פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4268 הודעות
3148 תשובות מומחה
הפורום נסגר
14/02/2005 | 20:02 | מאת: אצבעונית

סתם מחשבה שעלתה לי בראש. (לרגע מרגישה לא נעים לדבר על דברים "שוליים" כשברקע הרוחות סוערות.) פעם נורא אהבתי את הרגעים לפני שהולכים לישון. לשכב במיטה ולהפליג על גבי הדימיון. הייתי יכולה לשכב כמעט שעות ופשוט להמציא לעצמי סיפורים ולרקום חלומות. הייתי מחכה לרגעים האלה, לברוח מכל הדאגות והבעיות ופשוט להיות עם עצמי ועם הסיפורים. עכשיו אני לא מסוגלת ללכת לישון בלי שיש רדיו ברקע. אני חייבת משהו שימלא את השקט אחרת אני עסוקה במחשבות. אותו דבר שפעם כל כך אהבתי עכשיו מעיק עליי. כי המחשבות שעולות עכשיו אינן מהוות מפלט מהשיגרה אלא התמודדות עימה. כל היום אני בורחת, נעזרת באוכל. ובלילה, כשאין מנוס מאשר להתעמת עם עצמי ועם המחשבות- אני מפעילה רדיו. מקשיבה למוסיקה עד שנרדמת. רק כדי לא להקשיב לעצמי. אני לא מסוגלת יותר להמציא לי סיפורים או לחלום בהקיץ. לא מסוגלת להתרכז. בורחת.....ובורחת. כאילו אני מפחדת מעצמי. מפחדת מהמחשבות שלי. כבר לא מחכה ללילה....לפעמים מגיעה מותשת למיטה רק כדי שארדם מיד. בורחת לאוכל. בורחת לשינה. בורחת ממה?

לקריאה נוספת והעמקה
15/02/2005 | 11:58 | מאת:

בעיני חלומות בהקיץ זה הריפוי הכי גדול שיש .. ואת צודקת .. זה באמת מאפשר לברוח.. אני למשל יוצרת מזה .. מציירת מתוך זה ורוקדת מתוך זה וגם כותבת מתוך זה ואני מניחה שלא סתם ציינת את זה כי גם את מתעסקת באומנות לפחות מציירת או מעבר למה שאני יודעת וזה לא פלא שבחרת להשתמש בזה... זה בהחלט חומר טוב !.. כנראה שמוח ימין אצלך דומיננטי זה בדכ קורה לאנשים כמונו יותר מאחרים שהדומננטיות שלהם היא מוח שמאל.. הסקתי זאת ע"פ הציור שלך שכן השמאלים לא חזקים בציור בכלל אני חושבת שדווקא הפתרון שמצאת לעצמך להקשיב למוסיקה .. הוא פתרון נפלא.. יש שלב שאם לא חלומות בהקיץ אז מוסיקה היא תשובה נפלאה כי יש לה כוח לרפא .. אם את לא ידעת אחד הדברים היותר חזקים שמוסיקה ושירים בכלל וגם עצם השירה שיודעים לעשות הוא לאחד בין מוח ימין למוח שמאל וזה אומר לאחד את כל הכוחות שבנו וזה אדיר.. אז בכל מקרה את מקבלת ריפוי מבלי להתכוון ועכשיו שאת יודעת את יכולה להסתכל על זה כך.. ובקשר לחלומות בהקיץ אני מניחה שזה יחזור אלייך ואולי המוסיקה משרתת עכשיו מקום חשוב ביותר בהתפתחות שלך ואת בכלל לא ידעת אז כל שנותר לי לאחל לזמנים של ליל ובכלל הרבה התחזקות וגיבוש עצמי כי בלי לשים לב זה מה שקורה לך... וזה טוב מידי פעם לכבות את הרעש שבפנים כי אנחנו ממילא לא תמיד מסוגלים לשמוע אותו ואם אנחנו מכבים אותו עם מוסיקה .. אזי הרווח כולו שלך הרווחת לך ריפוי. תשתדלי שהמוסיקה תהיה בעלת תוכן לא הרסני מידי כי זה יכול לעשות הפוך. ובקשר ללישון יש הרבה דיסקים למדיטציה .. תרכשי לך אחד כזה בחנויות העידן החדש ותקשיבי לו לפני שאת הולכת לישון אני מניחה שזה יכול להרגיע אותך ולעזור לך בתהליך של הירדמות ושינה המון אהבה אני מחזקת אותך ומאוד אוהבת את מה שכתבת לאור.. תודה.. ואני כן מצליחה לראות שהכל הכל לטובה .. זה קורה לך לאט לאט פשוט תירגעי ותדעי את זה כי זה שם.. את לא רחוקה מזה שיהיה יום נפלא... הילה :-)

14/02/2005 | 19:50 | מאת: אצבעונית

לצערי אני לא יכולה להיכנס לאתר במשך היום, רק בערבים ולכן רק עכשיו התעדכנתי במה שהיה. אני לא יודעת מה להגיד. אני מחפשת משהו חכם או מעודד לומר אבל לא מוצאת. אני יכולה לדבר על החיים והיופי שבהם אבל כשאתה "למטה", כל זה לא מדבר אלייך. אני רק יודעת שאני תמיד שמרתי על ניצוץ של תיקווה. גם ככשכבתי בחדר ובכיתי במשך שעות, זכרתי שיכול להיות אחרת. אני לא יודעת איך מחדירים תיקווה באחר, איך גורמים למישהו להאמין שמשהו יכול להשתנות. אבל הייתי רוצה להגיד לאור, או לכל אחת שמרגישה שאין יותר בשביל מה להלחם שתדבר, שתצעק, שתפנה למישהו. ואולי מה שאור עשתה היה בדיוק זה...לא חושבת שאפשר להלחם במחלה הזאת לבד. אפשר למות לבד, זה כן. אבל אולי אם אין לנו כוח להתמודד, רק נוודא שמישהו מודע לכך, שמישהו ישמור עלינו ברגעים שאנחנו לא יכולות... אור....תחזיקי מעמד. אני באמת באמת מאמינה שאנחנו לא סתם פה. אולי לא תצאי מזה כל כך בקלות, אולי אני לא אצא מזה כל כך בקלות אבל אסור לנו לוותר....כי אז לעולם לא נדע כמה טוב יכול להיות לנו. אוהבת...

לקריאה נוספת והעמקה
15/02/2005 | 11:59 | מאת:

תודה על החיזוק ועל נימת ההארה .... :-) המשך יום נעים.... באהבה הילה

14/02/2005 | 18:26 | מאת:

בסדר כזה ואבדנו .. אני יהיה בקשר יותר מאוחר...

14/02/2005 | 18:53 | מאת: דניאלה

יווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אני רגועה עכשיו טוב אור אני אוהבת אותך ואם את רוצה נעבור את זה ביחד אוהבת והילונת אני שמחה דניאלה

אני מקווה שעכשיו היא תקבל את העזרה שמגיעה לה.. אני בטוחה שזה יקרה ... אבל היא ללא ספק תצטרך לעשות את הבחירות שלה .. אחרי הכל היא זו שמחליטה והשוטרים שידברתי איתם היום פשוט מלאכים הם כל כך היו בסדר שאין לי מילים ואני בטוחה שעכשיו הבנתן שאני לא סתם מקשקשת אלא מתכוונת לכל מילה.. כי כל היום הזה הוקדש לחיפושים אחריה... ואני שמחה שלא מצאנו אותה תלויה אבל ללא ספק היא במצוקה .. חוץ מזה ספרי לי איך את .. המון אהבה הילה :-)

14/02/2005 | 18:14 | מאת: דניאלה

מאיהההההההה אני צרכה לדבר איתך ואור תצרי קשר אוהבת דניאלה

14/02/2005 | 18:26 | מאת: ליאור

דניאלה שלום, האם היה לך איזה קשר עם אור? את מכירה אותה?או יודעת איך ליצור איתה קשר? בבקשה תאמרי להילה אם כן חשוב מאוד

מישהי במקרה התכתבה עם אור במסנגר??.. או שיש לה טלפון שלה זה מאוד חשוב במידה וכן תשאירו לי הודעה פה בדחיפות .... אנחנו מנסים לאתר אותה והיא לא גרה בירושליים כמו שהיא אמרה לי .. והשם שלה זה לא אור כל מישהי שיודעת פרט אחד ולו הקטן ביותר שתכתוב לי למייל או לטלפון 0545298599 [email protected] אני מודה מאוד זה חשוב !

כפי ששמת לב או שאולי פספסתי אותך... אני ממש דואגת לך .. ואולי זה לא מענייני אני הולכת לפי הלב שלי יש לנו את ה ip שלך וזה לא כל כך פשוט לאתר אותך רק שתדעי שמחפשים אותך במשטרה כי אם הזקת לעצמך הייתי רוצה שאת תקבלי את העזרה שמגיעה לך אפילו שתשנאי אותי אחכ אני לא יודעת מה חשבת אתמול כשהשארת את ההודעה שלך אבל שתדעי שכשאת משאירה את זה בפורום אני לא יכולה להישאר לזה אדישה ואם קרה לך משהו אז תעדכני אותי ואם רק רצית שאני ידע שרע לך ושלא קרה שום דבר אז תתקשרי אלי ותגידי לי לכאן או לכאן מה קורה איתך ... כי זה לא מצחיק בכלל .. אחרי הסיפור של גון הפעם החלטתי לפנות לצוות הפורומים .. זה לא מצחיק אותי! יש לך עסק עם אחת שכל הזמן ניסו להתאבד אצלה בבית ואני ממש לא יכולה להתעלם מזה ולתת לך להיעלם גם אם אני יכולה באיזשהי דרך לשלוח לך עזרה ויטב בעבורך אם תתייחסי לזה ברצינות כי את יכולה לקבל עזרה! אם את פוחדת עכשיו אני שמחה ואולי אני מטומטמת כי אם תראי את ההודעה הזאת אולי תברחי אבל אני חייבת להגיע אלייך באיזשהו אופן שתביני שזה לא צחוק ותצרי איתי קשר.. מחכה לך אני גם בבית וגם בפלפון יש לך את המספרים! המון אהבה הילה

14/02/2005 | 17:33 | מאת: דניאלה

אור מתוקה בבקשה אם את רואה את זה תעני בבקשה אור אני יודעת שהחיים חרא בבקשה נעזור אחת לשניה אני מוכנה ללכת איתך יד ביד לאיפה שתפלי גם אני אוהבת אותך אור בבקשהה בבקשההההההההההההההההה תני לי לעזור לך דניאלה אור בבקשה אני מבינה אותך בואי ביחד נעזור אחת לשניה אני לא אתן לך ליפול אני מבטיחה לך דניאלה

הילה יקרה, כל הכבוד על המאמצים שאת עושה? לי לא היה אומץ לזה אולי אור פשוט רוצה לספר כמה היא במצוקה וזו הדרך שלה גם אני הייתי כזו זו הייתה הדרך שלי לספר לעולם שאני במצוקה זה שאיימתי להתאבד ולא ממש התכוונתי לזה, אני מקווה שאור באותו מצב שלי והיא עדיין בין החיים ולא עשתה משהו לעצמה. אור יקרה אם את קוראית את המסר הזה בבקשה רק סימן קטן, את לא חייבת להסביר כלום כולנו כאןדואגים מאוד, בבקשה!!!!!!!! עני לנו. הילה אם צריך עזרה בלחפש או משהו אחר אני בנייד שלי ואת יודעת את המספר. ערב טוב לכולם ליאור

14/02/2005 | 19:39 | מאת:

האמת שאני הרגשתי שהיא הייתה בסדר יחסית ולא התאבדה זה היה לי ברור אבל כן דאגתי כי הייתי קצת מבולבלת ולא רציתי לתת למסרים שלי במה מלאה כי אם לא היה לי ספק והיא הייתה תלוייה אני הייתי מרגישה חרא שלא עשיתי כלום ואני ידעתי שזאת דרך שלה להביע מצוקה אחרי הכל אני הייתי בנעליים האלה וגם אני נהגתי כך כפי שאת מתארת .. הרבה פעמים שאמרתי שאני הולכת להתאבד זה היה פאקה פאקה חברה שלי פעם אמרה לי בזמן שאני הייתי בוכה לה .. "כל הזמן אומרת שזה יקרה לה שהיא עוד שנייה עושה את זה ..אף אחד לא מקשיב עד שזה באמת קורה וכולם בהלם.." כי עד היום היא לא עשתה את זה אני לא יודעת למה אבל משהו בי אמר לי הילה .. תעשי את זה .. תפני לחפש אותה.. והשוטרים אמרו שהיא רזה באופן חולני למדי אז בכל מקרה זה יצא לטובה כי היא תקבל היום עזרה .. היא הייתה בלי עד היום וזהו .. אני מקווה שזה באמת לטובה בעזרת השם אמן.. חוץ מזה שיהיה ערב נעים והמון אהבה :-)

14/02/2005 | 15:38 | מאת: לינוי

יש היום שמש.. נצלווווווווווווו תהנווווווווווווו..... :-) אוהבת עד אינסוף לינוי!!!

14/02/2005 | 15:44 | מאת:

המון אהבה ...... :-)

14/02/2005 | 16:06 | מאת:

ספרי כי עד לא ממזמן גם את עשית משהו רע לעצמך.. מקווה שאת בסדר תעדכני מה קורה איתך.. המון אהבה :-)

14/02/2005 | 16:21 | מאת: דניאלה

יום אהבה שמחחחחחחחחחחחחחחחחחחח בננותתתתתת אוהבת אותכן והילונת גוון בצבא אז היא רק בסוף שבוע... דניאלה

14/02/2005 | 13:48 | מאת:

אני מרגישה שהלכת לישון אתמול אחרי כמה שעות ולא מיד רציתי שתתקשרי אבל היה ברור לי שלא תעשי את זה גם בגלל שאולי התקשרת במשך היום ואני לא עניתי כי הייתי בקופת חולים עם הצילומים של הרגליים שלי ולא השארת מספר לחזור אליו אבל הרגשתי שזאת את ... פעם הבאה אם את רוצה לדבר תשאירי מספר כי אני לא יעשה לך שום רע אני לצורך העניין גם לא מהבולשת כמו שאחותי נוהגת לחשוב.. הכוונה היא טהורה.. וחבל .. נסית להתקשר כמה פעמים ואני לא יכולתי לענות ואחרי ההודעה שהשארת בלילה זה קצת מבאס.. פשוט במסגרות האלה אסור להשאיר פלפונים דלוקים וכל אחהצ הייתי שם... ואני מצטערת שכך יצא אתמול זה בדכ לא קורה... אני מרגישה שאת מדוכדכת אבל אל תנסי להוכיח לי שאני טועה ולפגוע בעצמך היום יש לי הרגשה שקראת את כל ההודעות ואת רואה כמה את חשובה .. תאמיני לי אף אחת לא כותבת סתם .. הבנות פה באמת מרגישות ורוצות בטובתך אפילו שזה פורום אפילו דיטה הצטרפה .. שהיא מקסימה וגם היא הייתה בנעליים האלה והיא יצרה לה חיים יפים אני מבינה בדיוק לאן זה מוביל יש הרבה חושך הרבה בלבול ואי וודאות בחיים שלך היום וזה לא פשוט וזה לא מפתיע זה בסך הכל תהליך טבעי המעבר הזה אני לא ירחיב כי אני לא יודעת מה את רוצה שיהיה גלוי ומה לא אז אני ישאיר את זה כך ואת תביני בדיוק למה אני מתכוונת ... ואני רוצה להסביר לך אולי מה קורה לך עכשיו... היו לך הרבה אכזבות והרבה אי הבנות בגלל מה שסיפרת לי ואולי מה שקרה אתמול לא קשור בזה .. אני לא יודעת עם הרשימה מ"רותם" הגיעה מה שבטוח שלא שלחת לי אותה. אני רוצה לדבר למקום שבו את נמצאת זה לא פשוט לקבל עזרה וזה לא פשוט להחליט שעכשיו כולם מעורבים.. זה לא פשוט בכלל... אני יודעת מה זה לרצות למות.. פתאום ניצב מול עינייך מסך שחור ואת לא רואה מעבר כלום .. אני זוכרת שלפעמים עוד לפני שבכלל הייתי מעיזה לעשות לעצמי משהו הייתי רק מפנטזת על המחשבה שאני מתה.. ותתפלאי לשמוע זה הרגיע אותי כי היה בתוכי כזה רעש שכבר לא הייתי מסוגלת לשמוע ואני לא אתפלא אם זה מה שקורה לך... סיימת עכשיו פרק בחיים .. את יוצאת לחיים חדשים. זה מפחיד .. תאמיני לי זה מפחיד כל אדם.. אני יודעת שהעוצמות משתנות מאחד לאחד אבל תכלס זה מפחיד כי את אף פעם לא יודעת מה יהיה כשההורים נכנסים לתמונה הם בד"כ לא מבינים או שהם מחליטים שהם המבינים הכי גדולים והם בדרך כלל טועים כי כולם רוצים לחשוב שזה מאחור...רק מדברים על זה וזה נגמר זהו אין מה לפחד יותר הסכנה חלפה .. בולשיט!!!! וזה קשה כי את בבית עדיין וזה עוד יותר קשה אם את בבית וכולם עיוורים .. זה היה המקרה שלי עד שיום אחד המורה שלי צעקה על אמא בלי בושה הורידה לי את החולצה והייתי כולי עצמות ואמא שלי באמת חטפה הלם.. איך היא לא ראתה.. איך.... יש דברים שלא רוצים לראות כי זה לאבד שליטה כל אחד מהצד שלו ואין מה לשפוט את זה .. וזה לא עובד ככה בהפרעות אכילה.. אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר ולמעשה תלוי בטיפול הזה שתתחילי ובכל הדרך הזאת והמסע שתהיי בהם כי זה יהיה מאוד משמעותי בהתפתחות שלך ובהבנות שלך כאחד אולי את לא מוכנה אולי זה מוקדם מידי להיכנס למסגרת טיפולית .. אולי את צריכה לחכות .. כי את לא בשלה וצריך לתת לזה את המקום כי לעשות דברים מלחץ זה לא מוביל בכל מקרה למקום טוב אולי את פשוט צריכה להיות בשקט ולהבין מה באמת קורה לך .. אולי יש אנשים היום שאת לא צריכה להיות איתם בקשר כי הם לא מועילים לך אולי את צריכה להתמקד רק במה שעושה לך טוב אם יש דבר כזה היום .. מה את אומרת ??. ואם בא לך למות פשוט תהיי שם אני יודעת שהמאבק בזה רק עושה יותר גרוע ואפילו מגשים את המטרה .. להיות שם מן הסתם יאפשר גם לוותר על זה .. ואני מניחה שזה אולי מה שקרה אתמול.. כל הדיבורים מאוד יפים.. אני מקווה שהברכות שלנו יעזרו.. אנחנו באמת דואגים לך .. המון אהבה וכשתרצי את יכולה לכתוב וגם להתקשר... יום טוב יקירה :-) הילה

14/02/2005 | 16:08 | מאת: לינוי

אור..... אני מקווה שאת בסדר עכשייו.. לפחות יותר בסדר כי בסדר בסדר בטוח שלא קשה לך אני יודעת..!!! אני מסכימה עם מה שהילונת אמרה תחשבי על זה! כולנו פה דואגים לך!!!!! הלוואי ואת בסדר......תרגישי טוב!!! "מוות פתרון סופי לבעיה זמנית"....זמנית-->>שווה למות בשביל בעיה זמנית שאפשר לפתור.. לא לא שווה..יש לך עוד הרבה מה לראות ומה לעבור! אפילו שמאוד קשה לך עכשיו מאוד מאוד קשה..ואת לא רואה כלום עכשיו....תנסי לחשוב בהגיון..במצב הזה זה קשה אבל תנסי ותחשבי על מה שאת רוצה עוד לעשות ובשביל מה שווה לך לחיות... מעבר למסך הזה אני שולחת לך חיבוקים ונשיקות... ומליון ברכות... אוהבת המוןןן עד אינסוף לינוי!!! :-)

14/02/2005 | 00:23 | מאת: שיר

מה שלומך? אני רואה שאת פה... או שהיית לפני כמה דקות. חזרתי עכשיו מהעבודה. הייתי לבד עם הנערות, והן בחנו אותי מכל כיוון אפשרי, וניסו לעשוות לי את המוות.... היה עמוס רגשית... חצופות קטנות... בעקרון איפה שבייתי שנה שעברה היו נערות יות רקשות שעשו דברים יותר גרועים, אבל ערבים מסוג זה זהיה היום הם לא הצ ד הנחמד של העבודה... לא נורא, היו גם דברים טובים... לפחות הן נהנו. מחר נצטרך להגיב וזה יהיה ממש לא כיף. אני צריכה להזכיר לעצי שזה מכל הלב לטובתן, ושזה שהן קצת ירדו עלי לא הופך אותי למדריכה פחות טובה. או שאולי כן, אבל זה עוזר לי להתקדם....

14/02/2005 | 01:24 | מאת:

רק מילה אחת כי אני לא יכולה לכתוב עכשיו רציתי לחזק אותך והכל לטובה זה לא אומר עלייך כלום המון אהבה אני כבר יכתוב מחר לילה טוב : < )

14/02/2005 | 11:13 | מאת: שיר

הילה מתוקה, את לא צריכה להגיב... סתם הייתי צריכה מקום להשאיר את זה לפני שאני הולכת לישון.... ובטח שזה לא חשוב ליד מה שקרה אתמול.... אני מקווה ומתפללת שמישהו (אם לא היא עצמה) תפס את אור. אור, אם את קוראת את זה, המון דאגה ואהבה שלוחים לך... מכל הלב תןדה על הצומי הילה!!!! אל תדאגי לי

שלום בנות, אני מצטערת, אני לא החזקתי מעמד. היום קרה האירוע הזה שאנחנו רגילים לקרוא לו הקש ששבר את גב הגמל. זה קרה לי ואני נשברתי. אז אני הולכת מכאן עכשיו,ואני כותבת לכן את זה באמצע התקף בכי נוראי. אני חייבת ללכת, כי זה לעולם לא יגמר ולעולם לא יפתר, לפחות לא אצלי. רע לי כ"כ תודה בנות לכולכן, דניאלה לינוי והילה- תודה מיוחדת. תחזיקו מעמד אל תישברו כמוני. אני מאחלת לכן את כל הטוב והאושר שהעולם יכול להציע. אני הולכת כי אני לא יכולה לסבול יותר.ביי (ולהתראות) אור.

את הטלפון שלך ואל תעשי את זה כי זה מיותר ואת רק תסבלי אז אין טעם אני מדליקה את הטלפון שלי ואני מקווה שלא תעשי שטויות מחכה.. ואני שולחת לך צבא שלם של מלאכים שישמרו עליך וימנעו בעדך לעשות את השטות הזאת שרק מרחיקה אותך מהחיים עוד יותר ואת ממילא לא תשיגי בזה מה שאת רוצה אוהבת אותך המון :-(

14/02/2005 | 00:17 | מאת: דיטה דניאל

הילה היקרה קשה לתפוס אותך בטלפון אז אודיע לך כאן שאני פותחת סדנה ורוצה שתיהיה האורחת שלי לששה מפגשים בימי שלישי בערב מ19.00 החל מה22 לחודש הזה, האם את יכולה ואת יכולה לצרף עוד חברה מה דעתך, בואי נדבר מחר בטלפון שלך אוהבת דיטה

14/02/2005 | 00:05 | מאת:

בגלגול הזה??? אוף!! אל תעשי שטויות.....

אור יקרה, אני מאמינה שאם פרסמת את המכתב הזה בפורום שלנו, את תקראי את התגובות. אור, יכול להיות שאת אפילו לא יודעת שאני חלק מהפורום, אבל אני זוכרת אותך, וגם אם לא זה לא משנה. כואב לי מאד לראות את המכתב שלך. ולא כואב לי בשבילי, אני אפליו לא מכירה אותך האמיתי, כואב לי באמת עליך. ואם אני שלא מכירה אותך בכלל, והנוכחות שלך לא אמורה להשפיע עלי כל כך מזדעדעת וכל כך כואבת, אז בטח שלך זה צריך לכאוב. את תגידי שזה לא נכון, ושכבר לא אכפת לך ואת עושה את זה לטובת עצמך. אבל ברור לי שאת יודעת אחרת, ושגם אם את באמת מכל הלב רוצה לעשות את זה ויש לך דחף חזק, את יכולה הלתגבר עליו. את יכולה. ואם את צריכה שיזכירו לך את ז ה- אז: את יכולה! אור מקסימה, אני שולחת לך חיבוק גדול ועוטף ואת כל החמימות שבעולם. בקשת שכולם יקדשיו דקה לקרוא את זה, אז הקדשתי אפילו יות רמזה, ואני מצפה לקבל תגובה החזרה! בהמון אהבה ואכפתיות, שיר

14/02/2005 | 00:19 | מאת: לינוי

מה קרה מאמי?! עכשיו אני דואגת...מאוד מאוד....:-( אל תעשי שטויות תחזיקי מעמד.... וספרי מה קרה.... אוהבת עד אינסוף לינוי!!!!

14/02/2005 | 00:27 | מאת: לינוי

אני יודעת שאני ימצא תגובה שלך פה..לפחות במשך השבוע!!!! אני יודעת שקשה לך אבל את לא תעשי את זה..זה ברור לי!!! קשה לך.... לכולנו קשה..... אבל זה לא יפתור אותך מכלום!!! כלוםםםםם!!!!! תתגברי על זה!!!......תחזיקי מעמד ובבקשה אל תעשי שטויות את חשובה.. כולנו פה אוהבות אותך כולכך את יקרה לכולן! שמרי על עצמך!!! אוהבתתתת המוןןןןןן לינוי!

