרתי שאני רוצה להפרד סופית מההפרעה, אז החלטתי ששלב אחד לפני זה אני רוצה כאילו 'לשכתב ' את ה'סיפור' שלי, כדי קצת לקבל תמונה כללית והבנה. ואז. באופן עקרוני שלומי בזמן האחרון בלי עין הרע ממ שמעולה. הלכתי בעצת הילה להקיב לגוף שלי, לא להגביל, וזה ממש נפלא, ואפילו קצת רזיתי. בטח בחופש אני אשמין הכל חזרה, אבל אני עובדת על זה. מדהים איך כמשחררים את הלחץ זה נהיה יותר קל. אני לא נשקלת, אבל מבחינת הבגדים זה נראה יותר טוב, ולדעתחי זה מוסיף למראה גם שמחה ובטחון שזה בכלל יותר בריא... בכל מקרה...הריהו לפניכם.. סיפור חיי... (הגדרה מצחיקה) אני הבכורה, עכשיו אנחנו 9 ילדים בלי עין הרע. אח אחד נולד כשהייתי ממש בתוך המחלה ואחותי הקטנה בת חצי שנה... יש לי משפחה מקסימה, הורים מקסימים, אחים מקסימיםץ יש לי חברות מקסימות, למדתי בבית ספר מעולה. אני באה מבית דתי, אני עצמי דתיה ותמיד הייתי, הבי"ס שלי דתי, הסניף... תמיד הייתי עגלגלה משהוץ לא ממש שמנה, אבל גם לא ממש רזה. נורמלית+. בסביבות סוף כתה ח', החלטתי שנמאס לי מהשומנים. זה היה הגיל שגם בו התחלתי להתפתח, ולא הרגשתי בנח עם הגוף שלי. אני זוכרת שאמרתי לאמא שלי, שאני מתחילה לאכול בריא, ובאותו רגע אכלתי קלמנטניה.. ואמא שלי שמחה ועודדה אותי. לא ציינתי שאמא שלי גם מלאה... היום היא נראית מצויין לדעתי, בשביל מישהי שעברה 9 לידות, אבל היו לה גם תקופות שהיא היתה מאד שמנה, וזה בהחלט היה נושא שהעסיק אותה הרבה. אני לא אוהבת להוציא את אמא שלי אמשה בסיםור, אבל יש לזה קשר. היא גדלה בבית מאד קשה. סבתא שלי ז"ל בנוסף למאניה דיפרסית,היתה אכלנית כפייתי, סבא שלי ז"ל היה מכור להימורים, שניהם עישנו הרבה. הם היו ניצולי שואה, מהגרים, ומה לא ועברו חיים מאד קשים.שלא נדע. בקיצור גם הילדות של אא לךשי לא היתה משהו, ואחד הפאזות שהיא עברה כמתבגרת היו אנורקסיה. אמנם זה היה אצלה קצר (חצי שנה ) והיא לא מייחסת לזה הרבה משמעות בחיים שלה, אבל נושא המשקל העסיק אותה הרבה. אל תשכחו שגם ראיצי אותה הרבה בהריון ומיניקה שזה זמן שאוכלים לא כל כך מאוזן...אמא שלי הקימה בית מדהים ועשתה שינויים מדהימים בחיים שלה. בהחלט ראויה להערצה. לענינינו, התחלתי 'לאכול בריא'. אני לא זוכרת לו"ז מדוייק, כי אני באמת לא התחלתי מתוך מרד או דווקא. פםע הייתי ממש פרפקציוניסטית, היום אני לא כל כך אבל אני מאד מסורה. אם אני לוקחת על עצמי משהו שחשו ב לי , אז זה עד הסוף.אז לקחתי את זה עד הסוף. קשה לי אפילו להגיד מתי בדיוק זה יצא מכלל שליטה, כי באמת זו לא היתה הכוונה שלי. שיחקתי באש, ונכוויתי. אני רק זוכרת שבאזור ראש השנה ישבתי יום אחד בסלון ואמא שלי אמרה לי- וואו רזית מלא! את בטוחה שאת אוכלת? רציתי למות מבושה כי בדיוק דודים שלי היו אצליו ושניהם רופאים, ופחדצתי שהם יגידו לי שאני צריה להפסיק או משהו כי זה לא בריא. בערך באותה תקופה התחלנו לחוות בבית תקופה כלכלית קשה. אבא שלי פוטר מהעבודה שלו,הוא רצה לעבוד ודמי האבטלה התחילו הלגמר, והורים שלי היו נואשים לפתרונות. התחילו לדבר על זה שנסע לחו"ל לשנה או שנתיים. דבר שמאד מאד מאד לא רציתי. במשך כל החופש שבין כתה ח לט לא ידעתי מה יהיה אינו בשנה שאחר כך. לא ציינתי שגם בחופש הזה סבא שלי מצד אמא נפטר, גם הוא בחו"ל, ואמא לשי ישבה שבעה בארץ. זה העלה שוב בפני ההורים של את המציאות הלא פשוטה שהם היו נתונים בה כשעלו לאץ לבד. הורים שלי גם היו נתונים בתקופה שלפני זה באיזשהוא מתח זוגי שאני לא אפרט, אבל הרגשתי פחד ובלבול מאד גדולים. אמא שלי גם היתה בהריון, שזו היתה שמחה גדולה בשביל מצד אחד, ומצד שני היום אני יודעת שהוסיפה מאד לתחושת האחריות הגדולה שגם ככה הרגשתי על הבית. בסופם של לבטים גדולים הוחלט שאבא שלי יסע לחו"ל לעבוד שם לבד, ואנחנו נמשיך לגור בארץ. אנקצת מקצרת, אבל אף אחד לא ידע מה תהיה אורך התקופה,דובר על בערך 3 חודשים. היה לחץ מאד גדול סביב זה אבל העדפנו את זה מאשר להשתקע שם כולם. בסיכומו של דבר היו בערך שנתיים שאבא שלי עבד בחו"ל וחזר הביתה בערך פעם בחצי שנה . באמצע היתה תקופה שבה הוא עוד חיפש שם עבודה (ואז הוא נסע רק לחודש כי אמא שלי היתה צריכה ללדת), ובאכרה לא היה לנו כסף. הייתי הולכת עם אמא שלי לקניות, והייינו מציאים על אוכל ל8 נפשות 200 ש"ח לשבוע- שבועיים כולל הכל, וגם זה היה נראה לנו יותר מדי. אני זוכרת כמה זמןשבו הארונות היו ריקים, לחלוטין. כמובן שזה רק הוסיף וחיזק אצלי את העניין שלא צריך לאכול, ואסור לאכול. גם משמינם, גם אין לנ כסף וגם זה לא בריא, וגם אני רוצה לרזות.וכל הזמן רציתי לרזות ואף פעם לא ראיתיש רזיתי וגם אם כן זה אף פעם לא הספיק לי ושאפתי ליותר. ושכנעתי את עצמי שאני עושה את הדבר הטוב ביות ר בעבורי. הייתי כמובן אובבססבית לאוכל, ידעתי בעל פה כמה קלוריות בכל דבר, כה גרמים בתפוח, וכמה שומנים במסטיק אורביט. אפילו מסטיקים לא לעסתי כי זה ההרגלים רעים, וזה לא בריא וחוצמזה שגם 3 קלוריות זה משמין... רק לפני כמה שנים הצלחתי להבין ולהודות (ובעצם כל המשפחה שלנו) שהשתיים האלו היו סיוט. כשאבא שלי טס, קבלתי על עצמי שאני אל מתלוננת, ואני שמחה ומואשרת עם מה שהקבה גזר עלי. ובאמת כך היה. כל דבר שהיה לאמא שלי קשה ספגתי, וניסתי להקל עליה, לקחתי את כל הבית כאחריות שלי, אפילו שאף אחד בעצם לא דרש את זה ממני. בקושי יצאתי מהבית, לא הסצובבתי עם חברות, הפסקתי קצת ללכת לסניף שהיה מרכז חיי. הברזתי כל הזמן מהלימודים בטענה ש'אני צריכה לעזור לאמא שלי'. גם רצתי לעזור לה וגם רציתי להיות איתה ולהיות בבית בזמן של ארוחת צהריים כדי לא לשבור חלילה את ההרגלים ה'מעולים' שסיגלתי לעצמי. הייתי נשאר בב"יס לפי התכנון של האוכל. אם לא הייתי רוצה לאכול באוצו יום הייתי נשארת כי היה יותר קל לא לאכול, ואם כן הייתי הולכת הביתה. ובגלל שהייתי מהילדות הטובות, אף אחד לא דאג והיתה לי יד די חופשית לעשות מה שבא לי. גם בבית לא הציבו לי יותר מדי גבולות או אמרו לי מה לעשות, מתוך חופש וכבוד, אבל בדיעבד זה לא היה כל כך טוב לי. האבסורד הוא שהייתי בטוחה שאני מאושרת, שאין שום דבר רע בעולם. כלום לא היה לי קשה, לא מאמץ פיזי, לא רעב, לא עצב, לא הלוויות, לא כאבי ראש.. ואולי הרעב היה סוג של סמים. מילים כמו עצוב וקשה פשוט לא היו בלקסיקון שלי. היום אני יודעת שכמעטש ום רגש לא הי בלקסיקון שלי... הורים שלי שמו לב ודאגו,אבל אל שמתי עליהם. היו לי גם יחסים עכורים עם אמא שלי, כי במובן מסויים אני הייתי בן הזוג שחה, אז הרבה דילמות וגם הרבה עצבים יצאו עלי. גם עשיתי חלק מהעבודות של אבא שלי... אבל באמת עשיתי את זה מתוך שמחה ותחושת שליחות גדולה. מסתבר שהורים שלי התייעצו םע כל מיני אנשים, אבל היה להם את השכל לא להגיד לי את זה. הם התייעצו הרבה עם חברה מחו"ל שהיא פסיכיאטרית, והיא כאילו 'קבעה' להם סופית שאני אנורקסית. כשאב שלי חזר הוא גם יותר נכנס לי לוריד לאלכול, וכנראה שהורים שלי החליטו לפעול להציל אותי... (המשך בשרשור, אני לא יודעת אם הכל יכנס בהודעה אחת)

שלך דניאלה

דניאלוש! איזה מותק, אני לא מאמינ ה שקראת הכל... תודה רבה, את לא יודעת כמה זה עושה לי טוב.. חיבוק ענקי. מה שלומך? מהרפרוף הקצר שלי היה נראה שהיו כמה ימים לא טובים? איך את עכשיו? אוהבת ומעריכה, שיר

בוקר אחד, שזכור לי וב טוב, בכתה י', אמא שלי העירה אותי ואמרה לי שהם התייעצו הרבה עם החברה הזאת וכו', ושאולי לא עשיתי את זה בכוונה וסתם הסתבכתי, אבל.. את אנורקסית. זה נחת עליי כמו פצצה... נפגעתי, נבהלית, נלחצתי... והתחלתי לבכות (שזה היה נדיר באותם ימים). דברנו קצת, ואז אמרתי לה , 'מה אני אמורה לעשות עכשיו? לאכול 2 קערות קורנפלקס לארוחת בוקר?!' (כאילו שבדרך כלל אכלתי אחת...) ...דברנו ואז היא אמרה לי שהדבר הכי מדיאג הוא שכבר שנה אני לא מקבלת מחזור(לקח לו אחר כך בערך עוד שנה לחזור. וזה הפחד הכי גדול שנשאר לי עד היום...). ושהיא שמעה על נדוקרונולגית טובה, ואלי זו פשוט בעיה הורמונלית, ונלך אליה. ראיתי שההורים שלי 'באים לקראתי' וממש מתנגדים לאשפוז ולא מכריחים רותי ללכ ת לפסיכולוג או משהו, אז הסכמתי בלב כבד. בסוף הסתבר שהם קצת עבדו עלי, כי היא בכלל לקחה אותי לרופאת ילדים שהציבה לי את זה שאני אנורקסית ועזרה לי לעולת במבשקל או יותר נכון שכנעה אותי, אבל כבר זמן קצר אחר כל הערכתי רת זה שהם הצילו את החיים שלי. הרופאה הזאת היתה מקסימה, אבל הטיפול אצלה הסתיים באופן די פתאומי, כי היא עברה מרפאה, אני זוכרת שאפילו לא שילמנו לה על הרבעון האחרון וחיפשתי כל דרך לחעשות את זה ולהדות לה ולפחות להפרד ממנה, אבל זה לא הצליח. הכל היה נראה לי טוב ויפה, עליתי במשקל, (כשהגעתי אלי השקלתי בערך 35, בגובה 1.57 בערך), עברתי כמה חודשים מפחידים בטירוף עדש קבלתי מחזור... ולכאורה זה סוף יפה לסיפור.וכך גם אני חשבתי, שהסיוט מאחרוי. בגדול, זה היה נכון, וב"ה משם הדרך היתה די למעלה, אבל רק לאחרונה התוודעתי לזה שזה לא נגמר שם. התייחסנו בבית רק לאספקט הפיזי של המחלה, קצת דעברתי עם אמא שלי על דבבבברים כמו פרפקציוניזם, על זה שאני הבכורה וכו', אבל לא התייחסנו לבחי נה הנפשית. וגם הייתי מאד לבד בכל העלייה במבשקל, לא למדתי הרגלים נכונים, פחדתי , הייתי עצובה ונגעלתי מעצמי. אבל כנעתי את עצמי שאני עושה את הדבר הנכון, ופשוט אכלתי. סיימתי את השמינית במצב די טוב, ונראה לי גם במשקל די תקין , נראיצ=תי בסדר . ואחר כך התחיל השירות הלאומי.לא הייתי מודעת לזה שזו הפרעה וזה קשור לאנורקסיה, אבל ידעתי שמשהו לא בסדר. ב2 שהשנים מלאתי תפקידים מאד טובעניים ואראים, שעשו לי מאד טוב. במיוחד בשנה הראשונה חיפשתי תפקיד שבו לא יהיה לי רגע של מנוחה. רציץתי שכל הזמן שלי יוקדש לתפקיד. ובאמת ככה היה. מאד נהניצי מהתפקיד, אבל לידעת להנות עם עצמי, לא חייתי כל כךל טוב עם עצמי, והים אני ודעת שאם כן, הייתי גם ממלאה את התפקי דדטוב יותר.לא אכלתי כל כך ליד אשנים (במיוחד לא בנים) והייתי מעדיפה לחכות יום שלם בלי לאכול כדי שאני אוכל לאכול 'מסודר' בדירה. עם עצי. לפעמים הייתי מחכה ששאר הבנות ילכו לישון, או שיהיו בדירה רק בנת הדירה, כדי לאכול. היו ימים שהיו בסדר, אבל היו ימים שאכלתי בערך כל מה שהיה בדירה. ומי שמכיר דירות שירות יודע שזה לא מקום שופע באוכל. אני בושה להגישזה היה זמן איכות שלי עם עצמי. הייתי מחסלת לפעמים אוכל שלי ושל חברות. אני לא מביהנ איך הם לא עלו על זה שיש איתם בדיר החולת נפש...האמת שזה לא קרה כל יום, גם היו תקופות, אבל זה היה בערך פעם בשבוע שבועיים. בכל מקרה בסוף כל יום (והימים שלי לא היו נגמרים לפני 11 בלילה) הייתי צריכה להתמלא במשהו. והמשהו הז התמיד היה אוכל. אז המנתי הרבה... לא הייתי מקאיה . אף פעם בהפרעה לא הקאתי. חוץ מלילה אחד בדירה, שחברה שלי הביאה פקאנים סיניים, ואכלתי כמעט את כל החבילה. אחר כך הקאתי ושלשלתי כל הלילה ורב היוםש אחר כך. הייתי כל כך חולה שאפילו לא יכולתי לנסוע הביתה איזה יומיים.עד היום יש לי בחילה רק מלחשוב על פקאנים (בשיא הרצינות), אם אני מריחה זה בכלל סרט.. זה היה מבאס, אבל אני זוכרת שחשבתי לעצמי, סופסוף אני מוציאה משהו! יש לי את היכולת להוציא, והגוף שלי דוחה משהו שהוא לא רוצה . זה היה ממש מדהים בשבילי. כמה שבועות לפני זה שמעתי הרצאה שדברה ב2 משפטים על הקטע של לאכול ולאגור דברים בבטן...בשנה השניה התקדמתי עוד מבחינה אשויותית, בטחון עצמי, כנות עם עצמי וכו', אבל השמנתי עוד... מאד... גם כל הבנות שירות באותו מקום, אכלנו בשביל אנרגיה זמינה ובשביל נחמה מסויימית, כי זה היה מקום מאד קשה מבחינה נפשית... השנה, בנס, הגעתי ללמיודים ופגשתי חברה מדהימה, שעברה ה"א , בצורה מטורפת, והבריאה לחלטין.. היא עזרה לי הרבה להבין,ובזכותה חיפשתי קצת ואפילו הגעתי לפורום הזה, וקבלתי כאן עזרה מדהימה... והמון נקודות למחשבה ועידוד.וא ני משתדלת לקבל את עצמי כמו שאני, כמובן עם האמונה והידעיה שישי דבריםש אפרשר וצריך לשות ובכלל זה גם את הגוף שלי. שהו אממש לא מושלם, אבל הוא שלי, והוא היחידי שיש לי, ברוך ה'. אם מישהי היתה מספיק אמיצה וסבלנית לקורא עד עכשיו, אז אני מעריצה שלה, בשיא הרצינות, ותודה רבה. לי זה עזר גם אם לא תקראו את זה...(אבל זה יעזור לע עוד יותר גם אם כן) בהמון אהבה וובברכת בקרוב אצלכם, שיר.

