פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4248 הודעות
3139 תשובות מומחה
הפורום נסגר
03/01/2005 | 19:12 | מאת: מאיה הקטנה

מה ניסגר איתי לעזאזאל מה?!!!!! הגעתי למיון בלינסון היום עם כאבים בצד ימין עשו ל יאינפוזיות כמה בדיקות קטנות ויאאלה הביתה אבל בזמן האחרון נהייתה לי אובססיה לבתי חולים לא יודעת מה עובר עלי נישבר לי כבר,שיחררו אותי והרגשתי מין אכזבה כזאת,לידי שכבה אחת בת 17 שישר אושפזה בגלל שהיא עם שבר ברגל נפלה ממשהו,הרגשתי ככ קנאה שאותה מאשפזים ועלי "לא שמים" אוף ככ רע לי נימאס לי כ"כ מהשיגרה המגעילה הזאת,שום דבר לא עוזר שום דבר לא מובן בקיצור רע לי יש פה מישהו עם איסי/מיסנג'ר? חייבת לדבר עם מישהו בבקשה שרשרו מספרים... אוהבת, מאיה

לקריאה נוספת והעמקה
03/01/2005 | 21:07 | מאת: דניאלה

מאיה היקרה אני אפתח מסנגר שיהיה לך אותי אבל השאלה היא את רוצה לצאת מזה יש לך את הכח ואם כן תפני להורייך ותגידי להם שאת רוצה טיפול.. חום אהבה זה מה שאת צרכה.. אין לי מילים לשפר את הרגשתך... עזרי אומץ ותפני לטיפול אני לא פונקציה שאפשר ללמוד ממני אני דוחת הכל אם היה לי את הכח הייתי עושה את זה אם תצטרכי משהו אני אהיה איתך ואפנה איתך לכל דבר שתרצי חיבוק נשיקה דניאלה }{

03/01/2005 | 23:57 | מאת:

חיבוק.. :-) לילה טוב עשית מה שאמרתי לך??? החום ירד? המון אהבה ....

03/01/2005 | 18:57 | מאת: דניאלה

הילה אני חושבת שוב זה יד הגורל אומר לי למות.. למרות שהיום אכלתי בסדר.. אבל אני כל כך בדיכאון אין סופי כל הזמן אני שומעת אנשים מסבבי אומרים לי תמותי תמותי תמותי אולי גורלי זה מוות??? אולי אני לא שווה בעולם הזה??? אולי אין מרפא למחלה שלי?? ועליי להרפות?? אולי זהו הכל יגמר בלחיצה על ההדק.. ולגמור הכל.. אני לא הולכת להתאבד אני רק חושבת.. כי כל הזמן חבר לכיתה שלי אומר לי תמותי תמותי תמותי - אני לא חושבת הוא יבוא ויפגע בי אבל למה אני חושבת על זה כל כך.. למה הוא ממשיך לא מספיק לומר לי פעם אחת למות ביום למה כל פעם שרואה אותי אומר לי תמותי כבר.. לא יודעת כבר מה לעשות.. אני בהכחשה אין סופית במחלה אני לא יכולה לדבר עלייה עם אף אחד לא רוצה אישפוז לא רוצה מחטים לא רוצה בית חולים אני רוצה את הדרך קיצור לא בא לי כבר לילחם על עצמי אני לא מרגישה שאני חזקה מספיק כל המכתב זה נכתב עוד ביום שאני אוכלת טוב.. אני מנסה לא להקיא לייד ההורים.. אני עושה את זה שהם לא בבית\ לא בקירבת השירותים.. ויש מצבים כאלה אז שהם ליידי משהו אומר לי לא לא עכשיו יהיה לך זמן רק תמכרי להם את הסיפור הטוב.. הכל טוב הכל מצויין.. תראי להם את זה אל תראי להם כמה חרא לך .. כמה את מרגישה בזבל.. כמה שאת מרגיש זבל.. כמה שאני מרגישה שמנה דוחה מפגרת סתומה דפוקה פרה שמנה חזירה ומטומטמת.. אני לא יכולה יותר נמאס לי!! דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה
03/01/2005 | 23:55 | מאת:

יום אחד זה יפסק... מתישהו ..... לגלות לך סוד? זה לא יקרה כמו שאת חושבת שזה יקרה .... הסוף הזה ... אל תדאגי ... יום אחד משהו יקרה ... משהו שיגרום לך להבין מהי הדרך לצאת לאור וזה נמצא שם באופק... אני לא יכולה לומר לך בוודאות מתי אני רק יודעת שזה יקרה אם זה עוזר לך לכתוב כל מה שאת כותבת .. אני רק מעודדת לכך .. אני ישתדל לתרום כמה שאוכל אבל תמיד תזכרי שאת תהיי חייבת לקבל על עצמך את האחריות להחלמה שלך ולצערי ואולי גם לשמחתי אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת למענך ואני אומרת לשמחתי כי אני חושבת שזה יכול להיות אתגר מאוד מיוחד עבורך שאולי את לא מבינה מה המשמעות שלו היום ... לזכות בחייך מחדש אבל יבוא יום ותדעי עוד תדעי... המון אהבה חיבוק ענקי ולילה טוב הילה

03/01/2005 | 15:14 | מאת: לינוי

אווויייי....לא כתבתי פה הרבה זמןן...!!! להילה המתוקה ביותר! רציתי להגיד לך שאת נפלאה...וגם ראיתי שרשמת שאת לא מרגישה כולכך טובב...אז תרגישי טוב..תנוחי...ועם יש לך בעיה את יכולה להגיד לנוו אולי נוכל לעזור לך חח...כמו שאת עוזרת לנוו איי אפשר לדעת!!! ואני ולא רק אני זה בטוח כאן בשבילך תמיד כמו שאת כאן בשבילנוו!! ועוד משהוו...אני מתחילה לחשוב אחרת בצורה יותר חיובית ככה אני חושבת למרות שמאוד קשה לי מאוד מאוד...אני הרבה פעמיים נישברת וכועסת על עצמי מאוד!!... אבל לא אכפת לי כי עם כול יום שעובר בא יום חדש וזה דבר שהבנתי רק בזכותך!!...אז תודה! וגם אני מאוד מאמינה באלוהים...וחושבת שהוא מעמיד אותנו בנסיונות..את "הצדיקים" לא רק...את כולנו..ורוצה שיהיה לנו רק טוב!!..למרות שלפעמיים לא ניראה ככה!..תלוי איך מסתכלים על זה..והכי קל להגיד "למה אלוהים עושה לנו את זה"..וזה מה שאומרים תמיד כשנימצאים בבעיה!...אז תחשבו חיובי...שזה הכי קשה!..אבל אפשרי וזה הכי חשוב! אז שיהיה לכולן בהצלחה תרגישו טוב...תמיד!!!...התחילה שנה חדשה ועם השנה החדשה אנחנו נהפוך "לחדשות"....ושיהיה לנו רק טוב אמן!!!!. הילה אני חולה עלייך..תרגישי טוב! באהבה רבה רבה "לינוי"!

03/01/2005 | 07:52 | מאת: אני

אני אמנם לא אנורקסית ולא בולמית אך אוהבת לאכול דברים טובים ולא מעט מהאוכל המשמין...לאור זאת אני לא רזה בלשון המעטה ומאד רוצה לעשות את כל המאמצים לרדת ....אך לצערי הרב איבדתי את המוטיבציה לכך...אני זקוקה לעזרה ותמיכה ודחיפה כדי לנוע קדימה מאד מקוה שהגעתי אל המקום הנכון...אני משתתפת בקבוצת תמיכה אותה מנחה בהצלחה מרובה חברתי הטובה...אך הדברים עוברים לידי...לא מופנמים....מאד אשמח לקבל רעניונות חדשים ואולי שוב אוכל להכנס אל המסגרת שתעזור להוריד ולשנות את ההרגל המגונה של לאכול את המתוק והמלוח אחד אחרי השני בשעות הלילה...במשך היום אין לי כל בעיה לשמור כראוי... כל רעיון ועצה יתקבלו בברכה... תודה אני

לקריאה נוספת והעמקה
03/01/2005 | 12:34 | מאת:

קודם כל אני שמחה שאת כזאת זה בעיני נפלא דבר שני תנסי לשנות משהו במחשבה שלך אולי פשוט לדעת מראש שמותר לך לאכול אני יודעת שאם כל זה שאת אוהבת לאכול את מרגישה שלא מותר לך ואז מתחילה הבעיה כי אז הנפש נכנסת לפעולה (כי היא תמיד תינוקת בעניינים האלה ) והיא מתחילה להכתיב לך כל מיני דברים ואת מרגישה אשמה על זה שאת אוכלת או יסורי מצפון או משהו בסגנון כדי למנוע את זה את פשוט צריכה לעשות רשימה של הדברים שאת אוהבת לאכול ויודעת שאת לא יכולה לוותר עליהם ולחשוב על כל זה שמותר לך ואז תאמיני לי כל הלחץ ירד לך זה פשוט עובד את לבד תוכלי באמת מה שאת צריכה בתוך כל הסדר הזה תתחילי לקבוע לעצמך מה מכל זה את אוכלת ואז כל מה שישתנה לך זה המינונים ואת תוכלי להינות מהכל כי כבר לא תהיה לך את הבעיה של "אסור לי" ואני מדברת על החווייה הרגשית ואת גם לא תשמיני ואת לבד תדעי מה בא לך ומה הכי טוב לך אבל קודם כל ברמה העמוקה תרשי לעצמך כי זה שאת אוכלת זה לא בהכרח מעיד על זה שמותר לך כי נשמע שאת מאוד מתייסרת על זה פשוט להרכיב תפריט שאת יודעת מראש שלא יחסר לך ... מעבר לזה תוסיפי לרשימה מים כי מים מווסתים נפלא את תחושות הרעב ואני מקווה שזה יעזור אם הבנת את הקצ' אני בטוחה שפתרת לך עכשיו בעיה וחוץ מזה תשמרי על הגוף שלך הוא חשוב ואל תכנסי לאובססיות כי זה אף פעם לא טוב ותשתדלי ללכת לפחות שעה אחת ביום רק הליכה זה פשוט יעשה לך נפלא המון אהבה יום טוב תמשיכי לעדכן הילה

03/01/2005 | 15:51 | מאת: אני

הילה, תודה על התגובה המהירה והחמה ובמיוחד על הרעיונות החדשים שהבאת... אמנם כבעלת ניסיון רב הן אני כבר לא כל כך צעירה בת51...עם התנסות רבת שנים של דיאטות ממכל המינים והסוגים הקיימים...את הרעיון של לרשום את כל הדברים שאני אוהבת ולהתמודד איתם פנים מול פנים וללמוד לאכול אותם במידה...זהו רעיון חדש יפה ומענין שכמובן אנסה אותו...באשר למים...אני מקפידה על שתיה מרובה...ובנוסף הולכת שלוש ארבע פעמים בשבוע לחדר כושר לשעתיים שלוש...נהנת מכך מאד וממליצה לכולם... טוב לגוף ולא פחות גם טוב מאד לנפש...שתי ציפורים במכה... אני מקוה מאד לשאוב כאן כוח לירידה טובה ...וכמובן להפוך את הדברים לאורח חיים ולא משהו זמני וחולף...אחד הדברים המאד קשים על אוהבי האוכל כמוני...זה לקבל את הרעיון שדיאטה זה לא משהו בר חלוף....צריך לסגל אותו כדבר קבוע ....וגם אם סוטים וגם אם נופלים לפעמים ...קמים וממשיכים הלאה למען המטרה והלאה.... בהצלחה לכולם אני

02/01/2005 | 22:56 | מאת: אור

הי, תודה על הכל אני מצטערת ששיגעתי אותך כ"כ הרבה כשהייתי בחו"ל

03/01/2005 | 11:49 | מאת:

חיכיתי לתגובה שלך אני מקווה שאת בטוב.. דעי שיש לך פה כתובת חמה מכולנו אני ישמח לשמוע ממך עוד ולדעת מה קורה איתך... המון אהבה ויום נפלא הילה

02/01/2005 | 21:25 | מאת: מאיה הקטנה

הרופא משפחה שלי לא יהיה מחר ותהיה במקומו רופאה מחליפה קבעו לי תור ל8 אבל מי מבטיח לי שהיא תיתן לי שוב הפנייה למיון? אם אני יספר לה שרצו לאשפז אותי ולא הסכמתי ניראה לכן שהיא תיתן לי שוב הפנייה למיון אם כואב או ההיפך ותעדיך לא לתת אם חתמתי סירוב אישפוז? אני במתח.....

03/01/2005 | 11:54 | מאת:

זה לא עובד כמו שאת פוחדת שיקרה אבל את בטח כבר שם אז אני מקווה שהכל בסדר מנסיון זה לא אומר שום דבר אם את חתמת על סירוב כשאני הייתי בתל השומר אני חתמתי בסופון של דבר אחרי חודש וחצי של אשפוז על סירוב אשפוז ואמרו לי שאם קורה משהו אני חוזרת מיד ואני כמובן לא חזרתי וירדתי עוד 10 קילו כשכבר הייתי בתת משקל בקיצור כמעט נעלמתי זה היה יותר מידי חמור אבל אני ממש לא רציתי וזאת הייתה שטות הייתי במצב ממש רע עדיין לא חזרתי כשהם מבחינתם יכלו לקבל אותי בלי שום בעיה אפילו שחתמתי תודה שזה מאחורי ואל תסיקי מסקנות כל כך מהר לא כולם מטומטמים המון אהבה אני מקווה להיות היום יותר מאוחר כי אני גם לא במיטבי אז אני לא בטוחה אז תשמרי על עצמך .. ויום נפלא.. ספרי איך את מרגישה ואיך היה אני לפחות יקרא ...

