פורום הפרעות אכילה - תמיכה

ירונה כספי זמרת ואמנית מוכשרת מאוד.. חודש הבא יוצא תקליט שלה "תני לשתיקה לבעור" לדעתי אתן מאוד תתחברו למוסיקה שלה והיא מופיעה ב 11/1/2005 יום שלישי בברבי בתל אביב כרטיס עולה 45 אני חושבת אולי קצת יותר מומלץ.. פשוט חווייה אין הרבה כמוה פה בארץ.. הכתיבה שלה מאוד מיוחדת שלא נדבר על השירה והפסנתר.. אז תהנו אני הולכת לישון לילה טוב ושבוע טוב

זה ב- 22:00 בערב

http://e.walla.co.il/?w=/202/640507

עוד לפני שמגיבים על זה, כבר עשה לי יותר טוב שהוצאתי את זה.לאחרונה התחלתי לכתוב קצת לעצמי ברגעי משבר. לא יודעת למה פתאום זה עזר לי במחשב. בדרך כלל אנחנו ממש לא מסתדרים. אולי זו ידידות חדשה...

הכתיבה תמיד עוזרת ואני שמחה שהוצאת את זה החוצה ולא נורא לזלול לפעמים זה אפילו חיובי אז באמת תשתדלי להירגע והמון אהבה הילה

הילה, תודה רבה... איזה נשמה טובה! ב"ה נרגעתי, כמו שאמרתי הכתיבה עזרה לי וגם עשיתי הליכה ומקלחת ועכשיו אני הולכת לישון שיש לי בזה קצת חסכים מהשבוע האחרון,ואני בטוחה שזה השפיע... אם היית רואה אותי עכשיו, אני מחוייכת ושלווה. אני מקווה שגם את, ואם יש איזו סיבה שלא, אני מאחלת לך שזה יבוא... שוב תודה. לפעמים צריך להכניס את עצמך לסרטים לכמה דקות כדי להרגע ולהוציא. לכל זמן ועת... שוב תודה, ושיהיה לכולנו שבוע הכי טוב!

שבוע טוב לכולן, מה שלומכן? חזרתי עכשיו משבת אצל חברה שלי. היא היתה אנורקסית ובולמית בעבר, ועשתה כל מיני דברים משוגעים אחרים של פגיעה עצמית. היתה לי שבת מעולה, היה ממש כיף כל השבת דברנו על הדברים שעברו עלינו, ניתחנו, תמכנו וצחקנו. ביום שישי יצאתי עם מישהו ואני ממש רוצה להגיד לו לא אני מחכה שהוא יתקשר אלי. אני לא חושבת שאני לחוצה, אבל אולי כן. המשפחה של חברה שלי הביאו לןי דברים לאכול לדרך (היא גרה רחוק), לא התככותי לאכול אותם אבל בדרך נשנשתי, והרגשתי מצד אחד ממש רע עם עצמי, אבל מצד שני זה העסיק אותי כי הלכתי ל-ה-ת-ח-ר-פ-ן על האוטובוס, כיבו את האור ולא יכולתי לקרוא והי מלא אנשים מסביב ולא הרגשתי נח לדבר בפלאפון. בקיצור, הגעתי הביתה ופתאום הרגשתי צורך עז לאכול דברים מלוחים. אכלתי באמת בצורה נשלטת, אבל הרגשתי שאני מוציאה משהו על האוכל. הייתי מעוצבנת אני אפילו לא יודעת ממה, אבל אמרתי לאחים שלי לא לשגע אותי כי אני צריכה כמה דקות עם עצמי, ובדקות האלה פשוט אכלתי, ונהניתי. אכלתי גם שטויות, והרגשתי שזה פסיכולוגי, אבל הרגשתי שזה ממש בשליטה. אבל כל הזמן חשבתי על הדברים שדברנו בשבת ועל בולמוסים ועל דברים משוגעים כמו לפגוע בעצמך ואיך זה קורה. נפגשתי עם הרבה אנשים שפגעו בעצמם, אבל היא היתה הראשונה הנורמלית מבין כולם, וזה עשה לי משהו. אני בולמית? יש לי בולמוסים? אני גם מתה מעייפות כי היה שבוע מתיש ולא ישנתי, והתחלתי כל מיני דברים חדשים, וגם השבוע אבא שלי הולך לטוס לחו"ל, שזה מעלה לי כל מיני דברים מהעבר ואני יודעת שהולכים להיות 3 שבועות לחוצים עכשיו מבחינה נפשית. אמאל'ה, אני מפחדת שזה היה בולמוס והיה בזה משהו פתלוגי, דווקא כשאני מרגישה כל כך בריאה, ברוך ה'. דוקא השבת כל כך הרגשתי נורמלית והגענו למסקנה שבאמת היה לי נס והחלמתי... זאת היתה נפילה? זה קשור להפרעה או שזה קורה לאנשים הכי נורמלים לפעמים??? זהו, הוצאתי. אין לי שום צורך להקיא וא משהו משוגע כזה. אני רק מרגישה קצת שבעה מדי וממש עייפה, אבל זה עשה לי הרפיה הכתיבה המשתפכת הזאת. סליחה את מ י שהלאיתי לקרוא את זה עד עכשיו. הילה, מה שלומך? את מרגישה טוב? אני מקווה שטוב לך. שיהיה שבוע מעולה לכולם מכל הבחינות!!!

בהחלמה יש מלא תופעות פעם אחת לא אומרת שום דבר אם זה יתחיל להיות יומיומי אז זה מדאיג אבל אל תכניסי לעצמך שטויות גם לאנשים נורמאלים בלי הפרעות כביכול יש נפילות כאלה זה לא אומר שום דבר... ממליצה לך להמשיך מחר כאילו כלום ולהשתדל לעשות הרפיות להרגיע את עצמך ולקחת את זה בקלות המון אהבה ושבוע טוב הילה

הי הילה! אני מקוה שתוכלי לעזור לי כי תמיד טוב להתייעץ עם אנשים וללמוד מהם . אבי לאחר ניתוח אכלזיה (מערכת העיכול) במחלה זו למעשה לא ניתן לאכול כרגיל אוכל מכיוון שהשריר התחתון של הוושט לא פועל בדיוק והדבר גורם להעלאת המזון למעלה ולהקאות מרובות. מה שקורה זה שכרגע אבי ניזון רק מנוזלים . ירד במשקל וכרגע שאיפתו לעתיד היא לעלות במשקל ומהר עד כמה שניתן. בקשתי היא האם תוכלי להמליץ על כלכלה נוזלית רכה או על נוזלים כלשהם עתירי קלוריות שמהם יוכל לקבל את אבות המזון , או על תפריט מסוים? האם יש מישהו מומחה בנושא אליו תוכלי להפנות אותנו. אודה לתשובתך בהקדם האפשרי, כי אנחנו מודאגים מאוד. תודה, צחית

המחשב הזה תופעה .. בכל אופן יש הרבה תמיסות אינשור אוסמוליט וגם בבתי טבע יש כל מיני תרכובות מרוכזות שיכולות להתאים חייבים לפנות לתזונאית דרך קופה ולעשות את זה עם רופא גסטרו כי הם מבינים ויודעים טוב מאוד מה לעשות במצבים האלה במיוחד אם הוא אחרי ניתוח לי הייתה בעיה של סוגר רופף זה החלק שדיברת עליו שבגללו אביך נותח.. רק שאני לא עברתי ניתוח אבל מה שכן לא יכולתי לישון בשכיבה ואני ממליצה לך לומר לו לשכב עם חלק עליון מוגבה מה שנראה לי שזה מה שהוא עושה אסור לאכול דברים מתובלנים יותר מידי האוכל צריך להיות חמים .. לא קר מידי לא חם מידי ולא מתוק מידי או כל דבר אחר שמעורר בחילה .. מעבר לזה דיקור סיני במצב שלו היום יכול לחזק אותו המון אז אני ממליצה לך לפנות לראול רודריגז שהוא רופא סיני והוא יכול מאוד לעזור אולי גם בשילוב עם צמחי מרפא.. לי זה מאוד עזר והיום אני פחות או יותר מאוד מאוזנת גם בגלל שאני לא מקיאה כבר הרבה זמן אבל הסימפטומים שאת מדברת עליהם הם בערך אותו דבר אפילו שאין לו הפרעות אכילה כביכול המזון צריך להיות מאוד בסיסי ואפשר גם לטחון אותו שזה בכלל עדיף מכל תמיסה אחרת .. אז אני שולחת ריפוי ורפואה שלמה במהרה בימים המון אהבה שבוע טוב הילה

אני מצרפת לך קישור לגבי ראול רודריגז http://www.coral-tell.co.il/rinunim/Article.php?CatID=7&ArticleID=7060 בהצלחה...

ani mekava. en li shum efsharut lehakdim et ha tisa.ani kvar lo yodaat ma laasot... kol yom she over ze nihiya yoter garua. nira li lifaamim she afilu she nisharu rak od 5 yamim (yom shishi lifnot boker ani nohetet ba aretz) ve avarti et ha rov adain nira li lifaamim she ani lo mahzika maamad... ve ani arbe peamim hoshevet mahshavot meyaashot... mahar ani overet le paris sham nihiye 5 yamam ve ani mamash mekava she tihiye li gisha sdira la internet. tamshihi laazor li...

אני שולחת לך חיבוק מאחלת לך שתחזיקי מעמד.. תכתבי את לעצמך ותשתחררי .. ותשתדלי לעשות לעצמך טוב.. אני מצפה לחזרה שלך נראה לי שתצטרכי לקבל על עצמך כמה החלטות כדי שאת תוכלי בסופו של דבר להרגיש יותר טוב.. ונראה לי שזה יקרה רק בארץ בינתיים נצלי את הזמן הזה לטוב.. אל תתני פוקוס למה שרע כי זה יגדל .. המון אהבה חיבוק ושבוע טוב נשארו רק 5 ימים תחזיקי מעמד הילה

צודקת.... אם אני יאכל נכון זה לא יעזור לי כי אני שונאת את המבנה גוף שלי-לא משנה באיזה משקל, גם כששקלתי 48 שנאתי את זה שאני לא צרה בבטן. ככה שאני די מיואשת מלאהוב את עצמי כי את המבנה שלי אני לא יוכל לשנות גם אם אני יוריד 20 קילו. קבעתי עם יפעת-זאת שאת המלצת עלייה, הבעיה היא שקבעתי איתה רק אחרי הטיסה שלי לחו"ל שזה כמעט עוד חודש-זה המון.... גם עם המטפלת שלי אני כניראה יפגש רק אחרי הטיסה, למרות שאני בטוח אדבר איתה בטלפון, אבל זה אחרת. שאלת אם אני ישמור על עצמי, אבל אני לא מרגישה שזה תלוי בי, כי מיום ליום נהיה יותר ויותר קשה ואני מרגישה שהכוחות נגמרים לי....... אני יודעת שאני מאוד יהנה לפגוש את אחותי שלא פגשתי קרוב לשנה, אבל עצם היציאה מהבית ולהתמודד עם המראה שלי מול כל כךךךךךך הרבה אנשים, זה מה שמפחיד אותי. אתמול דיברתי (צעקתי) על אמא שלי, ושאלתי אותה שאם היא רואה אותי אוכלת כמויות עצבניות של אוכל היא אשכרה חושבת שזה נשאר לי בכיבה? ולמה היא לא מפסיקה אותי, הרי לא קשה לראות שאני אוכלת כמויות לא נורמליות של אוכל. היא אמרה שהיא תפסיק אותי פעם הבאה, מה שלא קרה... היא לא יודעת כמה היא יכולה לעזור אם היא תפסיק לקנות המון אוכל הבית, ושתגיד לי להפסיק לאכול כשזה נראה כמו התחלה של בולמוס.... בקשר לחבר, אני מפחדת להכניס אותו לחיים שלי כי זה לא הקשר הראשון שהיה לי במצב כזה, אני יודעת מה קורה.. הראשון שהיה חבר שלי בשנה וחצי האחרונות לא הצליח להבין את הדיכאונות שלי (כי לא סיפרתי לו כלום) , למה כל רבע שעה אני מתחילה לבכות ושום דבר לא משמח אותי, גם לא הוא. השני, זה היה קשר יותר טוב ויתר אהבנו, הוא גרם לי לספר לאמא שלי והוציא אותי מהחרא לחודשיים,אולי ההקאות נפסקו אבל הדיכאונות לא. נראה לי שהיה לו קשה להתמודד איתי ועם הדיכאונות שלי גם לו היו מספיק צרות בחיים והוא סיים את הקשר, את בטח מנחשת שזה הפיל אותי חזק בחזרה לחרא....אפילו כפול... הבחור שהגיע עכשיו נראה לי כמו אחד שיבין ויתמוך אבל השאלה היא אם הוא מספיק חזק להתמודד איתי, ואם זה לא יפגע גם בו וגם בי? אולי עדיף להשאיר את זה כשאלה.. ולא כעובדה. בקשר למעבר, אני כל כך מבולבלת, בסוף שבוע יצא לי להיות הרבה עם חברים וזה עשה לי טוב כי אני באמת חולה על החברים שלי מהאיזור, אבל זה משתנה כי לפעמים אני יכולה להיכנס לדיכאון, להסתכל סביבי, לראות מלא אנשים ולהרגיש לבד, ולהרגיש חרא, ולהרגיש שאף אחד לא רואה את מה שאני עוברת, ולרצות ללכת הביתה למיטה שלי.... הבעיה שזה משתנה ככה בכל מקום עם כל אחד, עם משפחה, חבר'ה, חברים קרובים, חברות קרובות...עם כולם.. אבל אם אני עוברת אני בטוח יהיה בתוך מסגרת כלשהי... לא רק שאני חייבת לעבוד כדי להיכנס למסגרת, אני אוהבת את זה, עבודה מחייבת אותי לקום בבוקר כי למקום עבודה אי אפשר לדפוק ברז... לביה"ס אני יכולה חופשי כי הם בין כה וכה לא מחפשים אותי ולא איכפת למורים אם אני שם או לא...ככה שבביה"ס אני יותר צריכה להחזיק את עצמי ולחייב את עצמי... בכל אופן אין לי מה להחליט לפני הנסיעה כי אני טסה עוד שבוע, אחרי הטיסה אני נפגשת עם המטפלת שלי ועם יפעת ומשם נראה מה הכיוון... יש לי שאלה, נאמר ואני לוקחת כדורים, הכדורים יעזרו לי לאכול מסודר? החוסר הרגשי כביכול יתמלא? בינתיים שיהיה לך ערב טוב, המון חיבוקים ש

נשמע קלישאה אבל ככה זה .. אם מוקדם לך אל תעשי מאומה אל תעשי משהו שלא ירגיש לך כון עכשיו עם כל הקושי עם כל הדיכאון עם כל הירידות והנפילות תעצרי ! תנשמי רגע ותקשיבי ללב שלך זה אמון של 5 דקות ותנסי לבחון מה את באמת חושבת שיהיה לך הכי נכון בשלב זה ואני ממליצה לך לעשות את זה אחרי שתחזרי את נוסעת עכשיו זה העכשיו שלך תתמקדי בו ותשתדלי להפוך את הנסיעה הזאת למשהו מהנה וממלא מבחינה אנרגטית תחשבי עכשיו על עכשיו אל תקדימי את המאוחר הוא גם יבוא.. את פוחדת? תני לפחד להיות אל תאבקי בו כי הוא יהיה הרבה יותלר עקשן ממך ובזה שתרשי לו להיות הוא יעלם.. אל תמנעי מעצמך דברים שאת רוצה ומעבר לזה זה בסדר לא לדעת ברגע שתצטרכי לדעת את תדעי כל שיהיה עלייך לדעת זה פשוט ככה עובד.. שולחת לך חיבוק ענקי ואל תאבדי את התקווה שלך המון אהבה שבוע טוב הילה

שלום, אני בת 59 משתתפת בסדנת הרזיה בבי"ח מאיר, הולכת למכון כושר 3 פעמים בשבוע ל40 דקות בכל פעם ולחוגי יוגה ופילאטיס 3 פעמים בשבוע, 60 דקות בכל פעם. אמנם הצלחתי להוריד ממשקלי 3 ק"ג, אולם אינני עיקבית ואינני מצליחה במיוחד בענין כמויות האכילה. לפני 3 שנים השתתפתי בסדנא דומה באותו בי"ח והצלחתי להוריד 17 ק"ג. הפעם העניינים יגעים. האם פרוזק יעזור לי בדיכוא הזלילה? תודה,מגל

פרוזק עוזר במצבים של דיכאון ומאניות אין לזה קשר לדיכוי רעב הוא מרגיע ומאפשר לנהל דיאלוג עם כל מה שקורה לך אבל זה רחוק מלפתור את הבעיה פתירת הבעיה נעוצה ביכולת שלך להסתכל פנימה להשאר שם .. להעיז לראות את מה שייצר אותה ואז לשחרר זלילה נובעת מחסכים זה הכל הזנה שווה אהבה אי אפשר לברוח מהמשוואה הזאת ויהיה עלייך ללמוד להעניק אותה לעצמך בכל מיני דרכים .. טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לך רבות בשיקופים ובהתמודדות הרגשית נפשית רוחנית כאחד אצל מטפל טוב וגם כתיבה במיוחד כשאת מרגישה שאת רוצה לזלול חוץ מזה אל תמהרי לפנות לכדורים למדי לאהוב את עצמך כפי שאת במקום להשקיע כסף על דיאטות הירשמי לסדנא של אהבה עצמית וחזקי את עצמך בתחום הזה כי משם תבוא לך הישועה והגאולה בעזרת השם אמן התברך אני חושבת שזה יועיל לך הרבה יותר בינתיים ממני המון אהבה חיבוק שבוע טוב הילה

http://www.zmanmidbar.net/ קורס בניסים ... בחום רב..

שלום לכולם! אני בת 25. שנים ארוכות אני סוחבת את הפרעות האכילה כחלק שגרתי מהחיים, הרזייה קיצונית בעקבות הרעבות והשמנה עוד יותר קיצונית בעקבות בולמוסים. פעמים רבות בתקופות הבולמוסים השתמשתי במשלשלים כדרך קבע. בתקופה האחרונה, כמעט כשנה , שהפסקתי את תופעת היו יו לטובת השמנה חריפה יותר מכל הפעמים האחרות. לא מעט קורה לי שאני נתקלת באנשים שבמבט ראשון לא מזהים אותי. אני נשמרת מכל משמר מפעולת השקילה, פן אכנס לשוק ואעשה מעשה. .. פרט לעבודה, אני לא יוצאת מהבית, לבילויים חברתיים, אולי מדי פעם בתי קפה אבל מתוך תקווה שלא יהיו אנשים מוכרים שייקרו בדרכי. אני לא בוכה, אני פשוט אוכלת. איבדתי את היכולת להכנס למשטרי אכילה בריאה. פשוט אין לי כוח. המצב גם כך גרוע, אין לי בשביל מה להתאמץ. רוב הדיאטות בחיי התרחשו על רקע נסיבות : אירוע מאוד מיוחד, קיץ... נסיעה... מעולם לא רזיתי בשבילי , בשביל ההרגשה האישית שלי. אבל אני יודעת שלכשארזה, ארגיש הרבה יותר טוב עם עצמי, ( בלשון המעטה ). כבר הייתי שם, אני יודעת מה פשר התחושה. אני לעולם לא אוהב את עצמי, אבל כשאני רזה, אני פחות שונאת את עצמי, פחות כועסת על עצמי, יכולה לקבל את עצמי עם פחות מירמור... הרזון שאני חותרת אליו מעולם לא היה אי רציונלי, אני שואפת לרזון סביר... אבל כרגע, להערכתי, בין המצב האידאלי - הרזון הסביר לבין המצב הנוכחי - מפרידים 10 ק"ג , אם לא יותר.... למה אני לא מסוגלת להביא את עצמי להרגלי אכילה נורמליים? למה אני חוזרת על אותה הטעות ? אני יודעת שיהיה לי הרבה יותר טוב מבלי הבולמוסים הללו. אני מכירה את התחושה של לאכול בריא. זו שליטה. זה סיפוק שאין לו מתחרים בעיניי, ובכל זאת, ההרס העצמי שלי נראה כחסר גבולות. הייתי בעבר בטיפול ומסיבות שלא אוכל לפרט , אין באפשרותי להכנס אליו שוב. למורת רוחי, זהו תהליך שאאלץ לעבור לבד. אז נכנסתי לכאן, בתקווה שאוכל קבל עצה חכמה, כתף, או סתם מילה טובה...

שלום לך! נשמע שממש קשה לך עם המצב שלך, וזה אכן מבאס.. חבל שאת לא יכולה להכנס שוב לטיפול, אבל אולי כדאי שתבררי עם עצמך או עם אדם אחר,(אולי דרך הפורום הזה) מה מפריע לך? כי מן הסתם יש משהו מעבר לאוכל, כמו שהילה המקסימה תגיד לך. למה את חוזרת על זה? רק את יכולה לענות על זה, כמובן עם עזרה... לכל אחת מאיתנו יש את הסיבות למה היא הגיעה לזה מלכתחילה ולמה היא חוזרת על זה. אני יכולה להעיד על עצמי שברגע שמוצאים את הסיבות, זה מקל, ואפשר להתמודד עם הסיבות, ולא עם האוכל שהוא רק הסימפטום. חיבוק גדול,ואני מנחשת בלי להכיר אותך שאת אדם ממש מיוחד, כמו רב האנשים שאני מכירה עם הפרעות אכילה. זאת הפרעה של אנשים מיוחדים מבחינת האופי, ואני לא אומרת את זה סתם כדי לעודד. זה שאת נכשלת זה לא הופך אותך לאדם רע. חוץ מזה, מי קבע ששמן זה רע?...

