פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4258 הודעות
3148 תשובות מומחה
הפורום נסגר
19/03/2005 | 20:32 | מאת: bar

הילה, קראתי את דברייך 3 פעמים. הפנמתי,חשבתי והבנתי את המסר שלך,מה שאת אומרת. את האמת שאני מצדיקה אותך בהכול..אני יודעת שמה שאני עושה הוא אסור.אני יודעת שכול הקטע הזה רקר הורס ויהרוס ויהרוס לטווח הארוך יותר.. אני לא רוצה לאבד את הניצוץ הזה,אני לא רוצה להיות מתה וחיה. מאז שרזיתי,מאז שהקאתי..שירדתי דרסטית במשקל..איבדתי את השמחת חיים שתמיד תמיד הייתה לי.פתאום הכול נראה לי פשוט..שום דבר לא מיוחד בעיני יותר..לא יודעת למה.אני מתגעגעת להקאות..עברו רק 3 ימים,והן חסרות לי,אני מרגישה מלוכלכת שכול האוכל שעכשיו אכלתי מתעכל לו. ומחר בבוקר אני יעלה על המשקל ואראה שעליתי 400 גרם..אני יודעת שזה מה שיקרה. כול המערכות בגוף שלי כבר השתבשו אני מרזה ומשמינה בקצב מטורף! זה הורג אותי. אי אפשר לעשות כלום. כבר נחנקתי לפני חודש בערך..כולכך ניסיתי להקיא וכלום לא יצא..עד שכבר דחפתי את כולל היד בפנים..וממש נחנקתי אבל מהר מאוד זה עבר. למה את לא רוצה לספר לי למה קשה לי להקיא? אני נורא רוצה לדעת. זה נראה לי טיפה מוזר..שאני מקיאה לסירוגין במשך חצי שנה ופתאום,יום אחד כלום לא יוצא..ויום אחרי רק חתיכות קטנטנות..ואני כולי אדומה והפנים נפוחות..העינים דומעות,היד רועדת והפרקים שלי צועקים מרוב כאב ומאמץ.. ושום דבר לא יוצא. זו מלחמה מאחורי דלת השירותים מעל האסלה,אני פשוט נלחמת בגרון שלי שייצא כבר. יכול להיות שאני פשוט לא יודעת להקיא כמו שצריך..אולי אני לא נוגעת איפה שצריך ולא מגרה את הגרון מספיק..אני מנסה לחשוב למה ולא עולה לי משהו מספיק הגיוני. אותו יום שירד לי דם,זה רק בגלל ששרטתי את החיך מרוב מאמץ לחץ ועצבים שהאוכל לא יוצא..ושניה אח"כ הפסקתי כי ירד כמות דם מכובדת.זה היה נוראי. ואח"כ המיים שורפים בגרון..אני מרגישה כול דבר כואב..צורב. הגוף שלי מוזר,פתאום החליט שנמאס לו להקיא.הוא לא נותן לי לעזאזל!! איך זה הגיוני הילה? וכן,הילה,שמי הוא בר..אני לא עובדת על אף אחד.. בר בר בר!! בר שמרגישה נוח איתכן..יותר מכול אדם בעולם בתקופה הנוראית הזו. .

לקריאה נוספת והעמקה
19/03/2005 | 20:49 | מאת:

מה אני יגיד לך יש לי דמעות בעיניים ממך ואני לא כל כך בטוחה למה.. אני לא מבינה למה בשאלה פשוטה את מבינה שזה רע לטווח ארוך ואת בכל זאת רוצה להמשיך לחפש איך להקיא ואיך לגמור על עצמך הכי מהר.. זה עצוב וזה קצת מזכיר לי את עצמי אולי משם נובעות הדמעות .... ואולי גם בגלל חוסר האונים שאת היא זו שתצטרך להחליט מה היא מתכוונת לעשות עם עצמה ואני עדיין נחושה בדעתי לא לספר לך מדוע את לא מצליחה להקיא ואני לא רוצה שתשאלי אותי כי אני לא ישתף עם זה פעולה!!!!! בכל מקרה אני שמחה שאת לא מצליחה אבל עדיין זה שאת מנסה זה מסוכן ... תעשי לעצמך טובה יקרה מפז לעוד הרבה שנים בבקשה ממך גשי לקבל טיפול ותביני שאם הדוגמנות חשובה לך אז לפחות תהיי בריאה ותפסיקי להקשיב לחבורה של מטומטמים שלא קורה איתם שום דבר חוץ מזה שהזין עומד להם(תסלחו לי על ההתבטאות, איך אפשר להתגרות מזה אני לא יודעת ....) ומנשים שלא אוהבות את עצמן ונטפלות לבחורות צעירות מבקשות מהן להשיג את מה שהן לא הצליחו כביכול להשיג מסרבות להיות נשים והם מתלהבים מזה ... על מה בדיוק?! בשביל בגד דפוק?! ואף אחד לא מבין שזה יכול להסתיים רע מאוד..... וגם את לא מבינה את זה.... אני רוצה לעזור לך אבל יש לי תחושה שאת לא רוצה וזה עצוב רק שתדעי שבלי להכיר אותך פנים אל פנים הדברים האלה ממיסים לי את הלב... אני שולחת לך את כל אהבתי ואני מזמינה אותך לפחות להמשיך לכתוב בכל עת שתבחרי להרגיש "נקיה" אפשר גם בלי להקיא .... זה בדכ קורה כשאת מבינה שיש בך גם טוב וגם רע והמשימה שלך היא לקבל את עצמך כפי שאת בחמלה ובאהבה. על מה את צריכה לחפר כדי להרגיש נקיה למען השם.....???! ההקאות האלה הן אשליה והן התמכרות הן הופכות להיות כמו סם .. זה כבר לא קשור לירידה במשקל או לדיאטה זה הופך להיות סם לכל דבר שאם לא תספקי את זה לעצמך את עשוייה להיות "בקריז"..... תימנעי מזה כי זה באמת רע!!!!! המון המון המון אהבה יקירה נסיכה אהובה ... שבוע טוב... תחשבי על זה..... ואני ממליצה לך לשמוע את הסיפור שלי בוידאו .. ובכלל באתר שלי כדי שתביני שזה רע מאוד... http://www.hilauriel.com http://www.realovercoming.co.il

19/03/2005 | 20:16 | מאת: bar

לינוי מתוקה:] הסברתי כבר למולאן..אני לא יכולה להפסיק עם הדוגמנות.זה מסובך מדיי. אני כן רוצה להפסיק להקיא..אבל אני כן רוצה להמשיך להרזות. ומשום מה..עכשיו שלא הקאתי משהו כמו 3 ימים אני מרגישה שזה חסר לי.. או שאני מטורפת או שיש לי בעיה נפשית,אבל אני מרגישה שחסרה לי הרגשת הניקיון הזו..שהכול יצא..וכן אכלתי המון,וכון נהניתי,ועכשיו הכול בחוץ. אבל אני לא מצליחה להקיא!!!!!! הגוף לא מוציא כלום.. לפני שבוע,אכלתי את כול המקרר בערך..ואח"כ באתי להקיא ולא יצא כלום!! זה הגיוני? אולי זה בגלל הזמן.. בדרך כלל שאוכלים,אחרי כמה זמן צריך להקיא בשביל שהכול ייצא? אל תדאגו אני שואלת מתוך סקרנות..אני לא חושבת שאני אחזור להקיא . [מקווה]. אוהבת המון:]

20/03/2005 | 09:21 | מאת: לינוי

בוקר טובב מתוקה!!! איך עברה השבת?? איך את?? מקווה שיותר טוב!!!! אני מאמינה שעם ניכנסת לעסק הזה של הדוגמנות יהיה קצת קשה לצאת יש חוזים וכול זה!!! אבל אני כן מקווה שתיצאי מזה...כי זה גורם לך רק סבל!!! והסבל הזה לא שווה כלום!!! אני ממש שמחה שאת כבר כמה ימים לא מקיאה...זה מה שחשוב! אני מקווה שתמשיכי ככה ךעוד המוןןןןן זמןן ושלא תקיאי בכלל כי ראית שזה לא שווה ממש לא!!!! את לא מטורפת יש לך הפרעת אכילה שהיא גורמת לנו להשתגעע חחח עם אפשר להגדיר את זה ככה בכלל?!.. ולדעתי במקום שתחשבי איך את מורידה את הכמה קילו האלה תחשבי איך לצאת מזה...ואל תחשבי על זה כולכך ואת תראי לבד שתורידי את הלחץ את תרזי לבד לא שאת צריכה ולא שאני רוצה!!!! אבל זה לחא משנה כמה אני וכמה אנשים יגידו לך את זה את תמשיכי בשלך ואני ממש מבינה את זה...לצעריי!!!! תרגישי טוב מתוקה... ושבוע נפלאאא... אוהבתתת המוןןןן המוןןןןןןןןןןןן לינוי :))

19/03/2005 | 20:11 | מאת: bar

מולאן היקרה, אני שמחה לקרוא את דברייך..ולהבין מהם עוד דברים שלא ידעתי. אני באמת לא מצליחה להקיא יותר..אולי אלוהים אוהב אותי ולא נותן לאוכל לצאת בשביל שאני אתייאש מההקאות וארד מזה,וככה אציל את העתיד שלי. יכול להיות. בכול אופן,ניסיתי להקיא קודם..רק לבדוק,כלום כלום לא עולה.מוזר זה פשוט מוזר. לגביי השאלות שלך, אני כבר דוגמנית. חתמתי על חוזה ל 8 שנים..זה המון זמן.ואם לפתע אני רוצה לצאת,זה תהליך מאוד ארוך.. וזה יעלה לי ביוקר.במיוחד עכשיו שהסוכנת שלי בונה עליי לאיזה משהו גדול. את הקטע של לצאת מהדוגמנות אני לא יכולה לעשות..וכן,זה כסף מעולה. מה עושים עכשיו בשביל להוריד עוד טיפה? הקאות כבר יוצא מהחשיבה..לאט לאט. אבל מה כן?:\

20/03/2005 | 00:28 | מאת: מולאן

חחח גם אני תמיד חושבת שאולי אלואים לא נותן לי להדרדר כי הוא לא רוצה שהמצב שלי יהיה רע.. איך לרדת עוד? למההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה? מה זה יעזור לך? תרצי ת'סוכנת שלך.. ומה איתך? גם בדוגמנות לא ירצו אותך אם תהיי אנורקסית.. יש גבול בכל זאת על הדרכים הישנות את יודעת אז באמת שאין לי מה להוסיף.. בזבזי ת'אנרגיות שלך עחל איך לשמור על המצב הקיים או איך לחיות יותר טוב ולא על איך להגיע למצב נורא רק כדי לרצות כמה בסוכנות.. זה הגוף שלך ואת תצטרכי לחיות עם הנזקים.. אל תכנסי לחור השחור הזה של ה.א קשה מאוד למצוא את הדרך חזרה אני כבר המון זמן מחפשת היתי נותת הכל כדי לחזור חמש וחצי שנים אחורה ולתקן את הטעות שעשיתי שחשבתי שזה יהיה בסדר וזה זמני.. אין לי דרך ולא מספיק מקום בדף לתאר לך כמה הפסדתי מכל העניין מלבד הנזקים הגופניים פשוט חמש וחצי שנים של בזבוז מדהים נתתי הכל להפרעה הזו והיא לא נתנה דבר בתמורה רק רע אני לא יפרט לך =עכשיו למה זה הביא אותי לא רוצה לדכא אותך אבל אני מקווה שהמסר ברור אין לך מה לחפש שם ואם עדיין נשארה בך שפיות תברחי וכמה שיותר מהר תחזרי לחיים הנורמאלים את אומרת שפעם היית בחורה שמחה.. את לא תהיי שמחה עם 3 קילו פחות.. ההפך משם מתחיל הבלאגן את תמותי לפני שתהיי "רזה מספיק".. לילה טוב נשמה אני מקווה שאת מבינה ושתעשי את הדבר הנכון את נשמעת בחורה חכמה מולאן.

http://www.realovercoming.co.il בנות אני ממליצה לכן להקשיב יש שם מסר חשוב.. שלי אליכן ובכלל.... לכל מי שמתעניין ... שבוע טוב... ונפלא... ושמח.... אגב.. אם מישהי/ו מעוניין/ת לספר על סיפור הצלחה שיש לו/ה בקשר להתגברות יפה על מכשול בחיים מוזמן/ת לספר ולהעביר הלאה את הנסיון המופלא שרכש/ה.... לפנות לקרן דרך האתר..... המון אהבה וברכת שלום....

19/03/2005 | 19:48 | מאת: בננית

הילה נשמתיייי ממצב מתוקה?? הקשבתי לסירטון ואין זה ממש אני אמרת את מה שאני מרגישה...זה ממש נגע לי ללב... הפנמתי את כל זה ואני יעשה עם זה משהו...מה שהיה היה ולא יחזור לעולםםם...אני ירזה אני יהיה משקל תקין ורזה והכי חשוווווב בריאה וגם אני יהיה מרוצה...הגעתי למסקנה מה שווה לי כל הסבל הזה מרזה משמינה וחזרה...כל הדיכאון הזה לא שווה...זה סתם עוד יותר הורס לי את החיים...וגם בזמן האחרון נהייתי יותר מידי רגישה וכל דבר נוגע לי ללב...למה שאני לא יתחיל סוףף סוףף אני מאמינה שאני יצא מזה ויהיה טוב בעזרת השם רק צריך להאמין... כל המאבק הזה לא שווה אם אני נאבקת במשהו אז לא יוצא מזה כלום זה דווקא לא קורה... והיום אכלתי מלא...ויש לי מצפון אז חפיףף מחר יום חדש...ממחר אני מתחילה חיים חדשים... המון נשיקות וחיבוקים...ושבוע טוב... בננית...:)

בנניתוש .. מה קורה איתך..??. איזה כייף לשמוע ממך..... למה לא כתבת ??? בטח שאת תצאי מזה אני מבטיחה לך !!!! ואת צודקת זה באמת לא שווה את זה ... ויהיו לך חיים מקסימים ואת תתגברי על הכל.... והכל יהיה לטובה ספרי מה קורה איתך אהובה ... ושיהיה שבוע נפלא..... :-) הילה

19/03/2005 | 22:31 | מאת: מולאן

אין לי רמקוליםםםםםםםםםםםםםםםם כאילו יש אבל אין כרטיס קול ניסיתי לקרוא שפתיים לא ממש הלך.. איזה באסה אבל איזה מאמי את נראית שםםםםםםםםםםםםםם את נראית ממש ילדה מאיזה גיל זה.. ואגב בכניסה אמרו שאת כמה שנים בלי זה... זה רק שנה וחצי לא? ואת נראית ממש שונה מהתמונה בכניסה הפנים שונות אני רגילה אלייך אחרת מהתמונה בפורום אבל עדיין יפה ומאמי מאמי מאמי אשכרה לדפוק לך נשיקההההה והפרצופים שלך איזה מותק אין אין מאמי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוף מזל שטל יודעת עכשיו אז אני יכולה לראות את זה עכשיו אצלה לה יש רמקולים איזה מזל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם לא איפה היתי יכולה לראות את זה.. חולה עלייך מאמי ומתה כבר לראות את זה עם קול.. מולאן!

19/03/2005 | 23:46 | מאת:

אני לא יודעת למה הם כתבו כמה שנים להחלמה ... אולי כדי להמחיש את זה שהחלמתי כבר כמה זמן ושזה אפשרי... וזה באמת רק שנה וחצי...אבל זאת החלמה!!!!!!!!!!! ואני צולמתי באוקטובר האחרון שזה לגמרי 28 .. מה אני נראית קטנה?....אוף! טוב נשיקות ... אני כבר יגיב מחר לכל ההודעות ברצינות לילה טוב.... :-)

20/03/2005 | 09:15 | מאת: לינוי

בוקר טובב לך ולכולןןןןןן!!!!! מה איתך מאמייי? איך עברה השבת??? מקווה שהכול טוב!!!! איזה מהממתתתתתת אתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!! מדהימהההההההההההההה!!!! את באמת לא ניראת בת 28 חחח.. יש לךך קול כזה שאני יכולה לשמוע שעותת!!! קול נעים כזה חח באמת!!! אני בסדר... השבת גם עברה בסדר.... היום יום חדש מקווה שיהיה טוב!!! ומאחלת לכולן יום נפלאאא.... הילונת שליי אמרתי לך את זה ואני יגיד שוב ועוד מליון פעםם! אין עלייך וגם לא יהיה!!!! אוהבתתתת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך אוחחחחחחחחח חולה עלייךךךך מתוקונת!!!! שמרי עלייך.... שבוע טובבב.... לינוי :)))

20/03/2005 | 22:30 | מאת:

רציתי לדבר איתך .. אבל התנתקת.. אז אני שולחת לך את אהבתי והמון אהבה יקירה ...ובריאות וכל מה שאת רוצה בובה לילה טוב שלך :-) הילה

19/03/2005 | 19:04 | מאת:

:-) שבוע טוב יקירה ואהובה שאת ..... אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןן :-)

אני אוכל בסוף שבוע בקביעות גרעיני אבטיח. ההורים אמרו שגם זה משמין כאילו פעם אכלתי חמניה ואמרו שזה משמין. לאחר שהפסקתי עם החמניה התחלתי עם האבטיח. גם עםזה משמין ואני לא יכול לחיות במקום אאלץ להתחיל להכיר בעישון . בשעות צפייה עם סרט ביתי מחכה לתשובתכם א.ק.

19/03/2005 | 13:29 | מאת: דניאלה

לא.ק אממ.. אם תשאל אותי גם גרינים של אבטיח וגם גרינים של חמניות שניהם עם שומן.. אבל יש הבדל שהם מן הצומח אז זה שמן טוב... עישון לא מומלץ אני בת 18+ ואני סובלת היום מן עישון כי אני עישנתי מגיל 14 בערך.. אני ממליצה לך בצפיה בסרט ביתי תאוכל ירקות תחתוך לך ירוקת אני אישתי אוהבת מאד ירקות וזה משביע מאד מקווה שעזרתי לך דניאלה:)) ואם אתה פה אז אתה יכול לענות לי על שאלה??? אם הכרת בחורה שהיה לה הפרעות אכילה למה הכל מעידה אתם בורחים ויותר מזה אם בחורה לא נוח לה עם סקס למה אתם הולכים למישהי אחרת??? בתודה דניאלה ושבת שלום יקירי

19/03/2005 | 15:35 | מאת: מולאן

חחחחחחחחח דניאלה הרגת אותי עכשיו.. חחחחחחחח מה נפלת על הבן אדם כולה שאל על גרעינים.. מסכן.. מה איתך נשמה? דברי איתי!

19/03/2005 | 11:58 | מאת: רוני

דניאלההה...! אני רוצה לחזור לטיול!! אין לך מושג כמה טוב זה הביא לי באמת אני מרגישה מזה טוב עם זה שיצאתי בסוףף.... כמה שלושה ימים ברציפות שלא היה לי שום בולמוס ולא הרגשתי צורך גם אני מקווה שימשיך להיות בסדר.... תכתבי לי אוהבת אותך המון המון המון.... רוני.. :)))

19/03/2005 | 13:25 | מאת: דניאלה

רוני אוח אני כל כך מאושרת בשבלך את לא יודעת איזה טוב עשית לי יאלה את בדרך הנכונה אוהבת אותך עד אין סוף דניאלה

19/03/2005 | 11:56 | מאת: רוני

הילה... אוקיי מאז שחזרתי מהטיול אני מרגישה מזההה טוב באמת אני אוכלת כמו שצריך ולא מתבכיינת אני מקווה שהתחושה תישאר לאורך זמן..... ושוב תודההההההה מכללל הלבב... באהבהה.. רוני....

אני שמחה שאת בטוב.. אני יודעת שבדכ עם כל נפילה יש עליה וזה תמיד לטובה .. אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה אבל זה נכון חשוב לראות את זה .. והכי חשוב שתשמרי על עצמך ואם קשה לך מאוד.. תניחי לעצמך תקבלי את זה ואת תראי שהתחושה הקשה תחלוף.... במהרה אמן! המון אהבה יקירה שיהיה לך שבוע נפלא.. ואני שמחה מאוד שהצטרפת אלינו :-) הילה

19/03/2005 | 09:57 | מאת: bar

אני החלטתי להפסיק עם ההקאות. אתמול אכלתי בצהריים ארוחה גדולה בפעם הראשונה מזה חצי שנה ולא הקאתי אותה. אני לא רוצה לדחוף אוכל יותר.. משום מה..ניסיתי להקיא לפני כמה ימים,והאוכל פשוט לא יצא. יצאו חתיכות קטנטנות והמון מיים.שרטתי לעצמי את החיך..וירד לי דם[בגלל שיש לי ציפורניים ארוכות] פרק כף היד שלי נפוח ואדום..החלטתי להפסיק.אם בכול מצב אני לא מצליחה להקיא אז בשביל מה להמשיך? דניאלה,למה התחלת להקיא? כמה זמן את כבר במצב הזה? למה זה כולכך קשה להפסיק? למה הגוף יותר חכם מאיתנו? הגוף הוא דבר בגדן..הוא בוגד בנו בלי הפסקה. אנחנו עושים דיאטות,משקיעים את כול כולנו,אחרי חודשיים מעלים הכול.זה מגיע לנו?אחרי כולכך הרבה מאמץ? אני חושבת שלא. אני בטוחה שהסיבה העיקרית להקאות שלי זה הלחץ שמופעל עליי. אתן יודעות מה זה לעמוד בתחתונים וחזייה קטנטנים מול 10 אנשים ולקבל הבעות פנים כאלה או אחרות..ולראות אותם רושמים הערות על דף!? ואח"כ מעבירים את זה לסוכנת שלך!? זה נוראי.זה מה שחוויתי לפני שבועיים..הם אמרו שאני צריכה לחטב את עצמי טיפה ואז זה יהיה "יותר טוב ממצויין". אני שונאת ספורט.איך לעזאזל אני עושה את זה?!? הילה,דניאלה,לינוי,מישהי.. אתן יכולות להסביר לי למה עולים במשקל אחרי שמקיאים? זה לא אמור להוציא את כול האוכל החוצה..ואז זה נחשב כאילו שלא אכלת כלום? הנושא הזה נורא מושך את הסקרנות שלי. ומה שעוד יותר מעניין אותי זה איך אחרי חודשים של הקאות הגוף שלי כבר לא מצליח להקיא גם שאני אוכלת המון. מוזר. שבת נפלאה לכן יקירותיי.

לקריאה נוספת והעמקה
19/03/2005 | 11:05 | מאת: מולאן

איך כולם יודעים שקוראים לך בר? אף אחד לא ענה לי על זה משום מה.. חשבתי שאולי את רפאלי.. איתה היה לי קשר ארוך.. בקצור מאמי את שואלת בדיוק את השאלות שהיו לי.. זה שאלות של כל אחת בתחילת דרכה של הבולמיה.. אני יכולה להגיד לך ששנתיים לפני שהתחלתי להקיא חשבתי שבולמיה זה קסם.. מה? את אוכלת.. מה שאת רוצה מקיאה הכל וזהו..! מרזה.. יש דבר יותר טוב מזה? בכל זאת אין לי מושג למה בשנתיים האלה העדפתי להרעיב מאשר להקיא והיום תשאלי אותי אין לי מושג למה לא בחרתי בבולמיה .. וידעתי שיש דבר כזה ואפילו ניסיתי את זה .. אבל לא! אולי זה פשוט הגעיל אותי יותר מדי.. אבל אני הכי שמחה בעולם שלא בחרתי בבולמיה אז. מאז ובמיוחד בתקופה האחרונה גיליתי כל כך הרבה דברים על הבולמיה שלא ידעתי קודם כל כך הרבההההההההההההה קודם כל הבולמיות הן הבנות הכי אומללות שתפגשי רע להן וקשה להן הרבה יותר מלאנורקסיות למשל.. זו שנאה עצמית מפחידה אני חשבתי פעם שהן הכי מאושרות.. קינאתי בהן.. כי "מה הן אוכלות מה שבא להן ולא משמינות".. לכאורה הן אמורות להיות מאושרות .. הרבה יותר מהאנורקסיות שכל הזמן מרעיבות את עצמן.. אז זהו שלאאאאאאאאאאאאאאאאאא כל כך לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקשר לזה שהגוף בוגדן.. גם אני חושבת עלזה כל הזמן... למרות שהתשובה של כל בן אדם רגיל זה שאת בוגדת בו יום יום אז למה את מצפה.. אבל אני יכולה להגיד לך שלפעמים זה פשוט מדהים אותי.. למשל.. שמתישהו זה כבר לא משפיע שאת לא אוכלת והגוף מתרגל לזה ולא מרזה.. אבל להשמין?!?!?!?!??!?! הוא יעשה את זה בכיף!!!!!!!!!!!!!! תמיד לזה הוא לא מתעיף או "מתרגל" זה תמיד משגע אותי אני יכולה להשמין ולהשמין והוא חופשי... לא מתרגל לשום דבר מאמי גם אני בהתחלה שהקאתי הכל היה קלללללללל זה לאט לאט נהיה יותר קשה אין לי מושג למה בד"כ דברים כאלו אמורים ללכת ולהיות קלים יותר... כמו ספורט. אבל לא... כאן זה אחרת ... וככל שתקיאי יותר זה יהיה יותר קשה.. לי למשל אם היתי מקיאה 3 ימים רצוף אז כבר לא היתי מצליחה כלום אבל כלום לא היה עולה וכבר היה לי קשה לשתות והכל... בגלל זה אני שונאת תקופות של התנהגות בולמית אם היתי מצליחה להקיא טוב כל יום.. אני חושבת שמזמן היתי הופכת לבולמית סופית ולא מחפשת שום דבר אחר מבולמיה לא מרזים!! שיהיה לך ברור.. את מקסימום יכולה לא להשמין מזה.. ככל שתקיאי יותר הגוף יעכל יותר מהר ואז שתבואי להקיא כבר הרב יהיה בפנים ולא תוכלי להוציא בחיים את הכל.. וזו הסיבה שלא מרזים מבולמיה.. אולי יש עוד אני לא יודעת אבל זו העקרית. שאלה לי אלייך דוגמניתוש... את רוצה להיות דוגמנית? את אוהבת ת'מקצוע? או שאת עושה את זה בשביל הכסף כי לי נראה שאת קצת סובלת שם.. אל תשארי במקום שאת סובלת בו! שום דבר לא שווה את זה

19/03/2005 | 11:10 | מאת: לינוי

ברוש מתוקההההה.... לפני הכול מה איתך? איך את מרגישה??? להגיד לך את האמת... אני לא חושבת שהגוף הוא בגדןן ממש לאא!! הוא פשוט חכם מה לעשות...?! לגוף יש יכולת רפויי מדהימה שאת לא מתארת לעצמך! הוא חכם הוא יודע הכול!.. עליו באמת איי אפשר לעבוד! שאת עושה משהוו שלא טוב לגוףף שלךך הוא 'מעוטט' לך להפסיק ועם הוא ניתקע במשקל הזה אז זה אומר שזהוו אין לך מה לרדת עוד הוא לא יכול יותר!! אלא עם כן את רוצה להעלם וזה כבר משהוו אחר!!! אני לא יודעת מה זה לעמוד מול 10 אנשים עם תחתון וחזייה..האמת שאני גם לא רוצה לדעת!...ולפי מה שאני מבינה ממך זה ממש אבל ממש לא נעים אז למה לעזאזל את ממשיכה לעבוד בזה משהוו מכריח אותך....לא באמת!?.. עם את לא אוהבת את זה ועובדה שזה רק מזיק לך אז למה?? ואני לא שופטת אותך או משהוו כי זה חלום של הרבה בנות אני חושבת ליהות דוגמנית.. אני מקווהו שבאמת החלטת להפסיק להקיא אבל באמת... אחרי חצי שנה אני מאמינה שזה כבר הופך להרגל.... אז זה בטח קשה אבל את אמרת באיזה הודעה שיש לך כוח רצון (להרזות) אז תשתמשי בכוח רצון הזה למטרה יותר חשובה....שהיא להפסיק להקיא.... אגב.....מהקאות לא מרזיםם ממש לא.... כי היולונת כבר הסבירה ללך... זה גורם לגוףף לאגור נוזלים....וזה גם גורם לחוסרים רבים בגוף!!!!! ולהרזות זה לא מרזה!!!! מקווה שעזרתיייי.... תרגישי טוב!!!!! אוהבתתתתת המוןןןןןן המוןןןןןןןןןןןן שבת שלוםם ומבורך לך ולכולןןןן!!!!! לינוי :)))))

19/03/2005 | 11:29 | מאת: דניאלה

לבר מולאן ולינויה המדהימותתתתתתתתתתתתתת טוב אחרי שקראתי את כולם יש לי להוסיף שגם אני לא אוהבת ספורט ברוש וגם מולאן מתוקה גם לך יש את הבעיה עם הבולמיה כי את אוכלת חסה ומרק ואת זה מקיאה?? כדור הארץ למולאן זה בולמיה!?!!?!!? ואם הפסקת את ההקאות אני שמחה-ועוד שמחה מאד!! ומולאן את לא אמרת לי כמה את שוקלת והגובה שלך ואם את לא רוצה פה שלחי לי במייל!!! ברוש מתוקה אני אחזור על זה שוב אני שמחה שאת לא הקאת אתמול זה עושה לי טוב.. תראי אני יודעת יש לי בת דודה דוגמנית לא אגיד את שמה רואים אותה המון בTV אבל אני יודעת את הלחץ שיש עקב זה ושרוצים שתהיי רזה וחטובה וכ"ו אז את יודעת מה דוגמנות לא הכל!!! אם את רוצה קריירה אחרת לעשי את זה ואני בטוחה שתצליחי ובגדול!!! ובקשר לספורט לא רק את לא אוהבת גם אני לא אוהבת מעדיף לי לא לאכול כל היום מאשר לעשות ספורט.. זה שיקול שלי(לא מומלצ) ולינויה מה איתך יפה שלי את לא מספרת כלום אני אכנס אחרי הקפה למסנגר אוהבת דניאלה שבת שלום נשיקות וחיבוקים מלייןןןןן ותדעו אם תצחקו לעולם הוא יחזיר לכן לחיוך...-הבן זונה אומר את זה!

