פורום הפרעות אכילה - תמיכה

תודה רבה על התמיכה. זה לא שהחבר שלי לא עוזר לי פשוט מאוד הוא חושד הוא אפילו פעם אמר לי מה את מקיאה ? אבל אני לא מראה לו את זה לידו אני אוכלת כרגיל וגם עם אחרים אני מתנהגת כרגיל רק כשאני לבד אני אוכלת ומקיאה . אני בטוחה בזה שהוא אוהב אותי ואכפת לו ממני אפילו הוא מתקשר אליי ואומר לי תאכלי אל תפספסי אף ארוחה . הוא דואג לי כי הוא יודע שאני עובדת קשה קמה משש בבוקר עובדת עד 17 חוזרת הביתה מנקה עושה כלים כביסה דואגת לכולם אפילו אין לי זמן לעצמי רק בבוקר ובזמן הזה אני מקיאה .כמה פעמים חשבתי להגיד לו אבל אני מפחדת לא יודעת למה פשוט לא נוח לי עם זה רק בפורום אני מדברת על המחלה שלי .אני בטוחה בזה שאני יכולה להפסיק עם המחלה הזאת אבל אני צריכה לרצות להפסיק אני צריכה מישהו לידי שיעודד אותי אבל אני לא יכולה לפנות לאף אחד ממקורבי הנה היוום אכלתי מרק תירס נודלס סלט גדול עם טונה וגבינה צפתית כאילו אכלתי בטווח הנורמלי וגם בבית עם החבר אני אוכל איתו . תביני אפילו אני לא מבינה את עצמי . במהלך היום אין לי התקף בולימי זה רק בבוקר או כשאני לבד ובעיקר אני מתנפלת על מתוקים שוקולד ביסקוויטים עוגות וכו". היום הרגשתי לחץ בחזה אז החלטתי ביני לבין עצמי שאני שוכחת מההקאות אני לא אתעורר מוקדם כבר עדיף לי להיות לחוצהבבוקר מלאכול ולהקיא הלוואי שאני אצליח החל מעכשיו . נראה מה יקרה מקווה לטוב.

נראה לי שהחבר שלך יכול לעזור המון רק שלא מומלץ להפוך קשרים כאלה לטיפוליים... אלא יותר לחזק את החברות שלכם.. לטפח אותה ולשאוב ממנה כוח אני עדיין ממליצה לך ללכת לטיפול .. אני לא יודעת איך את מתפקדת אחרי בוקר כזה .. שתדעי שאם זה ימשך זה לא יהיה לאורך זמן.. אחרי שנה את כבר לא תוכלי לתפקד... תחשבי על זה ... המון אהבה שלך הילה

תודה רבה , מכל הלב על החיזוק והתמיכה . מאוד חשוב לי שיש מישהו שמקשיב לי ומבין אותי . גם היום התעוררתי בהרגשה רעה אתמול בלילה רבתי עם החבר . אני מרגישה שכולם מצפים ממני ליותר אפילו שאני עושה את המקסימום .אני תמיד מנסה לרצות את כולם וזה אף פעם לא מספיק . אתמול בכיתי מכל הלב ואף אחד לא ניחם אותי . אני מרגישה שאני לא יכולה יותר. רוצה שיעריכו אותי בגלל מי שאני . ולא לנסות תמיד להיות מושלמת כי אני לא יכולה גם הבוקר אכלתי והקאתי אפילו שכואב לי להודות בזה אבל נמאס זהו אני לא אוכלת ומקיאה אני מפסיקה עם זה כאן ועכשיו. אני לא אהרוג את עצמי בשביל אחרים . אני מי שאני ואף אחד אפילו לא אני יכולים לשנות את זה

לילוש מתוקה רציתי להתייחס לזה שאמרת "להיות מושלמת" אין דבר כזה לא היה לי זמן בזמן האחרון אבל רציתי לומר לך שגם אני לא יכולה לספר את זה לאף אחד אבל מה שכן פה אני מצאתי את עצמי שפה אני יכולה לספר את זה מכיוון שה"בחור" שהיה לי ידע על זה לא עשה כלום ובנוסף היתה לו בלשון היתה לו ידידה שהיא מתה מאנורקסיה אני לא מבינה אותו... וההורים לדעתי אף פעם לא יבינו אבל אם תספרי הם יתמכו בך ככל האפשר ולילוש מעידה אחת לא תשבור אותך מבטיחה לך תפסיקי לילחם עלייה... שבוע טוב דניאלה

חזרו אלייי ממענה! זהו יום שני הבא אני הולכת לטיפול ראשוני... ואני חייבת לציין שאני כבר מרגישה יותר טוב... כנראה שיהיה בסדר בסוף... :))

בהצלחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחה... המון אהבה :-)

רוני'לה אני כל כך מאושרת בשלך השגת את הדרך לשביל הזהב גאה בך דניאלה:) לינויה איפה את?? אוהבת מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה

עשיתי בירור לא באיכילוב ולא בתל השומר יש אישפוז יום איכילוב זה רק מרפאה תל השומר רק אישפוז מלא מה את אומרת מה לגבי "שחף" שזה פרטי כניראה בסיגנון של מרפאה של קופת חולים או איכילוב רק הרבה יותר אישי ללא בירוקרטיה וכמובן עולה הרבה אבל מעבר לשיקול כלכלי על מה את היית ממליצה בהתחשב בנתונים החדשים הנ"ל? האם להיסתכן באישפוז מלא? או שכדאי בכל זאת לנסות קודם משהו פחות דרסטי?

קראתי את ההודעות ואת כל הבירורים שעשית בנושא.. אני יכולה לומר לך שאין הבדלים כל מסגרת טיפולית בנוגע להפרעות איכלה נוגעת באותם דברים בווריאציות טיפה שונות.. תכלס זה אותו דבר הצטערתי לשמוע שבתל השומר מחקו את האפשרות להיות שם באשפוז יום.. אשפוז יום הווה אומר להיות שם מהבוקר עד השעה 16 במעקב כולל כל הטיפולים הנלווים לטיפול בהפרעה ואתה חוזר הביתה כאשר זה מאפשר לך חופש התמודדות עם הכלים שאתה מקבל מחוץ לכתלי בית החולים.. ובעיני זה פלוס.. אשפוז מלא לא משנה באיזה מסגרת.. זה מתחיל בבוקר וכל היום סביב השעון יש פעילות בנושא... כולל לינה במקום כולל כמובן טיפול ישיר בכל מה שקשור באוכל עם הזנה קבועה לרוב ארבע פעמים במשך היום ובעקיפין בכל הצד הפסיכולוגי של העניין וחוזר חלילה יום למחרת, כולל בדיקות כולל כל מה שדרוש כדי לשקם את מצב בריאותך מכל בחינה שהיא... לא ניתן לעבוד בתקופה הזאת בין שלושה לחמישה חודשים .. בדכ זה זמן השהות במסגרות האלה.. בכל מקרה אני יודעת שהמחלקה בתל השומר היא למבוגרים .. אני לא יודעת לגבי שחף אם הם מקבלים גם מבוגרים שווה להרים טלפון ולבדוק.. בכל מקרה בכל מחלקה כזאת מזמנים אותך לפגישה .. וזה בערך אותו הדבר תשמע ותחליט זה לא דבר פשוט בכל מקרה .. וזה לא נעים בכל מקרה ואין דבר כזה עדיפות כשזה מגיע לטיפול אקוטי אם אתה בסכנת חיים כמו שזה אולי נשמע מפאת דחיפות הודעתך .. לגבי טיפול פרטני ולגבי כל השאלות שלך סביב הנושא .. בעני טיפול פרטני עדיף.. כי אני חושבת שזה יותר יעיל אולי אני טועה אני לא סגורה על זה השאלה אם יש לך תקציב בשביל זה?.. במידה ויש נראה לי שיש הרבה מאוד דברים שיהיה אפשר לשלב... הכל תלוי במצב שלך .. מצב של אשפוז הינו מצב שבו המחלה מכניעה אותך במאה אחוזים ושלך אין כביכול בחירה או שליטה .. אם אתה במצב הזה רצוי שתיגש לאשפוז.. או למיון שהם יפנו אותך ... בכל מקרה יש טיפול פרטני בדכ פעמיים בשבוע עם אתה באשפוז במקביל לקבוצות שיש במהלך היום... מקווה שעזרתי.. בהצלחה... ליל מנוחה.. :-) הילה

שלום לכולם הסןפשבוע הזה היה נורא זוועה . ביומיים האחרונים כל יום הקאתי 2-3 פעמים. אכלתי מתוך כעס כעס על החיים כעס על החבר כעס על עצמי רציתי פשט למות רציתי לוותר על הכל ולמות זה כל כך מצחיק כי האנשים שמסביבי לא רואים את כל מה שעובר עליי את כל הייאוש והדיכאון מאס לי לחיות ואת כל הכעס הזה אני מוציאה על האוכל אני אוכלתכדי להזיק לעצמי במודעות מלאה .אני רוצה לאכול ולהקיא לא מרעב אלא מאכזבה . מאכזבה מהחיים.נמאס לי .זה נורא לרצות דבר כזה אני יודעת שמשהו לא בסדר אצלי כולם דואגים לי ההורים האחיות שלי כולם אומרים לי שנהייתי ליותר מדיי רזה וזה לא יפה אני יודעת את זה ומנסה לא למעוד אבל כשהחיים חרא אין מה לעשות זה המפלט שלי . כואב לי בחזה בגרון הקאתי גם הבוקר מאוכזבת מעצמי יודעת שאני צריכה עזרה חשבתי לספר לאחותי על המחלה שלי אבל אף אחד לא יבין הם רק יצחקו אני יודעת או יגידו "אמרנו לך שהדיאטה בסוף תהרוג אותך זאת התוצאה כי לא שמעת לנו?. זה מה שהם יגידו ואין לי כוח לשמוע טענות מאחרים לא חסר לי על הראש רוצה מישהו שיחבק אותי חזק חזק שיהיה תמיד איתי רוצה לישון ולהתעורר אישה חדשה בלי בעיות ובלי הפרעות אכילה רוצה לחזור כמו שהייתי פעם לאכול וליהינות מהחייים רוצה להגיד שאני לא בולמית כי אני רוצה לרזות אבל זה נהפך להרגל שלי למפלט שלי כשאני עצובה עצבנית בודדה רע לי מבפנים והאוכל תמיד מנחם אותי אני אוכלת מכעס ומקיאה כי אני רוצה להזיק לעצמי לא יודעת אם המכתב מובן כי אני כל כך מדוכאת ועצבנית ומאוכזבת מעצמי ומהחיים כי חשבתי שאני יותר חזקה נראה לי רק מתי שאני ארצה באמת לצאת מהמחלה הזאת אני אצליח ואני רוצה . אבל צריכה מישהו יעזור לי וזה לא נמצא בסביבתי כאילו אני לא חושבת שאני יכולה לגלות את זה למישהו קרוב ..

זה באמת מאכזב אבל זה לא סיבה להישבר.. זה מאכזב כי את מבטיחה לעצמך שלא טיפלי.. שזה לא יקרה ואז את שוב נופלת כי ציפית שזה לא יקרה .. למצב הזה אפשר לייחל רק אחרי הרבה זמן של טיפול .. אז ליום אחד אפשר להחליט שזה לא יקרה וזה באמת לא קורה אבל רק ליום אחד, יום למחרת .. מחליטים שוב..כי את כבר עיבדת בתוכך את כל הכעסים ואת כל מה שהדחקת עם הזלילות וההקאות ואז הצורך לברוח לשם מתמעט בהתחלה נגעת בנקודות הכי מכריעות שיוצרות לך בעצם את ההפרעה הזאת .. הכעס שלך .. התסכול שלך מהחיים...האכזבות שלך אל מול כל השאיפות הגדולות ... אלה הם שבעצם מפילים אותך.. הדרך להתגבר על כל זה הוא פשוט לתת לחלקים האלה ביטוי ומקום .. לתת לעצמך מקום ושוב זה משהו שאת חייבת לעשות במסגרת טיפולית.. תשקלי את איכילוב כאפשרות במידה ואת לא רוצה לשתף את הורייך.. אני חושבת שכבר הזכרתי את זה... לומר מה שאת רוצה וללכת על פי מה שאת רוצה מתוך הקשבה נאמנה ולא על פי ריצוי של אחרים כדי להיות בסדר או גברת מושלמת .. את פוגעת בעצך ובנוסף לכך לא משיגה מאומה.. מעבר לכך שישי שבת הם תמיד ימים קשים במיוחד לבולמיות.. אני מציעה לך לתכנן מראש פעילויות שאת יודעת במודע שלא תהיה לך את האפשרות לזלול ולהקיא וכך תוכלי לשלוט על זה .. כי אני יודעת שבמהלך השבוע עם השגרה ניתן ביתר קלות לשלוט בסימפטומים בגלל שאת יותר בחברה למרות שאם זה לא היה מעניין אותך למתן את כל הדבר הזה גם זה לא היה עוצר אותך והיית מקיאה גם במהלך השבוע.. לכן מראש תקבעי לך מה לעשות ביומיים האלה.. להיות כמה שיותר בחברה של אנשים .. וכמה שיותר להעסיק את עצמך.. כתיבה .. ציור אם את אוהבת .. ללכת לים... לטייל .. עד שזה נגמר... אני מניחה שזה יעזור.. זה בדכ עוזר.. רק צריך להקפיד לפעול כך.. וכמה שיותר לדבר על מה שאת מרגישה כי ככל שתתני לזה ביטוי ככה תרצי פחות לזלול ולהקיא ולהיעלם בגלל שנמאס לך .. אני יכולה לומר לך שהמצב הזה יכול להוביל אותך לאנורקסיה במיוחד אם יש לך שאיפה לרזות ולא רק לשמור על המשקל .. שזה יותר מסוכן מרק סתם בולימיה. לכן הקפידי על לפחות שתי ארוחות ביום (שלא מסתכמת בגזר ומלפפון)..שאת יודעת שתוכלי לאכול אותן ולא להקיא ותצרי לעצמך סדר שאת יודעת שישמור עליך מפני כל הנפילות ברמת הסימפטום.. אחכ אם תעמדי בזה יהיה אפשר לאזן את זה יותר.. בינתים חשוב שתקפידי כמה שיותר לדבר על מה שציק לך ומעל הכל לשים את זה במילים ולא בטרור חסר תקווה .. המון אהבה יקירה ובאמת, לא נורא.. זה יכול להיות אחרת .. סבלנות.... חיבוקים וחיזוקים שלך ליל מנוחה הילה :-)

תודה רבה , מכל הלב על החיזוק והתמיכה . מאוד חשוב לי שיש מישהו שמקשיב לי ומבין אותי . גם היום התעוררתי בהרגשה רעה אתמול בלילה רבתי עם החבר . אני מרגישה שכולם מצפים ממני ליותר אפילו שאני עושה את המקסימום .אני תמיד מנסה לרצות את כולם וזה אף פעם לא מספיק . אתמול בכיתי מכל הלב ואף אחד לא ניחם אותי . אני מרגישה שאני לא יכולה יותר. רוצה שיעריכו אותי בגלל מי שאני . ולא לנסות תמיד להיות מושלמת כי אני לא יכולה גם הבוקר אכלתי והקאתי אפילו שכואב לי להודות בזה אבל נמאס זהו אני לא אוכלת ומקיאה אני מפסיקה עם זה כאן ועכשיו. אני לא אהרוג את עצמי בשביל אחרים . אני מי שאני ואף אחד אפילו לא אני יכולים לשנות את זה

אוף אוף הייתי ביים ופתאום איבדתי הכרה התעוררתי באיכילוב אחרי יומיי םשל חוסר הכרה חוסר תיפקוד קריסה רצינית של המערכות בגוף הרופאים מגידרים אותי כנס רפואי ם טוענים שהם לא יודעים איך אני חיה על משקל של 35 קיל ולנערה בת 21 שילדה בכיתה ה שוקלת ככה לחץ דם נמוך בהיסטריה לב פעימות של תינוק, מבינה שאי אפשר ככה נימאס מהבתי חולים מהדקיורות מהמחטים מההתעלפויות ככ נימאס ככ מבינה שהמשקל נמוך אבל בעצם לא מבינה משקל הכי נמוך שהייתי בוא אי פעם בשיאה של המחלה אבל עדיין אפילו מיים מפחדת לשתות מעדיפה תהתעלפויות על פני האוכל נשבר לי הממחלה הארורה הזאת ככ רוצה אבל בעצם לא רוצה לצאת מימנה ככ רוצה לכתוב אבל בעצם ניגמרו לי המילים... מישהי?)=

שלום מתוקה..! בדיוק נכנסתי כדי להודיע לבנות שחזרו אליי מאגודה שמטפלת בהפרעו אכילה וקבעו לי תור להיכרות, רציתי לשתף את הבנות שזהו יש לי את הכוח ויש לי את הרצון להילחם במחלה הזאת! כי אני בת 17 וזה לא מגיע לי ויש לי עוד כמה שנים טובות לחיות בעולם הזה ואני רוצה לעבור אותם בשלווה ולא במלחמות... יש לי כמה דברים להגיד לך.... את צריכה אמונה מתוקה תיאחזי במשהו תירצי לחיות כי למילים יש משמעות חזקה ואם תגידי משהו ותידבקי בו את גם תתחילי להאמין ואם תאמיני את תנצחי הכל בעזרת אנשים שאוהבים אותך וטיפול וכל השאר... מה נישאר לי להגיד לך יקירה שימרי על עצמך זיכרי שהאדם הוא יצירה חד פעמית ואם אנחנו ככה סימן שהטבע ואלוהים רצו שנהייה ככה.... אל תנסי לשנות את מה שאין ביכולתך... המון המון כוח ואהבה... רוני.. :))

האמת, גם אני לא יודעת איך את מצליחה לחיות כך.. אבל בעצם מה אני תוהה.. זו מחלה שאת שואבת בה כוח להגשים את עצמה כל עוד היא רוצה להתקיים והיא תעשה הכל כדי לקיים את עצמה... והיא מצליחה ובינתיים היא גם מנצחת .. החלק האופטימי שהיא זאת לגמרי ופה יש לך בחירה ורצונות משל עצמך ואת יכולה לבחור אחרת יש שלב שצריך לשבור את זה .. וזה תלוי בך.. את יודעת מה צריך לעשות.. זה שלב לצערי שבאמת נגמרו המילים.. חייבים לעשות... תחשבי על זה .. ותפעלי בהקדם שלא יהיה מאוחר מידי המון אהבה ליל מנוחה שלך הילה :-)

מאיה יקרה שלנו, תדעי לך שאני חושבת עלייך הרבה ודואגת לשלומך מאז אותו מקרה, ואפילו שאלתי את הילה עלייך. מה שאת מתארת הוא פשוט מצב איום ונורא ואני נורא נורא מצטערת לשמוע על כך. אני יודעת שמלים לא ממש תעזורנה, אבל אני מתפללת בשבילך שהסיוט הזה שלך יעבור כבר, שתבריאי ושיהיה לך טוב. את רק בתחילת חייך ועוד לא ראית כלום. חבל להרוס הכל על הדבר הזה. פשוט חבל. בכל אופן - אסור לאבד תקווה, ואני מקווה בכל מאודי שתצליחי להשתלט על זה, לצאת מזה ולהעיף את זה לכל הרוחות. יותר מזה אין לי מה להוסיף. לילה טוב! אלינור.

אולי בסופו של דבר תראי כמה החיים חשובים לך... מצד אחד רוצים שתלך מצד שני רוצים שמור עלייה אי אפשר לקבל את העוגה שלמה מצטערת יש דברים שצרכים לוותר מקווה שתוותרי על המחלה ולא על החיים שלך כי שאני נפלתי וראיתי שחור במקרה האחרון אימי היתה איתי במקרה הבא אולי אהיה לבד ואולי לא יהיה מישהו שיתמוך בי דניאלה

היי קראתי את כל מה שכתב לי. אני לא רואה את עצמי לבד בלי האנורקסיה... אני לא יודעת מה סחף אותי להכנס לפורום ולהתחיל לכתוב וזה באמת מתוך הלב. אני יודעת שהמחלה הזאת נוראית אבל אני לא יודעת מזה לחיות בלעדיה. לאן לא הגעתי כדי לנסות לצאת מהסבל הזה אבל כל מי שניסה לגעת לי בבועה שלי התרחקתי ממנו כמו מאש גם כשאני הלכתי ביוזמתי לטיפול פתאום הרגשתי שאני עושה טעות שאסור לי לתת לאף אחד להתקרב. הילה אני באמת רוצה שהסוף יגיע. הכתיבה עוזרת לי קצת להשתחרר מהלחץ שבו אני נמצאת וגם היום אני רואה שאין לי לאן להתקדם ואין לי למה להמשיך הלאה... תודה על ההקשבה.

אני מצטערת לשמוע שלא נותרה בך עוד תקווה וכי נדמה שכל העולם רק מרחיק אותך... אני עדיין חושבת שזה מסתכם בסוג של בחירה, זה מתחיל שם .. זה נופל שם .. וזה קם שם .. ואת היא זו שצריכה להחליט וכנראה שהחלטת והאמת שזה קצת עצוב.. אני מקווה שדעתך תשנתה.. יחד עם זאת אני יודעת שלמרות הקושי ואף על פי כן יש דברים שחייבים לעבור כדי לצמוח .. אפילו שזה הגיהינום בשיא התגלמותו ואפילו שלעיתים אנחנו שם מבחירה מלאה בהצלחה מתוקה .. ואנחנו פה.. המון אהבה ליל מנוחה שלך הילה :-)

היי, דניאלה, 9 שנים להיות אנורקטית זה לא 13 שנים שבהם אני בתוך הבועה הזאת. התכוונתי שאני חייה בסרט איימה. אוףףףףף המצב הזה הולך ומתדרדר... תביני הגעתי למצב שכל הגוף מתפרק לי וכואב, כשהלכתי לקופת חולים האחות שם אמרה לי שהרופאה כבר הרימה ידיים והיא לא יודעת מה לעשות איתי יותר וכל כך שמחתי לשמוע את זה כי אמרתי לעצמי סוף סוף הצלחתי לשבור אותה והינה הגיע הרגע שבו היא תניח לי, יותר מזה, דברתי עם עורך דין והוא אמר לי שאשפוז בכפייה זה תהליך מאוד ארוך וזה עוד יותר חיזק אותי כי סוף סוף יתנו לי למות בשקט. דניאלה, אין לך מושג כמה אני רגועה עכשיו ומסתדר לי הכל. שיהיה לך שבוע טוב...