אבל... טעון שיפור לטובתך! אני חושבת שאת צריכה מסגרת טיפולית את מדברת על משקל .. על דיאטה .. על להיות יותר רזה אבל את גם לגמרי מסכימה שזה לא גורם לך להרגיש באמת טוב.. כשרזים לא מרגישים לכן את כאילו לא ממורמרת על עצמך וזה ממש עובד אבל לזמן מאוד קצר.. אני ממליצה לך לשקול ברצינות את הטיפול כי להשיג שליטה באוכל מתחילה במקום שאת משיגה את השליטה בפנים עם הרגשות שלך .. הצרכים שלך ובכלל הקיום שלך .. אין לי מושג מה גרם להפסקת הטיפול אולי התחושה שזה לא מוביל לריפוי .. אולי הטיפול נוגע במקום אחר ולא במקום שלעשות אותך יותר רזה ואולי בגלל זה ברחת אין לי מושג.. אבל אם זאת הסיבה תשקלי ברצינות את החזרה שלך מעבר לזה כתיבה יכולה לסייע לך רבות בחיבור העצמי שלך ובשחרור הרגשות שלך ואני מאמינה שבטווח רחוק ואפילו מיידי זה יכול לעשות לך מאוד טוב.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב.. אני ממליצה לך לחפש משמעות אמיתית בחיים שלך שלא כשורה במראה חיצוני לקבל את עצמך כפי שאת עם מנת הסבלנות והחמלה שבליבך כי את יקרה ויש לך מקום ואת חשובה והמרכוז במשקל רק יאמלל אותך הוא לא באמת יתן לך את המשמעות הזאת שאת מחפשת ... חישבי על כך.. חיבוק.. שבוע טוב הילה

רע לי מתחיל להיות לי חום מחר אני אצל הרופא המכשף בביהח אוף ככ רע לי על הבוקר אני צריכה להיות גם ב8 אצל הרופא משפחה שלי להביא ממנו טופס 17 לאיכילוב ולספר לו שאני מקיאה ובלילה היה לי חום אוף מקווה לעבור את מחר אה ועוד סוד... אני פ ר הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

תשתי תה קמומיל או מרווה אם אין לך תרדי לאיזה בית מרקחת חייב להיות באזור שלך אחד פתוח זה מוריד את החום פלאים חוץ מזה המון אהבה ושבוע טוב הילה

תודה רבה רבה על התשובה אבל האם תוכלי לפרט קצת יותר איך את אוכלת -- האם אוכלת חופשי מבלי לחשוב שעברת סך קלוריות מסויים האם את אוכלת פיצות ומקדונלדס וכ"ו לארוחות צהריים או ערב כמו כולם מבלי להתרגש ולחשוש ומבלי להתחשבן עם ארוחות אחרות ומבלי ליספור או לקחת את הכי דיאטטי?? האם באמת זה כך? אנא פרטי עד כמה שאת יכולה (אני מתארת לעצמי שזה קצת קשה אבל זה יכול מאוד לעזור כי הפחד הכי גדול הוא מה יהיה אח"כ ואיך מסתדרים אח"כ -- זה לא חוכמה רק להגיע למישקל תקין אלא החוכמה היא גם לישמור עליו וגם לאכול חופשי כמו כולם ולא לחשוב על זה ועל כמה ולמה ומה מותר ומה אסור) תודה

תראי אני אוכלת כל מה שבא לי באמת .. אני לא יודעת אבל אני גם לא מתה יותר מידי על ג'אנק פוד מה לעשות אני פשוט לא אוהבת אבל קורה לי שאני אוכלת פיצה מקדונלד תשכחי מזה זה ממש לא לעניין אני גם שונאת אני אוכלת שוקלד... עוגות .. לחם .. פסטה .. אורז.. שניצל .. ביצה בורקסים מה שבא לי אבל במידה ואני חושבת שזה העניין אני בד"כ אוהבת לאכול ארוחה אחת שיש בה לפחות סלט אחד ביום עם מנה של פחמימות וחלבון עוד פעמיים שאני אוכלת מה שנראה לי פחות מתייחסת למה שיש בפנים אבל אני קונה את האוכל שלי בבית טבע וגם בסופר רגיל .. יש דברים שאני לא כיכולה לאכול כמו חלב כי יש לי בעיה של סינוסים ונשימה ואני חייבת להימנע ממוצרי חלב כי זה עושה לי המון ליחה ואז אני גם לא נושמת טוב ואני עם קוצר נשימה .. תכלס יש מלא תחליפים ואת זה אני קונה בבית טבע.. וזה לא בגלל שהיו לי הפרעות אכילה אני פשוט לא מוכנה יותר להכניס זבל לגוף שלי ואני גם לא מגזימה אני לא חושבת על זה אבל יש דברים שמבחינה רפואית אני יודעת שהם קשורים באוכל ואז אני אוכלת אותם וזה מה שאני יכולה לעשות היום שכשהייתי בהפרעת אכילה לא הייתי מסוגלת בכלל לחשוב על אוכל אני אוכלת באופן קבוע כבד שאני לא סובלת אבל זה פשוט עוזר לי לברזל מה שאף תוסף מזון לא ועל הקטע של מוצרי חלב ונפילת סוכר שאז אני אוכלת פירות ואגוזים וגם טחינה כי זה מאזן את העניין אני בסהכ אוכלת בריא ואני גם הולכת לנטורפתית שהיא מרכיבה לי את התזונה שלי אבל אני לא מחשבת קלוריות ויש לי המון חופש למעט מה שציינתי שזה עניין רפואי לגמרי שלא קשור בשום דבר אני לא אוכלת הרבה כי אני בתכלס לא מרגישה שאני צריכה אבל אני אוכלת כל מה שאני מרגישה שאני צריכה בבטן ואני כבר מזהה תחושות רעב שהן נובעות לי מהבטן ולא מהבלוטות והמוח או מהעינים .. אני אוכלת מתי שאני רעבה ותכלס אני לא מרגישה אח"כ שאני צרכיה לטרוף ואני לא מרגישה שחסר לי כלום ואני ממש נהנית מהאוכל.. אני גם יודעת מה עושה לי טוב מה לא וכמה לאכול אני פשוט יודעת וזה נפלא אני מרגישה מפגרת לתאר לך את זה אבל אני באמת לא חושבת על זה.. ואני גם לא כל כך בטוחה שזה יעזור לך לדעת מה אני אוכלת וכמה אני אוכלת אבל אני יכולה להגיד לך שאני באמת אוכלת הכל חוץ מבשרים באופן דומיננטי כל יום כמו שהרבה אוהביםן אני אף פעם לא אהבתי את זה יותר מידי ואני אוכלת רק במינון שאני יודעת שאני חייבת... זהו אין לי מה להוסיף לגבי העניין אני באמת לא מתעסקת בזה רק באופן שאני יודעת שאני חייבת לשים יד על הדופק במובנים מסויימים מבחינה בריאותית ... מקווה שהתיאור שלי עזר על אף שאני בספק.. ההחלמה שלך לא תלויה בשום סיפור.. את היא זו שתצטרך ליצור את הסיפור שלה וזה יקרה אם תהיי מרוכזת בזה ולא בי לצורך העניין .. המון אהבה חיבוק

לפני כשנה התחלתי לסבול מהפרעת אכילה והייתי בתת-תזונה, רזיתי להחריד (גובהי 169 ושקלתי 41 ק"ג) ומיד נפסקה לי הווסת. כבר מספר חודשים שאני נמצאת בטיפול וכבר חודשיים אני שוקלת 57 ק"ג. אבל הווסת עדיין לא חזרה. כשלושה חודשים אני מקבלת תרופות פסיכיאטריות: רספרידל וציפרמיל. מה הסיבה שהווסת לא חזרה עדיין? האם זה קשור עדיין למחסורים בגוף או שהתרופות הן אלו שמעכבות את המחזור? אבקש את עזרתכם. בתודה מראש

תקשיבי הגוף שלך עבר שוק.. הכדורים שאת לוקחת מצויינים ואני חושבת שככל שאת תאכלי יותר ויותר מאוזן במשך זמן ממושך הווסת תגיע דרך אגב תיכנסי לחנויות של העידן החדש ותבקשי שתי אבנים בלאדסטון וקארנליאן .. זה יחזיר לך את המחזור.. תשימי את זה בכיס השמאלי שלך ואני מבטיחה לך שזה יעבוד אחרי תקופה.. זה מה שלי החזיר את המחזור זה פשוט עובד נתתי את זה לכמה בנות וזה עבד הן גם התקשרו להגיד לי אם זה לא מתאים לך פשוט תחכי בסבלונות עם הזמן זה יגיע.. אם תוך חצי שנה זה לא חוזר תלכי לגניקולוגית באופן כללי זה נובע מפני שההורמונים שלך נטולים מעטפת שומן וזאת הסיבה וזה ללא ספק קשור בהרעבה שהייתה לך אפילו שעלית במשקל .. הגוף בהלם ויקח לו זמן לחזור לעצמו ואני מקווה שאת לא תגיעי יותר למצב הזה ... אז בהצלחה בהמשך הטיפול ואני חושבת שזה מסר בשבילך להקפיד לשמור על עצמך כי הגוף לא מסוגל לשגעונות האלה על אף שהוא ניכן ביכולת מדהימה לרפא את עצמו .. אז המון אהבה שבוע טוב אני ישמח שתעדכני מה קורה איתך הילה

ולי אין כבר שנתיים

יש לי שאלה לכל מי שיצא מאנורקסיה ודומיה ... רציתי לדעת האם באמת אפשר לצאת מזה? מה קורה אח"כ האם באמת אפשר להגיע למצב בו לא סופרים קלוריות ולא צריך לחשבן כל דבר שמכניסים ואשפר לאכול רגיל בלי לידאוג שנאכל יותר מידי? כל הזמן רואים המלצות שאסור לעבור כ - 2000 קלוריות ליום על מנת לישמור על מישקל תקין אני לא רואה איך זה יתכן -- במצב רגיל אורח חיים נורמלי אוכלים במיסעדות במקדונלדס למינהם וכ"ו ולא מתחשבנים כל הזמן וזה יוצא הרבה יותר מ- 2000 קלוריות ליום ועובדה שאנשים חיים טוב ולא בהכרח שמנים אך ביגלל כל ההמלצות הללו אני מפחדת להתחיל לאכול רגיל כי אני לא רואה את עצמי אוכלת רק עד 2000 קלוריות ליום ללא שמירה הדוקה וספירה -- לא ביגלל בולמוסים אלא ביגלל שניראה לי שכאשר אוכלים רגיל וטיבעי פשוט אעבור את הכמות הזו של קלוריות למי שיצא מיזה -- איך אתם אוכלים האם באמת אתם אוכלים מה שבה ללא ספירה ואין לכם בעיה עם פיתאום עלייה חריפה במישקל האם אתם במצב תקין והגעתם לחיים טובים ללא חשש והתעסקות עם אוכל וקלוריות אני ביכלל לא רוצה ליהיות צריכה להיתעסק עם קלוריות וליספור אלא לאכול חופשי כמו כולם ולא לחשוב כמה כבר אכלתי ומה עוד מותר ומה כבר אסור -- כי מצב כזה זה לפי דעתי בעצם להישאר בתוך הפרעת האכילה אנא עיזרו לי ושתפו אותי בחיים שאחרי שחזרתם למישקל תקין ואיך באמת אתם כעת מסתדרים עם האוכל והאם באמת אפשר לחזור לחיים טובים ורגילים מבלי לחשוב מה מותר ומה אסור ומבלי לחשבן כל הזמן קלוריות תודה

את במקרה מהפורום של מיטל שחר??.. זאת אומרת לימור שורני? בכל אופן רציתי לומר לך שאני שאלתי את אותן שאלות אחרי האנורקסיה הייתי בולמית זה מצב שכיח אח"כ הייתי שוב אנורקסית שזה לא בדיוק שכיח ואחכ שוב פעם בולמית ושוב פעם אנורקסית ואני חושבת שהכל נבע מהמצב הנפשי שלי וככה הייתי 16 שנה בתכלס כשהמצב הנפשי התאזן.. והצרכים האמיתיים שלי סופקו שלקח לי הרבה זמן להכיר מה הם הרבה דברים נפתרו מאליהם כשנתתי יותר ביטוי למי שאני .. לרגשות שלי .. לצרכים שלי ואז הרבה דברים באמת נפסקו.. אני מצטערת שזה לקח לי 16 שנה אבל זה נגמר.. אני אוכלת חופשי לגמרי אני לא נשקלת אני לא יודעת כמה קלוריות אני אוכלת אבל אני כבר הרבה זמן לא עליתי במשקל אחרי העליה שהייתי מחויבת לה כי הייתי בתת משקל אבל אחרי זה הכל התאזן .. המשקל נעצר ואני אוכלת בריא היום אני אוכלת אוכל מאוד מגוון אני לא אוכלת שטויות לעיתים קרובות כי אני לא מרגישה צורך אבל אני אחת לכמה זמן מרגישה שבא לי לאכול שטויות ואני אוכלת אבל זה לא תמיד ככה זה בדכ נגמר אחרי יום ואז זה לפי תחושה ..בדכ לעיתים רחוקות כי באמת אין לי צורך קבוע לזה אני מאוזנת ואין לי הפרעה כי ברמה הקיומית שלי אני לוקחת מקום ולכן אני לא זקוקה יותר להפרעות האכילה אני כותבת הרבה כשרע לי .. אני יוצאת עם אנשים וחברים על אף שהדיכאון מכתיב דברים אחרים .. אני פועלת נגד כדי לשמור על עצמי ולא אני לא חושבת על לאבד שליטה באוכל כי אני לא זקוקה לזה יותר אבל.... אני עצובה על כל מה שעברתי .. זה הדבר היחידי שאני יכולה לומר לך שנשאר הצלקת הזאת לא תיעלם לעולם אבל היא לא חייבת להישאר במרכז ולהכתיב לך את החיים שלך ואני יכולה להגיד לך שגם את יכולה להגיע לזה זה רק עניין של אמונה ולתת לזמן לעשות את שלו יחד עם מסגרת מתאימה וזה בהחלט אפשרי ויש עוד הרבה סיפורים שהם זהים לשלי ברמה שאני תיארתי לך מבחינת ההחלמה ומה שזה אומר אח"כ ללא ההפרעה אז אני מאחלת לך המון אהבה ובהצלחה אני יודעת שזה יקרה גם לך תאמיני בזה חזק שבוע טוב הילה

הילה שלום, רציתי לומר קודם שאהבתי מאד את התיחסותך לכולן ומעריכה מאד את דעתך. בעייתי לפי אבחון שלי עם עצמי היא תאבון מוגבר,אין לי תחושת שובע ורוצה כל היום רק לאכול (בלוטת התריס מתפקדת כראוי).האם יש איזה טיפול תרופתי לדיכוי תאבון אני אוכלת בכמויות אדירות ללא מנוח.מחכה לתשובתך .

תיאבון מוגבר נובע אך ורק מחסך רגשי שיהיה עליך למצוא דרך להזין ואך ורק במידה וברמה מאוזנת באמצעות אוכל .. שאר ההזנה צריכה להיות רגשית ונפשית כאחד.. יש מלא דרכים להזין את הנפש שלך את תצטרכי ללמוד להכיר ע"י ההכרה שלך את עצמך.. אני חושבת שמהבחינה הזאת טיפול פסיכולוגי יהיה מתגמל שכן הוא יעזור להבין הרבה מאוד דברים אודות עצמך וע"י כך להגיע לערוצים שאת תביני בסופו של דבר כיצד להזין את עצמך נאות .. לגבי כדורים יש בשפע בשוק.. אל תתעסקי עם זה כי הפרסום עובד אך ורק במישור אחד על מישור הסכנות הוא אינו מזכיר אף לא מילה אחת... במשפט אחד זה יכול לשבש לך את כל תפקוד העיכול ההזנה הספיגה של הגוף שלך וכל מה שאת מכניסה אליו ואלה גורמים לבעיות שאת לא תוכלי לצפות מראש אז מראש אני אומרת לך תעזבי את זה ! זה אולי יסתום לך את התיאבון אבל הנזק יהיה בלתי הפיך אני הייתי כמעט לפני שולחן ניתוחים בגלל הדבר הזה והיה לי מזל כי קיבלתי זריקות ממש בזמן שבנו לי מחדש את רירית המעיים וזה עבד אבל רק מפני שעלו על זה בזמן אחרת אני מניחה שלא הייתי פה .. גם אם הייתי עוברת ניתוח ונכון לגבי זה היה שילוב של כמה דברים לכן הנזק היה חמור אבל ברוך השם ותודה לאל הכל תקין עכשיו.. אז כל שנותר לי לומר... תנסי להבין מה זה הרעב הזה שלך מהיכן הוא נובע.. מערכת יחסים כושלת ?? אמא ? אבא? עבר ? מה בדיוק קורה איתך? מה באמת חסר לך נראה לי שאת תופתעי לגלות שזה לא קשור בכלל באוכל.. אני ישמח לשמוע עוד עלייך בניתיים המון אהבה ורצוי שתטפלי בעניין בהקדם.. אגב יש עוד בדיקות שאת צריכה לעשות אני ממליצה ללכת לדיאטנית ושהיא תפנה אותך כי יכול להיות שזה גם קשור בויטמין שחסר לך אז תבדקי את זה .. בדרך כלל מסדרת A ן B או אפילו מגנזיום ואבץ גם אלה יכולים לעשות תופעות כאלה על אף שאני בספק .. אני חוששת שזה יותר העניין הנפשי שלך בכל אופן שווה לבדוק... שבוע טוב הילה

הילה, אני רק רוצה להבהיר משהו, הגובה שלי הוא 1.74 והמשקל שלי הוא 58 - זה משקל נורמלי לגמרי לפי דיאטנים ומומחים אחרים-אני לא בתת משקל, הבעיה היא שאין לי מראה רזה, אני בשרנית, זאת אומרת שמעולם לא נראיתי רזה שחיפה, אולי בגלל זה אני מרגישה מטומטמת להיכנס למחלקה פסיכיאטרית לקבוצה של אנורקסיות... אני לא ניראית אחת מהם, אנשים שמכירים אותי לא ינחשו לעולם שיש לי בעיות אכילה כי אני ממש לא ניראית ככה, ולא אני גם לא רוצה להראות ככה, אני רוצה להראות טוב. כמו שאמרתי כבר אני בזמן האחרון לא מצליחה לשלוט בעצמי ואני אוכלת ואוכלת ואוכלת..אני מעלה במשקל!!! זה מלחיץ אותי!! מי היה רוצה לעלות במשקל? גם אנשים שאין להם בעיות אכילה לא רוצים לעלות במשקל. לפני חצי שנה שקלתי 48 והייתי בעננים, באמת, אני זוכרת את זה בתור התקופה הכי יפה בחיי....ועכשיו, אחרי שעליתי 10 קילו, אם לא יותר המצב מחמיר, ואני מתארת לעצמי שאת מבינה למה. יש לי בעיה, כשאני בבית (לא משנה אם אני עסוקה או לא) אני אוכלת, וזה גם לא משנה אם יש משהו לאכול או לא, מכל הימים שיוצא לי להיות לבד בבית קורה שהמקרר מתרוקן ואין פה אוכל, כי אני בטח לא ימלא את המקרר. אבל אני תמיד ימצא לי מה לאכול, ואני גם לא יפסיק לאכול כי אני לא יודעת לאכול כמו שצריך. הילה, אני מאמינה שאם אני יצליח לאכול מסודר אני לא יעלה במשקל, זאת אומרת שיהיו לי פחות לחצים ופחות דיכאונות. הרי אם אוכלים מסודר ובלי אוכל שמן, אז לא משמינים, אני יודעת את זה, ואם עושים יחד עם זה כושר אז בכלל.... זה שילוב מנצח. אבל איך אני מרגילה את עצמי לאכול מסודר?? זה לא הולך, גם אם יום אחד נפלתי ואכלתי הרבה, אני תמיד אומרת לעצמי מחר יום חדש-ממחר אוכלים מסודר, וכל יום, אבל כל יום כבר כמעט שנה אני נשברת!!!!! נמאס לי נשבר לי מהכל.... אני מצד אחד רוצה לצאת מהבית ומצד שני אני מפחדת לצאת מפה, כי כשאני יוצאת אני רואה בנות, אני משווה אותם לעצמי ואני אוכלת את עצמי, עד כדי כך שאני נכנסת לשירותים של קניון ובוכה... או בשירותים של הביה"ס.... או של כל מקום אחר.... גם סופי שבוע בבית קשה לי כי אחותי פצצה מהלכת, לראות אותה כל היום מפזזת בבית עם בגדים שכל כך יפים עלייה.... זה גורם לי לדיכאונות. אני בטוחה שעדיף לי לבד. אני מתרחקת מאנשים חשובים לי ובאותה מידה מפחדת להתקרב לאנשים מתוך חשש שאני יעשה להם רע, שהם ירצו לעזור ולא יהיה להם איך וזה דבר מתסכל שבסופו אנשים מעדיפים להתרחק ממני-ובצדק. לא רוצה לפגוע באף אחד, לא רוצה לגרום לאנשים עצב, או ייאוש, לא רוצה להעמיד אנשים במצב של לעמוד מהצד ולהיסתכל עליי מתפוררת כי באמת שאין להם איך לעזור לי. יש לי ידיד שרציתי אותו כל כך הרבה זמן, והוא היה תפוס ופתאום לפני שבוע הוא בא לי ביציאה שהוא פנוי ושהוא מאז ומתמיד חשב עליי ורצה אותי, כל בחורה אחרת הייתה עכשיו בשמיים, אני עצובה. כי אני יודעת שאני לא יכולה להיות איתו -הוא אדם טוב מדי כדי להכניס אותו לחיים שלי, לעולל לו את זה, הרי אני יודעת שגם אם אני יהיה איתו, זה לא יגרום לי אושר, וזה לתסכל את הבנאדם. אני לא איתו בגלל שאני אוהבת אותו ואיכפת לי.. מבינה? אמא שלי... משגעת אותי היא יודעת שאם היא ממלאת את המקרר באוכל, אני יאכל את הכל, ויקיא. אז למה היא ממשיכה למלא את המקרר?? היום בסופר היא רצתה לקנות עוגה ענקית ולחמים וכאלו דברים - כשראיתי אותה מחזיקה את זה ביד עלו לי דמעות לעיניים, מה, היא רוצה שאני יקיא? היא רוצה את זה? אז למה????? בתקופה האחרונה אני שמה לב שאני לא מפחדת מכלום, כי לא איכפת לי, כי אם אני ימות אולי זה רק יעשה לי טוב? אני מוצאת את עצמי מסתובבת במקומות מסוכנים ליד אנשים מסוכנים כאילו הם אבנים על הדרך, לא איכפת לי כבר מה יקרה איתי, לא איכפת לי להתפוצץ באוטובוס,לקבל מכות רצח, לעשות תאונה, ליפול מצוק, לקפוץ מהמכונית בכביש מהיר.... זה עונה לך גם על השאלה בקשר לביה"ס: לא איכפת לי. לא איכפת לי לא לסיים, לא איכפת לי עבודה לא עבודה, לא איכפת לי תעודה או צבא או מי ישלם לי על הטיפולים או מה המצב הכלכלי של המשפחה או כל דבר אחר. אני בכלל לא רואה עתיד. אני רואה שחור. (אגב, בקשר לכסף לטיפולים אין בעיה. אמא שלי אמרה שהיא מוכנה להוציא כמה כסף שבעולם העיקר שיהיה יותר טוב. יופי. המון דיבורים אפס מעשים.) דיברת על זה שכדאי שאני ישאר במסגרת.. איזה מסגרת? מה זאת אומרת? ביה"ס? עבודה? למה התכוונת? ומה עם צבא? צבא זה לא מסגרת?. אפרופו, המטפלת שלי חוזרת רק בעוד כמה ימים, ואני טסה 4 ימים אחריה, ככה שיוצא לי לראות אותה רק פעם אחת לפני הטיסה, ופסיכיאטרית אני אקבל רק בעוד חודש (כשאמא תחזור מחו"ל), חודש זה המון!!!! אני יכולה להיגמר עד אז.... אנשים דואגים לי, ומציאים עזרה, ידידים שלי שרואים שלא הכל בסדר.... הם מזמינים אותי לשבת אצלם, לא לשבת בבית, ואני מתה ללכת אליהם כי כיף איתם והם אנשים כל כך טובים, אבל אני אשכרה מתביישת לצאת מהבית, אני מרגישה שמנה, ומכוערת וזרוקה ולא מושקעת.... כשאנשים מדברים איתי אני מרגישה שהם מסתכלים עליי, ואני מתביישת. אני ישר אומרת לעצמי: בטח הם חושבים שאני מכוערת, ומתחילה לעבור איבר איבר בפרצוף שלי - מה אנשים חושבים עליו (שזה בעצם אני חושבת עליו.....). אני מגעילה לאמא שלי ואחותי, באמת שאני לא מקנאה בהם אני זורקת להם משפטים שבאים לי ממקומות אפלים מבפנים, אני עושה פרצופים של שטן, ויורדת עליהם ומשפיטה אותם... נשבעת שאני לא מתכוונת... עדיין אין שקט, עדיין אני לחוצה, אני עדיין לא ישנה ולא רגועה.... אני עצבנית ומגעילה ואני לא מוצאת לי מקום שבו אני יכוה לשבת ולהירגע, ולקבל שקט, שלווה... אפילו לא בשינה. הילה, מה אני עושה??

