פורום הפרעות אכילה - תמיכה

ערב טוב הילה, אני מקווה ששלומך טוב. קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני מעריכה אותך כל פעם מחדש על מה שאת עושה בפורום הזה וכמה שאת נמצאת פה. זה בטח דורש מלאכוחות נפש, וזה מראה בעיני על חוזק גדול. לשאלה שלי- פתאום הלילה נתקפתי ביצר לנשנש ואכלתי כל מיני שטויות בהתלהבות מאוחר בלילה. זה קורה לי מדי פעם (לעיתים רחוקות) ובעיקר לפני מחזור. אני רואה שזה דבר שקורה להרבה אנשים, יצר חזק לאכול לדברים מתוקים וכו'. כשזה קורה לי אני נחרדת, וזה קצת מבהיל אותי, בעקר לאור ההתעסקות המחודשת שלי בנושא. בגלל שהייתי אנורקסית, אז עכשיו כל פעם שיהיה לי התקף נשנושים ואני ארגיש שהיצר שלי גדול ממני זה יוגדר כבולמוס ויהיה פתולוגי? אין גבול שבו אנחנו נהיים אנשים 'נורמליים' וגם התקפי אכילה הם דבר לא טוב, אבל נסלח? אם אני לא מצליחה לרזות זה עדיין בגלל האנורקסיה, או שכבר הפכתי להיות ככל האדם, נהנית מאוכל ולפעמים מגזימה ומתקשה לשבור הרגלים? תודה ולילה טוב

אני עושה את זה מכל הלב.. מרגישה מחוייבת ושזה לא פחות חשוב מהעבודה שאני מרוויחה עליה את לחמי אני אפילו יאמר שזה מבחינתי הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר שאני עושה בחיים שלי ואני עושה המון. על אף שלעיתים קשה לי כי זה מעמת אותי עם כל מיני חלקים שבתוכי שלא תמיד היו לי עליהם תשובות שכן אני היום מחוץ לזוועה הזאת אבל מרגישה שותפה מלאה ביצירה שלה וכאחד בהחלמה שלה. ואני רוצה בהחלט לשמש דוגמא למשהו אחר כפי שכבר הבחנת.. בקשר למה שתיארת.. אני חושבת שלפני מחזור זה הכי טבעי והכי נורמאלי החשק למתוקים.. סוכרים .. פחמימות אולי אפילו מלוחים .. גם לי זה קורה והפסקתי להתרגש מזה ולהיאבק בזה הייתי מאוד נבהלת כשזה היה קורה ואז שמתי לב שאחרי יומיים זה נרגע עם קבלת המחזור.. ואז הבנתי שזה פשוט צורך מסויים והאיפשור לספק את הצורך הזה לעיתים מונע בולמוס מיותר לחלוטין רק מעצם זה שאת הכנסת לעצמך למוח שמותר לך בימים האלה לאכול כמו שאת היית הכי רוצה להתפרע.. אגב את יכולה לעשות ניסוי ... כשזוללים בזמן מחזור לא מעלים גרם אחד במשקל ככה זה .. זאת עובדה!תאכלי מה שאת רוצה ותבדקי במשקל .. את לא תעלי! ההשתוללות של ההורמונים בהחלט משפיעה על כל מנגנון הרעב והוא נרגע אחרי המחזור... זה טבעי לגמרי שאחת לכמה זמן יש צורך לאכול יותר .. הגוף תמיד מאזן את עצמו כך אני לפחות מאמינה... אני חושבת שלעיתים זה גם קשור ללא ספק למצב הנפשי שלנו .. לא תמיד אנחנו באמת רעבים... אבל עדיין זה לא נקרא הפרעה.. אני רוצה שתנסי לתרגל הקשבה לגוף שלך מתי את מרגישה רעבה...ומה קורה סביב הרעב הזה עם יש תחושת מסויימות .. קרה משהו.. משהו שאת רוצה.. אכזבות.. עיכובים... חוסר סיפוק.. מה קורה בבטן שלך .. האם את מרגישה רעב בבטן שלך או במוח... או דרך העיניים... אני חושבת שזה תרגיל לבחון מה קורה לך .. מודעות וגם פוטנציאל לשינוי במידת הצורך... אל תיבהלי.. אבל אל תכניסי את עצמך למצב של פאניקה שבגלל ההתנהגות המסויימת הזאת את תהיי מאוד מאוד שמנה או שהגוף שלך יאבד את הגבולות שלו... הגוף מסתגל..ומתאים את עצמו במידה ואת מרגישה צורך לאכול כל הזמן זה כבר יותר מדאיג... גם בגלל כל מיני חסרים שאולי יש לך ותצטרכי לבדוק אותם דרך בדיקות דם או רשתית של העין... ובהתאם להזין את התזונה שלך בצורה כזאת שתהיה מספקת וכשהיא מספקת באמת אין צורך לזלילות האלה בתנאי שאין התערבות רגשית נפשית...שזה בפני עצמו קשור למציאות עצמה ואיך את ביחס אליה.. האוכל במקרה הזה הוא כמו שעיר לעזעזל.. לא מרגישים כשאוכלים במצבים האלה .. אנחנו עסוקים בתענוג ומתרחקים לגמרי ממה שבלל יצר את המערבולת הזאת וזה לא יעיל! אני חושבת שהקושי שלך הוא יותר ברמת הפרידה שלך ממה שהיה .. אני לא יודעת אבל מתוך כל מה שכתבת לי זה מה שהכי הרגשתי .. שקשה לך מאוד להיפרד מהעובדה שהיית אנורקסית ושאולי יש לך זיקה לא מודעת לחזור לשם?? אני לא יודעת אבל שווה לבדוק את זה ... אגב אולי הגוף שלך רוצה לגדול.. אולי הגוף שלך מבקש ממך להתחזק....תקשיבי לו הוא יספר לך בדיוק מה שאת צריכה.. הוא פשוט מדהים!.. תני בזה אמון את לא תתאכזבי אני מבטיחה לך.... בכל אופן תהיי עם היד על הדופק.. המון אהבה מברכת אותך ביום נפלא מזמינה אותך להמשיך לכתוב בכל עת שתרצי שלך הילה

רציתי להוסיף שיש עוד משהו גדול בכל מה שקורה בפורום הזה מבחינתי והוא הפירגון ההדדי זה המון דלק.. פשוט אני מרגישה שזה זכות לקבל את כל המחמאות והתחושה הנעימה שאפשר לדבר ולהפסיק לפחד מכל השדים האלה שעד היום אימללו את החיים של כולם .. לפחות לדבר על זה .. נכון שבסופו של דבר כל אחת מאיתנו תצטרך להיות נאמנה לשינוי שלה או שלא אבל עדיין זאת הזדמנות פז ...אני מאוד מאוד מעריכה ומשתדלת להעביר את זה הכי אנושי והכי אמיתי שרק ניתן.. כי זה חשוב לי ובשביל כל אחת מכן כולל אני להרגיש שיש מישהו שמקשיב .. שיש מישהו שבאמת איכפת לו.. אגב אני ממליצה להיכנס גם לפורום של לימור שורני דרך YNET היא מקסימה וגם נותנת המון... וכל מה שכבר אמרתי זה המון סיפוק לחוות את זה .. ועם זה בא החשק ובא הכוח אני תמיד ממליצה לתת כמה שרק אפשר כי זה באמת נותן המון כוח. אז המון אהבה לא יודעת הרגשתי שאני צריכה לכתוב לך את זה ... מצפה לשמוע ממך שלך הילה

כרגיל אני בשני חלקים מצטערת...פשוט אני קוראת כמה פעמיים את מה שאת כותבת לי ואז ניזכרת בעוד משהו שרציתי לכתוב לך! שתדעי שאני לא מזלזלת בטיפול להפך אני חושבת שה דבר טוב מאוד...ועובדה..העובדות מדברות בעד עצמם.....זה עוזר לאנשים רבים מציל אותם מבעיות רבות. מובן שבמקרה שלי 10 מפגשים זה כלום כמו שאמרת וגם שבהם לא סיפרתי את מה שבאמת מעיק עליי. נכון אמרת שב10 מפגשים הירא רק למדה להכיר אותי ואני ישאר ברחתי. אולי..מהפחד באמת של מה יהיה? מה היא תגיד? מה השלב הבא? ועכשיו אני ממש מצטערת שלא הערכתי את זה יותר. ואת צודקת בקשר לזה שאולי בגלל שאין לי הרבה אמון באנשים-משום מה?! אני פוסלת דברים מראש. וכמו שאמרת שלא צריך לפחד עם לא יודעים את הסיבה לבעיה! וזה הדבר שהכי הכי מטריד אותי מה הסיבה לכול זה למרות שכמו שאמרתי יש לי כיוונוים אבל אני באמת צריכה לחשוב עוד הרבה! באהבה רבה "לינוי"

שאם ההחישפות הפחד נהיה יותר ויותר קטן החושך הזה והמפלצות מתחילות להיעלם עם הדיבור הראשון את תהיי מסוגלת יותר ויותר להכיל.. לקבל.. לראות...בדרך אל השינוי המיוחל אבל את לא תוכלי לנצח את הפחד הזה אם לא תעשי שום דבר כדי להעיז בכלל לראות אותו .. להיות שם מולו מבלי לדעת לאן זה מוביל.. פשוט להיות אני חושבת שזה שאת אומרת שאת מפחדת זה ענק.. זה צעד ענק להכיר בתחושות שלך ..אני מאמינה שמכאן גם ינבע השינוי שלך... ואת אולי גם תופתעי לטובה .. אולי זה יהיה שונה ואחרת לגמרי ממה שחשבת ודמיינת לעצמך .. ואת לא תדעי עד שלא תנסי .. ואולי את תגלי שבסהכ מפחיד לך מאוד לוותר על הפרעת האכילה כי היא מעניקה לך סוג של ביטחון?.. הישגיות?.. תחושת מוצלחות ?? אבל את חייבת להבין שזוהי אשליה ושאת התחשות היקרות האלה ניתן להשיג בדרכים אחרות מלאי סיפוק אמיתי וגם הבריאות שלך תהיה נפלאה ואיתנה ואלה הם הדברים החשובים באמת כי בלעדיהם את לא יכולה לעשות כלום. אז... בהצלחה הילה

אני ממש לא יודעת מה להגיד לך...כול מה שכתבת נכון ממש נכון!!! אני מצטערת לשמוע על כול מה שעבר עלייך ועל כול התהליכים שעברת בגלל הפרעות האכילה!!!וגם גאה בך מאוד על כך שיצאת מזה והיום את מנסה לעזור לבנות עם הפרעות אכילה!!!!! בקשר לזה שאני צריכה לדבר עם אמא שלי...את צודקת במיליון אחוז אבל אני לא חושבת שאני מוכנה עכשיו ללכת ולהגיד לה את כול מה שקורה לי ועובר עליי...אני צריכה לחשוב עוד קצת בשביל זה למרות שכמה שיותר מהר יותר טוב!!...אני מודעת לזה!!! ובקשר לפסיכולוגית את צודקת אני חושבת שפחדתי באותו זמן להכיר בעובדות ואולי בגלל זה ברחתי כולכך מהר!!!..באותו זמן אני חושבת שפחדתי בכלל פחדתי מהכול למרות שאני בעצמי לא יודעת מה כולכך מפחיד!..אבל פחדתי!.. ובקשר לבדיקות דם אני באמת יעשה בזמן הקרוב...למרות שאני יודעת שבדיקת דם לא יכולה להגיד הכול במדויק! ואני מאוד מאוד שמחה שאת יכולה ליהות לי אוזן קשבת!..זה חשוב לי.בכלל מאז שכתבתי לך אני חושבת הרבה יותר ובאזשהו אופן מרגישה רגועה יותר משום מה!...את לא יודעת כמה המילים שלך נכונות וגורמות לחשוב הרבה על הטוב והרע!... ובאמת יש דברים יותר אישיים שהיתי מעדיפה ליכתוב לך למייל אבל משהו לא מסתדר לי שאני שולחת אולי אני לא ממש יודעת להישתמש בזה! תודה על הכול!!!! באהבה רבה "לינוי"

בואי נעשה דבר כזה ... נשים את הפחדים בצד ליום אחד... תגשי לפסיכולוגית .. תבקשי ממנה שתהיה הכי רגישה אלייך כי את צריכה לספר לה משהו חשוב תגידי לה שאת מאוד פוחדת ושאת זקוקה להרגיש מוגנת... תגידי לה שאת רוצה לעבוד על הנושא הזה ברצינות .. להבין מהו.. ותבקשי ממנה כמו חוזה שתתחייב במידת האפשר להיות שם לצידך .. לתמוך בך ובאמת באמת לנסות לעזור לך לצאת מזה ... אבל דבר ראשון תרפי... אל תתנגדי ואל תישארי לבד.. בקשר לאמא שזה יחכה עדיף שאת הצעד הראשון תעשי עם הפסיכולוגית ואולי דרכה תנסי לנהל דיאלוג משותף עם אמא .. זה מאוד עוזר.. ואני רק רוצה לחזק ולומר שברגע שמוציאים את זה לאוויר השד נמוג.. זה הופך להיות יותר קל .. על אף שההתמודדות הזאת היא רחוקה מלהיות קלה.... והכל בזמן שלו ובקצב הנכון אין מה להאיץ... תתמסרי לריפוי שלך כי את צעירה וחבל ליצור לך מציאות שתהרוס את חייך תעשי בדיקות.. ותמשיכי לכתוב ...אני כאן עם כל הלב כמה שאני יכולה מעבר לזה אני רק רוצה לומר שאני לא מצטערת על כל מה שעברתי אני חזקה היום ואי אפשר לשבור אותי וזה ללא ספק בזכות כל השנים האלה שהעניקו לי את הכוח המופלא הזה להיות ולהעיז שוב לקחת חלק מלא בחיים האלה עם שמחה ועם משאלת לב אחת להיות שלווה ושלמה עם מי שאני כמו שאני לא פחות ולא יותר. ואני מאחלת לך את אותו דבר שיקרה לך בחיים האלה עם כל הלב שלך יום טוב הילה

איפה את?? הכל בסדר?? תהיי בקשר חיבוק.. המון אהבה תעדכני מה קורה שלך הילה

מצטערת שנעלמתי לא ממש אם כוחות לדבר פשוט אין מילים....

אני מקווה שחזרו אלייך מאיכילוב... את בטיפול?? תרגישי טוב מתוקה ... אם את רוצה לדבר איתי תנסי דרך הפלפון .. אין לי כרגע מסנג'ר.... המון אהבה שיהיה לך יום נפלא... חיזוק.. שלך הילה

כרגיל אני כותבת בשתי חלקים חח..... רשמת לי שכדאי להיבדק ולראות עם הכול בסדר ועשיתי בדיקת דם ליפני 5 חודשים ואמרו לי שהכול בסדר...אז את חושבת שאחרי תקופה כזאת כדאי לעשות שוב בדיקת דם?!...כי הרבה מים עברו בנהר מאז...ואני גם חושבת שמשהו לא בסדר אצלי אני ביכלל לא מקבלת מחזור. יש לי כבר הפסקה של שנה ומשהוו...ואני ממש דואגת! ויש לי שאלה אלייך בתקופה שהתחילו לך כול ההפרעות אכילה היית הולכת לבה"ס רגיל?! תודה שאת מתיחסת ועונהה...זה עוזר לנו מאוד!! באהבהה..."לינוי"

לשאלותייך.... לא הלכתי לבי"ס בקושי למדתי .. הייתי חסרת שקט.. רועדת.. מפוחדת.. הייתי אדם אחר בבית .. אדם אחר בביס בבית הייתי מפורקת בביס הייתי כמו פנטר וגם לא תמיד ובפעמים שלא פשוט לא הלכתי הייתי במצב רע ואני מצטערת על זה מאוד.... הייתי סובלת מכאבי ראש ומקוצר נשימה בגלל התעלות שניסתמו בגלל ההקאות.. הסינוסים שלי...תמיד יצרו לי מצבים של דימומים ואישפוזים בלי סוף רק מכל הנזקים שהפרעת אכילה יצרה לי.. וזה היה בתיכון וגם לפני התיכון הייתי משקרת ואומרת שהיה לי כאב ראש.. זה לא היה סיפור עם הראש שלי מה שגם היה נכון אבל לא בגלל שכאב לי הראש....באופן שהצגתי את זה כל הזמן הייתי חולה והייתי מביאה אישורים שהיה לי שפעת בזמן שהיה לי דימומים מהוושט ולא סיפרתי את האמת ואני מצטערת על זה כי יכולתי לחסוך לעצמי הרבה שנים בגלל שהתביישתי נורא.. ופחדתי פחד מוות הייתי מסתגרת במקלחת מפעילה את המים ומקיאה דם.. כי נזקקתי לשחרר את הרגשות שלי .. הרגשתי אשמה על הרבה דברים וזאת הייתה הדרך המעוותת שלי לשחרר ולהעניש את עצמי בעיקר... הייתי רזה .. היית מלאה הייתי רגילה הייתי מדוכאת שחבלז אי אפשר לגמרי עד הסוף בתיכון היה להבין שיש לי הפרעת אכילה .כי הייתי שחקנית מעולה על אף שפעם אחת היועצת שמה לב.. בגלל שרזיתי באופן משמעותי .ואני השתקתי את הכל... הלכתי לפסיכולוגית .. גם אני סיפרתי לה בערך ואח"כ ההורים לא הבינו מה העניין " לבת שלי אין הפרעות !!!"הם היו יותר מידי מרוכזים בעצמם והם גם לא רצו להתמודד על אף שאמא שלי הרגישה שמשהו לא בסדר אבל יחד עם זאת היא הייתה אפטית לחלוטין אז אני עזבתי את זה בזמן שהייתי חייבת להתעקש.. בצבא הייתי אנורקסית קשה מאוד.אי אפשר שלא היה לראות זה היה מאוד ברור. ורק אח"כ קיבלתי טיפול נורמאלי שקלתי 44 אני מטר שבעים .. זה היה נראה מזעזע.. ולפי מה שהרופאים אמרו שקלתי עוד פחות כי השתן שלי היה מהול... ורצו לאשפז אותי ואני סירבתי... אחרי הפעם הזאת הייתי יותר בולמית שלוש אח"כ שוב אנורקסית כמה שנים בטווח של תת משקל לא רציני אח"כ אחרי האישפוז שוב ירדתי לאנורקסיה חריפה ואז התחיל המפנה הגדול שלי....החלטתי זהו!!! אני בטוחה שזה היה הזמן להחליט שכן לדעתי לא הייתי שורדת את החיים האלה אם לא הייתי מחליטה! אני רק היום בגיל 28 התחלתי לחיות ואני שמחה ועצובה באותה מידה ... בקשר לבדיקות צריך לעשות כל שלושה עד שבעה חודשים אחרי שבעה חודשים דחוף! חייבים לעשות כי אחרי כל שבעה חודשים הגוף עובר תהליך לטובה או לרעה .. וצריך לבדוק את ההתפתחות שלו לעשות בדיקה של מלחים .. ברזל.. פרטין (מאגרי ברזל).. בלוטות... אבץ .. מגנזיום.. כל ה B כולל 12 ו 6 ... תפקוד כבד וכליות וויטמינים.. סוכר.. המוגלובין.. ואת צריכה בעיקרון להגיד שיש לך הפרעת אכילה כדי שיתנו לך בדיקות רלוונטיות לנושא! תמשיכי לעדכן אותי המון אהבה שלך הילה

הילה קודם כל שלחתי לך מייל.. ודבר שני עשיתי בדיקות דם לפני 3 שבועות, חודש משהו כזה ויצא תקין ואם אני לא טועה אז את אמרת שהבדיקות לא תמיד עולות ומגלות דברים, והשאלה שלי היא אז מה לעשות? כי אני כן מרגישה חלשה פיזית ועייפות ובדיקת ברזל יצאה תקינה מה עושים כדי להרגיש יותר טוב למרות שכביכול לא צריך כלום כי הכל תקין?