03/01/2005 | 19:06 | מאת: ד

מאיה הכל יהי בסדר אני מאמינה בך את חזקה.. חיבוק דניאלה

למה לי תמיד רע ככ?מה עשיתי לך מה?????????????????? אצבעונית,דניאלה למישהי ממכן יש איסיקיו'/מיסנג'ר? חייבת לדבר עם מישהו, אוף איתי בעעעעעעעעעעעעע

02/01/2005 | 21:01 | מאת: דניאלה

למאיה הקטנה אין לי איך לשפר את הרגשתך חוץ מלכתוב לך את לא לבד יש לך אותי תמיד בכל דבר שתרצי אני יודעת זה קקשה יש מעידות.. יש חשק למות.. אני פה ואם תצתרכי אותי בכל דבר אני אפתח מסנג'ר שבכל דבר שתרצי אני אהיה שם בשבילך נשיקות וחיבוקים דניאלה אל תתיאשי מתוקה זה קורה אל תחשבי על המוות אני זה דבר אחר כי יש מישהו שאני מכירה ידיד שלי שאומר לי תמותי תמותי תמותי אז בבקשה אל תתיאשי אני מקרה מיוחד מאיה הקטנה}}}}}}}}{{{{{{{{{{{ אני פה בשבילך אוהבת דניאלה

02/01/2005 | 13:42 | מאת: דניאלה

הילה די נמאס לי החיים שלי בזבל אני שמנה מכוערת דפוקה סתומה מטומטמת חסרת שכל פרה שנה חזירה סתומה דפוקההההההההה אוףףףףף למה אני לא יכולה לחזור להיות נורמליתתתתתתתת כמו כולם כמו פעם לא לחשוב על הבולמוס הבא אוףףףף כל הבוקר חשבתי יופי כל הכבוד אומרים אם בוכים היום הולדת בוכים כל השנה.. כך קרה לי עם השנה הזאת דפקתי הכלדפוקה שכמותי... דפוקה וסתומה וחסרת שליטה מטומטמת תמותי כבר תמותי יסתומה למה את בעולם הזה למה את חיה יסתומה רק סבל את בעולם הזה תמותי כבר מה את לא מבינה אוףףףףףףף בא לי להקיא חשבתי על זה היום אפילו שמזג אויר לא טוב אמרתי עכשיו עכשיו אני חייבת לבוא הביתה אני חייבת לאכול אני רעה ויחד עם זאת אני אומרת לעצמי ישנה דוחה אף אחד לא אוהב אותך את לא מושכת את סתם דפוקה שנה חזירה ומפגרת יסתומה תתעוררי די להקיא אני אומרת לעצמי די אני לא יכולה אני כל כך דפוקההה אני פוחדת מהמוות ויחד על זאת אני רוצה לצמות לא להכביד על אף אחד.. אני רעבה אני חייבת להכניס משהו לפה ולא יכולה להשאיר אותו אני ישאר מקיאה אוףףףףףףףף די בא לי למות למה אני כל כך לא נורמליתת כמו כולם אני רוצה לחזור להיות כמו פעם עם שמחת חיים עם חיוך על השפתיים - אהבתי את עצמי היה לי מהות לחיים אבל היום די נגמר לי השמחה אני מרגישה נטל על כולם על הידיד וירטואלי הזה איתו אני מוכנה להמשיך את הקשר אני יודעת שאני נטל עליו אני אגיד לו זה טו מאץ בשבילך עזוב באמת עזוב הכל כי אני הרמתי ידיים נמאס לי אני לא נלחמת בזה יותר יהיה מה שיהיה נמאס לי אם מחר לא אקום אולי העולם יהיה טוב יותר.. אולי.. הכל אני תואה לעצמי מה יהיה מחר.. אם לא אקום יהיה יותר טוב אני לא אסבול כך ההורים שלי לא התמודדו עם הבעיות שלי .. המשפחה שלי מפורקת אנחנו פעם בשבוע ועוד לא בהרכב מלא אנחנו חלק מהמשפחה אמא אבא אחיות וזהו אפילו לא כל האחים ואחיות.ועוד כמה יש לנו.. לא הרבה.. כל אחד בשלו ואפילו אני לא רואה את האחיות שלי אולי חודש.. הן אנורקסיות... המשפחה שלי מפורקת ממש.. אמא ואבא לא יכולים להתמודד איתנו אנחנו לא מדברים הרבה אנחנו יושבים מעבירים איך בלימודים.. הילדים ואחרי שעה אף אחד לא נמצא אני שומעת בית ריק בית ריק מה שאני מרגישה בתוכי לבד לבד לבד אני מרגישה לבד בלי אף אחד בלי דיבורים בלי שום דבר אני מרגישה שזהו נגמר הכל עולמי נחרב.. אני מרגישה שזהו זה הסוף.. אבא כל הזמן מאיים שהוא יכניס אותי לאישפוז .. אבל הוא לא מבין.. הוא לא חולה במחלה אני מבינה היום שזה מחלה אני לא בשליטה ואני מרגישה שזה הסוף שלי.. אני לא יכולה יותר בא לי למות אני צרכה עזרה אני מבקשת עזרה אבל אולי בדרך לא הנכונה.. אני לא רוצה להיות נטל על אף אחד אני רוצה לעזור לעצמי אני רוצה אני רוצה אני רוצה אבל לא יכולה אני לא בשליהט אני חייבת להקיא לא יכולה לא יכולה לא יכולה די נמאס לי החיים דפוקים כל כך... אני רוצה לחיות בבקשה אני חייבת לעזור לעצמי אבל אין לי איך.. הילה הידיד הוירטואלי עזר לי המון אני מעריכה אותו אבל אם אני נטל או שהוא עושה את בדרך שלא מוצאת חן בעיניי(רחמים) אני לא רוצה מעדיף לי למות אני כבר הרמתי ידיים ממזמן אז לא נראה לי שאוכל לצאת מזה הציונים שלי ירדו אני לא ראיתי את עצמי אף פעם ככה אפילו שהייתי ב13 היה לי נפילה אבל אח"כ היה ליידי מישהו שהרים אותי והצלחתי לחזור למוטב היום אין לי אף אחד גם לא משפחה.. אני לא רוצה להכביד עליהם חברות אני לא בקשר יותר כי הן הלחיצו אותי והתערבו לי בחיים כי אני לא מוכנה שהן יתערבו לי בחיים ויגידו כמה מצבי עגום.. אין לי אף אחד.. אפילו אם יהיה לצידי מישהו עדין אני לבד במערכה אני אלחם לבד אף אחד לא ילחם איתי גם ויעזור לי הם יתמכו בי אבל פיזית ונפשית אני אלחם עם המחלה ואין לי את הכח הזה אני לא מסוגל לילחם במחלה הזאת ועוד לבד היא מחלה קשה .. אני יודעת אני אצטרך את ההורים אבל אני לא יכולה אני לא יכולה לערב אותם.. נשיקה דניאלה }{

לקריאה נוספת והעמקה
03/01/2005 | 00:07 | מאת: אצבעונית

רוצה להגיד משהו אבל לא יודעת מה. רוצה לחבוש את הפצע, לנשק את המקום הפצוע ולדעת שעוד כמה ימים הפצע יגליד. רוצה לנחם אותך ועדיין מחכה שמישהו יבוא לנחם אותי. שמישהו יחבוש את הפצע שלי. אני חושבת שבמובן מסוים אם צעד אחד לפניי, את כבר הבנת שהמלחמה הזאת היא שלך. אלו החיים שלך ואת צריכה להחליט מה את עושה איתם. לטוב או לרע. אני מבינה את זה אבל עדיין לא מוכנה לקבל. עדיין מחכה לשווא לאותה אמא שתבוא להציל אותי. לחבר שיוציא אותי מהמערבולת שנכנסתי אליה. אני יודעת שאני צריכה לעזור לעצמי אבל עדיין מחכה. גם לי אין כח להילחם במחלה אבל לפחות את לא חיה באשליות כמוני. עדיין מחכה לנסיך על הסוס הלבן או לאמא הכל יכולה. לא רוצה לקחת אחריות על החיים שלי.... נכון. בסוף היום את לבד. בסוף היום אני לבד. איך מתמודדים עם הלבד הזה. אוהבת...

03/01/2005 | 19:05 | מאת: דניאלה

אצבעונית אם היה לי תרופת פלא הייתי נותנת לי ולכולן.. עזרי אומץ ואביני את לבד במערה בלילחם עם המחלה.. אם תרצי אני בטוחה שהיו אנשים שיעזרו לך.. באהבה חיבוק דניאלה היום יום חדש אפילו עם מעידה אקום על הרגלים ולא אתן לעצמי לישבר שוב.. תעשי כמוני זה עוזר.. את בטיפול פסיכולוגי או משהו??

04/01/2005 | 00:42 | מאת: יפהיפיו

קראתי והתרגשתי מאד,אני כאן בשבילך תמיד ,אוהבת אותך מאוד. כל יום זה קרב ( את יודעת שגם בשבילי) אך בסוף... אם לא תוותרי את תנצחי במלחמה הארורה. חיבוק ענק.

03/01/2005 | 12:02 | מאת:

אני דווקא מחכה לאשפוז שלך אולי תכעסי עלי עכשיו אבל יש מצבים שזה באמת המפלט האחרון והראה לי שאת נמצאת באחד כזה לרצות למות וגם לומר את זה זה אומר רק דבר אחד שאת מאוד רוצה לחיות אז חבל לשנן את זה כי זה רק עושה לך יותר רע..כבר סיפרתי לך למה על אותו עיקרון שאם מתמקדים במשהו אז מעצימים אותו כל הדיבורים יפים .. ואת סובלת .. והאמת שאני לא מרחמת עלייך כי אני יודעת שכל מי שנמצאת בהפרעת אכילה אין משתווה לה מבחינת הכוח שיש לה מבחינת העוצמות שיש לה וגם את כזאת .. אז רחמים לא תקבלי ממני אבל אמפטיה כן .. אני מקווה שתקבלי את הטיפול הראוי ושאבא שלך יקח לתשומת ליבו את מצבך ויעשה הכל כדי להעניק לך את העזרה שאת צריכה .. הוא כנראה רואה שמשהו לא בסדר .. יש גם כאלה שלא רואים כלום ואת יכולה להיעלם להם מול העיניים והם לא יעשו כלום תכירי אלה הם ההורים שלי ואני מאוד אוהבת אותם ויש עוד הרבה כאלה אין שום קשר אבל כל אחד והדפקט שלו ואם אבא שלך שם לב אז קיבלת מתנה אמיתית .. אני מייחלת לבוא הטיפול שלך כי נראהלי שאת פשוט לא מסוגלת לבד וזה הכח בסדר כתבתי לך משהו מאוד חשוב לפני כמה זמן שהרעיון היה פשוט להניח לדברים תנסי.. פשוט תעזבי תראי מה יהיה אני אומרת לך את זה מנסיון ואם כל האחריות יותר גרוע מזה לא יכול להיות אז מה כבר יש להפסיד המצב הזה זה בדיוק כמו למות זה בדיוק כמו להשחיט את החיים שלא בחופף לרצונו של הבורא אז בשביל מה להיאבק.. אבל הוויתור מוביל למקום אחר.. כי ככה זה עובד.. ושם יכול לקרות לך משהו מאוד חשוב תשמרי עלייך אני לא בטוחה שאני יהיה פה היום אבל אני שולחת לך חיבוקים תספרי מה קורה המון אהבה הילה

02/01/2005 | 12:54 | מאת: אצבעונית

לפני כמה ימים חשבתי על משהו. הייתי ליד החבר שלי וכשהוא ניסה לנשק אותי התרחקתי. יש בינינו מגע וישנו ביחד מספר פעמים אבל כשזה מגיע לנשיקות אני ישר מתרחקת. בהתחלה חשבתי שאני פשוט מתביישת כי אני לא בטוחה אם אני מנשקת טוב או בכלל יודעת איך זה עובד. אבל גם אחרי שכבר ניסיתי גיליתי שיש לי רתיעה מסוימת מהחיבור הזה. אני רואה בפה משהו "מלוכלך", וכל פעולה שקשורה בו היא פוגעת או מיותרת. אם זה לאכול, להקיא....להתנשק. בשבילי הנשיקה היא אינה דבר רומנטי ומקרב והיא אינה יכולה להיות כי הפה הוא רק כלי עזר להרס העצמי שלי. אני לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי טוב. אני לא בטוחה שאני כל כך מבינה. אני רק יודעת שאני לא מתחמקת מנשיקות כי אני מתביישת אלא בגלל משהו יותר עמוק. למה אני חייבת לסבך כל דבר? אולי אני צריכה להפסיק לחשוב כל כך הרבה....

לקריאה נוספת והעמקה
03/01/2005 | 12:20 | מאת:

הרבה זמן לא יכולתי לסבול נשיקות ואני מספרת לך את הסיפור שלי כי אולי תביני מה מסתתר מאחורי זה אצלך אני לא חושבת שבך התעללו מינית אם זכור לי נכון אבל לי זה קרה בגיל 8 והקטע הכי מסריח שאולי לא קשור בזה הוא שהאדיוט שעשה את זה כמעט חנק אותי מעבר לכל האקט הוא החדיר גם את הלשון שלו עד הוושט שלי אני חושבת ואני לא יכולתי לנשום פשוט לא יכולתי .. לגבי הלשון זה אפשרי כשאת בת 8 והוא אחז בי כל כך חזק שלא יכולתי להשתחרר הוא פשוט נגע ותפס כל חלק בגוף שלי וגרם לי להיגעל מעצם היותי בכלל ..ההפשטה .. חוסר האונים ומעל הכל הזיקה לאהבה שהייתה לי ושרציתי כל כך ולא היה לי בשום מקום.. אני חושבת שמשם נבעה ההסכמה הווירטואלית שלי .. הוא בסהכ שאל אותי אם אני רוצה שהוא יעזור לי לעבור את הכביש.. נשמע כל כך קלישאה אבל זה תכלס מה שקרה ... אחכ כבר הייתי בגינה צדדית על ספסל מסריח ריקה מאדם.. רק לקראת הסוף של כל החרא הזה הצלחתי לברוח ואני בטוחה שהיה משהו שהעיף אותי משם לא כל כך ברור לי איך הצלחתי אחרי שזה כמעט הגיע לסוף של כל העניין באמת הצלחתי לברוח .. אבל זה היה מאוחר מידי כי הבריחה לא מנעה את האונס החווייה הזאת יותר מהאקט המיני עצמו שהיה מלווה לכל העניין .. חוויית החניקה גרמה לי לדחות באופן ישיר אוכל .. אני תמיד הרגשתי חנוקה .. אני לא יכולתי להיות במקומות סגורים .. נשיקה ...?...אפילו בנאדם שאני מאוד אוהבת ומאוד רציתי שהוא ינשק אותי תמיד נחנקתי תמיד הייתי צריכה אוויר תמיד היו הפסקות ופה החלק הרגשי דיבר זה אפילו לא היה קטע פיזי רק הזכרון של הגוף לחווייה ששולטים לך על כל הגוף ואת לא יכולה להשתחרר... איפה זה מתקשר אלייך... ? את צריכה לחשוב איפה את בחיים הרגשת חנוקה .. שאין לך ספייס.. מה גרם לך להרגיש כל כך לא טוב עם עצמך .. מה גרם לך להרגיש את לא מסוגלת להכיל יותר ותכלס זה לא חייב להיות התעללות מינית אני יודעת שזה לא לגמרי פותר את הבעיה אבל עצם זה שאת מסתכלת לתוך זה ומבינה מאיפה זה בא זה כבר חצי דרך .. לדחות נשיקה של מישהו בהכרח קשור עם דפוס של חנק .. דחייה .. חוסר אהבה .. אי ידיעה לאהוב.. פחד.. בלבול.. התבגרות .. גדילה ועוד.. .. אבל "החנק" הזה יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני צורות וזה חשוב שתשאלי את עצמך.. וכשתביני יהיה לך קל יותר אל תשכחי שגם לאדם שניצב מולך יש חלק בעניין גם הוא צריך לגרום לך להרגיש נעים ולכבד ולהיות סבלני איתך .. לא הכל מסתכם במין או בסתם נשיקה צרפתית זה קצת מעבר לזה .. מעבר לזה שבעיות התנהגותיות עם אוכל תמיד יוצרות קושי בכל מה שקשור לחווייתיות המינית .. כי אני תמיד הרגשתי ואת לא חייבת להסכים עם זה שמין זה כמו אוכל תכלס נכנס לך ממקום אחר .. אבל זה נכנס לגוף שלך חחחחחחח וזה עוד לשני הכיוונים והחוויה לדעתי דומה ... זה מסתכם במילה אחת "הכלה" ו.. היום כשאני כבר מחוץ לחרא הזה וזה החלק האופטימי אין לי את התופעות שהיו לי אני לגמרי מסוגלת להכיל אז זה יכול לקרות גם לך אל תרגישי לא בנוח תאמיני לי יש סיבה טובה להרגיש כמו שאת מרגישה וזה לא אומר עלייך כלום זה פשוט אומר לבינתיים שאת צריכה להקדיש יותר פוקוס לטיפול שלך ובעזרת השם לצאת מהסבך הזה של הפרעות אכילה אמן המון אבה ושיהיה לך יום נפלא הילה