19/03/2005 | 11:19 | מאת: דניאלה

בר מתוקונת כמו שהילונת אמרה את לא מרזה אלא מורידה את המינרלים שלך בגוף אגב ההקאות כן מורידות קצת -טוב זה לא רלוונטי את משמינה כי הטובוליזם שלך בגוף ירד ובגלל זה את משמינה למה התחלתי.. אממ סיפור ארוך קמתי עכשיו אני אפרט עוד שעה אחרי קפה!?!?! אוהבת דניאלה שבת שלום מתוקה ואני שמחה שעשית את הצעד לא להקיא אחרי הארוחה של אתומל ולמה הגוף חכם??- כי הגוף זה דבר ניטרלי הוא יודע מה הוא רוצה! למה קשה להפסיק להיא?-כי זה גורם לנו לתחושה כל כך טובה של סיפוק ולמה לנו להפסיק דבר שעושה לנו כל כך טוב... (לדוגמא- נרקומנים הסם גורם להם לטוב.. להיות בסוטול -למה שיפסיקו??) יאלה שבת שלום מתוקה אפרט אח"כ דניאלה

19/03/2005 | 14:28 | מאת: לינוי

שבת שלום מאמייייי... מה איתך?? איך את מרגישה היום???! אני מקווה שיותר טוב.... קראתי שנפלת ממש דאגתי ספרי מה איתך יפה שליי.. אני בסדררררר..חיייםם!!! עוד יהיה טובבב....... אני מקווה שאת מישמת את המשפט שלךךך!!! תצחק לחיים והם יחזירו לך חיוך או משהוו כזה יש הרבה גרסאותת חחחחחח אוהבתתתת אותךך הכי בעולםםםםם!!!!! שבת שלום לינוי מליוןן חיבוקים חיזוקים ונשיקותתתת... :)))))))))))) לינוי

אני רוצה להתייחס ברצינות למה שכתבת בקשר לדם... את צריכה מאוד להיזהר שהדם לא יבוא לך מהקיבה כי במקרה הזה את יכולה לחטוף רעלת ולמות ...! לי זה כמעט קרה אז אני מדברת מנסיון! מה שתיארת יכול ליצור את זה בגלל המאמץ שיש בהקאה .. וזה באמת מסוכן! הגוף לא בגדן.. אנחנו אלה שבוגדים בו .. הגוף הינו מכונה שלא תיאמן .. הוא נועד להיות לך בית לנשמה שלך והוא אמור לשרת אותך כל התקופה הזאת על פני האדמה נאמנה ביותר בהנחה שלא נזיק לו...! ובהנחה שנזין אותו כראוי כי הוא לא פח אשפה!!!! לא מרזים מהקאה מפני שהגוף לא בנוי להקיא במצבים נורמטיבים אלא אם כן יש מצב של זיהום והוא בעצמו גורם להקאה מה שאחת לכמה זמן במקרים מסויימים קורה למשל בעתים של מחלה או קלקול קיבה או משהו בסיגנון... מאחר והגוף זקוק לתזונה היומית שלו הוא מפתח מצב של הלם בזמן שאת גורמת להקאה מפני שהוא צריך לדאוג לעצמו ואז הוא מגביר את יכולת הספיגה שלו בשניות ספורות מה שבד"כ לוקח הרבה יותר זמן ברמת העיכול .. הוא לא מנצל את האוכל כראוי וזה גם יכול לגרום להשמנה על אף שלא בהכרח מדובר בשומן .....כל מה שאכלת נספג בשניות ספורות עוד לפני שבכלל עיכלת וכל השאריות שאת מקיאה המקסימום שזה יעשה הוא שאת לא תשמיני אבל את לא תרזי כי זה נספג מהר!!!!! הגוף תוקע את כל התהליכים שקורים בו מפני שהוא בלחץ הוא חושש לקיומו והוא פועל מתוך התגוננות .......וכל מה שעד היום היה זורם משנה את הסדר שלו למשהו אחר וזה בלגאן אחד גדול במילים אחרות .. יהיה לך מאוד קשה לרזות מזה בשלבים מוקדמים ניתן להרזות מכך בגלל שזה חדש לגוף הוא עוד לא מזהה שזה אקט הרסני אבל ברגע שהגוף מתרגל ומבין שזה הרס ולא משהו שנכון לו אז הוא נכנס למגננה ואז מה שבדכ היית מרזה כתוצאה מההתנהגות הזאת את נתקעת במשקל ואפילו משמינה בגלל מה שתיארתי לך... העיכול קלוקל ביותר השרירים שלך נחלשים שלא נדבר על זה שכל השיניים שלך עשויות להתפורר .. על הדם שיורד במצבים של לחץ .. ועל דום לב שאפשר לקבל כתוצאה מכך... פשוט זוועה!!!!!! לגבי הקושי שלך להקיא נובע ממשהו שאני יודעת אבל אני לא מתכוונת לספר לך כי אני חוששת שאת תשתמשי בזה למטרת יעול ההקאה שלך ואני לא רוצה שזה יקרה אבל אני יכולה לומר לך שברגע שאת לא מצליחה להקיא שם זה הכי מסוכן כי מכל המאמץ הזה את יכולה להיחנק (מנסיון) הדופק שלך משתנה ..(מנסיון) ואת יכולה גם להיתעלף הרבה יותר בקלות .... (גם מנסיון) ואת צודקת הסיבה לכל זה נובעת מכל הלחץ שמופעל כלפייך ואני עדיין חושבת שאת צריכה לעזוב את זה אלא אם כן את רוצה למות .....כי זה מה שיקרה ואני לא מדברת על כל היצירה המופלאה שאת הינך אני מדברת על כל ניצוץ החיים שלך שימות וזה הכי עצוב להיות בחיים מתה. זה לא יתכן שיסתכלו עלייך כאל גוש בשר ואת תחשבי שאת שום דבר מעבר לזה ....זה פשוט אסון!!!! תעשי את, את השיקולים מה עומד מול מה ומה את באמת רוצה...... למצוא חן?.. או לחיות בכבוד נאמנה לנשמתך?...... ההחלטה בידיים שלך .. אם האפשרות השניה מדברת אלייך מן הראוי שתעזבי את זה ומהר! אני מציעה שתפני לעזרה במיידי !!! המון אהבה יקירה ושבוע טוב... שלך הילה :-)

20/03/2005 | 00:39 | מאת: מולאן

ואי הילה תודה שרשמת את זה.. זה גרם לי להבין הרבה דברים אוהבת אותך המון ואל תדאגי אין לי שום כונה להמשיך עם ההקאות פשוט היה מעניין לקרוא את זה ועשה יותר סדר בראש מתה עלייך אהובתי הנצחיתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

18/03/2005 | 22:42 | מאת: לינוי

מתוקותתתתתתתתתתת..... אני מקווה שהכול בסדרררר!!!! ספרו מה קורה?!.... תרגישו טוב!!!! אוהבתתתתתתתת המוןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן עד אינסוף!!!! לינוי שבת שלוםם ומבורך!!! :))))))))))))))))))))

18/03/2005 | 22:44 | מאת: לינוי

מקווה שהכול בסדר!!! אוהבתתתתת המוןןןןןןןןןןןן לינוי :)))))

18/03/2005 | 22:26 | מאת: לינוי

רונוששששששששש.... מה איתך מאמיייי? איך את? איך היה בטיול? ספרי ספרי..... אני מקווה שהיה כיףף...קראתי שאת מרגישה יותר טוב ברוך השם!!! הלוואי ותמיד תרגישי ככה אמןןןןןןןןןןן! שבת שלום נשמהההה!!!! אוהבתתתתתתתת המוןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןן לינוי! :))))))))) מולאן מהממת שלי!!!! מה איתך!?.. קראתי עכשיו את כול ההודעות שלךךךך! והאמת אין לי מה להוסיף הילונת כתבה הכול והיא צודקת בהכול.. תחשבי על זה מאמי!!! עוד יהיה טוב.......בע"ה שבת שלוםם לך ולכולם!!! אוהבתתתתתתתתתתתת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןן עד אינסוף! :))))))))))) לינוי

19/03/2005 | 11:43 | מאת: רוני

אז כככה... הטיול עבר בשלום והיהה מממממממממששששש כיף באמת הייתי צריכה את זה וחזרתי עם שמחה בלב.... וכבר כמה ימים שאני מרגישה ממש טוב ואני מקווה שההרגשה תישאר ותמשיך להיות נפלאה.. דבר פחות נפלא זה שאתמול גיליתי שחברה טובה שלי אנורקסית כמה הרבה שנים.... ולא הבחנתי בזה כי לא יוצא לי לראות אותה הרבה ולהבחין בהרגלי אכילה שלה אבל זה מזה זיעזע אותי וזה עוד יותר הרתיע אותי ומכל הסיפור הזה.... בקיצור אני מקווה שהכל יהיה בסדר וימשיך להיות ככה... מה איתך מה חדש ספריי לי קצת התגעגעתיי... לאב יו המוןןןן רוני....

19/03/2005 | 14:35 | מאת: לינוי

אני מה זה שמחה לשמוע שאת יותר טוב וחזרת עם שמחת חיים הלוואי וזה רק ימשיךךךךךךךךךךךךךךךךךך הלוואייי.. אמממ וואי גילית שחברה שלך אנורקס...איזה מוזר שלא ראו אליהה או שאת לא שמת לבבבבב.... הוא שהיא פשוט הסתירה את זה כמו שצריך!!!! איתי הכול רגילללל אני בסדרררר התגעגעתיייייי המוןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן... איייי לאבבבבבבב יווווווווווווווווווווווווו!!!!! לינוי :))) תרגישי טוב מתוקההההה!!!!

אני כ"כ מודה לכן על העזרה ועל ההקשבה..אני מרגישה שיש סוףסוף מישהו לדבר איתו. אני בוכה עכשיו שאני כותבת את הההודעה הזו לכן..אני לא יודעת למה. אני כולכך מוקפת באנשים כול הזמן..בחברים בבית הספר..בבילויים בצלמים.. אני שונאת את זה. כבר נמאס לי. תמיד אמרתי לעצמי..איך אפשר להיכנס למצב של הפרעות אכילה?! איך אי אפשר לשלוט בזה? איך מישהי יכולה להסתכל על המראה ולחשוב שהיא שמנה שהיא אנורקסית? איך? אני עדיין לא מבינה את זה..למה זה קורה לי? כולכך קשה לי. אני לאחרונה אפילו לא מצליחה להקיא אני עומדת מעל האסלה 45 דקות שלמות..וכול מה שיוצא זה מיים וחתיכות קטנות של אוכל. איך זה הגיוני שהאוכל לא יוצא? איך זה יכול להיות?. לגביי כול התמיכה שלכן,אני רוצה שוב להודות לכן..אני מרגישה נוח פתאום..אף אחד לא יודע שיש לי הפרעות אכילה בכלל.כבר חצי שנה עברה ואני מסתירה אתזה באופן מושלם. ההורים שלי כולכך גאים בי..בלימודים בדוגמנות..בהרזיה שהם חושבים שהייתה כמובן כי שמרתי לא לאכול ועצרתי את עצמי. הכול רק בועה גדולה של שקרים. זה מה שזה. אני לא בר רפאלי,אני בר אחרת..אני יודעת שאני ארגיש מתישהו נוח לספר לכן מי אני. אני לא יודעת למה..אבל אני לא רוצה לנצח את המחלה. אני נהנית מהתחושה של אחרי ההקאה..ההרגשה הנקייה הזו..שמחר בבוקר תסתכלי על המראה ותראי את העצמות טיפה יותר בולטות ותרגישי יותר טוב. אני נהנית מזה. אבל לאחרונה העליתי חצי קילו בגלל שאני לא מצליחה להקיא כמו שצריך..ועולמי חרב עליי.אני באמת לא יודעת מה לעשות.פשוט לא יודעת..אני בכול זאת בקושי אוכלת,ככה שאין לי במה לקצץ. אני רוצה להזכיר לכן,שאם הייתי ממש ממש ממש רזה,במצב של תת משקל לא היו לוקחים אותי לדגמן..הם פוסלים בנות ממש רזות.אולי המשקל שלי לא נשמע גבוה..אבל הגוף נראה לא רזה,באמת.אני לא רזה,אפילו הסוכנת שלי אמרה שאני לא רזה ויש טיפה מה להוריד.אתן קולטות? זה לא רק אני. אני לא מדמיינת. מה שאני יודעת,שכאן אני במלחמה לבד. פשוט לבד.

לקריאה נוספת והעמקה
18/03/2005 | 18:02 | מאת: דניאלה

לבר מתוקה 1- את בתת משקל 2 את בתת משקל את פחות מ18 BMI 3 את בתת משקל... 4 את רוצה שאחזור על זה שוב??? טוב בר מתוקה אין לי מה להוסיף אני במצב הזה 9 שנין ומתוך זה אני בשנה גרועה של אי שליטה אי יציבות וכ"ו את יודעת מתי הם ישימו לב?? את יודעת?? שתיפלי שלא תאכלי לקום עכשיו יש לך נזק כי הקיבה שלך הצטמקה תגידי איזה עוד נזק את רוצה לעשות לעצמך הא הא?? אני לא יודעת כי לא אזכרת את זה את רוצה שהמחזור יפסק לך?? אני לא מדברת רק על לביא ילדים לעולם אלא גם על המחזוריות של הדם בגוף.. יקירתי את לא יודעת כמה זה קשה.. את כן את אוהבת את ההורגשה אחרי הקאה ... או הרעבה .. הרגשה של סיפוק אוח אני רזה אוח איזה כייף עכשיו אני מול המראה כל העצמות שלי בולטות.. אוח אני מרגישה סיפוק כל כך כמו שאף פעם לא היה לי.. אני לא רוצה להתבכיין על עצמי אבל לדעתי עכשיו השיניים שלי הלכו עקב השבוע האחרון כי היה לי ונפלתי בשירותים על הריצפה הייתי לבד הרגשתי טוב אבל טאק נפלתי אחרי 5 דקות קמתי אולי יותר לא זוכרת ואז נשארתי על הריצפה טוב שיהי לך שבוע טוב דניאלה

18/03/2005 | 18:02 | מאת: דניאלה

לבר מתוקה 1- את בתת משקל 2 את בתת משקל את פחות מ18 BMI 3 את בתת משקל... 4 את רוצה שאחזור על זה שוב??? טוב בר מתוקה אין לי מה להוסיף אני במצב הזה 9 שנין ומתוך זה אני בשנה גרועה של אי שליטה אי יציבות וכ"ו את יודעת מתי הם ישימו לב?? את יודעת?? שתיפלי שלא תאכלי לקום עכשיו יש לך נזק כי הקיבה שלך הצטמקה תגידי איזה עוד נזק את רוצה לעשות לעצמך הא הא?? אני לא יודעת כי לא אזכרת את זה את רוצה שהמחזור יפסק לך?? אני לא מדברת רק על לביא ילדים לעולם אלא גם על המחזוריות של הדם בגוף.. יקירתי את לא יודעת כמה זה קשה.. את כן את אוהבת את ההורגשה אחרי הקאה ... או הרעבה .. הרגשה של סיפוק אוח אני רזה אוח איזה כייף עכשיו אני מול המראה כל העצמות שלי בולטות.. אוח אני מרגישה סיפוק כל כך כמו שאף פעם לא היה לי.. אני לא רוצה להתבכיין על עצמי אבל לדעתי עכשיו השיניים שלי הלכו עקב השבוע האחרון כי היה לי ונפלתי בשירותים על הריצפה הייתי לבד הרגשתי טוב אבל טאק נפלתי אחרי 5 דקות קמתי אולי יותר לא זוכרת ואז נשארתי על הריצפה טוב שיהי לך שבוע טוב דניאלה

18/03/2005 | 22:20 | מאת: לינוי

כולןןןן מרגישות פה נוח.... כי רק פה מותר להוריד את 'המסכה' לספר את הדברים כפי שהם באמת לא לנסות למצוא חןן.. או לרצות מישהווו.. פשוט ליהות אנחנו ולא יותר מזה!!!! אני מקווה שאחרי כול מה שהילונת כתבה לך את באמת תחשבי פעמיים עם לא יותר על כול מה שאת עושה לעצמך!!!! שזה רק נזק ותביני שזה לא שווה את זה!!!! ומתי שתרגישי נוח ספרי לנו מי אתת חחח אוהבתת מאודדדדדדדד מאודדדדדדד לינוי שבת שלום ומבורך!!!!!!!! דניאלה נשמתייייייייייייייייי...... מהממת שליייייייייי מה קרה לך נפלת?? אני ממש דואגת..... מה קרה? ספרי לי אני פה בשבילך תמיד ולהכול!!!! תיהי חזקה!!!! תרגישי טוב כמה שיותר מהר אמןןןןןןןן!!! עוד יהיה טוב!!!! אוהבתתתתתתתת הכי הרבה שיש! לינוי שבץ שלום ומבורך לכולם!!!!1 :)))))

19/03/2005 | 12:22 | מאת: רוני

אוקיי קודם כל רק עכשיו הספקתי לראות את כל ההודעות שלך כי לא כל כך יצא לי להיכנס בימים האחרונים... דבר ראשון קראתי מה שהילה אמרה לך זה הכל בא מבפנים היא צודקת... אני לא אנורקסית ולא בולימית אני אכלנית כפייתית בכיוון ההפוך בערך אני שוקלת 55 על גובה של 1.64 ואני לא שמנה באמת אני יודעת שלא אבל כל כך הייתי רוצ להוריד את ה5 קילו המיותרים האלה וגם אצלי הכל התחיל מדיאטה לפני חצי שנה שגם ירדתי והרגשתי הכי טוב בעולם ובגלל שנתקעתי במישקל התחלתי לאכול בכפייתיות... מה עוד אוכל להגיד ולהמליץ חוץ ממה שכל הבנות והילה אמרו לך כבר מה כבר נשאר לציין ולספר.... הבנתי שאת תלמידה אז גם אני תלמידה בכיתה י"א זאת אומרת ששתינו נערות ותאמיני לי שאלו השנים הכי יפות בעולם ואנחנו נבין את זה בדיעבד כמובן... כל הזמן כולם אומרים לי שאני ממש נסחפת בזה שאני חושבת שאני שמנה ושאני ממש לא וכל הזמן מחמיאים לי על איך שאני נראית אבל אני לא מרגישה ככה אני מרגישה ריקנות וחוסר אונים אני יודעת ומרגישה שזה לא נובע מאוכל זה נובע מבעיות עם עצמי אני לא אוהבת את עצמי ואני לא יכולה ללכת לטיפול אני מרגישה שזה נטל גדול על המשפחה שלי חוצמזה שאף אחד בכלל לא יודע חוץ מחברה אחת שלי שאגב רק בלילה גילתה כי פיתחנו שיחת נפש בטלפון והיא אנורקסית הרבה שנים.... לכן אני מנסה לפתור את זה לבד וכל הלילה ניסיתי להכניס בה קצת היגיון כי אני בעיקרון לא חולה אני אכלנית כפייתית וזה סוג של ה.א אבל יש בי שפיות ואני שומרת עליה.... בקיצור אני מנסה לשמור על עצמי כמה שאפשר כי אין מי שיעשה את זה בשבילי... בר... אני מקווה בשבילך שתתעשתי ותתחברי לצד היותר הגיוני שבך כי מפה זה רק יגדל וזה לא משהו שידעך זה משהו שישתלט על הכל ואם את היום תלמידה טובה אז מחר זה יגיע גם לזה וזה יפגע בלימודים ובעוד 1001 דברים והכל לא שווה את זה כמובן... תתחברי לעצמך וגם אם זה קשה תנסי להיות יציבה כי תזכרי שזאת המלחמה שלך ואת לא יכולה לברוח ממנה... אתמול חברה שלי אמרה לי בטלפון: " אני לא רוצה ללכת לטיפול כי אני מפחדת שאני יאכל רגיל ואני ישמין" אבל במצב של החלמה לא איכפת לך להשמין כי את מתחילה לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך כמו שאת בזכות עצמך... אשמח מאודד אם תכתבי לי זה חשוב לי מאוד... באהבהה גדולהה... רוני...

19/03/2005 | 19:36 | מאת:

כל מה שאת מתארת רק ממחיש את העובדה שאת חולה... גשי לקבל עזרה... ואני לפחות ישמח להמשיך לתמוך בכל דרך אפשרית ......ולא רק אני וזה עצוב לשמוע שלא שמים לב.....זה עצוב לשמוע שכל כך אטומים... אלוהים מתי זה יגמר?! מאחלת לך שתמצאי את הדרך לעזור לעצמך במהרה.... ושתביני שמי שאת לעולם לא נמדדת בקילו יותר או קילו פחות תכניסי לעצמך למוח..... את הרבה מעבר לזה!!!!! המון אהבה .. שבוע טוב...... :-)

ב"ה אני מאחלת לכן מכל הלב שבת שלום של מנוחה ואהבה לעצמיכן ... שמרו עליכן.. ועשו לעצמיכן טוב על הנשמה... ואם משעמום בא לכן להיבלע ולהזיק לעצמיכן .. פשוט תצאו .. תקראו.. בכוח השכנוע תעשו משהו אחר שאין בצידו הרס.... מחזיקה אצבעות לשבת קלה ונעימה ב"ה....אמן אוהבת המון המון המון הילה :-) ש ב ת ש ל ו ם ו מ ב ו ר ך

18/03/2005 | 15:16 | מאת: דניאלה

שבת שלום גם לך מאמי

18/03/2005 | 22:30 | מאת: לינוי

שבת שלוםם ומבורך... תרגישי הכי טוב בעולם אמןןןןןן!!!!! וספרי מה איתך.... א-ו-ה-ב-ת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן חחחח עד אינסוףףףף אין עלייך מדהימונת!!!!! חולה עלייךךךך לינוי שבת שלוםםם ומבורךך לכולםםםם!!! :))))))))))))))))))))) לינוי

18/03/2005 | 22:36 | מאת: לינוי

שבת שלוםם ומבורךךך תרגישי הכי טוב בעולם!אמןןןןןןןן ספרי מה איתך...... א-ו-ה-ב-ת המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן חחח לינויי חולה עלייךךךךך! אין עלייך מדהימונת!!!! שבת שלום ומבורך לכולם! :)))))))))))) לינוי

בר יקירה ואהובה ... אני מבינה שאת רוצה לשמור על עילום שם.. ואני רק חיכיתי שאיזה דוגמנית תיכנס לפה ולא בשביל להתנפל עליה אלא יותר כדי להאיר ולהעיר כמה שהמצב הזה מעוות... אני רק רוצה לשקף לך כמה דברים ואת מן הסתם תלכי ותעשי עם זה ככל הנראה לליבך אם תשכילי להקשיב לו.... את ללא ספק בכל מקרה נמצאת בתת משקל שיפגע בך ואכן פוגע בך .. לכן גם המשקל מסרב לרדת אפילו שזה רק שלושה קילו כביכול... כי הגוף יותר חכם ממה שאת חושבת את אמורה לחזור לשקול 62 גם אז היית רזה מפאת גובהך... למען השם את מטר77 זה בכלל לא אנושי מה שאת מבקשת לעצמך... לכן הגוף שלך לא יורד הוא גם לא ירד .. ההייפך הוא יאגור כל מה שתכניסי לתוכו אפילו שזה מעט וסביר להניח שאת לא תצליחי לרדת בגלל שאת מקיאה .. רק לשם ידיעה הקאות לא גורמות להרזיה .. הן יוצרות חסר במנרלים ובמלחים חיוניים.. הן יוצרות אגירת נוזלים והן מעל הכל מסכנות את בריאותך.. תפקוד שרירים לקוי וכל מה שאת רק לא רוצה .. וזה יכול להסתיים בדום לב... לאכול פחות.. שווה דיאטה.. שווה להרזות .....טעות! אם כבר מדברים על זה במצבים מסויימים רק כשאת תעיזי לחיות את האוכל שלך באיזון רק אז תרזי אם זה יתאים לגוף שלך לגוף שלך יש מנגנון הגנה .. את אוכלת כלום אבל מהכלום הזה הוא מבין שהוא צריך לחיות ולכן הוא לא יתן לעצמו לרדת כי זה עניין של SOS מבחינתו וזה מה שאת לא מבינה גם אם תאכלי גזר ביום את תשמיני מזה .. רק ברגע שלא תאכלי כלום ולא תקיאי סביר להניח שתרזי יותר משלושה קילו וסביר להניח שאת תהיי מתחת לערימת עפר... זה יבוא ביחד אם זה לא יטופל כראוי ועכשיו כשסיימתי למצות לך פסיק קטן מכל מכלל הסכנות שיש בדבר הזה אני יגש לעניין... דוגמנית/לא דוגמנית ... אני מציעה לך לרדת מזה וזה אולי ישמע חזירי לבקש מפאת כל הלחץ שאולי יהיה סביב העניין הזה אבל ללא ספק זאת תהייה דרך עבורך לשמור על עצמך ובעיני זה במעלה ראשונה לפחות אם לא בעינייך... את חייבת להבין שכל מה שקורה לך סביב המשקל קורה מפני שאת נמצאת פי כמה וכמה יותר מכל אחד אחר בזירה ששופטת אותך ..את היכולות שלך ...את המהות שלך על פי משקל הזוי ומראה....בן אנוש יקירה מסתכם בהרבה מעבר לזה אם רק תעיזי לראות ומה שאת מבקשת ...יקירה מסוכן .. את לא מבינה כמה.. קראתי כל מה שכתבת ואת בכלל לא מבינה שזה אסון.. את בכלל לא מבינה שזה מסוכן .. ואת לא מבינה שזה לא נורמאלי בלשון עדינה ביותר.... לא ציפית לתשובה כזאת ... אני לעולם בשום סיטואציה לא אסביר לך כיצד להיעלם... אני רק יכולה לומר לך שכל מה שאת עושה לא יעיל כי הגוף לא מבין את השפה הזאת והוא גם לא יכול ולצורך העניין כל מה שנחשב דיאטה לאנשים רגילים והם מרזים מזה מפני שהם לא כולאים את הגוף שלהם באופן שבו את עושה .. אנשים שעושים דיאטה יורדים מ1200 מקסימום מ1000 קלוריות ביום בטח שלא מ 700 ובאופן אבסורד כל פעם שתאכלי טיפה יותר מזה בגלל ההרגל את תשמיני.. וזה בכלל לא העניין.. כי העלייה במשקל או ההיתקעות במשקל שלך לא נובעת משומנים אלא מאגירת נוזלים וממצב של הלם... גשי מיד לקבל טיפול.... מיד!!!! בר אהובה... את בסכנה! את תצטרכי להבין שכל מה שאת עושה נובע מכך שאת רוצה שיאהבו אותך יותר שירצו בך יותר .. ואת תופתעי לגלות שכל מה שאת מאמינה על עצמך זה מה שאת מקבלת .. ולכן גם אם את תהיי במשקל אפסי כביכול שמאוד קורץ לך .. כל עוד לא תאהבי את עצמך המשקל הזה לא ישנה.....את תהיי אומללה מבפנים כי זה מה שאת מאמינה אודות עצמך... ולשם כך צריך טיפול טוב וסדרה של שיעורים בגילוי העצמי ובהבנה העמוקה של מי שאת וע"י כך להגיע למקום שבו תקבלי את עצמך כפי שאת זה הדבר החשוב! ..... המשקל לא יעשה את זה .. את טועה!!!!.. הוא לא יעשה את הדבר הזה עבורך וכל פעם שזה יגיע את רק תהיי יותר מתוסכלת ואומללה וחלשה אני מבטיחה לך ואת יודעת את זה ... יודעת מלמפרע את רק מאוד מתעקשת לשכנע את עצמך אבל בלב שלך זה מרגיש לא נכון...... יכול להיות שאחרי התגובה שלי תברחי .. אני מאוד מקווה שתקחי את זה לחשוב ברצינות רבה על ההמשך.. תטפלי בעצמך.. יש היום שפע מרכזים מצויינים לטיפול וגם באופן פרטי במידה וזה ייסב לך מבוכה ואי נוחות אני מוכנה להמליץ לך.... את חייבת להבין שכל מה שקורה לך קורה לך מפאת אי היכולת שלך לאהוב את עצמך.. ויש משפט שאומר .."אל תחפש מחוץ לעצמך .. פן תכשל ותבכה"... תחשבי על זה .. יש בו הרבה מאוד חוכמות במילים אחרות זה לא יסתיים באושר .. כי האושר שלך נמצא בפנים וסביר להניח שהגוף לא ירצה להישאר וזה יהיה מאוחר.... זה מה שאת רוצה?...... אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב בכל עת... המון אהבה יקירה ... שבת שלום :-) הילה.