תקראי כי זה חשוב.. ותשמרי עלייך.. אני מקווה.. שבוע טוב.. שלך הילה :-)

בבקשה עיזרו לי אני מתלבט איפה הכי טוב לנסות ליפנות לטיפול באנורקסיה שכבר הרבה שנים אירגון שחף? תל-השומר? מקום אחר? מה עדיף? האם מישהו יכול לתת עצה מניסיון ומידע כלשהו כל מידע יתקבל בברכה אני חושש מאישפוז ולא יודע אם זה צעד נכון ואולי כן כדאי לעשות זאת במיסגרת כמה שיותר עם אפשרות לתפקד (אני מבוגר) ואולי אף לעבוד ובנוסף אני חושש שבמיסגרת ממשלתית ולא פרטית הטיפול הוא הרבה פחות יעיל כי התיחסות פחות אישית ויש המון בירוקרטיה אנא עיזרו לי

למתעניין אני שמעתי את בית חולים איכילוב שהוא טוב אבל לא פירטת.. אני לא נכנסתי לטיפול עדין אבל שמעתי שבאיכילוב הטיפול טוב. ואגב- ממשלתי לא חייב להיות גרוע!!! יכול להיות שם יחס אישי... שלך דניאלה מקווה שעזרתי אם לא אתה מוזמן למקד אותי יותר:))

מסגרת בהחלט טובה שמשלבת את כל הטיפול הן דיאטני פסיכולוגי וקבוצת תמיכה .. טיפול שהוא חופשי שהוא לא במסגרת אשפוז והוא לא עולה .. רק חשוב להגיע אני חושבת שזאת מסגרת טובה .. אני הייתי גם באשפוז וגם באיכילוב ואני חושבת ששם זה היה הכי יעיל מפני שאני זאת שהחליטה לבוא לשם... כי אני רציתי ..לא בגלל שמישהו הכריח אותי כמו באשפוז למשל ומהבחינה הזאת כל הטיפול שלי היה תלוי בזה וזה מה שהיה טוב.. מה שטוב עוד בזה שזה לא יותר מדיי אינטנסיבי כמו באשפוז.. אפשר לנשום אוויר ולא להיחנק 24 שעות רק עם הדבר הזה.. בקיצור אני ממליצה ושיהיה בהצלחה.. הטלפון שם .. 036974707 אם מסגרת אשפוזית נראית לך .. אני ממליצה לך על אשפוז יום בתל השומר.. ולא מלא! כל התכניות שיקום שלהם יכולות להוביל אותך למצב של תפקוד מלא.. כמובן שזה תלוי בשיתוף הפעולה שלך .... שבוע טוב.. :-) הילה

שלום אני חושב שאיכילוב זה לא למבוגרים (לא בטוח) לגבי תל-השומר מה זה בידיוק אישפוז יום? מה ההבדל לאישפוז רגיל? מה עושים ואיך "חיים" בכל אחד מהאישפוזים מבחינת סדר היום? אודה מאוד על הכי הרבה פרטים שרק תוכלו לתת לי תודה מה לגבי אירגון שחף נניח שאני מוכן לצאת מגידרי - הכל כדי להבריא ולשלם העיקר שזה יהיה יעיל האם זה לא יותר טוב עצם העובדה שמדובר בפרטי והיחס הוא יותר אישי ויותר יתמקד בי ואולי אף יותר יעיל האם מישהו יכול לומר משהו על שחף? האם זה פחות טוב מתל-השומר או איכילוב בהנחה שמדובר בטיפול של אישפוז יום ולא מלא אם נניח שנשים את הצד הכספי בצד האם עדיף ללכת על שחף או שעדיין ההמלצה היא על תל0השומר? אודה על תשובה כמה שיותר מהירה זה ממש דחוף

את לא יודעת מה עובר עליי עכשיו אני מרגישה כאילו אני באיזה סרט איימה... קודם כל אני מצטערת לשמוע על סבתא שלך ועל דוד שלך. דניאלה, תראי איך את מנסה לעודד כשאת נמצאת במצב הזה שנקרא הפרעת אכילה ואת יודעת שאי אפשר לצאת מזה לבד. רחוק ממני הכיוון של לחפש את היציאה מהמקום שבו אני נמצאת. ההורים שלי מזמן כבר לא שותפים למחשבות ולרגשות שלי, הם לא יודעים באיזה מצב אני, את הכל אני עושה בסתר רק כדי לא לפגוע בהם, אין לי סיבה להמשיך לחיות בסתר הזה ולכן הגעתי למסקנה שצריך להפסיק לסבול ומהר אבל יש לי רק בעייה אחת והיא לא לאבד את האנורקסיה שלי כי היא החברה הכי טובה שלי ואין מצב שאני ירחיק אותה ממני גם אם אני יצטרך להתאשפז אשפוז כפויי ולא משנה לי איפה אני חייה איתה 13 שנים ואני גם ימות איתה. זה קל לעודד אחרים אבל את יודעת ורגישה את התחושות שלי כי כל מי שסובל מהפרעת אכילה יודע עד כמה קשה לאבד דבר קרוב, האנשים הקרובים רק פוגעים והאנורקסיה היא חברת אמת בלעדיה אני אבודה לגמרי. הייתי חייבת לשתף אותך במחשבות שלי כדי שתביני באיזה מצב אני. הגוף שלי חיי אבל הנפש שלי מתה מזמן.

מתוקה שללליייי האנורקסיה ממש לא חברה טובה שלך ממש ממש לא..... תיראי מה היא גרמה לך לאבד את עצמך היא מבודדת אותך מהעולם וגורמת לך להפסיק לרצות לחיות.... אני פחות מבינה פ מכל הבנות על הנושא כי אני לא עמוק בבוץ בואי נגדיר את זה ככה אני לא אנורקסית וכמעט לא בולימית אני די אכלנית כפייתית, אז אני יכולה להגיד בדיוק הפוך שהחבר הכי טוב שלי זה האוכל כי כשרע לי זה כמו סם זה ממכר ואני לא יכולה לעצור את זה אבל אני יודעת שהוא לא חבר טוב שלי כי הוא באיזשהו מקום גורם לדיכאון הזה..... מה שאני רוצה להגיד לך מתוקה שהדרך היחידה שתצאי מהמבוך הזה זה שתביני שהאנורקסיה הוא לא חבר ואפשר לחיות בלעדיו ודבר שני תרצי לחיות... החיים יפים יקירתי אנחנו לא רואות את זה ככה כי אנחנו חולות אבל העולם יפה וצריך לזכור את זה.... שבת שלום... רוני... :))

את לא תחשבי שהיא חברת אמת.. את תחשבי שהיא השטן בהתגלמותו... אל תנסי את זה... היא לא תבוא להציל אותך כשזה יקרה.... :-(

אין לך מושג מה אני מרגישה... אצלך זה ההורים רוצים לאשפז אבל אצלי זאת הרופאה שלי ואני לא יודעת איך לברוח ממנה היא מנסה הכל אפילו לפסיכיאטר של הרווחה היא הגיעה אני רוצה יותר מהכל למות ולהעלם אין לי כוח להתמודד מולה את אוליי יכולה לתאר את ההרגשה אבל זה קשה. כל יום שעובר אני מתפללת שלמחרת אני לא יקום יותר אני נמצאת במבוך שאין לא יציאה. אני רוצה את ההפרעת האכילה הזאת כי היא גורמת לי לשקוע בתוך עצמי ואף אחד לא מבין את זה. מה אני יגיד לך דניאלה החיים לא ורודים ואני לא מצליחה לראות את האור בקצה המנהרה. אני מאחלת לך שתמצאי גם את פתרון לבעייה שלך...

אצלי זה באמת אחרת אצלי כל האחים ואחיות שלי באותו תסביך... של האוכל אצלי אני בשקרים עם ההורים שאצלך זה גלוי מעיין יקירה את צודקת שהחיים לא ורודים אבל איך כמעיין יכולה לשנות אותם? בזה שתרעיבי את עצמך כל היום או שתקיאי או שתקחי משלשלים במה זה עוזר?? למי זה עוזר? רק נזק זה עושה(אני קיצונית דווקא רק כדי להראות לך את חומרת המצב) אני אספר לך משהו אישי סבתא שלי מתה מאנורקסיה ולפני חודש בן דוד שלי מת מאנורקסיה ויותר מכך לפני שנה אחותי היתה במצב כזה חשבנו גם היא הולכת אבל היא מסדר היום ואני לא מוכנה לתת לה לקחת עוד אחד מצטערת דניאלה זה כואב זה כואב מאד תחשבי על מי את משפיעה תחשבי למי את מכאיבה לפעמים אני רוצה שיכאב להורים שלי אבל לא מוכנה לזה... אוהבת דניאלה:)

אולי כשתפסיקי לברוח יהיה לך טוב... תנסי לחזור ולקרוא את כל מה שאת כותבת .. תנסי לקרוא בין השורות ותראי כמה שאת אומללה ולא בגלל שרודפים אחרייך .. אלא בגלל שחברתך הטובה כל כך מאמללת אותך.. תתאמצי לראות את זה... ותעזבי אותה מהר! :-(

"יש בך התלהבות..היה חל ממנה יש בחייך עבודה.. התחל לעשותה יש בך עצבנות.. הרחק את הכאב יש בחייך שמחה.. הרגש אותה, הכר אותה, שתף בה יש בחייך מטרות.. שאף אל השלמות יש בחייך תכלי.. גלה אותה":)) משהו לשבת:)) דניאלה

שבוע טוב... המון אהבה :-) הילה

שבת שלום... אני על סף ייאוש אל יודעת מה יהיה עם כל המצב שבו אני נמצאת אני מרגישה שאני דואכת ומאבדת כיוון של חזרה לחיים, אין לי שליטה ואני לא מצליחה להגיע לטיפול מבלי להתייאש ממנו כבר בפגישה הראשונה. אני מרגישה אבודה ואני רואה את המוות מתקרב. האנורקסיה שולטת חזק חזק חזק ואין לי יותר כוחות. מצד אחד מאיימים לאשפז אותי ומצד שני לא עושים אם זה כלום. מה עושים במצב שלא רוצים להתאשפז? מה עושים כשנמאס מהחיים ולא מרגישים שייכות לעולם הזה? מה עושים כשאין לאן לפנות מבלי שיפחידו באשפוז בכפייה? לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם ההמשך הקשה והכואב שקוראים לו לחיות...

מעיין יקירה שבת שלום אני יודעת כמה זה קשה גם לי (אצלי ההורים אצלך לא הזכרת מי) מאיימים על אישפוז אבל ביניינו אנחנו יודעות שהם בתכלס לא יעשו שום דבר... הם לא יכולים לעשות דבר ללא צו בית המשפט.... ואפילו אם הם יגיעו לבית משפט אז בסופו של דבר הם לא יזכו כי היה משפט כזה והילדה זכתה והיא שקלה 26 קילו!! מעיין אני אגיד לך את האמת גם היו לי מצבים ואמרתי יאלה קחו אותי ותעזבבו אותי לנפשי... אבל היום אני לא רוצה אני רוצה לעשות זאת לבד בדרך שלי כי אפילו אם אתחיל לאכול ולא לאקיא אז זה לא פותר את בעיה אלא תפתור את הבעיה במציאת הבעיה למה אני עושה זאת לעצמי... מעיין רציתי להמליץ לך על מעשה מסויים(אני מנסה בכל יום לעשות זאת) לקחת דף ולרשום במה היה לי טוב ובמה לא היה לי טוב ובסופו של דבר במה שלא היה טוב לנסות לעשות דבר הפוך ממנו ביום למחרת... מקווה שעזרתי ואספר לך דבר על עצמי ההורים שלי לא יודעים דבר הם רק בניחושים ומנסים למצוא את בעיה שבי.. פה בפורום הצלחתי לישאר ללא שקרים ללא רמאויות ללא מזימות כמו שאני נקייה בלי שקרים.. ואפילו אם מעדתי אני קמה על הרגליים ומחר יום חדש עם חיוך... אם תחייכי לחיים הם יחזירו לך חיוך:)))))))))) דניאלה שבת שלום:)

מה שלומך עכשיו?.... אני שמחה שהצטרפת אלינו .. אני לא שמחה לשמוע על מצבך.. אבל אני שמחה להעניק לך את האפשרות לשאול ולהיעזר ולהיתמך.. כי הבנות פה נפלאות ... ויש הרבה דברים מעניינים לקרוא אני רוצה לספר לך כמה דברים.. קראתי את כל ההודעות שכתבת ואת כל ההודעות שדניאלה כתבה לך בתמורה .. אני חושבת שהיא עשתה עימך חסד רציני כי היא נגעה בדבר הכי חשוב .. שמסתכם בכך שכל הפרעת אכילה שתצרי לעצמך היא במילים אחרות אשליה אחת גדולה על מה שכביכול החיים לא נותנים לך והיא כן.. ואת אכן נמצאת באחת כזאת שמשכנעת אותך לחשוב ששם מבטחך.. וזה רק מתעצם כי היא זו ששולטת בך.. היא שהיא בעצם את לגמרי. אני לא יודעת מה איתך ... אבל אני רצחתי 16 שנה מהחיים שלי רבויים בעיסה סמיכה ודביקה של אנורקסיה ובולימיה שוב ושוב כשכבר חשבתי שאני יוצאת מאחת מצאתי את עצמי בשנייה וחוזר חלילה .. טרם ידעתי מהי דרכי החוצה 16 שנה.. את קולטת מה זה ?... 16 שנה נעלמו לי לגמרי .. נמחקו לי לגמרי . 16 שנה שיכולתי להינות .. לשמוח .. לטייל .. ללמוד.. כל הילדות שלי .. הבגרות שלי.. האישיות שלי .. העצמי שלי .. האני שלי .. הכל נמחק.. ! 16 שנה ירדו לטמיון בעוד שאני הייתי קבורה מתחת לערימת עפר שהכינו לי גם "אנה" וגם "מיה" .. החברות שאת כל כך אוהבת ... ראיתי את העולם מבחוץ ולא יכולתי לצאת.. לא יכולתי לגעת .. לא יכולתי לומר שאני קבורה שם.. בואו להציל אותי.. אני זקוקה ליד הזאת, כי אני טמונה עמוק עמוק בביצה של הפרעות אכילה.. והיד הזאת לא באמת הגיעה כי הן תמיד שיכנעו אותי ששם טוב יותר ואני האמנתי לכל מילה.. וכך עברו להן 16 שנה רק בשנה האחרונה מתוך סך כל השנים.. קרה לי משהו .. וידעתי שאני לא יצליח למצוא יציבות וביטחון במקום הזה שאפילו לא נותן לי לנשום... רק אז הבנתי שאם אני לא בוחרת בחיים .. המחלה היא זו שתיקח אותי לגמרי ... וזה היה קרוב.. היא כבר עשתה את זה.. שוב ושוב כל כך הרבה פעמים יותר מידי ... רק כשהבנתי שהכל פורח מסביבי ואני נובלת.. רק אחרי שחקרתי מה הסוד של כולם .. אז הבנתי שאני יוצרת את מציאות חיי.. וכמו שחיי עגומים אני יכולה ליצור אותם מלאי שמחה ואהבה ושונים לגמרי בתכלית ממה שסיגלתי לעצמי לחשוב שיש בזירה הזאת של ה"א לכל גווניה.. אני מכירה את התחושה המופלאה הזאת של הרזון .. שאת כל כך שדופה.. שאת אפילו לא מרגישה כלום.. איזה כייף את בעננים.. אין תחושת היי כזאת בשום מקום אחר בחיים .. אני יכולה לגמרי להבין את זה .. שזה ממש מחליא לי את הנשמה שאת כאילו השגת כל מה שרק חלמת עליו.. ובעצם לא השגת כלום.. אני זוכרת את זה .. אני זוכרת את ההתעלפויות ואני זוכרת את השינה הארוכה ואת העיניים העייפות ואת בור העצבות התהומי על כל כשלונותי ואני זוכרת את כל ימי האשפוז ואני זוכרת את החולשה .. שאפילו לא באמת הצלחתי להינות מהרזון .. ואני לא יתפלא אם זה לא מה שקורה לך ממש ברגעים אלה... אבל זה לא הרזון.. את בעצמך אמרת .. זה העניין הזה שאת לא באמת רוצה לחיות.. זה עניין! וזה עצוב.. אבל אני יודעת שאת כן רוצה ואני יודעת שאת מתה מפחד לומר את זה במילים כי אז זה כאילו יחייב אותך להילחם באנורקסיה והיא שהיא בעצם את לא ממש רוצה בזה .. כי נוח לה שם.. כי היא לא צריכה להתאמץ.. הסוף ברור ואין בשביל מה לחיות וזה כל כך משכנע שהולכים עם זה עד הסוף.. ורגע לפני הסוף מצטערים כל כך .. ואז בדקה התשעים .. זה כבר מאוחר ואת לא יכולה לעשות כלום.. ואל תהיי בטוחה שיהיה לך טוב.. אני יכולה לומר לך שהגהינום רק יתחיל שם.. כי את לא אמורה על דעת עצמך לגדוע את חייך ... בשום קדושה שהיא זה עניין לבורא אל עליון.. לך אין יד בזה .. אבל את תקבלי את כל היד שבעולם כדי לצאת משם ברגע שתחליטי שאת לא רוצה אותה יותר בחייך כי הוא מעולם לא שנא אותך .. זאת רק את ששנאת את עצמך.. וברגע שתביעי נכונות כל העולם הזה יהיה שם בשבילך .. את רק צריכה לרצות ולתת אמון כי זה לא ילך אחרת .. מי אני שיגיד על אף שאני אומרת את כל מה שאני אומרת בכזאת תקיפות אולי מפני שחוויתי את זה יותר מדי .. אולי מפני שכל המשפחה שלי שחתה בתוך הדבר הזה אולי מפני שזה כל כך ברור לי ואולי אני טועה אבל כמו שאני ניסיתי וגיליתי שזה יכול להיות אחרת גם את תהיי חייבת לנסות כדי לשלול את האפשרות שאין לך זכות לחיות ...ואם יהיה לך טוב .. תוותרי?... יש לי תחושה שלא.. כי את תביני שזו זכותך מלידה לחיות אבל זה תלוי בך.. שוב ואני יכולה לומר לך שהשד לא נורא בכלל.. אבל זה יחייב אותך לנסות .. וזה יחייב אותך לבדוק .. וזה יחייב אותך להימנע כמה ימים מה"לא" שאת כל הזמן אומרת כהתגוננות ... אנורקסיה רק תאמלל אותך את יכולה להיות בטוחה בכך.. זה הרי לא מה שקורה כבר עכשיו?.. תעני לי את .. לא.? .. החיים יכולים להיות אומללים .. הם יכולים להיות ההיפך הגמור... באנורקסיה אין לך אפילו את האופציה שזה יהיה אחרת .. את קמה למוות והולכת למוות ... ...... החיים הם אוסף של בחירות .. את נמצאת במקום שאת נמצאת בגלל בחירה.. אנורקסיה היא בחירה יכולה להיות לך בחירה אחרת .. השלב הבא הוא לומר כן.. יכול מאוד להיות שהרופאה הזאת לטובתך.. יכול מאוד להיות שיקרה לך משהו טוב.. זה לא חייב להיות רע... וזה תלוי בך... אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולהיעזר בכל עת שתבחרי .. אבל זכרי.. שמעבר לתמיכה אם את רוצה לצאת מזה .. את תהיי חייבת להחליט ... את תהיי חייבת להביע נכונות כי אף אחד לא יעשה את זה במקומך .. ואני לא יאמין לך אם תאמרי לי שאת לא רוצה כי את לא היית כותבת פה ומתחננת לעזרה אם היה כך.... רק היום החיים שלי נראים אחרת .. וגם זה היה סוג של בחירה אני החלטתי עם כל העזרה שקיבלתי .. רק מתי שהחלטתי זה נעלם.. ורק היום אני קולטת מה הפסדתי.. תחשבי על זה... המון אהבה ליל מנוחה... שלך הילה :-)

אוקיי... אני לא יודעת למה אבל פשוט בא לי לספר את זה... היום עבדתי... ועובדת איתי מישהי שאתמול הייתה במספרה ושמה 600 שקל על גוונים ובסוף היא לא אהבה את התוצאה והיא בכתה ובכתה שעות על גבי שעות על שיער!!!! אתן קולטות...? מה יהיה בשעה שאנו נאבקות על בריאותנו הנפשית והפיזית בנות בוכות על שיער... איך אנשים לא מעריכים חיים..? ומצד שני קינאתי בה... הלוואי שהייתי בוכה רק על השיער שלי ולא על מה שיש מתחתיו.... ועל כך נאמר, צרות של עשירים..... שבת שלום לכן בנות יקרות שלי המוןןןן אהבהה... ושנדעע רק "צרות של עשירים".....

חחחחחחחח נשמתי נכון צרות של עשירים הלוואי עליינו צרות כאלה רק... מתוקונת מה איתך ועם הטיפול?? שבת שלום דניאלה

טוב אז לא חזרו אליי עדיין מהמקום שאני הולכת לקבל בו טיפול.... אבל מחר אני יתקשר שוב לראות מה קורה... חוצמזה שדי כרגיל אני די בירידה בשבוע האחרון לא יודעת חוזרת לבולמוסים מטורפים כאלה והשמנתי מאוד... לא קל לי.. מה איתך יפתי מה מצבך את אף פעם לא מרבה לדבר על זה.... אוהבת.. רוני...

זה אפילו יותר גרוע מצרות של עניים.. נשמע אבסורד.. אבל זאת האמת..

אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אתכןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן עדדדדדד אינסוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף הילונתת שלי לא הספקתי לשאול מה איתך?!...ואיך את מרגישה והכול יסתדר עם הברזל?.... תרגישי טוב!! אוהבתת אותךךך תמיד!!! רוני נשמתייי המהממת! קראתי הכולל במילה אחתת מדהימההההההה תודה! יהיה בסדר מתישהוא יהיה בסדר! אני מרגישה קצת יותר טוב היום!:) איך את מאמי?!...איך עבר היום?!... דניאלושששש אהובתייי המדהימה!! אוהבתתתתת אותךךךךךך המוןןןןןןןןןן מקווה שהיום עבר בסדר! אוהבתתתתתתתתתתתתתתתת עד אינסוףףףףף!!! כבר מעככשיו שבת שלום!!! לילה טוב וחלומות פססססססס....ZZzzzZZZ מלייןןןןןןן חיזוקים חיבוקין ונשיקות! :) לינויההההההה

איך את מקסימה?... אותי לא צריך לשאול .. אבל הכל מסתדר.. המון אהבה לכן.... שבת שלום... :-)

הזכרת באחת מתשובותיך את תל השומר ועד כמה הם טובים הילה לעומת זאת ראיתי שכתבה בידיוק להפך זה ממש מבלבל בנוסף אם הם כל כך טובים כפי שתיארת למה את לא שם? למה את לא מנסה טיפול דרכם? זה מוזר לי שמישהו ממליץ על משהו שהוא בעצמו לא עושה -- זה אומר שבכל זאת יש משהו לא בסדר שם האם אני טועה -- אנא פרטי כי זה חשוב לי לדעת להבין ולקבל החלטות בהתאם

אני רוצה להסביר כמה דברים.. מיכל לא בתל השומר.. היא שמעה על תל השומר דברים טובים וסיפרה על כך.... והיא שאלה אותי ועניתי לה מה אני חושבת מתוך החוייה האישית שלי שהייתה די טראומטית ויכול להיות שהיא מתלבטת .. ויכול להיות שמבחינתה זה לא כל כך פשוט כי יש לה שני ילדים ואלף ואחת סיבות למה לא להתאשפז כרגע למרות שזו אופציה שבמידה ואין ברירה חייבים לשקול אותה כי אף אחת לא רוצה לסיים כמו טרי שיאבו.. לא? ... אחרי שהיא שמעה אותי היא הבינה שזה לא כל כך ורוד כמו שחושבים בדיוק כמוך האמת.. זוהי באמת מסגרת שידועה כמצויינת לטיפול בהפרעות אכילה.... ואני חושבת שמסגרת פרטנית יעילה הרבה יותר זו דעתי .. לא חייבים לקבל זה לא עלה יפה מבחינתי כי אני מיקדתי את עצמי שם עם הרבה שאלות.. הם לא רגילים ששואלים הרבה שאלות .. מה לשעות ואני אחת שלא סותמת את הפה.. ולשאלות האלה לא קיבלתי תשובות .. יש חולים שזה עזר להם.. יש חולים שזה החמיר את מצבם.. יש חולים שזה היה פרווה בשבילם .. לא לכאן ולא לכאן.. יש ויש .. כמו בכל דבר.. זה לא או שחור או לבן... העובדה היא שאני הייתי בסכנת חיים.. ואני אושפזתי .. אני כן נתתי לזה צ'אנס אף אחד לא הבטיח שזה יעזור.. לגלות לך עוד משהו... אני לא באמת רציתי שיגעו בסוגייה שלי .. לא באמת רציתי להחלים .. שלא נדבר על לעלות במשקל.. אני מניחה שאם זה היה לגמרי בכפייה אז אולי היה קורה משהו אחר... אני מאוד נבהלתי ולא הייתי מסוגלת להכיל את הטיפול הזה .. אני .. זה אני .. את זאת את..... וזה אף פעם לא יהיה קל.. וזה אף פעם לא אותו הדבר מה שמתאים לי מן הסתם לא בהכרח יתאים לך והפוך.. כי אנחנו אנשים שונים אשפוז זה לא דבר קל .. וזה יכול לעזור אם מבינים לקראת מה הולכים ... אולי כן אולי לא.. כמו בכל דבר... מה שמכריע בסופו של דבר זה ההחלטה שלך לצאת מזה .. עד שלא תחליטי שום טיפול לא יעזור.. אבל שום טיפול .. את יכולה להיות מאושפזת כמו רוב הבנות ארבע חמש פעמים והן חוזרות לאותה נקודה בגלל אי היכולת שלהן לרצות להחלים יש נטייה לחשוב שאשפוז זה האביר על הסוס הלבן שבא להציל .. בואי ואגלה לך סוד.. אף אחד לא יבוא להציל אותך .. את היא זו שתצטרך להציל את עצמה.. אולי זה עצוב.. אולי זה שמח .. בכל מקרה זאת האמת.. ואין מה להתייאש.. קחי את עצמך בידיים .. תיעזרי בכל כלי שמוצע לך אבל אל תחשבי שהם יהיו האביר על הסוס הלבן.. לעולם לא! ותזכרי שאם את רוצה משהו.. גם השמיים הם לא הגבול.. המון אהבה ושבת שלום יקירה .. ... שלך הילה

אני מקווה שאתן בשלום.... המון אהבה וחיבוקים ממני :-) הילה

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-67275-00.html?tag=3-37-01 ... ואם כמובן לא מטפלים בזה וחושבים שזה יעלם לבד! בתקווה שלא יהיו עוד סיפורים כאלה.. חומר למחשבה ומעל הכל לקריאת שינוי הילה

הילה אני נפגעתי מהמחלה בצורה כזאת של מוות ויותר מזה המחלה הרגה את הרוח השמחה שבי ובכל מי שהיא נגעה אבל אני לא אתן לה החזרתי לעצמי את המוהות לחיי את האהבה לעצמי את הערכה כלפי המחלה גרמה לי לחשוב אחרת לחשוב שאני לא שווה שאני לא רצויה לחשוב שככה זה החיים אבל לא אני רצויה ויש אנשים שאוהבים אותי והכי הרבה אני אוהבת את עצמי.. מקווה ביום מן הימים כולכן תראו את האור שאני רואה עכשיו את אור החמה ואת אור הלבנה ואני רואה את הטוב שבתוכי אני רואה את מה שכולם רואים ואני מקווה שככה אתן תראו ולא תראו את הגוף כי הגוף משקר הוא לא אומר את אמת... לא תפסיקי לקוות איך תצליחי לשנות את עצמך, לכסות בקולות אחרים כאילו אין איזה דבר שאת רוצה את יודעת זה מזמן כשהיית ילדה שיחקת אחת שלא צריכה ולא אכפת לה מאף אחד מאף אחד את רוצה לשיר את השיר שיביא לך אהבה להילחם במה שמפחיד אותך תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך שנדחקה זה מאז וזה עכשיו את יודעת מה חסר ותגלי איך להביא את זה עכשיו בשבילך בשבילך את רוצה לשיר את השיר שיביא לך אהבה להילחם במה שמפחיד אותך תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך נדחקה כאילו אין איזה דבר שאת רוצה את רוצה לשיר את השיר... (גלי עטרי -השיר שיביא לך אהבה) באהבה דניאלה:) שבת שלום:))

זאת המטרה לצאת משם ומהר!!.. להבין שזאת אשליה.... אם זה כל כך ממכר.. אז רק היום רק להיום מחליטים שזה יהיה אחרת.. בדכ ליום אחד זה עובד.. מחר?..... אלוהים גדול.... המון אהבה ושבת שלום... :-)

אוהבת אתכן... המון אהבה ויום טוףףף... רוני :))))

המון אהבה שלך הילה :-)

קודם כל שבת שלום ומבורך לך...! דבר שני עדיין לא חזרו אליי מ"מענה" המקום שכנראה יטפל בי סך הכל שיגרתי לא יותר מידי טוב היה לי שבוע מאוד מאודד קשה פיזית ונפשית... אני מקווה שיהיה בסדר.... המון אהבה.. רוני...

