פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4248 הודעות
3139 תשובות מומחה
הפורום נסגר
07/01/2005 | 16:58 | מאת: לינוי

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף רשמת לך מגילה...חחחחח...על כול מה שרשמת לי ואז היתנתק לי האינטרנט המחורבן הזה!!!!!!... אז אני ירשום לך בערב או אפילו מחר בבוקר ב"ה...כי הלכו לי הידיים...איזה עצבים כמה רשמתי:(....והכול לחינם...אני מקווה שתיהי פה יותר מאוחר... שבת שלום והשמך יום מקסים!!!!! אוהבת לינוי!!

07/01/2005 | 18:22 | מאת: ילדה בצרה

חחחחחח.... גם לי זה קרה אתמול עם דניאלה לא נורא כפרה .. אני יחכה... כול עכבה לטובה...

07/01/2005 | 19:00 | מאת: לינוי

חחח...איזה מעצבןן זהה!!...טוב את צודקת כול עכבה לטובה! אני יכתוב לך בבוקרר...הכולל...!!! וגם אני רציתי להגיד לך שאני ממש גאה בך על מה שסיפרת שאכלת היום וזהה...כול הכבוד היתי מאושרת שקראתי את זה נשבעת לך!!!!!.....הלוואי על כולנו שנצליח..!!! ערב טוב...אוהבת המון לינויי...

07/01/2005 | 15:06 | מאת: ילדה בצרה

אכלתי עכשיו הרבה גם בגלל שאמא שלי מצאה את הפרוסות אתמול וגם בגלל ששמעתי את אבא שלי מדבר עם חברה של אחי ואומר לה" היא ירדה הרבה במשקל"....... וכאלה ואז הם כל שניה קראו לי לאכול(בדרך כלל אני לא אוכלת איתם אני "אוכלת" בחדר...) בקצור החלטתי לאכול ואני לא מתכוונת להקיא את זה חשבתי על זה אבל אין מצב וכן אני שונאת את זה והלוואי!!!!!!!!!! שלא הייתי צריכה לעשות את זה... זה מבאס אותי רצח! אבל אני מעדיפה את זה על להקיא אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה עשיתי דבר כזה.... אבל בינתיים זה לא כזה חרה כמו שחשבתי.......... אפשר לחיות עם זה עם אוכל...

07/01/2005 | 15:48 | מאת: דניאלה

ילדה אני שמחה שהבנת כי האוכל לא דבר רע והנת כי זה מוצר בסיסי להתקיים חיבוק חזק ונשיקה דניאלה

07/01/2005 | 18:07 | מאת: אצבעונית

אני גאה בך. לא קל לשבור הרגלים. במשך שנים לא האמנתי שאני יכולה לאכול ארוחה אמיתית ולהשאיר אותה בבטן. חוסר האמונה גרם לי לא לנסות. כשהתאשפזתי, הייתה זו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שאכלתי בלי להקיא. אכלתי ו....המשכתי הלאה. לא מתתי במקום כמו שחשבתי שיקרה. עם הזמן גיליתי שהדבר אינו קל בכלל. לא אהבתי את הרגשת המלאות, את החרדות שהתעוררו עם כל ארוחה. אבל ידעתי שהדבר אפשרי. קשה אבל אפשרי. אני גאה בך שהצלחת לשנות משהו בכוחות עצמך. גם אם לא תצליחי באותה מידה בזמן הקרוב, אני מקווה שלפחות את יודעת שזה אפשרי. כדי לנצח צריך אמונה. אוהבת...

08/01/2005 | 18:29 | מאת:

ככל שתשאירי בקיבה ... זה רק נפלא והרווח כולו שלך ותאמיני לי של כולם זה אומר הרבה דברים זה אומר בין היתר שאת מסוגלת ומרשה לעצמך להכיל את עצמך ולקבל את החיים האלה ולסמוך על הקוסמוס הזה שהוא יעזור לך בכל תהליך העיכול הזה עם כל מה שזה אומר פיזית נפשית רוחנית וכו' ואני שמחה שהשארת ... להשאיר בקיבה בעיני שוווה גם להעיז להרגיש.. אני שמחה שאיפשרת לעצמך את זה .. כל הכבוד... נפלא! המון אהבה :-)

07/01/2005 | 14:59 | מאת: ילדה בצרה

לינוי החזרתי לך תשובה בקשר לגיל שלי ועוד כמה דברים... תכנסי קוראים לזה לילדה בצרה המתוקה........!!!!! לינוי נכתב אתמול ב20:14

07/01/2005 | 15:59 | מאת: לינוי

אני יכנס נשמה.... חולה עליך נשיקותתתתתתתת.... תרגישי טוב ושבת שלום!

07/01/2005 | 12:26 | מאת: אלינור-שם-בדוי

עברתי עכשיו על ההודעות האחרונות וברצוני להגיב על מספר דברים: מאיה הקטנה - גם אני רוצה לחזור אחורה, אבל לא לילדות. כי היתה לי ילדות חרא! אני רוצה לחזור יותר מזה... רוצה לחזור אחורה...אחורה...אחורה...לרחם...לביצה השמאלית...לשחלה הימנית...ועוד אחורה...ועוד אחורה...לחזור לאותו לילה ארור שההורים הדפוקים שלי הזדיינו (סליחה...) ועשו אותי, ו...למחוק את הלילה הזה מספר דברי הימים!!! כשאני רואה תינוק - אני לא מקנאה בו. כי מצד אחד עכשיו טוב לו - מטפלים בו, מפנקים אותו, מאכילים אותו...אבל הזמן עובר מהר, והוא עוד לא יודע מה מחכה לו... נכון, אולי יהיו לו חיים טובים, אבל אולי לא! לדניאלה - הצטערתי לקרוא שכל המשפחה שלך בתוך המחלה. ברור לי מאד שאנורקסיה היא גנטית - כמו כל דבר אחר בחיים, כשההשפעה הסביבתית מעצימה אותה. לצערנו הרב אין עדיין תרופה לחרא הזה, אבל אולי בעתיד תהיה. בכל אופן אני רוצה לומר לך שכדי להבריא באמת ולצאת מכל ה"ברוך" הזה את תהיי חייבת לעוף מהבית. הבנתי שאת בת 18 עכשיו וזה לא ריאלי לגבייך כרגע, אבל בעתיד לא תהיה דרך אחרת. תנסי לחשוב מה את כן יכולה לעשות כרגע, אבל ברור מאד שאת חייבת להתרחק מכל זה כדי לשקם את עצמך. ואל תיכנסי לסרטים על "גורל" ו"השלמה" כי זה לא נכון! זה בולשיט! אני מאמינה שאפשר להבריא אם רק רוצים ומאמינים חזק! להילה המתוקה - איך את מרגישה? נפלת על הרגליים???? אני לא מזמן הייתי צריכה לטפס גבוה והתעצלתי להביא את הסולם. אז שמתי כסא על כסא ו...כמובן! נפלתי משני הכסאות והם נפלו עלי! היש תסריט נפלא מזה?! מקווה שאת בסדר. שבת שלום לכולכן!! אלינור.

07/01/2005 | 15:49 | מאת: דניאלה

.

אני לפעמים מוצאת את עצמי מהזכרונות שלי מדברת בדיוק כמוך אומרת בדיוק את אותם דברים .. זה בדיוק מה שפעם אמרתי .. הייתי חוזרת אחורה ומפרידה את תהליך ההיווצרות אבל יש מישהו שמסדר את כל העניינים .. כך שממילא זה לא רלוונטי .. אבל בכל זאת לקח לי כמה דקות עד שנרגעתי .. לא הפסקתי לצחוק זה מדהים אותי כמה לפעמים הציניות חוגגת אוהבת המון :-) אגב השארתי כמה קישורים לאלה שמאוד רוצות לחזור ובכלל מאוד אוהבות תינוקות הסתכלתן??

07/01/2005 | 12:13 | מאת: ילדה בצרה

הילה שאלה הפוטתית לגמרי! אם אני מטר 69 שוקלת 51 רק בכיאילו.. נגיד... ואני שפויה לגמרי!!! ואי אפשר לראות עלי חיצונית שמשהו לא בסדר ואני אומנם 5 וחצי שנים עם הפרעות אכילה אבל עדיין אני יכולה להתנהג נורמלי!!!!! בדיוק כול אחת אחרת ואין לי נטיות אובדניות יכולים לאשפז אותי בנגוד לרצוני? כי אני עוד לא בת 18?

לקריאה נוספת והעמקה
08/01/2005 | 18:19 | מאת:

אבל יכול מאוד להיות שיכולים להמליץ על אישפוז.. מה שכן אם יהיה להם שכל הייתי מציעה להם לטפל בך באופן פרטי...וזה יהיה הכי טוב עבורך לא תמיד המשקל מעיד על הפרעות אכילה הייתי 4 שנים מתוך סהכ השנים שהייתי בחרא הזה בולמית ולא ראו עלי כלום ותכלס יכולתי למות כי הלב שלי היה במצב רע ולא רק... לזה התווסף גם הוושט והמעיים שהיו כל הזמן פצועים עם שטפי דם.. כך שזה לא בהכרח מדד ואני עם המשחק שלי באמת אי אפשר היה לראות עלי כלום רק מי שבאמת באמת הכיר אותי והם היו מעטים והם היו עצובים לראות אותי כי הם ידעו שזה שקר כל העטיפה החיצונית וזה מעניין לראות יש אנשים שבאמת אי אפשר לעבוד עליהם... אני מאחלת לך שיתייחסו למצב שלך ברצינות על אף שלפי התיאור שלך את כן בתת משקל גבולי למדי בערך 5 קילו מתחת לקו המינימום שלך וזה בהחלט דורש טיפול אם כבר מדברים ... חיבוקים ואהבה אינסוף :-)

07/01/2005 | 10:44 | מאת: דניאלה

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אני שמנה מגעילה דוחה מכוערת פרה סתומה מטומטמת אוףףףףףףףףףףף על הבוקר אכלתיייי אוףףףףףףףףףףף נמאס לי נמאס לי מהכל!!!!!!!!!!!! למה אני למההההההההההההההההההההה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף הילה נמאס לי מהכל בא לי למות כבר אני לא יכולה יותר אני לא שולטת בעצמי כבר אני לא יודעת מה לעשות אני פוחדת אני מאד פוחדת הילה אני לא יודעתתת מה לעשות אוף אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף איזו שבת דפוקה תהיי לי אוףףףףףףף אני כל כך דפוקה אני דפוקה סתומה פרה מכוערת שמנה מטומטמתתתתתתתתתת אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף בא לי לדפוק את הראש בקיר אוףףףףףףףףףףףףףףףף דניאלה

07/01/2005 | 11:57 | מאת: ילדה בצרה

דניאלה.......................... הלוואי שהיתה לי תרופת פלא לתת לך שתפסיק את הכול.... קשה לי לראות את זה.... הלוואי שיכולתי לחבק אותך עכשיו...זה כול כך לא פייר מה שקורה לך... תחזיקי מעמד לפחות בינתיים תני לחיים הזדמנות אפילו לתקופה זמנית... תאמיני לי שאת תמצאי את עצמך מאריכה כול הזמן את התקופה הזו... כי זה יצר ההשרדות שלנו... הכול כך חזק!!! לא מזמן במקרה שקרה ברוסיה שהציצנים השתלטו על הבית ספר הזה... והתחילו להרוג ילדים ולקחת אותם כבני ארובה.. והרעיבו אותם אחרי 3 ימים ילדים שם שתו את השתן של עצמם!!! זה אולי נשמע כאילו אין קשר אבל תאמיני לי הוא קיים! אם תנסי להבין... יצר ההשרדות גרם לילדים שעד לפני כמה זמן היו נורמלים! לשתות את השתן!!!!!!!!!!!!!!!! של עצמם! קשה להאמין נכון... אבל זו עובדה זה מה שהחזיק אותך עד עכשיו! כרגע את במלחמה עם הגוף שלך הוא רוצה לחיות! את רוצה למות... אי אפשר ששניכם תנצחו! תחשבי טוב טוב על מה שאמרתי... אני מקווה שזה הזיז משהו אצלך... בינתיים אני פה והמון!!!! אז אם בא לך....

אבל אני שולחת לך חיבוק ענקי מצטערת שלא הייתי פה... איך עברה השבת ...?? חיבוקים .. חיזוקים ושבוע חדש בפתח .. מאיזושהי ידיעה שהגיעה אלי הוא לא הולך להיות קל אז תחזיקי מעמד... המון אהבה שבוע טוב... :-)

07/01/2005 | 10:27 | מאת:

http://images.google.co.il/imgres?imgurl=http://noblechild.com/Roses.jpg&imgrefurl=http://noblechild.com/beautywords.html&h=500&w=333&sz=57&tbnid=Jg-zAUu279kJ:&tbnh=126&tbnw=84&start=139&prev=/images%3Fq%3Danne%2Bgeddes%26start%3D120%26hl%3Diw%26lr%3D%26sa%3DN אם כל הסיפור של הקנאה בתינוקת אני מצרפת לכן משהו נחמד... נשיקות אוהבת המון ושבת שלום נשתמע... :-)

07/01/2005 | 10:29 | מאת:

להנאתכם... http://www.sheilanursten.com/about.html :-)

07/01/2005 | 13:09 | מאת: לינוי

בנות מתוקות..תרגישו טוב!!... ושיהיה לכם רק טוב!... תיהו חזקות תחשבו חיובי...וב"ה הכול יסתדר רק תאמינו בעצמכן אתןן מסוגלות הבחירה בידיים שלכן!!!!!!.... אז לכולם...שבת שלום ומבורך תרגישו טוב... אוהבת המון המון חיבוקים ונשיקות....לינוי!!

07/01/2005 | 01:18 | מאת:

אני לא יודעת .. עניתי לכל מה שחשבתי נכון אם יש מישהי שלא הגבתי ושהיא רוצה שאני יגיב שתסמן לי פשוט עניתן אחת לשניה כל כך יפה ולא יודעת .. לא היה לי מה להוסיף.. חשבתי רק שאתן נפלאות אוהבת אתכן.. מחר בבוקר אני יברך אתכן ושיהיה לילה טוב המון אהבה :-)

07/01/2005 | 01:22 | מאת: גון

.

07/01/2005 | 01:28 | מאת:

07/01/2005 | 01:15 | מאת: בננית

יצא לי לראות תתגובות וראיתי שנפלת... תרגישי טוב מותק החלמה מהירה... הרבה נשיקות וחיבוקים בננית

07/01/2005 | 01:16 | מאת:

שאלתי לשלומך.... איך את?? אוהבת המון תשמרי עלייך ותהיי בקשר אני יותר טוב :-)

07/01/2005 | 01:29 | מאת: בננית

תודה ששאלת...:) אני בסדר פחות או יותר חיים (לא יצא לי לכתוב בגלל שאני כמעט ולא בבית) המצב הנפשי שלי בסדר אני שולטת בו אבל נראה לי שאני עומדת שוב פעם ליפול והפעם חזק בגלל שהייתי אצל דיאטנית וגיליתי שהשמנתי מלא וזה כאב לי והיא פיצצה אותי בתפריט ואני התחרפנתי והיא אמרה לי שאני לא צריכה להרזות שאני כמו שצריך ואם אני רוצה אז אני יכולה להרזות קילו שתיים וכרגיל אני בזמן האחרון מרגישה שמנה וכל זה והתחלתי עוד פעם לצום ורזיתי 2 קילו ואני מרגישה שאני רוצה לחזור להיות תת משקל אני מרגישה שזה חלק ממני ואני הולכת ליפול אבל אני מרגישה שאם אני ירזה אני יהיה מאושרת כמו פעם שבאמת הייתי מאושרת והיה לי טוב... ובקשר למצב הבריאותי עד לפני כמה ימים היו לי כאבים רציניים בבטן ולא יכולתי עם זה אבל למזלי הם עברו ואני מחכה לשבוע הבא בעזרת השם לעשות את הבדיקה גסטרוסקופיה ונראה מה יהיה הלאה בעזרת השם יהיה טוב... וגם גיליתי שהבעיה שלי לא קשורה רק למשפחה אלא גם לבחור שאני אוהבת הכי שבעולם והוא פעם ידיד שלי ועכשיו הוא כבר לא שם עליי וזה כואב ועכשיו אני מתחליה להתאהב במישהו אחר שהוא גם ידיד שלי וזה כואב למה לעאזאל הכל חייב לקרות לי?!!! בחיים יש יותר מידי מכשולים... אני שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב...:) וסורייי על הגלוייה חחחח תודה על הכללל אוהבת בננית...

הלללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללויהההה............!!!!!! תראו מי ירדה לעם............. כול היום אני מחפשת אותך מה קורה? מה עם הרגל? נו יש בעיה להמשיך לרקוד.???? החזרתי לך תשובה זה בדף קודם על מה שאמרת שאת קוראת תהילים וכו.....בקשר לאחי שאמרת שכדאי לי להתקרב אליו....זה היה היום בצהריים ב4 ככה... טוב בקצור אני שמחה שענית לי ושסוף סוף את פה! אחרי הכול אין לפורום הזה משמעות בלעדייך ואני לא מבינה את השמחה על זה שאמא שלי מצאה תפרוסות.. עכשיו גם הצפורים לא יאכלו את זה וגם אני חוץ מזה אמרתי לך שאני שחקנית בת זונה והשתקתי מהר את הרוחות... עד הפעם הבאה שנקווה שלא תהיה כזו ועכשיו אני יותר יזהר אז לילה טוב לך ותהיי בריאה מהר אני לא יודעת איך אני יעבור עוד יום כזה בלעדייך... זה אולי נשמע שיש לי אובססיה לגבייך אבל גם אם כן לא אכפת לי כי אני לא היחידה...