18/03/2005 | 12:57 | מאת: מולאן

18/03/2005 | 13:05 | מאת: ד

לשם שינוי תעשי את הצעד הנכון!!! דניאלה שבת שלום לכולםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

17/03/2005 | 21:44 | מאת: מולאן

די הדכאון פשוט הורס אותי אני לא מאמינה לאיזה רמות של יאוש הגעתי אני מרגישה פשוט רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע ויש לי כל כך הרבה סיבות הכל על הפניםםםםםםםםםםם אני מרגישה נחנקתתתת אין לי אוירררררררר לא רוצה להרגיש ככה בחייםםםםםםםםםםםם מה אני יעשה? הכל בזבל.. למודים גוף ועוד פעם לימודים ועוד אלף פעם גוף אני לא יכולה יותררררררררררררררררררררררררררררררררר מאכזבה לאכזבה היום גרמו לי להרגיש כל כך שמנהההההההההההההההההההההה מצד אחד חברה אומרת לי "מה זה מה נהייה ממך ירדת איזה 10 קילו" ומצד שני היא משווה את הגוף שלי לאיזה ילדה פרהההההההההה אני לא מאמינה די אני לא מאמינה שיש מצב שיש לנו אותו גוףףף זה לא יכול להיות הסתכלתי על המראה הכי משמינה שיש וגם שם אין לי גוף כמו של הילדה הזו איך היא אמרה לי את זה? כל כך מתסכל.. יודעות משהו מוזר? בנגוד גמור לכל מופרעת אכילה אני חושבת שאני יותר רזה ממה שאנשים רואים אותי וממה שהמציאות אני כל הזמן מגלה שאני יותר שמנה ממה שחשבתי זה כזה פאקיןןןןןןןן מוזררררררררררררררררררררררררררררררר כל מופרעת חושבת שהיא יותר שמנה ממה שהיא באמת ואני בדיוק ההפך.. איך זה יכול להיות? מה עובר עליייייייייייייי הצילו אני רוצה להיות ילדה נורמאלית די מכל המחצית עשיתי רק 2 מבחנים!!!!!!!!!!!!!! ומחר יש לי מועד ב במתמטיקה ואני לא יודעת כלוםםםםםםםםםם אם ההורים שלי יראו את התעודה הם יקבלו חוםםםםםםם הם יודעים שאני מבריזה המון מהמכתבים והטלפונים אבל הם לא יודעים שאני לא עושה מבחנים.. והיום התקשרו אלי מהצבא לשאול למה לא באתי אז אמרתי שהיתה לי ברית והם נתנו לי תאריך חדש והסכמתי מה נסגגגגגגגגגגגגגר איתי? למשהי יש רעיון איך אני יכולה להוריד את הסימן של החריטות תוך שבועיים אוף לא יודעת מה לעשותתתתתתתתתתתתתתתתת ואגב עכשיו אני בשיאאאאאאאאאא הדכאון והעצב ולא עלתה לי מחשבה אפילו לחתוך.. זה כל כך אומר שאין לי ת'בעיה הזו.. כנראה שבאמת הפסקתי.. לפחות דבר אחד נורמאלי די אני לא יכולה יותר נמאס לי אני אפילו לא יכולה לבכות איזה יאוש אלוהיםםםםםםםםםם מתי כבר יהיה בסדר נמאס ליייייייייייייייי אני רוצה שיהיה בסדר שום דבר לא זז אני רק חושבת על כל מה שרע אצלי וזה לא נגמר אני לא יושבת וחושבת על זה וכשאני מתחילה לחשוב על זה אני מייד עוצרת כי זה לא נגמר אבל עדיין זה משפיע על התחושה הכללית שלי שהיא חראאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא אני לא יודעת מה יהיה כבר הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אני רק רוצה שיצילו אותי כבר אבל לא מתכוונת להציל את עצמי אין לי בזמן לזה אין לי ראש לזה ולא יכולה לעשות את זהההההההההההההה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף בחיים לא הייתי כל כך מיואשתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

לקריאה נוספת והעמקה
17/03/2005 | 22:47 | מאת: רוניייי

מולאןן... תירגעעיייי נשמההה תירגעעייי.... עושה רושם שאת צריכה חופשה מהחיים... קראתי כמה מכתבים שלך פה פשוט הרבה זמן לא הייתי ואת לא צריכה חופש מהחיים את צריכה חופש מהשיגרה... אולי תנסי לנסוע לאנשהו אפילו ליום אחד עם חברה או מישהו או לעסוק באיזה משהו שירגיע אותך... מתוקה אני מבינה את היאוש תאמינייי לי עברתי הרבה בחיים ולפעמים הייאוש והבדידות יכולים להרוס לך את שמחת החיים אך אלוהים יודע מה הוא עושה ואם הוא משאיר אותנו פה אולי מצפים לנו ימים יותר טובים לכן צריכים להכניס לחיים אופטימיות ותקווה כי אחרי זה באמת אין טעם לחיים... מבינה את הכעס מבינה את הכאב אך בגלל הערה של חברה אל תיכנסי לדיכאון כי האישיות שלנו חשופה בפני ביקורת של העולם והעולם אכזר וצריך לעמוד בזה אז תהיי חזרה יקירתי ואל תיפגעי מכל מה שאומרים עלייך... תיזכרי את המשפט חייך לעולם והוא חייך אליך חזרה... באהבההה גדולה גדולה גדולהה... רוני... :))))))

17/03/2005 | 23:36 | מאת: מולאן

תודה נשמה.. את באמת אומרת דברים יפים.. ונכונים. בדיוק היום אמרתי למשהו משפט כזה.. דומה.."העולם הוא מראה חייך אליו הוא יחייך לך חזרה".. נו? אבל איפה הישום שלי? עמוק בתוך התחת כנראההה אני רק בוכה כל הזמן הרגע בכיתי.. כנראה שבגלל זה החיים שלי נראים ככה.. איך היה בטיול.. לפחות יצאת.. הפעם האחרונה שאני יצאתי לטיול שנתי זה היה בכיתה ז וגם אז לא נכנסתי לבריכה.. נכנסת את בסוף? היום יכולתי ללכת לתוכנית של שישי בגאון.. רציתי אבל אני כל כך שמנה אין מצב פשוט די כבררררר עכשיו ראיתי "הברבור" ושנים שלא ראיתי טלויזיה ... את רואה שם מצב של אנשים את מתה.. זה היה קצת מנחם.. כי אני לפחות יפה.. אני יודעת את זה אבל אני לא מתיחסת לזה אני מתיחסת רק לגוף המגעיל הדוחה והשמן הזה אני לא מאמינה שהוא שלי אני לא רוצה אותו שיקחו אותו כבר ממניייייייייייייייייי דיייייי זה חייב להפסקקקקקקקקקקק אני לא יכולה לחיות עם עצמי באותו גוףףף כן אני כל הזמן חולמת על חופשה זה בדיוק מה שאני צריכה חופשבה מבצפר מההורים האלה מהכל אבל משום מה אני לא מקבלת.. לאן אני יסע? אין לי אפילו רשיון אוףףףףףףףףףףףףף הכל כל כך רע נמאס לי מהמצבי רוח המשתנים האלה היום בצהריים ערב היתי סבבה כזה ופתאום זה נפל עלי אני מתעלפת מרב יאוש ועצב זה כבר לא הגיוני טוב אני יפסיק כי זה לא יגמר אני יכולה להמשיך ככה יובלותתתתתתתת דברי איתי מאמי התגעגעתי.............

18/03/2005 | 08:55 | מאת: דניאלה

רוניייייי אל תלכי השמש.... איך היה ?? לא סיפרת לא אמרת שום דבר.. תספרי המ היה.. שתפי... ונכון המשפט אם תצחק לעולם הוא יחזיר לך חיוך -זה כמו המשפט שלי חחחחחח הבן זונה אומר את זה אני כל כך עצבנית לפעמים לחשוב שזרק אותי... שבת שלום לך ולכולםםםםםםםםםם דניאלה

18/03/2005 | 08:53 | מאת: דניאלה

מולאן נשמתיייייייייי את לא יודעת.. את לא יודעת מה זה יאוש תדעי אם לא תקחי את עצמך בידיים סופך לא רוצה להגיד כמו מי... אני מוכנה לעשות איתך את זה אבל את לא רוצה אני מוכנה לעזור לך תני לי את האפשרות אני מוכנה עכשיו תעשי גם את את הצעד.. את מוכנה?? את בשלה לזה?? אם את בשלה בואי ביחד נעשה את זה.. אבל לא את לא מוכנה וזה לגיטימי לחלוטין אני רק אחרי 10 שנים מודעת לבעיה באמת עד לפני שנה לא ראיתי את זה כי הייתי עולה ויורדת מליין פעם במשקל הייתי עולה ויורדת אוח אני לא רוצה לראות את הגוף שלי כל כך מגעיל בגלל העליות וירידות האלה את לא רוצה שיהיה לך ככה איככככ הגוף שלי מגעיל אותי כל כך לא מספיק אני שמנה ואני גם מכוערת גם דפוקה גם סתומה אני כל כך מאוכזבת מעצמי לפעמים לעזעזעל אני לא שולטת בזה את לא יודעת כמה זה כואב כמה זה מכביד לי על הלב הכל.. מולאן נשמתי את מוכנה אני מוכנה אם לא תתני לי את האו קיי אני לא אוכל לעזור לך כי אני מוכנה לעזור לך רק שתדעי רק שתדעי רק אם את מוכנה אם תהיה מוכנה לת אני אתן כי אם אני רק אתן זה לא טוב כי זה מערכת חד צדדית אני מוכנה לעזור לך בכל!! רק תגידי אני אהיה שם לעזור לך בהכל!! ואני אעזור לך במה שאת רוצה ר במה שתגידי או קיי אני לא אעשה דבר נגד רצונך ואגבבבבבבבבבבבב תגידי מה המשקל שלך והגובה?? את אף פעם לא אמרת.. אוהבת אותך מליין מליין דניאלה

המסר הזה הוא למעשה בשביל כולם... קראתי מה שכתבת ואז אני אומרת לעצמי מה אני יכתוב לך למען השם שכבר לא כתבתי לך סביב הנושא הזה ... שאת לא שמנה?!.. שאת רזה?! שאת מדהימה?!.. שמה.? אני רק חושבת שכל מכתב שלך ושל דניאלה בזמנו ושל כולם .. כי כולם חוטאים בזה המילים מילים מילים..עפות להן באוויר ואתן בכלל לא מבינות מה הן עושות המילים מסוכנות ... אתן לא יודעות כמה.. כל מה שאתן אומרות מגשים את עצמו...זאת עובדה! את אומרת שחרא לך .. גם אם התחושה מזערית ויש מצב של "חרא" את מעצימה אותו בזה שאת אומרת כמה חרא לך... או אני שמנה .. או אני מתה.. או אני דפוקה.. או אני לא שווה .. פשוט רפרטואר מהמם... תתרגלו לכתוב משפטים אחרים.. כי אתן פשוט יוצרות לעצמכן מציאות מבלי שבכלל הרגשתן.. וזה מסתבך רק בגלל הדיבורים האלה... זה עניין של מודעות והקשבה להבין את הקשר שבין המילה שנאמרה או שעברה בראש לבין המציאות שמנגד.... ואפשר לשלוט בזה .. אני מבינה שחרא.. אני מבינה שקשה ואני מבינה שזה כמעט בלתי אפשרי .. אבל חייבים לצאת מזה ע"י אפשור וע"י מוכנות לתרגל משהו אחר אם לא תגידי שחרא לך זה לא אומר שאני בהכרח לא יחשוב שזה קשה לך לקבל את עצמך או שקשה לך אבל זה בהחלט יאמר באופן ראשוני שאת רוצה לשנות את המציאות העגומה שלך קודם כל ע"י עזיבה מודעת של כל המילים הרעות על עצמך..... אפשר לנהל דיאלוג באופן שבו תעבירי "שקשה לך" לדוגמא וזה לא יהיה הרסני כמו שתגידי שבא לך למות או שאת שמנה או שאת פשוט זוועה אחת גדולה.. תשימי לב יש הבדל עצום ויחד אם זאת כולם ידעו שקשה לך וזה לא פחות חמור מכל התיאורים שאת בוחרת להשתמש בהם כדי להפוך את זה לברור ובלתי ניתן להתעלמות .... אני לא אומרת שאת משקרת או שאת אומרת משהו לא נכון אז אל תשליכי את זה עלייך.. אבל אולי את יכולה למצוא שם את עצמך.. וזה הולך ככה.... בעבר במיוחד במצבים של בולמיה כשלא ראו כלום על המשקל הייתי מקצינה בדיבורים שלי כדי שישימו לב... הייתי אומרת שאני מתאבדת ולקחתי את זה רחוק מאוד.. כי רציתי שישימו לב... אבל אני יכולה לומר לך שזה השיג הרבה מאוד הרס... כי חזרתי בעקבות זה לאנורקסיה רק כדי להוכיח לכולם שאני בסכנה...... וזה יכול היה להיעצר.. אם רק הייתי מבינה שלאנשים אכפת ממני גם אם אני לא אנורקסית או בולמית או מה שזה לא יהיה .... והמילים שהוצאתי היו רעות מאוד....... וזה ללא ספק מה שקרה .. הבנתי את זה בגלל כל המודעות שלי בנושא ובגלל כל מה שעברתי .... וזה הולך ביחד... אז אל תנסי להרוג את עצמך בשביל שלאחרים יהיה איכפת כי אכפת..... ואם תהיי כנה ותספרי על הלב שלך .. את לא חייבת לכולם מספיק שזה יהיה אדם אחד או שניים מה טוב....... את תראי כמה קרבה את תרכשי ובאופן לא מודע זה מה שקורה, כי מה שיש בפנים שום משקל לא יכול להרוג וזה משהו שאת תהיי חייבת ללמוד לקבל .. להבין ולחיות !!! אני רק מאחלת לך ולאחרות שתקחו את זה למקום חיובי להבין שאוהבים אותך אתכן בדיוק כפי שאתן!... המון אהבה שבת שלום הילה :-)

19/03/2005 | 14:10 | מאת: מולאן

אוף אני לא יודעית מה לכתוב בלבלת אותי כל כך יש לי המון מה להגיד ואני לא יודעת איך מאתמול קראתי את זה וגם היום בבוקר התגובה הזו ממש הפתיעה אותי וגרמה לי לחשוב לא יודעת אם לרעה או לטובה מה שבטוח שזה ביאס אותי מאוד וכן אני יודעת טוב מאוד שלא לזה הכוונה שלך.. אני זוכרת שגם לי היה מוזר מה שדניאלה היתה רושמת וכל הקללות שלה לא הבנתי מה זה עוזר לה לרשום את זה ושזה סתם מביך אותנו כי מה כבר אפשר להגיד לה על דבר כזה? חשבתי שאני בחיים לא ירשום דברים כאלה על עצמי... וזה לא שלא הרגשתי בדיוק!! כמו דניאלה כל כך הרבה פעמים.. פשוט לא ראיתי בזה תועלת.. אז זהו שלא אמורה להיות פה שום תועלת!!! אני לא רושמת את זה כדי שתגידי לי משהו על זה בכלל כן אני רוצה שתגיבי זה ברור אבל בזמן שאני רושמת את זה אני בכלל לא חושבת שאת תצטרכי לענות על זה ואולי תתקלי בבעיה.. אולי רציתי פתרון איך לא להרגיש ככה כי אני זוכרת ששאלתי משהי בוודאות איך מפסיקים הרגשה כזו שזה באמת נורא!!!! וזה מוביל אותי לעניין הבא.. האם ההרגשה שלי באמת כזו נוראית?... כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מאוד אני לא העצמתי שום דבר ואני לא בטוחה אפילו שהמסר עבר לכמה זה נורא!!!!!!!!!!!!! עכשיו לא... עכשיו אני בסדר גמור ואולי בגלל שאני בסדר גמור יהיה לי קשה להתחבר לתחושה שהיתה לי אז ולהסביר איך הרגשתי.. כי את יודעת אחרי שזה נגמר לא ממש זוכרים מה היה עד שזה קורא עוד פעם... כמו עם בולמוסים.. אני לא יכולתי להגיד "קשה לי".. כי "קשה לי" זה לא מה שעבר לי בראש בזמן שכתבתי את זה ... ממש לא ואני רציתי לכתוב ולתאר את מה שעבר לי בראש ולא רק כדי שאתם תדעו אלא גם בשבילי כדי להבין מה קורה לי וכדי לא לשכוח כמה זה נורא כדי לא לחזור על זה.. זה חשוב שזה יהיה פה..! זה חשוב לי להגיד ופעם ראשונה שאני לא מסכימה איתך בעניין מסוים כי אני לא חושבת שהמילים האלה משפיעות ויוצרות לי מציאות למרות שזה נשמע ממש הגיוני.. כי עובדה היום ואתמול הרגשתי סבבה לגמרי .. יום אחד בלבד אחרי שרשמתי את כל זה.. אני לא יגיד גם שזה "משחרר" וגרם לי להרגיש יותר טוב.. זה לא! בגדול אני יכולה להגיד שזה לא ממש משפיע על איך שאני מרגישה לטוב ולרע.. אם פה אני לא יאכל לתאר מה שאני מרגישה ולהוציא הכל החוצה.. אני לא מכירה שום מקום אחר שאני יכולה לעשות בו את זה.. ואני לא עושה את זה הרבה .. רק שממש רע ואני מקווה שלא יהיה לי יותר כזה רע וכך אני לא יצטרך לרשום מילים כאלה או לחשוב על מה אני מוציאה מהפה ואפילו רשמתי דבר ממש טוב ואופטימי למרות הכל ! שלא חתכתי והילה באמת שהרגשתי גהנום אני לא יודעת כמה את מבינה את זה כי להפי מה שכתבת נראה שאת חושבת שאני מגזימה אבל ממש לא אני לא חושבת שהרגשתי ככה מתישהו.. אז זה אומר שאני לא כזו ואין לי כבר ת'בעיה הזו וזה לא שאני ממהרת לשמוח זה כזה עובדה פשוט כי ממש לא חשבתי ולא רציתי זה לא אומר משהו? הבנתי מה שספרת על עצמך.. לא זה לא דומה למה שאני עושה אני בחיים לא אימתי להתאבד ולא ניסיתי להגיד שהדברים הם יותר גרועים ממה שהם אולי ההפך.. במיוחד לאנשים מסביבי אני מראה כאילו הכל יותר בסדר ואפילו לטל שיודעת הכל.. ואמרת לספר.. אז הנה אחת יודעת הכל ואחת כמעט הכל ז"א היא יודעת הכל אבל אני בחיים לא הודיתי בפניה (חני..) אני לא רוצה שידעו שאני בסכנה ואני בטח לא רוצה להיות אנורקסית ממש לא אני רק רוצה לרדת למשקל נורמאלי וזהו! הילה את לא יודעת איך התלבטתי איך לכתוב את זה כי לא רציתי שיווצר רושם שאני חושבת שאת טועה או לא יודעת מספיק או עם הקטע שספרת על עצמך כאילו אני מתנשאה כי אני "לא כמוך" ממש לא אבל לא ידעתי איך לנסח את זה בצורה אחרת.. מקווה שלא תחשבי ככה ושאת מבינה אותי ואוהבת אוהבת כל כך!!!!!!!!!!!!! מולאן!.

אני שונאת את איך שאני נראית ולמרות שהרבה מעירים לי על הרזון שלי אני באמת מרגישה שאני שמנה..ואני רוצה להגיע למשקל 50 מאוד. הגוף לא מאפשר לי ואני לא מבינה למה...!! אני רואה בנות שאוכלות במשך כול היום ולא מעלות גרם,ואני בכול דבר שאכניס לפה אני אעלה את הכול! אני לא נשברת והרצון שלי מאוד חזק..אני מוכנה לעשות הכול בשביל ה 3 קילו ..אבל אני לא מצליחה לעשות שום דבר..ההקאות שלי לא מצליחות להוריד אותי במשקל. בימי שישי אני אוכלת קערת קוסקוס ו 2 שניצלים..ורק יום שישי אני מרשה לעצמי להתפנק ככה..ויום שבת אני מכפרת על יום שישי ואוכלת רק מלפפונים וחסה במשך כול היום ושותה המון המון מיים.אני באמת מנסה להרזות ולא מצליחה..בבקה תעזרי לי ,ותתני לי תפריט שאצליח להוריד את ה 3 קילו הנותרים,הדבר נורא חשוב ומציק לי.אני מרגישה שאין כבר מה לעשות ואני אשאר שמנה:\ תודה,בר

17/03/2005 | 20:54 | מאת: מולאן

יוווווווווווואו!!! בדיוק לפני כמה ימים חשבתי איזה מוזר זה עאם איזה מפורסמת תכנס לפורום.. או אם בטעות יש כבר אחת כזו בפורום כי הרי לרב המפורסמות יש ה.א... ובול היום את נכנסת.. תשמעי... אני שמחה שאת פה וזה צעד נכון... רק שלא אמרת בהודעות שלך אם את רוצה להבריא בכלל? אגב משהו יודע? או שמניחים שזה נורמאלי בגלל שאת דוגמנית... יהיה בסדר מאמי תשארי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

17/03/2005 | 21:00 | מאת: לינוי

קראתי את כול ההודעות שלך!!!! וזה באמת מוכיח לי שלהרבה דוגמניות יש הפרעות אכילה וכמובןן לא רקקקקקק לצעריי וזה ממש עצוב!!!!!! זהה פשוט מגפה זה כולכך כואבבבבב!!! רק שתדעי שלדעתי המשקל שלך בסדר גמור...אבל ממש!!!! אבל זה לא משנה מה אני יגיד לך את גם ככה לא תאמיני..... עם לא היית בטוחה יש לך הפרעת אכילהההה!!!! וכדאי שטתפלי בה!במקום לעסוק באיך לרדת את ה-3 קילו תחשבי על עצמך על הגהנום הפרטי שלךךך!!!! להקיא פעם ב..יכול להפוך להרגל קבוע מפעם ב...לכול יום ומכול יום לכמה פעמיים ביום ומה אז תגידי שזה מגעיל אותך ויש לך שליטה על זה??? אני לא חושבת זה כבר לא יהיה תלוי בךך! המחלה היא מה שתשלוט בך..ולא את בה..ואז באמת מתחיל הגהנום האמיתי אל תעשי את זה לעצמךךך בבקשההההההההההההההההההההההההההההההההההההה בשביל 2 3 קילו! זה לא שווה את זה!! החיים הרבה יותר יקרים! תטפלי בעצמך......וחוץ מזה ששמעתי שעכשיו כול דוגמנית צריכה ללכת לדיאטנית ולבדוק שהיא לא בתת משקל!!! אני רואה שזה לא ככה למרות שאמרו שזה חוק!!! אני מקווה שבאמת זה מה שיהיה... תניחי לזהה...ותאמיני ליייי שעם תניחי לזה את כבר תרזי לא שאני חושבת שאת צריכה אבל מי אני שיגיד גם ככה לא תקשיבי!וגם בגלל שאני מבינה אותך! אז מאמייייי שמרי על עצמך את חשובה ומאודדדד!!!! המוןןןןןןןןןןן אהבהההה!!!! לינוי :-)

17/03/2005 | 21:48 | מאת: מולאן

וממתי למשהו במדינה הזו אכפת מחוק? ואם זו בר רפאלי.. אז דברתי איתך.. אני וחברה שלי המון.... אבל בטח לא תרצי לאשר לי את זה אז לא נורא...

18/03/2005 | 08:45 | מאת: דניאלה

את צודקת לחלוטין!!! ונכון היא בתת משקל ואף אחד לא שם לב... ולינוייייייי מאמי מה שלומך אני אנסה ליכנס היום... אוהבת אותך חולה עלייךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך דניאלה

18/03/2005 | 08:44 | מאת: דניאלה

שאלה שוב!! אם תרדי במשקל תרגישי טוב יותר??? הכל פסיכולוגי.... דניאלה שמרי על עצמך

18/03/2005 | 11:05 | מאת:

אני עניתי לך במעלה הדף על כל ההודעות שהשארת... .. תבדקי..... שמרי עלייך!!!!! הילה

בחצי שנה האחרונה החלטתי לעשות דיאטה שחברה שלי המצליצה לי עלייה,ובכך להוריד . לפני כחצי שנה שקלתי 62 והחלטתי להתחיל עם הדיאטה של חברתי..והיא לאכול ארוחה אחת ביום בלבד! לאט לאט ובהדרגה אכלתי ארוחה אחת ביום..הפסקתי עם הממתקים הקולה הלחם וכול שאר הדברים..והתחלתי להרזות. אכלתי כול יום בשבוע חוץ מיום שישי כמות של כוס אורז לא מבושלת +3 פעמים בשבוע חזה עוף.. וסלט בכול יום והמון המון מיים. הייתי שותה עד ל 2.2 ליטר ביום. בזמן שהייתי רעבה,הייתי אוכלת תפוח ירוק.הכמות תפוחים שהייתי אוכלת נעה בין 4-5 ביום. הכמות קלוריות שצרכתי ביום הוא 500-600 מקסימום. עד לפני כחודשיים המשכתי לרדת בהדרגה ונורא נהניתי..ולפני חודשיים משקלי פשוט נתקע וסירב לרדת עוד! אני בקושי אוכלת..והקיבה שלי הצטמקה ככה שאני לא יכולה להכביד עלייה..אני בשירותים בכול יום,יש לי חילוף חומרים נורא מהיר..ואני בכול זאת לא מצליחה להרזות יותר!! הדבר תיסכל אותי עד מאוד.. ועדיין מתסכל והחלטתי להקיא פה ושם.התחלתי להקיא פעם בכמה ימים..אני לא בולימית ואני מנסה לא להקיא כמה שיותר בגלל שאני שונאת את זה וזה נורא מגעיל אותי..אני יכולה להפסיק מתי שרק מתחשק לי..כי הדבר שנוא עליי מאוד ולוקח לי המון זמן להקיא.

18/03/2005 | 03:45 | מאת: מולאן

הילה מדהימה את תראי... את תשמחי שבגעת לפה.. וגם אני פה.. אם לרמה שלך לדבר עם אנונימית.. ועוד שמנה.. טוב בכל אופן כולנו פה בשבילך נראה לי שמשום מה נלחצת ואת מפחדת שמשהו יזהה מי את.. אז אין לך מה לפחד למה ממש לא נראה לי שיש למשהי פה מושג.. טוב שתדעי שיש עם מי לדבר...