האמת שלא כל כך ידעתי איך להגיב לכל מה שאת מתארת על אף ששהייתי בסרט הזה ותמיד חשבתי שאם אני יוכל נכון זה יפתור לי את הבעיה אבל תכלס בפועל זה קשקוש... כי הייתי חייבת להזין את עצמי רגשית כדי שהבעיה שלי תפתר ולהתרחק מהצרכים שלך זה העוול הכי גדול שאת יכולה לעשות לעצמך.. אני חושבת שצריך הרבה סבלנות ואנ מודעת לעובדה שאת יכולה להיגמר בינתיים אבל את תשמרי עלייך ...נכון?? לגבי מסגרת .. התכוונתי למקום שתהיי מחוייבת להגיע אליו כל יום.. למספר שעות .. להיות בו עם אנשים .. לא להישאר לבד.. מקום שיהיה בו תעסוקה ... זה גם יכול להיות בי"ס.. עבודה זמנית .. צבא.. על אף שאני לא בטוחה שהצבא היא מסגרת מתאימה אבל נעזוב את זה .. און כל דבר אחר שאת מרגישה שהיהיה טוב לך אפילו שצריך אומץ ונכונות לעשות את זה בלי כמעט לחשוב כי אין לך הרבה זמן לפי דעתי המצב שלך חמור מאוד אני חושבת שאת כל מה שסיפרת לי יהיה עלייך לפתוח בפני המטפלת שלך ולהמתקד איתה על הנושאים הלאה ואני חושבת שאת צריכה בכל דרך אפשרית לנסות להקדים את הפגישה עם הפסיכיאטרית להגיד לה שזה דחוף.. שאת תפגעי בעצמך ונראה לי שזה קצת יזיז את הענין שווה לנצל את זה ... אולי דרך פסיכיאטרית אחרת .. עם מי קבעת?.. עם זאת שנתתי לך?... כי היא מדהימה תבקשי ממנה אני בטוחה שהיא תבין ותקבל אותך מהר.. אני כבר לא זוכרת אם אמרתי לך או לא.. תעדכני אותי בכל אופן את חייבת טיפול עכשיו !!!!! ואולי הנסיעה שלך תעשה לך רק טוב.. נראה לי שזה זמן התפרקות טוב בשבילך והייתי ממליצה לך להקדיש אותו לניקוי ראש והנאה נטו.. ובקשר לחבר .. נראה לי שזה יכול להיות מאוד חיובי אבל אולי את לא בשלה לזה .. ואולי זה יכול להוציא אותך מהמצב הזה את לא תידעי עד שלא תנסי... אני לא ישתף איתך פעולה עם הייאוש .. אני בהחלט מאמינה בשינוי שלך ואני בטוחה שהמקומות האפלים האלה יום אחד יתמלאו באור .. באור שאת תמלאי אותם בו.. ואני מאמינה בזה כי כשאת כותבת אני מרגישה שיש לך המון כוח ואני מעריכה אותך מאוד על כך .. וזה יקרה את צריכה להיות סבלנית ובכוח תחשבי מה יעשה לך טוב ותעשי את זה .. אם יש לידך חנות של עידן חדש או כשאת מגיעה למרכז תקני לך אבל רוז קוורץ ואל תעזבי אותה היא תעזור לך המון בהתמודדות שלך אז מתוקה ויקרה עד מאוד תשמרי עלייך המון אהבה ושבוע טוב ורציתי לומר לך עוד משהו שאין שום קשר בין הפרעות אכילה למשקל .. כי זה יכול להיות בכל משקל .. ואת לא צריכה להיות אנורקטית כדי להיות במסגרת של אישפוז אבל את כן צריכה לבדוק עם עצמך אם זה באמת משהו שאת מוכנה אליו... הילה הילה

הילה אני רואה זאת לא מעידה שח פעם אחת אני כבר 3 ימים ככה אני פוחדת.. זה לוקח אותי... ואני נכנעת... דניאלה.. אולי אתפקח ואראה כי השד לא גדול.. אבל כרגע אני לא רואה זאת -אבל כשאראה אני אנצח אותו(המטרה שלי!) באהבה גדולה דניאלה.

אם את צריכה משהו את יכולה גם לדבר איתי אין לך מה לפחד.. המון אהבה ואני מחזקת אותך שבת שלום הילה

אני מאחלת לכולכן שתקדישו אותו לבנייה ולא להרס לשמחה ולא לעצב לאושר ולא לדיכאון לרוגע ולא לעצבנות לשובע ולא לרעב להנאה ולא להקאה לעיכול ולא לשלשול... לצחוק ולא לבכי לבריאות ולא לחולי! ואימרו אמן. (אמן!). לפחות תנסו!! ואני הולכת לישון... לילה טוףףףףףף!!!!!!! אלינור. (הילה - מחכה לך פרק ב'...ביי מתוקה!!)

תודה זה האיר את פניי תודה דניאלה

כל שנותר הוא... ליישם!

ani po be tiyul ve ani kol kach rotza lachzor! ani lo yechola yoter lihiyot po! taazru li, bevakasha ani lo yechola yoter!

אני מבינה שקשה לך אבל את תצטרכי למצוא דרך להעביר את הימים האלה כי אין לך הרבה אפשרויות כרגע עד שאת חוזרת.. ותנסי להקדים את הטיסה שלך אם את כל כך סובלת ... וכתבתי לך אתמול אני מקווה שקראת ... זה חשוב המון אהבה הילה

פישלתי, נפלתי ואני לא יכולה לקום.. דניאלה

אני מקווה שמחר תקומי מחוזקת .. שולחת לך חיבוקים חמים והמון אהבה אני מקווה שאת מצליחה לראות שמה שאת עושה לא עובד..... לילה טוב ..

לא חולה אני לא חולה אני לא חולה אני רוצה ל ה ק י א!!!

אני יודעת מה ההרגשה הזאת אני רוצה לכתוב לך שתנסי להחזיק את עצמך אני יודעת שזה קשה אבל תנסי אני יודעת את ההרגשה אני אחרי כמעט של שבוע וחצי לא אקאתי עכשיו זה חוזר לי ובגדול.. כל אוכל שאני מכניסה אני מקיאה אני מבקשת ממך תנסי אני יודעת שזה קשה.. חיבוק דניאלה

אני מקווה שלא הקאת .. אם הקאת תהיי סלחנית עם עצמך כי הנוקשות שלך והשפיטה שלך את עצמך רק מורידה לך עוד יותר את המורל .. לכן ממחר תמשיכי לאסוף את עצמך .. אמרי לעצמך לא נורא מחר יום חדש מחר זה יכול להיות אחרת ואם מחר זה לא ישתנה אני מאמינה שביום למחרת.. אבל הכי חשוב שלא תשפטי את עצמך על שום נפילה .. קל לדבר קשה ליישם אני יודעת אבל ברגע שתביני שזה רק עושה יותר גרוע את תניחי לזה להיות כמו שזה ויהיה לך יותר קל .. שיהיה לך לילה טוב.. המון אהבה וחיבוק ענקי הילה

יש לי הפרעות אכילה, אני יודעת את זה ולא עושה מאמצים להכחיש ואולי אני צריכה רק את האישור שלך לכך בשביל שאוכל להתחיל לטפל בזה. אני בת 30, 1.76 וכיום שוקלת 60 ק"ג ( מרגישה צורך עז לרדת 2 קילו) לפני כ4 שנים גיליתי את אימוני הכושר הגופני ואכילת אוכל בריא (ולא משמין), הורדתי באופן משמעותי (אולם בדרגה) את הפחמימות (שהיו חלק בלתי נפרד מהדיאטה היומית שלי וירדתי 6 קילו (הגעתי למשקל של 56 אך התאזנתי על 57.5) והתאהבתי בעצמי הרזה. אני עושה ספינינג ומתאמנת כ 4 פעמים בשבוע נוסף על עבודה יומית במשרד של 13 ש' ביום בממוצע. הבעיה שלי היא שבחצי שנה האחרונה (בה העלתי את הק"ג שלדעתי הם מיותרים) אני לא מפסיקה להתעסק באוכל והרבה יותר קשה לי לשמור. התפריט שלי מורכב מארוחת צהריים (אחרי 3 כוסות קפה ושתיה קלה) שאני אוכלת ב 13:00 הכוללת סלט ע-נ-ק (תירס גמבה עגבניה מלפפון ומלא חסה מתובל בשמן זית ולימון) 1 קופסת קוטג 3%', טונה בשמן, 2 פרוסות לחם קל וירקות מאודים (התוספת החמה, לפעמים אני אוכלת אורז אבל אז מוריגה את הלחם). בערב אני אוכלת יוגורט או קורנפלקס או פרי או מרק...(החטאים שלי הם נישנושים של בייגלך ועוגיות.... (באמת לא הרבה יחסית לאנשים נורמלים) באובססיה בלתי נשלטת שפעם הצלחתי להתנגד לה והיום לא... אני עושה זאת בעיקר בשעות הערב) אני חושבת אוכל כל הזמן, כמה לאכול, מתי לאכול, קוראת באתרי אינטרנט על מתכונים בריאים ודיאטטים.... ובינתיים לא מצליחה לרדת. אני יודעת שמה שאת בטח תגידי לי שמשקל הגוף שלי תקין לפי ה BMI (ואכן, אנשים אומרים לי שאני רזה) ואני לא מרגישה שמנה או משהו אבל אני מרגישה הרבה יותר בנוח במשקל הקודם שלי ואני מוצאת את עצמי מתעסקת ב"אם שמים לב שהשמנתי"...). אני לא יודעת מה לעשות, אני רוצה לחזור להיות רגילה, להינות מלקנות בגדים, ללכת בלי יסורי מצפון למסעדה.... להזמין קינוח בלי לדמיין אחרי שאני אוכלת איך הקינוח הזה גורם לי לתפוח...(אני גם הקאתי כמה פעמים, אבל ממש נדיר שהרגשתי שממש ממש הגזמתי ) אני רוצה לחזור ולהפסיק להתעסק באוכל, השמנה וכיו"ב... אני ממש רוצה, אני לא יודעת מה לעשות... אני מרגישה שאני מפסיקה לאהוב את עצמי וזה משפיע על כל כך הרבה תחומים בחיים שלי... ואני באמת רוצה לחזור לשמחת החיים הקודמת ולחיות בשלום עם עוד מעט קילוגרמים.... אנא המליצו לי ....

גימל יקרה .... כל מה שאת עושה מכפה על משהו את משיגה שליטה דרך זה השליטה והבקרה הנוקשה כעל כל מה שעובר דרכך .. את לא מוכנה לקבל שינויים .. ההתנהגות שלך מאוד משקפת את זה יותר מזה זה הופך להיות הפרעת אכילה כי את מתייחסת לזה באובססיביות .. זה מציק לך ולדעתי זה רחוק מלחשוב בריא . זה יותר משקף פחד מכשלון .. פחד לטעות .. זה נורא ברור דרך מה שאת מתארת .. וזה מצער אותי .. ותצטרכי לעבוד על זה כדי להשתחרר עם זה ויש מלא קבוצות שמלמדות כיצד לחיות את החיים האלה באיזון אין לך מנוח והרבה דברים אחרים מפריעים לך שלעניות דעתי את בכלל לא בדיאלוג איתם ואולי הם מושתקים כי זה מפחיד.. מפחיד לראות זה בולע אותך ואת לא בשליטה כביכול יש תחושה מאוד מושלית של השגיות בהתנהגות הספציפית הזאת שאת מתארת ואין שום קשר בין הפרעות אכילה למשקל .. על סמך מה שאמרת לי לגבי BMI בתור אחת שהייתה אנורקטית ובולמית יש עוד כמה איבחונים שנכנסים כאמת מידה למשקל.. נוזלים מסת שריר וכו' ללא ספק את גבולית ואת לדעתי מייצגת שתי קיצוניויות וזה יכול להחמיר אבל יחד עם זאת נשמע שאת עם היד על הדופק כי את מספרת שאת מאוד שולטת בזה אבל אני מכירה את זה ואני יודעת שברגעי משבר חריפים ממש זה ישלוט בך וזה יהיה מאוחר מידי ואת לא תידעי איך לצאת מזה לכן אני ממליצה לך לפנות לעזרה .. להבין מה קורה לך למה בחרת להכניס את הפרעת האכילה לחיים שלך במה היא משרתת אותך שאלות שחשוב לענות עליהן.. לא חסר שיטות טיפול את תהיי חייבת להיות מחוייבת לטיפול שלך ולדעת שזה תהליך ולעיתים לא קצר ויש אלטרנטיבי וקונבנציונאלי כאחד שיכולים ללכת נפלא ביחד ולדעת שלא תמיד נוגעים בזה ישירות ועדיף כי הבעיה היא למעשה רחוקה מלהיות קשורה באוכל .. אוכל שווה הזנה הזנה שווה אהבה אני הרבה אומרת את זה ואם זה היה איפושהו לא מאוזן .. לא נקי עם חסכים לא מעטים אז השיעור שלך הוא ללמוד מהי אהבה עצמית וזה שיעור לא קל... לאהוב את עצמך יותר רזה?? מנסיון שלי זה אף פעם לא באמת עובד אח"כ תמיד יהיה עוד חסך ואז מה יהיה?? משם הדרך לאנורקסיה או בולימיה או אכילה כפייתית או כל וויראציה שתבחרי מאוד קצרה .... נשמע שעברת המון עם עניין של דימוי עצמי ושזה כמעט משתמע מדבריך הזהות שלך ואני בטוחה שהזהות שלך היא הרבה יותר ממה שסיגלת לעצמך להאמין יש הרבה שיטות .. אני ישמח לדעת במה את מתעניינת ואני יפנה אותך בהתאם... ספרי לי קצת יותר... אבל ללא ספק את נמצאת בסוג של הפרעה ובחוסר איזון ואם תתפסי את זה אני לא רואה שום סיבה שזה לא ישתפר ואפילו יתאזן.. ואפילו תוכלי להינות כמו פעם אז בינתיים המון אהבה תעדכני אותי לגבי סוג הטיפול אני מכירה באופן אישי כמה מטפלים שעזרו לי המון ואני ישמח להפנות אותך אליהם במידה ואת רוצה הם אנשים נפלאים ממש תצייני גם אזור מגורים או שאין לך בעיה להגיע למרכז ובאיזה קופת חולים את .. לילה טוב נשתמע... הילה

הילה, מדהים כמה כשאני כותבת את השם שלך אני מצליחה לקחת ממנו קצת מהאישיות שלך. היא - לה... זה מה שהרגשתי ממך כשקראץי את המילים שלך הבוקר, המתייחסות בכל כך הרבה סבלנות, חמימות, שלווה, רוגע ובעיקר אהבה. זה הדהים אותי כמה אהבה את מסוגלת להעביר למישהי שאת לא מכירה... למישהי שכתבה כמה מילים לאתר... עוד אחת... אז ראשית דברי אני מבקשת להודות לך על הנוכחות שלך... כי לי זו היתה הפעם הראשונה שאני מביאה את עצמי (לא ממש את עצמי כי בחרתי שלא להזדהות) לכתוב על המצוקת ולשלוח.... אז תרשי לי עדיין לשמור עוד קצת על אנונימיות (למרות שאשמח לשמוע ממך באופן אישי, אם תרצי להעביר לי את המייל האישי שלך, אני לא יודעת אם את נוהגת לעשות כן), כיוון שאני די ירוקה בענין הזה. אז כן... נראה שבחרתי להכניס הפרעת אכילה לחיי, אני עוד לא יכולה למצוא את התשובה, אבל אין ספק שזה נועד ע"מ לתת לי את תחושת השליטה... לא לאבד גובה... אני יודעת שיש בי בפנים כל כך הרבה ועדיין אני לא מפסיקה להתעסק עם איך שאני נראית. אני באמת רוצה לאהוב את עצמי (ואני יודעת שיש מה לאהוב...) ושלא תביני לא נכון - אני גם אוהבת את עצמי, אני רוצה בעיקר להפסיק לעבוד כל כך קשה על החזות החיצונית שלי... אני רוצה לחזור ולהרגיש טוב עם עצמי ללא כל קשר למשקל... ואני רוצה הפסיק להתעסק באוכל

אני יהיה רק מאוחר בלילה אז אני כבר עכשיו שואלת מה שלומכן.. אני מקווה שהיום הזה יהיה טוב מקודמו.. תנסו לחשוב איך אתן הוכפות את המצוקה הזאת למשהו שאתן יכולות לגדול ממנו ויש מלא דרכים .. פשוט תחשבו אני בטוחה שתמצאו אז אני מאחלת לכן שיהיה יום נפלא..וטוב באמת המון אהבה נשתמע...

אני מצרפת כתבה .. תחשבו על זה... http://astrology.walla.co.il/?w=/3303/641343

באהבה .... http://www.leepelle.com/ חוץ מזה שגם האתר מעניין

בוקר טוב.... אמרת שאני צריכה להרגע.... אבל זה פשוט לא קל.... הלחץ הזה כבר מסתובב אצלי כמה זמן, זה לא עובר גם אם אני מעסיקה את עצמי וגם אם לא. אין לי מושג איזה החלטה לקבל, עוד מעט המטפלת שלי חוזרת מחו"ל, אחרי שבוע שלא ראיתי אותה ואני אתייעץ איתה מה לעשות, בכל אופן, לקום ולצאת מהבית זאת חתיכת החלטה עצבנית..... אם אני עוזבת את בי"הס אין לי לאן לחזור אם אני ארצה.... וזה מפחיד, בקרוב מאוד אני נוסעת לח"ול ואחרי הנסיעה אני יתחיל לחפש עבודה, הפחד שלי הוא שאני חוזרת מחו"ל ואני יהיה לבד בבית, כי אמא שלי וחבר שלה ממשיכים לשבועיים נופש משלהם, ככה ששבועיים אני לבד לגמרי... איזה פחד. כשאני לבד אני לא שולטת בעצמי... אני מתחילה לאכול כמו מטורפת.... אתמול באמת יצאתי להליכה, למרות שהיה קר ממש, הייתי חייבת לרוץ כדי לחמם את עצמי, בסוף חזרתי ונרדמתי כי הייתי מותשת מהיום הנוראי הזה.... את אומרת שאני צריכה להרגע, אבל עם כל הנסיונות, המחשבות ממשיכות לרוץ לי במוח...לא מצליחה להרגע. בינתיים שיהיה לך יום טוב אוהבת המווווווווון.... ש