07/01/2005 | 00:58 | מאת:

אוף אני כל כך רוצה שתשימי את המשחק בצד אבל איך אני יכולה לבקש את זה ממך הרי זאת ההגנה שלך לבינתיים!!!! כי אני יודעת שזה ישתנה! לגבי הברכיים שלי עשיתי הרבה הדמיות בראש ואני קצת יותר טוב למרות שהגוף שלי ממש כואב ... אבל לאט לאט מחר אני רק יכנס לאחל שבת שלום ואני יהיה פה במוצ"ש אני מבטיחה .. את יודעת שאני פה אוהבת אותך מאוד... לילה טוב :-)

07/01/2005 | 01:14 | מאת:

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1210/xPG/11/xFT/5615/xFP/6675

06/01/2005 | 23:53 | מאת: דניאלה

ילדה אני מבינה אותך.. אבל אני פוחדת שתיפלי ולא תוכלי לקום.. נסי לשקם את עצמך זה קשה אבל יעיל... ויעזור לעתיד... אוהבת דניאלה אני מבינה אותך ולא שוללת אני במצב לא פחות ממך ואין לי זכות להגיד לך דברים שאני לא יכולה אבל אני במצב אחר... עם דברים שונים... אבל דבר דומה זאת המחלה שתהרוג אותנו אני רוצה שכל הבנות פה יצאו מזה גם את וגם אני אבל כמו שאמרת את רוצה לעזור לאחרים אבל לעצמנו אנחנו לא עוזרות.. זה קשה אני יודעת חיבוק חזק דניאלה

07/01/2005 | 00:39 | מאת: ילדה בצרה

ממי אני כבר לא יודעת מה להגידלך תעזבי את זה תעזבי אותי עכשיו אני לא יודעת אם את ממש מבינה את זה אבל אני די בסדר אהי שפויה וני לא מנסה להתאבד אני יודעת שאני יכולה לחיות ככה עוד הרבה זמן תביני מה אני מנסה להגיד... אני יודעת מה את מרגישה.. ולמה את כול כך לא רוצה שאני יגיע למצב שלך... אז אני אומרת לך תרגעי!!! אני באמת בסדר בינתיים ואם אני יראה שאני מאבדת שליטה יותר מדי אני כבר יזהר ואני מבטיחה שאני יידע אותך על זה ואז אז כבר נראה... ובאמת די כבר לדאוג הכול בסדר ואת בטח לא תקשיבי לזה אבל אני מקווה שתדאגי קצת לעצמך ושדברים ישתנו לך לטובה אמן

07/01/2005 | 01:00 | מאת:

נעיז לראות שהחיים האלה יכולים להיות אחרת .... ושאולי אפשר ללמוד הרבה מההפרעה הזאת כמו לתת .. כמו לקבל .. כמו להכיל .. כמו להעריך.. כמו לכבד.. כמו להבין דברים שאף פעם לא תפסנו אותם משורת הדין :-)

06/01/2005 | 19:46 | מאת: אצבעונית

אתמול היה יום קשה. נסעתי עם אמא לקניות. זאת הייתה אמורה להיות יציאה של שתינו שתכננו זה זמן רב. הסתובבנו במשך כמה שעות, לא מצאתי שום בגד שמצא חן בעיני. הייתי מיואשת וחסרת מצב רוח. אמא רצתה שנשב לאכול. אמרתי לה שאני לא רעבה ושאני רוצה לחזור הביתה. היא התעצבנה. היא לא הבינה למה העובדה שלא מצאתי שום בגד משפיעה עליי כך. איך אני אסביר לה שזאת חוויה לא קלה בשבילי כי גם כך ההערכה העצמית שלי נמוכה. אני מודדת בגדים ומרגישה עוד יותר גדולה ומכוערת. הדבר האחרון שרציתי הוא לאכול. הדחף הראשון שלי היה הפוך. לאכול ולאכול ושהיא תדע שאני אקיא הכול בסוף. רציתי להחזיר לה, לפגוע בה בדרך שאני יודעת. עצרתי לרגע וחשבתי מה אני רוצה. רציתי להגיע הביתה, לבכות וללכת לישון. בדרך חזרה אמא רק צעקה עליי. עניתי לה בחזרה, דבר שאני לא נוהגת לעשות. ולמרבה הפלא לא בכיתי למרות הצעקות. כל הזמן חשבתי לעצמי, אם היא באמת אוהבת אותי היא צריכה לקבל גם את הצדדים הפחות יפים שלי. המצבי רוח, הקיצוניות, החוסר היגיון, הילדותיות. ולא בכיתי. הגעתי לחדר ופשוט הלכתי לישון, מסרבת לתת למאורע לשבור אותי. עדיין לא מצליחה לשבור את הקשר בין הרגש לאוכל. עדיין משתמשת באוכל כדי לפגוע בה ובעצמי על כך שאני לא הבת האידיאלית. האוכל הוא הנשק שלי. לא מכירה משהו אחר.

לקריאה נוספת והעמקה
06/01/2005 | 20:34 | מאת: דניאלה

אצבעונית המתוקה! אני יודעת יש ימים כאלה ימים שחרא לנו בנשמה.. זה קורה... מתוקה תחשבי יום אחד.. אבל ... מחר יום חדש יום יותר טוב.. אני מבטיחה לך תחשבי ככה.. היה יום חרא או קיי מחר יהיה יום טוב, או קיי איך יהיה לי יום יותר טוב? איך התיחס אלי עצמי- איך האוכל לא יהיה הנשק לפגוע בעצמך.. ובאימך... עשי זאת יום אחד יואחד של יום חרא אבל מחר יהיה יום יותר טוב יום עם שמחה יום עם הרגשה יותר טובה יום עם אושר יום עםם חיוך על השפתיים מחר אולי יהיה יום שתאהבי את עצמך... תנסי- אם תעזרי ותנסי- את יפעל ויעזור... אצבעונית מתוקה- אגב בגדים... אני מאז ומתאיד אהבתי בגדם רחבים... להסתיר כמה אני שמנה.. ואפילו אם נראתי טוב.. הייתי עם בגדים רחבים -היום אני עם 4 מידות מעל המידה שלי שלא יראו כמה הרזתי אבל כמו שאומרים.. יהיה טוב אשקר להם כמה שאפשר.. כמה זמן שאני יכולה.. כמה שניתן.. ואני אמשיך... אצבעונית מתוקה בבקשה אם את יכולה- קחי את עצמך בידיים.. תעשי את הצעד צעד אחד קדימה -צעד קדימה לתקווה -תקווה לאהוב את עצמך אל תתני לאוכל להשפיע עלייך לרעה האוכל זה מוצר חיוני לגוף להתקיים אל תעשי מהאוכל דבר רע-זה לא אנחנו הסתבכנו עם האוכל- אנחנו צרכות להבין כי האוכל זה לא דבר רעה אלה דבר טוב להתקיים.. אצבעונית- אל תתני למחלה הזאת לנצח- אל תתני! חיבוק נשיקה והרבה אהבה דניאלה אני מקווה שנתתי לך להרגיש יותר טוב ושוב אגב עם בגדים- יש מלא חניות עם הרבה מבחר... אל תסתמכי על יום אחד- יום רע תלכי שלא תהיי לחוצה... זה יעזור דניאלה

06/01/2005 | 20:49 | מאת: אצבעונית

אני קוראת את הדברים שלך ובאמת מרגישה קצת יותר טוב. רק חבל לי שאת האופטימיות והתיקווה שאת מגלה בשפע לאחרים, את מונעת מעצמך. הרי אני יכולה להגיד לך אבדיוק אותו דבר.עכשיו זאת תקופה לא טובה אבל אלה לא כל החיים. עכשיו קשה אבל עם קצת אמונה ורצון אפשר לשנות.אולי שתינו לא צריכות לקפוץ למסקנות. אם אתמול לא מצאתי בגד זה לא אומר שאני צריכה להתייאש. אם עכשיו את לא אוהבת את עצמך וקשה לך, זה לא אומר שמרימים ידיים ונכנעים. אז אני אמשיך לחפש בגדים ואת תנסי לשמור על שביב של תיקווה..... אני מצחיקה את עצמי עכשיו, עושה הקבלה בין הבגדים שלי לחיים שלך... תהיי חזקה.

07/01/2005 | 01:03 | מאת:

אני חושבת שאולי יש פה מקום להשתחרר לשבור את הכלים זה לא תמיד רע.. לאבד גבולות ולצאת מאיזון זה גם טוב.. אני חושבת שרק ככה לומדים בחזרה איך להתאזן.. לא יודעת איפושהו באמצע קורה משהו ואז פתאום מבינים אני כן מרגישה שזה משהו שאת מנסה ללמד אותה דרך ההתנהות הזאת שלך את רוצה לספר לה משהו אז מדוע שלא תספרי לה במילים תכתבי קודם מה היית רוצה לומר לה ותאמרי לה את לא יודעת כמה שזה יקרב אתכן.... המון אהבה :-)

06/01/2005 | 19:45 | מאת: דניאלה

במקום לצאת הייתי במיטה וישנתי אני כל כך דפוקהההההההההההההההההההה אני דפוקה שמנה מפגרת מטומטמת מכוערת פרה חזירה דפוקההההההההההההההה מפגרתתתתתתתתתתתתתת סתומה מגעילה דוחה חסרת שכל חסרת ביטחון עצמי חסרת אונים חסרת חייםםםםםםםםם למה לא יצאתי מה אני דפוקה??? אני דפוקה כל כךךךךךךךךךךךךךך אוףףףףףףףףףףףףףף בא לי לדפוק את הראש בקיר כבר אוף די נמאס לי החיים שלייייי דפוקים אוף אני כל כך דפוקה בא לילמותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת דניאלה

06/01/2005 | 19:56 | מאת: אצבעונית

דניאלה, את חייבת לנסות לא לתת למחשבות השליליות להשתלט עלייך. את יודעת, במשך תקופה ארוכה שנאתי את עצמי. קראתי לעצמי באותם שמות שאת קוראת לעצמך. הרבה יותר קל להחליט ששונאים מאשר ללמוד לאהוב. אבל אולי אם תתני מקום גם למחשבות אחרות, תוכלי לעצור את המבול הזה. כשאני מסתכלת במראה הדחף הראשון שלי הוא לחשוב: מכוערת, שמנה, דפוקה. אני כבר עושה את זה באופן טבעי, כמו לצחצח שיניים. אבל אז אני מסתכלת שוב וחושבת: בעצם יש לי עיניים יפות, אני לא רזה בכלל אבל גם לא הכי שמנה, אני יודעת לצייר יפה, יש לי חברות... פתאום לא הכל שחור באותה מידה. אני יודעת מעצמי שלמחשבות האוטומטיות שלי יש המון כול. אבח אני מזכירה לעצמי שאלה ק מחשבות ובטח שלא עובדות קיימות. מזכירה לעצמי שאני לא מדברת ממקום אובייקטיבי. עכשיו, אחרי שאני אומרת לעצמי- מכוערת אני גם אומרת- את יודעת שזה לא באמת נכון. צריך לאפשר להיגיון לחדור גם ברגעים כאלה. לא מיד, זה קשה. אבל אולי אחרי... אני לא יודעת. אני כבר לא שונאת את עצמי בצורה קיצונית אבל עדיין לא אוהבת.

06/01/2005 | 20:03 | מאת: דניאלה

אצבעונית מתוקה! אני לא יכולה יותר נמאס לי מהכל הכל הכל בא לי למות כבר בקשר לחברות- אני התרחקתי מהן אני לא יכולה -הן כל פעם הקניטו אותי את בסדר? את אוכלת טוב? את מקיאה? נכון שאת מקיאה? את רוצה למות? את רוצה להיות כמו אחותך? הן דפוקותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת הן סתומותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מה הן מתערבות לי בחיים לעזעזל אני ביקשתי אני אמרתי? הן סתומות! נמאס לי אחרי זה- אני לא בקשר איתן- בקושי בבית הספר... הן דפוקות נמאס לי לא רוצה חברות כאלה בכלל.. עשיתי טעות לפני שנתיים הייתי במצב יותר טוב וידעתי שחברה טובה שלי מקיאה.. לא סיפרתי הייתי במצב דומה לשלה.. אז שתקתי-ידעתי ושתקתי. עכשיו שהיא יודעת- לא שסיפרתי אבל אני מקרינה את זה אני חושבת בלי ידיעה כי אני כל פעם מתגוננת מהאוכל- דבר שלילי דבר לא טוב דבר מגעיל דבר דפוק אז היא ניסתה לדבר איתי והשתקתי אותה.. אני עדין מרגישה שמנה דוחה מגעילה מכוערת פרה חזירה מפגרת דפוקה סתומה חסרת אונים חסרת חיים חסרת ביטחון עצמי חסרת שכל- אם הייתי שפויה לא הייתי במצב הזה אני כל כך דפוקההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה בא לי למות כבר אצבעונית- עשית לי טוב}{ אבל עדין ההרגשה שלי כזאת חיבוק דניאלה

06/01/2005 | 20:43 | מאת: ילדה בצרה

אצבעונית ! את ילדה חכמה ... חבל על הזמן... במקר קראתי פה כמה דברים שכתבת ורואים שיש לך מה להציע!!!!!! כשתצאי מזה(מקווה שזה יקרה) את חייבת לעזור לאנשים אחרים שעדיין שם...... כמו הילה... יש לך המון כח ואת משכנעת...

06/01/2005 | 16:41 | מאת: לינוי

קודם כול לפני שאני מגיבה לך רציתי לשאול מה איתך?!...איך את מרגישה?!.... ובקשר למה שאמרת על עין הרע!...גם אני מאמינה שיש עין הרע....וזה בדוק..!!!! ורק שתדעי ש90% מהאנשים שמתים זה מעין הרע! באמתת....קראתי על זה!....(אבל זה לא קשור עכשיו) רק שתדעי שלדעתי זה שאמש שלך ראתה זה לא עין הרע...זה דבר שהיה צריך לקרות וכנראה שכבר מזמןן...אבל זה לא קרה...אז תשמחי שזה קרה לך עכשיו!...כי ככה אמא שלך תיהיה יותר מודעת ותשים לב!...ואולי ככה היא תוכל לעזור לך! אפילו שאת בטח לא חושבת ככה...ובמצבנו הכי קל "וכיף להסתיר מההורים"...אנחנו חושבות סבבה עבדנו עליהם...אבל אנחנו עובדות רק על עצמנו! שיהיה לך בהצלחה...ותרגישי טוב...! באהבה רבה לינוי...!

06/01/2005 | 17:24 | מאת: ילדה בצרה

נכון?!........... איזה ברור זה שיש עין הרע פעם חשבתי שזה שטויות אבל זה פשוט מוכיח את עצמו כול פעם מחדש....לא בטוחה בקשר ל90 אחוז שמתים מזה .... אבל אם את אומרת... וזה לא מזל שאמא שלי ראתה את זה למה זה טוב? וחוץ מזה שהורדתי לה מהר תרעיון הזה יש לי תשובות מהירות והשקרים כבר נשפחים ממני חופשי בלי עין הרע.... אני רצינית אני באמת מפחדת מזה! איך אני מרגישה? אני מרגישה מיואשת בזמן האחרון אין לי כח לכלום ואני הולכת ומדרדרת מכול הבחינות ובמיוחד בבית ספר אני בקושי באה ונשארת ימים שלמים בבית היום היה לי מבחן ולא עשיתי כי לא למדתי רציתי אבל אין כח... לא משנה נקווה שיעבור... מה איתך? בת כמה את? מאיפה... כמה זמן את בסרט המסריח הזה? ומה המצב הכללי שלך את לא חייבת לענות רק אם בא לך ביי בינתיים אני ינסה עכשיו לעשות תעבודה בפסיכולוגיה ואני מקווה שיהיה לי סבלנות... ביי ממי ושיהיה לך יום סבבה (עד כמה שאפשר) ביי כפרה

06/01/2005 | 19:31 | מאת: לינוי

אז אנחנו מסכימות שיש עין הרע!!!....חחחח שאלת בת כמה אני....אני עוד מעט בת 16...צעירה חח...ואת בת כמה?!...אני בסרט הזה שנה וחצי...וזה נראה לייי....כמו 20 שנה... ההיתמודדות עם זה יום יום כולכך קשה!....איי אפשר לדעת אף פעם מה יקרה לך! אבל מאז שניכסתי לפהה...והילה המדהימה דיברה איתי אני יכולה להגיד לך שאני מנסה לחשוב יותר חיובי...שזה הדבר הכי קשה לי...לחשוב שאפשר לצאת מזה...מהדבר הנורא הזה!...אבל זה אפשרי...ואת זה צריך לזכור!... ומה איתך?!...כמה זמן את בסרט הזה?!...איך את מתמודדת?!... ואני יגיד לך למה אני חושבת שזה טוב שאמא שלך ראתה...כי אולי ככה היא תשים לב אלייך יותר...וככה תוכל לעזור לך ואז..לא תיצטרכי לסבול כולכך..ככה לפחות אני חושבת!... אבל עם כבר "קנית אותה"עם השקרים שאמרת לה...והיא האמינה...אז מה אני יגיד לך! שנימצאים במעגל הזה לומדים לשקר הכי הכי טוב!...וליהות שחקנים מעולים!...ערמומים...תחמנים...(נכון שזה נשמע רע?!..). וגם אני כולכך מבינה אותך...בקשר ללימודים....גם אני מידרדרת...והציונים שלי ממש לא משהוו..דבר שלא מוכר לי..כי הייתי תלמידה טובה!...ואין לי חשק ללכת לביצפר...אין לי כוח לא בא לי...אבל מה אני יעשה אני חייבת...אני הולכת יום כן יום לא..! אני מאחלת לך....ערב טוב...תרגישי טוב....ושהכול יהיה טוב לכולנו אמן!... אוהבת המון...לינוי!!!!!!! נשיקות....מואההההההההההההההההה..... ביייייייי נשמה!