18/03/2005 | 08:42 | מאת: דניאלה

בר יקירה אני אגיד לך למה את לא יורדת יותר במשקל כי רמת הטובוליזם שלך ירד וכאשר הוא יורד אז את לא יכולה לרדת זאת הבעיה.. את הורדת את הארוחות את הורדת את המצרך החשוב בחיינו להתקיים!! ואגב את יודעת שאוכל זה לא רעל!!?!?!?!? בר יקירה מי כמוך יודעת כמה זה בטח כייף לאכול את הדברים עם המליין קלוריות.. אבל שמעי בגלל המסע דוגמנות תחשבי על זה לשמור על החיים שלך או לשמור על הקריירה שלך אז אם את יורדת בשביל הדוגמנות!?!?! לא טוב!! וגם את לא שמנה מה את בלחץ אני לא מבינה?!?!? טוב מי אני שאגיד לך את לא תקשיבי בכלל... וכדאי להוריד במשקל בצורה תיקנית את צרכה לעשות ספורט ואם את רוצה דייאטת כאסח תגידי לי אני אתן את תרדי אבל.. אבל.. תוך 3 ימים גג את חוזרת למשקל שלך פי 2 רו פי 3 זה מה שאת רוצה??? אז כמובן אני לא אתן לך יש לי באמת תפריט של אוכל שאת יורדת בחודש 5 קילו את רוצה אני אתן לך.. אבל תדעי את משמינה פי 2-3 תקשיבי לשם שינוי מה אומר לך הלב.. ותאמיני לי זה לא לרדת עוד במשקלץ... וגברת צעירה אני לא באה להבהיל את כולם אבל את בתת תזונה אם את אומרת את 1.77 שוקלת 52 את בתת תזונה מתוקה אני לא באה להגיד לך ולשפוט אותך מי אני שאשפוט אותך אבל זה החיים שלך אני לא באה להיות קיצונית אבלBMI שלך הוא פחות ב18 אפילו אז קחי את עצמך בידיים דניאלה שמרי על עצמך בובה :) חיבוק וחיזוק אם את צרכה משהו אני מוכנה לעזור בכל..

הילה היקרה,שלום. אני דוגמנית..אני בטוחה שהרבה מכן מכירות את פניי מהעיתונים ומפרסומות אבל אני מעדיפה לשמור את זהותי לעצמי:] הילה,לפני כחצי שנה התחלתי דיאטה משמעותית. הפסקתי לאכול לחם,עוגות,בצק גבינה צהובה..הכולל. כול מה שאני כן אוכלת הוא אורז סלט מסטיקים קוסקוס ביום שישי..וחזה עוף. אני כבר חצי שנה חייה על האוכל הזה !!! לפני כחודשיים הפסקתי להרזות ונתקעתי על המשקל. אני 1.77 ושוקלת 52,ואני חושבת שאני שמנה. אני בטוחה בזה. אני שונאת את איך שאני נראית..שונאת. שנתקעתי,עולמי חרב עליי !! אני רוצה לשקול 49!! יש לי עוד 3-4 קילו שאני מעוניינת להוריד ופשוט לא מצליחה.. שנתקעתי,ניסיתי להקיא. זה כולכך דחה אותי..בצורה נוראית..

18/03/2005 | 08:32 | מאת: דניאלה

תגידי ושתגיעי למשקל 49 לא תרצי פחות??? בר יקירה אני לא מכירה אותך אבל אני מכירה את המחלה טוב מאד!!! בואי אני אגיד לך ככה אחרי ה10 קילו שיורדים רוצים עוד 10 קילו ככה זה עובד מי כמוני מכירה את זה ומולאן... בואי אני אגיד לך משהו.. יעזור לך שתהיי 3-4 קילו פחות?? בואי נדבר ברצינות... זה ישנה אותך? את האופי שלך? את תהיי בר אחר?? אני רצינית!! אם כן תודיעי לי אולי ככה אני אמשיך לענות את עצמי להמשיך את הרזון הזה אולי יצא לי משהו ניסיתי עם הבחור עכשיו הוא זרק אולי לכלבים בן זונה ובגד בי בלי סוף.. הרגשתי חרא עם עצמי בשל מצבי לא ראיתי את זה כמה זה היה שקוף.. אז??? מה את חושבת שזה ישנה משהו?? אם כן תודיעי לי אולי סוף סוף משהו יצא לי טוב עם זה ואם לא אז לא.. אבל אני בטוחה אני בטוחה ב100% שאת רזה מאד אבל מי אני שאני אגיד לך כי את בטח חושבת שאת שמנה מאד.. אז בואי לא נשקר לא לי ולא לך זה ישנה משהו??? ואם כן תודיעי לי אולי אני אפסיק בשלב כל שהוא.. נ.ב אני כבר בסדר יש כמה מעידות אבל אני בסדר.. בר יקירה יש לי בת דודה והיא גם דוגמנית ועוד איזו טוב אני לא מזכירה שום שם מי היא וכ"ו אני אוכלת פחות ממנה אבל עדין גם יותר שמנה ממנה.. אני יודעת את המסע הדוגמנות אולי לשם שינוי תחשבי מה טוב לך מה את מרגישה מה הלב אומר!!! דניאלה-שמרי על עצמך...

17/03/2005 | 09:55 | מאת:

:-)

17/03/2005 | 10:35 | מאת: לינוי

יוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם מ-ה-מ-ם לכולםםםםםםםם!!!! מקסימותת...... תאמינו בעצמכןןןןןןןןןןןן כול אחת ואחת יכולה לעזור לעצמה בכול דרךך רק תחליטו אפילו שזה ניראה מפחידדד לפעמיים!!!! אוהבתתתתתתתתתתתתתת הכיהכי המוןןןןןןןןןןןןןןןן!!! לינוי!!! תרגישו טוב בננותתת!!!!... :-)

17/03/2005 | 13:28 | מאת: דניאלה

גם לך:)

17/03/2005 | 13:37 | מאת: דניאלה

ליאורי אם את פה אז שתדעי את תמיד בליבי ואם את לא רוצה לכתוב בפובמי ואת רוצה לרשום את זה למישהו מסויים תכתבי.. או שאם את לא רוצה גם את זה אז תכתבי לעצמך כי כך אני מוציאה את הכעס והסבל שלי... דניאלה

17/03/2005 | 22:49 | מאת: רוני

הילה... רציתי לשתף אותך שהיום היה לי יום ממש טוב... כאילו הטיול חידש לי קצת שמחה.... גם שלטתי בעצמי מבחינת אוכל אכלתי מאוד סביר והייתי עם אמא הרבה הלכנו לקניות ובילינו קצת היום ואני מרגישה כבר יותר טוב... אני מקווה שהתחושה לא תתפוגג ועכשיו עם החגים והאיחוד של המשפחה אני ירגיש הרבה יותר טוב... תודה על התמיכה... באהבה... רוני :)))

רוני יקירה ואהובה .. תשמרי עלייך המון אהבה שבת שלום :-)

17/03/2005 | 00:11 | מאת:

אני מצטערת חזרתי מאוחר מה שלומך אהובה... אני מקווה שאת בסדר.... ספרי... ליל מנוחה לך ולכולם המון אהבה :-)

17/03/2005 | 10:14 | מאת: לינוי

הילונתתת יפה שלייייייי.... אני בסדרררר...... היום ממש אני מרגישה טוב!!! יצאתיייי הסתובבתי....נעים היום!!!! מה איתך נשמתיייייייי??? איך את??? ספריייייי?? לא אמרת לי איך קוראים 'לאחיין' שלך חחח מקווה שאת בסדר והכול טוב!!! מקווה שנדבר בערב..... אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת עדדד אינסוףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!! איןן עלייךךךךךךך וגם לא יהיה!!!! לינוי יוםם נפלאאאאא לך ולכולם! :-))))

17/03/2005 | 10:40 | מאת: לינוי

אההההההה..... קראתי מה שכתבת לשירוש.... קוראים לחמודיי בר!! רק שתדעיי שכדאי להוסיף לו שם או אפילו אות נוספת בשם....עם עדיין אין לו!!! שיהיה בריא הכי חושבבב... אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת הכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!! לינוי :-)

18/03/2005 | 11:09 | מאת:

אני מחזקת אותך .. שרק ימשיך..... המון אהבה נסיכה ... שבת שלום... :-) הילה

שלום! אני שמתי לב לתופעה מחרידה ביותר- אחותי בת 12 הפסיקה לאכול בכמויות סבירות ומתאימות לגילה. היא לא שותה תה עם סוכר, לוקחת לבית ספר חצי סנדוויץ' עם חצי פסרות גבינה. מסרבת לאכול ארוחת ערב ומדברת הרבה ל תזונה נכונה כמות קלוריות מוצר, ולדעתי בכלל לא מודעת לחומרת מצבה. מצד אחד רואים שהיא רוצה לאכול , בגלל שהיא מסתכלת ברעבתנות על מזון, ומצד שני היא לא אוכלת כלום (אבל היום שמתי לב שהיא זולללת בסתר עוגיות...לא שזה מנחם אותי). אני חושבת שזה אחת הסיבות לכך שהיא עושה את הדייטה המטורפת הזאת, שהתחילה בחישוב קלוריות ו"תזונה נכונה" וכעת עברה לדייטת קסח, היא לחץ חברתי- אני בטוחה שהיא עושה "דייטה" יחד עם חברותיה- שאחת מהן צריכה אותה (אני לא מזלזלת) ושנייה גם כן לא. בזמן האחרון היא רזתה מאוד!! אני ממש ממש חושדת למצבה! מה לעשות? למי לפנות? איך להשפיע עליה לאכול? אולי ניתן להכריח אותה איכשהו? עיזרו לי!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2005 | 23:15 | מאת: דניאלה

קטרינה יקירה את יכולה לדבר איתה על זה שהאוכל אינו רעל אלא מצרך חיוני לחיות לא יעזור לך אני מציעה לך אם היא במצב קטסטרופה להתייעץ עם פסיכולוג ואם זה לא יעזור אז אישפוז בכפייה מקווה שעזרתי דניאלה

16/03/2005 | 23:37 | מאת:

אחותך מפתחת הפרעת אכילה קשה.. יש לה את כל הסימפטומים הראשוניים של התחלת אנורקסיה ובולימיה וכל זמן שעובר ולא מטפלים בזה זה רק מחמיר מיד לפנות למרפאה להפרעות אכילה .. בכל קופת חולים יש מרפאה כזאת... מיד להיוועץ ברופאת משפחה ולשלוח אותה למתמחים בנושא... חשוב לתפוס את זה עכשיו כי עם כל הלחץ החברתי .. הייתי קוראת לזה מגיפה חברתית .. זה רק מחמיר... וכל התסביך הפסיכולוגי שקשור בזה רק מסתבך.. זה נפלא שאת רואה אבל יחד עם זאת נחוץ לנקוד בכמה פעולות הכרחיות במיוחד כשזה בהתחלה יחסית.... חשוב לציין זברגע שמתחילים עם כל הטרור הזה זה רק ממכר ומעורר דפוס התמכרות של עוד ועוד וזה יכול להיגמר ממש רע... במידה ואת רוצה לשאול עוד שאלות בשמחה רבה... שתפי את ההורים שלך בהקדם וטפלו בסוגייה בתבונה .. חשוב שתדעי שזה מתחיל בעיקר בגלל קשיים לגבש את הדימוי העצמי שלה ובגלל לחץ שיכול לנבוע גם מההורים וגם מהתלמידים והחברים...... המון אהבה הילה

17/03/2005 | 16:46 | מאת: קטרינה

תודה רבה! עזרת לי מאוד!!!

16/03/2005 | 20:16 | מאת: דניאלה

אני פוחדת.. אני חוששת.. אני לא יודעת מה לעשות אני רבה עם כולם אני מרגישה יותר טוב.. אבל לא יודעת למה ההרגשה הפחד שלי הוא שוב ליפול סוף סוף אני קצת בסדר אני רבה עם כולם.. אני יודעת אני צרכה עזרה אבל לא יכולה אני לא יכולה לדבר עם אדם זר שיראה אותי שיראה מי אני כמה אני שמנה.. כמה אני שרוטה..

16/03/2005 | 23:31 | מאת:

מבינים הרבה דברים.... וכשמבינים כמו שאומרים הדרך נפתחת להרבה אפשרויות ואז הרבה דברים קורים.. יש לך יותר שליטה על החיים .. יותר בחירות .. יותר רצונות ורוח של חיים וזה יקרה.... אני מניחה ואני מאחלת לך במהרה בימים... מכל הלב... המון אהבה יקירה... :-) הילה

17/03/2005 | 10:25 | מאת: לינוי

אני גם מאמינה שיהיה בסדר!!! הבנאדם שיכיר אותךךך רק יבין כמה את חכמה מקסימהההה מתוקההה וכו' וכו'...... והאמת שלדעתי אין לך מה לפחד ללכת לדבר עם פסיכולוג/ית.. תחשבי על זה הם לא מכירים אותך בכלל.... אבל עדיין אני מבינה אותךך ויש בזה המוןן קושי אבל צריך להתגבר גם עליו! כמו שהצלחת להתגבר קצת על המחלההה הארורה הזאת אפילו שזה היה לכמה זמן תוכלי גם להתגבר על הפחד הזה!!! טיפול ממש יכול לעזור... אוהבתתתתתתת אותךךךךךךך הכי שיש!!!!! תרגישי טובבב אמןןןן!!!כמה שיותר מהר!!! שיהיה לך יום נפלאאאאא אוהבתת מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן לינוי :-)

17/03/2005 | 14:36 | מאת: מולאן

אבל בדיוקקקקקקקקקק מה שאני מרגישה דניאלה תודה! גרמת לי להבין שאני לא לבד אני מצטערת בשבילך כי יודעת בוודאות שזה לא נכון.. את לא שמנה.. לא עוזר לך הרבה שאני אומרת את זה נכון? מה כן יעזור? אולי........ טיפול? תראי מתוקה אצלך זה לא כמוני ההורים שלך יודעים כל המשפחה שלך היתה בסרט הזה כבר.. הם יבינו אותך.. למה שלא תנסי? בבקשהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!

17/03/2005 | 16:47 | מאת: דניאלה

את רוצה לדעת באמת את הסיבה??? אז הסיבה היא 1- כי אני שמנה -ואני באמת שמנה 2 כי אני שמנה- ואני באמת שמנה 3 כי אני שמנה -אני באמת שמנה...... ואת הסיבה העיקרית כי אני לא מסוגלת לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון אני מרגישה כל העבודה הקשה שלי הולכת לתימאון אני רצינית עבדתי קשה מאד קשה כבר הרסתי הכל כמו דפוקה!!! מה יש לי לעזעזעל?? מה יש לי?? סוף סוף הרגשתי נורמלית לאכול כמו שצריך.. לחשוב כמו שצריך... מבינה אותכן אבל רואה כי זו לא הצורה שצרכה להיות.. מה יש לי!?!?!?!?!?!?!!!??!?! אני לא יכולה לדבר אל אדם זר פנים מול פנים הסיבה שאני פה כי זה וירטואי היה לי קשר טוב מאד עם הזה הוירטואלי ולבסוף לא יודעת מה קרה התנתק באשמתי?!!!? אבל זה הלך טוב כי זה היה וירטואלי בלבד! אז אני לא יכולה ליכנס לאחת שאני אשב על כסא ואתחיל לספר לה על חיי זה שנמע דפוק מאד!!! אני חושבת אני לא יכולה מצטערת וגם בגלל שאני לא מוכנה שההורים שלי יעברו את זה שוב כמו עם אחותי אגבבבבבבבב- יש לי בשורות טובות על אחותי לשם שינוי כבר בסדר טוב לא יודעת מה איתי אמא שלי בחדר השני מדברת אני לא יכולה יותר זה שובר אותי הכל לשם שינוי הרגשתי נורמלית והכל הלך לתימאון ומולאן נשמתי בגלל זה אני לא מוכנה לותר לך כי אנחנו מרגישות אותו דבר לפחות אני מרגישה שאני לפעמים בתחתית וחוזרת למוטב אבל את ממשיכה בשלך.. מצטערת מאד אני אוהבת את כולכן דניאלה :)) אם תצחקו לחיים הם יחזירו לכן לחיוך...-הבן זונה אומר את זה אוח כמה אני אוהבת אותו די נמאס לי מהכללללללללללללללללללללללללללללל אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

16/03/2005 | 16:09 | מאת: מולאן

רק רציתי להגיד לך שהיום יותר טוב... ועוד דבר מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםם אתמול שדברתי עם חני.. היא אמרה שמוזר שהיועצת לא דברה איתי עד יעכשיו וזה כנראה לא בראש שלה.. אז אמרתי שכנראה היא חשבה שהילדה שספרה לה דמינה כי היא רואה שאני כרגיל.. אז היא אמרה שנדמה לה שהיא שמעה את היועצת אומרת לילדה שספרה לה את זה שאני לא נראית חולה.. כנראה זו הסיבה שהיא עד עכשיו לא דברה איתי.. עכשיו את מבינה למה אמרתי שהיא סטומה!!!!!!!!!!!! מה זה "לא נראית חולה".? מה נסגר? האמת? זה אפילו היה קצת מעליב.. אבל בכל מקרה אני מדברת על הצד שלה איזה יועצת נורמאלית היתה פותרת דבר כזה בנימוק הזה? אמא'להההההההה איזה מטומטמת.. בכל אופן עוד לפני שחני אמרה לי את זה החלטתי שאני ילך לשאול אותה על זה שלא יראה שאני מתחמקת או משהו.. יבוא אליה ישאל מה מירית אמרה לה.. אבל אני עדיין לא בטוחה שאני יעשה את זה .. היום היא נכנסה לכיתה ואמרתי לה שאני צריכה אותה.. היא אמרה "אחר כך".. אז אולי בסאמת יום ראשון אחרי השעור איתה אני ישאל אותה על זה..

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2005 | 23:28 | מאת:

קראתי את שתי ההודעות שלך גם מהיום וגם מאתמול אני רק רוצה לומר שבשבילי את לא צריכה לעשות כלום את צריכה להבין שהחיים שלך יקרים ושאם את נעזרת את נעזרת למען עצמך ולמען שלומך הנעלה... ואני שמחה על כל התקדמות שלך.. אני רק רוצה לשקף לך שאת בדיכאון .. את מתארת מצבים של דיכאון ושאני רוצה שתביני שמה שעומד כאן על הסף אלה הם החיים שלך .. ואת חייבת להיבן שאם לא תעשי אותם נעימים הם לא יהיו... אני מסכימה איתך שקשה לבד.. זה לגמרי ברור אבל זה אפשרי ללכת לקראת משהו חדש.. פשוט להניח לכל הקולות הרועשים ולתת אמון... אני שמחה שאת מרגישה יותר טוב היום .. על כל יום כזה תברכי ותשמחי... ואל תנסי להוכיח לכולם איך את בגאוניות מצליחה לעבוד על כולם.. כי את היא זו שנשארת לסבול.. אנשים לא אוהבים לראות אנשים אחרים במצוקה .. לפעמים כדי להחליק הם יגידו לך שאת נראית טוב כדי לעודד ..בהפרעות אכילה זה עושה את ההיפך הגמור... כי כשאומרים לך שאת נראית טוב... את מיד אומרת".. מה זאת אומרת.. אני לא חולה?!"....זה לא אומר כלום אבל המחלה שלך תתבע ממך למות ותתבע ממך לעשות הכל כדי להגיע לרזון חולני... אז תיזהרי מזה .... ואני מחזקת אותך ומחבקת אותך... המון אהבה יקירה שלך הילה

16/03/2005 | 13:57 | מאת: דניאלה

היי לכולם רבתי עם אמא שלי עכשיו ואת האמת עם כולם אז לא יודעת מה יהיה נמאס לי מהכל!!! עכשיו אפילו יש עדין צעקות אני לא יודעת למי לומר את זה אני לא יודעת את מי מעניין אבל הייתי צרכה לומר רבתי עם ההורים עכשיו אני לא יודעת מה לעשות... אולי אפילו לא אהיה פה לא יודעת מה תהיה ההחלטה שלהם.. טוב ביי אוהבת אותכן מאד דניאלה

16/03/2005 | 15:36 | מאת: לינוי

נשמתיייי!!!! אני עוד שנייה בוכה!!!:( מה קרה??? למה רבת עם ההורים? ולמה שלא תיהי פה??? מה הם רוצים שתלכי לטיפול או משהוווווו?? דניאלה מקסימהה... אני חושבת שאת בתהליך... ויש ימים שהםם חראא ויש ימים יותר טובים! ואת כבר הבנת את זה!!!!! החיים הם מתנה!!! יש נפילות בדרך מה לעשות? שום דבר הוא לא קל! אבל אני ראיתי שעם את רוצה את יכולה את הוכחת את זה גם לעצמך!!! אני מקווה שעכשיו את קצת יותר רגועה... מקווה שתרגישי טוב כמה שיותר מהר!! אוהבתתתתתתתתתתתתתתתת לנצחחחחח!!!! אתת מדהימה ויהיה בסדר!!!!!! שלך לנצח לינוי :-)

16/03/2005 | 16:15 | מאת: מולאן

דניאלה נשמההה מתה עלייך.. מה קרה על מה הריב? עלייך? על המצב שלך? גם אני כל היום בבאסה מההורים שלי והם כל הזמן מרכלים עלי כי שאני לא גרה איתם באותו בית.. אנחנו מתקשרים רק כדי לריב ז\ה נורא אם אני ואמא שלי ליד הקומקום במטבח מכינות לשתות ביחד 5 דקות היא מפילה עלי את כל התסכולים שלה של כל היום.. רק רע כל הזמן יש לה רק רעעעעע להגיד! מזא'תומרת לא תהיי פה? אוהבת מאמי מחכה לשמוע ממך אני יותר טוב היום מתה עלייך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

16/03/2005 | 23:22 | מאת:

אני ישמח לשמוע קצת יותר אני יודעת שבמצבים האלה חשוב קודם כל להירגע.. אחכ לבוא ולדבר ממקום רגוע להסביר בלי כעס ולראות מה עושים כדי לשפר את המצב.. ממש לבוא בגישה בוגרת של בניה ובנימה של אהבה אפשר להשיג המון... תירגעי .. צאי להתאוורר אני מקווה שאת בטוב עכשיו ושהרוחות קצת נרגעו... אני מחזקת אותך ומצפה לשמוע מה קורה .... המון אהבה יקירה שלך הילה :-)

שלום לכן, אני בסדר ומרגישה טוב יש קצת בעיות פיזיות וזה בטיפול, אני בפורום כל יום כמעט רוב היום, קוראת את מה שאתן כותבות לא מצליחה להגיב, קשה לי. גם שמתי לב שאני לא ממש חסרה פה ומסתדרים גם בלעדיי.(ציניות שלי) אז תדעו שאני בפורום כל יום בין השעות 07:30 בבוקר - עד 17:00 (חוץ מסוף שבוע). בשבוע הבא אבא שלי עובר ניתוח מאוד קשה בלב אשמח אם תוכלו להתפלל עליו זה יעזור מאוד. אוהבת אתכן וחושבת עליכן

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2005 | 13:27 | מאת: דניאלה

ליאור מתוקה בזה שלא מזכירים אותך תדעי תמיד את בליבי(לא ציניות) אני שמחה שאת קוראת את מה שאנחנו כותבות.. הייתי רוצה שתפרטי.. מה עם אבא שלך?? אמרת שהוא עובר את הניתוח אגב- זה ניתוח מעקפים -איזה ניתוח זה?? אני יודעת שזה קשה היום אני רואה את זה דרך הבעיות שיש לי זה משפיע על הורי אימי כבר לא יודעת מה איתה הם לא מספרים כלום שלא נדאג אבל אני דואגת היום קמתי ב9 וחצי בבוקר ושמעתי את אבא שלי מדבר עם אמא שלי איך המצב הבריאותי שלה לא טוב.. אני יודעת זה לא צריך לעניין אף אחד אבל אני מספרת לך אני יודעת איך שההורים מרגישים לא טוב אנחנו מרגישות חרא במצב אין מי שישמור עלינו אנחנו לבד.. אנחנו בחרא של עצמנו ולא יודעים מה לעשות אני יודעת איך זה הייתי רוצה שתרשמי.. זה עושה הרגשה טובה. גם אני אם אני לא יכולה לרשום את זה הפרסיה אני כותבת לעצמי תעשי משהו אוהבת אותך מאד ודואגת לך אני אתפלל לאבא שלך אני אדליק נר אוהבת דניאלה אל תרגישי שזה הסוף.. כי אני פה ואני מוכנה לעזור לך בכל מה שתרצי...

16/03/2005 | 15:29 | מאת: לינוי

ליאור מקסימההה!!! אני התפללתייייי.... ואני יתפלל עוד המוןןןןןןןן... הלוואי והניתוח יעבור בשלום ויצליח אמןןןןן!!!! מה איתך?! אז את בטיפול או משהוו?! גם אני מסכימה עם מה שדניאלה אמרה זה שלא הזכרנו אותך או משהוווווו... לא אומר שחשבנו עלייך!!! אני זוכרת כול אחת שפההה ומתפללת בשביל כול אחת! שתיצאאאאאא מהחרא הזה ותרגיש הכי טוב שבעולם אמן!!!!! עוד יהיה טוב... אני פה בשבילך להכול! ותכתבי זה באמת עוזר... אני בזמן האחרון כתבתי פה פחות עליי על איך אני.. אבל אני משתדלת לכתוב לעצמי שזה גם עוזר!!! אז תרגישי טוב... וגם אבא שלךך! אוהבתתת המווווווווווווווווווווןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן מליון חיזוקים וחיבוקים! לינוי

16/03/2005 | 23:19 | מאת:

איחולי לך... תחזיקי מעמד... אני שולחת לך רפואה שלמה... וברכת רפואה אכן תישלח לאביך אם את צריכה משהו בשמחה רבה.. רק תעדכני וכל הכבוד על כל התפתחות חיובית שאת מובילה את עצמך לקראתה.. יישר כוח ובהצלחה!!! המון אהבה שלך הילה :-)

16/03/2005 | 01:02 | מאת: שיר

ערב זך... מה שלומך? מזל טוב! איך היתה הברית? אל תדאגי הוא לא כל כך מסכן, בגיל הזה עוד לא יודעים כלכ ך מה זה כאב...הם בוכים יותר מהקור. ככה הרופ אמר בברית של אחי.. וחוצמיזה שבד"כ מסממים ואתם עם יין. יש לו שם יפה? תודה על העצות... אני כבר לא במצב של לחץ מקניות ואירועים, פשוט דברת י על סרטים שהמילה סדר קבוע עוררו אצלי. אסוציאציות. ברוך ה שם אני כבבר לא. דווקא באירועים ברור לי איך לנהוג , הבעיה היא יותר בשגרה. אבל נאי מתרגלת... ולאט לאט אני אגיע בעז"ה. כשיש נפילות אני יודעת שאתם פה בשבילי... רק בדיקות דם אני חייבת לעשות... יום נפלא!שיר

לקריאה נוספת והעמקה
16/03/2005 | 23:40 | מאת:

קוראים לו בר והוא אכן בר מזל.... ואני מחזקת אותך בדרכך.. אם את צריכה משהו את יודעת איפה אני... המון אהבה יקירה ובהצלחה.... שלך הילה

16/03/2005 | 00:06 | מאת: מיואשת

להילה - תודה על מה שסיפרת שמניסיונך ראית שאמרו ונתנו לאנשים לאכול כאלו כמויות ואני לא משהו חריג זה ממש מעודד ומרגיע -- (זה באמת נכן - נכון?? באמת אומרים שצריך לאכול כך??) אודה לך אם תמשיכי לתת דוגמאות וכמויות לגבי אופני אכילה ומה נתנו לאכול ואיך התמודדו עם זה מה היו השלבים ומה קורה כרגע האם הכל בסדר וחזרו לנורמלי תודה

16/03/2005 | 13:22 | מאת: דניאלה

אני שמחה שאת מרגישה יותר טוב.. כי זה תפקידו של הפורום.. פה אנו מורידות את המסכה.. פה (רובנו) לא משקרות לא מבלפות... פה אנחנו שלמות עם עצמנו פה אנחנו מבינות אחת את השניה ההפך במחוץ.. פה אני מרגישה בטוחה.. דניאלה שמרי על עצמך..