גם אצלי הבדיקות יצאו תקינות חוץ מקצת חוסר בוויטמינים.. כשהלכתי לבדיקה דרך העיניים אמרו שכל מיני דברים אצלי נדפקו כמט הרחם, בלוטת התריס הכליה ועוד... למה להאמין??????????????

גון מתוקה....מה שלומך?? דאגתי לך אני מקווה שאת יותר טוב... ועכשיו לשתיכן... בקשר לבדיקת עיניים את יכולה להאמין לזה כי העין אומרת בדיוק מה קורה לך בגוף גם השיערה שלך שזה הכי מדוייק אם כבר מדברים .. בדיקה יקרה בטירוף!!!! בערך 1000 שח בדיקה... אולי אפילו יותר אני עשיתי אותה והרופא שלי נכנס לחרדה בגלל התוצאות.. שזה לא היה משמח בכלל זה אפילו הדאיג וזה לא הצחיק בכלל .. מה גם שבמקרה הגעתי לעשות את זה.. ולא נתנו לי הרבה זמן לחיות לפי הבדיקה... והאמת שזה מאוד חפף את המציאות בהתחשב לדופק שלי שלא היה סדיר ועוד כל מיני אבחנות שאני לא מאחלת לאף אחד! עוד בדיקות שיכולות לספר בדיוק מה קורה בגוף..... גם הציפורנים שלך גם כפות הרגלים שלך זה מדהים לראות את זה ודווקא רואים שם דברים הייתי אומרת הכי מדוייקים שאי אפשר לראות בבדיקות בגלל המורכבות של המערכת שלנו ובגלל שהחומרים האלה הם חלק מהגוף ויש להם עצבים והתנהגות מסויימת שיכולה להעיד בהחלט על ההתרחשויות בגוף. מעבר לזה שהגוף שלנו מדהים יש לו יכולת ריפוי מדהימה וסירקולציה מדהימה של ריפוי ומחזוריות של תיקון.. לעיתים אחרי הרבה שנים הפעולה הזאת נשחקת והוא לא מצליח לשקם את עצמו... חוץ מזה בלי שום קשר לשום דבר אתן רוצות שהגוף יעבוד כשורה? אז תטפלו בו!!!! לי יש תחושה שאתן מחכות לראות שאתן גוססות .. אני צודקת? בכל מקרה לשאלתך גון את יכולה להאמין לרישתית של העין זו בדיקה ממש טובה.. ולמה להאמין ?.? לקול הפנימי שלכן!!!! חוץ מזה תשמרו עליכן ותעשו הכל כדי שזה יקרה כי החיים האלה יקרים המון אהבה ויום טוב הילה

עינת מתוקה אני מכירה את העניין הזה עם הבדיקות אבל מה שיכול לעזור במצבים האלה זה דווקא המענה האלטרנטיבי דיקור.. צמחי מרפא....כי שם דרך הדופק שלך והלשון אפשר לראות בדיוק מה המצב שלך ואת החומרה שלו.... זה מאוד עוזר ואפשר לקבל את זה דרך הקופה זה תפור למצב שלך באמת אני ניסיתי וזה מאוד עזר ודרך הקופה זה ממש לא יקר כי טיפולים כאלה בד"כ עולים הרבה כסף... אני שמחה על מה שכתבת לי במייל החזרתי לך תשובה אני מחזקת אותך המון אהבה יום טוב חיבוק ענקי הילה

אני ממש שמחה שענית לי גרמת לי לחשוב על הרבה מאוד דברים!!! ורק רציתי לתקן אותך בקשר למה שרשמת לי שטיפול אצל פסיכולוגית במשך שנה לא יכול לעזור!! את צודקת. אני אפילו לא הייתי שנה הלכתי ל10 מפגשים בערך לא יותר! לא ממש אהבתי ללכת אליה הרגשתי שהיא רק שומעת את מה שיש לי להגיד ולא אומרת לי מה לעשות אני יודעת שאף אחד לא יכול ליפתור לי את הבעיות!...ממש לא אני היחידה שיכולה ליפתור לעצמי את הבעיות. אמרת לי לחשוב על דברים שמפריעים לי וכול זה כדאי להבין מאיפה כול זה נובע...ויש לי כיוונים של כול מיני דברים שמפריעים לי אני לא יודעת בידיוק מה הכי!!!...ובקשר ללכת לדבר עם יועצת בה"ס אני לא יודעת עם היא יכולה לעזור לי אני ביכלל לא יודעת מה להגיד לה!...ואמא שלי בכלל לא יודעת על ההפרעות שלי היא חושבת שהכול בסדר ואני יודעת שעם אני יספר לה היא לאתבין איך הגעתי למצב הזה ביכלל אני יודעת שהיא תעשה הכול בישביל לעזור לי אבל אני מיתביישת ופוחדת לספר להה...כי בתקופה שעשיתי דיאטה היא חשבה שאני יהפוך לאנורקסית וכול פעם דאגה שאני יאכל ולא יקרה לי כלום אז איך אני יבוא לה עם זה!!!.... ואני ישמח להיפגש איתך...הלוואי וזה יקרה!!חחח.. תודה שאת מתיחסת ועונה... באהבההההה רבההההה..."לינוי"

מזה חששתי \הייתה לי הרגשה שאמא לא באמת יודעת אבל זה חשוב אל תהיי יותר מידי בררנית וקובעת מראש מה יעזור ומה לא.. כי את לא באמת יודעת את חייבת לנסות 10 מפגשים זה כלום מתוקה במפגשים האלה סביר להניח שהיא רק התחילה מעט להכיר אותך ואת ברחת.. כי אולי זה מפחיד? לא מוכר? לא ברור? לאן זה מוביל? מעבר לזה זה עניין של תהליך כפי שאמרתי.. ואני כן רוצה שתחשבי על זה ברצינות אני מוכנה להיות לך אוזן קשבת במידה ואת צריכה .... ואת חייבת להתעמת עם אמא כי זה גם קשור באמא המצב שלך בלי להאשים.. רק לציין עובדה .. כי אם היא לא הייתה המקור לזה את היית מדברת איתה בלי בעיה.... מעבר לזה את צודקת אף אחד לא יציל אותנו רק אנחנו את עצמנו אבל כדי שזה יקרה תתפלאי לשמוע... מישהו יאמר לך משהו שיעזור לך להציל את עצמך.. מישהו יכוון אותך כדי להגיע למקום הזה וזה שונה.. אבל כדי שזה יקרה שאת תצילי את עצמך .. יהיה עלייך לתת אמון בסביבה שלך .. כי אנחנו תמיד משפיעים ומושפעים אחד מהשני... וזה חשוב.. את מאוד חכמה אני אפילו נוטה להעריך בגיל שלך הרבה יותר כי אתם הכי חכמים הכי נבונים הכי יצירתיים .. הכי כאלה שאפשר לדבר איתם.. לפעמים הייתי רוצה שהמבוגרים יהיו כמוכם... אבל אנחנו משלימים אחד את השני... אל תוותרי ואל תזרקי הכל לעזעזל כי את לא יודעת מה יהיה אל תפחדי לא לדעת... אני יודעת שמציקים לך כל מיני דברים תחשבי על זה תכתבי לי למייל אם זה יגרום לך להרגיש יותר בנוח אל תישארי לבד אבל חשוב שתטפלי בעצמך אני מבקשת שלא תזלזלי בטיפול הוא חשוב.. אבל הוא משתלם רק לאורך זמן המון אהבה חיוזק וחיבוק שלך הילה

לפעמים זה כ"כ מתסכל אתה נשאב לתוך הבור הזה וכל כך קשה לצאת ממנו אתה רואה את כל הידיים שמושטות ומתעלם, רואה את כל האהבה והאור וממשיך לסגת אתה לא יודע מה הסיבה בדיוק אבל יודע שאינך יכול כרגע לתפוס את הרגע ולבקש עזרה. אתה יודע שאתה נמצא שם בחושך כולך לבדך ללא איש..אתה שותק וסוגר את הדלתות, מציב חומות גבוהות כדי שאף אחד לא יוכל לפרוץ. אתה יושב בפינה שלך ומלמל מילים לאוויר, כמו מטורף ללא הבנה וללא רוח חיים. כמו זומבי, ללא מחשבות, הבכי מציף ואתה יושב עם הסכין תוהה אם לחתוך או לא, תוהה אם זה הפיתרון ואם כך יפסיק כל פעם לכאוב, אפילו רק אם לכמה דקות?! :-(

אני לא מאמינה בזה אבל אני חושבת שאפשר לקחת את הכאב למקום אחר.. לחתוך ורידים? נשמע לי גם כואב.. למות? הנשמה ממשיכה לחיות אז אין לאן לברוח מה שכן אפשר ללמוד לחיות אחרת עם זה ואת כן יכולה לצאת.. פעם אחת פעם אחת לתת לזה צ'אנס למשהו אחר לקרות .. תנסי לבדוק עם עצמך מה את באמת רוצה בחיים ולא מה את רוצה בעולם המתים כי בעולם המתים בטח תרצי להיות מאוד רזה.. להיעלם ולמות אבל בעולם של החיים תרצי דברים אחרים .. אולי להיות מפורסמת? .. אולי ללמוד... אולי חבר.. אולי ילדים .. אולי אהבה .. מה את אומרת? אולי יתעוררו כל מיני אכזבות .. ואז תשאלי מה הטעם<? אבל זה יכול להיות אחרת אם רק תאמיני.. תנסי ליצור לעצמך משהו נעים .. זה תרגול שאח"כ יהפוך למציאות על אף שאני בהחלט חושבת שלעיתים המקום החשוך הזה גם נעים .. הוא כל כך נעים שקשה לעזוב אותו.... כי הוא מוכר ואיך שהו יש למקום הזה לעיתים בעלות עלינו במצבים של חולשה אבל את חייבת להבין שלך יש כוח וזה המון וזה עניין שלך לאן את לוקחת את הכוח הזה זה יכול להיות רע וזה יכול להיות טוב כאחד! המון אהבה אני הולכת לישון אז לילה טוב ואני שמחה שכתבת מחזקת אותך וחיבוק ענקי אל תעשי שטויות !!!! הילה

_

אני לא יודעת עם ניסחתי את עצמי כולכך טוב בהתחלה...אני מקווה שתביני אבל רציתי להוסיף בקשר למה שכתבתי שיש ימים שבהם אני לא אוכלת כלום למשל ליפני כמה זמן צמתי במשך 4 ימים ורק שתיתי עד שהרגשתי שאני לא יכולה יותר ואז התחלתי לאכול כמו מטורפת!!!...אני מבינה את חומרת המצב ויודעת שמשהו לא בסדר אצלי אבל אני לא יודעת מה. הייתי אצל פסיכולוגית ולא דיברתי אתה כולכך על הנושא הזה אבל גם על הנושא הזה וזה בכלל לא עזר לי ממש לא!!!..... וכול פעם בימים שאני אומרת שאני לא יאכל אני אוכלת כפול אפילו עד שאני מתפוצצת ובא לי להקיא!.... מקווה שתביני את מה שכתבתי לך בשני חלקים ותעני לי כמה שיותר מהר! באהבה...."לינוי"

תמשיכי ללכת לפסיכולוגית זה עניין של זמן והרבה זה לא הוקוס פוקוס זה תהליך! אחרי שנה זה לא מספיק זמן .. צריך לפחות שלוש שנים .. דבר שני אם את רוצה לכתוב לי ישירות למייל שלי אז [email protected] בברכה רבה הילה

להילה המתוקהה!! אני חדשה פהה...וקראתי את כול מה שהבנות כותבות ואני מוקסמת מהדרך הניפלאה בה את מנסה לעזור לכול הבנות ולתת להם עצות בנושאים השונים!!! רציתי לספר על עצמי אני בת 15 ומשנה שעברה יש לי הפרעות אכילה עשיתי דיאטה ליפני חצי שנה שנה שבה רזיתי מאוד מהר 7-8 קילו אבל בחופש עליתי אותם בכלל בתקופה הזאת אני מנסה לחזור וליהות מה שהייתי אני רק אוכלת יותר ויותר אבל ממש בכמויות כול היום איך שאני קמה רק חושבת על אוכל..והדבר הכי גרוע הוא שאני ניגעלת מעצמי בצורה שאני לא יכולה לתאר במילים כבר בא לי למותתת!!!!!1 כי נמאס לי לחשוב על זה כול היום על אוכל אני לא יודעת מה לעשות כי אני רוצה לחיות ויש לי בישביל מי. אבל מה לעשות עם ההרגשה שלי...שאין לי חשק לכלום ובא לי למות!! כתובת האימייל שלי לא נכונה שתעני לי אני מאוד מקווה אני יתן לך את כתובת האיימל באופן אישי.

לינוי יקרה קראתי את שתי ההודעות... אני שמחה על ההצטרפות שלך ועל הנכונות שלך לא להישאר לבד אני חושבת שכדי שתדברי עם מישהו אולי עם יועצת ביס זה חשוב .. אני חושבת שאת צריכה לעשות בדיקות וקודם כל לראות שאת בסדר... מעבר לזה מתוקה את חייבת איזושהי עזרה לכתוב הרבה לדבר על זה.. מה חסר לך? מה את מרגישה שכואב לך ודרך האוכל את מבטאת את הכאב שלך? תחשבי על השאלות שלי ותעני לי אני בהחלט חושבת שצריך לערב הורים .. את חשובה ואני רק רוצה לזרוע בך אמונה קטנה שאפשר לחיות ללא זו הצרה כן .. צריך הרבה תרגול לשם כך אבל זה אפשרי.. ואני חושבת שאת כבר נמצאת באיזשהו תהליך שמוביל אותך עוד יותר להרס עצמי וחבל... וההלקאה העצמית לא לרצות לאכול ובסוף לאכול יותר נובעת הרבה בגלל הנפש שלך ומהקולות הפנימיים שלך כי אי אפשר להתקיים ללא אוכל.. והגוך שלך והנפש שלך דורשים זאת אני יודעת שאת יכולה לבד לספר לי מה זאת הפרעת אכילה \ אבל אני יכולה לומר לך שכדי לשבור את המעגל הזה חייבים לטפל.. ואני כן מעוניינת שתספרי להורים שלך לאמא שלך ותנסו לחשוב ביחד מה לעשות ... וכשתעשי את זה זה לא יהיה כזה מפחיד אולי אפילו מועיל ואולי דרך זה תמנעי שנים של סבל... את חייבת עזרה !!!! תעדכני אותי ואני ישמח לשתף פעולה גם אם את רוצה להיפגש .. המון אהבה ותהיי בקשר... שלך הילה

בלילה כשכולם ישנים ואת עדיין ערה את מרגישה אותו בפנים, מחלחל בתוכך, משתלט על כולך, ממלא את ראשך במחשבות מטרידות מאיים לפרוץ החוצה. זה הרגע בו את כמעט נכנעת. כל כך קל להישבר ולבכות המלחמה קשה יותר בחושך. אבל הדמעות לא זולגות כי אין טעם הן כמו טיפות קטנות באאוקיינוס- חסרות משמעות. המחשבות הן שיכולות להכריע. מחשבות שבמשך היום נסגרות מאחורי דלת ברזל, פורצות החוצה בזעם כשהלילה יורד. השינה היא דבר מבורך. את מחכה שהיא תבוא ותאסוף אותך אל תוך זרועותיה. אך הזהרי מלהיכנע לשקט שהיא מציעה השקט הוא זמני. כשתתעוררי, עדיין יהיה חשוך לא תדעי שעבר עוד יום אבל הלב יעיד... אצלנו בבית "אסור" לבכות, אסור להראות חולשה. בגלל זה נורא קשה לי לבקש עזרה. על פני השטח לא נראית חולה, אין לי מגבלות פיזיות. אז איך אני מסבירה שאני לא כמו כולם. לא כמו האחים שלי. אני לא מסוגלת להיות ספונטנית עם אוכל, לפעמים צריכה שישבו ויאכלו איתי....אבל אני לא חולה לפי ההגדרות שלהם אז למה יש לי צרכים מיוחדים? למה אני מתעקשת להתנות את ההחלמה שלי בהבנה של הסביבה? האם זה פשוט עוד תירוץ בשבילי לשמור על המחלה..... הכאב שלי הוא לא פיזי,הוא בלתי נראה, אז מותר לי לבכות?

אני חושבת שלהקשיב לקולות שלנו ולכבד אותם זאת מיומנות ... אני חושבת שכמה שיותר תכבדי את הקולות שלך ולא תסגרי את עצמך כבולה למה שנהוג או למה שלא לגמרי שייך לך..יטב בעבורך את מרגישה לבכות?? מדוע לא לבכות ? בשביל מה זה קיים אם לא לשחרר כאב.. או אולי שמחה? מדוע לא להרגיש בעצם? מי קבע שאסור? אני חושבת שהמיומנות להרגיש ולהישאר במקום הזה תחסוך ממך הרבה מאוד יסורים פיזים ונפשיים כאחד.. את רוצה לבכות?? תבכי!!! תצרחי!! תשמיעי קולות!!! נשמע רע? את כל הביקורת שבעולם אפשר להדביק על הבעת רגשות אבל אף אחד לא יכול להתכחש לעובדה שזה אכן משחרר לתת להם ביטוי כלשהו...ואף מרפא כאחד! רק אל תתאבדי.. רק אל תגוועי כי את יקרה וזאת זכותך מלידה להרגיש ולחיות כאחד! המון אהבה תמשיכי לכתוב את כותבת מאוד יפה... שלך הילה

ואפילו רצוי.. זה משחרר.. אני מאד יכולה להזדהות איתך..גם לפי המשפחה שלי אני לא "חולה". כי אני לא ניראת כמו שלד? כי אני כן אוכלת לידם לפעמים? אני לא יודעת אבל מזדהה. מותר לך לבכות וגם ביום... מחבקת. אין לי מילים יותר מזה. מרגישה כמוך. מצטערת. {{{{{{{{{{{{}}}}}}}}}}}

מה קורה לי פתאום? למה שוב אני מרגישה רע, שמנה ודוחה? למה שוב קרה לי שלא סתמתי את הפה ליום? ושוב כמובן יש לי נקיפות מצפון על זה למה שוב הבטן נפוחה? עוד יומיים יש לי תור לדיאטנית ואני מפחדת פחד מוות! נמאס לי, פשוט נמאס!!!!!!!