02/01/2005 | 07:11 | מאת:

רב מלאך נעלה .. מיכאל http://ahava.netfirms.com/AA_Michael_Jan_05.htm המון אהבה שבוע טוב .. זמן לשינוי .. אתגר והבנה חדשה ..

http://ahava.netfirms.com/Lee_Carroll_Tsunami.htm נקודה מעניינת לחיזוק והבנה עמוקים יותר לגבי כל האסונות שקורים עכשיו יותר מתמיד.. מה זה אומר ואיפה אנחנו שוכנים בכל התהו ובוהו הזה בעיצומו של עניין עד 2008 כשהשיא והסוף ונקודת המפנה המכריעה יהיה ב 2012 הכל נועד למטרות שלום .. העצמה ושינוי מהותי של כל הקוסמוס הזה והכבוד הנעלה שאנחנו לוקחים חלק מלא בהעצמה שלו ובשינוי שלו גם אם ברמה האנושית אנו בוכים על האסונות בעת שבמישור העמוק של העניין אנו אמורים לחגוג.. נשמע אבסורד אבל מעניין שווה לקרוא.. (בכלל.... ממליצה להיכנס לאתר הזה ולהעמיק .. יש שם כמה דברים מעניינים במיוחד) מאת "קריון" בשירות המגנטי שמתקשר לי קרול

01/01/2005 | 22:49 | מאת: *עינת*

מנסה להבין מה הולך לי בראש, מה מסתתר מאחורי הסלע הגדול בתוך הלב שלי ולא מצליחה, לא מצליחה לראות את הצד הטוב שבי, את הצד היפה והרך, רואה רק כמה אני מגעילה, מגושמת, שמנה ודוחה, רואה רק כמה הרס אני זורעת ולא שום דבר אחר, ואני שואלת אותך אלוהים-מדוע בחרת להביא אותי לעולם? זה כל כך כיף לראות מישהי סובלת? מישהי שמשוועת למות כי היא התייאשה מהחיים?!!?!? מנסה בכוחות אחרונים להחזיק בחיים ולהחזיק אותם בצורה הכי נורמלית שאני מכירה אבל אני פשוט לא יכולה. מסתגרת בבית, בתוך עצמי, בלי כוחות לכלום, אפילו לבכות אני לא מסוגלת. חזרתי אחורה ולא מבינה איך, כל כך נסיתי וכל כך השתדלתי וכל זה היה לשווא! אז למה לי לנסות עוד פעם? למה לי כן להמשיך ולאכול? או בקיצור למה לי כן להמשיך בחיים?! הרי גם ככה הם איכסה אחד גדול גם ככה אני סובלת מכל שנייה פה אז למה? אני הילדה, אלוהים שכרגע רוצה לנוח, לנוח במקום שממנו לא חוזרים מתפללת שיהיה לי את האומץ, כי חיי הם לא חיים...

אני מבינה את הרחמים האלה ואת הקושי.. ואת הבכי המושתק אבל תכלס את יודעת שהחיים האלה יקרים עם כל החרא שבהם כי אם לא היית מבינה את זה... ממזמן היית מתאבדת כי יש בך משהו שמבין את זה וזה חזק ממך ... על אף שכל מה שאת עושה במילים אחרות הוא להתאבד באופן איטי רק שזה משאיר לך כביכול יותר זמן לסגת ... מה שהתאבדות לא משאירה לך וזה מאוד אופטימי כמה שזה נשמע פסיכי למדי חשבת על זה פעם כך? אני מציעה לך לבדוק את זה ולראות איפה את נמצאת בסוגייה הזאת של תפיסת החיים ... להבין שאולי החיים האלה חשובים לך ואולי הם לא כאלה נוראיים אולי יש בהם הרבה אפשרויות אולי הכל בתנועה ואם הכל בתנועה אז שום דבר לא נשאר סטטי .. זה אומר שאת בשינוי וזה המון! שאולי את בעצם נותנת מקום יותר לעבר שלך ולא למה שיכול עוד להיות לך ולמה שבעצם יכול לנבוע מתוכך ממש ברגעים אלה שלא נובע משום זמן אלא רק מהיותו זה שעכשיו וזה המון!.. יכול לנבוע עולם שלם מהרגע הנוכחי הזה שאת עוד לא באמת מכירה כי את עסוקה באכזבות שלך ... בעברים שלך השינוי יכול לנבוע מזה שפשוט תניחי ותרפי ואל תסיקי מסקנות כל כך מהר .. כי יש עוד משהו על החיים שלא נותנים עליו דיא את הפוקוס ... הם מלאי הפתעות והם לא תמיד צפויים ברגעים שאנחנו לכאורה הכי מתכננים אז אם את רוצה להצחיק את אלוהים .. את יכולה לתכנן.. אני חושבת שהוא מאוד יצחק.. כי הוא יודע מהי הסיבה שאת פה ורק הוא אף לא אחר מה שכן החיים האלה מתנה ואת לא יכולה לשלוט בהם בסיכומו של עניין וכל הפעמים שתשלטי בהם וכל פעם שתחפשי מחוץ לעצמץ את כל כך תבכי וזה יהיה עצוב בדיוק כמו שעכשיו .. הרעיון הוא לזרום עם החיים יותר מאשר לשלוט בהם .. הרעיון הוא פשוט לא לדעת והרגע הזה יוביל אותך לאן שאת צריכה להיות וזה כבר עניין של אמון .. אמונה... כוונה .. אהבה .. היישום של זה צריך להיות טמון בוויתור שלך על כל מה שאת חשבת שאת .. על כל מה שאת חשבת שאת אמורה להיות .. על כל מה שניסית לשלוט בו כשלמעשה אלה מעולם לא היו שלך ... כי את מושאלת לצורך למידה ותיקון והעצמה שאין לדעת מהיכן הם מתחילים ומה כיצם וזה ייעוד נעלה שיש לכבד לכן למדי להתייחס לחיים שלך בכבוד.. הם יתייחסו אלייך באותה מידה .. ויאהבו אותך באותה מידה אבל אל תשכחי אף אחד לא בא לכאן לשבת ולשים רגל על רגל.. אני לא מאימנה בזה .. החיים האלה הם אחריות כבדה למדי ואני לא רומזת שזה מה שאת אולי רוצה אבל מטפורית תנסי לחשוב מה זה אומר ותסיקי מזה את האמת שלך אני מקווה שהסברתי את עצמי ברור כי יש פה מסר מאוד חשוב בשבילך ספציפית אם לא .. אני ינסה לפשט לך את זה .. רק תגידי חוץ מזה שלחתי לך מייל נחמד לשנה האזרחית החדשה שלצערי לא יכולתי לשלוח את זה ישירות לפורום .. אז תהני לך .. אני מאחלת לך המשך דרך נפלאה.. שתראי במהרה בימים את האור ואל תתני לייאוש דרור המון אהבה חיזוקים שבוע טוב הילה

01/01/2005 | 21:13 | מאת: דניאלה

אוףףףףףףףףף רואים למה אני לא רוצה לערב אנשים בבעינ שלי עכשיו עשיתי רע לגון -לא רציתי לעשות לך רע באמת אני יודעת שזה נגע לליבך אבל באמת לא רציתי לעשות לך רע.. הילה איך?? איך לעזור?? אקאתי באתי לעמוד נפלתי כמו עומדת גם שאני מועדת ונופלת וגם שאני מקיאה.. אני לא מאמינה איך אני דפוקה סתומה פרה שמנה מפרת סתומה חסרת שכל חסרת ביטחון אני כל כך סתומה ודפוקה למהההההה למההההההה למההההההה אני לא יכולה לשלוט בזההההההההההההההההההה אני כל כך דפוקה אגב- זוכרת שדיברתי איתך על זה שדיברתי עם אחד וירטואלית והוא עזר לי אז דיברתי אותו היום אחרי המעידה.. אמר לי שנמשיך את הקשר אליי לדבר עם פסיכולוג עם ההורים לספר הכל! ממש הכל אני לא יכולה אני פשוט לא יכולההההההההההההה אני כל כך דפוקה סתומה פרה שמנה חזירה די זהו אני רוצה למות למות למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת ואני חשבתי שנה חדשה יהיה טוב יותרררררררררר די בא לי למות דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה
01/01/2005 | 22:33 | מאת:

אולי אני מכירה אותו חחחחח יש לו שם? ולעניינינו ... זה לא כזה נורא אני לא יודעת אם סיפרתי לך או לא אבל אני שיגעתי למורה שלי את השכל שלא תספר לאף אחד.. (המורה הטיפולית שהייתה לי בזמן שכביכול הייתי בבית ספר) אני חושבת שסיפרתי את זה ובאמת הרבה שנים היא שתקה כי שיגעתי לה את השכל עד שכבר ממילא היה מאוחר מידי ולא רק שהיא לא שתקה היא הקימה את כל העולם שלי על הרגליים כי אם זה לא היה קורה כנראה שלא הייתי מדברת איתך היום אז החבר הווירטואלי שלך לא מדבר שטויות הוא אפילו יודע ממש טוב.. נראה לי שהוא גם יציל אותך ונראה לי שאם את לא מקשיבה לי אז תקשיבי לו אני לגמרי מאשרת... חיבוק.....

01/01/2005 | 22:47 | מאת: דניאלה

חחחחחחחחחחחחחחחחח יש לי חבר וירטואלי לא לא לא את לא מכירה אותו אבל אמרתי לו שאני כותבת פה הוא סטודנט תואר שני לפסיכולוגיה והוא נתן לי אולטימטום.. שנמשיך את הקשר עליי לספר להורים הכל על התלישת שערות על הבולמוסים על החתכים בידיים הכל לא יכולה וכן סיפרת על המורה שלך .. אני חושבת שאכנס לאישפוז בזמן הקרוב אני פוחדת ממחטים אני פוחדת מבתי חולים אני פוחדת למות אני אימבילינטית אני פוחדת מהמוות וגם רוצה למות.. מפחיד הידיד הוירטואלי שלי אני מעריכה אותו כל כך הוא רוצה שאכנס לטיפול אני מוכנה לעשות הכל שהוא ימשיך את הקשר שלו איתי... הילה נמאס לי מהחיים האלה אני כל הזמן באי ודעות מתמשך... עד מתי.. עד מתי... די החיים שלי דפוקים אני שמנה מכוערת דפוקה סתומה מטומטמת חזירה פרה שמנה ומגעילה דוחה איכ איזה מגעילה אני אני רוצה למות זה די להכל הכל הכל הכל אני לא רוצה להכאיב לאף אחד אולי כדי שאמות כבר... דייייייייייייי איזו דפוקה אני אי סתומה וטומטמתתתתתתתת שמנה ומכוערתתתתתת למה אני למה למה אני עם כל כך פגמיםםםםםםם דניאלה אגב אני אוהבת את הידיד הוירטואלי שלי ואני שמחה שזה בגדר הזה כי כך הוא לא בקשר עם הוריי לספר להם כך אני יכולה להסתיר את זה עד אין סוף

01/01/2005 | 17:51 | מאת:

איך את מרגישה איפה את? תעדכני אותי... המון אהבה וחיבוקים

02/01/2005 | 02:04 | מאת: מאיה הקטנה

מרגישה ככ על הפנים ככ רע לי אני ככ פרה איכס מחר ניראה לי אלך לרופא מרגישה לא טוב

02/01/2005 | 02:14 | מאת:

מתוקה תעשי לך משהו חם לשתות ותלכי לישון מחר בבוקר תלכי לרופא ותעדכני אותי נשיקות ולילה טוב

01/01/2005 | 15:08 | מאת: דניאלה

להילה מה רציתי מהשנה החדשה.. לא למעוד.. וזה לא קרה אני לא יכולה יותר נמאס לי החיים דפוקים די זהו לא יכולה נמאס לי מהכל השערות שלי דלילות הם אולי חצי ממה שהיה לי לפני שנה .. שנה וחצי די הילה אני לא יכולה יותר הגוף לי לא כמו שצריך.. הוא מגעיל אני שמנה אני מגעילה אני דוחה אני סתומה אני דפוקה אני מפגרת אני חסרת שכל אין לי ביטחון עצמי אני חזירה אני פרה שמנה ומכוערת אני סתומה אני רוצה למות כבר די נמאס נמאס לי מהכל החיים דפוקים אני רוצה למות די למה אני חייה לעזעזל רק להכביד על כל העולם די הילה אני לא יכולהההההההה אוף למה נולדתי בכל מעידה שלי אני חושבת למה אני סתומה כל כך למה אני לא כמו פעם אני רוצה לחזור לדניאלה של פעם עם אושר בעיניים עם לצאת החוצה לעשות מה שאני רוצה שאני אחזור להיות מאושרת שאני אדע את מהות החיים אני רוצה לחזור לילדה עם חיוך בפנים שאוהבת שמוכנה לעשות הכל כדי לתת לאדם להרגיש טוב עם עצמו... מתי אני ארגיש טוב עם עצמי אני לא יכולה יותר אני מועדת אין ספור פעמים די אני לא יכולה יותר די אני רוצה לחזור לעצמי להתאפס אוףףףף אני צרכה עזרה בבקשה אני לא רוצה למות דניאלהההההההה די נמאס לי להקיאאאאאאאאאאא

לקריאה נוספת והעמקה
01/01/2005 | 17:25 | מאת: גון

עשית לי עצוב... אני כאן אם בא לך.. יש לך אייסי?/מסנג'ר?