16/03/2005 | 23:17 | מאת:

אני מצטערת אני לא חושבת שמתפקידי אני יכולה לפרט לך מה אוכלים.. אני רק יכולה לומר לך שזה חייב להיות מגוון .. וזה בהחלט משהו שהיה גם במחלקה על אף הכמות העצומה זה תמיד היה מגוון..זהו פרט מאוד חשוב ואת יכולה לעשות את זה באמצעות דיאטנית קלינית רצוי עם התמחות בתחום ה"א שזה הכי נכון והכי בריא לעשות.. התפריט חייב להיבנות על פי דברים שאת אוהבת והכי חשוב לגוון ולהיות בפיקוח רפואי!!!!! לגבי בנות שיצאו מכך והגיעו לאיזון .. בהחלט!.. אפשר להגיע לאיזון אני יכולה לומר לך שאני הגעתי לאיזון אחרי כמיות מטורפות שנאלצתי לאכול כדי להעלות במשקל אבל כל שינוי נעשה בהדרגה ולכן אין אצלי קיצוניות באוכל נכון להיות בגלל שהכול היה מובנה בהדרגה ומי שמקבל הדרכה נבונה כזאת יכולה להגיע לאיזון הזה שאת מדברת עליו בהכרח ... אני בקשר עם כמה בנות שהיו במצב הזה והיום הן באיזון! בהצלחה יקירה .. זה אפשרי... אבל עלייך להקשיב לכל הנחייה שאת מקבלת וליישם זאת ללא חריגות וללא קפריזות של מחלה כדי לא לסכן את עצמך....... המון אהבה שלך הילה

15/03/2005 | 18:21 | מאת: מרי (שם בדוי)

הילה יקרה! קיבלתי את ההודעה שלך ובאמת שמחתי שאני לא לבד בעולם הנורא הזה, ועדיין ישנם אנשים שיכולים להבין לליבי ולחוש את אותם הדברים. לא עניתי לך המון זמן כיוון שפשוט לא ידעתי אם אני רוצה להפסיק את הבעיה אצלי. זה נשמע חולני, אבל את בטוח מבינה אותי. אני נורא זקוקה לתמיכה ועזרה כדי להתגבר על על הדבר הזה כי זה משפיעה על כל תחומי החיים שלי. אני דברתי עם פסיכולוגית והתחלתי להבין יחד איתה מה מפריעה לי בחיים כרגע ומה מגביר את הבעיה, ומסתבר שאלה הם ההורים שלי, אשר לא נפרדתי מהם עדיין וזה מושך אחריו את כל הבעיה עם הבולמיה. אבא רוצה שאני אהיה חלק מהלהקה המוסיקלית שלו (אני שרה ומופיע מגיל צעיר) ואת האמת אני ממש לא רוצה להתעסק בזה כי זה תחיל לתסכל אותי ופיתחתי משום מה פחדים וחרדות בעלייה לבמה. מדברי הפסיכולוגית ומהמסקנות האישיות שלי הסקתי שאני פשוט צריכה להתנתק מהרצונות של אבי ולהתחיל לחשוב מה אני רוצה , יכול להיות שזה יהיה הפתח לפטירת הבעיה הנפשית שלי. אני לא יודעת למה אני כותבת לך את כל זה , אני פשוט כנראה נמצאת בצומת דרכים שכל פניה יכולה להשפיעה על החיים שלי. אני ראיתי שהמלצת לי ללכת לטיפול מסויים אבל בגלל שאני באר-שבעית והמקומות האלה הם די רחוקים אני כנראה לא אוכל לעשות בהם שימוש. (ישנה גם בעיה כספית שנקלעתי אליה בזמן אחרון)אז אני חייבת למצוא לעצמי פטרונות אחרים כי אין מי שיעזור לי (אני מתכוונת להורי ) בקטע הכספי. אשמח לקבל ממך תגובה תודה מראש על הכל מרי

לקריאה נוספת והעמקה
15/03/2005 | 18:48 | מאת: דניאלה

למרי יקרה אני יודעת כמה זה קשה... וכמה זה כואב... הכל ביחד וכל אחד זה שונה אבל אני מבינה אותך.. אני מציעה לך בנוסף לטיפול אם את הולכת וכ"ו.. תכתבי זה עוזר בזמנים הקשים שלי כתבתי כתבתי וכתבתי זה עזר לי כי קשה לי לדבר פנים מול פנים עם אדם זר.. זאת הבעיה שלי אני לא יכולה זה פאק אצלי... רציתי לומר לך את לא לבד דניאלה

15/03/2005 | 20:04 | מאת:

מה שלומך יקירה?... אני רק רוצה לחזק אותך.. התחושות שלך אינן מטעות אותך.. אני יכולה לומר שזה בהחלט יכול להלחיץ ולהיות מצב שרחוק מלהיות לך נכון .. אני פשוט מכירה את התחום הזה על בוריו לפעמים כדאי לשמור על גבולות כי אחרת זה יכול לגרום לך לאבד את כל גבולות האני שלך .. כי את שואלת את עצמך..."זה הרצונות שלי.. של אבא שלי.. של מי?!.. איפה אני מול כל זה..."... זה מבלבל ובמצבים של חוסר איזון ואי יכולת לגבש את עצמך זה יכול להיות אפילו הרסני למדי .. לכן הייתי מציעה לך להתקרב לעצמך... להכיר את עצמך יותר.. את הרצונות שלך .. התחושות שלך... באמצעות כל טיפול שתבחרי כפי יכולתך ברגע שתהיי נאמנה להם .. הבולימיה לאט לאט תיעלם לך מהבמה כמו שאומרים כי כבר לא יהיה לך צורך לבלוע את עצמך ולהקיא את עצמך ... אני חושבת שאת צריכה להמתקד בגיבוש "מקום" שהוא שלך מהתחלה ועד הסוף ..מקום שאת מרגישה בו שלמה.. אחד.. מאוחדת ולא מפוצלת מהמקום שלא ברור לך איפה את בכל הבלגאן הזה ... כי את בעצמך מרגישה ששיתוף פעולה עם אבא שלך לא לגמרי נכון לך בגלל אי אלה דברים במיוחד כשזה מגיע לתחומים של במה ולעניינים של אגו כאלה ואחרים ... זהו תחום די בעייתי במיוחד כשזה מגיע להפרעות אכילה ... ולהורים חשוב שתתחזקי כמה שאפשר ותיעזרי בכל מי שאת יכולה ותוותרי על זה מתי שאת מרגישה בלב שזה הזמן הנכון לחיות חיים אחרים... שם את תהיי הכי חזקה גם להבין מה קורה לך וגם להעיף את זה ביתר קלות מחייך .. זה דורש הרבה תרגול .. אמונה.. אמון וכוונה.. אם יש בעיה של כסף.. הבעיה הזאת מוכרת לי... דרך קופת חולים אפשר להשיג אנשי מקצוע ממש מבינים עניין פשוט תבדקי .. אני תמיד לקחתי רשימה של שמות ולפי מה שהרגשתי הלכתי .. לפי השם שהכי הצטלצל לי .. אני לא אומרת לך ככה לבחור .. אבל ככה אני בחרתי וזה יכול להיות מוצלח למדי ... אני יודעת שברגע שמתכוונים למשהו מסויים הכל מסתדר.. והדבר הנכון מגיע כך אני לפחות מאמינה.... במידה ואת רוצה עזרה את יכולה להשיג לי רשימה של פסיכולוגים.. אני מכירה כמה אנשים שיכולים להגיד לי מי מהם על סמך היכרות וזה בדכ חוות דעת מוצלחת .. שווה לנסות .. בינתיים אני מזמינה אותך לכתוב אם יש שאלות ספציפיות אני ישמח לענות מכל הלב.... המון אהבה שיהיה ערב נעים ... :-)

15/03/2005 | 16:56 | מאת: מולאן

מה זה החיים העלובים האלה? לא יכולה יותרררררררררררררררררררר אני ילדה מסכנה אני רוצה להיות משהי אחרת במשפחה אחרת בעיר אחרת עם שם אחר וגוף אחררררררררררררררררררררררררררר

אוחחחחחחחחחחחחחחחח ילדונת שלי! הללוואי והיה לי משהוו להגיד לך...כדי לעודד אותך לפחות קצת! אבל האמת שאני לא יודעת מה?! כי... להחליף משפחה איי אפשר! ליהות מישהו אחר איי אפשר!! כמה שרוצים להשתנות וליהות מישהוו אחרר בגוף אחר הכול אחר..לא יעזור רק ייתסכל אותנו יותר ויותר לחשוב ככה כי להשתנות איי אפשר! מה לעשות... מה שה' ברא ככה יישאר.....כמה שננסה לשנות את זה! מה קרה היום מאמייייייי..... בהתחלה אמרת לי שהכול בסדר?!.. קרה משהוו מיוחד היום שאת מרגישה ככה??? אני יודעת שלא הכול קל בחיים ובכלל...ולפעמיים אין "סיבה"ליהות פההה אבל לאאא!!!אסור לחשוב ככה כמו שדניאלוש אומרת החיים הם מתנה!!! וצריך לנצל את זה ואותם!!!!אני לא אומרת שאת רוצה למות אבל לפעמיים חושבים גם על זה בימים הכי קשים! מחר יום חדש... תאמיני שיהיה יותר טוב מהקודם!!!אני מקווה בשביל כולנו!!! עוד יהיה טוב! בע"ה אוהבת אותךךךךך מלייןןןןןןןן שמרי על עצמך תחזיקי מעמד! המוןןןן חיזוקיםם וחיבוקים! אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת לינוי :-)

15/03/2005 | 18:34 | מאת: מולאן

לא קרה משהו מיוחד פשוט נמאס לי אני לא מבינה מה קורה פה מה קרה לי למה אני כזו למה לא הפסקתי מזמן? למה זה קשה כל כך למה אין לי תחומי עניין אחרים? למה אני כזו מוזרה? למה אני לא כמו כולם? והרשימה עוד ארוכה.. ואני יודעת שאין לאפח'ד מה לענות לי אבל זה רק הופך את זה ליותר גרוע נמאס לי להלחם כל הזמן בעצמי נמאס לי שהאויב הכי גדול שלי הוא................אני! זה מוזררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר זה לא הגיונייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי למה אני? למה? למה? למה? למה? למה? למה? יש כל כך הרבה אנשים בעולם מכולםםםםםםםםםם דווקא אני? מה? למה? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף נשבעת שאם לא היה מוות היתי מתאבדת מזמןןןןןןןןןןןןןןןן מולאן.

15/03/2005 | 18:41 | מאת: ד

נכון מחר יום חדש מחר יום שיכול להיות יותר טוב רק אם את רק אם את אנו אלה שבוחרים.. הבחירה שלנו יכולה לחרב ויכולה לחבר אנו אלה שבוחרים מה לעשות... דניאלה

מולאן זה מופנה אלייך בפרט זה לא סוף העולם ואני איתך!! אוח את לא מבינה את חזקה את חכמה את מפנימה ואיפילו שהיית שעתיים בלי לחשוב על זה ,זה התחלה את לא יודעת כמה אני גאה בך.. בזמן האחרון אני חושבת על הידיד הוירטואלי שלי שהוא עזר לי והייתי רוצה שתדברי איתו כי הוא אדם זהב והוא עזר לי כל מה שאת עושה נגד המחלה זה הצלחה אוהבת דניאלה מתה מתה מתה עלייךךךךךךךךךךךךךךךךךך אוהבת אותך

15/03/2005 | 18:51 | מאת: לינוי

אני כולכך מסכימה עם מה שדניאלה אמרה!!! ואין לי עוד מה להוסיף חוץ מזהה.....שכול אחד אדון לעצמו ועם את מחליטה שאת משנה זה ישתנה!!!!! ותאמיני שיהיה טוב כי יהיה! מתישהואאא אבל גם המתישהוא הזה יגיע ואת תיהי מאושרת ולא תאמיני שעברת את כול הדרך הזאת! וזאת לא אשלייה כי זה יקרה את מסוגלת!!!!! תיהי חזקה אוהבתת המוןןן המוןןןןןןן לינוי :-)

אני יכתוב לך מהזכרונות שלי יש לי תחושה שזה במקום... כי נראה לי שאת רוצה שמישהו יגיד לך "כן את צודקת .. איפה הסכין .. מהר לחתוך... לא כך ?!".... גם אני הייתי בנעליים האלה.. הרבה זמן יותר מידי זמן ... זה נשמע דבילי אבל כל פעם שאמרתי לעצמי אני רוצה גוף אחר .. ראש אחר.. מסמנת בראש שלי איך אני רוצה את הגוף שלי... מה אני לא רוצה בו ומבינה יותר ויותר שאני לא אוהבת את עצמי... בלשון מאוד עדינה מיאוס מוחלט מכל ההווייה שלי כי אני לא מצליחה להשיג את מה שאני רוצה... וזה למעשה הייתה.. ה"א _בעיה ...שלא הייתי מסופקת משום דבר במצבים האלה קרו שני דברים או שניסיתי להתאבד מה שתמיד נכשל.. אף פעם לא הצלחתי ואני לא מציעה לך לנסות על אף שאני יודעת שזה משהו שמאוד מדבר אלייך קורץ לך.. כי לפחות מאיך שאני רואה זאת .....זה מיותר!!!!.. ותודיעי לי אם יש לך כוונות .. הדבר השני שקרה ... שבלאו ברירה נתתי לעצמי להיות בגועל הזה עד הסוף... פשוט לחוות אותו ...במצבים של דיכאון לקח הרבה יותר זמן לצאת ... אבל במצבים אחרים יום אחרי תמיד קרה לי משהו שהחזיר אותי לתלם .. אני לא יודעת בדיוק מה קרה אבל תמיד הייתה לי שיחה או מפגש מסויים או שרקדתי .. או שהתעסקתי עם מוסיקה .. ציור וכל הבולשיט שלא האמנתי בו אף פעם.. בפועל זה הרחיק אותי .. זה מילא אותי וזה כן שיפר את ההרגשה שלי בדיעבד לאחור.. זה לא הוביל אותי למושלמות שרציתי או שתפסתי בעיני רוחי בעיוות מושלם .. אבל זה גרם לי למצוא איזונים .. וזה לא יכול לקרות לבד.. צריך לעזור לזה זה קרה כי תמיד הייתי באיזושהי מסגרת שתמכה בגיבוש של מי שאני ... וזאת ההמלצה שלי אלייך. לעזוב לרגע את הטירוף ולהתרכז בכשרונות שלך .. יש לך הרבה.. זה כבר עניין שלך את היא זו שחייבת להציל את עצמה... לצערי אף אחד אחר לא יכול לעשות זאת במקומך..... יכול לעזור אבל לא יכול לקחת את המושכות במקומך... תחשבי על זה...... אוהבת אותך המון מחבקת ... יהיה טוב... :-)

15/03/2005 | 21:20 | מאת: מולאן

לא מאמי אני לא רוצה להתאבד אני יודעת שאין מוות.. ולמתאבדים במיוחד אין מנוחה.. גם אם היה מוות אני לא בטוחה שהיתי עושה את זה כי אני יותר מדי סקרנית ואני לא יוכל לסבול את זה שאני לא ידע יותר מה קורה בעולם ומה נהיה מאז שעזבתי.. שהיתי קטנה תמיד היתי מדמינת שאני מתאבדת ומשאירה מכתב שזה בגלל אבא שלי.. שיסבול! ואז כולם יבכו ויצטערו על הכל... עד היום יש לי ת'מחשבות האלה.. אבל מה שמנע ממני לעשות את זה אז.. זה כי "מה זה שווה".. אני כבר יהיה מתה ואני לא יראה אותם בוכים... אבל המחשבה הזו .. היה בה משהו מושך.. תראי הילה אני חושבת שזהו אין עוד מה לעשות אין עוד מה להגיד אני נמצאת ביאוש מוחלט מהחיים אני בקושי מרזה ולא אוכלת ואם אני אוכלת רגיל אני משמינה כמו בלון ואז שנה עד שאני יורדת את מה שעליתי ביום אחד.. אתמול היה לידיד שלי אודישנים בהיכל התרבות לכוכב נולד.. וזה היה הסעה והכל חינם וחברה שלי שכנעה אותי ואני כל כך רציתי ללכת אבל אין לא יכולתי כי אני שמנה מדי עכשיו טל פגעה בי רצחחחחחחחחחחח ובלי ששמה לב גרמה לי להרגיש שמנה ומגעילה רצח אז באתי לפה.. לפני שאני יתחיל לבכות לידה היא עכשיו הלכה.. יותר טוב.. הילה אני פשוט לא יודעת מה להגיד כדי להסביר לך מה עובר לי בלב עכשיו.. יאוש ודכאון אין לך מושג.. היום הילה המורה למתמטיקה... התחילה לשאול מה קורה ומה מפריע לי ללמוד והתקרבה אלי כזה וישר עלתה לי תמונה שלך וכמעט התפרצתי שם אתן כל כך דומות .. אגב למרות שהיא לא המחנכת שלי.. נראה לי היועצת ספרה לה לפי הדבור שלה אלי.. אין הילה אני לא מצליחה ללמוד ואני כל כך רוצה וזהו אני רוצה לפרוש עכשיו מהלימודים כי זה פשוט לא הולך ואגב בקשר לצבא.. החלטתי ללכת להצהיר ולעשות שיארות לטאומי מה אכפת לי מהמשפחה הזו גם ככה הם חושבים עלי רק דברים רעים מה עבר לי בראש שחשבתי להתגיס רק בגללם? הילה אני הולכת לבצפר ... יושבת בכיתה... מעתיקה מהלוח... מדברת עם אנשים.. וכל - הזמן- דבר- אחד- בראש! שששששששששש ממממממממממ ננננננננננננננננ ההההההההההההההה אני מרגישה אותו .. את השומן הזה משתלט עלי וחם לי ואני רוצה להסיר את העור מעלי אני לא יכולה יותר אני חושבת .. גם אם אני ירעיב ולא יאכל ולא ישתה מה אני יעשה עד שאני ירזה? כי עם הגוף הזה אני לא יכולה לחיות עוד דקה!!!!!!!!!!! ובכל זאת אני פה... ז מה זה אומר? שאפשר לחיות ככה? לא! נראה לי שזה אומר שאני פשוט לא חיה.. אני קימת! יש לי דופק... אני נושמת.. חוץ מזה.. ההתלהבות מהחיים לא שונה מזו של אדם מת!! אוף בא לי להתאבד אבל לא לתמיד קצת לאיזה חודשיים ולחזור הילה אני נשבעת שאני לא יכולה יותררררררררררררררררררררררררררררררררר אני חיבת להיות רק על מים ותה עם סוכרזית בימים הקרובים ולעשות ספורטטטטטטטטטטט עד שאני יהיה נורמאליתתתתתתתתתתתתת בינתיים אני כזו פרה אני לא יכולה לחשוב אני לא יכולה לחיות אני לא יכולה לדבר אני לא יכולה להקשיב אני לא יכולה פשוט לא יכולהההההההההההה מצטערת הילה אני פשוט נמצאת ביאוש מוגזםםםםםםםםם מהחיים האלה אין לי עוד תקווה לכלום!

15/03/2005 | 12:31 | מאת: נעמה

יש לי נטיה לאכול הרבה לפני שינה ולכן אני מתהפכת כל הלילה בהרגשת קבס. מה לעשות? דיאטנית המליצה לי לאכול 8 פרוסות לחם ביום. האם זה נורמלי? בנוסף אני אוכלת הרבה אגוזים - האם זה טוב לבריאות? כולסטרול? בנוסף יש לי נטיה לאכול יותר ממה שצריך. כל הזמן מחפשת מה לאכול. הפסקתי עוגות אש אני גומרת חלה בשבת. פירות אוכלת ירקות - לא אוהבת . מה עושים? תודה. אגב משקלי מעלה מ-70 ... בת .....+++

15/03/2005 | 15:24 | מאת:

לאכול 8 פרוסות לחם לאנשים מסויימים זה מומלץ... אני מניחה שמי שאמרה לך את זה לא אמרה סתם כנראה שאת זקוקה לזה ... זה גם אמור לתת אנרגיה ממש ברוכה עם אוכלים את זה עם ירקותושמן זית ומקפידים לשתות מים לגבי אגוזים אני יודעת שלאגוזי ברזיל ולאגוזי מלך יש שומנים ממש טובים אם כבר מדברים על עניינים של כולסטרול בדכ הגוף מייצר לבד כולסטרול מה שבדכ עוזר לזה להחמיר זה עישון אכילה של שומנים לא טובים ציפס מטוגנים בשרים וכל האוכל הכבד הזה ... אכילה בלילה יכולה לנבוע גם מחסכים רגשיים וגם מחוסר בברזל וסוכר וכל מיני ויטמנים ששווה לבדוק ע"י ביקור אצל רופאת משפחה...ובדיקות דם פשוטות ... בכל מקרה הלחם יכול מאוד לעזור לך בזה גם אם תאכלי שתי פרוסות לפני השינה .. מנסיון זה עובד..... בהצלחה... המון אהבה :-) הילה

15/03/2005 | 16:21 | מאת: דניאלה

נעמה יקרה אממ.. אולי אני לא אדם הנכון להתייעץ בעיניין זה אבל אני אצע לך מה שאני חושבת.. תאכלי כמו שהתזונאית אמרה לך... את הארוחות מסודרות כמו שצריך... תרבי לשתות מיים.. בסופו של דבר זה עוזר... אממ... ואם את מרגישה שאת חייבת עוד פרוסות לחם אולי כדאי שתתחילי לאכול לחם קל זה חצי מפרוסת לחם רגיל.. ובעיניים עוגות וכ"ו.. שדברים שהם לייט... ועוגיות מלוחות אם את אוהבת יש עוגיות שהם מקמח מלא.. אני מכינה אותם.. הביאו לי מתכון שאני אתחיל לאכול מהם אני אוכלת קצת כמה שאני מרגישה לנכון לאכול... והם מאד בריאים אם את רוצה אני יכולה לתת לך... חיזוק דניאלה ואגב שהייתי במצב רע אז היה לי המון בולמוסים בשעות הערב וזה שיגע אותי רצח.. אחרי שיחה עם מישהו שעיצבן אותי האוכל היה מרגיע אותי הייתי מרגישה חרא עם עצמי והייתי מקיאה... טוב שהיה לך יום נעים דניאלה

שלום לכם משתתפי פורום יקרים, מקווה שהצטרפותי לפורום תסייע לי ולאחדים מכם להוריד כמה אבנים מהלב, ראשית, אני בת 22 וניתן לומר שבמשך כל חיי הרגשתי דיי נינוחה וטוב עם עצמי (אך אינני שונה כם היו לי ימים טובים וכאלו שפחות) פואנטה, לא זכור לי שהדימוי העצמי שלי הווה מבחינתי כמכשול או כגורם לחיות את חיי במלואם, (למרות שטמון בי איזשהו קורטוב של פרפקציוניזם)תמיד הייתי בחורה רזה ובריאה, עד לאחרונה -ב5 החודשים האחרונים -עקב בעייה בריאותית כלשהי נוספו למשקלי כ20 קילוגרמים,למרות שתמיד התמדתי בשמירה על תזונה נכונה ובריאה, ולא ערכתי שינויים בתזונה. נכון לעכשיו, עקב כל התיסכולים בנסיון לרדת במשקל, החיים שלי השתנו דיי מקצה לקצה: תמיד הייתי טיפוס בליין שאוהב חיי חברה ולהנות כמטאפורה לכך :המשקפיים הורודים שאותם הרכבתי עד הלום נצבעו מחדש בצבע שחור כהה ונוגה :( כך ש: אני נוטה למעט בפגישות חברתיות , אלא יוצאת רק למקומות שאני מאולצת להיווכח בהם, חסרת ביטחון טוטאלית, ניתקתי חלק מהקשרים החברתיים שהיו לי לדוגמה: נפרדתי מהבוינפרד מיוזמתי. - מחשש לקבל ביקורת שלילית או בונה כמו כן החשש שהסובבים לי לא יקבלו אותי כפי שאני (מכיוון שאני עצמי לא מקבלת את זה) ולחוש את העגמת נפש שבאה לאחר מכן.. לסיכום: אני מרגישה שאני חייה באפלה ותוהה על קנקני, מדוע ה20 קילוגרמים משפיעים עליי עד עדי כך? אשמח לשמוע את תגובותיכם בנידון.

לקריאה נוספת והעמקה
15/03/2005 | 15:31 | מאת:

שינויים במשקל בהחלט יכולים ליצור מצבים כאלה של ריחוק מוחלט מהחיים ולא בגלל שהייתה לך בעיית דימוי אלא מפני שעובדתית זה יוצר חוסר איזון כימי לכל הדיעות 20 קילו זה הרבה מאוד במיוחד אם זה קרה בעקבות שימוש בתרופות קורטיזון או תרופות אחרות שבהחלט יכולות לגרום למצב של אגירת נוזלים מטורפת שלא בהכרח קשורה בשומן.. אני מציעה לך לפנות לרופא מומחה ולהיעזר כי נראה לי שיש פה עניין בריאותי הרבה יותר מאשר עניין קוסמטי .. וברגע שתהיי באיזון אין שום סיבה שהגוף שלך לא יחזור למשקל שיהיה לך בו נוח... אני בטוחה שזה יקרה אם תטפלי נכון אני יודעת שבמקרים האלה האלטרנטיבה יכולה מאוד לעזור.. הומאופטיה .. דיקור וכיוצא באלה שאת יכולה לקבל את זה באמצעות קופת החולים שלך .. זה נקרא אלטרנטיבית משלים במחירים מוזלים.. שווה לך לנסות במידה ואת מרגישה שיש פה עניין של הפרעות אכילה או משהו לגבי דימוי עצמי לקוי שווה להיוועץ בפסיכולוג מומחה בתחום אני ישמח לענות על כל שאלה... בהצלחה.. המון אהבה חיזוקים וחיבוקים...

15/03/2005 | 16:25 | מאת: דניאלה

גל יקירה אני מבינה אותך אני זה מקרה שונה אבל אספר לך הקצרה היתה תקופה שהשמנתי.. עקב סיבות משפחתיות אני אשמנתי רגשתי רע.. ואז התחלתי שוב.. ואז הפסקתי ואז התחלתי שוב .. זה גלגל לדעתי במקרה שלי אבל אני זוכרת שהשמנתי בערך 5 קילו הרגשתי סוף העולם ואוקיי היום אני רואה את זה בעין אחרת מה קרה שהשמנתי נעשתי אדם שונה?? אני רק נראת אחרת אולי עם גלגלים בצדדים אבל אני אותו אדם חכם בישן סימפרטי עוזר ונותן את הנשמה שאכפת לי! אז רציתי להגיד לך שאת לא צרכה לחשוב כי את אדם שונה עכשיו ואוקיי השמנת לא סוף העולם!!! קבלי חיזוק אוהבת דניאלה

15/03/2005 | 23:47 | מאת: a gal

ברצוני להודות לכן על החום והאהבה שאתן מפגינות כלפיי , תודה רבה על התמיכה! הילה, התרשמתי רבות שאת בקיאה בנושא לעומק, הסקתי זאת על סמך תשובתך המפורטת והעניינית, אכן צדקת בדיאגנוזה -אני כרגע בתהליך - כאמור פניתי לgeneral practice ועל סמך תוצאות הblood test התגלו אצלי ערכים גבוהים של קורטיזול בדם, וזהו כנראה הגורם המהותי להשמנה בזמן כה קצר. הילה מה לalternative medicine יש להציע בעבורי - במידה ויש בידך שביב של מידע אשמח אם תשתפי אותי... בפן המנטלי, איך אני אמורה להתמודד עם העובדה שגופי קיבל מימד אחר? האם להבליג?? אני יודעת שאי שם בפנים אני בן אדם שווה דרגה ו בעל זכיות כפי שהייתי קודם לכן .אך אינני מאפשרת זאת לעצמי כרגע :( מצד שני ידוע לי שהאין זו סיטואציה סופית ותמידית שעוד ניתן לשפרה עם הזמן אך לדאבוני מה ששולט בי כרגע-,הדפרסיה! לפעמים היא זו שדומיננטית כך שאופטימיזם נימוג ונדחק לפינה. דינאלה- מבחינה ריאלית ורציונלית אני מודעת לזה שיש באישיותי יש הרבה איפיונים ,מעלות וסגולות באני הפנימי- שתמיד יהיו שם, כך שאינני יכולה להתכחש לזה שאני אותו האדם - לעיתים החוסר ביטחון שהתערער הוא בעצם מה שמכתיב לך את החיים וקשה לי להתנער מכך .. האם פסיכולוג זה הפיתרון המיידי או ששמא עליי לחכות עד שיתנו לי פיתרון רפואי תרפיוטי?? או ללכת על 2 האופציות בסימולטנית

15/03/2005 | 01:47 | מאת: רוני

לא כתבתי לך כבר יום שלם!!! טוב אז מחר טיול.... אני ישתדל לא לאכול הרבה.... היום היה אחד הימים המתסכלים כי כל היום הייתה לי תחושה של איכסה וממש לא רציתי לאכול לא הייתי רעבה ואכלתי המון למה זה קורה זה לא אמור לקרות לי... אני לא יודעת אם יהיה סוף לכל הסיפור הזה אני מקווה שיהיה טוב ושאני יצליח להנות אחרי הכל... נ.ב תודה עלהחיזוקים והשיחות זה באמת חשוב לי ועוזר לי... המון תודה!!! באהבה.... רוני...