הי מתוקה לא נורא... היה לך קצת בלגאן בזמן האחרון זה לא סוף העולם תלכי לדיאטנית זה חשוב מעבר לזה אני זוכרת שכשאני הייתי הולכת לדיאטנית מתה מפחד.. הייתי מבקשת ממנה לא להישקל והיא נענתה לי וזה מאוד עזר כי הרגשתי שההישקלות מפספסת את העיקר .. אני עסוקה בכמה אני שוקלת ולא באיך אני אוכלת וכמה אני אוכלת.. ולא הצלחתי לחשוב כמו שצריך.. לכן תגידי לה שלא תשיקלי הפעם.. רק פעם הבאה.. לדחות כמה שיותר את השקילה .. ורק פעם ברחוק.. להישקל כדי לבדוק שבכל זאת את לא עוברת את המשקל שלך.. ואפשר לראות את זה גם בלי המשקל תכלס' חשוב שתשמרי על עצמך... ותחשבי באמת איך לעשות לעצמך טוב... קחי את זה כפרוייקט רשימה .. מה עושה לך טוב?? תעשי משהו אחד ממנה שיגרום לך סיפוק... זה חשוב .. בהצלחה המון אהבה הילה

תודה על כל העזרה את מ'זה עוזרת לי דיברתי עם אמא שלי על הדיקור וכל זה והיא חושבת שאני לא צריכה את זה כי אין לי כלום אני ממש לא מבינה אותה אני מסבירה לה הכל והיא עוד אמורה להבין כי היא היתה במצב יותר גרוע ממני אנורקסית ובולמית והיא עוד היתה מאושפזת. אני לא יכולה לצאת מ'זה בכוחות עצמי? כי לא נראה לי שיהיה מישהו שיעזור לי וגם דיאטנית מקופת חולים לא רוצים לתת לי בגלל שאני רזה ועדיין לא עברתי את כל הבדיקות של הקיבה לראות אם יש לי משהו. יש לי הפניה לתל השומר אבל אני מפחדת ללכת שלא יאשפזו אותי בהפרעות אכילה יש מצב שיאשפזו אותי אפילו שאני במשקל תקין? בת דודה שלי היתה שמה והיא אמרה שממש זוועה שמה וכל הזמן ניסתה לברוח ואפילו פעם אחת ברחה להם...

רק רציתי לספר לך קצת על האישפוז בתל השומר מנקודת המבט שלי. הם לא מקבלים רק בנות בתת משקל או במצב קריטי, הם בעיקר מקבלים בנות שרוצות לקבל עזרה וצריכות אותה. יכול להיות שבת דודה שלך עוד לא הייתה ממש מוכנה לטיפול ולכן היא סבלה שם וניסתה לברוח. אין ספק שאת לא מגיע לשם כדי לנפוש ומדובר בהתמודדות יומיומית ואינטנסיבית. כל אחד חווה את האשפוז אחרת, תלוי במוכנות הנפשית איתה הוא מגיע. אני רק יכולה להוסיף שאני קיבלתי הרבה מהמקום. נכון, הוא לא פתר לי את הפרעת האכילה אבל רק שם הבנתי שאני חייבת לקחת אחריות על החיים שלי. המחלקה נותנת לך כלים להתמודד, את יכולה לבחור אם לקחת אותם ואם ליישם אותם.

את לא צריכה להיות רזה כשיש הפרעות אכילה.. אז זה יכול להיות גם כשהמשקל תקין.. אני קצת מתפלאת על אמא שלך שהיא לא רואה... אני חושבת שבכל מחיר תתעקשי ללכת לקבל טיפול.. אני בטוחה שכשאת רוצה משהו את תשיגי אותו אנחנו מומחיות בלהשיג את מה שאנחנו רוצות .. לא? אני חושבת שזה חשוב ושזה בהחלט יכול לעזור לך אני חושבת שאת מאוד מושפעת מאמא שלך ואני לא בטוחה שזה הכי טוב.. את צריכה לדבר איתה כמה שיותר על הנושא זה רק יעזור לך ובקשר לתל השומר תלכי .. כי זאת עזרה וחבל לוותר עליה .. ואת לא חייבת להסכים בכל מחיר לכל מה שיציעו אבל זה בהחלט עזרה ששווה לנסות ואני בכלל לא חסידה של אשפוז.. אבל אולי זאת תהיה הדרך שלך לקבל באמת עזרה ולהתיחס לנפש שלך ברצינות ... מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולספר לי בחום רב.. המון אהבה ואל תתיאשי.. שלך הילה

ניסיתי להתעקש על זה עם אמא שלי אבל לא נראה לי שאני יצליח אני חושבת הכי טוב שאני ינסה לאט לאט לחזור לעצמי אני יאכל כל יום וכמו שצריך 3 ארוחות ביום ואפילו שאני יהיה רעבה...אני לא ידחוס כי לא נראה לי שאני באמת רעבה אלא בגלל העצבים שלי אני אוכלת ואוכלת וסתם נכנסת לדיכאון ועכשיו סתם אכלתי כמו איזה פרה :( חפיףף מחר יום חדש בעצם כבר היום ובעזרת השם יהיה טוב... ועובדה עכשיו המצב רוח שלי השתפר פחות או יותר בגלל שהתחלתי לצאת עם חברים במקום אז שהייתי מסתגרת לבד עם עצמי בודדה ועכשיו אני פחות בבית אז בעזרת השם יהיה טוב... ואני יודעת שההפרעה הזאתי קשורה למצב נפשי ועשיתי לעצמי חשבון נפש וגיליתי מהי הבעיה ואני ינסה לפתור אותה אני מקווה בכלל שאפשר... אההה ובשביל להרזות בחזרה כמו שהייתי אחרי שירדתי את כל ה-6 7 קילו יהיה לי קשה? או שהגוףף שלי כבר התרגל לאכול הרבה ועכשיו אם לדוגמא אני יאכל בין 800 ל-1000 קלוריות ביום אני ירזה כמו שצריך? ואז אני גם יאכל לשמור לתקופה ארוכה? זה מה שהכי חשוב לי כי חזרתי להיות כמו שהייתי פעם אפילו שאני עדיין רזה אבל זה כואב לי הרגשתי יותר טוב עם עצמי שהייתי פחות כמה קילו ואפילו אמרתי לעצמי דייי אני נשארת ככה זה הכי יפה וככה אני מרגישה הכי נוח אז לא נראה לי שזה דימוי עצמי אלא שהענשתי את עצמי בגלל אותו מקרה... סורייי על המגילה... אוהבת בננית..:)

להילה! רציתי להוסיף כי במשך השנה האחרונה כתבתי מה שהרגשתי חברה שלי כל הזמן צחקה ואמרה שבסוף הוציא ספר... הכתיבה עזרה לי רק אחרי המעשה לי יכלתי לשלוט בזה והכתיבה פשוט שיחררה לי משהו שהציק לי שקרה לי אחרי ההקאות אבל כרגע אני ממשיכה לכתוב בכל פעם שכואב לי או מציק לי ואני לא יכולה להוציא את זה החוצה. השאלה היא האם להשאיר את זה או לזרוק כי יש לי אוסף של מכתבים ועל מחשבות שרצות במוחי ואני לא יכולה להתמודד איתם.. כל דבר שהציק לי הוצאתי את זה בכתב כל מעידה שהיתה לי בכל פעם שגברים איכזבו אותי הכל הוצאתי בכתב-אשת הסוד שלי השאלה היא להשאיר או לזרוק? ובהקשר שלהכביד על ההורים אני לא רואה את זה בצורה אחרת זו הצורה שאני רואה את זה ההורים שלי התמודדו עם אחיות שלי והיה להם מאוד קזה והיום אני רואה את זה שהם מנסים להוציא ממני את זה אני לא יכולה להכביד הם ישברו לי ואני לא יכולה פשוט.. דניאלה

לכל אדם יש מקום וזה תמיד עניין של מחשבה וגישה ... אף אחד לא חייב להסכים עם שום דבר.. את לא צריכה להיות גוססת כדי לקבל עזרה .. והדבר הכי רלוונטי לעניין שלעיתים המצב הנפשי יכול להיות הרבה יותר גרוע מהמצב הפיזי וחייבים לטפל בזה כי זה גודל.. וזה תוקף בדרכים לא צפויות וחבל.. בסוף זה מגיע לקטע הפיזי אם הטיפול לא נאות... אני יודעת שאת מתנגדת לטיפול אבל את תהיי חייבת לקבל החלטה.. כי זה פשוט לא יעבוד להישאר לבד... נשמע לי בלתי אפשרי.... גם לא נכון .. אני מציעה לך לשקול את זה ברצינות.. תמשיכי לכתוב.. ואם זה גורם לך להשתחרר אז תזרקי את מה שאת כותבת אני עשיתי מעין מדיטציה כזאת .. הייתי כותבת ואח"כ מעיפה את הכל ועם העפה הייתה לי תחושה שאני משתחררת וזה עזר.. אבל זה לא במקום טיפול.. אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב.. אני ישמח להמשיך להיות לך אוזן קשבת ולעזור במידה הצורך... המון אהבה לילה טוב הילה

כמובן שאני לא מצליחה לישון..אם יש כאן מישהי לדבר אני אשמח..

להילה החמודה! נכון שאני מרגישה יותר טוב ואני כבר לא מקיאה אבל לפעמים יש לי את הצורך הזה בכל פעם שאני אוכלת יותר או שמישהו מאכזב אותי.. לפעמים זה קורה לי אני לפעמים במשבר.. אני לא יודעת מה לעשות אני לא רוצה לאכזב את ההורים שלי כי הם עברו הרבה.. אני לא רוצה להכביד עליהם... תגידי לי מה לעשות פליזזזזזזזזזז ולא דרך טיפול.. היה לי קשר עם מישהו וירטואלי שעזר לי ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות הוא נתן לי תחושה של ביטחון... עכשיו כי לא קיבלתי את הדברים שלו הוא החליט שלא מוכן לכלום... מה לעשות הילה אני כבר בסדר יש לי פעמים רצון להקיא אבל לא יודעת מה לעשות לפעמים אני מועדת ולפעמים לא לרוב אני מתאפקת... בתודה מראש דניאלה.

אני חושבת שזה יהיה מצידי מאוד לא אחראי לומר לך בלי טיפול אבל אני לא מטפלת שלך.. ואני לא לוקחת חלק פעיל בהחלמה שלך .. אלא שכן אני מאוד רוצה לסייע נראה לי ואני לא יתווכח עם התחושות שלך נראה לי שכל פעם שזה קורה פשוט תצאי מהבית... לפני שמגיע הגל.. לפני שאת יודעת שזה מתחיל תעצרי את זה שם.. במקום .. תכתבי ותרכזי את הכתיבה בשאלה מה את מרגישה עכשיו.. מה את רוצה.. מה קרה? תנסי לבדוק ולזהות מה קורה לך ברגעים האלה ותנסי לנהל עם זה דיאלוג... ואני מאמינה שהכתיבה היא גם כמו סוג של הקאה.. הקאה חיובית .. תנסי... ובקשר להורים שלך אין דבר כזה להכביד.. את הבת שלהם ואני מאמינה שכל הורה צריך לקחת אחריות על הילד שלו זה לא תמיד ככה.. אבל זה הכי נכון מבחינתי.... ואני חושבת שלפעמים לשתף ולמר את האמת יכול הרבה מאוד להועיל וזה שזה מתקיף אותך אחת לכמה זמן.. זה אומר שאת צריכה טיפול אבל נעזוב את זה... תשתדלי לכתוב.. זה מאוד עוזר.. תנסי לעשות מעין משחק תפקידים שכזה .. תכתבי על עצמך כאילו מישהי אחרת כותבת עלייך והכתיבה אמורה לקחת אותך למקום אחר.. למקום של מודעות לנסות לחשוב על מישהי וירטואלית שתספר לך מי את ומה את צריכה תנסי לחשוב מה היא הייתה אומרת לך ותכתבי את זה ולא מה את היית אומרת על עצמך כי זה הרי צפוי... אני יודעת שהכתיבה הזאת הצילה לי הרבה מאוד רגעים שרציתי ללכת להקיא אז.. כל שנותר לך הוא להמשיך לנסות ולא לוותר המון אהבה ושובע טוב הילה

לתשעים אחוז מהאוכלוסיה יש הפרעות אכילה ואף אחד לא מודה בזה אני יותר ויותר רואה איך אנשים מתנהגים כשהם אוכלים אף אחד לא באמת אוכל כשהוא רעב.. יש גם כאלה שאני מרגישה שהם לא מרגישים בנוח כשהם אוכלים... לא יודעת פתאום הבחנתי בזה .. זה לא אמור להגיד שום דבר אבל זה רק אומר שאוכל זה כמו אהבה כמו הזנה רגשית ... נראה לי שזה העניין אני עוד יגיע לכמה תשובות .. אני חייבת להבין את זה סתם עבר לי בראש...

אני גם חושבת שלמרבית האנשים יש איזשהו דפקט עם אוכל..בערך 22 שעות מהחיים אנחנו חושבים על אוכל אוכלים אוכל מסתכלים על אוכל הכל סביב האוכל...........איך האוכל לא יהיה משהו מרכזי בחיים? אם לא הכי?!

אני עוד ימצא תשובה .. מה מוביל את האנשים למקום הזה אני כבר יעדכן אותך

כמה ארורה הבדידות. מסביבי אויבים רבים. השומן האינסופי שלי, האוכל, המחשבות האובססיביות, המשקל. ואין הדברים רק בראשי, הם קיימים פה, במציאות, איני רזה ודקיקה, משקלי עצום, וכל זאת - לאחר שהשלתי מעליי אינסוף קילוגרמים. יורדת, עולה, יורדת עולה.. הבדידות כל כך איומה. כשאני נלחמת במחשבות שלא מניחות ולו לרגע, אוכלת, אולי מקיאה, לפעמים מנסה לא לאכול כלל. לא רגועה אף פעם. שונאת את עצמי וגופי ללא קץ. והבדידות - אין איום ממנה.

אני לא יודעת אם את מאמינה או לא .. אבל את לא באמת לבד אף פעם גם כשנדמה לך אבל זה לא באמת חשוב בקשר לבדידות שאת מתארת .. אפשר לצאת ממנה ואפשר למלא את חייך באופן שבו יהיה לך נעים ונחמד.. ומאתגר... לשים את חבילת האכזבות שלך בצד ולהחליט היום שאת ממלאה את חייך בהרבה אהבה מה זה אומר? אולי תלכי ללמוד משהו שיעשה לך טוב.... אולי קורס יצירה ... אולי קורס על מודעות.. אולי קבוצת תמיכה? אולי משהו סתם שיהיה נחמד.. שיוציא אותך קצת מההרגשה הכבדה .. זה תלוי בך... ואני יכולה להמליץ לך על המון מסגרות שאני מכירה ושאפילו יכולות לעשות לך טוב.. אולי תספרי לי מה מעניין אותך.. את בטח אומרת לי עכשיו מה הקשר ? אבל יש קשר עצום כי כשלא טוב בחיים האלה הפרעת אכילה איזה שלא תהיה מתקיפה.. היא כמו עורב והיא נמצאת שם לאכול אותך ולבלוע אותך וכדי לרסן אותה ... א. אני ממליצה לך על הקינסיולוגיה כי זה פשוט עובד !!!! ב.אני ממליצה לך על התפרקות.. אולי סדנאת צחוק? זה חשוב אל תזלזלי בזה ותספרי לי עוד על עצמך אני ישמח לעזור המון אהבה ושיהיה שבוע טוב שלך הילה

הבדידות ההסתגרות הדיכאון הבכי ההתנתקות השתיקה התסכול השומן הכל כל כך מוכר אני מצטערת {{{{{{{{{{{{{{{{{{}}}}}}}}}}}}}}}}}}}

אני מרגישה כל כך דוחה נפשית אני בכלל לא משהו בימים האחרונים והיום כמה אכלתי, לא הפסקתי! ועוד הייתי באירוע אני מרגישה כל כך רע.. כל כך דוחה.. כל כך מנוכרת.. לעצמי ולסביבה.. ואני חשבתי שיצאתי מזה ושוב מסתבר לי שטעיתי כמו תמיד...

לא נורא כמה טוב שאפשר להגיד מחר יום חדש... בהנחה שאנחנו בחיים וגם אם לאאז יש יום אחר במימד אחד.. לא חשוב ... היה מה שהיה תמשיכי הלאה תימנעי מלהלקות את עצמך .. כי זה לא עובד.. ההיפך זה רק גורם לך להרגיש רע יותר... מחר שבוע חדש.. אולי תאחלי לעצמך שלא משנה כמה את נופלת את תמיד קמה כדי להגשים את השאיפה שלך להיות מחוץ לזוועה. המון אהבה כתבתי לך מייל ושיהיה שבוע טוב.. הילה

מאחלת לכן מכל הלב את כל הטוב שאני מאחלת לעצמי עם כל האהבה שבלב.. שבוע טוב שקט רגוע עם אהבה אתגר ועניין בהצלחה שלכן הילה

מאחלת לכל אחד ואחת שיחייך הרבה וימצא את האושר הפנימי שבו.