קראתי מתוקה... את נורא אופטימית אל תוותרי על זה... חשוב מידי... לילה טוב... רוני.. :))

אני קראתי רק את החלק הראשון ואני חיבת לזוז .. אז אני ידפיס לי את זה ואני מבטיחה להגיב יותר מאוחר .. כל הכבוד.. אוהבת אותך . שיהיה יום נפלא.. :-)

קראתי הכול וואווו... עצם העובדה שכתבת את כול זה זה כבר מראה לך כמה את חזקה היום!!! את מדהימה!!!! אני מאחלת לך שתרגישי הכי טוב בעולם! חגג שמח לך ולכולן!!! אוהבתת המוןןןןןן המוןןןןןןןן המוןןןןןןןן עד אינסוףףףף לינוי המשך יום טוב בובה! :-)

כן..נעלמתי. המחשב וזה,היו בעיות. אממ..אני מקיאה כמה שפחות,באמת. אני משתדלת לא להקיא בכלל ולא לאכול דברים שדורשים הקאה.. אבל נגיד,אני מתפתה ובא לי..אז אח"כ אני מקיאה את זה 2 דקות וזהו. זה לא קורה הרבה,ואני יודעת שזה גרוע. אבל עדיין,השתפר מצבי! הייתי מקיאה פעמיים ביום..וזה פחת לפעמיים בשבוע!! ובטוח זה ייעלם עוד מעט..[בתקווה]. אממ..אני השבוע הפרזתי ואכלתי מלא דברים ואח"כ הקאתי הכול..והרגשתי שעוד שניה אני מתעלפת ..הלב שלי לא הפסיק לפעום והרגשתי אותו ממש חזק.. ונהיה לי חם בטירוף ונהייתה לי סחרחורת אז הפסקתי. זה ממש הפחיד אותי. הילה,מה זה אומר?

מקסימה ברוך שובך לפה.. לפני הכל חיבוק ונשיקה ממני .. זה באמת שיפור ועל כל שיפור כזה טפיחה על השכם אבל אני מקווה שבזמן שאת לא מקיאה את באמת אוכלת ואז אם את אוכלת מאוזן ויחסית מזין ומלא אז אני מניחה שיש שיפור אבל אם את מחסירה כדי לרזות .. ואת רק לא בקריזה של להקיא כי החלטת ולפעמים רק זה עובד אז אני לא כל כך בטוחה שזה שיפור כי אני מכירה את המצבים האלה... וזה שאת לא מקיאה זה לא אומר שזה נפלא אם בצד זה את לא אוכלת באופן מזין באמת .. אבל זה באמת יותר טוב מכלום.. לגבי החולשה את צריכה לבדוק אם לא חסר לך ברזל .. פרטין ומוגלובין .. ואם לא חסר לך מלחים ואשלגן.. מגנזיום ואבץ.. ויטמין B6 ו B12 אני מניחה שרק חוסר בברזל לבד וחוסר באיזשהו מלח יכול לגרום למצב של עייפות מטורפת חולשה ואפילו סחרחורת והתעלפות .. תבדקי את זה מהר!!!.. ואני מחזקת אותך על כל השתפרות אבל עדיין תשקלי ברצינות רבה ללכת לטיפול זה רק יעשה לך יותר טוב.. תהיי בטוחה.. המון אהבה מתוקה .. שלך הילה :-)

שלומי מעולה!! אני מרגישה ממש טוב. מה איתכן? מה איתך?

:-) חיבוקים...

http://www.anatweb.com/Pesach.htm http://www.anatweb.com/friendship.htm http://www.anatweb.com/roses4u.htm

אני מצטערת שלא הספקתי להיכנס למסג פשוט לא הספקתי להיות פה עם כל הנקיונות אני מקווה שאני יוכל לענות לך מחר.. אני אוהבת אותך .. ואני מקווה שאת בטוב.. אני ממש מקווה שאת באמת באמת .. לא רק אומרת .. ואני מחזיקה לך אצבעות על כל השתפרות ושרק תעלי עם זה למעלה ותשמרי על איזון.. אמן ב"ה המון חיזוקים ואהבה שלך הילה :-)

היי... כתבתי לכן למטה... רדנה, רדנה... הילונת - שלחתי לך גם מייל. שיהיה ערב נעים לכולן! אלינור.

כן קראתי את מכתבך ואת מה שצץ לי לעין כל כך עמוק זה המשפט שאמרת אני לא רוצה לחיות ככה אנמית עם סחרחורת וכ"ו ואני חושבת זה מעשה מעוד אמיץ להבין את זה מה איתך? את בטיפול או משהו? שלך דניאלה:) אני שמחה שיותר טוב זה מביא תמריצים שאפשר לצאת מזה

:-)

מחר אני יענה לך למייל .. המון אהבה מקסימה.. ליל מנוחה.. שלך הילה :-)

איך אני בודק/יודע האם ביתי, בקרוב 12, מפתחת אנורקסיה, או שהיא סתם לא אוהבת לאכול

בלוני יקר בגיל ההתבגרות ההורמונים "משתגעים" אני ממליצה לך אולי באמת לבדוק את זה בדר"כ (אצלי ואצל האחים שלי -היינו בעייתיים באוכל וזאת התוצאה) מומלץ לבדוק את זה אם היא מעווניינת לאכול ממתקים במקום אוכל בריא וכ"ו.. וגם אפילו אם היא מעוניינת בממתקים יש פה תפיסת עולם כי אני היום מעוניינת במקום לאכול את הקלוריות שאמורים לאכול מאוכל בריא אני מוכנה לאכול סוכריה על מקל אבל זאת בעיה אצלי אז מומלץ לבדוק את זה עם האוכל כי בגיל 12 בגיל ההתבגרות ההורמונים מתשגעים ולפעמים באמת אין חשק לתאבון כמו בזמן מחזור וכ"ו מקווה שעזרתי לך אם לא עניתי על מה שהיית מעוניין אז מקד אותי:) שלך דניאלה נ.ב -תמיד לדעתי צריך להיות יד על הדופק על בני נוער מכיוון כי אני אתחלתי בגיל הזה ואף אחד לא עצר אותי אם היו עוצרים אותי בגיל הזה אולי היום הייתי יכולה לנהל חיים "נורמלים" עם "צרות של עשירים"

אלה הם סממנים שחייבים לבדוק אצל כל מי שנמצא בקבוצת סיכון.... לבדוק האם היא מחסירה בכמות האוכל באופן משמעותי.. או אם היא נוטה לאכול רק ירקות ירוקים כמו הרבה חסה או העדפות למזון בריא באופן מוגזם אם היא מעדיפה לאכול לבד ולא בחברה או שהיא תמיד דוחה את הארוחה אם היא עושה הרבה ספורט.. מעדיפה ללכת או אולי לרוץ.. האם היא מביטה בעצמה במראה לעיתים קרובות ובודקת את עצמה .. האם היא נשקלת.. האם היא ביקורתית מעבר לביקורת נורמאלית ביחס למי שהיא האם היא הולכת לשירותים אחרי ארוחה במידה והיא אוכלת האם היא מדברת על המראה שלה ואומרת שהיא צריכה לרזות או שהיא שמנה וחוזרת על זה תכופות .. לבדוק אם היא מרזה בפרקי זמן קצרים.... אם המחזור הפסיק במידה והיא כבר קיבלה בעבר .. התבודדות מהסביבה לא חובה .. זורקת אוכל לפח ואומרת שהיא כבר אכלה בגדים גדולים.. בדכ כאלה שמסתירים את אזור הישבן... נראה לי שאלה בערך סממנים שצריכים להדליק נורה אדומה .. חשוב לדבר.. חשוב להיות שם ולהתקרב.. להתעניין..ליצור חוויות משותפות .. לוותר על ביקורתיות יתר .. כי אחרי הכל כל גיל התבגרות הוא לא קל לשני הצדדים.. לאכול ביחד .. להיות חיוביים עם האכילה ועם עצמנו .. עם ההורים כאלה .. ועם הם מרגישם טוב עם עצמם .. זה עובר הלאה גם לילדים.. בהצלחה ואני מקווה שבתך לא מפתחת לא אנורקסיה ולא בולימיה ב"ה.. חג שמח... המון אהבה הילה :-)

שלום. אני בת 21 התחלתי עם ההקאות מגיל 16. בשנה האחרונה נרפאתי כמעט לגמרי..בלי יותר מידי עזרה..רק אני עם עצמי. אבל עכשיו זה חזר. עשיתי דיאטה והצלחתי יפה חודש רזיתי 4 קילו . אבל עכשיו בשבוע האחרון אני כל היום אוכלת התקפות זלילה. הבעיה היא שלא אחרי כל מה שאני אוכלת אני מצליחה להקיא.. ואז זה גורם לי עוד יותר דיכאון. למשל היום בבוקר אכלתי 20 בורקסים קטנים. אח"כ הלכתי להקיא ובקושי הצלחתי. אז אני מנסה לאכול רק דברים שאני יודעת שקל להקיא אח"כ. בקיצור אני לא יודעת מה לעשות..חשבתי שהתגברתי על זה ויש לי כל הזמן סחרחורות אני חלשה ובדכאון. מה לעשות? איך אפשר לעצור את התקפת הזלילה הזאת??

מישהי יקירה אני ממליצה לך ליכנס לטיפול כי כך לבד כמו שראית זה לא עוזר כל כך כדי לעצור את ההתקפות הזלילה אני ממליצה לך שאת מרגישה שאת חייבת צאי החוצה תפגשי אצל חברה ול אאצלך בבית כי אני מכירה את זה אם באים אליי חברים אין לי בעיה אני נכנסת לשירותים שבחדר שלי ואומרת שהיה לי קילקול קיבה או משהו אז צאי אל חברה שלך או שתנוחי קצת תראי סרט תנקי את ראשך מהדברים הרעים:) שלך דניאלה תגידי יש לי שאלה האם מישהו יודע על מצבך??

כן..המשפחה שלי יודעים על זה אבל הם חושבים שכבר נרפאתי הם לא יודעים שזה כל פעם חוזר. הייתי בטיפול ברמבם ושלחו אותי לקוצה של בנות עם הפרעות אכילה וחשבתי שאני מתה. בחיים אני לא אחזור לשם. זה לא כזה קל. כשאני נכנסת להתקפת זלילה שום דבר לא יעצור את זה לא חברה ולא כלום. אם אלך לחברה אז כשאחזור אני אוכל . לפחות אני עושה הרבה ספורט אז זה מה שמחזיק אותי.