01/01/2005 | 17:55 | מאת:

א. השנה רק התחילה ב. לא כדאי לבסס את ההצלחות שלך על סמך יום אחד.. ג. התחלה יכולה להיות תהליך מאוד ארוך ד. אני ישמח להנחות את ההורים שלך בעזרה הכי טובה והכי יעילה עבורך.. ה. כל שנדרש ממך הוא לתת בי אמון ו. אני לא יעשה משהו שאת לא תאהבי ז. אני חושבת שאני יוכל לעזור לך המון ח. אם תרשי כמובן ט. ובנימה אופטימית זו אני שולחת לך המון חיבוקים ואהבה י. אני מאמינה שהשנה הזאת יכולה להיות המפנה שביקשת.. שלך... שבוע טוב הילה

31/12/2004 | 19:06 | מאת: אצבעונית

חוזרת לשיגרה מפחידה. עובדת, אוכלת בצהריים, מקיאה, הולכת הביתה, צמה עד למחרת בצהריים. אפילו בתוך הבלאגן יצרתי סדר. הכל ברור, הכל מתוכנן. לפני האשפוז אלה היו חיי במשך כשנה. מקיאה פעם אחת ביום, צמה בזמן שנותר.השיגרה הזאת נתנה לי להרגיש שאני בשליטה. הרי אני שולטת באוכל. אני לא כמו שאר הבנות שלא אוכלות בכלל, או שמקיאות 10 פעמים ביום. אני מצאתי את ה"איזון" בתוך המחלה. בזמן האשפוז ניסיתי לאכול 4 ארוחות מסודרות גם בבית. מעטות היו הפעמים שהצלחתי. כשחזרתי הביתה בתום האשפוז, עדיין ניסיתי.אם הקאתי, לא צמתי כל היום למחרת. הכרחתי את עצמי לאכון ארוחות בוקר. אולי ויתרתי לעצמי מהר מדי. חזרתי לשיגרה הישנה. והכי מפחיד הוא שנוח לי. לא מרגישה את הכבדות של האוכל, לא מרעיבה את עצמי לגמרי, "נהנית" משני העולמות. ושוב באותה נקודה. לא מסוגלת להתרכז, ללמוד, להנות, לחיות. מחפשת תשובות, שואלת, מנסה לשנות אבל יחד עם זאת שומרת באדיקות מפחידה על אותה שיגרה מוכרת. איך אני אבריא אם אני לא רוצה לוותר? יכולה לדבר על הכל מהיום עד מחר רק אל תבקשו ממני לאכול ולהשאיר בבטן. אין מקום לאוכל בבטן, היא מלאה בכל הרגשות, הפחדים והרצונות שאני לא מספרת לאיש. לא יודעת איך עושים את הצעד הבא, לא יודעת אם מוכנה לכך...

לקריאה נוספת והעמקה
01/01/2005 | 18:00 | מאת:

שזה אסון גם לי זה קרה אחרי האשפוז ואת יודעת מה? האישפוז הזה לא תמיד שווה על אף שבמצבים מסויימים הוא הכרחי אני חושבת שאת גם מאוד מודעת וזה לטובתך ואני בטוחה שהזמן במקרה הזה הוא הריפוי הכי טוב עבורך.. אני כן מרגישה שקורים לך עוד דברים ואני חושבת שהכל זה חלק מההחלמה שלך ושווה לראות לאן זה יוביל .. אני יודעת שזה לא או שחור או לבן אני בטוחה שאת מתכוונת להחלמה והיא בהכרח תקרה בזמן הכי לא צפוי ואני חייבת להיות אופטימית אבל יחד עם זאת אני ידועת שמאוד קשה לך ואני לא מזלזלת בזה אני מאחלת לך שאת באמת עכשיו יותר מתמיד לקראת דרך חדשה שתזין אותך רק בכוח ובשבחה של אהבה אמן אז אני מקווה שאת תחשבי עכשיו טוב טוב מה יעשה לך טוב.. מה באמת יוכל לעזור לך ותלכי לפי מה שהלב הזה אומר לך הוא אומר המון את רק צריכה להקשיב וליישם שיהיה שבוע טוב דרך חדשה .. דרך לריפוי שאת מייחלת לו כל כך המון אהבה הילה

31/12/2004 | 14:09 | מאת: גון

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=alongway

01/01/2005 | 18:11 | מאת:

אני שמחה שיש לך את הבלוג הזה הוא חשוב ביותר עבורך אבל מי שנכנס וקורא אני מבקשת לא לשתף פעולה עם ההרסניות שבך כי אחרת לא נעזור לך בזה אלא יותר להראות לך זוויות אחרות.. לחזק את הכוח החיובי שבך ולא השלילי כמו שאת כל כך ממוקדת בו אני בדרך כלל מאוד מתנגדת לבלוגים כאלה אבל הפעם החלטתי להשאיר את זה כי אני חושבת שזה המקום שבו את נמצאת ולא להשאיר יהיה לא לכבד את המקום שלך אבל מאוד קשה לי עם זה .. אני רוצה שיהיה לך טוב.. אני רוצה שתביני שהחתכים האלה רק מרחיקים אותך מהאמת ואני שואלת אותך מה עשית כל כך רע שאת מענישה את עצמך כל כך ? האם את עד כדי כך רעה ? האם זה באמת האמת שלך? אני לא חושבת אני יתן לזה להיות .. אין לי הרבה ברירות .. אני גם לא רוצה לאבד אותך .. אני רק רוצה להראות לך שיש דרך אחרת ואת זה אני יעשה יחד איתך בפורום הזה .. הרגשתי שזה כמו מקדש לאנורקסיה .. היא כל כך קדושה .. כמו אלוהים .. אלוהים, כמה יצירתיות .. כמה מחשבה השקעת בזה ואני שואלת מדוע לא למקד את ההמזעזע שבזה למקום אחר? אבל אני לא מוכנה לשתף פעולה עם זה .. אני מאמינה בהיפך הגמור את כל כך אוהבת את אנה ואני שואלת אותך איך אפשר לאהוב מישהי שרק מייחלת למוות שלך ? איך אפשר לאהוב מישהי שרוצחת אותך כל רגע וכל דקה שעוברת ? אני רוצה שתעני לי על זה .. יש לך מספיק כוחות בפנים לצאת מזה הבלוג שלך רק מוכיח את זה ... כל כך הרבה כוח וזאת את שמחליטה אני לא מחליטה שום דבר ואם את חושבת שכן .. את טועה ובגדול! אני אוהבת אותך המון את יקרה מאוד אני מבקשת שתתבונני טוב טוב יש כמה שאלות שיהיה עלייך להעיז לענות עליהן ואולי זאת תהיה הדרך שלך להחלמה.. את לא יודעת כמה... תעצרי רגע ותשאלי את עצמך בשיא הכנות מה מסתתר מאחורי כל הדבר הזה אני יכולה לענות לך בקצרה זאת לא אנה ! המון אהבה שבוע טוב הילה

02/01/2005 | 00:09 | מאת: גון

לא באתי הנה כדי לזעזע אותכם לא באתי הנה כדי לגרום לכם לשנוא אותי באתי כי אני לא מוצאת את עצמי בין אנה לבין הבריאות באתי כי אני מבולבלת לא באתי כדי ללהגיד אנה קדושה וטובה רציתי רק לשתף ואולי זו הייתה טעות. את מוזמנת למחוק ואולי בעצם מבקשת שתמחקי אם אפשר. לא חשוב זו הייתה טעות. סילחו לי. ביי

אני שרשרתי כל מיני הודעות על אנורקסיה ובולימיה והפרעות אכילה בכלל .. על התנהגות.. על היבטים חברתיים .. ועזרה.. וסיפורים כואבים .. אנשי מקצוע.. וכל מיני נקודות תצפית להתבונן בזה ולנסות להבין את זה קצת יותר... בכל הודעה יש קישור לכתבות ... על סמך כל הדיבורים שלכם לאחרונה נראה לי שזה רלוונטי אני ממליצה בחום רב.. סופשבוע נפלא חיבוקים.....

לקריאה נוספת והעמקה
31/12/2004 | 10:32 | מאת:

אני מאמינה שאני יהיה פה במוצ"ש... המון אהבה וכל טוב שמרו עליכם ...

31/12/2004 | 14:55 | מאת: גון

ושבת עם התחלות חדשות דף חלק מחשבות טובות ואמן ואמן אמן לשנה מוצלחת יותר.

31/12/2004 | 08:51 | מאת: דניאלה

הילה די אני חייבת עזרה חייבת חייבת חייבת אני לא יודעת מה לעשות זהו אני חייבת עזרה.. מה אני צרכה לעשות??? בא לי להקיא רק קמתי בבוקר בלי אוכל בלי שום דבר בא לי לא יודעת ההורים מלחיצים זה תקופה של מבחנים אני חייבת אני לא יכולה יותר די אני משתגעת... אוףףף אני חייבת עזרה השאלה היא האם אתן להם לעזור לי... (התשובה ברור:לא) אבל אני רוצה עזרה אני רוצה לצאת מזה די נמאס לי מהחיים בא לי למות אני לא מבינה למה אני חייה לעזעזעל היה יותר טוב שלא הייתי חייה למה למה למה.. הילה אני לא יודעת מה לעשות אני מתחרפנת כבר.... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף בא לי למות למות למות למות למות למות למותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אוף למה אני חייה בכלל אין לי מהות לחיים בכלל.. החיים שלי בזבל.. החיים שלי דפוקים אני דפוקה אני דפוקה מכוערת שמנה מפגרת סתומה חסרת שכל חזירה פרה מגעילה דוחה סתומה אבלה אף אחד לא ירצה אותי אני פגם לעולם!!! למה למה למהההההה די אני חייבת להתאפס אני צרכה לראות את המהות לחיים כל יום לפני השינה אני מתפללת שאני אמות.. למה למה למה למה למההההההההההה אוףףףףףףףףף די תתאפסי על עצמךךךךךך את לא יכולה כבר.. די די די די די דיייייייייייייי אני חייבת אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דניאלה

לקריאה נוספת והעמקה
31/12/2004 | 10:25 | מאת:

את אומרת שאת רוצה ..... זה נשמע לך כמו לרצות ? זה נשמע לי כמו לקבוע עובדות נוקשות שלא ביססת אותן בכלל אני לא אומרת שאני לא מבינה אבל יקירה את חייבת להחליט אני מוכנה להושיט לך עזרה אבל את מתנה את העזרה הזאת וזה החלק הבעייתי.. פשוט כמו שאת הולכת להקיא באותה מהירות .. תבקשי זה כל כך פשוט אבל את חייבת לבקש מהאנשים הקרובים לך כי הם קרובים לך והם יוכלו לתת לך את העזרה הזאת ... לימודים? זה באמת חשוב עכשיו?.. כשכל העולם שלך מתמוטט?? נראה לי שולי...אם בקצב הזה את לא תישארי בחיים מתוקה תרימי את עצמך חיבוקים המון אהבה הילה

:-)

31/12/2004 | 02:43 | מאת:

http://ceti.macam.ac.il/Courses/socpsy/sites0102/irit/webquest.htm

לקריאה נוספת והעמקה
31/12/2004 | 02:44 | מאת:

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?דימוי_הגוף_של_בנותינו

31/12/2004 | 02:45 | מאת:

http://www6.snunit.k12.il/science/biology/anox.html

31/12/2004 | 02:27 | מאת:

http://www.yofi.co.il/health/nutrition1.shtml אני מחפשת הרבה חומר בעניין אבל יותר ברמת הריפוי קישור לכתבה מעניינת

31/12/2004 | 02:29 | מאת:

http://www.yofi.co.il/health/nutrition6.shtml

31/12/2004 | 02:31 | מאת:

http://www.tevalife.co.il/article.asp?id=202

------------------------------------------------------------------------- ------------------------------------------------------------------------ ----------------------------------------------------------------------- ------------------------------------------------------------------------ ------------------------------------------------------------------------ ------------------------------------------------------------------

30/12/2004 | 22:56 | מאת:

זה לא נגמר זה רק הסוף של מה שעומד להיגמר ממש עכשיו ואת יודעת מה עומד להיגמר? הסוף לשנאה שלך את עצמך! אני חושבת שזה סוף נהדר וזה פתח להתחלה חדשה להכיר את עצמך ולהעיז לאהוב את עצמך כפי שאת .. זה תלוי בך! זה יכול להיות הסוף האמיתי שכל החיים שלך ייחלת לו אמן.... המון אהבה ברכות חמות להתחלה חדשה ... הילה

30/12/2004 | 23:13 | מאת: גון

.

30/12/2004 | 19:46 | מאת: אצבעונית

מה אני עושה? מודעת אך לא מסוגלת ליישם. אתמול חבר שלי בא לישון אצלי. מדברים. בזה אני טובה. מרגישה נוח, משוחררת. הולכים לישון ואני נסגרת. המגע שלו מלחיץ אותי. הליטופים נעימים אך מאיימים. פתאום מוחקת את עצמי כדי לרצות אותו. סופגת את אי הנעימות, מתעלמת מהחששות. כואב, אבל העיקר שהוא נהנה. שוכבת לידו ובוכה בשקט. רוצה את אמא. הוא לוחש, מדבר, שואל אבל אני לא שומעת. בתוך עצמי.אל תתקרב. למה אני בוכה? נמאס לי. רוצה להיות אני אבל הפחד לאבד כל כך גדול. כל חיי שמה אחרים לפניי, נדחקת לסוף הרשימה. לבד. שקט. השתיקה הזאת מפחידה אותי. בורחת למקום מוכר. אני צריכה להרזות.כשהוא נוגע אני חושבת על הבטן, אם הוא מרגיש את הצלעות. לידו אבל כל כך רחוקה. הוא שואל אם הכל בסדר ואני צוחקת. צריכה לשמור עליו שלא יידע. על מה את חושבת. אני מחייכת, משחקת את המשחק. למה בכית.עזוב, לא משנה. הולכים לישון.הוא מניח עליי יד ואני נעלמת.