תקשיבי .. נשמע לי מאוד נבון להתייעץ עם המטפלת .. אני פשוט חושבת שזאת החלטה רצינית לגבייך ולא נראה לי שזה נבון להחליט עליה דרך פורום דבר שני לגבי בי"ס אני יודעת מה אומרים צריך ללמוד וצריך לסיים אבל בתכלס בחיים האזרחים זה לא תמיד תופס ולא רק אני בטוחה שיום אחד את תרצי ללמוד וזה יהיה ממקום אחר וגם יהיה לך את הכוחות לזה אז מה שאני אומרת שאם זה שיקול שעומד מול הבריאות שלך אז אפילו לעזוב את בי"ס לגמרי זה מה שאני הייתי עושה ושדרך אגב עשיתי את זה כמעט תכלס לקאת הסוף לא הצלחתי ללמוד יש לי תעודה חלקית לגמרי שזה אומר בצמילים אחרות שאם אני רוצה אותה אני חייבת להשלים עוד שתי מקצועות ואני הייתי כל הזמן חולה אז עזבתי לעפמים צריך לדעת לעזוב וזה לא פגע בי במישור הזה של החיים אח"כ הפרעות אכילה פגעו בי הרבה יותר אני לא צריכה הוכחה ותעודה כדי לגרום לאנשים להבין שאני שווה או חכמה או מה שלא יהיה אם זה מה שאת רומזת לגבייך מבחינת התחשוות שלך ואולי האכזבות שיש לך סביב הנושא שאני יכולה לגמרי להבין אבל אני כן רוצה ללמוד ברצינות ואני מתכננת לעשות את זה בשלב יותר מאוחר ....לא הייתי מסוגלת בכלל ללמוד כשהייתי בתיכון אז כך שהכל אפשרי כי היום אני מרגישה שזה כן רלוונטי לגבי אז מה אם זה יהיה בגיל שלושים אבל אני לפחות חיה וזה המון .. וזה לא צריך להטריד אותך כי בתכלס בחיים האזרחיים קורות מלא הפתעות שאת לא תמיד מצפה להן וחולמת שהן יקרו ווואלה זה קורה .. וזה יכול להפתיע אותך גם לטובה באותה מידה כך שאני מספרת לך את זה כדי להבין שאחרי הכל יש דברים שלא תמיד צריך להיות סגורים עליהם מראש כי הכל יכול להשתנות ואני חושבת שהבריאות שלך בעדיפות ראשונה לכן אמרתי שנראה לי שאת יודעת מה לעשות ... לעבור ?... כן האמת שזה נשמע קיצוני אבל זה הכרחי במילא אין לך יותר מידי פעילות וכשאין פעילות זה הש"ד של המחלה כמו שאמרת אמא לא תהיה אז אני הולכת לזלול ולהקיא זה מה שאני הייתי אומרת ותכלס זה באמת מה שקרה כשהיא לא הייתה לא משנה שגם כשהיא הייתה היא בכלל לא ראתה כלום אבל נעזוב את זה ... אז פעילות... אני חושבת שההחלטה שלך צריכה להיות ממוקדת סביב פעילות בתוך מסגרת !!!! זה נראה לי הכי רלוונטי מכל ההתלבטות שלך וזה גם יועיל בלתפוס את הקצוות שלך ולהגיע לאיזון דרך זה .. מכל השנים האלה היו לי בסהכ רק שנתיים שהייתי בהם במסגרת ממש אחלה וזה הציל אותי במידה מסויימת זה לא פתר את הבעיה כי לא הייתי בשלה לזה אבל זה הרגיע את הסימפטומים ואני חושבת שכדי לטפל בזה את חייבת להיות במסגרת גם אם זה מאוד מפחיד ואני יכולה להבין את זה כי את צעירה ואת לא יודעת מה יהיה אבל תכלס לתיפוסים מסויימים זה מפחיד בכל גיל אני עוד פחות משנה וחצי בת שלושים ויש המון דברים שאני פוחדת לעשות את לא יודעת כמה ומה שאני מנסה לומר שקשה לזוז מהחממה שלי הרבה פעמים גם אם אני יודעת שהיא לא טובה לי ואז אני מבינה שאני חייבת לעשות משהו אחר .. אני מעכלת את העניין ורק אחרי שעיכלתי וירטואלית את הידיעה שאני חייבת לעבור שינוי הייתי מסוגלת לעשות אותו וזה דרש ממני להכיר את השינוי שאני הולכת לעבור מזוויות יותר ישירות .. מה זה אומר?? פשוט להתחיל לחפש.. לראות מקומות .. לדבר עם אנשים .. להתחיל לעשות עם העשייה הרבה דברים יתבהרו לך .. עכשיו את רחוקה מלעשות אז הכל בגדר בועה לא ממומשת .. נורא קשה במצב הזה להירגע כשאת לא יודעת שום דבר.. אני ממליצה לך לעבוד על זה עכשיו כעל נושא עיקרי עם המטפלת שלך ולבדוק ברצינות את האפשרויות שעומדות בפניך ואז להחליט כשאת יודעת בדיוק לקראת מה את הולכת זה גם יקל עלייך ואני מוכנה לעזור לך בחיפוש עכשיו תחשבי ברצינות מה את אוהבת ומה את היית רוצה לעשות קודם כל לפני כל החלטה זה מה שאת צריכה לעשות כי במסגרת שתהייי בה אם לא תרגישי בה טוב חבל על הזמן מראש .. לכן את צריכה להקדיש לזה ממש מחשבה מה את אוהבת?. אל תחשבי על זה שזה לא אפשרי.. כי זה סתם יעצור אותך .. תחשבי ברצינות ואני ישמח להפנות אותך אולי אני מכירה כל מיני מקומות פה במרכז שיכולים להתאים לך מבחינה כלכלית שזה לא המון אם יש בעיה את יכולה לקבל בביטוח לאומי קצבת נכות אני יודעת שזה לא מנחם אבל זה יעזור לך וזה מגיע לך את צריכה להביא אישורים והם אמורים לתת לך .. גם רטרו לכל הזמן שלא ביקשת. את צריכה לספר הכל .. להביא אישור גם מפסיכיאטר וגם מפסיכולוג ואם אין לך אפשרות כספית זה בהחלט משהו שאת חייבת לשקול שכן ההורים שלך שילמו על זה יפה מאוד כל החיים שלהם כך שזה לא התנדבותי העזרה הזאת .. היא מגיעה לך ושילמו עליה הרבה ... ואני בכוונה אומרת את זה כי אני יודעת שזאת ההרגשה שכאילו את מנצלת את המדינה וכשהייתי בבית חולים אני זוכרת שממש רבתי על זה כי לא רציתי ולא היה לי נעים בכלל ותכלס זה מה שאמרו לי "ההורים שלך שילמו על זה הרבה כסף".... גם אני שילמתי על זה שבע שנים ועדיין משלמת בלי שום קשר ובשביל זה יש לך ביטוח אז אף אחד לא חייב לדעת אם זה גורם לך להרגיש לא בנוח אבל זאת עזרה! אז אני לא יודעת אם אמרו לך אבל תדעי שזה מגיע לך ואף אחד לא צריך לדעת.. וזה גם יכול להיות לגמרי זמני את לא צריכה את זה לכל החיים זה לא כמו זכיזופרניה ברגע שאת משתפרת את אומרת ואז אין טעם לקחת את הקיצבה כי בתכלס את יכולה להרוויח הרבה יותר אבל נראה לי שעכשיו זה מתאים כי את גם יכולה לשלב נגיד ארבע שעות ביום ואז את גם לא תרגישי יותר מידי חנוקה וזה יהיה הדרגתי ויש לך את הקיצבה כך שגם העבודה וגם הקצבה באופן זמני יכולים לתרום לך המון ואז את יכולה גם לטפל בעצמך .. תחשבי על זה ! אז בהצלחה המון אהבה ויום טוב הילה ולצבא שלא תעיזי להתגייס במצב הזה כי את פשוט תשלמי מחיר כבד והייתי מוותרת עליו מראש וגם לזה אין לך מה לדאוג אף אחד לא שאל אותי כל השנים האלה מה עשיתי בצבא אלא אם כן את מאוד אנליטית ומאוד שכלתנית מה שלא נראה לי ולא בגלל שזה אומר שאת טיפשה אלא שנראה לי שאת עובדת יותר עם הרגש וסביר להניח שיתאימו לך מקצועות מאוד מסויימים שלא תהיה להם בהכרח נגיעה לעבר שלך אני מדברת על עבודות של המדינה שנראות לי לגמרי קרות וריקות מתוכן סליחה שאני מגדירה את זה כך.. אבל זה לא צריך להטריד אותך שכן מעל הכל הבריאות שלך היא במקום הראשון ונראה לי שזה באמת הסתבך .. אז ההחלטה צריכה להיות סביב מסגרת .. לא סתם מסגרת מסגרת שתהיה לך טוב בה .... אם זה לא יעבוד יכול להיות שתצטרכי להתאשפז

hi ani be angliya ve ani lo matzlcha lahafoch et ha safa le ivrit! ani hoshevet she ani anorektit. ani shokelet 47 kg o pachot. ma laasot? nimas li kvar lifamm nira li she etabed. paam nisiti ve afilu ani lo yodaat im ratzit et ze o lo. an od kama yamim hozret la aretz ve ani mamash mefachedet mi tipul. yesh lahem hamlatzot bishvili?

ניסית להתאבד? מה עשית? אם היית רוצה למות אני חושבת שהיית מתה ממזמן.. נכון? אנורקסיה היא שנאה עצמית.. גם בולימיה .. גם אכילה כפייתית .. הכל אותו חרא מה לעשות ? רק טיפול.. הרבה הבנה הרבה סלחנות לעצמך.. להבין קודם כל שאת בבעיה ובבעיה הזאת אפשר לטפל ואפשר גם לחיות בלעדיה זה רק עניין של כוונה והתנסות ממושכת בדרך להחלמה .. זה אכן אפשרי! כשתגיעי לארץ תיפני אלי ואני יפנה אותך לגורמים המתאימים ואת תופתעי לגלות שזה לא מאיים אם האנשים שאת הולכת אליהם אכן אמפטיים מבינים ויודעים גם כיצד להוביל אותך.. אני כן צריכה לדעת יותר עלייך .. האם השתמשת בתרופות .. היית בטיפול וכדומה.. מה קרה איך זה התחיל ואני חושבת שאני בהחלט יכולה לנסות לכוון אותך אבל אני צריכה עוד פרטים עליך...ואת יכולה לכתוב לי גם באנגלית אני לגמרי יודעת אם זה יותר קל לך.. את יכולה גם בספרדית וגם בפורטוגזית איך שתבחרי(חחח).. אז אני מחכה לשמוע ממך ואני שמחה שאת מגיעה כי בארץ יש טיפולים ממש טובים בינתיים תשתדלי להעביר את הזמן שלך בנעימים תנסי לחשוב מה יעשה לך טוב... מה באמת יעשה לך טוב ופשוט תגרמי את זה לעצמך.. תהפכי את הקושי הזה למשהו שתוכלי לצמוח ממנו.. אולי תכתבי.. אולי סתם קשקשי על דף.. מוסיקה אני כל הזמן אומרת על הדברים האלה כי פשוט לעשות אותם לא צריך בשביל זה כסף ותכלס הם מועילים במצבים של מצוקה .. אז המון אהבה ואני מקווה שתחזרי לכתוב.. אני ישמח לשתף פעולה בהכוונה שלך לילה טוב הילה

הגעתי לאיכילוב היום בבוקר כול ימאושרת בתקווה שהולכים לעזור לי לצאת מהסיוט האינסופי הזה לקחתי תתיק שלי וחיכיתי בתור לרופא (שכרגיל איחר) בזמן ההמתנה /שלי הייתי שם אישה אחת עם מעיל ענק קצת מלאה והיו עוד מלא אנשים בביה"ח שהיו במסדרון פתאום האישה הזאת שואלת אותי:"מה מעשיך פה מה את אנורקסית"????אתם קולטים?!!!!!!הייתי בשוק והחלפתי צבעים אמרתי לה שזה ממש לא ענינה מה אני עושה פה ושהיא בהחלט חצופה אחד מהזה חמוד התחיל לצרוח עליה ממש מותק,איזה אנשים מגעילים אלוהים!!!! אחרי שהרופא בא (ד"ר ויסמן) הוא קרא לי טרק דלת ואמר: "טוב מאיה זהו נישבר לי אני לא מוכן לקחת תסיכון עליך את יכולה למות כול יום ואני לא מוכן לקחת תסיכון הזה על עצמי כנירא של תישארי פה הסברתי לו שאני עומדת יפה מוד בתפריט שהוא נתן לי והוא עדיין ענה בעצבים וסירב אפילו להקשיב לי הוא חושב כניראה שישר מהתנהגות אנורקטית עוברים לאכול וופרים בברגר קינג ממש מטומטם הייתי ככ עצובה ואז הוא קרא לאחות האחראית לסגור תתיק שלי יהודית ממש נחמדה היא חייכה והבינה אותי כ"כ פתאום ד"ר ויסמן אמר את יודעת מה מאיה? יש לך 2 אפשרויות הוא לבוא לפה אבל כול יום לא אכפת לי כול יום להישקל אצל יהודית ומעקב שאת באמת אוכלת לפי התפריט ואת עדיין חייה(חתיכת חוצפן) או שאת פשוט ניפרדת מאיתנו וטסה לאישפוז!!!!! כן חמודה שלי מה את בוחרת? כול יבמתח ועצבים החלטתי באופציה הראשונה והבטחתי לעמוד בתפריט(מה שעשיתי עד עכשיו בצורה יפה מאוד) הוא אמר לי תגידי מאיה מי הרופא שלך? וכתב מכתב לרופא שלי שאני סובלת מה"א קשות ויכולה למות כול יום והוא לא לוקח עלי תסיכון הוא נתן לי הפניה דחופה לאיכילוב למכון הגסטרו לעשות בדיקה של קלוריות מישהי בכלל שמעה על הבדיקה הזו אוף איזה יום מסריח אלוהים הוא באמת הוציא לי תחשק להיות במקום הזה איזה יחס משפיל איזה יום נוראי עצוב לי לבד לי וקררר ללייייייי מישהי?

איזה חוצפה..... באמת שמישהו צריך להטיס את הרופא הזה רחוק מכאן.... וואו, אני בשוק! אבל שזה לא מה שישבור אותך, את יודעת שאת עומדת יפה בתפריט ומתקדמת, ואת לא צריכה שום רופא שיאשר לך את זה... אידיוט. מזל שיש את יהודית......

ד"ר ויסמן דואג לך.. ואולי פשוט תגיעי כל יום .. ונראה מה יהיה ??.. הכי פשוט לא? אולי הוא פשוט מנסה לאזן אותך ....חשבת על זה ?... אולי הוא יודע מה הוא עושה .. אני מכירה אותו והוא לא כמו שאת מתארת והוא לא רוצה שתמותי מהפרעות אכילה זה מאוד פשוט ואמוד רציני ואם את מסרבת ואם זה לא עובד כמו שהוא רוצה אז יכולה להיות לך בעיה אבל זה רק מפני שבאת לקבל טיפול ואין הנחות את חייבת להקשיב לו כי אחרת חבל על הזמן הוא מאוד תוקפני כשלא מקשיבים לו וזה לא מפני שהוא חרא כי גם הכרתי אותו במצבים שוא היה מאוד אמפטי אלי אבל בתכלס הוא לא יכל לשתף פעולה עם החוסר יכולת שלי לאכול .... אולי משהו לא בסדר והדרך לעקוב אחרי זה הוא באמת שתגיעי כל יום לשקילה.. דבר שני תעשי את בדיקת הקלוריות היא חשובה אפשר לעלות על הרבה בעיות דרך הבדיקה הזאת .. לראות כמה הגוף שלך סופג ואולי מה שאת אוכלת לא מספיק .. ואף אחד לא אמר לך שאת צריכה לעוף זאת פרשנות שלך.. אבל כן צריך לשים לך גבולות כפי שכמדומני גם רצית... לא?... בדיקת גסטרו בממצב שלך חובה .. לכי תעשי אותה אין מה לחשוב.... אז קחי את הכל בפרופורציות זה לטובתך .. לא יעיפו אותך אבל את צריכה לקחת את הטיפול שלך ברצינות ולא נראה לי שיש מקום לאיטיות כי אחרת לא תהיי אז אני מבינה שקשה לך אבל תביני גם אותו.. זה לטובתך... המון אהבה וחיבוק ענקי לילה טוב הילה

הילה.... קודם כל מה שלומך? אני מקווה שהכל בסדר אצלך.... תישמעי מה קרה..... הכל התפוצץ, זהו זה. כאילו זה היה עד עכשיו בהולד... עכשיו זה התפוצץ. היום הלכתי לביה"ס. דיברתי עם הצוות (ששאל איפה הייתי בשבועות האחרונים) שאלתי אותם למה יש לי לבוא לבי"ה-כי מכל המקצועות כבר עפתי אני לומדת בממוצע שעתיים ביום מתוך 7 שעות! אין לי טעם לבוא לביה"ס ולשבת במחששה 5 שעות, אין לי אפשרות ללכת הביתה הבי"ס שלי נמצא במרחק של חצי שעה מהבית שלי - וכמו שאמרתי אני גרה בחור שאין לי אוטובוסים לשם, ואין לי דרך לנסוע הביתה. אז ככה שאין לי למה לבוא לביה"ס. עשו סיפור החליטו להתקשר לאמא שלי, הרי גם לה אין מה לעשות שהמערכת שלי ריקה משעות ואין לי למה לבוא לבי"ס גם אם אני ממש רוצה-הרי כל החברים שלי לומדים. אמרתי לאמא שאני חושבת לעבור למרכז. היא הסכימה איתי על זה שאסור לי לשבת בבית בחיבוק ידיים ולהיכנס לדיכאונות, אבל כניראה שהיא לא רוצה שאני אצא מהבית-בכל זאת אני הבת שלה. משם התגלגל הכל, אין לי אפשרות-אין לי מה לעשות. אמא שלי נכנסה להיסטריה כי לא עניתי לה לפלאפון (כי הקאתי אחרי הרבה זמן שלא הקאתי) היא התקשרה לאחותי שבצבא-שתחפש אותי גם, ולאחותי שנמצאת בחו"ל-כל הבית טלפונים, ואני מקיאה....... בסוף עניתי לה והיא התעקשה להגיע להסדר עם בי"ס - דבר בלתי אפשרי, זאת עובדה. אף אחד לא ישנה את המערכת לכבודי, אף אחד לא יכניס אותי למקצועות שיצאתי מהם כבר לפני שנה וחצי, אף אחד לא יהפוך עולמות לכבוד תלמידת י"ב שעומדת לסיים בי"ה עוד 3 חודשים, אבל 3 חודשים זה נצח בישבילי. אני מבולבלת, אמא שלי מתה להגיע להסדר עם בי"ס אבל אני מתה לעוף מהבית, מהחור הזה, אחותי הציעב לי לעבור לגור איתה בחו"ל - שאני יעבוד איתה, דבר בלתי אפשרי כי אני צריכה לעבור את הטיפול הזה, לטפל בעצמי כמה שיותר מהר, לפני הצבא, אחותי השנייה אומרת לי לא להקשיב ולעוף מהבית, אבל אמא מתעקשת. אני עובדת עצות, כמה שאני רוצה לעוף מפה, אני בקושי יוצאת כי אני מגעילה את עצמי, אני מרגישה כל כך שמנה ודוחה. אז לאן אני אצא ככה??? אני מתה עכשיו לצאת החוצה ולרוץ, לרוץ כמה שיותר, להתעייף ולישון סוף סוף. אני רוצה לישון ולא לחלום חלומות על המציאות. לא לחלום על אוכל, לא לחלום על החרא הזה.... אני רוצה שקט. כל כך הרבה מחשבות עוברות לי בראש, כל כך הרבה רעש, ממש רעש, לא משנה איפה, עם מי, מתי, כמה ולמה אין לי דקה של שקט, של שלווה, אני מתפוצצת, אני מרגישה שמשהו רץ לי בכל הגוף, כאילו העור שלי הולך להתפקע, והדבר הזה יפוצץ אותי... כל כך הרבה לחץ כל כך הרבה מחשבות - המוח שלי לא נח, אני רוצה לכבות אותו, די שיפסיק לחשוב, שיפסיק לראות, שיגמרו הדיכאונות. חושך, רעש.... אני משתגעת. שום דבר לא בסדר, שום דבר לא טוב, לאן אני יגיע? מה יהיה איתי? אני לא יודעת מה לעשות והפתרון לא נראה באופק..... מה לעשות??????.

תירגעי .. לא נראה לי שיש לי תשובה מעשית בשבילך.. אבל נראה לי שאת במתח נוראי והכי טוב שתמצאי דרך להירגע בכל דרך שתבחרי רצוי לא הקאות.. וכשתירגעי את תדעי מה לעשות נראה לי שאת יודעת מה התשובה הכי נכונה והטובה ביותר עבורך אבל את מבולבלת אז אני באמת ממליצה לך לעזוב עכשיו ולהירגע תאמיני לי זה יסתדר... פשוט לנקות את הראש.. זה לא זמן להחליט.. ואז עם הרגיעה את כבר תידעי.... בלי לחץ .. הלחץ רק מרחיק אותך מהתשובה אז מן הסתם זה לא יעיל תחכי עוד שבוע ונראה מה ילד יום.... המון אהבה חיבוק לילה טוב הילה

מוסיקה... הליכה .. כתיבה ... קשקושים בלי צורה על נייר ריק.. תה חם .. סרט בטלוויזיה ללכת לישון אל תרוצי כי את לא תירדמי זה ממריץ את הדם וזה בערך כמו שתי כוסות קפה את לא תצליחי להירדם....חבל... המון אהבה וחיבוק

שנגמרו לי הכוחות ואפשר להגיד שאני מתה...

להגיד שאת מתה???? אבל תכלס זה לא פותר כלום.... חיבוק ענקי... :-) לילה טוב הילה

בימים האחרונים הייתי שקועה קצת בתוך עצמי....חשבתי על דברים. קשה לי לוותר על המחלה כי היא המקום היחידי בו אני מרשה לעצמי להתפרק, להיות לא אחראית, לא שקולה, לא בוגרת. פתאום הבנתי שבוער בתוכי דחף חזק להתנהג כמו ילדה...דחף שהדחקתי במשך כל שנות ילדותי. בתור ילדה תמיד התנהגתי כמו "אמא קטנה" ועכשיו שאני כבר בוגרת והציפיות הן בהתאם אני לא יכולה לבטא את הדחף הזה אלא בהפרעת אכילה שלי. אז עכשיו אני מנסה לשנות את ההתנהגות שלי. לפעול לפי הרצונות שלי ולא לפי הרצונות של הסביבה. לפני יומיים יצאתי עם חברות וחזרתי מאוחר. לא התקשרתי לאמא להגיד לה איפה אני.נהניתי ולא חשבתי כל רגע מה היא הייתה אומרת. פעלתי לפי דחפים שלי וניסיתי לא לתת להיגיון להשתלט. אני מרגישה כאילו אני מחפשת את עצמי. את האני האמיתית ולא את מה שאני אמורה להיות, מה שמצפים ממני להיות. אולי אני מקווה שאם אני אמצא דרכים אחרות לבטא את הצד הלא שקול, הלא תמיד אחראי ובוגר שלי, אני אוכל להרפות מהמחלה. מנסה להסתמך יותר על עצמי, פחות על הסביבה. לפני כמה ימים ישבתי בחדר. בדרך כלל אמא שלי מתקשרת כל שעה כדי לבדוק איפה אני ומה איתי. אני כבר באופן לא מודע מסתכלת על השעון כל כמה דקות לראות אם אולי היא התקשרה ולא שמעתי ואז אצטרך לחזור אליה אחרת היא תדאג. באותו יום היא לא התקשרה. עברה שעה, שעתיים,ארבע שעות. פתאום הבנתי משהו. ברמה הטכנית היא פשוט לא התקשרה, אבל בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שבסוף היום יש לי רק אותי. אמא לא תהיי לצידי לנצח ועליי להתחיל לבנות חיים עצמאיים. לדאוג לעצמי. הבנתי שעד עכשיו הייתי מאוד פסיבית בכל מה שקשור להבראה שלי כי לא באמת היה לי אכפת מעצמי. הרגשתי שאלה לא ממש החיים שלי, שאני חיה בשביל אחרים ולכן אין זה משנה אם אני אלמד משהו, אם אני אהיה מישהו, אם אני אחיה או אמות. אני רק כלי בידי הסביבה. אני אוכל להבריא רק אם ארצה זאת בשביל עצמי. וכדי שארצה בכך אני צריכה לרצות את החיים שלי.לרצות לחיות בשבילי ולא בשביל הסביבה. אז עכשיו אני מנסה לחפש מה אני אוהבת ואיפה אני פועלת לפי רצונות של אחרים במקום של עצמי. אני לא יודעת אם זה יעבוד,אבל אני מנסה. אני אומרת את המשפט הבא מאוד בזהירות: אני יכולה לראות שאני מתקדמת לקראת משהו יותר טוב, גם אם בצעדים מאוד קטנים.