חברה טובה שלי מקיאה אחרי רוב הארוחות בשביל לא להשמין איך אוכל להסביר לה במה זה מזיק מה עליה לעשות

נאנא מצאתי משהו שתראי\תגידי לחברתך.. בולימיה בולמוס אכילה כפייתית המלווה בהקאה מיידית, התוצאה: חוסר איזון מלחים בדם , פגיעה באמייל המגן על השיניים וריקבון שיניים התנפחות וצריבה בבלוטות הרוק, בגרון ובוושט. כיב קיבה בולמוס אכילה כפייתית המלווה בנטילת משלשלים , התוצאה: מחסור בנתרן ואשלגן שיכול לפגוע בשרירי הלב. פעימות לב לא סדירות ובעיות לב בעיות כרוניות בפעולת המעיים ועצירות. בולמוס אכילה כפייתית המלווה בפעילות יתר מתישה של ספורט , התוצאה: כאבים, עייפות מתיחה ונזק לשרירים ירידה בכושר סדקים בעצמות שבר בשוקיים פגיעה במיתרים ובמפרקים מעומס יתר בולמוס אכילה כפייתית מלווה בצום , התוצאה: ירידה במטבוליזם חולשה של הגוף צמצום מסת שריר (חוץ מעליה במסת השומן) נשירת שיער ויובש בעור עיכובים במחזור החודשי מקווה שעזרתי ונאנא יקירה תנסי לדבר איתה אל תאשימי אל תתני לה הרגשה רעה כי כך היא תתרחק ממך.. וזה חבל מאד שלך דניאלה אם תרצי עוד משהו אני אשמח לענות לך

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-67275-00.html?tag=3-37-01 בקישור הזה מצורף הסיפור של טרי שיאבו .. זה הסוף של בולמית מהממת שיכלה לחיות את חייה היום באושר אם היא לא הייתה כזאת.. זה נגמר בדום לב.. אחכ 16 שנה צמח ואחכ בניתוק אלים מהחיים ואטימות של סביבה שלמה והיא לא בחיים יותר. זה אמנם סיפור קיצוני אבל יש כבר שני אתרים בארהב של שתי בחורות שמתו מבולימיה מדום לב אחת הייתה בת 15 והשניה בת 24.. אני מניחה שיש עוד. ואת יכולה לקשר אותה עם האתר שלי ועם הסיפור האישי שלי שהוא קצת יותר אופטימי.. אולי זה ידבר אליה ואולי בעקבות זה היא תיגש לקבל עזרה במיידי!!!! .. http://www.hilauriel.com http://www.realovercoming.co.il בהצלחה... חג שמח.. :-) הילה

כן עזרץ לי מאד להבין אני מודה לך מאד על התמיכה גם ומקווה שזה יעזור לה להפסיק

היי הילה, אני בת ואחות לשתי אנורקסיות לשעבר, אנורקסית ובולימית בעצמי אך בהפוגות וכולנו מכירות את זה.. אני בת 20, עובדת ולומדת בוינגט. תמיד ספורט שחרר ממני אגרסיות שקברתי בתוכי. בזמן האחרון הנפש שלי והגוף שלי צועקים "הצילו" "להוריד הילוך" והתחלתי להמשך לדברים יותר רכים כמו רפואה אלטרנטיבית ומדיטיצות פילאטיס..לעומת כול העיסוק היום יומי שלי משקולות ואירובי במקסימום מאמץ. ראיתי שאת כתבת על עצמך שאת למדת טיפולים אלטרנטיבים, אפשר לקבל עוד מידע על זה?

מה שאת מתארת מעבר לכל השיטות האלטרנטיבות הנפלאות שיש היום ושגם אני ואת מכירות חלק מהן ..מצבך מצריך טיפול במידי אצל פסיכולוג טוב.. וכמובן מעקב דיאטני צמוד עם כל שיטה אלטרנטיבת שתבחרי בה ואני גם יסביר למה .. אני חושבת שהפרעות אכילה עם כל הכבוד לכל הסימפטומים שמנהלים את החיים וכבר שוכחים מה הבעיה האמיתית .. זה באמת עניין של רגשות בלתי מעוכלים ... גיבוש אישיות קלוקל.. התפתחות אישית עם הרבה מכאובים לא מתועלים למקומות יצירתיים אלא הרסניים ביותר .. מערכות יחסים לקויות עם הורים ועבר לא משהו של חוויות שלא ממש הועילו בגיבוש עצמי מאוזן וחזק .. מה שחוסם אותך היום והפרעת אכילה היא בעצם סוג של כוח .. סוג של תוכן ומשמעות עבורך.. האמת שבשביל זה אנחנו פה.. זה עבודה מתמשכת לא משנה איזה הפרעה נוצרת ובמה אנחנו בוחרים להתמכר ולהסתיר את עצמנו .. לגבי ההתנסות האישית שלי מה שהוציא ממני באופן מוחלט את הפרעות האכילה הייתה שיטה שנקראית "קינסיולוגיה מוח אחד".. היא שיטה אלטרנטיבית אבל היא פותחה ממשהו קונבנציונאלי לחלוטין ודווקא מתחום אורטופדי כירורגי.. אם את מעוניינת לקרוא על זה פרטים נוספים אני ממליצה לך לקרוא על השיטה בכל החומר שצירפתי פה בפורום באמצעות מנוע חיפוש בכפתור השמאלי למעלה "חיפוש בפורום זה" ואז תגיעי לכל הקישורים בעניין הזה .. אני ממליצה לך עליה בחום רב .. יש כבר הרבה הצלחות בעניין הפרעות אכילה באמצעות השיטה .. מה שעוד עזר לי יותר ברמת התמיכה והגיבוי האנרגטי לכל העבודה שעשיתי עם עצמי בקינסיולוגיה ..וזה משהו שגם למדתי באופן תאורתי וישומי.. זה כל התחום של אבני חן קריסטלים ומנרלים.. לי זה מאוד עזר ומי שחווה את הגבישים מגיע להבנות יפות וליכולת ישום ושינוי בסדר גודל ענק.. כמובן שאת העבודה עם הגבישים צריך לעשות אצל מישהו מתמחה שעושה עם עצמו עבודה אישית .. אני באופן אישי כרגע לא מטפלת.. אני מוכנה להמליץ לך על מטפלים טובים הן בתחום הקינסיולוגיה והן בתחום הייעוץ הגבישי .. אם את שומעת על אנשים שמתעסקים בשיטה אני ממליצה לך לפנות לאחד כזה במהרה כי זה משהו שיכול ממש לשנות לך את כל החיים.. אבל מעבר לכל העניין של האלטרנטיבה אני ממש חושבת שחשוב שיהיו לך שיחות ומענה של תפריט מאוזן אצל כל דיאטנית שתבחרי כי בלי השלד הזה יהיה קשה להתקדם והמסגרת הזאת חשובה לכל דבר שתיבני .. .. כל מה שמניתי לך בהחלט יכול להביא אותך למצב של גיבוש עצמי טוב יותר .. של יכולת קבלה שלך את עצמך .. ולהעצמת היכולת שלך להביא את עצמך לידי שינוי והתפתחות ברמה רוחנית גבוהה.. ואני מאמינה שזה בעצם ינטרל בסופו של דבר את הפרעת האכילה שלך עי החיזוק של מי שאת עם כל הדברים הנפלאים שכן יש בך ולא בריחה מוחלטת למקום שיש בו רק מחשך ושתינו יודעות זאת היטב.. אני ממליצה לך ליצור לעצמך עוד מקומות בחיים של יצירה שלא קשורים בגוף .. כמו אולי אומניות .. סדנא יצירתית או אולי תראפיה במחול .. ספיכודרמה .. משחק.. מה שתבחרי אני חושבת שזה מאוד יכול להועיל לך .. כי המרכוז שיש סביב הגוף בחיים שלך ורק הדבר הזה יכול רק להעצים לך את מה שכבר יש .. לכן חשוב שתצאי קצת מהמסגרת הזאת ..ותצרי לעצמך תחומי עניין אחרים כי זה רק יחזק אותך בסופו של דבר.. מעבר לזה אני מזמינה אותך לכתוב פה בכל עת שתבחרי בהמון אהבה ואם לא שיהיה לך חג שמח.. מעבר אמיתי של שחרור ממה שכבר אינו משרת אותך נאמנה .. למקום של שמחה ואהבה אמיתית עם כל מי שאת .. אמן. אם תרצי יש באתר שלי עוד חומר על השיטה ועל ההתנסות האישית שלי .. http://www.hilauriel.com http://www.realovercoming.co.il המון חיזוקים וחיבוקים ספרי לי מה קורה ואם את זקוקה להכוונה לאנשי מקצוע אני מוכנה לסייע לך .. בהצלחה.. שלך הילה :-)

היי הילה, מצטערת שלקח לי כ"כ הרבה זמן לענות פשוט שקעתי בלימודים\עבודה\חרדות\אימונים\בנים\דמיונות. ואני מוצאת לנכון להתנצל כי הרגשתי מהתשובה שכתבת לי איזה אדם מקסים את. נכנסתי לאתר האישי שלך, ואני יכולה להגיד לך בוודאות שאני מזדהה עם סיפור הילדות שלך עד הצבא וקצת אחרי. גם הבית שלי היה הרוס בילדות שלי, והיום הוא עדיין לא יציב. צורת הביטוי הוירטואלית שלך, בכלל האדם שבך שבא ע"י ביטוי דרך המסך מלא באהבה וחום, שממלא את הצדדים הקרים שלנו:) תודה לך. למען הסר כול ספק, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים, ואני התחלתי לנטול כדורים נגד דכאון, ולא מזמן קבלתי כדור נגד בולימיה. אני לא יודעת אם להמשיך לנטול אותו כי אני רוצה לדעת שאני יצאתי מהמחלה הזאת בכוחות עצמי. הכדור הזה גורם לי לא להיות רעבה. אני מרגישה צלולה יותר. פחות במרדף אחרי אוכל. יותר מרוכזת במטרות שהצבתי לעצמי מצד שני, ככה אני מרגישה יותר כוחנית..יותר אנורקסית. והמשקל מתחיל לצנוח. ואם פעם בשבועים הכנסתי לפה חתיכת עוגה או שאני יקיא או שאני ירוץ שעה וחצי. לעולם לא הייתי אנורסית נרבוזית. כי אין לי מבנה גוף אקטומורפי (תודה לאל) הנטיות שלי הן יותר לכיוון אנורקסיה בולימיה-אנורקסיה אתלטיקה(מה שאני כרגע חווה וזה כ"כ נפלא) אני דיי מתביישת להודות בזה אבל אחת הסיבות שכיף לי לקום בגללן בבוקר הן הידיעה שאני הולכת להאתמן כמו משוגעת ולא לאכול מספיק אוכל אח"כ. טוב אני לא רוצה לקשקש יותר מידי...אז אני יגיע ישר לעניין:לגבי קניסיולוגיה...לא הצלחתי למצוא. אולי זה בגלל שהאתר היום לא עלה לי טוב. האם את מתכוונת לקנזיולוגיה-מדע התנועה?-ביומכניקה? לגבי הקריסטילים והטיפול באנרגיות. זה דבר שמאוד עזר לי שהייתי בת 15, הלכתי להילרית שטיפלה בי ואח"כ פניתי לאחת שטיפלה בי ע"י מרדאינים אם ככה קראו להם...אבל אז לא היו לי הפרעות אכילה. אני פשוט יודעת שבאופן כללי אני מתחברת למסטיקה. ולאומנות. אבל לתנועות שמתבצעות ע"י הגוף אולי יש יכולת השפעה יותר חזקות עליי. אני ישמח לקבל המלצות של מטפלים, למרות שאני שוקלת להשאר בטיפול הפסיכולוגי..אבל כמובן שאפשר לשלב לגבי תזונה, אני יודעת הכול, צברתי כבר ידע עצום, לאמא שלי יש חברות דיאטניות ושהן מדברות אתי הן נדהמות כול פעם מחדש. ובגלל שאני עוסקת בספורט התזונה שלי צריכה להיות יותר מורכבת , עכשיו אני נתונה למצב לחץ כי יש לי מבחני גמר ואני מחוזרת ע"י שני בחורים ובעבודה בוחנים אותי כול הזמן אז קצת קשה לי לאכול ואני נהנית להרעיב את עצמי. שהלחץ ירגע אני כבר הבטחתי לעצמי שאני חוזרת לאכול וחוזרת להרים משקל גבוה במשקולות חופשיות:) ויש לי חדשות טובות, קבלתי מחזור:)..רואה המצב לא כזה נורא. לילה טוב:) ותודה שאת כאן

הנפש שלי מתפרקת בחיים לא הרגשתי בדידות כל כך גדולה אף פעם לא הרגשתי כל כך לבד כבר לא איכפת לי... לא איכפת לי לשקוע לא איכפת לי מכלום רק רוצה את הפינה שלי שאף אחד לא יפריע... היום הייתי בטיפול ראשוני והפסיכולוגית אמרה לי שיש רשימת המתנה וזה ייקח חודשיפ עד שייפנו אליי בחזרה..... היה קשה לא היה לי קל נשברתי המון בפגישה היא ידעה לגעת לי בנקודות רגישות.... בנות אני לבד.... אני ממש לבד....

את לא לבדד את ממש לא לבד... אפילו שזה מה שאת מרגישה ואני מבינה אותך כולכך! לפחות הלכת לפגישה..דברת...הבנת דברים אני מאוד מקווה.. אפילו שטיפול ראשון זה כלום.. אבל לאט לאט אני מאמינה שיהיה יותר טוב..ואם הם הבינו את המצב שלך אולי הם יפנו אלייך יותר מהר .. אני מקווה שאת מרגישה היום קצת יותר טוב למרות שתחושה כזאת לא יכולה להשתנות כ"כ מהר! אבל רוני מתוקה תאמיני בעצמך כי אני כןן מאמינה בך! את מדהימה.. תקשיבי לעצמך קצת יותר.. שם תמצאי את כול התשובות.. כמו שהילונת תמיד אומרת.. קחי דף תרשמי בו את כול הדברים שמפריעים לך באמת. מה גורם לך להרגיש ככה?!.. ואולי זה יעזור..אני לא ניסיתי לא יודעת למה!?..אולי אני פוחדת לגלות דברים..אני באמת לא יודעת! אבל את תנסי את רוצה לצאת מזה אז אל תתיאשי אףף פעם!!! "בסוף תמיד טוב..אם לא טוב זה בטח לא הסוף" רוני מהממת אני אוהבת אותך המוןןןןןןןןןןןןןןןןן מאחלת לך שתרגישי הכי טוב בעולם כמה שיותר מהר.... עוד יהיה טוב.... תעשי לעצמך טוב...אם את לא תעשי מי ייעשה?!!! אוהבתת המוןן המוןןן לינוי :-) יום טוב מאמי.... תרגישי טוב.... <--(''V'')-->

רוני רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך מכיוון שאתמול הייתי בסידורים וחזרתי הביתה ב12 בלילה והייתי צרכה מקלחת ומרוב העייפות נפלתי למיטה שדודה מתוקה את לא לבד אני מוכנה לבוא איתך לכל מקום שתרצי ודבר שני זה תהליך קצת ארוך כלומר זה לא ביום אחד את משתנה רוני'לה אלא זה תהליך קצת ארוך מתוקה קחי נשימה ארוכה תנוחי קצת תאמיני לי יהיה בסדר אני מבטיחה שלך תנוחי קצת תנקי את הראש היום קצת קר אז אולי תאי החוצה קחי סוודר צאי תלכי קצת תאווררי את הראש ככה אני עושה ומתוקה אני שולחת היום אני אנסה לשלוח לך שיר תשמעי אותו ותגידי לי מה את אומרת עליו זה שיר המוקדש שלך מתוקה ואת לא לבד אני איתך .... שלך דניאלה חולה עלייךךךךךךךךךךךךךךךךךך ותשמעי בקול לינויה כי לינויה אמרה על הרשימה תעשי את זה תעשי את הרשימה כי אז מה שבצד הלא טוב מחר תעשי אותו טוב וכך תעשי מתוקה אוהבת דניאלה האוהבת אותכן מאדדדדדדדדד