האמת..לא יודעת מה מרגישה... אני פוחדת אני רוצה להיות רזה רוצה להיות בריאה צירוף אפשרי? צירוף הגיוני? האם הרצון הזה, האובססיביות הזו נכונה? הגיונית? האם זה מובן שכל רצוני זה להשתלב? להיות יפה? האם זה כ"כ הזוי להגיד שבחרתי לא לאכול כי פשוט היה נמאס לי? לא כי הייתי לא מקובלת ולא כי לא היו לי חברות.. היו חברות..הייתי מקובלת...משפחה אוהבת..כסף..אהבה..באמת שלא היה ולא חסר דבר. פשוט בחרתי לא לאכול. זה כזה מוגזם? זה כזה לא אפשרי? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

אם יש משהו שכבר הבנתי בקשר למחלה הזאת זה שאין לה קשר בכלל להיגיון. אל תשברי את הראש בלחשוב מה ההיגיון בין רזון לאושר. לא סתם קיימת הסטיגמה החברתית שהפרעת אכילה היא הפרעה נפשית. יום אחד אח שלי עשה לי שיחה והסביר לי שזה לא הגיוני להתעסק רק באוכל ולחשוב עליו כל היום. ניסיתי להסביר לו שזה לא עובד על היגיון. באותה מידה הוא יכול לבוא לאדם שהוא סכיזופרן ולהגיד לו שיפסיק לשמוע קולות כי זה לא היגיוני... לפעמים, למרות שזה נשמע רע, יותר קל לי לקבל שזו מעין מחלה נפשית. אחרת אין לי דרך להסביר למה אני נשלטת על ידי אוכל. חברה שלי פעם הסבירה לי שזה גם בהחלט קשור לחוסר איזון של כימיקלים במוח. כך או כך, אל תחפשי את ההיגיון, תחפשי את הדרך לעשות את ההפרדה בין הרגש לאוכל. מישהי שאני מכירה ניסתה להתאבד לפני כמה ימים. היא אמרה שהמחלה פשוט התישה אותה. אני רוצה להתקשר אליה אבל לא בטוחה איך אני יכולה לחזק אותה כשאני לא מרגישה חזקה. אני מאוד טובה בלהגיד את הדברים הנכונים, לדבר "באויר", אבל איך אשכנע אותה אם אני בעצמי לא משוכנעת... גון, גם לי היה הכל. משפחה, חברים,הרבה יכולות ופוטנציאל. אני לא חושבת שבחרתי להיות חולה. אני חושבת שגם אני וגם את נזקקנו למחלה הזאת כדי להגן על עצמנו. אני יכולה לראות עכשיו מדוע החיים מפחידים אותי. אני עוד לא יודעת אין לחסן את עצמי בדרך אחרת. אבל אני אופטימית.

אני יודעת שלא בחרת להיות "חולה" ואפילו קשה לי לקרוא לזה מחלה כי אני לא חושבת שזה ככה..אני חושבת שזו בחירה.. תראי אני בחרתי לפני כמה שנים שאני פרו אנה-כלומר בעג ההרעבה ובעד כל סגנון ומהלך החיים הזה..כעת אני בספקות..לא ממש בטוחה..לא יודעת איפה אני עומדת..יש בי המון שאלות, המון תהיות..אני אפילו לא יודעת מהיכן להתחיל.. לפעמים אני רוצה לסיים הכל ולוותר. לפעמים זה פשוט קשה מידי. ולשאלה שהילה שאלה ממזמן..<ראיתי רק עכשיו>-כן הייתי בפורום של מיטל שחר..ואני בת 19..

זה לא קשור להגיון את צודקת!!! זה קשור לגאונות!! צריך להיות גאון כדי ליצור את זה ולהגיע לשפל הזה ... המוח כל כך יצירתי ומעוות שזה פשוט לא יאומן תחשבי כמה כוח היה לזה אם את אותה אנרגיה הינו משקיעות על יצירת מציאות חיובית עם אותה גאונות??... מדהים!!! פשוט מדהים יש כמה וכמה סיפורים מדהימים שכאלה... המון אהבה שבוע טוב.. כתבתי לך בהמשך.. תקראי שלך הילה

אני שמחה לשמוע ממך.. תתפלאי זה כל כך אפשרי שזה פשוט מפחיד איך שניהם יכולים להתקיים ביחד.. אבל אחד מהם יצטרך להחליט כי את תוכלי לאבד את חייך אני מבינה את הבלבול הזה אני מבינה את הקונפליקט וההיפוך.. וכל מה שביניהם... אני מבינה הכל... אבל את חייבת להבין שיש לך כוח ושאת יכולה להחליט ולקבוע מי מהם ינצח.. והאמת שזה מצב שאי אפשר להחליט לבד.. דווקא במקום הזה הקינסיולוגיה יכולה להתערב ולחולל פלאים... זה רק עניין של החלטה לא קל לקבל אותה אבל אחרי הכל מי אמר שהחיים האלה קלים... אז תחשבי על זה .. את כבר שמעת ממני על השיטה ואני בהחלט לא חושבת שהרזון יפתור את הבעיה עובדה את אומללה גם כשאת מאוד רזה הכרתי הרבה אנורקסיות אני בעצמי הייתי אחת כזאת ואף אחת מהן לא הייתה מאושרת... כולן רוצות למות זה אושר? אבל את יכולה להחליט להבין שהרזון הוא סוג של הסתרה... מה את מסתירה?? מה את רוצה ?? מה את מרגישה ?? מי את באמת ?. מה הזהות שלך?? תעני על השאלות האלה ותרבי לכתוב... תמשיכי לשתף אותנו... אל תישארי לבד.. וזה לא סיבה להרים יד.. המון אהבה ושבוע טוב שלך הילה

רק רציתי לדעת אם קיבלת את המייל מאתמול...סליחה, מהיום לפנות בוקר. כי בדקתי משהו עכשיו ויש לי הרגשה שהיתה תקלה ולא קיבלת אותו. וחשוב לי מאד שיגיע לידייך. אז רק תעדכני אותי. תודה. מקווה שעברה עלייך שבת נעימה. רק בריאות, אלינור.

לכי לקרוא ושיהיה שבוע טוב חיבוק המון אהבה הילה

זה חזק ממני אני אוכלת ואוכלת ומקיאה עדף הסוף ממש. ואז שוב מחליטה שזהו יותר לא אעשה זאת - ואין לי מילה אני פארשית. ושוב אני מתמלאת באוכל ומתרוקנת - וחוזר חלילה. מעגל של טירוף !!!!! אני מסתירה זאת מן העולם יותר מ- 15 שנה. יש אנשים שחושדים בי ואני מכחישה. אבל אולי הם עושים את עצמם כאילו שמאמנים לי - לא יודעת מה לעשות. מחפשת פסיכיאטר כבר. לא רואה את עצמי מצטרפת לבית חולים לחולי נפש. כי זה נראה לי לא מתאים לי. ואני אמות אם אגיע לשם. ובכל זאת הסודיות והבושה לא נותנים למחלה הזאת לעזוב אותי לנפשי. עד מתי? מיואשת.

אני חושבת שהאכזבות שלך נובעות מהציפייה שלא תהיה פעם הבאה אולי פשוט תנסי לא לקבוע שום דבר.. אולי תנסי רק ליום אחד.. לעצור את הטרור הזה .. רק יום אחד.. זה לא הרבה זמן יום אחד אפשר לעמוד בזה ואני בטוחה שזה גם קרה לך... אני חושבת שזה הרגל .. אני חושבת שזאת התמכרות שצריך לשבור אותה מאיפושהו.. אני שמחה שיש לך רצון זה כבר צעד ענק!!!.. מעבר לזה .. את צודקת לא אישפוז ולא פסיכיאטר יפתרו את הבעיה .. למרות שאיזון תרופתי בהחלט יכול לעזור כי עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים המוח מתחיל לדבר.. ואני חושבת שאת מבינה למה אני מתכוונת...ואולי איזשהו מענה תרופתי קל בהחלט יכולים לעזור אחרי חודש חודשיים.... מעבר לזה קינסיולוגיה מוח אחד.. יכולה להציל אותך... זה עובד! בין הדפים כתבתי על זה .. תחפשי ותקראי על זה ... ואם את בנכונות לנסות לתת עוד שנתיים מהנסיון שלך .. אם כל מה שעברת מה זה כבר שנתיים בשבילך?? זה פשוט מחייב אותך לזמן מסויים..אבל הצלחה מובטחת!!! תתקשרי אליה.. היא הוציאה אותי לגמרי מהפרעות אכילה קשות ולא רק אותי זה פשוט עובד הטלפון שלה 03-5273814 יהודית היא תסביר לך פרטים נוספים.. אם את לא מתל אביב היא תוכל להפנות אותך לעוד גורמים... ממליצה לך בחום רב שכן לדעתי זה הסוף שאת מחפשת לטרור הזה .. צריך לנסות ולהיווכח לבד! מעבר לזה ברור לך שזה לא האוכל .. ברור לך שזה לא ההקאות אלא חסך רגשי שיהיה עליך למלא.. לחקור את עצמך לגלות על עצמך כל מיני דברים.. ללכת עימם.. ומעל הכל להעיז לחיות אבל את צריכה עזרה ואת לא תוכלי לעשות את זה לבד.. זה יכול לעזור לך המון אהבה ושבוע טוב תמשיכי לעדכן אל תישארי לבד שלך הילה

תגובה על מה שבולמית אמרה עד כמה אפשר להסתיר???? כי אני 10 שנים מצליחה ובשנה האחרונה כולם שמו לב כי גילו אצל אחיות שלי.. אז עוד כמה שנים אני יכולה להסתיר..?? דניאלה

תודה על התמיכה שלך זה ממש גורם לי להרגיש טוב שאני יודעת שיש פה אותך. דיברתי עם אמא שלי על הדיקור וכל זה והיא לא ממש בקטע של זה כי זה יקר, אין דרך אחרת משהו שלא עולה יקר? או שאני יוכל לצאת בכוחות עצמי מכל ההפרעה הזאתי כי כמה שאני אוכלת עדיין יש לי נקיפות מצפון על זה שהשמנתי את הכל בחזרה אפילו שכולם אומרים לי שיותר יפה לי ככה ושאני רזה ולא מבינה מה כולם רוצים ממני אני לא יכולה להמשיך ככה ואני יודעת שיש משהו נפשי פה ונראה לי שאני יודעת מה מקור הבעיה אבל לא נראה לי שאפשר לפתור אותה. ובקשר למחזור התחילו להופיע אצלי סימנים אני מקווה שאני יקבל תוך כמה ימים.

בקשר למחזור.. זה נשמע מעודד\ דבר שני דרך קופת חולים דיקור לא יקר אני חושבת שזה עולה גג 100 שח לטיפול וזה לא נקרא יקר אפשר לעמוד בזה תבררי דרך קופת חולים אולי זה אפילו יותר זול... ותמשיכי לעדכן... וחייבים לטפל בזה את חייבת למצוא דרך.. יש טיפולים שלא עולים כסף.. דרך איכלוב למשל.. מעבר לזה גם מעקב דיאטני את יכולה לקבל דרך הקופה וגם זה לא עולה כסף.. זה בעיקר עניין של נכונות ורצון אח"כ יש גם כסף! זה פשוט ככה עובד.. אל תתני לזה לשבור את ההחלמה שלך אם את באמת רוצה בה אני מחזקת אותך תמשיכי לכתוב.. המון אהבה ושבוע טוב הילה

היום הייתי קצת חולה, לא התחשק לי לאכול. אמא ישבה לידי בארוחת צהריים וכשהיא ראתה שאני לא מסיימת את האוכל היא היא שלחה בי את אותו מבט מיואש ששמור למצבים מהסוג הזה ואמרה: אז כל האשפוז לא היה שווה? את ממשיכה לעשות מה שבא לך? הסברתי לה שזאת מלחמה אינסופית, לפעמים אני מנצחת ונכון, לפעמים אני מוותרת לעצמי ובוחרת בדרך הקלה.היא שאלה אם אני רוצה להישאר חולה כל החיים. התסכול המוכר מחוסר ההבנה של הסביבה הציף אותי. כן, אמא, טוב לי ככה! אני אוהבת להרעיב את עצמי ולהקיא! אני אוהבת להסתגר בבית ולא באמת לחיות! היא לא מבינה ואני התייאשתי מלהסביר את עצמי. הייתה תקופה שהאשמתי את עצמי על כך שאני עדיין רוצה את המחלה. היום אני מבינה שאני לא רוצה אותה בכלל, אבל אני כן צריכה אותה. היא נותנת לי דברים שאני לא מסוגלת לקבל הצורה אחרת.רק לאחרונה הבנתי שהאוכל הוא המקום היחידי שאני שמה את עצמי לפני כולם. כל חיי מחקתי את עצמי למען אחרים. אך כשאני אוכלת או מקיאה, לא אכפת לי אם מישהו קרוב לי זקוק לי נואשות- קודם אני אסיים. זהו גם התחום היחידי בו אני מרשה לעצמי להיות "לא בסדר". תמיד מחייכת, עוזרת,מנומסת, ילדה טובה. רק עם האוכל אני מתפרעת, פורצת גבולות, מתפרקת. אני לא מדברת כשקשה לי. אני שומרת בפנים. דרך ההקאות אני מבטאת את הכאב שלי, את השנאה העצמית... אז איך אני מוותרת על משהו שעדיין נותן לי כה הרבה. מרגישה כמו חיה שכל חייה היא נרדפת ועכשיו מבקשים ממנה להסגיר את המאורה שלה- המקום היחידי שמבטיח הגנה ומסתור. ולאן אברח עכשיו כשהחיים יציבו מכשולים קשים מדי...וממה אני בורחת? מי זה או מה הוא אותו צייד שרודף אחרי? ....

איך מוותרים? אין רצפט ברור.. אני חושבת שמעל הכל הוויתור נעשה ע"י כוונה ברורה אפילו משפט לצרוח אותו בקול רם " אני מוותרת על הפרעות האכילה שלי ואכן הוא כך!!!!" זה ישמע כמו בדיחה כשתעשי את זה אבל אחרי שלוש פעמים אולי אפילו טיפה יותר.. את תרגשי את הסימנים של זה בתמורה... רק בגלל שהבעת כוונה ברורה יש לך אומץ?? אם את שואלת אותי את עוד לא מוכנה לוותר.. את צריכה עוד לחוות את זה... כדי להגיע למקום שבו את תבחרי.. מהמקום שאף אחד לא יחליט בשבילך אלא את עצמך עבור עצמך! זה בעיקר עניין של זמן ותהליך.. אין כאן הוקוס פוקוס... מעבר לזה אני חושבת שעם כל החרא שיש בזה זאת חממה נוחה ובטוחה למדי... היא מוכרת .. למה בעצם לוותר על זה? אבל את יפה מאוד יודעת שאין לך חופש שהחיים האלה שלך חלקיים כי את עוצרת את המהות שלך יש בך הרבה חלקים פראיים ואם את לא מממשת אותם את תוקפת את עצמך... תקראי את הספר "רצות עם זאבים".. על האישה הפראית .. אני ממליצה לך בחום רב ספר חובה... מעבר לזה את תדעי איך לוותר ברגע שתחליטי ... את פשוט תדעי ואין לזה נוסחא או צופן ידועים מראש המון אהבה ושבוע טוב תמשיכי לעדכן.. ואל תישארי לבד שלך הילה

שלום הילה, רק רציתי להגיד תודה על ההקשבה והמענה. הכניסה לפורום הןסיפה לי המון מחשבות. חלקן לא כל כך קלות, אבל אני מאמינה שהן חשובות. חלקן הגדול דווקא מאד מעודד ומשמח. ואני מרגישה שהנס שלי כבר בעיצומו, ומעריכה אותו כל יום מחדש. בקרוב אצל כולן. המון שבת שלום וכל הכבוד ענק! טפיחה על השכם וחיבוק גדול... שיר

תמשיכי לכתוב אני שמחה על ההיכרות ואני חושבת שיש לך הרבה מה לתרום המון אהבה ותודה שבוע טוב שלך הילה

אני לא יודעת אם הרגשתן ... ובהפרעות אכילה מרגישים את זה בערך כל יום אבל היה מה שכבר כולם כבר שמעו בתור קלישאה שמגיחה לה אחת לכמה זמן "מרקורי ברטרו עם היבט חזק לפלוטו" כוכבי הטרנספורמציה זמן רציני לעשות שינוי בעיקר עם דמויות סמכות מישהו מזדהה?... הכוכבים האלה הם כמו מתנה.. הזדמנות פז שמגיעה לה עם ההיווצרות האנרגטית של מרקורי.. מאוד קשה כל האדמה רועדת .. כח הביטחון ...היציבות ...התפרצויות זעם..כיסוחים וכיוצא באלה .. כולם נחושים לעמוד על שלהם יותר מתמיד.... אבל אם הורגים את הפרה שכולם רגילים אליה כי היא מביאה אוכל.. וזה מאוד בטוח כיבכול לטובת משהו לא ידוע אבל עם האפשרות שיקרה שינוי רציני שיביא למהפך בסדר גודל ענק.. אז החיים יראו הרבה יותר מלאים ושלמים אחרי הוויתור הזה ..אפילו שהפרה הזאת הייתה ידועה וצפויה מראש.. מאכילים אותה .. חולבים אותה..ויש אוכל בסוף... והכל אותו דבר... אבל אם אין פרה אז יכול לקרות גם משהו אחר......וכן ...למה להסתפק בפרה? נו? זרקתם כבר את הפרה שלכם? אני מתכוונת להפרעות אכילה אתם לא יודעים מה הווויתור הזה יכול לזמן לחייכן מאחלת לכן את האומץ לנסות.. להאמין וגם לא לדעת.... פשוט לוותר לקפוץ למים ולראות לאן מוביל אתכן הזרם... השבוע יותר מתמיד הייתה אנרגיה כזאת לשינוי ואני מקווה שקרו לכם דברים מעניינים השבוע.. כמה מכן בלי לשים לב פנו אלי וסיפרו לי על התפרצות שהייתה להן מול דמויות סמכות נשמע מוכר? אני מתכוונת לאלינור .. למאיה .. לעינת... וגם לחדשות שמתן לב? המטרה של הענין הוא שאתן תעמדו איתנות מול הכוח הזה ותשנו את ההרגל שהוליך אתכן עד כה למשהו חדש אחר... בברכה רבה לשינוי שעוד יקרה המון אהבה שבת שלום ומבורך... הילה

מזמינה אתכן לצפות בציורים ולחזור קצת לילדות...מאריה ואנבורגן אחלה אתר... מלא צבע וחיות http://www.elfies-world.com/ תהנו!

ועוד משהו בענייני פיות אפשר לבקש גם משאלה בבאר... תיכנסו תראו לבד... http://www.feyot.co.il/ צאו להרפתקאה... הילה

לא, עוד לא זרקתי את הפרה שלי... אני צמודה לעטיניה... מכורה לחלב שלה... מממ..... יאממי... ותודה על המענה המהיר. כתבתי לך שוב כי הייתי חייבת להבהיר כמה דברים חשובים... אבל אל תמהרי לענות לי. אני אמתין. קחי את הזמן. שבת שלום, חג שמח, כל-טוב!!! אלינור.