06/01/2005 | 20:14 | מאת: ילדה בצרה

בת 16!!!!!!!!? חשבתי שאת יותר גדולה ממני הילה התפלאה מהגיל שלי וגרמה לי לחשוב שכולם פה 20 פלוס ופתאום גון אומרת לי שהיא בת 19... ואת בת 16 אני בשוק תדעי לך שאת ילדה ממש חכמה ובוגרת ובגלל זה את נשמעת יותר גדולה זה מה שהפרעת אכילה עושה לך... היא מבגרת אותך מהר ומלמדת אותך על כל החרא של העולם הזה... הרבה יותר ממה שאת רוצה לדעת אבל אין ספק שמי שמצליחה לצאת מזה ולחזור להיות נורמלית(אם יש דבר כזה..) יוצאת הרבה יותר חכמה ומבינה והכי חשוב מכושלת עד כמה שקשה להבין שיש אולי משהו חיובי בזה.. אז כן זה אולי הדבר היחיד אבל זה נכון... תראי מה זה עשה להילה...וחוץ מזה בחיים לא ראיתי מופרעת אכילה שהיא לא חכמה... הצורך הזה להסתיר את מה שאת עושה ואת מה שעובר עלייך דורש הרבה חוכמה ופיקחות... טוב אחרי ההקדמה הארוכה....... אני עוד חודשיים בת 18 אגב גם אני מזל דגים... אני כיתה יא כי בכיתה י נשארתי שנה... עשיתי אותה פעמיים... אני 5 וחצי שנים עם הפרעות אכילה ובעצם כול התיכון עבר עלי ככה מכיתה ז אני לא יודעת בכלל מה זה להיות נורמלית בכול מה שקשור לאוכל ואני מקנאה באלה שכן... אם יש לך שכל תברחיייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!! אין לך מושג כמה משמעות יש לזמן כשמדובר בהפרעות אכילה ככול שתשארי יותר זמן יהיה לך יותר קשה לצאת פיזית ונפשית בקשר לבית ספר אין לך מושג כמה אני מבינה אותך זה חרה כי את גם מפסידה חומר וגם מרגישה חרא על זה עם עצמך את מבינה? זה לא שאני מבריזה בסבבה שלי אני מבריזה ונעדרת ואוכלת את עצמי על זה אחר כך מה אמא שלך אומרת על זה שאת לא הולכת ובאיזה מצב את כרגע תפרטי... ואגב החזרתי לך תשובה למה שרשמת בבוקר קוראים לזה "ללינור זה בשבילך ואל תתבלבלי" משהו כזה תקראי... ביי נשמה מקווה שלא זינתי לך בשכל יותר מדי...

07/01/2005 | 00:55 | מאת:

מה זאת עין הרע? עין הרע הינה מחשבה שלילית ביותר שמועברת בד"כ ע"י מחשבה .. טקסים וכיוצא בכל אלה .. המהות של זה והכוונה של זה הינם הרסניים ביותר.. מתי זה מתגשם? מתי שהאדם שמולו העין מכוונת משתף פעולה עם הרעיון שמסתתר מאחורי הרוע לדוגמא אם את לא אוהבת אותי מסיבות שלך... מזיכרון של עבר או סתם כי לא בא לך עלי ואת מקללת אותי ואת רוצה שחס וחלילה חס ושלום יקרה לי רע במכוון בגלל שוב מליון ואחת סיבות שהן לרוב השלכה של אמונות שאת מאמינה על עצמך ושאני משקפת לך את זה .... ואני במקביל מפחדת ממך ונותנת לך במודע את המושכות ואת הכוח לידיים שלך להזיק לי כי אני הופכת להיות פתאום חסרת אונים .. אז אני נותנת לך כוח ואז זה פועל אבל אם אני יודעת שמישהו מרגיש אלי רע ואני לא משנה מה שולחת לאותו מקור אהבה וברכה האנרגיה הרעה מתפוגגת וזה פשוט נס לראות איך שזה עובד.. מדהים! גם אם את לא יודעת ואת מתרכזת במחשבות של אור ואהבה .. זה מתפוגג כי הכוח בידיים שלך והעין פשוט פורסת כנף אל המרום וממירה את עצמה באהבה וחוזרת ללמד אהבה .... לגבי מוות .... אל תהיי בטוחה יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים בואי ניתן לזה מקום ואת מלוא הכבוד... המון אהבה :-)

06/01/2005 | 16:33 | מאת: ילדה בצרה

היום בבוקר אמא שלי באה לשים לי תפרוסות בתיק והיא מצאה שם 8 אני בדרך כלל כול בוקר מביאה אותם לצפורים אבל השבוע הזה מיום ראשון השארתי את זה בתיק כי ירד גשם אז רציתי לשים את זה לצפורים אחרי שהגשם יפסיק כדי שיוכלו לאכול את זה... פשוט קשה לי לזרוק סתם ואני מעדיפה שמשהו יאכל את זה בקצור!!! היא באה אלי עם הפרוסות וכולה עצבנית"מה אני מכינה לך פרוסות ואת לא אוכלת" את רוצה להיות אנרוקסית נכון ???!!!!!!!!!! חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ועוד הפעם... חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח WELL!!! HELOOOOOOOOOOO באמת דקת אבחנה.... איפה היית עד עכשיו??? בזמבבואה? גאד איזה אטימות... ועוד משהו הילה! את זוכרת שספרתי לך על אמא שלי ואיך היא לא קלטה כמה מצבים ברורים ואיך היא לא מפרשת נכון... אז שרשמתי את זה חשבתי שזה קצת מסוכן(כאילו עין הרע...) והיתה לי הרגשה שמשהו יקרה והנה עברו רק יומיים ופתאום היא באה אלי עם הקטע הזה שאני שנים עושה את זה ודווקא עכשיו היא רואה בקצור יש דבר כזה "עין הרע" בדוק!!!!!!!!!!!! אז תזהרו....!

לקריאה נוספת והעמקה
06/01/2005 | 19:56 | מאת: דניאלה

ילדה בצרה מתוקה! יש לי משהו אישי לספר לך.. אני כל חיי לא אהבתי ארוחות בוקר.. ואם הייתי אוכלת הייתי סמרטוט ואיכ.. וכ"ו אם אני בבית הספר עד 4 אז אני לוקחת לפחות טיק טאק 2קלוריות ואת האמת אני מגיל 10 בערך הייתי זורקת את האוכל\אוכלת ומקיאה\אומרת לקחתי-ולא לקחתי אוכל.. ואני עשיתי זאת ביסודיות.. אף פעם לא נתתי שיגלו.. לא משנה גם את המכתבים.. אני אומרת לך לפעמים להורים קשה והם לא רואים כלום.. אני במשך 8 שנים אני הייתי מקיאה לסרוגין.. 3 פעמים בשבוע.. לוקחת ויטמיני.. אז כך לא שינה הרבה אבל בשנה האחרונה אני ללא שליטה.. אני לוקחת דברים משלשלים אני בקושי מסוגלת לתפקד... אני לאמא שלי עדין מוכרת את הסיפור אני בסדר- תרגעי אני מקווה שלי זה ימשך עוד הרבה זמן... אבל לגבייך אני מקווה שתקחי את הצ'אנס ספרי להם תגידי להם למה את עושה מה כואבלך לכי תטיפול יהיה בסדר אני מבטיחה לך! אני לא מקרה טוב להצלחה -אז אל קחי ממני דוגמא... חיבוק נשיקה והרבה אהבה דניאלה קחי את עצתי... לתשומת ליבך! אני לא יכולה לעשות זאת אני יכולה רק להציע את זה לאחרים אז אל קחי ממני דוגמא אלא קחי את עצתי.. אני באתי ממשפחה קשה.. אחיותי אנורקסיות ואחיי אנורקסים.. סבתי מתה מאנורקסיה ואחותי כמעט שנה שעברה מתה מזה.. קחי את עצמך בידיים זה מחלה קשה לי אין את הכח הזה אבל את- אני מאמינה שלך יש! קחי אותי ונצלי אותו ככל שאת יכולה בהרבה אהבה דניאלה

06/01/2005 | 20:29 | מאת: ילדה בצרה

ווואו.. אני בהלם איזה משפחה.... זה פעם ראשונה שאני מרגישה שכול מה שאני יגיד לא יעזור את צריכה להיות גאה בעצמך רק על זה שאת עדיין בחיים... זה מדהים איך כולנו פה יכולות להיות כול אחת בחרא של עצמה כול כך עמוק בלי שום רצון או יכולת לצאת מזה איך אנחנו יכולות כול כך להרוס את עצמנו וכול כך להזניח את עצמנו ... ומצד שני... לאחרים......... אוהו..! כמה שאנחנו יכולות לעזור אנחנו הופכות להיות הבנות הכי מבינות מקשיבות ועוזרות כול אחת יכולה לשבת פה ולתת אלפי עצות שהן באמת טובות ויעילות אבל לא להתייחס לאף אחת בעצמה... את מבינה מה אני אומרת..?. כול אחת כול כך דואגת לשניה... וכול כך אפאתית לעצמה לרגשות שלה חשבת על זה פעם? זה משהו שתמיד הצליח לחרפן אותי כי אני עושה את זה כול כך הרבה בת כמה את? הייתי בטוחה שאת גדולה אבל לפי מה שהבנתי את עדיין לומדת לא? תשמעי אין לי באמת מה להגיד לך אבל אולי תחשבי על זה שאם באמת תצליחי לצאת מזה.. את תעשי הסטוריה!!! ותצאי האדם הכי חזק והכי עליון בעולם כי להתעלות על דבר כזה!!! תשמעי... זה לא כמו כולנו פה נראה שהמחלה בחרה אותך ולא את אותה... אני מקווה שהדברים שלי לא מדכאים אותך... כי אני מתכוונת בדיוק ההפך.. ביי נשמה את באמת מדהימה ואני מקווה שיהיה לך יותר טוב ושיום אחד עוד נשמע עלייך...(אם תצאי מזה זה בטח יהיה בחדשות או משהו...)

07/01/2005 | 00:45 | מאת:

להסתיר שווה להיות בתחרות עם אלוהים נשמע פסיכי אני יודעת אבל מה את בעצם מנסה לעשות להוכיח שאת תישארי בחיים? להוכיח שאת אל מוות כמו אלוהים ברמה הרוחנית והעל חושית מעבר לגבולות הגוף.... להוכיח מה? אולי שאת גם בעצם חלק מהאלוהים הזה ושאם את פוגעת בעצמך את פוגעת בו ואת פוגעת גם בי ואת פוגעת בכל אחד אחר..כי את פוגעת באלוהות שבך מבחינה רוחנית זה מה שקורה הידעת? תחשבי על זה ותחשבי שבכולנו יש אלוהים כזה "כל יכול" בדיוק כמו המחלה הזאת בדיוק כמו כל החלקים המוארים שלנו הכל אלוהים .. אני מנסה לומר במילים אחרות תביני מהו כוחך שלך והשתמשי בו בתבונה מה את מנסה להסתיר.??....את עצמך? מה את מנסה לכבות?....את עצמך? מה את מנסה להוכיח ואת מי את מנסה לסדר אם לא רק את עצמך.... מה זה באמת נותן לך ?? את מי את מענישה ... מה את רוצה שיראו.. אל תמכרי לי את הסיפור שאת לא רוצה שיראו כי כל אחת מכן הייתה מתה שמישהו יראה אותה כפי שהיא במגעילות שבה בכיעור שבה ביופי שבה ובמאורות שבה ויבוא על הסוס הלבן ויציל אותה מהחרא הזה ויקבל אותה כפי שהיא שווה בשווה לא פחות ולא יותר על אף הכל ... רק עם פרט אחד לוקה שהיא לא ידעה להעניק אהבה זו לעצמה ... ולמה בעצם... למה את וכל אחת אחרת או כל אחד אחר לא מסוגל להביט בעיניים האלה מעבר להן מעיזות לקבל בהבנה ובחמלה את מי שאתן נאמנות לייעוד שלכן ולצו בורא אל עליון שמייעד אותנו אליו עם כל כך הרבה אהבה וגאווה על שאנחנו משלו ופרי בריאתו .. חומר למחשבה... .

07/01/2005 | 00:33 | מאת:

אני שמחה שאמא שלך מתעוררת ... אני שמחה שלא נעים לה אני שמחה שהרוחות גועשות אני שמחה ששכחת את הסנדוויצ'ים שלך בתיק.. אני שמחה שהמסיכות נמסות והאמת יוצאת לאור אני שמחה שאולי עכשיו אמא תראה ותשתף פעולה עם ההחלמה שלך אני דווקא שמחה גרמת לי לחייך עם כל המבוכה .. עם כל זה שזה אולי היה מפתיע ולא נעים.. עדיף לך שזה קרה אני דווקא שמחה הרבה שדים יוצאים מהארון בעיקבות ההיפתחות שלך וזה לא קשור בלשון הרע .. זה קשור בכוונה שלך להחלים וכוונה להחלים קשורה באנרגיה שאת ממקדת את עצמך אליה נכון להיום והיא קשורה ללא ספק בהחלמה.. בדיוק כמו התמקדות בלשון הרע שמגשימה את עצמה ללא ספק במישור זה או אחר מה שקורה עכשיו ששני הכוחות יוצאים למלחמה האור מול החושך .. החושך אומר... זה ששלט עד עכשיו .. אומר לאור: מה אתה נדחף??? וזה יוצר ממש הרי געש להתפוצץ.. זה בדיוק מה שזה וזה מאלץ אותך להתמודד עכשיו עם משהו שלא היה בהוויה עד היום בשבילך להתמודד גם בגלל שלא מיקדת את הכוונה שלך בהחלמה וגם מפני שלא היית מוכנה או בשלה ואת ללא ספק מתחילה עכשיו תהליך שיקרו בו הרבה מפלות עליות ומורדות ... תצפי לזה אבל דעי שאת יכולה להרוויח את חייך בסיכומו של עניין אחרי כל הלמידה הממושכת הזאת את יכולה לברוא נס... וזה בהחלט יכול לקרות גם לך אוהבת המון :-)

נפלתי על הברכיים שחבל"ז לא ראיתי את הסורגים שהיו על הרצפה ועפתי חחחחחח אני צריכה לראות רופא כי כל הגוף כואב לי ואני מאוד מקווה שלא קרה משהו כי אם זה אומר שאני לא רוקדת יותר אני יתחרפן... (אני תמיד מפחדת מזה ) בכל אופן אני לא יהיה פה מאוחר יותר אז אני יודעת שזה חריג לכן אני אומרת ... ומחר אני לא יהיה ויותר מאוחר אני שומרת שבת אז רק במוצאי שבת אני יהיה פה לעזור לכן שזה בסביבות השעה 18 בניתיים אני רוצה שתתאמצו לעשות לעצמכן טוב וגם אם אני לא פה אני אוהבת אתכן .. מאמינה בכן מאוד... מחזיקה אצבעות להחלמה שלכן אמן! אולי יותר מאוחר לקראת לילה יצא לי להיות ולהגיב אני לא מבטיחה נשיקות חיבוקים ומלא אהבה :-) שבת שלום!!!!

06/01/2005 | 14:38 | מאת:

06/01/2005 | 14:55 | מאת: דניאלה

הילונתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת תרגישי טוב מתוקה אני אוהבת אותך }}}}}}}}}}}}}}}}}{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{[ ותודה דניאלה שמרי על עצמך המון אהבה דניאלה

06/01/2005 | 14:27 | מאת: דניאלה

הילה נמאס לי מהכלללללללללללללללללללללללללללללללללללללל דניאלה

06/01/2005 | 14:30 | מאת:

חיבוקקקקקקקקקקקקקקקקקקק עננננננננננננננננננננננננק אולי תעשי סיבוב יש שמש בחוץ ממש כייף.... אוהבת המון :-)

06/01/2005 | 14:53 | מאת: דניאלה

אנסה-אולי ארגע.. טנקס חיבוק נשיקה דניאלה

06/01/2005 | 13:57 | מאת: מאיה הקטנה

התקשרה אלי עכשיו איזה פסיכולוגית בשם ציפי מאיכילוב וקבעה לי תור ליום חמישי ב11 בבוקר היא נישמעה דווקא ממש בסדר את מכירה אותה אולי איך היא? ועוד משהו יש לי יותר תקשורת ויכולת להפתח לגברים מאשר נשים את מכירה מאיכילוב גם פסיכיאטר במקום נועה שאני אוכל לקבל?מישהו צעיר כזה? אשמח לתושובות, שיהיה יום מדהים, מאיה

06/01/2005 | 14:29 | מאת:

לצערי אבל תלכי ... חוץ מזה שפיסכיאטרים או פסיכולוגים לפעמים יותר מוצלחים הייתה לי גם הפתעה אדירה בעניין לא יודעת איך זה קרה אם כל הפחדים שלי פתאום זה היה הכי מתאים יותר מאשר פסיכולוגית אוהבת המון בהצלחה יום נפלא :-)

27/04/2006 | 17:16 | מאת: איש פשוט

מאיה אני מקווה שאת יודעת מה זה החוזק הפנימי אני מבין מקרוב תמצב שלך חילצתי פעם משהי ממצב דומה

06/01/2005 | 11:05 | מאת: מאיה הקטנה

גם לכן פתאום יש דחף עצום לחזור לילדות? פתאום ככ מקנאה בתינוק אני רואה את אחיינים של החבר שלי איך דואגים להם ילדים בני שנה וחצי מקלחי םאותם משחקים איתם מאכילים אותם אם הם קצת חולים ישר נילחצים ומטפלים בהם אין להם צרות על הראש... ואני?מה אני סתם בהמה שכול העולם לא שם עליה. אוף.!!!