14/02/2005 | 12:39 | מאת: ד

אור נשמתיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מה קרה אני קוראת את זה עכשיו לאיפה את הולכת?? לאן?? אולי אצטרף;) מה קרה מתוקה?? אוהבת עד אין סוף דניאלההההההההההההההההההה ואל תשכחי יש לך אותי תמיד! נשיקות וחיבוקים אוהבת

14/02/2005 | 16:18 | מאת:

אין סיכוי...!!

13/02/2005 | 21:22 | מאת:

זה לא הגיע תנסי להיכנס לאתר ולכתוב לי דרך האתר אין לי מושג למה אבל זה לא הגיע אני משאירה לך שוב את הכתובת הזאת למקרה שהיה טעות [email protected] וחוץ מזה עדכנתי את דניאלוש אז היא תספר לך .. נשיקות הילה :-)

13/02/2005 | 21:51 | מאת: לינוי

אוףףףףףףףף כמה כתבתייייייייייייי :-( וכן ברור שאני ישאל את דניאלוש...שהיא תיכנס למסנגר... הילוש למה שלא תפתחי מסנגר.. בטח לא יהיה לך זמן לזה אבל זה יכול ליהות טוב.. הכול מקרה עם אני יכתוב זה יותר מאוחר.. או אפילו מחר... אוהבת עד אינסוף!!! לינוי! תרגישי טוב אהובתייייי!!! אני מחבקת אותך חזק חזק..את מרגישה!?..חחח אני כן!!!!! המשך ערב טוב... ולילה טוב..... :-)

אבל אם את כותבת תעשי את זה דרך האתר כי אז אין סיבה שזה לא יגיע חברות אנטרנט אחרות יכולות לעשות בעיה אני לא ממש מבינה איך זה עובד אבל זה הדואר של האתר שלי ולא צריכה להיות בעיה אני מקבלת לשם פניות אבל בד"כ דרך האתר ולא מחוץ....כך שזה חשוב לעשות את זה משם.. או לוואלה המעצבנת כי דניאלה שלחה לי לוואלה וזה הגיע. . אז לילה טוב בובתי... יש לי מסנגר אבל הוא עושה לי בעיות גם מאיה המתוקה נכנסה לשם אחת לכמה זמן ואני לא הצלחתי לפתוח אין לי מושג.. אם את רוצה אפשר לנסות אני לא מבטיחה שאני יהיה זמינה כי רוב הזמן הוא מנותק.. אבל את יכולה להשאיר לי את שלך ואני יקרא לך ... אני ינסה לפחות כי זה עושה לי בעיות שאני עד היום לא הצלחתי להבין למה... אז תשאירי לי את הכתובת שלך או כל מי שרוצה ... בכל מקרה לילה טוב נסיכה חלומות פז... :-) הילה

13/02/2005 | 20:22 | מאת: אצבעונית

תמיד רציתי להיות אמא. כשכל החברות שלי התלבטו מה הן רוצות להיות....אני חשבתי על שמות לילדים שיהיו לי. אם התנאים יאפשרו, אני רוצה 5 ילדים. אני באה ממשפחה גדולה ומוצאת המון יתרונות. כשקשה לי ואני מנסה למצוא משהו להאחז בו....אני חושבת על זה. יש רגעים שכלום לא מעניין אותי. לא לימודים, לא חברות, לא אני עצמי....אז אני חושבת על הילדים שיהיו לי.....הם צריכים אמא בריאה. זה נשמע דפוק? כשאני רואה תינוקות קטנים אני ניגשת אליהם (כמובן באישור של האמא :) ) ומשחקת איתם. אני חושבת שבאיזהשהוא מובן אני בודקת את עצמי. איך אני איתם...אם אני קשובה להם..אם אני יודעת איך לטפל בהם. אולי כי חוויתי על בשרי איך אפשר לעשות טעויות עם ילדים, אני מנסה להכין את עצמי. אולי אני רוצה הרבה ילדים כי אני מחפשת סוג של חוויה מתקנת. אולי אני חושבת שדרכם אני אחזיר לעצמי את ילדותי האבודה. אולי אני רוצה להוכיח לעצמי שאני אהייה אמא יותר טובה ממה שאמא שלי הייתי. האמת היא, שהאמהות היא הדבר שאני הכי רוצה אבל גם הכי מפחדת ממנו. כל כך מפחדת לעשות טעויות ויודעת שלפעמים הן נעשות לא במודע. הרי אמא שלי לא רצתה לפגוע בי....היא לא ידעה שאני אתן פרשנות הרסנית למילים שלה. היא לא התכוונה... בתוך תוכי אני יודעת שאני יעשה דברים אחרת, אני יותר רגישה ממנה ועכשיו גם יותר מודעת. אבל הפחד שאחד הילדים שלי יפתח מטענים כלפיי- גדול. פעם שנאתי את עצמי על כך שאני "שונאת" אותה. זה לא מגיע לה. אני לא הבת המושלמת שהיא רצתה....כל הדאגות והעצב שגרמתי לה. עכשיו אני חושבת אחרת. אני יודעת שזה קשר הדדי. היא הכאיבה לי ואני הכאבתי לה. עכשיו אני מנסה להחלים, והיא תחלים יחד איתי. צריכה להתנתק ממנה רגשית. ללמוד לטעות. עד עכשיו לא יכולתי לקחת אחריות על מעשיי כי הם לא היו באמת שלי. הם היו המעשים שחשבתי שאני אמורה לעשות. לא פעלתי לפי הרצון שלי ולכן לא האשמתי או פירגנתי לעצמי. אולי ברגע שאני אפעל לפי רצוני ואעשה טעויות....אלמד לקחת אחריות. קודם על דברים קטנים ואולי בסוף גם על החיים שלי. כרגע הם לא ממש שלי... הבעיה היא שאני מדברת ומדברת ומדברת....מתי אני אתחיל לפעול?

לקריאה נוספת והעמקה
13/02/2005 | 21:17 | מאת:

בואי ואגלה לך סוד.. יש לי תחושה שזה ממש לא סוד בשבילך.. אל תקדימי את המאוחר לבאות אני חושבת שתהיי אמא נפלאה ואני יכולה לומר לך עוד משהו סביר להניח שתהיי אחרת סביר להניח שהיום את מקבלת את אחד השיעורים היותר גדולים שלך בהורות עוד לפני שבכלל זכית למערכת כזאת בזה שאת נלחמת על חייך ועל היכולת שלך להתחבר לילדה שהיית ועל הילדה שבפנים על כל העצב ועל כל מה שזה אומר.. עצם זה שאת בכלל יכולה לנהל דיאלוג עם אמא שלך היום ואת מזהה את הדפוסים את תהיי אחרת בהכרח.. אין שום קשר לאמא טובה או פחות יש מצבים שבהם אנחנו מאשימים את ההורים בד"כ בגיל ההתבגרות וזה משהו שהוא חלק מההתפתחות שלנו כבני אנוש כי אל תשכחי שהם המחנכים הראשונים שלנו וזה משפיע ואין זה אומר לעיתים כהוא זה על היותך אמא לעתיד.. אני בטוחה שאת תגדלי מעל הטעויות של הורייך ואני בטוחה שאת תהיי אחרת ומקסימה אבל הניחי לזה לקרות מתי שזה יקרה לעולם על תרדפי אחרי זה ותחשבי שזה יפתור לך את הבעיות כי זה חמור ...כי את תהיי חייבת להבין שהם לא יכולים להיות המפלט שלך כי להם יהיו חיים נפרדים והם לצורך העניין רק מושאלים לך בתהליך הזה .. אבל זה יכול להיות נפלא ורב אתגרי... ואני מאמינה שזה יקרה בזמן הכי נכון ושזה יעשה לך מאוד טוב... זה מאוד מורכב אי אפשר לצפות מראש מה יהיה ואיך הם ירגישו ... אבל את בהחלט יכולה ללמד אותם על גיבוש עצמי איתן ועל אהבה עצמית רק מהמקום שאת תעניקי כל זאת לעצמך וכמו שאת אומרת מהמקום שאת תהיי בריאה לעולם לא תוכלי להימנע לגמרי מטעויות על אף שאלה יהיו משאלת ליבך כי לצורך העניין אלה מאפשרים לך בסופו של דבר את הלמידה ... מחזקת אותך.. המון אהבה לך יקירתי .. אני לא יודעת אם שמת לב אבל כתבתי לך עוד דברים במורד הדף.. שיהיה ערב נעים .. מחזקת אותך הילה :-)

13/02/2005 | 11:28 | מאת:

אני כותבת לך כאן כי הדף כבר עמוס.. זה בקשר לשם שלך ולתגובה שהשארת לי למטה.. ידעתי שזאת את אבל את יודעת אני תמיד משאירה לי ספק למען השפיות את אמרת לי שאת מזל דגים אופק עקרב אם אני לא טועה .. וזה מאוד חזק לכשעצמו אמרתי לך שהחושים שלך מאוד חזקים ודיברתי איתך על יכולות מדיומליות אבל זה לא רלוונטי לעכשיו וגם אל תנסי לחקור את זה כי זה באמת מוקדם לכל הדיעות .. זה יבוא לך לבד ובהמשך עם הזמן אני יוכל להרחיב .. זה לא נראה לי רלוונטי להיום מפני שאת צעירה .. תהני מזה לגבי השם שלך אמרתי לגבי הרגש שהמהות שלך היא לעשותך שמחה בכל מחיר .. ולהאיר בשלבים מאוחרים יותר את הדרך לאחרים ולהשיב למסלול של שמחה.. ההחלמה שלך תנבע מהמקום הזה ורק משם את תצאי לחיים אחרים .. סביר להניח שיש בך עצב מאוד עמוק.. האתגר הוא לשחרר אותו ולהפוך אותו למשהו מאיר שמח ושובבי אלמנט מתכת שווה רגשות .. את פועלת תמיד מהמקום הזה וזה משהו שיותר מכל אחד אחר יהיה עלייך לחזק ולהעשיר ולתעל אותו למקום חיובי ולכן משם נובעים כל החושים שלך כולם פה יכולים לראות את יכולת האבחנה שלך .. זה משהו מולד אצלך... וגם אצל הילדונת אתם אותו חודש אם אני לא טועה... חודש הבא יום הולדת?? תגידו לי.. זה מאוד מורכב .. אני לא כל כך מרגישה נוח לפרט עוד פרטים בפורום את יודעת למה.. אבל אם תרצי תשאירי לי את המייל שלך כולל הפרטים המדוייקים שלך ואני ישיב לך בהרחבה אצלי במייל .. אני משאירה לך שתי כתובות [email protected] [email protected] ואני חושבת שיש לך פוטנצייאל אדיר ומחוייבות לא פשוטה לבני אנוש לכשתגיע לבגרותך בשיאה. המון אהבה לך יקירתי ושיהיה שבוע טוב.. חוץ מזה .. איך את מרגישה ??..... ספרי לי אוהבת המון :-) הילה

13/02/2005 | 12:23 | מאת: לינוי

מה שלומך יפתיייי??... איך עברה השבת?? אני בסדר...היום אני מרגישה הרבה יותר טוב... טוב אז בקשר לכול מה שכתבת לי.. אני מזל עקרב ואופק דגים...חח..אמרת בדיוק ההפך..אז את מבינה שכבר היה לי יום הולדת..חח כן דיברת איתי על יכולת מדיומלית וכול זה...וגם אמרת שאת לא רוצה להרחיב..וזה מאוד מסקרן אותי..אבל נחכה כמו שאת אומרת חח.. האמת שגם אני מרגישה שיש בי עצב מאוד עמוק.. ואיך אני אמורה להפוך אותו לשמחה....אני לא יודעת...זה ניראה לי לפעמיים בלתי אפשרי.. אבל אין דבר שהוא בלתי אפשרי...אני חושבת! כן ואני מבינה שלא נוח לך לפרט פה.....אני מסכימה איתך... הקטע שאני לא יודעת איך להשתמש במייל...היום אני יראה איך אני חייבת..!!! שם אני ירגיש יותר בנוח להגיד לך הכול... וגם לך להרחיב לי יותר! אני מאוד רוצה שתרחיבי לי על מה שאמרת! עכשיו אני הולכת לקרוא את ההודעה הזאת מליון פעם חח.. הילונת תודה.... אני חולה עלייך אוהבת אותך הכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי..... שבוע טוב.... ויום נפלא..... :-)

13/02/2005 | 14:58 | מאת:

תנסי לראות איך זה עובד.. מחכה לשמוע ממך.. ואני ירחיב.. או שאם תרצי תדברי איתי בטלפון או איך שאת רוצה 0545298599 המון אהבה נסיכה שיהיה לך יום כייף!!! :-) דרך אגב את יכולה להיכנס לאתר שלי ולהיכנס לכפתור של "פינת ייעוץ" לכתוב שם את הפרטים שלך ואז בחלון הלבן את כותבת את המייל ולוחצת על כפתור שלח זה יגיע ישירות אלי... הכתובת http://www.hilauriel.com אוהבת.....

שיהיה לכןןןןן יום נפלא...יש קצת שמש...ממש בקטנה.. אז נצלו! תעזרו לעצמכן...כי כול הכוח טמון אך ורק בנו! שיהיה לכן...שבוע נפלא..וקל!!!... תיהיו חזקות... יהיה טוב...ככה אומרים לא?!... ב"ה.....יהיה....... אוהבת המוןןןןןןןן המוןןןןןןן המוןןןןןןן לינוי!!! :-)

המון אהבה מקסימות ויקרות עד מאוד.. רק רציתי לומר שבירכתי אתכן בקבלת שבת .. כי הרגשתי שאני צריכה לעשות את זה .. אז אני ניגשת לענות ושיהיה לכן יום נפלא.. כן .. יש שמש ואני כל כך שמחה בגלל זה .. היא ללא ספק מצליחה להעלות לי את המורל .. יום טוב נשמות אהובות אוהבת המון :-) הילה

13/02/2005 | 00:56 | מאת: ילדה בצרה

13/02/2005 | 01:08 | מאת:

לילה טוב..... מבטיחה נשיקות ואוהבת המון :-)

13/02/2005 | 01:26 | מאת: ילדה בצרה

11/02/2005 | 23:47 | מאת: pizponet

ביתי כיום בת 4, לאחר לידתה ינקה עד גיל שנה וחצי, במהלך תקופה זו סירבה לאכול מבקבוק ,אח"כ היה קושי להעביר אותה למזון מוצק והצמיחה שלה נפגעה מאד (מאחוזון 60 ירדה ל- 5 ונשארה בו עד היום!) ,הבדיקות ההורמנליות תקינות, צילום כף היד מצביע על צמיחה איטית, באופן טבעי מצב זה הלחיץ אותנו מאד וניסינו לפעול בכל מיני שיטות להגביר את תאבונה והסכמתה לאכול ,לאחרונה דווקא חל שיפור משמעותי במצב והחלטנו במקביל להרפות את המתח והלחץ, אבל המטפלת שלה שהיא גם קרובת משפחה מפעילה עליה הרבה לחץ לאכול (כולל מניעת פרסים) , רציתי לדעת עד כמה המצב עלול להיות משמעותי ומשפיע , איך עלי לנהוג? אני חוששת מבעיות בעתיד.

לקריאה נוספת והעמקה
13/02/2005 | 10:11 | מאת:

אני מצטערת שלא עניתי מוקדם יותר.. חשבתי לעצמי מדוע ילדה בת ארבע מסרבת לאכול .. יש לי כמה תשובות .. והן לא קשורות בהפרעות אכילה כי מה שאתה מתאר רחוק מלהרגיש לי הפרעה כזאת ... התשובה שהכי נראית לי קשורה בלחץ שאתם מפעילים עליה לאכול לילדים יש מנגנון מאוד בריא בכל מה שקשור לאכול גם אם הם יהיו הכי עצובים שבעולם לעומת זאת יש מנגנון אחר שטמון בכולנו כאחד אצל ילדים במיוחד כשמישהו רוצה מאיתנו משהו במיוחד עם אנחנו הילד לצורך העניין תמיד קם ומופיע לו אניסטנקט "הדווקא" אפילו שאנחנו ההורים מאוד דואגים.. קשה לנו לראות את זה אבל זה חלק מלהיות ילד כדי לנסות את ההוויה הראשונית שלו מכל כיוון שהוא להתנסות ולטעות ולהבין ע"י כך מה טוב מה רע .. אסור לנו לתת להכל לגיטימציה כהורים .. אבל לעניין האוכל יש להתייחס רגיל מבלי להכניס למקום הזה יותר מידי מצוקות כי אחרי הכל מדובר בהזנה ...אפשר לאט לאט לגרום למודעות מה נכון לאכול מה לא.. צריך שיהיה כמה שפחות לחץ סביב העניין הזה בכל גיל.. את הדווקא הזה יש גם למבוגרים ובמיוחד לילדים אני פשוט הייתי מרפה ממנה נותנת לה לקבוע מתי לאכול מתי לא כי יכול להיות שהיא פועלת מהמקום הזה מאחר ואני לא מכירה את הסוגייה אני יכולה לומר שזה גם יכול להעיד על אולי מתחים שיש בינך לבין אישתך או לצורך העניין בין כל הנפשות הפועלות .. בד"כ מצבים של מתח ותסכול יכולים למנוע את אנסטנקט הרעב אצל ילדים גם אצל מבוגרים אבל נעזוב את זה... אני חושבת שצריך להעניק לילדה הזאת חופש מרחב והיא תדע מה טוב לה.. לשמחתי בגיל הזה עם מלוא האהבה האנסטנקט הראשוני שלה פועל לטובתה מה שבגילאים מאוחרים יותר השפעת המבוגרים קובעת את ההתנהגות עד לפרק זמן מסויים .. אני מדברת על גיל שמונה ואילך שהוא למעשה ממשיך את מה שהילד חונך על פיו ובמקרה הזה שם היא יכולה לפתח הפרעת אכילה.. גיל ארבע היא עדיין מושפעת מכם ולכן הייתי מניחה וגורמת לה להרגיש הנאה עם אוכל .. הזנה שזה חשוב אבל לא בהגזמה הכל במידה .. כל מה שתעשו עכשיו עד גיל שמונה יכריע את ההתפתחות שלה לכן הניחו לה וזירמו איתה! ברגע שתרפו וזאת התחושה שלי שבדכ לא מטעה אותי אבל אני ישמור לי את הספק אני מבטיחה לכם שיהיה שיפור ויש לי תחושה שאתם מרגישים את זה.. אתה יכול להירגע אין לה הפרעת אכילה אבל אתם יכולים ליצור לה אחת כזאת אם תמשיכו לנדנד לה.. תתמקדו באהבה ללא תנאי .. תתמקדוב העשרה שלה .. תתמקדו בלהיות איתה ולגרום לה שמחה במידה ומקום זה טעון שיפור... במידה ואתם מרגישים שיש בעייתיות שהיא מעבר הייתי מציעה לפנות לטיפול .. קודם כל בחיזוק שלכם כזוג ואחכ בגיבוש המשפחתי שלכם .. אתה בטח שואל על מה אני מדברת אבל אל תשכח שילדים מושפעים מאיתנו המבוגרים ואם אנחנו לא נשמש להם דוגמא הם יעשו מה שמתאים להם ובהגזמה ולא תמיד הם יקחו את זה למקום טוב לכן החינוך חשוב וזה החלק של ההורים וזה חלק מאוד משמעותי בהתפתחות של כל אדם.. אותם תמיד מאשימים וכנראה לא בכדי אבל נעזוב את זה היא רק בת ארבע ברוך השם הייתי מציעה להיות עם היד על הדופק ופשוט להניח להניח להניח אני בטוחה שהילדה הזאת מקסימה וברגע שהיא תראה ביטחון סביב עניין האוכל ורגיעה היא לבד תרצה לאכול .. מתי שזה יתאים לה ומתי שהגוף שלה ישדר לה.. לצורך העניין לא צריך לאכול הרבה מה שקורה מסביב הרבה יותר חשוב.... תנסו ותראו... המון אהבה שבוע טוב :-) הילה

13/02/2005 | 11:45 | מאת:

האם היא ינקה?.... במידה ולא זה יכול ליצור בעיות עם אוכל .. ילד שלא ינק יכול על פי מחקרים לפתח תחושה שההורים לא אוהבים אותו או שהוא אינו ראוי או שאין לו מקום בחיים האלה וזה בהכרח קשור בהזנה אך לא רק במקרה הזה צריך לעבוד איתה על נושא של אהבה בגדול ותכופות להזכיר לה שהיא אהובה גם אם אתם לא תקבלו פידבק על זה.. ככל שתתרגלו איתה רגשות של אהבה מעשים של אהבה וחממה שהיא חשובה ושיש לה מקום הרבה דברים ישתפרו בהתאם.. תנסו לבדוק מה מהדברים האלו קורה ומנת חלקכם ותטפלו בהתאם אם היא ינקה ואם המעבר בין יניקה לאוכל מוצק נעשה בהדרגה זה לא קשור בזה אם המעבר היה חד ללא זמן התרגלות זה יכול ליצור בעיה.... בכל מקרה זה לא סוף העולם ואפשר לטפל בזה וכשהיא תגדל זה יהיה אחרת ... כל אלמנט האהבה שממנו כולם פוחדים ובורחים ונמשכים באותה נשימה חייב להתחזק כי משם זה מתחיל ושם זה נגמר.. כרגע יש פחד הוויתור על הפחד מביא את מקומה של האהבה שהיא יכולה לרפא הכל! יום טוב... הילה

11/02/2005 | 19:26 | מאת: אצבעונית

כל היום אני עסוקה בלברוח. מוצאת עיסוקים שונים, משתדלת להיות בקרבת אנשים. וכשמגיע הרגע בו אני לבד, אני בורחת לאוכל. עושה הכל כדי לא להתמודד. לפעמים אפילו "שוכחת" שמשהו לא בסדר... לפני שבוע הייתי באבחון פסיכיאטרי. אני תמיד דואגל לשמור על חזות חייכנית ומאושרת. אבל כשישבתי מול הפסיכיאטר, לה היה לי כוח לחייך. הוא שאל שאלות על מצב הרוח ועל התפקוד...ובאותו רגע פשוט רציתי לבכות...דבר שלא עשיתי כבר חודשים. הרגשתי כאילו הוא מאלץ אותי להתמודד עם המציאות, מכריח אותי להבין כמה המצב אינו כשורה. הוא כמו ניפץ לי את הבועה ואמר "את חולה". אבל אני לא מרגישה חולה. מבחינה גופנית אני בסדר, ולמרות שאני מודעת לכל ההשלכות...איך אני יכולה לפחד משהו שאני לא רואה? פעם אבא שלי אמר לי שהפחד הוא מנגנון ההגנה החזק ביותר שיש לאדם. ובאמת, אני חושבת שהפעם היחידה בחיי שהיה לי בולמוס רציני ולא הקאתי, היתה כאשר הרגשתי דפיקות בלב והייתי בטוחה שאם אני הולכת להקיא אני חוטפת דום לב. שכבתי עם בטן ענקית במיטה ובכיתי ובכיתי. אבל לא הקאתי כי פחדתי. עכשיו שאני משחזרת את הסיפור הזה אני חושבת שכנראה כן יש בי רצון עז לחיות. אם הייתי מוכנה לקבל את אותה עלייה במשקל שהיא מבחינתי הדבר הנורא ביותר....רק כדי "להישאר בחיים". אז מצד אחד אני לא מאחלת לעצמי בעיות בריאותיות אבל מצד שני....אני כרגע נמצאת במצב "רדום" וצריכה איזה מכה שתנער אותי. צריכה להתעורר ולדעת לנפץ לעצמי את הבועה. איך אני עושה את זה מבלי לחכות שיריצו אותי למיון?