תודה רבה על כל התמיכה והחיזוק גם אני מקווה שהיום יהיה יותר טוב מאתמול אני כל כך עייפה מקווה שלא יהיה לי היום התקף בולמוס מקווה ...... מאחלת לך המשך יום נעים ופלא love AND peace

והיום ילך יותר טוב:) מבטיחה "החיים הם שרשרת של התחלות.. המקרבות אותנו למימוש חלומותינו לו יהי לכל ההתחלות שלך יהיו מוארות באור החמה וכל חלומותיך יתעלו למגע של ברכה " דניאלה

ואחרי כל הקאה המלצה... תשתי מהמרקים של 10 קלוריות בטעם עוף ...כי הם מחזירים לגוף את המלחים והמנרלים המלצה שדיאטנית להפרעות אכילה בזמנו נתנה לי וזה אכן עזר.. תרגישי טוב... :-)

אני לא יודעת אם אני נמצאת במקום הנכון, אולי אני סתם מבולבלת... אך מה שאני יודעת זה שאני זקוקה לייעוץ, מכל מי שחושבת שתוכל לעזור לי לפענח את הדברים שעוברים עלי. אני בחורה בת 21, כשהייתי טיפה יותר צעירה, אני מדברת על לפני כמה שנים, בגילאים 17-18 נראיתי מעולה! כל חיי הייתי רזונת, החמיאו לי כל הזמן! בחורים לא היו מפסיקים לחזר אחרי... אך כמו כל בת ששירתה בצבא, עליתי מעט, ומאז התחילו כל התסביכים שלי... הרעבתי את עצמי בבסיס, ירדתי המון במשקל, אך כל הזמן הזה חשבתי שאני כזאת דבה!!! נגעלתי מעצמי לגמרי, הייתי מתאמנת בבסיס כל יום... אך עדיין, הייתי מתביישת שיסתכלו עלי, נכנס לי מין ג'וק כזה לראש שתמיד בוחנים אותי ומרכלים על איך שאני נראית רע... ועכשיו,שנה לאחר השחרור, אחרי שכבר ניסיתי מלה דיאטות, והשמנתי בגללן אף יותר, אני מרגישה שהגעתי לקצה יכולותיי, שאין לי כבר כלום בחיים, שלא מצליח לי שום דבר... לא משנה כמה אוכל אני ידחוף, כשיש לי רגעים של בולמוסים נוראיים, מלווים ברגשות אשם ורחמים עצמיים, אני מרגישה כה ריקנית מבפנים, חסרת משמעות ביקום הזה. שום דבר לא הולך כמו שצריך, זה משפיע עלי בתור בן אדם ביום יום, האובססיביות הזאת מסביב לשעון, הרעב הנפשי שגובר, אך מנגד ההאבסה של האוכל בלילות, כשאף אחד לא רואה... אמי חושבת שאני נראית מעולה, וכך גם כולם, אך אני מרגישה אחרת, מתביישת לצאת מהבית, לצאת לחברות ולבלות. הדבר גורם לי לעוגמת נפש רצינית, אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת אם אוכל לפנות לעזרה כלשהי כי כרגע אינני עובדת, רק לומדת... אמי לא יודעת את שעובר עלי, למרות שהיא בטח היתה רוצה לעזור לי, אך אין לי כוחות לומר לה זאת. היא נורא מתגאה בי ונדמה לי שהיא תתאכזב כשתדע מה עובר עלי. אני נזכרת כל הזמן בתקופות שהייתי יותר רזה ומתגעגעת, למה כ"כ קשה לי לרזות? ? ? למה אני נתקפת בהתקפי אכילה כאלו נוראיים? מחכה לישועה...

שרון יקירה 1 את באת למקום הנכון:) 2 אם את שואלת אותי מה לעשות? זה ללכת ליעוץ פסיכולוגי ביחד עם דיאטנית כי רק דיאטנית לא יעזור לך (אני הייתי רק אצל דיאטנית ואני רק שיקרתי לה) אבל את במקום הנכון הבולמוסים בלילות ההרעבות הספורט מוגבר וכ"ו.. כן חלקנו כאלה:) שרוני מתוקה אני לא יודעת איך להגיד לך את זה מכיוון שכל החיים את ההיית רזה אז זה קשה לך אבל אצלי זה אחרת כל החיים הרגשתי שמנה ואת האמת אני עדין שמנה (למרות שרזיתי המון דרך ההרעבות בולמוסים וכ"ו.) אני אספר לך איך זה אצלי ,אצלי אין לי עם מי לדבר כל המשפחה שלי עם התסביך של האוכל אחים ואחיות שלי (כולם) אנורקסים\בולמים אני לא יכולה לספר זאת לאימי או לאבי זה ישבור אותם ואני בטוחה אחרי שאני אספר להם הם חושבים לפחות שאני לא כזאת אבל אני כזאת:( מה שרציתי לומר לך שרוני מתוקה אם את יכולה ספרי זאת לאימך אני בטוחה שהיא תעזור לך ולא תשאיר אותך לכלבים לבד:)) אני מזמינה אותך להמשיך ןולכתוב לכל עת:) דניאלה מקווה שעזרתי לך:)) דרך אגב- אני פה בפורום מצאתי לא להיות עם שקרים ומזימות ותחכים כמו כל הזמן פה אני בלי מסכה:)) דניאלה

תודה לך דניאלה, מתוקה... אז כנראה שבאמת מצאתי את המקום הנכון... זה אומר שנראה שיש לי איזושהי הפרעת אכילה, או שכל הבנות בעולם עוברות את מה שאני עוברת? אולי אצלי זה קצת יותר קיצוני... ? לא יודעת... בכל אופן, תודה על התגובה שלך, אני לא בטוחה שאצליח לפנות לאמא או לעזרה חיצונית... אני נורא ביישנית וקשה לי אפילו ללכת לבנק לבד, שלא נדבר על קופ"ח... אז לזה? אשמח לשמוע ממנהלת הפורום גם כן... ועוד תגובות... יום טוב!

נעים מאוד חמודה... אז ככה גם אני התחלתי מדיאטה תמימה וסיימתי עם בולמוסים נוראיים שאני אוכלת בכמויות מטורפותתת זאת אומרת חסרת שליטה וכל הזמן חושבת שכל מי שמסתכל עליי אומר וואוווווו איזווווווו דבבההה כי אני באמת מרגישה נורא עם עצמי למרות שכולם מחמיאים וכו'... כרגע אנ מוכנה לקבל עזרה כנראה שאני ילך לטיפול ללא ידיעת אמי כי אני פשוט מעדיפה לשמור זאת לעצמי.. אני גם באמת לא מבינה למה קשה לי הליות בדיאטה למה אני לא יכולה לרדת איזה 5 קילו בלי לאכול בדרך כמו מטורפתתת כל היום אני חושבת על אוכל וכו למרות שבשבועיים האחרונים מצבי השתפר לטובה ואני פחות אוכלת ואפילו ירדה לי קצת הנפיחות של הבולמוסים הכאבי בטן הנוראיים האלה... יקירתי את צריכה למצוא מישהו לדבר איתו מישהו שאת סומכת עליו ויוכל להבין אותך וללכת לקראתך אני גיליתי לא מזמן שאפשר לקבל עזרה גם ללא תשלום וגם ללא ידיעת ההורים את יכולה לבקש מהילה היא תיתן לך את הפרטים המתאימים.. חוצמזה שאני לאחרונה עוסקת בתחביב שאני מאוד אוהבת שזירת חרוזים וזה נורא מרגיע אותי ועושה לי טוב.... אני לא בריאה ואני מודעת לזה אבל עם הגישה הנכונה והאנשים המתאימים שיוכלו לספק לי את העזרה המתאימה אני מאמינה שעתידי להיות בחורה בריאה עם שמחת חיים והרגלי אכילה נכונים... זיכרי שאמונה ורצון הם מרכיבים ראשונים להחלמה בטוחה... בינתיים תמשיכי לכתוב זה עוזר תאמיני לי פה הבנות פה מקסימות אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב לי ולשאר הבנות... תרגישי טוב מתוקה.. המון אהבה... רוני.. :))

נראה שאכן את באיזושהי הפרעת אכילה.. האמת שזה לא מפתיע אותי ...נראה בכלל שכל המדינה הזאת שוחה בהפרעת אכילה אחת הזוייה... ויש הרבה לחץ סביב העניין מכל מה שסיפרת נראה לי שפשוט היה לך קשה מאוד לקבל את השינוי שחל בגוף שלך ולי זה בעצם נראה כמו התבגרות רגילה וטבעית של הגוף שלך אבל לך קשה לקבל את זה בגלל שהרזון שהיה לך התאים מאוד לדימוי שמאוד מטפחים ושלא בהכרח מתאים לגוף שלך או לצורך העניין לאף גוף נשי .. ואז משתמע מכך שאם אץ כבר לא תואמת את אותם מימדים אז את כאילו לא ראויה ולא מקובלת .. אני יכולה לספר לך משהו על זה .. שזה לא משנה באיזה משקל את נמצאת .. אנשים שאוהבים אותך .. יאהבו אותך בכל מצב.. המשימה היא שאת תאהבי את עצמך.. אם זה יקרה .. לא ישנה לך כבר מה אומרים עלייך.. משוואה מאוד פשוטה.. יש היום הרבה נערות וילדות שהן מלאות יחסית וכבר ניתן לראות עליהן ניצוץ נשי ויש כאלה שהן שטוחות ורזות מאוד.. שבדכ גופן משתנה רק בגילאיים של לפני ואחרי צבא.. והכל בסדר ומותר.. אבל חשוב שתביני שהגוף שלך הגיע למימדים שלו ושינה את עצמו מפני שזה היה לו הכי נכון .. ואין מה לשפוט את זה ולהתנגד לזה אם היית מניחה לזה ולא נאבקת בשינוי הזה .. אני מניחה שגם לא היה לך צורך לזלול או להיכנס למשטר של דיאטות .. שהן רק משמינות כפי שכבר יצא לך להבין ולראות בכל מקרה .. אני מציעה לך לפנות לטיפול בהקדם.. כי יש כאן משהו שהוא הרבה מעבר לשינוי הזה שחל רק בגוף שלך שהוא רגשי נפשי שקשור בכל העבר שלך שיש לתת עליו את הדעת ולהתייחס אליו ברצינות .. ככל שלא תטפלי בהפרעת האכילה שלך היא רק תמצא דרך לשלוט בך .. ברצונות שלך .. בחלומות שלך והיא תשבית אותך.. לכן פשוט הביני שיש לך בעיה וגשי לטפל בה .. אני מציעה לך לפנות לרופאת משפחה.. ולספר לה שאת מפתחת הפרעת אכילה..ומה בדיוק קרה ... לספר לה בדיוק מה קרה עם הדיאטות ולמי היא ממליצה לך לפנות חשוב שתאמרי לה שאת רוצה עזרה ולא לרדת במשקל כי ברגע שתאמרי משהו כזה היא פשוט לא תפנה אותך לדיאטנית כי את לא במשקל חריג ... ואז לא תקבלי טיפול ומאוד חשוב שתהיה לך מסגרת דיאטנית טובה חשוב שתקבלי שילוב של טיפול דיאטני ופסיכולוגי משולב.. אם במסגרת הקופה זה לא מתאים.. אני מציעה לך לפנות לעזרה פרטית אני מוכנה לנסות להמליץ לך ולכוון אותך הלאה.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולהיתמך.. המון אהבה ובהצלחה.. שלך הילה :-)

אז קודם כל רב תודות על כל התגובות שקיבלתי כאן... באמת טוב לדעת שיש כאן נשים נפלאות שמבינות אותי ומחזקות אותי... אני יודעת שאת שלב ההכרה בהפרעת האכילה שיש לי, כבר עברתי... ואכן הבא בתור זה טיפול... אם כי עלי לחשוב מעט כיצד להתחיל ומאיפה. מעולם לא חשבתי שאגיע למצב כזה, גם הדבר האירוני הוא שנרשמתי ללימודי תזונה- תואר ראשון, כי זה התחום שאני הכי מתעניינת בו, ובסופו של דבר אהיה תזונאית קלינית... עם רצון עז להתמחות בהפרעות אכילה והשמנה... ולעזור לאנשים שסובלים מאותה בעיה. זה כמו כל החברות שלי שלומדות פסיכולוגיה, לכולן יש איזה משהו דפוק בראש... כנראה זה הכרחי למקצוע, כדי להישאר שפויים אחרי שמטפלים בכ"כ הרבה מטופלים כל היום :-) לא יודעת... בכל אופן אני ימשיך לכתוב כאן, כי זה בהחלט עוזר לי המון... תודה רבה על הכל ... אתן מקסימות!!!!!

אוף אני כל כך מתביישת אתמול הייתי כל כך חזקה אבל היום בבוקר לפני שאצא לדרכי מעדתיץ קמתי במצב רוח ממש רע הרגשתי שאני רוצה למות מכל הקשיים של החיים. לא ישנתי כל הלילה ולבסוף התעוררתי בחמש בבוקר לא רציתי לבלוס ולהקיא אך רציתי לפרוק את הזעם וכמו טיפשה הקאתי עוד הפעם . אני לא רוצה שהמעגל יתחיל עוד הפעם לא רוצה להקיא 3-4 פעמים ביום להיות כמו חצי מתה במהלך היום לא לתפקד לא ליהנות מהחיים נראה איך הסופשבוע יסתיים ואם אני אמעד עוד פעם אני חושבת לפנות לטיפול . אבל...... אני מפחדת לא יודעת למה מתביישת שמישהו אחר יידע כי אם מסתכלים עליי לא יכולים אפילו להעלות בדעתם שיש לי הפרעת אכילה . נראית עם ביטחון עצמי מצליחה בכל התחומים פשוט יש לי הכל אך כשמשהו קטן מתפקשש לי ישר אני פונה לאכול אני יודעת שאני צריכה למצוא דרכים חלופיות להתמודד עם הלחץ אך אני לא תמיד מצליחה זה לפעמים יותר חזק ממני אך אני לא רוצה להכנע רוצה לצאת מזה ודיי נמאס לי ....... נמאס לי מהחיים המגעילים האלה איך הגעתי למצב הזה? הכל היתחיל משטות קטנה . אני זקוקה למישהו שיעודד אותי אני לא יכולה לפנות לבן זוגי כי הוא חושב שאני מושלמת אפילו שרמזתי לו פעם שאני אוכלת ומקיאה אך הוא חשב שאני מתלוצצת לפעמים הוא חושד אך אני מעמידה פנים שהכל בסדר אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו אבל אז הוא ידאג יותר ולא חסר לו דאגות בחיים תודה שהקשבתם לי

לילי יקירתי מעידה אחת לא תשבור אותך!! לא אתן לזה לקרות!! מבטיחה! הילה פעם אמרה לי קחי את זה בקלות אל תלחמי עם זה כי כל פעם שאני נחלמת עם זה יום יומיים שלוש גג אני מצליחה בלי הבולמוסים הקאות הרעבות וכ"ו אבל שאני לא נלחמת עם זה אני נותנת לעצמי אתגר להצליח משהו אני ממליצה לך היום יום נעים בחוץ לכי שבי בשמש תקראי ספר או כל תחביב שאת אוהבת ההמלצה שלי שזה מה שאני עושה זה בכל יום(מנסה) לכתוב מה היה לי טוב נגיד אתמל היה לךיום חרא אבל היום יהיה לך יותר טוב את תהיי יותר רגועה את תחשבי חיובי:) אני רוצה להסביר לך משהו גברים הם חראות היה לי מישהו טוב זה סיפור ארוך אבל הבן זונה בגד בי ויותר מזה הוא מכיר את המחלה האקסית שלו היא במצב דומה אליי לא מספיק שהיתה לו גם חברה שמתה מזה הוא לא חשב על המצב שלי וחשב שאני מצב קל ולילי כל מי שלא מצב הזה לא מכיר את זה אני יודעת את זה! ובקשר לטיפול אני מאמינה שאת יכולה לגשת לטיפול ואת יכולה גם לעשות טיפול שיהיה אנונימי או את יכולה ללכת לפסיכולוגית פרטית שאף אחד לא ידע לילי יש מליין דברים איך לצאת מזה הכל מתחיל בך איך את רוצה לצאת מזה או לישאר באותו מצב?!? ישנם בנות שהמחלה עושה להן טוב שהן ללא שליטה הן מגיעות מצב מסויים שזה עושה להן טוב אבל בתוכן הן יודעות זה לא טוב שלך דניאלה:) היום יהיה יותר בחיוב מבטיחה לך:)

כפי שכבר כתבתי לך .. הכי חשוב שתהיי סלחנית עם עצמך ועם כל נפילה תמשיכי הלאה... אני מציעה לך לכתוב מה הוביל אותך למצב של כעס היום.. פשוט לשחרר את זה בכתיבה.. אני יודעת שכתיבה מודעת על מה שייצר את הבעיה משחררת רבות ומאפשרת לך להמשיך ביתר קלות ליצור מצב של איזון .. זה לא אומר שום דבר על הריפוי שלך .. זה רק אומר שאת צריכה להשתדל יותר לתת ביטוי לרגשות שלך ולתחושות שלך בכל דרך יצירתית שתבחרי ואת יכולה ..את כבר הוכחת את זה ... אני מניחה שזה קרה בגלל שלא נתת לעצמך מקום ובגלל שלא הרשית לעצמך להביע .. פשוט ללמוד מזה ולהבא להבין שלתת לערוצים האלה ביטוי יעשה לך רק טוב... אני שולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים .. המון אהבה שלך הילה :-)

אוהבת אותך מלייןןןןןןןןןןןן דניאלה

תודה נשמתייייי אוהבתתתתת יותר!!!! אגב עכשיו אנחנו במסנגרר חחחחחחחחחחח :) מווווווווווווווווווואה המשך יום טוב לכווווולם לינוי

אני מרגישה איום ונורא שאני חוזרת על אותה ההתנהגות, על אותם הדברים שכל כך הורסים אותי. המחלה הארורה הזו השתלטה לי על החיים והכל בגלל ההורים שלי, אני סובלת מהרס עצמי. זה כמו לחיות עם פצצת זמן והזמן אוזל, ואין לי מושג איך להתחיל לצאת מזה. רציתי ללכת לבית-חחולים אבל תמיד משהו צץ ואני מבטלת אני רוצה לכתוב לך ואני באמת כותבת אבל תמיד כשנורא רע לי. אני שבורה פיזית ונפשית מכל זה. אני מרגישה שאין לי כוח. אינני ישנה בלילות כי אני אוכלת כמו מפלצת ואז מקיאה את הכל והאמת אני פשוט עייפה מזה מאוד. הילה אני זקוקה להכוונה ממך או מאנשים שיכולים להוציא אותי מהברוך הזה אני שוקעת מיום ליום יותר ויותר עמוק. בבקשה עזרו לי. תודה לכולם ואני מאחלת לכולם להיות בריאות ומאושרות אמן מרי

יש מן קטע כזה- שאצלי הוא לא עובד, אבל נסי אצלך כי את לא חייבת לסבול, זה לא כיף, תנסי לא לאכול פחמימות לדוגמא אחרי 8 בערב. והרי בשר לא תאכלי בלילה- אז יוצא שאת אוכלת מה? יוגורטים וכד'- שזה לא נורא כל כך. אבל האכילה הלילית זו בעיה רצינית, חיייבים להגמל מזה- להחליף את האוכל בשתייה או משהו... יש פתרונות, אבל דעי שאת לא היחידה, ושבטוח גם היו כאלה שיצאו מזה.... םשוט צריך ללכת לדיאטנית- אין מפלט, מקווה שתמצאי את הזמן ולא תעשי שטויות כמוני- בסוף רק משמינים מזה....