15/03/2005 | 09:34 | מאת: דניאלה

רוניייייי יקירתי!!! יו את יודעת שאני כל פעם רושמת את השם שלך אני שרה "רוני אל תלכי השמש לא תזרח.. שאת פה ליידי.." חחחחח מגניב.. הינה כתבתי לך שכתבת לאצבעונית את חושבת... טוב קיצ רציתי להגיד לך שאני חולה חולה חולה עלייךךךךךךךךךך תהני בטיול.. אויש בטח כבר יצאת... שיט לא משנה העיקר שתהני ממנו ולא תחשבי על האוכל.. שלחתי לך מייל למייל שלך.. אני רואה שאת אדם מאד חכם כמו שאמרת להילה "אם ראה שזה גרוע הערב את אמא שלי" "עכשיו הם לא שמים לב" אני אגיד לך משהו.. אני במצב הזה כבר 10-9 שנים כבר.. וזה לא מצחיק.. עד היום אמא שלי לא ראתה את זה.. תאמת עד לפני קצת יותר משנה היה לי אולי בשבוע היה לי איזה 3 בולמוסים גג!!! וגם התקופה של ה10-9 השמנתי רזיתי.. בטח בסוף אהיה קורדיון... חחחח קיצ רציתי להגיד לך שאני בתקופה "הגרועה" קצת יותר משנה.. למרות שאולי רואים רק עכשיו כי רזיתי יותר מ10 קילו אולי אני חיוורת ואולי כי אני לא שמחה כמו פעם.. ואולי עוד מליין סיבות אז אני אומרת לך אין רואים עליי את זה למרות שאני אדם שלא משדר טוב לו או רע לו רציתי לומר לך את אדם מאד חכם אם חשבת לערב את אמא שלך בכל הנושא הזה אני כבר 9 שנים במצב הזה ואני לא אמרתי לה כלום.. לא יכולה זה משהו שמקשה עליי.. העיקבות אחים ואחיות שלי .. יש לי אחים ואחיות וכולם עם הפרעות אכילה.. אחת ואחיות שלי היתה המצב גרוע מאד.. מאד.. רציתי לומר לך כל עוד את יכולה תסברי איתה ושאף פעם לא תסתירי ממנה מידע.. כי רק יהיה לך טוב אמא מכירה אותנו טוב..אמא שלי מכירה אותי אך היא מעלימה עין הי אאמרה לי "אני יודעת, אבל בזה שאני לא אומרת כלום זה לא פותר כלום.." התחלתי לבכות ונכנסתי כעוסה לחדר ולא אכלתי באותו היום אז אני אומרת לך זה לא עוזר ושמעתי את אמא שלי בוכה מחוץ לחדר יצאתי חיבקתי אותה אמרתי לה אין לי כלום אני אוהבת אותך אני לא אעשה לך את זה אני מבטיחה מבטיחה מבטיחה ןגם אמא שלי איימה עליי מספר פעמים שהיא לא תקח את התרופות שלה אני יודעת אמא שלי לא אדם בריא ולא רק בגלל גילה אלא כי זה בתורשה כל המחלות ולכן אני רציתי לומר לך שאני חייבת לצאת מזה שאמא שלי תוכל ללוות אותי לחופה... יאלה תהני לך בטיול אוהבת מילליןמליין מליין דניאלה שמרי על עצמך בלי שטויות(כמו האימהות) דניאלה

16/03/2005 | 21:49 | מאת: רוני

לדניאלהההה המדהימהה שלי!!!! קוד כל אין לך מושג כמה היה לי כיףףףףףףףףףףףףף בטיול היה כל כך מצחיק והשתכרנו ועשינו שטויות ובמצבים כאלה אני אומרת לעצמי איזה כיףף להיות ילדה.... חשבתי על אוכל המון ואכלתיי המוןןןן שטויוות וממתקים כי הייתי קצת בדיכי ביום הראשון כי לא נכנסתי לחמת גדר מהסיבה שרציתי שהמים יישארו בתוך הבריכה אז פשוט נשארתי בחוץ... אני די מתחילה לאבד תקווה אבל כמו שאמרת לצערי שאת לא יכולה לספר לאמא דבר כזהאז כנ"ל כי גם אני לא.... אני מאמינה שאני יצא מזה לבד כי זה לא ממש הפרעת אכילה אפילו זה סתם מתיסכול אבל התיסכול יחלוף בתקווה, אני לא מקיאה ולא מרעיבה את עצמי זה רק התיסכול שהורס אותי.... אבל אני אדם אופטימי ואני מאמינה שאחרי נפילה יש עלייה ואחרי עלייה יש נפילה ואין מה לעשות החיים זה לא פיקניק כמו שאמרת ולפעמים צריך לדעת לסמוך רק על עצמנו... ניראה לי לפחות ככה.... ובקשר למה שאמרת שאת עכשיו בתקופה טובה ומפחדת ליפול שוב.... אם תמשיכי לחשוב ככה באמת תיפלי שוב.... אבל אם את מצליחה אל תפחדי מההצלחה שלך תיהני ממנה.....אני לא יודעת בת כמה את אבל אם זה נמשך 9-10 שנים אני מאמינה שאת כבר בוגרת ואולי חשבתי שתילכי לטיפול באופן עצמאי אם לא נוח לך לדבר עם ההורים... בכל מיקרה לאבבבב יו המון מושיעהה שליי.... רוניי...

15/03/2005 | 01:44 | מאת: רוני

אוקיי תודה רבה על החיזוק באמת את לא יודעת כמה הפורום הזה מחזיק אותי עם הראש על הכתפיים אני מזדהה פה עם כולן וכולן איתי וזה באמת חשוב מה שאת עושה פה באמת אני חושבת שמספיק שאת מצילה פה בחורה אחת את מבורכת "מציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו"... רציתי להגיד לך תודה ענקית אמרתי לך אני די טרייה בכל הנושא לשמחתי אני לא ותיקה ומקווה גם לא להיות אבל זאת בהחלט התחלה כמו שאמרתי אם אני יראה שהמצב מחמיר אני באמת ישתף את אמא או את מישהו.... אבל אף אחד לא שם לב :(( אני מרגישה אוירר שקית ניילון שאף אחד לא שם לב אליה אני מתוסכלת מאיך שאני נראית אני אוכלת ממצוקה ממשבר אני בכלל לא רעבה.... מחר יש לי טיול שנתי וכולם יאכלו הרבה וגם נהייה בחמת גדר וברור שאני יישב בצד בביגוד מלא אין לי שום ספק ואני יסתכל על כל הרזות של השיכבה מקפצות עם ביקיני זעיר ויאכל את עצמי מבפנים... יש סוף לכל זה או שאין...? אני מקווה להנות בטיול אחרי הכל יהיה בסדר תודה על הכל... רוניי....

לקריאה נוספת והעמקה

יקירה ... יש סוף לזה .. יש !!!!! וכדי לתפוס את זה בזמן רצוי שתתכווני לזעקה שלך ברור כי אני בטוחה מנסיון שיש בך חלק שאומר.."אה.. זה לא מספיק חמור".. את שופטת את עצמך ומונעת בעד עצמך לקבל עזרה ראוייה .. הפרעות אכילה זהו תחום כל כך הפכפך יום את ככה יום את ככה .. ברמה כימית המחלה הזאת יכולה לשלוט בך ואז אחרי זמן מה שהיה נדמה כי איכות ההפרעה שלך לא קיצונית מידי .. את פתאום חס וחלילה חס ושלום יכולה למצוא את עצמך באשפוז מפאת רזון חולני קרעים במעיים חומציות יתר אולקוס נשירת שיער עצמות חלשות דום לב ..מה שאת לא רוצה... .. זה תמיד מתעתע.. זה תמיד יגרום לך להרגיש שאין בעיה בעוד שאת נאכלת מבפנים .. ויש לזה פתרון וככל שזה יותר טרי יותר יעיל לטפל... זה עניין של החלטה אל תתני לזה לגדול כי עם הזמן זה גודל .. אפילו שאת לא שלדית נכון להיום .. אפילו שאת לא נראית לעצמך אחת שצריכה עזרה .. המחלה הזאת היא ברובה התנהגותית.. אחכ היא כימית .. אחכ היא בלתי אפשרית כי את מגלה שמה שהכניס אותך לשם לא קשור בכלל באוכל ושם תסלחי לי זה פשוט הזוי אבל זה חלק חשוב והכרחי בטיפול על מנת להגיע לשלב השחרור.. ולשלב שבו את מסגלת לעצמך התנהגות נורמאלית ביחס לאוכל וביחס לעצמך מעל הכל.... וזה אפשרי...!!! רוני מתוקה.. תחשבי טוב טוב.. את יכולה להמשיך לכתוב.. להיעזר בשמחה.. המון אהבה ויום נפלא.. תהני לך בטיול ותשימי את המחשבות בצד... שלך :-)..

15/03/2005 | 10:02 | מאת:

אני רואה שאת מתייחסת לזה די הרבה במכתבים שלך לבנות .. לא לאכול הרבה תמיד מלווה בתחושת אשמה .. ולכן זה נתון לכישלון לכן חשוב שתיעזרי בייעוץ דיאטני לפחות בשלב הראשון.. כדי שתעשי את זה בתבונה לא לאכול הרבה פירושו כישלון תמידי ... כי יש לך צרכים שהם יותר רגשיים ונפשיים והם גדולים ועצומים ואדירים זאת הסיבה לצורך באוכל .. כי הזנה תמיד קשורה באיזשהו אופן בתפיסה רגשית מעוותתת ... את לא תסתפקי בכמויות קטנות אלא אם כן תספקי את הצרכים הרגשיים נפשיים שלך בדרך שלא קשורה באוכל אלא בינך לבין עצמך וצריך ללמוד את זה ולתרגל את זה יום יום כדי שזה יעבוד... ולשם כך דרוש טיפול .. לכן אני מציעה שלפחות בשלב זה אל תכריזי הכרזות כי את עשויה להיכשל כי למנוע בעד עצמך אכילה זה יוצר מצבים של אשמה וחוסר סיפוק ורק מגביר את הסימפטום אז תוותרי על זה מראש.. מה שכן תקבעי לעצמך מספר מזונות שאת יודעת שאת יכולה לעמוד בזה שזה לא הרבה ולא מעט מידי ושאת מרגישה שאת מסופקת מזה אפילו אם לא תרזי מזה .. זאת משימה לא פשוטה אבל אפשרית.. כל דבר אחר שתעשי ברמת הגזמה יכשל.. לכן תקפידי לעשות את זה מבוקר..... רק תשימי לב שהבעיה היא לא באמת האוכל.....זה החלק הקוסמטי במקרים מסויימים וגם לא ממש... ללמוד לאהוב את עצמך שווה ללמוד לקבל את עצמך כפי שאת .. וכשזה קורה אין צורך בכל ההסתרות האחרות.. כי את פשוט שלמה עם עצמך ודבר יותר מסביב לא מפריע לך ברמה שאת לא יכולה להתמודד עם זה אלא הכל הופך להיות אתגר מעניין ולא משהו שמפיל אותך וסוגר עלייך בעודך חיה/מתה... המון אהבה יקירה יום טוב :-)

15/03/2005 | 00:25 | מאת: מיואשת

אשמח אם תתנתי מספרי טלפון של הקינגסולוגיה כדי שאוכל לברר פרטים בנוסף כמות הקלוריות הגדולה (למעלה מ- 7000) זו לא המצאה שלי זה ניתן לי ע"י התזונאית המטפלת והיא אמרה שאף יותר אם אני יכולה - כמה שיותר עדיף כדי לעלות כמה שיותר מהר אם כך מה את אומרת על הכמות? האם עלי להאמין ולנסות לעשות זאת או שאת עדיין חושבת שיש כאן משהו לא תקין אני כן בטיפול סך הכל - אם זה לא היה ברור ממהתחלה אני פשוט מפחדת ליישם מה שאומרים לי ולשתף פעולה עד הסוף

לקריאה נוספת והעמקה
15/03/2005 | 09:23 | מאת: דניאלה

מיואשת יקרה החיים לא קלים.. גם לא מקבלים הכל בחיים אבל החיים הם מתנה- מתנה שעליינו לשמור עלייה לא לתת לאף אחד ואפילו לא לפאקינג שיט מחלה הזאת לקחת אותה תנסי רק תנסי עוד קצת רק עוד קצת.. תהיי בטוחה שלא אתן לך להתייאש כל כך מהר.. וכמו שאמרתי תכתבי זה עוזר יש לי המון המון המון מכתבים שכתבתי שהייתי במצב גרוע.. תכתבי זה עוזר תצאי לשמש שיש שמש בחוץ זה כל כך "מטעין" אותי אני מרגישה ממש מאושרת.. תנסי.. ספורט ראיתי אם אני עושה אז אני לא אוכלת אז לי זה לא עזר.. אז אין מה שאציע.... כי לי הציעו תעשי ספורט את תאכלי יות רטוב ורק עם הספורט לא אכלתי וסתם היו לי סחרחורות.. אז פרשתי... שמרי על עצמך אוהבת המון המון המוןןןןןןןןןןןןןןןןן דניאלה נ.ב אל תפחדי כמו שאמרתי לך האוכל הוא לא רעל.. הרעל הוא המחלה!!!!

15/03/2005 | 09:37 | מאת:

אם זה ניתן בפיקוח מי אני שיגיד את כנראה זקוקה לכמות הזאת .. לכן התייחסי לכך ברצינות חשוב שתגיעי אליה למעקב לפחות פעם בשבוע.. נראה לי מאוד רלוונטי אם זאת ההמלצה ... לגבי הטלפונים אני יתן לך בכמה אזורים שונים... תכתבי לי למייל שלי [email protected] אין לך מה לחשוש ...רק אני מקבלת את המכתבים ואני יוכל להשיב לך לגבי כל הכתובות ... בינתיים שיהיה יום נפלא... :-)

15/03/2005 | 11:28 | מאת: ליאור

נשמע לי לא הגיוני והרבה מאוד, אין לי מושג מי זו הדיאטנית הזו זה גם לא בריא ללב זה יוצר עומס רב, אבל מי אני שתקבע כמה תוכלי שווה שתלכי ליעוץ לדיאטנית נוספת. שימרי על עצמך וה' ישמור עלייך ליאור

עכשיו אני ממש לא יודעת מה לעשות ועוד יותר מפחדת ללכת עם הטיפול זה באמת יותר מידי? אז למה אומרים שכמה שיותר זה יותר טוב ומה שחשוב כרגע זה לעלות כמה שיותר מהר?

15/03/2005 | 16:16 | מאת: ד

ליאור יקרה המון זמן לא היית מה שלומך?? אוהבת דניאלה

14/03/2005 | 20:21 | מאת: אצבעונית

היום ישבתי עם חברה. היא התחילה לעבוד במקום בו מתעסקים עם אוכל. היא סיפרה איך הדבר משפיע לה על התיאבון. אחרי שהיא רואה אוכל כל היום כבר אין לה חשק לאכול.... הרגשתי צביטה קטנה בלב. לא על העובדה שהיא אוכלת פחות. אלא על כך שהיא מרגישה את המנגנון הזה של רעב ושובע. אני לא בטוחה אם אני אפילו זוכרת איך הוא עובד בצורה תקינה....אני לא אוכלת כשאני רעבה....או אוכלת יותר מדי....לא זוכרת מה זה אומר "לאכול עד ששבעים" , או להבדיל "לאכול כשרעבים". אני מניחה שכרגע הגוף במצב של טראומה. אבל האם עם ההבראה, המנגנון הזה חוזר לעבוד? אני זוכרת כשהייתי קטנה הייתי לוקחת סנדוויץ לבית ספר. לפעמים הייתי אוכלת רק חצי וזורקת את השאר, פשוט כי לא הייתי עוד רעבה. אני מנסה להיזכר בהרגשה הזאת של השובע..... אני זוכרת קצת מהאישפוז....בהתחלה ההרגשה הזאת של אוכל בבטן הייתה מפחידה. אבל הכמות הייתה קטנה יחסית לכמות שמכיל הבולמוס.....כך שהתרגלתי. אני זוכרת הרגשה נעימה. לא רעבה, אבל גם לא מרגישה כבדה.... אני לא מצליחה להגיע להרגשה הזאת עכשיו....מעדיפה להרגיש רעב כי ברגע שמתחילה לאכול, מאבדת פרופורציות....כמו לא מקשיבה בכלל למה שהגוף אומר. הוא שבע אבל אני ממשיכה עד שאתפוצץ.... "או הכל או כלום"....כמה חזרנו על המישפט הזה באישפוז... :)

לקריאה נוספת והעמקה
14/03/2005 | 20:38 | מאת:

יקירתי האהובה .. אני רק יכולה לומר לך שאחרי תרגול של מינימום חצי שנה של אכילה מבוקרת ומאוזנת מתחילים להרגיש לא פחות ולא יותר את אותה תחושה שהרגשת בגיל בית הספר... והתחושה הזאת אכן מדהימה... גם אני לא האמנתי שהיא תחזור אבל היא חזרה.. ולשם כך דרוש תרגול עם הרבה אמון וחמלה לעצמך למשך זמן של מינימום חצי שנה .. וזה אכן יקרה .. אני מבטיחה לך... .. אני מציעה לך לבחור דיאטנית טובה ולאמן את עצמך באכילה מבוקרת שתהיה לך נעימה ולא מעיקה ולא חסרה .. זה אפשרי ... המון אהבה חיזוקים וחיבוקים .. ועוד משהו... ביום שתוותרי על המשפט הזה " הכל או לא כלום" אני מבטיחה לך שהחיים יהיו מלאי ניסים והפתעות מפתיעות למדי ... שלך :-)

14/03/2005 | 20:52 | מאת: ד

חחחחחחחחח המשפט הזה מוכר לי ככה "זה הכל או כלום" של השיר של דויד ברוזה בדיסק האחרון דניאלה

http://asimon.co.il/ArticlePage.aspx?AID=509&AcatID=21

14/03/2005 | 15:55 | מאת: דניאלה

גם אני בעד להחרים את התוכנית! זה מגעיל!!! זה דוחה!! אני לא רואה את זה בכלל מי הם שיגידו מי יפה ומי לא ומי שמנה ומי לו שיקפצו שיזדיינו לי מהפרצוץ התוכנית מגעילה אותי!!! דניאלהנ.ב ככה מתחיל האנורקסיה\בולמיה אני בטוחה שכל אחת מהן תצא עם שריטה!! דנדוש

אני מניחה שיהיה לזה ערך רב יותר... וחשוב והכרחי ביותר תודה....

14/03/2005 | 00:27 | מאת: מיואשת

א) מה זה בידיוק קינסולוגיה מוח? - מה עושים שם האם זה פסיכולוגיה קוגניטיבית? מה ההבדל? ב) האם את בטוחה שעלי לאכול כפי שאומרים לי כ- 7000 קלוריות (למרות שעקרונית אומרים לי שעלי לא ליספור כלל ולשאיר זאת למטפלים ושבעיקרון עלי לאכול אפילו יותר קלוריות - כמה שיותר) אני מפחדת מאוד - חוששת שאחר כך אצתרך להפחית וכבר לא אהיה מסוגלת מפחדת לגלות שאף פעם לא אוכל לאכול חופשי ונורמלי כדי לישמור על מישקל תקין ושתמיד אצתרך לאכול כמויות קטנות ומדדות אנא עזרה תמיכה ופרטים אודות תהליכי ההחלמה שעברתם כולל מה אכלתם אם אפשר (אני עקרונית מסוגלת פיסית לאכול את הכמות הקלורית אבל מאוד חוששת מהמספר הגבוה ומזה שאחר כך אאלץ לצמצם)

14/03/2005 | 15:52 | מאת: דניאלה

למיואשת אם זה יהיה אני את לא תהיה מיואשת ואגב תנסי לקחת את המשקאות.. עם המון קלוריות זה עוזר.. אממ אני לא חושבת שאת צרכה לחשוב אם בעתיד תצטרכי לרדת בקלוריות.. טוב נו אין לי המון זמן אני אפרט אח"כ אוהבת דניאלה המון המון המון חיזוקים ונשיקות דניאלה

14/03/2005 | 18:53 | מאת: מיואשת

תודה על התשובה ומחכה בקוצר רוח לפירוט ולעוד עידוד אין לך מושג עד כמה את מעודדת אותי ותורמת להרגשה קצת יותר חיובית האם את באמת בטוחה שאין מה לחשוש מכמות כל כך גדולה של קלוריות (יותר מ- 7000) האם פעם אמרו לך גם כך בהתחלה? לאכול הרבה שוקולדים וגלידות ושייקים וכ"ו -- דברים קלים ועתירי קלוריות אני פשוט לא יכולה להישתחרר מהפחד הזה וכל פעם שאני מנסה ליישם משהו בולם אותי ואני לוקחת רק קצת מה את חושבת ? ומניסיון אישי?

14/03/2005 | 20:00 | מאת:

לגבי הקינסיוליגה זה מורכב .. אני רק יכולה לספר לך בקצרה שזה מבוסס ונולד מכירופרקטיקה שזה בכלל תחום אורטופדי שפותח למשהו רוחני בשלב יותר מאוחר.. בעיקרון זה עובד על החלקים הכי עמוקים שבנו ומשחרר אותם.. הופך אותם למשהו חיובי ומשם מאפשר לנו לצמוח ולהיות במצב של בחירה, להפוך את החיים שלנו לנעימים יותר מתעלים מעל כל הטראומות שיצרו חסימות בדרך, בין היתר הפרעות אכילה וכל מה שקדם לזה ... ... כמובן שהכל קורה באמצעות שיטת התרגול.. שחלק ממנה דיבור, עבודה עם מגנט .. מוסיקה וכל תחום אחר שיעלה .. חשוב לחוות את זה כדי להבין במה מדובר.. אחרי חודש עבודה אפשר להרגיש שיפור בעיקרון מנימום עבודה להפרעות אכילה לוקח שנה.. זה לא קשור בכלל לפסיכולוגיה קוגנטיבית זה עושה עבודה הרבה יותר עמוקה שוב.. אני ניצלתי בעקבות השיטה הזאת .. לא חייבים ללכת לשם אם זה לא נראה לך אבל במידה וכן אני מכירה כמה כתובות בכל מקרה לכאן או לכאן את חייבת טיפול פסיכולוגי! כל העליה במשקל חייבת להיעשות ע"י פיקוח רפואי כדי שלא יהיה לך נזק כמויות כאלה חייבות להינתן בפיקוח לזמן מוגבל ולראות איך את מגיבה את לא יכולה לעשות את זה לבד. גם מפני שלא תעמדי בזה וגם מפני שזה יכול ליצור כל מיני מצבי לוואי שלא תאהבי ולשם כך דרוש פיקוח רפואי .. גם למה שיבוא אחכ מבחינת הכמות שתאכלי בגלל שהגוף במצב הזה בשוק ולכן חשוב לפקוח על זה לפחות פעם בשבוע... לדעתי אם זה המצב שאת מתארת שווה לשקול אשפוז... לגבי מה לאכול .. זה לא משהו שאני בכל אופן יכולה להמליץ לך שכן זה עניין רפואי לגמרי בייחוד במצב שבו את מתארת ... גשי לקבל טיפול במיידי ואל תזלזלי בזה ... המון אהבה... :-)

13/03/2005 | 23:33 | מאת: שיר

יקרה, מה שלומך? אני לא עומדת בקצב של ההודעות שלך... ראיתי את ההודעה עם ההחלטה הגורלית, והחרטה (מלשון להתחרט) שאח"כ. מולאן,אני לא אומרת תא זה ממקום של ביקורת, אלא באמת ממקום של אהבה ודאגה, מעומק הלב, וגם מעומק ההבנה.. את חייבת להיות כנה עם עצמך. ואם את רוצה, אז רק עם עצמך, ולא איתנו, אבל זאת הדרך להפסיק את המעגל המטורף הזה. תפסיקי לעבוד על עצמך שאת בשליטה מלאה, ואת לא כמו כולם, וברגע שרק תרצי 'תכבי את הכפתור' וזה יגמר. אני חושבת שעמוק בלב את יודעת את זה, אבל זה באמת אחד הדברים שהכי קשה להודות בהם, כי אנחנו רוצים להאין שאנחנו כל הזמן בשליטה, במיוחד בתור מופרעות אכילה.. אבל זה לא תמיד עובד ככה. המחלה השתטלתה עלייך, ונכון, את ורק את יכולה הלוציא את עצמך מזה, אבל אי אפשר לעשות את זה לבד. לא סתם נבראנו בחברה, האדם הוא יצור שנזקק לאנשים מסביבו. נכון, קשה להחשף, ולא בהכרח רוצים להכנס לכל הדברים הכואבים שלנו. מלואן, אני כל הזמן מבטיחה לספר לך עליי, וזה היוא הלי נדר (לא היום.. מתנצלת, אני צכה לקום מחר בחמש וחצי), אבל ב2 מילים, אחד מהדברים שהמחלה עשתה לי היתה מחסומים, חוסר יכולת תהחשף, עד כדי כך שבמשך כמה שנים אפילו לא יכולתי להצביע על מה מפריע לי. יכול להיות שאני מפרשת לא נכון, אבל נראה לי שאת אפילו יכולה להצביע על גורמים מסויימים, פשוט קשה לך לעשות את האקט הההזה של ללכת ולטפל בזה. חוצמיזה שטיפול זה אומר פרידה סופית מהמחלה, או לפחות הבעת רצון להפרד ממנה, ואולי את עוד לא שם? כל עוד לא תעשי את האקט הזה של להפטר, אם ע"י עזרה רפואית/ פסיכיולוגית/ אלטרנטיבית וכו' את מן הסתפ תחליטי עוד הרבה פעמים שאת מפסיקה. יוכול להיות שיש הזבה סוג שח=ל התקדמות, אבל את יכולה עוד לא עלינו להרוג את עצמך מתת משקל בזמן שאת אומרת, וגם רוצה, להפסיק. רוצה- אבל לא מספיק... מולאן אני מקווה שהדברים שאמרתי לא היו חריפים מדי, זה באמת מיסיון כואב והבנב אמיתי. מחר אני לא לומדת אז אני מקווה ששיהיה לי זמן בשעות הבוקר.. אל תתיאשי ממני.. בסוף זה יבוא.. אם זה בכלל עוד מעניין אותך.. נשיקות וחיבוקים, שיר

14/03/2005 | 14:01 | מאת: מולאן

זה לא היה חריף מדי נשמה.. את חכמה והניסיון שלך מאפשר לך לגעת ישירות בבעיה האמיתית שלי.. את באמת מבינה... ואת צודקת הלוואי שזה לא היה ככה.. אבל זה כן1 והנה אני אומרת לך שאת צודקת.. יודעת שאת צודקת.. אבל לא באמת מאמינה בזה.. לא מסוגלת להאמין בזה... פשוט בעיה בראש לא יודעת מה נסגרררררררררר אני בטוחה שאני היחידה שכזו כן זה עדיין מעניין אותי מאוד.. אני אפילו לא יודעת בת כמה את.. אז תפרטי ותפרטי הכל!! נראה לי נורא מעניין הספור שלך ומה שעברת.. אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מולאן!

14/03/2005 | 15:50 | מאת: דניאלה

מולאן ושירוש מתוקונת מה שלומכן??? חולה עלייכןןןןןןןןןןןןןןןןןןן נשיקות וחיבוקים מלייןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן היה לי בעיה במחשב ולא יכולתי ליכנס אבל אני אשלח לך הודעה דניאלה

http://www.morshmelo.pic.co.il פעם התכתבתי איתה דרך פורום..והכרתי בחורה מקסימה להפליא ואלה היצירות שלה .. פשוט מדליקה אמיתית.... מור אני מחכה לעוגה......... :-) אוהבת אותך מליון... שיהיה המון בהצלחה.....