אני יכולה להבין..לכי לקרוא מחכה לך מייל שלך הילה

שלום שמי דניאלה ואני לא יודעת מה לעשות אני בת 18 לפני שנה זה התחיל הכל היה לי בהתחלה הרעבות עצמיות ואח"כ לא יכלתי יותר בלי אוכל התחלתי עם הבולמוסי ועכשיו לא יודעת איך בלי טיפול פסיכולוגי אני לא עושה את זה יותר. אבל אז רק עכשיו ההורים והמפשחה וכולם שמו לב שקרה לי משהו ירדתי קרוב ל15 קילו בשנה האחרונה ואני עכשיו בסדר אני אוכלת טוב ללא בולמוסית אני עדין רוצה לרדת קצת במשקל אולי עוד 5-10 קילו לא יודעת כבר אני בגדר שבסדר אני לא על תת תזונה אני לא יודעת מה לעשות שאלו אותי כולם אם הכל בסדר וכי הכל בסדר אני אומרת שהכל בסדר ההורים שלי קצת לוחצים עליי כי אחותי אנורקסית ואחותי השניה בולמית ואחי היה בעבר הרחוק שלו גם . את ההתחלה שהתחלתי עם הבולמוסים זה התחיל לי בגיל 12 בערך וזה הפסיק לי אחרי חצי שנה וזה חזר לפני שנה והיום זה בסדר אני לא יודעת איך להוריד את כולם מעליי כי היום אני אוכלת טוב ואוכלת מסודר.. בבקשה תעזרי לי דניאלה..

דניאלה יקרה אני לא יודעת מה איתך אבל מה שאת מתארת נשמע לי ממש מדאיג ואני פחות דואגת למשקל כמו למצב הנפשי שלך..ולזירה המשפחתית שלך את מתארת מצב שהוא מאוד מסוכן.. אחות.. אח.. אולי את במקרה מהמשפחה שלי? כי גם אצלנו זה מגיפה.... יצאתי מזה אחרי הרבה שנים.. אבל ההתמודדות בבית היא כמעט בלתי אפשרית...ואת בבית וזה מה שמדאיג... את חייבת למצוא דרך לטפל לפחות במישור הנפשי שלך כדי שמאוחר יותר זה לא יאותת לך ויגשים את הכל כמו מכת בומרנג שההדף שלה רק יפיל אותך לתהום שאת לא תידעי איך לצאת ממנה... לרדת במשקל.. לרצות לרדת במשקל מעיד על זה שיש הרבה סערות בתוכך שלא פתרת.. אני ישמח להפנות אותך לגורמי טיפול שונים ואני לא מנסה לנפח את זה .. אבל אני חושבת שכדי שתלכי לדבר עם מישהו באופן קבוע ... להיות באיזשהו מעקב ... כדי שתשמרי עלייך !!! כי כשזה במשפחה זה מדבק... וזה יתפוס אותך בשעות משבר .. הפרעת אכילה תמיד תהיה אצלך בעדיפות ראשונה כשקשה לך .. היא הפתרון ובזה את חייבת לטפל!!! לכן את חייבת לטפל בזה אפילו שלכאורה את אומרת שהכל בסדר תודיעי לי מה מתאים לך ואני יפנה אותך בהתאם.. מזמינה אותך להמשיך לכתוב... המון אהבה וחיזוק הילה

הילה היקרה! רציתי לכתוב לך תודה על התגובה אבל מצבי יותר טוב עכשיו. ואני לא יודעת איך להוריד את המשפחה וחברות ממני. תודה דניאלה.

קודם כל תודה על העזרה ואני ישמח לשתףף אותך בכל מה שעובר עליי. עשיתי בדיקות דם והבדיקות גילו בעיה בכבד ואחרי זה שלחו אותי לעשות בדיקות אוטרסאונד בטן עליונה ולא גילו כלום זה לא מוזר שרק בבדיקת דם גילו שיש לי משהו בכבד? והרופא משפחה שלח אותי לרופא נשים בגלל המחזור עכשיו אני מחכה לראות מה יהיה...אבל לפי מה שהבנתי שאם אני יחזור לאכול נכון אז אחרי 4 5 חודשים ככה המחזור יחזור זה נכון? יכול להיות שיש לי בכלל אולקוס ובגלל זה לא גילו כלום?

תקשיבי מחזור אמור להסתדר עם תזונה מאוזנת תוך שנה אולי פחות זה אינדוודואלי מאחת לשניה אני לא ממליצה לך לקחת גלולות כי זה עושה המון תופעות לוואי דיקור סיני יכול לסייע לך בהחזרת המחזור.. את יכולה לקבל טיפול כזה דרך קופת חולים.... מעבר לזה זה גם יכול לאזן לך את הכבד.. יש מישהו שאני מכירה שיכול מאוד לעזור... העניין הוא שזה מאוד מאוד יקר ...הוא בעיקרון מתאים תוספי מזון שמטפלים בדברים מהסוג שאת מתארת ודברים עוד יותר מסובכים... אני ממליצה לך במידה וזה מתאים תאמרי לי ואני יתן לך טלפון זה מאוד חזק עובד ומחלים את הגוף פלאים אני יודעת שגם במידה ותלכי לדיקור אז יכולים להתאים לך צמחי מרפא שזה גם פצצה וחוץ מזה יש את ההומאופתיה של דיטה שמאוד יכולה לעזור... אז מכל הלב.. מה שאת רוצה.. אני חושבת שאת צריכה מעבר לכל התוצאות לשמור על עצמך עכשיו לאזן את התזונה לטפל בצד הנפשי ולשתף.. לא להישאר לבד עם מה שאת עוברת... אני שולחת לך שוב מלא חיזוקים ואהבה הילה

כשהייתי קטנה היה לי דימיון מאוד מפותח. הייתי יכולה לשכב שעות במיטה לפני שאני נרדמת ולהמציא לי סיפורים. אני הייתי הכוכבת הראשית ובכל סיפור היה לי תפקיד אחר. אבל היה מכנה משותף מאוד בולט בכל הסיפורים, אני תמיד הייתי ה"עלמה במצוקה" והגיבור התורן היה צריך להציל אותי.לפעמים הייתי "הורגת" את ההורים שלי בסיפור רק כדי להדגיש כמה אני מסכנה או שהייתי שמה את עצמי בסיטואציות מאוד מסוכנות. אני חושבת שהיום, למרות שעברו הרבה שנים, אני עדיין תקועה באותה פנטזיה ילדותית שמישהו יבוא ויציל אותי מעצמי.ולמרות שבהיגיון אני מבינה שאני חייבת לעזור לעצמי, הלב שלי ממאן לקבל את העובדות וממשיך לחכות... אני יודעת ששום בחור לא "יקח" ממני את המחלה. לפני מספר חודשים היה לי חבר שהיה מרעיף עלי מחמאות מבוקר עד ערב. הרגשתי שהוא באמת מקשיב לי ומתעניין במה שיש לי להגיד. אבל משום מה, דוקא בתקופה הזאת הצורך שלי לרדת במשקל היה חזק מאי פעם. למרות שראיתי שהוא אוהב את האופי שלי, הרגשתי שכל מה שיש לי לתת לו זה את הגוף שלי. אני זוכרת שתמיד כשהיינו ישנים ביחד או נצמדים אחד לשני, הייתי מכניסה את הבטן. אז איך אני מפנימה את הידיעה שאף אדם לא יציל אותי כי בינתיים אני ממשיכה לחכות...

אצבעונית יקרה משהו שכתבתי לדעתי לפני קצת יותר משבוע... אני מזמינה אותך לקרוא...כי זה נוגע למה שתיארת.... אם אני רוצה משהו... אני ישיג אותו לעצמי... כי אני מאמינה בחלומות שלי.... ואם זה לא ילך .. אולי זה לא הזמן ואולי לא סתם המשפט הנבון "לכל זמן ועת לכל חפץ".. ואניח לזה להישאר כך.... אם אני רוצה אהבה .. אני חייבת להעניק אותה לעצמי כי אף אחד לא יעשה זאת במקומי אם אני רוצה מחמאה וחיזוק .. אני יידע לתת אותם לעצמי כי אף אחד לא יתן לי אותם במקומי.... אם אני רוצה לחיות את חיי בהגשמה .. אני חייבת להגשים אותם עבור עצמי כי אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומי... אף אחד אחר לא יוכל להגיד "אני" בשבילי... רק אני יוכל לעשות זאת מהמקום שלי ורק בזה יש הרבה ייחוד ועוצמה ואם כל "הלא" ואם כל האכזבות דווקא עכשיו כשהלב מתחבר עם השכל המורכב.. דווקא עכשיו אני מחליטה לקחת אחריות ולעשות את זה למען עצמי כי אף אחד לא ירגיש את המחוייבות הזאת במקומי עם כל האהבה שתהייה לו/ה אליי כי יש לו/ה ותמיד תהייה לו/ה את אותה מחוייבות בחייו/ה לעצמו/ה שיהיה עליהם להיות לה נאמנים! ומההבנה הזאת אני מאחלת לכולכם שתעניקו את ההזדמנות הזאת לעצמכם אפילו שמאחוריה יש כל כך הרבה מאגרים של "לא" שחוסמים... אז תרדו מ"הלא" הזה והייאוש כי אני מתחילה להאמין שאפשר לתת את זה כבר עכשיו לעצמנו מבלי לחכות שמישהו אחר יעשה את זה עבורנו...כי אולי זה יהיה יותר נחמד.. משהו בסיגנון "האביר על הסוס הלבן"...וכל מוטיב אחר שיוסיף לצורך העניין.... את מה שאני מתארת אפשר להלביש את זה על מליון סיטואציות ומצבים ואחרי הכל מכל אלה נשארת אמת אחת.. והיא גם קשורה בדיכוי שמייצגות הפרעות האכילה...ואף ללא ספק מצליחות להסתירה במיומנות מפליאה וחמקמקה.... הפתרון הוא להעיז לקחת את האחריות הזאת על החיים שלנו ולהעיז לחיות אותם מהמקום שאנחנו מפסיקים לחכות לגורם החיצוני שיציל אותם... המון אהבה קריאה לשינוי... חיזוק מזמינה אתכם להגיב לילה טוב הילה אצבעונית ... אני מרגישה שאני רוצה להגיד לך .. די!!! אני מכירה את הדמיונות האלה את הסרטים שאת רואה רק רע ורק שחורות ואת יודעת משהו ? זה אשכרה מגשים את עצמו והזמן עובר..ועובר.. ועובר... ואני לא חושבת שלא קורים בו דברים אבל הוא עובר... ובזמן הזה יכולים לקרות אסונות ויכול לקרות נס ולא רק נס אחד אלא אלפי ניסים אם .... אם את כל כך טובה בלדמיין אולי תדמייני שיקרה לך נס...? ואולי הנס הזה יהיה חיים נפלאים זה אפשרי בדמיון ואת תראי שאחרי כמה זמן זאת תהיה המציאות שלך! ובנימה אופטימית זו אשלח לך חיבוק ענקי חם ואוהב.. המון אהבה שלך הילה

נמאס לי מהכל ....... זה הורס לי את החיים..... אני בולמית.. כבר שנים.

אני מבינה שנמאס אולי זה אופטימי אולי זה אומר שעכשיו את מבינה שזה כבר לא משרת אותך נאמנה ויהיה עלייך לקחת אחריות על חייך... אני חושבת שזה לא פשוט ואולי קל לדבר.. המילים יוצאות לי בחופשיות .. אני עד לפני שנתיים הייתי באותו חרא בדיוק והוכחתי שזה אפשרי לצאת מזהו הצרה.. ואני בהחלט מאמינה שההתמודדות הזאת לא פשוטה ואולי לפעמים בא למות במיוחד עם כל הלחץ שיש סביב נושא המשקל... ואת חייבת להבין שיש דרך לצאת מהמעגל הזה צריך הרבה נכונות ומעל הכל החלטה שהיום את מחליטה אחרת לגבי התפקוד שלך בנושא אוכל..אולי משקל.. אולי דימוי עצמי? מה זה אומר..... מה את באמת חושבת שיוכל לעזור לך..... אני יודעת שיש לך תשובה בפנים אני יודעת שאת פוחדת כי אם לא היית פוחדת ממזמן היית מקשיבה לתשובה ופועלת לפי צווייה אני חושבת שאת זקוקה לתמיכה .. דיטה כתבה על קבוצת תמיכה .. אני ממליצה לך לנסות היא בעצמה הייתה שם ויצאה .. גם אני אותו דבר.. יש לך אפשרות לנסות את הקינסיולוגיה יש לי תחושה שכבר מאסת בקונבנציונאלי והאמת שאני יכולה להבין למה אבל מעל הכל את חייבת להבין שזה לא המשקל .. וזה לא הבולימיה שמכרסמת בתוכך.. אלא משהו עמוק.. משהו אחר.. משהו...שאת חייבת לתת את הדין עליו מה זה אומר? ככל שתהיי יותר בדיאלוג עם השדים .. ככל שתכירי מקרוב את ההפרעות שלך ותתעמתי מולם לא תהיי זקוקה לזלול ולהקיא זה משלים אחד את השני וזה עובד ביחד... את אוכלת כי חסר לך מה חסר לך? ואת זה יהיה עלייך ללמוד להזין לא רק באוכל.. ובמשטר של שליטה ואכזריות עצמית אני מבקשת ממך שתשתפי יותר.. ואל תאמרי נואש... אני בהחלט מאמינה שהדרך הזאת עם כל ההוויה הנוקשה שלה היא מאפשרת לצמוח וללמוד המון ... זה רק עניין של אמונה וכוונה מזמינה אותך להיות פה בכל עת שתבחרי אם יש משהו ספציפי שאת היית רוצה שאני יפנה אותך אליו אז רק תגידי בינתיים המון אהבה אני מאחלת שיהיו ימים קלים יותר וכל טוב הילה

שלום לכולכן. אני סובלת מהפרעות אכילה (ספק מוגדרת כאנורקטית) כבר 4 שנים, אבל ב4 חודשים האחרונים ההפרעה התעצמה, ובשבוע האחרון המצב שלי ממש כטסטרופלי. אני סובלת מבצקות בגוף עקב עודף בשתיה וחוסר באוכל, התעלפויות,חולשה, קור ותחושה שכבר אין לי בשביל מה להמשיך. כל שנייה ביום שלי סובבת סביב הנושא הזה אוכל. אני אוכלת רק סלט של מלפפון ועגבנייה ביום במשך 4 חודשים. ואין לי כוח יותר. מה ביקשתי כבר, להיות ילדה רגילה. אני אבודה. נראה לי שאין סיוכי להחלים מהמחלה המטורפת הזאת. אין לי כבר כוח ואין לי חשק. תקשיבו לי, כל מי שחושבת שהיא נראית שמנה ומנסה דיאטות וכו וכו.. תתרחקו מזה בבקשה. תאהבו את עצמכן כמו שאלוהים ברא אותכן, כי ככה אתן הכי יפות!!!!

מה שלומך סליחה על העיכוב.. בקשר לקינסיולוגיה ראיתי שהתעניינת תנסי את זה ותפני בהקדם אבל זה יחייב אותך לקבל טיפול מלא לאורך זמן בואי נאמר משהו כמו שנה וחצי אולי יותר... אבל את חייבת להתחייב לזה כדי שזה יצליח כמובן שאת תראי אחרי זמן קצר תוצאות אבל הטיפול חייב להיות ממושך כדי להבטיח את ההצלחה שלו.. קוראים לה יהודית לבב נאור היא גרה בתל אביב 03-5273814 תצרי איתה קשר בהקדם... זה הוציא אותי מהפרעות אכילה ולא רק אותי לכן אני ממליצה לך לנסות ... שכן השיטה הזאת לא מוכרת וחבל... מעבר לזה אני מזמינה אותך לכתוב ולספר עוד מה עובר עלייך אפילו רק כדי לקבל תמיכה ועידוד... עוד משהו... אל תאמרי נואש ואל תאמרי לעולם שאת לא תצאי מזה כי אין לדעת מה ילד המחר.. וזה הרבה תלוי בך... היי שלום ותעדכני מה קורה בהצלחה המון אהבה וחיזוק הילה

הילה תודה מתוקה. אני יגיד לך את האמת, יש רגעים ביום שיש לי כוח וחשק להחלים ויש רגעים, כמו עכשיו, השניה שאני כותבת לך את ההודעה שאין לי. טוב לי ככה אני מאושרת יש לי "כוח" לצאת ולטייל ולהנות ורק לחייך ולצחוק. אז למה להבריא. אני חושבת שהמקור לאושר ה"נצחי" הזה, אני יודעת שהוא ממש לא נצחי והוא אפילו פחות נצחי ממה שאני חושבת, זה האנוקסיה. אז למה להרוס את זה? אולי אני רזה, ובקושי נשאר לי משהו בפנים ובגוף חוץ מעצמות, אבל אני מאושרת. כיף לי. טוב לי. למה להרוס את זה? מי אמר שבריאות היא מילה שמתייחסת לגוף ולא לנפש? כי הנפש שלי עכשיו בריאה!!!! לא רוצה להיות חולה.

תודה על כל תגובותייך. יש לך מייל חשוב ממני... טרי-טרי...וחשוב מאד. קבלי מיליון חיזוקים, חמודה, והמשיכי בעבודתך הקדושה! חיבוקי... אלינור.

הי מקסימונת כתבתי לך אימייל חשוב מאוד אני חושבת שיש לך שם מסר ממש חשוב תחשבי על זה תנשמי עמוק המון אהבה ושבת שלום כבר מעכשיו ... הילה

הילה יקרה! אין לך מושג כמה אני מעריכה את ההתייחסות שלך לכל הודעה, הידיעה שמישהו מקשיב מאוד עוזרת. כל חיי דיברתי עם אנשים, כולם שמעו אותי אבל אף אחד לא באמת הקשיב. לא היינו מאושפזות ביחד אבל מאוד יכול להיות שיש לנו מכרות משותפות. אין כמעט דבר שלא ניסיתי. כדורים, קבוצות תמיכה על כל סוגיהן, טיפולים פסיכולוגים ובסוף האשפוז. לאורך כל הדרך הבנתי המון על עצמי ופיתחתי מודעות עצמית גבוהה. אפשר להגיד שבתאוריה אני טובה אבל כשזה מגיע לטסטים, אני נכשלת שוב ושוב. עצוב לי להודות בפני עצמי שאולי אני לא רוצה מספיק. אולי המחלה עדיין נותנת לי המון דברים שאני לא מסוגלת לקבל בצורה אחרת. אולי אני צריכה להגיע לתחתית כדי באמת לרצות לשנות את הדברים. כל יום אני ניצבת מול המון מבחנים קטנים וכמעט בכולם אני מוותרת לעצמי... אני אחפש את הספר היות ואין לי מה להפסיד. הגעתי למצב שגם אם היית ממליצה לי על שוקים חשמליים אולי הייתי משתכנעת :) לפעמים יש לי הרגשה שאלוהים מנסה אותי. בודק את הכוחות שלי.אני מרגישה כמו אדם שזרקו אותו לים באמצע סערה. כל גל שמגיע מנסה להטביע אותי אבל אני שבה ועולה מעל פני המים. אבל אחרי כל גל אני הופכת יותר ויותר חלשה. זהו מעין משחק כוחות אכזרי: מי יכנע קודם? אני או הסערה.. אני בן אדם מאוד אופטימי ויש לי הרבה תוכניות לעתיד. לימודים, משפחה, תמיד רציתי הרבה ילדים.אבל יש רגעים שהכל מאבד מחשיבותו ומוכנה לעשות הכל כדי להשתיק את החרדה הפנימית...לרעוב, להקיא, לרוץ עד שאין אוויר, רק שלא אצטרך להתמודד עם עצמי. ברגעים כאלה אני מרגישה כמו אדם העומד על קצה הצוק. העתיד לא מדבר אליי, לא עבודה, לא לימודים. רק מחזיקה את עצמי שלא אקפוץ...