לקריאה נוספת והעמקה

שנאתי את הרגעים האלה שהחבר שלי נגע בי ואני נעלמתי אבל ידעתי גם למה... תמיד במצבים האלה ידעתי שיש כאן משהו מהותי שזה לא סתם שאני מגיבה כמו שאני מגיבה הבנתי שגם הוא לא ממש ניסה לגרום לי להרגיש שאני יכולה להיות כפי שאני וזה נורא משפיע ללא ספק יש גם את החלק שלך כמה מקום את נותנת לעצמך אבל זה משהו שמזין את עצמו לשני הכיוונים .. אני חושבת שמצד אחד מערכת יחסים כזאת יש בה פלוס בגלל היכולת שלך להתמודד בזמן אמת עם החלק הזה שאת רוצה להיעלם .. את יכולה פשוט ללמוד לגרום לעצמך להרגיש אחרת ולבדוק את עצמך מזויות אחרת .. להעניק לעצמך את האפשרות לדעת מה את רוצה .. נשמע שזה מאוד מכאיב לך ואני לגמרי יכולה להבין את זה .. אני זוכרת שאני תמיד הגבתי ככה כי החבר שהיה לי לא באמת נתן לי להרגיש בנוח עם מי שאני וזה נורא מוזר כי לכאורה על פני השטח הוא כאילו מאוד אהב אותי .. במילים .. במעשים הוא היה רחוק מזה אז אם זה העניין אני ממליצה לך לשקול את המשך הקשר.. כי מי שנמצא איתך המדד לדעת אם הוא באמת נמצא שם עבורך מהמקום הגבוה של העניין הוא היכולת לקבל אותך ולהיות רגיש לצרכים שלך ולמי שאת ואם הוא רואה רק את עצמו זה בעייתי אין שום סיבה שתעלמי.. אבל שוב עומד מול זה גם הרצון שלך להיעלם בגלל הפחד שלך לתפוס מקום וגם זה בפני עצמו מאוד בעיתי .. יש כאן שתי בעיות אני חושבת שאת מהצד ייטב בעבורך אם תלמדי מחדש כיצד לאהוב את עצמך כיצד להעניק לעצמך מקום.. אז בהכרח יהיה לך קל יותר בקשר.. את חיבת לבדוק עם עצמך מה באמת קורה לך.. אם זה קשור אלייך? או אפילו אולי זה קשור אליו?.. אולי זה לא סתם שאת מרגישה כמו שאת מרגישה .... אולי גם שיעור עבורך לדבר איתו על הדברים האלה שאת מרגישה .. מהנסיון שלי גברים לא נשארים חזקים לעוצמות האלה .. . אבל יכול להיות שאני טועה.. ושווה לך לבדוק את זה כי אולי הרבה דברים יפתרו לך בעקבות תקשורת כזאת שמושתתת על כבוד הדדי אמון ומעל הכל הדדיות אז עם כל הקושי אני שולחת לך ברכת עידוד תחזיקי מעמד והמון אהבה לילה טוב הילה

30/12/2004 | 15:42 | מאת: ש.איילון

עוד יומיים אני נוסעת לח"ול ל12 יום...... לא, אני לא מתלהבת....אבל, אם זה זמן לצאת מהשגרה אז זה יכול להיות מאוד מאוד טוב.....מאוד. כמובן שעולה לי בראש המחשבה שאולי יקרה משהו במטוס... המחשבה הזו לא מפחידה אותי, להיפך, אני כותבת את ההודעה הזאת בשיא הרצינות, תדעו, שאם קורה לי משהו בטיסה, אז אני שמחה לעוף מפה... באמת. תדעו, שזה מה שרציתי, שנשארתי בחיים רק בשביל המשפחה שלי, בשביל לא לפרק אותם לגמרי, לא להרוס להם את החיים. אז אולי אני יהיה במקום שאני רציתי להיות כל כך הרבה זמן, רק הפעם מסיבות טבעיות... אז בנות, שתהיה לכולכן שנה מדהימה, שנה של בריאות ואושר והחלמה ותקווה ואהבה... חיבוקים ש

זה ממילא לא באמת קיים אבל אם את מייחלת לסוף אולי שזה יהיה הסוף של הצרות והתחלה לבאות ולנפלאות אולי תהני? מה את אומרת? זה גם יכול להיות ..לא? בכל אופן אני גם מאחלת לך שתתחילי דרך חדשה... בריאה... מאתגרת עם המון כוח וחלומות חדשים מחכים להגשמה שלך המון אהבה שנה נפלאה לך ולכולם

30/12/2004 | 19:28 | מאת: אצבעונית

אני מבינה אותך. אני עדיין מרגישה שאני בעצם כלי עזר לסביבה. אני פה לעזור, לשמח, לתמוך, להקל. אין חשיבות לרצונות שלי.אין חשיבות לקיום שלי למעני. אבל באותו משפט שדיברת על מוות גם ידעת לאחל לאחרים בריאות ואושר. אני מקווה שגם אם לא במודע, את מאחלת לעצמך אותו דבר. מוות הוא הפתרון הכי קל. את אולי מרגישה חלשה, מיואשת, עייפה, אבל את לא טיפשה. אני מקווה שאפילו ברגעים כאלו את מזכירה לעצמך שהחיים הם דבר דינמי. כמו נהר. זורמים. מאוד יכול להיות שמה שאת מרגישה עכשיו, בעוד 5 שנים יראה כמו זיכרון. לא תדעי אם תרימי ידיים. תחזיקי מעמד, אולי גם תצליחי להנות?

30/12/2004 | 15:29 | מאת: מאיה הקטנה

יו לי קצת כאבים בצד ימין בבטן הרופא הטיס אותי למיון הגעתי למיון והיה שם רופא צעיר מה זה חמוד חבלז הוא בא אלי בהתנהגות ככ מגעילה בקושי בדק אות יוקבע את מאושפזת שימי פיג'מה ומעלים אותך למחלקה ככ היה הכול מהר והוא היי ככ מגעיל הסברתי ל ושבכלל לא כואב לי כבר והוא אפיל ולא הקשיב לי חתיכת מניאק ישר אמרתי שאנילא מתאשפזת בשום אופן וחותמת סירוב אישפוז ומייד הרופא אמר טוב אם תמותי עוד שעתיים אל תתפלאי והלך,איזה רופאים מגעילים אלוהים יעזור לי, חוץ מיזה משהו משמח קרה לי היום אחרי שזרקו אותי מהטיפול יהודית שוב רוצה אותי ואמרה שאני חיבת טיפול והיא לא מוכנ הלוותר עלי ככ מהר איזה אנשים מקסימים יש בעולם פייי לחשוב שעכשיו הייתי אמורה להיות אם פיג'מה של ביהח מאושפזת איכס בעעעעעעעעעעעע שיהיה יום טוב, אוהבת, מאיה

לקריאה נוספת והעמקה
30/12/2004 | 16:04 | מאת: לי

הי מאיה, אם הרופא חשה שאת צריכה אשפוז אז הוא צודק מה היה קורה אם המצב היה מחמיר, לפי דעתי הוא רצה רק בטובתך. הרבה בריאות

30/12/2004 | 16:06 | מאת:

מוזר בטירוף זה עוד לא קרה לי תיזהרי אני מציעה לך לשקול לחזור לבית חולים ואני שמחה שאת השארת את ההודעה הזאת עכשיו אני מבינה שאני לא דפוקה ויש דברים שאני קולטת אז תחזרי לבית חולים עכשיו!!! כי את תצטערי על זה הילה

30/12/2004 | 16:23 | מאת: מאיה הקטנה

אני לא יכולה לחזור כי הוא היה עצבני והחתים אותי על טופס"סירוב אישפוז" אין מצב שיחזירו אותי שוב תהיא בטוחה

30/12/2004 | 00:01 | מאת: אני

איך אפשר (אם ביכלל אפשר) לצאת מן המעגל של ספירת קלוריות וליהיות מודאגים כל הזמן פן נחרוג ממספר קלוריות מסויים שכיביכול צריך כדי לישמור על מישקל ללא עליה סתם? איך אפשר פשוט לאכול (אם ביכלל זה אפשרי לצאת ממעגל כזה) ללא ספירה וללא חשש ? האם חייבים תמיד ליספור קלוריות ? למה כל הזמן מדברים על קלוריות ומעודדים זאת האם זה באמת נכון ? או שמא צריך לאכול רגיל חופשי , לא ליספור ולידאוג ופשוט להשתדל לא ליזלול והגוף יעשה את שלו והכל יהיה בסדר ובצורה כזו אין סיבה להגיע להשמנה -- או שחיבים ליספור ולישמור כל הזמן?

לקריאה נוספת והעמקה

לא צריך לספור.. צריך להיות בשקט אם את בשקט את מקשיבה לגוף ואם את מקשיבה את יודעת בהכרח מה הגוף שלך צריך ואז... הוויית ההזנה שלך הופכת להיות טבעית אינה מותנית בשום ספירה כי את בהקשבה מלאה .. רצוי לאכול במצב של שקט במצב של רגיעה ולא במתח לפעמים המתח יוצר מצבי רעב מושלים שאינם באמת רעב.. אלא יותר רעב רגשי.. אפשר למנוע אותו ע"י שתיית מים ..או הירגעות מודעת הרעב האמיתי יספר לך על עצמו אם תהיי בשקט וכשתזיני אותו תאמיני לי שלא יהיה לך צורך בטיפה אחת יותר אלא בדיוק מה שהגוף המופלא הזה מספר לך אודות עצמו וזה רק עניין של שקט והקשבה קלוריות? קשקוש! אם היית יודעת איך הגוף פועל וכמה הכל זה שטיפת מוח מעוותת של העידן החדש /ישן את פשוט היית נחרדת לראות שלגוף יש שפה אחרת והמידע הזה לגמרי עובדתי ושונה בתכלית .. זה הכל גימיק כל השפה המדוברת הזאת של היום לגבי קלוריות משקל ויוצא בכל אלה.. שכביכול תשיגי בזה משהו.. זה גימיק מסחרי לשיווק ודחיפת מוצרים לשוק הגוף צריך דברים מסויימים וכל יום הוא מרגיש אחרת וכל יום הוא צריך משהו אחר ולפעמים אין לזה סדר אבל זאת השפה שלו וזה הסדר שלו אני רק יכולה להבטיח לך שאם את מקשיבה באמת אין סיכוי שתשמיני מעבר למה שהגוף שלך צריך .. כי יש גם אלמנט רוחני הנשמה חזקה מאוד והיא מאוד מוארת וכדי להחזיק אותה הגוף חייב להיות חזק אנשים רזים .. רזים מידי הם בהכרח חלשים בגלל עוצמת הנשמה שלהם.. עד כדי כך שמבחינת האור שלהם הם נשרפים מבפנים כי היא זקוקה לכוח שאין לה או מסיבות של דנא או מסיבות כמו אנורקסיה וניוון שרירים וכל המחלות האחרות שיוצרות רזון מוגזם וזה עובדה כשרזים חולים יותר ותופסים יותר מחלות ..פחות מחוסנים (אני מדברת על רוב) את יכולה לבדוק את זה .. זה לא חדשה.. זה גם תופס רוחות טועות וכל מיני ש"ד שרק במצב של חולשה אנחנו רגישים אליהם יורת מהרגיל גם שימוש בסמית יכול ליצור מצבים כאלה .. הנשמה לא בנויה לזה אנשים שהם יותר מלאים יחסית אפילו שמנים.. או כאלה שיותר שומרים על עצמם .. אנשים של פעם יש בשפע כאלה הם לגמרי חזקים כי הם לא רוויים בכל השטויות שאנחנו הכנסנו לשכל.. זה יוצר רק דבר אחד.. התרחקות מהאמת אין דבר כזה ששיטה אחת מתאימה לכולם אין דבר כזה כל אדם בא עם רשימת האכויות שלו .. עם הצרכים שלו עם התפקוד שלו לא כל הדנ"א שלנו זהה (מאגר התאים בגוף ובתודעה ) כל אדם צריך משהו אחר וכדי לספק את זה אני מסכמת את כל מה שאמרתי בצמד מילים שתיקה והקשבה..! ואם לא שומעים? אז סביר להניח שאת נעולה על משהו ואז את פשוט צריכה להניח ולבקש לדעת כמו שאת מבקשת ממישהו איזושהי טובה.. לבקש שאת רוצה לדעת מה נכון עבורך להזנת הגוף שלך בזמן נתון וזה יגיע אליך בכל מיני דרכים מפתיעות .. ואת תביני לבד עם המודעות שלך מה המסר עבורך.. וכל שנותר לך הוא לנסות .. ותאמיני לי הגוף יודע את עצמו...הוא כל כך חכם.. הוא כל כך חזק.. הוא פשוט משהו לא יאמן.. יש לו גם יכולת מופלאה לרפא את עצמו במצבים הכי קשים .. אבל........ בסיכומו של עניין המחשבה שלנו היא משהו שאותה צריך לברור הרבה יותר מאשר ספירת קלוריות כי היא ממש מגשימה את כל המציאויות שלנו גם את המציאות של הגוף שלנו ךא סתם אומרים שבגלל בעיה נפשית (חלילה) פתאום כואבת לך הבטן .. שבגלל בעיה רגשית הכבד שלך לא מתפקד (חלילה) וכו' וכו' ככה זה עובד רק צריך ללמוד את זה ממש ולשים לב ביישום של זה אז המון אהבה.... לילה טוב הילה

29/12/2004 | 23:19 | מאת: דניאלה

הילה אם אולי לא היו אומרים לי 8-10 פעמים ביום שאני צרכה למות אולי זה לא היה קורה.. אבל אין לדעת אני לא מאשימה אף אחד חוץ מאת עצמי.. אני משקרת לעצמי... אני משקרת לכולם נמאס לי כבר... עזרי לי בבקשה אני לא יכולה יותר זה חזק ממני דניאלה

30/12/2004 | 01:23 | מאת:

את יודעת שהשם שלך זה שם של מלאך.. מן הסתם זה שם מאוד מחייב לא רק שכן יש לך הגנה מאוד גבוהה כך שלא תוכלי בכל מקרה לעשות יותר מידי שטויות בלי שום קשר לעובדה הזאת ... לאף אחד לא מגיע להרגיש ככה או שיאמרו לו כאלה דברים .. אבל את יכולה להיות חזקה ולהעמיד במקום ולשים גבולות זוהי זכותך מלידה לחיות אף נפש חיה אינה יכולה לקחת לך את הזכות הזאת גם אם רוצחים אותך .. זה שלך ואת נצחית אבל בשביל שהכוח יהיה בידיים שלך את חייבת להבין את זה .. לרצות לחיות? איך אפשר לרצות לחיות במצב שלך .. ? הרבה שנים רציתי למות ועד שלא הייתה לי סיבה לחיות זה לא השתנה וזה לקח באמת הרבה זמן רק בגיל 27 זה משמעותי אבל קרה לי משהו מיוחד ולא צפוי וזאת הסיבה שאני חיה בתור אחת שכל הזמן ניסתה לשים כץ לחייה ואני יודעת שיהיה זמן שאת תהיי בבחירה ותוכלי לעשות דברים שלא מותנים בשום דבר.. אולי הסביבה שלך לא מבינה אולי מישהו מבחוץ צריך להסביר.. אבל את קודם כל חייבת להבין מה הכוח שלך ואת לא יודעת כמה כוח יש לך ... אל תיאבקי במה שאת מרגישה אפילו שזה מרגיש יאוש ואל תנסי לפגוע בעצמך כי יכול לקרות מצב שזה יהיה מאוחר מידי וזה יהיה עצוב מאוד.. אל תנסי ללמד אף אחד לקח.. תחיי את החיים שלך גם אם מאוד כואב לך.. ואני ישמח לעזור לך .. אני מוכנה אפילו לדבר איתך אבל זה תלוי בך. אז אני מצטערת שאני חוזרת רק עכשיו .. הייתי קצת עסוקה .. בכל מקרה אם תראי את ההודעה מחר.. אז אני שולחת לך המון חיבוקים ואהבה בברכת יום נפלא.. בינתיים לילה טוב.. דרך אגב גם אני הייתי היום קצת בייאוש והנה היום הזה מסתיים לו ואני יודעת שמחר יום חדש אני כל הזמן אומרת את זה לעצמי כי אני יודעת שמחר מחכה לי הזדמנות חדשה להיות יותר טובה לעצמי ואם אני יותר טובה לעצמי תאמיני לי שאני גם בהכרח יותר טובה לסביבה שלי ואין מה לעשות לפעמים זה קורה.....וצריך פשוט לחיות את החיים כי אני מאמינה שיש סיבה לכל זה גם אם לא ממש יודעים למה התכוון המשורר הילה

29/12/2004 | 20:34 | מאת: or

mahar ani hozeret.; sof kol sof. toda al hakol azart li meod

29/12/2004 | 22:10 | מאת:

מצפה לשמוע ממך מחר... חיבוקים וחיזוקים .. את רואה? ביקשת כל כך והנה .. זה הגיע... לילה טוב הילה

29/12/2004 | 20:22 | מאת: דניאלה

הילה אני זהו לא יכולה יותר נמאס לי די אני לא יכולה לא לא לא לא לא לא לא לא לא יכולה די נמאס לי החיים בזבל די לא יכולה אני לא מצליחה אוף... די נמאס לי אני רוצה למות אני פרה שמנה מכוערת דפוקה חזירה מפגרת סתומה אוח בא לי למות למות למות למות למות למות די די די אוף למה אני חייה לעזעזל היה יותר טוב שלא הייתי חיה שאמא שלי לא היתה יולדת אותי אני סתם נטל על כולם אני רוצה למות כבר די נמאס לי מהחיים האלה די לא מוכנה יותר אני נלחמת לסתם ולא מעניין אותי אף אחד יותר די בא לי למות אני נלחמת לשווא אז למה אני נלחמת הא- בשביל מי מי שהייתי תלותי בו הוא ברח לי לא ברח לי פיזית אלה נפשית יש לו בעיות מספיקות.. אני לא רוצה להכביד עליו אז אני לא יכולה יותר(הוא לא יודע כלום על ההקאות) -הוא איתי תמיד... אבל כרגע הוא לא הכי מרגיש טוב ואני מעדיפה לא להלחיץ אותו די אני לא יכולה נמאס לי מהחיים אין לי למה לחיות אני ככה מרגישה דדדדדדדדדדי אני לא יכולה להתאפס יותר.. פעם אחרי שבוע יכולתי להתאפס על עצמי היום כלום נדה.. אני לא יכולה.. זה חזק ממני ואני נותנת לו .. דפוקה שכמותי תמותי כבר למה את חיה.. תמותי תמותי תמותי... התחלתי לרדת בלימודים אני לא יכולה יותר זה הורס אותי.. סוף סוף דבר אחד.. דבר אחד... היה מצליח לי הייתי מרגישה בשמיים שהציונים שלי היו טובים היום ירדתי וירדתי עד הסוף די לא יכולה זה הורס אותי אוףףףףףףףף... אני שמנה מכוערת דבה חזירה סתומה מפגרת אבלה די תמותי כבר את לא מבינה שאין לך למה לחיות ככה אני אומרת לעצמי מידיי יום ביומו.. די אני לא יכולה .. אני גם לא יכולה לבקש עזרה.. (ככה אני) די איזו דפוקה אני, אני רוצה למות למות למות!!!!!!!!!!!! דניאלה...