לקריאה נוספת והעמקה
11/02/2005 | 20:22 | מאת: לינוי

אצבעונית מתוקה.... את כבר עושה את זה... בזה שאת אומרת שאת רוצה לחיות... זה אומר הכול... שאכפת לך...ויש לך תקווה ואת מקווה.. וזה הדבר הכי חשוב!! מה שנישאר לך לעשות זה לחשוב על הכול באופן חיובי יותר..... אני לא חושבת שאת רוצה להתעורר רק שתיהי בתחתית.... לחכות עד שיריצו אותך למיון זה יכול ליהות מאוחר מידי..... ואז כבר לא יהיה לך תקווה לא רצון...ובמיוחד לא רצון לחיות! ואז מה תעשי אז???? יהיה לך הרבה יותר קשה לקום... אני שמחה שהפסיכיאטר הזה אמר לך שיש לך בעיה... אפילו שבטח לא רצית לשמוע את זה.... אבל בדר"כ שמישהו מהצד אומר לנו את הדברים זה יותר משפיע ואנחנו מבינים יותר.. אז אולי הוא פקח לך טיפה את העיינים... וגרם לך לצאת מהבועה של "ההכול בסדר"...כביכול! אני מקווה שמעכשיו תתפלי בעצמך ותקחי את עצמך בידיים... ולא תקיאי...ולא רק מתי שאת מרגישה שאת הולכת למות! אלה תמיד....כי עוזר זה לא...ואת יודעת! תמשיכי לכתוב זה יעזור לך מאוד מאוד!... המשך ערב נפלא מקסימונת!!!! אוהבת המוןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןן לינוי! שבת שלום ומבורך!!!! :-)

אבא שלך מאוד חכם... אני גם חושבת שזה המנגנון הכי חזק שלנו .. הפחד לגבי הבולמוס שהכל נשאר בפנים .. אני זוכרת שלי זה היה קורה מתי שהתחיל דימום אני חושבת שהייתי נבהלת ...נאלצתי להישאר עם כל הבליסה כי אני חושבת שבאותם רגעי אמת שיכולתי למות פחדתי למות וכמה שזה ישמע מטורף אפילו שאני לא מאמינה במוות הצלחתי לפחד ממנו גם מפני שאני הבנתי שאני הולכת לסיים את חיי ואני ישלם על כך מחיר כבד בהיותי נשמה בלבד.. אבל נעזוב את זה .. אני חושבת שמה שקרה כשהבליסה נשארה בפנים אני התחלתי להרגיש הרבה עצב השתחרר ממני מה שעד הבליסה לא נתתי לעצמי להרגיש וזה היה מכאיב כי המעברים היו לי חדים אני מספרת לך את זה כי אני חושבת שזה מאוד דומה למה שאת מתארת וזה גם אופטימי כי אנחנו בדכ מומחיות בלטאטא מתחת לשטיח והפעם גם אני וגם את נשארנו להרגיש כי יצר החיים והזיקה להם היה חזק מאיתנו וזה החלק האופטימי.. אני לא אחת אומרת לך שאני מרגישה שאת בתהליך רציני להחלמה כי את נוגעת בדברים שהם נטו החלמה.. אני מצליחה לזהות את זה מתוך כל סך הדברים שאת תמיד בוחרת לומר.. אבל אני יודעת שלא משנה מה... המקום הזה כואב לך... שורף לך... מדמם לך ומרחיק אותך מכל ההווייה .. וזה כואב זה אפילו כאב שאני מצליחה להרגיש מהמעט שאת כותבת לי. אני חושבת שיש לך קונפליקט מאוד גדול ושם זה נופל אצלך.. רוצה /לא רוצה.. רוצה ובאותה נשימה נשאבת למחלה כי היא חזקה ממך לבנתיים הכל עניין של זמן במקרה שלך ככל שאת תתנגדי את תהפכי להיות יותר חזקה עליה ויהיה לך חזקה במקומות שלא ידעת בעבר וזה רק עניין של זמן והרבה סבלנות כי את בדרך לשם לגבי הגוף הפיזיות .. הסכנות הכי גדולות שלי היו כשלא הייתי בתת משקל כשהייתי סהכ במשקל מנימום בטווח הנורמה שם הייתי בסכנה .. כששקלתי ארבעים לא הייתי באותה סכנה .. אני אפילו הרגשתי יותר חזקה ובמקרה שלי זה מעט כי לטענת הרופאים שקלתי הרבה פחות מפאת המהילות שהייתה לי בשתן ואני מטר שבעים זה לא רלוונטי אבל לכאורה הייתי אמורה להיות שם בסכנה כי נשארתי במשקל הזה יותר משנה אולי הייתי אני לא הרגשתי רק לעיתים מאוד רחוקות ההבדל הוא שאז רואים ועכשיו לא .. זה כל ההבדל זה לא משנה את עוצמת הסכנה זה לא שינה לי כלום.. אני ממילא לא הרגשתי ותפקדתי כמו פנתר גם כשנפלתי ולא יכולתי לזוז הייתי במצבים של היפר ואני תפקדתי הרבה יותר מאשר במצבים שהייתי נקלעת אליהם בבולימיה לצורך העניין כך שהפיזיות לא באמת משנה את יכולה להיות שם בסכנה מאוד גדולה.. וזה לא מנחם כי יש משהו באנורקסיה בתדמית שמושך הרבה יותר מהבולימיה במיוחד אם את בולמית כי הרזון הזה גורם לך להרגיש מוצלחות שאין אותה בבולימיה וכולן מדברות על זה וגם אני חוויתי את זה והרגשתי מתוסכלת מזה .. לא סתם במכתב פרידה שכתבתי באתר שלי כתבתי בנימה שקשה לי להיפרד מהתדמית הזאת שאפילו אהבתי אותה ואלה כמובן לא אלא אשליה אחת גדולה שבהסווואה של המחלה את לא יכולה לראות ממטר כי היא שולטת בך את רוצה להיות יותר רזה כי את מרגישה שרק אז יכבדו אותך ואם יש לך את זה כבולמית אז יש לך תבנית אנורקטית למדי ואפילו מסוכנת הרבה יותר מרק בנות שיש להן אנורקסיה למרות שהיום יותר ויותר זה הופך להיות שילוב של שתיהן ולאורך זמן רב יותר את חייבת להבין וזה מה שחשוב שאת בתהליך ואת מטופלת שזה לכשעצמו קלף מאוד חזק בידיים שלך כי זאת ההחלמה שלך ואסור לך לוותר גם אם בא לך לזרוק את הכל לעזעזל ועל אף דעת הקוראים אני ממליצה לך שתחשבי במקביל על הקינסיולוגיה רק מתי שתרגישי כי אני חושבת שבשלבים אחרים בהתפתחות שלך זה יכול לסייע לך המון ולצורך העניין אם יש מישהו שאת מכירה מהאזור שלך והוא מתעסק בשיטה את יכולה ללכת אליו אין עם זה שום בעיה השיטה היא אותה שיטה.. ואני רוצה לחזק אותך .. יבוא יום שאת תוכלי לוותר על המחלה.. את יודעת מתי?... רק מתי שיהיה לה תחליף.. קודם כל תמקדי את זה במחשבה שלך .. כל תחליף יעזור לך לצאת מזה השאלה איזה תחליף... משהו שאת יודעת שיכול לשאוב אותך אליו ולא מסוכן .. תנסי לחשוב על זה ... אל תחכי להיות בסכנה .. מהמקום שאת מדברת כי אם היא תנצח את יכולה לאבד את כל החיים שלך.. תנסי לחשוב על התחליף הזה אולי הציור.. גם אני מציירת ואני יודעת לאן הציור יכול לקחת אותך.. הוא יכול גם להוציא אותך משם על אף שאת אומרת אם רק הייתי יכולה לקחת מכחול במקום להישאב לאוכל ולהקיא את הבליסה חסרת רגשות הזאת .. וזה יכול לקרות אם תמקדי את זה.. אני בעקבות האישפוז שזה למעשה היה החלק הכי חשוב באשפוז... הייתה מישהי שעבדה איתנו עם ציור .. הייתה עוד אחת כמוני מוכשרת בציור והנושא שהמנחה תמיד התמקדה עליו היה לצייר את הרגשות שלנו .. אמרתי לעצמי אבל אני תמיד עושה את זה .. מה שונה .. אני יכולה לומר שההתמקדות הייתה שונה התחלתי לצייר את מה שאני מרגישה על פי עולם דימויים אישי שלי וזה קיבל פנים אחרות ושחרור רב יותר.. הייתי מדברת על זה אחכ ומבינה הרבה דברים .. את יכולה לעשות את זה עם הפסיכיאטר שלך כי אפשר ללמוד מזה המון ואני מחזקת אותך לא נופלת יחד איתך אני רוצה להגיד לך שהסוף הזה שאת רוצה יגיע מברכת אותך המון אהבה לך יקירה שבוע טוב :-) הילה

אני לא דוגלת בזה אבל בגלל שאני הייתי קורבן של זה אני יכולה לומר לך כמה דברים מהמקום הזה וגם בגלל שניצחתי את זה וזה קטע שאני לא לגמרי הצלחתי להבין אבל כנראה יש לזה כוח.. לפעמים עד שאת לא מגיעה לתחתית את לא עולה ... את לא מצליחה לשים לזה סוף.. יש משהו בתחתית שגם באופן פרדוקסלי מאפשרת לך להינות מהחרא.. זה כמו סם.. ורק מהתחתית עשיתי את השינוי הגדול של חיי על אף שזה היה שלב ביניים שיכולתי לאבד בו באותה הנשימה את חיי אני כבר רציתי לספר לך את זה באחת ההודעות ומשום מה נמנעתי מלעשות את זה אבל אני חושבת שזה חשוב לדבר על זה גם אם מאוד מפחיד לראות את זה .. ואולי רק דרך הידרדרות מסויימת את תמצאי את הדרך שלך החוצה אני לא אומרת שזה מה שאת צריכה לעשות אבל מעבר לכל מה שאת אומרת את למעשה אומרת את זה בברור ואני חושבת שכדי לצאת מזה רק התחתית מאפשרת לנו לראות דברים שבמצב צבירה אחר אנחנו פשוט לא רואים או לפחות רואים בשכל בלבד לא מהמקום שזה מחובר לנו רגשית וזה חתיכת הבדל.. אז אני מקווה שלא תזדקקי לה וגם אם אני יגיד לך שזה אסון את הרי תלכי על פי צו המחלה כי זה כרגע מה שמנחה אותך אבל אני יכולה לומר לך שאפילו בשבילים האלה יש מזור ויש דרך יציאה ואני בטוחה שהיא תתגלה לך רק מתי שאת תהיי מוכנה לזה נפשית ורגשית ומכל בחינה שהיא כאחד!!! בהצלחה והמון אהבה ותמשיכי לכתוב אני מחכה לשמוע ממך רוב טוב אהובה :-)

11/02/2005 | 18:14 | מאת: דניאלה

תגידו מישהו יודע מה זאת התרופה טופמקס??? דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה
13/02/2005 | 10:47 | מאת:

אני לא מכירה את זה אבל זה נשמע לי כמו תרופה שמדכאת את הרעב?... אני טועה??... אם זה עניין תשכחי מזה כי מדכאי הרעב יכולים להיות המתכון שלך לקבר במיוחד אם יש בזה אפדרה שזה צמח מאוד מסוכן .. ואת בכל מקרה לא תוכלי להשיג את זה כי אין לזה רשיון אם אני לא טועה ואם עדיין מייצרים את זה תדעי שזה יכול להרוג אותך.. מעבר לזה אני לא מכירה את התרופה.. המון אהבה דניאלוש.. תשמרי עלייך... :-) שבוע טוב הילה

13/02/2005 | 11:09 | מאת: ליאור

דניאלה שלום, טופמקס זו תרופה שבמקור ניתנת לחולי אפילפסיה בהפרעות אכילה משתמשים בה בהפרעות אכילה לאכלניות כפיתיות או לבולמיות במצב קשה, הם מדכאים את מצב הרעב ומאזנים מבחינה נפשית, אני באופן אישי קיבלתי אותם כדי לאזן את מצבי הנפשי והם דירדרו את מצבי ירדתי ל 41 ק"ג ומצבי הנפשי היה מעורער. בבקשה אם את נוטלת את התרופה בבקשי תהיי במעקב פסיכיאטר הדוק, מצבך יכול להיות גרוע מאוד ללא מעקב. יום טוב לך ליאור

13/02/2005 | 11:17 | מאת:

נבהלתי חשבתי שזה מדכא רעב.. :-( איך את מה שלומך?? שבוע טוב אהובה :-) הילה

11/02/2005 | 17:22 | מאת: דניאלה

אני חושבת שזה הסוף שלי... נמאס לי מהכל נמאסססססססססססססססססססססססססססססס שבת שלום

11/02/2005 | 17:37 | מאת: לינוי

דניאלוששששששש זה לא הסוף זה רק ההתחלה..... של כול הדברים הטובים שיקרו לך!!!!!חכי חכי....... מה קרה ספריייייייי אני פה בשבילך שבת שלום אוהבת עד אין סוף... לינוי ועם בא לך אני במסנגר..... :-)

11/02/2005 | 18:10 | מאת: דניאלה

בובה לינוי מתוקה אני חושבת שההורים גילו אני מתה הוא אמר יום ראשון אני מתההההההההההההההה בא לי למותתתתתתתתת אני מפגרת כל כךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך אני אח"כ אכנס אני אפרט לך שם הכל דניאלה

13/02/2005 | 11:04 | מאת:

לרצות למות זה דבר חיובי רציתי לכתוב לך את זה כבר כמה פעמים ולא הייתי מפוקסת אם תהפכי את המוות מהסוף להתחלה תקבלי את המילה "תום" לרצות למות שווה לרצות להיות בתום לב .. וזה הולך ביחד תתפלאי לשמוע תנסי לחשוב בכוח את יכולה להגיע למקום הזה מבלי למות כי המוות לא באמת מסיים דברים כפי שהיית רוצה.. אפשר לסיים כאב בחיים .. אפשר להיות בשמחה בחיים אבל מה אני מבלבלת לך את המוח קשה לך עכשיו וזה כואב לך אני רק יכולה לומר לך שהשבוע מאוד רציתי למות .. אני יספר לך משהו שעבר עלי וזה היה קשקוש כי תכלס אני כבר לא רוצה למות כי שבוע שעבר התחיל רע ונגמר רע.. מפגשים מעצבנים אנשים מהעבר כל מיני זכרונות שהציפו אותי משהו הזוי לחלוטין אני מספרת לך את זה כדי להבין משהו ולא כדי להתבכיין לך כל מה שתכננתי לא יצא לפועל .. אתמול במוצש הייתי אמורה להתחיל קורס עם מי שהיה מורה שלי לפלמנקו לפני עשר שנים ושביקר בארץ לא אחת במסגרת הסטודיו שרקדתי בו בזמנו היה לי מאוד קשה להכין את עצמי ללכת לקורס אחרי כל מה שעברתי אבל החלטתי שאני לא יתן לעבר שלי לשלוט בי ולקראת אמצע השבוע החלטתי שאני הולכת וזה היה בשבילי מאוד משמעותי כי לא וויתרתי לפחד שלי אבל נעזוב את זה כי זה בכל מקרה לא רלוונטי ביום רביעי בלילה נפלתי על הברכיים אחרי דייט מסריח .. פשוט לא הייתי מפוקסת ולצורך הענין הייתי צריכה להסתמך על התחושות שלי כי היה ברור לי שזה לא זה זאת הפעם השלישית בחודשיים האלה והחמישית בחצי שנה האחרונה שנפלתי על הברכיים.. וכנראה לא סתם פשוט כשאני בחוסר מיקוד זה מה שקורה לי תמיד רק שהפעם הימנית שלי התנפחה ואני בקושי יכולה ללכת .. והצד השמאלי העליון גם כן לא זז.. בשביל זה גם לא כתבתי אז לרקוד לא הלכתי וזה תסכל אותי כי זה המקום היחידי בחיים שלי שאני מרגישה בו בבית ושהבית הזה אף פעם לא נמצא ואף פעם לא זורם כי הייעוד שלי או השד יודע מה לא קשור בתחום הזה ... תמיד עם הרבה מאבקים.. וזה מייאש במיוחד שהמהות שלי קשורה בבמה אז השבוע הזה ישב על הרבה תסכולים אחרים והכל התפוצץ ורציתי למות כי אני חשופה הרבה יותר אני גם לא לוקחת כדורים עכשיו אז ז'וק מבחינתי זה כמו לחשוב בטעות שהוא פיל למה אני מספרת לך את זה .. כי רציתי להיות בתום.. היה בי הרבה רעש ולא יכולתי להיות בשקט אני רוצה שתדעי שלרצות למות הביא אותי למקום שהבנתי הפעם גם בלב שאני צריכה להניח לדברים פשוט להניח ואפילו לוותר.. ברגע שעשיתי את זה.. הרבה לחץ ירד ממני והיום אני כבר הרבה יותר טוב.. וזה באמת קשור בלהוריד את הלחץ להבין שיש סדר נעלה לדברים.. ושכשרוצים למות קשור בזה שאנחנו לא מקבלים באמת את ההווייה שלנו .. אז אני שולחת לך המון חיזוקים וחיבוקים והמון המון אהבה את לא לבד מבחינתי ואם את צריכה משהו את יודעת שאת יכולה גם להתקשר שבוע טוב מקסימה.. :-) הילה

13/02/2005 | 13:47 | מאת: ד

אוהבת עד אין סוףףףףףףףףףףףףףףףףףף דניאלה

11/02/2005 | 12:26 | מאת: עדי קינסיולוגיה

תקווה ליום חדש הימים הבאים יהיו מאירים במידה ותרצה להאירם. אין כל סיבה לכך שתישא את קדרות העבר אתך. ההווה הוא התנסות נפלאה וחדשה הנותנת בידיך את כל האפשרויות להפוך את חייך בדיוק למה שאתה חפץ. היום הוא התחלה של שמחה חדשה כיוון חדש, קשרים חדשים. היום הוא היום בו תזכיר לעצמך שיש בידיך את כל הכוח והעוצמה הדרושים לך כדי להחדיר לחייך חדווה, אהבה, ואושר. היום הוא היום שבו תתחיל להבין את עצמך ותתן לעצמך את האהבה והסבלנות להן אתה זקוק. היום הוא היום בו תצעד קדימה לקראת השחר המפציע בחייך. שבת שלום לכל מי שקראת והרבה תקווה לימים טובים עם שמים כחולים ובהירים ולך הילה הרבה כוחות והצלחה בעשייה המופלאה שלך שלך עדי

11/02/2005 | 13:22 | מאת:

אני אוהבת אותך ואת מירב הברכות הנפלאות שאיחלת לנו שידלפקו על דלתך באותה מידה שווה בשווה להאיר את יומך להעצמה אישית ולהגשמה מרהיבה תודה על כל העזרה והאכפתיות המון אהבה שבת שלום ומבורך גם לך _ : _ ** ** * V הילה

11/02/2005 | 13:37 | מאת: דניאלה

שבת שלום גם לך מאמי ושבת שלום לכוםל דניאלה

11/02/2005 | 00:55 | מאת: מישהי מהפורום

שלום עדי, כהמ בערך עולה הטיפול? (לפגישה). כמה זמן בערל הוא עורך? האם מדוב רבדבורים או במשהו פיזי? תודה

11/02/2005 | 12:04 | מאת: עדי קינסיולוגיה

מישהי צוהריים טובים אשמח לענות לך על שאלות אנא צלצלי לנייד שלי 0525374891 שיהיה לך יום טוב שבת שלום לכולן עדי

18/02/2005 | 11:48 | מאת: עדי קינסיולוגיה

היי טיפול בקינסיולוגיה עולה 150 שקלים הטיפול לוקח בממוצע שעה וחצי. זהו טיפול שמשלב בתוכו עבודה על תחום ריגשי פיסי ומנטלי כל מה שצריך על מנת ליצור שינוי וצעידה קדימה אל מקום טוב יותר שבת שלום עדי 0525374891

11/02/2005 | 00:32 | מאת: אצבעונית

אני דואגת להבריח את כולם... אני חושבת שבתת מודע אני מנסה לגרום לעצמי להישאר לבד. רק אני והאוכל. אתמול הייתי ברמב"ם. אני מנסה למצוא לעצמי מסגרת שתתאים. בין כל הבדיקות והאבחונים האחות גם שקלה אותי. בהתחלה הבטחתי לעצמי שאני לא אסתכל...אבל נשברתי. לא אהבתי את מה שראיתי....ואז מגיע השלב של התירוצים: אני אחרי ארוחת בוקר, אני עם נעליים וחולצה גדולה....כל השטויות האלה. אני יודעת שהמשקל הוא לא העיקר.....אבל ברגעים כאלה אני שוכחת את כל העבודה העצמית ומתרכזת בגוף... אני חושבת שהמחלה משחקת בי. דווקא ברגעים שאני מרגישה התקדמות מסוימת, קורה משהו שגורם לי ישר לרצות להילחם בגוף.אומרים "שני צעדים קדימה, אחד אחורה"....אני לא בטוחה שזה עובד ככה אצלי. אני חייבת מסגרת. קצת מאבדת את עצמי בזמן האחרון...אני אומנם מנסה לגלות מה מעניין אותי, מה גורם לי הנאה. אבל ככל שעובר הזמן, אני נעשית פחות ופחות בטוחה שקיים משהו אשר משתווה בעוצמתו לאוכל והדברים שהוא נותן לי. אני אוהבת לצייר. זה מרגיע אותי ונותן לי שקט ממחשבות. אבל כשאני מנסה לחשוב על מצב בו אני "אתפוס" עיפרון במקום להקיא......זה כמו לאכול קרקר יבש במקום עוגת קצפת (ניסיתי לחשוב על דימוי מתחום האוכל,אולי כי זה מדבר לכולן). מקווה שהבנתן. בימים האחרונים מרגישה קצת חלשה. אולי הגוף מנסה להגיד לי משהו....אבל בעצם, ממתי אני מקשיבה לו... תודה לכל אחת ואחת שקוראת את מה שאני כותבת.... פעם הייתי מדברת אל קירות....זה לא הוביל אותי רחוק. אין תחליף לאוזן קשבת תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

תמיד התפעלתי מהכתיבה שלך את כותבת מאוד שונה ומיוחד.. זה מעיד הרבה על התבונה שלך ועל הראייה הרחבה שלך אפילו שקשה לך רואים זאת אני מרגישה את זה גם לגבי גון לפחות מהאופן שבו אתן כותבות .. אחרות אף פעם לא כותבות ככה ואתן בוחרות שכן... על אף שכולכן אנטלגנטיות ומוכשרות בצורה בלתי רגילה אני שמחה שכתבת ...הרבה זמן לא יצא לי להגיב ברצינות למה שאת כותבת כי בחרת שלא לכתוב רק רציתי להגיד לך שזהו אי אפשר לשכוח אותך יותר על אף שאני לא יודעת מהו שמך אבל למען האמת אצבעונית הוא שם נחמד ממש.... אני לא יודעת אם את מודעת לזה אבל אני כן מצליחה לראות שינוי בגישה שלך על אף הקושי שלך וזה מאוד שימח אותי לקרוא את זה ... ואני רציתי להגיד לך .. את מדברת הרבה על שינוי.. אני מרגישה את המאבקים שלך ואת הרצון להשתנות לעיתים השינוי זה הדבר הכי קשה שיש גם הדרך להשיג אותו ... אבל תמיד תזכרי שהדרך הזאת היא מתנה מאוד גדולה על אף הקושי כי יש לך אפשרות יוצאת דופן באמת ללמוד על עצמך הרבה דברים ... ותמיד תזכרי שזהו תהליך לא פשוט.. תתמקדי בזה שאת מעניקה לעצמך היום מתנה אדירה בעצם המוכנות שלך לשינוי ויבוא יום שזה יקרה אני מבטיחה לך עם כל ההשתדלות שלך אי אפשר שזה לא יקרה באמת .. את צריכה לזכור .. לפחות מתוך הכרות שלי והזיכרון שלי שכשהייתי נשקלת.. פיתחתי לעצמי כל מיני טריקים שמאוד עזרו לי .. חינכתי את עצמי לחשוב שאני שוקלת שמונים נניח וזה היה ברמת אוטוסוגסטיה ידעתי שלא משנה מה... שמונים זה המקסימום שלי .. שמן רזה לא משנה זה קרה לי רק בשלב מאוחר אבל אחכ זה עזר לי באופן סופי לצאת מזה בגלל שהמשקל אצלי היה מאוד בעייתי ברמת התפיסה ודווקא בגלל שאני כל הזמן חתרתי להשיג משקלים נמוכים וזה לא תמיד קרה בקצב שהייתי רוצה.. הרבה פעמים זה עזר לי להגיע למשקל שפוי שאני גם אלמד להסתכל עליו באור אחר שונה ממה שבדכ המחלה מסגלת אותך לראות כך שבגלל שהייתי עובדת על עצמי כל כך חזק ברמה של עד כדי כך לחשוב שאני שוקלת לצורך הגזמה מאה קילו אחכ שהייתי נשקלת קרה משהו .. משהו בתפיסה שלי פתאום השתנה ויכולתי להירגע מהמשקלים שהייתי רואה על אף שהם בעצם היו נמוכים .. המחלה לא איפשרה לי לראות אותם והאוטוסוגסטיה של להגיד לעצמי ולכולם שאני שוקלת שמונים אפילו שזאת הייתה בדיחה לי זה מאוד עזר כי הלחץ ירד לי שחס וחלילה לא השגתי את המשקל שרציתי במהירות מסויימת אלא משהו שהוא יותר טבעי ובריא . הלחץ מהמשקל ירד בעקבות החשיבה המסויימת הזאת .. האכזבות ירדו כי הציפיות ירדו.. אינני יודעת אם זה משהו שיכול לעזור לך זה משהו שאני פתחתי לעצמי בשבילי המשקל היה השטן אני חושבת שזה היה הפחד הכי גדול שלי לאבד שליטה בשבילי לחשוב שאני שוקלת הרבה היה לאבד את השליטה וגם לדעת באיזשהו תא שזה לא באמת נכון ולכן זה גם היה מרגיע ולא רק מאיים זה היה בשבילי להתמודד עם הפחד שלי ומאיזשהו מקום אין לי מושג מהיכן כי אף פעם לא שמעתי על זה עלי זה עבד וזה עדיין עובד כי אני יכולה לראות היום את המשקל שלי בעיניים שפויות ועד היום.. היום אני שוקלת 67 ואם מישהו שואל אותי אני אומרת לו שאני שוקלת מעל שבעים וזה עושה לי טוב כי פסיכולוגית זה גורם לי להרגיש יותר בנוח עם עצמי דווקא בגלל שבאמת מהמקום החולה... רציתי להשיג משקל נמוך.. לשכנע את עצמי שזאת המציאות ולגלות אחכ מציאות שהיא יותר נעימה לי מבחינתי זה טריק שעובד לפחות לגבי .. וזה גם תרגיל חשוב בלי שום קשר לשום דבר שאמרתי כל אחד מגיע בסופו של דבר למה שמתאים לו גם אם למישהו אחר זה לא באמת נראה וזה עניין של תהליך אחרי הכל .. יכול להיות שהדברים שאני יאמר לך היום יעוררו בך פלצות אבל זה היה התהליך שאני עברתי ויכול להיות שגם יקרו דברים וכבר קורים שמובילים אותך להחלמה ולריפוי שלך וזה מה שחשוב אני מחזקת אותך ומאחלת לך מכל ליבי רוב טוב והרבה בריאות את לא לבד מבחינתי המון אהבה יקירה ואהובה \שיהיה שבת שלום ומבורך :-) הילה

11/02/2005 | 13:25 | מאת: דניאלה

קבלי חיזוק מתוקה אוהבת דניאלה

11/02/2005 | 16:25 | מאת: לינוי

גם מימני...... חיבוקים ונשיקות!!!!! ומליון חיזוקים!!!! המון אהבה.... לינוי! שבת שלום

10/02/2005 | 20:47 | מאת:

נכנסתי לברך אתכן/ם שכן אני לא בטוחה שאני יכולה להגיב להודעות עד למוצאי שבת או אפילו יום ראשון .. מפאת שלא יתאפשר לי רציתי לחזק אתכן בכל התהליכים שאתן עוברות אם קראתן את התגובות שלי אני חושבת שזה מאוד חשוב כל מה שקורה לכן במיוחד עכשיו וכמו תינוק בסוף תלכו והרבה מעבר... תשתדלו לנוח מהכל כי אחרי הכל לשם כך נועדה השבת . וממני דורשת בשלומכן/ם רוב ברכה וכל טוב אוהבת המון שבת שלום ומבורך :-) הילה

10/02/2005 | 23:51 | מאת: שיר

הילה מותק מה שלומך? קראתי את שרשרת התגובות על ההודעה של תמר. אני לא יודעת מה כתוב בה אבל אני יכולה לנחש את הרעיון הכללי מהתגובות... שתדעי לך שלנו ברור שאת פה מהכוונות הכי כנות וטהורות, ושלא באת לעשות פרסום לאף אחד. הבעיה (שהיא גם היתרון) באינטרנט שזה כלי שאשכרה פתוח לכל העולם, וכל העולם מותר לו להגיד מה שבא לו. לכן יש מנהל\ת לכל פורום, שיש בידו לסנן מה יכנס ומה לא. אפשר לדמות אותך ל'ראש המשפחה ' שלנו, ואת קובעת פה את הגבולות- גם הפנימיים וגם החיצוניים. זה בטח קשה, כי את באה באמת ממקום אישי, ולא ממקום מקצועי, עם דיסטנס מסויים, אז גם כל ביקורת לדעתי יותר חודרת פנימה. אבל- אין עליך|! אני (ואני יודעת שעוד המון אנשים פה) מעריכה מכל הלב את מה שאת עושה, וסליחה, שירגעו כולם. לכי עם האמת שלך עד הסוף. בכל מקרה כשמנסים לרצות את כולם זה לא עובד, אז לפחות תעשי את מה שאת מאמינה בו ומה שאת מעולה בו. שתהיה לך שבת של המון שלום והמון שלמות, נשיקות וחיבוקים,שיר.