איך שמים לזה כץ? עם הרבה כח!! קחי את הילה לדוגמא היא מודל לחיקוי שלי:) אפילו אם זה קשה אל תדאגי אני מאמינה שאת תצליחי (ראי את הילונת) שלך דניאלה:)

אני מכירה את כל מה שאת מספרת מקרוב וזה קצת מפחיד אני אפילו יכולה להרגיש חלק מהדברים כאילו זה היה אתמול שרכנתי מעל האסלה וכמעט הלב שלי התפוצץ.. זה באמת מאוד מפחיד.. יש שלבים במחלה שהיא פשוט שולטת ואת מאוד רוצה ואת לא מבינה איך עם כל כך הרבה רצון , למען השם, את לא מצליחה לפלס את הדרך החוצה.. אין דרך אחרת .. אני ישמח לדבר איתך.. אבל יש דברים מסויימים שיהיה עלייך לעשות .. אני מכונה להתקשר בשבילך ולקבוע תור בשבילך אם זה יעזור ואם את תלכי .. אבל אין איך לברוח מזה .. יש שלבים שחייבים מסגרת .. המחלה הזאת יש בה כל כך הרבה פנים .. זה מחלה של גאונות מטורפת .. והיא כל כך חמקמקה .. היא תעשה הכל כדי שיהיה לך רע וכל מה שיקרה בחוץ יהיה התירוץ ללמה בעצם להמשיך להישאר שם .. ואת נשארת שם ללא מוצא ומתרחקת יותר ויותר מהאמת ומהחיים מירי מתוקה אין לאן לברוח את צריכה להחליט ואני איתך.. תחשבי על זה.. המון אהבה שלך הילה :-)

תבדקי :-) המשך יום נעים שלך הילה

לא מסוגלת להפסיק, לא רוצה להפסיק, ורוצה לרדת במשקל. בפורום ההמלצה היייתה ללכת לרופאת משפחה ולבקש ממנה עזרה- אך אין לנו רופא משפחה קבוע ובטח ובטח אין לי קשר אישי עם רופא מוכר. לצערי אני משתמשת בהקאות כאקט של חוסר אונים- פעם הייתי מכורה לספורט, אבל עכשיו כשאני חוזרת הבייתה בחצות והמכון כושר סגור אני מחליטה להקיא. אני יודעת שבסוף משמינים מכך וזו הצרה היחידה. אני רוצה לרזות ומתפעלת מהמימדים של בכל פעם מחדש. (157 שוקלת 58, עד לפני שנה שקלתי 50, אותו גובה, ואז הפסקתי עם הפעילות הגופנית ומרוב תסכול התחלתי לאכול) מצאתי תמונה של עצמי עם כרס היום. אני, שהבטן שלי תמיד הייתה ברזל, היום זה כרס. אני עוסקת כל היום רק באוכל אני משתגעת מזה, אני מרגישה חנוקה והכי גרוע- כל כך לבד. מי יאמין שיש לי הפרעת אכילה? אני, שמטיפה לכל החברות האנורסיות והבולמיות שלי למדתי מהן....אני כל כך מתביישת... ולדבר בפורום הזה- הופך את הבעיה לכל כך רשמית... אם ההורים שלי ידעו שאני באמת מקיאה אחרי כל ארוחה הם ישתגעו וישימו אותי ממש ללעג. הם יתביישו בי. אני לא רוצה שזה יקרה. אבל אני נורא רוצה שזה יפסיק. אני רוצה לרזות נכון. וטוב. ובלי שיגעונות ובלי מחלות נפש.... אבל אני כבר לא מסוגלת. היום אכלתי חטיף שוגי. לא הקאתי אותו. והוא יושב עד עכשיו בבטן וממלא אותה כך שאני מתייסרת.

טל יקירתי:) הטיפול שאני מציעה לך זה הטיפול הפסיכולוגי משולב עם דדיאטנית:) אני אישית רק דיאטנית לא עזר לי מכיוון של הזמן שיקרתי ורימיתי את כולם את הזכרת את ההורים אני בטוחה שההורים יתמכו בך ההורים שלי מתים שאספר להם אבל אני בשלי אני לא מסכימה לספר את ה"סוד" הוא גדול יותר מידי בישבילי זה יוביל להרס משפחתי שלי אבל את לעומת זאת אני בטוחה שאת לא תהיה מושג ללעג משפחתי אצלי במשפחה יש כמה וכמה עם בעיות אכילה (כל האחים ואחיות שלי+2 שמתו מהמחלה) אז אני אומרת לך אם את יכולה תערבי את ההורים כי זה רק יצליח לך ואני מבטיחה לך זה רק יעשה את הטיפול יותר אפקטיבי!?!?! לא הזכרת בת כמה את:) שלך דניאלה ואגב השוגי שאכלת ולא אקאת זה כבר התחלה:))

המשפט הראשון שלך אמר את הכל.. נראה לי שאת צריכה לחשוב ברצינות על הדברים .. את הרי לא תוכלי להמשיך כך.. ושליטה בגוף שלך לא באמת תפתור את בעיותייך ואת יודעת את זה את תגלי שברגע שתקפצי למים השד לא יהיה כל כך נורא .. נראה שיש לך בעיה לקבל החלטות ... כי? ואני יכולה להבין שבסהכ השליטה בגוף נותנת לנו המון גם אם זה מסב כל כך הרבה סבל בסופו של דבר.. היא עדיין נותנת סיפוק אשלייתי ששום דבר אחר בחיים לא נותן.. וזה משהו שאת תהיי חייבת לשבור .. כי אחרי הכל .. זאת רק אשליה .. זה לא באמת כך.. זה הסוף של הדבר הזה .. למקרה שאת חושבת שזה מסתיים טוב http://www.nfc.co.il/archive/001-D-67275-00.html?tag=3-37-01 תחשבי על זה.. ויש מה לעשות!!!!!!!!! ולגבי רופא מוכר תמיד אפשר ליצור אחד כזה .. זו לא סיבה לא ללכת לטיפול... המון אהבה חיזוקים וחיבוקים שלך הילה :-)

שלום לכולן שמי ליאת ואני מדברת בשם קבוצת סטודנטיות להוראה באוניברסיטת תל אביב. בקורס "גיל ההתבגרות" במסגרת האוני' נתבקשנו לראיין נער/ה או קבוצת נערים/ות הסובלים מבעעיה של הפרעות אכילה. מטרת הראיון היא כפולה: 1. להביא למודעות בפני המורים לעתיד, את התופעה, את זיהוי התלמיד הסובל, ולתת בידי המורה כלים להתמודדות ראשונית עם הבעיה. 2. ללמד את המורה החדש לדעת לפנות אל התלמיד הסובל מהפרעות אכילה, ויותר מכך לעזור בחינוך התלמידים האחרים להתנהג כיאות עם תלמיד/ה הסובלים מבעיות אכילה. עלינו להיפגש עם התלמיד/ה או הקבוצה לראיון שיארך כשעה, ויצולם במצלמת וידאו. (כמובן שפני המראויין/ים יטושטשו בהתאם לבקשתם). הראיון יוקרן בפני קבוצה גדולה של סטודנטים להוראה באוניברסיטת תל אביב, והמרואיין מוזמן לבוא, לשמוע ואפילו לדבר בפני כולם, אם יהיה/ תהיה מעונין/ת. בני נוער שיהיו מוכנים לקחת חלק בראיון מוזמנים לרשום אי מייל ל [email protected]. הראיון ייקבע לפי נוחיות התלמיד, ובאיזור שבו יהיה לו נוח. בתודה מראש , ליאת וצוות הסטודנטים האחרים.

שלחתי לך מייל פלוס כתובות רלוונטיות .. ערב נעים :-)

הילה - תודה מקרב לב, והצליחי בדרכך...

תודה רבה על התמיכה רציתי להגיד שמאז שנכנסתי לפורום וכתבתי את ההודעה הוקל לי הרגשתי כאילו עוד מישהו מכיר את הסוד הנורא שלי וזה נתן לי לא יודעת מין תחושת שלווה . אתמול לא הקאתי אכלתי רגיל בלי שום רגשות מיותרות היומיים האחרונים היו מאוד קשים בשבילי (בעיות כלכליות ואישיות) אך התמודדתי עם זה בלי הבולימיה רציתי כמה פעמים להוציא את הכעס על ידי האוכל אך לא נתתי לזה להשתלט עליי אכלית בטווח נורמאלי ולא הקאתי . מצאתי תעסוקה אחרת התעצבנתי צרחתי הוצאתי הכל אך לא דרך האוכל . כי הגעתי למסקנה שאני רוצה לצאת מזה בזכות עצמי והאוהבים אותי (המשפחה החבר) כי יש לי את כל מה שאי פעם חלמתי עליו ואני לא אתן לבולימיה לנצח אותי אני מקווה להשאר חזקה היום ולא להקיא הלוואי אמןןן......

לפעמים רק לדבר זה עוזר המון במיוחד כששומרים כל כך הרבה בבטן... רק לדעת שמישהו מקשיב ושלמישהו איכפת .. אני יודעת שזה פשוט נותן המון אני שמחה שאת מוצאת פתרונות יצירתיים וחיוביים במקום לבלוס ולהקיא .. זה נפלא.. אבל זה לא תמיד הולך וזה לא תמיד זורם... מנסיון וזה לא אומר שזה סוף העולם במידה וזה קורה ....אני מחזיקה לך אצבעות לכל התחזקות שלך ב"ה אמן .... לכן תשמרי לך את האופציה ללכת לטיפול.. לכשזה יקרה ולזכור שזה בסדר ואולי תגלי שהשד לא נורא בכלל.... ואנחנו פה לתמוך.. המון אהבה שמרי עלייך... ליל מנוחה .. שלך הילה :-)

לילי יקירה אני מציעה לך באמת לקחת את עצמך בידיים כי המחלה לקחה לי אנשים שאני אוהבת דניאלה

חשבתי שאחרי מה שקרה אני יעריך את החיים יותר!!! וזה באמת מה שקרה ביום הראשון...השניי..... ואזז זהוווווווו אני ממשיכה ליהות אותה אחת.... אותה אחת עם אותם מחשבות...אותה אחת עם האופי הדפוק אותה אחת שלא יודעת מה היא רוצה...אותה אחת שרק גורמת לעצמה סבל... אותה אחת שאני שונאתת מתעבתתתתת ברמותתתתת שלא יאומןן! ולמה????? למההההה??? מה עשיתיי? למה אני לא יוצאת מזה עם אני כולכך רוצה!!! כי אני רוצה אני יודעתת שאני רוצה! אני רוצה שכולם ידעוו שכולם יעזרו לי שכולם ידאגוו לי שלכולם יהיה איכפת! אבל מתי יגיע הזמן שאני ידאג ולי יהיה איכפת? מתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני אבודהההההההה לגמרייייייייייייייייייייי :( כולם שקרנים כולם אומרים שקילו פחות קילו יותר זה לא כולכך חשוב אז למה שזה מגיע אליהם זה חשוב ומאודדדד אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שונאתתתת שונאתתתת שונאתת את עצמייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי וככה זה כניראה ימשך לנצחח:( אףף פעם לא אהבתי ואף פעם אני לא יאהב!!!!!! רוצה להעלםםםםםםםםםםםםםםםם ואז מה? מה יגידו אז????????? חבל שהיא מתהההההה!!!!!! מתהההה לא נפטרה מהחיים! מ-ת-ה! לינויי השמנהה דפוקהה מפגרת והרשימה עוד ארוכה!!! :(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( הצילוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אותייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מעצמייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי כול הזמןןן מרחמת על עצמי ולא מבינה שיש אנשים שסובלים הרבה יותרררררר!!! חולת נפש או לא?????? :(

כשזה מגיע להפרעות אכילה .. זה יותר גרוע מסרטן .. וזה יותר גרוע מאיידס... אולי אני מדברת שטויות .. אבל נראה לי שלהם יותר קל להשלים עם זה בניגוד אלינו כי באף מחלה אין כל כך הרבה היפוכים וכל כך הרבה קונפליקטים כמו שיש בהפרעות אכילה... אפשר למתוח את זה עד סוף החיים ולמות בחיים ולהישאר נושמים לא מעבר לזה.. עדיף כבר למות זה בערך אותו הדבר.. לא?... זה אף פעם לא הרגיש לי כמו לחיות .. הייתי פשוט רוח מהלכת .. משם לקבר הדרך קצרה ו....אפשר להוסיף עם כל הלחץ שיש סביב זה ולא רק.. שאף אחד לא יודע על זה .. ועוד להוסיף לרשימה שצריך לחיות את זה לבד ואין לך בעצם מקום כי את לא מסוגלת לתת לעצמך אותו .. כי אף אחד לא באמת מוכן לראות וכל רשימת התירוצים והרחמים העצמיים... לסיים בקבר שהם יאמרו "אח..היא הייתה מוכשרת ...איזו ילדה מדהימה... .. פשוט חבל .. איזה אסון "... וכל הקלישאה המחורבנת .. ואת מי זה מעניין.. את לא בחיים גם בשביל שום סיכוי שיהיה לך לחיות אותם אחרת כי את כבר לא נושמת .. מה יצא מזה ?... את אפילו כבר לא רזה .. אין לך גוף... וככל שמשיגים את הרזון אין שובע וזה לא נגמר שם....ואת יודעת את זה ! כי לאף אחד באמת לא איכפת גם את מעצמך... במיוחד שזה הדבר הכי זוהר שיש.. מבחינה חברתית אז מדוע לוותר על זה ? כי אולי יכולה להיות לך שלווה אם תוותרי על זה....למשל... העניין נופל מתי שהמהפך קורה בפנים... וזה הפאנצ' ליין מתי שאת מחליטה במודע שאת לא משתפת עם זה יותר פעולה.. זה עניין של החלטה .. לא אמרתי שזה פשוט ולא אמרתי שזה נעלם אחרי יום.. גם לא אחרי יומיים זה עניין של התכוונות אפילו שאין תוצאות מיידיות לא פשוט לך עכשיו.. עברת חוייה של פרידה .. פשוט תניחי לעצמך.. ותני לזמן לעבור.. אני מניחה שעוד כמה זמן את תירגעי והדברים יראו לך אחרת ממה שזה נראה היום ..... אבל ברגע שתחליטי וברגע שהשינוי יחול בפנים הרבה דברים בחיים שלך ישתנו כי השינו הזה הולך ביחד... את חושבת אחרת .. החיים שלך נראים אחרת פעם צחקתי על זה .. היום זה נראה לי לגמרי אמיתי.... זה משוואה מאוד פשוטה והיא אף פעם לא טועה היא פשוט מושכת את שהינה את יודעת שאני אוהבת אותך.. שמרי עלייך יקירה .. שיהיה ליל מנוחה.... המון אהבה הילה :-)

כל כך אמיתי מה שאת אומרת פעם גם אני צחקתי על זה אבל היום זה כל כך אמיתי לגבי אוהבת אותך מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה :) נראה אם יהיה לי זמן היום יהיה לי לשלוח לך עוד:)) דניאלה

לינוי רק עכשיו ראיתי את ההודעה 1- את לא שמנה 2- את לא מפגרת.. הרשימה ארוכה... מי הזאת שאמרה לי להיות אופטימית?? לינוי אחרי מוות אני הבנתי אם אני לא לוקחת את עצמי בידיים סופי אינו טוב אם תרצי אני מוכנה להיות בשבלך ולעזור לך בכל מה שתרצי תהליך ההבראה מהמחלה זה רק עם רצון שלך יש כאלה שמכירים במחלה אבל לא רוצים לעזוב אותה היא נותנת לה כח ,עצמה, את תחושת הבדידות שהיא מקרינה לה כל כך טוב לה שהבטן נדבקת לגב וכ"ו... אני מאמינה אם את רוצה את יכולה... אוהבת אותך בכל ליבי אני אנסה ליכנס היום.... ומאמי הסברתי לך כי המוות שלה לא צריך להשפיע עלייך אוקיי את מכירה אותה וכ"ו אבל אולי זה קרש קפיצה לצאת המחלה!!!!(כמוני) אוהבת אותך עד מאדדדדדדדד דניאלה לא היה לי זמן כי אני מסדרת משהו לאחת מהפורום וזה לוקח המון זמן ובקושי אני יכולה להיות במחשב הייתי אתמול אולי חצי שעה ולדעתי את לא היית מחוברת אוהבת אותך שמרי על עצמך "בכל יום נפתח דלת חדשה הגשם אותה וחייך:))) לעולם" אוהבת דניאלה

בוקר טוובבב!! הילונת אניייייייייייייייייי אוהבתתתתתתתתתתתתת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך!!!! כול מה שכתבת נכון!!נכון מאוד!!! אבל כניראה שאני לא מספיק חזקה בשביל להפנים הכול ולבצע את זה!! אבל למה??...עם אני אומרת שאני כולכך רוצה?! אני מרגישה שהפעםם כבר נימאסס ליי אבל ממש!!! אני לא רוצה שככה זה יימשך!:(אני פוחדת שזה ימשך:( דניאלוששש נשמתיי אוהבתת אותךךךךךך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!! את יודעת אני עוד מעכלת את מה שהיה.... הילונת הסבירה לי כמה דברים בנוגע למה שקרה ואני הבנתי יותר ועכשיו זה ניראה לי עדיין כואב ומאוד אבל בטיפונת פחות!!! בסופו של דבר שאת מכירה משהוו ולא משנה עם הוא מהמשפחה שלךך הקרובה זה עדיין כואב!!! אבל אני יודעת שה' יודע טוב מאוד מה הוא עושה!!!! תודהה על כול מה שרשמת!!!! אוהבתתת אתכןןןןןןןןן עדד אינסוףףףףףףףף!!!!!! שיהיה לכולם יום טוב!!!

מתוקהההההה שלייייי................... זה בור שחור אין ספק ולכולנו קשה.... תמיד אני אומרת שלכל דבר יש סיבה ואם אנחנו כל כך רוצות למות והמוות לא מגיע אלינו סימן שיש לזה סיבה כנראה שמצפים לנו ימים יותר טובים בעולם הזה.... ואת זה צריך להעריך, צריך אופטימיות תאמיני לי שהקיץ הזה זה הסיוט הכי גדול בעולם בשבילי היום הייתי בת"א ופתאום חשבתי על הים ואני פנאטית מטורפת של ים אבל מה... כל הקיץ הזה כנראה שאני לא יהיה בו פעם אחת אני כל כך מתביישת בגוף שלי שאין סיכוי שאני ייכנס לים אפילו עם מכנס עד לברך אז אני מעדיפה להישאר בבית.... אבל עדיין משהו בי מנסה להשתנות ואני מאמינה שאכן יעברו עליי ועליךך ועל כל הבנות פה ימים יותר טובים... המוןןן אהבהה מתוקה שלי... רוני...

ברכת ידידות יהודית הלוואי ותמיד יתגשמו לכם כל המשאלות. הלוואי ותמיד יזמינו אתכם למסיבות ושמחות. הלוואי ולעולם לא ירגיז אתכם איש. הלוואי ותמיד יהיו לכם לשבת גפילטאפיש. הלוואי ותמיד תהיו בטוחים בכל מצב ומזג אויר. הלוואי ולעולם לא תצטרכו לשלם את מלוא המחיר. הלוואי ותמיד תוכלו לקנות את כל מה שחפץ לבבכם. הלוואי שכולם יקנאו במה שיש לכם. הלוואי ותמיד תבינו ותבחינו בפרטים הקטנים. הלוואי ולעולם לא תריבו עם השכנים. הלוואי ולעולם לא תשכחו לצלצל להוריכם. הלוואי ותזכו לרקוד בחתונות של הנכדים שלכם. הלוואי ותתייחסו לכל האנשים כקרובי משפחה. הלוואי ותמיד תחיו בעושר, אושר ושמחה. אמן כן יהי רצון! אתם חייבים לשלוח את הברכה הזאת לשני חברים אחרים... או שכמו יהודיים טובים תרגישו רגשי אשם לנצח!

1. להתאהב. 2. לצחוק עד שכואבת הבטן. 3. למצוא הרבה הודעות במחשב כשחוזרים מחופשה. 4. לשמוע את השיר האהוב עלייך ברדיו. 5. לשכב במיטה ולשמוע את הגשם יורד בחוץ. 6. לצאת ממקלחת טובה והתנגב במגבת חמימה. 7. לעבור בהצלחה בחינה קשה. 8. לקבל טלפון מאדם שלא שמעת ממנו הרבה זמן. 9. שיחה טובה. 10. למצוא כסף במכנסיים שלא לבשת הרבה זמן. 11. לצחוק על עצמך. 12. שיחות טלפון ארוכות לתוך הלילה. 13. לצחוק בלי סיבה. 14. לשמוע במקרה מישהו מחמיא לך. 15. להתעורר ולגלות שנשאר לך עוד זמן לישון. 16. להיות חלק מקבוצה. 17. הנשיקה הראשונה. 18. למצוא חברים חדשים. 19. להרגיש פרפרים בבטן כשפוגשים את האדם המסוים. 20. שיש מישהו שאומר לך עד כמה הוא אוהב אותך. 21. לשמוע שיר שמזכיר לך אדם שאתה אוהב. 22. לראות אנשים שאתה אוהב מאושרים. 23. ללבוש סוודר של האדם שאתה אוהב ושעדיין יש עליו את הריח של הבושם שלו. 24. לחזור ולפגוש חבר ותיק ולראות ששום דבר לא השתנה. 25. לבלות זמן עם החבר הכי טוב. 26. להביט בשקיעה. 27. שהאדם שהתאהבת בו יגיד לך שהוא אוהב אותך. "חברים הם אלו שאתך כשטוב, וכשרע הם באים לבד". "החבר האמיתי הוא זה שיודע עליך הכל ובכל זאת ממשיך להיות חברך". "צריך דקה בשביל להבחין במישהו, שעה בשביל שהוא ימצא חן בעינייך, יום בשביל לאהוב אותו, אבל צריך חיים שלמים בשביל לשכוח אותו". "בלי אהבה אנחנו כמו ציפורים עם כנפיים שבורות...". שלחו את האתר הזה ל- 10 האנשים החשובים לכם ביותר ותראו איך החיים שלכם נהפכים ליותר טובים ! מי שלא שולח הודעה זו לאף אחד יראה עד כמה הוא נשאר בודד. חבל.

שלום אני בת 22 וסובלת כבר שנתיים מבולימיה . זה התחיל לאחר דיאטה מאוד חריפה בהתחלה זה לא היה קשה נגיד הייתה מטרה לבולמוסים ולהקאות שזה ירידה במשקל אך כעת לאחר שנתיים ירדתי יותר מדי במשקל אני רוצה לעצור את זה ולא יכולה ניסיתי לאכול בריא שבוע ולא להקיא והצלחתי אך אני לא יודעת איך ניכנסתי למעגל הזה שוב . אני רוצה להפסיק עם זה נמאס לי . אף אחד לא יודע על הבעיה הזאת לא בבית הספר לא המשפחה והחבריםץ כאילו אני אוכלת כרגיל נגיד במהלך היום דברים מתוקים לחם כאילו הכל אך אם אני נמצאת לבד או בלחץ אני אוכלת בלי להרגיש רעב . היום בבוקר זה קרה לי. אכלתי סם ככה והחלטתי בתת מודע שלי שאני הולכת להקיא בלי שום סיבה מיוחדת כאילו שזה דחף פנימי . הייתי רוצה לצאת מהחיים המגעילים האלה אך אני לא יכולה להרשות שמישהו אחר יידע על זה ואני לא יכולה לפנות למרכזי טיפול. אני יודעת שאני יכולה להלחם עם זה עובדה ששבוע ניסיתי והצלחתי אבל אני צריכה תמיכה אנא עיזרו לי.....