לקריאה נוספת והעמקה

אולי תחשבי אחרת זה אותו דבר .. את צריכה לעשות בדיוק אותו דבר.. את לא צריכה זמן בשביל זה או פסיכולוג בשביל זה פשוט לחשוב הפוך.. לחשוב טוב אודות עצמך את הרי לא חושבת יותר מידי כשהרע יוצא ממך לחשוב שאת לא כזאת נוראית כמו שאת חושבת שאת ולהבין שהחיים שלך נראים כמו שהם נראים בגלל כל הדיבורים שלך... לא חבל? זה תלוי בך.. אני עדיין מסוגלת ללוות אותך ולחשוב הפוך ממך אבל יחד עם זאת לכבד את המקום שבו את נמצאת.. את לא יודעת איך את מרעילה את עצמך אני חושבת שככה אני הרעלתי את עצמי עד לרגע שהחלטתי שאני עושה לזה סוף והסוף הזה הגיע זה יכול לקרות גם לך זה רגע של ייאוש אני לא באמת יודעת אם את מתכוונת להכל .. אבל אני שולחת לך חיבוק ענקי וחיזוקים המון אהבה הילה

אוף די אני באמת דפוקה מטומטת סתומה חזירה דב פרה שמנה וחסרת שכל... אין פלא שירדתי בלימודים.. אני כל דפוקה אני שונאת את עצמי אני רוצה למות

29/12/2004 | 18:31 | מאת: נועה

שלום אני נועה, אני תלמידת תיכון ואני עושה עבודה בנושא דימוי עצמי אצל אנשים שמנים כתוצאה מיחס החברה אליהם. אולי תוכלו להסביר לי כיצד האדם השמן נתפס בחברה, כיצד מתנהגים אליו ואילו לחצים מופעלים עליו. בברכה, נועה.

לקריאה נוספת והעמקה

כי אולי הם לא מסוגלים לקבל את עצמם? זה משלים את עצמו לשני הכיוונים גם שמנים נכנסים לתמונה זה נובע בגלל הרבה ערכים בגלל הרבה מוסכמות שחיים על פיהם.. זה נובע בגלל הפחד שלנו מדברים שאינם תואמים את מבנה הציפיות שלנו מאחרים .. מהחיים.. מעצמנו בעיקר.. אחרים הם שיקוף של מי שאנחנו .. שמן ...רזה .. מכוער .. יפה וכל הקשקושים האחרים.. אנשים לפעמים מייצגים את הכשלונות שלנו .. את ההצלחות שלנו.. את הפנטזיות שלנו .. את החלומות שלנו .. מה אנחנו רוצים .. מה אנחנו לא רוצים.. מה מקובל .. מה לא מקובל וכיוצא בכל אלה... ואנחנו עסוקים בלהשליך עליהם את הצרות שלנו ולחשוב שהם הדפוקים או הנחותים אבל אנחנו לא רואים את עצמנו גם לא את האיכויות שלנו וזה החלק החמור זה קשור מכל בחינה שהיא כי אנחנו מאשימים את החברה בחוסר היכולת שלנו לקבל ולהעריך את עצמנו ולכבד את עצמנו ומעל הכל לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו וזה חתיכת שיעור.. אז לצורך העניין זה יכול להיות שמנים.. חולים.. מכוערים .. כל מה שנחשב לא מוכר.. לא מוערך.. לא מובן.. מעין הסתרה.. שמכפה על הכיעור של עצמנו כי אנחנו לא מוכנים לראות שום דבר.. מסבכים את החיים בעוד שהאמת שלהם כל כך פשוטה ... לכולם יש מקום אז למה לא לכבד את זה אם זה כל כך פשוט למה השפיטה במקום שיכול להיות שלום אין לי תשובות לזה אבל אני מאמינה בכוח שיש לזה ואני חותרת אליו אני יודעת שהתשובה שלי לא שגרתית אבל יש בה מן האמת ומשום כך יש בה מן הסיבה שעונה על השאלה מה יחסה של החברה לשמנים ... פעם זה היה יפה.. פעם זה היה סמל לנשיות מובהקת בעיני זה עדיין האמת הגוף צריך להיות חזק הגוף צריך להיות בריא הגוף צריך בסופו של דבר להיות בית לנשמה שלנו אז מדוע לא לשמור עליו ולכבד אותו כפי שהוא כפי שהאמת נובעת מתוכו? לפעמים צריך להיות שמנים להיות שמן זה גם בהכרח הרבה כוח על אף שאם מגזימים שום דבר שלא עושים אותו במידה אינו טוב בד"כ אבל לכל אחד יש את השפה והחוקים שמתאימים לו אז מדוע לא לכבד את זה ולהניח לזה להיות כפי שזה ? המון אהבה קריאה לשינוי ובהצלחה... הילה

12/10/2015 | 12:01 | מאת: אלירן

שלום לכולם.. כמו נועה גם אני התבקשתי לעשות עבודה בנושא שמנים ואיך החברה רואה אותם. אני מורה למחול ועובד עם ילדים בבתי ספר בשיעורי ריקוד ותנועה, נשאלת השאלה איך ילד שמן עלול להרגיש כאשר הוא רוקד מול החברה שיכול להיות כסיבה לצחוק והעלבות מצד חברים לכיתה.. תודה לעונים..

29/12/2004 | 16:05 | מאת: שחר

הי הילה. ממש במקרה נכנסתי לאתר (חיפשתי משהו אחר לגמרי........). ולמה החלטתי לכתוב לך......במשך שנתיים וחצי היתה לי מערכת יחיסים עם בחורה שהיתה חולה באנורקטיה (אנורקסיה ובולימיה). למען האמת נודע לי שהיא חולה רק לאחר שנה וחצי של יחיסים. ניבהלתי..........לא ידעתי מה לעשות (במיוחד שרק אני ידעתי על המחלה). בהתחלה ניסית דברים רבים שיעזרו (או שחשבתי שיעזרו, היום אני יודע שגם עשיתי דברים שלא הייתי צריך לעשות אותם), אך לא עבד שום דבר........אהבתי אותה נורא.... החלטתי שרק תמיכה והבנה מליאה שלי על המחלה אולי תעזור. תוך כדי התהליך ראיתי שהיא מתרחקת ממני ואני לא חיי את חיים האמיתים שלי (כל המחשבות על המחלה שלה, והיחסים שלנו היו תלוים אך ורק במצב רוח שלה).הכי גרוע - היא לא רצתה לקבל עזרה מאף אחד.......הרגשתי שאני הולך להיאלם. נאלצתי להיפרד ממנה עם ההרגשה הכבדה שאתה נפרד מבן אדם שאוהב. הנני מבין היום מה מקור של המחלה הנוראית הזאת, הינני מבין מה האנשים החולים עוברים יום-יום.אני מאמין שאם אנשים יקחו אחראיות על החיים שלהם הם יבקשו עזרה. אני שמח שאנשים כמוך שיצאו לאור החדש ועוזרים להתמודד עם אנורקטיה ע"י דוגמא אישית. הילה, במידה ואת צריכה עזרה (אפילו קטנה), אני מוכן להתנדב (למרות הניסיון שלי כלא אחד שחווה את המחלה אלא כאחד שניסה לעזור). ימים טובים לפנינו : )

לקריאה נוספת והעמקה
29/12/2004 | 22:01 | מאת:

אני חושבת שהסוד הגדול בכל העניין הזה הוא לכבד את האדם באשר הוא לא להתנות אותו בשום פנטזיה או מציאויות אחרות שהיינו רוצים לייחל לו/ה אלא פשוט לקבל אותו זכר ונקבה כאחד כפי שהם ממש לא פחות ולא יותר שווה בשווה אני חושבת שזה הסוד הגדול שכולם חוטאים לו ולכן יש הרבה הפרעות .. אני מודה לך על הנכונות לעזרה .. אני חושבת שאתה יכול לקחת חלק פעיל בפורום במידה ואתה מעונין לעזור מהכיוון שלך אני בטוחה שזה יתן המון אך ורק במידה וזה מתאים לך... בשיתוף .. במילה חמה או איך שתרגיש.. זה עוזר המון העיקר לקבל ולהכיל ולכבד ולהעריך גם אם זה לא בפורום אייני רומזת שאינך נוהג כך אך תמיד טוב להיות ערים לכך... אני אומרת את זה גם לעצמי מאחלת לך מכל הלב המון טוב והמון אהבה ושוב.. תודה .. הילה

29/12/2004 | 13:08 | מאת: מאיה הקטנה

כבר שבוע שהחלטתי שזה דיי לאורח החיים המסריח הזה של האנורקסיה דיי לרצות ליות חולה דיי לכול השנאה העצמית הזאת, נישבר לי מהכול החלטתי לנער את עצמי בלי טובה של רופאים ואחיות סביבי ובל יאישפזוים וטיפולים החלטתי שזהו פה תם המסע המסריח הזה כבר שבוע שאני "נקייה" כן ממש ככה נקייה מהגהינום האינסופי הזה קמתי היום בבוקר אכלתי לחמניה עם חביתה וסלט והתנעגתי אליה בליי יסורי מצפון מיותרים,עוד מעט אלך לעבודה אוכל משהו... בערב אפנק תעצמי בעוגת שוקולד חמה עם גלידה יאמי חולה על זה... ויותר מאוחר אכין ל יסלט כדי לא להשתולל יותר מידי וואי איזה כיף אני מרגישה ככ טוב עם עצמי שאנ ייוצאת מהסיוט הזה שאין לכם מושג אפילו כמה אני מאושרת, ולכול הבנות שחושבות שהן שמנות(אפילו שהן לא) בבקשה ממכן זה סיוט אנ יבמקרה מתחילה לצאת מיזה אבל תאמינו ל ישתיפלו לבור הזה קשה מאוד לטפס חזרה למעלה אין לכן מושג כמה תקשיבו לבנות שהיו שם זה ממש לא שווה את זה מחכים לכם חיים יפים מאוד בחוץ רק תפקחו את העיניים אבל תביאו על עצמכן את המחלות כאשר אתם יכולים להיות בריאים ומאושרים!!! שיהיה לכן המשך יום קסום, אני מבטיחה להמשיך לעדכן, *מאיה באושר אינסופי***

29/12/2004 | 22:05 | מאת:

כל הכבוד.. אני חושבת שזה נפלא מה שקרה לך השבוע שאת בהחלט יכולה לזכור את הפעם הזאת לטובתך ולשאוב ממנה כוחות כי אם תפלי תזכרי שהיה לך שבוע כזה ושאת יכולה לחיות חיים ללא זו הצרה אבל אם תפלי אפילו ליום אחד.. אל תרימי ידיים ותלקי את עצמך .. תזכרי שזאת רק נפילה ואפשר לקום ממנה.. אני מחזקת אותך ואני בכוונה אומרת אל תכריזי הכרזות כדי שאם יהיו נפילות לא תשברי כל כך חזק... והאכזבה תהיה מרה אז עדיף לא לומר כלום פשוט לזכור שהצלחת ולהמשיך .. העיקר להמשיך לחזק את עצמך בכיוון של החלמה ....ולא משנה מה יקרה אז המון אהבה והמון חיבוקים כל הכבוד!!!! הילה

29/12/2004 | 11:55 | מאת: אצבעונית

אני בעבודה. צריכה לעבוד אבל לא מרוכזת. רוצה לאכול. להקיא. לאכול. אבל צריכה לעבוד. לחייך. אנשים חולפים. לא רואה פרצופים. מנהלת שיחות על אוטומט... לוקחת עוד מסטיק... לא לחשוב על אוכל. לא לחשוב על אוכל. איך את בכלל מרשה לעצמך לאכול. שמנה. רעבה. לוקחת עוד מסטיק.... אמא, תצילי אותי! מחשבות שרצות לי בראש. לא יודעת להתמודד איתן אז כותבת אותן כאן. מוזר, כבר מרגישה קצת יותר טוב.ברגעים כאלה מרגישה הכי חלשה בעולם. חיה כדי לאכול, אוכלת כדי להקיא, מקיאה כדי להיות יפה,יפה כדי שיאהבו. נושמת עמוק. אבל עדיין לא שקטה. מרגישה כמו בים. גל אחד חלף. תכף יגיע הבא..... לא שקטה. אבל לא מתייאשת. שונאת את עצמי אבל רוצה כל כך לאהוב. צריכה לעבוד.

לקריאה נוספת והעמקה
29/12/2004 | 20:05 | מאת: ש.איילון

מטורף כמה שאני מזדהה איתך... באמת מדהים. ריגשת אותי.... אין הרבה מה להגיד או לעשות עם זה- הרי זה משהו שכל אחת מאיתנו צריכה לעבור אותו לבד.... אבל אם זה מנחם אותך, תדעי שאת לא היחידה ש"אוכלת חרא".... אבל רציתי להגיד ש... אני הכי מבינה אותך שבעולם, אל תיתיאשי, אל תרימי ידיים... המון בהצלחה .... חיבוקים גדולים....