אם זה השם שלך את אכן שיר מאוד גדול ורב עוצמה פה בפורום ובמיוחד בשבילי תודה על החיזוקים ועל הכל את מקסימה אמיתית האמת שהבנות פה מדהימות אחת אחת ומזה אני שואבת את הכוח וזה המון בשבילי כל אחת ביחודיותה המופלאה בעיני עצם זה שאני בכלל מסוגלת היום לנהל עם כל אחת מכן דיאלוג ועוד לעזור זה המלכות מבחינתי השגתי את שלי מה שפעם ברחתי כי קינאתי בבנות שהן יותר רזות ממני או יותר מוצלחות ממני תמיד נזקקתי להשוואות כי לא הייתי מסוגלת לקבל או להעריך את עצמי כפי שאני לא פחות לא יותר שווה בשווה אתן בטח מכירות את זה.. היום זה פשוט כבר לא עושה לי כלום אני רק יכולה לכאוב שזה היה וזה הכל..... אבל זה היה !!!! וזההחלק החשוב ואני הבטחתי לעצמי אחרי הכל שאני פשוט מוחקת ולא מגיבה להודעות האלה כי הן גורמות לי לבכות ולפעמים אני באמת מרגישה שזה נובע מרוע או בגלל שיש פה יותר מידי אהבה שאנשים חוטפים אלרגיה מזה .. אני לא באמת יודעת וזה לא חשוב ולא משנה כי מה שאני אמורה לעשות פה אני עושה לראשונה בתחושה של הצלחה רבה ....אני אמורה למחוק ולא להתייחס במקרים כאלה ובזה נגמר העניין מה שבכל מקרה אני מורשית לעשות הגבתי מפני שהרגשתי שתמר לא באמת מבינה ולא בהכרח הרגשתי שיש לה כוונות רעות אבל זה יושב כבר על כמה תגובות שהן לא לעניין ושהן רק מעידות על בורות ואני בטוחה שתמר אפילו לא קראה עד הסוף את ההודעה של הקופת חולים אפילו שהיא אמרה שהיא קוראת אני לא באמת מאמינה לה כי היא הייתה מגיבה אחרת אם היא הייתה קוראת עד הסוף .. אין לי הסבר אחר.. אבל שוב זה לא משנה אני לא מרגישה לא בסדר ממש לא אני לראשונה בחיים שלי נאבקת על שלי לראשונה בחיים שלי אני הולכת לפי הלב שלי ולצורך העניין מה שאנשים אחרים חושבים הוא לרלוונטי לא מפני שדעתם אינה חשובה אלא מפני שהיא חשובה בדיוק כמו שדעתי שלי חשובה הרבה שנים חייתי לפי מה שאחרים חושבים והתעלמתי מהדעות של עצמי .. חטאתי בזה והתייסרתי על זה .. אין סיכוי שזה יקרה היום גם לא בהודעות חולין שרצות אחת לכמה זמן פה בפורום.. עצם זה שאני בכלל מגיבה זה גם המון פעם בלעתי ושתקתי וגם אחר כך מן הסתם הלכתי להקיא אני לא מתכוונת יותר להקיא שום אדם מתוכי או שום כעס אני יאמר את שלי גם אם למישהו זה לא יראה כל עוד לא רצחתי וכל עוד אני נאמנה למצווה "זה הנותן בריא" באהבה ובטוהר כי זה המקום שלי ומי שמכיר אותי יעיד על כך ואינני זקוקה לאישורים זאת אני ... ואני וכמו שתמר אמרה והרבה אחרים כולם בעלי זכות להשמיע את דעותיהם רק שנורא מענין שאת הדיעות שלהם כן מותר להשמיע ובאותה נשימה לפסול דיעות של אחרים כי משום מה הדיעות של האחרים לא חשובות... כי שלהם אולי תורה מסיני ....אלוהים אולי ?! איזו צביעות למען השם אנשים כל כך עיוורים אבל זאת לא בעיה שלי אני ברוך השם עושה על עצמי עבודה בתור היותי בת אנוש וזה מבחינתי מספיק.. אלוהים רואה כל שומע הכל ויודע הכל ומבחינתי זה כשלעמצמו נכתב בספר החיים .. הוא יודע... ולא איכפת לי לצורך העניין כי זה באמת לא מעיד עלי כהוא זה .. וזהו יקירה ואהובה אני מקווה ששלומך טוב יותר אני מברכת אותך מכל הלב בשבת שלום ומנוחה ונשתמע .. אני פה בכל עניין שתרצי תרגישי חופשי המון חיזוקים וחיבוקים אוהבת מליון :-) הילה

מחכה לכן הודעה במייל ממני \ אני מאוד מקווה כי יש בעיות בדואר אז תבדקו ותעדכנו אם לא קיבלתן המון אהבה מתוקות וערב נעים :-) הילה

10/02/2005 | 22:38 | מאת: אלינור

10/02/2005 | 23:24 | מאת: *עינת*

אני אשיב עליו מחר, זזתי לישון כי אני כבר מתמוטטת... לילה טוב אהובה!

10/02/2005 | 14:03 | מאת:

אני מצטערת התגובה שלך לא התאימה לדיאלוג שמתנהל פה... שיהיה לך כל טוב יש בנות שצריכות עזרה אני ממליצה רק על מי שאני מכירה אני לעולם לא ימליץ על מי שאני לא מכירה הילה

לקריאה נוספת והעמקה
10/02/2005 | 14:15 | מאת:

כשמישהי פונה לעזרה בקופת חולים ואומרים לה שהיא צריכה לשקול 95 או לא לשקול כדי לקבל עזרה אז אני חשבת שמישהו קצת נשחף.. במכבי זה לא יקרה אין סיכוי שמשהו כזה יקרה יש כמה אנשים שאני מכירה לגבי הקינסיולוגיה באופן אישי מאירה יהודית ועדי כל אחת באזור אחר אני בדכ מעדכנת את המיילים של הבנות ולא את הפורום ואין כאן עניין של פרנסה אלא הצלת חיים עוד משהו ... לגבי דיבה אין לי בעיה לפרגן אני מלכת הפרגונים אבל מישהו צריך לעשות את העבודה שלו כראוי במיוחד אם הוא רופא כי בנות מתות מזה .. אז לפני שאת מתעצבנת את צריכה להתעצבן על מקורות יותר רלוונטים לכעס שלך ולהוציא את זה כלפיהם כי אולי זה יעשה משהו מועיל אני לא קשורה לזה אני רק ממליצה על אנשים שאני מכירה שמצילים חיים ושהצילו אותי ממות אם היית בנעליים שלי היית נוהגת אותו הדבר.. המון אהבה וברכת שלום אני תמיש שמחה לעזור הילה

למי שחושב שאני מתעסקת בלספק פרנסה ולנצל את הפורום הזה לעילוי של הגברת יהודית אני רוצה להבהיר מספר דברים נכון שאני מרבה לתת טלפונים בעיקר של יהודית גם של סדנאות וגם של אדית דיטה דניאל וגם של עדי ומאירה הקינסיולוגיות .. לא אחת נתתי מספר שמות של רופאים פסיכיאטרים ופסיכולוגים כמו באופן שוטף לאיכילוב שלא לוקח אגורה אחת בעבור הטיפול בנות פה נמצאות לעיתים בסכנת חיים סכנה שנדרשת טיפול וייעוץ מקיף מה שפורום מן הסתם לא יכול לספק.. ובדרך שלא אני מבעד למסך אנטרנט אינני רופאה.. אני רק יכולה לנהל דיאלוג.. אני לא יכולה להישאר אדישה למצוקות של הבנות ולכן אני מפנה לגורמים אחרים הייתי אומרת אפילו בהיסטריה כי אני דואגת במיוחד כשאני מגיעה לעומקים שכאלה עם כל אחת מהן לכאורה אני לא אמורה להגיב להודעות מסוג זה גם על פי בקשת מנהלי הפורומים אבל אני רוצה כי זה חשוב לי הרבה מהפרשנויות שלי נובעות מהנסיון שלי כחולה וכמחלימה כאחת.. אין כאן נסיון לספק למישהו פרנסה ... או להעשיר את חשבון הבנק של כל אחד מהגורמים אליהם אני מפנה .. חבל לי שהרבה מהדברים שנאמרים לא מתפרשים נכון וצר לי שלא רואים את העבודה הבאמת חשובה שאני עושה כאן.. אני לפעמים יכולה לבכות מהתגובות האלה מעל הכל המון אהבה לבנות ולכל מי שהעיז להישאר עד הסוף ולקרוא בכבוד רב הילה

10/02/2005 | 07:48 | מאת: מאיה הקטנה

מה שלומכן בנות יפות שלי?מקווה שהכול בסדר איתכן... היום ה10 לחודש יום שאני תמיד מחכה לו בקוצר רוח חחחח היום... מ ש כ ו ר ת הולכת לפנק תעצמי קצת במלא זוגות גרביים(יש לי אובססיה לגרביים ותחתונים)חח(= אני יקנה לי גם בגדים למחר לשישי בערב ועוד איזה מעיל כי תמיד קר לי ואפילו כמה עליוניות למכון כושר (= אחכ אני ילך קצת למספרה לפנק תעצמי בפן וגבות ואקנח בשהייה בג'קוזי... עכשיו יש לי 2 בשורות טובות בנוסף... 1 ירדתי קילו וחצי(((((((((((((((((((((= אני 43 2 מתחילה לכאוב לי הבטן נורא(אולי זה סימן סוף סוף שאני יקבל מחזור?(= טוב בננות אני יעוף למסע השופינג שלי היום כבר לא מסוגלת להתאפק תעדכנו אותי מה שלומכן חולה עליכן -הילה יפה שלי געגעתי מתי ניפגשים?(; המשך יום מצוין, אוהבת, מאיה

10/02/2005 | 10:15 | מאת:

אני שמחה על המצב רוח המרומם... אל תשתגעי עם הירידה במשקל.. כי זה מתחיל להיות מסוכן אני מניחה שעכשיו מאוד כועסים עלייך באיכילוב בגלל זה אבל זה רק מדאגה וזהו אני קמווה שנמצא זמן בטירוף שאני נמצאת .. תתקשרי אלי ונקבע משהו... שיהיה לך אחלה יום יקירתי.. ושתשמרי עלייך!!!!!!! המון אהבה הילה :-)

10/02/2005 | 14:03 | מאת: אלינור

מה שלומך, חוץ מזה שירדת קילו וחצי?? ואיך יש לך כוח להתרוצץ? מאיה - תיזהרי, כי את תתמוטטי... ונראה לי כי מאז שהלכת לאיכילוב את רק יורדת במשקל, הלא כן?... ואם תראי מבצעים שווים בשופינג - תגידי. והכי חשוב - שמרי על עצמך!!! לפחות תנסי... אלינור (שעוד חושבת איך להעלים את עצמה...)

09/02/2005 | 22:23 | מאת: ש

כן זאת שוב אני אז יצרתי קשר עם קופת חולים כללית כמו שכתבת לי הם שאלו אותי עם חזרתי לאכול ואמרתי שכן אז הם שאלו אותי מה עוד אני רוצה אמרתי שאני רוצה לא לאכול הרבה הם אמרו שזה לא בעיה ועם יש לי השמנת יתר או שאני מעל 95 קילו אז אני יכולה לגשת לדיאטנית כמו שאני מבינה נכון להיום יש לי שני אפשריות אחת להשמין ל95 או להפסיק לאכול לפעמים אני רוצה לילמוד להקיא אני כל כך מנסה ולא מצליחה זה יהיה התשובה אפשר לאכול לא להשמין אבל גם דבר קל כול כך אני לא מצליחה אני ממש לא טובה בכלום מה אני עוד יכולה להגיד בקופת חולים כדי שיעזרו לי ???????????

לקריאה נוספת והעמקה

אני לא יודעת איך זה עובד אצלכם.. אבל בזמנו אני סיפרתי לרופאת משפחה מה המצב שלי היא הפנתה אותי לדיאטינית ומשם לאישפוז אבל אני התחלתי במצב לכאורה נורמאלי לגמרי.. לא משקל עודף ולא תת אם יש לך בעיה הם מחוייבים לתת לך מענה לזה אבל דרך רופאת משפחה במכבי למשל זה לא יקרה לך... ויש לך בעיה מה שאת מתארת בהחלט מעיד על בעיה קשה עם אוכל לכן רצוי שתלכי ישירות לרופאת משפחה והיא אמורה להפנות אותך אם לא ואם באמת לא ניתן במסגרת קופה כללית פשוט תעברי למכבי .. אין מה לעשות רופאים יותר איכותיים המון אהבה ואל תאמרי נואש.. אגב.. הקינסיולוגיה יכולה לפתור לך הרבה מאוד דברים שאני לא בטוחה שאחכ תצטרכי מענה מהקופה בכל מקרה על תעלי ל 95 בשביל לקבל התייחסות ואל תהרגי את עצמך בשביל להתאשפז.. אני מכירה משהי שעשתה את זה והיא אדם הכי אומלל שאני מכירה .. והיא עשתה את זה כדי לעשות ניתוח קיצור קיבה ... פשוט על תתעסקי עם זה... המון אהבה יום נפלא :-) הילה

13/02/2005 | 16:47 | מאת:

ספרי לי מה קורה איתך ומה החלטת לעשות אני ישמח לשמוע אוהבת המון שמרי עליך " " * V

09/02/2005 | 15:41 | מאת: דניאלה

היי בנות מה שלומכן?? אני מקווה שהכל בסדר איתכן ואתן בשליטה אוהבת דניאלה אבל במכתב הזה רציתי להרחיב טיפה מצבי בזמן האחרון לא טוב אני לא בשליטה אני מרגישה חרא עם עצמי החלטתי שאני חייבת לצאת מזה בשבילי נמאס לי ירדתי בלימודים אני לא מפוקסת יותר המשפחה שלי מתפרקת האחיות והאחים שלי מתפרקים לי בידיים מכל המצב הזה אני יודעת ביום מן הימים אולי אנחנו נוכל לחזור למצבנו של "משפחה נורמלית" האם יש משפחה נורמלית כי לכולנו יש פאקים... אז החלטתי להתחיל לעלות בקלוריות בכל יום לעלות ב80 קלוריות (הידיד הוירטואלי שלי בזמן שהייתי בשפל והמחזור לא היה לי אז אמר לי לא מעניין אותי את חייבת לעלות ב80 קלוריות לפחות ואני אסכמתי כי היה לו שליטה עליי מרחוק אני יודעת זה נשמע אבסורד אבל זה קרה.. ולכן עליתי ב80 קלוריות) עקב העליה ב80 קלוריות עליתי במשקל לדעתי ואני מרגישה חרא יותר היה לי שבוע חרא... אמא שלי המצב שלה לא טוב היא עוד מעט מתחילה באיזה ניסוי תרופה חדשה אני פוחדת הכל באשמתי הכל באשמתי הכל בגללי היא במצב הזה בגללי היא היתה חצי יום בלי כדורים בגללי כי נולדתי היא חולה אני לא מאמינה הכל בגללי הכל באשמתי למה באתי לעולם בכלל היה מעדיף שאמא שלי לא היתה חולה ואני לא הייתי באה לעולם ואם לא הייתי באה לעולם לפחות לא הייתי במצב הזה ואם לא הייתי באה לעולם גם לא הייתי כותבת עכשיו את זה ! בכל יום מחדש אני מנסה להבין את עצמי איפה טעיתי מה קרה איך נתתי למחלה לשלוט בי -היא שולטת בי ואני לא שולטת במחלה הנוראית הזאת.. החלטתי להמשיך לכתוב מה אני מרגישה ולא כל היום אם אני הולכת לבית הספר אני חוזרת למיטה עד 9 בלילה ומ9 בלילה אני רואה טלויזיה ואז חוזרת לישון ... "סדר יום עמוס" אני חייבת להתחיל לקחת את עצמי בידיים אני לא מבינה איך השמנתי אני מפגרת כל כך! הילונת מתוקונת מה שלומך??? אז ככה מישהו אמר לי כתבי כל יום מה טוב ומה "רע".... דברים שאני מרוצה מעצמי: שאכלתי היום רק עגבניה מלפפון מרק וחצי תפוח עץ(אני אשלים אותו בערב) שיצאתי החוצה לשמש ולא כל היום במזגן להתייבש שפתחתי את המחשב לכתוב שדיברתי עם החברות שלי שאני לוקחת את עצמי בידיים ולא לחזור ל"בחור שלי"(הבן זונה שבגד בי עם איזו מלצרית) שאני לומדת שאני לא מקיאה שמה שאני רוצה לאכול אני אוכלת שאני לא מעצבנת את אמא שלי שאמא שלי לוקחת תרופות שהבדגים עולים עליי שאני לא לוקחת משלשלים שאני לא חותכת לי את הורידים שאני לא שותה שאני לא מעשנת(הפסקתי רק פה ושם סיגריה לא יותר) שלקחתי את עצמי בידיים שאני חייה (אני בטוחה יש עוד אבל אני לא אמשיך לפרט) הדברים שאני לא מרוצה מעצמי: שהפסקתי את הקשר עם הידיד הוירטואלי שאין איתי את ה"בחור שלי"(אני עדין אוהבת אותו ואני רוצה אותו) שאני לא בוטחת בעצמי שאני לא אוהבת את הגוף שלי שאני עדין בכל בוקר מקללת את עצמי ואומרת כמה אני שמנה מגעילה דוחה מפגרת מטוטמת חסרת שכל מפגרת פרה חזירה מטומטמצ איך השמנת מהיום את בצום! תמותי כבר שאני נותנת לאנשים להשפיע עליי שהרחקתי את כל החברים חברות משפחה ידידים כלום הרחקתי ממני בגלל המחלה שבכל יום אני אומרת לעצמי למה את חייה תמותי כבר שאני נותנת לאותו אדם להשפיע עליי כי אומר לי תמותי! שאני אשמה שגרמתי אני לאמא שלי להיות חולה בגללי אמא שלי חולה כי אני נולדתי עקב ההריון שלי אמא שלי במצב הזה הכל באשמתי למה אני חייב בכלל מפגרת תמותי כבר תמותי! שהפסקתי ללכת לדיאטנית- אני אחזור בקרוב רק שארגע קצת.. שלפעמים יש לי בולמוסים.... שאני קורעת את התמונות שלי... שאני לא אוכלת מה שאני צרכה לאוכל! שכל החיים שלי מסביב המחלה המגעילה הזאת הדוחה הזאת... לקיצור בכל יום אני מחליטה לרשום לעצמי ממה אני מרוצה וממה לא.... וכמובן מה אני מצפה מעצמי- כרגע אין לי אבל בקרוב אני אתחיל לצפות קצת מעצמי.. השיר של ריטה יום חדש פתח את עיניי... היום לא אשפוט, לא אשפוט דבר אצחק לפחות פעם אחת כשבטני מטלטלת ארקוד ללא סיבה, אשחרר ואחבק ואתן לאחר את מה שאני רוצה לקבל היום לא אשפוט, לא אשפוט אף אדם אצחק מלוא בטני ואחבק את עצמי לא נחות מאיש, לא נעלה על שום אדם הנתינה תחולל קבלה, כל מה שהולך גם שב ובא היום אולי אסלח לך, אסלח גם לעצמי על כל מה שהכאבנו אחד לשני היום אולי אוהב אותך, אוהב גם אותי בלי סוף ובלי חשש, היום יום חדש היום לא אשפוט, לא אשפוט דבר אצעק מראש ההר ולא אפחד משום אתגר עכשיו הזמן החשוב, טעם של לחם, וצבע של תות היום אהיה חופשיה אנשום הכי עמוק שאני, שאני יכולה היום אולי אסלח לך... היום אני לא אהיה קיצונית בשום דבר אפנק את עצמי אתמתח ואשתטה היום אשתה הרבה הרבה מים ואני רוצה היום לעשות ככה וככה וככה... ולכן אני לא אשפוט ואני לא אהיה קיצונית בשום דבר.... אני מבטיחה לעצמי שמהיום (כל יום אני אומרת) הכל יהיה שונה אני אקח את עצמי בידיים... אני אתחיל להיות נורמלית... ולינוי מתוקונת "אם תצחק לחיים הם יחזירו לך חיוך" ילדונת מה איתך?? געגעתי רצח... בנות כולן וכל מי ששכחתי אוהבת אותכן מאד שמרו על עצמכן וקחו הכל בקלות כי החיים הם מתנה... אני היום רואה את זה באור הזה שהחיים הם מתנה וקחו את זה ואל תהרסו את זה המחלה הרסה אותי נעשתי מילדה שמחה עם אושר לילדה דיכאונית ואני אף פעם לא הייתי ככה בדר"כ אני הייתי ילדה מאושרת הכל היה ורוד ואם לא היה ורוד הייתי עושה ממנו ורוד... מקווה שהכל יהיה טוב ואשתקם ולא אכנס בזמן הקרוב לאישפוז כי אני לא אתמודד עם זה העליה ב קלוריות 80 זה אמור להיות גם שלא אכנס לאישפוז אבל השמנתי מזה ונמאס לי מזה מאד.. אוהבת אותכן מאד דניאלה נשיקות וחיבוקים. :)

09/02/2005 | 18:32 | מאת: ילדה בצרה

מאמי גם אני התגעגעתי.. אבל כרגע אני על הפנים..אז אני לא יכתוב הרבה.. רק רציתי להגיד דבר ראשון שניסיתי לפתוח מסנג'ר רק בשבילך... אבל זה לא הלך... ודבר שני שמשהו היה מאוד שונה הפעם במכתב שלך.. איך שפתחתי את זה ראיתי משהו שונה אולי אני מדמינת אבל הוא כאילו היה נראה מואר יותר או משהו... לא יודעת זה היה מוזר.. אחר כך שמתי לב שהמילים קצת השתנו ... נראה שהתקדמת קצת.. אני מנסה לצאת תאמיני לי בדיוק כמוך.. למרות שאני במצב לדעתי קל הרבה יותר משלך ויש ימים כמו היום שהם פשוט גהנום ותכננתי לעשות כל כך הרבה היום ובסוף אני פה מול המחשב מ-12 לא זזה.. רוצה להרוג את עצמי אבל לא ממש רוצה למות.. אוףףףףףףףףףףף רק שיגמר כבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