אבל מעניין .. אולי את זקוקה שיטפלו בך כי אף פעם לא עשו את זה ??? יכול להיות .. תחשבי על זה ... את יודעת הכל הזה הוא גם בלי יותר מידי דאגות למרות שלא תמיד זה נכון ... אולי זה זה מייצג עבורך תום.. טוהר? אולי את פשוט שכחת מה זה ואת זקוקה להיות בזה אני רק יכולה לומר לך שזה אפשרי להיות ככה בכל גיל את רק צריכה להבין מה באמת קורה לך... חיבוקים... חוץ מזה איך את באמת?? :-)

06/01/2005 | 16:00 | מאת: גון

גם אני מקנאה בתינוקות רואה איך לא משאירים אותם אפילו לשנייה לבד! ואם הולכים והם מתחילים לבכות ישר רצים להרגיע אותם עם הזמן למדתי לבכות לבד ובצד כי ידעתי שיבואו לא ידתי אחרי כמה זמן וידעתי שלא ירוצו החלטתי פשוט להסתיר את הדמעות וככה זה נמשך עד היום. בשבילי תינוק זה הדבר הכי נקי וטהור בעולם הלוואי ויכולתי..

תרגישו טוב....תחשבו חיובי...(זה קצת קשה אבל אפשר) תעשו דברים שאתן אוהבות במקום ליהות כול היום בבית...בדיכאון!!! והילה....אני מקווה שאת מרגישה טוב והכול בסדר...! אוהבת אותך המון! נשיקות...אוהבת אתכן...מאוד מאוד! לינוי

06/01/2005 | 13:55 | מאת:

היום הזה ממש מאיר והשמש יצאה ואני ממש אוהבת את זה חוץ מזה שנפלתי על הברכיים כי הייתי מעופפת חחחחח חיבוקים לכולם והמון אהבה גם ממני יום נפלא... :-)

06/01/2005 | 09:02 | מאת: לינוי

מה שלומך?!...איך את מרגישה אני מקווה שהכול בסדר! אזז זהוו...גם אני מעדיפה לא לירשום את המיספר על גבי הפורום! ומאוד הייתי רוצה לדבר עם הבנות פה! אז אולי אפשר להיכנס לצאט...של נענע ושכול אחת תיכנס ותיתן את המיספר שלה למי שיש! מה את אומרת?! תרגישי טוב! באהבה רבה לינוי!

06/01/2005 | 14:25 | מאת: דניאלה

נשמע מצויין..

06/01/2005 | 15:36 | מאת: לינוי

מה שלומך איך את מרגישה!?... אני מקווה מאוד שהכול בסדר ואת מתחילה להרגיש יותר טוב....וגם עם לא אני מחזקת אותך!...ומאחלת לך הצלחה! עם תירצי להיכנס לצאט....או כול אחת שתירצה אז תגידו...וגם ראיתי שמאיה הקטנה כבר רשמה את האיסיי שלהה!! אוהבת לינוי.... נשיקות וחיבוקים....מואהההה

06/01/2005 | 08:50 | מאת: ילדה בצרה

חחח מצטערת אני יודעת שאת לא חייבת לי כלום אבל נכנסתי לפורום איזה 80 פעם ואני לא רואה אותך בכלל קרה משהו?

06/01/2005 | 13:53 | מאת:

:-(

05/01/2005 | 22:39 | מאת: אור

שלום אני אור (שם בדוי) כילדה הייתי רזה בגיל 12 התחלתי להשמין היית אוכלת ואוכלת זה מין תחביב , בגיל 16 הגעתי למשקל 67 וגובה 1.68 במשך היום יום שלי קיבלתי הערות מאמא אבא חברים ולא התיחסתי עם הזמן ראיתי אנשים רזים חשבתי שרזה הוא מאושר רצתי להיות דוגמנחת ולהיות רזה , התחלתי לעשות דיאטה אבל לאט לאט הדיאטה כבר לא היתה דיאטה התחלתי לנסות דרכים יותר מיהירות כמו לאכול ולהקיא במשך 3 חודשים הקאתי והקאתי המחזור הנעלם החיוך הנעלם והאושר נעלם הייתי ילדה חיוורת שתמיד עצובה ובוכה היה שרור בי דיכאון לאט לאט התחלתי להפסיק להקיא והייתי מתחילה לעריב את עצמי שבוע בלי אוכל אפילו יותר הרעב לא הזיז לי הרצון להיות רזה היה עז שהבטן היתה כואבת היה לי כיף שהייתי רעבה ולא אכלתי זה נתן לי סיפוק אבל לא צחקתי לא שמחתי רק בכתי והייתי בדיכאון כל היום אני והמראה אחרי 18 קילו הראושנים עדין הרגשתי שמנה כיאלו לא ירדתי ,הבדתי כל דבר , הבנתי שמשהו לא בסדר שהמחשה שלי לקויה אבל לא הפסקתי המצב החמיר היית ניראת כמו אדם מת . החלטתי לקחת את עצמי בידים ולנסות לחזור למוטב לאט לאט הבנתי כמה קל להיכנס למחלה וכמה קשה לצאת ממנה חזרתי לעצמי אחרי שלוש חודשים בלי אף רופא אף פסיכולוג כיום אני שוקלת 42 וגובה שלי 1.69 אני רזה אבל לעולם לא אבין זאת אחרי שלוש חודשים שאני בריאה שוב הכל חוזר המחשבות הרצון להיות יותר ויותר רזה . זהוי מחלה שנישארת בך לנצח בנות תבינו להיות רזה או להיות שמנה קילו יותר או פחות לא יעשה אתכם מאושרת תישמרו על עצכם על הגוף שלכם על תיתנו למחשבות שלכם לתת לכם להגיע למחלה אני לא יודעת איפה זה היגמר אני רק יודעת שאני מעדיפה לשקול 100 אבל לחזור להיות שפויה ... אוהבת אתכם תשמרו על עצמכם תדעו מה הגוף שלכם דורש זה משחק גדול של חיים ומוות

לקריאה נוספת והעמקה
06/01/2005 | 14:02 | מאת:

עובדה שזה היה תהליך וזה לא קרה ביום אחד... אור מתוקה מה קורה לך.<?. זה באמת שווה את זה?? תגידי את?? מה זה להיות שמנה... מי אמר שתהיי כזאת ואם כן אז מה? ואם את פשוט כמו שאת בריאה מה שאת לא.. מה רע בזה ?? את בעצמך אומרת שהיית בידכאון והיית כל כך עצובה אני זוכרת את זה הייתי בטוחה שהרזון יפתור לי את כל בעיותי וזה רק העצים אותן אחת אחת בתורה ואני הייתי כל כך עצובה אני חושבת שאנ יבכלל לא הייתי זה לא נקרא להיות ואולי זה באמת קל .. כי לא חיים במצב הזה ואם לא חיים במצב הזה אז לא צריך להתמודד עם כלום אבל היום אני גם יכולה לראות שזה לא באמת נכון אוהבת אותך אני שמחה שאת פה איתנו... נשיקות וחיבוקים :-)

אני חושבת שיש הרבה כאלה שהם באמת שמנות שזה כבר מגעיל...בעעעע אבל יש כאלה כמו בריטני ספירס וגניפר לופז שלדעתי יש להם גוף לא רע ביכלל אז אין סיבה שהן לא יהיו מרוצות ועובדה שהם מצליחות!....רזון לא בהכרח יפהה!!! אני אומרת את זה ויודעת את זה אבל מתנהגת בדיוק ההפך!!...זה בעיה!

06/01/2005 | 08:42 | מאת: לינור זה בשבילך(שלא תתבלבלי חחח)

wwwellcame to the clubbbbbb כולנו חושבות את זה ומתנהגות אחרת...... ואגב שכחתי גם את שאקירה הפרה תשימי לב שהן הנשים הכי מלאות אבל הכי מצליחות זה מה שהורג אותי!!!!!! ביונסה..גניפר לופז שאקירה הן הכי סקסיות ובכול בסקרים בנים תמיד מעדיפים אותן זה מה שאני לא מבינה....

חוץ מזה אני שמחה באופן אישי שיש כבר מלאות שלא מפחדות מזה יותר זה מחמם לי את הלב... ועוד משהו מה זאת הצלחה בעיניכן? לא תמיד הצלחה כמו שאתן תופסות היא הצלחה ולכו תדעו אם הן מקיאות ואני יודעת שלופז עשתה משהו בתחת שלה וזה במקרה הגיע אלי כי הדברים האלה פשוט לא מעניינים אותי ואיך שהוא דאגו ליידע אותי כי האבא הדפוק שלי מתעניין בשטויות האלה ואם היא שינתה את עצמה באופן כל כך לא טבעי .. אז בעיני זה התגלמות של שנאה וחוץ מזה בלי שום קשר לשום דבר זה נורא סקסי להיות עם תחת באיטליה ימותו על זה וגם בספרד.. :-) וחוץ מזה מה עובר עליכן?? זה באמת חשוב ורלוונטי אליכן אבל שמחתי להשתעשע קצת ביי ביי

05/01/2005 | 21:06 | מאת: לינוי

שיש להם איסי/מסנגר....תירשמווו! היתיי רוצה לדבר עם מישהיי! אוהבת לינוי! :)

אם יש לך פיתרון אחר .... אם לא איכפת לך לשים את שלך..

06/01/2005 | 11:06 | מאת: מאיה הקטנה

06/01/2005 | 15:56 | מאת: גון

מוזר.. :-/

06/01/2005 | 22:22 | מאת: דניאלה

יש לך מסנגר?

05/01/2005 | 19:48 | מאת: ילדה בצרה

משעמם לי ואף אחד לא פה מה איתך איך את מרגישה??? תעני לי אני יכנס לפה עוד במשך היום נכנסתי לבלוג שלך היום הקטע עם הרופא..חחח... באמת פדיחות הגבת לו? טוב כפרה תעני אם את רואה את זה...

05/01/2005 | 21:32 | מאת: גון

.

05/01/2005 | 19:30 | מאת: ילדה בצרה

זה רק אני או שכול הדייות המצליחות בטלויזיה בזמן האחרון הן בטטות...: גניפר לופז אלישה קיז ביונסה אשאנטי כריסטינה מילאן מיס טיק מיסי אליוט בריטני ספירס אמה בנטון שכחתי מישהי מה נסגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגר!!! הן צריכות לנהל פורום לבטטות אנונימיות... חחחחחחחחחח והכי גרוע שהן נראות מה-זה מרוצות מגוף שלהן... ממתי גוף כזה נחשב יפה? פספסתי משהו??? האם יכול להיות שאני 5 וחצי שנים בגהנום מיותר... חבל שאף אחד לא יידע אותי!...

לקריאה נוספת והעמקה
05/01/2005 | 19:50 | מאת: יפהיפיו

זה רק נדמה לך ... ובלי שום קשר את בהחלט בגהנום מיותר, מקווה שאת מקבלת עזרה. בהצלחה.

05/01/2005 | 19:51 | מאת: יפהיפיו

זה רק נדמה לך ... ובלי שום קשר את בהחלט בגהנום מיותר, מקווה שאת מקבלת עזרה. בהצלחה.

05/01/2005 | 20:24 | מאת: ילדה בצרה

יפהפיו זה בן או בת? למה אתה חושב שזה רק נדמה לי? זה נכון! ובזמן האחרון אני שמה לב לזה יותר ויותר... אולי זה טוב אם זה ימשיך ככה זה יכול למנוע את ההדרדרות של המחלה בקרב האוכלוסיה הרי זה ברור שיש קשר חז בין אידיאל היופי בטלויזיה לשכיחות המחלה...

06/01/2005 | 14:10 | מאת:

אני בעד חוץ מזה שהגבתי לכל זה למעלה יותר ובשורה התחתונה את אף פעם לא יודעת מה עובר במוחו של אדם והן לא כאלה פרות .. הן מאוד נשיות ואת לא יודעת אם הן באמת מצליחות ואת לא יודעת אם הן באמת מרוצות ומאושרות אפילו שהן מאוד מחייכות למצלמה ולגבי פורום .. לא נראה לי שהפורום הזה יהיה פרודוקטיבי ואני עוד עונה לך על זה ברצינות ואם כן מכל בחינה שהיא אז...... אחלה!!!!!!! נשיקות :-)

05/01/2005 | 16:49 | מאת: לינוי

מה שלומך ?? איך את מרגישה???....אני מקווה שהרבה יותר טוב!!!!.... אזז..ככה...שאלת מה איתי וגם רשמת לי אתמול שאני לא מאכזבת אותך ואני שמחה אבל את עצמי אני מאוד מאכזבת:(.....אבל קשה ליי רע לי...ואת צודקת שיש לנו מתנה לכול הבנות פה בזה שכול אחת עוזרת אחת לשנייה..ומחזקת זה מאוד כיףף ומאוד מעודד..רק בשביל זה שווה להבריא באמת!!!...לדעת שיש כולכך הרבה אנשים טובים בעולם הזה! ובקשר אליי...היום אני מרגשיה יותר גרוע...אני לא יודעת מה עובר עליי!!!...או שכןן..אבל אני לא מנסה לחשוב על זה!...אני לא מנסה לחשוב על כלום רק להגיד לעצמי...שיהיה בסדר!!....ולא רק להגיד אני יודעת שב"ה יהיה בסדרר....כולם פה מסיבה מסוימת ככה אני חושבת ובטוחה שיהיה טוב!...אבל אני לא יכולה לשקר ולהגיד שהכול טוב כי שום דבר לא טוב!....כלום!!...אני גם לא מרגישה טוב וגם רעע לי אני מרגישה שאין לי כוח לכלום יותר דיייייי לקום כול בוקר לעוד יום שאני ממש לא יודעת איך הוא יגמר וככה זה ממשיך....ובמקום שאחרי יום רע אני ירגיש יותר טוב ואני יגיד לעצמי לא נורא היה מה שהיה אני מרגישה יותר גרוע וזה קשה!!!!אין לי כוח להתמודד עם כלום יותר!... אבל אני כולכך מאושרת שאת פה...וכול הבנות המקסימות שפהה!!!...שאני יודעת שגם להם קשה ומאחלת להם שירגישו טוב תמידדד תמיד תמידד!..וימצאו את האושר שלהם ואת הסיבה לחיות כי לכול בנאדם יש סיבה!!!...וזה הבעיה שלא תמיד חושבים ככה ובאותו רגע רע רק רוצים למות!..כאילו שזה פותר את הבעיה!..הרי מוות זה פתרון סופי לבעיה זמנית.! מאחלת לכולם באמת ומכול הלב הרבה הרבה בריאות ואושר...שכולכן תיהו מאושרות...ותמצאו את היעוד שלכן!... ולך הילה אותו הדבר הרבה בריאות ואושר ואני אוהבת אותך המון המון!..את ניפלאה מקסימה מלאך---אני פשוט אוהבת אותך ויודעת שיש לך רק כוונות טובות! תרגישי טוב וגם כול הבנות המקסימות! באהבה רבה עד אין סוף לינוי!!! *ועוד משהו אני מזל עקרב זה אומר משהוו!!!?!.... אה וגם אני ניכנסתי לאתר שלךל וקראתי את הסיפור שלך...אני רק יכולה להגיד מה שכבר כולם אמרו הסיפור שלך מרגש את כותבת מדהים ואת בעצמך מדהימה!! אוהבת מאוד מאוד מאוד לינוי! מואההההההההההההההה...