14/03/2005 | 20:38 | מאת:

:-)

14/03/2005 | 20:52 | מאת: לינוי

אני ראיתייייי!!! יפה ביותר!!!!!! איך עושים דברים כאלההה...חחח...לא יאומןןןןן!!! מה איתך הילונת??? איך את מרגישה?? אוהבתתתת המוןןןןןןןןןןן לינוי

15/03/2005 | 00:39 | מאת: מולאן

15/03/2005 | 09:10 | מאת: דניאלה

חחחחחחחחחחחח עלה לי עכשיו רק חחחחחחחח חמוד אמא של ידיד שלי עושה את הצורות עם הבצק סוכר מזה מגניב... דניאלוש

13/03/2005 | 23:16 | מאת: שיר

מה שלומך הילה? נאי מבולבת לחוטין ממה שא ת אומרת... בהתחלה אמרת לי מאגד לזרום עם הגוף שלי, מה הואר רוצה, ובעיקר לא לתכנן, בעיקר לא אם היתה לי הפרעת אכילה.וכל הסדר הקבוע הזה נשמע לי כמו אז... לא לאכול אצל אנשים אחרים כי אולי זה יפגע בסדר, ללכת כל שבוע עם אמא שלי לקניות כי אולי זה יפגע בסדר,להכין את האוכל , א לצאת מהבית כי אולי יציעו לי משו לאכול...לתכנן, לרשום, לא לחרוג. אני קצת מפחדת מזה... חוצמיזה מה קורה איתך? מה שלום ה'אחיין' שלך?כבר היה ברית? המון אהבה ותודה שיר

לקריאה נוספת והעמקה
13/03/2005 | 23:27 | מאת:

לילה טוב.... :-)

14/03/2005 | 20:13 | מאת:

תיארת שני מצבים שונים ולכן הניגודים בתשובות שלי .. לאכול כמו שאת אוהבת.. משמע לאכול מה שאת אוהבת באופן מדוד וקבוע ללא שינויים לפחות עכשיו בגלל כל התהפוכות שלך עם האוכל.. השלב של לזרום עם עוד מזונות כנראה לא מתאים לעכשיו ולכן רצוי לחכות עם זה אבל זה בהחלט אפשרי ליישום בשלב שבו תרגישי חזקה יותר עם עצמך.. נכון להיום חשוב שתקפידי על תזונה מקיפה במינון מדוד וקבוע ללא יותר מידי שינויים הייתי ממליצה לך להרכיב תפריט באמצעות דיאטנית שלא בהכרח יענה על מטרת רזון אלא פשוט משהו מאוזן שיהיה נכון ללכת על פיו לתקופה הזאת.. ואל תחרגי.. תשתמשי בזה על מנת להשקיט את המחשבות שלך בדכ תפריטים כאלה אין בהם חסרים כי הם לא מבוססים על כמויות מאוד קטנות והם גם יותר מגוונים כך שגם מהבחינה הפסיכולוגית לא תהיה לך בעיה ולתקופה מסויימת זה פשוט יכניס לך קצת סדר... וזה מומלץ!!! וחשוב !!!! כנראה שנכון להיום כל מה שקורה מסביב מבחינת האוכל מכניס אותך ללחץ ואת פשוט לא מוכנה לזה עדיין זה לא אומר שיש לך הא זה רק אומר שיש עדדין רגישות שיש לטפל בה בתבונה ואם ללכת לקניות עם אמא מעורר בך מתח הייתי מוותרת על כך.. באירועים אם מאוד מחשק לך תארגני לך על צלחת מעט ותאכלי רק את זה.. ככה גם לא יהיה לך חסר ברמת התחושה וזה גם יהיה מאוזן ובשליטה מעבר לזה את חייבת לתרגל את ההתנהגויות האלה כדי לשמור על עצמך... לפחות עד שתתחזקי ... אז בהצלחה... המון אהבה יקירה... :-) הברית ביום רביעי... מסכנצ'יק

13/03/2005 | 19:05 | מאת: אצבעונית

חלמתי שאני נמצאת בתוך חדר גדול. מין חניה ענקית.....היו שם הרבה אנשים. בינהם הייתה קבוצה של בנות מהצופים והמדריכה שלהם. היה לי פצע בבטן....כמו שטף דם גדול. הלכתי למדריכה להראות לה (כנראה שהיא הייתה גם אחות). פתאום התיקרה התחילה ליפול. אבנים....קורות עץ....הם פגעו בי אבל לא הרגשתי כאב. הסתכלתי הצידה וראיתי גרם מדרגות שעולה למעלה, החוצה. רצתי אליו וניסיתי לעלות. מישהו היה בקצה השני ושלח לי את ידו. לא הצלחתי לתפוס. לא הצלחתי לטפס. אותה מדריכה הייתה למעלה. היא אמרה לי "עזבי- (היא קראה לי בשמי)...אין לך מה לנסות". התיקרה המשיכה ליפול. פתאום היה חושך. אני כנראה מתה. אני לא רואה כלום. אני יחפה ומרגישה כאילו אני עומדת על חוף הים....הגלים נושקים את כפות רגליי. מרגישה את החול. פתאום מתחילה לשקוע....ואני נופלת. לא רואה דבר. אני נופלת ונופלת. זוכרת שחשבתי "אולי זה המוות....פשוט ליפול וליפול לנצח". זוכרת שחשבתי שעכשיו אני צריכה לראות תמונות מהילדות....כמו שהאנשים בסרטים רואים לפני שהם מתים....מעין פלאשבקים. ראיתי תמונה שלי עם האחים שלי מתנדנדת בנדנדה....ואז תמונה שלי בתור ילדה שרה איזה שיר.... ממשיכה ליפול. אני זוכרת שניסיתי להירדם תוך כדי נפילה, כדי להעביר קצת את הזמן.... אז התעוררתי...

לקריאה נוספת והעמקה
13/03/2005 | 19:29 | מאת: דניאלה

קבלי חיזוק ותגידי תודה שזה לא במציאות! דניאלה אין לי מושג בחלומות אבל אני אקח את הספר ואם אמצא משהו אני אעדכן אתך שמרי על עצמך כי מי כן ישמור עלייך.. אני יכולה רק לשמור מרחוק ולתת חיזוק אבל רק את עצמך צרכה לשמור על עצמך! אוהבת דניאלה שתי מיים עם סוכר להרגיע הכל ככה אני עושה שבי תנוחי קראי ספר.. זה עוזר וכתבי לי זה עוזר...

13/03/2005 | 20:35 | מאת: לינוי

את יודעת אצבעונית מתוקה אומרים שמה שחולמים זה בדיוק ההפך!!! הכוונה זה לא יקרה ולא בזמן הקרוב! ברוך ה'....תשמרי על עצמך את ממש צריכה לשמור על עצמך החלום הפחיד אותך אני מניחה.... המוות זה משהווו מפחיד אני חושבת!!!! את לא רוצה שזה יקרה לך אני מאמינה... אז שמרי על עצמךך בבקשה! את חשובה ומאודד.... הילונת מבינה בחלומות קצת אז היא בטח תגיד לך!!! אני רק מסיקה מזהה שאת ממש צריכה לשמור על עצמך! אוהבתת עד אינסוףףףףףףףףףףףףףףף תרגישי טוב מליון חיזוקים וחיבוקים לינוי :-)

אני חושבת שהפצע בבטן משקף את כל כוח החיים שלך זה הכוח הכי עצום שלנו ...אזור הבטן.... ובחלום הוא דימם ואני חושבת שכל מרכז האנרגיה שלך מדמם בגלל כל מה שקורה לך.. אבל לדמם זה גם סוג של מוות ולידה מחדש יש לך הרבה מאוד פחדים.. מן הסתם.. איזה קול שאומר : "עזבי .. זה ממילא לא ילך.." ואת נופלת .. אבל לא הייתה לנפילה הזאת סוף.. משום כך ישנה איזושהי הנחה שאם לא נראה סוף כזה ... ליפול על מנת לבנות את עצמך מחדש.. לפני כל פתיחה יש סגירה .. נפילה יכולה להתפרש גם כלהניח לדברים בצד.. לעזוב את הכל ..להניח .. לוותר לאבד שליטה בידיעה עמוקה שהכל לטובה... ונראה שכך יהיה .. "הממילא זה לא ילך..." קשור בזה יש בזה הרבה מאוד לוותר על שליטה.. כי ברגע שמישהו אומר לך דבר כזה את בכניעה ואת לא יודעת מה יהיה ושם את צריכה לתת את כל האמון שלך להיות בכלום ולראות שאת יוצאת משם לדרך חדשה אמן... המון אהבה יקירה אני מקווה שנרגעת..... ליל מנוחה... :-)

פעם קראתי באיזה ספר שאם אדם חולם שהוא מת, זה סימן שהוא עובר תקופה לא קלה. היה כתוב שהיהדות מאמינה שזה סימן לחיים ארוכים אך אין לכך בסיס... עדיין, הייתי רוצה להתנחם ולחשוב שיש לי עוד הרבה שנים לפניי.... אני לא רוצה למות. תודה על כל החיבוקים! אצבעונית

13/03/2005 | 17:07 | מאת: מולאן

כנראה שהשמחה היתה מוקדמת.. אני לא מאמינה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הייתי כל כך בטוחה שזה יצליח! דניאלה ! סליחה סליחה סליחה ! אני יודעת שהאמנת בי קראתי ת'אימיל שלך עוד שניה בכיתי.. לינוי... לא היה לי מושג. הילה... את ידעת! כמה שידעת.. ראיתי את זה לפי ה"בהצלחה" שלך.. אבל חשבתי שאני יוכיח לך אחרת ... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף הנה מה שקרה.. היתי פתאום רעבה... והבנתי שאני חיבת לאכול.. ואכלתי.. הרבה! אבל לא הקאתי! למרות שזה יכל להיות מאוד קל העניין.. אבל לא! בולמיה- אין מצב! מצדי להיות שמנה! וכן אני ישמין מהיום הזה כמובן.. אבל מה לעשות.. אז זהו אני כנראה חוזרת להרעבה.. אבל עדיין לא ויתרתי לגמרי... פשוט דוחה קצת! לא יודעת .. לא יודעת מה יהיה די! הייתי כל כך מאושרתתתתתתתתתתתתתתתת מה נסגר???????????????????????????????????????????????????????? אני יודעת שאני שולטת בזה אבל אצלי זה פשוט תמיד היה הכל או לא כלום! וברגע שהתחלתי לאכול קצת... ידעתי שעכשיו זה לא כלום ואני הולכת עם הכלום הזה שהוא בעצם הכל..(כל האוכל) עד הסוף.. אוף מה יהיה? למה נכנסתי? יש מצב שאין דרך יציאה.? אוף אז למה? למה אני מרגישה שאני שולטת בזה כל הזמן? ואפילו עכשיו אני מרגישה שאני שולטת בזה.. אני מרגישה שרק משום שאני בחרתי בזה אני חוזרת לה.א.. מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה? HELPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPPP!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אגב נתתי לטל לקרוא היום את ההודעה של מקודם... היא לקחה את זה רגיל כזה ואמרה שהיא באמת מקווה.. את זה אני לא יראה לה.. זה סתם יהיה מטורף נכון? סליחה לכולם סליחה אם למשהי העניין נראה עכשיו מיאש יותר מתמיד אוהבת את כולכם ושונאת את עצמי מולאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

לקריאה נוספת והעמקה
13/03/2005 | 17:25 | מאת: לינוי

מולאןן נשמתיייייייייייייייייייייייייייייי...... אז מה מתוקהההההההה!?אכלת!!!! זה יום היום הראשון שהחלטת שזהוו שאת לא רוצה אבל באמת!!!! והנה את רואה את התוצאות בעצמך יכלת להקיא כמו שאמרת זה פשוט אבל לא החזקת את עצמך וזה מה שחשוב!!! אני חושבת שאת בדרךך יש לך עוד הרבה אבל הרבה מה לעבור אבל זאת כבר התחלה אאיי אפשר להחליט הכול ביום אחד!!!! אני מאמינה שאת תיהי בסדר בע"ה...אל תתאכזבי אל תשכחי שזה היום הראשון שאת מדברת ככה יהיו עוד המוןן ימים!!!.. כדי שתוכלי להוכיח לעצמך שאת יכולה וחוץ מזה שלבד זה יותר קשה! אבל בהצלחה... אוהבת אותךךך עד אינסוף!! שלך לנצח לינוי :-)

13/03/2005 | 19:03 | מאת: מולאן

בא לי למות מאמי אני לא יכולה לסבול את עצמי יותר אני לא יכולה לחיות ככה יותר אני לא יכולה לחיות בכלל אני לא חיה אני מתה אני פה שותה וודקא בטעם אציטון לחתוך אין לי בכלל כח להתעסק עם זה בכיתי בקול הרבצתי לעצמי אני פשוט משתגעת אני משוגעת נמאס לי למה אני לא יכולה להיות נורמאלית היתי בטוחה שיהיה בסדרה כל כך טפשה מה עבר לי בראטש אני חושבת שאני הכי חכמה הכי מיוחדת שאני יודעת יותר טוב מכולם אבל בסופו של דבר הכל אותו חרא החיים האלה חרא ואני לא יכולה לחיות יותר אני לא יכולה ללכת לטיפול ממלא סיבות וחוץ מזה אני פרההההההההההההההההההה מי יקבל אותי לטיפול יצחקו עלי נשבעת שנמאס לי ביקר לי אני נשבעת שאני לא יכולה יותר לא מסוגלת לא רוצה הפרעות אכילה מה הקטע? למה אני לא יכולה להחליט שאני לא רוצה וזהו? לךמה אני? למה דווקא לי זה קורה אני לא רוצה את זה אני רק סובלת כל יום כל היום אני לא מסוגלת יותר די כבררררררררררררר אני לא רוצה את זה אז מה הקטע? למה יש לי משהו שאני לא רוצההההההההההההההההההההההה וזה כן בחירה שלי ואני כן שולטת בזה לא אכפת לי אני יודעת שכן אפחד לא ישכנע אותי אחרת נווווווווווווווווווווו אז למה????????????????????............ בא לי למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו לא רוצה להלחם בזה רוצה שזה ילך וזהו שארני יקום מחר וזה לא יהיה למה זה כל יום קם איתי? מה הקטע? 5 וחצי שניםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם לא יכולתי לקום יום אחד ולשכוח מזה להחליט שזה שטויותתתתתתתתתתתתת למה אני? אני שואלת ברצינותתתתתתתתתתתתת לאפחד במשפחה שלי אין הפרעות אכילה מה הקטעעעעעעעעעעעעעעע למה אני חיבת להיות שונה די כר נמאס לי לאפחד אין כבר כח בשבילי אני משגעת את כל העולם לא לא לא לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא יודעת מה לעשות?????????????????????????????????????????????????????????? אלוהיםםםםםםםםםםםםםם תציל אותי כבררררררררררררררררררררררררררר

לתפוס אותך ולחבק אותך ולומר לך שזה אפשרי לצאת מזה אם רק היית נותנת טיפה בים של אמון .. לא צריך יותר מזה .. אני רק יכולה לומר לך שאני באמת מבינה את הפחדים והדאגות של מה יהיה וכשאמרתי לך בהצלחה זה היה מהמקום של לכבד את הדרך שלך ואני בטוחה שיש בך משהו שהיה רוצה "זהו מספיק!".. ואת רואה שזה לא עובד כך ... כי זה לא קרה ביום אחד ומשום כך לא יקרה ביום אחד לצאת מזה.. צריך לעבור תהליך.. פחות להאשים... יותר לקבל.. יותר להיות ולהסכים .... להבין שיש סוף לדבר הזה רק אם תרפי.. פשוט תרפי!.. ותיעזרי כי מי שרוצה להיות שם עבורך רחוק מלהיות נגדך... אין סוף חיבוקים יקירה וזה לא סוף העולם המון אהבה וליל מנוחה... :-)

14/03/2005 | 13:51 | מאת: מולאן

הילה.. אני מנסה חשוב מה לומר קראתי עכשיו את הכל עוד פעם פשוט עשיתי צחוק מעצמי אין מילים אחרות.. באיזה בטחון רשמתי את הכל.. אני ... ואני... ואני... ואני... ומה אני? כלום! כמה שעות... זהו? זה מה שיכולתי להחזיק? הילה אני חושבת שיש לי בעיה רצינית בראש והיא לא משתנה אפילו אחרי מה שהיה אתמול אני לא מבינה אני באמת באמת לא מבינה למה אני לא יכולה להפסיק וזה??? זה מוזר מה? אם אני באמת ירצה.. פשוט לשכוח שזה קיים.. במלא רב האנשים שמכירים אותי לא יודעים... פשוט לשכוח אני לא ילך בחיים לטיפול.. זה סתם יעשה ביג דיל מכל העניין... שבעצם זה סתם דבר שאני יכולה לפתור לבד מה יגידו לי בטיפול? "את לא שמנה".. מה זה יעזור? אני לא יקשיב לכלום זה סתם ברגע שאני ילך לטיפול זה יעשה כאילו יש בעיה רצינית ואני רוצה לחשוב שזה לא רציני אני חושבת שזה לא רציני.. בקשר למה שאמרת הילה שכשהית מקיאה היית חושבת שאת לא חולה ולא צריכה טיפול.. אני בדיוק ההפך.. כשאני היתי אוכלת ומקיאה הייתי מרגישה חולה ומסכנה ושאני חיבת לטפל בזה ולא יכולה להמשיך ככה שיש לי בעיה נפשית רצינית.. אבל כשאני לא אוכלת אני מרגישה הכי בריאה בעולם לא מרגישה בכלללללללללללללללללללל שיש בעיה. נראה לי שמה שאני מנסה לטפל בו כל הזמן.. הוא לא ההפרעה עצמה אלא העובדה שאני אוכלת זה מה שאני מנסה לנטרל כל הזמן.. כל השיחות שאני עושה לעצמי הם לא "בואי נבריא אנחנו הורסות את הגוף והנפש".. הם יותר הולכות ככה.." אל תאכלי מה את מטומטמת??? תראי איזה בעיות זה עושה לך.. כל הבעיות שלך בחיים זה בגלל שאתת אוכלת!"... ואז אני מסבירה לעצמי יפה מה יקרה אם אני יאכל... ומה יקרה אם לא.. מוזר אבל כשאני כותבת את זה עכשיו... זה באמת נשמע קצת מופרע.. לינוי נשמה שלי רציתי להגיד לך תודה על הכללללללללל מה שרשמת פה וגם באיסי.. את מדהימה.. דניאלה מאמי שלי איזה אימייל יפה כתבת לי... ואני הרגשתי כל כךך רע שאכזבתי.. זה היה פשוט קורע לב לראות מה שרשמת לי... קראתי את זה אחרי שכבר החלטתי שלא.. רוני... חדשה נכון? קראתי מה שרשמת.. אבל כבר מיותר לענות כי את רואה שנפלתי בחזרה לתהום .. בת כמה? מה יש לך? תודה בכל זאת.. וזהו.. שיר ראיתי שכתבת משהו למעלה אני יקרא ויענה לך שם.. אוהבת את כולכן כל כך.. תודה על הכללללללללללללללללללללללללללל

13/03/2005 | 11:31 | מאת: מולאן

אם היו לי זקוקים זה היה הזמן.. אתם לא תאמינו.. זה מוזר אני יודעת.. אז מה אני מוזרה תמיד הייתי.. במיוחד בכל מה שקשור להפרעה.. אז היום..... החלטתי......................................................................................להפסיק! הכי פשוט בעולם..! זה התחיל בפתאומיות! לא היו רמזים לפני יום אחד החלטתי שאני לא יאכל יותר עד שאני יהיה רזה.. מאז היום הזה עברו חמש וחצי שנים! אני עדיין לא רזה! אף פעם לא הרגשתי רזה... למרות שבמבט לאחור אני יודעת טוב מאוד שהיו פעמים שהייתי.. במשך כל הזמן הזה קרו רק 3 פעמים שחשבתי להפסיק.. בפעם הראשונה כי רצו להעיף אותי מהפנימיה ורציתי להתחיל להתפתח..(גובה וציצים..) זה הצליח לכמה שבועות... ההפרעה נשארה בראש.. אך על פני השטח אכלתי נורמאלי ובריא!! ועשיתי המון ספורט.. בפעם השלישית זה היה לכמה שעות.. ועכשיו.. זה פתאומי אני יודעת אבל עוד פעם.. הכל קרה אצלי בפתאומיות.. אני המופרעת אכילה הכי מוזרה שיש! היום החלטתי את זה סופית! החלטתי שאני לא לומדת ונכנסת מזה לדכאון... נשארתי שנה כבר.. אני סובלת יום יום מהרגע שאני קמה בבוקר ועד הרגע שאני הולכת לישון! כל כך הרבה דברים הפסדתי... ורק כי הייתי שמנה מדי בעיני.. היחסים עם כל המשפחה שלי מחורבנים רק בגלל זה! כדי לא לאכול איתם .. אני לא באה אליהם לבית וכשהם בבית אני כל היום בחדר והם מפרשים את זה כשנאה שלי אליהם.. חתכתי ושתיתי והקאתי.. וכל זה בשביל מה? אני אפילו לא רזה הדבר היחיד שיכל להיות טוב בהפרעה הזו.. הוא שאני יהיה רזה ומהר! זה לא קרה.. ואני יודעת שגם אם אני ירזה אני לא ירגיש ככה.. אז למה? שום דבר טוב לא יצא מזה! לא אני לא מתכוונת ללכת לטיפול.. וההנה עכשיו הורדתי לכם את כל ההתלהבות ממה שספרתי עד עכשיו.. אני לא צריכה טיפול! באמת.. זה בום אני יודעת.. אבל זה התחיל בבום... למה שזה לא יגמר ככה? אני יודעת שזה הכל אצלי.. אני החלטתי את הכל אני בחרתי בהפרעה כל יום על פני השפיות! היא לא שולטת בי! אף אחד לא שולט בי! אני אדון לעצמי.. האדם היחיד שאתה יכול לשלוט בו הוא עצמך.. ואני מתכוונת לקחת את זה.. הפעם לצד השני.. לשפיות! רוצה להיות נורמאלית.. כל כך כל כך.. נמאס לי לקלל את עצמי 24 שעות.. אתמול ב-3 בלילה בכיתי כי אני שמנה.. זה קורה כל כך הרבה בזמן האחרון.. אפילו אם באותו יום אני על פחות ממאה קלוריות.. לא רוצה יותר! לא צריכה יותר! היום כבר אכלתי 500 קלוריות.. עם מה ששתיתי והמסטיקים זה כבר 650.. ואני לא יאכל יותר היום.. כי א. אני לא רעבה.. וב. זה בהחלט מספיק.. בתור התחלה זה מצוין אני חושבת! אני יצא היום לעשות ספורט.. הפסקתי לתקופה ארוכה ואני צריכה לחזור לזה.. מאוד מקווה לא להגזים כמו פעם.. אם אני עדיין מרגישה שמנה? ..... כן! אם אני עוד רוצה להרזות?..............שאלה מיותרת.. אבל.. אני עוצרת עכשיו... אני לא מעונינת להרזות בימים הקרובים... אני רק רוצה להתיצב בימים הקרובים ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת לצאת מזה לבד! אני יעדכן בעז"ה בכל יום! תאחלו - לי - בהצלחה...

13/03/2005 | 11:55 | מאת:

יום טוב .. יקירה .... אוהבת המון..... :-)

13/03/2005 | 12:06 | מאת: דניאלה

חולה עלייך אני אגיב אח"כ כי אמרת לי לראות מהר באתי אני אגיב לך אח"כ אין לי זמן אוהבת אותך מאד דניאלה

13/03/2005 | 16:01 | מאת: לינוי

ילדונת מתוקונתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מדהימהההה שליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני שמחה כולכך על מה שאת אומרתתת!!!!!1 ממש!!!! שיהיה לך המוןן בהצלחהההה אני עדיין לא מאמינה!!! אני חושבת שאת בהחלט יכולה אבל עזרהה מן הסתם תוסיף והמוןן אבל את בהתחלה אז תחליטי כבר את מה עדיף!!!! אוהבת המוןןןןןןןןןןןןןןןן גאה בך כולכך! המוןןןןן בהצלחה!!!! שלך לנצח לינוי :-) שבוע טוב!!!!

14/03/2005 | 01:04 | מאת: רוני

מולאן... את לא מכירה אותי אני יחסית חדשה פה, אבל אני הספקתיי לקרוא קצת מה שכתבת פה.... דבר ראשון כל כך מבינה אותך! דבר שני ואני אומרת לך בתור אחת שלא מקיאה ולא נמצאת שנים בתוך החרא הזה שלאף אחד אין שליטה על זה אחרי הכל כולנו אנושיים וברגע שזאת מחלה אין לך שליטה על הנפש ואני יודעת שזה קל להגיד לקבל עזרה אני בעצמי לא מקבלת עזרה... בקיצור אם את חושבת ומאמינה שתוכלי לצאת מזה לבד אני מאחלת לךךך את כל ההצלחהה שבעולםם.... מקווה שתכתבי לי... רונייי..