את יודעת? אין מוות... את יודעת ניסיתי להתאבד שלוש פעמים כולם בחניקה פעם אחת נחנקתי באופן רציני למדי הייתי במצב דמדומים.. ראיתי את המימד האחר והבנתי שאין מוות והתאכזבתי בכיתי נורא.. לא היה לי אוויר.. היה לי חום גבוה ומקסימום שהיה הייתי משותקת למיטה לא יכולתי לזוז.... שאלתי במצב החניקה: "מה?....אין מוות?" והתשובה שקיבלתי לללללללללללללללללללללללא! זה היה כל כך ברור התחלתי לראות כל מיני דמויות מוזרות .. חוטי אנרגיה רוחות.. נשמע בדיוני הכל היה אמיתי למדי אבל ידעתי דבר אחד וזה מה שאמרתי לעצמי עכשיו את חייבת להתחיל לחיות .. כי את לא תמותי ומצפה לך במימד הזה גהינום אם "תמותי" מפחיד נכון? זה היה מאוד מאכזב .. שכן ציפיתי שהמוות יפתור בדיוק את כל מה שתיארת .... מה שהתכוונתי הוא מטפורית ספר.. קינסיולוגיה היא לא ספר היא שיטה וצריך לחוות אותה בבקשה תנסי.. בא לי לתת לך חיבוק את מתארת דברים נפלאים בעיני עם המון כוח לרצות משפחה ילדים זה נפלא וזה יכול להיות את רק צריכה להאמין מחדש ולא לוותר אני יודעת שזה מייאש אבל אלוהים יודע בדיוק את מי לבחון ואת מי לבחון הכי קשה דבר שבהחלט ללא ספק יכול להעיד על הכוחות שלך והם עצומים... אל תזלזלי... את תצאי מזה ואני ישמח שוב כתמיד לשתף פעולה עם ההכוונה שלך את יכולה גם לדבר איתי.... או לכתוב איך שתרצי אל תוותרי החיים האלה יקרים!!!! המון אהבה חיזוק לילה טוב הילה

הטלפון שלי אם תרצי לדבר... 054-5298599 אם אני לא זמינה תנסי .. אני בדרך כלל עונה... ואת יכולה להרגיש חופשי זה בסדר... ואני בהחלט שמחה לקחת חלק בהתמודדות הזאת.. אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב שעשיתי אי פעם בחיים שלי והוא להיות פה להקשיב לכן..לכתוב לכן.. ללא שפיטה.. אני בסהכ הייתי שם בדיוק כמוכן.. להקשיב לעצמי וללמוד כמה דברים חשובים על החיים האלה.... ואני מאמינה שכל אחת מכן תצא מזה .. אולי כן .. אולי לא אבל חשוב לנסות ולא להרים יד כל כך מהר.. אפילו שעברו כמה שנים.. החיים האלה באמת יקרים.. אני רק היום מתחילה להבין את זה ... המון אהבה חיזוק הילה

בחרת לך כינוי כל-כך נוסטלגי... אצבעונית...כמו בספרי האגדות... רציתי להגיד לך שאני מזדהה עם כל מה שכתבת. גם אני מרגישה שאלוהים מנסה אותי, רק מה, הנסיון הזה לא נגמר!! זה רק נעשה גרוע יותר!! מה יהיה????????? נכון, מה שלא הורג - מחשל, אבל חלאס! נמאס לי להתחשל!! רוצה קצת לחיות בחיים האלה!! זה טוב שאת אופטימית ושיש לך תוכניות. ברגעים הקשים כשאת מרגישה על קצה הצוק, נסי לדמיין משהו אחר: דמייני שאת ברכבת-הרים: תיהני וקחי אויר בעליות, החזיקי חזק,עצמי עיניים ואפילו תצרחי בירידות, והעיקר - אל תיפלי מהרכבת... עד סוף המסלול. ואחרי שהמסלול ייגמר - הסתכלי אחורנית בסיפוק ותגידי לעצמך - עשיתי את זה. לילה טוב, אלינור.

ערב טוב לכולם הילה כתבתי לך אי מייל אני מקווה שתראי אותו עד 10 ככה ותחזירי לי תשובה..

המון אהבה לילה טוב הילה

כל יום מחדש אני צריכה לשכנע את עצמי שאני רוצה להבריא. יש רגעים שמרגישה הכי חזקה בעולם ויש רגעים שפשוט רוצה לזרוק הכל, להשקיט את הסערה שמתחוללת בפנים, רק שיניחו לי. הייתי מאושפזת במשך תקופה ארוכה בתל השומר. קיבלתי הרבה מהמקום אבל גם שמרתי בעקשנות על חלק מהסימפטומים. חשבתי שאני מטופלת טובה כי לא הלכתי נגד ה"מערכת" אבל הצלחתי לעבוד על כולם ובייחוד על עצמי. הייתי בסדר, "בשליטה" כל עוד היו לי את המשחקים הקטנים עם האוכל כשהייתי יוצאת הביתה. על פני השטח הייתי חייכנית, שמחה, מבריאה. אבל האמת היא שפשוט שיחקתי את אותו משחק שאני משחקת כל החיים...להעמיד פנים שהכל נפלא למרות שמבפנים אני מתפרקת. הצורך הזה להגן על כולם, להסתיר כדי שלא ידאגו, שלא יתאכזבו. הצורך הזה כל כך חזק שאפילו באשפוז הייתי צריכה לשמור על המטפלים שלי, על הפסיכולוגית. לשמור עליהם מהכאב שלי. איך אני יכולה להבריא אם כל האנרגיות שלי מופנות לאנשים מסביבי ולא נותר לי כח לדאוג לעצמי. ואיך משנים התנהגות של שנים? למה אין ספר תשובות שאפשר לפתוח ולמצוא תוכנית הבראה בשלבים: יום ראשון יש לעשות ככה, יום שני...וכו' רוצה לעזור לעצמי אבל פשוט עייפה.

יקרה.. מה שלומך?? אולי היינו מאושפזות ביחד?? אני הייתי מאושפזת ב 19/82001 בתל השומר בביתן 69 (נשמע מאוד סקסי חחחח) מחלקת בוגרות.... התחלתי את האישפוז רק בתאריך הזה ... בכל אופן רציתי לומר לך שאני מבלבלת לכולם את המוח על השיטה קינסיולוגיה מוח אחד.. כי זה הספר שאת מחפשת ואני מוכנה לחתום לך על זה עד כדי כך אני מאמינה בספר הזה שאפילו אם זה לא ילך אני מוכנה ללכת למשפט בגלל שאמרתי שכן וזה לכאורה לא עבד ולהתערב על זה, על אף שאני לא טיפוס כזה אבל רק לצורך ההמחשה אני מתכוונת לכל מילה.. בתנאי שאת מתחייבת לזה מינימום שנתיים .. פעם בשבוע! ואת יודעת למה אני מוכנה כי אני יודעת בוודאות מוחלטת שהשיטה הזאת .. אין לה נכשלים.. אני מאוד מפותחת מבחינה רוחנית ואנשים כמותי ואני בטוחה שגם את כזאת.. אני לא יודעת אם שמעת על מה שנקרא "תקשור" אבל היום בעולם כולו מתקשרים את השיטה הזאת כהצלה של הקוסמוס כולו ולא בכדי .. כי זה פשוט עובד!!!! וזה הוציא אותי מגהינום של 16 שנה בתוך החרא הזה של הפרעות אכילה ... את קולטת ?? אין לי הפרעות אכילה!!!! לפני שנה וחצי אם היית מכירה אותי אני חושבת שאת בדיוק כמוני היית אומרת " את... בחיים לא תצאי מזה !!" והאמת שזה היה כל כך ברור שאני לא יצא מזה ואז ... זה קרה הלכתי לקבל טיפול באמצעות השיטה הזאת ואחרי פחות מחצי שנה.. הפסקתי להקיא.. עליתי במשקל.. אני אוהבת את עצמי?? היתכן?? ווואלה .. אין לי מה להגיד.. ויש עוד סיפורים כאלה מדהימים בתחום הזה! אבל יש רק תנאי אחד.. שוב כאמור... את מחוייבת לטיפול של לפחות שנתיים כדי לצאת מזה לגמרי.... לא פחות אולי יותר אבל אחרי שנה שנתיים יש תוצאות מדהימות! ואני יכולה להגיד לך שאני עוד מטופלת וזה ממשיך לחולל ניסים... כבר שלוש שנים ואני אחרת ושוב.. אני לא מסתמכת רק על הסיפור שלי... את יכולה להתקשר ולשאול את יהודית ישירות על נושא... ותראי מה היא תגיד לך הטלפון שלה הוא 03-5273814 מעבר לזה אם יותר קרוב לך יש עוד מישהי שמטפלת בכפר סבר שמה מאירה וגם היא קוסמת! בהצלחה המון אהבה וחיוזק הילה

היי הילה! מה זה הטיפול הזה אני גם רוצה??? זה יחזיר אותי לחיים??? אם כן אני מוכנה להשקיע ולתת את כל החיים שלי בשביל זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

רק היום הצלחתי לקרוא את התגובה שלך לאחר שנכשלתי בשבת האחרונה. את פשוט נשמה טובה כל כך כיף לי לדעת שאת כאן. מה שקורה שנכון שינוי השיגרה בשבת מוציא אותי מדעתי ובייחוד שבשבת אני מרשה לעצמי ל"חטוא" , אימצתי את השיטה הדבילית הזאת כשבתחילתה החלטתי שאני מרשה לעצמי רק בשישי שבת לאכול גם את הדברים עתירי הקלוריות והמשמינים מבלי להקיא, לאט לאט זה הפך להיות מלווה בהקאות התרוקנות כשהרגשתי מלאה מדיי וזה הפך להיות משהו שלאחר שני ביסים מענגים נמשך לבולמוס מתוכנן. מצד שני בשאר הימים אני מרגישה שאני עושה איזשהוא הישג על כל יום שאני לא נכנעת לבולימיה. אני מקווה שבשבת אוכל לכתוב ותהיה לי גישה למחשב אני יודעת בוודאות שאם אכתוב לך זה יעזור לי לעבור חלק מההתקפות בשלום. אלוהים לי עדי עד כמה אני שמחה לדעת שיש לי אותך תמיד מגיבה ותמיד מייעצת. אני מקווה ליצור איתך קשר בטלפון או שניפגש בהקדם. המון תודות, אוהבת אביבית.

אביבית יקרה ונפלאה שאת קודם כל אני גאה בך .. אני יותר מעריכה אותך אני חושבת שזה מאוד אמיץ כל מה שאת מנסה לעשות ואני חושבת שהתהליך הזה איטי אל תשכחי את זה אף פעם זה איטי! ואני ישמח לדבר איתך להיפגש איתך .. איך שתבחרי.. אני חושבת עלייך ואני יודעת ומתנחמת בעובדה שאת עושה עבודה נפלאה עם עצמך וזה הישג שלך שאת בהחלט יכולה לטפוח לך על השכם עליו .. כי זה באמת נפלא לראות ...את התוצאות של זה אם את נשברת ... תמשיכי הלאה כאילו לא קרה כלום בעצם זה שאת עושה את זה אין ציפיה ואין אכזבה ובהכרח אין יאוש ואז את יכולה להמשיך כאילו כלום ואף אחד לא שופט אותך על זה .. ואני מקווה שאת לא תעשי את זה ! תמשיכי הלאה .. את בדרך הנכונה אני מקווה שיום אחד תוכלי להיות במסגרת שתתמוך בך יותר בינתיים אני מרגישה מחוייבת ונרתמת לעזרתך כשתוכלי המון אהבה וחיזוק חג אורים שמח תבקשי משאלה..... הילה

קודם כל אני חדשה פה יצא לי כמה פעמים להיכנס ולראות פה תגובות של בנות ממש נגע לי ללב כי אני מבינה אותם ואני מרגישה בדיוק כמוהן... יש לי בעיה ואני ישמח לשתף אותך ואני מקווה שתוכלי לייעץ לי מה לעשות, כבר התייאשתי ואין לי כח לכלום. אני בת 16 וחצי במהלך החופש רזיתי 6 7 קילו במכה לא יודעת איך הגעתי למצב הזה בחיים לא חשבתי לעשות דיאטה תמיד אהבתי את הגוףף שלי לא הייתי שמנה אך זה פשוט קרה רזיתי והגעתי לתת משקל והגעתי למצב שהיו ימים שהייתי צמה. ועכשיו התחלתי לאכול והשמנתי הכל בחזרה ואני רוצה להרזות ולהיות כמו שהייתי לפני שהשמנתי וניסתי להרזות אבל אני כל הזמן נשברת ואני אוכלת עוד ועוד בכמויות שזה הורג אותי וכבר התייאשתי. אבל אני ימשיך...אני יוכל בכלל להרזות או שהגוףף שלי נדפק ואני ישאר ככה כל הזמן? וגם אין לי מחזור חודשי 4 חודשים וגם הבטן שלי כל הזמן נפוחה ואני מרגישה כאילו אני בהריון וזה גורם לי להרגיש עוד יותר חרא עם עצמי מקווה שתוכלי לעזור לי בתודה מראש... בננית

תקשיבי הגוף.... אני מדברת הרבה על איך שהגוף עובד... נראה לי שמה שאת מתארת הוא פשוט סוג של הלם... הגוף קולט את ההתנהגות הזאת.. זה לא מתאים לו.. הוא מתחיל לאגור.. להתנפח.. בקיצור חוסר איזון...וזה באמת מה שקורה את משיגה תוצאות הפוכות... המחזור הזה נשמע מדאיג...ההפסקה שלו רק תחבל לך וחבל... נראה לי שיש דברים אחרים שצריך לעבוד עליהם. כמו ערך עצמי קבלה עצמית ... המשקל לא יפתור לך את הבעיה.... אני יכולה לומר לך שדווקא דיקור מאוד עוזר בעניין של להחזיר את המחזור.. זה פשוט עובד.. את יכולה דרך קופת חולים לקבל מהצד האלטרנטיבי שהם מציעים יש היום בכל קופה.. ולבקש טיפול בדיקור סיני מה שנקרא אקופונקטורה. מעבר לזה ... הקינסיולוגיה מאוד יכולה לעזור לך בשאר התחומים גם בעניין של המחזור כאחד ... את יכולה לקרוא ישירות בהודעות שפירסמתי עליה.. זה פשוט עובד וזה יכול מאוד להוציא אותך מהמצב הזה מה שכן את כאילו מתארת מצב של התחלה אבל יש לי תחושה שזה דוגר בך הרבה זמן וזה רע....ואת חייבת להבין שזה לא האוכל ולא המשקל.. יש דברים אחרים שיהיה עלייך לטפל בהם.. בעמוד הזה באחת ההודעות יש הודעה שדיטה ההומאופטית כתבה שנפתחת קבוצה לטיפול בהפרעות אכילה.. אני ממליצה לך .. שווה לך לנסות...היא אישה אחראית מבינה אמיתית בעצמה הייתה שם אנורקטית ובולמית כאחד.. ללא הפרעות אכילה היום! זה חשוב מעבר לזה יש גם טיפולים קונבנציונאלים שלאני ודעתי מאוד נכשלים בעניין הזה אבל בתור מסגרת הם יכולים להיות יעילים ולעיתים חשוב מאוד להיות במסגרת כזאת.. בסקלה המשתנה של הפרעות אכילה.. לעיתים יש מצבים שזה הכרחי ואין בכלל שאלה. את צריכה טיפול ואין איך לברוח מזה מעבר לזה מאיה אמרה דבר נכון שאני כל הזמן מעירה את תשומת הלב עליו והוא לקחת אחריות על עצמנו.. רק את יכולה כי ככה זה עובד.. אין דרך אחרת ועם לקיחת האחריות הזאת והכוונה הזאת לעזור לעצמך באמת הרבה ירתמו לעזרתך וזה יהפוך את זה למשהו משלים .. אבל "הם" לעולם לא יצילו אותך וחשוב שתביני את זה מעכשיו... אני לא יכולה לעזור לך ברמה של איך לרדת ואיך לא להרגיש מתוסכלת... כי את תרגישי מתוסכלת גם כשאת תהיי רזה כביכול.. ואז זה אומר רק דבר אחד שזאת לא הבעיה!!! ובבעיה את חייבת לטפל!!! עכשיו!!!! אני ישמח לשתף פעולה בהכוונה שלך אני חושבת שהכתובות האלה שציינתי יעילות ביותר.. מה גם שאני יבקש מיהודית לכתוב יותר על השיטה קינסיולוגיה מוח אחד מעבר לכל מה שציינתי כדי שאתן תבינו מעבר למה שכתבתי מה זה עושה... אני יכולה לומר שאחרי טיפול מאוד ארוך של 9 שנים קונבנציונאלי ואלטרנטיבי כאחד.. הכל היה השלמה לקינסיולוגיה מה שהוציא אותי מהפרעות אכילה באופן סופי.. היה הקינסיולוגיה אבל ללא ספק כל מה שעברתי בדרך היה הכרחי.. הדיקור מאוד עזר.. ההומאופתיה עזרה.. הפסיכולוגי והפסיכיאטרי כאחד.. קבוצת תמיכה נפלאה שהייתי בה .. יש מלא מסגרות ..טובות! צריך רק להתכוון לזה ואני ישמח לכוון אותך בהמשך.. בהצלחה מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולספר לפחות בשלב זה מה עובר עלייך עידוד וכיוצא באלה המון חיזוק ואהבה הילה