מקסימונת .. אין לי הרבה מה להוסיף אמרת דברים כל כך נכונים כל כך אמיתיים וזה נשמע האמת לאמיתה באופן החלקי אני בטוחה שיש עוד דברים שטרם נתת את הדעת עליהם אבל זה גם עניין של מוכנות ושוב מעל הכל תהליך וזה יקרה לך ... ולדעתי את בדרך.. עם כל הכאב .. אני בטוחה שזה יקרה לך עם הרבה סבלנות וסלחנות כלפי עצמך .. אני מלאת הערכה על כל מה שאת אומרת .. ואני מחזקת אותך זה נפלא להבין את כל מה שאת מספרת משם ינבע השינוי שלך וגם הוא עניין של זמן ויום אחד זה יקרה ואת לא תביני מי את מרוב שהשתנית והאמת שגם לי זה קרה .. בדיעבד לאחור לא חלמתי שזה יקרה .. הייתי מלאת הבנות אבל לא השתניתי עד שפתאום זה קרה וזה יקרה גם לך המון אהבה הילה

הילה נשברתי היום אחרי שבוע שאני לא מקיאה נשברתי וזהו לא יכולה יותר זה נתן לי את הסיפוק אבל אח"כ שנאתי את עצמי כי אני לא יכולה לשלוט בזה אפילו לא ניסיתי לצאת מהבית.. אני לא מאמינה עליי איך זה שלט בי הרצון הזה.. הילה ניסיתי לא הצלחתי אוהבת דניאלה עזרי לי בבקשה אני לא יכולה יותר אני צועקת לעזרה אבל נמאס לי לילחם לשוא באמת אני לא יכולה יותר נמאס לי!!! דניאלה

האמת שגם לי נמאס... חחחחח תקשיבי את מתחייבת מחר.. עזבי את היום ...להמשיך כאילו כלום לא קרה .. יש ימים כאלה .. אולי אפילו הרבה ימים .. אני מכירה את ההרגשה .. אני מצטערת שזה מה שקורה לך אבל אני עדיין חושבת שהנ"ל רחוק מלהיות סיבה להרים ידיים אולי תלכי לאיכילוב.. זה בלי תשלום...? מה את אומרת?? אני בטוחה שהיה לך מאוד קשה אם החלטת שאת לא יוצאת מהבית בבולימיה אני זוכרת שבמצבים האלה נכנסתי הביתה נעלתי את הדלת והתחלתי במסע הטירוף שלי .. לא הצלחתי לסיים הכל אבל הקאתי כל שתי שניות ואני זוכרת שמה שזה עשה לי בגדול הוא שלא הרגשתי כלום .. לא הרגשתי מה כאב לי אחכ התקפלתי מכאב פיזי ונפשי אבל עדיין הייתי רחוקה מלהבין מה קורה לי וזה היה רע.. הרגשתי טוב כי באמת לא הרגשתי כלום .. לא ידעתי שהעובדה שנאנסתי כרסמה בי כל כך חזק.. לא ידעתי שהעובדה שמעולם לא הבינו אותי וכינו אותי בכל מיני הגדרות למעשה שברה את כל הזהות שלי .. לא ידעתי שהאטימות של ההורים שלי איבנה את כל השמחה שבדמי .. פשוט לא ידעתי עד שיום אחד זה התבהר לי .. היום הזה היה הכאב הכי גדול שלי והשחרור הכי גדול שלי... אולי גם את לא באמת רוצה להרגיש את מה שמלכתחילה זכותך להרגיש.. אולי אם תרגישי את תרצי למות .. אולי אם תרגישי את תזכי בחיים שלך מחדש.. אני מזמינה אותך לקרוא את הסיפור האישי שלי באתר http://www.hilauriel.com תמשיכי הלאה אל תתני לזה לגמור אותך זה תלוי בך .. חיבוק ענקי המון אהבה הילה

הילה מה הכוונה שכתבת לכי לאיכילוב לכאורה לטיפול??? אי סיכוי אני לא יכולה זה מפחיד אותי ואני יודעת אם אכנס לטיפול יאשפזו אותי אני פוחדת ממחטים בבדיקת דם שביקשו התחלתי לבכות ולרעוד וגם דם לא יצא לי בקושי.. אוף נמאס לי כבר מהכל!! אוהבת דניאלה

מלא שמחה ואהבה .....

חיבוק....

יותר טוב קמעה... אך לא בשיפור ניכר. תודה לך הילה בעלת ההילה והאנרגיות החיוביות.

אימי חולת דיאליזה מזה 9 שנים. לאחרונה התגלתה אצלה גם בעיה בכבד והיא זקוקה להשתלה כפולה. בשנים האחרונות חלה התדרדרות קשה במשקל והיא סובלת מהפרעות אכילה ומתת תזונה חמורה.אישפזנו אותה בביהח מאיר ובבילינסון אך גם שם לא גילו את הסיבה מדוע היא לא אוכלת. היא טוענת כי כל מה שהיא אוכלת נתקע לה ולא יורד לה בגרון. בבית החולים לא גילו את הסיבה. היא מקיאה המון ולא יודעים למה. השאלה היא מה לעשות לדעתי מדובר גם בתופעה פסיכולוגית. אם יש לך המלצה כלשהי על פסיכולוג/פסיכיאטר פרטי המומחה בתחום? עדיף מאזור השרון ושל קופח כללית אבל גם אחר יתקבל בברכה.

הבעיה הזאת נובעת מכעסים מודחקים של שנים .. בביטוי השלילי זאת התוצאה .. וזה כמובן הכל הולך ביחד .. כל התופעות שתיארת קשורות בחוסר היכולת שלה להכיל.. הכל מופנה כלפי פנים והיא לא מנהלת דיאלוג עם זה באופן שטוב לה .. היום זה בא לידי ביטוי בגוף.. אבל שיהיה ברור זה לא התחיל משם.. אני ממליצה על קינסיולוגיה מוח אחד.. כי זה בוודאות הדבר היחידי שיוכל לעזור לה אפילו לא הומאופתיה שבדכ אני ממליצה .. ובטח שלא פסיכולוג את כדי כך אני מתיימרת להגיד .. אני יודעת שזה הקלף שלה לריפוי! הקינסיולוגיה חודרת למקום העמוק ושם עושה את השחרור זה הגדולה של השיטה הזאת.. זה תהליך בעיקרון ביוכימי בעוצמה של זה ובאפקט של זה .ולכן השינוי אחכ הוא משמעותי.. היא פשוט תהיה אדם אחר.. . ויותר נקי .. יותר חופשי .. יותר מסוגל להכיל .. לתת .. לקבל .. פשוט להיות ללא כל הצרות שהתווספו לה זה תלוי בה מה היא תעשה עם זה .. כי היא לא נלחמת.. היא נותנת לזה לאכול את עצמה ההתנסות חייבת להיות ממושכת עד שנתיים שלוש מינימום כדי לפתור את שורש הבעיה וזה נעשה באופן פרטי.. אני לא מאמינה שיש את זה דרך קופת חולים .. אבל אני יכולה להבטיח שהיא תוכל לחזור לתפקד כמעט ללא הפרעות ואני אומרת כמעט כי אינני יודעת מהי חומרת המצב שלה .. אבל אני יודעת שזה עובד גם במקרים של סרטן וטרשת נפוצה ..בכל מקרה זה עובד ובכל מקרה זה מאפשר לחיות את החיים האלה כמעט ללא הפרעות מיותרות ואני אומרת כמעט אחרי הכל זה תהליך ואני לא יודעת כמה היא מוכנה להשקיע אבל זה גם יכול להיות מוחלט .. בלי בעיה בכלל זה תלוי בה...!מעבר לזה שזה גם עניין של קארמה אבל בזה אני לא מתעסקת.. אני רק יכולה לומר שהיא חייבת לעבור את זה למען ההתפתחות שלה חייבת!!!היא יכולה למות מזה .. לא אם היא תטפל בזה.. זה יאריך לה את החיים משמעותי... וצריך לעזור לה! הייתי אומרת שזה עובד על הכל ... כי אני יצאתי מהפרעות אכילה בזכות זה .. אחרי טיפול ממושך של הרבה שיטות שום דבר לא עזר רק זה .. מה שאתה מעלה קשור ולא קשור אבל זה עמוק מאוד.. וזה ללא ספק נפשי וטמון עמוק בעבר שלה.. מישהי שמטפלת בכירה בכפר סבא שמה מאירה .. 09-7474210 המון בהצלחה .. לא הייתי חושבת פעמיים אחרי כל מה שתיארת .. ולגבי איך זה פועל מה זה עושה .. אני בדכ מספרת אבל אני מעדיפה שמאירה תעשה את זה .. כי היא המומחית .. לטפל בזה מהר!!!!... קשה לי לענות כי אני מרגישה שיש עוד דברים שקשורים לעניין שהיא מסתירה ושאתה אפילו לא יודע מזה .. אתה מודאג מהצד אבל בדכ זה ביטוי להלקאה עצמית .. הענשה עצמית .. וכבד מאוד קשור באהבה ובכעס מודחק ורגשות בלתי מעוכלים ואני בטוחה שהיא גם לא יותר מידי מדברת זה הולך ביחד.. או נדקפת זעם פתאומי מעבר לזה אני ישמח לדבר איתה במידה והיא תרצה יותר פרטים או בכלל לדבר.. השיטה הזאת חשובה ביותר לפני הכל.. ואתה השתדל לא לקחת על עצמך יותר מידי.. מסור לה את ההודעה .. אני מאוד מקווה שהיא תשתף פעולה כי זה משהו שיכול להציל אותה.. המון אהבה יום טוב הילה

כשטופלתי בזמנו בשיטת מוח אחד..ולא חלה כל התקדמות, ואף רגרסיה(נסיגה) תיחקרנו את הגוף אם הטיפול בקינסולוגיה יעיל לבעייתי העמוקה בנקודת הזמן ההיא(לפני חצי שנה) והלאוו היה מוחלט וודאי. כך שלפני התחלת טיפול, מן הראוי לבדוק את רמת יעילותו למטופל הספציפי ולנקודת הזמן הנוכחית. שאם לא כן הטיפול יהא עקר מרישא ועד סיפא. והיאוש יגבר ללא כל תכלית. המתוסכלת המשכלת והמשוקללת(מורכבת)

שלום הילה! אני סובלת מאנורקסיה נרבוזה כבר 4 שנים כאשר כבר שנה בערך אני בתת משקל קל ביותר 2 קילו . עברתי סדרות טיפולים פסיכולוגיים שלא עזרו רק ביזבזו כסף שלא היה לי . הבעיה שוב מתעוררת עם כל גרם של עלייה במשקל אני נסחפת לטירוף והתפרצויות זעם וחוסר תיפקוד כי אני בודקת את גופי שוב ושוב בראי . מה לעשות כדי להתרומם מעל תק' כאלה ? כבר הגעתי למסקנה שהמחלה לא תעזוב אותי והאמת אני עדיין מתקשה לוותר עליה לגמרי אודה על עזרתך

השאלה שלי כמה זמן הטיפול ארך..?? כי שיהיה ברור זה לא טיפול של שנה וגם לא של שלוש.. הייתי אומרת של מינימום עשר שנים ואני בכוונה אומרת את זה כי אני יודעת מה זה טיפול ומה זה אומר.. אני כן מסכימה עם זה שהטיפול צריך להיות קולע.. כימיה בינך לבין המטפל/ת.. אל תפסלי טיפול.. לעיתים מתעוררים כל מיני דברים בטיפול .. לעיתים זה מרגיש כאילו כלום ...לעיתים זה הפוך.. אבל בהפרעות אכילה אני יודעת שהמסגרת הזאת חשובה מאוד.. כי בלעדיה את תמשיכי לעשות שטויות או שאני טועה .. אני פשוט מדברת מהנסיון של עצמי. אבל רק אחרי כמה שנים את תראי את ההבדל.. וזה אני אומרת לך אחרי תהליך ממושך שאני עברתי עם הדבר הזה מעבר לזה שיש דברים אחרים שאת יכולה לשלב .. הומאופטיה דיקור קינסיולוגיה.. ג'הארה(טיפול במים) ברמה האלטרנטיבית השיטות האלה חזקות מאוד ומאוד יכולות לסייע לך במידה ואת רוצה עוד מענה ... עוד שאלה את מרגישה שאת רוצה לצאת מזה ?? באמת ?? זה מאוד חשוב כי לעיתים זה כל כך מפחיד שכל טיפול הופך להיות מאיים ולא בדיוק רואים אם הוא מצליח או לא במצב הזה איפה את נמצאת מהבחינה הזאת?? אני מבינה שאת לא מוכנה לוותר עליה אז אולי בגלל זה הטיפול לא עובד? זאת אפשרות נכון?? בכל מקרה אל תוותרי על הטיפול תמשיכי בשלך.. לאט לאט עם כל התהליך שתעברי את תביני עוד דברים שיעזרו לך לקבל כל מיני החלטות .. את תהיי יותר מחוזקת .. זה עניין של זמן.. רצון .. אמונה ומעל הכל כוונה ... אם לא אז ברור שאת לא רוצה שום דבר.. ואז מה השאלה שלך בעצם?? את רוצה לוותר על החיים שלך?? בשביל מה?? למה לפסול כשאת לא באמת יודעת מה היכולות שלך .. מי את באמת?? אני ממליצה לך לדבר.. לדבר כמה שיותר בטיפול על זה .. כמה שיותר לנהל דיאלוג עם החלקים שרוצים בההיעלומות שלך .. הרבה לכתוב.. לעשות משהו יצירתי זה תורם הרבה ... תני לעצמך להיות איפה שאת תימנעי מלשפוט .. יבוא יום והבחירות שלך ישתנו .. אני ישמח שתפרטי יותר ותספרי יותר על עצמך כי ברור לך שזאת לא הפרעת אכילה שמציקה לך .. נכון?? את חייבת לדבר.. את חייבת להחליט שאת לא מוכנה להיות שבויה של שום הפרעת אכילה קודם כל בשביל עצמך .. כי בהפרעה הזאת אין חיים עדיף למות מעבר לזה שאת לעולם לא תהיי מסופקת אז למה לא להתחיל להתמודד עם דברים שאני מבטיחה לך עם הזמן יהפכו להיות משהו שיגרמו לך סיפוק רק אם תעזי לראות ולהתמודד מול מה שהם מעלים... מזמינה אותך להמשיך לכתוב.. המון אהבה יום טוב הילה

שלום הילה, מה שלומך? אני מקווה שטוב. שלום גם לכולן. במקרה (או שלא במקרה, אין מקריות בעולם) נכנסתי היום לפורום וראיתי הודעה מאת-שיר. זאת לא אני, אז אל תעני לה כאילו את עונה לי... סתם שלא יהיה בלבול.... אצלי ברוך ה, הכל מצויין. התחלתי השבוע עבודה חדשה וכיפית (בינתיים),וזה מוסיף לי תעסוקה וסיפוק. בהצלחה רבה לכולןת ואני מקוה שתרגישו הכי טוב שאפשר מכל הבחינות, ושזה יקרה מהר. שיקרה לכן נס, ןשתהיו מאושרות! היה לי עצוב לקרוא פה כמה דברים, ועצוב לשמוע שאתן מרגישות ככה. אני מקוה שהמצב ילך וישתפר. כמה שזה מפחיד להגיע לזה, כיף יותר להיות אחרי. יש חיים ממש יפים בצד השני של הפרעות אכילה! ערב נפלא, שיר..

את יכולה להיכנס להודעה ולראות מה כתבתי לה... אני ידעתי שזאת לא את .. מצחיקולה .. אני לא שוכחת כל כך מהר... נפלא כל מה שאת מספרת... אני מחזקת אותך והלוואי וימשיך להיות רק טוב .. אמן המון אהבה לילה טוב... חיבוק הילה

בדיוק כששלחתי את ההודעה, ראתי שהגבת לשיר השניה. לא חשדתי בך ששכחת,חלילה, זה פשוט מבלבל, גם אני לרגע קט התבלבתי... בכל מקרה, אני מקווה שבקרוב גם תוכן ההודעות יהיה מבלבל ואפילו זהה... חיבוק גם לך, וחיוך ענק... שיר

הי הילה אני מטופלת בטופמקס והגעתי כבר למינון של 175 מ"ג, אך התרופה לא משפיעה. אני צריכה להוריד בסביבות 30 ק"ג ונאמר לי שמקסימום מינון שניתן לקחת הוא 200 מ"ג. האם ידוע על אנשים שהתרופה לא משפיעה עליהם (מבחינת אכילה כפייתית). תודה!!

את חדשה פה.. אז נעים מאוד.. אני ישמח להמשיך לייעץ לך... ולשאלתך... מה זה לא עוזר?? הייתי שמחה אם היית מפרטת קצת יותר אגב אם את לוקחת אותה מעל חצי שנה הייתי ממליצה פשוט להחליף.. אני יכולה לומר לך ששילוב של לוסטרל עם ליתיום זה פצצה מבחינת האפקט של זה אבל אני לא רופאה.. אני רק יכולה לומר לך שזה מווסת משמעותי את התיאבון בין היתר ואת התקפות הזלילה שלך... מעבר לזה גם צמחי מרפא יכולים לעזור לך.. את יכולה לנסות דרך קופת החולים שלך בתחום האלטרנטיבי זה יכול לחזק המון ורצוי... אני זקוקה שתפרטי קצת יותר כדי שאני יוכל לומר לך מה כדאי לך לעשות .. המון אהבה ולילה טוב הילה

הי הילה נעים גם לי.. תודה עה התשובה המהירה!. אני משתמשת בטופמקס רק 7 שבועות התחלתי ב 25 מ"ג וכעת אני לוקחת 175 מ"ג. (נתנו לי גם לקחת רסיטל במקביל) מה שמדאיג אותי שאני יודעת ש-200 מ"ג זה המקסימום שניתן לקחת, ומשום שהתרופה ממש לא משפיעה מעניין אותי לדעת האם היא מתחילה להשפיע אולי לאחר תקופה מאוחרת יותר, או שיש אנשים שאינם מושפעים ע"י התרופה כלל. האם עלי לעבור לתרופות אחרות, ומה האופציות?. תודה על העזרה יום טוב שיר

להילה המתוקה! יש לי שאלה והיא: בזמן שלא אוכלים כמה זמן ואז מתחילים בערך לאכול רגיל אז גם משמינים יותר וגם הבטן מתנפחת כי מערכת העיכול לא עובדת כמו שצריך...תופעות אלה מיסתדרות במשךך הזמן!! ועוד משהוו לכול הבנות המקסימות תרגישו טוב!! באהבה לינוי!

ככה זה עובד.. כי הגוף לא רגיל .. עם הזמן אחכ זה מסתדר.. תהיי בטוחה זה רק עניין של איזון וזה לוקח זמן.. המון אהבה הילה

אני יודעת שאני במצב לא טוב ואני רוצה לעזור לעצמי אבל קשה לי באמת ניסיתי אני לא יכולה יותר אני מרימה ידיים אני לא יכולה אני נלחמת ועוד לסתם בסוף לא יצליח לי. ונכון ש.. זה לא טוב שאני לוקחת אדם שכאילו הוא הכל בשבילי אבל בזכות זה אני מרגישה שיש לי לקום בבוקר ולהיתקשר אליו להגיד לו כמה אני אוהבת אותו אבל העיניין הוא שביזכותו אני חיה ואני קמה בבוקר אבל אני יודעת ביום שהוא יאכזב אותצי אני אמות ואני יודעת שאני נעשת תלותי תבאנשים וזה לא טוב.. כמו אותו בן אדם אבל ההפך ממך הוא לא יודע על מצבי -על מצבי מי שיודע זה אני והמכתבים ואולי לא כי אני משקרת לעצמי אין ספור ואומרת אני בסדר אני בסדר אני בסדר אני אוכלת טוב אני אוכלת טוב אבל כעיקרון אתמול לא הגעתי אפילו ל100 קלוריות.. אפילו פחות 100 זה אפילו יותר מידי אני לא יודעת מה לעשות אני פוחדת להתמוטט מול כולם אני לא יכולה כבר אני מנסה לעזור לעצמי אבל זה ללא הצלחה אני באמת שאני מנסה אבל בדרך שלי -הדרך שלי קשה מאוד.. אגב אני לא מקיאה כבר שבוע כמו שאתם יודעים אבל יחד עם זאת אני מרעיבה את עצמי בשביל חצי מלפפון וחצי עגבניה אני חיה כל היום זה לא טוב אבל ככה אני מתמודדת עם זה.. אני יודעת שזה לא בסדר ונמאס לי להלחם כבר באמת שנמאס לי אבל זה מה יש זה מצבי ועליי להתמודד עם זה אני יודעת..אבל אני לא יכולה יותר אני נשברת אני נעשת חלשה כי אני מרעיבה את עצמי אין לי כח אין לי אנרגיה לקום ללכת מזל שיש לי חברה שאני מכריחה אותה לצאת איתי שלא אוכל בבית ושוב יהיה לי בולמוסים ואני שונאת את עצמי על כך! אני לא יכולה יותר אני חלשה ונמאס לי לרחם על עצמי אני שונאת את זה אני לא יכולה לשבת בבית קפה כי הכיסאות לא נוחות לי זה כואב לי בישבן.. בבית הספר יותר קשה כי שם אני רוב היום וגם אין כיסאות עם ריפוד.. בגלל חוסר הריפוד שלי.. הילה באמת שאני מנסה אבל אני לא יכולה לאכזב את ההורים שלי ואת כלום אני מאכזבת בגלל מצבי העגום.. מיום ליום מצבי רק נעשה יותר גרוע אני לא יודעת מה לעשות כבר הילה אני לא יכולה באמת אני מנסה אם אוכל יותר אני אקיא בטוח אני לא יכולה יותר נמאס לי כבר אני מרגישה שאני הולכת ונעלמת.. וש.. נכון אני יודעת את ההרגשה שאני לא רוצה להכביד על אף אחד ונכון הם המשפחה שלי אבל יש לי כל אחיות שלי והאחים שלי יש להם הפרעות אכילה\בולמיה\אנורקסיה אני לא יכולה לעשות להם את זה אביני אותי אני מרגישה מעדיף לי שהם לא ידעו מזה אוף.. כל כך נמאס לי לרחם על עצמי ואני לא רוצה שאף אחד ירחם עליי- מתוך גאווה -אבל כולם כאלה לדעתי במצב של משבר לא רוצים שאף אחד ידע שאף אחד יתערב זה עיניין שלי היהל בבקשה אביני אותי ההורים שלי אל במצב שהם יכולים להתמודד עם זה אמא שלי אמרה לי חשבתי שאת החכמה במשפחה בין כל הילדים.. אבל היא טעתה -כולנו חכמים אבל יש לנו את הבעיה הזאת לכולנו ולא יודעת למה .. עלינו כולנו לפתור אותה אני לא יכולה לשתף אף אחד בדברים שלי אז ש.. אביני אותי כמה מצבי וקשה ושאני כותבת מכתבים זה עדין לא נותן לי את הסיפוק של ההקאה או כל סיפוק שעשיתי דבר לא טוב כמו תלישת שערות.. או חתיכת ורידים שניסיתי אבל אינ אומרת לך שום דבר לא נותן את אותו סיפוק.. אני לא יודעת כבר מה לעשות אני חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל אם אני אדע שהוא יעזוב אותי כי אני לא משתפת אולי מעדיף שלא אכנס לזה ואשאר בבוץ של עצמי.. באהבה דניאלה.. והילה וש.. תודה רבה הגעתי למסקנה מה עליי לעשות.. אבל אני לא יכולה לעשות אבינו אותי אני לא ילדה טיפשה אני חכמה אבל אני לא יכולה.. ואגב- הילה- התחלתי לרדת בלימודים הייתי ילדה של ממוצע 95-97 וירדתי היום ל80 שזה קטסטרופה אני לא יודעת כבר מה לעשות.. היום גם דיברו על שיגעונות והחברות שלי הדפוקות מה שהן אמרו על אנורקסיה ואז איזו מורה אמרה לנו שיש מישהי בבית הספר שהיא כבר לא בבית הספר בגלל שהיא בבית משוגעים בגלל האנורקסיה ואף אחת לא אמרתי לה על מצבי אבל כולן הסתכלו עליי פחדתי שמישהי תוציאה מילה מהפה דניאלה חולה תראי אותה.. פחדתי הלב שלי דפק בחוזקה פחדתי.. אמרתי מה אעשה ואולי.. אני חייבת לצאת מזה אבל איך?? אבל איך?? אני פשוט לא יכולה לא יכולה.. ויש לא יכולה לא יש לא יכולה יש לא רוצה אני פשוט לא יכולה אימי ניסתה אתמול שאנסה אולי לדבר עם פסיכולוג אבל סרבתי שהיא תדע אם אלך לפסיכולוג.. הילה אני לא יודעת מה לעשות אני נעשת חלשה אני כל הזמן במיטה אני מבריזה כי אני לא מסוגלת בימים מגעילים אני לא יכולה לצאת אני רואה את עצמי ולא יכובל אני נגעתלת מעצמי כי אני מרגישה שוב שמנה מגעילה מפגרת סתומה ופרה אבל עדין אני לא יודעת איך לטפל בזה כמו שצריך שכל הצדדים יוכלו לשמוח.. בתודה דניאלה וכולן תודה לפחות אולי עכשיו אני במודעות כי אני חולה כי עד עכשיו הבנתי כי אני לא חולה אני לא מרגישה חולה.. אבל בזה שאני מתמוטטת באמבטיה או כל פעם סחרחורות אז אולי הבנתי בכל מה שכתבתן לי אז תודה}{ עזרתן לי מאד אבל אני לא יודעת כבר מהמ לעשות... דניאלה..... אני ... חייבת .. עזרה.... אבל .. לא... יודעת.. איך..???