דניאלוששש נשמתיי המהממתת! מה איתך?! איך את היום?1. ספרי... אוהבתת אותךךךךךךךךךךךךךךךך הכי בעולם!! לינוי :)

אני יודעת שהמתנה למפגשים כאלה יכולה למרוט עצבים במיוחד שאין זה מתרחש באופן פרטי .. אבל את יכולה להיתמך פה ואת יכולה לבקש עזרה ממי שמרגיש לך הכי קרוב ואני בטוחה שלפחות יש אחד כזה בחיים שלך .. זה גם הרבה מעבר לאנשים וליכולת להיות במערכות יחסים .. הרבה לתת אמון .. זה יכול להיות אחרת אם רק תרשי .. ולפעמים זה לא סתם .. לפעמים זה באמת חלק מההתמודדות הזאת .. אני מאמינה שאפשר ללמוד מזה המון וכל הלבד הזה שאת מכנה בסהכ מכשל אותנו ומאפשר לנו לגדול ותכלס אנחנו לא באמת לבד גם אם נרגיש הכי לבד בעולם ולפעמים אנחנו בכלל לא לבד ומרגישים כך וזה רק אומר שזה בעצם משהו פנימי .. העניין שאנחנו כל הזמן מפרידים את עצמנו מאחרים .. רוצים להיות שונים ואנחנו לא מבינים שאנחנו בעצם זהים לגמרי בעני לפחות .. אבל זה לא באמת משנה כי את מרגישה לבד.. אני רק יכולה לחזק אותך שאם כל מה שאת עוברת .. לעולם אל תשכחי שיש רגעים שאפשר לשאוב מהם המון כוח .. במודע תצרי לעצמך רגעים כאלה ותמיד תזכרי שאם את בוחרת שלא .. זה רק מפני שאת החלטת וזה בסדר .. .. וזה לא סוף פסוק.. קחי את התקופה הזאת מעין משימה .. מה שיהיה יהיה בלי להגדיר ובלי לצפות פשוט מרגע לרגע להחליט שרק עכשיו את שומרת על עצמך ועושה לעצמך טוב.. לרגעים בודדים אני מניחה שזו לא משימה יותר מדי גדולה .. תכתבי הרבה .. אני יכולה לומר לך שלי לפחות ברגעים קשים זה היה הריפוי שלי וממני אלייך המון אהבה וחיבוקים חזקים חזקים.. שלך הילה :-)

שלום לכולם . הבדיקות שלי יצאו בסדר גמור אין לי אנמיה או משהו אחר רק חסר לי ויטמין B12 אבל אני מרגישה רע מאוד אני מרגישה שזהו אני לא יכולה יותר זה לא אני הבולימיה הראתה נוכחות חזקה אצלי בימים האחרונים כל היום אני רק אוכלת מקיאה והדבר הזה גרם לי לשקר בלי סוף לאנשים הקרובים אליי ביותר . אין לי כוח אני עייפה דבר אחד אני לא מבינה למה אני אוכלת ומקיאה לא יודעת מה מניע אותי לזה . אני יושבת עם עצמי וחושבת אבל אני לא מוצאת את התשובה . זה לא מרעב או מכעס או משעמום לא חסר לי אהבה אני לא יודעת ממה זה נובע נמאס לי . נראה לי שמשהו דפןק אצלי אם אני מזיקה לעצמי בלי סיבה זה כמו התמכרות ופשוט לא יכולה להפסיק כל יום אני מנסה לפתוח דף חדש . אני לא יודעת מה לעשות כואב לי הראש הגרון בא לי לישון וואי אני מרגישה שזה לא אני רוצה לחזור לעצמי נמאס לי ......

לילי יקרה, אז כמו שכתבת "וואי אני מרגישה שזה לא אני רוצה לחזור לעצמי נמאס לי ...... " בבקשה זה הזמן, חג הפסח בפתח חג האביב חג הניקיון וזה הזמן לנקות את הנפשאת הדברים הפנימיים ולהתחיל לפעול, אין לך הרבה בררות או חולה או בריאה אין אמצע במחלה הזו למרות שיש נפילות וגם לי יש רק צריך לדעת לקום מהר ושהתדירות תהיה יותר קטנה. זה שבדיקות הדם שלך מראות "רק" חוסר בויטמין זה לא אומר שמצב בריאותך תקין. אז בבקשה למענך ולמען משפחתך תחליטי שאת רוצה להיות בריאה(וזה לא קל מניסיון) וזה הזמן לכבוד החג. שימרי על עצמך ליאור

לליאורי מה שלומך איך את מרגישה עכשיו? מה עם אביך? ספרי יקירה:) באהבה דניאלה

אל תתיאשי מי זאת שעזרה לי תמיד:))? אני שמחה שהבדיקות בסדר וכדרך אגב עכשיו הכדור הויטמין שתקחי הוא מגעיל אני יודעת ביקשו ממני גם אבל לא הסכמתי כי זה מגעיל רצח אמרתי רוצים תביאו לי זריקה פעם בחודש ונגמור את זה.. בקשר להקאות שמעי זה תהליך ארוך ואני לא מוכנה שתתיאשי אני יודעת לפעמים זה מייאש ורוצים להרים ידיים אם תרימי ידיים את תתני לו לנצח יש משפט שאומר "כדי שהרע ינצח הטוב צריך לשבת בחיבוק ידיים" אני לא מוכנה שתתני לו לנצח! אני ממליצה לך אחרי בולמוס שתי מרק של 10 קלוריות שהמינרלים יחזרו לגוף! את יודעת מה מחר יום חדש יום יותר טוב עם יותר תקווה כמו בשיר של ריטה יום חדש "היום אולי אסלח לך אסלח גם לעצמי על כל מה שהכאבנו אחד לשני היום אולי אוהב אותך אוהב גם אותי.. מחר יום חדש..." ובקשר לחזור לעצמך אני מאמינה שתחזרי לעצמך זה תהליך קצת ארוך:) יש לך מסנגר אולי?? באהבה גדולה וחיזוק דניאלה

חוסר בויטמין שציינת יכול לגרום להרבה יותר צרות ממה שאת חושבת .. זה מתחיל בזה ורק זה עושה מליון ו.. תופעות לא רצויות לטווח ארוך.. יש חסרים שבדכ בדיקות דם לא עולות עליהם.. ובכלל בדיקות דם לא תמיד עולות על הבעיה.. כבר סיפרתי שפעם אחת דיאטנית צחקה עלי ואמרה לי "אוקי, הבדיקות שלך בסדר .. את יכולה להמשיך להקיא ".. וגיחחה .. בשלב מאוחר יותר גם הבדיקות היו ממש לא בסדר ואז כבר נגמרו התרוצים .. יקירה ואהובה שאת... בא לי לשאול אותך ממה את בורחת ומה בדיוק את לא רוצה יותר להרגיש.. נראה לי שעד שלא תתעמתי מול השאלות הקשות לכאורה לא תוכלי לפלס את דרכך החוצה ולהגיע לאיזון בענייני תזונה כי התזונה נכון להיות היא שעיר לעזעזל של כל אלה .. לכן גשי לטיפול במהרה והתיחסי לכך ברצינות .. חשבי על כך.. אין זמן יותר מתאים מעכשיו כדי להיטהר באופן מזוכך ונאה ממה שכבר אינו משרת אותך נאמנה .. זה הזמן להשאיר את כל אלה מאחור אם את רוצה כמובן... את חייבת לגעת באמת .. ברגשות.. בתחושות ..ברצונות .. ולא לבלוע אותם ולהרוג את עצמך בתמורה לאי היכולת שלך להבין מה את רוצה .. אפשר להבין ואפשר לעשות סדר במילים עם קצת נכונות ורצון לכך מהמקום שלא מתמקד יותר אך ורק בסימפטום אלא במה שמעבר ושתינו יודעות שיש פה הרבה מעבר להפרעת אכילה.. טפלי בעצמך.. את יכולה! זה עניין של החלטה ואני מניחה שאם תשבי לרגע קט ותחליטי החלטה הרבה לחץ ירד ממך ואת גם תוכלי בעקבות זה למתן הרבה מהסמפטומים שיש לך .. בהצלחה אהובה .. אנחנו פה וסליחה על האיחור בתגובה מפאת נקיונות של פסח... אני אוהבת אותך .. חזקי ואמצי .. שלך הילה :-)

היי בנות.. חזרתי! לא היה לי מחשב במשך תקופה ארוכה.. ולא יכולתי לתקשר איתכן! עכשיו אני פה,חזרתי:) אממ.. חזרתי להקיא פה ושם.אבל רק שאני אוכלת נגיד בלילה חצי מקרר,אז אני הולכת להקיא אח"כ. זה קורה פעמיים בשבוע בערך..וזה לא עושה לי נזק בכלל!! במשך היום יש לי תזונה בריאה שאני אל מעיזה להקיא. רק לפעמים חסר לי שוקולד במבה חטיפים וכאלו, אני אוכלת..והולכת להקיא. אוף כמה שאני שונאת להקיא אתן לא מבינות עד כמה.. זה לוקח לי המון זמן,ואני לא יכולה להירגע עד שאני מרגישה שהכול יצא החוצה,שזה דבר שלוקח לו המון זמן לקרות:\ מה שלומכן יפותיי?

גם אני התגעעגתי ושלחתי לך מיילים אז תראי אותם.. מה איתך ספרי:)) שלך דניאלה

גם אני התגעגעתי.. תהיתי מה קורה איתך .. פשוט נעלמת.. כל הסיפור שלך ממש מדאיג אני מקווה שאת גם שוקלת בין כל דפי ההרס העצמי שרצים לך בראש גם איך לעשות את החיים שלך יותר טובים ובריאים בין היתר מה שלא נראה שקורה .. מה קורה עם הדוגמנות?.. ודרך אגב להקיא פעמיים בשבוע זה אותה סכנה גם אם את מקיאה אחרי יום שאכלת ורק את החטיפים את עושה הנחה ומקיאה .. זה מספיק בשביל דום לב .. את לא באמת יודעת מה קורה בהקאות האלה.. תחשבי על זה... ואם את נורא רוצה לאכול חטיף .. תאכלי אותו במקום ארוחה.. עדיף ויותר טוב מהקאה.. זה הרע במיעוטו.. וזה שמרי עלייך.. המון חיבוקים ואהבה ויום נפלא.. הילה :-)

אני זקוקה לעזרה דחופה! בתי בת 23,. תמיד היתה שמנמנה. לפני שנתיים עברה משבר רומנטי קשה, ובעקבותיו החלה בדיאטה חריפה. היא הורידה 30 ק"ג ונראתה מצוין. היא החלה טיפול פסיכולוגי, והמטפלת אמרה שיש לה תסמינים של בולמיה. (אכילה מרובה ואחריה ספורט וצום) היא לא רצתה טיפול נוסף, ואפילו לא מרשה לדבר על הבעיה שלה. בחדשים האחרונים היא אוכלת בלי הפסקה, אך הצום והספורט נעלמו לגמרי, ולכן היא משמינה מאוד. הטיפול הפסיכולוגי לא עוזר, אולי יש דרך אחרת לעזור לה? הומאופתיה? טיפול אלטרנטיבי? איך להגיב למצב? אני לא מעירה לה על האכילה שלה, כי אני יודעת שזה יפריע לה מאוד. מצד שני אני מתפוצצת כשאני רואה אותה ליד המקרר כל הזמן. אנא תני לי עצה!

הדבר האחרון שתעשי הוא להביע סלידה כלפי הבת שלך גם אם זה נורא מגעיל אותך כי השחקן הראשי במלחמה מול הפרעות אכילה הוא "אביר האהבה" וברגע שאת כאמא משיבה לה מלחמה ברמת מה שניצב מנגד שהוא מן הסתם הדמות השיפוטית הלא אוהבת שנמצא גם בתוכה .. ברגע ששתיכן נפגשות עם אותו קול ושלמעשה אחת מכן לא שוברת את ההתנגדות, המחלה מתעצמת ויצר "הדווקא" נכנס לפעולה וכולם מפסידים מזה .. ברור שהיא זו שצריכה לעשות עבודה עם עצמה אבל שום עויינות או לחץ מצידך לא יתרמו לעניין אפילו אם זה לא מדובר במילים.. את יכולה להיות סמוכה ובטוחה שהיא חשה בהתנגדות שלך וחמור מכך בסלידה שלך ויש לך את זה .. המילים שלך אומרות הכל... וגם השתיקה שלך.. אני מניחה שהדבר שאת יכולה לעשות הוא בכל הכוח להיות שם .. לאהוב אותה להפסיק לשחק את השחקן הנפגע המתבייש.. השחקן שנכשל בלהיות אמא .. הקורבן.. אלא שכן לקחת את המושכות בידיים .. לבוא איתה לפגישות .. להיות שם .. לדבר איתה.. לעשות איתה דברים שמחים .. במפורש לא ללכת לקנות איתה בגדים!!! והכי חשוב להיות שם לא מהמקום השיפוטי .. לשאול אותה שאלות כמו מה יעשה לה טוב באמת או כיצד את יכולה לעזור לה או פשוט להיות שם מבלי לשפוט מבלי לנסות לתקן פשוט לאהוב .. זה חתיכת שיעור בשביל שתיכן כאחד!!!.. יכול להיות שהמילים שלי מקוממות אותך כי את בטח תאמרי לי "אבל אני אוהבת אותה.. עשיתי הכל בשבילה.. "... לאהוב אותה פירושו להניח לה להיות בכל מצב שהיא תבחר וגם לשקף לה מהצד מה היא יכולה לעשות כדי להשתפר ובינינו זה עבודה לכל הצדדים גם עבורך כאם.. גם את צריכה לעשות עבודה עם עצמך בלי שום קשר אליה אני מניחה שאת סובלת מאותו הדבר אולי בווריאציה אחרת .. בתך לא סתם רכשה לעצמה הפרעת אכילה.. נסי לראות כמה באמת הרשיתם לילדים שלכם להיות כפי שהם ללא הרצונות שלכם והשאיפות שלכם כהורים .. נסי לראות האם הייתה מסגרת של יציבות .. האם היית שם כאם כשהיא נזקקה .. ומה בעצם העברת לה עם כל מה שהענקת לה.. עם כל ההזנה כמה ביקורת ושיפטויות היו שם .. נסי לבדוק אם לא הענקת לה את כל הפחדים שלך בתמורה עם כלח הכוונות הטובות שלך ואני בטוחה שהיו.. אין כאן שפיטה יש כאן רק רצון לגרום לך להבין מדוע יש הפרעת אכילה.. ומדוע היא יכולה להתעורר .. כמובן שלה יש חלק מלא בעניין ואחרי הכל זו אחריות שלה והחלטה שלה. אני מציעה לך ללכת לטיפול ולהניח לבתך כי היא כבר בטיפול .. לדעת שכל מה שקורה לה הוא חלק מהטיפול אפילו אם היא עולה במשקל ..אפילו אם יש החמרה כל סלידה שלך ממנה רק תחמיר את מצבה .. תימנעי מכך גם אם את בשתיקה .. חבקי אותה .. אל תכריזי מלחמה נגדה רק מפני שאת לא מסופקת .. או מפני שאת ביקרותית ולא אוהבת בדיוק כמוהה כשהיא ליד המקרר היא רוצה אהבה .. היא לא באמת רוצה לאכול .. היא רוצה להרגיש מסופקת ושום דבר אחר לא מספק אותה חוץ מזה .. וצריך ללמד אותה איך מגיעים לסיפוק בדרכים אחרות ולא בכוח אלא מכורח האהבה ויכול להיות שהיא צריכה ללמוד את זה לבד מההתנסות .. מהכישלון .. מהטעייה .. אין דרך אחרת .. תאהבי אותה כי זאת התרופה שלה גם אם בא לך לצרוח כשאת רואה את זה .. אל תתיחסי אליה כאל מצורעת ואם זה קשור בכסף יש אמונה שאומרת שכל מה שאנו זקוקים לו קיים וניצב לנגד עינינו וברשותינו בכל זמן אמת .. תשנני את האמונה הזאת וייטב בעבורך ובעבורה כאחד. זה ירגע ברגע שהיא תרגיש אהבה .. למטבע הזה יש שני צדדים והמחוייבות לשני הצדדים היא לא קלה.. המחוייבות הכבדה מעל הכל היא שלה כלפי עצמה .. היא זו שצריכה להחליט .. היא זו שצריכה לבחור בחיים ובאהבה ולהפסיק לרפד את עצמה בהגנות. אני מניחה ששיטות אלטרנטיביות תמיד עוזרות ואף מרפאות אבל היא צריכה לבחור בזה.. המון אהבה בהצלחה אני כאן לעוד שאלות ושיהיה שבוע טוב.. שלך הילה