היי לילי אני הייתי מציעה לך ללכת לטיפול.. אמרת שאת לא יכולה לפנות למרכזי טיפול למה? בעיה כספי? אם זאת בעיה אז לדעתי זאת לא צרכה להיות בעיה כי יש מקומות שזה בחינם!?!?!? אני הייתי מציעה לך לפנות לטיפול ואני אספר לך קצת על עצמי אני דניאלה ואני בדר"כ לא נפתחת כלפי אנשים ופה אני מצאתי את עצמי ללא שקרים וללא רמאויות.. מקווה שעזרתי לך באהבה דניאלה :)

אני מצטערת שאני אולי ישמע לך נוקשה ... אבל לא לרצות שידעו מזה ולא לרצות ללכת למרכזי טיפול שווה רק למשוואה אחת... שאת לא באמת רוצה לטפל בזה .. או לצאת מזה וזה לא מפתיע אותי כי זה משרת אותך אפילו שמאוד רע לך שם אני מצטערת לאכזב אותך אבל אין קיצורי דרך... רק טיפול טוב וממושך.. מסגרת שבה יש דיאטנית טובה .. מסגרת של תפריט מסודר שתעמדי בו לצד שיחות נפש שבהן תגבירי את המודעות שלך מדוע בעצם הגעת לזה ואיזה תחליף טוב באמת יהיה כדאי ליצור נכון להיום במקום ההרס הזה ... צר לי אבל זה לא יילך אחרת .. אני מזמינה אותך לכתוב בכל עת שתבחרי ולקבל פה תמיכה יש פה המון .. עם הרבה אהבה ופירגון .. אבל זה רחוק מלהיות טיפול ... אני מציעה לקרוא את הסיפור שלי וגם להקשיב לוידאו .. נראה לי שאולי את לא מספיק מודעות לסכנות שיש בזה ושזה רק הולך וגודל אם לא מטפלים בזה .זאת עובדה .. הלוואי וזה היה אחרת ואין סיפורים שהעידו שזה יכול להיות אחרת כי כל המחלה הזאת קשורה בזה שאת מעולם לא רצית שידעו לכן בלעת את עצמך.. חלק מההתמודדת תהיי חייבת להוציא את זה החוצה כדי שיהיה לזה שובע .. אחרת לא תוכלי להיפתר מזה . המטרה שלי שתביני לעומק שבלי טיפול זה לא ילך .. וכל התנגדות שלך מעצימה את הפחד שלך ואת השפה של ה"א כי היא רוצה לנצח ולהרוג אותך כי כזאת היא... ואין בה רחמנות לפנייך קישור לאתר שלי בו מופיע סיפור אישי אבל די ממצא על כל הסכנות שעברתי ביחס לעניין.... http://www.hilauriel.com ווידאו http://www.realovercoming.co.il ... לילי יקירה ... הכתיבה חשובה .. לפחות לשים במילים את מה שאת מרגישה כי אחרי הכל הביטוי לאוכל והפרזה באוכל או כל תסביך אחר שקשור בזה לרוב מתחבר לעובדה שהרגשות בלתי מעוכלים ולא באים לידי ביטוי.... אני מחזקת אותך.. ואני מוכנה להמליץ לך על טיפול הולם .. יש היום מרכזה טיפול במיוחד אם את לא קטינה שאת יכולה לעשות זאת מבלי שההורים ידעו וגם ללא תשלום... יש מסגרת כזאת באיכילוב... ואני מניחה שיש עוד .. אני מוכנה לברר לך את זה ... תחשבי על זה.. המון אהבה שלך הילה :-)

אאיייי.... מלאכית שלי... הכל פחות או יותר בסדר אני מקווהההה יש הידרדרות אבלאני שומרת על קור רוח ואני מתחילה לשלוט בעצמי וכל פעם שאני באה לאכול אני נזכרת במיילים שלך.... רגע למה אני אוכלת זה לא מרעב מה מפריע לי ומנסה באמת לברר למה אני עושה את הדברים וזה מונעעעעע באמת זה עוזר לי..... אני מקווה שאם הזמן אני ישלוט בזה יותר... חוצמזה שאני עוזבת את העבודה עוד מעט בגלל הבגרויות בכל מיקרה יהיה לי עדיין יותר זמן לעצמי וחשבתי להשקיע בעצמי קצת.... לקחת ספרים בסיפרייה לעשות דברים שאני מתחברת אליהם להתחיל ללכת ברגל... בשביל הנפש כמובן אם היה לי טיפה יותר זמן הייתי הולכת ליוגה משהו שתמיד רציתי לעשות... טוב רק נקווה שהכל יהיה בסדר ב"ה.... לאבבבב יו המוןןןןןןןןןן.... רוני... :))

אני מאמינה בך ואני מאמינה בכל אחת שרק מביעה מינימום רצון לעשות לעצמה את החיים יותר טוב... כל השאר זה רק עניין של תהליך וזמן .. חשוב להבין שלזמן יש תפקיד עצום .. מאוד קשה לקבל את זה במיוחד אם אנחנו רוצים תוצאות במיידי כאן ועכשיו .. אבל אין כמו לעכל את הרעיון ולתת לזה להיות באמת אחד מתוכך ולא משהו מפוצל שכל סערה תנענע אותך ואת לא תהיי יציבה בגלל המהירות .. לכן צעד צעד.. ואני בטוחה שיהיה טוב.. הכל לטובה .. כל הכבוד על המאמצים אני מחזקת אותך... אני חושבת שזה נפלא.. תמשיכי כך אפילו אם יש נפילות .. נפילות לא אומרות שום דבר הן רק אומרות שצריך לקום ולהמשיך הלאה... המון אהבה יקירה .. המשך יום נעים.. :-) הילה

תרגישי טוב מתוקתי... אוהבת אותך המוןןן.... מקווה לטוב.. רוני :)))

מה איתך איך הולך תעדכני... דניאלה

לדניאלה היקרה והמקסימה, תודה רבה על המיילים המקסימים ששלחת לי. נהניתי מאוד לקרוא אותם והחכמתי. מיכל.

אני שמחה יום נעים ובאחד המיליים שאלתי אותך משהו אם את רוצה אז תעני:) דניאלה

אני כותבת לך פה בהמשך למה שעלה במוצ"ש... רציתי להסביר לך קצת בהרחבה מה זה מיסטיקה.. ולמה דווקא פה ולא באימייל כי נראה לי שהרבה תופסים את זה כפי שאת תופסת את זה ... ואת יודעת משהו?....זה ממש לא מפתיע אותי... ובצדק! כשכתבתי לך על האתר אני ידעתי שעניין "אוריאל" ירתיע אותך לכן כתבתי "התייחסי לעיקר ולא לטפל".... ולא בכדי ... לפני שאני ניגשת לנושא... אני רוצה לומר שמיסטיקה /לא מיסטיקה אם את לא מאמינה במשהו.. חוק טבע !!! לא משנה מה שזה לא יהיה ....זה לא יעבוד!.. התחום שרציתי להפנות אותך לא קשור במיסטיקה .. הוא קשור במשהו קונבנציונאלי שפותח למשהו רוחני .. עדיין צריך להיות מאוד ליברליים כדי להתחבר לזה .. ואת לא תתחברי לזה לפחות לא עכשיו ... בגלל שאת נמצאת במצב של התנגדות מוחלטת להכל וכנראה שהרופאים לא ממש טרחו לשנות לך את זה ... לכן אין טעם לדבר על זה .. בכל זאת אם זה מעניין אותך תקישי ב"כפתור חיפוש בפורום" זה על קינסיולוגיה מוח אחד ויעלה לך כל החומר בנושא.. או להיפגש עם אנשים שמתעסקים בכך... רצוי ועדיף.. לפחות לפגישת ייעוץ אחת! אם יש מישהו באזור שלך שמתעסק עם זה .. חפשי את השיטה ורצוי לשמוע ממישהו שעושה את זה .. כי חומר כתוב ממש לא עובר כמו שזה יכול לעבור ברמה חווייתית ... הפלוס הגדול של "קינסיולוגיה מוח אחד" בניגוד לכל מה שאמרתי... שלא צריך להאמין בזה .. גם אם את לא מאמינה בזה .. זה עובד!... זה אבסורד... אבל אני הייתי באותם נעליים .. לא האמנתי בזה .. זלזלתי בזה .. צחקתי על זה ... ועוד צעקתי עליה שתרד לי מהצורה ותעזוב אותי כי זה סתם קשקוש.. כנראה שהתת מודע שלי קלט שזה הולך לשנות לי את החיים לכן כך לפחות אני מסבירה את ההתנגדות הגדולה .. זה אכן שינה לי את החיים ואחרי שנה מצאתי את עצמי מחוץ לזה עם פה פעור מה לעזעזל קרה פה?! ואני ממש פידחתי את כל העניין וכל מי שמגיע לזה אם הוא לא מוכן לזה מגיב ככה.. כי על פני השטח השיטה הזאת זה הדבר הכי מטומטם שפגשתי אי פעם.. מטומטם מטומטם.. אבל עובד!... יש מישהי שאני מכירה באופן אישי שסובלת מטרשת נפוצה.. היא בניגוד אלי מתייחסת לשיטה הזאת לפחות כמו אלוהים ... והיא אכן הצליחה באמצעותה להשתיק את כל התופעות של הטרשת .. אם לא בהמשך, את כל הטרשת עצמה, כי זה מוביל לשם וטרשת נפוצה היא מחלה שלא נדע... אני גם ראיתי אותה במחלה ואני רוצה לומר שאני פשוט בהלם.. אבל אין לי מה, כי זה פשוט העניק לי את אותה מתנה.... ולכן אני אולי קרצייתית בנושא אני רוצה שמתנה הזאת תעבור הלאה .. זאת כל הכוונה שלי .. באמת מכוונות טובות ולא איכפת לי שאת תבחרי את האדם שיטפל בך כי תכלס השיטה היא אותה שיטה ... אבל צריך בשביל זה מינימום מוכנות ורצון טוב לתת צ'אנס למשהו אחר..לפחות חצי שנה של חווייה .. אני ררק יכולה לומר לך שאחרי הזמן הזה את כבר תראי שינוי מה שבדכ רואים אחרי 10 שנים של טיפול פסיכולוגי יבש אפשר גם לחפש באנטרנט יש מלא חומר באנגלית אם לא קשה לך ... ובהמשך למה שאמרת לי ואני יתייחס לזה ברצינות כי זאת את .. וזה מה שאת מבקשת וזה הכי חשוב.... אני יפנה אותך לאנשים בתחום הרפואה הקונבנציונאלית שעזרו לי המון .. וזה בהחלט יעבוד אם את מאמינה בזה .. בשורה התחתונה רק דבר אחד... ההחלמה שלך תלוייה בהחלטה שלך .. עד שלא תחליטי את כבר יכולה לוותר מראש כי זה לא יעבוד.. וזה לא קשור באמונה אני מבינה את הדיכאון שלך ואני מבינה את הסכנות שלך ואת המסכנות שלך ואני במצבך ובמקומך במצבים האלה נועלת את הדלת .. לא עונה לטלפונים מתחפרת לי מתחת לפוך ומחכה ליומי הגדול למות .. בדיוק כמוך! הכל טוב ויפה.. מכל התהליך מכל המאבק שסיפרתי לך עליו בשנים האחרונות אני לא נותנת למצב הזה להיות יותר מיומיים בדיוק.. אחרי יומיים שלקחו פעם שנה ואחכ חצי שנה ועם הזמן זה רק ירד בגלל שאני החלטתי שזה לא יהיה יותר... את הדיכאון קשה לי למנוע אני עדיין צריכה לקבל שזה חלק מההוייה שלי וזה לא קשור להפרעות אכילה זה כימי ואני נולדתי עם זה שלא נדבר על זה שזה תורשתי אצלנו במשפחה .. יחד עם זאת אני פשוט לא מוכנה לתת לזה להביס אותי...והקינסיולוגיה שיפרה לי את זה אבל עדיין יש מלא עבודה לעשות בעניין רציתי לומר לך שאת יכולה לפנות לנעמ"ת.. ויצ"ו אני חושבת שהם יכולים לעזור לך המון בשיקום ... רק ללכת לשמוע אני מוכנה לבוא איתך ואני מתכוונת לזה .. ליצור לעצמך חברות כי זה לא ילך... לבד ועם כל כך הרבה אנשים שונאים קטני רוח ומפוחדים ועוד משהו לגבי מה שאמרת.. נראה לי שהפסיכיאטר הזה פשוט, אם את עוד שם כדאי שתרדי מזה מהר ותחליפי פסיכיאטר... אני רוצה שתלכי ליפעת ברונשטיין פסיכיאטרית מעולה בתחום 0522753401... כל המינונים התרופתיים שהיא נתנה לי היו פשוט מעולים .. והיא רחוקה מלהיות מה שתיארתי לך במחלקה .. האיכפתיות של האישה הזאת .. זה לא משהו שמוצאים כל יום אם היא לא תוכל לטפל שווה לשאול בעצתה למי לפנות אני הרבה פעמים מתייעצת איתה היום על מטפלים וזה ממש מוצלח כי היא עובדת עם הרבה מאוד אנשי מקצוע בתחום .וטובים .. ... שווה ללכת אליה אחת לכמה זמן .. במקביל אני ממליצה לך פשוט ללכת לאיכילוב גם בגלל שיש שם קבוצת תמיכה ויש שם אנשים וזה חשוב .. גם בגלל שזה פתוח ולא אשפוז... זה אווירה אחרת לגמרי .. וממה שאני חוויתי זה אלטרנטיבה ממש טובה... אני חושבת שאת לפני הכל צריכה איזון תרופתי טוב.. בזמנו נתנו לי לוסטרל רספרידל ולתיום .. לא במינונים גבוהים וזה היה שילוב שפשוט הקים אותי על הרגליים מבחינת הדיכאון .. את צריכה להגיד תודה כי אחרי שניסיתי את כל המרקחת הפסיכיאטרית הלוסטרל במינון שלקחתי אותו 150 מ"ג ליום אין בו תופעות לוואי .. הוא מהתרופות החדשות והוא ממש מוצלח .. ותכלס אין סיבה שלא כי זה מאוד מתאים להפרעות אכילה ולטיפול בדיכאון גם אחותי לקחה את זה בעקבותי וזה עזר לה .. גם לה יש הפרעות אכילה שכבר עוזבות את החיים הרבה בעקבותי.. אני מאוד השפעתי עליה ורצוי מאוד שזה יהיה בפיקוח פסיכאטרי בכל מקרה את לא יכולה לרכוש אותה ללא מרשם... אבל היא בלי תופעות לוואי .. אולי קצת כאבי ראש בהתחלה וזהו ..! פשוט מדהים .. אני יכולה לספר לך על תרופות שלקחתי שזה פשוט היה מזעזע הלוואי שלהם... אבל אני מאמינה שפסיכיאטרית טובה וחשוב שזאת תהיה אישה כי אישה מבינה הרבה יותר בענייני אכילה גם אם אין לה תואר לזה .. אחרי הכל כולן כמעט פסיכיות בעניין... מה לעשות זאת האמת.... עכשיו לעניין הגדול... מיסטיקה ... מיסטיקה זה לדעתי שם מפוצץ.. כל מה שנסתר ולא וודאי גלום במושג הזה.. מושג שנע בתוך אנרגיה אינסופית של סמלים .. ריחות .. צבעים .. כל מה שמניע אותנו כבני אדם.. חוק האנרגיה פועל שם חזק.. כי נארגיה היא אינסופית גם אם תרצי וגם אם לא זה עובר .. את לא צריכה לראות אותה בשביל זה כי כל תת ההכרה שלך עובר בכל מה שאת נוגעת רואה ושומעת... מי שיודע לקרוא את זה יכול לראות עלייך המון המון דברים שלא מסתכמים רק בגלגול חיים אחד. אני קוראת לזה אינטואיציה...כי ככה אני מרגישה.. אני מקבלת מסרים מתוכי ... וכמו שהרבה אנשים שמכנים את זה "אני עושה מה שהלב שלי אומר".... ככה גם אני מרגישה לגבי זה .. מפני שאלה הם מסרים שאין להם ודאות מוחלטת אלא אם כן את רואה את זה באופן ממשי ואת יודעת שזוהי אמת שיש ללכת אחריה .. האמת הזאת לא כולם רואים .. שומעים או יודעים אבל את מאיזושהי סיבה הולכת אחרי זה .. כי זה מוכיח את עצמו כל פעם במציאות שלך .. את צריכה להאמין בזה אבל יחד עם זאת את יודעת שזוהי אמת ... זה ביטוי לאיזושהי ידיעה שקשה להסביר אותה במילים או באופן גשמי חווייתי ... אלא רק לסמוך על זה ולזרום כי כשאת זורמת אין שום סיבה שאת תפחדי להיות מי שאת או להמציא לעצמך מישהי אחרת כדי להיות יותר נחשבת ...כי את נותנות אמון בכל ההוויה שלך ... מעט מאוד אנשים יודעים לעשות את זה .... מיסטיקה היא כלי נפלא ללמידה עצמית לא מעבר לזה .. מי שרואה עתידות דרך זה מסתכם במילה פשוטה בולשיט! כי לא סתן קיים המשפט של קהלת "הכל צפוי והרשות נתונה"... ואם היית אמורה לדעת א תהעתיד שלך .. את לא היית חיה.. כי אחרת אין טעם לכל הלמידה שלך על פני האדמה .. כי ידיעת העתיד היא גימיק מסחרי שיש להיזהר מפניו והוא גם אסור בתורה מעבר לזה המושג הזה מרחיק ומרתיע מפני שאין לזה צורה ברמה הגשמית ... את פשוט צריכה לסמוך על זה ... בדיוק כפי שאת מרגישה דברים מסויימים על הילדים שלך כאם ואת יודעת שזה הדבר האמיתי ושאף אחד לא יספר לך סיפורים .. רק את יודעת את זה ... וזה גם מתגלה כדבר נכון במיוחד כשהנקת אותם או דאגת לצרכיהם .. .. זה קשור גם לחושים שלנו ...להכל .. כמה את מוכנה לפתח את זה להשקיע בזה .. לתת לזה מקום.. תכלס.. אנחנו יצורים רוחניים הרבה יותר מגשמיים .. לפני הגשמיות אנחנו באים מהרוח .. זאת עובדה! על הרוח שתנחה אותנו בכל המסע הזה כי יש בה אמת שהיא מעבר למוגבלות הגשמית של ההווייה האנושית אני חוויתי את המיסטיקה באופן שבו אני בכלל לא רוצה להצטדק או לנסות להוכיח משהו למישהו לכן יש לי אתר משלי שבו זה בית פרטי שלי שאני שמה בו כל מה שאני מוצאת לנכון שחשוב לא רק בשבילי .. מיועד לאנשים שרוצים בזה .. מתעניינים בזה .. פתוחים לזה .. מכירים בזה ... מעין חופש שלי שאף אחד לא אומר לי מה לעשות איך לעשות .. ומתי לעשות זה מבחינתי רק שלי ושל אוריאל המלאך ....אתר שניתן ללמוד ממנו המון .. מבחינתי זה אתר של מסר.. מי שמשכיל להתמקד בעיקר זכה בגדול, מי שלא .. זה גם בסדר.. כל אחד והדרך שלו ואין יותר ממני שמכבדת את זה ... מבחינתי כל מה שקשור באוריאל קרה .. זה היה מוחשי ... זה היה אמיתי .. וזה לא היה פרי דמויני מאחר והמציאות הוכיחה לי את כל שארע ביום הזה שהתהפכו חיי והפכו למבולבלים ביותר מידיעה מופרכת שכל מה שהייתי צריכה היא ללכת כמו תוקי אחריה מבלי להבין כלום .. זה בעצם היה המבחן הגדול שלי .. אבל זה לא רלוונטי .. את כל מה שהוא/היא אמרו (מאחר ואין לזה מין זה פשוט אנרגיה חסרת גוף של אור...) יום שבו הבנתי שיש בי משהו אחר וביום שכל הדברים שאמרתי על אנשים אחרים אחרי עשר שנים בערך של תהליך התמעה של האנרגיה הזאת ... אנשים שלא הכרתי שביקשו לעצתי התגלו לי כנכונים ומבהילים, איך למען השם ידעתי דברים אלה אם לא היה זה אוריאל שדבר מתוכי ללא שום כל מוזר או התנהגות דרמתית שמזהה את הדבר הזה כיוצא דופן ?! כל הדברים שאני כותבת הם לא שלי... חשוב לי להסביר שכל התהליך הזה היה תהליך הכרות .. גם לי נדרש זמן להכיר את אוריאל .. מה זה הדבר הזה ... מי זה בכלל. אל תשכחי ..גם אני בן אדם וגם אני זקוקה להוכחות שלי .. ולחיזוקים שלי מעבר לאמונה המאוד גדולה שיש לי אבל יש בי משהו שלא קשור לשום דבר .. יש לי כוח אמונה מאוד חזק .. ובגלל האמון שלי המסר יוצר ברור ואמין ... במצבים שאני מרגישה שאני רוצה להוכיח שאני עושה את זה .. אני פשוט נמנעת כי אני יודעת שזה מועד לכישלון .. אני פשוט נרגעת אפילו שמאוד חשוב לי שיבינו אותי .. אבל תכלס אני לא צריכה אישורים לדבר הזה כי אני מאמינה בזה . וזה עזר לי המון ... וזה גם הוכיח את עצמו .. אני מניחה שאם לא .. זה היה נכשל... חשוב לי לומר שגיליתי הרבה מאוד דברים בזכות "התקשורים" האלה... גיליתי גם משהו שלא ידעתי שהרבה מהאנרגיה הזאת מופיעה בקבלה.. כשבדקתי את זה .. זה יצא אמת לאמיתה .. אז, באמת הייתי בשוק.. רב חרדי דתי בא לבקש את עזרתי וכל הדברים שאמרתי לו היו של אוריאל וגם הוא נדהם מזה .. בכלל נדהמתי שהוא בא לבקש את עזרתי.. זה היה נראה לי תמוה לגמרי .. אחד שמבין בקבלה באופנים מטורפים לגמרי מהאופן שבו כל הדברים נכתבים... לא כולם מבינים את זה .. השפה מאוד גבוהה ולא תמיד ברורה .. אלא אם כן האדם נמצא בכזה תהליך התפתחותי רוחני גבוה .. אז לרוב הדברים ידברו אליו ולא כולם מסוגלים להכיל את זה .. וזה לגמרי בסדר....אין כאן שפיטה או תחרות .. זה מעבר לזה עוד משהו.. באחת הפניות שהיו לי לאתר מישהי בשם משפחה אוריאל ששינתה את השם שלה בעקבות אותו סיפור שאוריאל התגלה אליה בלידה של הבן שלה .. סיפור מאוד מורכב.. כל מה שהיא ידעה על אוריאל תאם לגמרי בתיאום מושלם את מה שאני ידעתי על אוריאל .. והיא באה לבקש אישור ממני כביכול .. והיה לי מסר בשבילה שרק היא ידעה עליו .. העניין הוא וזה החלק החשוב שהיא קיבלה את המסר שלה ... יש קבוצה בירושלים שמתקשרת את האנרגיה הזאת .... שלא ידעתי עליה .. הכרתי אותה "במקרה".... יש שתי נשים שאני מכירה באופן אישי לאחר עבודת תקשורים מקיפה שעשינו באופן עצמאי באמצעות אותה אנרגיה מבלי להיות אחת ליד השניה ....שאלות על אותם נושאים .. זה מדהים החפיפה שהייתה בתשובות ... האנרגיה של אוריאל היא אנרגיה מלאכית חזקה מאוד.. שלרוב נכנסת לתודעה .. משם בדכ מגיעים המסרים והרבה מאוד שקשורים לשושלת דויד מתקשרים אותה... אין לזה סוף .. איך אפשר להוכיח את זה .. בד"כ אנשים שמתקשרים את האנרגיה הזאת נמשכים לזה לבד.. כמובן מי שפתוח לזה .. אין לאוריאל כנפיים ואין לו ארכיטיפים שנתפסים במוחו של אדם כאשר זה מגיע לתיאור "הדמויות" האלה... מהמיתולוגיות או מהשד יודע איפה... החלק המעניין הוא שלי לא היו הורים ואוריאל ואלוהים .. ככה אני מרגישה הם היו אמא ואבא שלי .. אוריאל כיוון אותי בחיים לכל דבר .. בגלל שנתתי בזה אמון אף פעם לא טעיתי אפילו שהיה לי מאוד קשה ללכת עם הדברים שהוא אמר לי .. בגלל שרציתי דברים אחרים .. כל פעם שזרמתי עם זה ולא התנגדתי .. הרווחתי .. כשהייתי מתנגדת לדברים שלו סבלתי .. וגם טעיתי בגדול! אני חושבת שאנשים שאין להם לא אמא ולא אבא.. על אף שההורים שלי בחיים לגמרי שיהיו בריאים עד מאה ועשרים .. אבל הם לא היו שם ולצורך העניין הם גם לא גידלו אותי .. אני חושבת שאנשים כמוני חשופים יותר למימדים האחרים .. למימדים של הרוח .. יש אנשים במצבים קשים שיכולים להשתגע מזה .. ואלוהים יודע שבמצבים שבהם הייתי שלד.. כל הכוח הרע .. רוחות רעות וטועות ואיך שתקראי לזה הכל נדבק בי .. אני זוכרת שהייתי קמה בלילה מרוחות רעות שרוצות לפגוע בי ... ממש כאילו חשמל נמצא לידי ומחשמל אותי חלק מהם נכנסו בי והייתי מרגישה את זה איך שהן נכנסות ואיך שהן יוצאות .. ואוריאל תמיד העיף אותם בדקה התשעים כשהייתי בסכנה ... זה פשוט היה קטע מדהים.. זה היה ההגנות שלי .. אבל ידעתי .. אני לא יכולה להסביר את זה, שזה כוח רע שרוצה את החיים שלי ... אחכ לא יכולתי להירדם... וידעתי שאני חייבת להירפא, כי אחרת הם ישלטו על החיים שלי ורוחות טועות שאינן מוצאות את דרכן במימד האחר אכן מיומנות בכך ... ונטפלות לחלשים פה בארץ זה נשמע מופרך, בברזיל זה הלחם שחיים עליו.... שם יודעים הכל על הדברים האלה כשעליתי במשקל והכוח הפיזי שלי התחזק .. הכל נעלם .. מדהים!!!... הן הרי יכולות לפגוע רק מתי שלנו אין כוח ולא תמיד מודעים לזה כל פגועי הנפש בבתי החולים נמצאים שם בגלל אותו סיפור.. זה בכלל לא מחלה.. אבל מי אני שיגיד...ואפשר להוציא את זה עם הרבה סבלנות והכרה לעומק של הדבר הזה .. אצל חלק מהאנשים זה שיעור חיים ואין מה להתערב לגבי אבני חן .. זה בכלל פרק שלא קשור במיסטיקה .. תחשבי שאבני חן זה כמו צמחים .. יהיה לך קל להתחבר לזה שצמחים מרפאים .. נכון??.. מן הסתם יש תורפות שעשויות מצמחים שכרוב אם את מניחה אותו על דלקת הוא ישאב את כל הנוזלים החוצה .. כמו הצמחים אותו דבר האבנים .. אבנים מורכבים ממנרלים ומכל מיני סודות כימיים אחרים .. חלק מהם רעילים בדיוק כמו שיש צמחים רעילים ואף על פי כן הם מצויינים לריפוי... אבנים אם הם ריעילו אסור לשתות !!!! אפילו רק אם נושאים אותם בתיק או בכיס... כי המנרל שלהם פועל .. הן יכולות אפילו לאבד ברק וצבע אחרי שהן עושות את העבודה שלהן ... אחרי הכל לכל אדם יש הילה .. ולא רק לבני אדם.. לכל דבר כמעט.. המנרלים האלה פועלים על ההילה וכשמשהו פועל על ההילה.. תרצי או לא תרצי זה חודר לגוף! יש הרבה ניסויים כאלה בפיסיקה .... שמוכיחים את זה בכל מקרה .. כל עוד את לא מנסה .. את לא תדעי... בגלל שאנחנו לא יודעים אנחנו נוטים לחשוב כל מיני דברים שהם לגמרי מופרכים מהאמת . כשכתוב אבן לאהבה הכוונה שזה מנרל שעובד מאוד חזק על הלב.. לב, תמיד מקושר מבחינה אנרגתית לאהבה, מן הסתם, שם את מרגישה את זה הכי חזק.. וגם בבטן... אני מניחה שאם היו מסבירים את זה כמו שאני מסבירה את זה .. לא היית חושבת שזה בולשיט.. מאחר ולא כל אבן ניתן לשתות את המים שלה.. תהליך ההתמעה שלהן איטי .. אבל היא מחזקת מאוד בטווח של עד חצי שנה .. אני ניסיתי בלי לדעת, רק מהיופי שלהן בזמנים שהייתי קטנה כי את המנרלים אני מכירה מאז שאני בת 8 .. מאוד אהבתי אותן.. אחרי שקראתי עליהן בבגרותי הייתי בשוק.. זה באמת עבד.. פה קרה לי משהו שלא קשור באמונה ... ... החלק הכי חשוב.. שניסיתי להסביר בכל מגילת האסתר הזאת.. שתמיד תתחברי למה שעושה לך טוב.. ואם את יודעת במודע שמשהו עושה לך רע.. אל תשארי שם אפילו שמאוד מתיש לנסות לצאת החוצה.. ותתני לכל אמונה שיש בתוכך לרפא אותך.. תני ללב שלך להוביל .. זה מספיק טוב בשבילי אם זה מספיק טוב בשבילך.. המון אהבה יקירתי .... יום נפלא.... :-) הילה