אלינור חולה... ואף אחד לא יודע... חושבים שהיא סתם רזה...סתם אחת...אפילו החברות שלה לא יודעות כמה היא חולה... אלינור היא שחקנית מצוינת...כן,החיים לימדו אותה...ועכשיו היא לא יכולה לישון, היא רעבה. היא לא שקטה. היא עצבנית. אז עכשיו היא תחלוק איתכם יום סתמי בחייה...יום סתמי בראשה החולה של אלינור: אני באוטובוס. דווקא לא עמוס. יש מקום לכולם. אני מסתכלת על הפרצופים של האנשים והם מחזירים לי מבטים עגומים. ושוב אני חושבת -איך כל האנשים עצובים. תסתכלו עליהם. הפנים שלהם עצובים. האם יש מישהו מאושר באמת בחיים האלה? מסופקני. הכל סתם הצגות. זהו משחק החיים. צהריים. לימודים. אוניברסיטה. המרצה מקשקש והוא ממש נהנה מעצמו. טוב שיש מישהו שנהנה מעצמו.נראה כאילו הוא סיפר בדיחה. אני שומעת-לא שומעת. לא קולטת ולא מבינה כלום. המוח שלי אטום. הוא על off עכשיו. שום דבר לא נכנס. יישאלו אותי עכשיו איך קוראים לי - אני לא אדע. היה לי לילה קשה. אין לי כוח לכתוב עכשיו.אין לי כוח לסכם. אין לי כוח אפילו לפתוח את הפקק של העט.טוב, נצלם כבר ממישהו אחר-כך. הפסקה. סוף-סוף. אבל אין לי כוח לזוז. ש' שואלת אותי "את באה לקפטריה?" "לא" אני עונה לה "אין לי כוח". נשארת לשבת. אין לי כוח לזוז, אלוהים. אני סתם אוסף מולקולות צורכות חמצן...בלי שום טעם. אוף!! אבל אני חייבת לקום, אני חייבת לשירותים, כי שתיתי המון לפני שיצאתי... טוב, נלך לשירותים. גוררת את עצמי ברגליים כושלות לשירותים...אוף!! למה הם כל-כך רחוקים, לעזאזל?! טוב, מגיעה לשם,נכנסת, עושה פיפי, יוצאת לרחוץ ידיים - והנה באה הסחרחורת...כרגיל. נו, שתעבור כבר!! עכשיו אני צריכה לחזור את כל הדרך בחזרה... עכשיו אני בסופר. כל החלטה מה לקנות היא הרת-גורל. עכשיו אני איפה שהוופלים והעוגיות... מחפשת במה להרגיע את הנפש הזועקת בבולמוס הבא. כבר יודעת טוב מאד שהוא יבוא. כבר לא מתפתה להאמין שהפעם, אין, הפעם אשלוט בו...כבר לא. אז מה אני אקח? ממממ... וופלים קוקוס? אולי קפוצ'ינו?... ומה זה? שוקולד לבן אוורירי..זה חדש...מתה על שוקולד לבן...זה חייב להיות פצצה...טוב, ניקח. הלאה. ליד המקרר. יצא משהו חדש? מממ... דיאט אולי?... ולמה תמיד חסר הטעם שבא לי עכשיו? כלום לא בא לי ובא לי הכל... נמאס לי!!! חלב. ניקח לי אחד אחוז שומן, ולהם שלושה אחוזים... שישמינו, הלוואי!! מבטא רוסי כבד בכריזה: "לקוחות יקרים, יצאו עכשיו סופגניות חמות בפינת-המאפה...קניה מהנה". אוהבת סופגניות. אבל בלי ריבה. אוף, בא לי!! אבל אני לא יכולה...טוב, ניקח להם סופגניות עם ריבה. שישמינו, הלוואי!! נחזור למדף הלחם... אולי בכל זאת אקח אחד ואקפיא. הנה מישהי רזה עוברת מולי.רזה מאד. איזה כיף לה. עוד אחת. אנחנו חולפות אחת מול השניה. אני מסתכלת עליה, והיא עלי. נראית לי גם כן...וגם היא מסתכלת.אבל למה היא מסתכלת עלי? אני לא כזאת רזה. בטח לא כמוה.נדמה לי שהיא שלחה לי חצי חיוך. לא מכירה אותה. האם היא "זיהתה" אותי? האם היא..."אחותי"?... נתפוס אותה בסיבוב הבא, נראה מה יש לה בעגלה... עכשיו אני בקופה. אין לי כוח לעמוד, אלוהים. נשענת על העגלה... נו כבר!! למה תמיד בתור שלי יש את כל הבלגן? חוק מרפי מסריח... והנה, עוד פעם - הסחרחורת, ועכשיו גם הלחץ הזה באוזניים, אני חייבת להכניס משהו לפה, לעזאזל... אלוהים, תן לי רק להגיע הביתה. לא אבקש עוד. ועכשיו אני בבית. לא יכולה לישון. וכולם ישנים. גם הכלב. לפעמים אני חושבת -הלוואי והייתי הכלב...אין לו הפרעות אכילה... אוכל כשהוא רעב, וזהו. נגמר הסיפור. הרי ככה זה היה צריך להיות גם אצלי... היה צריך להיות, כן... איזה מתוק הוא! מסתכל עלי... תיכף אבוא לכסות אותך...פשוש... ואני...אני רוצה להיעלם... לרזות-לרזות-לרזות, ואז... פוףףףףףף!!! להיעלם. לא להיות יותר. אחחח... איזה חלום.... לילה טוב, מאלינור החולה, ששום פסיכיאטר לא יעזור לה...

קשה לי.. כי אני באיזשהו מקום יודעת שאני לא יוכל לשבור את זה על אף שמאוד הייתי רוצה.... רק את תחליטי.. מה יהיה .. מה לא יהיה... היום הזה שאת מתארת לא פשוט יש בו חלק אופטימי שמסמל חיים בעיני...לרצות לאכול.. הסופגניות... אבל את לא מרשה לעצמך לחיות ונכון .. הפסכיאטר לא יעזור... אבל אולי מילים מסויימות שתשמעי פה ושם יהדהדו לך ויגרמו לך להשתנות.. אולי.. אולי לא אני לא באמת יודעת אבל אני רק יודעת שכולם עוברים בחיים האלה כל מיני שיעורים מעניינים שכאלה שלא תמיד יש בהם היגיון אני ממליצה לך לקרוא את מה שכתבתי לאצבעונית על פחד מאהבה בשתי שורות שמתחת... אין לי מה לומר אבל לי יש תחושה שאת מאוד רוצה לשכנע אותי שוויתרת ושאת לא רוצה לחיות אבל אני יודעת שאת כן ואין לי מושג מה יהיה עם זה.. אני יודעת שאת כן.. כי את כותבת פה.. כי איכפת לך.. וזה החלק האופטימי כי אם לא היה אכפת לך כמו שאת אומרת לא היית כותבת לי ואני יודעת בוודאות שיקרה לך נס.. ואני יודעת שזה ישתנה ואת לא תביני איך כל זה קרה כי הספקתי מעט להכיר אותך ואני בהחלט מאמינה שאת יכולה לחיות ולחיות את החיים האלה טוב אני יעצור.. אני ישאיר אותך עם זה... ואני שמחה שסיפרת לי על היום הזה אני מאחלת לך הרבה ימים מאירים כי אני חושבת שביום הזה שתיארת יש בו הרבה מסרים...וחומר למחשבה בשבילך המון חיזוק ואהבה חג אורים שמח מלא ניסים ונפלאות הכי מואר שרק אפשר הילה

כן אכן מצער לשמוע שאת עוברת את הסבל הנוראי במחלה הזו כמו שכולנו כאן עוברות מקסימה אני רוצה כ"כ לדבר איתך אין ל ךאיסיקיו/מיסנג'ר? מקווה שיש לך ויצא לי לדבר איתך מאמי שיהיה המשך יום מדהים, המון אהבה, מאיה

אכן סבל נוראי. ולא, אין לי אייסיקיו או מסנג'ר. אני מחכה שיעזרו לי בזה. לילה טוב, אלינור.

כבר כמה ימים שאני קוראת הודעות שמגיעות לפורום ועד עכשיו לא הרגשתי צורך לכתוב. אבל כשקראתי את ההודעה שלך משהו בי התעורר... אני חולה כבר 6 שנים. אף אחד לא שם לב, או שפשוט העדיפו להתעלם. איך אנשים מסביב יכולים לראות אדם קרוב שדועך להם מול העיניים ופשוט להמשיך כרגיל. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שנפלה, כולם מסתכלים מהצד, מחכים שאני אקום, אבל אף אחד לא יבוא ויתן לי יד. כל התקופה שהייתי חולה, אמא שלי לא התקרבה אלי. לא ידעתי מה לחשוב. אם אמא שלי שהיא הבן אדם שצריך להגן עלי, לשמור עלי, לתמוך בי, מתרחק ממני, אני לא מגיע לי שיאהבו אותי. היום אני מבינה שהריחוק שלה לא נבע מחוסר אהבה אבל יש בי המון כעס כלפיה. קשה לי להשתחרר מההרגשה שלא מגיע לי לאכול, לחיות. אני רוצה שכולם יראו אבל משקרת כדי להסתיר. אני רוצה להיות כמו כולם אבל עושה הכל כדי להיות שונה, "מיוחדת". אז איך אני יכולה להאשים את הסביבה ואת הבלבול שהיא שרויה בו אם לי אין מושג מה אני רוצה....

מה זה אומר לפחד מאהבה ?? הייתי קוראת לזה כמו לומר מילה רעה על מישהו זה מיד מתגשם מחמאה...תמיד מחממת את הלב...לפעמים גם זה לא עובד מפאת הביקורתיות שלנו... איפה זה קשור למה שאת מתארת... אמא שפוחדת מאהבה אמא שלא מסוגלת לתת אהבה אולי היא פוחדת אולי היא כל כך פוחדת שהדרך שלה היא פשוט להתעלם כאילו כלום... אני מכירה את זה את אף פעם לא באמת יודעת מה קורה לאחר.. את אף פעם לא יודעת מה קורה בזמן שמאוד רע לך כי את מרוכזת בכמה רע לך ואת לא מסוגלת לראות משהו אחר אינני מצדיקה את האטימות הזאת במיוחד של אמא אבל מה זה משנה את במצוקה עכשיו ואת זקוקה לאמא זה עצוב נורא... אבל אני יודעת שבתור בת אנוש... אינני היחידה במערכה הזאת לכולנו יש כוחות ואני יודעת שאם כוונה בודדה שלך לצאת מהמעגל הזה.. חייך יוכלו להשתנות לקחת את הכוח למקום שאת מלמדת על אהבה ועל הצורך שלך ע"י דיבור...ע"י שיחות עם אמא.. ע"י השיקוף של מה שזה עושה לך שהיא אינה נמצאת שם עבורך.. לעמת אותה עם הכאב ולראות לאן זה מוביל זה הרבה כוח לא פשוט לעשות אבל זה תרגיל ריפוי רציני לשבור את השתיקה להפסיק את הציפיות ואת מעגל האכזבות\ אצבעונית יקרה וגם אלינור אני מרגישה את זה כי אני הייתי בסרט הזה אתן מתארות אותו מקרה אני שברתי את השתיקה עם אמא והיום היא אחרת...גרמתי לה להשתנות אבל החלק העצוב שאני רק יכולה להזדהות אתכן שהיא עד היום לא יודעת מה זאת אהבה ... אבל הכוח הוא מהמקום שאני אפשרתי לה לנהל דיאלוג עם החולשה הזאת.. אמרתי את הרגשות שלי...ושחררתי את זה זה הכוח שלי אני חזקה .. והאהבה הזאת מתגשמת לה בדרכים אחרות מחברות שלי.. מורה שלי מקום עבודה חבר יקר זה מתגשם בדרכים לגמרי אחרות האכזבה כבר לא כל כך כואבת כי קיבלתי שההורים שלי כפי שהם ואולי הם לעולם לא ידעו מהי אהבה.. לקח הרבה זמן להבין את זה אבל אני לימדתי את אמא שלי על אהבה ובזכות זה היא היום משנה את חייה וזה חלקי.. מהתמודדות הפרטית שלי שהשפיעה עליה מאוד סיפרתי את זה כדי שתבינו שזה אפשרי ללמד על אהבה ולקבל אותה אבל רק מהמקום שבו אתן תעניקו את זה לעצמכן וחלק מזה הוא גם לומר מה שאתן מרגישות אפילו שאף אחד לא ישמע אפילו שתהיה אטימות\ אפילו שזה לא כמו שציפתן החווייה היא הכוח.. אני בטוחה שיקרו לכן עוד כמה דברים נפלאים...שבכלל לא חשבתן אבל ללא ספק זה עניין של העזה ולקיחת אחריות להבין שאתן יוצרות את החיים שלכן ולא אף אחד אחר המון אהבה חיזוק חג אורים שמח מלא אור וניסים הילה

;-(אז זהו היום זה באמת היה השיא כול הדברים הרעים קוראים לי אמא שלי רבה איתי אמרה לי מאיה תסתכלי על עצמך כולך חיוורת כמו מתה את עלולה למות לי כול יום תתבישי לך שהבאת את עצמך למצב כזה... שעה אח"כ "החבר" מתקשר שואל מה קורה אמרתי לו בסדר פתאום הוא מתחיל לתקוף אותי שבזמן האחרון אני מדברת איתו בלי חשק בכלל והוא אמר אני מצטער בכלל שהתקשרתי אליך מאיה אמרתי לו שאין לי כוח וניתקתי כאילו כוס עמאק מה אתה לא שם לב שאני חולה? אין לך עיניים?אתה לא רואה לבד?גם עיוור היה רואה!!! 5 שנים אתה מכיר אוית לעזאזאל אתה רואה איך אני מתנהגת איל כול דבר שקשור לה"א מעסיק אותי האובססיה באוכל ועד עכשיו לא שמת לב שחברה שלך חולה? כאיל ומה לעזאזאל מה?!!! מה צריך לעשות כדי שתפתח תעיניים שלך כבר ידעתי שקשה להחזיק חבר שאת חולה במחלה הזו כולן אמרו לי ותמיד אמרתי:"לי זה לא יקרה" אבל הנה המצבי רוח והבריבות האלו כול שני וחמשי זה לא סתם זה הכול בגלל המחלה והוא לא יודע שאנ יחולה בגלל זה הוא לא מבין למה תמיד אני עצבנית תפתח תעיניים ותבין אולי!!! פשוט תתביש לך קורא לעצמך"חבר" שלי שאפיל ואנשים זרים מהרחוב שמים לב שמשהו לא בסדר בבית חולים הייתי כו לשבוע פעם אחת לא באת לבקר להגיד מילה טובה ממש תתבייש לך לא יודעת בכלל אם אני רוצה לספר לו או פשוט להישאר בלי חבר להחלים לבד בל יאחד שאפילו לא מבין ולא יבין לעולם ככ רע ליייייייייייי נישבר ליייייייייי מישהי פה?????????

זה לא הסוף! אולי סוף של משהו ישן והתחלה של משהו חדש.. אולי.... אולי פשוט צריך לדבר אולי פשוט צריך להבין שיש הרבה אנשים שמפחדים מאהבה ולא יודעים מהי ואת יודעת משהו? זה מפחיד... הרבה פעמים אנחנו רוצים 'שהמישהו' הזה יציל.. 'שהמישהו' הזה ימלא חלל חסר וכאוב... הייתי בסרט הזה וזה אף פעם לא עבד...כי אני לא הייתי באהבה הזאת.. הייתי בתוך ביצה סרוחה של שנאה. "שהמישהו הזה יראה".... אבל יש לנו חלק מלא בחבילה הזאת את זקוקה לנחמה ואת יכולה לקבל אותה אבל לעיתים הקבלה שלה לא נעשית בשקט ובציפיה לפעמים צריך לדבר ולהסביר אפילו שהיית רוצה שיראו לבד לפעמים האחר פשוט לא מסוגל לתת כי הוא בדרך כלל משקף את חוסר האהבה שלך כלפי עצמך....וזה גם מה שאת רואה..לא? גם בסרט הזה הייתי וזה מה שקיבלתי בתמורה חוסר אהבה שווה חוסר אהבה אהבה שווה אהבה נשמע דבילי אבל ככה זה עובד.... עובדה! קל לדבר היישום של זה מצריך תרגול רב של משהו אחר.. ממה שאת רגילה כמו למשל לדבר...פשוט אבל זה אפשרי חג אורים עכשיו הייתי מבקשת משאלה קטנה לצורך העניין שתאהבי את עצמך השיקוף של זה יאיר בפניך וימלא את חייך בהרבה אור ... בינתיים הניחי לכעס הזה הוא רק מכלה אותך במקום... פשוט תסבירי בד"כ לדבר לא בטון תוקף ... לדבר על מה שמרגיש זה מאוד מקרב תנסי ותראי גם ככה קשה אל תוסיפי לזה המון אהבה שלך הילה

אין כמו החג הזה בעיני בגלל הניסים שבו .. בגלל האור שבו אני ממליצה לכולם לבקש משאלה ... מי יתן והמשאלה הזאת תתגשם ותאיר את חייכם... המון אהבה חג שמח הילה

אני גם מצטרפת לאיחולים מאחלת לכולם חג שמח מלא באור ואהבה ו..רק רציתי לעדכן שאני בסדר גמור אפילו מצוין... אין לי מושג למה.. ו..זהו אוהבת, עינת

אני שמחה לשמוע שטוב לך לא צריך לפחד להרגיש טוב ולא צריך סיבה זה פשוט נפלא כמו שזה .. כל הכבוד!!! וחג אורים שמח המון אהבה הילה

היקרות ... אלינור ..מאיה ..פסיפלורה.. מור... עינת .. אני .. שיר.. אביבית .. בשמת.. פרה שהיא בת אנוש מופלאה.. .. בל וגון.. לכל מי שגם פסיבית.. פסיבי.. אני מקווה שאתן בסדר אני ישמח אם תעדכנו אם יש בעיה משהו הרבה חיבוקים וחיזוקים חיוכים כי אני מאמינה תמיד שהכל לטובה המון אהבה לילה טוב הילה

מה שלומך? מקווה שעובר עלייך יום נעים. לצערי, אני לא מרגישה ממש טוב... ויש לי עוד יום ארוך (ונראה לי גם לילה ארוך...)... אני מקווה שאני אעמוד בזה. תודה שענית לי. יש לי כתובת אי-מייל חדשה.מאוחר יותר אכתוב לך משם, ותוכלי לעדכן. בינתיים - חג שמח לכולן... השתדלו לשמוח. אוהבת, אלינור.