לקריאה נוספת והעמקה
06/01/2005 | 14:18 | מאת:

אני מחזקת אותך ואת תראי לבד שעוד יגיעו ימים טובים זה לעולם לא סטטי ואני חשובת שכל התהליך שאת עוברת הוא נפלא וצריך לזכור את זה ... מזל עקרב מאוד קשור בחיות ועושה רושם שאת מזל עקרב נשר גבוהה מאוד לפי איך שאת מדברת ההתפתחות המינית שלך קשה לך .. זה אני מרגישה לבד.. זה משפיע על הביטחון שלך אבל הכל קשור גם בלי לשים לב להפרעות אכילה בגלל ההכלה בגלל החיות והניגודים שההפרעה הזאת יוצרת מעבר לזה שעקרב אם פוגעם בו או מנסים .. הוא זז הצידה ומקיש את עצמו למוות רק שחס וחלילה מישהו אחר לא יעשה את זה .. הוא לוקח את השרביט והורג את עצמו לבד מפאת הגאווה שלו .. הוא לא מוכן שיפגעו בו תשאלי את עצמך אם את לא עושה את זה לעצמך מול המשפחה שלך.... עקרב רואה הכל במיוחד אם המפה שלך .. הגלגל שלך נמצא למעלה .. זה מזל של מיסיטיקה ומסתורין ולא תמיד חיובי אבל אני יכולה לומר לך שיש עוד היבטים שמשפיעים כמו אופק ירח ועוד שאר הכוכבים והמיקום שלהם במפה....האתגר של המזל הזה עצום אני גדלתי בבית של מזל עקרב .. כל הכוכבים שלי שם והם למעלה .. ואני מגיבה כמו עקרב פחות כמו אריה בגלל זה .. מעבר לזה הרגישות שלך לחיים היא גדולה מזל עקרב מתבטא במוות ולידה מחדש.. יש לך תפקיד בובה ... מתאים לך מאוד יצירה .. הצלת חיים .. להיות אמא תורת הנסתר.... במה..... וכל מה שקשור בהתפתחות טרנספורמטיבית .. במילים אחרות שינויים שינויים שינויים אוהבת המון יום נפלא.. :-)

איך אתן מרגישות היום??? מה קורה איתכן שולחת לכן חיזוקים ומלא אהבה שיהיה יום נפלא... :-)

05/01/2005 | 13:58 | מאת: אלינור-שם-בדוי

קראתי הכל. תודה על הכל. שוב אני אגיד לך - את פשוט מ-ד-ה-י-מ-ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואין עלייך בעולם, אין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אחרי אתמול היום אני סתומה לחלוטין ולחוצה מאד, ואת יודעת למה... אז אני עכשיו מתנתקת ואנו נשתמע בהמשך. יום נפלא וחמים ותרגישי טוב! ים של אהבה... אלינור.

06/01/2005 | 14:48 | מאת:

איך היה?? בטח לא משהו כמו שאני מכירה אותך אוהבת אותך :-)

אני יודעת שקשה לכן זאת תקופה קשה מאוד לכולם בלי שום קשר לכלום.. היום במיוחד.. השיעורים קשים יותר מתמיד אני מאחלת לכן שתתקרבו לעצמכן יותר ויותר למצוא את האמת בתוככן ואני ישתדל לעזור כמה שאוכל ... תחשבו כל הזמן על איך להפוך את זה לאתגר יש מלא דרכים ואתן מאוד מוכשרות ויצירתיות ואני מזמינה אתכן לשתף מה יכול עבורכן להפוך את זה לאתגר על מה חשבתן היום שאולי זה יוכל בעיקבותו להיות אחרת מפעמים קודמות ולגרום לשינוי ואני ישמח לקרוא ואני בטוחה שזה גם יחזק אחרים בהצלחה אוהבת המון.... :-)

05/01/2005 | 21:38 | מאת: דניאלה

הילהההההההההההההההההההההההההההההההה דדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדייי נמאסססססססססססססססססססססססססססססססס לללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללי מהחייםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם זהו נגמר היום עבר שלי בולמוסים אכלתי פרוסת לחם קל אחת כפית גבינה חסה-2 עלים מלפפון ו8\1 תפוח עץ אבל אני שמחה שלא עברתי בולמוסים אבל נמאס לי מהחיים אני מרגישה בזבל בא לי למות אני מרגישה שמנה דוחה מגעילה מפגרת סתומה חסרת אונים חזירה פרה אני לא יכולה יותר בא לי למות כבררררררררררררררררררררר אוף נמאס לי ההורים מלחיצים אמרו לי היום שיכניסו אותי לאישפוז אם לא אתחיל לאכול אני לכאורה מקחישה הכל אין לי הפרעות אין לי כלום נמאס לי כבר החיים שלי מזבל אני לבד אני מרגישה לא נאהבת בא לי למות כבר אני מתקופה קשה ובא לי למות כבררררררררררררררר דניאלה נמאס לי כברררררררררר בא לי למותתתתתתתתתת

06/01/2005 | 14:23 | מאת:

כל הכבוד...! ואולי אישפוז חכם.. אולי זאת העזרה שביקשת .... אולי לא טוב שתישאריעם כל זה לבד.. מה את אומרת?? את בטח שונאת אותי עכשיו אבל זה לטובתך... כי חבל לאבד את החיים האלה ואני יכולה להבין שנמאס לך ואת רוצה למות .. הייתי שם .. אני מכירה את זה אוהבת אותך המון תחזיקי מעמד... :-)

05/01/2005 | 12:37 | מאת: אצבעונית

אני מנסה להבריח אותו. אומרת דברים, מתנהגת בצורה שאולי תפחיד אותו. אוכלת קצת. קוראת ספר על מישהי עם הפרעת אכילה. מזכירה לו שאני לא בן אדם קל. חושבת יותר מדי. רוצה להבריח אותו כי עוד מעט אתאהב בו ואז לא ארצה שילך. כמו בודקת את הסבלנות שלו, החוסן, הרצון להיות איתי. אם הוא יעזוב עכשיו אני אמשיך הלאה. אך עם כל דקה שעוברת הפחד שהוא יעזוב מתחזק. מנסה לשבור דפוסים ישנים. אם משהו מפריע אז לא הולכת לישון וקמה כאילו כלום לא קרה. הוא בטוח חושב שאני מתוסבכת. אז למה הוא נשאר? למה הוא לא בורח ממני? מה הוא מוצא אצלי בכלל..... רוצה להגיד לו: תלך עכשיו כל עוד אני חזקה, כל עוד מחזיקה את עצמי. אתה מפרק את ההגנות שלי, את החומות שבניתי במשך שנים. אתה מעורר בי משהו שאני לא מכירה. לא באמת האמנתי שקיים. אתה גורם לי להרגיש חיה. לרגע אפילו קצת אוהבת את הגוף שלי...קצת. אתה גורם לי לוותר קצת על השליטה האובבסיבית,להשתחרר. אתה חייב ללכת כי אני לא יודעת איך להתמודד עם כל זאת. לא רוצה שתלך אבל אתה חייב. אבל אני לא אגיד לו . אני אחכה שינחש. הוא לא ינחש ואני אתעצב ואהיה ממורמרת על כך שהוא לא מבין. ואז הוא יתקשר ואני לא אענה. הוא יתקשר שוב ואני אתעלם. ואז שוב אעלם.

לקריאה נוספת והעמקה
05/01/2005 | 13:14 | מאת:

איזה כייף... אל תוותרי אולי זה יכול להיות הריפוי שלך אבל אני סתם מדברת .. את מאוד פוחדת שיקחו לך את המחלה זה המשפט שאמרתי לחבר שלי שאני פוחדת שהוא יקח ממני את המחלה והוא הצליח לעשות את זה בין היתר... ואח"כ נפרדנו כי כבר לא היה מקום לכלום .. לא משנה קרו עוד כל מיני דברים שלא בהכרח קשורים להפרעות אכילה.... אבל הוא היה צריך להיות שם כנראה אם גבר נשאר במצב הזה .. אני מורידה לו את הכובע זה אומר משהו .. את לא חושבת??? אל תייאשי אבל אם זה מהמקום הזה שדיברתי עליו אל תוותרי אם זה כי זה באמת לא מתאים אז אולי באמת לא צריך... חיבוקים אגב .. מי זא דליה המקסימה?? תהיי בקשר המון אהבה יום טוב :-)

מה נסגר פה איפה כולם זו כבר פעם שלישית שאני נכנסת ואין כלום!... בקצור החלטתי לרשום פה משהו שלדעתי מאוד מעורר הזדהות: ...ואת חשבת שאת יודעת מה את עושה שמפני הכול את חסינה כמה שניסו לך להסביר את רק הלכת עם הראש בקיר ומי אמר לך שתצאי מזה בחיים כי אם לא תמותי זה ירדוף אותך לעולמים את חשבת רק על הרגע..השבוע..החודש... לא חשבת על איך יהיה העונש והעונש הוא כבד! הו.. אין לך מושג עד כמה הגוף נוקם הוא לא סולח אחרי כול השנים הוא לך מוכיח שכמה שחשבת שאת יודעת הכול.. "שיהיה בסדר" ותצאי מזה בזול נכנסת לבור כל כך עמוק שהדרך החוצה לא נראית גם מרחוק ועכשיו אחרי כול ההבנות והתובנות נשארת עם מה שנראה כמו אוסף של עצמות בלי מילים בלי משמעות והכול בגלל אותה טעות...

05/01/2005 | 12:27 | מאת: גון

בהחלט מעורר הזדהות. מצטערת. רע מידי. אני פה אם בא לך לדבר.

05/01/2005 | 12:35 | מאת: ילדה בצרה

גוון כפרה אני פה אבל אין לי מושג איך נדבר כי בינתיים אין לי אי סי קיו........את יודעת בעצם יש לי רעיון אבל רק אם בא לך..... אפשר להכנס לצאט של תפוז תגידי לי תכינוי שלך ואני כבר ידבר איתך משם!

05/01/2005 | 12:36 | מאת:

כוונה.... אמון.... אמונה... משם הדרך כבר תיפתח..... :-)

05/01/2005 | 03:04 | מאת: ילדה בצרה

מדהים!!! מדהים!!! מדהים!!!..... קראתי את הספור שלך והיית צריכה לראות באיזה הלםם הייתי כמעט לא נגעתי בנרגילה והייתי מרותקת למחשב.... נראה שהכול עבר עלייך בחיים האלה.... חוץ מסמים..(חוץ מסמים??) לא היה לי מושג....חשבתי שאת סתם בחורה רגילה שעברה בולמיה ואנורקסיה (עד כמה שזה יכול להיות רגיל...) הקטע שאת זוכרת תלידה שלך זה קטע חזק.. אני באמת מאמינה שזה קרה לך תקשיבי לי טוב! את חייבת לכתוב ספר! כי קודם כול את כותבת יפה מושך ומעניין ואחר כך חשוב שעוד אנשים ישמעו על זה כמו שאמרת זו "שליחות" שאת חייבת לבצע... תחשבי על זה... ואישית אני נורא ירצה לקרוא אותו... קראתי שיש לך מה להגיד לי זו תגובה למה שכתבתי לך? על ההורים האטומים שלי וכו...? אגב לא ענית לי על העיתון הזה ניוז לטר של רשימת התפוצות של האתר אם בא לך תסבירי לי על מה העיתון הזה... אה וסתם שאלה.. אם אני עושה בדיקות רפואיות כמו שהצעת.. זה מגיע להורים לא?...התוצאות כאילו...? אני יודעת שאת עכשיו יושנת אז אני מקווה שברגעים אלו את חולמת חלומות טובים ונדבר מחר...את באמת אישיות ענקית...ואת צריכה לצאת לעולם לכולם...שכולם ידעו מה עבר עלייך אני בטוחה שתרתקי אותם את כולם!

לקריאה נוספת והעמקה

בקשר לסיפור שלי אני יודעת... הוא באמת מאוד קשה אבל אני רק היום באמת מבינה אותו על כל מה שזה אומר בקשר לספר כתבתי אבל אני עדיין לא חושבת שמיציתי אותו כי היה לי קשה לכתוב אותו והוא בתהליכי הוצאה וזה יקח זמן ומשום מה מאז "שהקאתי" אותו אני מאוד רגועה לא כל כך איכפת לי אני יודעת שהוא חזק אני יודעת שיש שם מסר אבל האנשים שקוראים אותו לדעתי עוד לא עיכלו אותו ואני מאוד מקווה שיפתח לו המזל מעבר לזה שאני מחוייבת על פי צו מלאכי אם אפשר לקרוא לזה ככה לכתוב משהו שונה לגמרי על איזהשהו צופן שאני יודעת על בוריו אני עוד לא מוכנה לזה אבל זה יקרה בעזרת השם .. אין לי כל כך הרבה ברירות אבל את פשוט יקרה לי זה מאוד מחזק מעבר למי שאת לשמוע מה שאמרת לי .. זה המון בעיני ובקשר לעיתון אני לא כל כך מכירה לכן לא התייחסתי בקשר להורים שלך את יודעת מה ... אני לימדתי את ההורים שלי כל כך הרבה ואולי תוכלי ללמוד מזה אבל גם זה עניין של תהליך זה לא קרה ביום אחד הם עדיין אטומים אבל אבל אחד גדול אני ניצחתי את זה אף אחד לא האמין בי אף אחד לא רצה אותי היום כולם אוהבים אותי מחכים לשמוע אותי אומרת "אני אוהבת אותך" אבא שלי כל כך השתנה האדם שהכי שנא אותי היום אוהב אותי כל כך ולא יודע איפה לקבור אץ עצמו על מה שהוא עולל בי והוא מתכחש .. לפעמים הוא מודה ואז הוא מתחיל לבכות האדם שהיה כל כך אלים פתאום נרגע לא באמת השתנה אבל נרגע אמא אדישה .. ברמה הזאת היא לא השתנתה אבל זה לא סותר שאני אוהבת אותה והייתי מסוגלת אחרי הכל לקבל אותה כפי שהיא וגם היא עשתה מאמצים רבים בסופו של דבר אחרי הרבה מאוד שנים להירתם בקמצוץ ולעומת כלום שהיה זה המון וגם היא עוברת שינוי אחיותי .. אחותי האמצעית שגם סובלת מהפרעות אכילה קשות עוברת שינוי בעיקבותי אחותי הגדולה שלוקה בסכיזופרניה אף אחד לא מקשיב לה כי היא לא פה אבל זה מדהים לראות איך היא מתרככת כשאני מדברת איתה וזה אולי לא פותר את הסכיזופרניה האיומה אבל זה מקרב אותה אלי וזה האדם בילדותי שהייתי הכי קשורה אליו אפילו שהיא פגעה בי המון היא הייתה אמא שלי בזמן שאמא שלי עבדה להביא לנו אוכל ולתפור בגדים במו ידיה שלה כי לא היה אז כסף.... אני יודעת שאני לא רגילה אני יודעת שאני גם לא שונה כמו שכולם נוטים לחשוב על כולם היום אני מבינה שאני בדיוק כמו כל אחד אחר אבל אני מסוגלת לראות ולהבין הרבה דברים שאחרים לא לגמרי מבינים או לא באמת רוצים לגעת באמת שלהם שנים סירבתי לייעוד שלי הייתי מיועדת לזה מגיל מאוד קטן וכפי שכבר הספקת להבין .. אני .. רציתי למות ועשיתי הכל בשביל זה מסתבר שלו מסתבר שהיה בי חלק שכל כך רצה לחיות כי אחרת אין לי דרך להסביר את מה שקרה המורה שלי... היא עוד אדם אני תמיד אומרת לה שהיא מלאך כי היא באמת שונה ואני יודעת שהמפגש איתה היה מכוון מלמעלה אין לי הסבר איך מורה במערכת החינוך שברה כל חוק אתי והפכהלהיות אמא שלי ועשתה הכל בשביל להוציא אותי מהחרא הזה .. ואני בשבילה מוכנה למות .. לעשות הכל ... אפילו לפני הבריאות שלי היא באמת עשתה משהו שאם היאלא הייתה עושה לא הייתי בחיים ואני מקווה עם יותר צניעות להיות שם בשבילכן אני לא מרגישה שזה עול זה אפילו בשבילי כמו בילוי .. מעל הכל זה ריפוי ובקשר אלייך אני הייתי בדיוק כמוך לכן אני רגישה אלייך יותר אני הייתי מקיאה בבית ואף אחד לא ראה אני נעלמתי ... הייתי כמעט שלד אולי הייתי אני לא זוכרת .. אני זוכרת שיכולתי לספור את העצמות שלי אבל אני לא זוכרת את עצמי אולי כי זה פשוט חזק לי מידי הייתי לובשת בגדים רחבים ועוטפת את עצמי בכמה שכבות ונראיתי רזה רגילה בעוד שלמטה זה היה אסון ורק המורה שלי ראתה וגם בבית ספר אבל את ההורים שלי זה לא עניין כי מבחינתם זה אופנתי בצבא כמעט מתתי מזה הגעתי לרזון נוראי.. אי אפשר היה כבר להסתיר והמורה שלי שברה את הכלים ואז אמא שלי נאלצה לטפל בי ואז עליתי מהר מידי בגלל שלא הייתה ברירה עליתי 25 קילו בבום הייתי במשקל מינימום אבל זה הבהיל אותי לא הייתי מסוגלת לעכל כלום ואז נכנסה הבולימיה ואז בכלל לא ראו ואני כמוך שחקנית מעולה .. מעולה היום... אני ממש לא.. אני אפילו כבר לא זוכרת איך זה לשחק כי המשחק גרם לי להתכחש למי שאני אני מבקשת ממך שתפני לעזרה ובקשר לבדיקות ההורים שלך לא צריכים לדעת על זה זה חסוי לגמרי אני חושבת שבגלל האטימות מישהו צריך לנער אותם ואת יודעת משהו ?? יש לי תחושה שאת היא זו שתנער אותם אבל זה תלוי בך את בת מזל דגים המהות של מזל דגים זה אהבה את לא יכולה לברוח מזה ואת מסוגלת לתפקיד הזה אבל את חייבת עוד להבין מה קורה לך ואני מוכנה להפנות אותך אבל תחשבי על זה טוב תאמיני לי החיים האלה יקרים ואדם הוא לא סתמי גם אם הוא רוצח הוא צריך להיות פה כי הוא צריך ללמוד משהו ועוד משהו שאני גם לא רוצה לדעת גם את איך שאת צריכה להיות פה.. כי ככה זה וכדי להיות נאמנה לתפקידים שיועדו לך את צריכה להתחזק... ולהבין שהאמת היא בתוכך... וההורים האלה באמת מסכנים אבל אפשר ללמד אותם לא תמיד הורים הם הורים לפעמים הילדים הם ההורים ותאמיני לי זה הרבה יותר חזק.... אני מקווה שעניתי אני חושבת שמכל מה שסיפרתי יש משהו שאת יכולה להבין שמעל הכל הכוח הזה טמון בתוכך ולא בשום מקום אחר המורה שלי לימדה אותי את זה אני מעבירה לך את זה אוהבת המון ואני מוכנה להיות איתך בקשר.. תעדכני אותי.... שיהיה לך יום נפלא.. ועוד משהו אני בחיים שלי לא נגעתי בסמים ולא בסיגריות ולא באלכוהול אבל אני על תרופות פסיכיאטריות חחחחחחחח אבל היום ממש מעט :-)

05/01/2005 | 12:51 | מאת: ילדה בצרה

אין אני חולה עלייך...אני חולה עלייך...לא לא לא ! את יודעת את זה??? איפה היית כול החיים שלי לעזאזל היתי צריכה אותך כול כך הרבה את פשוט מדהימה ומיוחדת כול כך...אלוקים כמה שאת מיוחדת!..שתדעי שאני ממש מתחברת לקטע הזה שאת פה בשליחות ויש לך תפקיד ושאת ברמה אחת מעל כולם.. מעל הרמה השכלית ההגיונית ומעל רמת ההבנה שלנו את החיים האלה...אני בן אדם מאוד מאמין ומאז שאח שלי חזר בתשובה אפילו יותר ורק בזכותו היום אני מבינה שמה שאת אומרת והדברים שקרו לך שהם לכאורה לא הגיוניים ובלתי אפשריים(כמו שראית את הלידה של עצמך) יכולים לקרות אני גם מאמינה במוות קליני.. אני מה זה אוהבת את התשובות הארוכות שלך רואים שאכפת לך ואת מתיחסת ולא רק כדי לצאת לידי חובה... אז זהו בהצלחה עם הספר ותוציאי אותו זה חובה! ותמשיכי עם מה שאת עושה אין לי כבר מילים לתאר כמה זה נפלא...