אין לי מה להוסיף ... רק טיפול!!!.. ואני מבינה אותך הייתי בסרט הזה...כל המשפחה... שתיקות .. תחרות... מה שאת רק רוצה אני באמת מבינה באמת באמת אבל רק טיפול מתוקה אין קיצורי דרך... המון אהבה הילה

הילה מצטערת לא יכולה יותר.. חייתי מספיק בשקרים אני אמשיך אבל די אני מרימה ידיים..

בקשר לתגובות שרשמת לנו קראתי ולא ציפיתי לתגובה הזאתי אבל טוב שהגבת ככה זה ניער אותי לגמרי וטוב שככה לרוב אני לא חושבת על להתאבד רק שאני רבה עם המשפחה סופסוףף גיליתי מה גרם לי להפרעה המשפחה ולא נראה לי שאפשר לפתור את זה פשוט אני יוצאת כל יום עם חברות אפילו סתם סיבוב העיקר להיות כמה שפחות בבית וזה עושה לי טוב ופחות אני חושבת על הדברים הרעים... שיניתי את הגישה שלי לגמרי אני יחיה אני יבריא ולפי מה שהבנתי המצב שלי לא כ"כ גרוע אני אנורקסית גבולית... ובקשר לדיאטה את צודקת שצריך להשלים עם הגוףף ולא לחשוב על זה כל הזמן וזה לא מה שעושה את הבנאדם אבל אני חייבת להרזות לפחות חצי ממה שהשמנתי כי אין לי כבר בגדים כלום כמעט כבר לא עולה עליי...כל מה שהיה פעם גדול עליי עכשיו צמוד עליי יותר מידי בקושי עולה...למזלי תמיד הייתי רזה...אז חזרתי להיות כמו שהייתי...היום אני הולכת פעם ראשונה לדיאטנית נראה מה יהיה... אז החלטתי שאין לי צורך ללכת לפסיכולוג אם אני יודעת מה הבעיה...והבעיה היא לא רק בי היא בכל המשפחה... ובקשר לבדיקה נתנו לי לעשות שתי בדיקות אחת גסטרוסקופיה שאותה אני יעשה והביקה שהשניה סיגמואידוסקופיה דרך פי הטבעת שאני מתפדחת לעשות אותה אז נראה לי אני מוותרת עלייה...מה את ממליצה לי? כי לפי מה שהבנתי אין תרופה למעיים... הילה תודה על הכל לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך... בזכותך גיליתי מה הבעיה... אוהבת בננית...:)

אבל עדיין פסיכולוג יכול רק לעזור... לחזק את מה שכבר השגת האמיני לי זה לא פחות חשוב... ותמשיכי להקשיב ללב שלך אפילו ברגעי משבר.. דעי שזה חולף.. דעי שאת רק יותר ויותר מחוזקת.. זה בהחלט מה שיכול לקרות אם רק תתני בזה אמון אני שמחה שאת מבינה יותר... אבל את חייבת עוד חיזוקים כדי שזה יהיה חזק וישאר חזק.. כדי שלא תפלי.. חזק מידי וחבל.. טיפול רק יכול לעזור.. זה לא דבר רע.... באמת.... אני שמחה להיות שותפה לזה המון אהבה ערב נפלא... הילה

אני מסכימה איתך לגמרי לנבי צורת ההסתכלות של הישראלים לגבי אנשים שלוקחים כדורים, ולדעתי זה מראה על בורות, הרי הישראלים רואים אנשים שלוקחים כדורים בתור אנשים "פסיכים" ושאף אחד לא רוצה ל"התעסק איתם" -לדוגמא להיכנס איתם למערכת יחסים, זה בורות מכיוון לדעתי אנשים כאלו, הם האנשים החכמים, לא היחידים, אבל הם החכמים, שרואים קצת מעבר למה שאנשים רגילים רואים, ואולי זה מה ש"דפק" אותם כביכול וגרם להם לקחת כדורים ולראות ולנתח את העולם בצורה שונה. את יודעת מה אומרים - אנשים טיפשים תמיד יהיו יותר מאושרים.... מה שרציתי להגיד פה זה שגם אני שמה זין על סטיגמות, מי שלא מקבל אותי כניראה לא צריך להכיר אותי בכלל. אבל מפחידה אותי המחשבה שאולי כל חיי אהיה תלויה בכדור, שאם שכחתי לקחת כדור אז הלך לי היום ואני לא יהיה מי שאני, אז מי בעצם יכיר את האני האמיתי שלי אם אהיה על השפעת כדורים? אני יודעת שמה שאני אומרת לא נכון, אני רק מספרת לך על ההתלבטויות הראשוניות שהיו לי לגבי כדורים, כרגע, אם פסיכיאטר יתן לי חוות דעת שכדאי לי לקחת כדורים, אז אני אקח, אין סיבה שלא, אני יודעת שזה רק לטובתי. מה גם שאני ממש רוצה לטפל בבעיה כי אני מפחדת להיכנס למסגרת צבאית עם הבעיה הזאת, קל ליפול בצבא, ואין מי שיעזור, אם אני לא מתמודדת עם מסגרת של בית ספר, איך אתמודד עם הצבא?! רציתי להגיד לך שלגבי מעבר למקום עם יותר פעילויות, חשבתי נגיד על סדר היום שיהיה לי שם ונאמר אני הולכת לעבודה, חוזרת עושה כושר, נאמר בחדר כושר, חוזרת הביתה ו...? אין לי חברים שאני יוכל להיפגש איתם שם באמצע שבוע, רובם בצבא, את חושבת שזה טוב להיות מרוחקת מחברה? ולגבי אמא שלי, אני לא חושבת שהיא תעשה משהו כנגד רצוני, כי זה לא הולך בינינו ככה, ואם אסביר לה שחשוב לי להמשיך בטיפול האלטרנטיבית היא תסכים להמשיך בטיפול... תאמרי לי מה את חושבת ומציעה........ אוהבת המון ש.................

תשתדלי להיות נאמנה למה שעושה לך טוב... נאמנה ללב שלך ... המון אהבה הילה

היי... הגבת מהר ואני מאוד שמחה... לגבי האמירה שאת מצילה אותי, אז אולי את לא מצילה אותי אבל את עוזרת לי להציל את עצמי שזה סוג של הצלה... בכל אופן, תודה!. בקשר למעבר למקום עם יותר פעילות, אני יסביר לך מה הפחד שלי, הפחד הוא להתרחק בכל זאת מכל החברים שיש לי, אומנם אני מסתגרת בבית המון, אבל כשאני רוצה יש לי אותם, ואני אוהבת אותם הרבה, אין לי הרבה חברים במרכז, והתחלה חדשה עכשיו זה דבר מאוד מאוד קשה... מצד שני אני באמת מאוד מאוד רוצה להתרחק מהבית ולהעסיק את עצמי כמה שיותר.... אגב, אולי זה יפתיע אותך אבל המטפלת האלטרנטיבית שלי נמצאת במרכז הארץ, ככה שיוצא לי להיות במרכז לפחות פעם בשבוע, אם יש לך מישהו להציע לי, אני אשמח מאוד.... בהקשר של כדורים, ברור לי שאם אני לוקחת כדורים אני לא יכולה לשים רגליים על השולחן ולהירגע, אני יודעת שדרושה עבודה במקביל ואז אולי אחרי פרק זמן מסויים, תלוי בהתקדמות אני אוכל להפסיק לקחת כדורים ולחיות עם עצמי בשלום (או שלא), אבל אם אני הולכת לפסיכיאטר, ולוקחת כדורים, האם אני חייבת לעבור את התהליך איתו? האם יש אפשרות של קומבינציה שאני אקח כדורים מהפסיכיאטר ואעשה את התהליך עם המטפלת שלי?. שנייה יש המשך במכתב נוסף.....

אני רוצה לציין משהו חשוב .. את יכולה ללכת לפסיכיאטר אך ורק לטיפול שהוא סביב התרופות בלבד.. אחת לכמה זמן רק כדי לשנות מינונים .. יותר בשביל מעקב... דבר שני .. אני מבינה את הפחד על לאבד את האני .. אבל זה לא יקרה .. ורצוי שתגידי את זה לפסיכיאטר כי מראש הוא יתן לך משהו שלא יעשה לך תופעות של ניתוק.. יש כאלה כדורים דבר שני במרכז.. קוראים לה יפעת ברונשטיין היא פסיכיאטרית אחראית מאוד.. ואני סומכת עליה באופן אישי . לא הייתי עוברת את זה בלעדיה .. היא היחידה שהצליחה לפחות מבחינתי לקלוע בול למה שאני צריכה ולא וויתרה לי.. והלכתי אליה במקביל לטיפול שכבר היה לי.. 0522753401 יש עוד אחד בגליל אם תרצי אני יכולה לברר לך את הטלפון אם זה רלוונטי... גם כן מישהו חבל על הזמן.. בקשר למרכז... החברים ממילא בצבא.. ונראה לי שאת החשובה ואת במקום הראשון כי בלי הבריאות שלך גם לא יהיו לך חברים .. וחברים זה משהו שאפשר להתגמש איתו.. ותמיד אפשר ליצור עוד.. בכל מקום .. אני יכולה להבין קשיי הסתגלות אף אחד לא אוהב שינויים אבל יכול מאוד להיות שזאת אפשרות שתציל אותך אני חושבת שמסגרת מאוד חשובה בהתמודדות הזאת ואם את יכולה לעשות זאת באזור מגורייך אז בבקשה.. אל תתגיסי אם את לא במצב טוב.. רק כשאת מגיעה לאיזשהו איזון אז אולי את יכולה לשקול את הגיוס ופשוט תנסי לעשות לעצמך רשימה מה עומד מול מה .. מה היתרונות ומה החסרונות של לעבור לגור במרכז.. וכשתראי את זה מול העיניים אז זה יהיה לך ברור ותוכלי להחליט... אני ישמח להמשיך לעזור.. המון אהבה וערב טוב הילה

תודה על המספר טלפון של הפסיכיאטרית, אני מאוד מקווה שזה יהיה השילוב המנצח ואני יצא מהחרא הזה כמה שיותר מהר, למה מיום ליום נהיה לי יותר קשה, כל דקה אני מרימה ידיים, אבל אין ברירה, כי החיים ממשיכים, וכל לילה אני מקווה שאני יקום לעולם אחר, לגוף אחר, או לא יקום בכלל, אבל שוב, מה לעשות, אני קמה, ואני קמה לאותם חיים... בקשר למעבר, אני באמת חייבת מסגרת, ולכן אני רוצה לעבוד, שזה גם מסגרת, ואפילו יותר טובה בישבילי, כי בעבודה אין הנחות ואין בחירות וזה יגרום לי לקום כל בוקר ולהעסיק את עצמי אם ארצה בזה או לא.... בכל אופן כמובן שאני יחשוב על זה כמה פעמים ויעזר באימי והמטפלת שלי, ואיתם אני יבנה תהליך, אז שוב תודה רבה רבה רבה, אוהבת, מוקירה, מעריכה........ ש.איילון

דניאלה, קראתי את המכתבים שלך להילה, והייתי חייבת להגיב, אם לא איכפת לך... תגידי לי מה את חושבת על המכתב הזה אם את רוצה. אני נמצאת בערך באותו מצב שלך, גם אני בת 18 גם אני מקיאה,גם אני מרגישה חרא ושאני הולכת להתפוצץ, אבל אני נמצאת במקום אחר. גם אני לא רציתי להכביד על אנשים שקרובים אליי-במחשבה שיש להם מספיק צרות משלהם והם לא צריכים גם אותי על הראש שלהם. אבל זה לא נכון, האנשים האלו, הם המשפחה שלך, שאוהבים אותך יותר מהכל, ורואים שעובר עלייך משהו, כן הם כן רוצים לדעת מה איתך, מה עובר עלייך, איך את מרגישה ואיך אפשר לעזור לך, כי הם רוצים לעזור, הם לא רוצים שתישארי במצב מחורבן כמו שאת עכשיו. כשאני סיפרתי לאמא שלי על ההקאות, היא בכתה, שאלתי אותה, למה? אם היא כועסת? מאוכזבת? עצובה? היא ענתה לי ככה: "אני שמחה. אני שמחה כי עד עכשיו לא ידעתי מה הבעיה, חשבתי שהקשר בינינו דפוק, וככה זה ואין מה לשנות, אבל זה לא נכון, ואני שמחה שסיפרת לי את הבעיה ואנחנו נעבוד עלייה ובסופו של דבר גם את גם אני וגם שנינו ביחד נתחזק והכל ישתפר ולא ישאר ככה". אני לא אומרת שעכשיו הכל טוב ויפה והעולם ורוד - ממש לא. אבל יש לי מי שעוזר לי שלוקח אותי למטפלת שלי שעוזרת לי ואני אוהבת אותה ויש מי שיודע ואני לא צריכה להתמודד עם הסוד הנוראי שלי לבד-וזה המון. אמרת שיש לך מישהו, שאת אוהבת מאוד ואת חייה בישבילו. זאת טעות תיזהרי!! היה לי חבר שאהבתי אותו בכל ליבי והוא עזר לי מלא, הוא היחידי שידע על ההקאות ועל שאר המעשים שלי, הוא שכנע אותי לספר לאמא שלי, ובאיזשהו מקום הוא הציל אותי, אבל כמו כל דבר גם הקשר הזה נגמר, זה הרי היה ברור שלא נתחתן או משהו כזה, ונפלתי חזק. הדיכאונות וההקאות חזרו לא כפליים אלא כפול 10, ואני עובדת עכשיו מאוד חזק כדי להרים את עצמי מהנפילה העצבנית הזאת. תיחיי בשביל עצמך, כי בסופו של דבר את קמה בבוקר לבד,את הולכת לישון לבד, ואת גם תמותי לבד. את חייה את חייך בשביל עצמך אם תירצי או לא. תעברי את התהליך הזה, אפילו אם הוא ארוך ומייגע וקורע ומתיש כי כמו שהילה אמרה, אם באמת רוצים ועובדים על זה, זה נגמר, ואני מאמינה להילה, או לכל בחורה שהיו לה הפרעות אכילה והוכיחה שאפשר לצאת מזה. גם את תצאי מזה, אני בטוחה.

לפעמים מישהו צריך להאיר מהצד... בהצלחה לשתיכן המון אהבה הילה

(פעם שעברה קראתי לעצמי חייבת עזרה... קוראים לי ש. איילון) היי הילה, קראתי את הודעתך והיא נגעה לליבי. תודה רבה לך! בקשר לטיפול אלטרנטיבי, גם אני חושבת שזה עובד, אני גם מרגישה זאת, אני והמטפלת שלי עובדות בדיוק כמו שאמרת, היא לא מטפלת בבולמיה מכיוון שהיא אומרת שצריך לטפל בשורש הבעיה, ואני מסכימה איתה, הבעיה היא שאימי לא מסכימה איתה - היא חושבת שאם אני יפסיק להקיא הבעיות יעלמו, כולנו יודעות שזה לא נכון, אני זוכרת את התקופה שהקאתי על בסיס קבוע, ולעומת היום זאת הייתה תקופה מאושרת.... כמו שאמרת בדרך כלל בולמיה נובעת מחוסר של משהו, ואני חושבת שאני והמטפלת שלי הצלחנו לעלות על זה.... לשאלתך, אני לא נתקפתי מינית, אני משערת שהחוסר הוא במשפחה, מכיוון שלפני שנה וקצת שתי אחיותי יצאו מהבית, אחת לחו"ל והשנייה לצבא-הייתי מאוד קשורה אליהם, ואימי התחילה לצאת עם גבר-שלא תביני לא נכון אני שמחה בשבילה מאוד ואני גם אוהבת את החבר שלה, אבל הגעתי למצב שרוב הזמן אני לבד בבית, קרה שנאלצתי להתמודד עם בעיות לבד, ועם דיכאונות לבד, בקיצור הכל לבד. אני זוכרת את תקופת ההסתגלות לחיות לבד כתקופה נוראית, ואני משערת שמשם הכל התחיל... אימי הציעה לי (הצעה בלי הרבה אפשרויות - יותר החלטה) שנפסיק ללכת לטיפול האלטרנטיבי, כי היא לא חושבת שזה עוזר, ונתחיל ללכת לפסיכיאטרית, אני ממש מנסה לשכנע אותה שלא-כי נקשרתי למטפלת שלי, דבר שלא קורה הרבה... אבל מצד שני אולי אני כן צריכה כדורים כדי שמצב הרוח שלי יאפשר לי לעבוד על עצמי-מה את חושבת? אני גרה במקום בעייתי, וגם אם אני מאוד רוצה להעסיק את עצמי-אין לי במה, אני גרה במקום מרוחק מיישובים אחרים, וקר פה מאוד - הליכות אי אפשר לעשות,כי קר מאוד, חדר כושר אין לי פה באיזור, ואני מנסה מאוד למצוא עבודה, אני אוהבת לעבוד. אימי הציעה לי לעבור לגור עם קרובי משפחה במרכז הארץ, לעבוד להעסיק את עצמי לעשות כושר כמו שאני רוצה, מה את חושבת? אני עכשיו נמצאת במצב שאני לא שולטת בכמויות האוכל שאני אוכלת, אני כבר לא יודעת איך לאכול, אני לא יודעת מתי אני רעבה ומתי לא, אני פשוט אוכלת, והמון, אני לא שולטת בזה, וזה מפחיד אותי ומכניס אותי לדיכאונות ולחצים במיוחד עכשיו שאני בקושי מקיאה, ולא לוקחת משלשלים, ולא עושה ספורט, איך אני שולטת בעצמי? זה מביא אותי למצב שאני לא יוצאת מהבית בכלל! לדוגמא, בחמש ימים האחרונים לא יצאתי מהבית, אפילו לא לכלבו לקניות סיגריות... את בטח מבינה שאני לא רוצה להשמין ואני באמת רוצה להרזות בצורה בריאה - אני לא מרעיבה את עצמי, אבל כל ארוחה בריאה שאני מתחילה לאכול מסתיימת בבולמוס עצבני... מה לעשות?? בכל דבר אחר יש לי אופי נורא חזק וכשאני לא רוצה לעשות משהו אז אני לא עושה ויהי מה, ולהיפך, רק באוכל אני לא שולטת ואני מרגישה שזה מחליש אותי ואת האופי שלי, שידוע כחזק מאוד. הילה, כתבי לי בבקשה מה את חושבת.... רציתי להגיד לך שוב תודה, אני לא מכירה אותך, אבל יש לי כל כך הרבה הערכה כלפייך... באמת.. תודה את עושה דבר נפלא - את מצילה אותי..... אוהבת ש.