29/12/2004 | 22:09 | מאת:

אבל יש הרבה אופטימיות במה שכתבת אפילו שמאוד קשה לך ואני בטוחה שזה יקרה זה יקרה! את מוכשרת מאוד.. אני מקווה שאת רואה את זה .. אני חושבת שזה כל הכבוד שאת מצליחה איכשהו לתפקד עם כל הקושי הזה אני מסוגלת לראות גם את הדברים היפים שכן קורים לך ושאסור לשכוח אותם דווקא במצבים האלה אני שמחה שאת כותבת זה נפלא.. ואני בטוחה שהשינוי שאת מייחלת לו יגיע כי יש לך הרבה אמונה אני מרגישה את זה אבל אני יודעת שקשה לך אז אני שולחת לך חיבוק מקווה שזה יעזור והמון המון אהבה לילה טוב מחר יום חדש אולי הוא יהיה נחמד יותר אני מקווה שזה לא יהיה כל כך קשה עבורך.. חיזוקים.... הילה

28/12/2004 | 23:33 | מאת: or

hila toda al hakol ve mitztaeret she shigati otach ani yodaat she ze lo beseder. toda raba at ozeret li meod

29/12/2004 | 00:37 | מאת:

jajajajajajaj hamon ahava hila

28/12/2004 | 20:30 | מאת: עזרה מסוג אחר..

אהלן הילה, מה שלומך? שלומי מצויין, ברוך ה'. אני צריכה אם זו לא טירחה גדולה מדי קישור\ים בנושא התמכרות לאוכל. זה צריך להיות מעניין, וברמה לא גבוהה מדי. זה ללוח בנושא התמכרויות במסגרת לנערות במצוקה. אם תא יודעת על מקום שיש כתבות מהעיתון- זה יהיה מעולה, אבל לא רק. גם אם יש מישהי אחרת שיכולה לעזור בנושא, אני אשמח. אלפי תודות ותרגישו טוב!

לקריאה נוספת והעמקה
28/12/2004 | 23:07 | מאת:

אם את צריכה עוד תגידי לי אבל יש באתר הזה המון קישורים לכל מיני כתבות בנושא... http://www.nofitcenter.com/Site/article/main.asp חוץ מזה מה שלומך?? המון אהבה לילה טוב הילה

28/12/2004 | 23:13 | מאת: שיר

תזמונים מדהימים... אני אסתכל בזה, תודה רבה. שלומי מצויין, ב"ה עסוקה מאד ורגועה. (יש לזה קשר ישיר מבחינתי). מי יודע לעוד כמה אנשים את אולי עוזרת עכשיו עם הקישור הזה... רציתי להגיד לך שמדי פעם סתם כיף לי להכנס ולקרוא דברים שאת כותבת פה, יש לך סגנון מקסים וחם, מרגיע... יישר כח... המון אהבה וכמו כל פעם אני מחזקת את ידיך (המעט שאני יכולה לעשות), שיר

28/12/2004 | 20:13 | מאת: or

hi. ani rotza kvar lehagia. lifamim nira li she ha zman lo over. ve yesh li hatihat masa ba derech la aretz yom shishi be 3 anachnu nohatim. bevakasha taazri li ani rotza kvar bait ani rotza israel!

אם חיבוק עוזר אני שולחת לך זר של חיבוקים וזה יעבור אני מבטיחה לך המון אהבה הילה

28/12/2004 | 15:13 | מאת: ש.איילון

אני יודעת שאלו החיים שלי, שבסופו של דבר אם אני "מענישה" כאן מישהו זה רק את עצמי. אצבעונית, כבר הייתי אצל כמה וכמה פסיכולוגים, לא התחברתי, הייתי במחלקה הפסיכיאטרית, ממש לא התחברתי לסוג הטיפול שם... הגעתי למטפלת אלטרנטיבית, שהתחברתי, השעתיים השבועיות שלי אצלה עוברות מצויין, רק חבל שאיך שאני יוצאת משם הכל נופל עליי שוב... עכשיו החליטו שלא מספיק, ושכדאי גם פסיכיאטרית, שבלי כדורים אני לא יצליח לעבוד על עצמי. עכשיו למצוא פסיכיאטר מתאים, כדורים מתאימים... כבר אין לי כוחות... למה אני מתייאשת- כי גם כשהייתי בתקופות ממש טובות, שעבדתי והייתי עסוקה, והיה לי חבר הכי חתיך הכי אוהב והכי מקסים, שאהב אותי ודאג לי וכל היום תיזזתי בין עבודה הכי כייפית בעולם לחבר הכי מקסים בעולם והסתדרתי עם אמא והמשפחה... עדיין היה לי רע! למה זה?! לא משנה כמה טוב אני אקבל בחיים תמיד המוח שלי יהפוך את זה לרע, תמיד אני אמצא סיבה להיכנס לדיכאון... אז מה הטעם? מה יש לי להעריך?-אם כל טוב הוא רע וכל רע הוא עוד יותר רע?? לא רואה עתיד, לא רואה אור, לא רואה שמחה, אני מעבירה זמן בחיים שלי כדי שיעבור לא כדי שיהיה יותר טוב... אולי הילה צודקת, שאני צריכה למצות את זה כדי לרצות לעזור לעצמי... אולי המשפט הנדוש: הזמן יעשה את שלו- נכון גם במקרה הזה...

לקריאה נוספת והעמקה
28/12/2004 | 20:24 | מאת:

העניין שהתכוונתי אליו הוא שאני חושבת שאת זקוקה לזמן להבין כמה דברים וזה לא עניין של זמן בהכרח זה עניין של איך שאת חווה את הדברים ואני מאמינה שיש סיבה להכל וזה יקרה השינוי הזה שאת מייחלת לו עמוק עמוק בתוכך אני מבינה שהכל זה עניין של תהליך והתהליך הזה לא תמיד מובן יש בו הכל וצריך לעבור אותו כדי להבין באמת וכדי לבחור אחרת ועד שאת לא נמצאת שם את לא יכולה לבחור אחרת כי ככה זה בחיים ואל תשאלי אותי למה על זה אני לא יכולה לענות אבל בשביל זה בין היתר את חיה.. כדי לחיות וכדי לתקן את ההוויה שלך ..ואת חייבת לשם כך למצות את ההרס הזה עד הסוף אני מאמינה שזה יקרה לך ואת גם תשיארי בחיים ותמצי אותם בעזרת השם אמן אז המון אהבה וחיבוק ענקי אל תתיאשי שלך הילה

28/12/2004 | 14:45 | מאת: לי

שלום לכן האם מישהי מכירה מטפלת בפסיכודרמה מאזור המרכז או בבי"ח כלשהו חשוב לי מאוד תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה
28/12/2004 | 20:17 | מאת:

http://www.psychodrama.co.il/about-kivunim.asp

31.12.04 בשעה 13.30 ב מ ד ב ר "זמן מדבר" שמח לארח את יום המדיטציה הבינלאומי כחלק מקהילה עולמית. בכל שנה, ב- 31 בדצמבר בשעה 14:00 בדיוק, מתכנסים בכל העולם מזה שנים, אנשים שכוונתם ומטרתם זהה - "לקרב את השלום". מדיטצית התכוונות והתמקדות ברעיון השלום, יש לה השפעה אנרגטית, רוחנית ופיזית על האנושות ועל הפלנטה. בכוונות השלום שלנו אנו מבקשים לומר לעולם, שהשלום הוא בלתי נמנע. רצוננו שלום ודרכנו שלום. 13.30 - קבלת פנים 14.00 - קריאת התפילה בעברית 14.30 - מדיטציה מודרכת על ידי אפרת שר שלום 15:00 - מוסיקת עולם עם האמנים: יאיר דלאל ופרץ אליהו סיום - ולהתראות בשנה הבאה באותה שעה * אירוע זה נערך שלא למטרות רווח. * תרומות תתקבלנה בברכה. המקום : "זמן מדבר" - מרכז הוליסטי אקולוגי הנמצא בין ערד למצדה לנופם המרהיב של הרי מואב, מדבר יהודה וים המלח

לקריאה נוספת והעמקה

http://www.zmanmidbar.net/ בברכת שלום עולמי אמן

28/12/2004 | 00:01 | מאת: or

hi ani kvar lo yechola yoter. ani mehaka yoter miday. kol kach harbe anashim meusharim omrim li lehakot ve ha zman yaazor. ma at omeret she ani tzricha laasot? ani lo rotza lehagia le nisayon hitabdut beemet tipul yahol laazor?

לקריאה נוספת והעמקה
28/12/2004 | 00:26 | מאת:

טיפול יכול לעוזר את חייבת לנסות כדי להיווכח לנסות מספיק זמן לפחות שלוש שנים אם לא יותר אבל זה שווה את זה כשזה מישהו טוב וזה לא בעיה להשיג אחד כזה את חייבת את זה לעצמך ולחיים שעוד יהיו לך ואם זה לא מתאים עכשיו אז אני יודעת שיש נקודה שבה מחליטים שזה מתאים וכשזה יתאים זה יהיה הכי נכון כי זה יבוא ממך אז בינתיים אל תתיאשי יש הרבה אנשים שלא מבינים ולא תמיד יודעים מה לייעץ אני חושבת שהכי נכון שתקשיבי ללב שלך אם את מצליחה לשמוע אם לא.. פשוט תיכנסי לחדר שקט .. תהיי בשקט ותנסי להקשיב לעצמך מה את באמת רוצה שולחת לך חיבוק והמון אהבה לילה טוב.. נשארו לך עוד ארבעה ימים .. זה לא הרבה :-) אל תנסי להתאבד את לא באמת רוצה למות אל תוסיפי עוד חוויות טראומטיות לפז"ם שלך .. חבל .. את יכולה למנוע את זה וזה תלוי בך.. את גם יכולה לספר למישהו שזה המצב אני בטוחה שהוא לא יתעלם הוא אפילו יציע לך עזרה מה את אומרת? אבל את צריכה לעשות את הצעד... תכתבי לי מחר.. או היום אני ישתדל לכתוב לך מחר לילה טוב וחלומות פז אהבה שלך הילה

27/12/2004 | 18:48 | מאת: אצבעונית

לפני מספר חודשים הכרתי בחור.לאחרונה הקשר בינינו נהיה יותר רציני. טוב לי איתו. הוא מחמיא לי, מתעניין בדברים שיש לי להגיד, צוחק כשצריך, רציני כשצריך. הכי חשוב- הוא גורם לי להרגיש חיה. אבל דוקא עכשיו, שכביכול קיבלתי סוג של אישור שיש בי מה לאהוב.....הצורך לרדת במשקל הרבה יותר חזק. אני לא מבינה את זה. הוא באמת מעריך את הפנימיות שלי אז למה אני מרגישה שהדבר היחידי שיש לי לתת לו זה את הגוף שלי.... כשאנחנו ביחד, אני משתדלת להכניס את הבטן.... בימים האחרונים אני אוכלת פחות. זה מפחיד איך בקלות אני בורחת לתוך הסימפטומים. אבל טוב לי איתו, אז למה אני בורחת? אני מנסה להיות היגיונית אבל ישנו קול בתוכי שכאילו אומר את חייבת להיות יותר רזה אחרת הוא יעזוב אותך. פעם האמנתי שאם אני אמצא מישהו שיעריך אותי, אני אבין שיש מה להעריך. עכשיו אני רואה שאין קיצורי דרך. זה חייב לבוא ממני. איך אני יכולה בכלל להרשות לעצמי להיות נאהבת אם אני לא אוהבת את עצמי?

לקריאה נוספת והעמקה
27/12/2004 | 20:59 | מאת:

יש מקום לענות עליה אבל זה אפשרי לגמרי .. וזה משהו שאת צריכה להבין ברמה של לב ושכל אחד.. שאהבה פירושה לקבל את עצמך כפי שאת לא פחות לא יותר שווה בשווה עם כל הערכה שבעולם למי שאת לקצב שלך ולבחירות שלך .. היישום של זה מתחיל בראש ובראשונה בכוונה לזה עם הכוונה נפתחת הדרך ומשם זה רק עניין של סבלנות וזמן שייעשה את שלו ומן הסתם רצף של התנסויות שיובילו אותך לפתרון ולאהבה עצמה מה שקורה בחוץ לגמרי משקף את מה שקורה לך בפנים אל תשליכי כלפי חוץ את השנאה שלך כי זה מה שתקבלי אל תכניסי את הבטן כי הבטן שלך לא נושמת ואם היא לא נושמת את רחוקה מלאהוב ואם הוא לא יאהב אותך אז יש לך כאן תשובה רצינית .. עיזבי אותו כי את ראויה למישהו שיאהב אותך כמו שאת לא לפני שאת תאהבי את עצמך... זה משוואה שמזינה את עצמה לשני הכיוונים המון אהבה שמחתי שכתבת תעיזי לאהוב את עצמך אני בטוחה שיש הרבה מה לאהוב.. אני בטוחה שהעולם שלך כל כך עשיר ואת לעולם לא יכולה להיות סתמית אז תיראי את זה ואל תתני לשדים לנצח את חזקה מהם... לילה טוב הילה

27/12/2004 | 15:03 | מאת: ש.איילון

שאני מרימה ידיים.... נמאס לי להאבק... מהיום אני עושה מה שבא לי- ואם בא לי להקיא, אני יקיא, ואם לא בא לי לאכול יום שלם, אני לא יאכל, ואם בא לי להפיל ראשים, אני יפיל ראשים.... נמאס לי להאבק, אין לי למה, החיים יקחו אותי לאן שהם רוצים, ואם יבוא היום ואני ירצה להילחם בזה, אז אני ילחם, לא כמו עכשיו שאני ממש מחזיקה את עצמי ומתייסרת...כניראה שאני לא מספיק רוצה. הנה הצלחתי למלא לעצמי את השבוע מבחינת לוח זמנים עד אפס מקום, משמע, אין לי זמן פנוי לאכול כמויות ולהקיא, חשבתי שזה יעזור, אבל זה לא. כי אם כל היום הייתי עסוקה ולא חשבתי על אוכל, אז לקחתי מזמן השינה שלי, והקאתי, ישנתי רק 4 שעות, אבל הקאתי, ככה שזה לא משנה כמה אני עסוקה, אני יפנה לעצמי זמן בשביל להקיא... אם אני רוצה או לא. כי זה יותר חזק ממני. נקודה.

27/12/2004 | 19:17 | מאת: אצבעונית

בסופו של דבר אלו החיים שלך. אם את רוצה להקיא- תקיאי, אם את רוצה להרעיב את עצמך- אף אחד לא יכול לעצור אותך. אם את מרגישה שכרגע אין בך את הכוח או את הרצון להלחם בסימפטומים, אז בסדר. אני מרגישה בערך אותו דבר. אבל זה לא אומר שאין עוד חזיתות בהן אפשר להלחם. ללכת לפסיכולוג, להשתתף בקבוצה כלשהיא, לכתוב, לדבר, להבין. אולי ככל שנבין יותר למה אנחנו צריכות את המחלה נדע איך להשתנות כך שלא נצטרך אותה, נלמד איך לבטא את אותם צרכים מודחקים. אל תוותרי לגמרי ואל תתיאשי. זה תהליך שלוקח המון זמן וכל עוד נתקדם, גם אם בצעדים מאוד מאוד קטנים, נהייה קצת יותר קרובים להחלמה- לחיים יותר טובים. את יודעת, ברגעים הכי קשים שלי, שבאמת לא ידעתי איך אני יוצאת מזה, שפשוט רציתי ללכת לישון ולישון ולישון, היה בי משהו שהאמין. אולי אני פשוט אופטימית מטבעי אבל גם עכשיו, למרות הקושי ולמרות הבלבול והשאלות האינסופיות, אני מאמינה שמשהו טוב מחכה לי, שאני לא נלחמת לחינם. וגם את לא...