05/01/2005 | 01:18 | מאת: ילדה בצרה

היי נכנסתי לבלוג שלך והוא מדהים את מדהימה אני מבינה אותך ולפעמים מרגישה כמוך אבל זה עדיין עצוב כשרואים את זה מהצד מה איתך? את מנסה להבריא? אם כן באיזה שלב את? הולך לך... ? המכתב מאנה היה הכי גדול..... כל כך עצוב...ועדיין כל כך נכון... כמה זמן את נמצאת בבעיה הזו? בת כמה את?

05/01/2005 | 01:22 | מאת: גון

.

05/01/2005 | 01:45 | מאת: ילדה בצרה

לא .אולי אני יפתח אי סי קיו למרות שאני שונאת את זה אבל רק בשבילשאני יתכתב עם בנות מפה וגם ככה כולם משגעים אותי.... שכחתי שאין לי דרך להתכתב איתך באמת... סורי... אגב הייתי עכשיו בבלוג שלך למה את לא מעדכנת אותו??? לילה טוב נשמה אם את הולכת לשון אם לא...דברי איתי... בייייייייייייי

05/01/2005 | 01:35 | מאת:

יש לי הרבה מה להגיד לך אני יכתוב לך מחר אני צריכה ללכת לישון בינתיים אני משאירה לך את כתובת האתר שלי כדי שתוכלי לקרוא http://www.hilauriel.com יש בו גם את הסיפור האישי שלי המלא במיוחד לילה טוב מתוקה :-)

05/01/2005 | 00:49 | מאת: גון

מצטערת שמעיקה.

לקריאה נוספת והעמקה
05/01/2005 | 01:33 | מאת:

אני חייבת ללכת לישון כי אני באמת גמורה אני שמחה שנכנסת לכאן שוב חשבתי כבר שאני לא יראה אותך תחזיקי מעמד.. אולי תלכי לישון.. תנסי ונדבר מחר אוהבת המון לילה טוב :-)

05/01/2005 | 02:35 | מאת: גון

מאד מרגש מאד סוחף מאד מעניין ואת כותבת מקסים ומושך לעין.. אבל הילה כמה דברים..את מקסימה ובזה אין ספק..ת כותבת קטעים מסיפור חייך אך עדיין לא מפרטת..אולי כי עדיין לא השלמת? אני סתם רוצה להבין...לא שופטת ולא מעבירה ביקורת..כתבת שבגיל 8 נאנסת ולא רצית לדוש בזה..עכשיו את כן? והאלימות בבית? את מדברת? את מספרת? מוציאה? מתנקה?...כי זה דברים חשובים להחלמה..מעניין אותי אם דיברת על כך כי לא כתבת על זה דבר. חוץ מזה-כל הכבוד לך הרבה דוגמא טובה אפשר לקחת ממך. המון הערצה אליך תודה.

04/01/2005 | 23:47 | מאת: דניאלה

הילה תגידי זה לא אומר משהו אם מישהו אומר לי אולי 10 פעמים ביום תמותי? זה לא סימן שעליי באמת למות שזה סימן לכך?? זה סימן שדי עשיתי את שלי וזהו?? דניאלה

04/01/2005 | 23:55 | מאת:

והכל יחזור אליו תהיי בטוחה כי ככה זה עובד "לשון הרע" זה הדבר הכי מסוכן שיש אבל את .......תשלחי לו אהבה ורק אהבה ותבקשי מאלוהים או מכל כוח אחר שאת מאמינה בו שיחליף את המקום הנוקשה הזה בשלום בדיוק כמו שאת מדברת איתי על אותו עיקרון ואל תשתפי עם הרוע הזה פעולה ואז... אני מבטיחה לך ....זה יתפוגג!!! זה כמו נוסחאת פלאים שכזו זה עובד!!! פשוט רוע .. אין לי מה להגיד

04/01/2005 | 23:57 | מאת: דניאלה

:)

04/01/2005 | 20:34 | מאת: לינוי

אני לא יודעת עם במצבי אני כולכך יכולה לעודד אותך..אבל שווה לנסות גם אני מרגישה בדיוק כמוךך...שמנה מגעילה חזירה...רעבה אבל לא יכולה לאכול!!! באא לי למות... אבל הילה אמרה דבר נכון עם את אומרת שבא לך למות זה אומר שאת רוצה לחיות ובטוח שכולנו רוצות לחיות..וחולמות על חיים טובים יותר בלי המחלה/.הפרעה הזאת איך שלא ניקרא לזה... היתיי רוצה לקום כול בוקר ולהגיד לאלוהים תודה...על איך שהוא ברא אותי ועל החיים שהוא נתן לי....אבל זה קשה!!! קשה לקום כול בוקר ולדעת שעוד יום התחיל עוד יום שיעבור כמו נצח עוד יום שרק תחשבי עם תאכלי מה תאכלי.....ועם בכלל תאכלי כי "אסור" לך אוכל זה לא בשבילך את לא"צריכה" אותו הרי הוא רק גורם נזק!!! קשה זה קשה המלחמה האנסופית הזאת עם עצמך...מה כול החיים אני צריכה לחשוב על זה...על אוכל!!!!!....להגיד שאני שונאת לאכול!!!...הרי ברור שזה לא נכון ולא אפשרי! עד עכשיו כתבתי מה אני מרגשיה זה בטח לא מעניין אותך במצבך ובטוח שלא מנחם אותך!...פשוט הייתי חייבת לכתוב לך את זה!!!...אני לא רוצה להכביד עלייך יש לך מספיק לכול אחת מאיתנו יש מספיק!...אבל אולי ביחד זה יותר קל!! אני מאחלת לך מכול הלב שתרגישי הרבה יותר טוב...תנסי בכול הכוח לחשוב חיובי..על אנשים חלומות שיש לך שבשביל זה שווה לך לחיות והבריא...לי יש בשביל מי ובגלל זה יש לי תקווה!!..אני מקווה שגם לך יש בשביל מי או בשביל מה להמשיך....אני מאמינה שיש סיבה שאנחנו כאן!!!...לכול אחת ואחד יש את הזכות לחיות!!!...וגם לנו אפילו שלפעמיים לא מרגישים ככה!...אני רק יכולה להגיד לך שלדעתי כדאי לך לחפש איזשהי עזרה....אפילו סתם ללכת לפסיכולוגית ולנסות להבין מה קורה לך עם עצמך..מי יודע אולי זה יכול לעזור!... ועוד משהוו...את יכולה אפילו סתם לצאת מהבית וללכת את לא יודעת כמה זה משחרר...משחרר מהכול!!!... אז שיהיה לך בהצלחה אני מאמינה בך..כמו שאני מאמינה בכול אחת פה!...אפשר לחיות בלי הצרה הזאת...לחיות בשקט!!.. שיהיה לכולנו בהצלחה...ושנרגיש טוב! מקווה שאיך שהוא גרמתי לך לחשוב על כמה דברים הלוואי! תרגישי טוב!! באהבה רבה רבה רבה לינוי!!!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה
04/01/2005 | 22:09 | מאת: דניאלה

ללינוי היקרה! תודה זה חימם את ליבי תודה}{ אבל עדין אני עם אותה הרגשה אני שמנה אני מכוערת אני טיפשה אני מפגרת אני סתומה אני חזירה אני דבה אני פרה אני חסרת שכל אני חסרת ביטחון עצמי אני מטומטמת אני דפוקה אני אני אני בא לי למות בא לי להקיאאאא את הנשמה דניאלה

ולמה אתן מסוגלות תעיזו לראות את הדברים היפים שלכן תראו כמה אתן נפלאות תראו כמה אתן לא אנוכיות כמה אתן פה אחת בשביל השנייה אני צופה מהצד וזה הדבר הכי עצום של החיים ואתן נפלאות ואני אוהבת אתכן זה אומר המון כל מה שאתן מנסות ומממשות להיות אחת בשביל השניה ברגעים קשים אפילו שזה מבעד למסך כביכול אבל האנרגיה הזאת עוברת והמסך הזה לא יכול לאטום אותה אתן מסוגלות לעצור שניה ולראות את זה ??? חיבוקים :-)

04/01/2005 | 23:03 | מאת: דניאלה

הילה אני לא רואה שום דבר טוב כי בזמן משבר שלי אני יכולה לעשות להן רע.. כי מעדתי שוב.. כי אני שוב דפוקה מטומטמת מפגרת סתןמה דבילית פרה שמנה חזירה ואיך בא לילמותתתתתתתתתתתתתתתת דניאלה

04/01/2005 | 20:13 | מאת: לינוי

זה היום הכי גרוע שליי.....אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף עד שחשבתי שהנה הכול מתחיל ליהות טוב פחות או יותר...לפחות יותר טוב ממה שהיה וכול הדכאונות האלה עברו....הכול חוזר אלייייייי...ואני לא יודעת מה לעשות...מצטערת לאכזב!!! אבל זה מה שאני מרגישה ורק פה אני יכולה "לצעוק את זה" קשהההההההההההההה לייייייייייי רעעעעעעעעעעעע לייייייייייייייייייי בא לי למותתתתתתתתתתתתתתתת מה לעשותת???? קשה לי לחשוב חיובי ברגע כזה!! איזה יוםםםםםם חראאאאאאא! ושוב אני מצטערת מאוד מצטערת לאכזב....במיוחד אותך הילה ובעיכר את עצמי! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

04/01/2005 | 20:19 | מאת: דניאלה

הלוואי שהיה לי משו תרופת פלא שתרגישי טוב אבל אני עצמי במצב כזה.. שכל עולמי נגמר עכשיו עבר עליי בולמוס רציני.. רציתי להגיד לך תמיד יש גרוע יותר.. תחשבי ככה.. ואיך עלייך לצאת מזה... וכמה שיותר מהר.. חיבוק דניאלה ואם יש לך את הכח והמשאבים קחי אותו... תני לעצמך צאנס אפילו ביום גרוע אחד יבואו אחריו עוד הרבה ימים טובים.. ככה אני אומרת לעצמי .. אולי יהיה יותר טוב.. זה יקרה מתי שהוא(הילה אומרת- זה יקרה..) דניאלה

04/01/2005 | 22:50 | מאת:

חלילה .. יש ימים כאלה פשוט תניחי לזה מחר יום חדש ואת ממשיכה כאילו כלום שימי לך מוסיקה אולי תציירי .. סתם.. שום דבר מחייב אולי תלכי לישון והעיקר אל תקחי ללב יש ימים כאלה לכולם ותרגישי לגמרי בסדר זה לא אומר עליך שום דבר או על ההחלמה שלך באמת באמת זה לא אומר כלום זה רק אומר שזאת הדרך שלך ויש בה גם עליות וגם ירידות .. זה הכל.... חיבוק ענקי :-)

04/01/2005 | 19:51 | מאת: דון ביריון

בחוג להפרעות אכילה קיבלתי תרופה לדכוי התאבון בשם טופמקס שאלתי:- האם יש תופועות לווי רציניות או שעלול להשפיע עלי בעתיד? אני בן 59 בריא . ידוע לי שהתרופ ה ניתנת לחולי אפילפסיה- ונגד דיכאונות. תודה

לקריאה נוספת והעמקה
04/01/2005 | 23:04 | מאת:

אני ממליצה לך ללכת לתוזנאית טובה אני ממליצה לך ללמוד על הרגלי תזונה נכונים ועל כמה שפחות איסורים אני ממליצה לך להפסיק את השימוש בתרופה כי יגרם לך נזק.. אם היית בדיכאון אם לא היית קם מהמיטה אם לא היית יכול לתפקד וללכת לעבודה או לעשות כל דבר אחר הייתי אומרת לך בשום פנים ואופן לא!!!!....אתה חייב לקחת תרופות כי זה כבר עניין כימי שצריך טיפול אבל זה לא העניין לרצות לאכול שווה לרצות הרבה פעמים משהו רגשי וצריך ללמוד את זה על מנת להבין את זה ועל מנת לתקוף את זה בדרך הכי יעילה שהנפש שלך לא תיפגע מהתהליך הזה זה לגמרי אפשרי .. גם אם חומרת המצב שלך היא ממש חמורה אני מכירה תזונאית שיכולה לסייע לך המון לי היא עזרה וגם אני הייתי במצב מאוד קשה מהבחינה של ללמוד לזהות מהו רעב .. איך מתייחסים לזה ומה עושים עם זה ברמה מעשית במקום לאכול כי לא תמיד זה קשור לאכול מתי זה רעב ומתי זה חסך רגשי ואיך מתנהלים סביב הנושאים האלה רצוי ללמוד את זה הרווח יהיה כולו שלך קוראים לה מירב ירימי 0505377232 03-6875111 ובקשר לתרופה.. תמיד יש תופעות לוואי וזה תמיד עשוי להשפיע לרעה בין היתר זה האמת אבל שוב אם המצב שלך הוא מצב שמחייב טיפול התרופות והתופעות לוואי במקרים מסויימים הוא הרע במיעוטו המון אהבה לך ובהצלחה אני ישמח אם תמשיך לכתוב תמיד אפשר ורצוי לתמוך פה ואפילו לכוון לילה טוב :-)

04/01/2005 | 19:40 | מאת: דניאלה

באאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת עכשיוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו נמאס לי מהכל אני רעבה אני לא רוצה לאכול בא לי למותתתתתתתתתתתתת זהו נמאס בא לי למותתתתתתתתתתת למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף באלי כל כך למות זהו נמאס לי כל כךךךך אני מרגישה זבל אני מרגישה שמנה אני מרגישה דוחה אני מרגישה דבה אני מרגישה לא נאהבת אני מרגישה מטומטמת אני מרגישה דפוקה אני מרגישה לא בשליטה אני מרגישה שאני רוצה למות כבר תמותייייי תמותייייייי תמותיייייייי תעשי טוב לכולם ותמותי כברררררררררררררררר תמותי -לא בא לי לכלום בא לי להיות במיטה ושמישהו יקח אותי שלא אתעורר שלא אנשום שלא אחייה זהו נמאס לי כבר בא לי למות אני מרגישה שאני בתוך הזבל עמוק אני מרגישה חזירה אני מרגישה פרה אני מרגישה שאני לא עוברת מפאת הדלת.. אני מרגישה שאני רוצה שסופי יגיע לקיצו אני מרגישה שזה הסוף.. אני מרגישה שזהו כל עולמי נגמר והשלב הבא זה המוות אני רוצה למות כבררררררררררררררררררר למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אני חייבת עזרה.. אבל לא יכולה אני לא בשליטה יותר נמאס לי כבר אני דפוקה סתומה מפגרת מטומטמת פרה שמנה דוחה חזירה תמותי כבר תמותי תעשי טוב כבר לעולם למה אלוהים לא לוקח אותי כבר נמאס לי כבררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר דניאלה אני לא יכולה יותר זה כבד עליי זה כבר עליי יותר מידי זהו נמאס לי לא רוצה לחיות נגמר לי מהות החיים אני מרגישה ורוצה שסופי יגיע שלב אחרון מוות

לקריאה נוספת והעמקה
04/01/2005 | 23:20 | מאת:

את רעבה ?? לכי תאכלי !!! זה מאוד פשוט את לא צריכה לחשוב פרוסת לחם אחת עם תה תעשה לך המון ותעזבי .. תעזבי !!! זה לא טוב לך כל המילים האלה זה לא עושה לך טוב מישהו פעם שאל אותי אם זה לא עושה לך טוב אז למה את ממשיכה ומאז הבנתי שאם יש משהו שלא עושה לי טוב למה לעשות אותו וזה נורא נכון תנסי מה כבר יכול להיות..... :-)

04/01/2005 | 23:26 | מאת: דניאלה

הילה אכלתי נכון אכלתי ובגלל זה היה לי בולמוס.. נמאס לי כבררררררררררר אני דפוקה שמנה מפגרת סתומה מטומטמת שמנה דבה חזירה פרה מגעילה דוחה אני מרגישה לא נאהבת.. דניאלה

04/01/2005 | 18:24 | מאת: ילדה בצרה

קראתי היום את מה שכתבת לי. האמת רציתי באמת עזרה אבל עכשיו עם כול מה שרשמת על דרכים לעשות את זה זה נראה לי פתאום קצת מבהיל נראה לי שאני עוד לא מוכנה לוותר...אני יספר לך קצת יותר עלי ........ועליה....... בכיתה ז כמו שאמרתי הכול התחיל למרות שמכיתה ה עשיתי דיאטות היתי ילדה מלאה ואני באה ממשפחה עם מודעות ענקית לאוכל משקל וספורט בכיתה ה אחותי החליטה לע שות לי דיאטה ירדתי 7 קילו ונהייתי ממש רזה אבל בערך חצי שנה אחר כך עזבתי את זה ועליתי בחזרה. אני לא יודעת אם היה בי משהו שהוביל לזה ואני לא ממש יכולה להגיד מה השתבש אבל בכיתה ז בתחילת שנה החלטתי להפסיק לאכול. הכי פשוט בעולם. בדיוק כמו שזה נשמע אין לי מושג מה עבר לי בראש ועד כמה הייתי רצינית שאמרתי את זה-אבל יצאתי לדרך...עד היום אני לא מבינה איך עשיתי את זה ואיפה היה השכל שלי לעזאזל...אבל המשכתי ככה..... הייתי בפנימיה וכול שהיה עלי לעשות זה לא להכנס לחדר אוכל...... לאט לאט חברות שלי שמו לב שאני לא אוכלת אבל תמיד ידעתי להרגיע אותם במהירות זה מדהים איזה שקרים את יכולה להמציא ובאיזה מהירות כשחשוב לך להסתיר משהו כול כך....בהמשך הן אפילו עזרו לי ושקרו בשבילי למדריכים והיו באות אלי כול פעם שהן היו שומעות אנשי צוות מדברים עלי. התחילו לקחת אותי לשיחות עם היועצת המדריכה הרכזת הזמינו את ההורים שלי בקשר לזה הרבה והיו הרבה טלפונים בסוף כיתה ז החליטו שאני לא חוזרת לפנימיה אם אני לא עושה אבחון בהתחלה אמרתי שאין מצב שאני יעשה את זה ומצדי לא לחזור לפנימיה אבל במסיבת סיום בכיתי המון והחלטתי שאני חיבת לחזור....עשיתי את האבחון סיוט הזה וחזרתי במשך כול כיתה ז הקאתי רק פעמיים מסקרנות......כיתה ח היתה פחות או יותר אותו דבר עוד שיחות עוד פרוצדורות שקילה רופאים שבדקו כול מיני דברים ובעיקר נעיצות מבטים בחדר אוכל (שלא אכלתי) וכול מיני תגובות למשקל שלי ולפנים... ואיך אני נראית.... כול הפנימיה ידעה.....פשוט כולם רציתי לעזוב אבל ידעתי שבבית אני אצטרך לאכול שנאתי תפנימיה וכול התגובות של ילדים והשיחות שכול הזמן קבוצת בנות אחרת היתה מחליטה לעשות לי....עזבתי בסוף שנה לפנימיה בכפר סבא "שטינברג" זו פנימיה שמתחילת כיתה ח רציתי להיות שם אבל לא עברתי אליה כי ידעתי שהאחים הגדולים שלי יבואו לבקר הרבה כי הם גרו קרוב ופחדתי מזה כי ידעתי שבטח נצא הרבה למסעדות וכאלה וגם שהם יראו אותי הרבה....בסוף עברתי. כיתה ט היתה קצת פחות קשה לא ממש אכלתי אבל היו הרבה ימים שכן אכלתי והיה אפילו תקופה של שבועיים שאכלתי טוב ועשיתי ספורט המון זו היתה התקופה שהכי הרבה רציתי לצאת מזה. מהר מאוד חזרתי לעצמי והמשכתי כרגיל........ כיתה י: נפילה ענקית....הפסקתי ללמוד לא הייתי הולכת לבית הספר התחלתי להקיא הרבה בכיתה י היתי לא אוכלת נגיד 3 -4 ימים אוכלת מקיאה ואז עוד הפעם......... המדריכים היועצת המנהל הרכזת כולם כבר ידעו שאני לא אוכלת ושאני מקיאה לפעמים כול השקרים לא עזרו והייתי שקרנית מעולה את לא מאמינה באיזה דברים גרמתי לאנשים להאמין לי.......בסופו של דבר העיפו אותי בכיתה י באמצע שנה הם אמרו שהם לא יוכלו לקחת אחריות עלי יותר....... וגם בגלל הלימודים היה לי 9 נכשלים.... נשארתי שנה והתחלתי מחדש את כיתה י בעיר שלי.... בלי פנימיה היתי חיבת לאכול וההורים שלי שמו עלי יותר מדי עין אז רוב הזמן הייתי אוכלת ומקיאה אין דבר בעולם שמגעיל אותי ומפחיד אותי כמו בולמיה..... והייתי מקיאה כול הזמן איזה 10-20 דקות ומפסיקה פשוט לא הייתי מסוגלת. בגלל זה השמנתי והרבה עד שלקראת סוף שנה חשבתי על רעיון גאוני .. התחלתי לאכול ב"חדר" כי "לא הייתי רוצה לאכול עם אבא כי אנחנו תמיד רבים באוכל" זה מה שאמרתי לאמא שלי ואז היתי מחכה שהם יסימו לאכול אחרי איזה שעה שעתיים תמיד היתי לוקחת את האוכל מכניסה לשקית ובערב מביאה אותו לחתולים בפח רחוק מהבית שלי...היום אני בכיתה יא ועושה את אותו דבר .... בשבוע האחרון אין לי מושג מה קרה אכלתי והקאתי כול יום וזה היה 1 השבועות הכי מסריחים בחיים שלי... זהו זה הספור שלי בערך......אישית אני חושבת שיש פה בנות במצב יותר גרוע ממני אף פעם לא ניסיתי להתאבד למרות שהרבה פעמים רציתי למות.... אף פעם לא חתכתי את עצמי(פעם 1 ממש רציתי לעשות את זה וכבר לקחתי סכין והצמדתי אותה ליד ולא הצלחתי לעשות את זה לא הייתי מסוגלת...) אז יותר חשוב שתעזרי להם עכשיו כמו למשל לגוון שבאמת במצב נורא.... אני בינתיים יסתדר כבר למדתי לחיות עם זה... זה חלק ממני שכרגע אני עוד לא מוכנה לוותר עליו אתמול הייתי במשבר שכתבתי את זה אבל עכשיו אני יותר חזקה ושפויה...ושאלה אחרונה לא קשורה סימנתי וי ליד רבוע בהתחלה שישלחו לי את ניוזלטר השבועי והשאלה שלי אם זה עתון שקשור רק להפרעות אכילה כי אני ממש לא ירצה שזה יפול לידיים שלהם.......

לקריאה נוספת והעמקה
04/01/2005 | 23:40 | מאת:

תחשבי על זה אולי נדבר.. אני בטוחה שאפשר למצוא דרך שתהיה לך טובה אל תמהרי לומר לא אבל אני מסכימה שזה עניין של תהליך אני שמחה ששיתפת אותי מעל הכל זה היה חשוב בשבילך ואני בטוחה שאפשר למצוא דרך שתהיה לך טובה ויחסית נסבלת להתמודד עם העניין אגב ... מה שסיפרת בהחלט לא קל .. קחי בחשבון שאת הונשא הזה עם אבא שלך את תהיי חייבת לפתור אני לא יתפלא אם הפרעת האכילה שלך קשורה בטיב היחסים ביניכם אבל נעזוב את זה זה נראה לי לא רלוונטי לעכשיו יש הרבה דברים שאת יכולה לעשות השאלה אם את באמת מוכנה לטפל בזה נראה לי שאת לא ענית לעצמך על זה אבל את בדרך.. וכן הטיפול בזה מחייב והוא לא פשוט אבל אני יכולה להגיד לך מנסיון מסריח של 16 שנה שאם מטפלים בזה כמה שיותר מהר .. לך יהיה יותר טוב בינתיים אני יודעת שקשה לך אז אני מחבקת אותך תמיד תזכרי לך באיזשהו תא בתוכך שזה אפשרי לנצח את זה ותחשבי על הטיפול ועל הדברים שאמרתי ועל מה שאת באמת רוצה בחיים האלה בשביל עצמך אפילו שאת צעירה מאוד ועל המוכנות שלך בין היתר לתהליך הזה כשתהיי מוכנה אני ישמח להירתם לעזרה שלך בינתיים אני מזמינה אותך לכתוב עד שזה יקרה כי נראה לי שלא כדאי שתישארי לבד עם זה המון חיבוקים וחיזוקים :-)

05/01/2005 | 01:13 | מאת: ילדה בצרה

הילונת קראתי את מה שאמרת...וכרגיל כולי היתי צמרמורת....זה כול כך מוזר פעם ראשונה שאני מדברת על זה ואומרת את כול האמת ועכשיו שאת מגיבה לזה זה אפילו יותר מזה. בקשר לזה שאמרת שאולי הבעיה שלי קשורה לזה שהייתי רבה עם אבא שלי באוכל גם אני חשבתי על זה ככה ויש בזה הרבה הגיון אם אני ישחזר עכשיו תילדות(אגב עוד חודשיים בדיוק אני בת 18 1.3.87 מה זה קטנה יחסית לבנות פה?) אז באמת שהייתי קטנה האוכל תמיד היה זמן לריב במשפחה שלי עכשיו אני נזכרת בזה ובאמת כול ארוחה היתה אותו הדבר אבא שלי רב עם האחים הגדולים שלי ואמא שלי מנסה להרגיע את כולם ובעצם רק עושה יותר גרוע אני זוכרת שלפני כול ארוחה הייתי מתפללת שהפעם הם לא יריבו ובהמשך כמובן הריבים האלה היו קשורים אלי אף פעם לא היתי בקשר טוב עם אבא שלי-יש לנו את אותו אופי ואנחנו תמיד מתנגשים. הוא גרם לי לבכות הרבה בילדות אבל היום אני לא ממש שמה עליו אבל הוא די מפחיד אותי...עכשיו אני הולכת להגיד משהו שרק פעם אחת יצא לי לחשוב שיש לו קשר לבעיה שלי את בטח תחשבי שיש קשר חזק אבל אני לא ממש בטוחה: פעם אחת כשהייתי קטנה רבתי עם אבא שלי הוא האשים אותי במשהו שלא עשיתי!(הדבר שאני הכי שונאת שעושים לי) וכרגיל התחלתי לבכות... אחותי הגדולה(זו שעשתה לי את הדיאטה הראשונה בחיים שלי) רחמה עלי והתחילה להגן עלי אחר כך היא לקחה אותי לחדר ונסתה להרגיע אותי כמו שאמרתי הייתי ילדה מלאה _(משהו כמו 147 ו42 קילו) היא אמרה לי דבר שלא הבנתי אז אבל היום אני יודעת שהוא נכון... היא אמרה לי שלפעמים אנשים מתיחסים למישהו לא יפה בגלל המראה שלו ובגלל שאני "קצת מלאה" (עם יופי לא היתה בעיה...) אבא מתיחס אלי ככה אז כדאי שאני יעשה דיאטה( היום אם אני יזכיר לה את זה היא בטח תתחרפן) עברתי הרבה עם האחות הזו היא גם תפסה אותי בפעם הראשונה שהקאתי זה היה יום אחרי שהיא האזינה לשיחה שהרכזת מהפנימיה התקשרה להגיד שאני לא אוכלת ולמחרת הקאתי בבית.... בלי מפתח וכולם היו בבית אין לי מושג מה עבר לי בראש... היא הכריחה אותי לבוא איתה לשיחה אם לא היא תספר...... היא דברה איתי הרבה ורצתה שאני ידבר עם חברה שלה שהיתה בעבר בולמית כמובן שלא הסכמתי ואמרתי לה שעשיתי את זה רק כי הייתי חולה והאוכל לא יצא לי לבד.... נראה לי שהיא האמינה... בכלל המשפחה שלי כזו אטומה אני זוכרת יום אחד שהרכזת התקשרה (עוד פעם כי לפני זה אמרתי לה שהם לא בבית) אני הייתי בריצה עם אחותי( אותה אחת היא היתה עושה לי הרבה ספורט) וכשחזרתי ואמא שלי אמרה לי שהרכזת התקשרה רציתי למות...חשבתי שזה הסוף שלי אבל היא רק חייכה ואני אמרתי שזה סתם שטויות... וגם פעם אחת לקחתי תאוכל ושמתי אותו בשקית כדי לזרוק לפח ואמא שלי ראתה את זה כי החבאתי את זה מאחורי משהו בדלפק עד שאני יסיים לעשות כלים.... בקצור היא ראתה את זה ושאלה אותי ואני אמרתי שזה נפל על הרצפה אז הרמתי את זה נקיתי ושמתי בשקית והיא האמינה.. היא אפילו לא שאלה"אז למה החבאת את זה?" את קולטת???ופעם אחרת שהיא ראתה דבר כזה אמרתי שזה היה מקולקל ושמתי את זה בשקית כדי לזרוק את זה....אז או שהם באמת אטומים לגמרי או שאני שקרנית\שחקנית מעולה.....אני נוטה לחשוב שזו האפשרות השניה כי אני באמת משקרת טוב(חמסה.....) אבל מצד שני הרבה פעמים ההורים שלי אומרים שאני לא אוכלת בלי קשר לדבר מסוים שקרה....... סתם כי אני מרזה... אני לא יודעת מה יהיה הילה את יודעת אני בן אדם כול כך לא החלטי אני כול יום!!! משנה החלטות גורליות שלי... אני לפעמים רוצה לצאת מזה ולפעמים להיות יותר חולה ולפעמים פשוט לזרום.. וזה הורג אותי....בגלל שנשארתי שנה אז הצו הראשון שלי הוא ב2\6 ואני מפחדת נורא מכל הבדיקות את חושבת שהם יכולים לגלות משהו...? (הצבא) טוב בקצור אני נראה לי ילך לעשן נרגילה....לבד... אני לא עיפה ישנתי היום עד 4 בצהריים לא הלכתי לבית הספר בזמן האחרון אני נוטה לעשות את זה הרבה פשוט אין לי כח אני עיפה! פיזית ונפשית את יודעת לפעמים נראה לי שאני אף פעם לא יצא מזה קשה לי לדמיין את עצמי אוכלת נורמלי. וניסיתי הרבה פעמים פשוט התרגלתי את יודעת התרגלתי לכול זה וכבר אי אפשר ממש להפתיע אותי עם כלום.... טוב אני יפסיק לבלבל בשכל בטח יש לך עוד הרבה הודעות של מופרעות לקרוא..... (לא יפה להגיד מופרעות? יש לך שם אחר..?) אז ביי בינתיים ותמשיכי להיות כזו מדהימה תאמיני לי צריכים לייצר עוד כמוך.. אין מספיק! בייייייייי

04/01/2005 | 17:54 | מאת: דניאלה

אני מנסה לשכח הכל אבל לא מצליחה אני מנסה לא ללכת נגדו וזה כואב שאני לא יכולה.. אני מנסה להתמודד עם זה,זה קשה עזרה בבקשה דניאלה

04/01/2005 | 23:32 | מאת:

תהיי בשקט בשקט אל תאמרי מילה ופשוט תתני לעצמך להיות :-)

04/01/2005 | 23:42 | מאת: דניאלה

אני לא יכולה יותררררררררררררררררררררררר בא לי למות כבר אני דפוקה שמנה מפגרת סתומה דבה פרה חזירה בא לי למות כברררררררררררר דניאלה

04/01/2005 | 17:54 | מאת: דניאלה

אני מנסה לשכח הכל אבל לא מצליחה אני מנסה לא ללכת נגדו וזה כואב שאני לא יכולה.. אני מנסה להתמודד עם זה,זה קשה עזרה בבקשה דניאלה

04/01/2005 | 23:52 | מאת:

אבל כשאת תצאי מזה (ואת תצאי מזה !!!) השמחה שלך תהיה גדולה את פתאום תעריכי כל דבר בחיים שלך וזאת המתנה הכי עצומה שאת יכולה לבקש עבורך עצמך ... וזה יקרה גם לך אין סיבה שלא רק דבר אחד ככל שלא תתנגדי לשינוי יהיה לך טוב :-)

04/01/2005 | 14:57 | מאת: לינוי

הילה...קצת עצוב לי לדעת שאת לא מרגישה טוב. ועל מה שסיפרת..אבל מי כמוך יודעת שיש ימים טובים ופחות טובים..ככה זה בחיים. את יודעת...אני חושבת שזה טוב שפגשת את האישה הזאת...ככה את קולטת שאפילו האנשים שחשבו שאין לך סיכוי ומשום מה קבעו שאת עומדת למות-ולאף אחד אין את הזכות הזאת. והנה עכשיו היא רואה אותך ככה..את הראת בדיוק את ההפך. וחוץ מזה שאיי אפשר להתעלם מן העבר למרות שיש הרבה דברים שהיינו רוצים לשכוח...ויש דברים שטוב לזכור. אני מקווה ובטוחה שהטיפול שאת עוברת יצליח ושתרגישי הכי טוב בעולם אמן!!! ותיהי חזקה-שזה מאוד קשה לפעמיים. שתדעי..שאת כולכך נפלאה ומקסימה פשוט מלאך!!! בא לי לחבק אותך...ואפילו עם זה ישמע מצחיק אני עושה את זה בדמיון..חחח אני גם מחזקת אותך כמה שאני יכולה. זה כיף שסיפרת גם את מה בערך עובר עלייך. ופרדות כול פרדה שהיא ובמיוחד ממשהו יקר...זה הדבר הכי קשה בעולם. אבל כמה שזה קשה זה הופך לחלק מהעבר ותמיד יש את הזיכרון ברגעים הטובים וגם הפחות טובים!...וחוץ מזה שאני מאמינה שכול דבר קורה לטובה..אפילו שלפעמיים זה לא ניראה ככה. אני ימשיך לכתוב כאן תמיד..כול הזמן זה עושה לי כולכך טוב..אני מרגישה שאני מורידה אבן מהלב...מנקה את עצמי מהמחשבות והרגשות שהם כולכך רבות!!!...ולא ניגמרות ולא יגמרו לעולם! זה פשוט כיף לדעת שאת כאן ואנחנו כאן בשבילך תמיד!!!!.. אוהבת אותך עד אין סוף..לינוי! ושוב אני רוצה להגיד...תרגישי טוב ותיהי חזקה תנוחי זה גם מאוד עוזר!