09/02/2005 | 18:52 | מאת: דניאלה

ילדונת מתוקונתתתתתתתתת געגעתי אלייך רצחחחחחחחח טוב אז ככה הייתי חייבת את זה לעצמי הייתי ב3 שבועות האחרונות בצורה לא טובה בכלל-ולא טובה זה דאון דאון! כמעט ההורים הכניסו אותי לאישפוז כמעט התחלתי שוב לחתוך ורוידים לשתות לעשן אפילו רציתי להתמסטל לפאן כי הייתי במצב גרוע! אבל הייתי חייבת את זה לעצמי אז בכל דבר שיש לי אני מנסה לראות את האור אני ניסיתי לעלות בקלוריות.. השמנתי! אבל אחזור למצב הקיים אני אפסיק להיות קיצונית.... אני אקח את האתגר שהוא החיים אני אלחם על החיים שלי ולא אתן למחלה לשלוט בי! מקווה שאת תעשי זאת גם אימי הפסיקה לחצי יום לקחת תרופות (אם היא לא תקח יומיים היא מתה) אימי עשתה לי את הסנקציה הזאת כי לא אכלתי אני עזבתי את כל מי שאהבתי את כל מי שהיה לי אכפת ממנו עזבתי אותו-כל מי שרצה לעזור לי! ילדונת את מעשנת?? אוח אני בגמילה מקווה להצליח! ורגעעעע אז אין לך מסנגר?? אוף תנסי ואם לא מקסימום אני אכתוב לך במייל...למרות שזה לא אותו דבר... ילדונת געגעתי אלייך מאד הדאגת אותי קצת.. חשבתי עלייך בכל מצב שהייתי ואגב- הייתי ב3 השבועות האחרונות חצי לא בבית הספר ואם הייתי שעה 12 כבר הייתי בבית חזרתי לישון... קמתי ב9 בלילה ואז קצת TV ואז שוב לישון אז ב3 שבועות האחרונים הייתי במיטה רוב הזמן... בצורה מאוזנת.. לא עזר לי כלום חוץ מזה דרך זה הבנתי שאני חייבת לעזור לעצמי מקווה שתעשי כמוני אוהבת אותך עד אין סוף דניאלה. מתוקונת מה איתך?? חחחחחח קראתי על זה שחשבו שאת לסבית הצחיק אותי... חברות יכולות להיות כאלה ביציות... מי כמוני יודעת... בגלל "חברה טובה" שלי כולם חושבים שיש לי הפרעות אכילה אני לא רוצה שאף אחד ידע מה היא נדחפת לחיים שלי ומתוקה גם גברים מגעילים.. שונאת גברים עכשיו.... דניאלוש אוהבת עד אין סוף חיבוקים ונשיקות

09/02/2005 | 19:36 | מאת: לינוי

ילדונת שליייייייייייייייי........ ספרי מה קרה..... מי כמוך יודעת שזה עוזר!!!!! אנחנו כאן בשביל תמיד!!!! אוהבת עד אין סוף לינוי!!!! ואת צודקת דניאלה באמת כתבה את מה שכתבה בצורה שונה..... היא מתקדמת...... היא מצאה טיפה של אור.... ועם את אומרת שאת במצב טוב יותר את יכולה רק תחליטי לעשות עם זה משהוו! אוהבת אותך המוןןןןןןןןןן לינוי! נשיקות חיבוקים ומליון חיזוקים! :-)

09/02/2005 | 19:31 | מאת: לינוי

דניאלוששששששששששששששש אהובתייייייייייייייייייייי אני מאשורת שאת כאןןן!!!! סוף סוף אני רואה שאת כן רוצה לא שחשבתי אחרת!!! אני יודעת שאת רוצה..... וזה מה שיקרה לך.... את תנסי.....ותראי שזה לא כולכך מפחיד כמו שחשבת... בדרך יהיו עליות וירידות ככה זה......... כדאי לצאת מזה צריך לרצות ואחרי שרוצים להעיז לנסות......בלי פחד!!!!!! אני שמחה בשביל בובה!!!!!!!!!!!! כיף לי מאודדדד לשמוע את מה שאת אומרת..... עכשיו התחיבנו להסכם....חחחחח אוהבת אותך המוןןןןןן המוןןןןןןןןןןן המוןןןןןןן לינוי! "תחייך והעולם יחיך לך"......את למדת אותי את זה אני יזכור........חחחחח לובבבבבבב יווווווווווו! נשיקות וחיבוקיםםםםם....ומיליון חיזוקים!!!!.... תזכרי את ההסכם אני זוכרת!!!.... לינוי!!!!

אז ככה איך שתקראו מה אני כותבת תגידו לי אה אבל לא ענית .. אז ככה קורה משהו מאוד מוזר במחלה הזאת יש בה הרבה קצוות וכמה שזה ישמע מטורף כל הדרך הזאת שתיארת דניאלה ... עצם זה שאת בכלל מצליחה למקד כמה דברים שנתפסים אצלך כטובים על הנייר זה ניצחון ... מה יהיה הלאה זה הכל עניין של תהליך.. את מאשימה את עצמך הרבה זה בכלל משהו שאני פוגשת הרבה אצל הבנות אני חושבת שזה אולי הדבר המהותי שאת חייבת להתמקד בו... אשמה בגלל אמא.. את חייבת להבין באיזשהו תא שכלי שלכולם יש עצמי נפרד ושלכולם יש איזשהו חלק בכל מה שקורה להם וזה לא בהכרח קשור אלייך על אף שאת מאוד מתעקשת לחשוב כך.. אני כן רואה שינוי על אף שמאוד קשה לך עדיין ניסחת את עצמך אחרת וזה הישג שלך זה אומר שכן קורים לך דברים מאוד חזקים... אני עדיין חושבת שיש דברים מהותיים שיהיה עלייך יום אחד לעבד בטיפול ואני מקווה שאת תעניקי את זה לעצמך כי זה באמת יעזור לך אני יכולה לשלוח לך את אהבתי... אני מרגישה את הקושי שלך אבל אני יודעת שיום אחד את ועוד הרבה אחרות יוכלו לפלס את הדרך החוצה ... בקשר למה שאמרתי שזה תהליך.. זה קשור בהכל.. בתהליך הזה יום אחד את יכולה להרוג את עצמך יום אחר את שונאת את עצמך .. עוד יום שאת מאשימה את עצמך ויום שאת פשוט אוהבת את עצמך.. וזה כרגע לבינתיים בלגאן אחד גדול עד שיום אחד את תמצאי את האיזון ... וזה יקרה!!!!!! המון אהבה יקירה שלי שיהיה לך יום נפלא :-) הילה

09/02/2005 | 13:41 | מאת: דובה שמנה

אנשים "נורמלים" שרעבים אוכלים - ארוחות מסודרות ומדי פעם חוטפים משהו טעים. האם קורה לכם שאתם ממש לא רעבים אבל קבעתם עם חברים לשבת איפשהו והם רעבים ואתם אומרים שאתם רעבים כדי שלא יחשבו שאתם חזירים.... ואתם אוכלים איתם רק בגלל הצורך להכניס משהו לפה אפילו אם זה המבורגר ואח"כ שמגיעים הבייתה ויש דברים טובים אז גם אוכלים מעצבים או לא משנה ממה ומרוב שרוצים להפסיק ולרזות אומרים שלא נורא עוד קצת ועוד קצת ובא כבר הגועל. זה קורה רק לי או שזה סיפור מוכר ?

09/02/2005 | 15:45 | מאת: דניאלה

מתוקונת זה מוכר גם לי אבל אצלי זה אחרת... כל אחד\אחת והסיפור שלו\שלה חיזוק דניאלה תמשיכי לכתוב זה עוזר... מתוקה אם תצחקי לחיים הם יחזירו לך לחיוך והחיים הם מתנה השאלה מה את רוצה לעשות עם זה... ותקשיבי ללב שלך הוא יודע מה את רוצה כמו השיר...Roxette--Listen To Your Heart דניאלה.

10/02/2005 | 08:23 | מאת: דובה שמנה

תודה לך על העצה. אבל הלב שלי מזמן לא יודע מה הוא רוצה הוא לא עובד אני מרגישה כמו עצם דומם בלי לב ובלי נשמה - ככה שהלב לא יודע מה הוא רוצה אני על מצב אוטומט.

09/02/2005 | 22:18 | מאת: ילדה בצרה

ומה שהכי מכוער בו הוא שאף אחד לא עושה לנו את זה... אף אחד לא גורם לנו להרגיש ככה.. זה הכל אנחנו עושות לעצמנו!! הכל.. כל הפגיעה והשנאה והדווקא.. אנחנו האויב הכי גדול של עצמנו... ומי יציל אותנו מעצמנו? כן כן ... את מנחשת נכון.. -רק עצמנו! אז את יודעת מה את צריכה לעשות.. מה יכול לעצור את זה.. ומה יגרום לך להפסיק לחיות ככה.. תעשי משהו!! עכשיו!! ברגע זה!! נו...! אני מחכה....!!!

אני דווקא אוהבת דובים.. הם הרבה יותר רכים.. טוב ..בואי נחזור לעניינינו ללא ספק מה שאני מרגישה ביחס למה שאת מתארת זה בעיקר אי נוחות מהנוכחות שלך אולי חוסר ביטחון מאוד גדול במי שאת .. ואז המפלט באוכל בעוד שמשהו אחר היה הולך אולי לסמים או להתמכרויות אחרות .. זה החלק החלש שלנו אלה הם דברים שלכשתטפלי בהם יתמתנו באופן ניכר במישורים של מה שסיפרת ברמה התנהגותית עם האוכל.. מה לעשות?... אני חושבת שיש היום באמת הרבה סדנאות של גיבוש עצמי והכרת העצמי שיכולות מאוד להתאים לך .. את יכולה לחפש לפי מה שנראה לך ולהתנסות .. את יכולה להגיד לי מה את אוהבת ואני יפנה אותך .. זה חשוב כי זה יסייע לך רבות בבנייה שלך את עצמך ... אני כן חושבת שמעל ייעוץ תזונתי את חייבת מפגשי שיחות עם פסיכולוג כי חוסר הביטחון שלך נובע ממשהו עמוק.. שיהיה עלייך להכיר ולתת לו מקום גלוי על מנת שתוכלי להפסיק לברוח למקום של האוכל.. לרצות לאוכל שווה לרצות לחיות כשיוצאים מאיזון לשני הכיוונים לא משנה מה זה קשור מאוד בתפיסה של החיים ובחיבור הרגשות וביכולת שלך להכיל ואולי מעל הכל בתחשות ההגנה שאת מאוד זקוקה לה ושבאופן מושלה את משיגה דרך האוכל ... אם היית מרגישה בטוחה בעצמך לא היית מרגישה צורך לאכול כל הזמן כי יש לי תחושה שאת עושה דווקא .. כדי להעניש מישהו?.. אולי .. תבדקי את זה.. ונראה לי שזה זה .. אל תשכחי שאת מענישה את עצמך ולא מישהו אחר.. שוב השיטה שכל הזמן מדברים עליה פה קינסיולוגיה מוח אחד יכולה לסייע לך רבות בשינוי גישה ובכלל בחיזוק שלך את עצמך .. תחפשי פה את ההודעות של עדי מטפלת בקינסיולוגיה ותפני אליה היא יכולה לסייע לך הרבה מאוד... וגם להסביר לך מה זה אני לא מרחיבה כי דרוש להתנסות בזה .. אבל היא מטפלת בזה ואני חשובת שזה יהיה יותר ענייני מאשר שאני יסביר לך.. אני רק יכולה לומר לך שאני טופלתי בזה ואני במצב נפלא בעקבות זה ובלי שום קשר אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולהיעזר... המון אהבה :-) הילה

09/02/2005 | 08:58 | מאת: עדי מטפלת בקינסיולוגיה

להילה ולבנות היקרות בוקר טוב יש לי כמה דקות פנויות והחלטתי לשלוח לכן שיר נחמד פשוט ומחמם את הלב גם ברגעים שקשה תמיד אפשר להציץ אל המילים לחייך חיוך קטן עם עצמכן ולהמשיך בשגרת היום אני מאוד אוהבת שירים ומידי פעם אשלח לכן משהו נחמד אני מאמינה שמילים נוגעות ומרטיטות במקומות מאוד עמוקים שלכן עם הרבה תקווה ליום טוב עדי חיוכים לאסוף חיוכים מן הדרך יש בשפע הביטו סביב זה נותן הרגשה נהדרת זה אפילו מומלץ כתחביב לאסוף חיוכים מן הדרך ולאמץ לך זאת כשיטה לאסוף חיוכים מן הדרך עד אשר תחייך בחזרה

09/02/2005 | 11:32 | מאת:

מברכת אותך ביום נפלא... ותודה על הכל... :-)

09/02/2005 | 02:36 | מאת: אלינור

אני רוצה להודות לך שעשית מאמץ וענית לי היום. קיבלתי את המייל מעט חתוך משום-מה, אז אם במקרה שמרת אותו - אשמח אם תשלחי לי אותו שוב, ואם לא שמרת - אז לא נורא, אני אענה לך עליו כמו שהוא. אני שולחת לך חיבוקים וחיזוקים בלילה הקר הזה ואיחולים לבריאות שלמה! תשתי הרבה חם, שיהיה לך טוב... ואם התעצבנת בגללי - אני באמת מצטערת, זאת אני הדפוקה, לא את... שיהיה לכולנו לילה טוב! אלינור.

לקריאה נוספת והעמקה
09/02/2005 | 11:38 | מאת:

אני לא עצבנית בכלל אני חושבת שפשוט דאגתי לך את מאוד משחקת בבריאות שלך ואת חושבת שרק תת משקל מסוכן.. ממש לא... וזה חבל... ויש קטע עם וואלה זה פשוט לא יאומן.. אבל מה שכתבתי לך עכשיו זה הרעיון הכללי וזהו שיהיה לך יום נפלא באמת שמרי עלייך ובקשר לאיכילוב אני לא יודעת אם זה עבר ברור אבל יש שם שכבת גילאים שנעה מ 20 ל 40 כך שזה לא רק לבנות צעירות וזה טוב וזה מסובסד מטעם המדינה זה לא קשור לקופות החולים על אף שמבקשים לדעת באיזה קופה את וזהו... המון אהבה :-) הילה

09/02/2005 | 14:00 | מאת: אלינור

אם במקרה שלחת לי עוד מייל - אז לא קיבלתי אותו... לא חשוב, עכשיו אני הולכת להשיב לך. שיהיה לך יום נעים! אלינור.

סתם... קבעו עכשיו תאריך לחתונה לעוד חודש... אין לי כח ללחץ שהולך להיות פה בבבית בזמן הקרוב ואף אחד לא שם עלי... סתם אני יודעת שהם דווקא מאד שמים עלי, אבל בכל זאת אה מה ששהולך להיות. סתם אני מבואסת עכשיו, בלי קשר לזה שזאת אחותי הקטנה, זה היה התסביך של שבוע שעבר ומיצתי אותו מכל הכיוונים... אין לי כח לספר את כל הסיפור, סתם רציתי לשתף מישו בזה שאני לא כל כך שמחה כרגע. כמובן שיש לי מחר מבחן ואני לא יודעת כלום.. שוב שיבשו לי את התכניות ללמוד... תודה שיש לי את המקום הזה לשתף... יהיה הכי טוב, וזה ברור לי. בעצם כבר הכי טוב... :) :) :) לילה מעולה... מה שלומך הילה? אני מקווה שאת לא מבואסת. נפלה פה אווירת דכדוך משהו, לא? באמת אל תתיחסי להודעה הזאת מעבר לרמת הרציתי לשתף אתכם, כי זה כל מה שרציתי... חיבוק גדול!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

אז ככה ידעתי שהולך להיות זיפת! אגב זה לא קשור להפרעות אכילה כולם על הפנים .. הרוב המוחלט אני ממש ידעתי שזה יקרה כך שאני לא מופתעת אני בעצמי גם באפיסת כוחות אני לא באמת יודעת למה ואני אפילו לא בדיכאון אני מאוד עייפה ואני קופפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפאת! אפילו עם חימום זה משהו בקשר לחתונה אני לא יודעת מה להגיד אני מניחה שכשהחודש הזה יעבור יהיה לך יותר קל.. כי אין מה לעשות יש אנרגיה מאוד מעיקה עכשיו .. גם אם את מבינה דברים בשכל קשה לך מבחינה רגשית להתחבר אליהם.. זה הקטע ואני חושבת שזה יעבור.. תשתדלי להעסיק את עצמך בדברים אחרים וככל שתרפי תרגישי הרבה יותר טוב חוץ מזה .. את רוצה לבוא למפגשים של הרב מרדכי רוטנשטיין ביום ראשון בערב ב 20-30?.. הרב הזה מדהים אני לומדת ממנו המון בקשר למבחן תעשי לך תה חם .. תברכי ותירגעי ושיהיה לך המון הצלחה מחר ... המון!! אני מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך שהעומס הרגשי ינחת לו בקרוב ויהיה טוב תמיד תזכרי הכל לטובה.. אוהבת אותך מליון ולילה טוב :-)

08/02/2005 | 23:13 | מאת: שיר

א.ה' מכווון אותי מתי להכנס לבדוק אם הגבת... ב.העלת חיוך על שפתי. יש לך את זה! ג. נשמע לי מעניין השיעור, אבל לצערי או אולי דוקא לשמחתי, אין לי איפה לדחוס את זה.. הבנות במשפחתון צריכות אותי... ג. יש לי באמת הרבה עומס רגשי, וחללק מזה בכלל לא קשור לחתונה. דווקא מצאתי את הדרך להיות שלמה עם החתונה וזה כמה שיותר להיות חלק מזה, כי שמחה זה דבר מדבק ועשיה זה דבר משמח ולתת לאחרים ובמיוחד מישהו שאת ה ואהב זה בעיני אחד הדברים הכי מיוחדים בעולם. סתם אני מתעצבנת כי דברים יצאו מכלל שליטה ואני יורעת שגם ההורים שלי לא כל כך שמחים עם זה כרגע. אבל זה המצב הנתון... את יודעת, בעיות עם הצד השני... חחחחחח... ד. עוד פעם את והמיסטיקה שלך?!?! :) (במחשב קשה להבין, אז תדמייני טון של ציניות אוהבת). לא הבנתי בדיוק אם זה גילוי עתידות וכו', אבל גם אם י ש עכשיו אנרגיה מעיקה ומצב כללי של דאון- 'הכל צפוי והרשות נתונה'. ואם מישהו קרא ולא הבין, זה אומר שאכן הכל מוכתב מלמעלה, אבל הרשות (ואף החובה) נתונה בידינו להחליט לאן לקחת את זה ומה תהיה התוצאה הסופית. ה. לא ירדתי לסוף דעתך במשפט 'את מבינה דברים בשכל ולא מתחברת ברגש... וזה דווקא מעניין אותי. ו. אני אוהבת אותך מאד ומעריכה אותך ואני חושבת שניחנת במתנות מדהימות משמים... ז. אם אני אכין לי תה, אני אברך, עכשיו בכוונה רבה, אבל אני גם מברכת אותך שה' יברך אותך! מכלללל הלב! חיבוק ונשיקה!

09/02/2005 | 15:49 | מאת: דניאלה

שירוש מתוקונת אני מבינה אותך בקטע של הלימודים גם אני ירדתי הרבה בלימודים אני יודעת זה חרא חיזוק דניאלה..

08/02/2005 | 22:18 | מאת: *עינת*

חזרתי עכשיו מהריקוד ופשוט טרפתי ואני מרגישה כל כך שמנה ודוחה הילה אהובתי אני חייבת לכתוב לך מייל על אתמול, קרה לי משהו משמח אבל כמו תמיד האוכל תמיד משתלט ויחד איתו היאוש והעצבות!

08/02/2005 | 22:37 | מאת:

אני יגיב... וזה בסדר לאכול כי קר מאוד וכשקר רעבים את יכולה להתנחם בזה שאת שורפת יותר מהר ואת לא תשמיני מזה ואת יודעת שזה לא באמת הדבר החשוב מבחינתי ואני שמחה שהלכת לרקוד אני מחכה למייל ממך לילה טוב אוהבת מליון :-)

08/02/2005 | 17:50 | מאת: אור

החלטתי שזהו. אני לא רוצה יותר להשמין. והשמנתי, אינאל דינק כמה השמנתי. איבדתי שליטה ואכלתי כמו מטורפת בלי להפסיק ובלי לחשוב איך לעזאזל מקזזים את זה אח"כ.איבדתי שליטה, ואני אדם שחייב תמיד להיות בשליטה וגם מבחינת המשקל, אסור לו לעלות סתם ככה, ואסור לי לאכול ככה, כי הגוף שלי משמין מאוד מהר. אני החלטתי להחזיר את השליטה. אני, בכל דרך שתידרש, אוריד את המשקל הזה מהגוף שלי ואוריד את השומן הזה ממני. אני ארזה ולא אשמין עוד לעולם גם אם אני אצטרך למות בשביל זה! ולא, לא אכפת לי למות, החיים גם ככה לא מי יודע מה. ואני אעניש את עצמי ואתעלל בעצמי עד שהמשקל ירד כי רק אני אשמה בהשמנה שלי. אני אהרוג את עצמי אם אני יעלה עוד קצת אפילו עוד 100 גרם, אני פשוט יהרוג את עצמי. וזהו, פשוט זהו. נמאס לי כבר מהכל. בי לכולכן, אור

08/02/2005 | 20:37 | מאת: ילדה בצרה..

את סתם מחפשת איפה שאין... כלום אין שם ...

08/02/2005 | 22:09 | מאת:

רק שיהיה לך ברור אור מתוקה שלנו שיש דברים שעדיף להניח מלשלוט בהם כי הם עד מהרה ישלטו בנו במיוחד אם זה קשור באוכל אני מקווה שהרשימה הזאת שדיברנו עליה מרותם תגיע אלי מהר כי יש דברים שחייבים להיאמר יש דברים שאת תהיי חייבת להבין ולראות כדי לשים את זה מאחורייך ולא נראה לי שיש כאן מקום לציניות על אף שאני מלכת הציניות אני יכולה לומר לך שזו תקופה שבכל מקרה רוצים לאכול בה יותר וזה קשור לקור מן הסתם שורפים הרבה יותר לכן אין מה להיבהל ורצוי לאכול את אפילו תרזי מזה נשמע דבילי נכון.??... תנסי כל פרק זמן קצר לאכול משהו ותראי אבל על מה אני מדברת הרי יש לך הא העלייה הזאת במשקל שאת מדברת עליה יכולה לנבוע מאגירה של נזולים וממצב של שוק ולא בהכרח ישירות מאכילה כי כשהגוף נכנס להלם את פשוט לא רוצה לנסות אותו וזה חלק מההתנהגות שלו ומהנורות האדומות שהוא מפעיל כדי להראות לך שהוא במצב חירום אני יכולה לחתום לך שחיצונית זה בכלל לא ניכר ועדו לא ראיתי אותך אני פשוט מכירה את השפה של המחלה הזאת יותר מדיי מקרוב זה לא באמת חשוב אני חושבת שצריך לתת מקום נעלה וביטוי רציני לכל הרגשות שלך מבלי להתחמק.. את יודעת שיש לך בעיה עם ההתנהגויות השונות שקשורות באכילה אז עכשיו כל שנותר הוא לטפל.ולהפסיק לחשוב שאת מה שאת אמרת לי.... אנשים יהרגו אותי עכשיו אבל אני בכל זאת יכניס את עניין "המיסטיקה" כביכול שקשור באסטרונומיה לגמרי וגם בסיפורים מיתולוגים שהוכיחו את עצמם לא מכבר והוא העניין האסטרולוגי יש הרבה מאוד כוכבים נכון לעכשיו לחודש הקרוב שגורמים מצב של קיפאון על אף שזה חודש הדר ויש בו הרבה שמחה .. זה אולי הפוטנצייאל הנעלה רק שצריך להתכוון לזה ברמה הנעלה זה אמור לאתגר אותך לברור מה נכון לך ומה לא רק שזה בא מלמעלה אני חושבת שבעקיפין זה מה שקורה לך שכן אולי עכשיו יותר מאי פעם הפרעת האכילה היא בלתי נסבלת ... ואולי עכשיו קיבלת הזדמנות להפוך את זה לאתגר קודם כל בזה שתלכי לטיפול..... מה גם שמצפה חודש לא פשוט ואני מלכת האופטימיות כמו שאלינור אומרת וזה הולך לפגוש את כולם גם אותי וכולם מרגישים את זה פשוט נמנעים מלחפש תשובות בכוכבים ואת יודעת משהו?! יש בזה מן החוכמה שכן אין כמו לחיות את הרגע הזה בפשטות אז במקום להתפרק נראה לי שזה זמן טוב לעשות חשבון נפש מעמיק ורציני ולברור מחדש מה משרת אותנו ומה לא משרת אותנו נאמנה ולפעול בהתאם. המון אהבה יקירה ושיהיה לילה טוב הילה :-)

08/02/2005 | 17:50 | מאת: אור

החלטתי שזהו. אני לא רוצה יותר להשמין. והשמנתי, אינאל דינק כמה השמנתי. איבדתי שליטה ואכלתי כמו מטורפת בלי להפסיק ובלי לחשוב איך לעזאזל מקזזים את זה אח"כ.איבדתי שליטה, ואני אדם שחייב תמיד להיות בשליטה וגם מבחינת המשקל, אסור לו לעלות סתם ככה, ואסור לי לאכול ככה, כי הגוף שלי משמין מאוד מהר. אני החלטתי להחזיר את השליטה. אני, בכל דרך שתידרש, אוריד את המשקל הזה מהגוף שלי ואוריד את השומן הזה ממני. אני ארזה ולא אשמין עוד לעולם גם אם אני אצטרך למות בשביל זה! ולא, לא אכפת לי למות, החיים גם ככה לא מי יודע מה. ואני אעניש את עצמי ואתעלל בעצמי עד שהמשקל ירד כי רק אני אשמה בהשמנה שלי. אני אהרוג את עצמי אם אני יעלה עוד קצת אפילו עוד 100 גרם, אני פשוט יהרוג את עצמי. וזהו, פשוט זהו. נמאס לי כבר מהכל. בי לכולכן, אור

08/02/2005 | 22:49 | מאת:

במיוחד אם את מתכוונת למות מזה....