הילה, קראתי את המייל הארוך אך המרתק. מעולם לא נמשכתי לתחום הזה של הרוחניות, אבל כשקראתי את מה שכתבת באתר שלך, וגם את מה שכתבת במייל הנוכחי, הסתכלתי על הדברים מכיוון שונה לגמרי, דוקא הרגשתי שיש בזה משהו משכנע. אני חושבת שזה בגלל שזה בא ממך, זה אחרת. בדרך כלל אני קוראת על זה בעיתונים. אבל בגלל שאת מספרת את זה מהכיוון האישי, זה נשמע הרבה יותר מעניין ומושך, ויש בזה משהו משכנע. האמת היא שכשנכנסתי לאתר שלך וקראתי את הסיפור על אוריאל נדהמתי ממש. אני דוקא בכלל לא הטלתי ספק באמיתותו של הסיפור. היה לי ברור לגמרי שחוית את מה שאת מתארת, ושפשוט קרה לך משהו מדהים ביותר. אני מיד התחברתי לסיפור. הרגשתי שכאילו אני נוגעת בעולם אחר. לא מוכר ומרתק. אני מיד התחברתי. מיד הרגשתי שמדובר כאן במשהו מיוחד. זאת היתה ההרגשה הראשונית שלי. לא היתה בי שום התנגדות או הטלת ספק. וזה מוזר, כי יש לי דוקא משיכה לעובדות "מדעיות", ואני לא מאמינה כמעט בכלום. אבל דוקא כאן לא היתה לי שום בעיה לחשוב ולהאמין. זה היה נראה לי ברור לגמרי שאת הצלחת לחוות משהו מדהים ביותר. אני מתארת לעצמי שאת נתקלת בתגובות ספקניות מכל מיני אנשים, אבל זה בטח לא מפריע לך, מאחר שאת חוית חויה אמיתית. בעצם גם הצלחת מאוד לשכנע אותי במה שכתבת במייל, למרותש לא נראה לי שניסית לשכנע או משהו כזה, אבל... אני חושבת שמשהו בגישה שלי כן השתנה עכשיו. אני פשוט אדם די פתוח לרעיונות. ובסך הכל את מציגה את הדברים בצורה מאוד כנה ואמיתית. אני חושבת שזה מאוד מאוד נכון שהדברים המסווגים לעולם ה"מיסטיקה" הם בעצם כלי עזר להכיר את עצמנו ואת נפשנו ולחדד את האינטואיציות שלנו. זה ממש ממש נכון. וזה מקסים. אני ממש בעד. נראה לי שלא הבנת אותי נכון. יכול להיות שמשום מה קלטת מתוך דברי איזו נימה של זלזול או משהו כזה. כנראה שאת שומעת הרבה את המשפט שאמרתי לך "אני לא אממינה במיסטיקה". זה באמת משפט חסר רגישות שבעיקר כנראה מלמד על בורות מאוד גדולה וחוסר פתיחות ואטימות. אני חושבת שמעכשיו אני אגלה יותר פתיחות לעניין. כי זה באמת עולם שבו אפשר לגלות וללמוד על עצמך. את הפנת אותי לכמה מקומות ואנשים. אני חושבת שאני אעשה שימוש בפרטים שנתת לי. הבעיה איתי זה שאין לי שום דחף לעזור לעצמי. אני מרגישה כאילו איבדתי תקוה לגמרי. בכנות. אני שמחה שאני מדברת איתך על זה, כי את יודעת על מה אני מדברת. את מכירה על בשרך את המצב הזה. אני ממשיכה לחיות בגלל שהבנתי שלא משנה באיזה מצב אני אהיה, גם אם אניא סבול מדיכאון לכל שארית חיי, עדיין עדיף שאני אשאר בחיים ולא אתאבד. כי עדיף שלילדים שלי תהיה אמא, לא משנה באיזה מצב. בתקוה שאולי משהו ישתנה מתי שהוא. אבל גם אם אין לי שום תקוה, עדיין עדיף למענם להשאר בחיים. למסקנה הזאת הגעתי אחרי שכבר היתה לי תכנית די מוכנה להתאבד. חשבתי שאם אני במצב כזה, ולא נראה לי שאני אצא ממנו, אז אני לא ממש מועילה להילדים שלי, ואני מאוד מאוד סובלת לחיות, לכן עדיף לכולם שאני אתאבד כי אני מהווה עול כבד על כולם. חשבתי שכמו שיש אנשים שמתים מסרטן, אז אני אמות מדיכאון. זאת גם מחלה, וגם ממנה מתים. לכן זה לגיטימי למות, להתאבד. כי אני סובלת מאוד מאוד. אבל קרה לי בדיוק בדיוק מה שקרה לך. הבנתי שאני לא מצליחה להתאבד. כנראה לא ממש בכנות רציתי. ברגע האחרון ממש, רגע לפני המוות, נסוגתי. אמרתי לעצמי (כמו שאת אמרת על עצמך, שבחרת לחיות-סיפרת על זה באתר אני חושבת או בסרט הוידיאו), אמרתי לעצמי שזה לא המעשה הנכון כרגע. שעדיף לילדים שאני אמשיך. שהם יאהבו אותי גם אם אהיה אומללה, גם אם אהיה מסכנה, גם אםא היה דפוקה לגמרי. כרגע אני אומללה ודפוקה ממש, והם מאוד אוהבים אותי. ממש. גם הבן שלי בן השנתיים וארבעה חודישם אמר לי באותו היום: "אמא, אני רוצה שתבואי לקחת אותי מאבא". הוא רצה מאוד שאני אבוא לקחת אותו לבית שלי. הוא אמוד אוהב לבוא אלי. הוא מאוד מאוד קשור אלי. הוא מחבק אותי כל הזמן, ומנשק אותי, וכל כך שמח להיות איתי. ונאי נדהמת כל פעם מחדש, איך זה ששניהם אוהבים אותי, למרות שנאי כזת דפוקה. הדירה שלי דפוקה וקטנה, ואין להם את כל הצעצועים שלהם כאן, ולמרות זאת הם שמחים לבוא אלי. זה שכנע אותי להמשיך. אז אני משיכה לחיות, אבל רוב הימים ממש בלי חשק אמיתי. אני פשוט ממשיכה לנשום. זה בערך מה שאני עושה כרגע. זה הכל. אני שוכבת מול הטלויזיה ימים שלמים, אני ישנה 15 שעות רצוף, וזהו. אני לא יוצאת מהבית. בימים שהילדים באים (3 פעמים בשבוע) אני הכי מאושרת שיש. אבל אז, כשהם הולכים בבוקר אני נקרעת כל פעם מחדש. יום שלם לוקח לי להתאושש מהפרידה הזאת בבוקר. כואב לי כל כך. אז מה שאני מנסה לומר זה שתסלחי לי שאין לי שום תמריץ לעזור לעצמי עכשיו. ואולי הייתי צריכה להיות ישרה וכנה איתך מהתחלה, ולומר לך שאני בכלל לא רוצה לעזור לעצמי כרגע. כי יכול להיות שיצרתי רושם מוטעה שאני כן רוצה עזרה. ולכן הפנת אותי לאותם מקומות ואנשים, וזאת טרחה בשבילך. אז אני מתנצלת. תודה מיכל.

הילה היי אני מקווה שאת זוכרת אותי.. מה שלומך מתוקה יפה?? יש לי הרבה דברים לספר לך וגם להגיד לך שלא הצלחתי עדין לצערי להגיע ליהודית. הייתי רוצה לדבר איתך אני חושבת שאני מחלימה... (אמאלה אני מפחדת לדבר על זה, אני כ"כ שונאת לגעת בנושא הזה..) רק רציתי להגיד לך שאני מתגעגעת ואם תוכלי לדבר איתי (ואני יחזור אליך) זה יהיה ממש נפלא עבורי, אני אוהבת אותך מאוד. בת 21.

:-)

חחח.. אין בעיה בהמשך אני מרימה לך טלפון.. וכל הכבוד... ביי בינתיים.. :-) הילה

אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

:( דניאלה

:( דניאלה

המון אהבה יום טוב... :-)... תעשי מה שאמרתי לך.... הילה

דניאלוששש מולאן לינוייה הילה וכללל השאר.... אוהבת אתכן.. שבוע טוב לכולכן יפות... באהבה.. רוני.. :))

ואניי אוהבת אותךך מדהימהההההההההה אני מבינה שאת מרגישה יותר טוב! אני מאושרת בשבילךך הלוואי ותחזרי לעצמך כמה שיותר מהר ותרגישי הכי טוב בעולם אמןןןןןןןן!!!! אוהבבבבתתת המוןןןןןןן עד אינסוףף! לינוי שבוע מהממםםםם!!!

:-) שמרי על עצמך

אוהבתתתתת אותךךךךךך... יהיההה בסדר את תראי... אם אנחנו פה זה סימן כי לכל דבר יש סיבה אין דברים שמתרחשים סתם... כנראה שמצפים לנו ימים יותר טובים לא נשאר לנו הרבה אלא להיות אופטימים... לאבב יו רוני :))

שמרי על עצמך דניאלה

:-) המון אהבה שלך הילה

הילללללללווושששששש.... אוקייי 5 ימים ברציפות תודה לאל אני מרגישה מעוללהההה אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי וכל פעם שממש בא לי ליפול לאיזה בולמוס אני אומרת לעצמי בלב" אני לא חוזרת לגיהנום הזה, אני לא!!" וזה עוזר!!! אני שולטת בזה אני אוכלת דברים מתוקים אבל ממש בטעם עוגייה או שניים גג ובאמת כנראה שאני גם ייסע לפולין אני עדיין לא סגורה אבל פתאום אני די מעורבת בכל התהליכים ועושה הרבה בירורים ואני מרגישה שאני עושה משהו בשביל עצמי משהו בשביל הנפש והרוחניות... בקשר לטיפול עדיין לא יצרו איתי קשר אבל בקרוב יייצרו אני מקווה... מקווה לטובב..... ושיהיה לך אחלה שבוע... אוהבת אותךךךךךך רוני :)))

תמיד בתהליכי החלמה יש קונפליקטים .. רצוי!... ככה ההתנגדות מאתגרת .. ככה את גם מחזירה את הכוח שלך כי בלי התנגדות אין שום כוח . לפעמים יש היפוכים ואז זה אומר שהכל שלילי ואין עם מי לדבר... קונפליקט ...הפלוס של זה שזה תמיד עומד טוב מול רע ... עם הפוטנציאל שניתן להביס את החלק הרע .. וזה מלווה לפחות שנה שנתיים בכל תהליך החלמה .. עד היום יש לי קונפליקטים כאלה ואני כבר שנה וחצי מחוץ לזה .... אבל הם כל כל מעומעמים שאני בקושי מרגישה אותם ... אבל זה מנגן בראש .. האתגר הוא להביס את זה ... וזה אפשרי .. בהצלחה מתוקה .. יום טוב... :-) הילה

:-)

לינויה אם לא אספיק לדבר איתך אני אנסה כמה שאני יכולה ותדעי אני חושבת עלייך המון שמרי על עצמך מאמי אל תקחי את זה ללב לא שלך לא לוקחים ללב וגם שזה קרוב לא מומלץ אני אנסה ליכנס למסנגר ושתהיי בו אוהבת אותך מלייןןןןןןןןןןןןןן נשיקות וחיבוקיםםםםםםםםםםםםםםםםםםם לוב יו דניאלה

עם רע לך... הרבה חיבוקים והמון אהבה :-)

תודהההה!!!!!! עצוב לי מאוד!! מקווה שיהיה בסדר!!!! אוהבתתתתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

שבוע טוב לכולם מאחלת דניאלה תהנו כל עוד אתם יכולים... וצתחקו לחיים והם יחיזו לכם חיוך... :)))))))))))))))))))))))))))

רק לפתוח ....... מאת משה בן - ישראל "רק לפתוח את הנפש ואת הגוף שהכל ישפך החוצה ללא מעצורים להיות מפל גועש להשתולל..להתרגש שהיד תשוט על הנייר כשאתה כותב שהלב ישחה בנהר החיים כשאתה אוהב. לרקוד ריקוד פראי לצייר ציור חופשי כן, זה אתה חופשי מכל המגבלות שהמצאת לעצמך. חי בעוצמה. נו, קדימה כל העולם מחכה לך כעת. בשלווה. ולו ידעת כמה אלוהים אוהב אותך ומאמין בך." יפה, לא?....... המון אהבה לכולם והרבה שמחה מאת "האיש העצום" וממני גם :-)

שבוע טוב מלאכית!!!! אוהבתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי

למעיין ולכולן, מעיין פרסמה הודעה לגבי האנורקסיה שהיא סובלת ממנה במשך 13 שנה וביקשה עזרה. כתבתי לה תשובה מאוד מפורטת בתקוה שאוכל לעזור במשהו. מעיין אני מקוה שלא תפספסי את התשובה שכתבתי לך. גם האחרות, אם אתן מעוניינות אתן יכולות לקרוא. ואולי יהיה לכן מה להוסיף. אולי יש לכן ידיעות נרחבות יותר לגבי טיפולים בהפרעות אכילה בארץ, שאני פספסתי אותם. אשמח בעצמי לדעת. התשובה שכתבתי נמצאת בהמשך הפורום, למטה. רציתי להוסיף וליידע את מעיין עובדה חשובה ששכחתי. המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, היא מחלקה פתוחה, וזה מאוד חשוב לציין. כלומר, אין דבר כזה שם, אישפוז בכפיה. המושג הזה לא קיים. המחלקה הזאת פתוחה. יש שם דלת שכל מי שמאושפזת פשוט יכולה לצאת ממנה מתי שרק תרצה. גם בלילה. אם את נניח בוחרת להתאשפז, ומתחרטת, את יכולה לצאת מהדלת, היא פתוחה לרווחה. אף אחד לא ימנע זאת ממך,גם אם תשקלי 26 קילו. אז זה מה ששכחתי לומר למעיין קודם לכן. תודה. בהצלחה.

מיכלוש לי הציעו ליכנס לטיפול באיכילוב.... איך שהבנתי את הילדים שלך לקחו ממך בגלל המחלה אני מאד מצטערת אני מתארת לעצמי כמה זה שובר אבל אני חושבת שזה נותן את הדחיפה לילחם במחלה... מיכלוש גם אני קראתי על אותו בג"צ שהיה עם הילדה ששקלה 26 ובסוף לא היה אישפוז בכפייה אני חושבת אם חייב אז חייב אבל כל עוד אותה בחורה לא רוצה לצאת מיזה אז לא ניתן לצאת כל עוד במודע שלה היא מודעת למחלה ורוצה לצאת ממנה אז כך יכולים לפתור את הבעיה...(זאת דעתי) אני אישית לא יכולה לדבר עם אף אחד על המחלה כי אני לא רוצה לאכאיב לאף אחד בשל המוות במשפחה שלי מאנורקסיה (סבתא ובן דוד)<אחים ואחיות שלי גם במחלה הזאת> אני מצאתי פה לדבר על זה לשתף להוציא הכל החוצה ויותר מזה להבין שאני באמת חולה ועליי לקחת את עצמי בידיים הפורום פה עזר לי מאד... פה אני בלי המסכה פה אני בלי השקרים והרמאויות והתחחים.... ואגב -תודה המכתב שלך פתח את עינייי... שבוע טוב דניאלה

תודה רבה דניאלה אני שמחה שהגבת אכן הילדים נלקחו ממני. הייתי חולה מאוד מאוד. הייתי במאבק של גירושים. זה הלחיץ אותי מאוד, ולא עמדתי בלחצים. הלחצים החריפו אצלי את המחלה. המחלה גרמה לי להרים ידיים. הרגשתי שאין לי כוחות יותר להתמודד עם הלחצים. ויתרתי על הילדים לטובת בעלי. הוא נלחם איתי עליהם, ולבסוף לא עמדתי בלחץ ונשברתי. הייתי חלשה מאוד בגלל המחלה. אני סובלת בעיקר מבולמיה, אבל בתקופה של הלחץ דוקא האנורקסיה החריפה. זאת היתה תקופה מאוד קשה. מסרתי את הילדים לבעלי, והאתשפזתי. שוחררתי כעבור שבוע, אבל מאז אני סובלת מדיכאון עמוק ממש. עם מחשבות אובדניות. אני גרה מאוד קרוב לילדי, ונפגשת איתם כמה פעמים בשבוע, הם גם ישנים אצלי, אבל כל זה מאוד עלוב. הם עדיין מאוד רחוקים ממני. המחלה הזאת נוראית. היא יכולה לגרום לאסונות. כמו שקרה לי. שילדי הורחקו ממני. אין כואב מזה. סבתא שלך ובן דוד שלך נפטרו מאנורקסיה או שלא הבנתי נכון? האם את מוכנה לספר קצת יותר? לשתף? מיכל

וואוו הסיפור שלך ממש לא קל ... בא לי לחבק אותך ולהגיד לך שאת גדולה מהחיים כי אני לא יודעת אם אני הייתי מצליחה להחזיק את הראש שלי מעל המים בסיטואציה הזאת .. אבל אני בטוחה שיש לך את הכוח ... את נשמעת מאוד חזקה אני רוצה לשפוך מעט אור.. אני לא יודעת אם שמעת על הסיפור שלי אבל גם הוא מזעזע והחלק האופטימי שבו הוא שאני מצאתי סוף טוב לכל הסיפור הזוועתי הזה .. לקח לי 16 שנה להעיף את זה .. אבל זה לגמרי אי שם במרומים הרחק ממני ... מה שבטוח בטוח אני אכן מחוץ להפרעות אכילה כבר כשנה וחצי וכשנה מחוץ להקאות במשקל תקין ... אני חוגגת ביום הולדתי הקרב את סיום הפרעות האכילה בחיים שלי .. ואני מאחלת לך בהכי קלישאה שיש שבקרוב אצלך במהרה בימים זה יהפוך להיות מנת חלקך ותספרי לכולם שאת בריאה וילדייך עימך ב"ה אמן הסיפור שלך בהחלט קשה ואם כל מה שסיפרת הצטערתי מאוד לשמוע שכאילו אין לך תקווה שזה יגמר או יהיה לזה סוף כי המחלה מתישה אותך ובצדק כי היא לא חכמה בליצור מצבים אחרים ואני מודיעה לך שאת שוגה.. יש לזה סוף .. יש לזה !!!! אני חושבת שהחלק הכי קריטי וזה מה שגם אמרתי למעיין הוא שפשוט לפעמים עם כל זה שרוצים לצאת מזה לא באמת מתכוונים לכך כי יש לרזון הרבה מאוד רווחים במיוחד בחברה המעוותת שאנחנו כל הזמן מריחים נושמים ושומעים ואת יודעת על מה אני מדברת.. שלא נדבר על תחושת הטיהור שההקאות מעניקות לך והפחד שמסתתר מאחורי ההגדרה הלא ברורה שמי תהיה את בלי הרזון הזה ?... תופתעי לגלות שמסתתר ברבור מדהים .. את פשוט לא נותנת לו לחיות בגלל שהיא שולטת בך ומספרת לך שקרים אודות עצמך שאת יודעת שהם שקריים ובכל זאת היא תמיד מנצחת אנורקסיה /בולימיה .. שתיהן שטניות ושתיהן כוחניות ... זה לא משנה לגבי תל השומר אני הייתי מאושפזת שם חודשיים .. אשפוזשהיה אמור להיות חמישה חודשים מפאת מצב המדהים... והאשפוז הזה היה רחוק מלעלות יפה.. גרוע מכך הוא סיכן אותי ודרדר אותי לדיכאון חריף ביותר.. הסתגרתי בבית ולא יכולתי לתפקד במשך שנה וחצי בחברה רגילה .. .. כל המחזור שהיה מאושפז איתי שמונים אחוז ממנו הדרדר עוד יותר .. אני לא יודעת אם זה קשור לגב מיטרני ולכל התשתית אבל אני יודעת שמשהו שם לא עבד.. כמו כן אני יודעת שהיו גם הצלחות .. נדירות ! אני אומרת נדירות מפני שנדיר שמגיעים לשם כי רוצים באמת לוותר על שהליטה שיש על הפרעות אכילה ... או מה שהן נותנות או מה שהן מייצגות עבור כל אחד ואחד ....את מאוד צודקת הם מבינים שכלתנית אבל הם רחוקים מלהיות רגישים ולהבין באמת ובמצבים שאין ברירה אני האחרונה שתגיד ללא ללכת לשם .. לפעמים אין ברירה ולפעמים זה לא שיקול וצריך ללכת עם החלטה בלב שזה באמת הסוף .. רק כך זה יעבוד.. בלי האמונה הזאת שום דבר לא יעבוד. הייתה שם מישהי במצבך עם ארבעה ילדים אבל היא נלחמה על הכל .. אין לי קשר איתה אבל אני מרגישה שהיא תצא מזה אם היא כבר לא יצאה וזאת על סמך כל ההתמודדות שלה במחלקה שהייתה פשוט מעוררת התפעלות .. היא הייתה מוכנה לוותר על הכל רק כדי לשוב לחיות חיים נורמאלים.. מה שלה היה ולך כנראה אין .. בעל תומך ואוהב מאוד..וילדים שמטורפים אחריה בניגוד לכולם מה שהציל אותי היה שיטה אלטרנטיבית שאני מטופלת בה עד היום וזה מעניין אם תרצי להתנסות בה .. אני מוכנה להפנות אותך לכמה גורמים שוב רק אם זה מעניין אותך .. אבל זה עובדתית הוציא אותי מהפרעות אכילה ועוד שלוש בנות שאני לא מכירה אותן באופן אישי אבל יצאו בזכות השיטה לחיים חדשים... ומי יודע אם עוד מספר לא מבוטל של חולות אנורקסיה ובולימיה נמצאות בחוץ באמצעות השיטה המבורכת הזו שיש הרבה בורות סביבה וחבל שמעט מאוד אנשים מכירים בה .. אבל הן חיות את חייהן בלי הסכנה שרובצת מעליהן כגון הסיפור האחרון של טרי שיאבו שהיא למעשה הגיעה למצב ההזוי הזה בגלל בולימיה והחלק הכי עצוב שאף אחד לא טרח להדגיש את זה .. שזה בעיני הכי חשוב לפקוח את העיניים על הסכנות שיש כתוצאה מהזוועה הזאת .. והיא הוכחה מוצקה לכך וכמוה יש רבות וזה הזוי.. את בעצמך כתבת על זה ... מיכל יקירה אני חושבת שאת צריכה להחליט החלטה ותשדלי לקבל אותה היום להחליט שלא משנה מה היה בעבר ולא משנה כמה אכזבות היו לך .. את היום במודע בוחרת לחיות את חייך אחרת וזה אפשרי .. את פשוט חייבת להתכוון לכך .. אל תקבלי את מצבך כעובדה או כגורל נחרץ את יכולה להשפיע על המציאות שלך הרבה מכפי שאת יכולה לדמיין .. ואל תתני למחלה לנצח .. כי כל פעם שאת מניחה לה לנצח את מזינה אותה והיא גודלת.. לכן שברי את המעגל הזה.. ויש לי תחושה שלך לא צריך לספר סיפורים על מודעות על הא ועל דע.. פשוט זרמי עם כל מה שאת יודעת ותשימי לזה סטופ.. ואם את רוצה להתנסות בשיטה שאמרתי לךשנקראית קינסיולוגיה מוח אחד.... אני יותר מישמח להפנות אותך... אפילו שלכאורה היא לא שגרתית... אבל היא בהחלט תסייע לך לצאת מהמעגל הזה ... זה אפשרי וזה יהיה שלך בקרוב... אני משאירה לך את כתובת האתר שלי ווידאו מוקלט .. תוכלי להתרשם מדברי קצת יותר באתר יש חומר שמוסבר בפירוט על השיטה וגם טיפים איך משתחררים מהרגלים עיקשים כמובן בעזרת תרגול רב... התיחסי לעיקר ולא לטפל ...כי אני 'מתקשרת' את רב מלאך אוריאל ...ומשם גם בא שמי...יכולות להתעורר לך כל מיני שאלות אבל אם תתיחסי לתוכן ...תוכלי למצוא בכך עניין רב http:///www.hilauriel.com ווידאו http:///www.realovercoming.co.il ואני ישמח שתכתבי בכל עת שתבחרי נשמע שיש בך הרבה חוכמות חיים ששווה ללמוד מהן .. אני בטוחה שלהעביר את זה הלאה יתן לך כאחד הרבה מאוד... המון אהבה מקווה ששלום ישכון בביתך במהרה בימים ב"ה אמן .... שלך ליל מנוחה הילה :-)