14/03/2005 | 15:47 | מאת: דניאלה

רונייייייייייי מאמי מה שלומך?? אני מקווה שיותר בסדר ואם עבר יום וחצי בסדר אנחנו בדרך הנכונה.. החייים לא תמיד קלים.. אוהבת אותך מליין שמרי על עצמך אוהבת דניאלה יש לך מסנגר\מייל?? דניאלוש:))

13/03/2005 | 00:15 | מאת: מיואשת

שלום יש לי בעיה של אכילה - אנורקסיה כבר המון שנים אני בתת מישקל ובטיפול ע"י תזונאית אומרים לי שעלי לאכול כמה שיותר ללא הגבלה המון המון קלוריות (אפילו למעלה מ 7000 קלוריות) כי עלי לעלות במישקל דחוף אני נורא מפחדת לאכול הרבה קלוריות מפחדת שמשהו רע ונורא יקרה למרות שזה נאמר ע"י איש מיקצוע שיודע מהו אומר אנא יש כאן מישהו שיצא מהאנורקסיה שיכול לתאר מה עבר עליו ואיך הצליח להתמודד ולתת עידוד האם זה באמת בסדר לאכול הרבה - הפחד מקלוריות לא מפסיק להציק לי ולהטריד מה אתם חושבים שעלי לעשות האם זה באמת בסדר לנסות לאזור אומץ לאכול את הכמויות הגדולות הללו של קלוריות (נאמר לי לאכול זאת לווא דווקא בנפחים גדולים אלא במוצרים עתירי קלוריות כך שמבחינת נפח זה אפשרי לחלוטין) אני גם מפחדת שאעלה במישקל אתרל לאכול הרבה ולא אוכל להפסיק ממש אודה לכל תמיכה , עידוד ושיתוף שלכם מניסיון אישי האם באמת אפשר להחלים לאכול בסוף נורמלי ללא דאגות וחששות וללא פחדים מאוכל והצורך ליספור כל הזמן? האם באמת יש דך לצאת מיזה? זה כבר כל כך הרבה שנים שאני חוששת שזה כבר חזר תיקווה מבחינתי ואני ממש מיואשת ופוחדת אנא עיזרו לי תודה (נ.ב. ממש לא מוכנה לקחת תרופות פסיכיאטריות - כך שזה לא עזרה או אופציה)

לקריאה נוספת והעמקה
13/03/2005 | 07:30 | מאת: דניאלה

מיואשת דבר ראשון את המיואשת אני הייתי מורידה כי אם זה אני, אני לא אתן לך להתייאש. מיואשת יקירה אני לא רוצה לנפץ לך את האשליה אבל אוכל זה לא רעל זה מותר חיוני וקיומי לגוף.. ומה יקרה אם תאכלי.. הפחד מהאוכל ? הפחד שתשמיני? אני הייתי מציעה לך לקחת בינתיים את המשקה שהילונת אח"כ תגיד לך שיש בו המון קלוריות כי אם תתחילי לאכול אוכל בכמויות גדולות את תתחילי עם הבולמוסים(ראיתי את אחותי עם זה) אני יודעת שזה לא ממש מעודד... אבל אני חושבת שאת חייבת את זה לעצמך את מרגישה שאת חייבת לצאת מזה.. אני אגיד לך לא ממש יצאתי מהברוך הזה אני בדרך הנכונה אני כבר בסדר רק עוד קצת ואוכל לאפיין אם באמת... אבל אני עירבוב גם של "אנה" וגם של "מיה" . אני אחזור על זה שוב האוכל הוא לא רעל! אני חושבת תרופות אם את לא תרצי לקחת(גם אני נגד) אז תתחילי לקחת את עצמך בידיים אני יודעת שזה קשה(מי כמוני יודעת) תחשבי נכון אני מציעה לך כל בוקר לעשות יוגה זה נותן לגוף תחושה כל כך טובה כל כך רעננה כל כך המשך יום טוב.. שמתי לב שאת מאד מבינה את עצמך במילים אחרות את מבינה שאת בבעיה כי יש כאלה שמתכחשות לחלה אז אני רואה שאת חזקה ואת תצליחי ... אז בתור התחלה שאת בטיפול תזונאי זה התחלה(את גם פסיכולוגי??) ואת מבינה שאת חייבת לעזור לעצמך.. אז כמו שאמרתי תתחילי עם המשקה שהילונת תגיד לך שיש בו המון קלוריות וככה תתחילי כי אל תתחילי ישר עם המון אוכל כי אז את תהפכי מהר כל כך ל"מיה" עכשיו את אמרת גם על אם אפשר לצאת מזה בואי אני אגיד לך ככה היה לי קרוב משפחה אנורקסיה שמת החודש יש את סבתא שלי שמתה מזה ויש עוד המון עקב המחלה הם מתו.. אבל לעומת זאת יש המון בנות ובנים שיצאו מזה לדוגמא קלאסית הילה אוריאל המהממת שיצאה מזה אז כמו שאני אומרת יש ויש אז אל תקחי את הדוגמאות האלה כמילת מחץ כי יש גם את אחותי שאני חושבת שהיא בסדר ואני שמחה ועוד אחותי שהיא כבר 15 שנה לא עם זה לדעתי היא חזרה אבל זה לא קשור לתגובה שלי והאחים שלי יותר גרוע היה לפני קצת יותר משנה גם הם עם הפרעות אכיהל אני מקווה שהם בחוץ אבל מה שרציתי להגיד לך יש ויש אני נפגעתי מהמחלה הזאת מאד קשה.. אני לא מוכנה שעוד מפשחה תפגעה\תהרס בגלל המחלה.. מתוקה תכתבי זה עוזר... קבלי חיזוק ממני באהבה גדולה דניאלה

13/03/2005 | 11:34 | מאת:

יקרה ואהובה שאת.. להימנע מאוכל הינו סימפטום של אנורקסיה ... אחד הסימפטומים השכיחים כדי להתגבר על זה .. חייבים להחליט החלטה בראש שלא משנה מה .... את הולכת להיות נאמנה לריפוי שלך ואם זה אומר שאת צריכה לאכול 7000 קלוריות את תעשי זאת לפרק זמן מסויים מפני שחייך בסכנה וכדי לגבור על הסכנה הזאת .. יהיה זה הדבר הנכון ביותר לעשות .. זהו החלק הקוסמטי ... כך אני קוראת לזה .. החלק הבעייתי הוא מה שהוביל לכל זה ושם חייב להיות טיפול רציני ומקיף.. או באמצעות פסיכולוג או באמצעות כל שיטה אחרת שתתן את המענה הזה ליכולת שלך להתמודד מול התחושות שלך .. הרצונות שלך.. החלומות שלך מהקום שאת מפסיקה להתכחש לעצמך.. וזוהי בהחלט עבודה שדיאטנית בלבד לא יכולה לעשות איתך.. שאלת אם מישהו יצא מזה .. אני יצאתי מאנורקסיה מאוד חריפה באמצעות קינסילוגיה מוח אחד.. זו השיטה שבפועל גרמה לי לצאת מזה .. על אף שהרבה מאוד מבורות מתנגדים לה אני יכולה לומר לך שבמקביל טופלתי בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה .. הייתי מאושפזת.. ושום דבר לא עזר עד שהתנסיתי בשיטה והיום לכל הדיעות .. עובדתית אני בחוץ.. ולא בזכות הטיפול הקונבנציונאלי במידה וזה מעניין אותך מפני שזו שיטה לא קונבנציונאלית אני ישמח להפנות אותך למספר גורמים אבל כך לפחות אני יצאתי מזה וזה מדהים.... כל אחד מתאים לו דבר אחר .. זה צריך לבוא ממך.. אני רק יכולה לומר לך שהכל נבע מהחיפוש המתמשך שלי לצאת מהפרעות אכילה שכן הייתי גם אנורקסית וגם בולמית בלי שום קשר.. את חייבת לקבל החלטה... לחיות... למות... יש כאן שאלה... ואת חייבת להבין שאם לא תעני לה.. את עשוייה למצוא את עצמך ללא רוח חיים מהר מידי ...וחבל!... כי זוהי ללא ספק מחלה שמובילה לשם... למקרה שיש לך אשליות שלא..... אני מזמינה אותך לכתוב בכל עת... בברכת יום טוב.... המון אהבה הילה :_)

12/03/2005 | 22:57 | מאת: שיר

שבוע טוב ומבורך! קודם כל הילה , הגבת י לך בשרשור למטה, אני אשמח אם תקראי... מולאן, מה שלומך? קודם כל , בינינו, וסליחה על הבוטות, גם ככה את רוצה לעשות לעצמך את כל הדברים הנוראיים שכתבת, אז בינינו, עוד קילו- פחות קילו, הם לא מה שישנו את היחס שלך לעצמך. אולי עוד כמה קילו יכולים להציל אותך פיזית, אבל זה כבר דיון אחר.. כל הדברים שכתבת, הבושה, הרצון למות,לפגוע בעצמך, העצבים, הדכאונות, לא ישתנו עם המשקל שלך, כל תנודה לכאן או לכאן עלולים להחריף אותך. אני לא באה לעבוד עלייך, שתשתמיני, ואז פתאום תהיי שמחה.. ממש לא . אני באה להגיגד לך שאולי הגיע הזמן לגעת בנקודות האמיתיות.כי הם ילוו אותך תמיד, ומנסיון של כולנו הן לא נעלמות אם מתעלמים מהן.. אני בטוחה שאת יודעת את כל הדברים האלה עמוק בפנים ואולי גם אמרו לך אותם מיליון פעמים. זה תלןי בך מתי תפתחי באמת תא הלב להקשיב להם ולהפנים אותם... להקשיב גם לקולות מבחוץ , גום לקולות הפנימיים שמנסים לנקץ לך ואת מדחיקה. אני אשמח לספר לך על עצמי אבל כתתבי פה הרבה היום, ואין לי כל כך זמן כרגע... אבל אני לא שוכחת אותך.. בלי נדר בימים הקרובים... בינתיים שבוע טוב, ואם זה הורס אותךךך אל תישקלי ואולי אפילו תכסי את המראה בחדר שלך... המון אהבה, שיר

13/03/2005 | 02:34 | מאת: מולאן

תודה מאמי.. את כזו מתוקה רגע אז את החלמת?... לא הבנתי.. אני כרגע לא יכולה ממש לחשוב על יציאה ובקשר למראות יש לי3 ענקיות בחדר ... לא נראה לי שאני הולכת לכסות אותם בזמן הקרוב.. אני מרגישה רע כמעט כל הזמן או כי אני אוכלת או כי אני שמנה ואני באמת שמנה ואני לא יכולה לסבול את עצמי כבר לפחות הפסקתי להקיא תודה לאל בזמן האחרון והרבה בזכות הילה הבנתי כמה זה מסוכן וחוץ מזה תמיד היה לי יותר טוב שלא אכלתי אולי עוד מעט אני ילך לטיפול אבל גם אם כן לא מבינה איך בדיוק לעשות את זה ממש לא בא לי להתחיל להחשף עכשיו.. מחכה לספור שלך על עצמך מולאן

13/03/2005 | 02:41 | מאת: מולאן

תודה מאמי.. את כזו מתוקה רגע אז את החלמת?... לא הבנתי.. אני כרגע לא יכולה ממש לחשוב על יציאה ובקשר למראות יש לי3 ענקיות בחדר ... לא נראה לי שאני הולכת לכסות אותם בזמן הקרוב.. אני מרגישה רע כמעט כל הזמן או כי אני אוכלת או כי אני שמנה ואני באמת שמנה ואני לא יכולה לסבול את עצמי כבר לפחות הפסקתי להקיא תודה לאל בזמן האחרון והרבה בזכות הילה הבנתי כמה זה מסוכן וחוץ מזה תמיד היה לי יותר טוב שלא אכלתי אולי עוד מעט אני ילך לטיפול אבל גם אם כן לא מבינה איך בדיוק לעשות את זה ממש לא בא לי להתחיל להחשף עכשיו.. מחכה לספור שלך על עצמך מולאן

13/03/2005 | 07:12 | מאת: דניאלה

בוקר טוב לכולם! מולאן תראי מה השעה שוב??? לא דיברנו לפני כמה ימים על בית הספר??? דניאלה שבוע טוב

12/03/2005 | 22:28 | מאת: דניאלה

היי בנות יש לי שאלה\התייעצות בנוגע תדבר מסויים והוא: אתן בטח זוכרות את הידיד הוירטואלי שהיה לי. אז אם לא אז אפרט עכשיו טוב אז ככה בתקופה של השנה האחרונה היה לי ידיד וירטואלי שעזר לי שכיוון אותי שנתן לי את הכלים לילחם במחלה אם הייתי יודעת איפה הוא היום הייתי מציעה לו לדבר עם אחת ואחת מכן הוא אדם זהב שמוכן לעזור שמוכן לתת לי הוא עשה את זה הוא גרם לי להרגיש רצויה שלאחד אכפת ממני הוא לא תנן לי לעשות כרצוני הוא עשה הסכמים הוא גרם לי להפסיק הוא גרם לי להרגיש טוב עם עצמי אני הייתי רוצה להמשיך להיות בקשר איתו אפילו במיילים רק לדבר איתו משהו.. אז ככה היינו ידידים לא היינו שהוא הכותל שלי הוא גרם לי להרגיש טוב עם עצמי... אני יודעת את התאריך הלידה שלו- כי ביו הולדת שלו רציתי לעשות לו טובה ולהיות נורמלית ליום אחד ופישלתי... יש לי את השם שלו ואיפה הוא גם בידיעה שאמר את האמת.. השאלה היא איך אני יכולה למצוא אותו?? וכאשר אמצא אותו אולי הוא לא ירצה להיות בקשר איתי ... אולי הוא יחשוב שאני משוגעת... אני רוצה להמשיך את הקשר איתו זה חשוב לי מאד... אני רוצה שיגיד לי ניצחת שיגיד לי כל הכבוד שימישך להיות בקשר איתי.... הוא היה איתי בתקופה הכי שפלה... שחברה שלי הכי טובה בגדה בי עם החבר שלי.. זונה כלבה דווקא את שלי!!! חברה טובה.. ההורים במצב לא משו וגם לא היתי תמיד... בתקופה שלא הייתי בבית.. בתקופה הכי רעה שלי הוא היה איתי אני רוצה אותו אני רוצה שיהיה איתי אני צרכה אותו מה לעשות??? מה אתן מציעות לי?? אני חייבת לדעת נמאס לי כבר!!!?!?!?!?! אני אוהבת אותו אכפת לי ממנו ואני חוששת לחיים שלו חלק מהפרידה שלי מה"בחור" כי הוא קינא בידיד וירטואלי כי הוא הצליח לעזור לי.. וכל שיחה שלי איתו הזכרתי אותו כי בזכותו היום אני בדרך החוצה.. הוא קינא הוא בגד הוא ברח פאק אים שונאת אותו חשבתי על זה המון זמן מה אתן מציעות לי לעשות??? שבוע טוב לכולן אוהבת דניאלה "תצחקו לחיים הם יחזירו לכם חיוך" כך הבן זונה אומר.. שילך לקיבינימט ברח לי עזב אותי ונשארתי לבד..

לקריאה נוספת והעמקה
12/03/2005 | 22:44 | מאת: שיר

דניאלה רגע סימיתי לכתוב לך מכתב ארוך וראיתי את זה. שאלה לי אליך: הוא היה ידיד חברי, או מישהו שעזר לך? זה באמת קשר חברי? קשר זוגי? או שזה היה יותר בקשר טיפולי? קשר זוגי זה לא בהכרח שצד אחד מקשיב ועוזר כל הזמן. אולי דווקא בגלל שהוא הוצי א ותך ממצב כל כך קשה הוא יות ר מושיע מאשר בן זוג, שבעיני אמור להיות שווה? יש משהו שעורר את זה שאת רוצה לחזור אליו פתאום?אולי שוב רע לך? אולי את רוצה לסיים עם המחלה, ואת רוצה קשר דומה למה שיהי לכם שיוציא ואתך מזה? את לא חייבת לענות לי עלזה , הכי חשוב שתעני לעצמך, מהמקום הכי עמוק וכנה. אני ודעת שזו אמירה מתנשאית ומעצבנת, אבל צריך ממש להזה ר עם קשרי אינטרנט... כבר שמענו על מקרים שהסתיימיו ברצח (אני מזכירה לך את הנער אופיר רחמים ז"ל), וזה מפחי ד אותי שאת תולה בו תקוות כל כך גדולות... את יכולה ל=אתר אותו דרך האינטרנט? אולי עדיף לך לבנות את זה בהתחךלה ככה, וגם לשלאול אותו ככה, ואז הסכנה להתאכז בגדול, בענק,ה יא יות ר קטנה. ככל שתשקיעי בזה יותר, אם זה לא יעובוד ז ה יהה יות ר מאכזב וקשה.. דניאלה אני אומתרת את הדברים האל הבאמת מתוך דאגה!!! המוןן אהבה שיר

13/03/2005 | 07:16 | מאת: דניאלה

אולי שוב רע לי אולי שוב אני לא יודעת אני רק יודעת שאני חייבת אותו אני רוצה להגיד לו תודה אני רוצה להגיד לו סליחה על האשמות שאשמתי אותו הוא אדם טוב אני יודעת הוא לא סתם היה עוזר לי במשך 10 חודשים ואפילו יותר!! שהכרתי אותו המצב שלי היה חרא והוא בא והושיע אותי כמו שאמרת אני לא יודעת מה לעשות אני חושבת עליו כל כך הרבה אני חוששת מעצמי שאולי אם אני חושבת עליו אולי אני נסוגה אחורה אני לא יודעת מה שאני כן יודעת זה רק שאני חייבת אותו כן ועכשיו! בחיים לא מקבלים מה שרוצים אבל מה שכן אני חייבת את זה לעצמי לפגוש אותו משהו או אפילו רק שיגיד לי שהכל בסדר שאני בדרך החוצה אני רוצה להראות לו את ההיתקדמות שלי. אולי אפילו את ההיתקדמות שעשיתי עשיתי בשבילו ז"א אולי את ההיתקדמות הזאת עשיתי שיחזור אליי כי הוא אדם טוב אני זוכרת את הזה שרצחו אבל אותו אדם אני בטוחה שהוא בסדר גמור שבוע טוב מתוקה דניאלה

13/03/2005 | 07:33 | מאת: ד

שיר מתוקה רציתי גם להגיב על על מה שכתבת עם זה שצריך מאורע מסויים כדי להבין ככה אני קיבלתי את זה עם המוות עם השבירה משפחתית וכ"ו.. אני מקווה שאת קיבלת את זה עם המאורע משמח שזה החתונה באהבה דניאלה

לגבי הידיד.. אני יודעת שבמסגרות האלה הם שומרים על דיסקרטיות ומאוד קשה להשיג קשר עם היועצים וזאת הסיבה שהם אנונימיים מלכתחילה .. אני לא יודעת אם אפשר לברר דבר כזה .. אבל נראה לי שאת צריכה להמשיך הלאה .. ולפרגן לעצמך.. אני יודעת שכולם פה מפרגנים לך... ואוהבים אותך וזה המון ואולי אפשר לברר.. צריך לבדוק במערכת עצמה.. או אפילו להעביר מסר ובמידה והוא מעוניין שיצור איתך קשר... זאת גם אפשרות כי הכל רשום במערכת שלהם במידה ומישהו בסכנה ...... המון אהבה יקירה ..... :-)

12/03/2005 | 20:46 | מאת: *עינת*

שבוע טוב לכולן!

13/03/2005 | 11:57 | מאת:

אני יגיב בערב.... :-)

12/03/2005 | 01:17 | מאת: רוני

כל כך מודה לך על העידוד.... אין לך מושג... דבר שני כן זאת אומרת אני לא שקועה עמוק בזה אני עדיין בשוק שיש לי הפרעות אכילה אני צריכה לצאת מההלם אני עדיין חיה בתחושה "שלי זה לא יקרה"... ואני עכשיו די מודעת לעצמי כי זה טרי וכשזה בהתחלה זה ניתן לשליטה.... אני מקווה שאני יוכל לצאת מזה לבד כי אני חזקה ועברתי המון בחיים באמת התחלתי דף חדש בגיל נורא צעיר יחסית המשפחה שלי התפרקה עברתי דירה ממקום רחוק ואני חושבת שהכל תלוי ברצון אני פשוט צריכה להתחבר לעצמי כדי לפתור את הבעיה אך אם אני יראה שזה רק מחמיר ואני לא מצליחה לצאת מזה אני יערב עוד גורמים כדי לקבל סיוע...

12/03/2005 | 09:57 | מאת: דניאלה

אמרתי לך כמה את חכמה??? בוקר טוב נשמתי אני שמחה שאת מודעת לעצמך ואני שמחה עוד יותר שאת בשליטה כי אני במצב אי שליטה אני אפילו לא היה אכפת מעצמי שידעתי שאני מזיקה לעצמי!!! ולהורים שלי בפרט! רוני מתוקה אני יודעת החיים הם לא פיקניק אבל החיים הם מתנה משמיים שקיבלנו מאלוהים אני לא אדם דתי אבל אני מאמינה שהוא שומר עליינו מלמעלה ועוזר לנו ודרך זה שהיום אני יותר בסדר ובקרוב אני חודש במצב מצויין כמעט (לא רוצה לפתוח פה) רוני אני אתן לך עצה בקש לזה שאני פתאום יש לך בולמוסים.. אם לא אכלת כלום אז זה לא תקף רק אם אכלת באותו היום בסדר (בסדר זה לא מלפפון) אז תשתי מיים או תאכלי ירקות או תלכי לעשות פעילות ספורטיבית וגם תאכלי נכון כי האוכל הוא לא רעל אלא המחלה הנוראית הזאת שגורמת לנו לאי שליטה(אני יודעת את בשליטה) אבל האוכל זה דבר קיומי אנחנו מתקיימים מזה! והאוכל לא דבר רע אוהבת אותך שמרי על עצמך דניאלה:) נ.ב- לכל אחד בחיים יש תקופה שהיא חרא אבל תנסי לקחת את ההיתרונות בה כמו עברת דירה עכשיו יהיו לך חברות חדשות.. ההורים התגרשו תקבלי 2 מתנו(סתם אני צוחקת אבל תנסי מכל דבר בחיים שהוא חרא תנסי להוציא את היתרון-כמוני החבר שלי בגד בי שיקר לי רימה אותי ובסוף השבוע הזה זרק אותי לכלבים שילך ליזדיין החתיכת בן זונה הזה אני כל כך שונאת אותו הוא יודעת את מצבי אבל הכל לטובה אני אומרת הוא כנראה לא היה שווה אותי...) אוהבת אותך דניאלה מליין נשיקותתתת

12/03/2005 | 13:54 | מאת: רוני

דניאלה.... כל כך כיף לדבר עם מישהו שמבין ללבי בנושא כי כל הזמן חשבתי שאני היחידה בעולם שזה קורה לה אבל מסתבר שאני לא לבד ויש עוד אנשים שסובלים ואותו תסמין... רציתי גם לחזק אותך ואם הצלחת חודש תצליחי יותר תזכרי שאין דבר חזק מהרצון והכוח האנושי תתחברי לעצמך וחץ מספורט ועוד דברים שמחיים את הגוף והנפש תנסי לעשות דברים שאת אוהבת לרקוד לצאת דברים שיחברו אותך לעצמך תתלבשי יפה ותלכי עם ראש מורם ותאמיני לי שכבר תתחילי להרגיש יותר טוב... היום היה בסדר... אכלתי חתיכת עוגה קטנה ונס קפה בבוקר המשך היום יהיה בסדר אני מאמינה אני יעדכן אותך בפרטים בהקדם האפשרי.... עוד גבר שהייתי רוצה לשתף אותך זה אהבה יכול להיות שאני לא מוצאת מישהו שכיף לי איתו פשוט אולי כי אני לא יכולה לאהוב מישהו אחר עד שאני לא יהיה שלמה עם עצמי יכול להיות שזה קשור אחד לשני..? אם תתני לי עצות אני ישמח ואם תרצי לדבר ולשתף אני גם פה בשבילך... נשיקות וחיזוקים... רוני :))))

11/03/2005 | 23:41 | מאת: רוני

אוקיי אז אני 1.64 שנית, אני לא מקיאה.... אני מספיק אחראית בשביל להבין את התוצאות ואני יעדיף להיות פרה ברפת ולא להקיא ולגרום נזק בלתי הפיך לגוף... אני פשוט מנסה להתגבר על בעיית התיסכול..חוצמזה שאני יודעת שאני לא שמנה אך עדיין הייתי רוצה לרדת כמה קילוגרמים בשביל ההרגשה הטובה אבל אני עדיין לא מצליחה זה מטורףףף אני יודעת אבל זה כל כך קשה שאני לא יכולה להסביר כמה.. מאיפה את דניאלה...??

12/03/2005 | 00:45 | מאת: דניאלה

אני מהמרכז.. אני רואה שאת חכמה מאד כי אולי אני הגעתי למצב שבו הבנתי לא להקיא אולי בזמן.. את תיקנת אותי שיש לך קשר טוב עם אמך אז זה טוב ואגב- אם לא תספרי לאמא שלך על הבעיה איך היא תפתר??? ורק שתדעי שחרא לנו רק המפשחה איתנו אספר לך משו אחיות שלי והאחים שלי כולם הם הפרעות אכילה סבתא שלי מתה מזה והחודש קרוב משפחה מת מזה רציתי להגיד לך שגם ההורים שלי לא הכי בריאים אבל למרות הכל אנחנו תומכים אחד בשני כי אין כמו המשפחה כמו בדורותי הקוסם מארץ עוץ"אין כמו הבית" אוהבת דניאלה ורוני אני רואה שאת פיקחת... תכתבי זה עוזר...

11/03/2005 | 22:56 | מאת: רוני

אוקיי מבחינתי זה הצ'אנס האחרון... אז ככה, אני בת 16 מירושלים ולפני כחצי שנה עשיתי דיאטה וירדתי כמה קילוגמם ולא הגעתי לתוצאה מספקת זאת אומרת שנשברתי באמצע ואני גם לא כזאת שמנה אגב אני שוקלת 55. ומאז יום אני בדיאטה יומיים אני אוכלת את כל העולם יום לא נוגעת באוכל פתאום מתפרצת על כל האוכל שבעולם וברור שזה לא מרעב אלא מתיסכול וכאב ומ1001 סיבות... ההורים שלי גרושים ואני די עצמאית אני עובדת ויודעת להסתדר לבד ולכן לא ניראה לי נכון להפיל את זה על ההורים שלי שגם ככה תובעים בים של צרות ואני לא חושבת שאני מסוגלת להודות בזה או להתוודות בפני מישהו כי אני חושבת שאני מסמלת אישהו דמות חזקה ואני מפחדת לאכזב את כולם.. עוד משהו שאני בכלל לא יודעת אם זאת אכילה כפייתית או הפרעה כלשהי אני יודעת שזה כל כך מתסכל שאני לא סובלת את עצמי... אני שוקלת בסך הכל 55 ואני מרגישה כמו הר מהלך, הילה אני מבינה שהרבה אנשים סומכים עליך פה ואם תגיבי זה יהיה ממש משמעותי בשבילי כי כבר אין לי למי לפנות....

לקריאה נוספת והעמקה
11/03/2005 | 23:08 | מאת: דניאלה

רוני יקירתי! היי שבת שלום מתוקה אספר לך קצת רקע עליי ואח"כ אייעץ לך בנושא אני בת 18+ כמה חודשים הייתי בתקופה של מיקס גם אנה וגם מיה זה מסובך אצלי.. לדעתי זה אכילה כפייתית לא הזכרת את זה האם את מקיאה??? טוב זה לא רלוואנטי למה שאני ארצה להגיד לך החיים לא תמיד הוגנים.. יש ירידות ויש עליות החיים הם לא פיקניק הכל לא בא בקלות ואוקיי המישקל שלך בסדר גמור אני לא מבינה למה את צרכה לעשות דייאטה מה הגובה שלך?? כמו שהבנתי ממכתבך אם זה לא נכון תתקני אותי את לא בקשר טוב עם אמך?? זה נכון?? זה חלק בעיה של הפרעות אכילה מקשר לקוי עם האמא.. קבלי חיזוק אוהבת דניאלה ושבת שלום תכתבי זה עוזר..

11/03/2005 | 23:47 | מאת: רוני

ושכחתי לציין שהקשר עם אמא הוא יחסית טוב באמת אני די פתוחה איתה ויש ביננו אהבה מאוד גדולה אבל יש לפעמים הקשר באמת לקוי מהסיבה שהיא לפעמים די עסוקה בעצמה מבלי לשים לב ואני לא מאשימה אותה כי בסך הכל באמת היו לה חיים לא קלים ואני באמת לא רוצה להוסיף לה בעיות למטען הנפשי שלה....

13/03/2005 | 11:45 | מאת:

יותר מידי עצמאות לאחת שלא ממזמן הייתה ילדה יותר מידי מטלות ... יש משוואה מאוד פשוטה בחיים וכשלא נענים לה מתרחשות הרבה מאוד תעלומות והרבה מאוד בעיות .. מכל מה שקראתי התיק הזה כבד.. אני לא אומרת שאת היחידה עם התיק הזה אבל יש שלבים בחיים שצריך לעבור והשלב שאני מדברת עליו הוא השלב שבו הורה הוא הורה במשרה מלאה על הילד שלו וכשזה לא קורה בזמן הנכון שם נוצרות הרבה מאוד בעיות של גיבוש עצמי .. ואני חושבת שחלק מהפרעות האכילה שלך קשורת בזה לא ניתן רק להתגבר על זה באמצעות ייעוץ דיאטני או באמצעות הכוחות שלך.. כי להיכנס למחלה.. זה דבר מסובך ביותר ולהיות שם הרבה פעמים מרוב הבנה לא רואים כלום.. קשה להסביר את זה.... אני לא אומרת שאין לך כוחות אבל אני אומרת שיכול להיות שאת לא לגמרי תביני מה קורה לך כי זה מורכב ושם תסתבכי ואני יכולה לומר לך שזה מסכן אותך מכל הבחינות בשורה התחתונה רק עזרה מקצועית תוכל לסייע לך להבהיר להורים שיש לך בעיה.. ולטפל בזה בהקדם האפשרי.. מאחר ויש לך ניצוצות מאוד ברורים להפרעה .. עם הזמן זה רק גודל .. ולכן זה מסוכן לכן חשוב לתפוס את זה בזמן!.... אני מזמינה אותך לכתוב בכל עת.... בברכה יום טוב... המון אהבה הילה :-)

14/03/2005 | 00:53 | מאת: רוני

אין לי מילים לתאר לך כמה אני אומללה... הקטע הוא שאין עם מי לדבר באממתת שאיןן אני גרה עם אמא לבד ויש לה כל כך הרבה צרות היא בעצמה עמוסה נפשית ואני מרגישה שאני לא יכולה להוסיף לה מטען רגשי נוסף... חוצמזה שהכל גורם להכל המחלה משפיעה על הכל והכל משפיע על המחלה אני לא יודעת איך לצאת מהעניין הזה ואיךךך אנשים לעזאזללל לא שמים לבבב זה כל כך שקוף כאילו חוץ מלצעוק את זה אין יותר שקוף מזה... אני חושבת שאף אחד באמת לא מייחס לזה חשיבות כי זה אכילה כפייתית והבעיה שאנשים לא מודעים לכך שאכילה כפייתית זה גם חלק מהמחלה.... מקווה לטוב, ותודה על העזרה... רוני..