הדבר הכי הזוי!!!!!!!!!!.. שקרה לי בחיי המימלא הזויים.. היום חברה שלי אמרה שהיא צריכה לספר לי משהו.. אחר כך הלכנו לעשן בסוף היום באיזה כיתה ריקה.. פתאום התחרטה.. לא רצתה לספר... אמרה שהיא מפחדת מהתגובה שלי... באמת שלקח לי שעות לשענע אותה .. היא אמרה שרצה עליי שמועה בכיתה.. עוד שכנועים עוד הבטחות לא לעשות כלום עם המידע החדש.. ואז.. היא השתכנעה.. והיא ספרה לי שהחברות!!!! שלי!!!! מהכיתה .. חושבות שאני ל-ס-ב-י-ת!!! מהההההההההההההההההההה???????????????????? לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.. לא ידעתי אם זה רציני ... ואני מסתכלת על חברה שלי שמספרת לי את זה... ו...היא רצינית!! לא עכלתי... לחצתי עליה שתגיד לי את השמות.. היא אמרה.. הפתעה גמורה!! אלו היו "חברות" שלי באמת.. ועוד משהו!! הסיבה שהיא יודעת שהן חושבות ככה... היא כי הן אמרו לה ש"תזהר" ממני!!!! היא קצת יותר חכמה וקצת פחות מטומטמת...אז היא אמרה להן שאין מצב.. מפה לשם הן התערבו!!!!!!!!!!! עלי!!!!!!!!!!!!... לאאאאאאאאאאאאאאא מה קורה פה??? בקצור היא אמרה לי שהיא מצטערת על זה והיא פשוט רצתה להוכיח שזה לא נכון.. ואני אמרתי לה שהיא מטומטמת שהיא נסתה את זה וזה כן מפריע לי!! אבל לא רבנו על זה או משהו לא יכולתי להתעצבן עליה בכלל היתי בהלם.. התחושות שלי נעו בין רצון להתפרץ בצחוק לבין רצון להתפרץ בבכי!!! חברות שלי... מי היה מאמין.. ידעתי שחברות אמיתיות זה רק בסרטים.. אבל לא עד כדי כך... ואתן יודעות מה הכי גרוע??? שזה לא מרוע!! הן באמת חושבות ככה.. אז פתאום הבנתי 2 תעלומות.. 1. זו שספרה לי את זה יום ראשון היתה אצלי וכזה בצחוק עשתה כאילו היא באה לנשק אותי כזה ונמרחה עלי... אבל בצחוק גמור!!!! אלף פעם עשיתי את זה לבנות אבל בצחוק!! מה הקשר?? איזה מטומטמות.. אז בקצור שהיא יצאה מהבית שלי.. היא אמרה לי "הקטע בחדר היה בצחוק.." ואני לא הבנתי מה היא רוצה.. מה היא צריכה להסביר לי שזה בצחוק? דהההה זה ברור!!! היום הבנתי שהיא כאילו ניסתה לבדוק אותי!!!!!!! (וי... עכשיו אני חושבת על משהו ... היא לא רצתה לישון אצלי והתחננתי אליה.. עכשיו אני מבינה!!!.. היא כנראה פחדה אמאלה!!! יחיבת לשאול אותה על זה!!) והתעלומה השנייה היא שחברה שלי שהיתי חברה טובה שלה התרחקה ממני ... וזה ככה כבר איזה חודשיים.. ואני ניסיתי לשבור ת'ראש.."למה"?? חשבתי אולי אמרתי משהו... לא הבנתי למה..וכיאילו עדיין דברנו אבל בקרירות מפחידה.. הפסקנו להסתובב ביחד בהפסקות (איתה ועם השאר שחושבות את זה ).. בדיוק היום רשמתי לה משהו ביומן ואני שואלת אותה "נו יפה"? והיא אומרת כזה "כן" וזהו!!!!! והתחלתי להגיד לה "יזבל זה מה שיש לך להגיד"... והיא כזה התעלמה... בקצור אני בהלם.. הן חושבות ככה כי אני כל הזמן אומרת שאני לא אוהבת בנים ולא מתלהבת מהן.. וזו שספרה לי את זה אמרה "שאני נראית כזו" אני לא יוצאת עם בנים... כי אני לא מסוגלת שיראו אותי.. היתי בקשרים אבל אף פעם לא רציני... וכבר הרבה זמן לא היתי עם משהו זה ממש לא חסר לי ואני בכלל לא חושבת על זה.. אני לפעמים גם מחבקת כזה את חברה שלי אנה בצחוק ונוגעת לה בתחת... חחחח אבל זה מה זה בצחוק!!!!!!!!!!!! אמאלה איזה מטומטמות!!!!!!!!!!! אני בהלללללללללללללם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הנה עוד נזק שנגרם מההפרעה הזו.. כי זו הסיבה היחידה שאני לא יוצאת עם בנים ולא חושבת על זה בכלל... כי אני לא נח לי עם עצמי והגוף שלי... זהו היתי חיבת לספר לא היה לי דבר יותר מוזר ומפחיד מזה... עוד לא עכלתי.. חחח ושמתי לב שזו פעם ראשונה שחזרתי מבצפר וחשבתי על זזה ולא על דברים שקשורים בהפרעה.. ש.אילון.. אם את במקרה קוראת את זה .... זוכרת שאמרתי לך שאני חושבת שאני א-מינית כי לא אכפת לי מבנים וכל זה.. חחחח.. מי היה מאמין שזה יוביל לזה.. בחיים לא חשבתי על בחורה בדרך כזו אני פשוט המומה ועצבנית.. איך חברות שלי יכלו לדבר ככה עלי מאחורי הגב ועוד להתרחק ממני בגלל זה..????

לקריאה נוספת והעמקה
08/02/2005 | 16:55 | מאת:

כולם דו יש כאלה שמודעים לזה יש כאלה שלא יש כאלה שנותנים לזה לגיטימציה יש כאלה שלא חוץ מזה \ חברות לא חברות תהני מזה תאמיני לי זה כייף!!!.. תשחקי עם זה גם אם זה הקשקוש הכי גדול ששמעת בחייך ההזויים ונראה לי שמי שבררה את זה איתך באמת חברה טובה שלך גם בגלל האופן שבו היא פנתה אלייך חוץ מזה מה רע? אם אני שואלת את בטח חושבת שאני לסבית נכון???? ... חחחחח אז זהו... שלללללללללללללללללללללללללללא!!!!!!!!!! נרגעת?.... בכל מקרה מערכות יחסים עם המין הנגדי מחייבות אותך להיות יותר שלמה עם עצמך ואין שום קשר להעדפה המינית פה.. עד שלא תקבלי את עצמך זה לא ילך ובשביל זה גם קשה לך לחשוב בכיוון ואל תשכחי שאת עוד צעירה החבר הראשון שלי פגש אותי רק בגיל 22 לפני כן לא היה לי כלום!!!!! ואם כבר מדברים על קבלה עצמית עובדה ששם נופלות הרבה מאוד מערכות יחסים בגלל אי הקבלה העצמית או הגזמה עצמית וכדי להתנהל במערכת יחסים כזאת את חייבת להכיר את עצמך יותר ובטח שלאהוב את עצמך כי זה לא ילך גם בתור לסבית ..! אוהבת המון :-)

08/02/2005 | 17:02 | מאת: לינוי

הילונת יפה שליייייייייי... מה שלומך?! מה איתך? איך עבר היום?...עד עכשיו!?...חחחח המשך יום טוב אוהבת עד אין סוף לינוי

08/02/2005 | 17:02 | מאת: לינוי

הילונת יפה שליייייייייי... מה שלומך?! מה איתך? איך עבר היום?...עד עכשיו!?...חחחח המשך יום טוב אוהבת עד אין סוף לינוי

מה זאת אומרת כולנו דו? מה??? למה את חושבת ככה? מה זאת אומרת לשחק עם זה? במחשבות כאילו.. את לא מתכוונת שאני יתנסה בזה נכון.. חוץ מזה שזה אאסור מבחינה דתית.. זה חמור מאוד.. כך שגם אם הייתי כזו.. הייתי מהמסכנים שסובלים ולא עושים עם זה דבר.. מה לא ידעת שזה אסור? זה משכב זכר.. הילה היום פתחתי בטארוט בוואלה..(חברה שלי הראתה לי את זה..).. ואמרו לי שהיום נצחתי במשהו שהרבה זמן נאבקתי בו.. היום הלכתי לבצפר אחרי איזה שבועיים שכל יום אני אומרת "אני ילך מחר" ולא הולכת.. וגם נצחון אני חושבת מבחינת ההפרעה.. לא אכלתי היום אבל אני באמת באמת חושבת להפסיק והרעין הזה לא השתנה מאתמול...(את יודעת שבדרך כלל אני כל יום!!!! משנה דעה.. את יודעת היום המורה שלי לספורט שאלה אותי למה אני לא באה..(הייתי רק ב-2 שעורים מתחילת שנה..) אז אמרתי לה שיש לי בעיות במחזור שלא קבלתי שנה וחצי מזמן ואז הלכתי לגנקולוגית להחזיר אותו עם כדורים.. ואז הוא עוד הפעם הפסיק ועכשיו הוא הגיע לי וכבר שבוע שאני מתה מכאבים כי הוא בא לי ממש חזק.. בקצור היא נורא התעניינה ושאלה הרבה שאלות ואמרה שאני ילך עוד הפעם לרופא.. היא שאלה אם זה יכול להיות בגלל דיאטה... עכשיו רזיתי המון מתחילת שנה... אבל היא לא יודעת את זה כי היא לא ממש מכירה אותי חחח.. אז התעלמתי מהשאלה ... המשכתי לדבר.. אבל הרגשתי בראש כאילו... שעוד שניה היתי אומרת לה "תשמעי היו לי פעם הפרעות אכילה ובגלל זה הבעיות במחזור.. ממש הרגשתי שלא אכפת לי... בכלל בזמן האחרון חברות שלי משגעות אותי כי אני לא באה לבצפר.. ואני מה זה מרגישה שונה.. לא כמו פעם.. פעם היתי ישר מנסה לגרום להם לחשוב שהכל בסדר...היום לא מש אכפת לי.. אני מרגישה שיש בנות (אחדות מאוד... ) שאני אשכרה יכולה לשבת ולספר מה קרה לי.. נראה לי שזה קשור לזה שאני רוצה להפסיק .. אני באמת מרגישה שונה לגמרי בקשר להכל.. מה? את יודעת איזה הבדל גדול זה.. פעם היתי מסתירה את זה בכזה פחד והיתי יושבת כל היום וחושבת על כל מיני תרוצים וכאלה.. היום אני מרגישה כאילו שחררתי כזה... פחות אובססיבית.. לא פיזית ...פחות אובססיבית בראש.. מה נראה לך?

מה זאת אומרת כולנו דו? מה??? למה את חושבת ככה? מה זאת אומרת לשחק עם זה? במחשבות כאילו.. את לא מתכוונת שאני יתנסה בזה נכון.. חוץ מזה שזה אאסור מבחינה דתית.. זה חמור מאוד.. כך שגם אם הייתי כזו.. הייתי מהמסכנים שסובלים ולא עושים עם זה דבר.. מה לא ידעת שזה אסור? זה משכב זכר.. הילה היום פתחתי בטארוט בוואלה..(חברה שלי הראתה לי את זה..).. ואמרו לי שהיום נצחתי במשהו שהרבה זמן נאבקתי בו.. היום הלכתי לבצפר אחרי איזה שבועיים שכל יום אני אומרת "אני ילך מחר" ולא הולכת.. וגם נצחון אני חושבת מבחינת ההפרעה.. לא אכלתי היום אבל אני באמת באמת חושבת להפסיק והרעין הזה לא השתנה מאתמול...(את יודעת שבדרך כלל אני כל יום!!!! משנה דעה.. את יודעת היום המורה שלי לספורט שאלה אותי למה אני לא באה..(הייתי רק ב-2 שעורים מתחילת שנה..) אז אמרתי לה שיש לי בעיות במחזור שלא קבלתי שנה וחצי מזמן ואז הלכתי לגנקולוגית להחזיר אותו עם כדורים.. ואז הוא עוד הפעם הפסיק ועכשיו הוא הגיע לי וכבר שבוע שאני מתה מכאבים כי הוא בא לי ממש חזק.. בקצור היא נורא התעניינה ושאלה הרבה שאלות ואמרה שאני ילך עוד הפעם לרופא.. היא שאלה אם זה יכול להיות בגלל דיאטה... עכשיו רזיתי המון מתחילת שנה... אבל היא לא יודעת את זה כי היא לא ממש מכירה אותי חחח.. אז התעלמתי מהשאלה ... המשכתי לדבר.. אבל הרגשתי בראש כאילו... שעוד שניה היתי אומרת לה "תשמעי היו לי פעם הפרעות אכילה ובגלל זה הבעיות במחזור.. ממש הרגשתי שלא אכפת לי... בכלל בזמן האחרון חברות שלי משגעות אותי כי אני לא באה לבצפר.. ואני מה זה מרגישה שונה.. לא כמו פעם.. פעם היתי ישר מנסה לגרום להם לחשוב שהכל בסדר...היום לא מש אכפת לי.. אני מרגישה שיש בנות (אחדות מאוד... ) שאני אשכרה יכולה לשבת ולספר מה קרה לי.. נראה לי שזה קשור לזה שאני רוצה להפסיק .. אני באמת מרגישה שונה לגמרי בקשר להכל.. מה? את יודעת איזה הבדל גדול זה.. פעם היתי מסתירה את זה בכזה פחד והיתי יושבת כל היום וחושבת על כל מיני תרוצים וכאלה.. היום אני מרגישה כאילו שחררתי כזה... פחות אובססיבית.. לא פיזית ...פחות אובססיבית בראש.. מה נראה לך?

08/02/2005 | 16:58 | מאת: לינוי

יאוווווווווווווו את לא יודעת כמה אני מבינה אותך.... אבל לא בקטע שקראו לי לסבית או משהוו... בקטע של ליהות עם משיהו...... גם אני לא נוח לי עם הגוף שלי.....לא אכפת לי עם יהיה לי מישהו עכשיו.... לפעמיים אני חושבת על זה אבל ממש לא יותר מידי! וכן הכול בגללל הפרעה.... כי עם היינו מרגישות בנוח עם עצמנו זה לא היה ככה!!!!!!!! אבל יצא מזה משהו אחד"טוב"... איך שחזרת מהבצפר לא חשבת על ההפרעה....אלא על דברים אחרים.. שזה כבר טוב! תחשבי על זה ואל תתיחסי!! בכול מקום שתיהי בחיים שלך לכול אחד יהיה משהו להגיד....תמיד זה ככה! אז מה...!???????....תתיחסי לכול דבר! שכחי מזה......."לסבית שלי"......חחחחחחחחחחחחחחחחח אוהבת אותך המוןןןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןן המווווווווןןןןןן אני פה בשביל להכול...... לינוי!

08/02/2005 | 20:03 | מאת: ילדה בצרה

חח.. כפרה עלייך.. התגעגעתי.. סוף סוף משהו מבין אותי... מה ההתלהבות מבנים??? לא רק שהם לא מעניינים אותי .. גם שחברות שלי מדברות איתי על בנים זה-מה-זה לא מעניין!!! אני רואה משהי בוכה בגלל גבר אני מתחרפנת.. מה איתך ממי שלי??? \מה עובר עלייך? יותר טוב?? תעדכני אותי.... עבר הרבה זמן..

08/02/2005 | 06:50 | מאת: עדי מטפלת בקינסיולוגיה

הילה בוקר טוב ונפלא לך עוד קטנה לפני שאני רצה ליום חדש. קרן צלצלה אתמול בלילה אלי שוחחנו לתוך הלילה ניסינו ביחד לעשות אירגון במה שהיא צריכה לעשות בהסתמך על כל האינפורמציה האדירה שאת זימנת לה. היא היום אמורה לעשות מספר דברים במסגרת המשפחתית שלה וכמובן מול איכילוב אמרתי לה ואני אומרת לכל הבנות הטיפול הכי טוב בעולם אינו תחליף לבדיקות רפואיות מקיפות וידיעת המצב הפיזיולוגי רפואי של כל אחת, כי קיים הדוק ,בעצם זה הכל אחד= אנחנו =הגוף שלנו הרגש שלנו, ואם הגוף במצב כל כך ירוד חייבים דבר ראשון לטפל בו ובמקביל להתחיל טיפול ריגשי הטיפול חייב להיות בשני המישורים בו זמנית. וכמובן לדרוש מהסביבה שלכן עזרה גם אם מהסביבה אתן מקבלים מסר שזה לא רציני או שזה בעייה שלכן. ההורים שהביאו אתכן לעולם מחוייבים לדאוג לטיפולכן ולרווחתכן וזכותכן לדרוש מהם עזרה זכותו של כל אדם להבריא ולחיות טוב . יום טוב שלךעדי

אני בעצמי עם כל האלטרנטיבה שלי הייתי תחת פיקוח קונבנציונאלי צמוד אצל פסיכיאטרית פסיכולוג ובית חולים על בסיס יום יומי לא מאמינות?! ... יש לי טלפונים ומלא.. אלה כבר ישמחו לספר.. יש הרבה שחושבים פה שאני חייזר האמת זה לא רחוק חחחח אבל!!!!!!!! כשהייתי חולה מאוד נעזרתי קודם כל בקונבנציונאלי כי הייתי בסכנת חיים הדבר המדהים שהכל היה מאוזן בזה ששילבתי בין כל הדברים זה נתן מימד אחר להחלמה שלי ולאיכות שלה אוהבת הכי בעולם ותודה לכל מי שעוזר יום נפלא ובוקר נפלא הילה :-)

08/02/2005 | 05:19 | מאת: אלינור

08/02/2005 | 10:06 | מאת:

:-) יום טוב

08/02/2005 | 17:09 | מאת: אלינור

כתבתי לך עכשיו שוב... רק טוב! אלינור.

08/02/2005 | 02:49 | מאת: ש

שלום הילה האמת אני לא יודעת איפה לכתוב את זה או מה בדיוק יש לי ועם יש לי זה יהיה קצת אורך אז סליחה אני בת 27 מגיל 10 אני שמנמה סבלתי מהגודל שלי ומצחוק שאנשים עשו ממני חברים למזלי היו לי אבל שזרים צוחקים זה כאב עם השנים עשיתי מספר רב של דיאטות אני זוכרת שכבר בגיל 12 ספרתי כמה ומה אני אוכלת כל דיאטה התחילה בירידה יפה והסתימה בעליה כאשר סימתי את הצבא התחלתי עם כדורים לא טבעים שרופאה פרטי עושה וזה עזר אבל עקב מצב כלכלי לא יכלתי להמשיך והמשקל חזר ל90 אוכל הוא אחד הדברים שכיף לי איתם מכול כך הרבה בחינות ורע לי מימנו מכל כך הרבה בחינות אני יודעת שבגלל האוכל אין לי ביטחון עצמי אין לי חבר ויש המון דברים שאני לא עושה לפני שנה אמרתי שזה מספיק שאני לא יכולה יותר אכלתי כל הזמן כול דבר בכול שעה לא יכלתי לראות עצמי נגעלתי אז הפסקתי לאכול לא חשבתי שאני יצליח בזה אבל זה היה מדהים זה היה כמו כל הפנטזיות שלי זה היה תחושה שאני לא יכולה להסביר רזיתי פעם ראשונה ממש רזיתי הייתי יפה אנשים לא צחקו לא הרגשתי כבדה אבל כאשר היתי 65 אמא שלי אמרה די אבל לא רציתי כאשר הייתי 58 אמא שלי שלחה אותי לרופאה כי לא ממש הרגשתי את הרגלים והשער שלי נעלם לו לא היה לי כוח לעבוד או לילמוד אבל מדדתי בגדים והיה לי הכי מדהים הלכתי לפסיכולוג ופסיכאטר וקבלתי כדורים ( לא יודעת עם זה היה צעד נכון אבל) הכדורים החזירו לי את הרצון המגעיל לאכול הטיפול לא הסביר לי כלום כאשר סימתי עם הכדורים ושקלתי 63 שזה טוב בשבילי אמרתי טוב. אבל לא זה לא היה טוב לא הצלחתי להפסיק לאכול אכלתי כמו שבחיים לא אכלתי אני אוכלת בלי יכולת להפסיק אני אוכלת שאני לא רעבה אני אוכלת שכאב לי שכל כך כאב לי שאני לא יכולה לנשום. כאב לי פיזית מהאוכל אני כבר לא יכולה ואוכלת עוד. אני חושבת כל הזמן מה לאכול מתי כמה מזה ומזה שמנתי בחצי שנה 17 קילו יש ימים שאני לא מתחילה לאכול ואז המילחמה יותר קלה וזה גם עוזר לי לא לחזור ל100 קילו כי אני צמה אבל אני במילחה ואני מפסידה בגדול אני מנסה להפסיק לאכול ולא מצליחה אני מעדיפה למות רזה משמנה בלי שליטה כולם אומרים לאכול מסודר אבל אני הולכת לדיאטנית באמת שכן וגם לפסיכולוגית ואני יודעת מה מותר ומה לא אבל אני לא מצליחה לא לאכול לפעמים שאני ישנה אני רוצה אוכל אני לא יכולה בלי האוכל חונק אותי אני לא רוצה אותו הוא עושה לי רע הוא מגעיל אותי ואני אוכלת אותו גם דברים לא טעימים הלכתי לטיפול וזה לא עוזר כבר אין לי כסף לזה חשבתי ללכת להיפנוזה אבל אף אחד לא מכיר או מבין . אולי את מכירה זה הסיכוי האחרון שלי!!!!!!!!! אני כבר לא יודעת מה לעשות אך להפסיק לאכול מה יש לי אני פוחדת מעצמי כאשר אני ליד אוכל אין דבר אחר וזה לא חיים רע לי אני מרישה כבדה ומגעילה מגעיל אותי לראות את עצמי כל בוקר ואני רוצה שזה יגמר . מצחיק שלא אכלתי חודשים כל העולם עזר לי סדרו לי פסיכולוגית והכול חינם ועכשיו שאני נחנקת אני הכי הכי לבד מה יש לי ????????? למה אני עושה את זה ????? אני לא יודעת עם זה בעיה של אכילה או סתם חוסר שליטה אבל אני ממש זקוקה לדעת מה את חושבת לדעת עם יש סיכוי עם יש סיבה להמשיך במלחמה .

08/02/2005 | 06:41 | מאת: עדי מטפלת בקינסיולוגיה

בוקר טוב לך בעיית אכילה נובעת בראש ובראשונה מעולם רגשות לא פתור ,לא מובן וכואב מאוד. על מנת לחזור לצורת אכילה מאוזנת עליך לטפל ברגשות ובחוויות איתן את מתמודדת שנים רבות, רק שם נמצא ה"חופש" אם אפשר לקרוא לזה כך. הטיפול בקינסיולוגיה מציע דרך טיפול עמוקה אמיתית ותומכת מאוד בבעיות אכילה. אנשים מצליחים באמצעות טיפול זה לצאת לדרך חדשה.... את מוזמנת לשוחח עם הילה על דרך טיפל זו או לקרוא בפורום מה היא כתבה על הדרך אותה עברה בזכות ועם הטיפול בקינסיולוגיה אם את מעוניינת לשוחח על כך הטלפון שלי 0525374891 יום טוב שלך עדי

אני גם מטופלת שנים בקינסיולוגיה לצד טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ... אני יכולה לומר לך שזה עובד ומבחינה כספית זה לא בשמיים אפשר לעמוד בזה וזה הרבה פחות מטיפול פסיכולוגי ... זה באמת משוואה של אי יכולת לעבד רגשות בתוכך כמו שעד אמרה וכמו שלא אחת אני אומרת את זה פה בפורום.. זה באמת מעציב כי אני חושבת שהמשקל לא צריך להיות כזה רזה אני גם לא אומרת שהפוך אבל צריך להיות איזשהו איזון שאני חשובת שאפשר להגיע אליו רק דרך חיבור אמיתי לרגשות שלך .. לצרכים שלך ולרצונות שלך ולחלומות שלך כאחד לכל מהשקיומי וארצי ורוחני כאחד! זה לא פשוט וזה לא קל אבל זאת עבודה שחייבת להיעשות מהבחינה הזאת קינסיולוגיה מוח אחד מאוד יכולה לעזור לך דבר שני בלי שום קשר לשום דבר אני ממליצה לך בחום רב להירשם לסדנת פסיכודרמה במכון "כיוונים".... 036812368 זה יעזור לך בניהול דיאלוג אחר ואני חשובת שזה גם יהיה לך נחמד .. לא קל אבל לא יבש כל כך כמו לשבת אצל פסיכולוג ותכלס זה יותר חזק מעבר לזה שהרבה פסיכולוגים מעבירים את זה... אז אני הייתי רוצה לאחל לך שתאהבי את עצמך .. אני לגמרי יכולה להבין שהלחץ של החברה קשה אבל ברגע שאת תביני שיש לך מקום וזוהי זכותך מלידה לחיות ... אף אדם חיצוני לצורך העניין לא ימנע ממך את הזכות הכל כך ראשונית הזאת וזאת ללא ספק עבודה רצינית ולא קלה... אבל חייבים להתחיל מאיפושהו.. טיפול פסיכיאטרי יכול לעלות בתוהו במיוחד אם את עושה את זה אצל מישהו שלא מבין ולא ער לכל ההתפחויות שלך כי אני חושבת שמישהו רציני היה אמור לדעת שזה פותח לך את התיאבון יתר על המידה והוא היה אמור להחליף לך את הסוג ולתת לך משהו שלא יוצר כאלה תופעות ויש כמו לוסטרל למשל... בכל מקרה כל ייעוץ תרופתי חייב להיעשות עם פסיכיאטר! וזה יכול לעזור אבל זה לא פותר את הבעיה.. יש מקרים שאין ברירה אני עדיין חושבת שאת יכולה לנהל עם זה דיאלוג אחר ולהיעזר בדברים שהם קצת יותר שמחים וקצת יותר משחררים מהתחום של הפסיכיאטריה זה ללא ספק מעיק אבל את יכולה להיעזר בכל מה שמנינו בפניך ולעשות עבודה ואני מבטיחה לך שעם הרצינות שלך בעוד שנתיים את כבר תהיי במקום אחר.. את חייבת להבין שצריך לאכול אי אפשר להימנע מזה בגלל שמישהו חושב שרזה זה יפה... וזה לא מתאים לך ואת רואה את זה לבד! ואת צריכה ללמוד לקבל את זה וברגע שכל הלחץ ירד לך סביב העניין את גם ללא ספק תוכלי לחזור למשקל שמתאים לך לא נמוך מידי ולא גבוה מידי וזה יהיה לגמרי בריא וזה מה שחשוב!!!!! את צריכה לרדת מהפנטזיות השלדיות שלך כי זה מה שחוסם אותך תתמקדי בקבלה שלך את עצמך!!! לא אמרתי שזה פשוט אבל זה מה שיוציא אותך מהתחלואים האלה... המון אהבה ואם את רוצה לשאול אותי שאלות נוספות את יכולה גם פה בפורום וגם לסלולרי שלי 0545298599 יום נפלא :-) הילה

07/02/2005 | 23:18 | מאת: ילדה בצרה

08/02/2005 | 16:47 | מאת: לינוי

אני פה תמיד...... אין לי הרבה מה להגיד...... קר ליייי........ ועצוב ליייייייייייייייייייייייי :-( אוהבת אותך המון....לינוי! אני שמחחה ככ שאת פהההההה!!!!!!!!!