שבוע של תקווה שבוע ללא יאוש שבוע של הצלחה שבוע יותר טוב לכולם נפילה אחת לא תשבור אותנו אנחנו בסוף נגיע לפסגה הכל מתחיל בצעד הראשון כך נגיע לפסגה(שזה ההצחלה) אני כל כך מאושרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת היום אכלתי ארוחה שלמה עם ההורים ואני מרגישה כל כך טובבבבבבב הילונת שלחתי לך מייל אוהבת אותכן מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה

עניתי לך.. שבוע נפלא מקסימונת.... :-)

איך הייתה השבת??? .. אני מקווה שטובה ... מאחלת לכולם הרבה שמחה וברכה. אור וניסים שיקרו במהרה בימים אמן. .. זהו חודש של ניסים .. לא יזיק לבקש משאלה.. המון אהבה ושיהיה ערב נעים ושבוע נפלא.. :-) הילה

אני כל כך מאושרת את לא יודעת כמה הילונת לי יש כבר נס שהתגשם שאני מאושרת אבל מחכה לאדם מסויים שיושיע אותי מהכל שיגעל אותי מיסוריי רק הוא יכול אני מקווה שבפסח לכבוד זה הוא יגיע ויעזור לי לשם שינוי:D ואיזה חודש של ניסים ? תרכיבי את אופקי:)) מה איתך ספרי:)) אוהבת אותך מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה

איזה קטע בדיוק באתי לכתוב לך ששלחתי לך מייל והנה אני רואה הודעה ממך.. :-) אני שמחה על מה שאת מספרת ואל דאגה הניסים יגיעו... ואני יודעת שהנס הזה נמצא בתוכך ובכל אחד אחר והוא זה שבעצם יציל אותך שזה בעצם את!!!! וזה מדהים!!!! אם כמובן תועילי בטובך לראות את זה !!!! ואני ברוך השם בטוב ...רק משתפר.. אני אוהבת אותך ואולי תשקלי באמת לעשות את מה שהצעתי לך במייל... המון אהבה ושבוע נפלא אהובה שלך הילה

הרבה זמן לא כתבתי כאן..אולי מניסיון להתחמק מהעניין כמובן שזה לא עזר להרבה זמן. הכאבי בטן לא מפסיקים ההקאות ממשיכות הדיכאון והבכי משתלטים השומן הורג אותי לאט המחשבות לא פוסקות אני מיואשת כ"כ אין בי כבר שום ניצוץ הכל כבה לי רק חושך מסביב רק ההנאה שבסבל אין לי יותר כלום לא רוצה כלום רוצה שקט פאקינג שקט! את ליל הסדר כמובן שלא אסבול! אבלה אותו עם בקבוק וודקה על הים בת"א. ומה איתכם?

.

גון מתוקה בכל יום אני חושבת עלייך באמת! ונכנסתי מידי יום לבלוג שלך אבל כלום לא היה רשום... אני רואה שלא מסתדר לך כל כך אבל מתוקה תקחי את הכל אולי שונה תחשבי שונה על המצב שלך? כי אני מבטיחה לך שזה ישתנה מתי שהוא:)) ואגב- וודקה לא כשרה לפסח אני חושבת- אז אני לא בקטע;) באמת מה וודקה תפתור? אני לא רואה את עצמי חוזרת לשתות בזמן הקרוב היו ימים שהייתי דופקת את הראש כדי לברוח מהכל אבל בובה זה לא הולך ככה צרכים להתמודד עם זה כאשר בורחים היא חוזרת:)) תגידי איך בצבא? אוטוטו אני מתגייסת גם ואני פוחדת שיגלו וכ"ו? איך אצלך? אוהבת דניאלה אגב- תקראי את הקישור שלי החיים היפים אולי יתן בך תקווה:))

עכשיו סיימתי לקרוא את מה שכתבת.. תגידי בעיניין של הסמים זה נכון? שלך דניאלה

לקחתי סמים כדי לברוח.. זה לא עזר במיוחד. ממש לא מומלץ! למה שואלת? ד"א-יש לך מסנג'ר?

גון מתוקה .. אני כבר לא יודעת מה לומר וזה די נשמע מדאיג לגבייך.. אני גם קוראת מה שאת כותבת בבלוג.. וזה נשמע שהוא מכין את עצמו לקראת הפרידה הגדולה מהעולם בהירואיות שאת מנסה לפרוץ מאחורי המסך. וכן, אני מניחה שכל התרחקות לא ממש מאפשרת לך לברוח יותר מידי רחוק כי תמיד יקרה משהו שיזכיר לך שיש לך בפנים ילדה שצורחת "הצילו" והיא מחכה שתצילי אותה מהטרור הזה שאת אם לא יצרת אותו, לפחות אם לא יותר, מעצימה אותו ומעניקה לו חיים כל יום מחדש וזה לא תורם לך ובטח שלא לה. זהו חודש של ניסים אז אני מבקשת שיקרה לך נס.. לך ולכולן אני מבקשת בשבילך שתרצי לחיות טוב, בשמחה ובאהבה קודם כל לעצמך. אני מבקשת בשבילך לרצות בעזרה ולפנות לאחת שתעזור לך לעזור לעצמך .. ואני מבקשת שיקרה לך הנס שאת כל כך זועקת ורוצה שיהיה לך.. ואת יכולה לבקש .. אולי הנס הזה יפתיע אותך ותראי שזה יכול להיות אחרת .. תני לזה צ'אנס.. ואולי תשקלי בכל זאת לחגוג ולא בטבילת שכרות שלא תוביל אותך רחוק.. השתדלי להיות שמחה .. מצאי לעצמך דרכים שיעשו אותך באמת אחת כזאת ולא בכאילו זה אפשרי.. ואני שולחת לך חיבוק ענקי .. אני אוהבת אותך .. שמרי עלייך.. וחג שמח כבר עכשיו מלמפרע.. המון אהבה ושבוע נפלא.. שלך הילה :-)

רק על זה שאיכפת לך ממני. זה המון בשבילי. {{{{{{{{{{{{{}}}}}}}}}}}}} שיהיה לך פסח קסום וכשר :)

hey... I have had it...I don't want to live any more... I have tried to commit suicide,I have no one to talk to...so what can I do?I haveno where to do the "LILE HASEDER" ...because none of my family talk to me...and you know why?because they embarrass at me...I wanna cry'just from thinking about it... well,good bye you all The lost girl

דבר ראשון אני חושבת שאת לא אבודה בכלל!!! ושנית למה הם מתביישים בך? בגלל ההפרעות אכילה?? מתוקה על הניסיון להתאבדות שלך לא משמח אותי בכלל כי אני מכירה את ההרגשה שרוצים למות וזהו אבל בובה את חייבת להבין התאבדות??? לא בא על הפרק בכלל!!!! לפעמים אני יודעת ההורים אומרים דברים לא כל כך מוסרים הם אומרים זאת מתוך כעס אני בטוחה שהם לא מתביישים בך כי בטוח אין למה ואם היה ניסיון של התאבדות או קיי מבינים מה הבעיה וממשיכים אלה לא נעצרים ילדה אבודה אני לא מצאתי את הנכונות לספר להורים אך רציתי לומר לך שפה מצאתי את עצמי ללא שקרים\ללא מזימות\ללא רמאויות.. אני מקווה שאת תמצאי את המקום הזה כמוני שלך דניאלה :-) שבת שלום:))

Hey, dear girl I know it is very hard for you right now so I believe the most important thing you should do is to write a long letter for your parents explaining them exactly why you did it AND that you needed their love AND you couldn’t find it anywhere else in your life except from trying to do your self harm AND you need their love especially now AND not for them to avoid you, which wont resolve anything, you must do it even if you decide not to send the letter after all, because it is crucial for you to let your feelings out. The next thing you must do is getting help immediately. I will be glad to help if you'll let me. Please contact right now the Ichilov hospital eating disorder center AND ask for help! Phone number: 03-6974707 Try to feel good AND think positive you have all your life ahead of you. With love Hila

חיזוקים וחיבוקים... :-) אהבה.... א- אור ה- הארה ב- ברכה ה- הרמוניה חיים בשלום ובאושר שבת שלום.... ממני לכולם.... :-) הילה

גםם ממני.... שבת שלום לכולםםםםםםםם אוהבתתתתתת עדד אינסוףףףףףףףףף לינוי :-)

אין לי עוד כוח...... נגמר לי הכוח הרצון היכולת לראות את הדברים אחרת!!!!!! כמה שאני מנסה... ואני באמת מנסה.... כלום לא הולך!!!!!!!!!!! כול יום דקה דקה שניה שניה המחשבות הם אותם מחשבות!!! כמה שאני מנסה לשנות אולי לא מנסה מספיק! אבל מנסה..... מה אני יכולה לעשות עוד?! רוצה לספרר הכולללל הכוללללללללללל הכוללללללל בפרטי פרטים אבל למי??? ההורים פחחחחחחחחחח אפילו בצחוקק לאאאא איןן סיכויי!!!!! לא רואים כלום ממטר...... זהוווו אתם היחידות רק פה אני יכולה להגיד מה באמת עובר עליי! אבל עדיין.... אני מרגישה כאילו אין לי כלום! :(((((((((((((((((((((( נמאסס להרגיש לבדד כולכךך... עד שכבר מנסים לדבר איתי אני שותקתת לא רוצה להגיד כלוםםםםם!!!! אז למה אני מאשימה את כולםם! הבעיה אצלייייי רק אצליייייי ותמיד הייתה! איכסססססס אני שונאתת את עצמיייייי שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתת רק רע אני עושה לעצמיי למה???!למה??אני עושה את זה?! מה כבר עשיתי מה???? אוחחחחחח כמה אני אוהבת לרחם על עצמיי כזאתת מפגרתתת!!! מתרחקת מכולם רוצה ולא רוצה אני אל יודעת מה יהיה הסוף רק רוצה שהוא יגיע כבר הסוףףףף המיוחל הזה!!! נמאסססססס לבכותת נמאססססס כול יום אותו הדבר קמה בוכה יושנת בוכה!!! רוצה למות אבל פוחדתת!!! כי מה יהיה אז אני יודעת שאני רק יסבול יותררר..... אני כבר לא מאמינה לעצמייי..לא מאמינה בעצמי...אני לא יודעת מי אני?! אני לא שולטת בכלוםםםם יותר!!! הכול עובר כולכך מהרר זהוו איי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה...... שמישהוווו יציל אותי מעצמיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני אבודההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אני לא רוצה שזה ימשיך רוצה ליהות נורמאליית!!! אבל אני אף פעם לא יהיה...חבל:( חבל לי עלייי:( מצטערת..... הייתי חייבת לרשום את זה.... אין לי מקום אחר:( בנות תרגישו טוב!!! אוהבתת מאוד אוהבתת את כולכןןןןן!!! הילונת מלאכית מהממת אוהבתת אותךך המוןןן אני מקווה שהכול בסדר!