להילה היקרה, תודה רבה. באמת. גם על המייל המקסים והמשעשע. ממש חמוד. וגם על כל מה שכתבת. קודם כל, הייתי מאוד רוצה לשמוע על השיטה שדיברת עליה. לא שמעתי עליה מעולם. אשמח מאוד אם תספרי באופן כללי, ותאמרי לי מי מתעסק עם זה. לצערי, ניסיתי לפתוח את הקישורים שלך, אבל היתה איתם בעיה, הם לא נפתחו. אני אנסה שוב מאוחר יותר, אולי בדרך אחרת. אני שמחה מאוד שכתבת על החוויות שלך מתל השומר. מעניין מאוד. אני ציפיתי לכך שיש מי שהתנסתה באישפוז שלהם שתוכל לספר מבפנים איך זה היה. אני אישית לא הייתי מאושפזת שם, לכן לא באמת ידעתי איך זה. אז עכשיו אחרי ששיתפת ממה שהיה שם, הדברים מצטיירים אחרת לגמרי. אני די המומה ממה שסיפרת. מה זה בעצם אומר? שאף פסיכיאטר או פסיכולוג, עם כל הידיעות שלהם, לא יכול באמת לטפל במפלצת הזאת. אלוהים. אני טופלתי במשך שלוש שנים במחלקה הפסיכיאטרית של הדסה עין כרם בירושלים (מפגשים של פעמיים בשבוע עם פסיכיאטר ואחות). פסיכיאטר שלא היה לו מושג במחלה הזאת. טיפול כל כך כושל. כל כך עלוב. שלא הביא לשום מקום. פשוט סתם. פסיכיאטר שבעצם חשב שאני האשמה העיקרית. לא אמר לי זאת מפורשות, אבל היה ברור שזה מה שהוא חושב. שאני אשמה בכל הכישלונות שלי. וכשלמשל מאוד הצלחתי בלימודים הוא היה מאוד מופתע. כאילו שזה לא היה כתוב לו בתכניות. כאילו שניצחתי איזו תחזית שלילית שהיתה לו. הוא שמח בשבילי, אבל גם הרגיש שזה מערער על הסמכות שלו כפסיכיאטר, שהיה בטוח שאני אמשיך להכשל בהכל. הלימודים שלי היו מאבק אישי שלי כנגד כולם. הצלחתי בהם מאוד, כנגד כל התחזיות. כולם לא רצו שאני אלמד (באוניברסיטה). הילה, את כל כך צודקת שזה עניין של החלטה. שפשוט מאוד ריך לקבל החלטה. שפשוט מפסיקים את ההקאות ואת הדיאטות, כשלוקחים בחשבון שלא תהיי הכי רזה בעולם, כמו שתמיד רצית. זה לא אומר שאת צריכה להיות בעודף משקל, אבל ההחלטה הזאת אומרת שאת מתחילה לאכול כרגיל, בלי להקיא ובלי דיאטות קיצוניות, וזה אומר שלא תשקלי משקל מאוד מאוד נמוך כמו שחלמת. אבל ברגע שמחליטים החלטה כזאת, צריכים להתחיל למלא את החיים בדברים אחרים, מעניינים, מרגשים. אין לי את היכולת הזאת כרגע בכלל., אין לי שום יכולת למלא את החיים שלי. אני נורא נורא מיואשת. שום דבר לא מעניין אותי. המצב שלי מאוד מאוד חמור. בסוף השבוע שעבר כמעט ממשתי את התכנית שלי להרוג את עצמי, אבל בסוף החלטתי לתת עוד צ'אנס. מאז עבר שבוע שבו הרגשתי קצת יותר טוב. קצת התאוששתי מהמצב החריף שהיה לי. אני לא על סף התאבדות כמו שהייתי בשבוע שעבר. אבל עדיין החיים שלי מאוד מאוד עלובים. אני מאוד מאוד בודדה. ואני לא מוצאת שום טעם בחיים האלה, חוץ מהילדים שלי. אני מחכה לראות אותם. בימים שאני רואה אותם יש לי מצב רוח טוב. כשאני בחברתם אני מאושרת ממש. אני בהיי טוטאלי. כרגע החלטתי החלטה רציונאלית שאני נשארת בחיים בשביל הרגעים האלה. בשביל הילדים שלי. כדי שתהיה להם אמא. אני מקוה שלא אתדרדר שוב למצב קיצוני חריף כמו שקרה בשבוע שעבר. האמת היא שהבעיה העיקרית שלי כרגע היא לא ממש הבולמיה, אלא הדיכאון. אני פשוט כבר שלושה חודשים כמעט ולא יוצאת את הבית. אני רק הולכת למכולת, ויוצאת לרבע שעה לקחת את בני מהגן. זהו זה. את כל שאר הזמן אני מבלה לבדי בבית. כמו בכלא. אני לא הולכת לשום מקום. אני לא מסתובבת. אני לא נפגשת. אני לא עונה לטלפונים. כלום כלום כלום. פיתחתי איזו חרדה מלצאת מהבית. אני לא נהנית מכלום כלום כלום. הסיבה לכך היא שאני מתגעגעת מאוד לתקופה שהילדים היו אצלי. אז הייתי מאושרת ממש. אני הייתי אמא מאוד מאוד מסורה. ממש. הנקתי את שני ילדי עד גיל שנתיים. את הילדה שלי לא שלחתי לגן ילדים עד גיל שלוש וחצי. רציתי לחנך אותה בבית. וממש השקעתי. לקחתי את שניהם לטיולים מאוד ארוכים בטבע, למרות שזה קשה, לטייל עם ילדה ותינוק לבד שעות ארוכות בחוץ. ולמרות זאת עשיתי זאת כי ידעתי שזה טוב. הקראתי להם המון סיפורים. הכנתי להם את האוכל הכי הכי בריא שיש. דאגתי להם בכזאת מסירות, שאמהות אחרות שראו איך אני מטפלת בהם העבירו עלי ביקורת שאני מטפלת בהם יותר מדי טוב, ושאני צריכה לדאוג יותר לעצמי ולחשוב גם על עצמי. אני באמת הייתי בשביל הילדים שלי כל הזמן. במשך כמה שנים לא הלכתי לקולנוע או לבתי קפה. כלום. רק טיפלתי בהם, והם היו חשובים לי יותר מכל. לכן, כשקרה המשבר הזה, זה היה שבר גדול מאוד, ולכן עד היום אני בהלם מזה וקשה לי להסתגל למצב החדש, אני מסרבת לקבל את העובדה, שהם כבר לא ברשותי. הילדים האלה שכל כך דאגתי להם, פתאום מישהו אחר הוא זה שלוקח ומביא אותם, ומה איתי? אני אמא שלהם. זה כל כך לא פייר. זה כל כך אכזרי. אני ממש לא יודעת מה לעשות עם זה. זה בלתי פתור מבחינתי. אני לעולם לא אהיה שוב מאושרת. מיכל.

הילה היקרה, נכנסתי לאתר שלך, וגיליתי לתדהמתי כמה את אדם מדהים ומקסים. קראתי את סיפור החיים שכתבת, שהיה פשוט מרתק, וכתוב בצורה כל כך מרגשת וכנה ואמיתית. את פשוט בן אדם מדהים, אם הצלחת להתרומם כך מעל לכל הסבל הזה, והעוולות שנעשו לך בהיותך תמימה וילדה. צפיתי בהקלטת הוידיאו, שבה עוד יותר התחזק הרושם שאת אדם באמת חזק ומרשים. פשוט מרשים. את מדהימה. ומרתקת. ובעלת אישיות כובשת. אני מעריצה את היצירתיות שלך. האתר שלך מקסים, הפורום שלך מקסים, יש בך המון אנרגיות חיוביות שכאילו קורנות ממך. אני מקוה שהרבה בנות ידבקו בך, וילכו אחרייך, ויראו שאפשר לעשות דברים אחרים חוץ מלהתעסק באוכל. את בדיוק הדוגמא לכך. כי כשרואים את ההישגים שלך, את השלמות שלך, את היופי שבך- זה מגמד כל הישג של כל אנורקסית. מבינים שפחות שני קילו, זה לא הישג אמיתי. זה אידיוטי. הישג אמיתי זה לעשות משהו יצירתי, זה ליצור משהו מכלום, זה להיות מישהו עם אישיות כמו שלך, מישהו שאפשר ללמוד ממנו. זה הישג אמיתי. ולא קילו פחות. את כאילו לקחת את כל הכאבים שלך והפכת אותם למשהו יפה, משהו שאפשר ללמוד ממנו איך להשתפר, איך למצוא משמעות. אני מעריכה אותך. אני אמנם לא מתחברת לצערי לקטע של מיסטיקה. זה משהו שקשה לי מאוד להאמין בו. לכן אני לא יודעת אם כדאי ולטרוח לתת לי את ההפניות לאותם אנשים שמתעסקים בזה. אני חושבת שאם אני לא מאמינה אז לא כדאי להתחיל עםפ זה, כי זה לא יעזור לי. צריך להאמין כדי שזה יעזור. אבל זה לא משנה אם אני קרובה למיסטיקה או לא. אני אמשיך להכנס לאתר שלך ולקרוא עוד גם על מיסטיקה, ואבני חן וטארוט. כי איכשהו אם את מצאת את המזור במקום הזה, אני רוצה לדעת על זה יטותר. אם את מאמינה בזה אז אני רוצה לדעת. אני רוצה לקרוא כדי להכיר אותך טוב יותר. אולי אם אתקרב אלייך, אזכה גם קצת בריפוי או תקוה. מיכל.

שבבתתת שלום לכולכןןןןןן דניאלוש הילה לינוי מולאן וכל השאר... מתההה עליכן.. אני בדרך הנכונה... באהבה ענקית... רוני :)))

אחחחחחחחח איך אני שמחה לשמוע... כתבתי לך יותר למטה תראי!!!! מתהה עלייךךךךך!!!!! לינוי :)

רוניייייייייי אני כל כך שמחה שאת בדרך הנכונה... הדרך הנכונה שלך תפתח לך עולם חדש עולם יותר טוב ללא תחחים ושקרים אוהבת אותך שמרי על עצמך-שלחתי לך מייל דניאלה

:-) שבוע טוב

איך מתרגלים לאכילה בריאה ולא כיפייתית? אני יכולה לא לאכול כל היום ופתאום בשעה 9 לפתוח את המקרר ולא לצאת ממנו עד שבא לי להקיא... לא יודעת לאכול נכון ולא יודעת מתי להפסיק אחרי שהתחלתי..אני בגובה 168 ושוקלת 68 בערך... רוצה להוריד 10 קילו ולא יודעת מה לעשות. לא שמעתי על דיאטנית טובה, מוכנה גם להשקיע הרבה כסף, מה עושים...??..??..

חן לדעתי מקור ההפרעות באוכל באות ממצב שמציק לך משהו והאוכל מכפר על זה... כדי לאכול נכון אני מציעה ללכת לדיאטנית(ישנה בקופת החולים)-צעד ראשוני אח"כ אם את לא מצליחה להגיע לאיזון אני מציעה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי זה לא קל אבל הדרך למצב בריא יותר... אם את רוצה אני יכולה להפנות אותך לתפריטים (של דיאטת כסאח-אבל אני לא ממליצה כי אז מעלים פי 2 או פי 3 אם את רוצה המתכונים באינטנט כמו דיאטת תפוחים וחלב או דיאטת בננות וחלב או דיאטת בשרים או דיאטת פחממות.... וכ"ו) חנוש השאלה היא את לא אוהבת את הגוף שלך??? אני אישית הייתי ממליצה לך שלב ראשוני דיאטנית שלב שני טיפול פסיכולוגי חנוש אני לא מכירה אותך אבל הייתי רוצה שתקחי את עצמך בידיים בנושא הזה כי אז את תהפכי להיות לא בשליטה יותר גרוע מזה שלך דניאלה

אז ככה חנוש... הסיפור שלי די דומה והכל התחיל מדיאטה תמימה שיצאה מפרופורציה כרגע אני בדרך הנכונה וכנראה שאני יקבל טיפול מתאים... זה רק הולך ומחמיר למרות שכבר כמה ימים טובים שאני בסדר גמור ושולטת בעצמי לגמרי.... זה משפיע בצורה מאוד חריפה על הנפש עד כדי שינאה עצמית שקשה לי לתאר לך לאיזה רמות זה מגיע... אני מציעה לך לטפל בזה כדי שזה לא יחמיר כי אם תזניחי זה יחמיר וחבל חמודה אפשר למנוע את זה... באהבה רוני... :)))

בולמוסים לרוב זה עניין רגשי..נפשי ..והתנהגות לקוייה בענייני הרגלי האכילה שלך... אני חושבת שזה גם נובע מזה שאת לא אוכלת כלום כל היום...לכן את גם באה ב21 בערב רעבה מוכנה לטרוף פיל. תרצי או לא תרצי הגוף לא יכול לעמוד בזה גם אם את רוצה להוריד רק 3 ק"ג להוריד 10 קילו לגובה שלך מיותר...המשקל שלך לגמרי תקין. אם את רוצה להיות שדופה זה כבר בהחלט מורכב וזה ללא ספק חלק מהפרעות אכילה הגוף יכול להשיל קילוגרמים עודפים במידה ויש רק! באמצעות סדר שמשיגים אך ורק באמצעות תפריט מאוזן ושפוי לא פחות מ 1000-1200 קלוריות ליום שפרוסים עד השעה 20 בערב עם הקפדה על שתיית מים והליכה כשעה ביום. למשקל שלך במידה ואת מאוד רוצה מאוד לרדת את לא צריכה יותר מ 3 ק"ג...עובדתית! אני מציעה לפנות לנטורפתית .... אני יתן לך טלפון של מישיהי שאני מאוד סומכת עליה.... ואני מציעה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי במקביל שמה מירב ירימי 050-5377232 03-6875111 תגידי לה שהילה מהפורום להפרעות אכילה שלחה אותך בכל מקרה היא לא תעבוד אתך על הרעבה עצמית.. היא כן תעזור לך לייצב את התזונה שלך וגם היא באה מרקע של בולימיה..כך שהיא מבינה הרבה מאוד בתחום המון אהבה ובהצלחה שלך הילה :-)

שבת שלוםםם ומבורך לכולןןןןןןן!!!! תרגישו טוב..... תעשוו דברים טובים לעצמכןןןןן!!!! והלוואי וכול אחת תקבל את עצמה כמוו שהיא..בדיוק כמו שהיא!!! המוןןןןןןןן המוןןןןןן המוןןןןןןןןן אהבהההה!!!! מליוןן חיזוקים וחיבוקים!!!! המשך יוםם מהממםם!!! לינוי.. :)

שבת שלום ומבורך..... :-)

שבת שלום לכולם :) דניאלה

איךך את?? מתההההה שרופהה עלליךךךךךךך!!!! לינוי :)

נעלמת לי..... את כבר לא כותבת לי :(( בכל מיקרה אני הולכת לטיפול בקרובב... יהיה בסדר... שבת שלום מתוקה שלי.... רוני :)))

עשיתי הפסקה ולא כתבתי הרבה זמןן:( עכשיו אני פה בשבילך! ובשביל כולןן להכול!!!! אני מאושרת בשבילך שאת הולכת לטיפול כול הכבוד!!! הלוואי וזה יצליח ואני בטוחה שכןן!!!! מה איתך!? איך עובר היום עד עכשיו?!... אוהבבת אותךך המוןן המוןןן עד אינסוף!! תרגישי טוב!!! עוד יהיה טוב בע"ה!!! המשך יוםם מהממם כמוךך!! לינוי :)

הילה שלום! קוראים לי חן ואני עושה עבודה בבית הספר על אנורקסיה... בבית הספר המליצו לנו להכנס לאתר הזה כדי למצוא מידע וחשבתי שאולי תוכלי לעזור לי.. אז השאלה שלי היא כזאת- מה הקשר בין אנורקסיה לדימוי העצמי הנמוך של החולות.? למשל כמו דוגמניות.. ואם יש קשר רפואי...? אני אשמח מאוד אם תעני לי במהרה.. ורק רציתי להגיד שקראתי את ההודעות של הבנות ואני מאוד גאה בהן על זה שהן לקחו את עצמן בידיים ושהן מטפלות בעצמן.... כי אני בטוחה שזה ממש קשה.. בתודה (ובהצלחה לבנות...) חן!!

לא ניסחת את השאלה כל כך ברור אבל אני ישתדל להתייחס למה שנראה לי רלוונטי.... בקשר לדימוי עצמי .. אנורקסיה ובולימיה או כל הפרעה תזונתית אחרת בהחלט יכולה להיות תורשתית ...לא בהכרח יכולה להיות השפעה התנהגותית מאוד חריפה שמועברת מדור לדור .. כאשר אין שבירה של שינוי לגבי העניין, יצירת דפוסים בריאים לגבי הזנה ע"י דמות האם או האב, יצירת דפוסים בריאים לגבי תפיסה עצמית , זה בהחלט משהו שיכול ליצור אצל מתבגרת צעירה בדור מתקדם של אותה משפחה את אותם סימפטומים ואפילו החרפה של המצב אם אין שינוי... לא תמיד יודעים שיש בעיה ולא תמיד יודעים כיצד לזהות אותה או כיצד להתייחס אליה במיוחד אם האמא לוקה באותה הפרעה דימוי עצמי תמיד מתקשר עם אי יכולת לאהוב את העצמי .. ביקורתיות יתר.. רצון להשיג את הבלתי אפשרי... לומדים את זה בווריאציה זו או אחרת בכל בית זה תמיד קשור בקשר משפחתי לקוי או של אב או של אם או של שניהם ביחד.. זה קשור גם בהזנה ראשונית לקויה .. התחושות שאם מעבירה לפעוט שלה יכולות להכריע רבות את ההתפתחות שלו אין לזה חוקים חד משמעיים אבל לרוב זה יכול ליצור את הניצנים לכך ולא תמיד דווקא הפרעות אכילה אבל זה בהחלט יכול לגרום לזה הרעיון הכי בולט בכל עניין ההפרעה אצל אלה שלוקים בה הוא סוג של שליטה כאשר אחת הבנות או אחד הבנים (כידוע היום גם זכרים לוקים במחלה..) משיגים שליטה זה הופך להיות משהו ממכר .. קשה לוותר על זה.. ושם נכנס העניין הכימי .. הגוף דורש את זה לבד כמו סם זה בדכ חופף לתחושה שבחיים כלום לא הולך .. אז לפחות אני יכול/ה לשלוט על הגוף שלי וזה נותן לי תחושת הישגיות .. הצלחה .. בלעדיות... במילים אחרות אשליה! זה ללא ספק מסתיר את הבעיה האמיתית שהיא למעשה רגשית .. נפשית ... התנהגותית... שקשורה בחינוך לוקה או אפילו דיכאון מולד כאשר הפן הכימי לא מאוזן או לוקה או משהו בסיגנון.. גם זה לרוב תורשתי והתנהגותי נרכש... דוגמניות נכנסות לתמונה ממקום אחר.. תוסיפי לזה בית לא חם ולא דואג.. יש דוגמניות כאלה והרבה .. דוגמנית מבית נטוש... תוסיפי לזה אם לוחצת ושואפת לשלמות רואה בבת שלה מושא הצלחה שלה לא הייתה ודוחפת אותה בפנטיות לעולם של זוהר כביכול .. מנהלת לה את כל העניינים .. לא מאפשרת לעצמה לגלות את העצמי של עצמה..... תוסיפי לזה סוכנות שלמה שמתייחסת אלייך כאילו את אפס.. יופי.. וגם לא במסגרת עולם הדוגמנות את חייבת להיות רזה .. חטובה... גוש בשר שהבגדים ישבו עליו טוב... ושאפילו תצליחי לשדר סקסיות ונערות מתלהבות מזה .. זה הופך להיות לופ.. מעגל שקשה לצאת ממנו הלחץ רק מתגבר .. את צריכה להיות טובה יותר ויותר .. לא תוכלי לסבול שום אכזבה או שום ניכור אז את הולכת והורגת את עצמך כדי להיות מקובלת... כשמלכתחילה את לא ממש אהבת את התנהלות החיים ..אז לסבול את זה בזירה שסיגלת לעצמך במו ידייך?!.. אף אחת לא תסבול את זה ותחריף את השליטה שלה עוד ועוד עד שתסכן את עצמה למצב של רגל אחת לפני הקבר הן פשוט לומדות את סוד השליטה .. לא לאכול .. לאכול ולהקיא חלק מהן כבר נכנסות לתחום חולות .. זה ללא ספק יכול להדביק בנות מאותה שכבה .. את יכולה לראות את זה גם בתחום המחול... אחת מספרת לשניה את הסודות וזה פשוט ממכר.. מנסיון אישי זה באמת ממכר .. במידה ועניין הדוגמניות מושך אותך יש ספר של מעיין כרת "הנשים היפות" שם יש סיפורים שבהחלט יוכלו להמחיש לך את ההקשרים לגבי העניין.... לגבי עניינים רפואיים .. אני יודעת שזה יכול לגרום לבעיות רפואיות קשות .. חלק יוצאים מזה בלי כלום ממש עם מינימום נזקים .. חלק יוצאים מזה עם דיכאון חריף.. ועם תרופות לכל החיים.... חלק מתים מזה ... חלק לא יוצאים מזה אף פעם.. מושכים את המחלה עד הסוף. בהצלחה... הילה :-)

אני מצרפת לך שתי כתובת שבהן יש סיפור מלא שלי .. תוכלי לקחת משם הרבה אינפורמציה 1. אתר אישי http://www.hilauriel.com 2. מוקלט http://www.realovercoming.co.il אני ממליצה לך על הספר של מיטל שחר של הקיבוץ המאוחד "להיות מושלמת" :-) הילה

:) מתגעגעת שמרו על עצמן שלכן דניאלה

משהו כזה .. .....