כתבתי לך מכתב ממש ארוך ונורא חבל כי הוא היה חשוב אבל בגלל שמרקורי ברטרו.. הרבה דברים נדפקים.. ככה אני מאמינה .. זה בוחן את הסבלונות שלי .. בא לי לצרוח .. איזה מעצבן. לא חשוב... אני לא מתיימרת להציל אף אחד.. את היא זו שתציל את עצמה .. אני ישמח לקחת חלק בהבנות שלך .. וסליחה שאני מציגה את זה ככה אבל זה בסופו של דבר גם מה שיציל אותך ... רציתי לומר שאמא שלך... תמנעי בעדה לכבל לך בטיפול כי הטיפול שלך עובד וכל מה שקורה לך מוכיח את עצמו וזה נפלא על אף שאני בטוחה שיש עוד דברים שאת לא סיפרת.. אני מאושרת שלא חווית את הגהינום של התעללות מינית על אף שמה שאת עוברת זה גהינום מסוג אחר.. טיפול בדיכאון.. ע"י התנגדות בלבד .. אחרת הוא ישלוט בך.. איך עושים את זה .. לצאת מהבית המקום שבו את גרה לא טוב לך .. תתקרבי למרכז.. עבודה פיעלות גופנית ברמה של לחזק כוח לב ריאה בפירוש יעלה לך את רמת הסרטונין במוח וזה אומר אין דיכאון.. תימנעי מלאכול חצילים כי זה אסון טבע לדיכאון זה פשוט מעצים ומגביר כי חצילים מורידים באופן משמעותי את רמת הסרטונין אז תשימי לב.. אני לא בטוחה שאת אוכלת אבל רק שתדעי שאם זה בא לך זה פשוט אסון.... אני ישמח אם תפני את אמא שלך לפורום אני מומחית בלסדר קצת את המוח .. ואני חושבת שיש כמה דברים שחשוב שהיא תבין מעל הכל שבהפרעות האלה אין הוקוס פוקוס ועם כל הכבוד לתסכול האישי שלה מכל הענין זה לא נכון להפסיק.. נשמע שמה שאת מתארת עובד וזה אדיר.. כדורים?? .. אני חושבת שלשלב אותם במידה וללכת למישהו שמבין .. אני יכולה להפנות אותך במידה ואת עוברת למרכז.. או מחוץ למרכז תגידי לי איפה את.. זה חשוב כי זה יאפשר לך קצת להיות יותר בבלאנס. זה לא פותר את הבעיה תשימי לב לזה .. אבל זה בהחלט מאזן פחות או יותר וקצת משקיט את כל הרעש הזה .. שלעיתים הוא לא בהכרח מועיל .. תלוי במידת הסבל שלך .. אני באיזשהו שלב אחרי המון שנים התנגדתי בכל תוקף לקחת כדורים בגלל האני המאמין שלי וזה היה שטותי .. יש אנשים שצריכים את האיזון הז אבל עם מישהו שיודע מה הוא עושה ואיך עושים את זה ומה נותנים.. אני יכולה לומר לך מפורשות שזה הוציא אותי מהמיטה ועזר לי לאכול ... אני גם מסכימה עם האפשרות שיכול להיות שזה לא יעזור.. לקח לי הרבה זמן עד שמצאו את הכדורים שמתאימים לי .. וזה היה מתיש.. אבל יחד עם זאת זה נתן המון.. ללא ספק גם זה לטווח רחוק עושה נזק אבל זה הרע במיעוטו אני הייתי במצב של למות .. אז בכל מקרה זה לא שינה .. בשביל מה לא לקחת אם זה המצב.. הכל עניין יחסי.. אני מבינה את הפחד אולי בגלל הסטיגמות אבל שילכו קיבינימט.. למזלי אני עובדת עם מישהי שהיא גם הבוסית שלי והיא לוקחת כדורים באופן קבוע בגלל החרדות שלה וזה הפך להיות משהו מדובר ולא מוסתר היא גם עזרה לי להפסיק לפחד מזה ומכל מה שמעורר.. היא אפילו נלחמה איתי בקטע הזה .. והקטע שהיא לא ישראלית ונראה לי שרק בגלל זה זה הלך וסליחה שאני מציגה את זה ככה אבל לישראלים בקטע הזה יש אופי מסריח .. לא אוהבים אנשים חלשים ולא רק.. הם גם גורמים להם להישאר במצב הזה אני יודעת שעשיתי הכללה היסטרית אבל אלה הם רוב האנשים שנפגשתי בעניין הזה כשזה הגיע למקומות האלה איתם ומעט מאוד מודים שזה המצב שלהם... וזה חבל כי זה עוזר לדעת שזה לא אסון אם את לוקחת כדורים כדי להציל את החיים שלך ובזה נלחמתי המון שנים .. אין לי מושג מה זה יעשה לך .. אבל אני מבחינתי תסלחי על הביטוי על הזין שאין לי .. זה בפירוש מה שהוציא אותי לאור.. וזה משהו שצריך לשקול ברצינות ואני שמחה שאני לפחות מאפשרת לך לראות את שני הצדדים .. המסר שלי הוא שתקשיבי ללב .. הרבה אנשים יגידו לך לא אל תעשי את זה .. אבל זה הכרחי לפעמים במיוחד בבולימיה ודיכאון.. זה פשוט ישקיט את כל הענין אבל שוב זה לא יפתור את הבעיה .. לפתור את הבעיה זה כל מה שאת עושה במקביל שהוא בעצם הדבר העיקרי אבל זה חשוב... כל דבר שיכול להקל עלייך הוא חשוב כי זה גהינום.. רק מי שנמצאת שם יודעת.. וכדורים זה מעין גיבוי תוכנה ... עוד משהו.. לעשות הכל בהדרגה זוהי נקודה ממש חשובה אל תתנפלי על כל השינוי בבת אחת לאט לאט לאט תחשבי מה את הולכת לעשות ואיך.. בשלב ראשון נראה לי מאוד מתאים עבורך לעבור לאיזור שיש בו יותר פעילות .. ברמת ההתנגדות זה נוגד את הדיכאון שכן בד"כ בדיכאון את רק רוצה להסתגר.. אז תתנגדי.. ותתחילי לאט לאט לאזן את עצמך.. כל הכבוד על כל מה שאת עושה אני מעריכה את זה מאוד.. ואם יש משהו שעוד לא דיברתי עליו .. אז תעדכני אותי ואני חושבת ששילוב מפגשים עם אמא וטיפול יכולים להיות פצצה מבחינת האפקט של זה וכמובן במידה המכונות שלך .. לאט לאט ובמידה .. אל תעמיסי אבל זה השינוי לדעתי שגם ישבור את המעגל כי את חייבת פעילות המון טוב יום נפלא המון אהבה וחיבוק ענקי הילה

להילה! יש לי שאלה בנוגע לפסיכולוגית פרטית-האם באמת אף אחד לא ידע???? גם לא רופא המשפחה זה לא יגיע לאף אחד גם לא לצבא??? ואם וכאשר לא ארצה לשתף את ההורים שלי יהיה לה זכות לספר להם??? או שזה בדיסקרטיות?? מוחלטת!!!??? הילה אחרי ההתפרצות שלי בצהרים היה לי את זה שוב גם מול אבא שלי אבי הוא אדם עקשן מאד ואמר לי שהוא חייב לדעת מה יש לי אני לא יכולה לדבר איתם על זה מצטערת לא יכולה אני פוחדת חוששת הכל מהכל אני חושבת ישר 3 צעדים קדימה ואיזה השלחות היו עקב שהם ידעו מה יש לי דבר ראשון זאת לא תמשיך להיות המשפחה שהיתה לי והיא לא תחזור לדעתי בגלל האחיות שלי והאחים שלי שהם\אנורקסים\בולמים.. אנחנו כרגע במצב לא טוב במשפחה אף אחד לא מסוגל לדבר על זה עם אף אחד בגלל מישהו במשפחה אני מסתגרת בשירותים ומסרבת לצאת והאחים שלי לא מגיעים כי הם פוחדים מהתגובות שיש עקב המצב שהם נימצאים.. אחיות שלי שהן מגיעות יש מדברים איתן על איך הן רזו מאוד ואם הן אוכלות(הם מנסים להוציא את זה מהן) אבל ללא הצלחה אנני יודעת כבר אם ידעו גם עליי זה יכאב ועוד יותר ולכן אני רוצה לשמור זאת לעצמי שאף אחד לא ידע.. משפחתי במצב לא טוב ואם אספר שזה כבר 8 שנים אני מקיאה הם היו בשוק רציני ולכן אני לא יכולה לדבר איתם על זה הם יתחילו עם השאלות ולא יסיימו ולכן אני רוצה ללכת אם אלך לפסיכולוג זה פרטי ולא ארצה שאף אחד ידע מזה לא ההורים ולא אף אחד בקרוב אני אתגייס וארצה לדעת אם הצבא ידע מזה זה ישפיע על התפקיד שאני רוצה אני חוששת מזה אולי בגלל המצב שלי יהיה לי קשה מאד?? אנני יודעת מה יהיה הכל במחשבות שאולי... אולי ככה אולי ככה.. אז הצבא ידע מזה?? וגם לא ארצה לשתף את ההורים בגלל שאנני רוצה להכביד עליהם יש להם מספיק דברים על הראש... לא רוצה להיות נטל... ונכון אולי מה שאת אמרת אני רוצה לבחור בדרך הקלה שזה המוות אבל זהו שאני רוצה להבריא אני רוצה לצאת מזה אני רוצה ואני מנסה ומנסה ומנסה אבל ללא הצלחה וכל עוד שאנני מתקדמת אין לי מה להמשיך.. ככה אני מרגישה! לילה טוב ושמחר יהיה לי יום יותר טוב... דניאלה אגב הילה את זוכרת שאמרת שנרשום דבר אחד שמח ולא דבר אחד עצוב- אז חיפשתי לא מצאתי כל השבוע היה לי שבוע מגעיל אפילו היום ניסיתי מה היה לי -מה היה לי טוב.. את יודעת מה אני חושבת עכשיו אני שמחה שהיום לא בולסמתי והיה לי את הכח לצאת מהבית ולשכוח מהכל ואפילו שזה לקצת זמן וזה הרגיע אותי קצת אבל עד מתי ..עד מתי?? זה לא הפיתרון שצריך להיות אני רוצה לחזור לשלוט בחיי ולא שהמחלה תשלוט עליי... דניאלה}{

תקשיבי כל השאלות שלך זה נשמע לי כמו מתכון לבריחה .. בצבא.. אני רוצה לספר לך שאני הייתי בדיוק בנעלים שלך אין מצב שאני מדברת על זה ואין מצב שההורים שלי ידעו על זה עד שכולי הייתי עור ועצמות בצבא עם אשפוזים בערך כל הגיוס שלי.. והשתחררתי בגלל זה כי באמת רוב הזמן הייתי בבית חולים אז זה לא הלך לי .. גם אני חשבתי שאני יסתיר.. וגם היו לי הרבה דימומים.. אף אחד לא הבין מה קורה ויותר חמור.. בצבא רצו לאשפז אותי בפסיכיאטרי במקום לשחרר אותי והמזל שלי שהפסיכולוג שלי התערב וזה לא קרה בשביל זה יש פסיכולוג טוב!!! זה לא עובד.. כשאת נופלת את נופלת ולצערי אי אפשר לשלוט בזה ללא עזרה.. פסיכולוג פרטי לא יעדכן את הצבא שלך אם לא תאמרי מילה אבל .. הם לא יטפלו בך לאור המצב שלך .. קחי את זה בחשבון.. יש היום כל מיני חוקים בגלל כל מה שקורה ... הצבא לא ידע.. אבל את יכולה להתמוטט ואז כולם ידעו.. אז תחשבי טוב טוב.. אני לא מציעה לך להתגייס במצב שלך .. ואם זה כל כך חשוב לך אז יש לך משימה .. להחלים!!!!! כי זה לא יעבוד.. ואם זה חשוב לך אז שזה יהיה התמריץ שלך ולשאלתך.. אין לאן לברוח במידה ואת מערבת קחי בחשבון שלא ישתפו איתך פעולה עם ההיעלומות שלך.. אבל שוב אם זה פרטי הם לא אומרים! בעיקרון זה תמיד דיסקרטי אבל זה תלוי במצב שלך וחוץ מזה יש כל מיני פסיכולוגים את יכולה מראש בפגישה הראשונה לחתום איתם על מעין חוזה על כל מה שאת רוצה.. אני מאחלת לך שהם לא ישתפו עם זה פעולה כי את בדרך לקבר.. וזה מזעזע מה שאני אומרת אבל מישהו חייב לנער אותך ואני מצטערת שאני צריכה להיות המגעילה.. אבל זה לא יעבוד כל מה שאת מתכננת מנסיון עשיר ביותר.. זה לא יעבוד! אבל זאת הדרך שלך .. ואני רוצה שתגיעי למסקנה הזאת לבד.. אני לטובתך לגמרי.. אבל את מתעקשת על משהו שלא יעבוד.. כי לחיים האלה יש חוקים אלא אם כן את מבקשת למות וזהו.. זאת גם בחירה.. ואני לא מתערבת על אף שאני סולדת מזה היום ברמות שקצת קשה לי לתאר.. כי את לא תשיגי בזה כלום וחבל! יצא לי לדבר עם נשמות שהתאבדו דרך מפגש רוחני הייתי קוראת לזה מהתודעה שלי .. לא משהו שהזמנתי משהו שפשוט קרה לי .. ואני רוצה להגיד לך שהם באו כדי לעצור אותי כי הם אומללים ברמות שאני לא יכולה לתאר לך .. ויש הרבה דברים שאני לא יכולה להסביר כי אני בעצמי לא מבינה אותם אבל הם באו והם אמרו דברים מאוד חזקים והיה להם אור אפור.. אפור.. את קולטת??.. זה אמור להיות לבן.. אפילו לא היה להם את האור הזה .. ואני מניחה שלא רק אלי הם באו ... הם באו לעצור אותי והם יצלחו.. אז אני לא רוח ללא גוף היום אבל אני מעבירה לך את מה שהבנתי .. ואני מקווה שתקחי את זה למקום של צמיחה והתמודדת ולא תבהלי ממה שאני מספרת לך .. אמן יום טוב חיבוק הילה

להילה המתוקה!!!!! מה שלומךךך??.....איך את מרגישה.?? תודה שאת כאן בשבילנווו....את מקסימה! ליפני שבוע בערך החלטתי שאני לא רוצה לאכול יותר ידעתי שזה לא טוב אבל לא היה אכפת לי...אז שבוע לא אכלתי כלום חוץ מתפוח 1 ביום!!!! ורק היום אמרתי שאני לא יאכל ובסוף אכלתי יותר מידי ואני כול היום כועסת על עצמי ולא מרגישה טוב אני מרגישה שבא לי להקיא והרבה!!!...אבל לא עיתי את זה ועד עכשיו יש לי בחילות וכועבת לי הבטן וכול היום אני בוכההה!!!! אז מה לעשות!!! בבקשה תעני לי כמה שיותר מהר!!! אוהבת לינוי

אוקי ....קרה מה שקרה אפשר ללמוד מזה כמה דברים 1 ...שהגוף פשוט לא מסוגל לעמוד בזה .. וזה לא אומר שאת כישלון בגלל זה .. זה פשוט אומר שלגוף יש צרכים .. מה לעשות... 2 ...את רעבה כי אי אפשר בלי לאכול.. 3 ...את חייבת לאזן את עצמך .. לשחרר את הדיבוק הזה לרזות כי אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.. פשוט אי אפשר.. את לא יכולה להרעיב את עצמך וגם לחיות ולתפקד כמו כלום.. תניחי לכל מה שקרה תשתי תה.. שימי לך מוסיקה ותתחילי לכתוב.. מה קרה לך בזמן האחרון לפני שבוע .. הרי ברור שקרה משהו.. תתחילי לכתוב ... תקחי את זה למקום של ריפוי מה את חושבת שצריך לעשות כדי להירפא מהפרעות אכילה ותעני על זה בכנות.. רק תעני את לא חייבת ליישם.. תסתכלי על זה ואל תשפטי .. אל תתחילי לומר לעצמך שאת צריכה לרדת 50 קילו ואז זה מה שיפתור את הפרעת אכילה כי הלא ברור שזה לא .. זה רק יפטור אותך מהחיים ומחר בהדרגה תאכלי לפחות שלוש פרוסות לחם אחת בבוקר אחת בצהרים ואחת בערב זה הרע במיעוטו.. ואחרי היום הזה תתחילי להוסיף... אבל את לא יכולה לחיות מתפוח אחד ליום.... ותלכי הרבה כי אני יודעת שבמצבים האלה זה פשוט משחרר.. אם יש לך ווקמן אז עוד יותר נפלא.. לא נורא קרה מה שקרה מחר את ממשיכה כאילו לא קרה כלום אבל הפעם אל תהיי יותר מידי רעה לעצמך תחשבי מה יכול לשבור את זה ותעיזי לאט לאט ליישם ... לאט!!! המון אהבה חיבוק הילה

שלום הילה, אני נערה בת 18 בשנה האחרונה נתקפתי דיכאונות לגבי המראה החיצוני שלי ובעיות במשפחה. הסתגרתי בביתי וגרמתי לעצמי להקיא תקופה ארוכה. לאחר שאימי גילתה את העניין היא לקחה אותי למספר פסיכולוגים שלא מצאתי איתם שפה משותפת וסירבתי להמשיך בטיפול איתם, אחרי מספר נסיונות אימי לקחה אותי למחלקה פסיכיאטרית שם קבעו שאני סובלת מבולמיה ודיכאונות שאינם קשורים לגיל ההתבגרות. גם במחלקה הפסיכיאטרית לא מצאתי שפה משותפת והגעתי למטפלת אלטרנטיבית, אני נמצאת בטיפול אצלה מזה שלושה חודשים והיא מטפלת יותר בדיכאונות ופחות בבולמיה. הפסקתי כמעט לגמרי להקיא אך חיפשתי דרך אחרת להרזות, ואני משתמשת מזה כ8 חודשים בכדורים משלשלים בשם "לקסעדין" בכמויות רציניות, אני מסיימת חפיסה של 50 כדורים בשבוע - אם לא בפרק זמן קצר יותר. אני חוששת שמערכת העיכול שלי אינה מתפקדת כראוי ללא הכדורים, וזה מלחיץ אותי. בתקופה האחרונה אינני ישנה כמעט ובכלל ואני מסתגרת בבית,זה הגיע למצב שאני כמעט ולא הולכת לבית הספר, מצבי הרוח שלי מתדרדרים ואיני יודעת מה לעשות או איך לשלוט בהם.צבע עורי נהיה עם הזמן לבן מאוד ואני סובלת מקור בצורה בלתי רגילה. אני לא מרגישה בנוח כשאנשים נוגעים בי גם אם מדובר באימי או אחיותי או חברותי ושלא נדבר על גברים. לפעמים אני מגיבה באלימות למגע בגופי גם אם הכוונות היו תמימות לגמרי ובלי שום כוונה. אני מרגישה אבודה ואין לי עם מי לדבר בעניין, גם עם המטפלת שלי קשה לי לדבר על דברים כאלו, ואנחנו גולשות לעניינים אחרים. רע לי ואינני יודעת מה לעשות ולמי לפנות. מה את ממליצה לי לעשות?

מתוקה עצוב לי לשמוע על כל מה שאת מספרת.. רציתי לשאול .. האם התעללו בך מינית? גם אם לא אני בטוחה שהיה איזשהו אירוע מרכזי בחיים שלך שעורר והעצים את הבעיה שלך... אני חושבת שהטיפול הנכון הוא לא לטפל ישירות בבולימיה או בדיכאון אלא יותר במה שגורם לזה כי ברגע שתוכלי לנהל דיאלוג עם אלה הבולימיה והדיכאון יעלמו.. אני מבטיחה לך אבל אלה הם תהליך ועניין של זמן.. טיפול אורך זמן.. אל תמהרי לפסול ולקבוע מסקנות .. לעיתים זה לוקח שנים ונראה לי שהמקרה שלך חמור.. אני שמחה שאת מטופלת בדרך אלטרנטיבית בעיני היא פשוט עובדת ... אני חושבת שאת חייבת להפסיק לקחת משלשלים כי זה יקרע לך את המעיים ואותי תפסו לפני ניתוח עם זריקות של חצי שנה לשקם אותם בגלל משלשלים והקאות והמזל שזה עבד.. זה מוביל לניתוחים אל תתעסקי עם זה . אני רוצה שתספרי יותר מה קורה לך באמת אני מכירה שיטה באופן אישי שמאוד עובדת היא גם אלטרנטיבית אבל היא באופן פרטי והיא פשוט הוציאה אותי מהחרא הזה באופן סופי אבל את מטופלת ואני לא רוצה להפריע את הטיפול הזה .. את חייבת לתת לזה צ'אנס.. אני ישמח להיות לך בינתיים לאוזן קשבת.. אני רק רוצה לציין נקודה חשובה שבולימיה נובעת מחוסר מאוד עמוק ואת צריכה לשאול את עצמך מה חסר לך ולתת את הדין על זה בינך לבין עצמך.. להעיז לראות באמת מה פוצץ את העניין בחיים שלך וגרם לאלה להתפרץ.. אני חושבת שבין היתר את צריכה לעשות משהו נעים ונחמד.. עזבי את הלימודים החיים שלך יותר חשובים ואת צריכה לטפל בהם.. לכי לסדנאות יצירה .. הירשמי לחוגים או לכל מה שיכול להניע את מצב רוחך.. תלכי הרבה כי הליכה פשוט מונעת דיכאון.. לכי לפחות שעה ביום זה עובד... ולגבי הקור תשתי כל יום .. (זה לא משמין!!) שורש זנגוויל... חתיכה מזה וקינמון זה יחמם אותך וזה פשוט עובד.. את יכולה גם להמתיק את זה .. זה ממש טעים במיוחד אם את מוסיפה לזה קצת לימון אבל מה שבטוח זה שזה יחמם אותך כי אלה תבלינים מחממים.. מעבר לזה ברור לך שהכל נובע מהמצב הנפשי שלך שצריך לטפל בו בהדרגה.. תמשיכי לכתוב כי הכתיבה היא ריפוי אמיתי .. ואני כאן.. המון אהבה שלך הילה .