אף פעם אל תאמרי "אף פעם" אפילו אם רע לך.. אני יודעת שזה קשה ואני יודעת שאת רוצה.. ואני יודעת שאת מפחדת.. ואני יודעת שזה לא פשוט... אבל תעצרי רגע ותנסי למקד את זה על דף.. או אפילו איתי.. מה באמת מפריע לך ... שלא קשור באוכל או בגוף... ואז אפשר לחשוב על כל מיני פתרונות יצירתיים איך לפתור את זה .. אולי אפשר .. אולי לא.. אפשר לנסות זה בטוח.. את תראי לבד שזה לא באמת קשור לדימוי הגוף שלך .. זה כן קשור לדימוי הערך העצמי שלך וזה משהו שאפשר לעבוד עליו אפילו אם נכון להיום זה נראה לך עגום ביותר ובלתי אפשרי ולא ניתן לשינוי.. תני צ'אנס.. אולי תירשמי לחוג נחמד..משהו שיתן לך להרגיש טוב עם עצמך וישפר לך את תחושת הערך העצמי שלך ברגע שתביני שאת יכולה ומסוגלת להיות הכל ולשמחתך ולשמחתי זה בכלל לא נמדד בקילו יותר או קילו פחות .. עד שלא יצרתי לעצמי מסגרת אחרת גם אני לא הבנתי שזה קשור בזה ... וזה עניין של הרבה תרגול ורצון.. וכוונה ומוכנות ואהבה לעצמך.. אל תאמרי שאת שונאת את עצמך כי זה נורא ואת משדרת לעצמך שזאת האמת ואם זאת האמת אז אני שואלת אותך איך תוכלי לשנות אותה? לשם כך אל תאמרי אפילו לא בצחוק כי את לא מאפשרת לעצמך להיות אחרת.. איך את יכולה לשנוא מישהי כל כך נפלאה שאני מכירה שכולנו מכירות פה.. אחת שעוזרת לכולם עוד לפני שהיא בכלל עוזרת לעצמה וכולן פה יכולות להעיד על זה.. אז אני שואלת אותך.. איך את מסוגלת?...מה כל כך רע בך?... זה לא באמת נכון ואת סתם מפחידה את עצמך אבל יש בעיה ובה צריך לטפל וזה חשוב וזה בכלל לא משנה איך קוראים לה או איך היא נראית אבל היא קיימת והיא דורשת טיפול. וכן, לפעמים מאוד קשה וזה הכי טבעי לרחם על עצמנו...פשוט תתנגדי בכוח .. ובמודע כי זה לא טוב לך.. ואם זה קורה יש גם שיעור שאומר להניח לזה לקרות באיזשהו שלב את כבר תהיי שבעה ואולי לבד תרצי לשנות ..ולהניח לזה יש עוד משהו... נראה לי שאת חייבת לעשות שיחה דחופה עם אמא שלך .. פשוט להסביר לה שקשה לך עם זה ... בלי להגזים .. בלי לפוצץ את זה יותר מידי פשוט להגיד לה מה את מרגישה לבקש שזה ישאר ביניכן... לבקש ממנה שהיא רק תשמע ולא תגיב.. או איך שתבחרי.. תשאלי אותה אם היא יכולה לעמוד בזה נראה לי שזה צעד סופר חשוב בשבילך .. ואת תראי שהשד לא כל כך נורא.. יש עוד בעיה והיא לא רק שלך .. יש לכן נטייה לחשוב שאם אתן במשקל תקין אז אין בעיה... בהפרעות אכילה זה הכי חמור שיש כי אז בכלל אין שום דיאלוג עם אף אחד...ומפחדים לספר כי כאילו על פני השטח לא נראה שקורה משהו.... למרות שאם לא מפחדים לראות ניתן לראות יפה מאוד שמשהו לא בסדר.. ורציתי לומר שאל תתני לזה לשלוט בך כי אולי את פשוט צריכה עזרה ואת מפספסת את זה בגלל מחשבה לא נכונה.. ויש מטפלים שמתייחסים אלייך ברצינות והמשקל או המראה לא אומרים כהוא זה .... את צריכה לטפל בזה ואני מניחה שהלבד רק מעצים ומחמיר את הבעיה.. אז תניחי לשבת הזאת להיות שבת של חשבון נפש... ותנסי לראות איך את מתקרבת יותר למצב של לשמור על עצמך ומה זה אומר ומה את צריכה לעשות בשביל זה .. לדבר עם אמא.. להפסיק להישאר לבד.... להתחיל טיפול... חוג יצירתי... להיפגש עם חברות ... כמה שיותר לדבר.. או כל דרך שתמני לעצמך שנראית לך טובה .. תעשי משהו אחד מהרשימה שיקרב אותך יותר ויותר למקום שבו את שומרת על עצמך ואוהבת את עצמך.... ואני אוהבת אותך ומחזקת אותך.. דניאלה צירפה משהו ממש נחמד.. תקראי.. שתהיה שבת שלום והמון אהבה מקסימה..... אני אוהבת אותך המוווווווווווווווווווווווווווווווווווווון יהיה טוב.. שמרי עלייך!!!! כי את חשובה לכולם!!!!!! ולעצמך בעיקר! שלך הילה :-)

איןן לך מושג כמה אני אוהבתת אותךך!!!! ואת מ-ד-ה-י-מ-ה אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היית פה!!! אז קודם כול..... הבעיה שאני לןא חושבת שאני יודעת מה בדיוק מפריע לי אני פשוט לא יודעת.. מה אני צריכה אני כבר מתוסבכת עם עצמי! אני לא יכולה לספר לאמא שלי.. אני יודעת שהיא תביןן אבל אני לא רוצה לנפץ לה את האשליה שהכול "מושלם" היא יודעת שהייתה בעיה.. ובגלל זה היא דאגה כולכך אז... אבל זהוו עכשיו היא חושבת שהכול בסדר בדיוק בגלל מה שאמרת עליתי במשקל אז היא חושבת איזה יופי הכול בסדר!!! אם היא רק הייתה יודעת! נתתי לה מליוןן רמזים...דיברנו על חברה שלי שהיייתה אנורקסית במצב ממש קשה והיא השמינה הרבה אז אמא שלי אמרה.. לפחות עכשיו היא בסדר!! אז אמרתי לה..מה את חושבת שאם עולים במשקל זה אומר שהכול בסדר?!..אז היא היסתכלה עליי במבט כזה ואמרה לי מה לאא!!! מה אני יכולה לעשות.... תאמיני לי שאני מנסה אני באמת מנסה.. אבל כמה אפשר לבכות כול הזמןן זה כבר מגעיל אותי לרחם על עצמי כול הזמןן.....אני שונאת את זה יש אנשים שבמצב יותר גרוע ואני חשובת שהמצב שלי הכי קשה!!! חושבת שאני הכי מסכנה..... הלוואי והייתי יכולה למקד על דףף מה מפריע לי האמת שאףף פעם לא ניסיתי וגם לא ניסיתי לחשוב על זה כולכך ממה אני כולכך פוחדת?! לגלות דברים שאני לא יודעת....... וזה שאני אומרת שאני שונאת את עצמי אולי זה נורא אבל זה באמת נכוןן:( אףף פעם לא אאהבתי את עצמיי מתיי זה יקרה היום הזה שאני יקוםם וייסתכל במראה ויאהב את מה שאני רואה?!.. זה יקרה בכלל?! אני כבר פוחדת להסתכל במראה אני לא מזהה את עצמי אני רק רואה שנאה שנאה עצמית שהולכת וגוברת ככול שהזמן עובר... ואחרי הכול אני באמת מנסה ליהות אופטימית מאמינה שיום אחד זה יקרה והכול יסתדרר אבל בשבביל זה אני צריכה לעשות הרבה.. אני יודעת.. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל....:( אני לא ישאיר את עצמי במצב הזה אפילו שלא איכפת לי מעצמי בכלל.... אני חייבת לעשות משהוו...כול עוד אני חייה... חשבתי ללכת לפסיכולוגית אבל אנהי לא יודעת גם ככה לה אני לא ייספר את כול האמת אז למה?! רציתי להרשם לאיזה חוג של ריקוד או משהוו אבל אני עדיין לא יודעת!!! מרגישה כולכך ענקיתתת בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע הילונת שלייי מהממת שלי אני אוהבתת אותך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן עדד אינסוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף את פשוט מלאךך..... שבת שלום ומבורך לך ולכולןן אוהבת המוןןןןןןןןןןןן לינוי

ואמרתי אני חייבת להראות לכולן... חיים יפים/איריס ארנסט דעי להביט בחלון הנכון ותראי שהעולם הוא בסדר חייכי אליו וגם הוא יחייך אלייך החיים הם יפים למרות הכל דעי לנצלם בתבונה הביטי וחייכי ותראי שהכל אחרת זכרי זאת תמיד זכרי על עצמך לשמור ובדרך הנכונה לבחור אתמול הייתי במצב לא הכי משמח אבל אחרי שנחתי אביאו לי את זה אמרו לי לא מעניין תראי וזה העלה לי חיוך... תשמרו על עצמכן דניאלה

:-)

דנייייי.... לאבב יוווווווווווווווו מליייייןןןןןןן!!!!!

היום אני מרגישה מצויין תנחשו מה ? אתמול לא הקאתי אפילו לא חשבתי על זה אכלתי כל מה שאני אוהבת כרגיל לא היו לי בולמוסים הרשיתי לעצמי לאכול עוגייה ואת הדברים שאני אוהבת ובצהריים אכלתי סלט כל כך גדול שלא יכולתי להכניס משהו לפה למשך 5 שעות ץ הרגשתי כל כך טוב עם עצמי כאילו רציתי לדאוג לגוף ולנפש שלי . לא הייתי דיכאונית או עצובה פשוט הייתי אני . היום בבוקר גם לא הקאתי נקווה שאני אחזיק כמה שיותר מעמד בלי להקיא היום יש לי תור לרופא בטח יש משהו לא בסדר בבדיקות . נחכה ונראה לדניאלה לפי מה שסיפרת על החבר שלך הוא לא שווה את צריכה מישהו שיאהב אותך ושידאג לך אם החבר שלי היה אומר לי לכי להקיא אם זה מה שאת רוצה הייתי מבינה שלא איכפת לו ממני ושולחת אותו לעזאזל . אבל אני יכוליה להבין אותך כי את אוהבת אותו . והאהבה יותר חזקה מכל דבר אחר בעולם אוהבת אותכן נשיקות .....לילי

לילוש זה כל כך גורם לי לתחושה טובה אפילו אם היה לי יום חרא את מאירה לי את היום זה כל כך גורם לי רצון לראות שהכל בסדר ולהיות אופטימית במצב של משבר ואני מקווה שהלך לך יום טוב:)))))))) דניאלה אגב לילי מתוקה -בקשר לחבר אולי אצור איתו קשר לא יכולה יותר אני מתגעגעת כל כך אליו.. ורק שתדעי כל החברות אמרו לי שהוא לא שווה אמרו לי את נראת יותר פיצוץ ממנו וגם הוא סתם חרא אני לא הקשבתי כי "התאהבתי" בו אני לפעמים מצטערת על זה אבל זה מה יש ויש להתמודד עם המציאות הזאת!! ובקשר לחברה שאמר לי לכי תקיאי כי את בטח מכירה את התחושה שרוצים לנקות את הגוף מהרעל אבל זה מה שהיה לי הייתי בלחץ וזה מה שעלה לו לראש לכי תרגישי טוב עם עצמך ותחזרי תעשי טובה.. לי ולך.. אני עדין אוהבת אותו ולא יודעת מה יש לי עם זה אולי אצור איתו קשר בטח שכב עם כל הבנות בת"א הבן זונה הזה בזמן שהיינו "ביחד" שכב עם המון נשים ועד שגיליתי.. אולי לא ראיתי את זה מכיוון שהייתי מרוכזת בעצמי ואמרו לי עוד דברים עליו אבל לא משנה הייתי במצב גרוע והוא "ניצל" את זה ואת בטח מכירה את התחושה שמאוהבים אז לא רואים הכל מזווית נכונה אלה מה שרוצים לראות... טוב איך אץ מרגישה היום??? אוהבת דניאלה

כל יום שלא מקיאים מזכרוני הוא יום מאושר.... ככה כל יום תחליטי לעצמך רק לאותו יום שאת מנסה שוב ושוב עד שזה יהפוך להיות דרך חיים... אנחנו איתך וספרי מה קורה ומה היה אצל הרופא ואיך הבדיקות שלך.. אני מקווה שהן תקינות .... אני מברכת אותך ושתהיה לך שבת נפלאה המון אהבה יקירה ... שלך הילה :-)

"גן של מחשבות" /של לואיז הי ספרון משעשע, נעים ויזואלית והוא עובד על אוטוסוגסטיות חיוביות ליצירת מציאות חיובית .. ספר קטן וקליל הבנוי על מחשבות טובות ואמרות חיוביות ... אני עובדת איתו המון במהלך היום וזה אחלה ספרון ... אז שיהיה לכולם יום טוב המון אהבה :-) הילה

"זהו יום חדש. יום שטרם חייתי אותו. אני נשאר בעכשיו, ונהנה מכל רגע ורגע".... תחשבו על זה.... :-)

אני חיפשתי את הספרון בנט ואני לא מוצאת:( טוב תראי שרשמת את זה נכון כי אני רוהצ לקנות אותו אולי מחר אצא לסטימצקי ואקנה לי כמה ספרים.. דניאלה חולה עלייךךךךךךךךךךךךךךך תודה על הכל!

אולי לא העתקתי נכון ... אני כותבת שוב.. "גן של מחשבות"......לואיז ל. היי יומן ההצהרות שלי בן לוויה לכתיבת רשמים ממסע אל גילוי העצמי.. בהוצאת אור עם זה מה שכתוב על גבי הכריכה ואם אין אז אפשר להזמין את זה .. זה פשוט חובה בכל תיק ובכל ראש!... אוהבת אותך ושתהיה שבת שלום ומבורך.... שלך הילה :-)

טוב עכשיו אחרי שרשמתי איך אני גאה בעצמי כל כך היה לי התקף של רעב פתחתי את המקרר אכלתי חצי גמבה וגבינת קוטג' אולי איזה 2 כפיות.. ומרק בטח מליין קלוריות אני פשוט לא מאמינה אני חייבת להפסיק! ומייד!! ולא אני אתמוטט טוטאלית!! אין לי מה עוד לעשות אני חייבת להירגעעעע אוף כל כך נמאס לי אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף איזו שמנה פרה מגעילה דוחה מפגרת סתומה חסרת אונים אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף נמאס לי מהכללללללללללללללללללללללללללללללללללל למהההההה??????? אוףףףףףףף סוף סוף הרגשתי טוב עם עצמי נמאס לייייייייייייייי מהכלללללללללללללללל טוב אוףףףףףףףףףףףף נמאס לי חייבת להרגע דניאלה

לפעמים הגוף צריך אוכל .. ולא תמיד אפשר לתכנן רעב.. נכון שהוא פועל על פי הרגלים אבל תכלס הוא גם עובר הרבה שינויים .. ולפעמים אם זורמים איתם הוא זורם איתנו כי אז אנחנו מפסיקים להתנגד לו ואז התחושה היא בהכרח נפלאה.. גם לא עולים מזה .. הגוף לא תמיד צריך לרדת במשקל ואני שמתי לב שמה שעושה את ההבדל הוא בהכרח איך שאת מרגישה כלפי עצמך .. את תרגישי חרא כלפי עצמך.. את באמת תיראי "פרה".. את תרגישי שאת אוהבת את עצמך ושלמה עם המראה שלך עוד יגידו לך שרזית ושאת נראית מדהים .. זה פשוט בא מבפנים.. את חייבת להבין את זה .. ואת לא יכולה להתווכח עם זה שהגוף צריך את הההזנה שלו ולא את כל ההמצאות החידושים והנפלאות שאומרות שהוא לא צריך כלום... תכלס אם אין דלק הרכב לא נוסע... הגוף לא נוסע... אני אוהבת אותך .... שמרי עלייך ושיהיה יום נפלא... :-)