04/01/2005 | 23:31 | מאת:

הדמעות אתמול בלילה ניקו אותי ואני בוכה הרבה ואני לא חושבת היום לשם שינוי שזה רע היום אני מאמינה שהדמעות הקטנות האלה מנקות אותי ומעבירות אותי לשלב הבא פעם ראשונה בחיי שאני מרשה לעצמי לבכות נשמע דבילי אבל זה המון וזה פעם ראשונה שזה רחוק מלהרגיש לי רע וגם זה המון נורא כעסתי על עצמי כשהייתי בוכה הייתי שואלת את עצמי ברוע מה הסיפור שלך ולא הבנתי שלדמעות האלה יש חשיבות שהן שם כדי לרפא הבנתי שאת לא בטוב היום אני אוהבת אותך :-)

04/01/2005 | 12:16 | מאת: אביבית

תמיד ידעתי שאת מקסימה, איכפתית, ורחבת לב ואתמול נוכחתי לדעת עד כמה צדקתי, חיממת את ליבי בידיעה שאיכפת לך. אבל לא יכולתי ליצור קשר כי לא יכולתי לדבר וגם עכשיו אני לא לבד(כמעט כרגיל), האמת שבאופן כללי הכל בסדר, מה שעושה את הבסדר ללא בסדר זה השבתות הקשות בהן אני תמיד נכשלת ותמיד מרגישה אח"כ רע בתחושה שיכולתי למנוע את זה, זה כאילו שבשבת נוחת עליי ה"שד הרע" וזה גורר איתו כאבי שיניים שחזרו להציק לי וכ'. מה מדהים אותי שכל השבוע שבו אני בשליטה אני פשוט מרגישה טוב, גם כשאני "חוטאת" ואוכלת שוקולד או יותר מדיי באותו יום עצם הידיעה שאני לא מקיאה אח"כ עושה לי טוב בסופו של דבר, וככה כל פעם מחדש אני אומרת לעצמי שזהו, השבת הזאת אני אנסה שוב ואולי אני אצליח. יכול להיות שאם פעם אחת זה יעבוד אני אתגבר על השבתות הבאות. אבל מה שבטוח שאני מודה לך שאת כאן, שהתקשרת, שגם אם את לא לידי פיזית אני מרגישה שאת לצידי ובעיקר על היותך כמו שאת. אוהבת אותך, אביבית אני מקווה שבתקופה הקרובה בימים קצת פחות קרים ועסוקים כאלה ניפגש.

לקריאה נוספת והעמקה
04/01/2005 | 23:28 | מאת:

אני ישמח להיפגש איתך אני מחכה לך... רוצה שיהיה לך טוב באמת... ובקשר לשבתות אולי תניחי לזה ??? מה את אומרת.? בלי החלטות פשוט תעזבי אם תעזבי לא יהיה לך לחץ סביב העניין ואת ... לא משנה עוד יהיו לך הפתעות פשוט תניחי יש לך נפילה? אל תהיי קשה עם עצמך... פשוט תמשיכי לגבי השיניים .... תעשי הרבה שטיפות מלח .. זה עובד בתוך מים חמימים תגרגרי וזה יהיה לך ממש טוב... ואני אוהבת אותך תמסרי נשיקות למלאכיות שלך :-) מחכה לשמוע ממך....

04/01/2005 | 11:27 | מאת: אצבעונית

אני לא מתרחקת כי לא אכפת לי. אני לא מתרחקת כי אני לא אוהבת. אני לא מתרחקת כי שכחתי. אני מתרחקת כי אני לא מסוגלת להתמודד. לא רוצה שתראי אותי כך. זוכרת איך צחקנו, איך חיזקנו אחת את השניה? עכשיו אני לא יודעת איך לחזק יותר... צריכה לשמור עלייך. להגיד את הדברים הנכונים, לצחוק. לא תשמעי אותי בוכה. לא תראי אותי נופלת. כשטוב, אשמור אותך קרוב אליי. כשרע, אשמור אותך רחוק רחוק. לעצמי הבטחתי- איש לא יבכה בגללי. קשה לי לדבר איתך עכשיו כי הייאוש מחלחל בתוכי. ואסור לך לראות. אוהבת אותך ולכן רוצה לשמור עלייך ממני.

04/01/2005 | 13:04 | מאת: יפהפיו

אני קוראת את מה שכתבת ובוכה , כאוב לתת לך לשקוע וכאוב להיות רחוקה כל כך . אני יודעת שאת כשאוהבים זה לא רק לזמנים טובים ,זה לתמיד, כונותיך טובות אולי אבל לא יעזור לא לך ולא לי כי אני גם אם תשמריאותי רחוקה אסבול מרוב דאגה כי אף פעם לא ידעתי לאהוב כשנוח , ידעתי ויודעת לאהוב ,נקודה ,ככה שאם תלכי רחוק ותרצי בקירבתי רק שיהיה לך טוב ותוכלי לצחוק אז לא אהיה חברת אמת ,כאלה תמצאי בשפע ,אני כאן ,עכשיו ותמיד , בשביל לצחוק וגם לזמנים הקשים , לא אשב לי בצד רואה שאת מרימה ידיים , לא אשתוק ואתן לך להיסגר בבועה שלך ,לא אשקב לך ואגיד שהכל בסדר ואולי אם אתעקש מאוד בסוף אולי תתחילי להבין שאם אוהבים אותך כל כך אולי זה כי את פשוט בן אדם מקסים שיש לו כל כך הרבה ששווה לחיות ולהתחיל להלחם בכדי שיהו לך חיים טובים יותר, ואולי ,רק שבשיל האולי הזה אני כאן עכשיו ותמיד כי היתי איתך הרבה ואני יודעת שאת מסוגלת לפחות לנסות קצת , לאט לאט ,צעד צעד כל יום , בלי להגזים אבל להכנס למקום שאולי זה לא כל כך נורא זה כי יותר נוח להיות חברה מהמחלה מלהלחם בה , ומה לעשות שגם אם היא חזקה חייבים להחזיר לה מלחמה לפחות לעשות משהו קטן נגדה. אל תלכי לי רחוק כי אתגעגע נורא ואשתגע ואל תשקעי בבועה כי אמות מצער , תלחמי כמוני כל יום קצת , כל יום קצת... אולי נופלים וקמים ומנסים שוב ושוב עד שיום אחד אולי אנחנו נשלוט בה , אני לא מרפה ממך ,אני לא אוותר כי אני פשוט אוהבת אותך מאוד ויודעת מה את עוברת , אז אני כאן לטוב ולרע ,אני כאן.

04/01/2005 | 17:20 | מאת: אצבעונית

אהבתי את הכינוי שלך. את צודקת.אבל קשה לי להתעלם מאותה אמונה מושרשת שאם אהיה מי שאני באמת, לא יאהבו אותי. תמיד צריכה להיות בסדר. לחייך. אם אחשוף את כל החסרונות והפגמים, אנשים יתרחקו ממני. אני לא מעריכה את עצמי. תמיד חושבת שיכולה להיות יותר טובה. יותר חכמה. יותר רזה. את יודעת כמה אני קיצונית. אצלי אין באמצע. או הכי טובה, או לא בכלל. או להיות הכי חכמה בלימודים, או לא ללכת ללמוד בכלל. לא מוכנה לקבל את הבינוניות שבי ולכן לא מאמינה שאחרים יקבלו. לכן צריכה את המחלה. כי רק שם מותר לי להיות "רעה", לשבור את הכלים. יש לי תירוץ. בלי המחלה אצטרך להיות מושלמת. את יכולה להגיד שאין כזה דבר אבל אני לא מוכנה לקבל זאת. אני אלך עם הראש בקיר, אפול הכי נמוך שאפשר, לפני שאקבל את העובדה שאני לא יכולה להיות הכי. עד אז אמשיך לנסות. אני לא רוצה שתוותרי עליי. אני יודעת שאוהבים אותי כשאני בסדר. אני צריכה לדעת שאוהבים אותי גם כשאני לא. גם כשאני מתרחקת ונסגרת. אוהבת...

04/01/2005 | 11:16 | מאת: אצבעונית

אולי המצב שלי ממש לא טוב. אני קוראת הודעות של בנות אחרות והן כולן מתארות מצב של ייאוש מוחלט או סבל. אני לעומת זאת, כרגע, מסתדרת עם המחלה. לא קל לי בכלל אבל איכשהוא מצאתי דרך "לחיות". אולי יותר קל לרצות לשנות משהו כשהמצב נעשה בלתי אפשרי. כרגע, אין לי דבר שבשבילו אני רוצה להבריא, לשנות. בהתחלה חשבתי שאולי אני פשוט אופטימית.עכשיו אני מתחילה לחשוש שאולי באמת עוד לא הגעתי לתחתית. אני חייבת להתרסק לגמרי כדי לרצות לעלות?

לקריאה נוספת והעמקה
04/01/2005 | 17:50 | מאת: דניאלה

אצבעונית אם הייתי יכולה הייתי עולה אבלאני רק דועכת ללא רצון ללא שליטה.. ישר כח והצליחי אם היה לי חצי מהכח שלך ... אולי היה לי חשיבה אחרת.. חיבוק דניאלה

04/01/2005 | 23:24 | מאת:

לפעמים חייבים להגיע לתחתית אל תשאלי אותי למה אבל מבינים שם הרבה דברים..... ואז יכול לקרות נס והנס הזה יכול לקרות גם לך לפעמים התחתית הזאת מאוד מסוכנת אני כמעט מתתי בה אני הרגשתי שאני עומדת למות באופן וודאי ויכול להיות שאם לא הייתי עושה משהו לשנות את המצב זה היה קורה אבל אני לא סגורה על זה שזה היה עובד היה לי מזל.... אוהבת... :-)

04/01/2005 | 02:10 | מאת: ילדה בצרה

הילה אם את פה אז תתיחסי אלי אני מתה לדבר איתך. קראתי את ההודעות שכתבת לכולם...את פשוט מלאך אני מרגישה קרובה אלייך.... בטח בגלל שאת לא סתם אחת שמדברת.......ועברת את זה על עצמך. אני באמת חושבת שרק אדם שעבר את זה באמת יכול להסביר וליעץ אני באמת רוצה לצאת מזה אני לא סתם מדברת.... אוף הלוואי שהיה אפשר לעשות את זה בלי להשמין אוף תעזרי לי אני פוחדת לאבד שליטה! אני פוחדת שמאוחר מדי את יודעת כשהתחלתי עם זה(בכיתה ז) בחיים לא חשבתי שאני יגיע לרמות האלה אני פה עכשיו רק בגלל שאכלתי ולא התכוונתי אבל נסחפתי.... ואחר כך כבר לא יכולתי להקיא כבר שבוע אני מקיאה כול יום והגרון כואב לי אני שונאת להקיא מעדיפה הכול על זה........ אבל לפעמים אין ברירה.... את יודעת איך זה נכון....... את מבינה

צריך להגיד תודה אני לא מצליחה לישון עוד מעט יפתרו לי את זה רציתי להגיד לך תירגעי ואל תילחצי תמיד נחמד לדעת שמחר יום חדש והמחר הזה יכול להיות שונה אני יודעת רק דבר אחד שכשיש שבוע כזה אז פשוט צריך להניח לזה והכי חשוב .. זה לא להלקות את עצמך אם נפלת תמשיכי הלאה ואל תרימי יד זה שאת ממשיכה יש בזה משהו שמוריד מהלחץ ואז את יכולה להיכנס שוב לאיזון אני אומרת לך זה עובד חוץ מזה אני ישמח שתספרי לי קצת יותר ומחר אני ירחיב אני בכל זאת רוצה לנסות לשיון אז המון אהבה לך וחיבוקים זה באמת בסדר אל תרגישי רע מותר ליפול תניחי לעצמך ואל תשפטי את עצמך כי אני לא עושה את זה לך אז אין סיבה שאת תעשי את זה לעצמך לכי לישון תשתי לך משהו חם ותירגעי נשיקות הילה

04/01/2005 | 06:30 | מאת: מאיה הקטנה

הצורך הזהלהגיע למיונים בבתי חולים לא יוצא ממני מה יהיה?זה יעבור מתישהו?<? רעעעעעעעעעעעעעעע

04/01/2005 | 02:01 | מאת: ילדה בצרה

היי אני חדשה פה גיליתי את המקום הזה לפני 3 ימים אני יש לי הפרעות אכילה רציניות כבר 5 וחצי שנים אני רוצה לצאת מזה אבל לא רוצה לספר לאף אחד שמכיר אותי אני רוצה עזרה אנונימית החלטתי שנמאס לי! פעם חשבתי שאני יוכל לצאת מזה לבד.היום אני יודעת שאין דבר כזה לצאת מזה לבד!אני כותבת עכשיו והאצבעות רועדות זה פעם ראשונה שאני מחפשת עזרה ומעלה את זה על הכתב. אם למשהו יש מושג איפה אני יכולה למצוא עזרה אנינימית אני אשמח לקבל אותה .אני לא ממש יודעת איך משתמשים באי מייל רק עכשיו פתחתי את זה אבל אני מאמינה שאני אסתדר. אהה אם זה חשוב אז ההפרעות שלי מתבטאות בהרעבה ומדי פעם התקפי אכילה(לא רציניים) שאחריהם באות הקאות יזומות אגב אם משהו יתעסק לי במחשב הוא יכול לראות את ההודעה הזו?

לקריאה נוספת והעמקה
04/01/2005 | 03:03 | מאת:

לא אמרת את השם שלך אז אין סיבה לדאגה אני ישמח לדבר איתך תתקשרי אלי אולי ניפגש מכל הלב נמצא זמן ואני ידבר איתך ויספר לך קצת יותר ונבדוק ביחד אפשרויות ... תתקשרי אלי מחר מהשעה 15 אני יהיה זמינה ורק תזכרי שאפשר לטפל בזה ואפשר לצאת מזה וכל הכבוד שהעזת לכתוב אני מעריכה אותך על זה ואני חושבת שעשית בזה הרגע צעד ענק לריפוי שלך משאירה לך את הטלפון שלי ואל תהססי אני קצת חייזר אבל אני לא בולעת אנשים אין לך מה לפחד תרגישי לגמרי בנוח 0545298599 המון אהבה .. נשתמע...

04/01/2005 | 03:09 | מאת:

תיידעי אותי איזה קופת חולים את .... ועוד משהו יש קבוצה באיכילוב ללא תשלום שאני מאמינה שאת לא צריכה להודיע לאף אחד אלא אם כן את קטינה מה שנראה לי שכן ואז אולי תרגישי בעיה אבל אפשר ללבן את זה ולראות מה אפשר לעשות ואולי ללמוד להתייחס לזה אחרת .. צעד צעד בכל מקרה תהיי חייבת לעשות בדיקות אני יגיד לך בדיוק איזה וזה את צריכה לעשות דרך רופאת משפחה חייבים לראות מה המצב שלך ולטפל.. אני מאמינה שכבר נדבר... ונראה ביי בינתיים עכשיו באמת זה אני הולכת לישון סופית (חחחח) לילה טוב (בוקר חחח) :-)

03/01/2005 | 22:09 | מאת: לינוי

מאיה...קודם כול אני רוצה להגיד לך שתרגשי טוב...ותחשבי חיובי אפילו שזה קשה מאוד במצב שלנו! ולי יש מסנגר עם בא לך....

03/01/2005 | 22:54 | מאת: דניאלה

לינוי שיהיה לי אני ארצה גם;)) ויהיה מישו שמבינה אותי דניאלה

יותר ממה שאת חושבת ... :-)