מי יכול בבקשה לכתוב לי מהם הסכנות של הלקסעדין

אני אתחיל שוב כמו במכתב בראשון שכתבתי שמי דניאלה אני בת 18 יש לי הפרעות אכילה אני כבר שנה במצב שלא בשליטה ובכל יום שעובר קשה לי יותר ויותר ואני יודעת מה זה קשה בכל יום אני מרגישה שאני רוצה לתלוש לי את השער מהראש אני רוצה זהו להפסיק לילחם כי למה לילחם אם אני יודעת מההתחלה כי זה לא יעזור? כי אפילו אם תלחמי בזה עכשיו במצב של משבר בעוד כמה שנים זה יכול לצוץ שוב אז למה אם אני יודעת בבטוח זה לא יחזור?? אני שונאת להתעקש על דברים שאני יודעת שאני לא מצליחה אבל אני עקשנית באמת אני עקשנית מאוד ואני נלחמת בכל יום לא להקיא באמת וזה קשה מאד אני יודעת זאת אבל משהו מחזיק אותי שלא אחליט שזו לעשות את המעשה וכל הסבל יגמר ויפסק יש לי אדם שאני אוהבת מאד מאד ואכפת לו ממני ובכל יום אנחנו מדברים אולי שעתיים שלוש שעות ביום אנחנו מדברים יש לנו קשר טוב מאד שהוא רואה אותי הוא אומר לי שאני לא כמו איך שהייתי בעבר לפני 10 שנים אז הייתי בת 8 הייתי עם חיוך על השפתיים לא הבנתי מה זה כאב העיניין בכל זה שיש לי מטרה והמטרה היא לעזור לעצמי- בדרך שלי לא כולם יתמכו בגישה שלי לפתור את הבעיות שלי אבל כך אני מרגישה שאני יכולה לפתור את הבעיה ואני אדבוק המטרה שלי לנצח אבל עבר עבר שנה אני מרגישה שאני נעשה חלשה מיום ליום הייתי אתמול בבית קפה היה שם כיסאות ועץ בלי ריפוד ישבתי וזה כאב לי מאוד בישבן מכיוון שאין לי בו ריפוד לכאורה המצב הזה השפיע על חיי בזה שאני לא יכולה להנות מהאוכל כמו פעם בזה שלבית קפה עם חברות אני לא יכולה כי לא נוח לי לא נדבר להיות בחוץ קר יותר מידי ואפילו לכולם נעים לי קר כי ירדתי הרבה במשקל ואני לא יכולה לשמור על חום הגוף שלי אולי בגלל האיבוד המשקל הרב אבל רציתי להגיד לכל הבנות קבעו לעצמכן מטרה תגידו מהיום ככה ככה ככה ככה אני עושה כדי להטיב את איכות חיי שלא אחייה ברחמים עצמים על עצמי למה אני ככה ולמה אני אני רוצה למות למה אני חיה לא טוב לי די נמאס אני אדפוק לעצמי כדור 9 מ"מ בראש אני אעשה מיקסים של כדורים ואלכוהול וזהו אני אגמור הכל ודי נמאס לי לילחם במחלה הדפוקה הזאת אבל אנחנו יכולות לילחם בה כי האדם הגורם אנושי יש לו כח וכח גדול בזה שהמחלה שלטה בנו ואנחנו נתנו לה לשלוט בנו היא מצליחה אז כי אנחנו רוצות לעזור לעצמנו עליינו לילחם בה להגיד לה מי פה ולעזור לעצמנו כי ללא העזרה שלנו זה לא יפעל ויעזור.. קרתי ספר והיה רשום שם את תפילת השלווה אם תגידו אותה פעם ביום אולי זה יעזור או במצב שקשה לכן.. אלוהים! תן לי את השלווה לקבל את בדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים. אם נתמיד ונחזור זה יפעל ויעזור! לא נתתי התחייבות שזה עוזר אבל אולי זה יעזור לכן בנות כי אני יודעת שזה קשה אני בכל יום נלחמת עם המחלה הזאת וזה קשה אני יודעת אני מאמינה בכל אחת מאתנו יש את הכח ויש גם את הרצון לעזור לעצמה ולנאת מזה אז עשו מאמץ אולי תחשבו על אדם כמו אדם שאני יודעת לא יאכזב אותי לא יברח לי שישאר איתי כל הזמן גם שרע לי גם שטוב לי אז אני חושבת עליו כדבר שבשבילו אני ממשיכה לחיות- אני לא עושה מעשה נבון כי ביום שהוא יפגע בי אני אמות

זה תמיד היה ההמנון שלי וזה עבד.. אבל זה הרבה זמן ... לגבי מוות יקירה רק בשביל הספק שמוות לא קיים ....אז מה?? תחזרי לפה?? אז בשביל זה למות? עדיף להישאר ולעבור את זה כי זה יהיה רק יותר גרוע מה שאני מנסה לומר שאפשר לצאת מזה ואפשר לחיות חיים אחרים .. אין טעם לחזור לפה שוב ושוב.. אני כבר הפסקתי להאמין בחזרה הזאת ואני מקווה שהיא לא תחזור על עצמה לשם כך את חייבת להיות נאמנה לחיים שלך עכשיו... העקשנות לא מובילה לשום מקום ואת תתפלאי הרבה דברים נעלמים ומשתחררים רק כשאנחנו מרפים זאת פשוט עובדה .. ברוב המקרים זה מה שקורה .. ולכן האחיזה הזאת במיוחד בהפרעות אכילה אינה מועילה.. אז בינתיים תמשיכי במסע הזה כי הוא חשוב תתמקדי בריפוי שלך ולא באיך להרוג את עצמך כי זה הכי קל.. זה תמיד הכי קל.. תחשבי הלאה ואל תתעלמי ממה שקורה לך עכשיו המון אהבה הילה

להילה המתוקה! קראתי מה שרשמת וזה נגע לליבי מאוד ונכון שאולי ציפיתי לכתיבה יותר אישית שתכתבי אולי לדניאלה אבל לא זה העיניין את נתת לי שוק קטן שפתח את עיניי שאני נמצאת במצב של רחמים עצמים ואני חייבת להפסיק עם זה אני באמת חושבת ככה אבל אנני יכולה זה שולט בי כמו שהבנת אני כבר שבוע בלי בולמוסים אבל יחד עם זאת אני מרעיבה את עצמי אני לא אומרת שזאת התרופה לכל המצב בו אני שרויה אבל הילה הביני אותי אני לא יכולה אני לא מבינה למה אני חיה ועם חיים כאלה מעדיף לי למות בכלל בכל יום שעובר אני נלחמת ולא מצליח לי למטרה שקבעתי לעצמי וזה נמאס לי כבר זה לא פעם ראשונה שאני חושבת על המוות באמת היו מצבים שהייתי אומרת לעצמי עכשיו לא מעניין אותי אין לי למה לחיות לעזעזל אני רוצה למות למות ועכשיו לא מעניין אותי מההורים מהאחים מהאחיות והאחיניות לא אכפת לי מהבן אדם שאני הכי אוהבת שבישבילו אני חיה יש אחד כזה ואני פשוט אמרתי לעזעזל לא אכפת לי אני רוצה למות ובכל מכתב שכתבתי רשמתי תמותי כבר תמותי אז זה לא חדש לי ששוב אני חושבת על זה. אגב אני לא רוצה להכביד על ההורים ועל האחים ואחיות -גם הם במצב של אנורקסיה\בולמיה אז אני לא באה בטענות היום היה לי ויכוח עם אימי ובכיתי היא יודעת אבל שותקת היא אמרה לי מתי תוציאי את זה כבר אמרתי לה אין לי כלו ם עזבי אותי לנפשי נמאס לי מהכל ודי!!! בכיתי וראיתי אותה שהיא עומדת לבכות גם אמרתי לה שאני אוהבת אותה אני לא עושה שטויות אני לא אאכזב אתה אני מבטיחה לך רק בבקשה די(שיקרתי לה) אבל הייתי חייבת כמו שאומרים אנני יודעת מה לעשות אני לא רוצה להכביד עליהם יש להם מספיק צרות באמת אני לא רוצה להכביד ע אף אחד בגלל זה שחזרתי אתמול ב11 בלילה לא דיברתי שום דבר על שאמרת לי להתקשר אלייך ולא נעים לי מצד אחד כי אנני רוצה להכביד עלייך למרות כל מה שאת עושה זה לעזור לאנשים אבל אנני רוצה לעציב אנשים בגלל מצבי ובגלל זה אני ככה וגם אחרי מה שכתבתי לך אתמול הייתי נסערת והייתי חייבת לעוף פשוט אם לא הייתי עפה מהבית הייתי משתגעת ולכן אמרתי לחברה שלי בואי איתי לטיול להסתובב קצת ואל תתני לי לאכול שום דבר-איך שאת הצעת לי ללכת מהבית לטיול כאשר אני עצבנית. המכתבים שאני כותבת לא נותנות לי את הסיפוק של אחרי הבולמוס אבל זה משחרר טיפה. הילה יש לי התייעצות איתך בעניין מסויים של ללכת בלי שאף אחד ידע לפסיכולוגית אחת הציעה לי ואמרה לי שיש פסיכולוגית-פרטי לא דרך חברה ממשלתית\ קופת חולים וזה נכון אם אני אלך אל הפסיכולוגית כעיקרון שהיא פרטי אף אחד לא ידע את זה אף פעם גם לא הרופא המטפל בי היום רופא משפחה וכ"ו כי אם וכאשר אני אחליט שאני רוצה ללכת לפסיכולוג אני לא רוצה שאף אחד ידעמזה גם לא ההורים ורק שאני אדע לא יותר!! זה נכון??? ואגב- אני מבינה אותך איך התפרצת ככה ואני מבינה אותך לחלוטין זה מפחיד שמישהי אפילו שזה וירטואלי זה נוגע יפה ואכפת לך-אני אישית לא רציתי להכביד עלייך בגלל מצבי הלא טוב אבל הייתי חייבת להוציא את זה החוצה היה לי לחץ הרגשתי משהו חונק אותי אני צועקת לעזרה עכשיו אני מבינה למה אבל אני לא יכולה לעזור לעצמי ניסיתי כל יום אני נלחמת עם עצמי לנצח לא מצליח לי באמת הילה באמת שניסיתי אולי כי אני במצב כרגע שיש לי יום לא טוב אז אני ככה אבל הילה עזרי לי אני מנסה ולא מצליח לי באמת אני מרגישה זה גדול עליי ואני מרימה ידיים. נשיקות וחיבוקים באהבה דניאלה הילה עזרי לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תקשיבי מספיק עם כל הקשוקושים אוקי? לפני שנתיים אם היית מכירה אותי תאמיני לי שזה היה רגל אחת לפני הקבר .. דיברתי יותר גרוע ממך .. והאמת שזה מכאיב לי .. שזה בכלל קורה אבל יחד אם זאת אני יודעת שהדברים האלה אינם סתמיים אני מבינה מה זה דיכאון .. היו מצבים שלא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה .. הטלפון מצלצל ואני אפילו לא מגיבה אני כמו בתוך בועה .. ולקח הרבה זמן עד שמצאתי את הדרך שלי החוצה ... וזה היה מאוד עצוב וקורע לב למי שהיה לו איכפת .. אני דחקתי את כולם לקיר ומי שסבל הכי הרבה זאת אני.. בשביל מה?? המטרה שלך... את לא תשיגי אותה כי את מבקשת משהו בלתי אפשרי אלא אם כן זה מוות מוחלט.. אי אפשר גם לחיות וגם למות ושזה יהיה בסדר.. בגבולות הגוף את לא יכולה להיות אנורקטית וגם לחיות את החיים שלך כאילו כלום לא קורה .. את פשוט לא יכולה ... אז מראש אני אומרת לך חבל על המאמץ כי זה לא יעבוד ואם את הולכת על זה עד הסוף זה יסתיים במוות אז את אפילו לא תהני מזה אז בשביל מה??? אמא שלך והדמעות...והזעקה לעזרה... האמת שגם אני כמעט התחלתי לבכות ואת יודעת? זה מדהים שאמא .. איכפת לה וכואב לה זה אומר שהיא אוהבת אותך ואני בטוחה שעם כל זאת היא גם תוכל לעזור לך אם תרשי .. תפסיקי לקבוע מראש מי יעמוד בזה ומי לא.. אל תשכחי אני בת 28 ואני גדולה כמו שאומרים ויש דברים שגדולים פשוט יכולים להכיל .. יש גם כאלה שלא אבל בד"F הם מסוגלים להכיל הרבה יותר... בגלל הפזם שלהם והתבונה שיכולה להיות להם.. בגיל הבוגר שבו הם נמצאים .. גם את תהיי כזאת בקשר לפסיכולוגית אם זה עוזר לך לדעת .. כן !! חד משמעי !!!אם את הולכת באופן פרטי אז היא מחוייבת לא לומר במיוחד אם את לא קטינה ואת כבר לא.. אבל יכול להיות שאם מצבך יחמיר היא תסרב לטפל בך קחי בחשבון... או שהיא תחייב אותך לערב הורים כי הם לא לוקחים אחריות על זה! ובקשר לאתמול אתן פשוט כולכן התפרקתן ונראה לי שזה היה רלוונטי לכולכן .. בדכ אני כותבת לכל אחת לחוד אבל הפעם זה היה פשוט מופנה ללא יוצא מן הכלל לכולכן! עוד משהו... אני רק יכולה לומר שאני מבינה .. אבל זה באמת יכול להיות אחרת אם רק תתני צ'אנס.. את תופתעי.. אני מבטיחה לך... המון אהבה הילה

http://www.zooloo.co.il/love/personal/Wise_story_About_difficulty_of_life.asp

את רואה?? .. זאת דרך יצירתית להגיב לקונפליקטים באופן יצירתי במקום..... לא צריך להוסיף חיבוק ענקי... איך את עכשיו?? הילה

מכירות את התקופות שאתן מרגישות ככ לבד ושלאף אחד לא באמת אכפת ממכן כאילו כול העולם נגדכם<? ככה בידיוק אני מרגישה עכשיו חזרתי מאיכילוב סיפרתי לו שאני אוכלת בידיוק לפי התפריט(וזה באמת נכון( וזהו קבעו לי פגישה חוזרת ביום רביעי ראיתי שם אמבולנסים וככ רציתי להיות בתוך האמבולנסים האלו אני לא יודעת מה עובר עלי בזמן האחרון יש לי מין דחף מגעיל כזה להגיע למיון לבתי חולים לרופאים זה אף פעם לא קרה לי מישהי מבינה מה הולך כאן בכלל? הולכת לישון בלי כוחות, מאיה.

התקופות שאת מדברת עליהן הן אצלי תקופה אחת. ארוכה ובלתי נגמרת... גררררררררררר........... גם אני רוצה להיות בתוך אמבולנס, אבל לא בתור חולה, אלא בתור... אופס, סליחה... (סליחה, הילה!!) הדחף שלך להגיע לבתי-חולים הוא בגלל שאת רוצה עזרה ואת רוצה להרגיש שלמישהו איכפת ממך ודואג לך באמת ומטפל בך, נוגע בך ומדבר איתך... אבל תאמיני לי שאת לא רוצה להגיע לבתי-חולים, זה הכי חרא בעולם!!! יש לי חברה שכל הזמן מוצאת סיבות ללכת לקופ"ח רק כדי שיטפלו בה ויגעו בה... והכל בגלל שהיא סוחבת חסכים רגשיים מאמא שלה עוד מהילדות. היום היא כבר מודה בזה, כלומר: היא לא מודה שהיא מחפשת סיבות ללכת, אלא מודה שהיא אוהבת ללכת לרופאים... זה עושה לה טוב. גם זה סוג של הפרעה... אלוהים ישמור! המשך יום טוב, מתוקה, תעדכני מה קורה. אלינור.

למאיה המקסימה!! אני יודעת את ההרגשה איך שכולם נגדך באמת ככה אני מרגישה. אבל מאיה מתוקה לי אף פעם לא הזמינו אמבולנס לישלח לבית חולים כי כל עוד אני לא רוצה לעזור לעצמי אז אין מה לעשות אחותי הגיע למשקל 40 קילו והיא 175 בערך ואימי לא הכניסה אותה לאישפוז למרות שעליי כל פעם הם מאיימים את זה אם לא אוכל אחותי בגיל מבוגר אז גם ההורים שלי לא יכולים לעשות כלום תאורטית אבל מה שרציתי להגיד לך קחי את זה בקלות והם לא סתם מזמינים אמבולנס ובסופו של דבר את מוצאת את עצמך בבית חולים -ההורים שלי פשוט יודעים כל עוד אני לא נפתחת אליהם ולא אומרת להם כלום לא יעזור להם כלום ולכן אני מבינה שאת מרגישה שכולם נגדך אבל הביני הם עושים הכל מאהבה ואכפתיות כלפייך אני יודעת את זה וקשה לנו להבין זאת כי בכל הערה קטנה שנותנים לנו קשה לנו עם זה ואנחנו חושבות זהו הם נגדנו הם לא אוהבים אותנו אבל זה מתוך אכפתיות מתוך אהבה ואני יודעת את זה -אצלי זה אחרת כי הם יודעים כי לא יצליח להם. תמשיכי לכתוב זה עוזר באהבה דניאלה ותדעי תמיד כל מה שהם עושים עבורך כי הם אוהבים אותך וזה מאכפתיות באמת קבלי זאת בדרך הטובה ביותר כי סתם אל תלכי איתם ראש בראש כי זה לא יעזור תעזרי לעצמך דבר ראשון ןאם לא תעזרי לעצמך אז זה לא יפעל ויעזור. דניאלה

אף אחד לא נגדכן... החלק העצוב הוא שאתן לגמרי נגד עצמכן ועוד יותר עצוב שאתן פשוט לא רואות את זה .. כולי תקווה שיום אחד זה ישתנה המון אהבה הילה

אבל אני מאחלת לכן שהיום יהיה נחמד יותר קל יותר .. ותקחו לתשומת ליבכם .. את התרגול הזה שדיברתי עליו.. מי שרוצה לדבר או לכתוב מוזמנת מכל הלב... הפעם אני מבטיחה להגיב אחרת .. אבל תשמרו על עצמכן.. ויש לי המלצה .. ספר שקראתי .. הביאו לי מתנה ....מאוד חכם.. "השלום הוא בכל צעד".. הוצאת גל... טיך נהאת האן יש הרבה רעיונות חדשים ולא חדשים ליצירת מציאות יותר חיובית . .. יותר מספקת ואתגרית... המון אהבה ושיהיה יום טוב הילה

קראתי הכל, מלאך שכמוך... חתיכת עבודה עשינו לך אתמול, הא?... התגובה שלי אכן תגיע למייל שלך או היום בלילה או מחר... ותכתבי מה שלומך את!!! המשך יום נעים, אלינור.

דנאילה .. מאיה .. אלינור..גון... בננית ומתוסכלת...... נראה לי שהתחרפנתן באופן סופי.....!.. מה דעתכן?? מה קרה???? מה??. זה פשוט לא יאומן כולכן ביחד.. תעצרו את זה!!!!! אתן מדברות על שומנים כאילו זה הייעוד שלכן ואתן מדברות על "בא לי למות" כאילו אתן אוכלות גרעינים וכן אני מאוד אוהבת את יהודה עמיחי ושירה בכלל.. זה ממש לא קשור ואני חושבת שעוד משהו אני רוצה לציין ולחזק משהו מאוד רציני וזה איזשהו עיקרון פעולה שמהדהד מאוד חזק אם לא שמים לב אליו.. כל הדיבורים האלה על רע לי .. אני רוצה למות .. אני רוצה לחתוך את עצמי.. שומנים .. דיאטה .. פרה הולנדית.. מטומטמת לא יוצלחת .. אתן צריכות לקבל פרס טמטום על המינוחים שלכן.. אתן עושות נזק ומישהו חייב לנער אתכן.. אז אני עושה את זה אפילו שאני מרגישה מגעיל עם זה! פשוט מהמם עוד לא הכרתן אותי צינית אז הנה זה קורה עכשיו. כל דבר ואני שמה לב שאתן מרבות לעשות את זה המון .. אתן יותר מידי נותנות פוקוס להרס אבל להרס שאין לו תיקון באופן שבו אתן בוחרות להתמקד בו ולא רק זה החלק המסוכן בעניין שזה פשוט גודל וזה ימשיך לגדול ואתן יכולות לעצור את זה אפילו שאתן חושבות שלא .... אתן יכולות!!!!! עוד משהו... הרשימה שתמיד דיברתי עליה .. הגיע הזמן להתחייב לה.. זוכרות ?? להתחייב לא לעשות משהו אחד מתוכה למשך יממה ולהגדיל בהדרגה...בהתאם להצלחה.. אם לא מצליחים מנסים שוב ושוב עד שמצליחים וככה בונים את השינוי ואת הביטחון אתן רוצות עזרה ?? קדימה לעבודה מספיק עם הרחמים העצמיים האלה כי זה לא יוביל אתכן לשומקום פרט לקיבנימט וסליחה על התקיפות אבל אתן פשוט חייבות לעצור את זה .. חייבות!! ואני לא מתכוונת לומר לכן מוצי שפוצי היום! כי נראה לי שזה מתחיל להחמיר... עכשיו כל אחת ללא יוצא מן הכלל תחשוב טוב טוב מה קרה ותתחיל לדבר על זה באמת כי הלא ברור שזה בכלל לא קשור לבא לי למות .. לפני זה קרה משהו... מממממממממממממממממממה..........קקקקקקקקקררררררררררררררה???? והדיבור על זה .. להבין את זה ... לראות את זה אפילו שקשה זה חלק מהריפוי שלכן ואני פה גם בשביל זה .. ועכשיו מספיק עם הנוקשות .. אני רוצה שיהיה לכן טוב אבל אתן לא עוזרות לעצמכן ואתן לא מבינות כמה זה חמור הדיבורים האלה .. זה הופך להיות מציאות .. לכן תפסיקו עם זה .. זה בידיים שלכן.. ואני לא אומרת את זה כי אני לא מסוגלת להכיל את זה אלא מפני שאני פשוט חושבת שאתן מבקשות עזרה וזאת העזרה הכי טובה שאני בגבול האפשר יכולה לתת אז תחשובו טוב טוב ותעצרו את זה! שכל אחת .. עוד היום תכתוב ותספר מה קרה לה.. אח"כ .. אני מקווה שאתן יודעות לדמיין .. תקרעו את המכתב הזה בעיני רוחכן ותעיפו אותו לשמיים כאשר הפיסות שלו הופכות לכוכבים מאירים .. זה חזק וזה משחרר אבל אתן צריכות ליישם.. המון אהבה וחיבוקים ענקיים שלכן מכל הלב.. הילה

אני לא יודעת אם זה עבר ברור אבל במקרה הזה המחשבות שלכן.. זה כמו מים.. ומה שהן מניבות זה הצמח שעתיד להיות .. כל מחשבה כזאת זה בערך כמו להשקות צמח. אח"כ הוא גודל .. כי טיפחתן אותו לטוב או לרע.. הצמח שלכן הוא צמח שיהרוס את חייכן והוא כבר עושה את זה כי טיפחתן את הרוע של עצמכן ללא היכר.. אותו דבר את אותה אנרגיה תשקיעו במחשבה נעימה אודות עצמכן.. גם זה יגדל.. אותו דבר זה פועל לשני הכיוונים .. ספרים של לואיז היי בהוצאת אור עם .. חובה!!!! לחיות מתוך שמחה של סאניה רומאן הוצאת מרקם .. חובה! .. קדימה תתחילו לעבוד על עצמכן .. יש שם תרגילים ממש חזקים מטפלים בדיוק בנושא הזה זה מאוד פשוט ככה זה עובד.... לילה טוב חיבוק והמון אהבה הילה

כשאתן במצב הזה זה מוריד למטה.. מאוד ...כל אחת נשאבת לבור של עצמה ומזווית אחרת אתן מושפעות אחת משהשניה ברמות ממש חזקות וזה לא עושה לכן טוב.. אולי למחלה כן אבל לא להחלמה תחשבו על זה .. אני רוצה שתנסו בכוח החל ממחר לקחת את עצמכן כל אחת למקום חיובי כי זה חשוב.. אתן מפילות אחת את השניה אתן פשוט לא רואות את זה... וזה חבל .. הרי אתן פה כי אתן רוצות לצאת מהבלגאן אז בבקשה.. תעשו משהו.. משהו קצת חיובי.. תספרו על משהו נחמד שקרה לכן.. אולי מפגש עם מישהו... מחמאה... הצלחתן בעבודה .. בלימודים.. בריקוד... מישהי רוקדת? אני בטוחה שעם כל החרא יש גם כאלה רגעים.. נפלאים באמת שיר שקראתן.. מאמר שקראתן.. ספר טוב.. קדימה לחשוב.. בכוח משהו טוב.. לאט לאט זה יגדל להתחיל להביא חלקים מהטוב הזה אז תתחילו לתת לזה פוקוס אני מכירה את הלופ הזה תאמינו לי זה לא מוביל למקום טוב אני שמחה שהייתה לי מישהו שאמרה לי איך לעצור את זה אז אני רוצה להעביר לכן את זה הלאה באהבה

להילה כמו העצה שנתת לי בכל פעם שאני עומדת לישבר ללכת לצאת מהבית שלא יהיה לי שוב בולמוס אז כמו שאמרת לי ככה עשיתי שכתבתי אז הייתי נתונה במצב של לחץ ורציתי שיעזבו אותי ויניחו לי לנפשי רציתי למות מרוב העומס שהיה לי אז אמרתי לעצמי אני יוצאת מהבית הלכתי לחנות ספרים לירגע לקנות ספר שיעניין אותי משהו לקנות להוציא ככה את העצבים שיש לי ככה אני עושה תמיד ואח"כ מצטערת על הרגע שככה אני מתמודדת עם דברים. אגב אני רואה שאת אוהבת את שירי יהודה עמיחי:). הילה לפעמים אני רוצה שיעזבו אותי ושאני לא שווה בעולם הזה! דניאלה

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1210/xPG/6/xFT/3425/xFP/3425

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1210/xPG/6/xFT/3425/xFP/3469