דניאלה מה נשמע ? מה קורה איתך היום מקווה שמרגישה יותר טוב את לא פרה ולא מגעילה פשוט היית רעבה ואכלת שזה הדבר הכי נורמלי בעולם ולא אכלת סתם דברים אלה דברים בריאים (קוטג' גמבה מרק ) את לא צריכה להרגיש רע עם עצמך זה קורה ? לפעמים האדם מרגיש על הפנים אין מה לעשות במקרים כאלה תסגרי את העיניים תנשמי עמוק ותחשבי על דברים חיוביים מאחלת לך יום נפלא באהבה לילי

הילונת אני קצת יותר בסדר כועסת על עצמי אני קצת בלחץ בקושי יש לי זמן לנשות אפילו... בקרוב הלחץ ירד ואני אחזור לעצמי אני חושבת אני מפחדת לאכזב את עצמי אותך את ההורים ואת כולם בעיקר!! את האמת את עצמי אכזבתי אין ספור פעמים וכן אני לא חוששת בלדאוג לעצמי... אני לא יודעת כבר מה לעשות עכשיו אני רעבה לא אכלתי משעה 3 בערך ואכלתי סלט גבינה ותפוח מכיוון שאני קצת בלחץ ואז אכלתי 2פונצים וכפית דבש ושוקולד..ועוד משהו לא זוכרת מה אבל אני אכלתי עוד משהו.. כי הרגשתי מסוחררת מעט הייתי חייבת להחזיר לעצמי את האנרגיה לגוף.. אני אכין לשתות משהו חם וארגיע את עצמי... אני את האמת במצב של עליה:)) אבל הבעיה אצלי שכרגע אני קצת בלחץ אז זה משפיע עליי מאד!! אני לא יודעת מה לעשות:( ממה אני שמחה היום? שמצב היאוש כבר לא אצלי הוא חלף לי... דניאלה:)

אפשר ליפול ואפשר לאכזב.. ותכלס אם לא מצפים אז לא מתאכזבים .. זה הולך ביחד... תהיי את .. את לא חייבת לי שום דבר.. ואת לא חייבת להורים שלך שום דבר את כן חייבת לעצמך דבר אחד והוא להיות מאושרת ושמחה וטובה לעצמך זה הולך ביחד בחבילה אחת שקוראים לה אהבה .. ואם את רעבה לכי לאכול ואם את לא תפרי את עצמך ותעשי לעצמך דברים שמעצימים אותך ואם לא פשוט הניחי והכי חשוב שתזרמי עם מה שבא.. אני הבנתי שהלכת לאכול בעיני זה טבעי ואל תשכחי שלגוף יש חוקים משלעצמו ואם תכבדי את זה יהיה לך טוב... אני מבטיחה לך! העניין הוא שמה שעומד מול כל הדבר הזה זה בעצם ההתמכרות לרזון כי היא לא מאפשרת לך לזרום.. אז בואי נוותר עליה היום .. האמיני לי, אני עושה את זה כל יום.. וכל יום אני נעשית יותר ויותר חופשייה .. גם את יכולה להיות כזאת ואם לא אין אכזבה.. יש רק דבר אחד עובדתי ... את מתרחקת מהאמת שלך ..זה הכל! לוותר על זה שווה להתחבר לעצמך.. חבילה אחת בלי פיצולים.. תאמיני לי אין יותר טוב מזה. אני אוהבת אותך .. יום טוב נשמה ..

שהכל אצלי בסדר. לא, באמת! לעתים נדמה לי שהכל מאחוריי וזהו, נגמר. אבל לא. שום דבר לא מאחוריי. כל ההבדל הוא ש"התיישבתי" כבר על ההפרעה הפרטית שלי. אני והיא "מאוזנות". אני יודעת כבר הכל עליה, והיא יודעת הכל עלי. אני יודעת ב ד י ו ק מתי היא תיקח פיקוד על המערכות שלי. אני יודעת ב ד י ו ק מתי אני לא אוכל, ועד מתי אני לא אוכל, ומתי אני אוכל, ומתי אני אפסיק לאכול, ומתי אני ארגיש כאב-הראש, החולשה והסחרחורת, ומתי יבוא לבקר מר בולמוס, ומתי אני צריכה מתוק, ומתי אני צריכה מלוח, ומתי אני לא צריכה כלום. אני כבר יודעת את כל החישובים. יודעת בקילוגרמים, יודעת בגרמים, יודעת במיליליטרים, יודעת בסמ"קים, יודעת בפאונדים, יודעת בליטרים, יודעת בגלונים - גם הבריטי וגם האמריקאי, יודעת הכל. רגילה. רגילה להישקל בשלושה משקלים שונים - לפני השירותים, אחרי השירותים, לפני המקלחת, אחרי המקלחת, לפני מחזור, אחרי מחזור, לפני המים, אחרי המים, לפני השינה, אחרי השינה, עם נעליים, עם נעלי-בית, בלי נעליים, לפני היציאה מהבית, איך שאני נכנסת הביתה. אני יודעת. אני יודעת הכל. רק דבר אחד אני לא יודעת - לעזוב את זה, לוותר על הכל, ופשוט - ל ח י ו ת ... להיות סתם בנאדם נורמלי. אחחח... איך אני מקנאה באנשים ש"ז ו ר מ י ם" עם החיים... אלינור.

אלינור אני יודעת מה את מרגישה ומה שרשמת כל כך אמיץ כי אני לא הייתי מצליחה לרשום את זה ככה אולי אני לא הייתי מצליחה בגלל שאני בהתקדמות אבל בכל התקדמות יש נפילות.. אני יודעת את זה וזה מאד כואב.. ותדעי גם אני מקנאה באנשים ש"זורמים" עם החיים כי אין להם דאגות ואם יש להן זה "דאגות של עשירים" שלך דניאלה

אלינור אני יודעת מה את מרגישה ומה שרשמת כל כך אמיץ כי אני לא הייתי מצליחה לרשום את זה ככה אולי אני לא הייתי מצליחה בגלל שאני בהתקדמות אבל בכל התקדמות יש נפילות.. אני יודעת את זה וזה מאד כואב.. ותדעי גם אני מקנאה באנשים ש"זורמים" עם החיים כי אין להם דאגות ואם יש להן זה "דאגות של עשירים" שלך דניאלה

גם אני לא תמיד זורמת.. לפעמים זה ממש מרגיז.. אבל בעניין האוכל למדתי שחייבים אחרת זה רק בוגד בנו ואת בעצמך יכולה להעיד על זה .. אני מאושרת שכתבת פה סוף סוף.... אני לא מאושרת שרע לך ואני לא מאושרת שלפעמים הבחירות שלנו ממש גרועות .. העניין של המשקל מזכיר לי את עצמי לכן במודע העפתי אותו מהבית ... לגלות לך משהו... זה עובד.. בהתחלה זה קשה , זה כמו להיזדקק לסם, את חושבת אחרי שזרקת אותו.. לקנות/לא לקנות.. את קונה זורקת שוב עד שיום אחד את מבינה .. זה לפחות מה שאני הבנתי שתכלס זה הדבר שעזר לי להתרחק מהמספרים הנמוכים ולהבין שאני עכשיו ניצבת עם הגוף שלי חייבת להקשיב לו ללא משקל .. זה גם עניין של בחירה המחשבה הזאת לוותר על המשקל בהרבה מאוד שלבים של התמודדות עוררה בי פלצות ועשיתי את זה מספר פעמים עד שבפעם האחרונה הסכמתי לחיות עם הפחד.. אני ממש יכולתי להרגיש פחד שאני עכשיו הולכת בלי קביים ... כך לפחות זה הרגיש.. ופחדתי שאני לא יהיה שווה בלי זה .. ופחדתי שאני לא יהיה מיוחדת בלי זה .. וגיליתי שתכלס זה לא מעניין אף אחד .. אז אני יכולה להישאר רגילה לגמרי ואפילו להינות מזה ... ואפילו לגלות שזה הרבה יותר קל ממה שחשבתי.. העניין הוא שאז את מתחילה לגלות את מה שטטאת מתחת לשטיח ואז מתחילים לעלות כל מיני דברים אחרים.. מי את .. מה את.. מה הספקת.. מה לא הספקת.. אם את שווה .. אם את לא שווה .. אם את בודדה.. אם את יכולה להתקיים בכבוד.. הכשלונות מאחור מתחילים לצוף ואת לא בטוחה שאת אוהבת את מה שאת רואה ואת מה שאת מרגישה ולמרות זאת את צריכה לקבל שזה חלק ממך ואם את רוצה שינוי את חייבת לעשות משהו למענו.. אני מניחה שאצל כל אחד זה בא בווריאציה אחרת אבל תכלס כולם נוגעים בשאלות האלה וכולם מרגישים וכולם רוצים להיות שווים .. מוצלחים ונאהבים כי אחרי הכל יש לנו אגו מנופח שגם אותו צריך לדעת"לאכול" .. לתת לו מספיק מקום כדי שהוא תמיד יהיה בטוב עימנו ולא הפוך כי אלוהים יודע שהוא יכול ליצור את ההיפך הגמור.. גם אי יכולת לוותר על המחלה.. זה גם סוג של אגו.. אנשים שפוגעים להם באגו מילדות יבחרו בדכ בדרכים מאוד הרסניות להעצים אותו ולתת לו חיים בגלל הפגיעות ובגלל תחושת חוסר הערך שאופפת אותם.. אבל בסוף אנחנו נשארים פגועים כי אגו זה כמו פחד ואחרי שהמסיכה יורדת נשאר הפחד ואז עושים לך פו ואת עפה אם את באה ממקום של אהבה שזה בדכ מקום שממיס את האגו אז בהכרח אין פחד ואת ניצבת חזקה עם עמוד שידרה .. האגו במקרה הזה משרת אותך מהמקום הגבוה ולא מהמקום הנמוך.. יחי ההבדל הדק.... זהו מתוקה .. אני איתך.. תחשבי על זה .. אני אוהבת אותך .. ואני מאמינה שעם כל האיזון הזה שיצרת בתוך המחלה גם יבוא שלב שאת תוכלי לוותר על זה במודע וזה יהיה ממש טוב.. נעשה פגישה ונחגוג את זה כולם .. ואם זה אומר שאת צריכה להתמודד עם העובדה שהחיים הם לא מציאה גדולה.. אז תקבלי את זה כבר מעכשיו הם לא מציאה גדולה וזה הרגע להתחיל לחיות אותם כי זה לא ישתנה וכל אחד צריך לעשות פה עבודה .. עם הסיכוי לרגעים בודדים של שמחה אמיתית שלעולם לא תוכלי לחוות כל עוד את שם... אין לאן לברוח.. יש משהו שהוא גדול מזה ואת חלק מהדבר הזה ... אז תשתפי פעולה את בטח לא תסבלי כמו שאת סובלת עכשיו .. יותר גרוע מזה לא יכול להיות ... יקירתי שיהיה לך יום נפלא... המון אהבה שלך הילה :-)

הילה - שתהיי לי בריאה... אני קוראת אותך ומסכימה איתך ברוב הדברים, אבל בכל זאת אני תקועה במצב שפשוט נבצר ממני לשנותו. הרבה דברים חוסמים אותי, דברים שאין לי יכולת "ליירטם" ולהשתחרר מהם, אך עוד לא הפסקתי לנסות... הרי אני יודעת שהחיים הם לא מציאה גדולה. לא מציאה גדולה בכלל, למען האמת. את השיעור הזה למדתי, לצערי הרב, בגיל צעיר מאד. לא היו לי הרבה שנות חסד... אבל אני חייבת לציין כאן נקודה חשובה - בדרך-כלל הפרעת-אכילה ממלאת את עולמה של הסובלת ממנה בצורה כזו שהיא מספקת מין בריחה לחולה, כך שהיא לא מתמודדת עם חייה הסו-קולד "אמיתיים" , אלא רק עם המחלה שלה. אצלי לא כך הדבר. כמו שאת יודעת, אני כבר מזמן לא ילדה, אני חיה בעולם הזה ובחיים האלה, ומתמודדת עם ההפרעה הפרטית שלי בנוסף וביחד עם כל הבעיות שלי, ולא במקומן. גם לו רציתי לברוח מכל הבעיות שלי ומעצמי וממי שאני - אני פשוט לא יכולה לעשות זאת. ועד כמה שזה נשמע מופרך ודפוק, ההפרעה שלי מהווה מין הצדקה פרטית שלי לסבל שאני עוברת. כלומר - הרי אני יודעת כבר עכשיו שאני לא מי שרציתי להיות ושאני מאוכזבת מעצמי ומהחיים שלי בכלל ושאכזבתי את כולם, אז אולי מגיע לי עונש...וחוץ מזה היא קיימת אצלי כבר כ"כ הרבה שנים, אז אולי בעצם זה מגיע לי. טוב, נו, אז אנחנו מסתדרות... בסך-הכל זה כבר לא קיצוני כמו פעם... גם כל עניין המשקל - הוא די מטאפורי. ראשית, אני ממש לא במספרים הנמוכים ממש, לפחות לא אלה שרציתי להגיע אליהם... שנית, הרי אני יכולה לא להישקל בכלל כמה ימים, כבר עשיתי זאת, אך העניין הוא התחושה הגופנית הכבדה הבלתי-נסבלת הזאת. אני מרגישה כל-כך רע עם עצמי, שלפעמים אני מדמיינת שאני לוקחת את המכשיר הזה של הנגרים (מגלפה?) ומגלפת את עצמי, את הגוף שתמיד רציתי ולא הגעתי אליו... אבל השורה התחתונה היא שהיום אני בטוחה ויודעת שזה לא מה שיהרוג אותי ושלא כך אני רוצה לבלות את שארית חיי - אנמית, רעבה, חלשה ונוטה להתעלף. אני מודעת ושומעת את פעמוני הזמן, ובאמת משתדלת לאט-לאט לעבוד על עצמי ועם עצמי. אני מקווה שאת פירות המאמץ הזה אני אראה בעתיד. כי זה קשה. קשה מאד. דניאלה - תודה על תגובתך. את מיטיבה לכתוב כאן ולעודד את כולם, אך על עצמך את בקושי מספרת. אני שמחה לשמוע שיש התקדמות אצלך, ואני מקווה שהליך חיובי זה יימשך, גם אם נכונו לו נפילות. אז אל תיבהלי מהנפילות, הן תמיד תהיינה שם לצד הדרך, אז אם נופלים - נושכים שפתיים, קמים וממשיכים. נכון, זה קשה ומייאש, אך זה חלק בלתי-נפרד מהחבילה הכבדה הזו. זכרי זאת. מאחלת לכן את כל הטוב שבעולם! אלינור.