08/02/2005 | 16:48 | מאת: לינוי

אני פה תמיד...... אין לי הרבה מה להגיד...... קר ליייי........ ועצוב ליייייייייייייייייייייייי :-( אוהבת אותך המון....לינוי! אני שמחחה ככ שאת פהההההה!!!!!!!!!

07/02/2005 | 14:06 | מאת: מירי

קמתי רק עכשיו ,,,, קראתי ברפרוף כל מה שכתבת מכיון שאני מאוד ממהרת לעבודה,,,,,,,, גרמת לי לדמעות בעניי רק מעצם העובדה שענית לי וכל כך השקעת בלהסביר בפורטרוט גרמת בי למין התעוררות מסויימת בנשמתי מעולם לא סיפרתי את סיפורי לאף אחד ופתאום מישהו מתייחס אליי, אני בטוחה שאת מבינה אותי באמת אני מודה לך מאוד אני יגיע מהעבודה בערב ואבדוק את הדברים שלך לעומק.. תודה את מלאך אמיתי

אני מוכנה להמשיך לכוון אותך ואין סיבה שתישארי לבד המון אהבה ושיהיה לך יום נפלא אני באמת מבינה :-)

איפה את? אל תיעלמי.. אפילו אם זה מפחיד אותך אוהבת המון שמרי עלייךך לילה טוב :-)

יש מלא אתרי אנטרנט שמסבירים כיצד להיות במחלה.. שיאים חדשים לחולות זה ממש עוזר זה אפילו מתכון עוגה עודה של מיתה עוזר למות עוזר לדמם עוזר כיצד לא להיות לאחרים זה מעלה את הרייטינג... ואם לילדה שלנו יש כוח ורצון תכתבי את מה שכתבת לי במייל בפורום הזה כדי שכולם יראו מה קורה... והמודעות כן חשובה כי היא תעצור את זה.. לפחות מבחינתי אם יהיו כאלה שיתנגדו לאתרים כאלה זוהי כבר חצי הדרך.. מבחינתי אם צלמי אופנה יסרבו לצלם בנות שלדיות אף היא חצי הדרך.. אם מעצבי אופנה יכניסו קצת פרופורציות למידות הבגדים זוהי גם חצי הדרך.. לאחרים אחכ יהיה יותר קל....כי כבר לא יהיה עם מה לשתף פעולה המון אהבה :-) אני יגיב בהמשך לכל מה כתבת יום נפלא

יו! אני לא מאמינה... כל כך התאמצתי להשיג את האימייל שלך כדי לא לפרסם את זה פה.. ואת עושה את זה.. למה? זה טעות!!! אני לא ידעתי על האתרים האלה עד לפני כמה ימים!!! ועכשיו שאני יודעת עליהם...אולי זה יעשה עוד יותר גרוע.. אני מבינה שאת סומכת על בנות פה שלא יעשו שטויות... אבל את צריכה להבין שאת לא מדברת פה אל הבנות... את מדברת אל המחלה.. גם אני חושבת שזה נורא!! שיש אתרים כאלה... וקשה מאוד להלחם בזה כי : א.סוגרים אתרים כאלה כל יום וכל יום נפתחים מחדש.. ן ב. זו פגיעה בחופש הביטוי.. אני חושבת שמי שיש לו את הכח לעצור את זה ...זה באמת אלה שהתחילו עם הצבת האידיאל הזה לבנות - מעצבי האופנה... ואגב את בטח יודעת אבל אני יגיד בכל זאת עדי ברקן עם עוד איזה חברת כנסת (ענבל גבריאלי) הוציאו חוק שלפיו כל דוגמנית שרוצה לעבוד צריכה לעשות בדיקה של הפרעות אכילה בתחילת דרכה ומאז במשך כל חצי שנה... הם הציעו את החוק הזה אחרי שלאודישנים מסוימים באו בנות ששליש מהם או יותר אפילו ... לא בדיוק זוכרת.. היו בתת משקל ותת תזונה רציני.. יש אתרים שמתנגדים לזה כמו האתר של איזה "ליסה" אחת או "ונסה".. נקרא "סו יו ואנט טו בי אנורקסיק... ואז יש תמונה של שלד אחת... ואז כתוב "סטיל ואנט טו בי אנורקסיק"? .. לא הבנתי מה עייפת מלציין... בכל מקרה אמרתי לך זה מצב מסובך ואבסורדי!! ולנסות לשנות את זה ואני יודעת שתתעצבני שאני יגיד את זה.. אבל זה בזבוז זמן.. וזה רק יעציב אותך יותר!! אל תתעצבני.. תנסי להבין מה שאני אומרת תאמיני לי זה מעציב גם אותי להגיד את זה! אבל זה ככה.. עדיף להתרכז בעזרה לאלה שכן רוצים להבריא לא? גם ככה את מעבירה המון זמן בעזרה לבנות בעצבים והתסכול שלך מהמצב הזה את מבזבזת עוד זמן יקר!! ובסוף לא ישאר לך בכלל זמן לעצמך ותמצאי את עצמך מתעסקת 24 שעות עם המחלה וכל מה שכרוך בה.. תרפי קצת.. את בן אדם אחד... את לא יכולה לשנות את כל העולם... זה לא התפקיד שלך!! אל תתעצבני שאני אומרת את הדברים האלה.. זה מה שאני חושבת.. ויכול להיות שאני טועה ויכול להיות שאני מדברת שטויות על דברים שאני לא מבינה.. אבל זו הדעה שלי... וזה מה שאני אומרת! וזהו.. גם היום לא הלכתי לבצפר... ממש מדכא!! חיבת לחזור לשגרה! חייבת!! אין לך מושג איך אני מקנאה בכל הילדים הנורמאלים שהולכים כל יום לבצפר בלי קשר למשקל.. כל כך עצוב לי ככה.. תאמיני לי שאני מנסה לצא מזה! אני עיפה ונמאס לי לסבול כל כך במקום הזה שנקרא החיים שלי.. אני רוצה לצאת לעולם ולשנות את כל צורות החשיבה שלי ולמלות את הראש בדברים הרבה יותר מעניינם ורציניים מאוכל ומשקל!!

ניסחתי את זה אחרת ואני חושבת שבגדול אם לא יהיה איכפת לי אז עדיף לא לחיות את צודקת בדרכך אני חושבת שמעל הכל אין פה צודקים ומיותר לקבוע מי צודק ומי לא. בין אם השארתי את ההודעה הזאת ובין אם שלא בנות יודעות על האתרים האלה ללא יוצא מן הכלל כל אחת כך שזה ממש לא משנה אם אני יגיד משהו בנידון הן יגיעו לאתרים האלה ולי את לא צריכה להגיד שאני מדברת למחלה ועם מי יש לי עסק אני יודעת יפה מאוד עם מי יש לי עסק בדרכי אני הולכת לעשות כל מה שאני יכולה כדי לעצור את זה בסביבה שלי לפחות יש לי חיים מעבר אל תדאגי.... ויש גבול לחופש הביטוי זה כמו שתגידי שאפשר לרצוח ותגידי שזה חופש ביטוי אז אם זה היה כך אז אבדנו... ואני עוד יכתוב לך בהרחבה אבל לא בפורום... אוהבת המון הילה

כי אתן תעשו הכל כדי להיות שבוייים של המחלה הנוכחות שלי היא לא לשתף אתכן פעולה בכל מה שקשור לה"א ואת רואה שהתשובות שלי הן לא מסוג של כמה קלוריות לאכול כדי למות הרחבה בהמשך.... :-)

07/02/2005 | 13:51 | מאת: ילדה בצרה

הילה ביליתי עכשיו לפחות שעה! בלי להגזים בנסיון להעביר את מה שכתבתי לך באימייל לפה.. לא הצלחתי לא מצאתי את המכתב.. איך אני יכולה למצוא שם מכתב שאני שלחתי? אפשר בכלל?

07/02/2005 | 09:33 | מאת: מאיה הקטנה

אז הגעתי לפסיכיאטרית נערך לי ראיון אצלה ומה שהוחלט שאני יכנס לטיפול קבוצתי של קבוצה בת 7 בנות שסובלות מה"א חלקן בולימיות חלקן אנורקסיות וזה מה שניקבע לי להיות בשעה 12 כולי במתח מקווה שיהיה טוב מבטיחה לעדכן אוהבת, מאיה

07/02/2005 | 09:45 | מאת: ליאור

מאיה יקירה, המון המון.............. הצלחה בטיפול תשקיעי בו ובע"ה תראי תוצאות. איפה את מטופלת? והאם זו הפעם הראשונה שאת בטיפול? המון אהבה חוזק ובריאות ליאור

07/02/2005 | 11:25 | מאת:

אני שמחה ממש.... תעדכני אותי מה קורה... זה באיכילוב?... יכול מאוד להיות שאני ישתף איתם פעולה.. גם הם צריכים לחזור אלי.. יכול להיות שאני יהיה בקבוצות אבל ממקום אחר כמובן... המון אהבה מתוקה ורציתי לשאול אותך אם את מכירה את ציפי פסיכולוגית קלינית .. שיהיה יום נפלא.. מחזיקה לך אצבעות הרבה הצלחה :-)

07/02/2005 | 04:36 | מאת: אלינור

07/02/2005 | 11:26 | מאת:

המצב שלך מדאיג מתוקה..... את חייבת להתייחס לזה ברצינות.... אוהבת מליון :-)

06/02/2005 | 23:49 | מאת: דנה

היי לכולם אני כבר פעם שנייה כותבת ואין שום תגובה למה שאני שואלת או מבקשת... טוב אני אחזור על זה אני נערה שכבר סובלת 5 שניים מאנורקסיה ומאוד קשה לי עם המצב כולם כבר נמאס לי הם ממני...אוכלת ארוחות מסוימות ולא ליד כולם...מעדיפה לא לבלות עם חברות רק כדי לא לאכול איתן... ותמיד יש לי את השאלה האם בנים מאוד אכפת להם שלא יציאו עם ינערה אנורקטית??? וגם מה אפשר לעשות עם המחלה מה אני אשאר איתה לאורך כל החיים???

07/02/2005 | 07:37 | מאת: ליאור

דנה שלום, את לא אמורה להישאר עם המחלה כל החיים אלא אם את רוצה והיא משרתת אותך (אני בטוחה שלא) יש לך מס' אפשרויות אם עדיין לא עשית אותם, לפנות לדיאטנית לפסיכולוג לרופא משפחה, אולי להורים אני לא מכירה אותך אז אני לא יודעת אם אצלך המשפחה היא המקום לעזרה, את חייבת טיפול וכאנורקסית לשעבר אני יודעת ובטוחה שטיפול עוזר. אשמח לענות לך על שאלות אם יש יום טוב והרבה אהבה ליאור

07/02/2005 | 20:40 | מאת: דנה

היי ליאור ליאור אני כבר התאשפזתי פעמיים ואין אני לא רואה שהתקדמתי הרבה עדיין עומדת מול המראה ורואה איזה שמנה אני,ולא אוכלת את הכל אוכלת עם אמא רק ויש לי הרבה טקסים לפני כל ארוחה.... שאלה אלייך כאנורקטית לשעבר מה הדבר שנתן לך לצאת מזה?? וכמה זמן היית בזה???

07/02/2005 | 11:16 | מאת:

אני מניחה שאת צעירה לפי השאלה שלך .. לגבי בנים לצאת עם אנורקטית היום לא עושים לזה חשבון אני רק יכולה לומר לך שגבר שאוהב אישה לא יוכל לסבול אנורקטית .. זאת עובדה! גברים שלא יהיו מסוגלים לאהוב אותך אפילו יתפלאו מהרזון החולני שלך אבל אין זה מעיד על אהבה במיוחד אם זה לא הטבע שלך אבל זה לא באמת הדבר החשוב קצת מוזר לי שאת אומרת שזאת פעם שניה שאת כותבת אני בד"כ רואה כל הודעה ומגיבה אבל גם זה לא באמת חשוב לגבי האנורקסיה ארבע שנים זה כבר הרבה זמן אני מניחה שהקושי לוותר על זה הרבה יותר מסובך מאי פעם בגלל שהשנים עוברות ואת לא נעשית יותר בריאה ביחס לעניין. אי אפשר להתחמק מזה ואי אפשר לעשות קיצורי דרך.. אבל את חייבת להבין שאת צריכה טיפול כי אחרת את תמשיכי בשלך ללא מודעות והמחלה תשלוט בך מה שכבר עכשיו קורה לא לאכול בחברה .. לחץ מההורים מעיד על זה שאת לא באמת מוכנה לוותר על הפרעות אכילה כי זה מפריע להם זה מפריע לך?? זה מפריע לך רק ברמה שהם מציקים לך אבל את לא באמת חשובת שזה לא טוב וזאת הבעיה.. הטיפול שמקבלים בד"כ מסתכם בשלבים של עד שלוש שנים בטיפול פסיכולוגי ויעוץ תזונתי מקיף אח"כ יהיה ניתן לשלב אלטרנטיבה כי גם היא עוזרת וכדי להגיע לטיפול באלטרנטיבה חייבם לנסות את הקונבנציונאלי ואני בכוונה אומרת שלוש שנים כדי שלא תחשבי שטיפול של חודש או שנה יפתור את הבעיה כי זה לוקח הרבה זמן!!!!1 אני מוכנה להפנות אותך לגורמים המתאימים תאמרי לי את מה את מוכנה לעשות ואני זקוקה שתספרי לי עוד פרטים כי את לא באמת מתמקדת במשהו שאני יכולה לעזור לך דרכו.. סיפרץ מאוד מעט.. האם היית בטיפול?.. אשפוז?.. באיזה תהליך את?... האם את יודעת מה זה טיפול?..... את חייבת להבין שבלי טיפול זה לא ילך מברכת אותך מזמינה אותך להמשיך לכתוב המון אהבה ויום נפלא :-) הילה

זאת ההודעה שהשארת לי ...קראת לעצמך "קשה" וזאת התגובה שלי http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1210/xPG/23/xFT/14148/xFP/14200

06/02/2005 | 22:04 | מאת: מירי

שלום לכולם, ראיתי את נושא הפורום ואופס עצרתי על מנת לכתוב , הינה זאת אני , מורכבת מסובכת "פסיכית אמיתית" החיים שלי עברו עליי קשים ומורכבים ביותר המתבטאים בניצול מיני בשנות ילדותי המוקדמות{8-12} עזיבת בית הוריי בגיל 17 שיניתי הכל , עזבתי את העיר הקשר איתם רופף מאוד , עברתי חויות קשות בהמשך שנות התבגרותי שכוללות מערכות יחסים כושלות בגלל חוסר יכולת התאהבות ממושכת , פגעתי המון ונפגעתי , נכנסתי לכמה הריונות והפלתי ועברתי ממקום למקום הסתבכתי לא פעם בחובות והיתי תלמידה גרועה של החיים , עברתי מדירה לדירה וממקום למקום , כיום אני בשלב של שיקום עצמי חייה לבד עובדת בעבודה קדושהאין לי חברים ומשפחה אך אני חזקה בזכות עצמי וגם מטופלת אצל פסיאטר תחת טיפול נוגד דיכאון בשם ציפראלקס ישנה המון אוכלת המון ומקיאה.....וזאת החוייה היחידה שאיני יכולה להתפטר מימנה 13 שנה אני אוכלת דוחפת עצבאות ומקיאה והתחושה שאין דרך חזרה ההרגל הוא חזק ותחושת ההתרוקנות היא אלוהית,,, אין מצב לפסיכולוגים ולפתיחת דלתות,,, אני בשלב של לנעול את הדלת לא להסתכל אחורה,,,,,,אוסיף ואציין שאני בחורה שאומרים שאני נראת מצויין אך בעניי אני כמו פוסטר שונאת את עצמי ואת אורח חיי קמה עובדת אוכלת מקיאה וישנה................ תודה על האפשרות להתבטא מקווה שבכל הבלבול שכתבתי תבינו משהו....

לקריאה נוספת והעמקה
06/02/2005 | 23:48 | מאת:

אני שמחה שכתבת זה המון מבחינתי ומבחינתך כאחד ואני מבינה לגמרי יותר מכפי שאת יכולה לתאר לעצמך.... אני חזרתי עכשיו אני חייבת ללכת לישון אני פשוט גמורה מה שכבר לא קרה לי הרבה זמן קראתי את כל מה שכתבת ויש לי הרבה מה להגיד לך.. אני יעשה זאת מחר בבוקר אני שולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים ותכנסי מחר לראות את ההודעה שהשארתי לך פשוט רציתי להגיד לך שקראתי ומבחינתי את לא לבד...ויש מה לעשות ואל תאמרי נואש יש אור בכל מה שנתפס אצלך חושך... היה חשוב לי להשאיר לך לפחות כמה מילים שתדעי שתקבלי התייחסות מקיפה ככל שאוכל.... המון אהבה נשתמע מחר.... :-) הילה

ציפרלקס ..... אם זה כבר לא משפיע עלייך ולא ממתן את ההקאות מחזור הבולמוסים ובכלל את מעגל הדיכאון רצוי שפשוט תגידי את זה כי זה כבר הפסיק להיות יעיל... אני בעצמי קורבן להתעללות מינית ולהתעללות בכלל בדיוק בגילאים שדיברת עליהם.. אני רק יכולה להגיד לך במילה אחת.... סיוט!!!! את לא צריכה לשכנע אותי אבל אפשר לקבל טיפול נכון אני יכולה לומר לך שאם כבר את הולכת לפסיכיאטר הטיפול שאני יציע לך הרבה יותר זול וגם יעיל וגם יוציא אותך מהבולימיה אני יודעת שזאת שאלה מפגרת אבל האם את רוצה לצאת מהבולימיה? כי אני יודעת שכשאני הייתי בולמית ומתוך סהכ 16 שנה הייתי ארבע שנים בולמית ממש ואני לא יכולתי לוותר על ההקאות כי היה משהו מאוד מטהר בהן כפי שכבר את בעצמך אמרת.. הרעיון הוא שאת חייבת להבין ברמה הנעלה שיש דרך אחרת להרגיש מטוהרת ע"י הכלת הרגשות שלך וניהול דיאלוג בריא איתם.. ויש מלא דרכים פשוטות להשיג את זה .. תחשבי גם על סדנאות יצירה .. אם את משלמת כל כך הרבה כסף על בולמוסים ואת רוצה לצאת מזה אני מניחה שאת יכולה להפריש 200 שקל מאחוז הקניות שלך לסדנא כזאת כי זה יכול לעשות לך המון ואני מדברת על כל סדנת יצירה מציור כתיבה וכל מה שתבחרי יש גם משחק שזה בכלל יכול לעזור לך מדהים אני לא יודעת אם הפסיכיאטר הזה שלך עושה את העבודה .. אני רק יכולה לומר לך שאת מתארת מצב של חולי מוחלט וכדורים אמורים למתן את זה ואם את כבר בטיפול תרופתי הייתי שוקלת להחליף.. אני לצערי הרבה נאלצתי לעבור את כל המרקחת הפסיכיאטרית כדי לשלוט על ההקאות כי הקאות אצלי היה משהו מטורף כולל דימומים ואשפוזים בגלל דימומים גם ללא אוכל או בולמוסים זה פשוט היה סמים מה שעזר לי מכל התרופות היה השילוב בין לוסטרל וליתיום עם לוסטרל של 50 מליגרם הגעתי עד מאה חמישים מיליגרם ועם ליתיום הגעתי לשלושה ביום שאין לי מושג מה זה אומר מבחינת הכמות הייתי לוקחת עוד סוג אבל הוא קשור למשהו אחר ולא נראה לי שזה יהיה רלוונטי לגבייך.. אם זה מעניין אותך לקחתי רספרידל במינון נמוך מאוד להתקפים של חרדות ומאניה לקחתי גם כדורי שינה הייתי מסוממת לגמרי אבל רק לקראת לילה בבוקר דווקא תפקדתי ללא שום בעיה ואפילו יותר טוב הרבה כדורים אבל תכלס זה עזר לי למתן משמעותי את הבולמוסים וההקאות נסיתי מה שאת לא רוצה... מבחינה תרופתית זה שילוב ממש טוב תרשמי לך את השמות ותתייעצי עם הפסיכיאטר שלך אני יכולה להגיד לך שלוסטרל נטול תופעות לוואי בתור אחת שסבלה כל הזמן מתופעות לוואי זה פשוט מדהים הוא כדור חדש יחסית אבל הוא ממש עוזר. מה גם שיבוא יום שלא תצטרכי אותם אני היום בלי כדורים ... אמנם אחרי 10 שנים אולי קצת יותר אבל אני בלי! זה לא החלק החשוב.. מה שחשוב לי שתביני שלהתעלם מהרגשות שלך ולא לרצות לדבר עליהן שם זה נופל שם את גם רוצה להקיא.. היה משהו שעיצבן אותך... את רותחת מבפנים .. את הולכת לזלול ומקיאה כי לא דיברת .. הפנית את כל הסכינים כלפי פנים בעוד שאם היית מנהלת עם זה דילואג ומשחררת את עצמך יכול להיות שלא היית מרגישה בצורך הזה מנסיון מעבר לזה שזה עניין של תהליך ומוכנות מאוד קשה לוותר על בולימיה במיוחד אם היא גרמה לך להיטהר .. ואני יודעת מה זה הטיהור הזה .. הטיפול שאת מקבל לא נכון את חייבת שיחה את חייבת להוציא כמה שיותר את הרגשות שלך במילים ואני מדגישה במילים כי כל מה שאת רוצה להקיא אחרי הכל מסתכם במילים פצועות ומדממות את פוחדת מהן אוקי אבל זה עדיין לא אומר שזאת הדרך למתן כמה שיותר את המעגל הזה של הבולימיה בולימיה יכולה להתיש ואני בטוחה שכבר היום התפקוד שלך לא משהו .. אני כבר אחרי השנה השתיים עשרה הייתי באשפוז אחרי בולמוס והקאה כי לא הצלחתי להחזיק את הגוף שלי זה יקרה גם לך אם תמשיכי שוב מה שעזר לי היא השיטה שאני כל הזמן מדברת עליה קינסיולוגיה מוח אחד... תשקלי להתנסות בזה שכן היא עובדת .. תחפשי חומר עליה כאן בפורום אני השארתי מלא הודעות עליה ועל איך היא עובדת שלחתי כמה בנות .. הן עוברות תהליך מדהים עם זה .. מספרות על שינויים כבר מהיום הראשון אחת הפסיקה להקיא באותו יום אבל זה נדיר אל תסתמכי על זה .. על אף שאני יודעת את הגדולה של השיטה וזה יכול לקרות לי זה פשוט קרה אחרי שנה כי זה היה ממש מסובך ואני מניחה שגם לך זה יקרה אחרי שנה אולי פחות אבל אני לא רוצה כבר לשמוח כי צריך הרבה אומץ ומוכנות להתנסות בשיטה כזאת אבל זה עובד! זוהי שיטה שהיא בעקרון תהליך כמו כל דבר לי לקח שלוש שנים כדי לצאת מזה מהכל!אבל יצאתי מזה באופן סופי! עוד משהו כדי לשלוט על האוכל את חייבת לעשות לעצמך רשימה של דברים שאת אוהבת ולדאוג שכל יום את תאכלי מתוך הרשימה הזאת כדי שלא יווצר מצב של חסכים זה גם ימנע בעדך את הבולמוסים אני לא יודעת אם ניסית לעשות את זה אבל זה עוזר.. אני לא חושבת שאת מוכנה לוותר על ההקאות הבולמוסים פחות מדאיגים אותי כי הבעיה פה זה הצורך שלך להקיא ואת חייבת להבין שהסיפור שלך שווה לשלי אבל אפשר לצאת מזה אני מבטיחה לך תודיעי לי אם כן תודיעי לי אם את רוצה עזרה ולא כתבת רק מפני שנמאס לך אני שמאירה לך גם טלפון למקרה שאת רוצה לשמוע עוד.. שוב אני לא לא עושה את זה אני רק מפנה אותך אני מקסימום מוכנה להיפגש איתך ולהסביר לך קצת יותר 054-5298599 http://www.hilauriel.comכתובת האתר שלי בה יש את הסיפור המלא שלי מאחלת לך שתצאי מזה במהרה ושתביני שאת יכולה לחיות ולהרגיש ולא להשאר לבד.. יש אנשים שברגע שתעשי למענך יהיו שם בשבילך עד הסוף כי לכל אדם יש אדם אחד כזה לפחות אם את מתאמצת לראות אוהבת מליון שמרי עלייך חיזוקים וחיבוקים ואני מזמינה אותך לכתוב בכל עת.... :-) הילה