מאחלת לך גם .. מכל הלב הרבה ניסים ונפלאות ושיהיה היום קל אפילו שהוא קצת עמוס תעשי אותו מעניין המון אהבה הילה

למען האמת זו הפעם הראשונה שאני נכנסת לאתר הזה. חברה טובה שלי המליצה לי עליו לאחר שסיפרתי לה שמאז שנכנסתי למשטר דיאטה אני כל היום חושבת על אוכל, מחכה מצפה וסופרת את השעות עד לארוחות. אני מרגישה שהבעייה שלי לחשוב על אוכל כל היום היא אינה נורמלית. אני יודעת שאנשים נורמלים לא חושבים ומדברים על אוכל כל היום פשוט אוכלים כשרעבים. האוכל לא צריך לתפוס לך את כל החיים אלא להיות חלק קטן מהחיים, צורך לקיום אנושי.הרגשתי שאני צריכה לדבר עם משהו וחברתי הפנתה אותי לפורום הזה. היא סיפרה לי שיש פסיכולוגים שניתן להתכתב עימם והם מייעצים לך ומבטיחים להחזיר תשובה תוך 24 שעות.משהו יכול לעזור לי ולהגיד לי איך אני יכולה להגיע לאותם הפסיכולוגים וגם אם לא אני אשמח להצטרף לפורום ולשמוע את חוות הדעת של בנות אחרות על בעיית האכילה.

שלום רב .. מה שלומך?? לגבי הפסיכולוגים .. אני באופן אישי לא מכירה ..תכנית כזאת... אולי אני יברר לך .. אני יוכל לעשות זאת רק מחר... אני יודעת שבסהר.. אפשר להיכנס לצ'ט בנושא הזה ולהתכתב כמו מסנג'ר ... אני פירסמתי .. בעמוד 1 ו 2 כל מיני כתובות לטיפול .. תעדכני את עצמך.. אלה הם כתובות שאני ממליצה בחום רב על כל אחת מהן...חלקן קונבנציונליות חלקן אלטרנטיביות שתיהן קדושות בעיני כאחת מעבר לזה אני מזמינה אותך לקרוא עלי יותר ועל כל מה שאני עושה .. האתר שלי מפורסם גם שם.. כך תוכלי להכיר .. ובלי שום קשר אני באופן אישי ישמח לענות לך על כל שאלה על אף שאני לא פסיכולוגית עם תעודות .. ואני מציגה את זה כך.. כי תמיד צוחקים עלי... כי זה הדבר שהכי תפור עלי ועוד לא עשיתי את זה ... אלא רק באופן הזה ומעבר לכל מה שאמרתי ... את צריכה טיפול...ואני חושבת שבלי טיפול זה לא ילך.. גם בגלל שלמחלה הזאת יש חוקים משל עצמה ויש לה שפה.. והיא תעשה הכל כדי לשלוט בך... ולשם כך אני לא סגורה שטיפול פסיכולוגי יפתור את העניין זה צריך להיות ללא ספק שילוב.. עכשיו אני לא יודעת מהי מידה החומרה של הבעיה שלך אני ישמח שתפרטי יותר... ואני יגיב בהתאם... אני עושה את זה מכל הלב.. ואני ישמח לענות לך כל כמה שאני יכולה .. ולהפנות אותך לאן שאת צריכה אני רק יכולה לומר לך בקצרה שמתוך 16 שנה של זוועה חיפשתי רק 9 שנים איך לצאת מזה ובשנים האלה גיליתי כל מיני דברים מעניינים על החלמה.. ואיך זה עובד... ולא מצאתי את התשובה הזאת רק בפסיכולוגיה על אף שאני לא מזלזלת בכלל.. אז בינתיים אני שמחה שפנית לפורום.. אם לבנות יש מה להגיב תחכי לשמוע מהן... אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולספר לי עוד כדי שנוכל למקד.. אני יהיה פה בלילה אז בינתיים שיהיה יום נפלא והמון אהבה הילה

הילה שלום, אני בת 20 ולומדת היום עבודה סוציאלית. לדעתי, החלמתי מאנורקסיה לפני כ4 שנים,או לפחות כך חשבתי. היייתי בתת תזונה בערך שנה וחצי, פלוס מינוס. לא עברתי שום טיפול או תמיכה פסיכולוגיים, רק הלכתי לרופאה שעקבה אחרי המשקל שלי, וג זה נפסק באמצע. ברוך ה מבחינה פיזית הצלחתי להתגבר, אולי אפילו ב 'אובר'. העניין הו שאולי יש דברים נפשיים שלא סגרתי עם עצמי. השבוע גיליתי חברה שעברה חוויה דומה, וז העלה לי המון שאלות וגילה לי דברים חדישם, למשל לא ידעתי שבולמוסים אחרי האנורקסיה הם דבר נפוץ. היום אני באמת נרגישה בריאה, השאלה היא אם כדאי כן לפנות בשלב זה לטיפול ולהתחיל לפתוח כל מיני דברים שכרגע לא מפריעים לי ולהכנס שוב לכעסים וכו' (אני חוששת שאולי זה גם יחזיר אותי לכל מיני התנהגויות ודפוסי מחשבה שהצלחתי להפטר מהם). שאלה נוספת היא האם קיימות מסגרות כאלו.אין כרגע תקציב לטיפול פרטני או באופן פרטי, אבל מן הסתם קופ"ח לא תממן כבר במצב כזה. הייתי מאד מעוניינת באיזשהוא טיפול קבוצתי או תמיכה קבוצתית, אבל חיפוש (אמנם קצר) הראה דברים שיותר מתאימים לבנות בשלב שונה, שזה באמת לא נראה לי יהיה בשבילי בריא. תודה רבה ויישר כח וכל הכבוד על הכוחות נפש להתעסק בזה כל הזמן!

אם זה נפוץ וזה נפוץ!!! .. זה רק אומר דבר אחד... שיר, קודם כל שלום רב לך... מה שלומך באמת?? רציתי להגיד לך שבעיות עם הפרעות אכילה ... אם לא מטפלים בהם... אני אומרת חבל על הזמן.. זה לא שאת לא טיפלת בהם... אבל אני חושבת שהקטצ' בכל העניין הזה הוא שזה לא הפרעת אכילה...ולכן את יכולה למצוא את עצמך.. רק בולסת .. רק מקיאה .. רק מתמקדת במשקל.. רק צומות.. אולי סתם לאכול פעם ביום.. אולי קניות מופרזות של בגדים... אולי הישקלות .. אולי ואולי.. בגישה הפשוטה פותרים את הבעיה .. יש לך הפרעת אכילה ! .. אבל בתכלס.. את הולכת לאכול או לא לאכול כי זה מפצה על משהו.. משהו אחר.. ואת המשהו הזה חייבים לבדוק.. וחייבים לטפל בו.. כי הוא גודל!!! הוא פשוט גודל וזה אסון!!!!.. ואם לא מתמקדים במשהו הזה .. ההפרעת אכילה היא כמו גיבוי תוכנה לדבר הזה ואז היא פשוט מופיעה ויש לה כל מיני צורות... בואי לא נגדיר הגדרות.. את בניגוד להרבה בנות תפסת את זה בזמן.. אבל אני חושבת שאת לא טיפלת בשורש... מערכות יחסים עם הורים בד"כ מכריעות הרבה מאוד בכל מה שקשור בהפרעות אכילה .. יחסים לא פתורים ... תובענות יתר.. חוסר קבלה.. חוסר הכלה.. וכו'.. אני בטוחה שתוכלי לפגוש את עצמך גם שם.. כי אלה הם השיעורים שלנו להתפתחות... והפרעת אכילה .. יכולה להמשיך להציק לך.. כי משהו בך לא נגע בדבר האמיתי אם אפשר לקרוא לזה כך.. ולכן את צריכה טיפול... אני ממליצה גם על טיפול פרטני או על טיפול אלטרנטיבי למה שאת מתחברת יותר.. אבל תדעי שאת חייבת טיפול ורצוי גם אם אין איזשהי קטסטרופה לגבי המשקל... עדיף שתעבדי על זה עכשיו מאשר שעוד כמה זמן זה יבלע אותך .. כי ככה זה עובד... אני מזמינה אותך לכתוב .. לספר לי עוד.. ואיזה טיפול את רוצה??....אני יפנה אותך בהמשך... וקחי בחשבון שפסיכולוגיה ופסיכיאטריה לא מספיקים אבל את כן במצב עושה רושם שאת יכולה להחליף אותם במשהו אחר.. שווה לנסות דווקא בגלל המצב שאת מתארת שהוא אופטימי יחסית..... תהיי בקשר.. שיהיה יום טוב.. המון אהבה הילה

הילה שלום, קודם כל ממש תודה על התגובה. האמת היא שהיא קצת מלחיצה, ואני מצדיקה את זה רק שאני חושבת שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב. אני לא נמצאת עכשיו בבולמוסים, אני במקום אחר לגמרי. גם מבחינה נפשית, האוכל כבר תופס מקום הרבה פחות משמעותי בחיים שלי, וגם המשקל. הדימוי העצמי שלי התחזק מאד ואני מגדירה אותו כנורמלי ומעלה. אני לא חושבת שזה בא ממקום של הכחשה, אני מודה ומתוודה בכך שהיתה בעיה. פעם היה לי יותר קשה להבין מאיפה זה הגיע, היום אני מרגישה שאני מבינה יותר. על כעסים סלחתי, מתחים פרקתי, הוצאתי הרבה דברים שהיו לי על הלב. אני מרגישה שעכשיו זה נובע מסקרנות מסויימת, להבין את נבכי נפשי ( בגלל זה עומד לי בראש טיפול ותר פסיכותרפי). זה נשמע מאד מכחיש, אבל אני לא חושבת שזה בא משם. אולי כן, אני פתוחה לשמוע ולקבל.השאלה אם באמת כדאי לי עכשיו לבצע את החיטוט הקשה הזה בשלב שאני מרגישה אחרי זה. לכן גם השאלה שלי לגבי מקומות טיפול היא לעוד בנות שנמצאות דווקא במצב כזה, כי ממש להכנס לזה כאילו אני עוד למטה- בדוגרי זה מפחיד אותי. אני אשמח למסגרת קבוצתית, זה כלי שאני מתחברת אליו, ונראה לי לסוג של בן אדם שאני. אולי הפורום יענה על הצרכים שלי?... לא כל כך הבנתי מה שאמרת על הפסיכולוגיה ופסיכיאטריה. המון תודות וחיוכים, שיר

מישהי פה אולי מבינה בפיענוח בדיקות דם לאחרונה הרגשתי חולשה איומה וסחרחורות הופנתי לביקות דם ואלו הן התוצאות למרות שאין לי מושג איך לפענח אותם רק תגידו לי אם אני צריכה מחר לפנות לרופא בדחיפות או במילים אחרות אם יש פה איזשהו משהו נמוך שמצריך דחוף רופא? מישהו מבין? תעזרו לי? 8.5- 6 g/dl 7.2 PROTEIN-TOTAL 150- 135 mEq/L 140.00 SODIUM 405- 185 mg/dl 246.00 TRANSFERRIN 200- 30 mg/dl 54 TRIGLYCERIDES 50- 10 mg/dl 12 UREA 7- 2 mg/dl 4.40 URIC ACID 107- 68 זg\dl 79 ZINC 4.8- 3.5 g/dl 4.4 ALBUMIN - 1.5 ALBUMIN/GLOBULIN 128- 35 U/L 60 ALK. PHOSPHATASE 1- 0 mg/dl 0.60 BILIRUBIN-TOTAL 10.5- 8.2 mg/dl 9.74 CALCIUM 220- 140 mg/dl 164 CHOLESTEROL 90- 35 mg/dl 69 CHOLESTEROL- HDL 160- 90 mg/dl 84 CHOLESTEROL-LDL calc 0.9- 0.5 mg/dl 0.70 CREATININE 50- 7 U/L 11 GGT - g/dl 2.8 GLOBULIN 110- 70 mg/dl 77.0 GLUCOSE 37- 1 U/L 17 GOT (AST) 41- 1 U/L 12 GPT (ALT) 145- 40 זg\dl 130 IRON 480- 240 U/L 285 LDH 2.55- 1.7 mg/dl 1.8 MAGNESIUM 5.5- 3.5 mEq/L 3.90 POTASSIUM בבקשה תעזרו ל ילפענח אם יש משהו שמצריך רופא דחוף מחכה לתשובה כמה שיותר מהר מאיה

בקשר למה שכתבת לפני כן לגבי אכילוב.. מה שאלינור כתבה לך נשמע לי הכי נכון.. לא יכולתי להגדיר את זה יותר טוב.. דבר שני... פשוט באמת זה לוקח קצת זמן... דבר שלישי הבדיקות שלך בסדר.. הלוואי עלי בדיקות כאלה .. אבל יחד עם זאת...זה לא אומר כלום... אם את חוטרת שאת כאילו לא צריכה טיפול בגלל שהבדיקות שלך בסדר.. דבר רביעי .. הדיאטנית שלי פעם צחקה עלי ואמרה לי הבדיקות שלך בסדר את יכולה להמשיך להקיא.. ובמילים אחרות... הבדיקות בסדר אבל את נגמרת .. .אז מה את אומרת על זה??? תלכי לטיפול!!!! גם אם הבדיקות בסדר זה לא אומר שאת בסדר.. כי בבדיקות דם מאוד קשה לעלות על החוסר איזון כמה שזה ישמע דבילי כי אחרת בשביל מה יש בדיקות דם.. ולגבי אכילה לוקח המון שנים עד שרואים דבר שני .. כן הייתי מחזקת אצלך סידן.. אבץ ומגנזיום... אבל זה תוספות שתצטרכי לקחת עם אוכל ותעשי לי טובה תעשי את השינויים האלה עם מישהו שמבין באמת.. אולי לא צריך .. ודרך אגב למה לא בדקו לך פריטין (מאגרי ברזל) על אף שהברזל שלך ממש טוב... זהו שיהיה ערב טוב המון אהבה ואל תשכחי אני לא רופאה.. הילה

הילה בידיוק שבוע עבר היא הבטיחה שהיא תחזור אלי למה היא לא חוזרת למהההההה עד שחשבתי שיש מישהי שבאמת מבינה אותי ואולי סופסוף אני באמת יצא מהחרא הזה נילונת רע לי אני רוצה אותך במיסנג'ר אתפה בבקשהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

עבר כבר שבוע ומאיכילוב עדיין לא יצרו אותי קשר ועכשיו אחרי סופשבוע נוראי ככ שאכלתי ככ הרבה ומרגישה כמופרה מתחילה לחשוב אולי אני בעצם לא באמת חולה ובגלל זה לא חוזרים אלי? רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מישהו?;-(

קודם כל - עוד לא עבר שבוע. שנית - שאלה: אם את בריאה ולא חולה באמת - אז מה את עושה פה? ולמה את מיוסרת כי אכלת אתמול? הא? מאיה - מילת המפתח היא סבלנות ואורך-רוח! גם בטבע - תהליכים מתרחשים לאט ובטוח. ס-ב-ל-נ-ו-ת! רק בריאות, אלינור. ו- הילה - יש לך מייל. ושיהיה שבוע טוב. הלוואי. אמן.

שכבר הספקתי להכיר קצת... ולכל מי שקורא.. שבת בעיני קדושה .. אני חושבת שהיא באמת זמן מיוחד.. אז אני מאחלת לכולם שבת שלום ומבורך... באמת באמת באמת המון אהבה מנוחה... ורגיעה הילה

נכנסת לאחל לכם סופשבוע מדהים וקל... אני בנתיים מנסה לייצב את מצבי למרות שנורא קשה לי לבד שאין לכם מושג אפילו כמה מחכה עדיין שיחזרו אלי מאיכילוב ועדיין לא חזרו.. יום חמישי עשיתי תבדיקות דם שביקשו ממני הלך דיי בסדר חוץ מהעובדה שהתעלפתי להם שם קצת לא נעים אבל עבר... בקיצור שיהיה לכן סושבוע ניפלא המון אהבה, מאיה

מה שלומך, נשמה? כתבתי לך מה שאני חושבת... והפירוש שלך אכן פירוש מעניין... ותודה על ההתייחסות המהירה. את מותק!!! היו לי יומיים מלאי התרוצצויות... זה טוב ולא טוב. אני רק מקווה שאצליח להתרכז בדברים החשובים באמת. לילה טוב לך ולכל מי שנכנס! וסופשבוע נעים ורגוע!! שימרי על עצמך. שבת שלום!! אוהבת , אלינור.

מברכת אותך.... אני ישתדל לכתוב לך עכשיו אם לא אז במוצ"ש המון אהבה שתהיה לך שבת נפלאה.. המון כוח ורגיעה ... את בעיני עושה עבודה נפלאה עם עצמך על אף כל רגעי הייאוש... שוב כהרגלי בקודש ברכת שלום ואהבה שבת שלום! הילה

בנות יקרות שלום ולהילה של כולנו ! שמי דיטה דניאל, אנורקטית ובולמית לשעבר, הילה היציגה אותי בפניכן לפני כשבוע וסיפרה לכן על קבוצת תמיכה לבנות ונשים אותה אני פותחת בנושא זה. תוכלו לקרא כתבה שנכתבה עלי בנושא בירחון בריאות מנטה - שמה של הכתבה הוא - לגיהנום ובחזרה - לא סתם כנראה העורכים של הכתבה בחרו לקרא לה בשם הזה וכולנו יודעות כמה גיהנום יכול להיות מהפרעות אכילה- אך רציתי לידע אותכם הסיבה והשורש לבעיה- הוא שונה מאחת לשניה לחלוטין ובכל אחת הטיפול צריך להיות שונה לחלוטין-אני הבראתי וניצלתי בעזרת ההומאופתיה שם שמים דגש על האינדווידואל ועל הפתרון הייחודי לכל אחת. והיום אני מטפלת הומאופתית מוסמכת מטעם קופת החולים- באים אלי הרבה אנשים אם בעיות הדומות לשלכן ואנחנו עושים תיקון רוחני. כי בנשמה וברוח הבעיה מתחילה. כמו כן בקבוצות האינטימיות שיכילו עד ארבע בנות נלמד איך לשחרר את הטראומות על ידי עיסויים, נלמד טאצי צי וצי קונג-התעמלות סינית מדיטטיבית שתעזור לנו לפתוח ערוצי אנרגיה לקבלת אנרגיה טהורה מהיקום, ונעשה עוד הרבה פעיליות נעימות ומעניינות. לפרטים נוספים אשמח לענות על כול שאלה במייל שלי או כאן באתר - הקבוצה תפעל פעם בשבוע כשלוש שעות עוד ארבע שעות בנווה צדק אצלי בדירה- באתר שלי המצורף תוכלו לקרא עלי להתרשם מהספר שכתבתי לפני שנה שמו סודות לבנים הספר נכתב במיוחד על נושא זה ויצא לאור ועוד.. דיטה