שלום לכל בנות הפורום ולהילה המקסימה... הילה- אני חייבת לציין שאני אמנם לא כותבת כאן לעיתים תכופות כמו שאר הבנות, בעיני את עושה עבודה מעולה! את כ"כ נבונה, יש לך תמיד את המילים הנכונות וזה נורא חשוב... הדברים שרשמת לי מקודם, היו מילים מאוד חזקות והשפיעו עלי מאוד, חשבתי על הכל, וזה מדהים כמה בנות מרגישות כמוני... קראתי את דבריה של רוני, זה פשוט כאילו הוציאו את המילים שלי מהפה... אני פשוט מתקשה להבין כיצד כל העולם הזה נהיה כ"כ מר עבורנו? איך ביום בהיר אחד הכל התהפך? כיצד אוכל, שהיה עד לפני 4 שנים הדלק לחיים, נהפך לשטן! זה משהו שכ"כ לא ניתן להבנה, ממש מיסתורין.. ברור לי שהשאיפה לשלמות, ע"פ הכללים שהחברה שלנו מציבה לנו, וכל הדוגמניות המסכנות הללו שמרעיבות את עצמן, היא אחת מהסיבות... פעם- מלא היה יפה... עכשיו זה ממש גורם לניכור מהחברה. מה שמתסכל אותי, זה שאמא שלי וחברותיי וידידיי תמיד אומרים לי שאני נראית טוב, ובמקום להבין זאת ולקבל את עצמי, אני חושבת שזה ההפך... לגמרי! קשה לי להשלים עם העובדה שאני אראה ככה, כל הזמן מנסה לתקן ולתקן... עד מתי? רק עד שירדו הק"ג המיותרים... משהו שקורה ואז אני ב"היי" לתקופה מסויימת, ואח"כ, מתחילה להגזים שוב ועולה הכל בחזרה עם תוספות... לחשוב שהיתה לי ילדות כה מאושרת ואח"כ באזרחות הכל נהיה שחור, זה משהו שמציק לי יותר מכל. אני מרגישה שפיספסתי המון דברים בחיי, ועדיין, בשל המראה שלי.. תמיד אני דוחה אירועים, לובשת בגדים ש"מסווים", לא יוצרת קשרים עם בחורים שמחזרים אחרי, וכאילו כל העולם שלי ב-pause כזה... הכל נעצר... לפעמים כשאני הולכת לשיעור ריקוד, דבר שאני הכי אוהבת בעולם(!), אז אני מסתובבת סביב הבניין לפחות 5 פעמים עד שאני אוזרת אומץ ונכנסת... מפחדת שיבחנו אותי, יבקרו אותי, ירכלו עלי, כל הזמן באי שקט כזה... והנשים האחרות לא יותר טובות ממני- גם להן יש כל מיני תסביכים עם ה"שומנים" שלהן... למרות שכשאני רואה מישהי שהיא נראית טוב ומדברת ככה, אני לא קולטת איך היא יכולה בכלל??? הרי זה לא הגיוני! אך כשזה מגיע אלי, הכל הגיוני... לא מעניין אותי מה יגידו... סתם, הרהרתי לעצמי, זה נורא עוזר לשפוך את הכל, מאחר ואני מאוד מופנמת, תמיד אוגרת הכל בפנים... ולא מרשה לאף אחד להיכנס... אבל זה עושה טוב... נורא טוב. גם העובדה שאת כאן לחזק מאוד מקלה עלי. אז שוב, תודה לך. יום נפלא, שרון.

שרון מתוקה אני כל כך מבינה אותך אבל אצלי זה אחרת כל החיים אני זוכרת את עצמי שהאוכל היה פיתרון להכל להרגשה שלי כאשר אני כועסת,עצובה וכ"ו.. ובקשר להילה היא מלאךךךךךךךךךךךךךךך ואני מתה עלייה שלך דניאלה

בוקר טוב דניאלה מה נשמע אני מקווה שהיום יהיה לך יום נפלא בקשר לבחור שלך לפי דעתי הוא לא שווה לא מגיע לו מישהי כמוך חמודה וטובה יהיה לך יותר טוב בלעדיו אתמול החבר שלי אמר לי שהוא שמח שקצת השמנתי לאחר שהוא ראה אותי אוכלת חביתה עם שתי פרוסות לחם .אבל אני לא יודעת מה קרה לי אחרי שאמר לי את זה הלכתי והקאתי את הכל אפילו מה שאכלתי לפני .אפילט שאני יודעת בוודאות שלא השמנתי לא יודעת הרגשתי מוזר לא הייתה לי שליטה על זה הלכתי והקאתי אבל אחרי זה כאילו שחזרתי לעצמי אמרתי לעצמי "יו מה עשיתי " והכנתי לי עוד הפעם ארוחת ערב קלה שכוללת מרק =שתי פרוסות לחם קל = 2 כפיות קוטג' 5%ולסיום ליקקתי סוכריה על מקל . כאילו שרציתי לנחם את הגוף והנפש שלי לאחר ההקאה שבוע שעבר עשיתי בדיקות כי לא הרגשתי טוב ומחר יש לי תור לרופא מקווה לשמוע רק טוב אפילו שאני לא בטוחה בזה . מקווה שהיום יעבור בטוב נשיקות

את כל כך עשית לי טוב:)) אני שמחה שהבוקר היה לך טוב אך מה בהמשך?? ספרי:)) רק שתדעי מעידה אחת לא תשבור אף אחד ואגב אחרי בולמוס כדאי לשתות את המרקים של ה10 קלוריות לאחזיר את המינרלים לגוף... ובקשר לבחור שלי אם הוא אומר לי בואי נחזור אני קופצת על זה כי אני אוהבת אותו אבל אני יודעת הוא לא יעזור לי אני גם לא מצפה דניאלה:))

שלא ידבר איתך על הנושאים האלה.. כי זה בדכ מה שקורה כשמדברים עליהם במיוחד אם אומרים לך שהשמנת .. פשוט תסבירי לו שלא יעיר הערות בנוגע לענייני אוכל וגוף... זה גם יעזור לך ... מעבר לזה אני ישמח שתשתפי מה קורה עם הבדיקות ובאיזה מצב את שיהיה לך יום נפלא מקסימה... המון אהבה שלך הילה

מה שלומך יקירה? מה שלום אביך?? דניאלה:)

דניאלה שלום, אבא שלי אחרי הניתוח הוא סובל מכאבים חזקים מאוד אנחנו מקווים שזה חלק מההתאוששות ונקווה שיחזור לעצמו. מה שלומך את? ליאור

אני לא מצליחה לנחש...... :-)

אני מפחדת.... מפחדת להישאר ככה... :(( שכל החיים אני יחשב קלוריות וישנא את עצמי... היום בבוקר יצאתי מהבית לבשתי גופייה לא הכי צמודה די רופפת והסתכלתי על הבטן והצדדים השמנים שלי והתחלתי פשוט לבכות אפילו שהחולצה לא צמודה עדיין רואים את כל מה שאני כל כך משתדלת להסתיר אין לי כוחות אני אוכלת כל היוםםםם כי כבר אין לי כוח להחזיק את עצמי אין לי כוח להיות רעבה.... ואני ממששששש רוצה לרדת אז אם אני כל כך רוצה ואין דבר העומד בפני הרצון למה לא הולך למה...?? אי חושבת שאחת הסיבות שאני אוכלת המון זה בדידות... יש לי המון חברות אבל תמיד הייתי מתבודדת בנפשי לא יעזור אז אולי האוכל הוא "חבר"..? אולי הוא תחליף.... הוא ממלא את הריקנות שבי הריקנות שאני מדמה לרעב... כי אני לא כל כך אדם רעב אני שבעה נורא מהר ואני יכולה לא לאכול שעות אבל קשה לי לעצור את עצמי שאני רואה משהו טעים.. בכל מיקרה אולי הטיפול יעזור לי ...ואולי לא... אבל אני ייתן לזה צ'אנס ניראה איך הולך ואם זה עושה לי טוב..

לרוני . את לא צריכה לבכות על דבר שטותי שכזה אף אחד לא יכול להיות מושלם תאהבי את הגוף שלך גם לי יוצאים לי קצת צמיגים מהמתניים אבל מה אפשר לעשות דבר אחד אני יודעת גוף של דוגמנית לא יהיה לי בחיים למה להרוג את עצמי בגלל משהו בלתי אפשרי אנחנו צריכים ללמוד לאהוב את הגןף שלנו כמו שהוא .לי יש סימני מתיחה בהתחלה התביישתי ללבוש קצר להראות בטן או רגליים (והייתי גם שמנה ) אבל לאט לאט למדתי לחיות עם זה אין מה לעשות והחבר אוהב אותי איך שאני .יש לי גוף יפה ףאך לא שדוף לגבי זה שאת בודדה אם יש לך חברים תהיי איתם כמה שיותר תעסיקי את עצמך ואם כיף לך לאכול תאכלי אך לא בהגזמה ביי לבינתיים

לרוני דבר ראשון כמו שלילי אמרה אסור לך לפחד נו אז מקסימום כל החיים תלכי עם הקלוריות אני בטוחה בסופו של דבר זה ישתנה!! מבטיחה!! אבל מה שאני כן אתיחס זה אל הגישה שלך נו אז מה אם ונגיד ושיש לך גמיגים נו זה נשי!! נו אז מה את פחות שווה? את אחם פחות טוב?? אני אענה לך לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא זה דבר ראשון דבר שני נו אז מה זה לא קריטי... ורוני גם אני פוחדת אבל הפחד שלי אחרת אני פוחדת שאני אפול שוב אבל הפעם לא יהיה לי את הכוחות לקום וזה לא שלא אני לא רוהצ אלא לא יכולה יש משפט אין לא יכול יש לא רוצה אבל כאשר את מצב של אי שליטה הגוף לא יכול הוא פשוט מתמוטט אבל לעומת זאת אני יכולה להמשיך להביס את המחלה שזה אני שמחה:)) ורוני כדרך אגב אני כל כך גאה בך!! את מראה לי את האור החיובי שאני יכולה להשתנות ואני יכולה להביס את המחלה!! לילוש את כל כך מתוקה אני לא יודעת מה הייתי עושה אילו הילונת לא היתה מרגיעה אותי(לאקיא לא בגלל שההורים איתי) לילוש את אמרת בקשר לחבר שלך אני לעומת זאת היה לי "בחור" והוא היה חרא של בן אדם אבל יש לי עדין רגש ואני אוהבת אותו הוא בגד בי הוא ידע על מצבי הוא ידע אם הוא מספר למישהו אני הורגת אותו אבל מה שרציתי לומר לך ח"ח בשבילו אני שמחה שהוא מראה לך כמה הוא אוהב אותך וכמה את חשובה לו ויותר מזה הוא אומר לך לאכול שאמרתי ל"בחור" נמאס לי אני הולכת להקיא אפילו שיצא מיצי קיבה אמר לי לכי כל עוד זה מרגיע אותך אמר לי פשוט לכי (את האמת אם היה אומר לי לא מישואל אותו פאקינג שיט!!) אוהבת דניאלה:)) וכדרך אגב : אני התעצבנתי כי זה היה בשעה 10 בערך שאכלתי את העוגה ואני לא רגילה לאכול בשעוטת כאלה ובגלל שנפלתי שאמבטיה אני לא מאמינה איך זה קרה לי-לא משנה אוהבת אותכן דניאלה

זה הרבה פעמים קורה בגלל תחושת ריקנות.. החלק האופטמי שתמיד אפשר ללמוד כיצד למלא תחושות כאלה.. אני מציעה לך לעשות דברים שאת אוהבת.. שיגרמו לך במודע לחיזוק בטחון עצמי ואת תראי לבד עם הזמן תוך כדי תרגול וסבלנות שהדברים ישתנו כי ברגע שהערך העצמי שלך יעלה כבר לא יהיה לך צורך להתעצב ממשהו כל כך ראשוני ובסיסי למען הקיום שלך .. את תלמדי להסתכל על ההזנה כפי שזה ללא כל תוספת נפשית רגשית שלא קשורה בכלל במזון.. ולדעתי זאת הדרך.. אם את חושבת על דרך אחרת מוצלחת יותר את מוזמנת לנסות העיקר שתביני שהערך שלך לא טמון באוכל ובטח שלא במראה חיצוני.... ואין מה לפחד... זה בר שינוי ואת יכולה כבר עכשיו ללמוד להעניק את זה לעצמך.. ואני מציעה לך במקביל לטיפול שתתחילי להירשם לסדנאת יצירה כלשהי אם זה אומנות .. משחק.. דרמה.. מחול.. מה שתבחרי זה ממש חשוב.... אני מניחה שהשילוב ביניהם מאוד ישפר את הרגשתך.. המון אהבה חיבוקים וחיזוקים .. שיהיה יום נפלא... שלך הילה :-)

פליז נמאס לי ללכת סחור סחור..

קחי ספר טוב ותקראי תשמעי מוסיקה כל מה שיוציא אותך ממחשבות או שפשוט תלכי לישון יהיה טוב מחר.. תמשיכי כאילו כלום לא קרה ותאמיני לי לאכול פרוסת עוגה פעם ב.. אפשר גם לרדת במשקל מזה .. כך שבכל מקרה זה לא סוף העולם... המון אהבה בובה ליל מנוחה שלך הילה :-)

שלום - אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב היום גם אני אתמול אכלתי שני קרואוסונים גדולים עם שוקולד ושני קוביות גדולות של גלידה בטעם מסטיק וריבת חלב אז מה ? לא קרה כלום אכלתי והלכתי לישון בהרגשה טובה והיום קמתי בבוקר ולראשונה לא הקאתי ואני מקווה שאני אמשיך להיות חזקה ולא אקיא במהלך היום עכשין אכלתי מעדן ומרק תירס ועוד מעט אני הולכת לאכול ארוחת צהריים . מקןןה לטוב להתראות בינתיים

תאמיני לי דניאלוש פרוסת עוגה זה לא סוף העולם... מצבך יחסית טוב בקשר לסחרחורות תלכי לרופא מתוקה את לא יכולה להזניח את זה את יכולה ללכת לרופא בלי שההורים ידעו.... את לא יכולה לדעת ממה זה נגרם אבל אל תזלזלי כי אין לדעת.... אם הייתי בוכה על כל פרוסת עוגה שאני אוכלת ביום אף פעם לא הייתי צוחקת בואי נגיד ככה....... יהיה בסדר מתוקתיי... יהיה בסדר... באהבה רוני.. :))

מה מצב הנפילה?... אני מקווה שאת בסדר.... חיבוקים המון אהבה יום טוב :-)