08/02/2005 | 00:30 | מאת:

http://www.hilauriel.com :-)

06/02/2005 | 15:01 | מאת: ליאור

שלום, ביום חמישי הייתי אצל הדיאטנית שלי ולפני שנשקלתי אמרתי לה שאני יודעת שעליתי במשקל כי אני מרשה לעצמי לאכול יותר (לא בולמוסים אלא ארוחות גדולות) משקלי תקין ונמצא במינימום נורא פחדתי ובסוף נשקלתי ו................ עליתי 3 ק"ג בהתחלה נורא נלחצתי ונכנסתי לדיכאון ואז אמרתי לעצמי אז עליתי 3 ק"ג מה קרה יואהבו אותי פחות תאמינו לי שאני נראית אותו דבר ואין שום שינוי בי לא פיזית ולא נפשית אני בסדר ומתמודדת עם הקילוגרמים הנוספים ויחד עם זה מנסה לשמור כדי לא לעלות יותר כדי שלא אתחיל לעשות שטויות. בהצלחה לכולכן ואוהת אתכן (מקווה שלא תופסת את כל המקום) ליאור

06/02/2005 | 18:45 | מאת:

אני עוד בעבודה אני לא יכולה לכתוב אבל אני מבטיחה להרחיב... אני מקווה לראות אותך עוד מעט ביי ביי בינתיים אני גאה בך אוהבת מליון :-)

07/02/2005 | 11:03 | מאת:

אני חושבת שזה חשוב זה חשוב כי את לומדת להכיר ולהרגיש את עצמך בלי תנאים של משקל או הפרעות אכילה התהליך הזה לא קל אבל הוא מעיד על השינוי שלך ועל מה שאת מוכנה לעשות היום למען עצמך כדי לחיות במקום אחר.. אני אוהבת אותך על כך.. וגם אם תישברי ויהיה יום שתישקלי וזה יפריע לך תמשיכי כאילו לא קרה כלום כי זה מה שחשוב שתלמדי לאהוב את עצמך כפי שאת וזה עניין של תהליך.. רציתי לראות אותך אתמול הייתה לי הרגשה שלא תגיעי בכל מקרה היה מרתק.. המון אהבה יקירה ושיהיה לך יום נפלא... הילה :-)

06/02/2005 | 09:31 | מאת: ליאור

הי הילה, בוקר טוב ושבוע טוב, מה שלומך? אני מאוד מקווה שאוכל להגיע היום בערב לשיעור, רוב הסיכויים שכן. את תהיי שם? והאם זה בסדר שאני אגיע זו לא איזה קבוצה שכבר התגבשה? יום טוב לימור

06/02/2005 | 10:05 | מאת:

תעשי מה שאת רוצה .. מה שאת מרגישה ואיך שמסתדר לך .. אני גם מקווה שאני יהיה היום כמעט בטוח .. אני שומרת לי את האופציה שלא כי אני לא כל כך במיטבי .. אני קצת מקוררת .. בכל מקרה אני כן שוקלת להגיע.. אני רק צריכה לראות איך אני יהיה בערב .. בלי שום קשר אם את רוצה את חופשייה . גם אני הגעתי לשם כך סתם "במקרה"... ואין חוקים .. מבחינת התגבשות לכל אחד יש מקום.. בעקרון אני מזכירה לך זה בבית כנסת עוזיאל ברח' עוזיאל ברמת גן בשעה שמונה וחצי בערב תמורת תשלום סמלי הניתן בסוף! איך שלא יהיה שיהיה לך יום נפלא.. את יכולה להתקשר אלי לקראת ערב ולוודא אם אני יגיע או לא.. אם זה חשוב לך וזה ישפיע עלייך אם אני יגיע אני מוכנה להגיע בשבילך... המון אהבה שיהיה יום נפלא :-)

אני מקווה שאת עושה כך גם למענך. יום טוב

06/02/2005 | 03:09 | מאת: אלינור

למה להרוס בנאדם, למה?? למה לא לתת לו לחיות? למה לדחוק אותו לפינה ולהראות לו שאין דרך אחרת? למה להרוס לו את החיים הקטנים שבנה לו? למה להכניס אותו לתהומות הדכאון ולכל הנלווה לכך? מישהו מוכן להסביר לי ל מ ה ?????

06/02/2005 | 11:03 | מאת:

יש משהו מאוד יפה ומאוד פשוט מאחורי ההגדרה הבאה: ייצוב מרכז פנימי.. מה זה אומר?... פשוט להתמקד במה שקורה לך .. במה שעוד זקוק לטיפוח שלך .. להשקיע אנרגיה אחרת במי שאת .. לטפח את עצמך כי גם לך יש כוח בדיוק כמו לכל אחד אחר.. והכוח הזה משפיע בין אם את יודעת ובין אם שלא.. אז מדוע לא לכוון אותו לערוצים חיביים אז זה לגמרי באפשר ובניתן... יש משפט שאומר " אל תחפש מחוץ לעצמך.. כי אם תחפש פן תכשל ותבכה..."מתוך קורס בניסים... זה אומר שכל פעם שאת מתמקדת מחוצה לך ויש לי תחושה חזקה מאוד על מי את מדברת.. את רואה לבד שזה לא עושה לך טוב. שזה במילים אחרות נכשל.. כי זה לא באמת רלוונטי אלייך.. את חושבת שכן כי זה מייצג את 'הבשר' למחלה שלך .. את הפיתיון אבל לא מעבר לזה .. ולשאלתך.... יש דרך אחרת .. ברגע שתתמקדי רק... אבל אך ורק בהחלמה שלך הדרך תתגלה לך ואת תדעי בדיוק מה עלייך לעשות.. המון אהבה יקירה שלי שיהיה לך יום נפלא... :-)

06/02/2005 | 00:05 | מאת: קשה

אני כבר סובלת מאנורקסית 5שניים והתאשפזתי פעמיים ועכשיו אני בחוץ מנסה לשרוד יש לי ארוחות משלי לא אוכלת חוץ עם אמא לא אוכלת את הכל רק דברים מסוימים תמיד יש לי את השאלה האם יש בנים שבכלל לא אכפת להם להיות עם אחת אנורקטית?? וגם מאוד אשמח אם מישהי או מישהו יתן לי כמה עצות לצאת מזה כי אני ממש סובלת וכולם כבר עייפים ממני ונמאס להם ממחלתי.....

לקריאה נוספת והעמקה
06/02/2005 | 10:50 | מאת:

אני יכולה להבין שזה קשה אני שמחה שלא בחרת לומר שזה בלתי אפשרי .. אני מצטערת שלא יכולתי להגיב בשעת ליל פשוט כולם ישנים.. לצערי הכתיבה שלי עושה רעש.. חשבתי מה אני הולכת לכתוב לך ... בכל אופן אני מבינה שהטיפול שעברת לא הועיל במיוחד ואני רוצה קצת להרחיב מדוע ומה את יכולה לעשות ואולי לדבר איתי בהמשך כדי שאני יוכל להפנות אותך לגורמים המתאימים לשאול אותך עוד מספר שאלות כי כתבת כל כך מעט מצד אחד מצד שני בתור אחת שהייתה בחרא הזה 16 שנה את לא צריכה להוסיף .. הבנתי הכל! לגבי האנורקסיה בואי ואני יסביר לך משהו פסיולוגי.. מאנורקסיה ומבולימיה לא פשוט לצאת כל אחת מאוד דומה מבחינה פסיולוגית מפני שכאשר מישהי נמצאת בהפרעה למעלה משלוש שנים והטיפול אינו מטיב עימה קורה משהו אחר בגוף.. הגוף מתחיל להגיב כימית לעניין .. משבש את כל התהליכים ההרמונלים את כל התהליכים הטבעיים בכלל.. .. המוח משחרר הרבה מאוד חומרים שהגוף פתאום מתחיל להזדקק להם בעוד שבמצב מאוזן זה לא קורה כי הוא לא נמצא במצב של התגוננות .. מה שקורה זה שאני לא יודעת כמה את ערה לזה אבל בגלל שהרגלת את עצמך לדפוס מסויים במקרה שלך הרעבות וירידה לא מבוקרת ממושכות במשקל ...הגוף שלך דורש את זה כדי להתקיים מה שנשמע הכי אבסורד כי את יכולה לאבד את החיים שלך תוך זמן קצר אבל ברמת ההתמכרות כי במילים אחרות זה מה שזה בשביל זה לאנשים שמכורים לסמים מאוד קשה להם להפסיק לקחת סמים בדיוק בגלל זה וזה נכון לגבי כל התמכרות אחרת .. מפני שהם חייבים לספק את המעגל הכימי הזה למוח כדי שמשהו בך ישקוט כי כרגע לבינתיים אין דרך אחרת.. בגלל שיצאת מאיזון בגלל שהרגלת את הגוף למשהו אחר.. הגוף בנוי על הרגלים .. כך גם תינוק מתפתח ויש בזה המון אמת פשוטה לגמרי ... חשבת שאין דרך אחרת ... טעות!!!! יש דרך אחרת !!!! זה מאוד קשה פתאום לנסות להרגיל את הגוף למשהו אחר.. זה מאוד קשה פתאם להתמודד עם הרבה יותר דיכאונות ברגע שאת מנסה לאזן את עצמך הן מבחינה נפשית ופזיולוגית כאחד.. כי אוקי יש התמכרות הצרה היא שאת דיכאונית בעקבות כל אלה יש משהו שאני לא כל כך יכולה לתאר במילים אבל עד שאת לא נכנסת למתקפה המחלה לצורך העניין האנורקסיה שולטת בך! זה מזעזע אבל זה אמיתי לגמרי אני זוכרת שלא יכולתי לעשות כלום זה שלט בי.. לצערי הרב לא מספיק עבורך לומר שאת רוצה לצאת מזה כי עובדה שעד היום זה לא עבד.. זה מפחיד אותך פחד מוות לצאת מזה כי את לא מכירה משהו אחר.. את נמצאת בתוך זה עמוק עמוק.. כדי לצאת מזה את תצטרכי לחשוב על כמה דברים ברצינות רבה מה שלא עשו איתך עד היום אני מציעה לך להבין שלצאת מזה שווה להיכנס בזה עד הסוף גם אם את לא יודעת אם את תצליחי לקבל את עצמך ללא הרזון .. את נדרשת לעשות וויתור מוחלט על הדבר הזה כי אין לך זמן.. להבין שהוויתור הזה ברמת מחשבה בלבד! יביא אותך למקום שאת תוכלי לפלס לעצמך את הדרך החוצה .... את קוראת את זה ואת בטח שואלת את עצמך " מה היא מפגרת"?... יכול להיות .. אני רק אומרת לך שזה מה שיעבוד כי לרצות זה לא מספיק.. את צריכה לעזוב את הכל ולנסות לחשוב ברצינות מה יעזור לך .. אצל כל אדם יש אמת כזאת .. את רק חיבת להבין שהיא קיימת ואת חייבת להבין שעד שלא תקשיבי לה לא יהיה לך טוב... להחלים בשביל הורייך שווה להישאר במחלה כי זה לא באמת בא ממך.. להחלים בשביל עצמך כי לך נמאס.. זה כבר יותא אופטימי.. כי זה בא מתוכך! אני מסכימה איתך שאת נמצאת במעין מצב של אין בחירה .. אני מכירה שיטה שמאוד יכולה לעזור לך אבל אני עדיין חושבת שאת לא מוכנה לה היא חצי אלטרנטיבית חצי קונבנציונאלית ומאוד לא שיגרתית אם זה מעניין אותך את יכולה לחפש בדפים של הפורום כל מה שקשור "בקינסיולוגיה מוח אחד".. ..אני כבר אומרת לך שלא תביני כי דרוש להתנסות בזה כדי להבין מה זה אבל את צריכה להיות במקום אחר כדי להבין את הגדולה של השיטה וסליחה שאני מחליטה בשבילך מראש אם את תתנגדי לאחר שאני יספר לך עליה ואני לא יעשה את זה דרך האנטרנט יותר כי יש כאלה שמפרשים את דברי לא נכון .. אני מקסימום במידה ותרצי תפני אלי טלפונית ואני יותר מישמח לספר לך מה זה .. כי זה חשוב בשביל ההחלמה שלך ובשביל הזכות הנעלה שלך לדעת שיש משהו שיכול למגר את הפרעות האכילה שלך סופית אבל עדיין כמה שזה נשמע טוב זה הדבר הכי מפחיד שאת יודעת עליו נכון להיום כי זה לוקח את זה ממך ללא תכנון וללא הרבה מוכנות את בכלל לא יודעת למה את נכנסת אני רק יכולה לומר לך שאת תצאי בלי הפרעה לכשתתנסי בזה ואת לא תביני מי זאת את .. אבל השיטה הזאת לא שרלטנית לפני שהיא תעשה את זה איתך היא תזין אותך בחיזוק העצמי שלך ורק אז היא תתקיף את המחלה.. כדי שאח"כ את לא תיפלי בגלל שתזהי שהיא לא יותר חלק מהחיים שלך וזה מבהיל כי עד היום היה לך סוג של ביטחון מושלה עם הדבר הזה שנקרא רזון כרגע זה לא רלוונטי אם את לא בטיפול אין קיצורי דרך ושום דבר לא בא על חשבון הטיפול הבסיסי אני כן מסכימה עם זה שהאדם שאיתו את נמצאת בטיפול יכול השפיע הרבה מאוד... ואולי לא היית אצל האנשים הנכונים בכל מקרה אני יכולה להפנות אותך לפסיכולוג/ית טובים חובה!!! וייעוץ תזונתי חובה!!! אח"כ כל מה שתבחרי לעשות במקביל רק יוסיף אבל בשום פנים ואופן לא על חשבון הטיפולים האלה.. את בטח אומרת לי עכשיו נסיתי הכל שום דבר כבר לא ילך .. אבל כשרוצים להחלים המשפטים האלה לא נמצאים בלכסיקון אני מוכנה להיות שם בשבילך כי אני מאוד אמפטית ורוצה לעזור.. אני מוכנה להקשיב לך כשצריך אבל אם את רוצה לצאת מזה בשביל עצמך אל תגידי מהיום ואילך שזה לא ילך! אפילו לא סתם אפילו לא בצחוק כי זה ישפיע על כל המהלכים .. כי את יודעת שכשאנחנו אומרים משהו יש לזה כוח וזה קורה בדיוק כפי שהיום את מאוד רזה .. גם אז זה התחיל בזה שאת רק רצית להיות רזה והנה זה קרה.. באותה מידה אל תאמרי דברים שיכולים להיות מציאות חייך ואת עוד יכולה לחיות חיים שלמים .. גם אני לא האמנתי וזה קרה לי אז יש לך משימה לחפש מטפלים ולטפל בעצמך אני כאן ישמח להיות לך את מוזמנת לכתוב גם אם את מרגישה שכרגע לא בא לך כלום אני יגיב .. הטלפון שלי במידה ואת צריכה ובמידה ואת מעוניינת לשמוע עוד פרטים .. חשוב לי לציין שאני מפנה אותך לגורמים אחרים שאני מכירה באופן אישי ויודעת על טיב פעלם .. אינני מטפלת אבל שוב אני ישמח לענות על שאלותייך ואת יכולה להרגיש חופשי.. 054-5298599(רק לא בשבתות) אם יש בעיה כספית תספקי לי רשימת פסיכולוגים מתוך קופת החולים שלך ואני לאחר ברור יגיד לך למי כדאי ללכת.. בינתיים המון חיזוקים וחיבוקים המון אהבה אני מאחלת לך שעד מהרה עם הטיפול הנכון את תצאי מזה ותשובי למסלול חיים מאתגר ומענין וחי לכל דבר.. ומעל הכל בגוף ובנפש בריאים.. אל תאמרי נואש אפשר לצאת מזה!!!! אני גם לא האמנתי אבל אני, מיטל שחר, אדית דיטה דניאל, מירב ירימי, רוויטל צוויבל, טלי סבך, מעיין כרת, כבר בחוץ! אני בטוחה שיש עוד שאני לא מכירה מקרוב אבל יש ויש הרבה וזה לגמרי אפשרי על אף שהיום זה נתפס אצלך כבלתי אפשרי.. ולכולנו היה סיפור זוועה והנה אנחנו בחוץ!!!!! זה יקרה גם לך .. הכל נבע מהחלטה פשוטה ! גם מתוך מוכנות! ומעל הכל כוונה לדבר הזה .. זה אולי הדבר הכי חשוב.. רוב ברכה שיהיה לך יום נפלא הילה :-)

07/02/2005 | 20:35 | מאת: דנה

היי הילה דבר ראשון מאוד שמחתי לקרוא את התגובה שלך דבר שני האמת שאני קבלתי הרבה טיפולים ופעם ראשונה התאשפזי והעיפו אותי משם כי לא יכלו לעשות כלום היתי שם בערך שנה ואז השתחררתי ותוך 4 שבועות ירדתי הכל ואשפזו אותי פעם נוספת לשנה... ואני עכשיו בחוץ היתי בטיפול אצל פסיכולוגת והאמת שאני עדיין מטופלת אבל אני רוצה להפסיק כי סתם בזבוז כסף ואני לא רוצה להקשה על ההורים מבחינה כספית אז החלטתי להפסיק עם הטיפול ואני בטוחה אם רוצים לצאת מזה לא פסיכולוג ולא כלום הפיתרון או מכוח רצון שיש לך או לדבר עם בנות שעברו את זה ובאמת לפי דעתי יכלו לעזור אחת לשנייה לי אין את הרצון לצאת מזה כי אני מרגישה שאני לא שווה בלעדיה ואני רואה שהיא עשתה ממני משהו יותר שווה וכמה רע לי לראות החברות השמנות שיש לי כמה קשה להן למצוא בגדים והבטן הנפוחה שלהן... למרות זאת אני לא רואה את עצמי רזה אני רוצה לרדת במשקל כי אני מרגישה שאני חייבת להוריד.... ורוב הדוגמניות והנשים בטלוויזיה מקלות .... אז מה מצפים ממני???!! את לא תאמיני איזה טיפולים עברתי ואין ,אולי עזרו בכמה דברים אבל עדיין יש את החלק הכי עקרי וזה מאוד כבד תתארי לך אני לא אוכלת חוץ עם אמא בערך תפריט של 1000 ולמרות שזה תפריט מעט אני לא יורדת ומה שמצחיק שהנשים כשעשות דיאטה אוכלות תפריט בכזה ערך וירדות יש לי שאלה אלייך אם את יצאת מזה....מה בדיוק הדבר או הכוח שנתן לך לצאת?? את גם היית אונקטית קשה?? סליחה שאני נכנסת לפרטיות אבל מעניין אותי מה עובר לאחרים כי אני ממש מאבדת את הצפון זהו ההורים שלי כבר לא סובלים אותי

כשהייתי תלמידת תיכון למדתי ארבע שנים אופנה בויצו צרפת.. למדתי גם באיטליה.. הורי עסקו באופנה עלית מן השורה העליונה אני נותרתי לבד כי ההורים שלי התעמקו במה שמוחצן ובמה שיפה ובמה שהרבה מהחברה הישראלית בוחרת להתמקד היום.. לי זה פשוט לא התאים .. אני גדלתי על היופי שבמראה החיצוני על העיוותים ועל מה שבלתי אפשרי להשיג במיוחד אם זה לא הטבע שלך.. ובמיוחד אם את אישה ... בבית הספר למדתי שטוויגי היא זו שהכניסה לעולם האופנה את הרזון למדתי שרוב מעצבי האופנה הם הומו סקסואלים שבמילים אחרות הם לא אוהבים נשים זאת הסיבה שהם בחרו בדרך שלהם ואיני שופטת זאת אני רק אומרת שהם התייחסו למודל הנשי כאל משהו שהוא בלתי אפשרי .. כולם חוטרים להגשמת המודל הזה .. אישה לא יכולה להיות לפי המודל הזה כי אין זה הטבע שלה וזאת עובדה !!!! גברים ששונאים נשים וכולם אחריהם.. והנשים סותמות את הפה ומרעיבות את עצמן כדי שיאהבו אותן.. כי מעמדן תמיד היה חלש ואני אף פעם לא הבנתי את זה כי אם כבר מדברים יש לנשים הרבה מאוד כוח שאני אפילו לא בטוחה שהן מודעות לו חייתי את זה באופן מוגזם ישראל מגזימה את הכל.. הולכים עם פלפונים יותר מבכל מקום אחר.. רק מפני שהפחד פה עצום ומוגזם יותר מבכל מקום אחר ואולי בשביל הפוזה ??? רק פה בנות הולכות עם הבטן בחוץ שלא נדבר על המכנס ועל התחתונים שעוד מעט יפלו אף הם.. וזה אפילו לא נוח להן וזה לא נעים להן .. זה רק מפני שהן מכריחות את עצמן להיות מקובלות על פי חיצוניותן.. וזה כבר מגעיל! יש פה הרבה סקס..(אין לי שום דבר נגד סקס) אבל הכל מסתכם בזה כל החינוך פה מעוות .. ואחכ בוכים על שיעור ההתאבדויות שהולך וגדל ועל אישפוזים של נוער פגועי נפש.. ולכם יש כוח אבל כולם מעדיפים לעצום עיניים אני עוד לא הצלחתי להבין מדוע כולם רודפי שלום פה ובנשימה אחת השנאה פה מתעצמת ומתאדרת לשיאים חדשים והיריקה והסכין שננעצת בגב לא מאחרת להגיע אם למישהו פה לא נראה משהו... .. איפה כל זה מתקשר להפרעות אכילה..?? הפרעות אכילה קשורות בזה .. הפרעות אכילה קשורות בשנאה הזאת לנשים הפרעות אכילה קשורות במודל שנשים לא יכולות להגשים אלא אם כן הן מתכוונות להרוג את עצמן עבור התהילה המושלית הזאת שכביכול יש בהשגיות שמאחורי הרזון אנשים פה לא יכולים לחיות באמת בפשטות זאת הסיבה שהכל יוצא מכלל פרופורציה .. החלום שלי בתור ילדה היה להיות מעצבת אופנה...כשהייתי באיטליה לגיבוש סיום הפרוייקט שלי בנושא ...ורסצ'ה אחד ממעצבי האופנה הגדולים בהסטוריה בזמנו הציע לי עבודה (לא משנה שהוא כבר לא חי) הוא התפעל מהרצינות שלי .. שהיא לכשעצמה מעוררת התפעלות אצל כולם ואני לא ראיתי ממטר...אני לא מבינה מה אני אהבתי בתחום הזה .. אני הייתי צעירה מידי וחולה ורזה באופן חולני .. אני חושבת שאהבתי את האשליה של המוצלחות .. רציתי שיתגאו בי בדיוק כפי שבנות אחרות מרעיבות את עצמן לשם השגת המטרה החולנית הזאת ...זה התבטא במשקל.. בציונים ובמראה.. הכל ריק מתוכן במקרה שלי החברה שהשפיעה עלי הייתה הורי כמוני יש עוד מליונים.. בסופו של דבר בין אם הם הורים או לא הם עדיין חלק מהחברה שמרכיבה את האישיות של כל אחד מאיתנו. באיזשהו שלב כשהבנתי שאני חייבת לבחור מה אני רוצה לעשות הלאה עם חיי שנאתי את עולם האופנה יותר ויותר מעצבת אופנה בטוח שלא אהיה כל עוד אני חיה.. כי זה הדבר הכי פטתי שפגשתי מימי.. מוחצנות וכל מה שמסתכם בזה .. אז זה מתחיל מזה שגברים שונאים נשים ..לא כולם אבל רובם.. ואז נשים מתחילות לשנוא נשים והנשים בתמורה שונאות את הגברים ואז אנחנו מקבלים שנאה ומולידים שנאה ובמילים אחרות הפרעת אכילה היא משוואה מנופחת לשנאה הזאת והיא מסתכמת במוות למי שלא מצליחה למצוא את דרכה החוצה.... מדוע אין שוויון מדוע יש כל כך הרבה שנאה וכל כך הרבה דיבורי סרק.. מדוע.....

לקריאה נוספת והעמקה
05/02/2005 | 23:34 | מאת:

טוויגי הייתה דוגמנית בשנות השישים או השבעים אם אני לא טועה... הכי רזה שהייתה בזמנו...בניגוד לשאר הדוגמניות שהיו מלאות למדי אז ככה זה התחיל .. ותראו מה יש לנו היום פשוט מהמם ........