שלום, אני בת 27 ומזה כ - 13 שנים סובלת מהפרעת אכילה ( אנורקסיה ). ניסיתי הכל ( חוץ מאשפוז ) ושום דבר לא הועיל, אני מודה שאיבדתי שליטה ושאני לא רואה את עצמי יוצאת מהבוץ שנכנסתי אליו. הגעתי למקום שבו אני רואה רק שחור וכל כך זועקת למות. הייתי אצל דיאטנית ואצל רופאת המשפחה שלי ושתיהן רוצות שאני יתאשפז ואני כל כך פוחדת, סרבתי להצעה שלהן והבנתי שהדרך היחידה שלהן היא לאשפז אותי בכפייה מה שנראה לי שיביא אותי לדבר שכל כך רציתי והוא למות. איך מתגברים על כל הקשיים האלה???? אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שהכל עומד להתמותת.

מעיין יקירתי אמרת שניסית הכל חוץ מאשפוז השאלה היא האם את ניסית תרופות כי את זה את לא ציינת..? מעיין אני כל כך מבינה אותך גם אני הייתי אצל התזונאית(אבל בסוף פרשתי כי נמאס לי מהכל) ואצל טיפול פסיכולוגי לא עזר לך? אני יודעת הרופאות לא מבינות את ההרגשה שלנו כי הן לא במצב הזה אבל אולי הם מבינות יותר.. איך מתגברים על הקשיים האלה את שואלת.. תנסי לעשות חשבון נפש עם עצמך -אני במצבים שאני לא מרגישה בסדר אז אני כותבת זה עוזר לי אפילו אם אני חוזרת על אותן דברים במשך עמוד שלם אבל זה מראה כמה אכפת לי לצאת מזה ככה אני עושה בכל אופן אני גם מנסה מידי יום כותבת מה הלך לי טוב ומה לא וזה מראה לי ליום למחרת איך לשפר את הרגשתי אני אולי אופטימית בזמן האחרון שהכל יהיה טוב.. אני מצב הזה 10 שנים בערך אפשר לקרוא לזה ככה אני גם לא יודעת איך אצא מזה זה כל כך קשה וואני מבינה אותך לכן אני נותנת לך את הטיפים שלי.. מוטו לחיים שלי:אם תצחק לחיים הוא יחזיר לך חיוך... דניאלה נ.ב- שאני באתי לפה הרגשתי כל כך שייכות שפה מבינות אותי כי רק פה אני יכולה להוריד את המסכה ולהיות איך שאני עם המרגעות שלי ועם הפאקים שלי שלך דניאלה שמרי על עצמך:))

עד שלא תחליטי שאת רוצה לחיות זה לא ילך.. זה פשוט לא ילך! כדי לשתף פעולה עם כל ההצעות של כולם יהיה עלייך לרצות לחיות .. אפילו לפרק זמן קצר.. לוותר על המוות .. לא לדעת מה יהיה ולהיעזר.. אני יכולה לומר לך שאני מכירה את ההתמכרות הזאת למחשבה שאת מתה וזה מנחם ואת לא מוכנה לוותר על זה .. כי יש שכר בצד האשליה המטורפת הזאת .. את באמת מאמינה שהכל יגמר וזהו יגמרו כל הבעיות שלך?! ... אז החדשה היא שהן רק יתחילו תכלס בפועל זה מביא רק הרס ואת יודעת את זה .. אני לא יודעת אם במצבך יתנו לך תרופות אם את לא אוכלת ... אני מציעה לך לשקול ברצינות אשפוז.. לדעת שיש שם תמיכה ושלפחות שם תוכלי לנהל דיאלוג יותר מקורב עם החלקים שבך שרוצים להרוג אותך כל הזמן.. את צריכה להבין שאין דרך אחרת אלא אם כן את רוצה למות ואז אין על מה לדבר... משום מה יש לי תחושה שאת רחוקה מלרצות למות ושההגדרה "מיואשת" עונה על הכל ... מעיין .. תוותרי על זה .. אני יכולה לומר לך שתופתעי לגלות שיש עולם אחר מעבר לשנאה הזאת שאת מעוללת לך ... אני לא יכולה להיות נגדך ולומר לך כן את צריכה להתאשפז.. האמת.. אני לא יודעת מה טוב יותר .. אבל אני כן יודעת שלא משנה מה תבחרי .. אם לא תחליטי מבפנים שאת רוצה לשנות את זה שום דבר לא יעזור מנסיון! תחשבי על זה.. ואם היית רוצה לקבל פה, תמיכה , אני יותר ממזמינה אותך .. את יכולה לשאול כל שאלה שאת רוצה .. אפשר לדבר על זה ולראות איך את מתקדמת ... המון אהבה וחיזוקים הילה :-)

למעיין, אני גם סובלת מהפרעות אכילה קשות במשך שנים רבות. ככל שהשנים עוברות היאוש גובר, משום שנראה כי אין לזה פתרון, ושזה עלול להמשיך לנצח. אני ניסיתי המון דברים, ושום דבר לא עזר לי. אבל רציתי להציע לך לשקול לחיוב את הדבר הבא: ישנה מחלקה מיוחדת בית החולים תל השומר שמטפלת בהפרעות אכילה. מי שמנהל את המחלקה הוא ד"ר איתן גור, שהוא אדם נפלא והומני, אנושי, באמת לא פסיכיאטר מן השורה, אלא יוצא דופן בהחלט. הוא מומחה להפרעות אכילה, הוא מתעסק אך ורק בבעיה הזאת, הוא ממש הקדיש את חייו לכך. הוא אדם נפלא ומקסים, למרות שהוא נראה מבחוץ מאוד קונקרטי וענייני. המחלקה הזאת היא מחלקה מאוד מיוחדת. יש שם צוות מאוד מגובש, של פסיכולוגים ודיאטניות ופסיכיאטרים ואחיות, שכולם כולם כולם מתמחים אך ורק בבעיות של הפרעות אכילה. הצוות שם ממש ברמה גבוהה. אין בארץ שום מקום אחר שמתמחה רק ואך ורק בבעיות אכילה. אני חושבת שכדאי להתרחק מכל המקומות האחרים שחושבים שיודעים לטפל בהפרעות אכילה. הרבה רופאים בארץ מנסים לטפל בזה, מציעים כל מיני שיטות של טיפול, גם כל מיני פסיכולוגים חושבים שהם יכולים להתמודד עם זה. אבל אסור לפנות אליהם. צריכים לפנות אך ורק למי שמתמחה בתחום הזה. זוהי מחלה קשה, ורק מי שלמד אותה היטב יכול לנסות להתמודד איתה. ולדעתי, עד כה, ויש לי ניסיון מקיף בתחום, המקום היחיד שלוקחים את הנעיין ברצינות אמיתית, היא המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. אני ממליצה לך בחום לפנות אליהם. את ממש לא חייבת להתאשפז. יש להם כל מיני מסגרות. בהתחלה את פונה אליהם, והם מזמינים אותך לראיון עם פסיכולוגית ודיאטנית. ולאחר זמן מה, הם חוזרים אלייך עם תשובה לגבי מה הם חושבים שתהיה המסרת הטובה ביותר על מנת לטפל בבעייתך. יש להם אישפוז יום, כלומר, רק כמה שעות ביום, יש להם טיפול בקבוצות,יש להם אישפוז מלא. את תוכלי לבחור. דרך אגב האישפוז המלא שם הוא לא דבר כל כך נורא כפי שנדמה. זאת מחלקה מאוד מאוד מיוחדת. יש להם שם תנאים מאוד מאוד טובים. הצוות מעולה, כולם מאוד נחמדים ומתחשבים, יש ריפוי בעיסוק, יש חדר מחשבים ואינטרנט. כולם סובבים סביבך וסביב הבעיה שלך, ובאמת ובתמים רוצים לעזור. הם מאוד מאוד עמוסים, לכן מהרגע שאת פונה אליהם ועד שהם יכולים לקבל אותך יכולה לעבור תקופה. אפילו של חודשיים או יותר. כנראה שזה תלוי בדחיפות. הם פשוט מחלקה מעולה. לכן גם אם תחליטו נניח על אישפוז, זה דרך כלל מוגבל מראש, כלומר מחליטים שהאישפוז הוא רק לחודש, שבו יעזרו לך מכל הכיוונים והדרכים למצוא דרך או מסגרת לפתור את בעייתך. אם הרופאה שלך חשבה על אישפוז כפוי, זה רק מראה לך כמה היא איננה מבינה בתחום, וכמה מסוכן לפנות לרופאים שאינם מומחים לבעיה. אין דבר כזה אישפוז כפוי לאנורקסיה. זה עבר מהעולם. לפני כשנה אנורקסית הגיעה עם הנעיין הזה לבג"ץ. היא תבעה פיצויים מבית חולים שאישפז אותה אישפוז כפוי, ובית המשפט קבע שזה לא חוקי לאשפז בכפיה בנות שסובלות מאנורקסיה. כלומר, שאת יכולה להגיע למצב של גסיסה ולא יוכלו לאשפז אותך אם לא תסכימי. ד"ר איתן גור שמנהל אתצ המחלקה איננו מאשפז בכפיה. הוא בכלל נגד כפיה. הוא מאוד אנושי. כי האו באמת מבין את המחלה. הוא יודע שאי אפשר להלחם באנורקסיות. שכוח הרצון שלהן הוא הכי חזק שיש. יותר מכל טיפול בכפיה. לכן לדעתי ישתלם לך מאוד לפנות למחלקה ולראות אם הם יכולים לעזור לך. ואין לך שום חשש מאישפוז בכפיה. לדעתי המחלקה הזאת היא המוצא האחרון לאנורקסיות. את בת 27. כדאי לך מאוד מאוד לטפל בזה עכשיו. אני לא טיפלתי בעצמי. אני הבאתי ילדים לעולם, שניים, וכיום אני בת 32, גרושה, והילדים לא אצלי בגלל המחלה האיומה. אני לא הייתי רוצה לראות אף אחת מגיעה למצב כזה. יש לי חברה אנורקסית, שהיא בת 28, והיא כבר רוצה להתחתן ולהביא ילדים. היא עצמה אינה יודעת כיצד תעבור הריונות, בשילוב עם האנורקסיה. אני מכירה אנורקסיות שהאנורקסיה החמירה אצלהן כשנכנסו להריון. שהורידו 10 קילוגרם שאין להן ברגע שנודע להם על ההריון. האם כך זה צריך להיות? האם אין ברירה? אני נתקלתי בכל כך הרבה מטפלים גרועים שניסו לטפל בי, שלא היה להם שמץ של מושג מה הם עושים. בארץ אין כמעט מטפלים שמתמחים בהפרעות אכילה. לכן אני ממליצה לך ללמוד מהניסיון שלי, לא לחכות שתאבדי שליטה לגמרי ואז תיפלי לידיים של מטפלים גרועים כי כך הגורל יזמן לך. עדיף שתפני בעצמך למטפל אותו את בוחרת, והמקום היחידי שנכון לכך הוא בתל השומר. תחשבי שמצבך הבריאותי עלול חס וחלילה באמת להתדרדר, ואז אולי באמת תהייי חייבת אישפוןז מכל סוג שהוא, בריאותי נניח. חבל. כי תהיי בבית חולים עם המטפלים האל נכונים. עדיף שאת תבחרי את המסגרת הנוחה לך. אל תזניחי. איתן גור אמר פעם בכתבה שהם לא מצליחים לטפל בכולם במאת האחוזים. הם גם נכשלים. הוא מודה במוגבלות של הטיפול. אבל זה באמת המקום היחידי ששווה להשקיע את מירב המאמצים להבריא. אני מניחה שחברות הפורום שמעו על המחלקה. יתכן שהן היו מוכנות לספר לך יותר בהרחבה. אולי ישנם עניינים שפספסתי, או שאינני מודעת להם. אנא עזרו. בהצלחה.

מצאתי את מספרי הטלפון של המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, מקוה שהקלתי עליך את העבודה, במקרה שתחשבי לפנות אליהם: בקישור הבא תוכלי למצוא את הטלפונים: חפשי בקישור למטה: http://www.mentalnet.org.il/doctor/?id=eitangur&act=view

אז ככה... הגעתי לאתר דרך מנוע חיפוש. אני יודעת שיש לי הפרעות אכילה אבל בחודש האחרון התחלתי להקיא. אני רוצה לספר למישהו אבל ההורים שלי כל כך ציניים בנוגע לעניין הזה שאפילו כשכתבתי לאמא שלי את המכתב הכי חושפני היא התעלמה מהרעיון, ולא הבינה שאני מרגישה אבודה ובמצוקה אמיתית. אני מוקפת מכל מקום בבנות כאלה. לא יאומן שהפכתי להיות אחת מהן. קשה לי נורא ואני לא יודעת מה לעשות...

אני מציעה לך לפנות ישירות לרופאת משפחה ... פשוט לעזוב את עניין ההורים כי לעיתים הם פשוט עסוקים בעניינים אחרים... במיוחד אם את לא נראית בתת משקל וזה לא מעיד כהוא זה על העובדה שיש לך בעיה ספרי לרופאת המשפחה שלך על הבעיה ושבחודש האחרון התחלת להקיא... ושאת רוצה לשאול אותה לאן לפנות בעניין הפרעות אכילה!!!!.. אמרי לה שזה מורכב .. תגזימי את זה אפילו שזה אולי לא חמור כמו שתאמרי לה.. עדיף כי אחרת פשוט לא מתייחסים .. אני לא אומרת שכל הזמן צריך להגזים אבל במקרים מסויימים זה עוזר ואחרי הכל את רוצה לעזור לעצמך ולא להחמיר את זה ... כי עם הזמן זה רק מחמיר.. זה פשוט עובדה סביר להניח שהיא תתייחס ברצינות במידה ולא אני ימשיך להפנות אותך הלאה.. תכתבי פה.. תשאלי שאלות איך זה התחיל ... אני ישמח לשמוע קצת יותר בינתיים רופאת משפחה תוכל להפנות אותך גם לבדיקות ואולי לסדר את הבלגאן אצל דיאטנית טובה אני מחזקת אותך .. המון אהבה ליל מנוחה .. הילה

טל- לפני הכל יש לך שם יפה... טוב לא רק זה רציתי לכתוב לך אבל רציתי להגיד לך משהו אני לא מבינה כל כך את ההורים שלך כי ההורים שלי כל כך רוצים שאני אגיד להם אני עם הפרעת אכילה הם פשוט שואלים אותי הרבה פעמים ביום כאילו תשובתי תתשתנה אני כל כך לא מבינה אותם (את ההורים שלך) כן גם אני לא בתת משקל אבל אני רוצה להגיד לך אני מרגישה כל כך חרא עם עצמי הלוואי שיכולתי לספר להם ולצעוק אניייייייייייי עםםםםםםםםם הפפפרעת אאאכילה ושירדו ממני לכל הרוחות זה כל כך מעצבן אבל אולי ההורישם לך הם כמו ההורים שלי הם מכסים הכל אימי ואבי יכלו לעשות הכל ולדעת שאני עם הפרעות אכילה-ברור שהייתי אומרת אני לא ורדו ממני כבר... אבל רציתי לומר לך יש לך את האומץ יש לך את הכח יש לך את המוטיבציה ויש לך הרצון כי אני שהכרתי ב"מחלה" הכחשתי אלייה כאילו היא לא נמצאת זה בדימיון אבל אז גיליתי זה לא נכון והיא איתי ועליי להילחם בה ולא לתת לה להביס אותי ואני שמחה שיש לך את זה ואגב- ההורים לא מבינים כלום במשפחה שלי יש המון אנשים עם הפרעות אכילה(כמה אפילו מתו מזה) רזציתי להגיד לך שעם כל זה ההם לא הכחימו... שלך דניאלה :)

"כל אחד הוא בריאה חד פעמית וידע זאת כל אדם: אני עם כוחותיי ותכונותיי, פרצוף פני וסגולות נפשי יחידי בעולם בין כל החיים עכשיו אין אף אחד כמוני, בדורות שעברו לא היה כמוני ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני! ואם כך הקב"ה בטח שלחני לעולם בשליחות מיוחדת ששום אחר לא יכול למלאותה רק אני בחד פעמיותי לכל אדם יש תכונות משלו ומטרה משלו לכן אל תסתכלו על אורח חייהם של אחרים ותגידו מדוע לנו אין אלא תסתכלו קדימה ותבינו שחייכם הם חידה שעליכם לפתור על מנת לצבור את מלוא הרוגע,הנחת ,השלווה והטוב שהחיים מציעים לכם. לכל אחד חידה שונה ולכן לא תמצאו את התשובה אצל האחר אלא רק בלבכם...ובעזרת הזמן תצליחו לפתור חלק חלק.=) -------------------------------------------------------------------------------- אלי תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם , את הכח לשנות את הדברים אשר ביכולתי,ואת תבונה להבחין בין השניים.. באהבה גדולה... דניאלה

הילונת היום אני יודעת כמה קשה לצאת מזה אבל את מלאך את עוזרת לכולם וכמובן עזרת לי ואני לא יודעת איך להודות לך אוהבת דניאלה

:-)

אם יש משהו שהכי שימח אותי וחיזק אותי במשך כל היום הזה, זה התשובה שלכן דניאלה והילה, אין לכן מושג איך כל היום חיכיתי להגיע הביתה למחשב ולראות שמישהו מקשיב לי , לבעיות שלי. אז באמת תמיד כיף לומר תודה וכמו שתמיד כיף גם לשמוע מילת תודה. אז באמת היום אפשר לומר עם חיוך רחב ששימחתם אותי ותודה. אתמול ספרתי לכל מקורביי כולל החבר שלי איזה כיף מצאתי אנשים עם בעיה כמוני שמחזקים אותי ומבינים אותי באמת לא סתם, אז הוא אמר למה את נכנסת לזה? אז אמרתי לו שוב עם חיוך רחב " אתה לא יודע מה זה עשה לי בלב השיתוף הזה, רק ה' יודע " אז נכון לא כולם מבינים אותי אבל מה לעשות הכי חשוב שאני מתמודדת עם זה ואני אתכם עם אלו שיכולים לעזור לי באמת. אין לכן מושג איך זה משפיע עליי. בכל מקרה לשתיכן היום למשל אכלתי פעמיים אבל עכשיו למשל זה יושב לי על הלב כל מה שאכלתי ולמרות שאני מפנימה את מה שאתן אומרות בא לי עכשיו בטירוף למעדן ואני עוד הפעם נמנעת כי תראו מה השעה , עוד הפעם לאכול בלילה ולהרגיש רע. אז הנה עוד הפעם אני מוותרת , אבל לא נורא אני אתמודד עם זה רק שלא תכאב הבטן. רציתי לציין שאני גרה באיזור הצפוני מאוד במדינה ואיכילוב אני משערת שהוא ביה"ח מעולה אבל קצת רחוק לי ואני מריכה עזרה מקרוב. אולי אני אתחיל בזה שאני יעשה שוב בדיקות דם וארה מה מצבי היום.כי כבר לא רציתי לדעת תקופה ארוכה מרוב שהבדיקות היו תמיד לא טובות. בכל מקרה כמו תמיד אני מקווה שיהיה בסדר איתי לפחות אני מעט אופטימית כמה שאפשר. ואם יש לכם קצת מידע על עזרה כזו או אחרת באיזור הצפון אז תיידעו אותי אני אשמח מאוד לשמוע . שולחת לכן ממני אלפי תודות וה' יתן לכן המון כוחות ואהבה להמשיך ולתת כמו שאני מקבלת מכן. ואני אומרת מקבלת כי אני לא עוזבת אתכן אני עדיין אזדקק לכן לפחות עד שהנפש שלי תהיה בריאה לחלוטין . מקווה שאמשיך לשמוע מכן ולקבל אהבה אושר שמחה ועזרה והכי חשוב לחייך בזכותכן בהערכה ע צ ו מ ה נועה

נועהההההה (רק שתדעי השם שלך אני כל כך אוהבת אותו) טוב אז ככה אני שמחה מאדד אני יודעת שבאתי לפה לא ידעתי מה לעשות (חברה הציעה לי ליכנס כי האתר חמוד ואז ראיתי הפרעות אכילה-תמיכה) אז ככה רציתי לומר לך כמה אני מאושרת בשבילך זה עושה לי כל כך טוב שאחת מרגישה שייכות ולא נמצאת בבית מתוסכלת... פה אנחנו באותה סירה עם אותה בעיה אנחנו מבינות אחת את השניה אנחנו מכירות אחת את השניה ויש לנו גם את הכח לילחם במחלה כי אנחנו מכירות בה. נועה להיות אופטימית זה דבר אחד ובין לא לראות את המציאות זה דבר שני עליינו לקבל את המציאות איך שהיא ואיתה נמשיך השאלה היא איך נפעל? איך נשפר את המצב שלנו ולא נגרום לו להיות גרוע? כל זה, זה בידיים שלנו והבחירה שלנו יכולה לחרב כלומר לעשות רע או לחבר לעשות טוב וכל זה היום אני לומדת אין במקרה באת לפה זה רק מה' (שיחוק אותיות כנראה שמתן לב שיש לי את זה )<בחירה=חבר=חרב>.....<במקרה=רק מה'> שיהיה לך יום טוב מתוקה דניאלה שמרי על עצמך:) "חייכי לחיים והם יחזיר לך חיוך"

אני מקווה שתקחי לתשומת ליבך את כל עניין הטיפול שלך .. מעבר לכך אם את גרה באיזור הצפוני .. אני מציעה לך לפנות לבית חולים רמב"ם בחיפה יש שם מחלקה לטיפול בהפרעות אכילה שכן יכול להיות שהיא אינה פועלת באותם אופנים כפי שאיכלוב פועל.. אבל היא יכולה לתת כלים נפלאים זו מחלקה מצויינת .. ניתן להתייעץ לשאול .. אני מניחה שהן ידעו לתת לך פרטים נוספים לגבי איזורי טיפול בסביבת המגורים לך ... תהיי בקשר .. המון חיזוקים ואהבה ... שלך הילה ..

לנועה... אוקיי אז את יכולה להרגיש פה בבית כי כולן תומכות פה אחת בשנייה.... את מזכירה לי את עצמי שרציתי למות מרוב שתיקה שלא ידעתי למי לפנות ועם מי לדבר ואז ממש במקריות מצאתי את הפורום הזה וכשהילה ודניאלה ענו לי בפעם הראשונה הייתי הכי מאושרת בעולם הרגשתי פתאום שיש עוד מישהו בעולם שאיכפת לו... בכל מיקרה את יכולההה לדבר פה על הכל ולפתוח את הלב ולספר פה על הכלללל..... אנחנו כאן אחת בשביל השנייה כי כולנו באותה סירה וכולנו חוות את אותו כאב.... שתהיה לך שבת שלום.... באהבה... רוני.. :)))

עוד הפעם הצליחו לשמח אותי והיום זו את. במיוחד היום שהיה בחלקו נחמד ובחלקו פחות, הייתי בצהריים אצל החבר יש אחרי העבודה והוא הכריח אותי לאכול ושאם אני לא יאכל אז אני אזכור את זה טוב מאוד, בקיצור מריבונת ... ולרגע הרגשתי כמו ילדה קטנה עוד הפעם מכריחים אותי לאכול עזוב אותי אוקיי אני מבינה את הדאגה והאכפתיות אבל די אני אחראית לעצמי בעצמי ואף אחר לא.ואם לא בא לי לאכול אז לא בא לי . ויצאתי מבואסת עוד יותר. סתם עוד מהלך שגרתי ביום יום ששוב למי אפשר להגיד לאמא? לאחות? לחברה? הרי בסופו של דבר כולם באותה דיעה. נו מילא... אני שמחה שאת איתי ושיש אנשים כמוך שאכפת להם לא רק מעצמם אלא גם מאחרים.אם בא לך אני גם אשמח לשמוע ממך קצת יותר על מצבך. רק אם בא לך ובנתיים שיהיה לך שבוע טוב והמון חיזוקים ותודה על היחס נועה