אבל אני מסכימה עם זה שאם זה לא בא ממך אז חבל על הזמן.. את היא זו שתצטרך להחליט לוותר על הגהינום הזה או שאולי זה גן עדן? תמצי את ההרס העצמי שלך עד הסוף עד שתהיי שבעה ממנו באמת ואז אם שבעת אני מניחה שיש מקום לשינוי .. רק אז יבוא השינוי האמיתי שלך את בטח אומרת עכשיו:... "מה? היא רוצה שאני ימות?" בכלל לא ההיפך הוא הנכון .. אני חושבת היום שזוהי זכות גדולה לחיות .. לא תמיד מעריכים את הזכות הזאת אבל גם זה שיעור בפני עצמו.. לפעם אחרת אולי... אבל אני חושבת שאת צריכה למצות את ההפרעה הזאת עד הסוף כדי להחליט משהו אחר וברוב המקרים זה מה שקורה גם לי זה קרה ועובדה שזה קרה רק אחרי 16 שנה .. הרבה זמן .. לא?.. אני מאחלת לך שתתפסי את עצמך בזמן כדי שבכל זאת תביני שהחיים האלה יכולים להיות אחרת ..ושהזמן שאת מקדישה להקאות יפונה לשינה רגועה .. להפנמה שלך את עצמך את יכולה להמשיך להקיא אם זה מה שאת מרגישה אבל תשמרי לך תא אחד בודד בלב שעם כל הקושי את יכולה לנצח את זה על אף שזה הדבר האחרון שנראה לך באופק... אני כאן כתמיד.. שולחת לך חיבוק.. איתך בכל מה שתבחרי המון אהבה הילה

27/12/2004 | 14:23 | מאת:

לכל מי שיש סוג דם A - ומוכן לתרום שיפנה אלי וישאיר את הפרטים שלו בפורום ילדה חולת סרטן זקוקה לזה מיידי תודה

לקריאה נוספת והעמקה
27/12/2004 | 16:58 | מאת:

תודה

26/12/2004 | 22:07 | מאת: מאיה הקטנה

;-(אז זהו אין לי טיפול יותר ולא שום דבר ניגשתי היום לרופא לבדיקת גסטרו אבל משום מה קופ"ח לא רצתה לספק ל יטופס 17 בטענה שהם לא שולחים לאיכילוב אלא רק לבלינסון סיפרתי את זה לרופא המזעזע שלי והוא אמר בעיה שלהם מיבחינתי את לא שייכת אלינו יותר גם לאחר וויכוחים גם אם קופח וגם אם הרופא עלו מאצמי בתהו אז מעכשיו???????????????????????????? אני לבדדדדדדדדדדדדדדד ורע לי אני שוב לבד בגהינום הזה אין עלי שקל לטיפול ואין בכלל מי שיעזור ל יכניראה זה הגורל שניכתב לי. רע

27/12/2004 | 01:04 | מאת: אלינור-שם-בדוי.

אז לא נתנו לך לעשות את הבדיקה באיכילוב. ואם תעשי אותה בבילינסון ותחזרי לרופא באיכילוב עם התוצאות? הרי כבר יש לך תיק שם. רשמית את שייכת אליהם. אפשרות נוספת: לעשות את הבדיקה בבילינסון, ולעבור לטיפול הכללית. כבר נפתח לך תיק באיכילוב, אז לדרוש שיעבירו אותו כמו שהוא לכללית, וכך גם אולי תקבלי תור בהקדם שם. אפשרות נוספת: לעבור למכבי,ואז להמשיך באיכילוב, אך זה ייקח זמן שהוא יקר מאד במצבך... ואני לא מבינה - מה עושות כל אלה שמטופלות באיכילוב ושייכות לכללית?! הרי בטח יש עוד כאלה, לא?! לדעתי האפשרות הראשונה היא הטובה ביותר עבורך. והעיקר - אל תתייאשי כ"כ מהר! את לא לבד!! החזיקי מעמד, אנחנו כאן! אלינור.

27/12/2004 | 01:29 | מאת:

לפעמים צריך להיאבק על ההחלמה ... לפעמים זה לא תמיד זורם ... זה לא אומר שום דבר זה רק אומר שאם נשאלת על השאלה המהותית אם זה באמת חשוב לך ומה את עושה ביחס לזה .. ויותר מכל איך את בסופו של דבר ניגשת לעניין אז אני מבינה שקשה לך אבל ברמה המעשית והעובדתית מה שאלינור כתבה לך אין לי מה להוסיף זה מה שאת צריכה לעשות המון אהבה חיבוק ענקי זה לא גהינום וזה לא סוף העולם זו רק התחלה חדשה שיכולה להיות שלך הילה

26/12/2004 | 21:55 | מאת: לינוי

הילה המתוקהה...מה שלומךך?...ואיך את מרגישה??...אני מקווה שהכול בסדר.. כי אצלי כלום לא בסדררררר.......אני מרגשיה רעעעע!!!!.....הכי רע בעולםם...ובא לי למותתתתת! אני סתם מזיקה לעצמי כול פעם יותר בעיקר למצב הנפשי...שאיכשהוו משפיע על החיצוני מן הסתם!....לא בא לי כלוםם אבל אני חייבת לעשות הכול! אפילו ללכת לבציפר אני לא רוצהה...אבל חייבת....אני רוצה לעזור לעצמי...אבל לא יודעת איךך...או שאולי יודעת אבל ממש לא איכפת לי כי עד שלא יקרה לי משהו אני לא יירגע ולא יודעת למה!!..... ולכול הבנות המקסימות תרגישו טוב!!... הילה את מדהימה!!!... באהבה רבה לינוי!

27/12/2004 | 01:31 | מאת:

יש דפוס כזה במחלה הזאת שעוד שאת לא בקבר את לא נרגעת והאמת שעובדתית זה לא תימיד עובד אז אני מציעה לך לשקול ברצינות את הטיפול שלך ואני גם חושבת שאת מדהימה אבל אל תוותרי כל כך מהר ותחשבי שהמחלה הזאת היא הזהות שלך המון אהבה ולילה טוב הילה

26/12/2004 | 19:25 | מאת: דניאלה

את אמרת שבכל ירידה יש עליה למה לי אין?? כל כך נמאס לי אני מנסה ולא מצליחה! כל דבר קטן שובר אותי.. אנשים עוזבים אותי.. אנשים מלחיצים אותי.. את מי שאני צרכה לא איתי.. מה לעשות?? ולמה לי אין עליה כבר... אני מתחילה לראות הכל שחור.. אני לא רואה את האור בקצה המנהרה.. אני רואה הכל שחור.. מה לעשות?? דניאלה נשיקות..

27/12/2004 | 01:34 | מאת:

לעתים עליה באה אחרי שנים אם הייתי צריכה לספר על זה קצת יותר אז זה כמו בי"ס והשיעורים בו לא תמיד קלים לא תמיד מהנים אבל ללא ספק השיעור הזה אחד המאתגרים שיש ויש לך כאן שיעור רציני ביותר ללמוד אודות עצמך שטרם השכלת ללמוד בגלל.....אולי אלף ואחת סיבות זה לא באמת חשוב .. כדי לעלות את צריכה לעזור לעצמך .. איפוא לוותר על העקשנות שלך לא תמיד הדרך שלך היא הנכונה זה משהו שתצטרכי לבחון כל פעם מחדש ונראה לי שמה שבחרת אינו יעיל עבורך... תחשבי על זה חיבוק המון אהבה לילה טוב הילה

26/12/2004 | 16:10 | מאת: חלי

אנשים... יכול להיות שעוד מעט מאשפזים אותי במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. בבקשה, אם יש כאן מישהי שעברה את זה ויכולה לספר לי מה זה שם ואיך מתנהלים העניינים שתכתוב. בבקשה.!!!!!!!!!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה
27/12/2004 | 01:44 | מאת:

בת כמה את?? דבר שני את מגיעה לשם בודקים לך את התיק.. יש בדיקות אח"כ מראים לך את החדר שלך.. אח"כ יש קבוצות בכל מיני נושאים . מערכות יחסים .. הורים .. תראפיה במחול .. פסיכודרמה .. תזונה במהלך הקבוצות יש ארבע זמני ארוחה בוקר צהרים ביניים וערב .. אחת לשבוע מרכיבים לך תפריט שאת אמורה לעמוד בו במשך השבוע במהלך הארוחה נצאים יחד איתך שמים לך יחד איתך את האוכל בצלחת .. את צריכה לסיים הכל וגם בודקים אם אכן סיימת או לא.. בסוף כל ארוחה את צריכה לרשום מה אכלת בין כל ארוחה וארוחה יש השגחה .. באים איתך לשירותים .. הקבוצות עד השעה 16 בערך... אח"כ יש ארוחה אח"כ השגחה אח"כ עד ארוחה ... ככה בערך כל היום כשהוא מתחיל ב 7 בבוקר בהשגחה את יכולה לעשות גם דברים אחרים .. כמו לכתוב לצייר לראות טלוויזיה יש שם גם מחשב.. נמצאות איתך כל מיני סייעות שבודקות את ההתנהגות שלך וכו' יום רביעי אם זה לא השתנה זה יום השקילה בבוקר מוקדם .. אח"כ יש ישיבת צוות ואח"כ מדברים איתך .. צריכה להיות לך פעמיים בשבוע מפגש אישי עם מטפלת בתוך הבית חולים ואני מניחה שאחת לכמה זמן מפנים אותך לבדיקות האישפוז בדרך כלל ארבעה עד חמישה חודשים אולי טיפה יותר תלוי בהתקדמות שלך את מקבלת תרופות לפי החלטת צוות אם את לא אוכלת את מקבלת או אוסמוליט או זונדה בהשגחה.. זה חלק מאוד לא נעים תימנעי מזה חלי יקרה ובלי שום קשר לכלום אני מאחלת לך בהצלחה תשמרי עלייך תראי את זה כהזדמנות להחלים ותימנעי ממאבקים כי את רק תסבלי ואם מאיזשהי סיבה את מרגישה שזה עושה לך רע באופן שזה עושה לך עוד נזקים תעופי משם! המון אהבה חיבוק ובהצלחה אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב גם משם... או מתי שאת רוצה לילה טוב הילה

27/12/2004 | 13:04 | מאת: חלי

הילה. אני בת 19 וחצי. ויש לי עוד כמה שאלות...אם לא אכפת לך. תוך כמה זמן אני ייכנס לשם? ואם אני לא רוצה לאכול את כל הארוחות שלהם...??? ואם זה קשה לי??? בבקשה תספרי לי יותר.

26/12/2004 | 16:01 | מאת: איתן

קבוצה המתקיימת בת"א קולטת שלושה משתתפים/ות חדשים/ת. הקבוצה מתקיימת בערבי שני, שעתיים בשבוע, בהנחיית פסיכולוג. נושאים: יחסים בין-אישיים, השתייכות, זהות, אמון, אינטימיות ובדידות ומשמעות בחיים. מותנה בראיון. עלות ההשתתפות סמלית!!! 04-8314597 / 050-5377671 הקבוצה פתוחה גם לאנשי מקצוע.

26/12/2004 | 16:34 | מאת: מתוסכלת.

אבקש פרטים קונקרטים על מהות המפגשים, אורכם ועלות ההשתתפות העצמית! תודה.

26/12/2004 | 15:18 | מאת: מגל

שבוע טוב הילה, הופתעתי מאוד לקרוא את תשובתך. הדברים דיברו אלי. ליישם אותם לא נראה לי מעשי. אינני יכולה להתפנות למדבר, למרות הקסם ואפשרויות הריפוי, ועוד עליך לדעת, אני דוסית... בענין השני, נראה... טוב לראות תגובות רוחניות כשלך. תודה לך. מגל

27/12/2004 | 01:50 | מאת:

הקורס בניסים לעניות דעתי גם לאנשים דתיים מאוד... הקורס הזה מתרכז בחיבור לאלוהים בכל רמה שהי את יכולה לראות לפי כל מה שאני עושה שאני מאוד מחוברת לזה ויש קורסים כאלה גם בתל אביב אני יבדוק לך תיכף.. אבל הקורס בניסים רק חיזק את הדת אצלי ואת האמונה באלוהים זה הדבר היחידי שאני אוהבת הדבר היחידי ששומר עלי הדבר היחידי שהוצאי אותי בין היתר מהפרעות אכילה הכל וכל השאר שהם מעבר לטיפול בבריאות שלך בשלבים כל כך רציניים ועדינים הם קישקוש.. כי בלי הבריאות שלך את לא חיה והקורס בניסים מאוד מחבר בין השאר למקום הזה הרבה אנשים חזרו בתשובה ביעיקבותו אני ממליצה לך בשלב זה רק לקרוא זה נקרא קורס בניסים של הוצאת גל ובקשר למעשיות זה תלוי בך... אל תוותרי כל כך מהר... וברמת הדוסיות במעלה ראשונה היא לדאוג לבריאות שלך ולנפש שלך אם כבר מדברים על אלוהים אז אני מברכת אותך מכל הלב.. ותבדקי את האפשרות ברצינות את לא תתאכזבי יש לי תחושה כזאת המון אהבה וכל טוב שלך הילה

27/12/2004 | 01:57 | מאת:

http://www.spiritech.co.il/index.htm

27/12/2004 | 02:03 | מאת:

http://www.alternativli.co.il/harmonya/3.htm בלי שום קשר לכתובות שצירפתי לך את מתקשרת לאפרת שר שלום מהמדבר.. והיא תגיד לך בדיוק איפה יש קורס בניסים באזור שלך כי יש כמעט בכל הארץ.... המון אהבה

27/12/2004 | 02:05 | מאת:

http://www.eureka-home.net/ehome/old_site/nisim.htm

26/12/2004 | 04:58 | מאת: אלינור-שם-בדוי.

אכן תכונה רבה... כל הכבוד לך!! תעדכני אותי במהלך השבוע. בכל אופן - שיהיה לך שבוע נפלא ומוצלח!! (מתה לישון כבר...) באהבה, אלינור.

27/12/2004 | 01:51 | מאת:

אנחנו עוד נדבר.. המון אהבה ושגם לך יהיה המשך שבוע נפלא שלך הילה

26/12/2004 | 02:19 | מאת: or

ani marisha yoter tov achshav nekave she ze yimashech . ani mitztaeret im hitradti otach ba yamim ha achronim aval lifaamim ani margisha kol kach yeush.ani maamina she at gam makira et ha hargasha...

לקריאה נוספת והעמקה
26/12/2004 | 03:20 | מאת:

כן כן .. אני מכירה את זה זה עובר.. זה מה שטוב בזה תחזיקי מעמד... המון אהבה הילה